לפרשת תצוה - משכן שילה

‫ט’ אדר התשע”ה‬
‫גיליון ‪438‬‬
‫בסיעתא דשמיא‬
‫לזכות שיל ׂה סעידי ומשפחתו הי”ו‬
‫ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫דברי תורה בהלכה ובאגדה‪ ,‬מוסר ופרשת שבוע‬
‫קידוש ליל שבת‬
‫יֹום ַה ִּש ִּׁשׁי‪ :‬וַ יְ ֻכ ּלּו ַה ָּשׁ ַמ יִ ם ְו ָה ָא ֶר ץ ְו ָכ ל‬
‫יע י‬
‫ֹלה ים ַּב ּיֹום ַה ְּש ִׁב ִ‬
‫ְצ ָב ָא ם‪ :‬וַ יְ ַכ ל ֱא ִ‬
‫ּש ּבֹת ַּב ּיֹום‬
‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה וַ יִ ְ ׁ‬
‫ְמ לַ ְ‬
‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה‪:‬‬
‫ַה ְּש ִׁב ִ‬
‫יע י ִמ ָּכ ל ְמ לַ ְ‬
‫יע י וַ יְ ַק ֵּד ׁש‬
‫ֹלה ים ֶא ת יֹום ַה ְּש ִׁב ִ‬
‫וַ יְ ָב ֶר ְך ֱא ִ‬
‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר‬
‫אֹתֹו ִכּי בֹו ָׁש ַב ת ִמ ָּכ ל ְמ לַ ְ‬
‫ֹלה ים לַ ֲע ׂשֹות‪:‬‬
‫ָּב ָר א ֱא ִ‬
‫(ואומר המקדש) ַס ְב ֵרי ָמ ָרנָ ן‪,‬‬
‫לחיִ ּים‪.‬‬
‫(ועונים) ַ‬
‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪:‬‬
‫ֵ‬
‫(יכוון לקיים מצות עשה דאורייתא של הקידוש‪,‬‬
‫ועל היין מצוה דרבנן)‬
‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ֹותיו‪ ,‬ו ְָר ָצה ָבנּו‪,‬‬
‫ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמ ְצ ָ‬
‫ּוב ָרצֹון ִהנְ ִחילָ נּו‪,‬‬
‫ו ְַׁש ַּבת ָק ְדׁשֹו ְּב ַא ֲה ָבה ְ‬
‫אשׁית‪ְּ ,‬ת ִחּלָ ה‬
‫זִ ָּכרֹון לְ ַמ ֲע ֵׂשה ְב ֵר ִ‬
‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬
‫יצ ַ‬
‫לְ ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש‪ ,‬זֵ ֶכר לִ ִ‬
‫ּוב ָרצֹון ִהנְ ַחלְ ָּתנּו‪.‬‬
‫ו ְַׁש ַּבת ָק ְד ְשָׁך ְּב ַא ֲה ָבה ְ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ְ ,‬מ ַק ֵּדׁש ַה ַּשׁ ָּבת‪:‬‬
‫זמני השבוע‬
‫ט’‬
‫אדר‬
‫ט”ז‬
‫אדר‬
‫עלות השחר‬
‫זמן טלית ותפילין‬
‫הנץ החמה‬
‫סוף זמן ק”ש (מג”א)‬
‫חצות יום ולילה‬
‫שקיעה‬
‫צאת הכוכבים‬
‫‪4:59‬‬
‫‪5:06‬‬
‫‪6:16‬‬
‫‪8:26‬‬
‫‪11:53‬‬
‫‪17:38‬‬
‫‪17:52‬‬
‫‪4:49‬‬
‫‪4:56‬‬
‫‪6:07‬‬
‫‪8:20‬‬
‫‪11:52‬‬
‫‪17:43‬‬
‫‪17:58‬‬
‫הזמנים עפ”י דעתו של מרן הגרע”י זצוק”ל שהובאו בלוח אור החיים המדוייק‬
‫* לפי אופק ת”א‬
‫דברי חיזוק לפורים‬
‫‪5l‬‬
‫‪l‬‬
‫לפרשת תצוה‬
‫קידוש יום שבת‬
‫ִמזְ מֹור לְ ָדוִד‪ ,‬יְיָ ר ִֹעי ֹלא ֶא ְח ָסר‪:‬‬
‫יצנִ י‪ַ ,‬על ֵמי ְמנֻ חֹות יְנַ ֲהלֵ נִ י‪:‬‬
‫ִּבנְ אֹות ֶּד ֶׁשא יַ ְר ִּב ֵ‬
‫יְׁשֹובב‪ ,‬יַנְ ֵחנִ י ְּב ַמ ְעּגְ לֵ י ֶצ ֶדק לְ ַמ ַען‬
‫ֵ‬
‫נַ ְפ ִׁשי‬
‫ְׁשמֹו‪ּ :‬גַ ם ִּכי ֵאלֵ ְך ְּבגֵ יא ַצלְ ָמוֶת ֹלא ִא ָירא‬
‫ּומ ְׁש ַענְ ֶּתָך ֵה ָּמה‬
‫ָרע ִּכי ַא ָּתה ִע ָּמ ִדי‪ִׁ ,‬ש ְב ְטָך ִ‬
‫יְנַ ֲח ֻמנִ י‪ַּ :‬ת ֲערְֹך לְ ָפנַ י ֻׁשלְ ָחן נֶ גֶ ד צ ְֹר ָרי‪ִּ ,‬ד ַׁשנְ ָּת‬
‫וָח ֶסד‬
‫ּכֹוסי ְרוָיָה‪ַ :‬אְך טֹוב ֶ‬
‫ֹאשׁי ִ‬
‫ַּב ֶׁש ֶמן ר ִ‬
‫יְמי ַחּיָי‪ ,‬ו ְַׁש ְב ִּתי ְּב ֵבית יְיָ לְ א ֶרְֹך‬
‫יִ ְרּדפּונִ י ָּכל ֵ‬
‫יָמים‪:‬‬
‫ִ‬
‫ִאם ָּת ִשׁיב ִמ ַּשׁ ָּבת ַרגְ לֶ ָך‪ֲ ,‬עׂשֹות ֲח ָפ ֶצָך ְּביֹום‬
‫את לַ ַּשׁ ָּבת עֹנֶ ג לִ ְקדֹוׁש יְ יָ‬
‫ָק ְד ִשׁי‪ ,‬ו ְָק ָר ָ‬
‫ְמ ֻכ ָּבד‪ ,‬ו ְִכ ַּב ְדּתֹו ֵמ ֲעׂשֹות ְּד ָר ֶכיָך‪ִ ,‬מ ְּמצֹוא‬
‫ֶח ְפ ְצָך ו ְַד ֵּבר ָּד ָבר‪ָ :‬אז ִּת ְת ַעּנַ ג ַעל יְ יָ‬
‫ו ְִה ְר ַּכ ְב ִּתיָך ַעל ָּב ֳמ ֵתי ָא ֶרץ‪ ,‬ו ְַה ֲא ַכלְ ִּתיָך‬
‫נַ ֲחלַ ת יַ ֲעקֹב ָא ִביָך ִּכי ִּפי יְ יָ ִּד ֵּבר‪:‬‬
‫ו ְָׁש ְמרּו ְבנֵ י יִ ְש ָׂר ֵאל ֶאת ַה ַּשׁ ָּבת‪ ,‬לַ ֲעׂשֹות ֶאת‬
‫ּובין ְּבנֵ י‬
‫ַה ַּשׁ ָּבת לְ דֹר ָֹתם ְּב ִרית עֹולָ ם‪ֵּ :‬בינִ י ֵ‬
‫יִ ְש ָׂר ֵאל אֹות ִהיא לְ עֹלָ ם‪ִּ ,‬כי ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים‬
‫ּובּיֹום‬
‫ָע ָׂשה יְ יָ ֶאת ַה ָּשׁ ַמיִ ם ו ְֶאת ָה ָא ֶרץ ַ‬
‫יעי ָׁש ַבת וַ יִ ּּנָ ַפׁש‪ַ :‬על ֵּכן ֵּב ַרְך יְ יָ‬
‫ַה ְּש ִׁב ִ‬
‫ֶאת יֹום ַה ַּשׁ ָּבת וַ יְ ַק ְד ֵׁשהּו‪:‬‬
‫יין‬
‫ַס ְב ֵרי ָמ ָרנָ ן‪( :‬ועונים‪ ):‬לְ ַחיִ ּים‪:‬‬
‫לקידוש‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪,‬‬
‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬
‫ֱא ֵ‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪:‬‬
‫ֵ‬
‫ַה ְפ ָט ָרה‪“ :‬ויאמר שמואל”‬
‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת‬
‫לעילוי נשמת‬
‫יואב קהלני בן‬
‫יפת ותמר ז"ל‬
‫נלב"ע בי"א באדר תש"ע‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת‬
‫משפחות קהלני ואלזרקי הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪ .‬אכי"ר‬
‫זמני השבת‬
‫שעון‬
‫חורף‬
‫ב‬
‫נשי‬
‫א‬
‫ו‬
‫ת‬
‫כ”ק הרה”ג משומר צו‬
‫המרא דאתרא‪-‬גן יבנה‬
‫שלי‬
‫ברי‬
‫הלכות פורים‬
‫‪l 6-9 l‬‬
‫ט”א‬
‫יציאת‬
‫השבת‬
‫ר”ת‬
‫כניסת‬
‫השבת‬
‫ירושלים *‪17:20‬‬
‫‪18:12‬‬
‫‪18:52‬‬
‫תל אביב‬
‫‪17:17‬‬
‫‪18:09‬‬
‫‪18:48‬‬
‫חיפה‬
‫‪17:18‬‬
‫‪18:10‬‬
‫‪18:49‬‬
‫באר שבע ‪17:20‬‬
‫‪18:11‬‬
‫‪18:51‬‬
‫*לנוהגים ‪ 40‬דק’‪17:00 :‬‬
‫אבות ובנים‬
‫‪12-13 l‬‬
‫סיפורי חז”ל‬
‫‪16 l‬‬
‫‪l‬‬
‫‪l‬‬
‫שבת זכור | תענית אסתר תחול ביום רביעי – תחילת הצום ‪ - 4:53‬סיום הצום‪ | 18:05 :‬פורים יחול ביום חמישי | שושן פורים יחול ביום שישי | ל”א תחנון‬
‫בימים חמישי ושישי וכן ביום רביעי במנחה | סוף זמן ברכת הלבנה ליל שישי עד שעה ‪18:21‬‬
‫רעיון מפרשת השבוע‬
‫הרה"ג מאיר הכהן‬
‫וולך שליט"א‬
‫מצוות מחיית עמלק‬
‫יחד מפיצים תורה‬
‫ומקדשים שם שמים!‬
‫פעילויות העמותה‬
‫לזיכוי הרבים‪:‬‬
‫שיעורי תורה‬
‫הפצת עלון תורני‬
‫שיעורי תורה לתשב"ר‬
‫תהילים בשבתות לתשב"ר‬
‫גמ"ח למשפחות נזקקות‬
‫תפילת העורכים‬
‫"יהי רצון מלפניך ה'‬
‫אלוקינו‪ ,‬שלא יארע דבר‬
‫תקלה על ידינו‪ ,‬ולא נכשל‬
‫בדבר הלכה‪ ,‬וישמחו בנו‬
‫חברינו‪...‬‬
‫ויהי רצון שכל מעשינו יהיו‬
‫לשם שמיים ללא פניות‬
‫אישיות ולא למטרות‬
‫כבוד ותהילה"‬
‫באהבה ובאמונה‬
‫העורכים‬
‫המערכת‬
‫עמותת 'משכן שילה' (ע"ר)‬
‫פועלת לשם שמים ללא מטרות‬
‫רווח‪ ,‬להפצת תורה ומעשים‬
‫טובים‪.‬‬
‫להפצת הגיליון‬
‫במקומות נוספים ולהקדשות‪:‬‬
‫‪054-26-49-550‬‬
‫חכמי הרז והדרוש מרבים פשוט‪ .‬הכל תלוי בכוונתו‪ ,‬האם לעצמו או לזולתו‪.‬‬
‫לדרוש לשון נוטריקון‪ ,‬וכבר בגמרא הוכיחו שהתורה‬
‫נקטה בה‪ .‬השבת נשמע קריאת פרשת "זכור" – שמצוותה ושוב‪ ,‬ככלל‪ ,‬על האומות העיד הבורא יתברך‪" :‬כל מה‬
‫מן התורה – ומבקשים אנו לדעת ולהבין לקח הפרשה‪ :‬שעשיתם‪ ,‬לכבודכם עשיתם"‪ .‬מנצלים הם תכונותיהם‬
‫מה מהותו של עמלק‪ ,‬ומפני מה מצוה לאבדו ואין לו וכוחם להישגים אנוכיים‪ ,‬תועלתיים גרידא‪ ,‬לנהנתנות‬
‫זכות קיום‪ .‬מדוע נצטווינו לזכור ולא לשכוח‪ ,‬מדוע חייבת לשמה‪ .‬עם ישראל‪ ,‬שונה במהותו‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬אבי‬
‫ההסתייגות ממעשיו ללוותנו תדיר?‬
‫האומה‪ ,‬טבע את אופיה‪ :‬לגמול חסד‪ ,‬להכניס אורחים‪,‬‬
‫אחד מגדולי רבותינו דרש בענייני לשון נוטריקון‪ ,‬והאיר לזכות את הרבים‪ ,‬להנחיל אמונה‪ ,‬לחנך את הדור הבא!‬
‫את עינינו‪" .‬עמלק"‪ ,‬אמר‪ ,‬נוטריקון‪" :‬על מנת לקבל"‪.‬‬
‫נר לרגליו הכלל‪" :‬האדם לא לעצמו נברא‪ ,‬אלא להועיל‬
‫נעמיק בדברים‪ ,‬ונפיק את ליקחם‪.‬‬
‫לאחרים בכל מה שיוכל‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ .‬גם את‬
‫שבעים כוחות יש בנפש‪ ,‬וכנגדם שבעים אומות בעולם‪ .‬עבודת הבורא נצטווינו לקיים לשמה‪ ,‬לא להיות כעבדים‬
‫כל אומה מתייחדת בתכונתה‪ .‬הפלישתים ליצנים היו‪ ,‬המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס‪ .‬לחרוג מהאנוכיות‬
‫הפרסיים חמדנים‪ ,‬עשיו חי על חרבו וישמעאל פרא אדם הצרופה‪ ,‬מהרצון לקבל‪ ,‬לבלוע ולהשתלט‪ .‬רצון שהוא‬
‫אשר ידו בכל‪ .‬למען האמת‪ ,‬שבעים כוחות אלו מקננים התגלמות הגיהנום‪ ,‬הפוער לועו לקבל‪ ,‬וקורא‪" :‬הב‪ ,‬הב!"‬
‫בכל אדם ואדם ובכל אומה ואומה‪ .‬אבל בכל אדם גוברת‬
‫תכונה מסויימת ומאפילה על אחיותיה‪ ,‬מטביעה עליו את ואם לכל אומה תכונה ייחודית‪ ,‬המתופעלת לנהנתנות‬
‫חותמה‪ ,‬ובכל עם בולטת תכונה ייחודית המאפיינת אותו ואנוכיות – אבל אפשר וצריך להביאה לקדושה‪ ,‬והן הן‬
‫משאר האומות‪ .‬ועל כן שבעים נפש יורדי מצרים‪ ,‬כנגד נשמות הגרים מאותה אומה‪ ,‬הרי "שבועה נשבע הקדוש‬
‫שבעים אומות‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שאם יבואו גרים מכל אומות העולם אני‬
‫תכונות אלו‪ ,‬טובות הן או רעות? אין זו שאלה‪ ,‬שכן המידות מקבלם‪ .‬ומזרעו של עמלק איני מקבלם לעולם"‪ .‬ומדוע‪ ,‬כי‬
‫– כהגדרתן – הן רק כלי קיבול‪ ,‬וניתן למלאו בטוב או ברע‪ ,‬לעמלק אין תכונה ייחודית אלא אחת‪ :‬האנוכיות הצרופה‪,‬‬
‫להשתמש בו לחיוב או לשלילה‪ .‬אין לך מידה שאינה נצרכת "עמלק" – נוטריקון "על מנת לקבל"‪ .‬תכונה שבגינה לא‬
‫לעיתים‪ ,‬בזמן הנכון ובמינון המתאים‪ .‬ניתן להביא בעניין יכול היה לשאת את מציאותו של עם ישראל‪ ,‬עם של חסד‬
‫זה את דברי המדרש על עשיו‪ ,‬שהיה "אדמוני"‪ ,‬מלשון דם‪ ,‬ואהבת הזולת‪ ,‬עם של עבודת הבורא לשמה‪ ,‬לעשות נחת‬
‫שופך דמים‪" :‬וכיוון שראה שמואל הנביא את דוד והוא רוח לאבינו שבשמיים‪ ,‬לעובדו בלבב שלם‪.‬‬
‫אדמוני‪ ,‬נתיירא ואמר‪ :‬אף זה שופך דמים כעשיו? אמר‬
‫לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬דוד הוא "אדמוני – עם יפה עיניים" ובימי מרדכי ואסתר‪ ,‬כשישראל נהנו מסעודתו של אותו‬
‫– עשיו מדעת עצמו הוא הורג‪ ,‬אבל דוד מדעת הסנהדרין רשע‪ ,‬נהנתנות עקרה שאין בה לא חסד ולא עבודת ה'‪ ,‬לא‬
‫הוא הורג"‪ .‬וכדברי הגמרא שהנולד במזל מאדים יהיה בין אדם למקום ולא בינו לחבירו‪ ,‬בכך נפלו ברישתו של‬
‫שופך דמים – או מוהל ורופא‪ .‬בידו לנתב המידה לטוב או עמלק‪ ,‬בקיטרוגו של המן האגגי‪ ,‬כי זו מידתו וזו תכונתו‪.‬‬
‫למוטב‪ ,‬כחפצו‪.‬‬
‫וכששבו בתשובה שלימה וקיבלו את התורה מאהבה‬
‫ולשמה‪ ,‬ואהבת הזולת במשלוח מנות ומתנות לאביונים‬
‫ככלל‪ ,‬המבחן למידות השונות‪ ,‬לתכונות ולמעשים‪ ,‬אחד – ניצחו את כח עמלק וגברו על קיטרוגו‪ ,‬והמן נחל את‬
‫הוא‪ :‬עבור מה הם מופעלים‪ ,‬לתועלתו של מי ולטובתו של מפלתו‪.‬‬
‫מי‪ .‬אם המורה כועס מקוצר רוח – "לא הקפדן מלמד"‪.‬‬
‫אבל אם כוונתו לטובת התלמידים ודירבונם‪ ,‬על כך אמרו‪ :‬זאת נצטווינו לזכור ולא לשכוח‪ :‬למחות את עמלק ואת‬
‫"נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים"‪ .‬המאכיל זכרו‪ ,‬ולמחותו בראש ובראשונה מקרבנו‪ .‬לחשוב על‬
‫רעבים – יכול להיות אברהם אבינו‪ ,‬ויכול להיות מסעדן הזולת‪ ,‬ולפעול לזיכוי הרבים – "וגבר ישראל"!‬
‫"וכל המזכה את הרבים‬
‫אין חטא בא על ידו"‬
‫הגיליון בהמלצת הרבנים ובינהם‪:‬‬
‫הרה"ג ברוך שרגא שליט"א‬
‫ראש אבות בתי הדין‪ ,‬ירושלים‬
‫היו למראה עיני השבועונים "משכן שילה" המלאים דברי תורה בתחומים שונים חידושי‬
‫תורה‪ ,‬המלאים זיו ומפיקים נגה בהלכה ובאגדה לקרב את ישראל לאבינו שבשמים‪,‬‬
‫ובנוסף לכך מוקף העלון בתמונות של חכמי ישראל לקיים מצוות 'והיו עיניך רואות את‬
‫מוריך'‪ .‬יש לציין במיוחד שעלון זה נקי מכל מיני פרסומות שיש בהם דברי חול בשבת‬
‫וגזירת שטרי הדיוטות‪.‬‬
‫והריני לברך את כל העוסקים במלאכת הקודש להרבות חילים ולברך כל המסייעים יזכו‬
‫להתברך בכל מילי דמיטב בבני חיי ומזוני אמן‪.‬‬
‫כתובת למשלוח דואר‪:‬‬
‫שבזי ‪ 1/10‬גן יבנה‬
‫מיקוד ‪70800‬‬
‫פקס‪077-47-01-207 :‬‬
‫לתרומות‪:‬‬
‫בנק לאומי (‪ )10‬סניף ‪932‬‬
‫מס' חשבון‪53090068 :‬‬
‫מס' עמותה‪580560803 :‬‬
‫ניתן לתרום באשראי‪ ,‬הוראת‬
‫קבע ומזומן‪.‬‬
‫לקבלת הגיליון במייל‬
‫‪[email protected]‬‬
‫חלק מהתמונות באדיבות יצחק‬
‫אלמקיאס ‪ -‬אומנות יהודית‬
‫גיליון 'משכן שילה' מופץ ביותר מ‪ 6,000-‬עותקים‪ .‬לבית הכנסת שלך הוא מגיע?‬
‫אבן שמואל‬
‫אבני חפץ‬
‫אדם‬
‫אורה‬
‫אופקים‬
‫אחיסמך‬
‫אילת‬
‫אלעד‬
‫אשדוד‬
‫אשקלון*‬
‫באר‪-‬יעקב‬
‫באר שבע‬
‫גבעת כוח‬
‫בני דרום‬
‫בני עייש*‬
‫בית גמליאל‬
‫בית דגן‬
‫בית יעקב‬
‫בית שאן*‬
‫בית שמש‬
‫ברכיה‬
‫בת ים‬
‫גבעת שמואל‬
‫גדרה‬
‫גן יבנה*‬
‫גני תקווה‬
‫דימונה‬
‫הרצליה‬
‫זבדיאל‬
‫חדרה‬
‫חולון*‬
‫חיפה‬
‫טבריה‬
‫יבנה‬
‫ינון‬
‫ירושלים‬
‫ישעי‬
‫לוד‬
‫כוכב יעקב‬
‫מודיעין‬
‫מצפה רמון‬
‫מיתר‬
‫נהורה‬
‫נחלה‬
‫ניצן‬
‫נריה‬
‫נתיבות‬
‫נס ציונה‬
‫נתניה‬
‫עכו‬
‫פרדס חנה‬
‫פתח תקווה‬
‫קרית אונו‬
‫קרית אתא‬
‫קרית גת‬
‫קרית עקרון*‬
‫קרני שומרון‬
‫ראש העין‬
‫ראשון לציון*‬
‫רוגלית‬
‫רחובות*‬
‫רמלה‬
‫שדה עוזיה‬
‫שתולים‬
‫תל אביב‬
‫תלמים‬
‫יש לך הזדמנות לצבור זכויות עצומות לצידה טובה לדרך ארוכה‪...‬‬
‫בוא והיה שותף בהפצת תורה למען שמו יתברך בהמלצת גדולי הדור שליט"א! ‪054-26-49-550‬‬
‫* מוקד חלוקה מרכזי‬
‫"וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו"‬
‫" ְו ִצ ְד ָק ָתם עֹו ֶמ ֶדת ָ‬
‫ל ַעד"‬
‫ברכת השנה‬
‫ברכת השנה‬
‫ברכת השנה‬
‫ברכת השנה‬
‫לעילוי נשמת‪:‬‬
‫יעקב בן מזל פילוסוף ז"ל‬
‫רחל בת שרה פילוסוף ז"ל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫שפעת שלומים וברכות‬
‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫שפעת שלומים וברכות‬
‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫שפעת שלומים וברכות‬
‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫שפעת שלומים וברכות‬
‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫גלית ואילן‬
‫קהלני הי"ו‬
‫אוריאל ואילנה דנין‬
‫ומשפחתם הי"ו‬
‫ולהצלחת משפחתם הי"ו‬
‫הודיה‪ ,‬מוריה‪ ,‬מאיה ויהונתן הי"ו‬
‫ולע"נ יהודה בן ר' חיים‬
‫דנין זצ"ל‬
‫תהילה ואוהד משה‬
‫אלגרבלי הי"ו‬
‫פנחס אברהם‬
‫ואבישג אזולאי‬
‫ומשפחתם הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫משכן שילה |‬
‫והילדים‬
‫והילדים‪:‬‬
‫נעמי‪ ,‬יהונתן‪ ,‬איתמר ויוסף הי"ו‬
‫ברכת השנה‬
‫סיפור לשבת‬
‫כוחן של מילים‬
‫כידוע‪ ,‬בפרשתנו אין שמו של משה‬
‫רבינו רעיה מהימנא (הרועה הנאמן)‬
‫מופיע‪ .‬ומי שיחקור וידרוש לסיבה‬
‫זו יגלה למעשה‪ ,‬כי כאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל‪ ,‬ביקש‬
‫הקב"ה להשמיד‪ ,‬ל"ע‪ ,‬את עם ישראל‪ .‬אולם משה רבינו המנהיג‬
‫הנאמן עמד בפרץ וביקש לטובתנו כמובא "ויחל משה"‪ .‬ובסיכומו‬
‫של דיבור אמר‪" :‬ואם אין ‪ -‬מחני נא מספרך אשר כתבת"‪.‬‬
‫הבית‪ ,‬וזאת כדי להשביע את רעבונה לאחר סיום הבדיקות‪ ,‬אבל‬
‫ברגע האחרון מסיבה כלשהי שינתה את דעתה‪ ,‬ולמרות שזה לא‬
‫התאים לה כלל ועיקר שלא לקחת אוכל‪ ,‬כך יצאה מן הבית‪ .‬לכן‪,‬‬
‫כשהוצרכה לטעום דבר מה לאחר הצום‪ ,‬נאלצה לעשות מעשה‬
‫שלא עשתה מעולם‪ ,‬להיכנס למסעדה ולרכוש דבר מה למאכל‪...‬‬
‫ואכן שם מצאה את מותה‪ ,‬מות קדושים ב‪ ...‬מסעדה‪.‬‬
‫המופלא בכך היה‪ ,‬כי שעה קצרה לפני שיצאה מן הבית אמרה‬
‫ואכן דבריו קוימו ‪ -‬הבורא מחה את שמו של משה רבינו‪ .‬ומדוע לבנה ביטוי שלא שמע מעולם ‪" -‬אני קצת מבוגרת‪ ,‬ורואה כבר‬
‫את הסוף"‪ .‬התפלא הבן‪ ,‬מדוע היא מדברת‬
‫דווקא מפרשה זו? המלה "מספרך" מורכבת‬
‫דיבורים כאלה‪ ,‬ושאל אותה‪" :‬הרי את עדיין‬
‫משתי מילים‪ :‬מספר כ' (מספר עשרים)‬
‫צעירה לימים‪ ,‬אמא‪ ,‬ופעולתך החשובה‬
‫ ואכן‪ ,‬אם נספור את מספר הפרשיות‬‫ב"ה מורגשת מאוד בקרב תושבי השכונה"‪.‬‬
‫מתחילת חומש בראשית‪ ,‬נגלה שבחומש‬
‫"אני קצת מבוגרת‪ ,‬ורואה כבר‬
‫על כך ענתה‪" :‬אולם גם למות אינני רוצה"‪.‬‬
‫זה יש שתים עשרה פרשיות‪ ,‬אם נוסיף‬
‫עוד שמונה פרשיות (כדי שנגיע לספר כ'‬
‫את הסוף"‪ .‬התפלא הבן‪ ,‬מדוע‬
‫היא הוסיפה וביארה את דבריה באומרה‪:‬‬
‫ולמספר עשרים) ‪ -‬נגיע לפרשת תצווה‪ .‬ואכן היא מדברת דיבורים כאלה‪ ,‬ושאל‬
‫"קראתי בספרים הקדושים שלאחר פטירת‬
‫בפרשתנו שמו של משה רבינו לא מוזכר‬
‫אותה‪" :‬הרי את עדיין צעירה‬
‫האדם מן העולם ישנו עניין של חיבוט‬
‫כלל ועיקר‪ .‬וכל זאת בשל אותן מילים של‬
‫לימים‪ ,‬אמא‪ ,‬ופעולתך החשובה‬
‫הקבר‪ ,‬וכי איך אוכל לסבול זאת? על כן‪ ,‬אני‬
‫משה רבינו‪.‬‬
‫מתפללת לה' יתברך לעד ולעולמי עולמים‪,‬‬
‫ב"ה מורגשת מאוד בקרב תושבי‬
‫שאם הוא רוצה לקחת אותי מן העולם ‪-‬‬
‫להלן סיפור מופלא ביותר ומבהיל מאוד‬
‫השכונה"‪ .‬על כך ענתה‪" :‬אולם‬
‫שייקחני בצורה כזו שאעלה מייד לגן עדן‬
‫המעובד מהספר "אור דניאל"‪ ,‬שהביא את‬
‫גם למות אינני רוצה"‪.‬‬
‫ואתייצב בפני כסא הכבוד‪ "...‬וממש בתוך‬
‫הסיפור מהספר "עלינו לשבח"‪ ,‬דברים‬
‫שעה קצרה לאחר דברים אלו עלתה בסערה‬
‫הנאמרים בשם הגאון ר' יצחק זילברשטיין‬
‫השמיימה במות קדושים וטהורים‪ ,‬בדיוק‬
‫שליט"א ומובאים על ידי ר' מיכאל צורן‬
‫כפי שרצתה‪ ,‬שהרי מי שנרצח בשל היותו‬
‫הי"ו ובו ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחן של‬
‫יהודי‪ ,‬נכנס מיד לגן עדן כפי שכותב הרמב"ם‪.‬‬
‫מילים היוצאות מפינו ועד כמה עלינו להיזהר‬
‫בכל מילה ומילה היוצאת מפינו‪ ,‬שכן אין אנו יודעים מה עשוי ומה‬
‫המזעזע ביותר היה‪ ,‬שביום הפיגוע הגיעה אישה לא מוכרת לבית‬
‫עלול להתקיים ע"י דיבורינו‪.‬‬
‫הכנסת בירושלים שבו התפללה מרת פרידה מנדלזון הי"ד‪ ,‬ושם‬
‫ומעשה שהיה ‪ -‬כך היה‪:‬‬
‫מכהן בעלה כגבאי ראשי מזה שנים רבות (יבדל לחיים ארוכים‬
‫גב' פרידה מנדלזון הי"ד נהרגה ל"ע בפיגוע הנורא שהתרחש ומאושרים ‪ -‬אמן)‪ ,‬ובפיה בקשה‪" :‬אני מעוניינת ברכישת מקום‬
‫במסעדת "סבארו" בירושלים (פיגוע שהתרחש ב‪ -‬כ' באב ה'תשס"א קבוע‪ ,‬שאוכל לשבת בו"‪.‬‬
‫ה‪ 9.8.2001 -‬למניינם‪ ,‬ובו נרצחו ‪ 19‬אנשים מתוכם ‪ 7‬ילדים הי"ד‬
‫ונפגעו כ‪ 140 -‬נוספים)‪ .‬מי ששמע את הדיבורים המפורשים‪ ,‬שיצאו "אין ולו חצי מקום בעזרת הנשים של בית הכנסת!"‪ ,‬השיב הגבאי‪,‬‬
‫מפיה של גב' פרידה בימים האחרונים לחייה‪ ,‬עמד משתאה ונפעם‪" ,‬בית הכנסת מלא עד אפס מקום‪ ,‬ולא ניתן להקצות שום כיסא"‪.‬‬
‫אבל לפליאתו האישה התעקשה‪ .‬היא רוצה מקום‪ ,‬ולא יעזור שום‬
‫שכן היה מדובר באישה‪ ,‬שלא הגיעה עדיין לגיל זיקנה‪.‬‬
‫דבר‪ ...‬ראה הגבאי‪ ,‬שעל אף שהסביר ושילש את דבריו שאין מקום‪,‬‬
‫"מעולם" ‪ -‬כך מספר בנה הרב יונה מנדלזון (יבדל לחיים ארוכים אותה אישה אינה מוכנה לשמוע זאת‪ ,‬וראה שלא יוכל להיפטר‬
‫אמן) ‪" -‬מעולם‪ ,‬אתם שומעים‪ ,‬לא נכנסה אימי הי"ד למסעדה ממנה‪ ,‬אמר לה חצי בבדיחות הדעת חצי ברצינות‪" :‬בחרי לך את‬
‫כלשהי‪ .‬היא הייתה אישה פעילה בשכונתה בארגון שיעורים אחד המקומות בעזרת הנשים"‪.‬‬
‫תורניים לנשים‪ ,‬ובמיוחד בשיעורים שבהם הנושא היה הישמרות‬
‫מדיבור לשון הרע‪ ,‬וכשהערנו לה מדי פעם שכדאי שתצא‪ ,‬היא מיד כששמעה זאת האישה עלתה לעזרת נשים והחלה לבחון את‬
‫מאות המקומות הקיימים בבית כנסת זה‪ .‬איזה מקום תבחר היא‬
‫סירבה"‪.‬‬
‫לשבת בקביעות? היא הסתובבה במשך שעה ארוכה בעזרה‪ ,‬ולאחר‬
‫ביום שבו אירע הפיגוע‪ ,‬עברה מרת פרידה בדיקות שבגינן הייתה מכן בחרה בכיסאה של‪ ...‬מרת פרידה מנדלזון הי"ד‪.‬‬
‫צריכה להיות בצום‪ .‬היא הייתה אמורה לקחת איתה אוכל מן לא עברה שעה קצרה‪ ,‬ואכן מקום זה התפנה‪...‬‬
‫לומדים מגליון "משכן שילה" בשבת?‬
‫כנסו להגרלה החודשית בחינם‪...‬‬
‫שלחו את פרטיכם (שם‪ ,‬טלפון וכתובת ‪ +‬אימייל) ‪( SMS – 052-64-18-300‬ניתן גם להתקשר)‬
‫מייל‪ [email protected] :‬פקס‪077-47-01-207 :‬‬
‫הגרלת חודש אדר‪" :‬ומתוק האור" הגדה של פסח ‪ -‬הרה"ג שלמה לוינשטיין שליט"א‬
‫זוכה הגרלת חודש טבת‪ :‬לאלזרי דורון (יבנה)‬
‫"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא?‪ ...‬ותלמוד תורה כנגד כולם"‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ּכִ י אֶ ְׁש ְמרָ ה ַׁשּבָ ת אֵ ל יִ ְׁש ְמרֵ נִ י‪ .‬או ֹת ִהיא לְ עו ֹלְ מֵ י עַ ד ּבֵ ינו ֹ ּובֵ ינִ י‪:‬‬
‫ָאסּור ְמצ ֹא חֵ פֶ ץ עֲׂשו ֹת ּדְ רָ כִ ים‪ּ .‬גַם ִמּלְ דַ ּבֵ ר ּבו ֹ ּדִ בְ רֵ י ְצרָ כִ ים‪.‬‬
‫ּותחַ ּכְ מֵ נִ י‪:‬‬
‫ּדִ בְ רֵ י ְסחו ֹרָ ה או ֹ דִ בְ רֵ י ְמלָ כִ ים‪ .‬אֶ ְהּגֶה ּבְ תו ֹרַ ת אֵ ל ְ‬
‫ּבו ֹ אֶ ְמ ְצא תָ ִמיד נו ֹחַ לְ נַפְ ִׁשי‪ִ .‬הּנֵה לְ דו ֹר רִ אׁשו ֹן נָתַ ן ְקדו ִֹׁשי‪.‬‬
‫מו ֹפֵ ת ּבְ תֵ ת לֶ חֶ ם ִמ ְׁשנֶה בַ ִּׁש ִּׁשי‪ּ .‬כָ כָ ה ּבְ כָ ל ִׁש ִּׁשי יִ כְ ּפ ֹל ְמזו ֹנִ י‪:‬‬
‫חֲ בִ יבִ י יָּה חֲ בִ יבִ י הָ אֵ ל הַ ּמֶ לֶ ך הָ רַ חֲ מָ ן‪.‬‬
‫יִ ְׁשלַ ח ְמ ִׁשיחו ֹ הַ ּנֶאֱ מָ ן‪ ,‬הַ ּנֶאֱ מָ ן‪:‬‬
‫ָאב הָ רַ חֲ מָ ן ְׁשמַ ע קו ֹלֵ נּו‪ְׁ .‬שלַ ח ּבֶ ן ּדָ וִ ד וְ יִ גְ אֲ לֵ נּו‪.‬‬
‫נָׁשּוב לְ ִצּיו ֹן עִ יר קָ דְ ֵׁשנּו‪ .‬וְ נִ ְׁשלו ֹט ּבָ ּה ּבְ יָד רָ מָ ה‪:‬‬
‫רָ ַׁשם ּבְ דַ ת הָ אֵ ל ח ֹק אֶ ל ְס ָגנָיו‪ּ .‬בו ֹ לַ ֲער ְֹך לֶ חֶ ם ּתָ ִמיד לְ פָ נָיו‪.‬‬
‫עַ ל ּכֵ ן לְ ִה ְתעַ ּנו ֹת ּבו ֹ עַ ל ּפִ י נְ בוֹנָיו‪ָ .‬אסּור לְ בַ ד ִמּיו ֹם ּכִ ּפּור ֲעו ֹנִ י‪:‬‬
‫ָׁשּמָ ה נִ ְתאַ ּסֵ ף ּבְ עִ יר הַ ּבִ ירָ ה‪ּ .‬ומֵ חָ דָ ׁש‬
‫יִ ָּׁשמַ ע קו ֹל ִׁשירָ ה וְ ָאז נַדְ לִ יק אֶ ת הַ ְּמנו ֹרָ ה‪.‬‬
‫ּבְ בֵ ית ׁשו ֹכֵ ן ְמעוֹנָה‪:‬‬
‫הּוא יו ֹם ְמכֻּבָ ד הּוא יו ֹם ּתַ עֲנּוגִ ים‪ .‬לֶ חֶ ם וְ יַיִ ן טו ֹב ּבָ ָׂשר וְ דָ גִ ים‪.‬‬
‫הַ ְּׂשמֵ ִחים ּבו ֹ הֵ ם‪ִׂ ,‬ש ְמחָ ה מַ ִּׂשיגִ ים‪ּ .‬כִ י יו ֹם ְׂשמָ חו ֹת‬
‫ּות ַׂש ְּמחֵ נִ י‪:‬‬
‫הּוא ְ‬
‫ְראֵ ה ּבָ עֳנִ י יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪.‬‬
‫וַהֲ ִׁשיבֵ ם נָא לִ גְ בּולֶ ָך וְ ָאז יֵרָ אֶ ה כָ ל זְ כּורֶ ָך‪.‬‬
‫ָׁשֹלׁש ּפְ עָ ִמים ּבַ ָּׁשנָה‪:‬‬
‫מֵ חֵ ל ְמלָ אכָ ה ּבו ֹ סו ֹפו ֹ לְ הַ כְ רִ ית‪ .‬עַ ל ּכֵ ן אֲ כַ ּבֵ ס ּבו ֹ לִ ּבִ י ּבְ בו ֹרִ ית‪.‬‬
‫אֶ ְתּפַ ּלְ לָ ה לָ אֵ ל עַ רְ בִ ית וְ ַׁש ְחרִ ית‪ .‬מּוסָ ף וְ גַם ִמנְ חָ ה הּוא ַי ֲענֵנִ י‪:‬‬
‫לידיעת התורמים‪,‬‬
‫עקב ריבוי ההקדשות‪,‬‬
‫ב"ה‪ ,‬ההקדשות‬
‫הקבועות יתחלפו מידי‬
‫שבוע ויופיעו אחת‬
‫לשבועיים‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫נָגִ ילָ ה הַ לְ לּויָּה נָגִ ילָ ה ּ ָבא זְ מַ ן הַ ְּגאֻ ּ ָלה‪.‬‬
‫אֵ ל ַ ׁש ּ ַדי קַ ּ ֵבץ נִ דְ חֵ י יְ דִ ידַ י‪.‬‬
‫וְ גָרֵ ׁש ְמ ַש ׂנְ ַאי נַפְ ִ ׁשי ּ ָבהֶ ם ּ ָגעֲלָ ה‪:‬‬
‫עָ זְ רֵ נִ י אֵ ל חַ י לְ הַ כְ נִ יעַ ‪.‬‬
‫אֶ ת יֵצֶ ר הַ ְמפַ ּתֶ ה הַ ּמֵ רִ יעַ ‪.‬‬
‫ִמּבִ לְ ְּתָך אֵ ין מו ִֹשיעַ לְ הו ִֹׁשיעֵ נִ י‪:‬‬
‫ְ ׁשלַ ח לִ י ּ ֶבן יִ ַ ׁשי ּגו ֹאֲ לִ י‪.‬‬
‫ּובְ נֵה לִ י ּ ֵבית הֵ יכָ לִ י ְּבאו ֹיְ בַ י ע ֲֵש ׂה כָ לָ ה‪:‬‬
‫ּדַ לְ תֵ י ְתׁשּובָ ה חַ י ּפְ תַ ח לִ י‪,‬‬
‫ּכִ י ַׁשבְ ִּתי מֵ חֶ ְט ִאי ּומַ עֲלִ י‪:‬‬
‫אָ ּנָא צּורִ י ְׁשמַ ע קו ֹלִ י מַ הֵ ר ֲענֵנִ י‪.‬‬
‫או ֹדֶ ה עֲלֵ י פְ ָׁשעַ י‪ .‬אַ ּתָ ה ִת ָּׂשא ֲעו ֹנִ י‪:‬‬
‫רַ חֲ מָ ן חּוס עַ ל עַ ם ֹלא ַאלְ מָ ן‪.‬‬
‫ּושלַ ח לָ הֶ ם ִציר נֶאֱ מָ ן‪ .‬יְ בַ ּ ֵש ׂר עַ ם ְסג ּ ָֻלה‪:‬‬
‫ְׁ‬
‫חָ זָק זְ כו ֹר זֶרַ ע יִ ְצחָ ק‪.‬‬
‫ּות ִהּלָ ה‪:‬‬
‫וְ קַ ּבְ צֵ ם ִמּמֶ רְ חָ ק ּונְ סַ ּדֵ ר ִׁשיר ְ‬
‫סו ֹד יְ ִמינְ ָך הַ ּפְ ׁשּוטָ ה‪.‬‬
‫לְ קַ ּבֵ ל אֶ ת נֶפֶ ׁש הַ ִּמ ְתחָ רְ טָ ה‪:‬‬
‫וְ ֹלא תו ִֹסיף ּתֶ חֱ טָ א‪ .‬אֵ לֶ יָך קו ֹנִ י‪.‬‬
‫הַ רְ חֶ ק נָא מֵ עָ לֶ יהָ ‪ .‬חֶ בְ רַ ת ּכַ ת הַ ְּצפו ֹנִ י‪:‬‬
‫שמעון‬
‫יהודה‬
‫איתמר‬
‫טלי‬
‫אלעד‬
‫יוסי‬
‫משה‬
‫אבי‬
‫ניר‬
‫אלעזר‬
‫יהודה‬
‫הדריאל‬
‫שושן‬
‫אחרק‬
‫יפרח‬
‫מלבר‬
‫שירם‬
‫עמר‬
‫שמלה‬
‫טימור‬
‫עמר‬
‫דנין‬
‫כבתי‬
‫שמעוני‬
‫‪3‬‬
‫|‬
‫‬
‫שילה‬
‫משכן‬
‫|‬
‫שילה‬
‫משכן‬
‫מעליא‪.‬‬
‫ונהורא‬
‫איתנה‬
‫בריאות‬
‫מתוך‬
‫סלה‪,‬‬
‫טוב‬
‫וכל‬
‫ואושר‬
‫לעושר‬
‫יזכו‬
‫כל‪,‬‬
‫מכל‬
‫בכל‬
‫ולברכה‪,‬‬
‫לטובה‬
‫ליבם‬
‫משאלות‬
‫כל‬
‫וימלא‬
‫משפחתם‬
‫ואת‬
‫אותם‬
‫יברך‬
‫הקב"ה‬
‫‪3‬‬
‫דבר תורה לשולחן שבת‬
‫שאלות ותשובות‬
‫שנשאל המקובל האלוקי‬
‫הרה"ג מרדכי אליהו‬
‫זצוק"ל‬
‫אוסף יקר המלוקט מ'בני ציון'‪' ,‬תורת הפרשה'‪' ,‬מעיין השבוע' ועוד‪...‬‬
‫לסעודה ראשונה‬
‫"וְ יִ ְקחּו אֵ לֶיָך ֶׁשמֶ ן זַיִ ת זְָך ּכָ ִתית‪-‬לַּמָ אוֹר לְ הַ עֲֹלת נֵר ָּת ִמיד"‬
‫(כ"ז‪ ,‬כ')‬
‫אמר על כך האדמו"ר רבי משה ליב מסאסוב‪" :‬כתית – למאור" – לאחר שאדם מכתת‬
‫(משבר ומנתץ) את יצרו הרע‪ ,‬הוא נעשה מסוגל "למאור" לקלוט לתוכו את זיו אורה של‬
‫השכינה‪.‬‬
‫כיוצא בכך‪ ,‬אמר האדמו"ר רבי משה מקוברין‪" :‬כתית – למאור" – השתדל לכתת את‬
‫כל התאוות והמידות הרעות שבקרבך‪ ,‬כדי שתזכה "למאור" – לקבל הארה והשראה מן‬
‫השמים‪.‬‬
‫המגיד רבי דב בער ממזריץ' היה אומר‪ :‬בפסוק שלפנינו מצויה הנחיה‪ ,‬בדרך הרמז‪ ,‬שיפה‬
‫הכתיתה לאורה של תורה‪ .‬ככל שהאדם מכתת רגליו ללכת למקום תורה‪ ,‬הוא מוסיף‬
‫להזדכך ולהיטהר מן הסיגים והפגמים שנדבקו בו‪ ,‬עד שזוכה "להעלות נר תמיד" – לקנות‬
‫את אור התורה‪.‬‬
‫לסעודה שנייה‬
‫ֹׁשן‬
‫"וְ אֵ ּלֶה הַ ּבְ ג ִָדים אֲ ֶׁשר ַיעֲׂשּו ח ֶ‬
‫הראשון לציון‪,‬‬
‫הרב הראשי לישראל‬
‫בעל שו"ת מאמר מרדכי‬
‫ועוד‬
‫וְ אֵ פוֹד‪( "...‬כ"ח‪ ,‬ד')‬
‫בפרוש המילה "אפוד" כותב רש"י‪" :‬לא שמעתי ולא מצאתי בבריתא פרוש תבניתו (צורת‬
‫האפוד)‪ .‬וליבי אומר לי‪ ,‬שהוא חגור לו (לאהרון הכהן) מאחוריו‪ ,‬רוחבו רוחב גב איש‪ ,‬כמין‬
‫סינר שחוגרות השרות כשרוכבות (הן) על הסוסים"‪.‬‬
‫על דברים אלו של רש"י מעיר האדמו"ר רבי יחיאל ליפשיץ מגוסטינין‪ :‬המעיין בפרושו‬
‫של רש"י לתורה‪ ,‬עשוי לתמוה על הלשון של רש"י‪" :‬לא שמעתי ולא מצאתי‪ ...‬וליבי אומר‬
‫לי" – שהרי‪ ,‬אלה ביטויים שלא מצינו כמותם בשום מקום אחר אצל רש"י‪.‬‬
‫אלא אומר האדמו"ר מגוסטינין – רש"י הקדוש חי כל ימיו בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולא הציץ‬
‫מעולם מחוץ לד' אמותיו‪ .‬והינה ארע לו פעם‪ ,‬שעיניו נתקלו‪ ,‬שלא ברצונו‪ ,‬במראה מיוחד של‬
‫שרות‪ ,‬הרוכבות על הסוסים‪ ,‬כשהן חגורות בסינר ארוך המגיע עד לעקבים‪.‬‬
‫ימים רבים היה רש"י תוהה על מראה מיוחד זה שראו עיניו בשגגה בחוצות העיר‪ .‬וכאשר‬
‫הגיע לפרשת בגדי הכהונה התקשה בתיאור האפוד‪ ,‬עיין בברייתא ולא מצא שם פירוש‬
‫לצורת האפוד‪ .‬גם חקירות נוספות לא הניחו את דעתו של רש"י בעניין זה‪ .‬לפתע נצנץ במוחו‬
‫הרהור מיוחד במינו‪ :‬ליבי אומר לי‪ ,‬שאותה הצצה בשגגה על השרות הרוכבות‪ ,‬לא באה‪,‬‬
‫חלילה‪ ,‬להכשילני בדבר עבירה‪ ,‬אלא נועדה לפקוח את עיניי‪ ,‬ולהעמידני על תבנית האפוד‬
‫של הכוהן הגדול‪ ,‬שהיה "כעין סינר שחוגרות השרות‪ ,‬כשרוכבות על הסוסים"‪.‬‬
‫לסעודה שלישית‬
‫ֲׂשה ּבֵ ין הָ עַ רְ ּבָ יִ ם"‬
‫ֲׂשה בַ ּב ֹקֶ ר וְ אֵ ת הַ ּכֶ בֶ ׂש הַ ֵּׁשנִ י ּתַ ע ֶ‬
‫"אֶ ת‪-‬הַ ּכֶ בֶ ׂש הָ אֶ חָ ד ּתַ ע ֶ‬
‫(כ"ט‪ ,‬ל"ט)‬
‫שאלה‪:‬‬
‫בארבע שבתות (שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה והחודש)‪,‬‬
‫אנו קוראים בציבור מפטיר והפטרה מעניין‬
‫השבתות‪ ,‬ואין קוראים את הפטרת פרשת‬
‫השבוע‪ ,‬א"כ כשאדם קורא שניים מקרא‬
‫ואחד תרגום‪ ,‬איזו הפטרה יקרא‪ ,‬של ארבע‬
‫הפרשיות או של פרשת השבוע?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫בזה ישנו חילוק בין מנהג ספרד לאשכנז‪:‬‬
‫לבני ספרד‪ ,‬כתב הבן איש חי (ש"ש פר' לך לך‪ ,‬אות‬
‫יא) שקוראים את הפטרת השבוע‪.‬‬
‫לבני אשכנז‪ ,‬כתבו במ"ב (רפה‪ ,‬סק"כ)‪ ,‬שקוראים‬
‫את הפטרת ארבע פרשיות‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מהו המנהג במחיית המן ועמלק?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫כתב הגאון יעב"ץ על אביו הגאון ז"ל‪ ,‬שהיה‬
‫מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם‬
‫"המן" בקריאת המגילה‪ ,‬וכתב הבן איש חי‬
‫(תצוה‪ ,‬אות י)‪ ,‬שהוא רגיל להכות ברגליים בשם‬
‫המן הראשון במגילה‪ ,‬הכתוב בפס' "אחר‬
‫הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן‬
‫בן המדתא האגגי"‪ ,‬וכן בשם המן האחרון‪,‬‬
‫הכתוב בפס' "כי המן בן המדתא האגגי צורר‬
‫כל היהודים‪."...‬‬
‫אולם צריך השליח ציבור הקורא את המגילה‬
‫להמתין עד שיפסיקו להרעיש בעת שקורא‬
‫"המן"‪.‬‬
‫כתב בספר בן איש חי (תצוה אות כ)‪ ,‬מנהג יפה‬
‫לכתוב "עמלק" וכן "המן" ולמחותם‪ ,‬וקודם‬
‫שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו‪ ,‬ולא‬
‫ימחם ברוק שבפיו‪ ,‬אלא במים מזוהמים‪,‬‬
‫ואם יש שיכר לפניו‪ ,‬ימחם בשיכר‪ ,‬וסימן‬
‫לדבר מהפס' (משלי ל"א‪ ,‬ו') "תנו שכר לאובד"‪.‬‬
‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת לע"נ‬
‫מעיר כאן בעל "הדרש והעיון"‪ :‬צריך כל אדם להשתדל לעבוד את השם יתברך גם בשנות‬
‫נעוריו – בבוקר חייו‪ ,‬וגם לעת זקנותו – בערוב חייו‪ .‬בנעוריו הריהו בריא בגופו והוא במלוא‬
‫כוחו‪ ,‬אבל לעומת זה עדיין דעתו קלה ורופפת‪ .‬ואילו בזקנותו דעתו כבר מיושבת‪ ,‬איתנה‬
‫ולמודת ניסיון‪ ,‬אבל כוחות גופו נחלשים והולכים‪ .‬על האדם ללמוד איפוא‪ ,‬מתמיד של‬
‫שחר‪ ,‬שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ששמש חייו מתחילה לזרוח‪ ,‬ואל ילך שולל אחרי‬
‫הבלי העולם‪ .‬ואילו מתמיד של בין הערבים עליו ללמוד‪ ,‬שאפילו כאשר שמש חייו כבר נוטה‬
‫למערב‪ ,‬אל לו להרפות ידיו‪ ,‬אלא להתחזק בעבודת השם יתברך‪( .‬מעש"ת)‬
‫ויטוריו בן מיסה רבא ז"ל‬
‫ולע"נ אינס בת מזל רבא ז"ל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת משפחות‪:‬‬
‫רבא‪ ,‬אוהב שלום‪ ,‬בללי‪,‬‬
‫תורג'מן וחכמון הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫אֵ לֶ יָך אֶ ְקרָ א יָּה אֵ ל נו ֹרָ א אֵ ל נו ֹרָ א‬
‫ּופק ֹד ּגֶפֶ ן ֶׁשהָ עַ ִּמים זֵרּוהָ ‪ ,‬יָּה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪.‬‬
‫ְ‬
‫מָ רו ֹם זְ כָ ר נָא ְּברִ ית ִאיׁש חֲ לו ֹם חָ לַ ם‪,‬‬
‫הַ רְ ּ ֵבה אֶ ת זַרְ עו ֹ וְ תֶ ן לו ֹ ְ ׁשלו ֹם עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫נָא רְ צֵ ה גִ זְ עו ֹ וְ ח ֹן אֶ ת זַרְ עו ֹ‪ ,‬עַ ד מָ תַ י‬
‫יִ ְהיֶה ֶש ׂה פְ זּורָ ה אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫ַׁשוְ עָ תָ ּה ְּתקַ ּבֵ ל אֵ ל ׁשו ֹכֵ ן ְמרו ִֹמים‪,‬‬
‫ּותחַ ּדֵ ׁש ַׁש ְחרּותָ ּה לָ עַ ד ּולְ עו ֹלָ ִמים‪,‬‬
‫ְ‬
‫הֵ ידָ ד יִ ְהיֶה יו ֹם ּבו ֹ ִמ ְק ּ ָד ְ ׁשָך יִ ְתּכוֹנַן‪,‬‬
‫הַ לְ עו ֹלָ ם ִּתזְ נַח עַ ְּמָך נֶאֱ נָח‪,‬‬
‫צו ֹעֵ ק ִמּבו ֹר ֹלא מָ צָ א עֶ זְ רָ ה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ָ :‬יר ֹּנּו כ ּ ָֻלם ִּכי ָ ׁשכַ ן עָ לָ יו הֶ עָ נָן‪ ,‬וְ ִ ׁשיר‬
‫ּומזְ מו ֹר לְ פָ נָיו נִ גְ מו ֹר‪,‬‬
‫ִ‬
‫ִּכי יָדְ ָך עַ ל הָ אוֹיֵב ּ ָגבְ רָ ה‪,‬‬
‫לְ חַ ם אֶ ת הָ אוֹיֵב ּכִ י יָדו ֹ גָבְ רָ ה‪,‬‬
‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫ָאכַ ל אֶ ת ּפִ רְ יָּה וְ עו ֹד יָדו ֹ ֹלא קָ ְצרָ ה‪,‬‬
‫ְׁשלַ ח ּבו ֹ חֵ מָ ה זַעַ ם ּונְ קָ מָ ה‪,‬‬
‫ֹאמרּו הָ עַ ִּמים ִׁש ְמָך נִ ְקרָ א‪.‬‬
‫י ְ‬
‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫אברהם פנחס‬
‫אזולאי‬
‫משכן שילה |‬
‫עידו‬
‫חדד‬
‫‪4‬‬
‫נינט‬
‫דיין‬
‫שמעון‬
‫אלקובי‬
‫לירן‬
‫ניסים‬
‫עֵ ת ּדו ֹדִ ים ּכַ ּלָ ה ּבו ִֹאי לְ גַּנִ י‪ּ .‬פָ רְ חָ ה הַ ּגֶפֶ ן הֵ נֵץ רִ ּמו ֹנִ י‪:‬‬
‫ּבִ ִּתי צְ ִאי ִמּבֵ ית ּכֶ לֶ א‪,‬‬
‫קּומי רַ עְ י ִָתי הַ חֵ ֶׁשק ּגָבַ ר‪.‬‬
‫חָ לַ ף הַ ּג ֶֶׁשם הַ ְּסתָ יו עָ בַ ר‪ִ .‬‬
‫זְ מָ ן קָ רִ יב עַ ם קָ דְ ֵׁשְך ַיעֲלֶ ה‪.‬‬
‫נֵצֵ א הַ ָּׂשדֶ ה נָלִ ין ּבַ ִּמדְ ּבָ ר‪ָׁ .‬שם אֶ ּתֵ ן ּדו ֹדַ י לָ ְך מַ ְחמַ ד עֵ ינִ י‪:‬‬
‫אֵ ל ִמּמָ רו ֹם חָ מַ ל עָ לַ יִ ְך‪ָׂ ,‬שם קֵ ץ וָסו ֹף‬
‫לְ צָ רו ֹתַ יִ ְך‪ .‬רִ חַ ם חָ מַ ל אֵ ל עו ַֹׂשיִ ְך‪,‬‬
‫י ִָפית וְ נָעַ ְמ ְּת ּכַ ֶּׁשלֶ ג עֵ ינֵיְך‪ּ .‬דְ בַ ׁש וְ חָ לָ ב ּתַ חַ ת לְ ׁשוֹנְֵך‪.‬‬
‫וְ הֵ ִׁשיב לָ ְך אֶ ת ְׁשבּותַ יִ ְך‪.‬‬
‫ַאקרִ יב קָ רְ ּבָ ן נָסַ כְ ְּתי יֵינִ י‪:‬‬
‫ְצ ִאי נָא ּורְ עִ י בְ עִ ְקבֵ י צ ֹאנְֵך‪ׁ ָ .‬שם ְ‬
‫חַ ּבְ ִקי אֵ ם נֶאֱ מָ נָה אֶ ת ּכָ ל ּבָ נַיִ ְך‪ְ ,‬מדַ ְּל ִּגים‬
‫ִמּכָ ל ּפִ ּנָה‪ָׁ ,‬שבִ ים אֵ לַ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬
‫יָרַ דְ ִּתי חֶ בְ רָ ה לִ רְ עו ֹת ּבַ ּגַּנִ ים‪ .‬לִ רְ או ֹת את יָפְ יְֵך עֵ ינַיִ ְך יו ֹנִ ים‪ּ .‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה אֶ ל ּדְ בִ ירַ יִ ְך‪ ,‬וְ ׁשּובִ י לִ ימֵ י נְ עּורַ יִ ְך‪.‬‬
‫קּומי רָ ִּני‪:‬‬
‫ִּׂשפְ תו ֹתֵ ְך ּכַ ּלָ ה ּכְ מו ֹ חּוט ָשנִ ים‪ּ .‬בְ תו ֹך עִ יר ִצּיו ֹן ִ‬
‫וְ יִ ָּׁשמַ ע ּבְ חּוצו ֹת עִ ירַ יִ ְך‪,‬‬
‫קו ֹל צַ הֲ לו ֹת חֻ ּפו ֹת ּבַ חּורַ יִ ְך‪.‬‬
‫יטי רַ עְ יָה עֲדִ ינָה אֶ ת לְ וִ ּיַיִ ְך‪ּ ,‬פִ יהֶ ם מָ לֵ א‬
‫מַ יִ ם רַ ּבִ ים ֹלא יּוכְ לּו לְ כַ ּבו ֹת‪ .‬אֶ ת ַאהֲ בָ תֵ ך וְ לַ יְ לָ ה ֹלא ִת ְׁשּבו ֹת‪ .‬הַ ּבִ ִ‬
‫אתי רִ יבו ֹת‪ִ .‬אם אֶ ְׁשּכָ חֵ ְך ִּת ְׁשּכַ ח יְ ִמינִ י‪:‬‬
‫ִמּיו ֹם נְ דּודֵ ְך נ ָָׂש ִ‬
‫ְׂשחו ֹק רִ ּנָה‪ָׁ ,‬שרִ ים ִׁשירָ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫בנימין‬
‫שלום‬
‫יותם‬
‫מינס‬
‫עמית‬
‫אריה‬
‫ארז‬
‫הרמס‬
‫אליהו‬
‫שאול‬
‫מרדכי‬
‫מזרחי‬
‫ישראל‬
‫ז'נו‬
‫יעקב‬
‫סבן‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫דין תורה‬
‫שאלות ותשובות‬
‫עם הרה"ג‬
‫סוגיות בדיני ממונות עם‬
‫הרה"ג הדיין יובל אברהמי שליט"א‬
‫המגילה המצויירת‬
‫בן ציון מוצפי שליט"א‬
‫גדול מזכה הרבים‪.‬‬
‫ראש ישיבת‬
‫“בני ציון”‬
‫דברי חיזוק לפורים‬
‫במדרש משלי ט'‪ ,‬ב' מובא כי ימי הפורים אינם בטלים לעולם שנאמר‬
‫"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"‪.‬‬
‫וביארו המפרשים הטעם כי כל המועדים נקבעו כתוצאה ממה שאירע‬
‫בימיהם‪ ,‬אך ימי הפורים אמנם באו לציין את אשר אירע להמן וחבר‬
‫מרעיו בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬אבל כל שנה ושנה יש המן שלה‪ ,‬ולכן‬
‫תמצא בתוך אותיות המן‪ ,‬הה‪ ,‬מם‪ ,‬נון‪ .‬כלומר יש המן נוסף שנולד‬
‫ממנו‪ ,‬והגאולה העתידה תהיה בפועל מידי כל ההמנים שעומדים עלינו‬
‫לכלותינו‪ ,‬וכשם שהצילנו השם יתברך מידו‪ ,‬כן יצילנו בקרוב מידם‪.‬‬
‫הרעיון של השמחה המרובה בימי הפורים הוא הנס הנפלא נגד הטבע‪,‬‬
‫כי אותו היום שנגזר להשמיד ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף‬
‫ונשים ביום אחד‪ ,‬בו ביום "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים המה‬
‫בשונאיהם‪ .‬והדבר המסתתר כאן הוא‪ ,‬כי קיומו של עם ישראל נגד‬
‫המזלות והכוכבים‪ ,‬ושום כלי בעולם לא יכול לנו‪ ,‬כי קיומינו הוא על‬
‫טבעי ונצחי‪ ,‬והטעם כי מחוברים אנחנו להשם יתברך‪ ,‬כי בזוהר הקדוש‬
‫אחרי מות ע"ג‪ ,‬א' כתב כי אורייתא קודשא בריך הוא וישראל חד הוא‪.‬‬
‫וכשם שהשם יתברך נצחי‪ ,‬והתורה נצחית‪ ,‬כך קיומו של עם ישראל‬
‫הוא נצחי‪.‬‬
‫אמור מעתה כי יום הפורים בא לסמל את נצחיות השם יתברך‪ ,‬התורה‬
‫וישראל‪ ,‬וכל ההצלה היתה על ידי התשובה‪ ,‬הזעקה‪ ,‬והתפילה של‬
‫צדיקי הדור‪ ,‬ובראשם מרדכי ואסתר‪ .‬ובדרך רמז אמרו "מפני שהקול‬
‫יפה לבשמים" אלו מרדכי ואסתר‪ ,‬כי מרדכי נקרא מר דרור והתרגום‬
‫מירא דכיא‪ ,‬הוא בושם נפלא הנקרא מור‪ ,‬ואסתר היא הדסה על שם‬
‫ההדס‪ ,‬ושניהם נתנו ריח טוב בתפלתם והקול היא הזעקה יפה ונאה‬
‫להם‪ .‬גם אנחנו נאחוז דרכם הקדושה ונתפלל בימים אלה להשם יתברך‬
‫כי יושיענו מיצר הרע ומאויבינו הפיסיים הרוצים לכלותינו חס ושלום‪.‬‬
‫וכתבו המקובלים כי יום פורים לאחר שאדם קיים מצות מקרא מגילה‪,‬‬
‫מתנות לאביונים‪ ,‬משלוח מנות‪ ,‬וישב לסעוד ואכל‪ ,‬היא שעת רצון‬
‫נפלאה לעורר הרחמים העליונים מה שאין בשאר ימות השנה‪ ,‬ויבקש‬
‫האדם על נשמתו שתהיה טהורה ויצילהו מיצר הרע‪ ,‬ויציל את זרעו‬
‫ממנו‪ ,‬וכן יבקש כי נזכה לראות בעיננו בקרוב את הגאולה‪ ,‬ואחר כך‬
‫רשאי לשתות יין יותר מהרגלו‪.‬‬
‫טוב להדליק שני נרות קודם הסעודה לכבוד מרדכי ואסתר‪ ,‬וזכותם תגן‬
‫עליו‪ ,‬כמו כן יאמר אחר התפילה בערבית ובשחרית וקרא את המגילה‪,‬‬
‫‪ 120‬פעם ברוך מרדכי‪ ,‬ועוד ‪ 24‬פעמים ברוכה אסתר‪ .‬ויכוין שזכותם‬
‫תעמוד לכל ישראל ולו‪ .‬כן נהג רבנו יוסף חיים להניח ‪ 80‬סוכריות‬
‫קטנות בצלחת‪ ,‬וכן ‪ 80‬בייגל'ה או מאפים קטנים בצלחת‪ ,‬בגימטריא‬
‫"יסוד" והוא תיקון גדול ונעלם‪ .‬כמו כן יש נוהגים ליתן מתנות‬
‫לאביונים כמספר פרוטות "פזר" נתן לאביונים שהם ‪ 287‬שבימינו שוויו‬
‫‪ 30‬שקל לעני‪ ,‬ואשרי המכוין בכל דרכיו לשם שמים‪.‬‬
‫אברך את כל הקוראים שהשם יתברך ויקבל תפילותיכם לטובה‬
‫ולברכה‪ ,‬ויוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‪,‬‬
‫וזכות התורה הקדושה ומרדכי ואסתר יגנו עליכם בכל עת ובכל שעה‪.‬‬
‫המברך אתכם מקרב לב‪ ,‬בן ציון מוצפי‪.‬‬
‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת לע"נ‬
‫שאלה‪ :‬סופר סת"ם ביקש ממני לאייר לו מגילת אסתר‪ ,‬כמובן סיכמנו על‬
‫סכום‪ ,‬אלא שאחר כך רק את ציוריי על מגילות אחרות‪ ,‬הבנתי שהציורים‬
‫הועברו לאחרים‪ .‬כעת אני תובע את זכות היוצרים על הציורים‪ .‬מנגד טוען‬
‫הסופר שלא רשמתי את שמי מתחת לציורים ואיני יכול לתבוע את כספי‪ .‬עם‬
‫מי הדין?‬
‫תשובה‪ :‬בגמ' בב"ק [צח‪ ,‬צט] נחלקו האם אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬דהיינו אומן‬
‫שנתנו לו חומר גלם כגון קרשים ועשה מהם שידה תיבה ומגדל‪ ,‬השבח מקרשים‬
‫לארון למי שייך? ואם זה של בעל הבית‪ ,‬הרי שאם ישבור האומן את הארון‬
‫לאחר שהוא בנאו‪ ,‬הוא יצטרך לשלם לבעל הבית שווי של ארון ולא של עצים‬
‫בלבד‪.‬‬
‫להלכה הרמב"ם [פרק י מהלכות שכירות‪ ,‬הלכה ד] וכך פסק הש"ע חו"מ בסי' שו [ס"ב]‬
‫שאין האומן קונה בשבח כלי‪ .‬ולכן מה שהשביח אומן אינו שלו אלא של בעל‬
‫הבית‪ ,‬לכן אם הוא יזיק את החפץ לאחר שהשביחו הוא ישלם שווי מלא של‬
‫החפץ‪[ .‬אכן יעויין בש"ך [שם‪ ,‬סק"ג] שהביא שיש חולקים בזה‪ ,‬ולכן דעתו שהוי‬
‫ספיקא דדינא‪ ,‬המוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬אך למעשה אנו נוקטים כדעת‬
‫הרמב"ם ומרן הש"ע]‪.‬‬
‫ואכן ישנו מושג של זכויות יוצרים‪ ,‬שגם הוא שנוי במחלוקת הפוסקים‪ ,‬אבל‬
‫כאן שלא שיירת לעצמך את זכות היוצרים להדיא במפורש‪ ,‬יתכן מאוד שאינך‬
‫יכול לתבוע זכות יוצרים ולתבוע ממון בגין כך‪ .‬ובמיוחד כמו שביארנו שאין‬
‫האומן קונה בשבח כלי וכל שבח המגילה שייך לסופר‪ .‬וגם החולקים שאומן‬
‫קונה בשבח כלי והשבח הוא שלו גם בזה יש נידון מה הביאור האם יש לו רק‬
‫שעבוד בכלי או כשווי עבודתו‪ ,‬בכל מקרה המוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬לכן‬
‫נראה שאינך יכול לתבוע את הסופר על השימוש בציורך‪.‬‬
‫עצה ותושיה‬
‫אוצר עצות מגדולי הדורות‬
‫לחיים טובים‪ ,‬בריאים ומאושרים‬
‫מתוך "עצה ותושיה"‬
‫סגולות לחג הפורים!‬
‫כותב ה"סגולת ישראל"‪" :‬מקובל מגדולי עולם‪ ,‬כי סגולה גדולה בפורים‬
‫להשכים בבוקר ולהרבות בתפילה ובבקשה לפני ה' יתברך על כל דבר‪:‬‬
‫בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬גאולה וכו'‪ ,‬וכתב האדמו"ר מגור זצ"ל‪ :‬פורים הוא זמן‬
‫רצון לכל‪ ,‬עת 'רעוא דרעווין'‪ ,‬וכל אחד יכול לפעול אצל ה' יתברך שימלא‬
‫כל משאלות ליבו! שכן כתב הזוהר הקדוש שיום הפורים גדול מיום כיפור!‬
‫כתב ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל‪" :‬כיוון שבפורים זכו היהודים לחיות‬
‫למרות גזירת המיתה‪ ,‬לכן יוכלו לפקוד עקרים ועקרות בפורים!‬
‫כותב ר' אליעזר דיסקינד זצ"ל‪" :‬ראוי לכל אדם להרבות בסיפור הנס‬
‫והנפלאות לו ולאנשי ביתו‪ ...‬שעל ידי סיפור הנס בשמחה – גורם שמחה‬
‫גדולה בעולמות העליונים וחדווה עצומה לאין ערוך והקב"ה מתפאר בו"‪.‬‬
‫מגלה ה"חת"ם סופר" בשם ה'שב יעקב' זצ"ל סוד אדיר‪" :‬כל העוסק‬
‫בתורה בין קריאת המגילה של לילה לקריאה של יום – מובטח לו שהוא בן‬
‫העולם הבא"! (עבודת יום הפורים)‪.‬‬
‫יעקב לוי (טויק)‬
‫בן חזנה ז"ל‬
‫נלבע י"ד בשבט תשע"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת זיו לוי בן אסתר‬
‫ומשפחתו הי"ו‬
‫כותב הרמ"א שיש ללמוד גם קודם הסעודה!‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‪,‬‬
‫זיווג הגון ושכל משאלות ליבם‬
‫יתגשמו לטובה‪ .‬אכי"ר‬
‫ראוי לשלוח משלוח מנות דווקא לאדם שאיתו מסוכסכים שעל ידי כך‬
‫מתרבית האהבה והאחווה ועושה נחת רוח לה'!‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ָאעּופָ ה אֶ ְ ׁשּכוֹנָה‪ ,‬וְ ָארְ ִחיקָ ה נְ ד ֹד‪,‬‬
‫יו ֹדּוָך רַ עְ יוֹנַי ה' רו ֹעִ י‪ .‬חַ י ּבְ יו ֹם ַׁשּבָ ת ק ֹדֶ ׁש יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י‪:‬‬
‫ְ ׁשמַ ח ּבְ נִ י ּבְ חֶ לְ ְקָך‪ֹ ,‬לא ִּתּקַ ח ּגַם אֶ ת ֶׁשּלְ ָך‪.‬‬
‫ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ָאלִ ינַה‪ ,‬וְ אּולַ י אֶ ְמצָ א ּדו ֹד‪.‬‬
‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪.‬‬
‫יו ֹם אֲ ֶׁשר ּכִ ּלִ יתָ ּבו ֹ ּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֶ ָך‪ ,‬או ֹמַ ר ּכִ י ָׂשרִ ית עַ ל ּכָ ל זּולָ תֶ ָך‪,‬‬
‫ֶׁשק ַאהֲ בָ תו ֹ‪ּ ,‬בְ לִ ּבִ י ּבוֹעֲרָ ה‪ִ ,‬מּיו ֹם ּפְ רֵ דָ תו ֹ‪ ,‬נַפְ ִׁשי עָ לַ י מָ רָ ה‪.‬‬
‫נ ֶ‬
‫ּומַ ע ֲִׂשים עָ ִׂשיתָ אֵ ין לְ בַ ּלותֶ ָך‪ ,‬לִ י בֶ ן אֲ מָ תֶ ָך ִחיׁש לְ הַ רְ ּגִ יעִ י‪:‬‬
‫ָך‪,‬‬
‫לְ‬
‫ים‬
‫ֹפִ‬
‫ו‬
‫צ‬
‫ם‬
‫ַיִ‬
‫נ‬
‫י‬
‫עֵ‬
‫יָך‪.‬‬
‫ָדֶ‬
‫י‬
‫ֵעַ‬
‫נ‬
‫ַעְ‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫יָך‪,‬‬
‫לֶ‬
‫גְ‬
‫רַ‬
‫ּבְ‬
‫ְך‬
‫ֹלֵ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫יְ ִדיד ִּמנִ י ּבָ רַ ח‪ ,‬הָ לַ ְך ֲעזָבַ נִ י‪ ,‬אֵ יזו ֹ ּ ֶדרֶ ְך ָארַ ח‪ ,‬וְ אֵ לְ כָ ה ּגַם אֲ נִ י‪.‬‬
‫ֶיָך‪:‬‬
‫נ‬
‫פָ‬
‫לְ‬
‫ם‬
‫ֹלָ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫הָ‬
‫יָך‪,‬‬
‫י‬
‫ֶ‬
‫ּ‬
‫חַ‬
‫ּת‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫חָ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ּׂש‬
‫ִ‬
‫הַ‬
‫ָך‪.‬‬
‫ּבְ‬
‫ם‬
‫ֹעֵ‬
‫ו‬
‫ּפ‬
‫ב‬
‫ּלֵ‬
‫הַ‬
‫אתי לְ בַ ּקֵ ׁש‪ּ ,‬דו ֹדִ י ּבֵ ין חֲ בֵ רִ ים‪ ,‬נִ לְ ּכַ דְ ִּתי ּבְ מו ֹקֵ ׁש‪ִ ,‬הּכּונִ י הַ ּׁשו ְֹמרִ ים‪.‬‬
‫יָצָ ִ‬
‫ְׁשבִ יעִ י בָ חַ רְ ּתָ ר ֹאׁש לְ כָ ל הַ ִּמנְ יָנִ ים‪ .‬וְ או ֹתו ֹ ִקּדַ ְׁשּתָ ּבְ ָׁשבּועות וְ ָׁשנִ ים‪,‬‬
‫ִחיׁש אֲ ֶׁשר נ ָָׂשאתָ לְ ֶגזַע אֱ מּונִ ים‪ּ ,‬ופְ דֵ ם מֵ אֲ סו ֹנִ ים ָארְ ִחי וְ רִ בְ עִ י‪:‬‬
‫ישנִ י עֲדִ י‪ ,‬וִ ירַ חֵ ם עָ לַ י‪.‬‬
‫יתי לְ דו ֹדִ י‪ ,‬מָ תַ י יָבו ֹא אֵ לַ י‪ ,‬יַלְ ּבִ ֵ ׁ‬
‫צִ ִּפ ִ‬
‫ּומי ָׂשמֵ חַ ‪ּ ,‬בָ עו ֹלָ ם הַ זֶה או ֹרֵ חַ ‪ֹ .‬לא בְ חַ יִ ל וְ ֹלא בְ כ ֹחַ ‪,‬‬
‫ִמי עָ ִׁשיר ִ‬
‫חֲ ש ֹף זְ רוֹעֲָך‪ ,‬לְ קַ ּבֵ ץ ּפְ זּורִ ים‪ּ ,‬גַּלֵ ה קֵ ץ יִ ְׁשעֲָך‪ ,‬וְ דִ גְ לְ ָך הָ רֵ ם‪.‬‬
‫הַ ּמָ מו ֹן יִ ְהיֶה לְ ָך‪ .‬הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫רְ צֵ ה בִ ְמנּוחָ ִתי יו ֹם זֶה יו ֹם ְמנּוחָ ה‪ּ ,‬ובְ יו ֹם עֲבודָ ִתי הַ ְמצֵ א לִ י‬
‫קּומי יְ ִחידָ ִתי‪ ,‬וְ ׁשּובִ י ּבִ ְתׁשּובָ ה‪ ,‬אֲ חו ִֹתי רַ עְ י ִָתי‪ִ ,‬הּנֵה ּגו ֹאֲ לֵ ְך ּבָ א‪.‬‬
‫ִ‬
‫ֶה‬
‫הָ רְ וָחָ ה‪ ,‬וְ הָ כֵ ן לִ ְׁשבִ יתָ ִתי מַ ְׂשאֵ ת וַאֲ רּוחָ ה‪ ,‬וְ ָׂשׂשון וְ ִׂש ְמחָ ה יִ ְהי‬
‫הַ ּבֵ ט וְ ָׂשא עֵ ינֶיָך‪ִ ,‬מי נָתָ ן ּכָ ל‪-‬אֵ ּלֶ ה לְ ָך‪ּ ,‬גַם ּבָ נִ ים לְ שֻ לְ חָ נֶָך‪ .‬חֲ מּודָ ה יְ קָ רָ ה‪ ,‬רַ ּבַ ת הַ ּמַ עֲלו ֹת‪ּ ,‬גַם ִמּפָ ז נִ בְ חֲ רָ ה‪ְ ,‬צ ִאי נָא ִּב ְמחו ֹלו ֹת‪.‬‬
‫ַׁשעֲׁשּועִ י‪:‬‬
‫ִאם ּתו ֹדֶ ה רַ ק לְ בו ֹרְ אֶ ָך‪ּ ,‬כֵ ן ּתָ ִמיד יִ ְהיֶה לְ ָך‪.‬‬
‫זָכָ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד‪ ,‬נְ עּורַ יִ ְך נְ עּורִ ים‪ ,‬הֵ יכָ לֵ ְך ָאיַסֵ ד‪ּ ,‬בְ ַאבְ נֵי ְספָ רִ ים‪.‬‬
‫אֶ ל‪-‬עו ֹלָ ם ֶׁשּכֻּלו ֹ ַׁשּבָ ת ְּתזַּכֵ נּו‪ ,‬וְ נֵרְ ָך ּבְ ִהּלו ֹ ִׂשים או ֹר ּבַ עֲדֵ נּו‪ ,‬וְ אֶ ל‬
‫קּומי לָ ְך אֲ הּובָ ה‪,‬‬
‫קו ֹל ּדו ֹדִ י ִהּנֵה ּבָ א‪ְ ,‬מדַ ּלֵ ג עַ ל הֶ הָ רִ ים‪ִ ,‬‬
‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫ִמ ְׁשּכָ ן ִׁשיֹלה ּתָ ׁשּוב ּתַ עֲלֵ נּו‪ְ ,‬מהֵ רָ ה ֲענֵנּו או ֹרִ י וְ יִ ְׁשעִ י‪:‬‬
‫ּכִ י בָ א קֵ ץ ּדְ רו ֹרִ ים‪.‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫רוני חכים‬
‫רחמים‬
‫יניר שמעון שמעון‬
‫רענן‬
‫יפת‬
‫אפרים‬
‫אביחי‬
‫שמואל‬
‫יהודה‬
‫דוד‬
‫יצחק‬
‫אליהו‬
‫שירם‬
‫אזולאי‬
‫אבוחצירא‬
‫מגידי‬
‫טובי‬
‫כהן‬
‫משה‬
‫יעיש‬
‫סמין‬
‫כהן‬
‫זנודה‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫מגיד‬
‫משכן שילה |‬
‫‪5‬‬
‫נושך‪ ,‬אולם אם גולל את ספר התורה‬
‫משבת לחול‬
‫זהירות כלב‬
‫וקורא במקום שגלל כמה פסוקים‪ ,‬מותר‬
‫ברגל‪,‬‬
‫נפגעתי‬
‫לא‬
‫ב"ה‬
‫ברגל‪,‬‬
‫אותי‬
‫שנשך‬
‫השכנים‬
‫שאלה‪ :‬בלכתי ברחוב קפץ לעברי כלב של אחדלגלול כיון שנחשב לימוד לשעתו ולא נקרא‬
‫שנגרםח‪,‬לי?‬
‫הנזק‬
‫בעל‬
‫אך המכנסיים שלי נקרעו כתוצאה מהנשיכה‪ .‬האם‬
‫ושש"כ פכ"‬
‫עלס"ט‬
‫ליק ח‬
‫לשלםס"‬
‫חייברטז‪-‬ריז‬
‫הכלבב עמ'‬
‫ילקו"י ד‪/‬‬
‫הכנה (‬
‫אות עט)‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫ובכן באנו כאן לסוגיא שנקראת 'קרן בבהמה' – דהיינו כל בהמה שנגחה מדין תורה בג' פעמים‬
‫הראשונות משלם בעליה חצי נזק‪ ,‬כיון שעשתה דבר משונה ואין הנאה להיזקה‪ .‬מכאן למדנו‪ ,‬שכל‬
‫היזק משונה שאין בו הנאה הינו 'קרן'‪ ,‬כגון‪ :‬חמור שלעס סל [ב"ק יט‪ ]:‬וכן כלב שאכל כבשים‬
‫גדולות [שם‪ ,‬טו‪ .]:‬ותשלום על קרן כיום לא ניתן לגבות‪ ,‬מכיוון שהגמ' מבארת שקרן היא מדיני‬
‫הקנסות שאין דנים אותם אלא דיינים סמוכים [דבר שאינו קיים כבר מאות שנים]‪ ,‬ולכן כל נזק כזה‬
‫טעמים לתענית אסתר‬
‫לא ניתן לגבותו וכ"פ בש"ע חו"מ [סי' א]‪.‬‬
‫לשלםבהל'‬
‫הרמב"ם‬
‫חיוב"קעלב'‪ ,‬ע"פ‬
‫תרפו ס‬
‫מחלוקת"ב (‬
‫כתב במשנ‬
‫לכן תביעה ממונית לא קיימת בעניין קנס‪ ,‬אלא א‪.‬‬
‫מדיני‬
‫המזיק‬
‫סי'יש‬
‫האם‬
‫שישנה‬
‫לשלם"ה)‪,‬‬
‫ירצהפ"ה ה‬
‫תענית‪,‬‬
‫שבימי‬
‫הטעם‬
‫כשווי‬
‫הואלשלם‬
‫לתעניתמזיק‬
‫שחובתו של‬
‫לך‪ ,‬דע‬
‫שמים [מנחת חינוך מצוה נא]‪ ,‬גם במידה והשכן‬
‫ג‬
‫"‬
‫י‬
‫ביום‬
‫היהודים‬
‫נקהלו‬
‫ואסתר‬
‫מרדכי‬
‫הנזק מכיון שקי"ל 'שמין לנזיקין' [חו"מ בסי' שפז]‪ ,‬דהיינו יש לעשות שומא כמה שווה המכנסיים‬
‫הפשפשים!] על נפשם‪ ,‬והיו‬
‫בשוק ולעמוד‬
‫להילחם‬
‫באדר‬
‫משומש‬
‫כדי לשלם את שוויו העכשוי [וצ"ע מה שווה מכנס‬
‫להנקם‬
‫שיעזרם ה‬
‫לבקש‬
‫חדש‪.‬‬
‫של' מכנס‬
‫רחמיםאת המחיר‬
‫שמבקשים‬
‫צריכיםשיש‬
‫ולכן התשלום הינו אמור להיות פיצוי בעלמא ולא כמו‬
‫תענית אסתר‬
‫הלכות‬
‫פורים‬
‫מהלידה‬
‫שאלותיום‬
‫על עצמה כלל ועיקר‪ ,‬ולאחר ‪14‬‬
‫ותשובות‬
‫להתענות‪,‬‬
‫לההרה"ג‬
‫אם אינה מניקה בפועל יש עם‬
‫בוטבולפטורה‬
‫אהרון יתירה‬
‫אולם אם יש לה חולשה‬
‫שליט"א‬
‫מהתענית‪.‬‬
‫ראש בית תורה “יביע אומר”‬
‫הראשון לציון‬
‫להתענות של מרן‬
‫וחתנו‬
‫חולשה‬
‫ומרגישה‬
‫ואף אם התחילה‬
‫להזצוק"ל‬
‫ודייוסף‬
‫עובדיה‬
‫וצער‪ ,‬תפסיק את הרה”ג‬
‫בתענית‬
‫התענית‬
‫שעות‪.‬‬
‫ואםשאלה‪:‬‬
‫מניקה בפועל פטורה כל ‪ 10‬חודשים‬
‫מהלידה‪.‬מותר לתלות את דו"ח ההוצאות וההכנסות‬
‫האם‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫המודעות של בית‬
‫של בית‬
‫לעניין‬
‫מהתענית ‪14‬‬
‫בלוח]‪ ,‬פטורה‬
‫הכנסתעלינו‬
‫מפלת [לא‬
‫בשבת?‬
‫חייבת‪ ,‬אא"כ‬
‫מודעה‪14‬זויום‬
‫קוראיםואחר‬
‫ואנשיםההפלה‪,‬‬
‫יום אחר‬
‫תשובה‪:‬‬
‫חולשה יתירה ואז פטורה‪.‬‬
‫מרגישה‬
‫אכן גזרו חכמים שלא לקרוא בשטרי הדיוטות‬
‫וחשבונות‪ ,‬שלא יבוא‬
‫חובות‬
‫מוהל‪,‬שטרי‬
‫ה‪,‬דהיינו‬
‫בשבת‪,‬‬
‫ואבי הבן‬
‫סנדק‬
‫חתן וכל‬
‫בתוךסימן‬
‫(שולחן ערוך‬
‫"ממצוא‬
‫הריטבאו‬
‫כתבלמחוק‪,‬‬
‫חפצך"וכלה‬
‫תענית)‪ ,‬חתן‬
‫משום' סוף‬
‫"א (חיד‬
‫שז סעיף יג‪ .‬משנה ברורה שם ס"ק נא)‪.‬‬
‫סנדק ואבי הבן‬
‫שבעת ימי החתונה‪ ,‬מוהל‪,‬‬
‫אולם מותר לתלות בלוח המודעות בערב שבת‬
‫בית הוא‪,‬‬
‫שלהם‬
‫ההכנסותשיום טוב‬
‫המילה‪ ,‬אע"פ‬
‫ביום‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫וההוצאות של‬
‫את דו"ח‬
‫מאויביהם והתענו באותו היום‪ ,‬כמו‬
‫החורבן‪,‬‬
‫תעניות‬
‫אנשיםבארבע‬
‫להתענות‬
‫חייבים‬
‫בשבת‪,‬‬
‫מודעה זו‬
‫שקוראים‬
‫אפילו שיש‬
‫שהתענה משה רבינו ע"ה במלחמה עם‬
‫אבל‬
‫דחה‬
‫ות‬
‫יחיד‬
‫של‬
‫שמחה‬
‫בוא‬
‫ת‬
‫שלא‬
‫כיון‬
‫מאחר שהדבר נעשה לצורך מצוה‪ ,‬שהרי כאשר‬
‫גדולי ישראל‬
‫והנהגת‬
‫מאמרי‬
‫להתענות בי"ג‬
‫ישראל‬
‫חיזוק כל‬
‫נהגו‬
‫החיד"‬
‫הכנסתו סק"ו)‪,‬‬
‫ברכ"י‪ ,‬תרפ"‬
‫והכספים‬
‫ניהולא (בית‬
‫וכתבושכל‬
‫רבים‪,‬רואים‬
‫של הקהל‬
‫העיניים‬
‫שמירת‬
‫עמלק‪ ,‬לכןבנושא‬
‫שנזכור‬
‫כדי‬
‫"‬
‫אסתר‬
‫תענית‬
‫"‬
‫ונקרא‬
‫באדר‬
‫אסתר‬
‫אנשיםשתענית‬
‫ועוד‪ ,‬כיון‬
‫בצורה טז)‬
‫שעה"צ ס"ק‬
‫מ"ב (‬
‫לבית‬
‫תורמים יותר‬
‫שקופה‪,‬‬
‫נעשים‬
‫עיניו‬
‫השומר‬
‫רואה ושומע כל איש בעת צרתו‬
‫יתברך‬
‫שכר שה'‬
‫מצוה‪,‬‬
‫גדלות‪,‬‬
‫וההכנסות‬
‫הכנסת‬
‫צורך של‬
‫בזהטעמו‬
‫וישכאן‬
‫שייך‬
‫אבל‪ ,‬לא‬
‫תענית של‬
‫אינה‬
‫‪,‬‬
‫לבבו‬
‫בכל‬
‫'‬
‫ה‬
‫אל‬
‫וישוב‬
‫יתענה‬
‫כאשר‬
‫את(מגן‬
‫הדיוטות‪.‬‬
‫גזרו משום‬
‫ובדברא‪,‬מצוה‬
‫שטרידוחה‬
‫שמחתם‬
‫ולכןלא יום‬
‫כמושכל הריטב"‬
‫נאמר בתלמוד‪" :‬אמר רב יודה בן פזי‪ :‬למה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קידושין? ללמדך‬
‫שז‪ .‬ס"ק טז‪ ,‬וסי' שכג סק"ה)‬
‫אברהם סי'‬
‫בימיםד)ההם‪.‬‬
‫שעשה‬
‫אסתר‬
‫תענית‬
‫יבמות ב‪,‬‬
‫מי שהוא פורש מן העריות נקרא קדוש"‪( .‬ירושלמי‬
‫ועוד נאמר בתלמוד‪" :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט) אמר רבי לוי‪ :‬הלב ומטעם זה מותר לחלק בשבת קבלות של בית‬
‫השחר‬
‫קודם‬
‫ואכילה‬
‫והעיניים שניהם סרסורים לחטא‪ ,‬כתוב (משלי כ"ג‪ ,‬כ"ו)‪" :‬תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" – תנאי‬
‫סכום התרומה‪ ,‬כי‬
‫עלות שם‬
‫שכתוב‬
‫אפילו‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫"לזות‬
‫חשד של‬
‫התרומות‪,‬א)‪,‬ומונע‬
‫את‬
‫מעודד‬
‫כתבזה בשו"‬
‫שמותר‬
‫תענית‬
‫סי' תקסד ס"‬
‫ע (‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא אם נתת לי הלב והעיניים‪ ,‬יודע אני שאתה שלי‪( .‬ירושלמי ברכות א‪ ,‬ה)‬
‫רג)‬
‫סי' שז עמ'‬
‫עד יוסף‬
‫(ילקוט‬
‫הגבאים‪.‬‬
‫שפתיים"‬
‫השחר‬
‫עלות‬
‫לאכול‬
‫כלפייכול‬
‫בלילה‬
‫לאכול‬
‫ונאמר בדברי רבותינו כל הרואה דבר ערווה ואינו זן את עיניו ממנו‪ ,‬זוכה ומקבל פני השכינה‪ ,‬שנאמר‬
‫(ישעיה ל"ג‪ ,‬ט"ו)‪" :‬ועוצם עיניו מראות ברע"‪ ,‬מה כתיב בתריה? "הוא מרומים ישכון"‪ ,‬וכתיב (שם‪ ,]4:35[ ,‬אולם הישן שנת קבע בליל התענית‬
‫וקםשאלה‪:‬‬
‫קודם עלות השחר‪ ,‬אינו יכול לאכול‬
‫זכור ביפיו תחזינה עיניך"‪( .‬דרך ארץ רבה סוף פרק א')‬
‫פרשת"מלך‬
‫חיוב י"ז)‪:‬‬
‫שיש בו‬
‫לישוןצבורי‬
‫שהלךלפארק‬
‫קודםבשבת‬
‫מותר ללכת‬
‫שבדעתו‬
‫האםהתנה‬
‫אא"כ‬
‫עצמו מן העבירה ולא עשאה‪ ,‬אפילו ישראל הוא‪ ,‬ראוי לעלות פינת חי‪ ,‬ולחלק לבעלי החיים משאריות האוכל‬
‫פורים‬
‫לפני‬
‫בדבריס"ב)‪,‬‬
‫נאמר תרפה‬
‫"ע (סי'‬
‫כתב בשו‬
‫המפנה‬
‫בשבת"כל‬
‫רבותינו‪:‬‬
‫ועוד‬
‫עמוד השחר לאכול‪ ,‬שאז מותר‬
‫של קודם‬
‫לקום‬
‫הילדים?‬
‫רבתי פ"ב)‬
‫המזבח"‪( .‬כלה‬
‫גבי‬
‫גדול על‬
‫ככהן‬
‫עולה‬
‫קוראים‬
‫בראשון‬
‫‪,‬‬
‫תורה‬
‫ספרי‬
‫שני‬
‫מוציאים‬
‫לאכול ולשתות עד עמוד השחר‪ ,‬וכתב בספר‬
‫גופומפטיר"‬
‫שמתקדש "‬
‫ובשני קוראים‬
‫השבוע‪,‬‬
‫עיניו זוכה‬
‫בפרשתהמקדש‬
‫אור לציון‬
‫תשובה‪( :‬ח"ג‪ ,‬פל"א‪ ,‬סע"ב)‪ ,‬שבתענית ציבור‬
‫מקדשועוד‬
‫זכור"‪,‬‬
‫בפרשת "‬
‫שמצוה‬
‫מלמטה סע"ז)‬
‫כתב (שם‪,‬‬
‫מקדשין‬
‫עצמו‬
‫"אדם‬
‫שמותר‬
‫סעיף יא)‬
‫ערוך (סי'‬
‫כותב ולא‬
‫דווקא‪,‬‬
‫שכדבפיו‬
‫התנאי‬
‫השולחןאת‬
‫מרןשיאמר‬
‫אותו מלמעלה‪ ,‬מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה‪ ,‬מקדש צריך‬
‫התורה‪.‬מקדשין אותו לעולם הבא"‪ ,‬כך אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (יומא לט)‪ .‬והנה‬
‫בעולם הזה‬
‫זו היאעצמו‬
‫מן‬
‫מצוה‬
‫שמזונותיהם‬
‫חיים‬
‫בעלי‬
‫רק‬
‫בשבת‬
‫להאכיל‬
‫מספיק שיחשוב על זה‪ ,‬מה שאין כן בתענית‬
‫קדושת האדם תלויה בשמירה מכל חטא‪ ,‬במחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‪ .‬ובפרט במקום שאתה מוצא גדר עליך‪ ,‬אבל בעלי חיים של הפקר שלא מוטל עליו‬
‫במחשבה‪.‬‬
‫ערווה אתה מוצא קדושה‪ .‬וגדר ערווה היינו‪ ,‬שיהא עוצם עיניו מראות ברע‪ ,‬וירחיק מליבו מחשבות יחיד שיכול‬
‫לפניהם מזונות‪ ,‬שהיא‬
‫להתנות לתת‬
‫להאכילם אסור‬
‫קריאה מדוקדקת מתוך ספר מהודר‬
‫ב‪ .‬עוד טעם לתענית הוא‪ ,‬זכר לתענית אסתר‬
‫ממילא‬
‫דעבירה‪,‬‬
‫סרסורי‬
‫תרי‬
‫כמו שהם‬
‫עיניו וליבו‬
‫שמקדש‬
‫וכיוון‬
‫והרהורים שרעים‪,‬‬
‫יזכהַאללסדר טירחה שלא לצורך‪.‬‬
‫את‬
‫ו‬
‫יוציא‬
‫לכתחילה‬
‫זרות"ע (עמ' ה)‬
‫כתב בחזו‬
‫וְ‬
‫ַי‬
‫ל‬
‫עָ‬
‫צּומּו‬
‫וְ‬
‫"‬
‫‪:‬‬
‫המלכה‬
‫אסתר‬
‫שאמרה‬
‫מהלילה‬
‫התנה‬
‫וזהו פשט הכתוב (במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט)‪" :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי אם לא‬
‫גופו‪.‬‬
‫כל‬
‫ויתקדש‬
‫קדושה‬
‫אם מותר להאכיל בעלי חיים‬
‫האחרונים‬
‫ונחלקו‬
‫פרשת‬
‫לקריאת‬
‫ביותר‬
‫המהודר‬
‫התורה‬
‫ַם‬
‫ג‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ֹּ‬
‫י‬
‫וָ‬
‫ָה‬
‫ל‬
‫ַיְ‬
‫ל‬
‫ים‬
‫ָמ‬
‫ִּ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ֹלש‬
‫ֶׁ‬
‫ש‬
‫ְ‬
‫תּו‬
‫ש‬
‫ְ‬
‫ת‬
‫ִּ‬
‫ַאל‬
‫וְ‬
‫לּו‬
‫ֹּאכְ‬
‫ת‬
‫הרמ"‬
‫התנה‬
‫ספר עיניכם‪ ...‬למען תזכרו וכו' והייתם קדושים לאלהיכם"‪ .‬ומשום הכי כתוב (משלי כ"ג‪ ,‬כ"ו)‪" :‬תנה בני אם לא‬
‫שיכול‬
‫הפקרתקס"ד‬
‫שלא (סי'‬
‫חבירו‪,‬‬
‫אלא) של‬
‫כתבאינם‬
‫שלו‪ ,,‬אבל‬
‫שאינם‬
‫תצרנה"‪.‬שיש להקפיד‬
‫"זכור"‪ ,‬וכתב הרמ"א (שם‪ ,‬סע"ז)‬
‫אֲ נִּי וְ ַנ ֲ‬
‫ערֹּתַ י ָאצּום"‪ ,‬ולכן כתב בשו"ע (שם‪,‬‬
‫לבך לי ועיניך דרכי‬
‫מראש‪,‬‬
‫כאילו התנה‬
‫בלבד‪,‬‬
‫לאחר‬
‫להאכילם גם‬
‫שבזהלבעלים‬
‫שמותר‬
‫לשתות כשם‬
‫אם‬
‫על קריאה מדוקדקת בניגון ובטעמים‪,‬‬
‫סע"ג) שיש מתענים ג' ימים זכר‬
‫אדםויוני)‪.‬‬
‫בנייא ד"ה‬
‫שדרךסעיף‬
‫הלכה)סי' שכד‬
‫להיות‬
‫באור(סק"ה‬
‫(ע'"ב‬
‫מותרבמ‬
‫לתעניתרוחו וביאר‬
‫נפשו‬
‫איברי‬
‫על‬
‫טומאה‬
‫רוח‬
‫עליו‬
‫ממשיך‬
‫עבירה‪,‬‬
‫בו‬
‫שעושה‬
‫איבר‬
‫שבכל‬
‫המקובלים‬
‫וכמובןוכבר‬
‫כתבו להקפיד בדקדוק המילים‬
‫שחייב‬
‫אסתר‪ ,‬ובמ"ב (סק"ח‪ ,‬ע"פ הב"י בסי' תכט) כתב‬
‫עבור‬
‫אדםבמיוחד‬
‫שלטורח‬
‫שאינו‬
‫בנדון‪ ,‬זה‬
‫שמצווה ועל‬
‫לשתות‪,‬‬
‫ודעתו‬
‫פניםהשינה‬
‫צמאיםכלאחר‬
‫כראוי‪.‬ונשמתו‪ .‬כל קבל דנא‪ ,‬האיבר שמקיים בו מצווה‪ ,‬ממשיך עליו שפע קדושה‪ ...‬וזהו הטעם‬
‫רבותינוושני‬
‫כמאמר חמישי‬
‫צמים שני‪,‬‬
‫לפניהם‬
‫החי‪,),‬אלא‬
‫פסק בעלי‬
‫זיכרונם וכן אותם‬
‫בבא"ח‬
‫נותןבאור‬
‫אולם‬
‫שבפינתאות א‬
‫חיים(ניצבים‪,‬‬
‫שהיוהמה‪,‬‬
‫היא השם‬
‫שהכוונההיכל‬
‫גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה‪ .‬שהמקדש איבריו‪,‬‬
‫'‬
‫הקד‬
‫עטר‬
‫בן‬
‫חיים‬
‫'‬
‫שר‬
‫וידוע‬
‫פורים‪,‬‬
‫לברכה על הפסוק (שמות כ"ה‪ ,‬ח')‪" :‬ועשו ליאחר‬
‫לזורקם‪,‬‬
‫צריך‬
‫היה‬
‫הכי‬
‫שבלאו‬
‫השאריות‪,‬‬
‫את‬
‫רק‬
‫מקדש‬
‫ושכנתי בתוכם"‪" ,‬בתוכו" לא נאמר‪ ,‬אלא לציון (שם) כתב שלבני ספרד אין לסמוך על‬
‫כוונה למצוה‬
‫בעלי‬
‫ובמקום להשליך לפח הוא נותן‬
‫חזי‪,‬ימים‬
‫מתענה ג'‬
‫החיים")‬
‫דאף("עלאור‬
‫זיע"א‬
‫היה – מזליה‬
‫לא חזי‬
‫גב דאיהו‬
‫"בתוכם"‪ ,‬ואפשר שכינה עימו וחטא בא על ידו?!‬
‫לפניגם‬
‫אותםיא) ש‬
‫והנשמה היתר זה‪ ,‬וכן כתב בחזו"ע (תענית עמ'‬
‫חיים‪ ,‬אין איסור בדבר‪( .‬חזון עובדיה שבת ח"ג עמ' כד‪.‬‬
‫צריכות‬
‫שמצוות‬
‫)‬
‫ד‬
‫"‬
‫ס‬
‫'‬
‫ס‬
‫'‬
‫סי‬
‫(‬
‫ע‬
‫"‬
‫בשו‬
‫כיון שפסק‬
‫)‪.‬‬
‫באדר‬
‫ג‬
‫"‬
‫י‬
‫‬‫ו‬
‫ב‬
‫"‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫"‬
‫י‬
‫(‬
‫רצופים‬
‫אולםה)מי ששכח להתנות‪,‬‬
‫יראה מלחטוא‪ ,‬אבל כשחוטא ומטמא איבריו‪ ,‬שכינה מסתלקת ממנו כדכתיב (דברים כ"ג‪ .‬ט"ו)‪ :‬לשתיה צריך תנאי‪,‬‬
‫ילקוט יוסף סי' שכד סעיף ד‪,‬‬
‫את‬
‫יעורר‬
‫הציבור‬
‫ששליח‬
‫ונכון‬
‫ראוי‬
‫כוונה‪,‬‬
‫רחמנא‬
‫יצא‬
‫רעה‬
‫אל‬
‫ומרעה‬
‫עליו‬
‫שורה‬
‫אחרא‬
‫הסטרא‬
‫ותיכף‬
‫מאחריך"‪,‬‬
‫ושב‬
‫דבר‬
‫ערות‬
‫בך‬
‫יראה‬
‫"ולא‬
‫והתעורר קודם עלות השחר כשהוא צמא‪,‬‬
‫ת‬
‫חוב‬
‫י‬
‫יד‬
‫לצאת‬
‫לכוון‬
‫הקריאה‬
‫קודם‬
‫הקהל‬
‫חושש‪,‬‬
‫ואינו‬
‫מרגיש‬
‫אינו‬
‫הוא‬
‫כך‬
‫באיזמל‪,‬‬
‫מרגיש‬
‫המת‬
‫בשר‬
‫ואין‬
‫כמת‪,‬‬
‫הוא‬
‫שהרי‬
‫מרגיש‬
‫ואינו‬
‫ליצלן‪,‬‬
‫בתענית‬
‫החיוב‬
‫בדיעבד יש לו על מה לסמוך אם ישתה‪.‬‬
‫החושך‬
‫הטומאה ולפי‬
‫כתב חלי‬
‫מעשההערל‪ ,‬לא‬
‫ייכנע לבבו‬
‫מוסרים לא‬
‫ישמע אלף‬
‫זכירת‬
‫התורה של‬
‫אפילו מן‬
‫מצות עשה‬
‫הרמ"‬
‫ישראל‬
‫לפיב)‪ ,‬מנהג‬
‫והכל סע"‬
‫מרגיש‪ ,‬תרפו‬
‫ולאא (סי'‬
‫שבשמים‪.‬‬
‫אביו‬
‫בניםלבין‬
‫מבדיל(בינו‬
‫יכוון שהוא‬
‫ונשמתו‪,‬‬
‫ואףרוחו‬
‫נפשו‪,‬‬
‫עמלק אשר על‬
‫מסךאת‬
‫להוציא‬
‫הש"צ‬
‫ומחייתו‪,‬‬
‫מגיל ‪ )31‬להתענות ביום‬
‫‪ 31‬ובנות‬
‫מגיל‬
‫זכות הלימוד בגיליון‬
‫בקריאתו‬
‫חובה‬
‫ק‬
‫"‬
‫ס‬
‫ב‬
‫"‬
‫משנ‬
‫תרפה‬
‫'‬
‫סי‬
‫(‬
‫‪.‬‬
‫הציבור‬
‫מן‬
‫לפרוש‬
‫ואסור‬
‫אדר‬
‫ג‬
‫"‬
‫י‬
‫מוקדשת לעילוי נשמת‬
‫ידיכי כן‪ ,‬האיש אשר הוא יהודי‪ ,‬בעוד עיניו פקוחות עד אשר לא תחשך השמש ובטרם יבואו ימי‬
‫הציבורהנה‬
‫יד)‬
‫מרגיש‪,‬ולא‬
‫הש"צ‬
‫לקריאת‬
‫והציבור יאזינו‬
‫ולא‬
‫ושלום‪,‬‬
‫חס‬
‫אבדתי‬
‫גוועתי‬
‫הן‬
‫נדמיתי‪,‬‬
‫כי‬
‫לי‬
‫אוי‬
‫ויאמר‪:‬‬
‫שאינו‬
‫זאת‬
‫על‬
‫יתמרמר‬
‫הרעה‪,‬‬
‫חנה בת יעל ז"ל‬
‫סי' נג‪ ,‬חזו"‬
‫חיליםד ח"ג‬
‫בחיל"ת יח"‬
‫מהחומש‪( .‬שו‬
‫חולים‬
‫וזקניםיגרשנו מעליו‪ ,‬ויקנה שפע קדושה על ידי‬
‫מעט מעט‬
‫פוריםהטומאה‪,‬‬
‫להעבירערוח‬
‫יגביר‬
‫יקראו בכוח ולא‬
‫נלב"ע י"ב אדר ב' תשע"ד‬
‫אשרבויטהר‬
‫חולה אך‬
‫הלוך ושוב‪,‬‬
‫הלוך‬
‫עמ' ד)‪ .‬שיישמר מכל דבר רע‪ ,‬ויעשה טוב כל אשר בכוחו‪,‬‬
‫שאין‬
‫וגדלסע"ב)‪,‬‬
‫תרפו‬
‫יום (סי'‬
‫יום"א‬
‫מידיהרמ‬
‫כתב‬
‫בספרים‪,‬‬
‫וכתוב‬
‫אותו‪.‬‬
‫מסייעין‬
‫ליטהר‬
‫הבא‬
‫כי‬
‫חדשה‪,‬‬
‫ורוח נכון יתחדש בקרבו‪ ,‬כאיש אחר וכבריה‬
‫]‬
‫בעלמא‬
‫מיחוש‬
‫ולא‬
‫למשכב‬
‫שנפל‬
‫[‬
‫סכנה‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫קודםזכור"‬
‫בפרשת "‬
‫חיוב נשים‬
‫קודשא‬
‫יחוד‬
‫רוחלשם‬
‫פלונית‪,‬‬
‫מצווה‬
‫איבר פלוני‬
‫עשיית כל מצוות‪" :‬הריני מזמן‬
‫שטוב לומר‬
‫בספר‬
‫לקייםכתב‬
‫מהתענית‪ ,‬ו‬
‫פטור‬
‫פלאג'י‬
‫חיים (‬
‫פרשת‬
‫תבואנה‬
‫שנשים‬
‫"קדושה")‬
‫חולהיועץ‬
‫הקדושה‪( .‬פלא‬
‫אחרא ושורה‬
‫לשמוע משם‬
‫שבזה פונה‬
‫ושכינתיה"‪,‬‬
‫ונכון הוא‬
‫ראוי בריך‬
‫הסיטרא"פ שו"ת‬
‫ע‬
‫ערךבו סכנה‬
‫שאין‬
‫הגאונים)‪ ,‬ובכלל‬
‫חיים של קדושה‬
‫שבת זכור‬
‫"זכור" (יחו"ד ח"א סי' סד)‪ ,‬אם יכולות לבוא‬
‫לבית הכנסת‪ .‬אולם אין לעזוב את הילדים‬
‫לשמועֻּלוֹאת הקריאה כי‬
‫ּגּופי ּכ‬
‫בשביל ד ִ‬
‫לבדגָדְ לו ֹ‪ ,‬יִ רְ עַ‬
‫הקטנים אֵ לִ י וְ‬
‫מּול‬
‫יו ֹם ַׁשּבָ תו ֹן אֵ ין לִ ְׁשּכ ֹחַ ‪ ,‬זִ כְ רו ֹ ּכְ רֵ יחַ הַ ּנִ יחו ֹחַ‬
‫אֶ ל ּגָלִ יל אֶ ל ּגָליל אֶ ל ּ ָגלִ יל‪.‬‬
‫ָׁשלו ֹם לְ בֶ ן ּדו ֹדִ י‪ ,‬הַ ּצַ ח וְ הָ ַאדְ מו ֹן‪.‬‬
‫בילדים ִ)ׁשיר לו ֹ‪,‬‬
‫טיפולּובְ טּוב לֵ ב אָ‬
‫במצוהֵר לִ ( ְקהָ לו ֹ‪,‬‬
‫העוסקלו ֹ‪ ,‬יָּה עוֹז‬
‫ּבַ ּצַ ר לִ י אֶ ְקרָ א‬
‫יוֹנָה מָ צְ ָאה ּבו ֹ מָ נו ֹחַ ‪ ,‬וְ ָׁשם יָנּוחּו יְ גִ יעֵ י כ ֹחַ‬
‫ֹן‪ :‬אַ ְׁשרַ יִ ך אֶ רֶ ץ הַ ּ ָגלִ יל‪ּ .‬כָ ְמהָ ּה נַפְ ִׁשי לָ ְך הַ ּ ָגלִ יל‪.‬‬
‫מעוברותה ְּכמו ֹ רִ ּמו‬
‫פטור ָׁשמלןו ֹם לְ ָך מֵ אֵ ת‪ ,‬רַ ּקָ‬
‫ומניקות‬
‫בהערה)‪.‬לו ֹ‪.‬‬
‫עמ'עו ֹיזֵר לִ ְקהָ‬
‫צּור‬
‫המצוה ( י‬
‫ָּה"ע‬
‫חזו‬
‫ים לְ ָׁש ְמרו ֹ ָאבו ֹת ּובָ נִ ים‬
‫ירִ‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫זְ‬
‫ים‪,‬‬
‫מּונִ‬
‫אֱ‬
‫ֵי‬
‫נ‬
‫בְ‬
‫לִ‬
‫ד‬
‫ּבָ‬
‫כְ‬
‫נִ‬
‫ֹם‬
‫ו‬
‫ּי‬
‫הַ‬
‫ים‪.‬‬
‫ימ‬
‫ִ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ּת‬
‫ְ‬
‫ְך‬
‫יִ‬
‫ֹש‬
‫ַ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ק‬
‫ְ‬
‫ל‬
‫אֶ‬
‫ים‪.‬‬
‫יק‬
‫ִ‬
‫ּדִ‬
‫צַ‬
‫ְך‬
‫יִ‬
‫ֹלַ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫ל‬
‫אֶ‬
‫מניקות‬
‫ו‬
‫מעוברות‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫שם‬
‫(‬
‫א‬
‫"‬
‫הרמ‬
‫כתב‬
‫עוד‬
‫ַאחים‪ .‬כשעשה תנאי‪ ,‬מתי יכול לאכול?‬
‫חָ קּוק ּבִ ְׁשנֵי לֻחו ֹת אֲ בָ נִ ים‪ ,‬מֵ ר ֹב או ֹנִ ים וְ אַ ִּמיץ ּכ ֹחַ ‪:‬‬
‫מָ גֵן ִצּנָה הֵ ם עַ ל ִ‬
‫לבית ְקרַ את אֲ חו ְֹתָך רּוץ‪ .‬צֵ א נָא‬
‫לִ‬
‫ומכל מקום‪ ,‬אם אינה יכולה לבוא‬
‫כתב בהלכה ברורה (סי' פט‪ ,‬אות כח‪ ,‬ועיין בשו"ע סי'‬
‫כתב ִצ ְמאוֹנֵנּו‪:‬‬
‫לחוִ)ים אֶ ת‬
‫עמֹכֵ'נּו‪.‬לז‪-‬מַ רְ‬
‫ובחזוהֵ"םע ְּב (תו‬
‫התענית‪ ,‬חַ ּיִ ים‬
‫מןן יִ ַׁשי‪.‬‬
‫פטורותח ּבְ בֶ‬
‫ּוצלַ‬
‫ם‪ ,‬מתוךלְ הו ִֹׁשיעָ ּה‪ְ .‬‬
‫" ה ּכֻּלָ‬
‫פרשת ימָ‬
‫את צו ֹנו ֹ‪ּ ,‬בְ אֵ‬
‫שתקראֹׂשים רְ‬
‫טובו ֹ ָאדָ ם‪ ,‬עו ִ‬
‫ּובְ צַ לְ מ‬
‫יָצַ ר לו ֹ עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫"‬
‫זכור‬
‫הכנסת‬
‫עוברהף [‬
‫שמעוברתֹן‪ :‬היא‬
‫אם‬
‫שעהאֶ חָ ד‬
‫ָאמרּו כְ‬
‫חצי ְ‬
‫בתוך ְׁשמַ ע‬
‫לאכול ַנע ֲֶׂשה וְ נִ‬
‫התחיל ית יַחַ ד‪,‬‬
‫אּו כֻּלָ ם ּבִ בְ רִ‬
‫תקסי‪".‬ד) ש ּובָ‬
‫מגז'ֶר ִּתפְ ַארְ ִּת‬
‫הּוא ֵנ‬
‫משהוכרן לְ עַ ִּמי‪ .‬יו ֹסֵ‬
‫עָ רַ ְך ׁשֻ לְ חָ‬
‫רַ ּבַ ת ּבְ נֵי עַ ּמו‬
‫ׁשו ֹ לָ עַ ד‪ ,‬לְ עו ֹלָ ם‪ .‬עֲלֵ יהֶ ם‬
‫ּדְ‬
‫קַ‬
‫לְ‬
‫ם‪,‬‬
‫הָ‬
‫רָ‬
‫ַאבְ‬
‫ֹ‬
‫ו‬
‫ּד‬
‫בְ‬
‫ּבָ חַ ר ּבְ ֶגזַע‪ ,‬עַ‬
‫חומש (יבי"א ח"ח סי' נד)‪.‬‬
‫וסובלת‬
‫פחות‪:‬‬
‫לאכולּיָעֵ ף ּכ ֹחַ‬
‫רּוְך הַ ּנו ֹתֵ ן לַ‬
‫טוב אֶ חָ ד‪ּ ,‬בָ‬
‫השחר וְ‪ ,‬עָ נּו יְ ָי‬
‫לפני עמוד ּופָ ְתחּו‬
‫חולשהין הַ ְּצפַ ִּתי‪:‬‬
‫חודשים]‪ ,‬אולם אם מרגישה ִחּדֵ ׁש הֵ כִ‬
‫להחמיר‬
‫ּומי יִ דְ מֶ ה‬
‫ּפו ֹרֵ ׂש ִצּלו ֹ‪ ,‬וְ הּוא עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪ְׁ ,‬שבָ חָ יו ִמי מָ נָה‪ִ ,‬‬
‫ע‬
‫"‬
‫בחזו‬
‫וכתב‬
‫תורה‬
‫ספר‬
‫להוציא‬
‫מותר‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫י‬
‫'‬
‫עמ‬
‫(‬
‫הּוא ִמּכֻּלָ ם‪.‬‬
‫וכיוו ֹ"עָבמַ ד עו ֹלָ ם‪ְ .‬מ‬
‫ובחילות ִּבזְ כּות‬
‫מהקאותו ֹרְ רִ י ַאהֲ בָ ה‪.‬‬
‫ּותע‬
‫מַ ה ּלָ ְך יְ פֵ הפִ ּיָה‪ְ .‬‬
‫פטורהרוֹמַ םאף‬
‫מכביצה (‪ 40‬ג') של פת או מזונות‪ ,‬אולם‬
‫לו ֹ‪ ,‬יָּה אֵ לִ י עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪.‬‬
‫ִּדּבֶ ר ְּבקָ ְדׁשו ֹ אֵ ל ּבְ הַ ר הַ ּמ ֹר‪ ,‬יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י זָכו ֹר וְ ָׁשמו ֹר‬
‫ָאהּוב‪ .‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫לאחרכּות‬
‫ובפרטׂשה לִ י ּבִ זְ‬
‫הראשונים‪ ,‬נִ ִּסים עָ ָ‬
‫שיםעִ יל ּבְ קו ֹל‬
‫בחודְך‪ּ ,‬כִ ְמ‬
‫ּותצַ לְ ְצלִ י קו ֹלֵ‬
‫ְ‬
‫ללא‬
‫במיוחד לנשים לקריאת פרשת "זכור"‬
‫‪.‬‬
‫יום‬
‫‪04‬‬
‫מותר‬
‫)‬
‫דגן‬
‫מיני‬
‫‪4‬‬
‫‬‫מ‬
‫שאינם‬
‫(‬
‫אוכלין‬
‫שאר‬
‫וְ כָ ל ּפִ ּקּודָ יו יַחַ ד לִ גְ מ ֹר‪ ,‬חַ ּזֵק מָ ְתנַיִ ם וְ אַ ּמֵ ץ ּכ ֹחַ ‪:‬‬
‫ִׂש ּ ַמח לְ עַ ם ּבְ ִׁשירָ יו‪ .‬לְ כָ ה ּדו ֹדִ י לִ ירֵ ָאיו‪.‬‬
‫ּפַ עֲמו ֹן‪:‬‬
‫טוב‬
‫לעשותיד‪,‬כןעָ‪ֹ.‬לה ַיעֲלֶ ה‪,‬‬
‫ה‪ ,‬וְ עַ ם יְ דִ‬
‫ומנהגי ּכַ ּלֵ‬
‫ברכה‪,‬ד‪ ,‬וְ או ֹיְ בַ‬
‫צָ רַ י הַ ְׁשמֵ‬
‫פטורותעַ ּמָ‪10‬‬
‫ומניקות‪ ,‬מעיקר‬
‫לכתחילה אפילו יותר מכביצה‪ ,‬ולבני אשכנז‪,‬‬
‫חודשים אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫יו‪ִּ :‬בזְ כּותו ֹ‪...‬‬
‫הדין ּ ֵקן ְׁשֹלמ ֹה ּבְ‬
‫ִּת‬
‫ה‬
‫דֵ‬
‫ּפְ‬
‫ה‪,‬‬
‫ֹדֶ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ָך‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ׁש‬
‫ִ‬
‫לְ‬
‫ֹ‪,‬‬
‫ו‬
‫ֹנ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ית‬
‫בֵ‬
‫ּובְ‬
‫ֵה‪,‬‬
‫אֵ ל ַנעֲרָ ץ‪ַׁ ,‬שוְ עָ תו ֹ ֲענ‬
‫מאזוז‬
‫הרב‬
‫כתב‬
‫למעשה‬
‫אולם‬
‫‪,‬‬
‫מהלידה‬
‫ּוׁשבּועָ ה‬
‫מעל ְ‬
‫מהדיןבְ רִ ית‬
‫אוסרֹר לְ פָ ְקדו ֹ ּבִ‬
‫כז)עָ ה‪ ,‬יִ זְ ּכ‬
‫סי' ֶׁשרפטנָעסּכַ"ּצקֹאן ּתָ‬
‫ם אֲ‬
‫עָ לָ ה אֲ רִ י וְ גּורָ יו‪ .‬מ ֶֹׁשה ּדַ רְ ָׁשן וְ עָ נָיו‪.‬‬
‫הַ עֵ ת אֲ ֶׁשר ּתַ ְחּפו ֹץ‪,‬‬
‫במשנ"הָבעָ (‬
‫לחוליָה נֶאֱ מָ נָה‪.‬‬
‫משבתנָא‪ִ ,‬קרְ‬
‫הכנה וְ רו ֹמֵ ם‬
‫אוכליןי נ ֹחַ ‪:‬‬
‫ושאר ְׁשּבַ ע עַ ל מֵ‬
‫ה‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר נִ‬
‫או ִמ ְקרֵ ה רָ עָ‬
‫פתר ּבָ ם‬
‫שלל ַיעֲבָ‬
‫כביצה לְ בַ‬
‫עימוֹ‪ ...‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫סכים ִּבזְ כּותו‬
‫ה ּפָ נָיו‪:‬‬
‫קפזֹר) חָ וזָה‬
‫עמי' הַ ּדו‬
‫סנסן ְך‪.‬ליאיראַ ְׁשרֵ‬
‫ָה‪".‬עַאּתָ ה( וְ עָ לַ יִ‬
‫יׁשּנ‬
‫ַאהֲ בָ ה אֲ ִח ֶ‬
‫שליט‬
‫מזונות‪,‬‬
‫ֹ‪.‬‬
‫ו‬
‫ל‬
‫הָ‬
‫ק‬
‫ְ‬
‫לִ‬
‫ֵר‬
‫ז‬
‫ֹ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫י‬
‫לִ‬
‫אֵ‬
‫ָּה‬
‫י‬
‫ֹ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫א‬
‫רָ‬
‫ק‬
‫ְ‬
‫אֶ‬
‫י‬
‫לִ‬
‫לגלולּצַ ר‬
‫אין ְקהָ לו ֹ‪ּ ,‬בַ‬
‫יָּה עוֹזֵר לִ‬
‫כדי‬
‫התורה‬
‫ספר‬
‫את‬
‫"‬
‫זכור‬
‫"‬
‫בשבת‬
‫ֹן‪:‬‬
‫ו‬
‫מ‬
‫רְ‬
‫חֶ‬
‫ל‬
‫טַ‬
‫ּכְ‬
‫ד‬
‫רֵ‬
‫אֵ‬
‫בחזו"ע (שם בהערה ותעניות עמ' סב) שכל ‪ 14‬יום‬
‫מותר‪.‬‬
‫הברכה‬
‫על‬
‫יעמדו‬
‫ואלה‬
‫מכין‬
‫משום‬
‫‪,‬‬
‫הפורים‬
‫יום‬
‫לקריאת‬
‫להכינו‬
‫אחר הלידה פטורה ואינה רשאית להחמיר‬
‫כח‪ָ,‬ך ואינו רשאי‬
‫הוא זקן‬
‫תשוש ִה ָּל ֶת‬
‫מופלגלא ִפי ְּת‬
‫יִ ָּמ ֵ‬
‫להחמיר על עצמו‪.‬‬
‫מאיר‬
‫שלום‬
‫משכן שילה |‬
‫אמיתי‬
‫ישראל‬
‫‪6‬‬
‫עמליה‬
‫מלי‬
‫דוד‬
‫נביאן‬
‫אליהו‬
‫לוי‬
‫ינאי‬
‫אריה‬
‫גיורא‬
‫יהודה‬
‫אברהם‬
‫לוי‬
‫שמעון‬
‫בן לולו‬
‫עדנה‬
‫אהרון ונטלי רזיאל ותמר‬
‫יסייב‬
‫אסטיוקר‬
‫כובשי‬
‫אבנר‬
‫חכמון‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫ותשובות‬
‫לאכילה קודם עלות השחר‬
‫שאלות'זוהר'‬
‫חומרת ה‬
‫הרה"ג‬
‫ויקהל‪ ,‬דף רט"ו) החמיר מאוד שמי‬
‫עם(פר'‬
‫בזוה"ק‬
‫דוד‬
‫יוסף‬
‫חיים‬
‫מיטתו‪ ,‬אין לו לאכול כלל‬
‫קבע על‬
‫שנת‬
‫שישן‬
‫שליט"א‬
‫אברג'ל‬
‫התורה תנאי) קודם עלות השחר‪,‬‬
‫אםביתעשה‬
‫(אפי'ראש‬
‫הוא כעובד ע"ז‪ ,‬וכן פסק‬
‫הרי‬
‫אכל‬
‫ואם‬
‫והשלום"‬
‫החיים‬
‫"נתיבות‬
‫"שבת‬
‫המלכה"סי' יז אות ב)‪ ,‬והוכיח בשו"ת‬
‫יוסף אומץ‬
‫מתוךא (‬
‫החיד"‬
‫הרמ"ז (סי' נט) שכל זה רק באכילה‪ ,‬אולם‬
‫שאלה‪:‬‬
‫לשתות מותר‪ ,‬וכ"כ הבא"ח (שם) שמותר‬
‫בבית‬
‫מגילה‬
‫מקרא‬
‫לשמוע‬
‫חייבות‬
‫נשים‬
‫האםלשתות קפה קודם עלות השחר‪ ,‬ובחזו"ע‬
‫הכנסת? נוראים עמ' מז‪ ,‬ותעניות עמ' י) כתב‪ ,‬אומנם‬
‫(ימים‬
‫להלכה אנו נוקטים את התלמוד (ירושלמי פ"א‬
‫תשובה‪:‬‬
‫שמתיריםשגם‬
‫הקדושים‬
‫תיקנוד) חכמינו‬
‫ה"‬
‫צריכות נגד‬
‫נשיםעשה תנאי)‬
‫לאכול אם‬
‫והפוסקים (‬
‫ביום‬
‫להחמירפורים‪,‬‬
‫מגילה בליל‬
‫לשמוע‬
‫בלבד‬
‫לשתותוכןקפה‬
‫מקרא"מ טוב‬
‫הזוהר‪ ,‬מ‬
‫הנשים לבוא ולשמוע‬
‫גדולה‬
‫ולא ומצוה‬
‫פורים‪.‬‬
‫אםעלהתנה‪.‬‬
‫לאכול אף‬
‫מקרא מגילה‪ ,‬וכדברי הגמרא הקדושה‪ :‬מפני‬
‫שגם הן היו באותו הנס‪.‬‬
‫וכדי שהילדים הקטנים לא יפריעו בזמן מקרא‬
‫מגילה‪ ,‬נכון שלא להביא למקרא המגילה ילדים‬
‫קטנים שעדיין אינם מבינים את המגילה‪ ,‬כדי‬
‫שלא יפריעו לזולת לשמוע את קריאת המגילה‪.‬‬
‫ולכן במקומות רבים רגילים לעשות קריאת‬
‫מקריאתזכר‬
‫אחרת מעות "‬
‫בשעהפורים‬
‫קודם‬
‫לתת‬
‫נוהגים‬
‫לנשים‬
‫מיוחדת‬
‫מגילה‬
‫בהרמ"א)‪,‬‬
‫תרצד ס"א‬
‫" (אור"ח‬
‫השקל‬
‫למחצית‬
‫לצאת ידי‬
‫שכולם סי'יוכלו‬
‫כדי‬
‫לגברים‪,‬‬
‫המגילה‬
‫מחצית בזמן‬
‫הילדים בבית‬
‫שלאישגיח‬
‫והבעל‬
‫חובה‪,‬‬
‫השקל"‬
‫על לזה "‬
‫לקרוא‬
‫ויזהר‬
‫המגילה‪.‬‬
‫קריאת‬
‫שומעת את‬
‫שהאשה‬
‫חזו"ע עמ' קא)‪.‬‬
‫השקל" (‬
‫למחצית‬
‫אלא "זכר‬
‫זכר למחצית השקל‬
‫שאלה‪ :‬ושיעור הנתינה‬
‫זמן‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫לבית‬
‫לבוא‬
‫יכולים‬
‫אשה שאינם‬
‫איש או‬
‫סופרים (פכ"א ה"ד) כתבו שיתנו‬
‫במסכת‬
‫לשמוע קריאת המגילה‪ ,‬האם יכולים לשמוע את‬
‫המעות קודם שבת "זכור"‪ ,‬והרמ"א (שם)‬
‫קריאת המגילה ישירות בטלפון‪ ,‬או בשידור חי‬
‫פורים בתפילת המנחה‬
‫אמצעי בליל‬
‫נהגו לתת‬
‫כתב‪,‬‬
‫התקשורת?‬
‫ובשאר‬
‫ברדיו‬
‫(ביום התענית) קודם קריאת המגילה‪ ,‬וכ"כ‬
‫בסידור הרש"ש בכדי שתהיה צדקה עם‬
‫תשובה‪:‬‬
‫ובחזו"ע‬
‫לכפר‪,‬‬
‫התענית‬
‫לצאתכתב‬
‫אפשר הע' ו)‬
‫אם(עמ' קא‬
‫הפוסקים‬
‫רבותינו‬
‫נחלקו‬
‫פורים או‬
‫בלילבטלפון‬
‫המגילה‬
‫בשמיעת‬
‫ידי חובה‬
‫קודם‬
‫קריאת לתת‬
‫לעורר העם‬
‫שמנהגינו‬
‫ובשאר אמצעי תקשורת‪.‬‬
‫המגילהברדיו‬
‫בשידור חי‬
‫בלילה‪.‬‬
‫אויירבך‬
‫מחציתזלמן‬
‫רבי שלמה‬
‫יוצאיםכסף‬
‫שלא גרם‬
‫הינו ‪9‬‬
‫השקל‬
‫הגאון של‬
‫דעתשעור‬
‫ודעת רבי משה פיינשטיין והחזון‬
‫כך‪.‬קב)‪.‬‬
‫חובה עמ'‬
‫ידי (חזו"ע‬
‫אתבה ידי‬
‫יוצאים‬
‫שמעיקר‬
‫איש‪,‬‬
‫ומרן יתן‬
‫חובה‪.‬הנ"ל‬
‫הסכום‬
‫ההלכהלתת‬
‫שקשה לו‬
‫ומי‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫חציחשש‬
‫שליוסף‬
‫עובדיה‬
‫רבינו‬
‫מחצית השקל"‬
‫לדעהזכר‬
‫שקל ל"‬
‫מטבע‬
‫להלכה‪,‬קד)‪.‬‬
‫ולכןחזו"ע עמ'‬
‫(‬
‫מי שלא יכול לבוא לבית הכנסת‪,‬‬
‫הדבר הטוב ביותר להביא הבייתה בהשאלה‬
‫מגילת אסתר כשרה הכתובה על קלף‪ ,‬ולקרוא‬
‫את המגילה‪ .‬וכך גם הבעל יוכל לקרא לאישתו‪,‬‬
‫ושניהם יזכו‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אם אין אפשרות גם גם בזה‪ ,‬נכון שישמעו‬
‫את קריאת המגילה בטלפון או ברדיו ושאר‬
‫מכשירים “בשידור חי”‪ ,‬שלכל הפחות יצאו ידי‬
‫חובה לפי כמה מרבותינו הפוסקים‪.‬‬
‫ואם מוסיף על הנתינה‪ ,‬מותר לתת התוספת‬
‫ממעשר כספים אף בלא התנאי (שו"ת יחו"ד ח"א‬
‫סי' פז)‪.‬‬
‫חג פורים‬
‫תחפושות בפורים‬
‫נאמר בתורה (דברים כ"ב)‪ֹ" :‬לא י ְִּהיֶׁה כְ לִּ י גֶׁבֶׁ ר‬
‫עַ ל ִּא ָשה וְ ֹלא יִּ לְ בַ ש גֶׁבֶׁ ר ִּש ְמלַת ִּא ָשה כִּ י‬
‫תוֹעֲבַ ת ה' אֱ ֹלהֶ יָך כָּ ל ע ֵֹׂשה אֵׂ לֶה"‪ ,‬ולכן אין‬
‫לאישה ללבוש בגדי איש וכן להיפך גם‬
‫לצורך התחפשות בלבד‪ ,‬וההורים מוזהרים‬
‫בזה גם על ילדיהם הקטנים משום מצות‬
‫חינוך (שו"ת יחו"ד ח"ה סי' נ)‪.‬‬
‫וכן נראה שאין להתחפש בתחפושות‬
‫מפחידות וכיו"ב‪.‬‬
‫שמחת פורים ולא הוללות‬
‫אין היתר להשמיע דברי לעג והיתול‬
‫במסיבת פורים כנגד רבנים‪ ,‬ואסור להשתתף‬
‫במושב לצים כזה‪ ,‬ואם נהגו כן‪ ,‬הרי הוא‬
‫מנהג רע‪ ,‬יש למחות בידם ולבטלו כליל (שו"ת‬
‫יחו"ד שם‪ ,‬שו"ת יבי"א ח"ו חיו"ד סי' כא)‪.‬‬
‫ִמ ּ ֶמ ִּני ַאל ִּתרְ חַ ק‪ ,‬ע ֶֹש ׂה גְ דו ֹלו ֹת‪.‬‬
‫נתינה‬
‫כספיםל‪ ,‬יִ ְשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬
‫ממעשר לְ עַ ם נִ בְ ּ ָד‬
‫קָ רֵ ב‬
‫למצוות ְס ְּדָך אֵ ל‬
‫לתתֹלא י ְֶח ּ ַדל‪ ,‬חַ‬
‫אפשר עו ֹלָ ם‬
‫ּולְ‬
‫אלילמחצית‬
‫פוריםי (ָּה‪:‬זכר‬
‫אי‬
‫וכו')עו ֹטֶ ה או ֹרָ‬
‫לאביונים צּור‬
‫מתנותעַ ל ּ ָכל עֶ לְ יו ֹן‪,‬‬
‫השקל‪ ,‬מֶ לֶ ְך‬
‫ה‪ .‬כספים‪,‬‬
‫ממעשר‬
‫ימין אֶ בְ יו ֹן‪ ,‬אֵ לֶ יָך אֶ ְק‬
‫ֲעמ ֹד לִ ִ‬
‫לוירָָּה‪.‬א‪.‬וגם התנה‬
‫דחוקה אֵ ל‬
‫השעהו ֹאֵ ל‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך‬
‫כןנָיו ְּכדַ ל ׁש‬
‫אלא אם עֵ י‬
‫להפרישָּה‪ :‬בלי נדר‪,‬‬
‫שהתחיל‬
‫בפירוש‬
‫בשעהה יו ֹם וָלֵ יל‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל י‬
‫ּומקַ ּ ֶו‬
‫ְ‬
‫ואז רשאי לתת ממעשר כספים‬
‫(חזו"ע ק"ד)‪.‬‬
‫עמ' רמ)‪.‬‬
‫תושב ת"א שנסע ביום שושן פורים (ט"ו‬
‫אדר) לירושלים לאחר עלות השחר‪ ,‬שהה‬
‫שם מספר שעות וחזר לעירו‪ ,‬אינו מתחייב‬
‫במצוות הפורים בירושלים (בט"ו אדר)‪.‬‬
‫משלוח מנות‬
‫חיוב משלוח מנות‬
‫כתב בשו"ע (סי' תרצה‪ ,‬סע"ד)‪ ,‬חייב אדם לשלוח‬
‫ביום פורים לאיש אחד שתי מנות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"ומשלוח מנות איש לרעהו"‪ ,‬מיעוט רבים‬
‫("מנות") שניים‪ ,‬היינו שתי מנות לאיש אחד‪.‬‬
‫מתי חוגגים את פורים‬
‫כתב בשו"ע (סי' תרפח סע"א)‪ ,‬ערים המוקפות‬
‫חומה מימות יהושוע בן נון‪ ,‬אפילו שאינן‬
‫מוקפות כעת‪ ,‬חוגגים את פורים ביום ט"ו‬
‫אדר‪ ,‬כגון‪ :‬ירושלים‪ ,‬ועוד כתב בשו"ע (שם‪,‬‬
‫סע"ג)‪ ,‬שערי הפרזות (שאינן מוקפות חומה‬
‫מימות יהושוע)‪ ,‬כגון‪ :‬תל אביב ושאר הערים‬
‫[ערי הפרזות] חוגגים פורים ביום י"ד אדר‪.‬‬
‫בן כרך (כגון ירושלים) שנסע לעיר (כגון ת"א)‬
‫מבואר בפוסקים שחיוב האדם במצוות‬
‫הפורים נקבע ע"פ היכן הוא נמצא בעלות‬
‫השחר של יום פורים (י"ד באדר) או בעלות‬
‫השחר של שושן פורים (ט"ו באדר)‪ ,‬ויש בזה‬
‫חילוקים כדלהלן‪:‬‬
‫תושב ירושלים (בן כרך) שנמצא בליל י"ד‬
‫בתל אביב (או שאר ערי הפרזות)‪ ,‬ויודע שישהה‬
‫שם עד י"ד בבוקר בעמוד השחר (‪,)4:35‬‬
‫מתחייב בכל מצוות פורים לילה ויום בברכה‬
‫אפילו שיחזור בצהרים לירושלים (משנ"ב‪ ,‬סי'‬
‫תרפח‪ ,‬ס"ק יב)‪.‬‬
‫להקדשה קבועה בגיליון‬
‫כלהשקל‬
‫למחצית‬
‫מי נותן זכר‬
‫השנה‬
‫במהלך‬
‫ע"ידשקלים)‪ ,‬צריך‬
‫כתב הרמ"א (שם‪ ,‬ע"פ הרע"ב פ"א‬
‫ו"מי שברך" כל שבת‬
‫הגדולים מגיל ‪,14‬‬
‫עשרותועבור‬
‫לתת עבורו‬
‫בניו תשב"ר‬
‫רבות של‬
‫ואע"פ שתרומת שקלים בתורה מגיל ‪14‬‬
‫אדנים ולא עבור‬
‫נאמרה רק לגבי תרומת ה‬
‫‪054-26-49-550‬‬
‫השקלים לקרבנות שהיו מגיל ‪ ,31‬מ"מ כתב‬
‫בחזו"ע (עמ' קד)‪ ,‬כיון שזהו רק זכר בעלמא‬
‫ונאמר בתרומת האדנים "לכפר על‬
‫נפשותיכם" די בזה‪ ,‬והוסיף שמ"מ טוב‬
‫‪31‬יִ‪ׁ .‬שעֲָך אֵ לִ י יָּה‪ָ ּ ,‬דר מָ רו ֹם וְהַ ְפלֵ ה‪.‬‬
‫מגילּלּופי‬
‫להחמירחיׁש אַ‬
‫ִחיׁש ִ‬
‫חֲ ָסדֶ ך אֵ ל יָּה‪ .‬אֵ לִ י אֵ ל יָּה‪ָ .‬א ּ ָנא אֵ ל יָּה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪:‬‬
‫זכרא רַ חֲ ִמים‪.‬‬
‫י‪ ,‬מָ לֵ‬
‫מעות ִּ‬
‫יתנו לָ עַ ד נִ‬
‫גם הנשים הָ רֵ ם‬
‫למחצית השקל"‪,‬‬
‫יס"‬
‫ילדיו ן ְמרו ִֹמים‪.‬‬
‫בעבור ִסי‪ׁ ,‬שו ֹכֵ‬
‫גםש ְֹמ ִּתי מַ ְח‬
‫וטוב לתת ְּבָך ַ‬
‫הקטנים (כה"ח סי'‬
‫הַ פְ לֵ א ׁשוכֵ ן מַ עְ לָ ה‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬
‫וכוללים‪,‬‬
‫לישיבות‬
‫הכסף‬
‫את‬
‫ויתנו‬
‫גּולה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪ :‬אלי‬
‫ּושלַ ח לְ עַ ם ְס ּ ָ‬
‫רצד ס"ק כז ְ)ׁ‬
‫עמ' קה)‪.‬‬
‫חזו"ילעו ֹת‪.‬‬
‫הכפרהא( עֲלִ‬
‫עיקר ַשחַ ק‪ ,‬נו ֹרָ‬
‫היא ן ְ ׁשמֵ י‬
‫שהתורה ׁשו ֹכֵ‬
‫תושב תל אביב שנסע לירושלים קודם עמוד‬
‫השחר של יום י"ד אדר‪ ,‬וחוזר לביתו ביום‬
‫י"ד בבוקר (אחרי עמוד השחר)‪ ,‬מעיקר הדין‬
‫פטור לגמרי ממצוות פורים‪ ,‬לכן אין לעשות‬
‫כן לכתחילה‪ ,‬ובדיעבד שעשה כן יקיים את‬
‫מצוות פורים בלי ברכה בי"ד באדר‪ ,‬וכן‬
‫יאמר "ועל הניסים" בתפילה ובברכת המזון‪,‬‬
‫וטוב להחמיר שגם בט"ו באדר יקרא מגילה‬
‫ללא ברכות ויקיים מצוות החג (תורת המועדים‬
‫ואם יסע לירושלים בערב ט"ו (שושן פורים)‬
‫וישהה שם עד עמוד השחר‪ ,‬יקיים שוב את‬
‫כל מצוות הפורים ללא ברכה‪.‬‬
‫תושב ירושלים שנסע לתל אביב ביום י"ד‬
‫באדר בבוקר (אחרי עמוד השחר) ושהה שם‬
‫עד ט"ו באדר בבוקר (אחרי עמוד השחר)‬
‫פטור לגמרי מלחגוג את פורים בכלל‪ ,‬וכמובן‬
‫שאין לעשות כן לכתחילה‪ .‬ובדיעבד אם עשה‬
‫כן יקרא מגילה ביום ט"ו באדר בלא ברכה‬
‫ויאמר "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון‬
‫מנות ְּת ִה ָּל ֶת‬
‫משלוחמ ֵלא ִפי‬
‫יִ ָּ‬
‫ושארָך מצות בט"ו‬
‫ויקיים‬
‫באדר ּדְ‪ .‬רו ֹר יִ ְקרָ א לְ בֵ ן עִ ם ּ ַבת‪ ,‬וְיִ נצָ רְ כֶ ם ּכְ מו ֹ בָ בַ ת‪,‬‬
‫ת‪:‬‬
‫ביום נּוחּו ּבְ י‬
‫שנסעת‪ְׁ ,‬שבּו‬
‫ירושלים ֹלא י ְֻׁשּבַ‬
‫תושבָעִ ים ִׁשמכֶ ם וְ‬
‫נ‬
‫פוריםוֹם(י ַׁש"ּבָד אדר)‬
‫י‪,‬‬
‫ּמ‬
‫ִ‬
‫עִ‬
‫ה‬
‫ֲׂש‬
‫ֵ‬
‫ע‬
‫ע‬
‫ֶׁש‬
‫ַ‬
‫י‬
‫ֹת‬
‫ו‬
‫א‬
‫וְ‬
‫י‪,‬‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫אּולָ‬
‫וְ‬
‫ִי‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ָ‬
‫ֹׁש‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ּדְ‬
‫לאחר עלות השחר לתל אביב‪ ,‬שהה שם‬
‫נְ טַ ע ׂשו ֹרֵ ק ּבְ תו ְֹך ּכַ רְ ִמי‪ְׁ ,‬שעֵ ה ַׁשוְ עַ ת ּבְ נֵי עַ ִּמי‪:‬‬
‫במצוות‬
‫מספר שעות וחזר לעירו יתחייב‬
‫ְּדר ְֹך ּפּורָ ה ּבְ תו ְֹך ּבָ ְצרָ ה‪ ,‬וְ גַם ּבָ בֶ ל אֲ ֶׁשר ּגָבְ רָ ה‪,‬‬
‫א‪.:‬‬
‫פורים‬
‫שושןֹם אֶ ְקרָ‬
‫ביוםו ֹלִ י ּבְ יו‬
‫בירושלים ְׁשמַ ע ק‬
‫רק ּבְ ַאף עֶ בְ רָ ה‪,‬‬
‫הפורים צָ רַ י‬
‫נְ ת ֹץ‬
‫ֹלהים ּתֵ ן ּבְ ִּמדּבָ ר הָ ר‪ ,‬הֲ דַ ס ִׁשּטָ ה ּבְ ר ֹאׁש ִּתדְ הָ ר‪,‬‬
‫אֱ ִ‬
‫ירושלים)‬
‫כגון ִ‪:‬ה ת‬
‫כגוןי‪:‬נָהָ ר‪:‬‬
‫לכרך ן( ּכְ מֵ‬
‫שנסעלו ִֹמים ּתֵ‬
‫יר וְ" לַאּנִ)זְ הָ ר‪ְׁ ,‬ש‬
‫בן עיר וְ(לַ ּמַ זְ‬
‫בעירו בי"ד‬
‫שהיה ּובַ ְּמגִ ּנָה‪,‬‬
‫עירּבְ)מו ֹג לֵ בָ ב‬
‫בןקַ ּנָא‪,‬‬
‫אביבי אֵ( ל‬
‫תלְֹך קָ מַ י חַ‬
‫תושב הֲ ד‬
‫נסע בליל‬
‫ואחָך" רִכ ּנָה‪:‬‬
‫הפוריםׁשוֹנֵנּו לְ‬
‫מצוותנְ מַ ּלֶ א ּ ָנה‪ .‬לְ‬
‫ַרחיב ּפֶ ה‬
‫כל ִ‬
‫וקיים וְ נ‬
‫שם ֶ‬
‫שישההר לְ ר‬
‫ָך‪ ,‬וְ ִהיא כֶ תֶ‬
‫לירושליםה לְ נַפְ ֶׁש‬
‫ְּדעֵ ה חָ כְ מָ‬
‫ֹאׁשָך‪,‬עד ט"ו‬
‫ויודע‬
‫ט"ו‬
‫יקייםּבָ ת ְק‬
‫יָך‪ְׁ .‬שמ ֹר ַׁש‬
‫בעמודוַת אֱ ֹלהֶ‬
‫בבוקר נְ צ ֹר ִמ ְצ‬
‫ָך‪ :‬מצוות‬
‫אתד ֶֹׁשכל‬
‫השחר‪,‬‬
‫הברכהחומרא‬
‫ברכהעל מדין‬
‫הפורים שם ללא‬
‫ואלה יעמדו‬
‫המועדים עמ' רלט)‪.‬‬
‫(תורת‬
‫טעמים למשלוח מנות‬
‫ישנם שני טעמים לחיוב משלוח מנות‪ :‬בספר‬
‫מנות הלוי כתב שהטעם הוא בכדי להרבות‬
‫אהבה ואחוה בעם ישראל‪ ,‬כיון שהמן הרשע‬
‫אמר "ישנו עם אחר מפוזר ומפורד"‪ ,‬אנו‬
‫עושים להיפך ומתאחדים כולנו ע"י משלוח‬
‫מנות‪.‬‬
‫ובספר תרומת הדשן (סי' קיא) כתב שהטעם‬
‫הוא כדי שיהיה לכל אחד די הצריך לו‬
‫לסעודת פורים‪ ,‬כמו שמסופר בגמ' (מגילה‪ ,‬ז‪):‬‬
‫שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין היו‬
‫מחליפים ביניהם את סעודות הפורים‬
‫ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות‪,‬‬
‫ובחזו"ע (עמ' קיז) ביאר כוונתו שישנם אנשים‬
‫עניים וחסרי כל שאין ביכולתם לקיים מצות‬
‫סעודת פורים‪ ,‬לכן אנו שולחים מנות לכולם‪,‬‬
‫שיקבלו ללא בושה‪.‬‬
‫דינים שונים במשלוח מנות‬
‫ע"פ טעמים אלו כתב בשו"ת כתב סופר‬
‫קמא אות ב וכן פסק בחזו"ע עמ' קנב)‪ ,‬השולח משלוח‬
‫מנות בעילום שם‪ ,‬לא יצא ידי חובת משלוח‬
‫מנות‪ ,‬שהרי לא קיים בזה להרבות אהבה‬
‫שאין‬
‫הדשן‬
‫שםֹלָ) ִמים‪:‬‬
‫צּור( עו‬
‫בתרומתו ֹ ָ ׁשבַ ת‬
‫כתבל י ִָמים‪ִּ ,‬כי ב‬
‫ועוד ּ ָֻבד ִמ ּ ָכ‬
‫ואחוהֹם‪,‬זֶה ְמכ‬
‫יו‬
‫שאינה‬
‫אם‬
‫ידי‬
‫מתנהלֵ אֹלהֶ יָך‪,‬‬
‫שולחיםהַ ְּ ׁשבִ יעִ י‬
‫אכְ ּ ֶתָך‪ ,‬וְ יו ֹם‬
‫חובה ְמלַ‬
‫ים ּ ַתע ֲֶש ׂה‬
‫יוצאים י ִָמ‬
‫ֵ ׁש ֶ ׁשת‬
‫שבכל ִָמים‪:‬‬
‫כיוןׂה ֵ ׁש ֶ ׁשת י‬
‫בגדים‪,‬כָ ל עָ ָש‬
‫או אכָ ה‪ִּ ,‬כי‬
‫עציץבו ֹ ְמלָ‬
‫כגון ַתע ֲֶש ׂה‬
‫לב‪,‬ת ֹלא ּ‬
‫אוכ ׁש ּ ָ‬
‫ַ‬
‫אלו‬
‫פסק‬
‫וכן‬
‫‪,‬‬
‫פורים‬
‫סעודת‬
‫לקיים‬
‫יכול‬
‫העני‬
‫רִ‬
‫איןאׁשו ֹן הּוא לְ ִמ ְקרָ אֵ י ק ֹדֶ ׁש‪ ,‬יו ֹם ַ ׁש ּ ָבתו ֹן יו ֹם ַ ׁש ּ ָבת ק ֹדֶ ׁש‪,‬‬
‫אין‬
‫עמ'‬
‫ים‪:‬‬
‫ימ‬
‫בכסףמ ִ‬
‫שאפילובְ ְצעּו ְת ִ‬
‫והוסיףׁש ּ ֵתי לֶ חֶ ם יִ‬
‫קכאקַ) ּ ֵדׁש‪ ,‬עַ ל ְ‬
‫קכי‪ֵ-‬ינו ֹ יְ‬
‫יׁש ְּב‬
‫בחזון" ּ ָכעל ( ִא‬
‫עַ ל ּ ֵכ‬
‫יוצאים ידי חובה‪ ,‬ובאור לציון (ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪ ,‬ה"א‬
‫בהעכ')ֹל מַ ְ ׁשמַ‬
‫אֱ‬
‫ים‪,‬‬
‫כרטיסלְ כָ ל ּבו ֹ ְּדבֵ ִק‬
‫לחבירוי אֵ ל יִ ּ ֵתן‬
‫נתןמ ּ ַת ִּקים‪ִּ ,‬כ‬
‫שאם ה מַ ְ‬
‫כתב ִּנים ְ ׁשתֵ‬
‫למסעדה‪,‬‬
‫ּ ֶבגֶד לִ לְ ּב ֹׁש‪ ,‬לֶ חֶ ם חֻ ִּקים‪ָ ּ ,‬ב ָש ׂר וְ דָ גִ ים וְ כָ ל מַ ְטעַ ִּמים‪:‬‬
‫וחבירו אכל בפורים שם‪ ,‬יצא ידי חובה‪.‬‬
‫(סי'‬
‫ֹלא תֶ ְח ַסר ּ ָכל ּבו ֹ וְ ָאכַ לְ ּ ָת וְ ָש ׂבָ עְ ּ ָת‪ּ ,‬ובֵ רַ כְ ּ ָת‬
‫למקבלרַ כְ ָך ִמ ּ ָכל הָ עַ ִּמים‪:‬‬
‫ָאהַ בְ ּ ָת‪ִּ ,‬כי ּ ֵב‬
‫מנותיָך אֲ ֶ ׁשר‬
‫משלוחה' אֱ ֹלהֶ‬
‫אֶ ת‬
‫בהתאם‬
‫שאם‬
‫בהערה)‬
‫עמ'‬
‫מ ַס ְּפ‬
‫" ָ ׁשעמַ יִ (ם ְ‬
‫בחזוהַ ּ‬
‫מבוארחַ ְסּדו ֹ‪,‬‬
‫ָארֶ ץ מָ לְ ָאה‬
‫קנגֹ‪ ,‬וְ גַם הָ‬
‫ועמכ'בו ֹדו‬
‫קנרִ ים ְּ‬
‫בכשרות‬
‫שאינם‬
‫לשמעון‬
‫מוצרים‬
‫שלח‬
‫ראובן‬
‫רְ אּו ִּכי כָ ל אֵ ּ ֶלה עָ ְש ׂתָ ה יָדו ֹ‪ִּ ,‬כי הּוא הַ ּצּור‪ָ ּ ,‬פעֳלו ֹ תָ ִמים‪:‬‬
‫המתאימה לשמעון (כגון‪ :‬בשר לא חלק) אינו‬
‫אליעזר‬
‫דוד ומזל אסף וכינרת גלית וירון‬
‫ניסן‬
‫לירון‬
‫שחר‬
‫מזוז‬
‫נהרי‬
‫ונירית נהרי‬
‫והודיה גבאי‬
‫יוסף‬
‫דמארי‬
‫נעים‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫אוריאל חקקיאן פנחס רפאל‬
‫ומשפחתו‬
‫ביטון‬
‫אריה וליאת לירן שמחי בן‬
‫רויטל‬
‫חיימוב‬
‫שבתאי‬
‫קונפינו‬
‫יהונתן ומיכל‬
‫חזות‬
‫משכן שילה |‬
‫‪7‬‬
‫יוצא ידי חובה‪ ,‬שהרי לא יכול שמעון לקיים‬
‫הרה"גנשלח‪ ,‬לא תתרבה השמחה כיון‬
‫בביתם‪ ,‬ואם‬
‫האם שתייה נקראת "מנה"?‬
‫בשילוב‬
‫שיחות‬
‫שליט"א‬
‫מוגרבי‬
‫ישראל יוסף‬
‫מגדולי יוצאים ידי‬
‫הנהגותבאיזו שתיה‬
‫נחלקו הפוסקים‬
‫מוסרבעיית‬
‫אולם אם‬
‫בזה מצות סעודת פורים‪,‬‬
‫וממתקים כן יאכלו‪.‬‬
‫אוכלים‪,‬‬
‫שאינם‬
‫יהודה‬
‫רבי‬
‫ששלח‬
‫מבואר‬
‫חובה‪ ,‬בגמ' (מגילה ז‪).‬‬
‫רק‬
‫כן‬
‫ומחמיר‬
‫חומרא‬
‫הכשרות היא מצד‬
‫ומכל מקום‪ ,‬סיים שם‪ ,‬וודאי עדיף לתת‬
‫של‬
‫ירך‬
‫‪,‬‬
‫אושעיא‬
‫'‬
‫לר‬
‫מנות‬
‫משלוח‬
‫הנשיא‬
‫נוכרי‬
‫חלב‬
‫אבקת‬
‫עם‬
‫שוקולד‬
‫לעצמו (כגון‪:‬‬
‫המשך‬
‫‬‫ּדֹורֹות‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ֶ‬
‫ׁש‬
‫ֶ‬
‫ר‬
‫ׁש‬
‫ַ‬
‫ְ‬
‫אוכל ממש כמו תבשיל‪ ,‬פת‪ ,‬קופסת טונה‪,‬‬
‫את‬
‫ם‬
‫קיי‬
‫שאכן‬
‫אושעיא‬
‫'‬
‫ר‬
‫לו‬
‫ואמר‬
‫‪,‬‬
‫ויין‬
‫עגל‬
‫יכול‬
‫ואינו‬
‫בריאות‬
‫בעיית‬
‫לו‬
‫שיש‬
‫וכיו"‬
‫להדר" את המשלוח עם‬
‫וכיור"ב‪ ,‬ורקּפַ"עַ ם‬
‫חומוסָאמַ‬
‫ופירש לוֹמַ ר ֶׁש‬
‫לרעהויו" ָרגִ יל‬
‫אישָה ָאבִ‬
‫מנות הָ י‬
‫ומשלוחַרגְ לָיו‪,‬‬
‫הפסוק ִמ‪ּ:‬מַ"חֲ לָה ּבְ‬
‫ַָאדמוֹ"ר‬
‫חובה ְ‬
‫ידילֶא ל‬
‫ראובןבַ ר ּפֶ‬
‫יצא יזֶ ה ְד‬
‫יתי אֵ‬
‫המשלוח‪ִ ,‬‬
‫כּורנִי ֶׁש ָר ִא‬
‫או ַ‬
‫לאכולב)‪,‬זְ‬
‫את‬
‫שנוהגים‪.‬‬
‫כמו ֶׁשהּוא‬
‫ידיו‬
‫מתיקה ָ‬
‫מנות‪,‬דֻ ּלָתוֹ‪,‬מינילְ תַ לְ ִמ‬
‫שתיקים ּבִ גְ‬
‫כאן ְׁשחָ ִ‬
‫היוַר ִקיעַ‬
‫שאכןוֹד י ְ‬
‫שכוונתו הַ ּזֶ ה ע‬
‫"ל"י "הַ ּפִ ּסֵ חַ‬
‫לבניז ַ‬
‫ירא‬
‫המשלוצִח ָ‬
‫ָר אַ ּבּוחֲ‬
‫לתתלְ עָ ז‬
‫שמעון י אֶ‬
‫שיכולּדיק ַרּבִ‬
‫כיוון הַ ּצַ ִ‬
‫ַצּוקרש‬
‫את‬
‫ידים‪,‬‬
‫לשלוח ַּתלְ ִמ ִ‬
‫המרבהּפַ ּלְ אּו הַ‬
‫שםר)‪",‬א‪ִ .‬ה ְת‬
‫בשו ֶׁש"לע הַ( ּגְ ָ‬
‫כתבמיד ֹו‬
‫מנהמאֹד"‪.‬עוד ַּתלְ ִ‬
‫חובת ָָׁשר ְ‬
‫ידי ִׂשכְ ל ֹו י‬
‫בייןה ‪-‬‬
‫שיוצאיםעֲקֻ ּמָ‬
‫נלמדוֹת ַרגְ ל ֹו הָ‬
‫מכאן וְ ל ְַמר‬
‫אשרי ְׁשטּות‪:‬‬
‫אלישיבלִ י( ּבְ פַ‬
‫ַאלְ"ִּתשיו ָאמַ ר‬
‫סובר ֶׁש ְׁש‬
‫משפחתוזִ‪ ,‬יעַוכן"א‪ּ ,‬וכְ‬
‫וְ‬
‫מנות‬
‫הגרי‬
‫כתב‬
‫בדיעבדנ ֹואף‬
‫מנות ִמי‬
‫שמשלוח וְ עוֹד‬
‫יקפיד ֶׁשּכָ זֶ ה?‬
‫משובח‪ ,‬למו"ֹמַמר ָּדבָ ר‬
‫ירתהרי אֵזהיְך יִ ָּתכֵ ן‬
‫שלא ִט ַ‬
‫ַאחַ ר ּפְ‬
‫מצוה‪,‬וֹתאות ַרּבִיג)י לְ‬
‫פרקּנָהנר לִ ְהי‬
‫והשל"רהנ ְ(ִתמַ‬
‫אחת‪ ,‬וְ כַ אֲ ֶׁש‬
‫ע"ה וְ זֶ ה‬
‫שלדעתו‪,‬נָהַ ג זְ ֵק‬
‫אלאע"ה וְ כָ ְך‬
‫אותגד')ָאבִ י‬
‫האיש פרקּכָמזְך‪ ,‬נָהַ‬
‫אלא‬
‫דּודה אֶ ְצלוֹ!‬
‫כהלכתו ִ‪.‬מי ֶׁשּכָ ל ִמּלָה ְמ ָ‬
‫יהיהר זֹאת?‬
‫כיון ַרּבִ יאחדאוֹמֵ‬
‫חובה‪,‬הַ "ק‬
‫ידיל הָ ַר‬
‫יוצאים ֶׁש‬
‫בשכרלְ בֵ ית ֹו‬
‫יו‪ ,‬גםהָ לְַך‬
‫רקי ייןָאבִ‬
‫חובה‪ִׁ .‬שיְך ַּד ְרכֵ‬
‫ידינִי מַ ְמ‬
‫יצאר אֲ‬
‫ביתואֲ ֶׁש‬
‫לבניּכֹל! ּכַ‬
‫לתתר הַ‬
‫יוכלָה ּכְ בָ‬
‫אם לא הָ י‬
‫בכלל‬
‫ששתיה‬
‫שמבואר בגמ' (שבועות כב‪,):‬‬
‫ים זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁש ָּׁשמַ ע‬
‫ּיִ‬
‫חַ‬
‫ץ‬
‫פֵ‬
‫חָ‬
‫הֶ‬
‫יר‬
‫ּבִ‬
‫ס‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫ל‬
‫ּבֵ‬
‫ק‬
‫ַ‬
‫לְ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ֵ‬
‫ּכְ‬
‫"א‪,‬‬
‫יעַ‬
‫זִ‬
‫ין‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫זְ‬
‫ד‬
‫ְ‬
‫ר‬
‫ַ‬
‫מֵ‬
‫ֵה‬
‫י‬
‫ַאר‬
‫ְ‬
‫ֹב‬
‫ק‬
‫ע‬
‫ֲ‬
‫י‬
‫ַ‬
‫ה‬
‫ֹאֶ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ֹר!‬
‫ו‬
‫ק‬
‫מָ‬
‫ׁשּום‬
‫לְ‬
‫יְך‬
‫ר‬
‫ִ‬
‫צָ‬
‫ִי‬
‫נ‬
‫י‬
‫אֵ‬
‫י‬
‫ֹתַ‬
‫ו‬
‫ב‬
‫אֲ‬
‫הידורים במשלוח מנות‬
‫זמן חיוב משלוח מנות‬
‫אכילה היא‪ ,‬והגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פרק‬
‫מנה ָׁשמַ ע‬
‫הּוא‬
‫ֹֹלאזִ 'ין‬
‫כתב"ח ִמּו‬
‫יםטז)מֵ הַ ּגְ ַר‬
‫יּדּוׁש‬
‫חח ( ִ‬
‫במשקה הַ ּדו‬
‫גם ִמּזִ ְקנֵי‬
‫שיוצאיםַאחַ ד‬
‫כתב ִמּמֶ ּנּו ּכְ‬
‫מיכָ ה‬
‫יש ג כ"ק ְס ִ‬
‫ים"ש) ֶ‪ׁ,‬שּנוֹהֵ‬
‫אֲ נִי עֶ ְׂשרוֹת ּפְ עָ ִמים ְּדבָ ִר‬
‫הניח וְכל‬
‫שצריךו ל‬
‫תצוה‬
‫ֹר‪ ,‬וְ ָאזהבא ִ"‬
‫מז‪ ,‬אות ה')‬
‫חשוב‬
‫כתב הרמ"א (סי' תרצה‪ ,‬סע"ד ע"פ הרא‬
‫תח"גהַ‪ּ ,‬דסיו'ֹרוֹת‬
‫שבטׁש ְר ֶׁש ֶר‬
‫בשו ֵ"רית ֶׁשּבְ ַ‬
‫"א הֲ‬
‫נפרד‪ ,‬הַ ּגְ ָר‬
‫מיםּכַ ְר ִּתי‪,‬בכלימֵ ַרּב ֹו‬
‫אום ִה‬
‫סודה ֶקנְכֶ‬
‫יכֶ ם ּוזְ‬
‫בִ‬
‫אֲ‬
‫ת‬
‫אֶ‬
‫י‪:‬‬
‫ּבִ‬
‫ר‬
‫ַ‬
‫הָ‬
‫ַאל‬
‫ׁש‬
‫ָ‬
‫"א‪,‬‬
‫יעַ‬
‫זִ‬
‫"ל‬
‫ַצּוק‬
‫ַ‬
‫ז‬
‫ביום‪,‬ו ְֹרנָה‬
‫רק ִמ ַנ ְּדב‬
‫המשלוחֹ"ר‬
‫ַאדמו‬
‫אתרן הָ ְ‬
‫לשלוח מָ ָ‬
‫אולם‬
‫הלוי (‬
‫כמו קולה וכיו"ב אבל לא מי‬
‫כיון שנאמר‪:‬‬
‫"א‪ .‬חובה‬
‫שיוצאר ידי‬
‫ובחזו"ע (‬
‫כתבו ֶׁשל הַ ּגְ ָ‬
‫קלב) ִמיד ֹו‬
‫הּואעמּכְ' תַ לְ‬
‫וכןְֹר ָקא‪:‬צו‪ ,‬ד)נ ְִק ָרא‬
‫בהערהִ‪,‬מּוו‬
‫תשיד ַרּבִ י‬
‫יב ֹו הָ‬
‫בילקו הֵ‬
‫פסקְּתכֶ ם?‬
‫וכןה ִא‬
‫מינרלים‪ְ,‬ך מָ‬
‫ומשלוחְך נָהֲ גּו אַ‬
‫ושמחהׁשּובָ ה‪ּ :‬כָ‬
‫משתהת‪ ,‬הַ ְּת‬
‫ימיהַ חוֹזֶ ֶר‬
‫אותםל ִָתי‬
‫"לעשותוְ לִ ְׁשאֵ‬
‫ׁשעמ'‬
‫"י ִ (‬
‫בכלי‬
‫ועוד‬
‫לאביונים‬
‫ַאדמוֹ"ר‬
‫מקרהּמָ‪ַ .‬רן מו ִֹרי וְ ַרּבִ י ְ‬
‫בכלי ּכָ ְך ִמ‬
‫אחד עְ ִּת‬
‫ָאכֵ ן ָׁשמַ‬
‫מפיוצ)‪.‬ינּו לְ ַאבְ ָרהָ ם ָאבִ ינּו ֶׁשחָ פַ ר ּבְ אֵ רוֹתגם וְ‬
‫שמעתי מָ ִ‬
‫שכתבין לָזּוז‬
‫"א‪ ,‬וְ אֵ‬
‫ים"‪ ,‬זִ יעַ‬
‫ומתנות הַ ְּקדו ִֹׁש‬
‫מנות‪ ...‬אֲ בוֹתֵ ינּו‬
‫הוא‬
‫הנס‬
‫פרסום‬
‫שעיקר‬
‫ת‬
‫"‬
‫ַצּוק"ל זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬ש ִהּכִ יר אֲ נ ִָׁשים‬
‫משקה?רוֹת מַ יִ ם‪ִ .‬מ ַנ ְּדבו ְֹרנָה ז ַ‬
‫יהיו פַ ר ּבְ אֵ‬
‫המנות ק חָ‬
‫ששתי נ ֹו יִ ְצחָ‬
‫אפשר וְ ַאף ּבְ‬
‫האם מַ יִ ם‬
‫ּומי ּכְ עַ ְּמָך יִ ְׂש ָראֵ ל ּגוֹי אֶ חָ ד‬
‫בשםנְהָרג‪ִ .‬‬
‫הרא"שמֵ הַ ִּמ‬
‫והוסיף‬
‫‪,‬‬
‫ושמחה‬
‫משתה‬
‫זמן‬
‫שזהו‬
‫שיוצאֹבידי‬
‫סק"‬
‫יׁשהּו ֶׁש ָרָאה א ֹו ָׁשמַ ע‬
‫בשני ִמּׁשּום ֶׁשּנ ְָסעּו ּכְ ֵדי לִ ְראוֹת ִמ ֶ‬
‫חובהֹלאגםחָ פַ ר‬
‫ָאבִ ינּו‬
‫יןכ)ּכֵ ן ַי ֲעק‬
‫במה"ב ֶּׁש(אֵ‬
‫כתב מַ‬
‫ָארץ אֲ ֶׁשר ּכָ ל מַ ע ֲֵׂשיהֶ ם הֵ ם חּולְ יָה נוֹסֶ פֶ ת‬
‫ביום‪ּ ,‬בָ ֶ‬
‫'‬
‫בגמ‬
‫כתוב‬
‫שהרי‬
‫הלבוש‬
‫שזמן‬
‫‪):‬‬
‫יז‬
‫מגילה‬
‫(‬
‫ובאור‬
‫קכד)‬
‫לציוןבוֹתָ יו ּגָדוֹל מֵ הַ ּדוֹרוֹת הַ ּקו ְֹד ִמים ּכְ ֵדי לִ ְראוֹת‬
‫ַאחַ ר וַ אֲ‬
‫ֹאת מֵ‬
‫עמ' וְ ז‬
‫ובחזול ְ"ַחעּפו(ֹר‪,‬‬
‫משקיםהֻ‪ְ ,‬צ ַרְך‬
‫מיני ֶׁשֹּלא‬
‫ִים‪ ,‬אוֹתָ ם‬
‫רקסּכֵ נ‬
‫פורים)ּכַ ּמָהוהא ִמ ְ‬
‫סעודתוֹרוֹת‪,‬‬
‫ושמחה ֶ(רת הַ ּד‬
‫משתה ּבְ ַׁש ְר ֶׁש‬
‫ביום‬
‫שני‬
‫לשלוח‬
‫להדר‬
‫טוב‬
‫ש‬
‫ו‬
‫כתב‬
‫(ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪ ,‬ה"א)‬
‫ּומּמֵ ילָא יָכוֹל עֵ ינַיִ ם ֶׁש ָראּו עֵ ינַיִ ם ֶׁשל ּגָדוֹל‪ .‬יֵׁש ּבָ זֶ ה‬
‫חובהגִ‪.‬ים לְ ֹלא ׁשו ֶֹרׁש חָ פְ רּו ּבְ אֵ רוֹת מַ יִ ם חַ ּיִ ים‪ִ ,‬‬
‫ים ִמנְהָ‬
‫לאר נוֹהֲ‬
‫בלילהאֲ ֶׁש‬
‫שעשאהנ ִָׁשים‬
‫ומי הָ אֲ‬
‫יצא גִידי‬
‫מיני מאכלים‪ ,‬כיון שע"פ גרסת ר' חננאל‬
‫ידי ְמקוֹר חֲ ִׁשיבּות רּוחָ נִית‪ ,‬לְ ל ְַּמ ֵדנּו ּגַם אֶ ת חוֹבָ תֵ נּו‬
‫יוצאיםאֶ ל‬
‫שאיןר יוֹתֵ ר‬
‫משמעב מַ הֵ‬
‫בירושלמי‪ִ,‬ה ְת ָק ֵר‬
‫הּוא הַ ּנֶכֶ ד לְ‬
‫וְ עָ נָף‪ּ .‬פְ ל ֹונִי מַ ְת ִחיל לְ הַ ְח ִמיר אֵ יפֹ ה ֶׁשֹּלא‬
‫בגמ'‪ ,‬וכן‬
‫כלל‪.‬הָ ַרּבִ י וְ נָתַ ן ל ֹו ָׁשלוֹם‪ ,‬וְ הו ִֹסיף‪ּ :‬כְ לַּפֵ י עַ ְצמֵ נּו לְ ַׁשּמֵ ׁש ּכְ הֶ ְמ ֵׁשְך לַּדוֹרוֹת‬
‫במשקה ִחּיְֵך‬
‫חובה הַ ּמַ יִ ם‪.‬‬
‫כָ תּוב‪ּ ,‬ופְ ל ֹונִי נוֹהֵ ג "ּכְ הַ ְּמ ִּקילִ ים" ּבְ כָ ל‬
‫ָּדבָ ר‪ .‬וְ כִ י כָ ְך ִהיא ַד ְרּכָ ּה ֶׁשל ּתו ָֹרה? חוֹבָ תֵ נּו ְראֵ ה הָ ַרּבִ י ִמּוו ְֹר ָקא‪ַ ,‬י ֲעקֹב ָאמַ ר‪ :‬אֲ נִי אֵ ין הַ ּקו ְֹד ִמים‪ּ ,‬ובַ ד ּבְ בַ ד לְ הַ נ ְִחיל ֶּד ֶרְך ז ֹו לְ בָ נֵינּו‬
‫ֲבּורנּו‪ ,‬וְ ה' יְ זַ ּכֵ נּו לִ ְראוֹת‬
‫מנהֹת"?מַ יִ ם‪ ,‬אַ ְך לְ ָׁש ְמ ָרם ֶׁשּיִ ְהיּו הֵ ם הֶ ְמ ֵׁשְך ע ֵ‬
‫שנקראתּבְ"אֵ רו‬
‫הכמות ל ְַחּפוֹר‬
‫מהי ּבְ כ ִֹחי‬
‫הַ ְּקדו ָֹׁשה לְ הַ ְמ ִׁשיְך לְ ַׁשּמֵ ר אֶ ת ּכָ ל ִמנְהֲ גֵי‬
‫לתת‬
‫שצריך‬
‫כתב‬
‫)‬
‫יא‬
‫'‬
‫סי‬
‫סוף‬
‫(‬
‫יעקב‬
‫זרע‬
‫ת‬
‫"‬
‫בשו‬
‫ֶׁשֹּלא יִ ְס ְּתמּום ּפְ לִ ְׁש ִתּים ‪ -‬זֶ ה יֵׁש ּבְ כ ִֹחי‪ּ .‬בְ ָרכָ ה ּבַ עֲמָ לֵנּו ‪ -‬אֵ ּלּו הַ ּבָ נִים‪ ,‬וְ ֹלא תָ מּוׁש‬
‫אֲ בוֹתֵ ינּו לְ מַ ֲענֵנּו ּולְ מַ עַ ן יִ ְראּו ּבָ נֵינּו‪.‬‬
‫שהואחּוג'‬
‫ּומּפִ י זֶ ַרע זַ ְרעֵ נּו‬
‫ּומּפִ י זַ ְרעֵ נּו ִ‬
‫מובאאוֹתָ ּה הַ ּתו ָֹרה ִמּפִ ינּו ִ‬
‫מגילה ֶזׁש‪ִּ ):‬טּפְ‬
‫סעודהְך‬
‫בגמ'ּבַ ( ֶּד ֶר‬
‫כדידה‬
‫שהריעֵ ָ‬
‫שיעור הָ‬
‫גרםו)‪ֹ,‬ר עַ ל‬
‫מנותמ‬
‫‪361‬לִ ְׁש‬
‫במשלוחאּו‬
‫ביצים (ְ‬
‫ר‬
‫המנותצָ אֵ י‬
‫שתיינּו וְ צֶ אֱ‬
‫אתאֱ צָ אֵ‬
‫לשלוחנּו וְ צֶ‬
‫שישיֶה אֲ נ ְַח‬
‫ָם‪ ,‬וְ נ ְִה‬
‫החיד"דאע ֹול‬
‫עַ‬
‫היודו ִֹׁשים‪.‬‬
‫חנניההַ ְּק‬
‫ורבֹתֵ יכֶ ם‬
‫שאבייאֲ בו‬
‫ּומסֻ ּפָ ר עַ ל הָ ַרהַ "ק ַרּבִ י ִׂש ְמחָ ה ּבּונֵם‬
‫ְ‬
‫כתב‬
‫מחליפים את סעודות‬
‫כיון ָֹרת ֹו‬
‫השנייה ֵ‪,‬די תו‬
‫אחרימ ֹו וְ לו ְֹמ‬
‫אחתו ְֹדעֵ י ְׁש‬
‫אחת ינּוולא ֻּכּלָנּו י‬
‫הפורים שלהם ויוצאים בזה ידי חובת בבתצֶ אֱ צָ אֵ‬
‫ִמּוו ְֹר ָקא זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬שהָ יָה חָ בִ יב ְמאֹד אֵ צֶ ל‬
‫מנות‪ ,"...‬משמע שצריך‬
‫ומשלוחוְ ָאמֵ ן‪.‬‬
‫שנאמרׁשמָ"ּה‪ָ ,‬אמֵ ן‬
‫השולחןיעַ "א‪ ,‬לִ ְ‬
‫בערוךחַ ּיִ ים זִ‬
‫וכיו"ַרבּבֵ נּוכתבהֶ חָ פֵ ץ‬
‫מנות‪ ,‬עַ ל‬
‫ּומסֻ ּפָ ר‬
‫משלוח ְ‬
‫ָאבִ יו הָ ַרהַ "ק זִ יעַ "א‪ ,‬וְ ל ְַמרוֹת ֶׁשהָ יָה סוֹבֵ ל‬
‫לשלחם בבת אחת‪ ,‬ובחזו"ע (עמ' קלא) כתב‬
‫שאין חובה‪ ,‬אולם טוב לעשות כן משום‬
‫שכאשר שולח את שתי המנות ביחד‪,‬‬
‫חשיבותם ניכרת יותר‪.‬‬
‫(תרצה‪ ,‬סט"ו) שצריך לתת מנה יפה שזהו לשון‬
‫מנות‪ ,‬וכתב עוד‪ ,‬נראה שאין יוצאים בשיעור‬
‫כזית (מאכל) או רביעית (משקה)‪ ,‬והגרי"ש‬
‫חיוב אישה במשלוח מנות‬
‫אלישיב (יבקשו מפיהו עמ' כא) סובר שהעיקר‬
‫כתב הפר"ח (הובא בשערי תשובה‪ ,‬סי' תרצ"ה‪ ,‬אות ט)‬
‫שתהיה המנה חשובה ומכובדת‪ ,‬והוסיף‬
‫שאישה פטורה ממשלוח מנות שנאמר‪:‬‬
‫תניא עם הרה"ג יורם מיכאל אברג'ל שליט"א‬
‫היאפרקי‬
‫ירום" ‪-‬‬
‫"בצור‬
‫לפחות‬
‫חשובה‬
‫החסידות מנה‬
‫תורת שנראה לומר‬
‫"ומשלוח מנות איש לרעהו" איש ולא אישה‪,‬‬
‫בשיעור "כזית" (‪ 12‬גר')‪ ,‬וכיו"ב כתב‬
‫אולם הרמ"א (סי' תרצ"ה ס"ד)‪ ,‬כתב אחד האיש‬
‫יהושוע) שהעיקר‬
‫החיד"א (ברכ"י‪ ,‬ס"ק ד בשם שדה‬
‫[ח"ד]‬
‫ה'‬
‫בעבודת‬
‫הענווה‬
‫חשיבות‬
‫ואחד האישה חייבים במשלוח וכ"כ בחזו"ע‬
‫שיהיו המנות יקרות ערך וחביבות‪ ,‬ובספר‬
‫(עמ' קמ)‪ ,‬וכתב הטעם במ"ב (שם‪ ,‬סקכ"ה) שגם‬
‫אוהלים" משמואל (פר' חיי שרה) בוודאי כמו שהשתדל עשיו‬
‫שיוצאיםיושב‬
‫אבינו‪" .‬איש תם‬
‫מידתו (של‬
‫ביקש ה' יתברך‬
‫אפילו‬
‫יעקב) כתב‬
‫עמ' קנח‬
‫לקט יושר‬
‫האישה הייתה באותו הנס‪ ,‬ועוד שנאמר‪:‬‬
‫לאביונים‬
‫מתנות‬
‫בפיו ולרמותו‪ ,‬כן עשה לרבקה‪,‬‬
‫את אביו‬
‫חיובלצוד‬
‫אומר‪.‬רש"י מי שאינו חריף לרמות‬
‫(בראשית כ"ה) ‪-‬‬
‫שמו שהמזבח יהיה מאדמה‪ ,‬והסיבה היא‪:‬‬
‫ותמר אחד‬
‫בתאנה אחת‬
‫"קיימו וקיבלו היהודים עליהם‪ "...‬ואישה‬
‫לתת‬
‫אדם‬
‫חייב‬
‫)‬
‫א‬
‫"‬
‫ס‬
‫תרצד‬
‫'‬
‫סי‬
‫(‬
‫ע‬
‫"‬
‫בשו‬
‫כתב‬
‫במקום שיש אבל לא עלתה בידו‪ ,‬מחמת שמהותה הייתה תמיד‬
‫השכינה‬
‫כלומר‬
‫האדמה היא דוממת ‪ -‬אע"פ שיש לה פה [שנאמר‬
‫ובחזו"ע‬
‫שורה וכתב‬
‫לא אלו‬
‫דברים‬
‫הביא‬
‫תם‪,‬קכט)‬
‫קרוי(עמ'‬
‫בכלל פסוק זה‪.‬‬
‫ויוצאים‬
‫‪,‬‬
‫מתנה‬
‫מהם‬
‫אחד‬
‫לכל‬
‫עניים‬
‫לשני‬
‫יעקב‪ .‬אבל עשיו להמשך אחרי הפנימיות‪ ,‬ולא אחרי חיצוניות‬
‫המידה‬
‫חריפות‪ ,‬וזו‬
‫מדברת‪.‬‬
‫"ותפתח הארץ את פיה‪ ]"..‬היא לא‬
‫שיעורשלסעודה‪.‬‬
‫הייתהכדי‬
‫במשלוח‬
‫טוב שיהיה‬
‫ש‬
‫מיני‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫בפרוטה‬
‫מהדין‬
‫(‬
‫כסף‬
‫בנתינת‬
‫חובה‬
‫ידי‬
‫לאדמה יש גם כן אוזניים‪ ,‬שנאמר "האזינו היה חריף מאוד‪ ,‬הוא היה שואל את אביו 'אבא ושטחיות הדבר‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה פרשה ס"ג‪,‬‬
‫חיוב ילדים במשלוח מנות‬
‫פת) או‬
‫תבשיל (‬
‫אתהרמב"ם‬
‫אוכלין (‬
‫יעקב"‪ ,‬כל‬
‫מיניאוהבת‬
‫"ורבקה‬
‫‪320‬עלגר'הפס'‬
‫דרשו‬
‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים היאך מעשרין את המלח ואת התבן?' ולכאורה י')‬
‫פ"ב הל' ט"ז)‪.‬‬
‫ובת‬
‫‪31‬‬
‫מגיל‬
‫בן‬
‫(‬
‫מצוות‬
‫לגבי ילדים מעל גיל‬
‫אהבה על‬
‫מוסיפה‬
‫הייתה‬
‫ל"ב)‪ ,‬רק שהיא שומעת ושותקת‪ ,‬ובגלל זה ה' אוהב מה מיוחד בשאלה זו‪ ,‬הרי מלח ותבן אינם חייבים שהייתה שומעת קולו‬
‫לו ייתן‬
‫שמים‬
‫שירא‬
‫אולם כתב בחזו"ע (עמ' קסז)‬
‫שחייבים‬
‫מגיל ‪ ,)31‬כתב בחזו"ע (עמ' קמב)‬
‫הייתה‪ .‬רבקה‬
‫פנימיות‪,‬‬
‫אהבתו‪,‬‬
‫אותה‪ .‬לכן האדם נברא ממנה‪ ,‬כי אדם מלשון במעשר כלל‪ ,‬ואם כבר הוא רוצה לעשר ‪ -‬שיפריש‬
‫על שכרו‬
‫הוא‪ ,‬ויבוא‬
‫שקוליפות‬
‫וידועפנים‬
‫ובסבר‬
‫בעין יפה‬
‫במשלוח מנות‪ ,‬אע"פ שסמוכים על שולחן‬
‫אוהבת‬
‫הייתה‬
‫ע"כ‬
‫הפנימיות‬
‫אחר‬
‫רק‬
‫נמשכת‬
‫אדמה (דומה) לעליון‪ ,‬אדם בגימטריא ארבעים מעשר! אלא השאלה של עשיו הייתה "היאך‬
‫ואף אישה חייבת (עיין הטעם במשלוח מנות)‪ ,‬לכן‬
‫אביהם‪ ,‬ובאשל אברהם (בוטשאטש‪ ,‬סי' תרצה)‬
‫לרמותה ולצוד‬
‫וחמש‪ ,‬וגם שם הוי"ה במילואו ('יו"ד' ‪' -‬ה"א' ‪' -‬וא"ו' מעשרין" ‪ -‬האם לפי מה שהוא עכשיו‪ ,‬והרי המלח את יעקב‪ ,‬ולא היה יכול עשיו‬
‫יתן האיש עבור אשתו (תורת מועדים סי' י ס"ד)‪.‬‬
‫שולחים הילדים‬
‫כתב שנוהגים להקל שלא‬
‫המירוק הוא‬
‫לא שווה כלום‪ ,‬שהרי לא אוכלים מלח‪ ,‬או לפי מה אותה בפיו‪[ .‬ובאשר‬
‫ 'ה"א')‪ ,‬הוא ארבעים וחמש‪.‬‬‫שיוצאים ידי חובה‬
‫ועוד כתב בחזו"ע (עמ' קע)‬
‫אולם‬
‫‪,‬‬
‫הוריהם‬
‫שולחן‬
‫כאשר הם סמוכים על‬
‫אומר האדמו"ר הזקן ‪ -‬ולא אותי בלבד גאל ה' שהמלח השביח את התבשיל שבסיר‪ ,‬כמו כן היאך‬
‫היתהסגור ביום‬
‫לגמרי‪,‬אםע"כהבנק‬
‫ההפוךואפילו‬
‫בדבר צ'ק‪,‬‬
‫בנתינת‬
‫סיים שיש להחמיר‪ ,‬ובאור לציון (ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪,‬‬
‫שהיה לו‬
‫בתואל‬
‫כיון בבית‬
‫משוקעת‬
‫מבית המאסר‪ ,‬אלא את כל אלה הקשורים למידת מעשרין את התבן‪ ,‬האם לפי מה שהוא בשדה‪,‬‬
‫מצרכים אצל‬
‫לרכוש בו‬
‫שאפשר‬
‫פורים‪,‬‬
‫ה"ד) כתב שאם הילדים סמוכים על שולחן‬
‫חיצונים‬
‫כוחות‬
‫להכניס‬
‫טמא‬
‫כח‬
‫יעקב אבינו שהיא מידת אמת ליעקב – "קטונתי" והרי הוא לא שווה כלום‪ ,‬או לפי הלבנים שעושים‬
‫מכירו‪ ,‬וכן כתב הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש‬
‫הוריהם פטורים הם מעיקר הדין במשלוח‬
‫נשמה‬
‫כי כל‬
‫לפנימיות)‪,‬הלב‪,‬‬
‫[שאדם יקטין את עצמו]‪ .‬אם האדמו"ר הזקן ממנו‪ .‬עשיו היה מפולפל! ולכן יצחק אבינו התפעל‬
‫פרק מ"ו אות ג‬
‫שצריכהבצ'ק דחוי‬
‫שאפילו‬
‫עוד‪,‬‬
‫וכתב‬
‫מנות‪ ,‬אולם טוב שאביהם יזכה משלוח מנות‬
‫חיצוני לעומת‬
‫היות בכח‬
‫מתמרקת‬
‫לא היה נגאל‪ ,‬לא היה היום מושג של אלוקות ממנו מאוד‪ ,‬הוא אמר עליו שהוא באמת תלמיד‬
‫עסקים שיכולים‬
‫וישנם‬
‫מירוקח‪,‬‬
‫יוצא י"‬
‫עבורם‪.‬‬
‫בעולם‪ ,‬כי השכינה שורה רק במקום שיש את חכם! "כי ציד בפיו" (בראשית כ"ה)‪ .‬וכתב בספר שם‬
‫מהותה]‪.‬לתר צ'ק דחוי וכן‪ ,‬ישנם מקומות‬
‫לפרוע לא‬
‫האם מיני מתיקה נחשבים ל"מנה"?‬
‫שמקבלים צ'ק דחוי‪.‬‬
‫והילדים שפחות מגיל מצוות לכל הדעות‬
‫בשםת ִה ָּל ֶ‬
‫עמ ֵ'לאקנ ִפי ְּ‬
‫כתב בחזו"ע יִ( ָּמ‬
‫ת"ָךא)‪ ,‬שכבר פשט‬
‫החיד‬
‫פטורים‪ ,‬אולם כתבו באורל"צ‪ ,‬בחזו"ע ועוד‬
‫המנהג ברוב העולם לשלוח מנות לרעים‬
‫להרבות‬
‫אשיכֶ ם‬
‫לאביוניםׂאּו ְ ׁשעָ רִ ים רָ ֵ ׁ‬
‫ְש‬
‫במתנות ַיעֲלּו‬
‫ה' יַחֲ לִ יפּו כ ֹחַ‬
‫חשובלָ ה‪ :‬וְ קו ֹ ֵי‬
‫ׁשו ְֹמרִ ים הַ ְפקֵ ד לְ עִ ירְ ָך ּכָ ל הַ ּיו ֹם וְ כָ ל הַ ּלַ יְ‬
‫זו‪.‬ת הַ ּמַ לְ ּכָ ה‪.‬‬
‫במצווה ַׁשּבָ‬
‫נּוחָ תֵ ְך‪ ,‬אַ ְּת‬
‫שטובידּות ְמ‬
‫מַ ה ּיְ דִ‬
‫חֲ פָ צֶ יָך אֲ סּורִ ים‪ ,‬וְ גַם לַ חֲ ׁש ֹב חֶ ְׁשּבו ֹנו ֹת‪.‬‬
‫לחנכם‬
‫כ‬
‫"‬
‫וכ‬
‫‪,‬‬
‫ואהבה‬
‫בה‬
‫י‬
‫ח‬
‫להראות‬
‫מתיקה‬
‫ממיני‬
‫מוטב‬
‫הי"ז‬
‫ים‪",‬יב‪,‬‬
‫ׁשרִ (פ‬
‫ם‬
‫כתב‬
‫להרבותוְ יָבו ֹא‬
‫ׂאּו ִּפ ְתחֵ י עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫ֹלא)‪ ,‬וְ ִה ּ ָנ ְש‬
‫ָרּוצּו וְ‬
‫"ּנְ ָ‬
‫הרמבר ּכַ‬
‫אֵ בֶ‬
‫ּבְ כֵ ן נָרּוץ לִ ְקרָ אתֵ ְך‪ּ ,‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה נְ סּוכָ ה‪ .‬לְ בּוׁש ּבִ גְ דֵ י‬
‫ִהרְ הּורִ ים מֻ ּתָ רִ ים‪ּ ,‬ולְ ַׁשּדֵ ְך הַ ּבָ נו ֹת‪ .‬וְ ִתּנו ֹק‬
‫בסעודת הַ ּ ָכבו ֹד‪:‬‬
‫מֶ לֶ ְך‬
‫לאביונים ֹלא יִ יעָ פּו‪:‬‬
‫במתנות יִ יגָעּו יֵלְ כּו וְ‬
‫ֹאמרּו אֵ ין‬
‫שגם וְ הַ ּכ ֹל י ְ‬
‫כחֹל)יְ‪ׁ ַ ,‬ש ְּבחּוָך‬
‫ֹדּוָך וְוהַ‪ּ -‬כ‬
‫מפיהוּכ ֹל‬
‫מרֵ י הַ‬
‫עמי'ו כב‬
‫יבקשו‬
‫אלישיבו (ֹת ּבְ ִא ְ‬
‫שגִ ינו ֹת‪ .‬וְ לַ הֲ ג‬
‫הגריחַ"ּבִ נְ‬
‫חֲ מּודו ֹת‪ ,‬לְ הַ דְ לִ יק נֵר ּבִ בְ רָ כָ ה‪ .‬וַּתֵ כֶ ל ּכָ ל הָ עֲבו ֹדו ֹת‪ ,‬לְ לַ ְּמדו ֹ סֵ פֶ ר‪ ,‬לַ ְמנַּצֵ‬
‫פורים‬
‫מלהרבות‬
‫ה‪:‬כן להיפך‬
‫לאישה ו‬
‫)‪ .‬דו ֹׁש ּ ַכה'‪:‬‬
‫למנה (בשיעור כזית קָ‬
‫אישֲׂשּו ְמלָ אכָ‬
‫לא ישלחֹלא תַ ע‬
‫נחשבותעַ ּנֵג‪...‬‬
‫סוכריותחֲ נו ֹת‪ :‬לְ ִה ְת‬
‫ֶׁשפֶ ר‪ּ ,‬בְ כָ ל ּפִ ּנו ֹת ּומַ‬
‫ומפוארהקַ ּ ָים‪.‬‬
‫גדולה ך יִ ְשרָ אֵ ל חַ י וְ‬
‫שמחה דָ וִ ד מֶ לֶ‬
‫שאין יַעְ ז ֹרּו‬
‫מנותאֶ ת רֵ עֵ הּו‬
‫ובמשלוח ִאיׁש‬
‫ּוׂשלָ יו וְ דָ גִ‬
‫ים ְ‬
‫ֲנּוגִאים(ּבַ רְ‬
‫כתבּנֵג ּבְ תַ ע‬
‫לְ ִה ְתעַ‬
‫להקפידים‪:‬שאיש ישלח‬
‫שם)‪ּ,‬בּורִיש‬
‫הרמ"‬
‫ֹן‪:‬‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ַאחֲ‬
‫ֹם‬
‫ו‬
‫י‬
‫לְ‬
‫ק‬
‫ׂחַ‬
‫ש‬
‫ְ‬
‫ַת‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫ו‬
‫ּה‪,‬‬
‫בּוש‬
‫ׁ‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ר‬
‫דָ‬
‫הָ‬
‫וְ‬
‫ֹז‬
‫ע‬
‫ואלמנות א לָ נּו‪:‬‬
‫ויתומיםו ֹב ּומַ ּ ָזל טו ֹב יְ הֵ‬
‫ִסימָ ן ט‬
‫ָק‪:‬‬
‫לבי ֹאמַ ר חֲ ז‬
‫ָאחיו‬
‫לשמח ִ‬
‫ּולְ‬
‫ִהּלּוכָ ְך יְ הֵ א בְ נַחַ ת‪ ,‬עוֹנֶג ְקרָ א לַ ַּׁשּבָ ת‪ .‬וְ הַ ֵּׁשנָה‬
‫עניים‬
‫אלא‬
‫יבוא‬
‫שלא‬
‫‪,‬‬
‫להיפך‬
‫ולא‬
‫לאישה‬
‫ואישה‬
‫לאיש‬
‫לבתחָ זֵק‪:‬‬
‫שהמשמחַק וְ נִ ְ‬
‫וגריםים‪ :‬חֲ זַק חֲ ז‬
‫מֵ עֶ רֶ ב מַ זְ ִמינִ ים‪ּ ,‬כָ ל ִמינֵי מַ ְטעַ ִּמים‪ִ .‬מּבְ עו ֹד יו ֹם‬
‫מתיקהַפְ ִׁשי לְ ָך‬
‫מינייבַ ת‪ּ .‬בְ כֵ ן נ‬
‫מדועׁש ְמ ִׁש‬
‫ְמׁשֻ ּבַ חַ ת‪ּ ,‬כְ דַ ת נֶפֶ‬
‫מנה"‬
‫ים וְ? ָיב ֹא גו ֹי צַ ִּדיק ֹׁשמֵ ר אֱ מֻ נִ‬
‫" ְ ׁשעָ רִ‬
‫נחשביםפ ְתלחּו‬
‫ִּ‬
‫האומללים האלו דומה‬
‫אֲ ֶׁשר ּ ָברָ א ָׂשׂשו ֹן וְ ִׂש ְמחָ ה חָ תָ ן‬
‫ויבואוינִ ים‪,‬‬
‫לאלמנהֲרו ְֹך ּכַ ּמָ ה ִמ‬
‫לשלוחפֻּטָ ִמים‪ .‬וְ לַ ע‬
‫איש רְ נְ גו ֹלִ ים ְמ‬
‫מּוכָ נִ ים ּתַ‬
‫ָנּוחּו‬
‫ָה‪ּ ,‬בו ֹ י‬
‫תרצה‪,‬סּוג‬
‫בילקוּכַ"ּׁשיו ( ַֹׁשּנִ ים‬
‫ספקלָ נּוחַ ּבְ ִחּבַ ת‪.‬‬
‫לידי עָ רְ גָה‪ ,‬וְ‬
‫עיקר‬
‫לא‬
‫זה‬
‫אומנם‬
‫‪,‬‬
‫כתב‬
‫)‬
‫יד‬
‫לְ בִ נְ י ִָמין ָאמַ ר יְ דִ יד ה' יִ ְׁשּכ ֹן לָ בֶ טַ ח עָ לָ יו‪:‬‬
‫רוחוְ חֶ דְ וָה‬
‫להחיותה ּדִ יצָ ה‬
‫"ה‪ּ .‬גִ ילָ ה רִ ּ ָנ‬
‫ישעיהוֹלאנז)‪:‬וְ כַ ּ ָל‬
‫שנאמרעָ לַ י( מַ חֲ נֶה‬
‫לשכינה‪ִ ,‬אם ּ ַתחֲ נֶה‬
‫קמב)ל ָׁשלׁש‬
‫ים‪ּ ,‬בְ כָ‬
‫עמ'עֲדַ ּנִ‬
‫"ענּוקֵ (י מַ‬
‫ובחזותַ פְ‬
‫קידושיןב‪ָֻּׂ ,‬ש ִמים‪ .‬וְ‬
‫ְׁשתו ֹת יֵינו ֹת ְמ‬
‫ּבֵ ן ּובַ ת‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫שטוב‬
‫כתב‬
‫‬‫קמ‬
‫הסעודה‪ ,‬אולם ממתקים יכולים להיות‬
‫נדכאים"‪ַ.‬אהֲ בָ ה וְ ַאחֲ וָה וְ ָשלו ֹם וְ רֵ עּות‪:‬‬
‫לב ּ ָתקּום עָ לַ י‬
‫ולהחיות ִאם‬
‫שפלים יִ ירָ א לִ ִּבי‬
‫ּפְ עָ ִמים‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫זָכְ רֵ נִ י נָא וְ חַ ּזְ קֵ נִ י נָא אַ ְך הַ ּפַ עַ ם הַ ּז‬
‫דּושה לְ ָך‬
‫ּכּולם ְק ּ ָ‬
‫ֶה ינַי ִמלְ חָ מָ ה ְּבז ֹאת אֲ נִ י בו ֹטֵ חַ ‪ :‬יַחַ ד יַחַ ד‪ָ ּ ,‬‬
‫נּוחָ ה‪ּ .‬כָ ל‬
‫כחלק יו ֹם ַׁשּבָ ת ְמ‬
‫ישין עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪,‬‬
‫לקיים דברי הרמ"א‪ ,‬אולם במקום צורך מֵ עֵ‬
‫פוסקים‬
‫יש‬
‫ועוד ִ‪,‬‬
‫לקינוח‪,‬‬
‫מהסעודה‬
‫עֵ‬
‫י‬
‫תֵ‬
‫ּׁש‬
‫ְ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ת‬
‫ַאחַ‬
‫ם‬
‫קַ‬
‫נְ‬
‫ה‬
‫מָ‬
‫ָק‬
‫ְ‬
‫ּנ‬
‫א‬
‫ִ‬
‫וְ‬
‫ים‪,‬‬
‫ֹלה‬
‫אֱ‬
‫הָ‬
‫כסף‬
‫מוציא‬
‫הוא‬
‫כמה‬
‫חשבון‬
‫יעשה‬
‫אדם‬
‫וכל‬
‫יְ ַש ּ ֵלׁשּו‪:‬‬
‫דּוהּוי עָ ִׁש‬
‫לשלוחַחֲ לָ ה‪ .‬וִ יכַ‬
‫לאישי ְמצָ רִ ים נ‬
‫להקלירָ ׁש‪ּ ,‬בְ לִ‬
‫נַחֲ לַ ת ַי ֲעק ֹב יִ‬
‫אלמנהעַ ּנְ גִ ים ּבָ ּה‪ ,‬יִ זְ ּכּו לְ רו ֹב ִׂש ְמחָ ה‪ .‬מֵ חֶ בְ לֵ י‬
‫שהיר הַ ִּמ ְת‬
‫מנותּבְ לא‬
‫פורים לא חייב ִמּפְ לִ ְׁש ִּת‬
‫שסוברים‬
‫וכמה הוא נותן כסף‬
‫דווקאים‪ :‬על‬
‫מנותבַ ּדו ֹ ּבַ יו ֹם‬
‫משלוח ְש ׂ ּ ַגב ה' לְ‬
‫וְ נִ‬
‫ׁש‪ .,‬וְ ִתזְ ּכּו לִ גְ אֻ ּלָ ה‪.‬‬
‫שהיא וָרָ‬
‫שסעודת נָס יָגו ֹן‬
‫דּותֵ נּו תַ ְצ ִמיחַ ‪ ,‬וְ‬
‫מָ ִׁשיחַ יֻּצָ לּו לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬פְ‬
‫ענייה‬
‫שמתנותאו ֹתָ יו‬
‫ֹדּו לַ ה' חַ ְסּדו ֹ וְ נִ פְ לְ‬
‫יו‬
‫לאביוניםק‪ֹ,‬ב לְ בַ ּדו ֹ‬
‫למתנות הַ הּוא‪ .‬וַּיִ ּוָתֵ ר ַי ֲע‬
‫בכל‬
‫ייתכן שיש‬
‫יו ֹם ַׁשּבָ ת ִאם ִּת ְׁשמ ֹרּו‪ ,‬וִ ְהיִ יתֶ ם לִ י ְסגֻּלָ ה‪ֵׁ .‬ש ֶׁשת י ִָמים‬
‫ולכןעַ ּנֵג‪...‬‬
‫בפת‪,‬ה‪ :‬לְ ִה ְת‬
‫וַאֲ נָחָ‬
‫ולפחות‬
‫בפוריםל ּבַ ּתו ֹרָ‬
‫מצוהׁשרֵ י ִמי ֶׁשּגָדֵ‬
‫אַ ְ‬
‫לִ בְ נֵי ָאדָ ם‪ּ .‬כִ י ִה ְׂשּבִ יעַ נֶפֶ ׁש‬
‫ה לְ ַויעוֲמָ ְֹצלרו ֹו ֹ‪ּ:‬בַ ּתו ֹרָ ה‪ַ ,‬וּיֵָאבֵ ק ִאיׁש עִ ּמו ֹ עַ ד עֲלו ֹת‬
‫ּתַ עֲבו ֹדּו‪ּ ,‬ובַ ְּׁשבִ יעִ י נָגִ ילָ ה‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫בימינו‬
‫‪,‬‬
‫ועוד‬
‫‪,‬‬
‫לשמחה‬
‫שגורם‬
‫ומשתה‬
‫מאכל‬
‫רּוחַ‬
‫ת‬
‫ַחַ‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ֹׂש‬
‫ֶ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫וְ‬
‫יהיּׁשוחַ ר‪:‬פחות‪,‬‬
‫לאביוניםא טו ֹב‪:‬‬
‫שמתנותוְ נֶפֶ ׁש רְ עֵ בָ ה ִמּלֵ‬
‫ׁש ֹקֵ קָ ה‪,‬‬
‫לאביונים לא הַ ָ‬
‫לרפואתאוכל שלא נתבשל‬
‫יש הרבה שלא אוכלים‬
‫הן כעין משלוח מנות לקב"ה‪.‬‬
‫בנימין בן שחר רחמים ניסים מורדכי‬
‫מרים בת‬
‫סעדיה‬
‫להקדשות‬
‫מאי‬
‫גאולה חיה בת מישל דוד בן כוכבה בת‬
‫ורדה‬
‫רננה‬
‫שרה‬
‫בן רחל‬
‫בן צביה‬
‫‪052-8467104‬‬
‫בן רחל‬
‫בת ניסים בת אבישי בת זיוה בלה ארונבייב אנדריי מלכה בלה ממן‬
‫כובשי ציפורה אוסקר אביגיל‬
‫מתנות לאביונים‬
‫משכן שילה |‬
‫‪8‬‬
‫הקב"ה ירפאם רפואה שלמה במהרה‪ ,‬אל נא רפא נא להם‪ ,‬שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪.‬‬
‫דינים שונים במתנות לאביונים‬
‫לכתחילה יש לדאוג שהעניים יקבלו את‬
‫המעות ביום הפורים עצמו‪ ,‬ואם אין לו דרך‬
‫להעביר חייב להפריש בפורים‪ ,‬ויתן כשיזדמן‬
‫לו (שו"ע סי' תרצ"ד ס"ד)‪.‬‬
‫הנותן לגבאי צדקה כדי שיחלקם לעניים‬
‫ביום פורים יצא ידי חובה אע"פ שאין העני‬
‫יודע מי נתן לו (חזו"ע עמ' קעב)‪ .‬והעני שמקבל‪,‬‬
‫יכול לקנות במעות אלו מה שרוצה‪ ,‬אפילו‬
‫מלבושים וכדו' אע"פ שקיבלם לצורך סעודת‬
‫פורים (חזו"ע עמ' קעב‪ ,‬שו"ע סי' תרצד ס"ב)‪.‬‬
‫סעודת פורים‬
‫סעודת פורים‬
‫זמנה של הסעודה ביום פורים‪ ,‬ואם עשאה‬
‫בלילה לא יצא ידי חובה (שו"ע סי' תרצה ס"א ושם)‬
‫אך גם בליל פורים ירבה בסעודתו (שם‬
‫בהרמ"א‪ ,‬חזו"ע עמ' קעג)‪.‬‬
‫והטעם למצוה זו כתב המאירי‪ ,‬אע"פ‬
‫שנצטווינו לשמוח ולשתות יין בפורים‪ ,‬מ"מ‬
‫אין אנו מצווים לשתות כ"כ ולהשתכר‬
‫ולהפחית כבודנו מתוך השמחה‪ ,‬כי לא‬
‫נצטווינו על שמחת הוללות ושטות אלא‬
‫בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה'‬
‫יתברך ולהודות לו ולברך בשמו על הניסים‬
‫שעשה לנו‪.‬‬
‫ובחיי אדם (כלל קנה‪ ,‬סי' ל) כתב הטעם‪ ,‬כיון‬
‫שכל הנס נעשה ע"י משתה יין שעשתה‬
‫אסתר המלכה‪ ,‬ציוו רבותינו לשתות יין יותר‬
‫מהרגלו‪.‬‬
‫כיצד מקיימים "עד דלא ידע‪"...‬‬
‫במ"ב (שם‪ ,‬סק"ד) כתב הפירוש ל"עד דלא ידע‬
‫בין ארור המן וברוך מרדכי"‪ ,‬שאלו שתי‬
‫טובות שעשה ה' יתברך עם ישראל‪ ,‬מפלת‬
‫המן וגם גדולת מרדכי‪ ,‬לכן ישתה קצת עד‬
‫שלא יבחין איזו טובה גדולה יותר‪ ,‬ובאר‬
‫הגולה (תרצה‪ ,‬ג) כתב שארור המן וברוך מרדכי‬
‫עולים אותה גימטריא של תק"ב‪ ,‬לכן ישתה‬
‫עד שלא ידע לחשב זאת‪ ,‬והרמ"א (שם‪ ,‬ע"פ הכל‬
‫בו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב‪ ,‬הט"ו) כתב שישתה יותר‬
‫מהרגלו עד שישן‪ ,‬ומתוך שישן אינו מבחין‬
‫בין ארור המן לברוך מרדכי‪ ,‬וכעין זה כתב‬
‫גם בחזו"ע (עמ' קעה)‪.‬‬
‫נשים במצות היין‬
‫כתב בחזו"ע (עמ' קעו) אע"פ שהנשים חייבות‬
‫בסעודת פורים שאף הן היו באותו הנס‪,‬‬
‫מ"מ אמרו בגמ' (כתובות‪ ,‬סה‪ ).‬שגנאי לאשה‬
‫לשתות יין רב‪ ,‬לכן הנשים ישתו רק מעט יין‪.‬‬
‫כתב בחזו"ע (שם) מצוה לערוך סעודת פורים‬
‫שנאמר‪" :‬לעשות אותם ימי משתה‬
‫ושמחה"‪ ,‬ולכתחילה הסעודה צריכה להיות‬
‫בבשר‪ ,‬וראוי להדר בבשר בהמה‪ ,‬כיון שי"א‬
‫שאין יוצאים י"ח בבשר עוף או דגים‪ ,‬ועוד‬
‫אמרו בגמ' (חגיגה ח‪ ).‬שאין שמחה אלא בבשר‬
‫בהמה‪ ,‬וכן לכתחילה יש לאכול עם פת‪.‬‬
‫אף נשים חייבות במצות סעודת פורים (חזו"ע‬
‫עמ' קעח)‪.‬‬
‫וטוב לקיים סעודת פורים אחרי שקיימו‬
‫מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים‬
‫(ילקו"י‬
‫ח"ה עמ' שלא)‪.‬‬
‫זמן סעודת פורים‬
‫כתב בחזו"ע (עמ' קפ) טוב לעשות סעודת‬
‫פורים עם בני ביתו בשחרית‪ ,‬היינו עד חצות‬
‫יום (‪( )55:35‬תורת מועדים סי' יא ס"ו)‪ ,‬והרמ"א‬
‫כתב (סי' תרצה‪ ,‬סע"א) שנהגו לעשות סעודה זו‬
‫לאחר חצות היום‪ ,‬והוסיף שיתפללו מנחה‬
‫גדולה ואח"כ יעשו הסעודה‪ ,‬והטעם לזה‬
‫כתב במ"ב (סק"ח) שבבוקר טרודים בקריאת‬
‫מגילה‪ ,‬משלוח מנות ובמתנות לאביונים‬
‫ונמשכים עד מנחה ואז יש להתפלל מנחה‬
‫ואח"כ סעודה‪.‬‬
‫תמרה בת‬
‫דבורה‬
‫אברהם בן משה‬
‫מינה בת‬
‫הנולד מן תמר‬
‫אהרון וסימה‬
‫בטאשוילי‬
‫האם מותר לשלוח לאבל משלוח מנות‬
‫כתב הרמ"א (שם סע"ו‪ ,‬בשם מהרי"ל)‪ ,‬אע"פ שאבל‬
‫חייב במשלוח מנות‪ ,‬מ"מ אין לשלוח לאבל‬
‫משלוח מנות כל ‪ 14‬יום על שאר קרובים או‬
‫‪ 31‬חודש לאביו ואימו‪ ,‬אולם בחזו"ע (עמ' קצג)‬
‫כתב שמנהג הספרדים לשלוח לאבל משלוח‬
‫מנות כרגיל (וטוב לשלוח אוכל ולא מנות של‬
‫תפנוקי מעדנים וממתקים)‪.‬‬
‫ולכל הדעות שולחים לאבל עני מתנות‬
‫לאביונים‪ ,‬שכן כתב במ"ב (ס"ק יט) שמותר‬
‫לשלוח לו כסף‪ ,‬שלא גרע מנתינת צדקה‬
‫לאבל שוודאי מותר‪.‬‬
‫כבוד חג פורים‬
‫כתב הרמ"א‬
‫ללבוש בגדי שבת ויו"ט בפורים‪.‬‬
‫אסור לעבור אף עבירה בפורים ואם יודע‬
‫שבשכרותו עשוי לעבור עבירות כגון‪ :‬לא‬
‫לברך ברכת המזון וכו' אסור לו להשתכר‪,‬‬
‫וכל מי ששתית יין מזיקה לו – פטור‬
‫מלהשתכר (חזו"ע עמ' קפ‪ ,‬באוה"ל למשנ"ב שם)‪.‬‬
‫(סי' תרצה סע"ב בשם מהרי"ל)‪,‬‬
‫נהגו‬
‫אבלות (לא עלינו) בפורים‬
‫כתב הרמ"א (סי' תרצו‪ ,‬סע"ד) שאין אבלות‬
‫נוהגת בפורים אלא אבלות שבצינעא בלבד‬
‫וכדין אבלות בשבת‪ ,‬וכן כתב בשו"ע (יור"ד‪ ,‬סי'‬
‫תא סע"ז) לכן יחליף בגדיו וינעל מנעליו ולא‬
‫ישב על הארץ וכיו"ב‪.‬‬
‫אבלות בליל פורים‬
‫במ"ב (ס"ק טז‪ ,‬בשם הפמ"ג) כתב‪ ,‬כיון שנאמר‪:‬‬
‫"ימי משתה ושמחה"‪ ,‬משמע שכל דין זה‬
‫שאין אבלות נוהגת בפורים הוא רק ביום‬
‫ולכן תפילת ערבית יתפלל בביתו ואח"כ ילך‬
‫לשמוע מגילה בציבור (שאבל חייב במגילה)‪,‬‬
‫אולם בחזו"ע (אבלות ח"ג עמ' קכו‪-‬קכח) פסק שאין‬
‫אבלות נוהגת גם בליל פורים‪ ,‬כיון שאבלות‬
‫שבטלה מקצתה (ביום פורים) בטלה כולה‬
‫(גם בליל פורים)‪ ,‬ולכן יתפלל האבל גם‬
‫ערבית בבית הכנסת‪.‬‬
‫חיוב האבל במצוות פורים‬
‫כתב בשו"ע (סי' תרצו‪ ,‬סע"ו בשם מהר"ם מרוטנבורג)‬
‫שהאבל חייב במשלוח מנות‪ ,‬ובמ"ב (שם‪ ,‬ס"ק‬
‫יז) וחזו"ע (עמ' קצג) כתבו שחייב גם במתנות‬
‫לאביונים‪ ,‬כיון שמבואר בגמ' (סוכה כה‪):‬‬
‫שהאבל אפילו בתוך "שבעה" חייב בכל‬
‫בספרל ֶתָך‬
‫וכתב ִפי ְּת ִה ָּ‬
‫מצוות התורהיִ‪ָּ ,‬מ ֵלא‬
‫חסידים‬
‫מנותְויְַך‪,‬של‬
‫האבלו ֹן קָ דְ ׁשו ֹ‬
‫ֹלהים ִמ ְּמע‬
‫שישלח ִ‬
‫במפ"ּלָבה‪,‬ס"ק יח') י ְַׁשקֵ ף אֱ‬
‫והובא ּבַ ְּת ִ‬
‫ְׁשמַ ע הָ אֵ ל ֲענֵנִ י‬
‫זְ ִמירו ֹת ִמּכְ נַף אֶ רֶ ץ‬
‫אֲ דו ֹן הַ ּכ ֹל ְמחַ ּיֶה ּכָ ל‬
‫מעדניםעָ יִ ן‪:‬ומיני‬
‫וכיוּלָ"ב‬
‫תפנוקיי עַ ּמו ֹ ּכְ הֶ רֶ ף‬
‫ה‪ :‬ולא ּכָ ל ׂשו ֹנְ אֵ‬
‫אוכל וִ ד ְּת ִה‬
‫לכואֶון ְקרָ א ּבְ ִׁשיר ּדָ‬
‫יק‪ ,‬נכוןּבְ עֵ ת‬
‫אחריבִ י צַ ּדִ‬
‫עושהעְ נּום‪ְ ,‬צ‬
‫ְׁשמַ‬
‫מכל ָׁשמָ ה‪,‬‬
‫נְ‬
‫מנחה‬
‫מקום אם‬
‫ידיָּמָ ה‪.‬‬
‫לצאתחָ ה וְ י‬
‫שחרית ּבְ ִמזְ רָ‬
‫בסעודתָדִ יב חֲ כָ מָ ה‪.‬‬
‫יְ צַ ו חַ ְסּדו ֹ לְ בַ ת נ‬
‫מתיקה‪ ,‬וכתב בחזו"ע (שם)‪ ,‬שטוב לעשות כן‪.‬‬
‫סעודת‬
‫חובת‬
‫ִהּנֵה יְ ָי קָ ם וְ נִ ּצָ ב עַ ל אֲ נְַך‪,‬‬
‫לְ פָ נֶיָך אֲ נִ י נ ְֶח ָׁשב ּכְ ַאיִ ן‪ ,‬יְ ּתּוׁש‬
‫יְ ָׁשרִ ים הו ֹלְ כִ ים ּתָ ִמיד‬
‫שיעשה‬
‫י ְַׁשקֵ ם לְ כו ֹס רַ עַ ל‪ ,‬אֲ בָ ל ֹלא יָיִ ן‪:‬‬
‫אחריטָ ן ְקדָ מַ נִ י ְּת ִחּלָ‬
‫קָ‬
‫פוריםם ּבְ לִ י‬
‫לסעודת נְ ִקּיִ ים הֵ‬
‫בנוסףרו ֹ‪ּ ,‬בְ י ֶֹׁשר‪,‬‬
‫פוריםַן ּת ַֹאר יְ קָ‬
‫בּוׁשה מֵ ֲענ‬
‫לְ ָ‬
‫ה‪ :‬האבל בסעודת פורים ויאכל בשר‬
‫חייב‬
‫וכן‬
‫עמ' תלב ס"ו‪-‬ז עיין‬
‫פורים‬
‫כהלכה‬
‫מועדים‬
‫עָ ו ֹן וְ אַ ְׁשמָ ה‪.‬‬
‫מנחהי ּ ָ(כעל"הָפ אֲ דָ מָ ה‪.‬‬
‫ּומַ ְׁשּפַ עַ ת עֲלֵ‬
‫בשומַ"לְעאֲ כֵ(יסימַ' ְׁש ִחית‬
‫כתברּו בָ ם‬
‫יין‪,‬ה‪ ,‬שהרי וִימַ הֲ‬
‫תרצו‪,‬לְ הַסעך‪",‬ז)‬
‫תורת מועדים סי' יא ס ְ"‬
‫ומצוה‬
‫וישתה וְ חָ לָ‬
‫לשמח חָ רַ ד לְ בָ בִ י ּ ַגם‬
‫ְמא ֹד‬
‫שםֹב)‪ּ .‬כֻּלָ ם‬
‫וכה"םח לְ טו‬
‫ׁשומּועָ תָ‬
‫או ֹתָ ם ּבְ ִחּצֵ י יָּה ּובִ כְ לֵ י זָיִ‬
‫כיון ן‪:‬שלא‬
‫ה‪ :‬חייב בסעודת פורים‪,‬‬
‫האונן‬
‫שגםה ְׁשפָ לָ‬
‫ָלּותי אֲ נִ י אֻ ּמָ‬
‫ומעדנים (חזו" ּבְע געמ' ִ‬
‫מתיקההֶ ם נִ כְ ְספָ ה‬
‫במינירּורִ ים‪ ,‬וְ לָ‬
‫הקטניםים ּבְ‬
‫אתּגַּלֵ י ּגְ בּול י ִַּמ‬
‫ְׁשאו ֹן‬
‫נַפְ ִׁשי ּבְ תֵ ימָ ה‪.‬‬
‫ּתעו ֹרֵ ר‪,‬‬
‫קפה ְ)‪.‬‬
‫של נְַך‪,‬יחיד‬
‫עשהֶחָ מַ ת ּבְ‬
‫שהיאי צִ ּיו ֹן ּבְ נ‬
‫תבוא מצות האבל סּורִ י רְ ִא‬
‫דחה ִׁשירו ֹ‬
‫ַ"ץתאֲ ֶׁשר‬
‫וְ עִ ם ּדו ֹדָ ּה ּבְ ִצּלו ֹ ַנעֲלָ מָ ה‪ .‬צ ֳִרי גִ לְ עָ ד ְׁשלַ ח לָ נּו‬
‫שהיאקָ יִ ן‪:‬‬
‫בפוריםהיֶה לְ בָ עֵ ר‬
‫שמחה ת ּכַ אֲ שֶ ר יִ ְ‬
‫עֵ‬
‫מצות‬
‫מצות‬
‫הֲ ֹלא ּבַ כְ י ו‬
‫ְמ ָׁשלִ ים‪ ,‬יְ לּוד חַ זְ מַ "ק אֲ נִ י קַ ל‬
‫בפוריםדִ ידִ י‪ּ ,‬בְ ִצּיו ֹן נִ ְׂש ְמחָ ה‬
‫יְ‬
‫מצות היין‬
‫מדברי‬
‫חיובה‬
‫זו‬
‫ושמחה‬
‫רבים‬
‫של‬
‫עשה‬
‫ִמּנְ מָ לָ ה‪:‬‬
‫עּת (נַהֵסי'ל‪,‬תרצה סּג"ֶבֶב)ר‪,‬וְ עַ לְ מָ ה‪.‬‬
‫" ְ‬
‫בשוינּו‬
‫כתב ְׁשבָ טֵ‬
‫ּבְ חַ ן ּבַ עֲלָ ּה‬
‫ּפָ לְ ִטי ְקרָ א יו ֹם אֶ ְׁשלְ פָ ה חַ רְ ּבִ י וְ אַ ְך‪:‬‬
‫לשתות‬
‫אדם‬
‫שחייב‬
‫ּומַ עֲלָ תָ ּה ְמהֻ ּדֶ רֶ ת וְ רָ מָ ה‪.‬‬
‫הםלָ ה‪:‬‬
‫קבלה ִמּנְ מָ‬
‫שדברי עָ יִ ן‪ ,‬קַ ל‬
‫יטאֶ‪ ).‬ה וְ חֶ ְמּדַ ת‬
‫בגמ'ל (יְרפֵ"ההמַ רְ‬
‫קבלה‪ ,‬ואמרו ּבָ ם ּכָ‬
‫יין עד שלא ידע להבחין בין 'ארור המן'‬
‫כדברי תורה‪.‬‬
‫ל'ברוך מרדכי'‪.‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫משה בן‬
‫מרים‬
‫וכן מותר לאבל להשתתף בסעודות פורים‬
‫בציבור כמו שכתב הכנה"ג (תרסט הגב"י) ועוד‬
‫להתיר לאבל להשתתף בסעודת שמחת‬
‫תורה‪ ,‬מ"מ כתב בחזו"ע (עמ' קפ) שאם יש שם‬
‫כלי נגינה יש לאבל להימנע מכך‪.‬‬
‫(סי' תשיג‪,‬‬
‫אלכס אליהו סווירה‬
‫בן פאני‬
‫בת נוארה‬
‫לימוד תורה בפורים‬
‫כתב הרמ"א (סימן תרצה סע"ב)‪ ,‬שגם ביום פורים‬
‫יש ללמוד תורה‪ ,‬שהרי נאמר‪" :‬ליהודים‬
‫היתה אורה ושמחה" ודרשו בגמ' (מגילה‪ ,‬טז‪):‬‬
‫"אורה" זו תורה‪ ,‬וכתב בחזו"ע (עמ' קפא)‬
‫שנכון ללמוד שעה אחת קודם הסעודה או‬
‫בתוך הסעודה לקיים פסוק זה שתהיה‬
‫"אורה" שהיא תורה עם "שמחה" שהיא‬
‫הסעודה‪.‬‬
‫כתב בשו"ע (סי' תכט‪ ,‬סע"א ומ"ב שם) ששואלין‬
‫בהלכות פסח קודם לפסח ‪ 14‬יום‪ ,‬וכתבו‬
‫התוס' (בכורות נז‪ ):‬שמיום פורים מתחילים‬
‫לדרוש בהלכות פסח‪ ,‬והוסיף בחזו"ע (שם)‬
‫שטוב לעשות כן לסמוך גאולה (של פורים)‬
‫לגאולה (של מצרים בפסח)‪.‬‬
‫איסור מלאכה בפורים‬
‫נהגו שלא לעשות מלאכה ביום פורים‬
‫(סי'‬
‫תרצו ס"א בהרמ"א‪ ,‬וחזו"ע עמ' קצה)‪.‬‬
‫לְ בָ נָה ּ ַכּסַ הַ ר ְמ ִאירָ ה‬
‫לְ פֶ לַ ח הָ רִ ּמו ֹן‪ ,‬אֲ דַ ּמֶ ה רַ ּקָ תֵ ְך‪,‬‬
‫שאסור הַ ר‬
‫מהה‪ְ ,‬מדַ ּלֶ גֶת מֵ‬
‫המלאכהְך‪.‬הוא‪ַ ּ ,‬כחַ ּמָ‬
‫איסור ּגְ בו ֹהָ ה קו ֹמָ תֵ‬
‫ומהותּה הָ ַארְ מו ֹן‬
‫ּכְ גו ֹבַ‬
‫והעושהה‪.‬‬
‫שם י)‪ּ .‬גִ בְ עָ ה רָ מָ‬
‫כאן (חזו"ע אֱ לֵ‬
‫גם יתֵ ְך‪,‬‬
‫יחּון ִמּבֵ‬
‫המועדו ֹן יְ פִ‬
‫בחולֹר עִ ם ִקּנָמ‬
‫ּומ‬
‫אסור‬
‫אֲ נִ י ַארְ ּבֶ ה מ ֹהַ ר ְּתנּו לִ י‬
‫ְצבִ ּיָה עֵ ינֶיהָ לְ לִ ּבִ י ָאסָ רּו‪:‬‬
‫ע‬
‫"‬
‫שו‬
‫(‬
‫בעמלו‬
‫ברכה‬
‫רואה‬
‫לא‬
‫בפורים‬
‫מלאכה‬
‫רּוחי‬
‫הָ עַ לְ מָ ה‪ ,‬לְ בָ בִ י עִ ם ִ‬
‫מלאכה‬
‫מותר‬
‫רּו‪:‬‬
‫בעשייתָדָ ּה נ ְֶחּבָ‬
‫ּבְ י‬
‫פוריםינֶיהָ ‪,‬‬
‫בליל אֲ דַ ּמֶ ה עֵ‬
‫אבלהַ ּיו ֹנִ ים‬
‫שם)‪.‬לְ עֵ ינֵי‬
‫( ּכְחזומ"ו ֹע עמ'‬
‫קצה)‪.‬ים ּדְ מּות ִׂשפְ תו ֹתֶ יהָ ‪.‬‬
‫חּוט הַ ָּׁשנִ‬
‫חֲ בַ ּצֶ לֶ ת ָׁשרו ֹן וְ ׁשו ַֹׁשּנַת‬
‫לְ יָפְ יָּה עָ ם עו ֹנִ ים יְ בו ֹרַ ְך צּורֶ יהָ ‪,‬‬
‫עֵ מֶ ק‪ ,‬נְ טּויַת הַ ּגָרו ֹן וְ עָ לַ י‬
‫בפוריםַאהֲ בָ ה נִ ְק ָׁשרּו‪:‬‬
‫תפילה ּולְ בָ בָ ּה ּבְ‬
‫לְ בָ בִ י‬
‫ובברכת‬
‫‪31‬‬
‫בתפילת‬
‫"‬
‫הניסים‬
‫אומרים "על‬
‫ִּת ְתחַ ּמַ ק‪.‬‬
‫אםלִ ּבִ י‬
‫תרצג יאס"הֶב)חָ‪,‬רו ֹן לְ‬
‫וביוםהֶ עָ(רֵשוב‪",‬ע סי' וְ תָ בִ‬
‫בלילהי וְ קו ֹלָ ּה‬
‫המזוןרָ ּה ָׁשמַ עְ ִּת‬
‫ּדְ בָ‬
‫לאיאּו‬
‫ה' ִט"ּי‪ָ-‬ה הָ בִ‬
‫אתהק‪ ,‬רְ‬
‫ברוך הַ ּנָמֵ‬
‫שאמרו ֹרֵ"ב‪.‬‬
‫אחרּלֵ ב אֵ ׁש צ‬
‫ונזכר ְח ִּתי ּובַ‬
‫שכחי עָ פָ ר ַׁש‬
‫עֲדֵ‬
‫לְ מַ ּכָ ִתי ז ֹרּו‪:‬‬
‫וְ כַ ּמֵ ת נִ רְ ּדַ ְמ ִּתי וְ ִהּנֵה קו ֹל עָ רֵ ב‪,‬‬
‫את‬
‫תרפב סע"א) ויאמר‬
‫חוזר (כה"ח ס"ק ד‪ ,‬שו"ע סי'‬
‫יְ דִ ידִ י ִה ְתאַ ּפַ ק וְ רַ חֲ מַ י נִ כְ מָ רּו‪:‬‬
‫נוסח "על‬
‫הניסים" ב"הרחמן" (חזו"ע עמ' קעב)‪.‬‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫גבריאל בן‬
‫שרה אבייב ‪052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104‬‬
‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫משכן שילה |‬
‫‪9‬‬
‫טריוויה משפחתית‬
‫מתוך הספר "פיצוחים על הפרשה"‪,‬‬
‫חידות ושעשועי לשון על סדר‬
‫הפרשיות‪ /‬פ‪.‬חריף‬
‫חנוך לנער על פי דרכו‬
‫חידות‪:‬‬
‫אלעזר דנין‬
‫עין רואה ואוזן שומעת‬
‫ח ֶֹדׁש טוֹב‬
‫ּכֵ יצַ ד ָקׁשּור ח ֶֹדׁש טֵ בֵ ת לַּפָ ָר ָׁשה?‬
‫רֹב ִמנְ יָן‬
‫הֵ יכָ ן יֵׁש ּפָ סּוק ּוב ֹו ִׁש ָּׁשה ֵׁשמוֹת ֶׁשל אֲ נ ִָׁשים ׁש ֹונִים?‬
‫אֲ רוֹן ְספָ ִרים‬
‫ִמי ִמּבֵ ין הַ ְּספָ ִרים הַ ּבָ ִאים מוֹפִ יעַ ּבַ ּפָ ָר ָׁשה?‬
‫ּלּואים ד‪ .‬חֲ זֵ ה‬
‫א‪ .‬ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט ב‪ּ .‬פִ ּתּוחֵ י חוֹתָ ם ג‪ .‬אֵ יל ִמ ִ‬
‫הַ ְּתנּופָ ה‪.‬‬
‫ַׁשּבֵ ץ נָא‬
‫ּומ ְׁשּבָ צוֹת?‬
‫הֵ יכָ ן מָ צָ אנּו ַּת ְׁשּבֵ ץ ִ‬
‫ּבּוׁשי ּכָ בוֹד‬
‫מַ לְ ֵ‬
‫ּבְ אֵ יזֶ ה ִמ ְסּפָ ר ִמ ְתלַּבְ ִׁשים?‬
‫פתרונות‪:‬‬
‫ּבּוׁשי ּכָ בוֹד‬
‫מַ לְ ֵ‬
‫הַ ִּמ ְסּפָ ר ֵׁשׁש הּוא ּגַם ֵׁשם נ ְִר ָּדף לְ פִ ְׁש ָּתן ֶׁשהּוא ִמּמַ ְרּכִ יבֵ י‬
‫ּבִ גְ ֵדי הַ ּכֹהֲ נִים‪" :‬וְ ֵׁשׁש מָ ְׁשזָ ר מַ ע ֲֵׂשה ח ֵֹׁשב" (כ"ח‪ ,‬ו')‪.‬‬
‫ַׁשּבֵ ץ נָא‬
‫ַּת ְׁשּבֵ ץ ‪ּ" -‬וכְ ֹתנֶת ַּת ְׁשּבֵ ץ" (כ"ח‪ ,‬ד'); ִמ ְׁשּבָ צוֹת ‪" -‬מֻ סַ ּבֹת‬
‫ִמ ְׁשּבְ צוֹת זָ הָ ב" (כ"ח‪ ,‬י"א)‪.‬‬
‫אֲ רוֹן ְספָ ִרים‬
‫ֻּכּלָם מוֹפִ יעִ ים‪ :‬ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט ‪" -‬וְ עָ ִׂשיתָ ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט"‬
‫(כ"ח‪ ,‬ט"ו); ּפִ ּתּוחֵ י חֹתָ ם ‪" -‬מַ ע ֲֵׂשה חָ ַרׁש אֶ בֶ ן ּפִ ּתּוחֵ י‬
‫ּלּואים ‪ּ" -‬כִ י אֵ יל ִמּל ִֻאים‬
‫חֹתָ ם" (כ"ח‪ ,‬י"א); אֵ יל ִמ ִ‬
‫הּוא" (כ"ט‪ ,‬כ"ב); חֲ זֵ ה הַ ְּתנּופָ ה ‪" -‬וְ ִק ַּד ְׁש ָּת אֵ ת חֲ זֵ ה‬
‫הַ ְּתנּופָ ה" (כ"ט‪ ,‬כ"ז)‪.‬‬
‫רֹב ִמנְ יָן‬
‫"וְ אַ ָּתה הַ ְק ֵרב אֵ לֶיָך וְ גוֹ' ִמּתוְֹך ּבְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל וְ גוֹ' ַאהֲ רֹן‬
‫נ ָָדב וַ אֲ בִ יהּוא אֶ לְ עָ זָ ר וְ ִאיתָ מָ ר" (כ"ח‪ ,‬א')‪.‬‬
‫ח ֶֹדׁש טוֹב‬
‫עַ ל הַ ִּצּוּוי‪ַ " :‬י ֲערְֹך אֹת ֹו ַאהֲ רֹן ּובָ נָיו מֵ עֶ ֶרב עַ ד־ּב ֶֹקר" (כ"ז‪,‬‬
‫כ"א)‪ְ ,‬מפָ ֵרׁש ַר ִׁש"י‪ֶּ :‬תן לָּה ִמ ָּדתָ ּה ֶׁש ְּתהֵ א ּד ֹול ֶֶקת מֵ עֶ ֶרב‬
‫וְ עַ ד ּב ֶֹקר‪ ,‬וְ ִׁשעֲרּו חֲ כָ ִמים חֲ ִצי ֹלג לְ לֵילֵי טֵ בֵ ת הָ אֲ ֻרּכִ ין"‪.‬‬
‫הידעת?‬
‫מושגים עממיים ומקורם בחז"ל מאיר פלבינסקי‬
‫לא יאומן כי יסופר‬
‫הסבר‬
‫ביטוי המבטא התפעלות או ספקנות‬
‫לשמע דבר שהתרחש או סופר‪.‬‬
‫מקור‬
‫"ראּו בַ ּגוֹיִ ם וְ הַ ּבִ יטּו‬
‫בספר חבקוק (א'‪ ,‬ה') ְ‬
‫וְ ִה ַּת ְּמהּו ְּתמָ הּו ּכִ י פֹעַ ל ּפֹעֵ ל ּבִ ימֵ יכֶ ם ֹלא‬
‫תַ אֲ ִמינּו ּכִ י יְ סֻ ּפָ ר"‪.‬‬
‫כשעוסקים בפיתוח האינטליגנציה הרגשית בגיל הרך‪ ,‬עלינו לשים דגש על תקשורת שמתאימה לתינוקות‬
‫ופעוטות‪ ,‬תקשורת זו היא התקשורת העקיפה‪.‬‬
‫אנחנו כמבוגרים‪ ,‬רגילים ללמוד דברים על ידי הקשבה למילים ולסמלים‪ .‬אך תינוקות אינם לומדים כך‪.‬‬
‫אלא הם לומדים דרך חמש דרכים עיקריות‪:‬‬
‫חיקוי‪-‬מודל‪ ,‬סיפור‪ ,‬שיר‪ ,‬משחק וציור‪.‬‬
‫"אתה מתנהג כמו חיה"‪ .‬משפט נורא זה‪ ,‬שנורה מפיו של הורה כועס לילדו שנשך או ירק הוא כמובן לא‬
‫ראוי לאמירה‪ .‬ברור וידוע שהילדים שלנו שונים מבעלי‪-‬חיים‪ ...‬לבעלי חיים יש מערכת אינסטינקטים‬
‫מובנת‪ .‬גור בן ‪ 3‬שבועות יודע מה לאכול ומה לא‪ ,‬מתי לתקוף ומתי לברוח וכו'‪ ,‬לעומת זאת הילדים שלנו‬
‫נולדים עם אינסטינקט אחד מרכזי ידוע ונשמע והוא‪ ,‬הבכי לסוגיו‪ .‬אם תינוק מרגיש קושי או מצוקה‬
‫הוא פשוט בוכה ובכך מזעיק את המבוגר שמשגיח עליו‪ .‬מלבד זה הם לא יודעים שום דבר על העולם‪.‬‬
‫אנו ההורים מורי– הדרך שלהם שמכוונים אותם‪ .‬אבל לתינוקות יש גם יכולת אחת חשובה והיא הסקת‬
‫מסקנות‪ .‬מונח לו הזאטוט ומביט בהוריו בבחינת 'והיו עיניך רואות את הוריך'‪ ,‬ומנסה ללמוד כיצד‬
‫מתנהגים בין בני אדם‪ ,‬כיצד מתקשרים‪ .‬הוא מגיע לעולם ללא הידע‪ ,‬וכמו שהוא מגלה כל דבר על ידי‬
‫מחקר‪ ,‬על ידי ניסוי והטעיה‪ ,‬גם את המודלים לתקשורת ולמערכות יחסים הוא ילמד מתוך התבוננות‪,‬‬
‫ניסוי והטעיה‪ .‬הוא ינסה לעשות דברים ולראות גם איך ההורים מגיבים‪ .‬הוא יזרוק על הרצפה‪ ,‬הוא‬
‫ירביץ‪ ,‬הוא ינשך‪ ,‬הוא ילטף‪ ,‬הוא ייתן‪ ,‬הוא ייקח‪ ,‬הוא יחטוף‪ ,‬הוא יידחף‪ ,‬הוא יחכה‪ ,‬הוא יבכה‪ ,‬הוא‬
‫יצעק‪ ,‬ובכל פעם שהוא ינסה משהו חדש הוא ינסה לראות מה קורה‪ .‬אך מעבר לכך‪ ,‬הוא יתבונן בהוריו‪,‬‬
‫וינסה לראות כיצד הם פותרים את הבעיות והקשיים שלהם‪ ,‬כיצד הם מתקשרים‪ ,‬מה אבא עושה כשהוא‬
‫לא מצליח‪ .‬מה אמא עושה כשמסרבים למה שהיא מבקשת‪ .‬איך גורמים למישהו אחר לעשות מה שאני‬
‫רוצה‪ .‬כשההורים בוחרים לפעול בצורה מסוימת‪ ,‬זכרו שבאותו הרגע הם לא רק מלמדים את הילדים‬
‫שיעור בהתנהגות‪ ,‬אלא מקנים לו ערכים‪ .‬אם הילד לא עושה מה שההורים רוצים‪ ,‬והם בתגובה צועקים‬
‫עליו פעם אחר פעם‪ ,‬הוא לומד שאם מישהו לא עושה מה שהוא רוצה‪ ,‬אחת הדרכים לגרום לו לעשות היא‬
‫לצעוק עליו‪ ...‬הילדים בוחנים את תגובות ההורים וכך ינהגו הלכה למעשה‪.‬‬
‫ונחתום בסיפור‪ ,‬אני אינסטלאטור‪ ,‬או בלשון מתוקנת 'שרברב'‪ .‬אתם בטח יודעים מהניסיון שלכם‪,‬‬
‫שכאשר מזמינים בעל מקצוע‪ ,‬נגר‪ ,‬סייד‪ ,‬שיפוצניק‪ ,‬לא משנה איזה‪ ,‬זה לא תמיד 'הולך' בדיוק כמו‬
‫שתכננו‪ .‬כל אחד יכול לכתוב ספר מלא על ויכוחים‪ ,‬טענות ו'נפילות' שהיו לו בעניינים האלו‪ ...‬אז הנה‬
‫בואו תשמעו תיאור של מקרה כזה‪ ,‬שהתרחש אצלי אתמול‪.‬‬
‫על הבוקר התקשר אלי בן אדם שכולו מבוהל‪ .‬הוא סיפר לי שכל הבניין שלהם מוצף‪ ,‬והתחנן שאבטיח‬
‫לו להגיע מוקדם ככל האפשר‪ .‬הייתי אז בדרך ל'שחרית'‪ ,‬הלוח עם ההזמנות לא היה לפני‪ .‬לקחתי את‬
‫הפרטים שלו‪ ,‬והבטחתי לו שאחזור אליו בתשע‪ .‬עוד לפני ששתיתי כוס קפה חייגתי אליו‪ ,‬מתכונן להודיע‬
‫לו שאני מגיע 'תוך חצי שעה'‪ ,‬אבל הוא לא ענה‪ .‬לא בטלפון‪ ,‬לא בפלאפון‪ .‬בינתיים הגיעה אלי שיחה‬
‫מלקוח אחר‪ ,‬בקצה השני של העיר‪ ,‬ולכן נכנסתי לתוך סרבל העבודה שלי ומיהרתי לצאת לדרך‪.‬‬
‫כעבור שעה‪ ,‬התקשר אלי הלקוח המבוהל הראשון‪ .‬הייתי אז עם חצי גוף בתוך האדמה‪ ,‬שקוע כל כולי‬
‫בצינור הענק שהתפוצץ‪ ,‬בקושי הצלחתי לשלוף את הסלולארי מהכיס כדי לענות לו‪" .‬הבטחת שתחזור‬
‫אלי בתשע!" הוא התפרץ‪" ,‬עכשיו כבר עשר ורבע!" רציתי לומר לו שאכן חזרתי אליו‪ ,‬גם לבית וגם לנייד‪,‬‬
‫אבל הוא לא נתן לי להשחיל מילה‪" .‬אני לא מוכן לשמוע כלום! זו ממש חוצפה מצידך!" הוא הטיח בי‬
‫כשהטונים של הדיבור שלו הולכים ומתגבהים‪" ,‬פניתי אליך כי חשבתי שאתה מקצועי‪ ,‬אבל אני רואה‬
‫שאי אפשר לסמוך על המילה שלך!"‪.‬‬
‫נו‪ ,‬מה אתם הייתם עושים במקומי? צועקים עליו בחזרה? מתחילים להתווכח ולהוכיח לו שכן‬
‫התקשרתם‪ ,‬ושהוא אשם‪ ,‬ושאם הוא ראה שאני לא מתקשר הוא היה יכול לנסות לחייג שוב ולא לחכות‬
‫שעה? או אולי טורקים לו את הטלפון ודי? אז זהו‪ ,‬שאני כבר מנוסה בדברים האלה‪ .‬תאמינו לי כמה שאני‬
‫אדם פשוט‪ ,‬בכל זאת כדאי לכם לשמוע את העצה שיש לי לומר לכם‪ .‬בנושאים האלה יש לי 'חכמת חיים'‪.‬‬
‫פשוט‪ ,‬למדתי על בשרי שמכל הצעקות האלו לא מרוויחים דבר‪...‬‬
‫אז ככה‪ .‬קודם כל עצרתי לרגע והזכרתי לעצמי‪ ,‬שאני לא מתחיל להתווכח ולא מנסה לשמור על הכבוד‬
‫שלי‪ .‬לא ולא‪ .‬אחר כך אמרתי לו בשקט‪ ,‬במנגינה של התנצלות‪" :‬אתה צודק‪ ,‬אדוני‪ ,‬אני באמת מצטער‬
‫על התקלה הזו‪ ,‬ומבקש ממך סליחה‪ ,‬כי ממש לא נעים לי שגרמתי לך עגמת נפש כזו‪"...‬‬
‫איך שהוא שמע את המשפט שלי‪ ,‬הוא הוריד בבת אחת את הטונים שלו‪ .‬הוא נהיה פתאום נחמד כזה‪,‬‬
‫כאילו בן אדם אחר לגמרי‪" .‬זה בסדר"‪ ,‬הוא אמר במנגינה של נחמדים‪" ,‬אתה לא צריך להתנצל‪ ,‬ואני‬
‫גם רואה עכשיו על הצג של הסלולארי שלי שאתה דווקא התקשרת‪ ,‬אבל אני לא עניתי‪ .‬כנראה הילד‬
‫השובב שלי שיחק בכפתורים והעביר לי את המכשיר למצב שקט‪ ,"...‬עכשיו‪ ,‬כשהוא היה כבר רגוע‪ ,‬הוא‬
‫אמר שבעצם זה ממש עדיף שאגיע בצהרים‪ ,‬שאז הוא במילא יהיה בבית‪ ,‬ולא יצטרך להפסיד בוקר שלם‬
‫בשביל לחכות לי‪.‬‬
‫סיימנו את השיחה כמו שני ידידים‪ ,‬ואני משאיר לכם לחשוב ולדמיין את מה שהיה עלול לקרות אילו‬
‫הייתי מגיב בצורה אחרת‪...‬‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ִמ ְּמקו ְֹמָך מַ לְ ּ ֵכנּו ּתו ִֹפיעַ ‪ .‬וְ ִת ְמלו ְֹך עָ לֵ ינּו ּכִ י‬
‫ִּפיהָ ‪ָ ּ ,‬פ ְתחָ ה בְ חָ כְ מָ ה‪ ,‬וְ תו ֹרַ ת חֶ סֶ ד‪ ,‬עַ ל‪-‬לְ ׁשוֹנָּה‪ .‬צו ֹפִ ּ ָיה‪ ,‬הֲ לִ יכו ֹת ּבֵ יתָ ּה‪ ,‬וְ לֶ חֶ ם עַ ְצלּות‪ֹ ,‬לא‬
‫ָאבִ ינּו ָאב הָ רַ חֲ מָ ן‪ ,‬הַ ְמרַ חֵ ם‪ ,‬רַ חֶ ם עָ לֵ ינּו‪ ,‬וְ תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו‬
‫ְמחַ ּכִ ים אֲ נ ְַחנּו לָ ְך‪ .‬מָ תַ י ִּת ְמֹלְך ְּב ִצּיו ֹן‪ְּ .‬בקָ רו ֹב‬
‫ִּבינָה לְ הָ בִ ין ּולְ הַ ְׂשּכִ יל‪ ,‬לִ ְ ׁשמ ֹעַ לִ לְ מ ֹד ּולְ לַ ּמֵ ד‪ ,‬לִ ְׁשמ ֹר ת ֹאכֵ ל‪ .‬קָ מּו בָ נֶיהָ ‪ ,‬וַיְ אַ ְּׁשרּוהָ ‪ּ ,‬בַ עְ לָ ּה‪ ,‬וַיְ הַ לְ לָ ּה‪ .‬רַ ּבו ֹת ּ ָבנו ֹת‪ ,‬עָ ׂשּו חָ יִ ל‪ ,‬וְ אַ ְּת‪ ,‬עָ לִ ית עַ ל‪ּ-‬כ ּ ָֻלנָה‪:‬‬
‫ֹאמרּו לְ ָך חו ֹסֶ יָך בְ צַ ּ ֶד ְקָך עֲמּוסֶ יָך‪ ,‬תֻ ְק ּ ַדש ָאד ֹון עַ ל‬
‫ֲׂשיָך וְ ִת ְׂשמַ ח ּבְ מַ ע ֲֶׂשיָך וְ י ְ‬
‫ְּביָמֵ ינּו לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד ִּת ְׁשּכו ֹן‪ִּ .‬ת ְתּג ּ ֵַדל וְ ִת ְתקַ ּדֵ ׁש וְ לַ עֲׂשו ֹת‪ּ ,‬ולְ קַ ּיֵם אֶ ת ּכָ ל ּדִ בְ רֵ י תַ לְ מּוד ּתו ֹרָ תֶ ָך ְּבַאהֲ בָ ה‪ .‬חֲ מו ֹל עַ ל מַ ע ֶ‬
‫ְּבתו ְֹך יְ ָ‬
‫דּוּש ְתָך ִק ּ ַד ְשּתָ ‪ ,‬נָאֶ ה לְ קָ דו ֹש ּפְ אֵ ר ִמ ְקדו ִֹשים‪:‬‬
‫ישיָך ּבִ ְק ָ‬
‫ּכ ֹל מַ ע ֲֶׂשיָך ּכִ י מַ ְקדִ ֶ‬
‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירְ ָך לְ דו ֹר וָדו ֹר ּולְ נֵצַ ח נְ צָ ִחים‪ .‬וְ הָ אֵ ר עֵ ינֵינּו בְ תו ֹרָ תֶ ָך‪ ,‬וְ דַ ּבֵ ק לִ ּבֵ נּו ְּב ִמ ְצו ֹתֶ יָך‪ ,‬וְ יַחֵ ד‬
‫וְ עֵ ינֵינּו ִתרְ אֶ ינָה מַ לְ כּותֶ ָך ּכַ ּדָ בָ ר הָ ָאמּור ְּב ִׁשירֵ י‬
‫טו ֹב לְ הו ֹדו ֹת לה'‪ּ .‬ולְ זַּמֵ ר לְ ִ ׁש ְמָך עֶ לְ יו ֹן‪ :‬לְ הַ ּגִ יד ּ ַבּבו ֹקֶ ר חַ ְס ּ ֶדָך‪ .‬וֶאֱ מּונ ְָתָך ּ ַבּלֵ ילו ֹת‪:‬‬
‫לְ בָ בֵ נּו לְ ַאהֲ בָ ה ּולְ יִ רְ ָאה אֶ ת ְ ׁשמֶ ָך‪:‬‬
‫ֻעּזֶָך‪ .‬עַ ל יְ דֵ י ּדָ וִ ד ְמ ִׁשיחַ ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬
‫אָ ּנָא ּבְ כ ֹחַ ּגְ דֻּלַ ת יְ ִמינֶָך ּתַ ִּתיר ְצרּורָ ה‪ .‬קַ ּבֵ ל רִ ּנַת עַ ּמֶ ָך ַׂשּגְ בֵ נּו טַ הֲ רֵ נּו נו ֹרָ א‪ .‬נָא גִ ּבו ֹר ּדו ֹרְ ֵׁשי‬
‫יִ חּודֶ ָך ּכְ בָ בַ ת ָׁש ְמרֵ ם‪ּ .‬בָ רְ כֵ ם טַ הֲ רֵ ם רַ חֲ מֵ י ִצדְ קָ תֶ ָך ּתָ ִמיד ּג ְָמלֵ ם‪ .‬חֲ ִסין קָ דו ֹׁש ּבְ רו ֹב טּובְ ָך‬
‫מּוסר ָאבִ יָך‪ ,‬וְ ַאל ִּתּטו ֹש ּתו ֹרַ ת ִאּמֶ ָך‪ַ ,‬אדְ רַ ּבָ ה‪ּ ,‬תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו ֶשנִ רְ אֶ ה ּכָ ל אֶ חָ ד מַ עֲלַ ת חֲ בֵ רֵ ינּו‬
‫ְשמַ ע ְּבנִ י ַ‬
‫נַהֵ ל עֲדָ תֶ ָך‪ .‬י ִָחיד ּגֵאֶ ה לְ עַ ְּמָך ּפְ נֵה זו ֹכְ רֵ י ְקד ָֻּׁשתֶ ָך‪.‬‬
‫ִּת ְתנַהֵ ג ּתָ ִמיד לְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל ּדְ בָ רֶ יָך‪ּ ,‬בנַחַ ת לְ כָ ל ָאדָ ם וְ ֹלא חֶ ְסרוֹנָם וְ ֶשּנְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל אֶ חָ ד אֶ ת חֲ בֵ רו ֹ ְּבדֶ רֶ ְך הַ ּי ָָשר‬
‫ּובְ כָ ל עֵ ת‪ּ ,‬ובָ זֶה ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪ֶ ,‬ש ִהיא ִמּדָ ה‬
‫ּוׁשמַ ע צַ עֲקָ תֵ נּו יו ֹדֵ עַ ּתַ עֲלּומו ֹת‪.‬‬
‫ַׁשוְ עָ תֵ נּו קַ ּבֵ ל ְ‬
‫וְ הָ רָ צּוי לְ פָ נֶיָך‪ ,‬וְ ַאל ַיעֲלֶ ה בְ לִ ּבֵ נּו שּום ִש ׂנְ ָאה מֵ אֶ חָ ד‬
‫ֹלקים‪.‬‬
‫ּכְ אַ ּיָל‪ּ ,‬תַ ֲער ֹג עַ ל אֲ פִ יקֵ י מָ יִ ם‪ֵ ּ ,‬כן נַפְ ִ ׁשי תַ ֲער ֹג אֵ לֶ יָך אֱ ִ‬
‫רָ עָ ה לְ הַ חֲ ִטיא ְּבנֵי ָאדָ ם‪ .‬וְ כַ אֲ ֶשר ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪ ,‬עַ ל חֲ בֵ רו ֹ חָ לִ ילָ ה‪ְּ ...‬תחַ ּזֵק או ֹתָ נּו ְּבַאהֲ בָ ה אֵ לֶ יָך ּכַ אֲ ֶשר‬
‫ֹלקים‪:‬‬
‫אֹלקים לְ אֵ ל חָ י‪ :‬מָ תַ י ָאבו ֹא‪ ,‬וְ אֵ רָ אֶ ה‪ְּ ,‬פנֵי אֱ ִ‬
‫צָ ְמָאה נַפְ ִׁשי‪ ,‬לֵ ִ‬
‫ּתַ עֲלֶ ה עַ ל לִ ְּבָך ִמּדַ ת הָ ֲע ָנוָה ֶש ִהיא ִמּדָ ה טו ֹבָ ה ּגָלּוי וְ יָדּועַ לְ פָ נֶיָך ֶש ְּיהֵ א הַ ּכ ֹל נַחַ ת רּוחַ אֵ לֶ יָך‪ָ ...‬אמֵ ן‬
‫ִמּכָ ל הַ ִּמדו ֹת הַ ּטו ֹבו ֹת‪ .‬לְ מַ עַ ן ּתַ ְצלִ יחַ ְּבכָ ל ּדְ רָ כֶ יָך‬
‫אֵ לֶ יָך ה' אֶ ְקרָ א‪ ,‬וְ אֶ ל ה'‪ ,‬אֶ ְתחַ ּנָן‪ְׁ .‬שמַ ע ה' וְ חָ ּנֵנִ י‪ ,‬ה'‪ ,‬הֱ יֵה עֹזֵר לִ י‪.‬‬
‫ּכֵ ן יְ ִהי רָ צו ֹן‪:‬‬
‫וְ ִתזְ ּ ֶכה לָ עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪:‬‬
‫ּומּתו ְֹך ִמעּוט ֲעו ֹנו ֹת‪:‬‬
‫עׁשר וְ כָ בו ֹד ִ‬
‫ּומּתו ְֹך ֶ‬
‫וְ זַּכֵ נּו לְ קַ ּבֵ ל ַׁשּבָ תו ֹת ִמּתו ְֹך ר ֹב ִש ְׂמחָ ה ִ‬
‫לעילוי נשמת‬
‫חיים אידל‬
‫בן אסתר‬
‫משכן שילה |‬
‫חביב בן‬
‫מסעודה בן‬
‫לולו‬
‫‪10‬‬
‫כוכבה‬
‫הרוש בת‬
‫סתה‬
‫מקסים‬
‫ביטון בן‬
‫פיבי‬
‫פנחס אברהם‬
‫ז"ל בן מסעודה‬
‫שתח'‬
‫שלום בן‬
‫פרחה‬
‫ומסעוד‬
‫שמעון‬
‫אזולאי בן‬
‫דונה‬
‫חיים בן‬
‫זוהרה ממן‬
‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫דוד שלום‬
‫בן זוהרה ממן‬
‫משה בן חנה‬
‫אלימלך‬
‫שלמה בן‬
‫עישה דדון‬
‫ריינה בת‬
‫מזל דדון‬
‫אהובה שכן‬
‫טוב ז"ל בת‬
‫מזל שתח'‬
‫לאורם נלך‬
‫ציון רבי חנניה סגן הכהנים‬
‫ציון רבי חלפתא ובניו‬
‫ראל‬
‫סי‬
‫ולי יש‬
‫פורים ומעשיות על גד‬
‫ציון האידרא‬
‫ציון האר"י‬
‫ציון חבקוק הנביא‬
‫ציון האלשיך הקדוש‬
‫ציון יונתן בן עוזיאל‬
‫ציון יוסף הצדיק‬
‫‪.7‬‬
‫‬
‫מערת המכפלה‬
‫קבר רחל‬
‫ציון רבי אבא חלפתא‬
‫ציון שמעיה ואבטליון‬
‫הרה"ג יעקב שריקי זצ"ל‬
‫הצדיק רבי יעקב שריקי זצוק"ל – נולד בסביבות שנת ה'תרמ"ח (למרות שהיה אז למעלה מגיל שמונים שנה ובקושי עמד על‬
‫(‪ )1887‬בעיירה איליג (השוכנת בדרום מערב מרוקו)‪ .‬בצעירותו למד רגליו!) באוטובוס ממבשרת ציון לירושלים‪ ,‬ומשם לקח אוטובוס‬
‫בישיבה הגדולה בה עמד בראשה ר' יעיש עקיבא שהרביץ תורה לקריית יובל וחיפש בעייפות ובטירחה את בית‪-‬המשפחה‪ ,‬שהכיר‬
‫לתלמידים רבים מכל האזור בישיבתו שבאיליג ונתעלה עד שנעשה טוב ממרוקו (שהיו יתומים ג"כ) והציע להם את השידוך‪ ,‬ובחסדי ה'‬
‫לתלמיד חכם וצדיק מופלא‪ .‬כל חייו רצף אחד של חיי תורה ויראת הוקם בזכותו בית נאמן בישראל של בני תורה המושתת על התורה‬
‫שמים טהורה בקדושה ובתמימות‪ ,‬הגה בתורה יומם ולילה ועסק והמצוות‪.‬‬
‫במצוות בגמילות חסדים בכל כוחו לשם שמים‪ .‬היה דבוק מאוד בחודש אב ה'תש"א‪ ,‬בן אחיו ר' מאיר שריקי הי"ו (חזן ושוחט‬
‫בלימוד הזוהר הקדוש‪ .‬במשך כל חייו הקפיד הצדיק על אמירת במבשרת ציון) חלה ל"ע וקיבל אירוע מוחי ושכב בבית‪-‬הרפואה‬
‫תיקון חצות מידי לילה‪ ,‬כשלאחר מכן היה ממשיך לעסוק בתורה במשך שלושה ימים‪ .‬לאחר שהשתחרר עדיין היה בדאגה גדולה‬
‫ובפרט בזוה"ק עד אור הבוקר‪ .‬בספריו נמצאו טיפות שעווה‪ ,‬שכן ממצבו‪ .‬והנה לילה אחד חלם‪ ,‬שהוא נמצא בביה"כ מלא באנשים‬
‫והיתה שם שמחה גדולה ומישהו שר בתוך הקהל‪ .‬ובתיבה ישבו‬
‫היה לומד בלילות לאור הנר‪.‬‬
‫בשנת ה'תשט"ז (‪ )1956‬עלה לארץ עם רבים מבני עירו ומשפחתו רבנים גדולים ובהם ר' יעקב שריקי ור' אליהו שריקי‪ .‬ואז ר' מאיר‬
‫(בניהם בנו של אחיו הגדול – ר' משה זצוק"ל‪ ,‬הלא הוא הרה"ג הנזכר בא אליהם ואמר‪" :‬רבותיי! אני חולה!"‪ .‬ואז ר' יעקב שריקי‬
‫המקובל הגדול ר' אליהו שריקי זצוק"ל מי שהיה רבה האחרון אמר לר' מאיר‪" :‬אל תפחד‪ ,‬יש לך עוד ‪ 25‬שנים לחיות!"‪ .‬ובאמת‬
‫מצבו השתפר עד לבלי היכר ברוך ה' חי עימנו‪.‬‬
‫של איליג ואח"כ שימש בארץ כרב מושב כסלון‪,‬‬
‫רבינו היה מומחה בחכמת 'כף היד' (כמו אחיו הגדול‬
‫וכיום בבית שמש עליו העיד הגאון ר' יחיאל‬
‫כ"ק הרב הקדוש ר' משה שריקי זצוק"ל)‪ .‬וסיפרה‬
‫אביחצירא שהיה מל"ו הצדיקים)‪ .‬בתחילה‬
‫אשה‪ ,‬שקודם שילדה אמר לה‪ ,‬שתלד בן ואחר כך‬
‫התיישב במושב אורה הסמוך לירושלים‪ ,‬ולאחר‬
‫תיכנס לחולי כבד‪ .‬וסיים‪" :‬רק הקב"ה יציל אותך‬
‫כשלוש שנים‪ ,‬בשנת ה'תשי"ט (‪ ,)1959‬העתיק את‬
‫מזה"‪ .‬וכך היה‪ ,‬שתיכף לאחר הלידה חלתה זמן רב‬
‫מושבו למבשרת ציון (הסמוכה לירושלים)‪ .‬רבים‬
‫עד שהתרפאה בחסדי ה'‪ .‬כמו כן אשה אחרת סיפרה‬
‫שיחרו לפתחו מדי יום כדי לבקש את ברכתו‪,‬‬
‫שאמר לה בצעירותה שבסוף ימיה תסבול חולאים‪.‬‬
‫שלא הייתה שבה ריקם ואכן נושעו‪ .‬היה מייעץ‬
‫וכך הוא שכיום ה' ירחם אומנם זכתה לאריכות‬
‫באמצעות ספרי סגולות והיה אומר את סיבת‬
‫ימים ושנים‪ ,‬אבל חולה ב"מ לעיתים תכופות‪ .‬לאשה‬
‫מחלתם ומה חליפתם‪.‬‬
‫(הבעל שם טוב‬
‫אחרת שפנתה אל הצדיק בשל העובדה‪ ,‬שלא זכתה‬
‫הבורא‬
‫לעבודת‬
‫ולילותיו‬
‫הקדיש את כל ימיו‬
‫הקדוש)‬
‫שנים רבות לפרי בטן אמר‪ ,‬שבקרוב תלד בן ואחריו‬
‫יתברך‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬מידת החסד‬
‫עוד ג' בנים זה אחר זה‪ ,‬ולאחר מכן בת ומדברי‬
‫והצדקה היתה טבועה בדמו של רבינו‪ .‬ביתו היה‬
‫הצדיק לא נפל מאומה‪ ,‬וכך היה‪.‬‬
‫בית הכנסת אורחים‪ ,‬בחו"ל ובארץ הקודש‪ ,‬היו‬
‫בעירו איליג שבמרוקו היה נוהג להתחיל תפילת‬
‫אף מספר עניים הסמוכים על שולחנו מידי שבת‬
‫וחג באופן קבוע‪ .‬בהיותו במרוקו היה דואג לד' מינים עבור כל בני מנחה ב'פתח אליהו' בקול רם‪ ,‬קול חוצב להבות‪ ,‬לכבוד ה'‪.‬‬
‫עירו והיה מחלק לכל משפחה כמספר הנפשות חינם אין כסף‪ .‬ומספרים כשהיה מתחיל 'פתח אליהו' – היו שומעים את קולו עד‬
‫מעשה החסד שלו היו מופלאים‪ .‬היה מכניס אורחים גדול‪ .‬נזהר ה'מלאח' (השכונה) השניה‪ ,‬והיו יודעים שהתחילה תפילת מנחה‪.‬‬
‫מאוד מלשון הרע ולא דיבר רע על שום אדם‪ .‬התבקש לבית‪-‬עולמו בשנותיו האחרונות עבר להתגורר אצל בנו ר' שלמה הי"ו בשכונת‬
‫ביום שישי ערב שבת‪ ,‬י"ב אדר ב' ה'תשל"ג (‪ .)1973‬חי כ‪ 85-‬שנים‪ .‬קטמון בעיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬ובשנים אלו סבל ייסורים וקיבלם‬
‫באהבה והיה אומר תמיד "טוב שיש לי ייסורים בעולם הזה כך‬
‫ציונו בהר המנוחות שבירושלים‪.‬‬
‫אביו‪ :‬החסיד ר' שלמה (היה מתענה תענית הפסקה בת שישה אלך נקי לעולם הבא"‪ .‬כשבועיים לפני פטירתו אמר לכלתו פריחא‬
‫ימים רצופים פעמיים בשנה‪ .‬בנוסף עסק בגמילות חסד של אמת תחי' (לבית סבאג) שתכין סעודה של דגים וביצים‪ .‬וכששאלה אותו‬
‫בשם 'חברת רשב"י)‪ .‬אמו‪ :‬מרת טאנא (אחות הרה"ק רבי מכלוף למה? אמר לה‪" :‬את לא רואה את רשב"י ורבי מאיר בעל הנס?!"‬
‫אלחרר)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חנינא (בת דודו של הרה"ק רבי מכלוף וכן הזכיר עוד שמות של צדיקים‪( .‬מנהג מיוחד היה לרבינו‪ ,‬להתחיל‬
‫אלחרר)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' יעיש עקיבא‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' שלמה‪ ,‬ר' מכלוף (נפטר ולסיים את כל ספר הזוהר מתחילת חג הפסח ועד יום ל"ג בעומר‪,‬‬
‫בגיל כ"ו‪ ,‬היה גאון בתורה ודרשן עצום – נקרא ע"ש סבו הגדול ר' וביום ל"ג בעומר היה עורך בביתו סעודה גדולה בשירים ותשבחות‬
‫מכלוף אלחרר זיע"א‪ .‬מסופר כי לפני לידתו בה הצדיק רבי מכלוף לכבוד הילולת רשב"י זיע"א‪ ,‬לסעודה זו הזמין קהל רב ואכן זכה‬
‫לבתו מרת חנינא בחלום ואמר לה‪' :‬התינוק שיוולד לך הוא גלגול שרשב"י הקדוש בא אליו‪ .‬ומכאן ניתן לראות מגדולתו של רבינו‬
‫שלי בעוה"ז לזמן קצר')‪ .‬לצדיק ואשתו נולדו עוד ג' פעמים תאומים שהכיר צורת הצדיקים והם באו ללוותו)‪.‬‬
‫ובתוך הסעודה קרא רבנו את המגילה ולאח"כ ניטל ממנו כח‬
‫שנפטרו בילדותם ממחלת החצבת‪.‬‬
‫בעל חסד עצום בגופו ובממונו‪ ,‬היה מרבה לשלוח תרומות לישיבות הדיבור והיה שוכב במיטה בין חיים למוות‪ .‬יומיים לפני פטירתו‬
‫שונות‪ .‬בזקנותו נכנס אליו אברך צעיר לאסוף את קופת הצדקה בא לכלתו בחלום ואמר לה‪' :‬עוד יומיים יקרה משהו בבית'‪ .‬והיא‬
‫שבביתו‪ ,‬ותוך כדי שיחה סיפר האברך‪ ,‬כי הוא התאלמן מאשתו הבינה‪ ,‬שרצה לומר לה שתשגיח עליו‪ ,‬שלא יפטר בלי שיקראו‬
‫ל"ע שנפטרה צעירה בדמי ימיה‪ .‬אז הרב כאב את כאבו‪ ,‬ומיד עליו קריאת‪-‬שמע‪ .‬ואכן אחרי יומיים ראתה שקיצו קרב וקראה‬
‫אמר לו‪" :‬אני מכיר אשה טובה בשבילך!"‪ .‬ותיכף ומיד נסע הרב לשכנים‪ ,‬ואמרו עליו קריאת‪-‬שמע ומיד התבקש לבית‪-‬עולמו‪.‬‬
‫"כל העוסק‬
‫בסיפורי צדיקים‬
‫כאילו עוסק‬
‫במעשי מרכבה"‬
‫יום שבת ‪-‬ט' אדר‬
‫יום ראשון ‪-‬י' אדר‬
‫יום שני‪-‬י"א אדר‬
‫יום שלישי ‪-‬י"ב אדר‬
‫יום רביעי ‪-‬י"ג אדר‬
‫יום חמישי ‪-‬י"ד אדר‬
‫יום השישי ‪-‬ט"ו אדר‬
‫ ר' דוד גניש ממקובלי‬‫לוב‪.‬‬
‫ ר' יעקב דוויק הכהן‬‫מחו"ר פורת יוסף‪.‬‬
‫ ר' יצחק בן וואליד‬‫מח"ס 'ויאמר יצחק'‪.‬‬
‫‪ -‬ר' יהודה החסיד‪.‬‬
‫ ר' דוד שמואל‬‫אלקלעי מחכמי בית אל‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫ ר' יחיא אדהאן נכד ר'‬‫יעקב אביחצירא מח"ס‬
‫'אני לדוד'‪.‬‬
‫ ר' גרשון אשכנזי‬‫(עבודת הגרשוני)‪.‬‬
‫ ר' חיים יוסף דוד‬‫אזולאי החיד"א‪.‬‬
‫ ר' משה פרדו‪.‬‬‫ ר' אברהם‬‫מסוכטשוב‪.‬‬
‫ ר' אברהם‬‫אבוחצירא‪.‬‬
‫ ר' יצחק צרור מחבר‬‫פירוש צרור המור לספר‬
‫קול יעקב‪.‬‬
‫ ר' שלמה הררי מחכמי‬‫ורבני דמשק‪.‬‬
‫ ר' אברהם ב"ר גרשון‬‫אשכנזי‪.‬‬
‫ ר' מסעוד חתשואל‬‫ראב"ד טבריה חיפה‪.‬‬
‫ ר' משה פיינשטיין‬‫מח"ס 'אגרות משה'‪.‬‬
‫ הקדוש ר' ישראל‬‫שלום‪.‬‬
‫ ר' שמואל שטראשון‬‫(הרש"ש)‪.‬‬
‫ ר' סעדיה אבן דנאן‪.‬‬‫ ר' שם טוב בן ר'‬‫יצחק בן וואליד‪.‬‬
‫‪ -‬ר' יעקב כהנא‪.‬‬
‫ ר' דוד ברדע מחכמי‬‫תונס‪.‬‬
‫ ר' יצחק ב"ר משה‬‫אבואלעפיא רבה של‬
‫דמשק מח"ס 'פני יצחק'‪.‬‬
‫ ר' צבי הירש (קב‬‫הישר)‪.‬‬
‫ציון רבי בנאה האמורא‬
‫ציון רבי שלמה אלקבץ‬
‫ציון האמהות‬
‫ציון רבי עקיבא‬
‫ציון רבי משה קורדובירו‬
‫ציון רבי שמעון בר יוחאי‬
‫ציון רבי יוסף קארו‬
‫ציון רבי יוסי הגלילי‬
‫ציון אביי‬
‫ציון בניהו בן יהוידע‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫וַאֲ נ ְַחנּו ֹלא נֵדַ ע מַ ה ַּנע ֲֶׂשה‪ּ .‬כִ י עָ לֶ יָך עֵ ינֵינּו‪ :‬זְ כ ֹר רַ חֲ מֶ יָך ה' וַחֲ סָ דֶ יָך‪ּ .‬כִ י מֵ עו ֹלָ ם הֵ ּ ָמה‪:‬‬
‫הַ ּ ַמלְ אָ ְך הַ ּג ֹאֵ ל א ִֹתי ִמּכָ ל רָ ע יְ בָ רֵ ְך אֶ ת הַ ּנְ עָ רִ ים‪ .‬וְ יִ ּקָ רֵ א בָ הֶ ם ְׁש ִמי וְ ֵׁשם אֲ בו ֹתַ י ַאבְ רָ הָ ם וְ יִ ְצחָ ק‪.‬‬
‫וְ יִ דְ ּגּו לָ ר ֹב ּבְ קֶ רֶ ב הָ ָארֶ ץ‪:‬‬
‫אֵ ין עֲרו ְֹך לְ ָך ה' אֱ לקֵ ינּו ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּזֶה‪ .‬וְ אֵ ין זּולָ ְתָך מַ לְ ּ ֵכנּו לְ חַ ּיֵי הָ עולָ ם הַ ּ ָבא‪ .‬אֶ פֶ ס ּבִ לְ ְּתָך ּגו ֹאֲ לֵ נּו‬
‫לִ ימו ֹת הַ ּ ָמ ִ ׁשיחַ ‪ .‬וְ אֵ ין ּדו ֹמֶ ה ּלְ ָך מו ִֹׁשיעֵ נּו לִ ְת ִחּיַת הַ ּמֵ ִתים‪:‬‬
‫לּוֹלתיִ ְך לֶ כְ ּתֵ ְך ַאחֲ רַ י ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ּבְ אֶ רֶ ץ ֹלא זְ רּועָ ה‪:‬‬
‫ָּ‬
‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה' זָכַ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד נְ עּורַ יִ ְך ַאהֲ בַ ת ּכְ‬
‫ל‪-‬בנֶיהָ ‪ּ ,‬כִ י אֵ ינֶּנּו‪.‬‬
‫קו ֹל ּבְ רָ מָ ה נִ ְ ׁשמָ ע נְ ִהי ּבְ כִ י תַ ְמרּורִ ים רָ חֵ ל‪ְ ,‬מבַ ּ ָכה עַ ל‪ּ-‬בָ נֶיהָ ; מֵ אֲ נָה לְ ִה ּ ָנחֵ ם עַ ּ ָ‬
‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה'‪ִ ,‬מנְ עִ י קו ֹלֵ ְך ִמּבֶ כִ י‪ ,‬וְ עֵ ינַיִ ְך‪ִ ,‬מּדִ ְמעָ ה‪ּ :‬כִ י יֵׁש ָׂשכָ ר לִ פְ ע ּ ָֻלתֵ ְך נְ אֻ ם ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו מֵ אֶ רֶ ץ אוֹיֵב‪.‬‬
‫ֵׁש‪-‬ת ְקוָה לְ ַאחֲ רִ יתֵ ְך‪ ,‬נְ אֻ ם‪-‬ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו בָ נִ ים‪ ,‬לִ גְ בּולָ ם‪:‬‬
‫וְ י ִּ‬
‫יקים או ֹר נָעִ ים‪:‬‬
‫ּכְ ֶשהַ ּנְ ָשמָ ה ְמ ִאירָ ה‪ ,‬גַם ָשמַ יִ ם עו ֹטֵ י עֲרָ פֶ ל ְמפִ ִ‬
‫נֵר לְ רַ גְ לִ י דְ בָ רֶ ָך‪ ,‬וְ או ֹר‪ ,‬לִ נְ ִתיבָ ִתי‪ .‬נִ ְ ׁש ּ ַבעְ ִּתי וָאֲ קַ ּיֵמָ ה לִ ְ ׁשמ ֹר‪ִ ,‬מ ְ ׁשּפְ טֵ י ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬
‫ִׁש ְפכִ י כַ ּ ַמיִ ם לִ ּבֵ ְך‪ ,‬נ ֹכַ ח ּפְ נֵי ה'‪:‬‬
‫ְּת ִפּלָ ה‪ ,‬לְ עָ נִ י כִ י ַי ֲעט ֹף וְ לִ פְ נֵי ה'‪ ,‬יִ ְׁשּפ ְֹך ִׂשיחו ֹ‪ .‬ה'‪ִׁ ,‬ש ְמעָ ה ְתפִ ּ ָל ִתי‪ ,‬וְ ַׁשוְ עָ ִתי‪ ,‬אֵ לֶ יָך תָ בו ֹא‪.‬‬
‫ַאל ּתַ ְסּתֵ ר ּ ָפנֶיָך‪ִ ,‬מּמֶ ּנִ י ּבְ יו ֹם צַ ר לִ י‪:‬‬
‫ְּתהֵ א הַ ָּׁשעָ ה הַ ז ֹאת ְׁשעַ ת רַ חֲ ִמים וְ עֵ ת רָ צו ֹן ִמּלְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫ַאתה עִ ּ ָמדִ י‪:‬‬
‫ּ ַגם ִּכי אֵ לֵ ְך ְּבגֵיא צַ לְ מָ וֶת ֹלא ִאירָ א רָ ע ִּכי ּ ָ‬
‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל ִצּיו ֹן ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ בו ֹדֶ ָך‪,‬‬
‫רַ חֶ ם נָא ה' אֱ ֹלקֵ ינּו עַ ל יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל יְ ָ‬
‫וְ עַ ל מַ לְ כּות ּבֵ ית ּ ָדוִ ד ְמ ִ ׁשיחֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל הַ ּ ַביִ ת הַ ּגָדו ֹל וְ הַ ּקָ דו ֹׁש‪:‬‬
‫ַאחֵ ינּו ּ ָכל ּבֵ ית יִ שרָ אֵ ל‪ .‬הַ ּנְ תּונִ ים ּ ַבצָ רָ ה ּובַ ִ ׁשבְ יָה‪ .‬הָ עו ְֹמדִ ים ּבֵ ין ּ ַבּיָם ּובֵ ין ּ ַב ּ ַיּבָ ָׁשה‪ .‬הַ ּ ָמקו ֹם יְ רַ חֵ ם‬
‫עֲלֵ יהֶ ם וְ יו ִֹציאֵ ם ִמּצָ רָ ה לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬ומֵ אֲ פֵ לָ ה לְ או ֹרָ ה‪ִ .‬‬
‫ָאש ׂים לְ קַ רְ נֵי הו ֹדו ֹ‪ּ .‬ולְ נֵר ּתָ ִמיד אֶ ּקַ ח לִ י אֶ ת‬
‫ּומ ִּׁשעְ ּבּוד לִ גְ אֻ ּ ָלה‪ .‬הַ ְׁשּתָ א ּבַ ֲעגָלָ א ּובִ זְ מַ ן קָ רִ יב‪ּ :‬בִ לְ בָ בִ י ִמ ְש ּ ָכן אֶ בְ נֶה לַ הֲ דַ ר ּכְ בו ֹדו ֹ‪ּ .‬ובַ ִּמ ְש ּ ָכן ִמזְ ּבֵ חַ ִ‬
‫ַאקרִ יב לו ֹ אֶ ת נַפְ ִשי הַ ְּי ִחידָ ה‪:‬‬
‫אֵ ש הָ עֲקֵ דָ ה‪ּ ,‬ולְ קָ רְ ּבָ ן ְ‬
‫לעילוי נשמת‬
‫רפאל בן‬
‫אברהם עמירן‬
‫אליהו ומזל‬
‫בן מלכה‬
‫בת פרחה דיין‬
‫אליהו בן‬
‫סעדה אבגי‬
‫עישה בת‬
‫אסתר‬
‫אבגי‬
‫הראל‬
‫יעיש‬
‫דוד דעי בן‬
‫זויה‬
‫עישה בת‬
‫אסתר אבגי‬
‫תמר ויוחנן‬
‫אסייג‬
‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫מרים בת‬
‫ג'מילה טיירי‬
‫לוי בן פרחה‬
‫אלון‬
‫שלמה בר‬
‫סימי אלון‬
‫שאול בן‬
‫נעימה ואליהו‬
‫אברהם בן‬
‫רחל גולה‬
‫משכן שילה |‬
‫‪11‬‬
‫בות ּו ָבנִ ים‬
‫ָא ֹ‬
‫לַמָּ אוֹר – השמן שהיה יוצא מהטיפות‬
‫הראשונות היה כשר להדלקת המנורה‪,‬‬
‫והשמן השני היוצא מטחינת הריחיים לא‬
‫היה כשר למנורה אבל היה כשר למנחות‬
‫(שמן שהיו מקריבים עם הקרבנות)‪.‬‬
‫ְל ָפ ָר ַׁשת ְּת ַ‬
‫צ ֶ ּוה‬
‫ַּת‬
‫ה‬
‫ר ָׁש‬
‫ְמ ִצית ִס ּפ ּור ַה ּ ָפ ָ‬
‫הציורים מתוך ”בינת המקראות”‬
‫את המנורה שהייתה מונחת במשכן בין‬
‫הפתח לפרוכת בצד דרום‪ ,‬היו מדליקים‬
‫בכל לילה‪ ,‬והיו שמים כמות של שמן‬
‫שתספיק עד הבוקר‪.‬‬
‫הדלקת המנורה הייתה נעשית ע"י‬
‫הכוהנים‪.‬‬
‫שבת שלום לכל הילדים החמודים!‬
‫משה רבינו המנהיג שמסר נפשו על בני‬
‫ישראל‬
‫מפרשת שמות ועד סוף התורה‪ ,‬שמו של‬
‫משה רבינו מוזכר בכל פרשיות התורה‬
‫פעמים רבות‪ ,‬חוץ מפרשה אחת והיא פרשת‬
‫תצווה‪.‬‬
‫משה רבינו אהב את בני ישראל מאוד‪ ,‬עד‬
‫כדי כך שהיה מוכן ששמו לא יוזכר בכל‬
‫התורה‪ ,‬כדי להצילם מעונשם על חטא‬
‫העגל‪.‬‬
‫שימו לב‪ ,‬שהפסוק שאולי מתאר יותר מכל‬
‫את אהבתו הגדולה של משה רבינו לבני‬
‫ישראל נמצא בספר שמות פרק ל"ב פסוק‬
‫ל"ב‪" :‬וְ עַ ָּתה ִאם ִת ָּשא חַ ָּטאתָּ ם וְ ִאם ַאיִ ן‬
‫ְמחֵ נִ י נָּא ִמ ִס ְפ ְרָך אֲ ֶׁשר כָּתָּ בְ ָּת"‪ .‬הקב"ה‬
‫קיבל את בקשתו של משה ולא העניש את‬
‫בני ישראל כאשר חשב‪ ,‬אבל בגלל שמילים‬
‫אלו יצאו מפי משה‪ ,‬שמו לא הוזכר‬
‫בפרשתנו‪.‬‬
‫הדלקת המנורה‬
‫בפרשה הקודמת למדנו על המשכן וכליו‬
‫ובפרשתנו נלמד על הדלקת המנורה‪ ,‬בגדי‬
‫הכוהנים וכן על פריטים נוספים שהיו‬
‫במשכן‪ .‬הקב"ה מצווה את משה להדליק‬
‫את המנורה מ ֶׁשמֶׁ ן ַזיִ ת זָ ְך כ ִָתית לַמָ אוֹר‪.‬‬
‫זְָּך – שמן נקי ללא שמרים‪ ,‬היו לוקחים את‬
‫הזיתים שנמצאים בראש הזית וחשופים‬
‫לשמש‪ ,‬כך שהזיתים האלו היו בשלים‬
‫והשמן שהיה יוצא מהם היה נקי יותר‪.‬‬
‫כ ִָּתית – כותשים במכתשת ולא טוחנים‬
‫בריחיים‪ ,‬ואחרי שהטיפה הראשונה הייתה‬
‫יוצאת היו מחזירים את הזיתים לטחינה‬
‫בריחיים‪.‬‬
‫אֲ בָ ְרכָ ה אֶ ת יְ ָי ְּבכָ ל עֵ ת ּ ָת ִמיד ְּת ִה ּ ָלתו ֹ‬
‫ֹלהים‬
‫ְּבפִ י סו ֹף ּ ָדבָ ר הַ ּכ ֹל נִ ְ ׁשמָ ע אֶ ת הָ אֱ ִ‬
‫יְ רָ א וְ אֶ ת ִמ ְצו ֹתָ יו ְ ׁשמו ֹר ִּכי זֶה ּ ָכל‬
‫הָ ָאדָ ם ְּת ִה ּ ַלת יְ ָי יְ דַ ּ ֶבר ִּפי וִ יבָ רֵ ְך ּ ָכל‬
‫ּ ָב ָש ׂר ֵ ׁשם קָ ְדׁשו ֹ לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד וַאֲ נ ְַחנּו‬
‫נְ בָ רֵ ְך יָּה מֵ עַ ּ ָתה וְ עַ ד‪-‬עו ֹלָ ם הַ לְ לּויָּה‬
‫וַיְ דַ ּ ֵבר אֵ לַ י זֶה הַ שֻּ ׁ לְ חָ ן אֲ ֶ ׁשר לִ פְ נֵי יְ יָ‪.‬‬
‫אם מברכים בזימון המברך אומר‪:‬‬
‫יׁשא‪:‬‬
‫הַ ב לָ ן וְ נִ בְ ִריְך לְ מַ לְ ּכָ א ִעּלָ ָאה קַ ִּד ָ‬
‫המסובים עונים‪ָׁ :‬שמַ יִ ם‪:‬‬
‫המברך אומר‪ִּ :‬ב ְרׁשּות מַ לְ ּכָ א ִעּלָ ָאה‬
‫ּוב ְרׁשּות ַׁשּבָ ת‬
‫יׁשא‪( ,‬בשבת ‪ִ -‬‬
‫קַ ִּד ָ‬
‫ּוב ְרׁשּות מו ֹרַ י וְ רַ ּבו ֹתַ י‬
‫מַ לְ ְּכתָ א) ִ‬
‫ׁשּותכֶ ם נְ בָ רֵ ך (בעשרה‪ :‬אֱ ֹלהֵ ינּו)‬
‫ּוב ְר ְ‬
‫ִ‬
‫ֶׁשָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשלו ֹ‪:‬‬
‫המסובים עונים‪ּ :‬בָ רּוְך (בעשרה‪:‬‬
‫ּובטּובו ֹ‬
‫אֱ ֹלהֵ ינּו) ֶׁשָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשלו ֹ ְ‬
‫חָ יִ ינּו‪:‬‬
‫המזמן‪ָ ּ :‬ברּוְך (אֱ ֹלהֵ ינּו) ֶ ׁשָאכַ לְ נּו‬
‫ּובטּובו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל ּ ָת ִמיד חָ יִ ינּו‪.‬‬
‫ִמ ּ ֶ ׁשּלו ֹ ְ‬
‫בגדי כהונה‬
‫הקב"ה מצווה את משה‪ ,‬שימנה את אהרן‬
‫ובניו לכוהנים שישרתו במשכן‪.‬‬
‫כיאה לתפקיד רם ונישא‪ ,‬לכוהנים היו‬
‫בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת‪.‬‬
‫מי הכין את הבגדים? הקב"ה מצווה את‬
‫משה שהוא בעצמו ידבר עם אנשים "חכמי‬
‫לב" – שהקב"ה מילא אותם רוח חכמה‪,‬‬
‫וביכולתם להכין את הבגדים בכוונה‬
‫ובקדושה‪.‬‬
‫כמה בגדים היו ומהם? ‪ 8‬בגדים‪ 4 ,‬לכהן‬
‫הדיוט‪ :‬כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬אבנט ומגבעת ו‪4-‬‬
‫נוספים לכהן הגדול‪ :‬אפוד‪ ,‬מעיל‪ ,‬ציץ‬
‫וחושן (הכהן הגדול חבש מצנפת לעומת כהן‬
‫הדיוט שחבש מגבעת‪ ,‬בהמשך נראה מה‬
‫ההבדל)‪.‬‬
‫ישנם פרטים רבים ודעות שונות בנוגע לבגדי‬
‫הכהונה‪ ,‬ואי אפשר להקיף את הכל בפינה‬
‫שלנו‪ .‬בעז"ה בקרוב מאוד יבנה בית‬
‫המקדש ברחמים‪ ,‬ונוכל כולנו לראות את‬
‫הכוהנים בבגדיהם המפוארים‪.‬‬
‫האפוד‬
‫ממה היה עשוי האפוד? "זָּהָּ ב ְת ֵכלֶׁת‬
‫ַארגָּמָּ ן תוֹלַעַ ת ָּשנִ י וְ ֵשש מָּ ְשזָּר"‪ .‬כיצד?‬
‫וְ ְ‬
‫הכינו מהזהב חוט וטוו חוט זהב אחד עם‬
‫שישה חוטים של צמר הצבוע בתכלת‪ ,‬וחוט‬
‫זהב עם שישה חוטים של צמר צבוע‬
‫בארגמן‪ ,‬וכן עם חוטי ארגמן ושש (פשתן‬
‫לבן) ואת כל החוטים האלו‪ ,‬סה"כ ‪88‬‬
‫חוטים‪ ,‬היו טווים ביחד לחוט אחד עבה‬
‫שממנו הכינו את האפוד‪.‬‬
‫צורת האפוד – האפוד היה עשוי כמין סינר‬
‫שהיה הכהן חוגר מאחוריו מעל מתניו‪ ,‬והיה‬
‫מקיף ומגיע עד החלק הקדמי של גופו‪.‬‬
‫חשב האפוד – שתי רצועות שהיו מחוברות‬
‫לאפוד והכהן היה קושרן מלפניו‪.‬‬
‫כתפות האפוד ‪ -‬לאפוד היו שתי כתפיות‬
‫שהיו עולות מאחוריו על כתפיו ויורדות עד‬
‫לגובה החזה‪.‬‬
‫אבני שוהם ‪ -‬בראש כל כתפיה הייתה אבן‬
‫שוהם עם שישה משמות שבטי ישראל‬
‫שנכתבו לפי סדר לידתם‪.‬‬
‫על האבן האחת‪" :‬ראובן‪ ,‬שמעון‪ ,‬לוי‪,‬‬
‫יהודה‪ ,‬דן ונפתלי"‪ ,‬ועל השנייה‪" :‬גד‪ ,‬אשר‪,‬‬
‫יששכר‪ ,‬זבולון‪ ,‬יוסף ובנימין"‪.‬‬
‫שמות השבטים היו חרוטים באבנים‪ ,‬ואת‬
‫אבני השוהם שיקעו בשתי משבצות‬
‫(תבניות) זהב והזהב היה מקיף את האבנים‬
‫כמסגרת‪.‬‬
‫האבנים חוברו לכתפות האפוד לזיכרון לפני‬
‫ה'‪.‬‬
‫חכמי הלב ייקחו "אֶׁ ת הַ זָּהָּ ב וְ אֶׁ ת הַ ְת ֵכלֶׁת‬
‫ַארגָּמָּ ן וְ אֶׁ ת תוֹלַעַ ת הַ ָּשנִ י וְ אֶׁ ת הַ ֵשש"‬
‫וְ אֶׁ ת הָּ ְ‬
‫ומהם יכינו את בגדי הכהונה‪.‬‬
‫ַאתה יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו‬
‫ָּ‬
‫ּ ָברּוְך‬
‫מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם הָ אֵ ל הַ ּ ָזן‬
‫או ֹתָ נּו וְ אֶ ת הָ עו ֹלָ ם ֻּכּלו ֹ‬
‫ְּבטּובו ֹ ְּבחֵ ן ְּבחֶ סֶ ד ְּברֶ וַח‬
‫ּוברַ חֲ ִמים רַ ִּבים נ ֹתֵ ן‬
‫ְ‬
‫ּובְ‬
‫ל‪-‬ב ָש ׂר ִּכי לְ עו ֹלָ ם‬
‫לֶ חֶ ם לְ כָ ּ ָ‬
‫ּובטּובו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל‬
‫ְ‬
‫חַ ְסּדו ֹ‬
‫ּ ָת ִמיד ֹלא חָ סַ ר לָ נּו וְ ַאל‬
‫י ְֶחסַ ר לָ נּו מָ זו ֹן ּ ָת ִמיד‬
‫לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד ִּכי הּוא אֵ ל‬
‫ּומפַ ְרנֵס לַ ּכ ֹל וְ ֻׁשלְ חָ נו ֹ‬
‫זָן ְ‬
‫עָ רּוְך לַ ּכ ֹל וְ ִה ְת ִקין ִמ ְחיָה‬
‫ְּב ִרּיו ֹתָ יו‬
‫ּומָ זו ֹן לְ כָ ל‬
‫ּובר ֹב‬
‫אֲ ֶ ׁשר ּ ָברָ א ְברַ חֲ מָ יו ְ‬
‫חֲ סָ דָ יו ּ ָכָאמּור ּפו ֹתֵ חַ‬
‫אֶ ת‪-‬יָדֶ ָך ּומַ ְש ִּׂביעַ לְ כָ ל‪-‬חַ י‬
‫ַאתה יְ ָי הַ ּ ָזן‬
‫רָ צו ֹן‪ָ ּ ,‬ברּוְך ּ ָ‬
‫אֶ ת הַ ּכ ֹל‪.‬‬
‫וְ עַ ל הַ ּכ ֹל יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו אֲ נ ְַחנּו‬
‫ּומבָ ְרְר ִכים אֶ ת ְ ׁשמָ ְך‬
‫מו ִֹדים לָ ְך ְ‬
‫ּ ָכָאמּור וְ ָאכַ לְ ּ ָת וְ ָש ׂבָ עְ ּ ָת ּובֵ רַ ְכ ּ ָת‬
‫אֶ ת יְ ָי אֱ ֹלהֶ יָך עַ ל‪-‬הָ ָארֶ ץ הַ ּט ֹבָ ה‬
‫ַאתה יְ ָי עַ ל‬
‫אֲ ֶ ׁשר נָתַ ן‪-‬לָ ְך ּ ָברּוְך ּ ָ‬
‫הָ ָארֶ ץ וְ עַ ל הַ ּ ָמזו ֹן‪.‬‬
‫שמות השבטים נכתבו לפי הסדר שנולדו‬
‫מאימותיהם‪ ,‬תחילה הבנים של לאה ואח"כ‬
‫בני בלהה וזלפה ובני רחל‪.‬‬
‫חיבור החושן לאפוד‬
‫החושן היה מחובר לאפוד בצורה הבאה‪:‬‬
‫מלמעלה‪ -‬בשתי פינות החושן העליונות היו‬
‫שרשראות (כמו חבלים) מזהב שנקשרו‬
‫בטבעות זהב אל כתפות האפוד מקדימה‪.‬‬
‫מלמטה‪ -‬בשתי פינות החושן התחתונות היו‬
‫שני פתילי תכלת הקשורים מפינות החושן‬
‫לטבעות שהיו בכתפות האפוד‪ ,‬במקום‬
‫שהכתפות היו מחוברות לאפוד מאחור‪.‬‬
‫אורים ותומים‬
‫בתוך כפלי החושן (כמו שלמדנו הבד שעליו‬
‫הונחו האבנים היה מכופל) שמו את‬
‫"האורים והתומים" ‪ -‬שם השם המפורש‪.‬‬
‫וכשהיו בני ישראל רוצים לדעת מה לעשות‬
‫(למשל האם לצאת למלחמה או לא) היו‬
‫אותיות החושן מאירות ומגלות את‬
‫התשובה‪.‬‬
‫החושן‬
‫החושן היה עשוי מאותם החוטים שמהם‬
‫עשו את האפוד‪.‬‬
‫מידות החושן – חצי אמה (זרת) על אמה‪,‬‬
‫ואת האמה היו מכפלים כמין כיס כך‬
‫שהחושן היה ריבוע‪ ,‬חצי אמה על חצי אמה‪.‬‬
‫נו ֹדֶ ה ְּלָך יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו עַ ל‬
‫ֶ ׁש ִהנְ חַ לְ ּ ָת לַ אֲ בו ֹתֵ ינּו אֶ רֶ ץ‬
‫ּורחָ בָ ה ְּב ִרית‬
‫חֶ ְמ ּ ָדה טו ֹבָ ה ְ‬
‫וְ תו ֹרָ ה חַ ִּיים ּומָ זו ֹן עַ ל‬
‫ֶ ׁשהו ֹצֵ אתָ נּו מֵ אֶ רֶ ץ ִמ ְצרַ יִ ם‬
‫ּופְ ִדיתָ נּו ִמ ּ ֵבית עֲבָ ִדים וְ עַ ל‬
‫יתָך ֶ ׁשחָ תַ ְמ ּ ָת ִּב ְב ָש ׂרֵ נּו וְ עַ ל‬
‫ְּב ִר ְ‬
‫ּתו ֹרָ ְתָך ֶ ׁש ִּל ּ ַמ ְד ּ ָתנּו וְ עַ ל חֻ ּ ֵקי‬
‫ְרצוֹנְָך ֶ ׁשהו ֹדַ עְ ּ ָתנּו וְ עַ ל חַ ִּיים‬
‫ּומפַ ְרנֵס‬
‫ְ‬
‫ַאתה זָן‬
‫ּומָ זו ֹן ָ ׁש ּ ָ‬
‫או ֹתָ נּו‪.‬‬
‫על החושן נארגו משבצות זהב שבתוכן‬
‫הניחו את אבני החושן שנקראו גם "אבני‬
‫המילואים" (האבנים היו ממלאות את‬
‫משבצות הזהב)‪.‬‬
‫בחושן היו ‪ 28‬אבנים כנגד ‪ 28‬שבטי ישראל‪.‬‬
‫שמות השבטים היו כתובים בחריטה ע"ג‬
‫האבנים בלי שנחסרו האבנים‪ .‬כיצד? משה‬
‫רבינו לקח תולעת שמיר וסימן את שמות‬
‫השבטים על האבנים‪ ,‬ובכל מקום שתולעת‬
‫השמיר הונחה הייתה הצורה משוקעת‬
‫באבנים‪.‬‬
‫ואלה שמות האבנים‪" :‬אֹדֶׁ ם ִפ ְטדָּ ה ּובָּ ֶׁר ֶׁקת‬
‫הַ טּור הָּ אֶׁ חָּ ד‪ :‬וְ הַ טּור הַ ֵשנִ י נֹפֶׁ ְך ַס ִפיר‬
‫ישי ל ֶֶׁׁשם ְשבוֹ‬
‫וְ יָּהֲ ֹלם‪ :‬וְ הַ טּור הַ ְשלִ ִ‬
‫ַאחלָּמָּ ה‪ :‬וְ הַ טּור הָּ ְרבִ יעִ י ַת ְר ִשיש וְ שֹהַ ם‬
‫וְ ְ‬
‫וְ י ְָּשפֵ ה"‪.‬‬
‫המעיל‬
‫המעיל היה עשוי כולו מצמר הצבוע בתכלת‪,‬‬
‫ועליו היה הכהן הגדול לובש את האפוד‬
‫ואת החושן‪.‬‬
‫פתח הצוואר של המעיל היה מכופל ע"י‬
‫אריגה מיוחדת כדי שלא יקרע‪.‬‬
‫רַ חֵ ם יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו עָ לֵ ינּו וְ עַ ל‬
‫רּושלַ יִ ם‬
‫יִ ְש ׂרָ אֵ ל עַ ּ ָמְך וְ עַ ל יְ ָ ׁ‬
‫עִ ירָ ְך וְ עַ ל הַ ר ִצּיו ֹן ִמ ְ ׁש ּ ַכן‬
‫ְּכבו ֹדָ ְך וְ עַ ל הֵ יכָ לָ ְך וְ עַ ל‬
‫ְמעוֹנְָך וְ עַ ל ְּד ִבירָ ְך וְ עַ ל הַ ּ ַביִ ת‬
‫הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ֶ ׁש ִּנ ְקרָ א‬
‫ָאבינּו ְרעֵ נּו זּונֵנּו‬
‫ִ ׁש ְמָך עָ לָ יו ִ‬
‫ּ ַפ ְרנְ סֵ נּו ּ ַכלְ ְּכלֵ נּו הַ ְרוִ יחֵ נּו‬
‫הַ רְ וַח לָ נּו ְמהֵ רָ ה ִמ ּ ָכל‪-‬‬
‫צָ רו ֹתֵ ינּו וְ נָא ַאל ּ ַת ְצ ִריכֵ נּו‬
‫יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו לִ ידֵ י מַ ְּתנו ֹת ּ ָב ָש ׂר‬
‫וָדָ ם וְ ֹלא לִ ידֵ י הַ לְ וָָאתָ ם‬
‫אֶ ּ ָלא לְ י ְָדָך הַ ְּמלֵ ָאה וְ הָ ְרחָ בָ ה‬
‫ֲשירָ ה וְ הַ ְּפתּוחָ ה יְ ִהי רָ צו ֹן‬
‫הָ ע ִ ׁ‬
‫ֶ ׁשֹלּ א נֵבו ֹׁש ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּ ֶזה וְ ֹלא‬
‫נִ ּ ָכלֵ ם לְ עו ֹלָ ם הַ ּ ָבא ּומַ לְ כּות‬
‫ּ ֵבית ּ ָדוִ ד ְמ ִ ׁשיחָ ְך ּ ַתחֲ זִ ירֶ ּ ָנה‬
‫לִ ְמקו ֹמָ ּה ִּב ְמהֵ רָ ה ְביָמֵ ינּו‪.‬‬
‫בשבת קודש‪ְ :‬רצֵ ה וְ הַ חֲ לִ יצֵ נּו יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו ְּב ִמ ְצו ֹתֶ יָך‬
‫ּוב ִמ ְצוַת יו ֹם הַ ְּ ׁשבִ יעִ י הַ ַ ׁש ּ ָבת הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ קָ דו ֹׂש הַ ּ ֶזה‪.‬‬
‫ְ‬
‫ִּכי יו ֹם ּ ָגדו ֹל וְ קָ דו ֹׁש הּוא ִמ ְּלפָ נֶיָך נִ ְ ׁשּבו ֹת ּבו ֹ וְ נָנּוחַ ּבו ֹ‬
‫וְ נִ ְתעַ ּ ֵנג ּבו ֹ ְּכ ִמ ְצוַת חֻ ּ ֵקי רְ צוֹנְָך וְ ַאל ְּת ִהי צָ רָ ה וְ יָגו ֹן ְּביו ֹם‬
‫ַאתה‬
‫ְמנּוחָ תֵ נּו וְ הַ ְראֵ נּו בְ נֶחָ מַ ת ִצּיו ֹן ִּב ְמהֵ רָ ה בְ יָמֵ ינּו ִּכי ּ ָ‬
‫יתָך‬
‫הּוא ּ ַבעַ ל הַ ּ ֶנחָ מו ֹת וְ גַם ֶ ׁשָאכַ לְ נּו וְ ָ ׁש ִתינּו חָ רְ ּ ַבן ּ ֵב ְ‬
‫הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ֹלא ָ ׁשכַ ְחנּו ַאל ִּת ְ ׁש ּ ָכחֵ נּו לָ נֶצַ ח וְ ַאל‬
‫ָאתה‪.‬‬
‫ִּתזְ נָחֵ נּו לָ עַ ד ִּכי אֵ ל מֶ לֶ ְך ּ ָגדו ֹל וְ קָ דו ֹׁש ּ ָ‬
‫בראש חודש‪ :‬אֱ ֹלהֵ ינּו וֵאֹלהֵ י אֲ בו ֹתֵ ינּו‪ַ ,‬יעֲלֶ ה וְ ָיב ֹא י ִַּגיעַ‬
‫יֵרָ אֶ ה וְ יֵרָ צֶ ה יִ ּ ָ ׁשמַ ע יִ ּ ָפקֵ ד וְ יִ ּ ָזכֵ ר זִ כְ רוֹנֵנּו וְ זִ כְ רו ֹן אֲ בו ֹתֵ ינּו‪,‬‬
‫רּושלַ יִ ם עִ ירָ ְך‪ ,‬וְ זִ כְ רו ֹן מָ ִ ׁשיחַ ּ ֶבן ּ ָדוִ ד עַ ְב ּ ָדְך‪,‬‬
‫זִ ְכרו ֹן יְ ָ ׁ‬
‫וְ זִ ְכרו ֹן ּ ָכל‪-‬עַ ְּמָך ּ ֵבית יִ ְש ׂרָ אֵ ל לְ פָ נֶיָך‪ ,‬לִ פְ לֵ טָ ה לְ טו ֹבָ ה לְ חֵ ן‬
‫לְ חֶ סֶ ד ּולְ רַ חֲ ִמים לְ חַ ִּיים טו ֹבִ ים ּולְ ָ ׁשלו ֹם ְּביו ֹם‪ :‬ר ֹאׁש‬
‫ח ֹדֶ ׁש הַ ּזֶה‪ :‬לְ רַ חֵ ם ּבו ֹ עָ לֵ ינּו ּולְ הו ִֹׁשיעֵ נּו‪ .‬זָכְ רֵ נּו יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו‬
‫ּופ ְקדֵ נּו בו ֹ לִ בְ רָ כָ ה‪ ,‬וְ הו ִ ֹׁשיעֵ נּו בו ֹ לְ חַ ִּיים‬
‫ּבו ֹ לְ טו ֹבָ ה‪ָ ּ ,‬‬
‫טו ִֹבים‪ִּ ,‬ב ְדבַ ר יְ ׁשּועָ ה וְ רַ חֲ ִמים; חּוס וְ חָ ּ ֵננּו‪ ,‬וַחֲ מ ֹל וְ רַ חֵ ם‬
‫עָ לֵ ינּו‪ ,‬וְ הו ִ ֹׁשיעֵ נּו ִּכי אֵ לֶ יָך עֵ ינֵינּו‪ִּ ,‬כי אֵ ל מֶ לֶ ְך חַ ּנּון וְ רַ חּום‬
‫ָאתה‪.‬‬
‫ָּ‬
‫ַאתה יְ ָי‬
‫רּושלַ יִ ם עִ ירָ ְך ִּב ְמהֵ רָ ה בְ יָמֵ ינּו ּ ָברּוְך ּ ָ‬
‫וְ ִתבְ נֶה יְ ָ ׁ‬
‫רּושלָ יִ ם (בלחש ָאמֵ ן)‬
‫ּבוֹנֵה יְ ָ ׁ‬
‫ִּּב ְר ַּכת‬
‫בשולי המעיל ארגו פעמוני זהב ורימונים‬
‫לסירוגין‪ .‬הרימונים היו בצורת עיגול‬
‫עשויים מחוטי צמר הצבועים בתכלת‪,‬‬
‫ארגמן ותולעת שני‪.‬‬
‫הפעמונים היו מצלצלים בזמן שהכהן הגדול‬
‫היה נכנס ויוצא‪.‬‬
‫הכוהנים טבלו במקווה ומשה רבנו הלבישם‬
‫את הבגדים‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬משה רבינו משח (שפך טיפת‬
‫שמן על ראשם) את הכוהנים בני אהרן‬
‫בשמן המשחה‪ ,‬שהיה עשוי משמן זית‬
‫ובשמים (בפרשת כי תישא נלמד על שמן‬
‫מיוחד זה)‪.‬‬
‫במעשה זה הכוהנים מתקדשים והכהונה‬
‫עוברת לבניהם בירושה‪.‬‬
‫מכנסיים‬
‫המכנסיים היו עשויים גם הם מפשתן‪.‬‬
‫ציץ‬
‫הציץ היה טס של זהב ברוחב שתי אצבעות‬
‫שהיה מונח על מצחו של הכהן הגדול‪.‬‬
‫על הציץ היה כתוב "קודש לה'"‪.‬‬
‫הציץ היה קשור בשלושה פתילי תכלת‪,‬‬
‫שהיו מקופלים ומחוברים לנקבים בצדי‬
‫הציץ ובאמצעו‪.‬‬
‫אבנט‬
‫האבנט היה עשוי מאריגה של פשתן‪ ,‬תכלת‪,‬‬
‫ארגמן ותולעת שני באורך של ‪ 28‬אמה‪.‬‬
‫הכוהנים היו כורכים את האבנט סביב‬
‫גופם‪.‬‬
‫שתי קצוות הפתיל מצד ימין ושתי קצוות‬
‫נוספות מצד שמאל ושתי קצוות מלמעלה‬
‫(הפתיל עבר מעל המצנפת)‪ ,‬ואת ששת‬
‫הקצוות‪ ,‬הכהן קשר מאחורי ראשו‪.‬‬
‫כתונת‬
‫הכתונת הייתה עשויה מפשתן וארוגה‬
‫בצורת משבצות‪.‬‬
‫לבישת הבגדים‬
‫הכוהנים חייבים לעבוד בבית המקדש‬
‫בלבושם המיוחד ואסור להם להחסיר אף‬
‫בגד‪.‬‬
‫קידוש הכוהנים‬
‫לפני שהכוהנים יכלו להתחיל בעבודתם‬
‫המיוחדת‪ ,‬יש לקדש אותם ע"י הקרבת‬
‫קרבנות ולבישת הבגדים‪.‬‬
‫מצנפת ומגבעת‬
‫המצנפת והמגבעת היו עשויות מרצועה של‬
‫פשתן באורך ‪ 21‬אמה שהיו הכוהנים‬
‫מלפפים על ראשם‪ .‬מגבעת לכהן הדיוט‬
‫ומצנפת לכהן גדול‪.‬‬
‫ההבדל ביניהן היה בדרך לבישתן‪ ,‬את‬
‫המגבעת היו מלפפים לגובה בצורת קונוס‬
‫והמצנפת הייתה מלופפת לרוחב ושטוחה‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫הקרבנות‬
‫פר אחד ושני אילים‪.‬‬
‫לחם מצות – (רבוכה)‪ ,‬קמח חיטים שנילוש‬
‫במים פושרים ואח"כ מושלך למים‬
‫רותחים‪ ,‬ובנוסף נאפה בתנור ומטוגן‬
‫במחבת‪.‬‬
‫חלות מצות – קמח ושמן מעורבבים ולאחר‬
‫הלישה בפושרים אופים בתנור‪.‬‬
‫רקיקי מצות – קמח הנילוש בפושרים‬
‫ולאחר האפייה נמשח בשמן‪.‬‬
‫את הלחמים‪ ,‬החלות והרקיקים הכניסו‬
‫לסל והביאו ביחד עם הפר ושני האילים‬
‫לחצר המשכן ביום הקמתו‪.‬‬
‫השלב הבא הוא הקרבת הקרבנות‪.‬‬
‫פר לחטאת ‪ -‬אהרן ובניו סמכו את ידיהם‬
‫על ראש הפר‪ ,‬ומשה רבינו שחט את הפר‬
‫בחצר המשכן לפני פתח אוהל מועד‪ .‬חלק‬
‫מהדם משה רבינו היזה על קרנות המזבח‬
‫ואת השאר שפך על יסוד המזבח‪.‬‬
‫לאחר מכן משה לקח את הַ חֵ לֶׁב (קרום בבטן‬
‫הפר המכסה את המעיים ומפריד בין אברי‬
‫הנשימה לאברי העיכול) וחתיכה מהכבד‬
‫ואת שתי הכליות וְ הַ חֵ לֶׁב שעליהן‪ ,‬ומקטירם‬
‫על המזבח‪.‬‬
‫את בשר הפר‪ ,‬את עורו ואת פרשו (לכלוך‬
‫שבמעיים) משה שרף מחוץ למחנה‪.‬‬
‫איל אחד לעולה – אחרי שהכוהנים סמכו‬
‫ידיהם על האיל‪ ,‬משה לקח את אחד‬
‫מהאילים ושחט אותו‪ ,‬ואת דמו זרק על‬
‫פינות המזבח‪ .‬פעם אחת על הפינה‬
‫המזרחית צפונית ופעם אחת על הפינה‬
‫המערבית דרומית‪ ,‬ומכיוון שהדם היה‬
‫נראה מכל כיוון זה נקרא שהוא זרק את‬
‫הדם מסביב למזבח‪.‬‬
‫אח"כ משה ניתח את האיל לנתחים‪ ,‬ניקה‬
‫אותו והקריב את כולו לקרבן עולה‪ .‬קרבן‬
‫זה עשה נחת רוח לה' שהוא אמר ונעשה‬
‫רצונו‪.‬‬
‫איל אחד לשלמים – אחרי שהכוהנים סמכו‬
‫ידיהם על האיל משה שחט את האיל‪ .‬לאחר‬
‫מכן לקח מהדם ושם על תנוך אוזן אהרן‬
‫ובניו הימנית ועל בוהן ידם הימנית ועל‬
‫בוהן רגלם הימנית‪ .‬ואת שאר הדם שפך על‬
‫קרנות המזבח‪.‬‬
‫לאחר מכן משה לקח מדם האיל וערבב עם‬
‫שמן המשחה והיזה על אהרון ובניו‬
‫ובגדיהם‪ ,‬ובמעשה זה קידש אותם‪.‬‬
‫לאחר מכן לקח משה רבינו חלק מאברי‬
‫האיל וביחד עם הלחמים הוא שם אותם על‬
‫כפות אהרן ובניו‪ ,‬וכשידו תחת ידם הניפו‬
‫אותם תנופה (הרימו אותם לארבעה‬
‫כיוונים‪ ,‬למעלה ולמטה) ולאחר מכן משה‬
‫הקריב אותם לריח ניחוח לה'‪.‬‬
‫הקב"ה אמר למשה שאת חזה האיל הוא‬
‫ייקח לעצמו‪ ,‬מכיוון שעכשיו הוא נחשב‬
‫לכהן והחזה של קרבן השלמים שייך לכהן‪.‬‬
‫הקב"ה אמר למשה שמעכשיו והלאה‬
‫הכוהנים מקודשים לעבודתו‪ ,‬ובדורות‬
‫הבאים כשיתמנה כהן גדול חדש הוא לא‬
‫יצטרך להקריב את הקרבנות האלה‪ ,‬אלא‬
‫עצם לבישת הבגדים במשך שבעה ימים‬
‫רצופים כבר מכינה אותו לשמש ככהן גדול‪.‬‬
‫אם שכח לומר רצה והחליצנו בסעודות שבת‪,‬‬
‫אם נזכר כאן‪ ,‬קודם שאמר "ברוך" מברכת הטוב‬
‫והמטיב אומר נוסח זה‪:‬‬
‫ַאתה יְ יָ‪ ,‬אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪ׁ ֶ ,‬ש ּ ָנתַ ן ַ ׁש ּ ָבתו ֹת‬
‫ּ ָברּוְך ּ ָ‬
‫לִ ְמנּוחָ ה לְ עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל ְּבַאהֲ בָ ה לְ או ֹת וְ לִ ְב ִרית‪ָ ּ .‬ברּוְך‬
‫ַאתה יְ יָ‪ְ ,‬מקַ ּ ֵדׁש הַ ּ ַ ׁש ּ ָבת‪.‬‬
‫ָּ‬
‫אם נזכר אחרי שאמר "ברוך" – בסעודה ראשונה‬
‫ושניה חוזר לראש ברה"ז‪ ,‬ואפי' אם מסופק אם‬
‫אמר "רצה"‪.‬‬
‫ובסעודה שלישית‪ ,‬אפילו אם בוודאי שכח אינו‬
‫חוזר‪ ,‬וימשיך בברכת הטוב והמטיב שהתחיל בה‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח עַ ל ִּכ ּ ֵסא ְכבו ֹדו ֹ‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח‬
‫ּ ַב ּ ָ ׁשמַ יִ ם ּובָ ָארֶ ץ‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח ּ ָבנּו לְ דו ֹר ּדו ִֹרים‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬
‫הּוא קֶ רֶ ן לְ עַ ּמו ֹ י ִָרים‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְת ּ ָפַאר ּ ָבנּו לְ נֵצַ ח נְ צָ ִחים‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ פַ ְרנְ סֵ נּו ְּבכָ בו ֹד וְ ֹלא ְב ִבּזּוי‪ְּ ,‬בהֶ ּ ֵתר וְ ֹלא ְב ִאּסּור‪,‬‬
‫ְּבנַחַ ת וְ ֹלא ְבצָ עַ ר‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ּ ֵתן ָ ׁשלו ֹם ּ ֵבינֵינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬
‫הּוא יִ ְ ׁשלַ ח ְּברָ כָ ה ְרוָחָ ה וְ הַ ְצלָ חָ ה ְּבכָ ל מַ ע ֲֵש ׂה יָדֵ ינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬
‫הּוא י ְַצלִ יחַ אֶ ת ְּדרָ כֵ ינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּב ֹר ע ֹל ּ ָגלּות ְמהֵ רָ ה‬
‫ַארצֵ נּו‪.‬‬
‫מֵ עַ ל צַ ּ ָוארֵ נּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יו ֹלִ יכֵ נּו ְמהֵ רָ ה קו ְֹמ ִמּיּות ְּב ְ‬
‫ּורפּוַאת‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְר ּ ָפאֵ נּו ְרפּוָאה ְ ׁשלֵ מָ ה ְרפּוַאת הַ ּנֶפֶ ׁש ְ‬
‫הַ ּגּוף‪ :‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ פְ ּ ַתח לָ נּו אֶ ת יָדו ֹ הָ ְרחָ בָ ה‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא‬
‫יְ בָ רֵ ְך ּ ָכל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ִמ ּ ֶמּנּו ִּב ְ ׁשמו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל‪ְּ ,‬כמו ֹ ֶ ׁש ִּנ ְת ּ ָב ְרכּו‬
‫ַאברָ הָ ם יִ ְצחָ ק וְ ַי ֲעק ֹב‪ַ ּ ,‬ב ּכ ֹל ִמ ּכ ֹל ּכ ֹל‪ֵ ּ ,‬כן יְ בָ רֵ ְך או ֹתָ נּו‬
‫אֲ בו ֹתֵ ינּו‪ְ ,‬‬
‫יַחַ ד ְּברָ כָ ה ְ ׁשלֵ מָ ה וְ כֵ ן יְ ִהי רָ צו ֹן וְ נ ֹאמַ ר ָאמֵ ן‪.‬‬
‫ַאתה יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪ ,‬לָ עַ ד הָ אֵ ל‬
‫ּ ָברּוְך ּ ָ‬
‫ַאדירֵ נּו‪ּ ,‬בו ְֹראֵ נּו‪ּ ,‬גו ֹאֲ לֵ נּו‪ְ ,‬קדו ֵ ֹׁשנּו‬
‫ָאבִ ינּו‪ ,‬מַ לְ ּ ֵכנּו‪ִּ ,‬‬
‫ְקדו ֹׁש ַי ֲעק ֹב‪ ,‬רו ֹעֵ נּו רו ֹעֵ ה יִ ְש ׂרָ אֵ ל‪ ,‬הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ ּטו ֹב‬
‫יטיב לָ נּו‪,‬‬
‫וְ הַ ּ ֵמ ִטיב לַ ּכל‪ׁ ֶ ,‬ש ְּבכָ ל יו ֹם וָיו ֹם הּוא הֵ ִ‬
‫ֵיטיב לָ נּו‪ ,‬הּוא גְ מָ לָ נּו‬
‫יטיב לָ נּו‪ ,‬הּוא י ִ‬
‫הּוא מֵ ִ‬
‫הּוא גו ְֹמלֵ נּו הּוא יִ גְ ְמלֵ נּו לָ עַ ד‪ ,‬חֵ ן וָחֶ סֶ ד וְ רַ חֲ ִמים‬
‫וְ רֵ יוַח וְ הַ ּ ָצלָ ה וְ כָ ל‪-‬טו ֹב‪.‬‬
‫ּומנּוחָ ה לְ חַ ּ ֵיי‬
‫בשבת‪ :‬הַ רָ חֲ מָ ן הּוא יַנְ ִחילֵ נּו עו ֹלָ ם ֶ ׁש ֻּכלו ֹ ַ ׁש ּ ָבת ְ‬
‫הָ עו ֹלָ ִמים‪.‬‬
‫בראש חודש‪ :‬הַ רָ חֲ מָ ן הּוא יְ חַ ּ ֵדׁש עָ לֵ ינּו אֶ ת הָ ח ֹדֶ ׁש הַ ּ ֶזה‬
‫לְ טו ֹבָ ה וְ לִ ְברָ כָ ה‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ּ ַטע ּתו ֹרָ תו ֹ וְ ַאהֲ בָ תו ֹ ְּבלִ ּ ֵבנּו וְ ִת ְהיֶה יִ ְרָאתו ֹ עַ ל‬
‫ּ ָפנֵינּו לְ ִבִבלְ ִּתי נֶחֱ טָ א‪ ,‬וְ יִ ְהיּו כָ ל מַ ע ֲֵש ׂינּו לְ ֵ ׁשם ָ ׁשמָ יִ ם‪.‬‬
‫אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בר"ח‪ ,‬ונזכר קודם‬
‫שהתחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אומר‪:‬‬
‫אשי חֳ דָ ִ ׁשים לְ עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל לְ זִ ּ ָכרו ֹן‪.‬‬
‫ּ ָברּוְך ֶ ׁש ּ ָנתַ ן רָ ֵ ׁ‬
‫ואם התחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אינו חוזר‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ פְ ר ֹׂש עָ לֵ ינּו סֻ ּ ַכת ְ ׁשלו ֹמו ֹ‪.‬‬
‫ַה ָּמ ֹזון‬
‫את שאר חלקי האיל משה בישל בחצר‬
‫אוהל מועד‪ ,‬ואהרן ובניו אכלו ממנו ביחד‬
‫עם הלחמים שנאפו‪ .‬אסור לזר לאכול מבשר‬
‫זה‪ ,‬ואם נשאר ממנו עד הבוקר צריך לשרוף‬
‫את הבשר‪.‬‬
‫הקב"ה אמר למשה שאסור להחסיר דבר‬
‫מכל מה שהוא נצטווה כדי לקדש את‬
‫הכוהנים‪.‬‬
‫את כל הציוויים האלו צריך לעשות שבעה‬
‫ימים כדי לקדש את אהרן ובניו להיות‬
‫כוהנים‪ ,‬וכדי לכפר על המזבח ולקדש אותו‪.‬‬
‫ימים אלו נקראים שבעת ימי המילואים‪.‬‬
‫קרבן התמיד‬
‫הקב"ה מצווה את משה להקריב בכל יום‬
‫שני כבשים‪ ,‬אחד בבוקר ואחד בין‬
‫הערביים‪.‬‬
‫את כל אחד מהקרבנות האלו צריך להקריב‬
‫עם מנחת נסכים‪ ,‬שהיא סולת בלולה בשמן‬
‫ויין‪ .‬את היין היו שופכים לשני נקבים שהיו‬
‫על גג המזבח‪.‬‬
‫קרבנות אלו היו קרבנות עולה‪ ,‬שהיו‬
‫נשרפים על המזבח בכל יום ויום גם במשכן‬
‫וגם בבית המקדש‪ ,‬והקב"ה ישרה שכינתו‬
‫על המזבח ועל הכוהנים‪ ,‬וכך כל בני ישראל‬
‫יראו שה' שוכן בתוכם ובשביל זה הוא‬
‫הוציאם ממצרים‪.‬‬
‫מזבח הזהב – מזבח הקטורת‬
‫הקב"ה מצווה את משה להכין את מזבח‬
‫הזהב שהוא מזבח הקטורת‪.‬‬
‫המזבח עשוי מעצי שיטים המצופים בזהב‪.‬‬
‫מידות המזבח – אמה רוחב‪ ,‬אמה אורך‬
‫ושתי אמות גובה‪.‬‬
‫למזבח עשו קרניים (קוביות שהיו חלק מגוף‬
‫המזבח) וזר זהב סביב‪.‬‬
‫מתחת לזר הזהב עשו שתי טבעות שבהן‬
‫הכניסו שני בדים (מוטות)‪ ,‬שהיו גם הם‬
‫עשויים מעצי שיטים מצופים זהב לנשיאת‬
‫הארון‪.‬‬
‫מיקום המזבח היה בהיכל מול ארון העדות‬
‫שהיה בקודש הקודשים‪.‬‬
‫פעמיים ביום היו מקטירים קטורת‪ .‬בבוקר‬
‫בזמן שאהרן היה מיטיב את הנרות (מנקה‬
‫את המנורה)‪ ,‬ובבין הערביים בזמן שאהרן‬
‫הדליק את המנורה‪.‬‬
‫על המזבח הזה לא מקריבים שום דבר חוץ‬
‫מהקטורת וגם לא מנסכים יין‪.‬‬
‫פעם אחת בשנה‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬הכהן מזה‬
‫על המזבח מדם השעיר והפר‪ ,‬שהם קרבנות‬
‫חטאת‪.‬‬
‫מזבח זה הוא קודש קודשים לה'‪.‬‬
‫ברכת האורח‪ :‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ בָ רֵ ְך‬
‫אֶ ת הַ שֻּ ׁ לְ חָ ן הַ ּ ֶזה ֶ ׁשָאכַ לְ נּו עָ לָ יו‪,‬‬
‫וִ יסַ ּ ֵדר ּבו ֹ ּ ָכל מַ עֲדַ ּ ֵני עו ֹלָ ם‪ ,‬וְ יִ ְהיֶה‬
‫ָאבינּו (עָ לָ יו‬
‫ַאברָ הָ ם ִ‬
‫ְכ ֻׁשלְ חָ נו ֹ ֶ ׁשל ְ‬
‫הַ ּ ָ ׁשלו ֹם)‪ָ ּ .‬כל רָ עֵ ב ִמ ּ ֶמּנּו י ֹאכַ ל‪,‬‬
‫וְ כָ ל צָ מֵ א ִמ ּ ֶמּנּו יִ ְ ׁש ּ ֶתה‪ ,‬וְ ַאל‬
‫י ְֶחסַ ר ִמ ּ ֶמּנּו ּ ָכל טו ֹב לָ עַ ד ּולְ עו ֹלְ מֵ י‬
‫עו ֹלָ ִמים‪ָ ,‬אמֵ ן‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ בָ רֵ ְך אֶ ת ּ ַבעַ ל הַ ּ ַביִ ת‬
‫הַ ּ ֶזה ּובַ עַ ל הַ ְּסע ּ ָֻדה הַ ֹּזאת‪ ,‬הּוא‬
‫ּובָ נָיו וְ ִא ְ ׁשּתו ֹ וְ כָ ל אֲ ֶ ׁשר לו ֹ‪ְּ ,‬בבָ נִ ים‬
‫ֶ ׁש ִּי ְחיּו ּובִ נְ כָ ִסים ֶ ׁש ִּי ְרּבּו‪ָ ּ .‬ברֵ ְך יְ ָי‬
‫חֵ ילו ֹ ּופ ֹעַ ל יָדָ יו ִּת ְרצֶ ה‪ ,‬וְ יִ ְהיּו‬
‫ּוקרו ִֹבים‬
‫נְ כָ סָ יו ּונְ כָ סֵ ינּו מֻ ְצלָ ִחים ְ‬
‫לָ עִ יר‪ ,‬וְ ַאל יִ זְ ּ ַד ּ ֵקק לְ פָ נָיו וְ ֹלא‬
‫לְ פָ נֵינּו ׁשּום ְּדבַ ר חֵ ְטא וְ ִה ְרהּור‬
‫עָ ו ֹן‪ָ ,‬ש ׂׂש וְ ָש ׂמֵ חַ ּ ָכל הַ ּ ָי ִמים ְּבע ֶ ֹׁשר‬
‫וְ כָ בו ֹד מֵ עַ ּ ָתה וְ עַ ד עו ֹלָ ם‪ֹ ,‬לא יֵבו ֹׁש‬
‫ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּ ֶזה וְ ֹלא יִ ּ ָכלֵ ם לָ עו ֹלָ ם‬
‫הַ ּ ָבא‪ָ ,‬אמֵ ן ּ ֵכן יְ ִהי רָ צו ֹן‪.‬‬
‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ חַ ּ ֵיינּו וִ יז ּ ֵַכנּו וִ יקָ ְרבֵ נּו‬
‫לִ ימו ֹת הַ ּ ָמ ִ ׁשיחַ ּולְ בִ נְ יַן ּ ֵבית הַ ִּמ ְק ּ ָדׁש‬
‫(מגְ ּדו ֹל)‬
‫ּולְ חַ ּ ֵיי הָ עו ֹלָ ם הַ ּ ָבא‪ .‬מַ גְ ִּדיל ִ‬
‫יְ ׁשּועו ֹת מַ לְ ּכו ֹ וְ ע ֶֹש ׂה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִ ׁשיחו ֹ‬
‫לְ דָ וִ ד ּולְ זַרְ עו ֹ עַ ד עו ֹלָ ם‪ְּ .‬כפִ ירִ ים רָ ׁשּו‬
‫וְ רָ עֵ בּו וְ ד ֹרְ ֵ ׁשי יְ ָי ֹלא י ְַח ְסרּו כָ ל טו ֹב‪.‬‬
‫יתי צַ ִּדיק‬
‫יתי ּ ַגם זָקַ נְ ִּתי וְ ֹלא רָ ִא ִ‬
‫נַעַ ר הָ יִ ִ‬
‫ֶנ ֱעזָב וְ זַרְ עו ֹ ְמבַ ּ ֶקׁש לָ חֶ ם‪ָ ּ .‬כל הַ ּיו ֹם חוֹנֵן‬
‫ּומַ לְ וֶה וְ זַרְ עו ֹ לִ בְ רָ כָ ה‪ .‬מַ ה ּ ֶ ׁשָאכַ לְ נּו‬
‫יִ ְהיֶה לְ ָש ׂבְ עָ ה‪ּ ,‬ומַ ה ּ ֶ ׁש ּ ָ ׁש ִתינּו יִ ְהיֶה‬
‫לִ רְ פּוָאה‪ּ ,‬ומַ ה ּ ֶ ׁשהו ֹתַ רְְרנּו יִ ְהיֶה לִ ְברָ כָ ה‪,‬‬
‫ְּכדִ כְ ִתיב‪ :‬ו ִַּי ּ ֵתן לִ פְ נֵיהֶ ם ַו ֹּיאכְ לּו וַּיו ִֹתרּו‬
‫ַאתם ַׂל ׂיְ ָי ע ֵֹש ׂה‬
‫ֶּ‬
‫ִּכדְ בַ ר יְ יָ‪ְּ .‬ברּוכִ ים‬
‫ָ ׁשמַ יִ ם וָָארֶ ץ‪ָ ּ .‬ברּוְך הַ ּ ֶגבֶ ר אֲ ֶ ׁשר יִ ְבטַ ח‬
‫ּ ַביְ ָי וְ הָ יָה יְ ָי ִמבְ טַ חו ֹ‪ .‬יְ ָי ע ֹז לְ עַ ּמו ֹ יִ ּ ֵתן יְ ָי‬
‫יְ בָ רֵ ְך אֶ ת עַ ּמו ֹ בַ ּ ָ ׁשלו ֹם‪.‬‬
‫עו ֶֹש ׂה ָ ׁשלו ֹם ִּב ְמרו ֹמָ יו הּוא בְ רַ חֲ מָ יו‬
‫ֲש ׂה ָ ׁשלו ֹם עָ לֵ ינּו וְ עַ ל ּ ָכל עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל‬
‫ַיע ֶ‬
‫וְ ִא ְמרּו ָאמֵ ן‪.‬‬
‫עון ִלי ָל ִדים‬
‫ׁ ַש ֲע ׁ ֻש ֹ‬
‫הארנבת שעברה דירה‬
‫ּת ֹו ָר ְת ָך‬
‫בו ְך‬
‫ָמ ֹ‬
‫ימה‬
‫צ ָל ִלית ַה ּ ַמ ְת ִא ָ‬
‫ְמ ָצא ֶאת ַה ְ ּ‬
‫הקומיקס באדיבות “מרווה למצא” השבועון לבית היהודי‬
‫ִּת ְפ ֹז ֶר ת ַה ָּפ ָר ׁ ָש ה‬
‫ת‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ט‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ל‬
‫מסקנה‪ :‬לא תמיד הבריחה‬
‫מביאה עימה הצלחה‪.‬‬
‫‘מ ְׁש ָּכן‬
‫ַח ְּפׂשּו ֶאת ‪ְּ 4‬בנֵי ִּמ ְׁש ָּפ ָחת ִ‬
‫יליֹון‪.‬‬
‫הג ָ‬
‫ּמּודי ִ‬
‫ִׁשיֹלּה’ ְּב ָכל ַע ֵ‬
‫ג‬
‫י‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ז‬
‫מ‬
‫ת‬
‫פ‬
‫פ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ט‬
‫א‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ע‬
‫צ‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ש‬
‫כ‬
‫י‬
‫פ‬
‫ח‬
‫י‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ס‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ת‬
‫א‬
‫ז‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ג‬
‫ק‬
‫מ‬
‫ג‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ר‬
‫צ‬
‫צ‬
‫י‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ד‬
‫נ‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ג‬
‫פ‬
‫ב‬
‫ק‬
‫א‬
‫פ‬
‫ש‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ס‬
‫ק‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ב‬
‫א‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ח‬
‫צ‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ק‬
‫כ‬
‫ר‬
‫נ‬
‫צ‬
‫י‬
‫ז‬
‫א‬
‫מ‬
‫ג‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ת‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ת‬
‫תרמילון‪:‬‬
‫תצוה * מצנפת‬
‫ציץ * אבנט‬
‫מנורה * חושן‬
‫מעיל * אפוד‬
‫מזבח * קטורת‬
‫תרמילון‪ :‬תצוה*מצנפת*ציצ*אבנט*מנורה*חושן*מעיל*אפוד*מזבח*קטורת*‬
‫ָּ”ככָ ה י ֵָע ֶ ׂשה ָלאִ ׁיש ֲא ׁשֶ ר הַ ֶּמ ֶל ְך ָח ֵפץ ִּב ָיקרוֹ”‬
‫ְמ ָצא ֶאת ַה ֶה ְב ֵ ּד ִלים ‪7‬‬
‫‪ #‬מזבח הקטורת‬
‫‪ #‬המזבח החיצון‬
‫(ל’‪ ,‬א’‪-‬י’)‬
‫(כ”ז‪ ,‬א’‪-‬ח’)‬
‫‪ #‬קידוש המזבח‬
‫והשראת השכינה‬
‫(כ”ט‪ ,‬ל”ו‪-‬מ”ו)‬
‫ֶה ְב ֵ ּד ִלים‬
‫‪ #‬מבנה המשכן‬
‫‪ #‬קידוש הכוהנים‬
‫(כ”ו‪ ,‬ט”ו‪-‬ל’)‬
‫(כ”ט‪ ,‬א’‪-‬ל”ה)‬
‫ׁ ַש ֲע ׁ ֻש ַעי‬
‫רמת קושי‪:‬‬
‫‪- 1‬קל‬
‫‪- 2‬בינוני‬
‫‪- 3‬קשה‬
‫‪- 4‬קשה‬
‫מאוד‬
‫ִחדו‬
‫ּ ּ דוֹ ן ִלי ָל ִדים‬
‫רש”י‬
‫מי אני?‬
‫‪3‬‬
‫ל"ט אבות מלאכה‬
‫כתיבה וציור‪ :‬ג‪ .‬וינד‬
‫ע"פי הר"הג ר' שמואל טרויבע שליט"א‪-‬מו"צ‬
‫מלאכת הדש‬
‫‪2‬‬
‫‪ .1‬בנו קושט מעיל הכהן הגדול‪.‬‬
‫‪ .2‬אנו מדליקים את המנורה‪.‬‬
‫‪ .3‬שמי אינו מוזכר בפרשה‪.‬‬
‫‪ .4‬אותי ואת בניי מינה ה’ לשמש ככוהנים במשכן‪.‬‬
‫‪ .5‬אבנים שהונחו בחושן‪ ,‬אבני ה‪. ...‬‬
‫‪ .6‬אני מונח על מצח הכהן הגדול‪.‬‬
‫ֹשן ִמ ׁ ְש ּ ָפט‪”...‬‬
‫ית ח ׁ ֶ‬
‫בפרשתנו מצוה ה’ את משה “וְ ָע ִשׂ ָ‬
‫(שמות‪ ,‬כ”ח‪ ,‬ט”ו)‪.‬‬
‫עיינו בפירוש רש”י וענו‪:‬‬
‫‪ .1‬מדוע נקרא החושן “חשן משפט”? (‪ 2‬פירושים)‬
‫‪ .2‬שאלת בונוס‪ -‬מה הדבר מלמדנו על תפקידם של‬
‫בגדיו של הכהן הגדול?‬
‫חשן משפט ‪ -‬שמכפר על קלקול הדין‪ .‬דבר אחר‪:‬‬
‫משפט‪ ,‬שמברר דבריו והבטחתו אמת‪ ,‬דיריישנימינ”ט‬
‫בלעז [הוכחה] שהמשפט משמש שלוש לשונות דברי‬
‫טענות הבעלי דינים‪ ,‬וגמר הדין‪ ,‬ועונש הדין‪ ,‬אם‬
‫עונש מיתה‪ ,‬אם עונש מכות‪ ,‬אם עונש ממון‪ .‬וזה‬
‫משמש לשון בירור דברים‪ ,‬שמפרש ומברר דבריו‪:‬‬
‫נכון\לא נכון‬
‫יק ס‬
‫קו ִמ ְ‬
‫ֹ‬
‫‪2‬‬
‫קרא את המשפטים הבאים והחלט‪ -‬האם‬
‫המשפט שלפניך “נכון” או “לא נכון”‪:‬‬
‫תרמילון‪:‬‬
‫* מילואים * משה * הציץ * פעמון ורימון * אהרון‬
‫* כוהנים *‬
‫מצאו את הפסוק בפרשה (גימטריה)‬
‫‪4‬‬
‫‪.38 ,460 ,541 ,92 ,345 ,540‬‬
‫סדר את הפסוק‬
‫‪1‬‬
‫“וְ ָׂש ַר ְפ ָּת ק ֶֹדׁש ַהּלֶ ֶחם וְ ִאם ּכִ י יֵ ָאכֵ ל ִמ ְּב ַׂשר ָּב ֵאׁש‬
‫ּנֹותר הּוא עַ ד יִ ּוָ ֵתר ַה ִּמּלֻ ִאים ֶאת ַהּב ֶֹקר”‬
‫ּומן ל ֹא ַה ָ‬
‫ִ‬
‫מצאו את הפסוק בפרשה (א”ת ב”ש)‬
‫‪3‬‬
‫פזבמא שרקמ דקב כתצגט תסמל כלשפק‬
‫פכאותגא‬
‫הקומיקס באדיבות “מרווה למצא” השבועון לבית היהודי‬
‫‪ .1‬החושן היה מונח כנגד ליבו של הכוהן הגדול‪.‬‬
‫‪ .2‬האורים ותומים הונחו במצנפת‪.‬‬
‫אב גד הו זחט יכל מנסעפ צ ק רשת‬
‫‪ .3‬את בגדי הכהונה לובשים הכוהנים רק בחנוכה‪.‬‬
‫ת שרק צ פעס נ מ ל כ י ט ח ז ו ה ד ג ב א‬
‫‪ .4‬את האפוד והחושן לבש הכהן הגדול מעל‬
‫חידה‬
‫‪4‬‬
‫המעיל‪.‬‬
‫“עם ישראל אינו בליבי אלא עליו”‪.‬‬
‫הפסקת‬
‫שהייתה‬
‫פעם‬
‫בכל‬
‫הדליקו‬
‫המנורה‬
‫‪ .5‬את‬
‫‪ .1‬על מי מדובר?‬
‫‪ .2‬מה כוונת הדברים?‬
‫חשמל‪.‬‬
‫לה’”‪.‬‬
‫“קודש‬
‫כתוב‬
‫היה‬
‫הגדול‬
‫הכהן‬
‫של‬
‫הציץ‬
‫‪ .6‬על‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫רוצים להיות צדיקי השבוע? שלחו תשובות לפקס‪ 077-4701207 :‬או למייל ‪[email protected]‬‬
‫יֵ ׁש ְל ָך‬
‫שג?‬
‫ֻמ ּ ָ ׂ‬
‫פרשת זכור‬
‫בשבת שלפני חג הפורים קוראים את פרשת‬
‫“זכור את אשר עשה לך עמלק” וכו’ (דברים כ”ה‪ ,‬י”ז)‪.‬‬
‫חובה מהתורה לשמוע פרשה זו‪ .‬חכמים הסמיכו‬
‫אותה לפורים‪ ,‬כי ביום זה קוראים במגילת‬
‫אסתר על מפלת המן שהיה מזרע עמלק‪ .‬שבת זו‬
‫נקראת שבת זכור‪.‬‬
‫ּובנִ ים“‬
‫ְׁש ֵאלֹות ֲח ַז ָרה “ָאבֹות ָ‬
‫‪ .1‬מאיזה שמן יש להדליק את המנורה?‬
‫‪ .2‬היכן במשכן הייתה מונחת המנורה?‬
‫‪ .3‬איזה שמן לא היה כשר למנורה אבל היה כשר‬
‫למנחות?‬
‫‪ .4‬מי אלו אנשים “חכמי לב”? מה היה תפקידם?‬
‫‪ .5‬כמה בגדי כהונה היו? מהם?‬
‫‪ .6‬אלו אבנים היו באפוד? ומה היה כתוב עליהם?‬
‫‪ .7‬כמה אבנים היו בחושן? מה היו שמותיהם?‬
‫‪ .8‬כיצד כתבו על אבני החושן את שמות השבטים?‬
‫‪ .9‬למי נועדה המצנפת ולמי המגבעת? מה היה‬
‫ההבדל ביניהן?‬
‫‪ .10‬מהם רקיקי מצות?‬
‫מׁשמֶ ן זַ יִ ת זָ ְך ּכָ ִתית לַּמָ אוֹר‪.‬‬
‫‪ֶ .1‬‬
‫‪ .2‬המנורה הייתה מונחת בין הפתח לפרוכת בצד דרום‪.‬‬
‫‪ .3‬השמן שהיה יוצא מהטיפות הראשונות היה כשר להדלקת המנורה והשמן השני‬
‫היוצא מטחינת הריחיים לא היה כשר למנורה אבל היה כשר למנחות‪.‬‬
‫‪ .4‬אלו אנשים שהקב”ה מילא אותם רוח חכמה ותפקידם להכין את בגדי הכהונה‬
‫בכוונה ובקדושה‪.‬‬
‫‪ 8 .5‬בגדים‪ 4 ,‬לכהן הדיוט‪ :‬כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬אבנט ומגבעת ו‪ 4 -‬נוספים לכהן הגדול‪:‬‬
‫חושן‪ ,‬אפוד‪ ,‬מעיל וציץ‪.‬‬
‫‪ .6‬שתי אבני שוהם‪ ,‬על כל אחת מהם נכתבו שישה משמות שבטי ישראל לפי סדר לידתם‪.‬‬
‫ְַאחלָמָ ה‪,‬‬
‫‪ 12 .7‬אבנים‪ ,‬ושמותיהם‪ :‬א ֶֹדם‪ּ ,‬פִ ְט ָדה‪ִּ ,‬בָ ֶר ֶקת‪ ,‬נֹפֶ ְך‪ ,‬סַ ּפִ יר‪ְ ,‬יָהֲ ֹלם‪ ,‬ל ֶֶׁשם‪ְׁ ,‬שבוֹ‪ְ ,‬‬
‫ַּת ְר ִׁשיׁש‪ׁ ,‬שֹהַ ם וְ י ְָׁשפֵ ה‪.‬‬
‫‪ .8‬משה רבינו לקח תולעת שמיר וסימן את שמות השבטים על האבנים ובכל מקום‬
‫שתולעת השמיר הונחה הייתה הצורה משוקעת באבנים‪.‬‬
‫‪ .9‬מגבעת נועדה לכהן הדיוט ומצנפת לכהן גדול‪ .‬ההבדל ביניהן היה בדרך לבישתן‪,‬‬
‫את המגבעת היו מלפפים לגובה בצורת חרוט והמצנפת‬
‫הייתה מלופפת לרוחב שטוחה מלמעלה‪.‬‬
‫‪ .10‬קמח הנילוש בפושרים ולאחר האפייה נמשח בשמן‪.‬‬
‫ׁ ְש ֵאלוֹ ת‬
‫ְּת ׁשו ּבוֹ ת‬
‫‪ #‬המנורה‬
‫‪ #‬בגדי הכהן הגדול‬
‫‪ #‬הארון‪ ,‬הכפורת‬
‫‪ #‬שמן למאור‬
‫(כ”ה‪ ,‬ל”א‪-‬מ’)‬
‫(כ”ח‪ ,‬א’‪-‬מ”ג)‬
‫והכרובים (כ”ה‪ ,‬י’‪-‬כ”ב)‬
‫(כ”ז‪ ,‬כ’‪-‬כ”א)‬
‫ַר ֶּכ ֶבת‬
‫נוֹ ְׂש ֵאי ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫מספר הפסוקים בפרשה‪101 :‬‬
‫בראשית‬
‫ש מו ת‬
‫ל ּה‬
‫ִמ ְׁש ָ ּכ ן ִׁש י ֹ‬
‫ִס ּפּור ֲח ַז ”ל ְמ ֻע ָּבד ִלי ָל ִדים‬
‫ִּת ׁ ְש ֵרי‬
‫ֶח ׁ ְשוָ ן‬
‫ִ ּכ ְס ֵלו‬
‫ֵט ֵבת‬
‫ׁ ְש ָבט‬
‫ֲא ָדר‬
‫יסן‬
‫נִ ָ‬
‫ִאיָ ּר‬
‫ִסיוָ ן‬
‫ַּת ּמו ּז‬
‫ָאב‬
‫רבי אלעזר בן שמוע והרומי‬
‫(לפי קה”ר‬
‫פעם עלתה קבוצה של יהודים לבית המקדש שבירושלים‪ .‬ביניהם‬
‫היה חכם גדול ושמו רבי אלעזר בן שמוע‪ .‬בדרכם עברו על שפת‬
‫הים‪ ,‬והינה ראו אניה שטה לה לאיטה בלב הים‪.‬‬
‫פתאום קמה סערה חזקה מאוד‪ .‬גבהו הגלים‪ ,‬הרימו והורידו את‬
‫האניה בכח רב‪ ,‬וכעבור רגעים אחדים נשברה האניה וטבעה בים‪.‬‬
‫כל האנשים שהיו בה טבעו גם הם‪ .‬רק איש אחד לא טבע‪ .‬הוא‬
‫החזיק באחד מקרשי האניה ושחה‪ ,‬עד שהגיע ליבשה‪.‬‬
‫לאיש לא היו בגדים‪ ,‬כי השליך אותם לים‪ ,‬כדי להקל מעליו השחיה‪,‬‬
‫כאשר ראה‪ ,‬שעל שפת הים הולכים אנשים רבים‪ .‬התבייש‬
‫בפניהם והתחבא מאחורי סלע‪.‬‬
‫רק את ראשו הוציא וקרא‪:‬‬
‫רחמו נא עליי אנשים טובים ותנו‬
‫לי איזה בגד ללבוש‪ ,‬כי אונייתי‬
‫טבעה בים ולא נשאר לי דבר‬
‫להתכסות בו!‬
‫היהודים הכירו כי האיש הזה‬
‫הוא מן הרומיים‪ ,‬ששלטו אז‬
‫בארץ ישראל ולא רצו לעזור לו‪.‬‬
‫הם כעסו על כל הרומיים ושנאו‬
‫אותם‪ ,‬מפני שאלה עשו להם‬
‫הרבה צרות‪ .‬לכן לעגו לרומי‪,‬‬
‫צחקו לו ואמרו לו‪:‬‬
‫כך יפה לך! הלוואי שככה יקרה‬‫לכל בני עמך!‬
‫הצטער הרומי מאוד ולא ידע מה לעשות‪ ,‬והינה ראה בין היהודים‬
‫את רבי אלעזר בן שמוע והבין‪ ,‬שאיש חשוב הוא זה‪ ,‬כי כולם‬
‫כיבדו אותו‪ .‬פנה אליו ואמר‪:‬‬
‫רואה אני שאיש זקן וחשוב אתה‪ .‬אתה בוודאי יודע‪ ,‬איך צריכים‬
‫להתנהג עם בני אדם‪ .‬רחם נא עליי ותן לי איזה בגד!‬
‫מיד עמד רבי אלעזר והגיש לו אחד הבגדים היפים שלבש‪ .‬אחר כך‬
‫הביא אותו אל ביתו ונתן לו לאכול ולשתות ולנוח‪ ,‬כי האיש היה‬
‫רעב ועייף מאוד‪ .‬גם כסף נתן לו וגם סוס לרכוב עליו‪ ,‬ולבסוף ליוה‬
‫אותו בכבוד גדול כברת דרך ארוכה‪.‬‬
‫עברו שנים רבות ואותו איש רומי נעשה מלך‪ .‬כל הזמן זכר איך‬
‫היהודים צחקו לו כאשר היה בצרה‪ ,‬וכעת רצה להתנקם בהם‪.‬‬
‫ישב וכתב מכתב למפקד הצבא שלו ובמכתב היה כתוב‪“ :‬עליך‬
‫להרוג את כל היהודים שבארץ ישראל”‪.‬‬
‫צדיקי השבוע‬
‫ב מ דב ר‬
‫ִמּתֹוְך “ּכֹה ָעׂשּו ֲח ָכ ֵמינּו“‬
‫לע “ נ יוכבת סגל ע“ ה‬
‫י”א)‬
‫שמעו היהודים על הפקודה הנוראה הזאת ונבהלו מאוד‪ .‬הלכו אל‬
‫רבי אלעזר בן שמוע וביקשו ממנו‪:‬‬
‫לך נא אל המלך ובקש לסלוח לנו‪ .‬קח נא איתך הרבה זהב‪ ,‬מתנה‬
‫בשבילו‪.‬‬
‫הסכים רבי אלעזר‪ ,‬לקח את הזהב ויצא לדרך‪ .‬כאשר הגיע לשער‬
‫ארמון המלך‪ ,‬אמר לשומרים‪:‬‬
‫לכו ואימרו למלך‪ :‬יהודי עומד בשער ומבקש לשאול בשלום‬
‫המלך‪.‬‬
‫הלכו השומרים ואמרו לו‪ .‬ענה המלך‪:‬‬
‫הכניסו אותו!‬
‫כאשר נכנס רבי אלעזר‪ ,‬הכיר אותו‬
‫המלך מיד‪ ,‬כי זכר המלך את הטובה‬
‫שעשה איתו רבי אלעזר בשעה שהיה‬
‫בצרה‪ ,‬קפץ מכיסאו‪ ,‬השתחווה לפניו‬
‫ואמר‪:‬‬
‫שלום עליך‪ ,‬רבי! מה רצונך פה? אולי‬
‫אוכל לעזור לך במשהו? מדוע באת‬
‫אלי דרך כל כך רחוקה?‬
‫ענה לו רבי אלעזר‪:‬‬
‫באתי לבקש שתסלח ליהודים ולא‬
‫תתנקם בהם‪.‬‬
‫אמר המלך‪:‬‬
‫הם לא עשו מה שכתוב בתורה שלכם‬
‫ולא ריחמו עליי ועוד לעגו לי‪ .‬לכן‬
‫אהרוג אותם!‬
‫אמר לו רבי אלעזר‪:‬‬
‫אפילו לא התנהגו יפה כלפיך‪ ,‬בכל זאת תסלח להם! והינה גם‬
‫מתנה יפה שלחו לך‪.‬‬
‫אמר המלך‪:‬‬
‫אינני צריך את המתנה‪ .‬רק בשבילך אני סולח להם‪ .‬ואת הזהב‬
‫קח לך! אני נותן אותו לך במתנה במקום הכסף‪ ,‬שנתת לי אז‪.‬‬
‫היכנס נא לחדר האוצרות שלי ותבחר לך שבעים בגדים יפים‬
‫במקום הבגד שנתת לי אז ולך לביתך לשלום!‬
‫כאשר חזר רבי אלעזר לארץ ישראל וסיפר ליהודים שהמלך סלח‬
‫להם‪ ,‬היתה השמחה גדולה‪ .‬כולם הודו לו‪ ,‬לרבי אלעזר בן שמוע‪,‬‬
‫כי הבינו שרק בזכות המצווה‪ ,‬שגמל אז חסד עם הרומי שניצל‬
‫מטביעה‪ ,‬ניצלו הם עתה מנקמת המלך‪.‬‬
‫מצות מורא אב ואם (המשך)‬
‫עמידה במקום אביו‬
‫לא יעמוד הבן במקום המיוחד לאביו לעמוד שם‪ ,‬וכגון במקום שרגיל אביו לעמוד בתפילה‬
‫בבית הכנסת‪ .‬אולם מקום המיוחד לאביו לשבת‪ ,‬מותר לבן לעמוד שם‪ ,‬ואין בזה זלזול‪( .‬סימן‬
‫עוז אלזרקי (שתולים)‬
‫ענבל אלזרקי (שתולים)‬
‫רמ סעיף ב‪ .‬שלד)‬
‫אם האבא הוא איש חכם וחשוב שמידי פעם מתייעצים עמו אנשים‪ ,‬ויש לו מקום מיוחד ששם הוא‬
‫עומד בשעת דיבורו עימהם‪ ,‬אסור לבן לעמוד במקום זה‪ ,‬שנראה שמשווה את עצמו לאביו‪( .‬סימן רמ סעיף ב)‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת לעילוי נשמת‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת לעילוי נשמת‬
‫רב' ניסים‬
‫נתן זצ"ל‬
‫בן רבי שאול‬
‫ורחל זצ"ל‬
‫יחיא בן‬
‫שמחה אטיאס‬
‫ז"ל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ִמ ׁ ְ‬
‫ש ָ ּכ ן‬
‫ׁ ִש י ל ֹ ּה‬
‫ִּפ ַ ּנת ַה ֲה ָל ָכה‬
‫ֱאלו ּל‬
‫נלב"ע ב‪-‬י' באדר תשס"ט‬
‫ִל י ָל ִד ים‬
‫ויקרא‬
‫נלב"ע בי"ב אדר‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת לרפואת‬
‫יוסף מנחם‬
‫בן יונה הי"ו‬
‫ואילנה‬
‫בת רינה תחי'‬
‫הקב"ה ישלח להם רפואה שלימה‬
‫בתוך שאר חולי ישראל‬
‫"שבת היא מלזעוק ורפואה‬
‫קרובה לבוא"‪.‬‬
‫ד ב רי ם‬
‫ׁ ְשמוֹ ת‬
‫וָ ֵא ָרא‬
‫ּ ֹבא‬
‫ְ ּב ׁ ַש ַ ּלח‬
‫יִ ְתרוֹ‬
‫ִמ ׁ ְש ָּפ ִטים‬
‫ְּתרו ָּמה‬
‫ְּת ַצוֶ ּה‬
‫שא‬
‫ִ ּכי ִת ָּ ׂ‬
‫וַ יַ ּ ְק ֵהל‪-‬‬
‫ְפקו ֵּדי‬
‫ַל ִגיל ַה ָרְך‬
‫ַח ְּפׂשּו‬
‫ֶאת ִׁשיֹלּה‬
‫ְּב ָכל ִפיּנֹות‬
‫ַהּיְ לָ ִדים‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת לרפואת‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת להצלחת‬
‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬
‫מוקדשת להצלחת‬
‫מרים גליה‬
‫בת רות תחי'‬
‫איתמר שלום‬
‫בן אורן ודגנית‬
‫ברורפקר הי"ו‬
‫יוכבד קהלני והבנות‬
‫שיר ומיתר הי"ו‪.‬‬
‫ולהצלחת שני ויואב‬
‫עוז וענבל אלזרקי הי"ו‬
‫הקב"ה ישלח לה רפואה שלימה‬
‫בתוך שאר חולי ישראל‬
‫"שבת היא מלזעוק ורפואה‬
‫קרובה לבוא"‪.‬‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות‬
‫איתנה‪ ,‬זרע קודש ושכל‬
‫משאלות ליבם‬
‫יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות‬
‫איתנה‪ ,‬זרע קודש ושכל‬
‫משאלות ליבם‬
‫יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫יום השנה לפטירת הוריכם או יקירכם מתקרב?‬
‫דמיינו את העוצמה של יותר מ‪ 6,000-‬משפחות שילמדו תורה לעילוי נשמתם בשבת האזכרה!!‬
‫פעם בשנה!!! זוהי חובתנו לעשות ולהחזיר להם טובה ונחת‪...‬‬
‫הקדישו גיליון זה לעילוי נשמתם “זוהי תועלת וזכות עצומה בשבילם”‬
‫(נא להיערך חודש מראש)‬
‫להקדשת לימוד התורה בגיליון‪:‬‬
‫להצלחה | לרפואה | לזרע של קיימא |‬
‫לזיווג הגון | לפרנסה טובה | לע"נ יקירכם‪:‬‬
‫‪054-26-49-550‬‬