טכניקות פיסול

Comments

Transcription

טכניקות פיסול
‫הבנת אמנות‬
‫פיסול‬
‫הפסלים המוקדמים היו פסלים‬
‫שימושיים‪ ,‬אלמנטים המעבירים‬
‫מסרים‪ ,‬פולחן‪ ,‬שלטון‬
‫היום ‪ ,‬לרב‪ ,‬האמן יוצר בשל צורך‬
‫עצמי שלו להתבטא ולהגיד משהו‬
‫אישי או חברתי‪.‬‬
‫פסלים שימושיים‪ ,‬לפולחן‪ ,‬קישוט והעברת מסרים‬
‫עיטורי מקדש הפרתנון‪ ,‬כללו‬
‫פסלים בגמלונים‪ ,‬תבליטים‬
‫במטופות ‪ 92‬במספר‪,‬‬
‫אתנה פרתנוס‪ ,‬שיש‪ ,‬העתק רומי‬
‫ממקור של פידיאס‪ ,‬מאה ‪5‬‬
‫לפנה"ס‪( .‬בתמונה ציור הפסל)‬
‫ונוס מווילנדרוף‪ 30.000 ,‬לפנה"ס‪,‬‬
‫‪ 11‬ס"מ גובה‬
‫ההבדל בין פסל לתבליט‬
‫• פסל הוא תלת‪-‬ממדי‬
‫• תבליט תמיד צמוד‬
‫לקיר‪.‬‬
‫• יש תבליט שקוע ויש‬
‫בולט‪ ,‬אבל הוא כמו‬
‫ציור בולט‪.‬‬
‫שער טיטוס‪ ,‬תבליט‬
‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪.‬‬
‫תבליט רדוד ובולט בו זמנית‪ .‬הדמויות‬
‫הרחוקות הן רדודות והדמויות‬
‫הקרובות הן בולטות‪.‬‬
‫דבר זה יוצר עומק ביצירה‬
‫‪.‬‬
‫תהלוכת הניצחון עם שלל בית המקדש תבליט מקשת טיטוס‪ ,‬רומא‪ ,‬מאה ‪ 1‬לספירה‪ ,‬שיש‪ 239 ,‬ס"מ גובה‬
‫ציונה שימשי‪ ,‬תבליט‬
‫ישנן שלוש טכניקות מרכזיות בפיסול‪:‬‬
‫‪ .1‬גריעה‬
‫‪ .2‬הוספה‪ :‬יציקה א‪ .‬שעווה אבודה‬
‫ב‪ ,‬היציקה המלאה ג‪ .‬תחבושת גבס‬
‫‪ .3‬חיבור‬
‫טכניקת ה גריעה‪:‬‬
‫האמן מתחיל מגוש ומוריד=גורע עד שהוא מגיע למה‬
‫שהוא רוצה‪.‬‬
‫"הדמות נמצאת בתוך הגוש"‬
‫(מיכאלנג'לו)‬
‫חומרים‪ :‬אבנים‪ ,‬עץ‪.‬‬
‫תהליך העבודה‪:‬‬
‫מכלים גסים לכלים עדינים‪:‬‬
‫‪ .1‬רישום על החומר‬
‫‪ .2‬פטיש ואזמל‬
‫מיכאלנג'לו העבדים הלא גמורים‬
‫‪ .3‬שופין‬
‫‪ .4‬ניר זכוכית‬
‫זורק הדיסקוס‬
‫שיש‪ 155 ,‬ס"מ גובה‪ ,‬העתק רומי ממקור ברונזה של מירון‬
‫ממאה ה‪ 5-‬לפנה"ס‬
‫מרקם חלק‪ .‬לא רואים‬
‫שימוש באזמל‪.‬‬
‫היוונים חשבו שהגוף‬
‫המושלם מייצג גם‬
‫שלמות רוחנית וזיהו‬
‫את היפה עם הטוב‪.‬‬
‫היוונים עסקו בטיפוח‬
‫הגוף ובתחרויות‬
‫הספורט – האולמפידה‬
‫שאנו מכירים היום היא‬
‫המשך של מסורת‬
‫יוונית‪ .‬בתחרויות‬
‫הספורט הגברים‬
‫התעמלו בעירום כך‬
‫שלאמנים הייתה‬
‫הזדמנות ללמוד‬
‫לרשום‪ ,‬להכיר ולפסל‬
‫את הגוף האנושי‬
‫המושלם‪ .‬נשים לא‬
‫הורשו להשתתף‬
‫בתחרויות הספורט‪.‬‬
‫זורק הדיסקוס‬
‫שיש‪ 155 ,‬ס"מ גובה‪ ,‬העתק רומי ממקור ברונזה של מירון‬
‫ממאה ה‪ 5-‬לפנה"ס‬
‫זורק הדיסקוס‪,‬‬
‫מירון‪450 – 460 ,‬‬
‫לפנה"ס‬
‫מרקם חלק‪ .‬לא רואים שימוש באזמל‪.‬‬
‫ברניני‪ ,‬אפולו ודפנה‪1624 - 1622 ,‬‬
‫הסיפור המיתולוגי‬
‫הסיפור מתחיל ביוון הרחוקה‪ ,‬על הר האולימפוס‪,‬‬
‫מקום מגורי האלים‪.‬‬
‫אפולון‪ ,‬אל המוסיקה ופטרון המוזות‪ ,‬יכול לרפא‪,‬‬
‫מזוהה עם אל השמש‪ .‬היה יפה –תואר ורבים רואים בו‬
‫את האל היווני מכל האלים‪ .‬יצא עם מרכבתו ופמלייתו‬
‫לצוד ביער‪ .‬תוך כדי הצייד נלכדו עיניו של האל בנימפה‬
‫היפיפייה דפנה שרחצה לה באגם‪ .‬אפולו התאהב‬
‫נואשות בה‪.‬‬
‫אפולו ניגש אל דפנה כדי לדבר איתה‪ ,‬אך דפנה‬
‫נבהלה והחלה בורחת ממנו‪ .‬אפולו שלא הבחין‬
‫בבהלתה של דפנה ופעל בעקבות רגשותיו כלפיה‪,‬‬
‫החל רודף אחריה עם מרכבתו‪.‬‬
‫כך החל לו המרדף בין עצי היער‪ .‬דפנה בורחת בבהלה‬
‫בעוד אפולו מנסה להרגיעה בדברי אהבה מתקתקים‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬כשנוכחה דפנה לדעת כי אפולו משיגה ובעוד‬
‫רגעים אחדים יגיע אליה ויתפוס אותה‪ ,‬פנתה בבקשת‬
‫עזרה לאביה‪ ,‬שהפך אותה לשיח או עץ הנקרא בשמה‪.‬‬
‫אפולון הפך את הדפנה לעץ המקודש לו‪,.‬‬
‫ברניני אפולו ודפנה‪ ,‬פרטים‬
‫ברניני השיג בפסל חיקוי של מירקמים‬
‫שונים‪.‬‬
‫בפסל בולט שימוש במקדחה כדי לבטא‬
‫פרטים קטנים בגילוף עמוק‬
‫מה משותף ליצירות אלה?‬
‫טכניקת גריעה‬
‫צבע החומר‬
‫ברנקוזי מחפש את המהות ‪ -‬לא את הקליפה‪.‬‬
‫ציטוט‪..." :‬אלה שלא מבינים קוראים ליצירותיי‬
‫מופשטות‪ ,‬מה שנראה להם מופשט הוא האלמנט‬
‫הריאליסטי ביותר‪ ,‬כיוון שהמציאות אינה הצורה‬
‫החיצונית אלא הרעיון‪ ,‬מהות הדברים"‪.‬‬
‫ברנקוזי‪,‬‬
‫המוזה ישנה‪,‬‬
‫‪ ,1909-1910‬שיש לבן‬
‫פה ישנו צמצום‪ ,‬כמעט מוחלט‪ ,‬של‬
‫תווי הפנים המתגלים בחומר‬
‫במעומעם‪ ,‬כרמזים‪ .‬גוש השיש‬
‫צורתו סגלגלה‪ .‬האוזניים אינם‬
‫בולטות‪ ,‬השיער חרוט מעל המצח‬
‫בקווים מועטים‪ ,‬לא עמוקים‪.‬‬
‫קשת הגבות המרומזת מובילה‬
‫לעבר קו האף הבולט‪ ,‬והוא‬
‫מתחבר לשפתיים שגם הן‬
‫מרומזות‪ .‬העיניים עצומות‬
‫והעפעפיים בולטים במעט‪.‬‬
‫כל בראש ותווי הפנים משוייפים‬
‫התנוחה הצידית של הראש‬
‫וממורקים‪.‬‬
‫ועיבודו גורמים לפסל להראות‬
‫ברנקוזי עבד מול מודל‪ ,‬אך אין‬
‫כנעדר תחושת כובד‪ ,‬למרות‬
‫לכך רמז‪.‬‬
‫מסת החומר‪.‬‬
‫דונטלו‪ ,‬מריה מגדלנה‪,‬‬
‫עץ צבוע‪ 188 ,‬ס"מ‬
‫גובה ‪1456‬‬
‫הפסל נעשה בתהליך‬
‫של גריעה ‪ ,‬האמן‬
‫השתמש במספר‬
‫חלקים של עץ והרכיב‬
‫אותם זה לזה כדי‬
‫ליצור דמות בגודל‬
‫טבעי‪ .‬הוא חרץ שקעים‬
‫עמוקים בעץ‪.‬‬
‫תהליך העבודה‪( :‬הפסל עשוי‬
‫מכמה חלקים שחוברו יחד)‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫בחירת גזע העץ ותיכנון‪.‬‬
‫חציבת חלל גדול בחלקו האחורי של‬
‫בפסל מהבסיס עד למותניים‪ .‬לעץ‬
‫ישנה נטייה להיסדק ולהתפוצץ‬
‫כשהוא מתייבש‪ .‬יצירת החלל מונעת‬
‫זאת‪ .‬כמו‪-‬כן היא תורמת להפחתת‬
‫משקלו של הפסל‪.‬‬
‫גילוף הפרטים הקטנים‪.‬‬
‫החלקה וכיסוי ע"י שכבת ג'יסו= גבס‬
‫עם דבק‪ .‬במטרה לכסות‪ ,‬להסתיר את‬
‫החיבורים ולשמש בסיס לצבעי‬
‫הטמפרה‪.‬‬
‫צביעה‪.‬‬
‫דונטלו‪ ,‬מריה מגדלנה‪,1456 ,‬‬
‫עץ צבוע‪ 188 ,‬ס"מ גובה‬
‫המניע‪ ,‬המסר‪ ,‬מרקם‪ ,‬סגנון‬
‫המניע‪ :‬דתי‪ .‬מריה מגדלנה מופיעה‬
‫בברית החדשה עם ישו‪.‬‬
‫כדי לכפר על חטאיה התבודדה‬
‫במדבר והקדישה עצמה לתפילה‪.‬‬
‫המסר‪ :‬דתי‪ -‬היופי הארצי הוא בר‬
‫חלוף והרוחניות נשארת!‪.‬‬
‫מרקם‪ :‬עיצוב מדויק ועדין של הבגד‪,‬‬
‫השער‪ ,‬העור‪ ,‬הקמטים‪ ,‬העצמות‪.‬‬
‫האור‪ :‬חיצוני‪ .‬ישנם משחקי אור וצל‬
‫בשל המרקם‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪ .‬אחרי ‪ 30‬יום במדבר‬
‫מריה מתוארת כזקנה‪ ,‬מכוערת יחפה‬
‫ומצומקת‪ ,‬פרועה‪ ,‬לבושה עור כבש‬
‫ופניה מלאות קמטים‪ .‬תאור זה אינו‬
‫מקובל אך הוא עוזר לתחושת‬
‫ההזדהות של הצופה עם הדמות‬
‫החלל‪:‬‬
‫הדמות מכונסת‬
‫בעצמה ואינה‬
‫פורצת לחלל‪ .‬הפסל‬
‫משדר סגירות‬
‫והתכנסות‪ ,‬להוציא‬
‫המבט המופנה‬
‫מעלה‪.‬‬
‫בדרך כלל צוירה מאריה מגדלנה‬
‫בדרך כלל צוירה מריה מגדלנה‬
‫מראה‬
‫יפת‬
‫כקדושה‬
‫כקדושה יפת מראה‬
‫מניע‪:‬דתי‬
‫‪ ,‬אלף ‪ 3‬לפנה"ס‪,‬‬
‫תפקיד שימושי‪-‬פולחן מצרים‬
‫אבן דיוריט שחורה‪ 168 ,‬ס"מ גובה‪.‬‬
‫המתים‪.‬‬
‫להראות לקע ולבע איך‬
‫נראה המלך כדי שהם יזהו‬
‫אותו בעולם הבא‪ .‬לכן‬
‫הוא מנסה להיות קרוב‬
‫למציאות‪.‬‬
‫פיסול קובייתי‪ :‬הפסל שמר‬
‫על צורת הקוביה של גוש‬
‫האבן‪.‬‬
‫הוא כמעט תבליט כיוון‬
‫שהוא צמוד לקיר‪ :‬פסל‬
‫משלושה כיוונים ולא‬
‫ארבעה‪ .‬ההבדל בין פסל‬
‫זה לתבליט הוא שהוא‬
‫נעשה כפסל בודד ואח"כ‬
‫הוצמד לקיר‪.‬‬
‫המלך חפרע‬
‫הדמות מייצגת‪ ,‬מסמלת את המלך ויש פה כמה‬
‫מסמלי המלוכה‪:‬‬
‫‪ .1‬כיסוי ראש מיוחד למלכים‪.‬‬
‫‪ .2‬זקן‬
‫‪ .3‬יד מאוגרפת המסמלת‬
‫עוצמה וכוח‪ .‬מחזיק שוט‬
‫או שרביט שנשבר‪.‬‬
‫‪ .4‬כס מלוכה בדמות אריה =‬
‫סמל לכוח‪.‬‬
‫‪ .5‬סמל איחוד המלוכה (מצרים‬
‫העליונה והתחתונה‬
‫התאחדו בשושלת הרביעית‪).‬‬
‫‪ .6‬הורוס הנץ הוא שומר המלך‬
‫ומגן עליו בכנפיו‪.‬‬
‫מסמל לגיטמציה לשלטון‪.‬‬
‫הדמות והמושב‬
‫הפסל מורכב משני‬
‫חלקים‪ :‬המושב‬
‫והדמות‪ .‬אלא שהם‬
‫מפוסלים מגוש אחד‪.‬‬
‫המלך קיבל את‬
‫צורת הכיסא‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬ראליסטי‬
‫בפנים‪.‬‬
‫סכמתי בגוף‬
‫פסל חזיתי‪.‬‬
‫יצחק דנציגר‪ ,‬נימרוד‪,‬‬
‫‪ ,9-1938‬אבן חול נובית‪,‬‬
‫‪ 90‬ס"מ גובה‬
‫הנושא‬
‫בראשית פרק י'‬
‫פס' ח‪-‬י"ב‬
‫הנושא‪ :‬נמרוד הוא‬
‫הצייד הראשון המוזכר‬
‫בספר בראשית‪ .‬הוא זה‬
‫שבנה את בבל ונינוה‪.‬‬
‫תאור היצירה‪ :‬דמות של‬
‫צעיר שעל כתפו בז‪,‬‬
‫מאחורי גבו הוא מסתיר‬
‫קשת או חנית‪ .‬גופו‬
‫עירום‪ ,‬דרוך ומבטו‬
‫אורב לטרף‪.‬‬
‫החומר‪ :‬מקור האבן הוא‬
‫בפטרה שבירדן‪ .‬האבן‬
‫הובאה לארץ כאבן‪-‬רחיים‬
‫או השחזה והאמן מצא‬
‫אותה בת"א‪.‬‬
‫ניתן בקלות לפורר את החול‬
‫והוא נותן לפסל תחושה‬
‫של גרעיניות‪.‬‬
‫החומר משרת את הנושא‬
‫מאחר והאבן היא מקומית‬
‫ומטרתו היא ליצור פסל‬
‫ששייך למקום‪ ,‬לקרקע‪.‬‬
‫השימוש באבן זו עוזר לאמן‬
‫לחבר בין ההיסטוריה‬
‫הקדומה והאומנות‬
‫המקומית לבין ישראל‬
‫המודרנית‪.‬‬
‫החומר‬
‫עיצוב הדמות‪ :‬השפעת אומנות קדומה הקשורה‬
‫לאזור מצרים ואשור‪ .‬הציפור– האל השומר על‬
‫המלך דוד ‪ +‬היותו ציד‪.‬‬
‫השפעות‬
‫משמאל ולמעלה‪ :‬מצרים‪ ,‬חפרע‬
‫יש השפעה של פיסול מצרי במוטיב הנץ‬
‫שיושב על כתפו‪ (,‬ראה פסל חפרע) הנץ‬
‫במצרים העתיקה מסמל את חור הורוס‬
‫שהוא סמל הנפש‪ ,‬לכן נהגו לחנוט אותו‪.‬‬
‫באירופה הנץ הוא ציפור ‪-‬הציידים‪.‬‬
‫במקרא נמנה הנץ בין העופות הטמאים‪.‬‬
‫המיתוס על נמרוד היה נפוץ בכל‬
‫המרחב הכנעני‪.‬‬
‫הוא יוצא להתדיין עם‬
‫נפש המאמין‪ ,‬עם עולם‬
‫המוסכמות‪ ,‬כדי לעשות‬
‫זאת הוא צריך את חושיו‬
‫שהם עיקר מבטחו; עיניו‬
‫ניבטות למרחקים‪ ,‬חוטמו‬
‫רחב‪ ,‬אוזניו הקשובות‪,‬‬
‫פיו חושני‪ ,‬מהווים את‬
‫יכולתו להמשיך לחיות‪( .‬‬
‫הדימוי מזכיר חיה שגם‬
‫לה חושים כמו ריח‪,‬‬
‫ראיה‪ ,‬שמיעה העוזרים‬
‫לה לשמור על קיומה)‪.‬‬
‫הנץ ספק יושב על כתפו‪,‬‬
‫ספק משתלב כחלק מגופו‪,‬‬
‫צומח מתוכו‪.‬‬
‫חושים‬
‫הסגנון‪ :‬סכמתי‪ .‬גושי‪(.‬עשוי גוש אחד)‬
‫הסגנון‬
‫רב המיידע מצוי מלפנים‪ ,‬בחזית למרות זאת יש‬
‫משמעות לחנית או הקשת שהוא מחזיק מאחור‪.‬‬
‫הוא אינו נימול‪ .‬דמות דוד– לא יהודי כיוון‬
‫שביהדות דוד הוא שלילי‪ .‬אנשי הרוח הם החיוביים‪.‬‬
‫החיתיות של אפיון הדמות– אף רחב של חיה‪ ,‬פה‬
‫גדול‪ ,‬עיניים גדולות‪ ,‬מצח קטן‪.‬‬
‫אין תנועה– כמו פיסול ארכאי קדום‪.‬‬
‫ברנקוזי הנשיקה‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫הרעיון‪ :‬נשיקה היא איחוד‬
‫שני אנשים לאחד‪.‬‬
‫פסל דחוס‪ .‬גריעה מצומצמת‪,‬‬
‫תמצות הרעיון‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬סכמתי‪.‬‬
‫ישנם חלקים שהם פיסול‬
‫ממש וישנם כאלה שהם‬
‫חריטה (פנים‪ ,‬שער‪ ,‬אצבעות)‪.‬‬
‫‪8-1907‬‬
‫הנשיקה ‪1908‬‬
‫הנשיקה ‪1910‬‬
‫פיסול בהוספה‬
‫טכניקת השעווה האבודה‬
‫• המיוחד לו שזוהי‬
‫עבודה בשני שלבים‪:‬‬
‫•‪.1‬‬
‫•‬
‫•‪.2‬‬
‫•‬
‫•‬
‫האמן יוצר צורה‬
‫מחומר רך‪.‬‬
‫האמן יוצק את‬
‫הצורה לחומר‬
‫חדש‪.‬‬
‫תהליך העבודה‪:‬‬
‫• ‪ .1‬קונסטרוקציה = שלד‬
‫מברזל‪/‬עץ‪.‬‬
‫‪ .2‬צירוף החומר הרך‬
‫ויצירת הצורה הרצויה‪.‬‬
‫‪ .3‬שפיכת שעווה חמה על‬
‫הפסל (שכבה דקה)‬
‫‪ .4‬על השעווה מניחים‬
‫שכבה נוספת של חומר‬
‫קשה (גבס‪ ,‬חמר)‪.‬‬
‫‪ .5‬לוקחים ברונזה חמה‪ ,‬לוהטת‬
‫ושופכים אותה מלמעלה לתוך אזור‬
‫השעווה‪ .‬השעווה נמסה והברונזה‬
‫תופסת את מקומה‪.‬‬
‫בנבנוטו צ'ליני‪ ,‬פרסאוס והמדוזה‪ ,1554 ,‬ברונזה‪ ,‬גובה‪320 :‬‬
‫ס"מ‪ ,‬פירנצה‪ ,‬משמאל‪:‬שלבי יצירת הפסל‬
‫יתרונות וחסרונות של יציקת ברונזה‬
‫•‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫יתרונות‪:‬‬
‫עמידות יכול לעמוד‬
‫בחוץ בגשם ורוח‪.‬‬
‫יכולת הגעה לפרטים‬
‫תוך שמירה על חוזקם‪.‬‬
‫נוחיות בעבודה‪ :‬בשלב‬
‫הקרמיקה ניתן לשנות‪-‬‬
‫להוסיף ולהוריד‪.‬‬
‫מור‪ ,‬דמות מסובה‬
‫• חסרונות‪:‬‬
‫‪ .1‬צריך בית‪-‬מלאכה‬
‫ליציקות‪.‬‬
‫‪ .2‬חומר יקר‪.‬‬
‫‪ .3‬שלבי עבודה ארוכים‪.‬‬
‫הנרי מור דמות מסובה‬
‫דמות אישה שהיא "אמא אדמה" נותנת פרות= ילדים‪.‬‬
‫מצמיחה אותם‪ .‬לכן היא קרובה לקרקע‪.‬‬
‫מקורות השפעה ותהליך התפתחות‬
‫בשלב הראשון האמן קרוב לפסל המקסיקני‪ ,‬לאט לאט הוא מקבל‬
‫צורות יותר אורגניות‪ ,‬חלוקי נחל‪ ,‬עצמות‪ ,‬קונכיות‪ ,‬סלעים‪ ,‬מחילות‬
‫הצורה‬
‫הפסל הוא מופשט‪ .‬השם‪ ,‬הרגלים‪ ,‬והחזה עוזרים לנו להבין שזאת דמות שוכבת‪ .‬אברי הגוף‬
‫מנוונים או חסרים‪ ,‬כמו זרועות וכפות ידיים ורגלים‪ ,‬והחלקים שנותרו עוותו – הוקטנו או‬
‫הוגדלו בהגזמה‪ .‬צורותיה של האישה השרועה כלליות ומהותיות‪ ,‬יש חסכנות בפרטים‬
‫המחוברים בינהן בזרימה ובתנועה סיבובית‪.‬‬
‫צורות אורגניות‪ ,‬זורמות‪ .‬מזכירות טבע‪ ,‬אדמה‪ ,‬סלע‪ ,‬נחל‪.‬‬
‫חלל‪,‬‬
‫גודל‪,‬‬
‫טכניקה‬
‫למרות המסה אין תחושת כבדות‪ ,‬אלא עדינות ושלווה‪.‬‬
‫החללים בתוך הפסל הופכים להיות חלק מהפסל עצמו‪.‬‬
‫ישנם חללים סגורים וחללים פתוחים היוצרים קשר עם הסביבה‪.‬‬
‫טכניקה‪ :‬שעווה אבודה‪.‬‬
‫גודל – הפסל גדול מימדים ונגיש‪ ,‬וילדים יכולים לטפס עליוולתחכך בו‪.‬‬
‫רודן‪ :‬אזרחי קאלה‬
‫פסל כזה לא ניתן‬
‫לשמר בחוץ‬
‫בחומר אחר‪.‬‬
‫סגנון ראליסטי‬
‫מאפשר הבעות‬
‫ותנועות שונות‪.‬‬
‫מאפשר לצקת כל‬
‫דמות בנפרד‬
‫כמה פעמים‪.‬‬
‫טכניקת הוספה‪ :‬שעווה אבודה‬
‫נתן רפופורט‪ ,‬האנדרטה בקיבוץ נגבה‪,‬‬
‫‪ ,1950‬ברונזה‬
‫טכניקת שעווה אבודה‬
‫מתאימה ליצירה בשל‪:‬‬
‫‪ .1‬החומר היוקרתי‪.‬‬
‫‪ .2‬הגודל העצום‪.‬‬
‫‪ .3‬פסל שעומד‬
‫בחוץ‪.‬‬
‫פיסול בהוספה טכניקת "היציקה המלאה"‬
‫תהליך עבודה‪:‬‬
‫‪ .1‬דגם של הפסל מעוצב בחומר‪ ,‬עליו ציפוי‬
‫בשכבה שמנונית דקה‬
‫‪ .2‬שופכים גבס נוזלי‪ ,‬הנהפך לתבנית הנקרא‬
‫"תשליל"‪,‬‬
‫‪ .3‬והוא מעוצב בשני חלקים באמצעות החדרת‬
‫פיסות מתכת‪.‬‬
‫‪ .4‬התשליל נרחץ היטב ודפנותיו הפנימיות‬
‫מצופות בשכבה שמנונית דקה‪ ,‬כדי שהחומר‬
‫הנוצק לתוכו ייפרד ממנו בקלות‬
‫‪ .5‬מאחדים את שני חלקי התשליל ומשאירים‬
‫נקב שלתוכו יוצקים ברונזה‪.‬‬
‫‪ .6‬מפרקים את התבנית ומחלצים מתוכה את‬
‫הפסל‬
‫אלברט ג'קומטי‬
‫אישה ערומה עומדת‬
‫סגנון סכמתי‪ .‬ויתור על פרטים‪.‬‬
‫הדמות כל‪-‬כך דקה וגבוה‪,‬‬
‫שלא ניתן ליצור אותה בטכניקה‬
‫אחרת‪.‬‬
‫הרעיון‪ :‬בדידות‪ ,‬ההעלמות‪,‬‬
‫הרוחניות‬
‫תחושת ההתפוררות בחלל‪.‬‬
‫(יצירה בחומר רעיון של רוח)‪.‬‬
‫האמן משאיר תביעות אצבע‪.‬‬
‫ניגוד בין הבסיס המלא לפסל‬
‫הדקיק‪.‬‬
‫עבודות נוספות של אלברט גאקומטי‬
‫יגאל תומרקין‪,‬‬
‫הוא הלך בשדות‪,‬‬
‫‪ ,1967‬ברונזה‬
‫טכניקה‪:‬תחבושות גבס‬
‫האמן עוטף את הפסל‬
‫בתחבושות גבס‪ ,‬פותח את‬
‫תחבושות ויוצק לתוך‬
‫התבנית‪.‬‬
‫הפסל הוא חיבור בריתוך‬
‫של חלקים שונים‬
‫תחבושות גבס‬
‫שלבי עבודה‪.‬‬
‫שלבי עבודה‪:‬‬
‫‪ .1‬מריחה בחומר שומני‪.‬‬
‫‪ .2‬הנחת תחבושות הגבס‪.‬‬
‫גזירה או הורדה של‬
‫התחבושת‪.‬‬
‫‪ .3‬חיבור החלקים ע"י‬
‫תחבושות‪.‬‬
‫ג'ורג' סיגל‬
‫כיכר טיימס בלילה‬
‫מיצב‬
‫ג'ורג' סיגל‬
‫כיכר טיימס בלילה‬
‫סיגל אינו מעביר את הפסל לברונזה‪.‬‬
‫‪ ,1970‬יציקת גבס‪ ,‬ניאון‪,‬‬
‫אזור‬
‫‪.‬‬
‫סביבה‬
‫שלו‬
‫לדמויות‬
‫יוצר‬
‫הוא‬
‫פלסטיק‪106X96X61 ,‬‬
‫התייחסות ולכן‬
‫אנו קוראים לעבודתו מייצב‪.‬‬
‫הסביבה היא שלט ניאון של מועדון‬
‫לילה‪ ,‬פורנו‪ .‬האנשים ההולכים‬
‫מהמועדון הם גברים הנראים בודדים‪,‬‬
‫מנוכרים‪ .‬חסרי פנים וזהות‬
‫(אונברסליות)‬
‫הולכים קדימה‪ .‬ישנו ניגוד בין השלט‬
‫המואר והצבעוני לבין הדמויות‬
‫הלבנות הסגורות בתוך עצמן‪.‬‬
‫הדמויות מתוארות בתנועה‪ ,‬הליכה‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬ראליסטי‪ ,‬לא מלוטש‪ ,‬מוותר על‬
‫פרטים (מחוסר ברירה‪ -‬בגלל הטכניקה‪,‬‬
‫מתוך בחירה‪ -‬הוא אינו צובע את‬
‫עץ‪,‬‬
‫החומר‬
‫החומר‪ :‬הגבס נחשב לחומר‬
‫מודרני‪ ,‬לכן יש כאן‬
‫אמירה לגבי החיים‬
‫המודרניים‪.‬‬
‫הגבס מתקלה עם הזמן‬
‫ואינו עמיד בפגעי מזג‬
‫האוויר‪ .‬האמן מדגיש‬
‫את הארעיות‪ ,‬הזמניות‬
‫וקצב החיים המהיר‬
‫במאה ה‪.20-‬‬
‫החידוש‪ :‬הגבס נחשב‬
‫לחומר של סקיצות וכאן‬
‫הוא התוצר הסופי‪.‬‬
‫כלומר האמן הופך את‬
‫הגבס מחומר זמין וזול‪,‬‬
‫משימוש תעשייתי נמוך‬
‫לחומר המשמש ליצירה‬
‫אומנותית‪.‬‬
‫האור‬
‫על המיצב משפיעים שני סוגי‬
‫תאורה‪ .‬האחד הוא התאורה‬
‫של חלל המוזיאון‪ .‬והאחר הוא‬
‫חלק מה"רדי‪-‬מייד" של המיצב‬
‫עצמו‪ .‬המיצב מוצב בחלל‬
‫פנימי‪ ,‬מואר בתאורה‬
‫מלאכותית‪ ,‬המדגישה את‬
‫הלובן הבוהק של הגבס ומקנה‬
‫לדמויות איכות מנוכרת ובלתי‬
‫אישית‪ .‬שלט הניאון הבוהק‬
‫הוא חלק מהמיצב‪ ,‬מפיץ סביבו‬
‫אור צבעוני‪ .‬תפקיד הניאון הוא‬
‫לקשור את המיצב עם‬
‫המציאות‪ ,‬ליצור אשליה שזוהי‬
‫פיסת מציאות של רחוב‬
‫עבודות נוספות של סיגל‬
‫נסה לגלות את המשותף לעבודות כאן עם כיכר טימס‬
‫עופרה צ'ימבליסטה‪ ,‬הולכים‪ ,‬בטון‪ ,1987 ,‬המוזיאון‬
‫הפתוח בתפן‪.‬‬
‫עופרה צ'ימבליסטה‪ ,‬הולכים‪ ,‬בטון‪,‬‬
‫‪ ,1987‬המוזיאון הפתוח בתפן‪.‬‬
‫ליצירה יש קשר לטבע‪,‬‬
‫לראשוניות‪ .‬אך גם לעולם‬
‫המודרני‪:‬‬
‫גברים ונשים ערומים‪ ,‬קרחים‪,‬‬
‫גילאים שונים‪ .‬לאו‪-‬דווקא‬
‫אנשים יפים‪ .‬מוצבים‬
‫בתנוחות יום יומיות‪,‬‬
‫שגרתיות הולכים לכיוונים‬
‫שונים‪ ,‬כאילו נכנסים לתוך‬
‫מעגל‪ ,‬הולכים ומתקרבים‪ .‬אין‬
‫בינהם קשר עין או מגע‪ .‬לכן‬
‫נוצרת תחושת ניכור‪.‬‬
‫הניגוד‬
‫הדמויות של צימבליסטה פונות מצד אחד למכנה משותף רחב‬
‫מאוד‪ ,‬שכן צורתן צורת בני אדם‪ ,‬דבר צורה המובנת לכל עין גם‬
‫ללא מאמץ מיוחד או ידע מוקדם‪ ,‬מכאן כוחן וכאן גם חולשתן‪ .‬הן‬
‫מאפשרות לכל אדם "להבינן"‪ ,‬ולהתרשם מהדיוק הפיגורטיבי‬
‫שלהן‪ .‬הדמיות בהליכה‪,‬שהן בעלות פרופורציות ופרטים‬
‫אנושיים לגמרי מצד אחד‪ ,‬קפואות וחסרות הבעה מצד שני‪,‬‬
‫יוצרות פרדוקס שקל להזדהות עמו‪.‬‬
‫החומר והטכניקה‬
‫האמנית בחרה דוגמנים מסביבתה הקרובה‪ ,‬הנחתה אותם באשר לתנועה ‪ ,‬והניחה על כל גוף‬
‫תחבושות גבס ברצועות קטנות‪ .‬כשהגבס התקשה‪ ,‬היא הסירה את החלקים מהגוף‪ ,‬והתקבלו‬
‫תבניות חלולות –נגטיב של גוף‪ .‬וכשהחומר התקשה היא חילצה מתוך התבנית את יציקת הפלסטיק‬
‫– הפוזיטיב‪ .‬חלקי הפלסטיק חוברו ביניהם‪ ,‬כך שנוצרה דמות חלולה‪ ,‬ולתוכה הוכנס שלד ברזל כדי‬
‫ליצב אותה‪ .‬בשלב הסופי צופה הפסל בסבי זכוכית לשם חיזוק‪ ,‬בפוליאסטר ולבסוף בחול‪ ,‬ונצבע‬
‫בצבע טמפרה אקרילי אפור כתום‪ .‬הצבע מזכיר בטון שהוא חומר תעשייתי‪ ,‬מודרני‪ .‬ולכן נוצר קשר‬
‫עם מבני התעשייה שנמצאים מסביב‪.‬‬
‫הסגנון‬
‫הסגנון‪ :‬ריאליסטי‪ .‬השוני בין הדמויות‬
‫והיותן לא אידיאליות מגבירים את‬
‫הריאליזם‪ .‬גם תווי הפנים האישיים של‬
‫כל דמות טושטשו‪.‬‬
‫העירום מנתק אותן מזמן ומקום‬
‫מסוים והופך אותן לאוניברסליות‪,‬‬
‫אלמוניות‪.‬‬
‫פסלים נוספים של‬
‫צימבליסטה‬
‫השווה בין שתי היצירות‪:‬‬
‫כיכר טיימס בלילה ו‪ -‬הולכים‬
‫התייחס למין הדמויות‪,‬‬
‫למיקומן‪,‬‬
‫לנושא‪,‬‬
‫לכיוון ההליכה‪,‬‬
‫לתיאור החיצוני של הדמויות‪.‬‬
‫הולכים‬
‫כיכר טיימס בלילה‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫שני גברים‬
‫בתוך מבנה‬
‫נושא ערוני‬
‫הולכים קדימה‬
‫לבושים‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫מינים וגילאים שונים‬
‫בחוץ‬
‫הקשר לטבע‪ ,‬לאדמה‬
‫יוצרים תחושת מעגל נכנסים‬
‫פנימה למקום משותף‬
‫ערומים‬
‫אדגר דגה‪ ,‬רקדנית בת ‪,1881 ,14‬‬
‫ברונזה ורדי מייד‪ 98X42 ,‬ס"מ‬
‫הנושא‪:‬‬
‫התנועה‬
‫מימין‪ :‬מתווה ערום‬
‫לרקדנית בת ‪,14‬‬
‫‪ ,1878‬ברונזה ‪72.4X42‬‬
‫ס"מ‬
‫הטכניקה‬
‫טכניקת השעווה האבודה‪.‬‬
‫פני השטח לא מלוטשים‬
‫החידוש‪:‬‬
‫האמן הוסיף לדמות היצוקה‬
‫חומרים מהמציאות‪( .‬ריצפת‬
‫עץ‪ ,‬חצאית בד‪ ,‬סרט סטן‪,‬‬
‫נעלי ריקוד‪ ,‬החלק העליון‬
‫של השמלה צבוע) זוהי‬
‫התחלת הרדי מייד‪ .‬שילוב‬
‫זה עורר תגובות נזעמות‬
‫בתקופתו‪.‬‬
‫טכניקת חיבורים‬
‫טכניקה שנוצרה לראשונה‬
‫במאה ה‪ 20-‬ובה האמן‬
‫מחבר חומרים שונים‬
‫בשיטות חיבור והדבקה‬
‫שונות כמו‪ :‬הלחמה‪ ,‬דבקים‪,‬‬
‫ברגים‪ ,‬תפירה‪ ,‬ריתוך ועוד‪...‬‬
‫החומר לקוח לעיתים‬
‫מהמציאות ולעיתים האמן‬
‫בעצמו יצר אותו‬
‫דוד סמית‪,‬‬
‫קובי‬
‫‪,19‬‬
‫‪ ,1964‬פלדת אל‪-‬חלד‬
‫טכניקת ריתוך והלחמה‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬מופשט גיאומטרי‪.‬‬
‫הפסל בנוי מצורות גיאומטריות‪.‬‬
‫שם היצירה‪" :‬קובי" כלומר אני‬
‫רוצה לספר על קוביות‪.‬‬
‫הפסל נראה אחרת מכל כיוון‪.‬‬
‫מהו לדעתך המניע?‬
‫שילוב של מגע אישי‬
‫וחומר תעשייתי‬
‫המניע‪ :‬אומנותי‪.‬‬
‫יש כאן שילוב של חומר וחיבורים‬
‫תעשייתים עם מגע אישי‪:‬‬
‫הפלדה וטכניקת הריתוך הן‬
‫תעשייתיות ולעומתן האמן‬
‫חורט על הפסל‪ ,‬בדיסק חשמלי‪,‬‬
‫צורות חופשיות ומשוחררות‪.‬‬
‫כתוצאה מכך נוצר גם ניגוד בין‬
‫הניקיון הגיאומטרי והקו‬
‫החופשי‪.‬‬
‫בדיקת היחסים בין‬
‫הצורות ושיווי המשקל‪.‬‬
‫הקוביות הגדולות מונחות‬
‫על בסיס צר והן מרותכות‬
‫בנקודות אחיזה מינימליות‪.‬‬
‫נוצרת תחושה שהקוביות‬
‫קלות‪ ,‬אך למעשה הן‬
‫עשויות פלדה שהיא חומר‬
‫כבד‪.‬‬
‫מנשה קדישמן‪ ,‬עקידת יצחק‪,1982-85 ,‬‬
‫פלדת קרטון‬
‫לפסל אין עובי‪,‬‬
‫הוא כמו מגזרת‬
‫ניר‪ .‬פסל שטוח‪.‬‬
‫מחובר בברגים‪.‬‬
‫אין הסתרה‬
‫לחיבורים‬
‫מנשה קדישמן‪ ,‬התרוממות‪,‬כיכר הבימה תל‪-‬אביב ‪,8-1967,‬‬
‫פלדת קורטן‪ 15 ,‬מטר גובה‬
‫כשהפסל הוצב הייתה לו התנגדות כיוון שהוא מופשט‪ ,‬פשוט‪ ,‬נטול צבע‬
‫ואין בו סיפור ועניין‪ .‬היום הוא נחשב למייצג העיר – החברה הפתוחה‪,‬‬
‫שואפת מעלה‪.‬‬
‫פסל שרואים אותו תוך כדי נסיעה באוטו – לא צריך להסתובב מסביבו‪.‬‬
‫אין בו פרטים‪.‬‬
‫מניע‬
‫מנשה קדישמן‪,‬‬
‫התרוממות‪,‬‬
‫כיכר הבימה תל‪-‬אביב‪ ,68-1967 ,‬פלדת קורטן‪ 15‬מטר גובה‬
‫מניע אומנותי‪ :‬האמן מתעסק‬
‫כאן בשווי משקל‪.‬‬
‫שלושת העיגולים שווים בגודלם‬
‫ונקודת החיבור היא מאד‬
‫קטנה‪( .‬חיבור בהלחמה)‪.‬‬
‫נוצרת תחושת חוסר יציבות‪.‬‬
‫ניגוד לכוח המשיכה= התגרות‬
‫האדם בכוחות הטבע‪.‬‬
‫הצורות גיאומטריות‪ ,‬בסיסיות‪,‬‬
‫מקור ההשראה – הטבע‪.‬‬
‫עובי הפסל כ‪ 10 -‬ס"מ ובתוכו‬
‫עוברת קורת ברזל ונכנסת‬
‫לאדמה בעומק של כמה‬
‫מטרים‪.‬‬
‫החומר‪ ,‬פלדה‪ ,‬גולמי מושפע‬
‫ממזג האוויר‪.‬‬
‫ראול האוסמן‪,‬‬
‫רוח זמננו‪,‬‬
‫‪,1919‬‬
‫עץ וחפצי מתכת‬
‫שונים‪.‬‬
‫אלו אובייקטים אתה‬
‫מזהה ביצירה זו?‬
‫מהו לדעתך המניע‬
‫ליצירה זו?‬
‫המניע‬
‫המניע‪ :‬חברתי‪ .‬האמן מעביר‬
‫ביקורת על הטכנולוגיה‬
‫הגורמת לאובדן האנושיות‪.‬‬
‫האובייקטים ומשמעותם‪:‬‬
‫ראש עץ של גבר המשמש‬
‫לתצוגת פיאות נוכריות‬
‫הראש האנושי העשוי‬
‫בטכנולוגיה המונית‪ .‬הרדיפה‬
‫אחר הכסף ודלות חיי הרוח‬
‫של תקופתנו‪.‬‬
‫ארנק הכסף המעמד‪.‬‬
‫סרט מדידה וסרגל מידות‬
‫ומדידות שונות המגבילות‬
‫את חיינו‪.‬‬
‫אוביקטים ומשמעותם‬
‫חלקי שעון מדידת הזמן‪ -‬זמן‬
‫שווה כסף‪ .‬ותזכורת לכך‬
‫שזמננו בעולם קצוב‪.‬‬
‫כוס מדידה השיכרות‪ .‬מצב של‬
‫בריחה מהמציאות‪.‬‬
‫הרעיון‪ ,‬מסר‪ :‬השפעת‬
‫הטכנולוגיה על העולם‬
‫המודרני וחיינו‪.‬‬
‫ביקורת על האדם הפועל‬
‫כמכונה ואינו חושב‪ ,‬ורגיש‬
‫לצרכים ורצונות‪ .‬אובדן‬
‫האנושיות‪.‬‬
‫החומר כביטוי‬
‫למסר‬
‫החומרים‪ :‬מבטאים את‬
‫המסר בשל הניגוד בין העץ‬
‫(ממנו עשוי הראש) המשדר‬
‫חום ורגש לבין חלקי המתכת‬
‫המשדרים קור‪.‬‬
‫הדמות‪ :‬אינה של אדם‬
‫מסוים‪ ,‬אלא אדם באופן‬
‫כללי‪ .‬הבעתו תמימה‪.‬‬
‫מרסל דושן‪,‬‬
‫גלגל אופניים‬
‫ושרפרף‪,‬‬
‫‪ ,1913‬רדי מייד‬
‫מטופל‬
‫נחשב לפסל רדי מייד‬
‫הראשון‪.‬‬
‫חפצים שהופקעו מהשימוש המקובל‪,‬‬
‫אובייקטים מנוגדים‬
‫האמן לקח חומרים שאינם קשורים‬
‫לעולם האומנות וחיבר צירף אותם ועל‪-‬‬
‫ידי כך יצר משהו חדש‪.‬‬
‫החפצים הופקעו מהשימוש המקובל‪ .‬הם‬
‫אינם ממלאים את תפקידם‪ ,‬ייעודם‪.‬‬
‫החיבור בינהם גורם להם לחוסר יכולת‬
‫לפעול‪( .‬הגלגל נייח ועל הכיסא לא ניתן‬
‫לשבת)‪.‬‬
‫אובייקטים מנוגדים‪ :‬ניגוד בחומרים עץ‬
‫מול מתכת‪ .‬ניגוד בצבע העץ לבן מול‬
‫המתכת החשופה‪ .‬הכיסא נעשה בעבודה‬
‫ידנית והגלגל על‪-‬ידי מכונה‪.‬‬
‫לגלוג על הטכנולוגיה‪ :‬הגלגל מסמל‬
‫מכונה‪ ,‬אך היא חסרת תועלת‪.‬‬
‫הצגת שאלות‪ :‬מהי‬
‫יצירת אומנות???‬
‫לדעתו היצירה היא‬
‫רעיון ולכן היא‬
‫נוצרת גם ללא מגע‬
‫האומן‪ .‬הוא‬
‫משתמש החפצים‬
‫יומיומיים ונחותים‬
‫כחומר ראוי ליצירת‬
‫אומנות‪.‬‬
‫מטרת האמן‬
‫מטרת האמן‪ :‬יצירת פסל אסתטי‬
‫לזעזע את הקהל‬
‫והמבקרים‪.‬‬
‫לשאול שאלות‬
‫הסימליות ביצירה‪ :‬הגלגל מסמל‬
‫טכנולוגיה‪ ,‬קידמה‪ ,‬תעשייה מודרנית‪.‬‬
‫השרפרף מסמל‬
‫כפריות‪ ,‬החיים הפשוטים‪.‬‬
‫החיבור בין האובייקטים מסמל גם‬
‫חדירת הזכריות לנקביות‪.‬‬
‫מרסל דושאן‬
‫מזרקה‪,‬‬
‫‪ ,1917‬משתנה‬
‫עשויה חרסינה‬
‫וכתובת בשחור‪,‬‬
‫‪ 63‬ס"מ גובה‬
‫המטרה‬
‫רדי מייד שהופקע משימושו והפך לאובייקט אומנותי‪.‬‬
‫המטרה‪ :‬העלאת הנחות ליוקרתי‪.‬‬
‫הורדת האומנות‬
‫עד לרמה של חוסר‬
‫ערך‪.‬‬
‫שאלת שאלות כמו‪:‬‬
‫מהי יצירת אומנות ???‬
‫מי נחשב לאמן???‬
‫בתחתית היצירה במקום‬
‫חתימה של האומן הוא‬
‫כלומר ‪r.mutt‬כתב‪:‬‬
‫ריצ'ארד מוט‪ ,‬שהיה בעל‬
‫חנות ידועה ואביזרי‬
‫אמבטיה ושירותים בניו‪-‬‬
‫יורק‪.‬‬
‫צורת המשתנה נשית‪,‬‬
‫למרות שנועדה לשימוש‬
‫גברי‪.‬‬
‫קלאס אולדנברג‪,‬‬
‫אסלה רכה‪,‬‬
‫‪,1966‬‬
‫ויניל ממולא‬
‫קפקא‪ ,‬צבע‬
‫אקריליק‬
‫הטכניקה‪ ,‬שלבי עבודה‪ ,‬המטרה‪,‬‬
‫טכניקה‪ :‬תפירה‬
‫החומר‪ :‬ויניל הוא חומר רך‪ ,‬מבריק וגמיש‪ .‬מעין‬
‫תעשייתי המשמש גם ככיסוי‬
‫ברזנט‬
‫למשאיות‪.‬‬
‫שלבי העבודה‪.1 :‬תכנון ‪.2.‬גזירה ‪.3‬תפירה ‪.4‬הרכבה‬
‫על בסיס‬
‫האמן משתמש בחומר נחות ליצירת אומנות‪.‬‬
‫המטרה‪ :‬בדיקת השפעת החומר על החפץ‪.‬‬
‫‪ .1‬התפירה היא בייתית לעומת הויניל שהוא‬
‫תעשייתי ונעשה בטכנולוגיה חדשה‪.‬‬
‫‪ .2‬בשל החומר האסלה אינה מתפקדת ואינה‬
‫ממלאת את יעודה‪.‬‬
‫‪ .3‬בשל החומר הרך האסלה מאבדת מצורתה‪,‬‬
‫(הצורות לא יציבות ומקומטות)‪ .‬בנוסף‪ -‬עם‬
‫כל נגיעה והעברה היא משתנה‪ .‬כלומר‬
‫עוצמתה ותקפותה של היצירה היא לא‬
‫בצורתה‬
‫האומן מוציא את החפץ מתפקודו ויוצר מעין לעג‪ ,‬בדיחה‪.‬‬
‫הוא מעביר ביקורת על הטכנולוגיה המודרנית ועל תרבות‬
‫השפע והצריכה‪.‬‬
‫אולדנברג‪ ,‬שלוש גרסאות של האסלה‬
‫מימין‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה מודל קשה‪, 1966 ,‬קרטון צבוע‪.‬‬
‫במרכז‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה רכה ‪ ,‬גירסת רפאים‪ ,1966 ,‬בד קנוס‪ ,‬מתכת‪.‬‬
‫משמאל‪ :‬אולדנברג‪ ,‬אסלה רכה‪ ,1966 ,‬וניל ממולא בקאפוק‪ ,‬צבע אקריליק‪ ,‬עץ‪.‬‬
‫מרט אופנהיים‪,‬‬
‫הסעודה‬
‫בפרווה‪1936 ,‬‬
‫המטרה‬
‫האומן משתמש בפרווה אמיתית לעטוף ספל פורצלן‪ ,‬תחתית‬
‫וכפית‪.‬‬
‫המרקם הנעים של הפרווה הוצא מהקשרו והופך לדוחה ומגעיל‪.‬‬
‫הכלים אינם מתפקדים בתפקידם המקורי‪( .‬מחאה על התרבות‬
‫האנגלית המעודנת)‬
‫הכוס נשארה כלי קיבול= נשי והכפית מייצגת את הגברי‪.‬‬
‫המטרה‪ :‬בדיקת המרקם‪ /‬טקסטורה‪.‬‬
‫סגנון‪ :‬סוריאליסטי‪,‬‬
‫מעבר למציאות‪.‬‬
‫המצגת הוכנה על‪-‬ידי‬
‫מאי אלון‬
‫לצורכי הוראה בלבד‬

Similar documents