קרב טבריה ניצחון וטרגדיה של חורבן הרובע

‫קרבות ראשונים‬
‫קרב טבריה‬
‫טבריה של חורף ‪ 1948‬חייתה עדיין תחת האירועים שהתחוללו בה רק לפני עשר שנים‪ ,‬וקבעו‬
‫במידה רבה את העומד להתרחש בה ערב חג הפסח תש"ח‪ .‬השלום היחסי והניסיונות לשמור על דו‬
‫קיום בעיר המעורבת באמצעות המנהיגות המקומית של משפחת טברי הוותיקה‪ ,‬אך בקושי החזיקו‬
‫מעמד‪ ,‬ובינואר ‪ 1948‬חסמו הכנופיות המזוינות של הכפר לוביה את כביש נצרת טבריה‪ ,‬לאחר שב‪-‬‬
‫‪ 24‬לפברואר תקפו אוטובוס שהוביל נוסעים ליד קרני חיטין‪ ,‬ובניסיון לטבוח את נוסעיו‪ ,‬נהרגו שני‬
‫נוטרים מארגון ההגנה בטבריה‪ ,‬שגוננו על נוסעי האוטובוס‪ .‬בחיפוי הצבא הבריטי שהגיע למקום‪,‬‬
‫נחלץ האוטובוס מהמארב‪ .‬לאחר ההתקפה נחסם הכביש לתחבורה יהודית‪ ,‬והתנועה לעיר נעשתה‬
‫דרך כביש כפר תבור פוריה‪ .‬חרף "הסכם השלום" בין הצדדים בעיר‪ ,‬עסקו שני אלה בהצטידות‬
‫בנשק ובצבירת כוח לקראת הבאות‪ .‬מערך הכוחות היהודי כלל כ‪ 400 -‬חברי הגנה חמושים בנשק‬
‫קל‪ ,‬ובו פלוגה מגדוד הגליל )השלישי( של חטיבת פלמ"ח יפתח‪ ,‬ופלוגה מוקטנת של ‪ 60‬לוחמים‬
‫מגדוד ‪ 12‬של גולני‪.‬‬
‫איור ‪ 107‬טנק קרומוול בריטי בטבריה )ארכיון טבריה(‬
‫בעיר חנה גדוד צנחנים מהדיביזיה המוטסת ה‪ 6 -‬בפיקוד קולונל אנדרסון‪ .‬מפקדת הכוח‬
‫התמקמה במבצר המשטרה בכניסה לעיר והגדוד‪ ,‬במחנה ליד קרית שמואל בצפון העיר‪ .‬לגדוד זה‬
‫נספחה מחלקה ובה ‪ 3‬טנקי קרומוול‪ ,‬והכוח הזה נטה לצד הערבים‪ ,‬והפריע לכוחות ההגנה לפעול‬
‫נגד ההתקפות של הכנופיות הערביות‪ ,‬שמספר לוחמיהן היה כפול ממספר לוחמי הכוח העברי בעיר‪.‬‬
‫כוח ערבי זה כלל ‪ 500‬ערבים אוחזי נשק בהרכב של אנשי כנופיות‪ ,‬אנשי צבא ושוטרים לשעבר‪,‬‬
‫וכן ‪ 30‬חיילים סורים על ציודם‪ .‬באזור עילבון וטורען נמצא כוח התערבות קרוב‪ ,‬אותו ניתן היה‬
‫להטיל למערכה בהיקף של כ ‪ 800 -‬חיילי צבא ההצלה של קאוקג'י‪ ,‬בהם מחלקה של לוחמים‬
‫עיראקיים‪ ,‬שהמתינו לפקודה לתקוף את טבריה‪.‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫כמו כן‪ ,‬נפרסו בצמח הערבית חיילים מחיל הספר של הלגיון הערבי‪ ,‬שאיימו להתערב במערכה‬
‫על טבריה‪ .‬לערביי טבריה בעיר העתיקה היה ציוד לחימה שהספיק לכל ‪ 500‬אוחזי הנשק‪ ,‬שכלל‬
‫רובים‪ ,‬מקלעים‪ ,‬מרגמות‪ ,‬אקדחים וכמות רבה של תחמושת‪.‬‬
‫איור ‪ 108‬חילי הכוח העיראקי בקרב על טבריה )ארכיון טבריה(‬
‫העיר העתיקה של טבריה‪ ,‬בה היה מאז ומתמיד רוב יהודי ברור‪ ,‬ננטשה בלחץ הכנופיות‬
‫הערביות עקב מעשי רצח‪ ,‬ירי והתנקשויות‪ ,‬ונותרה בה רק מחלקה אחת בת ‪ 25‬לוחמים שהגנה על‬
‫הרובע היהודי הנטוש‪ .‬נטישה זו עודדה את הערבים והעלתה את המורל בקרב אנשי הכנופיות‪ ,‬אך‬
‫היו לה גם השלכות טרגיות בכל הקשור להחלטה הנואלת להרוס את העיר ההסטורית העתיקה של‬
‫טבריה לאחר כיבוש העיר‪.‬‬
‫הסכם הפסקת האש ההדדי נשמר בחלקו עד ‪ 5‬באפריל ‪ ,1948‬אלא שאז פתחו הערבים באש על‬
‫עוברי אורח יהודים בשוק‪ ,‬הרגו חמישה זקנים יהודים ולקחו כבנות ערובה עשר נשים יהודיות‬
‫קשישות‪ .‬ההגנה הגיבה במהירות‪ ,‬הניסה את הערבים מהשוק ושבתה ‪ 12‬ערבים שנמצאו בו‪,‬‬
‫כחשודים בשיתוף פעולה עם הכנופיות‪ .‬קרבות התלקחו בכל רחבי העיר ואילצו את קולונל אנדרסון‬
‫להתערב ולהציע הסכם הפסקת אש וחילופי שבויים‪ ,‬שהתקבל על יד שני הצדדים‪ ,‬ובו השייח טברי‬
‫ייצג את הצד הערבי‪ .‬בתחנת אגד ברחוב הגליל נערכו חילופי השבויים‪ ,‬ולאחריהם צעדו המנהיגים‬
‫משני הצדדים לאורך הרחוב במחווה שנועדה למחיש את רצון שני הצדדים בשלום‪ .‬אלא שמעשה‬
‫זה עורר את זעמו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני‪ ,‬והוא הכריע בנושא היריבות הקיימת בין‬
‫המנהיגות המתונה של משפחת טברי‪ ,‬לבין המנהיגות הקיצונית של סובחי שהין‪ ,‬ומינה את האחרון‬
‫לראש המפקדה הערבית בטבריה‪ .‬מנקודה זו אפסו הסיכויים להסדר של שלום‪ ,‬ורשות הדיבור‬
‫ניתנה לחבר פאראבלום‪.‬‬
‫ב‪ 8 -‬באפריל ‪ 1948‬נפתח הקרב על טבריה בין שני הכוחות היריבים‪ :‬הכוח הערבי בפיקוד סובחי‬
‫שהין‪ ,‬לבין כוחות ההגנה‪ ,‬תחת המפקדה של חטיבת גולני הצעירה‪ ,‬שפיקדה על שלושה כוחות‬
‫‪317‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫שהועמדו לרשותה בעיר‪ :‬כוח פלוגתי של גדוד ברק מס' ‪ 12‬מגולני‪ ,‬כוח פלוגתי מתוגבר של גדוד‬
‫הגליל‪ ,‬פלמ"ח‪ ,‬וכוח של גדוד חי"ש של ההגנה בטבריה‪ .‬בעורף המערכה על טבריה עמדו יישובים‬
‫אחדים מהם ניתן היה לתגבר את הכוחות הלוחמים בעיר בכוח אדם ובציוד לחימה‪ ,‬תוך העזרות‬
‫בכלי שיט קטנים ממונעים ולא ממונעים‪.‬‬
‫לחטיבה הייתה תוכנית קרב סדורה עם אסטרטגיה בת ארבעה מהלכים עיקריים‪ ,‬שכולם יבוצעו‬
‫בקרבות לילה‪ :‬שליטה על הרכס המערבי של העיר וחסימת תגבורת מהעורף הערבי של טבריה‪,‬‬
‫בעיר מהכפרים לוביה ונאסר א דין‪ ,‬הנחתת כוחות תגבור בדרך הים אל תוך העיר ממזרח‪ ,‬כיבוש‬
‫המפקדה הערבית בבניין "סית מחפוזה"' ומיטוט השליטה והפיקוד של סובחי שהין על העיר‪ ,‬על ידי‬
‫כיבוש מלון טיבריאס שנכבש כל ידו‪ ,‬ואשר שולט על הדרך הראשית בין נצרת לטבריה‪ ,‬וכמו כן‪,‬‬
‫השתלטות על הדרך לגליל העליון וצפת‪ ,‬וכיבוש העיר העתיקה עצמה‪.‬‬
‫בליל ה ‪ 12 -‬באפריל ‪ 1948‬בוצע בהצלחה מלאה ובהפתעה‪ ,‬המהלך המערבי הראשון‪ ,‬כאשר‬
‫כוח של גדוד ברק כבש את הכפר נאסר א‪-‬דין‪ ,‬ואת גבעת שייח קדומי‪ ,‬על הרכס המערבי השולט על‬
‫טבריה‪ .‬בכפר נאסר א דין הסתתרו לוחמים וצלפים ערבים בין בתי הכפר ואוהליו‪ ,‬והקרב בתנאי‬
‫החשיכה‪ ,‬ובאופי בו התגוננו אנשיו מאחורי אוהלים וחושות חסרי כל מיגון‪ ,‬גרם לפגיעה לא מכוונת‬
‫בכמה אזרחים תוך כדי הסתערות הכוח‪.‬‬
‫התושבים נסו להרים‪ ,‬וחלק מהם הגיע למשטרת טבריה‪ ,‬שם סיפרו לבריטים על "הרג שעשו‬
‫היהודים באנשי הכפר"‪ .‬סיפורים אלה הפכו למיתוס‪ ,‬ולחלק מתעמולת הנאכבה‪ ,‬ואפילו יוסף נחמני‪,‬‬
‫מראשי הציבור בטבריה‪ ,‬ודמות מפתח בקרב על העיר‪ ,‬הלך שבי אחריה‪ ,‬ודיבר על "מחזות זוועה‬
‫שהתחוללו בכפר"‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בדומה למה שארע במקומות אחרים בארץ‪ ,‬סיפורים אלה תרמו‬
‫לבריחה ההמונית של הערבים‪ ,‬והקלו על שחרור העיר בהמשך הקרב‪ .‬הערבים פנו בזעקה לבריטים‬
‫ודרשו מהם להוציא את לוחמי ההגנה מהעיר העתיקה‪ ,‬בטענה "שאין שם אזרחים יהודים"‪.‬‬
‫מפקד גדוד הצנחנים הבריטי אנדרסון‪ ,‬זימן את משה וייס )צחר(‪ ,‬סגן ראש העיר וחבר בכיר‬
‫בהגנה‪ ,‬והציג בפניו אולטימטום להוצאת אנשי ההגנה מהעיר העתיקה‪ ,‬באיום של הפגזת עמדות‬
‫ההגנה‪ .‬בהתייעצות עם מפקדת החטיבה נדחה האולטימאטום‪ ,‬וכאשר הגיעה הפרשה לנציב העליון‬
‫אלן קנינגהם‪ ,‬התקבלה ממנו הוראה לבטל את האולטימאטום‪ ,‬ולא להתערב במלחמה שבין שני‬
‫הצדדים‪ .‬וייס אמר למושל המחוז הבריטי‪" :‬אתם חוזרים לאנגליה וכאן מתנהלת מלחמה בינינו לבין‬
‫הערבים על גורל הארץ‪ ,‬מוטב שלא תתערבו ואנו נגמור את העניין בטבריה בשלושה ימים"‪ .‬לאחר‬
‫שהבריטים הבטיחו לא להתערב‪ ,‬הוחל השלב השני של הקרב‪.‬‬
‫‪318‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫איור ‪ 109‬נחיתת התגבורת של ההגנה מעין גב )ארכיון טבריה(‬
‫בלילה שבין ‪ 13‬ל‪ 14 -‬באפריל הונחת במבצע נועז והחלטי‪ ,‬כוח פלוגתי מגדוד ברק של חטיבת‬
‫גולני עם תחמושת רבה‪ ,‬בחוף הטיילת של הרובע היהודי‪ ,‬בסמוך לבית הכנסת כנישתא רבא עץ‪-‬‬
‫חיים‪ .‬תגבורת זו הגיעה בספינת מנוע שיצאה מעין גב‪ ,‬כאשר בחוף חצר כנרת נקשרו אליה ארבע‬
‫סירות נוספות‪ ,‬ועליהן הלוחמים והתחמושת‪ .‬הספינה גררה את הסירות לקרבת החוף‪ ,‬ואז נותקו‬
‫הסירות שהגיעו לחוף בחתירה‪ .‬בעת הנחיתה‪ ,‬רותקו העמדות הערביות באש של הכוח הנצור‬
‫ברובע‪ .‬למרבה המזל עבר המבצע בשלום וללא נפגעים‪.‬‬
‫בלילה שבין ה‪ 16 -‬ל‪ 17 -‬באפריל תקף כוח מגדוד ברק של גולני את "בית מחפוזה" שממנו צלפו‬
‫על השכונות היהודיות‪ ,‬ובו שכנה המפקדה הצבאית של הערבים בפיקוד סובחי שהין‪ .‬הכוח התקרב‬
‫לבית בחשאי‪ ,‬והפתיע את הפיקוד הערבי שהיה בישיבת חירום שנערכה בו‪ ,‬בשל תבוסותיו בקרב‪.‬‬
‫הבית פוצץ על יושביו‪ ,‬ולמעשה גרם לחיסול ההנהגה הצבאית‪ ,‬ולמיטוט הפיקוד הצבאי הערבי בעיר‪.‬‬
‫איור ‪ 110‬לוחמי כוחות גולני ויפתח בקרב על טבריה )ארכיון טבריה(‬
‫‪319‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫בלילה הבא‪ ,‬אור ל‪ 18 -‬באפריל ‪ ,1948‬השתלטה פלוגה מהגדוד השלישי של חטיבת יפתח על‬
‫מלון טיבריאס‪ ,‬ששלט על הכניסה הצפונית לעיר מכיוון כביש נצרת‪ .‬במקום התחולל קרב קשה‪,‬‬
‫והמגינים הערביים לחמו היטב‪ ,‬תוך ניסיון לתגבר את כוחם באמצעות כוח בן כארבעים לוחמים‬
‫מכפרי הסביבה‪ ,‬שנע בכלי רכב מכיוון כביש נצרת‪ .‬תגבורת זו עלתה על מארב חוסם שהוצב על‬
‫הכביש‪ .‬בקרב נהרגו עשרה לוחמים ערביים‪ ,‬ארבעה נשבו‪ ,‬והיתר ברחו מהמקום‪ .‬בזה נשבר סופית‬
‫הכוח הערבי‪ ,‬ובבוקר ה‪ 18 -‬באפריל ‪ ,1948‬בעת שהכוחות החלו להיערך לשלב הרביעי של הקרב‪,‬‬
‫בקשו הערבים הפסקת אש‪ .‬העיר נכנעה להגנה ללא תנאי‪ ,‬ובתיווכו של המפקד הבריטי אנדרסון‪,‬‬
‫יצאו ממנה התושבים הערביים באוטובוסים‪ ,‬משאיות וכלי רכב פרטיים‪ ,‬כשהן מלוות על ידי הכוח‬
‫הבריטי‪ ,‬בשתי שיירות נפרדות לכיוון נצרת וצמח‪.‬‬
‫היה זה הישג חשוב‪ ,‬מעבר לכיבוש העיר עצמה‪ ,‬שכן הכוחות פעלו בתכנון אסטרטגי נכון‪ ,‬ותוך‬
‫ניצול של דרכי הפעולה האפשריות‪ ,‬הן ביבשה והן דרך הים‪ ,‬בהפתעה טקטית‪ ,‬ובלחימת לילה‬
‫שמוטטה את האויב‪ .‬יש לזכור שהכוחות שלחמו לא באו ברובם‪ ,‬מיחידות של צבא סדיר‪ ,‬אלא‬
‫מכוחות מיליציוניים מקומיים‪ ,‬חלקם כוחות המנוסים בלוחמת גרילה זעירה‪ ,‬אך לא בלחימה סדירה‪.‬‬
‫עם כיבוש טבריה‪ ,‬העיר הראשונה ששוחררה במלחמת העצמאות‪ ,‬נפתחה הדרך‪ ,‬ונוצר התקדים‬
‫לפינוי ערים ויישובים ערביים בעקבות המלחמה הטוטאלית שהוכרזה על הישוב היהודי בארץ‬
‫ישראל‪ .‬ביחסי הישוב עם שלטונות המנדט‪ ,‬התקבע העקרון‪ ,‬עליו עמדו כל הכוחות יהודיים הלוחמים‬
‫ערב הקמת צה"ל‪ ,‬שאין נכנעים ללחץ הצבא הבריטי לוותר על עמדות ושטחים שנתפסו בשלבי‬
‫העזיבה שלהם עד ‪ 14‬מאי ‪ ,1948‬ובלית ברירה לוחמים נגדם‪ ,‬ומסכלים את כוונותיהם‪ .‬כך נהגה‬
‫ההנהגה הצבאית בטבריה‪ ,‬וכך נהגו כחודש אח"כ כוחות האצ"ל בקרב על שכונת מנשיה‪ ,‬ובמערכה‬
‫לשחרור יפו‪ ,‬בהן עיקר חללי האצ"ל‪ ,‬כ‪ 40 -‬במספר‪ ,‬נפלו בלחימה נגד הבריטים‪ .‬תרמה לכך‬
‫ההתנהגות השערורייתית של הבריטים בפרשת רצח לוחמי "היוצק"‪ ,‬שפורקו מנשקם והוסגרו לטבח‬
‫ע"י הערבים ליד חולון‪ ,‬כמו בפרשת שייח ג'ארח )שכונת שמעון הצדיק( בירושלים‪ ,‬שלאחר כיבושה‬
‫על ידי ההגנה‪ ,‬אולצו לוחמיה‪ ,‬באיומי הנשק הבריטי‪ ,‬למסור אותה לערבים‪ ,‬דבר שאפשר בהמשך‬
‫את טבח שיירת הרופאים להר הצופים‪ ,‬בו צפו הבריטים באדישות ולא נקפו אצבע כדי לעוצרו‪.‬‬
‫הטרגדיה של הרס טבריה העתיקה‬
‫עד יום הכרזת העצמאות‪ ,‬נוצר מצב שבו בטבריה‪ ,‬אך גם בחיפה‪ ,‬צפת‪ ,‬ויפו‪ ,‬התרחש וואקום‬
‫שלטוני‪ ,‬שלווה בלאקונה משפטית‪ ,‬ובלקיחת סמכויות למעשים שהייתה בהם פגיעה אנושה בזכויות‬
‫האדם‪ ,‬זכויות הקניין‪ ,‬ובעקרונות המשפט והצדק הטבעי‪.‬‬
‫שני אנשים בעיר טבריה הובילו בדרך זו‪ ,‬לית דין ולית דיין‪ ,‬וללא צורך מלחמתי‪ ,‬להריסה בלתי‬
‫חוקית של בתי התושבים‪ ,‬ערבים ויהודים כאחד‪ ,‬שנאלצו לצאת מהעיר בשל מצב המלחמה‪ ,‬ובעת‬
‫שחזרו אליה‪ ,‬מצאו שהחל מסע של הרס מכוון שלא תוך כדי לחימה‪ ,‬ולאחר תום הקרבות‪.‬‬
‫בראש מסע ההרס הזה‪ ,‬תוך ניצול לרעה של מעמדם בעיריית טבריה‪ ,‬פעלו שני אישים‪ :‬משה וייס‬
‫)צחר( ויוסף נחמני‪ ,‬שהורו לצה"ל לפוצץ את בתי העיר בתואנה חסרת בסיס של "תנאים סניטריים‬
‫לקויים‪ ,‬הפצת מחלות ומגפות על ידי עכברושים ומזיקים‪ ,‬ויציבות מבנית לקוייה"‪ ,‬כל זאת‪ ,‬כשכלל‬
‫‪320‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫לא היו מצבורי גופות חללים‪ ,‬או מקורות זיהום העלולים לחולל מפגעים של תברואת הציבור‪ ,‬וכל‬
‫הבתים עמדו שלמים‪.‬‬
‫יש לזכור שהעיר העתיקה עצמה עברה בתקופת שלטון המנדט מספר שינויים שיקומיים חשובים‬
‫שהקלו על הצפיפות בעיר‪ ,‬ושיפרו את כושר הניקוז של מי הגשמים‪ ,‬ופינוי הביוב לאחר אסון‬
‫הצונאמי של גשמי חודש מאי ‪ .1934‬בעקבות שיטפון זה‪ ,‬שגרם לפגיעה קשה בחיי אדם‪ ,‬נהרסו‬
‫בתים רבים‪ ,‬ובמקומם נסללו רחובות חדשים והורחבו דרכים קיימות‪ ,‬פעולות ששפרו את מצבה‬
‫התברואתי של העיר‪ ,‬ואף את פניה ואיכות חייה‪ ,‬כאשר בחופיה נבנו מרכז תיירות ימית‪ ,‬טיילת ומעגן‬
‫דיג‪ ,‬הקיימים עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫איור ‪ 111‬השיטפון הגדול מאי ‪) 1934‬ארכיון טבריה(‬
‫ממשלת המנדט גם ערכה סקר‪ ,‬ונקבעה תוכנית אב לשיקום עתידי של העיר לצרכיי מסחר‬
‫ותיירות‪ ,‬תוך שימור הייחוד ההיסטורי והארכיטקטוני שלה‪.‬‬
‫ההרס המכוון וחסר התכלית של העיר העתיקה‪ ,‬לא התרחש בשלב קצר אחד‪ ,‬אלא נמשך לאורך‬
‫חודשים ארוכים עד קיץ ‪ ,1949‬כאשר במהלך התקופה הזו ניסו בעלי הבתים היהודיים שגורשו על‬
‫לא עוול בכפם מבתיהם‪ ,‬לעצור את ההרס בכל דרך חוקית‪ ,‬אך כל העתירות‪ ,‬הפניות לממשלה‪,‬‬
‫משרד הפנים‪ ,‬נשיא המדינה ובית המשפט העליון‪ ,‬היו לשווא‪ .‬כולם אטמו את אוזניהם משמוע‪ ,‬ואת‬
‫לבם הקשו כאבן‪.‬‬
‫אנשים ששבו לביתם השלם והתקין‪ ,‬נדרשו לצאת מממנו‪ ,‬תוך שהוא נהרס מיידית בדחפורים‪,‬‬
‫ולחילופין‪ ,‬מפוצץ בחומרי או נפץ מועלה באש‪ .‬לאחר שנעשה העוול הזדוני הזה‪ ,‬קידשה אותו‬
‫המערכת השלטונית של מדינת ישראל הצעירה על שלושת רשויותיה‪ ,‬בניגוד לכל עקרונות המשפט‪,‬‬
‫הצדק וזכויות הקניין‪ ,‬בניגוד לנהוג במדינה דמוקרטית תקינה‪ .‬כל המעיין בארכיוני המדינה והעיר‬
‫טבריה‪ ,‬ימצא בהם את ההתכתבות האומללה וחסרת האונים של מאות מתושבי העיר עם רשויות‬
‫המדינה‪ ,‬כשהם מנסים בתחינה ובמר ליבם‪ ,‬לפנות למצפונם של ראש הממשלה‪ ,‬שריו‪ ,‬בתי‬
‫המשפט‪ ,‬משרד הבריאות‪ ,‬משרד הפנים וכולם משיבם אותם ריקם‪.‬‬
‫‪321‬‬
‫קרבות ראשונים‬
‫איור ‪ 112‬ההרס השיטתי של הרובע העתיק של טבריה ‪) 1949 – 1948‬ארכיון טבריה(‬
‫אפילו המקומות הקדושים ליהדות‪ ,‬שהובטח כי לא ייגעו בהם‪ ,‬נהרסו כמעט עד האחרון שבהם‪,‬‬
‫בעוד שהמקומות הקדושים לדתות המוסלמית והנוצרית לא נפגעו‪ ,‬אולי משום שליהודים אין כידוע‪,‬‬
‫דעת קהל עולמית שתסייע להם‪ ,‬והתקשורת העברית בארץ ישראל הייתה מגויסת לטובת השלטון‪.‬‬
‫שנים חלפו‪ ,‬והעיר היהודית הראשונה שחודשה בארץ ישראל לאחר גלות ספרד‪ ,‬עיר הקודש של‬
‫קהילות אבואלעפיה‪ ,‬אלחדיף‪ ,‬אבו חצירה‪ ,‬ומשכן הכוללים האשכנזים‪ ,‬והספרדים לדורותיהם‪,‬‬
‫נהרסה כליל‪ ,‬והפכה לאחר שנגזלה מבעליה החוקיים על ידי המדינה‪ ,‬לנד"לן יקר ערך‪ ,‬עליהם בנה‬
‫לימים‪ ,‬חתנו של יוסף נחמני‪ ,‬את בתי המלון המפוארים של טבריה‪.‬‬
‫לשאלה המתבקשת‪ ,‬האם ראו מי ממנהיגיה של טבריה לאחר שחרורה‪ ,‬את הרובע העתיק כנדל"ן‬
‫ממנו אפשר לעשות הון ולא במשפט? אי אפשר היום לדעת‪ ,‬אם כי במסמכי ארכיון המדינה נמצאו‬
‫תלונות של הנגזלים המרמזות על האפשרות הזו‪.‬‬
‫בארכיון המדינה נותרו לנצח מאות התכתבויות של פליטי הרובע היהודי העתיק עם רשויות‬
‫המדינה‪ ,‬כולל החלטות מקוממות של ממשלת דוד בן גוריון‪ ,‬והוא עצמו‪ ,‬בהתייחסות מבטלת למצוקת‬
‫הנגזלים וקבלת נימוקיהם השקריים של מחריבי הרובע‪ .‬גם הפיצוי עבור רכושם הגזול‪ ,‬היה עלוב‬
‫ומבזה‪ ,‬בהתאם להמלצותיה של "וועדת החקירה להרס הרובע העתיק בטבריה"‪ ,‬וועדה שלא חקרה‬
‫כלל את מעשה ההרס על פי המנדט שניתן לה‪ ,‬ואף לא דנה בסוגיה מי נתן את ההוראה‪ ,‬אלא עסקה‬
‫ימים ארוכים בסחבת ממושכת על גובה הפיצויים לנגזלים‪ ,‬שלבסוף ניתנו לנפגעים‪ ,‬ביד קמוצה‬
‫ובאיחור רב עד תחילת שנות השישים‪.‬‬
‫מן הרובע היהודי העתיק נותרו כיום רק שרידים מתפוררים מחצר הסניור ומדרש שמואל‪ ,‬ועוד‬
‫שלושה בתי כנסת ששרדו ושוקמו לאחר את ההרס הברברי‪ .‬תהליך ההרס שבוצע על ידי הצבא‪ ,‬לא‬
‫חס גם על החומות העתיקות של העיר שהקיפו את הרובע העתיק‪ ,‬וגם הם נהרסו בלא לההתחשב‬
‫בערכן הארכיאולוגי וההיסטורי‪ ,‬ולתפארת מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪322‬‬