ספר הישר לרבנו תם חלק השאלות והתשובות

‫ס פ ר הישר‬
‫לרבנו תם‬
‫חלק השאלות והתשובות‬
‫מ ח י ק ומזוקק ע ל ס* כ ת ב יד‬
‫עם‬
‫‪t‬‬
‫?‪n71p‬‬
‫ת ק ו נ י ם ו ה ג ה ו ת מר׳ א פ ר י ם זלמן מ ר ג ל י ו ת‬
‫העריות‪88‬סח‬
‫מזזגנס <&פלר~ד‪5‬‬
‫שרגא »»״ פייש ראזענטהאל‬
‫אב׳־ד דק״ק ג ר ע ס ל ד יע״א‪.‬‬
‫ברלין‪.‬‬
‫כד»יס *בי הירש נ ־ ו י ג ח ק איטגקאויסקי‪.‬‬
‫תרנ׳׳ח‪.‬‬
‫מהדורה‬
‫חדשה‬
‫פעיה״ק י ר ו ש ל י ם תובב״א‬
‫תשל״ב‬
‫מבוא‪.‬‬
‫הנני נוחן בזה מנח אחח אפים‪ ,‬לפניכם היושבים בצל החכמה והתורה מן השמים‪,‬‬
‫את‬
‫ספר הישר‬
‫לרבנו יעקב תם בן מאיר הלק שני והוא חלק חחשובוח מתייק על פי‬
‫כתב יד ומזוקק על פי הנהות הנאון ר׳ אפרים זלמן םרנליות‪.‬‬
‫ועוד זאת ועטפתי הנהוח‬
‫והעדות טטני ו ש טראה טקוםות בש״ס‪.‬‬
‫הספר הזה יצא לאור בפעם ראשונה בשנת כעל‬
‫תקזףא לפיק בוויען‬
‫ונדפס‬
‫על פי‬
‫כתב יד אהד‬
‫גסולות אלהים‬
‫תה שנת‬
‫א ש ר היה ביד הקצין כהר־ד מנחם‬
‫טענרל בן כהריר אברהס טעבין והובא לדפוס ע״י הנאון מוהר״ר דניאל הד מבי דינא‬
‫רבא דקיק פרעסבורג בטדיגת א ו נ נ א ק ‪ .‬והגאון הזה עלה אהד כך להיות ר א ש בית דין‬
‫דשם‬
‫והוא חתם עצטו בהקדםתו ל ס פ ר הישר בשם דגיאל בן כהריר בגיםין הםכונה‬
‫וואלף מ י ל םק״ק דאביטשויא וגקרא בפי כל דגיאל םרוסטיץ‪ .‬ובשם זח דגיאל טרוסטיץ‬
‫גקרא גם כן ב ח ס כ ם ח ת א ו ג י ם ר׳ טרדכי בגעט ורי ס ש ה סופר בראש הספר‪ .‬אכן בוכרי‬
‫ימים םקדם יטי בחרותי כאשר הייתי בישיבה בסרעסבורנ בהלו נר א ם ‪ r‬הנאץ ראשבים‬
‫בעל כתב סופר זצ״ל עלי ראשי כשהץ טוכירין את דניאל איש תטודות הנ״ל לטובה ל א‬
‫היו קורק אותו םרוסטיץ כי אם פרוסניץ‪ ,‬ושםעתי כי פרוסטיץ ופרוסניץ היינו הד ש ם‬
‫העיר בםדינח םעחרען‪ .‬ובפתח האולם עוםדים שני העםודים ה נ ח ל י ם אשר עליהם נשען‬
‫הבית בית ישראל הנאונים ר׳ טרדכי בנעט ור׳ ס ש ה סופר בהםכםותיהם‪.‬‬
‫םהקדםח‬
‫ר׳ דניאל הבאה‬
‫ולפי הנראה‬
‫סיד אחר ההסכטות הנ״ל ה ש ב הקצין ר׳ םענדל‬
‫בראשונה לחביא בעצמו א ח הספר על מכבש הדפוס לזכוח בו אח הרבים‪.‬‬
‫טעבין‬
‫אך מנודל‬
‫צדקתו ם ש ך ידו אחור יםים רבים מהדפסתו‪. ,‬כי ירא מהלכר בפה הפרושה בנזדה חרוחה‬
‫בהקדםח הספר ספי הקדוש ד&חכר וצ׳׳ל על כל שולהי יד להניד‪ ,‬בספרים מדעת עצסם‬
‫דבר א ש ר ל א ממקומו הוא מוכרע ובלא נימוקו עמו עיס ספרים םדוייקים הראשונים־‪.‬‬
‫ומטעם זה גם מ א ן ל ת ת ו א ל יד אתר מ נ ח ל י זמנו לסקלו ולעזקו מקמשוני טעיות ושבושים‬
‫ש נ פ ל ו בו םשניאות המעתיקים‪ .‬ויהי כי ארכו לו הימים מדאגה ברבר מאיזו סבות שיבאו‬
‫ויתחדשו להפריע עצתו נתן א ת המשרה על שכמו ש ל ר׳ דניאל ל מ ק יפיק זממו החוצה‬
‫ע ל יד איש חםודוח הלזה‪ .‬אכן נם די דניאל ל א עבר על פני כל חספר ל ח פ ש בטוחות ובסתום‬
‫ח כ ם ח אחר כל חעלום ובדק‪ ,‬וכאשר העיד על עצמו‪ ,‬ל א בלבד טטעם חאמור‪ ,‬כי אם נס‬
‫םטעם םניעוח רכוח‪ ,‬א ש ר סביב שתו עליו ב ד ^ י ת השיעור עם החלםידים‪ .‬ולכן רק זאת‬
‫ש ם לו ל מ ט ר ה לעשות סמנים וציונים בכל שרשי העניניפ ל ם צ א דברי חפץ‪ .‬א ב ל נם ואח‬
‫ל א צ ל ח ח כאשר חשב‪ ,‬כי הלהד&ניה א ש ר העמיד בראשונה ובאה המלאכה לידטגיהים‬
‫אחרים‪ ,‬והם הוסיפו חטא ע ל פ ש ע להוסיף עוד הטעיות והקסשונים בתוך הספר עד א ץ‬
‫מספר‪.‬‬
‫ונם עשו‬
‫ולא וו ב ל ב ד א ל א ש ש מספר הסמנים חחליפו פ ע ם אחר טעם ובלבלו הסדר‪,‬‬
‫א ת הסמנים ש ל א במקומם עד שקרבו אח הרחוקים‬
‫והרחיקו א ת הקרובים‪.‬‬
‫מבוא‬
‫‪VIII‬‬
‫ומתוך זה יצא ס פ ר הישר‬
‫להבין את‬
‫דברי‬
‫מתוך ס כ ב ש הדפוס‬
‫ש ל א ביושר ובאופן א ש ר יקשה עלינו‬
‫ר׳ יעקב תם והידותיו‪ ,‬כי נם את המישור‬
‫ידאב‪ ,‬בראותו א ת הספר בתמונתו כאשר הוא לפנינו‪.‬‬
‫אשר כל לב‬
‫עשו לעקוב‪,‬‬
‫לכן אמינא טבא לנברא ט ב א דדה‬
‫החכם ה נ ח ל והמפואר ר׳ אברהם עפשטיין נ״י החונה בוויען הבירה‪ ,‬א ש ר השאיל לי בטובו‬
‫ובחסדו כתב יד ש ל ספר הישר טוב ‪.‬־מהודר מתוך ננד כתבי יד אשר הם טמונים באמתחתו‪,‬‬
‫למען אוכל להוציא על פיו א ת ס פ ר הישר בדרך טוב ומיושר‪ .‬יהיה הוא ומקורו ברוך‪.‬‬
‫וכתב יד זה בא ליד החכם הנ״ל מידידנו חחכם הגדול ש ל מ ה זלמן תיים האייבער־‬
‫ש ט א ם מביעליץ‪,‬‬
‫א ש ר שמו הטוב נודע בסימן שזח״ה בשער ב ת רבים‪.‬‬
‫שקנאו מלפנים מ א ת הרב ר׳ ש מ ו א ל שענבלום מלבוב‪,‬‬
‫והוא כתב לי‬
‫וממנו קבל כי כתב יד זה היה‬
‫ביד האדם ה נ ח ל בענקים תי־ם יוסף דוד אזולאי‪ ,‬א ש ר נ פ ט ר ב ש נ ת תקס״ז בק׳׳ק ליוורנו‪.‬‬
‫ועל ידו בצירוף בנו וחתנו נעשו נם המפתחות לש״ס וארבעה טורים‪ ,‬א ש ר מקומן באיזו‬
‫דפין כרובין לפני הספר‪ ,‬וצורת הכתב משונה מצורת הכתב בתוך הספר‪.‬‬
‫וא־כ הדברים‬
‫אז כתב יד זה הוא אותו שהזכירו הרב היד׳׳א בספרו שם הגדולים בסוף ערך ר׳ יעקב‬
‫בר׳ מאיר ו ד ל ש ם ‪:‬‬
‫״ר־ת חבר ספר הישר וזכיתי ובא לידי וכוי״‪.‬‬
‫ועוד הזכירו בספרו‬
‫פ ת ח עיניס לםנילה דף כיה ע״א בדיה יברכוך טובים‪ ,‬והביא ש ם דברי הרא״ש בתוספותיו‬
‫ש כ ת ב ר ח ת היה רכיל לכתוב בכתבים ש ל רשות ש ש ו ל ח לבני אדם ע״כ יברכוך טובים‪ .‬וע״ז‬
‫כתב הנאון חיד־א ו ד ל ‪ :‬״וכזה ראיתי אני ה ש פ ל בספר הישר ש ל ר״ת נ״י בתלק תשובות‬
‫ש כ ת ב לשון זד‪ ,‬לרבנים שהיה משיב להם על מה ששאלוהו״ עכ״ל‪ .‬ועיין בסימן ם״ו אות‬
‫ה׳ צד ‪ 89‬ובסימן מ״ת אות נ׳ צד ‪ .97‬ועיין בהשמטות ותיקונים בסוף הספר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ובראש המפתתות כתוב וזיל‪ :‬״פודה ב־וש׳׳ר אור ( מפתתות ל ס פ ר הישר‪ ,‬תורת ארז‬
‫אדיר ונאור‪ ,‬בתידושיו ותשובותיו המר וניאור״‪ .‬ואתר זה נכתבו ה מ פ ת ח ת לש״ס‪ .‬ואחר‬
‫זה וקודם המפתחות לארבעה טורים כתוב ו ד ל ‪. :‬תשובות ותידושי דינים‪ ,‬מאירים ומזהירים‪,‬‬
‫ע ל סדרי ארבעה טורים‪,‬‬
‫לציץ הנה הנם מסודרים‪ ,‬זקוקין דנורא וביאורין״‪.‬‬
‫ובסוף כל‬
‫ה מ פ ת ח ת כתוב ודל‪ :‬״אהר אלו הםסתתות שתקנום בני ותתני הייו אנב ריהטא מה שאני‬
‫מוצא חידוש היד כותבת והתויתי תיו מ כ ל מ ל א כ ת מ ח ש ב ת בם־ד״‪.‬‬
‫והעתקת כתב יד זה עשיתי לי לעמוד הבנין א ש ר עליו עומד הספר הנדפס עתה‬
‫ברבו ככלו‪.‬‬
‫אכן בעוד שהייתי עוסק במלאכה בבדה זאת אנה אלהים לידי עי־ ידידנו‬
‫ההכם שזה״ה‪,‬‬
‫ומנלנלין זבות ע״י זכאי‪,‬‬
‫את ס פ ר הישר‪,‬‬
‫א ש ר היה תתת יד הגאון ר׳‬
‫אפרים זלמן מ מ ל י ו ת והוא נחתם בחותמו ש ל צדיק בתתימת יד עצמו בעלה הראשון‪.‬‬
‫והספר הזה הוא מלא מתיקונים והנהות ש ע ש ה וכתב הנאון בעצמו ע־י מחק או הוספת‬
‫אותיות ותיבות בנוף הספר או מהגהות והערות ש כ ת ב בשולי היריעות‪.‬‬
‫והעלה ־מרגליות בידו‪.‬‬
‫צ ל ל במים א ח ר י ם‬
‫והכם עדיף מנביא‪ ,‬־כי כסה וכמה פעמים כיון והסכים בתיקוניו‬
‫והגהותיו מ מ ש לכתב יד שלנו‪ ,‬ואז עברתי עליהם‪ ,‬כי לא לצורך המה‪.‬‬
‫מתקן‬
‫הטעיות‬
‫והרבה פעמים‬
‫בדפוס באופן אהר ומשונה מכתב יד שלנו‪ ,‬ולו היתד‪ ,‬לפניו הנוסחא‬
‫הנכונה כסו שהיא בכתב יד ש ל נ ו אז לא היה הכרת לתקן‪.‬‬
‫נם במקומות כזד‪ .‬עברתי על‬
‫תיקוניו והנהותיו מבלי להזכירם ש ל א להרבות ה מ ש א בדברים ש ל א לצורך המה‪.‬‬
‫בכל שאר מקומות הנני מביא את תיקוניו והגהותיו בהערותי ב ש ם ״ראז״ם״‪.‬‬
‫אכן‬
‫וכל ההנחות‬
‫והתיקונים ו ה פ י ח ש י ם הכתובים בהערות שהן ל מ ט ה מהקו‪ ,‬א ש ר לא הבאתי בשם ‪.‬ראדם׳י‪,‬‬
‫ממני הם ומידי ת ב ק ש נ ה אם תמצא בהם דבר א ש מ ה ושננה‪.‬‬
‫י( לדעת הרוכמ ר׳ אברהמ עפשטיין באגיתו אלי רומז בזד! עי* גרנות רף י״ב ע״א פתח‬
‫ביוצר אור וכונתו על ספר הישר‪ ,‬ודפח׳׳ח‪.‬‬
‫מבוא‬
‫ובנוף הספר הנכבד עצמו היוצא עתה לאור שמתי לי את כתב יד עיקר‪ ,‬ובמקום‬
‫שראיתי‬
‫ענולין‪,‬‬
‫ההכרח לנטות מדרכו אז רמזתי‬
‫א ש ר כונתם ידועה‪.‬‬
‫עליו בהערותי ע״י חצי‬
‫קרן ענולין ושאינן‬
‫ובזה חשבתי להנצל מגזרת ר״ת ש ל א להגיה בספרים‪ ,‬יען‬
‫אשר כתבתי הנירםא כמו שהיא בכ״י או בדפוס וגם הנירםא כמו שצ״ל לסי דעתי או‬
‫לסי דעת הגאון ראדם‪ ,‬והבוחר יבחור‪ .‬אכן מלבד זה נראה לי ש ל א היתד‪ .‬מעולם כונת‬
‫רבנו תם לנזור ננד המניהים בספרו או בספרי ראשונים אם יעשו מלאכתם מלאכת שמיס‬
‫ב ט נ ה רצויה‪ .‬כי לא חנר רבנו תם את כלי מלחמתו רק נגד מניה־ ספרים בתלמוד שהוא‬
‫מקור ההלכה‪ ,‬וכמו שהביא בשם ר״נ מאור הגולה ד ל ט על כל סאן ד מ ש ב ש תלמודא‬
‫הכי והכי תהו־‪ ,‬ואם תעיין שם היטב בדבר• רבנו בהקדמתו תמצא ני ל א דבר רק ננד‬
‫מגיהים בשים‪.‬‬
‫ואני גמרתי בלבי להוציא את חלק השני והחלק התשובות בראשונה‪ ,‬ואחד זה אם‬
‫ינסר אלהי בעדי אוציא לאור נם את חלק ראשון שכולל החידושים על הש״ם‪.‬‬
‫ואם‬
‫יודע אני בעצמי שאין דנ־ן את המלך‪ ,‬ומי ימלא את לבו לבא אחר רבנו שהוא מלכא‬
‫דרבנן והוא נר בן אבנר )עיין ריש סימן מ״נ( לבא ולשפוט באור שכלו ההדיוט‪ ,‬הזה או‬
‫זה בדברי רבנו יותר טוב וחשוב לילך בראש‪ .‬אבל באמת לא מפני טעם כזה קלקלתי את‬
‫השורה להקדים את המאוחר בכתב‪ ,‬אם נם ל א בזמן‪ ,‬רק מפני שהחידושים הלא הובאו‬
‫ברבם כבר בתום׳ שלנו‪ ,‬בעוד שהתשובות הן בקצתן עוד בספר החתום‪ .‬ובקצתן מורין נם‬
‫על תהלוכות הזמן ומפיצים אורה על כמה גדולים אשר היה משאם ומתנם עם הנשר ה נ ח ל‬
‫מכל בעלי כנסים בזמנו‪ .‬ולכן אמרת־ בלבי‪ ,‬הלא יותר יבוקש מחכמינו לראות בראשונה‬
‫דודם זה המלך במםיבו עם נבורי ישראל סביב לו‪ ,‬אשר כלם יזמרו את תהלתו‪ ,‬אם נם‬
‫למעטים לא לחסד רק ל ש ב ט יטה אזנו אליהם‪.‬‬
‫ואלה המה הנמרים אשר המה בכתובים בחלק התשובות על סדר א״ב‪:‬‬
‫הרב ר׳ אברהם בפריש סימן י״ח ל־ד‪.‬‬
‫החבר ר׳ אהרן בר יוסף סימן ע״ח‪ ,‬עיט‪.‬‬
‫הרב ר׳ אליהו הצרפתי סימן מיז אות ה׳ וסימן מ״ח אות הי‪.‬‬
‫הרב ר׳ אליעזר )בן יהודה?( סימן ל״ד ועיין סוף סימן כיה‪.‬‬
‫הרב ר׳ אליעזר בר נתן ממ־ינצא סימן טי‪ ,‬י׳ מ׳ מ״א‪.‬‬
‫ר׳ אליעזר‬
‫מפלאיזא‬
‫חתנו‬
‫ש ל ר׳ שמשון הזקן‬
‫סימן ד׳‪,‬‬
‫ה׳ ועיין בתיקונים‬
‫והשמטות בסוף הםמר‪.‬‬
‫הרב ר׳ אליעזר בן ש ל מ ה סימן נייח‪ ,‬ניט‪ ,‬עיו‪.‬‬
‫הרב ר׳ אליעזר בן שמואל ממיין סימן ג״ז ועיין סימן עץ הערה ראשונה‪.‬‬
‫הרב ר׳ אפרים בן יצחק מרענעגשבורג סי׳ סיד‪ ,‬סייח‪ ,‬ס״ו‪ ,‬ם״ז‪ ,‬ם״ח‪ ,‬פי‪.‬‬
‫הרב ר׳ יום טוב בן יהודה סימן ביה וע־י״ש בהערה ראשונה‪.‬‬
‫החבר ר׳ יוסף בן יצחק מאורליינש סימן לץ‪ ,‬לין‪ ,‬ל״ח‪ ,‬ל־ט‪ ,‬נ׳ה‪ ,‬נ־ו‪.‬‬
‫הרב ר׳ יוסף בן מ ש ה סימן י״ד‪ ,‬ט״ו‪ ,‬כ־נ‪ ,‬כ״ח‪ ,‬כ״ט‪.‬‬
‫הרב ר׳ יחיאל מפריש הזקן בן ר׳ מתתיה)?( קרובו ש ל רית סימן ליד‪ .‬ואולי‬
‫הוא חד עם החתן ר׳ יחיאל סימן כיד‪.‬‬
‫ר׳ יעקב מטרנא או מטרנטא סימן ליה‪.‬‬
‫החבר ר׳ יעקב ישראל סימן מ״ח אות א׳ צד ‪ !14‬וסימן נינ‪ ,‬נ״ד‪.‬‬
‫ר׳ יצחק בר ברוך סימן עינ ועיי״ש אות ב׳ הערה אי‪.‬‬
‫ר׳ יצחק בן רבנו יעקב תם עיין סוף סימן נייח‪.‬‬
‫הרב ר׳ יצחק בר מרדכי מרענעגםבורנ סימן פ״א עד ס־?! פ־ז‪.‬‬
‫מבוא‬
‫‪x‬‬
‫הרב ר׳ סנהם בן פרץ סיואני סימן י־נ‪ ,‬צ־נ‪ ,‬קיא ועיין עוד כהערה םוף םיםן קיג‪.‬‬
‫הנדיב ר׳ סרדכי םיסן ס״ה אות וי‪.‬‬
‫החבר ר׳ ט ש ה בן אברהם סםונטיוא סיסן נ־א‪ ,‬ניב‪ ,‬סיט‪ ,‬עי‪.‬‬
‫הרב ר׳ ס ש ל ם בר נתן ט ט ל ק סימן ס״נ עד םיסן ני‪.‬‬
‫הרב ר׳ קרשבין תלסידו ש ל אהרן לבי נירנין)לבינירין בכיי( םיסן ע״ז‪.‬‬
‫ר׳ ש ל ס ה סי׳ כ־א‪ ,‬כ־נג אולי הוא ר׳ ש ל ס ה סדריוש ‪.Dreux‬‬
‫חרב ר׳ ש ל ס ח בר יצחק סאורליינס סיסן ליו‪ ,‬ל״ז‪.‬‬
‫רבנו ש ס ו א ל בן סאיר םיסן ו׳‪ .‬י*ח‪ ,‬י־ט‪ ,‬כיד‪) ,‬ל׳ ?( ועיץ םיםן זךז‪.‬‬
‫הנדיב ר׳ שמדד׳ הוא ר׳ ש מ ח ה בן ש מ ו א ל טורטרי כעל סחזור וויטרי סיסן ס׳ד‪,‬‬
‫אות הי‪.‬‬
‫ת ר י ב ר׳ ש מ ה ה סימן עינ אות ב׳ נראה שהוא אחר‪.‬‬
‫הרב ר׳ שסשון בן י ו ס ף ס ס ל א י ש א הנקרא ה ז ק ן ס ס י ס ן א ׳ עד ס י ס ן ד וסימן ז ‪ /‬חי‪.‬‬
‫בני בארי סוף סימן ס־ו‪.‬‬
‫מ י פדיש םיסן ל״ב‪.‬‬
‫ה א ת לדעת‪ ,‬בי מ ה שכתוב כ ס פ ר הישר הנדפס דף סיח ע־א כאן מתהילץ ש ד ת‬
‫ומי‬
‫הם דברי חסר לב כי השו־ת סתהילין כבר ארבעה דפים קורם לזה ונס נכתבו‬
‫הדברים בתוך אמצע תשובת ר״ת סיסן כ׳ בספרנו‪ .‬ואם תעיין ש ם אות ו׳ הערה ו׳ חובל‬
‫ל ס צ א טעם פ ה שהביא אולי א ת הפניה לידי מעות זאת‪ .‬א כ ל ס ש ם אין ראיה ש ה ד פ ו ס‬
‫שלנו נעשה עיס כתב יד שלנו‪,‬‬
‫כי אדרבא אלו היה כתב יד וה לפני הפניה ל א היה‬
‫ט ת כ הדברים שנמחקו עיי העברת ק קולמוס בכתב יד נם בדפוס‪.‬‬
‫וכזה הנני נותן לפניכם א ת הלק השוית נם ססודר בסיסניס ואותות ומראה הענק‬
‫א ש ר ידובר בו וכל דבר ע ל סקוסו יבא על נטן‪ ,‬ופועל ידי תרצו‪.‬‬
‫הביאני עד הלום‪ ,‬כן יזכני להוציא לאור בשלום‪,‬‬
‫וברוך ה ש ם א ש ר‬
‫א ת הלק ראשון החידושים חטיסימ‪,‬‬
‫מתורתו ש ל ר״ת יקרה היא מפנינים‪ .‬ושם נדבר אייה נם סאודותיו ותולדותיו ש ל רכנו‪.‬‬
‫ואסיים בברכה נם לאלופי ראשי קיק סראנ א ש ר נס ד& השאילו לי בטובם מאוצר‬
‫הספרים ש ל ה ם‬
‫רפאסורס‬
‫מקומות‪.‬‬
‫דל‪.‬‬
‫א ת ספר הישר שהיד!‬
‫ת ח ת יד החכם הגדול‬
‫ר׳ ש ל ט ה יהודה ליב‬
‫כי נס בזה רישוםו ש ל ה ח נ ם ניכר טתוך תיקוניו א ש ר ע ש ה בכסה‬
‫ומה שמצאתי בוה לתועלת בדרך ההעברה‪ ,‬כי בעת א ש ר היה הספר ת ח ת ידי‬
‫טרוד הייתי מאוד בעול הצבור‪ ,‬הכאתי בהערותי בשמו‪ .‬ועוד יעמד על הברכה תלמידי ידידי‬
‫והביבי הבחור המופלא ופוסלנ כפוהריר יצהק ט ש ה ע ל ב א נ ע ן כיי‪ ,‬א ש ר דדה לי לעזר‬
‫בהגהת טעיות הדפום וגם ע ש ח א ת המפתחות‪ .‬ה ש ט ישלפ פעלו ופשכורחו תהיה ש ל פ ה ‪.‬‬
‫פה‬
‫ברעסלוי‬
‫יעיא‪ .‬ב ת ד ש א ל ו ל ש נ ח תרניח לטיק‪.‬‬
‫״? שרגא ‪ « u o n‬פייש ראזענטדזאל‬
‫אגיד דפה‪.‬‬
‫מפתה השאלות והתשובות בפי הענינים‬
‫על סהר השר״ע‬
‫דינים הנספחים לטור ארח חיים‬
‫דיני תפילין‬
‫סימן‬
‫ניח‪ ,‬א; ניט‪ ,‬א‬
‫מקום הנחת תטילין ש ל •ד‬
‫דיני ק״ש ותפלה‬
‫ציט‬
‫בעי עושק במצוד‪ ,‬שטור מן המצוד‪,‬‬
‫ס*נ‪ ,‬י״ב‬
‫אחת ארוכה ואחת קצרה‬
‫חי‪ ,‬א‬
‫זמן ת פ ל ה‬
‫דיני קה״ת ומפטיר‬
‫מיה‪ ,‬ג‪ :‬מיז‪ ,‬ד‪ ,‬טיח‪ ,‬ה‬
‫אי מסטיר עולה לסכין‬
‫;‬
‫דיני ברכת המזון וברכות‬
‫ק־א‪ ,‬נ‬
‫ברכה אחרונה שלאחר נום בה־ס‬
‫נינ‪ ,‬י״ב נ־ד‪ ,‬ייא‬
‫החחיל בי׳ וברכה על הכוס‬
‫;‬
‫קינ‬
‫הביאו ל ס ג ל סתיחין נדולין ושלמין‬
‫ס־נ‪ ,‬י‬
‫ברכוח עובר לעשיחן‬
‫דיני שבת‬
‫ו׳‬
‫אריסוח וקבלנוח לנוי בשבח ויו״ט‬
‫דין קבולח בחויה ושבת‬
‫ברכת נר ב ש ב ת‬
‫טיח‪ ,‬י׳יא‬
‫מיה‪ ,‬ד; מיז‪ ,‬ו טיח‪ ,‬ו‬
‫;‬
‫נד ש ב ת דולק אי מכבה ומדליקה‬
‫סעודת נ׳ בסירות ואם א ש ח חייבח‬
‫איסור אכילח בין מנחח למעריב ב ש ב ח‬
‫הבדלה במויש ש ח ל לחיות ביייט‬
‫סיח‪ ,‬ז‬
‫ס״ח‬
‫יב; סיט‪ ,‬ד • עי‪ ,‬ד‬
‫מיה‪ ,‬ו• טיח‪ ,‬ייב‬
‫ס*ז‪ ,‬ר• סיח‪ ,‬ד‬
‫מוקצת כלים‬
‫בסיס ל ד ב ר האסור‬
‫קשיא דשסואל א ד ש ס ו א ל ב ס ל א כ ח שאציל‬
‫מ ‪ 5‬נ י‬
‫ז‬
‫ש נ ג ד‬
‫׳ כםאי‬
‫•‬
‫ב‬
‫ד < ‪1‬‬
‫‪K‬‬
‫ב‬
‫מוקצת שוטר‬
‫ס ח ל ו ק ח ב ש ל סבבדות‬
‫<‬
‫‪M‬‬
‫א‬
‫נ>‪,‬‬
‫י‪.‬‬
‫א‬
‫‪'.‬‬
‫י‬
‫ב‬
‫ד‬
‫סיז‪ ,‬כ ־ סייח‪ ,‬ג‬
‫י * כ ; עי‪ ,‬נ‬
‫ספתח העניינים‬
‫סימן‬
‫עיו‪ ,‬ייב‬
‫אין אובםין ב ש ב ת‬
‫חי‪ ,‬נ‬
‫עמוד ברשות הרבים‬
‫לי‪ ,‬ב‬
‫בעי שביתת בהמתו ב ש ב ת‬
‫נ״נ‪ ,‬י ניר‪ ,‬ט‬
‫קושיא בעי הנונב כים ב ש ב ת‬
‫;‬
‫דיני חמץ ומצה‬
‫נ״ו‪ ,‬ב‬
‫בע׳ לך לך הרי זמני‬
‫טיח‪ ,‬ט‬
‫חמץ בטסה בששים‬
‫נ־ה‪ ,‬נ; ניו‪ ,‬ה‬
‫ק ד י ח ת בסםח ישברו‬
‫סינ‪ ,‬כ‬
‫חםצן ש ל עוברי עבירה‬
‫דיני ר״ח וקביעות השנים‬
‫םינ‪ ,‬א; מיד‪ ,‬א‬
‫מנה יטיס וקדש חדש‬
‫מיד‪ ,‬ב‬
‫מאן ד ל א ידע בכמה שנין בשבוע חוא‬
‫דיני ראש השנה ויוה״כ‬
‫מ׳נ‪ ,‬ב מיד‪ ,‬נ מיו‪ ,‬ב‬
‫שעיר ריח ב ח ח‬
‫;‬
‫;‬
‫בעי תקיעה וסדר מלכיות וכרוני ושוט׳ במוסף‬
‫םיו‪ ,‬ח; סיח‪ ,‬ח‬
‫להאכיל בנים קטנים ביוהיכ‬
‫ניא‪ ,‬כ ; ניב‪ ,‬ב‬
‫דיני סוכה‬
‫ציו‬
‫טי תקרה יורד וסותם‬
‫ק׳‬
‫ייד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‬
‫דינים הנספחים לטור יורה רעה‬
‫דיני שהיטה וטריפות‬
‫םינ‪ ,‬א‬
‫ט י׳‬
‫כ ל סצות שחחזיקו בחן כותים‬
‫ס ח ט שנםצא כעובי בית הכוסות‬
‫;‬
‫דיני בשר בחלב ותערובות‬
‫בענץ ח ל ב קבה‬
‫קושיא בענין נבינות נכרים‬
‫בע׳ ריחא םילתא‬
‫בע׳ טעם כעיקר‬
‫ע׳יו‪,‬‬
‫ניד‪ ,‬ה; ניה‪,‬‬
‫עין‪,‬‬
‫ניה‪ ,‬א ; ניו‪,‬‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ח‬
‫א‬
‫בע׳ סין בםינו בם׳‬
‫םיו‪ ,‬א ; סיח‪ ,‬א‬
‫בע׳ נתערבו באחרות‬
‫עינ‪ ,‬ב • עיר‪ ,‬ב‬
‫׳‬
‫דיני טבילת כלים וכלים הטמאים והאסורים‬
‫בע׳ מ ג י ל ת כלי עץ‬
‫נולטי כלי עץ טטאין‬
‫ממד‪ ,‬מטמאת חבילה וטטחרח חבילה‬
‫בע׳ ש כ י ח ! בלי חרס‬
‫ח׳‪ ,‬ב‬
‫ליד‪ ,‬ז‬
‫ציח‬
‫פ י מ ; נ׳‬
‫מפתה הענינים‬
‫סימן‬
‫ה׳ מדות בכל• היש‬
‫סיט‪ ,‬ג ע׳‪ ,‬ג‬
‫;‬
‫קשיא דיי אש• אדי׳ אשי נע׳ ‪ :‬ל • וביבי?‬
‫שיו‪ ,‬נ‪ ,‬טיח‪ ,‬ג‬
‫‪ :‬ל ׳ זכוכית ד‪:‬׳ ;שבדו יש להל הסנה‬
‫סיג‪ ,‬ו‬
‫•• ‪ . . . .‬ל ‪.‬‬
‫בעי קדירא בת •ושא‬
‫ב‬
‫א‬
‫ט ׳‬
‫כרץ נ״ע״ל׳ ע נ ו ש‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫‪«^,‬ן‬
‫ד•‪• •:‬ין גםך‬
‫הי״ץ‬
‫אס‬
‫״ירי‪ ,‬א י מ״ז‬
‫יש בו ‪-‬׳׳‪- c*2‬׳*ע‬
‫די• צייה‬
‫י‬
‫ב ו ב ״ א* מור**״ בלג < נ ״ ״ י‬
‫ד‬
‫» ‪ .‬ו ‪•j‬‬
‫ביזא שנדגר הנכרי ולא יצא ממנו יין‬
‫‪:‬‬
‫‪x‬‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫מנע ״ן ע״י כה הנני• והישר׳ ב‪-‬הד‬
‫‪.‬‬
‫נ‬
‫י‬
‫נ‬
‫נעורת שני; הסדקש אי דיני"‪ : ,‬י ו ק ׳ דניהנא דארמא•‬
‫ד‬
‫‪..‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫ח‬
‫‪••y‬‬
‫ב‬
‫הבית שנקבה וסתמוה שמייש‬
‫‪.‬‬
‫צ‬
‫״ ן היוצא ד י ך שוליים‬
‫‪y‬‬
‫א• היששין לחיצנים ש ל איסוד שנשארו בהבית‬
‫נ‬
‫ד‬
‫‪y‬‬
‫״״‬
‫נ‬
‫היענים ש ל אישור שנתערבו‬
‫‪y‬‬
‫א‬
‫נשאר יין נסך בקנקן מעט וערבותו בחבית מהזיק יותר מתי מוד׳‬
‫ם״ב‬
‫‪V‬‬
‫דע•;דה וטבילה‬
‫בעי דש נדות ירוק‬
‫כ‬
‫בעי ;דה בימי לבונה‬
‫•‬
‫ד‬
‫;•ה‪ ,‬ב נ״ש‪ ,‬ב‬
‫;‬
‫כי‪ ,‬ח‬
‫ט ו מ א ת בפנים כבחוין‬
‫‪:‬״ה‪ ,‬נ• ניט‪ ,‬נ‬
‫ארוכה ש ל ב ש ה בגד ק צ י ־‬
‫בעי סנדל‬
‫כי‪ ,‬ו‬
‫נרה אי מיקרי עיור‪,‬‬
‫פ‬
‫בעי טבילת נדה ביש ו׳ לימי נקיתה‬
‫בע׳ לחוף בעיש ולטבול בשבת‬
‫א‬
‫‪/‬‬
‫מ״ה‪ ,‬ב מ״ו‪ ,‬ב סייח‪ ,‬ב‬
‫;‬
‫מ״ו‬
‫בעי טבילח להצאין ב מ ש הי‪-‬ס‬
‫;‬
‫ד מ״; ג• ס״ח‪ ,‬נ• נ״ז‪ ,‬ב‬
‫;‬
‫מ־ו‪ ,‬א ' מ ״ ח ‪ ,‬א• נ־ו‪ ,‬א‬
‫;‬
‫נ״נ‪,‬‬
‫הרוחין בהמי טבר־א‬
‫ח‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ד‬
‫ן‬
‫‪.‬ן‬
‫(‬
‫ב‬
‫נ‬
‫דיני נדרים ושבועות‬
‫בעי קינטית דבירו לפדות‬
‫‪0‬‬
‫י״ ‪ .‬י ‪.‬‬
‫בעל מהו שיעשה שליח להרמת אשתו‬
‫ח‬
‫ט‬
‫דיני חלה תרומה וערלה‬
‫ט ב ל אי מקרי דבר שילים‬
‫נ׳ח‪ ,‬ב• נ״ו‪ ,‬ג‬
‫צירוף סל ל ה ל ה ולתרומה‬
‫לתרום ש ל א מן המוקף‬
‫הכנים שבלין למוללן במלילות‬
‫אסור ל ח ד ל י ק בשטן ש ל חרוטה ט מ א ה‬
‫זרק כזית תרומה לבית טטא‬
‫כהן ט מ א שיאכל תרוטה ט ט א ה‬
‫'עיו‪,‬‬
‫ה‬
‫ני‪ ,‬ב• ד׳‪ ,‬ב• מ״ד‪ ,‬ד מיו‪ ,‬א‬
‫;‬
‫‪nr‬‬
‫י‬
‫ניא‪ ,‬ד ניב‪ ,‬ד‬
‫;‬
‫ה׳‪ ,‬א‬
‫פ י ה ; פיו‬
‫מ‪2‬תה העניניס‬
‫סימן‬
‫‪.‬‬
‫קושיא בע׳ גדול• תרומה‬
‫נ‬
‫‪«c‬‬
‫והוא הדין בערלה בשתים‬
‫‪B‬‬
‫‪.‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ן‬
‫י‬
‫ע ‪ 1‬ן‬
‫דיני אבל‬
‫ו¬‬
‫שלאבד‪ ,‬ל א ב ל‬
‫י״נ‬
‫נישואין בתוך אבילות‬
‫דינים הנספחים לטור אבן העור‬
‫דיני אישות וסוטה‬
‫‪ /c‬ג‬
‫בעי למעוט• חליפין‬
‫•ש הוטה לפסולות‬
‫סמוך סיעוטא‬
‫‪:‬״א‪ ,‬א; כ׳־ב‪ ,‬א‬
‫ב״א‪ ,‬ב• כ״ב‪ ,‬ב‬
‫לטמא‬
‫אין פעידין אלא עד נ׳ ימים‬
‫צ״ב‬
‫סוטה שיש לה עדיס במדד‪ ,‬״‬
‫י; א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ‪ :‬קידושין ״נישואין‬
‫ברכת אירוסין ונישואין על ניס א‬
‫לקיש‬
‫מ״־‪ ,‬ה; מ״ו‪, ,‬׳• ס״ח‪ .‬ה‬
‫מיה‪ ,‬י‬
‫כשבת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬ןידוש־ ביאה מטעש ‪:‬שף‬
‫פ‪ ,‬ה‬
‫בהטה במעי אשיי‬
‫כ׳‪ ,‬ה‬
‫•יי‬
‫קטנה שנתקדשה ואביה במדי‪,‬״•‬
‫תקנת נשואין לקטנה בה״ אביה אם הלך לשדר‪,‬״•‬
‫קיו אונם משפתה‬
‫קיא‪ ,‬ב‬
‫ע״ו‪ ,‬״ א‬
‫דיני כתובה ומזונות‬
‫נ״ז‪ ,‬נ‬
‫מטלטל• דיתמ• א• משתעבד• לכתיבה ולבית‬
‫ק־ב‬
‫ייאשוק• סדרי אליעזר ומהלקותו‬
‫הפוסק מעות להתנו ואין יכול ליתן אש נכוף את החתן ל ג י ש את הנ׳ ה מ א ו ״ ס׳ט‪ ,‬א; עי‪ ,‬א‬
‫דני גטין‬
‫כיד‬
‫ענין מורדת‬
‫כיה; כ״ו‬
‫ענונה ונט ש ל מומי‬
‫ערער רבעל‬
‫ייו‬
‫אהד שקיבל עליו בנידוי ובציווי ב״ד להזקיק את בנו לנרש את אשתו‬
‫ע״ז‬
‫כיו‬
‫כל שוס והניבה‬
‫בעי גט אדם דר הצי שנד‪ ,‬בעיר זאח והלך לעיר אחרת‬
‫י״ד; ט״ו‬
‫דיני יכום וחליצה‬
‫שוטרת יבם ש נ ת ק ד ש ה ל א ח י‬
‫ג׳ חדשים אהר סיתת היבם‬
‫ש׳‬
‫ע״ח • ע״ט‬
‫י‬
‫מפתח הענינים‬
‫סימן‬
‫ק״א‪ ,‬א‬
‫הצרכת חליצה בסקוס בת‬
‫עירי‬
‫מנעל הליצה‬
‫דינים הנספחים לטור חשן משפט‬
‫דיני דיינים ועדות‬
‫ס״ד‪,‬א; ס״ה‪ ,‬א; סיו‪ ,‬א‬
‫בעי עד זומם‬
‫דיני הלואה ושטרות‬
‫מלוד‪ ,‬למהצית שכר אי דיניה כארים ושותף‬
‫ל־ג‪ ,‬ד‬
‫סלוד‪ ,‬פסול להעיר ללוה אף נסלוד‪ ,‬ע״פ‬
‫ל״נ‪ ,‬ה‬
‫ליד•‬
‫קיום שטר עיס עדיס‬
‫דיני טוען ונטען ושבועת הדייגים‬
‫לוי שקבל מנה משמעון בשליחות ראובן ושמעון טוען שבטעות פ י ע ו אם יכול‬
‫ל־נ‪ ,‬א‬
‫לוי להחזיר המעות ל?‪1‬מעון‬
‫ל׳׳ד‪ ,‬ב‬
‫אי תסיסת עיםקא הוי כתפיסת עיזי‬
‫נ׳־נ‪ •: ,‬ניד נ; ס־ו‪ ,‬ג‬
‫טוען וחוזר והוזר וטוען על ציווי ב״ד‬
‫ם״ד‪,‬ג; סיה‪ ,‬ג םייו‪ ,‬ג‬
‫נםכא דר׳ אבא‬
‫;‬
‫ל״א‬
‫שתיקה א׳ כהודאה דמיא‬
‫כ־ז‬
‫ט פ ר ש ל א בכוונה סטור‬
‫פי ש ק פ ץ ונשבע טרם גחה״ב‬
‫ל׳׳ד‪ ,‬נ‬
‫חטחוייב שבוער‪ ,‬ואסר נשבעתי בב״ד פלוני אי נאמן‬
‫ליד‪ ,‬ד‬
‫הוחזק כפר; לאותה ש ט ע ה‬
‫לינ‪ ,‬ו‬
‫שליש נאטן לפטור משבועה‬
‫ל*נ‪ ,‬נ‬
‫הפך שבועה‬
‫לינ‪ ,‬ב‬
‫דיני ערב‬
‫ס״ב‬
‫בעי ערב ש ל א בשעח מחן טעוח ושהקדים ופרע‬
‫דיני הזקת קרקע ומצרנות‬
‫כעי הזקת הנחים אי בעי ש ל ש שנים רצופוח או ל א‬
‫חזקה נ י ש ו נ‬
‫םיא‬
‫ע״א; ע״ב‬
‫ל״נ‬
‫דינא ד נ ר מצרא‬
‫ציר; ציה‬
‫דין תלונות‬
‫דיני שותפין ושלוחין‬
‫נע׳ סוס ש ל שני שותפין שהופקד ניד נוי וזה השאילו לאתר נ ר ש ו ת אהד‬
‫טהם וננזל סיד ה ש ו א ל‬
‫סייח; ס*ט‬
‫שנועת שוחסין אי דאורייחא‬
‫ליד‪ ,‬ו‬
‫שליחות לננרי‬
‫ע־ו‪1 ,‬‬
‫ניג‪ ,‬נ ניד‪ ,‬ב‬
‫טעות ע ט י ם עיי שליח‬
‫אם ס מ ן רסיס ל ש ל י ח והסותר יהיה שלו אם ה ס ש ל ח יכול לחזור אחר הסשיכח ל־נ‪ ,‬ז‬
‫;‬
‫ממתח הענינים‬
‫סימן‬
‫דני שאלה ופקדון‬
‫מתנה ש ד ה להיות מטור מ ש מ ע ה‬
‫ליד‪ ,‬ה‬
‫ראובן טען לשמעון להשיב לו מעות שהסקיד לו למחצית ש‪:‬ר‬
‫ליד‪ ,‬א‬
‫ם״ד״ב; ס י ח ‪ ,‬ב ס*ו‪ ,‬ב‬
‫הטטקיד אצל הבייו בשטר‬
‫;‬
‫שמעון ש א ל מראובן את מרכבת הנשים שהרהינה אצלו שר אלים והניד לו‬
‫ש ה ש י י ת צוותה כך ו ל א היו דברים מעולם והטשיד ראובן את המרככת‬
‫ליו עד ל ׳ ט‬
‫דני ירושה ומתנת שכיב מרע‬
‫שכולם צריכים שבועה ואין היורשים צריכין שבועה‬
‫מ ת נ ת שכיב מרע נר‬
‫צ׳ • צ״א‬
‫י‬
‫ניא‪ ,‬א ; ניב‪ ,‬א‬
‫דיני אפיטרופום ויתומים‬
‫אם נתחייב האסיטמטוס ל ש ל ם שכר השליה מעצמו‬
‫ע״נ‪ ,‬א; עיר‪ ,‬א‬
‫מ מ״א‬
‫ראובן אטיטר׳ ש־י תבעו לשמי כביד בית שאחד‪ ,‬דר בו של יתומים הוא‬
‫;‬
‫ע״ו‪ ,‬ו‬
‫יתומים שנבו קרקע בחובת אביהם‬
‫דני מציאה והפקר‬
‫ם״נ‪ ,‬ט‬
‫לצרכו ולצרכה באבידד‪,‬‬
‫ם־נ‪ ,‬ו‬
‫בע׳ חן כוכי‬
‫דני שכירות‬
‫ל׳‪ ,‬א‬
‫ד ש באווזין‬
‫דיני נזקי ממון‬
‫כ״ח ב; כ־ט‪ ,‬ב‬
‫מנינא דנויקין למעוטי מאי‬
‫כיח‪ ,‬א; כ״ט‪ ,‬א‬
‫סי סרה ש א כ ל ה טחוך הרחבד‬
‫סיד‪ ,‬ד‬
‫וכולהו כי שריית בור בינייהו‬
‫ישלם מדעתו ס ש מ ע‬
‫ם־נ‪ ,‬ד‬
‫טיטב אין מידי אהרינא ל א‬
‫ם׳נ‪ ,‬ה‬
‫פ׳ ב‬
‫היוק שאינו ניכר‬
‫ענינים׳ שונים‬
‫דיני טומאה וטהרה‬
‫אי מצורע עושו‬
‫ניא‪ ,‬נ • ניב‪ ,‬ג‬
‫משכב ומושב‬
‫י‬
‫כ׳‪ ,‬ו‬
‫עובדא דר׳ טסא ‪:.‬תיאך‬
‫הוציאוה ש ל א הנימא‬
‫כ׳‪ ,‬נ‬
‫אוכלין אי מקבלין טומאה בביש‬
‫ה׳‪ ,‬ב‬
‫דני נפשות‬
‫טי שננטר דינו ל ק ל ה שנידון להטורה‬
‫שיו‪ ,‬א‬
‫הנסקלין ב נ ש ר ט ;‬
‫פ״א‪ ,‬ב‬
‫מפתח הענינים‬
‫סיסן‬
‫דיני שור הנסקל‬
‫שור סועד שהסקירו קורס שננה‬
‫פ‬
‫שור ש ל א ננסר ח נ ו ונתערב בשוורים אחרים‬
‫אם שור הנסקל אשור סחיים‬
‫כ‬
‫שיא‪ ,‬א • סיב• סינ‬
‫י‬
‫י נ י‬
‫ביירי•‬
‫י‬
‫בהםה ש נ פ צ א ח בירושלים‬
‫מתנדב ארם נסכים‬
‫‪-‬‬
‫ד‬
‫י‬
‫‪c‬‬
‫‪T‬‬
‫סיג‪ ,‬ח‬
‫סיט‪ ,‬ה • ע־ ה‬
‫' ‪ .‬ן‬
‫ט‬
‫ס‬
‫פירושים‬
‫ע נ ל ה ערופה אינה משני•‬
‫נ״א‪ ,‬ה• ניב‪ ,‬ת‬
‫קושיא על רשיי סוטה טי‪.‬‬
‫קושיא על רשיי ביק קי־ר•‬
‫טשקץ הבאין טתטת שיין‬
‫םתירא בספרא בע׳ שתי הלהם ולהם הפנים‬
‫ב‬
‫‪,.‬‬
‫נינ‪ ,‬ר• ניר‬
‫נינ‪ ,‬ו• נ י‬
‫נינ‪ ,‬ט •‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ד>‬
‫ן‬
‫ניד‪ ,‬ח‬
‫תוספתא בעי נילוה נזיר וטומאת ם ק ד ש‬
‫נינ‪ ,‬ייא; ניד‪ ,‬ייב‬
‫משנה ע ח ו ת פית מ״א‬
‫נינ‪ ,‬י״נ; ניד‪ ,‬ייב‬
‫נין‪ ,‬ר‬
‫פועל מהו שיהבהב‬
‫או לרבות‬
‫בעי אשתו של יונה‬
‫אוב וידעוני והובר חבר‬
‫נלחה סנהדרין‬
‫טן הצאן ולא טן חסלנס וע׳ טיבעא מכריז‪.‬‬
‫םינ‪ ,‬נ‬
‫סיד‪ ,‬ה ם״ה‪ ,‬ד‬
‫;‬
‫סיד‪ ,‬ו• ם״ה‬
‫ש״ז‪ ,‬ו •‬
‫ה‬
‫ם״ח‪ ,‬ו‬
‫ם־ז‪ ,‬ז‬
‫מפתחות‬
‫על‬
‫סדי‬
‫חש״ס‬
‫ס ימו‬
‫ב ר כ ו ת‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ט‬
‫יא‬
‫יב‬
‫טז‬
‫כב‬
‫כו‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כז‬
‫בח‬
‫כט‬
‫ל‬
‫לו‬
‫לט‬
‫לט‬
‫מ‬
‫מג‬
‫מז‬
‫נג‬
‫בעני וכהו‬
‫אחת ק ו ר ם ה נ ץ‬
‫כגאולה אריכתא דמיא‬
‫מ א י מ ת י ק ו ר י ו טניע בשחרית‬
‫אחת * ־ ו כ ה‬
‫רלא מטא ז מ ו י ו צ ר א ו ר‬
‫חתו פ ט ו ר מק״ש‬
‫ו ל ק ר ו ת עד שלא ת נ ץ החמה‬
‫מצותה עם נ ה ״ ח‬
‫תפלות כ נ ג ד תמידין‬
‫ת ר נ ג ו ל שנסקל ב י ר ו ט ל מ‬
‫טל מוצ״ש בשבת‬
‫ל י ת הלכתא כ ר י ב ״ ל‬
‫עם ד מ ד ו מ י חמת‬
‫כ ש י ג י ע זמו ק״ש‬
‫הוא בוסר הוא גירוע‬
‫פתיתיו ועלמיו‬
‫י״ש י ו צ א י ד י ט נ י ה ו‬
‫טול ברור‬
‫אבל ב ג י ל ד א לא‬
‫נ ר א י ו כעשרה מ צ ט ר פ י ו‬
‫ו ה י י ת ם קדושים‬
‫סג‬
‫ח‬
‫צט‬
‫ח‬
‫ח‬
‫מח‬
‫ח‬
‫ח‬
‫מו‬
‫קג‬
‫קג‬
‫נר‬
‫עה‬
‫יח‬
‫יט‬
‫יט‬
‫יט‬
‫יט‬
‫כג‬
‫כג‬
‫דג‬
‫כה‬
‫כט‬
‫ל‪.‬‬
‫לה‬
‫לה‬
‫לו‬
‫לו‬
‫לו‬
‫מ‬
‫מב‬
‫מב‬
‫ז ר ע י ם‬
‫נזז‬
‫ת ר ו מ ו ת‬
‫פייט‬
‫פי״א‬
‫פי״א‬
‫מ״ר‬
‫מ״ט‬
‫מ״ י‬
‫מט‬
‫מט‬
‫נ‬
‫נ‪.‬‬
‫נ‬
‫מ ע ש ר ו ת‬
‫פ״א‬
‫פ״ד‬
‫מ״ג‬
‫מ״ה‬
‫מ ע נו ר‬
‫פ״ד‬
‫סט‬
‫צז‬
‫ש נ י‬
‫מי״א‬
‫ח ל ה‬
‫פ״א‬
‫כ״ב‬
‫מ״ט‬
‫ג‬
‫עו‬
‫ע ר ל ה‬
‫פ״ג‬
‫מ״ו‬
‫סט‬
‫עד‬
‫ב כ ו ר י ם‬
‫פ״ב‬
‫מ״ה‬
‫ט ב ת‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ט‬
‫ט‬
‫יא‬
‫יג‬
‫יג‬
‫יד‬
‫יד‬
‫טו‬
‫כ י א י צ ט ר י ר לשמואל‬
‫עקר מ מ ק ו מ ו ו ק ב ל פ ט ו ר‬
‫דרף צ י ר י רה״ר‬
‫א י ס י בו י ה ו ד ה‬
‫ר ט ״ י ר״ה א י נ ו‬
‫ה מ ג ב י ר חפץ מתחלת ר‬
‫פ ח ו ת מדי‬
‫מ א י מ ת י התחלת ד י ו‬
‫ו ל א ב ס ע ו ד ה קטנה‬
‫מפסי ק י ו לק״ש‬
‫ו י ש ו עמי ב ק י ר ו ב בשר‬
‫האוכל אוכל ראטוו‬
‫א י ל י מ א במשקיו דשרץ‬
‫טבו״י דאוריתא הוא‬
‫גלתה ס נ ה ד ר י ו‬
‫סח‬
‫ח‬
‫ח‬
‫סט‪-‬ע‬
‫סט‬
‫ח‬
‫צו‬
‫מח‬
‫מח‬
‫צט‬
‫נח‪-‬נט‬
‫נא‬
‫סט‬
‫סט‬
‫סט‬
‫ע‬
‫פב‬
‫צא‪.‬‬
‫צא‬
‫צא‬
‫צא‬
‫צא‬
‫צב‬
‫צב‬
‫צה‬
‫צה‬
‫צה‬
‫צו‬
‫צז‬
‫צט‬
‫ק‬
‫קז‬
‫קז‬
‫קז‬
‫קט‬
‫קיב‬
‫קי ז‬
‫קיח‬
‫קיח‬
‫קי ח‬
‫קכ‬
‫קכב‬
‫קכב‬
‫קכג‬
‫קכג‬
‫קכג‬
‫קכג‬
‫קכג‬
‫תחלת ב ר י ת ו מו ה ח ו ל‬
‫ל ט מ ו י י נ ה ו מגבו‬
‫יאמרו ט ב י ל ה בזז י ו מ א‬
‫ל ע ו ל ם ל כ ״ ח רמו‬
‫ג ד ו ל י תרומה תרומה‬
‫מ ת י ר י ו עם השמש‬
‫נ ו ת נ י ו כ ל י לבו לכוב‪0‬‬
‫נ ו ת נ י ם חטים ל ר י ח י י ם‬
‫פ ו ס ק ע״מ לשבות‬
‫מחצלת של ב ר ד י ו‬
‫כרכי ר ז ו ז י‬
‫ע ז לחלבה‬
‫עששית שהיתה ד ו ל ק ת‬
‫ו ב ל ב ד שלא י ק ד י ם‬
‫נר ביתו עדיף‬
‫נ ר בשבת ח ו ב ה‬
‫בשביל ה ח ו ל ה שיישן‬
‫בחושיב״ס‬
‫שופר מטלטל‬
‫ה ו א י ל ו ר א ו י לגמוע בו‬
‫!ויפורא וחצוצרתא‬
‫רש״י דייה ב י ת ה ב ו ט ו ת‬
‫ת ו ר ״ ה הא ר ״ נ‬
‫הפשרו ז ה ו ב ש ו ל ו‬
‫מ כ ב י ו גחלת של מתכת‬
‫ובשאצל״ג ס ״ ל כ ר ״ י‬
‫משוס מ י א ו ס‬
‫כ ו ס קערה ועששית‬
‫מטה שיחרה ל מ ע ו ת‬
‫מוקצה ל מ צ ו ת ו‬
‫ח ט י ו ו ז ר ע ו בקרקע‬
‫גרוגרות וצמוקיו‬
‫מוכני‬
‫טברי ר ת י ל ו ת‬
‫נ ו ט ל אה ה כ ס ו י‬
‫ג י ז י צמר‬
‫ח ר י ו ת של ר ק ל‬
‫ד צ ר י ר לקשור‬
‫בעפר קרו ז ו י ת‬
‫כסה ב ר ב ר ש א י נ ו נ י ט ל‬
‫טמו וכסה‬
‫ע ד שתבוא ב מ י ם‬
‫ה כ ל מ ו ר י ם בשבועת ב ט ו י‬
‫מ נ י נ א ל״ל‬
‫ר ט ״ י ר״ה הא‬
‫הבערה לחלק יצאתה‬
‫זבה כ ע ״ ז‬
‫כביצה א ו כ ל י ו בעינו‪.‬‬
‫זי־ק כ ז י ת תרומה‬
‫ה ו צ י א חצי ג ר ו ג ר ת ותפחה‬
‫תור״ה כ ג ו ו‬
‫מדלעניו יוצא בכזית‬
‫המוציא בפיו ובמרפקו‬
‫ה מ ו צ י א משאוי למעלה מי‬
‫ער שיפחות ר ו ב ו‬
‫ה מדות בכ״ח‬
‫רש״י דייה ער‬
‫זו כ נ ג ר זו פטור‬
‫למאי נ ״ מ לכררב‬
‫בעי מ י נ י ה ר״מ מרבא‬
‫מ ו צ י א ז י ז כ״ש‬
‫כ ל פ ט ו ר י דשבת‬
‫על עקרב‬
‫ר״ש ה י א‬
‫ר ו ת צ י ו בחמי ט ב ר י א‬
‫שקיל לח ו כ ד ו ר ע י ל ו י ה‬
‫ר סעודות‬
‫מ ד י ח ו ל א כ ו ל במנחה‬
‫ע ר ב י ת מ ד י ח ו לשחרית‬
‫ה צ י ל פת הרראה‬
‫מ צ י ל י ו ע ג ו ל דבילה‬
‫מ ע מ י ר בהמתו ע ״ ג עשבים‬
‫נ ו ט ל ארם ק ו ר נ ו ס‬
‫ב ז מ ו ש נ ע ו ל ה מקצתו‬
‫ט ל ט ו ל מו הצר‬
‫פגה שהטמינה בתבו‬
‫מדוכה‬
‫התירו וחזרו‬
‫סכד‬
‫סכד‬
‫סכד‬
‫קכד‬
‫סכה‬
‫‪rap‬‬
‫סכו•‬
‫סכו‪.‬‬
‫קלח‬
‫קלט‪.‬‬
‫קמא‬
‫סמא‪.‬‬
‫קמב‪.‬‬
‫קמנ‬
‫קנ»נ‬
‫קמב‬
‫קמד‪.‬‬
‫קנז־‪..‬‬
‫קמו‪.‬‬
‫קמו‪.‬‬
‫קמז‪.‬‬
‫קמז‪.‬‬
‫קנה•‬
‫קנו•‬
‫קנז‪.‬‬
‫קנז‬
‫קנז‬
‫לצורך גופו‬
‫א י י ת י ל י ה שותא‬
‫א י ו ט ס י ק י ו בשברי כ ל י ם‬
‫הלכה כ ר ״ י‬
‫אבן ע פ ״ י חבית‬
‫ו ל א ה צ ר י כ ו ד ב י למנשה‬
‫ח ר י ו ת של דקל‬
‫שיש ת ו ר ת כ ל י‬
‫ולר״א פ ד י לכתחילה‬
‫אתי ל מ י ס ר ק‬
‫קש ןזנ״ג המטה‬
‫הלכה כ ר ״ י‬
‫ו ת י ה ו י כלכלה בסיס‬
‫נזגות ‪5‬זגל הכר‬
‫היתה ב י ו ה ח ב י ד ת‬
‫חבית מ ו נ ח ת באוצר‬
‫ו ת י ה ו י כ ל כ ל ה בסיס‬
‫כביצה ‪ 0‬כ ו ו נ ת טהור‬
‫שובר אדם ח ב י ת‬
‫רש" י דייה ו ל א‬
‫הרוחץ בחמי ט ב ר י א‬
‫ד ו מ י א דחםי ס ב ר י א‬
‫א י ו א ו ב ס י ו את ה ג מ ל‬
‫רב ס ״ ל כ ר ״ י‬
‫הלכת כר״ש‬
‫מוקצה מחמת ח״כ‬
‫פסק דכא כר״ש‬
‫א ב‬
‫א‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ג ד‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ד‬
‫קג‬
‫נב‬
‫ז‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ב‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כה‬
‫כה‬
‫כח‬
‫לא‬
‫לד‬
‫לה‬
‫לה‬
‫לו‬
‫מ‬
‫מ‬
‫מו‬
‫נ‬
‫סה‬
‫פו‬
‫פז‬
‫צד‬
‫צה‬
‫צו‬
‫צו‬
‫צו‬
‫נג נר‬
‫נד‬
‫עו‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫ב‬
‫צו‬
‫צו‬
‫סה ס ו‬
‫עו‬
‫ק‬
‫צו‬
‫צו‬
‫ז‬
‫פו‬
‫ב‬
‫נג‬
‫ב‬
‫סג‬
‫מח‬
‫נב‬
‫קג‬
‫נה‬
‫צט‬
‫צו‬
‫צו‬
‫צו‬
‫צו‬
‫ס ד סה‬
‫ס ד סה‬
‫ח‬
‫פ ס ח י ם‬
‫ז‬
‫יז‬
‫יח‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כח‬
‫כט‬
‫ל‬
‫ל‬
‫לג‬
‫לר‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לו‬
‫לז‬
‫מב‬
‫מב‬
‫מד‬
‫ל ו ל ו תרי ז י מ נ י‬
‫רב פ פ י משמיה דרבא‬
‫ד ח ז י להטביל מחטיו‬
‫משקיו דשרץ לא כ ת י ב י‬
‫ע ו ב ד ר ו מ י א דעבד‬
‫נתערבה באחרות‬
‫ב י ו לאחר ז מ נ ו‬
‫חמץ שלא ב מ י נ ו‬
‫א ס ו ר במשהו כ ר י ב‬
‫ק ד י ר ו ת בפסח ישברו‬
‫ת ו ד ״ ה לאימת‬
‫ג ב ל של ב י ת ר ב י‬
‫תעגבר צ ו ר ת ו‬
‫בבלאי טפשאי‬
‫רש״י דייה מי‬
‫פת עבה‬
‫עברה ולשה מאי‬
‫מים שלנו‬
‫וני! נ ז י ר‬
‫חדש ו ה ב א מנחה חדשה‬
‫וו ב נ ו ש נ י ם אתה מקדש‬
‫לאפוקי מדר״י‬
‫מ ש י ב י א ו שליש‬
‫ת ו ק ע י ו כשהו י ו ש ב י ו‬
‫אמרה ת ו ר ה הבא ע ו מ ר‬
‫ראב״צ א ו מ ר‬
‫ח ו ץ משל פרה‬
‫ה ישו ב ש מ י נ י ב ס ו כ ה‬
‫ס ד ר ב ר י ו ת אבות‬
‫בשעת השמד שנו‬
‫רש״י דייה השני‬
‫הא נשים מ ע כ ב י ו‬
‫ואח״כ נ ת מ נ ה ל ו שופר‬
‫ה ת ק י ן ר' אבהו‬
‫שמע תשע ת ק י ע ו ת‬
‫ובמה בשופר‬
‫מד‬
‫מד‬
‫מד‬
‫סט‬
‫סח‬
‫מד‬
‫מד‬
‫י‬
‫סד‬
‫סז‬
‫סז‬
‫סז‬
‫סה‬
‫סז‬
‫סז‬
‫סח‬
‫ס ז סח‬
‫רש" י דייה לטמא‬
‫לשאר עמא ד י ר ו ט ל ם‬
‫ב ב ל א י טפשאי‬
‫מחו״ז‬
‫ד ח י י ת ו ז ו ה י א שחיטתו‬
‫מדיחה אטד‪ ,‬ידה‬
‫שתשב ע ד צוארה ב מ י ם‬
‫טרוחצין בו זבימ‬
‫רחיצה ו ס י כ ה נ מ י‬
‫תינוקות מותריו בכולו‬
‫השלים ב מ י נ י ת ר ג י מ א‬
‫פ ר י לא ב ע י ס ו כ ה‬
‫ה ת י נ ו ק ו ת איו מ ל נ י ו אותו‬
‫מקוה ישראל ה'‬
‫מכתפי ל י ה בטבתא ד ר י ג ל א‬
‫נא נב‬
‫ח‬
‫נוח‬
‫נב‬
‫נא‬
‫נב‬
‫‪no‬‬
‫מוז‬
‫נב‬
‫נא‬
‫ס ע‬
‫סט ע‬
‫נב‬
‫מח‬
‫צט‬
‫ר א ס‬
‫ע י ר ו ב י ו‬
‫צ ר י ו לנינס‬
‫קנה קנה פ ח ו ת מ ג י‬
‫פסי ביראות‬
‫אובסיו אותו מבפנים‬
‫במילתא ה ו א דאפםקיה‬
‫דעבידא כ י ארזלא‬
‫רש״י דייה ו ה כ א‬
‫כפניות‬
‫בתרונז־‪ ,‬שלא הוכשרה‬
‫נ ת נ ו במגדל‬
‫הקיש ע״ג שידה‬
‫ו ס כ י נ א ל מ י פ ט ק ביה‬
‫שמא יבקע ה נ ו ד‬
‫דילמא איקלע ליה כ ו ס‬
‫ניתביה לינוקא‬
‫הקשנא ב מ ק ו ם ר ״ י ל י כ א‬
‫המרבה בנינשרוה‬
‫לא ה ו ה מ צ ל י‬
‫קורה ד מתיר בחורבה‬
‫ג ז ו ז ט ר א למעלה מו ה י ם‬
‫כ י ל י ״ ל בשלוש‬
‫בגשרים המפולשיו‬
‫מ י כ ל היתה מ נ ח ת ת פ י ל י ו‬
‫אשתו של י ו נ ה ע ו ל ה ל ר ג ל‬
‫דרך א י ס ק ו פ א‬
‫מד‬
‫מוז‬
‫נ‬
‫נב‬
‫נב‬
‫נב‬
‫נג‬
‫נו‬
‫סז‬
‫סז‬
‫סז‬
‫צט‬
‫קב‬
‫קב‬
‫קג‬
‫קד‬
‫קת‬
‫קו‬
‫רש״י דייר‪ .‬ו י ש‬
‫ה ס ל טצדפו‬
‫דאי מיעתרי ס י ס נ ׳ נ י‬
‫לא מ י מ נ י אשג»‪1‬א‬
‫>‪rojf‬־ א ס ו ר‬
‫א ו כ ל י ו נשל נ י ן ה כ י פ י ו‬
‫הוא נ ו ס ד הוא גירוע‬
‫מ ח ל ו ק ת בשל מ כ ב ד ו ת‬
‫שכו ט ע ו ן פדיונה ו פ ד י מ ז‬
‫א י ו ל ו חבר ב כ ל י חרס‬
‫רש״י דייה ז ב‬
‫ס מ ו ך למנחה‬
‫מאי ד ה ו ״ ל א כ ל י ה‬
‫ינה״ק‬
‫לא י ו ס י ף על שבע‬
‫מ ע י ו חתינזז‬
‫פ ו ר ס מפו ו מ ב ד י ל‬
‫ד א ג י ד בקדושא ר ב א‬
‫סס‬
‫<נו‬
‫‪ox‬‬
‫לז‬
‫סס‬
‫ז‬
‫םו‬
‫ז‬
‫נב‬
‫נב‬
‫נא‬
‫מח‬
‫מח‬
‫מז‪-‬מח‬
‫סח‬
‫סז‬
‫נז־‪.‬‬
‫נד‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ט‬
‫יב‬
‫טז‬
‫סז‬
‫כד‬
‫כו‬
‫כח‬
‫לב‬
‫לב‬
‫לב‬
‫לג‬
‫לג‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫ה ש נ ה‬
‫י ו מ א‬
‫ו‬
‫לז‬
‫נז‬
‫סב‬
‫סד‬
‫עז‬
‫עח‬
‫עח‬
‫עח‬
‫עח‬
‫עט‬
‫עט‬
‫פב‬
‫פה‬
‫פז‬
‫ס ו כ ה‬
‫נג‬
‫סז‬
‫נה‬
‫נה נ ו‬
‫נו‬
‫סג‬
‫מח‬
‫נד‬
‫נו‬
‫עד‬
‫סג‬
‫נה‬
‫סח‬
‫נו‬
‫ה‬
‫נא‬
‫יב‬
‫מח‬
‫נו‬
‫צט‬
‫ס‬
‫יב‬
‫סט‬
‫ב‬
‫י‬
‫טו‬
‫טז‬
‫יז‬
‫יז‬
‫יח‬
‫כה‬
‫כה‬
‫כו‬
‫כו‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כח‬
‫לד‬
‫לד‬
‫מעטה ב ה י ל נ י המלכה‬
‫ה ד ו ר בהו ר ב נ ו‬
‫רש״י ד״ת קצרה‬
‫מטה מטמאת ח ב י ל ה‬
‫חצר ה מ ו ק פ ת אכסדרה‬
‫רש״י דייה ו כ ן‬
‫אכסדרה שיש לה פ צ י מ י ו‬
‫פרט ל ע ו ס ק במציה‬
‫רש״ י דייה ש ל ו ח י‬
‫ע י י ל י בי ריש ג ל ו ת א‬
‫ל ק י י ם דברי ריה״ג‬
‫השלים ב מ י נ י ת ר ג י מ א‬
‫ח ז ר בו ר״א‬
‫רש״י דייה ח ז ר‬
‫כ ל י תשמיש‬
‫שיפודא וחצוצרתא‬
‫רש״י ר״ה ב י ת ה כ ו ס ו ת‬
‫סר‬
‫צט‬
‫צח‬
‫צח‬
‫צו‬
‫צו‬
‫צו‬
‫צט‬
‫צט‬
‫צט‬
‫צט‬
‫סט ע‬
‫ק‬
‫ק‬
‫מו‬
‫י‬
‫ט י‬
‫ב י צ ה‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ו‬
‫יב‬
‫יב‬
‫יג‬
‫כה‬
‫כו‬
‫לב‬
‫לג‬
‫לה‬
‫בשבת ק י ט לו כר״ש‬
‫בי וייס סתם ל ו כ ר ״ י‬
‫שמא יעלה ו י ת ל ו ש‬
‫ואחרות באחרות‬
‫אתי ל ק ל ק ו ל י‬
‫אפרוח שנולד ביו״ט‬
‫מ ו כ ו לבהנזז‬
‫ת ר ו נ ז ז שזכאי בהרמתה‬
‫רש״י דייה הא‬
‫ה מ ו ל ל מ ל י ל ו ת של ח ס י ו‬
‫מ כ ת פ י ל י ה כשבתא ד ר י ג ל א‬
‫מוקצה שיבש‬
‫חבל שקשר בו דלת‬
‫אסור לחצוץ ש נ י ו‬
‫המגביר תאנים בחצירו‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ז‬
‫עג עד‬
‫סח‬
‫ז‬
‫ז‬
‫צז‬
‫צז‬
‫צז‬
‫צט‬
‫ז‬
‫ב‬
‫ז‬
‫צז‬
‫צב‬
‫צג‬
‫צג‪.‬‬
‫צג‬
‫סב‪.‬‬
‫סיא‬
‫קיא‬
‫קיב‬
‫קיב‬
‫קיב‬
‫קיד‬
‫קיד‪.‬‬
‫קטו‬
‫קטז‬
‫קיט‬
‫קב‬
‫קכ‬
‫קכא‬
‫מ נ י ו מ א י ו ק ד ו ש י ו ביבנז!‬
‫דרי י נ א י‬
‫ע ד שלבל״ע‬
‫א‪0‬ר פ י ר ו ת ע ר ו ג ה ז ו‬
‫אם י ב ו א א ל י ה ו‬
‫ואימא ה״נ‬
‫כ ו פ י ו אותו‬
‫י ב נ ה ו ב ז י ז ‪ -‬מינו!‬
‫ד מ ו ק י אנפשיה ב ת ל ת י ו י ו מ י ו‬
‫עד שנכו פ נ ו לחלוץ‬
‫כ י שקץ הס‬
‫דקספי ליה ב י ד י י ם‬
‫' ל פ נ ח י א שבקיה‬
‫הבא מחגרא‬
‫היתר‪ ,‬ל ו ח מ ו ת‬
‫עד ג י מ י ם‬
‫אלא ע ל פ ר צ ו ף‬
‫אנסבוה אפומא דשושביניה‬
‫ס‬
‫מו­‬
‫כ‬
‫מו­‬
‫בו‬
‫ס‬
‫ס‬
‫עט‬
‫עט‬
‫ע‬
‫נב‬
‫נא‬
‫מד‬
‫טו‬
‫כב‬
‫צב‬
‫צב‬
‫צב‬
‫ת ע נ י ת‬
‫כ ת ו ב ו ת‬
‫יב‬
‫טז‬
‫ק י י מ י אפנתא‬
‫ת ו ק ע י ו ואח״כ מ ב ר כ י ו‬
‫עה‬
‫סח‬
‫מ ג י ל ה‬
‫ג‬
‫ה‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כט‬
‫מבטל יו ת״ת להוצאת המת‬
‫י מ י ם אתה מחשב לחדשים‬
‫מ צ ו ת ו אחר נה״ח‬
‫לא יהא ב פ ח ו ת מעשרה‬
‫ק ר ו שיתא‬
‫מ ו ע ד‬
‫ז‬
‫יב‬
‫יב‬
‫ינ‬
‫יז‬
‫כב‬
‫כב‬
‫כג‬
‫כג‬
‫צט‬
‫מד‬
‫ח‬
‫נג‬
‫מה מח‬
‫ק ט ו‬
‫ימי ספרו‬
‫ז י ל לגביר‪ ,‬ד ל י ש ר ו ל ו‬
‫מקבלי קבולת‬
‫מקבליו קבולת במועד‬
‫דטבא ל י ה ע ב ד ו ל י ה‬
‫עד ל י ו ם‬
‫בתםי״ד כ ו ל ו בטליו‬
‫ע ד ל י״נשואיו‬
‫מתה אשתו של י ו ס ף הכהו‬
‫נב‬
‫יח‬
‫ו‬
‫ו‬
‫כד‬
‫כג‬
‫מי‪,‬‬
‫כג‬
‫כג‬
‫ח ג י ג ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫טז‬
‫יט‬
‫יט‬
‫יט‬
‫בטופל‬
‫א פ י ל ו מש״ס לטייס‬
‫אקפו י ד י י כ ו‬
‫ג גממיות בנחל‬
‫נ ג ז ו ר אטו ח ר ד ל י ת‬
‫לאפוקי כ י פ י ו‬
‫סד‬
‫מח‬
‫סד‬
‫םג‬
‫מח‬
‫מח‬
‫י ב מ ו ת‬
‫ג‬
‫ג‬
‫טו‬
‫טו‬
‫כא‬
‫כד‬
‫לה‬
‫לז‬
‫מא‬
‫מא‬
‫מכ‬
‫מג‬
‫נד‬
‫נז‬
‫נז‬
‫נח‬
‫סז‬
‫עג‬
‫פז‬
‫פח‬
‫פט‬
‫צא‬
‫צב‬
‫צב‬
‫מ י ו ח ד ת שהיא ע ר ו ה‬
‫אחות שהיא ע ר ו ה‬
‫לאפושי מ י א‬
‫ח ב י ת שנקבה‬
‫אשת ח מ י ו מ ו ת ר ת‬
‫ה נ ט ע ו על א״א‬
‫ונמצאת מ נ ו ב ר ת‬
‫נתקדשה ת ו ו ג‬
‫ה י ב מ ה לא ת ח ל ו ץ‬
‫שחלצו לה א ח י ם‬
‫שמא ישא א ח ו ת ו‬
‫נ ש ו א י ו בלא ס ע ו ד ה‬
‫ת י ת י מנדה‬
‫או־מב״ח‬
‫ע״כ ל״ק ר״מ אלא ב ק ד ו ש י ו‬
‫חופה נמי פסלי‬
‫‪,‬‬
‫א י ו חוששיו ל מ ע ו ט א‬
‫טמא ו ט ה ו ר א ו כ ל י ן‬
‫לא נעטה מ ת י ם כ ח י י ם‬
‫דבידו לפדותו‬
‫מטמא לאשתו כשרה‬
‫איבעי ליה לאמתוני‬
‫האשה שחלו ב נ ה‬
‫איו קדושיו תופסיו‬
‫פ‬
‫נד‬
‫עו‬
‫סט‬
‫קא‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫עט‬
‫עט‬
‫עט‬
‫כג‬
‫פ‬
‫כב‬
‫כא כב‬
‫כב‬
‫כא‬
‫פו‬
‫נ‬
‫פז‬
‫כא‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ח‬
‫כ‬
‫לא‬
‫לא‬
‫לט‬
‫ס‬
‫סא‬
‫סא‬
‫סג‬
‫סג‬
‫סג‬
‫סג‬
‫סד‬
‫רד‬
‫סד‬
‫סז‬
‫עב‬
‫עב‬
‫עז‬
‫עז‬
‫פ‬
‫פד‬
‫פה‬
‫פז‬
‫פח‬
‫צב‬
‫צו‬
‫צז‬
‫צח‬
‫קט‬
‫היה ט ב ח ו ט ב ו ח‬
‫שמא ישחוט בו ע ו ף‬
‫בחכת א י ר ו ס י ו ב ב י ת א י ר ו ס י ן‬
‫ב ר י ר שית‬
‫דכיונו כיווו‬
‫ה ג ו נ ב כ י ס בשבת‬
‫בו ע ז א י היא‬
‫ומי‪ ,‬מפתה‬
‫אפילו ביעתא בכותחא‬
‫חוץ מ מ ז י ג ת ה כ ו ס‬
‫ע ו ל ה עמו‬
‫ה מ ו ר ד ת ע ל בעלה‬
‫מ^יס ע ל י‬
‫כ ל ת י ה דרב ז ב י ד א י מ ר ד א‬
‫רש״י דייה אבל‬
‫עד ת ר י ס ר י ר ח י שתא‬
‫ב ח ו ל ו ל א בשבת‬
‫המשרד‪ ,‬את אשתו‬
‫באשלי ד ק מ ח ו נ י א‬
‫נדה ס ו פ ר ת לעצמ־‪,‬‬
‫א כ ס ו ה שערי‬
‫כי נקטינו בכובסיה‬
‫הלכה כ ח כ מ י ם‬
‫אכלה ערלה ו ש ב י ע י ת‬
‫א י ו ה י ו ר ש י ו צ ר י כ י ו שבועה‬
‫א פ ק י ד גבה מ ל ו ג א דשטרי‬
‫הלכתא כר״ש‬
‫ל א פ ו ק י מר״א ו מ ח ל ו ק ת ו‬
‫שגבו קרקע ב ח ו ב ת א ב י ה ם‬
‫ע ל ה י ת ו מ י ם ל ה ב י א ראיה‬
‫א י ו ר ו צ ה שתתבזה אשתו‬
‫ה ו ס י פ ו ל ו אחת‬
‫הלכה כ מ ו ת ו אף ב ב ר י ת א‬
‫כג‬
‫מה‬
‫נור‪,‬‬
‫מי‪,‬‬
‫לה‬
‫נג נד‬
‫נד‬
‫עו‬
‫מז‬
‫נח‬
‫סט‬
‫כד‬
‫עז‬
‫כד‬
‫כד עז‬
‫כד‬
‫סט‬
‫סט‬
‫נז‬
‫פ‬
‫ע‬
‫לז‬
‫כד‬
‫נו‬
‫צ‬
‫צא‬
‫קב‬
‫קב‬
‫עו‬
‫צ‬
‫יט‬
‫נג‬
‫סט ע‬
‫ג י ט י ו‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה ־‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫יא‬
‫יג‬
‫יד‬
‫יד‬
‫יד‬
‫טז‬
‫טז‬
‫יט‬
‫יט‬
‫כא‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ה מ ב י א גט ב א ״ י‬
‫מפני תיקוו העולם‬
‫י ח ז ו ר ו י ט ל נ ו הימנה‬
‫מכפר ס י ס א י א נ י‬
‫ע ר ע ר דבעל‬
‫ע ד י מסירה כ ר ת י‬
‫א פ י ל ו שאר שטרות‬
‫ה א ו מ ר תו כ א ו מ ר ז כ י‬
‫ה ת ו פ ס לבע״ח‬
‫ה א ו מ ד ת נ ו גט לאשתי‬
‫בא ל ח ז ו ר א י נ ו ח ו ז ר‬
‫הנהו גינאי‬
‫ר ' ד ו ס ת א י בו" י נ א י‬
‫ה נ צ ו ק והקטפרס‬
‫ור״י היא‬
‫ה ה ו א דעל ל ב י כ נ י ט ת א‬
‫שמא במי מ י ל י ו כ ת ב ו‬
‫שלא ת ל כ י ל ב י ת א ב י ו ל ע ו ל ם‬
‫עשאו ת ר ו מ ״ ע‬
‫שלא מן ה מ ו ק ף‬
‫יז‬
‫כה‬
‫כו‬
‫יז‬
‫יז‬
‫טז‬
‫סג‬
‫סג‬
‫ס‬
‫סג‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ס‬
‫סג‬
‫טו‬
‫נד‬
‫נד‬
‫מד מו‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫לא‬
‫לא‬
‫לב‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לה‬
‫לה‬
‫מ‬
‫מ‬
‫מ!‬
‫מח‬
‫מח‬
‫מח‬
‫מח‬
‫נב‬
‫נב‬
‫נב‬
‫נג‬
‫נח‬
‫סד‬
‫סד‬
‫סה‪.‬‬
‫סו •‬
‫סח‬
‫עב‪.‬‬
‫עו‪:‬‬
‫פ‬
‫פ‬
‫פד‬
‫פה‬
‫פה‬
‫פז‬
‫פח‬
‫‪m‬‬
‫צ‪.‬‬
‫צ‬
‫ב ח ז ק ת טהו ק י מ ו ו‬
‫תרומת ומעשרות‬
‫ב פ נ י כנז‪ :‬מבטלו‬
‫ג ל ו י דעתא ב ג י ט א‬
‫ה ת ק י ן ר ״ ג שיהא כ ו ת ב‬
‫והוא דאיתחזק‬
‫מ ר י ם ו כ ל שום שיש לה‬
‫ר ו ב א מ ר י ם ו פ ו ר ת א שרה‬
‫ד א י ת ק ר י א י ה מרי‬
‫ו מ ו ד ה ר ב בקופצת‬
‫הקדש חמץ ו ש ח ר ו ר‬
‫ה מ ז י ק שעבודו של ח ב י ר ו‬
‫משום נ ד ר‬
‫ה נ י ז ק י ו שמיו ב ע י ד י ת‬
‫קמ״ל מ פ נ י ת י ק ו ו ה ע ו ל ם‬
‫ו ה ״ מ דלא נ ח י ת ל פ י ר י‬
‫בעל צ ר י ו הרשאה‬
‫שהוא ב נ ו ש א שכר‬
‫ל ח ו ב ע״מ ל ז כ ו ת‬
‫זה ו ז ה ישבע‬
‫אחד ש ו ג ג ו א ח ד מ ז י ד‬
‫ועשקו ג ב ר ו ב י ת ו‬
‫בעל נאמו‬
‫ה ו ד א ת פ י ו כמאה ע ד י ם‬
‫צרור וזורקו אגוז ונוטלו‬
‫אחד כ ו ת ב ו ש נ י י ם ח ו ת מ י ו‬
‫מקידה‬
‫הלכה כ ר י י ו ס י‬
‫לכשתצא תנזז מנרתילז!‬
‫ה י ה ב מ ז ר ח ו כ ת ב במערב‬
‫נמצאו ה צ ר ו ת א י ל ו נ י ת‬
‫כ י ו ן דפסקת פסקת‬
‫מן י ו מ א ד י ו‬
‫לא לכתוב ו ד י ו‬
‫כתב חניכתו וחניכתה‬
‫גט המעושה כישראל‬
‫ו ת ו ל ה עצנד; ב י ד ג ו י‬
‫מצא אחרת נאה ה י מ נ ה‬
‫מזבח מ ו ר י ד ע ל י ו דמעות‬
‫ג‬
‫ד‬
‫כו‬
‫כה‬
‫טו כ ו‬
‫כו‬
‫כו‬
‫כה‬
‫כו‬
‫לד‬
‫טז‬
‫פט‬
‫יח‬
‫סג‬
‫סג‬
‫מא‬
‫מ‬
‫עד‬
‫עג‬
‫עג‬
‫פ‬
‫עז‬
‫יז‬
‫לג‬
‫יג‬
‫כה‬
‫מח‬
‫כו‬
‫נד‬
‫‪0‬ו‬
‫ס‬
‫כו‬
‫כו‬
‫כו‬
‫כה כ ו‬
‫כד‬
‫כד‬
‫עז‬
‫עז‬
‫ק ד־ ו ש י ו‬
‫ה‬
‫ה‬
‫יב‬
‫יז‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לו‬
‫לח‬
‫מא‬
‫מב‬
‫מג‬
‫מז­‬
‫מז‬
‫נא‪.‬‬
‫גה‬
‫נוז‬
‫נה‬
‫נו‬
‫נז‬
‫נט‬
‫סב‬
‫סג‬
‫סד‬
‫סז‬
‫עא‬
‫עב‬
‫עד‬
‫פ‬
‫לא נ כ ת ו ב בכסף‬
‫ח ו פ ה ק ו נ ה מק״ו‬
‫שמא ש״פ במדי‬
‫אין רוח חכמים נוחה ה י מ נ ו‬
‫אשה בעלה משמתז‬
‫נ י ל ף משמחה ל ח י ו ב א‬
‫הזאת בבן ע ו ף‬
‫וה״ה לערלה ב ש ת י י ם‬
‫ע ד ש ת ג ד י ל ותאמר‬
‫ל ח ו ב ע״מ ל ז כ ו ת‬
‫והשתא ד ת ק ו ו שבועת ה י ס ת‬
‫אלא דקדשה נפשה‬
‫לא ס ב ר להא דשמואל‬
‫פ ל ג א פ ל ג א דחיטתא‬
‫רש״י דייה ה ״ ג‬
‫ואישחכת בו שנה‬
‫דמיתי נמי תורה‬
‫ממשמע שנאמר ס ק ו ל‬
‫ל״מ בע״ח ש א ס ו ר י ן‬
‫י ו ת ן דומיא ריתן‬
‫אס ילדה אשתך נקבה‬
‫שב ע מ י ב צ ו ו ת א‬
‫ל פ נ י הפסת‬
‫מ י ו ח ד ת שהיא ע ר ו ת‬
‫א ו ר י ת ו כשרה‬
‫מת ר ב י ה ו ד ה נ ו ל ד רבא‬
‫נאמן ה ד י י ן לומר‬
‫ומעוט איו מטפחין‬
‫כב‬
‫כא‬
‫נד‬
‫נא נכ‬
‫סה‬
‫ס ד סה‬
‫נז;‬
‫סט ע‬
‫קא‬
‫עג‬
‫לג‬
‫יג‬
‫יג‬
‫נו‬
‫סט‬
‫סט ע‬
‫סט ע‬
‫פד‬
‫פד‬
‫נו‬
‫כ‬
‫פ‬
‫נג נד‬
‫פ‬
‫מח‬
‫סג‬
‫נד‬
‫כב‬
‫נ ד ר י ס‬
‫ז‪.‬‬
‫ז‪:‬‬
‫ח‪:‬‬
‫יג‬
‫יח‪:‬‬
‫ב נ ד י נ א מ י ז ק כ ו ״ ע ל״פ‬
‫נידהו בפניו‬
‫הו״ל נידרא לדביתהו‬
‫קרבו כקרבו‬
‫ספק נ ז י ר ו ת מותי‬
‫יס‬
‫יח‬
‫יח‬
‫פז‬
‫עב‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כז‬
‫כז‬
‫מ‬
‫נח‬
‫ס‬
‫סא‬
‫צ‬
‫נ ד ר בחרם‬
‫הרוצה שלא יוזקימו נ ד ר י ו‬
‫נ ד ר י או נ ס י ו‬
‫נודריו להרגיו‬
‫חמת תערה ושטיח‬
‫כ ג ו ו טבל‬
‫ל פ נ י הפסח‬
‫וקדשתם את ט נ ת החמשים‬
‫ע י נ י ה נ ת נ ה כאחר‬
‫נד‬
‫סא‬
‫עז‬
‫עכ‬
‫‪nn‬‬
‫נה נ ו‬
‫נג נד‬
‫מד‬
‫כד‬
‫נ ז י ר‬
‫ח‬
‫לח‬
‫מו‬
‫מט‬
‫עב‬
‫מח‬
‫נו‬
‫נג‬
‫ה ר י נ י נ ז י ר מלא ה ק ו פ ה‬
‫דכטלוה ר כ נ ו‬
‫נ ז י ר ממורט‬
‫טומאות ט נ ז י ר מגלח‬
‫ס ו ט ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ט‬
‫ט‬
‫יח‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כז‬
‫כט‬
‫מו‬
‫מז‬
‫מז‬
‫כ ב א‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ט‬
‫יג‬
‫טו‬
‫יט‬
‫יט‬
‫כ‬
‫כג‪.‬‬
‫כג‬
‫כג‬
‫כו‬
‫מא‬
‫מג‬
‫מג‬
‫מ­‬
‫וזז‬
‫מח‬
‫נת‬
‫נט‬
‫ס‬
‫סא‬
‫עג‬
‫עג‬
‫עז‬
‫פו‬
‫פו‪.‬‬
‫קב‬
‫׳ז!‬
‫יז!‬
‫קיר‬
‫קיד‬
‫‪rop‬‬
‫סטז‬
‫קיח‪.‬‬
‫קיח‪.‬‬
‫קיח‪.‬‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ואנהרינהו לעייניו‬
‫נ ה י ד ו י ״ ו לא דריש‬
‫מ ו ס ר י ו לו ט נ י ת״ח‬
‫רש״י ר״ה אשיא‬
‫עלה ס נ ח ר י כ ו כ ל כ ל‬
‫ל י ת הלכתא כ ר ב ה מ נ ו נ א‬
‫ה ו צ י א ו ה טלא תטמא‬
‫רש״ י דייה טלא‬
‫בו ב י ו ם דרש ר״ע‬
‫מאחר ד א י ״ ל לנות טמא‬
‫ילפינו עול עול‬
‫משרבו ה מ נ א פ י ם‬
‫לא א פ ק ו ד ע ו ו ן ב נ ו ת י כ ם‬
‫‪D‬‬
‫כ‬
‫כ‬
‫מט‬
‫מט‬
‫טג‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ק מ א‬
‫מבעה זה השו‬
‫מ״ט לא ת נ י נ ה ו‬
‫כ י שדית ב ו ר כ י נ י י ה ו‬
‫תנא דידו תנא מ נ י נ א‬
‫ישלם מדעתו משניג‬
‫מדעתו ס ו כ י ו‬
‫מיטב אין‬
‫חומר בטור מכבוד‬
‫נ ג ח ואח״כ הפקיר‬
‫פ"נ מ מ ו נ א‬
‫א ו ר ח י ה נ מ י ל פ ל ו ס י סלא‬
‫השו מ ו ע ד ת ל א כ ו ל‬
‫אורחיה נמי ל ס ר ו כ י‬
‫פ י פרה‬
‫ו א כ ל את החררה‬
‫שנתחככה ב כ ו ת ל להנאתה‬
‫כ ו פ ר כרגל‬
‫ר ג ל שדרסה ע ״ ג ת י נ ו ק‬
‫כ ו פ ר לא ב ב ו נ ה‬
‫ל ר ב ו ת כ ו פ ר שלא ב כ ו נ ה‬
‫ו ת י ו ב ת א דרכה‬
‫אחר ט נ ג מ ״ ד מ כ ר ו‬
‫רש״י ד״ד‪ ,‬ד ח ז א‬
‫ד ד א י ן ר י נ א דפרסאי‬
‫אמר א ב י י ר י ה ״ ג ו ר ״ י‬
‫א ו השדר‪.‬‬
‫היה גדי כ פ ו ת‬
‫והלכתא שהעידו בב״א‬
‫ע״ז למפרע נ פ ס ל‬
‫או למעט ה ו א‬
‫ב י ט ן ישן ומת‬
‫ה מ ב י י ש את ה י ט ו‬
‫הלכתא פ ס י ק ת א‬
‫א ג ף חציה מ ! ו‬
‫ח ב י ת שנקבה‬
‫א מ י צ ר י ה דישראל ח ב ר י ה‬
‫רש״י דייה י ת ו ר‬
‫מחו י מ מ ו נ א דחבריח‬
‫ה מ ז י ק ש ע ב ו ד ו של ח ב י ר ו‬
‫והלו! א ו מ ר א״ י‬
‫א ״ י אמ ג ז ל ת י ך‬
‫רש״י ד י ה פ ט ו ר‬
‫כח‬
‫כח‬
‫כח‬
‫כח‬
‫ס ד סה‬
‫נג‬
‫כט‬
‫כט‬
‫סד‬
‫כט‬
‫סג‬
‫סג‬
‫סג‬
‫סד‬
‫‪a‬‬
‫סד‬
‫כז‬
‫כט‬
‫כז‬
‫כט‬
‫כט‬
‫כט‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כז‬
‫כז‬
‫פד‬
‫כז‬
‫צט‬
‫סג‬
‫סד‬
‫סא‬
‫מח‬
‫סו‬
‫סג‬
‫פז‬
‫פז‬
‫עב‬
‫צג‬
‫סט‬
‫לת‬
‫נד‬
‫לת‬
‫פט‬
‫לס‬
‫לד‬
‫לט‬
‫ב ב א‬
‫י‬
‫י‪,‬‬
‫יב‬
‫יז‪.‬‬
‫יח‪.‬‬
‫כב‪.‬‬
‫כה‪.‬‬
‫ל‪.‬‬
‫לא‬
‫לג‪.‬‬
‫לה‬
‫לח‪.‬‬
‫לח‪.‬‬
‫לס‪.‬‬
‫מד‬
‫מנו‪.‬‬
‫נג‪.‬‬
‫נו‬
‫סא•‬
‫סא‪:‬‬
‫סח‬
‫סח‬
‫סח‬
‫סח‪:‬‬
‫סס‬
‫עא‬
‫עו‪:‬‬
‫פה‪.‬‬
‫פס‪.‬‬
‫צא‪.‬‬
‫צד‪.‬‬
‫צו‬
‫צז‬
‫צז‪.‬‬
‫צז‬
‫צח‬
‫קד‪.‬‬
‫‪.np‬‬
‫‪:np‬‬
‫‪•np‬‬
‫סטז‪.‬‬
‫קסז‪.‬‬
‫קסז‪.‬‬
‫ב ב א‬
‫ה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ס‪.‬‬
‫כ‪.‬‬
‫כב‬
‫כה‬
‫כח‪.‬‬
‫כס‪.‬‬
‫ל‬
‫ל‪.‬‬
‫ל‬
‫לא‪.‬‬
‫לו‬
‫מא•‬
‫םב‪.‬‬
‫מג‪.‬‬
‫»‪.‬‬
‫סו‪.‬‬
‫נב‪.‬‬
‫נח‪:‬‬
‫נח‬
‫נס‪.‬‬
‫נס‪.‬‬
‫נס‬
‫ס‪.‬‬
‫‪0‬ה‪.‬‬
‫מ צ י ע א‬
‫ה ת ו פ ס לבע״ח‬
‫ר א פ ־ ת נ ה לי‬
‫מציאת פ ו ע ל לעצמו‬
‫ה ו ח ז ק כ פ ר ו לאותה טבועה‬
‫רעל ר כ י ס נ ה ר א‬
‫ל ב ו ס ת נ א דמדי בר א י ס ק‬
‫סיכעא גבדיז‬
‫שכו ע ל י ה ע ו ף‬
‫א י » ת י ת ד י מ ג ו תלתא‬
‫אמת השחי‬
‫ד ל א נ ת ו ד ל שבועתך‬
‫ק ו צ ה אדם ב ק ב שלו‬
‫שמא עשאו בעה״ב ת ר ו מ ;‬
‫א י ו נ ז ז ז י ק י ו ב נ כ ס י סטו‬
‫קיבורא דאזלי‬
‫י ה י ב ז ו ז י אשומשמי‬
‫לאתויי פרוטות‬
‫שומר א ב י ד ה‬
‫תולה מ ע ו ת י ו ב נ כ ר י‬
‫משכנתא באתרא ד מ ס ל ק י‬
‫מ ו ש י ב למחצה‬
‫א י ס ו ר א לא ה ו ה ס פ י‬
‫סיבול ציר‬
‫רב ע י ל י ט‬
‫ר ' מ נ ש י א נ ט ל מחצה‬
‫איו שליחות לעכו״ם‬
‫ה נ ו ת ו בגד לארוג‬
‫דלישתכח מ י נ י ה ת ל מ ו ד א ד ב ב ל א י‬
‫פ ו ע ל מתו שיהבוזב‬
‫דש כ א ו ז י ו ו ת ר נ ג ו ל י ו‬
‫להיות פטור נ^בועה‬
‫לא ל א ו ק מ י ה ב כ י ל ת א‬
‫שאיל ברישא‬
‫אתוו שאיליתוו לי‬
‫זה א ו נ י א״ י‬
‫חד אמר ל ה ד ״ מ‬
‫ד ו ר ש י ו לשוו ה ד י ו ט‬
‫י כ ו ל ל ה כ נ י ס תלם אחד‬
‫ארעא ו ד ק ל א דחד‬
‫ארעא ד ח ד ו ב י ת א דחד‬
‫ח ב ל ס כ י נא באשכתבא‬
‫ע י ז י ד א כ ל י חושלא‬
‫ו ה ב י ת של ש נ י ה ם שנפל‬
‫סג‬
‫סג‬
‫נג‬
‫לג‬
‫טו‬
‫סא‬
‫סח‬
‫סג‬
‫לג‬
‫נט‬
‫פט‬
‫מו‬
‫מו‬
‫צד‬
‫נט‬
‫לד‬
‫נה‬
‫מו‬
‫עו‬
‫עו‬
‫לד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫נא‬
‫לו­‬
‫עו‬
‫לג‬
‫מח‬
‫נו‬
‫ל‬
‫לד‬
‫לו‬
‫לז‬
‫לז‬
‫לח‬
‫סה‬
‫כו‬
‫לב‬
‫לב‬
‫לב‬
‫לד‬
‫לד‬
‫מו‬
‫ב ת ר א‬
‫קיבורא דאתינא‬
‫ה ת ו א ג ב ר א ד ב נ ה אשיתא‬
‫תר מסייה אספלידא‬
‫ולא ח ל ו נ ו ת זע״ז‬
‫לפסי תעיר‬
‫מניו לטנודע בימי ספורו‬
‫או מ נ ל ו מאליהו‬
‫ב י ו מלמטו ב י ו כ נ ג ד ד״א‬
‫ע ו ל ם ל א כסדרה ד ו נ ה‬
‫ו ה ב ו ר ו ת והשיחיו והמערות‬
‫שאכלו ר צ ו פ ו ת‬
‫ל א ו בע״ד ד י ד י את‬
‫ד י נ א קא״ל‬
‫סועו וחוזר וטועו‬
‫ד ס מ ב נ א עלה כ א ב ה ת י‬
‫אכלה עדלה ו ש ב י ע י ת‬
‫ה ס ו כ ר שדהו כ ע ד י ם‬
‫ה ש ו ת פ י ו ש״ש ז ל ״ ז‬
‫שמור ל י ואשמור לך‬
‫סתם ג ו י א נ ס ה ו א‬
‫ד א י ״ ל ארעא אחריתא‬
‫ה נ י כ י פ י דמרתא‬
‫ח ל ו ו חמצרי א י ״ ל חזקת‬
‫חלוו צורי‬
‫ו ל א ו ר ח כ״ש ד ה ו ה ח ז ק ה‬
‫רשב״ם דייה א ר ״ ז‬
‫שפתח ת ל ו נ ו ת י ו לחצר ה ש ו ת פ י ו‬
‫ל ס ת ו ם לאלתר ה ו ה ח ז ק ת‬
‫ולא ח ל ו נ ו ת זע״ז‬
‫נט‬
‫צד‬
‫צה‬
‫צה‬
‫טו‬
‫נב‬
‫צג‬
‫צד‬
‫צו‬
‫סא‬
‫סא‬
‫מא‬
‫מא‬
‫נג‬
‫נד‬
‫סא‬
‫סו‬
‫לד‬
‫עד‬
‫לז‬
‫לג‬
‫צא‬
‫צד‬
‫צה‬
‫צה‬
‫צה‬
‫צד‬
‫צר‪.‬‬
‫צוז‬
‫ע‬
‫פוז‬
‫פו‬
‫פח‬
‫צד‪.‬‬
‫צו‬
‫קכח‬
‫קי‬
‫קלו‬
‫קלז‬
‫קמט‬
‫קנא‬
‫קנח‬
‫קםז‬
‫קםז‬
‫יזנד‬
‫קעד‬
‫»ד‬
‫קעו‬
‫ה מ פ ק י ד אצל ח ב י ר ו בשטר‬
‫כ או בסמטא‬
‫כ ו ר בשלושים‬
‫הכישה נ ת ח י י ב בוז‬
‫חמדא ר א ק ד י ם‬
‫חלא ס י פ ת ק א‬
‫ה י ה י ו ד ע ע ד ו ת קרקע‬
‫כ י אתא פ ס ״ ד ד י ד י‬
‫הלכה כ ר ״ י‬
‫ודוקא אתרוג‬
‫ד א י ת א בירושה איתא במתנה‬
‫מ ת נ ת ט״מ א״צ ק נ י ו‬
‫א ו י ר א דא״י מחכים‬
‫ו ר ב אחא בר אדא‬
‫ש ה ו ח ז ק שמו ל י ו ם‬
‫ה ה ו א ערבא ר י ת מ י‬
‫א פ ס ו ד י ערבא ל י כ א‬
‫מקמי ד נ י ת ב ע נ ה ו ל ל ו ו ה‬
‫מלוה ע״פ גובה מ י ו ר ש י ו‬
‫ס נ‬
‫ה ד ר י ו‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫טו‬
‫־ז‬
‫כ‬
‫כג‬
‫כג‬
‫כז‬
‫כט‬
‫ל‬
‫לא‬
‫לב‬
‫לג‬
‫לי‬
‫נד‬
‫םה‬
‫םז‬
‫עו‬
‫עח‬
‫עט‬
‫פף‬
‫פ‬
‫פב‬
‫פא‬
‫פג‬
‫פה‬
‫פט‬
‫פט‬
‫צט‬
‫ר״ע ס ב ר יט אם למקרא‬
‫שמע שמע‬
‫תשא תשיא‬
‫מ כ ת פ י ל י ה בשבתא ד ר י ג ל א‬
‫ביו תנור לכיריים‬
‫ואיסוה״נ נינהו‬
‫ו ב י ב נ ה ארבעה‬
‫משישופפ ב ע ו ר ה ד ג‬
‫זה ת ל מ ו ד ב ב ל י‬
‫מי קםטרחנא לך‬
‫אכמיו סהדי כי קברי‬
‫הודאה ב פ נ י ג‬
‫טל מנשר הו‬
‫י ו צ י א מנו‪ .‬ע ל מנה‬
‫כ ו פ י ו אותו ודו בעירו‬
‫מחזיריו לזכות‬
‫א י נ ם נ ו ה ג י ם בשוה״נ‬
‫תשכב ת ישכב‬
‫המדבר משחיו‬
‫א ו ב ו י ד ע ו נ י ב כ ל ל נ‪3‬שפה‬
‫ח מ ו ת ו לאחר מיתה בשריפה‬
‫טרפה שהרג‬
‫ונתערב בשורים אחרים‬
‫בשור שנגמר ד י נ ו‬
‫פרה שהמיתר‪.‬‬
‫גמר ד י נ ו ל ע ב י ר ה קלה‬
‫מ י ש נ ת ח י י ב שתי מ י ת ו ת‬
‫לכוזז סמא שאכל תדומה טהורה‬
‫היוצא ליהרג‬
‫ולא בבי״ד שביבנה‬
‫רש"־ דייה ו ל א‬
‫ו א פ י ד ק ד ו ק אחד‬
‫‪1‬‬
‫לד ס ד סה ‪ID‬‬
‫לז‬
‫לז‬
‫פט‬
‫מיז‬
‫מיז‬
‫לה‬
‫מה‬
‫כו‬
‫מ ז מוז‬
‫נא נ ב‬
‫נב‬
‫מוז‬
‫לה‬
‫כה‬
‫סב‬
‫סב‬
‫סב‬
‫נו‬
‫סז‬
‫מד‬
‫ס ד סה‬
‫פא פ ב‬
‫סז‬
‫נו‬
‫נו‬
‫נו‬
‫צט‬
‫מו‬
‫פג‬
‫סח‬
‫לד‬
‫מח‬
‫לז‬
‫לא‬
‫יט‬
‫מו‬
‫לז‬
‫לז‬
‫פ‬
‫פא‬
‫נו‬
‫נט‬
‫סו‬
‫כ‬
‫פז‬
‫פג‬
‫פא‬
‫פב‬
‫פז‬
‫פז‬
‫פה‬
‫פז‬
‫סח‬
‫סז‬
‫מוז‬
‫מ כ ו ת‬
‫ה‪.‬‬
‫יא‬
‫כא­‬
‫ג ב ר א בר קטלא ה ו י‬
‫נ ד ו י על ת נ א י‬
‫ל ו ק ה חמש‬
‫פז‬
‫עז‬
‫נה‬
‫ש ב ו ע ו ת‬
‫ב‬
‫כב‬
‫כט‬
‫כט‬
‫כט‬
‫מא‬
‫מא‬
‫מא‬
‫מב‬
‫מב‬
‫מה‬
‫‪m‬‬
‫מת‬
‫מז‬
‫מלבד חטאת ה כ פ ו ר י ם‬
‫כ כ ר זה הקדש‬
‫אסיק לאסקונדרי ז ו ז י‬
‫כשהשביע מטר‪ .‬את ישראל‬
‫ק נ י א דרבא‬
‫ב ד ר כ נ ו לא מ ז ק ק י נ ו‬
‫ב ד ב ר י ם לא י ו ס ר ע ב ד‬
‫המלוה כעדים‬
‫נ ס כ א דר אבא‬
‫ו ה א ב ל ת י ו פרס‬
‫המפקיד בעדים‬
‫צריך ל ה ח ז י ק בעדים‬
‫ש י כ ו ל ל ו מ ר לו לוזד״מ‬
‫רש״י דייה לישתבא‬
‫נח­‬
‫פז‬
‫נד‬
‫לד‬
‫לד‬
‫כד‬
‫לז‬
‫סה‬
‫סד סה ס ו‬
‫קג‬
‫לג סה‬
‫ס ד סה ס ו‬
‫סו‬
‫סו‬
‫מז­‬
‫מוז‪:‬‬
‫מח‪.‬‬
‫ז ו באה בפ״ע ו מ ע י ד ה‬
‫מגלגליו מדרכנו‬
‫האריסיו והשותפיו‬
‫סו‬
‫לח‬
‫לג לד‬
‫ז‬
‫ח‪.‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫כא‪.‬‬
‫כט‪.‬‬
‫כט‬
‫ל‬
‫לה‪.‬‬
‫לה‪.‬‬
‫הלבתא פ ס י ק ת א‬
‫גלתה ס נ ה ר ר י ו‬
‫רש״י ר״ה כ י ה י כ י‬
‫לחשוב כ ל ל י ב י ו כ ל‬
‫אריס א ר י ס ו ת י ה קעביר‬
‫פירשא ה ו ה‬
‫חומץ ש ל נ ו‬
‫שמואל ואבלט‬
‫מפ״מ אסרו ג ב י נ ת נ כ ר י ם‬
‫רש״י ר״ה ל פ י‬
‫ער‬
‫סז‬
‫סז‬
‫מז­‬
‫ו‬
‫עו‬
‫נד‪ .‬מו‬
‫מז‬
‫נג נד‬
‫מט‪.‬‬
‫נז‪.‬‬
‫נז‪.‬‬
‫נח‪.‬‬
‫נח‬
‫נח‪.‬‬
‫נט•‬
‫נט‬
‫נט‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫סא‬
‫סו‬
‫סו‪.‬‬
‫סו‬
‫סז‪.‬‬
‫סח‪.‬‬
‫סח‪:‬‬
‫עב‪.‬‬
‫נתערבה ב א ח ר ו ת‬
‫נ ג ע ברישא ד ל ו ל י ב א‬
‫כ ו ח ו שלא ב כ ו נ ו ז‬
‫ג ו י שקדח ב מ י נ ק ת‬
‫ו ל י ת נ י ימנר‬
‫או שטעם מו ה כ ו ס‬
‫כל רלהרי ברזא‬
‫ברציה ער דשייפיה‬
‫ה ה ו א אתרו גא‬
‫עד הברזא‬
‫נ פ ל ל ב ו ר ועלה‬
‫או שהתיז את הצרעה‬
‫מעמיז ל ב י נ ה ק ע ב י ד‬
‫דקאזיל מיניה מיניה‬
‫בתר שמא א ז ל י נ ו‬
‫חמדא חדתא ב ע נ ב י‬
‫רש״י ר״ה ו כ ל‬
‫טעמו א ס ו ר‬
‫ס ר ו ו ז ז מעיקרא‬
‫נטל״פ מותר‬
‫רש" י דייה ו ל א‬
‫נצוק אינו חבור‬
‫ק נ ו ש ק י ו שרי‬
‫רש״י ר״ה ק ט ו פ י‬
‫חומץ מטבל‬
‫ושור הנסקל‬
‫ו א ו ס ר י ו בב״ש‬
‫כ כ ל י נ ז ז כ ו ת דמו‬
‫ק נ ק נ י ם מ ז ו פ פ י ו מישנו‬
‫ר ו ו ק י דארמאי ד מ י ש נ ו‬
‫ה ו ה א ו מ ד מ סאה‬
‫כ ל י מ ת כ ו ת א מ ו ר י ו בפרשה‬
‫כמ״ס סאה‬
‫קדרה בת י ו מ א‬
‫משום בת י ו מ א‬
‫ע ב ו רה‬
‫עב‬
‫עב‬
‫עג‪-‬‬
‫ער‬
‫עד‬
‫עה‪.‬‬
‫עה‪.‬‬
‫עה‪:‬‬
‫עה‬
‫עה‪.‬‬
‫עה‬
‫עו‬
‫עו‬
‫ז ר ה‬
‫‪m‬‬
‫נג‬
‫נג‬
‫נד‬
‫טז‬
‫נה‬
‫נוז‬
‫סג סז‬
‫עד‬
‫נח‬
‫נד‬
‫נד‬
‫נר‬
‫נד‬
‫עו‬
‫נח‬
‫נח‬
‫עו‬
‫נר‬
‫נח‬
‫נד‬
‫נר‬
‫סח‬
‫עו‬
‫סח‬
‫נו‬
‫לט‬
‫נו‬
‫סג‬
‫עו‬
‫נג‬
‫‪m‬‬
‫נו‬
‫פב‬
‫צה‬
‫סח‬
‫עו‬
‫עו‬
‫נז‬
‫ח‬
‫ח‬
‫יב‬
‫נו‬
‫ע ר י ו ת‬
‫פ״ח‬
‫מ״א‬
‫נג נר‬
‫ס ו פ ר י ם‬
‫פי״ז‬
‫פי״ט‬
‫ר ר ו‬
‫ה״ג‬
‫הי״א‬
‫א ר ץ‬
‫מח‬
‫מח‬
‫ר ב ה‬
‫פ״א‬
‫קא‬
‫ז ב ח י ם‬
‫ג‬
‫ו‬
‫כב‬
‫מו •‬
‫ע‬
‫ע‬
‫עג‬
‫ער‬
‫עד‬
‫עט‬
‫א ו כ ל י ! שגבלו ב ט י ט‬
‫מ צ י ר י עצרת‬
‫קדח ב ו ר ב י ע י ת‬
‫ל ק ד ם ח ב ר נ ו שבבבל‬
‫ע ר י פ ח ה מטהרחוז‬
‫שנתערב בהם שור ה נ ס ק ל‬
‫משום ק ב ו ע ל מ ז ב ח‬
‫ומריבוא לריבוא‬
‫ב ק ר ב ו נשים ע ס ק י נ ו‬
‫א מ ו ר ר כ נ ו בטעמא‬
‫ע‬
‫מו‬
‫מוז‬
‫קג‬
‫נא‬
‫פב‬
‫פב‬
‫עג‬
‫סט‬
‫נו‬
‫פח‬
‫צד‬
‫צד‬
‫צה‬
‫צו‬
‫קיזז‬
‫כ״ש מקדשיו מדעת‬
‫נקבו ו נ כ נ ס‬
‫ושייר בברי מעפורת‬
‫שנקבו בשורש קטו‬
‫מחזירה לכבשונות‬
‫ג מ ח נ ו ת הו‬
‫נד‬
‫‪CO‬‬
‫‪DO‬‬
‫סס‬
‫לט‬
‫כ‬
‫מ נ ח ו ת‬
‫בח‬
‫לג‬
‫לו‬
‫מב‬
‫מב‬
‫סה‬
‫סה‬
‫עז‬
‫צ‬
‫צא‬
‫צא‬
‫קד‬
‫אכסדרה ת ב נ י ת א ו ל ם‬
‫אכסדרה ר ב י רב‬
‫ה מ נ י ח ת פ י ל י ו אחר שקיעה״ח‬
‫העושה ס ו כ ה‬
‫א״צ ל ב ר ך‬
‫מנה י מ י ם וקדש חודש‬
‫ושתי הלחם בעצרת‬
‫שלא י ט ו ל פרס‬
‫אם ל נ ו י פ ס ל ו‬
‫ואם אשם ה ו א‬
‫ולא הפלגס‬
‫מ ת נ ד ב אדם נ ס כ י ם‬
‫צו‬
‫צה צו‬
‫סד‬
‫נזז‬
‫מח‬
‫מג מד‬
‫מג‬
‫קג‬
‫סט‬
‫סט‬
‫סח‬
‫סט‬
‫ח ו ל י ו‬
‫ר‬
‫ר‬
‫יא‬
‫יא‬
‫יג‬
‫יד‬
‫כג‬
‫כג‬
‫כד‬
‫כה‬
‫מב‬
‫מו‬
‫מח‬
‫מט‬
‫נ‬
‫נ‬
‫נא‬
‫סב‬
‫עח‬
‫פב‬
‫פב‬
‫פו‬
‫פז‬
‫צה‬
‫צו‬
‫צז‬
‫צז‬
‫קא‬
‫קט‪.‬‬
‫קט‬
‫קטז‬
‫קטז‬
‫קטז‬
‫קטז‬
‫קכג‪.‬‬
‫קכג‬
‫תכה‬
‫קל‬
‫קלד‬
‫דכתיבא ולא א ח ז ו ק‬
‫מ פ נ י שהו מ ח ל י פ י ו‬
‫א ת י א מ ז ו ר ג את הנפש‬
‫ו ר ״ מ ה י כ י א כ י ל בשדא‬
‫כ ע י מ י נ י ה שמואל מדב ה ו נ א‬
‫הש!חט בשבת‬
‫ו א ם אשם ה ו א‬
‫ולא הפלגס‬
‫ת ו כ ו א ג ״ פ שלא נ ג ע‬
‫כ ל י עץ טמא‬
‫נקבה ל ח ו ץ‬
‫רש״י דייה ה י י נ ו‬
‫מ״ש ממחט‬
‫חלב ט ה ו ר ס ו ת ם‬
‫ח ל ח ו ל ת שניקבה‬
‫מחט שנמצאת ב ב י ת ה כ ו ס ו ת‬
‫ו נ מ צ א ע ל י ה ק ו ר ט דם‬
‫שמונה ס פ י ק ו ת הו‬
‫או ל ר ב ו ת ה כ ל א י י ם‬
‫נמצא ע י שלא נערפה‬
‫ע ג ״ ע א י נ ה משנה‬
‫ר ו ב מעשיהו מ ק ו ל ק ל י ו‬
‫כסהו הרוח‬
‫לקדם ח ב ר נ ו שבבבל‬
‫ב ד י ד י ה משערי נ ו‬
‫בששים מב״מ‬
‫ל י ט ע מ י ה ק פ י ל א ארנמוז‬
‫נטמא בשר ואח״כ ה ג ו ף‬
‫רש״י ר״ה ו ת ו‬
‫ק י ב ה שנתבשלה בחלבה‬
‫ב מ ק ו מ ו של ר י ה ״ ג‬
‫המעמיד בעור הקיבה‬
‫וכ״ט בקיבת טריפה‬
‫רש״י ר״ה ה ״ ז‬
‫כ י ו ו שנקרע ר ו ב א‬
‫ושייר בכדי מעפורת‬
‫ס ר י ג י ח ל ו נ ו ת ו ח ב ל י הממה‬
‫ת נ י ת נ א ישלם‬
‫איזהו זרוע‬
‫סג‬
‫סד‬
‫פא‬
‫כב‬
‫קג‬
‫ז‬
‫‪DO‬‬
‫סח‬
‫נ‬
‫לי­‬
‫ט י‬
‫‪Ttl‬‬
‫ד‬
‫י‬
‫י‬
‫ט י‬
‫ט‬
‫‪m‬‬
‫סג‬
‫נב‬
‫נא ו ב‬
‫כב‬
‫מח‬
‫קג‬
‫נו‬
‫ס ז סח‬
‫לח ל ס‬
‫פח‬
‫מז‬
‫עו‬
‫מד‪,‬‬
‫נד‬
‫עו‬
‫ם־‪,‬‬
‫מס נ‬
‫מס‬
‫צח‬
‫סג‬
‫נס‬
‫ב כ ו ר ו ת‬
‫כח‬
‫כח‪.‬‬
‫מו‬
‫טימא את ה ט ה ו ר‬
‫ד ד א י ו ד י נא ד ג ר מ י‬
‫ה כ ר ת פ נ י ה ם ענתה בהם‬
‫פ‬
‫פ‬
‫צב‬
‫ה י ו צ א ל י ה ר ג מקדיש‬
‫דאגלינהו סנחדיב‬
‫עד ד ס ל י ק ע ז ר א ומקדיש‬
‫מ כ נ י ס י ד ו עד הפרק‬
‫מדאוריתא קבורת כולה‬
‫ודאי דלא כר״י‬
‫פז‬
‫מז­‬
‫מז­‬
‫נט‬
‫נט‬
‫מד‬
‫ע ר כ י ו‬
‫ו‬
‫יב‬
‫יג‪.‬‬
‫יט‪.‬‬
‫יט‬
‫לג‬
‫כ ר י ת ו ת‬
‫המפלת ל א ו ר פא‬
‫אמרו ל ו אכלת חלב‬
‫ז‬
‫יא‬
‫נ ג ע י ם‬
‫כ‬
‫עב‬
‫פ״ב‬
‫פי״ד‬
‫פי״ד‬
‫יט‬
‫נב‬
‫נא‬
‫מ״ה‬
‫מ״ב‬
‫מ״ג‬
‫מ ע י ל ה‬
‫פ ר ה‬
‫רכב ע ״ ג ‪1‬־‪,‬שור‬
‫יט‬
‫פג‬
‫פ״נ‬
‫סג‬
‫מייד‬
‫ת מ י ד‬
‫וחתה מו ה מ ע ו כ ל ו ת‬
‫מי טזכה במחתה‬
‫כח‬
‫לג‬
‫נד‬
‫גג נד‬
‫ט ה ר ו ת‬
‫פ״ד‬
‫עב‬
‫מי״ב‬
‫מ ק ו א ו ת‬
‫כה‬
‫כו‬
‫ל‬
‫לג‬
‫לג‬
‫מב‬
‫מב‬
‫נגב‬
‫נח‬
‫סז‬
‫סח‬
‫סט‬
‫הסל מצרפו‬
‫טף א י ת ו ב ב נ ה ר ד ע א‬
‫ר״מ א ל פ ו ה מג״ט‬
‫ק ב ל בה אב־ה ק ד ו ט י ו‬
‫הכל מ ו ד י ם ב ק ד י א‬
‫קובר מתים ה י י ת י‬
‫ל פ נ י טקיעה״ח‬
‫סנדל דתנו גבי כריתות‬
‫רש״י ד״ה א צ י ל י ו‬
‫בעי ר מ ב ״ ח‬
‫ו ת י פ ו ״ ל משום ב ג ד י ע״ה‬
‫י ו ל ד ת שירדה ל ט ב ו ל‬
‫ר ט ״ י ר״ה ו א י‬
‫אותו מקום בלוע ה ו א‬
‫א ר ו כ ה שלבשה קצרה‬
‫ואת אמרה מ נ ה ג א‬
‫כמוסק זיתים‬
‫רב י י מ ר אמר‬
‫משום א ר י ו ת א‬
‫הלכתא כ ר ״ ח‬
‫נשי ד י ד ו ספק ז ב ו ת‬
‫ו ל י ט ב ל י נ ה ו ב י ו ם השביעי‬
‫ק ט י א הלכתא אהלכתא‬
‫מאי משא אבו מסמא‬
‫כ‬
‫כ‬
‫מח‬
‫נא‬
‫כ‬
‫כ‬
‫נט‬
‫מת‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫כ ח כט‬
‫נט‬
‫מח‬
‫פ״א‬
‫פ״א‬
‫פייה‬
‫פייה‬
‫פ״ז‬
‫נז‬
‫מ״א‬
‫מ״ז‬
‫מייד‬
‫מ" ו‬
‫מ״ז‬
‫מז מח נ ז‬
‫מח נ ז‬
‫מח נ ז‬
‫נז‬
‫מ כ ש י ר י ו‬
‫פ״ו‬
‫מ״ו‬
‫ז ב י ם‬
‫פ״ד‬
‫פייה‬
‫נג‬
‫נא נ ב‬
‫מ״ג‬
‫מ״ו‬
‫ר ו ש ל מ י‬
‫ת ר ו מ ו ת‬
‫מז מח‬
‫נזז‬
‫מז מח‬
‫נא נב‬
‫פ״ב‬
‫פ״י‬
‫ה״א‬
‫ה״ר‪.‬‬
‫שלא מו ה מ ו ק ף‬
‫בעכברא חד לאלף‬
‫י ב מ ו ת‬
‫פ״ד‬
‫הי״א‬
‫כ נ ס ה לאלתר‬
‫ט ה ר ו ת‬
‫כ ת ו ב ו ת‬
‫כ ל י ם‬
‫פ״א‬
‫פ״א‬
‫כ״א‬
‫פ״א‬
‫״י‬
‫נ״י‬
‫פ‬
‫מ״א‬
‫מ״\‬
‫מייד‬
‫מ״ח‬
‫מ״א‬
‫מ״ב‬
‫מ" ו‬
‫מ״ב‬
‫מ״ט‬
‫נא‬
‫נא נ ב‬
‫נא נ ב‬
‫כ‬
‫סט‬
‫סט‬
‫סט‬
‫לד‬
‫צח‬
‫מ״ח‬
‫נט‬
‫א ה ל ו ת‬
‫פ״א‬
‫פ״ד‬
‫פי״א‬
‫ה״י‬
‫ה״ד‬
‫איו מגליו ד י נ ו ליחיד‬
‫ו י ח ז ו ר המקח‬
‫ה״ג‬
‫כשהיה ע ו מ ד ב י ה ו ד ה‬
‫ג י ט י ו‬
‫פ״ד‬
‫ב ב א‬
‫פייט‬
‫ב ת ר א‬
‫ה״ד‬
‫איו מגליו‬
‫דינו ליחיד‬
‫מה קא‬
‫שאלות ותשובות שבספר הישר לר״ת‪.‬‬
‫סימן א‪ .‬שאלת רבינו שמעון*(‪.‬‬
‫)בדבר שו‪6‬ר אי מוקגח הוא(‪.‬‬
‫אלופי‬
‫ומיודעי נבברי ושועי סורי הרב ר׳ יעקב יבינני דבר עיי הנדיב הזה נ ( ויפרש‬
‫לי הא דאוקיםנא לעיל בסוף במה ם ר ל י ק י ן נ { הא רתניא שופר ט ט ל ט ל אליבא‬
‫דר׳ יהודה‬
‫דאית‬
‫ליה מוקצה‬
‫ואפילו הכי קשרי הואיל‬
‫א*כ הא מתניתין ר כ ל הכלים ל( נוטל ארס קורנוס וכר‪.‬‬
‫ועכשיו טיבעיא לי‬
‫הא דקתני‬
‫ד יהודה אטד‬
‫וראוי לנסוע בו מים‬
‫‪. . .‬‬
‫נוקטחח( אפי׳ ל ד יהודה‪.‬‬
‫אי השיב ליה ]כלי[‬
‫שוטר סיטלטל‬
‫שטלאכתו להיתר הואיל וראוי לנטוע בו טיפ לתינוק ואטיי טחטה ל צ ל טותר‪,‬‬
‫דהא‬
‫ל א קתני שוטר טיטלטל לנטוע בו טיט כי דרכי רקתני נוטל ארם קורנוס לטצוע בו‬
‫אנודם א ל א סתם קתני שופר טיטלטל בכל עניניט רוטיא רבלי שטלאכתו ל ה י ת ר ‪. . .‬‬
‫חצוצרות אינה ט י ט ל ט ל ת בכל עניניפ א ל א לצורך נופו וטקוטו רוםיא דכלי שםלאכתו‬
‫לאיסור כגון לפצוע בו אנוזים ‪ . . .‬ור׳ שטעון חצוצרח טיטלטלח בכל עניניט‬
‫מחסה ל צ ל חואיל ואיכא תורת כלי עליו‪.‬‬
‫א*׳‬
‫וחא דקאטר רבא בפ׳ כל חכליםו( התירו‬
‫רבד שטלאכחו לאיטור לצורך נוטו ]ומקומו[ א ב ל ל א מהמה ל צ ל ל ד יועדה קאמר —‬
‫או דילטא הא ד ד יהודה שוטר ט י פ ל ט ל ל א טיירי בכל עניניט א ל א כנק לנטוע בו‬
‫סיס לתינוק והא דקחני חצוצרח אינח ט י ט ל ט ל ח‬
‫אפי׳ לצורך נופו‪,‬‬
‫ר ל א חזיא כלל‪.‬‬
‫ומיס הא דאמר י ב א בס׳ כל הכלים התירן דבר ש ם ל א כ ת ו לחיתו־ לצורך נוסו ולצורך‬
‫מקומו אבל ל א מ ה ס ה ל צ ל ל ד יהודה ורבא סבר ל ח כווחיה‪ ,‬דאילו ל ד ש מ ע ק אפי׳‬
‫מחמה ל צ ל )לד׳ יהורח( מותר חואיל ואיכא חורח כלי עליו‪.‬‬
‫—‬
‫והא דאמר בסוף‬
‫ש ב ת ז ( ב כ ל השבת כולה ה ל נ ה כר׳ שמעון בר ממוקצח מחמח חסרק כיס‪ ...‬מבעיא‬
‫ל י ס ( אי טוטק ה ל כ ה כר׳ שמעון א ל א ל ט ל ט ל לצורך נופו ולצורך מקומו‬
‫א*כ מאי‬
‫הלבה כ ד שטעון אפי׳ אליבא דר׳ יהודה אתיא רהא טורה ר׳ יהודה נוטל אדט קורנוס‬
‫לפצוע בו אנוזים וראיה בידי ס ר ב רהא רב םבירא ליה כר׳ יהודה בסוקצהגז( וקאטר‬
‫כט׳ כ ל הכלים איית׳ לי׳ שותא ל כ ה נ א י ( ‪.‬‬
‫ט י ק אי‪ .‬החשובה הזאת נעיזקה עיי החכם שליל מספל יזשובויז נאוניס כיי שבילו נכלם מלל•‬
‫מחנלח בניעייז צל ‪ 25‬והלאה‪ .‬א( הוא ל׳ שמשץ הזקן בן ר׳ יוסן‪ 0‬והוא זקנו טצ ר׳ שמשון‬
‫נן אנלהט עיין חוסי יבמוח ‪ cp‬מ״ב עיא ליה סחט והוא הנקלא ל׳ שמשון מפליישא עימבין‬
‫ב( בהעתק של״ל איחא הנדיב‬
‫‪ cp‬נינ ע׳׳א ליה לנ ששח ועיין צונן צול געפיכנוע־ צל <(‪.5‬‬
‫הזה ב ש ו ב ו ‪ .‬ט ט ה נ ל י נ הזה המביא סאנלח לא נודע‪ .‬נ( שבת ליס ע״ב‪ ,‬ועיייש ל ^ ו ע ״ א‬
‫דקאמל הא ל׳ יהולה‪ .‬ל( שבס ל‪ q‬קייב עינ‪ .‬ה( כלומל איכא לאוקמי‪ .‬ו( שם קכ׳יל ע״א‪.‬‬
‫ז( טס ‪ cp‬קנ״ז עיא‪ .‬ח( כלומל קשיא לי‪ .‬נו( שס ‪ cp‬קניו ע׳*‪ .‬י( שם קכ׳יד עיב‪.‬‬
‫‪Teschawotb Rabbenu Tam‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן ב‬
‫‪2‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫רב‬
‫ה ש י ב רבינו יעקב‪.‬‬
‫שלום עד בלי ירח למורי הרב ר׳ שמשון‬
‫לפני ש מ ש ינון שםו להיות מנון א(‬
‫ועוצר ומושל ‪ :‬ל ב קמט יעקב‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אמנם‬
‫)בענין מקצת‬
‫על ראשון אשיב‪ ,‬ואשר יראה יקשיב‪ ,‬לנצח על שניונותי‪ ,‬להשיב על תוכחחי‪,‬‬
‫אם עול פעלתי‪.‬‬
‫ששאלני דאמר‬
‫הנה פ ח ח שאלתו נ( מן הצד במנינין נ( על דברי ר׳ נחשיה‬
‫אפיי תרווד ואפי׳ טלית אין ניטלין א ל א לצורך תשמישן‪...‬‬
‫וקשיא‬
‫ליה ל( והלא מתיר כליפ לצורך נו פן ולצורך מקימן ה(‪ ,‬לדברי רבנו ש ל מ ה אין ק ש ה‬
‫כלום כי רבי׳ ניע פי׳ בפ׳ כ ל הכלים ו( שצורך גופן דרי נחמיה זהו תשמיש‬
‫המיוחד‬
‫להם כעין סכין לחתוך בו‪ ,‬קערד‪ ,‬לאכול בה‪ ,‬טלית ללבוש‪ ,‬תרווד לכתוש ז( הקדירה‪,‬‬
‫ובבלי‬
‫שמלאכתו‬
‫להיתר‬
‫מקומו‬
‫ולצורך‬
‫הכי‬
‫הוא כמו‬
‫כן‬
‫תשמיש המיוחד‬
‫להו‬
‫שכשאכלו בקערה נוטל־ן אותה וכן כולן לאחר תשמישן וכמו ש־חודן ]לתשמיש[ כן‬
‫יחודן להסתלק‬
‫אחר תשמיש‬
‫‪ . .‬א ב ל בכלי שמלאכתו לאיסור‬
‫אין לו היתר ל ד‬
‫נהסיהלן(‪ .‬ונוםן ומקומן דרי נחמיה ל א דמי לנופן ומקומן דרבנן‪ ,‬ולדברי רבינו צריך‬
‫אתד‪.‬מ( ל פ ר ש ההיא דחבית שנשברה דקתני י( שוכר ארס החבית וטוקמי׳ לה בדרוסות‬
‫ואליבא דר׳ נחמיר‪ .‬כטן ששוכרו במקצוע של דבלה‪ ...‬ורבי׳ ניע שסי׳ שםיא( קורדט‬
‫וסייף אנב חורפיה לא עיין בה‪.‬‬
‫ומעחד‪ .‬ל א קשיא חהיא דבכל םערביןינ( דאםר נבי‬
‫נתנו במנרל דקמתרץ אליבא דר׳ נחמיה דקטיר במיחנא וקבעי סכינא לס־ססקיה‪ ,‬ושם‬
‫דהוה סבירא ליה דרכינו‬
‫בעירובין הקשח בד‪ .‬רבי׳ שמואל אחיינ( וחירץ בה דוחק‪,‬‬
‫ש ל מ ה כל צורך ט פ ו שבעולם הוה שרי אליבא דר׳ נחמיה‪,‬‬
‫ומתוך כך סתר סירושו‬
‫ואמר כי מילחא דרי נחמיה אינה בחשטיש המיוחד כמו שפי׳ רבינו ‪ . . .‬ל א דקדק‬
‫בפתרון‬
‫רבי׳‬
‫שלמה‬
‫]וןאין קשה‬
‫כלום דמדובהיד(‬
‫ושופר וחצוצרוח‬
‫ואין מסיקין‬
‫בבלים ען( ומתיר אבל לא מפקיע וחותך וםכינא למיפסיק ביה מיתנא דבבל מערכין ‪(p‬‬
‫וכלי שמלאכתו לאיסור וצורך היתר כולהו לר׳ נחםיח לאו צורך נופן קרי להו‪ .‬אבל‬
‫לדידי קשי׳ לי בסי׳ רבי׳ ניע דאמר‬
‫לצורך קריח ליד‪.‬‬
‫בפ׳ כל הכלים‬
‫איל רבא לצורך מקומו ש ל א‬
‫א ל א אמר רבא לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך נופו ולצורך‬
‫מקומו ש ל א לצורך אפי׳ מחמד‪ .‬ל צ ל וחיינו מדיוקא דמתניתין‪ ,‬א ב ל ההוא דקא ססייס‬
‫ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך טפו ומקומו אין מחמה ל צ ל לא לאו ממחניחין דהבא‬
‫דייק ל ח א ל א מ ח ת י ת וחזרו והתירו‬
‫דפי׳ רבא לעיליח(‪.‬‬
‫וניל ד ל א איצטרך לאתויי‬
‫א( מנון נהעסק שליל וכצ״ל במקוס מנין נכ־י ובדפוס עיין בהכרעוס לל׳ח‬
‫סימן בי‪.‬‬
‫נ( נכ״י שאלחי‪.‬‬
‫מחנלח חלק שני צד ‪ 30‬שכחנ מנון פחלונו כמו ינון שמו‪.‬‬
‫והשאלה הזאה אינה נאנלח ל' שמשון הקודמס ואולי הביאה השלית הנדינ נעל פח אמנס‬
‫הקושיא הזאה של לנינו שמשין הונאה בסוס׳ שנח ד ן ליו ע״א ד״ה הא ר׳ נחמיה‪.‬‬
‫ג( לשון מושאל ממנינא דניח לני סנהדלין ליו ע״א ועיין מה שכחנ לש״י שס ליה מן הצד‪,‬‬
‫שהיה עושה ‪ p‬מפני עטה יחרה שהיסה בו‪ .‬ד( כן הוא נדפוס אכן נכ״י‪ :‬לי‪ .‬ה( כלומל לדנלי‬
‫לנא נפי כל הכלים קכ״ל ע״א דקאמל ואסא ר' נחמיה למימל דאפילו כלי שמלאכסו להיחל‬
‫‪ (r‬כצ״ל נמקוס לכחוש‬
‫לצולן גופו ולצולך מקומו אין וכוי‪ .‬ו( שס ליה אלא אמל לנא‪.‬‬
‫נכיי לבחוס בדפוס‪ .‬ובלשניא שס ליה ואחא איסא לנעל בו אס הקללה‪ .‬ח( ועיין בסוסי‬
‫י( שבס ל ן‬
‫שבס ל ן ליו עיא דיה הא לי נחמיה‪ .‬מ( כציל נמקוס אוסה נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫קמ״ו עיא‪ .‬יא( שס ליה אלא נילוסוס• ינ( עילונין ד ן ליד עינ‪ .‬יג( הונא נספל הישל‬
‫נוו( שס ‪cp‬‬
‫נלפוס עניניס שונים ד ן סיא ע״ל סימן חקנ״ת‪ .‬יד( שנס ו ן קכיג ע <‬
‫‪ (n‬ערובין ד ן ליה ע׳יא‪ .‬יח( שבח ‪ cp‬קכ״נ עינ‪.‬‬
‫קכ״ד ‪ j's‬נוז( שס ‪ cp‬קמ‪-‬ו עיא‪.‬‬
‫ועיין בסוס׳ שנס ‪ cp‬ליו ע״א ליה הא ר׳ נתמיה בסופו‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ב‬
‫‪8‬‬
‫הכא א ל א משוס דכעי למימר ואתא ד נהמיה למימר‬
‫דאפי׳ דבר שמלאכתו להיתר‬
‫לצורך נוסו ומקומו אין מהמה ל צ ל לא מכלל ד ב ס ל א כ ת ו לאיסור מודה נמי ר׳ נהמיה‬
‫דלצורך נופו ומקומו מותר‪ ,‬אבל לסי ר׳ ש ל מ ה םיומא דרבא למאי אתא‪ .‬ועוד מאי‬
‫אפי׳‪,‬‬
‫ועוד ניל מדקאסר בסוף שבתינו(‬
‫מוקצה מחמת הםרון כים‬
‫דתנן כ ל הכלים ניטלים ב ש ב ת הוץ ממסר הנדול וכוי‬
‫אליבא דר׳ שטעון כ(‪,‬‬
‫דאיכא לטיטר‬
‫מפני‬
‫מודה ר׳ שמעון‬
‫שהוא סתם מוקמי׳ ל ה‬
‫וטדר׳ נחסיר‪ .‬פלינ בסיפא נר׳ דברישא טורי ר׳ נהטיה‪ .‬ואע״נ‬
‫ההיא דטוקטי׳ ל ה‬
‫אליבא דריש‬
‫כי הי כי ד ל א תיקשי םתטא דשבת‬
‫אסתטא דשכתכא( טכל טקום לכאורה נראה דכולי עלטא טורו בה‪ .‬ועוד תיטה לרבי׳‬
‫ש ל ט ה ל ת ל ק טיטרא אתת טטילתיה דרבא בין נוסו ופקוטו דרבנן לנוטן וסקוסן ד ד‬
‫נהטיה דנראין הדבריס ד ל א פליני א ל א מהמת לצל כדמס׳ רבא ב ה ד י א ‪ . . .‬ואני לטי‬
‫סברתי נ״ל דר׳ נהמיה אפי׳ לאיסור מודה דלצורך נושן ומקומן סותר וכטלאכתן להיתר‬
‫כטו כן‪.‬‬
‫ואי קשיא ההוא דעירובין אסור ל ט ל ט ל סכין לתתוך סיתנא ו ל ט ל ט ל קורדום‬
‫ל ש ב ו י חביות ולטלטל שוטר וחצוצרות‬
‫לשתות‬
‫להטקיע ולחתוט‬
‫סיט ו ל ט ל ט ל סכין‬
‫תותטות ולהסיק בכלים וטדוכה ל כ ל טלטול‪ ,‬דקםבר אין זה צורך נוטן דאין כלי ניטל‬
‫אלא לצויך תשמישו תשטיש ש א ד פ רניל בו לעשות אע״ס שאינו טיותד לכך א ב ל‬
‫כ ל אילו‬
‫אלא באקראי בעלמא‬
‫אין רנילין כ ל ל‬
‫ולכך ] ל א [ מסיק אדעתיה עלייהו‪,‬‬
‫לפיכך מהמיר ר׳ נהמיה דאין זה קיוי תשמישן הואיל ואינו רניל בו בתול לפעסים‪.‬‬
‫א ל א הנך רכל הכליס קורנס לסצוע אנוזים‪ ,‬קורדום לתתוך ד ב ל ה אורהיה בהכי לפעמים‬
‫בתול ותשמישן קרי ליה ר׳ נהמיה‪ ,‬וכל היכא דשרי ר׳ נהסיה צורך נופן שרי צורך‬
‫טקוטן‪ ...‬והיינו טעםא הבית ש נ ש ב ר ה ד כ ד ר ו ס י ת ע ( שרי ל ט ל ט ל לשבור התבית הואיל‬
‫וצריך לתתוך‬
‫נם הנרונרות הדרוםות‬
‫ואפי׳ ק ו ר ת ם שרי ר׳ נהםיה התם‪,‬‬
‫ורבנן סכרי‬
‫אפ״ אינו תשמישו לפעמים‪ ,‬לצורך נופו קרינן ביה‪ ...‬והנותן לב יבין ויוסף לקה‪.‬‬
‫ב‪) ,‬בענין שוגור אי מוקצה הוא(‪.‬‬
‫ןןןל‬
‫אשר ש א ל אדוני‬
‫אליבא ד ר יהודה‪,‬‬
‫ודקדק על ידי שוסר ותצוצרת‬
‫לאוקסי ס ת ם א‬
‫רכל הכלים‬
‫ור׳ שמעון אפי׳ מהמה ל צ ל שרי מלאכתו לאיסור א(‪,‬‬
‫ל א זאת‪ ,‬דהא םתטא ר כ ל הכלים‬
‫אליבא רר׳ יועדה ור׳ שמעון‪,‬‬
‫זאת‬
‫ופסק ה ל כ ה דדבא‬
‫אליבא דתרווייהו וסתסד‪ .‬ל צ ל בדבר שמלאכתו לאיסור לדברי הכל אסור‪ .‬ותדע דלרי‬
‫יהודה ק א ת י א נ (‬
‫כדמוכה בשלהי ר׳ אליעזר אומר תוליןג( דקאסר הניתא לרבא וכר‬
‫א ל א לאביי ובו׳ הא מני‬
‫ר׳ יועדה וכו׳‬
‫ש מ ע מינה דר׳ יהודה היא‪,‬‬
‫והדר פריך טעמא דרםוי הניהא לאביי וטי‬
‫וממילתיה דרבל( דאית ליה כד׳ יהודה‬
‫ואמרי׳ והא ר ב‬
‫יט( שם קנ״ז ע״א‪ .‬כ( כלומל כדנלי הכל וא״כ נס כל׳ נתמיה אסיא‪ .‬ומדל׳ נחמיה פלינ‬
‫אסיפא משמע נמי ללישא נ ס אליבא דלי נחמיה אתיא‪ .‬כא( כלומל סתמא למסניסץ לכל‬
‫הכלים ניטלין נשנמ‪ ,‬קוץ מן המסל חנדול ויתל של מחלישה ‪ cp‬קכ״נ ע״ב אססמא לשנס‬
‫‪ cp‬קניו ע״נ למחסכין את הללועין‪ ,‬ועיין ניצח ‪ cp‬נ׳ עיא ובסוס׳ שנס שם ליה וסא‪.‬‬
‫אמנם האי סתמא לכל הכלים היא כן במשנה שנמשניוס אמנם נמשנס השיס שלנו איסא ל׳‬
‫יוסי אומל ועיין נהנחס ל׳ ישעיה שם‪ .‬כנ( כציל במקום דנאסולוס בכיי דכדאסל נלפוס‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( כלומל בכלי שמלאכסו לאיסול‪ .‬נ ( כלימל פסק הלכה ללנא‪ .‬נ( שבס ‪ cp‬קמ״א‬
‫ד( נלפוס איסא מילסא‪ ,‬וקאי על הא דקאמל לב מכנלוס של מילסא וכוי שבס‬
‫ע׳׳נ‪.‬‬
‫‪ cp‬קכ״ל עיב‪ .‬ח ס לאיה שניה לפסקא ללבא קאי על ל׳ יהולה‪ .‬ועיין סוס׳ לעיל ‪ cp‬ליו‬
‫תשובית ר״ת סימן ב‬
‫‪i‬‬
‫אית ליה דרבא רבץ לצורך נוסו ופקופו סותר בכל הכלים‪ .‬ונס ל ד ש ס ע ק נפי א ח י א ה (‬
‫ראסד בשלהי שבת ו( בםוקצד‪ ,‬ס ח ס ת תסרון כים אשי׳ ד שטעון פודי‪ ,‬ר ת ק כל הכלים‬
‫ניטלין‬
‫בשבת‬
‫חוץ‬
‫הנדול‪,‬‬
‫מםשר‬
‫קשיין‬
‫דאי לא תיסא הכי‬
‫סתמי דשבת אסתסי‬
‫דשבת‪ .‬דכי סרכינן םחסא די• ט א שבת ןטשני[ סשום די*ט סתם לן כר׳ יהודה ‪ (r‬וכוי‬
‫שיט םתסי ד ש ב ת‬
‫לא טליני אדרי שסעון‪.‬‬
‫ותרע שהרי ה ת ל ס ו ד‬
‫סביא ראיה סהאי‬
‫טעטא דלר׳ שסעון אתיא‪ ,‬תו היא שאנן שוסעין טטגה דדבר שטלאכתו לאיסור לצורך‬
‫נוטו וטקוטו טותר‬
‫דקאטר‬
‫אנודט ר ע ל ה קייטאלז(‪,‬‬
‫חוץ טטסר וכנון קורדט לתתוך דבילה וקורנט‬
‫ואפי׳ ל ד נתטיה אתיא לפי פי׳ שפירשתי ע(‪.‬‬
‫לטניך ההלכות ש ל א תקשנה‪,‬‬
‫לטצוע בו‬
‫ועוד אציעה‬
‫דע לך כי ר׳ שטעון ייית ליה טוקצה א ל א בנרונרות‬
‫וצטוקיןי( דאיכא תרתי לריעותא רהינהו ונם נתקלקלו‪.‬‬
‫ועוד יש ענינין אהריט דאית‬
‫ליה טוקצה כנון טוקצה לטצותן יא( וכיוצא בהן‪ ,‬ולטירושיינ( לר׳ שטעון טטלטלין שוטר‬
‫והצוצרת הואיל והד לפצוע בו אנוזיט או לצורך טקוטו‪ ,‬והוא שיעשה בו כטו כן או‬
‫כיוצא בו‪ ,‬אבל מהטה ל צ ל אטור דהא טלאכתן לאיטור‪ .‬ולשון טוקצה פוכיה דטקצהו‬
‫טצרכיה‪ ,‬ור״ש כל מידי דחזי ליה לאיניש ל א טקצה לי׳ טכל דבר צורך‪ .‬ור׳ יהודה‬
‫סבר טטלטלין שופר הואיל והוי לנטוע לתינוק ולצורך טקוטו נטי שרי טהאי טעטא‪,‬‬
‫אבל תצוצרת שאינה ראויה לנטע אטיי לצורך טקוטו ל א יטלטלנה‪ .‬דסבירא ליה ל ד‬
‫יהודה ראוי לטלאכד‪ ,‬השובה קצת בעינן כדשטעינן ליה דטחטיר בהכנת כליט‬
‫דהזי לטלאכה‪,‬‬
‫רבעי ראוי לטעין טלאכתן‬
‫נבי שברי כליטיג(‪,‬‬
‫היכא‬
‫והוי תצוצרת אסירא‬
‫כטו טטה דאטר טטה שיחדה לטעות והניה עליה טעות דקאטר רב לר׳ יהודה דאםור‬
‫ל ט ל ט ל ה לצורך נוף וטקוטיד( ובפיטאעו( טוקי ל ה‬
‫ויהדה אסרה‪,‬‬
‫אבל שופר‬
‫כשאר כליט‬
‫בפ׳ כירה ]הכי[ דהואיל והניחה‬
‫ד ל א טיחד ליה דהזי ל ט ל א כ ה‬
‫השובה כטו‬
‫נסיעת סים לתינוק‪ .‬והכא נטי אטד ) ט ע ס א ( בכרכי ח ו ד נח( דר־ יהודה אסר ד ם ס ח ס א‬
‫טיחד לד‪ ,‬ודוחה אוחד‪ .‬ביריט וכן טחצלח ש ל בדדיטיז(‪.‬‬
‫דזוזי ש ל א סי׳ ומחצלח ש ל בדד׳ ונר ישן‬
‫וטטח שטי׳ שיחדה וכרכי‬
‫למאן ד ל א טוקי טעטא טשוט סיאוסיח(‬
‫וטידי אכילה בייט כנון עז ל ח ל כ ח ותרננולח לביצחהיע( כולחו חד טעמא הוא ואפי׳‬
‫ל צ ו ו ך נופו וטקוטו קאטר להו ר׳ יהודה‪ .‬ורי שטעון טחירן כולן לצורך נוסן וםקוסן דסבי׳‬
‫ליד‪ ,‬ל א טקצי איניש טידי רחזי ליח‪ ,‬א ב ל נרונרוח וצטוקין דדהינהו וקילקל או מוקצה‬
‫לטצוחן או בנון כוט קערה ועששיחכ( ]אטור‪ ,‬אבל טשוט דיחוי בידיט לחוד ל א הוי‬
‫טוקצד‪[,‬כא( שהרי אפילו היטין וזרען בקרקע טשיט ליה ר׳ יוחנן לר׳ שטעון בן לקיש‬
‫דלאו טוקצה נינהו ל ד שטעוןכנ(‪ .‬כ ל ל א דטילחא ל ד שטעון ליח ליה טוקצה שאעיט‬
‫שאינו ראוי ל ט ל א כ ה אט כלי הוא מטלטלי ליד‪ ,‬לצורך נוטו וטקוטו א ב ל אין ראוין‬
‫ל ס ל א כ ה הרי הן כסי שדהאו בידים והוי סוקצך׳כנ(‪ .‬ור׳ נהסיהכד( סבר בעינן יהא ראוי‬
‫לטלאכד‪ ,‬ולאוחה טלאכה טוחר ל ט ל ט ל ן וכן נטי לצורך טקוטן אטילו אינו סיוהד ל ה‬
‫כנון קורנט לפצוע בו אנוזיט או סכין לחחוך בו ד ב ל ה אעיט שיהדר‪ ,‬בטקצוע‪,‬‬
‫סכין לחתוך חוחסוח‬
‫וחבל שקשר בו ד ל ח אסר ר׳ נחטיד‪-‬כס(‬
‫רלאו‬
‫אבל‬
‫אורחייד‪ 1‬בכך‬
‫נדא ליה הא ר׳ יהודה• ח( כלומר פסקא דרנא‪ .‬ו( ד ן קנ״ז ע < ז( ניצח ל ן נ׳ ע״א‪.‬‬
‫ח( ההיא משנה דרי יוסי ל ן קכ״נ עינ קאי על משנה דכל הכלים ד ן קכינ ע־נ‪ .‬נו( לעיל‬
‫נאוח אי נאוחה תשונה‪ .‬י( שנח ד ן מ״ח עינ‪ .‬יא( שנח מיה עיא‪ .‬ינ( לעיל אוח אי‪.‬‬
‫ינ( שם קכ״ל עינ‪ .‬יד( שס מיד ע״נ‪ .‬עו( כלומר ובסופו נלשון אי איחמר הכי איחמר‪ .‬נח( שם‬
‫ייט ע־ב• ת( שס‪ .‬יח( שס מיל ע׳יא‪ .‬ימ( שם ייט עיב‪ .‬כ( שנח ל ן מיל ע״א‪ .‬כא( המלוח‬
‫כנ( שנח מיה עיא‪ .‬כנ( הלשון מגומנס‪ ,‬ואולי ח ס י כאן וצ״ל‬
‫נהסגר הן מחיקון ראז״ס‪.‬‬
‫והוי מוקצה לאסור מיומה לצל‪ .‬כד( כצ״צ במקום נסמן גניי ודפוס‪ .‬כה( ביצס ל״ג עיא‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ב ג‬
‫אלא‬
‫‪5‬‬
‫בהתרה‪ .‬ושופר נסי לאו לתינוק מסיק איניש דעתיה וכן ‪ :‬ו ל ס ‪ .‬וקיובין דכיי ר׳‬
‫י ה ו ד ה ט ( ור׳ נחמיה להיות שווין‪.‬‬
‫ומקומו מותר‬
‫בין דהאן‬
‫וכהא סליני‬
‫בין לא דהאן‬
‫ר׳ שמעון סבר כל כלי לצורך נוסו‬
‫ור׳ יהודה סבר כל כלי לצורך נופו‬
‫ומקומו‬
‫מותר היכא דלא דהאו‪ ,‬אבל דחאו בין בםתס בין ב ס ס ו י ש אסור‪ ,‬ור׳ נחמיה סבר כל‬
‫כלי בין‬
‫לצורך נוסו‬
‫וכין לצורך מקומו מותר‬
‫והיכי דאיכא למימר‬
‫דלא הוה ליה‬
‫לאסוקי דעתיה לאותה מלאכה אסור‪ .‬והיינו דקאמר אסי׳ תרוד אפיי טלית דמלאכת;‬
‫להיתר מ כ ל ל דהוא הדין שמלאכתו לאסור ‪:‬הפרי׳ לעיל‬
‫נכי אפילו דרכא‪.‬‬
‫ותו לא‬
‫מידי‪ .‬כך נראה בעיני‪ ,‬ואס שניתי יבינני‪ ,‬ואני על הדרך‪ ,‬ואין לי סנאי להאריך ולדקדק‪,‬‬
‫אם יראה דבר יודיעני‪ ,‬וכמה ראיות כירי עדיין ונלאתי‪ ,‬גי לפי פירושו קשיא דאכיי‬
‫אאביי למדקדק‪ ,‬ושלום מורי נצח‪.‬‬
‫סימן ג‪ .‬שאל הרב ר׳ שמשון‪:‬‬
‫מבונה‬
‫כשם פצל ערמוןא(‪ ,‬יביכך פטקון ואממוןנ(‪ ,‬בחביחג( והאימון‪ ,‬דברך לי כטל‬
‫חרמון‪ ,‬ושיחתך ס ל ח רמץל(‪ ,‬אהלות מר וקנסון‪,‬‬
‫קנה בשס ואפיםמון‪ ,‬יזכני‬
‫שוכן קדמון‪ ,‬היות־ח( אצלו אמון‪ ,‬ב א ד ן חי ובית עלמיןו(‪.‬‬
‫הלא‬
‫על יד מיודעי‪ ,‬ש ל ה ת י ך ( דודי ורעי‪ ,‬ספקותי להודיע; יאש עיות השליה ולא ידע‬
‫ז‬
‫להציע‪ ,‬אני אחוד! ואביע‪.‬‬
‫א‪,‬‬
‫אביעה‬
‫נא לפני סורי‬
‫ואליבא‬
‫)בענין בסיס גידבר האסור(‬
‫בפ׳ כל הכליםח(‬
‫את שאלתי‪:‬‬
‫דר׳ יוחנן בסגיח אבן‬
‫האסור ורב יוסף סכר נעשה כסוי לחבית‪.‬‬
‫ססייעא ליה ל ר ב ה פ (‬
‫ואט לאו אסור‪,‬‬
‫על פי חבית‬
‫אפלני‬
‫רבה סבר‬
‫בה רבה‬
‫נעשה בסיס לדבר‬
‫ורבה ורב יוסף הלכה כרבה ועוד ברייתא‬
‫טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל אס היה מקצתן‬
‫אלמא נכי הטמנה‬
‫ורב ייוסף‬
‫דאיכא למימר‬
‫רעחו לאבלו למחר‬
‫מנולה נוטלין‬
‫סבירא ליה‬
‫מ ע ש ה בסים לדבר האשור ולא אמר נעשה כסוי לקדרה כ י ב יוסף‪ .‬ועתה מן הדרך‬
‫הזה‬
‫יש‬
‫לנו‬
‫לפסוק כרבה‬
‫ולא אמרינן נעשה כסוי‪,‬‬
‫דהאכןי(‬
‫נעשה בסיס לדבר‬
‫האסור ‪ . . .‬ומדרך אחרת יש לנו ללמוד הלכה כרב יוסף אמר ר׳ אםי דנעשת כסוי‬
‫כו( יהודה בהעתק שדייל וכצ־ל נמקוס האיר בכ״י ולסוס‪.‬‬
‫סימן ג׳ א( ראז״ס כתב על זה מליץ ספרו ודיל י ‪.‬ר«ל ר״ח ששמו יעקנ כפס •עקב אבינו‬
‫שפיצל ערמון" פי ויצא ל ל״נ אמנס יהחכס שי״י נ כ י ם יזמל מחנית שביעית צד ‪3‬‬
‫קרא את ר׳ שמשון הזקן נשם לי שמשון פצל ערמון והקילו נלתי ספק השאלה הזאת ונונת‬
‫תלנריס לפי לעתו‪ :‬ההטנה נשס פיל עיהון זה היב ר׳ שמשון מניך את פסקון ואטיגון‬
‫זה דית‪ .‬אך נאמת אין בחר ללעי״‪ .‬הזאת‪ ,‬נ׳ לא ינצינו בשוס תקיס שנינו את ר׳ שמשון‬
‫הזקן נשם פצי‪ .‬ערמון‪ .‬והאמת היא עס ראז״ס שכינת השואל נזה ללמות את ר״ת ליעקנ‬
‫נ ( שתי שמות שכיני נהן את מלאך גבריאל בסנהדרין ד ן ה״ר ע׳ינ‪ .‬ושם א־תא‬
‫אנינו‪.‬‬
‫פיסקון ואיסמון‪ ,‬ועיין נערוך תשלם עיך אינוינון‪ .‬וכינת הדנר־ס שהמלאך יניך את ר׳ יעקנ סט‪.‬‬
‫נ( נהנית כן הוא נדפוס וכצ‪-‬ל במקיס והנ־ת נכ״י ונהעתק של״ל• וכונסו שינרך איתו בביתו‬
‫ל( שיר השירים ד׳ גי‪ .‬וכונתו ששיחתו הלאה מצוות‬
‫ונארמוני כלומר אותו י‪2‬ל אסל לו‪.‬‬
‫ומעשים טוניס הרמון‪ .‬ועיין נמדרש רנה שס‪ .‬ה( בהעתק שדייל היות‪ .‬ו( כלומר שיהיה‬
‫לי חלק עם ר״ת נעה־ז ונעה׳נ‪ .‬ז( כלוהל שלחתי לך‪ .‬ח( שנת ל ן קכ״ה ע״ב‪ .‬ט( שנת‬
‫ל ן נ א ע־א ועיין בישי־ וסיס שם ד״ה או שטמן‪ .‬יו כן הוא נכ״י וגס נדפיס‪ .‬והלשון‬
‫מנומגס‪ ,‬להאנן לא נפשה בסיס לעולס‪ ,‬ולדעתי נשמט התיבה לתאנן בטעות סופר מלמעלה‬
‫למטה וצייל ולא אמרינן דהאנן נעשה כסוי אלא נעשה בסיס לדבי האסור‪ .‬ונהעתק של״ל‬
‫תשובות ר״ת סימן ג‬
‫‪0‬‬
‫לקדרה דהא על האי ס ח ל ו ק ת ד י ב ה א ס ר ר׳ אסי ורב יוסף אסר ר׳ אסי נ ר ס י נ ן ‪. . .‬‬
‫ואזדי לטעםיה וכד‬
‫דר׳ אסי סבר‬
‫דסוף הסוניא םוכחתיא(‬
‫כ ל דהו נעשא‬
‫בםעשה‬
‫האבן כלי הלכך א ס ר לעיל נעשה כסר להביתינ(‪ .‬ובפי בסד‪ ,‬טוםניןיג( מ ו כ ה ת ם י ל ת א‬
‫דהילכתא כרב אסי גבי חריות ש ל דקל דא׳ ישכ אע*ס ש ל א הישב ובסעשה כל דהו‬
‫נעשה כלי דרב אשי יל( דהוא בתרא ססייע ליה התם ספתניתין‪.‬‬
‫מוכהת דהלכתא כר׳ אסיסו(‬
‫נסי הלכה כסו כן‬
‫דנעשה‬
‫ולפ• ם ה שהסוניא‬
‫ד ב ס ע ש ה כל דהו נעשו ההביות כלי‪,‬‬
‫כסוי לתבית‪,‬‬
‫נראה דנבי אבן‬
‫ואע־ס שיש לדתות ולוסר‬
‫יש הילוק בין‬
‫חריוח לאבן נח( אין הדברים נד׳ להלק‪ ,‬דכיון דסעשה כ ל דד‪1‬א מועיל‪ ,‬כל מוקצה הד‬
‫טעסא הוא‪ .‬ועתה לפי הדרך הזה הלכהיז( כר׳ אסי ת ע ש ה‬
‫דבםה טוסניןיח(‬
‫םסייע ליה‬
‫דקתני‬
‫נוסל את הכסוי‬
‫כיסוי להביו‪ /‬וםתניתין‬
‫והן נופלות‬
‫והברייתא‬
‫וכוי‪.‬‬
‫שהבאתי ל ט ע ל ה בסוף בטה טוםנין דקתני אם היו סנולה סקצתן נוטל ואם לאו אסור‬
‫ל א תקשי ליה לד׳ אסי דיש לומר תנא קמא ד ד אלעזר בן תדאי היא דלית ליהיע(‬
‫האי סכרא דקתני‬
‫בתתלת כל הכלים כ(‬
‫נבי טנה שהטמינה בתבן‬
‫כנהליט אט טנולה סקצתה נוטל א ת כולה‬
‫אלעזר בן תדאי דסםק"רב נתםן כותיי‪,‬‬
‫ואם לאו אסור‬
‫והדרה שהטסינה‬
‫ולא קי״ל הכי א ל א כר׳‬
‫_ כל זה סייעתא ל ד אםי — כן טי־ לטני‬
‫טורי‪ ,‬וסשני דרכים יודני העיקר כא(‪.‬‬
‫ועןך‬
‫קשה לי אטאי ל א טקשה ליה ל ר ב ה כ נ ( טטתניתין דנוטל הכיסוי והן נופלות‬
‫דסוכה ד ל א אסר‬
‫לדבר האסור‬
‫נעשה בסים לדבר האסור ‪. . .‬‬
‫ולכיסוי שהוא‬
‫בסיס ל ד ב ר האסור‬
‫ואית הקדרה נעשה בסיס‬
‫דכר השתי־ ותשתרי‪ ,‬זה אין נראייכג( טעם‪,‬‬
‫ולדבר הסותר שיי היכי‬
‫דאין‬
‫דבר האסור עיקר‬
‫דכי אמר‬
‫כי ה א ד א ט ד‬
‫בפ׳ נוטל אדם כנוכל(‪ ,‬ותהוי כ ל כ ל ה בסיס לדבר האסור‪ ,‬וסתדץ ב כ ל כ ל ה ס ל א ה טירות‬
‫דהטירות עיקר והאבן בטל ולא קא תשוב להקצות הכלכלה ולעשות בסיס לו‪ ,‬אבל‬
‫היכי דד‪-‬איסוד עיקר והשוב‪ ,‬ואע׳ינ דאיכא היתד בהדיה‪ ,‬נעשה כלי בסיט לו כדאםר׳‬
‫בסוף סר׳ כירה כה( שוין ש א ס יש בה שבדי טתילות שאסור ט ( ל ט ל ט ל ה‬
‫דאיכא קטטאכז(‪,‬‬
‫סי׳ ואעינ‬
‫ואמרי׳ בנליל שנוכח( א ב ל ל א השיבי שרי ]כהא ד[אסר רבא כי‬
‫הוינן בי רב נהמן הוו מטלטלין כנונא אנכ ק ס ס א ואעינ דאיכא שברי עצים דשברי‬
‫עציט‬
‫לא‬
‫תשיבי‬
‫לעשות‬
‫הכלי בסיס‬
‫איסא ל ך דנעשה הקדרה בסיס להן‪.‬‬
‫אבל‬
‫ניד צמד‬
‫דהשיב׳‬
‫לכסות בהן קדרה‬
‫ידאה טורי כל דברי וישיבני נא‪,‬‬
‫ואל יהי נא‬
‫עליו ל ס ש א ‪.‬‬
‫הטסחא יש לנו לפסוק כרנה דנאבן נעסה כסיס וכוי‪ .‬יא( כן היא הניא הנרסמר‪ .‬עליון‬
‫ט י וכלל אמנם נחון הכ״י וגס בדפוס איחא; ואין השינוה מוכחת‪ ,‬ונהעחק שד״ל ו ס י ן‬
‫ינ( לאז״ס עשה הסגר למלוח מן ואזלי לפעמייהי״עד כאן‪ ,‬וכחנ ננליון‪:‬‬
‫ססוגיא מוכחת‬
‫זה מיוחל וסיס‪ .‬והוכרח לזה עיי הטסחא שאינה נכונה הנזכרח נהערה הקולמח‪ .‬אמנם לפי‬
‫הטסחא שלנו אין כאן יחלח‪ .‬כי כונח השואל נזה‪ ,‬מאחל שלנה ולנ יוסף לא משמיה דנפשיה‬
‫אמלו חאי שמעחחא אלא משמיה ללנ אמי ולנ אסי‪ ,‬א״כ יצא מן הכלל דלנה ולנ יוסן‬
‫יד( נכ׳״י ודפוס איתא ולנ אסי וציל אשי‬
‫ינ( שנח ל ן נ' נלא‪.‬‬
‫סלכה כלנה‪ ,‬כנלע״ל‪.‬‬
‫עז( עיין מניל‬
‫ו ק בהעתק שליל‪ .‬טו( נכ״י ולסוס איחא כלנ‪ ,‬ונהעחק שדייל כל׳ אסי‪.‬‬
‫‪ (r‬נהעחק שדיל נלאה‬
‫ממגס ה׳ שבח פ׳ ליה ה׳ כ״ד מה שכחנ לישב דבלי ההלכוח‪.‬‬
‫להלכה‪ .‬יח( שנח מיט עיא‪ .‬יפ( כן הוא ניא ננליון הכיי ונס בהעחק שד״ל‪ ,‬אמנס בתוך‬
‫סכ״י ובדפוס איסא לאיכא למימל‪ .‬כ( שבח קכיג עיא‪ .‬כא( ונהעחק שליל‪ :‬הלי פילשסי‬
‫שני דלכיס‪ ,‬ויולט מולי העיקל‪ .‬פב( נהעחק שד״ל וכציל במקום ללגא בכיי‪ .‬ובדפוס מאי‬
‫מקסס לים ללנא‪ .‬נ נ ( אצל שליל אין נלאה לי טעם‪ .‬כד( שנח ד ן קייב עיא‪ .‬כה( שט‬
‫כח( שד־ל‬
‫כז( שליל קיסמא מוכן‪.‬‬
‫מ ( סליל שמוקצה נמקוס מאסול‬
‫ד ן מיז גיא‪.‬‬
‫נגלילא שט דשבלי סחילס חשיבי אנל הא לא חשיני‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ג ד‬
‫ב‪.‬‬
‫ועל‬
‫מה שאמרחי לו א(‪,‬‬
‫במם׳ הלה נ (‬
‫ניםים זיל‬
‫‪7‬‬
‫)עני; ייתרוס שייא מן המוקף(‪.‬‬
‫כי חרומח מעשד ניטלת ש ל א מן המוקף אמנם כן מוכיח‬
‫ובפי שני רמסי ביכורים נ(‬
‫ובנמ׳‬
‫רבני מ ע ר ב א ל (‬
‫ואם טוב בעיניו א ש ל ה לו הראיות ואין לסחור‪,‬‬
‫וכן מיי ובינו‬
‫ומורי ]לבו כ[לב האולם‬
‫יישב ההלכות ל פ ד ר המשנה כי ]מה[ שאמיח( מפריש עלייהו בתזקת שהן קיימין אין‬
‫בכלל זה כל ההפרשות‬
‫א ל א הא כדאיתא והא כראיתא‪.‬‬
‫תבריט לתרוט ש ל א מן המוקף דמיירי בתרומת מעשר‬
‫ומה שהביאו( לא נתשדו‬
‫שטא דוקא נקט הברים אבל‬
‫איניש דעלמא משנה מפורשת היא ניטלת ש ל א מן המוקף‪ .‬ואט מוטיף טורי על זה‬
‫לקה‪ ,‬על זה יבינניז(‪.‬‬
‫מ י ינלח עפר ח( מבין עיניך ט( רבינו שלמה‪,‬‬
‫ובזאח חשמח נ פ ש צדיק‬
‫וחדי בן בחך חונר כלי מלחמה לעומתך‪,‬‬
‫אשר זכי‪ ,‬לצאח מהלציו בן בזה‬
‫בי אין אדפ מחקנא‬
‫ל א בבנו ולא בחלמידו‪ ,‬ואמרי אינשי‪ ,‬דנטק מינך‪ ,‬טעמא לילשך‪ .‬אמנט ארוני י( מבחיבח‬
‫רבנו ש ל ט ה הועתק זה יטיס רביט‪ ,‬ולא היה מורי נוחן לבויא( בי זחו לשונו‪ ,‬כי אין‬
‫דבור ועריכת‬
‫לשאר‬
‫לשונו ת ט ה‬
‫עריכת שסהיב(‪,‬‬
‫ועל טורי‬
‫ועל כל ביתו שלוט‬
‫כנפש שמשון תלמידו‪.‬‬
‫סימן ד‪ .‬השיב רבינו יעקב‪.‬‬
‫היש טעם בריר הלמון‪ ,‬ן‬
‫לעומת אריה פזמון ‪,(3‬‬
‫‪1‬‬
‫שבינה לו כקולר( פעמון‪,‬‬
‫כסו ברקח עסיס רסוןא(‪ ,‬ן‬
‫יפה עין‬
‫ולא ארמון ג(‪,‬‬
‫בהובו פשעי יטמון‪,‬‬
‫הלבוף ראש כמו אנמון‪,‬‬
‫מקשקשת לו בתוך דמון‪! ,‬‬
‫ינברו ו( לברכח אב חמון ן באמחחתו יהי מטמון‪,‬‬
‫כי מה לפלפלין כטון‪ ,‬ן‬
‫ומה ארבה כקול הסוןז‬
‫|‬
‫ביכות לו כמי דימיןח(‬
‫ן‬
‫כל הון תרוץ יקר ממון‪,‬‬
‫והאיך ינלה מנולה הדעת ז( אט‬
‫ב‪ .‬א( מוסנ על מה סנשא ונתן כנר עס י׳׳ת נאנית או פה אל פה‪ .‬ועיין על זה נספר‬
‫תיסר על נעיץ ד ן ל״א נדפיס ד ן י״נ ע״א ס־מן צ״נ ועל ב״מ ד ן ייד נדפוס דן מיו‬
‫עינ סימן תפיח ועוד עיין לקמן נתשונות סימן ת'ד אייז ד׳‪ .‬נ( חלה פ״א מיני דשם רק על חלה‬
‫נ( נכוריס פ״נ מ״ה תרומת מעשר שוה‬
‫ותרומה ניסנית ואין נונולץ אלא מן המוקן‪.‬‬
‫לבכורים נפלת שלא מן תמוקן‪ .‬ד( ירושלמי לתיומות פ״נ היא‪ .‬ה( ניטין ד ן ל״א ע״א‪.‬‬
‫נלאה שכונתו דמתניתץ בתרומת מעשר איירי‪ .‬יעיין נתשונת ר״ת על זה ובהערה נ ס ס‬
‫ו( שס ע״ב ועיין שס ‪3‬תוס׳ דיה וכי נחשדו‪ .‬ז( בהעתקת בד״ל ואס יוסין מורי לקח על‬
‫זאת ינינני‪ .‬ח( כיי ושד״ל אנל בדפוס מגילה עפה‪ .‬ע( בהעתקת כ ד ל מעל מניתך י( כן‬
‫הוא נכיי אכן נדפיס והעתקת שד״ל‪ :‬אמנס אתי מכתינת וטי‪ .‬יא( בהעתקת שדל‪ :‬ולו‬
‫היה מורי נותן לנ‪ ,‬יכול להבין כי ‪ n‬הוא לשונו‪ .‬ינ( שדייל שפת־ס•‬
‫‪,‬‬
‫העתקת שד״ל מכ״י תשוטת הגאונים תמצא שם צד ‪ .21‬א( רוצה לימד נענותניתי‪,‬‬
‫סיטן ד׳‬
‫אשר דנרי עצמו קנוני ערך יהיו מול דירי ריש‪ ,‬כמו ריר חלמון מול רקח עסיס‬
‫ב( הטלה ומה ארנה פזמון נקול המון לעומת אריה‪,‬‬
‫דמון‪ ,‬ונלל כן למה ירנה נדנריס‪.‬‬
‫ג( רומז על דוד שנקרא )שמואל א' ט״ז‪ .‬י״נ( אדמוני עס יפה עיניס והוראת‬
‫)שד״ל(‪.‬‬
‫אדמוני נזה הוא כמו נער אמנס ריש הוא יפה עין אבל‪ .‬לא נער כי אס זקן‪ ,‬ולמה יכון‬
‫והכונה‬
‫אס ראשו מול ר״ת‪ .‬ד( כקול בהעתקת שד״ל וכן צ־ל נמקוס נתוך נ ט י ודפוס‪.‬‬
‫שהשכינה מדנרת מתוכו ומקשקשת בקרנו כקול »־נון אצל כהן נדול ונשמע קולו‪ .‬ואמר נתוך‬
‫דמון שרומז על הצדיקים שהס מלאיס מצות כימין ‪ -‬ה( בכיי ונס בהעתקת שדיל וכציל‬
‫יי מי דימון מלאו והטנה שירבו לי‬
‫נמקוס כמו דמון בדפוס‪ .‬ורומז על ישעי׳ נדו ט‬
‫י( יגברו בכיי ודפוס‪ ,‬גברו בהעסקת שד״ל‪ .‬ז( הכונה והין יגלה‬
‫ברטת כנהר מלא ויגברו‪.‬‬
‫תשובות דית סימן ד‬
‫‪8‬‬
‫אדוני פ ח ח שפתיו עפי‪,‬‬
‫להשיב על תוכחחו‪,‬‬
‫אחרי דבריו ל א‬
‫שלישית א ל א‬
‫העמיק ולא שחחלן(‪ ,‬אך אהרי דבריו אשני‪-‬ט( ולא כשאפנה‪ ,‬כי היו לי דבריו‬
‫לששון‬
‫וכשמחח לבבי‬
‫ל א יהיו‬
‫על* למשא‪,‬‬
‫נם ידעחי‬
‫בי‬
‫ל א לנהוחי‬
‫בא‬
‫בחדוח טליצוחיוי(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫)בענין בסיס ^דבר האסיר(‬
‫אשר ש א ל וחלה םפקוחיו כראיוח לפסוק כרכה מממן וכסה‪ ,‬הא ליחא דא*כ מנולה‬
‫נמי הוי בסים כחכיחיא( רכמונה דמי והוד‪ ,‬מוקצה היין ואפי׳ כהמייח אסור‬
‫לשחוח‬
‫הכסוי ע (‬
‫היין‬
‫שנאסר היין‬
‫הא נמי ליתא‬
‫משום מוקצה‪.‬‬
‫וכרב יוסף‬
‫ממשנה שלימה‬
‫דאם כן בלא נוטל אח הכסוי נמי‪.‬‬
‫דנושל‬
‫אח‬
‫ואמנם אדוני‪ ,‬המשנה‬
‫והברייחא פ ע ם אהד לשניהם ורבה ורב יוסף מודין בהן‪ — .‬וחמה אני על הכם כמוחך‬
‫מדוע ל א נחח לבך אהרי א ש ר הם שנויים בפרק אהד‬
‫ופסק ה ל כ ה הם מאי טעמא‬
‫לא פריך אהדדי‪ — .‬אך ידוע חדע כי מה ששנינו נופל הכסוי‬
‫וחם נופלוח היינו‬
‫טעמא לטי שדעחו היד‪ ,‬ליטלו בשבחינ(‪ ,‬ודוקא ליטול הכסוי יל(‬
‫א כ ל אם ל א היחד‪,‬‬
‫י ט ל ה ל ט ל ט ל בלא טלטול האסור לברי טו( היה מוחר כדאמ׳ חיחה כין החביוח מנביח‬
‫ובו׳ ונכי אבן רעל סי הכיח ל א שנא‪ .‬והא נח( דקא פריך רבנו זקני יז( ינכיה הקדרה‪.‬‬
‫ושני משום שהניח נעשה בסים לרבר וכוי‪ . . .‬הא ליחא דקשיא ממחני׳ נוטל הכסוי‬
‫וחם גוסלוח מאליהן כדמפר׳‪ ,‬א ל א היינו טעמא ד ל א מצי לנער הכסוי דשמא כסויים‬
‫ש ל ח ם כמין כלי חרס שנוחגין על נבי קדרוח שלנו והקדרה בלועה כחוכה ואי א פ ש ר‬
‫ליטול הקדרה א ל א א״כ ינביד‪ ,‬במקצח אבל כשםנולה מקצחן גוער הכסוי ונופל כטו‬
‫בהררה בזמן שמנולד‪ ,‬מקצתן יח(‪,‬‬
‫ואטי־ חנא קמא‬
‫רבן תדאי דטהמיר טודי‬
‫דנוטלו‬
‫הואיל ומנולה סקצחן‪ .‬ואם מניח ב ש ב ח י ט ( הוי בסיס ואפי׳ מנולה נמי דער כאן ל א‬
‫טליני ת נ א קמא ובן חדאי א ל א משום ראיח ליה ל ח נ א ק ס א טלטול מן הצד שמיה‬
‫ט ל ט ו ל ]ולבן תדאי[ מנביה המוקצה כ ט ל ט ו ל מן הצד אפי׳ עיי ט ש או כרכר‪ ,‬א ב ל‬
‫אם בטלטול מן הצד מנביה המוקצה משום בפיס ליכא‪ .‬והכי הילכחא בין לרבח בין‬
‫דעהו איש אשר נלתה ורחקה ממנו הדעת וראזיס תיקן מקלו במקום מגולה‪ .‬ק( רומז על‬
‫לברי המשנה מנחות ע״א ע״א קוצר לשחת מאכל לבהמה אמר ר' יהולה אימתי בזמן שמתחיל‬
‫על שלא הניאה שליש וכוי עיי״ש ולעת יביט שלברי הר״ש אינס מאכל בהמה ימו שלישית‬
‫כלומר שלא הניאה שליש‪ ,‬והדיש אדרנא העמיק ולא שחת ולא קצר לשחת• והיך ישינ על תוכחתי‬
‫אחרי לברים כאלה‪ .‬ט( כלומר אלמוד‪ .‬י( ובהעתקת שליל משונה הטסחא נכל וכל מן‬
‫והין ע״כ וז״ל‪ :‬והין ידנר עבד אלוני‪ ,‬יפתח שפתיו להשיב על תוכחת שלישית‪ ,‬כישר העמיק‬
‫ולא שיחת; אך אקרי דנריו אשנה‪ ,‬וצא כשאפנה כי היה דנרו לי כשסין ולשמחת לנני‪ ,‬ולא‬
‫יא( המלות מן דכמניח עד וכינ יוסף חסרות‬
‫יהיו עלי למשא‪ ,‬כ• ידעתי צנסותי נא‪.‬‬
‫יב( כלומר ומה שהביא הל׳‪-‬ש לעיל נשאלתו ראיה לאידך גיסא להלכה כרנ‬
‫נתעתקת שד״ל‬
‫וראז׳ס תיקן נספרו‪ :‬ולומר דלא נעשה בסיס וכרב‬
‫יוסף ממשנה שלמה הא נמי ציתא‬
‫יוסף וכוי‪ .‬ינ( תיקון ראז״ס במקום משוס שלפי דעתו היה נוטלו בשבת בכיי ונס בדפוס‬
‫אמנס בגליון הכיי איתא‪ :‬נ״א שא־ן דעתו ליטלס בשנת‪ .‬ועוד טסחא אחרת בהעתקת שד״ל‬
‫במקום המלות מן היינו טעמא עד כדאמ׳ וז״ל‪ :‬היינו טעמא לפי שאין דעתו ליטצס בשנת‪,‬‬
‫ודוקא ניטל את הכסוי‪ ,‬אנל אס לא היה יכול כי אס נטלטול המוקצה לבדו נלא הקדלה‬
‫עמו היה אסור‪ ,‬כדתניא בברייתא נשילהי פירקא טמן וכסה נדבר שאינו ניטל אס היה מנולה‬
‫מקצתו וכוי‪ ,‬אנל אם הקדרה והאיסור היה יכול לטלטל בלא טלטול האיסור לבדו‪ ,‬היה מותר‬
‫טי( הכונס אבל אס לא היסה יכולה לטלטל‬
‫יד( כלומר ולא גיזי הצמר‪.‬‬
‫כדאמל׳ וכוי‪.‬‬
‫טז( והא תיקן ראז״ס נמקים והיינו נכ״י ובדפוס‪ .‬וכל‬
‫לבדו בלא טלטול האיסור עמה‬
‫יז( עיין רשיי שנת דף נ״א ע״א‬
‫הדברים מכאן עד והכי הלכתא חסליס נהעחקת שד״ל‪.‬‬
‫דיה או שטמן ועיין תוס׳ שס ליה או שטמן‪ .‬יח( טבת קכינ נדא עיייש נתוס׳ דיה הא־‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן ד‬
‫לרב יוסף דאיטלנו בחםניח‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫דרבי‪ .‬אסר למניח משום בסים החם ‪:‬נון חבית ש נ א ו צ י‬
‫דדהיה דוסיא דםעוח ש ע ל הכרכ( ד ל א היה דעחן על החבית ועל ה ב י לאותה ש ב ח ‪,‬‬
‫א ב ל אם חניח בטחכוין כרי ליטול בשבח ד ב י פ ש ו ט הוא ד ל א נדע משכהכא( ולרב‬
‫יוסף נמי ל א תקשי‬
‫דאעינ‬
‫ראמר רב יוסף במניה נעשה כסוי לחביחכנ(‬
‫אבל נילי‬
‫צמר אץ אדם עושה כסוי לחביח‪ ,‬דכי מפני שאין לזה קופת תבן עומר ומפקיר קופה‬
‫— ונמלאתי עד מאוד ש ה ב א ת ממנו ראיה לרב יוסף ומתוכי‪ ,‬יצית ל פ ס ו ק‬
‫מוכיןכנ(‪.‬‬
‫כסותו‪ .‬ונוחה היא יותר אליבא דרכה סדרב יוםףדאט כן לדבריך ל א יטול את הכסוי‬
‫א ל א הנידן עצמן יטול הואיל א ח ה קוראן כ ס ו י ‪ . . .‬ועל א ש ־ פ־־שת כ־ ההיא דטמן‬
‫וכסח אחיא‬
‫אליבא דרכה‬
‫וקשיא‬
‫אליבא‬
‫דרב יוסף ומשום רוחקך אתה מתרץ‬
‫כ*‬
‫אליבא דתנא קמא רבן תדאי אתיא‪ .‬כסו שפירשתי כן הוא דחיויהו מורו בה רחילכתא‬
‫היא‪,‬‬
‫ואפי׳ אליבא רבן תדאי אתיא דהילכתא הכי‪.‬‬
‫דכי שרי‬
‫בן תדאי הררי‪ ,‬ופנו‬
‫דאיטשר בכוש וכרכר א ב ל קדרה וכיוצא בהן ראי א פ ש ר בלא טלטול מוקצה אסור‬
‫ויישר כהך שהקשית לסי םברתך טאי טעמא ל א פריך ממתנ־תץ‬
‫אם אינה טנולה‪.‬‬
‫דנוטל את הכסוי לרבה‪ ,‬אך יכול להקשות כסו כן לרב יוסף‪ .‬בללא דמ־לתא‬
‫המגיד‬
‫ליטול ב ש ב ת בנון כסוי לדברי הכל ל א נרע משכה‪ ,‬ושכת מאי טעמא ] ד ; ל א תשיב‬
‫ליה דחיח בל שכן‬
‫לרבי‪ .‬בסים‬
‫בשבת ר ל א דתייה‪,‬‬
‫א כ ל סניה םתטא‬
‫ולרב יוסף כסוי בדבר הרניל ל ע ש ו ח כסוי כנץ אבן‪,‬‬
‫אבל נ־ז־ן וכיוצא‬
‫טחשב ליטול החביתכל(‬
‫בחן אפי׳ על טנח ליטלן ב ש ב ח אסור ל ט ל ט ל דחא איני‪ ,‬נעש־ח כסוי לחבית דחשיבי‬
‫ו ל א ג ט ל י ‪ .‬ודוקא נוטל הכסוי א ב ל לינע במוקצה ולהסירו כנץ ש ה ה י ח י מכוםח כול־‬
‫אסור ]אם לא[ איטשר בכוש וכרכר כר׳ אלעזר בן חדאי‪ .‬ועל רבה ורב יוסף קיימא‬
‫לן ברבה להוטרא‪ .‬וראיה לדברי בטי נוטל ארם אח כנו ועלה רהודא פסיק רב י׳‪:‬־ כה ו‬
‫ונ‪$‬י מעוח ש ע ל הכר‪ .‬ועוד ראיה לדברי מדאמרי׳‬
‫בשלהי פ׳ כ ל הכלים כו( ר׳ יוחנן‬
‫‪ *6‬סכר ליה כרשב״נ בתדיות ש ל דקל א ל א כרבנן וכן הלכה‪.‬‬
‫באיסורי‬
‫כוות״ה‬
‫ורבי יוחנן‬
‫דהילכתא כוותיה‬
‫םבר‬
‫ועור דרב דהילכתא‬
‫ולפיכך שנר‪,‬‬
‫רצריך ל ק ש י י כז(‪,‬‬
‫ס ח ל ו ק ח ר ב ו ש ס ו א ל ודי אםי בט׳ במה טוטנץכח( אהריכמ( פסק הלכה 'דפשק רבד‬
‫בר היננאל( קסיה דרב לאשסעינן ד ל א סבר לרב הכי‪ .‬ורב דהילבתא כותיי‪ ,‬באיסורי‬
‫ורכה‪,‬‬
‫דהילכתא כותיי‪ .‬לנביד‪ ,‬דרב יוסף‪ ,‬קיימי בתדא שיטתא‪.‬‬
‫ור׳ אםי נופיה פלינ‬
‫אדידיח דאטר טשטיח דר׳ יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן כשילהי כ ל הבלים לא(‪,‬‬
‫ומינה שמעינן‬
‫ארשבינ‪.‬‬
‫כי בהנחה אינו נעשה כלי א ל א א״כ ע ש ה בו מעשי‪,‬‬
‫וא*ת קשיא דידיח אדידיה‪,‬‬
‫חשני הא דידיה‬
‫וכרבנן דפל־נ־‬
‫דםבר ל ה כרשב״נ בפ׳ במה‬
‫טוםנין‪ ,‬הא דשילהי כל הכלים דרביה‪ ,‬תדע דקאמר התם צב( תנא קמאלג( ולא הצדי‪ :‬ן‬
‫ד׳ ל מ ע ש ה‬
‫םעשה‬
‫ור׳ יוחנן מהסיר ואומד צל(‬
‫צאו ושסשטום‪,‬‬
‫ר׳ אםי לטעמיה‬
‫הצריכן ר׳ למעשה‪,‬‬
‫ועלה קא׳‬
‫דאמר לא בעיצה( מעשה רב‪,‬‬
‫ר׳ אם׳ מאי‬
‫דאית ליה‬
‫כא׳ ועיין בסיס‬
‫סינצא‪ .‬יע( כצומר אס לעתו צהניח נשנה‪ .‬כ( סנה ד ן קמ״נ ע׳נ‪.‬‬
‫כב( כהעתקת שד״ל יש כאן תוספת דנלים‪ :‬והיא ענינה‬
‫שנס ל ן קכ״נ ע״א ל״ה האי פונלא‪.‬‬
‫ע ן המלויי‬
‫ניטלת‪ .‬הייני גגי אבן דרגילין לעשותה כסוי לחול ולשנת אנל גיד למל וכוי‪.‬‬
‫כה( שנת ל ן קמ־נ ע״י‪.‬‬
‫כד( כלומל האנן‪.‬‬
‫מן לכי על כאן חסלות בהעתקת של״ל‪.‬‬
‫ס ( םס ד ן קכיו ע״נ ועיין בספל הישל על שנת נדפוס ד ן כיד ע־נ סימן לכ״ה‪ .‬כז( ‪CD‬‬
‫ל ן נ׳ ע‪-‬א‪ .‬כח( בכיי ודפוס כל סכלים וגמה אגל נהעתק שד״ל איתא י ק נמה טויננין‬
‫ויןוא » ‪ . p‬כס( גכ» ולפיס אחלי כן אגל נתעתק של־׳ל אחלי‪ .‬ל( נם״ס שלנו נל ב י‬
‫מנס‪ .‬לא( ל ן קכ׳ו עינ‪ .‬לנ( תיקן ראז״ט נמקוס היינו ואצל שד״ל חסי‪ .‬לג( שס דך‪.‬‬
‫קכ״ס גלב‪ .‬וקלי ליס לל׳ סנינא תנא קמא לאו דוקא אלא מפני שמשנתו נאמיה קולס י‬
‫לס( ‪,‬לא בעי" כן הוא נהעתק שד״ל‪ .‬וכי‪ .‬׳כ‬
‫לל( העתקת שדיל ובדפוס וכ׳׳י ססל‪.‬‬
‫יוחנן‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ד‬
‫‪10‬‬
‫בהנחה םני‪ ,‬ונעשה כסוי‪ .‬וס״ם אליבא דרב ]אסי[צו( ל א אתיא דהא איחו ד א מ ר י ש ב‬
‫אפי׳ ל א חישב ]והבא אסר חנא ק ס א וחשבו עליהן וכף ור׳ יוהנן םחסיר ואסר דאף‬
‫ל פ ע ש ח ה צ ד י ק [ לז( ועלח איידי ר אסי‪ .‬וכסלונחא דהמניח רב מ ס ף י א מ ר משום ר׳‬
‫אסי ל״נ איר יוחנן‬
‫ל א חקשי‬
‫א ב ל בסילחא ר ד אסי נרםינן‬
‫ד ד יוחנן א ר ד יוהנןלח(‪.‬‬
‫וכן נמנאחי בםסרים סדדקים ותו‬
‫ואי נרם״ ליה נצפרך לתרץ אסורא• נינחולס(‬
‫פ ש ו ם דרי אסי נופיה ד י ח ח ח כ א וחכא‪ .‬וכן ססק חלבח בידי‪ :‬באבן םיתוח )כרבנן(‪,‬‬
‫בחריוח קישור‪ ,‬בעפר קרן זזיחמ(‪ .‬וכן אני ת י ל ל ה ו ח ת ובני ביחי היו יודעין‪ ,‬ולאפוק•‬
‫ספריה רססק כרשבינ דודאי אין ה ל כ ה‬
‫א ב ל איהנ אנב אורחיח ל א עיין‬
‫א ל א בפ׳‬
‫במה טוסנין‪ ,‬ולו נחן לב חוח חדר ביח‪ .‬ואי ס ש ו ס אף אנן נסי חנינא ררב אשי‪ ,‬אי‬
‫משום הא ל א אריא‬
‫כסו שסי׳‪.‬‬
‫ומדלא ה ק ש ה לרב‬
‫דע לךמא( שכן הוא‬
‫ואסיי לדבריך דסבירא ל ך ח ל כ ח ‪ ,‬כ ד אמי בחריוח‬
‫ש ל דקל אינה ראיה‬
‫דההיא־ רשבינ היא‪,‬‬
‫סכאןינב(‪ ,‬כי אם חדקדק בהלכה ת ס צ א דההיא ר כ ל הכלים ד א ז ד לטעסייהו ל א א ת י א‬
‫כי הא דבטח טוסנץ א ל א כרבנן דסרי׳ לעילמג(‪.‬‬
‫יוסף מד(‬
‫ו א ל ישיאוך דברי תוםפוח הרב ד‬
‫ונם פי׳ חרב זקנימח( ש פ י ר ש ו » ( דרבח ורב יוסף‬
‫אאם חיחה בץ חחביות‬
‫]קאי[‪ ,‬ולאו פ י ל ח א חיא דבפ׳ נוטל אדם אח בנו<ח( ס ס ר ש רב וענא משום דרכמה(‬
‫ארישא דפתניתיןמס( קאי‪,‬‬
‫שחוזר בו חתם וטי׳ כדברי‪.‬‬
‫ורב ל ט ע פ י ח‬
‫דאפר בהדיא‬
‫סעוח ש ע ל הכר נ( אם חיו עליח בין»‪ (f‬חשםשות אפי׳ נ ט ל ן נ ג ( א מ ר ל פ ל פ ל ה ס פ ה‬
‫אע־נ ד ל א יחדח‪ ,‬ש י פ ררב סקצה חביח אפי׳ נמל האבןננ(‪ ,‬ואעינ ד ל א אתיא אליבא‬
‫דר׳ שסעון‪ ,‬רסוחבי׳ חחם מסוכני ופוקמי כר׳ שסעון ורב ראמר כר׳ מעדה‪ .‬ורב נחמן‬
‫ד א ס י בביצה בהדי ש ב ת‬
‫קים לן כר׳ שסעון‪,‬‬
‫ל א נד( תיקשי ליה‬
‫דהתם נבי סוכני‬
‫וחסר בכיי ודפוס‪ .‬לו( דרנ אסי כצ״ל נמקוס דרב לחודא בכיי ודפוס‪ .‬ואצל םדיל יוסי‬
‫נס דרנ‪ ,‬אנל במקום אליבא נכתב סס אליביה‪ .‬ונס זה נכץ‪ .‬לז( המלות נהסנר הן מתעסק‬
‫שד״ל וכציל‪ .‬אבל חסרו נכ׳׳י ודפיס‪ .‬הך קושיא דידיה אדידיה ותימן על זה עיין גחוס' שבת‬
‫דף קכיה ע״ב דיס ואזדו לסעמייהו‪ .‬לח( עיץ ישניאשנת דף ק ר ו עינ דיה ואמי שתביא‬
‫שס דניי לית ועוד עיייש לעיל מניס דית תאן‪ .‬וצ‪-‬ע ט דנלי י י ת כאן ניאין ש ס ו ת ‪ p‬את‬
‫דגליו הקודמים‪ .‬למעלה אמי שהאי סונ־א דמניח לא אתיא אליבא דינ אסי דאליניה לא‬
‫בעי אפילו מעשה כל דהו לסנילא ליה יושג אע״פ שלא חישב אנל משמיה דלביח אמל לה‪.‬‬
‫ואי לא גלסינן נמילתיה א״ל יוחנן א*כ משמיה מפשיה קאמל והדלה קישיא אלנ אסי דידיה‬
‫אדידיה‪ ,‬וציע ועיין לקמן לנלי לננו נסיף תענץ‪ .‬לנו( כלומל אלינא ללנ אסי משמיה דל׳‬
‫יוחנן‪ .‬מ( באבן סיתות כלומל שפשוף כל׳ אסי בשנת דף קניה עינ‪ .‬וצליך למחוק לדעת• המלה‬
‫‪.‬כלננף או שציל ‪,‬כל׳ יוסכן" במליות צליך קישול כלב שם דף נ׳ ע׳׳א‪ ,‬ועיין שם נתוס׳ ד״ה ולב‬
‫אסי‪ .‬ונעפל ציץ־ שיחד לו קלן זוית כמל זוטלא שס‪ .‬מא( בכיי איתא דע לן שתקשה ללב דע־ לן‬
‫שהקשה שנן הוא ובדפוס‪ :‬דע לן שהקשה ללב שכן הוא‪ .‬וצלין למחוק מתיבת שהקשה על תינס‬
‫שכן‪ .‬וכן הוא בהעתק שדיל• מב( כצ־ל נמקוס כמאן בכ‪-‬י ודפוס‪ ,‬וכן תיקן לאז״ס‪» .‬נ( הדבליס‬
‫מן ואפילו ללנלין על כאן חסליס בהעתק שדיל‪ .‬מד( הלב ל׳ יוסף הנזכל כאן היא ל׳ ייסף‬
‫בן משה אשל קלאו לית בתשינתי ל ק ק סימן י׳יל נשס מימ׳ אשל חבל תוס׳ על שבת כנלאס‬
‫מספל תתלימה סימן לי״ח ילליי ינכמה מקימית יאיליתיי עיין מה שאכתיב לקמן נסי׳ י״ל‬
‫מי( שפילשי כצ׳׳צ במקום‬
‫תעלה לאשינה• מה( לש״י שנת לף קכ״ס ע׳׳ב ליה לא שט‪.‬‬
‫וסיר׳‪ ,‬ונהעס׳ שליל חסל‪ .‬מז( שס לף קמיב ע־ינ‪ .‬מס( ק היא בתעת׳ שליל‪ ,‬אבל מ י י‬
‫מה( רשיי שס ליה לא שנו‪ .‬נ( בהעתק של׳יל שעל נבי המסה ועיין‬
‫משם דרגה כרב‪.‬‬
‫נג( אפילו ננולן גחעתק שליל‬
‫נא( שליל ודפוס‪ ,‬ובכיי היה עולת‪.‬‬
‫שבת לף מיל ע־ינ‪.‬‬
‫ע ( ש״» לרנ מקצת חנית אפילו ככול תאנן‪ .‬בהעתק שליל וכצ־ל‬
‫וחסרים נכיי ולפיס‬
‫במקום שימ אפילו ניטל האבן נ כ ״ ודפוס• נד( ו מ נימק לאמר בביצת בהלי שנת קיס לן‬
‫כל׳ סמעון לאי‪ p .‬תיקן מ ח י ם וכן ציל בעקוס ול׳ מ ח ק לאמל השתא בהדי ששה קים לן‬
‫בל׳ שמעון ולא‪ .‬בטי ודפוס‪ .‬והן מימלא אליבא לרב נממן מיצה דף ‪5‬׳ ע״א‪ .‬ו מ ע ס ק שד־ל‬
‫‪11‬‬
‫תשומת ר׳׳ת סיסן ד‬
‫אס היו עליה חסעוח ב י ן ח ש ס ש ו ח קחנינה( כגון ש ש כ ח כדסוקס• לםתסא דאכן ש ע ל‬
‫הכי (‬
‫‪0‬י החכיח‬
‫נ ו‬
‫א ב ל בסניה‪,‬‬
‫כיוןגז(‬
‫שעשאו בסיס‪ ,‬הו• כנוף‬
‫האיסור‬
‫ושוייה‬
‫ככוס‪ ,‬קערח ועששיח שסוקצין אפי׳ לר׳ שסעון דאין אדם צוסה ומצפה אימתי חפול‬
‫האכן וחסעוח ‪ . . .‬ודרב אדרב נסי‬
‫ל א חקש• דאסר מיטה שהיה עליה‬
‫מעוח בין‬
‫ח ש מ ש ו ח אפי׳ נוטלן‪ ,‬והכא שרי באבן על סי חביח דחכא מוקי ל ח בשבחנח( וההיא‬
‫איירי ר ב בטניה ולא בא א ל א לטעוטי יהרה‬
‫רטיטה‬
‫בדפוכה החס‪.‬‬
‫ואיח‬
‫אמאי‬
‫איצטריך רב לשנויי האי דמוכני כרי שמעון לוקי כשבה וכר׳ יהודה‪ ,‬דהא רב נמי‬
‫אית ליד‪ ,‬ההיא ס ב י א ‪ .‬״ ל נ־הא ליה לאוקמי במניה וכי׳ שמעון דאורחא רמילתא הוא‬
‫דטוכני נותנין עליה טעות‬
‫בסים‪...‬‬
‫וחיהוי‬
‫וםבירא ליה כרב יוסף אליבא דר• שמעון דמניה ל א חוי‬
‫ועוד דסחס חלמודא טוכיה דהלכה כרבה נס( דקפריך בנוטל אדס א ת ב נ י ס (‬
‫כלכלה בסיס לדבר האיסור ש״מ דמניח הוי בסיס‪,‬‬
‫דלרב יוסף נהי נמיסא(‬
‫דביסוי ל א הוי שאין כאן צורך כיסוי מ כ ל מקוס בסיס ל א אשכחן לרב יוסף דאיח‬
‫ליח דליפווך חלםודא הכי‪ ,‬ושלום אדוני נ צ ח ס נ ( ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אשר‬
‫)בעני! לתרום שלא סן הסיקף(‪.‬‬
‫אמר אדוני כי בן ב ח יבנו ח נ י כל• ק י ב לעומתו הם ושלום אין םשיבין הארי‬
‫אלא‬
‫ב פ נ י ו ‪ . . .‬אך קובלני על חחנך ר׳ אליעזרא(‬
‫שעלד‪ ,‬ובלבל כ ל העולם‬
‫וצירף דברי רבנו זקני ודברי רבנו אהי ודברי הרב י׳ יוסף ויבינו חננאל וטח ש פ ל פ ל ח ‪,‬‬
‫ואין ע ל מ• ל ה ס ס ך ואין אנו יכולין לומר דבר ב ש ס אוסרו ולא ל פ ל פ ל ולדקדק על‬
‫דברי שום נ א ו ן ‪ . . .‬כי אם ידעחי שפי׳ זה רבנו‪ ,‬חס ושלום שחעלה על דעהי לדבר‬
‫על מלאך יוצתו‬
‫להשיב‪,‬‬
‫אך אמרחי אחר מן המפלפלים ה י ד ‪ . . . ,‬ואף נס ז א ח יש לי‬
‫ובדברי עמו א נ י ד נ ו ‪ . . .‬ועל דברי רבנו נסים יודע אני ראיוחיו ונכוחות הן‪,‬‬
‫אך מוקשה בהן אני‪.‬‬
‫ומה שאמר אדוני נ(‬
‫ל א כל הסרשוח שווח‪ ,‬הא בהדיא חנן‬
‫איסא במקומו‪ ,‬ורב דהכא לאמרה רנה מםמיה קיס ליה כרי סמעוו לא• נת( על זה ט ז נ‬
‫ראזיס בנליק חיל‪ :‬אין מוק‪ ,‬מאי קוסיא ומכיס לפי מה םכתוב לפנינו לאררני יוחנן קאי‪.‬‬
‫דלהדיא אמלינן לקמן ‪ cp‬מ־ו עיא דריי אמר הלכה כ ר י ופריך ליה ממוכני ומםני ליזירא‬
‫רמשנסינו שלא היו עליו כל נה״ש שלא לםנור דנריו סל ר׳׳י‪ .‬ונס לפי מה שהגהתי דאדר״נ‬
‫קאי מימ אין מקוס לקושיא זו לאררבה מסס מוכח למותי כשאין עתה עליו ואפשר דקשיא‬
‫ליה דלריש גס נעודן עליו לשסרי ולזה כתנ דהנך סתמי דקי״ל כריס נשכח איילי דומיא‬
‫יססמי לאבן שעיפ חניוס‪ ,‬אבל נמניח מורת ריס‪ ,‬וא״כ בפיר אתי תך למוכני כר״ש ובמניח‬
‫מיירי ולכן בעודן עליו אסור ע׳׳כ‪ .‬נו( כן הוא בהעתק שליל במקום דמוקמי׳ ליה סתמא‬
‫לאבן שע״פ החביות להכא בכיי ודפוס‪ .‬ונזה הניה ראזיס ומוקמי׳ נמקוס להוקיר׳‪ ,‬כסתמא‬
‫נמקוס סתמא‪ .‬וזח מסכים נכונה ע ס נוסחת כ״י של סליל‪ .‬נז( כיון בהעתק שדייל וכן‬
‫נח( להכא מוקי לה נסיח בהעתק שד־ל וכצ״ל‬
‫הגיה ראז־ם בהקיס כאן בכיי ונדפיס‪.‬‬
‫במקיס דהנא ‪ HS‬מיקי לה נשכח נב״י ונס נדפיס‪ .‬נט( נמקוס ‪.‬ועוד דסתם תלמולא מוכיח‬
‫דהלכה כרנה• איתא בהעתק שדייל‪ :‬ושיב מפרש תתלמיר היתה נ־ן החניית והדר מפרש לב‬
‫חייא בר אשי השמית דרג גני מעית שעל הכר כלבה‪ .‬ס ( שנת ל ן קמ״נ ע״א‪ .‬ס א ( נהי‬
‫נמי הנהס לאז״ס במקיס נהי נהי‪ .‬ס נ ( אצל של״ל לעד‬
‫כ‪ .‬א( אצל שליל חסנן אליעזר חבינ־ והחכם גראסס נספרו ‪(ialli.i judaicii [<. 478‬‬
‫חישב שהיא אחד ע ס הסואל אליעזר בן בלמה לקהן סי• מיז‪ .‬אך א־ן לזה לאיה ברורה‪.‬‬
‫אנל נזה נראה שהדין עמו בחשנו שהיינו חד עס הריר אליעזר הפלייא המובא נחוש׳ ביב‬
‫‪ cp‬עיט ע«נ דיה איהר נענין קני! דנר סלא בא לעולס‪ .‬כי ה־טנ הוכיח החכם הנ״י אסר‬
‫פעמים ר ט ס קלקלו שס העיר סלאיזא לכתנו גם פלייא עיין לעיל ריש סימן א׳ הערה א'‬
‫א׳׳ב שני עדים נדבר‪ ,‬שס העיר פלאיזא וגס שס האיש להוכיח שאליעזר הכזה ה־ה חתנו‬
‫של י׳ שמשון הזקן מפלאיזא המכר פה‪ .‬נ ( כתג ראז־ס מליון ספיו על זה‪ :‬כיאה שי״ש רוצה‬
‫ליישנ דמתניתין דגיטין נתלומת מעשר וע־ז כתנ דנמתניתין איסא תרומות ומעשרות ולא‬
‫תשובות ‪ m‬סימן ד ה‬
‫‪12‬‬
‫תרופות וסעשרוח ובגפ׳ תרופת ס ע ש ר ואנס׳ פריךג( ואטתני׳ ל א פ ר י ך ‪ . . .‬ועל לשון‬
‫ד ח א ד ( כ ש פ ע ת ח א חנינא דחולין פ י י ך‬
‫חכריס ש א פ י א ת נ י אינח ראיח‪,‬‬
‫וכי נחשדו‬
‫חברים א?ףנ דהוא פן חתורח‪ .‬ושלום תורח א ת נ י וביתו נצח‪ .‬ואשר עלה בדעת אדוני‬
‫כי פ ע ל חשליח לבבי ל א כן ירפה‪ ,‬כי אני הפסקתיו ל פ ק כי היה םםורח בידי כ פ ו‬
‫שפי׳ ולא חשתי ורא ה ת ס ח פ ה ת י ה ( עד כלוחו הדבר לשלום‪ .‬ושלוש לאדוני ולביתו‪.‬‬
‫סימן ה‪ .‬תשובת רבינו יעקב לר׳ אליעזר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אשר‬
‫)כענין זרק כזית תרומה ‪ noS‬טמא(‬
‫הקשיח ל ש א ו ל על פי׳ רבינוא( יסד‪ ,‬הקשיח‬
‫ו ב פ ח חשובות אחרוח יש שהרי‬
‫סטעם ח מ מ ה אינה ראוי ‪ (3‬להחמיר ו ל פ ע פ בשיעורו וכן נכי יוצא ד ש ח י ה ל ח ם ‪.‬‬
‫וכל פ ה שפירשו חחוספוח‬
‫ל א יפה כיונו שסועחם ד ב ל א צירוף הוה ג(‬
‫סצי לפכעי‬
‫וכלמטה םנ׳ כלבוד ד ם י ‪ . . .‬וסה ש א ס ר רבנו ונס אחי‪ .‬דחוקד( בדבר‪ ,‬ד ב ש ע ח עקירה‬
‫לאו חשיבוחא היא‪ ,‬ואומר רכנו משום ת ר ל ו ק ח ה ( ואח אמרח משום עבודח ת ת מ ה ו (‬
‫דאי‬
‫לאו‬
‫הכי‬
‫קשיא לן בו אעקירי‪.‬‬
‫אפאי מחייב‬
‫דהא‬
‫ה ד כחוציא‬
‫חצי נרונרוח‬
‫וחפההז( דכולי ע ל פ א ם פ ו ר ‪ . .‬זו אינה קושיא דהחס בעקירחו ל א היה ראוי להנהת‬
‫לכשיעוד‪.‬‬
‫א כ ל כבר פ ש ו ט ו ח ל פ ו ד עיוך בידי ש כ ל פקום שעקירח ל ד ע ח הנחה היא‬
‫אם חחנחד‪ ,‬ח ש ו ב ה עקירד‪ ,‬שלצודכה חשובה היא‪ ,‬וכן נבי יוצא דלחש חסנים דקאטר‬
‫חלםודא סדלענין יוצא ב ב ד ח ס ( ו ט ׳ אע׳נ ד ב ש ע ח עקירד‪ .‬ליכא שיעורא כיק דהנחה‬
‫יש שיעור להייב‪ ,‬עקירה בתרה נדירא‪ .‬ודחי ה ל ם ו ד א מ ( הכי ח ש ח א ובו׳ ועיקד׳ חלסודא‬
‫דשסעת׳ הכי איתא לעולם לענין ש ב ת ‪ . . .‬ובנון דאיכא ובו׳‪.‬‬
‫לביח ט מ א וחציתף שבכיח חולין‪,‬‬
‫ותרומה טהורה זרק‪ ,‬א ב ל תרופה פ ם א ה ל א ד ל א‬
‫מכשר ל ה בזריקחו לשום ט ו ס א ה‬
‫כנרונרוח‬
‫ודווקא ת מ ס ה טהורה‬
‫ולשום דבר ה ט ש ח נ ה כה‪,‬‬
‫וכן ב ט מ א ה נמי כנרונרות‪,‬‬
‫ד ב ב ל ל כל האוכלין וצו‪,‬‬
‫וכפהורה א ס הוציאוה‬
‫א ב ל כטהורה שזרקה‬
‫לביח ט ט א החשוב בזריקחה ל ש ע ח ח לחייב האוכל אוחו חכזיח‪ ,‬ד‪1‬איל והחשיבה לכך‬
‫נם לענין ש ב ח יחהייב בעקירתו‪,‬‬
‫שלצ־רך כך עקיה‪ .‬דהוי כמו העוקר לחצניע טחוח‬
‫טכשיעור והוציאו שהוא חייבי( והיינו דקאמר טדטצרטי וכוי‪ .‬ובםחזח פ כ ד ת ל א ט צ י‬
‫פריך וכי נחשדו ובגמרא ‪ cp‬ל׳ איתא תרומת מעסר ופריך‪ ,‬וכלפי לייא דאמתניתין תיקשי‬
‫פ י ‪ ,‬להא ממלא דמיילי נתלומת מעשל טפי יש לומר שניטלת שלא מן המוקף מבתלומוס‬
‫ומעשלות ונלאה שדעת לית ליישב מתני׳ דמיימ נע׳־ש וי״ט וכמ״ש התוס׳ שם‪ .‬ע״כ‪ .‬ועיין‬
‫נ( וכי נתשלו‬
‫נתיס׳ ניטין דף ליא נדא דיה המניס ונתוס׳ יבמות דף צינ עינ דיה אלא‪.‬‬
‫ד( בהעתק שדיל איתא‪ :‬דתא נני מעשל‪ .‬ועיין חולין דף זי ע*א‪.‬‬
‫ניטין דף ל׳ עיב‪.‬‬
‫ח( בהעתק שד״ל ולא חששתי להתמהמה‪.‬‬
‫סיס; הי‪ .‬השואל ל׳ אליעזל לא נדע מי הוא משנים הנזכלים נשם אליעזל ס ת ם בתשובות‬
‫לית‪ .‬האחד הוא חתנו של ל׳ שמשון בסימן ל׳‪ ,‬והשני זה אליעזל ממין עיין לקמן‬
‫בסימן ע״ו העלה לאשונח‪ .‬א( כל התשובה שייכת לשבת דף צ*א נדב על הא לנעי לבא מלב‬
‫נחמן זלק כזית תלומח בנית טמא ומי‪ .‬לבנו זה שהקשה עליו הוא לסי הניאה לבנו שמואל אחיו‬
‫של לית שהניא תלשנ‪-‬א כאן דיה זלק‪ ,‬ונס שם חונאס קושיא זו נשם למבין‪ .‬ב( הנחת לאזים‬
‫במקום הוא בכיי ודפוס‪ .‬נ( חנתת לאז׳ים נמקוס הוא בכיי ודפוס‪ .‬ומנת הדבלים‪ ,‬דללבלי‬
‫לבני שמואל חשיבות התלומח היא מצד עצמת אף בלא צלוף‪ ,‬איכ ל׳׳ל למבעי בצימף ונזלק‪,‬‬
‫אפילו מכניס נמי אע״נ שחיוב שבת נא קולם לצילוף בלמטח מנ׳ ועיין בסוס׳ סם דיה מון‪.‬‬
‫ד( כן הוא בטיי ו נדפיס דחוק׳ ולאזים תיקן דחקת‪ .‬ח ( כן הביא לשניא שם בשם לבנו‬
‫שמואל‪ .‬ו( נ״ל דכונתו כמו שכתב הלשביא שם ל ת ק דבלי לבנו שמואל שחשיבת! תלומת‬
‫מפני שמחייבת להם הכתוב וםמיתם את משמית תרומוםי‪ .‬ואולי צ״ל כאן משמלת סיומת‬
‫ס( ‪ p‬חנית לאז״ם במקום בנד׳ בכיי ודפוס‪.‬‬
‫ז( שבת שם‪.‬‬
‫במיןים ע מ ל ת תלומח‪.‬‬
‫ט( שבמ ס ם‬
‫י( שבת דף צ׳ ע״ג•‬
‫‪13‬‬
‫תשובותר*ת סימן ה ו‬
‫לטיבעי דבסחות מ מ י ת ל א מהייב האוכל ת ר ו מ ה ‪ . . ,‬ותדע רגבי יוצא אעינ דבסתות‬
‫מכזית טיטסיל ביוצא‪ ,‬נהית תלמודא למימר טדלענץ י ת א בכרת וכר‪ ,‬ואם היתד‪ .‬ממאה‬
‫מקודם או יוצא מקודם פשישא ב ג ר ו ג ר ו ת ‪) . . .‬ומה שאומר רבנו דבשעח עקירה בעי‬
‫השיבותא‬
‫ותמחה‬
‫דאי‬
‫לאו הכי‬
‫קשיא עקירה‬
‫אמאי מהייב‬
‫הא הוי כהוציא‬
‫דכולי עלמא מ ו ח דטטור ‪ . .‬זו אינה קושיא דהתם‬
‫בעקירתו‬
‫הצי גרוגרות‬
‫ל א היה ראף‬
‫אבל דבר פ ש ו ט וחלמוד ערק• ד‪1‬א ש כ ל מקום שעקירה לדעח חג חח חיא אמ ההגהה‬
‫חשובח עקירה שלצורכח ]גטי[ חשובח חיא‪ ,‬וכן גבי יוצא דלחס חפגים ‪(. . .‬יא( ודבר‬
‫זח בלא נמנום‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וק‬
‫)בענק אובלין אי מקבלין טומאה בב׳׳ע(‪.‬‬
‫ליסמא בכביצחא( נבי בצק שבסדקי עריבח שאי אפשר ל פ ר ש בענין אחר כאיםורו‬
‫ה י ש ו ב ו ( ונט בכאן ג( ההלכה טוכחח כן‪ ,‬ונט נכי חכשר בחביחל( שנשברה אין‬
‫נ‬
‫הכשר לפחוח ט ב ב י צ ד ‪ . . .‬וטתורח כחניט אין לנו לסתור חחלטוד‪ ,‬דליטטא ב כ ל שהוא‬
‫דרבנן וקרא אםטכחא ב ע ל ט א ח ( ‪.‬‬
‫סימן ו׳‪.‬‬
‫)ענין אריסות וקבלנות לנבדי מ‪8‬במ יי״פ וענין טלאבח לאבל(‪.‬‬
‫אהבת‬
‫אלוטי וטורי ר׳ ש ט ו א ל א ( חזקיקחני לעבריני על דעחי‪ ,‬כי בקושי נדול אני חולק‬
‫על רבוחי‪ ,‬אך ענוחנוחו הרחיבחני לחשיב טח בלבבי‪ .‬כי נ־ל דטוחר ישראל‬
‫לחניח לנוי‬
‫חטקכל קיבולתו‬
‫לעשותח‬
‫בשבתוח‬
‫וכיטיט טוביט‪,‬‬
‫דהא אטר‬
‫ביציאח‬
‫ה ש ב ת נ( נוחנין כלי לבן לכובם‪ .‬ואית חני טילי בדבריט ד ל א ט ט ר ט ט א טילחא ו ס ש ו ם‬
‫האי מעטא‬
‫סילתא היא‪,‬‬
‫ל א נתיר‬
‫א ל א כנץ אואן יחעות‬
‫צא ו ל ס ר סרתיים ש ל סיס ג(‬
‫וכיח חלל ליח לחו שביחח כליט‬
‫שנותנין לארונ‬
‫שאסרו בית שטאי‬
‫ו ט מ א בהן‪,‬‬
‫הא לאו‬
‫טשוט שביתת כליט‬
‫ו ש ח לחניח בחן חטין והן טתונין כל השבת ‪. .‬‬
‫וכ״ש שאט עיי נוי בקבלנות שהוא מותר‪ .‬ורבותינו שסוסקין בכל טקוט שביתח כליט‬
‫ד א ו ח י ת א הא ליתא‪ .‬וכן ב ח ה כ ד ב ח הטקיל בשביתת כליט אבל ברהייט טלינ עלאי‪,‬‬
‫ולא ידענא ט ע ט א דסשסיעת קול לית לן ועד שיתברר לי טעמו ל א אאסור אותן ד(‪.‬‬
‫— ועוד נראה לי להתיר ק ט ל ת מדאמרינן בשלהי םיק יעיזח( דסשכירין שדות אבל‬
‫ל א מרחץ‪ ,‬וטעמא מטרש בנמרא דנבי שדה אמרי ארים אריםותיה קעביד‪ ,‬איכ א ח ם ו ת‬
‫יא( תמלות נתסגר תן הן חדנריס שכבל נאמרו לעיל ואן למותר נכאן ורק עיי שעות סופר‬
‫נשתרבבו הדברים לכאן‪ ,‬ולכן מסקס גס לאזים‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( הלשץ קצרה‪ ,‬אן זת תוכן תדבריס‪ .‬וכן לענין ליסמא אוכלין בעינן כביצת כמו גני‬
‫בצק שבסדקי עריבה בפסחים דף מיו עיא‪ .‬ואץ לסלק נין לקבל טומאה ונץ לסמא‬
‫אחייס גגי אוכלין‪ .‬חת ננל לעת רשיי בפסחים ‪ cp‬ל־ג עינ ד״ה נכביצה דסיל דאוכלין‬
‫מקגלץ טומאת אפילו גכ־ש‪ .‬ועיץ דגריס אלו ‪ p t o‬נספר תישר על ערונין נדפיס ד‪ 0‬כיו‬
‫ע״א סימן למיג ונתוס׳ פסחיס ‪ cp‬ל־ג עיג דית לאימת וסוס׳ שגת דף ציא דית או לענץ‪.‬‬
‫ג( כלומר שמת דאיסא שט גגי נצק שנסלקי עליגת*פסס דאיסורו חשונ מצט‪ cp‬אי אפשר‬
‫לפרש נענין אסל אלא שמצטרף לכזית לענין קגלת טומאת‪ .‬אנל עיין שם בלש« דית בפסח‬
‫נ( בשנת דף צ״א עיא דאיירי בית לעיל דקאמל שם אי‬
‫שסייש לענץ לטמא אסריס‪.‬‬
‫לענין טומאת נכביצת אוכלין בעינן ועמיש בתוס׳‪ .‬ד( כלומר נפרק חבית שנשברת שבת דף‬
‫ס ( הינאת נלשיי וסוס׳ פסחים דף לינ עינ‬
‫קמ׳יה עי*‪u, .‬״"‪ c‬בסוס׳ דיה כביצה‪.‬‬
‫ובמקומות אסלים‪.‬‬
‫סימן ו‪ .‬צ( ל׳ שמואל * ד ו של ליס‪ .‬נ( שגס לף ט ‪ f‬ע׳׳נ ועיץ שם מוס׳ דית אץ מתנין‪.‬‬
‫ת( עיז לף כיא ע׳יג‬
‫ל( שס עיץ תום׳ ליש ותשתא‪.‬‬
‫נ( <‪ ot‬רף • מ ע״ח‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ו‬
‫‪14‬‬
‫נוי בשדה דהוא טטרסם מובא שרי דהוי‪ ,‬ליה קבולת‪.‬‬
‫ואפי׳ ריש בן אלעור דסלינ‬
‫בנמרא וםפרש טעםא רארים אריםותיה קעביד לית ליה‪ ,‬ואוסר ש ד ה משום דנקראח‬
‫על שסו‪ ,‬נם ם ש ם נםצינו לסדין‪ ,‬כי אס ל א היתד‪ ,‬נ ק י א ת על שמו ש ל ישראל אלא‬
‫בתורה אריסות שהיה סותר‪ .‬וכל היכא דידעי אריסותיה ל א צריכנן ל ט ע ם א ד ד שםעון‬
‫בן אלעזר ד ש י י נבי נוי ם ש ו ם דאמר ליה חניית א ל א םשום אריםותיה ועה שרי ועוד‬
‫שהלכה כתיק רםתם םתניתין כוותיה‪ .‬ו ט ל ה ש ם ע ת ת א רטיק סי סי ש ה ס ך ו(‬
‫דאוסרת‬
‫קבלנות היינו ביסי אבלו‪ ,‬שנראה כםוסר מלאכתו לעשותה ובאבל התטירו‪ ,‬א ב ל ק ט ל ת‬
‫נוי אמר נוי אדעתיה קעביר‪.‬‬
‫ועוד דקבלנות אי אמר ליה סי ציית‪ ,‬דנהי דציית נבי‬
‫שדה דישראל כר׳ שמעון בן אלעזר‪ ,‬נבי קבלנות ל א ציית‪ .‬והכי פירושא דשמעתתא‬
‫אמר‬
‫שסואל‬
‫מקבלי ק ט ל ח ד א ב ל‬
‫בחזך החתום‬
‫אפי׳ סקודם אבילותא אסור‬
‫חוץ‬
‫לחחום מותר‪ .‬אמר ד פ פ א וכוי‪ .‬אמר ר׳ משרשיא וכי ליכא מתא דסקרבא לחתם ל א‬
‫אסרן א ל א בשבתוח ויםים טובים שאין ישראל רואח ם ל א כ ח ח א ב ל חנעשיח עיי נוי‬
‫א ב ל בחול חסועד דשכיחין אינשי דאזלי אסור‪,‬‬
‫וכיש בחול שהוא אסור‪ .‬והא דנקט‬
‫הויה הא קמיל‪ ,‬אע׳נ ר ל א שכיהי דאולי כולי האי אסור‪ ,‬ועוד איידי דתנא שבתוח ויטיט‬
‫טוביט נקט ה ו י ה ‪ . .‬מר זוטרא בני ליה אטדנא‬
‫איקלעו ו כ ו ׳ ‪ . .‬ולא רצו ליכנס וקטריך‬
‫ביסי אבלו חוץ לחחום ובשבת ר י ט‬
‫והא שמואל וכר‬
‫‪ . . .‬וכדטםקינן ובשבתות‬
‫וייט טותר וטשני איהו סיוע םסייע בהדייהו בתיבנא כלוטו־ ל א היתה ק ט ל ת נסורה‬
‫שהרי הוא היה נותן להט ת ק התבני׳ והטיט ובכל ]זה[ ז( אסור ‪ . .‬מכאן למדנו שסותר‬
‫ק ט ל ת לנכרי ב ש ב ת וייט‬
‫לעשוחו אחר‬
‫קבולח‬
‫‪ . . mm‬והא דתניא בשילהי שטעתתא טקבלין קכולת בטועד‬
‫הטועד ו ט ס ד רבותינו‬
‫א ל א טקבלין קכולח‬
‫בנוי ה מ ק ב ל אינו נראה‬
‫ואטקבלץ קאי‪,‬‬
‫דהא ל א קתנ׳ נותנץ‬
‫ואי בנוי איירי מ ה ליח‬
‫לטיחני טוחו־‬
‫ליתן קבולח לנוי אי נטי נוחנין ק ב ו ל ח ‪ . .‬וחיטס( דברייחא ט ק ב ל ץ קבולח בין ישראל‬
‫בין נוי בעוטד לעשותה לאחר ה ט ו ע ד ‪ ,‬ובמועד ל א יעשה‪,‬‬
‫בץ ישראל טשוט שהוא‬
‫מוזהר על המועד ובין נוי טסני שססרו לו בטועד אינו עושה ואינו אוטו־ לנוי ועושה‪,‬‬
‫א ב ל סםרה קודם הטועד לנוי טותר ב ל א אבילות‪ .‬ותני טקבלין טשוט ישראל המקבל‬
‫ותני בטועד ל א יעשה טפני ישראל הםוסרה לנוי הםקבל‪ .‬ולדברי רבותינו שטטרשים‬
‫טלא‬
‫ש ט ע ת ת א בשבתות וייט ו ל א טשוט אבל‪ ,‬כסה חשובות לדבריהפ חרא דשטואל‬
‫ד א פ ר טקבלי ק ט ל ת בתוך ה ת ח ו ט ‪ . .‬עיקר דבריו ל א טירש‪ .‬ועוד ט ל י טירקין ב א ב ל‬
‫טייח וטילתא דשטואל נוטיה טאבל טליק ובקבולת ד א ב ל טיירי ההיא דטליק ט י נ ה ‪. .‬‬
‫ועוד קשיא ההיא דבשילחי נדק דעיז דםוכתת דאריסות נוי ב ש ב ת שרי ועוד לכאורה‬
‫נראה בם׳ ק ס א ד ש ב ת ש ם ל א כ ת ישראל נעשית אדעתיה דנסשיה דנוי סותרת ואטרינן‬
‫נטי נכי פסינהע( דסוםק עיס ל ש ב ו ת ואינו שובת אליבא דרבי ו א מ ה י י( סלינ עלה דאינו‬
‫צריך‪ ,‬ד ט ש ט ע דעי אינו טניח בשביל ישראל ט ל ע ש ו ת קכלנוחא‪ .‬ולשון אחו־ נמגאתי‬
‫בפירוש ש ט ט ר ש ד ש ט ע ח א דשטואל באבילוח טיידא‪ ,‬א ב ל ל א נחיישר בעיני רבותינו‬
‫לטי ש ל א העפירוה על עיקרה‪ ,‬ומתוך כך נראה להט שבוש‪ .‬ואני טדעתי טירשתי כן‬
‫ואץ ב ה נםנום‪.‬‬
‫ואלו דקדקו ב ה < מ ת י נ ו‬
‫עפרו‬
‫בשפועתם‬
‫כי ידעתי לשון זה ש ל‬
‫ש פ ו ע ה היא עיקר‪ ,‬אך לטי שהקשו בהלכה שינו אותה‪ .‬וידע אדוני כי לטי דברי דבר‬
‫ט ש ו פ הוא ש ב ש ב ת וי*ט וסועד ס ו ת ר ת קכולת לנוי אם אינו א ב ל יא( אט פ ס ר ה קודם‬
‫‪ q‬ייב ע״א‬
‫‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ל‬
‫א‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ועיין סוס׳ ליה אמל‬
‫ז( ובכל זה כציל במקום ובכל לחודא בכיי‪ ,‬ובדפוס עשו ובבבל במקום ובכל וראז״ס סניה‬
‫כה״נ במקום ובבבל‪ .‬ס( וסיפ כן סוא בכיי אנל בדפוס איסא אעיפ ולאזיט תניה אע״כ‪.‬‬
‫יא( כלומל ישיאל חמוסל‪.‬‬
‫ס ( שבס דף יינו נדא‪ .‬י( לםנינ‪.‬‬
‫תשובות ר״ת פ י ק ו ז‬
‫המעד‪,‬‬
‫אבל‬
‫דהואיל ו נ א כ ל סוקסינא לאיסור א ומפר׳‬
‫ב ש ב ת וי״ש סותר‪,‬‬
‫ש א ר כני א ד פ‬
‫שרי‪,‬‬
‫בית‬
‫שדה‪,‬‬
‫ד ס ש ר ש י א ד ל א נאסר א ל א בחת״‪.‬‬
‫רואץ אנו הדברים קיו דאפי׳ נכי‬
‫ל א ב ל שכן‪.‬‬
‫ופפלטלין‬
‫ב פ פ ל ס ל י ן איתנייהוינ(‬
‫‪15‬‬
‫דקתני‬
‫ו כ ל השפיעה מוכחת‬
‫וכלבד‬
‫כן נראין‬
‫א כ ל י א ס ו ר בחול ב ש ב ת‬
‫ש ל א ישקול‬
‫הדכרים‬
‫ד ל א םטלני כץ קבלנות‬
‫ו ל א י פ ח ד ו ל א יפנה‪,‬‬
‫כעיני ק פ נ ו‬
‫ואלו ב א פ ע ש ה‬
‫ו כ ל חני‬
‫ל י ח חייתי‬
‫פורה לעזנפי‪.‬‬
‫סימן ז‪.‬‬
‫)ענין מחלוקת כ»ל מכבדות(‪.‬‬
‫השיב‬
‫רבנו ת פ להרב ר ש מ ש ו ן ‪:‬‬
‫א מ ר עולא מחלוקת כ ש ל מכבדותא( א ש ר א פ ר‬
‫ארוני כי התאנות •הנחלות בכיפין הן פין תפרים רעים ובשעת נשירתן אינן‬
‫ראויין ל א ד ם‬
‫לאדם‪..‬‬
‫שסוכן‬
‫עד‬
‫לאהד‬
‫זסן א ל א לעורבים ‪ . .‬וסשום‬
‫הכי פריך‬
‫והא פומנות‬
‫הן‬
‫זאת ל א זאת‪ ,‬כי א ם כ ש נ ת ל ש ו קודם ש ב ת וודאי הן סותרות‪ ,‬ש כ ל ב ( דבר‬
‫ל כ ה ם ה הוא סוכן ל א ד ם‬
‫לענין שכת‪,‬‬
‫א ם אינו‬
‫נ ו ל ד כדאשרינן‬
‫סתובר א ו‬
‫כוותיה שקיל נפי ל ח ו כ ח ך עלוויה דחזי ל פ א כ ל בהפד‪-‬ג(‪ :‬ותו א ס ר ק ש ש ע ל ה פ מ ה‬
‫וכד ואם היה ראוי‬
‫לפאבל‬
‫ב ה פ ה פ נ ע נ ע כידיד(‬
‫ודבר זה‬
‫ה כ ל יודעין‬
‫ואץ צריך‬
‫ראייה ק( ש י ט ל ט ל א ד ם לבהסתו ויאבל ם ה ס א ס י ח נ ה ב כ ל דבר הפובן ל כ ה ם ת ו אש‬
‫ראוי‬
‫לאכילח‪ .‬ואם נחלקו בלזמנוץ שינאו(‪,‬‬
‫ד ק א משוי ל י ה ם נ א ואינו אוכל‪,‬‬
‫אבל‬
‫פ י ועא ש ו מ ה שיכין לבהמתו מקצה לעזנסו‪ ,‬ר א ם כן א ף שלשולא י א ס ר ‪ . .‬ועוד הרי‬
‫הן פכינץז( ש פ ו ד ש ל עץ ל א כ ו ל ב ש ר ‪ . .‬ו ב ל ש ץ ע ו ל א (‬
‫ש‬
‫בשל‬
‫מכבדות‬
‫ו ל א ]קאפו־[‬
‫ב ש ל הכיטץ א ל א ע ( ודאי‬
‫]לא[ ד ק ד ק פודי ד ק א פ ר‬
‫דקאפד כ ש ל‬
‫כ ץ הביסיןי(‬
‫שנשרי פ ן ה פ כ כ ד ו ת לבין הכיפין ילטי פירישי איני יכול ליישב ה א ד פ ק ש י ה ש ת א‬
‫סוכן ל א ר ס ]לא[‬
‫הוי מוכן ל כ ל ב יא(‪.‬‬
‫וההיא ד ד‬
‫יועדה בכטנייתע(‬
‫דהכריע דההיא פוקםינן ל ה בכפניות הגדילה בניטץ יבאילן שיכיג(‬
‫בשקיק‬
‫ועא‬
‫ש ה ו א נסור עדיץ‬
‫והן ח י י מ ת במעשר ]ומולק[ בץ הכסניות שנקראו מ ס ר וסופן ל ה ת ב ש ל כאילן‪ .‬ואיני‬
‫יודע פ ס נ י פ ה ד ח ק אדוני לומר שנ׳ ענפים כ ד ק ל נ׳ שינים‪.‬‬
‫דכי קאסי־ אוכלין ע ל‬
‫יא( ועיין עוד ל ק ק בתשובת י״מ אל י ב ט משלם ס י ק מ*ח אות י*א שכסנ שלק מרוסק ססיל‪.‬‬
‫סיסן ן• א( פסחיס דף ‪ w‬נדב ועיין בסוסי שם דיס מסלזקמ‪ .‬ב( מומלס שכל ‪ p‬םוא בכ״‪,‬‬
‫והוא הנכון‪ .‬אבל בדפוס אימא נימילוס של כל ויאזיס סיקן בססילוס במקיס ביסייס‪.‬‬
‫ד( מנענע בידו‬
‫ג( שבס דף ק י ׳ נ עיא נני מעשה דל׳ אבסו לאיפסק ליס לצועת דסנלליס‪.‬‬
‫בכ״י‪ ,‬אבל ביסוס ונעשה בידן ויאז״ס מיקן ונעשה מולן לדגל‪ .‬עיץ שנס דף קזדא )ל־א‪.‬‬
‫ס( כלומל לדגי זס שיסלסל וכף‪ .‬ו( ביצם דף צינ עיב‪ p (f ,‬םניס יאזיס במקום מומי!‬
‫ביסוס ו נ ס בכ״י‪ .‬ביצה ‪ JTJ VO‬ס( ^ א מ ״ וכציצ גמקיס לעס בדפוס• אכן צלין להוסיף‬
‫לסי לעמי סמלה ‪.‬לאי שססל בכיי ובדפוס או שצלין להניס לא במקום צמה‪ .‬ח ס מ נ מ י ג י ט‬
‫לועי‪ .‬שהלב ל׳ שמשון לא דקיק ביביי עולא שאמי מ ל ‪ p‬סטסין וצא בשל ח מ ץ ‪ .‬מנוס‬
‫לאיס שאין לעסו עצ מאטמ הנליצומ נכפין אצא על אומן שנשלו ק סמכביוס צבין סכיסץ‪.‬‬
‫‪ (8‬א ל א ‪ p‬הגיה לאזים במקום אבצ ביסוס ו נ ס בכ״י‪ .‬י( כצומי‪ .‬יא( ניצ שהוקשה צי״מ‪.‬‬
‫ט צפי פייוש ליש אין הכידון מ מ ס ציאיה‪ ,‬י ק צפי סימשו מיילי עוצא בשנמצשו מאסמיל׳‬
‫אנצ הכא כשנמנבצס בשבמ לא סימה הנהמה מוכנס לאלם בין השמשות‪ .‬ומיץ בסוני ‪°0‬‬
‫ינ( ע מ ב ץ י ף כיס עיב‪ .‬וכיאה שמשם הביא י*ש לאימו יכפמו׳מ ק פ א מ פ‬
‫דיס דמנן‪.‬‬
‫ינ( סצשון ענומנעס‪ .‬ונראה שכונס ליש צומי‪ .‬שאליגא מ פ ס יאייס‬
‫לעוס שצא ננמיו צנשצ‪.‬‬
‫ע ל לעס הייש‪ ,‬י ק אשי שם נקלאו כסגיוס נין שנדלו נ כ י פ ק ובין שגדלו באילן נ ו ת ׳ י א ל ו‬
‫שגילו בכיסין ע מ י ו וסייבין במעשי‪ ,‬ואלו שנדלו באילן ת ת נקיאו ג י ס י י ס י ק לםימםל‬
‫‪16‬‬
‫של‬
‫תשובות דית ם י ק ז‬
‫חכיפין‬
‫כין‬
‫תנא‬
‫אשתמיט‬
‫וכוי יל(‬
‫היה לו‬
‫אוכלץ‬
‫לומד‬
‫על שבכישין‬
‫למיתני כין כין ‪ . . .‬ופי׳ ד ש מ ע ת ח א הכי‬
‫ועל‬
‫הוא‪,‬‬
‫שבשיצין‬
‫דלא‬
‫אמר עולא מחלוקת‬
‫כ ש ל מ כ כ ת ח ש ש ם נשארו חמרים כ ש נ ח ל ש ו ונזירה ש מ א יעלח כשבת‪ ,‬א כ ל כאותן‬
‫שנפלו כין הכיםק ל ט ט ה םג• טפחים‬
‫והא מוקצוח נינחו‪,‬‬
‫םטוך לקרקע דיר‪ .‬מ ו ח י ‪.‬‬
‫שאינו‬
‫שהיו טחוכרוח כין חשטשוח ונשרו אהרי כן‪ ,‬הרי שאין דעתו עליו טאחפול‪,‬‬
‫יודע אם יהו נושרין אם לא‪ .‬ולא דטי לרכה כר רב הונא דאטר כאין צדיןטו( טוקצה‬
‫שיבש ואין חכעלים טכירין בו דםוחר‪,‬‬
‫דחחם כנון נרונרוח וצסוקין שהיה להם ככר‬
‫שעת הכושר אכל הבא לא‪ ,‬אי נסי התם מדעתו מקצר‪ ,‬ודעחו עליח ליבש‪ ,‬א כ ל חכא‬
‫הוקצה ס ה ס ת א י ם ו ר היכור ל א ס ה נ י דעתו‪ .‬ואתרווייהו פריך פז(‪ ,‬ועולא אית ל י ה ס ו ק צ ה‬
‫כר׳ יהודה אפי׳ כשבת‪.‬‬
‫וכי תיסא‬
‫הואיל והזו לעורכים דעתו ש ל ארם‬
‫אס יסצא‬
‫שעת היתר לעצסו ש ה כ נ ת עורכים תעלה לו‪ .‬ומטעם זה נתיר כל פיני היבור הראויין‬
‫ל כ ה ס ה שאדם רוצה שתאכלם כהטתו‪ ,‬רכל דהוי ל כ ה ט ה אס״ סהוכר אם דעתו ש ל‬
‫אדם לחאכילו לכחסחו‪ ,‬כ ח ח ל ש ו סיחזי לאדם טוכן הוא־ כטו השוהט להולה ואם לא‬
‫יראחח( כ ח ח ל ש ו לאדם‪ ,‬אפי׳ ל כ ה ס ה אםור ל ט ל ט ל ו ועאיל והיד‪ .‬מחוכר‪ ,‬ומשום כך‬
‫עשבים חנחלשין‬
‫ל א יטלטלם לכהסחו‪.‬‬
‫ואוחן חיבורים‬
‫דאדם מקפיד עליחם‬
‫שלא‬
‫חאכלם בחסחו הם אסורים סשום מוקצה‪ ,‬ש ל א הוכן אפיי לבחמח בדאמר נכי נבלח‬
‫ש נ ת נ ב ל ח בשבח‪.‬‬
‫וחיינו דקאסר‬
‫וכי חיסא‬
‫חואיל וחזי לעורבים‬
‫שטוב לבני יריחו‬
‫שיאכלו בנייח( עורבים סהם אי חזי לחו‪ ,‬וכיש שאר בחמוח‪ ,‬דרוכ חמרים הוד‪ ,‬לוע‪.‬‬
‫פובן‬
‫חשחא‬
‫שכשהיא‬
‫למחר‬
‫פאחפול‪,‬‬
‫שבחטח‬
‫היה ראויה לכלבים‬
‫כשנחנבלה‬
‫כאילו‬
‫עופדח‬
‫כמו נבלה‬
‫מובנח‬
‫לשהיטה‬
‫לא הוה סוכן‬
‫אם הוא פבינח לכך‪,‬‬
‫לכלבים מחיוחיח‬
‫מאחמול‪,‬‬
‫לכלבים סאחסול‪,‬‬
‫ואעם־כ לא חחשוב‬
‫ולא םהניא‬
‫להו בין‬
‫ה ש ס ש ו ח חבנח אדם לחיוח כפו מ ר פ ה בדאסרינן בביצה יט( סוכן ל ב ח ס ח שאדם רוצח‬
‫שחאבלנו בחסחו כ ש ח ה א שעה ראוייה כנון חכנח אדם‪ ,‬לא כ ל שכן ש ל א חהניא לו‬
‫חבנח ב ח ס ח ו ‪ . .‬וסשני סירי‬
‫דחזי לאיניש‬
‫לא סקצי ליה‪,‬‬
‫שעל‬
‫כל דבר שיש בו‬
‫חכנח אפיי לכלבים דעחו ש ל אדם לכשיבא לו ש ע ח חיחר שיאכלנו עיי אוחד‪ ,‬חכנח‪.‬‬
‫וראיח לדבר דאפרי׳ ב ש פ ע ח ח א קפייחא דביצד‪-‬כ(‬
‫אפרוח שנולד כיום פוב רב א ס ר‬
‫אסור ופריך ליד‪ ,‬ובי מד‪ ,‬בין וח ל ע נ ל שנולד סן ח פ ר ס ח ביום פוב שחוא פוחד אפר‬
‫ליה הואיל וסוכן אנב אסו לכלבים ד פ ד פ ה מאחסול הזיא לכלבים ועוברה היה ראוי‬
‫כפו כן‪ ,‬עכשיו שנולד בייפ באת עליו שעת היתר לאדם‬
‫הועילה לו הכנת הכלבים‬
‫ש ל אתפול דדעתיה דאיניש בדפרישית לעיל‪ ..‬ופריך ה ש ת א סוכן לאדם‪ ,‬שהיא הכנה‬
‫השובה‪ ,‬ל א הועילה לבהפה‪ ,‬סוכן ל ב ה ס ה שהיא הבנה גרועה וכוי‪ .‬ובי סוניות ה ל ל ו‬
‫אחת הן ופתרון אהד להם‪.‬‬
‫וההיאנא( דקאפר בביצד׳כב( פירות הנושרין פאי פ ע פ א‬
‫נדרה ש מ א יעלד‪ ,‬ויחלוש‪..‬‬
‫ד ח א לא קפריך וחא סוקצח נינחו‬
‫ולדברי מורי שאומר‬
‫א ל א סשום דאינן ר א ו י ו ח ל א ד ם עד לאחר זסן ו ח א ס ם י ק ש מ ע ח א חואיל ו ח ד ל ע ו ר ב י ן‬
‫שדי איכ חתרת נרונרח וצפוקין פשויח להו‪ ..‬והאי דקא פריך וכי חיסא ואייחי ראיח‬
‫ופנוורין מן המעשי‪ .‬יל( פסחים ‪ cp‬ניב ע*ב‪ .‬ומנת רית דלפי לעת ריש באומר שנ׳ ענפים‬
‫יש באילן עם נ׳ מינים‪ .‬המכבלות והכיפין והשיצין א״כ למת תניא שם אוכלין על של בין‬
‫הביפין ואין אוכלין על של נין השיצין‪ ,‬מת נין בין לקתני‪ ,‬ליתני אוכלין על םנכיפין ואין‬
‫נח( כלומל אנשל‬
‫טו( ניצת ‪ cp‬כיו ע־נ ושם איתא רנ כהנא‪.‬‬
‫אוכלין על שנשיצין‪.‬‬
‫מכנלות ילאנםי יליחו מותלין ונס לרמן אין אסולין רק משוס גזרה‪ .‬יז( כלומי יהי לאוי‪.‬‬
‫יס( בכיי‪ ,‬אנל בלפוס אימא לבני‪ .‬יט( ניצת ‪ cp‬ו׳ עינ‪ .‬כ( שם עיא‪ .‬כא( גיל שצ״ל‬
‫והיינו במקום וההיא‪ .‬כנ( ניצה ק‪ 0‬נ׳ עיא‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫תשובות ר״ח סימן ז ח‬
‫ס כ ה פ ה ש נ ת נ כ ל ה בייט וכשבת ל א ידענא םאי קשריך לדברי אדוני‬
‫דתנן ר יהודה‬
‫אוסר אם נתנבלה טערכ שכת‪ ,‬מ ו ק ל א ד ם השיב ליה ד ק כידו לשהופ‪ ,‬א ב ל ‪ 0‬י ח‬
‫שהוא טהוכר לאילן‬
‫אינו סוכן דליכא הכנה כלל‪ ,‬א כ ל ככהםה קצת הכנה ]איכא[‬
‫כיון שהיא ברשותו אעינ ד ל א נשחטה פע״ש כדאפרי׳ השוחט כ ש ב ת יאכל לאחרים‬
‫ו ל א ל ו ע ( א ל ט א כיון שנאכל לאחריט סוכן חוא‪,‬‬
‫סיסן ח‪ .‬השיב רבגו תם לחרב ר׳ שסשון‪:‬‬
‫אכן הוא הטשיכ טלהטד‪ ,‬שערה‪,‬‬
‫אנכי הצעיר ל א עצה ו ל א גבורה‪,‬‬
‫אנכי ר ש ונקלה אמרחי נטהרה‪,‬‬
‫אכן הוא המביא כשרון הטהרה‪,‬‬
‫אנכי כור נשבר טיסי מי מערה‪,‬‬
‫אכן הוא ככור מיד‪ ,‬פ ט ה ל א נחסרה‪,‬‬
‫להשיב על תוכחחו זחלחי ואירא‪,‬‬
‫כי ערום אנכי ואין כסוח בקרה‪,‬‬
‫אם כהה הברזל קלקל טניס וצורהא(‬
‫ישיב על שניונות ואל יזרוק כי סרה‪.‬‬
‫א ך לנםותי כהידודיו נלד‪ .‬לי סודו‪,‬‬
‫כי ידעתי כי עסקי שאלותיו ולא נשלאו מסנו‬
‫ואשרי עבדיו ותלמידיו התופי למוריו נ(‪ ,‬כי נם אני כיום וכלילה הנני עליהם ג( סנן‬
‫ושמש הרב ד שמשון כן רכנו ר׳ יוסף מגה כן ם א ת י ם ( השוכבים כין ששתים‪ .‬ולי‬
‫ד‬
‫אני הק׳ יעקב ישא אתי פניו‪ ,‬ל כ ל ט ש ו פ‬
‫וקבל ועניוס(‪ ,‬כי כאשד פרשתי‬
‫לפי‬
‫ןשכלי[ו( הפעט‪ ,‬אתבונן הבא כידי‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אשר‬
‫יאמרז(‬
‫)ענין זמן ח‪6‬לה(‪.‬‬
‫מורי על קרית ש מ ע לזמן ותיקין‪,‬‬
‫נראה כעיני ש ה ק ד פ ת ותיקין‬
‫לאו‬
‫םשום זמן קרית ש מ ע א ל א םשום תפלה‪ ,‬כדאמרינן ת פ ל ו ת כננד תמידין תקנו ס(‪,‬‬
‫והט היו טטהרין עבודת התטיד לפי שנאמר בו ב ק י ‪ .‬ואעיפ שהיו מ ס ה ח ן קודם הנץ‬
‫חחפה‬
‫כשהיטתה‪,‬‬
‫אי א פ ש ר‬
‫ל ה ק ח ט כל כך זטן ק ח ת שטע ותפלה‪ ,‬לטי שנא׳‬
‫‪,‬יידאוך עט ש ט ש • ועת רצון טילחא היא ט(‪.‬‬
‫וטכונין היו ל ח ח ט ל ל‬
‫פפוך לעבודתה‬
‫ועט דטדוטי הטה‪ .‬והיינו דקאטר כתטלת השחר עד הצותי( ורמינהו טעותה ש ל קרית‬
‫ש ס ע עם ה נ ץ ה ח ס ה כדי שיסמוך נאולה ל ת פ ל ה ונמצא מ ת פ ל ל כיוט‪ .‬שטעינן פינה‬
‫השלה‬
‫עם ה נ ץ‬
‫החמה מצותד‪ ,‬ולא עד חצות‪,‬‬
‫דקרית ש ס ע ס ק ח ס י ן‬
‫םשום‬
‫חפלה‬
‫מ ( חולין ד ן ״ ד ע״א‪.‬‬
‫ט־םן ח־ א( וצולח כצ״ל נמקים ואולח נ ט י ועולת בדפוס‪ .‬נ ( מלשון חמוס סויח כלימודי‬
‫נ( ‪p p‬‬
‫)ישעיח ט׳ ט״ו(‪ .‬וכונסו תלמידיו‪ ,‬אשל חוסם סולתו נלאח נ ח ס ‪.‬‬
‫חלנליס נכיי ודפוס וקשים להנץ‪ .‬ואולי ציל ‪.‬כי נ ס תמיד ניוס עלילה תנהו עליתם ענן‬
‫ושמשי‪ ,‬ועל כן מאוד מאוד אשליהס‪ .‬ל( כלומל שנלול כח האנ יוחל מ ס ק ‪ .‬ולומז ב מ על‬
‫מאמר לננ־י תענית כיא ע י נ ינא מנה נן פלס אצל מנה נן מנה ואל ינא מנה בן מנס‬
‫אצל מנה ‪ p‬פלס‪ .‬ונס על מעשה דלני נעלונין ל ן פ‪-‬ו עיא פנו מקום ל ק מאח מנה‬
‫ה( לכל פשוט וקבל עניו כן הוא בכיי ואני‬
‫וט׳ ופנו מקום לגן מאתים מנה עיי״ש‪.‬‬
‫הנהחי ופניו במקום עניו‪ ,‬ורומז על מימלא דל׳ אלעזל ‪»0‬ז‪7‬לץ ל ן צינ ללא לעולם הוי‬
‫קבל וקיס ופלשיי שם קבל לשץ אפל ושפל והולאסו כמי עניי‪ .‬יכונס ליס בזה שישא ליש‬
‫אס פניו לו‪ ,‬אשל הוא איש פשוט ושפל ועניו לכל‪ .‬ונלסוס איתא‪. :‬ישא אמי פניו לכל ששמו‬
‫וקבל עני"‪ .‬ועל זה כסב לאזיס נגליון ודל‪ :‬לכל פשוט וקבל עיניס )הוא לומז לשיס סניגס‬
‫ד ן נ׳ עיג פשט ידיו וקבל עיניו( עיכ‪ .‬ולי גלאה כמו שכתבתי‪ .‬ו( כנ־ל שצלין להוסין‬
‫ז( מאשל יאמל )בהעתקת שד־ל אמל( ולהלאס נמצא נ ס תשונה זאת מ ל ם חמד מסגמו‬
‫שביעית צל ‪ 30‬ולהלאס אשל העסיק של־ל מכ״י ספל חשד הנאונים שנידו‪ .‬ת( בלטס ל ן כ״ן‬
‫< מ ‪ .‬ע ( ועחיצוןמילמא היא ‪ p‬ה ו א בכיי ת פ ו ס וחסל גספמקמשל״ל‪ .‬י( שם ל ן פ ־ ז ע־א‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סיטן ח‬
‫‪18‬‬
‫ומשני ההוא לוחיקין דאמר ר׳ יוחנן וכר וכדי שיסמוך ו ט י ‪ ,‬מוכיח דחוה לן לאחורי‬
‫קרית ש ס ע ] א ס לא[ יא( פטנ‪ :‬הסמיכה‪.‬‬
‫דהא ל א ו יומ נסור הוא‪.‬‬
‫כחניבות‬
‫ונמצא מ ח ס ל ל כיום ולא קודם הנץ החמה‬
‫וכולא שפעת׳ סוכחח דםיירי בססיכח נ א ו ל ח ל ח ס ל ה ולא‬
‫קריח ש מ ע ובעונתח‪ .‬חדע‬
‫שהוא‬
‫כן דכי א מ ר‬
‫בפיק מאימח קורין שמע‬
‫כשהריח י ( חחם ל א פרץ־ ורמינהו דטעטייהו דוחיקין ל א משום קריח ש מ ע ולא מצי‬
‫‪3‬‬
‫לפיטרך םינח אקריח ש ס ע ד ד ל ם א וחיקין נסי חיו םקדיםיןינ( קריח ש ס ע או םאחרין‬
‫לולי כשביל התטלד‪ .,‬ועוד סדאביי נילף‪ ,‬ראםר רב הונא ח ל כ ה כאחרים‬
‫ואפר אביי‬
‫בחפלה‬
‫ולא הלכי‪.‬‬
‫לחפלח‬
‫כאחרים ל ק י ש כוחיקין‪.‬‬
‫טחיקיןיל(‪,‬‬
‫אחרים‬
‫אביי ל א אסר‬
‫ס ש ו ם דאחרים ווחיקין‬
‫נקריח שפע‪,‬‬
‫ווחיקין‬
‫הלכה כאחרים‬
‫ל א איירי לא ב ח ס ל ח ולא בקייח ש ם ע ט ו ( אלא‬
‫מפעם‬
‫תפלת‬
‫השחר‪,‬‬
‫וחיינו דקאסר‬
‫נסי הכי‬
‫תניא‬
‫וחיקץ חיו נופרין אוחד‪ ,‬וכוי סאי קרא אסר רי וירא ייראוך עם שמש‪] ,‬ואי[ א ח פ ל ח‬
‫קאי כדאפר‬
‫חטלחו קבע‬
‫ר דרא נופיה נח( נבי העושה חסלחו קבע‪,‬‬
‫עם דמדומי‬
‫המה‬
‫אמר‬
‫מאי קבע כל שאינו עושה‬
‫ר׳ וירא םאי קרא וכוי‬
‫ייראוך עם ש פ ש י ז ( ‪.‬‬
‫ונם כשהביא ראיה ל ס א י דאסר ר׳ יוחנן חניא נסי חכי וחיקין וכר‬
‫סהחיא ד ח פ ל ת השחריח(‪ ,‬דוחיקץ סבירא לתו‬
‫ולא הביא ראיה‬
‫וסן קריח ש ס ע כחנך תנאי דסחניתין‬
‫דהוא קודם הנץ החסה הרבה וההיא דסאחרין ליה ס ש ו ם ת פ ל ה כדטרישיח‪.‬‬
‫לדבר קאפו־‬
‫נסי בסי ש ס ח ו י ס (‬
‫אם י ט ל ל ע ל ו ח‬
‫ולד‪a‬כסות‬
‫וראיה‬
‫ולקדוח עד ש ל א ת ה א‬
‫הנץ ה ח ס ה דקאמרי כ(‪ ,‬לימא ס ח פ א כר׳ אליעזר ד א פ ר עד הנץ ה ח פ ה ולא פ ח נ ץ ולאחריה‪,‬‬
‫ומשני‬
‫אלא‬
‫אפי׳ חימא‬
‫ר יהושע‪,‬‬
‫]ואי וחיקין אקריח ש ס ע קפדי‬
‫איכ כדיי‬
‫ל א אחיא‬
‫ודק[כא( ד ל ם א כוחיקין ואפי׳ הכי עד הנץ החסה וםשום ח ס ל ה דאסו־ר׳ יוחנן וטי‪,‬‬
‫ועוד דקאמר נוםרץ שים קודם הוא‪ ,‬ועוד דקאסר ליםא האי סתפא‪ ,‬ולא פריך ורפינהו‬
‫כדפריך נכי ת פ ל ח ב ח פ ל ח השחר‪ .‬והאי דקאסר עם ל א סיינ ולא סתירה‪ ,‬דעם תרחי‬
‫לשונות פשסע‪,‬‬
‫אחד כדאםר עם דמדומי המדיכנ(‬
‫יידאוך עם ש פ ש כ ל ( ‪.‬‬
‫וםשתסע‬
‫בית ה ל ל פתירין‬
‫כסשוך עם חשיכה וענץכת(‬
‫עם ה ש פ ש מ ( ׳‬
‫עם בםפוך הוא‬
‫לפניו‬
‫או ל א ח ר י ו ‪ . .‬ועוד ראיה ל ד ב ח ם ה ל כ ו ח נדולוח‪ ,‬דהינ כ ח ד י א ט ( עד חצות ורסינהו‬
‫פצוותה‬
‫עם‬
‫הנץ החמד‪,‬‬
‫עד שיקרא קייח ש פ ע פקודם‬
‫הנץ ה ח פ ה‬
‫ויםפוך נאולה‬
‫»‪ (tr‬אס לא‪ p .‬צלין לתוסין וחסל בכיי ודפוס• ינ( םס ד ן ט׳ עינ‪ .‬ינ( ק ועם דמדומי‬
‫חמת לעיל על כאן חסל נתפתק שד״ל‪ .‬יד( ‪ p‬היא הנוסחא נכ״י ספל תשובות הגאונים שהעתיק‬
‫ממנו שליל‪ .‬וכציל‪ .‬וכונתו שלית הניא לאית מאניי מללא קאמל תלכת כאחליס לתפלת והלכה‬
‫טמיקין לקיש‪ ,‬אלמא מ א מ ת לית תלכתא טותית לא כאחליס ולא כותיקין משוס לאחליס לא‬
‫איילי נססלת והוסיקץ לא איילי נקיש‪ ,‬אלא טעמא דנפשית קאמל אניי‪ ,‬ועיין ל ק ק דנלי‬
‫מ ג ו ‪ .‬ו נ ט י איסא אחי לאמי ל נ הונא הלכה כאחליס נזה הלשון‪ :‬והלכה כווסייתו קיימא‬
‫משוס וכר‪ .‬ועיקי ס ס י ק תספל‪ .‬ונלסוס שינו נאולת ועשו מן תותיקין‪,‬והיקף א ו ‪ .‬מ ת י י ה ר‬
‫ונס סיקץ לאסייס וקלקול נכל וכל‪ .‬ונחנס טיח הגאון יאזיס לתקן את תמעוות שאיןיטל‬
‫טו( כלומי דאחייס לא איייי נתפלה‬
‫ציאןץ‪ .‬והנטן על פי טסחת שדיל וכמו שנאיתי‪.‬‬
‫ח ( ק ותאי אתפלת קאי עד כאן חסל‬
‫וסומיקץ לא איייי נקיש• טז( שס ד ן כיט עינ‪.‬‬
‫יס( כלומל מ י מ ת ד ן נו עינ לא תניא לאית לדניי י נ י יוחנן מתניייתא‬
‫אצל ס‪*7‬ל‪.‬‬
‫םסונא געי תפלת השחי ד ן ט ו ע־א מצותת עם הנן החמת‪ ,‬חת מסוס דנאמת אין מצות‬
‫יךש לומיקץ עם הנן הממה‪ ,‬אלא דותיקץ סגילא לתו ו מ י ‪ . . .‬יט( ד ן כינ ע׳׳נ‪ .‬כ( שם‬
‫י ן ט׳ה ע״ג‪ .‬כא( תמלות נ ח ס ג י ססיוס נכ״י והס נהעתקת שד״ל ונדפוס יש גס כאן‬
‫פ י נ ת תיגיים‪ .‬וטנסי‪ .‬שמשם יאית‪ .‬יתותיקץ לא קפדי נקיש על הנן תחמת‪ ,‬דאיכ לא‬
‫כנ( שנת קייס ע י נ כ״טעינ‪.‬‬
‫אשיא כי״יילדידיס מצותת מקולס הנן תחמה ועל נ׳ שעות‪.‬‬
‫מ ( ‪ 0‬נ פ י׳ס נלא‪ .‬כל( מהליס ע״ב‪ ,‬הי‪ .‬כת( נכ׳י שלט‪ ,‬ואצל שד׳ל ונס נלסיס איסא‬
‫מ ( ‪ p‬הוא גהינ לסוס וואלשא ליש ס׳ תפלס‬
‫ו ע י ן אפי‪ .‬ולאים עמק כרץ סמלה ‪ ,‬א מ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן ח‬
‫ל ת פ ל ה עס הנץ החמה‬
‫מצוותה אקרית שמע‬
‫כוחיקין‬
‫ונמצא מ ת פ ל ל ביוםכז(‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ומטצוחה קטריך‪,‬‬
‫לפי קוצר נרסח ספרים דילן‪.‬‬
‫ואנו‬
‫כשטירשנו‬
‫— וזמן קרית ש מ ע‬
‫ל א קאי‬
‫א ל א אהא פמכינן וכן ססק ההלכה בפיקכין(‬
‫אמר ר׳ שמעון בן יוחאי ובד‬
‫ואחת לאחר הנץ החמה וכד‬
‫בר חנינא אמר‬
‫אחח קודם הנץ החמה‬
‫אמר ר׳ אחא‬
‫ר׳ יהושע בן לוי הלכה כר׳ שמעון‪ .‬אע־נ דאמר בסםקנאכס( כדאי הוא דיש לסמוך‬
‫עליו כשעח הדחק‪ .‬סכל מקים אקו׳־ם או אאחר הנין החמה הוי קבעי זמניל(‪ .‬ואביי‬
‫כותיקין‬
‫דאמי־‬
‫לקריח שמע‪,‬‬
‫םימנא הוא דיהיבלא(‬
‫ואפי׳ אם‬
‫היו מאחרין‬
‫ל א היו‬
‫חוששין ואין קפידה באיחורו אבל בהקדמתו יש איסור‪ .‬וחיינו דאמדי׳ ביומא לב( הקורא‬
‫שמע וכוי לשאר עמא דבירושליס‬
‫םקודם זה אין קפידהלד(‪.‬‬
‫ועוד דאמר במנילה לו(‬
‫שאזלנ(‬
‫יודעין שודאי הניע‬
‫ולא הקדימו‪,‬‬
‫ואפי׳‬
‫ונס בהלכות נ ת ל ו ת ל ה ( פוסק הלכה כר׳ שמעון בן יודד‪.‬‬
‫במצוח יום אעיפ שמצוחד‪,‬‬
‫כל היום עיקר םצותה אחר‬
‫הנץ‬
‫החמה‪ .‬ועוד אמר בסאימתילז( שאעיפ שעלה עמוד השחר ושחטו התמיד וקראו קריח‬
‫שמע לא היו אומרים יוצר אור עד דמטי זמנו‪ ,‬וםסחמא כהנץ ]ההמה| על הארץלח(‬
‫ולפי דעחי הממהר לקרותו קודם הנץ החפה לא יצא ידי חובתו כל כך‪ ,‬ואעיט שמצינו‬
‫מקדיםין חפילין ל ק ד ח ש פ ע כ ח פ ל ח השחרלט(‪ ,‬שעח הדחק שאני כדאמרי׳מ( רבי ה ת פ ל ל‬
‫ש ל מוצאי ש ב ח ב ש ב ח ותו לא מידי‪.‬‬
‫רעם‬
‫דוחיקין‬
‫סטש‪.‬‬
‫םשםע‬
‫להו קודם‪,‬‬
‫אביי‬
‫כללא דמילחא כוחיקין ל א קיימא לן‪ .‬ואעיט‬
‫דנקיט סימנא‬
‫דקדק בברכוח בכל השסועה וחטצא כדברי‪,‬‬
‫בידייחו‬
‫משמע ליד‪ .‬עם עם‬
‫אך ל א שירשחי כבל הצורך‪ ,‬בי‬
‫ל א נטנחי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואשר‬
‫)בענין טבילת בלי עץ(‪.‬‬
‫א( ש א ל אדוני על טבילח כלי עץ !ןתם ש א ל ת ו נ ( כי ידעחי כי חלטוד ערוך‬
‫כז( נלכ לשון‬
‫השחל אנל נה״נ שהוציא אמ״ו הנ׳ ל׳ עזליאל הילדעסהיימעל נ״י ליחא‪.‬‬
‫ל( כן הוא נכ״י שלנו‪ .‬אכל‬
‫כט( שס דף ט׳ ע״א‪.‬‬
‫כח( נלכוח ‪ cp‬ח׳ ע״נ•‬
‫נהיג‬
‫נתעמק שליל איתא‪ :‬מי מ אקודס קאי‪ ,‬לאחל הנן החמה סמוך לו ולאחליו שלי‪ .‬וגילסא זו‬
‫נ״ל יותל נכונה‪ ,‬ותכונת‪ ,‬דתך מימלא לליניל‪ ,‬דים לסמוך על ל ש לק נסעת הלחק‪ ,‬לא קאי‬
‫אלא על אחת קולס הנץ תחמה שיוצא נה נשל לילה ללנלי ליש‪ ,‬אנל לאחליו יוצא לכתחילה‬
‫נשל יוס‪ .‬ולפי תכתנ יד שלנו הכונת‪ ,‬שאף ללינ״ל דאין לסמוך על ליש אלא נשעת תלחק‪,‬‬
‫מ״מ נשמע מינה‪ ,‬שלא קנעו ז ק קיש על הנן החמת‪ ,‬אלא אקודס לו או לאחליו‪ .‬ונוסחמ‬
‫לא( ק ואניי עד כאן‬
‫שד״ל נראה יותל‪ .‬ועיין נמוס׳ יומא דף ל״ז עינ ד״ה אמל אניי‬
‫נוסחא אחרת נהעתק שדיל ח״ל‪ :‬ואניי לקטע זמן לקיש נא‪ ,‬אנל ותיקץ לא נתכוונו לקיש‪,‬‬
‫ואני׳ סימנא נעלמא יהינ‪ ,‬עיכ‪ .‬ותנוסחא תזאח והנוסחא שלפנינו ללנל אמד נתכוונו‪.‬‬
‫לנ( יומא דף ל״ז ע״נ ועיין היטב םס נמוס׳ דיה אמל אניי‪ .‬לנ( שאז‪ ,‬כן הניה לאזיס‬
‫נמקוס שהן נכיי ודפוס‪ ,‬ונתעסק שדיל שאין‪ .‬לד( נדפוס‪ :‬ואפילו מוקדם זמנו אין קסידא‪.‬‬
‫ועל זה העניד דאזיס קולמסו ומחקו‪ .‬לה( על פ ק דנדכוס ונהוצאה של ד׳ עזיה צד ‪.19‬‬
‫לו( מנילת דף כ׳ עיא וכוי‪ .‬לז( נדטת דף י־נ ע״א ועיין תוס׳ דיה משוס‪ .‬לח( כהנן‬
‫על ה א ק כן הוא נכ־י‪ ,‬אנל נלפוס‪ :‬כתני צועי תאלץ ולאזיס תיקן נמקומו כנל ת ק‬
‫החמה ונכ־י של שד״ל‪ . . . :‬על תאלץ• לט( נפלק תפלס השחל דף ל׳ ע״א ועמיש נתוס׳‬
‫דיה אנוה לשמואל ולאזיס מחק תפילה )כן תוא נדפוס נמקוס תפילין( והניה ‪,‬נעמוד' נמקים‬
‫‪.‬נתפלת•• ולפי זה הפסחא מקדימין לקיש נעמוד השחל‪ .‬מ( שם דף כיז ע״נ‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( נ ס תשונת זו תעתיק שליל מכיי ספל תשונות תנאוניס שלו נכלם חמד שס צד ‪ .32‬ושם‬
‫נלאה שתיא תשובת נפני עצמת לל׳ שמשון ולא נספחת אל תתםונת תקולמת‪ .‬ונס מסחלמ‬
‫נמלת אשל‪ .‬אבל נכיי שלנו ינלפוס ממחלת נמלת ואשל‪ ,‬א׳כ תיא מתובלת לתשובת שלפנית‬
‫נ ז ק ונמקוס‪ ,‬אס נ ס לא נענין‪ ,‬נ( נכיי שלפ ואצל שליל כן תיא‪ ,‬אגל נדפיס ס ת ם‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן ח‬
‫‪20‬‬
‫ואי מ ש ו ס דכת׳‬
‫ביזהוא קרא‬
‫בסיוג( כלי מתכות אטורין‬
‫ב פ ר ש ה ל(‪.‬‬
‫יבא ב א ש תעבירו במיסה(‬
‫אפיי בהגעלת כלי עין משתעי קרא‪,‬‬
‫וכל א ש ר ל א‬
‫וטהר ואך במי גדה‬
‫יתחטא הפסיק הענין‪ ,‬ומיניה דרשיגן בטי סאה ו(‪ ,‬ואכלי מתכות קאי ולא אכלי שטף‪,‬‬
‫ופרשה עליוגה דסייריבכלי עץ ומעשה עזיםז( ה נ א ל א שייכא כ ל ל ד ל א כתי וטהר‬
‫א ל א בכסף זהב ברזל ועופרת‪ .‬ואם יש בידו להשיב יודיעני‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫]ההיא‬
‫)בענין עמוד בדה״ר(‪.‬‬
‫א( דבעא מינה רב מרדכי מרבה ‪(3‬‬
‫שפירש בהן אהי‬
‫פירוש אהו־נ(‬
‫דרב מרדכי קא פבעיא ליה דהנותן ונוטל‬
‫שמא אין בידו תוספות הרב ר׳ יוסף‪,‬‬
‫ואין בו קושיאל(‪.‬‬
‫ואעפ־כ נראה לי‬
‫או זורק ע ל נבי עמוד נכוה עשרה ורוהב‬
‫‪, ,‬‬
‫ארבעה דרך מקום סטור אם הוא סטור אס לאו‪ .‬דאעיג דזורק ט ר ה לרהיר דרך צדי‬
‫חדיר פ ש י פ א לן דהייבת(‪,‬‬
‫החם דחקינן‬
‫משוס דא׳־כ ל א תמצא חיוכ חטאת כמוציא‬
‫םרה״י ל ח ז י ר ר כ ל מקום יש צדי רהיר‪ ,‬א ב ל לסקום גבוה ממקום נסוך ו( ש מ א ל א ז(‬
‫ואע״נ דאמר ר׳ אלעזרלן(‬
‫המצא‪.‬‬
‫סיסרא היא‬
‫ועור‬
‫המוציא טשאוי ל מ ע ל ה מעשרה וכר‬
‫דחחם מארון יליףפ(‪.‬‬
‫ואעינ ד א מ י ר ב א י (‬
‫ד ד אלעור‬
‫המעביר ח פ ץ מ ח ח ל ח‬
‫ארבע לסוף ארבע אע־ס שהעבירו דרך עליו חייב ההיא נסי סיסרא היא‪ ,‬ודילסא סד•‬
‫דסשיטא‬
‫ליה לרבא סבע־א ליה לרב סרדכי‬
‫דטדרבא טהייבינן בערובין י‪(3‬‬
‫בהמוציא תפילין‬
‫שהיה קודם לו ורבא בתראיא(‪.‬‬
‫ואע״נ‬
‫טרה־י לרהיר דרך איסקוטא כרםליח‬
‫ט כ ל םקום החם חכי אירחא דטילחא כדטרישיח )לענ־ןןינ( ) ט ש ו ס ( צדי ]רה״ר[יד(‪ ,‬א ב ל‬
‫ע ל ר א ש העמוד ל א םהייב אם מנביהו ל מ ע ל ה מעשרה דהוי טקוס פטור קודם שיניח‪,‬‬
‫דלאו אורה ארעא עיולי ואפוקי כי האי נוונא ויכול לעשוחו כ ח ל כ ח איםויו‪ .‬והלכוח‬
‫שבת‬
‫כ ה ל ט ת כותיט והלכות ט י ט ו ח דאין אוטר־ן זו חמר‪ ,‬לזו‪,‬‬
‫שחיהן בדיוטא א ת ת‬
‫ג( נפיו חסל ‪3‬כ־י נפנים‪ ,‬ועל היליון נ כ ת ‪: 3‬‬
‫סאלתו סחס‪ .‬ולאז״ס מחק ס ח ס האחרון‬
‫ל( עיז ל ן עיה עינ•‬
‫נ״א ‪3‬פיו‪ ,‬וכן הוא נהעתק של״ל אנל נדפוס כעין ולאז״ס מחקו‪.‬‬
‫ו( ע־ז סס‪ .‬ז( נמלנר סס ס׳ כי‪.‬‬
‫ה( נמרנר ליא‪ ,‬כ״נ‪.‬‬
‫א( התםונה הזאת הונאת נכרס חמל נמחנלת שניעית צל ‪ 32‬והלאה כמו שהעתיקה‬
‫ג‪.‬‬
‫תחכס שליל מתון כיי חשוכות הנאוניס שהיה נידו‪ .‬ושס היא מחונרת עכ תתשונה‬
‫אודות טנילת כלי עץ לר׳ שמשון שהיא לפנינו ‪3‬כ'י ודפוס‪ .‬אמנס תתשונת תזאת ‪3‬ענין‬
‫עמוד ‪3‬רה״ר וכוי חסרה ‪3‬כ"י ודפוס ספר הישר שלנו ‪ 3‬מ ק ו ס הזה‪ ,‬א‪3‬ל נמצאת נ ס פ ר הישר‬
‫על שנת נדפוס ‪ cp‬כיד ע״נ סימן רכינ ושס מלאת טעיות וקמםוניס‪ .‬והחכס שליל לא‬
‫נ ( שנת ‪ cp‬צ״ט עינ‪ .‬נ( ועיי״ש נתוס׳ דית או דילמא‪ ,‬כי שס תונא תתירוץ‬
‫ידע מזה‪.‬‬
‫תזת‪ ,‬שלומז עליו ל״ת נ ס י ן האות ושסילש לננו אחי ל ת שהוא לשנ״ס נתוספות הליל יוסף‬
‫ל( כלומל שקושיתו אינה קושיא‬
‫נשס הלנ פולת‪ .‬ועיין לקמן סימן ייל העלה לאשונת‪.‬‬
‫ה( לחיינ כן הניה לאז״ס‬
‫מאחל שכבר תירצה רשב״ס‪ ,‬ואעפ״כ מתרצת לית באופן אחל‪.‬‬
‫ו( מקוס ננות ממקום‬
‫במקום דמותל בדפוס םס ונס בכיי שד״ל• ועיין בשבת ‪ cp‬ו׳ ע״א‪.‬‬
‫נמון כן הנית לאזיס נמקוס ממקום ננוס למקום מנון‪ .‬ז( בדפוס איתא שמא תמצא‬
‫ונכיי שדיל לא תמצא וחסל נ ת ו ן חשיפה תינת שמא‪ ,‬אנל נכ״י כתונ למעלה נין השיטות‬
‫ח( שנת ‪ cp‬צ״נ עיא‪.‬‬
‫שמא‪ .‬ולי נלאת שצ״ל שמא לא תמצא‪ .‬וכוונתו כי זת תוכן תאינעיא‪.‬‬
‫ט( כן תוא נכיי שליל ולא ארע כונסו למה לי אס מאלון ילין‪ .‬והמלות לתתס מאלון‬
‫ילין חסלוס נדפיס‪ .‬י( שם ד ן ח' עיב והלאה‪ .‬יא( וגלפיס יש כאן שינוי לשון ותוספת‬
‫לנליס והכי איתא שס‪ :‬ורבא נתר דנעי רנ מלדכי הדל פשט כדפשט ליה‪,‬אניי ודיחוייא‬
‫דרנ מרדכי לישא ועוד שאני תתס דנאותו רשות עצמה מניחה וכן דדן מ י אדס לעבור ע״כ‪.‬‬
‫יד( לתיל הנתת‬
‫ינ( טוילונץ י ן ציח עיא‪ .‬יג( לענין נמקוס משום‪ ,‬כן הנית לאזיס‬
‫תשובות ר״ת סיםץ ח ט‬
‫חייב זו כננד זו‬
‫מפורטו(‬
‫עמד במקומו‬
‫חייב‬
‫וקבל‬
‫‪21‬‬
‫עקר טמקומו‬
‫שבטעם מעט טחחלקין זה מזה‪ .‬נם זה אמ יישר בעיניו יודיעני‪.‬‬
‫פטור נח(‪,‬‬
‫וקפל‬
‫ולפי טירושי ]הא[‬
‫ד פ ש י ט א ליה מטחניחין שפיר‪ ,‬דלאו לזורק דווקא קא בעי‪ ,‬דחוא חדין לנוחן ונוטל‪.‬‬
‫אבל לפי פירוש‬
‫רבנו אחי זורק דווקא‬
‫קא בעי מיניה‬
‫וקא פשיט ליד‪,‬‬
‫ניתן ונוטל‬
‫דמודה בהויז(‪ .‬מצאח־ בחלכוח נדולותיח( דקאטרו והיכא דזרקיט( נמי פרה״י לרהיד‬
‫או מדהיר־ לרהיי חולדה ההוצאה היא‬
‫ומחייב במשהו דחנן הזורק מרשוח וכר‬
‫מילי דזרק בחוף עשרה טפהיס אבל ל מ ע ל ה מעשרד‪ ,‬פטור‬
‫וכוי‪ .‬ואעים שראיה שלהן‬
‫אינה ב ת ר ח בירי‪,‬‬
‫והני‬
‫דחנן המרק ארבע אמוח‬
‫דחא ל א נח בחור‬
‫דאיח ביה ארבעח‪,‬‬
‫מ י פ פוסקוח הן לפטור ודוק ותשכח בחחלח הלכות ש ב ח ושלומך וברכחך הצעירה([‪...‬‬
‫‪ .‬י‬
‫םייןן‬
‫ט‪.‬‬
‫<בע;•; י י ח ט • ש נ מ צ א ב ע ו נ י‬
‫בה״ב(‬
‫]שאלה מה״ר ר׳ אליעזר בר נתן[‪.‬‬
‫היטבילוניא(‬
‫ע ל ט ה ט ש נ ט צ א בעובי בית הכוםותנ( וחקרתי וראיתי כי אותו עובי׳חוא‬
‫בפנים לצד הריעי בטו ש פ ח סביב לאוחו טקום שדבוק טחוץ ל ה ט ס ט ‪. .‬‬
‫וטבעי ליה חאי טצד אחד חיכי דמי‪,‬‬
‫אם חהובד‪ ,‬חטחט‬
‫בחוך העובי םבםנים‬
‫ואינו‬
‫יוצא חוץ ל ח ל ל הנוף‪ ,‬מאי איריא כשתחובח במקום העובי‪ ,‬בכל טקום ש ל כיח חכוסוח‬
‫נטי אם חהובה טצד אחד ולא יצאחה ל ה ק כשרה‪,‬‬
‫מאי אשמעינן םב׳ צדדין טרטר‪ ,‬נב< העובי‪,‬‬
‫טרפד‪.,‬‬
‫ואם נ פ ר ש חאי מצד אחד‬
‫צדדין היינו שעבר כל חעובי‬
‫דמטרםה נהכיל(‪.‬‬
‫שהרי שנקבה ל ה ק חנןג( ותו‬
‫בכוליה נטי חכי דיניח‬
‫דאם נקב לחוץ‬
‫המהט מצד אהד‬
‫ש ל עובי‪ ,‬ומב׳‬
‫כנון שתחובר‪,‬‬
‫וחכל בטנים שאין חטחט יוצא ל ח ל ל חנוף‬
‫אם כן ההוא מעשה ש ב א לפני רביה(‬
‫ואשטעינן‬
‫בטהט שנטצא בעובי כיח‬
‫הכוסות מצד אהד והטבה ר׳ ומצא עליה קורט דם פבהוץ וטרפה‪ ,‬ואטרינן מתני׳ היא‬
‫המםס וכיח הכוסם שנקבו לחוץ‪ ,‬א ל מ א בעובי כיח חכוםוח בעינן‬
‫בנימוקי רבינו ה נ ח ל ד׳ ש ל מ ה במסכת םוכחו(‬
‫שנקבו לחוץ‪.‬‬
‫ומצאתי‬
‫שסיר׳ בעובי ביה חכוםוח מצד אהד‬
‫כשדה‪ ,‬א ב ל השאר כל הכוס איידי דקליש אפיי מצר אהד טרפה‪ .‬ולא נראה לי דהא‬
‫נקבה לחוץ חנן‪.‬‬
‫והוא עצמו סי׳‬
‫במםכח חולין‬
‫ד נ ל נקב‬
‫חוה ט ס ו ל ש ‪.‬‬
‫לכן לא‬
‫ידעחי לפרשה‪.‬‬
‫יז( עיייש ד ן צ״ט עינ בסוס׳‬
‫טז( סס ‪ cp‬ה׳ ע״א‪.‬‬
‫ט ו( שנס ל ן צ״ו ע״א‪.‬‬
‫לאזיס‪.‬‬
‫יט( והיכא לזלק כן הוא‬
‫יח( לים הלכות שבס‪.‬‬
‫ליה או לילתא שתילצו קושיא (אה‪.‬‬
‫בהלכות גלולות וכצ״ל נמקוס והנא דייק נטי‪ .‬ובדפוס משובש כל הענין‪ .‬כ( ואלה רנריס‬
‫תוסין החכם שליל בחתימת התשובה מעצמו וז״ל‪ :‬חסל כאן‪ ,‬ויש בכיי שתי שטות פנויות ועליון‬
‫כתיב ח־כ כלומל חסל כאן‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫מיסן ט‪ .‬השאלה הזאת והתשובה לאחליה אין בהן תזכלת שם השואל‪ .‬אבל תתשובה של‬
‫רית הובאה נספר הלאב״ן ל ן קמ״ח עינ בלא השאלה‪ .‬ולזה מסכים נס לעורו‬
‫של ל ת בתשובתו בללן כבול נלול‪ ,‬שהשאלה הזאת היא מראב״ן‪ ,‬ועליה השינ ר״ת‪ .‬ועיין‬
‫לקמן סימן ליס שנס שס קולא אותו ל*ת בשס אלוני במו בתשובתו כאן• א( בדפוס‬
‫תקונילוני‪ ,‬על זה הניה ראז״ס תנינני‪ ,‬אבל בכ־י תשכילוני‪ ,‬ואולי שלח ראבץ את שאלתו‬
‫לאביו ואחיו של ר״וז ועיין לקמן סימן מ• ולכן כתנ לשון רניס או שציל תשכילני‪.‬‬
‫נ( במשנה שם ל ן מינ ע״א‪ .‬ל( כן פירש בתוס׳ שם נ׳ ע׳יב‬
‫נ ( חולין ל ן נ• ע«ב‪.‬‬
‫ה( שס ד ן נ״א ע׳א‪ .‬ו( סכה דן ליד ע״א ד״ה בית תכיסות ועיץ שס‬
‫דיה מחט‪.‬‬
‫גתוס׳ דית ביס ה ט ס ו ס ‪.‬‬
‫תשומת ר״ת סימן י יא‬
‫‪22‬‬
‫סימן י‪ .‬נתשוכת ר״ת אל הראב׳ן[‪.‬‬
‫)בענין‬
‫על‬
‫חניל(‪.‬‬
‫עוני בית ה ט ס ו ת ש ש א ל אדוני והקשיח פב׳ צדדין מ ר פ ה מאי ח י ד ו ש ‪ . .‬נראה‬
‫בעיני משום‬
‫שאם לצד החלל‬
‫ת ש א נקפיד‪ ,‬וה׳׳פ ]נמנו־[ אחד נ ש ר ה ש נ מ צ א המחט לצד הריעי‪,‬‬
‫אפרי׳ מ ץ כיח ה ו ש פ‬
‫ופרפח מחפח נקונהא(‬
‫באה וניקב הושט‪,‬‬
‫כדטובח ש מ ע ח ת א נכי חיתוכא ד כ ב ד א ג ( ‪ ,‬דפריך עלח פאי ש נ א ס פ ה ט ש נ פ צ א בעובי‬
‫בית ה כ ו מ ח ‪ ,‬וזמףנ ד ב ש א ר ביח הכופוח שאינו בעובי כבר היד‪ ,‬נקוב לחוץ בנקב בזח‪,‬‬
‫אפי׳ הכי ה כ א עור החיצון פנץ‪ ,‬כדאפרי׳ ד ה ל ב טהור סוחםג( כפו בן זה ח ע ו ר ס ו ח פ‬
‫)דהוי האי כחיטי דכרבשא ד ל א םתפי אי נקבה ה כ ר כ ש א ( ד ( ‪ ,‬א ב ל פב׳ צדדין פרשה‬
‫דהוי כשאר בית ה ט ס ו ת שאין בו‬
‫ואפ ב א ח‬
‫דושן אחד‪,‬‬
‫לפצא‬
‫עובי דבעינן נקכו להוץ‪.‬‬
‫הידוש‬
‫בב׳ צדדין‬
‫ופי׳ דצד אהד‬
‫אע״נ‬
‫יש ל ך לפרש‪,‬‬
‫כלופר‬
‫דד‪1‬א סמוך‬
‫ל ה ט ס ס וליחשבו כנקבו זה לתוך זח‪ ,‬וניקכו לחוץ דפתניתין דהולין ש ל א בםקום עובי‬
‫קאי‬
‫שהרי‬
‫בםשנה‬
‫לא‬
‫הזכיר םקום עובי ה(‪,‬‬
‫דחבי א ס ר ח ל ח ו ל ת‬
‫פ ע ם י ח ת אוחד‪ .‬כשרהו(‪ ,‬קשלץ דבי צדדין שרשה‪,‬‬
‫שניקבה‬
‫דאין הםםס ם ע ם י ח ז ( ‪.‬‬
‫דרכים‬
‫וסד‪ ,‬שסי׳‬
‫זקני ב ש נ ת ס ( ובסכהנז( ל פ ו פ ח ה ס י ה פירש ולשי ח ח ק ו ‪ .‬והיש ד ש ב ח ודסכה‪ ,‬הובלילא‬
‫בי כסי בי כסי הובלילא נ פ ק א םיניח לעובי כיח חכוסוח‪ ,‬פי׳ ש ל א יפעה אדם לוםר‬
‫ושני צ ו ד ק בחםסס כדאםר‬
‫צד א ח ד‬
‫ו ב ה פ ס ס פ צ ד א ח ד טרפה‪,‬‬
‫בביח חבוםוח‪ ,‬דביח הכוסוח‬
‫והיכי דםי בנון א צ ל הכסולוח שבו‬
‫מצד אחד כשוד‪,‬‬
‫שיש בו כםח עוחח‪,‬‬
‫שאפי׳ א צ ל ד י ט ק העורות אם ניקב חחיצון לצד ה ל ל פעבר לעבר פ ר ס ה ‪.‬‬
‫ואם ל א‬
‫ש נ ל ה לנו אכיי ש נ ש ח נ ו שפוחן היה ה ט ב ה ההדיוט שונה פ ש נ ח נ ו דצד אהד כ ש ד ה‬
‫נהפסס‬
‫חבוק‬
‫והיה פכשיר‬
‫ההפסס‬
‫אי ניקב עור חחיצון‬
‫ה ע ו ח ת והיה סוכר שהוא העובי‪,‬‬
‫ב ל א עור סניפי‬
‫דבי היכי רחנינן ט ה פ‬
‫ש א צ ל ו בסקופ‬
‫בעובי‬
‫שנםצא‬
‫ביח‬
‫ח ט פ ו ת חכי נסי דעו חנן‪ ,‬לטוט טאי דאישחנו‪ ,‬מהט שנמצא בעובי ה ם ס ס דםיקרי ליה‬
‫עובי דההוא סופכא‬
‫נראה‬
‫לנו‬
‫פכלל‬
‫דאיח ליח ק ו ל ש י ‪ . .‬ואיח‬
‫שזו הוקשה לזקני‪,‬‬
‫ואינה סרכא‪.‬‬
‫וכי‬
‫וכי טעוח כזה‬
‫יש ל ך‬
‫פעוח‬
‫יפעה חאדט‪,‬‬
‫נדולה‬
‫סשיפורא‬
‫וחצוצרהי( ש א ס ל א הודיענו היינו טכשיריט חצוצרת ל ר א ש השנה‪ ,‬ו ה ל א זכרון עקדה‬
‫היא וכפה משניות טפלנייא(‬
‫המבלים כתיב‪.‬‬
‫בין ב ש ל פ י ה בין ב ש ל איל תכריס וכפופים ושוסרוח‬
‫א ל א יש לנו לוםר רכל אותן דברים דאישתנו שמייהו‬
‫ל כ ל םםוריס‬
‫וטעו בהן ההדיוטות‪ ,‬א ל מ ל א שהכריזו והודיעו רבותינו ש נ ש ת נ ו שמייהו‪ .‬והאמת כדבר‬
‫א ת נ י הוא‬
‫ודכל נקב‬
‫מ פ ו ל ש הוא ולחוץ מ ש מ ע‬
‫מעבר א ל עבר‬
‫וכמו‬
‫שפי׳ זקני‬
‫בםסכח חולץ‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫סימן יא‪ .‬שאלה‪.‬‬
‫)כענין ק ד ר ה ב ת יוסא(‪.‬‬
‫י»״ש‬
‫לי אדוני קדרה אסורה שאינה בת יומא ש נ ת ב ש ל בה היחד וקיימא לן רנוחן‬
‫פ ע ם ל פ נ ס סוחר‪ ,‬א ם חזר ו ב ש ל בה היתר אהר בו כיום‪ ,‬טי אטר ביון ש ה ק ד ר ה‬
‫נ( שס ד ן מ־ס‬
‫נ ( חולין ד ן מיח ע«ב•‬
‫‪0‬״‪ p‬י‪ .‬א( כלומד נקובת הושט‪.‬‬
‫ד( המלות נחסנל סוסלין למה שקודס להן‪ .‬ולאזיס סיקן דלא הוי‪ .‬ולי‬
‫שאין כאן מ ק ו ק ‪ ,‬אבל מ ק ו ק הוא ל ק ק אחל המלות‪ ,‬דאין ת מ ס ס מעמידו‪ ,‬ועל זה נותן‬
‫ו(‬
‫ה ( בכיי שהלי מ ק ו ם למשנה לא הזביל עובי‪.‬‬
‫למס אץ מעמידו להד וטי‪.‬‬
‫ט( סכה ד ן ליד‬
‫ס( שבת ד ן ליו עיא•‬
‫ז( עיין לעיל העלה די‪.‬‬
‫‪ ep‬נ׳ ע־א‪.‬‬
‫י( שפ בשבת וסוכה‪ .‬יא( עפלני כן סיקן לאו״ס במקום פליני בכיי ורפוס•‬
‫ע״ג‪.‬‬
‫נראה‬
‫טעם‬
‫חולין‬
‫ע״א‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫תשובות ר״ת סימן יא יב יג‬
‫אסורה נותנת עתה בתבשיל השני טעם ל ש כ ה אסור או דילטא כיון שהטעם ל ש ב ח‬
‫מכת ההיתר כא מותר‪.‬‬
‫ועוד יפרש‬
‫מעת לעת כדי ל פ נ ס או דילמא‬
‫רבנו מההיא קדרה‬
‫אי בעינן‬
‫שאינה כת יומא‬
‫אפי׳ בישל כה איסור סמוך להשבה אם בישל כ ה‬
‫לאחר שקיעת התמה מיד מותר דנזידת הכתוב היא‪ .‬הכל יפרש לי רכנו‪.‬‬
‫סימן יב‪ .‬נתשובת דית על הנ״ל[‪.‬‬
‫)נענין הנ״ל"(‪.‬‬
‫ש א ל אחי על קדרה שאינה כח יומא‬
‫אשר‬
‫אם נ ח כ ש ל כח‬
‫ש נ ח כ ש ל בה כהיחר‪,‬‬
‫לאחר אוחו היחד היחר השני מה דינו‪ .‬עדא( שאחה שואלני ]על זה[ צא ושאל‬
‫אלא כי ןהיכי[ דסשיט לך ראשון‬
‫על ראשון אם נשחהה הקדרה אחר ידיעחן מהו‪.‬‬
‫כיום או יימים יעמד דשרי‪ ,‬כך הוא התבשיל השני‪ ',‬וכי טומאה שבטלה חזרי‪ .‬וניעורה‬
‫אפי׳ על ידי איסור‪,‬‬
‫ועל קדרה כת יומא פירשו כל‬
‫כל שכן עיי היתר נטור‪.‬‬
‫רבותינו ד ל א אסרה תורה אלא קדרה בת יומא שלינת הלילה פונמת התבשיל הנבלע‬
‫כקדרה‪.‬‬
‫ו נ ד לפי פירושם שאם בישל בי‪ .‬כיום ראשון לערב איסור וחזר ובישל כה‬
‫כיום שני לבקר דהוי פנס‪.‬‬
‫ונרי דבריהם‬
‫כדאסרי׳ נכי זמנים שקבעו בקריח שסע‪,‬‬
‫אדם כשמעתא קמייתא‬
‫נוים איסור‬
‫דכרכותנ(‪.‬‬
‫כימים קדמונים‪,‬‬
‫שאין דרך ל כ ש ל כלילה‬
‫ערכיח כזמן שכיכה בכהניש‬
‫ו והו שאסר להם הכתוב‬
‫כעניים‬
‫וככל‬
‫כאוחן שכשלו שחריח‬
‫אל יבשלו בהם ישראל היתר ערבית‪ ,‬אכל באותן שבישלו איסור ערכית‬
‫דאחמול‪ ,‬יבשלו ש ה ד ת היתר היום‪ .‬ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לרכר‪ ,‬דלינת לילה‬
‫קרי‬
‫עיבור צורה‬
‫כמו תכשיל‬
‫שעוברה צורתו‬
‫כראסרינן חעוכר צורחו‬
‫ויצאו לכיח‬
‫השרפה נ( והדברים ק ל והומר‪ ,‬אם האוכל תעובר צורתו כלילה‪ ,‬כל שכן איסור המובלע‬
‫כדוסני הקדרה‬
‫ונם הלשון מוכית‬
‫ד ל א אסרה תורה‬
‫שבישל כה שהרית ולא ק א ס ר ל ( לא אסרה תורה‬
‫דלילה מיפנמא סורתא‪,‬‬
‫אלא קדרה כת יומא‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫אלא קדרה מעת לעת‪ ,‬דקים להו‬
‫משאיכ משתרית לערבית כדרך מבשלים‪.‬‬
‫ואם באת להתיר‬
‫מערבית ללילה הסמוך לוה(‪ ,‬אי אפשר שהרי מ ם ז ק יש לנו לתלות‪ ,‬שנם אותו א ס י ה‬
‫תורה א ל א ש ל א הוזכר לכך א ל א להווה כדפרישית‪ .‬ואפי׳ שיעור לילה כשתרית יום‬
‫ל א נתיר ו(‪ ,‬כי מי יויע אם ענין הלילה נורם הסנמת הטעם‪ ,‬תתלתה או סופה‪ ,‬כדאםר‬
‫נכי מים שלנו ז( דבעינן נמי לינהח(‪ .‬אע״נ דאיכא התם טעטא‪ ,‬הואיל והטעם מכוסה‬
‫סכני אדם יש לנו לאסיר לעולם כל קדרה בת יומא אס ל א עמדה כל הלילה כלא‬
‫בישול היתר‪ .‬ולא כעינן מעת לעת‪.‬‬
‫ועל רא אנא סמיך‪ ,‬והמתמיד תכא עליו כרכה‬
‫ויש להוש מפני החסרוןמ(‪ .‬ועל ר מ ת י ברכת טוב ושלום‪.‬‬
‫סימן יג‪ .‬תשובה‪.‬‬
‫נשאל‬
‫לרבנו יעקב על קטנה‬
‫שנתקדשה‬
‫ואביה‬
‫כמדינת‬
‫הים והשיב‪:‬‬
‫עמל הוא‬
‫סימן יב‪ .‬א( בכיי על נ( נלכית דף נ׳ ע״נ‪ .‬נ( פסחים ל״ל ע־א וזבחים ע״ז ע״א‪ .‬ל( כצ״ל‬
‫לפי דנרי רננו סהינאו נתיס ע־ז דף ע״ו ע״א דיה נ ס יומא ונלאים סם כמענו‬
‫מלה נמלה אמנם נכ״י חסיו המלות ‪,‬ולא קאמרי ובמקומם נכתנו‪ :‬אנל שנישל נה אתמול‪.‬‬
‫ת( כלומל אם תלקדק המלות נת יומא‪ ,‬מסים דנם זה אינו נת יומא וראז״ם תיקן משחרית‬
‫נינקוס מערנית ואין צליך לתקן‪ ,‬כי מנתו מעלנית על סמוך לחסיכת קודם תלילת‪ .‬ועיין‬
‫ז( פסחים דף מינ עיא‪.‬‬
‫נשאלה לעיל‪ .‬ו( כן הוא נלפוס וכצ״ל נמקים כתינ נכ״י‬
‫ח( כלומר לילה‪ .‬פ( כלומר חסלין יליעה‪.‬‬
‫סימן •נ‪ .‬התשובה הזאת הובאת בקיצור בתשומת מהרי־ק שורש קין‬
‫ועוד עיין ל ק ק בסוף‬
‫תשובות ר״ת סימן יג‬
‫‪24‬‬
‫בעיני ל ה ש י ב תשובות ע ל דנרי ריגוחא( ש ע ב ר ו נ (‬
‫טשורת דעתי‪.‬‬
‫הוי‬
‫מריבה‬
‫ועל קטנה שניסת‬
‫טוםק‬
‫טיאון וכן‬
‫אך‬
‫אהבת‬
‫ואביר‪ .‬במדינה הים‬
‫יחודאיג(‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ומה‬
‫אחי‬
‫לפנים‬
‫הכניםנ׳‬
‫נראה בעיני קידושין מדרנגן‬
‫שכתוב‬
‫זה‬
‫ל ט ע ל ה מםםק‬
‫בסוף‬
‫הלכוח ק י ח ש י ן וקטנה ש ק ד ש ה עצטהד( או שהשיאה עצםה בהיי אביה אין קידושיה‬
‫קידושין ואין נשואיה נישואין‪ ,‬היינו לנכי שאינה צריבה נט כדטוכחא טילתא דסםיק‬
‫רבינא‬
‫אבל‬
‫ד ל א חייש ל ש ט א נחרצה אביה‪,‬‬
‫םסטיקא‬
‫נט‬
‫ל א טבעי‬
‫דבפירוש‬
‫א ב ל טיאון צריכה דקרושין דרבנן‬
‫אטר רבינא‬
‫איחנהו‪.‬‬
‫ל א סבר לד‪ .‬ל ח א ד ש ט ו א ל ה (‬
‫דסספיקא בעי נט‪ ,‬א ב ל בטיאון ל א סלינ רבינא ולא חלכוח נדולוח‪.‬‬
‫דקרושי דרבנן הוו ושפיר עבדד‪ .‬עד שיבא אביר‪ .‬ויםחח‪.‬‬
‫ולי נ י א ח כטו‬
‫דקא פרכינן עלח ד ע ו ל א ו (‬
‫דאטר אס״ סיאון אינה צריכה‪ ,‬ם ה א ר ת ק וכולן ש ם ת ג או םיאנו וסרכי׳ בתו דםיאנה‬
‫נמאן‬
‫איליטא דקרשה אביה וכוי‪,‬‬
‫שפיר‪,‬‬
‫ח א פירכא נמי ל ש מ ו א ל‬
‫א ל א דקדשה נטשה‪.‬‬
‫דחייש ל ש מ א‬
‫ועל כרתי׳‬
‫נתרצה ה א ב‬
‫כי עיינית בה‬
‫דאי חיישי׳‬
‫היכ׳ תני‬
‫צרותיהן סותרות‪ ,‬הויא ס פ ק צרת בתו דהא שמואל נטי נט מצריך ליהז(‪,‬‬
‫א ל א ודאי‬
‫במיאון נרירא קפריך והיינו כרבינא דלקמן ד ל א חייש ל ש ס א נתרצה האב א ב ל םיאון‬
‫צריכה‪ ,‬י ה א ל א אמר רבינא סבר ל ה כעולא‪,‬‬
‫פסיאון‪.‬‬
‫ו ל ש מ א נתרצה מפיק ליה א ב ל ח( ל א‬
‫והאי דמוק• כר׳ יום׳‬
‫והאי דמשני כיתומה בחיי אביה הוא שינוייא דהיקא‪,‬‬
‫כר׳ יהודה אשינויי ל א נסמוך‪ ,‬א ל א א ש ט ת א דתלמודא וארב ושמואל בר פ מ א ׳ דסלינ‬
‫רבינא עלייהו‪ ,‬דהיינו ש ט א נתרצה ה א ב ולהצריכה נט ו ה א ל י ת א ס ( ‪ .‬והאוסר י ש ל ה ו ש‬
‫שמא קידשה אביה בטקומ אתרי(‬
‫עולמית‪.‬‬
‫אותו טועה מאוד‪,‬‬
‫ראם כ; אם ט ת אביה‬
‫ועוד הא דתניא האשד‪ .‬ש ה ל ך בעל״‪ ,‬הוה ליה למיתני‬
‫שאין ל ה היתר עולמית דהאיא( עבדי אינשי דמקדשי בנותיהן‪,‬‬
‫אסורה‬
‫לדבריו‪,‬‬
‫א ב ל אם‬
‫אלא‬
‫אחזוק־‬
‫באיסור ל א מהזקינן‬
‫א ס ר קדשתי בתי נאםן‪,‬‬
‫דלא‬
‫תקנו‬
‫אפי׳‬
‫מיאון אינה צריכה‬
‫רבנן‬
‫קדושי‬
‫במקום‬
‫תקנו‬
‫אב‬
‫לה‬
‫הבל‬
‫קידושין ינ(‬
‫וכל בת ש מ ת אביה‬
‫ואשר‪ ,‬זו בהזקת מנוייה‬
‫ואם ל א א ס ר העמידני‪,‬‬
‫הוא‬
‫הבת‬
‫כמו‬
‫אלא‬
‫על חזקחה‪.‬‬
‫שפירי‪,‬‬
‫דהוי‬
‫תשב‬
‫ש ה ל ך אביה‬
‫כי‬
‫דאסי׳‬
‫ההיא‬
‫עומדת‪.‬‬
‫ומאן ראטר‬
‫למאן דאסר‬
‫דאמרינןי‪(:‬‬
‫הספל נ ת ש ו נ ת ר י ס ל ר נ מ נ ס ס מיואני ס י מ ן ק י א ‪ .‬א ( נ ד פ י ס ד נ ר י לינ״ש שאמרה‪ .‬ואחד‬
‫מ נ ע ל י ה ל י נ ה י ה ה ל י ל מ נ ס ס מ י י נ י ע י י ן ס י ס ׳ קידושין מ ״ ה ע ״ נ ד י ה נפ־לוש ו נ ת ש ו נ ה‬
‫נ ( ש ע נ ל ו כ ן ה נ י ה לאז״ס נ מ ק ו ס שאמלו נכ״י ו ד פ ו ס ש א מ ל ה‬
‫האחלונח לקמן סימן ק י א ‪.‬‬
‫עיס מ ה ל י ״ ק שס• נ ( יהודאי כ ן ה ו א נ מ ה ל י ״ ק נ מ ק ו ס י ה ו ד ה נ כ י י ו ד פ ו ס וכצ״ל• ו ז ה ל׳ י ה ו ד א י‬
‫גאון נ ע ל ה ל כ ו ת פ ס ו ק ו ת שנכללו כהלכות גדולות‪ .‬ועיין נ ה ״ נ ד פ י ש ו ו א י ש א דף פ״ד ע״א•‬
‫ד ( נ כ י י ו ד פ ו ס ו ג ס נ מ ה ל י י ק א י ת א שקדשה א נ י ה א נ ל נ ה ״ ג ש ס א י ת א ב ק ד ש ה ע צ מ ה וכצ״ל‪.‬‬
‫ז( וכן ה ק ש ה נ ת ו ס ׳ ס ם ד ״ ה אלא‪.‬‬
‫ו( ש ס ד ף מ־ד ע ״ נ ‪.‬‬
‫ה( קידושין ד ף מ י ה ע ־ נ •‬
‫ו ה ש ו פ ר חילף ה ד ג ל י ם ‪ ,‬כ־‬
‫ח ( כצ״ל ו נ ט ׳ י א י ת א א נ ל לםמא נתלצה מ פ י ק ל י ה ולא ממ־און‬
‫ט( כלומל ה א ־ שינוייא‬
‫המלה א ג ל שייך ק ו ר ס לא מ מ י א ו ן והויו שייך לעיל ק ו ר ס לשמא‪.‬‬
‫י( ז א ת ד ע ת הריר מ נ ח ם מ י ו א נ י נ ח י ס ׳ ס ס ‪ .‬יא( ל ה א ה ג ה ת לאז״ס נ מ ק ו ס דלא‬
‫ליתא‪.‬‬
‫נ ט י י ו ד פ ו ס ‪ .‬י נ ( ע ל ז ה כ ת נ ראז״ס ננל־ון וז״ל וצ״ע ד ל ע י ל מ ש מ ע מ ד נ ר י ו ד ל ה ך מ־ד לא ה ו ה‬
‫א מ ל י נ ן הט> א ל א ל ס ־ ל דלא קיי״ל כעולא• ואפשל צ״ל ואפשל אפילו ל מ י ד וכוי ועיין נ מ ה ר י ״ ק‬
‫שאין ש ם לשון ז ה ועיש‪ .‬ולי נ ל א ה ש ה ד נ ל י ס נ כ ו נ י ם ואין צ ל י ן ל ה ג י ה וכונסו נ ז ה לחלוק‬
‫על ד נ ל י לי ח נ נ א ל שהונאו נ ל ש נ ־ א י נ מ ו ת ד ף ק" ו ע י נ ד ״ ה ה ש י א ו ה ש ס י ל דכל שאינה‬
‫צריכה ל מ א ן א י נ ה מ ת ק ד ש ת ו ה ל י ה י א כפנויה• א נ ל ד ע ת ל ״ ת ה י א כ ד ע ת ה ל מ נ ״ ס נ פ י ל ו ש‬
‫ה מ ש נ י ו ת שם‪ ,‬ש א ף שאין נ ה דין מ י א ו ן מ ״ מ מ ק ו ד ש ת ה י א וכמו שתירץ ה ר ש נ ״ א ש ס ‪ .‬יא״כ‬
‫נ ס כ א ן יש ל ו מ ר ד א ף ל ע ו ל א מ ק ו ד ש ת ה ק ט נ ה א ף שאין צריכה מיאון נמול• ו ע ״ כ ה נ ל ה ס‬
‫ת ל י ה מ א ן ל א מ ל ד ל א ת ק נ ו קידושין ל ק ט נ ה נ מ ק ו ס ה א נ ‪ .‬י נ ( נ י ט י ן ד ף ס ״ ה ע״א‪,‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן יד‬
‫אנוז‬
‫ונוטלו מ ת ק ד ש ת למיאון ד‪,‬א‬
‫צרור‬
‫וזרקו‬
‫שאל‬
‫הרב ר׳ יוסף בר‬
‫אינה‬
‫חיקן והיקר‪,‬‬
‫כל‬
‫משה‬
‫על טי‬
‫‪26‬‬
‫בציר טהכ־ מ ת ק ד ש ת אכלי יד( מיאון‬
‫עריכה‪.‬‬
‫מעשה‬
‫ח ע ל ו מ ו ח מבקר‪,‬‬
‫למים‬
‫בנט‬
‫ביר‬
‫אחד‬
‫א ל ר׳ יעקב‬
‫מוקרא(‪,‬‬
‫טוחן‬
‫זציל‪:‬‬
‫צוריס‬
‫אזן‬
‫ועוקר‬
‫יד( ראזיס מחק מתקדשת והגית אפילו נמקים אנל‪ .‬ואס תראה לעיל הערה י״נ תנין כונתי‬
‫נזה ונס למה החזקתי נגד דעת תנאין לנרי כיי ודפיס ומהרי׳ ק‬
‫סימן יר‪ .‬אולות הרג ר' יוסף נל מטה כתנ דנליס נכיחיס החכם ל׳ חיים נתן דמניצר‬
‫ז״ל בהגהותיו על ספל לאניית מסכת נלכות שתוציא לאול דף כ״נ עינ‪ ,‬ועול‬
‫עיין דנריו נהלחנת הניאול נמ״ע החוקל ש״נ צל ‪ •48‬ותלאה‪ .‬ומתיך לאיותיו שם נלאה‬
‫נעליל שהל״ר יוסף הנזכר ס ת ס נתושפות שלנו איני הריי מאורליינם אשר היה ‪3‬ן יצחק‬
‫אנל זה הנזכי נ ם ס הריר ״ ש ף ס ת ס הוא ר׳ יוסף נן משה‪ ,‬כ• כמה פעמיס הונאי נלא״ם‬
‫ונתיש׳ ר״י שילליאון ינה‪:‬תת מרדכי ונס נשפי התיומה נשם ר' יישף נן משה תדנריס‬
‫נעצמס אשר הוזכרו נתוס׳ שלנו נשם הריי יוסף שתס‪ ,‬ועיי ש ותדנרים גרורים ורק פ ע ס‬
‫אחת תונא נהיס' ע״ז דף ס״ז ע״נ נד״ת אמר ר' יוחנן רנני יוסף שתס וסירתו לענין‬
‫ט ע ם כעיקר אשר שם אומיה נלת׳ ספק ר׳ יוסף נן יצחק מאולליינש היה כדמוכח נספר‬
‫הישר לקמן סימן נ״ה אות ח׳ ונתיס' חוצין דף צינן ע׳יא ד״ה רנא אמי‪ ,‬יא״כ י ק עיי‬
‫טעות סופר חסר המלה מ א ו ל ל י י נ ש נתיס' שמו נעיז שם‪ .‬אכן נס זה הוכיח החכס‪-‬הנ״ל‬
‫נראיית גרורות באין עליהן תשונה שגס הרג פולת הירוע היה נקרא נשם יושף י ן משה‬
‫וכי גס הוא אחד עם לבנו ייםף המלונה ליננריני )נלש״ג שימן כיט( דננריט )תגמיי׳ימ ה'‬
‫אנל פ״י( דאננליט )נתשינית חיים אור זרוע שימן ק ש י י ( ונכמה מקומות לון בנדיט‪ ,‬א ב י‬
‫חי בזמן ר״ה ושמש לפני ישב׳יס )רש״ל שס( ולבי אומל לי כי הכיניי ליננייט או לנני־ע‬
‫או דאננריט הוא העיקר‪ .‬ואולי מויה על שם מקים מולדתו אשר לא נולע לנו‪ ,‬ואולי מזה‬
‫‪:‬שהריב הטעות לקלותי נשס דין בנדיט‪ ,‬אשל אין ‪:‬ראה לעין כלל‪ ,‬כי לא מצע! שקראו‬
‫איש צלפתי נ ב ס לון‪ .‬ודנ־י הלי פולת בתיס׳ בבת דף ס״ה עיב ל׳׳ת הקיטע הובאו‬
‫נפירוש נשפר התרומה סימן י ״ ס ונהנהית מיימיני סוף פי״ט מהי שנה נשם תליי יוסף‬
‫נן משה המכונה דון ננליט א״כ הלנ פורה והלנ ר׳ יושף נן משה המכונה דננייט או‬
‫דון בנדיט היינו חל‪ .‬וזה הרב ר' יוסף נן משה אסר נקרא כמה פעמים נס ר׳ יוסף שהם‬
‫חוא אבל חיבר תיס׳ צפני לבנו שמואל כאשר העיד עליי הייצנ־א נהשונוח מיימוני סוף‬
‫ספל שופטים‪ ,‬ואבר הזכילו נ״כ ל ת לעיל בתבונתו לל״ש תזקן שימן ד וז׳׳ל‪. :‬ואל ישיאוך‬
‫לבדי תישי הי־ב ל׳ ייסף״‪ .‬ועיד זאת לאת בתשובה בהבאתי לע־ג מהעתק שד ל שימן ח׳‬
‫אות נ' שכתב י ה ‪ :‬״במא אי; בידו תושסוח הלב ל׳ יוסף בפילש בהן אחי פילוש אחל״‪.‬‬
‫הלי לך שבימיו בל ל״ה היו החושפות של הלב ל' יוסף כבל ילוע‪-‬ס ומפולשידס• אילס‬
‫החכפ ‪:‬ראסש נשפיו ‪ G a l l i a judaica ;>4.i‬מהנצל בעד שפר היוחסין שכהנ שהרב פולה‬
‫היה נני של לבנים‪ .‬והחכם הניל עשה מן בנו נן בנו ואייר שבני יושף נן משה היו•‬
‫הראשון הוא ר׳ ייסף נן משה מטמייש נן גינו סל ר״ה הנ‪-‬ל והבכי הוא הר״ר יוסף מקאס‬
‫ק בנו של רבנו שמואל‪ ,‬אשר מצא כן נזכר נ כ י מוויטן נפירוש ישן על התורה‪ .‬ולדעהו‬
‫הוא הליל יוסף מקאס‪ ,‬והוא ה י נ פויח והיא המכונה דון בנדיט אנל החוט המשולש הזה‬
‫נמהלה ינחק‪ .‬חדא כי לא נאמין להחכס הטיל שיננו שמואל הנזכל נכ״־‪ ,‬אשל היה זקנו‬
‫בל הר־ר ׳ושף מקאס‪ ,‬הוא רשנ״ס עד ביוטה לנו בראיות נלייוה שכן הוא כי כמה לננו‬
‫שמואל היו ונס אביו של ר' יוסף טוב עלם נקרא נ ם ס רננו סמואל‪ .‬ועיר זאה גרץ• נמי‬
‫להוכיח שהיה ללסנ״ס בן בשמי מסה אבי כל ל׳ יישף אכן מלבד זה לא צדקי דיריו‪ ,‬כ־‬
‫מה שהביא ר־ה לעיל סימן ח׳ אוה נ מהיס׳ הר»ר יישף שיירש נהן אחיו לנכי סמואל‬
‫הוא מונא נתוס׳ שנה לף צייו עי׳נ דייה או לינמא בבס הרנ פורה‪ .‬א״כ הראה שהריר‬
‫יוסף בן משה הצזה מטלוייש הוא הוא ה נ ק י א ה ד נ פולה ועיין לקמי סימן צ״ו נהעלת‬
‫א( גיל מוקד כציל לדעהי נמקוס נ ע מוקד נ ט י ודפוס ורומז על ילמיה ו' ז׳‬
‫לאסונה•‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן יד מו‬
‫‪26‬‬
‫ה מ א י ר לדורו‪,‬‬
‫מאורי (‬
‫ג‬
‫והיושבל(‬
‫יו׳מכ כ צ ל ו אשדו‪,‬‬
‫מ ש ו ח ורך‪,‬‬
‫כ א ה ל עמו יבורך‪,‬‬
‫ו ה ש ו ת ה מי גורו‪,‬‬
‫ר א ש עם‬
‫הרכ‬
‫ו ה מ ד ו ן ד ב ש ‪ ( :‬יעיו‪,‬‬
‫יפרחו צ א צ א י ו‬
‫ר׳ יעקכ‪.‬‬
‫ל ה ג י ץ לגמול פרי מאושר‪ ,‬פקוד יפקור מ ש ר ח ו כספר גלילי ידיו ה מ ב ש ר ו ח צ ב א רב‪,‬‬
‫ה מ ש מ ח לשבעגו‪ ,‬כי צ מ א ה נ פ ש י לרחיצת מי רגליו‪ ,‬ו ש ח י ם כזו י ש מ י ע ג י ו (‬
‫ומעלהה(‬
‫כי גזכרחי כסר‪.‬‬
‫מ ח ד ש י ם לבקרים‪ ,‬כי גגדיז( ישגים לו צפגחי‪ ,‬י צ א ה ח( ג פ ש י כרכרו‪,‬‬
‫םשעחי‪ ,‬ידידוח רחקחי‪ .‬נכםפחי א ל מקום מ ג ו ח ח י ן ( ‪ ,‬וארצה נלוחי‪.‬‬
‫)כעני! גט אדם דד חצי שנה כעיר זאת והלך לעיי אהדת(‪.‬‬
‫חכםגו מ א ח על א ד ם ש י צ א מהעיר ש ה י ה דר כ ה כחצי ש ג ה ו ה ל ך לרור כעיר‬
‫א;א‪.‬‬
‫א ח ר ח וכיום ל כ ח ו גירש א ש ח ו מחו מקום עירו לכחוב מ א ה ר שכין ל י ל ה היה‬
‫ואינו ל א מיושבי העיר ו ל א מבגי העיר‪ .‬וכל לכי י(‬
‫ש מ ו ט ש כ ח כ ח נ ט נ ש ת ק ע כ מ ת אביו‬
‫לאשחו‬
‫על אוחו גט ש כ ח כ ר׳ אביגדור‬
‫ודעתו ולכו ל צ א ח‬
‫א ל מקוש מ ו ש ב ו‬
‫אלציראיא(‬
‫סימן טו‪ .‬תשובת ר׳׳ת על הנ׳׳ל‪.‬‬
‫אני‬
‫ישן ולכי ער‪ ,‬ל ח א ו ח דודי כ א ש יבער‪,‬‬
‫ואנכי‬
‫בער‪,‬‬
‫מאיש‬
‫לעומח‬
‫יושבי‬
‫כדברי‬
‫שער‪,‬‬
‫חרזי‬
‫מ ח ל א א ( יסער‪ ,‬ונוע כ ע ץ יער‪,‬‬
‫אס‬
‫מעט‬
‫מזער‬
‫יחיו‬
‫בעיניו‬
‫לאין מ ש ע ר ב ( ‪.‬‬
‫כי נ ס ל א ח ג (‬
‫יען‬
‫טרדי‬
‫רכ‬
‫מורי הרב‬
‫ומלאכת‬
‫ר׳ יוסף‪,‬‬
‫אתרים עלי‬
‫ל מ ע ן ממהרים שלוחים‪,‬‬
‫ועבודת המלך‪.‬‬
‫ועתה‬
‫ומידי בואם‬
‫אדוני‬
‫לפני‬
‫ה נ ר א ה כעיני‬
‫כהקיר ניר מימית‪ .‬וכונסו שר״ת חופל נ א י הנקוד למיס להשקות את חצמאיס לתורתו‪.‬‬
‫ג( נכ״י והרועה רשא ובלפוס‬
‫נ ( מאויי כן תיקן ראזיס במקום מארי נדפוס ונכ י ערי‪.‬‬
‫ורועה דשא‪ ,‬וזה אין לו שחל וכי יש לבא ניעל וגס לא מציי‪.‬ו לועה לשא אצא רועת רוח‪.‬‬
‫ולכן הגהתי והרודה דבש יערו‪ .‬ד( והיושב נאהל כצ״ל לדעתי במקום ונישונ אהל‬
‫ה( אולי רומז על המאמרים נילקוט תהליס ס״ח שדורשים נכושרות כמו בהכשרות‬
‫ו( ישמיענ׳ כן הוא בדפוס ונציל נמקום שמעני נכיי וכונסו שנפשו חפצה לשמוע מענו‬
‫שתים נשורות טונות ונס כושמת דבריו הטהורים נתשונהו‪ .‬ז( כלומר ננד עיני הישנים‬
‫ט( מקוס מנוחתי כן הוא נכ״י ונציל למען יתאיס‬
‫ח( נכ״י יצאתי‪.‬‬
‫שצפנת לו בקרני‪.‬‬
‫החרוז עם וארצה נלותי• ולפי הנראה ה ו צ ‪ p‬או הוכרח השואל לשים לדרך פעמיו ולגלות‬
‫ממקומו ואולי צריך להיות מנוחתו כלומר מקום מנוחת ר״ת שהשואל חושב הרחקתו מר ת‬
‫כמו גלות‪ ,‬אבל אז לא יתאים החרוז‪ .‬ובדפוס איתא מקומי מנוחתי‪ .‬י( וכל לבי על אותי‬
‫ולפי זה ה מ נ ה על השואל• שלנו על אותו גט‪ ,‬שבודאי היו מאורעות‬
‫נט כן הוא בכיי‬
‫שלו נודעות לר״ס‪ .‬אנל נדפיס איתא לנו‪ ,‬ועל זה הגיה ראזיס ננליון שצ״ל‪ :‬לנו על מקים‬
‫שנדעהו לקנוע שם‪ ,‬וזה אירע נאותו נט שכתנ וכוי‪ .‬יא( אלצירא זה ‪ .Auxerre‬כן כתנ‬
‫החכם שייר נספרו על הנליון‪ .‬והוא נכון עיין ‪. G a l l i a judaica 60‬‬
‫‪,‬‬
‫ם־מ; טו• התשובה הזאת הונאה נשלכיי הננוריס על מרדכי ניטין פרק המנרש‪ ,‬יכתוב‬
‫נתמצתה • •תשובת ר״ת להדיר יוסף מאורליינץ*‪ .‬וזה טעות‪ ,‬כי הריר יוסף הלזה‬
‫אינו מאורליינש עיין נהנהות ר׳ חיים נתן דעמניצער על ראני׳׳ה עיין לעיל נשאלה הערת‬
‫ראשונה‪ .‬ונמקוס החרוזים הנאים כאן איתא נשה״נ שס רק נזה הלשון‪ :‬אני ישן ולני נוער‪,‬‬
‫לאתנת דודי כאש נוער ‪ . . .‬צרור הכסף‪ ,‬הריר יוסף עיכ• ותתשונה הזאת הונאה נס כן‬
‫נתשונות מהר״ס נ י נ דפוס פראג סימן יפ״נ נצא החרוזים נתחלתה‪ .‬אנל ניאשת נכתב רק‬
‫א( נ מ ק ו ס הלא תיקן ראז״ס הלנ ללא ‪ , p t i‬כי נלאו‬
‫תשונת ר׳׳ת להריר יוסף נייר ינשה‪.‬‬
‫נ ( לאין משער כ; הוא נכ״י‪ .‬ולפי הנראה כונתו שחרוזים‬
‫הכי נמשך אל ‪.‬לני״ למעלה•‬
‫המעמיס יהיו נעיניו כמו לאין משער אותם נקטנותס‪ .‬אנל אק‪ ,‬נפשי נוחה נזה‪ .‬ונדפוס‪:‬‬
‫נ( הלשון‬
‫לעין מישור‪ .‬וגס זה לא אדע י " להלמו ואולי ציל מצער (נמקוס משער‪.‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן טו‬
‫אשיב‬
‫אם‬
‫לך‪.‬‬
‫אין‬
‫לדקדק‬
‫כי הכותב ל(‬
‫תלטוד‬
‫ולבתובז(‬
‫לדור‬
‫ובאתי‬
‫ערוך‬
‫עריך‬
‫גט‬
‫בטיוח(‪.‬‬
‫על‬
‫דיתכא‬
‫במקום פלוני‪,‬‬
‫לחזהר‬
‫ומי‬
‫נהי‬
‫שכותב‬
‫פלוני‬
‫והוא מקום‬
‫מכמה‬
‫‪27‬‬
‫יבייש‬
‫סקוס‬
‫כדאמרינן‬
‫שאין‬
‫האיש‬
‫רעל‬
‫ש ע ו מ ד כשיקוע‪.‬‬
‫עולין‬
‫במחשבה‬
‫!האשד‪,‬ן(‬
‫לו‬
‫•ש‬
‫רכים‬
‫גהראח(‬
‫וכוי‪,‬‬
‫אינו‬
‫יודעט(‬
‫מקום‬
‫ואם‬
‫שיקועו יכתב מקים ש ע מ ד בו בשיקוע‪ ,‬ואם אין לו מקום שיקוע יכתוב אותו ש ע ו מ ד‬
‫בו כתוכו י( כ א ו ת ה שעה‪ ,‬ואז הוא יוצא מכל ספק העיר‪.‬‬
‫מ ו ל ד ת ו אין בכך כלוסיא( ]ואם בא לחסר מקום[ ע (‬
‫הוא‬
‫ו ה נ ט פסול‬
‫חששא‬
‫גדול מזה‪.‬‬
‫דאין שינוי‬
‫והיכא‬
‫ואם בא לחסר מקום עיר‬
‫ש ע ו מ ד כו ב א ו ת ה ש ע ה ‪ ,‬ט ו ע ה‬
‫רהוהזקו ב׳ יוסף בן ש מ ע ו ן‬
‫איכא‬
‫ט ו ב א כדאמרי׳ כ ה א ש ה ש ל ו ם בינו לבינה ו ש ל ו ם בעולם נכי ה ב א מ ח נ ר א י ג (‬
‫ואם אין ש ם עירו נזכר‬
‫מ מ ה נ ד ע א ם הוחזקו אם לא‪ .‬ועוד ד א מ ר ב ה ט ב י א י ל ( ההוא‬
‫ר ע ל לבי כ נ י ש ת א וכוי וכמםקגא אסרי ד ל א הו• גיטא ד ל א כתב ש ם עירו ו ש ם עירה‬
‫ושמה‪,‬‬
‫וליכא למימר ריהטא ד ת ל מ ו ד א‬
‫ה נ ט ] נ ס י [ צריך לכתוב‬
‫] א ל א [ האי‬
‫ט ע ט א כדפי‪.‬‬
‫ומקום כת־בתטו(‬
‫ש ה ו א מקום ש ה ם ו פ י כתבו ש ם כדאמרי׳ היה במזרח וכתב‬
‫במערב וכוי ומוקי ל ה בסופר בפ׳ הזויקטז(‪ .‬וזה בחור ש ה י ה עימד ב א ל צ י ר א ויצא לו‬
‫לחלוטין והלך לו‬
‫לכתוב‬
‫ליוי‬
‫ליואגי ל ה ש ת ק ע ‪,‬‬
‫אני פלוני בן פלוגי‬
‫וביום לכתו כתב הגט‪,‬‬
‫שנולדת• במקום פלוני‬
‫כ מ ד ו מ ה לי בך ה י ה לז‬
‫] ד י ת ב א על‬
‫נ ה י פליני‬
‫ובאת•‬
‫כ א ל צ י י א והנני היום ביואניןיז( דיתבא על נ ה י פלוני פטרית וחרוכית וכוי ותו‬
‫ל א הוי סםקא‪.‬‬
‫י ט ע מ א מאי התקין י ב ן נמל־אל‬
‫ש ל א ישנה שמו ושמה‬
‫כדאמיינן‬
‫ב ה ש ו ל ח פ״ד ב מ ש נ ה יח(‪ ,‬היינו ש י ש לו שני ש מ ו ת א ה י בגליל ו א ה ד ביהודי‪ ,‬וכותב‬
‫האהי‪,‬‬
‫אשתו‬
‫והתקין רכן נ מ ל י א ל‬
‫כ ש נ י ש ה ב ש מ ו ש ב י ה ו י ה ובניי‪ ,‬ממזייש‪.‬‬
‫אם היה •ודע‬
‫יואני ל ב ד ו י ט (‬
‫אשתו‬
‫ש י ה א כותב שניהם‪,‬‬
‫ש ל א יאמרו בגליל‬
‫ו ב ש כ נ ר ש בשניהם ל*כא פפיקא ונם‬
‫שהיו ש ם ש נ י יוסף בן שמעו; ב ע י י אהת‪.‬‬
‫ולא אלציראכ(‬
‫ל א גירש א ת‬
‫•אם כתב בגט וה ה ב ה ו י‬
‫הרואה זמן ו ש ם העיר •ואנ־ א ו מ י כ א (‬
‫לא‬
‫ג ‪ -‬ש זה‬
‫ש ה י י ב א ל צ י ר א היה ע ו מ י ב א ו ת ו זמן‪ ,‬וזה שביואנ• אהד הוא והוה ליה ש י נ ה‬
‫עירו דפםול‬
‫ואע־ג דהוי‪ ,‬בינתו ל ה ש ת ק ע ביואג•‬
‫לאו בתר‬
‫י ע ה י ה אזלינן א ל א ב ת י‬
‫ק ל א דידעי א י נ ש י מקום שיקועו‪ .‬דכי ‪,‬־‪ •:,‬דאי י־״״כג( דעתו לחזור ד ה ש ב י נ ן ליה שיני‪,‬‬
‫מנומנמת ותוכן ה ד נ י י ס שי״ה התנצל ענמי כל באיי!ר אה תשינ־ו גהשואי‪ .‬ואמי כי זה נהיה‬
‫ענול שהםלוחיס ממהרים לשוב יאז לא היה גו פנאי נהשיב מפי• י ו נ טידוהו ו ע ט ד ת המכך‬
‫ומלאכת אחרים עליי ד( נמהר״ס הניתן במקום הכותב ה( בפיו כ‪ :‬ל יכן הוא ניזהי״ם נמקים‬
‫נפירוש נכי״ ודפוס‪ .‬ו( נמהר ס הוכ־ף כאן ו״־א לש‪:‬ימ ז( נמה־ ם היש־ף ‪ 0‬ץ ‪ :‬אני פיו‪•:‬‬
‫נ״ל פלוני שניצדהי נמקוס פלו‪ •:‬דיתנא וכי ח( נ״מ דף •"ק ע״י‪ .‬ט( ואינו יידע מקים‬
‫י( והוכן ה י ב י י ס כי מתחילה •ש‬
‫כן הוא נמהר״ס וכצ־ל‪ ,‬אנל נכי״ •דפוס ותינו מקום‬
‫לדקדק לכתוב מקום מולדתו ומקום ד־ית• עתה נשיקיע‪ .‬ואם אין •־דע אס ישתקע נמקים‬
‫שעומד עתה‪ ,‬יכתוב מקום שעמד נו עד עתה גםיקוע ואם יא היה יי נס מקידס יכן‬
‫מקום שיקוע‪ ,‬אז יכתוב י ק שם המקום בעומד בו נא־חה שעה‪ ,‬ונמהר״ס •ב כא; י מ ה‬
‫יא( ואס נא לחסי מקים ע י י מילדתו אין בכך כלים‪ .‬כן הוא נכ"׳ ידפזס‬
‫טעיות סופל'‬
‫ינ( ואס נא ל ח כ י מקים כן הג־ה יייזים •כן היא נ מ ה י ״ ס יחסי־ נכ״•‬
‫וחסר נמהרים‪.‬‬
‫טי( כתינת כן הוא נ מ ה י י ם‬
‫ד( ניג״; דף כ ע״א‬
‫יג( •נמות דף קטיז ע״א‬
‫ודפוס‬
‫•ז( המלות נ ה ס נ י‬
‫וכן הגיה ראזי־ם נמקוס נתינת יכ״י ודפ‪-‬ק‪; .‬־ז( גיט־ן דף פ ע״י*‬
‫חסיות נ כ ״ ודפוס והן נ מ ה י ״ ס ועל פיו ה־סיפן •ם יאז״ס‪ .‬וע••; במידכי ייש פי הב‪-‬ל־ז‬
‫יטו נמהי״ם ואכ• י‪.‬נדי ני־קום •‪,‬׳אכ־‬
‫יח( ניכין דף נ ד ע״נ‬
‫שהניא שם דעת י״ת כן‬
‫כ( נכ״י יש כאן עוד הוספות ד נ י י ם ‪ :‬נ״י וליי עי בס ״ואני‬
‫לנדו ונכי״ ודפוס‪.‬‬
‫הדנריס האלה נלתי ספק מחמת איזו טעות שיפר נאו מנליון הספר ית־ך הפנים יהם ‪ :‬ס‬
‫כנ( נכ״י הנא‬
‫נלפוש ולאז״ס מחקס‪ .‬כא( אומל נמהלים נייקום אמר נכ״י ודפוס‬
‫תשובות ‪ m‬םיםץ ‪tt it‬‬
‫‪28‬‬
‫ש פ עירו מ ( חכי נפי השתא‪ ,‬רפד‪ .‬איכפת לחו לסהרי בדעתיה לאו בחת״ לנויה יתבי‪,‬‬
‫וכי אחי פהדי ופסהדי דבאלצירא חיה שוקע באותו זטןכל( חנזכר בעל ברחך אפחדי‬
‫ליח לםיסר דחוה ליח שינח ש ם עירו כדאפדינןכח(‬
‫שםעינן‬
‫חנן םחנרא‪,‬‬
‫אחי סהדי אסהידו‬
‫הוה ההוא‬
‫שכתב ח נ פ בםוראכו(‬
‫העדים פעידין דבר ל ב ד כז(‬
‫שינה ש פ ו ושםה‬
‫דהאי יומא‬
‫נבן הוה בנחרדעא‪,‬‬
‫א ל א דדחינן חחס‬
‫ע־י ז‪6‬ן הכתוב בנפ‬
‫ושם עירו ושם עירה‪.‬‬
‫שלום ביגי לביני‪ ,‬גבי‬
‫וחתם םוכחא דלאו‬
‫הרי ל ך כי‬
‫משום םסר םילי‪,‬‬
‫להתירו או להוציא עליו לעז בדין‬
‫שהיה ם ש ת ק ע‬
‫וא״ת הא אודיענהו לסהדי‬
‫ביואני‪ ,‬אין בכך כלום‪ ,‬ואי הני ידעי אהריני ל א ידעי‪ .‬והכי נטי א פ ר נבי ש פ יהודה‬
‫ושם נליל ש ב ש ב י ל ש ם דנליל ל א די לו בשם יהודה‪ ,‬אעינ רבני יהודה ידעי‪ ,‬הואיל‬
‫ובני נליל‬
‫כל שכן דהיכי ששינה‬
‫ל א ידעי יוציאו לעז‪,‬‬
‫בי הבא‪,‬‬
‫ש ם עירו דטםול‬
‫שיראו בני אלצירא זה הנט לתוך י׳ שנים ויאטרו םלוני ל א נירש אשתו כי באותו‬
‫שוקע עטנו באלצירא‬
‫זטן היה‬
‫ובניה םטזרין כדאטר‬
‫וזהו אדם אהר ש ש ט ו כשםו‬
‫נבי נליל‬
‫ואין לוטר‬
‫ויהודה‪.‬‬
‫קרובים ומועטים הם וידעו בבירור הדבר‪,‬‬
‫פרסאות בין םועפים‬
‫על לב איש‬
‫ל ש ש י ם רבוא‪,‬‬
‫דקבעי י״ב הדש‬
‫שנירש אשתו ביואני‬
‫שאלצידא ת א נ י‬
‫ולהתיר ספני‬
‫דלא טלונ רבנן בין קרובים‬
‫א ל א שינה ש ם‬
‫למהוי כבני העיר‪,‬‬
‫לרהוקים א ל ף‬
‫ולא יעלה‬
‫עירו לעולם םשול‪.‬‬
‫דאין זה תולה א ל א ביציאת קול‬
‫שידעו יושבי העיר שזה שוקע ניניהם שיכולין להעיד עליו‪ ,‬והרי דבהכי ידעי מתוך‬
‫שנותן ב ת מ ה ר‬
‫השבינן‬
‫ליה‬
‫וכי‬
‫כאזרה‪.‬‬
‫בעינן‬
‫הורש‬
‫ייב‬
‫לפסי‬
‫העיר‬
‫כדמוכה‬
‫כ ב ב א בתרא בס״קכח(‪.‬‬
‫סימן טז‪.‬‬
‫)על עמן א ח ד גטדוייש(‪.‬‬
‫ט י ינור לנו מוקדי עולם א(‪,‬‬
‫אבוחי׳ אשר‬
‫בדבר‪.‬‬
‫חקייו בח‬
‫ועחח ר מ ח י ׳‬
‫כי מ ש נ י נ ( ונכלם‪,‬‬
‫ראשם נ(‪,‬‬
‫הוציא עשוק‬
‫ואם ל א ישסע תכופוהו ל ע ש ו ת‬
‫לקנינו וימסרנוד(‬
‫ביד החבר ר‬
‫על םקום רבנו שלמד‪,‬‬
‫לבייש חתניו‬
‫מיד עושק‬
‫ובני בנותיו‬
‫ובקשו פני‬
‫חזקיה‬
‫כי נם אני בושתי‬
‫חחבר ר׳ טודרוס תחלה‪,‬‬
‫ש ל א יהא מוקדם וקניין אשתו‬
‫כאשר מסרו לו‬
‫ועיר קברות‬
‫לכתוב ת ח ל ח קודם‬
‫אהר שקראוה(‬
‫דקייסא לן‬
‫כר׳ אליעזר אטי׳ בשאר שטרוח דערי מסירה כרחי והעדים שמסרו לו עליהם לחתום‬
‫מן הדין‪.‬‬
‫אך לזה ל א חחקקתי‬
‫רק ל א ש ר עשק עטיתו‬
‫באוחו כחב‬
‫שחיח ביד ר׳‬
‫חזקיח ובפני אוחן עדים או אחרים שמסר בסניחם בחהלה‪ ,‬ואוחן דבריט ש א מ ר בטני‬
‫עדי מסירה הראשונים יאסרו בפני האתרים ואחר כך יקוב ח ר ץ א ח ההר‪.‬‬
‫כדרבאו(‬
‫בהשולה נ פ י א מ ר רבא הקדש המץ וכו׳ ‪-‬עד והני םדאורייתא כמו שבתבחי למעלה‪.‬‬
‫בג( בכיי נוסף ישם עילת חפ‪.‬‬
‫וגט מוכיח שניואני היה עומד‬
‫נמקוט נאלצילא נכיי ודפוס‪ ,‬וכן‬
‫הדבל‪ .‬וזה‬
‫כד( כן הוא בכיי‪ ,‬אנל בדפוס יש כאן חוספת דבלים‪:‬‬
‫בו( כצ״ל‬
‫כה( בפלק חאשח שלום‪.‬‬
‫באותו ז ק הנזכל‪.‬‬
‫הוא נמהל״ט‪ .‬כז( נמקוס לנל לנד איתא נמהלים לנלל‬
‫כס( נ י נ ל ן ח׳ עיא‪.‬‬
‫יותל נכון‬
‫םיטן ט!‪ .‬נלאה שנט התשונה הזאת היא להר״ל י ו ס ן נ״ל משה הנ״ל‪ ,‬כי מקוט מושבו‬
‫היה נטלוייש מקום מושבו של ל״ש‪ .‬אכן גון השאלת ותוכן הלנל ומה היה‬
‫נ ( נדפוס בושנו‪.‬‬
‫הניוש והעושק אשל ילונל נו פה‪ ,‬לא נידע לנו‪ .‬א( ישעי' ל״ג י״ד‪.‬‬
‫ה ( שקלאו כן הוא בכיי‬
‫ד( וימסלנו כצ״ל נמקוט וימסלכט נכ״י‪.‬‬
‫נ( נדפוס קילקלו נה‬
‫ו( זה ענין נפני עצמו שסשינ‬
‫ונלפוס שהלאת ולאזיט תיקן ‪.‬שהולאה' והוסין ‪,‬יוצאה״‪.‬‬
‫לית לשואל נסוניא דהקדש חמץ ושיסיול וטי‪ .‬וםתשונת תיתס ממש כמו שכסונ לעעלס‬
‫‪29‬‬
‫תשומת ר״ת סימן יז יח‬
‫סימן י*‪.‬‬
‫)בענין ערער דבעל(‪.‬‬
‫מן השטיט יטתחו ל ך סעיינות חבטה‪ ,‬כאשר סייעו א(‬
‫א ל ה נתתי לבי‬
‫על ההיא ט ש נ ה‬
‫דהטביא נט‬
‫בבא ליטהר ‪ . . .‬ועל שאלות״‬
‫בארץ ישראל‬
‫בטני נכתב ובטני נתתם ואם יש עליו עוררין יתקיים בהותטיו‪.‬‬
‫וקשיא ל ך ואס אמר‬
‫דבעלב(‬
‫בעל לטקדוןנ(‬
‫הונא ס׳ התקבל ל(‬
‫תשובתך‬
‫םאי סהני‬
‫דבעל נאמן ולא‬
‫ש א ץ צדיך‬
‫לומר‬
‫וטטקינין בנמרא ט• ע‬
‫רהא אטר רב‬
‫עדי קיום‪,‬‬
‫שליש‪.‬‬
‫בצירו דשלונתא דרב הונא היכן ד ש ל ש ת ן בעיר אהד דשט ש ל י ש מוכיח ת(‪,‬‬
‫ובשמעתא המייתאו( הוא בהדיא‪ ,‬מדקאמר התם רב הונא א מ י בעל נאמן‬
‫ראם איתא רלנירושין לדירה הוה יהיב לה‪,‬‬
‫והכא מודה‬
‫רב הונא ד ש ל י ש נאמן‪,‬‬
‫אטר בטני נכתב אשילו ט ע ש ה דכטר טאםיח(‬
‫קיוט הותמין‬
‫אכןז( בטר׳ קמא‬
‫ואי אתי בעל ומערער‬
‫בשליה דמייתי ניטא‬
‫ל א משניתינן ביד‪ ,‬אם‬
‫דקאמר ש ל א תיזקק לעדים‪,‬‬
‫כל שכן‬
‫דמועיל ולא משנהינן בבעל‪.‬‬
‫סימן יח‪ .‬מכתב רבנו שמואל‪.‬‬
‫)כענין בעל מחו שיעשה שליח לחרטת אשתו(‪.‬‬
‫שלח‬
‫רבנו ש ט ו א ל‬
‫לחרב ר׳ אברהם‪:‬‬
‫אטור לאהיא( כי בש־קנ(‬
‫ת ד ר י ם נ ( רבינא‬
‫הוה ליה נדרא לרביתהו אתא לקמיה דרב אשי וכו׳ אי א ס ש ר להעמידה בנדר‬
‫מכמה‬
‫ת ש ו מ ת שבידי‪ .‬ש מ ש נ ה שליטה בניטין ם׳ השולח נטל(‪ ,‬שהכל מודים שצריכה‬
‫ל ל כ ת לבית דין ולהתבזות להתיר נדרה ושליה לא יועיל לה‪ ...‬וכמה תשובות עוד והכל‬
‫שירשתי‪.‬‬
‫ומהקתי נררא‬
‫כדמוכהא‬
‫ח ש א וסישא דשמעתתא‪ ,‬וקרוב לעמוד והצי ו( כתבתי ראיות שבנידד מיייי‬
‫וזו אחת‬
‫לי ניתייאח(‬
‫מ כ ס ה וקלה‬
‫בכל‬
‫השמועה‬
‫וכתבתי נדוייא‪,‬‬
‫שבקלות ‪ . . .‬וכך כתוב ז(‬
‫שנידור‪(p .‬‬
‫בספרים רבינא הוד‪.‬‬
‫בהלום‬
‫מיירי‪,‬‬
‫לדביחהו א ח א לקטיה דרב אשי אטר ליה בעל טחו שיעשר‪ .‬שליח ל ח ר ט ח איחחיה‪,‬‬
‫כלומר א פ תוכל‬
‫לחחיר נדרה שאינו ש ל עינוי ש ל א ס(‬
‫בפניה על ידי שאוסר אני‬
‫שליחך ל ח ר ט ה י ( ש ל ך איל אי מבנסין אין אי לא מכנפין לא‪.‬‬
‫ש*מ ת ל ת ש׳מ ל א‬
‫נספר הישל על נימין לף מ ״ ע ״ נ כדפוס דף ״ נ ע״נ שמסיים עס וסט מלאורייתא וסכוחנ‬
‫לא רצה לכפלס ל ‪ p‬רמז על שם כטל‪.‬‬
‫סיסן יז‪ .‬א( כלומר כמו שסייעו מן השמיס לנא לימהר‪ .‬וראז״ס הגיה מסייעין את הבא‬
‫נ( בדפוס‪ :‬מ״ט דייק נעל‪ ,‬ונכתנ יד‪ :‬מאי עעמא לץ נעל‪.‬‬
‫במקום סייעו בנא‪.‬‬
‫ומקול של שתי טעיות ניל נחילוף ע• עס טי‪ .‬והנכון כמו שהגהתי נפנים‪ .‬ועיין גיטין דף‬
‫נ( בכיי ונלפיס־‪ .‬לבעל תפקדון‪ .‬ד( ניטין יף ס׳׳ל ע״א ועיין שס נתוס׳ דית‬
‫ט' עיא‪.‬‬
‫ו( כלומל נתחלת השמועה שם‪.‬‬
‫ה( כלומל מללא קלי ליה שליח‪.‬‬
‫נעל נאמן ונלין שם‪.‬‬
‫ח( שס לף ו' עינ ושם איתא כפל סיסאי‪.‬‬
‫ז( א ק כציל נמקום והכי‪.‬‬
‫נ ( נלפוס‬
‫ם י ק יח‪ .‬א( לאחי כן הגיה לאז־ס נמקוס לאני נלפוס ונס נכיי וכצ״ל‪.‬‬
‫כנפ׳׳ק‪ .‬נ( נדלים דף ח׳ עינ‪ .‬ד( גיעין דף מיה ע״נ ועיייש ננמלא דף מ״ו ע‪-‬א‪.‬‬
‫ה ( נכיי שנידוהו ונדפוס שנידוי ולאז״ס הניה שננידוי‪ .‬י( כן הוא נכ׳י והוא הנכון ונדפוס‬
‫איתא ואני‪ .‬וכונמו על לאיוס ל ט ח שמחזיקות עמול וחצי ז( כלומל נספליס אחליס‪ .‬ואולי‬
‫ציין לנקד ‪3‬ת‪1‬ב וטנסו צלין לכתונ‪ .‬ח( נידוייא כן הנית לאזיס נמקוס נדלא נדפיס וכ־י וכצ״ל‪.‬‬
‫מ( שלא כציל נמקום אלא נכ״י ולפוס‪.‬‬
‫י( אני שלומן לסלטה כצ־ל נמקום אני לן סלסה‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן יח‬
‫‪30‬‬
‫שרי למשרי נ ח י באתרא דרכיה מצוי וכר‪ .‬והיש רבינאיא( הוה ליה נחייא לדביתהו‪,‬‬
‫שנידו אותה בהלום והיתד‪ .‬צריכה לעשור כשרשת דרכים כדאטיינן לעיל עד דםיקלעי‬
‫בי עשרה‪,‬‬
‫כדלקמי‪,‬‬
‫חד‪ ,‬הדבר ננאי ל א ש ת‬
‫להביא י׳ א ל ביתה‪,‬‬
‫דבמקיש שיש נדול תישנו‬
‫אץ מתיחן‬
‫ולהתיר ל ה לא‬
‫היכא דאין‬
‫היה רוצה‬
‫כי הכא‬
‫השגרה לשניו‬
‫שנידור‪ .‬בתלוש‪ ,‬ראשיי אש יודעת מי נירה אותה‪ ,‬הא א ה ד ח ה רב אשי לרבינא נושא‬
‫לעיל ואמר ליה לשמותיה שווייה שליה משמיש ל ס י ש ר א ליה ל א שווייה ליה שליח‪.‬‬
‫וצריך שיהא‬
‫לקמן שימ‬
‫ה נ ח ל שבעיר‬
‫ל א שרי‬
‫מתיר לו הנידוי הואיל‬
‫למישרא באתרא‬
‫ואין יודע מי נידהו‪,‬‬
‫דאיכא רב מיניה‪,‬‬
‫וכדאסרי׳‬
‫וכדאמרינן‬
‫במועד קשןינ(‬
‫אמר ר׳ אלעזר אמר רב נידהו בשניו אין מתירץ לו א ל א בשניו ואמר ע ( ריש לקיש‬
‫הוה מנשר סרדסא‬
‫אינו נידוי‪,‬‬
‫אתא האי נברא‬
‫מאי תקנתיה‬
‫וקאכיל תאיני‪,‬‬
‫ד ל י ש ח לך‪,‬‬
‫זיל לנביה‬
‫ומסקנא אמרו ליה שנידוי ש ל ך‬
‫ד ל לנכי‬
‫ל א ידענא ליה‪,‬‬
‫דלישרי לך‪ ,‬דתניא נ י ח ה ו ואינו יודע מי נידהו ילך א צ ל נשיא ויתיר‬
‫במקומ שאינו יודע‬
‫מי נידהו או ש ה ל ך לו המנדה לעיר אחרת‪,‬‬
‫נשיא‬
‫ל ו ‪ . . .‬אלמא‬
‫צ ח ך שיתיר נ ח ל‬
‫שבעיר אש אין כאן נשיא‪ .‬והלכך רבינא ל א רצה להתיר ל א ש ת ו בכנושיא בי עשרה‬
‫לביתו‪ ,‬ולהביא אשתו‬
‫בשני רב אשי ל א רצה ו ש א ל‬
‫מאחר שנדוי ש ל הלוש‬
‫וחכי קסבעי׳ ליח לרבינא‬
‫אש אששר לעשות עיי שליה‪.‬‬
‫אינו ח ס ה ל ש א ר נידדין‪.‬‬
‫דאית‬
‫בהו נדהו בשניו אין מתירין לו א ל א בשניו‪ ,‬מי לימא דבעל ד‪1‬י שליה במקומה לחשד׳‬
‫החכש בשני הבעל‪,‬‬
‫או ד ל מ א‬
‫ומשומ‬
‫דדמי נידוי‬
‫לנדחו בשניו‬
‫דמחמרינין בח‬
‫ש ל הלוש לנדהו‬
‫מדמינץ ליד‪.‬‬
‫לעיל בשאר‬
‫ש ל א בשניו‬
‫שמתירין ש ל א בשניו‬
‫וצריך לחחיר בשניה‬
‫ולא יועיל ל ה שליחות‪.‬‬
‫מבעיא‬
‫אמר ליח אי‬
‫נידויץ קאיל(‬
‫ליד‪ ,‬חכי‪.‬‬
‫מכנשין אז סהני ההיתר ש ל א בשנית ובכך מתבשר ל ח נידוי חלומח‪ ,‬אבל ל א תחזור‬
‫אהריהם לכנשן דדמיא לכשרה דבעל כרהה‪ .‬וכי האי נוונא אמר לעיל דליתיב אשרשת‬
‫דרכים וינרוש שישיבו לו שלוש עיי הערמה‪ ,‬שישאיל ת ה ל ה בשלומם ובכי האי גווגא‬
‫קימ להו דםסתייע מילתא להנצל מאותו נידוי שביד שמים ‪ . . .‬שים ת ל ת ש״ט ל א‬
‫שרי נידוייא כזה‬
‫נידהו‪,‬‬
‫ש ל הלומ‬
‫באתרא דרכה מיניה‪,‬‬
‫שנדהו ה ב ח‬
‫והדומה לו‬
‫במקומ שיש‬
‫והלך לו‪,‬‬
‫נ ח ל הימנו‪ ,‬כי הכא‬
‫אס אין‬
‫ש ל א רצה‬
‫יודע מי‬
‫רכינא‬
‫להביא עשרה סו( לביתו ולהתיר ל ה בשני רב אשי ש נ ח ל הימנו וכדאמדן לעיל ילך‬
‫אצל נשיא וישר לו‪ ,‬ושימ כי מכנשי ששיר דמי להיות הבעל שליה ולהשר ל ה ש ל א‬
‫בשניה דלנדהו‬
‫ש ל א בשניו‬
‫מדמינן ליה‪,‬‬
‫הרי שניימ‪:‬‬
‫אץ מתיחן משני‬
‫שיש נ ח ל‬
‫ממנו‪ ,‬והשנייד‪ ,‬ש ה ב ע ל חשליח ויתירו ל ה ש ל א בשניה‪ .‬והשלישית א ב ל לכנושי ל א נח(‬
‫אפילו יז( לחתיר בשניח‪ ,‬ד ל א ססחייע מילתא ל ח נ צ ל מעונש נידוי חלוש א ל א ע״י שמוצא‬
‫מכנושין ממילא כדמוכת לעיל‪ .‬ושמתא• אפי׳ באתרא דרכה מיניח וכר‪ ...‬כלומר והגי‬
‫מילי דאמרן דאין מתיחן א ל א עיי‬
‫נדוי ואין‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫המנדה בשנינו‪,‬‬
‫אשי׳ במקומ‬
‫נדול העיד או נשיא‬
‫אבל ש מ ת א‬
‫שיש נדול הימנו‬
‫שאינה המורה‬
‫כדתניא במועד קטן לענץ‬
‫כ ל כך‪,‬‬
‫יכול הכם להתיר לו‬
‫שאינו א ל א‬
‫קללת‬
‫אי יהיר מומהא שרי‬
‫ש מ ת א ‪ .‬נם לשון כנושייא מ ש מ ע דבכינוף י׳ שיירי ולענין ניחי‪ .‬כדשרישית‪ ,‬דאי לענץ‬
‫נדר בנ׳ פני‪ ,‬ומאי לשון כינוף בנ׳ ותו ל א מידיימ(‪.‬‬
‫יא( כציל נמקומ רב בכיי ודפוס‪.‬‬
‫ז׳ ע״ב‪ ,‬וםס איסא רב אי לא אמר‬
‫אנל בכיי דקא‪ .‬טו( עשרה כצ־ל‬
‫בדפוס‪ :‬אבל לא יכניפו‪ .‬יז( בכיי‬
‫ישנים נדלים ד ן ס׳‬
‫ינ( הך מימלא ללב ליתא במועד קסן אלא ננלרימ ‪q7‬‬
‫יב‪ .‬ינ( מועל קטן ד ן ייב עיא‪ .‬יל( כן הוא בדפוס‬
‫וססר בכיי ודפוס‪ .‬נח( כצ״ל במקום להו נכ״י‪ ,‬אבל‬
‫ורסיס ואין למימר וראזיס מ י ק להו‪ .‬יס( ונלין בסוס׳‬
‫ע״נ דיה ויסיל שהביאו שס דבלי לשביס‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫תשובות ‪ m‬סימן יט‬
‫סימן ט‪.‬‬
‫ה ש י ב רבינו יעקב אחיו הוד והדר לבשת‪,‬‬
‫בב׳עחג(‪,‬‬
‫עטרת תפארת חבשתא(‪,‬‬
‫צ ל ל ח במים אדירים‪ ,‬העל־ח נוטך השיריםד(‪.‬‬
‫על ט׳ ‪ (3‬תהום‬
‫אך בזאח עריכין אנו‬
‫שירו׳ לשיר׳ רבנו‪ ,‬רהא אטרח הוה ליה נ־דוייא לט־שרי הוה ליה לםיסר הוה עלה‬
‫שסתא‪ ,‬של‪ v‬׳‪,.‬עינו לשון שטחא בלשון עברי ולא לשון נידו־ ביישון ארט־ח בכולא‬
‫שסעתא‪,‬‬
‫ד ל א לישתמ־ט וליטא נ־דויי טנד־נ; ליה‬
‫שסחיהו‬
‫כדמוכח שמעתתא דלעיל‬
‫אלא נ ד ו ת ה(‬
‫אייא שמותי‬
‫דקתני מנודה אני ל ך‬
‫חיה חוכך בוה להחמיר ומטי בנמראו( נדינאז( מןינךן‬
‫כי סליני‬
‫במנודה‬
‫אני לך‬
‫שהוא‬
‫לשון עברי‬
‫וסשמע ש מ ח א בלישנא דרבנן כנידוי דעברי‪.‬‬
‫משטחי׳ ליה‪,‬‬
‫מאי אדון בה‬
‫דחדא היא‪.‬‬
‫דחלום‪ ,‬אין שלום‪.‬‬
‫ר׳ עקיבא‬
‫כולי עלמא לא טליגי דשדי‬
‫בד־נאח(‬
‫דמשמע הרחקה‬
‫דארטיח‬
‫ואבן נמצ־נו למדין דנידוי הוי שמתא‪,‬‬
‫ואם כן לטי׳ רבנו בשמעחא דרבינא דקאמר ש מ ח א אט״ באתרא דרכיה‪,‬‬
‫ואם ירצה‬
‫ולא‬
‫ל ח ל ק בין ש ם‬
‫לא ידענא‬
‫נידוי דעלםא ובין שם נידוי‬
‫וכל מעמי ה ה ל כ ה‬
‫וקשיא לרבנוט( מאי ענין חרטה א צ ל נידוי?‬
‫ל א נחישבו לסי נידוי חלום עד שיבירם רבנו‪ .‬וההיא סירכא דניט־ן ל א מסקי טינה‬
‫א‪8‬י׳‬
‫כדססיק חעלא מבי ב ר ב א י (‬
‫וההיא ד ד אלעזר‬
‫לנכי מוציא אשחו‬
‫משום נדר‬
‫ונןפבד אי; אדם רוצה שחהבזה אשחו כביד? היינו בדונה שהיא זקוקה לביד ממללין‬
‫םילין עילוה‪.‬‬
‫ונלמדנו מההיא יא(‬
‫דאלמנה ניזונח‬
‫בין מן הנשואין‬
‫בין מן הארוס־ן‬
‫שוכרה ש ל א בביר‪ ,‬וקבעי בנםרא ב ש ל מ א מן הנשוא־ן משום טזוני אלא טן האירושין‬
‫מ ו י טעטא‪,‬‬
‫וקטסריש לסי‬
‫א « ש ר עיי שלוהו‪,‬‬
‫שאין אדם רועה‬
‫כסו כן נבי נרדים‪,‬‬
‫׳•לידו אין ארס רועד‪,‬‬
‫שחחבזה‬
‫שהתבזה אשחו‬
‫א ל א בעל כרהנו ואם־לו‬
‫בדבר שאששד ע״י‬
‫ואל יעמיק רבנו‬
‫ל ח ל ו ק בין הסדקים‬
‫אשחו בביר‪.‬‬
‫ח ל ל ו ולשינוי דחיקי‪ ,‬כי מוהזקני בו שהוא בקי בלשון תכסיס‪,‬‬
‫מ ר ס א על מכונה‪.‬‬
‫מ׳‬
‫הא ליתא‬
‫כחנינן‬
‫ואשד כחכח בנידוי בי׳ אבל ב נ ד ד ם בנ׳‬
‫דאסר בסנהדרין ינ(‬
‫זטנין ל א כתבינן‬
‫הודאה‬
‫כנופי ויתבי‬
‫ובעל כרהנו דבר זה‬
‫בסני נ׳ כו׳יג(‬
‫ל א כחבינן‬
‫ננשינהו‬
‫ומתוך הלשון יעסיד‬
‫ולא שייך לשון כינוף‬
‫ואסר האי‬
‫א־נהו‬
‫אודיהא זמנין‬
‫בהכינן יד(‬
‫וסי׳‬
‫ד ש ס ע ת ת א דרבינא הכי איתא שיט ת ל ת ש־מ לא שרי למישרא נדרא ב א ת ־ א דרכיה‪,‬‬
‫דאי שרי‪ ,‬רכינא הוד‪ ,‬מייתי בי נ׳ א צ ל אשתו‪ ,‬אבל רבו ל א היה מוליך א צ י ה ‪ .‬ולא‬
‫כ ס ה שסירשו רבותינו דרבינא הוה שדי לד‪ ,‬אי ל א משום אתרא דרכיה היד‪ .‬דהתנז‬
‫סייג דננעיםנוו( כ ל הננעים א ד ם דואה הוץ ט ש ל עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי‬
‫אשתו שבינה לבין אהרים‪.‬‬
‫דאעינ דלא סהיטן לטישדי‪,‬‬
‫וסיל לרבינא דהלכה כדיי‪.‬‬
‫וש־ם בי פכנפי‬
‫לטהוי שליח סהיטן ש ל א יוסיף בחדטא‪.‬‬
‫ששיר דמי‬
‫ושיט לכנופי‬
‫נ ( כן סוא בכיי ודפוס ואולי צ־‪3‬‬
‫סימן יט‪ .‬א( כמו פאק־ חנוס מלין יחזקאל כיד י״ז‪.‬‬
‫ג( טעמו דרכת‪ .‬ד( ספידים כן הוא בכיי‪ ,‬אנל נדפיס שסיריז‪ .‬והחכם‬
‫פני‪.‬‬
‫שייר הגיה נמקומו שפיל יאה‪ .‬ה( כלומל נידוי ושמחא חדל הוא‪ .‬וו נדלים דף ז׳ עיא‬
‫ז( כן הוא בכיי וגם נדפיס‪ .‬אמנם זה נגד השיס דילן דננלינא מינן כ״ע לא פליני דאסול‬
‫ח( כן הוא נכיי ונדפוס‬
‫אזל במשמתנא מינן שלי לכ״ע ואולי ציל משמתנא נמקום נדינא‬
‫כריכו נחסלין טעם‪ .‬ואולי צ״ל ״נלישנא״‪ ,‬כי נאמת כן הוא המלה נד נאלמית אינה מולח‬
‫י ק הלחקה‪ .‬ט( ללמו כן הגיה לאזים נמקום לל׳ אנא נדפיס וגם נ כ י ‪ .‬י( יומא מיג‬
‫עי׳נ‪ .‬יא( כתי בוו* דף ציז עיא וכוי‪ .‬ינ( סנהילין דף כ״ט עינ‪ .‬יג( מחאה נפני ג׳ אין‬
‫ט הודאת נפני נ׳ וכוי כן הוא נכ׳י ולפיס‪ .‬אמנם מחאה נפני ג׳ לית מאן לכל שמיי• שס ‪-‬‬
‫ולגן צלין למחוק תתנות מחאת בפני ג׳ אין בו‪ ,‬כי לק ע׳׳י שגלות לשנא ונבא נחלא דף‬
‫ליע עיג באו נעמוס סנה‪ .‬ונס ק י ת נ ה האחלונח וכו׳ צלין למחוק היייו וצייל כר לומג‬
‫כוחנק‪ .‬יד( אל»א מ ש אמלמא שיין לישנא י נ ס ס י ‪ .‬גוו( כיב מ״י•‬
‫תשובות ר״ת סימן יפז כ‬
‫‪?2‬־‪:‬‬
‫לא‪ ,‬דאנן סהדי ש ל א היתד‪ .‬מתחרטת אי חוח ל ח לכנוטי‪,‬‬
‫ס פ נ י שהוא בושר‪ ,‬לחזור‬
‫אהר בני ארס‪ .‬ו נ ו ל א ט־לתא דרנינא טשוט ש ט ת א רסיטא נקטה‪ .‬וקרכני פטיטריגח(‪,‬‬
‫יתקן השיטה‪ ,‬דאו־ בעלטד‪ ,‬ולו תהיה פלטה‪ ,‬והיה קודש‪.‬‬
‫שימן ב‪.‬‬
‫תשובה‪.‬‬
‫אשר‬
‫ש א ל ת שיא רסוטה‬
‫)בעני! סו‪8‬ר‪ ,‬שיש לד‪ .‬עדים במדינת הים(‪.‬‬
‫ד אמר לן‬
‫ר נ ש ש ת א(‬
‫ואנהרינהו לעינין ונו•‬
‫טיט בודקין אותה תנלי טילתא ל פ פ ר ע דסהרי ש ק י י נינתו‪,‬‬
‫אי אמרת‬
‫וקשיא ל ך ד ל ט א‬
‫לעולט איטא ל ך טיט נורקין אותר‪ ,‬והא א ־ ת ט י נ ( נ א עליה נ ע ל לאתר קנוי וסתירה‬
‫דאין האיש מנוקד‪ .‬טעון אין הסיש נורקיןנ( ותו הא סםיקנא נ פ ׳ נ ת ר א לא אפקוד ד(‬
‫עון דבנותיכס וכלותיכם ואפילו רפנויד‪ — .‬ת ש ו נ ת ך נ צ ר ו ר ה א ש נ ר י א דמשני ודתי‬
‫רכ יוסף איטר זכות‬
‫עסקינן שאינן‬
‫ת״ח מיד‬
‫תלי ל ה ע ר י ס א ה (‬
‫מנוקין ומשקין‬
‫לאחר ערי מתירה‪,‬‬
‫ועור שדהויך אינו ריהוי ר א ט ו ו (‬
‫והלא טאייטיןז(‬
‫דמה לי נ ד ר ך‬
‫ולא טנעיא‬
‫ומה לי‬
‫לרבנן ח(‬
‫בהאי שעתא‪,‬‬
‫כשוסטני‬
‫רטוסרין שני‬
‫א ל א אפיי לדי‬
‫יהודה דאמר נ ע ל ה נאמן לפי שהן מאיימיןמ( איתו שאש נ א עליה ל א ישקני‪ ,.‬א נ ל‬
‫ל א ידוע‬
‫זנות ש ת ו ל ה‬
‫ששתו שיאמרו‬
‫ל א לו‬
‫ולא לה‪.‬‬
‫ולדבריך אתה מוציא לעז‬
‫טטאות הן א ל א ש נ א עליה נרטריך‬
‫נהאי שמעתתא‬
‫על‬
‫הטהורות‬
‫ננ־ שיש ל ה‬
‫ערים‪ ,‬וליכא ל ש נ ד י מרזכות ל א תלי נ ע י ל ת נ ע ל נ נ ל ל א ומצי י( למנרוק‪ ,‬רהא קרא‬
‫קרריש כדטריך התט בשילהי שמעתתא לר׳ שמעון מדכתכ קרא יא( וההוא קרא ררכ‬
‫ש ש ת ל ר ר ש א אחרינא כרלעילינ(‪ ,‬ה ל כ ך ואנהרינהו לעינין ראי לאו הכי ויהודה ועוד‬
‫לקרא ע(‪ ,‬א ל א וודאי קיט לן א ס נ א עליי‪ .‬כעל ל א חיי‪ .‬טשקח‪ ,‬דלאטרושי טאטורי‬
‫קסנוין‪ ,‬והשתא הוי כאיסורא כ ל יטיו כטה־קת ה ש ם ש נ כ ת נ נקדושה‪ .‬וההוא דשילהי‬
‫טטכתאיל(‪,‬‬
‫הרא רלאו שינוייא היא נרסרישית ועור שאין נייסת סטרים כרכריך דהחם‬
‫נרםינן טשרבו הטנאטים בנלוי ל א מנזרת הכתוב א ל א מתקנת ר׳ יוהנן נ ן זכאי שהפסיק‬
‫ש ל א לקנאת‪ ,‬וה״ט וכי תיטא ערן דיריה מ ל ו י א ב ל רבניה ובנתיה ל א וט׳ ואפי׳ עון‬
‫י פ נ ו י ה והכל בנלוי‬
‫והכי ט פ ר ש ר׳ אלעור מ ט ן שאתט טקפיד־ן וכוי‬
‫דהיינו בנלד‪.‬‬
‫ודברי ק ב ל ה ו א ס ט כ ת א היא בעל כרהך‪ ,‬ראילו ט ש ו ט פ נ ד י ה אין האיש מנוקה טעון סו(‬
‫הא טדאורייתא שרי‪ .‬ותמה על עצטך לשרש כדבריך‪ ,‬ואולי להרודינהו לרבנן קבעית‪.‬‬
‫נח( נראה שכונתו‪ :‬ואס קרנני מה שאקרינ ואניא לפניך הוא כמעשה פטיט שאין נו ממש‪,‬‬
‫אז יתקן הדנריס ויאר נאופל‪ ,‬ותית נעיני ר״ת קידש מס שיאמר לו אחיו רננו שמואל‪.‬‬
‫ס י ק כ‪ .‬לא נזכר שס השואל‪ ,‬ולדעתי לא היה אידו רננו שמואל אף שנסמן נכ״י‬
‫ודפוס לתשונה תקודמת‪ .‬כי אופן דינורו של רית לקמן אינו כאופן דינורו לעיל‬
‫כדנר לפני אחיו הגדול ממני• א( סופה דף ו׳ עיא ושס איתא אמר רנ עמרס תא מילתא‬
‫נ( אין המיס נודקין כן הגיה ראז״ס ומסר‬
‫נ ( שס נמתניתין‪.‬‬
‫אמל לן רנ ששת וכוי‪.‬‬
‫ד( לא אפקיל כציל נמקיס לא שנא נכ׳׳י ונלסוס ליש וראז״ס מחק נדפיס‬
‫נכ״י ידפוס‪.‬‬
‫מ ד ץ סיעה דף מיז ע׳ינ‪ .‬ה( כן הגיה ראז״ס‪ ,‬אמנם נכ״י איתא מ ר י ר ן ינדפיס מ ר י ר י ן‬
‫ו( כן הגיה ראזי׳ם נמקוס ואבן נכ״י ונס נדסוס‪ .‬ז( מכאן נראה שלפי דעת רננו ת ס‬
‫מאיימין נס על הנעל‪ ,‬אף שלא נמצא כן נ נ ו ס ועיין נרמנ״ס ה׳ סופה סיג הי יייס שגס‬
‫שס נראה כדעת רננו‪ .‬ח( כן הגיה ראז״ס נמקוס ר נ י נ א נכ״י ונדסיס‪ .‬ע( שהןמאיימין‬
‫כן הוא נכיי‪ ,‬ונמקומס נדסוס שהי׳ מאמין וראז״ס מחק‪ .‬י( כן הגיה ראזיס נמקוס‬
‫בעצת נ כ ל ל א נ ע ל ו ל א מצי נכ״י ובדפוס‪ .‬כלומר דליכא לשנויי דלל׳ שמעון גס נעילת‬
‫נעל לא תולה כמו שאין עדי טומאת חולין‪ .‬יא( סוטה דף ו' עיב‪ ,‬י נ ( עיין רשיי ו׳ ע‪-‬א‬
‫ל׳ח ואנהרינהו ינ( קלושין לף י׳ עי׳א‪ .‬וטנתו לאי לרשא דועל אין בת מוכחת לרב ששת‪ ,‬לא‬
‫היה צריך עול ליאיה וכמש״כ ישיי שם‪ .‬יי( סוסה דף מייב משנה וגמלא‪ .‬סו( כלומל נתמיה‪.‬‬
‫תשובות ד״ת סיסן כ‬
‫ב‪ .‬וההיא‬
‫דקשיא ל ך ע ל סי׳ רבנו ש ל ם ח א (‬
‫‪33‬‬
‫ד ד עקיכא עיקר הא ליחא )ועיקר(‬
‫ואני שי׳ זה ישיש רביש והא ל ך שירושי בתשלת השהו־ שאותו המש היא‬
‫כתיבהנ(‪:‬‬
‫וההאי שינוייא ד מ ס נ ת ירימג(‬
‫ארכעיש שנהד(‪,‬‬
‫ההיא שינדיא‬
‫שלסצריש נתן חקביח קצבה שנאמר מקיץ‬
‫להשיב על שטישחיש( ראשי׳‬
‫לשי ששת ר׳ עקיבא‬
‫ההיא ששישה הזרה‪ ,‬ובהלכות גדולות ו( מייתי ל ה להועא שינוייא דשס׳ יריש‪ .‬ופואכיש‬
‫דנרסינן בהתיא ברייתא דמשכת ידיש אנב שיששא הוא‪ ,‬ודר׳ עקיבא ליתא‪ ,‬שהרי כסה‬
‫ברייתות קטועות‬
‫בתלמוד שלנו‬
‫ולא סרכינן וסםייעינן מיניה‬
‫ובתושסתא היא ש ל ם ה‬
‫לתלמוד שלנו כיון שמוכיה התלמוד ש ל א נודעה בימיהמ‪,‬‬
‫א ב ל מאותן שאינן‬
‫קשות‬
‫לתלמוד ש ל נ ו יש ללמוד‪ .‬והך ד ד עקיבא ש ל א הובאת ל א היישינן לה‪ ,‬ומנימין אית‬
‫ליה הא דאמרן‬
‫ע ל ה מנחריב ובלבל‬
‫נכי ש א ר אומות‬
‫כר ממצרים ומואב‪,‬‬
‫שאפילו‬
‫לשטישתן נתנה תורה קצבה‪ .‬ומשוש האי מעמא הדר ביה רכ היננא בר ששא מדרישא‬
‫דאין הקביה‬
‫נפרע פן האופה‬
‫עד ש ע ת שילוחה‬
‫ראקש־נן ע ל ה םמנימץ והדר ביה‬
‫בפירקא קםא דםוטהז(‪ .‬ותו ל א שית‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫ואשר‬
‫)ממין ת ת י א ו ח ש ל א וופמא(‪.‬‬
‫ש א ל ת בסינ נכי הוציאוה ש ל א ת ט ם א א ( ם ש ם ע שבעזרת נשים פותר ליכנס‬
‫בה שפא שת לשי׳ רבגו ש ל פ ה ב ( וקשיא ל ך ה ד א ג ( התיל פקודש פ פ נ ו שאין‬
‫ט פ א י שתיש נכנשין לשש עזרת גשיש פ ק ו ד ש ת שאפי‬
‫שבול יוש אין נכנס?‬
‫ס י פ לא‬
‫דייקת םילי דקחני סיפא ואין חייבין עליח ח פ א ת עזרת ישראל פ ק ו ד ש ת היפנה שאין‬
‫פחוסרי כפרה נכנסין ל ש פ והייבין עליה תסאת‪ ,‬א ל ם א עזרת נשים והר תכית ם ע ל ח ל (‬
‫ד ר מ ן הילכך פטור‪ .‬ובעזרת ישראל מתחיל פהנה שכינה חילכך חייב‪ ,‬ולכתחילה לא‬
‫םעיילינן לעזרח נשים םשום פ ע ל ח א ב ל לחוציא ש ל א ת מ מ א ליכא ל פ י ח ש ‪.‬‬
‫וראיה‬
‫לדברי בפיק דחוםפתא ד פ ח ר ו ת ה ( שמתחיל חומר בשרץ ר׳ שמעון אופר חחיל ועזרת‬
‫נשים ם ע ל ה יחירח בביח עולםיס וסםאין שנכנסין ל ש פ פטוריפ‪ ,‬ודאנסרך סס׳ כלים‬
‫די׳ ק ח ש ו ת הן‬
‫ל א אנמרך‬
‫אתחלתא‬
‫דםשריו(‪.‬‬
‫ושלהי זבחים ז(‬
‫רתני‬
‫התם‬
‫סבאן‬
‫א( טונסו על יש״י סוסה ‪p q7‬׳ נרא ד ת אשיא לבני שכתב שם מנימין ליה ליה הא‬
‫ב‪.‬‬
‫דאעל בבלטת וטי ו ה ט נמי קתני בתר דתן מילתא בתוספתא דקימשין *׳ל י״ע‬
‫מנימין סעית שכנר עלת סנמריב ובלבל וטי‪ .‬ועיין בסוס׳ שם דית ענימין‪ .‬ב( כלומר לעיל‬
‫בסמל הישר על ברטת ד ן כיס עיא בדפוס דן ל ד עיד ס י ק סעיא דית ט ביום בא‬
‫יהודה נר עמוני וכף ושם כתוב פירוש ריס על אותו ענין‪ ,‬ועשם תעתיקו כאן בתשובתו לשואל‪.‬‬
‫אכן הכותב לא רצה להכפיל הלברים ומפני זה השמיעם כאן בתשובה נרמזו על מס שכתוב‬
‫שט‪ .‬נ ( מעה שסייט בספל הישר שט נומל ומשלים כאן‪ .‬והסופר היקי סלנרים בעגץ ‪•w‬‬
‫ט מה שכתוב שם השמיס כאן ומת שכתוב כאןהשמיס שם ונט שט ממז על מה שכתוב כאן‪.‬‬
‫ו י ל שם ד ן לית עיא בסון אותו סימן‪ :‬תתוא שנוייא דידים וכר כתוב בתשובת שאלה י ק לסוסה‬
‫לאנחלינן לן רב ששת וט׳ וסו לא קשיא מילי עיכ‪ .‬ל( בסון תוספתא לידים תיא שטיית אמר לסן‬
‫ל ק נמליאל א ן מצלי כיוצא בזת אמרו לו מצלי נתן לת תכתוב קצבה שנאמל ‪ y p‬ארבעים שנה‬
‫אקבץ אמ מצלים וט׳ יסזקאל כיס י׳נ‪ .‬ת( עיסב על מס שפילש ל״ת והביא לאית מ ס ו ל עולם‬
‫שאן לל׳׳ע לא גילבלו אס מצלים אלא שססיה‪ ,‬וקאעל שאפילו האי שפיפה מזלה על לעסיסי‬
‫י( בת*נ שלפ לא מצאחי‪ .‬ל( יעיל עיץ בסיס׳ יבמיס ל ן עיי ע׳ינ ליה מנימין‪.‬‬
‫למק‪.‬‬
‫א( סיסה ל ן ט עיא‪ (3 .‬ח״ל לשיי שם דית שלא תסמא יבר ילקעימ סלין יסא‬
‫נ‪.‬‬
‫אמלינן בעלמא לפערי נקטר לא נתקלשו וכיש עזלת נשים ימיו מיתר ליכנס למסכה‬
‫לייה‪ .‬יעיל עיין יבמית ל ן ז׳ ע״ב בלש״י יסיס׳ שס‪ .‬נ( בלסוס מלא‪ .‬כלים ס״א מיס‪.‬‬
‫ה( כלימל ל ס ל ל ס ה מ ת וסיא נמסכת כלים ביק‬
‫ל( מ י י ינם נדפיס הר הגיס ימעלס‪.‬‬
‫* א ‪ .‬י( ספלי נשא פיסקא אי על ילא ינומאי אמ מסניתס‪ .‬ז( זבמים ל ן קם׳יז י מ •‬
‫תשומת דית סימן כ‬
‫‪34‬‬
‫אפרו נ׳ םחנות אן‬
‫עד תעזרו‪/‬‬
‫שכינה‪,‬‬
‫‪ p‬פ ת ה ירושלים עד הר הבית מהנה ישראל‪ .‬מן פ ת ה הר הכיח‬
‫פי׳ סתם עזרה‬
‫עזרת ישראל‪,‬‬
‫מהנה ל ויה‪,‬‬
‫א ל פ א עזרה עצסה‬
‫םהנה שכינה‪,‬‬
‫ואין בו עזרת גשים ר א ש ה בעזרה םניץ‪,‬‬
‫ושחה העזרה‬
‫דהכא ה ת ה לד‪,‬‬
‫מ א ר ץ ד ב ל הפפא־ן‬
‫שער ניקנור‪.‬‬
‫הנכנסין םשער נקנור‬
‫פשתה עזרה‬
‫והיינו דקא תני‬
‫םהנה‬
‫םבפנים‬
‫רהוטר‬
‫בההוא שירקא‬
‫ולפנים אפי׳ הם פהוםרי כפרה הרי אלו‬
‫חיינין ע ל זדונו כרת ועל שננתו ת פ א ת ונ׳ םהנות נסי םנו התם ויהיב סיפנא ד פ ח נ ה‬
‫שכינה ו כ ש ע ר נקנור ולפנים תדא הוא‪.‬‬
‫ד ‪ .‬״ )בענין ד ס נ ד ו ת ירוק(‪.‬‬
‫ודקשיא‬
‫ל ך בש׳ כ ל היד‬
‫רבי םא־ר אלסוה םנדרה ש ו ה דס־רש רבי׳ שי׳ נ (‬
‫דקאסרא(‬
‫שלתיך ו ש ו ל ת סיס ג ( דם ד( נדות ה ש ל ו ח שן האשה‪ ,‬וקשיא ל ך א־‬
‫דם אדום נסי ודרשה ש ל ת ו ס פ ת א ש ב ת ה (‬
‫את‬
‫נאמר כאן‬
‫ונאסר‬
‫מקורה הערה ו(‬
‫שדורשת מנין לדם נרה‬
‫סקור נ פ ת ה‬
‫להלן יהי׳‬
‫הבא אשי׳‬
‫שהוא םכשיר‬
‫לתטאת‬
‫לבית רור‬
‫ולנדות‪ ,‬בעל כרהך לאו ר׳ מאיר הוא רהא מנ״ש נ ס ק א ליה ורבנן פליני ולא א ש כ ו ן‬
‫תגא‬
‫שאץ‬
‫דאמר‬
‫דם נדה אינו מכשיר‬
‫להשיב סן ה ת ו ם פ ת א ס (‬
‫א ל א ר׳ אלעזר‬
‫בסוף מכשיריןז(?‬
‫וקורס ש א ל ת ך ת מ צ א ברוב מקומות‬
‫ועוד‬
‫שאינו כדבריך‪,‬‬
‫מיא‬
‫דם ירוק תשםא וכוי ופריך ליה וםשני א ל א היק להו‬
‫את‬
‫הזרעים‬
‫דהני פ־רושא ודלעיל קאי וקאסר ה־כא‬
‫היכא דדוזיתיה‬
‫כדתנן ב ם ס ב ח םכשירין‬
‫»םאתו‪,‬‬
‫חאי‬
‫בתר רם אדום‬
‫שפירשתי כןפ(‪.‬‬
‫ד ה ד א דם אדום והדר‬
‫וליהוי כ ם ש ק ה להכשיר‬
‫רכיון דנרה היא‬
‫כבר ודם‬
‫נדה םכשיר‬
‫אי ט ע ם א כדקתני בתוםשתא ד ש ב ת אי פ ע מ א משום חומרת‬
‫כדשריך נם דם ח פ ח‬
‫ירוק דבר״ריחיא(‬
‫כבר הורעתיך‬
‫שרביעיח בשילהי‬
‫פ ש ק ח פנ״ש‬
‫דכתוב ח כ א‬
‫ח ש ו ח ט בשחישח‬
‫שלחייך‬
‫ולמי‬
‫חולין י(‪.‬‬
‫ד א ח א לשפויי שילוח דם‬
‫נדות ירוק ש ה י א נדה כבר‪ ,‬ולא דם אדום דהחוא חיק נפי פודי‪ ,‬ורבנן ל א ילפ־יב(‪,‬‬
‫אנל‬
‫של‬
‫דם ירוק במהודר‪ .‬כיע מ ו ח ד ל א מכשיר‪,‬‬
‫מוסאה‬
‫ולא ש ל‬
‫מ כ ל ל דבשאינה נעולה‬
‫י ח ק במהורה‬
‫מהורה‬
‫חדע שרבנו‬
‫ד ל א א פ ר ר׳ םאיר א ל א שילוח ירוק‬
‫פי״ פ ר ד ס‬
‫רםונים‬
‫דם ירוק ל א מכשיר אפילו די םאיר‪.‬‬
‫ל א מכשיר‬
‫לדברי ר‪.‬נ*ל‬
‫)בר מר׳ אלעזר‬
‫מ כ ל ל שהוא‬
‫נעול‪,‬‬
‫וםסקנא דשסעת‪-‬י דם‬
‫בן עזריה‬
‫דשילהי‬
‫מסכח‬
‫ס מ ו י ר י ן ( י ג ( דם ד ו ק דבתר דם נדוח שהיא מ מ א ה סבר לרימ דמכשיר לרבנן ל א מכשיר‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וההיא‬
‫א( ד ה פ פ ל ח רבעי מניה‬
‫)בענין ב ח ס ה במעי אשת(‬
‫ר׳ ירמיה מד׳ זירא‬
‫לרימ דאמד‬
‫בהמה במעי אשד‪.‬‬
‫ולד מעליא הוא כ ב ל בה אביה קדושין מהו ל פ א י נפקא פיניה‬
‫ממתה‪.‬‬
‫ואע־פ ש כ ת ב ח נ ( למאן דאיח ליד‪ .‬תמותו לאחר פיחה כ ש ח פ ה ג ( ‪,‬‬
‫לאחסורי‬
‫לדברי‬
‫נ ( כן הוא נכ״י ונם כדפוס• ולפי זה היחה‬
‫ד‪ .‬א( כלומל השיס שם נלה דף ״ ט ננ׳׳נ‪.‬‬
‫הםשונס הזאם כסוכה כאיי ישיי‪ ,‬ויותר נראה שצ״ל שי כמקום שי׳ וכלומר שלמה‪.‬‬
‫נ ( זאת היא הנז״ש כמינ הכא שלחין פרדס רמונים וכמינ התם ושולח מים על פני חוצות‪ .‬ד( ‪9‬רי‬
‫‪ pam‬זה‪ .‬ה( תוספתא צוקעלמאנלל שנת *ס‪ .‬ו( כתוספתא שלפנינו איתא שנאמר מקור דמיה•‬
‫ז( ש״ו מ׳יו ל׳ אלפזל נן עזליס‪ .‬ח( מ י ס על מת שכתנ לעיל נאותה תשונה אות ני‪ .‬ומכאן‬
‫ראיה שתתשונה ״הזאה עס כל סימניה ודנרים שוניס שנה שלח רננו נפעם אחת ליד השואל­‬
‫י( סולין‬
‫*( הלשון מנומנם ומנםו כמו ותמצא נ מ נ מקומות שפייכתי כן קודם שאלתן•‬
‫ינ( ‪ p‬פיא‬
‫ינ( כליסי המלה שוס‬
‫יא( מ י י האי י מ ח לנהליה ולהוי‪.‬‬
‫לף ליו ע׳ינ•‬
‫יז‪.‬‬
‫א(‬
‫נכי׳ ו ו ס נדפיס ולפי דעתי צליי למסוק או אין כאן מקומי‪.‬‬
‫נ ( לפי סנסמ ל א י * אמנר כג״י וכיפופי‪ .‬שמגש*•‬
‫» פ״א‪.‬‬
‫נלם ‪op‬‬
‫ג( פ נ ס ד י ץ דף ע׳ץ ע י נ פלוגתא די׳ ישמעאל יל״מ לתייוצא ל מ א ‪ .‬־דעק סמול‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫תשובות ר׳־ת סימן כ‬
‫הכל יש ל ש א ל‬
‫שיש בהן‬
‫דנהי דטיעטה‬
‫רוח חייםד(‪,‬‬
‫רחמנא‬
‫וכי טפני‬
‫משריטה‬
‫ששכחח‬
‫ש ל ט ה טועח‪ .‬ד‪,‬א חנן ו( ‪0‬׳ האומר ל ח ב י מ‬
‫אמר ולא כלום‪,‬‬
‫ואטי׳ לד׳ימ‬
‫‪35‬‬
‫מאיםורא‬
‫את חשנוית(‬
‫מי מיעטה‪.‬‬
‫בקדושין‬
‫אם ילדה א ש ח ך נקבה‬
‫דאמר אדם מקנה דבר‬
‫לעולם‪ ,‬אבל כ ש ל א בא לעולם לא אמר כלום‬
‫ל א זד‪ ,‬וזד‪.‬‬
‫טשוויח‬
‫לרבנו‬
‫מקודשח לי ל א‬
‫היינו כשבא‬
‫שלא בא לעולם‬
‫כדאטר רב הונא עד ש ל א בא לעולם‬
‫י ט ל לחזור בו מ ש ב א וכוי ורב הונא כרב‪ ,‬ורב כרי ינאי ור׳ ינאי כרי חייא ור׳ הייא‬
‫כרבי ורבי‬
‫וחים לממרא דחיי‪,‬‬
‫כר׳ טאירז(‪.‬‬
‫דאי ל א חיי‬
‫לא חםסי‬
‫קדושין בנטל‬
‫ובדבר שחוא כאבן‪ ,‬ורבנו לפי דרכו ש ל ק ח החלטוד לאיחסורא באחוחה טי׳ דין אשד‪,‬‬
‫א ל אחוחה‪ .‬ומה שאמרח דהוד‪ .‬ליה למבעי כזיח ממנו טחו שיטמא? טשיטא דםטטא‬
‫בחורח נ פ ל‬
‫כיון דאטו ט מ א ה‬
‫וסיש הא בכל זכר ונקבה איחיה‪.‬‬
‫וה״נ אי הוד‪ ,‬חיי‬
‫הוי טיחםר בקרובוחיד‪ ,‬והיינו חוכא דלא חיי‪ ,‬ואי חיי לא איצטרך למבעי‪.‬‬
‫ן‪.‬‬
‫ובהך‬
‫)קושיא בעני[ סנדלי דחנן גבי בדיתוח(‪.‬‬
‫פירקא ד ק א פ ר א ( סנדל דחנן נכי כריחוח ל ם א י ה י ל כ ח א ‪ ,‬ומפרש ח ל פ ו ד א שאם‬
‫ח ל ד בניוחה וכוי‪ .‬ואחה חושבו ח־רוץ דחוק‪ ,‬דהוה ליד‪ ,‬לשנויי שאם ח ל ד לפני‬
‫שקיעח חחמה של פ ל א ח וכוי כדמפלינ לעיל בין ]לפני ‪ j‬שקיעח חחמה ולאחר שקיעת‬
‫ה ח מ ה נ ( ‪ .‬ועורג( חירוץ ש ל ך איחא פלונחא בין ביש לביד‪ ,‬פיק רכריחוחל( ב ה פ פ ל ח‬
‫לאור שמונים ואחד‬
‫וביה‬
‫איכא‬
‫לאוקמח‬
‫בקורסת( הנץ ולאחר הנץ‪.‬‬
‫שקיעד‪,‬‬
‫בקודם ה(‬
‫ולאחר‬
‫שקיעה‬
‫וביש‬
‫ושינוייא דחלמודא עדיף‪.‬‬
‫) א ל א םשום נזירח אטו בח יומא דקיל נימ לפנס מוחר כמפורש בסוף עיו אי הכי‬
‫לכחחלד‪ ,‬נפי וכוי ויש ספרים דלא נרסינן ליד‪,‬‬
‫וסיל ד ל כ ח ח ל ח מוחר שאינד‪.‬‬
‫בח יוטא וכי טצרכינן טהרה ל ב ח יומא‪...‬‬
‫אלופי‬
‫וטיודעי‬
‫נכבדי‬
‫ושועי טורי‬
‫הרב ר׳ יעקכ‬
‫יבינני‬
‫דבר על ידי‬
‫הנדיב הוה‬
‫בשובו ויסרש לנו הא דאוקימנא לעיל בסוף במה סדליקין הא דחניא שוטר‬
‫פ ט ל ט ל אליבא דר׳ יהודאו(‪(.‬‬
‫נזה שהאי מ ד ת אתיא לסי דבלי ר ״ אנל לפי דעת ל״ע למה נקס נפקא מיניה דוקא גני‬
‫אחוסת‪ ,‬הא אף חמותת אינת נשליפת לק נחיית‪ .‬וע‪-‬ז תירץ רננו כי הקושיא למאי נפקא‬
‫מינה יש לישאל אף אלינא דליע‪ ,‬דהא איסולא מיתא איכא‪ .‬ד( כלומל לא נקושיא הלאשונת‬
‫ש ס י ק לבנו נזה ולא בקושיא הנאה אחר כן ים בהן לוח חייס וממשוס‪ .‬או יש לומל לא‬
‫זה אליבא דיי ישמעאל ולא זה אליבא דליע‪ .‬ה( כן הגיה לאזיס הדנליס במקום וכי מפני‬
‫ששמא כשנה אס שינוי נ ר י ודפוס שאין להס שחל‪ .‬ו( קידושין דף סיב ע < ז( יבמות‬
‫דף צ״נ עיא•‬
‫י• א( נלח לף פיו ע‪-‬א‪ .‬ג( לעיל דף כית עינ‪ .‬ג( צ׳ע מאי ועול‪ .‬ואפשל שחסל סילק‬
‫לאשון ט נאגד או טצלין לתגית אבל נמקוס ועוד‪ .‬ד( כליתות לף ז׳ עינ• ת( בקודם‬
‫כצ״ל במקום ‪.‬במקום' בכ״י‪ ,‬ובדפוס חסל‪ .‬ו( כל הדבליס האלו נתסגל נכתניט בכיי בלאש‬
‫הגלית ואסל ‪ p‬ענל עליהם קן קולמוס לומל םצליכיס לימחק‪ .‬ובאמת אץ כאן מקומם‪ .‬כי‬
‫אם לעיל גססילמ פ י ק אי וקולם לו ובדפוס דף סיד עינ סוף סימן תקפיא ולים ס י ק‬
‫סקש״נ‪ .‬כאן היו וכאן נמצאו‪ ,‬אמנם ע ״ סינה אשל נעלמה ממנו כתנ תסופל את תלבליס‬
‫הללו מהסימנים ה י ל כאן נלאש סגליון אשי מסקס אחיכ נלאותו כי אין כאן מקומט‪ .‬אמנם‬
‫מסוס משו שלא כיש לסלפיס הדגלים סללו ועול הוסיפו עליהט נלאשס המלות ו א ש ל‬
‫שאלמ סנכסביס נפולי העמוד שלפני זה בכיי‪ ,‬להויוס על ההמשן עס השאלת בבנות כותים‬
‫שאסר זס‪ .‬ונסעומס סזאס עשו נ ס כן שילוד נדול גץ הדבקים‪.‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ד י ת סימן כ כ א‬
‫‪36‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ואשף‬
‫‪ net‬א י ק ל ע לחיאך(‪.‬‬
‫)בעיבדא ד ר ב‬
‫ש א ל ת בכנות כותיםא( ברב שפא דסריך‬
‫בנדי עם ה א ר ץ‬
‫ותיפוק ליה משום‬
‫ד א ם ר ט ר בנדי עיר‪ .‬מדרס לשמשים‪ ,‬ו ל א ידעת ג( שי׳ הקונטרש ש כ ש ע ל ה מן‬
‫ה ט ב י ל ה ועלה ו ל ב ש ואיטטי ל י ה םשום בנדיו ליטטא בנדי החבר בטדרש‬
‫דקשי׳ ל ך םדרם‬
‫בנדי עם הארץ וכוי‪.‬‬
‫א כ הטוטאה‬
‫ט ט ם א אדם וכלים‪ .‬לשי שירושך נראין ר ב מ ך ‪.‬‬
‫אתהחיני‬
‫םשלשלין‬
‫וחיק‬
‫קאי‬
‫וםשני‬
‫ליד‪,‬‬
‫איטמי‬
‫בכוחי ע מ ם‬
‫חחחחון‬
‫דאטר ס ר‬
‫והנוגע בו ראשון ואין ראשון‬
‫א ב ל רבי׳ ש ל ט ה איטםי ליה ד ק א ס ר‬
‫ש ל עם הארץ או בבנדיו שהן‬
‫בסנדלו‬
‫שאין ל ח ו ש ל א ג( ל ס נ ד ל‬
‫ולא‬
‫לשילשול‬
‫והנושא א ת ה ס ד ר ם נושא א ת החרוטה היינו בטשוטי כ ל י עץ ל(‬
‫בבנדים‪.‬‬
‫אי נסי בכלי חרס‬
‫וסנבו‪ .‬והיד‪ .‬ל נ ו ש א א ת ה נ ב ל ה ש נ ו ש א א ת התרופה‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫והאי‬
‫נדה(‪.‬‬
‫)בענין מ י ם א ח ב פ נ י ם כ ב ח ו ץ •לענין‬
‫דייצא דופןא( דיולדת שירדה ל ט ב ו ל ס ט ו ט א ת ה ל ט ה ר ה ונעקר ט ט נ ה דט וטבעי‬
‫ל ך כננדה כ נ ד ה םהו כנון שנעקר ביום ראשון ואחר שקיעה ה ח פ ה עודנו ש ם‬
‫כרואה סיום ראשון הוה ב( אפי׳ ל ח ק נ ח ג ( ר׳ ד ר א דום שני עולה לספירחה‪ ,‬או ד ל ם א‬
‫עיז ל א קאםרינן דדם שבפנים כבחוץ א ל א לחוםרא‪.‬‬
‫שירדד‪ .‬ל ט ב ו ל בשביעי ש ל ח‬
‫נ ר ה דאורייחא‬
‫ונעקר ם ם נ ח דש בירידח‬
‫ה ח פ ה ו ט ב ל ה לאהד שקיעת ההטה שהורה *לביתה‬
‫ואסורה ל א כ ו ל כתרוטה טיהא לכשיצא‪.‬‬
‫טבעי לן ו(‬
‫אותו טקום‬
‫ש ל אשד‪.‬‬
‫א ב ל יולדה ןלםה?[ לשםעינןל(‬
‫בין ש א ד ם ה‬
‫ועוד אי שיד‬
‫בלוע הוא‬
‫ומסיק‬
‫לשני שקיעת‬
‫כ ץ ל א יצא דםה‪,‬‬
‫ל א השיבא ל ה רואה ח(‪,‬‬
‫כי‬
‫נטקא טינה כנון ש ת ח ב ה ל ה‬
‫חברתה כ ד ת נבלה ו ט ׳ והוד‪ .‬ליד‪ ,‬ל פ י נ ק ט בנק שנעקר בשביעי סמוך לשקיעת ה ה פ ה‬
‫והדם עודנו שם‪.‬‬
‫טיהא מ ט מ א ז(‬
‫שלשה ת פ ר ש‬
‫אי א ס ר ת בית הסתרים הוה נהי ד ב מ ש א‬
‫ואי א מ ר ת בלוע ה ד‬
‫ל א קשיא ל ך פירי‬
‫מיהא ל א מטפאד‪ .‬בפנע‬
‫הטוםאה הבלועה ל א ס מ ם א ‪.‬‬
‫דאיהי מטרש ל ה‬
‫םשום נונעת‬
‫וההיא אי כרבנו‬
‫ל כ ש י צ א לנטרי‬
‫לחוץ‪ ,‬ובשניש כהוץ לנכי רואה ו ל א לנכי נונעת‪ .‬ואש כדברי דיה דפשוי ל ה דואה ח(‬
‫כולד‪ .‬ש מ ע ת א ענין אחד דששרש לכשיצא לחוץ לביח החיצון ו ל א ל ה ו ץ ל נ פ ח ‪.‬‬
‫סימן‬
‫כא‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שאל‬
‫ר׳ ש ל מ ה א ( סרבי׳ ת ם ‪.‬‬
‫ש א ל ת ר׳ ש ל ט ה מר״ת‪.‬‬
‫)בענין ׳׳« חו‪8‬ח ל«‪0‬יליח(‪.‬‬
‫עבדך עוסק עש ריעיו ביבמות ובשבוע זאת הוקשיני‬
‫ז‪ .‬א( נלה ‪ cp‬לינ עיב• ב( חנחמ מלאזימ‪ ,‬במקום ילעסי בכיי ובדפוס‪ .‬נ( הנחם ח ר ל‬
‫במקום •אלא בכיי ודפיס‪ .‬ל( כלומל באופן שאין למוש למנע בנליס עצמן‪.‬‬
‫נ( כלואה מיום לאשון חוה כן סניה לאזיס במקום כשחוא‬
‫ח• א( נלה ‪ cp‬מ״נ עיא‪.‬‬
‫נ( שצריכה שבעה נקיים ונקי חשניק ליום שני‬
‫מיום לאשון מולה בכיי ויפיס‪.‬‬
‫כי לא בא ל ס ממיש• ואולי ציל •לפי לבלי• במקום אפילו למקנס ו ט נ ת ו על ל׳ זילא‬
‫ל( אנל יוללמ למה? לשמעיק‪ ,‬כ י ל להניס במקום אבליוללמ‬
‫לאמל שם הא יינא ליוללס‪.‬‬
‫לשמעינן‪ .‬נכיי• אכן בדפוס אימא אנל יוללמ לא אשמעינן‪ .‬ועל זס הניה ל א ד ם בנליץאסל‬
‫המנה לא צ׳׳ל כן נלאין הלנליס מדלא אשמעינן‪ .‬ולי נלאה כמו שםנססי‪ .‬ולפי זס מלס אנל‬
‫ססילמ משיבת לימ על איבעי לשיאל יטנמי להניא לאיה שאין לץ ייללס ינלס שיין ניאיש‬
‫פנים כמין‪ ,‬לאליב למת ליס לאשמעיק סאי לינא נבי ייללמ‪ .‬לשמעינן כלס לאייייסא ימי‪.‬‬
‫ת( כלימל לאתל שקיעמ תחמת‪ .‬י( נדת מ״ב עיב‪ (f .‬בלסיס נסי ת מ נ ע לא מסמא במשא‬
‫מיתא מממא‪ .‬ס( נלפיס לתליאס במקום לס ליאה‪.‬‬
‫סימן כא‪ .‬א( לפי לעת תחכם איחיק הילש ידיס בניס מ ל מ ד ירנ‬
‫‪ 227‬היא אילי ל׳ שלמת‬
‫תשובות ר״ת סימן כא כב‬
‫בפ׳ הבא על‬
‫ד‬
‫יבסתו בםוניא דיש‬
‫פאיר א ל א בקידושין‬
‫דאסרי׳‬
‫הוטה‬
‫ל פ ס ו ל ו ת נ ( דקאסר התם ע׳יכ ?יא‬
‫דקני ל ה א ב ל‬
‫בפיק דקידושיןנ(‬
‫‪37‬‬
‫בהוםה רלא קנה ל ה לא‪,‬‬
‫הופה קונה םקיו וסה כסף‬
‫קאסר‬
‫והוקשינו‬
‫סהא‬
‫שאינו נומר אהר כסף קונה‬
‫חוסה שנומרת אינו דין שתקנה‪ .‬ומסקנא הכי היא התם‪ .‬ותרצנו דחופה דפסולות אינה‬
‫נוסרה אהר כסף כדאטרי׳ בהאשה רבה ד(‬
‫ל א ש ח ו ס ס ו ל ה ונם אינה‬
‫יורשה‪ ,‬דאי‬
‫סיטסא הוא ל א ש ח ו כשרח‬
‫יורשה טצי ליטמא ל ה‬
‫ואינו סיטסא‬
‫כדאטרינן חחם נבי‬
‫קטנה דכיון ד ל א ירחי ל ה קריא ו ל א ענו ל ה ‪ ,‬ובהסרח נדריח נמי אינו זכאי כראטרינן‬
‫התם‪ .‬אמנס אחיי כן הוקשינו דסדינא אפרינא קניא חופה דטסולוח וטה כסף שאינו‬
‫נוסר אחר כסף אפי׳ בכשרוח קוני‪ .‬אפיית( בססולוח‪ ,‬חופה שנומרח אחר כ ס ף ב כ ש ר ו ח‬
‫אינו דין שחקנה בסםולוח?‬
‫ב‪.‬‬
‫והיום‬
‫)בענין ס מ ו ך מיעוטא ‪.(KJSCS‬‬
‫חוקשינו בהחיא ש ס ע ח א דפ׳ א ל ס נ ח לכינא(‪.‬‬
‫חסניח בנים אלו ואלו אוכלין‬
‫וכוי זכריס יאכלו וחאיכא עוכר‪ ,‬קסביר אין חוששץ לטיעוט‪ .‬חיכי קאפיר ספוך‬
‫מיעוטא דמסילוח‬
‫הך‬
‫סברא‬
‫למחצח נקבוחנ( הא רבנן דםברי אין חוששין למיעוט ל י ח‬
‫דסטוך טיעוטא‪,‬‬
‫אפרי טיעוטא‬
‫אבל‬
‫טיעוטא‬
‫כמאן‬
‫דליחא ולא‬
‫אמרינן‬
‫להו‬
‫ספון•‬
‫להזקה‪.‬‬
‫סימן כב‪ .‬תשובת ר׳ת על הנ״ל‪.‬‬
‫השיב‬
‫רבינו‪:‬‬
‫ע ל אשר‬
‫הוקשית‬
‫פדרב הונא‬
‫דאמר‬
‫הופה‬
‫קונה על יש הופה‬
‫ל פ ס ו ל ו ת וכי ת ע ל ה על דעתך שרבינו הזכירהא( ו ש כ ה ? אך דרב הונא ליתא‪.‬‬
‫ה ד א דקאשר ת ל פ ו ד א ורב הונא כסף סיהא וכוי ס כ ל ל רליתא כדקאפר ורבי ס א י י נ (‬
‫היכי‬
‫אכיל בישרא‪,‬‬
‫ועוד דרב הונא סלינ‬
‫פ ש ט ר נ ( וביאה לעיל בםפוךל(‬
‫לתנוהי ב ע ל כרהו‪.‬‬
‫אשיטתא דלעיל דכי אתי‬
‫לסילף‬
‫כסף‬
‫פריך ל א תילף טיניה דטר‪ ,‬הצד השוה שבהן שכן‬
‫וכן דרך להקשות פ ה לצד שוה שבהן שכן ישנה ל ב ע ל כרהה‬
‫בעלטא‪ .‬והואיל ואינו סוצא כסף באישות ]בעיכ[ זה אין דרך ל ה ק ש ו ת כדי ל ל ט ד ס (‬
‫ותסצא כן ב כ ל התלטוד בדלא‬
‫השוה הוא בסקצת‪.‬‬
‫ל פ י ל ף פרכינן א ב ל ל פ י ל ף ל א טרכינן הואיל והצד‬
‫וכשאני עוסק‬
‫בקידושין טסריקנא דרב הונא ס ל י נ ו (‬
‫אשיטתא‬
‫מלריוש )והיא ‪ (Dreux‬הנזכר בתוס׳ יבמות ס ׳ ה ע־א ד״ה אי ופסחים כינ ע־נ‬
‫דיה להא אמנם מה שכתב החכם הנ״ל שס שהובא במרדכי ביבמות סימן כ״א ששאל ר׳‬
‫שלמה מדריוש את ר־ת ילמדנו רננו‪ ,‬זה אינו כי במילכי שלפנינו איתא רנינו ברוך נמקוס‬
‫ר״ת ונס חתם ם ס המשיב את שמו ב מ ן ברבי שמואל‪ .‬ועיין ‪.Gallia judaica p. 173‬‬
‫נ ( קידושין ד ן הי ע״א וכוי‪.‬‬
‫ב( יבמות ד ן נ־ז עיב וכוי‪ .‬ועיי׳יש בתוס' דיה רב אמר‪.‬‬
‫ד( יבמות ד ן פיס ע״נ ועיייש בתוס' דייה כיון‪ .‬ה( נכ״י‪ ,‬בדפוס שאפילו‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( יבמות ד ן סיז ע־א וכוי‪ .‬ב( עיין נרש״י שס ד־ה אין חוששין דע׳־י כן הוה רונא‬
‫ועוד עיין נינמות ד ן קי״פ ע״א‪.‬‬
‫םיסן כב‪ .‬א( עיין רש־י םס ד ן נ־ח ע״א דיה חופה נ ( כצ־ל נמקוס רב בכיי ורני נדפוס‪.‬‬
‫חולין ד ן ייא עי׳ב ועיי״ש נתוס' ד״ה לר״מ‪ ,‬דדייק מזה הלשון דלא קיימא לן‬
‫כרי מאיר‪ .‬נ ( כצ״ל במקום ושטר נכיי ונס בדפוס ד( קידושין ד ן ה׳ ע‪-‬א‪ .‬ועיי‪-‬ש נתוס'‬
‫ד״ה שכן ישנן‪ .‬ת( מ נ ת רית בזה דלפי הנ״ל יש פירכא למה הצד שלו דילין מיניה דחופה‬
‫קונה שכן ישנה נ ס נ כ ס ן נע״כ בעלמא באמה העבריה אכן הא דאמר לעיל כמו לרב הונא‬
‫כ ס ן באישות מיהא לא אשכחי נעיכ‪ ,‬זה שאני דתתס נדלא למילן איירי ולכן פלכינן‪ ,‬אנל‬
‫הכא נגי חופת קונת דללמד'ולמילן איירי ליכא למימר כסף באישות לא אשכחן בעיכ‪ ,‬כיון‬
‫דאשכק ע מ פ נעיכ בעלמא‪ .‬ו( כן הניה דאזיס במי־ןוס פרין בכיי ודפוס‬
‫‪3‬‬
‫‪s‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר׳׳ת םימן כב בג‬
‫דלעיל דם״ל כל מה העד ל א סדכינן כ ל ד ה ו א ‪ .‬ועוד דדמי בד ח ס א ס ב ד ז ( כרבא דלית‬
‫ליה דרב הונא‪.‬‬
‫קידושין סםלי‬
‫ועוד ש ס ע ח ח א‬
‫חושה נסי םםלי‬
‫דיבסות כדשני׳ח(‬
‫סוקסינן שסיד‬
‫לאחר כסף‪.‬‬
‫אחר בסף ס(‪,‬‬
‫והא דאטרי׳ ל ר י ס‬
‫דליה ליה‬
‫דרב הונא‬
‫אשי׳ לסםולוחי(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ועל‬
‫קושית בח יומא א(‪,‬‬
‫אם חיסצת אשריך‪ .‬דסיעוטא דמפילוח ושומה נקבות‬
‫הוי רוב המתיר ונכי חסותו נסי בסרק ה א ש ה ב ח ר א ג ( סיעוטא הוא סשילות‬
‫ומחצה נקביח רוב המחיר ומיעוט אוסר‪,‬‬
‫וכן בכיסוי הדם‬
‫א ב ל חזקה דעיסה וטיעוטא דאין מטםהיןג(‪,‬‬
‫טיעוט מעשיהן מקולקליןל(‬
‫והזקי‪-‬‬
‫דבהמהק(‬
‫האיך‬
‫יצטרף לדוב‪,‬‬
‫וכיו; שאין רוב מיעוטא כסאן דליחא‪.‬‬
‫םיםן כג‪ .‬תשובה לרב יוסף‪.‬‬
‫)בעני! נישואין בתוך אכילות(‬
‫אני‬
‫אינו כדאי ש ש ל ה ת ם לי כך‪,‬‬
‫בחוך ל׳ יום‬
‫לאהד ל׳ יום מותר‬
‫א ב ל כך דעת* נוטה ש מ ו ח י לכנוס לאלחד‪ ,‬ואטי׳‬
‫למי ש ל א קייס סייד‪ ,‬ורביד‪.‬‬
‫ואסי׳‬
‫רק ימחין א ה י שבעה‪,‬‬
‫מ ת אביו‪ ,‬מדקאםרינןא(‬
‫ה ש מ ח ה עד ל׳ יום על אביו וכר‪,‬‬
‫על כ ל הסחים‬
‫ולטי שקיים‬
‫אינו נכנס לבית‬
‫ותניא בברייתא בשילהי האי ש מ ע ת ת א נ (‬
‫בל ל׳‬
‫לנישואין‪ .‬ולא קססליג א ל א במתה אשתו‪ ,‬א ב ל מת אביו ל א קמסלינ‪ ,‬דודאי נישואין‬
‫שרי אחד ל׳ יום דמצוה קעביד אפיי יש לו כ ס ה בניס‪.‬‬
‫ואי נישואין כבית ה ש מ ח ה‬
‫דמי אסאי חני ליה‪ ,‬חיסוק ליה משום דהוה ליה כיח השמחה‪,‬‬
‫א ל א ודאי ל א כביח‬
‫ה ש מ ח ה דמי‪ ,‬דהתם דשות ספלנינן בין אביו ואמו ל כ ל הסתים‪ ,‬אבל בנישואין מצוד‪,‬‬
‫היא ולא מסלנינן‪ ,‬ולהכי איצטריך למחני‪ .‬וליכא לסימר דבנישואין כ ל א סעודה מיידי׳‬
‫דהא אסרינן ב ה ח ו ל ץ נ ( בנישואין בלא םעודד‪ .‬איכאד( ש מ ח ה ועוד אין נישואין בלא‬
‫ז( ביבמות דף נ״ז ע׳׳נ‪ .‬ח( כדשני׳ כצ״ל לדעתי במקום צד שני נכ״י ודפוס וכונסו כישני‬
‫ופירש ר״ת האי שמעתתא דינמותדאיירי בחופה לאתר כסף ועיין בסוסי שם שהובא פירושו‬
‫וראזים הגיה פרשינן בחופה במקום צד שני‪ ,‬חת שלא כדת אף שתכונה אחת היא‪ .‬ס( ועיין‬
‫בסוס׳ יבמות דף נ״ז עינ דיה רב אמר התירוץ על זה‪ .‬י( כלומר דלית ליה דחופה בלא‬
‫קידושין קונה כלל ואפילו לפסול לתרומה‪ ,‬ואפילו לדידיה דאית לית קידושי עבירת פסלי לבת‬
‫כהן בתרומה‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( רומז על מה סכסנ השואל והיום הוקשינו‪ ,‬ולכך קרי לה קושימ בת יומא ועיין‬
‫לקמן סימן ס׳ אות א׳ ובהערת שם‪ .‬ואס חמצת כלומר לו המתנת עד שתחמיץ‪,‬‬
‫נ( קידושין דף פי עיא‪ .‬ד( חולין דף פ׳׳ו עיס‪.‬‬
‫אז אשרין‪ .‬ב( יבמות דף קי ע ע״נ‬
‫ת( כלומר חזקת שאינו זנוח עם מיעוט מעשיהן מקולקלין אינס עושין רוב ו ק חזקת מתלת‬
‫לעיסה עם מיעוט דאין מטפחין אין מצטרפין לרוב‪ ,‬רק שהמיעוט יסייע לחזקה ע ל המנ‪,‬‬
‫לזה אמלינן דאין למיעוט כח לסייע כנד חלוב דמיעוטא לנבי מבא כמאן דליתא• אבל נבי‬
‫מחצה זכרים ומחצת נקבות המיעוט מפילות עושה נאמת לוב הממיל‪ ,‬ובזה ליכא למימל‬
‫מיעוטא כמאן לליתא‪.‬‬
‫ס י ק כנ‪ .‬המשונה הזאת הונאה במחזור ויסרי הלכות אנל סימן רעיה צד ‪ •237‬ושס כתוב‬
‫נראשה תשונת רננו יעקב נרי מאיר לרנ יוסף‪ .‬ורנ יוסף תלזת הוא הלנ ל׳‬
‫יוסף בן משה הראשון הנזכר לעיל סימן י״ד ואשל כתבנו אודותיו שם בהערת לאשמת‪ .‬אכן‬
‫בכ״ ודפוס של ספל היטל לא נכתב בלאשה רל! המלה ‪,‬תשובה• ולא נזכר שם השואל‪.‬‬
‫והחשיבה הזאת נעתקה נ ס כן עיי הסכם שדל בכלם סמל ממגלת שביעית צד ‪ 51‬מכיי‬
‫תשובית הנאיניס ישם נכתב בלאשת תשינה מהלב ל׳ יעקב זיל‪ ,‬ונם שס לא נזכל שם השואל‪.‬‬
‫א( מיק דף כ*נ ע״נ‪ .‬נ ( שם דף כינ ע״א‪ .‬נ( יבמית דף ידנ עיג לקאמל התם נשלמא‬
‫־! מוי•־‪ 1 !nw‬׳ ד״ה ״אני ד( איכא כן הוא נהעתק שד״ל‬
‫יי‬
‫‪39‬‬
‫תשובות ד ת סימן כג כד‬
‫סעודה‪ .‬ו מ ד ק א ס ר ואם אין לו בנים מותר לכנוס ל א ל ת ר נראה לי בתוך ל־ מותר ל מ י‬
‫שאין לו בנים‪,‬‬
‫ומצות ע ש ה היא‬
‫ו ל א דחינן ל ה כלל‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואפי׳ ל יום דבל המתים ה (‬
‫דהינן מ ש ו ס הכי‪ .‬וכי היכי דמידחו לי יום דבל המתים מידחי נמי דאביו ואמו‪ ,‬ד ל א‬
‫א ש כ ח ן שנים ע ש ר באביו ואמו א ל א היכי דאיכא ל׳ יום ל כ ל המתים ועור ד ב א ש ת ו‬
‫א י כ א נ׳ מ ל י ם ושרי׳ מ ש ו ם הכי ל א ל ת ר ‪ .‬ו מ מ ע ש ה ד י ו ס ף ו ( הכהן נמי איכא ל מ ש מ ע‬
‫דאסי׳‬
‫ש ל ש י ם ‪(r‬‬
‫ו כ י ש היכי‬
‫ד א ח ו ח א ש ח ו ונ׳ מ ל י ם דידיה‬
‫ד ל א הוה ליח כ ל ל ‪.‬‬
‫דהו מ ש ו ם בנים קטנים‬
‫ו ל א ל ת ר דקאמרינן היינו בתוך לי‪,‬‬
‫דהוו ליה‪,‬‬
‫ד ק א מ ר ל א בא‬
‫ע ל י ה א ל א לזמן מרובה ומפרי מאי לזמן מרובה ל׳ יום‪ ,‬מ כ ל ל ד ל א ל ח ר ל א ח ר ז׳ ימי‬
‫א ב י ל ו ח יכנום‪ .‬א ב ל בחוך •מי א ב י ל ו ח ל א קאמרינן‪ ,‬מדקאמרינן בכחובוחלז( מי ש ה י ה‬
‫ט ב ח ו ט ב ו ח ויינו מזונ וכוי‬
‫ו ל א יעלה על לב א י ש לומר ד ה א י‬
‫והתם מוכיח שפיר‪.‬‬
‫ומשום דהוו ליה בנים ל א בא‬
‫ל א בא עיייה היינו כניסה ט( חרא רבא עליה קחני‪.‬‬
‫עליה‪ ,‬ד ה א נם היא היחד‪ ,‬א כ י ל ה לי יום מפני אחוחה שמחה‪ ,‬ו מ פ נ י י ( נישואין נרידא‬
‫איתוקמא ש י נ ס ת הקטנים‪ ,‬ו ב ת ל מ ו ד ירושלמי •א( מ פ ר ש הכי כנסה ל א ל ח ר ו ל א הכירה‬
‫ע ד ל א ח ר ל׳ יום‪ .‬ועוד ר נ ק ט י נ ( מותר ל י ש א ל א ל ת ר ובביאה נ ק ט זמן מרובה‪ .‬מ כ ל‬
‫הני מ ע מ א ש מ ע י נ ן דמי ש א י ן לו בנים מותר ל י ש א ל א ל ח ר וביאה לאחר ל׳ יום‪ ,‬ומי‬
‫ש י ש לו כל בניו נדוליס וקייס פריד‪ ,‬ורביד‪ ,‬מותר ל י ש א לאחר לי יום ל ״ ש מי ש מ ת ה‬
‫אשתו‬
‫חקנו‬
‫ו ל י ש בכולהי מתים‬
‫ני רנלים‬
‫משוס‬
‫דכתיב ב ב ר ן זרע זרעך ונוי‬
‫כי חיכי‬
‫רעוח ה מ ט ה‬
‫ומצור‪ ,‬קעביד‪ .‬א כ ל ב א ש ת ו‬
‫ר ע ל יד־ ש מ ח ת‬
‫נ׳ רנלים‬
‫מנשי לה‬
‫ל ר ח י מ ח א קמייחא ו ל א הויא א י ב ה י ג ( וזיוונ שני צריך חיזוק‪.‬‬
‫ודבר פ ש ו ט חוא ד ב י ח‬
‫לנו‬
‫לא‬
‫רשוח‪,‬‬
‫השמחה‬
‫ונישואין‬
‫דידיה‬
‫מצוה‪,‬‬
‫ומרשות‬
‫אין‬
‫לאסור‬
‫מצוד‪,‬‬
‫אי‬
‫שריש בהדיא‪.‬‬
‫םימן כד‪ .‬תשובה לרבנו שמואל ורבותינו שבפריש‪.‬‬
‫)ענין מודדו;‪.(,‬‬
‫מקול‬
‫מחצצים‪ ,‬ש נ י ה ם הניח והצים‪ ,‬ונוצצים ‪ :‬נ ה ל י ם א ( ‪ ,‬היוצאים מ מ ד ו ר ה א ש ועצים‪,‬‬
‫יראחע(‬
‫שבפרישנ(‪,‬‬
‫סן‬
‫ל ה ע מ י ד עצמי ולחות דעי‪,‬‬
‫יוציאו‬
‫רבה‬
‫אויבים‬
‫א ת מודעי‬
‫מודיעי רבי‬
‫ע ד שנים ע ש ר ח ו ד ש‬
‫ש מ ו א ל ורבוחינו‬
‫לד*ציא לעז‬
‫על‬
‫חנט‬
‫ה( בכ׳׳י‬
‫וכצ׳יל במקום ליכא נכ־י ודפוס ונם נמתזיל ויעלי עיין בתעלת שלפני זאת‪.‬‬
‫ולפיס ונם נויטלי והעסק שד׳׳ל איתא לנישואין‪ .‬ויאז״ס הגית במקומו לאבילות‪ ,‬ולי נלאה‬
‫כמו שהנהתי סצ״ל דכל המתים ועיין לקמן‪ .‬ו( נכ״י ללבי יישי ונדפיש לל־י ונויטלי‬
‫וממעשה ליוסף ובהעתק שליל ומשום מעשה לאמלינ; ביוסף הכהן‪ .‬ונמ״ק שם איתא יוסף‬
‫הכהן‪ .‬ז( שלשים כן הוא בהעתק שליל במקום שמתה לו בכ״י ודפיש וכציל‪ .‬ונויעלי איתא‬
‫ט( כלומל שלא‬
‫עול טעות אחלה‪ .‬ח( כתובות דף ל׳ ע״א וע״ש בתוס׳ ד״ה אנל איפכא‪.‬‬
‫כנסה יוסף הכהן על לי יום‪ ,‬וזה אינו חלא ולא קתני לא כנסה אלא לא נא עליה וכוי‪.‬‬
‫י( ומפני נישואין כן הוא נ ״ י ונם בדפוס ולאז״ם מחק ומפני והניה וננישואין‪ .‬והנכון הוא‬
‫כמו שכתונ נכ״י ודפוס וכמתו‪ ,‬מי מפני הנישואין נלידא שתיתה לאלתל‪ ,‬אף שלא נא עליה‬
‫עד לאחל ל׳ יום אתוקמא טעמא של פרנסת הקטנים‪ ,‬דקאמל לה לכי פלנסי את נני אחותן‪.‬‬
‫יא( •משלמי ינמות פ׳יל תי׳׳א‪ .‬ינ( דנקט כן הניס‬
‫ונהעתק שליל איתא ומשום נישואין‪.‬‬
‫לאז״ם וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ונהעתק שד״ל‪ :‬ועוד מותלת לינשא לאצתל קתני‪ .‬ינ( אינה כצ״ל‬
‫במקום א מ ה נכ״י ודפוס ולאדיס הניה אנלת‪ .‬ונהעתקשדיל ולא הויא לה אינה‪ .‬ושם צלין‬
‫למחוק לה‪.‬‬
‫סימן כר‪.‬‬
‫א( כן הוא נכ״י אמנם נדפיס כמה שנושים ים כאן‪ .‬נ ( נדפיס לאיתי‪ .‬ג( כן‬
‫הוא נכ״י‪ ,‬אמנם נדפיס חסל ולנוסינו‪ .‬יעיין פיליש לשנים על התולה שהוציא‬
‫תשובות דית פ י ק כד‬
‫‪40‬‬
‫חסעושח‪ ,‬כי יודעים כ ל יודעי דת ודין ה ל כ ה כרבא דשסיק ה ל כ ה כחכסישד(‪ ,‬שאוסרים‬
‫ש א ץ כושץ איש שנולדו בו סוסים וכיש שהי׳ בו‪ .‬ד כ ה א נסי אין ה ל כ ה כחייא בר‬
‫רב דתני שהיו בו‪ ,‬א ב ל נולדו כושין א ל א כםאן דתני נולדו‪ .‬ובשני א ל ו ה ( ששק דיה‬
‫כ ס ו כן‪ ,‬ואני כן פסקתי‪ ,‬וטעסא דידי ד ב ש ל תורה ה ל ך אהר הםחשיר‪.‬‬
‫א כ ל אם היו‬
‫יכולין לברר דנט מעושה כישראל ש ל א כרין פ ס ו ל םדרבנן‪ ,‬אז יהיו יכולין לכדור ו(‬
‫ולפסוק כהייא בר רב‪ ,‬ד ב ש ל סופרים ה ל ך אהר המקילז(‪ .‬ואשי׳ הכי הואיל ופסק דיה‬
‫לאיסור‬
‫התורה‪.‬‬
‫שצריך להרהיק לזוח שפתים‪,‬‬
‫ומה ש כ ת ב רבי׳ ש מ ו א ל‬
‫אנישא א ל א כופין אותו‪.‬‬
‫וביש‬
‫שאין אדם יבול ח( לברר‬
‫שחקנו חגאונים‬
‫חלילה לרבנו‬
‫ד ל א משחינן‬
‫להרבות ממזרים‬
‫אש אינו סן‬
‫חריסר ירחי‬
‫בישראל‬
‫שתא‬
‫דקיל רבינא ורב‬
‫אשי סוף הוראה‪ .‬ונהי דהנאונים יכולים לתקן כתובת אשד‪ ,‬על המטלטלין או על‬
‫ה ל כ ה או על סי דעתם דהיינו מטונא‪,‬‬
‫רב אשי‬
‫ועד‬
‫ימות המשיה‪.‬‬
‫אבל להתיר נט פ ס ו ל‬
‫שנינו‬
‫חה נט פסול שאנו‬
‫פי‬
‫אין כה בידינו םיסות‬
‫בתלמוד‬
‫נוסין עד‬
‫שאין‬
‫תריסר ירחי ש ח א ע ( והם הקדימו טרם דין כפיית הנט ] פ ש י ט א ש [ ה נ ט י ( פסול‪ ,‬אפי׳‬
‫יאמר ח צ ה אני‪,‬‬
‫דהא אמר רב‬
‫כשד ש ל א כדין ססול‬
‫ש ל מ ה במורדתינ(‪.‬‬
‫אלפסי‬
‫וםשהינן‬
‫מבעל הדין‬
‫ופוסל‪,‬‬
‫בשילהי ניטיןיא( נט המעושה בישראל‬
‫נהטן‬
‫וזה בתוך ייב הודש‬
‫ש ל א כדין‪,‬‬
‫אטי׳ לטי טי׳ דבי׳‬
‫וסד‪ .‬ש כ ת ב רבי׳ ש ם ו א ל שכתוב בהלכות נ ח ל ו ת‬
‫ליה תריסר ירחי ש ה א‬
‫הזא דינא‬
‫ר ע ל ידי שהיתי‪ .‬וכרה‪.‬‬
‫דנםראיג(‪.‬‬
‫אנימא‬
‫ובהדין‬
‫כדין‬
‫הרב ר׳ יצהק‬
‫חריסר ירחי לית ל ה מזוני‬
‫ניל זה פתרונו הדין הוא‬
‫ומה ש כ ת ב ר׳ יצהק א ב ל ה א י מ א‬
‫ח נ א דנםרא‬
‫בםודדת‬
‫בבי דינא דםתיבתא ד‪;.‬י‬
‫דייני כמורדת בדאתיאיל( ואמרה ל א בעינא להאי נברא ליתב לי ניטא יהיב ל ה ניטא‬
‫ל א ל ת ר ‪ .‬ונם זה טתרונו כמורדת ב ל א טהיחה‪ ,‬א ב ל מוחלח ורוצה טו( םנרש ל ה בלא ‪(re‬‬
‫כתובה‪,‬‬
‫ולא הש ל פ ר ש רצון הבעל‬
‫ליה טועה נמוד ומרבה ממזרותיח(‪.‬‬
‫ב ע ל ה פוהתין‬
‫ל ה מכתובתה וכוי‪,‬‬
‫דפשיטא ליה‪.‬‬
‫והמפרשיז( בענין אהר םשוינן‬
‫שכן אני מורה ובא נוסא דשמעתתא המורדת‬
‫ורבותינו נטנו וגמרו‬
‫שםכריזין עליה‬
‫על‬
‫ד שבתות‪,‬‬
‫צאול ילידנו החכט מוחריר דול ראזין זצ״ל ד ן קע״ח‪ ,‬שרננו שמואל לרש נפליש‪ .‬ועוד עיין‬
‫נאול זרוע ח״א סימן מעיו שכמנ לשנים נתשונתו ונשאמי ונחמי נלנר נפני זקני שליש‬
‫הנאון ל' מממיה וה׳׳ל יהודה נל' אנלהס וקלוני לי יחיאל והליל לני' יהודה נ״ל יום סונ‬
‫ועמדו ולא ע ט עוד‪ .‬ועוד עיין נמנוא לפילוש לשנים על המולה לההכס הנ״ל צל ‪X I‬‬
‫ונמעלס שס‪ .‬אמנם לעמ החכם אייזיק הילש ווייס ננימ מלמול מינ ‪ 227‬ונהעלה שס מ ס ס‬
‫שזה הוא לי שמואל אניו של ליי החסיד‪ .‬עיי׳״ש‪ .‬ל( כסונומ ד ן עיז ע*א‪ .‬ה ( כלומל נהא‬
‫דאעל לנא הלכה כחכמים ונהא דלנ יהודה 'דמני נולדו‪ .‬ו( ולפסוק כציל נמקוס לפסוק‬
‫נכ״י ודפוס‪ .‬ז( ואעינ דאמל שמואל נניסין ד ן נימ עינ נס מעושה ניטלאל שלא כדין‬
‫פסול‪ .‬ומללא קסני אינו נס איכ משמע דמדאוריימא נס מעליא הוא‪ ,‬זה איט דאיכא למימל‬
‫דנסס פסול משוס ופוסל‪ ,‬אנל נאממ מלאוליימא אינו נס כלל א ן שאמל לוצה אני ל ס ד‬
‫נשצא כדין כמו מלוהו ויהינ דאיט ממנה עיץ נחוס׳ נ י נ ד ן מ״מ עיא דיה אמל לנא‪.‬‬
‫ונזם מסופק ליס‪ .‬ח( יכול כן הניה לאזיס וחסל נכ׳יי ודפוס‪ .‬ם ( כסונומ ד ן סיד ע«א‪.‬‬
‫י( הוספה עיפ הנסמ לאזיס‪ .‬יא( ניסין ד ן פיח ע״נ‪ .‬ינ( ניל שכיון לננו על פי׳ לשיי‬
‫נכסונומ י ן ס״נ עיב דיה לא כייסינן לה להשהומה אלא טמן לה נס ויוצאה נלא כמוכה‬
‫עיכ אלמא דלא כפינן לית״ א׳׳כ הכפיה שלא כדין‪ .‬ועי״ש נסוס׳ ד״ה אנל אמלה‪ .‬ינ( הלי״ ן‬
‫נכמונוס ם ס ואחל זה דנליו שהניא ליס לקמן אנל האילנא וכוי‪ .‬ופסלונו של ליס עלדנלי‬
‫ה מ י ן כאן הונא נמלדכי פ׳ אעיפ םס‪ .‬יד( נלי׳ין כד אמיא‪ .‬סו( לאז״ם הגיה מלצונה‬
‫נעקוס ולוצה נכ׳יי ודפוס• נח( כציל נמקוס נעיכ נכ״י ודפוס עיפ הנהמ לאז״ס‪.‬‬
‫יז( והמפלש ‪ p‬הוא נמללכי וכצ״ל נמקום ואס פילש נכ׳׳י ויפוס‪ ,‬ו ק סניה לאז״ס‪.‬‬
‫יי‪ 0‬וייילליי ‪,‬־זח ייינאו ל נ מ לננו נזה הלשון'• והמפלש נענץ אחל משוינן ליה פועה נמול‬
‫תשומת ר״ת םיסן כד‬
‫ומעסים שולחין ל ה סכ״ד‬
‫כ ל זה‪,‬‬
‫דאיכא‬
‫‪41‬‬
‫ומשםידין כ ל כתובתי‪ .‬כאחת‪.‬‬
‫י א י ת ליה אין נסלכין‪.‬‬
‫ושלונתא ד נ ם ל כ ק נ ח אחר‬
‫חיכי י ט י‬
‫ו נ ת ר חכי משרש אטיסד‬
‫דאטרה בעינא ליה וטצערנא ליח‪,‬‬
‫בעיגא ליה‬
‫בעינא ליה כרי לצעדו ולעננו ע י‬
‫כלות כתובתי ?די טהיתה )שפירשנו ותוססת( ייו(‬
‫כד‬
‫אט ל א ירצה לנרשני‬
‫טורית‬
‫וליתן כתובתי‬
‫ת ד ן ב ש ב ת לטי טשנתנו ולשי רבותינו כדאית כ( להו‪ ,‬וזיטנין דהוי כלין לשי נא(‬
‫ס ש נ ח נ ו בעשר שניט או יותר‪ ,‬וכל טי‪ .‬דאנידא ביה לאכ‪ (3‬יהבין ליה אהריתא והיא‬
‫ס ת נ ו נ ת לצעדו ולעגני‪ ,‬אולי ינרשנה ויתן כתובה‪ .‬והיינו שי׳ ר ט ו ר י ת רטתניתין ואשי׳‬
‫הוא ח צ ה לגרש צריך ליתן לד‪ .‬כתובה עד שתטהות‪ ,‬א ב ל אטרה טאיט עלי ל א בעינא‬
‫ליה ל א הוא ולא כתובתי‪,‬‬
‫כדין מ ר י ח‬
‫ליד‪.‬‬
‫כן שי׳ דכי׳ זקני זצילכנ(‪,‬‬
‫כדין ששנחנו‬
‫לחשהותח‬
‫והכל אני טוהלת‪,‬‬
‫עד שחפחוןז‬
‫או לרבותינו‬
‫ל א כשינן‬
‫עד אהר ד׳‬
‫שבתות וכרת וחטלכח ר י ב ירחי ש ח א דלקטן‪ ,‬דהא ל א הוה טורדה נשורה כיון שרוצח‬
‫ל צ א ת ב ל א כלוט אם ח ב ע ל רוצח לנרש‪ .‬מר זוטרא אטד כטינן לח‪ ,‬כלומר נט זו חוד‪.‬‬
‫טורדת נ מ ד ה ‪ ,‬שא״כ ל א חנחח בח לאברחט אבינו יושבת ת ח ת בעלח‪ ,‬דטצער ל ח עד‬
‫י א מ ר ה ח נ י כל(‪.‬‬
‫ולית ה ל כ ת א‬
‫ד ל א הוה שורדת‪,‬‬
‫כטר זושרא‬
‫והכי טלקא שטעתא‪.‬‬
‫ובתר הכי מסיק ד ץ טורדת דכלתיה דרב זביר א י ט ר י ולא בטאיט עלי א ל א כ ש א מ ר ה‬
‫בעינא ליה ובו׳ כס(‪ .‬והכי ]טירושא[כו( אימרדא ואמרה בעינא ומצערנא ליה‪ ,‬וטטרש‬
‫‪p‬‬
‫בלאות‪,‬‬
‫ובתר הך‬
‫שישרא ששרש‬
‫דמשהינן‬
‫לשורדת‬
‫תריטר ירהי ש ת א‬
‫אניטא‬
‫ל א ח י כ ז ( כרת ד ש ב ת ו ת והמלכה למאן רבעי המלכה‪ ,‬א ב ל לשאוש עלי ליכא שהייה‬
‫כיון שטוחלת וכנון ש ה ב ע ל רוצה לנרש‪.‬‬
‫ועל זה‬
‫ידוו כ ל היוויט‪,‬‬
‫א ץ יטעה הכש‬
‫לומר שכוטץ ח ב ע ל לנרש באטירח טאוט עלי‪ ,‬ה ל א בהשטיט ביני לבינך ובנטולה אני‬
‫סן חיהודיט חזרז לומר ש מ א עמיד‪ .‬נתנח באחר כס(‪ ,‬ועוד אמרינן ש ל א יחא כ ל אחת‬
‫ואהה הולכה‬
‫ותולה‬
‫בעכדמ אם סורדת‬
‫עצטח‬
‫]ועוד[ לא(‬
‫ביד נוי וששקעח עצשח‬
‫דאיכ סצינו חוטא נשכר‪.‬‬
‫כשייה ל ב ע ל ל א אשכחן בכולא שסעתא‪.‬‬
‫הבעל‬
‫משהינן ליה וכוי‪,‬‬
‫אתן ל ה נ ט‬
‫ישמעו מאסרו אמח‪.‬‬
‫סיד בעלד‪.‬‬
‫בחנסכס( ת ח ל ה ל(‬
‫ובלא שוט טירכא‬
‫בעולש‬
‫וראיה נדולה שסי׳ ריה בהריא‪ ,‬ואם אמר‬
‫]מביני[לב(‬
‫וכל‬
‫שמועה‬
‫יבינו מתוך הלכה‪,‬‬
‫ואשי׳ מ ה ש כ ת ב בהינ דיהבינן ניטא ל א ל ת ר הכל ‪.‬צריך לשרש‬
‫ל ד ע ת הבעל‪ .‬וכך אני מורה ובא‪ ,‬ומעשה היה מהתתן ר׳ יהיאל לפניך ודנתי לטניך‪.‬‬
‫ואם שנינו טנחנ עוקר‬
‫חלכח‪,‬‬
‫חלילחלג(‬
‫רנותינו שבטריש‪:‬‬
‫וחננו סשכישיש‬
‫בכל צ י ח הכרחות‬
‫שתוכלו לחכריחו‬
‫נכי איסורא‬
‫על יריכס‬
‫וחנק וממזרות‪.‬‬
‫ל כ ל א ש ר חעשון לחכריח‬
‫ולבושו עד שיאמר רוצח אני‪,‬‬
‫ואשר כתבו‬
‫את חאיש‬
‫נש זח ל א ישר‬
‫בעיני‪ .‬ואולי משנה הוא כ י ח ‪ ,‬ש ח ח זח ל א מצינו שכופין אוחו להוציא כדשסק לעיל‬
‫ר*ה‪ .‬וכיון שאומר כן בשילהי נימין נמ המעושה בישראל כדין כשר ש ל א כדין שמול‬
‫ומומי‪ ,‬ולא ידענא מ ו ח א דסילחא אי טסולא ד א ו ח י ח א כנון ע« נויס אשי׳ אמר ח צ ה‬
‫ס י ג ה ממוללת• ובחידושי אנשי שם לסק לסלש לבלי מללכי‪ .‬ותנטן שהמלות סיבת ממוללת‬
‫סן מעות ס ו פ י וצ״ל ומלבה ממזרות כמו לפנינו‪ .‬ינו( כן סוא בכיי ובלפוס‪ ,‬ולפי לעתי צלין‬
‫למסוק‪ .‬כ( הגהת לאזים כיאיס׳ במקום נלאית‪ .‬כא( נלין לפי‪ ,‬כן הניח לאז־ס במקום לפני‬
‫בכי* ולפיס‪ .‬כב( לא נמר‪.‬וס ולא‪ ,‬כן הגיס ל א י ם ‪ .‬כנ( לשיי שם ליה אנל אמלה‪.‬‬
‫כל( כלומל מאוס עלי כלי לפסול מכתובתה‪ .‬כה( בעינא ליה וטי כן תגיס לאזיס וכצ‪-‬ל‬
‫במקום בשאל כמו שסי׳ בכיי ולסוס‪ .‬כו( תוססת מלאז״ם‪ .‬כז( אניסא לאחל כצ״ל במקום‬
‫לאסל אניסא בכיי ולפוס‪ .‬כח( נלליס ‪ cp‬צ׳ ע״נ‪ .‬כס( ניסין ס׳׳ח ע״ב ל( תתלה במקום‬
‫תשלש הנהת לאדם‪ .‬וכלומל ואיכ מס תועילו חכמים נ ת ק נ ק ‪ .‬לא( ועוד הוספה מלאדיס‪.‬‬
‫לג( תיספה מיאז־ס‪ .‬לנ( סלילה במקום וסלילה הנסה לאז׳ם‪ .‬לד( מללנק במקום לבנן‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫תשובות ר״ת פ י ק כ ד‬
‫אני ל א מהני כ ל ל ‪,‬‬
‫בנדרות‬
‫אי מדרבנןלד(‪.‬‬
‫והרמות נכפינן‪,‬‬
‫כה‬
‫ואם אומר האומרלה(‬
‫ל א נכטינן ב מ ו מ י א כ ל‬
‫דאמרינן בדרכנןלו(‬
‫אבל‬
‫זאת ל א זאח‬
‫ל א מזקקינן‬
‫משםחינן ליה וסדין־ האי נקמי בכובסיה רלישבקי לנלימיה מ א‬
‫מימנו אננרא דבר כי רב ולא מימני א ש מ ח א ‪.‬‬
‫ותברא תברי‬
‫כתי רמי‪,‬‬
‫ש ס ת א שם מיתה‬
‫ליה‬
‫ותו אסרינן בסערבא‬
‫ורב יוסף א ס ר ד מ ב א ליה עבדו ליה‬
‫ושממה לז(‪.‬‬
‫הדי ל ך‬
‫רתמיר מננדא ואין‬
‫כסייר‪ ,‬גדולה מזו‪ .‬וכן נכי כלבא ד א כ ל וכו׳ שמתיה וכוי איתלי נורא בננובתיה וכרלח(‬
‫טוב ללקות םלהתנדות‪ .‬ועל ירי היה מעשה על אהד שקידש בת ר׳ ש מ ו א ל מקששלס(‬
‫וגזרו על הטקרש ל נ י ש ועשיתי שהתירו לו‬
‫והשהיההו בממץ וכדבריט עד שנירש‪.‬‬
‫והמעשים ידועים וכתוביט לטען ל א יאטרו עלי הולק על רבותיו‪ ,‬שהרי כך אני טורה‬
‫ובא‪ ,‬ויש ל ש מ ו ע לי‪.‬‬
‫להעטיר קול‬
‫ועור שאני מהטיר‬
‫ל ת ת בכן אטטיל( רוטי‪.‬‬
‫וטכטל קול‪,‬‬
‫ואין לטטוך‬
‫ובני טריצי עמנו םתנשאים‬
‫בשוט דבר‬
‫אפיי‬
‫בשעת הרחק‪.‬‬
‫והיום ההוא ידחקמא(‪ ,‬יטיסו ע ל כיח ישחקמנ(‪ .‬אך אט כ ל רבותינו שוין ב ד ב ר ת נ ז ר ו‬
‫באלה הסודה על כל איש ואשד‪ ,‬םזרע כיח ישראל הנלוים אליכם‪ ,‬ש ל א יהו רשאין‬
‫לדבר עמו לישא וליתן עטו להאריהו ולהאכילו ולהשקותו‬
‫ועוד יוסיפו תופר‬
‫וללוותו ולבקרו בתלותו‪.‬‬
‫בחנונט ע ל כל אדט‪ ,‬אט ל א ינרש ויתיר אותו האיש א ת הילדה‬
‫ת א ו ‪ /‬שבזה אין כפייה עליו‪.‬‬
‫שאם ירעה מקיים‪,‬‬
‫והוא ל א ילקה בנוטו טתוך נידוי‬
‫זה‪ ,‬אך אני נתפרד טעליו‪ ,‬וכל שיהא זכור בנלרתס ונזרתנו יש טור אותה‪ ,‬ואפ יעבור‬
‫שוננ ל א חחול על השוננ‪ .‬ואט כך יעשו רבותינו נראה דרך הישרה‪ ,‬כי טוב ל ה נ י ח » נ (‬
‫אוחד‪ .‬בעינוגה מלהוציא לעז על בניה‪ ,‬שכבד ט ש ט חאיסור עיי חטאורעוח הנארעוח‪.‬‬
‫וצור ישראל‬
‫יוםיף אומץ‬
‫רבוח‪,‬‬
‫ושנים‬
‫יתירוח על חעוברוח‪.‬‬
‫ולרכוחינו‬
‫שבפריש‬
‫שלום שלוםמד(‪.‬‬
‫סימן כה‪ .‬תשובה לר׳ יום טוב‪.‬‬
‫)כענין ע ג ו נ ה וגט של מ ו פ ר ( ‪.‬‬
‫נפלאת‬
‫ממגי ורחוקה היא‪ ,‬דעת חחיעונה ורוח אחרת‪ ,‬א ש ר ל ק ח ת לענן בת י ש י א ל‬
‫ל ח ל ו ח ברבר הבאי‪ ,‬ולא‬
‫ע ל הגט א ש ר א ם ר ח‬
‫שהעירו‬
‫טוב חרבר א ש ר אחד‪ .‬עושה‬
‫לפניך‬
‫שלאחר‬
‫קרובי ר׳ יום מוב‪,‬‬
‫שניחן ליד האשד‪ .‬נחתם‪.‬‬
‫פ ה בכך‬
‫מתנ״ל‪ .‬לה( נכ״י ודפוס איתא ואס סאומר וראז״ט תיקן מאמר נמקים סאומר‪ .‬אכן מצאמי‬
‫שהונאו דנרי רית מתשונת זאת מכאן ולהלאה נתשונוס מתרי״ק שרש כ״ט‪ .‬ושם איתא ואס‬
‫לו( נכ״י ודפוס וגס נעתרייק איתא צורנא מדרננן‪ .‬ופעות‬
‫אומר האומר‪ .‬ועפ״ז הגהתי‪.‬‬
‫לז( מ׳יק י ן י׳יז‬
‫הוא וצריך למחוק צורנא ולהגיה נדרננן‪ .‬עיין שטעות ד ן מיא ע״א‪.‬‬
‫ע״א וע״נ‪ .‬לח( שם‪ .‬לט( קפש לפי ד ע ה החכם גראסס נ ס פ מ ‪Gajlia judaica p 601.‬‬
‫הוא ‪ Chappes‬שט מקום לא רחוק מטרוייש )‪ .(Troyes‬ועיין נ מ כ ת נ ת ע ת י ‪B . E . J . I I ,‬‬
‫‪ 247‬כי שס נזכר יהודי נשם שמשון שהיה יושנ נמקוס־ הזה‪ .‬מ( נ ט י ודפוס חמס דופי‬
‫וראזיס הגיה ודופי‪ .‬וני נראה םצרין להגיה אמס נמקוס חמס‪ .‬מא( ידחק נכ״י ודפוס‪,‬‬
‫ואולי ציל ירחק‪ .‬מ נ ( עמוס ז' ס׳׳ז ולא תטיף על נית ישחק‪ .‬ונונתו נזת על נית רש׳׳י‬
‫שהיה נן יצחק‪ .‬מג( להניח הנהת ראז״ם נמקוס למות כדפוס וכ״‪ .‬מד( ועיין עוד דניי‬
‫רננו נענין מורדת נספר תישר על כתונוס נדפוס ד ן ס' ע׳׳א סי׳ מ׳׳י‪.‬‬
‫על ענין תתשונת עיין עוד לקמן סימן כ«ו‪ ,‬ועוד עיין נספר תישי מ פ ו ס ד ן‬
‫סיםן נר‪.‬‬
‫כיט עיא סימן רע״א‪ .‬וס״י ר׳ יום ס ו נ סיס אז כנר זקן ונא נימים שק קורא‬
‫ר׳ית אותו לקמן ‪.‬תישיש*‪ .‬ונתשונת דית אליו נתשונות חכמי צרפת ולומר שתוציא החכם‬
‫יואל מיללער סימן א' כתנ‪. :‬אלופי ומיודעי עורי הרנ ר׳ יום טונ אני איני כדאי טשלסמ‬
‫לי אלא כן דעת תלמידך נוטה*‪ .‬ושט נשאלפו ק י א נ ס ס ר נ ר יום ס ו נ לל״ת ‪ ,‬ק י ו נ י י׳‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן כד‪,‬‬
‫הא‬
‫ק י ל ה ל כ ה כר׳ אלעורא(‪,‬‬
‫חעולם ל א ח ר ק ב ל ח‬
‫‪43‬‬
‫ו ח ת י מ ה לר׳ אלעזר מםני תיקון העולם‪,‬‬
‫כ ל פ נ י קבלה‪.‬‬
‫ויש תיקון‬
‫ואי מ ש ו ם ד א מ ר לסומר כחוב ולעדים חתומו‪,(3‬‬
‫ח ל י ת לאסור מ ש ו ם ש מ א ל א נמר ב ל ב ו ש ח ח נ ר ש ער ל א ח ד חחימח‪ ,‬וכי עדי ה ח ח י מ ח‬
‫חיו שלוחיו‪ ,‬ד א י כ א ל מ י מ י חחומו והבו ל ח קאמר‬
‫ועור אסי׳ שלוחיו חיו‪ ,‬מי ק א ם ר‬
‫כחובו וחחומו‬
‫וחבו לד‪ ,‬ב ל ש ו ן ק ס י י א ‪.‬‬
‫י ב כ י ה א י נוונא ל א חלינן‪,‬‬
‫ר ה א חנן א ס ר‬
‫כחבי‬
‫ל א ש ת י א ח ד כוחכ‬
‫ו ל א תלינן‬
‫שמא לא נסי‬
‫לעשרה‬
‫שחחניש‬
‫הכא‬
‫נט‬
‫א ל א ע״י כולן‪,‬‬
‫דהא איתא למיונה‬
‫ושנים חוחמיןנ(‬
‫י ה ח ם איכא ל מ י מ י מ ש ו ם מ י ו נ ה‬
‫מ״מ‬
‫שהרי חחמו חעדים‪.‬‬
‫ואסיר‪ .‬ל א חלינן וכיש‬
‫ואסי׳ בנילוי ד ע ת א‬
‫ל א חלינן‬
‫ר ה ל כ ת א כ א מ י ל ( ‪ .‬ועוד ה ל א הוא נתנו מ י י ו ל י י ה או מידו ל י ד ש ל ו ה ו וכי היכי רהוד‪,‬‬
‫כתיב‪ ,‬הכי י ד מ ה ‪,‬‬
‫ו י ש עדים ש מ י ד ה מ ש ו מ ר בא לירה‪.‬‬
‫ואסי׳ אין עדים כשר‪ ,‬דאין‬
‫זה ד ו מ ה ל ש מ א ל א נמר להקנותו א ל א ב ש ט י ‪ .‬וטועה א ת ה ט ע ו ת נ מ ל ה ‪ ,‬וקולר תלוי‬
‫בצוארך‪,‬‬
‫ו ב ק ש רחמים ע ל עצמך‪,‬‬
‫היד‪ ,‬ל ך לקבלן‬
‫ו ע ל ש ל א כתבו‬
‫ש א ו ת ם הערים ש ה ע י ד ו לפניך‬
‫א ל א בפני בעל י י נ ם‬
‫וע״ם החישה(‪,‬‬
‫ש ם ה מ ש ו מ ד א ת ה סושלו‪,‬‬
‫ב ד ב י זה נדאית‬
‫י פ א י ם ו ( ‪ ,‬ש א ם נכתב ב ש ם | ה מ ו מ י [ ז ( היה פסול יותי‪.‬‬
‫רשעים היו ש ל א‬
‫ואפי׳ כן ל א ה י ה בהן מ מ ש ‪.‬‬
‫כמלקט שבלים כעמק‬
‫ש ל ב י ולכך יודעים‪,‬‬
‫כי כל‬
‫ה מ ש ו מ ד י ם בין היהודים מכנים אוחס ל נ נ א י יהודה יהויח‪ ,‬א ב י ה ם א כ י ן ח ( ‪ ,‬א ש ד א ש ד ה ‪,‬‬
‫מנחם מלחם‪,‬‬
‫בשם ניללסא‪.‬‬
‫וכל יודעיו‬
‫ואפ־‬
‫מיום ש נ כ נ ס ל ב י י ת היו קוד־ן אותו מנחם‬
‫יודעין‪,‬‬
‫הם כ־ ל א להזכיר‪.‬‬
‫וכמר‪ ,‬מ ש ו מ ד י ם‬
‫כי אין מכירין‬
‫נידשו‬
‫נשותיחם‪,‬‬
‫יעקנ״ וכמו שנס לית קולא אותו כאן ״קלוני ל' יום טוני‪ .‬וזה הלנ י ' יום טונ היה נן‬
‫יהודה כמו שנקלא שס‪ .‬ועיין כאול זלוע ח־א דף כיו עינ סימן קניה ששס הונא ‪.‬ל׳ יוס‬
‫טונ נן ה ל נ ל׳ יהולה חתנו של לש״י זצ״ל"‪ .‬א״כ נלתי ספק שלי יוס ט ו נ הלז הוא נן‬
‫ותהנהה של ת׳ יוס טונ נתשונוח חכמי‬
‫לינ״ן חתנו של לש״י ומנעלי תתוס׳ הלאשוניס‬
‫ציפת ולותי סימן נ' שהניא שם לנלי לשנ״ס תיבל נאמת להיות מלי יוס טונ נן יהודה‬
‫הלז וכמו שחושנ ל' יואל מיללעל שס‪ .‬אכן לפי זה אי אפשל לימי שהלנ ל׳ יוס טונ הלז‬
‫הוא אני ל' יסודה ניל ט ו נ שלשנ״ס נשא ונתן לפניו כמו שכתונ נא״ז ח״א דף כדט ע״ד‬
‫סימן תנדו‪ ,‬וכמו שחושנ החכס נ י א ס ס נשפלו ‪ G a i l i a judaica p. jOU‬ונשאל מקומות•‬
‫וזיל לשנים נתשונתו שהונאת נא־ז שס‪. :‬ינשאתי ונתתי נלנל לפני זקני פליש תנאון לי‬
‫מתמיה והל״י יהודה נן אנלהס וקלוני ל יחיאל והלנ לננו יהודה נ״ל טונ‪ ,‬ועמדו ולא‬
‫ענו עולי‪ .‬והנה אס נ ס נסכים להחכס נ י א ס ס כי «נ"ל טוני היינו נ״ל יוס טוב‪ ,‬יאם נס‬
‫לא נפקפק על סלא קלא לשני ס את לננו יהודה נ״ל יוס גיונ קלוני‪ ,‬כ־ נאמת נוכל לומל‬
‫שתמלת וקלוני קודס ל' יחיאל מושך עצינו ואחלת עמו ונס ים לנקל וקלוני נפהח תחת‬
‫הבי״ת; ע ס כל זה לא נוכל להאמין שמצל אחל ל' יוס טונ אניו כל לננו יהודה ילנל לפני‬
‫ישני ס כלפני נלול ממנו ויכנה אותו נשס לננו שמואל וישא ויתן נ ס לפני ל״ת‪ ,‬אסל היה‬
‫צעיל מאול לימיס מאחיי לננו שמואל‪ ,‬ומצל אחל אותו לננו שמואל נעצמו ישא ויתן לפני‬
‫ננו של אותו ל' יוס טונ ייספול אותו נ ת ו ן זקני פלי״ש ועול זאת נ ס יכנהו נ ס ס לננו יהולת•‬
‫אלו דנלים שאין הדעת סונלתן‪ .‬ע״כ לא נוכל להסכים ע ס החכס הנ״ל נדעה הזאת שלננו‬
‫יהודה נ״ל יוס טונ הנזכל נא״ז כ ס הוא ננו של ל' יוס טונ ננו של ליב״ן ואולי צליך‬
‫להגיה שם לננו יוס ט ו נ נ״ל יהודה‪ .‬ואז היינו חל ע ס ל' יוס טונ הישיש שלפנינו‪.‬‬
‫א( ניטין דף ד׳ ע״א‪ .‬נ ( כן הוא נכ״י‪ ,‬אנל נדפיס יש כאן ערנונ הדברים עיי טעות‬
‫סיפר• בי שם איתא‪ :‬הא ק״ל הלכה כרי אלעזר יאי משיס דאמר לסופר כתונ ולעדים‬
‫חמומו וחתימת לר אלעזר מפני תקון העולם ייש תיקין העילס לאחר קנלת כלפני קבלה‬
‫תלית לאסור ו כ ו ‪ .‬ג( גיטין דף סיו ע״ב ד( נ־פיל קג״ס וזו אחת מתן‪ .‬ניעין דף ל״ד‬
‫ע״א‪ .‬ה ( ו;״ע מאין לרבנו פקרא את העדים י כ ע י ס ? וגיל שזה היה אחר שגזר רננו‬
‫ו( ישעיה י ז הי‪.‬‬
‫נסידוםים סימן רע״א נאלה ושמתא שלא לערער אחר נתינת הגט‪.‬‬
‫ז( הוספת מראז״ם‪ .‬ח( אולי משום שמשתמע כמו ע נ ק ‪ .‬ט( דלא נרע מחניכא וכן מעשים‪,‬‬
‫ת ש ו מ ת ר ״ ת סימן כ ה‬
‫‪44‬‬
‫ומעולם ל א כתבו א ל א ש ם יהודיה‪ ,‬דרובא ישראל הבי קדו ליד‪ ,.‬ר ל א נרע פחניכא‬
‫יכן סעשיםט( כ כ ל יום‪ .‬וכשנירש ר׳ אליעזר קרובי א ת מרת ר ה ל דודתנו והיה שמו‬
‫ושלין ושמה ב י ל א ש י ץ י ( וכתבו אליעזר ודחל ש ה ם ש ם יהודיו‪ /‬והניחו הבנויים שרוב‬
‫מים קורץ אותם‪ ,‬שרוב קריאת ש ל נ ד ם אינו רוב‪ ,‬א ב ל רוב ישראל ה ו א ריב שמבני‬
‫ישראל הוא המגרש יא(‪.‬‬
‫המיםיך ידעת ש ם מ ש ו מ ד ש ל א ש ר םקולוניא ו ש ל אברן‬
‫םשינץ? דבר ברור ררובא ישראל ש ם יהודית קרו ליה‪ ,‬דאעיט ש ח ט א ישראל הוא‪,‬‬
‫ושנור בסי כ ל לקרותו ב ש ט יהודית‪ .‬דאםיי ל א היה א ל א כ נ ד כשר ר ה א אםרינן כתב‬
‫הניכתו והגיכתה כ ש ר ע ( וסירש כערוךיג( אע*ש ש ל א כ ת ב ש ם הטובהק כשר‪ .‬ובהינ‬
‫ש ל אםפמיא מ פ ר ש וכך היו נקיי רעת מ ת כ י ן הניכחו ותניכתהיד( ו נ ח ל ה מזו שנינו‬
‫בתופסתא רניטץמו( נר ש ש נ ה א ת ש ס ו ל ש ם נ ד ם כשר‪ ,‬כ י ש משומד ששינה ל ש ם‬
‫ישראל‪ .‬ועור ראיה נ ח ל ה ש ל א אמרו רבותינו היו ל ו ב׳ שמות ביהודה או בי ש ט ו ת‬
‫סתט שנירש כשני שמוחיו‪ ,‬א ל א בשיש לו שני שמוח א׳ ביהודה ואחר כנליל ולו‬
‫שתי נשים‬
‫וכוי‪ ,‬או עריך לכחוב ש ם ריהודה ו ש ם דנליל עסו‪,‬‬
‫שהרי תוחזק בכי‬
‫השםות‪ ,‬ואותם שביהודה ל א יכירו ש ם דנליל ויאמרו ל א נירש ויוע־או לעז על בניה‬
‫סן השני‪ ,‬א ב ל כשהוהזק בבי השמות בםקום אהר די כ א ה ד אפי׳ בהניכה‪.‬‬
‫ופירושא‬
‫רכרייתא רהיו לו בי שמות א׳ ביהודה ואהר כנליל היינו כשעומד בנליל וםנרש א ת‬
‫אשתו‬
‫שביהודה או כשעומד ביהודה‬
‫כיהודה ימנרש ביהודח די ב ש ם א ח ד ‪.‬‬
‫ומנרש א ת אשתו שכנליל‪ ,‬א ב ל אש‬
‫עומד‬
‫והכי תנינן ב ה ח א בתלמוד ירושלטי ע ל הך‬
‫ברייתא טז(‪ .‬ומתניחא כשהיה עומר ביחורח וכחב לנרש א ת אשחו שבנליל או שהיה‬
‫בנליל‬
‫וכתב לנרש א ת אשתו שביהודה‪ ,‬א ב ל א ס היה‬
‫עומר ביהודה‬
‫וכתב ל נ י ש‬
‫אשתו שביהודה או כנליל וכתב לנרש ונו׳ הרי זו סנורשת‪ .‬ו ל ש ץ חתוססתא מוכיח‪,‬‬
‫ש כ ן הוא שנדיר‪ ,‬יש לו שתי נשים א׳ ביהודה ואי בנליל‬
‫כ ש ם שבנליל‬
‫ואשתו שכנליל ב ש ס שביהודה‪ .‬וכך היא‬
‫ונרש אשתו שביהודה‬
‫שנדיר‪ ,‬כמו כן בתלמוד‬
‫יחשלמי‪ ,‬ש י מ רבמנרש בנליל אותה ׳שביהודה מיידי‪ .‬ותלמוד שלנו הכי מ ש מ ע סדנקט‬
‫שני שמוח ביהודה ונליל‪ ,‬א ב ל ב׳ שמוח ש ל יהודה ל א חיישינן‪ .‬והא ר א מ ר י נ ן ח (‬
‫רובא טריט וטורחא ש ר ה ר מ ש מ ע בהד מקופ‪ ,‬ההוא ל כ ת ח ל ה ‪ .‬וכן מ פ ר ש בירושלמי‬
‫ל כ ח ח ל ח בעינן כ ל שוט וחניכח טשוט שני שמוח שביחודח א ב ל בדיעבד שטיר דמי‪.‬‬
‫אינ דרוכא קדו ל ה טריפ ופורחא ש ר ה כנליל‪ ,‬וביהודה כולהו מריט‪,‬‬
‫טריט ו כ ל שוט וחניכאילן(‬
‫ראית ל ה ‪,‬‬
‫אמרי נחרדעי‬
‫כשעוטר ביהודה וטנרש א ח ]אשחו[ שבנליל‬
‫דקרו ל ה התט פורתא ש ר ה נ י טתניתא דלעיל‪ .‬וראיה נ ח ל ה היא טתלטוד ירושלמי‬
‫בםקום שאין מכה־ש תלמוד ש ל נ ו כיש בםקוס שהוא מסייעו‪ ,‬ו ר יהודאי נאון מביא‬
‫סמנו ראיות הרבה‪ .‬ואם ב א ת להרהר ע ל ראיה זו‬
‫ולהעריך ביהודה ב׳ ש מ ו ת ש ל‬
‫כן הניח לאזיס במקום דלא נלע ממעשים נכיי ודפוס‪ .‬י( הכי איתא נכיי אמנם כדפוס‬
‫כילא שץ‪ .‬והנטן כמו לאימא בכיי ״נילאשיץ" כמו ‪ .Bele-Assez‬עיץ ‪Kevue des‬‬
‫‪ Etudes juiv. 1, 67‬וממצא שס כמס וכמה שמומ נשים הנקלאומ ק בזעט של ל״ת‬
‫נמדינמ צלפמ‪ ,‬והולאמו‪ :‬יפה מאוד‪ .‬יא( עיפ הנסמ לאזיס‪ .‬אמנם בכיי ולפוס אימא‬
‫י נ ( ע ל ן סנן• אימא נזה הלשץ פי׳‬
‫שמכם ישלאל הוא מגלש‪ .‬יב( גיסץ ‪ cp‬פ״ז ע*נ‪.‬‬
‫שם לווי ולא הזכיל שמו ממש• ועיי״ש בעלון השלם‪ .‬יל( זה לשוס הנהמ לאזיס על‬
‫הנליון‪ :‬כן הוא נ ס כן לעיל סימן לעיא• ומזה מלאה מיש נמוספומ ניסין ‪ cp‬ליל‪:‬‬
‫וכהינ מפלש ממנימין נסלק נמלא וכוי‪ ,‬וכן באשלי שס הוא ס י ס וציל ו נ ה י נ מפלש וכוי‬
‫וכן הוא במללכי שט‪ — .‬ומ״ש הלין שלימ מ ל ס במתנימין להיפך עי״ש בפלק המנלש‪ ,‬לא‬
‫נמצא ‪ p‬כאן‪ ,‬אן הלשב־א כסב כהלץ עיש‪ — .‬ו ק הניהאא״ז מהלש״א פייש‪ .‬עכיל‪ .‬סו( פיס‪.‬‬
‫יעז( יחשלמי ניסין פיד הינ‪ .‬ח ( ניסין ליד »*ב‪ .‬יס( גש״ ס שלפ פ ס לימא ומניכא‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫תשובות ר״ת סימן כה כו‬
‫יהודה יט( אין ל ך נט כשר לעולם‪ .‬אך על זד‪ .‬יש לסמוך ודבר ברור כל נש שנכתב‬
‫טשוטד טסול‬
‫בשט‬
‫אסי׳ סורתא‬
‫קרי ל י ה נ ( הכי‪,‬‬
‫אך יש‬
‫כל שום‬
‫לבוללו בהדי‬
‫והניבה‪ .‬ומאוד מאוד אני מ ב ק ש טניך להזור בך‪ ,‬כי נ ט ה בני אדט הוציאו רבה ולא‬
‫יכלו לתקן עוותתם‪ ,‬ואין בנט זה שוט דוסי‪ ,‬ואתה סרקדק בדברים שאין בהמ ממש‪.‬‬
‫כי טינא‬
‫ונראה‬
‫בהעברה‪,‬‬
‫שנעון‬
‫טמונה‬
‫יש בלבך עליהם‪,‬‬
‫ובקשו מסנו לסדרם‬
‫לכתוב שם ניוח עיקר‬
‫ואני שלחתי‬
‫אל החתוסים הנד‪.‬‬
‫ו ל ש ל ח ם ל ך וחתמו מחחת ותטהו עליך‪,‬‬
‫ויוחד סעשרים ניטי משומדים‬
‫ראיותי‬
‫א ץ אמרת‬
‫נעשו בסריש‬
‫וצרסת‬
‫וכתבו נא( שם יהודית ונם בלותיר ע־ס הנאונים‪ .‬ונם ראיתי בעיני נט תתנו ש ל הנדיב‬
‫ד‬
‫יעקב טרנס ז״ל ש נ ש ת מ ד שהיה כתוב שמעיה המכונה נולך^ן ושטו ש ל נוית היה‬
‫גוט׳ןזלק‬
‫ולא נכתב‬
‫בו‬
‫כלל‪.‬‬
‫כי חלילה‬
‫להזכירו‬
‫שהודיע קרובי הרב ר׳ יום טוב ש ש ט ו ניללטא‪,‬‬
‫שם ש ל יהודית‬
‫והיו סכנים אותו סלהם‪.‬‬
‫הראשון שחוא חזקה‬
‫ל א חיישינן‬
‫רטותא‪.‬‬
‫ל א היו יודעין כל בני טלכותנו רק‬
‫ולא סצי טהזיק שטו לאהד שהוהזק שטו‬
‫כדאטרינן בנט ט ש ו ט כ נ (‬
‫כ \ שהוהזק שמו‬
‫דאיהו אהזקיה א ל א כן היה שטו‪,‬‬
‫וחאי אע־נ ד ל א רטוחא הוא‬
‫בתורת‬
‫מ ש ה וישראל‪.‬‬
‫ולולא‬
‫בעיר שלשים יום‬
‫ט כ ל ל דאי אחזקיד‪.‬‬
‫ליח חזקה א ל א‬
‫א ל א חזקתו‬
‫לטי רנילוח רוב‬
‫ל א כל כטיניח‬
‫ישראל‪ .‬ושלום על ישראל‪.‬‬
‫ואתה‬
‫הנדיב אבי הבח חשיא אח בחך לחנון לד‪ ,‬כי אין ל ח ו ש לדברי הטלידן ולא‬
‫יטצאו ידיהט ורנליהט וכשלו כג( בטיעוטם‪ ,‬כי אין תלייתט תליה ויצא הדבר‬
‫להיתר‪ ,‬ונם העדים אשר אטר קרובי שהעידו לטניו ראויים הם נידוי‪ ,‬ויבדוק טי הס‬
‫ואבינה לאתריתם‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ואשר‬
‫כתבתי כל( יתנו ל ב ו י ס צ א ו דברים אסיתים כדתיים וטלתיים וידקדקו יטה‪ .‬וראיות‬
‫ההבר ר׳ אליעזר טתלטוד ירושלטי אינה‪,‬‬
‫תא‬
‫כי ס ח ה הביאה בקוצר ועניין אתר‬
‫בתלמוד‪ .‬אך אני ב ל א תלטוד ירושלטי הייתי טטרש כן וכיש עתה‪ .‬ואתה הרב‬
‫ר׳ יום טוב אחר אשר תזרת בך להתיר נהסכת לאיש אתר לתלות בוקים סריקים על‬
‫שניונוח‪ ,‬טרושיס חדשיס מקרוב באו‪ ,‬אשר אין לחט על טח שיסמכו‪.‬‬
‫סימן כו‪ .‬תשובה לאבי העגונה הנ״ל‪.‬‬
‫שלומים לרבבוח‪ ,‬לנדיב על נדיבוח‪,‬‬
‫זכרחיו ברוב חבוח‪,‬‬
‫קשורות טשולבוח‪,‬‬
‫אחוזוח וענובוח‪,‬‬
‫ברשטי שלחבוחא(‪,‬‬
‫להודיעו טזבוחנ(‪,‬‬
‫תלכות קבועות‪,‬‬
‫כאשר חן ידועות‪,‬‬
‫אלי יושבי דעוח‪,‬‬
‫ליושבים לסני ה ׳ ‪. .‬‬
‫•יש( של יהולה ק הוא נכ״י ונלפוס ססל‪ .‬כ( קלי ליס ק הניס לאדם נמקום לא קרי‬
‫נלסוס ונס נכ׳׳י‪ .‬כא( מ ס ט כצ־ל נמקום וגם נ כ י ולפוס• כנ( ננא נסלא ל ן קס׳יז עינ‪.‬‬
‫כג( כן הוא נ ר י ונם כלפוס ולאדם הניס ונפלו‪ .‬כל( לפי הנלאה כתנ ליס הלנלים האלה‬
‫אסל שהשינ לו ל׳ יום סונ על אנלמו‪.‬‬
‫שיק מ ‪ .‬המשונה הזאס כסנ ליס לאני הנעלה סעגונה הנ׳׳ל אולוס ניסס שקנלס מנעלס‬
‫שנשסמל‪ .‬והלנ ל׳ יום מונ עלעל על הגפ ופסלו‪ .‬ונדי זה טלל סלע‪ .‬ולימ עמל‬
‫לימין העגונה להכשיל אמ סנפ‪ .‬אסרי אשל אני סנערה סוליע אמ ל״מ ענץ הלניים ומעמו‬
‫של סלנ ל׳ יום סונ לפסול‪ .‬והמשונה זאמ קלומה למשונס שלפני* ששלס ל״מ אל הלנ ל׳‬
‫יום סונ בעצמו• כאשל מלאה מסוק הלנליש‪ .‬והמשונה סזאמ אינה כסונם נמון שאל סשוטמ‬
‫ל׳׳ס בספל הישל בשוט‪ .‬לק לעיל במוך הסילושיס בדפוס ל ן סיא עיג סימן תקנית‪ .‬ואני‬
‫העמדמיה לכאן מפני ששייכת למשובת ליס בסימן שלפני זה‪ .‬א( שלסטמ כציל במקום טלשנפ‬
‫מפגי סמלוז‪ .‬נ ( שזטמ כצ״ל וכונסו נשולוס מוטס להסיר העיגון ולא כמו שהגיש לאדם נדכה‬
‫‪,‬‬
‫תשובות ר״ת סימן כו‬
‫‪40‬‬
‫ולמה‬
‫בראשונה ל א השיבותיו דבר? כי ל א ראיחי שלותו‪ ,‬אך אחיו שבטרויוש ה ח נ ה‬
‫םכחבו לידי‪.‬‬
‫ועד עתר‪.‬‬
‫ואמרחי בלבי ש ם א‬
‫חכיחי‬
‫ובראוחי כי נתעצל כתבחי ש ו ח ח י לחשיב רוחו אליו‬
‫פעם אחרח‪.‬‬
‫עוד ישלח‬
‫אח‬
‫ולבשרו על קורו חיו כיש‬
‫לבי‪ ,‬כי על כל צרותיו ג ר לי ובחדאנו נםשי דואנח‪ ,‬ובחנחחו חשיב רוחי‪.‬‬
‫)בענין ע ג ו נ ה ה נ * ל ובעני! כ ל ש ו ס ו ח נ י כ ה ( ‪.‬‬
‫צעקה הריב חבא אלי‪ ,‬ונם ראיחי אח הלחץ אשר הנערה ענונה‪ ,‬ואחן אח לבי‬
‫אלי‬
‫לדרוש ולחור‪ ,‬םבוחי ובינוחי בספרים ואראה לפי הענין כי דברי הישיש ר׳ יום‬
‫טוב ל א יחכנו‪ ,‬ולפי טה שהודיעני ואסר ג(‪ ,‬הרב ר׳ יום טיב פ ו ס ל הנס בשביל ש ל א‬
‫נכחבו בו שני שמוח בהדיא‪,‬‬
‫בהסירו‪,‬‬
‫אוחו השס שהיד‪ .‬לו ביחדוח ואוחו חשש שנתכנח לו‬
‫וכיון שדלנו שם כינויו פסלו‬
‫הרב ר׳ ייט ואעיפ שכחבו וכל שום והניכר‪,‬‬
‫וכר‪ ,‬לפי שהיה צריך לפרשו כהדיא‪ .‬א״כ איפוא שאין בו טםול אחר טזה ה מ ע ש ה ‪,‬‬
‫אינו נפסל‪,‬‬
‫דשלחו‬
‫דהא ד ח ק ד(‬
‫בני מדינח הים‬
‫יוחנן וקורין לו יוסף‪,‬‬
‫התקין רינ שיהא‬
‫בני אדם‬
‫ט ח ב בפירוש‬
‫הבאים משם לכאן‬
‫היאך מנרשין נשוחיהן‬
‫כ ל השמות היינו ס ש ו ם‬
‫שמו יוסף וקוראץ לו יוחנן‪,‬‬
‫שיהא כוחבין איש‬
‫ועמד רינ והחקין‬
‫פלוני וכל שם שיש לו‪ .‬ואמרינן נטי ק כ ו ל ח ניטא מן ירא דאחא בר הדיא דאיחקרי‬
‫אמנם חקנח ר־נ ל א‬
‫איה מרית(‪ ,‬מ כ ל ל שהיו נהונין לכחוב שני שמוחיו וכן הדבר‪.‬‬
‫חיחד‪ .‬א ל א באוחו ענין שמצינו‪ ,‬ש מ פ ר ש שהיד‪ ,‬ח ב ע ל חולך למדינח הים והיו סזקיקין‬
‫אח הבעל לנרש בעיכ‬
‫בהאי‬
‫ודאי‬
‫לפי ש ל א‬
‫חקן מד‪ .‬שחקן‬
‫היד‪ .‬רוצת לחזורו( א ל אשתו‬
‫והיד‪ ,‬משנד‪ .‬ש ס ו ‪,‬‬
‫כיון דשני מקוםוח הן‬
‫אבל‬
‫דחייש ללעז‬
‫וכעיכ הוא‪,‬‬
‫במגרש במקומו וברצונו ל א חקן בו כלל‪ .‬ראיה לדבר מנמרא רבני מערבאז( ראשכחן‬
‫במנרש בעל כרחו או במגרש במקומוח‬
‫בד‪ ,‬חכי‪ .‬ומתניחין דקחני וכל ש ם שיש לו‪,‬‬
‫אחריש‪ .‬וחיכי ס( שסכריחין אוחו ל נ י ש וסן יאםר היום וסחר ס ח ם ח כעסו אין זח שמי‬
‫א ל א זה שסי לפיכך מ ז ק ק לשרש ולכחוב כ ל שםוחיו‪ ,‬ש ל א יוציא לעז על נישא וכן‬
‫אם םנרש‬
‫בםקוסוח‬
‫אחרים‬
‫שאין סכירין‬
‫שש זד‪ .‬אלא חאחר‪,‬‬
‫לשיכך‬
‫ח ש והזקיק‬
‫לכתוב כל שמותיו‪ ,‬חא אם מנרש מרצונו או אם מנרש בסקוסו ל א ח י ק ולא חוצרך‬
‫לכתוב כ ל שמוחיו ולא חייש ללעז‬
‫וכיש ש א ם‬
‫כחב סחס‬
‫דמילחא ד ל א שכיחא היא‬
‫בנט וכל שום וחניכא‬
‫דאיח ליד‪.‬‬
‫ו ל א נזרו ביה רבנן‪,‬‬
‫שאין לחוש כלל‪,‬‬
‫שהדי‬
‫ב כ ל ל שםוחיו נרשה ב ס ח ם ס ( ‪ .‬ובנםרא דילן נסי אסרינן אסר רב אשי והוא דאיתחזק‬
‫האי מנרש‬
‫בתרי ש מ א‬
‫חיקן שיחא‬
‫כוחבין כן‪,‬‬
‫א ב ל ל א איחחזק‬
‫לא‪,‬‬
‫וחכא‬
‫איחחזק באותו ש ט ש ל ניות א ל א בשט יהדות שנדל בו כל יטיו עד עכשיו‪,‬‬
‫אחר חעיקר כדאמרי נחרדעיי( מרים‬
‫ובל שום שיש ל ח‬
‫ולא שרד‪,‬‬
‫לא‬
‫וטטל‬
‫וכל שם שיש‬
‫לה‪ .‬וסצאתי בשם רבינו שמואל ואפי׳ הכי אי כחב שרח וכל שום כשר וכיש ש א ם‬
‫כתב ש ם ש ל יחדות וכתב וכל שום וחניכא דאית ליה שזו ודאי םנורשת‪ ,‬שהרי כ ל‬
‫שטוחיו כ ל ל ב כ ח ט וכל שוש דאיח ליח‪ .‬ולשי טי׳ חירושלםי‬
‫אין צריך לכתוב וכל‬
‫שוט דאיח ליה א ל א באוחן שטסרש‪ ,‬ועלטא דנחיני לטכחביח לחרוחא דטילחא עביר‬
‫ולא שצריך לעשות כן‪.‬‬
‫ואהרי א ש ר הורנלו‬
‫הראשוניש‬
‫לכתוב‬
‫וכל שוט הרי הוא‬
‫ומנהו טינת הלטת‪ .‬ג( ואמר כצ״ל נמקים שאמי‪ .‬ל( גיטין ‪ cp‬ליל עינ ועיי׳׳ט כמוס' ל׳׳ה והוא‬
‫‪ (0‬איה מרי כצ״ל‬
‫דאיתסזק שהניאו סם השאלה הזאת וגס משונה ליס עליה לפי עגינה‪.‬‬
‫נמקים אלאמלי‪ .‬ועיץ נגיכוין ד ן ליה ע״א• ו( מצה לפזול ‪ p‬הגיה לאז״ה נמקים לו לומל‪.‬‬
‫ז( הונא נמוס׳ שס ועיי״ש‪ .‬ס( והיכי כליל נמקום וסיפ‪ .‬ט( כלועל אם כסנ ‪ p‬נליענל‬
‫כלעס נה״ג ט ריס נעצמו משרש יסאי יכל טיס והכינה היינו שיכסונ נפירוש אס שניכה‬
‫שלו ועיין נסוס' ניפץ דן> ליל ע״נ דיה וכל מ ס ‪ .‬י( נגעלא שפ‪ .‬יא( ג״מ ‪< cp‬ףי ע״א‪.‬‬
‫תשובות‬
‫כטטורש בהדיא דאסרינן‬
‫שהיה סנהנ‬
‫לעשות‬
‫‪47‬‬
‫‪ m‬סימן בו כז‬
‫הלבה כר׳ יהודה ור׳ מאיי שהיו רורשין‬
‫וכך‬
‫ולכתוב כך‬
‫לשון הדיוט ביון‬
‫היו פוםקין הלבה כפוהו‪ ,‬כדאסרינן בב־פיא(‬
‫ואפרינן גפי ביבטוחיג( אש יבא אליהו ובו׳ אין שופעין לו שכבר נהנו בו׳ שיט טנהנ‬
‫פ ב פ ל הלכה‪ .‬ועוד תגן דיעבד הניכו ותניכתת כשריג( ד פ ש ט ע בלא שמו ו ש פ ה ‪ ,‬דאי‬
‫כתב עש חחגיכה שסו ו ש פ ה כאי קמ׳׳ל פ ש י פ א כיון דאיבא שם וחניכה פאי ליבעי‪,‬‬
‫אשי׳ ל כ ח ח ל ה נסי וביש חוא ולא נכון לענן בנות ישראל על לא דבר‪ .‬ועוד שנינו‬
‫ל א ליבחוב ורין וכוי יד( וסצאחי בשם רבינוטו( אש כחב ודין אינו שינוי פשבע לענן‬
‫בנוח ישראל בכך לשפול אח ח נ פ בכך‪,‬‬
‫חרווחא בעלפא עברו לחו‬
‫כי חקנוח חללו‬
‫ולכחחלה הוא דהזקיקום אבל בדיעבד ל א סעכבי‪ ,‬כדאסרינן בסוף ניפץ איחקן רב נח(‬
‫מן יומא דין לאשוקי מדר׳ יוסי ראמר‬
‫בנימין וכד‬
‫לאו משום ררחה‬
‫זמנו ש ל שטר סוביח ובר ושריח‬
‫כר׳ יוסי בט׳ יש נוחליןיז(‬
‫דברי ר׳ יוסי לנמרי דהא אמר ה ל כ ה‬
‫ובש׳ מי שאחזו קורדייקיסיח( ולהרווחא בעלמא קאמר ש ל א לנמנם כלל‪ ,‬ובדי שיצא‬
‫חדבר בחיחי חיקן חבי‪.‬‬
‫לעיליט(‬
‫ד״ה ביק‬
‫וכן לאסוקי מרבעי מיניח רבא‬
‫דשםקח שסקר‪,,‬‬
‫מרב נחמן‪,‬‬
‫אלא חיווחא בעלמא חוא‪,‬‬
‫ואע־נ דאמרינן‬
‫אין שום‬
‫כי מעחר‪,‬‬
‫חשש‪ .‬ולכתחלר‪ ,‬חוא דחקיני כן ו ל א בדיעבד‪ .‬ועוד חנן נוסו ש ל נט הרי אח מוחרח‬
‫ל כ ל אדם ועד כאן לא טליני ר׳ יהודה אלא בידים שאין כ( מוכיחוח אבל אי איבא‬
‫ידים סוביחוח ואיכא עדים‬
‫וזמן כשר בדיעבד לפי הענין‪.‬‬
‫אוחם חעדים שכתבו נט חראשון‬
‫ועוד אף לרברי הסקנתר‬
‫יחזרו עוד ויכחבו נט אחר ברצונו‪,‬‬
‫שהרי כל זסן‬
‫ש ל א ביטל שליחוחו‪ ,‬אם מעו כוחבין וחולכין ונוחנין‪ .‬ומילחא רשכיחא וששיטא היא‪,‬‬
‫שאם אסר לשנים כתבו וחנו נט לאשתי‬
‫ו ט ת ב י ן אוחו כדינו‪.‬‬
‫ובעין ששנינוכא(‬
‫ובשני נחחם כיצד יעשה יהזור‬
‫והם הולכין וכותבין‬
‫מי שנחן נט לאשר‪,‬‬
‫ויטלנו המינה ויאמר לה ובו׳‪,‬‬
‫ש ל א כדינו‬
‫ולא אסר‬
‫שחוזרין‬
‫בטני נכתב‬
‫ואין לנו לחוש לומר‬
‫ש ט א ביטלו‪ ,‬דנילוי דעח בנימין לאו מילחא היא‪ .‬ואפרינן בשני כטר‪ ,‬מבטליןכג( רב‬
‫נחפן אמר‬
‫בפני שניים וכוי‬
‫ועד‬
‫שיפרש‬
‫ויאמר לעדים‬
‫ביטלחי אוחו‬
‫אינו בטל‪.‬‬
‫והדברים ברותם נכוחים צרופים ובחונים ומזוקקים בעליל לארץ‪.‬‬
‫סימן כז‪ .‬תשובה לרבנו שמואל‪.‬‬
‫)בענין כו‪8‬י ‪ t t h v‬נכונה(‪.‬‬
‫יישר‬
‫ב ה א ( רבינו‬
‫ומצאתי בדבריונ( בספר ישן דליחא לררב ב ל ל ולא רבה בהך‬
‫שמעחחאג(‪,‬‬
‫דהא חיובחא‬
‫דרבח חיינו‬
‫דשמעתא‬
‫דלעיל דאמר רבח‬
‫יב( יבמוס ד ן קיב עיא• יג( נינדן ל ן ס*ז ע׳׳ב‪ .‬יד( ניטין דף פייס עיג‪ .‬טו( זה לש׳׳י׳‬
‫כי ‪ p‬נלאה לעס לש״י שט ל״ה מן יומא דנן ודן פ״ו עיא ד״ה ולאפוקי‪ .‬חאת דעס הלאביל‬
‫בהשגות גגל הלמנ״ס שפוסל א ן נליענל ובלא עלעול לבעל הלטס נימשין ש״ל היינ‪ .‬ו ק‬
‫לב כאי נאון ונעל העיפול מסכימים עס מ נ ו כמו שהובאו נלאשונים‪ .‬נח( נגיפין שם איתא‬
‫לבא‪ (P .‬ביב ל ן קל״ו עיא• יס( גיעין ל ן עינ ע*א ועיי״ש בתוס׳ דיה הכי אמל לנ‪.‬‬
‫יט( שט ל ן ‪) rs‬יא‪ .‬כ( שאין כציל ופסל בטי ילפוס‪ .‬כא( שס ל ן ה׳ עינ‪ .‬כב( שם‬
‫ל ן ל״נ עיב‪.‬‬
‫ס י ק מ‪ .‬א( כס כן הוא בכיי נמקים כסך גלסיס ב( כלבליו נכיי ילפיס‪ ,‬ולאז״ס הגיה‬
‫כלבלין‪ .‬כלי שיסכים עס יישל כסך‪ .‬ולאדם כתנ נגליון וזי ל‪ :‬ננ״ק ל ן מיל פ״ש‬
‫ב » ס ׳ דיה הכי נמי ולבנו שמואל מצא בספל ישן וכד‪ ,‬אן לשי משמעות פשוטי הלנליסכאן‬
‫הם לגלי ל״מ הכומנ שמצא כלנלי לבנו שמואל נסשל ישן עכ״ל‪ .‬אן יש לומל שלבט שמואל‬
‫מצא אסל שסוליעו ריס שים גססל ישן כלגליו אי שמצא מעצמו קולס שטליעו ל׳׳ת או בזמן‬
‫אסל‪ .‬ועיין לקמ‪ ,‬העלה סי‪ .‬ג( כלומר בסן םמעססא לגיק ל ן מיל עיא לא סכל לא רנ‬
‫תשומת ר״ת סימן מ‬
‫‪48‬‬
‫נוטר ש ל א ב מ נ ה פטור ש נ א ס ר השיר יסקל‪ ,‬וגדל(‪ ,‬ובקרן סיירי‪ ,‬דאי בשן ו ת ל אין‬
‫השור בסקילה והייב בכוטר בדסוכה בשילהי כיצד ה ר ג ל ה ( וליכאן( טאן דשליג‪ .‬ואע״נ‬
‫דאטרינן בההוא טירקא דשור שננה ז( דאסר רבא רנל שדרסה עיג תינוק בהצר הנמק‬
‫פטור סכופר פריה דאליבא דר׳ שטעון קאטר בדטוכהא ש ט ע ת א נראין דבריו‪ .‬ואההוא‬
‫וטי ש ל א‬
‫רבה קאי האי ותיובתיה דרכה ס(‪ ,‬ד ש ס ו א ל ורבה ל א איטלני בשוט טקוט‪.‬‬
‫ידע טהו תיובתיה ד י ב ה הניד‪ .‬טילתא דרב בהך ט י ל ת א דשסואל‪ .‬תדע דאההוא רבה‬
‫קאי‪ ,‬דכי היכי דקאטר תניא מ ת י ה ד ש ם ו א ל הוי םצי לסיתני לעיל נכי טלונתא דרכה‬
‫וריש לקיש ור׳ יוהנן‪ ,‬א ל א נטר ת ל ס ו ד א עד םוסא‪ .‬וסד‪ .‬ש ה ק ש ה רביגיס•( ונם רכינו‬
‫זקגיי( דקשיא רב א ד ר ב י ( לאו טירכא הוא ולא סירי‪ ,‬ד ש ם ע ת א דשור שננה ד׳ וה׳‬
‫במטר שלא‬
‫ב מ נ ה כדטוכח‬
‫בתניא‬
‫ש נ ת מ י ן להתחכך בכותל יגסליא(‬
‫נטי הכי‪.‬‬
‫ובההיא פליני אטוראי‪ ,‬והרי טשנתנו‬
‫באדם והרנו דהוה שן ש ל א בבונה‪ ,‬וטטזר טכוטר‬
‫לדברי רבה ו ל ש ט ו א ל הייב כדילטינן טאט מ ם ר י נ (‬
‫ושםעתא דשור שננה א ת הפרה‬
‫לאו ב מ ט ר ש ל א ב מ נ ה טיירי א ל א כדטטרש רב יוסף דהזא יורקא ונטל‪ .‬חד‪ .‬פ ת ח נ ו‬
‫דחזא יורקא בתוך ה מ ר והפיל עצסו‬
‫יכול לאכול א ת הירק‬
‫אם‬
‫ע ל האדם‬
‫ודרסו דהוד‪ .‬רנל ב מ נ ה ש ל א היה‬
‫ל א נ ו פ ל על חאדס‪,‬‬
‫כיע סודי דםהייביגן‬
‫ו ב מ ס ר דרנל‬
‫אטי׳ רבה דטטר ב מ ס ר ש ל א כ מ נ ה ‪ .‬ורבינו ש ל ם ה שיבש א ת סתרונו בפרשו דתזא‬
‫יורקא על סי ה מ ר ונטל ש ל א ב ט ת מ י ן בבור‪ .‬כרכר לה ק ל ק ל א ת השיטה‬
‫טי• דהזא יורקא בנויה דבירא וכן עיקר‪ .‬תהו ר נ ל ט ט ש דהכי אטרינןיג(‬
‫דאורהיד‪.‬‬
‫לםיכל‬
‫לטיכל ליטתא‬
‫הנמק‪.‬‬
‫נהטא‬
‫אורהיה‬
‫נסי‬
‫לסלוסי ס ל א י ל (‬
‫אורהיה נסי לםרוכי ילסיסלקעו(‪,‬‬
‫ותוב א ס ח נ ן‬
‫א ב ל ר״ה‬
‫לעיל ד מ ו ן‬
‫כיון‬
‫דאורהיה‬
‫ועל שבירת ה ת מ ת הוי רנל בחצר‬
‫הינ כיון דאורהיה ל ם י כ ל ירקא אורהיה נסי ליפול על האדם שאי א ט ש ר לו‬
‫ל א כ ו ל בענין אחר‪ .‬וכן ראוי ל ס ר ש ד ב מ ט ר ש ל רנל ב מ נ ה טיירי הך שסעתא‪ ,‬דאי‬
‫ב מ ט ר ש ל א בבונד‪ .‬מיט םוקי לד‪ .‬ש מ ו א ל כטילא איהראעז(?‬
‫חחיא דטירקין דלעיל‬
‫ש ל א בבונה והא דםםייע ליה‬
‫הוה מוקי ל ח במילא‬
‫דחיק ומוקי ל ה בהיוכא דכוסר‬
‫אוחרא‪.‬‬
‫דבר‬
‫זה דומה‬
‫לההיא‬
‫ח ק נ ו סנידליז(‪.‬‬
‫יהיניס(‬
‫אי הכי‬
‫בר ק ט ל א‬
‫חוא‬
‫ונקטליניה‪ .‬א כ ל ל ש ם ו א ל ל א קשי דהחם טיירי דחידוש כוטר בא ללמדנו‪.‬‬
‫ולא ל נ ס לפליגי עלם לשמואל‪ .‬ונעמוד נ׳ ס ס ציל יתיינהא ללנס במקום ללב‪ .‬ל( נ י ק‬
‫ל ן ע׳נ ע׳יא ודל נסיס׳ ס ם ל ן גדל ‪ bs‬ליה ה״נ ו ל מ י שמואל מצא כספל י ק ללא גלסינן‬
‫<דלסא ללנ לפסול מזה ועזה ו)קען גלסינן הניא טותיה לשמואל ותיונתא ללנה לפסל לעיל‬
‫מ מ פ ל כשאין השול נסקילה‪ .‬ה( נ י ק ל ן כיו ע׳יא‪ .‬ו( וליכא כן הגיה לאדם נמקוס ליכא‬
‫נ ר י ולסוס‪ .‬ז( נייק ל ן מ*א עיא‪ .‬ס( שם מיל ע״נ‪ .‬ס( מכאן נלאה שמכס אוסה קושיא‬
‫ללב אדלנ מסק משסלה לנינו שמואל פלוגמא ללנ אלםמואל‪ .‬וע״ז כתנ לו י״ס שמצא נ ס פ ל‬
‫ישן כמליו‪ .‬ועשה סיזל על הקושיא עצמה ואמל לאי משוס הא לא אליא ללאו פילכא היא‪.‬‬
‫ועיץ נסוס' שס ליה טינ שהניאו קושיא זאת ונס חילוצו של דית‪ .‬י( שס ל ן ידס ע״נ לש׳׳י‬
‫ד ה דסזא ילוקא• יא( יגסל כלל נמקוס וגססכןנכ״י ולסוס• ינ( ללנוס כלנרי ל׳ יוסק לעיל‬
‫<דג עינ‪• .‬ג( להכי אמלינן הגהת לאדם נמקים לכי אמלן נדפיס ונם נכ״י‪ .‬יד( נ״ק ד ן ייס ע״נ‪.‬‬
‫סי( שס ל ן כי ע״א‪ .‬פח( כלימל האי מילתא לשמיאל לקלן מיס ע׳׳נ לקאמל ה״מ ליי הנלילי‬
‫ולמה נמה מתירוצי של ל נ ילג י י ס ן שמסייע ללעסו אי הוה שלא נכונה‪ .‬אלא ולאי נ מ נ ה‬
‫יס( נלאה שהסל כאן מה שהניאו‬
‫היה‪ .‬יז( נלכוס ל ן ייא י א ‪ .‬שאין זה ל ל ן העולם‪.‬‬
‫נשם רית נסיס' נ״ק מיד ע׳׳א ד ה י^נ שאן שעיקרי מ ל נ מ נ ה ידע איני נסק״לה מפני‬
‫שאין מ נ ס י להזיק• ימ״כ איני נ ל קסלא היכא לסזא יליקא‪ .‬יעיייש אנל נםיס׳ שם לא הגיאי‬
‫סגילסא ינקסליה‪ .‬עייש‪.‬‬
‫תשובות ר״ת‬
‫בט‬
‫סימן כ ח‬
‫‪49‬‬
‫סימן כה‪ .‬שאלות הר״ר יוסף בר׳ משה לרבינו תס‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ביעך‬
‫^ענין פי שרה שאכלה סתוך הרחבה(‪.‬‬
‫הרגל א! דאיבעי להו פי פרה ובו׳‪ ,‬לא ידעגא מאי קאמר‪ ,‬דהא בכמה משניות‬
‫אשכהן דמהייב כשן משום אכילה דתגן בפרק ויינ( שן מועדת לאכול שידות‬
‫וכוי אכלה מתוך הרחבה מ ש ל מ ת ולא הוכיח מהני שתמי דסתניתין‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ובשמעתא‬
‫קמ־יתא פיקא(‬
‫ודי׳ הייא‪.‬‬
‫בתחילת הםוניאנ(‬
‫)ענין םנינא דנייקין(‬
‫ב ש ל מ א הנא דידן‬
‫תגא מניינא‬
‫ל א הבנת־ מאי את* למעוטי‪,‬‬
‫מיט לא תנינהו‪,‬‬
‫ותנא דידן‬
‫למעוטי דרי אושעיא‬
‫הא ל א פליגי‪,‬‬
‫א ל א שאמר‬
‫בשלמא ל ש מ ו א ל בנזקי ממונא קא‬
‫םיייי אייא לרב ליתני ת נ א אדם ונוי‪ .‬לפי יעתי הבנתי י ל א שלינ־ עיכ ק ש ה לי טאי‬
‫דקאמר ת״רנ( סניינא למעוטי וכוי‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ראסי־נן‬
‫והא‬
‫)ענין ארוכה שייבשה בגד קצרה(‪.‬‬
‫על האי מ ש נ ה‬
‫בם׳ ה מ א ה כתם‬
‫ומתכסה בוא( וכוי‬
‫היתד‪ .‬פושטתו‬
‫ה״ר נ( ארוכה ש ל ב ש ה בנד ש ל קערה וכוי חנ־א אידך בדקה חלוקי‪ ,‬והשאילתו‬
‫ופדיך ומיש שהא‬
‫לחנרחה‪.‬‬
‫פריך דמה חבן דומה ל ב י ‪,‬‬
‫ל א ירענא מה‬
‫דחניא ב׳ נשים שנחעסקו בעםור וכוי‪.‬‬
‫סאי יאיה ע פ ו י לביקי‪ ,‬ומאי זה טעם נטמא זו שבדקה‬
‫יוסף בר מ ש ה ‪.‬‬
‫משום ראיה שבעסורג( ששתיהן טמאוה‪.‬‬
‫סימן בט‪ .‬תשובת ר״ת על שאלות הג׳׳ל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫השיב‬
‫יביט‬
‫יעקב‬
‫זלהיהא(‬
‫יבענין ‪6‬׳ שדה(‪.‬‬
‫עלה‬
‫דכלכ‬
‫שנמל‬
‫אח‬
‫החררה‪.‬‬
‫אמאי קשיא ליה‬
‫מ ש נ ה מפוישח‪ ,‬היה לו לחקשוח מפסוק משויש דכתיב ושלח א ה בעירה‬
‫ובער? א ל א כדשנינן שנתהככה בכותל ל י ג א ת ה נ ( ואמאי נקט ליה לשון אכילה משוס‬
‫רישא דמתניתין דקתני כיעד השן מועדת‬
‫ל ה נ י א ראיה מאותן המשניות‪,‬‬
‫ולנכי שן שייך למימי אכילה‪.‬‬
‫ולכך אין‬
‫א ב ל ד‪.‬כא נבי הדרה קתני ואכל את ההדרה והיה לו‬
‫לומר ונהנה מן החררה‪ ,‬א ל א ודאי שיט אכילה ממש קאמר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)בענין מנינא דנייקין(‬
‫ודקשיא‬
‫ל ך מנינא דמתנ־תין רר׳ חייא ודר׳ אושעיא מאי קאתי לאשמעינן?א( תריץ‬
‫‪ pre‬כח‪.‬‬
‫נ ( שם ד ן י׳ס נדב‪.‬‬
‫א‪ .‬א( ביק ד ן כיג עינ ועי״ס ע*א בתוס' ד״ה תפשוט‪.‬‬
‫ב‪ .‬א( סם ל ן ה׳ עיא‪ .‬נ ( שם ל ן לי עינ‪.‬‬
‫נ•‬
‫נ( נדפיס תייק‪.‬‬
‫א( כצ״ל נמקים שפישטו מתכסה נו בכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נלה ל ן ניס ע״א‬
‫כמקים ומאי ז‪,‬־ נטמאה נדקה משוס לאיה של צפוי•‬
‫ג( הגהת לאדה‬
‫נ ( כלותל‬
‫א( זלהיס כן הוא נכיי נמקים זיש נדפיס ילאדס הגיה מ ז שכתבת‬
‫שיסן כט‬
‫אלא מקלא ליכא להקשות משוס דהוה משנינן מעיקיא נלמשני פ ס לבטון‬
‫לאייל• שנתסככיי נטתל למאתה‪ .‬אנל הכי נמי הוה מסנינן על מתניתי! דש; והאי דנקט לשין‬
‫אכילה נמתניתין‪ ,‬משים לישא‪ .‬ועי׳ בסוסי שם ל״ה תשפיע שידל׳‪ ,‬נאופן אחל‪.‬‬
‫ב‪ ( i .‬דל הנהר‪ .‬לאז׳׳ס עליון‪ :‬לעניל צ׳ע ללןישית הליל יושן השיאנ לעיל נסי* סליא‬
‫)נלפיס( הוא דלמה קאמל למעוסי לל״ס מלעיל וע״ לא ת־לץ כלום ועיי׳יש יסיש׳‬
‫**•לצו ל ל * לעמוסי אשא אלא ללא איילי במ‪ .‬יאפשר » ‪ m 0‬ס׳יל ‪ p‬לק לאנה׳ קנייא‬
‫תשובות ר׳ת םימן כט ל‬
‫‪50‬‬
‫לא קשיא‬
‫לרב (‬
‫נ‬
‫דמתניחיי‬
‫רהא‬
‫כלל‬
‫מתני׳‬
‫דקאטר מבעה זה השן‬
‫נר׳‬
‫אושעיא‬
‫ושמואל‬
‫דאי תימא טבעה‬
‫משיק‬
‫טעמיה‬
‫סטנינא‬
‫זה אדש הוו להו טפ• מארבעה‬
‫ולא םילצ( כדקאמר רב תנא אדם וכל מילי דאדם ולהכי איעטריך סניינא דסחניתין‪,‬‬
‫ודר׳ אושעיא א־עטדך דאי לא מנ־ינא מנא לן דםבר בר׳ עקיבא‪ .‬ודר׳ חייא אשמעינן‬
‫דאיקרי דבורא רעדים ווממין מעשה והוד‪ .‬ליה לאו שיש בו מעשה‪ ,‬דאי ל א מניינא‬
‫היא דבורא‬
‫‪j‬‬
‫תוספות‬
‫דלית ביה מעשה הוא‪.‬‬
‫)בענין ארוכה שלבשה בגד של קצרה(‬
‫ודקשיא ל ך‬
‫הרב ר׳ יעחק בר יעקבא(‬
‫שחי נשים שנתעשקו בעטור‪,‬‬
‫זהו‬
‫פי׳ הברייחא שנחעסקו בעפור זו אחר וו‪ ,‬דהא ודאי אלו בדקה הראשונה‬
‫ו ס ע א ה כסלע דם‬
‫שהיחד‪.‬‬
‫מהורה‬
‫ו ב א ח לפנינו‬
‫ואחיכ‬
‫נמורה‬
‫עסק חברחד‪,‬‬
‫מיד קודם‬
‫נסעא כסלע‬
‫היינו םטהר־ן אוחה‪,‬‬
‫הרי‬
‫על הברחה ס ט מ א ץ אוחד‪ ,‬מספק‪,‬‬
‫הינ‬
‫כשבדקה ומצאה טהורה נטמא אוחי‪ ,‬מספק י א ע י נ דהיא מהורה נמורה‪ .‬וםשנ־ שאני‬
‫חתם דאיכא כ ס ל ע יהירה ונמצא ריעוחא‬
‫ויש לחוש על הראשונה כמו על השנייה‬
‫א ב ל הבא ליכא למיחש על הראשונה דהא בדקה ומצאה טהורה‪.‬‬
‫מימן ל‪ .‬תשובה על שתי קושיות מאחיו של ר״ת‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אשר‬
‫)בענין דש באווזין(‪.‬‬
‫הקשה אחי בדש באווויןאן ל א ידענא מאי קא קשיא ליה דודאי ר׳ יוסי נורד‪.‬‬
‫שוד‪ .‬דשור שור אית ליה ואדם דומ־א דשור כעי‪,‬‬
‫ואע״נ דהבא כח־ב בהדיא‬
‫שאוכל בשעת מלאכה‪ ,‬אס״ הכי אימעוט כשעושה ברנל־ו א ב ל ל א בידיו‬
‫ולהכי בעי‬
‫תרננולין הדשין ברגליהן מי הוו דומ־א רשור ד ב כ ל כה• היא או ד ל מ א בידים ורנלים‬
‫בעינן‬
‫וא״כ עריך שירוש העוף ברנל־ו ובבנסיו‬
‫אעיט ש ח א מ ר‬
‫ל א יארע כך‬
‫זו אינו‬
‫שהר־‬
‫דהיינו ידיו קודם‬
‫נסקל בירושלים נ(‪,‬‬
‫שיחח־יב החוסמו‪.‬‬
‫ומימי נ( לא ראיה•‬
‫טעינה ופריקה בעושוח‪.‬‬
‫יס ננית תלמוד צד‬
‫מנינא מאי אתי לאםמעינן‪ .‬וע״ז תירץ ליס שפיר‪ .‬נ( פלוגהא דרנ ושמואל סס ד ן ג' עינ‬
‫נ( הנהת ראז״ס ונכ״י ודפוס חסלו המלות •ולא ס״ל"‪.‬‬
‫ועיין ‪ cp‬ל' ע״נ‬
‫נ‪ .‬א( מה םהונא כאן ישם תיש׳ ה י ‪ 3‬ל׳ יצסק נן יעקנ היא תיייז על קישיא השלישית של‬
‫השואל הליל יושן נן משה׳ וגס הונא נתיס' נלה ל ן ניס ע• נ דיה מאי שנא נשם‬
‫ליח‪ .‬א״כ נלתי ספק ששייכה לתםונת י״ש להשואל הנ״ל‪ .‬ואיני נאנל החלק הזה והםלימוהו‬
‫מסוסי ל׳ יצחק נן יעקב שהניא בשם לית את זה‪ .‬ולי יצחק נן יעקנ כנל נזכר שני פעמים‬
‫נקפד הישר‪ .‬עיין בדפוס ד ן י׳ ד עיא ס י ן סימן ציני‪, :‬חיצנ־י מ־ל" )תוס׳ יצחק נן יעקנ‬
‫מולי לני( וגס ד ן כיז ע״א ס י ס ינ״נ ‪.‬תיצניי״ )תוסי יצחק כן י ע ק ב ( ‪ — .‬אכן לא ידענו מי‬
‫משעל שהוא ננו של ל י ת ו ל א מכל נן‬
‫‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪l‬‬
‫‪b‬‬
‫ללימ נשם זה‪ .‬ואולי הוא ליי הלנן שהיה נן יעקנ ונס תלמידו של לית ועיין נהעלות‬
‫‪.‬‬
‫צד‬
‫המכס אנלהס עסשסיין שיצאו מחדש נמאנאסששליסס ‪4 7 4 y 1 8 7‬‬
‫סיםן ל‪ .‬הקושיות אשל עליהן משינ לננו נכאן נכתנין למעלס מנלי החסונה‪ .‬עיין בדפיס‬
‫ל ן מ״ו ע׳ ג סימן תס״ ז ואציג] כאן ודל‪ :‬נ ע י ל נ א )נש״ש שלט לנה נ י לב הונא(‬
‫דש נאוחין ותמגילין ללי יוסי נ״ל יהודה מהו וכוי וקשה מאי תינעי ליה לרנא אי לי יוסי‬
‫ילין שול שול משנת ונהמה כדילפינן ננ״ק סשיטא דאפילו ע ו ן איתניהו ואי לא ילין אפילו‬
‫סיה נמי מניל דאיתא נססימה דהא שיל כתינ‪ .‬ואי מספקא ליה לינא אי גמיד גיש אי לא‬
‫גמיל‪ .‬הכי הוי ליה ל מ נ ע ל' יוסי גמיל גיש אי לא‪ .‬ודאמלינן מעמיד אדם נהמתו על גני‬
‫עשבים בשנת קסיא לי והא אלס מצווה על שניתת נהמתי‪ ,‬וכה״נ מסשנ כקצילה לגני נסממו‬
‫א( נ נ א מציעא ל ן ציא ע י נ ועיין נתוס׳ שם ‪7‬״ה דש•‬
‫אע׳׳נ דדלכה נכן‪ .‬עכ״ל לעיל‪.‬‬
‫נ ( עיין נלכוס ל ן כ*ז עיא ונלש*' ס ס ‪ .‬ג( צ׳׳ל ומימי נמגןם מימי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫תשובות ר״ת םיק ל לא לב‬
‫ב‪) ,‬בעני! שביתת נהסתו(‪.‬‬
‫ומה‬
‫אשכהן‪,‬‬
‫ששאל‬
‫ההיא‬
‫שביהה‬
‫בהמתו‬
‫דמעמיד בהמתו ע־ג עשבים א(‬
‫כ ש ב ה שביתה למען ינוה?‬
‫וקשיא ל ך‬
‫ר א ו ם מצווה‬
‫על‬
‫אבל בשביתת‬
‫ד ל מ ק ינוה‬
‫לא‬
‫רהא קטן אוכל גבלות לא קתש־ב וגוי ש ש ב ת הייב מיתה‪ ,‬ובהמה הרי היא‬
‫כנוי דאינה מצווה‪ .‬והכי דריש במכילתא יכול לא יגיחנו תולש לא יגיתנו עוקר היל‬
‫ל;ןען ינוה ואין זה נוה א ל א צער נ(‪.‬‬
‫סימן לא‪.‬‬
‫)נענין שתיקה כהודאה דםיא(‪.‬‬
‫על‬
‫אחד‬
‫ל ל מ ד את בן תכרו במה שםכם‬
‫שההגה עם בתור‬
‫עמו וההגה לטגי אב‬
‫הילד ושתק אב הילד וגשאל כפג׳ רביגו אם מה שאםרגו שתיקה כהודאה‬
‫דמיא הוי בדברים‬
‫שאומר לאדם עצמו‬
‫התנאי עם זה ששוהק‬
‫שתיקה נמי כהודאה‬
‫אבל הברו‬
‫כגון מנה לי בידך ושתק‪,‬‬
‫ה ל ה התנה‬
‫אבל כה״נ שאין‬
‫בשבילו בפניו ושתק‪.‬‬
‫דמיא דאסרינן כסנהדרין א(‬
‫ונראה דהא׳‬
‫בי קברי‬
‫ההוא דאכמין ליה סהרי‬
‫להכריה איל מנה לי בידך א״ל הן א״ל היי ומוהי להוו עלך סהדי וכוי אמר רבינא‬
‫ואיתימא רב פ פ א‬
‫שימ מהא הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אהם עדי‬
‫ליש כי אמר לוה וליש כי אמר מלוה ושתיק לוה‪ .‬הרי כי המלות אומר לעדים אתם‬
‫עדי שזה הלוה הייב לי אלו הטעות ושהק לוה אמרינן הרי הורה‪ ,‬ולא ללוד‪ ,‬עצמו‬
‫אמר אלא לעדים‪ ,‬א ל א מדשתק אודויי קא מורי נ(‪.‬‬
‫ם י ק לב‪ .‬תשובה שהשיב ר׳ יעקב לבני פריש‪.‬‬
‫)כענין דינא דבר ם*רא לגני בתים(‪.‬‬
‫על‬
‫דינא דבר מצרא‪ ,‬חזרנו על כל צדי צ ר ח ן ולפני כל יודעי דת ודין ולא מצאנו‬
‫דינא דבר םצרא לנכי כהים‬
‫לוטר‬
‫עציי‬
‫ואבניי‬
‫כדאמרינן ארעחא‬
‫אני‬
‫דחד‬
‫נוטל‬
‫זולה לביה הבנוי על נבי קרקע חברו שאינו יכול‬
‫א״נ‬
‫למכור‬
‫וביחא דחד א(‬
‫לאיש אחר‬
‫זו על נב זו‪.‬‬
‫זכוהו שבעצים‬
‫ושבאבנים‪,‬‬
‫וראיה לדברי ארעא‬
‫ודיקלא‬
‫ד ה ל נ ( כנון ש ל ק ח אילנות בלא קרקע ועהה רוצה למכרן אבל בבית אצל ארעא ל א‬
‫מישחמיט‬
‫חלמודא דאמרי‪.‬‬
‫ואין ללמוד משדד‪,‬‬
‫דהחם איכא למימר‬
‫טעםא‬
‫משום‬
‫מחרישה בדמוכחא מילחא בשילהי ש מ ע ח א ג ( דאמר אם יכול להכניס חלם אחד איח‬
‫כיה משום דינא רבד מצרא‪ .‬ואם באח לומר בכל דבר דאיכא דינא דבר מצרא‪ ,‬חיפוק‬
‫נ( כן הניה ראזיס במקום והוא זה ניס בדפוס‪ .‬ונכ״י איתא‬
‫ב‪ .‬א( שבס ד ן קכ׳ב עיא‪.‬‬
‫והוא זה נייס‪ .‬וכהנהח לאדם מצינו ממש הלשון בתוס׳ סס ד ה מעמיד נשם ליס‪.‬‬
‫אמנם לשון המכילתא למען ינוס שולן וחמורך הוסין לו הכתוב נייח אחל‪ ,‬להיות תולש מן‬
‫הקלקע ואוכל וכוי עיי״ש• ע״כ היה נלאה לי יותל נכון להגיה יהוסין לו הכי נייס וטי במקום‬
‫והוא זה נייח בכיי‪.‬‬
‫ס י ק לא• א( סנהללין ד ן כיז עיג‪ .‬נ( ועיין במללכי ס' זה בולל שהניא פסק זה נשם‬
‫ליי‪ .‬ועוד עיין שיע סישן משפס סימן ס״א ס ע י ן ז׳ נהנה׳ ועיין בתועים ש‪.0‬‬
‫נ ( נז״ש ארעא דסד ודיקלי דסד מלי לאלעא‬
‫סימן לב‪ .‬א( נבא מציעא ד ן קיס עינ‪.‬‬
‫עלי מעכנ אמרי דדיקלי וסי‪ .‬ועיי״ש נתוס' דיה אמנא דחד שכתוב נסיפו וכן‬
‫סייח נתשינה אסת המתסלת סזלנו על כל צדי צדדים ולא מצאני דין מצרמת נכתים‪ .‬נ( סס‬
‫ודל הנדס‪ :‬א‪£‬סיק משוניתא אי ריכנא דדקלא סזינא אם יכול להכניס נה אפילו תלם אסד‬
‫תשומת ר׳ח סימן לב לג‬
‫‪52‬‬
‫ליה פשוש‬
‫ריכבא דדיקלא‬
‫ו פ ש ו פ סשוניחא‬
‫אעינ דאין יכול‬
‫להכניס ל(‬
‫ואיח לסי‬
‫שאינו ש ל סוכר ואין דעתו לקנותו ה( איכ אפי׳ קרקע ראוי להרישה שיכול להכניס‬
‫כסה תלםים ליכא דינא דבר פצרא‪,‬‬
‫דא״כ נ ת ת דבריך לשיעורין‪.‬‬
‫ולא טלונ רבנן בין הסםד סועט ל ה ט פ ד סרובה‬
‫א ל א וראי נראין הדברים‬
‫בשדה בלבד‪ ,‬דעביד איניש לםיזבן‪,‬‬
‫נ ת ל ה והורש הורע בה וקוצר ב ב ת אחת‪.‬‬
‫דםי ולא שכיה לכיזבן‪,‬‬
‫לחאריך על חטענוח‬
‫א ב ל בית כ ס ו ריכבא דדיקלא וםשוניתא‬
‫דביתא ל א םזבין איניש וסאן ציית לםיעקר סכתו וםשכנו ז(‪,‬‬
‫וליכא טעטא דטהרישה כדטרישית‪,‬‬
‫כיון דאיכא לאיטלוני‪.‬‬
‫דאין דינא דבר נמנרא א ל א‬
‫ואיכא ועשית הטוב והישר םשום דלהויו( ש ד ה‬
‫ועל השרות אנו בושין ואין ל נ ל נ ל עליהן בתים‬
‫וםטני ש ל א הוצרכנו לדינא דבר םצרא אצל בתים ל א חשנו‬
‫חאחרונות דספקי‬
‫ליה סתורת סצרנות‪,‬‬
‫ש ל א היה בהם ט ט ש ‪.‬‬
‫א ל א ודאי היה זוכה והרוצה להוציא טחברו בב׳׳ר ט צ ר נ ו ח ע ל י ו לחביא ראיה ח(‪.‬‬
‫סימן לג‪ .‬תשובה לבני ריגנשבורק‪.‬‬
‫וזה השיב‬
‫לבני רינשבורקא( יחידי כח ויחידי טדע שברינשבורק‬
‫בור טור ולא בור‬
‫ריק‪ ,‬חדש ולא ישן‪ ,‬ס ח אשיב על חוכחתט‪ ,‬ני כבד טטני חדבר‪ .‬א ף נם‬
‫ואח לטי ראוח עיני אבינה ם ה אוסר ל ח ם אולי יישר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫)בענין ל ם י ש ק ב ל‬
‫מגח טשםעון בשליחות‬
‫ראובן‬
‫ושמעון ‪8‬וען ׳שבטעות פ ר ע ו ‪ DM‬יוכל ל ד‬
‫ל ח ח ז י ר ה מ ע ו ת לשמעון(‪.‬‬
‫על‬
‫דבר לוי ‪ (3‬שהפקיד א צ ל שםעון ש ל א בעדים וראובן בקש טלוי ל ק ב ל לו ס נ ה‬
‫םשםעון שנחחייב לו שסעון וקבל לוי‪ .‬ואחר כ ך בא שםעון ללוי וחבעו לההזיר‬
‫לו ט נ ח שנחן לו לצורך ]ראובן[ ג( כי בפעוח פרעו‪ ,‬ואם ל א יחזור יעכב שםעון ם נ ח‬
‫שחטקיד לו לוי ש ל א בעדים‪ .‬וראובן חובע טלוי ט נ ח שזכח לו ולוי טוען ל א זכיחי‬
‫ל ך על פ נ ח שאטפיד טקדוני ביד שפעון‪ .‬נ״ל כי פן חדין יחזיר ל ד ח פ נ ת שנתן לו‬
‫שפעון לראובן‬
‫שהרי זכח לו כיון שחוב ט ל ו ה היה‬
‫כראסרינן בשילחי ט״קל( חולך‬
‫פ נ ח לפלוני שאני חייב לו א פ ר רב חייב באחריותו ואפ בא לחזור אינו חוזר‪ ,‬ותניא‬
‫מ ח י ה ‪ .‬ואפי׳ סקדון היה זכח לו ולא סצי לסיחדר‪ ,‬דכי טרכינן חחם נכי סקדון ל יסא‬
‫איח בה משוס לינא דבל מצרא ואי לא ליס בה משום לינא דבל מצרא‪ .‬ד( כלומר מס לי‬
‫אם יכול להכניס׳ הלא על לכבא ללקלי ועל משוניתא עצמו אימ בהו משום לינא לבל מצלא‪.‬‬
‫ה( כלומל האי לכנא ללקלי ומשונימא אימ של מוכי‬
‫אי אמלינן בכל לבל לינא לבל מצי‪-‬א‪.‬‬
‫ולכן אין בו לינא לבל מצלא מסני שהן מפפיקין נץ שלה של לוקס ושלה של מיכל‪ yb .‬מה‬
‫לי קלקע של אסל מה לי ריכנא ללקלי של אסל‪ .‬ו( הגהח לאדם כצ׳יל במקום להוה למיזבן‬
‫ב ל ט ס וגם נכ״י‪ .‬ז( הגהה לאדם במקוש טסי׳ ומשמני בלסוש טסיה ומשכניס נ ר י‬
‫ס( ועיץ בלא״ש ונימוקי ייסן שס ובמללט ס׳ המקבל ונביס יוסן סישן מםסס ס מ ק קע״ה‬
‫שהביאו עול סעם אסל נשם ל״ח שלא נכמב סה‪.‬‬
‫ם י ק לנ‪ .‬א( נמללכי והנהח אשלי פיק לניסין איתא תנשבולק‪ .‬והחכמים ה נ מ ל י ם בני‬
‫נילו של ל׳ימ בלענענשטלק היו לבי יצחק בלבי מללכי הנקלא ליביס בחוס׳‬
‫לילן ואשל אוהו יהלל סלאבין בתשובתו שקראו הראשון שנלאשון למטלה )‪ cp‬קמ״ס ע״ל(‪,‬‬
‫ותשני תוא לבנו אסלים בן יצסק ‪ p‬אנלתם בעל תתוססות תילוע‪ ,‬והשלישי הוא לבי משת‪.‬‬
‫ועיין עול בראבין ‪ cp‬קניג עיא ובססל לאבייה והנתות לוית חן מאת תחכם סיים נתן‬
‫דעמביצעל ד ל סימן קסיל בתחלתו‪ .‬ואל השלשת כתב לאנין שם ‪ cp‬קידס נדל איותה נפשי‬
‫לאכול נ ט ל ת ולשתות יין ישן מקנקן סלש‪ .‬אולי יש פ ע פ לא ט ל ע לי אשל נ ם ל נ י ט מכנס‬
‫לחכמי לענענשטלק בשש ט ל מלש? ב( ‪ p‬הוא נמללבי וסג׳ אשיי שש‪ .‬אמנם בכ״י‬
‫ולסוס איתא נסעות לאונן‪ .‬ג( תנתת לאזים והסל ‪ *03‬ח־סוס‪ .‬ל( מימין ‪ cp‬ייד ע״א‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫תשובות דית סימן לג‬
‫ליה אין רצוני שיהא פקדוני וכוי וםוקםינן ל ה כשהוחזק כפין‪,‬‬
‫ודם היכא דטדעתיה‬
‫אמר ליה נפקד הולך‪ ,‬אבל אמר לו מפקיד הביא לי פקדון ונפקד נותן לו הוה ליה‬
‫כזכי‬
‫ולא מצי למיהדר‪,‬‬
‫ולא בעי ר׳ אתאין(‬
‫מלוה וסקדון‬
‫כדמוכת המעשה דרי דוסתאי ברי ינאיה( ד ל א הותזק כפרן‬
‫מ ב י מתנה אמרינן‬
‫לאהדורי‬
‫אמרינן הולך כזכי‬
‫שבלב הם ואינו דברים‪.‬‬
‫ועוד‬
‫הולך לאו כזכי דמי‬
‫לא זכיתי ע״מ‬
‫ומת שאומר לוי‬
‫אכל ז( נבי‬
‫שאפסיד דברים‬
‫שאין זה דומה לשום מנו דכל מנו תלוי באותו דבר‬
‫עצמו כדאמרינן מנו דאי בעי אמר לתד״ש כי אמר נאנסו וכוי ח( ומנו דבריש סירקא‬
‫דהאשה ש נ ת א י מ ל ה ע ( ‪ ,‬אבל מנו דאי כעי הוי ננב ונשבע לשקר בדבר אהר מי מהיםן‪,‬‬
‫ןוה״נ ל א מהימן[^ לומר‬
‫דמיא‬
‫טעיתי‬
‫א ל א למאן דאית ליה‬
‫בסנה של‬
‫ארעא‬
‫אתרים‬
‫הוא‪.‬‬
‫וחשבון טעות‬
‫במשכנתא מראובן ואכלת שני תלקה‪,‬‬
‫מנו דאי בעינא ככישנא‬
‫ראובן לומר כית ש א ת ה דר בו שלי הוא‪,‬‬
‫לא‬
‫הא‬
‫וטען על‬
‫לשטר משכנתא‬
‫ואמינא לקוחה תיא בידי והיית נפסד כמו ששות בית שאתה דר בו מהימנא למימר‬
‫בית שאתה דר בו שלי הואי‪,‬‬
‫הברו ואין הדין עם לוי‪.‬‬
‫אשכתן דתשבון טעות הוה‬
‫הוה‬
‫או בדבר ידוע ע״פ‬
‫שכתבתם‬
‫האי מנו ליתא‪ ,‬כ״ש זה שזה מציל את עצמו בממון‬
‫ומחנהו נינאי דהאי שמעתא דתתםיא( דעביד תושבנא לסוף‬
‫וסטיות ליכא ל מ ש מ ע‬
‫עדים‬
‫שהפקיד בלא עדים‪,‬‬
‫דאי לאו הכי לא כל כמיניה‪,‬‬
‫אפיי כעדים‬
‫לפורעו‬
‫ב‪,‬‬
‫יעל‬
‫מידי‬
‫דהתם בהודאת בעלי דינין‬
‫ומד‪.‬‬
‫וראיות בידנו‪.‬‬
‫נפי ק״ל המפקיד את תכרו בעדים א־צ‬
‫בעדים ינ(‬
‫)בענין השך שבועה(‪.‬‬
‫ראובן שתובע א ת שמעון מנה לי בידך ושמעון משיבו‬
‫לא כי א ל א מנת לי‬
‫בידך ת ש ב ע שיש לך ביד׳ מנה אז אפרע או אשבע שיש לי בידך‪ ,‬נ״ל אם‬
‫שמעון מ ה פ ך שבועתו בלא תנאי ישבע ראובן ויטול‪ ,‬ועל תביעת שמעון ישבע ראובן‬
‫ולא ישלם‪,‬‬
‫שהרי‬
‫ראובן אינו מהפך שבועתו‬
‫על שמעון‪.‬‬
‫ואש אין שמעון‬
‫מהפך‬
‫שבועתו א ל א בתנאי שאם ישבע ראובן ששמעון ישבע כמו כן אםוכי שבועה‪,‬‬
‫לא‬
‫שמעון‬
‫היפך שבועתו ותייב‬
‫שבועת‬
‫היםת‪,‬‬
‫ונזקקין לתובע‬
‫תתלה‬
‫איכ‬
‫לפי דברי‬
‫הדייניםא( שמחייכין אותו שבועת היםת אמנה לי בידך אין לך בידי בלוש‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ועל‬
‫דברי ראובן ש ש ל ת‬
‫)בענין שליש נאמן ;יפטור משבועה(‬
‫ביד שמעון‬
‫בתי נ פ ש ללוי‬
‫וטוען ראובן‬
‫כי צוהו ש ל א‬
‫להחזיר הבת׳ נ פ ש עד שיתן לוי כ׳ זקוקין‪ ,‬ושמעון טוען ל א צייתני‪ .‬ועוד טוען‬
‫ראובן לשמעון‬
‫טענת ודאי וברור‬
‫ני קיבל‬
‫ב׳ זקוקין מלוי‬
‫ושמעון‬
‫משיב להד־ם‪.‬‬
‫נראה לי כי אין בזה שבועה על שמעון דהא אמרינן בהאומר התקבל א( דהודאת פיו‬
‫כמאה עדים‬
‫ושיייש נאמן משניהם‬
‫זה אומי בך‬
‫וזה אומר כך‬
‫שליש נאמן‪,‬‬
‫ולא‬
‫י( נש״ס שלנו איתא ל יוסי נל כיפל‪ .‬ז( כן הלשון נתשונת ר«ת שהונאה‬
‫ת( שם ע״נ‬
‫נמללכי שט והוא הנכון‪ ,‬אמנם ננ־י ולכוס איתא דנני מתנה אמלינן הולן כזכי‪.‬‬
‫ח( שביעית מ־ת ע‪-‬נ‪ .‬ט( נתוניה ד ן י״ח עינ‪ .‬י( הנתת לאזיס ותסל נכ׳־י ודפוס‪.‬‬
‫יא( ניטין ד ן ייד ע״א ועי־ש נתוס׳ ל״ת ולא פש ינלא״ש שם‪ .‬ינ( שביעית ד ן מ״ה עינ‪.‬‬
‫את הפיליד הזה עשיתי נין הדבקים מפני שהענין החדש המתחיל כאן אין לו המשן‬
‫כ‬
‫א( ז״ל לאז׳ס ביליון‪ :‬עיין נשנועות ד ן מ״א נתוספ׳ שדעת ל״ת ניפית‬
‫עס תנ‪-‬ל‬
‫שלא לחיינ היסס היכא דליכא דללא לממונא‪ ,‬לק שלא היה מוחה ניד תליינים שפוסקין‬
‫נ‬
‫שנועה וזה םכתנ כאן לפי לנלי הדיינים‪ .‬עכ‪-‬ל עיין נתוס׳ םס ד־׳ה ומאן‪.‬‬
‫נ ס זה נסמך להנ״ל נ כ ״ ודפוס ואין לי סמוכץ‪ .‬א( ניטין ד ן סיד ע״א‪.‬‬
‫ועיין‬
‫תשובות ר׳׳ת סיסן לג‬
‫‪54‬‬
‫טצינו שבועח חיטה‬
‫כ נ ע ל דין הוי ולחוטא ולא לו‬
‫אצל הודאת בעל דין‪• ,‬דשליש‬
‫ל א השדינן ליה‪ .‬והא דאסדינן בהאיש מקדש נכי שליח נעשה עד נ (‬
‫דאמרינן התם‬
‫ו ח ש ח א דחקון רבנן שבועת היסח משחכעג(‪ ,‬ה״ם ד־ה־בנא ליה החס שבועחא טשום‬
‫לוה שאומר ל א סדעתם לו א ל א ע־כבתס‪ ,‬אבל אס אסר לוה עיט כן נתחים ל ך ליבא‬
‫שבועת חיםת רהא ה־פניה ואין ארס הוטא ולא לו‪,‬‬
‫את שמעון‬
‫דממונא‬
‫אבל אם רוצה ראובן להשביע‬
‫ש ק ב ל ב׳ וקוקין יכול להשביע אם בטענת ברי טענו‪,‬‬
‫רהא א־כא דררא‬
‫שכתבתם‬
‫איני רואה שא״כ‬
‫או א ם ירצה שמעון יהטכגה‪ ,‬אבל ב׳ שבועות‬
‫אין ל ך שמעביר הבית לתברו ממקום למקום‪ ,‬ש כ ל שעה יטיל עליו תנאים וישביעני‪,‬‬
‫ואין להוסיף שבועות ת־םת‪,‬‬
‫ואע״נ דאמרינן כהאוסר התקבל ם־ קנט־ק ניטא מתותי‬
‫ידיה דלה־מניה החם דשוויה שליש‪.‬‬
‫ך‪.‬‬
‫וסך‬
‫)בעני; מ ל ו ה יימחצית ש כ ר אי ד י נ א כ א ר י ס ושותף(‪.‬‬
‫שתובע ראובן לשמעון שנתן לו המעות‪ ,‬למחצ־ח ש ב י נחחיס בירךא( אחלוק‬
‫עמך ע״ש השבועה‪ ,‬ורא־בן טוען ש ת ת ל ה ישבע שמעון כמה רות נ ש ת כ ר נ ( ) א ו‬
‫ימחול(ג(‪ .‬ועיו ש א ח ס אומרים אס ׳‪:‬־ל לכוט׳ ולהשביעו תהלה‪,‬‬
‫נשבעין‬
‫שאין‬
‫אלא בטענת‬
‫ודאי‬
‫ב נ ס ר א ל ( שהדי שנינו האריסין‬
‫ל א שנינו‬
‫אכל ל א בטענת שמא‬
‫והשותטין נשבעין י נ ״ ‪ ,‬ה (‬
‫א־ טענח שמא היה שאסי׳ הודה שמעון‬
‫ןגיאה שאי; לכוטו‬
‫כרמוכח‬
‫ובמודה בסקצח‬
‫אבל מלוה ועסקא ושקדון‬
‫שלמחצית שכר קיבל‬
‫ל א היה‬
‫נשבע םסטק דאריסין ושותטין ואפיט־וסין טעמא רבה אית בי־״׳ מה שאין כן בטלוה‬
‫ופקדץ ועסקא‪ ,‬דהא עםקא סלנא מלוה ופ־יגא פקדו; ונותנין לו ש י ר ו כש‪:‬־ר בעלמא ו(‪.‬‬
‫ך‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫נ״ן‬
‫שמעון‬
‫אס‬
‫דאמרינן‬
‫אמרינן‬
‫דהא‬
‫)"בעני! * מ ל ו ה ‪ M M‬ל ח ע י ד לייוה א ף ב ס ל ו ה ע״ש(‬
‫חייב לדאוב; מנה ע־פ ל א פסל ליה לעדות‬
‫איסור פרעיה‪,‬‬
‫מלוה‬
‫אבל‬
‫מעיד ללוה‬
‫אי‬
‫לית ליה טס־‬
‫והוא דאית ליד‪,‬‬
‫אם״ ליה ליה טפי‬
‫וברור לנו‬
‫ארעא אתריתאא(‬
‫ש ה ״ ב לו פסול‬
‫ולא פלונ בין‬
‫בע״פ ובין בשטר‪.‬‬
‫ן‪.‬‬
‫ואשר‬
‫)בענין ה ו ח ז ק כשרן ל א ו ת ה שבועה(‪.‬‬
‫ש א ל ת ם על הוהזק בשרן לאותה שבועה א( למאי נ״מ ד נ ל א הוחזק כפרן נמי‬
‫מצי למ־סר מנה לי בידך ולהשביעו‪ .‬נ״ל לשי דבריכם שאתם מחייבי; שבועת‬
‫היסת א ל נ ( מהוי־ב שבועה שאמר נשבעת־ כמו במנה ל׳ בידך‬
‫נמלדכי שם‪.‬‬
‫נ ( קידושין ד ן מ״נ‬
‫עינ‪.‬‬
‫ואמר לו נתתיו לך‪,‬‬
‫נ( נציל אתנס נכ״י ודפים איתא לא מםתנע•‬
‫א( ננ־ס הנהת‬
‫גס זה ענין בפני עצמו ונכתב נכ״י ודפוס בכי פילוד עם הכיל‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫נ ( כן הוא‬
‫נ ( נטי־ נשתכל ובדפוס נשתכח‪.‬‬
‫לאז״ס נספרו ובכי ודפוס איתא בידי‪.‬‬
‫בכיי אמנם נדפוס איתא לק המית אי‪ ,‬שמחק לאז־ס נספלו‪ .‬ולינ שציל אז יחלוק‪.‬‬
‫ה( כן הגיה ראז״ס במקום‪ :‬שהלי שנינו האליסין וסשותפין‬
‫ד( שנועית דן מ־ח ע»נ‪.‬‬
‫וכוי נשנעין נטענות ודאי אנל צא בטענת שמא ונמודה נמקצת כדמוכח נגמרא ע«כ‪ .‬ועלנונ‬
‫ו( ועיין נהגהת ורימוני פ״ט מתי שלוחץ ושותפי ן‬
‫דנריס הללו נמצא נ ב ״ ונס בדפוס‪.‬‬
‫ושם איתא כמדומה לל״י שהשיב ל־ת בתשובה נמלוה לחנרו למחצית שכר ובו‪ .‬ועוד עיין‬
‫בתוס׳ שטעות שם ד־ת דמורי התירא ו נ נ ״ ח• מ סימן צ‪-‬נ וש״ע שם שעין די‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫נם זה ענץ גפני עצמו ולא נפרד בכיי ודפוס‪.‬‬
‫א( ננא נתרא ד ן מיו ע״נ•‬
‫א( נימ ד ן י״ז ע׳א ועיין נליין ונימוקי י ו ס ן שם ונס נמלדכי ולאיש שם‪.‬‬
‫נ( נכ״‬
‫‪55‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן לג לד‬
‫הא ליחא‪ .‬דלא אשכחן הכי נ( בכולא חלמודא‪ ,‬דשכועח חיסח אית ל ה חזקה דחזקה‬
‫אין אדם חוכע א ל א א״כ יש לו‪ ,‬אכל נכי שבועה לא אשכחן הכי‪.‬‬
‫ועל אוחד‪ .‬מנה‬
‫שהייכוהו שבועה אס מוען נשכעחי ולא הוחזק כפרן אינו יכול לחוכעו על אוחי‪ .‬מנח‬
‫עוד‪ .‬ועוד שאסי׳ לדבריכם שאחם מטילין שכועח חיסח על כל דבר‪,‬‬
‫ור׳ אלעזרל(‬
‫ל א נתקנה שבועת היסח‬
‫כדאשרינן‬
‫כיסי ר׳ יוחנן‬
‫סאן חקן שבועה היסח רב נחמן‪.‬‬
‫ולר׳ אילעא אי ל א הוחזק כסרן לא משכעינן ליה כיון דאמר נשבעתי‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫)כענין א‪ pot 0‬דמים לשליח והמותר יחיה שלו אם המשלח יבול לחזור אחר המשיבה(‪.‬‬
‫וןןל‬
‫הה^ץ‬
‫שססק לו רפיס‬
‫ונחן לשלוחו למוכרו‬
‫ואמר לשליח שיהא שלו‬
‫מה‬
‫שיוסיף למוכרו על סיסוק דמיו והזר בו ולא רצה ל ס ו כ ח ‪ ,‬והשליח חוכע מד‪.‬‬
‫שהוא שוד‪ .‬יוחר מדמים שססק‪ ,‬שע־מ כן משך‪ .‬נ״ל שטעה השליח ומאי חזיח דאדל‬
‫בחר יעודד‪ .‬דידיד‪ .‬ליזול בחר דעתיד‪ .‬דמשלח‪ .‬וחוי כנוחן כנד לארונ שיכולין שניהם‬
‫החוססח על נ( טיסוק דםיו‬
‫להזוד כדאמיינן כהשוכד אח האוםניןא( ואע־ס שמשכו‪.‬‬
‫כשכידות הוד‪] .‬כתנאי שיסכינו והא ל א [ נ( קיים ת נ א י ' ש ח ח לא מביו‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫סימן לד‪ .‬תשובה לשלשה אנשי מופת בפריש‪.‬‬
‫גם ןןי השיב ד׳ יעקב‪ .‬עיניכם הדואות‪ ,‬כטיאוח שיי א( צבאוח‪ ,‬ל נ ו כ ח י יביטו‪ ,‬ואודחותס‬
‫ל א יעכוטו‪ ,‬קרובי הדכ ד׳ יהיאל ו ה י כ י׳ אליעזי‪,‬‬
‫והכינו הדכ ד׳ א כ י י ‪ 0‬נ (‬
‫ש ל ש ת הנפת ג(‪ ,‬אנשי מוסח‪.‬‬
‫אמנם‬
‫על אשר טען ראובן לשמעון להשיב ל י מעות‬
‫שהפקיר כידו למהצית שכד‬
‫וחייכחט אח שטעון להשיב הבל‪ ,‬יפי‪ ,‬דנחם יפה חייבתט טפני נדרת העיקול ד(‪,‬‬
‫אל ובדפוס על‪ .‬נ( סנחס ראזיס ונכ־י ודפוס חסר חמלח חכי‪ .‬ד( אולי צ׳יל אילעא‪.‬‬
‫נ( על כן חני׳ ראזיס וחסר בכיי ודפוס‪ .‬נ( חמלוח בחסנר‬
‫ז‪ .‬א( נימ ד ן ע״ו ע׳ינ‪.‬‬
‫חן ע״פ חנחס ראזיס נמקוט עד שלא בכיי ודפוס‪.‬‬
‫ם י ק לד‪ .‬א( שרי כציל במקום צירי בכיי ודפוס‪ (pa. .‬לטכח כצ׳יל במקוס ‪,‬לנובח־ בכיי‬
‫ודפוס‪ .‬ב( משלשח אנשי מופה אלח הרב ר׳ יידאל אינו ר׳ יחיאל מפריש‬
‫חנזבר בסוסי יומא ‪ cp‬י״ח נדב ליס יחודי שקראו מחבר חוס׳ יומא‪ ,‬זח מתריס ב״נ‪ ,‬נשם‬
‫מורי זציל‪ .‬עיין ביס הלמוד ח״נ צד ‪ .228‬אמנס ר׳ יחיאל זה הוא חנזבר נ ס כן‬
‫בחשובה רשניס נאור זרוע ידא סימן סע״ו נשס וקרובי ‪ <1‬יחיאל‪ .‬עיין לעיל נחשונח סי׳‬
‫״ ס ובהערה ראשונה שס‪ .‬ואולי הוא חד עס החסן ר׳ יחיאל הנזכר לעיל בסימן כ״ד‪.‬‬
‫וססכס נראסס משער ‪ Gallia judaica 509‬שר׳ יחיאל הלז היה בנו של הנאון ר'מתחיה הנזכר‬
‫בתשובת ישנייס הנ״ל בנראה ממחזור וימרי צד ‪ 247‬סימן ‪ .cp‬וסרב ר׳ אליעזר אולי היה‬
‫אחיו של תישיש ר׳ יום טוב בן יתודת )עיין בתשובות חכמי צרפת ובו׳ סימן אי( ונס תית‬
‫קרונו של ר׳׳ת )עיין נתערת שלי תנ״ל( ואז תמלת קרובי נמשכת על שניתם‪ .‬ועיין לעיל‬
‫ס י ק כ״ת שתזכיר ר׳ית תחנר ר׳ אליעזר קרוני‪ ,‬אכן לפי תנראת שס לא תית זת אחיו של‬
‫ר׳ יום מונ‪ .‬ותרנ •ר' אנרתס שקורא אותו חנרנו נראה שתוא חד עם תרנ ר׳ אנרתס‬
‫סנזכר לעיל נסימן י׳יח נמכתנ ששלח רשנ״ס על ידו לאחיו‪ .‬נ( יהושע י־ז י״א‪ .‬ד( עיין‬
‫נספר כלנו שיק קי״ו נתוך תקנוח רנינו נרשום וגזרות קדמונים שם איתא ונס אין לנפקד‬
‫לעכנ ספריס אצלו נשניל שוס תניעת שיש לו על תמפקיד על כל זת יש חרס קדמונים‬
‫ורנינו תם תוסין שלא לעננ כל פקדונוח רק מלמד תינוקות שיכול לעכנ ספר שלומל•‬
‫וכן הוא תלשון נתקנות נ ס ו ן תשומת מהר׳׳ס נר נרוך דפוס פראנ ד״ה צן המטת‪ .‬אמנם‬
‫כתקנות שקודם לתן דית כל מקוס איתא שס נזה הלשון‪. :‬מכל אלו שכתנתי יש חרס‬
‫קלמוניס והוסין ליס על זאת הנזרה כל הפקדונוס שאין לעכנס נשניל שוס תניעה רק‬
‫המלמד תינוקות יכול לעכב תספל שלומד בו בשביל שכירותו כשעבר זמנו*‪ .‬ועיין עוד ננאר‬
‫הגולה יורה דעת ס ו ן סימן של״ד שכתב גס כן ‪.‬עוד הוסין ליס בצידון שאר רבנים שלא‬
‫לעכנ תפקדינוס נשניל שוס תניעה וכו״‪ ,‬ותימה שמלשון רנינו כאן משמע שנס זה הוא‬
‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן ל ד‬
‫‪66‬‬
‫א ב ל ל א יפסיד שמעון בכך מינו שלו אם יש לו אע׳׳ט שהחדר מפני תקנת חקדסיניס‬
‫דנות‬
‫שלו‪,‬‬
‫שלא ת ק ל אדם שקדון חברו‬
‫שחרי‬
‫עשאוחו קדסוניס‬
‫או הלואתו‬
‫כי תחיא‬
‫דחבל‬
‫תביעתו לא יםסיד מינו‬
‫בשבילה(‬
‫סכינא ד א ש כ ב ח א ו (‬
‫לחחוידו סשוס דבריס שעושין בחן אוכל נ פ ש רכל שעחא עבר עלי׳‬
‫הקברוח ריסים הראשונים יפלו ס( ועבר ט( כל שעחא ושעחא‪.‬‬
‫שחיח‬
‫סתוייב‬
‫כנזיר בביחז(‬
‫דכי סלינ רבא עליה‬
‫דאביי בסאי דאסר אהדריח וחא קום בדינא‪ ,‬בחא קום בדינא איסלינ א ב ל באהדריה‬
‫ל א איסלינ ]ומיס קאסר רבא ד[יכולי(‬
‫לטעון עד כדי דסיו סנו שהיה‬
‫יכול לוסר‬
‫מכרתו לי‪ ,‬ובשביל ש ל א רצה לשקר ]לא[ יא( הורע כחו‪ ,‬א ל א דאיסורא דעבד עבד‪,‬‬
‫יעיט ב־ד סהדר׳ משוס אוכל נ פ ש ומ״מ ל א הפסיד דין מינו‪.‬‬
‫והכא נבי תקנת עיקול הינ‪ ,‬דאיכא לפיתלי תקנת הקדפוניס‬
‫דאיסורא לא הוה ספיינ(‪.‬‬
‫ומדאביי שמעינן התם‪,‬‬
‫כדתלינן נכי רב עיליש‬
‫ועל סיני אי א פ ש ר לדון כי כתבתם שאין כאן מינו‪ ,‬אך‬
‫ס ה שכתבתם אפי׳ יש כאן סינו לא הוד‪ .‬סועיל כלום מפני חקנת העיקול הא ליתאינ(‪.‬‬
‫נס ] ס ח [ שחייבחם שסעון ש ט ע ה‬
‫שבועח‬
‫השוחטין שנשבעיןטו(‬
‫ש ל א לקח יל(‬
‫ש ל א בטענה‪,‬‬
‫סן העיסקא‬
‫זו פליאה‬
‫ופן הריוח כלוס סכה‬
‫היא בעיני‪,‬‬
‫שהרי הורנלו‬
‫רמחינו להעמיד ממון על חזקחו או לפטור סשבועה אם לא יוכלו לחוציא או לחשביע‬
‫הקנס קדמוטס? ואולי יש לומל שתינו חיסין לומי שנפ כל חפקלונוס הן נכלל תקנח‬
‫קלמוניט כמו פקלון ספליט‪ .‬ועיץ נתשונות מהל״ס נ־נ לפיס קלימונה סימן קמ״ל שהונא‬
‫תוכן תשוטת לניט נענין אחל חיל שט‪ :‬שמעתי לין ידו ה־ל יעקנ נ ל שלמה והייתי‬
‫סניף עמו נלין כשתפס תיל אנלתס ספלו של תיל ‪ cpv‬זיל ענול תניעת ישנת והצליכו‬
‫לתיחיל לו תספל מכח תקנת תקתלות שאין לעכנ ספליט ע ט ל תניפות ופסק שאץ ]צ*ל‬
‫שבאמת נעקוס שאץ[ צלין להחזילו‪ ,‬ואע״פ שמוזחל ועומד לתחזילו אעיפ ‪ p‬לא יפסיל‬
‫מנו שלו ויפעון עליו משכנתא כאלו תוא נידו‪ .‬ולאייתו מס״פ תמקנל ) ל ן קט״ז( תתוא‬
‫וחבל מחנרית סכינא דאטכנתא ואמל לית אניי זיל אתדל לית ותא קוט נדינא עלית‪ ,‬פי׳‬
‫מ ד י תתנענו ללין אס יולח או אט יש לך עלים ישלט ואט לאו ישנע‪ .‬לנא אמל לא‬
‫צליך למיקס עליו נלינא‪ ,‬כי אעיפ שמצות לתחזילו מפני שאסיר לחנל לנליש שעושיט נתט‬
‫אוכל נפש ידמ יכול לטעון עליו עד כדי למיו ולא יפסיל תמנו שלו מנו לאי נעי אעל‬
‫לקוח חוא נילי‪ .‬מכאן לאית לליננו‪ .‬שתחלס מעכונ אינו חמול יותל מלאו דלא תחנול לחיים‪.‬‬
‫ומנת מצאתי שמולי תיל יוסן זציל נמזיל נתלעס על לין זח ותםינ לו מיו תתס נפלאמי‬
‫עליך שנאה לחלוק על מ ל י לית שתיסת נידו קנלת אניו וקנלת לננו שמואל אחיו ו מ נ ו‬
‫שלמת זקנו שנאת לסתול דנליו נסנלות‪ .‬עיכ לשץ תתשונה אשל על פיה תסוננ תשאלת‬
‫נעטן ע ט נ ספלים נשניל תניעת‪ .‬אמנם נחשונית מתלים נ י נ דפוס פלאנ סימן של״ל‬
‫הונאת םשונת לנינו כאן כמעט נתלשון שלפנינו ועול עיין נעלדכי ל מ פ׳ תמקנל ונתשוטת‬
‫מיימוני לסלל משפעים סימן א׳ וסימן כיא ולינ כמו שנלשס ניכ נהנהות מיימוני פיח‬
‫מת׳ מוען נסיפי‪ .‬ועול עיין תשונת מהליס נ י נ שהוציא הלנ לי משה נלאך שעל לאשון‬
‫פ י ק ני‪ .‬ועיין נט נתשונות מתליט נינ ד״פ סימן תשלית‪ .‬ועיקול זת איני יולע מת הוא‬
‫אט לעקל אט ‪.‬לעקלקלות״‪ .‬ולי נלאת שצ‪-‬ל עיקונ וכן ציל ‪.‬יעקנ* נמקוט ‪,‬יעקל'‪ ,‬ותולאתו‬
‫נמו ולא יעקנט איונ ליז די‪ ,‬טתלנומו ולא יעכננו‪ .‬ואולי מזלות תתנה עיקונ נ ק ו ן נונעת‬
‫פעות תסופל לכתונ עיקול נמקוס עיקונ‪ .‬אך יען אשל מצאתי הלשון עיקול נכמת‬
‫וכמה ספליט‪ ,‬לכן לא הלהנתי להניח• ^ה( כן הוא נמתליט נינ ד״פ סימן שלית‬
‫ו( נ״מ ד ן קט־ז עיא‪ .‬ז( כנ״ל וכן הוא נמהלים נ״נ שם‬
‫נמקוס נשעת נ ט י ודפוס‪.‬‬
‫ט( וענל כציל‬
‫נמקוס עביד ליה נפיל תקנלות נ ט י תפוס‪ .‬ח( נטי‪ ,‬ודפוס נופלת‬
‫נמקוס ומניד נ ט י ודפוס‪ .‬י( כן תוא נמהליט שט וחסל נכיי ודפוס‪ .‬יא( תגתת לאזיס‬
‫ונמלדכי פ׳ תמקנל איתא וכי נשניל שלא לצת לבקל תולע כחי‪ .‬ינ( נימ ד ן סיח ניב‬
‫ומניט כמו לתלינן נני לנ עיליש משוט לננלא לנא תית לומל ולפלש מ ל י ו נשטל מת‬
‫נפשך וט׳‪ ,‬כן תלינן נמי נקלמוניס שלא עשו תקנת לטונת אחל ולתססיד משפט מנו של‬
‫אסל‪ .‬ינ( כל ה מ ל י ם מן וגטניל שלא לצה לשקל וטי עד כאן חסליס נמהלים נ״נ‪.‬‬
‫יל( ‪ p‬היא נמסל״ם תמלוגי כל תנשנעץ איתא שלא עיכנ וחסל נ ט י ולסוס‪ .‬טו( נם‬
‫תשובות ר״ת סימן לד‬
‫בדאיח בדורה‪ ,‬דאוקי מ י ל ת א אחזקחה‪.‬‬
‫מלוה ובשלוה‬
‫אין נ ש כ ע י ן םםשק‪,‬‬
‫‪57‬‬
‫ובעיסקא ל א ינהג פ נ ח נ שותפין‪ ,‬ש ה ר י חציו‬
‫וחציו שקרון‬
‫בסי המוכר‬
‫כדמוכח‬
‫א ח הכיח‪.(re‬‬
‫דאיחמר המשמיד א צ ל חברו ב ש ט ר ואמר חחזרחי לך נאמן ובשבועה ע״י מינו‪ ,‬ו ש ט ר‬
‫כים היוצא ע ל היחומיט נ ש ב ע ונוכה כולו‪ ,‬ושרכינן חדתי ד ה א שקרון הוא שלניה ואי‬
‫הוה אכוהין קייםיז( הוה מעין החזרחיו לך וכוי‪ ,‬א ל מ א שקרון נטור הוא‪.‬‬
‫ופירוש יס( דטתניתין ד ש ב ו ע ו ח י ט ( הכי א־חא‪.‬‬
‫אלו ; ש ב ע י ן ש ל א ב ט ע נ ה ברי א ל א‬
‫ב ט ע נ ח ש מ א השוחטין‪ ,‬ש ש נ י ה ם עוםקין בדבר ומורי היחרא דםסכי אחדו״‪,‬‬
‫דטשעבדי‬
‫וחאריםין‬
‫דטדישיה קאכילב(‬
‫לטרי א ר ע א‬
‫לאחויי ל י ה‬
‫בלא ש כ ר ידוע‬
‫רעיא‬
‫ומורי היחרא‬
‫והאשמרושטין ו ה א ש ה ה נ ו ש א ח וניחנח ובן הכיח המוציא שועלים‬
‫וםכנים טועלים ושכנים שירוח ומוציא טירוח ואינן נוטלין שכר ידוע על אלו הדברים‪,‬‬
‫וטורי היהרא‪.‬‬
‫מינה מצינו לם־לף‬
‫והא דאטדינן דהשוחט־ן שומרי שכר זה לוח נא(‪,‬‬
‫ד ל א ו ש כ ר ט ט ש ת א דאטו א ת מ י י ת י ת קרא וכיילית לידיכנ(‪ ,‬א כ ל עישקא שקדו; נמור‬
‫ה ו א וצריך שבר ידוע והוה ליה כשכיר יום‬
‫א ו ט ק ב ל קיכולח‬
‫אוטן‬
‫דרבנן ה ו א‬
‫ואקילו כיה‪,‬‬
‫או כשכיר ח ו ד ש או כשכיר שנה‪,‬‬
‫אע־נ דהקילו בשכרן‬
‫א כ ל שכר ידוע‬
‫כנון טיבול ציר ומה בכךכנ(‪,‬‬
‫ושם שומר ש כ ר‬
‫עליו‪,‬‬
‫והיה לו‬
‫כגון‬
‫דרכ־ת‬
‫לשנותו‬
‫ב ט ש נ ה ואלו נשבעין ש ל א ב ט ע נ ה השוחשין ו ש ״ ש והאר־םין‪ .‬ובלשון מ ש נ ה מ ו ש י ב כד(‬
‫ל מ ח צ ה קרי ליד‪,‬‬
‫כדמוכח באיזהו נ ש ך‬
‫_ והא ד ק י י ליד‪ .‬ש ו ח ף נבי י׳ א ל ע ז י כ ה (‬
‫כ ש ב א מ ת ה ו א שותף‪ ,‬א ב ל ר׳ א ל ע ז י ]מעיקרא ן ל א הוד‪ ,‬ע ו ש ה בשותפות‪ ,‬ומהכא ל א‬
‫תסייע ד ב ה ה י א מודד‪,‬‬
‫ד ל א מ ש ת כ ע מספק אם שניהם מודים כו( — ואפוטרופוס ל א‬
‫הוי‪ ,‬דאטוטדופוס לדקונ• ל א םוקמינן‪ ,‬וכל נוטלי תשדים ל א ישבעו שא״כ אין לך אדם‬
‫ש ס ע ב י ר דבית ש ל יין להכירו ממקום למקוםכז(‪ .‬ד ל א תקנו רבנן שבועות ספק א ל א‬
‫ל מ י ל ח א ד ש כ י ח א וליכא ש כ ר קבוע וידוע דמתוך כך מרדו היתרא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואשר‬
‫)אי חפיסת עיסק‪8 8‬י הוה כתפיסת עיזי(‪.‬‬
‫ש א ל ו רבותי א ם תסיסת עיםקא כתפיסת עיזי דאכלי ח ו ש ל א א ( ‪ .‬ודאי י ן הוא‬
‫הואיל ו ל י כ א נ ( ש ט ר הואיל ויכול לומר החזרתיו לך‪ ,‬א ב ל אי א־כא ש ט ר אין‬
‫יכול לעכב בטלנא מ ל ו ה דליכא מנו שנאנשחי‪.‬‬
‫ואשר‬
‫כתבתם כי שיתף מעות יחומים עטהש? מי־‪ ,‬ככן הואיל ו ל א הוו ראובן ושמעון‬
‫שוחסין‪ ,‬ובחזקת הבתים ל א דוו שותפי; א ל א ש ש נ י ה ם עוםקין בקרקענ( דאי;‬
‫מחזיקין זעיז‪,‬‬
‫א ב ל אם שכרו ל ע ש ו ח שדוחיו‪,‬‬
‫ולא ל מ ח צ ה ולא ל ש ל י ש כדין א ד ם ‪,‬‬
‫אז שכיר ש נ ה מיקרי ויש לו ש כ ר ד ל א מצינו שכירות ש נ ה או שתים מ פ ק ע ת חזקה‪.‬‬
‫זה ע״פ מהל״ס ממלדכי שס וחסל נכ״י ודפוס‪ (re .‬נ״נ ד ן ע׳ ע״נ‪• .‬ז( קייס הנהח ראז״ם וחסל‬
‫נכ״י ודפוס יח( נכ״י נסמן ע ס שלפניו אמנם נלפוס הוא סימן נפני עצמו ונרשם נסי׳ תל״גי‬
‫צ״ל תשיט‪ .‬יט( שנועות ל ן מ״ח עינ‪ .‬כ( נימין ס׳ינ עיא תורא מלישיה קאכיל‪ .‬כא( ננא יתרא‬
‫ד ן מ״ב מ״נ‪ .‬כנ( ע׳׳פ הגירסא הנכונה נמרלכי פ׳ כל הנשבעין‪ .‬וני־ י ‪ :‬מינה מצ־נ•‬
‫כנ( ננא מציעא ד ן ס״ח ע״נ‪.‬‬
‫למימר דלא שכר ממש הוא דאת אתית קרא וכיילית לה‪.‬‬
‫כד( מושינ נכ״י‪ ,‬מהר־ס נ״נ שמין‪ ,‬ונדפוס נטעות משוס‪ .‬ועיין נמשנה נ״מ ד ן ס״ח ע־א‪.‬‬
‫כה( נ כ ״ ודפוס אליעזר ואינו כי קוא לי אלעזר מהנרוניא נ״מ ד ן ס״ט ע״א‪ .‬כו( כנ‬
‫הדנריס מן והא דקרי וכוי עד כאן אינס נמהרים נ־ב ולא נמרדכי שס‪ .‬ועיי״ש נמידכ•‬
‫שכסונ נסופו וקצרתיס‪ .‬כז( עיין לעיל סימן ל״נ אות ני‪ .‬ותמצא כהאי לשנא‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫א( נ נ א מציעא ד ן קע׳־ז ע״א‪ .‬נ ( ראז״ס‬
‫נ( ראז־ם גולס אז אין נמקוס דאין‪.‬‬
‫נורס‬
‫אי‬
‫ליכא‬
‫נמקוס‬
‫הואיל‬
‫וליכא‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫ואשר‬
‫תשובות ‪ m‬סימן לד‬
‫שאלתם על עיסקא סתם אס קוראל( שותפות או ל א לעיסקא זו? לא ידעתי‬
‫סר‪ ,‬יש בין זו לעיסקא סתם רק מה שכתבתי דלית כיד‪ ,‬מינו‪.‬‬
‫‪J‬‬
‫ומה‬
‫)בענין ‪0‬׳ שקפץ ונשבע טרם נתחייב(‪.‬‬
‫שטען שמעון ש ק ס ץ ו נ ש ב ע ט ר ם א ( נ ת ח י י ב ? אלוהיי‪ ,‬חייב שבועה ל א ח י ה גפטד‬
‫בכך שצריך לישבע אהר מעשה ביד‪ ,‬וקשר‪ ,‬נזל הנאכל‪ ,‬ושמא אהר כך הרשיע‬
‫וההיא‬
‫ונזל ואכל או ס ש ע ומשתםיט או אסיק זזוי אםקונדרי או כי קניא ד ר ב א נ ( ‪.‬‬
‫דקסצה ונשבעה ש ל א נהנית מן כתובתה ומודה רב בקוסצתג(‪ ,‬על דעת ב״ד ;שבעה‬
‫אבל התלמוד לא הש להאריך במילתא דלא צריכא ובעיכ כך השביע משה את ישראל ל(‪.‬‬
‫ף‪,‬‬
‫והמחויב‬
‫שבועה‬
‫)המחויב שמעה ואסר נשבעתי בב״ר פלוני אי נאמן(‪.‬‬
‫ואסר נשבעתי‬
‫נרע מטדעתי דנאםן‪,‬‬
‫כלום למאן‬
‫בביר סלוני והלכו‬
‫להם למדינת הים‬
‫אבל שבועת היסת איכא‬
‫דםהייב ליה שבועת היסת‬
‫ובחזחזק כפרן נדאין דברי רבנו נ(‬
‫דטסי‬
‫איכא‬
‫נרע‬
‫דלא‬
‫נאמן דלא‬
‫מאין לך בידי‬
‫דררא דממונא הכא‬
‫מהתם א(‪.‬‬
‫מדברי רבנו האי נ( ש ט ס ר ש שכננדו נשבע ונוטל‬
‫דםבר מאי שנא מוחזק כפרן שאומר פרעתי דצריך לפורעו בפני עדים‪ ,‬כפרן דנשבעתי נטי‬
‫צריך לפרוע בפני עדים דאין זד‪ ,‬דומה להאידאכיל הרי םינייהול( דהאי רועה נזלן הוא‪.‬‬
‫ואשר‬
‫ה‪.‬‬
‫)בעני! מתנה שיח להיות פטור משבועה ואפ הוא בלא ערים(‪.‬‬
‫שאלתם‬
‫ואם הוא‬
‫בלא עדים?‬
‫דאיכ‬
‫ההוא עובדא‬
‫אמנם‬
‫מחנה‬
‫שומר חנם‬
‫להיות סטור משבועהא(‬
‫בלא עדים נאמן לומר‬
‫ל א שעבדתי‬
‫דשומשסי דהוהבנ( היאך יכול לומד בהאג(‬
‫את עצמי‪,‬‬
‫ביתא קמך לא מבעיא שיש וכוי‪.‬‬
‫שבועת היםת איכא דהוי כטוענו מנה לי בידך שקדון דהייני שומר דידי תות‪,‬‬
‫אך‬
‫והלה‬
‫טוען להדים‪ ,‬דהיינו נטי סטרתי משבועה‪ ,‬והתלמודל( ל א ו ת ( דוקא נקט‪ ,‬והיה לכולהוו(‪,‬‬
‫וההוא‬
‫דהא ביתא קמך‬
‫אם לא שהודה המפקיד‬
‫היה צריך שבועה‪.‬‬
‫אכל אם יש‬
‫שטר פ ק מ ן אין יכול לומר ספרתי מן השבועה אי ליכא עדים שסמרו משבועה דליכא‬
‫לטימר מנו הואיל ואיכא שטראז(‪.‬‬
‫ן‪,‬‬
‫ושבועת‬
‫)שבועת שותפין אי דאורייתא(‪.‬‬
‫שותפין אי דאורייתא אי דרבנן ? פשיטא דמדרבנן היא הדא דליכא שבועה‬
‫דאורייתא אלא במודה במקצת‬
‫ועוד הא אמרינן בכולא תלטודא א־צטריך‬
‫ד( לאזיס גויס קמי גמקוס קולא‪.‬‬
‫נ• א( נלפוס וכיי איתא טיס לא נתחייב ולאז״ס ממק מלת לא‪ .‬נ( עיין נלליס דן‬
‫נ( גיטין ד ן ליה עיא‪ .‬ד( מנועות םס‪.‬‬
‫כ־ה ע״א וםנועות ל ן כיט עיא‬
‫ד‪ .‬א( וזה כדעת לנ תאי גאון ולמנין בנימוק• יישן נ״מ פ׳ שניס אוחזין ד ן יינ ע״א‬
‫ולא כלי״ן ולנינו שמחה הובא נמללכ׳ שס וזהו םאמל לננו לקמן גני הוחזק כ פ ק‬
‫שלא נלאין לו דבלי לבנו האי‪ ,‬משמע שכאן לענין שנועת היסת מולה ללנליו‪ .‬ותימא שכזה‬
‫יש סתילת ללנלי לנינו לעיל סימן לינ אות ני‪ ,‬כי שס נלאה שלעת לנינו כדעת הליין ולבינו‬
‫נ( עיין לש־י נ״מ שס ד״ה הוחזק כפלן לאותה שנועה‬
‫שמחה• וע״״ש נהעלה א׳ וצ״ע‪,‬‬
‫ועיין נלאיש שס‪ .‬נ( כן הוא נכיי אמנס נדפיס איתא נמקומו‪ :‬שהוחזק כפלןשאין דנלי‬
‫ד( ב״מ ד ן ה׳ עיא‪.‬‬
‫לנינו מלנלי ובהאי‪ .‬ולאז״ס הניה מעצמו כמעט ממש כלנלי הב״י‪.‬‬
‫א( נימ דן צ«ל ע״א‪ .‬נ( שם דן מ״ט ע'א‪ .‬נ( לאז״ס נולס הא במקום בהא‪.‬‬
‫ד‪,‬‬
‫ה( כן היםין לאז״ס‪ .‬ונדפוס יגם‬
‫ד( כן נלס לאז־ס נמקוס התלמיד נכ״י ודפוס‬
‫בכיי ליתא למלה לאו‪ .‬ו( לאז״ס גלס לכה׳׳ג נמקים לבולהו בדפיס וכ״י‪ .‬ז( עיין נמיימוני‬
‫פ״נ מתל׳ שכילות תלבה י״א וייב ע״פ תשובות הגאונים‪.‬‬
‫תשובות ר״ת םימן לד לה‬
‫קרא ל מ ע ו ט י‬
‫ששקא‬
‫מכיש ד ל א‬
‫רינתי‪.‬‬
‫תורה‬
‫‪59‬‬
‫שטעה‬
‫ומקרא ל א‬
‫לספק‬
‫ימצא‬
‫לכך א(‪.‬‬
‫ואשר‬
‫ט ו ע ן י א ו נ ן כי‬
‫הודהנ(‬
‫ש נ ט ל הלקו כ״ד ליטרין ושמעון משיבו ל א הזכרתי‬
‫ליטרין א ך מודה ה ו א ש נ ט ל חלקו ס ן הדיות‪ ,‬ו י א י מאותו זמן אין לו נ י י ו ח‬
‫ש ל מחצית ה י י ו ה ש מ נ י ע לו ליתן לראובן כלום‬
‫נ י א מ ד י נ ן נ ( ד׳ מ נ ש י א נ ט ל מחצי‪,‬‬
‫בשלו וחצי מ ח צ ה ב ש ל ה ב י ו א״ל אכיי מ א ן ‪ 0‬ל י נ ל ך ו ע י י מקום שנהנו ל נ י ל וכוי‪.‬‬
‫וזוזי עיםקות‬
‫ט ל כ ו ח זה מקום שנהנו‬
‫לחלוק וליטול‬
‫נ ט ק י ומסקיד הלקם או ש ל א‬
‫לחלוק ולחיוחל•( י ו ו ה א לקדנא םשתעביד‪ ,‬א ב ל בהמה א י א לחלוק והיכי דנהנו ש ל א ל נ י ל‬
‫נ ו ט ל חצי ט ח צ ה ב ש ל ח כ י ו או‬
‫חלחא‬
‫י ט ל נ ח קטייהו‪.‬‬
‫איכא י ס ל י נ ליה כ ד א מ י י נ ן ת (‬
‫ו ע ל זטן ש ב ו ע א ו שבועות איני יויע‪,‬‬
‫אייתי ח י י ]מנון‬
‫והא ודאי ׳חזיי כל‬
‫ח י י ו ח ש ל ו מחצי ייודו ויחן א ל ל ב ו ם ן י ע כ ו י ‪ ,‬ו ה י י זי‪ ,‬כאומד אינו יודע א ם נ ז ל ת י ך ו ( ‪,‬‬
‫ו י ש לו ל צ א ח ידי שמים ולדקדק‪ ,‬בזמן ש ה ו א א י מ י ד ל א י מ י אנששיה ש ז ה שהובעו‬
‫נזלחני מסון ש ל ק ח ת ז(‬
‫ואבן סהדי שוי‪ ,‬שמעון ל א נתכוין לנזול א ל א‬
‫להחויי בסי‬
‫ו ע ב י ע ל נזידוחיכם ואולי‬
‫המנהנ‪.‬‬
‫ו א ש י א מ י ת ם כי ל א ע ש ו ציוויכש ה א מ ת אתכם‬
‫סשנה‪.‬‬
‫וסעתה א ם ל א יציית לכם ל ה ש י ב ל י ד ראובן חחיימו עליו בהםכטותינו‪ ,‬ועל‬
‫דיני תביעת שמעון ל א נתמצעתילן( ב י ב י עמכם כמששט‪.‬‬
‫ז‪,‬‬
‫וההיא‬
‫הטטה‪,‬‬
‫)בענין גולמי כלי עץ ססאין(‪.‬‬
‫ילנוי הוא‬
‫י ל ש ו ף ישיוקא קמא‬
‫י ה ו ל י ן א ( בכלי ע ץ ט מ א‬
‫דש״כ ד ם נ ה י י י ן נ (‬
‫ט ש י ש ו ס ם ב ע ו י ה י נ נב׳ מ ט ה‬
‫ו ט מ א נ ( וההיא‬
‫ועייסה להחליק ולחקן‬
‫ש ל א יסרט בשר היושב עליו וטהור‪ ,‬כדמוכח במתניתין במם• כלים ל(‪ ,‬דקתנ•‬
‫ד‪a‬ם השל שיהםום וינקה ת(‬
‫והוא תיקון ה ס ל ו ל א נוייו‪.‬‬
‫מ ש ו ם הכי ם י י ך נכי‬
‫מטה‬
‫ואי םידוניה מ ע ל גבה לטי‪ ,‬לי ש־שת ע ו י י נ להחליק ה ל א סירונ ]אינו[ מ ס ר ט בשר‬
‫היושב‬
‫על‬
‫הארכתי‬
‫המטה שימ‪.‬‬
‫ולולי עול כ ב י ע י יעבוי זעם וילך זה ה מ ו ש ל‬
‫שליו(‪,‬‬
‫בלשון צח‪ ,‬א ך טודדי דוהקונ׳ ואולי ילכו ל ה ם והייתי מוצק וקבעתי עתות״‪,‬‬
‫ב ע ז י ת צ ו י אבותי להיים ו ל ש ל ו ם ‪.‬‬
‫סימן לה‪ .‬תשובה ]לה״ר יעקב מטרנא?[‪.‬‬
‫)בענין קיום השטר ע״ש עדים ושטר יוצא מ ת ח ת ידו(‪.‬‬
‫תשובה‬
‫ע ל א ש י ב א ת ל ד ע ת א ס ל ב ך ולבי שוין בקיום ה ש ט י ‪ ,‬ע ל ו א ת א ו י י ע ך‬
‫א ת ל ב י א ס ט ו ב ואם תילוףא(‪.‬‬
‫כי א מ י א י ו נ ׳ כי י ש ש ט י ב י י י א ו ב ן‬
‫ו‪ .‬א( כלומר ואנן קי״ל ששותפין נשנעין כטענת שמא‪ .‬שנועות ד ן מ״ח ע״נ• נ ( הגהת‬
‫לאז״ס נמקוס ביתודח נכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נ״מ ד ן ס י ט ע״א‪ .‬ל( כצ״ל נמקוס ולתנות‬
‫נ ט י ודפוס‪ .‬ח( נ״מ ד ן ליי! ע״נ‪ .‬ו( נ ־ ק ל ן קי״ח• ז( הגהת לאז״ס נמקוס מן זמן‬
‫שלקחתי נכ״י ודפוס‪ .‬וכונת לנינו שלכן חיינ לצאת ידי שמיס שהניעה ?את היא כמו טענה‬
‫ח( כן הוא נכיי ונדפיס נתמצעי וכינה לנינו לא הכנסתי את עצמי נלנל‬
‫נלי קצת‪.‬‬
‫ז‪ ,‬א( חילין ד ן כיה ע״א‪ .‬יעיין שס נתיס׳ ל»ה להטיח נטינס‪ .‬נ ( כצ״ל נמקוס טהור‬
‫נכ״י ידפיס‪ .‬ג( סנסללין ד ן כ׳ ע ״ נ ‪ .‬ל( כליס פ׳ ט״ז מ ״ נ ה ( כמשנה איתא ויקננ‪.‬‬
‫י( לא נדע מי היא המושל הלע הזה‪.‬‬
‫טיטן לה‪ .‬תתשונה הזאת הונאה בלונה ונשינו לשון קצת נהגתת מלדכי כהונות פ י נ‬
‫סימן קמ־ו• ועוד עיין סוסי לית לילמא זיופי זיין כהונות ל ן כ׳ ע־א‬
‫ומסמלדכי שם נלאה שהשואל אשל השיב לו לננו נזה הית ל׳ יעקנ מטלנ״א‪ .‬אכן על השואל‬
‫סלז וגס על שס עילו א ס היא טלאגי הילועה או מ ק ו ם ‪ ,‬אחל‪ ,‬לא נודע לנו מאומה• ועיין‬
‫נספרו של סחכס שמואל ק א ה ן ע ל ל' מלדכי נן הלל‪ ,‬נלאטץ מאנאטסשליפט ‪ 1878‬צל ‪.84‬‬
‫ט נטי ‪ B . und W,‬נקרא הר״ר י ו ס ן מטלנטא‪ .‬א( לישנא מעליא נקט נמקוס לע‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫תשובות ר׳ת םיסן לה‬
‫‪60‬‬
‫מקוים ע׳יס עדים ושמר אחר יוצא סחחת י ת נ א ו ת ה חתימה ש ל ראשון‪,‬‬
‫אס יכולין‬
‫עדים לקיימו אם לאו‪ ,‬כי היכי דאםרינן בקיום התימה מהחימר‪ .‬אם היא בידו דכוונו‬
‫כיוון נ(‪,‬‬
‫ה־נ יש לנו לומר‬
‫בהעדאת עדים‪,‬‬
‫ואם ל א נאסר‬
‫כאן ם ש ל ש חתיםוהג(‪.‬‬
‫אמנם אדוני אמ תדקדק ותםצא כאב ואס ד( וטעם נדול כשאנו כאין לקיים החתימה‬
‫מחחימד‪,‬‬
‫ודאי בעינן שחי שדוח‬
‫להכיר עניין כתיבת העדים‬
‫או ב׳ כתובוח‪,‬‬
‫לפי שבשמד אחד‬
‫אין ארס יכול‬
‫דטנין דשביק רוחא וזיסנין דחיק עלםא ודמנין רהטי" ת(‬
‫לנניד‪ ,‬דחית וזימנין תלי ליה לכרעיה דידהו‬
‫ודטנין ד ל א עביר‪,‬‬
‫הלכךו( בעינן שתי‬
‫שדוח דדלמא בחרי ומני מכווני ידייהו‪ ,‬ובדין הוא ראשיי בהכי לא סני ל ך א ל א םשום‬
‫דלא‬
‫ליסהדו‬
‫חלכך ביוצאין מחחח ידו אמרינן יזייף‪ ,‬דאסילו‬
‫בעלי חובין‪.‬‬
‫מחחח יד אחר אחדשים אנו בושין‬
‫אף כי ננלנל עלינו ישנים‪,‬‬
‫ביוצא‬
‫דאיכא למימר כוונו‬
‫כיוון‪ .‬אבל קיום שמרוח עיש עדים אשי׳ למלוה אלף שמיוח לא אמרינן ריף‪ ,‬שחרי‬
‫העדים מחוך בינח הלב וטביעה עין הם מעידים‪ ,‬דטכיעח עינא עדיף םסימנא‪ ,‬וכחוט‬
‫השער יכירו השינוי; משא״כ במדמים חחימד‪ .‬לחחיםה‪ ,‬שהרי כםה דביים טצינו שאין‬
‫מקיפיןז(‬
‫משום דעשויין להשחנוח‬
‫נם זד‪ ,‬כמו כן‪,‬‬
‫תדע לך מדבעינן‬
‫שחי שרוח‪,‬‬
‫ועוד צא ולמר מדאטרינןח( היה לו יורע עדוח בקרקע ונםחמא וכוי ומםהינן כי אטי׳‬
‫כיון מצרנהא בקרקע‪ ,‬סרה בנליסא וטשקלא בנסכא ל א טהימנינן ליה י כ ו ל ת ו אמוראי‬
‫איחוחב‪ .‬איכ יש לנו לומר ס( במביעח עינא חליא סילחא ולא בדימוי ס ל ח א למלהא‪.‬‬
‫ובדין הוא‬
‫לקוחוח;‬
‫דבקיום החיטה לחחימה‬
‫לא היה לנו לומר כן א ל א םשום‬
‫דלא לפסדי‬
‫ומשוס דמעה רב א ד א י (‬
‫מימ הבין מעצמו מד‪.‬‬
‫ש ל א היינו‬
‫מבינים מדימוי חחימה לחחיטה‪.‬‬
‫שטר משטר‪,‬‬
‫בחחיםח ידו‪,‬‬
‫ובשביל‬
‫אלו הענינים חיד‪ .‬לנו לומר שלא‬
‫כי ידע ויבין חמבין על חחחיטה טה ש ל א יבין המדמח‪.‬‬
‫לקיים‬
‫ונס יש מנו‬
‫חיכי דאיכא עדי חחימה‪ ,‬מד‪ .‬שאין כן בקיימו יא( חחימה טחחיטהינ(‪ ,‬דהיינו דמעירין‬
‫על החחיסה‬
‫אטי׳ איח ליה‬
‫כחב ירם‬
‫ש ל עדים במקום אחר‪,‬‬
‫איח ליד‪ ,‬מנו דמצי‬
‫לסימר אין בידי מחחימחן ויכול היד‪ ,‬להטמינו וכשר‪ .‬ואשיי עדים םעידין שיש לו אי‬
‫נסי םשוה ליה ר א י ה ע (‬
‫אין בכך כלום שחרי עדי חחיטה מעידים על שניהם‬
‫ומה‬
‫ג( צ״ע שלש חתימות מאן דכל שמיה‪ .‬ואולי יס לומר סטנתו‬
‫נ( כתוטת ל ן כ׳ ע״א‬
‫משלש חתימות עס אותה החתימה שאנו מצין לקיימו‪ ,‬כי מנלעדת צייכיןשתי חתימות משתי‬
‫שטרות כדאמרי נתרדעי שם ולרנ שימי נר אשי דוקא ניוצא מתחת ידי אחי‪ .‬וכונת תשואל‪.‬‬
‫אס לא נאמר נס כאן שהעלח העדים לא תועיל אס השטר ניד ראונן לחיישינן לזיון וא׳יכ‬
‫צריך לקיים נכתנ מתוך הכתנ נדי שתי שטרות שיוצאין מתחת יל אחר‪ .‬ואולי טנתו נשלש‬
‫חתימות שצמכין עול שתי חתימות תיוצאין מתחת ידי אחר מלנד השנור היוצא מתחת ידו‪ .‬ד( תלשון‬
‫מנומנם קצת וכונסו אס תדקלק ותנדק נאנ ואם‪ ,‬כלומר נמקור תדנר אז תמצא‪ .‬ת( נהנתת‬
‫מרדכי שס איתא דמשך נמקוס דחטר‪ .‬ו( כן הוא כמרדכי נמקוס הלכסא נ ט י ולסוס‪.‬‬
‫ז( נמו אין מקיסין ננועי חולין ד ן מיו ע‪-‬נ‪ .‬ח( ננא נתרא ד ן ק ט ח עיא ועיייש‪.‬‬
‫גי( נמרדני איתא אלמא נמקוס איכ יש לנו לומר‪ .‬י( אולי צ*ל נל אדא ורומז על מעשה‬
‫דרנא ורנ אחא נר אדא ננא נתרא ד ן קס״ז ע*א‪ .‬וכונסו‪ ,‬כי משם אנו מאין שאן נטניעות‬
‫עינא איכא למינוע׳‪ ,‬אנל משם אנו מאין נס כן שע״י הראית נא רנא על תאמת מאחר שלא‬
‫חחים מעולם קמיה דרנ אחא נר אדא‪ ,‬מה שלא היו מנינים עיי דימוי‪ .‬יא( כן הוא נ ט י‬
‫ונדפוס איתא נקיימי וראז״ס הגיה כמקיימי‪ .‬ינ( כונת רננו שעוד פעם אסר יש לקיים את‬
‫השטר במוות תעדיס על חתימתם‪ ,‬א ן שנתנ ידם יוצא מתחת ידו‪ ,‬משוס מאמן נעל תשסר‬
‫מכח מנו דאי נעי מצי לתטמין ולומר אין נידי מחתימתן‪ ,‬משאיכ נקיוס חתימה מחתימה‬
‫שאז צריך להוציא את השטר ולהראות את כיי העלים‪ .‬ינ( נ״ל שמצה לומל אס נ ס אס‬
‫השטר תאחר צריך לו לתלאות ולקיימו עיי תעדי* ואע״נ שאז אין מנו כמו כשהעלים מעילים‬
‫תשובות ‪ m‬סימן לד לו‬
‫ראית לששול את השני ולהכשיר‬
‫‪«1‬‬
‫את הראשון שהרי ]׳אשא[ ה ק ח ס ו וזייפו‪.‬‬
‫ונחלה‬
‫מזאת נאמר שאש״ )קיימו( יד( ששר בשתי שדות היוצאין שתחת אהד יודיעו ויבררו‬
‫אמ ]לא[ טו( כיוון וזייף ויקיים השטרוח כולן שבידו עיי אוחן היוצאין מתחת יד אהר‪,‬‬
‫אשי׳ חן א ל ף בידו‪,‬‬
‫ד ל א טלונ רבנן בין קיוט שטר אחד לקיוט ב׳ שטרוח‪.‬‬
‫יחן לב‬
‫אדוני אולי יישר‪.‬‬
‫ס י ק לו‪ .‬שאלה מאורליינם לרבנו תם‪.‬‬
‫ביררתי‬
‫ל כ ח אחר ביד יטה‪ ,‬אחרי די לביח שערים א( ההרש והמשכר רביגו חקדוש‪,‬‬
‫המקוש יהיר‪ ,‬בעזרו‬
‫שמעון ש ש א ל ממנו מרכבה‬
‫ומנו רבי׳ יעקב‪ .‬וקובל‬
‫הנשים‬
‫אני ראובן‬
‫שהרהינה אצלי אהד נ (‬
‫לשני ר׳‬
‫על אחי‬
‫ש י וצורר אלים‪,‬‬
‫וידו‬
‫חקישא על עצמי‪ .‬ואמרחי לא אעשה כי אש עיש השד או השריה‪ .‬הזר והלך לו שב‬
‫ובא ואמר‪,‬‬
‫ה א מ ת צוותה השרית‪.‬‬
‫האמנתי בראש מילד‪.‬‬
‫ואמר עתה חשאילני אוחד‪.‬‬
‫ותמשוד אותה לשלוהי‪ ,‬ומשרתיה לשלוהו כאשר אמי‪ ,‬כי אמיתי ש א י י ת ישראל לא‬
‫יעשו עולה ולא ימצא בפיהם לשון תימית‪.‬‬
‫א ה ח שובו מדרכו הוא ואשתו חחדרה‬
‫את כל המעשה‪,‬‬
‫ושלהה אלי‬
‫ליח‪.‬‬
‫והנד הונד לשרית‬
‫כי ראוהו עבדיה במרכבת‬
‫להביאה אליה‪ ,‬ראתה כי נכשפו פניה ונקרעו שיריה‬
‫ושרח מעליח‪.‬‬
‫והחזרתי ב כעש‬
‫ואמרתי לשרית‬
‫ונשרו קליפת עלי זהב בכפתור‬
‫הלא הוא א מ י לי היהודי‬
‫שציוותני‪,‬‬
‫אמרח לחריש‪ .‬ועחח שואלין ממני ח פ ח ח ומנזמין עלי לאמר אצור‪ .‬אחד מעבדי וישבע‬
‫ש נ פ ח ח ח יוחד מכי ח נ ח ן ‪ .‬שיישחי לאחי בפני קהל ועדה לשציני מידש שן אשמיד על‬
‫ידו‪ ,‬כי שאלד‪ .‬ג( ש ל א מדעחש כאשר אומריש‪.‬‬
‫ולא אבד‪ .‬לפצני‬
‫ומוליך אוחו לביח‬
‫הועד רקוב הדין את ההר‪ ,‬האמת וחשלומ‪.‬‬
‫שיש לו‪ ,‬שנש אז אין כאן מנו‪ ,‬ימנ כטל שחדי עדי חסימה מעידיש על שניהש‪.‬‬
‫סעש אסל לחכשיל אס השפל חניל‪ .‬יד( כן חוא נ ט י ודפוס ולינ שצלין למחוק‪.‬‬
‫וחסל נ ט י ודפוס‪.‬‬
‫חח עוד‬
‫סו( כצ־ל‬
‫ם י ק לו‪ .‬השאלה חזאס מאולליינס אשל תכיל אם הפענוח של שני בעלי הליג היא חסומה‬
‫בסופה בםס שלמה נל יצחק וגס יוסן נ ל יצחק‪ .‬לפי הנלאה שני החכמים חאלה‬
‫לא תיו אחים אן שםמוה אביהם שמין‪ .‬כי אז היה בלסי ספק שוש לוס על זה נהשובה‬
‫ל׳׳ה כשמכנה אה הדאשון נ ם ס הלב‪ ,‬ואס השני בשם בחול זקן החבל‪ .‬וכן נלאה מספנה‬
‫שמעון חמהחלת נמפלגוסינו‪ ,‬שכסנ שס שיש הנה הלנ מ נ ו ועול אסל ועל השלישי לביד‬
‫ימס ץ‪ .‬וכסי הנלאה האחל השני הוא החתום עס ת מ חח ל׳ יושן נן יצחק‪ .‬אינ לא תיו‬
‫קלוניס שפסולין ללון‪ .‬ועיין נסעל לאני״ס שהוציא לאול חסכס ל׳ חיים נתן דעמניצעל עס‬
‫פילושו לוית חן ד ן כ״נ עיא שכתנ שס נפילושו שתלאני׳׳ת נסתפק אם ח מ ל׳ שלמה נל‬
‫יצחק חחתוס פה הוא לש״י זיל‪ .‬וכל מאס יסכיס עם החכם תניל שאינו לשיי‪ .‬והסתום‬
‫תשני יוסן נן יצחק תוא תליי מאולליינש תנודע מנעלי תתוספות ותוא חיה תלמידו של‬
‫ל״ת )לשיל סימן כיס(‪ ,‬ועיין לקמן נשאלסו ס ו ן סימן ליח שכתנ ‪.‬כמו שלמלתט מ ט * ‪.‬‬
‫ועוד עיין נתשונם ליה סימן ליח אות נ׳ שכתנ לו שכן סילש ‪.‬נתיותו תנסי‪ .‬ומת שקלאו‬
‫ליה שס אחי זח לק דלן־ חנה‪ .‬ואלה שחשנו כי היה נס םלמיד לשניס סעו שתלי לית‬
‫קולאו כאן בחול זקן‪ ,‬א״נ הית צעיל לימיס נעת שתית ליה נחשנ כמו לאשון נדות‪ ,‬חה‬
‫היה אחל מוס לםניס אחיו סנלול ממט• ונס לא היה מחנל תתוס׳ שחיו כנל לפני לשלם‬
‫וליה ועיין מש שנתנתי למעלה נ ס י ק ייד נהעלה לאשונה‪ .‬אן לפי הנלאה הל״י מאוללייגס‬
‫היינו סל עס הל״ל יוסן נ ט ל שול וכמו שהוכיחו תחנמיס נלאסס ונעללינעל נזל׳ע מאנאצץ‬
‫שיא צד ‪ ,93—94‬ותחנס קויסמאנן ‪ R E J . IV p. 220‬ועוד עיין ‪.Gallia jud p. 34‬‬
‫ונס מה שכתב הסנס ר׳ צדוק הכהן ‪ . R E J . Ill p. 6‬א( עיץ סנהלמן ל ן לינ עיינ‪.‬‬
‫נ ( אסל ‪ p‬הוא בניי ונלפוס מאחד‪ .‬נ( כלומל שאל אס ה מ ל כ נ ו ל( הנני ‪ p‬הוא‬
‫‪02‬‬
‫ויק‬
‫תשובות דית סימן לו‬
‫שמעון ויאמר הנני ד( שמעון ם ש י נ אח ראובן נ ש ע ר נ ח דנים‪ ,‬אשד הנחלים ה(‪,‬‬
‫דברי כנים‪.‬‬
‫האומנם ננוחוח אדנר‪ ,‬כי ל א יחרוך רמיח צדו‪.‬‬
‫אמח נ א ח י א ל‬
‫ראובן לשאול ממנו חמרבבח ויענני‪ ,‬לך שאלה מאת חשריח ואלך אליה וחרשיני אם‬
‫יחםוץ ראובן כי בידו היא וקנויח בידו במשכון‪.‬‬
‫הורשיחי‬
‫ממנה עחח חשאילני‬
‫ואחזור א ל ראובן ואומר לו ועחח‬
‫ויאבד‪ ,‬האיש‬
‫ובא עמי לביחי ונשמרה יפה‪,‬‬
‫ויאמר‬
‫לחייפו(‪ ,‬ואומר לו א־כ חביאנה לי ולא אטריח עד המקום אשר היא שפ‪ .‬ויעש כן‬
‫ויטנע מורחי‪ ,‬אחר כך שאלחיח ומשכחיחז(‬
‫ונסע אני וחוא לבחינו שלמיפ וחפצינו‪,‬‬
‫ביום שובי החזרחי לו הטרכבח‪ ,‬והוא לא ט ש ך אצל חשריח ואצלו ח(‪.‬‬
‫עחח כעסה‬
‫חשריח עליו חיא ובעלד‪ ,‬ע׳יד משכונם שבידו ושותפו‪ ,‬כי לא רצו לטחול הרביח כרצון‬
‫השר והשריו‪ /‬וכן נודע בעירי‪,‬‬
‫לכן חעלילוהו ויעשקוהו‬
‫במרכבח‪.‬‬
‫וחמסי‬
‫עליו בי‬
‫מוליכני מוץ לעירי חנפ‪ ,‬ולא המתין ער בואני אל מקים ביד הן פה הן במקום אחר‪.‬‬
‫כי הנה החזרחי חטרכבח יפה ו ל א ס ( נסחחח שוד‪ ,‬פרוטה‪,‬‬
‫אפ ל א על ידו וברשוחו‪,‬‬
‫רק מחמח מלאכה‪ .‬ואנא לאו לאוקסי בכילתאי( שאילתיה‪.‬‬
‫לי נ• חדשיפ להשובח חמרכבח אל השריח וחראני‬
‫קראחני כלופ‪,‬‬
‫והוא קראני חנם‪,‬‬
‫כי עדיין‬
‫לא‬
‫ולאחד החנלע ריבנו‬
‫אחר כך טעמים ושלש‬
‫הפשיר מאומד‪.,‬‬
‫מנזטין אותו‪• ,‬נורחי פן יעשו קנוניא עלי הוא והם‪,‬‬
‫;קראתי פ ה ע ( ‪.‬‬
‫ואמחלא לדבריי‪ ,‬כי זה‬
‫כי אויבנו ]חוא[‬
‫והנני שמעון מתרה אותו‬
‫במרבית כסף רק בדין אבקש לתשלום לכן לא יפשר כלום‪.‬‬
‫ולא יא(‬
‫ועל אשר דבר כי‬
‫זח ט״ו ימיפ‬
‫לבלתי יטימ אותפ‬
‫והתם המפצל שקחוח‬
‫ברהטים ע ( ׳רונו על כל מקראינו‪ ,‬ותשיבותינו אמת ושלום‪ .‬ושמא ל א יפסיד מאומה‪.‬‬
‫ועחה טורח אני חנם‪,‬‬
‫וחוכע אני ממנו שכר טורחי‬
‫וביטולי‪,‬‬
‫ויבאר לנו רבינו הכל‬
‫באר חיטב‪ ,‬נם כי שכר שליח ישלם‪ ,‬כ׳ אנייל( ןרוצח[ להמתין עד ראוחנו עובר ושב‬
‫וברצונו המחנחי משני החיסרון‪.‬‬
‫ויק‬
‫ראובן ויאמר‪:‬‬
‫מבין ריסי עיניו‬
‫של זה האיש ניכר מי הוא ומה בלבבו‪,‬‬
‫טח‬
‫טיבו ומה חוכו כי ד׳ חוכו כחיכיעו( אפילו לבר הראשון‪ .‬ואשיבנו על ראשון‬
‫ראשון ועל אחרון אחרון‪ .‬על אשר אמר שאמרחי לו ליטול רשוח טאח חשריח ואחיכ‬
‫אשאלה‪ .‬רשיון זה למה ומה יחרון לי ומר‪ ,‬מיעיל מאחר׳ שחשאלחיה ובחורח שאלח‬
‫באח לידו טירי? אך חאםנחיו שנטל רשוח משריח ולא חשרחיו כי חשבחיהו לאיש‬
‫חטים כי לא הכרחיהו כי חדש הוא טקדוב בא‪ ,‬ועד עחה ל א שטחי אצבעוחי באדפ‬
‫בין שיניו‪ .‬וטח שהוכרח׳ ש פ השאילה נעוונוחי לפי שהלשון נופל על כסוח וכלים‬
‫חטור ושור ושה וכל הבהטה רבד החוזר‪ .‬ועל שטוען ]שאמר אלי[ בא עטי ונשמור‬
‫חטץ יפה יפה‪ ,‬דבר שקר וכזב הוא‪ ,‬ולא היד‪.,‬‬
‫אחד לצרכו ולא איש בשביל ח ב ת ‪.‬‬
‫אך נזדמן לנו דרך איש לררבו ‪.‬כל‬
‫ויחדיו ל א שבנו ולא חזרנו‪.‬‬
‫ואטילו‬
‫היה בטו‬
‫שאמר שבתורת שאלה בא בידו טח שלא חיה‪ ,‬כי ינורחי טשני האף וחחטח ש ל שר‬
‫ועל‬
‫מיעוטו המקטירנח(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוחר מרבו‪ ,‬המקפיד נח( טשר אחר כי רצחן הוא ורב כעט‪.‬‬
‫בטי וכצ״ל במקום הפני כדפוס‪ .‬ה( מקום* שמתאספים שם כל הנחלים‪ .‬ו( כמו לידי‬
‫נלישנא ממלא‪ .‬ז( כצ׳׳ל במקום ומשכנתיה בכיי ודפוס‪ .‬ח( הלשון מנומנם וצ״צ והוא לא‬
‫יממה אצל סשריס וינס אצלו‪ .‬מ( כצ״ל במקום ויפה לא בכיי ודפוס‪ .‬י( בכיי‪ ,‬ובדפוס‬
‫במילסא עיין בגא מציננא ד ן צ״ו ננ״ב• יא( כצ״ל במקים לא‪ .‬י‪ (3‬כצ״ל במקום נה‪.‬‬
‫יג( ‪ w‬מ י ט יעקב תם‪ .‬יו( מ ־ י ודפוס ט ישלם אני להמתין‪ .‬נחפזו פ ע ה הסופל לכתוב‬
‫מלס ט הצליכה להיות קודם אני קודם ישלם ושמע המלה מצה הנדלש אל סענין• ולפי‬
‫מ מ ד גם נעלה אני מעה כי צ״ל איט ומושך על לאונן שהוא אינו מצה להמהין וכוי‪.‬‬
‫עו( עיין א נ י ס ‪ cp‬נ׳ עיב‪ .‬וטנסו בללן תלצת כי כמת עחשטס לעוס יש נ ק מ ו ‪.‬‬
‫עז( הגסס לאז״ם במקום המפקיל בכיי ולפוס‪ .‬ובלומל שהוא קפלן יותל מלב תשלים‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫תשובות ‪ m‬סימן לו‬
‫וראיתי בסוף מה שאמרתי כתהלה‪ ,‬ואפי׳ כדבריו ל א הייתי שאול לו ל א שכירו ולא‬
‫ועל אשר‬
‫לקוטו לא במלאכה זו ולא כמלאכה אחרת ואפי• להשקותו מי מ ערה ח(‪.‬‬
‫אמר שנשאלתי אצלו להביאה אצלו להמניעו סטורחו‪ ,‬הלילה כי לא הוצאתיה מרשותי‬
‫עלי‬
‫ואזור מוכיח‬
‫אשר מפתח תלויה בו וקשורה‪ ,‬כי איך‬
‫פוחח וםונר בחיבחי‪.‬‬
‫לשלוחו‪.‬‬
‫אך א ל‬
‫נכון מחרר לביח‬
‫וכשהחזדחיה בו ביום שראחה השריח‬
‫יכנס בחדר המטות ויהי‬
‫ולהדאותה‬
‫הוצאחיה למיםר טעוניה‬
‫נפלו פניה וחבער כטו אש ואמרה‬
‫טדוע כך עשיח‪ ,‬ואף קורם שנחנלה הדבר לשריח ידחה מגזםח‪ ,‬אם אםח שהיהודיח‬
‫היחד‪ ,‬יושבח עליה ורוכבה‪ ,‬לא ארכב עליה כל יטי עולם‪ .‬ועל אשר אמר כי כעםה‬
‫השריה היא ובעלה עלי על אשר לא רציחי אני ושותפי‬
‫למחול הרביח ממשכנוח־ו‬
‫כרצונם‪ ,‬נם זה הכל‪ ,‬כי לרצונם עשינו ומחלנו כדברם‪ .‬ואם•׳ כדבריו‪ ,‬ומה בכך? לא‬
‫נחן שלנו בעל כרחינו‪ .‬ועל אשר אמ־ כי מוליכני חיין לעירו הנם‪ ,‬הבל ורעות רוח‪.‬‬
‫ביררחי בסריש לא רצה‪,‬‬
‫ובעירנו אין מי‪,‬‬
‫כי כלם אחים וקרובים לבד רביגו ש ל מ ה‬
‫בר׳ יצהק‪ ,‬והוא ל א רצה לישב‪ ,‬וביררחי הרמה יק(‪ ,‬מקים שהשכינה שורה‪ .‬ורטבא ל־‬
‫עבדית שנתליחי באילן נדול‪ .‬ועל א ש י אמר שהחזירה שלטה בי לא נשחתה ברשותו‪,‬‬
‫כרשוחי וראי לא נפחתה‪ ,‬כי לא נשתמשחי בה מעולם‪ .‬ומה שנפחתה מחמת מלאכה‬
‫ברשוחו ולא לאוקםי בכילחא שאילחיה ילך וירון בערכאותםעם השרית והשר‪ ,‬לאו‬
‫בעל רבדים דירי הוא ברבר זה ויפצני מידם וטפי אייות‪ .‬ועל שהוציא אמחלא לדבריו‪,‬‬
‫שלאחר שחחזידח‬
‫ראחהו השריה פעמים ושלש‬
‫באמת יפה אמר‪ ,‬כי‬
‫ולא קראתהו‪,‬‬
‫ממה תקראנו וממר‪ ,‬חשאלנו‪ ,‬כי אמרה מעולם לא נטל רשוח הימנה ולא ר ב י עמה‬
‫מדבר זה‪ .‬ועל אשר אמר כי לא הפסדתי עדיין כלום‪ ,‬כאמת הפסדתי כבר ט׳ דינרין‬
‫והי פשוטים‬
‫אוחי לדין‪.‬‬
‫שהיד‪ ,‬הייב לי השר‬
‫שאינו רוצה ל פ י ע ם‬
‫ועל אשר אמר שרואנ שעשיחי קנוניא‪,‬‬
‫ישראל לטמיון ולעובדי ע׳יז‪.‬‬
‫וינזור הרב באלה‬
‫ועור קורא עלי תנר ומזמין‬
‫חיו לזרעיה ראכא למסור טטון‬
‫על מי שעשה שיודה והוא‬
‫ובנידוי‬
‫יהיה נקי‪ .‬ועל אשר אטד כי אויבחיהו זה ט״ו ימים ובהחנלע הריב נקרא‪ ,‬יש בעירנו‬
‫נאטן לכל כי מקורם לכן נקרא‪ ,‬וענה זה שילך ויוליך עמו שרים לםצוחו ואמר אל‬
‫חטדברים ש ל א יניח שאפסיד כלום‪ .‬ועל שמחדד‪ ,‬כי שלא לעשוח פשרה איך אוכל‬
‫להחנר בו מלחמה‪ ,‬והוא אינו רוצה להציל‪ ,‬ועור אס צדיק ה ו א מד‪ ,‬לו ומה חסרויס(?‬
‫אך הלב יודע אס לעקל‪8‬יט( אם לעקלקלוח‪ .‬ועיני רבינו רואים ומפליא לעשוח ל פ ש ט‬
‫עקטומיוח שבלכבו‪ ,‬והוא השלום‪.‬‬
‫שטעון דאסר[ כפלנוח ראובן נרולים חקרי לב‬
‫)ויק‬
‫יראו‬
‫ישניחו‬
‫העחק א ש ר בלבבו ונם א ( חחלוכוחיו אשר בחלקלקוח הטה‪,‬‬
‫כ‬
‫במשחה כוס מרור‬
‫ובםרח העודף‬
‫ומהעבר על ריב ל א לו‪.‬‬
‫טענוחיו‬
‫על טכשלח טערד‪-‬כ‪(3‬‬
‫הללו כוטר דבריו הראשונים‬
‫לכן ענש יענש‬
‫מכחבו כ א י ש ע ( חטשחאה‬
‫ובודד‪ ,‬מלבו דברים שהם מרטה וחוך‪,‬‬
‫באמרו‬
‫ויטצאו )לי(כ(‬
‫לא ש א ל ה שטעון‪.‬‬
‫כי בראשית משנה‬
‫אך אמנם שואל‬
‫יח( זח למלונ מקומו של ‪ an‬וכן קולא לא‪«3‬ננ‬
‫ת ( עיין מימלא ללבא נימ דף ציז ע־א‪.‬‬
‫׳ני( ‪-‬למקל•"‬
‫ללשניס שמואל הלמתי‪ .‬יס( כלומל אט צליק חוא למח הוא מסלה אוהי•‬
‫כציל במקוט ‪.‬לעקש• ‪3‬כ*י ודפוס• ועיין תמאמל נסנתדלין ‪ cp‬כ‪-‬ו ע״א‪ .‬כ( צלין למחוק‪.‬‬
‫כא( וגה כן הוא בכיי‪ .‬כב( כן הוא בכ׳יי ונה ‪3‬לפוס וקשה להלמו‪ .‬ולי נלאה שצ״ל תיליעה‬
‫במקוט מעלת ורומז על סלח תעולןו ביליעות תמשכן שנאמל בו וכפלת ונו׳• וטעט היליעת‬
‫כמו יליעות סי׳ת וטעם מכפלת תיליעת ששנת ותכפיל לאונן את טענותיו‪ .‬וכונתו שלאוק‬
‫יענש על שתכפיל יליעסו לנוא עול פעט שנית נטענתו‪ ,‬נסלח העולף כלומל שגט שמעץ‬
‫יעליף יליעתו לתשינ עול שנית על טענת לאוק שניית‪ .‬והמלה מכפלת אולי הטעת את‬
‫הסופל לכתונ אסלית מעלס נמקוס יליעש‪ .‬כנ( באיש כצ׳׳ל נמקוט נאיש נ כ ״ ולפוס‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫תשובות ר״ת סימן רו‬
‫‪04‬‬
‫הייתי ולא שוכר ומפקיד‪,‬‬
‫כאשר אמרתי‪.‬‬
‫אמת נשאל אלי היד‪,‬‬
‫ועל ני אכר אשר ל א נשאל אלי‬
‫ומכסיה‪.‬‬
‫שאלחיהו ורצה‪ ,‬ולאחר רצויו נומיחי להביאה וכל שתחתיה‬
‫ומרכבת ההיתר‪ .‬נמנים קידם וילך ויביאנה אלי ובעודו הולך ובא משכחיח‪ .‬ועל אשר‬
‫אמר כי ביום השבחיה בערה חמה השר לא ידעתי‪ ,‬ל א נקראתי ל א לדין ולא ל מ ל א‬
‫תסרונו לא םאחו ולא מאח השרים ולא נקראחי עדנל( כהיום‪ .‬ומה שקרא נ ח ( להביא םעד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫העד שנקראת ט ( יביאנו לשני רבינו‪ .‬והנה ידעחי כי השיח כזב‪ ,‬אך האמת ל א אאריך‪.‬‬
‫הנה שטעון אחי אשח ראובן מחלונן‬
‫עשה ראוכן‪.‬‬
‫וםנזם אוחי ואוחו בעל אחוחו לאסר‪,‬‬
‫מה זה‬
‫חלא אמרחי עסק שאילחכם אל השריח והיא ל א ידעה‪ ,‬באמרה מטני‬
‫הםנור אוחו הטנזם כי נושבה כז( היחד‪ .‬ושאלה סוס וחבלימחו ואין שם לה‪ .‬ושאלחי ואה‬
‫לפניה והוא לא הלוה מאומה סיום בואו פה לכן בפה כדבריכם וסיפרו לנו כדבריהם‬
‫הללו עניתיו טרם אלך א ל השרית ואתי השריש להפיצנה אשר חססידם נח( דבר רב‬
‫אם אוכל בענין אחיכט(‪ ,‬אתעתע בו‪ .‬ואלה הדברים שלא בטני בעל ריבי היו‪.‬‬
‫ועל‬
‫אשר אסר להפיצו לא אשיצנו רק ברין‪ ,‬נם אםל( אפצה אח אשר לא עויחי‪ ,‬כי ל א‬
‫סנמחיה כלל רק מחמת םלאכתח‪ ,‬ולא עלי לטצוחו בדברים בערכאוחם‪.‬‬
‫ראובן‬
‫וחדד‬
‫אל השריח‬
‫בחשובה הםרכבח‬
‫ויקלקלוה בידים להעליל ולוועד‪.‬‬
‫ויאחריה אוחן ימים‬
‫לכן לא עלי ה ט ל א נ ה לנטור‪.‬‬
‫ל א כי פ ש ע‬
‫והשאילה לאחותו‬
‫ועל אשר אפר כי‬
‫הפסיד טעוחיו לא טוב דבר‪ ,‬כי י ש ל ו םשכון בחובו‪ .‬ואם כה יאמר‪ ,‬אין לי מיהושלא(‪,‬‬
‫וכי עלי לתקן שטותו להאםין להם בכרי‪.‬‬
‫כי אבדה אמונתם תשה נכרתה‪ ,‬נם ידעחי‬
‫כי לא בוועד הסםיד כי לא ויעדו אותו עריין‪ ,‬אך טנזםו בעל פה בכתבו‪.‬‬
‫יאמר‪,‬‬
‫ינורחי מחמת המציק‪,‬‬
‫אין זה‬
‫אנס‬
‫א ל א יראת המושל הוא‬
‫ואם כה‬
‫ולא אינם איש‬
‫ישראל עד היום‪ .‬ועל חשובחו להוליכו חוץ לעירי לוועד‪ .‬ברצוני היה ממחין ער בא‬
‫טס שלישי‬
‫להטיב צעד‪,‬‬
‫כי יש הנה הרב רבינו ואחרלנ(‪,‬‬
‫ולא יסחין‪,‬‬
‫אך נמהרה‬
‫עצתו ויקראני לכת לסריש סקוס שם אשד הנהלים‪ .‬ועל אשר אסר ל ט ה התריתי בו‬
‫לבלתי לפשר מאחר שאני זכאי בעיני‪,‬‬
‫הנר‪ .‬לא צדקתי כ״כ בעיני‪,‬‬
‫אך את משפטי‬
‫חוקי הצעתי לפני ר׳ יעקב בן םאירלג( רבינו ובית דינו‪ .‬ועל אשר השיבני למה תקראני‬
‫השרית יען לא הרשתני‪ ,‬נם זה הוללות וסכלות‪ ,‬כי היה לה לקרוא לי להכזיבני‪ ,‬אך‬
‫ספני עיקר טענחה הניחה‪ ,‬כי נותנת טעם לסנם היא‪ ,‬ואני לא פנסתי ונפשה יודעת‪.‬‬
‫לכן לא נקראחי‪,‬‬
‫כי השריח ]אין[ שוהלד( בנזק השאלה אם לא על פיהם‪.‬‬
‫והצור‬
‫ינמלני מכף כל אויבי‪.‬‬
‫תשובת ראובן‪:‬‬
‫שתיקח יסר‪ .‬ואיסח הרב אל נכץ נכונה ולא כיחדחי מאומה וארור‬
‫נוכל‪ ,‬אם לא ימצא כמו שאסרחי‪ ,‬יניד רבינו מה שיהיה‪ .‬נודע כי‬
‫הבאיש אח ריחי בעיני השר והשריח‪,‬‬
‫ובעצמו הציח אש בנופו‬
‫של משכוני ושרפו‬
‫ונדם ל א ב ד אח שלי בידים ושיםה הכלב האנס אח חובי נם יותר‪ ,‬והלכה חמורי מפני‬
‫כד( עד כן סיקן ראז״ס ושי־ל נמקוס עניהיס בדפוס ונס נכ״י‪ .‬ואולי ציל עד כי אס‬
‫היוס‪ .‬כה( כלומל מה שאמר‪ .‬ואולי נססלדו שסי סינוס מהינה אחת וליל ומהסקרא‪,‬‬
‫נו( שנקלאסי נציל נמקוס שקלאסי‬
‫כלומר ומה שנוגע לסקר שאמר להניא סעד‪.‬‬
‫נח( נדפוס הפסו דנה נמקוס ספסילס ננ״י‪.‬‬
‫נז( נדפיס נסשנה‪.‬‬
‫ננ׳יי ודפוס‬
‫כט( נל הדנריס האלה ק נאמרה מפני המגור עד כאן ה ס קושי ה מ ת ‪ ,‬ונלסי ספק נתקלקלו‬
‫תסס ידי ה ס ו פ י ומעוות אשר אין ייכל לתקין‪ .‬ל( אולי צ־ל אז נמקים אס‪ .‬לא( מיחיש‬
‫נציל נמקים מי יחוש‪ .‬לנ( שהם שנים ולהם י נ א השלישי לעשות נית דין‪ .‬לנ( לפני ר׳‬
‫יעקנ נן מאיר נציל לפי דעתי נמקים ותנת לא ידע מאיר נ נ י י ודפוס‪ .‬וראזים חיקן נספה*‬
‫לפני נמקוס והנת ואת המלות לא ידע מאיר מסק‪ .‬לד( נ נ י י תשרית שות ונדפוס השרית‬
‫תשובות ר״ת סימן לו לז‬
‫ומפשיט בגדי מעלי‬
‫שמשלה‬
‫‪65‬‬
‫לגזול טרהסיאלה( ושומני אך לו(‬
‫להוליכני‬
‫בערכאות‬
‫דנקטי כבובס׳ הואלז(‪ .‬ודסלקין לעיל ונתתין לתתת ומוזרות כלבנה שמעו‪ ,‬שבא השר‬
‫למה אמרת שהשרית השאילתך זה‬
‫ברתובותינו ושנעו ואמר טלוני שקרן בדאי ו נ ז ק ‪,‬‬
‫הכוםנילח(‪ ,‬ונשבע‪ :‬תתלוי!לט(‪ ,‬שתלקה בהםר ויתר‪ .‬ונם בו ביום שהראיתיה את השרית‬
‫ובו ביום קראתיו וענני‪:‬‬
‫קראתני‬
‫או‬
‫או בעצמי אלכה שתידת ותכיר שהשאילה לי‬
‫ומה‬
‫אשצך מ כ ל הםרונך עד שרוטה אתרונה‪ ,‬וער עתר‪ ,‬התרשתי עד בא יום הטסדי‪.‬‬
‫שאמר שיש לי עד שקר‪ ,‬אמת קיאתיהו ולא אמרתי שיש לי עד‪ ,‬מאחר שהיה קורא‬
‫עליו תנר‪ ,‬ושלום רכינו ינדל‪.‬‬
‫הנני‬
‫שמעון משיבו‪ ,‬כי תולעתו הבאישה ריהו ולא אני‪ ,‬ולא הצתי אש בטשכונו ולא‬
‫נדמתי לו הםםד בידים ולא הפםרתיו שרוטה ולא הביאותיו בערכאות ולא תטסיד‬
‫כלוט‪ ,‬בי תנם תובעו הצורר‪ .‬ועל מה שאמר שבא ברתוב וקראני‪ ,‬מקריאתי זאת ועל‬
‫אשר השיב‪ ,‬קראתי ועניתיו לכת ןודיה ותורת ותכיר‪ ,‬אמת קראני ולאתר שלמתיהינ(‬
‫כמה‬
‫וכמה ימים‬
‫בעל כרתה‪.‬‬
‫בי השרית בידי להודות‬
‫חסרון‬
‫נם עתה אני לטלא‬
‫שהזקתיו שתבתי בתשלומו‪ .‬ותהי סכת אדוני שלמה במרבית תורתו‪...‬‬
‫נתעצמו‬
‫ראובן ושמעון לדין ובררו לכת אל אהל מועד מקום סששט לאבםניא‬
‫תשקאת תעדרים‪,‬‬
‫תודת מקום‬
‫אשר‬
‫משם‬
‫מעיין נובע מי חיים‬
‫ויורד ונשרד לבמת ראשים‪ ,‬לתשקות את נתל תשיטים‪,‬‬
‫לתדריכם בדיך ישר‪ ,‬להציל‬
‫עשוק טיד עושקו ולהוציא ט י ף מבין שיניו והעושק ליענש‪,‬‬
‫לסומא עיגים‬
‫סומכות‬
‫ולטםת רגלים‬
‫לבלתי‬
‫תיות‬
‫של‬
‫מתסוצץ‬
‫צדק לזה‬
‫אחד יתוםמא(‬
‫ולזה לתיות‬
‫בלי מנהינ ודבר‪.‬‬
‫והזקיקונו ליכגם אל תתצר הטגיסית בלא בד ותושטת השרביט לסגי הרב רביגו יעקב‬
‫]כן מאיר[ עיגי הגולת‪,‬‬
‫כי‬
‫בטלו תמידין ומוםשין‬
‫השתר והערב מנ(‪ .‬וביררנו לתיות‬
‫טקכלי שיתקיתם‪ ,‬דברי ריבותם לשנרם בשני רביגו ורבותם‪ .‬והרב יקרב את הדין ויברר‬
‫הדבר בשמלה על כל קיץ וקוץ ויברור לנו על מי שכר הדין‪ ,‬הזה או זה או שניתם‬
‫ושלום הרב וחורחו ינדל ‪ . . .‬שלמת בר יצתק‪ ,‬יוסף בן יצחק‪.‬‬
‫כאחד‪.‬‬
‫סימן לז‪ .‬וזאת התשובה‪.‬‬
‫הן‬
‫קלוחי ומה אשיב על שגיא( האריאל שרי צבאוח ישראל‪ ,‬הרב ר ש ל מ ה ובחור‬
‫זקן‬
‫החבר‬
‫מכשוראנ(‬
‫אשר‬
‫ר׳ יוסף‪,‬‬
‫באו‬
‫ליטול‬
‫עיניהם נ(‬
‫קורה מבין‬
‫על דברי ראובן ושמעון מים שאין להם סוף‪.‬‬
‫סצותס נמנעתי ולמדתי לשוני‬
‫ולולא‬
‫באינו יודע כאשר הואל(‪,‬‬
‫ולהניעני‬
‫שיבא‬
‫יראחי לעבור על‬
‫אך לכבודכם אענה חלקי‪.‬‬
‫אם שניתי להיות מכשלה כאין לתם ושמלה‪ ,‬עיט כן קכלוניה(‪ ,‬בי המה ידעו אותי‬
‫ואת שיתי‬
‫ואת לבי ומתי כםיבחא כנורא!(‬
‫כדברי ראובן שכתב‪,‬‬
‫ולסי ה ט ד ה ( ידוני לכף וכוח‪.‬‬
‫ז‬
‫כי אמר לשמעון על דבר המרככת ישיבת הנשים‪,‬‬
‫ראיתי‬
‫א ש י בקש‬
‫לו( אולי צ‪-‬ל אף‪ .‬לז( עיין שנועוח דף מ׳׳א ננ־א‪.‬‬
‫נאה‪ .‬לס( נדפוס פלח י•‪.‬‬
‫לח( ניב פיח ע״א מלכבחא משיא‪ .‬לט( כלומל נשנע גשס אוחו איש‪ .‬מ( נדפוס שלמתיהו‪.‬‬
‫ואולי טעמו הוא כמו פייס וליציי‪ .‬מא( אחד יתום כן הוא נכי• נמקוס אחזיהוס בדפוס‪.‬‬
‫וטנסו כמו נעזב‪ .‬מב( עשו כן ע״פ מנתנ קדמונים לנטל את התפלות ננה״כ למען יכופו‬
‫אנשי תקתל את תנתנע לדין עיין בשלטי ננוליס סנהדלין סוף זה נולל‪ .‬ועיין תשונת מתליס‬
‫נל נלון דפוס פלאנ נ ס י ט נתקניס דיה כל מקוס ודיה צץ המטה‪ .‬ועוד עיין בזה מת‬
‫שבתנתי נזה תענין ניובעלשליפט צוס זיענצינסטען נענולטסטאנע דעס דאקעאל איזלאענ‬
‫הילדעסתיימעל איינינעס אינעל דיא תקנות צד ‪ 49‬והלאה‪.‬‬
‫נ( שס מבניהם‪ .‬נ( עיין תוליוס דף ג׳ ע׳ינ‪.‬‬
‫ם י ק לז‪ .‬א( בכיי ודפוס שנס‪.‬‬
‫ד( לאז־ם תיסי‪ 3‬גספלו מלת כדאי‪ .‬ת( קבלתי בדפוס‪ .‬ו( עיין עלוגץ דף‬
‫נ‬
‫‪w‬‬
‫תשובות ר״ת סימן לז‬
‫ממנו שמעון להשאילו־‪ ,‬לו‪ ,‬שאמר לא אעשה כי אם ע״ט השר והשריה‪ ,‬ושמעון הלך‬
‫כדבריו‬
‫אל‬
‫ואמרה‬
‫השרית‬
‫ונעשה‬
‫להשאיל‬
‫שלוהה בשליתותל!( נוי‬
‫אצל ראובן‬
‫שנתרצית‪ .‬נראין הדברים שאס יכול שמעון לישבע כי נתרצית לו ששמור הוא בהסרון‬
‫שמחמת‬
‫מלאכה‪,‬‬
‫שאם שלתה לו לראובןט(‬
‫בדיוקני וערים‬
‫חתומים עליתי(‬
‫הלא‬
‫באמונה האסניהיא( ראובן ולא היה לו לראובן דין ודברים על שמעון‪ ,‬שחרי ראובן‬
‫לא אמר לו לשמעון‬
‫לא‬
‫אשאילך אלא איב‬
‫תפצני‪,‬‬
‫א ל א באמירת השרית‬
‫תלה את דבריו‪ ,‬ונם שמא שמעון לא היה שואלה לתנאי לפצותו‬
‫בלבד‬
‫ודברים שבלב אין‬
‫לנו לרון אלא מה שטוענים‪ .‬ואפי״ במכיר בה שהיא בת תמורו אמרינן סתם נוי אנס‬
‫הוא וסתם נכרי שקרן הוא כדכתיב אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ע ( ויודע‬
‫היה שמעון שאפי׳ מאה עדים יכפור נוי וישבע ויטול‪,‬‬
‫לפיכך לא שאלה זולתי על‬
‫הלא ראובן לא תבעו‬
‫מנת ש ת י צ ה השרית ותאמר הן‪ ,‬ואתרי כן אם תכסור תכשור‬
‫פיצוי ננר השרית רק שתאמר הן‪ .‬אך לנכי ישראל השואל דבר בשם תכרו אין לגו‬
‫לרמותו שאם מתת מתמת מלאכה ישלם למשאיל אס יכפרו הבעלים‬
‫שדרתיך ולא לעיותי‪.‬‬
‫ודין ישראל‬
‫שמעון מהמת מלאכה‪.‬‬
‫ודברים גיכרים‬
‫מכמה ראיות‪,‬‬
‫הלוק‬
‫רהתם לתקוני‬
‫ולפי העגין נראת‬
‫שטטור‬
‫שאם השרית עצמה הלכה אל ראובן ואמרה‬
‫לו השאילה לשמעון‪ ,‬הלא ]אם[ היתד‪ ,‬משקרת נשבעת וגוטלת ברין‪ ,‬וסתמא רוב גוים‬
‫תמסגין וגזלגין‪ .‬ודברי ראובן מוכיתין‪ ,‬כי אמר לא תשדתיו רק האמגתיו‪ ,‬שאינו תובעו‬
‫אלא ממה שסובר‬
‫ששמעון משקר‪.‬‬
‫ותמה על עצמך מרוע ישבע‪,‬‬
‫השרית או השרית עצמה‪ ,‬מה ישבע שמעון אז?‬
‫כי אס בא עבר‬
‫אך לפיכך הזקקנוהו שבועה‪ ,‬דלא‬
‫גרע ממאן ד א מ י להבריה מגר‪ ,‬לי בירך והלא אומר אין לך בירי כלוס‪ ,‬דנהוג דייגי‬
‫אסי׳ היכא דליבא רררא דממוגא םשניעין ליהיג(‪ .‬אך אם לא ישבע או ביתר מחמת‬
‫מלאכה‬
‫] א ^ [ י ל ( ישבע לא יפטור שמעון בשביל שאלה בבעלים‪,‬‬
‫שמה ששמעון‬
‫טועןעו( שנתרצה לבא עמו‪ ,‬לא למלאכתו הלךנח( דאי בעי מצי לאישחמוטי‪ ,‬בראמר‬
‫רבא אתון שאילתין לייז(‪ ,‬שאע״ם שנתרצה ד כ א ללמדם שמועות יח( או מטבת אחת‬
‫מצי לאישתמוטי ושאילו ליה להנריסו ולתזרו בשמועותיו שלא ישתיתו‪ ,‬נם זר‪ ,‬שתודי‬
‫שהדיה‬
‫במילי שהיד‪ ,‬צריך‬
‫שמעון רק‬
‫להנאתו‬
‫ל ל כ ת שם‬
‫של ראובן עצמו‬
‫כאשר הוא טוען‪,‬‬
‫ונתרצה ללכת ל א לכבוד‬
‫להיות טובים השנים מן תאחר‪.‬‬
‫ומד‪ ,‬שטוען‬
‫שמעון כי בהביאו הלבדינן( משך תמרכבת‪ ,‬זו איגד‪ ,‬טענה מנמר‪ ,‬דברים שכיון ש מ ש כ ה‬
‫ולא הנביהה משיכה בביתו ש ל ראובן לא קניא‪,‬‬
‫אי גמי אסי׳ ברשות הרבים‪ ,‬ואתה‬
‫טעגת משיכה ולא הגבהה ולא תהדר והטעון‪ .‬ואפי׳ אם הגבהת טי צור‪ ,‬ל ך להנביה‬
‫בהלךכ(‬
‫ראובן אל הלבד?‬
‫או סיד בפניו‬
‫היה לך להגביה‬
‫או לאהר שהביא לך‬
‫הלבד‪ .‬ררעתו של ראובן לא היתה לאשקויי• מיאכא( והדר ל י ש ו ל כ ( אלא טיקחהיה‬
‫נ‬
‫ט( בכיי ודפוס‬
‫‪ (r‬נכ״י ודפוס חמדה‪ .‬ח( נדפיס כשליחות‪.‬‬
‫נ״נ ע״א דביי אניי שם‬
‫י( נ״ק דף ק״ד עינ‪ .‬יא( תיקון ראז״ס במקום האמינה נדפיס ונס נכ״י‪ .‬וסוכן‬
‫לאונן‪.‬‬
‫הדנליס‪ .‬לי שלחה השרית ללאוגן סימן בעלמא לראובן ועדים חתומים פליו שתוא ממנה‪,‬‬
‫אז נס ראינן האמין שנתרצית ואז לא היה תונע את שמעון‪ ,‬א״כ לק בזת תליא מילתא‬
‫ינ( נ י נ ‪ cp‬מ״ת ע«א‪ .‬יג( עיין לעיל סימן ל״ג אות נ׳‬
‫אס נאמין לשמעון נגד השרית‪.‬‬
‫הערה א׳ ונס סימן ל״ד אית ד׳ הערת אי‪ .‬יד( תוספת ראזיס נספרו וחסר ננ״י נמו‬
‫נדפיס‪ .‬טי( ננ־י ודפוס שמא שמעון טועת‪ .‬טז( נלומר לא למלאנתו של שמעון תלך‬
‫ראובן‪ .‬יז( נ״מ דף צ״ז ע׳׳א‪ .‬יח( נניי ידפיס שניעות• יט( ‪ p‬תוא ננ״י‪ ,‬ונדפוס הלנת‬
‫נ ( נג״י נלנד ראובן אל תלנד ינדפוס נלנד ראינן אלת לנד‪ .‬וראזיים‬
‫וראז״ס תקן הנל‪.‬‬
‫מחק נספרו מלות אלה לנד‪ .‬ולפי דעתי הנכון כמו שתקנתי נהלך נמקוס נלנד‪ .‬כא( תיקון‬
‫נ נ ( ננ״י ודפוס מקמי דלימטי לך מיא‬
‫ראז״ס נמקוס אלא שקוגין מיא נדפוס נמו ננ״י‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫תשובות דית סימן לז‬
‫ואושלך ברישא מקמי דלימטי לך מיא‪ .‬ומה ש ט ה ר ת ע ( להנכיה לא היתד‪ ,‬דעתו ש ל‬
‫ראובן להשאילך לכך בעורו הולך ובא‪ .‬ועור נראץ דברים דאץ זה דומה למאן דבעי‬
‫למישאל מידי וליטמר רנימא ליד‪ ,‬אשקיין טיא‪ ,‬דםשקיין טילהא אחריהי‪ ,‬אבל משאיל‬
‫נ׳ טרותכל( אם הביא האתת להשואל‬
‫היא ואין לו ש א ל ה בבעלים‬
‫ככור ט ( דיכול לחזור בו‬
‫והולך להביא האהרת‬
‫אם יטשוך כנתיים בראשונה‪.‬‬
‫אסי׳ בסאה אהרונה‪,‬‬
‫הכל שם ש א ל ה אחת‬
‫ראםי׳ כסיםטאכה(‬
‫ון־נ לא נמרה משיכה‬
‫הוי‬
‫עד בא הלבד‬
‫ובל צרכי האוכף‪ ,‬ש ש א ל ו בראשונה האוכף בהקונו‪ .‬ומכל הראיות האלו נראה שאינה‬
‫ש א ל ה בבעלים ואםי׳ שבועה אצל ראובן אין כאן‪ .‬ואם האי תובע מן ההםםר שקילקל‬
‫שמעון את המרכבה‪ ,‬אין לשמעון לסרוע הקנס והנילנול‪ ,‬רלא נרע םשואל ש ל א סדעה‬
‫דאינו לוקה בקנסות ונילנולים אלא כשעת הנזילה‪ ,‬דנרמא ס ( בנזקין ק ל דטמור מדיני‬
‫_ ועל שכר השליה נראה כי על שניהם‬
‫אדם ודיני דנרםי לא הוי כי האי נוונא‪.‬‬
‫הוא מדאמרינן אמר ר׳ אלעזר מי שנושה בהכירו מנה יוציא מנה על םנדיכח(‪.‬‬
‫איכ‬
‫טה לי הוא טה לי שלוהו‪ .‬ואם בשביל שזה טוען אינך טלוה כי אם על טה השרים‬
‫אשבע שהשאלתניכע(‪ ,‬טכל טקום כל זמן ש ל א הוברר טלוה היא‪ .‬שכשטלוה כזאת‬
‫מ ל ב י ם לטקום הועד‪,‬‬
‫וכי אם יסםול שטרו‬
‫ש ל מלוה או םזוייף יהזור הלוה ויתבע‬
‫יציאתו? ועוד הואיל ושניהם מודים כי אין ב״ד כעירםל( מסתמא לטקום שיתרצו שניהם‬
‫הולכים אסי׳ אין בית הועד א ל א הדיוט כמוני היום‪.‬‬
‫וראיה לדבר‬
‫מתהילת סרק זה‬
‫בורר לו אהד דטוקי כערכאוה של סוויא שזה בורר לו ב־ר וזה בורר לו ב״ד כורחן‬
‫לו עוד אהר אטי׳ ת א רהוק טדקא טשני כסיפא לא( אטי־ הן םוטהין דאטר ליה טי‬
‫קא טטרהנא לך‬
‫טכלל דרישא בטיטרה‬
‫האי שינויא טטעטא אהרינא אידהי‪.‬‬
‫וכל מסין‬
‫או בשוטי או כשמתא‬
‫עלויה בין לוה כין טלוה‪.‬‬
‫ואע״ג דלא קם‬
‫וראיה טהא ראמרינן כוסין אותו ודן בעירולנ(‪.‬‬
‫דכדכרים‬
‫ל א יוסי עבד‪,‬‬
‫כראמרינן‬
‫כשבועותלנ(‬
‫ובכתובותלל( דשטתא כי נקטינן בכובסיה רמי‪ ,‬ואמריגן נטי במערכא מימני א נ נ ר א ד ב ר‬
‫כי רב ולא מימני אשמתא לח(‪ .‬ואותו המלוה ש כפה לו( את הלוה הפסיד אם לא הלך‬
‫לבית הועד‪ ,‬מאחר ש ל א כ ס א ו ת ‪ .‬אטי• אטר על טנת שאלךלז( שעל טי שיהיה הדין‬
‫ואין כאן מקומם אלא אחר המלוח ואוסלך נרישא כמו סחקנחי נפנים‪ .‬כנ( נכ״י ודפוס‬
‫שמנעה‪ .‬כל( כלומר למסאיל ג׳ פרוס מדמינן לה‪ .‬כה( כלומר דאפילו לא היה נלסוח‬
‫המשאיל אלא נסימסא לאמליין דאיכא קנין מסיכה נינ דף פיה ע־א‪ .‬ט ( דהוי כנוד כן‬
‫הוא נכ״י ונס נדפוס‪ .‬ולי נראה שצריך להגיה הוי ככור וכונסו על מימרא דרנ ושמואל‬
‫נ״נ דף פיו עינ כור נשלשיס אני מוכר לך יכול לחזור אפי׳ נסאה אחרונה‪ .‬ואפילו נסימטא‬
‫יכול לסזול ומכיש נרשוח משאיל‪ .‬כז( תיקון לאז״ס נמקוס דנימא נדפוס כמו נכ׳׳י‪.‬‬
‫כח( סנתלרין דף ל״א ע״נ‪ .‬ועיין נסוס׳ שס דית ויוציא ועיין כמרדכי שס שתניא דנרי‬
‫רנינו נשס ריי‪ .‬כפ( כלומר אשנע שתסאלתני על פי תשריס‪ .‬איכ אין אתת לא מלות‬
‫ולא משאיל שלי‪ .‬ל( ננ״י ולפוס‪ :‬נעירס ולא נעירו‪ .‬לא( שמיא לרנ פפא שס כייג ע״א‪.‬‬
‫לנ( סנתללין דף ל״נ עינ‪ .‬לג( שנועות דף מ״א ע״א‪ .‬לד( נתונות דף ע׳ז ע״א‪.‬‬
‫לס( פסחים דף נ״נ ע״א‪ .‬נלומר מדנופין אותו משמע שאין צריך למלוה ליתן לו שכל‬
‫יציאותיו אף אס ח נ ה הלוה נדץ‪ .‬לו( נן הטסחא ננ״י רק שננ״י איתא שנפר אח הלות‪.‬‬
‫ונמקוס שנפר נ״ל שצ״ל שנפת‪ .‬ונראת שנונת רנט נזת לומר שלא זו נלנד שתלוה תפסיד‬
‫יציאותיו שהרי ט פ ץ אותו נשופין אלא אף המלות נמי יפסיד יציאותיו שנפה את תלוה‪,‬‬
‫חס ק הדין מאחל שלא נפאוהו שאין טפין למלוה ללון‪ .‬ונאמח הלנליס דחוקים קצת‪.‬‬
‫ונדפוס חכי איתא‪ :‬ואותו סמלוס שנפל נלוה וט׳ ולאזיס הניה נספלו הלוה נמקוס &מלות‪,‬‬
‫נמלוה נמקוס כלוה ומחק להלאס המלה לא‪ .‬והנוסחא לפי הגהתו‪ :‬ואותו תלות שנפל‬
‫נמלוה תפסיד אס תלך לנית הוועד ונוי חת יוחל דוחק גדול ני נפילת הלוה מאן לנל‬
‫שמיה ועול ששנש הספלים• לז( הלשון עגוענס ואולי ציל אשלח‪.‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן לז לח לנו‬
‫‪06‬‬
‫השכר‬
‫לשלם‬
‫שישלם וזה נתרצה‪ ,‬זהו הדין ל ש ל ם‬
‫מלא‬
‫שניהם סאחר‬
‫בטאוהו‪,‬‬
‫כמו לח( בלא תנא־ שחייב לעולם םי שעליו ל ש ל ם ותנאיה לא סהני ולא סירי‪.‬‬
‫סימן לה‪ .‬שאלה מהר׳׳ר יוסף בר יצחק טאורליינם עוד בענץ הנ״ל‪.‬‬
‫עוף‬
‫שאלו זו מרבינו תם‪ :‬אמנם אשרי הנתלה ב א ש ל רב‪ ,‬עין ה׳ ועין טשטט‪ ,‬א ו ץ‬
‫נהלי מים טעינות עסקי תהומות‪ ,‬אחר ביד יפו; רכינו הרב ר׳ יעקב ביר סאיר‪,‬‬
‫אשר היציא ריננו לאור בעמקי הלכות וראיות מוכיחות על כל קוץ וקוץ תלי תלים‪,‬‬
‫אך עריץ צריכין אנו למודעי‬
‫לשבע‬
‫ולאמת‬
‫צריך ]לפצות[ א(‬
‫את רבדיו‬
‫מיד‬
‫במיעוט שכלנו‪.‬‬
‫שהשרית‬
‫צותה‬
‫וילסדנו‬
‫לו‬
‫רבנו‪,‬‬
‫לקחת את‬
‫הנוי אשר נמסר על •ד שמעון‪.‬‬
‫לנוי אמיצרא ר־שראל חבירו ראמר רב אשי בפרק‬
‫מי‬
‫הנוזל‬
‫אם ל א ירצה שסעץ‬
‫המרככת‬
‫טיד ראובן אט‬
‫נרע טטאן ח ב ץ ארעא‬
‫דמשמתינן ליה‬
‫בתראנ(‬
‫ער רמקבל כל אונטא ראתיא ליד‪ ,‬מחםחיה‪ .‬ואונסא טשטע אפי׳ אונםא ועקיטץ‪ ,‬ואעינ‬
‫דליח ביה משום דינא רבר מיצרא‬
‫א ל א משום דאמר ליה אריא חוא דקא מרבעית‬
‫עלי וכיש הבא שעבר ש ל א כדין ררך הרמאית‪ .‬כי נראין הדברים שחשריח סעולםנ(‬
‫לא צוותה‪ ,‬כיון שאינו רוצה ל א ם ח רבריו‪,‬‬
‫ומי‬
‫נרע מסחוי ססונא דהבריהד( דחייב‬
‫משום רנםםר ממון של ישראל ביד נוי‪ .‬ר ב ש ל ם א אם נשבע שמעון ודאי ראובן הוא‬
‫שלקה‪ ,‬וא‪-‬צס( שיפצנו מיד נוי כיון רנשבע ודאי אין הנויה באטחי(‪ ,‬דסתס נוי אנס‬
‫ואפי׳ איני מביר בה שהיא בח חמורו וכמו שמפרש רבינו‪.‬‬
‫שידע ז( שאין כאן שמאין‬
‫שיורעין לשום המרככת ולא הכירוה ח( ופחחה כי ל א ראוה סקודם לכן‪ ,‬ואינן בקיאץ‪.‬‬
‫ואף ראובן ושמעון ר א ם ח ן‬
‫שאף הן אינן יורעין אצל מי נסחחד‪ ,‬ואי מ ח ס ת סלאכה‬
‫אם לאו ולכמה עלה פחחה‪.‬‬
‫וילמדנו‬
‫רבינו‬
‫אשמאי נוי כמו שסמכו רבותינו‬
‫נכי‬
‫קפילא ארמאה כיון דאי אפשר‬
‫בישראל‪.‬‬
‫כיון‬
‫איםורא‬
‫ואם‬
‫דאיא בשמאי ישראל מי םמכינן‬
‫דמיערבא‬
‫בחיחיא ד א מ ח נ ן ליטעסיה‬
‫אפשר‬
‫בנדם ילסדנו רבינו אם יש‬
‫כאן דין הלוקה‪ ,‬כיון ששניהם אינט יודעץ מ ש ל מ ץ ס ( חצי סתת המרככת לסי ש ו ס ת‬
‫הנוים‪ ,‬כראמרינן בפ׳ השואל י( זד‪ ,‬אוטר איני יודע וזד‪ ,‬אוםר איני יודע יחלוקו וטוקטינן‬
‫לה כםוםכוס‪ .‬ואם אי אסשר בנוים דליכא הכא רץ חלוקה דאינן יודעין סה לחלוק‪,‬‬
‫מי מצי ראובן לנלנל שבועה על שסעון עיי אותה שבועה ש ת א הייב לו מן ח ש ח ח‬
‫וישבע שאינו יודע‪ ,‬כמו שלמדתני רבינו ואפי• בדרבנן סנלנלין בסי כל הנשבעיןיא(‬
‫ושלום יוסף בר יצהק‪:‬‬
‫השיב‬
‫לו רבנו יעקב‪:‬‬
‫סימן ל״ט‪ .‬תשובת ר׳׳ת להנ״ל‪.‬‬
‫ש א ל ח אחי ר׳ יוסף מים שאין להם סוף‪.‬‬
‫ילפינן קנםא םקנםא‬
‫וכיש הכא שחרירוח‬
‫כי מדע אחי דלא‬
‫אריאא( אמיצרא‬
‫דהנריה נ ח ל‬
‫םהיזק העובר ולא קבוע‪ .‬ואם אין שם שמאין מה י ט ל ש מ ע ץ ? נ ( ישבע הלה הטסדו‬
‫לח( כמי כן הוסיף ראזיס נ ס ס מ יחסר נ ד ט ס וגס בכיי‪.‬‬
‫ב( ביק דף קייד ע־א‪ .‬נ( כצ״ל‬
‫סיסן לה א( תקין ראזיס יחסר נדפיס ינם נטי•‬
‫ד( עיין ט ק דף ק‪5‬ףז עיב וטי‪.‬‬
‫נמקוס השרית שמעולם נ כ ״ ודפוס‪.‬‬
‫ה( שלקה יאיצ כצ״ל נמקים שלחה יעד‪ .‬ו( אולי ציל נאמנס‪ .‬ז( שידע נ ט י מדע נדפיס‬
‫והכונה ידע רננו‪ .‬ח( כלומר סמרכנת קודם שנפחתה‪ .‬ס( כלומר כל אחד‪ .‬י( ט ע דף צ׳יז‬
‫ע־נ• יא( סוף פ׳ כל חגשנעין‪.‬‬
‫סימן לט‪.‬‬
‫א( טיל נמקים שוס‬
‫נכ״י ודפוס‬
‫ואולי ציל שורה אריא‪.‬‬
‫נ ( כלומר מס יטל‬
‫תשובות‬
‫‪69‬‬
‫‪ m‬סימן לט מ‬
‫ש ל א ס ח ס ת עקיטין ויטול‪ .‬ואם ש מ ע ו ן אינו רוצה להודות ל ש ו מ א שלו אם ראובן נ( אינו‬
‫ר ש ו מ ת נוי‬
‫רוצה ל י ש ב ע ב ש ו מ ת ו ל י פ ט י‬
‫שקר‪.‬‬
‫אינה ש ו מ א דימ־נם ימין‬
‫דאין זה‬
‫ד ו פ ח לקםילא ש א נ ו בודקין אחריו מ ה ט ע ם ת ב ש י ל אי חלב ט ע ם בה וכן פי׳ רנ־נו‬
‫ש ל מ ה זקני ל(‪ .‬ואיני •ורע ד ש מ ע ו ן טוען‪ ,‬ד ו מ ה ל ס נ ה לי בידך והלה אומר אינ־ יודע‬
‫דאינו יודע החם‪ ,‬ה כ א פטור דקא‬
‫דסטור לרב נחמן ה(‪ ,‬ואפי‪ -‬ס א ן דמצדיך ל י ש ב ע ו (‬
‫מודה כחיובית‪ .‬א ל א ש י ש ו ס ו בית דינו‪ ,‬ואם אין בעירו ש מ א י ן ילך ל ב י ד אחר שיודעי•‬
‫לשום‪.‬‬
‫וכי ת ע ל ה על דעתך בכיי ש ו מ א דדייני‬
‫אית ליה ל ב ע ל ל י ש כ ע דאינו יודע‪.‬‬
‫מ ה ע מ א דבר בדוק ש כ מ ו ה ש ו ד א ואומדן ד ע ת א על הדיינים כן ה ש ו מ א על ־דיינים‪.‬‬
‫ונלנול ש ב ו ע ה בסוטר עצמו מן‬
‫נשבע‬
‫פוטרין אותו‬
‫יבול‬
‫ואין‬
‫השבועה‬
‫לחזור‬
‫מה‬
‫לכאן‪,‬‬
‫מיכה‬
‫הלא‬
‫כיון ש א מ ר איני‬
‫ולטעון ש י ש ב ע שכבר הודה ש א ״ א‬
‫לישבע‪.‬‬
‫כ‪) ,‬בענין קדירה בת יומא(‪.‬‬
‫ועל‬
‫קדירה ב ת י ו פ א א (‬
‫ה ל א ידע אהי ש כ ן פירשתי בהיותו הנה‬
‫התורה העירה על‬
‫כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו ל ע ו ל ם לכו ביום‪ ,‬ש כ ל י מתכות ומורק ו ש ו ט ף‬
‫א ב ל כלי חרט אינו‬
‫יכול לסרוק ולשטוף‪,‬‬
‫ה ע י ד ה עליו ש י ש ב ר ואין‬
‫י ש לו אם מחזירה‬
‫ל ב ש ל בו נם ח ט א ח‬
‫לכבשונוח‬
‫ח ד ש ש ט ב ט ל ו ‪ .‬ואינו‬
‫ואם ישתנו ער למחר יהיה נותר‪.‬‬
‫דומה‬
‫דלסהר‬
‫כדאמרינן בזבח־םנ(‪,‬‬
‫אסכלא‬
‫לליבון‬
‫דהתש‬
‫הוי נותר‪.‬‬
‫לפיכך‬
‫ת ד ע ר ה א תקנה‬
‫א ל א אין זה יציאה דהיינו כעין‬
‫מקלקל‬
‫והבא‬
‫מחקן‪ — .‬ואין‬
‫מ ב ט ל י ן א־מוד אין ענין לכאן כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬דאין מבטלין איסור א ב ל מבטל־ן‬
‫היתר דסנם סותר‬
‫בנבלה‬
‫מסרחת‬
‫הנעשית‬
‫ש ח ו ט ה כר׳ שמעון נ(‬
‫אבל מ ש ו ם בת‬
‫יומא נזרינן‪ .‬יעקב ביר מ א י ר ‪:‬‬
‫סימן מ׳‪ .‬שאלת הרב ר׳ אליעזר בר נתן ממיינצא‪.‬‬
‫שאל‬
‫הרב ר׳ אליעזר בר נתן מ מ י י נ צ א א ( ‪ :‬הוצרכה• ל ש א ו ב מים מ ב א ר ש ב ע נ ( א ש ר‬
‫ב ש ע ר יהודה סקוס ש ב ט ומחוקק‪,‬‬
‫משש בארה שיקוי הצאן יין ישן ומבושם‬
‫מים היים נוזליםג(‪ ,‬ה י ש י ש הרב ר׳ מאיר וספלני מימיו החביבים והנעימים המתפלנים‬
‫מ ע ץ ההיים ל א ר ב ע ה‬
‫ראשים‪,‬‬
‫והנהר‬
‫הרביעי‬
‫ה ו א סרת ל(‪,‬‬
‫אנכי אליעזר‬
‫בר‬
‫נתן‬
‫שמעון לעשות? נ( חמלה יאונן חסל נכ״י ונס נדפוס והצגסיה נפנים ע״פ סיקץ ראז״ס‬
‫ל( נלש״י שלפנינו לא נמצא‪ .‬כי לדעת רם״י שלנו נאמנות תקפילא לאו משוס ללא‬
‫נפסלו‪.‬‬
‫מרעי נפשית אלא משום שהוא מסיח לפי תומו עיין חולין דף צ׳׳ז ונתוס' ורץ שס‪.‬‬
‫ה( ניק ‪ cp‬קי׳׳ח ע״א‪ .‬ו( זה דעת רש׳יי שם ד״ה פטור ועיין שם נתוס' ד״ה רנ נחמן‬
‫ור׳ יוחנן‪.‬‬
‫כ• א( קושית ר' יוסף חסרת נשאלתו הנ״ל• ולפי הנראה קושיתו היתה אי אמרינן לא‬
‫א ס י ה תורה אלא קדירה נת יומא‪ ,‬א״כ מה זה שאמרינן התורה העידה על כלי חרס‬
‫שאינו יוצא מידי דפיו לעולם? ועיין סוסי פסחים ‪ cp‬לי ע״נ לי׳ה התולה העידה וכי‬
‫וזנחיס דף ציו ע׳־א דיה אצא‪ .‬נ ( זנחיס דף צ״ו עי׳א‪ .‬נ( ע״ז דף ס־ז ע״נ‪.‬‬
‫ס י ק ס‪ .‬הראנץ הנודע הפלינ מאוד לא לנד נתורה וחכמה כי אם נזקנה‪ ,‬כי היה חי‬
‫נזמנו של ר' מאיר מרמרונ ועודנו חי נםנת תתקי״נ עיין נראנ״ן דף י״ד ע־נ‬
‫סימן כיו‪ .‬אכן מה שהוכיח נשס הנמלים מפופסי ניטין נראנ״ן דף ק״מ ע״א שחי ניוד נשנת‬
‫ה' אלפים ושנע זה ד נ י שאין להאמין• ועיין מת שכתנ ע ל ז ה נספר אוי החיים צד ‪212‬‬
‫א( השאלה והתםונה הזאת הונאה נס כן בספר ראנ־ן דף קמ״ח ע״א והלאה‪.‬‬
‫והלאה‪.‬‬
‫נ( כן הוא נראנ״ן נמקום עליזים‬
‫נ ( ‪ p‬הוא נכ״י! אמנס נספר ראנ״ן איתא נית לחס‬
‫ג ט י ועלוזיס נדפוס‪ .‬ד ( מכאן נראה שהיו לר׳ מאיר מראמרונ ארגעה נניס‪ .‬ורניס חשנו‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מ‬
‫‪70‬‬
‫חלסירכם שוחר ט ו ב ח כ ם ו ד ר ש שלומכם כהדין עליה( לרבות; ומחליד‪ ,‬פניכם להשיבני‬
‫דבר ולחביננ• דין זח‪ .‬ראובן אפיטרוםס ש ל יתומים חבעו לשמעון כביד כיח שאחד‪.‬‬
‫ש ח כ ל יודעין שחיה ש ל אבותיו‪ ,‬ואחד‪ .‬דר בו כסח שנים ואין‬
‫דר בו ש ל יחום הוא‬
‫א ח ה סעלה ליו( שכר והשכר של כל השנים שדרח בו אניז(‬
‫הבית‪.‬‬
‫חובעך‪.‬‬
‫ונם צא סן‬
‫ושמעון סשיב‪ :‬כיח זד‪ .‬שאחד‪ .‬חובעני שבירות‪ ,‬וחנוף נכסי סלונ אשחי ועא‬
‫]ולא ליתוסים שאביה היה דר בו‪ ,‬וחיא אסרח לי[ ח( איני רוצח שחזקק לנכסי לשעון‬
‫עליהם כלום‪,‬‬
‫אס יתבענ׳ לדון‬
‫אפיטרוםם היתום ‪( 0‬‬
‫(‬
‫אני אח־ עסו לדץ‪ .‬ואפיטרוסס‬
‫סשיב לא אותה קראתי כי אם אותך‪ ,‬ואני תובעך שבירות ונוף‪ ,‬שאתה בבית היתום‪.‬‬
‫ואש אשתך י ט ל ה לשצותך‬
‫תבא לשני בית דין ותסעך בכל ענין שהיא יכולה‪.‬‬
‫א מ ק ־ שהבית נכסי מלונ של אשתך‪,‬‬
‫אשתי אני דר בו‬
‫תתבעני‬
‫על‬
‫קרא‬
‫השכירות‪.‬‬
‫אותה‬
‫לא כי של יתום הוא‪.‬‬
‫לדון ותברר עשה‪.‬‬
‫ואשיטרושס‬
‫טענת חיחוש שחובעך‪ ,‬ואחה דוחה י(‬
‫סשיב‬
‫הלא‬
‫אם יזכה‬
‫וששעון ששיב‪:‬‬
‫היתום‬
‫ועל‬
‫סכח‬
‫על הבית אז‬
‫בררתי הדיינים ואמרתי‬
‫לשניהם‬
‫אצל אשתך‪ ,‬איני רוצח לטרוח להביאה לביד‬
‫א ל א או אתה דן עטי או תביא אותה לביד וחסצך‪ .‬ועוד היאך אתה אוטר שהבית נכטי‬
‫טלונ אשתך הוא‪ ,‬הלא הבית הזה היה בין זה‬
‫היתוט‬
‫ואהיו‪ ,‬ואשתקד קנית מאחיו‬
‫חלקו חשניעו‪ ,‬ועל אוחו חלק עצמו חוא חבעך שקנית שצרנתו ורוצה לסלקך‪ .‬טדינא‬
‫דבר םיצרא‪.‬‬
‫ואם נכשי שלונ אשחך היה הכיח לשר‪ ,‬קניח שאחיו‬
‫חלקויא(‪ .‬וששעון‬
‫סשיב‪ ,‬סד‪ ,‬שקניחי חלק אחיו באוחו כיח ל א שחייחי צריך‪ ,‬כי ודאי נכסי סלוג‪ ,‬א ל א‬
‫שקניחי סאח חיחום‬
‫]חלקו בכל חירושוח שהיו לו בסקום אהר עם היחום ד‪.‬זה[יב(‬
‫ומשוס רווחא דסלחא אסרחי לו לחקנוח נם אח זד‪ .‬ש ל א יחזור ויחרעם כסו תרעוסוח‬
‫ש ל זה היתום‪ ,‬ובלא יריעת אשתי עשיתי דבר זה‪ ,‬בי לא היתד‪ .‬צריכה לקנינו‪,‬‬
‫יזכה היתום בבית דין כשירון עם אשתי אז יחבעני שצרנותויג(‪,‬‬
‫ואם‬
‫ותאשיטרושס סשיב‬
‫ה כ ל נלוי ל כ ל ש ל א חיית נותן בכל חירושוח האחרות הצי כסף שנתת‪ ,‬אם לא ששני‬
‫ביח זה שחיחוש חובע‬
‫ששך‪.‬‬
‫ויש‬
‫סן‬
‫הדיינים אוסרים שדברי שסעון נכוהים ויכול‬
‫לדחוח חאטיטרוסם אחר אשחו משום דבעל בנכסי א ש ח ו צריך הרשאה יד( וכיון דלא‬
‫הרשתו אינו נזקק ויכול לוטר כשתברר עם אשתי שהבית ש ל יחוס אז ידץ עטי על‬
‫כי שס ‪.‬סרתי מורה שהיה לרבנו מאיר בן או בן בכו הנקרא נשם יוסף ואשר כנו אוחו נשס‬
‫פורת‪ .‬וחשבו שע״ז רומז הראנ״ן באמרו והנהר הרביעי הוא פרת‪ .‬אן אלה הדברים רתוקים‬
‫מאוד וכמה ספקות וספקי ספקות תלוין נהן‪ ,‬אס היה נאמת בן לרימ או לרשניס בן ששמו‬
‫יוסף ושהיה נודע נשס פורת ושהיה בנר נימי מנע ואני אביו נמל כל כן עד שנמנה נין‬
‫הנמלים האלה כמי שדומה להם‪ .‬ועוד זאת הדנריס הללו אינם יכולים לעמוד כנגד הוודאי‬
‫שהיה לרננו מאיר נן ששמו שלמה‪ .‬את זה הוכיח נראםונה החכם דונ נאלדנערנ נמ״ע‬
‫חלמון שנת נ' צד ‪ 9 2‬ואחמו נאו נראיות נרורות החכם ריא נערלינער נעיע מאנאצין ש־א‬
‫צד ‪ 3‬והחכם ר״ל קויפמאנן שם שי נ לד ‪ 1 5 7‬עייש שהונא נפירושו של ר׳ אנרתם נן‬
‫עזריאל במה פעמים פירושי של ר׳ שלמה נן רבנו מאיר ‪.‬חחי ריס״‪ .‬עיפ שלשה עלים הללו‬
‫יקוס דבר‪ .‬ולפי הנראה הוא ר' שלמה נן מאיר אשר תונא נתוס' פסחים דף יךה סיב דיה‬
‫שימ• וא׳׳ב אין לספק שמפלני מימיו של הישיש ר׳ מאיר המתפלנים לארבעה ראשים הן‬
‫ארבעה מיו‪ .‬והנהר הרניעי הוא ר״ת• ומת שקראו פרת על שם שנקרא כמה פעמים הנהר‬
‫ה( נספר ראנ״ן נהדין במקום כהדין על‪.‬‬
‫הגדול ונזה רצה ראנ״ן לשנח את ר״ת‪.‬‬
‫ו( נראנין לו‪ .‬ז( כן הוא נראנין ונטי חיא• ח( המלות נתון ההסגר הן מספר ראנין‬
‫וחסרות נכ״י וגס ניפוס‪ .‬ט ( היתום חסר נכ״י ודפוס ואיתא נראנ״ן‪ .‬י( דוחה חסר נביי‬
‫ודפוס ואיחא נראנ״ן‪ .‬יא( כן הוא ההמשן נראנין והוא הנכון‪ .‬ינ( המלות נתון ההסגר‬
‫תן מראנין וחסרות נניי ודפוס‪ .‬ינ( המלות מן והאפיטמפס עד ויש מן הדיינים חסרות‬
‫גראנ״ן כל וכל‪ .‬ו נ ט י ודפוס הן שלא נמיןומן לעיל קודם ושמעון משינ‪ .‬ואני הצנסי אותן‬
‫תשובות דית סימן מ מא‬
‫שכירות‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ויש אוסרים הא דאסדינן כעל כנכסי אשתו צריך הרשאה‪,‬‬
‫כשסחזיק‬
‫ה״ס‬
‫אחר כנכסי אשתו והוא נ א לדון עמו‪ ,‬שאם אין לו הרשאה אין לו לדוןנוו(עםד‪,‬כעל‬
‫|אינו[סז( מיענו נכסי דירי קאכלת אך יאםר נכסי‬
‫כנכסים שהוא תושם ואוכל‪ ,‬שזה‬
‫סלונ הן ולאו כעל דברים דידך אנא‪ ,‬והוא הולך ואוכל את שלו‪ ! .‬א כ ל הכא[יז( אש‬
‫ל א יבדר שהם נכסי סלונ או הוא כעצסו או שתכא אשתו לפצותו‪,‬‬
‫כדברים כעלסא אם ל א יכדרם‪.‬‬
‫הלא‬
‫איך יצא סב״ד‬
‫הוא טוען לא בעל דכריס דידך אנא וכי אין‬
‫ונא סאתכם רמתי תאמרו‪,‬‬
‫צריך לבדר זה שאינו כעל דינו ויפטר‪.‬‬
‫דברי מי נראין‪:‬‬
‫סימן מ״א‪ .‬תשובת ר׳׳ת על הג״ל‪:‬‬
‫השיב‬
‫רכינו יעקב א(‪ .‬נם כי אזעק כ מ ר ( רוחי‪,‬‬
‫נ‬
‫נט הטל( אין אחי‪,‬‬
‫וטרוב שיחי ת ש כה־ ג(‬
‫אל הלקח ארון הקדש עטרח ראשי אחי הרב ר׳ יצחק‬
‫ש נ ת ב ק ש לישיבה ש ל מ ע ל ה זה חדש יסיםה(‪ ,‬והניח שבעה יתומים ו(‬
‫חיים ן(‪ ,‬אף נם זאת לא נ ס נ ע ח (‬
‫אנינותנו‪,‬‬
‫ואף לפי אבותינו י(‪.‬‬
‫יעקב קטן אח־םינ(‬
‫ולכל ישראל‬
‫להשיב על דברי הרב ד׳ אליעזר‪ .‬יהי רצון מלפני‬
‫אבינו ש כ ש ס י ם ש ל א נבוש ולא נכשל‪.‬‬
‫כותב‬
‫ואור עיני‬
‫פסי‬
‫בדמע‪.‬‬
‫ונם היום מרי שיחנו ( חדשים לבקרים רבה‬
‫ט‬
‫אבינו מורנו שיהיהיא(‬
‫כעוד אחינו הרב‬
‫כיינ(‬
‫ואבי‬
‫יקרא אלי‬
‫ואני‬
‫ר׳ יצחק כחיים היה דן‬
‫עטנו והיו הרכדימ שמח־ש כנתינתם מהר סיני‪ ,‬ועתה כראותנו כי אין איש עשינו רעם‬
‫וחרד עינייד( ד ט ע ה ‪ ,‬ורכינו ש פ ו א ל איננו פה כי בקאםטו(‬
‫יזכדנו‬
‫אדוני‬
‫שאל‬
‫א ת אוהביו‬
‫איזה‬
‫יכשר‬
‫ישנו עומר‪ ,‬צור ישראל‬
‫לתיים‪.‬‬
‫הוה או הוה ועל עסק‬
‫שאל‪,‬‬
‫הרין ‪ (re‬לא‬
‫לכן לא החקקנו זולתי על הדיין יז( שאמר‪ ,‬שמעון יכול לדחות את האסיטרוסם‬
‫ל כ ע ט ד אין לו הרשאה‪.‬‬
‫דאץ לו‬
‫הרשאה י ט ל‬
‫לטעון כשביל א ש ת ך‬
‫ד ט ק דקאמר מכה‬
‫הפוכין טיליו‪ ,‬וכי תקנתו קלקלתו! הסך היה לו לומר דכיון‬
‫האטיטדופס‬
‫לומד לו‬
‫צא פן הכיתיח(‪,‬‬
‫לאו כעל דברים דירי אח‪,‬‬
‫אשת־ אני‬
‫מהזיק‬
‫הא‬
‫קא‬
‫ואע״פ שאתה רוצה‬
‫אם לא מפני הטירות ושכר הבית‪,‬‬
‫מודה דהאי ארעא לאו דיד־ה‬
‫ואשתך ואביה נילנים הם ואת לאו בעל דכדים דירי את‪.‬‬
‫כדאמרינן בההוא‬
‫הוא‪,‬‬
‫דקאמר‬
‫ליה להכריח מאי בעית בהאי ארעא א״ל מסלניא ובניתה דזבנה מינך א״ל לאו קא‬
‫קא מודית דאדעא דירי הוא ואת מינאי לא זכינתהויל לאו כעל דבי־ש דירי אתיט(‪,‬‬
‫פס נדס סיקון לאז״ס‪ .‬יד( גיסין ‪ cp‬מיס ע״נ‪ .‬טו( כלומר אין צריך לו לדון‪.‬‬
‫תיקץ ראז׳ם‪ .‬ח( המוסנר חסר נ ט י ודפוס וראנ״ן וכצ״ל לפי דעתי‪.‬‬
‫טז( ע־פ‬
‫נ( כן הוא‬
‫סימן ס * א( נראנ״ן השינ לו )צ״ל לי( הרנ ר׳ יעקנ נר׳ מאיר שיחיה‬
‫נראטן אמנם נכיי מר נחמת‪ .‬נ( נראנ״ן אמנם נכ־י ורנ שיחי ותשכח‪.‬‬
‫ד( נטי‪ ,‬ונראנץ ואור פני נ ס הוא‪ .‬ת( כצ״ל נמקוס חדשייס נ ט י ונס נדפוס אמנם נראנין‬
‫ססיו תמלוס זה חדש ימים• ו( נכ״י אנל נראנ״ן נניס ז( כצ״ל מפני החרוז נמקוס וחיים‬
‫לכל ישראל נ ט י וחיים כל ישראל נראנ׳ן‪ .‬ח( נראנ״ן נמנעתי‪ .‬ט( נראנ׳ין‪ ,‬ונכ״י שיח‪.‬‬
‫י( ואף לפי אנותינו חסרו נכ״י ודפוס ונמצאו נראנ״ן‪ .‬וטעמו וניוהר מרי שיחנו נםניל‬
‫<‪ (fr‬נראנ״ן וכצ‪-‬ל נמקוס ז״ל נ ט י ודפיס‪ .‬ינ( נראנ״ן קטנס‪.‬‬
‫אנותינו כלומר אניו ואמי‪.‬‬
‫ינ( מכאן עד ותרד חסר נראנ״ן כי קצר נתעתקה‪ .‬יד( נראנץ ותירדנה עינינו‪ .‬טו( ‪Caen‬‬
‫מקום נצרפת‪ .‬יעיין דנריס נכיחיס שכתנ על זה החכם אנרתס נערלינער נמ״ע פראנקעל‬
‫מאנאפשריספ שנס י׳יז עמוד ‪ .185‬ועיר עיין לתחכס דוד ראזין נספרו על רשנ״ס עמוד ‪,8‬‬
‫יעיד עיין לסהכם הזה נמטאו לפי׳ רשנ״ס אשר היציא לאיר עמוד ‪ 1 X‬ט ז ( נראנ׳׳ן והדין‪. .‬‬
‫ח ( ןראנץ על דנרי ‪w‬״‪ .p‬יח( ‪ p‬תוא נראטן וכצ״ל נמקים לאי נעל דנריס דידי את נאמן‬
‫תשובות ר״ת סימן ‪KO‬‬
‫‪72‬‬
‫אעיש שזה אינו אומר דזבנתה אשתו ואביה‬
‫סינך‪,‬‬
‫מה בכך עדי‬
‫אבות כי(‬
‫היו‬
‫שם‬
‫ועדיםיכא( מהודאת כנ( בעל דין שהוא אומר דזבנה מינך דכיון דלא אמר מ ( קמיה דידי‬
‫זבנתה אין בדבריו כלום כדמוכה התם‪.‬‬
‫ועוד לדברי הדיין ההוא מעשה דהדןא דא־ל‬
‫להכרית מאי בעית בדאי ארעא א״ל מםלניא ובינתה ואכלתיה שני הזקת א״ל פלניא‬
‫נזלנא‪ ,‬ומסקנא דשמעתא דדינא קאילכד(‪ ,‬לדברי הדיין היה לו למחזיק לומר למערער‬
‫לאו בעל דברים דירי את ותלך והרץ עם םלוני שמכרה לי‪ ,‬ומדהתם ל א מצי למימר‬
‫ליח כ״ש בעל בנכסי אשתו דק־ל קנין פ י ת ה לאו כקנין הנוף דמי‪ .‬ואם יבוא אדם‬
‫לטעון ולומר‪ ,‬טח שוכח אוחו טערער באוחו קרקע סשום דלא ט ק ליד‪ ,‬חסחזיק לאו‬
‫בעל דברים דידי אח‪ ,‬אבל אי טען מעניק ליה‪,‬‬
‫ואחכה(‪,‬‬
‫ואח לא‬
‫דנראין הדבדיט‬
‫כגון ואח סחח פיך לאלם‪ ,‬ש ל א יניחו ביד לחססיד קרקע בכך‪ ,‬טדאםרינן בעל בנכסי‬
‫אשחו צריך הרשאה טאי לאו חכי קאסרינן לאו בעל דברים דידך חוא‪ .‬וחוב אטרינן‬
‫ראובן שטכר שדד‪ ,‬לשטעון ובו׳ עד לאו בעל דבריט דידי אח נראין חדבריט דטענינן‬
‫ליח ד א כ פ ל חנא לאשטעינן דאי טעין טענחא חיא כה( נכי‬
‫אפי׳‬
‫ראובן שטכר שדה‪ ,‬א ל א ודאי‬
‫בעל‪ ,‬ולאוט(טענד‪1‬א נכי‬
‫לא טעין טענינן ליה‬
‫רידך‬
‫לאו בעל דבריפ‬
‫היאכז( ועוד אט יבא ראובן לדון אצל שמעון בלא הרשאה טי טזדקקינן ליה‪ .‬ונראה‬
‫בעיני שאין ממש באותו דיין אפי׳‬
‫אצל נדול בעלמא וכיש‬
‫ש ל יתוטיט וכל טאי דטצינן לטיטען להו‬
‫טענינן להו‪.‬‬
‫לאו בעל דבריט דירי אה לולי טפני השירות‪,‬‬
‫אצל יתוט דאנן אבוהון‬
‫ויכול האטיטרוטפ לומר לו‬
‫אבל טכה הטירות יש לו לאטיטרוטט‬
‫לדון עטו על הטירוח בעל כרחו ש ל בעל האשד‪ .‬ואין הבעל דוההו אצל האשד‪ .‬בשוט‬
‫ענין טנו דכיכח(‬
‫טשחעי דינא אנוטא‪.‬‬
‫ויש‬
‫מרבוחינו‬
‫ואינן בשעח הדין על נוף הקרקע ל א טשחעי אנושא‪,‬‬
‫בנוף חקרקע טשתעי דינא אתמוייחו‪:‬‬
‫טירות‬
‫שאוטריש שאטי׳ יש‬
‫אבל יש טירוח בההיא שעחא‬
‫ונראין דבריחן טדקאםרכס( ח״ט דליכא שימח‬
‫אבל אי איכא שירי וכוי דטיל( איכא נכסיט ש ל א יחו בחן שימח לעחט‪ .‬ואטי׳ ליכא שירי‬
‫הוד‪ ,‬ליד‪ .‬לאשחעויי דינא‬
‫טשוש‬
‫לחייהולא(‬
‫אלא קטכר‬
‫אביי בחיבוריןלנ(‬
‫פשתעי‬
‫דינא אחרווייחו‪ .‬ולדברי אוחס הרבניש יכול אשיטרו׳ לוטו־ לו עללג( ח ב י ח צ א טתוכו‬
‫ד ל א בעל דברים דירי את‪ ,‬אבל על השכר תדין עטי ושלט לי טיד ולכשחזכח א ש ח ך‬
‫אחזיר לך שכרך שאין‬
‫]לי[‬
‫טורשח‬
‫על‬
‫חביחלד(‬
‫וםן הכיח‬
‫אצא וםהדרנא‬
‫ליה‬
‫נעל חנית נכ־י ודפוס‪ .‬יט( נ״נ דף ל' ע״א ובו׳‪ .‬כ( נראנ״ן ננדי ח ז ק ת אנוח והוא יושר‬
‫נכון‪ .‬כא( ועדיפי כציל במקום עדיפי‪ .‬כנ( כצ״ל כמו נדפוס נמקוס לתוואת בכיי ובמקום‬
‫מאותו נראנ‪-‬ן‪ .‬כנ( נראנין וחסר נכ״י ודפוס• כד( נ י נ ס ס דף ל׳ ע״נ‪ .‬כת( חסר נלאנין‪.‬‬
‫כו( דאי טעין טענתא היא נני נעצ ולאו‪ ,‬כן הוא נראנ״ן וכצ־צ נמקוס דאי טעין פענתא‬
‫נני נעל לא נ ט י ודפוס• כז( הדנריס סתומים וניל כונת רננו‪ ,‬שמתוך שתי מימרות דאניי‬
‫יש לתוכיח דטענינן לית‪ .‬מתך דאניי בגיטין דף מיח ע״נ דנעל בנכסי אשתו צריך הרשאה‬
‫דאמרינן ליס לאו בעל דברים את‪ .‬ומהאי דב״ק דף ח׳ ע״ב נני ראובן שמכר שדת לשמעון‬
‫באחריות וכוי דלא מצי אמר לית נ״ח דראונן לראובן לאו בעל דברים דחד את דתית לו‬
‫לאניי להכפיל דבריו ולאשמעינן בשני תמקומות תללו דבעל צריך הרשאת דאי ט ע ץ לאו בעל‬
‫דנליס גני נעל טענחא היא‪ ,‬ונס נני לאוק שמכר שדה לשמעון היה לו לומר דאי מעין‬
‫נ״ח לאו נעל דנריס אין טענתו טענה‪ .‬ומדלא איכפיל שמע מינה דאי לא סעין אכן סענינן‪.‬‬
‫כח( תיקון ראזיס נמקוס הכא נדפוס ונמקוס תכי נכ״י וראנין‪ .‬נ מ ( נש״ס שלט ננינדן שם‬
‫הכי נלסיק ולא אמרן אלא דלא נחית אפירי אנל נחית אפירי מנו דמשתעי דיכא אפילי‬
‫משתעי דינא אנוסא‪ .‬אבן נלין שם ס ו ף פ' השולח הנירסא כמו כאן‪ .‬ל( נלאנין וכציל‬
‫במקום דאי בכיי ודפוס‪ .‬לא( עיין ב״מ דף קיו עיא‪ .‬לב( גיאג״ן וחסר ג ט י ויפיס‪ .‬לנ( לו‬
‫על גלאבין במקום לבעל בכיי ידפיס‪ .‬לד( הלשון מנומנם וציל לפי ה ע נ ץ ‪ :‬ולכשסזכת אשסך‬
‫‪73‬‬
‫תשומת ר״ת סימן מא טכ מג‬
‫ל א ש ת ך לה( והדון עטי‪ .‬וזאת ה ט ע נ ה ל א ראינו ב ש א י ל ה לכן ל א השבנו עליה שהרי‬
‫מדברי הדיין ה ש נ י ש א י צ‬
‫הרשאה אלא‬
‫לטערער‬
‫על אחרים‪,‬‬
‫א ב ל למוחזק‬
‫האוכל‬
‫טירות אין לומר כן‪ ,‬טדבריו לטדין ש ז ה המהזיק אינו רוצה להוציא עצמו מ כ ה הבית‬
‫וטירותיו‪:‬‬
‫סימן ט״ב‪ .‬שאלה ותשובה‪:‬‬
‫נשאל‬
‫לרבינו תם םקרה היא‬
‫ונשאר יין נסך בקנקן מ ע ט וערכתיו כחכית ש ה י ה‬
‫טהזיק יותר מה• מודיאות אם ה ל כ ה וסורין כן?‬
‫השיב‬
‫רבינו‪.‬‬
‫ע ר ו כ ת ה ש ב ת א ( ו ל א י ט ל ת י להאריך בדברים‪ ,‬אך אם ל א עיי ניצוק נ (‬
‫נתערב טותר‪ ,‬ואט היה טיט בהבית‬
‫נתערב לתוכו טותר‪,‬‬
‫וכן הורנלת* בעירי‬
‫כדי‬
‫ל ב ט ל מ ע ט יין ש ה י ה בקנקן אסי׳‬
‫לערב נ׳ כדי מיט או ד׳ בכל הבית וחבית‬
‫כדי להתיר ע״י םילוק סינו כסי שאינו אם יקר מקרהו כענין לה שאירע לכם‪ .‬ואעיס‬
‫שטסקתי כי סתם יינם בם׳ וסירשתי בסםק סין במינו שכתבתי ג(‪ ,‬ל א סמכתי על זה להתיר‬
‫ל א לי ו ל א לאהרים‪ .‬א ך אם ה ס ס ד‬
‫מרובה יותר‬
‫מדאי התורה הסה על ממונן ש ל‬
‫ישראל‪ ,‬ואני ל א אהום ו ל א אורה בו להתיר ד(‪ .‬ושלום ו א מ ת לכלנו‪ ,‬ורענן בהיכלנו‬
‫ורעננה ערשינו‪:‬‬
‫סימן מ״נ‪ .‬מכתב רבנו משלם לר׳ת‪:‬‬
‫רבינו‬
‫יעקב אב נ ר א ( בן נר ז י ו ן ו ד ה ר ן כבר בתיהנ(‪,‬‬
‫ומבלעדיך אין א י ש ל ה ר י ס ג (‬
‫ידיו ורגליו במרכבת נדיבי עם‪ ,‬כי לך ניתנה ]תורה[ ד( למורשה‪ ,‬ועל סיך אנו‬
‫חיים‪ .‬לכן נסלאתי ה ט ל א ו ס ל א אני הצעיר הכותב על א י ש כמוך ש ה כ ל בו ה( ה ד ע ת‬
‫ו ה ח ב ט ה והעצה‪ ,‬ש ב ה ן נבראו שסים ו א ר ץ איך ל א ה ל כ ח בדרכי הקונה ל ה ר ט ח ענוה‬
‫עם חלםידיך והסרזחו( על סדותיך וחליחז( ש ם ו ע ח ח ( החלמידים ל ל א דבר‪ .‬ה ל א אם‬
‫ש מ ע ח דברים אומרים מסי ולא ישרו בעיניך‪ ,‬היה לך ל ז מ נ י ולהודיעני לאמר‪ ,‬סלוני‬
‫שאין לי מורסה על הנית אחזיר לן שכין‪.‬‬
‫לה( נראנין ונציל נמקוס לאשתי נכיי ורפוס‪.‬‬
‫מימן מכ‪ .‬א( ערוכת השנת כן הוא נכ״י‪ ,‬אמנס נדפוס ערוכת השגתי‪ ,‬ואולי ציל ערוכה‬
‫ח ת לשון נופל על לשץ עריכת השנת מונעת אריכות לנריס‪.‬‬
‫השנת‪.‬‬
‫נ ( כלומר מחנית לקנקן התירא לנו איסורא‪ .‬ג( נספר הישר על חולין נ ו ט ס דף ל״ח עיר‬
‫ותלאה סימן שפ״נ‪ .‬ד( נתמיה‪ .‬ותשונת רנינו זאת הונאה נהנה׳ מרדכי פ׳ השוכר את‬
‫תפועליס ועיין ע־ז ‪ cp‬ע״ג ע״א תוס׳ דית יין ניין‪.‬‬
‫ם י ק טנ‪ .‬תוכן תמכתניס הנאיס מכאן ועד סימן נ׳ הוא הויכוח שתית לו לרבנו משלם עם‬
‫ר״ת‪ .‬ורמי משלס הלז היה מילידי נרנונת ושם תית איתן מושנו נעצה ה י נ נ י ס‬
‫ותגדוליס אנשי שם שתיו שס ונתוכס ר׳ אנרתם אנ ניד נעל תאשכול‪ .‬עיין ייצבו הלכות‬
‫קריאת תתורה דפוס לבונ ‪ cp‬י״ג ע״א שחתס שמו נ ת ו ן גדולי נרנונת תחת תתשונה שהינאה‬
‫שם על דבר קריאת התורה נחומש‪ .‬אכן נעת ריבו עם ר״ת כבי יצא משס ותקע אהלו‬
‫במלון )‪ (Melun‬כמו שנראה נבמה מקומות שרווח רית על שס מקומו תזה ונאשי תראה‬
‫‪ff .KEJ. 1 p. 235‬‬
‫דות רננו משצס בר נתן עיי; מה שכתבו החכס צדוק כהן‬
‫והחכם גראס ‪ G a l l i a judaica p. 352‬וכפי הנראה מתון המכתניס עוד הכתנ־ם אחרים‬
‫הריצו זה לזת ונאנדו‪ ,‬ופעמים שחסר נמכתנ על מה סרומז עליו המשיג‪ .‬ואלו הן‬
‫מעוות שאין יכולין לתקון‪ .‬אכן תתשונה סימן מ״ח לא העריך רית לר״מ אלא למי עייו‬
‫ונגדו‪ .‬א( גכ״י וכצ״ל נמקוס א מ ר ניפוס‪ .‬ויומז נזה על תאיר שס אביו של ר״ת ויפה‬
‫נ( נדפוס לא ירום לליל ירים(‬
‫כח הנן ככח האג‪ .‬כי פני שניהם כפני משה‪ .‬נ( משת‬
‫איש‪ .‬ד( תיקון ראז״ס‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס איש שהכל נו כמון נכ״י ודפוס‪ .‬ו( כצ״ל במקום‬
‫ח( כן צ״ל נמקוס שמחת נכי׳ ודפוס‬
‫ז( אולי ציל וחשנת‪.‬‬
‫ותערצתת ביסוס וגס ט י ‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סיטן טג‬
‫‪74‬‬
‫ואס‬
‫כך שמעתי מסיך וכך וכך יש להשיכ‪.‬‬
‫ואם היחה חשובחך‬
‫שמעת אסרתיט(‪,‬‬
‫בנחת אשובה ארעה אחיי דבריך ואוכלם כדבש ל ס י ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫מ מ ה י(‬
‫)בענין מנה יםים וקיש החדש(‪.‬‬
‫והנני משיב יא( לסי‬
‫הצד העזתי פני ביבוחי‪.‬‬
‫כי נייםת מנה שנים ו ק י ש יובלינ(‬
‫כך‬
‫עניוח דעתי‪,‬‬
‫נראה‬
‫יע‬
‫ל ך יבינו‬
‫בעיני שהיא עיקי‪,‬‬
‫םצינו בכל התלמוד נירםא אמיר• תויה א ל א ב י ב י פשוט ומפורש‬
‫כי לא‬
‫שהציוקים סויין‬
‫בו‪ ,‬כנון אמרה תורה הבא עומי כססה ושתי הלהס בעצרת ע ( וטי וספירת יובל היא‬
‫שבתות שנים ו ט ׳ מכאן‬
‫מפורשת בתורה וםסית ל ך שבע‬
‫מנהות היא תשובתך‪.‬‬
‫ואותה ראיה שהביא רבינו ממסכת‬
‫ספירה ל ש ב ת ו ת ולשנים‪.‬‬
‫ואם הייתי שכננדך‬
‫הייתי‬
‫מהדרך כדאהררו ליה הבדיה לר׳ יהודה בהא‪ .‬כי אותו פירש שסידשת סמוך לביאתו‬
‫ניכר בלבנה קטנה אי אפשר לעמוד דא״כ עיקר הנירםא חסידה היא סן הסדר‪ ,‬והיה‬
‫לו לומר ניכר בלבנה קטנה‪ ,‬ועוד מהו סמוך לביאחו‪ ,‬היה לו לומר בביאחו ניכר‪ .‬וכן‬
‫בעצרח בניאחו‪,‬‬
‫מהו סמוך‪.‬‬
‫ועוד חינח‬
‫חדש אלא עצרח היאך ניכר בלבנה קטנה‪.‬‬
‫הלא בששה בםיון אינה הלבנה ל א כיחרא ל א כנסייא אלא כקשחא‪,‬‬
‫כקשח סי יוכל להכיר בה‬
‫וכך הוא פירושה‪.‬‬
‫אם הוא הםישי או שישי‪,‬‬
‫ומאחר שהיא‬
‫אלא בויאי יובל היא הנירסא‬
‫מה יובל סמוך לביאתו ניכר כלומר סמוך לביאת ו מ ח ל ת חשבתו‬
‫ניכר למה הוא סמוך למחרח שנח החסשים‪ ,‬כי מיד‬
‫שנח‬
‫שעבר‬
‫החמשים מחרתו‬
‫מיד מתחיל ביאת ו מ ח ל ת חשבון היובל האחר ש ל א ישחנה לעולם‪ ,‬אף עצרח סמוך‬
‫לביאח חתחלת חשבונה ניכיח‪ ,‬זהו מ ה י ח י״ט הראשון ש ל פסח ש ל א ישתנח לעולם‬
‫אז היא ניכית למה היא סמוכה‪ ,‬ואס ממהרת השבת בשבח ביאשיח משחעי ק י א לא‬
‫תהא ניכית ביאתה‪ ,‬כי פעמים שהיא מהרת‬
‫ייט‬
‫הראשון‬
‫ש ל פסה ופעמים‬
‫שהיא‬
‫שני או שלישי או יביעי ותו לא מיהי‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ומה‬
‫ששמע‬
‫)בעני! שעיר י״ח גד״ה(‪.‬‬
‫רכינו אומרים משמי י ששעיר ד״ה דאינו‬
‫כי לא אמרתי ש ל א היה‬
‫קרב‪,‬‬
‫שמע השומע‬
‫וטעה‪,‬‬
‫קרב אלא כך אסרתי ש ל א היה נזכר במקום שהיה‬
‫לו להזכר‪ .‬אלא כסהו החודר‪ ,‬ואיזה זה ראש השנה‪,‬‬
‫כי בחומש‬
‫הפקודים‬
‫כשהזכיר‬
‫במוסף ראש השנה ושעיר עזים אחד להטאת‪ ,‬אמר הכתוב מ ל ב ד עולח ההודש‪ .‬הרי‬
‫דהוא עיקר קרבן החדש ועוד רהא בתטאת משתעי קרא‪,‬‬
‫תקריבו מלבד חטאח החודש שכבר‬
‫קרב‪,‬‬
‫כדרך‬
‫והיה‬
‫שהזכיר במוסף‬
‫לו לומר זה חטאח‬
‫ש ל יום‬
‫הכטורים‬
‫ושעיר עזים אחד להטאח מלבד חטאתהכפורים‪ .‬ולא רצה תכתוב לזכרו וכסהו ש ל א‬
‫רצה להזכירו על שבא חטאח לה׳ על קיטרונ הלבנה ובהבלעה היד‪ .‬קרב א(‪.‬‬
‫ט( כצ״ל לפי לעתי במקום שמעתי אמרתי נכ״י וכמקום שמעתי אמרתיו אס )וי״ו סל ואס‬
‫נוסף בטעות על ענין ראשון( בדפוס• ותכונה אס שמעת א מ ר ת י כלומל שבאמת אמרתי‬
‫מת ששמעת ונס תשובתך ננחת אז אשונה וכוי והנאון שייר הניח נספרו שמעתי א מ ר ו ם י ך ‪.‬‬
‫י( נתמיה כלומר הייתי עושת כן כי מעילם לא העזתי פני נרנותי נשום צד‪ .‬וראזיס תיקן‬
‫מזה נמקוס ממה ולפי זה טעמו מזה הצד ומחמת כן שלא נהנ רנינו כן עמי תנני מעיז‬
‫יא( משינ כלומר על מה ששמע שדנר ר״ת על ר׳ משולס‬
‫פני נרנינו להשינ על דנריו‪.‬‬
‫ינ( נמקוס מנה‬
‫קשות‪ .‬כי לפי הנראה לא כתנ ר״ת אל ר' משולם עצמו על ענין הזה‪.‬‬
‫ימיס וקדש חדש נש״ס שלנו מנחות דף ס״ה ע״נ‪ .‬ועיין שם סוס׳ ד״ה מה חדש‪ .‬ינ( שס­‬
‫ב‪ .‬א( כאן נפסקה האנרח נאמצע ונאנדת חסימת האנרת‪ .‬ומתוך חשונת ריח נראה שעוד‬
‫עסק ר׳״מ נאגרחו נענין תרומה שלא מן המוקף‪ .‬ועיין לקמן סימן ע־נ אוח ד׳‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סיטן טד‬
‫‪75‬‬
‫סימן מ״ד ]תשובת ר׳ת לר״מ על הנ־ל[‪.‬‬
‫א‪,‬‬
‫דלאא(‬
‫בר‬
‫הלא‪,‬‬
‫ססיק אלא‬
‫)גענץ מ נ ח ימים וקדש החדש(‪.‬‬
‫כדטסיק חעלא‪,‬‬
‫ואנא ואת ש ל ם ד ( ‪,‬‬
‫מ ט עללאב(‪,‬‬
‫אשר‬
‫הרב רי סשולם‪.‬‬
‫לישיוף חרדלאנ(‪,‬‬
‫כתבתה(‪,‬‬
‫ולינטע‬
‫עיקר על הגירסא‬
‫ש ל א לצורך ולא םהטת קושיות נטלאתי עליך‪ ,‬ב• הסניהים ן שלא[ ו( ל צ ר כ ה ( אינם‬
‫ז‬
‫בכלל ברכו‪ /‬ולא זכדיח(‪ ,‬לשכד תיוסת הלשכה ט(‪,‬‬
‫גהינם‪.‬‬
‫ל א דייך ] א ל א [ י (‬
‫שנשתנית טכל ש א י הםניהים‬
‫ל ך לדעת שטי שכתב טנה‬
‫יטיס‬
‫שחלטידים הםניהים אינם טניהים‬
‫כן‪ ,‬ליסטים שכסוחך כיבשוה‪,‬‬
‫וכתב כסיחינו‪,‬‬
‫וסניהי חנס‪ ,‬בעיני יינם‪ ,‬לשיורי‬
‫וקדש‬
‫החדש‬
‫יביים של‬
‫כי הפשוטות לקחת‪.‬‬
‫יווקא כתב‪,‬‬
‫חימה‪.‬‬
‫ובעל התלמוד‬
‫ואפי׳ היחה‬
‫ויש‬
‫כתבי‪,‬‬
‫נידסת מלכותך יא(‬
‫וכיש שיויע אני שאינה בן‪ ,‬שהיי ריח מאשדיק׳ היה‬
‫ונם חלכות גדולות םאסטטיא‬
‫ביוב‬
‫הנהותיך‬
‫לא‬
‫ועוי כ־‬
‫הסכימו‪.‬‬
‫שיבוש נ ת ל כתבת כי ל א יאמר אסרה תורה אלא ב י ב י שהציוקיס סויין כן‪,‬‬
‫שקי‬
‫הוא‪ .‬ושפיל לסיפא דר־הינ( דקאטר מפני סד‪ .‬אטרה תורה הביא עומר וכוי ומפני מה‬
‫אםרח חורה‬
‫נסכו‬
‫לפני‬
‫בחנ‪,‬‬
‫ודבר‬
‫זה‬
‫בע־כ‬
‫אין צרוקיס טורין‪ ,‬וראיה לפתנסינ(‬
‫הנרנם באתרונים‪ .‬ואם ספני שבזה יש מפני מהיד(‪ ,‬לא נשחנה בכך‪ .‬ועוד אמרינןטו(‬
‫עולח חדש בחדשו אטרח תורד‪ .‬חדש וחבא ל י ) ח י ו מ ה ( קיבן מחיוםח חדשה‪ .‬וטעמך‬
‫דעח ה כ ר פ ואט ססני שהיא חשובה לצדוקים‪,‬‬
‫דרשה נשנית ולא לתשובחם‪,‬‬
‫שבזה‬
‫הצדוקיט פודין‬
‫הא‬
‫דטובא נטי איכא החם שאין הצדוקים מוריי בו‪ .‬ועור‬
‫כדאמרינן בטגילהיז(‬
‫ובערכין יח(‬
‫טניין שאין מחשבין שעות‬
‫לחדשים‬
‫ואי אתה מהשב וכר‬
‫ולא‬
‫דזיל קיי בי י ב הוא אלא שעוחיט(‬
‫ועור‬
‫לחדשיט חיל עד חדש יטיס יטיס אתה מחשב‬
‫ת ז ק ק לדרוש שטחשבין‬
‫דרשוח הרבה‬
‫יטיס‬
‫ליחה‪ ,‬דההיא רטנחוחנח(‬
‫לעיקר‬
‫לחדשים‬
‫יש ל ח ן כ ( איתוקים חנא ישבועייא שחזיו בהן עיי ירשוח‬
‫יחמימוח‬
‫חחיינד‪ ,‬ואוחהכא( שפירש אפרד‪ .‬חורה טנה וטיט וקדש חדש וכר‪ ,‬יטיס ימים ומנין מקיש‬
‫מד‪ .‬ח ד ש שפוך‬
‫לביאחו‬
‫ניכר‪,‬‬
‫שירש עיקר וניכר דסטוך לביאחי‬
‫ניכר‪ ,‬דכי מיכם׳‬
‫סיפן פד‪ .‬א‪ .‬כן ניאח מתון חענין‪ ,‬שמכאן ותלאה תשובת ל־ת וכן ח נ י ת ו לאזיס ו ם י ״ י נספייס‪.‬‬
‫אמנם בדפוס ונס בכיי התשובה מחוברת עס השאלת בלי ש ו ס פילוד ומבלי רמז ה מ ו ל ה‬
‫שכאן מתחיל תשובת רית על דברי ר״מ‪ .‬א ( נ ל ללא שתי תיבות כ ן ה ו א נכ־י וכצ־ל במקום נלדלא‬
‫מלת אחת נדפיס‪ .‬נ( עיין יומא רף מ י נ כי ה ו ו ר י י ור‪-‬ל בפרת לא ה ו ו מ נ ק י מ י נ ה אלא‬
‫כדמסיק מעלא מני כרנא וכן ה ו א המאמר נ י ב נ נ ד ה ד ף ס ״ ת ע ״ נ ועיין פירש־י ש ס כלומר‬
‫דלא הוי ילפי מידי‪ .‬אלא שרנינו נ כ א ן שינה הלשון קצת ואמר נ מ ק ו ס כ ר נ א עללא לצורך‬
‫החרוז‪ .‬והענין אחד כי עללא כמו תנואה ו נ י עללא מ ט י ן ע ל השדה‪ .‬נ( רומז ע ל פ ס ח י ם‬
‫ו מ ה ה מ ם ך אל וליגמע‬
‫כיח עיא אמל לנ י ו ס ף כפא ד ח ס א ננרא מוויה נ י ש ר ו ף ח ר ד ל א ‪.‬‬
‫ד ( שלס לצורך‬
‫חלא נלאה שלנינו מפלש כמו לישנא אחלינא דלש־י נישלוף נשין ימנית‬
‫החלח עם משולם‪ .‬נדפיס ואשתלס נמקוס ואת םלס• ת ( כלומר ע ל ינה ש נ ת י ת שגילשא‪,‬‬
‫שהיא נאמת שלא לצולן‪ .‬נלאה נעינין ע י ק ל נפלאתי ע ל י ן צא מ ח מ ת קושיות ו( כצ־ל ו ח ס ל‬
‫נ ט י ונס נדפוס‪ .‬ז( לצלכה נמקוס לצורך מ ס ע ם החלוז‪ .‬ח( זכה נלשון יחיל נ מ ק ו ס זכו מ ט ע ה‬
‫החרוז עס נלכה ולשכת‪ .‬ס ( עיין כ ס ו ט ס ד ף ק״ו ע־א‪ .‬י( כצ־ל לפי ד ע ת י ו ח ס ל נ ד פ ו ס ו ג ס נ ט י ‪.‬‬
‫יא( כמו מדינתך‪ .‬ינ( הדש ד ף טיז ע < י נ ( כמו לדבל ו נ ח ל לצחות הלשון נ פ ת נ ס ה מ ת א י ם ע ם‬
‫ה נ מ ס ‪ .‬עיין סוכה דף מיח ע׳׳נ ונלש״י םס דיה ה נ נ ה ‪ .‬י ל ( מ פ נ י מ ה א מ ל ה ת ו ל ה ושם ל ק א מ י ה‬
‫תורת‪ .‬מו( כצ־ל נמקוס כדאמרינן נכ״י ו ד פ ו ס ועיין סושי רה״ש ד ף ה׳ ע״א ד י ה אוניה תולה•‬
‫ח ( מניצה דף הי עיא‪ .‬יח( נ ל פ ו ס ערונין ולא מצאתי מקומי‬
‫נח( מנחות דף סיה ע״נ‪.‬‬
‫לא כערכין ולא נערונין ואולי ציל נזיר ד ף ז' ע י א ‪ .‬י ט ( כלומר למעוטי‪ .‬כ( כ י ו מ י‬
‫אאיסיקס וננמלא שלנו איתא איתותנ‪ .‬נא( ואותה מ י ס נ ע ל הדרשה‪ .‬ואולי צריך לגרוס‬
‫חשובות ר*ת סימן מד‬
‫‪76‬‬
‫וכן בעצרת ב ל ב נ ה נ נ ( שהיא בת ה׳ יטיס ידעינן‬
‫פיהרא ידעינן דלפחר בעי ל ק ח ש י ‪,‬‬
‫דלמחר בעי לקדושי ]בין מלפני ש נ ת [ ע ( אי נמי פלאחריו‪ ,‬כראסרינן בםסוך ל ש ב ת‬
‫בין שלפניה בין מלאחריו‪ /‬א ב ל אי אמרינן אחר ש ב ת בראשית זימנין ובו׳ דמנין בי׳ד‬
‫וזה כהלכתן‪ .‬ועל הטעות שהנהת‪,‬‬
‫ל ח ח ח ל ח השכונו‪ .‬והדא ר פ ס ה‬
‫אהר‬
‫מי‬
‫מעשה‪ :‬כמה‬
‫מעות יש בו‪,‬‬
‫הזכירו אעל עומר‪,‬‬
‫שמירשת סמוך‬
‫א ס הוא אחר ש נ ת בראשית‬
‫יוחד הוא ניכר הרבה‪ .‬ויובל בלשון סקרא אינו ש ב ח רק יוכל ועוד נ ס ח ניכר‪ ,‬ד נ כ מ ה‬
‫שנים הלוק יובל בין ר׳ יהודה ודבנןכל(‬
‫ועוד‬
‫שניונות במעות הגהותיך שהיא ל א‬
‫לצורך ושקר‪ .‬כל מ א י טירושך ילעינו ל ו כ ס ( ‪:‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ולא‬
‫)בענין סאן‬
‫דלא י ד ע ב כ ס ח שנין מ נ ו ע וזו*(‪:‬‬
‫ח י ך שטעית באתת ביובל כי נם הוספה בחטאתך פ ש ע כמו כן שהניח ש ל א‬
‫בחד• דר׳ יהושע‬
‫לצורך ביובל בהא ד א פ ר רב הונא‬
‫שפענו ט ש פ ך שנירסת‬
‫במקומך אמר רב הונא בחד• דד׳ יהושע האי פאן ד ל א ידע בכפ׳ שנין בשבוע הוא‬
‫בשבוע‬
‫עומד ליהשיב כללי ביובל וטרפי‬
‫שנץ‬
‫וניבצר תרתין‬
‫ופי׳ ו כ ד א ( ‪.‬‬
‫וחפרת‬
‫ונישקול ס כ ל ס א ה תרתי וסירשת א ש ר יהשוב הארס ס ש נ ב ר א העולם וניהשונ כ ל ל י‬
‫ביובלי דכרבנן קיס ליה כדאפרי׳ בדיה ולאפוקי מ ד ד יהודה‪ .‬וניבצר תרתי ש נ ץ פ ס ה‬
‫שאגו סוגץ לבריאת עולם‪ ,‬בהאידגא התקיינ‬
‫ניתשוב תתקייא לטי ש כ ל שני העולם‬
‫עד לאהר ״ ד כיבוש והילוק כולהו כללי בר סתרתץ שגין שהרי סשגברא העולם עד‬
‫מתן תורד• אלפיים‬
‫שגים עד לאחר שחילקו נ (‬
‫וחסיח‪ ,‬וגיד‬
‫]וא׳׳כ[ תתחילו לסגות‬
‫יובלות אלםיים וחקיב‪ .‬וטשוס חכי כשטוחח סן חחשבון שגתיים‬
‫השכינו ס ל א ה ר שהחחילו לסנוח יובלוח‪ ,‬ולטי חשבונו עחח ש | ח‬
‫לדבריך ל א חרב חביח בשנייח‬
‫בסוצאי‬
‫שביעיח‪,‬‬
‫ועוד‬
‫שאתה‬
‫הוי כאילו תתחילו‬
‫ד בשבוע‪ .‬וחוקשיח‬
‫עושה ס כ ל‬
‫שנים‬
‫שטיטוח דובלוח ם ש ח ל ק ו ועד עכשיו וחריג( פסקו כל אוחן שנים דאנלינהו םנחריבל(‬
‫ועוד נלוח בבל‪.‬‬
‫הכיח במוצאי‬
‫וחאסר דרב הונא ל א אזיל בחר אוחן חםסקוח‪.‬‬
‫שביעיח בשנייחה(‬
‫והא דאסר ש ח ר ב‬
‫לפי חשבון שחיו סטסיקין קאמרי׳ א כ ל רב הונא‬
‫ל א סבר הכי‪ .‬נם בפתרונך טעית נם בנירםתך טעית‪ .‬בםתרונך ש ל ק ח ת השבונך ב פ ש ו ט ה‬
‫סיום שהחחילו לםנוח לאחר ייד דכיבוש וחילוק‪ .‬הא ליתא‪ ,‬דבעכיה אי כדברי המקשה‬
‫בערכין איח ל ך ובדמחלח בניין עזרא החחילו למנוח ובשיחא שלמו חיך רבנין הכיח‬
‫קשיא ל ך אי כדברי רב אשיו(‬
‫המתרץ דהוא בתרא‬
‫והלכהא כוותיה לדבריך בעל‬
‫כרהך שית שנין עד דםליק עזרא ל א התתילו ובשביעית שלמו תיך רבנין הכית קשיא‬
‫ואוסו שדיש ומוסנ על י׳ יהושע מנסוס שם‪ .‬כנ( סיקון לאזיס כמקום ככל שנח כדפוס‬
‫ונס נטי‪ .‬כנ( כציל ע״פ סיקון ל א י ם וחסל נדסוס וטי‪ .‬כד( םנסלקו אס שנס החמשיס‬
‫כה( נכ״י ודפיס אין כאן‬
‫עולה לכאן ולכאן או לא‪ .‬להיש דף פ׳ עיא ונשאל מקומוס‪.‬‬
‫פילוד נין הדנקיס‪ ,‬אנל י‪ p‬הענץ המדונל ט מעסה הוא דנל חדש שמנו לו מקום סנוי‪.‬‬
‫ב• א( עיז דף ס׳ עינ הנילסא שלסנינו היא נילסס לש״י האי מאן דלא ידע נכמי שנץ‬
‫נשנוע הוא עומד ניספי חל שהא וניסשונ כללי ניונלי וסלסי נשנועי ונשקל ממאיז‬
‫חלי ונשלי אפלסי ונחשנינה לפלטי נשטעי וידע כמה שני נשטעי וסימנך וטי‪ .‬וקאי על‬
‫מנין השנים לאחל החלנן לדעה לש״י‪ .‬ועיין שם נסוס' ל״ה האי נילסס ליח האי מאן דלא‬
‫ידע ננמה שני נשמע נינצל סלסין שנץ או ניספי ממש שנין ונחשונ כלל ניונלי וסלעי‬
‫נשטע וסימנך כי זה שנשים וכוי‪ .‬וקאי על שנוס מלטה יונים‪ .‬ולעומס זה ‪:‬ילסס ל׳‬
‫משולם ופילושו שקאי על מנין שנוס העולם‪ .‬ועיין לעיל כספל הישל הנלסס ‪ cp‬נ״ל עיל‬
‫נ ( אלנעיס שנה נמלנל וי״י שנים של ט ט ש וסילוק‪ .‬ג( כצ״ל במקום והט‬
‫סי׳ סצ״נ‪.‬‬
‫בכיי ולפוס‪ .‬ל( עלכין ‪ cp‬י״נ ע*נ‪ .‬ה( שם‪ .‬ו( שס י״נ עיא‪ .‬ז( כצ*ל עיפ שיקון‬
‫תשומת ר״ת סימן מד‬
‫ליה לרכ וענא‬
‫ל ך ‪ ,‬ואהה דלא כהד ופשוית‬
‫לצורך ולא שכה קושיוה‪ .‬ונירסתך טעיה‬
‫דד‬
‫שועה אשי׳ לשי נירםחך שהיא שלא‬
‫דבודאי הינ‬
‫ובשלכס — ואהה שלבך בודה — ונישקול סכל‬
‫בכל השסריש‬
‫שאה‬
‫תרהי‬
‫ובשל אסששיא‬
‫דהלכתא כר׳ יהודה‬
‫ראשו־ ש נ ה המשיש עולה לכאן ולכאן‪ ,‬הדא דהכי שוסק דב ד‪1‬נא דנירסא הכי איהא‬
‫ועוד כללי ו ע ז ( מאיוה והיכי לימא ליהשוב שישי בשבוע והאיכא הדא שתא יהירהא‬
‫ביחד ס ח ס ש י ם ס ( ואס באח לעשוה כ ל ל סהששיש אין כלל כללוה שבאוהה שסועה‬
‫כן‪ .‬אבל לשי ה א ס ה כללי סאיוה דכר׳ יהודה קיישא לן‪ .‬ושסקום שאחד‪ ,‬מביא סוברע‬
‫אשר הרשתם בענלהי ששירשהי בשסועוה הנא דבי אליהוט(‪ .‬ואעינ דאמרינן בריהי(‬
‫לאטוקי טרד׳ יהודה‪ ,‬בטהדורא קםא כתבינן והזרהי ודנהי טההיא שטעתא דהלכה כי׳‬
‫יהודה‪ .‬וסשם כסו כן‬
‫וקורס טעשה אטרהי שהלכה כ ד יהודה‪,‬‬
‫לסדנו‬
‫דקהני שחש‬
‫ט ש נ ה באהד בהשיי ריר‪ .‬ליובלוה וסוקסינן כ ד ישסעאליא( דדריש הכי‪ ,‬ורבנן סבעי‬
‫להו לאי אהה סקדש הרשים‪.‬‬
‫והאי רבנן ליה הלכהא כווהייהו‪,‬‬
‫הדא דשליני אסה‪0‬‬
‫סחניחין ועוד דכטח טחטי איכא דמקדשין חדשיט והכי טברכינןינ(‪ .‬ורבר טשוט הוא‬
‫דהלכד‪ .‬כר׳ אלעזר בר צדוקינ(‪ ,‬וסדדרש לחוספתויל( אבל טחחילחו‪ ,‬איצטרך סיפא טו(‬
‫דקיא‬
‫לטעוטי‬
‫חוססת‬
‫יובל‬
‫ליד‪ .‬ל ש נ ח נ׳ שאינד‪ ,‬עולח‬
‫בסופ‪,‬׳ לטי טשנחנו שהיא סהש והלכת‪,‬‬
‫לכאן‬
‫ולכאן‬
‫דפייחד‬
‫לוע לפי סאי‬
‫ורבנן‬
‫דרשי‬
‫דסבירא לחו בד•‬
‫אלעזר בדיש נח( אבל ר• יהודה ל א איצשרך ליד‪ ,‬ת( כדסוכח בנדרים ש׳ קונס יין שאני‬
‫סועסיס( דהניא וקדשהם אה שנה ההסשיס שנה ונו׳ ד יהודה אופר וכוי ואיהו לא‬
‫דרש קרא א ל א כסתם טחניהין דדיה‪ .‬והאי דלא אסר לאפוקי םדיבנן וי׳ אליעזר בר‬
‫צדוק‬
‫דסחניתא‬
‫נינועיט(‬
‫א ב ל ר׳ ייזודד‪ ,‬ליחא כסכילחאכ(‪ ,‬ואוחד‪ .‬ברייחא‬
‫לטיכך הזכירה בקוצר ו ל א הזכיר דברי היק דיליה דליה הלכחא חכי‪.‬‬
‫תדרים‬
‫וכל מי שיש‬
‫בו דעה לישאל יכול להבין שהלכה כר׳ יהודה‪ .‬ועוד דאטרי• בשילה׳ ערכין הא ודאי‬
‫ד ל א כר׳ יהודדיכא(‪,‬‬
‫ועוד דאטר רב הונא ונישקול טכל טאה היהי ונישדי אטרטי‪.‬‬
‫ואתה סניהו וסחםרו שאין זח דבר שיניד‪ ,‬ארס מתוך דוחק‪.‬‬
‫כן אהה יכול לומר על כל הלכה אין הלכה‬
‫נידוי שזה קרוב למעשה כוהיס‬
‫היקון הסועדות‪,‬‬
‫איחסי‪.‬‬
‫וכטו שאהה סהסר‬
‫ולולי אחר אסרו נוזרני‬
‫שהשיאו משואוה ושכרו להעיד על‬
‫זה‬
‫עליו‬
‫הלבנה לקלקל‬
‫כסו כן הסרה ש ל א לצורך לקלקל היקון שפימוה ויובלות‪.‬‬
‫לאז״ס בעקום כלליהס נ ט י ולסוס• ס( אמנם זה לק אליבא לל׳ יהולס וצ״ע דאיכ היינו‬
‫ס ן ומאי ועול‪ .‬ט( כלומל מה שהניא ל׳ מסולם לאיה דאין הלכה כל׳ יסולה מלאמלינן‬
‫בליה לאסוקי מלל׳ יהודה‪ ,‬עיז כנל סעיל ליה לעיל נספלו‪ .‬ועיין סי׳ סצ״נ מסוס‪ ,‬ושם‬
‫תלאס של״ת כתב דבליו לעיל בשנת תסקיפ ומאחל שהתשובה הזאה נכתבה בשנת ססקייג‬
‫א׳׳כ דנלי לנינו לעיל תיו כתובים ד׳ שנים מקולס לזס‪ .‬אמנם קשת שבאותו ס י ק כתב‬
‫נסופו דף ניס מיא נדפוס חיל‪, :‬כאשל תשנתי ללני משולס* )‪ p‬תוא נכ׳׳י אנל נדפוס‬
‫למי מלאום(‪ ,‬אף שתשונת זאת נכתנח ל׳ שנים אסל זס‪ .‬וצ־ל שתכניס ל״ת סדנליס האלת‬
‫אחל כן נמסדולא נתלא נתון לנליו סלאשוניס‪ .‬י( ליס דף פ׳ עיא‪ .‬יא( שם דף ס' עינ‪.‬‬
‫ינ( מקדש חלשיס‪ .‬ינ( לית דף כיד עינ‪ .‬יד( כלומל מיתול לשון שנח• פו( לסי דעתי‬
‫ציל לישא דקלא שתלי תמלות שנת תחמשיס דללשינן מינית למעוטי תוספת יונל נסופו הן‬
‫קודמין למלה שנת‪ .‬נח( ל ק ק דף כיל עינ‪ .‬ח( כלומל לא איצטלין ליה להן דלשא אלא‬
‫לתן דלי ישמעאל ננו של ל׳ יוחנן ‪ p‬נלוקת‪ .‬ואולי צלין למחוק תתינה לא וכלומל ל׳‬
‫יסודה לא דלש כלננן שס משוס לאיצטלין ליה התיא קלא דשנת ססמישיס שנת לדלי‬
‫ישמעאל ותניא אילן נליה שם‪ .‬יח( נדלים דף ס״א ע״א‪ .‬יט( כלועל משוס שדנלי ל״א נל‬
‫צדוק ותנא קמא דיליס שנויים לקמן נמשנת ליה דף כיד ע׳ינ‪ .‬כ( נכ״י איתא כמכילתא‬
‫נעל‪,‬וס ליתא נמנילסא נדפוס‪ ,‬ותאסמן נטן ונמטלתא כלומל נמשנת מסכתא דילן‪ .‬כא( עלכין‬
‫לף לינ עיא‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מד‬
‫‪78‬‬
‫‪J‬‬
‫ועל‬
‫)בעני! שעיר של ראש חדש כר״ה(‪.‬‬
‫שעיר ש ל ראש תדש ששלחתי א( לך ש ק י ב ס ה ה י א דתניא בתוספתא דשבועות‬
‫היה ר׳ שסעון אומר שלשים ושנים שעירים קרביס לישראל בכל שנה וטי ‪(3‬‬
‫הן סוססי תדש עשתי עשרה‪ ,‬ונתיישב ל ך א ל א‬
‫וסרברי ר׳ אליעור הקליר שפייט נ(‬
‫שםירשת בכטא םתכסה בו שהתורה כיסהו‬
‫דלא‬
‫כתיב ביה‪.‬‬
‫בכפא נשרוף‬
‫הררלא‬
‫שנאיה ררבאל(‪ ,‬הא את הוא דאטרת בתשובתך שהעיקר היטר שהיה לו לוטר ניכר‬
‫בלבנה קטנה ה כ א ת י פ ר יתרה( ש ת ט א ת ל א הזכיר‪ .‬ועוד אי כתב ט ל ב ד ת ט א ת ק ש י א‬
‫מובא רהוה לו למידרש כדדרשינ[ מלבד חטאת הכפוריפ כפ׳ קםא רשבועותו(‪ .‬ועוד‬
‫לשון הנ שהתדש םתכטה כו לא משתמע אלא איזהו הנ ש ה ת ר ש מתכסה‪ .‬ועור הנ‬
‫לא מיחוקס שפיר א ל א כרסרשי׳ או תבהר לשון ערוטים כדטפרש בערוך ?דפ טררשז(‪.‬‬
‫ורירך ליתהח(‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הכל‬
‫היופ‬
‫יהרוש‬
‫)בענין תרוטח שלא מן הםוק!‪.(8‬‬
‫ההורש ויהריש המהרישהא(‬
‫שנירטא היישינן‬
‫שמא‬
‫עשאה‬
‫הנירפא בפירושנ(‪ ,‬ושקר אתה דובר‬
‫בעל‬
‫הבית‬
‫כל‬
‫הנהותיך‪,‬‬
‫שאתה אומר‬
‫על‬
‫תרומת‬
‫מעשר נ(‪,‬‬
‫טצאת‬
‫שבך‬
‫ש ל ח ה שש ואני א ש ל ה וחזני שכר הדרך עלי‬
‫ונשתעה ונראה ועוד שאתה מודה לדברי שכן הוא כמו שאני אוטר כיש שאני שונה‬
‫חרומה ומעשר ומן ההורה אסור ועי׳ הדחק ]שרי[ כר׳ ינאי ביבמות ל(‬
‫וכר׳ אליעזר‬
‫נ‪ .‬א( כן תניח ראזיט נמקוט ששאלתי‪ (5 .‬תוספתא פ״א ושטעות ושט נאמל שניט עשי גשניט‬
‫עשר חדשי תשנת‪ .‬ועיין נתוס׳ דיה דף א׳ עינ דית שסחיש ונטלת דף נויז עיא‬
‫דית איזתו‪ (: .‬נאופן דמוסף רית והחיות אבר תנת מרונעות כסא‪ .‬ועיין נתוס' ט ח שם‪.‬‬
‫ד( שסי מאמרות חונרו לו יחדיו חרא חיינו דאמרי אינשי כפא דחנוא ננרא נמות נשרוף‬
‫חרדלא נפסחיס דף כיח ע״א ועוד תך דאמר מר נרית דרנינא מותיננא תיונמא כלפי סנאיה‬
‫דרנא חולץ דף מ׳יג עינ וחאחרון תיא לישנא מעליא וכונסו שר׳ משולם נלכד נדנרי עצמו‪.‬‬
‫ה( כלומר החסרון תוא יותר בדול שלא הזכיר שחטאת תחדש מתכסת‪ .‬ו( שנועומ ו ף נ׳‬
‫עיא כלומר שלכך לא זכרתו כדי שלא יתי נדרש כמו נני מלנד חטאת תכפוריש ולא משוס‬
‫שנתנלעח היה קרנ‪ .‬ז( נערך כס• ח( נש כאן עשיתי פירוד נין תדנקיש נ ט י ונש נדפוס׳‬
‫כי לפי רעשי המאמר מן הכל היוש וכוי מורה על חפנין תחדש שינא‪.‬‬
‫ד‪ .‬א( מאוד רנו המנוכוה <גננין זת‪ .‬נ ט י אימא הכל היוש יחודש חפדש ויחריש חמחרישח‪,‬‬
‫ונדפיס הכל היוש ״‪.‬׳ש החודש ויפריש המחרישה‪ .‬והשלישי תוא תיקון ראז״ש יחרוש‬
‫החורש נמקוס חודש החודש‪ .‬והוא הנכון‪ .‬כי נלתי ‪ pop‬רומז ט ס נזה נעומק לשוט על‬
‫ישעיה כיח‪ .‬טד‪ .‬וטונסו לומר האם כל היוס ונכל עה יהיה מוכרח לשדי אדמהו ולהוליך‬
‫ליזטן ולסתור אס כל דנלי ר׳ משולס ולתוציא את חקמשוניס אלו‬
‫את חמסרישת ל‬
‫הנתותיו וטעיותיו‪ .‬וניסי תחכם ר׳ דוד קויפמאנן נ«י אמר לי כי לפי רעשו צ״ל ויחריש‬
‫המחריש נמקוס תמחרישת וכונסו האס כל חיום יחרוש החורש כהלל או יחריש המחריש‬
‫כלומל או ישסוק ויחליש מלדני כלום מאחל שאין אתת שומע לדנמו ולתוכחתו‪ .‬ודסח״ח‪.‬‬
‫ומליון ספלו של תחכם שייל שנשאל לי מראשי העיה דקיק פראנ נמצא ודיל‪ :‬מכאן ואילך‬
‫לא נמצא נסשו׳ ל׳ משלס שלפנינו אך נפסקת נאמצע ע״כ‪ .‬ויזבל על יאנין כי מלל ‪ p‬נ ס‬
‫ינלי לנינו הס נקושי ההמה נאיזו מקומות‪ .‬נ ( תמלות ‪.‬שכן מצאת תגירסא נסילוש״ הן‬
‫ע״פ הגתס לאזיס וססליס נ ט י ונס נופיס ולזת הוסיף לאז״ם מליון נסון ענולה )ריח‬
‫או אפשל אחת ספל אחל שכמנ לנינו משלס שמלא שש(‪ .‬ח ס נ ל ה ספק הננץ כי ע*פ זה‬
‫יש לתנין מת שנתנ ליש אחל זה ושקל אתה יונל וכר עד ונלאה עיכ שהוא מולה על‬
‫הספל שהזכיל לימ שמלא חגילסא שס‪ .‬נ( נימ דף ליס נמימלא י ל נ ‪ p>w‬נ ל יצחק ומיין‬
‫מוס׳ שס ליה שמא ועיץ לעיל ניפיס יף ייג ע*א סי׳ לינ‪ ,‬ודף מיו נ « סי' ה י ס ודף ס״ה‬
‫נדא סי׳ תקפ״ו‪ cm .‬ס״ת עינ סי' הקפיז• ועול עיין לעיל נסשונה סימן די אוס ני‪ .‬ד( ינמות‬
‫ע‬
‫‪1 P 7 C‬‬
‫‪,‬‬
‫‪79‬‬
‫תשובות ‪ m‬סימן מד מה‬
‫ביי דשירות ערוגהה( וסשחגרום ש י מ ש תרומת מעשר תצמרך לתרוציס ולא תמצאם‪,‬‬
‫דההיא דניטיןו(‬
‫מוקמיג; ליה בטילי אוהדי משום קושיא דפוקף ומיתוקמא םתגיתין‬
‫דככא מציעא כין בנהגים כין בישראלים ואיכא למ־תש לדרנגן כמו לדאורייתא כדמוכת‬
‫כגיטין‪ .‬וכשיקדון מתמר־גן ד מ צ ה אדם כקב‬
‫הואיל ואפשר לברר‪ ,‬דאי ל א הא‬
‫ומזכין‬
‫שלו‬
‫לא קיימא הא‪,‬‬
‫ליה לכהגים בדמי תרומה‬
‫דהא קייל‬
‫אפילו כא‬
‫לו‬
‫כעל‬
‫התלוש ואסר לו של מעשר הן ז( ואשיי כתב ככלי תרומה כרי יוסי תלינן כחולין ח ן‬
‫דרוכא חולין שתוקגין הן ומה שכחכ עליהן לשנחייא בעלמא נכתכס(‪.‬‬
‫אכל כפיקדון‬
‫יבא כעל ה פ ק ת ן וירצהי( אח פ ק ח נ ו דרוצה אדם כקב שלו‪ ,‬וחויא( לא לינרוס עליו‬
‫] א ל א משום[ שמא יצטרך או‬
‫שמא‬
‫יוקירו או משום דמכרכינן‪ .‬ולכי‬
‫ולכך יודעין‬
‫ש ל א כחכחיו משום שהיחי סוכר שהוא טעמו של רכ נהמן כר יצהק וכך לא כחכחי‬
‫מהשעה‬
‫קבין‬
‫אלא‬
‫משום‬
‫דמכרכינן‪.‬‬
‫וחיים‬
‫וכרכה‬
‫לעוםקין‬
‫לשמה יזכו לשמה‬
‫וסשכורחם שלמה‪:‬‬
‫שימן מיה‪ .‬תשובת ר״ת ;גד רבגו משולם‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫לבי‬
‫)בדין חוטץ אפ יש בו ‪0‬שיס מגע נכרי‪(.‬‬
‫ואלמלא מוראה‪ ,‬שטחים כראי ב(‪ ,‬כי‬
‫ראה סורי הוראה א(‪ ,‬ולא מיראי הוראה‪,‬‬
‫קראו קריאה לכראוח בריאה הדשה‪ ,‬למכור כיד אשה‪ ,‬כל טהרה וקדושהג(‪ ,‬כקול‬
‫ענוח חלושהל(‪ ,‬וכחומר להמר‪ ,‬היה להם החומרה(‪ ,‬וכטיט חוצוח‪ ,‬אמרוח נטרצוח‪ ,‬כי‬
‫החלו לרצוחו(‪ ,‬כנודרי פרצוח‪ ,‬לינטות שיטית‪ ,‬להטות כהוטותז(‪ ,‬פעוטות והדיוטוח‪,‬‬
‫ל ה ט פ ו ת כסשופות שוטות‪ ,‬נשים‬
‫תטטותין(‪,‬‬
‫בעלות טטטותט(‪,‬‬
‫והיום הוה חאטרגה‬
‫לנויפ להביא ח מ ץ י ( ‪ ,‬לא נ מ ו ת ברמץיא(‪ ,‬נם פובלוח שחר בעוד חמה זורחת‪ ,‬חכר‬
‫לדבר םיפן לפיחוי שמץ‪ ,‬ומבלח סחך בחומץ ינ(‬
‫יעל שחיהם בשחהן‪,‬‬
‫כי כל ה נ א‬
‫לד‪1‬חח בששוטוח יש לו להעלוח על לכו כמה טעה זה הנאון או כל הנאוניס‪.‬‬
‫בי‬
‫ד נ ר טשוט ד‪1‬א אשי׳ לתינוק דתנא ע״י נ ש י ח שנין דחומץ שלנו אין משום יין נשך‬
‫כאשר ששוט היתר יין מבושל‪ .‬כי שניהט למדין מן המשנהיג(‪.‬‬
‫ויש ל ת ת ל נ איך‬
‫‪ cp‬ל נ עיא ועי״ש נדב סוס׳ דיה אלא‪ .‬ה( סס ע״נ‪ .‬ו( נינוין דף ל׳ נדב ועיי־ש סוס׳ דיח‬
‫וט‪ .‬ז( סנסמ־ין ‪ cp‬ל׳ ע*א‪ .‬ח( מעשר שני פיד מייא‪ .‬ס( ינמוס ‪ cp‬קט־ו ע״ב‪ .‬י( תיקון‬
‫ראזיס במקום יכלת בכיי ודפוס‪ .‬יא( כציל במקום וכוי בכיי ודפוס‪ .‬וכמת רטנו נזה שמצי‬
‫דבר ולא כל דבר מתירוצו של רב כתנא איצנורין נמי לתירוצו של רכביי‪ .‬כלומר אף שאין אלם‬
‫רוצת נקב שלו יותר מתשעת קנים של חברו מימ רוצת תוא נקב שלו משוס שמא יצטע או‬
‫משוס דמנרבין‪ .‬ועיין ל ק ק בדפוס דף עיד עיא ונדפוס שלנו סימן מיו אות א׳ ולפי דעתי‬
‫אחת אלס אחר כתנ נגליון תדנריס וסו לא לגרוס עליו‪:‬‬
‫ם י ק ט׳׳ה‪ .‬ותסכם שייר נ ס נ מליון ספרו‪, :‬גס זת אליו אן נלרך רמז אל מ י עירוי‪ .‬אנל‬
‫ללעסי יתאגרס הזאת שלח ליס אל מלון למי עירו ממם‪ .‬ולפי תנראת שלחי‬
‫משם שליח מייסל לרית לשאול את פיו על חחלשות אשר נרא רימ‪ .‬ועיין לקמן אות ה׳‬
‫נסופו ואות ויו נתחלתו‪ .‬א( כן תוא נכ־י‪ ,‬ונלפוס מורי תמראס וראזיס מחק מורי‪ .‬ואולי‬
‫ציל מור* ססורח‪ .‬נ ( כראי כציל לדעסי נמקוס ראה נכיי ודפוס ותוא לישנא דקרא נחום‬
‫נ׳ ו׳ ושמחין כלאי‪ .‬והחכם דוד קויפמאנן כתנ לי שלדעתו יש להחזיק נראה שסיא אחד מן‬
‫ג( רומז על סנילת נלה מנעול‬
‫תעוסוס הסמאיס ורומז על מגמתו לאסור מת שתתימ‪.‬‬
‫ל( כלומר נראיות שאינן סוקות‪.‬‬
‫יום שהסיר ל׳ משלם ונס על החפיסה ענדש‪.‬‬
‫ז( כסוסות‬
‫ו( למצא רצץ וחסן‪.‬‬
‫ה( כלומר שמר האיסור הוא לסם כחומר להמר‪.‬‬
‫ח( חססוס כן הוא‬
‫כמו טסות ואולי צ*ל נוסוס‪ ,‬אלו העניים ניסץ לף ליז עיא‪.‬‬
‫נ ט י ונם נדסוס ולא אלע מ נ ס י ט מה לחספוס עם הנשים‪ .‬ואולי הוא מלשון חסא או‬
‫שצ״ל שסאוס‪ .‬ס( המלטה' מ ר י ס נדנרי הנל וליק‪ .‬י( מעז על שהתירו חומן יין נסן‪.‬‬
‫יא( שאיט מנושל• יג( מ ס נ׳ ״ל‪ .‬וממז על עמן הסטלה והשמן‪ .‬ינ( ע״ז דף ט ס‬
‫תשובות ר״ת סימן מה‬
‫‪80‬‬
‫טעו הנאונים לאסרו‪ .‬ואם יטעון הטוען‪ ,‬נ ם ל כ ו ח ו סקילין עליו‪ ,‬שקד סיליו‪ ,‬שהדי נ ב ל‬
‫מקומוה ער אסםסיא‬
‫ועד‬
‫בכלל נוהנין‬
‫והדין עם הםחםירין‪,‬‬
‫נ ו הומר‬
‫כי מי‬
‫לכתחילה להורות מהו הלא סישתקאיו(‪ ,‬ואש החומץ צמית‪ ,‬רטיא וקמיטסו(‬
‫דקרי ליה האי‬
‫ממית‪ .‬והלא ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי בקצה גחלקינוז( רמאי‬
‫יקל‬
‫וכטעט‬
‫הלא‬
‫קרי ליה האי חמרא ואמוראי קיי ליה יין קוסם יז( והמרא דאקריםילן(‪ .‬ולשי שאין אנו‬
‫בקיאין בחומץ יש לנו לההמיר‪ .‬ועוד מעשים בכל יום פעמים רבות יש שקורץ אותו‬
‫חומין ויש נס־ שמקרשין ומכדיל־ן עליו‪ ,‬אבל מבושל ידוע לנו ולא החמירו‪ .‬ואפילו‬
‫בשר עוף בחלב לא רצו להחמיר ולאסור במקומו ש ל ר׳ יוסי הגלילי יט(‬
‫מחוך טעוח הוא‪,‬‬
‫וביש בחומרוח שרצו‬
‫שהחמירו לבני מדינה וכוחאי‬
‫להחמיר‬
‫ונשיםכ(‪,‬‬
‫פ; יטעו‬
‫ואעס״כ ר׳‬
‫לבב‪.‬‬
‫טועי‬
‫כיון ש ל א‬
‫ויש דברים‬
‫נםליאל קורא למתיריי לא יחל‬
‫דברו‪ .‬וזה איננו מהן‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אך‬
‫)בעני! טבילה נדה ביום שביעי לימי נקיתה(‪.‬‬
‫ליודעים הן חן נםא( על טבילוח ]נרה[ ביום השביעי שימירו מבעו׳־ יום ו ו מ ו ר ה‬
‫אסרחו מלאו דלא‬
‫חשוד וקבלה‬
‫מאל‬
‫שייך ב(‬
‫חטוש‪ ,‬דקא‬
‫וליטבלינהו ביום‬
‫השביעי ולא פריך ולישחרי כיוס השביעי‪ ,‬דבע־כ אטבילה דליל ח׳ משוס סרך בחה‬
‫קאי דאי־רי לעיל‪ ,‬וקא בעי מכדי פשק זכוה ניגהו מה לי אם ת ס ו ך בהה ומשני אעיפ‬
‫דםרך בהה ליהא משום דרי שמעון‬
‫וכוי‪ .‬וכן פירושו ר׳ שטעון אומר אהר‬
‫מעשה‬
‫דהיינו אחר טבילה חטהר‪ ,‬א ב ל אמרו חכמים אסור לעשות אותו מעשה ש ל טבילה‬
‫שמא חבעול ויבא לידי סחירה‪ .‬ואם בא אדם לשרש דאהיחרא ]דהשטיש[ קאי טועה‬
‫הוא‪ ,‬דמה עגין דרב פשא אצל סרך בהה‪ .‬ומזקניס אחבונן שכן פסק ד׳ סעדיח אצל‬
‫הלכות נדה ור׳ אחאי שהיה ראש לגאונים‬
‫שמביא ראיה מנדה ויולדה כייל‬
‫ר׳ יהודאי נאוןנ(‪.‬‬
‫שבדור‬
‫כטו כן‬
‫זה בהדייהו משוס דר׳ שטעון ולא הש לטרש‪ ,‬וכן‬
‫וכבר היו טפשים שנהלקו על רבינו‬
‫משוס קשיא דרסי כד ה ט א ל ( ‪.‬‬
‫בפ׳ אהרי‬
‫סוה‪,‬‬
‫אעיפ‬
‫ש ל מ ה למנוה כבנוה כותים‬
‫ורש׳י השיב לטי ת ו ס ו ה ( דבט• בנות כותים תשובתן‬
‫בצדן דההיא דשני ליה רבא השובה‬
‫היא ולסוס חורפיה‬
‫לא עיין בה‪,‬‬
‫דהא‬
‫טרקה‬
‫רמי בר חשא דאמד שבקור‪ ,‬לקרא ובו׳ א ב ל חשובתו מתיך חברייתא דקחני יוס שסוסקה‬
‫בו וכר ורמי בר חמא כסו שאילה‬
‫היא‬
‫ואינח‬
‫בר חמא ל א סבר לה‪,‬‬
‫עיקר דרסי‬
‫דקאמדינן בפ׳ בתרא מדר‪ ,‬ורב ככוחאי אמר ל ש מ ע ח א מ כ ל ל דליחאו(‪ ,‬ועוד מדקאםר‬
‫ליה ר נ ס פ א ל ר ב א ז (‬
‫סכרי‬
‫כולהו‬
‫נשי‬
‫דידן‬
‫ספק זבות נינחו ליטבלינתו‬
‫ד ש ב ע ה ‪ ,‬ואם נדנריהש דיוש שסוסקח נ ו סופרתו והיא ראתה‬
‫ניממא‬
‫יום ראשון ופסקה נ ו‬
‫וא״כ הוה לה נדה דאורייתא יאיך ת ט נ ו ל ניום השניעי והלא נדה דאורייהא טובלת‬
‫בליל‬
‫שטיני‪ .‬וטחוך שדכינו ל א נחן לבו‬
‫ושכננדו הוא עליו ]להביא ראיה[‪,‬‬
‫לתשובחו‬
‫לא‬
‫ח ש ש לכוון‬
‫את‬
‫דנריו‪.‬‬
‫והדין דומה ל ט ה שכתב‪ ,‬מתוך שטעה לטי תוטו‬
‫בניכם ממזרים הם‪ ,‬וליתא דהאסרינן הכל סורים בבא על הנדה כוי שאין הולד ממזר‪.‬‬
‫עיא‪ .‬ועיי״ש נסיס׳ ד ה דאי שהניאו שם מסלוקס רננו משולם וריס נזה• יד( עיין נ י נ‬
‫‪** V‬י י * • יו( עיין פסשיט דף מינ עינ‪ .‬נח( נ י נ שט• ח ( קוסס כצ״ל נמקום חוסס‬
‫יח( שם דף ציה עינ‪ .‬יט( חולץ דף קטיז עיא‪ .‬כ( פסחים דף י א ע י א ‪:‬‬
‫נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬א( ליודעיט חן ‪ p‬נט כ צ ל נ מ ק ו ם גט ליודעים חן הן נכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נדה יף ס*ז‬
‫פ*נ‪ .‬ג( נן הוא נהלכוה נדולוה דפוס וואי־שא דף פיד עיד נה׳ נדה‪ .‬ו ( נדה דף לינ‬
‫ע״א‪ .‬ה ( הונא נספר הפרדס נהחלסו דף נ׳ עינ‪ .‬ו( עיי״ש נהוס׳ דיה ואיהו ועוד עיין‬
‫נ ס פ ר ראנין דף ניע נדד ס י ק שיך‪ .‬ז( נדה דף ס׳יז מ״נ‪:‬‬
‫‪81‬‬
‫תשומת ר״ת סימן מה‬
‫ונם כתכ על דבר זה בנות כותים בועלי נדות שיום שפוסקת נו ששרתו למבין ד‪ .‬ועל‬
‫תשובהן כצדו ליהא כדשרישית‪ ,‬ומהון־ ש ל א הש אלא לאמיתה של תודה דיסו שכנגדו‬
‫אמיתי‬
‫שאינו‬
‫ועל החומץ ועל‬
‫כדסרישית‪,‬‬
‫הכא נפשו באלה דברת אשר‬
‫המכילה‬
‫יעשנה‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫עוד א(‬
‫לו (‬
‫אחרה היהד‪,‬‬
‫)בדין אי ס‪6‬טיר ע ו ל ח לסנין(‪.‬‬
‫להם לנלזחה‬
‫נ‬
‫לעשוח‬
‫]ששי וחמישי[‬
‫שביעי‬
‫מממיר‬
‫]כשבתזת ז[ ימים מזכים‪ .‬זמדוע ככה עשו‪ ,‬ה ל א זה דברי אשר אםרתיג(‪ ,‬כי‬
‫כסשופות‬
‫יש ל ת ת לב במה ראו קדמונים‬
‫כסנילהו(‬
‫בראש• חרשים קרי ש־חאה( בענינא דיומא וחד בריח‪ .‬ותו שיתא מואתח‬
‫תינוקות שלנז כקיאין במה שאמור‬
‫הלא‬
‫הצור‪ .‬זכוי‪ .‬אך סכה הלכזה זסנהנ ר׳ עסרם ו( זרכ יהזדאי נאזן נהנו כן‪ ,‬וטעסא נראה‬
‫לי ממאי דקיייל‬
‫בשבהוה‬
‫כסאן דאמר משטיר אינו‬
‫וייפ מוס־פין‬
‫עולה‬
‫למנין‬
‫על‬
‫שבעה דמה נסשך‬
‫מפמיר לםנ־ן שבעד‪ .‬הוד‪ .‬ליה האי לתוססוה‪,‬‬
‫ססקו רב עסרס בסדר‬
‫סתוך ההלכה‪.‬‬
‫שבעה ש ש ה והםשה‪ .‬והורו לעשות ‪(f‬‬
‫שלו ובהינ ל ק ח ת‬
‫ואם אינו עולה כיש דהכי‬
‫שבעה‬
‫זנם לדברי השסתים ל ל א דברח(‬
‫טובים מועין לדסותן אליהם‪,‬‬
‫ש ל א סצינו ככל‬
‫שסיר עבדי‪ ,‬ש א ס עולה‬
‫עדיף‪ .‬וכן‬
‫בעניני ח ו מ א ועוד ראיות נרולות‬
‫תינת דית ושבת א ב ל בשאר יסים‬
‫התלסוד‬
‫פ ר ש ח פנחס למוספי ת ל י ם‬
‫אלא לי׳ט קרכנות ש כ ה י כ ס ( ‪ .‬זכל שאינז בקי כסדר רב עמרם זבהלכות נ ח ל ו ת ובפס׳‬
‫סוטריט‬
‫ובפרקי דר׳‬
‫אליעזר‬
‫זכדרכה‬
‫זבהלטזד ובשאר טשרי‬
‫אנדה‬
‫אין לו להרוס‬
‫דכרי הקדסונים ופנהנם‪ ,‬כי יש עליהס לסמוך בדברים שאינפ פכהישין תלטוד ש ל ט‬
‫אלא שטוטיסין‪.‬‬
‫סנהנים בידנז‬
‫והרבה‬
‫ופרשת פנחס‬
‫על טיהס‪.‬‬
‫תוספת היא‬
‫ואץ‬
‫לכוללה עפ שבעה‪ ,‬והשבעה י( איתקין לקרות בת־כיא( אטילז ל ד כ ר י ו ע דלא דפי לחח‬
‫ושבת‪ .‬וטוב לםנותו בתוספת ולטי דברי האנשיט ההפה קללות בתעניות‬
‫ג^או‪ ,‬ש כ ך‬
‫שניט זט׳ ויחל ל א סצלנויב( כסו שפ׳ פנחס ל א פציגו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫גס‬
‫)בענין ט ־ כ ח נ ד ב ע ב ת ( ‪.‬‬
‫שפעחי שעקיו ברכח נד ב ש ב ח ז חיללו המקדש‬
‫פעונוח‬
‫ד ל א סשום‬
‫ברכחא(‬
‫ואינו‬
‫חיבת סצות‬
‫הוא‬
‫חסד‪.‬‬
‫לסים‬
‫אחרונים‬
‫א ל א סשום סכנה‬
‫זחכת הפצור‪.‬‬
‫כי כסה חוכות‬
‫ואינפ‬
‫נרכז‪/‬‬
‫שחובר‪.‬‬
‫מעוגימ‬
‫אעינ דססכינן אוהייחם קדושיטב(‪,‬‬
‫א( נ ס כאן בלבל ס ט ס ב וסמלפיס סעניניס ומסח כאן ססימס בשני מנעים שוניפ‬
‫י ג‬
‫ו ל ק ק פחיסה ו ס י ק באמצע סעגץ‪ .‬נ ( כציל לסי לעתי במקום לא נכיי ולסוס ויאו״ס‬
‫תיקן לי‪ .‬ומנהו שבמפת מ ס ו רצח לגלות לקדמונים עוד חילוש אהל מה שלא נודע‬
‫ת( כציל במקום באימא פיס‬
‫נ( לעיל ב ס י ק תקודם‪ .‬ד( מנילת ‪ qp‬כיס עיב‪.‬‬
‫לתם‪.‬‬
‫מקומות קלשהא בכיי ונס בלפוס‪ ,‬הקץ לאים‪ .‬ו( עיין בסלי שסיימ לשבה של מ ממיס‬
‫לסוס וואלשא ‪ cp‬כיס ע״נ‪ .‬ז( כלומר שחורו למשות כן נשנסוח מיס משום לסוי מילהא‬
‫לשדא לסיווייתו‪ ,‬אבל באמת לעת ליה להלכת כעאן לאמרי עולת‪ .‬מיץ סיס׳ המגיש ‪ cp‬כיס‬
‫ע״ב זדה בשני ימנילה ‪ cp‬כיג עיא ליס חל אמל‪ .‬ס( על לאיסס מענילת כיס ‪JTD‬‬
‫ס( עיץ עגילה ‪ cp‬ף נדב ובסוס׳ שס ח ה ושאל• י( שנעה והשבעה ה ט איתא בכיי וגס‬
‫נלסוס ואולי נאמר מפני י״ס פסל לחיות בשנת‪ .‬ויוסל נ ‪ p‬לסי דעתי להניח במקומם המפה‬
‫והסמשה‪ .‬יא( לקמת בהיכ כציל במקום לקולגטס בכיי מ ס ו ס ‪ .‬יב( עיין מוס׳ עגילה‬
‫ר\> ל־א ס״נ דיה לאש סיש ב ש ו ט ‪:‬‬
‫א( עיין מוס׳ שבה כיה נדב ח ס סובת‪ .‬ב( נ ל ט ס ‪ cp‬נ*ג עיינ‪ .‬ועיין ממחול דסלי‬
‫ד‪.‬‬
‫צד ‪ 80‬שכסנ דלנן עגלטן אנל של שבס משוס י ש נ ס איקט ואסמטה אקלא‪.‬‬
‫ועיץ בשלטי נמלים ונםגסס מלדכי שנס סי נ םכתט עול פעם אסר ללנט משלם מפום‬
‫‪8-2‬‬
‫ובספר•‬
‫תשובות ר ־ת סימן מה‬
‫אנדה‬
‫נ מ צ א ת והוא ל נ ש י ם‬
‫רבה ובסדר י ב עמרם איתא‬
‫וקודמת‬
‫לקידוש‬
‫המרבה ש מ ח ו ת‬
‫כתובות‬
‫ולגר‬
‫היוס‬
‫ובהלכות‬
‫וביש שכתובה‬
‫ה מ נ ה ל ( ובמה‬
‫רב •הודא•‬
‫בס‪••:‬״‬
‫למען ‪ :‬׳ ב ו‬
‫ונרה והלה והדלקה‬
‫אנדה‬
‫בבראשית‬
‫אורו ש ל עוייש ‪ :‬מ פ ו י ש‬
‫ש ל ש ת ן הוכה וברבי‪ .‬ל ש ל ש ת ן ג ( ‪.‬‬
‫ברבות‬
‫מצאנו בסדר‬
‫ר׳‬
‫סעדיה‬
‫ברוך‬
‫א ש י ע; אגוז ״ביוצא בהן היבי־‪ ,‬אע״פ שא•‪;:‬‬
‫ובדישות שדוישין בשבת ‪ : :‬ל השומע •שהק‬
‫לו וכל ה ע ו ק י ה י ע ד ן ‪.‬‬
‫ה‪,‬‬
‫עוד‬
‫)בעני! ב ר כ ת אירוסין ונישואין(‬
‫א( א ה ת מ ע ט היא שהרנילו ל ע ש ו ת ברכת אירוסין וניש־אין על בוס א ח י ‪ .‬ועיז‬
‫יש תימהנ(‬
‫שהר־ בבית התנים נתקנה ב י נ ת התנים‪,‬‬
‫• נ ־ כ ת אייוסין בבית‬
‫אירוסיןנ(‪ ,‬והואיל ובשני מקימות נתקנו א״א לבוללם ובעל ‪ :‬י ה ־ נ ־ אש על כוס ןאי(ל(‬
‫נתקנו שת־ כוסות הם‪ ,‬ואם בלא כוס נתקנו ה ב א ל ע ש ו ת ם על הכוס שת־ כוסות י ש‬
‫לו ל ע ש ו ת נ נ נ ד תקנתם בשנ• מקומות ו ל א לעשותם שת• קדושות על כוס אהד‪ ,‬מ־די‬
‫דהוה א ק י ד ו ש א ו א כ ד ל ת א ת ( ‪.‬‬
‫והכי •טפיר טפי‪,‬‬
‫ואע״נ דייא מ צ ע ו כוש בתלמוד א ל א‬
‫אמרינ; כריך ש י ת ו ( ‪ ,‬י ש לנו לתפוש דרך הישרה הואיל ונהנו בוס ו י כ ־‪,-‬ודאי הנהינו‪.‬‬
‫ועוד כי בברכת אירוסין היא בסקילה‬
‫ו ב ב י כ ת ;•שואין היא בת;ק והוא כניסת הופה‪.‬‬
‫וסנהנ נ א ה שהנהינו יבינו ש ל מ ה בדורו ל ה ס ת ל ק ולהתעסק בשום דבר ל ע ש ו ת ה פ ס ק‬
‫נ י ן כרכת אירוסין לנישואין‪ ,‬ו י מ צ א כתוב במחזיי שתיקן הנדיב ר ש מ ה ה ( ‪ ,‬ש י ש בו‬
‫ז‬
‫שיי׳ י ו ב דבדיס מ ס ד י‬
‫הוא ברוב מקומות‪.‬‬
‫י ׳ ע מ י ם והלכות גדולות ויכינו ש ל מ ה ו ש א י נאוניש‪,‬‬
‫זלדידן מזינת כוש ש נ י ו ש פ י כ ת כוס ראשון‬
‫ו א ף כי ח י ל אישים אנכי מ מ נ י ת צ א הודאה וו‪,‬‬
‫ש כ ל ח(‬
‫ת נ מ י ו ן מיניה‪.‬‬
‫ושתייתו הזי הפסק‪.‬‬
‫ה ד ב י י ס ה פ ש ו ט י ם מ(‬
‫בהם קימונים להקל‪ ,‬יעשו ב י ב י י י ב א י ! ב־ א ת א פסק דינא דיד־‬
‫ומצוי‬
‫ושנו‬
‫קמ־יכו ל א מ ע מ ד‬
‫ואש הדברים פ ש ו ט י ם להקל )ונהנו( ]ושנון להחמיר‪ ,‬א ל יורו להקל‪,‬‬
‫שאין משיכ־ן א ת הארי א ל א בשניו‪ .‬ואף ב א ו נ א באומאיא(‪ ,‬ובמי; במ־נויכ(‪ ,‬ו מ י צ ו י י ג ( ‪,‬‬
‫לאמלינן בפ׳ התכלת כל‬
‫נמרלכי שס חשונת ליי‬
‫ג( זה הלשון לא מצאתי‬
‫נדפיס הנ״ל פסק לבק־‬
‫מצוה שאין לעשותה נמר מלאכת מצותת אין מנרנין‬
‫על זה‪ .‬ועיין לקמן נתשונה ר״ת לר״מ עצמו שהניא‬
‫בסלר רב עמלם שלנו• אמנס נתחילת סלר שבתות‬
‫והובאו שס ממש דבלי מיוזול ויטלי הנ״ל‪ .‬ד( שנת‬
‫עלית‪ .‬וע״ן‬
‫נס טעם זה‬
‫דף כ״ל ע־נ‬
‫דף כ״נ ע״נ‪:‬‬
‫א( המשך לתשובה הכיל‪ .‬ב( בכ״י ודפוס תימא‪ .‬נ( כתובות דף ז׳ עינ‪ .‬ד( לפי‬
‫ה‬
‫דעתי צרין למחוק א' תכתוב בכיי ודפוס‪ .‬ה( כן הוא נכ״י וגס נדפיס‪ .‬ותימה דתא‬
‫נפסחיס דף ק י נ ע*ב אמרינן דאדרנה גבי קידישא ואנדלחא ני״ט שחל להיות אחל תשנת‬
‫אומליס יקנה״ז על נ ו ס אתד ופריש שס טעמא משום דהבדלת וקידוש חדא מילתא היא‪ .‬וניל‬
‫שיש כאן טעות סופל וצלין להיות נלנת המזון וקידוש נמקוס קידושא ואנדלחא‪ .‬ועוד עיין‬
‫שם בתוס׳ ליה שאין אומרים ותלאה שהובא םס דעת לבינו משולם נענין אחל‪ .‬ו( עיין‬
‫כתובות דף ח' ע״א‪ .‬ז( עיין מחזור ויפרי סימן תסיט צל תקפ״ו ותקפ־ז‪ .‬ועול עיין נפלדס‬
‫ללש״י לקופים דסוס קונשטאנדינה דף נ״נ ע״ד‪ .‬ועיין לקמן סימן סיב אות נ׳ הערת אי­‬
‫ח( נצ״ל במקום מנל בניי ודפוס‪ .‬כי( נלומר הפשוטים להחמיר‪ .‬י( ‪ 3*3‬דף ק״ל ע״נ‪.‬‬
‫יא( בכל אלו דברים חולין ר״ת על זקנו רשיי ז״ל‪ .‬באונא הסרוכה לאומה נ ס ד ק דעת רשיי‬
‫להקל ול״ס להחמיר‪ .‬חול־ן דף מיו ע״ב רש״ דיה היינו רגיתייתו‪ .‬ועיין תוס׳ שם וגס‬
‫בספר הישר לעיל בדפוס סימן טס״ב דף ל״ז ע״א• יב( רש״י פסק כר״י דמנ״מ לא בטיל‬
‫חולין דף קיט ע״א ד״ה ותו לא מידי ובכמה מקומות‪ ,‬ור״ת חולק עליו חולין דף צ״ז ע״א‬
‫סיס׳ דית אמר רנא ונספר הישר לעיל בדפוס סי' שפ״נ דף ליח מיד‪ .‬ינ( ע»ז דף ע־נ‬
‫ע״נ דיה קטופי פ ס ק לשיי הלנה בליה דניצוק חינול ובתוס׳ שם ד״ה אמר חולק עליו ריח‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מה‬
‫ובקיבה יד(‪ ,‬ובנבינח הטיס לנבי חלב שחלבו נוי טו(‬
‫‪83‬‬
‫שראינו מעטו ש ל י ב י ט ש ל פ ה‬
‫מאיזד‪ ,‬טעם חולק על רבוחינו וידענו עיקרעז( רבדיו ש ל א בא ]אלא[יז(‬
‫על בני טדינה‪,‬‬
‫בזה יש לשטוע‬
‫לדעח נוטה‬
‫וטח שעיניו רואות‪.‬‬
‫להחסיר יס(‬
‫אך אל חסקילין‬
‫שבאו להחיר עורבאיט( היה להן לאסור לטי׳ יונה הששוטה‪ .‬והיה להן לאסור‬
‫שכר‬
‫תלטודכ( ולהטריש תרוסות וסעשרותכא( ושותפות נוי כב( ו ס ש א וסתן בעם אידם ע (‬
‫ושאלה וטלוה וטרעון בשטרכד(‬
‫שלהןכו(‪,‬‬
‫ולהעטיד בהטה בבית נ ר כ ס (‬
‫ולטבור להט כהטה נטה‬
‫ענליט‬
‫וסייהיט והטורים‬
‫ולטטור בהטה לרועה‬
‫ואחרי‬
‫בלא סרסור כז(‪.‬‬
‫אשר באו לדקדק להקל יבואו לדקדק לההטיר לטי הטשוטה לאסור אשד‪ .‬שאין לה‬
‫וסת כס( ד ש ל הורה היא‪.‬‬
‫ועל ההוראות להקל ועל שינזי נרסאות לקלקל‬
‫קורא אני‬
‫חנר‪ ,‬כי חאי דשטא ישחוט בן עוףכט(‪ ] ,‬ש ח נ ח ח שטא ישחוט בו[ ל(‪ ,‬דבה הוה ליה‬
‫לסינרס בחרא לא(‪.‬‬
‫וכל חכסי בני סטרד ורבי׳לנ( חאי‬
‫וריח נורטיט בטותנו‪,‬‬
‫ומושלי‬
‫ס ש ל סריחדאסרי אינשי יזבח פרחך ואל מכה ש י ך ג ל נ ( ‪ .‬נם בי ל א התנדבה ראייתו אלא‬
‫שכן דרך החלמוד‪,‬‬
‫שהרי למדנו‬
‫ר ט נ ו האי ת פ ס רבינו נרשוט‬
‫להטעין כהן להדיחו לג(‪.‬‬
‫ומנהנ‬
‫טאור עיני הנולד‪ ,‬ורבותינו שבבארי ושבלותיר‪,‬‬
‫ורביט‬
‫בן עוף מבן צאן‬
‫ש ל ס ה סהן הנהינ‪ .‬ועליהם יש לסטוך‪ .‬וטבקש אני סני כל תלטידי ר ט ט ש ל ט ה‬
‫שלא‬
‫יקילו ראשם כננד לשער הסזרהי‪ ,‬ואם לא ישסעו‪ ,‬אל ענשם ישאו נפשם‪ .‬ואני לא‬
‫ידעתי מי הוא המורה והםטרא‪ ,‬וטי היה לטקל לקלקל ולעץ נשאל בתו׳ אללל(‪ .‬אן‬
‫ועיין ספל סישל דפוס סי׳ ה י ך ד דף נ״זעינ ועיד‪ .‬יד( נסלנ קלוש הנמצא נקינס דעס‬
‫לשיי פולין דף קט׳״ז ע׳׳נ דיה הלי זו טחלנ נמול היא ולעס ליה שט דיה ידנ שהוא כפיישא‬
‫כעלמא• ועיין ספל הישל דפיס סי' שפיו דף לימ עינ• פו( עיז דף ליה עיא ועייייש‬
‫בהוס׳ דיה לפי ודיה סדא‪ .‬נח( כציל נמלןוס שקל‪ .‬ח ( סיקץ לאזים‪ .‬יס( סימה מ ט‬
‫אונא נאומא לשיי זיל אינו מן חמסמילין ואדלנה מכשיל‪ .‬יט( אולי מנח נזה על מיןעולג‬
‫שקולין קותיל שלצו לססיל‪ .‬עיין חולין דף סינ נדא הוס' ד ה מפני ושם נדנ ד״ה מאי‪.‬‬
‫יכונהו נזה‪ ,‬עד טהט מקילין נדנליש הפםוטיס לאיסול יוהל פונ היה לאסול דניים םסשוסים‬
‫לסיסל‪ ,‬אן נס וחס ונס נחה סנפ ידן‪ .‬וצולס סדנליס מקולה נסנהילץ לף ק׳ ע״א שקלאו‬
‫אסיקולס ננון סני לני מ י ק אסיא דאמלי מאי אסני לן <‪ pr‬מעולם לא שלו לן ע ו מ א‬
‫ולא אסלו לן יונה‪ .‬כ( שהמנסנ פשוט עכשיו להקל <‪ qjf‬םמצל דינא דנעלא נלאה לאסול‪.‬‬
‫עיין הו‪0‬׳ נטלוס דף כיפ עיא ד״ה מה אני נחנט‪ .‬כא( כלומל שהיה להן להשליש חליעוס‬
‫ומעשלוס נחוצה לאלן אף טמן חזה• שניכ המנהנ פשוט להקל אף שעלינא ת מ ל א ים להפעיל‪.‬‬
‫ועיין פעמו של ליס נהוס׳ עיז דף ניס נדא ד״ה נצל‪ .‬כנ( שניכ פשופ לסקל ע ל מאעלו‬
‫של אנוה דשמואל ועיין טעמו של ל״ה נהוס׳ סנסדלין לף סינ עינ ל״ה אסול י מ ו מ ש לף‬
‫נ׳ עינ ד׳ה שמא‪ .‬מ ( עיין עיז דף נ׳ ע״א הוס׳ ד ה אסיל‪ .‬כד( נס זה שם‪ .‬כה( עיין‬
‫מוס׳ עיז דף כינ עיא דיס אץ מעמידין‪ .‬ט ( נש זה שם‪ .‬ט ( עיץ נסיס׳ ‪ n‬לף נדו‬
‫נדא ליס אימול לשמיטה‪ .‬ועיין נסנמיי ה׳ שנה פ׳ עםליס היה‪ .‬כס( שק למס ט ס ל א מ י‬
‫אשה שאין לה וסס נלא נליקה לנעלה‪ ,‬וכן לעסלמניסס״ל מס׳ איסולי ניאה הס״ו ומלאה‬
‫גס לעמ לש׳יי נדה דף יינ ע״נ ד״ה מאן דמהני ועיין לין שטעוס ליש סינ שסייש לבלי‬
‫לשיי להקל‪ ,‬ועיין לנלי ליס לעיל נספל הישל נדפוס דף י י ז נ ד ג ו נ י י ס י ק קמ״יג ולמש‬
‫לשנים וליי ולאים וספל החממה להקל עיין הנהוס מיימוני ומללכי ושלפי ס נ ט י י ס שס‪.‬‬
‫כט( כסוטס דף ס׳ עיא ועי״ש נסוס׳ דיס שמא ישחופ‪ .‬ל( סיקץ לאז׳׳ם *פסלו‪.‬‬
‫לא( לאז״ס מחה מלח נחדא נספלו ושונ כסנ עלה מליץ ו י ל ‪ :‬אפשל שלציל נמלא יסיימ‬
‫לענין שנה סו״ל למנלס נה שהוא לשון נקנה נמ׳׳ש סהוס׳ שס וליל ללוקא מ ה סו״ל למיטןס‬
‫נה משאיכ מאי דקאמל נסל ה ט לענין יה״ב אסשל נלסה ט שהוא לשץ זני‪ .‬ועיין לקמן דף‬
‫גדה ע״ד שכהנ דנני׳ שנס הדל למנלס נה מ ה י נ שנה הוא טי והיינו כעיפ‪ » .‬ט ‪3‬‬
‫לנ( נ ט י ונס ניסוס מתי׳‪ a .‬לנ( נ״ל ססלונו אם אסס זונס סזנס לנל שיניא לן ס‪9‬אם‬
‫מלונה כמו סלהן שים לה נשל הלנה‪ ,‬א ק מה היענה לעטוס אם סימוק נן ו ה נ מ ס‬
‫נו נמקומו‪ .‬לני( קדושין דף ליו עינ‪ .‬לד( נציל נמקוס נתאל נ ט י ונסואל מ ס ו ס ומעז‬
‫תשובות ר״ת סיסן סה‬
‫‪84‬‬
‫מפי ארם אחר שמעתי הדברים ו ל א יכולתי לסבול סן א ח ש ב בעורכי שלו עיון לה(‪.‬‬
‫ואלו הן הנחנקים‪ ,‬התולים בוקים םריקיס‪ ,‬באנשים נרוליס‪ ,‬והבל• הבלים‪ .‬ל א האמנתי‬
‫להם כי תלו דבריהם ברכינו ר׳ משלם‪ ,‬ואי אפשר לומר כן‪.‬‬
‫ובי היאך‬
‫יאמר פה‬
‫קרוש דבר וה להקל ש ל א ‪ .‬לצורך ברברים שכבר ששט איסור המנהנ ונוח וקל לשמור‬
‫ולהזהר ברבר‪.‬‬
‫כי אם היד‪ ,‬הדבר שאין רוב הצבור יבולין לעמוד בו ודבר שיש בו‬
‫ועור‬
‫חסרון כים ל א היה הדבר קשה כל כך‪.‬‬
‫נומיחי לשליח הלא יש הנה מבני‬
‫נרבונאלו( שאוםרין בנרבונא מנע נוי בחומץ שלנו‪.‬‬
‫וחלילה לי מעשוח ואח‪ .‬אך על הנהות חנירסוח‬
‫האמנח•‬
‫כי‬
‫הניד‪ ,‬מנה‬
‫שנים‬
‫וקדש יובל‬
‫וםרהא ליתא הא נמי ליתאלז(‬
‫לעשוחן נוםחאוח מבלע!״ ראיחלח(‬
‫ושמא‬
‫ישחוט בו עוןז‬
‫ותרומח מעשר‬
‫ומבלעדיהן ונם מבני עירו קובלין על הנה־תיו‪ ,‬ועל הדבר ל א א ש א פני איש‪,‬‬
‫שכן‬
‫אמר רבנא נרשום כ ל סניהי ספרים הכי והכי חהוי‪ ,‬וכל עושין סעד לס( צריכין ראיה‬
‫ולא שמיעה‪ ,‬כי יש‬
‫עושין םננורין‬
‫רהכי אמר‬
‫נברא רבה סלניא‬
‫והבי נרס סלניא‬
‫וזימנין ר ל א משחכח הכי‪.‬‬
‫ן‪) ,‬בענין איסור אכילה כין סנחה לסעריב בשבת(‬
‫עוד‬
‫זאת אדרוש לבני מלאום יאטץא( בי יחחמץ ל ב ב י נ ( ]על[ חופרי נופץ ופורצי‬
‫נרר לאכול בין ח פ ל ח המנחה ל ת פ ל ת ערבית ומפיקים מנן בנאוהג( והלא ל א‬
‫כן עשו אבותיכם‪ .‬ויש ללמוד מברייתות וממדרש אנדה ראמרינן התם השוחר‪ .‬מים בין‬
‫השסשוח נוזל אח החיים ואח המתים‪,‬‬
‫ומעשה אירע בלותיר וכא מעשה לירי סכנה‬
‫וכן שמעתי מאבא מורי ניע‪ .‬ויש מדרשים שבחוב בהן סעייןד(‬
‫ואיתא ל ה א ואיחא‬
‫לחא‪ .‬ובקושי חחירו ערב יהיכ לאכול סמוך ל ת פ ל ת ערבית ותיקנו וידוי קורס שיאכל‬
‫וישחה סשום שכרוחה( נם בטי באב שחל להיוח בשבח ונדחה התירו בקושי‪ .‬וראינו‬
‫שבחב‬
‫רב שר שלום‬
‫נאון מחא מחסיא‬
‫שחקנו לומר צידוק חרין ע ל שם שנפטר‬
‫על הושע ו׳ ייב‪ .‬עמי געצו ישאל ומקלו יגיד לו‪ .‬וכונס המאמר לא אידע מי חית‬
‫להמורת למקל אשר נשען עליו לתקלתו ולען אשר נשאל מאתו‪ .‬ונלתי ספק נחר רטנו כמקל‬
‫ע ט ר דמיונו נהנרה עס מקיל‪ .‬וראזיס תיקון המקיל במקום למקל‪ .‬לה( כן הוא נכ״י‬
‫וגם נדפוס וטנתו לפי דעתי פן יחשטני גס אותי מצוין נאנשי עצתו אשר מהם לקח את‬
‫הדברים‪ .‬והחכם ש״ר בספרו הגיה ננליון נ ע מ י שלציון‪ .‬עיין ינמות דף קיפ עינ‪ .‬לו( הנהת‬
‫ססכס שייר על נציין ספרו ח״ל‪ :‬נראה א״נ‪ .‬םמלאון ננרנונא וכן לקיץ דף עיד )בדפוס(‬
‫שמשם יצאו ר׳ משה הדרשן ור' לוי אחיו וכוי והס היו מנרבונא איכ הוא ‪Meulins‬‬
‫ע ט ל ועיין לקמן אות ו׳ הערה אי‪ .‬לז( כן הוא נדפיס נכ־י ליתנהו‪ .‬לח( תיקן‬
‫ראז״ס נמקוס ריח נכיי ונס נדפיס‪ .‬וכינת ראיה כאן כלומר מנלתי אשר ראה את הנוסחאות‬
‫בספלי קדמונים אף ששמע מאחרים אומדים לו‪ ,‬םתס קבצו ומצאו כן‪ ,‬ועיין לקמן דברי‬
‫רטנו‪ .‬לס( כלומר םמניאין סעד נאמרס כי אצל ראשונים נמצאו כנר הנרסית שהגיהו‪ ,‬לא‬
‫יסמכו על השמיעה דק על הראיה נעיניהס‪:‬‬
‫ו‪ .‬א( נראםית כיה‪ ,‬כיג‪ .‬וזה דנר החכם שייר נהנהתו על כליון ספרו‪ :‬מלאום שס העיר‬
‫של ר׳ משלם עיין מרדכי נתיס' םלקנו לערבי פסחים ותשובת רשיל סימן טע‪ ,‬וכ״כ‬
‫למעלה שימן תקציב וכאשר השיבותי לבני מלאום ומנתו לתשונה שלמעלה‪ .‬המתחלת נרדלא‬
‫והיא לר' משלם‪ .‬עכ״ל‪ .‬אמנם נמרדכי וגס נרשיל שס נקרא םס תעיר מלאץ אשר כמענו‬
‫לא ינדלו נמננוא נלםון צרפת‪ .‬ואולי נחר רית נכתינת מלאום נרמזו על המקרא• ושם העיר‬
‫‪ Melun‬ולא ‪ ,Meulins‬כי םס תקע ר״מ אהלו אחרי אשר עזנ נרנונא‪ .‬ועיין לטיל סי׳ מ״נ‬
‫הערה ראשונה‪ .‬נ( כן סיקן החכם םי״ר במקום יתחרא לנני נכ״י ונם נדפיס‪ .‬והוא הנכון ועיין‬
‫תוסי ומרדכי םס שםס נאמר שרית כעס על ר' משלם• ג( רימז על איינ מיא‪ ,‬נ• ונאוה אפיקי‬
‫מנינים‪ .‬ועל תוכן התשובה עיין פסחים דף ק־ה עיא תוס׳ דיה והנימ‪ .‬ובראיש ינמרדכי שם ונס‬
‫במשובת מהרים ניב דפוס פראג סי' יוד וי״א‪ .‬ד( יבתשובת מהרים ב״ ב םס תכי איתא ואמר‬
‫ה( כן הוא נס נמהר״ס נ״נ‪ ,‬אמנם במרדכי‬
‫במדרש שהם שוחין מן מעין אחד בשנת‬
‫‪85‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן מה מו‬
‫מרעיה באותה שעה‪ .‬ונם אין רנילין לעסוק בתורה בין שתי התפלות משוס ח נ ם שסת‬
‫]ופר׳‪ j‬כל בתיו(‬
‫מדרשות במלין ן‬
‫ז‬
‫א י אינו אסור‬
‫אלא מנהנ‬
‫אלא שקירין מס אבות ונוםרין אותן חמשה סדקים כל‬
‫הוא לזנרון פשייתו‪,‬‬
‫אכל אכילת‬
‫סנהת שכהין(‪,‬‬
‫ושתיה לא תיקנו הקדמונים ומנהנם תורד‪ ,‬היא‪ ,‬שלא הכל נכתב בתלמוד‪ ,‬שהרי כמה‬
‫דברים קבלה בידינו‬
‫ופרישות‪.‬‬
‫בנון עיבור ותיקון תפלות וברכות ודברים הרבה‬
‫ואפילו לא היה קבלה בידינו היה לפרוש‬
‫לכל ירא•‬
‫לסנהנ צניעות‬
‫כיש ]שלא[‬
‫השם‬
‫להנהינ במקום שלא נהנו‪ .‬ודברים כאלו ע״פ מדרשים ותלמוד ירושלמי כי האי ד ש ‪p‬‬
‫דמשערין באלףט(‪,‬‬
‫יחיד הנשאל יא(‪,‬‬
‫ו‪ •:‬הא• ראי; סנלין דינו ליחידי(‬
‫ולא היא דעל המלמד לחברו‬
‫ואע״נ דמעו בה לפרושה על‬
‫לטעון קאמר‬
‫כדאסר ר׳ יהושע בן‬
‫לויינ( על תעש עצמך בעורנ• הדיינים שלא לנלות דינו ליהיר ומשני ידע בה ]שהיא[‬
‫ומנהג שלא נהנו לפרוש אינו ראיה‪,‬‬
‫כשירה‪.‬‬
‫נם נראה כ־ נתקנה‬
‫וסנד־יג(‪.‬‬
‫ואי משום נ׳ סעודות יכול באססדמקי‬
‫שעורה שלישית‬
‫בצהרים סמוך למנחה‬
‫‪1‬‬
‫חידקא בתתלת המנחהיל( ‪:‬רתניא ערבית םדיה־ן לאכוי בהן שחרית‪,‬‬
‫לאכול‬
‫בהן בצהרים‪,‬‬
‫כצה־־ם מדיהין לאכול‬
‫בהן במנחה‪,‬‬
‫ואפילו לרב‬
‫שחרית טדיחין‬
‫מן המנחה‬
‫ולמעלה אין‬
‫מדיחין‪ .‬ופסקי טון דםעודה קטנה מוהר לאכול במנחה נ ת ל ה ‪ .‬ואיכא שהות טובא בין‬
‫אכילה למנחה קטנה‬
‫ואעינ דאמרינן פודם מפי‪ ,‬ומבדיל‬
‫‪ro‬‬
‫ובקשה‬
‫( אקרא• בעלמא‪.‬‬
‫מכם אל תעשו מלכותנו אנוה־ת אנודות כ• מימי ר׳ שלמה אנו שותים ובדברים שאין‬
‫בהם ממש אל תקדיהו את מקומו‬
‫‪1‬‬
‫זקננו‪ .‬א• נא אה• תי־עי‪.‬‬
‫ואטו אנן קשיי• קני באנמא אנן שלא להוש לכבוד‬
‫ואל הנדיב ר׳ מרדכי אהוב•‬
‫ראש המדברים‬
‫אנ• מזהירו‪,‬‬
‫כאשר חפין בחייו ובאהבת•‪ ,‬ש ל א •קל קולות שלא נהנו עד עתה כ• בדבר הזה יטיל‬
‫בינינו |סדינים ככריחןיז! אימון‪.‬‬
‫ואם ישמע לקיל אוהביו‪ ,‬יה• חן המקום על יושביו‪,‬‬
‫ושלוש לו מכל םביביו‪ ,‬ושומע ל• ישכון בטח ושאנן מסהר‪ ,‬ומי‪ ,‬טוב ומה נעים שבת‬
‫אודם נם •הד‪ ,‬והיה הצור אהד ושמו אחדיחן‪.‬‬
‫םימן מו‪ .‬תשובת ר״ת אל רבנו משלם‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫תרומת‬
‫מעשיא‪,‬‬
‫שרג‪,-‬‬
‫ב ע נ י ן ת ר ו מ ה •גייא מ ן ה מ ו ק ף (‬
‫שיבוש‬
‫הוא‬
‫יאמו‬
‫ןב|בן‬
‫לו•‬
‫קמ״י׳‬
‫כ׳‬
‫האי‬
‫ו( נחי כצי צ נמקוס בנ• ב ל י ודפוס• ז( מיק‬
‫הסלים כל הדנייס הנונע־ס לערב יה״כ‬
‫כ״נ ע־נ חכס שמה ניר‪ .‬מדרכו נטי וכוי על נשיא כמת נתי מלרשוח כולן נטלין‪ .‬ח( מכאן‬
‫נראה שהיה המנה‪ :‬נימיו לומי נל חמשה פלקיס נכי שנח ושבח‪ .‬ע( מזה נלאה שס״ל‬
‫לל״ת כמאן דאמל שהובא ני־ן סיף פ• גיד הנשה שנליה נעל באלף וראיחו מירושלמ• הורה‬
‫ר׳ נין נתלין עכנלא הד באגף ועי• צקמן סי• ק»א אית נ ‪ .‬י( לא נמצא בתלמיד שלנו נכהונוה‬
‫דף נינ ע״נ ודף פ״ו עייא‪: ,‬נ• עשינו עצמנו כעויכי הדיינים‪ ,‬כי אס בירושלמי כתונות‬
‫•א( כן פ‪-‬רש לנ יהולאי גאון הונא נמדרש שמואל‬
‫פ״ד הלכה י• ובנא בחרא פ״ע היד‬
‫ועיין ישעה מקובצת‬
‫על אבות פ‪-‬א מיז לשיי שם ודעת רננו כלישיא אחלינא שס‬
‫ע ( ר׳ חני נשם ל• •הושע בן לוי בירושלמי שס‪ .‬ינ( עיין מנחות‬
‫כתובית דף נ״ ב ע״נ‪.‬‬
‫דף מיג ע״נ‪ .‬ועיד עיין נחיס׳ ניכות דף מ״ע ע־נ ד״ה אי בעי וחוס' סוכה דף כ״ז ע״א‬
‫ועול עיין אריכות דבלים נשבלי תלקט ענין שנת סימן צ״נ‪.‬‬
‫דית במיני ונלא״ש שס‬
‫יד( שבת דף קי־ז ע״נ ודף קייח נךא ועיין נלין שם‪ .‬טו( שנת דף ט• עינ עיין חוס•‬
‫דיה נתספורת ונעור איח ‪ p-p‬רלינ‪ .‬עז( פסחיס דף ק״ח ע״א‪ .‬יז( נ כ י נ־נינו ונין‬
‫כרחי ארמון ונדפוס נינינו ונין פרחי ארמון והחכם שי״ר הגיה ננליין ספרו נ־נינו ונין אחינו‬
‫מדינים כנריח ארמון אמנם לדעתי אין צריך להגיה כ־כ רק נמקוס ויין כרחי צ״ל מדינים‬
‫כבייח‪ .‬משלי י״ח י״ט‪• .‬ח( בלתי ספק נשלמה נזה התשונה אל מ י עירו של ר• משלם וחדנריס‬
‫הנאים מלאה אל ל• משלם עצמו ערוכים‪ ,‬ולכן עשיתי פירוד נין הדנקיס נכי־ וגס נדפיס ‪:‬‬
‫סימן טו‪ .‬לפי דעת־ נס הענין הזה הוא מהשונה לל״מ עצמו נמו שמוכח מלשון ממקום‬
‫תשובות ר״ת סיסן סו‬
‫‪86‬‬
‫ד נ י מ י ן נ ( ‪ .‬ועלילות רוצה א ד ם בקב ש ל ו ש כ ת ב ל פ י פ ש י ט ת דבריו נ(‪ ,‬וכי ל א ידעתי‬
‫ד ה ה ו א ב י טלונתא‬
‫ואני ל א כתבתי יוהד מטי קבין א ל א מקב ש ל תכרו‪ .‬ובספק ט ב ל‬
‫קסיירי ולא בסטק טעשר‪ ,‬דהוה ל י ה למ־תנ־ בן לו־ כדקתני בניטין ממקום שהכרעת‪.‬‬
‫ועוד ד ס ש ו ם הך ט ר כ א ל ( מ ש נ י ליה ש־נו־א אהרינא ו ל ש מ א ע ש א ו בן לוי ל א חי־שינן‬
‫הך פרכא‬
‫םשוס‬
‫הינ ל א נ־תוש‪.‬‬
‫ולפיכך ש ט ו ת וטעות ה ו א ל ה ג י ה ‪ ,‬א ל א‬
‫תרימה‬
‫וטעשר ]נרס־נן[ וכן עיקר מ ש ו ם דרוצד‪ .‬אדם בקב ש ל ו יותר מ ב ש ל ה ב ת וא־ן לנפק־־‬
‫לינע בו כדאמריגן גבי ] ש ו מ ר [ א ב י ד ה ה ( ן ד ה ש ב ת פ ק ח ן [ ו ן מ ר ע ת היא וכמציאת ל א‬
‫אמרו בן‪ .‬ונבי ר׳ יוחנן ת ק ו ק ה ז ( ) ו א ע י נ ד י ל מ א ( ח ( ‪ ,‬ובורות ו ש מ ו ת הוא ל ש נ ו ת גירסאות‬
‫בי גסס( ע ל ט מ א טהור ועל אסור מותר נגיה‬
‫ללשוננו אינו יודע‪.‬‬
‫ותורה ש ל א ל ש מ ה‬
‫ואס רק הוא מכם וסמנו‪ ,‬טוב ל ל מ ו ד‬
‫ו ב מ ש ח ק בע־ג־ האומר‬
‫כן הגיה וכוי ד א ט ו‬
‫מ ש ו ס ת ע י ד ‪ .‬בכ־פ״ תלו לה‪ ,‬ונם אני ידעחי שרוצה א ד ם בקב ש ל ו זהו ט ע ם ההולק‬
‫א ך הוא אמרו ל ט ע ם ה מ ש ג ה ואני אוסר ש ל א ל ט ע ם ה מ ש ג ה א ל א ל ט ע ם מה‬
‫עליו‪,‬‬
‫בין ס צ י א ה לפקדון ש א י ן בעליהן בחיים ובק טקדון שעחידין בעליהן לחזור‪ .‬ד ה א אם‬
‫ת פ ק ד היודשין מותרין בו בתורח חולין אפי׳ אמר לו בעל ההלום ש ל תרומה‬
‫]טח[‬
‫הן ש ל מ ע ש ר הן‪ ,‬ו מ ש ו ם‬
‫מזבינן‬
‫להו‪,‬‬
‫אבל‬
‫ש מ א יבואו הבעלים כי סזביגן ל ת לכהניס‬
‫בדם* תרומה‬
‫ו י ש ראיות‬
‫ולבא‬
‫אם סתו‬
‫הבעלים םותרין‬
‫ל ש ם תול־ן‪,‬‬
‫הרבה‬
‫להלוק אביננו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫גם‬
‫)בעגין איזה חדש שהחג מתכסה בו(‬
‫ע ל ש כ ת ב ת כי ל א אמרת ש ש ע י ר ש ל ריח‬
‫ש י ש כפרה ל ש ס י ס א ( ‪,‬‬
‫אינו קרב‬
‫דבר זה ד ו מ ה ל מ ה ש כ ת ב ת‬
‫א ל א א ס ר ת כיסתו תורה‬
‫בי ל א יאמר א מ ר ה תורד‪.‬‬
‫א ל א לדבר שהצדוקים מ ו ח ן בו‪ ,‬ש א ל ו המעטים אינן ל א מ ר י ת ו ל א מן ה מ ק ר א ולא‬
‫מן ה מ ש נ ה‬
‫ולא מן ה ת ל מ ו ד‬
‫א ל א ד ע ת הכרס‬
‫ודבר שאין בו מ מ ש‬
‫כ י ש ש ה י ה לו‬
‫שהכרעס‪ .‬אנל לא אכחד שיש לפקפק על זה מלשון ואס רק הוא מכס‪ .‬אכן יען אסר‬
‫הדכרים שאחר זה נלתי ספק לרימ עצמו ערוכ־ן‪ ,‬ונס הענין נחורס שלא מן המוקף‬
‫אינו לדינא שנוכל לומר שנם נזה היה ר״ת רוצה להוכיח את נני עירו נגרו‪ .‬לכן חנרתי‬
‫נ ס את זה עם הנא תחת סימן חרש נציון תשונח ר״ת אל רננו מסלם‪ .‬א( נ״מ רף ל״ח ע׳־א‬
‫נדגרי רנניי שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר‪ .‬ועיין לעיל סימן מ״נ אות‬
‫ד ‪ ,‬ונתערת נ׳ שס ציינתי כל המקומות שדנר כנר יניני על אודות הענין הזה‪ .‬נ ( גינוין דף‬
‫ל׳ ע״נ‪ .‬נ( כלומר שרית נתן טעם לדנריו אצינא דרנניי שלכך מחמרינן נפיקדון טפי משוס‬
‫דאדס רוצה נ ק נ שלו והשינ עליו ר׳ משלם כניאה מדנרי רננו שאיכ מ ל י היינו ר‪ :‬כהנא‬
‫שתוא ‪3‬ר פלונתיה דרנניי שם‪ .‬ועיז השינ רננו שהוא לא אמי אלינא דרנניי בהוא סונר רוצה‬
‫א ד ט נ ק נ טלו יותר סט׳ ק ב י ש ש ל ח כ ר ו רק מ ק ב של חנרו‪ .‬ועיין לעיל סימן מיד אית די‪.‬‬
‫ד( כלומר משום הא־ טעמא דאין תורמין שלא מן המוקף והתם נתרומח מעשר איירי‪ ,‬א״כ‬
‫מת תועלת נ ה נ ה ת ן כאן‪ .‬ה( כלומר נני שומר אנידה דפליני נו י נ ה ודי יוסף ב־ק דף‬
‫נ״ו עינ אי כשיח או כשיש‪ .‬ו( וכן נראה לי להניח נמקום ספק אנידה מדעת היא נכ״י וגס‬
‫נדפוס שאין לו שחר‪ .‬וכונת רטנו נזה על מימרא דר׳ אלעזר שם דף נ״ז ע׳׳א הכל צריכין‬
‫דעת נעלים חוץ מהשנת אנידה‪ .‬כי מזה נראה שהחמירו יותר נני פקדון מגני מציאה‪.‬‬
‫ז( לדעתי כונח רנינו נזה על האי מעשה שתונא נפסח־ס‬
‫ועיין עוד נ י מ דף מ״א ע״א‪.‬‬
‫דף י״ג ע״א ועיין נרמנ״ס פ״ז ה״ג‪ .‬ח( המלות נהסגר הם נכחוניס נ ט י ונם נרפוס‪ ,‬ולא‬
‫ידעתי להלמס‪ .‬ט( כ־ נס וכוי ננ־ה כ״ה נכ"־ וכונתו כי עיי שינוי נרסאוח שאינן נוגעות‬
‫להלכה ננא נס להניה על טמא טהור וכוי ונדסוס איתא כי אס על טמא טהור ועל אסור‬
‫כ‪.‬‬
‫מותר הניה‪:‬‬
‫א( נזה נראה נעליל ו נ מ ר כשמש שהדנר־ס ה ס תשונת ר״ת לר״מ על מה שהשינ לר״ת‬
‫על תשונתו לעיל סימן מיד אות נ׳ וכתשו׳ הזאת שנאנדה ממנו הוסיף רימ טעס חדש על‬
‫תשובות ד״ת סימן מו‬
‫להזכירו‬
‫ההידש‬
‫שיתכפיו בו ) ש א י ( נ (‬
‫כדבתינ גבי יה־‪.:‬‬
‫ואשר נ( כתכתל(‬
‫‪87‬‬
‫ש־‪, .‬‬
‫דרשה זו אינה מסייד•ה(‬
‫מלבד חטאת‬
‫לו לכתוב‬
‫לכאן ואין ענינח ייכאן‪.‬‬
‫אך‬
‫לתינוקת של בית רבן אנן מפרשין שליום הכפורים שניהם לכפרת ישראל והוציך בו‬
‫להודיע שיש שתי ‪ :‬פ י ו ת יידבר אהד‬
‫מלבד‪,‬‬
‫הוצרך שהרי שעיר‬
‫כפרתן שור‪,‬‬
‫של ר״ה כתיב בו‬
‫אלא זה להדיוט‬
‫כדאמרינן גבי עצרתו(‬
‫ל ‪ :‬פ י ׳‪,‬ליבם‬
‫וזה לגבוה‬
‫ויימה‬
‫ושל ר״ה‬
‫אכל בדיה לא‬
‫כתיב‬
‫\‪nh‬׳\‪(t‬‬
‫יבטל זה את זה‬
‫ואין‬
‫אכל בשעיר יום‬
‫הכפירים ובשל עצרת הוציך לפרש שלא יבטל )‪:‬פרה( זו את זו‪ ,‬אע״ם שכפרה אחת‬
‫היא‪ ,‬גם בעולות התמיד שלא •בטלו מש־ם עולות של יום‪,‬‬
‫בשבילן‬
‫ולא יהיו בכללן ליבטל‬
‫ולא תהא ]תויי‪ [,‬שלימה של יבינו שלמה ושלנו כשיחה בטלה וו‪.‬‬
‫ומדרשי אנדה מאיינין ב׳‪,‬‬
‫דבר סתום בתלמוד שלנו‬
‫עליהם יש לסמוך‪ ,‬וכמו שסי׳‬
‫נב־א לבב הכמהק( נמצא בברייתא דיי אליעלי בכסא ביום שמתנסה‬
‫אל הכהגיס בויקרא רבה תקעו בחודש ׳טופי‬
‫בכסא ]וכל ההדשים אינן נ‪:‬סין‪,‬י(‬
‫אלא שדנו בן יומו‪,‬‬
‫הנ‪.‬‬
‫תשרי‪.‬‬
‫ואפי׳‬
‫בלא שום‬
‫ומקולקל‪ ,‬י״ש שכיון לשמיעה‪.‬‬
‫ו ב פ י ש ת אמור‬
‫וכיני( כל החדשים איגן הודש ] א ל א [‬
‫אלא ליום הגינו והוא ניסן הורש ונכסה ויש בו‬
‫אין לו חודש שהוא נכסה‬
‫ראיר‬
‫שכל‬
‫פי׳‬
‫ויש בו הנ והנו בן יומו אלא‬
‫רביני שלמה נותן ו עדן ן יקל יא(‬
‫פתרונו קשה‬
‫ואז לא השתי להשיב‪ ,‬אך ראיתי ענותנותו של רבינו‬
‫שמואל והכמ׳ צרפת היא נרמה לך לשאת ראש להיות מורה להפיל הללים‪.‬‬
‫ואתה‬
‫הודעתני להוכ־חך בפני עצמךיבן וכדבריך עשיתי‪.‬‬
‫‪.j‬‬
‫גם‬
‫י ב ע נ י ; ב ו ס ר אי מ ו ת י ב מ ג ע ג נ י י (‬
‫על כנ־םת מים לכיסיא( להמשיכה עי״ נוי מה נ ה נ י ת ( מה תתהלל ברעד‪ ,‬הלא‬
‫נ‬
‫יש ששותין ממנו וגם ראינו‬
‫מים אטו מים המהנסכץי(‬
‫שההמירו הנמים ב״; אטו‬
‫״ן המתנסך‬
‫ולא נזרו‬
‫ומיד( יכה־; מהין( היא אותו בוסר ואע״ם ששיערו חכמים‬
‫‪,‬‬
‫הוא בום־ הוא נייועו( ופתרו;׳ מתהיל נרע ;‬
‫יעוד בהומין מצינו שהתירו מנע נויז(‬
‫א ‪ :‬ל כיסי לא מצי;‪.‬׳‪ .‬יקשה זה הדבי־ מהית־ הומין לכתתלה‪ .‬ואני ראית• שנה אהה‬
‫שכיסתה התורה שעיר של ריח לדעתו מפני שיש כפיה לשמים‪ .‬נ( שאל נ״ל שהוא ט״ס והתמשך‬
‫עס מלת ואשי שאחריו הטעתו ככתוב את הדומה לו קצת ג( מכאן ועד ליבניל נשניצו הדברים‬
‫הובאו במחזוי ויטלי צד <‪ .[];<'.‬ד( נויטלי כתבת־ ה( אשורה בכי‪ ,‬אמנם בדפוס אמורה‬
‫י( ששני שעירי עציה נא־ס ‪:‬כפי על דבל אחד‪ .‬עיין ספלא פ׳ אמור‬
‫ונויטר׳ משירה‬
‫ותוכפתא שבועות פ״ק וזבחים דף ויו עיב‪ .‬זו ויעל• וחשד בכ״׳ ידפוס‪ .‬ח( עיין נ״ב ‪cp‬‬
‫׳"•‪ :‬ע‪-‬א‪ .‬חכם עדיף מנביא בנאי ונביא לבב חכמה‪ .‬וכונסו על לש״י ועי נקמן אות ד׳ שקראו‬
‫י( כן הוא בויקלא רנה‪.‬‬
‫רננו נביא‪ .‬יי( כן הוא בייקיא רבה במקום והא בכ״י ודפוס‪.‬‬
‫יא( נד פוש ״נ־חיקי צפתרונו׳ ועליו הגיהו ננגיון שפים החכם שי״ר יצחקי במקום נוחיקי‬
‫וראז״ם נחזיק פתמנו ינ״שנ‪ .‬חמנס נכ״י איתא נוח יקל פתרונו ועפ״ז נ״ל להגיה כמו שכתנתי‬
‫נפנים וזה מושך על מת שכחי‪ .‬לעיצ שכל לנר השתום נתלמול יש לסמוך אמלרש לידע הוראתו‪.‬‬
‫יע״ז אמר שפי׳ לש״ ז״ל נעצמ׳ אף נכא ראיה מהמללס יקל לנו פתלונו והבנתו‪ .‬ומכיס כאן‬
‫י נ ( רומז ע‪ :‬מת שכתנ לו‬
‫שאף לבלי יש״י מתאימים עס השמועה יהקננה מן המללס‪.‬‬
‫ל״מ נתחלח סימן מ״נ איך לא הלכת נלרכי הקונה לתלנות ענות וכוי‪:‬‬
‫א( עיין ע״ז דף כיני ע״נ היש' ד״ה אי משוס ונרא״ש שם ונטול י״ד סי׳ קכ״נ‪ .‬נ( נכ״י‬
‫נ‬
‫אמנם נלפיש מהני הניח וע״ז הגיה ראז״ס נמקומו מהגינית‪ .‬ואולי כצ״ל‪ .‬נ( לפי‬
‫דעתי הן הן הלנליס ששמע לנינו מר משלם לתת טעם ללנריו חדא שלאה שיש נוהנין‬
‫להתיר ועוד שאין זה יין אנא מיס‪ .‬ל( כצ־ל נמקוס ומה‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס ומי‪,‬‬
‫ו( ברכות ליו ע״נ‪ ,‬פסחים נ״ג ע׳׳א‪ .‬ז( בע״ז שם‪:‬‬
‫תשובות ריח סימן סו‬
‫‪88‬‬
‫ש ל א ש ת ו יין א ל א ע״י כ ת י ש ת בוסר ו ד י ש ה ו ש ח י ק ה ש ל ענכים קהות וקשות וקטנות‬
‫ביוחר‪.‬‬
‫ולדבריך ל א נהנ‬
‫נסך ב א ו ח ה ש נ ה ‪.‬‬
‫כל דבריך אינן‬
‫אלא חיטה‬
‫אש א ת ה‬
‫עושי‪ ,‬כן‪ ,‬א ך איני טאםין‪.‬‬
‫ך‪.‬‬
‫גפ‬
‫לחוף בע־ש ו ל ט ב ו ל‬
‫)בענין לחוף בע״ש ולטבול בשבת(‪.‬‬
‫בשחריח באלה‬
‫ושטחא‬
‫יהיו כל ה ש ו מ ע י ן לך‬
‫אם‬
‫אחה‬
‫ה ת ר ח דברים ה ל ל ו שכחבחי‪ ,‬ואם ל א ישמעו אלינו ננזור ונחרים ב כ ל א ( קהלותינו‬
‫ע ל כל חשוסעין לך‪ ,‬וחשוכרך י מ ח ח על ה ע מ ו ד נ(‪ .‬ו ל כ ב ו ד ש מ י ם ולכבודך אזכיר כי‬
‫אין ל ש ח ף ‪.‬‬
‫]אס יש אח נטשך[נ(‬
‫א צ א לקראחך ע ד הצי הדרך או ע ד יואני א ל‬
‫א ש ר חודיעני‪ ,‬ונראה דבר סי יקום ממני או מ מ ך ד( נם א ש ל ח לחכמי עירך א ס יודו‬
‫לקולוחיך ולנרסוחיך‪ ,‬ו ל מ ה שאחד‪ ,‬אינך בקי בדברי נאוני מ ל כ ו ח ך וםלכוח כל םקוםוח‬
‫י ש ר א ל ורב יהוראי ורב עמרם ורב ש ר ש ל ו ם ור׳ אחאי וטי ריח ומס׳ םוסרים וסדקי‬
‫דר׳ אליעזר‬
‫סבוראי‪,‬‬
‫ורבנן‬
‫כ׳ ידעתי כי‬
‫אם היית ]בקי[ ח(‬
‫בהם‬
‫לא‬
‫מ ל א ך לבך‬
‫להחרים כננדן‪ ,‬ואחרי שהוריח בוש א ת ה להזור‪.‬‬
‫וגם‬
‫על נירסח ש ט א י ש ח ו ט בן עוף וסנה שנים‪) ,‬וכן אחים( ]ובין אחיו ן ו( בין חנור‬
‫לכירים ש ה ם טעיוח נדולוח ונירםח ריח ו י ב האי כמונו‪ ,‬דאין א ח ל ש ו ן א ש ל א‬
‫ב ס ש ט ולא בחלסוד‪,‬‬
‫ד ל ס ׳ ה ס ש ט כעין ס ח ח ה ולטי ה ח ל מ ו ד עצים‪.‬‬
‫ועוד ד ב ח ח י ל ה‬
‫ד‪ .‬א( בכיי ודפוס לכל‪ .‬נ( כן הוא ל״ה דף כיב ע״נ‪ .‬יאול• צ״ל והשומע במקום והשוכרך‬
‫והכונה כי לק את תשומעיס לך נעניש‪ ,‬אס אותך אין לשתף עמהס בעונש מפני כבודך‬
‫וכבוד שמיס‪ .‬נ( תמלות נתסנל חסלות נ כ ״ וגס בדפוס‪ ,‬וכצ״ל לפי דעתי‪ .‬ל( או ממך כצ־ל‬
‫במקום וממך נ כ ״ ודפוס‪ .‬ה ( תיקון םייל וראז‪-‬ס‪ .‬ו( נין אחיו כצ״ל נמקום וכן אחים‬
‫בכיי ודפוס ורומז על סנתדלין לף ז' ע־נ‪ ,‬י ן כהנו לי מפי הגאון ל׳ משה אליה נלאך‬
‫מנודאפעסט נ״י ואמת אתו‪ .‬ויען כי תפלונתא נין ל״מ ול״ת נענין זה לא נזכל נםוס מקוס‬
‫ונס פה תלנליס סתומים ולק מכללא יכולים אנו להבין אופן מחלקותס לכן צליכין אנחנו‬
‫להלידנ הניאול‪ .‬והכי איתא נשים שלנו סנהליין שם נין איש ונין אחיו אמי לנ יהולה אפיי‬
‫נין בית לעליה‪ .‬ונין נלו אמל לנ יתולת אפילו נין הנול לכיליס‪ .‬אמנם ל״מ היפך הנירסא‬
‫ותקדים את תמאוחר אפילו נין ת‪:‬ול לכיייס אליםא לקלא ונין אחיו באמלו כי לנ יהודה‬
‫דרש אחיו מלשון אח שמשמעו אש ולכך מורה על תמר וכיריס‪ .‬ואת תראםון אפיי נין נית‬
‫לעליה העמיד כאחרונה והסמיכו אנין גרו שדרש רנ יהודה מלשון גור כמו דירה‪ .‬וננד זה‬
‫עמד ריח נאמרו חדא שאין אח לשון אש לא במקרא )׳רמית ל״ו‪ ,‬כ״נ( ולא נתלמוד )שנת‬
‫דף כ׳ ע״א( ועוד שלפי נוסחת י״מ דבר רנ יתודת נתחלה מלנר קטן כתנור וכיריס ואח״כ‬
‫מדבר גדול כנית ועלית‪ .‬נתחילה דין של פרוטה ואחיכ דין של מאה מנת‪ ,‬וזה זו ואציל זו‬
‫הוא‪) .‬עיין שס דף ח׳ עיא מאמרו של ריש לקיש( אכן גס נרנר אחר עוד לא נחת דעת רנינו‬
‫נדעס ת י נ ו משלם‪ ,‬כ׳ ר״מ עזב נפיריםו נס את דרך רם״י ונס ר חננאל נאמרו כי רנ‬
‫יהודה נמאמרו ואפי׳ נית ועליה מיירי בדמי תנית והעליה שוין‪ ,‬ונאופן זה יציל את עצמו מן‬
‫הקושיא בתחילה דין של פרוטה ואח־כ דין של מאה מנה‪ .‬כי לפי נירסת ר״מ ופירושו הוה‬
‫עכשיו לא זו אף זו כלומר לא זו תנור וכיייס בלבד שאין דמיתן שוי; אלא אף תנית והעליה‬
‫שדמיהן שוין ישפוט הדיין נצדק‪ .‬וא״כ הוה לפי זה תחילה כמו דין מאת מנח ואח'כ כמו‬
‫דין של פיוטה ועל זה הוכיחו רית ששנש שלא לצורך ונס הרחיק את עצמו תרם״י ור״ח‬
‫שלא לצורך כי גס לגירסתס ופירושם ים לא זו אף זו כי ניס ועליה ה ס דנריס גדולים אנל‬
‫תנור וכיריס אין נדוליס כיכ‪ .‬ונקט כיריס לשון י נ י ס כלומר כמה כיתת לפי שדמי תכירות‬
‫מועטים מדמי תתנוריס‪ .‬וגס התנה ‪,‬נרו" יש לדרום אתנור וכיריס ואכלי תשמיש כמו שדרםינן‬
‫נ ס כן תשבו כעין תדורו נסכת דף כ״ח ע י נ אכלי תשמיש‪ .‬וא״כ נ ס לנירסת רם״י ופירושו‬
‫יש לא זו אף זו בשני מאמרים של רנ יהודה‪ .‬אמנס לו ית׳ שאינו אלא זו ואין צריך לומר‬
‫זו מה בכך הא אמרינן מילתא דאתיא נק״ו טרח וכתב לה קרא כן הוא לפי דעתי תוכן‬
‫דברי רבינו נתשונתו‪ ,‬אף שהדברים נתויתו לפנינו נילקין נחסר ויתר נגיעות הסופרים‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫תשובות ר׳ית םיטן טו‬
‫דין ש ל פרומה ואה״כ דין ש ל מאה סנה‪.‬‬
‫אך הנחת‬
‫ומה תיקנת בהפוך הנירסאות‪.‬‬
‫פי׳ רבי׳ ש ל מ ה ז( ש מ פ ר ש כמה מפשרה בית ע״ עליה ובמה הרחקת תנור דיי מעזיבה‬
‫ולקחת פתרון השסועה בדפי הבית והעלית שוין כדתנןח(‬
‫והכית של שנים‬
‫שנפלו‬
‫שניהס חולקין בעצים ובאבנים וכוי ואיכא דניהא ליה בהא‪ ,‬ואם שניהם חפצים כאהד‬
‫ל א יכוסו א ל א מעלין בדמים כדין נוד או אגודט(‪.‬‬
‫דברים נדוליס א ל א אסי׳ בין תנור לכמה כירות‬
‫ואינן ברשות דיין‬
‫הבית‪.‬‬
‫ולא ברשותו‬
‫ולא מבעי בדין ב־ת ועל־ד‪ ,‬שהן‬
‫הכירות ]מועטים[‬
‫שדמי‬
‫]לכוף[ אלא ישפטו צדק‪ ,‬ונרו י(‬
‫ותשבו בעין תדורו דרשינן ]נמיו‬
‫אין כופין‬
‫משמע מנורת יא(‬
‫אבלי תשמיש אפ־׳ בלא זו אף זו‬
‫ולא ל­‬
‫אין צריך לומי־ זו היאינ( דאסרינן מילתא דאת־א בקיו טרה וכתב לה קרא‬
‫ודיכא‬
‫דליכא למידרש דרך כקשתא וחלקה שהוא שיכוש ש ל א לצורך‪ ,‬וכמה דברים שמעת*‬
‫משמך נראין הדבריש ש ל ח ד ש אתה םתכוין להטעות העולם‪ ,‬או שמא שכחת שמועות‬
‫רבותיך‪ ,‬ומיום דעתי אותך לא שמעתי ממך כי אם תמ־ה‪-‬ית‪ .‬ותלישות של חכמ־ צ י פ ת‬
‫וענותנותם נרמה להדיוטים לשמוע לך‪.‬‬
‫ואם היית נותן ל כ ^פי׳ ר׳ ש ל מ ה היה ט־כ‬
‫לך‪ .‬ודע ל ך כי צריכין לידרוש ברוב מקומית‪ ,‬וכשאתה מוצ־א דבר מפיך ראה וכווק‬
‫בשמועות‪.‬‬
‫ונם תראה‬
‫בנירם׳ ריה תלמ־ד‬
‫תלמידו‪ ,‬כי נירסתם נכונה ומיושרה‬
‫אץ סידוש סברתו מכוון‬
‫רב הא־‬
‫ובגירסת רבינ*‬
‫ר׳ ־צדלן אלפה‬
‫שמקומות ]ישן שחחמיי־ ריח דלא כהלכתא ונם‬
‫במקומות סועמ־ס‪,‬‬
‫אבל שמועתו עיקר‪.‬‬
‫והי נפשך הרב ר׳‬
‫משלם שאתה מעורב עם הבריות‪ ,‬שלך ‪ a‬י נ ( להוסיף על שמועתא ט־כד‪ ,‬ותהיה מעורב עם‬
‫ת״ח‪ ,‬ולא חקדיח א ח המקוש‪ .‬וחזור בך ויברכוך טובים‪ .‬והלא כמר‪ ,‬רבנים יצאו מארצך‬
‫ולא הדיחו א ת יושבי עיים‪,‬‬
‫כי יצא הרב ר׳ משה הדרשן •נ ן‬
‫והיב ר׳ לוי אחיו יד(‬
‫י( ה ת ר י ס הנאים אינם מפירוש רש״י שלפנינו‪ ,‬כ־ אס מפירוש ריח הונא נעלוך עיך נית‬
‫העליה‪ .‬ולפי דעחי צ״ל פירוש רם״י ור׳ חננאל שמפרש‪ .‬ח( נ ״ מ דף קט־ז ע־נ‪ .‬ט ן כאן השמ־כ־‬
‫הסופר דנריס אחדים אשר ט נ ה ס היסה שיש כאחוז ננייסא שלנו ובלא להפוך המאמרים וטעמם‬
‫לא מנעי וכוי‪ .‬י( כצ״ל נמקוס ונודו‪ .‬יא( כצ״ל כמקום מגודח‪ .‬־‪ (3‬נס כאן הלשון מנומנם ולפי‬
‫דעתי צ״ל ואפילו נלא | לא[ זו אף זו ]אלא[ נ א זו ואין צריך לומר זו נמי שפ־ר דאמל־נן וכוי‬
‫‪«1‬ינ( אולי צ״ל שלא נמקוס שלך י נ ( ר׳ משה הדרבן רנו של י כחן נעל הערוך נקיא כילה‬
‫פעמים נערוך מעיר נרנונא‪ .‬ופעם אחח קראו רש״י )דנריס ל״נ‪ .‬כיד( נשם יי משה הדיש!‬
‫מטולוזא‪ .‬ועיין מה םכחנ על זה החכם שייר נחולדוח ר׳ כחן שלו נ נ ט י י י־עתים בנח חק״ן צד <>ו‬
‫והלאה‪ .‬יעיד עיין עליו צונן נאטטעסדיענסטליכע פארטיעגע ‪ 7‬י; ‪ 2‬והלא־ וזמני נהחלת‬
‫המאה התשיעית לאלף החמישי‪ .‬ועיין מה םכתנ על־ל החכם ר אניהס עסשטיין בשפיו היקי‬
‫ר׳ משה הדרשן מנרנונה אכן מדנרי רננו כאן שמנה אח רמייה נין איחה ב־צאו יננרנינא‬
‫משמע שלא היה נינונא מקום מושט של רמי ה בסיף ימיו‪ ,‬ואיל* הלך גטולוזא‪• .‬ד( הרנ‬
‫ר׳ לוי אחי רמ״ה נזכר נפ־רש״י ד״ה א׳‪ ,‬די ל״א בכחנ וכן פירב ל־ ר• כלמה ל י ל­­‬
‫אחי ר׳ משה הדרשן‪ .‬ועיין נמאנאצין ם״א צד ‪ 5 7‬בשם הניא החכם ר אניהם נעיכיכער‬
‫ניסחא אחלח םכתונ נה ר׳ משלם נמקוס ר׳ שלמה• ועיין נספיו הנ״ל בל החכם ר' אנרהס‬
‫יי לוי נזכר נעיטור ח״א דף ט״ו ע׳ ד ו? נ נ״ק‬
‫עפםטיין צד ‪ .\1‬והחכם הזה כחנ לי‬
‫ע״א )דפוס לנונ(‪ ,‬נס מונאח החסונה מרי לו־ מנרנונא בגליון קמ״ק כיי‪ ,‬עיין המזכיר‬
‫חיא ‪ •84‬אולי היה אחד משני אלה אחי ר׳ משה הדרשן עכ״ל ועיין ‪ Gallia‬צד ‪; i l l‬‬
‫ונס צד ‪ .320‬כי לפי דעת החכם גראסס יצא ר' לוי מנרנונא וחקע אהלי נמונטווחצ‬
‫אכן נספר היוחסין כזכר נין תלמידי למיה עוד ר' לוי אחר שהיה נכו שיי‪ .‬ר׳ •צחק‬
‫טו( החכם נרעטץ טעה נספרו מקורות היהודים חלק ויו צד ‪ 212‬נאמיו שייט ע הנזכי‬
‫כאן הוא השני הנזכר נמהרים נ״נ דפוס קרימונא סי' קמיז נתשונת ר• שינחה נר םמואנ‬
‫אליו‪ ,‬כי ר׳ שמחה הלזה הוא נלתי ספק ת ו בל מהי״ס וחנ־לו של לאנייה המונא כינה‬
‫פעמים נס נא״ז והוא היה מאםפייא ולא י שמחה נעל מחזור ויער־ ותלינילו של יב'י כמו‬
‫םחשנ נן יעקנ נתיספותיי לספר בס תנדוליס‪ .‬ומתשונה הנ״ל נראה שייטיע הבזה ‪:‬ם צא‬
‫היה גדול כ״כ כמו םמשנחי דית פה‪ .‬ע״כ הנכון כמו ששיער החכם רםי״ר נילנואו לתשובות‬
‫‪,‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סיטן טו מז‬
‫‪90‬‬
‫אחריו ור׳ יוסף טוב ע ל ס ט ו (‬
‫כל‬
‫בסני־ז(‬
‫ימיו‬
‫שחנהינ א ח מלכות לימורנש ואניוכטז(‬
‫ו ש י מ ש חכמים‬
‫רבינו נכיא ואני ש מ ש ת י לסניו ומר‪ ,‬ש כ ת ב מקים דבר ע ב ת ‪• a‬זו‬
‫) ש ש א ל ת ם ל א נתקיים כוי(יח( ומהם תורד‪ ,‬יוצאת‪ ,‬נהנו כמוני‪ .‬נם בני בארי שהיו קורין‬
‫עליהן כ• מ ב א י ׳ ת צ א תורה‬
‫מאור‬
‫עיני‬
‫הנולד‪ ,‬וחכמי‬
‫ודבר חי מ א ו ט ר נ ט י ט ( חם נותנין כמוני‪.‬‬
‫נרבונא‬
‫כאשר‬
‫וססרר ש מ ש ו לטניונ(‬
‫ירכינו נרשום‬
‫י ש מהם‬
‫תשובות ביר׳‪ ,‬כל אלד‪ ,‬ערים בצורות ועוד ת ל ת א קראי רב יחודאי ורב‬
‫שאלות‬
‫אחאי ורב‬
‫עמרם ומדרש אנרח‪ .‬אשריך אם חחזור בך נם מאלו נם מאחרות א ש ר ש מ ע ת י ונלאת׳‬
‫לכותבם ואם ח״ו אין‪ ,‬דע כ׳ נקהיל עליך קהלוח‪ ,‬נם לנשים ב ל ש ו ן רכה נודיע ש ל א‬
‫ת ה א דעתן קלה להקל בקללת‪,‬‬
‫לבות בני ת א ד ם פלני מיס‪,‬‬
‫ו א ש ר בידו‬
‫יטת לבך‬
‫לתכונה והיית מוצק וידיך אמונה‪ ,‬והיה וד‪ .‬שלום‬
‫םיטן ט״ז‪ .‬מר׳ טשלם על הנ״ל‪.‬‬
‫השיב‬
‫הרב ר׳ מ ש ל ם ‪.‬‬
‫אנכי הנבזה‬
‫והנמאס‬
‫מ ש י ב לרבותיו‬
‫רבי׳ ש מ ו א ל א ( ורבי׳‬
‫יעקב על שמועות הרונזות ה ב ט ן ‪:‬‬
‫א‪,‬‬
‫בטבילת‬
‫)בעני! טבילה לחןיאין במים חייס(‬
‫החצאים ‪ (3‬אני ל א באתי ל ר ו ן נ (‬
‫סדר זאת תתיר‪] ,‬חורת המצורע ן‬
‫בשרו במים ה(‬
‫ובבעל קרי אמר‬
‫המעיין‬
‫והנענו א צ ל זב‬
‫ורחץ א ת בל בשרוו(‬
‫דכהיב כל בשרו ומ־ש ה כ א ר ל א כתיב כ ל‬
‫מטהר בכל ש ה ו א‬
‫ה ל כ ה ] ל מ ע ש ה [ ד ( א ל א כשהיינו למדין‬
‫ואמר הסשוק‬
‫ורחץ א ת‬
‫ו ה ק ש ה המקשר‪,‬‬
‫מ י ש הכא‬
‫ותירצנו כמו ש ש נ י נ ו במתניתין ובברייחאז(‬
‫והמקור‪ ,‬במ׳ ס א ה‬
‫ופי׳ מר רב ׳ד״יראי‬
‫בהלכות ט ב י ל ה‬
‫מ־ננדר ככיניתאח( וזהו הילוק ש י ש בין היים למי מקוה‪ ,‬כי במי מקוד‪ ,‬בעינן כ ל בשרו‬
‫בבת א ח ת ובמים ח ״ ם א פ ״ להצא־ן ד מ י נ נ ר י כביניתא וזד‪ ,‬ששנינו בין ישיבותינו א ב ל‬
‫ל א בא לידינו ה ל כ ה למעשר‪..‬‬
‫ב‪,‬‬
‫]וגס[‬
‫אני ל א אגירת•‬
‫)בענין טבילת יום חי(‪.‬‬
‫ע ל טביל•* יום א ל א ביום ח׳ מ ש ו ס ליסטין‪,‬‬
‫כי הנהרות היו‬
‫רהוק־ן מן הבתים וסכנה ל י ל ך ש ם בלילה מ פ נ י המים והתרתי יום ח׳ כראתקין‬
‫נאונ־ם קדמונים דף ח׳ ע״א שריטיע הלזה הוא הזקן שהית נן גילו של ר אליהו הזקן נעל‬
‫אחיהו שצ רנ הא• גאון וחלמידו של רנמ״ה כמו שנזכר נשנלי הלקט דפוס נאנער שימן כ״ח‬
‫דף ״ נ ע‪-‬נ וזהו שהונא גס כן ברש״־‪ .‬ולזה השכים י״כ החכם ר' צדוק כהן •‪Kevin‬‬
‫אמנם כ‪ :‬הגהות של שיירשם אינן צריכין‪ .‬רק נמקוס‬
‫‪>do!<>tud.'237‬־‪> j i i i v e s I.p‬‬
‫נ פ נ י ; ק י ץ צריך גהגיה' נפני‪ .‬ט ז ‪ .Limoircb und Anjou‬יז( צ״ל לפני כלומר אלו חכמים‬
‫‪;1‬יז! כלומר ומה םכתנ רם״י‬
‫היו קודם ישיי יאנ׳ שמשתי לפניו ועיין לעיל הערה ט״ו‪.‬‬
‫מקיים דניי רננו תם בהוא ענדו ותלמידו ששמש לפניו ועיין על זה נמנוא‪ .‬יח( הדנריס‬
‫נהשנר נצורתס ה ס קשי הנגה ואס חמהקס אז ההמשך יותר נכון‪ .‬יט^ עיין מה סכתנ תחכם‬
‫י׳ משה נידעמאנן נ ה פ י ו צעש־כטע דעס ערציעהיננשוינמענס וכוי אין איטאליען צד ‪ . 17‬כ( רננו‬
‫גרשום נר יהודה מאור תגולת כקרח ציפתי נשפר היוהסין ונלהי ספק נתיותו נצרפה שמשו‬
‫החכמים האלה צפניו‪ ,‬ימשכן כבודו אח״כ היה ינגנצא ועיין אודותיו נספר אור חחייס צד ‪: 307‬‬
‫א( תשונה נשם ינינו שמואל צרי משלם לא נמסר לנו נפירוש‪ .‬ואולי היא‬
‫שימן ט״ז‬
‫כלולה לעיל נחשונית אליו‪ .‬נ ( עיין נשלט• תננוריס םסנ־נ המרדכי שנת פ'‬
‫נמה טומנין הועתק ענין זה‪ .‬אמנם נתשונית לעיל לא נמצא שים רמז אודות טנילת חצאין‪.‬‬
‫אינ היא נאחת מן החסרות לעינ‪ .‬נ( נציל נמקוס ליו׳ ע״פ שהיו‪ .‬ד( נשה״‪ .:‬ה( ויקרא‬
‫ז( מקואות פיא מיז׳ ספרא פ׳ שמיני י״א‪ ,‬ליו על פסוק‬
‫ט״ו ״נ‪ .‬ו( שם פסוק ט״ז‬
‫ח( כן צ״ל יכן הוא נשלט׳ הננורים‬
‫ונכמה מקומות נש״ס‪.‬‬
‫אך מעץ ׳כוי מקוה מיס‪,‬‬
‫נמקים נכתנא וכן הוא נה״ג דפוס ווארשא דף פייה ע״א ‪:‬‬
‫(‬
‫‪91‬‬
‫תשובות ‪ m‬סימן מז‬
‫רב אידי בגרמו משום אריוותאא( ורב א ח א בר י ע ק ב ס ש ו ם ננבי ורב יהודה מ פ ו ס פ ד י ת א‬
‫משום עינה ודבא כ מ ה ו ז א משום אבולאי‪.‬‬
‫ס א ה ר שהזכיר ה ח ל מ ו ד כל א ל ו העושים‬
‫בוודאי י ש ללמדנו ש י ש ל ח ו ש ו ל ע ש ו ח כמו אלו‪.‬‬
‫והאומרים ש ה ח ר ח י יום שביעי‬
‫שטוסקח בו ל ע ל ו ח לחשבון שבעה‪ ,‬יסכר פי דוברי ש ק ר ל א נין לו ו ל א נכד בעמו‬
‫ל א ער ו ל א עונד‪ ,‬מי ש א מ ר דבר מעולם‪.‬‬
‫) נ ע נ י ן ח פ י פ ה בע״ש ו ט ב י ל ה נשכת(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫על דבר חפיפת כע־ש וטובלת בשתריתא( א מ ת נ ( זה התרתי ‪ :‬ד א מ ר י נ ן בפ׳ תינוקתג(‬
‫דרש מדימד ה ל כ ח א ברב הסדא ] ו א ל י ב א דר ב הונא[ד( דאמר ש כ ן ל א אמרינן‪,‬‬
‫א ב ל מ ו ד ה ש ה א ש ה ט ו ב ל ח ח ו פ פ ת בע־ש וטובלת במוצאי ש ב ת‬
‫וכיש ב ש ב ח עצמו‬
‫והוא יום ש מ י נ י ה (‬
‫היכא ד ל א אפשר‪,‬‬
‫ש ה ו א סמוך לחפיפה‪ .‬ואמרינן בסוף הלבהו(‪,‬‬
‫ה ל כ ח א אשד‪ ,‬ח ו פ ם ח כלילה ומובלח כלילה קשיא ה ל כ ח א אהלכחא‪ ,‬דקשיא ראסרינן‬
‫ה ל כ ח א כדכ הסדא‪ ,‬וחירץ ה א ד א פ ש ר ה א ד ל א א פ ש ר ‪.‬‬
‫ף‪.‬‬
‫ובדברא(‬
‫)בענין ח ו מ ץ ב מ ג ע נכדי(‪.‬‬
‫ההוסץ מי ל א י ד ע ב כ ל א ל ה ראם נהנו בו איסור כחורח‬
‫מנהנ‬
‫שאין‬
‫להחירו בפניהם‪ .‬ואם ה ס נהוניס באיסור אני ל א אחירנו להם‪ .‬ואם התרת•‬
‫לטלטלו ולהביאו ממקום למקום מ ה דבר נ( ק ש ה הוא זה ] ה א [ כל ה ש נ ה כולה שוכרי;‬
‫א ח חמים לחביא א ת יינם בדרדורין שקורין י ד ל ש ג (‬
‫וכ״ש‬
‫לכחהלה‬
‫תומץ שמותר‬
‫בנניעה כדברי רבותינו ש ב נ מ ד א ‪ .‬מ ת ש א ח ם אוסרים ש פ ש ט איסורו בכל ישראל‪ ,‬אנו‬
‫ל א ש מ ע נ ו מעולם ל כ ל‬
‫נוהנים כו איסור‪,.‬‬
‫נאון שינתנ בו‬
‫איםיר‪ ,‬ואם א ת ם‬
‫ודאי ה כ ל כמנהנ המדינה‪.‬‬
‫ארם ש א י ן א ד ם בקי‬
‫סע‪-‬דים שבתורת טגהנ‬
‫ומה ש א ת ם אומרים כי מתוסרת‬
‫ויודע מ ת ו ת ל א סוסקאתא‪ ,‬וכי כל ה ד ע ת‬
‫דעת‬
‫נאבד וכל ה ה כ ס ה‬
‫נסרהה ש א י ן א ד ם מכיר מתו ת ל א םופקאתא‪ .‬ואם באנו לדקדק בזת במו כן י ש לנו‬
‫לדקדק‬
‫ביין מ ב ו ש ל‬
‫דקשרו‬
‫שמואל ואבלטד(‬
‫ו פ ש ט תתירו בכל י ש ר א ל‬
‫‪ ,‬י ש לנו‬
‫לדקדק מי יודע כ מ ה בישולו‪ ,‬אם נאמר הפשירו זה ־בישולו כמו ש נ א מ ר ב ש מ ן ה ( או‬
‫נאמר שנים א ו ני סעסים‪ ,‬א ל א נאמר בוודאי ה ל ך א ח ר לבות בני אדם‪ ,‬ש א ו מ ר איזהו‬
‫מבושל‬
‫ש ה ד ת י ה יפה יפה‪ ,‬ה ל ך אהר הדעות שמכירין‬
‫ך ‪.‬‬
‫איזהו הומץ שההםי‪-‬ן‬
‫מאוד‪.‬‬
‫) ב ע נ י ! א ם מ פ ש י ר ע ו ל ה ‪-‬ימני! ש ב ע ה \ ‪.‬‬
‫ועל רבד שביעי המפטיר כ ש ב ת תיםה ] ח ת ו ו ; נ פ ש ו תאבל עליו מ י ש א מ ר כן ועל‬
‫ע ל לכו‪ ,‬מכדי אפיי בי רב‬
‫לא‬
‫קרינא‬
‫אשי׳‬
‫תינוקות ש ל בית רבן •ודעין אותה‬
‫ב‪ .‬א( נדה דף ס״ז ע־נ‪.‬‬
‫נ‪ .‬א^ כצ״ל ע״פ תיקון ראז״ס במקום בראשון נכ״י‪ ,‬ובדפוס חכןריס כל הני מיל׳ האמורים‬
‫בכיי מן בשחרית עד במוצאי שנת‪• .‬י נ ( כצ״ל במקום ומאי נכ״י‪ .‬נ( נדת דף ‪r-p‬‬
‫ע״נ ופייי׳ש נהוס׳ ד״ה משוס שהניא תמחצוקת בין ר״ת ור״ת נזה הלשון‪ .‬ורבינו משלם‬
‫ה ח י י לאשה נעיר שהיה לחוש לנננים לחוף נע׳׳ש נשניע־ בלה ולכ־נול נ מ ס שנה שהוא‬
‫שמיני מבעוד יוס משוס ננביס ור״ת אוסר דתרי קולי לא אככחן דשרי הש״ס היחקח‬
‫חפיפה מטבילה וסרך נ ה ה ‪ .‬ד( המלות נהסנר חסרות נכ״י ודפוס‪ ,‬אמנס צ״ל עיפ‬
‫חשובח ר״ח לקמן על זה‪ .‬ולכן תצנתי אותן פה‪ .‬ה ( כצ״ל נמקום שניע• עיין הערה נ' שלפני‬
‫זה‪ .‬ו( שס דף ס״ח ע״א‪ .‬אמנם מכאן נראה שהיה לר״מ נירסא משונה מגירסת השים‬
‫שלנו‪ .‬ועיי״ש נתוס' ד״ת כך אמרו‪ .‬ועיין נתשונת ר״ת‪:‬‬
‫ד‪ .‬א( כצ״ל במקוס נדבר‪ .‬נ ( כצ־ל במקום הדבר• נ( ידלש אולי הוא זת שקויין נלשון‬
‫ציפה ‪ jales‬מין חניח שקורץ נאשכנז קינעל נ מ ל י ם ‪ .‬ד( נג׳יז דף ל׳ ע׳יא ואנלט נכי׳‬
‫היה‪ .‬ה( לענין נישול בשבה עיין שבס דף מ׳ ע״ב‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן טז‬
‫‪92‬‬
‫שאין ד‪.‬מ‪0‬מיר עולה למנין ש נ ע ה א(‪.‬‬
‫כשם הרב ר׳ אליהו נ ‪/‬‬
‫אלא אמרו לי‬
‫עזרה ננעלת כישראל על אדם במותו כענוה וביראת חמא‪,‬‬
‫שאין‬
‫שהשכיעי יש לו לקרות‬
‫בפרשת מוסף‪ .‬וכן נוהנין בפי־יש ואנו אתריהן לקרות ש ב ת י כמי מוסף‪.‬‬
‫ואומר ההזן‬
‫קדיש ואה״כ הוזר ומפמיר המפמיר וקורא מה שק״א השביעי םשום ככור תורה‪ ,‬מידי‬
‫יהוד‪ .‬א כ ל השנה כשכתותיה‪.‬‬
‫ן‪,‬‬
‫וברכת‬
‫)בעני! ברכת נ ר שבת(‪.‬‬
‫נר כמו כן הורד‪ ,‬הוא א(‬
‫לכרך‪.‬‬
‫שאין נוהנין‬
‫ואיראן כדי להאיר בלילה‪.‬‬
‫ונוהנ תהילה‪,‬‬
‫וכן במקומות אהרים‬
‫וטעמא דםםתכר שאין‬
‫ואס היתד‪,‬‬
‫הדלקתה‬
‫עששית דולקת‬
‫הרכה ראינו‬
‫נמר סצותה‪,‬‬
‫אינו‬
‫והולכת‬
‫ואינה‬
‫הייב לכבותה‬
‫ולהדליקה כדאשכהן לענין נר הנוכהנ(‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫בברכת‬
‫)בענין ברבת אירוסין ונשואי! בבוס אחד(‪.‬‬
‫אירוסין ונשואין ככוס אהד אמרתי לפני רבינו אליהו שאין מנהנ במלכותנו‬
‫כי אס בכוס אחד ודנתי בפניהם וכפני כל הכמי *־יש‪ .‬ועשו כןא( ממעס‬
‫יקנה״ז‬
‫שהם ב׳ קדושות‬
‫על‬
‫שני ימים ומאחר‬
‫ששם קרושה‬
‫שניהם סחזיקין‬
‫על‬
‫בקדושה אתת ותיברום ככוס אחד‪ .‬וססתכרא סדתיקנו בבום אהד שאסור לאומרם כבי‬
‫כוםוח דקמכרך כפהינ ברכה שאינה צריכה‪ .‬דאי איחא דשחי כרכוח סענין אחד יכול‬
‫לאוסרן בכי כוסות‪ ,‬ממאיי היו דוהקין ) פ ש ו מ א ( נ ( האמוראין לחלוק‬
‫חד אסר ינהיק‬
‫והד אמר יקניה ו מ ה ליה לברך הכדלה כפני עצמו וקידוש בפני עצמו‪ .‬אלא ססתכרא‬
‫הואיל‬
‫דעיקר מצוד‪ ,‬לעשותן ככוס אחד‬
‫בסנהנ כבי כוסות תהא ברצונכם‪.‬‬
‫וסענין אהד‬
‫וודאי אש‬
‫הייתם‬
‫הוא‪ .‬ואם אתם‬
‫נוהנים‬
‫רוצים לעמוד‬
‫ברכינו ש ל מ ה‬
‫להפסיק‬
‫ולהסתלק ולעסוק בענין אתר ולקרות בכתובה ואת־כ ברכת נישואין זה היה יפה סבלם‪,‬‬
‫ה• א( ותימה שאין הדנר פשוט כ״כ שאין המפטיר עוצה צמנין שנעת ונמניצה דף כ״נ‬
‫עיא פציני נו רנ הונא ור׳ ירמיה בר אנא‪ .‬והרי״ף והרמנים והראיש פסקו כמאן‬
‫דאמר עיצה ובמחזור ויטרי יש כאן סתירה שנסימן קב׳׳א פסק דאינו פוצח ו נ ס י ק קניו‬
‫פסק רעולה ועיי״ש בהערה םצ החכס ר׳ שמעון הצוי‪ .‬נ( נב״י ונס בדפוס איתא כאן‬
‫זצ״ל‪ .‬ועל זה הגיה ראז״ס מליון ספרו חיל נראה שתיבת זצ״ל הוא סיס במבואר בתשובת‬
‫ר״ת שכתב המקים יאריך ימיו גס כתב אחר כך ותחזור בן גס אסה גם הוא ע״ב‪ .‬ונם‬
‫החכם שייר העביר את קילמסי על האותיות זצ״ל בספרי‪ .‬ועיין לקמן סימן מ״ח אית ק׳‪.‬‬
‫והיינו ר׳ אליהו החסיד נפריש שכתנ עליי רם״ל סי' כינו שהיה נימי רית ירי מםלס נמילאון‬
‫ינתיס׳ סוטה ‪ cp‬י״ז עינ דיה בתנה קורין אותו רני אליהו הצרפתי ואל שלשת אמת בתי‬
‫דינין הללו המפורסמים נזמים נצרפה הריץ ראב״ן שאילתי בדין חלונית באבן העזר נסיפי‬
‫והס ר״ת ורבי אליהו ורננו משלס‪ .‬ורננו אליהו הלז הובא במת סעמ־ס נתיס׳ במחזור ייטרי‬
‫א״ז מהר״מ ניב ומרדכי ועוד‪ .‬והוא בר פלוגתית דר״ת ממין אס צריך לקשר תפילין נבל‬
‫ייס מנחית ‪ cp‬ל״ה עינ תיס׳ דיה משעת ונכמה מקומות ועיין מעשת פלא על אודות ויכוח‬
‫י ך ספר ל' עזריאל‬
‫ה‬
‫שהיה לי לר' אליהי ולרית עס משת רנני על ענין הי״ל‬
‫טרניטו שהניא נעל סדר הדורות חיא דף צ־ט ע״נ דפוס ווארשא ושהיציא לאיר החכם דיד‬
‫קויפמאנן ‪ R. E . J . V. 274‬ואודות רננו אליהו עיץ נאור החיים צד ‪ 176‬ותלאה‬
‫ש כ‬
‫‪315‬‬
‫ו‬
‫א( הרנ ר' אליהו‪.‬‬
‫‪Jud.‬‬
‫ו נ‬
‫נ ח‬
‫‪:Gallia‬‬
‫נ ( שנת דף כינ ע־א‪.‬‬
‫ז‪ .‬א( כלומר שהיו מנרכין נרטת שונות על ט ס אחד‪ .‬ועיין פסחים דף קינ ע״נ תוס׳‬
‫דיה שאין ששס הונאת דעת ר׳ משלם לא נענין נ ר ט ת אירוסין ונישואין כי אם על‬
‫אודות שנע נרטת ונרכת המזק שהן על ט ס אמד‪ .‬נ ( נ־ל שצריך למסוק‪ .‬ואפטר לישנ‬
‫‪!<:3‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מז מח‬
‫אבל בזה א ח י זה ל ב י ך ולשהוח ו ל ב ‪ p‬אין זה נכון כל ד ק י ‪ .‬ואט״ על דבר פשוט‪,‬‬
‫אומר‬
‫אם הייתי יויע שאהם מקפידים כיב‪ ,‬ל א הייהי‬
‫כלום‪ .‬כסו שאמרו יבוחינוג(‬
‫אטי׳ ביעהא בכוההא לא ליטא איניש במקום יכיה‪ .‬והם לא אמרו א ל א ג׳ ט י ס א ו ה ל (‬
‫כנני מהנה י׳טיאל ורבוהינו ׳טוני;‬
‫אטי׳‬
‫םרםאוה‬
‫מאה‬
‫וסאהר ׳טהם רוצין ל׳טנוה כך‪ ,‬אניה חכמי ה ה ל מ ו י‬
‫פרבגצאת( ע י‬
‫כל‬
‫ימיונ‪.‬‬
‫מ נ מ י א ואלמוי מ׳טנהם וכן למאה‬
‫וכן לאלף‪ .‬כי אהם יבוהי ואין ל׳ לשיש כלום ע י ש א ש כ ו י שליה לבא עריכם ולידע‬
‫אם הסכימו ל י ב ר י על הנייסוה‪ .‬ו י ב י איוך הוא איני יכול‬
‫לענוה על כלם‪ .‬אך בזה‬
‫עטדהי ש ל א טהקהי סטר סעולם א ל א שונה אני נירםא שלכם‪ ,‬ולאחר כן מראה אני‬
‫להם הנירםא שלי‪ .‬ויש שכוחבין אוחד‪ ,‬בקונטרס‪ .‬באחת ל נ ד ה אשיכ עליה ש מ צ א ה‬
‫מתוק בכל סטרי צרפת ד ל א‬
‫ודוקא‬
‫נרםי׳ כבבא בתרא‬
‫אחרוני‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ונם מכל הספרים‬
‫ההדשים היתד‪ ,‬חסידה‪ ,‬מד‪ ,‬חייתי יכול לעשות ש ל א הייתי מניה והלא בכל הספרים‬
‫בין טרבנו ש ל מ ה בין‬
‫היא‪ .‬והרנה כיוצא בהן שמצאתי מהוקין‬
‫מרבנו שמואל ולא‬
‫קראהי הנר עליהם‪ ,‬אלא שניהי אה טעסם ושניהי אה שלי וכן בבן עוף וכן במנה‪.‬‬
‫היהי לי אם לא לנלנלהי על הלסידי הכטים נרולים בעולם‪ .‬ואהם כהבהם כרצונכם‪.‬‬
‫מה אוכל לעשוה‪ .‬ועוד אהם רנוהי ואני תלמיד‪ ,‬ויש לי ל ש ה ו ק ‪ ,‬ולמשופט׳ אהחנן‪.‬‬
‫אם נהנתי בכס טנהנ רבוהי ולא פטסטהי כלום אס״ כשהעידו לי ה*ח נדולים שהייה‬
‫מתיר הטץ בפסה כ ש ש י ם ז (‬
‫ולקדש‬
‫ולעשוה‬
‫בשבהח(‬
‫בנין בהדיה בתוך החחוםני(‬
‫כך התיר הרב ר׳ יעקב‪ ,‬אעסיכ כזאת וכזאת יבא לי אם דברתי שום דבר ש ל א כהונן‪.‬‬
‫וכן בדין שאתה רבי מובהק ואני הלטידך מ ש ל ם בביר נהן‪:‬‬
‫סימן מ״ח‪ .‬תשובת ר״ת על הנ״ל‪.‬‬
‫יספת‬
‫על השמועה לתעלות שננת‬
‫תלמוד לזדון‪ ,‬ני עד עתה הליהי הדברים בבאים‬
‫ליהנק הנתלים באילן נ מ ל א ( ו ת ת י ך לכף זכות‪ ,‬אך מעתה אין לי במה ליהלות‬
‫ועל ראשון ראשון אשיבך‪:‬‬
‫א‪,‬‬
‫מה‬
‫)בענין טבילה להזמין במעין(‪.‬‬
‫שכתבת שהקשה המקשה בס• זאת תהיה מה שנא ג( בזב ל א נאמר כל בשרו‬
‫ובבעל קרי כתיב כל‬
‫בשרו‪,‬‬
‫ותירצתם‬
‫כי‬
‫במים חיים‬
‫מועלת טבילת לחצאין‬
‫והבאתם ראיה ממשנה ומביייהא המעיין מטהר בכל שהוא דהיינו להצאין‪ ,‬והמקור‪ ,‬בסי‬
‫םאר‪ ,‬ולא לחצאין‪ .‬ורבי׳ יהויאי כן פ י י ש מ י נ נ י י‬
‫שהוא‪ ,‬וההרחם טבילה לחצאין בישיבתכם‪.‬‬
‫הראשון כי לכאורה לקההם‬
‫הפשוטה‪,‬‬
‫כביניהאג(‬
‫נ מ ה טעיוה‬
‫והמיר‪ ,‬אני‬
‫בדבר‬
‫על מעיין שהוא‬
‫בכל‬
‫טעיהם‪ .‬וזהו שכהבהי בכהב‬
‫שהינוקוה שלנו לא יטעו‬
‫הנילסא כלומי למה היו לוחקין האמוראים הפשוט לברך על שחי ט ס ו ס ולחלוק‪ .‬נ( כחובוח‬
‫דף ס׳ עינ וםס המסמא לא לישרי איניש ונוי‪ .‬ל( עיי״ש‪ .‬ה( בניי פרנצא ובדפוס פליצא‪.‬‬
‫ו( נ״נ דף קל״ז עיב נבי אחיס שקנו אתרוג בתפוסת הבית דאיתא נש״ס שלנו ודוקא דאיבא‬
‫אתרוג לבל חד וחד אנל פריש ורמון לא‪ .‬וע״ז נתב הרםנ״ס שס ומת שנתונ נספרים ודוקא‬
‫אתרוג אבל פריס ורמון לא ארינות פירוש של םוטיס הוא ואינו מן הגמרא נן נראה נעיני‬
‫ונסר‪ .‬בלתי ספק שתלטב״ס רומז נזת מ ד ר' מםלס‪ .‬ועיין נתוס׳ שס ד־ת אנל פריש ורמון‪.‬‬
‫ז( ספר הישר בדפוס סימן שפ״נ יף ליס עיא‪ .‬פסחים דף ל׳ עיא דית אמר רנא‪ .‬ח( ניצה‬
‫דף ל' עינ חוס׳ ד״ה והא‪ ,‬הגתות מיימוני ה׳ אישות פיי וטור ונ״י א״ח סימן של״ט‬
‫ט( מיק דף י״ב עיא חוס׳ דיה אמל שמואל‪:‬‬
‫םיק‬
‫ט־ח‪.‬‬
‫א( פסחים דף קי״נ ע־א מאמר ר״ע לרשנ״י‪.‬‬
‫נ ( נציל גמקוס כנאמ׳ ננ״י‬
‫תשובות ר״ת סימן מח‬
‫‪94‬‬
‫בכך‪.‬‬
‫שהשיב‬
‫ה ס ק ש ה לא ה ק ש ה א ל א ש א ל ש א י ל ה קטנה‪ ,‬ו ה מ ת ר ץ ל א תירץ א ל א‬
‫ת ש ו ב ה שאינה‪ .‬א ך א ל ו היד‪ ,‬מ ק ש ה על תירוין שלכס‪ ,‬ו ה ל א נב• מצורע כתיב ורחץ‬
‫כדאמרינןה(‬
‫א ת בשרו ב מ י ם ד ( והוא במ־ מקוד‪,‬‬
‫זב זה טעון ביאת‬
‫ואין‬
‫מיש ח ״ מ‬
‫מצורע ט ע ו ן ביאת מים ת ״ ס א ל א ל ש ח י ט ת צפרים‪ ,‬זאת היתר‪ ,‬קש־א‪ .‬ואס ב א ת לתרין‬
‫לפי ש ט ב י ל ת קרי היא ט ב י ל ה אתרונה ש ב א ו ת ה פי ש כ ת ב בה בשרו‪ ,‬כתב בה כל ל כ ל‬
‫נוסו לשערו במי ו( במי מקוד‪ ,‬ולימד נם על זב נס על מצורע נם ע ל כ ל אותם דנב•‬
‫טנ‬
‫שבאחרי םית‬
‫דבעינן‬
‫ש כ ל נופו עולה בהטז(‪,‬‬
‫שיעור‬
‫ואע״פ שאי; ל י ש א ל לשי‬
‫ה פ ש ט י ז ( מיס מ• ש ל ב ו נקפו •בול לטרש׳‪.‬כן‪ .‬ו א ת ה ש ה ב א ת ראיה המעיין מ ט ה ר בכל‬
‫שהוא‬
‫מ ב ל ל ד א ד ם ט ו ב ל בכל‬
‫ש ה ו א ומיננדרט(‬
‫התנאים מ ב ל י עולם שמורין ה ל כ ה מתוך‬
‫במ־ם וטובל ל ת צ א י ן ע ל זה שנינו‬
‫המשנהי(‪.‬‬
‫ש ה ו א ‪ j‬ופירושו מ ט ה ר מ ח ט י ן וצינורות בכל שהוא‪,‬‬
‫ש כ ך שנינו המעיין מ ט ה ר בכיי‬
‫דבייםןיא(‬
‫ש ב ל נוסו ע ו ל ה בהן‬
‫בכל שהוא‪ ,‬והמקור‪ ,‬במי ס א ה ולא ב פ ה ו ת מ כ א ן י ג ( אפיי מהטי; וצינורות‪ .‬ובדין הוא‬
‫דהוד‪ ,‬ליה למיתני והמקור‪ ,‬ברביעית שכן שיעור מן התורה‪ ,‬א ל א ב ט ל ו ה ואוקסוה אמי‬
‫ס א ה ו א פ ״ מ ה ט ץ וצינורות‪.‬‬
‫ומימי התנאים ב ט ל ו ה בדאטי״נן סי נ׳ מיני; בנזיר י נ ( נ ב י‬
‫עשר רביעית והאיבה מקוד‪ ,‬ברביעית‬
‫דפםהיסיד(‬
‫בר מ ה ה ו א‬
‫ל ״ ש דטהורין משק• בית‬
‫דבטלוה‬
‫מטבהיא אלא‬
‫רבנן‪.‬‬
‫ותו‬
‫אמרינן בפיק‬
‫ש י ש בהן רביעית דהזי ל ה ט ב י ל‬
‫בהן מהטין וצינורות דאוקמוה אדאורייתא א ב ל פחות מרביעית טמא•;‪• .‬תו אמרינן בפ׳‬
‫כל הזבחיםכיו( אם ק ד ח בי רביעית‬
‫אע״נ‬
‫דבטלוהו‬
‫אינטי‬
‫מחיבור שהות מ ש פ ו פ י ת‬
‫בנזר א ח י ת ע ז ( מטבילי; ד מ ה כ ש י ר ה ד ט ק ו ה קאתי‪ ,‬ומעיין בכל ש ה ו א ל א נישנית לגבי‬
‫אדם כ ל ל א ל א למחטי;‬
‫וצינורות‪.‬‬
‫הא־־ם ו ע ל הכלים ובראשון‬
‫ת ד ע דתנןין( נל ש נ ת ל ש‬
‫ל ה ב ה נ ע ה •ס(‬
‫םוקמינן‬
‫ובו מ׳ ס א ה ו נ פ ל ע ל‬
‫ייאפוקי ‪ • :‬פ י ן דאויר נינהו א ב ל‬
‫משום ר ל א ו אשכור; ל א פ ס ל מ כ ל ל רלאו מקור‪ ,‬היא א ל א מעיי; ]ומים[‬
‫ואפילו למ״ד כל הימים כמקור‪ ,‬יט( ד י א קתנ* הבא ‪:‬‬
‫לאוקמה‬
‫מהו‬
‫ובעינא מ‬
‫לאט‬
‫כוותיה דמקיה אינה מטהר‬
‫דתיטא נגזור אמו‬
‫דרך‬
‫חרדלית ש ל‬
‫זחילתו‬
‫נשמים קמ״ל‪,‬‬
‫ווו‬
‫‪L‬‬
‫היים הוא‪,‬‬
‫ש נ ת ל ש מן הים‪ ,‬ועוד ד ל י ‪ :‬א‬
‫היא זחילה נדאמרינן‬
‫התשכ(‬
‫מ כ ל ל דורא־כא( לאו מקור‪,‬‬
‫הוא‬
‫שאה‪ ,‬ועוד דדרשינ; ב מ ד ר ש כנ( יען מאם העם הזה א ת מי ה ש י ל ו ח ההולכים‬
‫ש מ א ס ו ב ט ב י ל ת מ׳ ס א ה ל א ט ‪ • : :‬מ ט ר י הנ• הוה‪ j .‬ואמר ר״ל ה ז מ ו בבל המקומית‬
‫ו ל א מצינו מקוש[כנ( ש ש מ ו לאט‪.‬‬
‫ושילוח מעיי;‬
‫עליו מלכישכד( ומתורנם ש־לוהאכה(‪,‬‬
‫וכוי שרוהצין בו זב•;‪ ,‬מ כ ל ל‬
‫ועוד‬
‫ד מ ע י ק י א לא‪.‬‬
‫ש ה ו א להחבר ר׳ יעקב י ש ר א ל בן‪.‬‬
‫ה ו א והיינו‬
‫ר א ט ר י נ ן ט ( כיון‬
‫וקודש‬
‫ניתון מעיין‬
‫שמושה•;‬
‫ש ה נ י ע ל ס ת ת בית דוד‬
‫מ ע ש ה פירשת• ה א דמעיין בכל‬
‫ואם ל ב ך ל ש מ י ם ת מ צ א דברי כנים‪ .‬ו ע ל זה ל א‬
‫ה( ספלא שם‬
‫ד( ויקרא י״ד ט'‬
‫ג( כ> ל נמקים בכיתנא‪.‬‬
‫ונמקוס שאמר נדפיס‪.‬‬
‫ז( כלומר כן היה לך לחיץ נהיפך‬
‫ו( כצ״צ נמקום נמ״ נכ״י‪ ,‬נמים נדפוס‪.‬‬
‫ונפי זנים‬
‫מדעחך שנעל קלי לימד על כל הטנילות נין נ מ ע ץ נ ץ נמקוה שתהיינה צריכות כל נופו‪.‬‬
‫ת( כלומל שהשאלה אינה‪ .‬ט( נשלטי הגנוריס וכצ״ל נמקוס ומינמל נכ״י ודפוס‪ .‬י( סוטה‬
‫יא( נשהינ וכצ״ל‪ .‬ינ( נשהיג וכצ״ל נמקוס‬
‫כ״נ ע״א‪ .‬ושם איתא משנתן נמקוס המשנה‬
‫טו( זנחיס‬
‫ינ( נזיל רף ל״ח ע א‪ .‬יד( פסחים דף י״ז ע״נ ועיים כסוסי ד ה אלא‪.‬‬
‫מינן‬
‫יז( מקואות‬
‫טז( בגוד אחית נשה״נ וכצ״ל נמקוס דנור אחד נכ״י ונדפיש‪.‬‬
‫דף כ״נ עיא‪.‬‬
‫פיה מיי‪• .‬ח( חניגה דף י״ט ע״א• יט( מקואות פ־ה מ״ד‪ .‬כ ( חגיגה שס‪ .‬כא( נשה״ו‪.‬‬
‫כמקום דאי נכ״• ודפוס‪ .‬כנ( פסיקתא רנתי פט־ז דפוס ווינא דף ט נ ע״נ‪ .‬ושם איתא‬
‫נ ־ קפרא אמנם נערוך ערך לאט הונא תמאמי נשם י׳ שמעון ק לקיש כמו כאן ועיין שם‬
‫נפי• י‪:‬איר עץ‪ .‬ועיין גם נמיר פ' י״ח כג( המלות נהסנר ה ם נשה״נ וחסרים נכ״י ונס‬
‫כד( עיין נכריתוח דף ה׳ עינ‪ .‬כה( מלכים אי‪ ,‬א'‪ ,‬פסוק ל״נ‪ .‬כו( יומא דף‬
‫נדפיס‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מח‬
‫גסלאתי אס לא דקדקת עד כאן‪ ,‬אך על זה גשלאתי שטעית בהלכות גדולות ]שאמי־ת!כז(‬
‫מגגדיר כביגיתא וה״נו טבילת חעאין ]ובמים ה״ס[ כין( וטעית שהרי במקרה מ״ר׳ בה״‪:‬‬
‫וביותר ממי סאה ובמים ה ״ ם | ל א | כ ט ( קטיירי‪ .‬והכי כתיב בהול(‬
‫דאית ביה מ׳ סאה‬
‫כדתגיא וכוי וכמה הן אמה‬
‫מיא למירמא נהו איתתא כולה קומתה‬
‫וצריכין ל מ י ט נ ל בדוכתא‬
‫אמות וכדנסישי‬
‫על אמה ברום ג׳‬
‫מיגגדרא בה׳ כביגותא ושפיר דמי‪ .‬למירמא‬
‫פי׳ לשוט ולאשמעיגן דאע״ג דתגיא ברום ג׳ דהיינו דהיכא דהם עצורים בבבלים ויכול‬
‫לטבול טעומד כעודר וכמוסק‬
‫קמיל דאע״ג דלא מעומד שפיר דמי בפשוט‬
‫זיתיםלא(‬
‫מיכן דמו‬
‫ידים ורגלים ולאפוקי מדרי יוסף ראמרלנ(‬
‫ותך ישיבה עמידה היא כדמוכה מילתא‬
‫כותיה אלא אפ״ בפישוט ידים ורגלים‬
‫בכולא לנ(‬
‫שמעתא‬
‫לארכו או‬
‫לרחבו‬
‫צוארה שסיר דמי‪ ,‬אלא שצריך מים יותר ממי סאה‬
‫בטיס וביגיתא כולה בסים‪.‬‬
‫ולהכ׳ גקט‬
‫לגדה שתשב במים עד צוארה‪,‬‬
‫ופםקינן דליכא הלכתא‬
‫של גהר או בפחות‬
‫כדי להתגלגל‬
‫מעד‬
‫ולהתכסות כולה‬
‫טגגדר דבקושי אדם מכגים עצמו כולו במים‬
‫א ל א א״כ כובשין אותו כדתגיא האומר להכירו כבוש ידך עלי במקור‪ ,‬הרי זה מגוגה‪,‬‬
‫דיש לו להגנדר עד שיתכסה כולו במים‪ .‬והיה נמי מים ה״ם‪,‬‬
‫וכל אותה שיטה סיירי במקור‪ ,‬ולא במעיין כדאסריגןלד(‬
‫אלא‬
‫שרוב התלמוד‬
‫מקוד‪ ,‬ישראל וכוי אשריהם‬
‫ישראל מי מטהרם‪ ,‬ואפי׳ כשמדבר במעיין קרי ליד‪ ,‬בלשון מקוד‪ ,‬ברוב מקומות‪ .‬ושלא‬
‫הטעה כתבתי לך‪ .‬וזה דרך ההכם המורה‪ ,‬ובא הוא בעצמו להקשות על דבריו ולתרץ‪,‬‬
‫אך כשהוא אומר דבר ומקשי׳ עליו והוא דהיק אנפשיה אין שוטעין לו‪ ,‬דלא אמרה‬
‫)תודה( לה( קורס מעשה‪ .‬ותמיד‪ ,‬אג׳‬
‫ל א ראית‪.‬‬
‫עליך שמה‬
‫שאיגו בהינלו(‬
‫ראית ומה שישנו‬
‫דכתב בה״גלז( לאחר מה שהזכיר מה מעיין בידי שמים‬
‫שמים‪ ,‬דהוא רישא דמעיין‬
‫מטהר בכל‬
‫שהואלח(‪:‬‬
‫וגהרא‬
‫אף טקוה ביד׳‬
‫דםביר ואית ביד‪ ,‬עקולא‬
‫דהוה ארבעים סאה כמקור‪ ,‬דמי ושטיר דמי לטבילה‪ :‬והאי דתלייה במקור‪ ,‬משום דכתב‬
‫לעיל בה׳לט( דהיכא דסכיר גהרא לא סטבליגן ביה אלא א״כ אית ביה ביזרא דלייס׳‬
‫לטוצא טיס ואי ל א לייפי אפיי אית ביה ס׳ סאה לא מטבלינן שיצא מתורת מעיין‪.‬‬
‫והאי דשד׳ הבא בדלייט׳‪ ,‬ומ״ט ט׳ סאה בעי בעיקול שיהא כל גופו עולה בהן ולא‬
‫הצאין‪ .‬וכן כתב רב אהא׳ בס׳ אתרי מות מ( ובתיכמא( ובמקומות טובא תניא מה ביאת‬
‫שמשו כולו כאהד אף ביאתו במים כולו כאהד לאפוקי טבילת תצאין וט״ במים יבא‬
‫כולו כאהת יכול טקצתז ואה״כ מקצתו השני ת״ל ובא ה ש מ ש וטהר וכוי לשון כאהת‬
‫טשטע הכי‪,‬‬
‫ואילו טעה‬
‫אהר‬
‫בדבר‬
‫כזה‬
‫והלכות נדולזת כדי היד‪ ,‬לנזוד עליו נידוי‬
‫רבינו ש ל פ ה כתבה מג(‬
‫לשון טעות‬
‫להתיר‬
‫טבילת חצאין מתוך טעות משגה‬
‫יצירי יודע כי לש״ש נתכוונתי‪ ,‬כ׳ ‪:‬ם על‬
‫לפי שאני מצטער בדבר כר׳ טרפון א ל א ש ל א‬
‫עיח ע״א‪ .‬כז( בשח׳׳ג וחסל בכיי ודפוס‪ .‬כח( בשת״ג• כט( כצ״ל לפי דעתי‪ .‬ל( בח״ג‬
‫דפוס ווארשא דף פ׳׳ה ע״א‪ ,‬אמגס נה״ג דפוס אמ״ו הגי עזריאל הילדעסהיימעל צד‬
‫לג( כצ״ל‬
‫לב( יומא דף ע״ח ע״א‪.‬‬
‫‪ 027‬לא גמצא בזה הלשון‪ .‬לא( גדת ס״ז ע״א‪.‬‬
‫במקוס בילא‪ .‬לל( סיף יומא‪ .‬לה( המלה תורה שהיא בכ״י ולפיס חסלה בשה״ג והציל‪.‬‬
‫לו( בצ״ל במקוס בהם נב״י ידפיס וגס בשה״ג‪ .‬לז( דפוס ווארשא דף פיה ע־ג ובדפיס‬
‫ל׳ עזלית שס‪ .‬לח( בת״כ שמיגי פרשה טי‪ .‬לט( בצ״ל במקיס בה‪ ,‬והוא בדפוס ויאלשא‬
‫שס ע״א בשס מר רב אחא משנחא ובדפוס ר׳ עזרית לא מצאתיו כלל‪ .‬מ( בדפוס ווילגא‬
‫חלק שגי דף ג׳ ועיי״ש בפירוש העמק שאלת פלפול ארוך בלבדי רבינו‪ .‬מא( ת״ב שמיגי‬
‫ייא‪ .‬ל״ב על הפסיק במיס ייבא וטמא‪ .‬מנ( בי נ ס על זקני רבי׳ שלמה כתבת‪ ,‬ב״ה בשה״ג‬
‫יכצ״ל נמקיס‪ :‬ללביני שלמת כתבתי נכיי ידפיס‪ .‬מג( בן היא בשה״ג אלא שצ״לשסחטאיס‬
‫נמקוס חוטאים לטונת החרוז עס חצאים‪ .‬אכן נב״י וגס נדפיס איתא אנן נמקוס אותן‪,‬‬
‫תשובות דית סימן מח‬
‫;>»!‬
‫אקפח‪ .‬וכל ה מ ת י י י ן ט ב י ל ת הצאיס אני קורא אותן ה ט א י ס מ נ (‬
‫ו ל א יהצו ימיהם‪ .‬כי‬
‫התירו כרת נמור נירה ל ב ע י י ה מ ד ( ‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ועיי‬
‫)בענין אם טוני! יום ששוסקת לסנין ז׳(‪.‬‬
‫שבתבןת[ כל ה א ו מ ר עליך‬
‫תהו;‬
‫ש מ נ י ת יום ש פ ו ס ק ת בו למנין ז׳ הכי והכי‬
‫זה ל א אמרו ש א מ ר ת ‪ .‬א ך א מ י ו שהתיר‪ .‬ל ט ב ו ל ביום ש ביעי ו ל ש ט ש בשמינית‪.‬‬
‫ואת הזרת בך ויפר‪ ,‬עשית‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫ואולי ל א א מ ר ת מעולם‪ ,‬א ך על זה ל א ה ע נ ש ת ת א ו מ ת ‪:‬‬
‫)כעני! ‪ epnS‬כע״ש ולטבול כשבת שחרית(‪.‬‬
‫ש כ ת ב ת לחוף בע״ש ו ל ט ב ו ל ש ב ה‬
‫ועל‬
‫למוצאי‬
‫ש ח י י ת מק״ו י א ש ר ‪ ,‬ת ו פ ס ת ע ר י ש ומובלת‬
‫ש ב ת וכיש ש ה י י ת שסמוך יותר‪ ,‬התרת א ת האסור שזה קיו י ש עליו‬
‫ת ש ו ב ה נדולה‪ ,‬שהדי א ה ה מ ו ד ה ד ש ב ן ל א‬
‫וטובלת כמוצאי ש ב ת‬
‫בעיש‬
‫שתא‬
‫אמרינן‪,‬‬
‫א ל א תיכא ד ל א א פ ש ר ה ו ס פ ת‬
‫יום ה׳‪ ,‬ש א י א פ ש ר‬
‫א ב ל ואת יכולה לטבול בליל שבת‪.‬‬
‫לטבול ע י ש ולפיכך סותר‪,‬‬
‫ולדבריך ש א ת ה מתיר איכ תהוף ערב יום שני‬
‫ותטבול ביום שני ש ה י י ת וזה אסור‪ ,‬ד ה א בעינן שמוך ל ח פ י פ ה ט ב י ל ה ושכן ל א אמרינן‪,‬‬
‫ואע״פ שזה מפני ש י כ ו ל ה ל ט ב ו ל וזו מפניא(‬
‫שיכולה לחוף‪ ,‬מ ה בכך‪ .‬ו מ ה ש כ ת ב ת‬
‫לראיה ר א ש ה ה ו ס פ ת ע י ש וטובלת ב מ י ש ד ד ר י ש מרימר ה ל כ ת א כרב ה ס ד א‬
‫דרב‬
‫ואליבא‬
‫ת נ א ד ש כ ן ל א אמדינן א ב ל מ ו ד ה הוא ד ה ו פ ט ת ע־ש וטובלת במיש‪ ,‬כ מ ה ט ע ו ת‬
‫נדולד‪ ,‬טעית‪ ,‬ראליבא דרב הונא ל א נרםינן א ל א כ ד מ ת ר ץ רב יימר נרסינן‪ .‬והכי פירושו‬
‫ד‪-‬לכתא כרב ה ס ד א ד ש כ ן ל א אמרינן‪ ,‬ו א פ י ל ו הוא עצמו ד ש נ י יטיס טובים ש ל ייר‪,‬‬
‫אחי‬
‫ונייסא א ל י ב א‬
‫השבת לא אמיינן‪.‬‬
‫מוכית שאינו ) א ל א ן ט ע ו ת סופר‪,‬‬
‫דרב‬
‫דיב‬
‫הסדא‬
‫תנא‬
‫שיבוש‬
‫נ ט ו י ]הוא[‪.‬‬
‫אדרב ת נ א סלינ וארב‬
‫וסיתשך‬
‫יימי‪ .‬ולהכי‬
‫נקיט כרמתרין נ! רב יימר ל פ י שרב ייסר אית ליה ש כ ן ולית ליה שני ימים ש ל ריח‪.‬‬
‫ובתירוצו ע ל רב‬
‫בראייה‬
‫תנא‬
‫הלכהא‬
‫שהבאת דאמיינן בשילתי שמעתא קשיא הלכתא אהלכתא ופירשת דאהלכתא‬
‫דדרש מרימי הלכתא כיב‬
‫דקשיא‬
‫וכרב‬
‫ה ס ד א ה ל כ ת א ד ל א אמרינן שכן‪ .‬ועוד‬
‫טעית‬
‫חסדא‬
‫קאי‪,‬‬
‫וזו ט ע ו ת נ ח ל ה היא‪,‬‬
‫והתרת א ת‬
‫האפוד‪.‬‬
‫ה ל כ ת א א ה ל ב ת א י ק א פ י י ך היינו א ה ל כ ת א ימתנייי‪ .‬נכה ו ה ל כ ת א אשד‪ .‬ת ו פ פ ת‬
‫כיוס ו ט ו ב ל ת ב ל י ל ה ]והלכתא א ש ה ל א ת ה ו ף א ל א בלילה[ אלו תרתי ה ל כ ת א ק ש י י ן‬
‫אהדדי‬
‫ותטבול‬
‫ו מ ש נ י ה א ד א פ ש ר )וכוי( ו ל א תחוף‬
‫א ל א ב ל י ל ה למעוטי‬
‫ד ל א ת ה ו ף בע־ש‬
‫ב מ ו צ א י ש ב ת א ל א ת ה ו ף ב ל י ל ה ש ל מוצאי שבת‪ ,‬ה א ד ל א א פ ש ר כנון ש ח ל‬
‫להיות י־ט במוצאי ש ב ת ‪( :‬‬
‫ו ה ב א הוי מ ס ק נ א‬
‫ושילה•‬
‫ששעתא ולא‬
‫בהאי‬
‫דדחש‬
‫הוצאין במקום חנואיס‪ .‬מד( ונשהינ מסיים תתםונה בדבלים אלו‪ :‬ואשל מ ח ן צבות האדס‬
‫]ב[פלג• מיס יטה לבך לתבונה והיית מוצק וידיך אמונה והיה זה םלוס יעקב בל מאיל‬
‫זלה״ה‪ .‬וכמעע נזה תלםון מסיים לעיל תשובת ליס סימן מ״ו‪:‬‬
‫א( בכיי ודפוס איתא מפני שאינה יכולת ולדעתי נראה םצליך למחוק מלת אינח‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וכונת הדנריס‪ ,‬ונהי שהטנילה נשבס משונה מהטנילת ביום שני שחלית כיון שאי אפשל‬
‫לחוף ניוס השבת מטא״כ ניום שני בחול שאפשר לעשות סמיך לטבילה חפיפת ביומו‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון שאפשר להקדים תטנילת בשבת שחרית לליל שנס שלפניה‪ ,‬א״כ גס כאן אפשר מיקרי‬
‫כדי להסמיך חפיפה לטבילה וצ״ע הלא כבל כתב ל׳ משלם לעיל שהטבילה במקומו אי‬
‫אפשר בלילה מפני הסכנה‪ ,‬א־נ שני הדמיונות באמת אינן דומין כלל וכלל‪ .‬ועיין נדה דף‬
‫ס י ז ע״ב תוס׳ ד״ה משוס סלן‪ ,‬שהניא מחלוקת ל׳ימ ול־ת באופן אחל‪ ,‬אמנם כאן עיקר ח ס ל‬
‫מן הספר‪ .‬נ( כלומל ולא אליבא‪ ,‬כיון דפליני‪ .‬נ ( כלומל לכך חופפת ביוס שלפניו‪ .‬ועיין‬
‫‪97‬‬
‫‪ m‬סיק‬
‫‪no‬‬
‫מרימר‪ ,‬דמיימר ורב הסדא מברי כרב חנינא ממורא דאסר חפיפה בלילה ל( ואותביה‬
‫רב אדא ובר אהבה( ה( ורבא ורב פסא‪ .‬וסםקנא רשםעתא מבת לה כמר זוםרא‬
‫דשרי דהרכתא כוותיה‪ .‬וכן פסק ד יהודאי אשד‪ .‬תופפת בע״ש ומובלת בםיש היכא‬
‫דאיקלע ״מ לםיש דלא נמר למיהף בלילה‪ ,‬מכלל דםבר כדפרישית‪ .‬וכן מירש רכ‬
‫אחא ן(‪ ,‬הרי לך •דק־ו שלך איני אלא הבאי)ולא( ממקום שהכרעתו שפירשה לםיש‬
‫בחול ואינו אלא בייט כדסרישית‪ .‬ותמיד‪ .‬אני עליך א*כ אתה שונת לתלמידים כסו‬
‫ששמעתי‪ ,‬כי לא שםעתי יוצא םבית םדרשך אלא מעיות וקולות לנשים ולטסשים‬
‫ועל כל ק ק וקוץ םכאיב לא ארגה לך תילי תילים חלטת אך כאלה חסתתלכות‬
‫בארץ תרבתי לך מרוב שיחי‪ ,‬ובעבור הראותך אח כהי‪ .‬ודברי אלה סשומין לכל‬
‫ומתישבין על הססר‪ ,‬ושונין לשמה ולא לכופר‪ .‬וכאשר הוצאת קול להתיר מכילת‬
‫תצאץ ‪ .‬הרחקת הסיטה סן המכילה תוציא קול לאסור ויכרטך טונים‪ .‬ואם היית‬
‫לטוד לעיץ ולטרןז( כרב נהטן בר ‪r‬הק בהדי רב אדא טוכ היה לך ולא הית כוש‬
‫לחור‪ ,‬ודע לך כי סאה בתי אותך ח( אני טוכיהך ולטען לא יטרצו כטלכותנו פרצות‪,‬‬
‫כי סקלם יניד להט‪ ,‬והטלך כרב אליהו ותראה לו דברי ושטעת טה ידבד‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ך‪,‬‬
‫)בענין ח ו מ ץ ב ם ג ע גברי(‪.‬‬
‫ועל החומץ טוב שאמרת שלא התרת אלא להביאו כדרדור שאף כיין בעניי זה‬
‫סותר‪ .‬אך דבריך סותרים זה את זה‪ ,‬שאמרת שלא שמעת שנוהנין בו איסור‬
‫שלא נסרחה המכסה שלא להכיר הלא סוטקתא שההמיץ במאד מאד‪ .‬האמנם ]רק[‬
‫בדבר זד‪ ,‬נסרחח ולא נסרחד‪ .‬בעודף שאס*׳ בחרננולין לא חיו כקיאין יש םהםא(‪.‬‬
‫וחמכמה זו םאד םאוד שכתבה ]היא[ לתדיוטות ולשותי שכר‪ ,‬ולא לבעלי חורה‪.‬‬
‫אכל הכי^ול שהרתיח יטה יסד‪ .‬ממר לכל‪ .‬וכבר על ידך מעו להתיר מנע טי בחומץ‬
‫ולא היה כאד טאד‪ ,‬וטדוע לא שקלת ראיות של כתבי חראשץ כננד שיחה בטלה זו‪:‬‬
‫ד״‬
‫)בעני! א ס השביעי ק י ר א סרש׳ םוסשין ו א ס ה מ » « י ר ע י ל ה לםנין(‪:‬‬
‫וסד‪ ,‬שכתבת כי בשם הרב ר אליהו נאסר לך שהשביעי קורא פרשי םוםטין ואומר‬
‫קדיש וםטטיר טסל כשאר שבתות השנת‪ .‬אםנם בעיני כבעיניו‪ ,‬ישנו חסיד‬
‫ועניו‪ ,‬וםנואלנו הוא ובניו‪ ,‬הטקופ יאריך שניו‪ .‬אך זו איגד‪ .‬ענוה אלא נאוה‪ ,‬אם הוא‬
‫חולק על ישיבת רטתיו ועל תוספתא דםנילה ועל םסכת סופריט ועל הנאוני ראשי‬
‫ישיבות סוריא וםהסיא וקרוב לםינות הוא‪ ,‬ובדבר שאין ט םםש וסנהנ בעלמא‬
‫וטרהסיא וכדביט ובדבר שהוא פשוט להורות‪ .‬שכך כתבתי לך טרם שסעתי ראיחך‬
‫שטעית בתא דקרו שיתא בענינא דיוטא ודי טעםים תנינן לה בסנילהא( ותינוקות‬
‫בקיאץ בכך‪ .‬ויש לו ליתן לב על םה ססט הנאונים לשמת הטשוטת כמן נכי רחל‬
‫בתענית ושניט שקורין בתורה ‪ (j‬ויש לנו לוטר דהני שטעתא כסיד טםטיד עולה לטנץ‬
‫שכעה‪ .‬ובן סי׳ רב עסרםג(‪ ,‬וטרם• ראיתי כסטרו כיונתי לשםועה‪ .‬וכן כתב ר׳ יהודאיד(‬
‫מוס׳ כיח דף סיח פנ״א דיס כן‪ .‬ל( בניס שלט הנייסא להיפן מל זוערא אסל ו מ מיננא‬
‫מסילא שיי‪ .‬ם( טיס סלט לב אדא ססס ולא בל אהבה‪ .‬ו( בפ׳ אחרי מוס דף מיס‬
‫»*‪ j‬ז( ולפוץ בכיי נמקוט ולמן בדפוס• ואולי צ״ל לסוס ורומז על לב נחקבל יצסק נרה‬
‫דף סיס ע־א דאזל לפייסה והבין מאי קאמלס ליה וכלומר אלו ידעת נס אחה מאי קאמרי‬
‫לן‪ .‬ובהדי מ אדא כלומר נהדא עובדא דרב אדא‪ .‬ח( נציל במקום מאהבתן אותי‪:‬‬
‫ד‪ .‬א( עיין מלץ ‪ cp‬ס״נ ‪fc‬־‪j‬‬
‫ה‪ .‬א( עגילה דף כיפ עינ ודף ל׳ ע׳יא‪ .‬נ( כלומל שנים מלבד המסעיר‪ .‬נ( גסדל לנ‬
‫תשובות ר״ת סימןלמח‬
‫‪98‬‬
‫שהיה ראש לשתי ישיבות שאילה טקטית ותשובותיו סצויות אצלכם וכן כתוב‪, :‬ודקשיא‬
‫לך קרו שיתא בענינא דיוטא‬
‫אבל אפסיק אולי לחומרא וקרו‬
‫בדלא אפסיק בקדיש‪,‬‬
‫ד בענינא דיומא ושטיני בדריח*‪ .‬וטה שכתבת שהשדתיך בדבר פשוט שהתינוקות ש ל‬
‫בית רבן יודעין שהמפטיר אינו עולה‪ ,‬לא בי א ל א יותר פ ש ו ט שעולה שהרי לטנהת‬
‫יה׳יכ ולטי באב ולתעניוה הוא עולה‪ .‬ו ב ש ל סופרים הלך אהר המקיל ועולה‪ .‬ואי נטי‬
‫איכא לסיסר הוסרא‬
‫למיד מפטיר עולה‪.‬‬
‫הוא דכיון דאין סוםיסין עליהן הוי‬
‫וטוב לנו לעשות‬
‫ברכת רביעי ברבה ל ב ט ל ה‬
‫טפטיר עולה לםנין נ׳ ס ש נ ק ל לעשות ברכה‬
‫לבטלה‪ .‬שאם היא קולה לנכי קריאה חומרא היא אצל ברכות‪ .‬וכדי ש ל א תהא ברכה‬
‫רביעי‬
‫לבטלה‬
‫לעשוה כמ״ד מסטיר עולה‬
‫החטירו‬
‫וחטשד׳ה( וטטטיר השלישי דאין להוסיף עליהם‪,‬‬
‫שלשה‬
‫לסנין שבעה ולסנין‬
‫וטיהו ב ש ב ה סוסיטין עליהם‪ ,‬ואם‬
‫יפטיר הה׳ אין כאן ברכה ל ב ט ל ה אטי׳ למאן דאית ליה טטטיר עולה לטנין שבעד‪.‬‬
‫שהרי מוםיסין עליהם‬
‫‪ . . . .‬והקרבתט שאנו קורין בייט אינו בתלטוד שלנו‪ ,‬וסזקנים‬
‫נתבונן‪ .‬וכן כהב רב עמרם בספרו‪.‬‬
‫מקום שאין מקדשין ואין טטםיקין‬
‫למנין זיו( וקרו ז׳ בענינא דיומא ושמיני והקדבהם‪.‬‬
‫הנהה מה שעשו ידיך וסנהנ עירך‬
‫טטטיר עולה‬
‫וכן כהב בבמה מקומות‪.‬‬
‫ש ל נעילה‬
‫והזכרת מעשה נסים‬
‫הרב ידעחי כי לא לכבודו אך ל ש ו ח ח בדברים‪ .‬וגם הוא לי לישועה‬
‫ואשר‬
‫דלה עזרה על‬
‫וכויז( ותחזור‬
‫בך גם אחה גם הוא פן העגשו‪ .‬וכך‪ (p‬החוםפחא שכחוב בה ביה־כ ]קורץ[ בס׳ אהרי‬
‫מוח ומפטיר בעשור שבהוטש הטקודים וקורא על סח ט(‪ .‬ומחלחא קראי שמיע לי מרב‬
‫יהודאי ומרב עטרם וםססכח סופרים שהם שיוב ברכוח שלנו על פיהם‪ ,‬ובשל מפטיר‬
‫סדרים וכן‬
‫הם ] ע ל טיחם‪ ,‬וכן[ בשאר‬
‫בחלכוח‬
‫נדולוח‪.‬‬
‫בכטה טקוטות דבריה וטפטיר קורא ובהדש השביעי י(‬
‫ובן כחב בטדר‬
‫ובססכת‬
‫רב עטרט‬
‫סוטרים כתב בהדיא‬
‫בכסה סקוסות שקזרין ז׳ בכל ש ב ה והה׳ קורא ויהי ביום כלות ס ש ה כשהל יום ראשון‬
‫ש ל הנוכה כ ש ב ה יא( וכן בשאר יסים טובים‪ .‬וכל סדרים שלנו טהם אנו לסדין‪ ,‬ולא‬
‫טבעי באלו שיש בהם טעם נדול כדסרישיה בכהב ראשון‪,‬‬
‫בהם ]טעם[ כיב שחולקין‬
‫שכחבחי[ בכהב‬
‫ראשון‪.‬‬
‫לסי הנראה על‬
‫הלסוד‬
‫שלנו אנו‬
‫ועל מה שהקטן קורא בסוםטין‪,‬‬
‫עולה לסנין ז׳ וכיש לשסיני‪.‬‬
‫לסי הוראתכם לא היה לכם‬
‫ולמוםפין ש ל יסים טובים‪,‬‬
‫להורוח‬
‫אלא בריח‬
‫אבל סוססי הרנלים שבסנהם ל א סיתנן כלל‪,‬‬
‫וכי‬
‫א ל א אטילו באוהן שאין‬
‫סוסכין‬
‫מה בכך‪.‬‬
‫עליהן‬
‫]כטו‬
‫הלא לכחחילה‬
‫ש ל א טצינו בחלטוד‪ ,‬אשי׳‬
‫ושקלים ושבת‪,‬‬
‫דהני סיתנא‬
‫תקין רבנן זי לקרבנות‬
‫חנן‬
‫שבתורת‬
‫כהגים הקנו )הם(‪ .‬ואהם פוהתים אתר סתקנתם‪ ,‬אבל אנו מוסיסים‪ .‬וסה שכתבת ] ס ט ה‬
‫עמרם שלנו לא נמצא‪ .‬אמנם חוא נעצמו פוסק נסדר שחליס לפנס כמ״ד דמפטיר אינו‬
‫עולס ונכי סעניס אימ מזכיל לק םקולין ויחל ומן חמסטיל לא ד נ י כלל‪ .‬אן נני קייאס‬
‫השעה נאנ נשחליס ומנחה ניה״כ כסנ שהשלישי סוא המפעיל‪ .‬ד( ועיין נסלדס ללשיי‬
‫דפוס קונסטאנדינה דף ניט עיי כסופו הונא זה נשם לנ נסלונאי דאמל משמייהו דלנגן‬
‫סנולאי והכי איתא נלייף מגילה פיד ועיין נלין שס ונשסיג שם‪ .‬ה( לק נשנלוס לישנא‬
‫הוא דנקט מנין שנעה ונס חמשה‪ ,‬שהלי נזה לא עשו כמ׳יד עולה אלא לק נשליפי משום‬
‫שאימ לשאי להוסיף וכמיש מיד אחל זה‪ .‬ו( הסנוס מקום שאין מקדשץ ואץ מפסיקין‬
‫מפטיל עולה למנין ז׳ לא נמצאו נסדל לנ עמרם שלנו‪ ,‬אן מה שאחריו נמצא אם נ ם לא‬
‫מלה נמלה מ״מ לפי ענינו נסדל שנס חויח של פסח ושל סכוס‪ .‬ז( כונהו על מ ה פ כ ה ו נ‬
‫אחליו נסיפא דקלא כי לא לפניי חנף ינא איונ יינ פסוק מיז‪ .‬ומצה לומר ט הוא י׳יס‬
‫איני חינף ימשחד נדנליס‪ .‬ח( כציל נמקים לכן‪ .‬ט( כן היא נהוסשסא מניצה סיד ודפוס‬
‫צוקעלמאנדל צד ‪ 225‬יכציל נמקים נעל פה הס‪ .‬י( הכי איסא נסלל להיפ וקורץ ‪ p‬והי‬
‫פקד אס שלה עד ויהי אחל וכוי וקולא המפטיל ונחדש השניעי‪ .‬יא( מסכס סופליס פי״ז ח״ג‬
‫‪99‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן מה‬
‫בחלמוד להניח‬
‫שנהנו[ ל כ פ ו ל מפטיר בשאר שבחוח השנה‪ ,‬וכי פסוק הוא או שנו־‬
‫השנוי במם׳ סופרים ולתלות תניא בדלא חניא‪ .‬ואם אחס מאמינים בחוםפחא וטסכח סופרים‬
‫בפ׳ םוםפין האמינו שמטטיר קורא אוחד‪ .‬בלא כפולה או אל‬
‫חאמינו שיקראנו אוחד‪.‬‬
‫כלל‪ .‬ואני לא מלאני לבי לשנוח סדרי צבור‪ ,‬ונהנחי בדבר הזה ענוה יוחר סכם שאפילו‬
‫בחקיעות ש ל ריר‪ ] ,‬ל א רציתי[יג(‬
‫המנהנ‬
‫לשנות‬
‫אעיפ שנראה בעיני שאנו עושין‬
‫ש ל א בהלכה‪ ,‬כ״ש בטנהנ זה שנראה הדבר כמנהננו והשינוי כרמוח רוח וכונו־‪ ,‬לעבור‪:‬‬
‫ן‪.‬‬
‫ומה‬
‫)בענין ב ר כ ת‬
‫נ ר בשבת(‪.‬‬
‫שכחבח שנם הורהא( בנר שבח ש ל א ל ב ־ ך וםסחבר טעמא שאינה נמר מצוחה‬
‫ד‪.‬א ליחא שנמר מצוחד‪ ,‬היא כנר הנובה דלסרםומי ניסא היא וה״נ מדהוד‪ ,‬שלוס‬
‫ביחו דאין לו להקדים ולא לאחר נ ( ‪.‬‬
‫מצוד‪ ,‬ב ה ח כ ל ח ג ( לפי‬
‫ולא דמי לחפילין וציציח דפטרינן ליה מברבח‬
‫שאחרי העשיד‪,‬‬
‫לבישה והנהר‪,‬‬
‫יש‬
‫כאילו‬
‫מברכ־נן‬
‫לעשוח‬
‫בפתילת בשבח‪ .‬ובנר הנובה ל א היה ]לברך[ כדבריך‪ ,‬דבלעשוח קפריך אנמר מצוד‪ ,‬ל(‬
‫א ב ל כשההינו כנון נבי לולב‬
‫וכן‬
‫בלהדליק‬
‫לא‬
‫ותמיד‪,‬‬
‫קפריךח( ‪. .‬‬
‫אני עליך‬
‫שאתה מאמין לפי טעותך לרב יהודאי להתיר נרה לבעלה שהיא בביתו! ו ל ר ב ש ר י ר א‬
‫שכחב להנבוח לבע״ח מטייטלי ריתמי ז(‪ ,‬ואינך מאמין ל י ב עמרם‪ ,‬שמ‪.‬זיו אנו למדין‬
‫כל ברכות ותפלות בנון ברכת מפטיר‬
‫ורוב‬
‫ברכוח שאינן ל א‬
‫בחלמוד ולא במסכח‬
‫סופרים‪ ,‬לברך על הדלקח נר בשבח‪ .‬הוי פיקח ושתוק ואל ילעינו ע ל ץ ‪ ,‬ונם לא יענשוך‬
‫טלאכי‬
‫השלום^‬
‫ולפי שהנשים מברכות בלחש וקולם ל א ישמע‪ ,‬שכחת המנהנ‪ .‬שנם‬
‫אני לא שמעתי מימי‪ ,‬ופעמיפ שהיתי מדליק היתי שוכה לפי שאינה באנשיט כבושיט‪.‬‬
‫ועור ראיה לברכה שכן כתב בהלכות גדולוחח( ^המדליק נר חנוכה ונר שבת תחילה‬
‫מדליק נר חנוכה דאי אדליק שבת ברישא איתסר ליה״‪ .‬מכלל שהוא מברך‪ ,‬ש א ס אין‬
‫ברכה קבלה מניין ואם אינך מאמין לדברי הקדמונים ומנהנינו‪ ,‬בבבלי אל חאמין כמו‬
‫כן‪ .‬שהרי מצינו שחכמי‬
‫החלמוד בהרו להם חלמוד ירושלמי כדאמרינן ר׳ זירא הוה‬
‫יחיב ק׳ חעניחא דלישחבח מיניה חלמודא דבבלא־נו(‬
‫בנתן ל א כשרןי(‪ .‬ותו אמרינן אין שלום‬
‫מן הצר‬
‫ור׳ יוחנן אמר‬
‫אורייחן כשרה‬
‫זה חלמוד בבלי יא(‬
‫וחו אמרינן‬
‫בטהשכימ הושיבני זה תלמוד ב ב ל י נ ( ‪ .‬ור׳ ירמיה דקרי ליהינ( בבלאי טפשאייל( ותו‬
‫אמרינן אוירא דא״י מהכיססו(‪.‬‬
‫אלא‬
‫מנהנינו תורה‬
‫היא‪ .‬וטנהנינו בבבל ע׳יט חכטי‬
‫ארץ ישראל שהם עיקר ההוראה ולפיכך יש לסמוך על נאונינו ועל רבנן ס ב ו ר א י ‪. . .‬‬
‫ינ( המלות נחסנל כאן הן תיקו; החכם םי״ל נספלו‪:‬‬
‫ו‪ .‬א( כלומל ר׳ אליתו‪ .‬נ( שבת דף נינ ע״ב‪ .‬מימלא דההוא סנא ללביתהו לל״י‪ ,‬ועיין‬
‫במרדכי שבת פ״נ שהניא טעם זה נשס ל״י ועוד עיין לעיל סימן מ״ת אות י׳‬
‫ד( ס ס במנחות גני נלכה לעשות ציצית ותפילין‪.‬‬
‫ג( מנחות דף מ״נ ע״א‪.‬‬
‫תעלת ני‪.‬‬
‫ת( נשנת דף כ״ג ע׳ א‪ .‬ולאז״ם הגיה נססלו נ׳ פעמים קפיד נמקוס קפליך‪ .‬ו( לעיל‬
‫נתניאו לאית מתך מננלר כניניחא נמילתא דלנ יהולאי‪ .‬ז( אין זכל מדנל זה עד עתה‬
‫נדכומו של ל״ת עם ל״מ ולין זה תונא נשס תקנת הנאוניס נלמנ״ס פייא מת• מלוה‬
‫‪ a‬ז( לומז על שנת לף קי״נ ע״נ‪ .‬ח( הונא‬
‫ולוס הי״א ונחושן משפט ס י ק ק״ז‪.‬‬
‫י( קדושין דף ע״א‬
‫ט( נ״מ דף פ״ת ע״א‪.‬‬
‫נטור אילו סימן לס״נ ועיי״ש וננ״י שם‪.‬‬
‫ע״נ כך אמר ל׳ יוחנן לחך ר זירא דלעיל‪ .‬יא( חגיגה דף י׳ ע״א והכי איתא התם‬
‫ליוצא ולנא אין שלום )זכריה סי פסוק יי( וכוי ור׳ יוסנן אמר אשי׳ מש״ס לם״ס ופרש״‬
‫מש״ס ירושלמי לשיס מ ל י ועיי״ש נתוס׳ ד״ה אפילו‪ .‬ינ( סנהדרין כ״ג ע׳׳א‪ .‬ועיייש כמת‬
‫מאמרים ננד סכמי ננל‪ .‬יג( כצ״ל נמקוס לן‪ .‬יד( פסידם ל״ד ע״ב יומא נ׳יז ע״א‪.‬‬
‫טו( נ׳ינ דף קנ׳׳ח‬
‫‪ys‬‬
‫תשובות ר״ת סימן מח‬
‫‪100‬‬
‫\ך‪) ,‬בענין נר שבה דולק אי מכבה ומדליק(‪.‬‬
‫ומה‬
‫שכתבת שאם היתר‪ ,‬עששית דולקת והולכת אינה סככה ומדליקה‪ .‬ומה‬
‫סטור מלכסות ואם‬
‫הלא בכיסוי הדם אם נתכסה כרות‬
‫וכן כסויה העומדת ועשויה ואינו יכול להדש בה‬
‫ועוד‬
‫יתדש בה רבד יברך ברכה הנותנת בה נ(‪.‬‬
‫הזד ונתנלה‬
‫תייבא(‪.‬‬
‫דבר אינו מברך אם יעשנה‪,‬‬
‫שלנו‬
‫שנשים‬
‫בכך‬
‫מנהנ בידם‬
‫ואס‬
‫לכבות‬
‫ולהדליק‪ .‬ואני ראיתי כעיני ואשאלם ותאמרנה כן‪ .‬ואם אינן נביאות כני נביאות הן‪:‬‬
‫ת‪,‬‬
‫ועל‬
‫)נדי! ברבת אירופי! ונישואין על כופ אחד(‪.‬‬
‫מר‪ ,‬שכתבת שרנת לפני קציני סריש על ברכת‬
‫אירוסין ונישואין והודו לך‪,‬‬
‫לא יפה עשו אפילו לדבריך‪ .‬שאתה מורה שמנהנ רבינו שלמה‪ ,‬שתיקן להסתלק‬
‫כמעט‪ ,‬יסד‪ ,‬מכולם‪ ,‬והם תלמידיו ינהנוהו ותנהינהו ותניח את ש ל ך כסו שהנתת בשביל‬
‫ואותו טעם יקנה״ז שכתבת כי סענין אהד הם כמו‬
‫הרכ סנהנ עירך בקריאת המוספין‬
‫כן ברכת אירוסין ונישואין‪ ,‬הלא זה דברי‬
‫אלא מדעת הכרס ואין בהם ממש‪.‬‬
‫שאמרתי שאתה‬
‫נותן טעמים בלא ראיות‬
‫שקידוש והבדלה תובת הלילה הן וקודם אכילת‪,‬‬
‫אבל ברכת המזון והבדלה היכא דאית‬
‫ליד‪ ,‬בי כוסות‬
‫מפזרן‪,‬‬
‫וכיש‬
‫ברכת אירוסין‬
‫ונישואין דהוו כ ב ר י ת המזון וקידוש דמפזרן‪ ,‬ויותר תלוקין מהן רזה בבית תתנים וזר‪,‬‬
‫בבית אירוסין‪ ,‬וזד‪ ,‬בהנק וזה בסקילה‪ ,‬זר‪ ,‬מותר כמועד‪ ,‬וזה אסור כמועד‪ .‬ובסס׳ סופדים‬
‫מפרש שעושין בבי כוסות לפי‬
‫ותוספתות‬
‫שאין אומרין שתי קדושות על כוס אהד‬
‫וברייתות הרבה ממנה בתלמוד ורוב מנהננו על‬
‫פיחס‬
‫והן עיקר‪,‬‬
‫כנץ ויחל בתענית‬
‫שלנו ופרשת סוספין וברכת מטטיר‪ .‬וכמו שיש בשאר תוססתות ובמשנת זרעיס דברים‬
‫שאין אנו נוהנין על פיהם ואפילו בתלמוד שלנו‪ ,‬כמו כן במסכת סופרים‪ .‬אך ברברים‬
‫שאנו נוהנין על פיה אנו צריכין לההזיק‪ ,‬והבוסר בר‪ ,‬הדי זה פין‪ .‬שכך שנינו ואפילו‬
‫דקדוק אהד מדברי סופרים א(‪ .‬ולפי שהיא עיקר הוסיפו כה פרושים מתלמוד ירושלמי‬
‫וטשלנו לכתוב כםנהננו נבי שתי כוסות בקידוש ה ה ו ר ש נ ( ‪,‬וכן לברכת חתנים ולברכת‬
‫אבלים לסי שאין אוטרין שתי קדושות על כוס אחד וכוי ונהנו לעשות ברכת אירוטין‬
‫שתרית וכוי״ טכלל דהיכא דלא נהנו‬
‫תכסה ד( שהסכים לשטועה‬
‫בשתי‬
‫טסות‬
‫נטי‬
‫עושיןג(‪.‬‬
‫חוי‬
‫נביא‬
‫לבב‬
‫ורב יהודאי אנישואין כתב כוס‪ .‬וטה שכתבת ל ט ה ל א תיקנו‬
‫ב׳ כוסות ביקנ־ה‪ ,‬תיטה נדולר‪ ,‬כתבת‪ ,‬כי כל התלטוד הםדבר בכוס כססתים ובעירוכין‬
‫ש מ ו ט ה שבקושי סוציאין כוס כדמשני דלמא איקלע ליה כ ו ס ס ( וכל טאי דתות ליה‬
‫ז‪.‬‬
‫א( חולין דף פ״ז ע״א‪.‬‬
‫ד״ה העושה‪:‬‬
‫נ( עיין מנחוח דף מ״נ ע״א וסוכה דף מיו ע׳יא ונחוס׳ שם‬
‫א( סנהדרין דף צ״ע ע׳יא‪ .‬נ( ח ה הלשון נמסכח סופרים שלנו פי״פ הי״א‪ :‬מניאין‬
‫ה‪.‬‬
‫לו כוס אחר )כלומר לאחר ה ט ס של נרכח הזימון( ומנרך נפס״ג ואחריו אשר נלה‬
‫וט׳ וכן אחה אומר ננרכח חחניס וננרכח אנליס לפי שאין אומרין שחי קדושוח על‬
‫כוס אחד ונהנו רנוחינו לומר ננוקר נרכח חחניס ונרכח אנליס על ה ט ס נעשרס ונפניס‬
‫חדשוח כל שנעה וכן נערנ אחר הסעודה עכ״ל‪ .‬מזה אחה מאה שהיה לרנינו נוסחא אסרס‬
‫נמסכה סופרים שלו‪ ,‬וכן כחנ ראז״ס נגליץ ספרו וזיל‪ :‬נמס׳ סופרים שלנו לא נמצא הנוסח‬
‫זה‪ ,‬וכן כחונ ונהנו רטחינו לומר נבוקר נרכח חחני' וכוי ומש מכלל צ״ע ואפשר שצ״ל ונהנו‬
‫לעשוח נרכח אירוסין שמריח וכוי וכן נערנ ק ו ד ם סעודה )דהיינו נרכס נישואץ( מכלל‬
‫דהיכא דלא נהנו ‪ p‬נמי עושין כשחי ט ס ו ח יצ־ ע דהחס משמע דהך דנשחריח אנרכח נישואץ‬
‫קאי דקאמר ונפניס חדשוח כל שנעה וצ״ע עטל• ועיץ נרא״ש כחונוח פ״א סימן יינ שהניא‬
‫דנרי מסכה סופרים וגורס ג״כ ק ו ד ם סעודה‪ ,‬אנל נרכס חהניס נמקוס נרכס אימסץ‪.‬‬
‫ג( כלומר משם נלמד שאף נמקוס שלא נהנו לפזרן נרכס אימסץ שמריח ונרכח נישואין‬
‫נערנ נמי נוהגין לעשוח כשחי טסוח‪ .‬ד( כן קורא ר״ה אח יש״י זקנו גס לעיל‪ .‬ה( עמנין‬
‫‪101‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סיסן סח‬
‫א כ י ל ל י ה ו(‪ .‬כ ל התקנות‪ ,‬ש ת ק נ ו לשי רוב העולס‪ ,‬ורוב אין ל ה ם כוס כ ד ס ו כ י ח כולה‬
‫שסעתא‪.‬‬
‫ט‪,‬‬
‫מה שכתבת‬
‫ועל‬
‫ששמעה‬
‫ודוק‬
‫)בענין ח ‪ 0‬ץ ב«סח נששיס(‪.‬‬
‫משי נדול־ש ש ה ת ר ת י‬
‫כן ה ת י ר א ( ‪ ,‬ולדבריך ולדברי רב‬
‫ל ת כ י ת גדולה יאשר‪.‬‬
‫ותשכח‪:‬‬
‫שאוסר אמ‬
‫ולאסרוש־ מא־סורא עשיתי‬
‫בסי רב א ח א י‬
‫ח מ ץ בפשח‬
‫כמו‬
‫נ פ ל גרגיר ח מ ץ לבור ה נ ד ו ל או‬
‫ולהתכוין‬
‫טלה‬
‫לבשר‬
‫ועלה‬
‫בידי‬
‫בשר ט ל ה נ ( ‪ .‬כי ראיות גדולות י ש וכתבת־ם‪ ,‬אך א י נ ך רוצה ל ט ־ ו ח ולהעמיק ו ל ה ת י ש ב‬
‫בדבר‪ ,‬כי לדבריכם אין רוב דברים סותרין בפסח‪ .‬ועוד ש ח כ מ י עירך נ ש א ל ו בכך עיי‬
‫ש ל א מ ד ע ת י והורו כן‪:‬‬
‫אחרים‬
‫י‪,‬‬
‫ולקדש‬
‫)לקדש כשבת(‪.‬‬
‫אשד‪ ,‬ב ש ב ת ] ל מ י [ ש א י ן לו בנים בדיעבד התרתי‪ ,‬ואפילו לכתחילת אם תית‬
‫צורך ש ע ה ‪:‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ולעשות‬
‫)על קבולת בחו״ה ושבת(‪.‬‬
‫קבולת מ ד ו ח ק התרתי‬
‫אבד‪.‬‬
‫ש ה ט י ס היו רוצים ל ט ו ל ש כ י ן כאילו‬
‫עישין והוי‬
‫ש א פ י ׳ ב ש ב ת קבולת בנויםא! ל ד כ י • ה כ ל מותר ואפילו‬
‫לכתחילחנ(‪,‬‬
‫ואעס־כ כ ל הרוצה ל ה ש י ב יבא וישיב ואחוןר בי‪ ,‬אם ״ ט י ב ו דבריהם‪ .‬א ך עגור‪ ,‬גדולה‬
‫חיא ל כ ל אדם ל ח נ י ח העין קולות‬
‫נ ש י ט והדיוטות‬
‫ש ל ך ו פ ־ ה ס י א ו ת ודברים‬
‫כגון ט ב י ל ת ש ב י ע י אם אמרת‪,‬‬
‫ש ל רבים‬
‫וטבייית ש ב ת‬
‫וכוס אירוסין ונישואין‪ .‬ש כ ל א ל ה ה ל נ י ת פרהסיא ו ש ל ; ש י ם‬
‫שחרית‪,‬‬
‫ואם׳‬
‫והיבם‬
‫והדלקת‬
‫עסק•‬
‫גר‪,‬‬
‫אם היו א מ ת ל א‬
‫היד‪ ,‬ל ך ל ה ק ל לגשים ולהדיוטות‪ ,‬כ״ש ש ה ן ש ל שקר‪ .‬אך אג׳ הוריתי דברים התלוים‬
‫במאורע ובמקרה ב ע ל מ א ולא הפקרתי בעצמי כדי שיקראוני רבי‪ .‬ומה ש כ ת ב ת שאין‬
‫ל ך ל פ ר ש ע ד ש ת ש מ ר ש ל י ה ותודיענו יפה אמרת‪,‬‬
‫ש כ ך שנו רבותינו ע ש ה לך רב‬
‫וקנה ל ך חבר‪ ,‬ואין לך לתורות ו ל ה ק ל ולשנות מנהג ולקלקל עד •‪!:‬תשכור ש ל י ח ‪:‬‬
‫יב‪,‬‬
‫ועל‬
‫מה‬
‫שיתכתא(‬
‫בסעודת‬
‫)בעני! סעודה שליישית בשנת(‪.‬‬
‫שלישית‬
‫מה•‪;:‬‬
‫אני‬
‫אוםי‪,‬‬
‫א;י‬
‫כתבתי ל ך בכתב•‬
‫הראשון נ ( מניין‪ ,‬ואם א ת ה מסיעו מלבך‪ ,‬מ ה א ע ש ה ‪ .‬ומנהננו ת•־ד‪ ,‬ה ו א ית־כות‬
‫טובה‪ ,‬ו א ת ה מודד‪ ,‬בכך ש כ ת ב ת ש י ו ב פעמים א‪-‬נכם עושים וקל לבטלו‪ .‬ואש ת ב ט ל ם‬
‫יטה ת ע ש ה ‪ .‬ש א ת ה מ מ ה ר ל א כ ו ל‬
‫ואחרים מאתרים ומשתברים‪,‬‬
‫וקיטר‪ .‬ב מ נ ח ת‬
‫שבת‬
‫יותר מ ש א ר מנחות כ פ ו ש פ ר ש ת י ‪ ,‬ד ש כ י ה הזיקא ויטכיה •טכ־״ת‪ .‬ומי‪• ,‬טכתכת •טסעודה‬
‫ש ל י ש י ת נהקגה ב מ נ ח ה וסעודה גדולה היא‪,‬‬
‫‪ cp‬מ׳ מ״נ‪,‬‬
‫י( כצ״ל במקום ולא כל‬
‫מדתנו בה ק ע י ו ת י ( ‪,‬‬
‫שא•;‬
‫קערה א ל א‬
‫)ובדפוס ולאכול( מאי דהוה ליי אכילה‪ .‬כשתים דך‪,‬‬
‫ק״נ ננ״נ‪:‬‬
‫ט‪.‬‬
‫־‪8‬‬
‫בן יומז על נזיי דך‪ .‬כ"‪ :‬עיי•‬
‫א( עיץ פסח־ס דך ל' ע״א חוש• ד״ה אמר יבא‬
‫על מאמרו של ר' עקינא ומה מי שנתכו־ן לעלית נידי נשי חזיר ועלה נידו נשר עלה וכוי •‬
‫א( כן הוא נכ״י ינדפיס נ‪:‬דיס•‬
‫נ ( עיין לעיל תשונה שימן ייי‪.‬‬
‫א( נתשונת ר מ לר‪-‬ת אשר לפנ־ לא נמצא‪ .‬א״כ כתנ י״מ ‪:‬ר־־‪ 1‬עיד מ נ ת נ אחר אי‬
‫יב‪.‬‬
‫נ( לעיל תשינת ר״ת סימן מ״נ‬
‫שחסרו ונאבדו כמת דנריס מתיך המכתב שלפניני‪.‬‬
‫ד( נדלים דך ה‬
‫נ( שגת ‪ cp‬קי׳״מ־ע״א קערות יכו׳ מדיחן לאכול בהן במנחה•‬
‫אות וי‪.‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן מח‬
‫‪102‬‬
‫כסעודה נ ח ל ה ‪ .‬דבר זה אלו אחר אסרו‬
‫שחקו עליו‪.‬‬
‫והלא מכלי‬
‫נולד‪ ,‬הוא‬
‫חמד‪.‬‬
‫וקערה ושמיהל(‪ .‬והיינו קודו כסו מקידהה( ששמעחי עליך שפרשחו כעין קריא דרך‬
‫השרים נושאץ וליתא דקד־א הוא כוס‬
‫הרבוח ומשוקץ‬
‫כדאמרינןו(‬
‫שבעוסוח‬
‫הכל‬
‫מודים כקד־א וקיפוף הואיל ועיניהם הולכוח לפניהם כ ש ל אדם ויש להם לםחוח כאדם‬
‫והוא צואיטאז(‬
‫ולא אשדיסיייל!( אלא קודו הוא כלי נולה‪ .‬ועוד סי אסרה לקערה‬
‫כסעודה קטנה ושל עניים‪.‬‬
‫לדבריך אינך יודע מהו סעודה נ ח ל ה שאחד‪ ,‬למד‬
‫ועוד‬
‫כי סעודה נ ח ל ה היא שדעחי למושכה‬
‫מן הקערה‪ .‬על זה ש מ ח מימך ס־ מערהט(‪,‬‬
‫כחוך מנהר‪ ,‬קטנה והיא נ׳ שעוח ומחצה‪ ,‬ונדולד‪ ,‬אפילו מסעודח ח פ ה ש ל נ ו ‪ ,‬דמנחה‬
‫נ ח ל ה מ ש ש שעוה ומחצי! ולמעלה וסמוך הוי חצי ש ע ה קורס‪ .‬ואפילו נ׳ ש ע ו ח א ס ו ר‬
‫לרב אחא בר יעקכי( סן ימשך עד שחעבור ש ע ת מיהר‪ ,‬קטנה כולה‪ .‬לפיכך •השלל‬
‫קודם‪ ,‬ואז ימשך כרצונו ער שחחשך‪ .‬וסד‪ ,‬ש נ ח ב ח שאפילו סעודה קטנה אסורה טמנהד‪,‬‬
‫נ ת ל ה ‪ ,‬שכן פסקו נאוני ספרד להחמיר‪ ,‬נמצא חומרא קולא‪ .‬שברוב ימי החורף אפי׳‬
‫כחול רוב םעודוח כאיסור‪ ,‬שישנן מ ש ש שעור‪ .‬ולמעלה‪ ,‬דסמוך למנחה חנן וסמוך הוי‬
‫חצי שעה כדסוכח בפסחים •א( וכיש בשבתות ו ״ ט שסאחרין לצאת יותייג(‪ .‬והרי הן‬
‫מחכונין לאכול בשר איסור ועולה בידם בשר טלה‪,‬‬
‫שהוא‬
‫מוחר לנסרי‬
‫כדאמרינן‬
‫ב ש ל סופרים ה ל ך אהר המקיל‪ ,‬ואע׳ינ דאסר רב אהאי בר יעקב לעולם כסעודה קטנה‬
‫וםוניא דעלםא דאמרינן ד ל א כרב אהאי‬
‫כיון ד ל א איתמר הלכחא ל א כמר ולא כמי־‪.‬‬
‫כר יעקב‪ ,‬ואפילו לד׳ •הושע כן לוי ליה הלכתא כרב אתאי‪ ,‬מדכעי לקמןינ(‬
‫דאםר‬
‫מאימתי התתלת דין ומפרשינן משיפתהו כעלי דינין ש ־ ס כחחילתיל( דין קאי‪ ,‬והיה‬
‫נמי ד ל א בסעודה קטנה קאי דתד שינויא היא‪ ,‬א ל א בשינויא קמא מוקי לד‪ ,‬כסעודה‬
‫ועוד דמוכתא שמעתא דהנך שינויא אליבא דריכיל ולית‬
‫נ ת ל ה וכהחחלת דין ולקולא‬
‫תלמודא כמנחה קטנה‪,‬‬
‫ה ל כ ח א כותיה‪ ,‬ואי לאו דרי יהושע הוי סליק‬
‫דקאמרינן אי‬
‫כסעודה נ ח ל ה האיכא שחוח מובא א ל א כסעודה קטנה לימאטו( ח ת י חיוכחא דריב׳ל‬
‫וכוי וליה ה ל כ ח א כותיה‬
‫כדרםקינן‬
‫שמעתא במנחה קטנה‪ .‬וא״ח אם‬
‫נתלה‬
‫בכיכוחטז( ואי לאו משום‬
‫םונ־ן רחלמודא ד ל א כרי‬
‫•הושע כיל איכ סעודה‬
‫ידסוכחא‬
‫דמשיסתחו בעלי‬
‫כסנהה קטנה אסורה וסעודה קטנה שריא‬
‫דינין‪ ,‬א מ ת היא‬
‫דסכרה היא‬
‫דריכיל הוה‬
‫םלקא‬
‫דסעודה‬
‫אינה‬
‫םוניא‬
‫מושכת כ׳ שעות ומהצד‪ ,‬דהיינו יוחר‬
‫מחמישית היים‪ .‬ואל תנהג עוד ס ר ה זו‪ .‬וכי לעשרים ראיות שיביאו לך ברורות תדהר‪,‬‬
‫האתת‪ ,‬כאשר עשית על החומץ ולא תרצה מכל ואיות שהבאתי‪ ,‬אך דתית באחת‪,‬‬
‫ואעיפ שהזרת־ שאפי׳ אין‬
‫בכולן א ל א א ח ת אמית־ די כה‪ .‬וכן בבן עוף ל א ת ר ת‬
‫בך ע״י שלמדנו כן עוף מכן צאן ש ל א קבע לו כהן לשתיטתו שאינו יכול ל נ מ ם בו‬
‫ועוד שהיה צריך לומר נכי ש כ ת בד‪ ,‬יכתיב ש ב ת היא‪ .‬ועל הנירםא שכתבת שרב־נו‬
‫שמואל תיםר ודוקא א ת ת נ י ז ( ובו׳ מ ה ע ו מ ק בהםרונה ומה דקדוק אם ישנה‪ .‬אך מה‬
‫שהגיה ית( והלכתא שהעידו בבת אתת‬
‫והוזמו פי׳ בנון שהוזמו על הטב־תד‪ ,‬תהילה‪,‬‬
‫ע״נ ומללש איכת לנתי פסקא נכה תנכה ועיין נערוך שטית‪ .‬ת( גיטץ סיס עינ ועיייש‬
‫לש״י ליה ‪:‬ונדו שהניא פירוש זה נשם י נ האי‪ .‬י( נלה י־ף כ״נ עיא ושל עיין נלכות‬
‫דף נ״ז ע״נ‪ .‬ז( צואיעא נליצ ‪ diouette‬ונליא ׳>‪ .kmzohiige Eul‬אכן נלש־י נלכות‬
‫ל יינניץ ‪ hibou‬ונל״א ‪der kleinc‬‬
‫שם לועז צואיטא על קיפוף ואת קדיא לוע‬
‫ח( נליצ ‪cprovier‬‬
‫‪ . U l m‬ועיין לעיויזאהן נספיו דיא צאאלאניע דעס תלמודס צד ‪163‬‬
‫י( שנת לף ט׳ עינ וכלומי אפילו סעודה‬
‫ט( נ י מ ת דף כ״ח ע‪-‬א‪.‬‬
‫ונל״א ‪r‬׳‪rl)f‬־»|‪S‬‬
‫קטנה‪ .‬יא( פסתיס דף צ״ט ע־נ ועיי״ש נלשנ״ם ד״ה מתשע שעות‪ .‬ינ( כלומל מנה״כ‪.‬‬
‫יג( שם דף קי עיא‪ .‬יל( כצ־צ נמקים נמל‪ .‬טו( כציל נמקום לא‪ .‬טז( נלכות דף כיח‬
‫ע־נ‪ .‬יז( עיין לעיל נתשונהמ״האות ז'ועיי׳ ש נהעית יי‪ .‬יח( ניק דף ע״ג עיאועיי״ש‬
‫ז‬
‫נ מ‬
‫ה‬
‫תשומת ר׳׳ת סימן מח מט‬
‫ה י ה ל ך לדון ולדקדק סד‪ ,‬ר א ה ל מ ח ו ק וסד‪,‬‬
‫‪103‬‬
‫וכי ה ה י א ריבמוח ואוסר‬
‫היא תשובתו‪,‬‬
‫נ ב ע ל ה ל פ ס ו ל ל ה ובר‪ ,‬ש ה ק ש ה כ מ ה קושיות‪ ,‬והנהו דובהים ופיק ד מ נ ח ו ח י ט ( ועל מי‬
‫מנוחות ינהלך צורנו אם תתן לב לרדוף אהר השלום‪,‬‬
‫ו ל א להקדיה בהוראות ש א י ן‬
‫בהן צורך‪ .‬ו ש ל ו מ ך לאורך ימים ל ע ו ל מ י ם ‪:‬‬
‫סימן מ״ט‪ .‬מר׳ משולם לר״ת‪.‬‬
‫)ענין ש ב י ר ת כ ל י הרס(‪.‬‬
‫וגם‬
‫ש א ל איך ה צ ע ה א( ש ל ברייחא דחורח כהניס וזו ש א ל הר׳ש נ ( ‪ :‬מ ח נ י א ג ( ב ס ו ט ה‬
‫סרק כ ש ם ש ה מ י ם בודקיןל( וגם בתורח כ ה נ י ם ה ( נ ש נ י ח בו ביום ד ר ש ר׳ עקיבא‬
‫וכלי חרם א ש ר יפול מהם וכוי אמר ר׳ י ה ו ש ע מי יגלה וכוי‬
‫ואמריגן בגמרא ו(‬
‫וכי‬
‫ט א ה ר דאין לו ל ט ה ט מ א ז ( וכוי כלי חרם יוכיח ח(‪ .‬ס ״ כלי חרס ש מ ט מ א ו ג י ק ב ב כ ד י‬
‫]שהנקיבד‪ ,‬והשבירה מ ו ע ל ח בטבילה | ט( ופוסל‬
‫טהרתו יוכיח ש ט ו ח ר בחולין ובמעשר‬
‫בחרומה ע ד הערב ש ט ש ‪ .‬ל פ י ש ש ת י מדות בגשברין‪ ,‬אש גשברו לגטרי פירורין דקין‬
‫ש א י ן ראוין ל ש ו ם כלי בעולס השובין כעסרא ואין צריכין הערב ש מ ש ‪ ,‬א כ ל א ם ראוין‬
‫לכלי אחר כגון בגד שגקרע רובו ושייר בכרי מעפורח י( או כלי ה י ם שגיקב במוציא‬
‫טשקה‬
‫ש ט ה ו ר מ ל ט מ א גסטרא‬
‫ממה‬
‫כדאמריגן ח מ ש מדוח בכלי הרםיא(‪,‬‬
‫שהיה‬
‫אע״פ‬
‫הואיל‬
‫וכלי‬
‫הוא‬
‫עדיין‬
‫כשגיקב טהור ל מ פ ר ע י נ (‬
‫לעגין‬
‫אחר‬
‫)ממה גסשך(‬
‫] מ י מ [ י ג ( צריך הערב ש מ ש לתרומה‪ .‬וסייעתיה הדין ברייתא בחייב ואוחו ח ש ב ו ר ו י כ ו ל‬
‫ישברגו ודיו תיל וכל כלי הרשיל(‪ .‬פי׳ גאמר בפשוק ש ל מ ע ל ה ט ו ( ה ע ־ ב ש מ ש וסמוך‬
‫ל י ה ו כ ל כלי ה ר ש ויו מוסיף על ענין‬
‫לשיי דיס הכי גלסינן והלכהא‬
‫ר א ש ו ן ל י מ ד על ה נ ש ב ר‬
‫והוס׳ ד״ה שהעידו‪.‬‬
‫נאגלהו של לימי•‬
‫ש ט ע ו ן ןהערב|טז(‬
‫יט( גס לדגלים הללו אין זכל לעיל‬
‫סיסן ס י ט ‪ .‬א( כצ״ל נמקוס הציעה נכ״י ודפוש ועיין כחולין דף מ״ט ע י י הצעה של‬
‫משנה‪ .‬נ ( מזה נלאה שקיצל המעהיק כי לא הזכיל עתה ניייהא דה״כ‪ .‬וזכינו‬
‫למלאות את תחסלון עיי חידושי אנשי שם למלדכי שנת פ׳ כילה‪ ,‬כי שם הונאה כל השאלה‬
‫והתשונת ננוסח יותל טוב‪ .‬וז״ל שם בתחילה‪ :‬כך נמצא נספל ישן תשונה ששאל לני' משלם‬
‫מליח זיל‪ .‬שלם ט נ ללב ט נ מלננא ט נ הוא לנינו יעקנ נל מאיל‪ .‬הנני צעילך משלש נאת•‬
‫להזכיל דלעיין מל נאותה נלייתא השנוית נת״כ ואותו תשנולו יכול ישנלנו ודיו‪ ,‬כ׳ בכל‬
‫תספליס שנצלפת נטעות‪ ,‬ותשלח לנו כמו שכהונה נספיתך ואס צליכה פילוש שלח לנו פילושך‪.‬‬
‫ולומה נעיני שפילושה כמו שכתנתי נכתני שלוח אליך נמימלא דסוטה ותן ד ע ת ן לייםנ ולא‬
‫לסתול אס ייטב בעיניך מתניא בסוטה וכוי כמו שלפנינו‪ .‬מזה נלאה שכנל כתב ל׳׳מ לל״ת‬
‫על אולות תמימלא לסוטה כלי חלש יוכיח ולא נמצא המכהנ אצלנו‪ .‬וכאן הכפיל קצת את‬
‫סלבליס צצולן פילושו על בלייתא לת״כ• ואי אפשל לומל שמכאן ואילך הוא הוא הכתנ אשל‬
‫שלח ל״מ מקולס‪ .‬שתלי לקמן חוזל נס על הנלייתא לת״נ ״וסייעתיה הלין נלייתא נתיכ‬
‫וכוי" עיין לקמן‪ .‬וא״כ מה זה לנל חלש שהית כותנ אחל כך ללעיין מל נאותה נלייתא‬
‫וכוי‪ .‬ועוד עיין בתשובת ל״ת על זח‪ .‬נ( נחיד״א וכצ״ל נמקוס מתניתין דסוטה נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫ד( סוטה דף כ״ז ע״נ‪ .‬ה ( תיכ שיניני על תפסוק כל אשל בתוכו •טמא‪ .‬ו( סוטה דף‬
‫טיט ע״א וע״נ‪ .‬ז( לו למה טמא כצ״ל במקום לטמא נ כ ״ ‪ .‬ח( מזה נלאה שהנוסחא לפני‬
‫ל״מ הית שמותלין בחולין ופסולין נתלומה ועיי״ש נלש״י ד״ה הצל השוה שנהן‪ .‬ט( תמלות‬
‫נחסנל חסיות בכיי ודפוס והן נחיד״א טס‪ .‬י( חולין דף קכ״ג ע״נ וזנחיס דף צייד ע״ב‪.‬‬
‫יא( שנת ציה עינ‪ .‬ינ( למפלע כן הוא בכיי ודפוס וגס נחיד״א‪ .‬ולפי דעתי צ״ל למעשל‪.‬‬
‫ינ( מימ כצ״ל לפיד במקום ממינ שהיה לפני תסופליס של כיי דפוס וחיד״א‪ .‬יד( זו גלסת‬
‫ל־מ אמנם בח״כ שלט שמיני קאפיטעל י״א פסוק ל״ג הנלסא היא כמו שכת נ ל״ת לקמן‬
‫טז( נחיד״א‬
‫נסשונחו‪ ,‬טו( נפסוק ל״ב שלפני זה כתוב בסופו וטמא עד העלב וטהל‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫שמש‬
‫חשובות ר״ת סימן מט נ‬
‫והרי הוא אוסר בזב וכלי הרש א ש ר ינע בו הזב‬
‫תיל ובלי‬
‫הרש‬
‫ולסעלהיח(‬
‫הערב‬
‫כתוב‬
‫ומותבינן אשמעתין מהא דאסרינן בסם׳‬
‫שמש‬
‫שבתכ(‬
‫י ש ב י ת ( יכול י ש ב ת ו ודיו‬
‫והיהיפ(‬
‫שנשבר‬
‫בהזרת בלי‬
‫ב ז ק שסרשנו‪.‬‬
‫מתכות לטוטאה ישנה‬
‫רבא אמר נזירה שמא יאמרו טבילת בת יומא עולה אלטא כשנשברו טהרו מיד בלא‬
‫הערב ש ס ש כ א ( ‪ .‬ויש לתרץ התם כשנשברו וחזר וריתכן וראי טהור סיר ב ל א הערב‬
‫הרשות‬
‫שטש‪ ,‬טאהר שעשאן כלים הרשים פנים‬
‫באו‬
‫כראטרינןכנ(‬
‫לכאן‪,‬‬
‫בםנרל‬
‫שנטסקה אהת מתרסיותייכנ( ותיקנה ט מ א ה נפסקה שנייה ותיקנה טהורה טניס הדשות‬
‫כאין לכאן‪ .‬וה״נ הוי בבלי‬
‫שנוערכל(‬
‫עור כעולם‪,‬‬
‫עחה מחדש ולא היה‬
‫א נ ל אס‬
‫היה הנשבר כעץ כה( ש ל א חזר וריחכו הרי הוא כחורח ברייחו שעריך הערב שמש‪.‬‬
‫ואם ל ח ש ך א י ם ל ו ט י טהא ראמרי׳‬
‫במסי ח ו ל י ן ט (‬
‫שהחח־ל‬
‫כטלית‬
‫ש נ ק י ע רובה ט ה ו י ה ו א מ י רכ נחמן ליש א ל א כ ט ל י ח ט כ ו ל ח יום‬
‫ל א בעינן הערב שמש‪.‬‬
‫לקרעי‪,‬‬
‫כיון‬
‫אלטא לקיועייכז(‬
‫תריץ ה ח ס רהטליח ד א ט ב ל ה לא הוה ביה א ל א טוטאח טבול‬
‫יום וכשנקרעה נ ט ל ה מתורתה נח( וטהורה לנמרי‪ .‬ני נ ל קריעה ושבירה בך הוא יינה‬
‫כשהוא טמא ושוכרו השבירה מועיאחו מחורת כליו ראשון נט(‬
‫צריך הערב ש ט ש כרסיישיח‪ ,‬וכשהכל־‬
‫ואל יקשה בעיניך לוטר הואיל‬
‫חטאחל(‬
‫ונטר‪!,‬־ מטומאה א ב ל‬
‫טבול יוס ושוכרו טהור טטומאח ט נ ו ל יום‪.‬‬
‫ש נ ש ב ר ל מ ה לא טהור לנמר־‪ ,‬שהרי שנינו בס׳ דם‬
‫בלי חרם שבישל נ ו ח ט א ח ויצא חוץ לקלעים ונטמא ניקבו‬
‫ונכנס ושוברו‬
‫בטקום קרוש‪ ,‬א ל ט א לאחר שנ־רתו מוחר להכניסו וכן כנר שיצא לחוץ ונטמא קורעו‬
‫וסכניסו ומכבסו במקום ק ד ו ש ?‬
‫תייץ‬
‫כל ההכנסות לאחר הערב ש מ ש ‪ ,‬ואל חחטה‬
‫שניקב ונ־טהר‬
‫שהרי לענין רם הטאת עדיין כלי הוא אעיפ‬
‫לאו כלי הוא ומתרץ כנון שניקבו בשרש קטן‪,‬‬
‫בניקכה עדיין כל•‬
‫הוא‬
‫ומשום הכי בעינן‬
‫ליה‬
‫כדסרכינן התם לא( והא‬
‫אלמא אעפ״י שיצא טתורת טימאתו‬
‫הערב‬
‫שטש‬
‫מאתר‬
‫שעדיין תורת‬
‫כלי עליו‪:‬‬
‫סימן נ‪ .‬וזה השיב הרב ר׳ יעקב‪:‬‬
‫מי‬
‫לא יראך‪ ,‬ולא פנים ישאך‪,‬‬
‫הרב העומר‬
‫נ מ ל ו א ך א ( ‪ ,‬אנהנך‬
‫אביאך‪,‬‬
‫להודיעך‬
‫ולהראך פן יורע בחושך םלאיך‪ ,‬כי עמדת אהרי סוף הוראה ל ה ר ש דבר מעתה‬
‫לעשות מדות ככלים הנשברים‪ ,‬כשבר נבל יוצרים נ ( טהור מכלום ג(‪ ,‬הנס הנם ל( טהור‬
‫מטומאה אהת‪ ,‬ע ש ה טהם כלים טהור‬
‫]מן[ ה(‬
‫הנותרים‪.‬‬
‫וראייתך‬
‫מהםורי‬
‫מ־חםרא‬
‫ח( מצורע קאפיטעצ ט״ו פסוק י״נ‪ .‬יח( נפסיק י״א שלפני‬
‫וחסר נכיי ודפוס שצא כדח‪.‬‬
‫זה ו ר ק נמיס וטהר עד הערנ‪ .‬יט( כציצ נמקוס והוא נכ״י דפיס וחידיא‪ .‬כ( שכח דף‬
‫ט׳׳ז עינ נני שמעון נן שטח נזר וכוי‪ .‬כא( כצומר דאס נס גנ־ שנירה צרין הערנ שמש‬
‫אינ היינו שבירה היינו טגיצה וציכא צמינזר‪ .‬כנ( משנה כציס פכ־ו מיד ועיין שנח דף קי״נ עינ‬
‫וערובין דף כיד ע״א‪ .‬כנ( נחיד״א וכצ״צ נמקוס הרי סוסיו בכיי ודפוס‪ .‬אמנס נמשנה‬
‫וגמרא שס איחא מאנניו נמקוס מחרסיוחיו‪ .‬כד( נחיד״א נמקוס שמחר נכ־י ודפוס‪.‬‬
‫כה( נחידיא נמקיס נעוניו נ כ ״ ודפוס‪ .‬כו( חוצין דף קכ״ג ע״א‪ .‬כז( צקרועה תיקון‬
‫ראז״ם נמקיס לטנילח נכ״‪ ,‬דפוס וסיד״א‪ .‬כח( נחיד״א מתורת טנוצ יוס נמקום מחייתה‪.‬‬
‫כפ(כצומר שתיתה נו כנראשונה• צ( זנחיס דף ציד ע״נ‪ .‬צא( שס דף ציה עיא‪:‬‬
‫םיסן נ‪ .‬א( צפי דעתי רומז נזה עצ שס מקומו שצ ר' משצס מצאון‪ .‬עיין צעיג סייק מ•‪:‬‬
‫נ( מכצוס כצומר צנמרי ואוצי ציצ מכולס‬
‫אות ו׳ הערה אי‪ .‬נ( ישעיה צ׳ י״ד‪.‬‬
‫ד( הגס הגס נן הוא נחיד״א ונס כדפוס והוא צשון טפצ עצ צשץ עם אחת‪ .‬ו נ נ ״ איתא‬
‫ת( מן ח ס י ננ״י ודפוס ונמצא נסידיא ונציל‪ .‬ונונת רניגו צומר שר״מ עשה מדות‬
‫הגס‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נ‬
‫ש^ךו(‪ ,‬שהנחתז( ]ודיו תיל‬
‫וכל כלי‬
‫חרש‬
‫ועוד‬
‫‪105‬‬
‫אחד ן ח(‬
‫ופירושן כשיבושך‪ .‬ואם ח ש ל ח קלף‪ ,‬אשיב ח ש ו ב ו ת‬
‫נם ל ד ב ו ת י ט אמדתי ס( מה א ל פה‪ ,‬כי י ש מ ה ם שראוי‬
‫כי כאשר ל א יודעים‪ ,‬העולם מטעים‪ ,‬ו כ א ש ר‬
‫תוהים‪,‬‬
‫ה נ ה ו ת ץ וסומכים ע ל ץ וטועים‪.‬‬
‫ושתים‪ .‬ודע א ה ב ת ך בתוך מעי‪,‬‬
‫וכסי‬
‫ודיו ת י ל‬
‫למור שלא להושיב ישיבה‪.‬‬
‫הספרים מגיהים‪ .‬ואתה‬
‫מהם‪ ,‬כי הם כותבים הינ בהנהותיהס‪ ,‬ולכן גיכר מעבדיהם‪.‬‬
‫ועוד‬
‫הרעות‬
‫ואתה ל א כן‪ ,‬אך סותם‬
‫הם מגיהים תיבה אתת ושתים‪,‬‬
‫כן לבי‪,‬‬
‫וכלי‬
‫חרש‪,‬‬
‫אלף‪ .‬ואל חקסוד על דברי כ׳‬
‫ואתה‬
‫אך לרית אין ע צ ה ואין‬
‫עשרים‬
‫תבונה‪ ,‬רק‬
‫ל ה ע מ י ד על ה א מ ת ולזרוק מרה בסניהי הספרים‪ .‬ו א ש ר א מ ר ת לי לכתוב ברי־תא ופירושה‪,‬‬
‫כי היא מ ש ו ב ש ת בכל ספריכם‪ ] ,‬א מ נ ם ישרה היא ו ל א חסרה‪ ,‬ובספרינו כמו בספריכם[ י(‬
‫וכך חיא ח י צ י ע ח ‪] :‬בס׳ ח׳ שרצים כחיב[יא(‬
‫ד‪1‬א אוסר בזב וכלי הרש‬
‫אשר ינע בו‬
‫ואוחו ת ש מ ר ו ודאי יכול י ש ב מ ו והרי‬
‫הזב ישבר‬
‫יכול ישברנו ודאי ת״ל‬
‫ואוחו‬
‫ה ש ב ו ד ו אוהו א ה ה שובר ואי א ח ה שובר כלי ה ר ש ש ל זב‪ .‬קיו ומה אס הנונע בזב‬
‫ההמוד אינו מעון ש ב י ר ה הנונע ב ש ר ץ הקל אינו דין ש ל א יטעון שבירה וא״ב למי‪:‬‬
‫נאמר ואותו השבורו מלמד ש א י ן לו‬
‫א ת ה שובר לטהרתו‬
‫וכר‪.‬‬
‫ופי׳‬
‫הכי‪:‬‬
‫ט ה ר ה א ל א שבירתו‪.‬‬
‫יכול ישברנו‬
‫ד־א אוחו ת ש נ ו ר ו אותו‬
‫ודאי כדין כלי חרס ש ל ח ט א ת‬
‫שמצור‪ .‬ל ש ו ב ר ו י נ ( ‪ ,‬והרי הוא אומר בזב ישכר כמו כן ׳שברנו ודאי י • ו ד א י ט מ ש י ג (‬
‫‪0‬‬
‫ת״ל אותו בא ל מ ע ט חרסו ש ל זב‪ .‬אמור מ ע ח ה כיון שמיעטייד(‪ ,‬ק״‪,‬־ שתשבורו ש ל‬
‫ש ר ץ אינו דוקא‪ ,‬איכ מד‪ ,‬חיל חשבורו ל ט ה י ו ע״י שבירהנץ(‪ ,‬ואוחו תשבורו דרישנוז(‪.‬‬
‫ננלים הנםנליס‪ .‬אם נםנל נ י נ שאינו לאוי נלל כםנל ננל יוצליס‪ ,‬אז ניהול מכל ואס השני‬
‫הוא נ ס נ ס כלומר שהםנריס ראויס ט ט פ לכלי אחר אז ה ס טהורים לק מטומאה אחת כמו‬
‫שאמר רימ לעיל שהשנירה עומרת רק נמקוס טנילה או נמקוה הערנ שמש והמלה‬
‫השלישית היא אס עשת מהס כליס חדשים כגון שריתק ופניס חדשות נאו לכאן אז נס כן טהורין‬
‫מכל וכל‪ .‬ו( כן הוא נ ט י וטנתו כי ראיית ר״מ מח״כ היא מכח חסרון שלו ומידו חיתה‬
‫זאת ט תנית מת שלא נכחנ נספר ונחיד״א איתא וראייחן חסורי מחסרא נמקוס מחסורי‬
‫מססרא שלן‪ .‬ז( נ ט י וחיטא איתא ״שיג' אחר ‪,‬שהגהתי‪ .‬ולי יראה שצריך למחוק הינ‪ ,‬שהר־‬
‫א ח ר ב ן מוכיח לנינו את ר מ על שלא כתנ ס ״ נ א ל א ס ו ת ס • ח( המלוח נהסנר נחידיא וחסרות‬
‫נ ט י ודפוס‪ .‬ט( נ ן ה ו א נ ח י ד י א ונציל נמקוס אמלתי אש י נ נכיי ודפוס‪ .‬י( המלות נהסגר‬
‫נחידיא וחסלוח נכיי ודפוס‪ .‬יא( נחידיא ונונתו פלשת ח׳ שלציס נשמיט‪ .‬ינ( כלומר‬
‫ואסול להשהותו נלא שנילת משוס נוחל‪ .‬ינ( נלומל ונמו נן השאלה נזה שאולי גס שם‬
‫ישני איט לשות אלא מצוח וחונה‪ .‬יד( נלומל מאהל שלמדנו מן המיעיע לאותו שנב־ זנ‬
‫השנייה אינה מצוה וחונה‪ ,‬א״נ חחל הדין ללמד נק״ו שנס נני שלן אינה מצות וחונה‪.‬‬
‫פו( גלומל לתני אמל קרא תשטלו לתולוח שיש לו עביפ טהלה עיי שבילה‪ .‬טז( נלומל את‬
‫שניתם לליש אותו למעוטי ‪ at‬ותשנולו להולות שיש לו טהלה עיי שנירה בנ״ל לפרש דבלי‬
‫לנינו עיפ הניסחא שלפנינו נ נ ח נ יד ודפוס‪ .‬אמנם נחיד״א יש נאן שינויים קצת ודל‪ :‬פי׳‬
‫יכול ישנלנו ודאי נלומל שהוא מצות לשונלו ולא יםהנו נטומאחו אס ילצה נדין נלי ח י ס‬
‫של חטאת שמצות לשובלו שלא יבא לילי נותל כדכתיב וכלי חלס אשל הטשל נו ישנל‪ ,‬והיי‬
‫ט נ וכוי כלומר אס נאת ללמוד כן איכ שנילת דכתינ גני זנ נמי ל״ל כמו כן ישנלני ודאי‬
‫סי' ולא* מצות ממש תיל ואותו תשנולו ט ׳ כלומד מדלא כתינ תשנולון לשין לניס משמע‬
‫דנא למעט סרסו של זנ שאינה מצוה‪ .‬אמול מעתה כיון שמעטיו של זנ ממצוה ק״י‬
‫שתשטרו של שלן אין מצות דוקא איכ מת תיל תשטלו לטהלו עיי שטלה ואותו חשנויו‬
‫דריש בלומר תשזולו אשמעינן שאס ילצה לטהרו ישנרנו ויטהר אן אין מצוה לסוגרו ואס‬
‫ירצה ישהנו םלס נטומאתו וכן דק־ וכוי ע״כ‪ .‬כל רואת יראת שכל העניניס שנאמרו נכלומל‬
‫אינם מדנלי לנינו אלא המעתיק הכניסן מנליון אל תין הכתנ כי אין דרכו של רטנו‬
‫לסמוינ את ה ד נ ל י ס נכנון זה ללא צולן‪ .‬ועוד מה זה שנתנ ‪,‬מדלא כתינ תשנולון לשון‬
‫יניס״‪ ,‬הלא הנון הנוסף אל מלס חשנולו לא ילנה וחסרונו לא ימעיט אח ה מ ס פ ד כי אס‬
‫תשנורו נסיע נלא נ ץ לשץ לניס הוא‪ .‬נלסי ספק ל ט ל כזה לא יצא מקן קולמסו של לנינו‪,‬‬
‫ת ש ו מ ת ד י ת סימן נ א נ א‬
‫‪106‬‬
‫וכן ד י ך ביוב מקומות כתיב שעיי מיעוט חוזר ו ח י ש ק־ו‪,‬‬
‫וטשוטה היא‬
‫ואט הובאת‬
‫כתלמוד‬
‫ומיקי ק י א בסילי אוהדי‬
‫כן נס אני‬
‫היה התלמוד מ ק ש ה ואימא ומשני‪.‬‬
‫יודע להקשות ואימא ולשני‪-‬י‪ .‬צא ולמד מברייתא שכצדהיז( תנור וכידייס יותץ יכול‬
‫מקיימין אותן‬
‫יתצם ודא־ תיל וטמאים יהיו לכס‬
‫וכלא שום ראיה תמיד‪.‬‬
‫בטומאתן‪.‬‬
‫אני איך לא יראת להנ־ה‪ ,‬ועוד כי פירושה ככתבה נוה ו ק ל יח(‪ .‬ובבקשה ממך‪ ,‬שטור‬
‫ושמרתיט( מלהגיד‪,‬‬
‫ואורך יגיה‪ ,‬ולסזורך יעלה ניה‪ ,‬ואתה‬
‫ספרים שכותבי׳ ודי כמקום ודאי‬
‫תשובות‬
‫ויש‬
‫שלום וביתך שלום‪ .‬ויש‬
‫לברייתא כ( ואין לתוש‬
‫דםייתי קרא‬
‫לאפוקי מקיא‪ ,‬ויש תירוציס דהוו האי דינאכא( כי דינא כשילהי פיק דחוליןכנ( ודיש‬
‫מותרות כנ(‬
‫ואו אינו כרוב‬
‫מקומות‪.‬‬
‫והני‬
‫פירכי‬
‫ו ט ב י ל ה כת יוסא ונדר סי ה ט א ת‬
‫)מצאתי(כל( ]וטלית שהתחיל לק־רעה ומעיל שגטמא הוקשה ל ך ושגית שנויי דליתניהו‬
‫ולאחר מעשה אמרת ואין‬
‫שומעין ל ך ושלוס שלוס ל ך‬
‫יעקב בר מאיר זלהיה[‪:‬‬
‫סימן ‪:‬׳א‪ .‬וזו שאל ר׳ משה ביר אברהם מפונטיזאא(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אס שפתי ערלה‪ ,‬גפשי הוללה‪,‬‬
‫לשון רביגו פרפא ועליהו לתרופה‪ ,‬להתיר פה‪.‬‬
‫ואס עטיתי נ( גולה שיעורה כשק וחילה מדין ס ל ס ל ה ואלמלי נ( אהסה ככנפי סלה‪.‬‬
‫כי כל נחותי ל( וכל הבאים ישרש יעקכ‬
‫רכינו שיהיה‪,‬‬
‫המעכבין את המ־להח(‪.‬‬
‫ועתה לא‬
‫ויכי־ו לי ששון ונילה‪.‬‬
‫יזכור נא רבינו כי א ש ת ק ד‬
‫יעשה סרהים לתורה‪,‬‬
‫תאכלנו אשי ה נ ח ל ה ‪,‬‬
‫כ•‬
‫שלתת־‬
‫אחד‪ ,‬והשיב לי יבינו בענוותו ועדיין ]אני[ אדוק כ ו ד ר ף י ( ‪:‬‬
‫״‬
‫וציצין‬
‫לאהבתו נפשי חולח‪,‬‬
‫לו כתב על אודות נר‬
‫ד ע כי אהבתי אותך ואת‬
‫א ש ר אתך בתורת ובמצות*‪ .‬ומאותה ש ע ה קיימתי בעצמי וישם דוד א ת הדברים ה א ל ה‬
‫שהיא עט סוכר מהיר יולע בטיב חקי לשוננו הקדושה ולא יחליף ולא ימיר את חיחיד‬
‫ברבים אין זה כי אס איזה תלמיל כתנ כל הלנריס האלה על הנליון והסופר הכניסו אחר‬
‫יח( כלומר שירושת של ברייתא כמו שכהונה בספרנו‬
‫יז( נת״כ שס פ׳ שמיני‪.‬‬
‫כ ן נפנים‬
‫נוח וקל ואין צורן להגיה‪ .‬וכצ״ל נמקוס פירושה הכתונת מחוק נכיי ודפוס ונמקוס פירושה‬
‫נ כ ת נ ן נוח וקל נחיד״א‪ .‬יט( כצ׳׳ל נמקים סמור ושמעת בכיי דפוס וחיל״א‪ .‬כ( הלשין‬
‫מנימנס קצת יכינתי שעל התשינות שיש להכינ יש תירוצים• כא( האי דינא כצ״ל לפי‬
‫דעתי נמקוס האימא‪ .‬וכונתי לתאי דינא דמייתי קרא לאפיקי מקרא נמצא כמת פעמים•‬
‫כנ( חולין דף כ ד ע י נ וכוי נני דרםית דתיכי‪ .‬כנ( ינמות דף פ״ז ע׳׳נ כמימרא לל־י‬
‫מדאסקרתא צרנא‪ .‬כד( כאן ונהמלה מצאתי מסיימת התשינת נכיי ידפיס‪ .‬וחשאר נהסנר‬
‫היא מחיד״א‪ .‬ע״כ נלאה לי שהמעתיק תשינת לנינו נ ס פ ר הישר כ ן מצא את תתשונה‬
‫מקוטעת יחסלו הלנליס נסיפי‪ ,‬ולכן כתנ מצאתי כלומל עד כאן מצאתי ילא יותר‪:‬‬
‫סימן ניא‪ .‬א( ל׳ משה נן אנלהס מפונטיזא‪ .‬המקום ‪.‬הוא ‪ Pontoise‬על נהל ‪Oise‬‬
‫נצפונית מזלחית של עיל פאליס ולא לחוקה ממנה ונשם ה נ מ ל י ם ע ל ן ל׳ י ע ק נ‬
‫נן מאיל )ל״ת( קלאו תלמידו של ל״ת ואחליו תלן ‪ G a l l i a‬צד ‪ .444‬אמנם זת אינו‪ ,‬כי‬
‫הלא הוא נעצמו אמל נשאלתי זאת‪, :‬ואע״פ שלא שמשנו לפניו אלא נעמידת‪ ,‬ותמונה לא לאינו‬
‫זילתי קול הנלה‪ ,‬ולא ידעני מאי קאיגל לנינו• מזה נלאה שלא זכה ל' משה הניל ללאות‬
‫את פני רית‪ ,‬לק הקול קול יעקנ נא אליו‪ .‬ועיין לקמן העלה חי‪ .‬נ ( כן הוא נ כ ״ נמקוס‬
‫עשית נדפיס יכונתי על יחזקאל י״נ‪ ,‬ני‪ .‬שיעורה כשק וחילה )ציל וחלא( כלומר אס נאתי‬
‫נ ( נדפיס‬
‫לפנין נ ד נ י קטן שאיני שוות כי אס כשק יחיל אתה סלסלהי ייתר מדיני‪.‬‬
‫ואלמלא ונכ״י ולמלה ולפי דעתי צ־ל ואלמלי וכינתי כימ אס היה ולואי עיין פיריםי סל ר״ת‬
‫ד( כן הוא נכ״י נמקוס כחות כדפוס‪ .‬ה ( ציצץ‬
‫על זה נמנילה דף כ״א ע‪-‬א ד״ה אלמלא‪.‬‬
‫המעכנין את המילה שנת דף קלינ ע״נ‪ .‬וכונתו נגד ציצין וסרחים שיעשה רנינו לתורתו‬
‫לא יעיז איש לדנר ולאמר מלה• ו( נ״מ דף ז׳ ע״נ כלומר ועדיין אני מחזיק נדנרי ידידות‬
‫‪107‬‬
‫תשובות דית םימן נא‬
‫על לגוז(‪ ,‬כי ידעתיו ש ל א יצא דברו לגמלה‪ ,‬וינזר אומי ויקם לו‪ .‬כי הנה על ממון‬
‫אותו הנר בעצמו נ פ ל אתי גיךו וישתדל לדונו יפה יפה‪ ,‬ואע״ש שלא שמשנו לפניו‬
‫אלא בעמידהח( ותמונה לא ראינו זולתי קול הברה ולא ידענו מאי קאמר ובינו‪ ,‬שמו‬
‫נקרא עלינו‪ ,‬ואל יניהנו‪ .‬בי הנד‪ ,‬נפטר הנר ואין לו יורשים ותיים ל כ ל ישראל הניה‬
‫והיה לו ממון ביד אהי ק מ ב ל״ז ליטרים למהצה ל ש ל י ש ולרביע בעסק רב עילישנו(‬
‫כי אהי היה מלמדו מקרא‬
‫ומשנה‬
‫וכאשר ראו העומדים עליו‪ ,‬כי עזה‬
‫לילה ויום‪.‬‬
‫המה ותקיף ליה עלמא‪ ,‬מתוך קנאת איש מרעהו היו אומרים צוד‪ .‬לביתך‪ ,‬והוא היה‬
‫משיב להם ל א י (‬
‫אם מרשות רבי כי אהר דברו לא אשנה‪,‬‬
‫אצוה כי‬
‫ובדקו בסד‪,‬‬
‫פעמים על זה והשיב על הן הן ועל לאו לאו‪ .‬באהרונה אמרו לו‪ ,‬אמור ש כ ל נכםייך‬
‫יירשם נר פלוני שאוטר עליו‬
‫ואין כאן רוה‬
‫הכמים‬
‫שהוא‬
‫נוחה‬
‫בן אתותו‪,‬‬
‫הימנויא!‪,‬‬
‫כתחילה‪ .‬כין באמצע בין בסוף‪,‬‬
‫והורתו ש ל זה וזה שלא בקדושה‬
‫ואמר כן אני רוצה ואסר משום ירושה בין‬
‫שנם העומדים שם כך פירשו לו‪ .‬וכאשר ראה אהי‬
‫שהיה הנר רוצה לעשוח צוואר‪ ,‬ויקם וילך בביח אחח הנח ואחת הנה‪,‬‬
‫שהרי אבות‬
‫העולם לא רצו לעמוד בזה‪ ,‬רהא רבא אעינ ריהבו ליה מן שמיא עותריה דרב הסדא‬
‫עם הובמתא ררב הונא אפילו הכי אמר ל א אזלינא‪ .‬וכששמע אתי שאמר משום ירושה‬
‫אז ה ל ך ושמע בסי׳ ] ש א ס ר [ י (‬
‫נ‬
‫זד‪ ,‬טענח אחי בלי חוםסח ובלי‬
‫הנר יירש כל‬
‫נרעון‪.‬‬
‫נכסי וכך מעידים כל העומרים שם‪.‬‬
‫אך לא אמר לו לאהי‬
‫תניהו לפלוני ונם לא אמר יירש פלוני ממון‬
‫שיש לי בידך‪.‬‬
‫ממון שיש לי בידך‬
‫ועיט אלה דבריו אנו‬
‫עבריו י ע ד כ נ ו ^ ( ‪ ,‬ובדין לא ירהמנו‪ ,‬אם כושל בראיותינו‪ ,‬כי אם לירשנויג( מירושתך‬
‫אשר הורשתנו‪ ,‬לוט‪ -‬דבר במה שלפרתנו‪ ,‬כי ההיא דאמרינן במי שמת יד( איפר הוה‬
‫ליה תריסר אלפי זוזא בידא ררבא וכו׳ כל דאיחא בירושת איתא במתנה וכל דליתא‬
‫בירושה ליחא במתנה‪ ,‬ועיז היה רוצה ]אהי[טו( לזכות במה שבידו‪ .‬ויש רוצים להבריח‬
‫אח אהי לפרישה‪,‬‬
‫ורוצים לסמוך על מה‬
‫שאמר‬
‫שאמר בשם הרב ר׳ יצחק א ל פ ס‬
‫בשם רב האי נאון זציל מאן דאיח ליה משום ירושה בנון רב מיי מאיםר דד״יה ליה‬
‫למירח מן הרין רהא בנו הוא אלא אמרח‬
‫חורה ת ר אין לו קורבה הילבךטז(‬
‫ליח‬
‫ליה משום מתנה‪ ,‬א ב ל לאחר אם נחן לו כל נכסיו אפיי מתנתו מתנה מאחר שאינו‬
‫קרובו לא בנויות׳ ולא בניירותו ‪ . .‬והרב ר׳ משלם מהזיק בכך‪ ,‬אך יד ח׳ היתד‪ ,‬אל‬
‫אליהו מורנו ומאודנו ולא ת ר ה לו‪.‬‬
‫בביח‬
‫ואח רנלו‬
‫המדרש‪,‬‬
‫אם‬
‫וידענו כי מבלעדי אדוני לא ירים איש א ת ירו‬
‫ירינו מטה‬
‫והחזיקה‬
‫באלקסטאח(‪ ,‬ברוהו‬
‫נתטלטה‪,‬‬
‫וטשוטטי אחפלטה‪ ,‬ואפי‪ ,‬לנשיא שבישראל ל א נשטע לו‪ ,‬שהדבר נראה כמנהנ צרוקין‬
‫שכסנ לי רננו כי יקרו לי מאח־ מאוד‪ .‬ז( שמואל אי‪ ,‬כיא‪ ,‬י־נ‪ .‬וסם נתונ וישם דוד את תדנריס‬
‫האלה בלבבו‪ ,‬ח( כלומר נעמידה מרחוק ולא כישיבה ואולי צריך למחוק מלת אלא• כי ממה‬
‫שכסונ אחר זה ‪.‬ותמונה לא ראינו' יכו׳ נראה שלא ראה רי משת את פני רית‪ .‬ט( כצ״ל‬
‫במקום נ ע ס ק רנ על יש נ ט י ונמקוס נ ע מ ק רנ עלי נדפוס‪ .‬ומורה על עיסקא דרנ עיליש‬
‫נ נ י מ ‪ cp‬ס״ח עינ‪ .‬כלומר למחצה לשליש ולרניע נאופן ש ע מ י לטונתו אס ישכר או יפסיד‬
‫וכמעשה דלנ עילים‪ .‬וזאת עשה לאסיו מפני שהיה מלמדו ועיי״ש נתוס׳ ד״ה אי פלנא•‬
‫י( כטל לפיד נמקוס מה בכיי ודפוס וטנתו כי הגר אמר סאינו רוצה לצאת נלא רשות לנו זה‬
‫אסיו סל ר׳ משה‪ .‬יא( עיין קידושין ‪ cp‬י*ז פינ‪ .‬ינ( שאמר ע״פ תיקון ראדס וחסר נכיי‬
‫‪ ^ a‬אולי טל נ ע ר מ ו נמקים יערכנו‪ .‬יג( לירםט כלומר שתתן לט היםאה ורשות‬
‫ודפוס‪.‬‬
‫ל מ ר מ נ ס סלמדסנו נמכתנ הראשון שכתנ לי דית אידות הגר• יד( נ״נ ‪ cp‬קמיט עיא‪ .‬טו( ע״ ש‬
‫• ק י ן יאדס• פז( ק הוא נ ד פ י ס ו י \ א ה נ נ י ן נמקים הילכתא נ כ י ‪ .‬י!( ינלשין פיסי והודאתי‬
‫ג»ו •וזן נשיא וראש‪ .‬עיין נאכערענע להסכם פלייסער נערוך להשכס לעווי ‪ 1‬צד ‪.280‬‬
‫‪,‬‬
‫תשומת ר״ת‬
‫‪108‬‬
‫םיסן‬
‫‪*0‬‬
‫ועוד שזה הנר קרובו היה‪ ,‬ונראה כאילו מחקה א ת העיניםיח(‪ .‬ולזאת הוצרכחי לטניס‪,‬‬
‫ליקר ממניני ם‪ ,‬והוא יראני מנימ‪ ,‬ויחיה היים סתוקניס‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עוד‬
‫)בענין לזזאביל כ נ י ס ק פ נ י ס כיח׳׳כ(‪.‬‬
‫ילמדנו רכינו‪ ,‬כי רבו עובדי אלהיט‬
‫המחמרשימ‬
‫במהרה ובטרישות‬
‫בישראל‪,‬‬
‫ואינם רוצים להאכיל א ת בניהם הקטנים ביה״כ אעיס ש ל א הניעו להינוך‪ ,‬ועל‬
‫הטאכיליט אוטרים ש ה ם עוכרים כלאו‪ ,‬ר כ ל איםוריט שבתורה אםרינן להזהיר נדולים‬
‫על הקטנים היכא דקא סטי ליה‬
‫כדטוכת כיבטותא(‪.‬‬
‫בידים‪,‬‬
‫ונט רבינו שי׳נ( טיר׳‬
‫בסרק א ה מ ן דיוטא בההיא ד ת נ י א ג ( תינוקות טותרין בבולט וכוי‪ .‬ויש טתיריןד( כדבר‬
‫טשוט דקא טטייט התט כל טילי דאית ביה רבותא לינוקא ל א נזרו רבנן‪ ,‬וטאן דאםר‬
‫סבר ט ש ט ה ( ראיה כל טילי דנזרינן וטדרכנן הוא בנחליט‪ ,‬אי אית ביה רבותא לינוקא‬
‫ל א נזרו‪,‬‬
‫א כ ל טידי דטדאורייתא‬
‫נדול סוזהר עליו כגון אכילה להאכילו נסי מוזהר‬
‫עליו טדאורייתא וכן ע ל שתייה‪,‬‬
‫ג‪,‬‬
‫מפרקיה‬
‫ורכינו יטרנםנו טחיטי עלייה‪:‬‬
‫) ב ע נ ק א י מ ו ר ע ע ו ש ח מ ש כ ב וסישב(‪.‬‬
‫דטר שטיע לי דטצורע אינו עושת ט ש כ כ וטושב ל ט ט א אדט וכליט א ל א‬
‫לטוטאה קלה ל ט ט א אוכלין וטשקץ‪ ,‬וניכ פירש רכינו ] ש ל ט ה [ א(‪ .‬בריש‬
‫נסדא דאלו דברים כ פ ס ה י ם נ ( ‪ .‬ולא הבע‪/‬י שנט רבי׳ ש ל ט ה הזר בו בטטכ׳יוטא סרק‬
‫אי!( עלה דההיא דקתני א ל א שהטור טטנו בועל נדה ש ט ט ט א ס ש כ כ וסושב כטוסאה‬
‫ק ל ה לטמא אוכלין וטשקין‪ ,‬שכן סירש ל א ל ט ס א אדם וכליט כשאר כל עושי טשככ‬
‫ומושב כנון זכ וזבה ונדה וסצורע שסושכם אב הטומאה ל ט מ א אדם וכלים‪.‬‬
‫ואעיט‬
‫שאין טדר ל ט ש נ ת רבינו וטירושו‪ ,‬על כורהך הך דב]ת[רייתאד(‪ ,‬ואס ל א איסא אלמה‬
‫תנן בטי אהרון ד נ ד ה ס ( הזב והזבה והנדה והיולדת והטצורעת שטתו מטמאין בטשא‬
‫ו ט ׳ וסםקנא ומאי מ ש א‬
‫אכן‬
‫מסמא‪.‬‬
‫ומסמא‬
‫אתרבאי דתניא בתיכ סניץ‬
‫מטרככו(‬
‫לעשר מרככות זו על נכ זו ואסילו על נכ אכן ס ם ס א ת״ל וכל הסרככ‪ ,‬ואילו מרכב‬
‫טומאה המורה הוא דאית ליה ז(‪ .‬ועוד קתני ט׳ א׳ דכליםלן( ל מ ע ל ה סן הזכה מצורע‬
‫שהוא מממא בביאה‪ ,‬וא״כ אדרבה זכה המורד‪ .‬שכן עושה משכב ומושב ל ט מ א אדמ‬
‫וכליט‪.‬‬
‫ועד עתה‬
‫כוונתו‬
‫ושמועתוט(‬
‫ממצורע שכן עושה משכב ומושב‬
‫טטי רכינו רהא דקאמר‬
‫ומטמא‬
‫כימי טטרו קאטר בין תנלהת ראשונה‬
‫כלי‬
‫וטבילתה‬
‫הרם‬
‫תלמודא‬
‫דזב חמור‬
‫בהיסט מ ה שאין כן בטצורע‬
‫לתנלתת‬
‫ע י נ ‪: 7‬‬
‫יס( עיין סולין ‪ q‬ירא‬
‫קי״ד ע י א נ ( שיי כן היא בניי ו מ י ס ‪.‬‬
‫‪. 7 q‬‬
‫א( ינמוה‬
‫כ‪.‬‬
‫הספר שלא הניא מס שפירט ט ח ‪ .‬אמנט לפי לעתי •צ״ל‬
‫‪7 q‬‬
‫נעמא ליה אינשי שהניא נ״כ הך הוכחה מינמות להזהיר וטי‪ .‬ג( יומא‬
‫ראדם נמקים אומליס נדפיס ונם נכי י‪ .‬ה( כגיל לדעתי‬
‫שנייה וטבילתה‪.‬‬
‫והשתא‬
‫וציע שהרי עיקל ססל מן‬
‫שי בלא יול וטנתו על לש״י‬
‫ע״ס ע י נ י ד ( תיקון‬
‫‪.‬‬
‫נמיןט משום נ ט י ודפוס‪:‬‬
‫א( כציל וחסל נכ״י ידפיס• נ ( פססיס דף ס*ז ע״נ יעיייש נ מ ד י דיס זנ וסוס׳ דיה‬
‫נ‪.‬‬
‫שק‪ .‬נ( יימא דף ייי ע״נ לשיי ט ה לעמא ועיייש נהוס׳ י ה פמעמא‪ .‬ד( כ ל ל‬
‫נמקים דנלייתא נכ*י ודפוס• וטנתו שלפי לעסו הן טומא הוא ע׳ע עאוסל ודעת לש״י‬
‫נאסרונה מאהל שהיא פונה טויור‪ .‬ואס לא איפא וטי‪ .‬ה( נדה ק ( ס״ע עינ• ו( פצ״ל‬
‫נימןס ממושנ נכ״י ודפוס• ז( כלומל ממורה ממםכנ ומוםנ• כלים פ״א מ׳׳נ‪ .‬ס( מ״ד‪.‬‬
‫פ ( כוונתו ושמועתו‪ ,‬ק הוא נכיי ודפיס ואי אפשל להלמו‪ .‬ולאים תיקן ומסק הויו ק ושמועה‬
‫וצ*ל לפי דעתי טונשו שידעתי‪ .‬אן גט נזה לא הועיל להקל אמ ססננס‪ .‬אמנמ לפי דעסי‬
‫צ״ל טינה• ק י ד ם לשמועהי מפי לנינו‪ .‬ומצה לועי שעד עתה קודם ששמע ל׳ מסה נמס‬
‫תשובות ד״ת םיסן נא‬
‫ניחא שמיר דמשתעי כיסי ספרו‬
‫של‬
‫זנ‬
‫‪109‬‬
‫וימי סטרו של םצורע‪ ,‬דכוותה קא םסעט‬
‫דאילו בזב כל ז׳ ש ל סשירה עושה משכב ומושב עד שישנול בשביעי ואסילו נשניע•‬
‫תלוי עד הערב‪,‬‬
‫א ב ל מצורע כיוס‬
‫בכסה סקוסות בתיכי(‬
‫ראשון‬
‫שנתרפא ומכל‬
‫אינו עושה מ ש כ ב ‪,‬‬
‫)כי ביום ראשון מטמא משכב ומושב( יא(‪.‬‬
‫כינ‬
‫ועוד שהרי יניד‬
‫עליו רעו רקאסר וכלי הרם בהיסט סשאיכ במצורע דאינו טטמא אלא באדר‪ ,‬ואנן כי‬
‫תנן מצורע מטמא כלי הרם באויר ולא בהיסט כיסי םסרו תק‪ ,‬דתנן בתהילת כליםינ(‬
‫אבות השוסאות וכו׳ וסצודע כיסי ט ס ת הרי אלו םטסאין אדם וכלים במנע וכלי הרם‬
‫ב א ר ד ואינן סטסאין בסשא‪ ,‬הא כיסי נסרו קודם טבילה ראשונה ס ט ס א ב ס ש א ‪ .‬ועוד‬
‫דתנן בהדיא טרק אהרון דםםכת‬
‫זביםיג(‬
‫מונע‬
‫בזב‬
‫ובזבה ובנדה רולדת ובמצורע‬
‫ב ס ש כ ב וסושב וכר אהד הנונע ואהד הסםיט‪ .‬ואהד הנושא ואהד הנישא קתני מצורע‬
‫וקתני נישא ש״ס סצורע ם ט ס א בהםיטו‪,‬‬
‫ועיכ ביטי נסרו קאסר‪.‬‬
‫ועוד זאת ששנינו‬
‫בם׳ אהרון תנעיםיד( נטצא נ׳ טהרות במצורע ונ׳ טהרות ביולדתסו(‪.‬‬
‫וכלי תרם על‬
‫טשכב וטושב יורהנח(‪ ,‬ואם אני כיורד‪ .‬צנא ס ל א ספרית(‪ ,‬רבי• לצדקה ט ו ר ה ‪. . . .‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ואשר‬
‫)ענין זר אסור לח^יק בשמן ׳‪ Se‬תרוםה(‪.‬‬
‫שסעחי בשם רבי׳ שיחי׳ דזר אסור לחדליק‬
‫אף בחול בשטן של תרוטהא(‬
‫שנתן לו כהן או שנטל לו טביח אבי אטו כהן והביא ראיה טהאי כהן ששכר‬
‫טרה מישראל ל א יאכילנה כרשיני תרומה ג(‪ .‬ולא זכיתי ל ש ט ש כל צרכי נ( לפנירבינו‬
‫דלסא‬
‫להאכיל שאני כדכתיבד( וכהן כי יקנה נטש קנין כספו וכו׳ ואפי׳ נטש בהטה‬
‫כ מ ש מ ע ה ( ועא יאכל בו א ב ל בהמת ישראל אינה אוכלת ואפילו כתרומה ממאה רכן‬
‫נזרת הכתוב ת ר אינו אוכל ואינו מאכיל א ל א לבהמה כהן‪ .‬ואני סשום ואני הנה נתתי‬
‫ל ך ו ( ד מ ש ס ע ולא לזר ההוא לקיים סצות נתינה דםדיא‬
‫לו ולא לאורון(‬
‫כלל לא‬
‫קסיל‪ .‬והיינו דאםרינן בססתימח( אבא שאול נבל ש ל בית רבי והיה מהמין לו וכול׳ ס(‪,‬‬
‫ואבא שאול זר הוד‪ .‬דהא קובר מתים היה כדססרש בנדה י(‪ .‬ואי לכהניס ש ל בית רבי‬
‫ליה מסכים עם רם״י נפססים היה כונסו לפרס דברי השיס שט כאופן זה• י( עיין תזריע‬
‫י׳יג ויו׳ על וכבס עדיו וסהר‪ ,‬ומצורע י״ד‪ .‬׳'פ על וכבס המטהר את עדיו יא( כן הוא‬
‫נ ר י ודפוס וסמסי את המלות בססנר‪ ,‬ני לסי דעתי צריכין לתמסק‪ .‬יב( כלים תיא מ׳׳א‪.‬‬
‫ינ( זנים פיס מ׳׳ו‪ .‬יד( נגעים פי״ד מיג‪ .‬עו( אלמא דבי הדדי נינסו‪ ,‬ואולי רוצה נזה‬
‫להקדים אמ פני המשינ נתיס׳ פספים סס דהא מ ק ט נוסא לא קאי אמצורע אלא אסאלא•‬
‫פז( כלומר כמו שהן דקאמר דבלי פלס אימ מסמא נהיספ על ימי ספרו של מצורע קאמר‬
‫סן דמצורע אינו מסמא משכנ ומושנ נעי על יעי ספרו קאי‪ .‬ח( מנילה דף כ״פ עינ• עיייש‬
‫נלט״י ד״ה סי צנא שסלנטט הללו מפי רנ נ פ ק לא לשנס יצאו‪ .‬ונכונה זאת נאמרו נס כאן‬
‫נדרן עמה‪:‬‬
‫ד‪ .‬א( נספר הישר לעיל נדפוס דף ו׳ ע״א סימן י׳יא‪ .‬ועוד עיץ מוס׳ ינמוס דף נדו ע״נ‬
‫דיס לא יאכילגס וסוס׳ שנת דף מ ע״א ד״ה אין מדליקין‪ .‬נ ( תרומות סי׳׳א ידע‪.‬‬
‫ועיין נר״ש ‪0‬ס שסניא שם דנלי הר׳ משה ‪ p‬אנרהם‪ .‬ג( מכאן סיס נראה ששמם ר• משה‬
‫אס ר״ת עטש במקצת• ואולי מנהו נ ל צרכי כמו שהיה צלין לי‪ .‬ועיין לעיל נאומו סימן אות‬
‫א סערה א׳ וסי‪ .‬ל( דקרא ר ב פסיק י א ‪ .‬ה( ונליש שם הוסיף על זה ודל‪ :‬כדאמל‬
‫בסרק נ׳ דניצה )ל כ׳יא עינ( אן אפל יאכל לכל נפש ונמ׳יכ ללשינן לס גני נסמס נס׳ אמור‬
‫וילידי ניסו סס יאכלו נלסמו הם אוכלץ ואץ נהמה אוכלת יכול לא מאכל נכלשיניס תיל‬
‫נפש‪ .‬ו( נמדנר ייס פסוק סי‪ .‬נשיי תלומוס סכתונ מלנל שנס דף ט ו עיא‪ .‬ז( פססיס דף‬
‫ל״ג עיא• וכינהו למשוס הן ללשה סייט אומלץ שנתלומה עעאה שאינה לאויה אלא לאורו אין‬
‫צטן לקיים עצות מוינה קמ״ל‪ .‬ס( פססים דף ליל עיא‪ .‬פ ( כטל נענןם טלו בכיי ובדפוס•‬
‫י( מ ה דף כ״ד עינ‪ .‬אמנס »ש‪ 0‬מראה ט ס ן אנא שאיל אינו גנל סל ניס רני‪ .‬ט סי‬
‫תשובות ר״ת סימן נא נב‬
‫‪110‬‬
‫היה לו לשרש‪ ,‬ועוד מתניתץ יא( מדליקין במבואות חאסליס ברשוה כהן‪ ,‬ולא שנידלאו‬
‫מ ב א ישראל נ ינוע דלא קתני במבואות ש ל‬
‫ואש‬
‫כהניס‪.‬‬
‫מאםוגי‬
‫הבונים‪ ,‬ישטרוני‬
‫לראשים טיניש‪ ,‬ותטאתי תמה בפנינים ע ( ‪. . .‬‬
‫ה‪,‬‬
‫דרשו‬
‫)ענין ע ג ל ה ערומה א י נ ה מ ש נ ה ( ‪.‬‬
‫דאםר ר׳ יותנן בפרק אותו ואת בנו א( ענלה‬
‫משמו ש ל רבינו שיהיה‪ ,‬רהא‬
‫ערופה אינה ט ש נ ה לאו ‪1‬ווקא קאסר‪ .‬דעיכ אס ערף א ה הענלה ואחיב שהט‬
‫את אטה או ש ה ט וכו׳ עובר טשום אותו ואת בנו‪ .‬רהא אטר רבא בפרק שני שעירי‬
‫י ה י כ ( בגון שהיה לו חולה בתוך ביתו‬
‫‪3‬‬
‫דעריטח הענלה זו היא‬
‫חטאח העוף ג(‪.‬‬
‫שחיטתה‪,‬‬
‫והא דאמר‬
‫וכו׳ דדהייתו לצוק‬
‫דערישתה‬
‫מטהרת‬
‫ר׳ יוחנן אינה משנה היק‬
‫זו היא שתיטתו‪,‬‬
‫והיה‬
‫מידי נבלה בדאטרינן בשילהי‬
‫אינה טשנה דנימא בי קחני‬
‫ענלה ערופה אשתיטתה קאי‪ ,‬א ל א מתניתין לצדדין קתני השותט ונטצאת טרפה וחשוחט‬
‫לעיו והשותט פרת תטאת והשוחט שור הנסקל והעורף ענלה ערופה ריש פוטר והכמים‬
‫מחייביןד(‪ .‬וכי האי קבלתי מרבינו שיחיה‬
‫במסכת‬
‫שבתה(‪,‬‬
‫דברים כדחנן האוכל אוכל ראשון וכר וקסריך ח ל מ ו ד א ן (‬
‫דקחש־ב מאי נינהו י״ח‬
‫טבול‬
‫יום דאורייחא הוא‬
‫וטשני סטי טכן טבול יום‪ ,‬אהושבנא קאיז(‪ .‬אף אנן נאסר הך מילחא דענלה ערופה‪,‬‬
‫שהרי קשה לומר על טשנחנו‬
‫דלא‬
‫כחלכחאמ(‬
‫דבכל הספרים ענלה ערוטי• ‪. . .‬‬
‫ואם אני כ ט ש פ ר ת ולא כנפה‪ ,‬יעשה ם ל ת ונופת צפה ט(‪ ,‬וזרעו בנויפ ולא כצפצסהי(‪,‬‬
‫וירש שער רומה וגסה‪,‬‬
‫ומעל כסאו ל א יכרת‪ ,‬יושב על גפי קרת יא( ‪. . .‬‬
‫סימן נ׳׳ב‪ .‬תשובת ר׳״ת על הנ״ל‪:‬‬
‫א‪,‬‬
‫השיב‬
‫)בענין מ ת נ ה ש כ י ב מ ר ע גר(‪.‬‬
‫הרב ר׳ יעקב ניע‪ .‬נהקקת בתווןא(‪ ,‬ככתוב כנשחוןנ(‪ ,‬ועורי מחזיק בס‪ ,‬לאהבה‬
‫אותך ולשמוה בשמך הטוב‪ .‬ודברי לעו ונתלעו במעט מהדק‪ ,‬יען הניע אגרתך‬
‫לידי ל מ י ש הנדול‪ ,‬ובין לילה השיבותיך קצרה ולולאיג( נקייה‪ .‬על הא דרבא ורב מארי‬
‫בזוד דאיסר נראין חדברים שלא תקנו חכמים מ ת נ ת שכיב מרע לנר ו ל א מצוח לקיים‬
‫ה‪.‬‬
‫נלורו של ר׳ נורסון שהיה מניע לכספו ועיין מה שנחנ נזה ידידי הרב הגא‪.‬ץ ר' ישראל‬
‫לעווי כססרו ‪.‬אייניגע סלאנמענטע אייס לער משנה לעס אנא שאול״ צל ‪ 21‬העלצ ‪.42‬‬
‫יא( מממום שם• »‪ p (3‬מ א נכיי‪ .‬וראיס חיקן נדסוס‪ ,‬שהוא עוד יוסר מלא קמשוניס‪,‬‬
‫ישימוני לראשי סינים‪ ,‬נמולתו חמה מפנינים‪ .‬ואולי ל ל ישיעוני לראש פונים‪ .‬לסורסו ממס‬
‫מפנינים‪ .‬וכונסו‪ :‬אס ימאסו הנוגים אס לנליו‪ ,‬אז יהיה נלאש ספונים לתורתו של ליס‬
‫שתמס מפנינים‪ ,‬וינעל לעתו מפני לעת ל״ת‪:‬‬
‫טיל ע ״ א ג ( זנפים לף ע' עינ‪ .‬ל( אמנם‬
‫‪. 7 q‬‬
‫נ( יומא‬
‫א( פולץ לף פ״נ ע״א‪.‬‬
‫מ ו ס ' שלט פולין שם ליה עגלה עלומה ויומא שם דיה לסייתו לצוק נאמלו הדנלים‬
‫נשם הלנ לני משס מפונמייזא ולית סולק עליו ועיייש היפב‪ .‬וגס נתיס׳ ישנים שם‪ .‬ס( שנת‬
‫לף ••ג ע׳׳נ‪ .‬ו( שם דף י״ד ע׳־נ‪ .‬ז( עיץ נסוס׳ שם דיה סמי וטנתו‪ ,‬ט נעו שאמל דית‬
‫שם שנונול יום רק איט עולה נסשטן שמנה עשל לנר אנל המשנה נ מ י ם לא זזה ממקומה‬
‫ונשאל פ ט ל יום לאולייתא נתין סשסולץ מדלננן אף שהוא ננלל מהם‪ ,‬כמו כן נס כאן לא‬
‫נוציא עגלה עלושס מתון סמשנה אף שאינו עולה נסםטן שנ השופע‪ .‬פ ( נ ט י ולפיס ונלומל‬
‫שקשה לימל על משנתט כמו שהיא לפניט נכל הספטס שתהיה כניעות וללא נסלכתא‪ .‬ואולי‬
‫טעית סיפל יש כאן יציל נשנתה נמקים נהלנתא‪ .‬ט( נמי מפת צופים ושינה לצורך ססלח‬
‫י( לימז על יפזקאל י*פ‪ ,‬ה׳‪ .‬יא( משלי ט׳ ני‪ .‬נשי מלומי קלס‪:‬‬
‫סימן ניכ‪.‬‬
‫נ ( עזלא ל‪ .‬ז' ימעמו אנל*‬
‫א( סוין ת מ י ם של סלל וטנתו נ פ ל ט לנני‪.‬‬
‫ו ט ס מורס נזה על מס שבתנ לו ס ט י מטס נתסלת אנלתו לעיל‪ .‬נ ( ‪ p‬הוא נ ט י‬
‫‪111‬‬
‫תשובות דית סימן נב‬
‫דברי המה‪ ,‬דרכא נוםא אמר דרבנן היא ועשאוהו כשל תורה ולא תיקנוה אלא לנכי‬
‫כעין‬
‫מת שיש לו יורשים‪ .‬דמתנת שכיב מרע‬
‫דכמקצת כלא קנין ל א‬
‫ה י ח ש הוא‬
‫תשו ל ש מ א תטרף דעתו עליו ולכולהו נכסי תששו ואין צריך קניןל(‪ .‬הלכך נכי נר‬
‫שאץ לו אכ מוריש ל א תקנוה דמילתא לא שכיהא היאה(‪ ,‬ואע״נ דרכ מארי לידתו‬
‫כקדושה הוה והיה לו לרכא להחויר משום‬
‫שלוה הוא דעכיד ליה נייה נמשיה א ב ל‬
‫שמא ההיא דקדושין נכי‬
‫רוה הכמיםו(‪,‬‬
‫כסקדון ל א אמרינן הכי‪,‬‬
‫דהלוה מעות‬
‫מן‬
‫הנר תניא התם ועלה אמריגן רוה הכמים ‪. . .‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ןעל‬
‫)בעני! להאכיל בנים קטנים ביה׳״כ(‪.‬‬
‫המאכילים קטנים שלא הניעו להינוך נראה היתר נסור דאמרינןא( םדיהה אשר‪,‬‬
‫ידה בסים‬
‫ונותנת‬
‫לכנר‪ ,‬קטן ועוד‬
‫טת‬
‫נזרו על שמאי להאכיל בשתי ידיו‪.‬‬
‫ואם יבאו לדתות בטאי דאמרינן רהיצה וסיכה וכו׳ כשילהי ש מ ע ת ת א נ ( דאינו מזביר‬
‫אכילת ושתייה דאורייתא‪ ,‬דחיית קנה היא‪.‬‬
‫להו דאי אסשר להו א כ ל כלא‬
‫רהיצה‬
‫דמתניתין‬
‫אםשר‬
‫היא‪(:‬‬
‫ואטשר‪.‬‬
‫דאבילה ושתייה שריא‬
‫ולדבריהם ל( נתנו‬
‫דבריהם‬
‫לשיעורין דמותר להניק ואסור ליתן פ ת דמסוכן אצל תלכ‪ ,‬אלא וראי תרווייהו שרו‬
‫דלא תאכילום להזהיר נדולים‬
‫על‬
‫הקטנים לא שייך א ל א כדברים שאסורים‬
‫ואסשר‬
‫כטו שרצים דם ותרומה ביבמות ה(‪ ,‬אבל אכילד‪ ,‬ושתייה אי א פ ש ר דאעינ ד ל א סכנה‬
‫היא תיישינן ולא נזור ולא דמי‬
‫לשרצים‪.‬‬
‫וסיכה‬
‫ורתיצה‬
‫אע־נ‬
‫נטי‬
‫דאיסשר כיון‬
‫דרכותא דינוקא הוא לא נזור‪ .‬ועוד ראיה נ ח ל ה דאמרינן בשילהי ככל מערכין ו( נכי‬
‫זמן יום הכטורים ניתכיה לינוקא לית הלכתא כרב אתא כר יעקב דלמא אתי למ־סרך‪,‬‬
‫הא לאו הכי שרי‪ .‬ואי דתית ליה כדלא קיבל ז(‪ ,‬מאי סרכא איכא‪ .‬והאי ם ל ח א בכר‬
‫דעת דאית ליר‪,‬‬
‫םרכא‬
‫כדאםרינן‬
‫בשבת ס(‬
‫נבי‬
‫כשותא‪.‬‬
‫תינוקות מותרין ככולן‪ ,‬ולכתהילה ספיגן להו מוכהא‬
‫תניא ר׳ עקיבא היה‬
‫טכטל תית לתאכיל‬
‫להאכיל‬
‫‪J‬‬
‫ואשר‬
‫לקטנים‬
‫ועוד‬
‫תניא‬
‫כתוספתא ס(‬
‫שמעתא‪.‬‬
‫וכשילהי ר‪,‬ך מתני׳ י(‬
‫שמאי לא‬
‫ונזרו עליו‬
‫רצת וכוי‬
‫בידו‪:‬‬
‫)עני! מ « ר ע מטמא משכב ומושב(‪.‬‬
‫שמעת טשטי דטצורע מטמא משכב ומושב‬
‫לטמא‬
‫אוכלין וטשקין והקשית‬
‫מהאי דשילהי נדה א( על האי סירושא דהוכ והזכה והמצורע מטטאין‬
‫ט ס ט א ‪ ,‬האי כדיניה‬
‫א( נלה‬
‫והאי‬
‫כדיניה‬
‫כאבן‬
‫ונכרי נטי טטמא כאבן מסמא אכל לא כמיתה ‪(3‬‬
‫ולא אלע מעמו‪ ,‬ונלפוס איתא ולולי ושט מ י ‪ $‬לאז״ס וסילסי כמקומו‪ .‬ל( נ״נ לף קניא‪ ,‬ע״נ‪.‬‬
‫ה( ועיין נסוס׳ נ״נ לף ק ו מ ו ע״א ועינ ליה לקא מגמלי‪ .‬ו( קידושין ‪ q7‬י״ז מ״נ וי״ח‬
‫ע״א‪ .‬ועי״ש נתוס' דף י״ ס ע״א ל״ס כאן שהולסו ונסוס׳ נ״נ שם ל״ה מגמלי‪:‬‬
‫כ‪ .‬א( יומא לף ע״ז עינ‪ .‬נ ( יומא ‪ cp‬ע״א ע״נ על הך לסט לננן תיטקות מוסלין נטל;‬
‫סיץ מנעילת הסנדל דמקשי סש״ס מאי שנא נעילס הסנדל וכוי לסיצה וסיכה נמי עיי״ם‬
‫ט משט מניאים האיסלין לאיה שאכילה ושתייה לאולייתא אינן נכללין נכלל שהתינוקות מוסלין‬
‫נהן‪ .‬ג( דף ס״נ ע״א התיטקוס אין מענין אותן ניהיכ‪ .‬י ( מכאן נלאה שהאוסליס להאכיל‬
‫לתיטק תלצו את המשנה ללנליסס שמתני' איילי נשיטק יונק על שלי אמו שאין מענין אותו‪,‬‬
‫ו( עלונין ד‪ q‬מי ע״נ‪.‬‬
‫וע״ז אמל א״נ נתט לנליסס לשיעורין‪ .‬ה( ינמות ‪ cp‬קי״ל ע״א‪.‬‬
‫ן( ומנעוד יוס‪ .‬ס( שנת ‪ cp‬קל״ס ע״א‪ .‬ועיי״ש נתוס' דיה ול׳תן ליה‪ .‬ע ( תוספתא יומא‬
‫סי׳ה‪ .‬י( נתוסססא שט ועיי״ש כי הלנליס נאמלו שס נאוסן אסל ושיטי ניסשא‪ .‬ועיין גס‬
‫יומא ‪ cp‬ע״ז ע״נ מה שסונא שט נשס תנא לני מנשה‪:‬‬
‫ס י ס ע ״ נ נ ( כלומל שהוציא שט נמתניתין רק את הנכרי שמת מן הכלל‬
‫‪. 7 q‬‬
‫אנל נכרי סי מ א נכלל המכלים שס נמשנה‪ .‬ואף שליט משונה שאיט אלא מללננן‪.‬‬
‫ת ש ו מ ת ר״ת סימן נ ב‬
‫‪112‬‬
‫א נ נ הורטיה ל א עיץ נ ה‬
‫וסמי‬
‫מכאן מצורע‪ .‬וההיא דםסבת זניןל( אשארא אי נמי נושא מדרס הוא כדאיחא‬
‫ברונ‬
‫ובדיניה‪ .‬ואשר כתכ רבינו ש ל מ ה‬
‫ניוטא‬
‫ומצורע נ(‬
‫סקוסות דקרי לנושא סדרס וכל שאר משניות דאית בהו מ ש כ ב ומושב כדיניה‪ .‬וההיא‬
‫דםייתית ראייה הסור סמנו סצורע ש ס ט ס א בביאה ה( ואסרת אדרבה זב חסור ש ס ט ס א‬
‫משכב ומושב ל ט מ א אדם‪ ,‬סה‬
‫אס‬
‫בכך‬
‫אכתי איכא תוםרות בזב שאין בסצורע‬
‫כע־זז(‪.‬‬
‫טוסאתו‬
‫שהיםטו‬
‫של‬
‫של זב אין לו ה ב י ן ( ‪.‬‬
‫תכה דינה‬
‫בהיטט והא ליתא‬
‫ועוד שזב‬
‫ואתה באת לומר שםצורע ביטי נטרו טטטא‬
‫טעון ביאת סיס תיים א ב ל ל א מצורע‪.‬‬
‫דבריט שמתתי לקראת רבדיו‪,‬‬
‫זה ס ט ס א ה‬
‫יותר ס ש ל זה‪,‬‬
‫ובראותי פי׳ רבינו ש ל מ ה שהקשה בפ׳ אלו‬
‫א ל א שהוא הקשה מ ס ש נ ת ת״ב שטתוכה אתה טועה‬
‫ואני הקשתי טתוך הלכה אהרונה ש ל נדה‪ .‬ואשר תרצת שטצורע ט ט מ א טשבב וטושב‬
‫ל ט ם א אדם וכליט בימי נטרו‪ ,‬ומה שטוקשה הוסרא‬
‫ח ב שכן‬
‫וםטסא כלי הרס בהיסט וטד‪ ,‬שאין כן במצורע והו‬
‫טצורע בטי ט פ ח ‪,‬‬
‫נ ח ל ה ‪ .‬הדא שאתה טבור ש ל א העלינו על לב‪,‬‬
‫וביסי סטרו דמטטא אדט‬
‫איבעי‬
‫לן‬
‫והא טצורע‬
‫בחשוחפיןין(‪ ,‬ועוד‬
‫טשכב וטושב‬
‫עושה‬
‫טעית טעות‬
‫ביטי פטרו כטהור דמי‪,‬‬
‫שאינו מטטא בביאה וטותר‬
‫ליכנם אפיי בסחנה לויה‪ ,‬ר ה א קרא כתוב ואהר יבא א ל הסחנה ע(‪ ,‬וסתניתין היא ט ב ל‬
‫ועלה מוחו־ בביאד‪ ,‬וטוחר ליכנפ לסניט טן ההוסה וסהנה לויה בכלל נסי‪ ,‬דהכי חנן‬
‫והרי הוא טטטא כשרץ י(‪ ,‬ולטה לא נתח לב‪ .‬ועל מד‪ ,‬שחלמודיא( מפרש חברייחא‬
‫נאמו־ זב ואל יאמר מצורע ואני אומר שסצורע אסור ליכנס לשתי מתנות ומפרש התלטוד‬
‫טאי הוטרא דטצורע טזב שכן טעון פריעה ופריסה ד ש בו איסור תשמיש למר כדאית‬
‫ליה ולטר כדאית ליה לר׳ יוטי בר יהודה בטועד קטןינן‬
‫ולדי יהודה כדאית ליה ביטי טטרו‬
‫דוקא[ע(‬
‫כדאית ליה ] א ף ביטי הלוטו‬
‫ומשאיכ בזב שאין בו איסור ת ש ט י ש‬
‫בשוט צד רלנבי חוטרא כ־ש הוא רחוטרא ביטי מפרו המורה‪ ,‬ופריך אדרבה וכ המור‬
‫שבן עושה טשכב וטושב ל ט מ א אדט טה שאין‬
‫כן טצורע ביטי חלוטו‪.‬‬
‫ואח ב א ת‬
‫ל פ ר ש ביטי סטרו אבל ביטי חלוטו טטמא א׳׳ב מאי פירבא כרדיינינן חוטרא דטצורע‬
‫ל צ א ח טשחי טחנות היינו במצורע טותלט ש ל א נתרפא‪,‬‬
‫כדבריך רביטי טפרו טודינא ל ך‬
‫שאינו‬
‫טשחלח‬
‫ולא‬
‫ובההיא ל א חטור זב טניח‬
‫באנו לדונו‬
‫ל ת ת לו‬
‫שלישית א ל א בטצורע ביטי הלוטו‪ .‬תטה אני עליך אץ־ אתה שונה אוחד‪ .‬כי‬
‫טחנה‬
‫אפילו‬
‫להוציא בטה אי אסשר דקולי סצורע כיסי סטרו נטישי טובא‪ .‬ועל א ש ר כתבת דהשתא‬
‫אתי שסיר דסדסי סטירה לסטירה ניל !•האי דטנילהיד( נרטה לך ש ל א ליתן לב טד‪.‬‬
‫ענץ זב לסטירח סצורע שראייח הזב לאחר ש ל ש ראייות וסטירתן שווין שהרי ל א ט ב ל‬
‫ומסירתו חרא חיא‪ .‬וסטירת מצורע ש ל ט ב ל ונילח והביא צפרים מחור לנטרי סביאח‬
‫ומטשכב וטטריעד‪ ,‬ומשילוח מחנוח והרי הוא בשרץ‪ .‬כ ל ל א דמילחא‬
‫יכול ל ח ק ש ו ח בין דהליטה בין דטטירה ר כ ל שכן הוא‪,‬‬
‫מ ח ו מ ח דסצורע‬
‫א ב ל מקולי מצורע דטסירה‬
‫אינו יכול לחקשוח דהא אינו טעון שילוח וכי טרבינן שילוח שלישי ל ט ו ח ל ט טרבינן‪:‬‬
‫ג( שהזכיר ביומא ‪ cp‬ויו ע״נ ליה לסמא גם מצולע נהלי אאלינא כגץ זב חנה נדה ומצורע‪.‬‬
‫ל( זנים פיה מיו לקאמל שם אהד סניגע ואסל המסיע אסל הנישא ואסל הנישא‪ .‬ה( כלימ‬
‫ס( נ י נ ‪ cp‬ס'‬
‫ו(‪,‬נבלי פלס שססים ‪ cp‬סיז ע*נ‪ .‬ז( שנח ‪ cp‬פינ ע״א‪.‬‬
‫ס׳יא מ״ל‪.‬‬
‫פ( ייקלא י״ל׳ סי‪ .‬י( נגעים פייל מ״נ‪ .‬יא( שססים ‪ cp‬ס״ז ע״א וע״נ‪ .‬ינ( מ*ק‬
‫ע״נ‬
‫‪ cp‬ר ע־׳נ‪ .‬יג( החנוס נהסגל פסלות נ ט י ולפיט והן ע״פ תיקון לאזים‪ .‬יד( הלנל‬
‫סתום ולי ניאה שלומז לנינו נזה על האי שקלא ל׳ משה נמכתנו לעיל את עצמו ‪.‬צנא מלא‬
‫ספלי• שהוא מגילה דף כייס עינ‪ ,‬וע״ז כיץ לניט לומר שהן גלמה לן לומל דבלים שסם מהיטלי‬
‫המס‪ .‬ומיץ לעיל סימן מ׳ אית ג׳ העלה ״ נ ‪:‬‬
‫תשובות‬
‫ד‪,‬‬
‫ההיא‬
‫‪113‬‬
‫‪ m‬סימן גב נג‬
‫)עכין הדלקת ת ת פ ח טמאה לזר(‪:‬‬
‫דחדלקח תרומה ססדליקץ כרשות כהן א( הכאחי ראייה דנו־ ל א ח ד נר לסאה‪,‬‬
‫ולדבריך אפילו כ ל א רשוח כהן‪ .‬ואשר אמרח היה לו ל פ ר ש נבי א נ א ש א ו ל‬
‫שהיה עושה לכהנים ש ל כיח רבי‪ ,‬אלו חן דברים שאין לחם שיעור‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫על‬
‫)ענין עגלה עריסה אינה סענוז(‪.‬‬
‫אוחד‪ .‬שאמרח ענלה ערופה אינה משנה שםרשחי אפשר להיוח‪ ,‬אבל איני זכור‪.‬‬
‫ונם אינו נראה מדקפריךא( נמצא ההרונ עד ש ל א‬
‫ואם בא לחלוק בין חםרקיס ]יכול[‬
‫לעריפת ענלה שהיא‬
‫לכםרח‬
‫ל ח ח חילוק‬
‫שאע־פ‬
‫חטא‬
‫נערפה תצא והרעה בעדר‪.‬‬
‫בין דחייח צוק שהוא הכשר מצוד‪,‬‬
‫שעריפחח‬
‫מטהרתה מידי נבלה אמילו‬
‫דדהיית‬
‫הכי עריסתה שהיא טצוה הבאה על הטא אינה ח ט ה לדהיית צוק‪.‬‬
‫צוק‬
‫הד‬
‫כשתיטת עולת קדשים דאסורה באכילה וכטליקת עוף רטותר באכילה‪ .‬הלכך חשוב‬
‫דחייח צוק שחיטח ראם ש ח ט‬
‫בסליקה עולח העוף‪ ,‬ועוד דרבי‬
‫המוכר א ת‬
‫קרא‬
‫טיניה ערוטה‪ .‬ולא סםתברא לדכא‬
‫אמו‬
‫סהוםר‬
‫לאוקסיח‬
‫אסור‬
‫לדהותו‬
‫לצוק‬
‫דהוי הכשרו‬
‫זטן‬
‫לשעיר‬
‫ה ט ש ח ל ח נ ( ולא ילפינן‬
‫קרא‬
‫בד^סם‬
‫א ל א כתחילת‬
‫וחיללו ג(‬
‫הקדש‪; .‬אורך יתהדש‪ ,‬וםאתך תחנדש תתנדל ותתקדש‪:‬‬
‫סימן ג״ג‪.‬א(‬
‫יעקב‬
‫שאל ר׳ יעקב ישראל*( לרביגו תם‪:‬‬
‫כי קטן הוא ננד פ ח ת‬
‫עבדי אדוני‬
‫דלחיו לצעיר כטוני‪ ,‬ל א טעחה‬
‫הקטנים ג(‪,‬‬
‫אבוש ופני‬
‫לא‬
‫ואבי‬
‫ראה נם דאת ו ט ת ח ל (‬
‫יחודו ואטרחי‬
‫אולי‬
‫נאבד‬
‫הכתב ושכח ענוח וכחטדיס(‪ .‬ועחה טקצחן אניו( אניד‪:‬‬
‫א‪) .‬בענין כרזא ענדגד הנכרי ילא •*א סםנייין(‪.‬‬
‫ראשוגד‪,‬‬
‫על היין‪ .‬הנה היחד• הכרזא בחביח ש ל יין חקועה וטהורקח‬
‫הבתאות‬
‫‪•pro‬‬
‫שאר‬
‫זבאת ריכה אחח עברייה וכשכשה הברזא להוציא טן היץ ולא‬
‫יכלה‪ ,‬ותבא ה א ט ה והניעתה והנירתהז( ולא יצאה ט פ ח יין לתוץ‪ .‬ושאלתי את אדוני‬
‫אט היין כשר‪ .‬טי טדטינן לאנררטים נוי שקדה‬
‫במינקת והעלהס(‪,‬‬
‫ודקדקתי‬
‫לטני‬
‫טאור הנולד‪ .‬טעטא ]דהעלה[ ח ט י א דנוי שטעט את היין ע( וההוירו הא ל א העלה אעיט‬
‫א( פולין‬
‫ד‪ .‬א( מרומים שייא ידי‪ .‬וע״ן בירושלמי וכליש שט‪.‬‬
‫פיג ע ׳ א ב ( יומא לף סיג עיא‪ .‬ג( כלל לפי לעמי במקום באימי ושללו‬
‫‪. 7 q‬‬
‫ג ט י באימי וסללה בדפוס• יממוי על מיליצי של לנ״נא לפני זה דמוק״ לקלא נסועס וש״ללו‬
‫על אשר‪ .‬וכלומר שלבא לא מסמנל ליה חילוצו של לטנא ולאוקמיס לקלא באופן שלא הוקדש מסמילמס‪:‬‬
‫א( מכאן על סוף סלק אי סל השאלה עם השובה ר*ת על זס היבא נספר ממיס‬
‫‪pc‬‬
‫דעיס להראטד סימן ט ל וציה‪ .‬נ ( לי יעקב ישלאל הובא לעיל סימן מיו אוס א׳‬
‫בהשוגמ ליין אל מ ט משלם יבתיס' פולין דף קי״ג עיא דיה סני מילי ועוד במקימוס שרשמיד‬
‫לקמן‪ .‬ועל שס עיט ואודותיו לא טדע לט מאומה‪ .‬ולאה זה דבל פלש׳ שלא מצינו לפני זה‬
‫אהד מן הסכמים נקלא בשני שמות! ואולי גס זה נקיא ישלאל שלא לססליפו עם כמה סכמ״ם‬
‫הנקראים נשם ל' יעקב הלוי הנודעים נזמנו‪ .‬שוב מצאתי סעד לדבט נתשוטת סכמי צרפה‬
‫ולוסיר שהוציא הסכם יואל מיללעל סימן נ׳< ט שם סתם ל׳ יעקב ישראל אמ שמו יעקב נ ל‬
‫יוסף ישראל ו ק קלאו גס רשניס נהשובמו שם הי־ב ר' יעקב‪ .‬ג( ישעיה ליו‪ ,‬סי‪ .‬ד( ‪ V t o‬במקום‬
‫וסלע בכיי ולסוס ובמקום וסתו במעים דעיס‪ .‬ס( נ ט י איהא ושפס עטס כהעס וגה״ד הםסס‬
‫תנות אלי בהמה• ולי נלאה שיש כאן טעות סופל והפסוק גמסליס עיג י׳ המעש וטל ע ט ה‬
‫במקום סטה ו ק וכהמה נמקוס כהמס• וטנסו שעל מה שלא השיט ד ת עוד הפעם כאשר‬
‫דגר אמר בלט שאולי נאגד הכתב או אולי שבסלעטת ולהשיב או מסמס ס ט ה אסרופפסעס‪.‬‬
‫ו( ‪ p‬הוא גמ׳־ד והסר בטי תפוס‪ .‬ז( נס*ד וסוציאסה במקום והנידהה‪ .‬ש( פ ט ד ה זרה ד‪q‬‬
‫ניס עיא• וע״ים בסוס׳ ד״ה שקדה‪ .‬ט( ‪ p‬הוא נתיד וכלל בעקום »‪ n‬נ ט י וסעכדס‬
‫תשובות ר״ת מימן נג‬
‫‪114‬‬
‫שראש המינקת השני‬
‫ביין‬
‫נונע‬
‫מוצצו בנשימתו והניעו והנידו מותר‬
‫והיה‬
‫דומיא‬
‫דקנושקץי(‪ ,‬דמתניהץ דמס׳ זביןיא( מסייע דמהניא בערוביןינ( נבי שדה תבה ומנדל‬
‫או דלמא ללוליבא מדמינן ליהיג( ואסור בשהייה‪ .‬והשיב לי שהיין כשר מאחר שלא‬
‫יצאה ט פ ת יין ל ה ק ‪,‬‬
‫ולכשיפנה ישנה לי ד ל א דמיי ללוליבא‪ .‬ועחה ישנם סתניוינ(‬
‫ויבינני טיט לא דמי‪ ,‬אס יש הילוק כדבר זה שיש שם בהיתר מההילה לדבר שההילהו‬
‫כאיסור נבי ייןנוו(‪:‬‬
‫ב‪,‬‬
‫וג‪0‬‬
‫שאלתיו א(‪:‬‬
‫)בענין ט ע ו ת עכו״ם ע׳יי שליח(‪.‬‬
‫ראובן שלה לשמעון לקבל‬
‫מתבואה שמכר‬
‫טעות‬
‫ובא‬
‫לעכוים‬
‫שטעון והטעה אה העכו־ם או טעה מעצמו עד ה׳ דינרין‪ .‬טעוה זה למי‪.‬‬
‫אטרינן לבעל הסעות הוא בראשכהןנ( הוסיפו לו אהה יהירה‪ ,‬ומצי אמר ליה‬
‫על ידי קבלה טעוהי רוצה אהה להשתכר והלא‬
‫להקוני‬
‫מעיז שמעון אין בזה תיקון ועוות ש ה ה קבלה כולן‪,‬‬
‫או‬
‫שררהיך‪,‬‬
‫מי‬
‫ראובן‬
‫טצי‬
‫דלטא‬
‫ואם באה מציאה לידי מה לך‬
‫אצרה ‪, . . .‬ינס יורני‪ ,‬אם היה שטעון שכיר ראובן ולא שכיר‬
‫ליקוט מציאוה‪,‬‬
‫מי‬
‫אטרינן טציאה טועל לעצמו במה דברים אמורים בוטן שאטר לו נכש עסי היום עדר‬
‫עסי היוםג(‪ .‬איכ הטעות לשמעון‪ ,‬שהרי כששכרו בירר טלאכהו שהטיל עליו לעשוה‬
‫אם ליקט שלא נהבטל ממלאכהו בנון שלא היה מונה‬
‫לא עביר איניש‬
‫דמהימן ליה‬
‫נוי דלא‬
‫למנינהו‪,‬‬
‫הסעות זכה בה‪,‬‬
‫או דלטא‬
‫ואם מנה שאר המעות‬
‫לא‬
‫ואלו‬
‫היה סונה היה ש מ ע ל לב ויבין‪ ,‬א*כ נהבטל ממלאכהו הוי ולא זכה במעוה‪ ,‬מאיד(‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וגם‬
‫וו שאלתי‪:‬‬
‫)בעני! טוען וחוזר וטוען ע ל גיווי‬
‫ב״ד(‪.‬‬
‫ראובן תבע לשסעון לדין שישלם לו ש ל הנסקרא( בידו‪,‬‬
‫ואמרו‬
‫והנאה‬
‫הדבר‬
‫לו ביד פרע‪ ,‬והשיב שסעון ל כ ש א פ ת ה‬
‫הבהי אוציא אה שלך‪,‬‬
‫לביד‪ .‬ליםיס הלך ראובן לביה דינו ואמר להם ראיהי שמעון פהת תבתו ולא‬
‫ציורכט והלה שטעון טוען‪ :‬וכי אטרתי ל כ ש א ס ת ה בטתה ראשונה‪,‬‬
‫חבה עד פתיחה אחרונה לא הל עלי‬
‫ציווי ביד‪.‬‬
‫ועוד‬
‫עשה‬
‫כל ימי שאטהה‬
‫יורנו אי דטיא ללטני הפסח‬
‫דסליני ר׳ יוסי ורבנן כ(‪.‬‬
‫ואם כבית קודם צאתו טען טענה זו‪ ,‬או‬
‫טובא‬
‫קאטינא דקייטא לן טוען וחוזר וטוען נ( ‪:‬‬
‫דט* לשני חזקח‬
‫נדפוק‪ .‬י( מיז עינ עינ‪ .‬יא( זנים פ״ד‪ ,‬מיג ינ( ערוגץ דף ליה מיא‪ .‬ניל סכונחו פסם נני‬
‫הקים על שדה חינה ומנלל ל נסמיה וליש מנוהלין וגס לננן טמטמאין לא אמרו אלא מסוס‬
‫היסע ולא משום מגעו אלמא שמשום מגע סזנ היה נוסול ואיכ מסייע שנם לעניי מנענכלי‬
‫'יין אין לאסול• שסלי נמלא עלוכס היא נעיז לף ס׳ ע״נ כל שנזנ טהור ננכלי אינו עושה‬
‫יג( עיז לף י נ ע״א‪ .‬יל( כלל נמקוס מסמך‬
‫יין נסך• ועיי״ש נלש״י ‪7‬״ה כל שנזנ‪.‬‬
‫נכיי ולסוס‪:‬‬
‫ב‪ .‬א( עיין סוסי כסונוס ‪ cp‬ציח עינ ליה אמל לנ פפא ונמללכי םס‪ .‬נ ( נלייסא שס‪.‬‬
‫נ( ננא מציעא דף י״נ עינ‪ .‬ד( ועל נוף הדין של עעוס נכלי עיין דנלי הלמנים‬
‫פ״ז מהלכוס גננה ונס עיץ מ א ל הגולה ש״ע סושן משפנו סימן םמ״ח אוס לי‪ .‬אכן מלנל‬
‫זא־ז נזמננו משפט אהד ליהודים ולאינס יהודים באלצוסנו ודינא למלכוסא איכא להחזיל הטעוס‬
‫נין יהודי לנכלי ונין נכלי ליהודי׳ ודינא למלכוסא דינא לדידן‪ .‬ואס לא יעשה כן ונשא עונו‬
‫וקולל סלוי על צואלו‪:‬‬
‫‪j‬‬
‫א( מכאן היה נלאה דנמלוה איילי שהלי נקיט ניה לשון שילום ופלעון‪ ,‬אכן מסשונס‬
‫נ( נדלים ס׳ עינ‪ .‬נ( נ״נ ל׳ ע׳׳נ‪.‬‬
‫דיס ל ק ק מוכה דאיירי נפקלון‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נג‬
‫)קושיא‬
‫ד‪.‬‬
‫הראשונות‬
‫ה נ ה באו מ מ ה‬
‫על‬
‫‪115‬‬
‫ר ש ״ ׳ ב ״ ק ד ף ק י ״ ד עי׳א‪.>,‬‬
‫ש ה ז כ ר ת ; ואם ימצא אגרת ה ש א ־ ל ו ח ואם י ש ש ם יותר‬
‫ישיב יבינו עליהם‪ ,‬ו ה י ש ו ת‬
‫לבעלים הראשונים ושי׳ רבי׳ ש ל מ ה מ ׳ ב נ (‬
‫והא‬
‫ל־)ה( ]וכיןג( א פ ש ר לומר כן‪,‬‬
‫אני ‪:‬וניד‪.‬‬
‫הנוזייא(‬
‫בפיק‬
‫ומהדר‬
‫תנא‬
‫סתנ־תין של־גי אבר־־תא‪ .‬ומ]ד‪[,‬אי‬
‫םונ־א‬
‫תלמודא‬
‫ד‪:‬ול־‬
‫מבעי‬
‫ה־כא ד ק א ט י ת נ א או‬
‫מוסיף אמתנ־ת־ן או םריש מא־ דאמר במתנ־ת־ן‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫במסכת‬
‫)קושיא בעני; ג ב י נ ת נכריס(‬
‫עבודה זרה א( ספני מת אסרו נב־נת ש ל‬
‫וכוי אמר ש מ ו א ל‬
‫נכרים‬
‫מפני‬
‫שמעמ־ד־ן אותה בעור קיבה נבלה‪ ,‬וקשיא ל; א־ אית ביה נותן ט ע ם מ ה‬
‫אריא משום נבלה תפוק ל־ח משום ב ש ר בחלב ואפילו בעור ש ח ו ט ה נמ־‪,‬‬
‫בית נותן ט ע ם אפילו איסור נ ב ל ה ליכא‪ ,‬דקיל‬
‫ן‪,‬‬
‫אמרי׳‬
‫בכל‬
‫א־םור־ן‬
‫שבתורה‬
‫וא־ ל־ת‬
‫בנותן ט ע ם ‪:‬‬
‫) ק ו ש י א בעני! גדולי ת ר ו מ ה ( ‪.‬‬
‫ב ת ל מ ו ד א( נדול־ תרומה‬
‫תרומה‬
‫ומשום‬
‫טמאה‬
‫תרומה‬
‫ביד‬
‫ובריש‬
‫כהן‪,‬‬
‫ט ה ר ו ת נ ( ק״ל ה ט ב ל והמדומע ונדול־ תרומה הר־ תן בתולין‪:‬‬
‫ן‪,‬‬
‫ביציאת‬
‫ה ש ב ת א(‬
‫‪,‬קושיא נענין משקי; הבאין‬
‫נרס־נן‬
‫האוכלין‬
‫והכלים‬
‫מחמת‬
‫שנטמאו‬
‫שרץ^‬
‫שנטמאו‬
‫כמשק־ן‪ ,‬והאוכל־ן‬
‫במשקין במשק־ן במא־ א־לימא במשקי; הבאי; מ ה מ ת שדין דאורייתא נ־נהו‬
‫דבחיב וכל מ ש ק ה‬
‫האמרינןנ(‬
‫ח‪,‬‬
‫פרק‬
‫בפסחים ומשקין הבא־ן‬
‫מ ח מ ת שדין‬
‫לא‬
‫כתיבינ(‪:‬‬
‫)קושיא בעני; ה ר ו ח ץ במי טבריא(‪.‬‬
‫הבית ש נ ש ת ב ר ה א ( תנינא ה מ ח ץ במי מערה וכמי טבר־א ונוי ה מ ח ץ‬
‫אין ל כ ת ח ל ה לא‪ ,‬ובפי ח׳ שרצים נ (‬
‫דיעבד‬
‫תניא בכל מימות שבעולם רוהצ־ן בחטי‬
‫טבריא וכוי‪:‬‬
‫ט‪,‬‬
‫בספרא‬
‫תניא א( מניין‬
‫)סתירה‬
‫ב ס פ ר א בעני; ש ת י‬
‫ה ל ח ם ילה״!‪ 1‬ן‪.‬‬
‫ה מ ע ל ה מ ב ש ר ח ט א ת וכוי ומותר העוטר ושתי ה ל ח ם ולהם‬
‫הטניס ) מ ה אלו סיוהד־ם ש י ש מהן לאישים( נ( ושירי המנתות שעובר ב ל א‬
‫ת ע ש ה ת״ל בי כל ש א ו ר‬
‫וכל ד ב ש‬
‫ל א תקטירו כל ש מ מ נ ו לאישים‬
‫הרי אלו בבל‬
‫הקטירו‪ ,‬א ל מ א שתי ה ל ח ם ולחם הפנים י ש מהן לאישים‪ .‬ו ל ק מ י ה נ ( תניא סתות אותה‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫א( ננא קמא דף קי־ד ע״א‪ .‬אמתניתין דנטלו מוכסין את חמורו הניא חש״ס תנא אם‬
‫נטל מחזיר לנעלים הראשונים‪ .‬ועיי״ש נרם״ ד״ה יחוד ברייתא פלינא אמתניסין‪.‬‬
‫נ( מנוחתו כנוד‪ .‬נ( עיפ תיקון ראז״ס נספרו‪:‬‬
‫א( ע־ז דף ליה ע״א ועיי״ש נתוס' ד״ה מפני‪:‬‬
‫א( תרומות פ״ט מ״ד ישנת דף י״ז ע״נ• נ( במשניות לא נמצא אלא נתוספתא ש״א דטהרות‬
‫ועיין נתוס' פסחים דף ל״ד עיא ד״ה יותרו‪ .‬על קושיא זאת לא נמצא תירוץ בתשובות דיס‪.‬‬
‫שנת דף י״ד ע׳׳נ‪ .‬נ ( בכיי ודפוס ומשקין האמורי; ובלתי ספק שנה הסופר ברואה‬
‫נהשנותו את המלה‪ :‬ומשקין‪ ,‬ובמקום האמורי; צ־ל האמרינן‪ .‬נ( פסחים דף י״ח ע״א‬
‫ועיין כסוס׳ שנת שם ד״ה ומשקין‪.‬‬
‫נ( •שנת דף ק״ט ע״א ועיי״ש‬
‫א( שנת דף קמ־ז ע״א‪ .‬ועיי׳׳ש נתוס' ד״ה דיענד‬
‫ותראה כי אין דברי הרב מדוייקיס‪ .‬ועוד עיי״ש בסוס׳ ד״ה רוחצין‪.‬‬
‫א( על פסוק כי בל שאור וכל דבש לא תקטירו ויקרא ני‪ ,‬י״א‪ .‬נ( המלות בהסגר‬
‫סן נ כ ״ ודפוס וחסרות בספרא ומחקן ראז״ס‪ .‬נ( ספרא על פסוק פתוס אותה פתים‬
‫תשובות דית סימן נג‬
‫‪116‬‬
‫פתים וכוי לרבות כל המנתה לפתיתד‪ ,‬יכול אף שתי הלתם ולתם הפנים ]תיל אותה‬
‫וכו׳ מה אלו מיוהדות שיש םהן לאישים וכו׳ יצאו שתי הלהס ולהם הפנים[ ל( שאין‬
‫מהן לאישים‪ .‬קשיין אהדדי‪:‬‬
‫י‪.‬‬
‫בכתובות א(‬
‫)קושיא בענין ה ג ו נ ב ב י ס בשבת(‪.‬‬
‫אקשינן לר׳ אבין‬
‫הנונב כיס‬
‫ב ש ב ת תייב שכבר‬
‫ואמאי‬
‫שבת‪ .‬היה מנרר ויוצא ספור‬
‫הינ‬
‫נתהייב קודם איסור‬
‫לימא הנבהה צורך‬
‫הנהה‬
‫ואפילו רישא ליפטר ומשני בהנביהו על מנת להצניעו וכוי‪ .‬אבל כשעומד ל פ ו ש ל א‬
‫הוי הנבהה צורך הוצאה‪ .‬ומבעי לן אמאי ל א שני לי כדשנינן לעיל ‪(3‬‬
‫להוצאה‬
‫יא‪.‬‬
‫בתוספתא‬
‫התם אפשר‬
‫בלא הנבהה דאי בעי סנרר ויוצא‪:‬‬
‫)שתי קושיות ע ל ה ת ו ס פ ת א בענין גילוח נזיר ו ט ו מ א ת מ ק ד ש ( ‪.‬‬
‫בתחילת‬
‫אהלות א(‬
‫על טומאת מקדש‬
‫תניא אבל אין הנדר מנלת א ל א על מת ואין חייבין‬
‫אלא‬
‫וקדשיו‬
‫ואיכא‬
‫על המת‪.‬‬
‫למבעי הא‬
‫דתנן‬
‫בנדרות‪ (3‬ומייתינן ל ה בכמה מקוטות על אלו טוטאות הנדר טנלת וכו׳ ועל אבר מן‬
‫‪ -‬ובטומאת מ ק ד ש ו ק ד ש י ו‬
‫החי שיש עליו בשר כראוי קחני טיהת אבר טן התינ(‪.‬‬
‫כתיב או כי ינע ב ט ו ס א ת א ד ם ל כ ל ט ס א ת ו ל ( ותניא בספרא ה( אדט זה ה ט ת ב ט ו ט א ה‬
‫זה טטא טת טוטאתו לרבות זבים חבות נדות ויולדותו(‪:‬‬
‫יב‪.‬‬
‫לן א(‬
‫קיימא‬
‫)שתי ש א ל י ת בענין ה ת ח י ל ב ע ש ר ח ו ב ר ב ח ע ל חכום(‪.‬‬
‫יבינני אדיני אס הלכו‬
‫כל דבר שבקדושה ל א יהא סתות טעשרח‪.‬‬
‫מקצתן וכבר התחיל בעבודה ‪ (3‬אם ינטורו‪ .‬אי ליטא קדושה או אס יפסיקו‬
‫וטי שברך בורא פרי הנפן על‬
‫עד בואם‪.‬‬
‫הכוס ובא אהר ונטלו והביאו לו אחרת‬
‫אם יהזור ויברך על הכום שהביאו או ל א ‪:‬‬
‫יג‪.‬‬
‫תנןא(‬
‫)קישיא ע ל עריית‬
‫‪*6‬ח ם״א(‪.‬‬
‫הוסיף ר׳ עקיבא הסולח הקטורח והלבונה והנהלים שננע טבול יום בטקצתן‬
‫פ ס ל אח כלן‪ .‬אלטא טדםםל לחו ש ־ ט ק ד ש ו בכלי‪ .‬ובטםכח חסיד ‪ (3‬חנן טי‬
‫שזכה בטחחד‪ ,‬נטל טחחח הכסף ועלה ל ר א ש סזבח וםנח אח ת ח ל י ם והלך ו ת ת ה ט ן‬
‫לחוץ ש ל זהב נחפזר ממנו‬
‫נ ק ב נחלים והיה טכבדן‬
‫לאמה ג( ‪ . . .‬הרבה מעוח יש לי ל א נפניתי להרצותןל(‪,‬‬
‫אך ע‪-‬י טוקדם אניד לך‬
‫ה פ א כ ל ו ח הפנימיוח וירד ועירן‬
‫שאלות‬
‫אתרות‪ .‬נם על השיתוף ששני בני אדם משתחפין להלוק שבה ש ב א לידם‬
‫ויקרא נ׳ זי‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ל( המלות נחסגר‬
‫תסרות נ ט י‬
‫ראז׳־ס‪:‬‬
‫ודפוס והן נספלא‪ .‬וניחוספו‬
‫א( נתונות דף ל״א ע״א ועיייש נתוס' דיה הכי נמי‪.‬‬
‫נספרו עיי‬
‫נ ( שם‪.‬‬
‫נ ( נזיר דף מ״ט נ מ ‪ .‬נ( אלמא שלא על תמת נלנל נזיר‬
‫א( פרק א• דאהלות‪.‬‬
‫מנלת• ד( נצ״ל נ מ ק ו ס או נפש ני תנע‪ .‬ויקרא ה׳ ני‪ .‬ה( נ ל ל נמקוס ספרי‪.‬‬
‫ו( ועיין נרמנ״ס ת' ניאת מקדש פינ תי״נ ותשנת תראניד שם‪.‬‬
‫נ ( נלומר‬
‫תתפלת‬
‫נעשרה‬
‫ולאזיס‬
‫ת ק ן נעשרת‬
‫במקום‬
‫יב‪ .‬א( מנילה דף נ״נ עינ‪.‬‬
‫נעטדת‪:‬‬
‫נ ( ועיין‬
‫א( עדיית פית מיא• נ ( תמיד לף ל״נ ע״א‪ .‬ועוד עיין יומא יריד עינ‪.‬‬
‫ינ‪.‬‬
‫נתוס׳ תנינה דף ט נ ע״נ דיה שאס ננע ונתוס׳ יומא דף מיו ע י נ דית ני פליני‪.‬‬
‫ד( דנלי ל׳ עקינא נהספלו על ל״א תלנח מעות יש לי ואין לי שולהני לסלצוסן סנתדלין לף‬
‫‪117‬‬
‫תשובות ‪ m‬סיטן נג נד‬
‫היאך מהקיים‪,‬‬
‫והלא אין אדם מקנה דבר ש ל א בא לעולם‪ .‬הרי שכץ והרי ב ש ר ת ( ‪.‬‬
‫וידעתי ברכינו‪,‬‬
‫ועתה ישיבני‬
‫כי נם אתנה אלסים‬
‫סוסים‬
‫כי יתן רוכבים עליהם ו(‪.‬‬
‫רבינו עיי נולייר שיבא‪ ,‬עסו ישלה מכתבו‪ .‬ואל יהד אפו בעברו‪ ,‬כי ירע ז( דרך עמי‬
‫אהבתיהו כנפשי ויתן לכ על שאלוהי רבינו אם ימצא ח( ‪. .‬‬
‫סימן‬
‫תשובהא(‪.‬‬
‫נ״ד‪ .‬תשובת ר״ת על הנ׳־ל‪.‬‬
‫קסם על אוםםנ( יפעת הכמתך‪ ,‬איש על דנלו באותות רונמתךנ( ניכרו‬
‫בהוצות כמילואותס‪,‬‬
‫כטורי‬
‫נדת‬
‫ולא‬
‫כרותות ד(‪,‬‬
‫) א ח מנור(‬
‫]אבני‬
‫נזר[ה(‪ ,‬בי בתוך אבני קודש התהלכתה‪ ,‬כסוד מהוכמים אהרוניס עירונים ו ל א א ה ח נ י ם ו (‬
‫תלמידי מאיר ולא קטרניםז(‪,‬‬
‫מצהיר‬
‫עינים עיורות ל ל ק ט אורותח׳‪.‬‬
‫מה‬
‫אקוב לדי‬
‫יעקב ט(‪ ,‬יקובי( הרין ליושבי על דין‪ .‬וסי ה׳ יקבנו בשם הדש‪ ,‬ישראל יהיה שמך‪ .‬ואני‬
‫שמי כשמך יא(‪ ,‬באתי בדבריך במעשיך‪ ,‬כל אבני בים בלי היםרון סלםוךינ(‪ ,‬ככל אשר‬
‫ש א ל ת לדעת כארץ דרכיך ‪ . . .‬אולי ישר והסכימה דעתי לדעת המקום‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫על‬
‫)בענין כרזא שנדנד הנכרי ולא יזנא ממנו ״ן(‪.‬‬
‫ה ב ח א א ( שנדנר הנכרי ולא יצא‬
‫מן היין כלל‪ ,‬ודימית אותה‬
‫לאנרדסים נכרי‬
‫ס״ח ע״א‪ .‬ת( מימלא דלי יוחנן נקלוםין דף מיו ע״א תלי סלחן והלי סכין וחלי נסר ואין‬
‫לנו לאכול‪ .‬ו( מלכים ני‪ ,‬י‪-‬ח‪ ,‬כינ‪ .‬ז( כן הוא נכ״י‪ ,‬ונדפוס ידעתי‪ .‬ואולי האחיל תטופל‬
‫את המוקדם‪ ,‬ותתנות כי ידע ד ‪ p‬עמי מוםכין על הנולייל‪ .‬כלומל ח ק ומניא תאנלת‪ ,‬כי‬
‫הוא ידע את הדקי אצלי וא״כ מקומן קולס ואל יחל אפו נענדו‪ .‬ח( כן הוא בכיי עם‬
‫הנקודות שמולין שחסלץ עוד מלות אחלוה לסיום תאנלת‪ .‬אמנם לאז״ם מסן קולמסו על‬
‫תתטת ‪.‬לנינו אס ימצא" נדפיס נזת תמקוס ותעמיל אותן נלאם שולה הנאה‪ .‬עיין‬
‫העלה הנאה‪:‬‬
‫סימן נר‪ .‬א( כן הוא נכ״י ודפוס‪ ,‬אכן לאז״ס תעמיד תשלשת תנות תאחלונות שנסוף‬
‫ל נ י נ ו ‪ :‬א ס י מ צ א " ‪ .‬ולא נלאה לי‬
‫השאלה לכאן והניס ־ ‪ , .‬ת ש ו נ ה‬
‫כלנליו‪ ,‬שהס ננד צחות הלשון‪ ,‬ונס תשנוש נספליס ללא צולן כמו שכתנסי נהעלה שלפני‬
‫נ ( הנהת לאז״ס מליון‪ :‬לומז לההיא דניטין לההיא קסמא דתות יתינ אני גזא‬
‫זאת‪.‬‬
‫דמלכא‪ .‬עייים דף ס״ח עינ‪ .‬ולי נלאה שהוא כמו קסם על שפתי מלן וטעמו נעימות‬
‫נ( נאותות דוגמתן כלומל שתאותיות מולין‬
‫המושכת הלנ תיא על אוצל יפעת חכמתן•‬
‫דוגמתן ושאתה הוא נית אב שלהן‪ ,‬וכונסו על כל הדנליס אשי כתנ אליו ל׳ יעקנ ישלאל‬
‫ד( כונתו על תחלחים‬
‫שהם מסודליס יפה איש על לנלו ולשומו של תכותנ ניכל נהם‪.‬‬
‫ה( נכיי אלז‬
‫שנהם מילא השואל את דנלי תולתו‪ ,‬והס כעולי נזית ומחונליס יפה יחד‪.‬‬
‫מגול )וים לקלות נס מזול נמקוס מנול( ונדפוס אתו מניד‪ .‬ולאז״ס תקן‪,‬חדשות אני מגיד‬
‫כי נתון אנני קודש התהלכתי‪ .‬ולי נלאה לתנית לק את שתי תנות תניל ולקלות נמקומן‬
‫‪.‬א נ נ י נ ז ל • )זכליה ט'‪ ,‬פיו(‪ .‬והיה משנח נזה את דנלי תשואל‪ .‬ו( לומז על עלונין‬
‫דף נ״נ ע״נ ומס שאמל ל' אנוה על ל' אלעאי עלן ננעלה אהלונית אחלונית עילנית וכוי‬
‫ז( מולה על נזיל דף מ״ט עינ‪ .‬אחל פטילתו של ל׳ מאיל‬
‫ואמלי לת מסכתא‪ .‬עיי״ש‬
‫וכו• אמל להן ל׳ יתודת אל יכנסו חלמילי לני מאיל לכאן מפני שקנעלניס תן‪ .‬וקלא נכאן‬
‫אנני הקודש את תחנליס אשל נהוכס מתהלן ל׳ יעקנ ישלאל ת ל מ י ד י מ א י ל מפני‬
‫שהיו תלמידי אניו של לנינו תס‪ .‬ואמל עליתם נמתק לשונו שהם לא קנפלניס כתלמידי‬
‫ח( ממז על יומא דף י״ח ע״נ ויצא אחד אל השדה ללקט אולות תנא משמית לל׳‬
‫התנא‪.‬‬
‫מאיל זח נלניל אמי י' יוחנן למת נקלא ש ק אולות שמאילות את העיניס‪ .‬ט( מענה על‬
‫שאמל לו שאל ייחל אפו נו י( כמו אשל יקונ וכו׳ וזת תשואל אשל אליו ישמעו כל יושני‬
‫על דין‪ .‬יא( נס מכאן נלאה שלק יעקנ היה עיקל שס השואל כשמו של לננו ותשס תשני‬
‫ועיין לעיל סימן נ״נ נתחלתו העלה ני‪.‬‬
‫ישלאל הוא שס חדש שהוסיפו על שמו יעקנ‬
‫א‪.‬‬
‫ינ( לומז על משלי ט״ו‪ ,‬״א‪ .‬פלס ומאזני משפט לדי מעשהו כל אנני כיס‪:‬‬
‫א( תתשונה הזאה תונאה נס נתמים דעים סי׳ ציה• ועול עיין נספל הישל כדפוס‬
‫‪ g 1 1‬ת ש ו ב ו ת‬
‫במינקת להתיר או‬
‫שקדח‬
‫דית‬
‫ללוליכא‬
‫סימן• נ ד‬
‫לאנרדשים לא‬
‫לאיסור‪.‬‬
‫דסיא‬
‫דהא‬
‫אמרת ‪(3‬‬
‫העלה ח ם י א דטעם סן הכוס‪ (:‬סד‪ ,‬חתם אם ל א מעיס לא היה אסור‪ .‬ודקא‬
‫דאם המינקת רפויה ל(‬
‫הא אם נדנד המינקת שרי הא ליתא‪,‬‬
‫דייקת‬
‫דלא הוי בנוף החביח‬
‫לסתום במקומה היה אסור הנדנד ב ל א העלה בשתייה כדאםיינן מדדו בקנה או שהתיז‬
‫את הציעי‪ ,‬יאםיינן במתניתיןה( בשתייה‪ ,‬אבל בהנאה לא מיחסי א ל א אם כן העלה‪.‬‬
‫והן״ ברייחא דאנרדמיס לאסור בהנאה‬
‫כימובח ש ס ע ת א י ס י י ך‬
‫קאחיא‬
‫בדקחני נבי חרם ו( אע״נ רהא אנרדמים לא לנסך נתכוין‪.‬‬
‫ברישא‬
‫דלוליבא לא היתר‪ ,‬הנניעה‬
‫בידיו ואעטיב נאסר בשתייה ולא‬
‫אלא‬
‫דלוליבא‪,‬‬
‫בהנאה ד ב ל א‬
‫וליתני יסבר‬
‫וללוליבא לא דמי לאיסור‬
‫בהדי‬
‫דקא נחיח ננע הנוי ביין‬
‫מתבוין ננע ביין כדאסרינן נבי נ ס ל‬
‫לבור ועלה דשרי בהנאה ז(‪ .‬וה״נ כפריה ובהלכות ובספרים ישנים בהדי דקא נחית ננע‬
‫בחמרא‪.‬‬
‫היה‪,‬‬
‫ומעשה שהיה בך‬
‫ולא משום נניעה רלוליבא נקט‪ .‬ואילומ(‬
‫ברישא‬
‫רלוליבא ננע בלא מתכוין הוי שיי‬
‫אפי׳ בשתייה רחשבינן ליה כחו ש ל א בבוני•ס(‪,‬‬
‫לבור‬
‫ליה‬
‫כדאמיינן נטל החבית וזרקת‬
‫בחמתו‬
‫דשריגן‬
‫אפילו‬
‫בשתייה‬
‫ומוקמינן‬
‫דקאזיל מיניה ומיניה י(‪ ,‬ואינו •בול להשים חילוק בין נקט בידיה ולאזיל מיניה ומיניה‪.‬‬
‫ובן היא שמועת הקדמונים‪ ,‬ועל דא אנא סמיך‪ ,‬א כ ל בהתיז א ח הצרעה ומדדו בקנה‬
‫איכא כונח •ין לפיכך אםוי‬
‫בשחייה‪ .‬ואפי׳ למאן דנריס בהדי דקא נחית ננע ברישא‬
‫י ל ו ל י ב א ל א י מ י לנרנוד הברזא דהאי לול־בא רפו־ הוא ונטל בידו והוי‪ ,‬ליה בהחיז‬
‫את הצרעה‪,‬‬
‫א ב ל ברזא שטהודקת‬
‫ועומדת הרי היא כנוד מלא יין שביד נוי שהנוי‬
‫מניח אצבעו על־ו ושוקע ש ל א מצ־נו לו איסור בכל מקום יא(‪.‬‬
‫לאורכחי‪ (3‬דמםקינן‬
‫כיש‬
‫הבאע(‬
‫אבל לפוח־א שריא‪,‬‬
‫דאין היין יוצא‬
‫ב‪,‬‬
‫ואשף‬
‫אע״פ שיין •וצא דמעשה לבינה קא עביר‪,‬‬
‫לחוץ והוד‪ ,‬כנוף ההביח ובדוםנד‪ ,‬וסותר ב ש ת י י ה י ל ( ‪:‬‬
‫)בעני! טעות עכו״ס עיי שליח(‪,‬‬
‫ש א ל ת א ( על ראובן ש ש ל ח לשמעון‬
‫דינרין‪,‬‬
‫ודמי לחביתא דאיטקע‬
‫ל ק ב ל מעותיו סן הנוי ומעה הנוי בד׳‬
‫נראה לי שהולקין בין שניהם דהוו‬
‫דאסרינן הוסיף לו אחת יתירה ר׳ יוסי אומר‬
‫א ב ל בדבר שאין לו קצבה הכל ל ב ע ל‬
‫המעות‬
‫תולק־ן ומוקמיי‬
‫המעות‪.‬‬
‫בדבר‬
‫שיש לו קצבת‬
‫בדבר שיש לו קצבה‪,‬‬
‫וטעמא דחולק־ן לפי שבעל המעות‬
‫כיון שקבל קצבתו מה לו בטעותו או בתוספתו ש ל שליח‪ ,‬אלא אמרינן הואיל שעיי‬
‫מעותיו נשתכר יהיב ליה‬
‫פלניה‪,‬‬
‫והכי נמי נבי‪ (3‬טעות ה ש מ ן רהא אלמנת שמכרה‬
‫שוד‪ ,‬מנה במאתים טעות הוא וטוק• לה תלמוד ירושלמי כנץ שקיבל עליו‬
‫הלוקח‪.(:‬‬
‫נ ( נחיל לקאמרי במקום אמרח•‬
‫דף ל ו ע־ד סי' תק״ה ודף נייח ננ״נ סי' תקל״א‬
‫ג( ננליחא דעיז דף ל ח ע־א שם איחא לאנלדמיס נבלי שקדח נמינקח והעלה או שנועם‬
‫מן ה מ ס והחזילו צחניס‪ .‬ד( כן הוא נת״ד ובצ״ל במקום דסויוה ככ״י לסוויה בלפוס‪.‬‬
‫ז( שס לף ס׳ ע״נ במשנה ומימלא ללב פפא‬
‫ו( שם ל ח ע״א‪.‬‬
‫ה( ע׳׳ז דף ס׳ עינ‪.‬‬
‫פ ( ע״ז דף ניז עיא ועי״ש‬
‫ח( ואילו כן הוא כח״ד כמקום אלא אי נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫עלה•‬
‫י( שם דף ס׳ עינ יס״א ע״א ועיי״ש נהיס׳ ד״ה החם נגד לש״י‬
‫בסיס׳ דיה הינ‪.‬‬
‫ינ( שם בסוף העמוד ומעבל לדף‪.‬‬
‫יא( ועיין בסיסי שם דף ס׳ ע״א ד״ה זיקא‪.‬‬
‫שס‪.‬‬
‫יג( הכא נת״ל וחסל בכיי ודפוס• יל( ומוחל בשחייה חסל בכיי ודפוס והן בחמים‬
‫דעיס וכליל‪:‬‬
‫א( החשובה הזאח הונאה נמהלימ נ״נ‬
‫ב‪.‬‬
‫דף ציח ע״נ ליה לנ פפא ונמללבי פ׳‬
‫ג( כן הוא נסוה׳‬
‫נמקוס גס נ כ ״ ודפוס‪.‬‬
‫שהונא נ״כ כסוסי שלפני זה נ ח ו ט ח דף ציח‬
‫דפוס פלאג סימן חח״ג ועיין בסוסי כחונוח‬
‫נ ( כן הוא נמהלים ונסוס׳‬
‫אלמנה נזונח‪.‬‬
‫ונס נמהלים ‪ :‬וציע כי לא נמצא כן נילושלמי‬
‫ע״א ליה אלמנס‪ .‬ועל חמקשן אין סופו לסזול‬
‫תשובות ר״ת סימן‬
‫וטעמא‬
‫נדני‬
‫נד‪ft11‬‬
‫ד ה נ ל ל ב ע ל ה ט ע ו ת ששום דאין לו קצבה ח ו ז י ד א י נ י ש ע נ ד ׳ ליה זולא‬
‫הא‬
‫ש י ש ל ו ק צ נ ה חולקין א פ י ל ו נ ט ע ו ת ה ש נ ו ן ‪ .‬אעינ ד א י כ א למימר ט ע מ א אחרינא‬
‫נבי חולקין ה א י ט ע ס א דשרי׳^ית ה ו א עיקר‪ .‬דהשוחזק ידו ע ל העליונה ודוולק־ן‪ .‬ואפי׳‬
‫א ם היה ש נ י ר שלו‪,‬‬
‫כיון ש ש נ י ר י ם ש ל נ ו אינם שכירי יום אין הבעלים טקפידין ע ל‬
‫הגבהת מ צ י א ה עם ד( מלאכתם‪ ,‬והוי מ צ י א ה עם מלאכתו‪ .‬ת ד ע ראילי מ צ א א י נ ק ׳ בשוק‬
‫ל א זכה משכיר‪ .‬ועוד ד מ ה ד ר ק א הדר ביה‪ ,‬שהרי הוא אומר אני זכיתי מ כ ל ל דהדר‬
‫ופועל‬
‫‪J‬‬
‫ואשר‬
‫יכול להזורת(‪:‬‬
‫יבענין חוזר וטוען עי ציויי ב״ד{‪.‬‬
‫ש א ל ת על המתוי־ב ל ה ש י ב ] פ ק ח ן [ א ( ש ב י ד ו בציווי ב״ר ואמרו לו כיד צ א‬
‫ותן לו ואמר לו ל כ ש א פ ת ח תיבת־ אש־ב א ת ש ל ו •הנאה הדבר לב״ד‪ .‬ופתה‬
‫תיבתו ו ל א ה ש י ב ו ת ל ה‬
‫ציווי ביד בפתיחה אהרונה‪_ - .‬‬
‫ה א י ש ה ה י א עבי־ ע ל ציווי‬
‫ביד מ כ מ ה טעמים‪ .‬ש מ א ח ר ש א מ ר ו לו ב־ד צ א תן לו וגמרו ד־נו‪ ,‬א־לו חזרו ואמרו‬
‫מ מ ש שהציווי ה ר א ש ו ן הוא ציוו־ ב־ד‬
‫א ל תתן לו ע ד שגתי־ם אין בדבריהם‬
‫]ואין‬
‫מקום ל ז מ ן [ נ ( בב׳׳ד ) א ל א ן ג ן או בלוה ל מ ל ו ח או בסידור בעיה א ב ל בפקדון ]מהוייב‬
‫להחזיר[ד(‬
‫ל א ל ת ר אם ישנו בידו‪,‬‬
‫לזד‪ ,‬זכיתי ולזה חייבתי וכו׳‬
‫וחזרתו אין בה ממש‪ ,‬ד א מ ר י נ ן ה ( גאמן הדיין לומר‬
‫ופריך‬
‫תלמודא‬
‫ונתזי‬
‫לכותא‬
‫וכ״ש‬
‫מ א ן נק־ט‪.‬‬
‫ד ח ״ ב ו ה ו להשיב‪ ,‬והזמן ש ל ק ה אחר• כן אפ־׳ ש ל ק ה בפת־הה ר א ש ו נ ה אין בה‬
‫אם ל א מ ד ע ת המפקיד‪,‬‬
‫שיכול ה ל ה‬
‫כפתיה־‪,‬‬
‫להשהות‬
‫ר א ש ו נ ה שנתיים‬
‫ןכאןן‬
‫בייוס‬
‫וכיש זה‪,‬‬
‫ש פ ת י ח ה אחרונה ל ד ע ת ו ו ל א ל ד ע ת ביד ומפקיד‪ ,‬ש א י נ ו ‪ :‬ל ו ם ‪ .‬כדאצר־גןו( ה כ ל מודים‬
‫לכשתצא‬
‫ח מ ה מנרתיקה לכי‬
‫נפקא קאמר וא־ ם־ית בל־לא הו־ נט ל א ה ד מיתה‪ ,‬ה א‬
‫אי ל א מ־ית ה ו ה גט ל כ ש ת צ א ה מ ה‬
‫אמר ] א ה ר בך שייכך כיון ל א [ ‪(f‬‬
‫מגרת־קה‪,‬‬
‫ב ט ל הגט‪.‬‬
‫ו ל א תלינן ביצ־אה אחרונה‪.‬‬
‫ד א ב ל א בן אגן גמ־‬
‫חכ• קאמר כדחייש־נן במיל• ט ו ב א בניט־ן‪ ,‬א ל א מ י י ר ש א‬
‫אביך ל ע ו ל ם ח ( ‪.‬‬
‫בטענות לפני ב״ד נרא־ת‬
‫ד ה א סתר ל מ י ל ת א קמייתא‪,‬‬
‫ש ל ד ע ת ן נתרצו ו ל א לדעתו ‪, .‬‬
‫ט‬
‫דהיכא דנפיק‬
‫ר ה א והא‬
‫לביאי‬
‫;תרצה‬
‫אחרונה ל א ישיב לעולם וסותרות זו א ת זו‪.‬‬
‫נ־הוש ד ד ־ ל מ א‬
‫ולא רמי ל ל א תלכי לבית‬
‫הינ א פ י ל ו אמ־רת ב״ד ל א תלינן בפתיחה‬
‫כ י ש כ ש א ו מ ר ה ו א ושתקו הן‬
‫ואפילו‬
‫א ח י ו נ ה א ל א בראשונה‪,‬‬
‫ואפילו לפני נמר דין‬
‫ו ל א טען שאינו •כול להזור ו ל ט ע ץ‬
‫ל ה ש י ב ולפ־‬
‫אכל ההיא‬
‫ט ע נ ה זאת ש ל םת־הה‬
‫דםמיכגא ע ל ה‬
‫כיאבהתיי(‬
‫משוס מקח טעות ת י ק שם נילושלמי תפתל שהוקיל המקח‪ .‬וים נ ו מ י שכונתו שננ״י שהוקיל‬
‫המקח קנל עליו הלוקח ולא יחזור‪ .‬וכונתו דאמלינן נסקנלת נתינתה והטעיה ליתומים ולא‬
‫לה שהיא כמו שלוחם‪ .‬ד( התנות ‪,‬מציאה עסי ח ס מ ת בכ׳׳• ודפוס יה; נת־ס׳ ובמקיים ונצ״ל‬
‫ה ( וכאן הוסיף נמתי״ס ״"ל ע־כ תשינת י״ת שהשינ ללי ישיאל יעקב )צ״ל יעקב ־שיאל(‬
‫ושוב חזר נו נכל טעות נין ע ־ י מקח נין עיי מניין הכל לנעל הבית עכ״ל• וכן איתא‬
‫נ ת ו ס ונמידכי שס‪:‬‬
‫נ‪ .‬א( תיקון ל א ד ם וחסל נכ׳׳י ודפוס י ( תדבלים נ ה ס נ י חסרים נכ"־ ודפוס והם על פ׳‬
‫ד( ראז״ם וכונת כ׳ אי; מקים לנייד ליחד זמ; אלא‬
‫ג( לאז״ס‪.‬‬
‫תיקון לאז־׳ם‪.‬‬
‫נמלות או נסילול נייח‪ ,‬אנל לא בפיקדון‪ ,‬שבכל עת ועונה מחויינ להחזיר‪ .‬א״כ הצייוי של‬
‫ה( ק־דושץ דף ע״ד ע״א‪.‬‬
‫ניד ליתן מיד תוא כדינו‪ .‬ואם חזרו אח״כ אין חזיתס מועלת‪.‬‬
‫משם מוכח מפירכא דתלמודא ראם יש זכותא ניד אחד אין לדיין נאמנות לומר לזה זכית־‬
‫וכוי‪ ,‬שאין הדיין יכול לחזור מלוויו אחר םננמר הדין‪ ,‬דאס לא כן מה מתני זכותא ניד‬
‫ז( ה ד נ י י ס נ ה ש ג י מתיקון‬
‫ו( גיע־ן עי ו ע״נ וע״ז ע־א‬
‫אחד‪ ,‬דלמא חזר הדיין מאמירתו‬
‫ט ( כצ״ל‬
‫ראז־ם וכלל‪ .‬ח( גיעין דף כיא ע״נ‪ .‬כלומר שהל׳ שם א מ י נפירוש לעולם•‬
‫י( בנא נתלא דף ל״א ע־א• יא( שבועוה דף‬
‫ונכ״י ודפוס שלדעתו נתרצו ולא לדעתן‪.‬‬
‫תשומת ר״ת סימן נד‬
‫‪120‬‬
‫בץ מ ק‬
‫דעתם‪,‬‬
‫מענה‬
‫ראשונה‬
‫זו בין מענה‬
‫בידיה קא כעי‪ ,‬יכל דברי ב״ד על‬
‫לאוקמי‬
‫דאי ל א תיםא הכי כי אמדי ליה פרע מאה וווי אילו אסיק להו לאסקונדרי‬
‫זוזייא( וסרעי סי הוי טרעון הינ ל א שנא‪.‬‬
‫ולהאי ראיתיה דעד פני הפסח דשלונתא‬
‫דדי יוסי בנדריטינ( ובקידושין יג( םייתינן להו ל א דםיא‪ ,‬דד‪a‬ם אם א ס ר ל פ ס ה אחרון‬
‫טיכונא אסרינא ליה לעולמ‪,‬‬
‫נדד‬
‫ואפילו לקולא מהמנינן‬
‫בהדמו‬
‫בחרמ ואמר לא נדרתי א ל א‬
‫של‬
‫ליה כדאמרינן בנדק דנדריסיד(‬
‫ים ובקרבן אם אסר ל א נדרתי א ל א‬
‫בקרבנות םלכים םסקינן דלא הוה נדד כיש הכא להומדא כיון דקאמר‪ .‬והימ בנדרים‪,‬‬
‫דבדידיה תליא סילתא‪ ,‬אבל נמ ודברי ביד דלא בדידיה תליא םילתא לאו כל כםיניה‬
‫דאנן ניתלי באשת איש כדתלינן היישי׳ שמא פרומה בםדינוו( ש ס א סי סילין כתבוסז(‬
‫ובמילי‬
‫ד‪.‬‬
‫ודאמרינן‬
‫אהרינא מובא‪:‬‬
‫)ליישב דברי רש״י ביק קי״ד ע•*(‪.‬‬
‫בהנוזל בתרא תנא אט נטל טהזיר לבעלים הראשונים וטי׳ דבינו ש ל מ ה‬
‫דטלינ אטתניתין וקשיא ל ך בשאר תנא לטרושי או לטטויי אתא‪.‬‬
‫שאני דתנאי טובא טליני בס׳ מדובה ובהאי‬
‫טרקא בייאוש כדי‬
‫הכא‬
‫ולהכי נקט כי האי‬
‫לישנא ולא ת ש למידמינהו‪ ,‬ועוד משוט איכא דאטיי דקתני בטתניתא ויש כאן טפריט‬
‫שמקדימין אמ בא לההזיר מהדד לבעלימ דהוי כמתניתין‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ף‪,‬א‬
‫)בענין נביטת ננרים(‪.‬‬
‫ד א מ י ת דאמר שטואל בעיוא( טטני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה וקשיא ל ך‬
‫בעוד שחוטה נסי‪ .‬א מ ח הן הדברים אט בודאי העטיד בעור שחוטה שתוא אסור‬
‫כדאמדינן בסי כל הבשר נ ( המעמיד בעור הקיבה אם יש בח בנוחן טעט ה ר י ז ו א ט ו ר ה‬
‫חו היא בשהוטה‬
‫קיימא‪ ,‬אבל‬
‫שטואל‬
‫בשל נויט איירי דלית לזד שהימה ועדיטא‬
‫ועוד דבשד בהלב דרך בישול אפרה תורה ואפי׳ אי תרו ליה כולא יומא שדי א ב ל‬
‫נ ב ל ה אסורה טן התודה‪:‬‬
‫ן‪.‬‬
‫והא‬
‫)תירוץ בעני! משקין הבאין מחמת שרץ(‪.‬‬
‫ד א ס ד ח משקין הבאין מחמת‬
‫שרץ‬
‫ישחה וכו׳ וקשיא לך הא דאטרינן‬
‫כחיבי‪ .‬חמיה אני מד‪ ,‬ש א ל ח ך הא‬
‫קאמר‬
‫דאורייתא‬
‫נינהו דכתיב וכל משקה א ש ר‬
‫בםםחיסא( משקין חבאין מחמח שרץ ל א‬
‫החמנ(‬
‫םקיו אחי‪ .‬וחכי‬
‫סידושא‬
‫בשבח‬
‫משקין הבאין מ ח ס ח שרץ דאורייחא נינהו דכחיב וכל משקד• אשר ישחה וכו׳ ומדכלי‬
‫מ ט מ א משקה ]אתי משקין םחמח שרץ בקיו[ג( והכי מוכיח בפמהימ‪ .‬וכי היכי דמוקי‬
‫ל ח בשבח במשקין הבאין מחםח ירים הכי מצי לאוקמי‬
‫בטשקין הבאין מחמת אדו־‬
‫כלי הרס דהוא נמי ל א ממיל מדאורייחאד(‪:‬‬
‫כ״ט ע״א‪ .‬ינ( נדרים ‪ cp‬ס׳ עיא‪ .‬ינ( קידושין ‪ cp‬סיד עינ‪ .‬יד( נדרים דף כ׳ ע״א•‬
‫טו( קידושין ‪ cp‬י״נ ע״א‪ .‬נח( ניטין ‪ cp‬ייט ע״נ‪:‬‬
‫ה‪ .‬א( ע״ז דף ל״ה ע*א‪ .‬נ ( חולין דף קט״ז ע׳יא‪ .‬ועיי״ש בחוס׳ דיה המעמיד‪ .‬ועיין‬
‫ננעל המאור שם שהביא 'אח הקושיא נשם הריי מיגאש וחירץ עליו כתירוץ שני של‬
‫רטנו נכאן ועוד עיין נר״ן ונמרדכי שם ועיין נם מה שבחנ השיך יורה דעה ס י ק ‪ft‬‬
‫סיק ל• על רנינו ועוד עיין נספר הישר על חולין נרפוס דף ל״ט עינ‪:‬‬
‫נ( ה ס ט ה‬
‫ו‪ .‬א( פסחים דף י״ח ע״א משקין הנאין מחמח ‪ pz‬מי כחיני• נ ( שם ע׳ינ‬
‫נחסגר חסרוח נ ט י ודפוס והן ע״פ ראז״ס‪ .‬ועיין נרש״י שנס דף ייד ע׳׳נ ד״ה דכסיג‬
‫ד( לא פסיל כלומר אינו פוסל‪ .‬ועיי״ש נסוס' דיה משקין דסשיס שם איירי אלינא דייע‬
‫דאיח ליה משקץ לטמא אמרים דאורייסא‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נד‬
‫ז‪.‬‬
‫הא‬
‫‪121‬‬
‫)חייוץ בענין חרוחץ במי םבדיא(‪.‬‬
‫ד ק ש י א ל ך בחבית ש נ ש ב ר ה דדייקינן הרוחץ במי מ ע י י ‪ .‬ובמי‬
‫מ נ ר י א ד ־ ע נ ד אין‬
‫ל כ ת ח ל ה ל א ו ק ש י א ל ך דאםרינן בחי שרצים רוהצין בהמי מבריא‪ .‬ה א ל א קש־א‬
‫דדיוקא רהטי מבריא ש ה ו ח מ ו ע ״‬
‫תרע ד ק א מ י י נ ן בנשיא‬
‫האור קמ״ר־א(‬
‫דחביתי(‬
‫קתני טי ט ע ר ה דוט־א דחסי טבריא מ ה חמי טבריא המין א ף ש׳ סערה חמין‪,‬‬
‫ועלי‪.‬‬
‫קאי ה ר ו ח ץ דיעבד אין ל כ ת ח י ל ה ל א מ כ ל ל ד ל ה ש ת ט ף ‪ :‬ל נדפו אפילו ל כ ת ח י ל ה נמ־‬
‫טנו י ׳ ש מ ע ץ‬
‫היא‬
‫וכד וי׳ ש מ ע ו ן בהאי בהוחמו עיי‬
‫ה א ו י קמ״רי‬
‫ועוד‬
‫אי לא‪.‬׳‬
‫ל כ ח ח י ל ה בחטי טבריא י ש ר י חיכי מצי למיתני ונסתפנ ב ע ש י אלונטית אטו ת נ א תקנתא‬
‫לאיסורא קחני‪,‬‬
‫א ל א אנב ריהטא רחמי ט ב י י א נקט מי מ ע י י ‪ .‬ו מ ש ו ט היתר ש י ט ו ף ‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הא‬
‫)חיריץ ‪ Sv‬הסחירה בספרא(‪.‬‬
‫ד ח נ י א בטסרא ה מ ע ל ה מ ש ח י ה ל ה ט ומלחש הפנים ש ה ו א ע ו ב י מ ש ו ט כל ש מ ט נ ו‬
‫ל א י ש י ט הרי ה ו א בבל תקטייו‪ ,‬ש ט י י ק א ס י ש ש נ י כבשים ש י י להו ל ש ת י ה ל ח ם‬
‫ובדכיס ש ד ו ל ל ח ם הפנים‪,‬‬
‫וממנו מדבר הטעכבו‬
‫ש ח י ה ל ח ט ולחט הפניט מ ס ת י ת ה‬
‫ק א מ י והקרב בגללו‪.‬‬
‫ו מ ה ׳שמיעט‬
‫מ מ ע ם דאין מהם לאישים כ ש א ר מנחות‬
‫־‪ ;:‬דרך‬
‫כל דינים ש ב ח י כ ו ש ב כ ל מקום מה א ח ו ת מיוחדת ש ה י א ערוהא( וכוי ־‪,‬׳נ מ ה מנחות‬
‫מייחדות ש י ש מהן לאישים דהיינו מנוסו א ף כל וכד •צאו ש ת י הלחם •לחש‬
‫הפנים‬
‫) ש ה מ ע ל ה מן השיריים אינו עובר אל היה כדברי( ן ואלו א מ ר סר‪ .‬מנחות מייחדות ש י ש‬
‫מ ה ן ל א י ש י ם ו ה מ ע ל ה מן‬
‫ש ה מ ע ל ה מהן אינו ע ו ב י‬
‫השיריים עובר א ף כל וכוי יצאו שתי הלהם •ייהם הפנים‬
‫אז היה‬
‫כדבייך[ג(‬
‫א ל א תנא כל הומיי י א י ת ליה ס י י ך‬
‫כיון שאין מנופו ק י ב ‪:‬‬
‫ט‪.‬‬
‫והא‬
‫חייוץ‬
‫בעני! ה ג ו נ ב‬
‫כיס בשבת(‪.‬‬
‫ד ק ש י א בכתובות נכי הזויק ח ו ץ מתחילת ד׳ לסוף יי ב ש י ל ה ׳‬
‫הא‬
‫מני בן עזאי היא א(‬
‫לישני‬
‫כישני לעיל א פ ש י‬
‫ר ה א נמי א פ ש ר ל ה ו צ א ה בלא ה נ כ ד ה י א י בעי מ נ ר י ‪.‬״וצא‬
‫ז‪.‬‬
‫ש מ ע ה א דטשנ•‬
‫ל א כ י ל ה בלא‬
‫הנבהה‬
‫כ מ ה תשובות ב ד ב י ה ד א‬
‫א( כלומר נמי מ ע י ה דדייקינן ממי ע נ י י א ד ח ״ י י בחמין שהוחמו עיי אוי מייי׳‪ .‬נ ' ש נ ת‬
‫דף קמ״ז ע״א ועיין נ י י י ף ונלין וישניא כס ונש בתים ד״ה אף ודיה דיעני‪ .‬ועוד‬
‫עיין נשנת לף קיע עיא חוס׳ ד״ה מחצי;‪:‬‬
‫ח• א( ינמות דף נ׳ ע י נ ‪ .‬נ ( המלוה נהסנל היאשון העגול הן נכ•־ ידפיס ׳מוי•׳ על רשיון‬
‫וללונ וטעות‪ .‬והמלות נ ה ס נ ל שני שאינו עגיל הן ע״פ תיקין לאז״ם‪ .‬יעל זה כתב‬
‫הנאץ לאז״ס עיד מ ל י ץ וזיל‪ :‬ור־ל דיים היה שינה כן היה כדנייך שיש ס ח י י ה נת‪-‬כ‬
‫אכן השתא מ ק ט ס ת ס שאין מתם לאישים תנא חימלי דאית ליה נקע שלא • ק י נ מניף שתי‬
‫הלחם ולחם הפנים ע׳יג המזנח משאיל שאי מנחות שהקומץ ה ק י נ הוא יייוף המנחה אבל‬
‫נפלאחי על השואל ועל תמשינ ל״ת ז״ל שהיי שיס ע י ו ן הוא במנחות דף נ‪-‬ז ע' נ ת י‬
‫מנין למעלה מנשל החטאת וכוי‪ .‬יפל־ך ושת• הנחם ולחם הפנ־ס יש מהם לאישים ־תתניא‬
‫יצאו שמי הלחם ולחס הפנים שאין מהם לאישים אמי ל נ ששת אין ייייפו לא‪-‬םים ועיין‬
‫נפיישיי שס דמהא דאהי הש״ס לקמן דף ס׳ ע״ב לעגין ה‪ :‬שה קפייי־ ילפ־ חיייץ י נ ששת‬
‫ממילא דא״ש נמי תך דתיכ לענץ פתיתה‪ .‬והנך יואה שי־ת ז״ל נייין ניוח קדשי לתייין‬
‫י נ ששת נש״ס‪ .‬ועיין נדף ע״ה ע״א לעכין פהיתה דמשמע גיעמא לפי כאין נעשית נכ;׳‬
‫אלא נאפת יעיי״ש בסיסי ד״ה אימא ולא הזכ־יו ה ר ג י תוית נהנים •עיין במשנה ליילך פ י ״‬
‫‪,‬‬
‫מת׳ מעפה ה ק י מ ו ת שהאייך נ ד נ י י יש״י ושם הזכיל נס ד נ י י תת״כ‪ .‬עיש עכ״ל‪:‬‬
‫ט‪.‬‬
‫א( כתונות דף ל״א‬
‫ע״נ יעיין לעיל‬
‫נשאלת תיכן הקישיא‪.‬‬
‫נ( כצימי שקים קטנים‬
‫תשובות ר׳ת סימן נד‬
‫‪122‬‬
‫ראיכא למימי דבשלישיה זוטריב( קמיייי דלית בהו נרירה ולא מהיינ עליה ועור מזריקה‬
‫להולכהן(‬
‫לא משנינן הכי א ל א לנכי א י י ל ה ראששר בך בנהיגה במו ב ה נ ב ה ה ‪:‬‬
‫י‪.‬‬
‫הא‬
‫)תירוץ על התוספתא בענין נזיר וטומאת מקדש(‪.‬‬
‫רתניא באהלות אין הנדר מנלה אלא על המת וקש־א ל ך מהא רתנן על אבר‬
‫— ארקשיא לך‬
‫מן הה• הנזיר מנלח‪,‬‬
‫מטמא מקדש או בנבלת בהמה טמאה‪,‬‬
‫מתניתא תקשי ל ך קראא(‬
‫אלא‬
‫למעוט• אלא דהרב לא הו• כהלל רבהרב‬
‫האי‬
‫מתניתא‬
‫מיידי לעיל‬
‫רריש‬
‫רכתיב נכי‬
‫אהלות לא אתי‬
‫נכי טומאת ארם‬
‫וכן בראש‬
‫משנת אהלות וממעט ליה לענין נדר ומטמא מקדש‪ .‬וכן מוכיח בת״כנ( שאין מטמא‬
‫מקרש ‪ :‬ל ר ב י המקבל טומאה‬
‫לבד‬
‫מאתיים‬
‫מר‬
‫ולטמא מקדש‪ .‬וא• משבתת תנא רמרב• הרב כהלל‬
‫יהודה‬
‫המטמא‬
‫דמרבי‬
‫למשיב‬
‫לנבי נזיר ההיא ר׳ •הורה חיא‪.‬‬
‫ותניא התם זקנים הראשונים היי אומרים •כול נינע אדם במנע טומאות •הא ה ״ ב ת״ל‬
‫‪ :‬נ ב ל ת חיה טמאה מה אלו מיוהדים שהן אבות םירש מעצמן בלא מנע אף כל וכוי‪.‬‬
‫ויטמא יל־ף גזי־ מטמא‬
‫מקום‪.‬‬
‫בשום‬
‫א•‬
‫נמ• הלכה‬
‫היא‬
‫בנזיר‬
‫כדאמר‪-‬נן במילי‬
‫טובא דנזירנ(‪:‬‬
‫יא‪,‬‬
‫ביל‬
‫)בעני! ה ת ח י י בעשרה וכרכה עי הכוס(‪.‬‬
‫ד ‪ :‬־ שבקדושה אש התחילו‬
‫ולא ניד;׳‬
‫בבינה‬
‫טעכ־ןנ!‪- .‬‬
‫מםםיקין אש אינם נ י א ץ כעשרהא(‬
‫מי ש ב ־ ך על הכום •נשטך •הביאי לי כוש אה־ ר׳ לו‬
‫ראשוגה‪ (:‬כיאשכהל ב י ב אשיל! דאניד בקידושא רבה ונחין סבא ושתי ומה‬
‫‪,‬‬
‫יי הוא יט־ י־ א ר י אב־ ייכתהייה הוא?(‬
‫לא הו•‬
‫עדיי• כדאמרינןו(‬
‫טול ברוך טול ביוך‬
‫‪ pec‬מכלל דלכתחילה הכי עבד ‪. . .‬‬‫י‬
‫הא‬
‫ויש מחלוקת‬
‫ותייוץ עי עדיות ש ח‬
‫ב‪,‬‬
‫מ״א^‪.‬‬
‫דאמ־ת דנהליס שקרשו בבלי ש י ח היאך מכבדן לאמה והן •וצאין לנהל קררון‪.‬‬
‫‪ (:‬כן חוא נכ״י ונם נדפיס‬
‫ועיין שית דך‪ .‬קנ״ד צ״נ יניש׳״ םס‬
‫שאי אפשי ‪ : :‬י י ‪:‬‬
‫ויאז״ס מחק מזייקה כהינכה יכהנ במקימן מגיירה ‪:‬הגבהה אכן אין צורך למחוק הספרים‬
‫יכינח היבייס ני ע‪ :‬קישיה הגמי * מזייק חן לגינב ביש י מ י ל י כ ו נ י ה אין לשגות כמו‬
‫על הקישיא ‪:‬צי‪ :‬מזייק ליוני ׳ א י ב ל הלנ• רהתס אישי ‪:‬אכינה בגיזינה כמי בהגבהה יא״כ‬
‫אין שוס שייכות ‪:‬אכינה צם ההגבהה‪ ,‬א ב ‪ :‬נב׳ ‪ :‬נ ב יהיציא הלא שניהם כאחד באין עם‬
‫ההגבהה דאז ח‪ :‬חייב הגניבה ינס אז מתחי‪ :‬חיוב שנה לעקייה צויך הנחה היא ואין לחיש‬
‫‪,‬‬
‫אס אפשי בדיך •*תית‪ .‬וזי נ ס כבית ה י א ׳ ה הובאה נשעה מקובלת שם‪:‬‬
‫ב( שס‪ .‬ג( יציין ביינגיס ה ביאת מקדש פ״ג הי״ג וראנ״ד וכסף‬
‫י ‪ .‬א( ויקיא ה ‪ -‬נ ‪.‬‬
‫משנה שם‪.‬‬
‫א ; מימ־א ל י נ הינא ניכית דף מ״ז מ״נ תשעה ציאין כעשיה מצצרפין והמיה לי על‬
‫יא‬
‫דני׳ ינ־נ• הא כשק שם לך‪ .‬מ״ח ציאילית הלכתא ככל ה נ ׳ םמעת־א •עיי״ש דברי‬
‫ר־ה עצמו נהוע ־ ה י‪:‬יה‪ ,‬א " ‪ :‬ליה הלכתא כרנ י־גא ויש לישב שאף שאין הלכה כיב‬
‫הונח נהתחיצ לכהחיכה מיי‪ :‬יש לשיני‪,‬־ עציו באין להפסיק אס כנר התחילו בעשרה‪,‬‬
‫יציין ניייך פ היה קויא ייא״ש ייצילה דך‪ .‬ני‪ :‬ד י ‪ .‬שצעמן מירושלמי‪ .‬נ( הינא בהגהת‬
‫מימיני הצנית ברכוה פ ד ה ״ י ‪ .‬ועיין נתיס׳ ניכית דך ליינו ע״א ד״ה נצר וירא״ש ייניני‬
‫יונה שט שהניאו דבי׳ ירושלמי פ״ו ה״א ננד דעת רנינו ועיין נטור וב״י איח שיק ר״י‬
‫ועיין נשניל׳ הלקט הינאו! נאבעי סימן קהי׳ שכתנ על הה׳ יייכלמ• ימסתניא דלאאיפשע‬
‫ל( פכחיס דך קיו עיי‪ .‬וע״״ש בתום ד״ה דהוה יצוד עי״; נתוס• ניכית דך מ״ז‬
‫נעיין‪.‬‬
‫י( ברכות‬
‫ה( כן ה ו א נהגמ״י יכני‪ .‬נמקיס ההוא נכי״ והאי נדפיס‬
‫צ א ד״ה אין‬
‫דך מ‬
‫עיא;‬
‫תשובות ר״ת סימן נד נה‬
‫דחמיד‬
‫הנהו‬
‫יאין‬
‫מככדן לאמי‪ ,‬ל א ק י ש ו‬
‫‪123‬‬
‫כלי ש י ת מ ק י ש‬
‫אלא מדעת‬
‫ומתוכי‪.‬‬
‫כ י א מ י י נ ן כשי המזבח מ ק י ש א ( ו ל א ססולין ‪ .(3‬ו מ ש נ ת ת מ י י ליתא כ ת י ש ת לה‪ ,‬ש כ ת ב ת‬
‫אילך‬
‫ושינה א ה הנחלים‬
‫ה ד ש ן תנן ל ה ל ע י ל נ ן‬
‫ואילך‬
‫והתה‬
‫דכת־כ א ש י‬
‫מן העוכלוה‪ .‬כל‬
‫זה ש י ב ו ש י ל ע נ ץ ה י ו מ ה‬
‫ת א כ ל ה א ש א ה ה ע ו ל ה על המזכה ושמו א צ ל‬
‫המזכה‪ ,‬א כ ל נבי ק מ ר ה ד ( ל א גיס־נל ל ה דנהלים לוחשוה‪ .‬וראיוה כהבהי בשדיה( תמיד‬
‫ששידשתי לש• עניוה ד ע ה י ‪:‬‬
‫סימן ג׳ה‪ .‬שאל ה־ב ר׳ יוסה דאורלינשא(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על‬
‫)קושיא ע ל ר״ת‬
‫סד‪ ,‬ש א מ י יבינו שהיד‪ ,‬ל י ל ש א ל נ ( ‪,‬‬
‫בעני;‬
‫ט ע ס בעיקר(‪.‬‬
‫אמנם כ י כ י י ו כן הוא‪ ,‬א ב ל שםקות־ י כ ו‬
‫על מעות׳ ואין ל א ל י י י ל ש כ ו י י ץ על כל ד ב י ו י ב י ‪ ,‬ועתה ילמדנו רבינו‪ :‬ה א‬
‫יסקשי‬
‫בסשי ה י ש י‬
‫של‬
‫יבינו ג(‬
‫מהא‬
‫יאמיינן‬
‫בע״זל(‬
‫אמר י׳ יוחנן ט ע מ ו וכוי‬
‫אסור ואין ייוקין עליו יבשםחיםה( ילשיגן ט ע ם כעיקי מק״ו דנזיד וליי עקיבא מניעול׳‬
‫נוים מ ס ד ש ת מדין וקא םלקא דעתי ד ם ש ו ם חכי א מ י י ׳ יוחנן אסוד ואין לוקין עליו‬
‫ד ל י כ נ ן ילסינן ל ה מק־ו ואין סזהירין סן הדין‬
‫ולד״ע דיליף לי‪ ,‬ס ס י ש ת סדין ל י כ א‬
‫לאו א ל א ע ש ה דכחיב העבירו ב א ש ואשר ל א יבא כ א ש העבירו כסיס‪ .‬ורכינו ט י י ש‬
‫ש י ש בו מ ל ק ו ת וכחב ו( ש ה מ ט ר ש ש א י ן בו מ ל ק ו ח מ מ ש א ל א אישויא ט ע ה בטירושו‬
‫כי ל א ידע להבין מלקות הנזכר‪ ,‬וכי האי דמכיתז( לוקה ח מ ש י ס י ש ח מ ש ה איסוי־ח(‪.‬‬
‫וכן השיבוני ילא יכלתי יותי ל ה ת א פ ק ‪ .‬וילשינו יבנו מהיכי תית׳ האי מ ל ק ו ת ‪:‬‬
‫נ ( כציל כמקום גירושין ועיין מנחות‬
‫א( זבחים דף פיח ע״א‪.‬‬
‫יב‬
‫נייושלמי חנינה פ"‪ :‬הינ שהקשה קושיא של ר׳ יעקב יםיאנ‪ .‬ועיין‬
‫סיסי דית שאס ויומא דף מיו ע״נ דית כי פליני‪ .‬ג( תמיד דף כיח עינ‪.‬‬
‫עיא‪ .‬ועיין חיס׳ זנחיס דף סיד עיא דית אם שכתנו שס בשם ריס לחלק‬
‫ח( אולי ציל‬
‫ולא נין תרומת תדשן לקערת ועיין תייע יומא פיד מינ‬
‫דף ז׳ ע״א‪ .‬ועיין‬
‫חנינה דף כ״נ נדב‬
‫ל( בתמיד דף ל״נ‬
‫נין ית״כ וכל תשנת‬
‫נמס׳ נמקוס נפי‪:‬‬
‫סיסן ניה‪ .‬א א( עיין נהנהות לוית חן של החכם ר' חייס נתן דעמניצער ז״ל על ספר‬
‫ראני־ה דף כ״נ עיא שהוכיח נ ע ו נ ג־עס ודעת שתר״ר יוסף דאורליינש הוא‬
‫הנזכר נ ס פ ק של ראשונים נשס רניני יושף נרני יצחק בן הנדינ ר׳ יוסף מקינון‪ .‬ולפי‬
‫הנראה הוא נאחד עם החחוס לעיל סימן ליו האורציינש יוסף נן יצחק אשר לפניי חחוס‬
‫שלמת בן יצחק ואשר הריץ שינ מכתנו לבדו אל ר״ת נסימן ל״ח ישם קראו רנינו נפעם ראשונה‬
‫נחור זקן ונפעם שנייה אחי ואולי אז היה ר׳ יוסף עוד צעיר ניה־ס ואחיכ עלת לגדולה‬
‫להיות רב לשם‪ .‬ומכאן כיאה ג כ שהשאלה הזאת תיתה נימים האחרונים של לנינו אחרי‬
‫אשד כנר יצא ה ס פ י ה־שי שלו לאור‪ ,‬כי את זה הזכיר כאן כנר תייר יוסף נמכתנו‪ .‬ואס‬
‫גס אופן הלנור של רנינו לעיל וכאן משונים זה מזה כי לעיל דנריו ננחת נשמע־ן וכאן‬
‫דבריו כמעט קשים כנידין וכדבר הנדול לפני הקטן ממנו ניותר‪ ,‬והלא כן דנר לנינו לעיל‬
‫עם רנינו משלס אחרי אכל עשת שכיח כרצונו‪ .‬ולמה ישא פנים יותר לזה השואנ‬
‫כי לפי הנראה היה הר״ר יוסף דאורליינש חלמידו של ריס‪ ,‬ועיין מה שנחנחי לעיל‬
‫נ ( המכחנ הזה לא נמצא אצלנו נכחוניס‪ .‬ועיין לעיל סימן מייד‬
‫סימן ליו הערה ראשונה‬
‫אוח ד' שכחנ י־ח גס אל רנינו משנס כדברים האלה‪ .‬נ( נספר הישר על ע־ז בדפוס דף‬
‫ד( ע״ז דף ס״ז ע״א ועיי״ש בתוס׳‬
‫ניה עינ שימן תצ״ו ונס קינא נראנ״ן דף קנינ‬
‫ה( פסחים דף מ״נ‪ .‬ו( לעיל נספר הישר שם וז״צ ותאי דמפרםי מלקות לא משוס מלקות‬
‫ממש אלא משוס אישורא דאירייתא טעו‪ .‬ז( מכות דף כ״א ע״נ‪ .‬ח( כלומר נתמיה‬
‫והדנליס האלה אינס נספר הישר שלנו‪ .‬ואולי נם על זת רומז ר״ת בתשובתו נאמרו‪, :‬אך‬
‫נשינוש מצאת כהונ פתרוני וטעית נו"‪ .‬עיין לקמן נתשונה א׳ העלה ת׳‪:‬‬
‫תשובות ר״ת םיסן נה נו‬
‫‪124‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ועוד‬
‫)בענין טבל אי מיקדי דנו־ שיל׳׳ס(‪.‬‬
‫ילטדנו רבינו ם ה א דאסרינןא( ד ט ב ל בטיל וקשיא ליה ליבינו נ ( הא הוי דבר‬
‫שיש לו טתייין כיאטיינן בש• ה נ ו י י טן ה י י ק נ ( ודבר שיש לו טתירין אטילו‬
‫באלף לא בטיל‪.‬‬
‫וחיטה לן כיון ש נ ט ל יין או שמן ש ל ט ב ל כ ש ל א במינו בנון יין‬
‫ביין חסוהים או שמן בשאר משקץ ולא ידע בטה נטל היכי יש לו טתירין דאי מרכה‬
‫מעשרוחיו‬
‫ביאםיינןל(‬
‫מעשרוחיו מקולקלין‬
‫המרבה במעשרוח מעשרוחיו מקולקלין‬
‫ואי ממעט‪ ,‬סייוחיו ל א מחוקנין ולצמצם אי א ס ש י ‪ ,‬וילמינו יבינו אי קרי דבר שיש‬
‫לו מחירין כודינ דמקלקל מעשרוחיו‪,‬‬
‫ועוד יסרש רבינו מה ש ח י י ץ י ב א י ם שאין לו‬
‫ט ב ל לתקן מיידי‪ ,‬והלא יכול להקנותו למי שיש לו טבל‪] .‬יעוד[ רהא בכבא מציעאה(‬
‫כי שריך עליה דהזקיה וניחי איסר ודחיק ואסר דילטא אתי לאתרי שרוטות אמאי לרבינו‬
‫לא‬
‫מתרץ‬
‫דלית ליה איסרו(‪.‬‬
‫משכה תירוצא אהרינא א ב ל‬
‫ואע״נ דתירץ דליה‬
‫בכל מה דאשכה‬
‫מעות הראשונות ההם ל א‬
‫ליה‬
‫תירוצא אהרינא לא ניהא ליה ל ב ע ל‬
‫התלמוד לפי הנראה למיעבד האי תירוצא‪:‬‬
‫‪j‬‬
‫ועוד‬
‫)קישיא בענין קדרית‬
‫ילמדנו רבינו הא דאמרינן‬
‫ב«סה ישכרו(‪.‬‬
‫שעה א(‬
‫בססהים בפי כל‬
‫בפסה‬
‫אמר רב קדרות‬
‫ישברו דרב סבירא ליה כר׳ יהודה דאמר המץ לאהד זמנו אסור ומקשה תלםודא‬
‫ואמאי לישהינהו עד לאהר הפשה וליעבד בהו ש ל א במינו דהא טיל המץ ש ל א במינו‬
‫לבעל‬
‫מותר נ(‪ .‬ותימה לי אלמא יס״ל‬
‫התלמוד‬
‫דבלי שהוא נותן טעם ל פ נ ס סותר‬
‫ל ב ש ל בו לכתהילה וא־כ כלי שבישל בו הנוי היום יבשל בו ישראל למהר לכתחילה‬
‫וזו קולא נ ת ל ה‬
‫היא זו‪,‬‬
‫ואי משום דאי; האיסור בעין‪ ,‬ה״נ‬
‫אין האיסור בעין‪.‬‬
‫ואי‬
‫משום דהתרא בלע א״כ ק ד מ ה כססה לשהינהו ד ל א ליעבד בהו קודם הפסה יום או‬
‫יוסים וליעבד בהו נ( משום דהתרא בלע‪ ,‬ועוד קדרה הולכת ליעבד בהו בה בשר ושל‬
‫בשר ליעבד בה הלב כיון שאינה כת יומא לכתהילה‪ .‬ועוד יש לי מעות להרצותן אך‬
‫הוששני סן אהיה לטני רבינו כטטריה‪:‬‬
‫סימן נ״ו‪ .‬וזה השיבו רבינו‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫שמעת‬
‫לעצתי הכמת לך‪ .‬אשר‬
‫ודמית‬
‫טדץ‬
‫)בענין ט ע ם כעיקר(‪.‬‬
‫ש א ל ת על אשר‬
‫כתבתי על‬
‫טעמו‬
‫ולא‬
‫כעצמך כי על המלקות הקשיתי ותרצת דאין עונשין מן הדין‬
‫עשה הוא דתעבירו באש‬
‫נ ב ל ה מדנלי הנעלה וסדא־צטרך‬
‫סטשו‬
‫וכלי‬
‫שתי טעיות טעית‪ ,‬כ׳ כלי מדין טתרתם עשה‪ ,‬ואיסור‬
‫ה י ת י ‪ .‬ש י ט טעמו‬
‫ולא‬
‫סמשו‬
‫דאורייתאא(‪.‬‬
‫וטעות‬
‫א( ע״ז דף ע״נ ע״נ דאמי חיץ מטנל ויין נסך ימינן נמםהו שלא נמינן ננוחן טעם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫נ ( נ ס פ י הישי על ע־ז נדפיס דף נ״י נרנ סימן חק‪-‬א• יעיד עיין נחיס׳ ע׳־ז שס‬
‫ד( חיספתא דמאי פיח‬
‫נ ( נדיים דף נ ח ע״א יעיין נתוס׳ ישנים וני׳׳ן שם‪.‬‬
‫ד״ה טנל‪.‬‬
‫יעיין עיונין דף נ' ע׳׳א ושם נ מ ס וכונס הי׳׳י יוסף לחכי איכא לאיקמי נשלא ידע כמה‬
‫ה( ננא מציעא דף נ״נ ע״א‪ .‬ו( איסל כן הגיה יאז״ס נמקוס מעשי נכ״י ודפוס‪:‬‬
‫נפל‪.‬‬
‫נ( כלומי נפסח מכאן ניאה דליח‬
‫נ ( םס דף כיט ע״נ‪.‬‬
‫א( פסחים דף ל׳ ע״א•‬
‫נ‪.‬‬
‫ליה להי״י ייסף הא• טעמא דניחן טעם לפנס משהו מיתא איכא דאליכ לא היה יכיל‬
‫ליענד נהו נפסחא אלינא דינ יעיין נטיי איח סימן חמיז וננ״י שט‪ .‬יעיין נחיס' פסחים‬
‫דף ל׳ עיא דיה וליםהינהו וחיייצי של הי״י יוסף שס דאיכא חיחי לטיניחא נ״ט לפנס ומשהי‪:‬‬
‫ם י ק נ׳׳ו• א‪ .‬א( ועיין נהיס׳ ע״ז דף ס״ז עינ ויה אמי ל׳׳י שהשינ י״ח להי״י יוסף‬
‫כיון לאחדייה קלא אתדליח לדוכחא‪ .‬חה ניאח משונס קצת מדנייו‬
‫‪125‬‬
‫תשומת ר״ת סימן נו‬
‫שנייה ש ל א ראית ישי‪ .‬בסתרוני וטעית סראשו לסופו‪ ,‬שכך כתבתי וקשיא לי דהכא‬
‫דלעיל יהיב‬
‫ס ש ס ע לקולא קאשרינן לתוטרא ל א קאטריגןנ(‪,‬‬
‫פדס ובטעסו ולא מסשו ל א יהיב האי שיעורא‪ .‬וא־כ‬
‫שיעורא ככדי‬
‫סדרבנן‬
‫קאשר‪ ,‬דאי‬
‫אכילת‬
‫תרווייהו‬
‫דאורייהא הוה ליה למיטר זה וזה בכדי אכילה פרם א״כ מדרבנן קאמר‪ ,‬אבל אסלקוה‬
‫לא הקטדהי‬
‫מעט‬
‫דאנא‬
‫ידענא דאין עונשין מן הדין‪.‬‬
‫ההילה ואח־כ‬
‫עיקר‬
‫הקושיות‪.‬‬
‫דיכי להקשות‬
‫דכריט נראין‬
‫ועיקר הקושיות דאמר רבא בטי‬
‫ההערובוהג(‬
‫אטד רבנן בטעמא אמר רבנן ברובא אמר רבנן‬
‫וזה‬
‫וכן ריש לקיש נמי דאמר‬
‫בחזוהא‪.‬‬
‫הטינול ותנוהר והטמא שבללן וכוי איה ליה הכיל(‪ .‬ובלא שום קושי יהפרשו ההלכוה‬
‫כדטרישיה בעל כורהך‪.‬‬
‫וההישב‬
‫על‬
‫ההלכוה ולא‬
‫מצאח כתוב טהרונ׳ וטעיה בו ה(‪ ,‬ודבר השונה אתת‬
‫א ה ה יודע דרכי להקשוה‬
‫להעמיד‬
‫שמועוה‬
‫ישרוה‬
‫מבחק‬
‫ואז הבין‪.‬‬
‫ביררה לך לטעוה‬
‫ואיני‬
‫אך בשיבוש‬
‫בטהרון‪ .‬כי‬
‫עושה שינויי דחיקי‪,‬‬
‫כי‬
‫קושיוהי הירוץ הן ואינן צריכוה ה י ר ק ‪ ,‬כי ההלכוה נוחות בלא שינויי דחיקי ורויחא‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫וכן‬
‫)כעני! א• א• תר׳ ז י פ נ י ( ‪:‬‬
‫טעיה בהאי דלך ל ך תרי דמני א( שסברח ש מ ח מ ת קושיא ש ל כיבשתו דחקתי‪,‬‬
‫א ך היא הנותנת שירוש ש ל לך ל ך תרי זיסנינ(‪ .‬וחירוציס ש ל לבנים ושחורים‬
‫ש א ת ה טצייך אינן צריכין‪ ,‬אף טקלקלין השיטה‪ ,‬כי טירושי קצר ונוח הוא‪ .‬הנא סהדר‬
‫אהיהרא ונסיב קי־א לאיסורא סשום שנאטר לך ל ך הרי דמני דמיניה שמעינן איסור‬
‫לכיבשתו הואיל וכתיבי תרי ל ך נשיב ליה של איסור ג(‬
‫]היל לא יסצא[ל( דסשמע‬
‫אהריות אסור ס כ ל ל דכבשתו שרי‪ .‬ואיה ל א ליכהב רהסנא לא וי־ו ולא היא‪ ,‬טרשינן‬
‫ליה שסיר ס(‪ .‬כ ל ל זה יהא‬
‫והקושיות סעד‬
‫כי אטילו‬
‫]בידך[ כי טהוך הילוך‬
‫השסועה‬
‫ופשוטה אני ספרשה‬
‫כשיש בחלטוד חייב בסקופ אחד ופטור במקופ אחר אנו‬
‫טתרציט יטה כיש קושיוח אחרוה‪ .‬כי האי דהניא פ׳ נ׳ מינין!( נזיד מ ט ו ר ט ב י ש אוסרין‬
‫צריך ונותן על סקוסו דצא ססהברא נטי ההם‪ .‬וכן בטפק רב פטא בטלוה על טד‪,‬ז(‬
‫בכאן‪ .‬שנסב שחמשה לק על הטהלה ולא על חאיסול‪ ,‬ועל האיסול אינו כי אס נילוי מלסא‬
‫צ״ח עינ אטו אכן לקולא גמלינן לחומלא ג מ ר י נ ן ו כ ו נ ס ו‬
‫‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪q‬‬
‫ללבי יוחנן לקאמל טעמו ולא ממשו אסול ואץ לוקין עליו לא בא לומל למלקות‬
‫הוא לליכא אבל איסולא דאולייסא איכא‪ .‬ג( זבחים דף ע״ט ע״א‪ -‬ד( הלשון מגומגם‬
‫וכונסו למסיונסא ללנא על ליש לקיש שם דף עיח ע״א וע״נ מונח דסיל דטעתו ולא ממשו‬
‫יאולייסא‪ .‬ועיי״ש בסוסי ד״ה אמל לננן ועיין בספל הישל על עיז דפוס לף נ״ו עינ סימן‬
‫תצ״ו‪ .‬ה ( נלאה שלוצה לומל םמהדנליס אשל הניא השואל נשם לנינו לא חיו כלס נ ס פ מ‬
‫אן נשנוש היו לפני השואל‪ .‬ועיין לעיל סי׳ ניה אוס א• העלה חי‪:‬‬
‫ב‪ .‬א( השאלה אשל עליה מושן חלק זה מסשונס לנינו לא נמצא נמכסנו הטל של הליל‬
‫יוסף‪ .‬וגס מהסשונה לא נדע סוכן לנלי השואל לק זאס נלאה שחליל ןוסף היה מצה‬
‫ל ת ק אס קושיס ר״ס נהוס' פסחים דף ה׳ ע״נ דיה משוס ובספר הישר על פסחים בדפוס‬
‫דף כיו עיד ס י ק רנינ‪ ,‬דבשום מכסא לא מצליכנא סלי קראי לכינשסו ולא כינשסו עיייש‪.‬‬
‫נ( שאין סכליס לברי רנינו להקשות רק לפרש דברי הש״ס והקושיא רק כמו סעד לפירושו‪.‬‬
‫נ( נלומל‬
‫וא״ב לא נססל המין אף אס סמצא סילון על הקושיא בי לא על הקושיא נסיסל‬
‫להכי נסינ לן ללרוש לאיסורא לנכרי שיינשתו משום דכסינ סלי זימני‪ ,‬להני לליש חל להיסלא‬
‫להוציא אס של אחרים וחד לאיסולא ללטס ככלי שכינשסו שאף זה כמו שלן הוא‪.‬‬
‫ד( המלות בהסגר כצ״ל וחסרות נ ט י ודפוס• ה( נספר הישר שם‪ .‬ו( נזיר דף מיו נרנ‪.‬‬
‫וכאן רומז רטנו על כמה סוגיות הפוכות נש״ס שהיה מתרצן יפה‪ .‬ועיין נתוס׳ מנחות דף‬
‫ז( נ״נ דף קע׳יו ע־א אמל רנ פפא חילכתא מלוה על פה‬
‫ניח ע״נ ליה ואיכא לאמלי‪.‬‬
‫גונה מן חיורשין כדי שלא תנעול דלת מקידושין לף י״ג ע״נ קאמל סעמא אחלינא משוס‬
‫ת ש ו מ ת ר ״ ת ס י מ ן נו‬
‫‪126‬‬
‫ובן באכלר‪,‬‬
‫ערלה ושביעית וכלאים מ(‬
‫היתי עושה םנינורין לדברי‪,‬‬
‫כי מוב‬
‫ומובא נפי איכא‪,‬‬
‫היה לי‬
‫ואני פודה על י‪.‬אפת ולא‬
‫ס ל ה ע פ י ד בלא רנלים‪.‬‬
‫לסהוק שניוני‬
‫ולבך א ל ימהר לתרץ בסברות שאינן צריכות‪ ,‬שהשמועות ממותות‪ ,‬ו א ש לתרץ רותות‪.‬‬
‫וכן ברוב מקומות איני הושש לתירוצים‬
‫ד ד עקיבא אמר עני‬
‫כנון נבי להם עוני ט(‬
‫כתיב ופירש ר ב י נ ו ו ק נ י י ( דדרש ססורת והלא ד עקיבא יש אם למקרא אית ליהיא(‪,‬‬
‫א ל א רבינו ודאי‬
‫תישככינ(‬
‫ושמע‬
‫להקשות‬
‫ידע יפה ולא ה ש‬
‫שסעינ( וחשא תשיא יל(‬
‫ולתרץ‪.‬‬
‫ויותן‬
‫דעני דהכא ולא תשכב ולא‬
‫יחןעו(‬
‫דוסיא דכי‬
‫דעבדנח( ככולהו מודה ד עקיבא ומובא כי הני ואני סירשתים‬
‫ועובר דוסיא‬
‫ואל תמעה לומר לפי‬
‫םכרתך מבהוץ להיות תיפה בעיניך לההמיר כמין כשאינו מינו יותר מכמינו‪.‬‬
‫כי אם‬
‫תתיישב בדבר‪ ,‬ההלכות סוכיהות והסברא מוכה‪ ,‬כי הניכר יש לנו לאסור ולא שאינו‬
‫ניכר‪ .‬ונדרת הכתוב הוא למאן דאית ליה מין כמינו ל א במיל‪ .‬ומתוך שהורנלת בכך‬
‫נ פ ל א ת בעיניך איסכא‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫על‬
‫)בענין סב?" ד ב ר שיל״ט(‪.‬‬
‫אותה מ ב ל ש ש א ל ת הלא אתה סודה לדברי‪,‬‬
‫מוצא ת י מ ץ אחר ל א תתרץ כן‪.‬‬
‫א ל א שאתה אופר ש כ ל שאתה‬
‫אלו דברים שאץ‬
‫בהם ס ס ש ‪.‬‬
‫ועוד לעולם‬
‫הוא מתרץ ת י ר ק טוב כ א ה מ נ ה וכן דרך ת ל פ ו ד בכל מקום‪ .‬ומה שאמרת מעשרותיו‬
‫מקולקלין כיון ד ל א ידע כמה‬
‫פומרת את‬
‫הכרי מתרומה‪,‬‬
‫ראשון יכול לתקן יפה‪,‬‬
‫הלכך‬
‫נפל‬
‫ומשהו‬
‫אין‬
‫משמן ויין‬
‫ימול משהו‬
‫לו מתימן‪,‬‬
‫יפמור‬
‫הא ליתא‪ .‬רהימה אתת‬
‫כסה םאין מתרומה‪ .‬ומעשר‬
‫דאמר הרי הוא מעשר ש ל מ ב ל שנתערב לי‪,‬‬
‫ושוב יקה שנית משהו יין ד א מ י כן‪ ,‬וכן נ׳ וכן ד׳ עד כד• א ו מ ק פ ה שנטל‪ ,‬וחתר‬
‫ומערב כל הספק שהוא סוכר ש ל א נפל כ*כ ואוסר כל פלני דהימי שישנם ש ל מ ב ל‬
‫שהם יתימם על המעשר יהיו סלני‬
‫על המכל‬
‫העשמים סעשר‬
‫ואוכלם‪ .‬וכן הייתי‬
‫יכול ל פ ר ש כ ב ת אתת‪ ,‬אלא להראותך שיעור קרוב ס ע ס שיש לו תקנה‪ .‬והכי א ס מ נ ן‬
‫נבי ש ס ע ה א‬
‫דסרכה‬
‫דתימתאג( קדשה‪,‬‬
‫בסעשרותיו‬
‫כהאיש ם ק ד ש א (‬
‫דכי היכא דפלנא‬
‫הינ‬
‫דאי אפר תתקדש פ ל נ א פ ל נ א‬
‫כעישור כל הימה והימה‪.‬‬
‫קלקולי מעשרות אפילו לדבריך ליתני מ ב ל שנתערב נ(‬
‫‪p‬‬
‫ועוד‬
‫כשביל‬
‫והלא מ כ ל הזכיר ר׳ שפעון‬
‫יוהאי ומכל הזכיר נבי בימולל( ולדבריך כנדרים לפלונ ברידיהס(‪ .‬ושינויי דהיקי‬
‫הוא תתרץ על קושיותיך‪ ,‬ועל שלי ת ה מ ש והכם תהשכ‪ ,‬כי תירוצי סתוך ראיות ועוד‬
‫שאין צריך ברוב סקוסות‪:‬‬
‫שיעטדא דאולייסא ומיץ נסוספוס שם דיס גונס ודיס אמר ריפ• מ( כסוטה דף פ׳ עיא‬
‫אמל לב יסודס אכלס עללה ושביעיה וכלאים סלי זו חזקה‪ ,‬וביב דף ליו עיא אמל לכ יסודה‬
‫דאין זו חזקה ועיין הוסי שט דיה אכלס עללה ודיס סכי נליס‪ .‬ט( פסחים דף ליו נדא‪.‬‬
‫י( שם דיס מי כסיג‪ ,‬אמנם בלש״י שלפנינו לא נאמל בפילוש שלי עקיבא ללש מסולה‪.‬‬
‫יא( סנהדמן דף ר עיא ועיין בסוס׳ שם דיס טלסו‪ .‬ועוד עייןהיס׳ סוכס דף ו׳ ע‪-‬ב‬
‫ד״ה וליש והיס׳ זבחים לף מי עיא דיה לא נצלכה‪ .‬יג( סנהדלין דף ניד עינ‪ .‬ינ( סנהדלין‬
‫דף ז׳ ע׳יב מימלא דלנ מנינא‪ .‬יד( שם מימלא דלג כהנא‪ .‬טו( קידושין דף ניט ע׳׳ב‪.‬‬
‫נח( פסחים דף ט ו ע״‪:3‬‬
‫נ ‪ .‬א( קידושין דף נ״א ע־א‪ .‬ב( כציל במקום דאיההא בטי ובדפוס‪ .‬נ( כלומר‬
‫יסיה משמעותו שלא ‪T‬ע כמה נפל‪ .‬אבל לא בסגל סהס‪ .‬ד( כלומר בע״ז דף‬
‫ע׳״ב וננדלים דף ניח ע״א גשניסם לא הזכיל לק פגל ס ס ס ולא סלק בין ידע כמס‬
‫ולא ידע כמה נפל‪ .‬ס ( לאיילי לק בידע כמס נפל‪ ,‬דאי לא ידע כמס נפל לא סוי‬
‫שיש לו עסילץ‪:‬‬
‫שאז‬
‫עינ‬
‫נפל‬
‫דבל‬
‫תשומת ר״ת סימן נו‬
‫ד‪,‬‬
‫ועל‬
‫‪127‬‬
‫)בענין שועלי ם ה ו ש י ח ב ה ב ( ‪.‬‬
‫האי דםועל מהו שיהבהבא( על חנם הקשית שאין לך בן ת ר ל נ ( כעולם שחיה‬
‫טועה כמו שטעןה שאהה אומר שטירשהיה ולא עלהה על ל ב הינוק בן ש ש‬
‫לטרש כן‪:‬‬
‫ך״‬
‫ואשר‬
‫ש א ל ה הא‬
‫)בענין ק ד ר ו ת ב פ ס ח ישברו(‪.‬‬
‫בםםהים ט׳ כל שעה א(‬
‫דאטרינן‬
‫וקשיא‬
‫וליעבר בזע ש ל א בטינו‬
‫לך אלםא‬
‫אםאי לישהינהו אהר הטסה‬
‫ס׳יל‬
‫לטקשה רכלי נוהן טעם‬
‫לטנט טותר ל ב ש ל בו לכההילה ואיכ טוהר ל ב ש ל בכלי נוים שאינן בני יומן‪ ,‬טעיה‬
‫רהך טירכא משום טשהו‪ ,‬ועוד טה בכך ראשילו בנותן טעם‬
‫שינוייא רטיםא סובר בך‪,‬‬
‫בש־להי עיזנ(‪,‬‬
‫ונם‬
‫ואם כן סובר‪ ,‬אלטלא‬
‫טריך אי הכי לכתחילה ומשני נזירה‬
‫םשום בה יומא‪ .‬וכן רוץ התלמוד להקשוה ה מ י ת ה נרולוה שהכא לא נזכר בו אמורא‪,‬‬
‫ואמי׳ נזכר בו אמורא בכמה‬
‫מקומוה‬
‫ד‪A‬לםוד‬
‫ישאל‬
‫דבטשוע לםנמ‪ ,‬ומה ש ל א הירץ הכא כדםהרץ‬
‫דבר אהר‬
‫בעיז משום‬
‫ויהרץ‪ ,‬וכ״ש הכא‬
‫רנבי חמין כמשהו בעי‬
‫ועוד ליכא בה יוסא א ל א מם ראשון של טסה ער הצוהנ( והילכך מהרץ משום מינן‪.‬‬
‫וטיט בהלכה לא דקדקה כטי ש א ל ה ך שהמקשה‬
‫משום משהו םריך דאי נותן טעם‬
‫כיע טודי דישברו טדלא טריך ולישהינהו עד לאהד הטסה וליעבד בהו בין בטינן כין‬
‫שלא במינן‪ .‬א ל א בליעה קדירה בהמץ השיב ליה בטשהו רהטץ בעיניה לא טבשלי‬
‫ליה כדוב קדירוה ואי נםי םטיך אטעטא דקטילא‪ .‬ולא רמי לכהל דבדידיה משערינןד(‪,‬‬
‫ולטירכא דקא פריך בשילהי‬
‫עיז אי חכי לכתחילה נטי ש ש כ ח ה להביא טםנו ראיה‬
‫לסי םירושך כנוהן מ ע ס ה ( א ל א הבאת ראיה םקדירוה הולבוה וםכלי הנוים‬
‫ל א דטי‬
‫על השואל ו(‬
‫לההיא‬
‫כרטרישיהז(‪,‬‬
‫ולהטוה‬
‫רההט סוכה רקדירה בנוהן טעס דהכי‬
‫סתמא דתלמודא לטאן ראיה ליה טין בטינו ל א בטיל ולטאן ראיה ליה בטיל ראכולהו‬
‫טריך וכץ בטינו בין ש ל א‬
‫בטינו‪.‬‬
‫והוד‪ .‬ליה לטיסרך‬
‫מרנניהא הך רכהל‬
‫דהוליןס(‬
‫וקדירה דעיז ודדב םסטקא ליה אי נוהן טעם לםנם אסור או טוהר ע( לטאי רטטרשיה‬
‫שטעתא דשםחיט בנותן טעם‪ ,‬וטרכח הססא םכלי נוים וטסעשים בכל יום לטי השואל‬
‫ולשיתשך נותן טעט שאינו‪ .‬וטעשיט דירן לטי הטשיב‪ .‬וטירושא דשטעהא הכי איתא‬
‫א ס ר רכ ק ד י מ ת בטסה ישברו ואטאי לישהינהו אהר הטסה ונעביד בהו ש ל א בטינו‪,‬‬
‫טי׳ ל א טבעיא אי אטרת קסבר רב טעם לשנס דהיינו קרירה שאינה בת יוטא טותר‬
‫רמצי למיטרך ונשהינהו תו־ יומא וניעבר בהו בין‬
‫לשנויי נזרה משום בת‬
‫במינן בין ש ל א בטינן רהוה ליה‬
‫יוטא כדטשני בשילהי ע״ז‪ ,‬אלא אטילו אט המצי לומר סכר‬
‫רכ טעם ל פ נ ס אסור דהיינו קדירה שאינה‬
‫בה יוטא‪,‬‬
‫נישהינהו לאהד הטסה ונעבד‬
‫בהו ש ל א בםינן‪ ,‬ר ה א הםץ בקדימה קים להו רטשהו הוי ולא יהיב טעטא ולישתרי‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫ד‪ .‬א( » א מציעא דף פ*פ עיא‪ .‬נ ס נחה לא נמצא נשאלח חליל יוסף לעיל‪ .‬ולכן לא‬
‫נדע לא קושיסו ולא עעוסו של הדיל יוסף‪ .‬ובלתי ספק סובב על מס שהובא נשם ‪m‬‬
‫ל • יירין בספל תישל דפוס דף מ״ח ע״א סימן תק״ד‪ .‬נ ( עיין חולין‬
‫י"‬
‫‪W‬‬
‫דף קליל ע״א‪:‬‬
‫ד‪ -‬א( פססיס ל׳ ע״א‪ .‬נ ( עיז ע״ו ע*א ובדפוס הטס׳ משונת‪ .‬נ( שתלי אסול לבפל סמן מו׳ שעות‬
‫ולמעלה גע*ס‪ .‬ד( שלין דף ציו עינ‪ .‬כלומל דנקלילה נמי לא ילעינן כמה נפיק מניה‪,‬‬
‫אנל נ מ ל אינו משסו ונס אי אפשל למפעמיה עיי קפילא‪ .‬ה( נפססיסשס‪ .‬ו( המקשן‬
‫נפססיס‪ .‬ז( דקדילות ‪ po‬נעשהו נינהו ואלו ה ס ס נעיז מומן טעם‪ .‬ס( כלומל טון‬
‫דלדיליה מותן עמס איילי אינ היה צטן לםעל נדידיה כמו נכחל דלא ידעינן נמת נפיק‬
‫עיניה‪ .‬ע( ע״ז ק> סיס ‪ rs‬ועיין סוס׳ פסחים דף ל• ע״א ד״ה אמל לנ‪ .‬י( לפי לאוס‬
‫ה‬
‫פ ו ע‬
‫תשובות ר״ת סימן נו נז‬
‫‪128‬‬
‫לכתחילה‪,‬‬
‫דאין טבטלין איסור‬
‫לכתחילה ל א שייך א ל א בדבר שהאיסור בעיניה כגון‬
‫סאה תרומה בסאה א ב ל בבליעה קדירה ד ל א יהיב פ ע מ א ל א אשרינן דמה לי ל ת ו י ד‬
‫אוכלין כשנתערב בדיעבד ומה לי להתיר קדירה שאין ל ה טהרה א ל א שבירה בנתערב‬
‫בה בדיעבד כיון ש ל א ש א איסורה א ל א בהיתרי(‪ .‬והא דאמרינן קדירה שבישל בה תרומת‬
‫ל א יבשל בה הולין ואם ב ש ל בה בנותן טעם‪ ,‬מ כ ל ל‬
‫דלכההילה ל א מבשלינן‪ ,‬התם‬
‫סשום דילמא יתיב ט ע ט א ו ל א אדעתיה א ב ל המץ ל א אששר א ל א בלא טעמא דכולהו‬
‫חמץ בקדירה במשהו‪ .‬א ב ל ליעבד בהו במינן ל א מצי טריך דבטינו לאהד זםנו במשהו‬
‫וטעט לסנס דהיינו קדירה שאינה בת יומא אסור לרב‪ .‬ומשני נזרה ד ל מ א אחי למעבד‬
‫בהו במינן ולא מצי‬
‫הטסה‬
‫לשנויי נזרה משום קדירה בת יומא‪ ,‬דכיון דאםרת ליה כ ל יטי‬
‫ל א משכהת בה יומא א ל א יום‬
‫ראשון ש ל טסה עד הצוה אס ל א‬
‫באקראי‬
‫בעלמא‪ .‬א ב ל אי סבר רב טעם לסנם מותר דשריה ליה בהוך ימי הסםה איכא לשנויי‬
‫הבא כדסרישיה לעיל ל י ש יום אהד ל י ש כמה ימיםיא(‪:‬‬
‫סימן נ״ז‪ .‬תשובה להרב ר׳ אליעזר‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫אץ‬
‫ב ת ל י ם רהיטין נלאה‬
‫)בעני! סבילה ייחגאין(‬
‫נם אני טטורה הדרך‪ ,‬אצתי להשיב להדב ר׳ אליעזר א(‬
‫עץ ניאין דברי רנינו בכאן דומץ קצת לדברי ליי כסוס׳ פסחים דף ל׳ ננ״א דיה צישהינהו‪.‬‬
‫אנל נאמת רחוקים תמת כמזרח למערנ‪ .‬וכונת דנרי רנינו כאן צא שנקרא ייעגד כיץ שאין‬
‫לת פתרת אלא שנירה ואין לת שקנה כדברי ר״י שט‪ ,‬אמנם עיקר פעמו של רננו משוס שלא יצא‬
‫איסורה אלא נהיתר מאחר שהחמץ שנת אינה אלא משתו ונחערונת‪ ,‬איכ הרי תוא כמו אוכלץ‬
‫שנחערנו כנר נדיענד‪ ,‬כיון שהחמץ שנקדירת לעולם לא יצא לאסור כי אס נתיסר שהרי איט אלא‬
‫משהו ולא יתינ טעמא אנל קשה לעטד כיון דאלינא דרנ איירי ורב ס״ל מין נמינו צא נטיל א״כ‬
‫שפיר יכול המשהו חמץ לצאת נאיסור אס ינשלו נקדירח ממינו וכמו שכתנ רנינו לקמן‪ ,‬א״כ אינו‬
‫דומה לאוכלין םנתערנ כנר נדיענד ונעשה היתר‪ ,‬וא״כ יהיה אסורלנטלו לכתחילה‪ .‬ו י י ל ט ץ‬
‫סאץ מילין להשתמש חמץ כלומר פת הרנת ניחר של‪ p‬תחמץ נקדירת אינו אלא משהו‪ ,‬א״כ יתיה‬
‫נקדירה תמיד מין נמינו ודנר אחר דאמרינן סליק‪ .‬אך קשת איכ מת משני הש״ס גזירה דילמא‬
‫אתי למענד נהו נמינו וייל כיון שעכיפ יכול למיענד נהו נמינו נצא דנר אחר אעיפ שאין‬
‫רגילין נכך איכ עכ״פ אסקר שיצא איסורה נאיסור ולכן גזרו‪ .‬ונס אין לדמות דנוי לניט‬
‫נכאן עס דנרי הריר יוסף שתונאו נתוס' שס‪ ,‬שלדעת חריר יוסף הטעם משוס דהוי תרתי‬
‫לטינותא נותן טעס לפגם ומשהו לכך מנטלין לכתחילה ודעתו שס שתסוניא אי ס״ל לרנ‬
‫נותן טעס לפגם מותר‪ .‬ורנינו בכאן אדרנה לדעתו תסוגיא םס אי סנירא לית לרנ נותן‬
‫טעס לפגם אסור ורק מפני זה יהא מותר לתשתמש נת לדעת המקשן‪ ,‬מפני שתחמץ הוא משהו‬
‫ולא יכול לצאת כאיסור‪ .‬ומכאן נראה שהריר יוסף הנזכר כאן נתוס׳ הוא סר״ר יוסף‬
‫דאורליינש השואל כאן והמתרץ שם‪ .‬י יא( כלומר אי ס נ ר רנ נ‪1‬תן טעם לפגם מומר איכ‬
‫נפסח עצמו נמי אינו אסור אלא מטעם גזרה שאינו נת יומא אטו כת יומא א״כ לא שנא‬
‫יום אחד לא שנא כמה ימיס דכולהו חדא גזרת וכשגזרו לאסור אינו נת יומא אטו נת יומא‬
‫נפסח גזרו כמו כן לאסור אף אחר תפסח אע״פ שאין דינס שוס לרב לענץ שלא נמינו‪:‬‬
‫סימן נח‪ .‬א( השואל הזה‪ ,‬אשר אליו הריץ יבינו את משובתו‪ ,‬תוא ר׳ אליעזר נן שמואל‬
‫ממיץ‪ ,‬אשר היה תלמידו של רית והובא כמה וכמה פעמים נתוס׳‪ .‬והוא לא תית‬
‫ממגנצא כמו שהניא נטעות נעל סדה״ד‪ ,‬ואשר נעקנו הלך גס החכם ניינויער נספרו‬
‫‪ .Les Rabbins Fran^ais p . 4 4 4‬ועיין נםנלי הלקט להחכס שלמה נאנער כהקדמת‬
‫דף ה׳ נדא‪ .‬והוא נעל מחני של ספר יראים כאשר העיד נתקדמת נעל המסדר והוא ד‬
‫ננימין ‪ p‬אנרתט אחיו של נעל שנלי תלקט עיין נשתיל שט דף ג' נףנ‪ .‬ועיץ עוד בסימן‬
‫ניח תנא נחערח א׳‪ .‬ותוכן דנרי השואל לא נדע נטרור‪ ,‬כי אינט לסניט‪ ,‬ו ל ‪ p‬נ ס ת י י‬
‫רטנו נחשונתו סתומיט כמת פעמיט‪ .‬אך זאח נ ‪ p‬מתשונס ריח ט מ ס ס מ א ל בעיקרו‬
‫תלינו על שלשה מ ר י ם נמנץ מקואות ס ו נ נ וסולן‪ .‬נראשונה דעה השואל שנס למעיין יש‬
‫תשומת ר״ת סימן נז‬
‫על‬
‫דרכיו ג(‬
‫קצת‬
‫לאשוריו‪.‬‬
‫אבינה‬
‫ש ה ו א אמילו ל א ד ם מתוך דברי‬
‫מדוע‬
‫בכל‬
‫לא ן‬
‫נ‬
‫על‬
‫אשר‬
‫ה מ ש נ ה שנותנת‬
‫קראת בכתבי ש ס י ] ר ש ת ד (‬
‫;‬
‫כתב‬
‫‪129‬‬
‫המעין‬
‫על‬
‫שממהר‬
‫ככל‬
‫הילוק כין מעין לסקוה‪ ,‬ת מ ה אני‬
‫א ל א ברביעית א ב ל‬
‫כי המעיין אינו מ ט ה ר‬
‫ש ה ו א ל א יטהר אםילו דברים ש כ ל טשו עולת בהן בטחות מרביעית‪ .‬וכל דבריך‬
‫ש ב ת כ ת כאילו אני השויתי שיעור מקוה ומעין‪ ,‬ודבר זה ל א היה ו ל א עתיד‬
‫ו ת ע ו ד ו ת ה ( ש ל ך אינן‪.‬‬
‫שכתבת מ ש ש‬
‫מעלותו(‬
‫להיוה‪,‬‬
‫ש כ ל ש ש מ ע ל ו ת נותנות ר א ש ו נ ו ת‬
‫בשניות וזה ל א היה ו ל א נברא ולא מ ש ל היהז(‪ ,‬ש י ש מהן לההמיר ו י ש מ ה ן להקיל‪,‬‬
‫ואי א ס ש ר ונקל הוא לראות בנירסת המשניות‪ ,‬אך שירושן סתום‪.‬‬
‫תמצא‬
‫חילוק‬
‫בין נבאיש‬
‫לביצים‬
‫ומעיין ולברכות ולנהר‬
‫ש א ם ת ד ק ד ק כהן‬
‫ולמי תמציות ולים ולמים‬
‫ס ט נ ם י ן ‪ .‬ועוד ש מ א ו ת ה מ ש נ ה ש כ ת ב ת א ת ה סישב‪ ,‬ש ה ו א אומר ח( ל מ ע ל ה מהן מעיין‬
‫שמימיו‬
‫מועטין‬
‫שרבו‬
‫עליו‬
‫מים‬
‫שאוכין‬
‫פי׳ כגון ב ה מ ש כ ה‬
‫שור‪.‬‬
‫למקור‪,‬‬
‫לטהר‬
‫באשבורן סי׳ במי ס א ה ב ל א זהילה דרוכה ב ה מ ש כ ה ולסעי; ל ה ט ב י ל בו ככל ש ה ו א‬
‫טי׳ בטהות ממי ם א ה ומרביעית‪ .‬וסדקתני לעיל ס ה ך נבי מקוד‪ .‬טובלין ומטבילין דהיינו‬
‫טובלין א ד ם וסטבילין כלים והכא ל ה ט ב י ל קתני‬
‫ב ש ו ם מעיין בכל ש ה ו א ‪.‬‬
‫ולא לטבול‬
‫ש י ם דאין א ד ם ט ו ב ל‬
‫וסד‪ ,‬שטי׳ דהך ב ־ י י ת א ט ( מעיין שמימיו מועטין מעין עיי‬
‫לו שיעול למעה נלניעית לעהלת כל־ס כמו גני מקות ד״ה ולזה מסנייניס דנליו בססי‬
‫ילאיס עמול הניאה סימן קצ‪-‬נ שבס כתנ נפילוש גני מעין אנל כל נוף הלנל בהוא מנוניל‬
‫נו עולה נו אן שיהיה נו לניעיה כנון למחעין וצינוליות והמקוה נמ' סאה‪ .‬ועיין נמלדכי‬
‫פ״נ לשנועוה שכתנ שלאיס נסהפק נלנל נס״י‪ .‬אן לנוסחא שלפנינו אין מקום לספק‪.‬‬
‫ולפי הנלאה מסשונה ל״ת כאן הלה השואל אה לנליו נאילן גדול נדנלי ל״ת ששמע או‬
‫שלאח‪ .‬ועל זה אומל ל״ה שלא היה ולא יהיה שנית תיתת לעת השואל שנס לעהלה אז־ס‬
‫אין צלין למעין מ׳ סאה לק שיהיה כל גופו עולה נתן וזה דעת הלמנ״ס והלאטל ולזה‬
‫מסכימים גס לנל־ לא״ס נספלו ס״י שם‪ .‬ולזה מתנגל ל״ת שלעתו כלעת ל״י נעל הוס׳ כי‬
‫לסנילה אלם נס למעין שיעולו נאלנעיס סאה כמו למקיה‪ .‬ועוד שלישיה נא רא־ס השואל‬
‫להמליץ נעל לנינו משלם שהתיר ענילה לחצאין‪ .‬וזה לא היה דעת עצמו כמו שנס ל״ת אעל‬
‫עליו שהוא ט פ ל נטנילה לחצאין‪ .‬וגס לזה מסכימין דנלי השואל נשפלו ס״י שם‪ .‬נ( ‪am‬‬
‫נזה שאינו משינ על כל שאלותיו‪ .‬ועיין מה שכתנ לנינו נסוך תשובתו תזאת שנמחק כסנו‬
‫ג( על זה כהנ לאז״ס מליון ספל היםל שלו וז״ל‪ :‬צ״ע דלעיל‬
‫של ל' אליעזל מענל השני‬
‫משמע דמעין אין צריך אפי׳ רנ־עיה ועיין מה שנתנו הפוסקים נשם ספל •ראיס ולדידי‬
‫צ״ע למעיין שס ונס לקמן משמע דמעין אין צריך יניעית ואולי יש כאן ע״ס וצ״ל כי המעין‬
‫מעהד נכל שהוא והמקוה אינו ממהר אלא נרניעית ל״ת עכ״ל‪ .‬ונמח־לה כבוד הגאון לא‬
‫דק‪ ,‬כי תדנדיס תללי אינם מדנרי ד״ת בעצמו רק יצ־עת דניי השואל והס נאמה ממש‪,‬‬
‫כדעס לאים נס״י שלו‪ .‬וע״ז מתלעס ל״ת נאמרו אליו מדוע לא קלאת נכתני שפילשת )עיין‬
‫נהעדה הנאה( כלומר אלו קראת אה לנלי נכתני לא היית יכול לפלש כן‪ .‬ולפי תנלאת ס מ ן‬
‫השואל את עצמי על לנלי ליס ששמע או סראת‪ .‬ועיז אמל ל״ת כי דבר זה לא היה ולא‬
‫נכלא‪ ,‬שיהא הוא משוה מעיין למקוה נזה‪ .‬וא״כ ליכא סהילה נכאן וננלא אננלא קלמיס‪.‬‬
‫ל( נכ״י ולפוס שפי׳ וזה תעעת את תנאון לאז״ס שקלא שפילשתי נלהי ספק מפני שהוא‬
‫נ ס מ ן לכסני‪ .‬אמנם צ״ל שפידשת וכן תשלמתי ההינה ע״פ התערה שלפני זאה‪ .‬ה( ה ע ו מ ס‬
‫ו( מקואות פ״א מ״א וגומר• וכונס‬
‫כמו דאיוס‪ .‬ודאז״ס הניס עתידות במקום תעודות‪.‬‬
‫לאיהו םמשס נלאה שכל הקולות והמעלות הנותנות נראשוצות נותנות גס נאחרונות א׳׳כ כל‬
‫המעלוה של מקוה נמ׳ סאה נוהגות נס נמעי; שהוא למעלה ממנה נכ״ש‪ .‬יאיכ כמו שהמקוה‬
‫מעהל אדם וכלים נמ' סאה כן יטהל מעין אדם וכלים נ ט ש ‪ .‬והלאיה הזאה דומה קצת ללאית ליי‬
‫נעל המוס' מח״כ פסחים דך י״ז ע״נ ד״ה אלא ז( רומז על ניב דך ט״ו עיא איונ לא היה ולא‬
‫ננלא אלא משל חיה‪ ,‬ועיז אומל בכאן אפילו משל אינו ולא שוס למיון‪ .‬ח( מקואומפ־א מיז‪.‬‬
‫וכונס לנלי לבינו‪ ,‬לא זו נלנל שלאיהן אינה מוכלחת שהל׳ נס נשאל לנליס הנאמליס נמשניוס‬
‫שם יש מתן להקל ולהחמיל‪ ,‬אלא שנס לאיתן מושנס מאזחה משנה עצמה שנאמל שס גפילוש‬
‫שמעלת המעיז היא לק לתטניל כלומל כלים ולא לטבול נלומל אלס עצמו‪ .‬ט( צ״ל משנת‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נז‬
‫‪130‬‬
‫צינור שחקקו ולבסוף קבעו לא ימה טירשח למאן דסושל חקקו ת ח י ל ה א ל א יש ל ך‬
‫לסרשו קבעו ולבסוף חקקו אי נמי בהמשכה‪.‬‬
‫משאר‬
‫מעין‬
‫הואיל‬
‫והמשיך לו מיס‬
‫להטביל בו בכל שהוא‪.‬‬
‫ממקום אחר‪,‬‬
‫חא ליחא‬
‫וחו אמרינן בחוםפחא דםקואוחי(‬
‫כלים וידים טובלין נבי הכשר םיםיא(‪,‬‬
‫חחורה בדביעיח לכלים‬
‫ואיח זה המעין שמימיו טועטין שאני‬
‫למעין‬
‫דקחני שוד‪,‬‬
‫מקוד‪ ,‬שאדם מובל‪,‬‬
‫אע׳יט ששיעורו חלוק‬
‫שם‬
‫וכל םבילח מקוה מן‬
‫ששיעורו באדם‬
‫וסעיין בכל שהוא לכלים ולאדם בסי םאה‬
‫בינוני כסו ששיערו בכזיח בינוני וכביצה בינוניח וכל שיעורי חורה בינוניח‪ ,‬א ב ל נכי‬
‫כלים לא שייך בינוניח‪.‬‬
‫ם׳ סאה‬
‫בנדים‬
‫כדאיחא בע׳יזינ(‬
‫א ב ל נכי ש ו י ף טרה וטבילח כל־ס חדשים מן חחורה צריך‬
‫ושורף שדה כדאיחא בםםרייג(‬
‫ולא שורף כנרים סנונעים‪,‬‬
‫טעון טבילה‬
‫השורף טרח טעון כיבוס‬
‫בסים בסים שני טעםים שהיה בדין‬
‫וכליו טעונין טבילה מה אדט טובל בראוי לו‬
‫להם‪ ,‬דהיינו כדי דביעיח‬
‫עד כדי שנוטן עולה בהן‪,‬‬
‫או יוחד‬
‫טעמים םקום שאדם ט ו ב ל שם בנדיו וכלים טובלין‪.‬‬
‫הואיל ואדם‬
‫אף כלים טובלין בראוי‬
‫ח״ל בסים בסים שני‬
‫ועל נל ש נ ח ל ש יד( שהעסדחו‬
‫ל ד יוסי דמטחד בזוחליןעו( איכ טעין הוא‪ ,‬ומה שאחד‪ ,‬דוחק ל ח ל ק בין טעין למעין‬
‫ובין זוחלין לזוחלין טענה ש ל הנם הוא‪ — .‬ומה ש כ ת ב ת מהלכות נדולוח נח( שאתה‬
‫סובר ש ח ד ש ח לעשוח נירםא אין לך חינוק שונה חלטוד ש ל א חניח‬
‫נשסעו הרבדים‬
‫ואתה תופסו חידוש‬
‫ובדלא נטישי‬
‫וכחבח אוחו בחיבה נסה‪ ,‬ואני משחקם בנזיפה‬
‫חדא דלנבי מקוד‪ ,‬קאמד ובמקור‪ .‬ליכא טאן דסלינ בד םינך‬
‫ועוד ל א היה לו לומד‬
‫ב ד ל א נטישי טיא א ל א וכי ליכא טיא כולא האי דסד‪ .‬ענין להזכיר נטישי ועור דקאמר‬
‫כולה קומתה ועוד שרבי יהודאי נאון סודה דבעינן ט׳ סאה בנהר‪,‬‬
‫ידו על התהתונה‪.‬‬
‫שכתבתי‬
‫ומכמה ראיות‬
‫אינך‬
‫משים לב‬
‫ועוד ש ב ל מניד‪.‬‬
‫א ל אתת‪.‬‬
‫ועוד בזמן‬
‫שאחד‪ .‬כופר בטבילח חצאין טשבוני נמשך למה לך‪ .‬ותמה אני עליך כי כל הראיות‬
‫שאחה‬
‫מביא‬
‫ממקומך אחה מוכרע‪.‬‬
‫שכן שנינו ל מ ע ל ה ח ( טטקוה שטיסיו‬
‫טרודדין‬
‫וכונסו שמה שפירש לחלק ולומר לא כל חמעינוח שויס ונמשנחנו לכן נשר חמפין רק לחנוניל‬
‫ולא לטבול משוס שרנו פליו מיס סאונין‪ .‬ועל זה אמר הא ליחא שהרי נחונ נמשנה שוה‬
‫למעין להטביל נו נכל שהוא שמשס משמע שזה דינו של כל מעין בעלמא להטניל נבל שהוא‬
‫ולא לטנול‪ .‬י( פיא וז־ל וזה הכלל נל מקוס שאדם טונל ידים וכלים טונלין אין אדס טונל‬
‫אין ידים ונליס טונלין‪ .‬יא( דלעיל מיניה איחא למעלה מהן חמציח שלא פסקו שמטנילין‬
‫ינ( ספרי פי חקח‬
‫ע ( ע«ז דך ע״ה ע״נ ועיין נחוס שס דיה מיס‪.‬‬
‫נהן אח המיס‪.‬‬
‫טו( שס מיד דסנר נל הימים מטהרין נזוחלין וא״נ‬
‫״ט‪ ,‬חי‪ .‬יד( מקואוח פיה מיו‬
‫מעין הוא ואפפ״נ צריך לו מ' סאה לאדם‪ ,‬אלמא שנס נני מעין צריך מ' סאה לאדס‪.‬‬
‫נח( נהינ דפוס ווארשא דך פ״ה ע׳א‪ .‬וז״ל ונד טנלה מחיינא למיטנל נדונמא דאיח ניה ארנעיס‬
‫סאה דחניא ורחץ אח נשרו נמים נמי מקוה נל נשרו נמיס שנל נשרו עולה נהן ונמה הן אמה‬
‫על אמה נ מ ס שלש אמוח ושיערו חנמיס מי מקוה ארנעיס סאה‪ .‬ונדלא נפישי מיא למירמא‬
‫נהו איחחא טלה קומחה מיגנדרא נניניחא ושפיר דמי עניל‪ .‬אך יען אשר דנרי השואל אינן‬
‫לפנינו לא נדע ננירור איזו נוסחא של נה״נ היה לפני הר״ר אליעזר ומה זה אשר חידש‬
‫נגירסחו‪ .‬ני נאמה יש כאן טסחאוח שונוח נדנרי נה־נ‪ ,‬וננה״נ שהוציא אמ״ו הנאון עזריאל‬
‫הילדעסהיימער לא נמצאו מ ר י ס הטל נלל‪ .‬אן זאח נראה נעליל שהשואל הר״ל אליעזר היה‬
‫רוצה להמליץ נעד ר׳ מםלס לעיל שסנר טנילה עולה לחצאין עיין לעיל ס י ק מיז אוח אי‬
‫ונחשונח ר״ס סימן מ״ח אוח אי‪ .‬והריר אליעזר עומד לימין ר״ משלס אך שהוא עצמו אין‬
‫מסכים עמו נזה‪ .‬וזה שאמר לו ר״ח לקמן ועוד נזמן שאחה נופר נטנילח חצאין משטני‬
‫נפשן למה לן‪ .‬ה( מקואומ פיז מיז‪ .‬וטנתו שמשס ראיה שאין טנילס חצאין עולה לו‪,‬‬
‫דאיכ ל״ל טעמא שהמיס מקדמין‪ .‬ונן נני מקוה שמימיו מרודדץ צא היהה צטכה כטשס אס‬
‫יש טנילס לסצאין‪:‬‬
‫‪131‬‬
‫תשובות דית שימן נז נח‬
‫שהבאת‬
‫הטביל‬
‫בו את הטטה‬
‫שוקעות‬
‫אע־ט שיגליד‪.‬‬
‫בטיט‬
‫העבה‬
‫טהורה ספני‬
‫שהטיס סקדמין‪ ,‬ולדבריך תיטוק ליה ש כ ב י טבלו הרגלים קורס ששקעו בטיט‪ .‬והאי‬
‫דמקוד‪.‬‬
‫שמימיו טרודדין‬
‫כובש‬
‫שהרי‬
‫הכילי עצים‬
‫כדי שיגבהו המים‬
‫ולא שטרן־‬
‫להתגלגל‪ .‬ותטה אני אם כי ניים ושכיב מר אמר להא שמעתא‪.‬‬
‫)בעני! ל ח ו ף ב ע ״ ש‬
‫ב‪.‬‬
‫על‬
‫שמועת כרסתריץ רב ייטרא(‬
‫יהוראי שירשו כמו כן‪.‬‬
‫ולטבול‬
‫י ל א אייך‬
‫בשבת שחרית(‪.‬‬
‫לךנ(‬
‫שירש רביגו שלטה‪,‬‬
‫ודיה ורב‬
‫ואני כטו כן פירשתיה ותתן לב ותבין טעצמך דברי ר׳‬
‫שטעון דאהר טעשה תטהר סשיטא שעל התשמיש עיקרם‪ ,‬אך על הטבילה נור כמו‬
‫כן כדמוכחי שמעתא וכן עמא רבר‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫על‬
‫)בענין מ ט ל ט ל י ר י ת מ י אי ס ש ת ע ב ד י ל כ ת ו ב ה ולב״ח‪(.‬‬
‫המטלטל• לכתובה ולבעל חוב תראה בכתב• ששלחתי לשרישא(‪ ,‬וריח במי שהיד‪,‬‬
‫נשו• פי׳ כמותי‬
‫והסכמתי לשמועתו‬
‫וקודם מעשה אטרתיה‪,‬‬
‫כי נשאלתי עליה‬
‫ומרנלא היתד‪ ,‬בפי‪ .‬ותלכות גדולות מסייעות לפאי שפירשו דהוא ‪ :‬א ש ל י דקטחניאנ(‪.‬‬
‫אך אין זה תקנת רב שרירא‬
‫טעמים‬
‫אלא‬
‫ע״ם ההלכה‬
‫שכתב בכתבו משום אסמכתא היא‪.‬‬
‫ואין לנו לברות‬
‫לתקונ• םרנניתא‬
‫ולית לן לסיתלי‬
‫וכן מוכח‬
‫רהוד‪ .‬להו‬
‫רתקינו חספא‪ .‬ובקוצר השיבותיך כי חשתי‪ ,‬אך על יר הקודם אשיבך על שאר רבריך‬
‫אם תשנה אותם כי גמחק כתבך מעבר השגי‪.‬‬
‫ואהבתך כטער איש ולויוחנ( טעורה‬
‫בכליות‪ ,‬ואתה שלום וביתך שלום‪.‬‬
‫סימן טיח‪ .‬שאל הרב ר׳ אליעזר א( מדיה‪.‬‬
‫הלבם משלום ארץ נשומהנ(‬
‫ב‪.‬‬
‫נ‬
‫יאםנ( ארו מאורות תעלומה?‬
‫א( נדה דך ס״ז ע־נ‪ .‬נס נזה נראה שראיס רצה לעמוד לימין יכינו משלס לעיל כסימן‬
‫מיז אות ני‪ .‬ועיין לעיל תשונה דית על זה סימן מ״ח אות ני‪ .‬נ( כלומר לא נוח לך‬
‫ועיין פירוש רש״י סוכה דך מיד עינ דית אריך‪:‬‬
‫א( ספר הישר נדפוס דך מיז ע״ד סימן תק״ב‪ .‬ועיין נהרא״ש כתונות דך סיז ע״א‬
‫ונתוס׳ שם דית נמלים‪ .‬נ ( כתונות שס‪ .‬נ( מלכים א׳ זי‪ ,‬ל״ו‪ .‬ועיין נרש׳׳י ורדיק‬
‫שם שפירשו מער וליוה שניתם לשון דינוק ומער כמו מעורה‪:‬‬
‫שיק ניה‪ .‬א( זה אינו ר׳ אליעזר נן שמואל ממיץ‪ ,‬אך ר' אליעזר נן שלמה שמו כמו‬
‫שנחתם נסוך השאלה בהעתקה של החכס םד״ל נגרם חמד מחנרת שביעית צד‬
‫ליד‪ .‬ועיין בהערה שס ונספר עמודי העבודה להחכס אליעזר לאנדסהוטת צד נ״נ• ונס אליעזר‬
‫זה השני היה תלמיד ר״ת ולפי הנראה מכיי שדל היה לומד גס אצל רנינו שמואל אחי דית‪.‬‬
‫עיין לקמן נהעיה ח׳ וטי‪ .‬וזה אליעזר לא היתה תורתו אומנתו אחרי אשר עזנ את רנותיו‬
‫נרמיונ‪ ,‬אכן עסק נמלאכת האדמה‪ .‬ועל זה הוא מקונן נשייו הנכנד ‪,‬ועתה נפשי יבשה‬
‫ואין כל וכל תיוס אני חורש נתלס וכו• וכל כחי אנל לריק יהנל וכו‪ .‬ועס כל זה מכבדו‬
‫דית ניתר שאת עיין לקמן נתשונתו וקראו גדול עמו אשר הונך ואשי הורס‪ .‬ואולי נס עשיר‬
‫ונכנד היה• אכן זאת תיתת לר' אליעזר ניתר שאת למנת שהית יודע נטינ משקל השירים‬
‫ניתד ותנועת‪ .‬ויאס זה ד נ י חדש אשי לא תית לעולמים קודס ר״ת נמדינת צרפת‪ .‬ועליו‬
‫תמס י' אניהס נן עזיא נשייו הידוע ‪,‬ומי תניא לציפתי ננית שיי־‪ .‬עיין נעומי השכחת‬
‫דך קניז ע״נ ונספר נעדיכטע אינד ייימע דעס אניאתאס אינן עזיא מאת תחכס דוד‬
‫ראזין זציצ צד ‪ .144‬ומרנו רנינו יעקנ למד נס ר׳ אליעזר נן שלמת את מלאכת השיר‪.‬‬
‫והיה גש מחני מל פיוסיש עיין נעמודי תענודה שש‪ .‬נ ( שאלת ל׳ אליעזר תזאת עס תשונה‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן נח‬
‫‪132‬‬
‫ואם נודעו אליכם עקבות אור‬
‫ןטל אורות לח? ה^זטת?‬
‫ואם צפון ותימן ‪3‬ן ןפיהוןי(‬
‫ןניפון שבלי בשם ‪;,‬קמהי־(?‬
‫כמו עשו• ימי הרפי ואפליי(‬
‫ךבש ארדה וממתקי נןעימה‬
‫ועןןןה י^שה נפשי ואין כל‬
‫והייתי כיונה נאלמה‬
‫וכל־היום א^י הורש בתלם‬
‫ועד ערב אני נדכה וכואב‬
‫כל־כהי אבלז( לריק והבל‬
‫ומה חבל ונחלה לי נתונה‬
‫ואי משקה לשוקק הענפה‬
‫כי ל א נמנאד‪.‬‬
‫נטשי‬
‫; ‪T‬‬
‫"« זז‬
‫‪T‬‬
‫אפתח אשךד לי ‪8‬ךמה‬
‫ונוע וחיתי הלוטה‬
‫ואי חבל ומשפדת שלמה?‬
‫•;פונה לי לנפשי הענומה?‬
‫‪.‬עטופה מבלי אונים ועצמה‬
‫סנוה א ש ר ייטיב לי‬
‫?‬
‫סיוט צאתי ס ב י ת אבי רכב י ש ר א ל ח(‪.‬‬
‫ואהלי אליעזר לטני הנביא א ש ר בדמרונע( רבינו יעקב אביר הרועים‬
‫ט י יתנני‬
‫לז ל ע ב ד ונטשי ל ו ל ש ט ה ה ל ר ה ו ץ רנליזי( כ א ש ר הייתי ב א ט נ ה אתז‪ .‬והנני היום יא(‬
‫באין תזון נשרץ ותאבתי ל ש ת ז ת ט י ס סבזר ב י ת ל ה ם בשעריו ינ(‪.‬‬
‫א‪,‬‬
‫)בעני! ס ק ו ס ה נ ח ת חםיליין ‪ bv‬יד(‪.‬‬
‫]לבי נוקפ־[א( ע ל םקום ה נ ח ת תטילין ש ל יד‪ ,‬כי‬
‫ראיתי טרבותי‬
‫שסניחין אזתן‬
‫כנובה הזרוע ל מ ע ל ה טטרק ה א מ צ ע י שקורין קודשי ג( ש ת ה א ש י ט ה‬
‫כננד ה ל ב דוםיא דבין עינים‪ .‬ומהן טניהין אותו ל מ ט ה משרק ה א מ צ ע י בנובה ]קנה[ ג(‬
‫הזרוע ]התחתון סמוך[ ד( לסרק ואומרים כי ה י א הקיבורתח(‪.‬‬
‫י י ח עליה היא נמסרת לנו עוד עיי תחכס םמואל דוד צוצאטו בכיס חמד ס ס ע״פ נ״י‬
‫מספר תשונות הגאיניס שהיה ניד החכם המפואר הנ״ל הזה‪ .‬ושני כתני יד אלה ה ם נאמת‬
‫משוניס זה נזה נדנריס רניס ועונ לנו לאחוז נשייהס ולנדור היפה מתס‪ .‬נ ( יחזקאל כינ‪,‬‬
‫כיד‪ ,‬ושם כתונ גשמה‪ ,‬ושינה כצורך החרוז לאמר נשומה‪ .‬והחרוזים האלה מ נ ס ככולם‬
‫תצנתי פה ע״פ נ״י הנאוניס של שדייל ע ס תיקוניו נכרס חמד שס‪ .‬ומאסתי להניא נ ת ע מ ת‬
‫השינויים נדפוס וליי ספר הישר שלנו‪ ,‬כי ה ס כמעע רק שינושיס‪ .‬ורק נמקומות אחדים‬
‫תניאותיס אס ים ממש נדנריס‪ .‬ג( מלס הלכס נמשך ג ס לכאן כלומר ואס לכס אורו‬
‫וכוי‪ .‬ד( שיר השירים ‪ 7‬ט״ז‪ .‬ה ( כן הוא נכ״י שלנו וכלל לדעתי נמקוס בכןקר׳ אצל‬
‫שדיל‪.‬‬
‫ו( לשון גמרא נדה ס״ו ע‪-‬נ‪.‬‬
‫ז( כציל לפי דעתי‬
‫נמקוס א ן ל אצל שד״ל אפיל‬
‫נכ״י שלנו‪ .‬ח( כן הוא נכ״י שלנו‪ ,‬אכן אצל שד״צ מיוס צאתי מאת אנוח העולס‪ .‬ט ( נכי׳‬
‫שלנו‪ .‬אמנס אצל שדייל ואחלי נפש אליעזר לפני הנניאיס אשר נרמרוג שני נני היצהר )רומז‬
‫על שס אניהס מאיר( רננו שמואל ואחריו יאיר נתינ רנינו יעקנ וכוי‪ .‬י( כן הוא נכ״י‬
‫שלנו‪ ,‬אכן נשל שד״ל מי יתן נפשי תחת אנק רגליו ליצוק מ י ס על י מ ו כאשר וכוי‪ .‬יא( נכיי‬
‫שלנו ונשל בדיל והנני היוס נארץ מאפליה ציה ועיף לא רענ ללחם וצא צמא למיס כי אס‬
‫לשמוע דנר ת׳ ואין חזון וכוי‪ .‬י נ ( נמקוס נבעריו נ כ ״ שלנו איתא נשל שד״ל אשר נשער‬
‫העיר תמצויינת נהלכה‪:‬‬
‫א‪ .‬א( נכ״י שלנו ישנס נקודות נראש השורה להורות על החסר‪ .‬והתינות ‪,‬לני נוקפי• הן‬
‫מ ל י של שדיל‪ .‬נ ( כן הוא נכיי ודפוס והמלה זרה נעיני‪ .‬ואולי צ״ל קודיש או קודא‬
‫שהוא ‪ coude‬נל״צ ‪ Ellbogen‬נל״א ועיין לקמן נתשונה‪ .‬ג( אצל שד״ל‪ .‬ד( אצל שליל‪.‬‬
‫ת( עיין תוס׳ מנחות ‪ cp‬ל״ז עיא דית קינורמ‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נח נט‬
‫ב‪,‬‬
‫נדה כיסי לבונה‬
‫ועל‬
‫)בעני! נדה כים• לבינת(‪.‬‬
‫איך אתם נותנים לאכול ולשתות עסה‬
‫נדרת חוץ םםזינת הכום א( וכו• אף כיסי לבונה‪.‬‬
‫חכלל‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫אם ישנה היא בכלל‬
‫כי יש אוסרים שאינה באותו‬
‫וראיחם סדתני רבי אליהונ( וישן עסי בקירוב בשר‪.‬‬
‫סכרי למיסוי‬
‫קאי‬
‫דוקא אישן עסי‬
‫כרוך חםקום שחרנו‬
‫וםדשקלי בה אסוראי‬
‫ש ל א נשא‬
‫שנים‬
‫לתורח‪.‬‬
‫ותטיה לן דהאי רשקלי וטרי בישן עטח בטטח םשום רעלד‪ ,‬איכא ל מ ש ק ל ולסיטרי‬
‫א ב ל באכל ושחה עטה טאי איכא לטיטר‪.‬‬
‫דקטיד‬
‫כיש‬
‫אאכל‬
‫ושחה רהטירה‬
‫םשיטא דעל שלחן אהד קאכלי ולעולט‬
‫אכילה ושחיה‬
‫על שלהן אהד‬
‫טשינה‬
‫בסינר‬
‫כדמוכחא כולה ש מ ע ח ח א ג ( ‪ .‬רחחם איכא דיעוח ואיכא שינוי וחכא דיעוח איכא שינוי‬
‫ליכא‪ .‬ועוד מאי שנא םשום בנדים לבנים שלובשח טקע איסור כרח מינה חא קיימא‬
‫לן חחא בנירחה עד שחבא במים ד(‪.‬‬
‫‪j‬‬
‫ועל‬
‫)בענין מגע יין זףי כ ח גברי יישראל ביחד(‪.‬‬
‫הנוי שהיה תוסס בידו מנל והיה רוצה לראוח סראוח היין‬
‫בראש חםנל‬
‫אם‬
‫שלו יסד‪ ,‬הימנו וכשהרניש ישראל רץ עליו ואהזו בידו עש המנל ומכה אתיזת‬
‫ישראל‬
‫ודהיסתו‬
‫וסיבעי לןא(‬
‫ננע ראש המנל ביין בעור ישראל‬
‫אם ה ק מותר‬
‫וסילקו‬
‫אוהזו בידו‬
‫בשתייה אהרי שכל כה ראש המנל‬
‫מעל היין‪.‬‬
‫היה ש ל ישראל‪.‬‬
‫ו ל א דםי ל ל ו ל י ב א נ ( ולאתרונאנ( ולסדרו בקנה ולהתיז את הצרעה ד(‬
‫דהתם כל כה‬
‫םנע הלולב והאתרונ והקנה של נוי הוא ולהכי אסרוה בשתיה‪ .‬ולברציה עד דשייטא ת(‬
‫נסי ל א דמי דהתם מאי דאצרכינהו בירצה אעינ דיר ישראל וכהו עסו סשום ה ש ש‬
‫ש ל א יהא הטי תוקף את ישראל ומשבשך בהוצאת ידו מן היין‪.‬‬
‫]ושלום רבותינו וביתם ושלום טורי רבי יצהק בן רבינו לנצה כנסש אליעזר בן שלמר‪[,‬ו(‪.‬‬
‫סימן נ׳ ט‪ .‬וזאת התשובה השיבו ר״ת‪.‬‬
‫למי חסןית \שרון וךזךךם‬
‫?‬
‫הלא לןי הם׳ עטרת הוד פארם‬
‫י‪#‬וןגה !‪#‬אמן ו־קך בארם‬
‫לדנלם ןך ד^ריןז ואורם‬
‫ך‪1‬ל עטו אשר הונח והורם‬
‫ךץרי לןי בפעם זאת אכןעךם‬
‫א‪.‬‬
‫אשר‬
‫שאלת‬
‫על‬
‫)בענין םקיס הנחת תפילין של יד(‪.‬‬
‫רבותיך המשנים את הידוע וטנהנ אבות‪,‬‬
‫זה‪ ,‬כי הקיבורת ת א העצם‬
‫למעלה מן האציל‬
‫הנקרא‬
‫לא ארוניט הטה בדבר‬
‫קורא כלעיו‪.‬‬
‫נ ( שנת‬
‫ב‪ .‬א( כתוטת דך סיא ע׳א‪ .‬ועיייש נתוס׳ דיה מיזלפא‪.‬‬
‫נתוס׳ ל״ת נימי• וטנת השואל בכאן משוס דתיא אמדת לאליהו‬
‫דשן עמי נקילונ נשל ותאמולאי שס לנ לימי וינ יצמק נ י יוסף לא‬
‫עמה מכלל שנס לנרי אליהו שאמל נלוך המקוס שהלנו אינן נמשכין‬
‫ג( שס נוא‪ .‬ד( שנת לך סיד‬
‫על אכילת ושתית‬
‫נ‬
‫אעיס‬
‫דך ייג עינ מניי״ש‬
‫אכל עמי ושתה עמי‬
‫שקלי וטרי אלא אישן‬
‫אלא על השינה ולא‬
‫עינ‪:‬‬
‫א( כן הוא נכ״י שלט ונשל שדיל ילמדיני רטתינו נ ( ע־ז דף נ«ז ע־א‪ .‬נ( מס ניט‬
‫ע״נ• י ( שס ס׳ נדנ‪ .‬ת( שס ניע ע״ג• ו( תמלות נ ה מ ל הן מכיי שד״ל וחסלות‬
‫‪ own‬שלנו;‬
‫נטי‬
‫‪184‬‬
‫תשובות דית‬
‫סימן נמ‬
‫שפירש רביגו בנדחא( שתי אציליו ע ל שחי ארבבותיו איישלישנ(‪ ,‬ליתא‪ ,‬ד א ץ זד‪,‬‬
‫כםנקס א ל א הקודא ע ל חארכובותג(‪.‬‬
‫וקיבורת ל מ ע ל ה כדםוכח בערכץד( ד ק א ס ש נ י‬
‫ה ח ם מדאורייחא קיבורח כולה‪ ,‬בנדרים עד האציל‪ ,‬בקדשים ע ד ה פ ר ק מ ח ל כ ח א ‪ .‬הרי‬
‫ש ל ש ה פרקים בזרוע‪ .‬פרק סוף היד לקדשים‪ ,‬לנודר ע ר האציל שקורין קודא‪ ,‬קיבורת‬
‫ע ל נף ש ל יד שקורץ א ש פ ל ד ו ן ה (‬
‫למעלה‬
‫בלע־ז לחסילין כסו קיבורא דאהינאו(‬
‫בנובהו וכננד ה ל ב והיינו זרוע דםםורש נבי הזרוע והלוויים ז( ואיזהו זרוע מסרק ש ל‬
‫א ר ט ב ח עד ח נ ף ש ל יד‪ .‬וחשילץ בזרוע כדאמרינן ב כ ל מקום‪ ,‬ובנובהו‪ .‬ובפרק ראשון‬
‫באחלוחח( סונה סדר חאבריס חחילח פיסח יד ל מ ע ל ה חקנח ועל חקנח הפרסק‪ ,‬היא‬
‫םקום הימר‪ ,‬ל ם ע ל ה סן הםרפק מ ר ו ע ל ם ע ל ח טן חזרוע הכתף‪ .‬וחזרוע חיא חקיבורח‬
‫ד כ ל קיבוצה רבר קרוי קיבורח ובלישנא דרבנן קיבורא דאהינא קיבורא דאזליס( ובגובה‬
‫היד הוא סי׳ עצם נכוה‬
‫שביד‪.‬‬
‫שםסרשו שהי ו ל א כדברי‬
‫םנהם‬
‫למימר אומר א ם ח חשחייג(‪,‬‬
‫למימר פרסק אומר המוציא‬
‫ואם היינו שהי נמי הוה‬
‫וםרסק‬
‫חרנוםו ש ל א צ י ל י ( ו ל א כדברי‬
‫ש ם ס ר ש אציל נובה‬
‫חםדבר םשחיוינ(‬
‫בפיו ומרפקו יד(‬
‫למיתני‬
‫הערוךיא(‬
‫הזרועע(‪ .‬דבי בעי ח ל ם ו ד א‬
‫ושער ביח השהי‪ ,‬וכי בעי ת ל ס ו ד א‬
‫חחסץ‬
‫שתולה‬
‫בזרוע בםקום המרפק‪.‬‬
‫המוציא בפיו או תתת שהיו‪ ,‬מכניס ידו‬
‫במים עד‬
‫הפרקסו( ולא א ס ר ע ד השחי‪:‬‬
‫כ‪.‬‬
‫ע ל א(‬
‫)בענין נדה כימי ליכונח(‪.‬‬
‫הליבון כבר היו רנילות הנשים ל ט ב ו ל לאהד שבעת ימי הנידות וספרו אהד‬
‫כן ז׳ יטי נקייטנ( משום‬
‫הומרא דר׳ זירא ואז היו םקילות‬
‫בליבץ ס ש ו ם‬
‫דאמרינן בשילהי נדה ג( אסינא ל ך איסורא ו א ח אמרח מנהנא היכא דאחטור אהטוד‬
‫היכא ד ל א אחטור ל א אחטור‪.‬‬
‫וחיו‬
‫אוםרוח דםשום‬
‫עבירח א ל א איסור ח ש ט י ש לבדו‪ .‬א ב ל‬
‫הוסדא ל א נזרינן םשום הרגל‬
‫היכא ד ל א טבלו אין בין נרוח ללבון ולא‬
‫כלום‪ .‬ו ה א דבדקה אליהו לההיא ביםי ליבון נביא היה וידע ענינם‪ .‬והא דםסקי ע ל ה‬
‫דישן עטי אמוראי להשמיעך ש ב ך היה מעשה ולא קירוב מטש‪,‬‬
‫ואטילו הכי‬
‫נענש‬
‫עליה ואסור לעשות‪ .‬ואם לא שפירשו אםוראים הייתי מחיר בסינר טססיק וכל אוחם‬
‫ענינם ש מ פ ר ש ש ם נ ( ‪ .‬א ב ל מרומי שלחו ש ל א היו מהסירין בליבון קבלה היא בידם‬
‫ב ל א ט ע ם ו ל א ישר בעיני‪ .‬ע ל היין מ ה אשיב כי אם לסי ראייח חםעשח‪ .‬וז*ין בידי‬
‫םיטן ניט‪ .‬א‪ .‬א( נדה דך ל' ע״נ דלפ ל׳ סמלאי ומה הולל דומה במעי אמו לפנקס וט׳‬
‫לס״י ד״ה אציליו‪ .‬ועיייש בסוס׳ דיה שני‪ .‬נ ( איישליש ‪.Achsel=aisselle‬‬
‫ג( נכ״י שד״ל יש כאן הוספה‪ :‬כלאמלינן נמסכת סופליס לא יניח אלם ס י ס על אלבוטסיו‬
‫ויניח אציליו עליו מפני שנוהג נו מנהג‪.‬בזיון ד( עלטן דך י״פ עינ‪ .‬ה( אשפלדון זו איני‬
‫יולע מה הוא‪ ,‬ולאומליס שהוא כמו ‪ 6paule‬כלשון צלפת שהוא כמו שולפעל או אכסעל‬
‫נלשון אשכנז‪ ,‬לא יתכן כאן מפני שאינו ע ך של יל‪ .‬ו( ננא נתלא דך ה׳ ע׳׳א‪ .‬ז( חולץ‬
‫דך קליד ע״נ‪ .‬ח( אהלות פ׳יא יריח‪ .‬ותדנליס ק ונפלק לאשון וט׳ על ס ו ך תפנץ צא‬
‫נמצאו נ ט י שד״ל• פ( ט מ דך מיד ע״נ• י( ימזקאל י״ג‪ ,‬ייח‪ .‬יא( נעלך מלפק‪ .‬ינ( ונמחנלס‬
‫מנחם שנדפס עלך אצל איני כן אלא פילש אצילי ילי שהם שלשי אזלוע למפה‪ .‬אך ג ט יגיע‬
‫גי הליס אל אצל פילש מקום גנוה‪ .‬י נ ( ט מ לך ל״ג ע׳׳א‪ .‬ינ( סנהללין דך ס״ח ע*א‪.‬‬
‫יד( שנת דך צ״נ ע״א יעיי״ש נתיס' ליה מלפקו‪ .‬מו( עלכין דך י״ט ע*א‪ .‬ועיי׳׳ש נסוס׳‬
‫ד״ה מלפקו‪ .‬יעול עיין בספל הישל חולין נדפיס דך לייט ע״נ סי׳ שפ״ז‪:‬‬
‫ב‪ .‬א( כל הענין הזה של תתשונה כנל הוא אמול מלה נמלה בספל הישל נדה בדפוס‬
‫דך י*ח ע״א סימן קטל‪ .‬וכל הלנליס מתחילת הענין מעל הליכון וט׳ מד אין נ ץ‬
‫נדות ססליס נ ט י שד״ל‪ .‬נ ( כלומל משלום ז׳ נקיים‪ .‬ג( נדה דך ס״ו ע״א‪ .‬ד( מכאן‬
‫‪135‬‬
‫תשובות ר״ת סימן נט ס‬
‫ל ט ח * א ם ל א אראה הענק‪ .‬ושלוטך אדוני ינדל נצה ואהבתך בלבי ח( יתד לא הטוט‬
‫ואהה שלוט וביהך שלום‪:‬‬
‫סימן ס‪] .‬תשובה[ אחרת‪.‬‬
‫)בעני!‬
‫בא א(‬
‫ש ו פ ר ה יבם ש נ ת ק ד ש ה לאחר(‪.‬‬
‫מ ע ש ה לסנ׳ ר׳ ביבמה ש מ ת בעלה ולא ידעה שיש לה יבם והלכה ונתקדשה‬
‫לשוק ולא היה יודע המקדש שהיא זקוקה ליבם ובעודה ארוסה נודע הדבר‬
‫ולא נ ש א ה המקדש‪ .‬ושאלו אה רבנו אי קנסינן למקדש להוציא או לא‪:‬‬
‫והשיב‬
‫כי ל א מצינו קנם בשומרת יבם שנתקדשה לשוק אלא א״ב נשאה ונמצאו‬
‫והאי דיבמות סרק האשד‪ .‬רבה נ( הכי פירושו אמר רב‬
‫הצרות איילוניהנ(‬
‫יהודה אמר רב מניין שאין קידושין ביבמה היל לא תהיה אשר‪ .‬המה החוצה לאיש‬
‫זר לא ההא בה ה ד ה לזד ושמואל אמר בענויהנו צריכא נט מספקא ליה וכוי‪.‬‬
‫הלמודא ה ל כ ח א כשמואל‬
‫ופסק‬
‫אמר רב אשי אם היה יבמה כהן חולין ל ה הכהן ושריא‬
‫ל ה ל מ ק ד ש רהא כהן לא מצי למיהדר ל ה דהא נדושה היא‪ ,‬וכםינן ליה לכהן להלוץ‬
‫ל ה ושדיא‪ ,‬ומקשי הלמודא איהנורי איהנר‬
‫איהנורי איחנר‪ ,‬וכי בשביל זאח‬
‫היבמה‬
‫א״כ‬
‫מצינו‬
‫הוטא‬
‫נשכר‪ .‬והכי‬
‫פירושו‬
‫שחטאה שקידשה עצמה ואשרה עצמה על‬
‫הכהן חהיה נשכרח שנכוף אח הכהן לחלוץ‬
‫כדי להתירה‬
‫לו‪ ,‬אלא ודאי אם יהיה‬
‫יבמה כהן לא נכוף אה הכהן לחלוץ א ל א מבקש־ן ממנו כמו שסצ־נו בשילה־ סרק‬
‫ביה ש מ א י ל ( שיש שכוםין ויש שמבקשי;‬
‫הינ מבקשין ממנו לחלוץ אש ירצה‪ ,‬ואז‬
‫ל א קרען לשני חוטא נשכר שכעבור חטאו אינו נשכר י ל ל ‪.‬‬
‫כונסה בכך הואיל וזה רוצה‪,‬‬
‫רב אשי הינ ה ש ח א‬
‫דבלא חטאו נמ־ היה‬
‫ואם לא ירצה לא יחלוץ והשני לא יכניס‪ .‬אלא אמר‬
‫דאיהמר הלכהא כשמואל אס היה יבמה ישראל נותן השני נט‬
‫וסוחדח ליבם‪ ,‬אע״נ דאיכא למיחש שמא יאמיו הלץ וקידש זה וחזר ונירשה ונמצא‬
‫אידך סחזיר נרושחיח(‪ ,‬ואנן קי״ל כיון שלא בנה שוב לא יבנה והוא בכרתו(‪ ,‬אעפ״‪:‬‬
‫הוחרד‪ .‬לו ולא חיישינן בהבי‪ ,‬א ל א הוחרד‪ ,‬לו ליבם לכנוס וישאנה אם ירצה‪,‬‬
‫אט חיה ־בם רוצה לחלוץ לא קנם־נן‬
‫ליה לשני המקדש למ־תב ניטא‬
‫אבל‬
‫ראם איתא‬
‫דקנטינן ליה הוה לן למימרז( דמוציא בנט וייא כדקאמר נותן לה נט‪ ,‬כדאשיחן נכי‬
‫סעוברהלז( ושאר קנס‪ ,‬ועוד לדידה נמ׳ הוה לן למיקנש ולומר תצא מזה ומזה יאמאי‬
‫קנטינן ליה לדידיה טפי‬
‫מדידה כמו שמצינו נב־ שאר דברים הצא מזה ומזה‪ .‬ועוד‬
‫מרישא כי מהדד לאו אקנסא‬
‫קא‬
‫מהדר‬
‫דקאמר אם‬
‫היה‬
‫יבמה כהן חולץ ושריא‬
‫עד סוך הענין חסל נכ״י םל״ל‪ .‬ועיין על הענין הזה עוד בי״ן פ אעיפ ונערדכ־ פ״ק‬
‫ת( נכ״י שד״ל בתוך מעי במקום נלני והמלות יתד נא תמוני חסיות •‬
‫דםנת‪.‬‬
‫שימן שי‪ .‬א( השאלה והחשובה כני הונאה בספי הישר על יבמות בדפים דך ז ע״נ סימן‬
‫כ״נ‪ .‬ועוד נתוס׳ ינמות דך צ״ב ע״נ ד״ה נותן ונייטב״א ונמררכ׳ שם ועיין‬
‫נ( ‪:‬״‪.‬״ן ‪ c\1‬פ׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫בתשובות מיימוני לה' אישות שיי ל״ז ומוי וב״י אה״ע סי' קי‪ .‬ע‪.‬‬
‫ה( כן היא נכ״י ונס נדפוס• יציע‬
‫ד( שם דך קי״א עינ‪.‬‬
‫נ( יבמות דך צ״נ ע״נ‬
‫מאי מחזיל ‪:‬משתו איכא תכא‪ ,‬חלוצתו הוה ליה למימר? ועיין נהעיה הנאה‪ .‬ו( מכאן‬
‫לאיה לדעת מהלש״ל גינרן דך פ׳ ע״נ על לם״י ל״ת זיני לחלונה שנשאת אסולה ליבם‬
‫מטעם אשת אח‪ .‬ועיין נמהלש״א שם‪ .‬ונזה יש לישנ תמיהתי נהעלה ה ‪ ,‬דלכך נקנו נלושתי‬
‫משוס דע״י הנשואין והנילושין חלוצתו נפלה לפני הינס נאישוי אשת אח שהוא בכית‬
‫ח( יבמות דך ליה ע״ב‪ .‬ט( ניטין דך פ׳ ע״א‪ .‬י( ינמות‬
‫ז( כלומל במימלא דלנ אשי‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סיסן ם‬
‫ליה א ל א ודאי לית הבא קנסא א ל א כפייה כדסרישית‪ .‬ולא מנינו קנס בשומרת יבם‬
‫א ל א כ ש נ ש א ה ונמצאו הצרוה‬
‫אילוניה‬
‫העריות‬
‫רמיהלפא באשה ש ה ל ך בעלה וכו׳‬
‫ומשנהנו רהאשה‬
‫כדאיהא בנימין בהזורקס(‪ ,‬אבל בזינהה וכיש נהקדשה ליכא קנם‪.‬‬
‫רבה י( האשד‪ ,‬ש ה ל ך בנה ובעלה למדינת הים ואמרו לה מה בנך ואה״כ מה בעלך‬
‫ואמרו ל ה וכו׳ וקהני הצא ולא קהני הצא מזה ומזה‪ ,‬האי בערים ראנוםה היא וקהנ׳‬
‫הצא ב ל א נט רהא ר׳ עקיבא דאסר אין קידושין‬
‫בנמראיא(‪,‬‬
‫הוססין וכוי כראסרינן‬
‫אבל האי דניטין לאו אנוסה ראיבעי ל ה לאמהונ׳ אם תהיה צרתה אילוניה אם לאו‬
‫כדאמרינן בהאשד‪ ,‬רבהינ(‪ ,‬מאי הוד‪ ,‬ליד‪ ,‬לםיעבר‪ ,‬איבעי ל ה לאמהונ׳ נבי הכונס את‬
‫יבמתו והלכה ל ה צרתה וכוי‪.‬‬
‫התם‪,‬‬
‫להכי קנםינן ל ה‬
‫בשום‬
‫אכל‬
‫מקום יותר‬
‫לא‬
‫ניקנוס אלא בשנישאת צרת ערוד‪ ,‬ונמצאת אילונית כראמרינן מעסא משום דמיתלסא‪.‬‬
‫ונישאה נסי והיא יודעה וראי שהיא זקוקה ל א קנסינן דהיינו דנתה ראסרינן בנימין‬
‫ד ל א קנסינן‪ .‬ופי׳ ד״ה והלכות נדולוהינ( שספרשין בנהקרשה לשוק בהאי דנוהן ל ה‬
‫שני נם והותרה לו ש ל א יהא הוטא נשכר‪ ,‬ואסורה לו עולמיה והלכות נרולוה שפירש‬
‫ברה ליכא קנסא‪.‬‬
‫לסי סירושם יש קנם בשומרת יבם שנתקדשה לשוק יל(‪ ,‬לא יטה‬
‫כיוונו דהא קנס דנישאה צרה ערוד‪ ,‬ונמצאה‬
‫איילוניה‬
‫בץ ברה בין לא‬
‫ברח דלא‬
‫אסרינן בברה ל א קנסינן א ל א בנתקרשה בתוך ש ל ש ה סו(‪ ,‬דהיכא ראיהםר איהמר והיכא‬
‫ד ל א איהמר לא איהמר‪ .‬רהא בהאשה ש ה ל ך בעלה למרינה הים קנסינן ולא מצעו חילוק‬
‫בץ ברה ל ל א ברה א ל א במקומו נבי נהקרשה בהוך ש ל ש ה הרשים‪ ,‬והכי נמ׳ אמרינן‬
‫נבי קנסוה רפסחים בשילהי כל‬
‫שעיינת(‬
‫עברה ולשה מאי‬
‫וכו׳ ואומר ההם היכא‬
‫דאיהמר איהמר וכוי‪ .‬והלכות נדולוה דמפרשי דמפלנינן בין ברה ל ל א ברה בין שיש‬
‫בנים לאין בנים‪ ,‬מחוטרא רנסשייהו‪,‬‬
‫דםרמו לאיסור יכטה‬
‫דלא נרעה מקידש בחוך ש ל ש ח ולהבי הלו‬
‫ליה היתרא‬
‫שנתקדשה‪,‬‬
‫בברה‪.‬‬
‫דסבירא להו‬
‫וההיא דםסלני בין‬
‫בנים ל ל א בנים רטרטי להו להנטען על א ש ה איש ‪ ,(p‬ובי ההם מפלינ כץ בנים ל ל א‬
‫בנים הינ‬
‫דכא‪.‬‬
‫והאי‬
‫דשני נותן ל ה נט והותרה לו ל א סיירי אלא בארוסין‪,‬‬
‫דאי‬
‫בנשואין היכא קאמר ברישא ה ש ה א ראיהמר ה ל כ ה א כשמואל‪ ,‬אטילו לא איהסר נסי‬
‫א ל א כרב אם היד‪ ,‬יבמה כהן חולץ לה ואינו מיבם דהא זינתה כשניסת וזונה אסורה‬
‫לכהן ואע״נ רםוהרת לישראל ולא ברב‬
‫המנונא‪,‬‬
‫מים זונח היא ואסורה לכהן‬
‫דהא‬
‫נבעלה ל פ ס ו ל לה כראמרינן באלמנה לכהן נרול בן השע שנים ויום אהר נר עמוני‬
‫ומצרי וכוי‪ ,‬א ל א ודאי‬
‫מיידי‬
‫והוחדר‪ ,‬לו‪ ,‬דאי בנשואין‬
‫בארוםין‪.‬‬
‫איירי‬
‫היאך‬
‫ואץ להוכיח מ ס ה שאטר נותן‬
‫לה נט שני‬
‫הוהרה לו ד ח א יבטח שזינחח אסורה‬
‫ליבמ‬
‫כרב המנונאיל!( וליה ליה דרב המנונא‪ .‬ורבינו ש ל מ ה זצ״ל פירש כן דהא ה ל כ ח א כ ן‬
‫דלא קיימא לן כוותיה‪ .‬א ל א וראי אם יש להוכיה‪ ,‬ממה שפירשה׳ יש להוכיח דלא‬
‫מיידי בנשואין‪.‬‬
‫ותו לא סירי‪:‬‬
‫דף צ״נ ע׳״א‪ .‬יא( סס‪ .‬ינ( שם דף ציא ע״נ‪ .‬ינ( כהלכות נ דולות דפוס ווארשא דף‬
‫‪ w‬עינ נשם כאין ובדפוס הילדעסהיימעד צד ‪ 285‬נשם י נ מי יהודאי נאון והובא נרי״ף‬
‫ויא״ש ביבמות שם‪ .‬יד( הלשון מנומנם‪ .‬ולפי דעתי צ״ל ואסויה לו עולמית‪ .‬לפי פייושס‬
‫יש קנס נםומית ינס שנתקדשה לשוק‪ ,‬והלכות גדולות שפייש נ י ח ליכא קנסא לא יפה כיוונו‬
‫וכוי‪ .‬כלומד ובהלכות נדולות מוסיף עוד על פי׳ ייח דניח ליכא קנסא‪ .‬אכן לא מצאתי‬
‫נה׳ינ נשני הדפוסים הדנייס האלה• טו( ינמות דף ל״ז ע״א‪ .‬עז( פסחים דף מ״נ ע״א‪.‬‬
‫יז( יבמות דף כ״ד ע״נ‪ .‬יח( כלומד מהא דהותיה לינס אחי נטו של שני ליכא להוכיח‬
‫דנאייוסין איירי‪ ,‬דאי ננםואין הלא היתה אסויה לינס מדינ המנונא‪ ,‬דאין זה דאית דאיכא‬
‫למימי דינ אשי לית ליה דינ המנונא‪ ,‬דהא נאמת ים״י פייש כן דבנשואץ איייי ולא תיקשי‬
‫לית‪ ,‬דלית הלכתא כינ המנונא כדאמיי מעינא סוטה רף י׳ה ע״ב‪:‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן םא‬
‫‪137‬‬
‫ם־טן פ״א‪ .‬תשובה אחרתאי‪.‬‬
‫)בענין הזקה הבתים אי געי עדות ג׳‬
‫דין חזקת הכחיש שהחזיק‬
‫על‬
‫שניט‬
‫יצו‪6‬ין יום ו־יילה(‪.‬‬
‫שנים‬
‫ש מ ע ו ן ככה ס ת נ ה ככית אביו וכלא מ ח א ה נ׳‬
‫רצוסות יום ולילה‪ .‬וכן ה ש י ב ‪ :‬קשו; שהכיל‪ (3‬דברים ש ב ל ב ג ( על םחרין ה ש ס ו ע ה‬
‫א ש ר ע ל שיה דנים רבות׳‬
‫וזה ככה‪.‬‬
‫ומעלה‬
‫כין לפיהם בין לסי רבותיהם א ש ר ה ר ש ו וכבשו לה בכה‬
‫אך לשי ש ט ת ׳ אשיבם ולס׳‬
‫נרםת‬
‫ש ל מלכותנו ולפי נרסת רב האי‪.‬‬
‫הספרים‬
‫קדמונים סבני שלשיש ש נ ה‬
‫ואת הנערים יידעתי^!‬
‫והביאוה ל י ה ( כך‬
‫מ פ ו ר ש ת מקודם מ ע ש ה ‪ .‬ו ל ע ש ו ת םנ־נרון לא־גרון בדקת־ בשערי רב הא־ כ ש ע ר ס׳ ו(‬
‫ומודה רבא ברוכלין דאע״נ ד ל א טעי;‬
‫ליד‪,‬‬
‫טענינן‬
‫ל א שכ־תי‬
‫אנן דרוכלין ב י מ פ א‬
‫ב ל י ל א שכיה־ ואינן צריכין א ל א לעדות לילות‪ .‬והצעה ש ל ש מ ו ע ה כך היאז! ד א מ ר‬
‫רב הונא ש ל ש שנים שאמרו ש א כ ל ן רצופות א מ ר רב ח מ א ומודה רב הונא באתר־‬
‫דמוברי באני‬
‫מפוזרות‬
‫ד ב ש ש שנים‬
‫הוו חזקה‪ ,‬ד פ ־ ז ו ק כמו שב־ע־תח(‬
‫אע״נ דבנ־‬
‫ט י ע ב ד נינהו א ל א א פ ק ע ת א ד מ ל כ א ‪] ,‬ואע״נ ד א י כ א ד ל א מוביר[ט(‪ .‬ד ל א מצי ל מ י ט ר ח‬
‫לנטורא‬
‫ה י א בכולא ב א נ א ]אינ אמר בהכ׳ ניהא ל׳ ד ע ב ד א טסי[ ט(‪ .‬והני ו ד י ט ע מ י‬
‫איהנהו‪ .‬ו ה כ א הוד‪ ,‬ליה ל מ י מ ר י ( ומודה רב הונא בהנותא דמהוזא דביומ׳ ע ב ד י ו ב ל י ל א‬
‫ל א עבד־‪.‬‬
‫והא ד ל א קאמר ל־ה משום דאכת־ לא‬
‫סלקי‬
‫ש מ ע ת ת א רבתי‪.‬‬
‫וכן נמ־‬
‫מוד־ם הכס־ם לרי ־הודה נב־ היה נד־ כשות ליה זנו׳יא(‪ ,‬ד ל א קאטר עד דמס־ק למילתיה‪.‬‬
‫חנן חזקת הבתים והא בתים ביממא •דעי בלילא‬
‫מפוזרות דהיינו ש ש ‪,‬‬
‫ל א •דע־ ומסתמא‬
‫אעינ ד ל א מצינן למימר א פ ק ע ת א‬
‫תזקתן נ׳ שנ־ם‬
‫ד מ ל כ א ו ט ע מ א ד ל א סצינא‬
‫ד א י נ ט ר ו ט ע ט א ד ה כ א ע ב ד א טפי‪ ,‬א ל א ד ל א א ש ב ה סהדי א ל א ביממא והוי כמו חיכי‬
‫ד ל א מוכרי באני וקשיא לרב ה ו נ א ‪ .‬אמר א ב ״ מאן ססהיד אבת• ש־בבי ורצופין הוי‬
‫ח ד א אמר םהדותא דרצופין איכא מ ו ב א ‪ .‬ונם י ב א ם״ל כ ד מ ס ר ש מר זוטרא וכדפריש‬
‫אביי‪ ,‬ד ה א תזקת הבתים דומיא לקרקעות שרואי; עדים את המחזיק יוצא ונכנס מכנים‬
‫טירות ומוציא טירות מכניס פועלים ומוציא ולא כל ש ע ת א ושעתא‪ ,‬דאטו ככיפה הלו‬
‫ליה ה א ניימי בע־דנא ר נ ״ מ ׳ אינשי ועיילי בעידנא דעיילי א״נש•‬
‫כהירוצו להוציא ה מ ק ש ה‬
‫רצוטין יותר מחזקת קרקעות‪,‬‬
‫להוסיף ע ל דבריו‬
‫ולתרץ‬
‫א ל א דכא התמיר יב(‬
‫מדעתו ולומר שאם־לו לכל שעד‪ ,‬ו ש ע ה ־כול ל מ צ א עדות‬
‫ולא לתלוק על‬
‫תירוצא מ ע ל י א‬
‫אב״‬
‫ולא‬
‫בא‬
‫דמודה‬
‫פ ל י נ אדאביי‪,‬‬
‫הוא בתירוצו‬
‫אלא‬
‫כדסרישית בנדריםינ(‬
‫סימן םיא‪ .‬א( לא נודע שם השואל ולפי הניאה מהשונה לא אחד היה ני אם ל‪3‬יס‪.‬‬
‫וננל רומז על תתשינה הזאת הלנ נעל הטיטול נספלו שעל ראשון אות מ ס‬
‫ענין מחאה וכן לשונו‪ :‬ועל ידי היה מעשה נמקוס של נן ה מ ס ת נאדס שהחזיק נו נמה‬
‫שנים ולא יצא מחזקתו ונאו עדים ואמרו דכל שנה יצא למערפה שלו פעמים נשנה וחנרו‬
‫עלי לנותי ואהלו אינה חזקה ללא לצופין נכהו ותתרסתי מ נ ד ן ונוי ושאלתי את פי רנינו‬
‫נ( אולי צ׳ל מהנין‪ .‬י( נלומל שנא‬
‫יעקב והודה לדגלי ונוי ‪ . .‬כמו שבתונ בתשובה‪.‬‬
‫ד( שמואל א כ״א‪ ,‬גי‪ .‬ת( נלומר םחפשו נספרים והביאו לו‬
‫פירשו את דבריהם כראוי‪.‬‬
‫ו( כלומי שכן היא הנירסא בפעלי רנ האי וצפי‬
‫שכן היא הגירסא בכל ספרים קדמונים‬
‫דעתי צ״ל שנורס‪ .‬ז( נ נ כיט ע־א‪ .‬ועיד עיין נספר הישר על נ״נ בדפוס דך נ' סימן‬
‫תל״נ תל״ג‪ .‬ח( ביב דך ליו ע״א ועיין בתים• שם דיה תינ‪ .‬ומדנרי רנינו כאן משמע‬
‫דהא דפסיק אנלה שביעית הוי חזקה היינו דלא יפסיק אנל עכ״פ אינו עולה למנין שני‬
‫חזקה‪ .‬ועיין נרמנ״ס פי״נ מהי טוען ונטען הי״נ והשגת הראב״ד כס‪ .‬ט ( המלות בהסגר‬
‫הסרות ננ״י ודפוס והס מתיקון ראז״ס עיפ השים‪ .‬י( נלומר לפי נרסת הספרים ורנינו‬
‫שאין נורסין נדנרי מר זוערא מודה רנ הונא אלא מודה רנא א״נ היה לו לומר ומודה רנ‬
‫הונא נחנותא דמחוזא קודם לכן‪ .‬ועיין נ ־ נ ב״ע ע י נ סיס׳ דיה ומודה‪ .‬יא( נ״ק דך ס יא‬
‫ינ( נדרים דך נ י נ‬
‫יב( נ ן הוא ננ־י ודפוס וצ״ל לדעתי תתנוץ נמקוס הממיר‪.‬‬
‫עינ‪.‬‬
‫תשומת ר״ת סימן םא‬
‫‪138‬‬
‫נכי הרוצה ש ל א יתקיימו נדריו ורבינו‬
‫גגי ר נ יהודה בבנישחא ר ש ף‬
‫האי כנדה יל(‬
‫איתוב בנהרדעא אמר מר ווטרא אי מעין ואמר ליתי מהדי‬
‫ת ל ת שנין ביממא‬
‫ובלילא‬
‫מענתיה‬
‫מענה‪.‬‬
‫ואסהידו בי רדירנא ביה‬
‫פי׳ מר זוטרא ה ב ת ש ל רב אשי‬
‫היה‬
‫בדאמרינן מרימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לביםתא למרי בר איסק כבבא מציעאסו(‪.‬‬
‫אי מעין המהדק ואמר יבאו עדים שאינמ‬
‫וקאמר אליבא דרבא וביש אליבא דאביי‬
‫בקיאץ כמו שיבבי ולא כמו אונרין שיאמרו שראינו יוצא ונכנס בין בימימ בץ בלילות‪,‬‬
‫מקצת מן הימים ומקצת מן הלילות כמו שפירשתי נכי קרקעות דלאו בביפר‪ .‬תלו ליה‪,‬‬
‫מענתיה מענה‪ .‬ולא שייך למימר עדותן ערות‪,‬‬
‫היתד‪ .‬הוקה עדותן עדות‪,‬‬
‫דלא שייך האי לישנא‬
‫וםעולם ל א תמצא עדות נרוע‬
‫שאפילו לא‬
‫בעדות הזקה‪ ,‬שאץ מעידין‬
‫בקרקע זו ש ל סלוני היא א ל א ראינו שוד‪ ,‬דר בה נ׳ שנים‪ .‬וסשום האי הזקה מפקינן‬
‫ועוד לפי שבלשון נח(‬
‫ליד‪ .‬סתזקת אבהתא‪.‬‬
‫התהיל‬
‫אי מעין‬
‫לפרושי ביה‬
‫בלשנא‬
‫אפקיד‪ ,.‬והאי לישנא איצטרך ליה‪ ,‬דכיון דאיכא לאשבוהי סהדותא דשיבבי או דאנרי‬
‫סיניה ונקימי אנרא ואי לא נקימי ישיב להן סתזיק‪,‬‬
‫אי מעין[ ח ( ליתי תרי‬
‫]ודוקא‬
‫סהדי ומיהו אגן ל א מעגיגן ליה ולא פתהינן פ ה לאלש לאטוקי קרקע סהוקת אבתתא‬
‫]כסו לקסן בהוקה שאין עסה טענה ל א סוקסיגן ליה בידו[ יל!( עיי מענת אירבס שמראי‬
‫אי לא‬
‫טעין איהו‪.‬‬
‫ליתי שיבבי‬
‫וכן נטי ל א טענינן ליד‪ .‬למיםר‬
‫וליסהדי ]או[יט(‬
‫כהני דאונירו טנאי דכיון דאיהו ידע ולא טעץ לא טעניגן ליה‪ .‬ונט לא שייך הבא‬
‫] פ ת ה פיך לאלם[ כ(‬
‫דאין בזה נריעות‬
‫טהוקת קרקעות‪.‬‬
‫הזקת בתיט‬
‫_ וטודה רבא‬
‫ברוכלין המהדרין אע״נ ד ל א טעין טעגינן ליה‪ ,‬טי׳ דאעינ דלא טעץ בין ביטטא בין‬
‫בליליא רהא בליליא שכיהי ביטטא ל א שביהי טעגיגן ליה וכנון זה פ ת ה טיך לאלט‪,‬‬
‫דאםילו עיי שיבב־ אינן סוברין לברר הוקתן דביממא ל א ידעי‪ ,‬ונודיעט אנו אש עיי‬
‫ש יבבי יכולין לברר הזקת לילות די‬
‫להן דהוי ליה‬
‫במו קרקע שקוצרין ומניהין עד‬
‫שעת ההריש‪ ,‬אטילו עדים עיי אונרין מיניה די כיון שע׳ט תקנת עזרא מהדרין טעגינן‬
‫להו‪ .‬תדע דלא נקיט הטר נטל וששן והוד‪ ,‬הוקתן ] ש ל בחים[כא( נ• שגיט רצוטות דכיון‬
‫רבני טיעבד נינהו בין ביממא בין בלילא‬
‫לא בעינן ש ש‬
‫םטוזרות‪ .‬וטודה רב הונא‬
‫בחנותא דטהוזא דכיון ד ל א בני מיעבד נ י נ ת בימטא ולילא דהזקתן טטוזרות ובעי ש ש‬
‫שנים דלילותא דידהו הוי נ ט ו אםקעתא דטלבא‪.‬‬
‫טעמי איבא בתלמודא‬
‫כי הנך דלא מציגא‬
‫ולא‬
‫דאיגטיר‬
‫דתרוייהו איתנהו ובהד שני אי איתא אעינ רליתא לאידך‬
‫טצינא‬
‫דאינטר דלעיל ובמה‬
‫והכי גיתא לי דעבדא טטיכב(‬
‫ואני בקי בהותטיט באנרתכנ(‬
‫כי יש בהם מפולפלים ומתוך פ ל פ ו ל ם שינו טי׳ רבותינו שאט ידקדקו ה ל כ ה כטירושם‬
‫לא יתכוונו דבריהם ומתוך פ ל פ ו ל הוקשו ואס יוט־פו ל פ ל פ ל יסצאו תשובות הבילות‬
‫חבילות על הכל‪ ,‬ו ל כ ל ת אית להו םירכא בר טהאי אעינ דליכא סילטליןכד(‪ .‬ורנליס‬
‫עינ ועיין סוסי ישנים שס ד״ה רנא אמר‪ .‬יד( נדח דך י״ג עיא ומיין חשובות חגאוניס‬
‫שערי תשונה סימן ע״א‪ .‬סו( ב״מ דך ‪ y o‬עינ‪ .‬נח( לפי שבלשון תיקון ראז״ס במקום‬
‫דאי בלשון נכ״י ודפוס‪ .‬יז( המלות נהסגר ע״פ תיקון ראז״ס‪ .‬ית( תיקון ראזיס ועיין‬
‫ביב ד ך מ״א‪ .‬יט( היקון ראז״ס• כ( גס זה כן• כא( גז״כ‪ .‬כב( תרי מעמי נש״ס שס‪.‬‬
‫כג( בלומר נאנרת השאלה אשר עליה משינ רנינו ולפי הנראה היה ר׳ משלם נן נתן ממלון‬
‫בחותמיס‪ ,‬כי כן כתב עליו כמה פעמים כמעט אות נאות לעיל‪ .‬כד( נ״ל שרווח נזה על מנילה‬
‫דף ז׳ נדא דקאמר ה ס ס לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל ועלה קאמר רבינא היינו דאמרי‬
‫אינשי טנא תדא פילפלא תי־יפתא מלני מלא קרי‪ .‬ונענותנוהו רוצה רנ־נו לומר שנס כאן‬
‫לכולתו אית להו פירכא נר מתאי דרנינו אע״ג דליכא פלפלא חריפתא ואולי צריך להיות‬
‫פילפלא במקום פילפלין‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן םא םב‬
‫לדבר שקודם‬
‫םעשה‬
‫אמרתיה‪,‬‬
‫‪139‬‬
‫כי לרואים אנרת זאת הראיתי סהרון שהוסיפו לפני‬
‫ולא התבדו השערים בהם ו ע ל םניהם ל א אכזב‪ .‬וסאן ת ר י ס טורה סר זוטרא ס ש ת ב ש‬
‫ו ל א שייך טודה רבא באי מעין א ל א בטאי דאנן טענינן ליה וטטעטינן נטי יטים‪ .‬ולא‬
‫טורה רב הונא א ל א‬
‫וםקרב להו‪.‬‬
‫בטסוזרו!‪ /‬ואם הסברות רתוקות שבקור‪ ,‬לתלטודא דאיהו דהיק‬
‫ואז תמצא‬
‫הזקת הבתים‬
‫הקי־קעות והבורות והשיהין‬
‫ברוב‬
‫והמערות‬
‫עניניט ובי אורהא‬
‫ובית הבדים ד ל א כ ל‬
‫דטילתא כמו תזקת‬
‫שעתא‬
‫עייל לבי‬
‫רטא‬
‫ומנירסת רבינו האי דנריס וטורד‪ ,‬רבא שטעינן דרבא טורה לאביי וטד זוטרא אליבא‬
‫דרבא א ס ר וכן ברוב םסרים‪ .‬ואם יש לשמעון הזקה שיבבי הזקתו חוקה אי נמי סהדי‬
‫דאנרי מיניה כדסרישית‪:‬‬
‫סימן ם״ב‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬
‫)בענין ערב שלא בשעת םתן םעות ושחקמם ופרע(‪.‬‬
‫ואני‬
‫ש ל ש ת ההיצים צדה‬
‫אורה א(•‬
‫כאשר‬
‫התהילו מקטניסב( טן הצד נ(‪.‬‬
‫ברוב‬
‫ענותם ש ל ה ו ל ( אלי על שתובע ראובן משמעון מ׳ דינרים שפרע ללוי בשביל‬
‫ערבות שהכניסו שטעון‪ ,‬ושטעון טשיב שסטומי מילי הוה‪ .‬ונראה מתוך דבריו שרוצה‬
‫שמעון לטעון ש ל א היה קניןח(‪ ,‬אסנם אין צריכין קנין אם משרד‪ ,‬היה דהוד‪ ,‬כשעת‬
‫טתן טעות הואיל וההדר לו לוי ש ט ר ט׳ ליטריןי( על יד ערבות ראובן‪ .‬ואם משום‬
‫שטשרה צריכה קנין‪ ,‬טיט אטילו ל א הקנה ובטלה סשרה‪ ,‬כשיעור ט׳ דינרין ל א נטטר‬
‫שמעון טתביעת לוי דהא אישתבועיז(‬
‫בעי ליד‪ ,‬ללוי‬
‫קנין נטור יש שהרי ק ב ל ראובן ח(‪ .‬וטח שאמר‬
‫ולנכי ט׳ ד־נרין עדיף ]רהא[‬
‫בלעיז ליקה ביד טרנדרא אנמייןט(‪,‬‬
‫זהו לשון טעריב דלשון ערבוח אינו םהנך דנאטרין בלשון‬
‫ה ק ד ש א ל א בכל לשון‪.‬‬
‫ואיני רואה ב כ ל דבר־ שטעון שטען על הקנ־ן ולא מערער ע ל ה פ ש ר ה א ל א שטוען‬
‫ש ל א ח ר ההתראה אטר לו להתערב ואינו כופר ש ל א היה מחמח פשרה‪ ,‬וטחוך שחיקחו‬
‫דוטה ש ם ח מ ח פ ש ר ה היה‪ ,‬אך ל א במקום הב־ד א ל א מדוחק החחראה‪ .‬ואיכ ט ה בכך‬
‫דמימ מהמת פ ש ר ת הדין היה‪ .‬ונהי ש י ש עדיין בידו ש ל לוי אונוחיו ונחוחיו‪,‬‬
‫המי רינרין פיהת טשור וקנוי ופטור שטעון טתביעת‬
‫כננד‬
‫השטר בשוד‪ ,‬מ׳ דינרין ש ק ב ל‬
‫לוי טן הערב‪ .‬וטה שהקדים ראובן לפרוע טרם יתבענו לוי לשמעון לביד כדאמרינן‬
‫יפרע מן הלוה תהילה נם בזה ל א‬
‫ויעטידנו בדין להשיב ל ו טה ש ק ב ל‬
‫הפסיד ראובן א ל א ילך לו שטעון אצל‬
‫סראובן‪.‬‬
‫דאעיג‬
‫לוי‬
‫דסליקו למאן דאהתיה לסלוד‪,‬‬
‫לנכסי רערב מקסיה דליתבעינהו ללוד‪ ,‬י( מטעס דנתבעין סן הלוה תהילה ונכסיו הם‬
‫ערבים בו‪ ,‬ט״מ הוזר ופרעם הלוה א ל א שאותה שומא הדרה ואפילו מכרה‪ .‬ואין כאן‬
‫סלוקי דינא‪,‬‬
‫ואט־לו לסאן ד ס ס ר ש‬
‫םלוקי‬
‫דינא‪,‬‬
‫םלוקי‬
‫דינא איכא אםםודה ערבא‬
‫ס־סן סיב‪ .‬א( סמואל א' כ׳ כי‪ .‬ונ׳יל סכונת רנינו בכאן אויה נלסון הוראח ושלשת חחציס‬
‫ה ס שלשה דיינים שהעריכו באלתס אל מ י נ ו ‪ .‬נ ( מקנונים תיקון ראזי־ס במקום‬
‫מישנס בב״י ודפוס‪ .‬ג( עיין סנהדרין דך ל״נ ע»א‪ .‬ד( ברוב ענותס שלחו ת־קון ראז־ס‬
‫נמקוס בדוס עטותס נכ״י ודפוס‪ .‬ה( עיין ניב דף קעיג עיב סיסי מ ה חסודי‪ .‬ו( ליערין‬
‫הן יותר מדינרין ואולי צ״ל דינרין‪ ,‬ואפשר שזאת היסה הפשרה‪ ,‬שהשינ לו שטר על מ' ליטמן‬
‫תחת ת ע מ ו ת על מ׳ דינרין ז( כן הוא בדפוס אבל בכ׳׳י אשתרנלי‪ .‬ח( כן הוא בכ••‬
‫ונס בדפוס וציע מה קבל ראובן ? ואפסר שכונתו על תשער שקבל ראובן על יד ערנותו בעד‬
‫שמעץ‪ .‬ואולי צ״ל שמעון וכונתו על אותו השער שקבל כדלעיל ט( סרנדרא אנמיין = ‪prendre‬‬
‫‪ ,en main‬שזהו לשון ליקח ביד‪ .‬י( ביב דף קע״ד ע״א‪ .‬יא( ועיין ברמב״ס ה׳ מלות וליה‬
‫פכ׳׳ו היו ותשנת תראב״ד שם כי נחלקו בזת ועיין בהרב המגיד שס ובטור ח״מ סימן ק׳׳ל‪.‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סיםן ‪20‬‬
‫‪142‬‬
‫ג‪,‬‬
‫]והא[‬
‫)גענין א י ל ר מ ת ( ‪.‬‬
‫רמיבעיא ]לך[ בריש אותו ואת בנו ל א פריך נבי או לרבות א ת הכלאים א(‬
‫ואו לרבות או ל מ ע ט הוא ובמרובה נ ( פריך ליה‪ ,‬ל א קשיא דםאי ר ל א שריש‬
‫הכא פר יש התם‪ ,‬וכן כדוב סקוסוח בתלםוד‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫וששאלת‬
‫)געגין ימיים מ ד ע ת י ס ש ס ע ( ‪.‬‬
‫בהזרוע והלתייםא( דנרסי׳ תני תנא ישלם ואת אמרת מדת הסירות ש ט‬
‫כאן‪ ,‬וקשיא ל ך רכריש בבא ק מ א נ (‬
‫כתיב ישולם‪ . .‬יבולני‬
‫לשנויי לך שכן א ט‬
‫אסרינן ישלם מדעתו ס ש ס ע דסי‬
‫נורסין תנא תני ישלם דברי ר׳ אליעזר‬
‫וסכלל דרבנן שברי ל א ישלם ואת אסרת ס ר ת חסידות שנו כאן‪ ,‬ראי א ס ר ת הכי תיכי‬
‫טציח לטיטר דרבנן א ט ר ח חסידות סליני‪ .‬ועוד סריוקא ר ד אליעזר ל א תטרוך א ל א‬
‫טעיקר טילחייהו דרבנן ראטרי עני היה וכוי‪.‬‬
‫טשטע‪ .‬א ל א שינוייא רחיקא‬
‫ל א טשנינא לך‪.‬‬
‫טעטא דעני היה וכו׳ דהא ודאי דיגא‬
‫וכי‬
‫הך טילחא השבינן ל ה‬
‫טעותא‬
‫לדטויינד‪ ,1‬דישלט רחכא חייב חשלוטין וישלט דבבא קטא נטי חייב חשלומץ‪ ,‬א ל א‬
‫אף ב ל א כיד ס ש ס ע שישלם טיטב חחוב חטוטל עליו וליחא לשנויא דשני רבה ג(‬
‫םדעחו בלא‬
‫ביד סובין‪ ,‬בעיכ עיי ביר טיטב‪,‬‬
‫וליחא‬
‫דישלט ס ש ס ע‬
‫אפילו סדעחו‬
‫ישלט חוב חטוטל עליו וישלט מיטב ל(‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ואשר‬
‫)גענין פ י ט ג אין ם י ד י אוורינא לא(‪.‬‬
‫ש א ל ח על הא דאביי כחחילח‬
‫ביקא(‬
‫רמי ליה אביי לדבר‪ .‬טיטב אין מידי‬
‫אהרינא ל א וקשיא ל ך הא דאביי נושא ב ה מ נ ס צאן לדיר ‪ (3‬מוקי ליד‪ .‬לקרא‬
‫אליבא דר׳ ישסעאל ד א כ ל ה הזיז להיות ניחן כסשוייר‪ ,‬שזו אינה קושיא‪ ,‬דאכיי סבר‬
‫בכולא תלטודא דאית לנזיקין בעידית‪] .‬וכן[ טשניות ונמרות כטה וכן ר׳ יוסי הגלילי‬
‫ו ט ע רטיטב טובא כתיבי‪.‬‬
‫והלכה כר׳ עקיבא וטתניתין דהניזקץ שטין לתן בעידיתג(‬
‫מוקי בעידית רמדק רתניא הכי כ ד עקיבא‪ .‬ומילתא דר׳ ישמעאל מ פ ר ש ל ה ל נ י ת ן‬
‫בהכונם‪.‬‬
‫א ב ל עדיפא מינה‬
‫היה ל ך ל א ק ש ד י מדאביי נוטא‬
‫בריש הניזקין שמץ להן בעירית‬
‫התם בריש‬
‫פרקא א מ ר אביי ל ד ישמעאל‬
‫בסשוייר שבו כדאיחא‬
‫מפרש‬
‫דאמר בדאורייתא ברנמק שיימינן קמיל ממני תיקון חעולס בדמזיק שיימינן‪.‬‬
‫ונהכונס‬
‫צאן לדיר מוקי ל ד ישמעאל לנידץ במשוייר שבו‪ .‬א ב ל אני מ י ל ל ת ר ץ עלה דהחיא‬
‫ד ה ט נ ס ‪ ,‬כיון דאיפלני תנאי היכי שיימינן שיטת תתלמוד היא ד ר ישמעאל ס ג ר כר׳‬
‫יוסי הנלילי דאמר נידון במשוייר שבו‪ ,‬ומ״ס תשלומין םטימב דנמק‪ ,‬ו א ס בא ל ש ל ם‬
‫קרקע ניתן לפי שווי‬
‫הסשוייר‪,‬‬
‫אבל‬
‫סדברי ר׳ עקיבא ש ל א פי׳ כ א ם א ל א ת ל ה‬
‫בעידית רסזיק ל א סצי לסידק כםאץ סכולהו דהכונס סבירא ליה ל(‪ ,‬וםזה השעם אסרינן‬
‫רלהכי דהיק ר־ י ש ס ע א ל לשנוייא קרא טסשטיה רקרא ד ס ש ס ע דהאיך דקא מ ש ל ם ה(‪,‬‬
‫נ‪.‬‬
‫א( סולין דך עיס עינ ומיץ נסוס׳ ז*ס או ללטס‪.‬‬
‫נ ( ניק דך עח עינ•‬
‫ד‪ .‬א( חולין לך קיל מ ועיין נסוס׳ שם ט ח שנא סני שהניא שם נ פ ס ל״ס חך שינוייא‬
‫שאמל עליו ל״ס כאן שהוא שינוייא דמיקא‪ .‬נ ( נ״ק לך ז׳ עיא‪ .‬ועיין סוסי שם דיה‬
‫ישלם‪ .‬נ( נש״ס שלט לנא ולפי הנלאםכצ״ל‪ .‬ד( ונלאח שלזם טון לש״י ס ס ד״םעלעסו‬
‫שפילש ללא אסלחוה לצעוק עליו נ ט ל עיייס‪:‬‬
‫ה‪ .‬א( ט ק לך ד עיא‪ .‬נ ( שם דך ניס גיא ועיייט נסיס׳ דיס ומאי‪ .‬נ( גיפין לך‬
‫‪ (.‬אמנם נסוסי שם אמלו דאדלנא מלנרי ר׳‬
‫מיס הינ ועיייש נהוס׳ מ ה אמי אטי‪.‬‬
‫עקינא נשמע דנסלסי פליט‪ .‬ס ( כלומר כר׳ עקינא‪:‬‬
‫‪143‬‬
‫תשובות ר׳ית סימן םג‬
‫‪,‬‬
‫דקאםר אהני ניש ואתני קרא סשום דםשמע ליד‪ ,‬תרת ‪ ,‬חדא נדניזק שייס־נן ואידך‬
‫במשוייר לניזק שיים־גן‪ ,‬דמשוט נזרד‪ ,‬שוד‪ ,‬שלמד מרבותיו ל א נמורד‪ ,‬היא דכל מקוש‬
‫שאנו אומי־ן נאמרה למעלה ונאמרה למטה אינה נזרה שוד‪ ,‬נמודה א ל א כמו נלמוד‬
‫‪,‬‬
‫סתום מן המפורש ועוד רבות בתלמוד‪ .‬דתדע דהרתי שמעת מינה אב ־ לדי ישמעאל‬
‫דקאמר לא תימא כדרב אידי דאמר כגון‬
‫שאכלה ערונה בין הערונות וכו׳ ולא אמר‬
‫לא ת־מא כדרב אחא בר ־עקב דאמר בדניזק ומזיק םלינ׳ דהא אבי׳ ידע לד‪ ,‬כדמוכה‬
‫נק־ט‬
‫בריש סרקא דהניזק־ן אלא להכי‬
‫דרב‬
‫א־דא‬
‫דההוא‬
‫טעמא נמי מצי‬
‫למהר‬
‫בשומא דכיצד שמין בהדי סלונתא דעידית דמז־ק וניזק‪ ,‬א ל א דלא אסתברא ליה שומא‬
‫דקרא דר׳ ישמעאל אלא למשוייר שבו ולא כרב איד־ משום סירכא דהמוציא מחברו‬
‫דפרבינן עליה דרב אידי ‪. .‬‬
‫ן‪.‬‬
‫אשר‬
‫)בענין תן כזבי(‪.‬‬
‫ש א ל ת דאטר ר׳ יוחנן בפיק דנ־טיןא( התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים‬
‫ל א קנה וא״ת משנתנו כל האומר תן כאוסר זכ־ דמי וקשיא לך הא דאמר‬
‫ריי בשלהי שנים אוחזין ( המנב־ה מציאה לחברו קנה חברו ואיה משנתנו דאמר תגה‬
‫נ‬
‫לי ולא אמר זכה לי א ל מ א תן לאו כזכה‪— .‬‬
‫ש א ל ה זו דומה להאי ד י ש ל ם ל ע י ל ג ן‬
‫שהיא דרך חיצוגח‪ ,‬דאפילו לא פירש ר׳ יוחנן דומה הוא דהאי לשון זכה‪ .‬והנדכרים‬
‫יהד יודעים הם אם אומרים סשום זכה‬
‫אם לאו‪,‬‬
‫דבעל‬
‫כורחיך‬
‫שליח‬
‫להלכה לא‬
‫שוויה אי ססילא יזכה בו כרב הונא אי לשין^זכיה כר׳ יוחנן ד(‪ .‬אבל נבי מציאה תנה‬
‫לי ס ש ם ע כאדם שאומר ל ה ב ת תן לי אותו הפץ‪ ,‬ואפילו אמר זכה לי אם לא יתרצה‬
‫הםנביה סד‪ ,‬יועיל‪ .‬וראיה לי םםיפא דפרקא דנ־טיןה( האוטר תנו נט לאשתי דההוא‬
‫ע*כ לאו זכה הוא‪ ,‬א ל א שאין כל‬
‫הלשונות‬
‫שוות דיש הן שהוא‬
‫כלאו ויש לאו‬
‫שהוא כהן‪ .‬ונירםא ש ל ט ע ו ת כתבת שכתבת תנו ו( דההיא משנה תן נט לזוכה ולזכות‬
‫ל ה קאסר וסיפא דסירקין תנו נט לשון רכים‪ .‬ולא נרםינן זה רהא תנו לעדים קאמר‬
‫לכתוב וליתןז(‪.‬‬
‫_ וה״נ הוה לך לטיםר םרנניתא ודרשת הםטא‪ .‬רהא ר׳ יוחנן אית‬
‫ליה התוםס לבזףח בטקום שחב לאחרים לא קנה בריש נ־טין ופיק דבבא טציעאח(‬
‫טטרש טעטא דהטנביה‬
‫כסקום שהב‬
‫לאהריט‬
‫מציאה• ל ה ב ת‬
‫לא‬
‫קנה סשום דהוה ל־ד‪ ,‬תוסם לבעל חוב‬
‫ועלה טלינ ר׳ יוחנן ואטד‬
‫הטנביה טציאה‬
‫לחברו קנה חברו‬
‫נ( נ״מ דך יוד עיא ועיייש‬
‫ו‪ .‬א( נינוין דך י״א ע־ב ועיי׳ש נחום׳ דיה כל האומר‪.‬‬
‫כחוס• ד״ה ולא אמר‪ .‬נ( לעיל אוח די‪ .‬וכונחו כי שם וכמו כן כאן רק למראה מין‬
‫סותליס הדנליס חה לק לרך חיצונה‪ ,‬אמנם אם תעמוד על תוכן הדנר אז תמצא שאין כאן‬
‫ססילה‪ .‬לאך נלא פילושו של ליי היה נלאה לנו דתאי סן למשנתנו לשין זכה הוא‪.‬‬
‫ל( לאזיס תיקן נספלו או ממילא וכו׳ או כליי וכוי נמקום אי ‪ . .‬אי נכ״י ולפוס‪ .‬אמנם‬
‫אין צלץ־ להניה‪ .‬כי כן כונת לנינו כיון שכדעתו של האלון לשחללו א״כ אק סתלי שנולאי‬
‫ניחא ליח לנעל שיהיה משוסלל נמוקלס האפשל ונע״כ לא יהיה נקשן לו<נל שהוא לוקא שליח‬
‫לתולכת אס יוכל לזכות לענל ממילא כלנ תונא או ע״י חן כזכי וכליי‪ .‬וכן פילש נימוקי‬
‫יוסך נכ*מ שס תילוצו של תוס׳ שם ושתונא כניסין שם‪-‬נשס ל״ת לדעת אחלת מקנת אותו‬
‫ולזה הוסיך נימוקי יוסך לנאל אנן אמדינן לדעתיה‪ ,‬כיון שמגלה דעתו שלוצת לשחלל ענלו‬
‫ניחא ליה דליקני לית מתשתא ואעינ לאמל תנו כאומל ז ט רמי‪ ,‬אנל הכא מגניה נופיה‬
‫מימל אמל תנת לי אמל לי ילא נכלתיס על דעת לזכות נה לעצמן אלא על דעת ליסנה לן‬
‫כמו שאמלת ועכשיו איני מצת ליתן עכ״ל‪ .‬ויסת תלאת שלנלי לית כסוס׳ שם ודנליו נתשונת‬
‫כאן ללכל אחל נתטנו‪ .‬ה( ניעין לך י״נ עיא‪ .‬ו( כלומל נמשנה ניפץ לך ייא ע*‪ 3‬ועיי׳׳ש‬
‫שק נילסת סלי״ך שס‪ .‬ז( ועיין על זת עוד תוס׳ נימין לך ייג ע״א דית סאומל וכיב דך‬
‫קנ״א ע״ב דיה תמ‪ .‬ס( עיין תוס' נימין לך י*א נגיב ל״ת התופס ובימ לך י• ע׳׳א ד״ה‬
‫‪144‬‬
‫‪ m‬סימן סג‬
‫תשובות‬
‫והיה תופס לכעיה כמקום שחב לאחרים‪.‬‬
‫וי*ל‬
‫היבא יאיכא למימי מינו‬
‫ימבי י״‬
‫רזכי לנפש־ה זכי נם־ לחבריה אמר־נן חופם לבעיח ואפילו הב לאחרים קנה כמו מלוה‬
‫התופס למלוח אחר ט ( כמו מציאה‪ ,‬א ב ל נבי תן נט לאשחי ושטר שחרור לעבדי מודה‬
‫ד׳ יוחנן ד ל א קנה‪:‬‬
‫ז‪.‬‬
‫והא‬
‫)בענין כלי זכוכית דכי‬
‫נ ע ב ר ו י׳‪ 8‬ל ה ן ת ק נ ה ( ‪.‬‬
‫דקשיא לך כיון דרב אשי אית ליה בעיי א( דכיון דכי נשברו יש להם הקנה‬
‫כבלי מהכוח דמי נבי כל* וכוכיח‪ ,‬םאי ש נ א דקאסר כיציאח ח ש ב ח ג ( לעולם‬
‫לכלי הרס דטי ]ודקא קשיא ל ך ל א ליטטי םנבן הואיל ונראה תוכו כברו[‪,‬‬
‫בטעמי כדאוקמיה התם ת ל מ ו ד א נ ( לטטדינהו טנבן מהאי טעמא‪,‬‬
‫טומאה ניהא ליה לאוקמ־ה בטעמא ד י י ל ד(‬
‫דאשר‬
‫לוקמיה‬
‫_ הא ליתא דנבי‬
‫הואיל ותתילת ברייתו מן ההול‬
‫ככלי חרס דמי ולהעמיד חחילת טוטאתן בנקבו והטיף לתוכן אבר וטוטאת נבן טטני‬
‫שנראה חוכו כברו טלאוקטינחו ככלי מחכוח על ידי נשברו יש להן הקנה שאין זה‬
‫נורם טומאה ב כ ל מקום א ל א לטוטאה ישנה‪ ,‬א ב ל חחילת טומאה ]היא מפני[ שחחילח‬
‫ברייתה סן החול ת ט ה לכלי חרס שהוא טן ה ת ו ל ה ( ‪.‬‬
‫נבן אוקטה בדגי ואע׳ינ ד ל א דטי‪,‬‬
‫תדע דטשום‬
‫קושיות טוםאח‬
‫כי טה ענין כלי א ד ס ה אעיפ שיש ל ה ם תקנה‬
‫לנוור עליהן טוסאר‪ .‬א ל א אפיי כי סשני הכי הואיל וכי נשברו סטיך על בריית חול‬
‫עיי החכה כטו חרס עי* שריטח ככשונוח‪ .‬א כ ל לענין טכילח כלים חדשים כלי טתכות‬
‫הניתוכות אפורין בפרשה‪,‬‬
‫חכוכיח ניחוך הוא סחחילחו‪,‬‬
‫ואפילו כסופו‬
‫לאהד שהוא‬
‫זכוכית הוא כסתכות הניתוך לאחר שהוא ברזל או נתשת או בדיל או עופרת והלכך‬
‫נקט תקנת שבירתו ו ל א תקנת תתילתו‪:‬‬
‫ה‪,‬‬
‫דיני‬
‫)בדיני ברירת(‪.‬‬
‫ברירה לשון ארוך והנה אתכם ובמקום א( שתמצא עולא ורב הד מוקי לטעמיה‬
‫סשום בקיעה וחד סשום ברירה ותד סתני להו זוזי‪ ,‬אסוראי נינהו והכל מרשתי‬
‫לפי דעחי‪,‬‬
‫וקשיא דרב אושעיא ורב אושעיא‬
‫בטםהים‬
‫סבאן ולהבא בשילהי ביצה‬
‫ובטשתחטץ ובפרק הדר עם הנכרי‪:‬‬
‫)בענין ל ג ר ב ו ו ל ג ר ב ה ביובידח(‪.‬‬
‫ואשר‬
‫ש א ל ת טיט טייתי באלו טציאותא( הא ל א דטיא א ל א ל ה א שכן עליה עוף‬
‫כשרה‪.‬‬
‫סשום דםינה שםעינן דבדעת סנהנ עולם תלד‪ ,‬ד ל א ניתא לאיניש‬
‫שישכון עליה עוף‪ ,‬וכן נסי הסכניס פ ר ה ל פ ט ם התם ק ש ה ל ו בשרשה‪,‬‬
‫א ב ל עלה‬
‫עליה זכר אעינ ד ל א ניהא ליה להאי דטססיד סרה כיון דניתותא דאינשי הוא בשאר‬
‫פרות הינ טםולנ(‪ — .‬וםתניתאג(‬
‫שהכניסה‬
‫לרבקה נכי ענלה ליתא ת ב י ר (‬
‫טרה‬
‫איי יוחנן‪ .‬ט( ועיין בנימוקי יוסך נ״מ שס שהוכיח כן מסניא דנסשיה אלינא ‪7‬ל'ת‪:‬‬
‫ז‪ .‬א( ע׳יז דך עיה עיא‪ .‬נ ( שנת דך נדז ע־נ‪ .‬ג( שט ננ״א‪ .‬ד( שט דך נרו פינ‪.‬‬
‫ה‪ (.‬כלומי־ ולכך לא ניאה לו ל י נ אשי לומל שטומאת ננן שהיא תחילת טומאה תהא‬
‫מטעס דאס נשנמ יש להט תקנה‪:‬‬
‫ת‪ .‬א( אולי ציל ובמקומו‪ .‬ויוינז נזה על מה שכתנ י״ת נ ס פ י הישי על מסכת ערונין‬
‫דך ליו עינ‪ ,‬והוא נדפיס דך כיה עיי ס י ק ימ״א‪ .‬ועיי״ש כי ט ס ד נ י ינינו נאייכות‬
‫על כל העניניס שיומז עליהן כאן‪ .‬ומזה ניאה שכנר כתנ יית את ספרו נמהדויא קמא‬
‫נימי י נ י ט שמואל ונעוי אחיו סי‪:‬‬
‫ט ‪ .‬א( בנא מציעא דך ל׳ ע״א ועי״ש נתוס׳ דית נ ש ג < נ ( ועיי‪/‬ו נסיס׳ מ ת אך‪.‬‬
‫נ( תיקון ראזיס נמקיס אימת בטי ודפוס‪ .‬ד( דנני נציל במקום נבי בכיי ודפוס‪.‬‬
‫תשובות !״׳׳ת סימן ס‪:‬‬
‫מהניהא בהוםסהא ד פ י ה ה (‬
‫רנקיט רילסי‬
‫עול‬
‫‪146‬‬
‫ושכן עליה עוף משנה היא במסכת פ י ה ו ( ‪ .‬וקיא דענלה‬
‫עול מהדר•‬
‫ואני‬
‫בסוטה׳(‪.‬‬
‫כבי‬
‫סישהיה‬
‫סייוש‬
‫אילך וישנו‬
‫במקומכם ח(‪:‬‬
‫י‪.‬‬
‫ששאלת‬
‫;בעני! ב י ב ו ת ע ן ב י לעשיית!(‪.‬‬
‫מאי ראיה מריב יהודה לרב ששי משמיה ררבאא( ועור הא ל א היו בדור‬
‫אהר ודב יהודה קדיט טוכא‪ ,‬האץ־ •ענה ראשון על האחרון‪ .‬בלה צדקה‬
‫רקדים ליה‪ ,‬רביום ש מ ה רכ יהודה נולד י ב א נ ( ‪ ,‬ומשום רקריט ליה מביא ראיה טסנו‪.‬‬
‫ואלו אטרו רב סשא וי־ב ששי משמיה ררבא מברכין על המצווה עוכר לעשייהן ועל‬
‫ביעור מברכין והר אמר לבער‪ ,‬אז ל א היה צייך להביא ראיה‪ .‬אך הט נחלקו בלבער‬
‫ועל ביעור ומהוך דבריהם ייסדנו שצריך להקדים ברכה למעשה מכא לן‪ ,‬כלומר שמעו‬
‫משום מקום או משום הנא‪ ,‬ומשרש אין מהרי קראי שמיע לן ורב יהודה משמיה ררבג(‬
‫והניא נסי הכי‪:‬‬
‫יא‪.‬‬
‫גם‬
‫)בעני! שריש גממיות(‪.‬‬
‫באשר ש א ל ה בהנינהא( נ ׳ נממיות בנחל ו ה ק ש י ת טה הוצדכנו לאטצעיח ש ל ט ה ‪.‬‬
‫עד ש א ת ה שואלני מה הוצרכו שלטה‪,‬‬
‫היה לך להקשות‬
‫האיך עלתה‬
‫טבילה‬
‫כשתי הדדצונות‪ .‬ד ה א א מ ר י נ ן נ ( הניצוק והקטפרס ומשקה טושהאינו ה י מ ר ל א לטומאה‬
‫ולא לטהרה‪,‬‬
‫וטהרה היינו עירוב מקוואוהג(‪.‬‬
‫הוצרכה היא הנותנת כה‬
‫סאה ומ»קוד‪ .‬טהורה‪.‬‬
‫סהברין‬
‫לעשיה היל‪,‬‬
‫אוהד‪ .‬שאהד‪ .‬שואל עליה למה‬
‫אלא‬
‫רקטסרם ל א‬
‫הוה היבור אלא איב אתי טט׳‬
‫והררליה היינו קמסרם‪ ,‬רמי מקוד‪ .‬אין סטהרין בזוחלין‪,‬‬
‫בזוהלין כ ש מ ה עשרים ובזה עשרים‬
‫והרדליה‬
‫בהרדליה נוטא‪ .‬ובשהי נמטיוה רארבעים ועשרים רי‪,‬‬
‫מהברהן‬
‫ואטד(‬
‫ובלבד ש ל א יטבול‬
‫א ל א ש ל ש נקט ס ש ו ם עליונה‬
‫ותחתונה‪ .‬הרע דבםיטא דהך מחניחאס( קחני והכטים אוסרים אין טטבילין א ל א בשל‬
‫ארבעיט‪ .‬וטר‪ .‬שטירש רבינו זקננו בעיז ו( נכי קטשרס בזה ארבעים ובזה עשרים וקמטרס‬
‫טחברן לסוס חורפיה ל א עיין בה‪,‬‬
‫באנו להעטיד דבריו ולוטר‬
‫דהר ליה לטרושי בזה עשרים ובזה עשרים‪ .‬ואם‬
‫דברבנןז(‬
‫פריש‬
‫ואע־ט ש ר א ד ה היא ל ט ה שטרשחי ל א הוה‬
‫ל א יהכן‪,‬‬
‫ליה‬
‫הדא דאינה נזכרח בחלטוד‬
‫לטרושי‬
‫עלה א ל א‬
‫א״כ מזכירה‪,‬‬
‫ועוד דהך טתניהא דהניצוק והקטטרם בעל כורהיך מוקטינן כר׳ יהודה בניטיןח( ו ט ד י ק‬
‫ל ה טטושה על טנה להטטיח הזכור‪ ,‬וניצוקמ( נטי טטרישנא בחרי נוונא‬
‫ה י מ ר לסקור‪ .‬שכל עוסח שבא כן ילך‪,‬‬
‫ניצוק א י ט‬
‫אבל אס סוף הטקוה ל ה ח ט ל א ו ה עיי ניצוק‬
‫ס( חוספחא דפרס פ״א‪ .‬ומיץ בסוסי שס ד״ה הכניסה לרנקה‪ .‬ו( פרס סיב מיד‪ .‬ז( סונוח‬
‫דך ייו ע״א• ועיין בסוס׳ ב״מ שס ד״ה אך‪ .‬ח( והוא נספר הישר על נימ ובדפוס דך‬
‫מיו עיד סימן חצ״א‪:‬‬
‫י‪.‬‬
‫א( פסחים דך זי עיב‪.‬‬
‫נ( קידושץ דך ע״נ ע״ב‪ .‬נ( בשיס שלנו איחא משמיה דשעואל‪.‬‬
‫יא‪ .‬א( חנינה דך י״ס גיא ועיייש ע״נ בסוס ד״ה נחחחונס‪ .‬נ( ניפץ דך פ׳׳ז ע״א‬
‫ועיי ש נתיס' ד״ה הניצק‪ .‬נ( עיייש ברנדי דיה אינו חיטר‪ .‬ו ט נ ס ריח מ ס להוציא‬
‫מדעה הל־י נהוס׳ שם שאמר הוא לענין השקה‪ .‬ד( כציל נמקוס ונס נ ט י ודפוס‪ .‬ס ( חוספסא‬
‫מקואות ס״נ‪ .‬ו( עיז דך ע״נ ע׳׳א רשיי דיה ולא לסהרה‪ .‬אמנם טיפין דך מיז ע״א פירש‬
‫רש״י שני מקואות שאץ נאחד מסס אינעיס סאת‪ .‬ז( כן תוא נכיי וטנחו שישיי פירש‬
‫אלינא דחכמיס נתוספסא דאמרו אין מסנילין לא נעליונת ולא נתחסונת אלא נאמצעית של‬
‫ארבעים סאה• ואלינא דחכמיס פירש רשיי תאי דניצוק וקמסרס אינו סיטר‪ .‬אמנם נדפוס‬
‫איסא נלברבין ובמקומו מיקן לאזיט דעדרגק‪ .‬ס( שס‪ .‬מ( עיץ במוס׳ נינוץ שם ועיין‬
‫<‪ t 14‬ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן סג סד‬
‫עד ארבעים ס א ה בגון רגליו ש ל ראשון נוגעות במקור‪ ,‬ושופר‪ ,‬ל ה ת מ ל א ו ת הוי‬
‫חיבור‬
‫— ו א ש ר א מ ר ת ד ש ג י רגליו‬
‫בסים‬
‫דכולה כרי יהודה כדאמריגן ב כ ל ה נ ט י ( תנייגא‪.‬‬
‫שיכול להחזיק היינו נוד אסיק יא( ז ה ל י ת א ד ה ח ז ק דרבנן וגור אסיק דאורייתא ל ה ע ל ו ת‬
‫מטומאה לטהרה‬
‫ואפילו להחזקה ל א ה ו ה עודיהו רנלו במים נור אסיק א ל א הכי תקון‬
‫רבנן החזקה לד׳ יהודה ‪ . .‬ע ל התרשים אנו בושים א ל א ש א ת ה מ נ ל נ ל עייינו אחרים‪.‬‬
‫םחטין‬
‫ומד‪ ,‬ש ש א ל ר׳ •וחנן מחו ל ח ט ב י ל ב ר א ש ו‬
‫אפילו‬
‫בפחות‬
‫מרביעית ש א ל ו ה ו‬
‫ד פ ש ק ה ט ו פ ח ע״מ ל ה ט ס י ה והוי כאלו הוא מקוד‪ ,‬ש ל ם ומרודד כאן דשו פו ל ה ת מ ל א ו ת‬
‫כדפרישית לעיל‪ .‬וםוניא ד ת ל מ ו ד א ב ל י ש נ א י ב ( ד מ ה ל ו ק ת מ ט ו מ א ה ל ט ה ר ה א ב ל ב מ ע ל ו ת‬
‫דרבנן לדברי ה כ ל ה ש נ י ט ה ו ר ‪:‬‬
‫י״ב‪.‬‬
‫ששאלת‬
‫;בענין א ח ת ארונה ואחת קצרה(‪.‬‬
‫ל פ ר ש לך א ח ת ארובה ו א ח ת ק צ ר ה א ( ש א י ן הדברים ל כ ך נ ( ‪ .‬הכי פ י ר ו ש א‬
‫ארוכת וקצרת דתיקנו רבנן‬
‫השכיבנו ל ג א ו ל ה‬
‫אריכחאג(‬
‫וקיצרוה ש ל א‬
‫להפסיק יותר מ ד א י ל ( ‪ .‬ו א נ ב ה כ י תנו מקום ש א מ ר ו לקצר אינו ר ש א י להאריך ו ט פ ר ש י נ ן‬
‫לה הכי מקום ש א מ ר ו לקבוע בקיצור‪ ,‬א ב ל לפי ש ע ה כנון הולד‪ ,‬בברכת חולים אוטרד‪,‬‬
‫וכן צרכי צבור מ ו ן זכרנו ולא צרכי יהיר א ו מ ר ה ה ( ‪,‬‬
‫תורות והובא ו א י ט ל ו ל א סילי רבנן לפני עם הארץ‪.‬‬
‫ולא‬
‫א ב ל לקבוע ל א‬
‫דרסי כ ש ת י‬
‫— לחתום אינו ר ש א י ש ל א לתתום‪,‬‬
‫נקט לפתוח אינו ר ש א י ש ל א ל פ ת ו ח ח ר א כי רוכלא ל א ל י ח ש ב וליזל ועוד ע י ק י‬
‫חחימה ה כ ל חולך אחר חחיתוס‪.‬‬
‫וחותם ל כ ל חברכות ל ך ולכל י ש ר א ל ש ל ו ם ‪:‬‬
‫סיםן ס״ד‪ .‬תשובת רבעו יעקב זצ׳יל להרב ר׳ אפרים סרגנשבורגי‪•0‬‬
‫מהרת בראשונח‪ ,‬ויותר ב א ח מ נ ח ‪ ,‬כי חקרה ״ י א ל ח י יעקב לפני‪ ,‬בחסדו ה ע מ י ד‬
‫‪,‬‬
‫אדני‪ ,‬המעיר בעלי סדני‪ ,‬ובעיני חיה ננאי‪ ,‬ל ת ת מתון ופנאי‬
‫לפני‪ .‬ועל כתוב בכתבך‪ ,‬יודעים לבי ולבך‪,‬‬
‫ילדות היתד‪ ,‬בך‪,‬‬
‫ע ל ל א צריכות‬
‫ואם לבך הוא בקרבך‪,‬‬
‫על לבי מד‪ .‬טיבך‪ ,‬ויש מ מ ש נ ( ש א ל לרבך‪ ,‬העומד בישיבך‪ ,‬או אלי ואשיבך‪ ,‬א ך מיום‬
‫דעתיך‪,‬‬
‫מודד‪ ( ,‬ל א ש מ ע ת י ך ‪.‬‬
‫ג‬
‫יא( דנרי‬
‫נספר הישר על חגיגה נדפיס דך ליד ננ״א סימן שכ״ו‪ .‬י( ציל המניא גגו‪.‬‬
‫רנינו כאן סתומים קצת‪ .‬ונראה שרומז על דעת רשנ״ס ששונר דהך נרייתא חגיגה דך י״ט ע״א‬
‫עודה רגלו אחת נמים הוחזק לדנר קל יכו' הוא משוס גוד אסיק‪ .‬וע״ז אמר ר״ת שאינו אלא‬
‫ינ( וזה כאיכא דאמרי ש ס ‪:‬‬
‫מסעם תקנה‪ ,‬דגוד אסיק למאן דסיל הוא דאורייתא‪.‬‬
‫נ ( שאין תדנריס לכך‪ ,‬כן תוא נדפיס וגס בכ״י• ואולי צ״ל‬
‫א( נרכות דך י״א ע״א‪.‬‬
‫ייב‪.‬‬
‫ד( מזה נראה‬
‫ג( נרכות דך ע׳ ע״נ מימרא דרנ אשי‪.‬‬
‫שאין תדנריס מ ו מ י ם לך‪.‬‬
‫דדעת ר״ת ארוכת תיא אמת ואמונת וקצרת תשכיננו וזת דעת רש״י תונאת נתיס׳ נרכות‬
‫ת( ועיין תשונח רנינו תאי נשערי‬
‫דך י״א ע״א דיס אחת‪ .‬ועיי״ש פירוש ר״ת חולק על זה‪.‬‬
‫תשונת סימן קנ״א ותני אשרי כרכות פ־א סימן י״נ‪:‬‬
‫םיסן סיר• א( הוא ר׳ אפרים נן יצפק‪ .‬ועל רניט אפרים הלזה העידו ספר יוססין ואשריו‬
‫נעל קירא הדורות שהיה תלמידו של הרי״ף‪ .‬אך זה אי אפשר שהרי הרי״ף נפטר שנת‬
‫תתס״ג ור׳ אפרים נפער שנת תתקל״ה כאשר העיד ס פ י היוחסין‪ .‬ועיין מה שכתב נעל שס‬
‫הגדולים ערך רניט אפרים תלמיד הרייף‪ ,‬שהניא שס נ״כ מקצת מן החרוזים האלה• ב( כלומר‬
‫אס יש ממש בדבריך שאל ל מ ן ‪ .‬ג ( ק הוא נשם הנמלים שס וכצ׳־ל נמקוס מורה נכ׳׳י ודפוס‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫תשובות ר״ת סימן סד‬
‫א‪.‬‬
‫עד‬
‫)בענין עד זומם(‬
‫זומם למפרע א( ‪ . . .‬הקשיתיךנ! משניות שלמות לפי פירוש רבותי וסירשתי‬
‫לך דאחד קאי ובן בספרים קדמונים דפשלוהוג( כמלנותא ודעטול( זומם‪ ,‬והיינו‬
‫דקתני זומם ולא זומםין‪ .‬ודאםהידו ב׳ ת ר י בחד ולא נרםינן ותרי בחד‪.‬‬
‫ש א ל לאשר פירשוהו בשמי‪,‬‬
‫ואם קצרתי‪,‬‬
‫אולי שניתה(‪ .‬ועל שאילות ראשונים בא ואראך טעמן‬
‫ואטעימך ממשן‪:‬‬
‫ב‪,‬‬
‫‪,‬־ההיא‬
‫המפקיד אצל‬
‫)נענין‬
‫חבת‬
‫נעצר(‪.‬‬
‫דרבא אדרבאא( הוקשו פר״ה בבבא ב ת ר א ו ל א פירשו כל צרכו והבי פירושו‬
‫צריך להחזיר לו בעדיםנ(‬
‫ונאמן לומר החזרתי בשבועה‪,‬‬
‫להפטר בשבועה‬
‫והדא היא ודוק ותשכה לישניי( דלא משתמיט למימר נאמן וא־נו ;אמן צריך ואינו‬
‫צריך אלא צריך ונאמן‪ ,‬וכן ממשן וטעמן‪ ,‬וכן נמצא בשמי מפורשל( וניכר רשוטן‪:‬‬
‫‪.J‬‬
‫ההיא‬
‫דנסכא דר׳ א ב א א (‬
‫)בענין‬
‫פירשת‬
‫נ ם נ א דרי א נ א ( ‪.‬‬
‫דיה‬
‫בשבועות‬
‫ואני סרשתיה בסוף שבועותנ(‬
‫ותמצאגה בעולים מכאן ל ש ם ‪:‬‬
‫ך‪.‬‬
‫כי‬
‫שדית בור בינייהוא(‬
‫) נ ע נ י ן ו כ ו ל ה ו נ י ש ד י ת כור נ י נ י י ה ו ( ‪.‬‬
‫‪ .‬כל הכתובות להלכותיהן עיט רבותיהן תמצא לפי טי׳‬
‫רבותיי ואני פירשתי לך ועורי מהזיק כס‪.‬‬
‫קרן כוונתה להזיק למאן דאית ליה‬
‫פלנא ניזקא טמונאנ( והיינו למ־ד קרן עדיסא‪ .‬ולמיד סלנא גזקא קנםא אי לא כתיבא‬
‫הוה סטרינן ליה דלא מסתבר דמיחייב‪ ,‬דאע״נ דבתיבא אםרינן קנםא הוא‪ ,‬ולא דטיא‬
‫להנך דהנך מועדין מתחילתן ודינא דליחייבן‪ .‬וסברא היא דמועדין מתהלתן ולא טשום‬
‫׳עידתא דתלתא וימני דקרא‪,‬‬
‫דהא לא כתיבא א ל א ג(‬
‫להיזקה‪ ,‬רנל היזקה מצוי טפי ואדם בר‬
‫אתיא מדינא דשן ויש הנאה‬
‫דעתל( ‪ . .‬לבייש שאפילו‬
‫אס לא גתכוץ‬
‫‪:‬יבייש אע״נ דנתכוין רק להזיק כמתכווין לבייש ]דמי[ נס דעת אמרינן הכי אבל הנך‬
‫&‪ .‬א( נ״ק לף עיג עיא ועיייש כסוסי ליה לאסהילו וסנהלרין ‪ cp‬כ״ז עיא ועיי״ש נסוס'‬
‫‪7‬״ה לאסהילו‪ .‬ועול עיין נסעל הישל על נייק נלסיס ‪ cp‬מיל ע״ג סימן סנינ ונשנוס‬
‫לקונצת ט ק ‪ cp‬עינ עיא‪ .‬ועול עיין נספל יאנ״ן ‪ cp‬ל׳ מיג סימן טא• ב( כלומל כתנתי‬
‫'ך קושיות והקושיות לא החכרו כאן והניאן ליה לקמן נסי' ס״ו‪ .‬ג( כלומר שהוא מורה על סל‪.‬‬
‫לא לססלינהו כמו נססליס שלנו שהוא מולה על שנש‪ .‬ל( כצ‪-‬ל ללעתי נמקוס וטעמו נכ״י‬
‫וטעמיה נלעוס‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס שנית נכיי‪ .‬ונלשוס שנות ולאדם תיקן שכסת‪.‬‬
‫א( ננא נתלא ‪ cp‬ע׳ ע״נ קאמל לנא הלכתא נשנע וגונה ממצה לס״ל כלנ ססלא שם‬
‫המעקיל אצל סבלו נשטל ואמל לו החזלתיו נאמן‪ ,‬ונשמעות ‪ cp‬מיה עינ קאמל הנדס‬
‫נל למי נל סמא ולנא לתלווייהו ס״ל נשטל םצליך להחזיל לו נעלים‪ .‬ועיין נתיס' נ״נ שס‬
‫••ה סוך ‪ qp‬ול״ה אמל לנא ונשנועות שם ל״ה נםמל‪ .‬נ( כצ״ל נמקים נשטל נכ״ ולסוס‪.‬‬
‫( כמו לוק לישני ותשכח‪ .‬ואולי כצ״ל‪ .‬וכונתו כשתנלוק נלישני תמצא ללא עליגי‪ ,‬ללא קאמל‬
‫שסי מקומות נאמן ואינו נאמן או צריך ואינו צליך‪ .‬אלא ננא נתלא איתא נאמן ונשנועות‬
‫איתא צליך‪.‬‬
‫ל( נסעל הישל על ננא נתלא נ ל ט ס לך נ״א ע״א סימן תנ״א•‬
‫א( שטעות ‪ cp‬מינ ע״א‪.‬‬
‫נ( עיייש נתוס׳‬
‫ליה מתוך שהניא‬
‫את טילוש‬
‫‪ m‬נסשל‬
‫הישל ועיין נסעל הישל על שטעות םס נלסוס לך ניל ע״א סימן תעינ•‬
‫א( ננא קמא לך ה׳ עיא‪ .‬ועיייש נתוס׳ ‪7‬׳ה שכן מועלין‪ .‬נ( שם לך נויו ע״א‪ .‬ג( לעי‬
‫לעתי צ״ל ולא במקום אלא‪ .‬ל( כלומר משוס הכי הן מועלין‪ .‬וכל ה ל נ ט ס מכאן‬
‫לסלאס ססועיס ונלסי ספק עלו נסם קמשוניס עיי עעומ סושליס נחסל ויסל‪ .‬ואץ נ י ט‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן סד‬
‫‪148‬‬
‫אין דעת לבייש ונהכווין ל ה ד ק רידהו לא דפי לאדפ‪ .‬והיינו דאמרינן לעיל לא ראי ארס‬
‫בד׳ דבריש כראי השור שהסר בושתה(‪ ,‬א ל מ ל א לא כתיב שור ] ל א הוה יליף מיניה[ו(‪.‬‬
‫ולא רא• השור שששלש‬
‫ס־אי‬
‫כופר‬
‫אדם בתרווייהו קטלא כתיבי ו)שור(‬
‫אלמלא‬
‫נזיקין כתיבי ודאדם לא כתיבי לא נמר אדמ מיניה דבתשלומי קטלא הקל ה כ ת ו ב ‪. . .‬‬
‫א ש בה אתר סעורב בו‪ ,‬ר ש מקום שתוססו חוטרא‬
‫הכא דהי וזיל הבא דהי‪,‬‬
‫ויש‬
‫מקום‬
‫ש ת ו פ מ ו קולא ו ד ל‬
‫דאיכא לטיטר לתאי ניסא ואיכא לםיםר להאי ניסא‪.‬‬
‫והכי‬
‫מוכהא ש פ ע ת א דםירקא‪ .‬אי נמי מועדת םיסכרא לאכול הראוי ואינו ראוי טפי שהנך‬
‫ולא מיתורא דאו השרה ז(‪ ,‬דיש דברים שאין האש מכלה אותם א ל א מק לקלתן ואורחיה‬
‫לקלקל ולשרוף טפי‬
‫טהנך ‪ . .‬בור תחילת‬
‫תמצאנה כשמי‪ .‬וברייתא דלקםןיז(‬
‫עשייתו‬
‫לנזק‬
‫וכן אני‬
‫מפרש ובא וכן‬
‫דנקטא הוםרא אהר התנין האלו וסיום הלכותיהן‬
‫טירשתי לך הוטרא דכתיבי ושייר טורתא‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫אשתו ש ל יונה א( טעית‪.‬‬
‫ועל‬
‫)בעני! אשתו ש ל יונה(‪.‬‬
‫וכי תעלה על דעתך שעליית ת ל אסור והא הייבת‬
‫ב ש ט ה ה ( ‪ .‬ואין וה ת ט ה לטניח תפילין אמ־ שקיעת ה ה ס ה נ ( ולא ל ס י ר ב א ו (‬
‫נ‬
‫דהישן בשםיני בסוכה ילקה‪ ,‬דבעלייתה לרנל היתה טביאה עולת ראיה בלא תנאיה(‪.‬‬
‫והילנה הםלכהו( בלא ברכה היתד‪ — ,‬ולדבריך והא‬
‫דירה‬
‫איש ואשתו בעינן ז( —‬
‫וטיכל בת שאול בברכת תפילין‪ .‬וםוטכות רשות באקטו ידייכוח( בעל כורחך ל ר יהודה‬
‫כיון דבכל כחו םדאורייתא איכא םעילה‪,‬‬
‫באקטן איסורא‬
‫יהודה דפןיינ דליח ליה למידתי דרבנן סקסי נשים‪,‬‬
‫ראייה לנשים אסור כמו באוקפי ירא בסמיכה‪,‬‬
‫בשעח סםיכה דברי ה כ ל‬
‫שת‪.‬‬
‫אסור‬
‫טדדבנן‪.‬‬
‫ברכת תסילץ ברכח םוכה עולח‬
‫דבאנשים לאקוסי ידי בקדשים ש ל א‬
‫ו ל ד יוסי דדהי דרבנן מקסי‬
‫נשים ט ל ה ו‬
‫ועולח ראיד‪ ,‬ת ש י ם לאו חולין לעורה רהא בטוטל איחד‪ .‬נו( לרשות ש ל עולה‬
‫ואינה בשאר בכלל לא יראו פני ריקםי(‪.‬‬
‫ולא‬
‫ררבנן‪.‬‬
‫והכי טירושא לר׳‬
‫ונם חםצא בשםי כן‪.‬‬
‫ונראין ל מ ו ר י ם ‪. . .‬‬
‫ל מ ס ר י ם ‪ . . .‬ולא נדםיחי לבולל דברים ‪ . . .‬כי לא יכון רובד שקרים ‪ . . .‬אך‬
‫תדבוקיא( ב ס ו ת ר י ס ‪ . . .‬ותמצא ביתרים ‪ . . .‬הן הן חדברים ‪ . . .‬ושלומך ינדל‪:‬‬
‫ללננס ולנארס‪ .‬ומתוכן הדנריס נראה שנמשך אלעיל דף ד׳ ע*א‪ .‬ה( נראה שכונתו ע ד רש״י‬
‫שם ד*ה ומאי לא שפירש שס נזק לא קסשינ נ ד דנריס ולפי דעת רננו אדרבא טשת לא‬
‫קסשיב‪ .‬וכעץ זס כתב הרשטא לקמן דף ר ע״א ‪*7‬ה לאתויי‪ .‬ו( תיקון ראז״ס‪ .‬ז( ביק לף‬
‫סי עיא‪ .‬ס( ט ק דף י׳ עיא‪.‬‬
‫ה‪ .‬א( ערונץ דף ציו ע״יא מיכל בת טשי היתה מנסת תפילין ולא מיסו נה סכמיס ואשתו‬
‫של יוכה היסס עולה לרגל ולא מיסו נה סכמיס‪ .‬ועיי״ש במוס׳ ד״ה דלמא ועוד עיין‬
‫ג( מנסות דף ליו עינ‬
‫נ ( קידושץ דף ליד עיא‪.‬‬
‫נספל ראנין דף ל׳ ע״נ סימן ס״ז‪.‬‬
‫כלומל משוס להסס כשינ ושמלת‪ .‬ל( לפי לנא ק סוא נכ״י וטעמו דאלינא ללנא קאמל‬
‫נל׳׳ה דף כיס ע׳ נ אלא עעמס סישן נשמיני נסוכה ילקה‪ ,‬להסס משוס נל תוסיף נ נ ל‬
‫סיונא אינא‪ .‬ונלפיס אימא לפי סגא ונמקומו ס י מ לאדם לסנויי סגא‪ .‬ס( כלומל לא לנל‬
‫שטלתס לרגל אלא אף הניאה עולת לאייה ונלא מנאי כלומל לנדנס ואלינא ללי יוסי ונעופל‬
‫כדאישא לקמן ולשי דעתי צ״ל ונעליימה נמקים דנעלייתה‪ .‬ו( סוכה דף נ׳ ע״נ והתם ט‬
‫יהודה קאמל לס לסיל נשים אץ סומטת לכן קאמל לנלא נלכה סימה‪ .‬ז( ח״ל לאזיס מליץ‬
‫על זה‪ :‬זה ט ע ועיין נקידושץ דף ליל י א סליא תשנו כעין מלולי וט׳ עזס סיס מקוס‬
‫לומר לסיינס וקע״ל האזרס ועיין נלאנץ לף למל סימן סיז שכסנ ט כ דסילכה נלא נלכה‬
‫שה יסנא ולסט לא מישו ואי משוס שינס סא אמטנן משט כעין מלולו מס לילס איפ‬
‫ואשתו ועט אשס אגנ נעלה שנס אף סילנס אננ מיה ישנס וט׳ עייי׳ט‪ .‬והלנטס צ׳׳ע ג״כ‬
‫לאי מסן מ ש ט היה ללשינן סיוכא לאםס לק משאילה שפלינן לס ע ר ל ‪ .‬ס( הנינה ‪ qpr‬נ ח‬
‫פ( פנינה דף ‪0‬׳ ע״א‪ .‬דססס ללפינן דלשוס ל מ ו ל ולערב‪ .‬י( כלומר נשאר שהוא‬
‫מ ‪.‬‬
‫‪149‬‬
‫תשובות ‪ m‬סימן סד סה‬
‫ו‪) .‬נענין א ו ב ו י ד ע ו נ י ו ח ו ב ר ח ב ר (‬
‫‪,‬‬
‫אוב‬
‫וידעוני ל כ ל ל מ נ ש מ ה‬
‫ל א תחיה ו ל מ ה שרט נירנמו אותם‬
‫דמיהם נ ם ונו׳ א(‬
‫ואם י ש שרט בלאו לאו כ ל ל א ה ו א ו ה ת א ע ו ש ה מ ע ש ה בלאו ו ש ל ש ה כהובים‬
‫ויותר לאזהרה ו ל א ל מ ע ו ט י כ ל ל א דהנהו א י ה ( בהו לאו נרידא‪ .‬ומעונן ו מ נ ה ש מ פ ר ש י‬
‫נ‬
‫שהו נשלה מפיו מ נ ה ש י ם ב ה ו ל ד ו ה ו ל ה ו ש ש בש־נ־ם כ ה ו מ ץ לע־נ־סג(‪ .‬וצורנו יששוה‬
‫שלום לנו‪:‬‬
‫סימן ס״ה‪ .‬עוד שאל הרב ר׳ אפרים על זאת‪.‬‬
‫דברך א מ ת מיהרה באהרונ־ם‪ ,‬דברים החנונים‪ ,‬לא הצרכו לפנים‪,‬‬
‫ראש‬
‫מ צ א ה כ פ ר י ה נאמנים‪,‬‬
‫עלומים‬
‫ומרבותינו קדמונים‪,‬‬
‫והיו נבונים‪.‬‬
‫וטמונים ולך רב שננים‪,‬‬
‫נלויש צפונים‪ ,‬בזעם פנים‪ ,‬ארך חרונים‪ ,‬מ ק צ ר נ ( פתרונים‪:‬‬
‫א‪,‬‬
‫שאלתי‬
‫על עד זומש‬
‫דמשמע‬
‫)בעני! ע ד זומם(‪.‬‬
‫דהייש‬
‫ה ק ש י ת י ך מ ש נ י ו ת ש ל מ ו ת א(‪.‬‬
‫רבא‬
‫לפםידא‬
‫דלקוהוה‬
‫הקדמה‬
‫חשובה‬
‫כ י ש שישפת‪ ,‬ונידעת מן הנירסא דפשלינהו‬
‫בנזלנוהא והרי בהד נ ( ו ל א ידעינן מאי קאמר מר ומאי קושיא ליה למר ומאי דוחק־ה‬
‫ד ט ר ל פ ר ו ש י ד א ה ד קאי‪ ,‬אי מ ש ו ם ד א מ ר אוקי תרי לבהדי הר־ והרינו כ מ א ה ממאי‬
‫דהנהו קמאי ראו עדוהן כ א ה ד ד ל מ א בזה אהר זה ואהי ה י י ואםהידו הרי בחד ותרי‬
‫ב ה ד וליכא ח י ד ו ש ל ( ‪ .‬ואי מ ש ו ם דקש־א ליה דרבא א ד ר ב א ה ( ‪ ,‬מ ה עזרה במה ש א מ ר ת‬
‫ד א ה ד קאי ט י ט‬
‫טדאורייהא טםול ר ה א אוקם־נן דפסלוהו בנזלנוהא ואמאי ל א שש־ל‬
‫ליה רבא ל מ ט ר ע כדאמרינן מ ל ן דאורייתא ד ל א בעי הכרזה ו מ ש מ ע ד ל א ו ד י ש לפםידא‬
‫דלקוהות‪ .‬אי נמי א ע ד זומם קאי הינ פםולין דאורייתא ולא סס־ל ליה למפרע‪ ,‬ושאלת־‬
‫אה‬
‫ה י ב בישובי‪ ,‬א ש ר בקרביו(‪,‬‬
‫ועש לבב־ז( ד ר ב א אדרבא‬
‫ל א קש־א ה א‬
‫דקאמר‬
‫טופל אינו אלא ישוח ואינו נכלל לא ייאו כני י־יקם‪ .‬יי‪:‬״־ ־לפ־ס א־תא‪ :‬ואינה נשאי ?כלל‬
‫לא ייאו פני ריקם לישות של אלת‪ .‬ולכי לעת־ צייך לסלי הלניים כינ־ שעשית• י‪1‬ניס‪.‬‬
‫ולאז״ס נמקימס תיקן נשפיו ע״פ היאבין‪ :‬ואינה י ק עשה הנא מ‪;:‬ל נא־' לא •יאו פנ־‬
‫ריקם והיה משים רשות של עולה יגל‪.‬‬
‫יא( איני צ״ל תיל־ק‪.‬‬
‫ו‪ .‬א( מכילתא פ׳ משפנויס ביב! י״ז• יסנהליין ל‪ q‬ק״ז ע״נ ולני־ יבינו סת־מים בכאן‪.‬‬
‫ולפי הניאה קישית השואל היחה על הא לאמיינן נסנהליין ‪ q7‬ס״ה ע״א ונכייתית‬
‫‪ 7q‬נ׳ ע י נ למוני מנר הוא רק נלאו הלא נס זה נכלל היא־ היתה ‪ 1 3‬ש ‪ :‬ט י ס י ח י׳'‬
‫לא ימצא נך וכו‪ .‬ונלמד גס כ; מאוב וידעוני שיה־ה בסקילה‪ .‬יעיז ח״״ן שהלאו הזה איני‬
‫לאי שבכללות מאסר שפיט ני הדנריס הנאסיים ונס יש נהם שלשה כתיבים ו־ית״ לאזהיה‬
‫נ ( נכ״י ויכום איתא הנה־ דאית ויאדס תיקן‬
‫בגון מעביר בט מעונן ומנחש ומיני חיל‪.‬‬
‫דהנהו אית וכצ״ל‪ .‬ג ( כן הוא בכיי ודפוס ולי נ־אה שצ״ל ולאוחז נעינ־ס כסומץ לשינים‪.‬‬
‫שימן ש״ה‪ .‬א( כינהו שאמת דברי ר״ת שאמר בתחלת מכתבו תאחרון מתרתי‪ ,‬כי במהירות‬
‫ה ם י נ נדברים חיצונים שאינן נכנסין לפנים ולתוכן הדברים‪ .‬ונס מת שהניא‬
‫פריח לעיל‪ ,‬הלא לא נודע לכל זולתי לר״ת• ב( מקצר כציל נמקוס וקצר‪:‬‬
‫א( כונתו על מת שאמי י״ת לעיל הקשיחין משניות שלמות‪ ,‬אן הקושיות הללו אינו‬
‫א‪.‬‬
‫יודע אותן כמו שהמנ לקמן ולא ידעינן מאי קאמי מ י ומאי קושיא ל־ת למי‪ .‬ב( כלומי‬
‫נ( ת־קון יאז״ם במקום נתדי‬
‫שייס נ י ס לעיל דפסלותו נמקוס דפסלינחו ומחק ותיי בחד‪.‬‬
‫ד( עיין נתוס׳ נ נ א קמא דך ע״נ ע״א ד״ה דאסהידו שהניאו שס דברי יי אפיים‬
‫מאה•‬
‫נ ס ס ס ‪ .‬ינהיפן זה הניאו בסוסי סנהדרין דך כ״ז ע״א ד״ה דאסה־דו רק דנר־ ר״ת‪.‬‬
‫ה ( כלומר רנא דעל זומם כאן אדרבא בסנהדרין דך כיו ע״נ דקאמר ננזלן דאורייתא מי‬
‫בעינן הכרזה ועיץ בסוס׳ ביק שם מ ה אי נמי• ו( כלומר בהון קתלתי או צ״ל נקרוני‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן סח‬
‫‪150‬‬
‫ל א כעי ה נ ח ה משום רםסולין דאורייתא הוא וסיהו ט ש ע ח העדאת עדים ולא למפרע‬
‫ועדים הוא דמפקי‬
‫אינו נ פ ס ל‬
‫ל ק ל א כשהעידו עדים בביר וליכא ססידא הלקוחות‪ ,‬א ב ל‬
‫לספרע‬
‫מ ש ע ח נזילה‪ .‬וה־נ נב• עד וושם מכאן ולהבא הוא נםסל ס ש ע ח העדאת‬
‫עדים‪ ,‬והעדאה אינח מ ש ו ס ח ( פסולי דרבנן א ל א משום לקוחות‪:‬‬
‫)נענין‬
‫וגבי‬
‫ה מ פ ק י ד א*ל> ח ב ר ו ב ש ט ר ( ‪.‬‬
‫חםפקיד א צ ל חברו בשטר א( אמרח דוק ל י ש נ א ד ל א קאמר אינו נאמן א ל ם א‬
‫להיטטר ט ש ט ר קאמר‪.‬‬
‫אדרבא דוק‬
‫לאידך נ־סא‬
‫קאמר הטפק־ד‬
‫מדלא‬
‫אח‬
‫הכרו בשטר ואמר החזרח־ו ל ך נאמן כדקאמר ה ח ס בהמוכר א ח הכיח ‪ 13‬שיט דהאי‬
‫צריך לההזיר כ ש ט ר היינו שאם ל א החזיר ישלם‪ .‬ועוד‬
‫טאי קאםר מ כ ל ל דחרווייהו סבירא להו‪,‬‬
‫א י משום להיפטר משבועה‬
‫ומאן פלינ בהא ש א ם יהז־ר בעדים ג( יטטר‬
‫משבועה ואם ל א יחזיר יתחייב שבועה‪ ,‬כ״ע הכי םבירא להו‪ .‬ומאי ועוד דקאמר הטסקיד‬
‫א צ ל הברו בעדים א ־ צ להחזיר לו בעדים ד(‪,‬‬
‫נכון‪,‬‬
‫רהא אמרינן ב ב י מ ה (‬
‫דמוקמינן‬
‫ליה‬
‫ולדבריך אף טן השבועה סטור‪ .‬ואין זה‬
‫בני סרוח‬
‫דהדא‬
‫להד״ם וטשבעינן ליה‬
‫וכיש אם אמר החזרתיו ל ך שהוא חייב שבועה‪ .‬ועוד אליבא דרב אסי ו( דאמר המלוה‬
‫את הברו בעדים ההוא צריך שאם‬
‫לא‬
‫יהדר‬
‫לו‬
‫בעדים ישלם‬
‫לו הינ האי‬
‫צריך‬
‫שאם ל א יהזיד לו בשטר ישלם‪ .‬ונם בזה ל א עבדתי םטצותיך ולא שכחתי‪ ,‬ושאלתי‬
‫א ת הרב ב י ש ו ב י ם א ש ר בקרבי ועם לבבי‪,‬‬
‫להחזיר לו ב ש ט ר היינו כנון שקיבל עליו‬
‫ומוקמ־נן‬
‫אונםין‬
‫לה‬
‫ר ה א דקאטר‬
‫דליכא מינו‪,‬‬
‫הכא‬
‫צריך‬
‫ומשוס הכי אם ל א‬
‫יהדר לו ב ש ט ר ישלט ולא קשיא טידי‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וההוא‬
‫)בעני; נסבא דר׳‬
‫דר׳ אבא א מ ר ח שהקושיא טריה‪,‬‬
‫אינם נסצאיס בעיר הזאת‬
‫ז( כלומד והוא מסכים‬
‫יודע‬
‫ומימי ל א‬
‫אבא(‪.‬‬
‫אלוהים‬
‫ידעחים‪,‬‬
‫עמי עיין לקמן השובת דית כבל זס•‬
‫בכ״י ודפוס‪:‬‬
‫וכל‬
‫שער עטי‬
‫כי פר״ח‬
‫ובעולים משם לבאן שאלחי‬
‫ח( מסוס נציל במקום אלא‬
‫נ ( ביב דך ע׳ עיב‪ .‬נ( בעדים הציל במקום נשפר בכיי‬
‫א( שבועות דך מיה עינ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ד( בשבועות שס ולפירוש ד ת דקאמר צריך ואין צריך אשנועה קאי‪ ,‬א״כ כאן‬
‫ודפוס‪.‬‬
‫ה( ב״מ דך צ״ח ע״א ועיייש נתוס׳ ד״ה משכחת‪ .‬ו( שבועות דך מיא‬
‫אין צריך שנועה‪.‬‬
‫עיא‪ .‬דקאמר רנ אסי המלות את חנרו נעדיס צריך לפרעו בעדים‪ ,‬ההוא צריך לא אשבועה‬
‫קאי‪ .‬ז( מכאן נראה שבימים ההס כנר היו מכניס את סחכס העומד בראש הישוב נשם‬
‫הרב‪ .‬וזה הרנ דק״ק רענענסבורנ היה נימים ההס בלתי ספק ר׳ יצחק בן מלדכי הנקי נשס‬
‫ריבים‪ .‬ועיי נראנ״ן דך קמ״ח ע״ד בשאלתו המתחלת איותה נפשי וכו׳ אשר שלח אל הקדושים אשר‬
‫נארן המה ושס קרא י־אפון שנמנורת את הרנ ר' יצחק נדבי מרדכי ואחריו יאיר נתיב הרב‬
‫ר׳ אפריס והחופ המשולש לא במהרה ינתק הרב ר• משה המדנר פלוס אל עמו וכוי‪ .‬מכאן‬
‫נראה ששלשה החכמים האלה היו בני דינא רנא בק״ק רעגענשנורנ ואב לטלס הרב ר׳‬
‫יצחק והשלישי היה נ״כ דרשן ומניד ע־כ קראו המדבר שלום אל עמו‪ .‬וזה הרנ רי יצחק נקרא‬
‫נ ס כן נלאכ״ן נמה פעמים נשם ר׳ יצחק ס ת ס מרענענפנורנ עיין שס דך פ״ד ע״ג‪ .‬ורך‬
‫קי״ז ע״נ‪ .‬ועיין נספר ראנייה שתוציא ר׳ חיים נתן דעמניצער דך נ״ד ע״נ נניאומ שס‪.‬‬
‫וזה הוא נ ס כן אותו הרב ר׳ יצחק מרענענשנורנ אפר שאל את פי ר״ת לקמן סימן פיא‬
‫ובדפוס דך פ״ד עיא ואשר השיב לו ר״ת נכנוד גדול‪ .‬ור׳ מפה הנ״ל הוא ר׳ משה ניר‬
‫יואל כמו שחהס עצמו נסיך ספר ראנין עס יצחק ברני מרדכי שלפניו נענין החלונות‪ ,‬והובא‬
‫עוד פעמים אחדים בראבין‪ ,‬ונס שאל את פי רית ככחוב בראנין דך קמינ עיא‪ ,‬וסובא‬
‫נסוש' יגמוס דך ס״מ עינ ד״ה כמאן‪:‬‬
‫תשומת ר״ת סיטץ םה‬
‫ואמרו לי ל א שמענו‪ .‬ואפר לי הרב‬
‫השוד על השבועה‬
‫בישובי‬
‫‪151‬‬
‫ההיא‬
‫דמפכינן ליה אכשננדוא(‬
‫ד ר אבא‬
‫לשכננדו‬
‫ל א דםיא‬
‫היינו שזה טוען מנה והלא אומר אין‬
‫ל ך בידי א ל א חמישימ ואינו יכול לישבע מצי למימר לזה לכשננדו ה ש ב ע שיש לך‬
‫ב י ת טנה וטול‪,‬‬
‫היינו להכתיש א ת הנתבע‪,‬‬
‫הםסהי יש לו ל ה ש ב ע להכהיש א ת העד‬
‫א ב ל נכי דר׳ א ב א הטוען הטפתי ורידי‬
‫הטף‬
‫שלא‬
‫ושבועה דדידיה הטף ל א רטיא עליה‪ ,‬לטיכך אינו‬
‫ואינו‬
‫יכול‬
‫שהרי‬
‫מודה‬
‫לדבריו‪- ,‬‬
‫להטך על שכננדו שבועה‬
‫ולומר השבע דלאו דירי המשי‪ .‬הדי זה נכון ]אכן[ ל א הוצרכנו לזה דהא בשבועוה‬
‫נוטא טדטינן ל ה לשניהט השודימ ואיך‬
‫שכננדו‬
‫ישבע‬
‫ואינה ראייה לטניט‪.‬‬
‫ך‪,‬‬
‫ועל‬
‫אשתו ש ל יונה אטרת‬
‫)בענין א ש ת ו‬
‫שטעיתי‬
‫שהוא‬
‫כמו כן‬
‫כהשודנ(‪.‬‬
‫יכ״הנ(‪:‬‬
‫׳‪ Se‬יונה(‪.‬‬
‫דעתי שעלית הי־נל אסור‪.‬‬
‫שהעלתי על‬
‫לא‬
‫ידעתי שכשעלית הרנל אינה עושה טצוה כי אט בראית פניט בעזרה ]אט אינה‬
‫אמורה[ א( בלא קרבן שהיא טצות ראיון א ף לאנשיט בשאר יטות הרנל ולנשיט אף‬
‫כעיקר הרנל שאינן בני קרבן‪ .‬ומה שאמרת היטוק ליה דהא הייבת בשטהה‪ ,‬הא אטר‬
‫אביי אשד‪ ,‬בעלה מ ש ס ה ה נ ( ‪ — .‬ומה שאטרה‬
‫הנהת תטילין‬
‫משוס ברכה ל ב ט ל ה‬
‫קאסר ר׳ יהודה נ( לנשימ‪ ,‬הא משקינן ל ה מקרא משומ ד ל א ת ש א א ה שמ א״כ אימורא‬
‫דאורייהא היא ו ל ד יוסי ל( נטי אטור‪ .‬ועוד נכי הקיעות שומרה( אמרינן דדייקינןהא‬
‫נשים מעכבין ומוקמינן כרי יהודה היינו משום דהקיעה שופר ש ב ו ה היא ולא טשוט‬
‫ברכה‪ ,‬דאי משוט ברכה ס י ש נבי תקיעה שוטר דנקט הינ‬
‫ל ו ל ב ושאר מצוות עשה‬
‫הוה ליה למיתני אין מעכבין א ת ההינוקוה הא נשימ מעכבין‪ .‬ועוד מיכל בה שאול‬
‫אט היתד‪ .‬טנהה המילין בברכה‪,‬‬
‫דנקט הנחת תטילין‪,‬‬
‫הינ‬
‫א ל א סםתברא‬
‫ביראוה שהחידו לעולי רנליטו(‪,‬‬
‫חייבח חיינו שכוח דרבנן‪.‬‬
‫שאר מצות‬
‫עליית‬
‫ואשחו ש ל‬
‫עשה היתד‪ ,‬מקיימת בברכה וסיש‬
‫הרנל היינו טעטא‬
‫יונה‬
‫ד ד יוסי טשוט טסי‬
‫היחד‪ ,‬שוחה בשבחוח ולא היתד‪,‬‬
‫וחנתת תטילין ש ל סיכל ב ש ב ח‬
‫היחד‪ ,‬סנהה וסיל כטאן‬
‫דאטר ש ב ח זטן חטילין לטי שהוא טחוייב‪ ,‬ולאשר‪ ,‬איטורא דרבנן רהא אין תכשיט‬
‫ל ה ונט אינו דרך ט ש א דחהוי איטורא דאורייחא‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וסה‬
‫)בענין ה ו ב ר הבר(‪.‬‬
‫שאמרה נכי הובר הבר יותר ם ש ל ש ה כהובים הם ל א טצאחי בכל הטקרא כי‬
‫אם ל א ימצא בך טעביר בנו וכו׳ ובההוא‬
‫קרא‬
‫אזהרה ל ש א ר‬
‫טכשםימ נמי‬
‫נ• א( מכאן נראח םקוםימ ר׳ אפריט היסה דצמח מדמינן חתוא דרי אנא צשניהט חםודיס‪,‬‬
‫אלרנא צשכננדו סשוד חוח צן צדמוח וישנע שכננדו ויסוצ‪ .‬ועיין נחוס׳ שנועוח דך‬
‫מ׳־ז עיא ליס מתוך ועיין נר״ן שס‪ .‬נ ( ניל שכונסו כיון שאמר דידי חטפי א״כ נס חחונע‬
‫כמו סנסנע נמשל נגזלנתא וא״כ תות צתו כשניתס משולים‪ .‬נ( יכ־ח ‪ p‬הוא בכיי וחסל‬
‫כדפוס‪ .‬ואולי תם לאפי ת ט ת משם חכם אמד וציצ ינ׳׳ח סנית נמקוס כך כמו ל ק ק נסייק‬
‫ע״ס אות פ׳ תיצניי‪:‬‬
‫ד‪ .‬א( תמצות נהסנל ח ס מ ת נכ׳׳י ודפוס‪ .‬וצפיד כצ׳־ל‪ .‬וכונמו צא אדע אס נאמת אינת‬
‫אסולה לאיה פנים נעולה שהיא עיקל מצות עציית הלנצ אס תיא נצא קלנן וצא לצורך‪.‬‬
‫ועיין סוסי עלונין דך ציו ע׳׳א דית מיכצ‪ .‬נ( קילושין לך ליל ע׳׳נ ועיי״ש נתוס׳ מ ה‬
‫אשם‪ .‬נ( כציצ נמקוס ל׳ יוסי נכיי ולפוס• ל( כצ־צ נמקוס ל׳ יהולס נכיי ולפוס‪ .‬ועיין‬
‫כמוס' לאפ הפנה דך ל״נ ע״א דיה הא שכתנו שם דסאי נל משא אינו אלא מ ש ת לרננן‪.‬‬
‫ס ( מז״ט פס‪ .‬ו( עלונין דך נ׳ נ מ וכר‪ .‬וצ״ע ט ס מ ל א ת ו ס מ אלא לנתמת עולי לנליס‬
‫תשומת ‪ m‬סיסן ‪ nti‬סו‬
‫‪152‬‬
‫ואעט״כ ל א יצאו ס כ ל ל מיתה כסו כן נכי חובר הבר‬
‫ס כ ל ל סכששים לא ע נ ש א ל א א־כ‬
‫הזהיד‪,‬‬
‫אע׳יס שהזהיר עליו ל א יצא‬
‫ואני אסרתי היינו טעסא דיצאו ס כ ל ל‬
‫סכשסים מעונן ומנחש והובר הבר דאם איתא ב כ ל ל מ כ ש ף ל ס ה ס ר ש א ת אלו‪ .‬א ב ל‬
‫הא קשיא אליבא דמאן דאסר הבערה ל ה ל ק יצאתהא(‪ ,‬וליסא ה״נ הובר הבר להלק‬
‫יצא‪.‬‬
‫וא־ת אין כרת בשאר סכששים כי אש באוב וידעוני א״כ להוי אוב וידעוני דבר‬
‫שהיה ב כ ל ל ו ש א מן ה כ ל ל לידון בדבר ההדש בכרת ובסקילה ולא ל ל מ ד על ה כ ל ל‬
‫כולו בסקילה יצא דא׳יכ לכרת כמו כן‬
‫עומד ‪ . ,‬וללסוד אני‬
‫אהרי‬
‫צריך ‪ . . .‬ולך‬
‫מלמד‪.‬‬
‫לא‬
‫ולתורתך אני הומד ‪ . .‬ובכהי אני‬
‫צריך נ ( ‪ . .‬לדהות בדברים ‪ . .‬ל ל כ ת‬
‫הכדורים בשמך מותרים ‪ . .‬וכי א ע ל ה שברים ‪ . . .‬במים אדירים‪.‬‬
‫ומוב לי‬
‫תורה פיך וכוי‪:‬‬
‫סימן ס״ו‪ .‬וזה השיבו רבינו יעקב זצ״ל‪.‬‬
‫בל‬
‫הכמי לב ונדולים הקרי ל ב ל א בהליןא(‬
‫ואת םםיק‬
‫ששדיה ‪ . . .‬לאין נבון‪,‬‬
‫לו‬
‫כתבך‬
‫ל ם י ק ר י ‪ . . .‬ד א ת הוא הכיש‬
‫נבון תיקרי ‪ . . .‬ותודה‬
‫על‬
‫האמת‪,‬‬
‫והלקך אשדי ‪. . .‬‬
‫א‪.‬‬
‫ולקרא‬
‫)בעני! עד זוםס(‪.‬‬
‫כתבי ל א נ ת ת לב‪ ,‬כי נבהלת אתרי‬
‫רבותי מהו עד זוטםא(‪,‬‬
‫שיטתך‪ .‬כי אני הוקשיתי לפי דברי‬
‫שהיה לו לומר עדים זוםטים ועוד‬
‫לנזלנותא‬
‫איך‬
‫נקדא זומם ועוד חדי בחד וחרי בחד טה טועיל תרי כםאה‪ .‬ואס כטעותך ש א מ ר ת ש ל א‬
‫ראו עדוחן כאחד‪ ,‬א־כ די בחרי ל כ ל הד וחד‪,‬‬
‫ועוד ה ל א נזלניס אינן צריכין הכרזה‪.‬‬
‫ועוד לדבריך טניין לך שיהה ב ט ל ה זו שעדים‬
‫כביד טפקי לקלא ולא טצינו אטוקי‬
‫ק ל א בעדים כביד כ• אם אטילו בלא ב״ד כדאמר רב הםוכר‬
‫שדהו בעדים נובה‬
‫םנכסים םשועבדיםנ( איכ בשטר נ( בתתימה ותרווייהו בלא ביד‪ .‬וסד‪ ,‬ש כ ח ב ח שחםרחי‬
‫ונרעתי דםםלינהו בנזלנותא ולא נרםי ותרי בהד‪,‬‬
‫שקר דברת‪,‬‬
‫כי אין דרכי‬
‫להניה‪.‬‬
‫והבחור הזה הבא עם דואר זה יעידני שכתוב בספר לותיר דדייק דאםהירו ביה תרי‬
‫בהד אי נמי דפםלוהו בנזלנותא‪.‬‬
‫וכדומה תמצא כן בזקנים ל(‪,‬‬
‫א ך זה דרכך ש ל א‬
‫להודות‪ .‬ופירוש שפירשתי בספרי אני כותב ל ך ותבין ותראה מה עזרת ל ל א כהח(‪.‬‬
‫איתמר ע ד זומם אביי אמר למפרע הוא נ פ ס ל רבא אמר מכאן ולהבא הוא נםםל וכו׳‬
‫עד אי נטי דסםליה בנזלנותא‪.‬‬
‫וקשיא לי כיון דמעידין דנזלנותא הוא לדברי רבא‪,‬‬
‫אמאי אינן נפסלין למפרע‪ ,‬דכי היכ׳ דמעידין על הך עדות סעידין נטי על כל עדיות‬
‫דאםהידו למשרע‪.‬‬
‫ד ב ש ל מ א בהזמה על הך עדות הוא דאוזמינהו א ב ל‬
‫ל ה נ ך עדיות‬
‫דלטטרע ל א הוזמו ואקילו בה רבנן כנון נבי שחי כחי עדים המכחישות זו ב א ה כפני‬
‫לפי המסקנא‪ .‬ויש לישנ דאיילי נשסיו לחנים כדאיתא שם דך כ״א ע״א שהוחלו אך לאדם‬
‫או שנס אשתו של יונה היתת משקת את נשמתה‪:‬‬
‫ה• א( שנת לך ע׳ ע״א ועיי־ש נסוס׳ ל״ת ועל‪ .‬נ( לומז על מה שכתנ ל״ת אליו שישאל‬
‫נעולים מכאן לשם‪ .‬וכונתו שלא יוחנו אל הנחוליס הפוסלים נשם ל׳ית כי מהם יקנל‬
‫לק שנליס ולא תולה שלמה‪ .‬לק הוא נעצמו ילמלנו כי טונ לי תולתפיך וכוי‪:‬‬
‫סיסן ס״ו‪ .‬א( כהלין לכיאל ה׳ ח׳ ולא כהלין כתנא לקלא ופשלה להודעה למלכא‪ .‬וכונסו‬
‫אנחנו אין יכולים לקלא כתנך‪ ,‬ולק אתה הוא החכם יודע לפתול אס לנליך אנל‬
‫לק למי שאינו ננון‪ .‬אך אס נאמה ננון תקלא ונס תולה על תאמת אז אשלי חלקך‪:‬‬
‫נ ( נ נ א נתלא לך מיא ע״נ‪.‬‬
‫א• א( עיין נתוס׳ סנתדלין דך כ״ז עיא ד״ת לאסתידו‪.‬‬
‫נ( אך נמלוה‪ .‬ל( נספלי זקנים או ספלים ישנים‪ .‬ה( עיין נספל הישל על ננא‬
‫תשובות‬
‫‪153‬‬
‫‪ m‬סימן סו‬
‫עצםה וסעידהו( וכר‪ ,‬א כ ל בנולנוהא כי היכי דסעידין דהך עדות לא ם ה כ ש ר דסהדי‬
‫נולנ׳ הוו‪ ,‬הינ סעידין בכל הני דלסשרע דההיא שעהא גזלן הוה‪ .‬ועוד רהני ל א איקרי‬
‫איכא בינייהו דאםהירו כי הרי בהד ש ל א הזימו א ל א‬
‫עד דמם‪ .‬וניל דהכי פירושא‪.‬‬
‫האהד‪ ,‬דלמיד הידוש אץ הידוש ולמיד משום לקוהוה איכא‪ .‬וליכא למימר דעל כל‬
‫סהדי‬
‫א ח ד ואתר איכא תרי‬
‫דהואיל‬
‫נינהו תרי‬
‫ותרי‬
‫כמאה ג(‪,‬‬
‫בנזלנוהא אי נסי שהוזםו שניהם כדסיד מעיקרא ופסלו האתר‬
‫א׳‬
‫נמי‬
‫דםםלוהו‬
‫ההזמה‬
‫בנזלנותא עם‬
‫ד ה ש ה א באוהו עד שני ש נ פ ס ל בהומה ליכא הידוש דלא הוי א ל א הד דהאהד נפסל‬
‫דבנזלן‬
‫בנזלנוהא ולסיד םשום סםידא דלקוהוה איכא ן אי נסי( ח(‬
‫לא עבוד תקנתא‬
‫ראיה ליה ק ל א ובהזמה עבוד הקנהא דמקמי ההזמה בערוה שקר לא ידעו הלקוהוהטן‪.‬‬
‫ואעד זוסם שאין פסול נזלנוה עם הזמימה קיימא סלונהא דאביי ודכא‪ ,‬ולהכי קרי ליה‬
‫בלשון יהיר‪ .‬וסשוי דכא פסול ההזמה כנזלן דרבנן לאקולי ביה למפרע‪ .‬ויש ספרים‬
‫דכהיב בהו דססלינהו בנולנותא‪,‬‬
‫אינ דפסלוהו בנזלנוהא‬
‫וליתא דברוב‬
‫ד ס ש ם ע הד ודוק‬
‫עדים שהבאהי אל הסהר להשיב‬
‫דווקא‬
‫בנולם‬
‫ספרים‬
‫המצא דאםהירו בי תרי בהד‬
‫והשבהי(‪ -.- .‬ועל נזלן דרבנן ושהי כהי‬
‫על‬
‫דברים יא(‬
‫הללו שבאין בעלילה דלאו‬
‫מדסינן להו אלא ל ל ס ד ך שבדברים כעין אלו םלונ רבנן‪.‬‬
‫ורכך בישובך לבו‬
‫כלבך וטועה בךיכך‪.‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ןעל‬
‫)בענין חסםקיד אצל חברו בשפר(‪.‬‬
‫ההיא דהטפקיד אצל הברו בשטר טעיה טעיוה רבוה מה שאין עהיד שרה של‬
‫רוסי לטעוהא(‪ ,‬הדא בתירוצך שקר ובורות‪,‬׳ ראם קבל עליו אונםין היינו המלוה‬
‫ולא הטטקיד ובמלוה ל א איירי‬
‫עיקר הלכה אשבועה קיימא‪,‬‬
‫וכמה‬
‫ה ש ל ה ק ל ף אשיב השובוה א ל ף ‪.‬‬
‫שבועוה שומרים ‪(3‬‬
‫דמשניוה כמה דהטלוה ב ש ט ר אינו טטור‪.‬‬
‫ועוד כל‬
‫עדוה יש כי ל א עטרה על עיקר ההלכה‪.‬‬
‫ואדמקשה‬
‫אין יכול לומר להדימ‬
‫הספא הוה‬
‫והא‬
‫ואם‬
‫ל ך לאקשויי מרנלתא נב׳‬
‫אץ אדמ מעיז פניו‪ .‬ואני פירשתיו‬
‫טידוש טבואר‪ .‬וזד‪ ,‬דרך להקשות פטור אהיוב‪ ,‬ובעיקר שבועה ל א הבין‪ ,‬גס על זאה‬
‫ט ע י ת בלשון בהבי כמדומה אני ש ע ל דבר זה כתבתי ל ך ש ה ק ש ה דיה ונם רבינו אהי‬
‫בפירוש בלשון ריה‪ ,‬אך איני וכור בבירור‪ ,‬כי לא יש תשובוה בידי‪ .‬וה״פ רשמעתא‬
‫א פ ר רב ליש א ל א ששכרו בעדים‪ ,‬שיש שבועה א ב ל שכרו ש ל א בעדים ליכא שבועה‪.‬‬
‫וע׳יז הקשה שבועת שומרים‬
‫נאנסו‪.‬‬
‫וכוי ומסיק דליכא שבועה‬
‫אלא בדאפקיד‬
‫בשטר ואסר‬
‫מ כ ל ל דהרווייהו םבירא להו אליבא דרב אליבייהו )ואליבא דידי(‪ (:‬ד ל א מ ה י י ב‬
‫קמא ונדפוס דך מיד ע*ג ועיל סימן תכינ ותמצא ס ס כמעט מלה ‪3‬מלה ד‪3‬לי לנינו סה‪3‬יא‬
‫ו( סבועות לך מיז עינ‪ .‬ז( ועיין נסטה מקונצת ננא קמא דך ע״נ ע״א מת בתקסו‬
‫כאן•‬
‫על זה תוס׳ מסנן וליי מטלאנ׳ דלמא ינלע אס תעילו תלי לק נחד כלומל םלא תזימו לק‬
‫האחד אם השני מסייעו הלא נ ס אז נשאל החילוש כמו כן‪ .‬ועיי״ס מה סתילצו על זה‪.‬‬
‫ט( נכ־י‬
‫ח( אי נמ* כן הוא נכ״י ודפוס‪ ,‬אך חסל נ ס פ ל הישל על ננא קמא שס וכצ״ל‪.‬‬
‫י( ע׳יכ הדנליס לק נשינו קצת נחסל‬
‫ולפוס לא ילע ולאז״ס תיקן לא ידעו הלקוחות‪.‬‬
‫ויתל כספל הישל על ניק םס‪ .‬יא( כגולם על דנליס ״כן תיקן לאז״ס נמקוס כחנליס‬
‫נלפוס‪ .‬ונכיי איסא כנחלים‪ .‬ינ( אולי צ״ל כמוך נמקוס נך‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א( מכות דך י*ב עיא שלש טעיות עתיד לטעות שלח של אלוס עיי״ש‪ .‬וכונתו םטעיותיו‬
‫ב‪.‬‬
‫נ ( כלומל הא דאמל לנא נשנועות דך מיה עינא״כ‬
‫של ל׳ אפלים הן יותל משלש‪.‬‬
‫שנועות םומלין דחיינ לחמנא היכא משכחת לה מתוך שיכול לומל לו להד״ס יכול לומל לו‬
‫נאנסו‪ ,‬והלא אין זה מגו משוס לאין אלם מעח לכפול הכל‪ .‬ועיי״ם נתוס׳ ליה מתוך שיכול‬
‫לומל ל ו ‪ .‬ל ה מ ס ‪ .‬ג( המלות ואלינא לילי הן נכיי ונם נלפוס‪ .‬ואולי כוונתו על לעת ל־ת‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן סו סז‬
‫‪154‬‬
‫שבועת היםת בכל מילי‪,‬‬
‫ורב נסי לא סבר ל ה כ ל ל דביסי רב נחמן בתריה תקנוה‪.‬‬
‫המפקיד אצל תכרו וכו׳ רמתוך שיכול לומר התזרתיו לך וליכא עליה שבוער‪ ,‬דאורייתא‬
‫‪,‬‬
‫בהחזרת א ל א שבועת היםת לתיק ודלא כרב חביבאל( יכול לומר נאנסו‪ ,‬בשטר צריך‬
‫להחזיר לו בעדים דליכא א ל א טענח נאנסו ואנאנםו הייביה חורה ש ב ו ע ח ש ו מ ר י ן ‪. . .‬‬
‫וםוניא דכל הנשבעין ל פ י ס ( שבועה נשנית לפטור טשבועה נאנסו ע־י טנו ‪ . .‬וחסיד‪,‬‬
‫אני על דיה איך השוום והקשר‪ ,‬והם יפה כיוונו ש ל א שיבשו לעשות טלוה מ פ ק ד ק‬
‫כמוך‪ .‬ועל מקםהי הלכות בשינוי רלישנאו( ראוי לנזור ש ל א להושיב ישיבה סן ישתו‬
‫השומעים מים הרעים‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ועל‬
‫)בעני; נ ס ב א דר׳ אבא(‪.‬‬
‫ההיא דר׳ אבא מי מסרשא בענין אהר ומי מדמה לכשננדו‪ ,‬וכן סי׳ רבינו זקננו‬
‫בשבועותא(‪ .‬וסי האומר שריה ה ק ש ה ? לא אני ולא אהר‪ ,‬כי שקר הוא‪ ,‬ו ל ד ג‬
‫‪,‬‬
‫נרסינן הוה ליה כנזלן ולא נרם׳ הוד‪ ,‬ליה נ ז ל ן ( הוריתיך דרך תכתר ותעמוד על עיקר‬
‫נ‬
‫השמועה מראש ועד סוף‪ .‬ולכשתבין סודה תראה דברי ודבריך איזה יכשר‪ .‬בי הענין‬
‫סוכיה סטור והיוב קשיא לך בדלן וכנזלן קשיא לך‪ .‬התזרתיו מינו דיכול לומר נאנסו‬
‫ונאנסו מינו דיכול לומר התירתיו קשיא‪ .‬וזה דרך הנמהרים‪ .‬ודרב נהמן אינו זכור אס‬
‫הזכרתי ולמה הזכרתי‪.‬‬
‫ותפילין‬
‫ב ש ב ת ופס־ ביראות טענות ש ל רותות וכיש ש א ת ה‬
‫מסייעני‪ .‬ועל הובר הבר מעונן ושגהש אע־פ שתלוקין בתורה ל א תנהשו ולא תעוננוג(‪.‬‬
‫ועל ש ל ש ה אלה ש ל ה שאילתך ותשובתי ואשיבה אתהן לשלום‪.‬‬
‫מראש דבריך ועד‬
‫סוף דברך יעירך הברך אין זה לשבהךד(‪ ,‬כי כ ו ל א ב ו ב ר א ואיכא סירכא למבין הלכה‪.‬‬
‫ולביתך נאוה ‪ . . .‬אמת וענוה ‪ . .‬אך בנאוה ל א תמצא תאוה‪.‬‬
‫רק בך לרעוד‪. ..‬‬
‫תרבה אהוד‪ . . .‬תעמוד בשלוה ‪ . .‬ובשלום‪:‬‬
‫סימן ם״ז‪ .‬עוד זאת שאל הרב ר׳ אפרים מרבינו יעקב‪.‬‬
‫מה‬
‫טובו אוהליך ומשכנותיך ‪ . . .‬וטה יפו טעטי נעליך א( ‪ . . .‬באוד פניך י ה ל כ ו ן ‪. . .‬‬
‫יהיו עוד לנצה רואי פניך ‪ . . .‬ולא יראו השתת ‪ . . .‬ולי ארכו היסים בארץ‬
‫עיסתה ‪ . . .‬צסאתי‬
‫לקול‬
‫צנוריך ‪ . . .‬כי עסך‬
‫סקור‬
‫תיים ‪ . . .‬האת תשבתי‬
‫לצדק ]לערוך[ נ ( עדיך ‪ . . .‬אסרי בסנילת ספר בינה ‪ . . .‬והשיבה לו ששוני רות ג(‬
‫נדיבותיך ‪ . . .‬וכי יבא דברו אז יאורו שתי עיני‪:‬‬
‫עצמו‪ ,‬שרית סנר נמי לתלכתא דלא מחייב םנועת היסת נבל מילי‪ .‬ועיין מס שכתבו חוסי‬
‫שבועות דך מיא עיא דיה ומאן נשס ר״ת‪ .‬וצ״ע שיכלול ר״ת דעת עצמו נין האמוראים‪.‬‬
‫לכן ניל שצריך למחוק• ד( וציע דאך לרב חנינא דמתני ם ס אסיפא מ״מ יחיה חייב שבועת‬
‫ה( כלומר צריך או לא‬
‫תיסת דהא נ ס כאן איכא דררא דממונא שהרי הפקיד אצלו נעדיס‪.‬‬
‫צריך להססר משנועה ועיין נתוס׳ םס מיה ע״ב דיה נשער‪ .‬ו( דלישנא תקנת שייר נספרו‬
‫נמקוס דליתניתו בכיי‪ ,‬דליתנא נדפיס־‪.‬‬
‫נ‪ .‬א( שבועות‬
‫דידי חטפי‪,‬‬
‫שלא חטך שהרי‬
‫ודפוס איתא אין‬
‫כי א ס לשנרן‪.‬‬
‫ם י ק כח‪.‬‬
‫דך מיז עיא ד״ה לישתבנג ב( כלומר שהרי נאמת אינו נזלן שהרי אומר‬
‫אנל הוה ליה כנזלן שהן שנועה אינה מופלת עליו ונס אינו יכול לישנע‬
‫ד( נכיי‬
‫מודה שחטך‪ .‬נ( כלומר אל תאמרו דנריס שאין נ ס ס ממש‪.‬‬
‫זה לשנרן וראזיס תיקן לםנחן נמקוס ל ש נ ^ אנל חח' שייר תיקן אץ זה‬
‫והראשון נראה יותר נכון‪ .‬ו ח נ מ אשר יעיד עליו הוא חרנ ר'יצחק ‪ p‬מרדכי‪:‬‬
‫נ ( לערוץ הוספה מהסכם שייר‪.‬‬
‫א( כציל נמקוס נעליס נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫נ( כמו נ מ ס או נונתו השנ לי על לנרי‪ ,‬כי רוח נדינותין אשר יפן אלי סוא ששוני‪:‬‬
‫ח נ ו כ ו ת ר״ת סיטץ סז‬
‫א‪.‬‬
‫הבאים‬
‫‪155‬‬
‫)בעני! סין כמינו בשישים(‪.‬‬
‫אהריו‪ ,‬הגידו כת נבורתיו להתיר מין כמינו כשישים ככל איסורין שכתורה‪,‬‬
‫ועל סמרו יכתכון ראיותיוא(‪.‬‬
‫לראוה להכין עיקר ראיותיו מההיא‬
‫הצצתי‬
‫דשהיטה חוליןב( דאמר רכא אמור רבנן כשישים‬
‫נלאו כה למרשה והוקשו כה‬
‫מאוד‪.‬‬
‫ונםלאהי‬
‫מין במינו וכוי‪.‬‬
‫וככר‬
‫הראשונים‬
‫ומאי קש־א דההיא רקאמר בשישים‬
‫טין כמינו היינו כטעמא דאיםור והיתר טעם אהד להם כנון המרא הדהא כע־נבי דמין‬
‫כמינו הוא כטעמא דלינא להבחין נהינה טעם של‬
‫כשאינו מינו‬
‫הוא‬
‫ררכא לטעמיה‬
‫שמא‬
‫דכתר‬
‫איסור‪,‬‬
‫אדלג(‪.‬‬
‫אכל‬
‫ויש‬
‫לענין‬
‫םסר־ם‬
‫ביטול מין‬
‫שכהוכ כהן‬
‫שמנוניה דניד הנשר‪ ,‬כבשי• דהיינו גמי סין בטינו בטעמא א כ ל לא בשמא‪ .‬ומהשתא‬
‫ל א צר־כנן ל ש ב ש נמרא דסםחיםל( ולמ־םמ־ך אשינו־י דהיקא דע״ז נבי םלונהא דאכי־‬
‫כמין כמינו‬
‫דכולא‬
‫הלמודא‬
‫משמע‬
‫דרכא‬
‫ס״ל‬
‫כמינו‬
‫מין‬
‫לא כמיל‪ .‬ואם טעיהי‬
‫הכינה לי‪:‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ק׳׳ל‬
‫)קשיא דשמואל אשמואל במלאכה שאצ׳׳ל(‪.‬‬
‫הא דאמר שמואל כל טטורי ד ש ב ה טטורין א ב ל אםורין ה ק מצידה צבי ומסים‬
‫מורםא וכו׳ א(‪,‬‬
‫ומשמע הכי הילבתא‪.‬‬
‫דאמר מלאכה שאינה צריכה‬
‫לנופא ובו׳‬
‫ואנן מוקמינן בכירה שהסיקוה ג(‬
‫ל כ ל הני אליבא דר׳ שמעון‬
‫ומוקמינן‬
‫אכל לר׳ יהודה חייב‬
‫דשמואל םבירא ליה‬
‫כטרק ח׳ שרצים ‪.(3‬‬
‫כר׳ יהודה‬
‫כמלאכה שאינה‬
‫לנוסא‪ .‬א״כ קש־א דשמואל אדשמואל‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫דרב‬
‫)דרב אשי אדרב אשי בענין כלי זכוניח(‪.‬‬
‫אשי אדרכ אשי ק״לא( כפרק ראשון סוקי רב אשי כלי זכוכיה לעולם לכלי‬
‫הרם דמיין ודקא קש־א לך לממי מנכן וכוי‪.‬‬
‫ובשלהי ע״ז פסק רכ אשי כלי‬
‫זכוכיה הואיל ונשכרו יש להם הקנה ככלי מתכות דמי׳ לענ־ן כלי השמיש הלקוהין‬
‫מן הנוים‪ .‬והדעת נוטה להרץ דהתם‬
‫לחוםרא קאמר‬
‫דנזרו עליהם למהוי ככלי הרם‬
‫ואץ להם הקנה בטבילה א ל א בשבירה הואיל ודמו לכלי חרס וה״נ שווינהו רבנן ככלי‬
‫מחכוה דדמו אהדדי וצריבין טבילה וראיה ממאנא דקוניאנ( דאע״נ דאין להם טהרה‬
‫כמקוה מצרכינן להו טבילה ה״נ ל א שנא‪.‬‬
‫ף‪.‬‬
‫ועל‬
‫ואלו הן ההלכות נחלקחי עם חכדי‪:‬‬
‫)בענין הבדלה במ׳׳ש שהל להיות בי״ט(‪.‬‬
‫מנהנ המדינוה אני הולק ועליך להבחין‪ ,‬סדר הבדלה בייט ש ה ל להיות כמיש‬
‫נוהנין ככל אלו המקומות ל ה ב ד י ל ‪ :‬כין קדושה שכה לקדושה י״ט הבדלה ואת‬
‫יום השביעי מ ש ש ה ימי המעשה ק ד ש ה הבדלה וקדשה אה עמך ישראל כקדושהיך‬
‫כאיי המבדיל כין‬
‫קודש לקודשא(‪ .‬ונפלאהי מאוד על זה דאין זה לא מעין פחיחה‬
‫א‬
‫א( ספל היפר על מסכי פולין לך צ׳׳ז ע־א נדפוס לך ל״ח ע״נ סימן שפיב‪ .‬נ( סולין‬
‫דך צ״ז ע״א ועיייש נמיס׳ ל״ה אמל לבא שהניא ס ס דנלי ל׳ אפלים וליה נאליכוח •‬
‫ג( ע״ז לך ס״ו ע״א‪ .‬ד( פססיס לך ל׳ ע״א נמימלא דלבא דאמל נמשהו כלנ‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫א( שנס לך ק״ז ע״א‪.‬‬
‫ע״א ועיין בלשנ״א שם‪.‬‬
‫נ( שבס לך מ״נ‬
‫נ‪.‬‬
‫א( עיין לעיל סימן ס״נ אוס ז׳ בסשובס ליס אל אסיו‬
‫משנס לך ט״ז עינ אדע״ז דך עיס עיב‪ .‬נ( בע״ז שם‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ב( בליש פ׳ שמנס שלציס לך ק«ז‪,‬ע״נ‪.‬‬
‫א( עיין ממול מסלי הלצומ פסה סימן צ״ז צד‬
‫‪.294‬‬
‫לנינו שמואל‪ .‬וסססילה היל‬
‫ועוד עיין בספל סעיפול סיב‬
‫תשובות ‪ m‬סימן סז‬
‫‪156‬‬
‫סמוך לחתימה ולא מעין חתימה סמוך לסחיחדי‪.(3‬‬
‫וסד‪ ,‬שהוזקקנו לומר בין קדושת‬
‫ש ב ח ל ק ד ו ש ח י״ט ה ב ד ל ת חיינו אליבא דמאן רבעי מעין חתימת סמוך לסתיחה‪ ,‬הלכך‪,‬‬
‫ססתברא לומר בין קדושח ש ב ח לקדושח י*ט חבדלח באיי המבדיל בין קודש לקודש‪.‬‬
‫ומה צריך להוסיף ולכפול‬
‫ה‪,‬‬
‫סדר‬
‫אח יום השביעי מ ש ש ח ימי המעשה ואריכות שוטים נ י ל ‪:‬‬
‫)כענין ת ק י ע ת‬
‫ו ס ד ר מ ל כ י ו ת וזכרונות ו ש ו פ ר ו ת כםוסןז(‪.‬‬
‫החפילוח וברכוח ש ל דיה נוהנין בכל סקום לומר‬
‫מלכיוח‬
‫זכדוטת ושוסרוח‬
‫במוסף ונם תוקעין במוסף ואעינ דבהאי חקיעוח שוטר מוסף ל א נשקינן משום‬
‫תקנה ד ר אבהוא(‪ ,‬מיהו במה שתוקעין בישיבה קודם ת פ י ל ה מוסף היינו לאתר קריאת‬
‫התורה והו עיקר התקיעה‪ .‬ונסלאחי מאוד על זה חרא דזריזין מקדימין למצוות ו ב ת פ ל ת‬
‫יוצר היה לברך מלכיות זכרונות ושופרות ולתקוע‪ .‬ונהי ד ב ש ע ת ה ש מ ד ש מ ג ( השתא‬
‫ליכא שמד‪ .‬ואם בשביל ש ל א לשנות‬
‫עיקר התקיעות בישיבה קודם המוסף‬
‫תנןג(‬
‫את הםנהנ ש ב ש ע ת השמד איכ ל מ ה תוקעין‬
‫דאפילו ב ש ע ת השמד לא היו עושין בן‪,‬‬
‫דהא‬
‫מ י שברך ואה״ב נתמנה לו שופר ובו׳ אבל שופר תהילה ואהיב ברכה ליכא‬
‫מאן דאמר‪ .‬ואף מלשון הנמרא משמע דאמר דכא ל( אמר הקב״ה לישראל אמרו לפני‬
‫בדיה מלכיות וזכרונות כדי שיבא זכרוניכם לטני לטובה ובמה בשופר‪,‬‬
‫חחילה ואהיכ שופר‪.‬‬
‫ואנו תוקעין תהילה בל‬
‫במוסף‪ .‬נאה היה לתקן הברכות ביוצר דהא םתסא חנן ה(‬
‫וכו׳ ולא קתני סדר‬
‫ברכות ש ל‬
‫בירושלמי משמע דמשום‬
‫מוסף אלא תוקעין במוסף‬
‫תקיעה היה‬
‫שמד‬
‫א ל מ א ברכות‬
‫סדר התקיעות ואתיכ מתפללין ברבות‬
‫סדר ברכוח אבוח ובבורות‬
‫כדמסרש בקונטרסו( ונם‬
‫ולא משום ברכוה‪ .‬ובידך‬
‫הבת להורות‬
‫ולהבדיל‪:‬‬
‫ן‪.‬‬
‫ק״ל‬
‫)בענין ג ל ח ה ס נ ה ד ר י ן וכר(‪.‬‬
‫ההיא דםנהדריןא( ראסרינן נלתה סנהדרין וישבה לה כתנות לומר ש ל א ובו׳‬
‫ומשמע ש ל א דגו ד י נ י נפשות בכל א״י הואיל ולא‬
‫הנזית‪.‬‬
‫נורם‪.‬‬
‫וכן מ פ ר ש‬
‫בקונטרסג(‪,‬‬
‫ס פ נ י שכתוב וקמת ועלית א ל המקומ מ ל מ ד שמקום‬
‫ובפי אלו הן הנחנקים נב׳ זקן‬
‫ו ל א בב״ד שביבנה‬
‫ומסי‬
‫היתד‪.‬‬
‫סנהדרין כלישכת‬
‫בקונטרסד(‬
‫מ מ ו א תנןג(‬
‫אין דנין אותו לא בב״ד שבעירו‬
‫ל א בביר שביבנה אם נשאלו כביד ש ב ל ש כ ח‬
‫הנזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה שם ימים ע ר ש נ ל ח ה סנהדרין ליבנה ועדיין הבית‬
‫קיים ואהיכ שגד‪ .‬כבתתילה אין טמיתין אותו ביבנה וטעמא משום דכתיב וכל ישראל‬
‫ישמעו ויראו אבל שאר תייבי מיתות‬
‫דס׳ ראשון ה(‬
‫ביד משמע דמטיתין ביבנה‪.‬‬
‫מ ש ס ע דר׳ עקיבא ור׳ אליעזר‬
‫ור׳ יהושע היו‬
‫ועוד נ ס ל א ת היא‬
‫סנהדרין ביבנה‪,‬‬
‫למאי‬
‫הלכתא הואיל ולא דנו דיני נפשות‪ .‬ועוד ההיא קרא וקמת ועלית מוקמינן בזקן ט ט ר א‬
‫אינו הייכ עד שיטרה עיס כיד ש ל שבעיפ ואהד וכלישכת הנזיתו(‪:‬‬
‫אפלים‪.‬‬
‫נ ( פסחים דך‬
‫עשלת הדנייס דפוס לעמנעלנ לך נ״נ ע״נ‪ ,‬שלעסו כדעת לגינו‬
‫קיד ע״א ועיי״ש בסוס׳ ד״ה געי‪:‬‬
‫ה‪ .‬א( לאש השנה לך ל־ל ע״א‪ .‬כלומל משוס שלא תקעינן סםל״ס תשית סל״ת‪ .‬נ ( ליה‬
‫לך לינ ע״ג‪ .‬ועיי״ש בילושלמי ובסוס׳ ם ס דיה כשעת‪ .‬נ ( ליה לך ל״נ ע׳ינ‪ .‬ד( שס‬
‫ד ך ליד ע״נ ושם איסא לנה נמקוס לנא‪ .‬ה( שם ל ך לינ עיא‪ .‬ו( שס לך ל״ב ע״נ‬
‫לשיי ד״ה השני הוקע‪*, :‬‬
‫ו‪ .‬א( כלומל ענין סנהללין ולא מסכת סנסדלין דהאי מילסא לא נמסכה סנסדלין קסני‬
‫נ ( סנסללין‬
‫אלא נשנת ד ך ס״ו ע״א ועיז דך ח' ע״נ‪ .‬נ ( ע״ז שס ד״ת כי תיכי‪.‬‬
‫ד ך פ״ט ע״א‪ .‬ד( שם ל ״ ת לא נניל שנימה‪ .‬ונניי״ש נסוס׳ ליה ולא נניד‪ .‬ה ( סנהללין‬
‫דך י״ז נ ו ג י( ומיק נסוס׳ ע״ז ט ס ‪ tn‬מלמל והופ׳ שנה שס ליס מלמל‪:‬‬
‫תשובות ר ית סימן סח‬
‫׳‪15‬‬
‫סימן ם״ח‪ .‬וזה השיבו רבינו יעקב זצ׳ל‪.‬‬
‫רבת‬
‫צררוני ‪ . .‬כ א ר ג ה הנעירוניא( ‪ . .‬גנער ה צ ן נ ( ‪ . .‬וגאו עלי‬
‫הוצןג(‪ . .‬ל א‬
‫נשאר בלחי סטרי ו נ ר ת י ‪ . .‬ו א ו ר עיני נם הם אין אתי ד(‪ .‬ואף נם זאת א ש י ג ל ן‬
‫על תםיהותיך ועליהם אני מתמיה עליך מדוע ל א ת מ צ ת ה ( ש א י ל ת ך ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫במין‬
‫)כענין מין ב מ י נ ו בשישים(‪.‬‬
‫גטינו שאטרת ש ג ת ו ג גםםרך ‪,‬שמנונית דניד ה נ ש ה ג ג ש ר • שטות הוא‪ .‬ולםטיכ‬
‫שכטותך גגשוה‪ ,‬ד ל א שטא ולא טעמא‪ .‬ובהינ כתוכיכנון שמנונית ד נ י ד ה נ ש ד‬
‫גשמנוניתא(‪ .‬והמרא הדתא גענגי אינו נקרא מין גמינו לרכא‪ ,‬א ל א ג ך היה לו לוטו‬
‫טין גשאינו טיט היגא דליכא לטיקש אטעמא אינ הינא דליכא קשילא‪.‬‬
‫וני מי ל א‬
‫ידע שיגול לטצא ג ט ה דגריט שטעמם שוה‪ ,‬אך ל א היה לו לקרותו מין כמינו‪ .‬ועוד‬
‫טעות שאמרת שאני ט ש נ ש נירסא דטםחים‪ ,‬והלא טועים הניהוה‪ .‬ונן טוכיה בהלכוה‬
‫נ ח ל ו ת דקא טטרש ט ד ל א יהיב טעמא‬
‫ש״מ‬
‫דבמשהו‬
‫כרב נ(‪,‬‬
‫ועוד שאמרת שינרי‬
‫דחיקי דעיז‪ ,‬אדרבה שיטיי דידך דחיקינינהו‪ ,‬דאטאי נקיט הלא וחטראג(‪ ,‬ועור רבותא‬
‫לסיהשב נכרי ה ל ט ח נ ד ו ל ו ח ש א ל ח ו ח דרב אחא רבינו ד יצחק הלוי רבינו יי יצהק‬
‫ביר‬
‫יהודה ל( ]ורביט[ טוב ]עלם[ ח( כולם שה אהד שוםקין טין בטינו בשישים‪ .‬ואחרי‬
‫שס‪T‬שתיו נטצאת התשובה בברך הםטריםו(‬
‫]של[‬
‫שטעיה‬
‫שהביא אחי עמז םרחט עוד‪ .‬אחד טן הנערים ויעתיקוה לך‪.‬‬
‫הטיו‬
‫ש ל רבינו אהיז(‬
‫וקודם הטעשה אמרתיה‬
‫ושומעין דדק בחטץ בםםח וביין נסך סתם חולקיןח( באוחם שנים לבדם‪.‬‬
‫ש ל ט ה היה מורה ובא‬
‫להתיר בשישים ט(‬
‫עד שחזר בו עיי טעוחא‬
‫ונם רבינו‬
‫דםסחים‬
‫שהיה‬
‫ם י ק שיח‪ .‬א( מלשון ננעלחי נ א מ ה חסיליס קיפ‪ ,‬נ״נ‪ .‬נ ( ננועל לזמז על נחמיה ה׳ ״ ג‬
‫גס חצני נעלחי ונו׳ עי נעול ולק עיי״ש• ג( הוצין ק קולא לאנשים לקים‬
‫ונני נליעל אשל נאו עליו לאזיס חיקן ונעלי חיצין נמקים ונא עלי היצין נלפוס‪ .‬ד( ניל‬
‫שטינסי על ססמי שסם איל עיניו וגס הס אין אחו לעח עחס‪ .‬ועיין לעיל סימן מ׳‬
‫נססלס שגס שם מקונן מ ס נלשון זס‪ .‬י ל נ מ סקינס הזאת נשא לניני נשעס מסע הצלב‬
‫תשני אשל תיתס עת צלס ליעקנ ולנל ישלאל נמליניס צלפס יאשמז‪ .‬עיין גלעטץ ספלי קלמוניוס‬
‫חיו צי ‪ .212‬ונתולמת ל*ת לסחנס אייזיק הילש ווייס נימ מלמוד ח״ג צל ‪ .295‬ת( לומז‬
‫על סנהדמן לך ל״ת עיא אשלי דיין שמחמץ דינו ועיין נפילשיי שם‪:‬‬
‫א‪ .‬עיין נתינ תוצאת תיליעססיימעל צל ‪ 566‬ושם איתא לק ‪,‬שמנונית דגיד הנשה'‪ .‬ואולי‬
‫תמלת נשמטנית תיא תיספה מלטנו תס ועיי״ש נתעלת ‪ a‬מיז• נ( אלמא ללא גלסי‬
‫נפסחיס נמשתו בלנ‪ .‬ג( נלומל מנאן לאיס לטין נסך איימ‪ .‬י ( ל׳ יצחק תלוי ול׳ יצחק ניל‬
‫יהודה שניסס סיו לנוסיו של לש״ ז״ל‪ .‬עיין נניטין דך ניט ע״נ ל׳׳ה נספללה‪ .‬ה ( נכיי‬
‫ודפוס איסא לק סמלס פ נ וסיסנ סיקן לאזים שצ״ל פ ו נ עלם‪ .‬ונלסי ספק קלא הסופל‬
‫נלס נמקוס עלם ומחק את תמלת נסעותו נסשנו שננתנ נלס שני פעמים‪ .‬ו( ס ס פ מ ס‬
‫נציל נמקוס ס ד נ מ ס נ ט י ‪ .‬ז( כן הוא מ י י אנל נדפוס‪ . :‬ח מ י ושל• סויו של חמיו נמשן‬
‫נסעוה אל תמלת של‪ .‬ועל אודות שמעיה תלזס שסיס חמיו של לשנים‪ ,‬ני לק אס זס קלא‬
‫ל*ת לניט אחי נידוני נ נ ל נ ת ט עליו המכס צונן נססלו צול געשינפע אונד ליסעלאסול‬
‫צל ‪ 64‬וססנס נעללינעל נמ׳׳ע סמזטל חלק י*א צד ‪ .78‬ועיין שם נציוני תימס נעללינעל‪.‬‬
‫ולפי דעתי סיסנ לאו ססנמיס נאמלס ט שמעיה סנזכל כאן היינו חד עם שמעיס הנודע‬
‫להלמיד לשיי ולקלונו‪ .‬אן זס‪ .‬שמעיה האיש לא סיח לא נכדו של לשיי ולא חתן אחותו של‬
‫למ״י ולא חמיו של ל״ת ולא חסנו של לשניס׳ ט אס חמיו של לשטם כאשל תלאה מדנלי‬
‫לית ננאן‪ .‬ועיין ס ד נ מ ס סמזוקקיס שנתנ אודותיו תסכם עסשעיין נודע ‪ MS.‬שנת ‪41‬‬
‫צל ‪ .260‬ועל אודומ שס סעיל לחם נאמת הוא פלאי ועיין מה שנתנ סחכס גלאסס נספלו‬
‫‪ Gallia jud.‬צד ‪ 179‬ט לפי דעתו לחם סוא סיס נמקוס ל מ ס שסיא נינ לפי דעתו‬
‫העיל ‪ Drenx‬נצלפס• ס( נלומל שלק נאוסן שנים בחמץ נפסח וסתם ״ נ ס חולקין‬
‫ה ט נ נ מ אס מ ת מביע נפל או לא נפל‪ .‬אנל נכל * ‪ p w‬ט ל ם מסכימים שמנימ נפל‬
‫תשובות ר״ת סימן סח‬
‫‪158‬‬
‫סבור שהיא עיקר הנסרא והשוה כל אסורין להמץ בפסה‪ ,‬ואשר אמרת כי היא הראיו‬
‫הגדולה שליי(‬
‫ב‪,‬‬
‫ן‪-‬א‬
‫אמנס היא הקטנה‪ .‬ודוק בהלכות גדולות ותמצא ק ‪:‬‬
‫)בענין מלאכה שאצל״נ וקשיא רשמואל אדשמואל(‬
‫דקשיא ל ך דשםואל ארשסואל‬
‫דקאסר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר‬
‫מהנ׳ תלת דפטור ומותר והני כריש ושטואל כר׳ יהודה‪ .‬בשלהי הלכות ש ב ת‬
‫בהלכות נ ת ל ו ת פריך כי האי גוונאא(‪ ,‬ולא משני שסיר‪ .‬אך כן הוא ההיידן שמואל‬
‫אית ליה במלאכה שאיגה צריכה לנושא דהייב עליה הטאח‪ ,‬וא״כ בצידת נתש לשמואל‬
‫איכא תיוב הטאת‪ ,‬אבל מאן דאית ליה פטור‪,‬‬
‫הבא פטור ומותר הואיל ואינו חטאת‪,‬‬
‫אע״ג דשאר פטורי פטור אבל אסור‪,‬‬
‫דשמואל ס״ל רכל בדרבנן במקום הדקא שדי‬
‫לכתחילה כדאמר איהו נופיה נ ( מכבין נהלה ש ל מתכות א ב ל לא של עין‪ .‬וכללא קא בייל‬
‫לדידי ה־יב‪ ,‬אבל מתניתין רקתגא פטור איכ סוברת היא דםלאכה שאינה צריכה לגופא טטור‪,‬‬
‫ולנכי ידיקא כי הכא שריג(‪ .‬תדע דמייתי ראיה על עקרב ש ל א תשוךל(‪ ,‬וא״כ למאן‬
‫דלא מתייב לכתחילה שרי‪ .‬ואני פירשתי ל ך לשמואל כללא קא כייל ולא מני הכא‬
‫אלא הני דצריבין ראיה שעל ש ל ש ת ן מביא ראיה‪ ,‬א ב ל הנהו דשמעתא קפייתא ד ש ב ת‬
‫לא חשיב דפשיטא נינתו דלית בהו מעשה‪ .‬ומשום הכי ל א תקשי לך ההיאה( דאס‬
‫בשביל החולה שישן פטור‪ ,‬ואוקמינןו( בחולה שיש בו סכנה‪ ,‬ט״מ ל א מגי ליה‪ ,‬דמילתא‬
‫דפשיםא היא כמו כן באילו לית ביה מעשה‪,‬‬
‫דשמעתא קמייתאז(‬
‫מוכיח‬
‫דקאמר כי‬
‫דבל הוריו הרי הוא משובח‪.‬‬
‫איצטרך ליה‬
‫לשמואל‪,‬‬
‫והלשון‬
‫שיט דבצורך תליא‬
‫מילתא‪ ,‬ובהנהו דצריכי ראיה קא מפרש בבולהולן( ומנא לן דסטור ומותר וכו׳‪:‬‬
‫)כעני! כלי זכוכית(‪.‬‬
‫ורב‬
‫אשי אררב אשי הן לו יהי כדבריךא(‪ ,‬ועוד יש כאלה ר ב ו ת נ ( ‪.‬‬
‫ך‪.‬‬
‫ועל‬
‫)בעני! הגדלה בט״ש שתל להיות בי״ט(‬
‫שבאת לשנות מנהנ רבותינו שלא‬
‫קדשת‪.‬‬
‫לומר א ת יום השביעי מ ש ש ת ימי‬
‫המעשה‬
‫סי ישמע לך לסתור מנהנ תירה‪ ,‬דמה שאמר למעלה את יום השביעי‬
‫מ ש ש ת ימי המעשה א( סדר הבדלות הוא מונה ולא דבר למעלה בייט אלא בין קודש‬
‫גששים חון מיין נסך גמור שהוא במשהו לכ־ע ‪.‬נו( ע־ז לך ס־ו ע״א רש״י ד״ח וכל מין‪.‬‬
‫י( הראיה מהא דאמר רנא‪ ,‬אםר עליה אמר ר׳ אפרים לעיל שהיא עיקר לאיותיו‪.‬‬
‫א( עיין גהלכות נדולות דפוס ווארשא סוך הלכות שבה פ׳ מי שהמשיך דך כ׳׳ב ע״א‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אמנס כה״ג של הילדעסהיימער לא נמלא‪ .‬ועיי גספר היםר על מסי שכת בדפוס דך כ״א‬
‫ג( ועיין‬
‫נ ( מנת דך מ״נ ע״א‪.‬‬
‫ע״א סימן קצ״ו שהכיא דברי נה״נ כמענו מלה נמלה‪.‬‬
‫תוס׳ שנת דך ג׳ ע״א ד״ה הצד וזכאים ל ך צ״כ ע״א ד״ה כמלאכה‪ .‬ד( שנת דך קיז ע״א‬
‫ה( שנת דך כ״ט ע׳נ‪ .‬ו( ממ‬
‫וע״ז פליג ר׳ יהודה נפירוש שם נמשנה דך קכ״א ע״א‪.‬‬
‫ח( שט דך ק׳ז עיא‪:‬‬
‫ז( שם דך נ׳ ע״א‪ .‬ועיי״ש נתוס' ד״ח נר מהני‪.‬‬
‫דך ל' ע״א‪.‬‬
‫נ ( כלומר שגם נאופן‬
‫נ• א( כלומר שאמת שכן יש ליישנ סתירת דרנ אשי אדרנ אשי‪.‬‬
‫אחר יש ליישנ‪.‬‬
‫ועיין לעיל כשאלת ר״א אות נ׳ תערה אי‪:‬‬
‫יד‪ .‬א( לנינו נא נלאשונה ליישנ קושיא שלא סחנלח לעיל נשאלת לי אפלים‪ ,‬והקושיא תיא‬
‫דמה שנזכל שני פעמיס נחנללת מש״נ שחל להיות ני״פ את יום השניעי מששת ימי‬
‫המעשה ? וע״ז תילן לכינו ששניהם צליכין‪ .‬כי נלאשונה כונחו על נין קודש לסול ונאחלונת‬
‫נין קדושת שנת וקלושת י״ט• ואך שנשניהם נאמל ימי המעשה נלאשונם הכונת על מלאכת‬
‫ענודה דחול ונאחלונה ה מ נ ה על מלאכת אוכל נפש ויום טוב ולבל האנד דחר״ה‪ .‬שמת‬
‫הי״ט עם יומי וסול המועד גם כן ששת ימי המעשה נקלאים מול שבח‪ ,‬אנדנ שעליהם‬
‫חשובות ר״ת סימן סח‬
‫‪169‬‬
‫להול‪ ,‬א ב ל באהרונה שהזכיר נ( בין קדושת ש ב ת לקדושת ״ ט ואת יום השביעי ס ש ש ת‬
‫המעשה רבתייה היינו מירשו דקדושת י״ט איה ביה מעשה א ו כ ל נמש‪ ,‬ומעשה דנבי‬
‫הול לעיל מ ל א כ ת עבודה ומעשה דמיפא מ ל א כ ת אוכל נ פ ש ודבר האבד רהול המועד‪,‬‬
‫ופירוש נ( דקדושת ייט איתא‪ .‬כ ך יש ל פ ר ש קודם ש ת ש נ ה מנהנ אבות‪.‬‬
‫ל פ ר ש להזכיר ש ב ע הבדלות תיקנו כאן‪:‬‬
‫קודש‬
‫להול‪ ,‬אור לחושך‪,‬‬
‫יום השביעי ל ש ש ת ימי המעשה‪ ,‬בין קדושת ש ב ת‬
‫השביעי מ ש ש ת ימי ה ס ע ש ה קדשת[ פירוש‬
‫ועור נראה‬
‫ישראל ל ע מ י מ‬
‫לקדושת ״ ט ה ב ד ל ת ן ואת יום‬
‫באוכל נ פ ש‬
‫]בייט[ ודבר האבר בהול‬
‫הטועד שאהו־ הייט‪ ,‬הבדלת וקדשת א ת עמך ישראל בקדושתיך פירוש בקדושת ישראל‬
‫כהניט ולדט ובקדושת י*ט הרי ז׳‪ .‬וטשוט הבת היוט תקנו ש ב ע ולאפוקי מפלונתאד(‬
‫כדאמרינן והמוסיף ל א יוטיף ע ל ש ב ע ומעין התימה הוי ונפלאתי עליך א ה ר שטוהזק‬
‫אני בך ש א ת ה בקי בהדרי תורה ובאת לטתור טנהנ קרטונים‪:‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ומאן‬
‫)בענין ח ק י ע ו ח ע ל ה ס ד ד (‬
‫דאתנייך פירקא בתרא דדיה ל א אתנייך פ י ק ש א ת ה מבקש שאתקן לתקוע אחר‬
‫ת פ ל ת מוסף ובי ל א שנית ה א‬
‫בפ״קא(‬
‫דאמר ר׳ יצחק‬
‫מפני מ ה‬
‫תוקעין‬
‫ומריעין כשהן יושבין והוזרין ומריעין בשהןעומרין‪ ,‬בע״ב ה ך עמידה ת פ ל ה היא ש ב ל א‬
‫תפילה עמידה למה‪ ,‬א״כ ת ה ל ה בישיבה ואהיכ כעמידה בתפלה‪ .‬ואעיפ ש י ש תשובות‬
‫שאסרו ליהיד לתקוע לאהד תפלתו‪ ,‬נ י ל‬
‫ולולא טשוט ש ט ר ביוצר תקעינן‪.‬‬
‫שקורס ת פ ל ת ו יש לתקוע חריזין מקדימין‪,‬‬
‫ואי בטיל היישינן לקלקולי‬
‫כרשלהו זיסנין דאתי‬
‫ש ם ד א ואתי לקלקולי (‪ .‬והא רקאםר ו כ ס ה ' כ ש ו ט ר בלוטר שתקעו בוג( ואינ בשופר‬
‫ג‬
‫שני ש ל עמיחי‪ — .‬ואמ יש ל ך ל ש א ל ת ש א ל ל מ ה אין אנו תוקעין בעמידה קשריק‬
‫ק ש • ^ קו״קד( — ועוד מהאה( שטעינן דקודט ת פ ל ה יש לתקוע ליהיר ובתוך ת ט ל ת‬
‫טוטף לצבור דקאמרי תקיעות‬
‫וברכות )אין( מעכבות זו א ת זו ו(‬
‫ו ל א קאמר כרכות‬
‫וחקיעוה‪ ,‬ועוד דבשער המזרח היו תוקעין ואהיב טברכיןז( וכן הנהיג ר׳ ה ל פ ת א ובד‪.‬‬
‫ואעינ דאמרן ל א היו גוהנין וטי‪ ,‬אנן עבדינן הכי‪ .‬א ך ע ל זאח יש לחמות ל ט ח אין‬
‫א מ תוקעיץ לטלכיוח שלשיט וכן לזכרונוח וכן לשופרוח או קשריק ל כ ל הטחות למלכיוח‬
‫ובן לזברונוח וכן לשושרוח‪ .‬ונראה רביון‬
‫דאטר ר׳ יוחנן ס( ש ט ע ח ש ע חקיעוח בטי‬
‫שעוח יצא ואפילו בטירונין איב סםוקי חקיעוח הוטרא‬
‫עכרינן כולהו פשוט פסוקי בתוך ה ת פ ל ה ל א חשו‬
‫בעלטא היא‪.‬‬
‫לפסוקי‬
‫טשוט‬
‫וכיון דבישיבד‪.‬‬
‫טורח צבור‪.‬‬
‫אך‬
‫קשריק היה צריך סן יהסר‪:‬‬
‫קדושת ״ מ איתא‪ .‬ועפ״ז תנין נ ס כן דכלי הסוס׳ נפסחיט דך קיד ע״א דיה כעי ותסור‬
‫תלונת תמתרש״א שס על דבריהן עיייש תימנ‪ .‬נ( נכ*י ודפוס תוסיך‪ :‬לאפוקי נפשך‬
‫מפלונתא כמו שפירשו רנותיט‪ .‬וראזיס מסק ת ד נ ט ס תאלו נספרו‪ .‬וכציל‪ ,‬כי בלתי ס פ ק‬
‫תכניס תסופר נהמות דנריס האלו תנכתניס אא״כ נמקומס הראוי להס כאן שלא נמקומס‪.‬‬
‫ג( כלומר שעליתם קדושת י*פ איתא ומ״מ ת ס שסח ימי תמעשת ל נ ט שנת שאסור נ ו אוכל‬
‫נפש ודנר תאבד‪ .‬ד( עיץ פסחים דך קינ ע י נ ‪:‬‬
‫ה‪ .‬א( ראש השנת דפ פיז ע־א‪ .‬נ ( ניצת דך ד עינ ועיין נתוס׳ שם דך לינ ע״נ ד״ה‬
‫נשעת נדרת המלטת‪ .‬נ( כלומר שתקעו ט כנר‪ .‬ד( עיין ל ק ק שהקשה כן י״ח‪.‬‬
‫ו( ריה דך ליד ע״נ תקיעות ונרטת‬
‫ואולי שייך נ ס זה לשם‪ .‬ה( מהא שהניא אח״כ‪.‬‬
‫של רת״ש עעכנות‪ .‬ומזה נראה שלא פירש ר ט ט כרש״י שס אלא כפי‪,‬רוש תתוס׳ שס דך לינ‬
‫ע י נ ט ח שיעור ששני עניניס ס ס כלומר תתקיעות מעכנות זה את זת ותנרכות מעכטת זה‬
‫אס זה‪ .‬ולכן דייק מדמני תמקיעוס נראשונה אלמא שתתקיעות קודמות לנרטס‪ .‬ועיין היפנ‬
‫בשוק׳ שם‪ .‬ז( תענית דך נף׳ז ‪ JTJ‬ס( רסיש דך ליד עינ‪:‬‬
‫‪ u 1 0‬ת ש ו ב ו ת‬
‫ן‪.‬‬
‫בזקן‬
‫ר״ת סימן סח סט‬
‫)בענין ב ל ה ה ס נ ה ד ר י ן וכוי(‪.‬‬
‫טטרא טעות יש בספרך דאין ממיתין נרסינן‪ ,‬והוא כבר נירון כשהיו סנהררץ‬
‫בטקוטן ואטילו נלו אהרי כן ] ל א [ קטלינן ליה‪ .‬ותיים ל כ ל ישראל‬
‫נ ט ל א ת על ריע והבריו שהיו ביבנה‪ ,‬רע ל ך כשהיו‬
‫_ ואשר‬
‫רואין שעה צריבה היו טושיבין‬
‫ביר בלישבת המיה ודנין ביבנה ובשאר טקוטות‪ .‬וליתא בסנהדרין א ל א בע״זא(‪:‬‬
‫ז‪ .‬א(‬
‫הצאן ולא ה פ ל נ ס נ ! הכי טי׳ ש ה בן ש נ ה איל בן שתי שנים כמן שעברו עליו‬
‫ק‬
‫כרו תורש או ייו ת ו ר ש ג (‬
‫טיבעא םכריזל(‪,‬‬
‫סלנס‬
‫שסו‬
‫יצא ס כ ל ל‬
‫ולכלל‬
‫שד‪,‬‬
‫והים ד ל א םכריז ל א כסף ו ל א טטבע סתם‪,‬‬
‫פלוני‬
‫איל ל א‬
‫בא‪.‬‬
‫א ל א טבע ש ל מדינה‬
‫ו ש ל ס ל ך סלוני‪:‬‬
‫סימן ס׳׳ט וזו שאל ר׳ משה מפונטויישא מרבינו יעקב זצ״ל‪.‬‬
‫למנצח‬
‫על איילת א( ‪ . . .‬ומהצותג( כנטול עצלת ‪ . . .‬מתנכר כ ש ה ל ת נ ( ‪. . .‬‬
‫שגית קטה קלוט סולת ל( ‪ . . .‬תניכתוח( נ מ ש ל ת ‪ . . .‬לטטהו מפוצלת ו(‬
‫‪ . . .‬יטרח בתבצלתז( ‪ . . .‬לו‬
‫עני‬
‫טיתלת ‪. . .‬‬
‫ענות‬
‫אחכם כקהלתלן( ‪ . . .‬ב ע צ ת ו ) כ נ ( ש ו ל ל ת ט ( ‪ . . .‬אם‬
‫בי ם ה ו ל ל ת ‪ . . .‬כיין קסריסי(‬
‫בשלולית יא( ‪ . . .‬תהי‬
‫אותי‬
‫בצירי‬
‫ב א ו ל ת ‪ . . .‬סן‬
‫כעוללח ‪ . . .‬וילדות‬
‫כהלבנת‬
‫נ ש ק ל ת ינ( ‪. . .‬‬
‫כיום הוכשר כף ש ט א ל י ת י נ ( ‪ . . .‬ולא אזוק בנתלת ‪ . . .‬אוכלהיל( לא בנובלתנוו(‬
‫‪ . . .‬ובעקיצה זותלת ‪ . . .‬אין ת ע ל ה טועלת ‪ . . .‬ורבדיו טי‬
‫ו‪.‬‬
‫אוכלת ‪ . . .‬כתסרים‬
‫א( עיין מת שכתבתי לעיל סימן ס״ז אות ו׳ העלה אי‪.‬‬
‫א( שני ענינים הללו לא התכרו נשאלת ריא‪ .‬ולפי הנראה לא היו בתשובת ריח‪ ,‬רק‬
‫ז‪.‬‬
‫ג( נדו‬
‫נ ( חולין דך נ״נ עיא‪ .‬מנחות צ״א עינ‪.‬‬
‫מחמת אהה סינה חוברו לה יחדיו‪.‬‬
‫או י״ו חודש הני איתא ננ׳יי ודפוס‪ .‬וצ‪-‬ננ שהרי משנה מפורשת היא נפרה פיא מיג נן י״נ‬
‫חדש וייס אחד הרי זה אילי‪ .‬ורק נן שלשה עשר חדש קורהו שס ריפ פלגס ולפי דעתי‬
‫ה( נדפוס‬
‫צריך לחניה ניון שענדו עליו י״נ חדש עד ייג חדש‪ .‬ד( נ נ א מציעא לך נ״ה ע״א‪.‬‬
‫ממנע‪:‬‬
‫שיק טיט‪ .‬א( למנצח על אילת נונתו על ל״ת שנלול נחו יותל מאילת ואולי לומז נזה‬
‫על מללש סהיליס נ״נ א׳ למנצח למי שהוא קיפץ נאיל ומאיל לעולט נשעת‬
‫נ ( חסר נדפוס וננ״י ומחצית ולפי דעתי צ״ל ומחצות נלומל מי^ות‬
‫חשכה עיין טלקוט שם‪.‬‬
‫ג( נמו שחל ועשת הזנר נקנת לצורך‬
‫ליל כנפול עצלות על האנשים הוא מתננל נארי‪.‬‬
‫החרוז• ד( כן הוא נכיי ונס נדסוס‪ ,‬ונלתי ספק מ י ס על פלקי אמת פית מגו״ו נפת‬
‫שמוציאה את תקמח וקולפת את הסולת‪ .‬ואולי צריך לתנית שנותן קמח קלונו סולת וכונתו‬
‫שמוציא ונותן לתלמידיו ולשואליו מקמח שהלוט אצלו והוא כמו סולת‪ .‬ה( שנקלא סס‪.‬‬
‫ו( ליעקנ אבינו שפצל את תמטות‪ .‬ז( כציל נמקוס כנחצלות נכ״י ודסיס‪ .‬ח( כן הוא נכ־י‬
‫נמקוס פן החכם נקהלת נדפוס• ואולי טנתו על מה שאמל קהלת אמלתי אחכמה והיא‬
‫לחוקה ממני‪ ,‬ומצה לומל פן נ ס אני אתית כקתלת םאמלתי אחכמה והיא לחוקה אס לניט‬
‫ט( מ״ל נמקוס משוללת ואולי צ״ל פן שוללת‪ .‬וכונתו אס‬
‫ימנע לי את תשובתו ועצתו‪.‬‬
‫י( שהוא חזק ששומן נו את הצסולן כ מ‬
‫עצתו שוללת‪ ,‬מלשון שלילה‪ ,‬מלהשיב לו מענת‪.‬‬
‫שתהא עזה‪ .‬יא( כלועל כמיס לנים ועיין מ א קמא דך ס״א נדא פלונתא ללנ יהולה אמל‬
‫ינ( כחלננה שתיא לנל נלוע ומימ עם‬
‫שמואל ולנ נ י ט משמיה לל׳ יוחק מאי שלולים‪.‬‬
‫ינ( כלומר כיוס הכסומס שהוא יום‬
‫סממני קטלת מנויה‪ .‬ועיין כמסומ לך ויו עינ‪.‬‬
‫סליחה ו ט תוכשל הולכת תכך בשמאל עיין יומא לך )דז נטא ודך )ל׳ס «יא‪ .‬יל( נחלה‬
‫אוכלה ולוימ על מ ד ל׳ אליעזל אטה שינ ידט והוה זתיי מחנתן וטי‪ .‬טו( ננונלת נכיי‬
‫תשובות ר״ת סימן סט‬
‫בחותלתנח( ‪ . . .‬ולא‬
‫קוררום למאכולתיז( ‪ . . .‬ולא עטרת םנורלתיח( ‪ . . -‬אף‬
‫כסאםאהיט(‬
‫א‪,‬‬
‫ידע‬
‫‪161‬‬
‫‪. . . .‬‬
‫) ב ע נ י ן ד&וםק מ ע ו ת ל ח ת נ ו ואין י כ ו ל ל י ת ן אש נבוןן א ת ה ה ת ן ל ג ר ש ה נ ע ר ה ה מ א ו ר ס ה ( ‪.‬‬
‫רכינו כי בא הלוט אותו האיש איטר השניןא(‬
‫לפניו על רכר בתו ויבאו אליו‬
‫כל יודעיו לפנים והראה להט תשובת רבותינו‬
‫ראשונה‬
‫שכפריש‬
‫והיא‬
‫היתד‪,‬‬
‫ל ש ל רבינו‪ ,‬וגם הראה להט את כל תוקף דברי אגרת רכנו ואסרו לו קיים את האגדת‬
‫עשו (‬
‫הזאת השניה ואתה השכלת‬
‫נ‬
‫ולא תהיה מהרםניאנ(‬
‫תוסף על‬
‫והתרו בו א ל‬
‫דבריו פן תהיה נרוע ועומד‪ .‬כי מבלעדי אדוני איש ל א ירים ידיו ורגליו בבית המדרש‬
‫ולא יטרכס ובקצהו תהא רכש ד(‪ .‬ומדאנה בדבר מסר מילין קמן אולי ל א יאבה האיש‬
‫לנרש ולא לכנוס אלא איכ תכנוס‬
‫לו מה שפסקו וכי בזה ל א ;כיסנו להוציא טטני‬
‫צעקת נערה המאורסה כי אסרה לאיש‪ ,‬אבא שסק ע ל י אני מה יכולה לעשות‪ .‬ואפילו‬
‫אני פסקתי על עצמי‬
‫כסבורה הייתי‬
‫עכשיו שאינו יכול‬
‫אבא יכול ליתן‪,‬‬
‫ליתן או‬
‫כנוס או טטור‪ ,‬רהא קימא לן כל מקום שאמר רשב׳׳נה( רואה אני את דברי ארמון‬
‫הלכה כמותו אף בברייתא ו(‪.‬‬
‫ב‪,‬‬
‫אשר‬
‫העמיק רבינו‬
‫)בענין ש ג ג ה ב מ א י (‬
‫להקשות בתהילת כ ל ל נדולא(‬
‫ופריך תלסודא לר״ל דאמר עד‬
‫שישנונ ובו׳ והא תנן אבות מלאכות וכוי ואמר ר׳ יוהנן מנינא למד‪ ,‬לי שאט‬
‫עשאן ובו• דדהיק לאוקמיה כר‪-‬ע‪ .‬וקשיא ליה לרבינו ס׳׳ט מוקי לטתניתין נריע לימא‬
‫דריי‬
‫לאו‬
‫דוקא‬
‫דעיכ יש‬
‫לנו לתוציא‬
‫אתת‬
‫מליט‬
‫מלאכות‬
‫שאינו‬
‫חייב‬
‫עליה‬
‫בדאמריגן בטיק נ ( אישי בן יהודה אוסר אבות מלאכות ליט ואינו הייב על אתת מהן‪.‬‬
‫ונם מתוך קושיא זו‬
‫רבינו לרוכתא ק־ש־א רמנינא ל מ ה לי‪.‬‬
‫החזיר‬
‫ואני לא הבנתי‬
‫דברי רבנו ד ל ס א כי תניא דאיסי נכי סקילה הוא דמיתנייא וכן פירש״י התש בטיק נ(‬
‫וכן שטעתא‬
‫החם רפריך‬
‫תלמורא התם‪:‬‬
‫אמר מר‬
‫אם הוציא‬
‫ותכנים‬
‫בשוננ חייב‬
‫ח ט א ת טשיטא ומשני במזיד ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה ומקשי הא נטי פשיטא‬
‫וטשגי הא קט״ל‬
‫כדרב וכוי‬
‫ולא קאםר‬
‫א ל א לעולם משוש שוננ בחטאת‪.‬‬
‫ואטילו‬
‫נימא ח י ט נ א ל א דייקי סטרי בהבי מימ מעיקרא מאי ם׳׳ר ומאי קמבעי ליה ל ת ל ט ו ד א‬
‫דאטר ענוש כרת ונסקל אצטריכא ולמה הזכירו כ ל ל ‪ .‬ועוד בהדיא אטרינן בריש נטרא‬
‫רהזורקד( אמד ר׳ יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ר׳ אמות ברה׳ר הוי במתניתא‬
‫תני ת ו ל ש הוה‪ .‬רב אהא וכוי למאי נ״מ לכדרב דאמר רב מצאתי מ נ ל ת סתריש וכוי‪,‬‬
‫ודפוס ואין לו עעס ולפי דעתי צ״ל נשלתנת‪ .‬עז( מלשין חותלות של גרוגרות ותמרים שנח‬
‫קמיו עיא שהוראתו סל‪ .‬יז( רומז על אנות פ״ד מ״ז אל תעשה עערה לתתנדל נה ולא‬
‫קרדום וכוי‪ .‬וכונתו שתורת ר״ת כאוכל נפיו אנל לא כקרדום‪ .‬ומאכלת — נצ״ל לדעתי‬
‫במקום למאכולת‪ — .‬כלומר סכין שהם כלים שמםמשין לצורך אכילה שהיא לתנאת הגוף‪.‬‬
‫יח( אולי צ״ל מגדלת‪ .‬יע( אולי רומז על חולין י״ז ע״נ‪ ,‬אנל מפני חםלון המלות הנאות‬
‫הכונה סתומה‪:‬‬
‫נ( נכ״י ועדת תכלת כשושא ולפי דעתי‬
‫א• א( צעקה הנערה תרנוס יונתן פננת עולמתא‪.‬‬
‫צ״ל ואתה תסכלת עשו‪ .‬ובדפוס ועד התכלת כשיטת וראדס תיקן נמק ומס עד תכליתה‬
‫נ( עיר שתיו נת אנשים שאינם מיוחסין ינמות דך י״ז ע״א‪.‬‬
‫כשירה• והנוחר ינחר‪.‬‬
‫ד( רכיס כלומר נאנל‪ .‬ת( צ״ל רנן נמליאל‪ .‬ו( נתונות דך ק״ס ע״א ועיין נתוס׳ ואפילו ננרייתא‪:‬‬
‫נ ( שנת דך ויו ע״נ ועיי״ש בהוקי‬
‫ב‪ .‬א( שנה דך ס״ט ע״א ועיין שם נתוס׳ ד״ה דידע‪.‬‬
‫דיה תא קמ״ל ונספר הישר על שנת נדפוס דך י־ח ע״ד סימן קשיו‪ .‬נ( שם ד״ח‬
‫אינו חיינ‪ .‬ד( שם דך ציו ע״נ‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן סט‬
‫‪162‬‬
‫מר סבר הא מהנר דלא מספקן וסר סבר וכוי‪ .‬א ל מ א כי תניא ראיס־ נבי הייב מיתה‬
‫תניא דומיא המקושש‪.‬‬
‫בההיא ש מ ע ת ת א ה (‬
‫איוו שביעת ביטוי‬
‫וכוי‪.‬‬
‫הא מהנך‬
‫והיינו דקאמר‬
‫אמר אביי הכל מוריש‬
‫ד ל א מספקן‪ — .‬וההיא‬
‫בשבועות בטוי וכוי‬
‫דאמרינן‬
‫ומותבינן עלה מתא‬
‫ונרסינן התש ביוב ספרים מני הא אלימא מונבז פש־טא‬
‫וסתי יבינו שלמת אותה הג־רםאו(‬
‫השתא‬
‫משוש רקשיא מאי פשיפותא הא א־צטרך‬
‫לאשמעינן יהלוקה שננה וו מ ש א י שננות ראלו בכל התורה למונבז בין ששננ בקרבן‬
‫בין ששננ בלאו וכרת שמה שננה וכאן ב ל ש ע ב י אש שננ וכוי יכתיב ה א י ם בשבועה‪.‬‬
‫דהא לא אשבדן תנא דלית ליה הארס בשבועה סרט‬
‫ולא ירענא מא־ קאמרי רבנן‪.‬‬
‫לאנוס לישתוק תנא דמה־כא תישוק ליה דלית למונבז האדם בשבועה דאצטריך תנא‬
‫לאשמעינן דםבירא ליה‪.‬‬
‫והא נמ־ ל־כא למימר רהא קטיל דס״ל בהא כר״ע דמחייב‬
‫לשעבר‪ ,‬דא״כ ליתנ׳ שבועת ביטוי לשעבר דברי מונבז אי נמי לישמעי בעלמא בהדי‬
‫מלתא דר־ע‪ ,‬דהך ברייתא היא נופא לא קמי ל מידי‪.‬‬
‫‪.j‬‬
‫והא‬
‫)בעני! חמ* מדות ככלי חרפ(‬
‫דאמר רבא בשילהי המצניע א( תמש סרות וכוי ולענין צמיד פתיל עד ש־פתות‬
‫רובו‪ .‬ומפרש רבינו שלמה נ( מציל על שבתוכו עד שיסתות רובו ומשוי הילוק‬
‫בין פיו לשוליו‪ .‬וקיל בכמה מקומות כלי נסדק אינו מציל על מה שבתוכו ולא הוזכר‬
‫טסה על טסה‬
‫טומאה מבית לבית‬
‫אלא להביא‬
‫צמיר פתיל‬
‫אבל לענין כלי כתיב‬
‫משמע אפילו נסתת כמלא נקב מתט םידקיח אינו מציל כדתנן בפ• עשירי דכליטג(‬
‫בין מסיהם בין מצידיהן ב־ן ־ושבין על שוליהן בין ־ושבין על צידיהן ונוי ותנן נמיר(‬
‫וכל דבר המתמדת אין מקיפין לא בעין ולא בעופרת‬
‫במה פקיפ־ן וכוי‬
‫פתיל ואינו צמיד‪.‬‬
‫שנקבה וסתמוה‬
‫בהה־א פרקאה(‬
‫ותנן נמ־‬
‫ומיתינן ל ה בביקו(‬
‫שמרי יין הצילוה פקקה בזמורה‬
‫מפני שהוא‬
‫וביבמות((‬
‫תבית‬
‫עד שימיה מן הצדדין תיו שתיים‬
‫וכו• וב־ן זמורה לתברתה‪ ,‬אלמא סדק כל מה שהוא מב־א את הטומאה למה שבתוכו‪.‬‬
‫וער עתה כיוונתי שטועתי מסי יבינו ח‬
‫שהקיפן בדבר שמתמרה‬
‫פתוה אשר אין וכוי‬
‫(‬
‫דת״ק דכל־ שנטתת רובו והזר וסתמו אעיפ‬
‫אינו מצ־ל על מה שבתוכו‪,‬‬
‫הא יש‬
‫צמיד פתיל‬
‫וטעמא משוס רכתיב וכל כלי‬
‫עליו טהור‬
‫והוא שיש‬
‫תורת כלי עליו‬
‫וכרכת־ב וכל כלי‪ ,‬וזה שנפתת רובו אע״פ שחזר וסתמו יצא מתורת כלי ואינו מציל‪.‬‬
‫רהא אפילו ל א‬
‫נפתת תירוש הוא‬
‫ליה טומאה רצוצה‬
‫והוד‪ ,‬לן למימר‬
‫שהירשה תורה ואמדה‬
‫בוקעת ויורדת‪,‬‬
‫שהוא מציל‪,‬‬
‫הלכך אין לך בו‬
‫דדא הוה‬
‫אלא תירושו‬
‫והוא ש־ש תורת כל־ עליו‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫והא‬
‫)בעני! סעודה שלישית־ בפירוח ואם אשה הייבת(‬
‫רתנן בכל כתבי קודש א( מצילין עגול דבילד‪ ,‬והבית ש ל יין‪ .‬ויש לומדין מכאן‬
‫רהטשליפ ש ל ש סעודות כפירות יצא ‪(3‬‬
‫ונט אמרו שנט רבינו מורה ובא‬
‫‪[pj‬‬
‫אך ל א תלו ]בו[ ראייה זו‪ .‬וקיל אי משום הא לא אריא‪ ,‬רהא רקתני מצ־לין טשום‬
‫ו( שס דיה הח מני‪ .‬ועיייש כמוס׳ ד״ה הא מני‪:‬‬
‫ה( שס דך סיס ע״א וע״נ‬
‫נ‪ .‬א( שנח דךצ״הפ״נ‪ .‬נ( שס ד״ה עד שיפחיח‪ .‬נ( נציל במקום דאהלוח ננ״י ודפוס‪,‬‬
‫והוא ננליס פ״י מיא‪ .‬ד( שס מ״נ‪ .‬ה( שם מ״ו‪ .‬ו( נ״ק דך ק״ה ע״א יעיי״ש‬
‫נמוש׳ ד״ה הרי אמרו‪ (t .‬ינמוח דך ט״ו ע״נ• ח( עיין נחוס׳ שנח דך צייו ע״א‬
‫ד״ה ולענין‪:‬‬
‫א( שנת דך ק״נ ע״א‪ .‬נ ( הונא נםנלי סלקע סימן צ״נ נשס גאון אחל ונשס רנינו‬
‫ר‪.‬‬
‫יצחק ניל יהולת והל״ל ישעיה‪ ,‬ונלין נל נתני ושאר ראשונים נשם יש אומייס‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן סט‬
‫דנילד•‬
‫ויין צורך נ׳ סעודות של לחם הם‪,‬‬
‫סעודת לחם‬
‫לו דבילה‬
‫ונאים ל ל פ ת נ ה ם את השת או לקינוח‬
‫ואע־ם שכבר הציל סל מ ל א ככרות ויכול לצאת נ ה ם אפילו הכי התירו‬
‫ויין משום תענונ‪.‬‬
‫אע׳ינ דאי אכיל‬
‫שנא‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫כדתניאג( תציל‬
‫פ ת הדראה נפק‬
‫פ ת הדראה‬
‫אפילו הבי תתירו לו‬
‫מציל פ ת נקייה‪,‬‬
‫פ ת נקייה להציל‬
‫אלטא‬
‫הינ ל א‬
‫ואעינ דתניא בסוכהל( וביומאה( אם השלים במיני תרנימא יצא ואיכא למיד‬
‫התם ביומא מיני תרנימא פירי נינתו‪ ,‬תא ליהא רהא קיל כרבא דאמר בפרק אהרון‬
‫דיומא ו( סדי לא‬
‫בפירי קאמד‬
‫וא״כ הא דקתני‬
‫בעי סוכה‪,‬‬
‫אם השלים במיני‬
‫דתא לא בעי סוכת‪ ,‬ודקאמר תלמודא‬
‫ולא נסמוך עלח‪,‬‬
‫תרנימא יצא‬
‫פירות נינחו‬
‫דקא• אהך דקאמר תלמודא נימא מסייע ליה‬
‫לא‬
‫דחוי בעלמא הוא‬
‫ודחי תלמודא ואמר‬
‫דלמא מיני תרגיטא פירי נינהו ואי משוס הא לא תסייעהו‪ ,‬וכיש דלא הוה תיובתא‪.‬‬
‫ראם השלים כפירות לא יצא אליבא דרבא ואפילו בשמיני‬
‫ועוד נידוק לאידך ניסא‬
‫דאינו ומן סוכה‪ ,‬א״ב מסתבר ראם תשלים נ׳ סעודות לא יצא ותבי מסתבר בכתובות‬
‫בפי אעיסז( דקא השיב התם סעודת שלישית בבכיות של הטין ר]ב׳[ סעודות‪— .‬‬
‫נס ילמדנו רבנו אם אשה תייבת בנ׳ סעודות‬
‫המשרה אשתו עיי‬
‫כדאשכהן התם ח(‬
‫שליש‪ ,‬דטעמא לא ידענא‪ ,‬דקיל כל מ״ע שהזמן נרמא נשים פטורות‬
‫או דלמא התם‬
‫דטוון שהוא‬
‫נזקק להמשיך‬
‫היינו טעמא‬
‫סרטראותי(‬
‫רטשום רעולה עמו‬
‫לא שנא‬
‫ואינה‬
‫לכבוד עצמו‬
‫)בענין כהמה‬
‫ך‪.‬‬
‫יורדת עמו י!(‬
‫לא שנא לכבוד קונו‬
‫שנטצאח‬
‫תתחייב נם בשל‬
‫עצמה‪.‬‬
‫םירושלים וכד(‪.‬‬
‫ו ה א דאמרינן בהאיש מקדש א( נבי בהמה שנמצאת ויו־ זכרים עולות ופריך תלמודא‬
‫ומשני דמייתי נמי תודה‪.‬‬
‫דלמא תודה תיא‬
‫יכול ד ד ל ס א תודה היא‬
‫ויסמוך ומה בכך‪,‬‬
‫דקרבן הבדיה‪,‬‬
‫נכי קדשים נ(‬
‫בהמה שנמצאת‪ — .‬והא דסריך‬
‫וק״ל והא‬
‫דתניא וסמך ידו ולא שלותו‪.‬‬
‫דהא קיל סמיכה בכל כתו‬
‫לאוקמי ל ה א כדאםד רב יוסף‬
‫בעינן וקעכיד עבורה בקדשים‪.‬‬
‫בקרבן נשים עסקינן‪,‬‬
‫תלמודא תתס‪(:‬‬
‫אשם בן שתי שנים ואשתכה בן שנה‪,‬‬
‫בעי סמיכה‬
‫והרי אינו‬
‫וליכא למימר‬
‫וליכא‬
‫דהא קתני הבא‬
‫ומשני‬
‫בסמוך ודלםא אשם הוא‬
‫וק״ל מאי רוהקיד‪ ,‬לאוקמי לההוא בבן ש נ ה‬
‫לוקי דמתני בהדי דעביד ל ה שלמים ויביאנו זכר בן שתי שנים וישתטנו בצפון ויאכל‬
‫לזכרי‬
‫כהונה ליום ולילה‪,‬‬
‫ותנופת הזה ושוק‬
‫ובס׳ שתי מרותה(‬
‫ולומד אם‬
‫ואם א ש ם הוא‬
‫נסכו נדבה‬
‫ואי כריה היא להוי‬
‫אדם נסכים‬
‫בכל יום‪.‬‬
‫היכא דאית‬
‫ליה תקנתא‬
‫שלמים הוא‬
‫בהייה א ב ל‬
‫בדאסרינן נבי פלנם‬
‫כולא נדבה‪.‬‬
‫ואפילו לרבנן דאמרי‬
‫הרי הוא‬
‫שלמים‬
‫ויטעון נסכים‬
‫בפ״ק דהוליןד(‬
‫ועוד הא אסר רבאן(‬
‫אין םביאין קדשים‬
‫הכא ליכא תקנתא‬
‫מתנדב‬
‫לבית הפפול‬
‫א ל א בהכיז(‪.‬‬
‫ה״מ‬
‫ואי משום‬
‫ד ל מ א מתו בעליו או המירו בו מימ עולה הוי דהלכתא נםירי ל ה ח( ואלו עולה הא‬
‫נ( שס דך קי״מ ננינ‪ .‬י ( סוכה דך כיז נניא‪ .‬ה( יומא דך עיט נניכ‪ .‬ו( שם‪ .‬ז( כסוכות‬
‫דך סיד עינ‪ .‬ועיין נתיס׳ יומא שס ד״ה מיני תרגימא וכסוכה שם ד״ה נמיני תרנימא‪.‬‬
‫ח( בכתובות שס‪ .‬פ( כתוטת דך ס״א עיא‪ .‬י( כציל נמקוס פידיסאות בכיי ודפוס•‬
‫וטנסו על מה שאמר ר' אליעזר לאפופיופוס של אנייפס המלך בכל יוס דוס אתת ממשיך‬
‫כמה פרפראות לכבוי עצמך ועמת אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך‪ .‬ועיין נםבלי‬
‫הלקט שם שהניא מכאן ראיה שיוצאץ בסעודת שלישית נפרפרת ותיינו מיני תרנימא י•‬
‫ה‪ .‬א( קדושין דך ניה עינ‪ .‬נ ( זבחים דך עיד עינ ועיייש תוסי ד״ה והא‪ ,‬גיפין דך‬
‫כיח עיב דיס ותא‪ .‬ג( בקדושין שס‪ .‬ועיי״ש נתיס׳ ד״ה ודלמא‪ .‬ד( חולין ד ך ט נ‬
‫ע׳׳א‪ .‬ס ( מנחות דך ציא עיב‪ .‬ו( לך ק״ד ע׳׳ב‪ .‬ז( ועיין בסוס׳ קידושין שם ד״ה דמייתי‬
‫תשומת ר״ת סימן סט‬
‫‪164‬‬
‫קתני זכרים עולות‪ ,‬ע*כ הכי קאסר זכרים ססק עולות עם סמק שלמים‬
‫וספק תודה‬
‫עליהן‪ .‬וכן מוכיה טי׳ רבנו שלמד‪ .‬מ י ל ס(‪.‬‬
‫)בענין מ ת נ ד ב א ר ס נסכים(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ג ם זה יביננו רבינו דאמר ר ב א א ( מתנדב אדם וכו׳ א ל ס א ת נ ן נ ( נכי נ » י ם אין שם‬
‫זבה אהר‬
‫יססלו בלינה‪,‬‬
‫ולימא לב ביד מתנה עליהם‬
‫שאם אין שם זבה אחר‬
‫יהיו נדבה‪ ,‬או ד ל ם א בקרבן צבור עסקינן וטעסא םשום דכתיב )שני( ]נטש[ ג( במנחה‬
‫מ ל מ ד שאינה באה נדבת שניים וכיש צבור‪.‬‬
‫ן‪,‬‬
‫מפרקיה‬
‫שמיע לי‬
‫דמר‬
‫)בענין ו ח ״ ח‬
‫הא דתניא‬
‫ב ע ר ל ה בעתים(‪.‬‬
‫בשיק דקידושץא(‬
‫ש ל ש מצוות וכר והוא ה ד ן לערלה בשתים‪.‬‬
‫שמעון בן יוהאי‬
‫אמר ד‬
‫פירש רבעו ערלה יש היתר‬
‫לאיסורו כלומר מותר לנרום איסור שמותר ליטע ועיי הנטיעה בא האיםורנ(‪ .‬ולבבי‬
‫ל א כן יחשוב‬
‫כי דוחק‬
‫נדול הוא‪.‬‬
‫א ל א לםדתנו רבינו ערלה‬
‫יש היתר‬
‫לאיסורו‪,‬‬
‫כיון דקייטא לן בטיו ב ש ב ט דיה לאילן והוא ש ב ט רחדשים ג(‪ ,‬וחכא כגון אם היחד‪,‬‬
‫שנה שלישית הנכנסת לרביעיח אם ההדשים הן כסדרן חיו טירוח א ל ן הונטין קודם‬
‫טייו בשבט והוי ליה ערלח‬
‫ואם חסרו ביד א ת כסלו ל א היו תונטץ‬
‫עד לאחר ט״ו‬
‫ו ל א הוי ערלה‪ ,‬ונםצא איסור ערלה יש ל ה היתר ע״יהכםיםל(‪ .‬וההיא דאלו עובריןס(‬
‫סוכהא להאי טירושא דקתני התט וטה נדר וכר ד ש היתר לאיסורו וטי׳ רבינו ש ל ט ה ו(‬
‫זדי התרת הכם‪ ,‬הינ ערלה יש היתר לאיסורה עיי ביד שוזסרו את החודש‪.‬‬
‫נסי איסור ערלה‬
‫כנון בנשן אזלינן בתר ש ל י ש אז יש היתר לאיסורו‬
‫_ אי‬
‫ואפילו ש ל א‬
‫עיי קידוןז ההודש‪ ,‬כנון אם היתד‪ .‬שנה שלישית הנכנסת לרביעית והיה נטן זה סמדר‬
‫לר׳ יוסי‬
‫ובוסר לרבנן‬
‫וםאותה שעה‬
‫ת ל עליו איסור ערלת‬
‫כדתנן כטס׳ ערלהז(‬
‫ובפסחים ס( ואי איתרםי ד ל א הביא ונתבשל ש ל י ש עד שנכנסה ש נ ה רביעית וקיימא‬
‫לןנו( הזתים והתבואה םשיביאו ש ל י ש שהן נידונין אהר השנה‬
‫שהביאו בה ש ל י ש‬
‫הרי הותר איסור עצםו והוד‪ ,‬ליה רבעי ויצא סדין ערלה‪ ,‬ואעיפ שהיה הנפן הזה חל‬
‫עליו איסור ערלה‬
‫ל א ב ד וודאה‬
‫ולסתום סטקהי(‪.‬‬
‫ואס תליתי ברבנן ספיקה ‪. . .‬‬
‫יצא מפיו צדקה ‪ . . .‬לכותבה על לוה הוקה ‪. . .‬‬
‫סאעלו שההוא הנא סיל דמניאין‪ .‬ח( עיי סמולה י״ח ע״א‪ .‬ט( נדסוס ו ק מוכיח סי׳ לני'שיח׳‬
‫ונכ׳׳י וכן מוכיח פי׳ לנינו שי׳ זציל‪ .‬ולפי דעסי ציל לנינו פ׳ )כלומל סלמה( זציל‪ .‬וכן מוכיח‬
‫באמה פילופ לפייקידופץ דף ניס פ׳יא ד״ח הינ שכסנ שס זכל לחזי לעולה •מספקא לעולה‪•.‬‬
‫ו• א( מנחוס דף ‪ rp‬ע״נ‪ .‬נ ( מנחוס דף צ׳ עינ חיל סנלייסא ס ס ‪ :‬אס יפ זנח אחל‬
‫יקלינו עמו ואס לנו יפסלו נלינה‪ .‬ופלש״י דים ואם לנו‪ .‬לפי שאין שם זנח אסל‪.‬‬
‫ג( כציל נפש נמקוס פני נ כ ״ ודפוס‪ .‬ועיין נמנחוס דף ק״ד עינ‪:‬‬
‫נ( ועיין נסוס׳ שם ד״ה והוא הדץ שהניאו פירוש זס נשם‬
‫ז‪ .‬א( קדושין דף ליס עיא‪.‬‬
‫נ ( כלומר ולא‬
‫ר׳ י״ט ור״ס סקשס עליו‪ .‬ועוד עיין נ ס נסשונס ריס על זס ל ק ק ‪.‬‬
‫י ( ופירוש זס ס ו נ * נ״כ נסוס׳ קידושץ שס נמס סליי‬
‫לסקופה‪ .‬ועיץ נל״ס דף נדו עיא‪.‬‬
‫מסה מפונסיחא‪ .‬ס ( פסחים דף מיד עינ• ו( נס כאן הסעה ס י ק קיצור הסינה נלאס פ׳ לכסונ‬
‫בכיי סי' ונדסוס שיחיה וציל ם' נלועל פלמה‪ .‬ו ק ש א נרפ״י פ ס דיה ד פ לו‪ .‬ז( ערלה‬
‫פ״א מיז‪ .‬ס( שממיס דף ניב ע״נ‪ .‬ס( עעשמס ש״א מיג ופס אימא מפיכניסו שליפ‪,‬‬
‫ובריס דף י״נ ע״נ מפיניאו פליפ• י( קידושץ דף ליט ע״א סלה ל׳ מסנן על ערלס סוצס‬
‫לאין סתום ססיקא ואבד ודאה‪ .‬והפואל הסמיל נודאה וסיים נססיקס לגולן סענץ ולצולן‬
‫השלח פיסאיס עם מס סבא אחריו‪ .‬ומליץ ספר סיפר של לארם כמונ‪ :‬וציע נחם נאמד‬
‫בקידושין לענץ ערלה נחוצה לארץ ונלאה שיש כאן אחה דילוג עכיל‪ .‬אכן אין פאן לא דילוג‬
‫‪165‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ע‬
‫סימן ע‪ .‬וזה השיב לו‪.‬‬
‫כאחים ‪ . . .‬חכם הרזים ‪ . . .‬צואיו בחרוזים‪ . . .‬צחים ולא פ ח י ם א(‬
‫בהיר‬
‫ההבר‬
‫נל ש ל א נ ו ז י ם נ ( ‪ . . .‬אהי‬
‫ר׳‬
‫חופיף ימים ושנים‬
‫משה‬
‫כיש‬
‫נפש‬
‫אוהבך הההום‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על‬
‫הצועקח‬
‫)בענין השוסק‬
‫מ ע ו ת ל ח ת נ ו ונו׳(‪.‬‬
‫או כנוס או פטור‪ ,‬האמח נכופנו לכנוס‪,‬‬
‫שעד שנכופנו לפטור‬
‫שלא‬
‫כהלכה נבוסנו לכנוס כהלכה אף שהכפיהא( באה בטענח או סטור כדאמרינןנ(‬
‫עד שנכופנו לחלוץ‬
‫ואתשב‬
‫עד שחלבין‬
‫ש ח ל ב ץ לדידהו‬
‫נכוםנו‬
‫ואע״ם‬
‫ליבם‬
‫סלינ אדםוןל(‪,‬‬
‫אטרינן כזטין‬
‫שבאים עליי מכה‬
‫ורבנן דסליני‬
‫ליתן נ ט ה (‬
‫או הלוץ‬
‫או יבם ג(‪.‬‬
‫וליה להו כנוס אלא השב‬
‫אבל לאדפון‬
‫עד שכופין לפטור‬
‫עד‬
‫כוטין‬
‫לכנוס‪ .‬ואלו ]באנו[ לכוף ]ליחן נט[ יאסרו אחרינו האכלתים קטח ש ע ו ר י ם ו ( ‪. . .‬‬
‫כ‪.‬‬
‫אשר‬
‫העטקח בליט סלאכוח‬
‫קאי ולא אחטאח‪.‬‬
‫א ל א פינה‬
‫ובה‪,‬‬
‫)בענין ש ג ג ה במאי(‪.‬‬
‫אמנם הקשחי וחרצחי דאינו הייב אלא אהה אסקילה‬
‫ורבינו זקני לא חביא ראיוח בחחילח הססבח‬
‫זלפנים לא‬
‫הזכיר רבינו שלטה‪.‬‬
‫דודאי אסקילה קאי ולא א ח ט א ח א ( ‪.‬‬
‫ואני הבאחי ראיוח‬
‫עלה דאיםי‬
‫אשר‬
‫כחכח‬
‫האי דשבועח בטוי החזרחיה ליושנה יכחבחיה‬
‫בספרי נ ( ובן מוכיח בשבועוח שהנירםא שנמחקה עיקר‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בסמריב‬
‫)בענין ח מ ש מ ד ו ח בכלי חרס(‪.‬‬
‫שלנו נרסינן ואס הוקף צסיד סחיל עד שיסחוח בנקיבח‬
‫ולעניןנ(‪ .‬ופירוש דירי הכי‪ ,‬ואם הוקף צמיד פחיל‬
‫ר‪0‬ון‬
‫]ולא נרסינן[ א(‬
‫בנקיבח דמון ובפיו נ(‪,‬‬
‫עד רובו יציל על סד‪ .‬שבחובו‪ .‬אבל אט נטחח ברובו לא יועיל לו היקף צמיד פחיל‬
‫והד כאוכלין ש נ ב ל ן בטיט דאמרינן בשמעאא קסייחא דזבחיםד( דאינו מציל‪,‬‬
‫ולהכי‬
‫ולא חסמן‪ ,‬כי השואל מצה לומל שהסמלל או נוסל ננפן הוחל אס לא נא לשליש בישולו‬
‫כשנכנס לניעיס‪ ,‬אע״נ שקולם שנכנס לניעיס על הסמדל או על הנוסל הזה למל כיאימ‬
‫ליס חל עליו איסול עללח אך נחוצה לאלץ לאנל ויאה ולסחום ספקה‪ .‬ונחל נזה להשלים‬
‫אס אנילסו נחלחים‪:‬‬
‫ם י ק ע׳‪ .‬א( משנח נזה יאה חיחיו‪ .‬נ ( נם זה מ י ס על החלוזים‪.‬‬
‫אי‪ .‬א( אך שהכפיס כצ*ל נמקום אנל הכפיה נכ״י‪ .‬וכונהו אעינ שפנננחה אי כנוס א ו‬
‫ג( יסחמא קחני‪.‬‬
‫פ פ ו ל ירמ כופץ לכנוס ולא לפעול‪ .‬נ ( ינמוח לך יןי״נ עיא‪.‬‬
‫ד( כלומי שלא השנ אלא יכניס אומה מיד‪ .‬ה( וציע להא דאמל לנא כופין לימן נס נקפנה‬
‫הואאלינא ל י מ ן אלמאיליננן איןכופין ליחן נט לגדולה‪ .‬ו( עלזה כמנ לאזים מליון ספלו‪:‬‬
‫דאימא נכסונומ ]דך עינ ע״א[ אהא דאזיל ל׳ אלעזל אמל לשמעמא דלנ קמיה לשמואל אמל‬
‫אכסוה שעלי לאלעזל ע י שכופין להוציא יכפהו לזון‪ .‬עכיל‪ .‬ודפחיח‪ .‬אך לפ*ז צ׳׳ל האכילום‬
‫במקום האכלמים‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫א( בספל הישל על שבס בדפוס לך ״ ח עיד סימן קסיו‪.‬‬
‫ועיץ בסוס׳ שבמ דך סייס עינ מ ה הא מני‪:‬‬
‫נ ( לא נמצא בספל הישל‬
‫א( מיקין לאדם‪ .‬נ ( ‪ p‬היא הנילסא נסיס' שנס ‪ cp‬ציו ע׳יא ליה ולענץ‪ .‬ואי גלסיק‬
‫‪J‬‬
‫נ ל נ מ לנא לעיל ו ל ע ק צמיד פסיל אז הוא ענץ נפני עצמו ואינו נמשן על ניקנ‬
‫כמוציא למק‪ .‬אנל לעת לים אינו ‪ .p‬ג(בלומל שהצמיל פמיל מקיף אמ סנקינה כמו פיו‪,‬‬
‫שסכל ססום‪ .‬ל( מסים דך נ' ע״נ‪ .‬ועיין נספל הישל על שנמ נלפוס דף מ עינ ס י ק‬
‫רי״כ סשס מפלש זרה פחדי נלנלבי כמוציא למון משוס האי עעמא דהן מוקף צמיד פס יל‬
‫תשובות ר״ת‬
‫‪166‬‬
‫לא‬
‫מנו‬
‫דהנה‬
‫ליה לדידיה ש ש י ת ס (‬
‫סימן ע‬
‫והאי שתום‬
‫המש נקובץ‬
‫והני ח ם ש‬
‫למהר‬
‫והאי לממא‪.‬‬
‫ך‪.‬‬
‫מההיא‬
‫)בעני!‬
‫ש ל ש סעודות(‪.‬‬
‫דמצילין לא הבאת־ ראיה ב־ אש מהאי דהשליס במיני תרנימא‪ .‬ואע־נ דטידי‬
‫לא בעי סכה‪ ,‬מעודה להשליש ״ ד סעודות תשיבי‪ ,‬ד ל א נרע מממייל בסכה‬
‫דט־ול ל א בעי סכה סיס מצוד‪ .‬קעב־ד‪,‬‬
‫הינ‬
‫אע״נ‬
‫דס־רי‬
‫ל א בעי סכה מ*מ מצוד‪.‬‬
‫קעביד‪ .‬תדע דלר׳ אליעזר הוי ה ש ל מ ה ודבר ששוט הוא בכול־ה ת ל מ ו ד א סתס ש ל ש‬
‫סעודות בשת אבל הבא להשלים בטינ־ תרנ־םא יצא‬
‫‪ -‬ונשיש אס תייבות‪ ,‬נראה דאף‬
‫הס היו באותו הנם דמן לחם משנה היה לכלס‪ .‬וכן ת־־בות לבצוע על שתי רכדותא(‬
‫ועוד רם׳ עשד‪ (3.‬דרבנן שוד‪ ,‬בכלג(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫אשר‬
‫)בעני! ב ח ס ה ש נ מ צ א ת וביי(‪.‬‬
‫ש א ל ת על ההיא דהא־ש מקדש דזכרים עולות ומייתי נטי תודה‪.‬‬
‫וקשיא ל ך‬
‫דבעי םמ־כה ולא מצ־ ם מ ־ ך ומה בכך ה־כא דלא אששר‪ ,‬והיכא דאיכא שינוייא‬
‫ל א שדיך‪.‬‬
‫ועוד נ ל הקרבנות מאותן מעות א(‬
‫וכולן ש ל ה‬
‫בידו‬
‫ואין טעון סמיכה‪.‬‬
‫וזנין לאדם ש ל א בסנ־ו ואנן שידי דניהא ליה לבעל לתקונ־ ואע־ט ש ט ט ע ט בקרבנו‪.‬‬
‫ועל ש ש א ל ת מ״ט סוק־ ל ה בבן שנה‪ .‬משוס דההיא שינדיא עדיף ליה ולא תסייעיה‬
‫דאסר‬
‫לרבא‬
‫מתנדב אדם מנחת נסבים‬
‫בבל יום ועל תנאי זה‬
‫ביד‬
‫םשום‬
‫נסכים‬
‫ל א קתני‪.‬‬
‫ן‪,‬‬
‫אותה‬
‫)בעני! ו ה ״ ה ל ע ר ל ה ( ‪.‬‬
‫דערלה ל א כך שרשתי אלא בנטע רבעי םוקי ל ה דיש היתר עיי הילולא(‪.‬‬
‫נמשך על נמוציא למון‪ .‬וסולק פס על ״לנינו״‪ .‬והן ״לניני• היא אסיו ר׳ סמואל שקודשו כן‪.‬‬
‫ונסוס׳ הונא נשס ל״י‪ .‬ה( נלומל לנא לא מנה הן למוקף צמיל עמיל למלה ששיס נכיס•'‬
‫נ ( נציל נמקוס למעשה נניי ודפוס• ג( זה‬
‫א( הינא נמילכי ס׳ כל כחנ׳ ע׳כ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הטעם האמיו! נא הינא שס ולא נשום פוסק‪ .‬והדעה הזאה לגני מצוה ללננן נשיס‬
‫סיינית אף שה־א זמן גלמא היא גינ לעת לש״י ננרכות דף כי ע״נ מ ה וסיינין נתעלה‪.‬‬
‫יעיי״ש נתיס דיה נתפלה שסולק על זה‪ .‬ועיין נצליס שס‪ .‬יתמיה לי שנא הוזנלו לא דנלי‬
‫ישיי ולא לנלי ל״ת בפיסקיס ואללנה הניא ה נ לעת א״ס נה׳ שנת סימן לציו משים פעולות‬
‫מהנללה משוס שהיא לק מציה דרבנן ואולי •יס לומל שנעל א״ס ס״ל נ״נ נלעס הסיס׳ שגס‬
‫נמצוה לרננ; נםיס פטורות אם היא מ״ע שהזמן גלמא‪ .‬ומטעס זה סוטר ג״נ הנשיס ממצו־ס‬
‫ההנללה‪ .‬והא לתלס טעמי לפטול הנשיס מהנללה מפני שהיא מללננן הוא מפני שסיל כלעס‬
‫הלין נפי נל נתני סנל מעשי שנת איש ואשס שיין נלילפינן זכיר ושמור אס שישנו נשמילס‬
‫ישנו נזנילה עיי״ם• וע״ז קאמל שההיקס הזה שיין לוקא נמצות עסה לאורייתא אנל לא‬
‫נלרננן‪ ,‬ני נללננ; אהללינ! לנללא לנל מ״ע שהז*ג נשיס פעולות‪ .‬אנן לפי דעת רש״י ופית‬
‫דלית לסו ההיא כללא למעשכז״ג נשיס פטורות גני מצוה ללננן תמיה לי הא לאמליק גני‬
‫סנוכה שנת לף כיג ע״א‪ .‬גני מגילה מגילה לף ד' ע־א וגני אלנע כיסוס פססיס דף קיפ‬
‫ע״א לנשיס סיימת משוס לאף הן היו נאותו נס ל״& האי עעמא סיפוק ליה משום דסוי‬
‫‪, ,‬‬
‫מצוה ללננן וציע‪:‬‬
‫הי‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫א( שקליס פ״ד ירא‪.‬‬
‫א( וכן הונא נשס‬
‫‪ m‬נסיסי קידושין דף ליס ע״א דיה והוא סדין‪:‬‬
‫‪)07‬‬
‫תשובות ר׳ ת סימן עא עב‬
‫סימן ע״א‪ .‬שאלה אחרת לפניו‪.‬‬
‫)בענין‬
‫מעשה‬
‫בא לידנו‬
‫לשוכרו‬
‫חזקי! כיי׳טוכ(‪.‬‬
‫ושמעון היד‪ .‬תקוע כמקומו‬
‫על עסק ראובן ושמעון‪.‬‬
‫ולהביאו ביישובו ל ל מ ד לבניו נתיישב שמעון‬
‫כניו חטש שניש ועוד‪.‬‬
‫לכטוף נתקוטטו‬
‫כאן כשנינו‪ .‬א מ י יאובן לשמעון‬
‫ביניהס ותבעו‬
‫ובא ראובן‬
‫עס י א ו נ ן ועסק עש‬
‫איש את חכרו לשנינו ליון‬
‫צא מיישובי א ש י ירשתי ותיקנתי לעצמי‪.‬‬
‫לו שמעון אתה לא תיקנת א ת היישוב אחריש תקנוהו‬
‫חשיב‬
‫ונתיישבו בו ראשונה והרבה‬
‫עדיט בדבר‪ .‬ועוד כשהכאתני אצלך נתתא( לי י ש ו ת וכח חזקת לעמוד לעולש‪ .‬ועוד‬
‫טה כהך יטה ביישוב יותר ממני‪.‬‬
‫אין חרש ביישוב‬
‫ל נ ל הרוצה להתיישב בו‪,‬‬
‫ואני‬
‫מטובי הארץ הזאת ואתה ואביך נריש ותושביש עמנו‪ .‬וכבר העמדתי והחזקתי בטקוש‬
‫שני חזקה טוכא‪ .‬וננמר הדין ונטמק והחזקנו שמעון ביישוב‪ .‬אך לס־ כי ראה שמעון‬
‫את ראובן‬
‫ידו תקיטד‪,‬‬
‫נתששר עמו‬
‫ונברא אלימא‬
‫וקבל עליו להסתלק ולצאת מן‬
‫היישוב ‪ ( 3 . . .‬לאחר שתי שנים חמשה חדשים וחצי חדש‪ ,‬ואחי זה אס ירצה לשוב‬
‫ישוב‪.‬‬
‫הניעו‬
‫שתי שנים אחד‬
‫וראובן‬
‫הסשרה‪.‬‬
‫מזהיר את שמעון‬
‫ככח ציווי ב־ד‬
‫]ושמעון משיב לא כן[ ג( אשם ידעתיך איש אלם ויראת־ לעבור על דבריך ודהיתיך‬
‫כקש קבלת דכריש בעלמא ולא כ נ ח כיד ששרה‪ ,‬כי לא תית קנץ בסשרתנו ולא ככח‬
‫כ י ד ‪ . . .‬א ל ה טענתש ובידינו ששק אש קבל שמעון לצאת בציווי כיד‪ .‬ותודיענו‬
‫ציווי‬
‫רכינו‪ ,‬מה נעשה ל א ל ה היום‪ .‬כי אסילו אס היה כדברי ראובן‪ ,‬אנן שהדי כ־ מ ח ט ת‬
‫שחד יראתו עשה‪.‬‬
‫שסםק‬
‫אש‬
‫כציווי‬
‫ועתה‬
‫כיד‬
‫הכינני רכינו‬
‫היתד‪,‬‬
‫קבלתו‪,‬‬
‫אם יש‬
‫שום‬
‫ערעור‬
‫וזד‪ ,‬מחמת שחד‬
‫עבירה בדבר‪,‬‬
‫נדנוד‬
‫ויראה עשה‪.‬‬
‫יחיה רכינו‬
‫לאורך ימים‪.‬‬
‫סימן ע״ב‪ .‬תשובה‪.‬‬
‫על‬
‫עסק שמעון‬
‫אשר איננו מודה‪,‬‬
‫שושטי צדק חולין הדבר כםשק‪.‬‬
‫כי כציווי‬
‫כיד קיבל‬
‫לצאת מן הכרך‬
‫ע׳כ לא נחלקו ר״מ ור׳ יהודה א( א ל א כאמרו‬
‫לו שנייש א כ ל ת חלב ודאי‪ ,‬ואש־לו בהא הלכה כרי־ כשי אמדו לו‪,‬‬
‫מצינו הואיל והוא מכחישן‪.‬‬
‫ודיינים‬
‫ועוד תנן דמותר‬
‫אש־לו‬
‫אכל כספק לא‬
‫סשק ביד המושבע כיש הבא‬
‫דמשק כיד המשביע‪ ,‬והמושבע כושר ומכהישו‪ ,‬דתנינן נבי הלכתא טשיקתא בשי הזורק‬
‫בטש׳ טהרותנ(‪ ,‬ובטיב ת ד ר י ם ל( מייתי לה‪ ,‬ששק נזירות מותרה( ופריך ל ה על שתש‬
‫נדרים דטטרשי התם לא ידע אי חרמי שמיס נדר אי חרסי כהנים‪ ,‬ובסוף ההיא מ ש נ ה‬
‫דמחלוקת לעיל ו(‬
‫םתים כתר הכי כ ד אליעזר‬
‫ביהודה דטכירין חרטי שטיט וחרטי כהנים‪.‬‬
‫כר׳ צדוק‬
‫דםתם חרמים להקל‬
‫בנון‬
‫הרי ל ך משתש כהלכתא שסיקתא דהזודק‬
‫טחטא טוכאז(‪ ,‬כדאטרינן כל הטשנח ידו על התחתונה דחנא נכי הלכחא טםיקחאלז(‪,‬‬
‫ט י ק ע׳יא‪ .‬א( נסס כצ״ל ‪3‬מקוס ונמס בכיי ולשוט• ‪ (3‬מקום פנוי עם נקולוס נכיי העולה‬
‫על ססלץ‪ .‬ולי נלאה שצ״ל ושנא לפזול על‪ .‬נ ( כצ״ל וססלו בכיי ולפוס‪:‬‬
‫סימן ןףב‪ .‬א( כליסוס לף י א עינ• כמשנה נא מכל ל יהודה אלא למן‪ .‬ועיין ננמלא שס‬
‫ל( נדלים ‪cp‬‬
‫נ ( שם ‪ cp‬יינ ע״נ‪ .‬נ( עה־ות פ״ל מיינ‪.‬‬
‫‪ cp‬י״נ עיא‪.‬‬
‫ו( הן משנה לססם‬
‫ס( נש״ס שלנו לה^! א ק במשנה לנוהלוס איהא מוסל‬
‫עיב‪.‬‬
‫נללים לססמיל לא נאמרה בשילוש נמחלוקס אן היא אליכא לל׳ יהולה ולי מאיל הנזכרים‬
‫ז( כלומר הלי ל ן סלסי‬
‫במשנה‪ .‬ובסופה ססוס בר׳ אליעזר נ״ל צדוק‪ .‬עיייש ‪ cp‬״ ע עינ‬
‫לעיטשא פלא להאי משנה לפסלות לספק נזילות מוסל היא כסלכחא פסיקתא לנסתמי עוני‬
‫נשנס שם שסם נלי מסלוקמ ועול להוי מסלוקת ואסיכ סחס והלכה כסתם להקל נספק‪.‬‬
‫ס( נ״ק לך ק״נ ע״א וע׳ת ‪ cp‬ד עיא ועיין נסוס׳ שם ל״ס היג ללא גלסי׳ ג ט אלא‬
‫ת ש ו ב ו ת ר״ת ם י ק ע ב עג‬
‫‪108‬‬
‫דסחם נזיר וחרם‬
‫ושנועד• לקולא‬
‫והסחס דסרק‬
‫ואלו מוחרין‬
‫ש מ א אחר מחלוקת‪,‬‬
‫כיש הבא דקא מכחיש לחו ראדמ נאמן על עצמו יוחד שםאח איש‪ .‬ואעינ דחנן בטיק‬
‫דנזירוחט( הריני נזיר מ ל א הקומה רואין א ו ח ה כאלו מלאה הרדל‪ .‬הא מריך ב נ ס ר א‬
‫וליהזי‬
‫כאלו‬
‫מלאה קישואין ומשני‬
‫משומ‬
‫דנחיח לנדרוח‬
‫שקצח נזירות‬
‫יש עליו‬
‫אשילו חליח בקישואין‪ ,‬א ב ל זה אין כלל שבועה‪ ,‬א ב ל סמק שבוער• מוחר‪ .‬ועוד מחמי‬
‫דקולי עדישא כדסרישיחי(‪ .‬ועוד ניל דחוסרא חיא לסאן דאסד ובדברי םוסרים ח ל ך‬
‫אחד הסקיל‬
‫ועיר שוד‪ ,‬כופר ש ל א קיבל‪,‬‬
‫בוודאי אץ נראד‪ ,‬לי‬
‫נדנוד עבירח‪.‬‬
‫שם‬
‫אבל כ ס ה שאחם חולין משום אונם אין כאן היחד דאסרינן דברים ש ב ל ב אינם דברים‬
‫א ל א נכי הרנ הרמ ומוכסיא(‪ .‬ולולי שערינו סשובשין בנייםות הארכתי לשי כבודכם‬
‫לוינ( יכולתי‪ .‬ואל יתנני ז ה ו ה ‪ . . .‬כי אמ כהולך ש ה ו ה ‪ , . .‬והמ ארז לעומת חוח‪...‬‬
‫ידיהו מנהתי כ נ י ת ו ח ‪ . . .‬ושלום‪.‬‬
‫ם י מ ן עיג‪.‬‬
‫א ח ד א( שהוסיף על תשובתו ש ל א נ (‬
‫ש א ל ה א ח ר ת לפניו•‬
‫מדעתו לפריש ו ש ל ה ה ג (‬
‫לרבינו לדעת אשר‬
‫ל א טוב ע ש ה ד ( ‪:‬‬
‫רבינו‬
‫הילך‬
‫וטורינו‬
‫תוםס‬
‫הכתב ש ) ל א ( ה (‬
‫שלחתי ולא נהתט‪,‬‬
‫בי הבל‬
‫יודעים‬
‫שחורחנו ש ל ך היא‪ .‬ולי אני אחד סיחסי היחוסים צוד‪ ,‬רבינו שיחיה‪ ,‬אם יחסר‬
‫דבר להשיב חשליח אצלו לרסרונ‪.‬‬
‫בסכחב אשר כחבחיו( ובין לילה בא ובין לילה‬
‫ש ב לביחו ולא השיב על שכר השליה כי ל א נזכר ושלוהכם ל א רצה שוב לרמרונ‪.‬‬
‫ואני להוסיף ן( על דבריו ולענוח כאחי•‬
‫א‪.‬‬
‫ול‪6‬ע*ד‬
‫)בענין א ם נ ה ה י י ב חא‪6‬יטרופוס ל ש ל ם שבר ה ש ל י ח ט ע ז ם ו (‬
‫נ״ל אם סנהנ לשט ל ש ל ט שכר שליח לטי שנתחייב בביר‪ ,‬על האטיטרופוס‬
‫ל ש ל ט כי וודאי אין היחוטיט הייבין כדאטרינן בניטיןא(‬
‫אין האסיטרוסוס‪,‬‬
‫רשאי לדון לחוב עיט לזכוח‪ .‬ועוד דאטרינן בביט ניטא ליה לאטוטרוטום‬
‫ד ל שליט‬
‫כסלכחא‪ .‬ומלישנא דלעיל מסמס כהלבתא פסיקתא נלאה שגס ריח לא גליס גני‪ .‬ט( מיל‬
‫דף ס׳ ע׳א• י( כלומר מהנך תלי טעמי דלעיל‪ .‬יא( ומוכס כ״יל נמקוס ומוכה נכ*י ולטוס•‬
‫ועיץ נדריס דף כ״ז ע״נ‪ .‬ינ( נכ״י׳ ודפוס לא‪:‬‬
‫סיסן ע׳נ‪ .‬א( כטל נמקוס אסל נ ט י ולשוט‪ .‬סלנליס האלה על לניט ומורינו הס מהמעסיק‬
‫ולא מהשואל‪ .‬והמעמיק אמל שססאלה הזאת היא מאהל אשל הוסיף על תשונס‬
‫ל״ת נלנל אסד אולומ סיונ שכר השליס על מי׳ אשל לא דנל ממט ל״ת נסשינסו‬
‫לשליש‪ .‬חה השואל השינ שלא מלעת ל*ת> ט אללנא ריס צום עליו שישלס אליו אס שסל‬
‫דנל‪ ,‬יען אשל נספזון רז כתנ ל״ת את תשונתו הניל‪ .‬אכן כאשל לאה וילע םשואל אשל לא‬
‫סונ עשה נגל ציוו• רימ הריץ את מכמני לרית נאופן הנא‪ .‬ונס המנצל אמ עצמו נאמרו ט‬
‫השלש לא לצה לםונ ללמרוג‪ .‬ויפן אשל הגאון ראזים לא סטן מ ט ת הלנליס׳ ל ק נמס״כ‬
‫תיקן נמקוס אשל לא היה לתקן ושינה סלנליס נססל ףתל שלא מ ת • נ ( כלומל שלא‬
‫מדעת ליס ולאזיס תיקן שלפ נמקוס שלא‪ .‬ג( לאדם מסק ההא‪ .‬ל( לאים מפק העלות‬
‫ללעת אשל לא טינ משה‪ .‬ס( שלא שלפתי כן הוא נכ״י ולסוס‪ .‬ולאז״ס מפק סאוסיוס לא‪.‬‬
‫והוא » ‪ p‬ט לל ששלפתי כמו שסיים נסוך ענץ א׳ •ע״כ שלפתי לסם‪.‬׳ ו( נמכתנ אשל‬
‫כסנסי ונץ‪ ,‬כן הגיה לאז״ס נמקים כי כמו כתנ אשל כתנמיו נץ נלסוס ונם נטי‪ .‬ולי‬
‫נלאה שטל נמכמנ אשל כמנ ונין‪ .‬וטנתו אשל ל״ת צוס עליו להסזיל לו אס המכסב אשל כסב‬
‫נמהימה על אשל נססז השליה לשונ לניתו‪ .‬אס יפסל לנל נמכהט• אמנם ט ה לא מכל‬
‫ושפה לסשינ נמכתט על שכל השליס‪ ,‬והשליס לא לצה לשוב ללמלוג‪ ,‬ולק הוסיף מלעתו על‬
‫א‪.‬‬
‫דבליו‪ .‬ז( כטל לפי לעמי במקום לא אוסיף ג ט י ודפוס‪:‬‬
‫א( ניפץ דף ט נ ע״א‪ .‬נ ( נ*מ דף מ״נ ע״ב‪.‬‬
‫‪169‬‬
‫תשובות ר״ת סימן עג עד‬
‫א ל ט א על האםימרוס׳ ל ש ל ם אם חב ליחומים ולא אסרינן אחי לאיםנועי דהא אמרינן‬
‫בברייחאג( דר׳ אליעזר אסר זד‪ .‬חד‪ .‬ישבע‬
‫לדון‬
‫ולחוב עיים לזבוח‪,‬‬
‫וחא דאסרינן בקידושין ל( אפיטרוםירשאי‬
‫חים בחלוקח קרקע‪,‬‬
‫לדון בשבילם אינו רשאי לחוב‬
‫אבל‬
‫ע״ט לזבוח‪ .‬וםעחה ל ש ל ם על האסיטרושוס כל חשכר או חציו כסנה נם‪ .‬ע־כ שלחחי‬
‫לחם ואם שניחי הבינה‬
‫ב‪.‬‬
‫יעוד‬
‫לי‪...‬‬
‫)בענין נתערבו באחרות(‪.‬‬
‫חודיעני םה שאסר לי הנדיב ר׳ ש ם ח ה א (‬
‫ש ש א ל ס ם ך הא דאטרינן בביצה‬
‫נחערבו באחו־וח ו א ח ח ת באחו־וחנ( כלם אםורוח ואשר לן כי אינך נורם ואחרוח‬
‫באחרות‪ .‬ואני שםעתי כבר שיש םוחקיס אוחו‪ .‬והדא םשנה ש ל ם ה ועוד הא הקשה‬
‫יטה דאטרינז‬
‫לעיל וםטקה אטור נחערבח כולן אטורוח‬
‫וחא וראי םטק םטקא הוא‪.‬‬
‫ומד‪ .‬דוהק לטהוק הא‪ ,‬דאיטור ר׳ יהודה היא דאיח ליח בחוסשתא דתריסוחנ( ובטרק‬
‫כל הזבחים ל( טייחי ל ח ססק םטקא אסור בכל איםורין דחניא ר יהודה אוטר רמוני‬
‫באדן אםורין בכל שהוא כיצד נטל םהן‪ ,‬לריבוא וסריבוא לריבוא אסור ועוד הודיענו‬
‫אם נוכל להעםידו אליבא ד ר יהודה‪.‬‬
‫סימן ע״ד‪ .‬וזה השיבו‪.‬‬
‫א‪) .‬בעני! חאפיטךיפיס(‪.‬‬
‫על‬
‫חאטיטרוסום אינו נראח בעיני חשובחו‪ ,‬כי אטיטרוסום אינו הייב בננבה ואבדה‪.‬‬
‫וטעט ש ל שבוער‪.‬‬
‫לטי שאין שם חסרון כים‪ ,‬שאינח שבועח שוטרין ש א ם ל א‬
‫נשבע ל א חיהא( נראה דאכחי ל א אסיק חלמודא ל א חיא‪ ,‬דכיון דאין אטורא נזכר‬
‫כן דרך החלטוד לטרש‪ .‬ועוד דטשיעה חיא א ב ל בננבה ואבדה‬
‫דשבועחא‬
‫דאטרינן‬
‫חיא ש ל א נגבו כלום‪,‬‬
‫טסני שחוא בנושא‬
‫אבל שאר‬
‫שכרב(‬
‫טטור‬
‫שבועד‪ .‬ל א טצינו‪.‬‬
‫דאיכ מםנעי‪,‬‬
‫וראיוח יש‪.‬‬
‫נכי שבועוח אסיטרוסום חניא‪,‬‬
‫והא‬
‫ולא משחטיט‬
‫חלטודא דליטא חכי לחיוביח בננבח ואברח כנושא שכר‪ .‬ואמטי לחכי טחטח ברישא‬
‫ואי טייחיח קבא וכייליח ליח‪.‬‬
‫וטשום חכי חקנו שבוער‪ .‬זאח לאריטין ולאסיטרושםין‬
‫נ( גיסין שס מ״נ‪ .‬לאנ״י אומר זה תה ישנע‪ .‬ולעיל מניה קאמר סש״ס דלא אמי אפטלוסוס‬
‫לאימנועי משוס השבועה‪ .‬ד( קילוסין ‪ cp‬מ״נ ע*א ועיי״ש נסוס' ל״ס אלא‪:‬‬
‫א( עיין לעיל סימן ירה אוה ס' שהניא שט גס ק אס הנליב ל' סמסה‪ .‬אמנם הוא‬
‫מ‬
‫ד שמסה נן סמואל מורעלי נעל מסנר סל מחזור וויטלי שהיה סלמידו של רש״י וקולם‬
‫ד ה ואיכ הנלינ ל׳ שמפה המכל פה הוא אסל‪ .‬ואולי הוא ר' שמאה נן שמואל משפילא שקנל‬
‫‪ cm‬ולן לפניו ול״ס הסכיס עמו‪ .‬עיין נהג׳ אשלי נ״נ פ׳ מי שמס סימן ל״נ‪ .‬ומהשאלה‬
‫הזאה יש להוכיס שהשואל היה ל׳ יצסק נ ל ניוך סנזכל נמוס׳ ניצה ל ך ני ע״נ ‪*7‬ה ואסלומ‬
‫שגס הוא קייס שם הגילסא ואסלומ נאסלוס‪ .‬והוא היס סלידלו של ל״מ כעונא נמשונומ לש״ל‬
‫סימן כיפ• ועיץ נספל הישל על שנמ לפוס ל ך ‪ V‬עילי סוך סימן קפיא ופי׳ ליי נ ל נלון‬
‫מסי לנינו יעקנ‪ .‬אמנם נסוס׳ שם הונא משמו ס ע ס אסל לקיים סנילסא‪ ,‬ויש לומר פלא‬
‫ועול קסני׳ וסמידוץ נהוס׳ שם הוא אסר שסשינו ליה אלליקיס כנליימא לוקמי כממניסץ‪.‬‬
‫נ( כצ*ל נמקים ואסלים נאסליס נ ר י ולפוס‪ .‬כן מוכמ ממשונמ ל״מ וכן הוא כסיס שלנו‪.‬‬
‫נ( סוספסא לסממוס פיה‪ .‬ל( זנסים ‪ cp‬עיל עיא‪:‬‬
‫סימן עיר‬
‫* א( נלאה שכאן הסל עלה סיינ‪ .‬וכלומר שאין אפיסלושוס סיינ לשלם אם אינו‬
‫נשבע כמו נני שנופוס שומטן‪ .‬אכן כל כלנליס מכאן ע ל לשלש הם קושי‬
‫‪170‬‬
‫תשומת‬
‫ולשוחסין‬
‫ד י ת סימן ע ד עוז‬
‫דלא סלונ בשמור לי ואשסור ל ך ג(‬
‫דאץ עליהן דין ת ש ל ו ס י ן ך ‪ -‬וחס ל ך‬
‫דליסא הכי לחייב אסימדופומ בנגבח ואברח‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הרב‬
‫ר׳ ש ס ח ח‬
‫)בענין נ ת ע ר ב ו ב א ח ׳ ( ‪.‬‬
‫ל א יפר‪ .‬ש א ל‬
‫חשיבוח לו‪.‬‬
‫ואחה לא יסה‬
‫סשנה‬
‫וסח ש א ס ר ח‬
‫שלימד‪ ,‬חיא שקר‪ ,‬דבסשנח עיזא( ליחא נכי אשרח וכי סייחי ל ח בפסחיםג(‬
‫כ ח מ ה סופרים טועים‪ .‬נכי חבילי זמורוח וחלחן במסכח זרעים ג( ליחא וכי מייחי ל ה‬
‫בביצה ד(‬
‫ובכטח דוכחי‬
‫כחכוח םוטריט טועים‪.‬‬
‫ועוד אדסוקי‬
‫כברייחא ח ב ח י ם‬
‫לח‬
‫לוקסיח כטחני׳ בע׳ז ומרעיט ודברי הכל‪ .‬וטאהריט באהריט ס( הוה ליה לטיתני‪ .‬ועוד‬
‫וטה שכחב שטעח שטוחקין‪ ,‬ל א שטעח א ל א טטני‬
‫קושיוח הרבה‪.‬‬
‫הא מילחא טעליוחא‪.‬‬
‫וטשטי ת ד ת ש‬
‫ושטועה ביצה לא כיונח ל א אחד‪ ,‬ו ל א חוא‪ .‬דטטיקא אסורה‬
‫אחאן לםטק טרפה או לטטק י*ט‪ ,‬ונחעדבה באלף אוודאי קאי רהא הכי תניא בברייתא‬
‫אין טטלטלין אוחד‪ ,‬כ ל ל וםטקה אסור‬
‫וכן אם נחערבח‬
‫וודא ה ב א ל ף כולן אסורות‪.‬‬
‫וחא דקאטר חלטודא אי אטרח ב ש ל ט א טטק ייט טסק הול ועליה דייט קאי נחערבה‬
‫ודאה‬
‫] א ל א אי‬
‫הו• דבר שיש לו םחירין‬
‫אטרטה קאי הוד‪ ,‬דבר‬
‫אטרח‬
‫שאין לו‬
‫טחירין ולטה[ לא יעלה דהכי עדיף טפי ש ר ת ח לחזכיר עיקר הקושיא דאחיא מכה‬
‫הםפיקא‪.‬‬
‫וכן דרך החלטוד חיכא דאתיא פירכא‬
‫טטאי דאיירי ביד‪.,‬‬
‫רב אשי אטד‬
‫לעולם ספק ייט ספק חול חא דחני סםיקא אםוד ודקא פרכח םםקא דרבנן הוא‪ ,‬כיון‬
‫שיש לו טחירין‬
‫םפקא אסור‪,‬‬
‫אפילו םשקא אסור וכיש ודאח‪.‬‬
‫תרא םטקא דנוטא‪,‬‬
‫וספקי בצים בתרי כווני‬
‫וטטקא אתריתא דעיי תערובות‪,‬‬
‫וודאית אפילו באלף כולן אסורות‪.‬‬
‫תדע דאוודאי קייסי סיפא‬
‫תנו לוע‬
‫אט נתערבה ב מ ה‬
‫דקתני נתערבת לשון‬
‫נקבה וספקה אסור לשון זכר‪ .‬ואי אםפקא קאי נתערב הוד• ליה לסיתני‪.‬‬
‫סימן ע״ה‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬
‫)בענין מ נ ע ל חליצה(‪.‬‬
‫למנעל‬
‫חליצה אני תפרתיו ודווקא עשיתיו כן פ נ ת א ונילדא כדאסרינןא( ננאי היא‬
‫לתית לצאת בט נעלים וכוי וסםרש הני סילי בפנתא אבל בנילדא לא שים‬
‫שתי עורות‬
‫הקשה‬
‫סנעלים בכל יום‪.‬‬
‫והעבה שטתתתיו נקרא נילדא‬
‫ואםרינן בתעניתג(‬
‫והדין ‪(3‬‬
‫נקרא םנתא‬
‫וטוק‬
‫הד‬
‫קייסי אםנתא שאין בהם העור העבה והקשה‪,‬‬
‫וניכר שקיבלו עליהם תענית‪ .‬מאריכי מ ע נ י ת ד ( ‪ . . .‬יתלו ב צ י צ י ת ה ( ‪ . . .‬וימותו שנית ו(‬
‫‪...‬‬
‫וקשה בסינית ז( ‪ . . .‬ולא כםשהל בינית‪.‬‬
‫הננס‪ .‬ולפי לאוס עץ נמשך על לאיות השואל מנימ לאמלינן לאפיפלופיס זיל שלש‪.‬‬
‫שם‪ .‬ג( עיין ‪ 3"3‬לך מינ ע״‪:3‬‬
‫ב‪.‬‬
‫‪ (3‬נשין‬
‫נ ( פססש דף כח ע״א‪ .‬נ( עללה פ*נ מיו‪ .‬ל( ניצה דן>‬
‫א( ע״ז לף מ״פ ע״ב•‬
‫ג' עי‪ .3‬ה( לשבילי לשון זכל הוא וכן איתא במשנה לעללס נתעלנו נאסליס‪ .‬ועיץ‬
‫לעיל נשאלה אות ב׳ סערה בי‪:‬‬
‫סיטן ןףה‪ .‬א( נלכות לף ידנ ע״ב‪ .‬נ ( נלפיס הלץ ולאז״ם תיקן והלק‪ .‬נ ( העניה‬
‫לף ״ נ ע״נ‪ .‬ל( ס מ י ם הללו הנאים נסיך השונה קצלס סם לפי לעתי כמו‬
‫התנצלות על אשל קלל לית אמ המענה שלו‪ .‬ומאליכי מעניה מולם על סעלניס מ ר י ם ומאלמין‬
‫במענה שלהם ללא צורך‪ .‬ס( יתלו נצילית ‪ p‬הוא נכי׳ ולפוס‪ .‬ושא מלשון סולם קלא אילן‬
‫תשובות דית סימן עו‬
‫‪171‬‬
‫סימן ע״ו‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬
‫מה‬
‫ע צ מ ה ו נ ע ס ה א ( לי מאוד החבר ר׳ א ל י ע ו י ‪ .‬ולולי נשנהי הארכתי כ מ ק צ ת ש כ ה ך‬
‫כשניך‪ ,‬א ך עסק ה ש ו כ ה ך מנעני‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על‬
‫)בענין ח ר צ נ י ם שיי איסור ש נ ת ע ר ב ו ( ‪.‬‬
‫החרצנים ש ל איסור שנתערבו כיין‬
‫ואין ש ם קיתון ש ל מים‬
‫ל א בתהילה ו ל א‬
‫בסוף נראה לי )שד‪1‬א נסך( א( ש ה ח ר צ ן כ ט י ל בזני ההיתד ש ה ם עינב׳‬
‫והבלוע‬
‫בחרצן האיסור ח מ ר א דיין נסך שמו‪ ,‬והאי ש מ א ל ח ו ד ]והאי ש מ א ל ח ו ד [ נ ( ‪ .‬יאע״ט‬
‫שהאיסור‬
‫כלוע כל מקום ש ה ו א ש ם איסור עליו‪,‬‬
‫והזנין והחרצין‬
‫וחרצן ש ל היתד עליהם כדאמרינן חמרא ח ד ה א כעינבינ(‪.‬‬
‫ואטילו האיסור כעין ואין זנין‪,‬‬
‫רםמיכנא א ס א י רססיקנא‬
‫ש ל היתר ש ם זנ‬
‫ועוד דלדברי הכל מוהרין‬
‫דמין במינא‬
‫ב ש ש י ם חוץ‬
‫מ ט ב ל ויין נסך ש נ ח נ ם ך לע״זל(•‬
‫ב‪.‬‬
‫גס‬
‫שהזכיר‬
‫)בענין נעורה‬
‫אחי ככהכו‬
‫אלי‬
‫שבין‬
‫על‬
‫הסדקים‬
‫אי דינה‬
‫ניניה‬
‫הסדקים כדין רווקי דארמאי ד מ י י ש נ ן א ( ‪.‬‬
‫כרווקי ד כ י ח נ א‬
‫שתרכין‬
‫כה‪,‬‬
‫דארמאי(‪.‬‬
‫ש א ל ה אם הנעורת‬
‫על זד‪ ,‬אני מ ש י ב‬
‫כין סרק• הנינית וכן נקכ ש נ ם ה ם כשעוד‪ ,‬או כזסה‬
‫שכין‬
‫כי הנעורת הנהונה‬
‫אין נ״ל איסור והרי הוא כ ש א ר‬
‫כלי‪ .‬שכרווקי ד א ר ט א י אמרינן דכיהנא מיישנן ונס קנקנים מזופפיש מיישנן נ( ש ה כ ל‬
‫עיקרו כיהנא ונהינה יין ברווקי ועיקרו מחופה‪ ,‬א כ ל‬
‫כלי ס ש ה ן אם נ פ ל יין עליו אין‬
‫בבגדו• וכונסו שהמאליכין נהםונתס הן חולין עצמם נדברים חצונייס כ מ ו בציצית שאינן הינד‬
‫עצמו‪ .‬וגיסי הסכס ר׳ דוד קויפמאנן נ ״ י כתב לי‪ ,‬כי ל ס י דעתו צריך להניס יחלו נצ־נ־ת במקום‬
‫יתלו בציצית‪ ,‬למען יסכים עם הסרח מענית‪ .‬אכן לפי דעתי אין צורך להניה הספרים נשניל‬
‫זה‪ .‬ט דרך רנינו תם לשטת את הסרחיס ולהשוות את הראשון בשלישי והשני ברביעי‪ .‬ועיין‬
‫לעיל סימן נ ״ נ בתשובתו לרבי שמואל יודע ונבון דבר • • לשכנו תדרשו ‪ . .‬מלאו כליכם‬
‫בר • • ואוכל נקשו‪ .‬ו( אולי ציל משונית כלומר מיתה משונית‪ .‬ז( וקשה כסלע וטנתו‬
‫על מיתה היותר קשה ננלכות דף ח׳ ע״א שהיא אסכרא‪ ,‬והיא מין חולי הגרון המחניק ומדה‬
‫כנגד מדה למרבה דברים• וכמשסל גינית היא נשיקה עיייש‪:‬‬
‫ם י ק עיו‪ .‬א( בכיי ודפוס עצמו נעמת‪ .‬ונראה שהויו של עצמו נמשך אל נעמת והתיבה‬
‫ראשונה לא תיתת כתובה במילואה‪ :‬עצמי ונעמת ומתוך זה נשתרבב טעות הסופרים‪.‬‬
‫וצ״ל עצמת ונעמת‪ .‬שם אביו לא הוזכר ולכן ים להסתפק אס הוא ר׳ אליעזר בן שמואל שהוא‬
‫ר׳ אליעזר ממיץ או ר׳ אליעזר בן שלמה הפייטן אנל מתוך דברי אהנה וחנה‪ ,‬אשי העריך ר״ת‬
‫ניתר שאת אל שואלו פה‪ ,‬נראה שהשואל הזה הוא ר״ אליעזר נן שלמה‪ .‬ועיין לעיל סימן נ״פ נ״ט‪:‬‬
‫א( התשובה הזאת נמצאת נס נספר תמים דעיס סימן צי• וזיל שם על החרצנים של‬
‫א‪.‬‬
‫איסור שנתערבו ביין ו א ס יש קיתון של מיס לנסוך נראה לי ככן נטיל וכוי‪ .‬ועפיז‬
‫תיקן דאז" ס בדפוס אחרי ת מלות‪ :‬ואין ש ם קיתון ש ל מים ל א כהחלה ולא בסיף נראה לי‬
‫ש ה ו א נסך‪ ,‬והוסיך עליהן‪ :‬ואם יש ש ם קיתון ש ל מים לבסוף נראה לי שהחרצן נטיל וכוי‪.‬‬
‫אמנם במחילת כבוד ו לא דק‪ .‬כי בוודאי שלא היה שני קיתון של מיס איירי‪ ,‬לאל״כ למה לי‬
‫למימל םהחרצן נטיל בזני ההיתר תיפק ליה דנטיל במים שהוא בוודאי מנפא״מ‪ .‬ואס החרצן‬
‫נטל נזני ת ה י ת י משוס לאזלינן נתל שמא‪ ,‬איכ למה יהיה נסך אס אין שם קיתון של מיס‬
‫לא בתחילה ולא נסוך‪ .‬לכן נלאה לי שתנוסחא בתמים דעיס כמו הנוסחא בספל תישל היא‬
‫בטעות‪ .‬אך הטעיות בשתיהן משונות לא לאי זה כלאי זה‪ ,‬ולק מה הצד השוה שנהן הוא‬
‫הנכון‪ .‬ואס תמחק מהנוסחא שלגו בספל הישל התינוס שהוא נסך! שהן נהסנל‪ ,‬אז הכל יבא‬
‫על מקומו בשלום‪ .‬וצליך לומל שהחלצניס של איסול נתעלנו ביין בגת שהיו בו נ״כ זנים‬
‫נ ( המלוס נהסנל נתוספו עיי לאז״ס וחסלות בכיי ודפוס• נ( ע״ז לך ס״ו‬
‫וחלצניס‪.‬‬
‫כ‪.‬‬
‫ל( עיין לעיל סימץ סיח אוח * ‪:‬‬
‫עיא‪.‬‬
‫א( עיז ל ף ע י ס ע י נ ועיייש נסוס׳ ד ה לכיתנא‪ .‬נ ( שס ע״א‪.‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן עו‬
‫?לד‪:‬‬
‫הגעלה ש ל א מציגו שאסרו התלמוד‪.‬‬
‫צריך‬
‫עליהן יין וגו־ מעמיד השלהן‬
‫בכל יוט מטפחות ומפות נופל‬
‫ומעשים‬
‫ולמהר מתייבשות וחוזר‬
‫יין ואין אגו אוםרין‪.‬‬
‫וגומל‬
‫והלכה רופפה קה ל ך המגהגנ(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫וחבית‬
‫שאין‬
‫) כ ע נ י ן אי ח ו ש ש י ן ל ח ר מ י ם‬
‫מכניסו לקיום א(‬
‫ש ל איסור שנשארו ב ח ב י ח ( ‪.‬‬
‫ועירו ממנו יין והדיהוהו‬
‫אין‬
‫יפה‬
‫הוששין לשאר‬
‫חרצנים נ( רהרצנ• זני ההר מבטלין אוהו יין איסור הבלוע בהרצני חני האיסור‬
‫אם ישנן‪ ,‬וכיש שטססיקא לא נאסור‪.‬‬
‫להיהי־אג(‪.‬‬
‫ועל הכלי‬
‫ועוד מין בסינו כי האי בשעה הדחק סודינא‬
‫נסך שפירק בו העיא‬
‫הענבים והיין קודם משיכה הכל סוחר‬
‫כדפרישיהל(‪.‬‬
‫) ב ע נ י ! יין ה י ו צ א ד ר ך ש ו ל י י ם ( ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫על‬
‫היין היוצא דרך שוליים וננע בו נד בהוץ לשוליים סוהר לדברי הכל‪.‬‬
‫מותר‬
‫ניצוק אינו תיבורא(‬
‫דמטרישנא‬
‫נסי שרי‬
‫ורבותינו‬
‫ליה‬
‫לדברי‬
‫מ י צ ו ק דאזיל‬
‫לאיבוד חוא‪ ,‬דפםרשי כולחו נ־צוקי מכלי אל כלי או לבור‪ .‬ועוד ל א מחזקינן דליהוי‬
‫עיט להטפיח‬
‫טוטה‬
‫רדלםא‬
‫שום עכבא‬
‫איכא‬
‫כיון דמיחדק קצח‬
‫דלא הוה כ ד ן‬
‫ברזאנ(‪ .‬דאטילו עד ברזא דאיכא טאן דאטיג( ולא יוחד )אטילו( ]אלא[ ד( כשהכניס‬
‫אצבעו‬
‫אבל‬
‫קילוח לטרהוק שרי‬
‫אט ננע לדברי הכל‪,‬‬
‫וכיש יין שוחח טיף טיף‪.‬‬
‫ועירוב מקוואות כשפוטרה הנוד בחלל לבדו‪ ,‬אבל בטיט די בטוטח לחטטיחובאשבורןה(‪.‬‬
‫והא דאמרינן‬
‫לאפושי מיא ביבמוהו(‬
‫ל א שצריך‬
‫לכך‬
‫א ל א ה מ א ה אומר לאפו שי‬
‫מיא הדהימה כביש‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫על‬
‫)בענין *רון« סל ל ח ל ה ולתרומה(‪.‬‬
‫ש ש א ל ה אט צירוף דרבנן יסטור מוקף ראורייהאא(‪ .‬דבר זה היסח שצירוף ס ל‬
‫דאורייהא‬
‫כדבריך‬
‫דרבנן‬
‫וכן הנור ל ד יהושוע‬
‫היכאנ(‬
‫טטקע‬
‫לא הוי טוקף אלא איכ נונעין‬
‫לה‬
‫או נושכוה לרשב־ננ( דהכי נטירי לה‪.‬‬
‫טהלה‬
‫דאורייהא‪.‬‬
‫כדאטרינן נכי הביה‬
‫ומה‬
‫דאט‬
‫ה־קן צירוף ד(‪.‬׳ ואשיר‪,‬‬
‫שצריך שפוטרה‬
‫שינע יין ביין‬
‫בתוספתא‪ .‬וטכטד׳ה( טשניות שאט תרט ש ל א טן הטוקף אפילו בטקוט שצריך מוקף‬
‫נ( נס הסשונח חזאס חונאח כסמים דעיס סימן צ״א‪:‬‬
‫נ‪ .‬א( שאס מכניסו לקיום נלאו סכי אסור עיין ע׳׳ז דך פ״ד ע״נ‪ .‬נ ( כלומר אין חוששין‬
‫שנשארו חרצני אסור נחניס אך לאחר שהייחוח‪ ,‬שאס אט חוששין לזה• צריכין אנו נ ס‬
‫נ( עיין כמרדכי ע״ז פיה• י ( עיין‬
‫לחוש ולומר שגס מחרצני חני היסר נשאמ נחניס‪.‬‬
‫נסיס׳ ע״ז דך נ״ה עינ דיה אמר מ ה ‪ .‬ועיין נסמיס לעיס סימן צינ‪:‬‬
‫ד‪ .‬א( עיין נסוס' ע׳׳ז דך נ י נ ע״נ ד״ה אמר להו ועוד עיין נספר הישר על ע״ז דפוס‬
‫סימן סקינ דך נ־ו עינ‪ .‬נ ( עיז דך ניט ע׳׳נ‪ .‬נ( שס דך ס׳ ע״א‪ .‬ד( נכ״י‬
‫ודפוס איסא אפילו‪ .‬חה ננד הסוס' שם ניט נ י נ ד״ה ה״נ‪ .‬ונסמים דעים ס י ק צ״נ שהניא‬
‫שם תשונת זאת איתא אלא חה מסכים עם הסוס׳‪ .‬ה( עיין נסוס' ניפץ דך ‪ 1*0‬ע״א‬
‫ד״ה חנצוק ומוס׳ ינמומ דך פיו ע״א מ ה עירונ‪ .‬ו( ינמות שם עינ‪:‬‬
‫ה‪ .‬א( עיין חלה ט נ מיד ועיין נמש סם‪ .‬ועיין נדה דך ח• ע״א ופסחים דך מיה עינ‬
‫דתלכת כריא‪ .‬וכונת יפטור מוקך דאורייתא כלומר יפטור מהאי דאמרינן אין מורעין שלא‬
‫מן המוקך• נ ( כצ״ל נמקום מ נ נ ט י ודפוס‪ .‬ועיין פסחים שם‪ .‬נ( תיכא כצ״ל כמקום אכמי‬
‫נכי׳ ודפוס עפ׳׳י מקץ ראזים• ד( כלומר וא״כ מה יועיל תקנת מ ק לצרך לולי הלכה נמירי‬
‫לה‪ .‬ועיין נ מ י ך פסחים פ׳ אלו ‪ p r o‬דנפקא ליס ‪ p‬ר א נאכלכם מלחם הארץ ועיין נרין‬
‫תשובות ר״ת סימן עו‬
‫‪,‬‬
‫ולפי שאילתך‬
‫שיצא ‪ T‬הוכתו‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫דומה א ת ה שצירוף סל כ ל א נטעה לא פטור אס‬
‫מוקף דאורייתא‪ ,‬תה אינו יכול להיות‪ ,‬שהרי טצינו מוקף אינו מעכב כדיעכרו(‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫ששאלת‬
‫ומה‬
‫יתומים‬
‫כדאםרינןנ(‬
‫ריתמי‪.‬‬
‫)בענין יתומים ׳םגבו ק ר ק ע ב ח י ב ת אביהם(‪.‬‬
‫קדקע כחובת‬
‫שנכו‬
‫כמשכנחא‬
‫אביהם א(‪,‬‬
‫כאחרא דמסלקי‬
‫הא םטלמלי‬
‫דאין כיח נובה ל ה‬
‫אין הנידון דומה לראיה דכי נכו קרקע כחוב אביהם‬
‫דיתסי‬
‫נינת‬
‫דהוי‪ ,‬מטלמלי‬
‫אנלאי מ ל ת א למפרע‬
‫דהאי קרקע דאכוהון הוא‪ ,‬א כ ל משכנתא כי פורע מעות וסילקו אנלאי מילתא דלאו‬
‫קרקע דאכוהון הוא‪.‬‬
‫ועל אתרא דלא מסלקי אנו מ ש י ן הואיל וסופן להסתלק א ל א‬
‫ש א ת ה פגלנל עלינו תיכא דמסלקי ‪. . .‬‬
‫ן‪.‬‬
‫ודאי‬
‫)בענין ש ל י ת ו ת לנכרי(‪.‬‬
‫אין שליהות ל נ כ ד כין לקולא כין להומראא(‪ .‬ותולה מעותיו כנוינ( הים כגון‬
‫דאמר לישראל חברו לך והכא לי מעות מן הנוי על משכונתו ותהיה שלוהי‬
‫להביא ובחזרתו אמר לו לך וההדר קרן ורבית‪ ,‬אם ישראל עשה שליהותו והביא מן‬
‫הנוי מותר דשלוהו ש ל ישראל הוא‬
‫אדם כמותו‪.‬‬
‫א כ ל אם הביא‬
‫ואין אהריות המשכון על השליה‬
‫ושלוהו ש ל‬
‫לו םםעות עצםו ואסר לו ש ל נוים הם‪,‬‬
‫וודאי אסור‬
‫זעיז נאמר ויראת םאלהיך דאין ידוע א ל א לזה‪ .‬כן תמצא םסורש משמי‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫על‬
‫)בעני! ריתא טילתא(‪.‬‬
‫כ׳^ר בתנור עם הסת פסקתי דאםורא(‬
‫דהא ריהא מילתא היא‪.‬‬
‫ש ל ה ם נ ( כעין הכית שלנו שהיו פדכקין פ ת בדוםני התנור‪,‬‬
‫זדווקא כתנור‬
‫א כ ל התנור שלנו‬
‫םיקרי סותי‪ .‬ותהת המתכת כתנור שלהם דמי‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫כתבת‬
‫פירשתי כן‬
‫וניל דהא דאםרינן‬
‫בהמה‬
‫בםעיה‬
‫)בעני! ח ל ב קיבה(‪.‬‬
‫אסרתי נ מ נ ה א( סירשא כעלםא הוא‪ ,‬ל א היו דכריס סעולס‪ .‬על הלב קיבה‬
‫והעמדתי ס ה ל כ ת א‬
‫קיבה ש כ ש ל ה כ ה ל כ ה‬
‫כ ת קרישה והעמדה‪.‬‬
‫כדי קרישה‬
‫דשילהי כל הכשר נ (‬
‫אסורה ג(‬
‫שרכינו ש ל ם ה םהקו‪.‬‬
‫היינו היכא‬
‫דלא‬
‫שהה במעי‬
‫והא דאמרינן כע׳ץל( דסירשא הוא‪ ,‬היינו היכא ד ש ה ה‬
‫שאם ינקה‬
‫מן המרפד‪,‬‬
‫ושהה כמעיד‪.‬‬
‫כ ת העמדה‬
‫דהיינו כדי‬
‫קרישה ובישלה בההיא ת ל כ סותרו‪ /‬א כ ל אס ל א ש ה ה כדי קרישה ובישלה בההיא‬
‫שם‪ .‬ס ( מכמס תיקון לארם במקום מימ בדפוס ונס בכיי‪ .‬ו( וכן לעס סלמניס סלטס‬
‫סממות פינ סייז‪ .‬ועיין בנסך משנס שס‪ ,‬אבל אין כן לעת תםוס׳ בנא קמא לך קפיו ע״נ‬
‫ליס סלי‪ .‬ועל לגל ט נ א לאין תולמין שלא מן סמוקך אי ת ד דאולייתא או ללבנן עיין‬
‫במשנה למלן שם‪:‬‬
‫ו‪ .‬א( כתובוס דך צ״ב עיא‪ .‬נ ( נ י ע דך סיא ע״ב מני״ש בסוס׳ ליה סאי משכנסא‪:‬‬
‫ז‪ .‬א( נימ דך עי׳א עיב ועיי״ש נתוס׳ ‪ . p » on‬נ( נימ דך סיא עינ ועיייש בסוס׳‬
‫‪ on‬שתולת‪:‬‬
‫א( עיין נתוס׳ פססיס לך ע״ו עינ ‪ on‬אסרס שסניאו שס פסק ל״ת שפוסק כלנ‬
‫\‪j‬‬
‫ע ד לשיי‪ .‬נ ( כציל נמקוס שטלא בטי ולסוס עיין בסוס׳ ע״ז לך סיו עינ לית‬
‫מ א אמר‪:‬‬
‫נ ( סולץ לך קסיז עינ וסלכסא‬
‫א( ק שוא בכיי ולסוס‪ ,‬אנל ציל קינס נמקוס ננינס‪.‬‬
‫מ‪.‬‬
‫וכו׳ ובקנס כשדם שינקס מן תפרסם וכיש נ ק נ ס פרסת שיקם »ן מכשלס‪ .‬ועיייש‬
‫נלנדי מל ממטמין מסוס׳ דיס סכי נלסינן‪ .‬נ( שס לך יףמ ‪ J*D‬ל( ע״ז לך כ־פ ניב‪.‬‬
‫תשובות ר״ת סימן עו עז‬
‫‪174‬‬
‫הלב אסורה דההוא לא פירשא הוא א ל א הלב נסור אותו עצמו שינקה‪ .‬ועריץ עולם‬
‫מנהנו נוהנ כשרוצין ליקח הלב קיבה מן טלאים‪,‬‬
‫וטשהץ מעט לקדוש‬
‫טניקץ אוהן‬
‫ואהיכ שוהטין אות; ה(‪ .‬היצבייו(‬
‫י‪.‬‬
‫דין‬
‫)בדי; גיעול׳ נכרים(‪.‬‬
‫ניעולי נוים איני יודע מה קשה‪.‬‬
‫שהוצה‬
‫בה יומא‬
‫לו‬
‫ואין‬
‫וטפליטין אה‬
‫להנעיל‬
‫אני פרשהי בל רוההין‬
‫ואין‬
‫הבלוע‪,‬‬
‫א ל א במי היתר‪.‬‬
‫להנעיל‬
‫כלים‬
‫מבליעין אה הסלוט‬
‫אלא‬
‫בקדירה שאינה‬
‫ואם יש לו ספק יודיעני‬
‫כל דעתו כיא(‬
‫ישר בעיני‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫על‬
‫)בעני! ק״ו אונס מ מ ש ת ה ( ‪.‬‬
‫ש א ת ה אומר‬
‫ק־ו דשילה־ אלו נערות א(‬
‫שדוהה אכיי‬
‫ק״ו ררבא הומרא כננד‬
‫קולא כן תדהר‪ .‬כל קיו שבעולם לסי דבריך‪ .‬לא דנה יפה‬
‫הדין רבא אמר קיו‬
‫ש ל א עבר‬
‫וםה מ פ ת ה‬
‫שעבר על דעתה ועל דעת אביה‬
‫למטהר‪ .‬שכן ריבה בהן הכהוב‬
‫עיכובין שהוא יכול לעכב‬
‫בו עיכובין כיכ וזו היא קולא‬
‫יב‪.‬‬
‫ומה‬
‫אלא ע ל דעה אביה‬
‫אינו דין שאביה יכול לעכב‪.‬‬
‫בהן הבהוב עיכובין שהוא אינו יכול לעכב‪.‬‬
‫שכך הוא טירושא‬
‫יכול לעכב‬
‫אונס‬
‫ואביי דהי הכי מ ה‬
‫תאמר באונם‬
‫ש ל א ריבה‬
‫ודילםא וו היא הוטרא ש ל אונט שאין‬
‫של מסהר‪ .‬שריבה בו עיכובין כיכ‪.‬‬
‫)בענין אין אובסין ב ש ב ת ( ‪.‬‬
‫ש ש א ל ת שנינו בעושין שסין לביראותא( אובםין אותו מבפנים ובשילהי שבה ב(‬
‫אסרינן‬
‫אין‬
‫אובםין אה הנמל‪.‬‬
‫וו אינה שאלה‪,‬‬
‫דאובםין דססץ‬
‫רשרינ( ואובם־ן ד ש ב ה היינו ]נוהנין ל ה אבוס[ בתוך ]מעיהן‬
‫עלהל(‪.‬‬
‫הייני מענץ‬
‫כדמסרש ל ה ומתמה‬
‫צא ובדוק‪.‬‬
‫סימן ע״ז‪.‬‬
‫)בעני!‬
‫רבי‬
‫א ח ד ש ק ב ל עליו בנידוי‬
‫ובציווי ב ״ ד ל ה ז ק י ק א ת ב ט ל ג ר ש א ת א ש ת י ( ‪.‬‬
‫ט ל ך א ( ‪ . . .‬שוטרי עיר ופלך ‪ . . .‬וטלכם קולט סולת ‪ . . .‬ופולט פסולת ‪. . .‬‬
‫והלבנה ולא ש ה ל ה ‪ . . . (3‬והרב ג( ד שטואל והלטידו ש ל אהרן לבי נ י מ י ן ל(‬
‫ה( עיין נספל היםל על חולין דפוס לך ליס ע״ג סימן שפיו‪ ,‬וגספל סמכליע למהל״י‬
‫מנולאני סימן לינ שהביא דבלי ל״ס וחולק עליו‪ .‬ו( עיין בספל חישל דפוס דך ייד ע׳יא‬
‫סוך סימן צ״ט‪ ,‬שנס שם כתוב היי ב״י מ״ל‪ .‬לפי דעח סחכס איתיק הילש ווייס בביס‬
‫הלמיד שינצל ‪ 164‬ה ס ל א ש י ח י ‪ 3‬ו ח חוסי יצחק ‪ 3‬ן י ע ק ‪ 3‬מפי לבינו‪ .‬ולפי סשעלחו סיס זס‬
‫יצחק האיש בכו של ל״ס‪ .‬אך הםעלה הזאה אין לה מקום כי לא מצינו שחיה לל״ח בן ושמו‬
‫יצחק‪ .‬ואולי היה ל׳ יצחק הלנן תלמידו של ליס שהיס בן יעקב‪ .‬אך יסיח איך שיהיס‪ ,‬מ״מ‬
‫נלאה שהתשובה הזאת על לגל חל‪ 3‬קיבה לא היחס ‪3‬תוך התשו‪3‬ות שתשיב ל׳ית אל סלב ל׳‬
‫אליעזל‪ ,‬כמו שהיו מונחות לפני המעתיק אלא שהכניסות מתוספות יצב״י‪:‬‬
‫י ‪ .‬א( כלומל כי ישל בעיני ל״ת שהשואל יעשה את זאת‪ .‬ולאזיס תניה אולי במקום כי‪:‬‬
‫י״א‪ .‬א( כתובות דך ל״ט ע"‪ .3‬ועיין ‪3‬תוס' שס ד״ה מפתה ובשיטת מקובצת שס‪:‬‬
‫י״ב‪ .‬א( עילוכין דך כ׳ עיב ועיין תוס׳ שס דית אונסין‪ .‬ב( שבת דך קנית עיב ועיין בסוס׳‬
‫י ( שם מאי אין אובסין אמל לנ יתודת אץ‬
‫ד״ת אין אובסין‪ .‬ג( כלומל תלעפס‪.‬‬
‫עושין לה אנוס בתוך מעית ומתמת עלת מי איכא כי תאי נוונא‪:‬‬
‫םיסן ע•?‪.‬‬
‫נ ( חלמת ליחס לע שסלם ליחה מונ‪.‬‬
‫א( לישנא דקלא ילמיס ליש‪ .‬״ נ ‪.‬‬
‫עיין כלימוס דף ויו ע״נ‪ .‬נ( לאז״ס מימן הויו מן וסלנ‪ ,‬כי לפי לעמו‬
‫<‪17:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן עז‬
‫הרב ר׳ ק ר ש ב י ן ‪. . .‬‬
‫ואתה בן מלך ה( רב לך ‪. . .‬‬
‫ומרום קנך ו( ‪. . .‬‬
‫ואש עקצך‬
‫עקרב ‪ . . .‬אביך הרב ‪ . . .‬כי נפל ממנו רב ‪ . . .‬אלמא יערב ‪ . . .‬אך ברב תבושר‬
‫וברב אבשרך ‪ . . .‬הרב ר׳ יוסף גדול כדבורךז( אמנם מאוהב־ יש ביניכם ויורד לגור‬
‫וסוף להשתקע‪ .‬ואחלי פניכם ש ל א לגזור על בני עירו ח( כל ומן שהם מזומג־ס לדין‬
‫נש אש יסרבו‪.‬‬
‫מנודיכם‪,‬‬
‫להתיר החבר ר׳ יושף וביתו לדבר‬
‫למעני תעשו‬
‫כי לבעבורכם הייתי עושה‬
‫כתבת נסלאהי‪,‬‬
‫כזאת וכואת ויותר‪.‬‬
‫הלא אגי ואתה דבר;‪,‬־ רבות פעמים‬
‫ולישא ול־תן עם‬
‫על הוראותיך אהי‬
‫אשר‬
‫על האי דמא־ס עלי כי(‪,‬‬
‫הלא‬
‫פרשת־ וריד! הסכים כשהבעל רוצה‪ .‬ורבנו שלמה כן םירשי( מאים על־ ולא בעיגא‬
‫לא הוא ולא כתובתו‪ ,‬והבעל רוצה גירושין במהילת בת אהת ולא בפהיתת תרפקיעין‪.‬‬
‫ועל אשר כתבת נידוי על תגאי אפי׳ מעצמו צריך הפרה‪ .‬א״כ לדבריך אין לך צבור‬
‫שלא עמד בארוי‪ ,‬שכן נדו על הגאי ולא הפרו לעצמן‪ .‬אך אין הנידון דומה לפתרון‬
‫כי זכר נא‬
‫בתלמוד‪.‬‬
‫לימים ראשונים‬
‫וכן בזהיא(‪:‬‬
‫אשר היינו אני ואתת‬
‫אמר רב יהודה‬
‫שנידה יהודה עצמו‬
‫הפרד‪.,‬‬
‫פי׳ כזה‬
‫שקיים‬
‫התנאי נתנלנלו עצמותיו‪,‬‬
‫ויהודה קבל עליו נידוי‬
‫וכתבנו פי׳‬
‫כזה‬
‫אמר רב נידוי על תנא־‬
‫אם‬
‫לא יצ־נ‬
‫ברוב‬
‫את בנימין לפני אביו‪.‬‬
‫דהא אריא וננבי וצינים פהים‬
‫אמאי דאזהר יעקב אבינו‪,‬‬
‫מקומות‬
‫אשי׳ מעצמו צריך‬
‫והתנה דברים‬
‫אזהר‬
‫ואע״ס‬
‫יעקב אבינו‪,‬‬
‫שאין סיפק‬
‫בידו‬
‫ובמל התנאי ועמד הנידוי‪ .‬אע״פ שמעצםו נידה וסמך על הנם‪ ,‬אין סמיכתו עיקר לבטל‬
‫ועל זה יש לפרש‬
‫הנידוי לכשנעשה לו נס‪.‬‬
‫שצריך הפרד‪,‬‬
‫על מה שאין בידם ונודרים ומתנדבים וצריך הפרד‪ ,‬וכפרה‪.‬‬
‫שמא ינילנו‬
‫יוסף או ימות‪,‬‬
‫זה אינו דשבועות‬
‫שרוב בני אדם שוםכ־ן‬
‫‪ -‬ומה שכתבת ם־ יודע‬
‫ונדרי אונס־ן שרו‬
‫כדתנן בהד־אינ(‪,‬‬
‫ואף אם מעצמו נשבע אדם ומתילד כי האי אונסא‪ .‬אלא טעמא דאמאי דאזהי יעקב‬
‫קבל יהודה כדפרישית‪ .‬כן לדבריכם יג( צריך היתר כמו יהודה‪ ,‬ואיכ לא יקיים והוא‬
‫לא יועיל לו‬
‫ועוד סססק‬
‫ובציווי‬
‫ביד להזקיק‬
‫הרם‬
‫]כתבתם[‬
‫שאין טתירין‬
‫לו‬
‫דינכם‬
‫את‬
‫אתם נושבים שכתבתם‬
‫בגו יוגתן‬
‫לתת‬
‫שקבל ר׳‬
‫טוררוס בנזרת‬
‫גט לבתו של ר׳ קרשבין‪,‬‬
‫א ל א םדעתו ש ל קרשבין‪.‬‬
‫זה‬
‫אינו‬
‫שהרי‬
‫ועל זה‬
‫הוא‬
‫קבל‬
‫מדעתו יד(‪ ,‬ואפי׳ קבל בשבועת הר סיגי או בגזרת תרם ובציווי ביד ר׳ אמי ור׳ אסי‬
‫יבול להתיר לעצמו שזה איגו אלא מדעתו‪ ,‬א ל א שקבלו בתומר ציווי ביד‪ ,‬אבל ציווי‬
‫ביד איגו יבול להיות‪.‬‬
‫שאלו כתבתם וציוויגו לו בציווי ביד‪ ,‬אז היתד• הגזרה תלויה‬
‫בכם או בבעל דין להתיר‪.‬‬
‫]וכל זה[ אם היה הוא הבעל‬
‫שבידו לגרש וגם שישנו‬
‫אנשי םס הנקראים פה הס הס שוערי העיר‪ .‬אך אין צריך למחוק כי אולי הס מלנד‬
‫סשופריס‪ .‬והרנ ר׳ שמואל נראה שהיה אחיו של רננו שקראו אחי נסםונה הזאה ושהיה עמו‬
‫ניחל נימים ראשונים‪ .‬אך ים לגמגם נ‪7‬נר‪ ,‬יען שדננו שמואל נן מאיר היה נדול מאחיו‪.‬‬
‫ד( לני נירנ׳׳ן נכ׳יי לנינירין נדפוס‪ .‬ופירושו לא נודע לי‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס ננמלך נכ״י‬
‫ודפוס‪ .‬וכפי הנראה קורא כן ליונחן נן עודרוס האיש שנידהו אניו‪ ,‬על שלא רצה לגרם אח‬
‫אשסו נס ר׳ קרשנין‪ ,‬שגס אליו הריץ אח מכסנו‪ .‬ועיין נמרדכי על גיסין נהוססוס סימן‬
‫סס״ו שהניא םס חונן החסונה כקיצור‪ .‬ו( כצ״ל נמקוס קצך נכ׳׳י ודפוס‪ .‬ז( הרנ ל‬
‫יוסך נ״ל שהיינו ר׳ יוסך בן משה נשאלה והשונה לעיל סימן י״ד‪ .‬ולפי הנראה העיר אשל‬
‫ילונל ממנה ננאן היא פלוייט מקום מושנו של לם״י ולשנ״ס וגס של ל׳ יוסף הנ״ל‪ .‬ועיין‬
‫לעיל חשובה סימן נדו שנס ל׳ טודלוס נזנל שס ושהיה מחושני פלויים וגס גנל אלים‪.‬‬
‫ת( אולי צ׳׳ל עיל‪ .‬ט( בסוטה לך סיינ ע״ב ועיי״ש נהוס' ד׳׳ה אנל אמלס‪ .‬י( שס ל״ה‬
‫אבל‪ .‬יא( מנוח לך י״א ע׳׳ב‪ .‬בש״ס שלנו ליסא אפילו מעצמו ועיין נמהלש׳א םס ונלייך‬
‫פלל! אלו מנלסין‪ .‬ועיין במוס׳ מכוס שס מ ס אפילו‪ .‬ינ( נלליס דף נ״ז עיא ולהלן­‬
‫­‪ p (:‬לדבטכס כצ״ל במקום כל דגליכם בכיי‪ .‬יד( כלומל מדעה עצמו‪ .‬סו( מכאן ועד‬
‫תשובות ר׳׳ת סיטן עז עח‬
‫‪176‬‬
‫סאותן שכוםין להוציא‪ .‬שבך אני פורה ובא שאין לגזור לגרש על שאין כוסין‪ ,‬והנט‬
‫הנעשה עיי הרש או ציווי ביד קורא אני בו ש ל א כדין סםול ופוסל‪ .‬א ב ל זה שאבי‬
‫הבעל קבל עליו לכוף את בנו נידה לעצסו ויתיר לעצסו‪ .‬ואש ביד ציוו עליו להזקיק‬
‫לנרש טעו בדבר ס ש נ ה ויומרו‪.‬‬
‫ואם היה נ ש א ל לי הייתי סודה‬
‫ש ל א יזקיק לגרש‪,‬‬
‫שאטילו לבעל אינט יכולין לצוות כיש לאחר‪ .‬ואט שוטה זה עשה ש ל א כהוגן‪ ,‬אנו‬
‫ל א נאבד את אטונתנו‪ .‬וזה הזקיק טו( אט קבל יתיר לעצטו ויאטו־ טותר לי טותר לי‬
‫עשרים סעסים‪.‬‬
‫אותו‪.‬‬
‫אך טסני כבודכם אטי׳ לקרובי הייתי טורש אתרי אם אינכם אורגים‬
‫ואתה הרב ד יוסף נח(‬
‫עונש ועשקו נבו־ וביתו ח (‬
‫טדוע אתה טיקל‬
‫להוציא אשד‪ .‬סבעלה‪,‬‬
‫איש ונוטר וזףי שוליא דננרי‬
‫כתוסטות שיסוש וזילונ דסעות‪,‬‬
‫ה ל א ידעת‬
‫נתהתס נזר דיי‪ .‬ואל ת ת ל ה‬
‫כי הכתוב על ועשקו הוא כדין יי!( ור׳ עקיבא יט(‬
‫]לא‬
‫אטד[ א ל א ינרש‪ .‬והאטת דיכול לנרש‪ .‬א ב ל טזבה טוריד עליו דסעות ושנוי ה ס ש ל ה כ(‬
‫טודה ר׳ עקיבא ואהוציאו אשד‪ .‬טבעלה ועל השם הנכתב בקדושה נא(‪ ,‬וא״כ זה נריט»(‪.‬‬
‫רבותינו מ ( טיטטלי בהו וודא הרב ר׳ קרישבי׳ םתהילתו ידע‪.‬‬
‫ואם אתם נורטין ניחשין‬
‫בהערסות הללו ק ש ה הוא כהערטת שוליא ומתר שהוא השיאה לו וזה לאתרים כי(‪ .‬וצור‬
‫ישראל י מ ם ס כ ש ו ל ל ה ת ה ל ך בסישרים‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫סימן ע׳׳ח‪ .‬שאל ר׳ אהרן בר יוסף״( מרבט יעקב‪.‬‬
‫)בענין ג׳ ח ד ש י ם אחי• מ י ת ת ח י כ ם ( ‪.‬‬
‫ביד‬
‫סי כח ו נ ט ר ה לנדל ולחזק ‪ . . .‬ל ע ש ו ת נ ( ולא תדע ‪ . . .‬ל מ ל ו ך ולא ס מ ך ‪. . .‬‬
‫רבינו ה נ ח ל ‪ . . .‬רבינו הקדוש ‪ . . .‬דבינו יעקב ‪ . . .‬כי מבלעדיך‬
‫לא‬
‫ירים‬
‫א י ש א ת י ח ו ורנליו בכל הארץ‪ .‬סלכים בך י ס ל ט ‪ .‬ולא ת ש ו נדולה או קטנה עד החנלע‬
‫הסוד אליך* עיכ שלחתי ל ש א ו ב מים מ נ ו ד בית לחם‪ ,‬לדעת ט ה ט ש ט ס יכסה ש מ ת י נ ס‬
‫ש ל ה ו׳ חדשים אתר טיתת הבעל אט אץ ג( צריכה להמתץ נ׳ חדשים כמו אחר החליצה‪.‬‬
‫א ך בסיתת היבם ל א רצינו ל ה ו ח ת כי אט על טיך‪ .‬והודיעני אם יש הילוק ‪3‬ץ הליצר‪,‬‬
‫לםיחת היבם כדבר זה א ס לא‪.‬‬
‫כי ל כ ך שכרתי א ת ז ה ‪. . .‬‬
‫ושלום רבנו יגדל כתשק‬
‫אועץ ביר יוסף קטן תלסידו‪.‬‬
‫אם אינכם איהניס איהי חסל נדפיס‪ .‬ינאמה הלני סהים‪ .‬ולפי הנראה טנחו שאך שק‬
‫ה ד נ מ ם מימ לכטלם הייסי פולש ממני מאחל שאינם אוסנים אוהו‪ .‬וצ*ע‪ .‬נח( לסי הנלאה‬
‫הלנליס סיהלים כאן מה שכהנ לניני לעיל שסלנ ל׳ ייסך יבא שמה ושיתלצו לו ליצא וליהן‬
‫עם המנודים‪ .‬איכ עריץ לא שילש אה לינו לגוי לאוס עץ‪ .‬ח ( נימין דך ט ס מיא‪.‬‬
‫יח( כלומל נקלא לא סכל‪ ,‬זילונ דמעוה אלא עושק‪ .‬יס( ניפץ דך ציא נלא‪ .‬כ( שם‬
‫נ « ‪ .‬וטנהו שנזס נם ריע מולה אעיפ שאמר אפילי אס מצא אשה אסלה נאה הימנה‪.‬‬
‫כא( ספלי פ׳ נשא נ ט סופה‪ .‬כנ( נלומל העונש של ועשקו לעיל‪ .‬ט ( אולי ציל ורטסינו‬
‫וכונסו שנם הם מהעסקים מ ה שנולם העונש‪ .‬ס ם יהלנ ט קמשנץ‪ .‬אסל מסמלמו י ל *‬
‫שלא ירצה הנעל‪ .‬כל( ס ו ק הלנריס קשה קצה‪ .‬ונלאה שטנה ל ג ט נזה‪ .‬ט שס נ ט שול״א‬
‫דננמ המערים ססא ט יצח סכסו‪ ,‬אנל בכאן סועאיס ולא ל ס ם ‪:‬‬
‫סימן ע׳־ח‪ .‬א( הונא כספר ההממה ס י ק קל״נ נענץ זה ת ס מ ן ק פ י נ נענץ יץ נ ^‬
‫ועיין צוגץ נספרו צול נעשיכסע וט׳ צד ‪ .80‬נ ( בכיי ת פ ו ס לשור‪ .‬ו ר א י ס‬
‫הגיס למשול‪ .‬ולי נראה שצ״ל לעםוה כמו ל ק ק ולא יעשו גדולה או קטנה מד הםגלע הסוד‬
‫נ( מיל נמקוס היא נ ט י ת פ ו ס ‪:‬‬
‫אלד‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫תשובות דית סימן עט‬
‫סימן ע״ט‪ .‬וזה השיב לו‪.‬‬
‫הלא‬
‫איש אתה וכמוך ירבו בישראל אהובי ההנר ר׳ אהרן‪ .‬נם כי בשעת טרורין ג א‬
‫שלוהך כי נתרעטו השרים על אדונס‪ ,‬ועבדיך רואה והעיר הומיה‪ ,‬נם ישבו שרים בי‬
‫נדברו א(‬
‫לא מנעתי‬
‫את לבי מהשיב על תוכתותיך‪ ,‬ולבי רואה‪,‬‬
‫אך להשוות ולהשית לבך לדעתי הוצאת מעותיך‪,‬‬
‫הדבר בעיני ומורה אני ובא‬
‫להמתין‬
‫שצריכה‬
‫וצדקה‬
‫שהרי‬
‫תהשב‬
‫כי נם אתה ידעת‪,‬‬
‫לך‪.‬‬
‫קרובה לביאה‬
‫אמנם ששונו‬
‫יותר סארוסה‪.‬‬
‫ואע״נ דאמרינןנ( ארושתו ניש בה‪ ,‬יבמתו בזר מינה‪ ,‬ה״ט לנכי שלשיש לאקומי נמשיה‪,‬‬
‫אבל לענין נזרה שמא ישא אהותו וכו׳ ג(‬
‫א ל א הטםורשות כנון‬
‫וממאנת‬
‫הל־צהל(‬
‫נכי יבמה קרובה לביאה ממי‪ .‬ולא מצינו‬
‫קטנה ס(‬
‫דאין‬
‫צריכות‪ ,‬דהליצתה‬
‫ומיאונה‬
‫מוכיתין ש ל א נתעברה ונם לא נדלה אלא ככל קמנות דעלמא‪ .‬וארוטות ושומרת איבא‬
‫למינור דליכא הוכהה לכולי עלמא א ל א למכירין‪ .‬וקצת איכא למילף‪ ,‬א ע ״ נ ד ל א צ ר י ך‬
‫תלמודא‪ ,‬ממאי דקאםר היבמה לא תהלוץו( ]ובברייתא שש[ ז( שהלצו ל ה אהימ הא‬
‫שוטרת יבש צייבה‪ ,‬ט ד נ ק ט שחלצו‪ .‬וא״ת משוש מיתת הבעל נקמיה שהתלמוד מקשה‬
‫ומאי שנא וכוי ח(‪.‬‬
‫האי‬
‫חידוש נמי משתמע‬
‫אי הוה תני‬
‫שוטרת יבש שטת יכטה‬
‫בתוך נ• הדשימ צריכה להמחין נ׳ הדשיש ואש לאהר נ׳ הדשיט אינה צריכה להמתץ‪.‬‬
‫נ׳ תרשיש שאמרו מ ש ע ת מיתת הבעל ולא מ ש ע ת‬
‫נקיט ה ל מ ה‬
‫בתוסםתאנו(‬
‫לאהר‬
‫שההליצה‬
‫וכולן ל א ינשאו‬
‫יבש פשיטא שצריכה ויש‬
‫נ׳ כרוז‬
‫ער שיהא להן וכוי היכטה‬
‫שהלצו וכוי‪ ,‬אבל שוטרת‬
‫נדלה בתוך‬
‫ואין הילוק רחוקות‬
‫לך לדונה‬
‫לקיובות לאדומות ולנשואות‪.‬‬
‫הוא‬
‫שלא‬
‫מיתת היבש‪.‬‬
‫אבל‬
‫וודאי דווקא‬
‫נבעלה זה נ׳ תרשיש‪ .‬וכן ש נ ד‬
‫כאילו‬
‫ואי אמר יבש בעלתי‬
‫דטוקי אנטשיה בתלתין יומין י(‪.‬‬
‫ואני אמרתי בלבי‪,‬‬
‫נאטן‬
‫הבית‪.‬‬
‫כדטוכה נכי הא דאטךינן‬
‫כי כן הוא ביק״ בטיך ובלבבך‪.‬‬
‫ירב טובך כלב אוהבך ההתוט‪ .‬ושלוט‪:‬‬
‫סימן פ‪ .‬תשובה לד אפרים בן יצחק מרגנשבורק‪:‬‬
‫תשובה‪.‬‬
‫עייריש שראיש‪ ,‬אדש נבראים א(‪ ,‬ויהיו נקראיש ראשיש לארייט‪ ,(3‬לטורי ר׳‬
‫אםרים‪ ,‬טוף אםוראיש וראש סבוראיש‪ .‬אשריך שזכית ולא עברת על דעת‬
‫הביוץ‪ ,‬ונם אני אודך‪ ,‬וכן אברכך בהיי‪ .‬ההזרת עטרה ל י ו ש נ ה ‪ . . .‬ועידן־ בבראשונד‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫העיר שיאטרו‪ ,‬יושביה נטנו ונטרו‪,‬‬
‫טשטרת ה׳‬
‫ש ט מ ‪ .‬וטסורת בידינו‬
‫סאבותנו‬
‫ט י ק עיט‪ .‬א( המאורע‪ ,‬אשר רומז עליו רננו בזח‪ ,‬לא נודע לנו‪ .‬אך ‪0‬ראה שלא עמד‬
‫נ ( ינמות דך קי״נ ע״א‪ .‬נ( שט דך מ״נ ע״א נועמא‬
‫הרעט ננד היהודיט‪.‬‬
‫דרנא על מת שצריכת להמתין ני חדשיט‪ .‬ד( שט‪ .‬ס( שט דך מ״נ ע״א‪ .‬ועיין נתוס׳‬
‫ו( משנת שט דך מ׳יא ע״א‪ .‬ז( תיקון ראז״ט ותנרייתא תיא שט‬
‫שט דית לאחר שלשה‬
‫ע׳״נ‪ .‬ח( כלומר לכך נקע שחלצו לתורות שהתמתנת רק נמיתת תנעל תליא ולא נחליצת‪,‬‬
‫שחחליצה אינת מ ס ‪ .‬פ( תוספתא ינמות פ״ו‪ .‬י( ינמות דך קי״נ ע*א‪:‬‬
‫טיטן טי‪ .‬א( רומז על איונ י״א‪ ,‬יינ‪ .‬וכונת רבט נזת להראות את שמחתו על שיחר ר׳‬
‫אפריט מדעותיו תמתנגדות לרבנו ושסוכיחו רננו עליתן ודנר אתו קשות לעיל נ ס י ק‬
‫סיד ונט בסימנים הבאיט אחריו עד סימן סיח‪ .‬ועל זת אמר שאט עייריט פראיט ננלאיט‬
‫ומסמדשיט לתיוס אדט אז יהיו נקראיט ראשיט לאריות‪ .‬ב( כצ״ל לדעתי במקוט לארייס‬
‫בטי לאטאל נדפיס‪ .‬ירומז על מסכת אבות פ״ד הוי זנב לאריות יכו'‪ .‬וכונתו כאן ט לאיש‬
‫אשר אלת לו אדרבה יקראו ראש לארייט‪ .‬ואמר אריים במקום אריות לנויבס החרח‪ .‬יארייט‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן עט‬
‫‪178‬‬
‫נ ח ל י ה נ ח ל י הקדש נ(‪.‬‬
‫ש ל ו ס לעיר‪,‬‬
‫שלום ל כ ל בני העיר ובראש כלם‬
‫ר׳ יצהקל( ולחברנו ר׳ אפריש וליתר רבני העיר‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫מתוך‬
‫שלום לרב‬
‫סאדיר וער צעיר‪:‬‬
‫)כענין נדה אי סקרי עריה(‪.‬‬
‫דבריך אהי ר׳ אפרים לםדנו בארבעה‬
‫אתה‬
‫עוסק‪.‬‬
‫ואם‬
‫ארבעה‬
‫על‬
‫לא‬
‫אשיבךהן‪ ,‬על ה מ ש ו ( אנו מפרשים‪ .‬מד‪ .‬אתות אשד‪ ,‬מיוחדת שהיא ערוד‪.‬ז(‬
‫לאםוקי נדה‪ .‬אעינ דכתיב בה א ל אשד‪ ,‬בנדת ח ת ה ל א תקרב לנלות וכו׳ אין התלמוד‬
‫קורא ערוד‪ .‬א ל א ד ל א תליא ביוסי וטבילה‪.‬‬
‫וכן אין דבר שבערוה םהות משנים אין‬
‫הזקת נדה בכלל ולא םפירתהח(‪ .‬תדע דכי יליף בפ׳ האוטר להברוט(‬
‫במה מצינו מפרש מה אהות אשד‪ .‬מיוחדת שהיא עי־וה וכוי‬
‫יונה אינו מזכיר ערוד‪ .‬דאין משיכין‬
‫על‬
‫ההיקש‪,‬‬
‫ואההוא‬
‫טאהות אשד‪.‬‬
‫וכי יליף טהיקשא דר׳‬
‫פריך‬
‫אפילו‬
‫נדה‬
‫נמי‪,‬‬
‫א ב ל על מה מעינו מ פ ר ש מה אהות אשד‪ ,‬מיוהדת שהיא ערוד‪ .‬וכוי ולא פריך מנדה‬
‫כלל‪ .‬ועוד תימא מ״ט יליף ממה מצינו‬
‫לילף מהיקשא דרי יונה‪,‬‬
‫א ל א ע׳יכ לטעוטי‬
‫נדה ראם כן לכתוב ל צ ח ר נבי‬
‫נדד‪ ,‬דקילא דנבי ל א תקה ר א ש ה א ל אהור״ה ליכא‬
‫לטיטר א״כ יכתב ל א יקה אצל‬
‫ותמה אני‬
‫נדה כדטקשה אני דתטםי בה קידושי י(‪.‬‬
‫ל ט ה ש א ל ת על דרב יהודה‪ ,‬וכי דרב יהודה עדיטא ט ד ר ש א דריש טכילתין‪ .‬ועוד פריך‬
‫טחיקשא ד ר יונח לדבריךיא( וחיחי נדח‪ .‬ו ש נ נ ת ו ח ט א ת אנב ריהטא ת ד ו נ ו כרת‪ ,‬א ב ל‬
‫בע״כ בטיוהדת שהיא ערוד‪ .‬ל א נקט בכדי‪ .‬וכל היקש דהאוטר להברו הייתי נוחן באןינ(‬
‫נמצא מלכיס א'‪ ,‬י׳‪ ,‬כי‪ .‬נ( כלומר שכן מסורס נידו סכל הגדולים נעיר לננשבורק סס‬
‫גדולי הקדש‪ .‬ובדפוס גדולים נמקוס גדוליה נעעוח‪ .‬ד( עיין נסימן הנא הערה ראשונה‪.‬‬
‫ה( ראזיס גורס ואם על ארנעה לא אשינך א ש י נ ן על חמש‪ .‬ו( על זה כחנ לאז״ס‬
‫מליון חיל‪ :‬רצה לומר על שאלתו נהא דחמש עשרה נשיס‪ .‬ולי נראה שכונס רננו על חמש‬
‫שאלות סל מא‪ ,‬אשר עליהן משינ רננו נתשונת זאת‪ ,‬ונארנעה היה ר׳־א עוסק ומעיין‪ ,‬אנל‬
‫החמישית קראה ר״ת שאלת נת יומא כלומר שלא עשק נה כדי )עיין לקמן אות הי(‪ .‬ועל‬
‫זת אמר רננו נמתק לשונו‪ ,‬נארנעה עסקת ואס לא אשינ פנין ריקס על ארנעה‪ ,‬נס על‬
‫חמש לא אעשת זאת‪ ,‬כי אס נס על חמש אנו מפרשים‪ .‬ורומז על עמוס ני‪ ,‬א׳ ועוד• ז( ינמות‬
‫דך נ׳ ע״נ‪ .‬ושאלת ריא לא נודע לנו מזה ולק מתון תשונח ריח אליו נוכל לשער קצת‬
‫תוכן שאלת ר׳ אפריס אנל לא בבירור גמור‪ .‬ולכן סתומים לנו דברי מ ת נכמה מקומות‬
‫כספר תחתום‪ .‬ולדעתי שאלת ר׳ אפריס היתה‪ ,‬לסי דנרי רנ יהודה נינמות דך ל׳ עיא כל‬
‫ינמה שאין אני קורא נה בשעת נפילה ינמה ינא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו נניס‪,‬‬
‫כי לפי זה אס תיתה נדת בשעת נפילת כלומר נמיתת נעלה תהי אסורה לינס‪ .‬ועל זה‬
‫מתרץ רננו דנדה אימעסה שלא נקרא ע מ ה מה דתלי ביומי וסבילה‪ .‬תדע דגס בקדושין לא‬
‫ס מ ן על מה מצינו מאחות אשה אפילו נדה נמי‪ ,‬אלמא דנדה אימעסה משוס שאינה מיוחדת‬
‫שהיא עמה‪ .‬ונסוך מפלש לנלי לנ יהודה ששם מיידי נאיסור הדוחה ינוס וכוי‪ .‬ועיין נתוס'‬
‫ינמות דך נ׳ ע״א ד״ה ואחות אשתו‪ .‬ח( כתונות לך ע*נ ע״א ועיין תוסי ניסין לך נ׳‬
‫ע*ג ד״ה על אחד‪ .‬ס ( קידושין דך ס״ז ע״נ‪ .‬י( כן הוא נ כ ״ ונס נדפוס‪ .‬אמנס תדנליס‬
‫מן דגני לא תקח עד כאן קשיס להנין‪ .‬ולדעתי צ׳׳ל‪ :‬ו כ ן ג נ י לא תקח דאשה אל אחותה‬
‫א י כ א למימל א״כ ליכתונ לא יקח אצל נלה כדמקשה אני א ל א ע ״ כ דתפסי נת קידושין‪.‬‬
‫וסעס כדמקשה אני כלומל לפני זה לענין לצלול‪ .‬וכונת לננו לפי הנתחי לומל‪ ,‬כדלשה‬
‫דינמות לענין ינוס כן דלשה דקידושין לענין קידושין סופסין‪ ,‬להוציא נדה ממה מצינו דאחות‬
‫אשס שמיוחדת שהיא עלות‪ .‬כי כמו שיש להקשות גני ינום ליכתונ ליצלול גני נדת דקילא‬
‫כן יש לתקשות גס כן גני קידושין תופסין‪ ,‬אלא ע״כ נשתיהן למעוטי נדה קאתי‪ ,‬ולכן לא‬
‫מקשה הש״ס כקידושין אמה מצינו אי הכי נלה נמי‪ .‬יא( כאן אתל תמלת לדנמן העמיד‬
‫לאזים הדבליס‪ :‬וכל היקש דהאומל לחנלו הייתי נותן כאן‪ .‬ותלנליס נכתנים למטה‬
‫בספל ושם מחק אותס‪ .‬ועיין לקמן‪ .‬ואני בעל ולא •אדע כונה מ ת בזת לא עיס תגתת‬
‫לאזיס ולא מבלתי הגהתו• כי לבלי ל״א אשל עליהם לומז מ ת נאבדו ממנו‪.‬‬
‫יב( תתבות ‪,‬וכל היקש לתאומל לחבלו תייתי נותן כאן" מחק לאז״ס נספלו‪ .‬ועיץ העלה‬
‫סימן‪1‬‬
‫תשוםת ‪m‬‬
‫‪179‬‬
‫אם הייתי צריך‪ ,‬אך איני‬
‫בעל כרהך דלא תסשי בה קידושי ולא תלי ביוסי וטבילה‬
‫הושש להזכיר ]מטור טנו[ דברי ר׳ יהושע יג(‪ .‬ועוד שאני טראה לך ש ל א דקדקת בריש‬
‫טכילתין‪ .‬ודרב יהודה הכי איתא כל יבמה שאין אני‬
‫קורא בה בשעת‬
‫נטילה יכטה‬
‫יבא עליה טהסה איסור הדוהה יכום הרי היא כ א ש ת אה שיש לו בנים‪ ,‬שהוא איסור‬
‫הדוהה יבוס‪ .‬תדע דבדינא הבא על יבמתו יד(‪,‬‬
‫רכל עצמו טנדה‪ ,‬לא קאטר טיוהדת‬
‫אע׳׳נ‬
‫והא‬
‫שהיא‬
‫עתה‬
‫כדקאמר‬
‫בהאוםר‬
‫דטייתינן דרב י מ ר ה בפ׳ ביש עז(‬
‫לתברו‬
‫דתלמודא‬
‫קאמר‬
‫לתרווייהונוו(‪.‬‬
‫נכי קטן להקים לאהיו שם בישראל ו מ ת ך ואימא‬
‫הינ‪ .‬דההוא קטן דוסה לאיסור אתות אשד‪ ,‬שיש ל ה היתר לאהר זמן וטשעה שנאסרה‬
‫אין ל ה היתר‪ ,‬וכן ‪ (r‬קטן טשעה שנולד אין לו היתר באשת אחיו אטילו יםותאחיו‬
‫ישנו בצרת צרה ודוטה לעריות בנון אתות‬
‫אשה‪,‬‬
‫אבל נדה יש ל ה היתר כל שעה‬
‫ש ט ו ב ל ה אם היה מת אהיויח(‪ .‬ואינה רוסה לשום ערוד‪ ,‬דאין שום ע ת ה ליוטא אפ‬
‫היתה נוטלת לייבום לבו ביוםינו(‪:‬‬
‫ב‪,‬‬
‫טימא‬
‫)בעני! ח י ז ק שאינו ניכר(‬
‫את הטהור קשיא לסטטא' בשוננ פטור דלא כר׳ מאיר א(‪ .‬דלר־ט בין בשינ;‬
‫בין במזיד הייב כדקתני התם נ(‪ ,‬דקייל ההיא כרים התם דריינין דינאדנרטיג(‪,‬‬
‫ודיתוייא ד ב ט ר ו ת רעד כ ס ה ליתד‪ •,,‬דודאי תנן םתסא כריס‪ .‬ודיהויא דרב הםדא בזה‬
‫בורר ל( לפלוני בין משלם מביתו למהדרין‬
‫בין לזכות בין‬
‫להובה‪,‬‬
‫אפילו קיסא לן‬
‫דלא קנםינן שוננ אטו מזיר כר׳ יהודה‪',‬ט״מ פירכא אינה ממשנה ל ט ש נ ה כדטרישית‪.‬‬
‫ועוד אסילו לדבריך אי להוקיר‪.‬ה! דאיתותב קושיא ליכאו( אס עירבן מדד ]הוא כי[‬
‫סי ביקש ס י ת לסמוך על הוראתו לערכן‪ ,‬ואם לא עירבן וודאי מודע ליה דלאו בר‬
‫נ צ ד הנליון חיל‪:‬‬
‫שלפני זאת‪ .‬ינ( החנות מן נעל כרחך עד כאן מחק לאזיס ; ‪- r e‬‬
‫‪.‬ונעיכ דלא יליך אלא הנן ללא תפסי נת קידושין ולא תניא •‪:‬׳ י‪.‬־ י ‪ . .‬ה ‪ ,‬ונמ איכא למימל‬
‫דיליך עליות שהולד ממזל‪ ,‬אך שאינו חושש לתזכיל ממזל מחמת דבלי ל׳ יהושע )ליל שללנלי‬
‫ליי אין ממזל מכל חייכי כליתות( כך נלאה להנית לפי תענין"‪ .‬עכיל‪ .‬ולי נלאת שאין צלין‬
‫לתגיס ולמחוק‪ .‬כי כונת לכנו נזה לומל שכמת פלכות יש שלא ללמוד נדה מאחות אשת‬
‫לפפלת מינוס אך םאינת לאוית כשעת נפילה ליכס וכולם הייתי נותן כאן כנון מת לאמות‬
‫אשת ללא תפסי נת קידושין ונט לא תליא ניומי ופנילה‪ .‬ועוד יש לתזכיל מת לאחות אשת‬
‫שתולד מיסל‪ ,‬אך זת איני חושש לחזכיל‪ ,‬ללמי אך נאחות אשת אין תולד ממזל‪ .‬ועל זס‬
‫מוסיך לננו אחל זת ועוד שאני מלאת לך שלא דקלקת נליש מכילתין‪ ,‬נליםנא דמיוחדת שתיא‬
‫עלות‪ .‬יד( ינמומ דך נ״ל ע״א‪ .‬פו( כלומל נינמות וקידושין‪ .‬נח( ינמות לך קייא עינ‪.‬‬
‫יז( וכן תנתת לאז״ט נמקוט ואין נכיי ודפוס‪ .‬יח( כלומל אס הית מת נעלת• אחיו של‬
‫ינט כאותו זמן שתיא סתולת‪ .‬ועל כן אינת לומת נדת לשוט עלות‪ ,‬כי נכל עליות אין נתלס‬
‫נמאולע נאותו יוט דווקא אנל נדת תית צליך לחיות שתפול מיתת תנעל דוקא נאותו יוט‬
‫נדתת כדי שתתא אינת לאוית נשעת נפילת‪ .‬ינו( ולאז״ט תנית שתאסל לנו ניוט נלנל‬
‫נמקוט לנו ניוט• ואין צליך להניה‪ ,‬כי תלנליט ככתנן נכוניט לפי פילושי נתעלת תקודמת‪:‬‬
‫ב‪ .‬קושית ליא תונאת נתוס׳ גינוין דך נינ עיא ליה שלא וסנהדלין דך לינ גרנ ל״ת‬
‫שעילנן‪ .‬ודנלי תתוס׳ נשני מקומות שנוייט קצת זת מזת אכן דנלי התיס׳ נסנתדלין‬
‫יותל מתאימים עם קושית ל״א כמו שהוצעה מעיקלה לפני ל״ת‪ .‬ומנת ליש מ ה לומל‬
‫שססתילת שתקשה ל״א מפימא את הפתול לתמפמא והמדמע וכו׳ היא דוקא לל׳ יהודה דלית‬
‫ליה קנסו שוננ אפו יחיד‪ ,‬אנל לל׳ מאיל ליכא ליפלוכי דאית לי קנסו שוננ אפו יסיד‬
‫ותתיא מתניתין לנכולוס אסיא נלאו הכי כ מ מ מאין לינא לנלמי וכמו שסנל‬
‫נ( ניפין י ך‬
‫תש״ס שס מעיקלא‪ .‬ולדעת ל״ס תמסקנא שס לק ליחויא נעלמא‪.‬‬
‫נינ ע״נ‪ .‬נ( נמלות לך כ״ח עינ‪ .‬ד( סנהללין דך לינ ע״נ‪ .‬ה( לחזקית כצ״ל נמקוס נחזקה‬
‫ככ״י ודפוס‪ ,‬וכן תנית לאזיס‪ .‬ו( קושיא ליכא כיה נכ״י‪ ,‬ודפוס ק״ל‪ .‬ז( אולי ציל חס נמקוס חנינ‪.‬‬
‫תשובות‬
‫‪180‬‬
‫ח ש ל ו ס ק ד‪%‬א לסאן דליח ליה‬
‫דינא‬
‫‪ m‬סימן ‪b‬‬
‫דנרםי‪ ,‬ואי לר׳ יוחנן ד א ס ר ס ד ר‬
‫חייב ש ל א‬
‫יהא כל אחד ואחד ד ^ ־ וסטטא טחרוחיו ש ל חברו ואוטו־ םטור אני הינ ש ל א יחא כל‬
‫א ח ד ואהד טיקל בדיני ש ל הברו ו ל א יהא הביב ז( עליו ואוטר פטור אני‪ ,‬שהרי לכך‬
‫נוטלק רשוח טריש נלוחא‪,‬‬
‫וטאחר שהוא‬
‫חייב‬
‫טירחח וטעטיק‬
‫לו יטה‪ .‬אבל שוננ‬
‫שמכור שהוא עטרדע והוא עב‪ ,‬כטכור שהוא הולין טהורין והן טטאין חרוטח טחורח‬
‫והיא טטאה‪:‬‬
‫‪J‬‬
‫לדבריך‬
‫)בעני! ל מ ע ו ט י חליפין(‪.‬‬
‫כשאטר לטעוטי חופה א( סיט ל א אטר לטעוטי הוטה וחליפין‪ .‬א ל א הנהו‬
‫דדטו טפי )לקניין( ]לקידושין[ קא נסיב‪,‬‬
‫א ל א אעל קנין‪ ,‬א ב ל שטר וביאח כטו קידושין הן‪.‬‬
‫ופחוח טשוה‬
‫טרוטה ל א שייך‬
‫_ וחזקח דרך טחנד‪ ,‬ושטר נטי‬
‫דרך ט ח נ ה ‪ ,‬אבל סודר טדטיקרי הליפין ואי בעי ססיק ליה‪ ,‬לקניין כסף דוטה יוחר‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שור‬
‫)בענין שור‬
‫מועד שהפקירו קודם ש ע ת ( ‪.‬‬
‫שהפקירו ואהר כך ננהא( הביאהו לביד וישלם‬
‫לך דסנוטו ס ש ל ם ‪ .‬ואם זכד‪,‬‬
‫בו אהר זכה דהוי כטו שהטקירו ניזק כיון ש ל א חלך לזבוח כו‪ .‬ואטילו סרוהק‬
‫ס ם ח ט א אטקריה כיון שהוא םרוחק‪ .‬ואם עוסד וצווח חסחטק עלץ כטו שהייחי םסטקך‬
‫על נדה םלהתיכם אם הייחי רוצה נ(‪ ,‬ש ל א ח ב א ח ראייה סניין דםתיבטת‪ ,‬ואם תאמר‬
‫א( דגלי לבנו נכאן סתומים מאוד‪ ,‬ועל זה כחנ ראזים עליון ספלו חיל‪. :‬נלאה‬
‫‪j‬‬
‫שקושית ל״א תימה אהא דאמל גליש קידושין למעוטי חליפין דמקשת ואימא תינ וקשיא‬
‫ליה לליא דתו״ל לאקשויי שסחקדש נחזקה כיון דיליך קיחה קימה משדה ונם מאי פלין‬
‫נשסל מ נ < להא יש לומל דנמל משלה‪ .‬או אפשל דקושימ מ א הי׳ דלמה אמל למעוטי חליפין‬
‫הדל למימל למעוטי חזקת‪ .‬ועיז תשיב לו ל״ס דנלין וט׳‪ .‬ויש כאן טיס וכציל לדגליך‬
‫כשאמר למעוטי מיפת מ׳׳ט לא אמל למעוטי חזקת ובאמת לא קשיא דלא נקט חופה ומליפץ‬
‫אלא סנסו וכד‪ .‬עיין בסוסי קידושין דך נ׳ ל״ת ואשת ועיין לעיל ס י ק ט ת ‪ — .‬שוב‬
‫מצאמי בראנ״ן דך קלינ שכתב קשיא וטי‪ .‬ועיין נקונפריסי םתעתקסי שם‪.‬״ עכיל‪ .‬אכן מי‬
‫ירהיב בנפשו עז לתנית כתנאון הטל אשר נכסו תנדול תניה ט ב בקמר עד שהשדון מרובה על‬
‫העומד‪ .‬ולי נלאה ששני ד נ מ ם נהעלט כאן‪ .‬בראשונה תיהה קושית מ א למה אמר בקידושין‬
‫שם נסמילת למעוטי מוסת ולא אמל מיד למעוטי נם ‪-‬חליפין כדמסיק שם אלינא דלנ הונא‪ .‬ועיז‬
‫ס י ק דנאעת נס ללישנא קמא דלית ליה דלנ הונא מופה קונה אימעט ניכ חליפין מקידושי‬
‫אשס אן לא נסינ הש״ס למעוטי לק הא דדמיא לק‪r‬ושץ שמיסדת ומזמנת עצמס לנעלס או‬
‫מנד דבר מה שקינלה או ננופה כמו נניאה וכן סוסה דומה לזס‪ ,‬אנל חליפין שאינו שוה‬
‫פרועה לא שיין אלא נקנץ‪ ,‬ולכן לא נסינ ליס למשפי‪ ,‬וכמו שלא נסינ למעוטי חזקה‪.‬‬
‫ואחד זה נא ל ה ק קושיא שנייה למה דקאמר הם״ס המם אימא ה ט נמי‪ ,‬דלפי זה נאמס‬
‫למה לא ססקדם נחזקס כמו נסליפין ונם למה צמן קרא דויצאה ותיתת לרטת אס השטר‬
‫‪ tin‬מירן מזזקס ושטר כמו מסנה אנל נחליסין יש לומר שהוא נכלל קיחה דכסך‪ .‬ולדעתי‬
‫יש כאן ח ס מ ן שפת אחת מנסנים וכמס סנוס לאחד כמו קידושין סן וקודם וסזקס׳ שמלנן‬
‫תסופר נחפזו‪:‬‬
‫א( עיין בנא קמא דך יינ ע׳ינ‪ .‬נ ( ט נ ס ו מעומד וצווח שנודע שלא ססקירו‬
‫ד‪.‬‬
‫ניזק נאמה ים לך להסתפק‪ ,‬אם איט מיינ לשלם הזוכה לנחק משור הססקר ט מנא‬
‫לן דפמור בטור תמועד שםפקימ קודם שננח‪ .‬ואמר עוד כמו שהייסי מספק על נדה ומוח בזה‬
‫» קוםיס ר*א לעיל אות א׳‪ ,‬שנם שם לא תביא מ א ראיה מנ״ל דנדת מתיבמת כשהקשה‬
‫מ ד נ מ רב יהודה• ט ממנינא דמתנימין שנקמ נדו ולא ״ ו כלומר שלא מנה נדה עמסםאין‬
‫לתוטס דנקפ מנינא משום צרת צרת‪ .‬אכן שם לא תית רוצת ר״ת לתעמידו בספק‪ ,‬כי באמת‬
‫מוכה עפססים דף <ל‪ 3‬ע׳יב לנדה בת ייבום תיא‪ .‬ועיין בסוס׳ יבמוס דך ב׳ עיא מ ס‬
‫ואהוס‪:‬‬
‫‪181‬‬
‫תשובות ר״ת סימן ‪» 6‬א‬
‫ספדו ולא י״ו לסי שאיגה בצרת צרה‪ .‬ובהםקיר במועד קודם שגגח מגא ל ך דסטור‪ .‬ואס‬
‫תמצא לומר סטור ל א דשי לבורג(‪ ,‬דבור ת ה ל ת עשייתו לנזק ואיגו חוזר ל ת ט ו ת ו ‪ ,‬א ב ל‬
‫שור‬
‫אפילו הוא מועד אין ת ח ל ת עשייתו לגזק וחזר לתמות א ס ל ( בורח מן היישוב׳‬
‫ואם הוא ביישוב כל‬
‫ך״‬
‫ועל‬
‫קושיא בת יומא א( אי‬
‫ליתהנ(‪,‬‬
‫הקודם זבה בו ושוחטו ואם ל א שחטה הייב‪:‬‬
‫)בענין קידושי כ י א ה מ ט ע ם כסף(‪.‬‬
‫אסשר‬
‫צא ולמד משוק‬
‫בצוותא צריך בישיבת הצוותא‬
‫דלא‬
‫ש ל זונות‬
‫הנאת ביאה ל א ש ה שוד‪ ,‬שרוטה‬
‫שנטה‪,‬‬
‫מי שוכר‬
‫את‬
‫והאוסרת ש ב עטי‬
‫סי‬
‫שוד‪ ,‬פרומה ואם לאו אין באמירתה כלום וצריך עדים‬
‫שהיא ]שוה[ פרוטה‪:‬‬
‫סימן פ״א‪ .‬שאל הרב ר׳ יצחק מרינשבורק מרבנו יעקב זצ׳׳ל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫רבי‬
‫ש ל א נ ג מ ר דינו ו נ ת ע ר ב‬
‫)בענין שור‬
‫אלופי תאיר נרי בהא דאמדינן‬
‫באלו הן‬
‫בשוורים אהרים(‪.‬‬
‫הנשרםיןא(‪,‬‬
‫ריש לקיש אסר אדם‬
‫בולי ע ל ס א ל א פליני דפטירי אלא הכא בשור ש ל א ננמר דינו ונתערב בשוורים‬
‫נוםרין‬
‫אחרים שננמר דינם עסקינן‪ .‬דבנן שברי כמיתת הבעלים כך מיתת השוד ואין‬
‫וכד‪ .‬וקיל טיט דרבנן דםפרי בהו דאין נומרין דינו ש ל שור ש ל א בפניו‪ ,‬מיהו הנך‬
‫יפטרו‪,‬‬
‫אחריני ננםר דינם כבר והיאך‬
‫והא‬
‫אמר׳ נ ( שור הנסקל‬
‫שנתערב‬
‫בשורים‬
‫כשרים ג( אפילו הן ריבוא ימותו כולם‪ .‬ואית התם מדרבנן‪ ,‬היינו משום דרובא כשרים‬
‫נינהו והבא דרובא אסורים אפי׳ מדאורייתא ימותו כולם‪ .‬וא״ת הואיל ולמיתת בעלים‬
‫טקשינן ליד‪ ,‬פטרינן להו‪,‬‬
‫דבעלים בכי האי‬
‫לתקל‪ ,‬דאסרי׳ בם׳ אהד דיני‬
‫מםוגותל(‬
‫טטונות לדיני נטשוה וכולן אינן‬
‫נוהנין‬
‫נוונא‬
‫אמר ר׳‬
‫הוי‬
‫פטירי משום‬
‫דםפק נפשות‬
‫אבוהו עשרה דברים י ש בין דיני‬
‫בשור הנסקל תוץ‬
‫מעשרים ושלשה‪,‬‬
‫היינו‬
‫מ ש ט ע דלענין ושפטו והצילו לא סקשינן להו‪ — .‬ואם היה ברשות הרב ת( ש ל א לנרום‬
‫ג( חיל לאז״ס נגליון‪ :‬״נלאה לקשיא לר״א אהא למשמע ננ״ק שם כשור הפקר פעור אף‬
‫היו ל ו נעליו והפקירו למאי שנא מנול לחייב למיד לאף אם הפקיר בולו חייב‪ .‬ועיין נאשרי‬
‫נניק לף נון שזה לעח לם״י ז״ל"‪ .‬עכיל‪ .‬ר( אם נורח הגהח ראז״ם נמקום ונילח‪:‬‬
‫־‪ .,‬א( כן מכנה ל״ח לעיל נחשונתו סימן נ״נ אוח נ׳ קושיא שכחנ עליה השואל שהיא‬
‫נ ( וזיל‬
‫נסוגיא שלמר נו ניום‪ .‬ועיין לעיל נחחלח החשוכה שלפנינו הערה ויו‪.‬‬
‫דאזיס נגליון‪ :‬״נראה דקשיא לריא בהא דמייחי בקידושין דך סיג עיא שב עמי בצוותא וכו׳‬
‫אס יש בת םיפ דא״כ קידושי ביאה יועיל מטעם כסך דיש בהנאה ביאה ש״פ‪ .‬ע״ן נראנ״ן‬
‫דך קל״ג עינ שהוקשה לו קושיא זו ו ח י ק נביאה דנחולה דליחה הנאה אלא צער פיסוק‬
‫־נליס‪ .‬וציע דהא אמרינן שס ]נכחונוה דך ליע ע'נ| דמפוהה אין לה צער ונינא קמא‬
‫לך לינ עיא אמרינן ונכרחו הנפשוח וכוי הנאה איה להו לחרווייהו ופשיעא דאך ננחולה‬
‫משחעי קרא‪ .‬וצ״ע" עכיל‪:‬‬
‫ס׳׳א‪ .‬מרינשכולק כן הוא בכיי ובדפוס מרנשפורק‪ .‬ואודוח הרב ר׳ יצחק נ״ר מרדכי‬
‫שהיה לאש ואנ לני לינא לנא דקיק רעגנשטמ עיין לעיל סימן ס״ה אות נ'‬
‫העלה זי• וכאן חותס עצמו יצחק תלמילך‪ ,‬וזה ראיה לרש״ל שתזכילו נין תלמילי ל״ס‪ .‬אכן‬
‫מתשונות ריס אליו תלאה שלק מתוך ענות קלא ל' יצחק עצמו תלמידו‪:‬‬
‫״»‪ .‬א( סנהדרין לך עיט ע״נ ועיייש נתוס׳ רית בשור שהניא שס קושיח רני יצחק ניר‬
‫נ ( אמל׳ כצ׳׳ל נמקוס אחל נכי״‬
‫מרלכי וכן נתוס׳ זנחיס דך ע׳ ע״נ ליה אפילו אחת‪.‬‬
‫•לפוס‪ .‬ג( זמזיס לך ע׳ ע״נ ושם אימא כל הזנידם שנתערנ נהם שור הנשקל‪ .‬ד( סנהלרין‬
‫דך ליו ע״נ‪ .‬ה( כלומר אס ליס יתן לו לנ׳ות‪ .‬ו( שם לך פ׳ עיא‪:‬‬
‫תשובות ד׳ת‬
‫‪182‬‬
‫ש ע מ ר ד נ ן א ל א שנתערב בשורים‬
‫סימן &‬
‫אהרים‪,‬‬
‫היה‬
‫בא‬
‫‪6‬ב‬
‫בשוב‪,‬‬
‫שאחרים ל א הרגו א ת‬
‫הנמש ודה שהרנ ונתערב עד ש ל א ננסר דינו‪ ,‬דהואיל דאין נומרין דינו ש ל שור א ל א‬
‫במניו סטרינן וםבשרינן לבולהו‪,‬‬
‫אבל אס היו נומרין ש ל א‬
‫בפניו היינו‬
‫נומרין דינו‬
‫והד אסירי כולהו כדין שור הנסקל שנתערב דאוםד בבל שהוא‪ .‬ונם דסםקנא מוביה‬
‫בן ב ס י ל ת א ו ( דרבא דסתרץבהסורי סהסרא ומוקיםבשור שננסר דינו שנתערב בשורים‬
‫אתרים מעליי סוקלין אותו וכר‪ .‬סי הזקיקו לרבא להפך הסברא דסעיקרא‪ ,‬ולפי נידפת‬
‫הספרים מעיקרא משמע דאפילו אהר פטור ורובא חייבין מציל אהד על כולן‪ ,‬ובכאן‬
‫טהטך ואטילו רובא פטורין ואהד מהן הייב האהד סתייב את כולן‪ .‬נם מצאתי בספר‬
‫אהד ישן ש ל א היה כתוב בדף שננטר דינן א ב ל טונה‪ .‬ונראה שכתיבה ישרה והנהד‪,‬‬
‫טשובשת‪:‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ישר בעיני‬
‫ואם‬
‫סורי )יהא(‬
‫)בענין הנםקליין בנשר«ין(‪.‬‬
‫]יעייי[‬
‫נסי בההיא‬
‫ש ט ע ת א א ( הנסקלין בנשרפין ר׳‬
‫שסעון אוסר יסותו בסקילה וכוי‪ .‬אטאי ל א נזיל בהר רובא רהא בדיני נפשות‬
‫נסי אזלינן בחר רובא להחסיר בדאיתא בס׳׳ק דשתיטת ה ו ל ץ נ ( ‪ .‬ואס יש להשיב תילוק‬
‫בין היכי דודאי פטור שנתערב ברובא הייבין ד ל א נהרונ אותו שבוודאי סטור מחמח‬
‫רובא‪ ,‬בין היכי דוודאי עבר עבירה ואיבא )דובתא( ]רובא[ דטהנייא להיוביה וטיעוטא‬
‫טהניא ליה לטוטרו דאולינן בתר רובא‬
‫להיוביה‬
‫בגון התורנ את הברו‬
‫ולא אטרינן‬
‫דלטא טרטה הרנ‪ .‬הבינני טורי נזר ישורון‪ .‬ה ה ל כ ה זו לסדנו ביום שנכתב זה הכהב‪.‬‬
‫יצהק תלמידך‪:‬‬
‫סימן פ״ב‪ .‬תשובה נעל הנ״ל[‪.‬‬
‫ידהק‪,‬‬
‫אל‬
‫הרב ר׳ יצהק‪ ,‬לעשות סהק‪ .‬כי בשבועה הצעה ש ל משנה כך היא ידועה‬
‫סאי אהרים איליסא אתרים בכשרים סשיטא ותו בהא ליטא ר׳ יהודה וכוי‪ .‬והוד‪,‬‬
‫סצי לסיסר ]איליסא אתרים בכשרים ליתני[ נסי רוצת שנתערב באהרים פטור‪ ,‬דכיון‬
‫דבשרים הם ל א הוה ליד‪ ,‬למימר כלם פטורים‪,‬‬
‫א ל א כיון ד ם פ ש ו ט ת‬
‫דסתניתין סצי‬
‫למיםרך לא השש למידק‪ .‬ומתרץ ר׳ אבהו למתניתין ברוצה ש ל א ננםר דינו שנתערב‬
‫ברוצהין אתרים שננסר דינם‪ ,‬דאי בגנסר שנתערב באהרים ש ל א ננמר דינן א( האי נמי‬
‫סשיטא ותו בהא וכו׳ ולישנא דכולן טטורין ל א אתי שסיר‪ .‬ריש‬
‫לקיש אמר באדם‬
‫כ׳יע ל א םליני דפטירי‪ .‬דוק טהכא םדקאםר באדם ל א פליני דפטירי ט ב ל ל דבבי האי‬
‫נוונא מיתרצא בשוורים‪ .‬ועוד לפי טעות ספרך כטו שרבא אוטר בשורים טעליי ביש‬
‫לריש לקיש שהוא קודם הוה ליה לםיטר מעליי‪ ,‬א ל א בע״כ רבא אטר םעליי לאפוקי‬
‫סדרי אבהו ור״ל‪ .‬וטעות נ ח ל ה בספרך והסמן מבפנים שמיה הםרון‪ .‬והים דריש לקיש‬
‫באדם ב״ע ל א פליני דסטירי א ל א הכא בשורים דוטיא דאדם שפירש ר׳ אבהו בנון‬
‫בשור‬
‫ש ל א ננטר דינו שנתערב בשורים אהרים שננטר דינם עסקינן וכו׳ הילבך כולן‬
‫פטורין‪ .‬דבשורים טעליי ליכא לאוקטיה דהוה ליה לםיתני רוצת שנתערב בשורים אחריט‬
‫פטור ולישנא דכולן פטורץ ט ש ט ע דאינהו‬
‫ב‪.‬‬
‫נטי ב כ ל ל היובא איתנייהו‪.‬‬
‫ודקשיא לך‬
‫א( סנהדרין ננ״ט ע״ב נמסניסין ועיי״ש ‪ cp‬ס' מ״נ בסיס׳ ד״ה חנסקצין וחולין דך‬
‫ב( חולין דך «א ע״נ‬
‫ייא ע״ב דיה ליחוש חנחיס דך ע״א ע־א ד״ה אפילו אחת‪.‬‬
‫גני אסיא מהורנ את הנפש‪:‬‬
‫סיסן סיב‪.‬‬
‫א( נגמר דינן כצ״ל נמקום נגמרן נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫תשובות‬
‫אוהן שננסר דינן יאמרוהו‬
‫‪ m‬סימן פב פנ‬
‫בריבוא‬
‫כדהנן אטילו אהד‬
‫‪183‬‬
‫יסותו‪ ,‬התם דנתערבו חטאות‬
‫ן ושור הנסקל ‪ j‬בזבהים ( ונזרה שמא ימשכו עשרה נהנים וסריך והסיק משום קבוע‬
‫נ‬
‫למזכה ג(‪ ,‬אבל בעלמא םיל לריש לקיש דנכבשינהו דניניירין וכל דםרישטרובא פריש‪.‬‬
‫וההיא דשילהי דעיזד(‬
‫שנסקל‬
‫דשור הנסקל ןמיירי[‬
‫דלא קהני החם ושור‬
‫שננסר‬
‫דינו‪ .‬ונראה לי דברי דיל מדברי רבא אי לא הניא כוותיהה(‪ .‬והתם טפרישנא בשור‬
‫שהדנ ומשום ובערה הרע דנבי ממונא דלא נקטול ולא כבשינן דנ־ניידיןו(‪ .‬אמר רבא‬
‫היינו דקהני ואפילו אבא‬
‫הלפהא‬
‫והנא הץ סכיניהם והרנ כלם‬
‫ביניהם‬
‫א ל א אמר רכא היק שניים שהיו עומדין‬
‫פטורין ואפילו אבא‬
‫]שהרנ[ וקיבל האחד התראה כולן‬
‫פטורין‪.‬‬
‫הלםהא‬
‫ואפילו‬
‫שלשים‬
‫ביניהם ד ל א תלי*ן‬
‫ביה‬
‫אנשים ועשרים‬
‫חצים‬
‫הרנו עשרים אנשים ואבא הלפהא וביוצא ביניהם כולן פטורין‪ .‬דרוצה נברא פ ש מ ^‬
‫וכולן םטורין ואפילו אוהן שיש ל ה ל ו ה בהן‬
‫להלוה בו טוטרן‪.‬‬
‫כולן נסקלין‪,‬‬
‫אבל בשורים איםכא‬
‫כנון שור שננמר‬
‫דייו‬
‫חואיל ולא‪.‬ראינו מי זרק‪ ,‬אוהו שאין‬
‫שאוהן שאין‬
‫שנתערב‬
‫להלוה בהם אין פוטרין א ל א‬
‫לאבא ה ל פ ת א‬
‫בשורים מעליי דרסו‬
‫בנכרי אין פופרין אותו א ל א סוקלין אותו משום ובערת הרע מקרבך‪ .‬וכיון דשני שפיר‬
‫לישנא דכולן טטורין בנכרי אעינ ד ל א ידע ברייתאז(‬
‫איצטרך לאוקמי דומיא דאבא‬
‫ה ל ס ה א בשורים‪ ,‬דאי שטיע ליה מהניהא הוה ליה למימר כדתניאח(‪ .‬ואם תמצי לוטר‬
‫לדכא שםיע ליה‬
‫לריש לקיש‬
‫וירים ראשך אטלד‪ ,‬כרך‪.‬‬
‫לא‬
‫שמיע ליה‪ .‬ויישר כוהך ש ש ב ש ה‬
‫ושלום‪ .‬יעקב בר מאיר‪ .‬ועלי(‬
‫השנייהיא(‬
‫עיי ס פ ר ך ס (‬
‫מה אשיב‪ ,‬כי‬
‫פירשה כהבר סקשיב‪ ,‬צור בין ננידים אוהך יושיב‪:‬‬
‫סימן פ״נ‪] .‬עוד בענין הנ״ל‪:1‬‬
‫לרב‬
‫ר״ יצחק שכהתי לכתוב‬
‫השיבותיה‪ ,‬ולא נזכרתי‬
‫בתשובתי אליו‬
‫אם‬
‫שבין לילד‪ ,‬הובאת‬
‫כחבחי זד‪ .‬דשוד ש מ מ ר‬
‫אלי ובין לילה‬
‫דינו שנחערב בשורים‬
‫אהרים שננםר דינן לר־ל אליבא דרבנן כולן פטורין ואסורין בהנאה‪ ,‬אם שור הנסקל‬
‫נאסר מהייםנ(‪ ,‬אפילו ניידי רכל דפריש מרובא סריש‪ ,‬ודוכא איסורי הנאה כינהו‪ ,‬אלא‬
‫קסבר דיל לרבנן ד ל א אטרהוד‪ ,‬לבי דינא‬
‫להכניסם לכיפה ואהיכ לקוברן נ( דטריהא‬
‫ס י ל ה א כרן רלא צריך דכמיהה הבעלים כך מיתת השוד‪.‬‬
‫ליה ליה לססקלינהו ד ל א ליהי‬
‫הדע דהא ר׳ יהודה נוסא‬
‫לאחלוסי באדם רוצה כי הא־ נוונא כדאמרינן באדם‬
‫כיע ליס דפטירי ד ל ה ק ל ה כי ד‪.‬ך לא היישינן‪ ,‬דאי לא היםא הכי ]הא[ ביפה שריחא‬
‫טילהא אדרבה לערסינהו בקופיץ ולקברינהו‪ ,‬צער בעלי חיים לסד‪ ,‬ליה ולקלקל הצרו‬
‫וכיפתו‪ .‬אבל שור הנסקל שנהערב בהטאות וזבהים דאיכא למינזר ואיכא נטי טעילה‬
‫נ( נציל נמקוס נהן‪ .‬ג( עיין זיחיס דך ע״נ ע״נ‪ .‬ד( ע״ז דך ע״ד ע״א ה( סנהדרין דך פ׳‬
‫ניא נלייחאיפלה שהמיסה ונד‪ .‬ו( הדנליס סתומים ננאן ומפורשים נמשונח הנאה‪ .‬ז(נלומר‬
‫נרייחא יפרה שהמיסה‪ .‬א( ולא והתניא‪ ,‬דמשמע דאינו מהמשך דנרי רנא‪ .‬פ( נלומר ולא מדעתו‬
‫מנלחי השען על ספר‪ .‬י( ננ״י ונס נדפוס יש נאן פירוד• אנל נאמת שייני] הדנריס האלו‬
‫עוד להחשונה הניל נאמרו‪ ,‬ני על השאלה השנייה של רינ״ס אין לו לתשינ‪ ,‬ני תירוצו של‬
‫ריניס נטן‪ ,‬ואולי היו נסוניס נשולי המנחנ אתר שתתס ר״ת את שמו‪ ,‬או שאין נאן מקומם‬
‫אלא קולס החסימה וקודם ‪.‬ושלום"‪ .‬יא( ועיין נמוס׳ חולין דך י״א ע״נ ד״ה ליתוש שהניאו‬
‫נשם <‪ tr‬חילוץ אחלי לנין מיסת למיתה לא אזלינן נתל רונ‪:‬‬
‫נניי ולפוס נסמן אל מה שלפניו‪ .‬ואני עשיח לו סימן נפני עצמו‪ ,‬ני מתוך‬
‫סיטן ס״נ‬
‫הלנליס נלאה שזה מ נ ס נ שני שתליץ לליניס אחל שנחנ ושלח לו המנחנ‬
‫סלאשון‪ .‬נ( עיין כסימן הנא‪ .‬נ( לקונלן נ ן הניה לאזיס נמקוס לקונס‪:‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן פ ג פ ד‬
‫‪184‬‬
‫בשונג והדד בסעילה ]בסיתה[ יסוחו‪ ,‬א ב ל הכא ליכא ודאי איסור הנאת שוד הנסקל‬
‫א ל א םסק איסור הנאה רהא כסיתת בעלים כך מיתה השור‪ .‬וסשום הכי ל א הייש‬
‫דיל להקלה‪ ,‬א ב ל בשור ש נ נ ס ר דינו שנהערב בסעליי‪ ,‬הוה ניהא דריש לקיש סדרבא‪.‬‬
‫סוכיה‬
‫ו ל ת ד ך ניהא ליה איםכא‪ ,‬וההלסוד‬
‫הדהוק להעסיד ב ל א ת ל י ם‬
‫כדברי‪ .‬ואל‬
‫לכך‪ ,‬כי ל א כהב סעליי בדיל‪ .‬והעשה הירוץ והסהוק הססריס‪ ,‬א ל‬
‫יעלה בלבך‪ ,‬כי‬
‫אפיי א ס ר שום הכם להזקיק ביד להרונ כל איסור הנאה וכיש ס פ ק איסור הנאה הייתי‬
‫הסיד״ על ר יהודה אליבא דריל אני הסיה ]יוהר[ א ל מ ל א ראיה ליה‬
‫ובערה הרע‪.‬‬
‫ועוד כ ס ה הנאות אסורות בסעילה שסוהרוה בשור הנסקל ]כנין[ ד( רכב על נכי השוד‬
‫ובא ה ב י ת ורכב וססיכה על ראש נדי‬
‫יםותו ובאיסורי הנאת שור הנסקל‬
‫וסלה‬
‫ליכא‬
‫וחלב סוקדשין‬
‫איםורא א ל א דרך‬
‫על נכי סבתו‪ ,‬הלכך‬
‫הנאהו‬
‫כדאסרינן‬
‫בכל‬
‫ש ע ה ה ( ‪ .‬והמה ע ל עצמך לדבריך מדברי הכםיס דניהא אילו אסרו כל הקודם לוערנן‬
‫זכה‪ ,‬א ב ל להזקיק אדמ או ביד אהד להורנן מאיזו ו( ]טעם[ יוהד מבמזיקין בנון הארי‬
‫והתב‬
‫ד ל ת ש לקיש איסות הנאה נינהוז(‬
‫כיון דהמיתו‬
‫ולהקלה‬
‫הנאד‪ ,‬ל א היישינן‬
‫א ל א שזוכה לשסים‪ .‬וא״כ אם נהערבו באתרים סעליי אם כרוב היתר הא ניידי ושדי‪.‬‬
‫וטטעם זה אני סתיר דרוסת הזאב ברוב דטעשיט ] ב כ ל יוט[ זאביט טורטיס ונושא ש ה‬
‫סן העדר ודורם‬
‫והרועים‬
‫דבנטצא ה ל ך אהר הרוב‪,‬‬
‫טהירן‬
‫טצילין‪ ,‬ואני‬
‫ואעינ דבעלי הייט‬
‫טתבא‬
‫טריש‪,‬‬
‫השיבי‪ ,‬א ב ל לנכי קדשי טובה‬
‫משום‬
‫מטעם ר כ ל‬
‫דשריש‬
‫נזרה כדפרישית‪ .‬וכן ת ב עוטות דורםין תרננולין ואותין ו נ י ק ו ט ת ע ר ב ץ ‪ .‬ותו ל א ט י ת ‪:‬‬
‫סימן פ״ד‪ .‬עוד להנ״ל‪:‬‬
‫)גענין א ס ש י ר ה נ ס ק ל א ס ו ר מחיים(‪.‬‬
‫באויביך‬
‫תרדה‪ ,‬ואוהביך תהרה ‪ . . .‬ומטיבוהיהא( רמד אסינא דשור הנסקל מחיים‬
‫שרי בהנאה לניזה ועבודה‪,‬‬
‫יסקל‬
‫איני‬
‫יודע‬
‫שנבלה‬
‫ונכי קדשימ ננמר דינו‬
‫אסורה‬
‫שנהערב‬
‫כדחניאב(‬
‫באכילה‪.‬‬
‫בזבהימ‬
‫סקל יסקל‬
‫ממשמע שנאמר סקל‬
‫שסעהא‬
‫שרי‬
‫וכולא‬
‫סוכהא‬
‫דסהיים‬
‫ימותו דאין מכר לשור שננםר ת נ ו אטילו‬
‫לרדיא שאין אדט יכול לזכות בו‪ ,‬וכי שהיט ליה אסור בהנאה‪ ,‬והבא שנהערב בקדשימ‬
‫אמית בנידה ובעבודה‪ .‬והא דאטרינן בקידושין בתר ד‪.‬ך‬
‫ש ת ]דקאמד[ד(‬
‫ש ט ע ה ה א נ ( טוכהא‬
‫דטחייט‬
‫ל א מ»ינו בעלי היים שאםורין ופריך והרי טוקצה ונעבד וכר והרי‬
‫רובע ונרבע בעדימ‪ .‬אי דייקיה שמעהא‬
‫ל ט ו ש ל א מצינו בעלי‬
‫איים‬
‫שאינן‬
‫שפיר‬
‫וםירכי‬
‫מוקצין לסצוה‬
‫טובא דאיה‬
‫עוד ס(‬
‫לי בה הצטריך‬
‫ואסורין טהייפ לישחט‬
‫שסחיים נאסרו לישחט ולאכל‪ .‬רהא זח אשר ל א חאכלו כחיב דמסכח לאסור מ ש ו ל ח ה‬
‫דטשטע םאהר ש נ ש ה ל ה ה ח ל עליה איסור אכילה ולא הנאה‪ ,‬דלא ע ד י ט א ס נ ש ד וטרם‬
‫ל( מפילה דך י׳יס עינ‪ .‬עיין נחוס׳ סנהדרין דך פ׳ עיא ינזבחים וחולין שס‪ .‬ה( פסמיס דך‬
‫כיד ע׳ינ‪ .‬ו( מאחו נציל בעקום מעח בכיי ודפוס‪ .‬ונס צריך לסוסיך טעם שחסר נכיי ודפוס‪.‬‬
‫וכונמו מאחו טעם נזקוק כאן יומר אדם או ניד להורגן מנני מזיקין‪ .‬ז( סנהדרץ דך נדו מ״נ‪.‬‬
‫טיטן סיד‪ .‬נס׳י וגם נדפיס נפרד רק ע« נקודומ נאומה שורה ממה שלפניו ונדפוס אין‬
‫שום פירוד רק עיי נקודה אחה‪ .‬אכן לפי הנראה היא משונה בפני עצמה‬
‫לריבים וכן עםימי לה סימן בפני עצמה‪ .‬א( מטינומיה כן הוא בדפוס וכצ״ל נמקוס‬
‫ואשיבוהיה בכיי‪ .‬נ ( קידושין דך נ״ו ע״נ‪ .‬נ( שם דך ניז ע״א ונומר ועיייש עיב במוס'‬
‫ר״ה הרי רתע‪ .‬ד(במקוסדקאמר איסא בכיי ונם בדפוס‪, :‬ונני קדמיס מ מ ר דינו"‪ .‬ובלהי‬
‫ספק שעיי טעוס סופר באו הדברים שנכממ לעיל במקומם לכאן‪ .‬ה ( עוד ‪ p‬הוא בדפוס‬
‫תשובות ‪ m‬םיטן פד פה פו‬
‫דשמ‬
‫בהנאה ולישהט ולאכול אמירי כי ממכה‬
‫דטהייט הל עליהט האיטור‬
‫לברייהא‪.‬‬
‫‪185‬‬
‫ומרין״ והרי מוקצה ונעבד‬
‫לישהט וליאכל להדיוט ואע־נ דעבדינן כעין ב ש ר ו ( אמור‬
‫באכילה ובהנאה‪ ,‬וה״נ טריך ויהא אסור כנשר ושרמ‬
‫םצינו רוב ב״ה שאםורין‪ ,‬סי׳ ש ה ל‬
‫איסור סהיים‬
‫ל כ ל הסהוה באכילה‪ .‬ומשני ל א‬
‫ליאטר לכשישהטו‪.‬‬
‫ואם כדברי כן‬
‫הוא שור ש ל א ננמר דינו שנהערב בשווריט שננמר דינט כולן םטורין ומוהרין בניזה‬
‫ועבורו‪ /‬א ל א ש ל א יאכלו ו ל א יהנה‬
‫בהן‬
‫נשהטו ש ל א אטרהו‬
‫אט טהו או‬
‫תורה‬
‫א ל א או אהר טקילה או אטילו עבדינן כעין בשר‪ .‬והא דאמרינןז( לאהר שננטר דינו‬
‫ומכרו אינו מכור אפילו לרדיא ]משומ[ דאמור‬
‫להרוש בו אפילו יוס אהד‪,‬‬
‫לענוה דינו ומצוה לסקלו‪,‬‬
‫ואם עבר יומו ל א נפטר בכך‪.‬‬
‫וכי יכול‬
‫ועוד דאין לו מכר דאין‬
‫לו בעלימ‪ ,‬ואין אדמ יכול לזכוה בו‪ ,‬והלוקה אין לו בו יוהר משאר בני אדם‪ ,‬הילכך‬
‫כי נתערב בזבהיט יטוהו דאין ל נ נ ס ר דינו מכר‪ ,‬וכן לכלמ שנהערב בהמ שהרי קבוע‪,‬‬
‫ועוד דטטולי המוקדשין לאו לרדיא י קיימי דאםורין בניזה ועבודה‪.‬‬
‫לכשישהטו‪ ,‬מה שאין כן ברובע ונרבע‬
‫ומוקצה‬
‫ונעבד‬
‫ועוד‬
‫שהרי אטורין‬
‫ואהנן ומהיר‪ .‬אבל ל א נטר‬
‫דינו מכרו מכור לשהיטה א״נ לרדייא דמצי לערוק ל א נ מ א וכי שהיט ליה שרי באכילה‪.‬‬
‫ואמ לאסור מהיימ המצא ידך‪ ,‬הודיענו מורך‪ ,‬ונתת מהודך‪ ,‬ונמ אני אודך‪:‬‬
‫סימן פ״ה‪ .‬עוד להני׳ל‪.‬‬
‫)בענין כ ה ן ט מ א ש י א כ ל ת ר ו מ ה ט מ א ה ( ‪.‬‬
‫תשובה‬
‫אענה על רב אני עבדו‪ ,‬אהרי ש מ ה ל על כבודו‪ ,‬כסותו ירבו מורי הוראוה‬
‫בישראל‪ ,‬הוא הרב‬
‫הריצותט לוויטריא(‪.‬‬
‫ר יצהק בד מרדכי‪.‬‬
‫על שאלוהיך השיבוהיך ולכבודך‬
‫והטוסס אני שולה ל ך עהה ה ס ע מ נ ( ‪ .‬ועל השניוהג(‬
‫כן נראה‬
‫בעיני אמר שמואל א״ר אלעזר טניין לכהן טטא ש א כ ל ה מ ט ה טטאה שאינו בטיהה‬
‫דשילהי הנשרפיןד( איכא לאוקמיה בנטמאה ה מ ט ה‬
‫רבנן דטליני בניד‬
‫הנשד‪-‬ה(‬
‫בנטמא‬
‫וטחייבי משוס דאיה להו איטור כולל‪,‬‬
‫בשר‬
‫ואהר‬
‫ואה״כ נטמא הנוף ובהא אטילו‬
‫כך נטמא הנוף אדר׳ יופי הנלילי‬
‫ואיהו טטר דליה ליה כולל‪ ,‬הכא טורו טשוט‬
‫דטיעט קרא כי יהללוהו טרט לזו ש ט ה ו ל ל ה היאו(‪:‬‬
‫סימן פ״ו תשובת ריב״ם על הנ״ל‪:‬‬
‫נפלאת‬
‫בעינינו דמצי לשנויי כדאמרינן ב ע מ ב י ן א ( כנון בהרומה ש ל א הוכשרה או‬
‫נילושה במי טירוה או נילושה בפהוה םכביצה‬
‫ואיכא כ ד ה ואטילו עיש־‪.‬‬
‫טנולנלה כיון דליכא כביצה הייב כהן ט מ א האוכלה שהרי טהורה ;;יא‪ .‬ואהאי שנוייא‬
‫וחסר בכ״י‪ .‬ו( כלומר דטסיט ליה ועיין בקידושין דך נ״ו ע"‪ .3‬ז( ב״ק מיה ע״א ועיי״ש‬
‫נהוס׳ ד״ה מכור‪ .‬ועיד עיין בסוסי סנהדרין זבחיט וחולין שט ‪:‬‬
‫ב( אולי היא טופס הנט של ר״ה שהובא‬
‫ם י ק ט״ה‪ .‬א( הנסת לאזיט במקום לזוטלי‪.‬‬
‫ג( השניות טל טטנתו מה שכהבה שניה‪ .‬ל ( סנהדרין‬
‫במחזור ויטרי בסופו‪.‬‬
‫לך פ״נ ע*א‪ .‬ועיי׳יש נתוס׳ ע׳׳ב מ ה פרט‪ .‬ס( חולין דך ק״א ע״א ועיי״ש בחוס׳ ד״ה‬
‫בנטמא‪ , .‬ו( בכיי ונס בדפוס אין כאן הפסק‪ ,‬אנל מחובר הוא עם הלנריס הבאים ‪.‬נפלאת‬
‫נעינינו וכו" כאלו תיו תמשך הדברים מדברי ר״ת למעלת‪ .‬וע׳יז ציין לאז״ט ננליון‪ :‬עיכ‬
‫השונס ר*ה‪ ,‬חה תשינ תרנ ר״י נר מרדכי לר׳ית על תנ״ל עד ועל אשל אדוני אומר‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫והוא הנכון‪ ,‬וע״פ זה עשיהי לדנריס הנאים סימן נ פ ט עצמם ‪:‬‬
‫ס י ק ש״ו‪.‬‬
‫א( עלונין ל ך ל״א ע״א‪ .‬ועיץ נ ס מ מ ו ה פייה ירא‪.‬‬
‫תשובות ר״ת םימן פו פו‬
‫‪186‬‬
‫ליכא פירכא‪,‬‬
‫בטחניחאנ(‬
‫איכא‬
‫פירכא‬
‫דקהני כהן טמא שאכל הדומה‬
‫טהורה‪,‬‬
‫אבל‬
‫אשינוייא‬
‫דטרנא‬
‫טמאה לא‪ .‬לדברי אדוני היה לו‬
‫לדקדק‬
‫ודייק‬
‫ולפרושי טפי‬
‫אין‪ ,‬דהא כולד‪ ,‬מהניהא לדבריך בטהורה‬
‫דאי ל א הימא הכי לא המצא יד‬
‫טוכא‪ ,‬חרא‬
‫בשעה‬
‫בכיה‬
‫ורנל‬
‫דטהורה‬
‫תלמודא נסי טהודד‪ ,‬אין‬
‫טהורה בשעה‬
‫טומאה כהן‬
‫המדרש‬
‫קרי ליד‪,‬‬
‫טומאה כהן‬
‫ואחיכ נטמאה‬
‫מיידי‪.‬‬
‫שאם הפרש טהורה לנמרי‬
‫ומילהא פסיקהא קהני א״נ אהה צריך להרוצי דמוקימנא בלא הוכשרה או בלא הורה‬
‫תכשר וכיון דתכי מ פ ר ש ת לתוסיף‬
‫כשיתיו מתים משה רבנו עמהםנ(‪.‬‬
‫פתרון לחלק בין הפרקים מה אתה צריך‬
‫ועוד לדברי ר׳ יוסי הנלילי‬
‫לפסוק‪,‬‬
‫האי קרא כאי עביר‬
‫ליד‪ ,‬וכיון שאתה צריך לומר סתם התלמוד כתר תנא דמתניתין ולא כאידך תנא‪ ,‬ניחא‬
‫לן ל מ ש ב ק זה הדרך וליקה דרך דאליכא דכולהו‪ .‬דהא דר״ הנלילי משנת תיא ולא‬
‫פריך תלמודא הניהא לרבנן אלא לר״י הנלילי למה‪ ,‬ואעינ דאיכא לשנויי דחיקי‪ .‬ועוד‬
‫הא אמרינן בתערלד(‬
‫בשעריך תאכלנו‬
‫האכלנו לזה ולא לאתר‪,‬‬
‫טמא ומהור‬
‫אוכלין‬
‫בקערה אתת‪.‬‬
‫ודייקינן‬
‫ומד‪a‬ם ילסינן איםורא בתרומה אבל ל א לאו ולא מיתה ה(‪.‬‬
‫וטמא וטהור בתרומת בקערה אתת ניטמא הנוף ואתיב ניטמאת תרוטה שהטמא טימאה‪.‬‬
‫ונמצינו למדין דבין טמא בין טהור שאכל תרומת טמאת אפילו נטטא‬
‫ת ו ף תהילה‬
‫ליכא ל א לאו ולא מיתה אלא איםורא בעלמא‪ .‬ואיכא למידתי קצת‪ .‬ואל יתוש אדוני‬
‫להרבות בחירוצים חדוחקים‬
‫ניםטרא לניסמראו(‬
‫לשון תתלמוד וצריך תירוץ לתירוץ‬
‫להאז( טהורה וטמאה ומחוללת‪ .‬ושינויי דירי בכל סערבץ‪:‬‬
‫סימן פ״ז‪:‬‬
‫)בענין‬
‫ו ע ל א(‬
‫טי ש נ ג מ ר דינו‬
‫אשר אדוני אומר דקשיא ליה ואימא ה״נ דיוצא‬
‫ולא היד‪ ,‬לו לירון בהמורה אהר‬
‫בננמר דינו ל ק ל ה נ ( ‪.‬‬
‫ומחוך‬
‫שננמר‬
‫טעם זה קשיא‬
‫ליחרנ דנחנקין דקא פריך מ־ש בנו‬
‫‪(3‬‬
‫כן‬
‫ה(‬
‫את‬
‫לקלח‬
‫שנידון ל ח מ ו ד ה ( ‪.‬‬
‫ומיש‬
‫דינו‬
‫ליהרנ‬
‫לקלה‬
‫הוה כטרסח שחרנ‬
‫כדמוקי לה חלמודא‬
‫ליה למר דידיה אדידיהנ(‬
‫אחר‬
‫ודרשינן במקויים‬
‫ומהיוצאל(‬
‫שבעמך הא לאו‬
‫נמתניתא לשמואל נסנהדרץ שם‪ .‬נ( כלומר שאץ צליך לתלש‪ ,‬דפשיעא שנכלל‬
‫אין צל־ך אתה לחדש‪ ,‬כיון שנס לדנליך צליך אתה לת־לוצו‪ .‬ל( ינמות‬
‫המלות מכאן עד אלא אישורא השמיטו בדפוס ובלתי ספק שיווי המלות ולא‬
‫המדפיס להשמיט המלות ש‪3‬יניתס‪ .‬ו( לישנא דגמרא שנת דך ציו עיא‬
‫צנסטרא‪ (r .‬להא כלל נמקוס דהא‪:‬‬
‫עמהס‪ .‬וכמו‬
‫דך ע״נ ע׳׳ג‪.‬‬
‫מיתת הטעה‬
‫הנא נסטרא‬
‫סימן ס״ז‪ .‬א( נס זה נסמך למת שנכתנ למעלה נלי שוס פירוד והפסק נין נכיי נין נדפוס‪.‬‬
‫אנל הרואה יראה שאין לו המשך עם למעלת‪ ,‬וראז־ס כתנ ננליון‪ :‬זה השינ ר״ת‬
‫להר‪ 3‬ר״י נר מרדכי‪ .‬והוא על הא דאמרינן נסנהדרץ דך פיא אמר רנא הנ״ע הנון שענר‬
‫ענרה קלה וכוי‪ ,‬ונסוך תשונה זו על ההיא דינמות רך פיח‪ .‬ונתוס׳ שם ונשנועות איתא‬
‫הקושיא נשם הרי יצחק נן מאיר והוא אחיו של ר״ת‪ .‬ולענ״ד כפי משמעות כאן שאלה זו‬
‫היא מר׳ יצחק נר מרדכי הנזכר נתשונה שלפני זה‪ .‬עכ״ל ועיין לעיל סימן פ״ה הערה ויו‪.‬‬
‫ועל פיו עשיחי גס כאן סימן חלש‪ .‬ונלאה שחסרה התחלת תתשונה ונאנדה‪ .‬נ ( קושית‬
‫השואל היא על לנא נסנהללין לך פ״א ע״א לקאמר הניע כגון שענר ענרה קלה וכוי סל״ א‬
‫כיון לנמר רינו לענרה קלה האי גנרא קטילא היא קמ״ל‪ .‬וקשיא ליה לאמאי נילון נסמור‬
‫לליהוי האי יוצא להלג כעלפה שהלג לאמל לנא לעיל לך ע״ח ע־א לפטול שלא נפני‬
‫נ־ל משוס להוי ליה עלות שאי אתה יכול להזימה‪ .‬ג( כלומל ללנא אללנא ועול מהיוצא‬
‫ליהרנ דתנחנקין דך פיה עיא‪ .‬ד( ומהיוצא כצ״ל נמקוס מהיוצא נכיי ודפוס‪ .‬ה ( ומשני מר‬
‫‪187‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן פז‬
‫חכי חוי חייב‪ .‬ומשני סייס( דשאני תבלתו ם ם י ח ח ו ( וחחוא דבאו שניים בחד בשבא‬
‫וננמר דינו דמכות וכו׳ חליא ט ע ם א משום טעמא דטדפח רועי ליה עדוח שאי אחח‬
‫יכול להזימהז(‪:‬‬
‫על‬
‫ראשון ראשון אשיבך‪ .‬יוצא ליהרנ ל א הוי בטרפה דטרטה טיהתכי טימניה והאי‬
‫ל א טיחחכי טיםניה‪ .‬ואפילו רבנן דםליני בנוסם ב ד י אדם אדרי יהודה בן בהירה‬
‫וטדטי ליח לטרטח‪ ,‬בנמר דינו סודו לנוטט בידי שטיט‪ ,‬דחא ל א איחעביד כיח טעשה‪.‬‬
‫ועוד דמתמא כר׳ י ת ד ה נמי בערכין ס( יוצא ליחרנ דמקדיש ומעריך ל כ ל דבריו כחי‪,‬‬
‫א ל א ש ל א ניתן לחזרת ב״ר‪,‬‬
‫דנין‬
‫דהא‬
‫ונוטרין ל ט ח ר ואט‬
‫בו ביוט‬
‫לנמוד ההמורה למחר ונטצאח טענח א ת דינו כדטטיק בערכין ט(‪.‬‬
‫יחדרוח צריך‬
‫ויש לוטו־ דםשום‬
‫הכי •בזד הייאי( מרבה בד נתן מנא הא מילתא דאטור רבנן מי שנתחייב שתי מיתות‬
‫ביד נידון בחמורה וסמוך‬
‫אקרא דנראה רבו ביוט דנין ונומרין‬
‫ליה‬
‫רהא נלי קרא הבא ו ל א ש א ר רבדים כדאסרינן בערכין‪.‬‬
‫בעיני ד ט י ח ש א י נ (‬
‫ואים יא(‬
‫למחר‬
‫נחזור על חראשונים‪,‬‬
‫נראה‬
‫חכי איחא‪ .‬יוצא ליהרנ הרי הוא כנוםם בידי שםים‪ ,‬והא דאסרינן‬
‫בסכות באו שניים ואמרו בחד ב ש ב א ננםר דינו‬
‫ממהדי נברא בד ק ט ל א הוא‪,‬‬
‫להמיתו ] ש ל א [ יד(‬
‫]היו[ינ(‬
‫ואילו‬
‫ש ל פ ל מ י וכו׳‬
‫םםיתין אותו‬
‫עיי ב ד מצוד‪ .‬עבדי א ב ל ל א מן‬
‫עד דבשעחא רהא‬
‫בכל םיתה שהם יכולין‬
‫המובהר‬
‫אי נסי סו(‬
‫טעו ומה‬
‫בכך‪ .‬תדע דקאסר הינ נכי םםונא דבעידנא דקא םםהדי בד תשלומין הוא ומה שייך‬
‫תכא עדות שאי אתה יכול ל ה ד ס ה א ל א זה נורם לפרוע התוב בכל ענין ותבא עליו‬
‫ברכח‪,‬‬
‫א ל א אינו מן חסובחר ס ש ו ם מרבד שקר תרחק‪ ,‬אי נסי טעו‪ .‬ועוד תדע דנבי‬
‫ט ע ה ט פ ר ש מ ע ם א בהדיא ]םשום‬
‫דהוי ליד‪ .‬עדוח‬
‫בד‬
‫אמר טעמא[גח( דבעידנא דקא מסהדי נברא‬
‫שאי אחה‬
‫קטלא‪.‬‬
‫לםיתה וםלקות ל א הוצרכו םעתח‪ ,‬נס אינן נראוח‬
‫ש ש ת םשנינן םקויים שבעמך ורב ש ש ת‬
‫אסילו‬
‫יכול ל ה ד ס ה ובםכוח‬
‫וסברוח ש ח ל ק ח בץ הבלה‬
‫ד א ל י ב א ת ( דדב‬
‫לדבריך‪,‬‬
‫דמוקי באין מסרבין ] ל א קיי״ל כוותיה[ימ(‪,‬‬
‫איכ משכוני נ ס ש ך אררב ש ש ת למה‪ ,‬כי היכא דמעה בהא מעה בהא‪ .‬ודע ל ך כסו‬
‫דוב נוססין לטיתה כך רוב ננטר דינן‬
‫לטיתה ודינן שוה‪,‬‬
‫א ב ל טשוט הוטה‬
‫ליכא‪.‬‬
‫והוי‬
‫הסקר‬
‫והא דקאסרינן בהנהנקין היפ אהר נטי ליהייב וטשני נברא קטילא‬
‫ו ל א טשוט הוטה‪ ,‬א ל א כיון‬
‫דרשע הוא הוי‬
‫הםקר‪,‬‬
‫הוא‬
‫ומברא הוא ואכתי ל א קיט לן‬
‫]הא דמשני[יט( בעושה מעשה עמך‪ .‬ו ת ד ע ד א י ל ו משוט הזטה ל א הוה פריך תלםודא‬
‫אהד נטי ליהייב כדטוכהא בסיטא כי שני כ ש ע ש ה‬
‫ת ש ו ב ה וטריך‬
‫אי הכי אהר נמי‬
‫ואי טשוט הומה אטו תשובה טנדעה להאי טעמא‪ .‬והאי דרב ש ש ת דביישו ישן וטת‬
‫דנריט רבנו ש ל ט ה טשוט דקשיא‬
‫ליה‬
‫תיכא‬
‫הסוםא ואת הערום ואת הישן הייב ובעיא‬
‫דלא‬
‫היא‬
‫מת מתניתין ה י א ( המבייש את‬
‫בהחובל‬
‫כ‬
‫ביישו ישן‬
‫וטתכא(‪,‬‬
‫ניל‬
‫כנידסת הםטריט והאמר רב ש ש ת ביישו ישן ואיוצא ליהרנ קאי ולינ )ביישו( נ נ ( וסת‪.‬‬
‫כצ״ל וכן חיקן ראז״ס במקום ומשגמר נכ״י וגס נדפוס‪ .‬ו( והתירוץ חזה אינו עולה רק לקושיא‬
‫האחרונה מהנמנקין ועיי״ס גפירס״י פיה עיב דיה מידי דהוי‪ .‬ז( מכוס דך ה' ע״א‪ .‬ס( ערכין דך‬
‫ו׳ נ מ ‪ .‬ט( שס דך ז׳ עיא• י( בסנהדרין דך פ״א ע״א אימא אנוה או אסוה דרנ יוסך במקום סייא‪.‬‬
‫יא( ואימ כצ״ל במר ום ואס בניי וגס בדפוס והס ראשי סניס ואין מממינץ‪ .‬יב( דפימשא כצ־ל‬
‫גמר‪,‬וס ופירושא‪ .‬יג( היו כן הוסיך ראזיס וססר בכיי ודפוס‪ .‬יד( שלא כן הוסיך ראז־ס‪.‬‬
‫טו( אי נמי כן סניה ראז״ס נמקום אך בכיי ודפוס‪ .‬טז( המלומ בהסגר הוסיך ראזים‪.‬‬
‫ועוד כסב עלה מליון‪ :‬ועיין ל ק ק מיש דוק גלישנא‪ .‬ח ( דאליגא כציל במקום אלינא‪.‬‬
‫יח( כן הניס ראזיס וחסר גניי ודפוס‪ .‬יט( הנהס ראז׳׳ס‪ .‬נ ( ביק דך פיו ע״ב ושט אימא‬
‫המבייש אס ס ע מ ס סמגייש אמ הסומא והמנייש אח הישן‪ .‬כא( שם ועיייש כמוס׳ דיה‬
‫ביישו ובסנהדרץ דך ס״ה ע״א דיה והאמר‪ .‬כב( ביישו נ״ל שצריך למחוק ועיין לקמן שרק‬
‫(‬
‫תשומת ר״ת סימן»‪r‬‬
‫‪188‬‬
‫וה״ט רב מרטה סוקי ל ח ב ש א ץ מסרהבץ וכר בנו ואחר מזוין‪ .‬אי הכי אחר נטי ליחייב‪,‬‬
‫אחר נברא קטילא הוא והר הטקר כיוון דרשע‬
‫והוי ליה לסרובי אי הבי‬
‫הוא‪.‬‬
‫בנו‬
‫נטי א ל א דנטר ליה עד טיטא וטריך והאפר ר ש ש ח ביישו חייב‪ ,‬ביימו ליוצא ליהרנ‬
‫חייב ואיכ ל א הוי הפקר‪ ,‬ופשני כנון שהכהו הכאה שאין בה שוד‪ ,‬פרוטה בץ ה כ ל‬
‫כמן שהכהו ערום ולא דלינהו ד ק א לטאניה א ל א ע ת ם לנטרי אינ בענץ אחר הרבה‬
‫ש א ץ כץ הכל שוד‪ ,‬טרוטה‪ .‬וטריך והאטד ר׳ ישנן הכאה שאין כה שוד‪ .‬פרוטה לוקה‬
‫ומשני מאי פטור וכר עד א ל א אחר היינו ט ע פ א‬
‫בעושה‬
‫מעשה עמך‪.‬‬
‫התינח ק ל ל ה הכאה פניל‪,‬‬
‫דטטור דאטר‬
‫קרא‬
‫ונשיא בעמך‬
‫טקשינן הכאה ל ק ל ל ה אי הכי בנו‬
‫נטי כשעשה חשובה אי הכי אחר נטי א פ ר רב טרי בטקויים שבעמך אי הכי בנו נמי‬
‫ט י ת דהוי לאחר טיתה‪ .‬וטיט אע־נ דדריש רב ש ש ח בםקוייט שבעמך דדמ לנכי הכאה‬
‫וקללה דאיחקוש‪ ,‬א ב ל לנכי מ ש ח‬
‫העביר‬
‫ש ל יוצא ליהרנ כגון‬
‫ממנו רקק‬
‫טליחו‬
‫וננע כו הרוק טרע ראש האשד‪ ,‬דליכא ב ק ל ל ה והכאה אינ מ ו ש ח שעט הכאה סודי‬
‫רב ש ש ח דחייב‪ ,‬דטעםא לאו טשוט הפקר הוא‪.‬‬
‫מ נרסינן‬
‫וכספר ישן שאני לומד‬
‫והאסר רב ש ש ח ביישו הייב ו ל א נרסינן ל א ישן ולא ט ו ‪ /‬וכן הוא אטת‪.‬‬
‫וכל הך‬
‫שיטח אליבא דרב ש ש ח ד ס ש ט להו לרבנן ת ע ש ה שליח‪ ,‬וליחא א ל א כדרכ חםדא‬
‫ובמסרהבץ‬
‫ודוק לישני נבי טרטר‪ .‬ע ( קמפרש‬
‫מ כדאמרי בםסקנא םאי הוה עלה ומי‪.‬‬
‫דהוי לד‪ .‬עדוח שאי אתה יכול ל ה ר מ ה ונכי אחר כד( קפטרש נברא קטילא הוא‪ ,‬סי׳‬
‫שניים ואמרו לו בחד בשבא וכוי‬
‫והפקר הוא כמון שהוא כר קנדלא‪ .‬וההוא דכאו‬
‫נברא בר ק ט ל א נברא בר ח ש ל ו פ ץ כ ה ( ואינו אומר נברא קטילא‪ ,‬ובהנהנקין ל א אפר‬
‫נברא בר ק ט ל א הוא א ל א נברא קטילא הוא‪ ,‬דהר הפקר‪.‬‬
‫ונדהה זה התירוץ‪,‬‬
‫אלא‬
‫טנזירת הכתוב מטריק ליה‪ .‬לפיכך אינו מ ק ש ה מדאםר רב ש ש ת ביישו הייב‪ ,‬ד מ ש ת‬
‫ל א איתקש בין ש ע ש ה תשובה בין ש ל א‬
‫ליתא דנדהית א ל א פ נ ד ר ת‬
‫הכתוב‪.‬‬
‫עשה תשובה‪,‬‬
‫ואחר‬
‫סטור‬
‫מ ע ש ה עםך‪ ,‬וכשעשה תשובה משום םקוייס‬
‫דםברא דנברא קטילא הוא‬
‫כ ש ל א עשה תשובה טשוט עושה‬
‫וקללה‬
‫אהכאה‬
‫דאיתקש‬
‫ולא א ב ו ש ת‬
‫ד ל א איתקש‪ .‬ובנו ד ל א עשת תשובה םםור משום עושה מעשה עמך וכשעשה תשובה‬
‫חייב כדפטרש דלנבי בנו הוי כמקרים‪:‬‬
‫ב ‪) .‬בעני! קינםות דבירי לפדית(‪.‬‬
‫ההיא‬
‫וההיא‬
‫ד ה א ש ה רכה א( דקונפות ד כ י ת לטרוח‬
‫דשכועותנ(‬
‫תנינא דככר זה‬
‫הקדש וכד עד ככר זה עלי הקדש הוא מ ע ל וחברו ל א פ ע ל לפיכך אין ל ו‬
‫פתון‪ ,‬דפרכח א ה ד ת‬
‫ומשניח‪:‬‬
‫קונמוח‬
‫ל כ ל אדמ‬
‫יפה דנה‪ .‬א כ ל אני אוטר לטוט ריהטא כולא‬
‫ההיא‬
‫א ל א לקונטות‪ .‬תדע דתני ככר ]זה עלי הקדש[‪,‬‬
‫כחקדש ליחיד ל א הוזז‬
‫דשבועוח‬
‫בקונסוח ואץ‬
‫כהקדש‬
‫דעתו‬
‫וכפו הקדש דסיפא כהקדש ד ת ש א‬
‫נסי כהקדש‪ ,‬ורישא אלים ל פ י ת ס ס פדיונו וסיפא ל א אליט‪ .‬ובכאן ]כר׳ טאיר(נ(דאטי־‬
‫קרבן כקרבן הקרכן‪:‬‬
‫מ ( סנהדרץ‬
‫אחר זס נ י ס כמו שמצא גססייס גיישו סיינ ועכשיו נייס גייסו יסן סייג‪.‬‬
‫דך עיח ע«א‪ .‬כד( שם דך פיה ע*א‪ .‬כה( מכוס דך ה׳ ע״א‪ .‬ועיי״ש גמוס׳ דיס דגדעידנא‪:‬‬
‫ב‪ .‬א( יגמוח דך <ףח ע״א ועיייש גסוס׳ ד״ה אי קסגר‪ .‬ג( שגועוס דך כ״ג עיאועיג‬
‫ועייים נסוס׳ ד ה וסכמים‪ .‬ונסני מקומוס הללו הגיאו גסוס׳ הקושיא גשם ר' יצחק גן רגנו‬
‫מאיר ולפי הנראה הוא סעוס וכצ״ל ‪ p‬רי מרדכי ועיין נססילה הסימן הערה א׳‪ .‬נ( נדרים‬
‫דך ״ נ עיא דלא שנו ליה נץ אימדא לכאימרא ונץ ק ת ן לכקרנן‪ .‬חה מימן אסר ועיין‬
‫גהוספוס ם ס ‪:‬‬
‫ת ש ו מ ת ר״ת‬
‫סימן פח פט צ‬
‫‪189‬‬
‫סימן פ׳׳ח‪ .‬שאלה‪:‬‬
‫)גענץ סוס ש ל ש נ י ש ו ו ע י ן ש ח ו » ן ד ג י ד ט י ו ז ח ה ש א י ל ו ל א ח ר גרימת א ח ד ם ח ם ו נ ג ז ל ם י ד ה ש ו א ל ( ‪.‬‬
‫הנני‬
‫ראובן צועק ע ל שמעון‪ ,‬על סוס אהד שהיה ממושכן בידינו והפקיד אותו לערל‬
‫הערל שישאיל לו א ת הסוס ו ל א רצה‬
‫א ח ד לשמרז ו ב א לוי ואסר א ל‬
‫עד‬
‫ש א מ ר לו שמעון ל ח ש א י ל לו‪ .‬ועל כן אני צועק להחזיר ל י משכוני ש ה ש א י ל ש ל א‬
‫סדעתי ובלא רשותי ‪ . . .‬הנני שסעץ םשיב‪ ,‬כי ודאי הסום הפקדנו ביד ערל א ח ד‬
‫ובא לוי ו ש א ל דעוס ס ן‬
‫הערל ובא אלי הערל ש ל א יקשה כעיני כ ל ]כך[ א( טובת‬
‫ה נ א ת ל ף ולקה לוי א ת‬
‫זננזל טטנז‪ .‬וסד‪ ,‬ת ל ו נ ה ראובן עלי‪ .‬א ם ירצה‬
‫הסוס ט י ח‬
‫יבא וישאל למי שנזלו סידו‪ ,‬ואף אני א ב א א ל ל ד ל ש א ל א ה הלקי או אעסוד על‬
‫משטרתי ואראה א ץ ימול‬
‫ה ד ב ר ‪ . . .‬הנני ראובן משיב‪ ,‬ע ל אטרהך שםעון ש ל א יקשה‬
‫בעינץ א ם יעשה הנוי טובת ה נ א ה ללוי ל ה ש א י ל לו א ה‬
‫הנאה אינה ע ל הנוי א ל א ע ל ץ מאחר‬
‫הסום‪ ,‬ל א כן כי הטובת‬
‫שהנוי אינו ח צ ה ל ה ש א י ל ל ל ד אם ל א על‬
‫פיך וברשוהך‪ .‬לכן אני שואלו ט א ה ך ש ט ש ע ח בו ש ה ש א ל ח א ח הסוס שהיה םסושכן‬
‫בידינו לרכוב‪ ,‬ולוי לאו בעל דברים דירי הוא‪ ,‬ש ל א‬
‫הלויהי לו כלום‪.‬‬
‫הננו ראובן‬
‫ושמעון באים לפני רבנו יעקב טאור הנולד‪ ,‬להוציא דיננו לאור ולהעמידה ע ל ה א ט ה‬
‫לטי ראוח עיניו‪:‬‬
‫סימן פיט‪ .‬תשובה‪:‬‬
‫)בענין ה מ ז י ק ש ע ג ו ד ו ש ל ח ג ר ו ( ‪.‬‬
‫על‬
‫הסוס שהיה ממושכן ]ומופקד[ א( ביד הטי ל ד ע ח ראובן ושטעון‪ ,‬והנוי השאילו‬
‫ל ל ד עיי רשות נ (‬
‫זקיימא לן כ ר כ נ ( זכרב‬
‫שםעון‪,‬‬
‫נראין הדברים ששםעון ה ד ק שיעבודו ש ל ראובן‬
‫‪,‬‬
‫נהמןד( זכרשבינס( דהמזיק שיעבוד‪ ,‬ש ל הברו הייב‪ ,‬ונם אם‬
‫היה ח צ ה ראזבן היה חוזר ע ל לוי ורצה סזה נובה רצה םזד‪ ,‬נובה זבעל דברים דידיה‬
‫ה ו א ‪ .‬שאסילו ב ע ל ם א א ם הכישה נההייב ב ה ו ( וכן הלוקה ש ל ישראל מיד נוי כאלו‬
‫לוקח סיד ישראל עצמו ] א מ לוקהו ישי־אל מיד נוי הנפקד[ ז(‪ ,‬וכן במציאה א ס הייב‬
‫להחזיר אין חילוק בין ש ל ישראל ביד נוי ) א ט לוקחו ישראל טיד נוי הנפקד( ח ( ‪.‬‬
‫וכן ] א ת ה [ ס ( מוצא בטקום שהייכ ל ש ל ט י (‬
‫דהכי אטרינן בהמפקידיא( ליטא ד ל אנה‬
‫ו ד ל שבועתך ואנא טשתעינא דינא בהדי ש ו א ל ‪:‬‬
‫סימן צ‪ .‬שאלה‪.‬‬
‫)בענין ש כ ו ל ם גריכין ש ב ו ע ה ואין היורשין צריכין שבועה(‪.‬‬
‫נחנו‬
‫קצוצי טאהא( וכו׳ ה א ל מ נ ה הפקידה ק׳ דינרין ל ב נ ה הנשוי ועתה נפטר פתאום‬
‫ב ל א צוואה והניה היים ל כ ל ישראל והיו לו אשד‪ ,‬ובנים‪ .‬ואומרה אשתו שצווה‬
‫סיק ‪m‬‬
‫א( כך סוספמ לאזים‪:‬‬
‫ם י ק טיט‪ .‬א( ו מ ו פ ק ד כציל וחסל בכיי ודפוס‪ .‬נ ( לשות כן חגיה לאזיס כמקום‬
‫עענמ נכיי ודפוס• ג( גיטין לך מ' ע״נ• ונניייש ל ך מיא ע״א‪ .‬ד( ביק דך‬
‫קי״ו מינ• ת( ניפץ שס‪ .‬ו( נ י נ ל ך פיח מיא‪ .‬ז( המלות נתסנל נאו בכיי על ילי‬
‫סעוה סופל שלא נ מ ק ו ק נשיפה הסמוכה‪ ,‬ושם צליכץ למחק וכאן צלינין לתיות‪ ,‬ונלפוס‬
‫י( לשלם‬
‫נםסט הדגלים נכל וכל• ח( עיין העלה שלפני זאה‪ .‬פ ( א ה ה ניצ לסוסיך‪.‬‬
‫כצ׳׳ל נמקום לסחזיל נכ״י ודפוס‪ .‬יא( נ״מ דך ליס עינ‪:‬‬
‫ם י ק צ׳‪ .‬א( כן קולאים לישמעאלים השוכנים נמדנל ילמיה כיס• ט נ ‪ .‬מיפ‪ ,‬לינ‪ .‬ולא‬
‫אדע למה מכנים עצמם השואלים נשם זס‪ .‬ואולי משום םלחוקיס תיו ממקום‬
‫תשובות ר׳ ת סימן צ צא צב‬
‫‪190‬‬
‫לשלש הק׳ ד־נר־ן לאמו ו נ ש ה ל ס ו המעות ע״מ א ש ת ו לאמו האלמנה אחד מוחו‪ .‬ואנו‬
‫היוצאים בד־תום תלו ל פ י עניות דעתנו דאין להספיד האלמנה אם הנתור א ף נ ( אם‬
‫לא הפסה מחיים‪.‬‬
‫כרי עקיבא ל(‬
‫האשד‪,‬‬
‫בי אמרו קרוב•‬
‫] ש ת ה ד ר [ נ ( אם הבחור ליורשים המעות‬
‫שבולם צריכין שבועה ואין היורשים צריכין שבועה‪ .‬ואץ הנידון רומה‬
‫לרא־יה‪ ,‬כי ל ש ם ש ה י ה‬
‫פ ק מ ן ביר אחרים אין כח להוציאו סיר הנפקד םאהר ש ל א‬
‫לירה ובצוואהו‪.‬‬
‫חסםו מחיים א ב ל עהה באיה(‬
‫האלמנה קיימי‬
‫ועור רקיי״ל בחזקה‬
‫מדהני לוי ו( על היהומ־ם להביא ראייה‪ ,‬והאלמנה א ש ה הבחור נתנתח ליד אם הבחור‪,‬‬
‫נ ם כ־ צוד‪ ,‬ה מ ת ומצוי‪ ,‬לקיים דברי המה‪ .‬וע־ז יצוה לנו רבנו אהר סן הנערים דורה‬
‫צדק לנו‪:‬‬
‫סימן צ׳‪-‬א‪ .‬תשובה‪:‬‬
‫הדיינים ועל שכננר; ;סלאהי‪.‬‬
‫על‬
‫שקרון היו בידו וצוד‪,‬‬
‫מה ענין ראייוה לכאן כיון שהורה שק׳ דינרין‬
‫ל א ש ח ו לחחזיר סד‪ ,‬לד‪ ,‬לשקר‪ ,‬בי האי אתתא ראפקיר‬
‫נבר‪ ,‬מלונא רשטרי א( ואשכחן ברביההו ררבה בר בר הנה ראמרה הני כיפי ר מ ר ת א נ (‬
‫ונכי אתתא א צ ל בעלה שייך ל מ י מ י אי מחימנאנ(‪ ,‬א ב ל נכי ב ע ל ל א רמהימן ומהימן‬
‫ולאה נאמנה מנו דאי בעיא ש ק ל ה להו ב ל א יריעהם אי נמ• אהררהינהו א״נ איהו‬
‫ןאר‪,‬ררינהו[ל(‪ .‬והו ל א מירי‪:‬‬
‫סימן צ״ב‪ .‬תשובה‪:‬‬
‫)גענין אין טעידין אלא עד גי יטיס(‪.‬‬
‫שירושא דהך משנה‬
‫י״ל‬
‫אחיו‬
‫וחתרני א ש ת‬
‫בנימיו ט ק ד ש ס א ר ץ ( ‪.‬‬
‫נ‬
‫אץ‬
‫ד ה א ש ה א ( הבי‬
‫וזכו‪ -‬אני ש כ ך דנתי לפני רבנו שמואל‬
‫ש ל ר׳ ש ל מ ה ב״ר בנימין או‬
‫סעידין א ל א על פרצוף פנים עס החושם‪,‬‬
‫ולא נשאר ר ק פרצופו וחוטמו ופרתתו ברהניא‬
‫אתר משלשתן אין מעיר־ן‬
‫פנים וחומס ופרתת‪.‬‬
‫אהיו ש ל ר׳ יצהק‬
‫עליו‪,‬‬
‫בנמרא ]םעיריןןג(‬
‫ביר‬
‫א ר ס שנהרנ‬
‫עליו‬
‫;‬
‫ואם הסר‬
‫ואע״נ שיש םיטנין בנופו ובכליו אי ליכא‬
‫פרצוף‬
‫אין סעיריז עד שתצא נפשו •אפילו ראוהו מנוייה וצלוב והחיה‬
‫אוכלת בו אין טעיד־ן עליו בפרצוף וסרתת וחומם ואפילו בהכרה נמורה‪ .‬אין מעידין‬
‫ישוב החילה‪ .‬ב( אך נצ״ל נינקוס כ נ ך נכ״י ולכוש‪! .‬לאז״ס מתק ב נ ך וחניה א ך שלא‬
‫במקום ‪ r‬ד ל א‪ .‬נ ( ש ח ח ז י ל תוספת יאז״ס וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ל( כתובות לך פיל‬
‫ננ״א‪ .‬ה ! באו כצ״ל וננ״י ודפוס שנאו‪ .‬ו( נתונות דך צ״ו ע״נ ‪.‬־‬
‫סיס; צ׳א‪ .‬א( כתובות דף פיה‬
‫מליון י < ל ‪ :‬ועיי״ם‬
‫שהיתי‪ .‬הונה לא היו צה מנו אנל‬
‫הכי‪ .‬עכיל‪ .‬י־( א ה ל ל י נ ת ו‬
‫א־דלתינהו בחיי‬
‫‪-‬‬
‫ע״א‪ .‬נ( נ״נ דך נ י נ ע״א‪ .‬נ ( על זת כתנ לאז״ס‬
‫כמוס׳ ]דף נ״א ע״נ ד״ה קבל[ ויא״ש שמחלקים דתתס‬
‫נמנו אפילו נ נ י בעל מהימנא ונדניי דית הנא לא משמע‬
‫הוספת לאז״ס והסי ננ״י ודפוס• והנונה דאי נעיא‬
‫נעלה או אמלח שהנעל אהדמנתו לאמו‪:‬‬
‫ם־מז ציב‪ .‬א( יבמות דך ק״ן ע״א ועיי״ם נתוס׳ ד״ה אין מעידין שכתוב ם ס נסופה ותשונת‬
‫י״ת כתובה נשפל הישל‪ .‬ושד עיין נםשונות מימוני להלכות אישות ונייוטץ‬
‫סימן ט' שהניא תשונה זאת נקיצול ועי• נם נא״ז ח״א קצ״ד ע־א‪ .‬נ ( קלש מאין נן הוא בכיי אבל‬
‫בדפוס איתא קדשוואלן ונא״ז שם איתא קלשמאיט‪ .‬ולדעת החי נלאסס נספלו ‪Gallia judaica‬‬
‫צד י ' ‪ 5 .‬הנכון נמו שהוא בניי קדשמאלן וצליךלנתיב בשתי תנות קדש מ א ק והוא ‪Saint-Mards‬‬
‫במחוז פלוייש מקום מושבו של לש•־‪ ,‬ונעיל ‪ Saint-Mards‬היו יושבים נ ה יהומס כדמוכח‬
‫‪ (: •R. E . J . X V , 248.‬מ ע י ל י ן תוספת לאזיס וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ד( נ ש ה י ה‬
‫ז‬
‫‪1«1‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן צ ב‬
‫אלא עד ש ל ש ה יסים בהני םימנין דאפרינן‪ .‬ובעל כרהך האי אין מעידין א ל א עד נ׳‬
‫ימים לא קאי‬
‫אאדם‬
‫]כשהיה[ל(‬
‫ידוע‬
‫אותו‬
‫םעידין[ס( כיון שיודעין שזהו‬
‫לאהד ש ל ש ה עיי טיטני טרצוף‬
‫הי‬
‫וניכר‬
‫לםעידין‬
‫שיצא‬
‫נפשו‪,‬‬
‫א ב ל באין ידוע‬
‫]אין םעידין[ו(‬
‫ויאשו‬
‫מקוס שיער ושפתו וצווארו‬
‫וסנטרו ושיו ליתנהו ובקוטתו ובעוביו וברנליו אינו ניכר‪.‬‬
‫ותטה על עצטך היאך ניכר‬
‫בתוך נ׳ יטיפ עיי פרצוף‬
‫וטדהתו והוטס‪,‬‬
‫דאפילו עד מאה ]ימים‬
‫פרדות‬
‫]אם ל א עיי סימנים[ ז(‪,‬‬
‫והוטס‬
‫טעשיט בכל יוט אטילו לאהר שניט עשר ה ד ש‬
‫לאהד הצי‬
‫בשהניד עליו בעל ההלוט‬
‫וטדתת והוטס‪ ,‬כיון שאין בו‬
‫רק‬
‫בפדהת ובהוצם או‬
‫והרב הקדוש ר׳ שטשון‬
‫שנה היה ניכר כאלו הוא הי‪.‬‬
‫טביעת עין‬
‫כמו‬
‫בטרצוף ובהוטט או‬
‫ש ט א ב ד טביעת עינו כמן ש ל א נשאר‬
‫טת ניכר‪.‬‬
‫אבל בטביעת עין‬
‫רק‬
‫א כ ל בפרצוף‬
‫באיש ש ל ם שכיון שאין טביעת עין‬
‫ב פ ד ה ת ובפרצוף‪,‬‬
‫אבל‬
‫טעט‪.‬‬
‫אין זה טביעת עין‪.‬‬
‫בטביעת עין דראש כלו או‬
‫טביעת עין דנוטו עט ראשו טעידץ עליו וכן בטביעת עין דראשו ורובו‪ .‬תדע דקתני‬
‫אעיט שיש טיטנין בנוטו‪ ,‬אבל טביעת עין עדיף וטעידין עליו שהרי אדם הי אט נהתך‬
‫הוטמו מעידץ עליו בטביעה עינא אטילו יכהישט ויאטו־‬
‫ל א זה הוא‪ .‬והלשון טוביה‬
‫רקאטר אין טעידין א ל א על פרצוף ט נ י ט ב ט ו אין טעידין על ה ש ו מ א ח‬
‫טעידין ת ט ה לפרצוף פלוני ועל השוטא‬
‫טעידץ‬
‫(‪1‬‬
‫שעל הפרצוף‬
‫שוטא כך וכך היא‪ .‬א ב ל אלו על‬
‫האדט פדברת ה מ ש נ ה היה ל ת נ א לשנות אין מעידץ א ל א איכ ראו פרצוף פניט‬
‫התטט‪.‬‬
‫ועוד אט‬
‫עט‬
‫נ ה ר נ ( ונהתך ת ט ט ו ל א יהיה לו עוד טביעת עין לא יעידו עליו‬
‫ס‬
‫ל א ל ת ר י(‪ ,‬זאת ל א תהיה‪ .‬הלכך יש ל ט ר ש לישנא‬
‫הפרצוף טניט טעיד ולא על טביעת‬
‫עין‬
‫שלו‪,‬‬
‫דסתניתין כדמוכהיא(‬
‫שבפביעת עין שוד‪,‬‬
‫דעל םיטן‬
‫ל א ל ת ר ועשרה‬
‫יםים ועשרים יום ויותר‪ ,‬זתכי סתורץ לישנא דםתניתין‪ .‬וההיא דאנםבוהינ( ר ב א ל ב ת ר‬
‫הטשה יוטי אטוטא דשושביניה לא‬
‫ופדהתו ופרצופו‪,‬‬
‫היה‬
‫ואעינ ד ל א היה ניכריג(‬
‫מ טביעת עינא א ל א בםםני טביעת הוטסו‬
‫דלבתריל(‬
‫דנה נטשיה‬
‫אכלוהו‬
‫כ ו ו ה סו(‬
‫וסיטני אי נטי תטה היהנח( טעיד עליו א ב ל ל א היה לו טביעת עין א ל א כפו ט ר פ ה‬
‫ז( א ט לא‬
‫ס( י מ י ט מ ע י ל י ן מלאזימ‪ .‬ו( אין מ ע י ל י ן מראזימ‪.‬‬
‫הוספה מלאזיט‪.‬‬
‫ע י י ס י מ נ י ט מלאזיס‪ .‬ח( נינמוס שס‪ .‬ס( בכיי ולפוס איסא נהלג ל א ל ס ל ולאזיט‬
‫מחק ל א ל ס ל ‪ ,‬כי הוא נלסי ספק שלא במקומו וציל נשיפה ססמוכס לא יעילו עליו לאל ס ל ‪.‬‬
‫ושט חסל נכ״י וגס נדפוס‪ .‬י( עיין העלה סקודמס‪ .‬יא( לאזיס סניה כ ל כ ת י נ נ א‬
‫נמקוס כדמוכח‪ .‬ינ( ינמוס דך ק ט א עיא‪ .‬יג( כלומל נסניעס עין‪ .‬יד( ללנסל כן‬
‫הגיס לאזיט נמקוס לנסל‪ .‬סו( עיין נסוס׳ עמוס דך קס״ו עינ דיס וקאמלי סי מנין‪.‬‬
‫נח( עיז כהנ לאז״ט ננליון עיין נשויה נינה ולדיט חלק אסיע ]כלל גי[ סימן י״ח שהעסיק‬
‫ניכ לשון‪ .‬זס של ספל סישל ושם נלס אלא נסימני סניעס חוסמו ונס איהא ההט ל ל נ ס ל‬
‫דנח נפשיה אכלוס כוולי וסימנא אינ הפח היה וכר כלשון סכסונ כאן ועיש שכסנ ״ פילוש‬
‫הלנליס ולדידי צ‪-‬כב אלא לעניד כציל אכלוס כוולי ובסימני היה מעיד עליו ואפשל שכציל‬
‫אכלוס כוולי ונמיס אימ נחפח וסיס מעיל עליו כציל וסינה ו ס י מ נ י הוא פ י ס ו צ ״ ל נ מ י ט‬
‫וסינס אינ הוא סינס אינו ומהוקן כל הלשון ועיץ נמללכי נזה עכיל‪ .‬ונשד׳ס נינס ולדיס‬
‫שט סכי איסא חיל ומצאסי לליה נספל הישל וכד ‪ . . .‬וההיא לאנסנוה לנסל חמשה ימיט‬
‫אפומא דשושניניה )פי׳ למצלכי' לסזיוס לאלסל אנל אי אשססי מיספח ספח‪ ,‬וזה היפך מסקנא‬
‫זו דקאמל מ י כ ל נסיע אפילו לאחל זמן מ מ נ ה ( לא היה ט סניעוס עינא )סי׳ סייע נמול‬
‫נשלימוס כלאוי( אלא נסימני סניעס חוסמו וסדחסו ופלצופו ואע״נ ללא היה ניכל ללנסל‬
‫לנח נפשיה אכלוה כוומ וסימני אינ הפח היה מעיל עליו אנל לא היה לו סייע אלא כמו‬
‫מלמה מילסא למילסא )פי׳ ולהט נעי לליחזיוס לאלהל( ואעיפ ששושטניה היה ונדע לא‬
‫היה לא חשמ נכך )פילש שטץ שהיה שושטט של ה ע ט ע ו ת ו ך ולהיס הוא לעשוס לו‬
‫סונה ולקברו‪ ,‬יש לחוש שמקל הכלה מועסס יאמל נ ל מ ד ואיננו הוא אלא אחל והכי אשכחן‬
‫‪192‬‬
‫תשומת‬
‫ר״ת סימן ע ב צ ג‬
‫מילתא לפילתא‪ ,‬ואעיט שמומביניח היה ומניעת עץ לא היה לא חמדו בכךח(‪ .‬וכן‬
‫כתוב בהלכות נדולות אחמירו ימ( רבנן נכי אמה עד דיהבי עדימ מימי פדתתו וחוממו‬
‫ומאד סימנץ מלו כך כחכ רב יהודאי נאץ ונראץ חדברימינז(‪ .‬אבל בשביעת עינא‬
‫נמוד מימנו רובו וראמו מלס מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה‪ .‬אבל כמסנפדו‬
‫ופיו ומסחיו ומשמו וצווארו נמחת ונופו ושדרתו נחתך ליכא שביעח עין בפרצוף פנים‬
‫ופדחת וחומם אלא כסו פימנץ בעלמא ממעיד מדומה לפרצוף פניפ ופרחת וחומס‬
‫מ ל פלוני כמו סימן מובהק לדברי הכל דאורייתא אבל מביעת עינא ליכא‪ .‬אבל אי‬
‫איכא מכתת עינא לית דין ולית דיין דםעידין אפילו לאתר כסה מנים כ(‪ .‬ופרצוף‬
‫פנים ]להוד מהני םדאורייתא[כא( כדםסיק כפ׳ ימ בכור לנחלת כנ(‪ .‬ואזףנ דאיכא מינוייא‬
‫אחרינאע(‪ ,‬מיהו תלמודא דמני הכי קוממא קאםר‪ .‬ותן דעתך לומר מאין כד( אדם‬
‫רואה אלא פרצוף פנים עם ההושס וכל השאר ליתא‪ ,‬דאץ זה שביעת עין אלא‬
‫סימנא בעלמא ומובהק שאוסר זאת החתיכה של פרצוף סנים עם החוטפ נראה‬
‫כחתיכה כס( של פרצוף פנים עם ההומס של פלוני‪ ,‬אבל כענץ אהר אינו יכול להעיד‪.‬‬
‫אבל טביעת עינא היינו דקאמר ידענא ביה דהאי סלניא הוא אע*נ דלא ירע כסיסניה‪.‬‬
‫ועל דא אנא סמיך‪ ,‬וכל הםחסיר אינו אלא חוטא ואץ כאן תשש איסור‪ .‬ולא משומ‬
‫עינונא פירשתי כן אלא ספני שהיא אםיתה של תורה‪ .‬וצור ישראל ישיבנו כקרוב‬
‫וטיט( והיתד‪ .‬בריתו אתנו החיים והשלום‪:‬‬
‫ס י מ ן צ״ג‪ .‬כ ך ה ש י ב ר ב נ ו י ע ק ב ל י ו נ י ‪:‬‬
‫)כענין ח כ י ת » נ ק ב ה ו ס ת מ י ת ׳•סרים(‪.‬‬
‫הכי טירושא חביח שנקבר‪ .‬ומחמוד‪ ,‬שמרים חצילוח בעי דכא אנף חצייה מהוא(‪ ,‬סי‬
‫מחברי שמרים כשתי ופוחת ממורחות או לאו וכר‪ .‬דאי לא תימא חכי מאי‬
‫דסםשו נאטת שאומרת מס נעלי נמלסמס שמתוך שדרושס לינשא אומדת נלדמי וידמ לא ששדו‬
‫סכמימ את תשושנץ נ כ ן שיעיד נדלמי( ו ט כ נת״נ וט׳ ‪ . . .‬נ‪0‬נ‪ .‬ולענ״ד ניאת שלא‬
‫סוקשת לליס מלאיצ‪ pp‬לסזיוה לאלתל אלא משוס דמניא תשיס לאיה דל׳ יהודת כן נכא‬
‫לקולא פליג מהן ללנא דאתיא אלינא דל׳ יתוות ננא‪ .‬ועיז תוקשת לרבנו לפי לעתו לנע״ע‬
‫אפילו ל נ ק מולו לתקל אפילו לאסל כמת ימים ואולי תתיל לנא נפ״ע ועיז ת י ק ששם לא‬
‫תית ע״ע אלא ס י ק וכן תית ידוע לתס‪ .‬עיין נלשנ״א שם שכן הקשת על ל״ס‪ .‬יז( ע׳יז‬
‫כ ס נ ל א י ם עליץ חיל ליל דנקפ שושטניה לא למימלא לטון ששושטנו היה לכן־ סית לו‬
‫ט פ״ע לנאמס לא היה לו ע״ע אלא לאשמעינן שלא היה לנא הושלו שאין הסימנין נכלץ‬
‫לו היפנ ואומל נדדמי אלא התיל אפועיה ע ט ל ‪ .‬ועיץ נהעלה הקולמס פילושו של נינת‬
‫ולדיס‪ .‬יפ( א ת מ י ל ו כצ״ל נמקוס־ א מ ל ו ככ״י ו ל מ ס ו ק הוא נתלטת נלולות ת ל מ ת‬
‫יכום וסליצת לפוס וואלשא לך ס׳ נ י א ותוצאת הילדעסהיימעל צל ‪ .289‬יפ( השינוס‬
‫כ ך כתב רב יהודאי נ א ק ונראץ הדברים לא נמצאו נה״נ סנ״ל‪ .‬כ( שנים ‪ p‬הוא נכ״י‬
‫ונס נדפוס ולאזיס הניה י מ י ם נמקומו‪ .‬כא( תתינוח לחוד סהני סדאורייתא כן הוסיך‬
‫לאזיס ו ס ס מ ת נכיי ודפוס‪ .‬כ נ ( נכולוס דך מיו ע ע • כנ( שס דך מיז עיא‪ .‬כל( ט ל‬
‫שציל מ א ט אץ נמיךס מאין‪ .‬כס( כחהיכה מציל נעקוס ממיכה ונדפוס הטאו נפעוס‬
‫שיפה אהה נ ט י שתי פעמים ופעם אפס נמקוה שאינה לאויה לה והלנו המטכה שלא‬
‫לצוק־‪ .‬ט ( נ ק י ו נ וכוי ‪ p‬תוא ע י נ ה ורדים שם ו נ ט י שלט איתא נקילונ אמה ונלפוס‬
‫נקרנ אמה וע״ז הניה ראז״ם עמו נמקוס א מ ס ‪:‬‬
‫סימן ‪ St‬ליוט ‪ p‬הוא בכיי ובדפוס ליואני ועיץ כ ס פ מ של הסכם נראסס נספרו‬
‫‪ Gallia jud. p. 250 ff.‬ושם המצא עוד כמם נוססאוס מ ס י נ ס שם העיר‬
‫הזאס אשל היא ‪ •Joigny sar-Yonne‬תלמי ס פ ק השואל הוא ט ענסס נן פרץ ‪ p‬גילו‬
‫של ל״ס אשר אליו םליץ מ ל מכסנים לעיל‪ .‬א( ט ק לך ק״ה ע*א‪ .‬ופירושו של מ ט סמצא‬
‫‪193‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן צ ג‬
‫ענין ה ש א ל ה לבאן ולמה הביא המשנה‪ ,‬בלא ה מ ש נ ה יש ל ש א ו ל שאלתו נ ( בלי שנקב‬
‫ואגף תצייו מהו‪ .‬אך עיקר שאלתו על המשגה ‪ :‬ש א ר שמועות ש ל מ ע ל ה ‪ ( :‬אנף הצייד‪.,‬‬
‫לך מעין‬
‫ואפרשד(‬
‫מעלה שנלה‬
‫של‬
‫הינ מסתימת שמרים ת פ צ ל ת‬
‫אהת ונשארה‬
‫]קבעי[ה(‬
‫היה בשמרים מהו‪ .‬פשימא ליה כולו‬
‫אנף הצייד‪ ,‬שחצי הנקב נתן בו זמורה והצי‬
‫משמרים מצלח‪ ,‬מזמורות מצלה;‬
‫אך אם תצי‬
‫אין דרך סתימה בכך‬
‫מצלת‬
‫שמרים והצי• אנף‪ ,‬דרך םתימד‪ ,‬בכך ומצלת‬
‫כמו אהה בנילוה ואתת בנשירה‪.‬‬
‫או‬
‫וע״ז תטהתי‬
‫בכונס‬
‫משקה‪.‬‬
‫הצדדין ובין זמורה‬
‫ואינה‬
‫עליך ש כ ח ב ת חצי טהרות ו(‬
‫בכונס טשקה‪ .‬והלא היא עצמה אותה מ ש נ ה‬
‫נהזור לעניין ראשון‪,‬‬
‫אחת משתי שערות ש ל נזיד‪,‬‬
‫של זטויותז( ובי שתי‬
‫וסירשת‬
‫זטורות‬
‫יכנסו‬
‫לא משנתנו היא זו היו שנים עד שיטרהו םן‬
‫לחברתה הא לא מירד‪ ,‬לא וכיש אנף חצייה ושמרים חצייה ) ל א‬
‫קאי(ח(‪ ,‬ואי אנף הצייד‪ ,‬מהנ• ל א מירח נטי‪ .‬התם אם לא מירח לא קאי‬
‫במידי דקאי קאי‪ .‬וכיון דקא׳ קםיבעי ליה‬
‫אנף הצייד‪,‬‬
‫אם דרך בני אדם להיות כליהם מתוקנים‬
‫שהצי נקב בסתימת שמרים וחציו באנף כמו בשתי ומורות מםורהות אם לא‪ ,‬דאורחא‬
‫ד ע ל ט א דביטולי סתימת בשתי זמורות וםירוה‪ ,‬ל א בשמרים ואנף‪ .‬ובעיכ ט( בנקב נדול‬
‫שיעוד‬
‫שתי‬
‫דהיא היא ה מ ש נ ה י (‬
‫זמורות מיירי‪,‬‬
‫שמעניק שתי שערות הדומות‬
‫אנף הצייד•‬
‫ושמרים הצייד‪ ,‬יא(‪,‬‬
‫הזתים‬
‫ויתאספו‬
‫השני‪.‬‬
‫ולהנם‬
‫ש י ע ו ק בכונס‬
‫השמרים‬
‫ינעת‬
‫משקה‪,‬‬
‫לשתי אנודות‬
‫לסי‬
‫כי יותר‬
‫ואה״כ‬
‫נדולות‬
‫הוא‬
‫ואשר דברימ תמיח מלא יחפור ינ(‬
‫מקמי‬
‫הביא שתי סתומות‪.‬‬
‫והאי ד ל א קאמר‬
‫ש ה א נ ף ש ל הצייד‪ ,‬נותן בחבית‬
‫ויתייבשו‬
‫יניעות‬
‫שהביא‬
‫בעי רבא‪.‬‬
‫יצאו‬
‫לתלות‬
‫השמרים‬
‫תמיהות הן‬
‫טרם ינתנו בו‬
‫מן הזתים יסתמו הצייד‪,‬‬
‫שניונות‬
‫ם ט ל א אנרוף ש ל‬
‫ברבנו‬
‫בן‬
‫שלטה‬
‫בטיח‪ ,‬ותוכל‬
‫במוציא‬
‫משקה‬
‫ומציל‪ ,‬א ב ל בכל שאר המידות‬
‫לפרש‬
‫להבטיה‪,‬‬
‫בי אותן מונחות כחומות ושם נניזתן‬
‫להניחן שם ואין שם פותח טפח‪ ,‬וביטול עולמית‪ .‬וזח יחיד‪ .‬מ ש פ ט בידך‬
‫ותיקן חציו יסד‪ .‬ומירח א ז ע (‬
‫וטשני‬
‫יש שם תקנה‬
‫עדיין הוא ל ש א ר דברים‪.‬‬
‫שאם נקב‬
‫כחרס שהזר לטוסאהו‬
‫תדע שבכותל‬
‫אין צריך‬
‫מידוה ובכלי צריך מ י מ ה ‪ ,‬א ב ל כלי תשמיש המיטלטלין צריך מידי דקאי ו ש ל א ישאד‬
‫בו כניסת שוט טומאה‪ ,‬ולחנם הבאת משניות מאה‪,‬‬
‫אך להנדיל תורה נ פ ש ך צמאה‪.‬‬
‫וכן טרשת כדבריך וברכנו ש ל מ ה תלית טעות שכתבת ש נ ת ב רבנו שלמה שאם היה‬
‫בו שיעור נקב ליטמא ופי׳ רבנו ש ל מ ה פתוהיד( והבאת ראיה‬
‫חלילה לרבנו ש ל מ ה‬
‫כי ל א עלה על דעתו ולא תיתלי ביה בוקי םריקי והלא ומורות שנו כאן א ל א ריש‬
‫פירש‬
‫שאט היה בה שיעור נקב שעדיין‬
‫טקבלת טומאה ש ל א ניתץ רובו‬
‫או נקב‬
‫נ ( כלומר‬
‫נ( שאלהו כן חניה ראז׳׳ס במקום סאלחך בדפוס ונס בכיי‪.‬‬
‫מבואר לקמן‪.‬‬
‫כשאר שמועות שלמעלה מחך שמועה דאנך חצייה ואולי צ״ל טהך דאנף• וכונתו על נעיא‬
‫דרכא נזל שתי אנודות שנמשכת על ברייתא דתנא תוגא ועל נעיא שניית נלח אחת ונשרה‬
‫אחת שנמשנת על משנה דנזיר ונמו בן גס האינעיא השלישית נמשכת על המשנה שתכיא‬
‫ד( ואפרש בן הגיה ראזיס במקום אפרש בדפוס וגס בניי‪ .‬ה( קבעי נציל וחסר‬
‫רבא‪.‬‬
‫נכ׳י ודפוס‪ .‬ו( מנאן נראה שהחכם השואל מיואני פירש במו שפירשו בסוס׳ שס ד״ה דהרי‬
‫אמרו דלא ברש״ דסונר דקאי על טומאת אתל אלא על מבית תמוקפס צמיד פתיל‪ ,‬ולהציל‬
‫אס הסתרות שבה‪ .‬ז( נדקאמר השיס שס לאו משנתנו היא‪ .‬וא״ב אי אפשר לאוקמי בנונס‬
‫משקה וטי שתי זמורות ונו׳‪ .‬ועיין לקמן‪ .‬ח( לא קאי נן הוא נב־י ורפוס וראזיס מחק‬
‫לא קאי‪ .‬ס( ובעיכ כן סניה ראזיס במקום דנעינ נדפוס ונס ננ״י‪ .‬י( המשנה כן‬
‫הגיה ראז״ם במקום ד מ ם נ ה בדפוס ונם בטי• יא( הצייד‪ .‬הוספה מראזים וחסר בכ״י‬
‫ינ( אז כציל נמקוס אס נ ב ״‬
‫יג( ביב דך כ׳ ע״א ועיי״ש בתוס׳ ד ה שעלו‪.‬‬
‫ודפוס‪.‬‬
‫יד( נראה שנס באן פירש השואל מיואט אליבא דרשיי כמו שפירש ט י נהוס' שנת‬
‫ודפוס‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן צג צד‬
‫נ ת ל מטהרה טו(‪,‬‬
‫שכיון‬
‫שאין מטהרת בנקיבה‬
‫צריכה סתיטה‬
‫לאוירה‪ ,‬שבלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה‪.‬‬
‫ל פ ר ש בלשון אהר‬
‫ווו היא‬
‫דרך החיצונה‪,‬‬
‫שלא‬
‫תכנם טוסאה‬
‫ואל תאמר לריש היה לו‬
‫כי לשונו מתוקן יותר‬
‫מלשון‬
‫בל בני‬
‫אדם‪ .‬ולדברי רבנו ש ל מ ה נפי ליכא פשיטותא דטוכה ]מהא דביב‪ ,‬ר ה ת ם | נ ח ( בחלון‬
‫מבטל שיעורא ואין צריך מירוח אבל סתימת חצי נקב כלי לא מבטל שיעורא ראכתי‬
‫מיתסר תיקון‪ ,‬כסנדל שנפסקה אוזן שנייה ופנים חדשוח באו לכאן ואם נפסקו שנים‬
‫ועדיין לא היה כלי א ל א אס תיקן האחרת ח(‪ .‬הרי ל ך שיש תילוק ביןיח( תיקון כלי‬
‫למעוטי דחלונוח‪.‬‬
‫ואפילו תינוק דשית שנין‬
‫ל א יפשוט‬
‫סתימת‬
‫כלי ממיעוט פותה‬
‫ט פ ה דהלוןיט(‪ .‬ותו ל א מידי‪.‬‬
‫סימן צד‪.‬‬
‫;בענין דין חלונות(‪.‬‬
‫פסק‬
‫דין מנדולי פרישא(‪ .‬אין לראובןנ( הוקה לאורה כל למעלה מרי אמות‪ .‬דהבי‬
‫מוכח בפ׳ תוקת הנתיב ג( אמר שמואל ולאורה כל שהוא הוי חזקה למטה ד(‬
‫דך צייו כ״א דיה ולענין‬
‫טו( כלומר שמטהר אותה‬
‫נתיס׳ שם‪ .‬גת( המלות‬
‫ידפוס נין מ ע ו ט י תיקון‬
‫פט ‪ 4G18‬צד‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫דלדעת רם״י צמיד נחיל אינו‬
‫לכי שנטלה מחורת כלי‪ ,‬שאז‬
‫נהסנר הן הוספה מיאז־ם‬
‫וראזיס מחק מ ע ו ט י ‪ .‬יט(‬
‫נמקוס טפחי כלים נכ״י‬
‫נטמא בנקב רק אס הוא דרך פחח‬
‫לא תועיל סתימה‪ .‬ועיין בפירוש ר״ת‬
‫יז( עיין כלים פכ״ו מיד‪ .‬יח( נכ*י‬
‫פ ו ח ח ט פ ח ד ח ל ו ן כן הגיה ראזיס‬
‫ודפוס‪:‬‬
‫סימן ציד‪ .‬ח( פסק דין הלזה מנדולי פריש נעשה על שאלת ראנץ נדין חלונות‪ .‬והשאלה‬
‫עצמה נמצחת נספי־ יאנ״ן בסופו דף קנ״נ ע״נ המתחלת זאת שאלת דין חלונות‬
‫אשר שאלתי לצרפת‪ .‬יהנקיביס שם נכס אשי שלח להם את שאלתו הם רננו יעקנ נן‬
‫רנני מאיר והרב רני אליהי ׳שעמי ורבני משלם ושעמו‪ .‬אמנס תשונת הינ רני אליהו‬
‫ושעמו נכתבה שס קודם השאלה ותחתומיס על החשובה הן אליהו ניר יהודה ומשה נ״ר‬
‫יחיאצ‪ .‬והראשון הוא הנקרא ר׳ אליהו מפריש אי ר׳ אליהו הציפתי ונס ר• אליתו הזקן‬
‫כאשר הובא בכמת מקימות ע ם נזכר כמה פעמים לעיל ועיין מה שכתנצו אודותיו לעיל‬
‫סימן מ‪-‬ז אות הי הערה ב׳ ועיד עיין נאוי החיים סימן ‪ •381‬והשני שעמו הוא הרב ר׳ משה גן‬
‫ר׳ יחיאל בן ה י נ י׳ מחח־ה הבלול אשר הובא במחזור ויטרי צד ‪ 247‬ואשר עמד נפיץ‬
‫ועיין מת שכתב עליו הרב צדוק קאהן‬
‫נפצי המלך נגד המלשינים עצ כל ישיאל‬
‫ם נערלינער‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫ר‬
‫מ ק ו מ ו ת ‪G a l l i a‬‬
‫( בכמה‬
‫ו ע ו ד עיין עליו נספר‬
‫‪ jud.‬שצ החכם גיאסס צד ‪ .513‬והוא היה בן גילו וקלונו של ר״ת• ותשונת רננו משלם‬
‫ושעמו הונאה שם נספר ראנ״ן דף קנ ד ע״א‪ .‬ועל החשובה הזאת חחומיס מלבר משלם ביל‬
‫נתן עוד כלשה עמו והס יוסף נ״ל אליהו‪ ,‬נתן ניר משלם ומאיר נרני משה‪ .‬וכפי הנראה‬
‫נם השלשה היו כילו רנני משלם הנחתם נראשונה מתושני מלון‪ .‬אמנם לא לפני לנני צרפת‬
‫לנד הציע לאני; את שאלתו כי אס נס לפני גדולי אשכנז‪ .‬וכן הוא נמללכי חזקת הנחים‬
‫סימן ת ק נ ו נפייוש וז״ל שם‪ :‬מעשה אירע שראובן ושמעון תיו נתיהס מקולניס זה אצל זה‬
‫ופתח ראונ; חלון על ננו של שמעון ימים ושנים ועתה נא שמעון להנניה ניתו ולסתום‬
‫חלונות של ראובן ולראינן יש לו אורה נניתו לצד אחר ושאל ראנ״ן הדין לפני רנני צרפת‬
‫ולפני רנני יינו'ס‪ .‬ענ״ל‪ .‬ועיין נספר ראנ״ן דף קנינ ע״ד שהניא לפני חשיבת רבנו משלם‬
‫נם תשונה שחהוס עליה יצחק נרני מרדכי ניע ומשה נ״ר יואל‪ .‬והתשובה הזאת הונאה נס‬
‫כן שס במרדכי נשס רנני רעננשנורק‪ .‬אכן הפסק דין מנמלי פריש אף שמסכים לדינא עם‬
‫תשובת ינ• אליהו ביר יהודה לשונו משונה‪ .‬אגל השינוי הזה אינו מורה על נופים מחולקים‪,‬‬
‫כי מכינת לשון פסק דין שכתבו הנמלים לעצמם הלשון אנרת בתשובה שתמצו אל השואל‬
‫ראנין‪ ^3 .‬כ ל א ו נ ן כן הגיה ראז״ם נמקום לשמעון נכיי ודפוס‪ .‬נ( ביב דף נ״ט ע״א‪,‬‬
‫תשומת‬
‫מד׳ אמות מ ש מ ע ה ( ‪,‬‬
‫‪195‬‬
‫ר״ת סימן צ ד‬
‫ד ת ש מ י ש בני אדם ל ה ע י ודייתו קבועה ו ל א ו ( שביק ל ח נ י י ה‬
‫לפתוה הלון ל א לאורה ולא ליאייה אלא א״כ יודע שאינו יכול למהות‬
‫שזה מזיקו‬
‫כל שעה‪ .‬ומדשתק וזה החזיק נ׳ שוים יש לו חוקה שמא בטענת ירושה או במכירה‬
‫או‬
‫בנתינה חחזיק‬
‫וטפי‬
‫לא מזדהיר‬
‫מני שניט‬
‫בשמריה‪,‬‬
‫אינש‬
‫רשמואל‬
‫מפרש‬
‫אמחניח־ף( הלון המצרי אין לו חזקה ומפרש עלה לאורה כלומר א ב ל לאורה יש לו‬
‫חוקה ולמטה מ ד אמות‪ ,‬דבין רבי זיראח( ובין ר׳ אילעי דאיפלני ל מ ע ל ה מד׳ ביכול‬
‫למהות או ל א ‪ ,‬א ב ל ל מ ט ה מד׳ מודים דיש לו הזקה וכדפרישית נבי אורה חכי נמי‬
‫נבי דאייהנו(‪.‬‬
‫ולמעלה מ ד מורו‬
‫דאין לו הזקה ] ד ל א היה ליה[י( לאםוקי אדעתיה‬
‫א ס הברו פתה תלונותיו ל מ ע ל ה מד׳ עד מאה אמה במקום שאין העין שולטת לראות‪,‬‬
‫ואינו מכוון אסיא( הכווץ סתוהין סצדדין של כותל הוצה ל ו י (‬
‫‪3‬‬
‫דבריהם בשיעורים‪.‬‬
‫אין לו הוקה‬
‫ולא הילקו הבסיס‬
‫אלא כללו של דבר כל מד׳ ולמעלה בין המש בין ש ש ויותר‬
‫לא לראייה ולא לאורה‪,‬‬
‫דאמר שמואל אפיי למעלה מאי האי‬
‫שכל ע(‬
‫ל מ ע ל ה אין לו חזקה‪.‬‬
‫דקאמר ר׳ זירא‬
‫שאם תאמר‬
‫ל מ ט ה יש לו הזקה‬
‫אין לו הזקה ואינו יכול למהות‪ ,‬ל מ ה אין צריך למהותיל(‪.‬‬
‫למעלה‬
‫צריך וצריך שמא היום‬
‫ולמהר יסתום זה כל הלונותיו מכל צדדץ ו־טעון ע ל הלון זה טענת הזקת אורה‪ .‬ואם‬
‫תאסר‬
‫שיכחוב לו שאין לו חזקי־‪,,‬‬
‫איכ צריך‬
‫השטר‬
‫זה לשמור‬
‫מן העכברים ואי‬
‫םירכס גגרוםעו( לזה ה פ ס ד נ ח ל ‪ .‬מי יכריהו לכך משום טענה כוס־ן ]על מדת סדום[נח(‬
‫להפסידו ]רהא ז ה [ י ( חוה ליה זד‪ ,‬נהנה וזד‪ ,‬הסר וכנון וו אין כופין‪ .‬והא דאמרינןימ(‬
‫ז‬
‫התלונות בין למטן בין מכננד ד׳ אמוח בנון שבנםיט( בחוך שלו‬
‫כותלו משוס היזק ראייה ולצדדין קתני וי‪-‬ילמטד‪ ,‬קאי‬
‫או במכירה או במתנה‬
‫או שמא נ פ ל ל ה ם בירושה‬
‫או‬
‫צריך זה להרחיק‬
‫שמא היה לו טענת אורה‬
‫ודירתם‬
‫כמו שהיה דר אביהם‪.‬‬
‫וההיא מעשה נמי דההוא נברא רכנה א ש י ת א נ ( ‪ ,‬ל מ ט ה מד׳ ]מיירי[נא(‪ .‬ומעשה נמיכנ(‬
‫באדם אהד שפתה תלונותיו להצר השותפין ובא ]מעשה[ לפני ר׳ ישמעאל בנון ל מ ט ה‬
‫מדי ופסקו )לשמעון( כג( דעליו לסתום תלונותיו רהב• איל ר׳ הייא ינעת בני ופתהת‬
‫לך ינע וסתוס‪.‬‬
‫וחזקה ש ל ראובן‬
‫ומה ש ס ת ר נ ל ( שמעון על ראובן אם היד‪] ,‬צריך[כה( יש לו לבנות‬
‫אינו חזקה למעלה‪.‬‬
‫ואפילו לדנריו‬
‫אין ראייתו ראיה עד שיביא‬
‫ה( לפי תיקון לאז׳׳ס נ ס פ י ו צ״ל‬
‫ל( למטה נן הוא נדסוס ונצ״ל נמקוס למעלה ננ״י•‬
‫ו ה י י נ ו למטת מלי אמות מ ש ו ס ‪ .‬אנל ללעתי אין צייך !יתקן ולהגיה אלא נונתו דננמלא‬
‫שס משמע ללמטת מלי אמות איייי שמואל ונמו שמלאה לקמן‪ .‬ו( ו ל א כצי׳ל נמקוס לא‬
‫ננ״י ולפוס‪ .‬ז( נ״נ לך נ״ח ע״נ‪ .‬ח( ל נ י ז י ר א נציל נמקוס לנין ננ״י ודפוס‪.‬‬
‫ט( נלומל ללמטה מד׳ אמות מולו ליש לו חזקה נין שהחלון עשוי לאולת נין שעשוי לק‬
‫לראיה ומטעם שפירש לעיל משוס דתשמיש ננ־ אדס לחצר ולירתס קבוע נלמטה מל׳ אמות‬
‫ינ( נלומר שאינו‬
‫יא( א ס נצ״ל נמקוס ו א ם ‪.‬‬
‫י( תמלות נהסנר הוסיך ראז״ם‪.‬‬
‫ונוי‪.‬‬
‫מנוון ומקפיד לראות אס שאר תחלונות מן הצדדין סתומין או פתוחין ואס החלון תזת תוא‬
‫לאורה או רק לראייה‪ .‬ינ( שנל נן הגיה ראזיס נמקוס א נ ל נ ל נדפוס ונס נניי‪.‬‬
‫יד( נונתו דטעמא דרני זירא דאינו ינול למחות הוא משוס דאין צריך למחות ניון דאין‬
‫לו חזקה ועיז הקשה צריך וצריך ונוי• עו( נניוש נצ״ל נמקוס ונגרום‪ .‬טז( המלות נססדר‬
‫הוסיך ראזיס‪ .‬יז( נ״נ מהנ״ל‪ .‬יח( נ״נ דך נ״נ ע״א‪ .‬יט( םננס נן הניה ראז״ס נמקוס‬
‫שנננס‪ .‬ונראה םנונת יאז״ם נזה שדעת המשינ לומר שתנותל ע ס החלון הוא נניס נתוך‬
‫שלו באופן שמחוצה לו הוא יותר מדי אמות אנל מנפניס נתוך שלו הוא למטה מד׳ אמות‬
‫ועל זה קאמל ולצדדץ קתני ולמטה קאי נלומר דתא דקתני נמתניתין נין מלמטן איירי לבדו‬
‫נאופן שחוצה לו הוא למעלה מלי אמות ומנפניס הוא למטת‪ .‬ועיין נתוס׳ נ״נ לך ניט ע״א‬
‫ד״ה למטה שדעת לשנ״א שס לומה קצת לזה‪ .‬נ ( נ י נ דך זי עיא‪ .‬נא( מ י י ל י הוספת‬
‫נד( מ ו ק נ‬
‫נ נ ( נ״נ דך ניט ע׳׳נ‪ .‬נ ג ( לשמעון נ ן הוא ננ״י ודפוס וצלין למחוק‪.‬‬
‫לאז״ס‪.‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת ס י מ ן צ ד צד‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫עדי חזקה‬
‫או הוא‬
‫שהחזיק אביו‬
‫של‬
‫כחיי אביו‬
‫נ׳ שנים‬
‫שמעון‬
‫דהכי‬
‫ובשוטי‪,‬‬
‫אמרינןכו( ש׳ימ םדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי׳ הנדיל ש ה ח ד ק ש ל א‬
‫בעוד‬
‫שקטן‬
‫ל א ידע במיל־‬
‫שמעון‬
‫דאבוהי‬
‫ואין עליו לסחוח‬
‫‪:‬לל‬
‫כ‪p‬‬
‫ואפילו הניע‬
‫לכן עשרים‪.‬‬
‫סימן צה‪.‬‬
‫ףין זה בא‬
‫לפני רבינו יעקב א(‬
‫שמואל לאורה‬
‫ואשר הביאו ראיה‬
‫שאין לו חזקה‬
‫ואין נראה בעיניו והשיב על דבריהם‪.‬‬
‫אפיי כל שהוא בין ל מ ע ל ה מד׳ בין למטה םד׳‬
‫מדר׳ אילעי‪ ,‬היא חמכריעחו לחובה‪.‬‬
‫משום דקאי‬
‫יכול למחוח‬
‫אשרשיפא‪,‬‬
‫הא דאטר‬
‫יש ל ו חזקה‬
‫דקאמר ל מ ע ל ה מד׳ אע״פ‬
‫אבל‬
‫שיש לו הזקה‬
‫בטקופ‬
‫כמו לאורה כ״ע מורו שיכול למחות דבכל מקום שיש חזקה יש מחאח‪ ,‬אבל בטקופ‬
‫שאין בו חזקה בההיא אפלנו‪,‬‬
‫בין ל ט פ ה מדי‪.‬‬
‫ה ל כ ך באורח שיש חזקה יש מחאה‬
‫ומד‪ .‬שפירש רבנו שמואל נ(‬
‫קיימי שיבוש הוא‪,‬‬
‫דמילחא דר׳ זירא‬
‫ואנב חורפיה לא עיין בה‪.‬‬
‫ל ט ט ה מדי יש לו חזקה‬
‫ולא הוד‪ ,‬ליה לםימר‬
‫ויכול למחוח‪,‬‬
‫בין למעלה מד׳‬
‫ור׳ אילעי‬
‫חרא לא הוד‪ ,‬ליה לר׳ זירא לטיטר‬
‫]דכיון[נ( דיש חזקה טשיטא‬
‫] א ל א [ ד ( ל מ ע ל ה מדי‬
‫אצורי‬
‫אין לו חזקת‬
‫דיכול למחוח‬
‫ואין יכול לטחוח‪,‬‬
‫פירושו ל ט פ ה מר׳ דיש לו חזקה היינו מחניחין וא״כ יכול למחוח‪.‬‬
‫דלטי‬
‫ואטי׳ אי אטרח‬
‫רהוד‪ ,‬ליד‪ .‬לר׳ זירא לאורויי משום םיסא הוד‪ ,‬ליה לסימר לא שנא א ל א ל פ ט ה מ ד‬
‫אמוח אין לו חזקה ואין יכול למחוח‪ .‬ועוד ארישא דמחניחין קאי ]דקאמר מאי שנא‬
‫סולם[ ה( דלא פריש ]ומאי שנא חלון ד מ ס ר ש [ ו (‬
‫דקאמר משום דקא בעי לאיפלוני‬
‫דאע״ט ששנינו שאין לו חזקה‬
‫ויכול לטחוח‪.‬‬
‫איצטרך‬
‫וסש־טא‬
‫ר׳ יהודה ורבנן עליה דמצרי‪,‬‬
‫בין למטה יש לו חזקה‪.‬‬
‫ועלה קאי די דרא‬
‫חיינו ל מ ע ל ה מ ד ] א ב ל למטה מ ד י [ (‬
‫ז‬
‫דיכול לטחות‪,‬‬
‫לאפוקי טמחניחין‬
‫דהיינו הלון המצרי‪,‬‬
‫אבל‬
‫טשום‬
‫ולאשטעינן דלטעלהל!(‬
‫ואפי׳ לפירוש ר׳ שמואל‬
‫סיפא נקטיה‬
‫טדי חנן‪,‬‬
‫וסליק מיניה‬
‫יש לו חזקה‬
‫ורישא‬
‫דמילחא‬
‫א ב ל צורי בין ל ט ע ל ה‬
‫ולאורה מ ש מ ע בכל עניניט בין‬
‫למעלה בין למטה מדפסיק ליד‪ ,‬ההוא לאורה מ כ ל ל דצורי בשיעוריה‬
‫והיה ב ל מ ע ל ה‬
‫ולטטה דפם־קאט( ליה כיון דלא פריש‪ .‬וההיא אפיי כל שהוא כל טקופ שהוא כדתנן‬
‫אילו‬
‫אסורין‬
‫ואוםרין‬
‫בכל שהן י(‬
‫והשתא‬
‫מיפרשא שטיר סכננדן‬
‫ירהיק ד׳ אמוח‬
‫ש ל א יאפיל וטלםטד‪ ,‬ד׳ אמוח ישפיל שלא יעטוד ויראה‪ .‬וא״כ החלונוח ל ס ע ל ה טדי‬
‫וכן למעלן ובן כננדן‪.‬‬
‫לשמור‬
‫שטת‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ועוד‬
‫ובי העלה‬
‫על‬
‫דעחך‬
‫דלאורה ל ט ע ל ה‬
‫שוב בדקתי ומצאחי בחוםפוח שניחוסטו‬
‫טדי שיצטריך‬
‫לפני רבנו שמואל‬
‫דתדר ביד‪ ,‬ופרשו דאטצרי קאי‪ .‬ועוד בתני תום׳ חלמידי רבנו שחק בר א ש ר תלוייא(‬
‫על שאלת לאבין אודות לאונן שהיה לו חלין ננל ננו של שמעון חח לוצה לבנות כננלו‪.‬‬
‫ואולי ציל שסופן במקום שסתל‪ .‬כה( צליך תוססת לאז׳יס• כו( ט מ לך ליס ע י א ‪:‬‬
‫סיסן ציה‪ .‬א( עיין נלאנ״ן סס שכתב ששלח שאלתו ללנינו יעקנ בן לבנו מאיל‪ .‬ותוק‬
‫התשונה הזאת הונא נ ס נמלדכי שס ובלא׳׳ש נ״ב שם‪ .‬ב( לשניס נפילושו‬
‫ל( אלא מלאדס‪ .‬ה( המלות בתסנל מלאז״ס‪ .‬ו( נס‬
‫שם‪ .‬נ( דכיון הוספה מלאז״ם‪.‬‬
‫ח( דלטעלה כצ״ל במקוס דלטטה נכ׳׳י ולסוס‪ .‬ס( דססיקא‬
‫ז( נ ס זה מלאז״ס‪.‬‬
‫זה מלאזיס‪.‬‬
‫כן הגיה לאז״ס במקום למפיק‪ .‬י( ע״ז לך ע״ד ע״א וכונסו לגס םס באלו אונ!לין בכל שהן‬
‫הפעם נכל מקום שתן כלומל נין אס נתעלנ נתיתל מלונה או מועט‪ .‬יא( לנינו יצחק‬
‫ט ל אשל הלוי הוא ליביא הזקן מםפילא אשל הונא בתוס׳ נלה לך ליינו ע״כ דיס אלמא‬
‫תשובות ר׳׳ת סימן צה צו‬
‫שנעשו בלותיר כתב כן‪:‬‬
‫‪197‬‬
‫אמר ר׳ וירא למטה מדי אמות יש דו הזקה‬
‫ואעיפ שאין‬
‫מ כ ל ל דצורי‬
‫אפיי למעלה‬
‫ראשו ש ל אדם יכול ליכנס וכר‪,‬‬
‫דאמצי־‬
‫אלמא‬
‫קא;‬
‫מדי יש לו חזקה ולאורה אט״ אינו צורי יש‬
‫לו הזקה‪.‬‬
‫שאמרתם דזימנין דסתוס כולהו ושביק הדא‪,‬‬
‫הא ליתא‪ .‬ובולד‪ .‬מתני׳‬
‫בכותלים‬
‫שבחצרות‬
‫ורואה‬
‫דרך‬
‫חלונות‬
‫למרחוק‬
‫וכן עיקי‬
‫או נכות‬
‫וכן הלכה‬
‫בחצר קמיירי‬
‫או‬
‫או שובכין‬
‫שבהרים ובמקום שאין רנילין לבנות בית‪ ,‬ולאודר‪ ,‬דשםואל סיירי בבתים‪.‬‬
‫לפי דבריכם מהאי שעתא דסחיס להו‬
‫חזקה ע ( ‪,‬‬
‫ברמים‬
‫ועוד אפיי‬
‫ושביק לההיא מתא• שעתא מנינן ת ל ה שנין‪,‬‬
‫וחזקת נ׳ שנים בעינן ותזקה שיש עמה טענה בעינן‪,‬‬
‫מדאמ־״נן‬
‫ולסתום לאלתר הד‬
‫הא לםחוח כדםרישית ולאפוק׳ ממ*ד ל א ל ת ר ובלא טענה‬
‫זה עלה על רוחכם לחלק בין‬
‫ומה‬
‫ותמיד‪ ,‬אני מה‬
‫למעלה ולמטה‪ ,‬הלא פשוטה מילתיה דשטואל‬
‫ם י ת ש א ולאורה אפ״ כל ש ת א הוי הזקה דבל שהוא לאורה ]הוה[יג(‬
‫דהכי‬
‫בראשו ש ל‬
‫אדם לרבנן ומלבן ל ד יהודה דהוי צורי לראייה ויש לו חזקה בין למעלה מדי‬
‫דרי זירא ור׳ אילעי אמצרי קיימייד(‬
‫למטה סר׳‪,‬‬
‫ולדבריכם‬
‫בין‬
‫לא הנחתם בית לזרעו‬
‫ש ל אברהם אבינו בית שיה״ בה תלונות לאורה‪ ,‬כי כל אהד יבנה ויאפיל‪ .‬והחלונות‬
‫מלמעלה‬
‫ומלמטה‬
‫ובכננרן מוכיה‬
‫דלמעלה מד׳‬
‫יש לו חזקה‬
‫והמדקדק יתן לב כי הלון צורי הנזכר אצל סולם צוריעו(‬
‫בקעה ושדות כדאמרינן‬
‫בריש מכילתא נח(‬
‫דלאו לצדרין קחני‪.‬‬
‫תם חלונות וסולמות של‬
‫ובהמוכר א ת הבית ח ( האחין שחלקו אין‬
‫להם דרך זה על זה ולא תלונות זה על זה ולא סולמות זד‪ ,‬על זד‪ ,‬ולא אמת השים‬
‫זה על זה‪ .‬כל‬
‫ודינא‬
‫אלו דברים בשדות ובקעה‪.‬‬
‫תניינא דרבי המאית( ל א לאורה‬
‫א ל א לראייה ל ש ת ת ולבקעה‪ .‬דאספלידא ]היינו[ יט( אכםדרא כדמוכה בהקומין רבהכ(‪.‬‬
‫וקא מ א פ ל ת עלאי דלעיל דההוא אשיתאכא(‬
‫טאטלת‬
‫]קאי[כנ(‬
‫ליה‬
‫לביתא‪,‬‬
‫וכן‬
‫בהלכות נדולות‬
‫יש םפרים דנרםינן בההוא דלעיל וקא‬
‫של אספמיאכנ(‪,‬‬
‫ולהכי אמר לעיל סתרנא ובנינא‪ ,‬ודכא לא אמר‪.‬‬
‫כדאסרינן אכסדרא בבית כד( א י נ ד ת נ א‬
‫מעלייתא‪.‬‬
‫וכל‬
‫רההיא‬
‫ודאי‬
‫אכיתא‬
‫ואינדרונא יש בו אורת‬
‫האומר‬
‫אין אורה לאינדרונא‬
‫שוטה הוא‪ ,‬אבל אין בו אורה כמו באיםפלידא שהוא אכםדרא‪.‬‬
‫סימן צ״ו‪.‬‬
‫יבענין‬
‫סוכהא(‬
‫פי ת ק ר ה יורד וסותם(‪.‬‬
‫מתניתין וכן הצר תמוקפת אכסדרא‪ .‬יש ל כ ל הפהותה שבאכסדראות שתי‬
‫דפנות מזרה ומערב או‬
‫צפון‬
‫ודרום ולאפוקי‬
‫מקלוישטרא ש ל‬
‫נלתיםנ(‬
‫שהקשת ללש״י ולש״י תשינו‪ .‬אכן נלש״ל הימן כ׳־ט איתא שנא לשמש לפני יםנ״ס ושנ למקומו‬
‫והיה ‪ p o‬אסד עס לננו יענן מווילמשא ונימי נהייתו של לאנ״ן‪ .‬עיין נאיל הקייס סימן‬
‫וא״כ סותליס לבלי ל״ת כאן את מה שהובא במרדכי נ״נ םס שכתנ אחי תשובת‬
‫‪.1074‬‬
‫לננו משלם ושעמו שהניא שם ״וכן השיב לינ״א ללבנו יענן ול״ת פליני" וכאן מביא ל״ת‬
‫ינ( נ״נ דף ס׳‬
‫ממנו אדלנא לאיה ללנליו‪ .‬ואפשל שלינ״א לחוד וחלמידיו לחוד‪ .‬וצ־ע‪.‬‬
‫ע״א‪ .‬ינ( הוה הוספח לאז״ס‪ .‬יד( תמיהח לבנו קשה להבין‪ ,‬דהא על זה אנו דנין אס‬
‫ל׳ זילא ולי אילעא אמצלי קיימי או אצולי‪ .‬טו( נמתניתין דך נ״ח ע״נ‪ .‬טז( דך ז׳ ע״נ‪.‬‬
‫ח( דך ס״ה ע״א‪ .‬יס( נ״נ דך ז׳ ע״א הני בי תלי אחי דפלגי נהדי הדדי חד משיית‬
‫אספלידא וסל מטיית תלייצא וכוי‪ .‬ועיי״ש נתוס׳ ל־ה א״ל שהניא פילושו של ל״ת שמאספלידא‬
‫יט( הוספת לאז״ס‪ .‬כ( מנחות דך ל נ ע״נ‪.‬‬
‫היה יטל ללאות לשלוסיו ללן התלניצא‪.‬‬
‫כא( אשיתא כן הניה לאז״ס‬
‫ומיץ נסוס׳ נ״נ שס ד״ה אספלילא שהונא שס נשם ליי‬
‫כמקום אולת נלפיס וכ״י וכטל‪ .‬כנ( עיין נספל נית האוצל להחכס שדיל דך נ״נ ע״נ‬
‫כנ( קאי תוספת ראז״ס‬
‫והאי נילסא לביתא איתא נה״נ שלנו דפוס וואלשא דך צ״ט ע״נ‬
‫כד( נמנחות שס והתם איתא אכסרלא דני לנ כאינדלונא מעלייתא'‪.‬‬
‫שימן ציו‪ .‬א( סוכה לך ייז ע״א• נ( נלחים כן תנית לאז״ס נמקים גחלים נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר׳ית ס י מ ן צ ו‬
‫‪198‬‬
‫שםירש ר׳ שלמד‪-‬ג(‪ .‬וכן מוכיח בנידםא ]בםרק[ כ ל גגותל(‬
‫ש ל שפרים ישנים ו ש ל‬
‫פר״ה דנרסי הכי כי ליח ליה כ ש ל ש אבל בארבע איח ליחה(‪ .‬והכי שירושאכי ליח‬
‫ליה במקום שאין שמ א ל א שחיו(‬
‫ש ל ש שלמוח‪ ,‬א ב ל‬
‫מחיצוח ושני מצימץ וכן<(‬
‫בארבע איח ליה א ב ל במקום שיש שם ארבע פחיצוח כגון ש ל ש םהיצות ושני סציםין‬
‫איח ליה‪ ,‬ושאר השמועוח סירשחיה שם‪ .‬מיס ל כ ל השחוחד‪ ,‬שבאכסדראוח יש ל ה שחי‬
‫מהיצות מזרח ומערב ח( כמו שסירשחי‪ ,‬וחיינו אכסדרא דמתניחין‪ ,‬וכוחלי חביח סוחסות‬
‫רוח אחח‪ ,‬ואם חרחיק ד׳ אםוח ססולח‪ ,‬פחוח מד׳ אמות כשדר‪ .‬דאמרינן רוסן עקומה‪.‬‬
‫איתמר שיכך ע״נ אכסדרא שיש ל ה מצימין כסו להיים חרוצים וקורה‬
‫עליהם פדוסן‬
‫לדופן דיה כשרה דעדיף מקנה מכאן וקנה על נביהן והוי לדיה כ ח פ ן מסה‪ .‬אין ל ה‬
‫פצימין אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה מן‬
‫הקורה‬
‫לדופן ]יורד וסותם[‬
‫שפדופן‬
‫אעינ דליכא פצימין‪ .‬רבא א ס ר פסולה ל א אמרינן פי תקרה ונריעה מקנה מכאן וקנה‬
‫מכאן‪ ,‬כיון דליכא סציפין ליכא היכר קנה כדופן‪ .‬איל דכא לאביי לדידך דאמרת סי‬
‫תקרה‪ ,‬אפילו איפהתא ל ה דופן האמצעי בסוכה שיש לה נ׳ דפנות אמרת פי‬
‫תקרה‬
‫ההוצין יוררין וסותסין‪ ,‬והסכך הוי ל ר י ק כמו הקורה ט(‪ .‬איל אביי בההיא פודינא ל ך‬
‫דהוי ליה כמבוי מ פ ו ל ש שאין עליו‪ .‬קירוי‪ ,‬כסו כן ל ס כ ך אין תודת קורה עליו דאין‬
‫פי תקרה להוצין‪ ,‬ואפילו‬
‫שיש קורה‬
‫והשוה‬
‫הסוכה לקורה‬
‫קיחי‬
‫במל אנב הסכך‬
‫כדמשני לקמן י(‪ .‬ואי הוה בעי אביי הוה מהדר ליה אץ הכי נפי ולא ת ה מצי פריך‬
‫תו ממתניתין כדפריך לקמן יא(‪ .‬לימא אביי ורבא בפלזנתא ד ו ב ושמואל קא מיפלני‬
‫דאםר רב באכםדרא בבקעת סי‬
‫למקום האסור אויב(‬
‫תקרר‪ ,‬יורד‬
‫מרוח‬
‫וסותם‪,‬‬
‫אחת הנמרצת‬
‫ביתר מ ו ש ר אי סלקא שמעתא דצריך ל ם ע ס‬
‫במילואה‬
‫]כראיתא[ בריש‬
‫עירוביןינ( ומיידי יד( שאץ ל ה סצימין לדופן הרביעי א ל א קורה מדופן לדופן‪ .‬ו ש ל ש ע ו (‬
‫דפנות אית לה הדא דלתומרא אית לך לאוקמינח( ועוד םירושא דנירמת פריה מוכחא‬
‫הכי לפי םה שפירשתיה‪ .‬ושמואל אמר לא אפרינן פי תקרה יורד וסותפ‪ ,‬אביי כדרב‬
‫דפי תקרה יורד וסותם ודכא עיכ‬
‫ל א קאםר רב‬
‫ברביעית אמדינן סי תקרה‪ ,‬א ב ל ה כ א ת (‬
‫בשלישית ולשון מחיצות‬
‫אםעלייתאיח(‬
‫שפירשתי ואמאי אפילו הורחק‬
‫ד׳ אמות‬
‫אלא‬
‫דלאו לסוכה‬
‫קאי‪.‬‬
‫תנן‬
‫תתבשר‬
‫דלאכסדרא‬
‫סהיצות‬
‫עבית לא‬
‫וכן הצר‬
‫השלישית‬
‫לדידי בדליכא פצימין א ל א לדידך דאפרת בלא פצימין ]נמי[‪,‬‬
‫עבית‪,‬‬
‫אמרינן פי‬
‫תקרה‬
‫הסוקסת אכסדרא כפו‬
‫בסי תקרה‪,‬‬
‫דבשלמא‬
‫ניפא פי תקרה יורד‬
‫ג( רםיי שם ד־ה וכן חצר‪ .‬ד( ערובין דך ציד עינ‪ .‬ה( ורשיי נריס כי ליו‪ 1‬ליח בארבע‬
‫ו( שתי הנהת לאדם‬
‫אנל נשלם איח ליה‪ .‬אכן הרייך ונעל המאור נרסי כר׳׳מ‪.‬‬
‫כמקום שלש‪ .‬ז( וכן כצ״ל נמקוס וכיש נכ״י ודפוס‪ ,‬וכלומר שלם מסיצות ותו צא‪.‬‬
‫ח( עיין נחוס' סוכת דך י״ח עינ דית־ סיכך ושם פירשו דלא כרית אלא שתי דפנות‬
‫כהלכתן כמין נאם מזרח ודרום או מזרח וצפון ועוד עיין שם נתוס׳ דית אנסדרא‪ ,‬אכן לדעת‬
‫הרייך לכל אכסדדא יש לה שלש מחיצות‪ .‬ועיין נראים עירונץ דך צ־ג עינ‪ .‬ט( ותסכן‬
‫הוי לדידן כמו הקורה כן הגיה ראז״ס נמקוס והקורה ה ד לדידן כמו הסכך נדפוס ונכ״י‪.‬‬
‫י( שם דך י״ט עיא‪ .‬יא( ניל דתכי פימםא דאניי תות מצי לחדר ליה לרנא דאין הכי‬
‫כמי דגם אי איפחתא ליה דופן האמצעי כשרה אי הוה שם קורה משוס פי תקלה יורד וסותם‪,‬‬
‫אנל נהוצין שאין עליו קולה או שתםות את קי מיו אז לא אמלינן יולד וסותם‪ ,‬ואז לא הוי‬
‫מצי הש״ס למיפלך תו ממתניתין כדלקק ולא איצטמך לית ללנא לתלנס אלינא לאניי‬
‫כשהשוה את קילויו‪ .‬ינ( או ניתל כן תנית ראז״ם• נמקוס וניתל‪ .‬יג( עילונין דך נ׳‬
‫יד( ומיימ‬
‫עינ וכדאתני לנ‪ .‬ועיין נתוס׳ שם דך י״ד ע״א דית אתניית דאין תלכת כלנ‪.‬‬
‫שאין הגהת לאז־ס נמקוס אמאי אין‪ .‬טו( ושלש תגתת לאזיס נמקוס ושלש‪ .‬טז( כלומל‬
‫כיון דלא מיפלשא נמ־לתא דלנ ושמואל בכמה דפנות איכ אימ לן לאוקמי לסומלא נשלש‪.‬‬
‫יז( הכא הגהת לאזים נמקוס הכי‪ .‬יח( כלומל דלשץ מחיצות משמע דאמחיצות מעלייסא‬
‫‪n»<j‬‬
‫תשובות ר־ת סימן צו‬
‫ותתכשר‪ .‬כ ש ה ש ו ה את קירויו ת ר א ה הקורה כאילו אינה והוי כמו הסכך‪ .‬בםוסבדיתא‬
‫מתני יש ל ה פצימין אכיי אמר כשרה‪ ,‬סי׳ אמרינן לבוד הני פצימין לא דמו לפצימין‬
‫דלעיל‪ ,‬דכמה ענייני פצימין ועניני אכסדראות היו בימיהם‪,‬‬
‫ואלו השצימין כמו שיני‬
‫החומה‬
‫ואבן‬
‫כמו‬
‫הרוצה כ(‬
‫אני סירשתיה על סייס(‪.‬‬
‫סצימי‬
‫חלונות ובמלואה הסר‬
‫חחחיה‪ .‬וסובר אביי פצים ש ל פרקים ל א הוי פצים‪ .‬ואעינ רבעי אכיי בעירובין בם׳‬
‫עושין ססץ לביראוחכא( אי אמרינןלבוד כקנימ להיוח דיומדין‪ ,‬נבי פצים ד ה נ א פשיטא ליה‪.‬‬
‫בשלהי»(‬
‫סירקא דסוכה ובשילהי כל ננוח‪ :‬סיכך עינ אכסדרא שיש ל ח פצים נראד‪,‬‬
‫לר׳ לסי השמועוח שזה דרך‬
‫אכסדרא רומיחא ואכםדיא‬
‫אכסדראוח ועשייחן‪.‬‬
‫דבי רב דהקומין ר כ ה מ ( שנקראת אספלידהוכן אינדרונאכד(‪ ,‬אלא שאכסדרא רומייזא‬
‫ריבה בה פתהים ותלונות‪ ,‬ולשתיהן‬
‫ורוח א ח ח פרוצה במלואח‬
‫ארבע מהיצות‪ .‬ואכםדרא סתם יש ל ה נ׳ דפנות‬
‫כדאמרינןכס(‬
‫רומח‬
‫עולם לאכסדרא‬
‫ורוח צפונית אינה‬
‫מ ס ו ב ב ח ט ( ו א מ ר י נ ן ס ( אכסדרא חבניח אולם‪ .‬ויש אכסדרא פהוהה בשחי דפנוח‪ ,‬ופחוח‬
‫משחי דסנוחכח( ליכא אכסדרא דנימאכס( בה פי חקרה‪ .‬והיינו דקאמר בפיק דםוכה‬
‫ל ך בההיא‬
‫אפילו איפחחא ל ה דופן האמצעי איל מודינא‬
‫ועוד לפי השמועוח ניל דלחד דופן או לחרחי דפנוחל(‬
‫וסוחפ אפילו כלא פצימין‬
‫ננוח הים‪.‬‬
‫דהוי ל ה כמבוי‬
‫מפולש‪.‬‬
‫אמרינן לרב פי חקרח יורד‬
‫ולשמואל ל א אמרינן אי ליכא פצימין‪ .‬וההיא דשילהי כל‬
‫מתניחין הצר שנפרצה משחי רוחוחיה וכן ביח שנפרץ משחי רוחוחיו וכן‬
‫מבוי וכוי והני ת ל ת א כן לא( קיימי שמותרין לאותה שבת‪ .‬במאי עמקינן אלימא בעשר‬
‫וכו׳ א ל א ביתר מעשר אפילו אינו מלואו אפילו‬
‫מרוח‬
‫אהת נמי‪.‬‬
‫אמר רב לעולם‬
‫בעשר או בפחות ולא במילואו ובקרן זוית ומםקינן וכן בית בעשר ובקרן זוית וקירויו‬
‫כ א ל כ ס ץ כעץ הקרן זויח‪ ,‬דבקרן זיית דהיינו אלכסון ל א אמרינן פי חקרה יורד וסוחס‬
‫אפילו לרב‪ .‬ושמואל אמר‬
‫אפילו ביותר‬
‫מעשר‬
‫חצר‬
‫וכיח דמחניחין‬
‫ובעשר מורי‬
‫שמואל לרב כדסרישית‪ ,‬אבל ל א מוקימ מתניח־ן הכי משום ]דאלכסון[לנ( ל א קתני‬
‫כדאמרינן לקמן‪ .‬וביח נופיה חקשי דמיש מרוח אתת דאמרינן סי תקרה בשתי רוחות‬
‫נמי נימא פי תקרה‪ ,‬ד כ ש ל מ א הצר‬
‫ליכאלג(‬
‫תקרה אכל ביח איכא הקרה‬
‫וכשחים‬
‫אמרינן פי תקרה היכא דאיכא שני פצימין או מקצת כותל מכאן ומכאן‪ .‬ותו מי אית‬
‫ליה ל ש מ ו א ל ם• תקרה והא איתמר אכסדרא בבקעה וכו׳ הא ל״ק כי לית ליה כ ש ל ש‬
‫אכל‬
‫כארבע אית ליה‪ .‬הינ בכל הספרים ובפירוש ריה וכן עיקר‪ .‬והיפ וכי לית ליה‬
‫קאי ודלא כרשיי• יס( לדעתי ים כאן חסרון וצריך להיות על פי השמועות‪ .‬ועיין לקמן‬
‫בסמיך ונסוך הסימן‪ .‬כ( שיני החומה ואבן חרוצה כן הגיה ראז״ס בדפוס• ובכיי שיני‬
‫כנ( נכ״י כמו בדפוס אין כאן הפסק‪ ,‬אנל‬
‫תחמת אבן תרצה‪ .‬כא( עירונין דך י״ס ע״נ‪.‬‬
‫מחינר עס למעלה‪ .‬ולי נראה שתתלמיד שהעתיק הדנריס מפירוש ר״ת הביא כאן פירושי ר־ת‬
‫מדיניריס שינים יחינרס יחד מפני שהם מענין אחד‪ .‬יכאן נראה שהיא דינור חדש‪ ,‬אך שהוא‬
‫כג( מנחות דך ל״נ ע״נ‪ .‬ועיי״ם‬
‫נאותו ענין‪ ,‬ולכן עשיתי פירוד נין הדנקיס נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫נתוס׳ ד״ה אספלידי‪ .‬כד( לא מצינו שאכסדרא נקראת אינדרונא‪ ,‬ונהקומץ לנה שס לא‬
‫נאמר אלא שאכסדרא דני רנ כאינדרונא מעלייתא הוא‪ .‬ואינדרונא הוא כמו אידרונא שהוא‬
‫תרנוס של חדר‪ .‬כה( נ״נ דך כיה ‪ j's‬כו( מסוננת הגהת ראז״ס נמקוס מסוככת‪.‬‬
‫כז( מנחות דך כיח ע״נ‪ .‬כח( דפנות הנתת ראז״ס נמקוס עמודות נדפוס וכ״י‪ .‬כס( דנימא‬
‫תנתת לאז״ס נמקוס ונימא‪ .‬ל( וציע דתא לדעת לננו לית ליה ללנ פי תקלת יורד וסותם‬
‫ויש לומל דכונת לננו לחל דופן לענין שנת ולתלתי לפנות‬
‫נשתי דפנות נלא פצימין‪.‬‬
‫לענין סוכה‪ .‬לא( כן כציל נמקוס וכן• לנ( לאלכסון כן הניה לאזיס וחסל נכיי ודפוס•‬
‫ל נ ( ליכא כצ״ל נמקוס דליכא נכ״י ולסוס‪ .‬לד( על זה כסנ לאז׳־ס עליון ודל‪ :‬עיין‬
‫ת ש ו מ ת ר״ת סימן צו‬
‫‪200‬‬
‫שלש‬
‫בםקום שאין שם א ל א‬
‫ליה‬
‫שלםוח‪ ,‬אבל בארבע איח‬
‫מחיצות‬
‫אבל‬
‫כנון‬
‫שתי מחיצות‬
‫בםקום שיש‬
‫שם‬
‫ושתי‬
‫ארבע‬
‫שציםין וכן ש ל ש‬
‫םחיצוח כנץ ש ל ש‬
‫מחיצות ושני פציפין איח ליה‪ ,‬ומהניתין יש קצת נ ו ח ל מכאן וקצח כוחל מכאן ומירצח‬
‫נ ו ח ל יוחר מעשר באמצע‪.‬‬
‫מ״מ קשיא כלומר הדרא קושיא‬
‫לדוכחא דאפילו בשחי‬
‫ת ח ו ח נמי נימא שי חקרה ומשני כדאמרי בי רב בנון ש נ פ ר ץ בקרן זויח וקיחיו בארבעה‪,‬‬
‫םי׳ בנון שנמרץ בקרן זויח יוחר מעשר ושחי רוחוח דמחניחין היינו בקרן זויח‪ ,‬וקירויו‬
‫באו־בעח כלוםר קירויו ש ל ם לאר‪5‬עח כוחלי‬
‫הביח ש ל א‬
‫נפרץ הקירוי‬
‫כלל‪ ,‬וקטיל‬
‫שםואל ד ל א אםרינן פי חקרח אעינ שאינו אלכסון דבאלכםון ודאי סודי לרב כרמרישיח‬
‫לעיל‪ ,‬א כ ל לההיא דאינו חננ באלכסון מחו דחיםא נימא‬
‫סי‬
‫חקרה דהוה לי׳ שיור‬
‫כותל םזרהי ושיור כותל צפוני כםקום שני פציסין קם־ל דלא‪ ,‬א ב ל אם ל א ב ק ק זוית‬
‫אפרינן סי תקרה דשיור שני צדדין היינו סצימין‪ .‬שמואל ל א אסר כרב אלכסון ל א‬
‫קחני‪ .‬א ב ל קרן זויח קחני דשחי רוחות קרן ווית משמע אבל סירצת ננ אינה במשמע‪.‬‬
‫רב ל א אסר כ ש ם ו א ל דא־כ דהננ ש ל ם היינו אכסדרה שאין ל ח מצימין ורב לטעמיה‬
‫דאפר בה דאפרינן פי חקרח יורד וסוחם‪ .‬דאיחםר אכסדרה בבקעה להבי נקט בבקעה‬
‫דאי בהצר מוקפת אכסדרה ששיטא לדברי ה ב ל שפותרח ואי א פ ש ר דלא ל י פ א בבקעה צד(‪.‬‬
‫ונ׳ דפנות יש ל ה ורוה אתת אין ל ה דופן ולא פצימין אלא‬
‫הוה ל ה פצימין האמרי‬
‫פרוצה‬
‫במילואה‪ ,‬דאי‬
‫לקפן יש ל ה פצימין דברי ה כ ל כשרה בין לאכיי בץ לרבא‪,‬‬
‫מ כ ל ל דביש ל ה פצימין רב‬
‫ובאין ל ה פצימין בעי לאוקמי פלונתייהו כרב ושמואל‪,‬‬
‫ושםואל נסי סודו‪ .‬ובטיק דסוכה אמרינן הלכתא כרבא וכלישנא קמא‪ .‬רב אפר מותר‬
‫ל ט ל ט ל בכולה דפי תקרה מ ת ה אתת אפילו ב ל א סצימץ אמרינן ושמואל אסר אפילו‬
‫טרוה אתת כיון דליכא טציטין‬
‫אטרינן א ב ל ב ד רוהות או בנ׳ כולי לס(‬
‫לא‬
‫עלטא‬
‫טורו דלא אטרינן‪] ,‬כנון[ בנווזטרא שהיא למעלה סן היסלו( אטילו שיש בה ד׳ א פ ו ת‬
‫על די אפוח ל א אפרינן פי חקרה דצריך בני רוחוח ל כ ל חסחות‪ ,‬ונווזטרא‬
‫נוטא ל א‬
‫דטיא להאי‪ .‬רהא דאטרינן בהוורקלז( דטוציא ויו כל שהוא וטטלא ד ה ת ט ל י כ א ר ש ו ח‬
‫חרבים אצלח‪,‬‬
‫אבל‬
‫בבתים דטחוחות‬
‫לרה׳ר איכא לטינזר בנזוזטראות‬
‫דידהו‪....‬‬
‫בעשר ט ל י עלטא ל א םליני בין רב בין שמואל באכםדרא שפרוצד‪ ,‬ברוח אחח ב ס ל ו א ח‬
‫כעשר או בטהות דאטרינן טי‬
‫תקרה‬
‫בלא‬
‫טציטין‪ ,‬כי‬
‫פליני‬
‫ביתר טעשר‪.‬‬
‫]איכא‬
‫דאמרי ביתר מעשר[ לס( ט ע לא טליני דלא אטרינן טי תקרה‪ .‬ולטי האי לישנא אית‬
‫לן לפיפר דפלונתא דרב ושמואל דטליני אמתניתין מר אמר הדא ומר אמר הדא ו ל א‬
‫טליני וקטיל דביתר מעשר שיור פזרהי ו צ פ ו ר ל א הוה פציפין כדטרישית‪ .‬והא דאמר‬
‫רב יהודה ליו( קורה ארבעה מתיר‬
‫בהורבא‬
‫]כנץ[ מ(‬
‫ונתן קורה די על שני הכתליפ דאמרינן טי תקרה‪,‬‬
‫שנפרצה‬
‫במילואה מרות‬
‫אחת‬
‫והורבה אורהא דמילתא נקט‪ .‬רב‬
‫נלאיש שפ דף צינ ונהוס' לננירוטן דף כיה ונהוס׳ לסוכה ד״ה אכסדרה וצ״ע עכ״ל‪ .‬ט נ ס ו‬
‫על מה דאיהא ממ דסתס אכסדלה יש לה שלש מסיצומ ולהט נקש מ ק מ ה דאסשל לליכא‬
‫אלא שסי מהיצוס‪ .‬אכן אס כן ה מ ל י ם מה ‪ rr‬שכסנ מ ט כסמוך ונ׳ ופנוה יש לה‪ .‬ואולי‬
‫לומז לאזיס על זה באמלו וצ״ע‪ .‬ולי נלאה שכונה לכנו לומל דנני אכסללס נפצל אפשר‬
‫שים לה פצימין אנל נבקעה בודאי אין לה פצימין‪ .‬לה( או בנ׳ טלי כציל במקום או בנטלי‬
‫נכיי ודפוס‪ .‬ולאזיס הניה כמקומו אז כולי‪ .‬ולי נראס לקיים הנה או ולהניה ‪,‬ננ׳ טלי•‬
‫במקום ״נננולי"‪ .‬וכונס לננו וער או ננ׳לוהוסכולי עלמא מולו ל ל א א ע מ ק פ י סקלה יולי‬
‫וסוסס ולאפוקי מדעת רם״י זיל‪ ,‬א נ ל נ נ ׳ מ ס ו ס איה ליה לרנ פי סקלה כנץ דאיכא פצימץ‪.‬‬
‫לז( שנת דף ק׳ מ״נ‬
‫לו( עילונין לף פיז ע״ב ועיייש דף פיו עינ נסוס׳ ל״ת נזחפלא‪.‬‬
‫ופ״״ם נתוס• ד״ה עושה‪ .‬לה( העטה נ ה ס נ ל הוסיף לאזים ע״פ לישנא מ מ ל א שם‪ ,‬ומסרוה‬
‫נ ט י ודפוס‪ .‬לס( עילונץ דך פיו ע < מ( כנץ ‪ p‬הוסיף לאז״ס וסקל נ ט י ודפוס‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צו‬
‫גחמן אמר ר ב ה בר אבוד‪ .‬קורה ארבעה מחיר במימ כלומר הער שיש מים לפני הזמנו‬
‫שנפרצה במלואד‪ .‬ונחן ש ס קורה ד להתיר ל ד ל ו ח מן חמימ מוחר דאמרינן טי חקרה‬
‫אע־נ דעריבימא( טיא כדטרשינן בכשר טשתתשין‪,‬‬
‫חכי‬
‫וסשום‬
‫דמלקא דעתך‬
‫נקט‬
‫אםינא אין טתיר בטיט הואיל ועריבימנ( ק פ י ל דשר׳‪ ,‬דקל הוא שהקלו תכטיט בטיט‪,‬‬
‫כדטריש תלטודא בכיצד טשתהטין להך לישנא דאטרת בעשר ובטלואה ליט בעשר‬
‫ובטלואה כדברי הכל‪.‬‬
‫_ ליטא אביי ורבא בםלונתא דרב ושטואל קא טטלני דאתטר‬
‫םיכך עינ אכטדרה שיש ל ה טצימין דיה כשרה‪ .‬שחיט כחלכחן ושתי טציטין ואפילו‬
‫רב ושמואל טורו כדטרישיח‪ .‬אין ל ה טציטין‪ ,‬טי׳ יש ל ח שתיט כחלכחן ושלישיה ל א‬
‫אליבא דשמואל כיע‬
‫ט ט ח ו ל א טציטין אטילו טחוחין מטטח‪ ,‬אביי אמר כשרוי‪ .‬וכוי‪,‬‬
‫ל א טליני ד ל א טצען לאוקטי אביי כווחיח‪ ,‬כי פליני אליבא דרב‪ ,‬אביי כרב דטכשר‬
‫ודכא עיכ ל א קא שרי רב דהני טחיצוח ש ל סי הקרח‪,‬‬
‫עיי סי תקרה‪ ,‬לאכסדרה עביר• וטותר לענין שבת‪,‬‬
‫תקרה ל א לסוכה עבידי לא‪ .‬דכי נסרינן‬
‫לסוכה כיון דלסוכה ל א עבידי‪,‬‬
‫הלכתא‬
‫שאחד‪ ,‬עושה אוחן טחיצוח‬
‫אבל הכי‬
‫ש ל טי‬
‫רוזני טתיצות‬
‫לאכםדרא דעבידי ל ה מ נ ( אבל ל א‬
‫דאין לטדין קיו וכיש ט ה טצינו‬
‫— ולפיי‬
‫טהלכה‪.‬‬
‫רבנו ש ל ט ה כ ל השטועות רתוקות ועוד מה ענין אלכסון אצל שיפוע‪ .‬וההיא דשילהי‬
‫עושק טםיןמד( כנון שיש ש ל ש טתיצות לקרטיף‬
‫אחת‪ .‬וטשני התט ד ל א‬
‫אטרינן‬
‫תקרה‬
‫סי‬
‫טי׳ ריח כטלונד‪ .‬בתבליט טרוחקים זד‪ .‬מזח‬
‫תרנום כערסלא והיינו ארזלאמו(‪.‬‬
‫דכי ארזלא‬
‫אחלא‪.‬‬
‫ט ש ט ע הכי‬
‫לא‬
‫ורבנו‬
‫ועוד‬
‫וקירויו‬
‫טאה ט ר ק‬
‫יורד וםותט טשוט‬
‫דליכא טי‬
‫ש ל ט ח טי׳‬
‫חקרה‪.‬‬
‫דעבידא כי‬
‫כטלונה‬
‫ארזלא שיפועמז(‪,‬‬
‫לדבריו הכא קרא ליה אלכסון‬
‫וחא דאטדינן בחחלת שבת מס(‬
‫דקידוי‬
‫עיי‬
‫בטלואו טרוה‬
‫אדזלא‪.‬‬
‫בטקשהמה(‬
‫וליחא‬
‫חרא‬
‫קרי‬
‫ליה‬
‫והתם‬
‫התם הוו‬
‫טתות טנ׳ טצטרטין‪,‬‬
‫נםריט וקירויו טוב א ב ל חבליט חטורוח שאין בחס אשי׳ חצי טטח ל א אטרינן‪ .‬ועוד‬
‫טריח התט שטדוחקיט החבליט יוחר טנ׳‪ .‬וכטו שטידשחיד‪ .‬כאן חטרשגה בסוכה דאיכא‬
‫שחי טחיצוח כחלכחן‪ .‬והאי דאטר ליד‪ .‬רבא לאביי אפי׳ איטחחא ליד‪ ,‬רוטן חאטצעי‬
‫דליכא טציטין‬
‫שלישי‬
‫ואיכא שחים כהלכתן‪,‬‬
‫וליכא‬
‫טציטין‬
‫דבהאי‬
‫חיד‪ .‬יכול‬
‫שרי אביי‪.‬‬
‫ה פ ו ק פ ח אכםדדא טפי חקרה הטניטי‪,‬‬
‫ולטי‬
‫טח‬
‫דאורייתא‪.‬‬
‫שטידשתי‬
‫והאי‬
‫הטטולשין טשוט‬
‫דסליני רבנן‬
‫עיי סי חקרה‬
‫וטי חקרה לטר‬
‫אדר׳ יהודה‬
‫דאתו דביט וטבטלי‬
‫ש ה ד ל ת תלוי באחת ונוקש באחוז‪,‬‬
‫וחאי דאותביח רבא‬
‫טוכן‬
‫חצר‬
‫טשוט דאיכא לאכסדרא שתי טחיצוח ולדבריו‬
‫דאביי קטריך ד ל א קסיד ל ס ח ש ו ח אכםדרא‬
‫שתי טחיצוח‬
‫לחקשוח‬
‫אטי׳ איטחחא‬
‫לאביי‬
‫ליד‪ .‬רוטן‬
‫בשילחי‬
‫טתיצתאנא(‪.‬‬
‫כדאית‬
‫כל‬
‫אי מט( עביר לוע לפוכה‪.‬‬
‫ולטד כדאיח ליה‬
‫ליד‪.‬‬
‫ננוח בעידוביןנ(‬
‫וטי׳ טציטין‬
‫בנשריט‬
‫כעין טזוזות שלנו‬
‫ו ה ר ק טקוט ש ה ד ל ח נוקש עליו‬
‫וחאחרת חרוצה‬
‫בםקום שנותנק ‪,‬נונשיננ( בלעיז‪ .‬כי אין לנו אכםדדא שישתטשו בה בלילות‬
‫יתנו בה ד ל ת ו ת ״ ם ס נ י ה ת ה והכלבים‪ ,‬ל כ ך יש ל ה טציטין‪.‬‬
‫שלא‬
‫וכן האיסקוטא הנקראת‬
‫מא( לעליני כן הניח לאזיס נמקוס לצליני נכיי ולסוס• מנ( ועליני כצ־צ כמקום וצליכי‬
‫נכ‪-‬י ולפוס‪ .‬מנ( צה כצ־צ נמקוס צא נכיי‪ .‬וכונסו דסמידצוח ענילי צאנסדלס‪ .‬ונלסוס‬
‫צאכסללא דענילא וחסל צא‪ .‬מל( עילונין דך כיה עיא‪ .‬מס( נמצונס נמקשה מלנוםכן‬
‫סניח לאזים נמקוס נמצונס נתלנוס נכיי ולפוס‪ .‬וכן סוא נחוס׳ עימנין לך כיס ע י נ ד י ס‬
‫הכא‪ .‬ועצ נמצונס נמקשה נישעיס א׳ ח׳ איתא נתלנוס םצמ נעלסצ מנסותא‪ .‬מו( נלומל‬
‫עדסצא נצישנא דסלנוס סיינו אלזלא נצישנא דנמלא‪ .‬מז( נעילונין שס ליה וםכא‪.‬‬
‫מח( שנס ד ך פ׳ גרא‪ .‬מנו( אי מניד נציצ נמקוס איענד נכ« ודפוס‪ .‬נ( עימנין דך‬
‫ציה ע < נא( מסיצסא נצ״צ נמקוס אמסיצסא נניי‪ .‬ונדסוס איתא אמחיצות ולאז״ם הניה‬
‫נ נ ( ‪ Gond‬נצשק צרפת נמו פהילאנגעל נצשון אשכנז‪ .‬ננ( דש כן הניס לאזיס‬
‫המסיצוה‪.‬‬
‫תשובות ד׳׳ת סימן צו צז‬
‫‪202‬‬
‫מסתן חרוצה שנוקש שם סוף הדלה‪ .‬וישנצ( אכסדרא בבקעה שאין ל ה שציסין ויש‬
‫שצימין שהם חיזוק לתקרה כדאטרינן בהקומץ רבה נד( אינן חרוצין א ל א כמו עסודין‬
‫ועושין אותם‬
‫או ברשות הרבים‬
‫כאותן אכסדראות שבחצרות‬
‫סנורה סביב‪.‬‬
‫ושלהם‬
‫שהיו סאבנים חרוצים כעין של עץ שפירשתי‪ ,‬ורוב בניניהם סאכנים היו‪ .‬ויש סציםין‬
‫מאבנים שהרוצים ואינם בשל עץ‪ ,‬ש ש ל עץ סחובר הכל אבל ש ל אבניס‬
‫שנותן אבן אחת חרוצה ב ם ו ף נ ה (‬
‫שאינן מחופר הכל‪,‬‬
‫יש םהם‬
‫כותל האחד וכניח מקום אבן‬
‫אתרת חלול ונותן אבן אחרת ומניח א׳ ח ל ל מ ל א אבן פצים‪ ,‬וכך עושה כל הסצימין‬
‫מראש כוהל האכםדרא‬
‫ועל פצים כזה‬
‫עד חקרקע‪.‬‬
‫א ל א חסםק בין‬
‫שאינו מחובר‬
‫פצים לפצים נחלקו אביי ורבא עליה ]אי אמרינן[נו( לבוד בפיק דסוכה‪ ,‬דאביי אית‬
‫ליה ל ב ו ר‬
‫מאבן‬
‫פצים לאבן פצים‬
‫אמרינן לבוד לעשות כסצים שלם‬
‫והוי כפצים שלם‬
‫שלם‪,‬‬
‫ולחי‬
‫וכלחי שלם‪ .‬ורבא אסר לא‬
‫ולחי של פרקים‬
‫דםציס ש ל פרקים‬
‫כעין שיני ההומה לא הו• לבוד‪ .‬ולפי פצימין הללו אתה מ פ ר ש לפי ענינן ההלכותנז(‪,‬‬
‫תה ש ל לבוד פריה‪ .‬ומזוזות וםיפין ופצימין ענין אחד הם אלא שמווזות אינן ממלאין‬
‫רוהב שערי אבנים ופיפי; ממלאין רוחב שערי האבנים כמו שכתוכנת( וימד את סף‬
‫אחר‪,‬‬
‫]והקנה‬
‫השער‬
‫קנה‬
‫ביצה‪.‬‬
‫פרק ק מ א א ( בנמרא‬
‫חיה‬
‫שש‬
‫נמצא|ננו( ש ש אמות‬
‫אמות‪,‬‬
‫עובי‬
‫ההומה‪.‬‬
‫רבנו יעקב וצי׳ל‪.‬‬
‫סימן צז‪.‬‬
‫ה כ נ י ס זזבלין ונוי‬
‫)בענין‬
‫דב״ש אומר‬
‫למוללן במלילות(‪.‬‬
‫אין מוליכין חלה וכוי‬
‫)א״ל(‬
‫א־כ מצינו‬
‫תרומה שזכאי בהרמתה‪ ,‬סו ניא זו נמהר‪ ,‬למבין פר־ח דנרים ו ל ד נמי מ ש כ ח ת‬
‫ולא נרסינן ולר׳‬
‫ל ה בנון שהכניס שבלין ובו׳‪,‬‬
‫יוסי‬
‫ביר יהודה‪.‬‬
‫אך פיר׳ רש״י‪(3‬‬
‫והתום׳ נ( כחומץ על נתר ומעדה בנד ביוש קרה ל(‪ ,‬שהם אומרים ר׳ יוסי ביר יהודה‬
‫סוטר שאין תורת תרומד‪ ,‬במלילות ולא בתחילתן כ ש ה ן ה ( שבולין‬
‫ולא בסופן כשהן‬
‫מלילות‪ .‬וחלילה ל כ ל יודעי דת ודין לומר כן מפני כטה דברים‪ .‬האחד ש ק ו ( פטורו‬
‫ש ל ר׳ יוסי‬
‫ופטור‪,‬‬
‫בעין‬
‫טטורו ש ל המכניס שבולין‬
‫אף ר׳ יוסי ב־ר יהודה‬
‫לאחר טלילה‬
‫לדיר‪,‬‬
‫תורת‬
‫יהודה אף אכילת עראי‬
‫לעשות מהן עיסה‬
‫פוטר אהכניס שבלין ל ט ל ל ן‬
‫ט ב ל נטור‬
‫ואוכל טהן עראי‪ ,‬א ב ל‬
‫עליהן ואינו יכול לאכול‬
‫וזהו נרנו לתרומה‪,‬‬
‫אוכל‬
‫מהן עראי‬
‫אף לר׳ יוסי‬
‫דהא ר׳ יוסי ביר יהודה‬
‫ביר‬
‫פוטר אהכניס‬
‫ש ב ל ץ ל מ ל ל ן בםלילות קאי‪ ,‬אבל כי טללן וודאי חייב‪ .‬ועוד אי ר׳ יוסי ביר יהודה‬
‫לית ליה תרומה אמלילות כ ל ל ו ל א בשבלין בתחלתן ולא במלילות בסופן‪ ,‬מאי האי‬
‫דקאסר תלסורא הא רבי הא ר׳ יוםי ביר יהודה‪,‬‬
‫לתרווייהו םצינו לאוקמי שפיר בין‬
‫נד( מנחות דך ל״נ מינ‪ .‬נה( נסוך כן הוא נכ״י‪ ,‬אנל כדפוס‬
‫נמקוס יש נ נ ״ י ודפוס‪.‬‬
‫נז( נלומל אם תמצא הלנה נענין פצימין צליך‬
‫נו( אי אמלינן נן הוסיך לאז״ס‪.‬‬
‫נסך‪.‬‬
‫אתה לפלם לפי ענין ותונן הדנרים נאיזו אופן מפצימין הניל ילונר נה‪ .‬ולאז״ס הניה‪:‬‬
‫נח( ימזקאל מ׳‪ ,‬וי• נט( המלות נהסנל‬
‫ולפצימין הללו אתה מפרש לפי ענין ההלכות‪.‬‬
‫סוסיך ראזים וחסרות נרפוס ונ׳יי‪ .‬והקנה היה שש אמות נמו שנתונ ניחזקאל שם פ ס ו ק ה ׳ ‪:‬‬
‫א( ניצה דך י׳׳נ ע״נ ודך י״נ ע־א‪ .‬ועיי״ש נתוס׳ ל״ת הא רני ונם נרשנ״א‬
‫סיסן צ׳יז‪.‬‬
‫נ ( נתוס׳‬
‫נ ( שם דית הא לני‪.‬‬
‫שם דית אלא מאי שהניא שם דנרי לננו נאן‪.‬‬
‫שלנו נליס נריח וחולק על רש״י‪ .‬ד( משלי נ״ה‪ ,‬נ׳‪ .‬מעלה מ ד ניוס קרה חומן על‬
‫ה( כשהן כציל נמקוס נעשהו נכ״י ודפוס‪ .‬ו( שנן נן הגיה‬
‫נחל ושל נסיליס על לנ מ ג‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צז‬
‫מוללין מלילות ז(‬
‫יהודה‬
‫ניהא‬
‫לאטרושי‬
‫בין המשגה‬
‫ליה‬
‫דלית‬
‫וכל טילתא‬
‫ד ל א מציגו תרומה‬
‫תרומה‬
‫בסלילות‬
‫דאיטשר לטיעבדא‬
‫ולד׳‬
‫‪203‬‬
‫‪,‬‬
‫שזכאי בהרמתה‪.‬‬
‫גמי‬
‫דלו־ יוסי ביר‬
‫כיוון דשבלין הייב‬
‫הוה ליה‬
‫והאי‬
‫טעיו־ט ל א מציגן למיעבדא ביו״ט‪,‬‬
‫דקאמר טוללין אמוטרשין ואמתוקנין קאי ואמעושרין טעיו״ט‪ ,‬ושבקה לטתניהין דהיא‬
‫דוהקה‬
‫ואין זה רותק כ ל ל‬
‫ואוקטה אנטשיה‪,‬‬
‫והתום׳ שהעמיקו‬
‫למתני בסתוקניןס(‪.‬‬
‫לוטו־ הא ר׳ הך ברייתא רתני בה טערב יו״טט( ודייקיגן בעיויט אין ביו״ט לא‪ ,‬שתתו‬
‫הסוניא ו ל א היו הדברים טעולם‪ .‬רהא כבר תרצו ל ה והיה דאפי׳ ביו׳יט וכו׳ ודהייה‪,‬‬
‫ואתה טתרץ תרוצו‬
‫והדר אקשי ל י ה י ( טטתגיתין ועלה קאי ל א קשיא הא רבי וכוי‪,‬‬
‫על טה ש ל א הקשהו טעגו הטין והודה לו בשעורין הוא‪ ,‬ואיגו טש־ב כהלכה שהרי‬
‫כבר אטרנו‬
‫שאותן שתי הברייתותיא(‬
‫ביר יהודה‬
‫ש ל ר׳ יוסי‬
‫טתירות ל ס ל ו ל ביויט‪.‬‬
‫טוטר הביאן ל כ ל ל זה‪.‬‬
‫וכשטן לעצםיב(‪ ,‬וכן הוא הדבר על אוטניו‬
‫ביויט‬
‫טלילות‬
‫להיות‬
‫ושיטת‬
‫באה כמים לקרב‬
‫התלטוד‬
‫כתםוהי זהב בםשכיות כסףיגן‪.‬‬
‫רכות וטתקייטות סטוך לקלייתן‬
‫וטותר לטלול ביויט‪,‬‬
‫וטשגי שטעו בט־רושו‬
‫באור‬
‫דאין הנטללות טערב יויט ]טובות[ יד(‬
‫םוללין‬
‫וכשטצטגגות טתקשות‬
‫כאותן‬
‫הגטללות ביויט‬
‫וטאתר שטותו־ ל ט ל ו ל טותר להפריש תרוטתן דוטיא דטטרישין הלה טן העיסה ביויט‪,‬‬
‫שהרי אי אסשר להיות שילוש טו( ]את העיסה[ טעיו־ט שדעתו לאכול פ ת הטה‪ ,‬אף‬
‫כאן דעתו ל א כ ו ל טלילות רכות‪.‬‬
‫שאר תטין שאיןטז(‬
‫תרומה‬
‫שזכאי‬
‫דקתני‬
‫ל א מצינו‬
‫ביויט ל א‬
‫נרנו בשבלין‬
‫בהרמתה וכוי‪.‬‬
‫תרומה דזהו נרנו‪,‬‬
‫וכוי‬
‫עד שיטרת‬
‫טאתטול טעיויט‬
‫לה‬
‫ואיכ דטוללין טלילות‬
‫בכרי‪,‬‬
‫ליק הא רבי הא ד׳ יוסי ב־ר יהודה וכו׳‬
‫ואפי׳ במלילות‬
‫טצי טטריש‬
‫מתוקנין מעיויט‬
‫והשתא סיד‬
‫דאין נרגו לתרוטה עד שיטלול‬
‫די היא‪.‬‬
‫בעוד שהוא בשבלין‬
‫ולא מצינו‬
‫לשאינן טתוקנין‪.‬‬
‫דכיון דלר׳ בשבלין‬
‫תרומה וכוי‪,‬‬
‫טציגו‬
‫וטתניתין‬
‫מצי להפריש‬
‫הוה ליה לאפרושי‪,‬‬
‫ומיהו ר׳‬
‫ובר׳יח( ר׳ יוסי ביר יהודה‬
‫כטו‬
‫אבל‬
‫]שאני ליה בין[יז(‬
‫היא דאטר‬
‫אין נרנו‬
‫ל ט ע ש ר כשהוא שבלין עד לאתר טלילות הנטללות ביויט שהן רכות וםתוקנות‪ ,‬נמצא‬
‫ש ל א היה‬
‫יכול להפריש‬
‫שטטו־ישין אותה ביו״ט‪,‬‬
‫תרוטתן‬
‫טעיו״ט שהרי‬
‫לא‬
‫ואליבא דר׳ יום־ ביר יהודה‬
‫נסללו‬
‫דעיסה‬
‫דוסיא‬
‫והלה‬
‫מצינו תרוטה שזכאי בהרמתה‪.‬‬
‫א ב ל אוכל טהן עראי טדרבנן‪ ,‬דאילו טדאורייתא אפיי אכילת קבע ׳טהרי ל א הוקבעו‬
‫לטעשר‬
‫עד שיטרתו‬
‫בכרייט(‪.‬‬
‫ולטוללןכ(‬
‫בטלילות‬
‫שבלין‬
‫אהכניס‬
‫הכניס שבלין לסוללן בסלילות ר׳ סהייב דהכנסתן בשבלין זהו נורנן‬
‫אכילת עראי‪ ,‬ור׳ יוסי ביר יהודה פוטר‪.‬‬
‫אוכלין מהן‬
‫עראי ופטורין‬
‫ותני עלה‬
‫ר׳‬
‫ותייב אף על‬
‫ולקסן בסוף פרק המביא כא(‬
‫האי נוונא דקתני תצר לאסוקי סדתנן הסעביר תאנים בתצרו‬
‫יעקב סהייב‬
‫דרישא קאי‪,‬‬
‫אשכחינן כי‬
‫לקצות בניו ובני ביתו‬
‫ור׳ יוסי‬
‫ביר‬
‫יהודה‬
‫טוטר‬
‫ואאכילת עראי קאי‪] ,‬והכי נמי קאי[כנ( על אכילת עראי‪ ,‬ןד[בעוד שהן בשבלין עד‬
‫לאתר מלילתן‬
‫ליתנן בהיקו‬
‫או על נבי‬
‫נפה‬
‫כדתנן ב מ ע ש ר ו ת ע (‬
‫המולל‬
‫מלילות‬
‫ראז״ס במקום שהן נדפוס וכ״י‪ .‬ז( זה מימרא דרב נר חנן סס‪ .‬ח( כלומר האי דמוללין‬
‫מלילות‪ .‬ט( ה ן נריימא להמולל מלילות מערב שבח וכוי שממנה אוחינ אניי‪ .‬י( כלומר‬
‫יא( כלומר גס נרייתא דאניי מסכמת עס מימרא דרנה וקרי ליה ברייתא נ ס‬
‫לרנת‪.‬‬
‫למימרא דרנה‪ .‬יג( רומז על סהליס קיט‪ ,‬י״ח ותבא כמיס נקרנו וכשמן נעצמותיו‪.‬‬
‫יג( משלי כית ייא‪ .‬יל( טונוס הוספה מראזיס וחסר נכ־י ודפוס‪ .‬טו( שילוש כצ׳׳ל במקום‬
‫שלשה נ ט י ולפוס‪ .‬טז( שאין כן הגיה לאז׳׳ס נמקוס אין‪ .‬יז( שאני ליה נין כן הוסיף‬
‫לאז״ס‪ .‬יח( ונל׳ כצ־ל נמקוס וכוי נכ״י ודפוס וכלומל ונלייתא• יט( ככלי כצ״ל נמקוס‬
‫כ( ולמוללן כן הניהלאז״ס נמקוס למוללן נדפיס וכ״י‪.‬‬
‫נכדי נכ׳י וכמקום וככלי נדפיס‪.‬‬
‫כא( ניצה דף ליה ע״נ‪ .‬כנ( והכי ניד קאי כן הגיה לאז״ס וחסל נכי־ ודפוס‪ .‬כג( ניצה‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צו צז‬
‫‪204‬‬
‫ש ל הטין ס נ ס ח יד על יד ואוכל כל( ואם נפח ונחן להוך חיקו חייב במעשר‪ .‬ב ש ל ט א‬
‫לדידי‬
‫כרי יוסי‬
‫מהוקטאכה(‬
‫ביר יהודה דלי׳‬
‫דלטוללן בעי‪ ,‬א ל א לדידהו הא מני‬
‫נטר מרנן וכרי יוסי כיד יהודה‬
‫דלר׳‬
‫ודאי‬
‫והשחא‬
‫יוסי‬
‫פריך‬
‫ביר יהודה‬
‫דלרבי‬
‫נטי ל א רלדיריה אין הורה הרוטה בטלילוה‪,‬‬
‫כשמללן הייב]כו(‬
‫נמי דמוקמיח למחניהין‬
‫הטתוקנין‬
‫טעיויט‪,‬‬
‫]ואיכ‬
‫לחסריש‬
‫חרומחן‬
‫םבעוד יום‪,‬‬
‫הכנסח שבלין‬
‫ל א ר׳ דבםלילוה אין פוטר עראי דהכנסתן זהו‬
‫אליביה ם ש כ ה ת ל ה כנון שהכניס וכוי‪.‬‬
‫שזכאי בהרסהה‪.‬‬
‫לא‬
‫בעינן א ל א‬
‫כיון‬
‫רזה‬
‫כיון ראטרה‬
‫אם הכנים שבלין‬
‫לעשוה‬
‫טצי לאפרושי ביויט‪.‬‬
‫א ל א םאי הדומה וכוי‬
‫נודנן‬
‫ד ל א מצינו‬
‫כסו שאר‬
‫הדומה‬
‫]אלא‬
‫הטיס בכרי‪.‬‬
‫בחדמחה‬
‫שזכאי‬
‫דלר׳ נמי אוהן מלילוה מוללין‬
‫עיםה‬
‫ונמלך[כז(‬
‫שאי א ס ש ד‬
‫ואיכ טצינו חרוטה אטי׳ לרבי‬
‫על ואה אין להשיב‪,‬‬
‫וכל ח ם ש נ ח ממטבע‬
‫זו איןכל!( רוהי נוהה הימנו‪ .‬הים‪.‬‬
‫ו ג ם לדברי ההוםטר‪,‬‬
‫שהרי‬
‫דםשםע‬
‫אין‬
‫דלדברי ר׳ יוסי ביר יהודה ל א מצינו הרוסה‬
‫הורה הרוסה‬
‫כל שכן ל ד יוסי‬
‫בםלילוה‬
‫כל‬
‫עיקר‪,‬‬
‫ביר יהודה םצינו הרוסה‬
‫איכ םאי‬
‫שזכאי בחרםחה‬
‫ולד׳ )םאיר(כט(‬
‫שזכאי בחרסחהל(‪,‬‬
‫אליביה דלא מצינו הרוטהלא(‪ .‬וכל הםוניא ש ל ם ט ה םוכחח כן‬
‫נסי‬
‫הא אמרת‬
‫ר ל ד יוסי ביר יהודה‬
‫שייך תרומה לאהד מלילה ולא בשבלין ]נבי[לנ( הרי לישני ראביי‪ .‬הים‪.‬‬
‫ו ה א דקהני לקמן בפירקין ה ט ו ל ל טלילוה ש ל הטיס טנטה יד על יד ואוכל ואם נטה‬
‫ונתן לתוך היקו הייב‪ ,‬אליבא ד ד יוסי ביר יהודה היאלנ(‪ .‬הים‪.‬‬
‫ס י מ ן צ׳׳ח‪.‬‬
‫)בענין מ ט ה מ ט מ א ת ח ב י ל ה ו מ ט ה ר ת ח ב י ל ה ( ‪.‬‬
‫ס ו ב ה ‪ .‬א( רוב טטוה של עניים כך הן עשויוח‪ ] ,‬ק צ ר ח [ נ ( לקצר‪ ,‬חאחד כטו ש ט ר ש ׳ י נ (‬
‫וכן לקצה השני‪,‬‬
‫םזה‪.‬‬
‫סדיני‬
‫הבילה‬
‫ושהי ארוכוה טן הקצה אל הקצה‪,‬‬
‫ולא היו סםורנוה רובן‪,‬‬
‫הלונוה‬
‫א ל א ההבלים היו םםורנוה בין היהידוה‬
‫והבלי ה ס ט ה )שמירקן׳( ל( וכו׳‬
‫ומטהרה הבילה‪.‬‬
‫האהד טזה‬
‫ושהי הכילוה‬
‫בהעור והרוטב‪.‬‬
‫יש בטטהן‪,‬‬
‫והאהד‬
‫כטו ששנינו‬
‫ל ד אליעזר‬
‫קצרה ושהי כרעיים‬
‫מטםאח‬
‫םצד אהד‬
‫ו א ת כ ה הבילה האחח‪ ,‬וכן השניה‪) .‬והביה( ] ו ט ט ו ח [ ה ( בשהי הכילוה היה טצוי להם‪,‬‬
‫כד( נש״ס ביצה שט איסא על יד על יד ונמשני‬
‫לך יינ ע״נ ובמעשרות פיל מיה‬
‫מעשלות בס מיל ליד‪ ,‬אנל ברייך הנירסא יד על יד‪ .‬כת( כלומר תך משנת למעשרות‬
‫תמולל מלילות וכוי‪ .‬ועיין נלשניא‪ .‬כו( תוספת מלאזיס‪ .‬כז( הוספה מלאזיס‪ .‬כס( זו אין‬
‫כפ( מאיל כן הוא נכיי ודפוס וצלין למחוק‪.‬‬
‫כן הנית לאז־ס במקוס דאין נדפוס וכ״י‪,‬‬
‫ל( וצי ע להא לפילוש לש״יותוס׳ ד״ה אילו לא נלסינן ולל׳ נמי א ל א ה י נ ו ל ל יוסי ניל יתולה‬
‫לנ( תוכן סדנליס הללו כבל נאמל‬
‫לנ( נכי הוספה מלאז״ס‪.‬‬
‫נמי‪ .‬לא( כלומל נמלילות‪.‬‬
‫למעלה‪ .‬ועיין העלת כיס‪ .‬ולפי הנלאה הליבול הזה ונס הלינול שלפניו אינו מ מ ת אלא‬
‫ניסוסך ע״י איש אחל או מליון או אחל סיוס דבלי ליה לעיל ואולי הוא כמו נוסחא‬
‫אחליסא‪ .‬ונס האותיוס הים נ״ל שאין לממין על שס לננו‪ ,‬כי לבנו יעקב נן מאיל נעצמו‬
‫מעולם לא היה מכנה עצמו נשס זה ולא חתס כך אח שמו‪ .‬ואס אחליס כנו אוחו נשם זס‬
‫דק־ הכבוד‪ ,‬הלא לא היו כותבים ״תס" ס ח ס בלא לננו‪ .‬לכך נ״ל שצליך למחוק סנקולוס‬
‫מעל ת״ס וציל ס ס בלא נקודות וכונתו תס ונשלם‪:‬‬
‫שימן ציה• א(‬
‫כן‬
‫‪ 3*1‬מ ת קצלת‪,‬‬
‫קכית עינ ליתא‬
‫נ( שפילש״י‬
‫נ ( כן הוסיך לאז״ם וחסל בכיי ודפוס‪.‬‬
‫סוכה לך סיז עיא‪.‬‬
‫הנית לאז״ס נמקוס שפילש׳ נלפוס‪ ,‬ונכיי פפילשתי‪ .‬חיל לש״י ם ס לך פיו‬
‫אותם אשל במחב המסת לצד מלאשותית ומלנלותיס‪ .‬ד( שס בחולין דך‬
‫ח( וחבית כן היא‬
‫שסילקן‪ ,‬אולי צ״ל שמסולנין כמו נלש׳׳י שם המסולניס‪.‬‬
‫תשומת‬
‫ר״ת סימן צ ח‬
‫‪206‬‬
‫לפיכך סטסאת כל הכילה במני עצמה וממהרת חבילה‪ ,‬אע״‪ 0‬שטעמים משתמשים‬
‫בארוכה ושתי כרעיימ ואין קצרה עמהם‪ ,‬ולא הייצאו( לקצרה אמי׳ לכשינ»ל)והנח(^‬
‫]מן ה[חבילה‪ ,‬דהשתא מיהא שסיר מבלה כדאמרינן ח( גבי ממה שננבוה לסמים הצייה‬
‫שהיא טהורה‪ ,‬ולא בעניןס( חבילה ננבוה‪ ,‬וקתני התמ החזירוה הננבימ מממאת מכאן‬
‫ולהבא רהא כבר טיהרה‪ .‬אבל לר׳ אליעזר אינה מטמאת אבדם רסמיכת נוראי(‬
‫לאו עיקר סלאכח חיא‪ .‬וחכמים אוסרים ממה מטמאת אברים ומטהרת אברימ‪ ,‬דדרך‬
‫סלאכתה בסססך אנודאיא( כרססרש תלמודאינ(‪ ,‬וסטהרת אברים כיון דדירכאינ(‬
‫לסישלף קצתה יל( אינלאי סילתא רהייצי קצרה בסקום שנכנסה בסקוםתבור הכרעיים‬
‫כזה כמו שציירתי יוו(‪ :‬וצריך היה לסרק הסטה בשעת טבילה כדתנן התם בסי י*ח‬
‫צורה שנייה‬
‫בדפוס‪.‬‬
‫צ ו ר ה שנייה ככ״י‪.‬‬
‫נכ״י ודפוס וראז״ש מחק המלה וחניה וחניה אשריה ונשמי נמקומ בשחי‪ .‬ול״נ שציל וממות‬
‫נמקוס וסנימ‪ .‬ו( ראז״מ הניס סיישי נמקומ חייצא‪ .‬ואין צריך להניס‪ .‬כי נונח רננו‬
‫שהקצרה אינה חוצצה ואפילו לכשינסל הקצרה אחר כך דאיכא למימר אינלאי מילמא למפרע‬
‫כי כן דרכו למישלך קצרה‪ ,‬זה לא אמרינן דהשהא מיהו שפיר פנלה‪ .‬ז( והנס חנילה כן‬
‫סוא בכיי אנל נדפוס והנס חנילס וראזיס הניה והיינו נמקוס והנה‪ .‬ולי נראה שצריך להניה‬
‫ק החנילה נמקום והנס סנילס‪ .‬ס( כדאמריק כן הוא נכי* ודפוס וראיס יממן הכ׳ וא״כ‬
‫צייל דאמדינן נמקוס כדאממנן‪ .‬והנטן לדעמי כמו שכסונ נספרים כדאמריק‪ .‬וטנמ רנט‬
‫להטא ראיה מעהנימין דכליס פ׳ י״ח מ״ע דנם שס אם המזימה סננניס מממאח רק מכאן‬
‫ולהנא ולא אמרינן אינלאי מילמא למפרע‪ .‬פ( כלומר שלא נננוה נאיפן שחלקי החצי‬
‫עשסמשיס להיוה סטלה אחה טון קצרה ושסי כרעיים וארוכה כמשיכ לעיל‪ .‬וראזיס הניס‬
‫שלא מנין נמקוס ולא נעטן‪ .‬י( נציל נמקוס נמאי נטי ודפוס וק סניה ראז״ס‪.‬‬
‫יא( נטי תפוס אנמא‪ .‬ינ( נסוכה שס‪ .‬ינ( מדכא כמו דרכא ע*ז מיס ע*נ‪ .‬ואולי‬
‫צ״ל דדירטה או דאודחיה ועיין לקק‪ .‬יד( קצהה ‪ p‬הוא נכ*י ונדפוס‪ ,‬ואולי ציל‬
‫קצלס‪ .‬עו( נכ״י ונס נדפוס יש כאן שסי צורות‪ .‬אנל הצורה הראשונה הן נכ״י הן‬
‫נדפוס משסה כל ‪ p‬המונהה‪ ,‬עד שאי אפשר להנינה‪ ,‬ולכן השמסהיה מכאן וציירה ‪p‬‬
‫הצורה השנייה מטי ונס מהדפוס‪ .‬ונראה לדעת רמו שהמפה היסס מחתרת משהי‬
‫הטלות‪ ,‬המגילה האחת היהה עומדת מקצרה וכרעים והטל הכרעים ונס ארוכה אחה‬
‫‪,‬‬
‫‪206‬‬
‫דכליס‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת ס י מ ן צ ח צפו‬
‫ה פ פ ר ק א ת ה פ פ ה כדי להנובילה‪ ,‬והיינו דחני בברייתא סו׳ כ ש ד כרעה שפירשה‬
‫עפ הקצרה ועפ הארוכה הרי זה הכור נ ט פ א זה נטמא זה והזה על זה חזה על זה‬
‫ואינו חוצץ דחכי אורחיה‬
‫וחנ־א אינו חבור דאורחה לפרקן‬
‫דברי ד אליעזר‬
‫בשעת פלאכחן נ פ ם א זה ל א נ פ פ א זה הזה על זה ל א הזה על וה וחוצץ‬
‫לפשלפה‪.‬‬
‫דחיינו‬
‫וכרעה הברייתא כך הוא‪ ,‬שתי כרעייפ פ צ ר אחד‬
‫חצי פטר‪,‬‬
‫חכילח אחת‪.‬‬
‫דתנן בשפודין‬
‫והא‬
‫שלא‬
‫דאורחה‬
‫והקצרה והארוכה עפר‪.‬‬
‫או בארוכות‬
‫הממה ח(‬
‫מוכיח‬
‫דדופיא דשסודין חוי אורחא לתיות נ ש פ פ ח חארוכח ושחי כרעייפ בלא הקצרה‪ ,‬ש א ס‬
‫השאר הקצרה איך ההיה הארוכח פ ש פ ש ח ‪ ,‬ה ל א ר א ש ה ש ל צד הקצרה נבוח ו ח א ח ד‬
‫נמוך‪.‬‬
‫ומקורה שנשברה )שאין( םומכין בארוכות הטטתיח( ומהמקרת פוכתו בשפודין‬
‫ורב האי טירש בקצרה‬
‫אתה לטד דרך שתקזטיש טטותיהן פפורקות‪.‬‬
‫ושתי כרעיימ‬
‫ובארוכת ושתי כרעייט טוטכץ בכותל ויושבץ עליהן כנובה וטווה יס( הבליט‪,‬‬
‫הבלים‬
‫צריך לישב‬
‫בטקוט נכוה‪.‬‬
‫וטשדי‬
‫אשלי כסו דשדתיה‬
‫תטה‬
‫והטווה‬
‫בת ד ו ט ת נ ( ‪.‬‬
‫ס י מ ן צפ*‪.‬‬
‫)בענין ע ו ס ק‬
‫סוכהא(‪:‬‬
‫שלוה• מצוד‪,‬‬
‫בסיוה ‪08‬ור מן ה»וה(‪.‬‬
‫טטורין סן הסוכה‪,‬‬
‫כדאטרינן הנא בטסה קאי‬
‫בביתך‬
‫לדבר‬
‫פרט לעוסק בטצוה‪,‬‬
‫טצוה פטור‬
‫נכי טת עבה בטסה ‪.(3‬‬
‫דבשבתך בביתך‬
‫טקריאת שטע‪,‬‬
‫והיה ל כ ל מ״ע‬
‫אלא תנא בסוכה קאי‬
‫מהימ‬
‫דתיר ב ש ב ת ך‬
‫אפיי טשטא דקרא טשטע רשות‬
‫הא‬
‫והבי נטי סטור טבל טצות עשה שתוטן נרטאג(‪,‬‬
‫מחונלת עמה‪ .‬ונן תסנייה מצל אחר‪ .‬ולפי לעת רננו טל טצולת נל המסה היסה נמוזאת‪:‬‬
‫נ( יתד‬
‫א( קצלה מצל אתל נננסת ויוצאת ניתל סמחנל הנלעייס‪ .‬נ( סתי כלעייס‪.‬‬
‫תמחנל הבלעיס‪ .‬ל( ארונה המחונלת עם אותו יתד ונננסש ויוצאת ביתד תשני‪ .‬ת( ארונה‬
‫שנייה תידזונלת עם יתד שני ונננסת ויוצאת ניתד הראשץ‪ .‬ו( תקצית מצד השני‪.‬‬
‫ח{ שתי נרעייס מצד שני‪ .‬נן תיא צורת תמסה‬
‫ו( היתד מצד שני תמחנר את תנרעייס‪.‬‬
‫לדעת לנט לפי לאות עיני‪ .‬ועיין נרמנ־ס פירוס המשניות נליס פייח מ״ה ומדנריו שס תלאה‬
‫ני לפי דעתו משונה צולת המסת •מדעת לננו ננל וכל‪ .‬ני ללעת תלמטם יש אלנעת נצנים‬
‫נאלנע זויות ונתונס יתקעו תלנליס ועיייש‪.‬‬
‫סז( תוספתא נליס בנא מציעא שוך פיח הונאה נתוסי סונה דך ס«ז ע״א ליה מסה‪ .‬א ק‬
‫נתוספתא שם לא נמצא נזה הלשון שהניא ל נ ט כאן‪ .‬יז( סונת דך קיו עיא‪ .‬יח( שנת‬
‫דך קניא ע״נ ושם תלאת שצל״ץ למסוק שאין נ ט י ודפוס• יס( ניל שציל וסווין במקום‬
‫נ( נגיסין דך ס״ס ע״נ‪ .‬טונתו דנם שם תמלת דשדתית סעמת שפוואסו‪ .‬ועייייש‬
‫וסוות‪.‬‬
‫נלשיי דיה חוסי חתוליתא‪:‬‬
‫ט י ק ציט•‬
‫א( סונת דך ניה עיא‪.‬‬
‫ועוד עיין נ פ ט יהושע‬
‫נ( פסחים דך ליז עיא ועיייש נהוס' דיה תנא‪.‬‬
‫סונה שס‪ .‬נ( לאה זה לנל הדש מלא מצאנו‬
‫‪207‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת םימן‬
‫והיינו טעמא דמתניתין‪ .‬ובלכתך בררן־ מרט לחתן דאינו קורא קיש‪ ,‬ומשום דלא דמי‬
‫התן לעוסק בשאר םצוות‬
‫וטירדא לקיש ד(‬
‫איעטריך קרא לההן םשום ד ט ח ר הוא‪,‬‬
‫ט ב ט ל ה ליה‪ .‬ואהכי קהני מכאן אמרו הכונס אה הבהולה סמור‪ ,‬רמרישא רקרא נשקא‬
‫העוסק בטצווה ל כ ל הטצווה‪,‬‬
‫אסרו םכאן‬
‫האי‬
‫לישנא‪,‬‬
‫דנפשיה‪,‬‬
‫אסרו‬
‫ד‪,‬א‬
‫וםםיטיה נשקא )לבד( מכוונה לבר מקיש‪.‬‬
‫העוסק במצוד‪.‬‬
‫ליחא‬
‫פטור מן הםצוה‪.‬‬
‫רחיוב א ל מ נ ה‬
‫והיינות( דקא משני‬
‫לאו מררשא‬
‫נבי בתולה ההם מריר‬
‫הילכך לא‬
‫ואיה משום היוב אלםנה נקט‬
‫אלא‬
‫מסיים‬
‫מילהא מסברא‬
‫במירדא דמצוה‪,‬‬
‫אבל עםיקה‬
‫מצוד‪ ,‬ליכא רלא מיפמר א ל א מקיש‪] .‬ופריך והעוסק במצוד‪ .‬פטור מן הסצוה[ מהכא‬
‫נטקא םההם נפקא וכר‬
‫ומשני צריכא א ב ל הכא רממא זמן ק־ש כשבא עסק מצוד‪,‬‬
‫לידו‪ ,‬ולא אכונם אה הבהולה קאין(‬
‫וכל‬
‫בני‬
‫הופה סטורין םן‬
‫הסוכה‬
‫אמר ר׳ אבא בר וברא אמר רב ההן ושושביניו‬
‫כרפפרש‬
‫כל שבעה‬
‫טעמא‬
‫לעיל‬
‫משום רבעי‬
‫לםיהדי וכו׳ שים םסוכה בלהוד קאסרז( וכל שבעה קאטר‪ .‬היר ההן ושושביניו וכל‬
‫בני הופה‪,‬‬
‫ל א זו‬
‫אף זו קאטרלן(‬
‫ומן ההשילין‬
‫פטורין פן ה ה פ ל ה‬
‫והייבין בקיש‪.‬‬
‫והכא ל א מהני כל שבעה אלא לילה הראשון קאטר ופוטרה ה ך ע ( ברייהא מ ה פ ל ה‬
‫ערביה םשום דבעי כוונה יתירה כדאמרינן )בברכוה(י(‬
‫באורהא לא הוי מצלי הלהא יומי וכר‪.‬‬
‫אבוהי דשמואל כי הוה אהי‬
‫ומן התפילין משום שירות ול־לה תראשון‪,‬‬
‫וקסבר לילה זמן הפיליי‪ .‬והייבין בקיש בין ההן ביןשושבינין וכן יא( הולין ומשמשיהן‬
‫ולית ליה דמהניהין‬
‫היה קורא בהורה יב(‬
‫תנא דברייתא קיש פסוק ראשון‬
‫טקיש לילה הראשון‬
‫מקיש‬
‫לילה הראשון‬
‫וכל‬
‫רההן פטור מקיש‬
‫ורבר מועמיג(‪.‬‬
‫בני הוטה הייבין‪,‬‬
‫ר׳ שילא היא‪,‬‬
‫משום‬
‫ומתניהין‬
‫לילה תראשון רקםבר‬
‫ר׳ שילא אמרו התן פמור‬
‫רהיה קורא‬
‫ולא שושבינן שאין הייבין‪.‬‬
‫דתני חתן פטור‬
‫ואםיפא רברייתא‬
‫קאי ר׳ שילא ובהפלה ובהפילין ל א איירי‪ ,‬דילסא בהפילין איה ליד‪ ,‬לילה לאו זמן‬
‫הפילין הוא ובהפלה טורה כאבוד‪ .‬דשמואל כדפרישיה לעיל‪.‬‬
‫עקביה אוסר כותבי ספריס תפילין וטזוזות וכו׳‬
‫ההפילין‬
‫וסכל מצווה האפורות בתורה‬
‫דהניאיד( ר׳ הנניה בן‬
‫ופוכרי הכלה פטורין מן ה ה פ ל ה ומן‬
‫לקיים רברי ר׳ יוסי הנלילי‬
‫שהיה רני יוסי‬
‫הנלילי ]אוםר[ העוסק במצוד‪ ,‬סמור מן המצוד‪ .,‬ואין ה ל כ ה כר׳ חנניה א ל א כר׳ יופי‬
‫הנלילי רסהם לן הנא כווהיה‪ ,‬רמדקא השיב ר׳ חנניה בן עקביה להנך מ כ ל ל ראינם‬
‫נפייוש נשום קדמון לחלק נין מצות עסה שהז״ג ומצוס עשת םלהדג נענין עוסק במצות‬
‫סטור מן המצוה‪ .‬ועיין לקמן בברייתא דיי חנניה נן עקניה ועוד נרכות דך י״ז ע״נ נמי‬
‫שממו מוטל לפניו ששם איתא פטור מכל המצוות האמורות בתורה‪ .‬ועיין בפני יהושע נרכות‬
‫שם שהקשה היאך מצינו למילך כל מצוות האמורות בתורה מתני תלת דילמא דוקא נמעשהזינ‬
‫פטורות ועיייש‪ .‬והוא לא ראה דברי רננו כאן דסיל דנאמת רק במעשהז״ג פעור‪ .‬אמנם ברייך‬
‫לא גריס שם מכל המצוות האמורות בתורה‪ .‬ועיין בתלמידי רבנו יונה שם ושם תמצא שכתוב‬
‫לכי היכי לפטור מן התפלה ומן התפילין הינ פעור משאר מצוות כגון לולב ושופר וכיוצא‬
‫בסן‪ .‬ואולי כונס ר״י כזה להסכים עם דעת ‪ nn‬דדוקא כשאר מצוות כגון לולב ושופר וכיוצא‬
‫בהן שהן מצוות עשה שתזק גרמא‪ ,‬סטור‪ .‬ל( לקיש כן הוא ככיי וגס בדפוס‪ ,‬וראזים‬
‫הגיה מקיש‪ .‬ה( כציל במקום והא בכיי ודפוס‪ ,‬וכונתו דגם משם מוכח לכונס את הבתולה‬
‫לאו משוס עוסק נמצוה פטול אלא משוס לעלול ולא כלש׳ י שס ד״ה אבל‪ .‬ו( אצא על‬
‫העוסק במצוה‪ ,‬ד ת ט נ ס לא עיפטל אלא משום טירלא ובקרבן פסח לא שיין טעמא דטיללא‪.‬‬
‫מ( כלומר לא זו חתן אלא אך‬
‫ז( גס מזה לאיה לטעמא לחסן לאו משוס עוסק כמטה•‬
‫שוםבינין ובני מופה‪ .‬ט( ופוטלמ הך בן הגיה לאזיס במקום ופעולה הוי בכיי ולפוס‪.‬‬
‫י( בבלטה ‪ p‬הוא בטי ולפוס ולא נמצא שס אלא נעימבין דך ס«ה ע״א‪ .‬יא( ובן בן‬
‫הגיס לאז״ם במקום טון‪ .‬יב( בלכות דך מיז ע׳יא‪ .‬יג( וכמו שפילש״י שם ל־ה וחייבין‪.‬‬
‫‪208‬‬
‫בכלל‬
‫תשובות ‪ m‬סימן צט ק‬
‫ש א ר עוסק בסצוה סטור סן חסצוח‪.‬‬
‫הברים שהיו‬
‫שתלטוד‬
‫יושבין‬
‫כנגד‬
‫וראיה‬
‫ועוםקין בתורה סססיקין‬
‫הכל ועוטק בטצוח‬
‫לדבר דאמרינן‬
‫לקיש‬
‫טטסיק לקיש‪.‬‬
‫ואין‬
‫בטיק ד ש ב ח ע ו (‬
‫ססםיקין להטלה‪,‬‬
‫ועוד ראיה טדאטר דיינח(‬
‫ואעיט‬
‫ליש‬
‫א ל א כננד ריש בן יוהי ותבריו א ב ל אנו טםסיקין בין לקיש בין לתטלה‪ ,‬אעינ דתית‬
‫כננד כולט‪ ,‬כיש טוכרי ת כ ל ת וכותבי טטרים והתנדיט דטטטיקין לקיש ולתטלה‪ .‬ועוד‬
‫תניא יז( מבטלין תית להוצאת הטת‬
‫חנניה‬
‫בהוצאת‬
‫עקביה טני להו‬
‫בן‬
‫המת‬
‫ולהכנטת כ ל ה להוטה‪.‬‬
‫ל ה נ ך טשוט‬
‫ובהכנםת כלה‪,‬‬
‫כדאטרינן‬
‫דרביט‬
‫צריכין‬
‫ואעינ דאיכא לטיטר ר׳‬
‫להם‬
‫בטקוט שנהנו יח(‬
‫וטתמרינן‬
‫כידינו(‬
‫בתו‬
‫תעניות‬
‫כסו‬
‫התענו‬
‫עליהם כדי ש ל א יתעשרו דאי טיעתרי טטנעי ולא כתבי טטריט ו ל א טזבני‪ ,‬אמי־ הבי‬
‫לית הילכתא כדטרישית‪.‬‬
‫א ל א היכי דסי עוסק בטצוה לא כטו שטי• רבנו ש ל ט ה כ(‬
‫הולך ללטוד תורה ולהקביל טנ• רבו‪ ,‬ראיכ כיש הנך דר׳ הנניה בן עקביה‪ ,‬א ל א כרב‬
‫הטדא וכרבה בר רב ת נ א כי הוו ]עיילי[ בי ריש נלותא כ ש ב ת א ררינלאכא( לדרוש‬
‫דרשוח לרביט להטריש עטי הארץ טבל דבר איסור ולדרוש בהלכוח החנכנ(‪.‬‬
‫ריש נלוחא ל א הוו דרשי כדאטדינן דריש נלוחא דראין דינא ד ט ר ט א י ע (‬
‫הםדא הוה אוחו‬
‫בחחיא שטעתחא‬
‫ריש נלוחא כדטוכח‬
‫דבי‬
‫וביטי רב‬
‫ד א ד ל קטיח דרב נחטןכד(‪,‬‬
‫ורב נ ה ט ן ה ו א דאטר לעיל כה( לרבה בר רב הונא ולרב חסדא אהדריחו סשסעחייכוכו(‪,‬‬
‫כי איקלעי‬
‫לבי‬
‫ריש נלוחא ואננינהו בטוכה שנויה טוטלנין‪.‬‬
‫ליה כ ש ב ת א דרינלא טשילי להיני וטהיני לשילי‪.‬‬
‫וכנון עבור שנדיכח(‬
‫טצוה טטורין בין ביוט בין בלילה כיון ד ל ד ר ש א אזיל‬
‫ושעתא‬
‫קאי בעםק‬
‫סצוה ומהייב‬
‫ביום‬
‫בבלילה‬
‫וכראטרינןס( טכחטי‬
‫הולכי לדבר‬
‫או לטול את בנו כל ש ע ת א‬
‫ובלילה כביום‪,‬‬
‫וכל ש ע ת א‬
‫עוסק‬
‫בסצוה הוה כס(‪.‬‬
‫סימן ק׳‪.‬‬
‫)בעני! א ר ב ע ע ש ר ה ם ע ו ד ו ח חייב א ר ם ל א כ ו ל בסוגה(‪.‬‬
‫סוכה‪.‬‬
‫א( אמר בירא חזר בו ר׳ אליעזר‬
‫טזו האהרונד‪-‬נ( שהקשינו עליה כפירוש ריח‬
‫ולא כטי׳ ר׳ שלטה‪ ] ,‬ד ט ה ך דמי ש ל א [ נ ( א כ ל ו ( בליל ייט הראשץ פריך‬
‫ח( מנילה‬
‫יל( סוכה לך כיו עיא וסם איהא חניא‪ .‬סו( שנת לך י״א ע״א‪ .‬סז( סס‪.‬‬
‫יס( כיל כציל נמקוס כיה נכ״י ודפוס‪ .‬וכן הוא‬
‫יח( פסחים לך טן טיב‪.‬‬
‫דך ג' ע״נ‪.‬‬
‫נפסחיס שם‪ .‬כ( כן פילש לש״י נמחניהין סוכה דך כיה עיא ד״ה שלוחי מצוה‪ .‬כא( שם דך‬
‫ט ו ע״א‪ .‬כנ( גס זה ננל לשיי שפ־לש שם ל־ה שלוחי מצוה אנן שנאנו לשמוע הללשס‬
‫ולהקניל פני לאש נלוחא‪ .‬כנ( ניק לך ט ח ע״נ‪ .‬ומשם נלאה שלא היו ו נ מ מש נלוסא‬
‫נשמעים אצל העם‪ .‬כל( שם כלומל משם לאיה שאוהו ליש נלותא חי נזמנו של לנ נ מ ק ‪,‬‬
‫ואיכ היה נס כן כ־מי לנ חסלא‪ ,‬כי לנ נחמן ולנ ססדא ולנא נל לנ הונא היו נ ז ק אחל‪.‬‬
‫ט ( ניצה‬
‫כו( ושם איחא אמל להו הלול נהו ל מ ן משמעהייהו‪.‬‬
‫כה( סוכה לך י׳ עינ‪.‬‬
‫לך כיה ע״נ‪ ,‬יומא דך פיז ע״אסנהדמן לך זי עינ‪ .‬וטנה לננו ט ה להניא לאיה שכן היה‬
‫מנהג החכמים לילך למקומוח אחמם ולרמש ללשוח נלניס• כח( וציע למה ענין ע ט ל‬
‫שנה לשנחא דמנלא‪ .‬ואולי נמשך להולכי ללנל מצוה לומל שנם ההולכים למנל שנה נכללם‪.‬‬
‫כס( כונחו כי מפעם זה שסולץ אך נשעה שנייחס‪ ,‬ועיין נהוס׳ סוכה לך כיה נ י א דיה‬
‫שלוחי מצוה‪:‬‬
‫נ ( זה פילושו של לננו שחזל נו ק האמלונה למי שלא‬
‫סימן קי‪ .‬א( סיכה לך כיז ניא‪.‬‬
‫אכל ליל י״ס הלאשון וכוי‪ ,‬ולא כפילוש לש״י שס מ ה חזל ט שחזל ק הלאשונה‬
‫ולהודוח ללנלי חכמים לומל שאין ל מ ל קצנה‪ .‬ונלשנ״א שם הונאה דעה ל נ ט נשם לם״י‬
‫חה סייס וטל ליח או מ ח ‪ .‬נ( המלוה נהסנל הוסיך לאז״ם‪ .‬ד( אכל נציל כמקום אנל‬
‫תשובות ר״ת סימן ק קא‬
‫סי‬
‫אית ליה ל ד‬
‫אליעזר‬
‫בי יפה הקשה התלמוד‬
‫והא‬
‫הבי‬
‫ומוקשית היא‪.‬‬
‫‪209‬‬
‫י‪ r‬סעודות בעי וקאסר כירא הדר‬
‫ולהבי‬
‫קתני סתניתין‬
‫ביה סהך‪,‬‬
‫ד אליעזר אוסר‬
‫ייד‬
‫פעורות הייב אדם לאכול במוכה ופשיטא שאין תשלוםץ לייד ועוד אמר ד אליעזר‬
‫בי הוה אית ליה ברבנן ס(‬
‫י״פ האהרון‬
‫ל ה ש ל ס ת אכילת הובת סוכה‪,‬‬
‫ם ת ט ץ לעבור‪.‬‬
‫כר׳ ז(‬
‫דלילה הראשון הוכה‬
‫אליעזר‬
‫והכםים‬
‫שיש לאותו לילד‪ .‬תשלוםץ‬
‫לילי‬
‫םדרבנן וליכא בל תוסיף‬
‫דאין‬
‫ודלפאו(‬
‫אוסרים אין לדבר תשלוםין‪,‬‬
‫אליבא דרבנן‪.‬‬
‫ובתר הבי הדר‬
‫ונראה בעיני‬
‫ד אליעזר םדברי‬
‫הלכה‬
‫בהשלמה‬
‫הכםים‬
‫ולית ליה‬
‫לילה הראשון ]הוכה[ ולא השלמתן א ל א בדםשסע ליה תשבו כעין תדורו ובתדורו ליכא‬
‫ה ש ל ם ה והשתא ניהא ועודס(‪ ,‬והשתא ניהא האי דעושין פ ס ק פ ( דםייתי הך התם‪ ,‬והשתא‬
‫ניהא ליל ייט הראשץי(‪ ,‬דבסילתיה דר׳ אליעזר‪ ,‬וםשנה צריבה היא‪ ,‬קםיליא( ה ש ל מ ה‬
‫למאן דאית ליה ברבנן דלילה הראשון ]חובה[‪ .‬וזה שיפת ה ה ל פ ו ד דאפאי דשריך עליה‬
‫אסר שאינה פ ש נ ה או שהזר בו ולא אההוא רפריך מינה‪ ,‬ביון דלא קאמר ביה הדר‬
‫ביה טההיאינ(‪ .‬םשלים בפאי‪ ,‬לפאן דאית ליה השלשה דרי אליעזר לרבנן‪] .‬ופשני[‬
‫במיני‬
‫תרנימא‪,‬‬
‫דהפסקת אכילה אינה השובה יג(‬
‫ל א כאן‬
‫ולא נבי‬
‫ש ל ש סעודות‪,‬‬
‫ובלילה אין דרך להשהות ולאכול פעםים‪ ,‬דאפי׳ ל ד הידקאיד( דאית ליה ד׳ סעודות‬
‫אין שחים בלילח אפי׳ בתקופת ט ב ח א ל א אחת בלילה ואתת שהרית ואהה בצהרים טו(‪.‬‬
‫סימן כךא‪.‬‬
‫)שלש קושיות מ ד ט נ ח ם מייאני ו ת ש ו ב ו ת ד י ת עליהן(‪.‬‬
‫באגרת‬
‫דרב׳א( כתוב דברי הרב א ל פ ס עיקר ו ם ר ב נ ( יחודד‪,‬‬
‫עתיד אתר‪ .‬ל ק ב ל א ת‬
‫הדין‪ .‬השיב ר׳ םנחם ש ל ש ה ה פ ה דברי רב יזעדאי נאון נטלאו םםני‪:‬‬
‫]א[‪.‬‬
‫חצרבח ה ל ש ה בםקום בת‪.‬‬
‫‪.tH‬‬
‫חקנח נשואין לקטנח בחיי אביה אם הלך לםרינח חים‪ ,‬וחלא ספק א ש ת איש‬
‫ש פ א קיבל בה אביה ק י ת ש ץ ואץ בה םשום ינהנו בה םנהנ הסקר ג(‪.‬‬
‫בכיי ולפוט• ה( בלבנן כצ׳׳ל במקום ללננן נ ט י ולסוס‪ .‬וכונסו אמ זס אמי ר׳ אליעזר‬
‫קולס םסזל מלנלי סכמיס והוס ס׳יל טהייסו‪ .‬ו( ולילמא ‪ p‬הניס ל א י ם במקום דילמא‪.‬‬
‫ז( כל׳ כציל במקום לל׳ בטי ולפוס‪ .‬ס( מ ז ה לצה מסלל המשנה לסוסיך ההלכה בהשלמה‬
‫אליבא להכעיס‪ .‬ס( עירונץ לך כ״נ ע*א• וטל שטנס לבנו נזה על הא לאימא שם והא‬
‫ט אליעזל לסוכה לאפסקוה מ נ ן וקמט ועול ימשני המס גמילםיה הוא לאשסקוה וכוי‪.‬‬
‫וכונה מ ט ט ח במילמיה כלומל נמילסיס לל׳ אלינמל אפסקוה הכמיס מפני של׳ אלממל‬
‫פגש אז הודה להכמיס כששנה משנס זו‪ .‬ונזה מיושבם קושיה המוס" שס ליה איליעא‪.‬‬
‫י( אולי ט נ מ מ ט נזה לאפוקי עלעמ המוס׳ סוכה שס ליס הזל ט לס־־ל דלעולס י׳׳ל‬
‫סעולוס בעי ל״א‪ ,‬ולפי זה קשה למה הזכיל ליא ליל ״ פ סראשץ ב מ ט ו ‪ * .‬ל לפי פירושו‬
‫של ל ט ט טסא‪ .‬יא( קילל ‪ p‬הוא בכיי ולפוס ולאזיס הניס וקייל• ואץ צליך להניס ט‬
‫א ד מ ם סייט מד תאה ט נ מ מ ט לומל שמסלל המשנה הא קמיל במילמיה ל ל אליעזל‬
‫שהסמיך ללבמ מכמיס הראשונים דין ההשלמה אליבא דרבנן‪ .‬ו ה ת ר י ס האלה הס סיומא‬
‫עילסא ללבנו למה שכתב לפני זס שלשה פעמים והשתא ניחא ומסן פעם ללגליו וכמו‬
‫שפירשה* לנמלה‪ .‬ינ( כלומר בשילוש מההיא לסליך מינה‪ .‬ינ( ט נ ס ו בזה לאפוקי מדעה‬
‫ת י י שם ליס נמיט מתימא‪ .‬יל( שנס רך קי׳״ז עינ‪ .‬סו( ועיץ לעיל בסשונס מ ט‬
‫ל מ ט משלם ס י ק מיה אוה ף‪:‬‬
‫סימן קיא‪ .‬א( ללב׳ ) נ ל ו מ ל ד מ ט ( כציללעניד נעקוס לילי נכיי וופוס‪ .‬ולינ ט המעסיק‬
‫כתב ה ת ל י ם האלה נלאש הסימן ללמוז על ל נ ט נ י ס נאגלסו ללי מנחם אשל‬
‫נאק־ מעט* ועליהט נמשטן קוםיוס ט מנחם על מ יתודאי נאזן‪ .‬נ ( ו מ ת מ י ל לדעתי‬
‫נמקוס מלב‪ .‬ג( נזה לצה ט מנחם לסםול גס מ ל י םשאלסוס במוס׳ קידושין דך ירה‬
‫‪ c 2 1‬ת ש ו ב ו ת ר״ת סיטן קא‬
‫]ג[‪.‬‬
‫ועקירת ברכה אהרונה‬
‫ורב׳ השיבו‪:‬‬
‫ש ל כוס ברכת המזון‪.‬‬
‫שרא ליה מריה‬
‫וכאלה רבות עמי‪.‬‬
‫לר׳ םנהם שלינלנ על רב יתודאי נאון שמוכיחיםד(‬
‫הנאונים ש ל א היה כמותו‪.‬‬
‫]א[ ‪,‬‬
‫שאינה‬
‫על בת‬
‫היו ל א ידע‬
‫סוטרת‬
‫ספר מי שהליז עליו‪ ,‬ש ל מ ע ל ה מ א ו ת ו‬
‫מקוט ה׳ דטץ טירושו טירוש טבוארה( וכתב שהבת טוטרת וכן בשטר הליצה‬
‫וברא וברתא ל א שביק‪,‬‬
‫וכשהניע ה׳ רמץ אהר ]זה מאהר ש ה י ה [ ו ( מבואר ] ה ז ר [ ז (‬
‫וקצרו ואני אנניתןח( אץ הסר כלום‪ ,‬דוק ותשכה‪ ,‬ואם תרצה א ש נ ה לך‪.‬‬
‫]ב[ ‪ .‬ועל ח ב ח ש ה ל ך אביר‪.‬‬
‫לסדינח חים ‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫יישר כוחו ותנוה נטשו‪ ,‬כסה יסד‪.‬‬
‫כיוון‪ .‬ואחד‪ .‬ל א כן כי לדבריך ח ל ך ראובן לםדינח הים והניח בנות ו ס ת חהיינד‪.‬‬
‫צרורוח‬
‫עד‬
‫יום סוחן‪,‬‬
‫ולדבריך‬
‫חרביח‬
‫םםזרים‬
‫שאני ואחד‪ .‬בקיאין‬
‫בכסח‬
‫שםחו‬
‫בטדינת חיט וחניחו בנוח קטנוח ונישאו ויש ט ח ן ב ט ש ס ח ח נ ו ואם ח א ס ר היה םצוהנו(‬
‫ואט כדבריך‬
‫בהזקת‬
‫טנויות‬
‫זה ל א היה היתר‪.‬‬
‫טהוקינן ל ת‬
‫א ב ל דע ל ך‬
‫כי יטה‬
‫ואטרינן נטי יא( אטור לאדט‬
‫כיוונו הלכות נ ת ל ו ת י(‬
‫שיקדש בתו‬
‫כי‬
‫עד שתנדל‬
‫)וכר( ]ולא[י‪ (3‬שכיהא ובהזקת פנויות איתנתו‪ .‬ואט תבין בשטועת נתקדשה ל ד ע ת אביה‬
‫טתוכה )תראה[יג( כדברי רב יהודאי‪.‬‬
‫]ג[ ‪,‬‬
‫ועל ברכה א ה ת נ ה ש ל א ה ר‬
‫ט ס אהר תטזוןיד(‪,‬‬
‫וכי תעלה על דעתך שטשונע‬
‫היה שפטרה‪ .‬וכן עשו כל תשובות הנאוניט ונט רב עטרט‪ .‬אך ידוע תרע‪ ,‬כי‬
‫יש בהלכות נ ת ל ו ת הרבה ם ת ל ם ו ר ירושלמי‬
‫וםבתיתות‬
‫בםקום שאינו סותר תלטוד‬
‫ש ל ט כי ההיא לטיכך שיעורו ב א ל ף סו( וכי ההיא דאשת תטיו סותרת גזז( אבל אסורה‬
‫טסני טראית עין וכי ההיא דסרנם ‪$‬י נ י נ ואני אטרנם ל ך כל ישראל ת( ומובא איכא‪.‬‬
‫ואעטיכ יש דבריט ש ל א נתיישבו לי‪ ,‬אבל בת ובת אני דורש כמותויח(‪.‬‬
‫ע״נ‪,‬ל'ה כפירוש שלכך סיקנו לקטנה כזאס נישואין משום ספקל ולא נסן סעס לדנטו‪,‬‬
‫ועיקל חסל מן הספל‪ .‬ד( ככ״י ודפוס שמוטחיס ולאזיס הגיה שכסט• ה( נלאה שלומז‬
‫על נעל הינ שנו נכללו הלכות פסוקוס של לנ יהודאי ועיין כה״נ ל ט ס וואלשא דך ניה‬
‫עיל דאיסא שם ומנא לן דכל לאימ ליה זלעא פטול מ י ט ס ואפילו נת נלא ונת נלתא וכד‪.‬‬
‫ו( ‪ p‬צליך‬
‫ונה־ג דך ס׳ ע־יא הונאה נ״כ סנלייסא ושס לא נאמל כן נפילוש כמו כאן‪.‬‬
‫להוכץך‪ .‬ז( הוססס לאז״ס‪ .‬ח( ואני אנניחן כן הוא בכיי אכן נדפוס הוא מנוקד‬
‫א ^ ת ן ‪ ,‬ולא אלע להלמו‪ .‬ט( כלומל שאס קידש האנ אס נסו ומס היה מצוה לפני מוסו‬
‫שלא סינשא‪ .‬וע״ז השינ ליס שלטעם זה אין כח להסיל האיסול לדעס ל׳ מנחם‪ .‬ולננו לא‬
‫כהן טעם לדנליו‪ .‬ואולי כונסו מלא פמא קילש סמוך למיססו שלא היה יכול עול לצווס‬
‫ועוד אם אנו סוששץ שקידש האנ ולא נודע לנו ה׳׳נ יש לחוש שצוה לפני מוסו ולא נולע‬
‫לנו• ועיין כסוס׳ קילוםין שם שהשינ ל״מ על ל״ס כי לשמא קידש לא חיישינן לק לשעא‬
‫יקדש‪ .‬ועיי׳׳ש נ ס סשונס ליס על זה‪ .‬י( ד נ ט היינ הונאו נסוס׳ שם‪ .‬יא( קידושץ לך‬
‫מ׳׳א עיא‪ .‬ועיי״ש נסוס׳ דיה אסול‪ .‬ינ( נכ־י ודפוס איסא וט׳ יטל ולא‪ .‬ינ( הוספה‬
‫מלאז״ס‪ .‬יל( ט נ ה ו על נלכה על ה נ ק שלעס נהינ ולנ עמלם שאין צליך <!‪3‬קר‪ .‬ועיין‬
‫נלאיש נלכוס פ׳ כיצד מנלטן ס י ק כיח ונטול וניס יוסך א״ח ס י ק קיצ‪ .‬טו( ט נ ס ו על‬
‫יש יק החכמים שהונא נלא״ש ניל הנשה סימן ל״נ שכסט ל נ ט ה נטלה נסהק״ס ו ס מ מ על‬
‫ילוםלמי סלומוס פיי היה הולה ל׳ יוסי נ ל ט ן נעכניא תל לאלך‪ .‬ועיץ לעיל סימן מיה‬
‫אוס ו׳ העלה טי‪ .‬טז‪ (.‬כן הוא נסיס שלנו ינמוס לך‪ .‬ניא ‪ ,fro‬אנל טלושלמי איסא אסולה‬
‫משוס מראיס סעץ‪ ,‬ועיין נסוס׳ שס מ ס ומוסל‪ .‬ת( ל ‪ p‬ארץ לנא פ״א והונא נ ה ל ט ס‬
‫ליש ס ל ט ה עליומ דפוס וואלשא דך ניא ע«ג‪ .‬יס( אולי לנח ת נ ו נזה שלעסו לאסול נ ס‬
‫ונס על סוך כל סעולס נלי הפסק ונלעס הימטלמי שסונל אנלהס אסול נכל נשי ישיאל‬
‫ושלה אסולה נכל אנשי ישראל חה לכמה פוסקים ננל הש׳׳ס תלן ינמוס לך כינ עיא‬
‫שהוא נססיקא ל ל מ ן אם שטוה לל׳ סייא יש להן הפסק ועיין נראיס שס‪:‬‬
‫תשובות ר״ת סימן קב‬
‫סימן ק״ב‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫גם זה שאל‬
‫)ר׳ מ נ ח ם מיוזע• בענין לאפיקי ס ד ר ׳ אליעזר ימחלקותו(‪.‬‬
‫הוקשיתי‬
‫בהאי לאפיקי מ ר ד אליעזר ומחלקותוא( אם כדברי הסשרשים הואנ(‪ ,‬דהא‬
‫ר׳ אליעזר ומהלקותו ל א אמרו כ ל ל ביורשים‪ ,‬והלמודא דדייק מילהיה דר׳‬
‫שמעון הוה ליה לאקשויי אררב פםא האי אין היורשין משביעין‪ ,‬אין יכול להשביעה‬
‫מיכעי ליה‬
‫דלישהמע דאבעל קאי וליפלונ אדר׳ אליעזר ומהלקוהוג(‪.‬‬
‫ורישא רר*ש‬
‫כ א ב א שאול ש כ ל זסן שתובעת כתובתה השבע בכל ענינים ואפי׳ פטרה הבעל ממנו‬
‫ומיורשין ]וכמו שאמר אבא שאול א ב ל [ ד ( מה נעשה שהרי אמרו הכסים הכא וכוי‪.‬‬
‫ואם אינה‬
‫תובעת כתובתה‬
‫אין היורשין‬
‫הבאה ה( בהיי הבעל לרי אליעזר ורבנן‪.‬‬
‫יכולין‬
‫להשביעה ולאשוקי מאוהד‪.‬‬
‫יכול להשביעה‬
‫שאע״ס שהבעל‬
‫שבועה‬
‫בהייו על‬
‫ס ל כ ה ועל עיסתה לסר כראיה ליה ו ל ס ר כראיה ליה‪ ,‬היורשין אינן יכולין להשביעה‬
‫בלא תביעת כתובההו(‪ .‬והטעם ינעם לסוכיהים‪.‬‬
‫ולבינו השיב‪:‬‬
‫לדבריך ט ש נ ה ב ן ה ד ל ( היה שונה כל זטן שתובעת כהובההיורשץ‬
‫ז‬
‫משביעין אוהד‪ ,‬אינה תובעה אינן יכולין להשביעה‪ .‬א ל ו ! ! ט ר ו אהר‬
‫שהקו עליו כי כל קושיוה עליונוה ט י ו ש מ ה ח ( ‪ .‬ועור בכל שכועוהס( יורשים עדיטי‬
‫טבעל ועוד לאסוקי סשבועה ר׳ אליעזר וסהלקוהו שהיא סהיים כל השוסע ישהק לך‪.‬‬
‫שאפילו היה כתוב כן בסטר ל א היה נכון‪,‬‬
‫שכשאטר‬
‫הינה‬
‫כל זטן שתובעה אינה‬
‫תובעת סאי איכא לסיםר‪ ,‬היה לו לופר פשום דיורשין נינהו‪ .‬ר׳ אליעזר ופהלקוהו טה‬
‫הוטאיםי( ש כ ש ם ת קורא ש מ ע ה בעל דסהייםיא(‪ .‬ועוד סי סני לםיםר לאפוקי םםתניתץ‬
‫דהלכה טקבר בעלה וטטרד‪ ,‬ולא נעשיה אטיטרופיא ]אין היורשין סשביעין אותה אם‬
‫נעשית אטיטרוטיא[ינ( יש שהיורשין טשביעין אוהד‪ ..‬א ל א ודאי רבוהא קאטר יורשין‬
‫וכ״ש הוא‪ .‬וכפריה עיינתי‬
‫וכן כתב דרב נהמן בההילה ה ש מ ו ע ה י (‬
‫ג‬
‫אטר רב נהטן‬
‫א מ ר שמואל ה ל כ ה כאבא שאול בן איפא פרים ואין ה ל כ ה כ ד אליעזר דהני פשביעה‬
‫לכתחילה על פ ל ך ועל עיסה ולא כהכסים שהולקין אלא הלכתא כר׳ שמעון כדבעינן‬
‫לטיטר לקטן‪ .‬ועוד כטה טשניוח‬
‫שאומרות‬
‫היכא‬
‫דכתב‬
‫ל ה טטור‬
‫שבועה‬
‫יורשין‬
‫פשביעין אותהיל(‪ .‬ואף אט ד שטעון הולק טה השא ד אליעזר וטהלקותו דטיירי כבעל‪.‬‬
‫שיק ‪ .YD‬א( כסובוס לך פיח עיג‪ .‬ועיין בםוס׳ שס ד״ה לאפוקי‪ .‬ב( לש״י וחוס׳ ורייך‬
‫שמפרשים דאליגא דרנ פפא ריש חולק על ריא ושיק גמסניסין שס דך פיו‬
‫עיב במי שמינה אשמו אפיפרופסא הרי זה משביעה כל ז ק שירצה וכוי‪ .‬ועיין כמוס׳ שם‬
‫נ( כאן מהמיל פירושו של ר׳ ממום‪.‬‬
‫שהירצו על קוטיסו ונקט יורמים איידי לרישא‪.‬‬
‫ד( המלוח בהסנר הניה ראז־ס וחסמה בכיי ודפוס‪ .‬ה( הגאה נציל במקום נא בכיי‬
‫ו( לדעה מ מ לא נא מש אליבא דרב פפא למלוק על ר״א ומחלקוחו אלא להוסיך‬
‫ודפוס‪.‬‬
‫על ד נ מ ה ס נא ולאפוקי משנועה הנעל שיטל להשניעס כל ז ק שירצה ולמא אפילו על‬
‫פלנס ועל עיסהה‪ .‬וע׳יז קאער ליש שהיורשים אין יטלץ להשניעס‪ .‬ז( איש שוטה וחסר‬
‫לנ עיין נרשיי חולין דך קל׳׳ד עיא ונערוך ערן• ‪ p‬ערל‪ .‬ח( הלשון מנומנם וציל אלו‬
‫אמל אחל ט כל קושיוה עליונוה מיושטס נזה‪ ,‬שחקו עליו‪ .‬ט( כצ׳׳ל נמקוס השטעה‪.‬‬
‫י( חוטאים נציל נמקוס חיטים נכיי‪ .‬ונדפוס חטא‪ .‬יא( כלומר שנמקוס לאפוקי משנועח‬
‫מ א ומחלקוסו היה לו לומר משנתנה נעל למחייס‪ .‬ינ( המלוה נססנר חסרוה נכ״י ודפוס‪.‬‬
‫ונמס שאמד ר נ ט יש שהיורשין משניעין כונהו שמשניעץ רק על העהיל לנא ולא על מה‬
‫שעבר‪ .‬ו ט נ ס ת ט נסשונווו על ר׳ מנמס כמו שרנ ששש לא ס ט לעיל למימל לר׳ שמעון‬
‫פלע על ה ן מםניסץ כמו ‪ p‬נ ס אנו לא ממנעי ללנימר ל ר שמעון פליג על ר' אליעזר‬
‫ומסלקוהו‪ .‬ינ( מ מ ט ה דך סיז ע*א‪ .‬יד( כלומד לו יהא של" שמעון רק * ו ט ע ה היורשין‬
‫סלינ אז יותר נכון היה להעמידו מול אותן משניות שאומרות יולשין משביעין בכל מקומ‬
‫תשובות ר״ת סימן קב קג‬
‫‪212‬‬
‫ואעינסו( דנבי יורשין ליכא נהש וכפיפה אפילו הכי א ק םשביעין ל ד שםעון‪ .‬ל ו ל א‬
‫אהבת אוהביך ותכת שלוהך קרובנו שביואנו התרשתי‪ ,‬כי דבריס הללו צריכין ראיות‬
‫ויוצאין םעורבבין בעפקי יבפות ו ע י ר ו ב ק ס ז ( ‪. . .‬‬
‫סימן ק׳׳ג‪.‬‬
‫)עוד ל ה נ ״ ל בענין הביאו‬
‫ההיא‬
‫‪6‬‬
‫דכיצד םברכק ש ש א ל ת‬
‫‪ v > t h‬ת י ת ץ גרתיין רמיםין(‪.‬‬
‫הינ‬
‫בספריפ‬
‫שלנו‬
‫הביאו‬
‫לפניו‬
‫פתיתין‬
‫נדוליפ‬
‫ו ש ל ט ק א ( וכן עיקר טדנקט הכא טתיתין ושלטין ולקטן נקט פרוסה ושליפה‬
‫תודה‬
‫דפרוסה טשטע הצי טשלט כדאטרינן מנה לאביך ב י ת והאכלתיו סרס ‪ .(3‬ונבי‬
‫אטרינן אהד ש ל א ימול טרם נ(‪ ,‬א ב ל טתיתין נ ת ל י ן טשטע‪ .‬והכי סירושו הביאו לטניו‬
‫סתיתין נדולים ושלסים קטנימ א ס ר רב הונא טכרך על תטתיתין וטוטר א ת השלטין‬
‫אט ירצה והיה איטכא דהשובד(‬
‫ושלם כי הדדי נינתו‪ ,‬ולא כסו שטירש ר׳ ש ל ט ה‬
‫זקננו ניע דחשוב עדיף )דשניהם" הטיט הט והוא מוקדט בטסוק(ס(‪ ,‬והא דקאסר רב‬
‫ה ת א הכי‪.‬לאפוקי מדר׳ יוחנן דאמר ש ל מ ה מצו ה מן המובהר ורב הונא לומר איסכא‬
‫אתאו(‪.‬‬
‫הא ל א דמיא‬
‫] א ל א [ ז(‬
‫ובר טלונתיה מהייב תטאת‬
‫לטאן דשרי לכתחילה‬
‫במם׳ ש ב ת ח ( וסתמה תלמודא עלה‪ .‬ועוד רהא רב תונא ל א נקט האי ל י ש נ א ס ( ‪— .‬‬
‫והאי דאיירי רב הובא טיקטיה ד ד יוחנן לסי שנדול היה אסילו משמואל דקרי עליה‬
‫ד׳ יוחנן לקדט חברנו ש ב ב ל‬
‫כדאסרינן‬
‫שמואל מרב הונא םניין למתעסק‬
‫בשילחי חולין י(‪,‬‬
‫בקדשיט‬
‫ובכטח דוכחי בעי טיניה‬
‫שהוא יא( וכר‪.‬‬
‫א ב ל פרוסה ש ל חמים‬
‫ושלמה ש ל שעורימ דברי הכל מברך על הפרוסה ש ל המים אסילו היא קטנה משומ‬
‫דאמרינן כ ל הקודם בפסוק הוא םוקדם לברכה וחפה ושעורה כתב‪ .‬והאי ד ל א קאמר‬
‫הכא מצוד‪ ,‬מן הסובהר‪,‬‬
‫רהא הובה היא דאםםכתיה אקרא א ו ץ המה ושעורה‪,‬‬
‫לנבי פתיתין ו ש ל מ ק דתרווייוצ המה שייך‬
‫לשון םצוה‪.‬‬
‫אבל‬
‫ושמעתין דבצל והאי רירא‬
‫שמים יוצא ידי שתיהן י‪ (3‬אטרופה ש ל המים ו ש ל פ ה ש ל שעורין קאי‪ ,‬ובלשון פרוסה‬
‫קא נקימ ליה ו ל א בלשון פתיתה‪ .‬ואותו מעשה שבא‬
‫‪ jrb‬ב ש ל מ ה ש ל חמין ופרוסה‬
‫קמנה ש ל ה מ ק א ל א שההליקו פניה ש ל פרוסת בבציפ אותו‬
‫שבירך ע ל‬
‫הטדוסה‬
‫שתי מעיות מעה אפילו לרבנו ש ל מ ה ש מ פ ר ש דהשוב עדיף וכיש לדברי דטטרישנא‬
‫מלסעעילו עד ר׳ אליעזר ומיזלקוסו דלא איייי ביוישיפ נלל אלא בבעל‪ .‬סו( נראה שכאן‬
‫חסל עיקר פירושו של ליס שהוא כפירוש רש״י דריש אליבא דלנ פפא נפ נבעל חולק על‬
‫מא ומחלקוהו‪ ,‬והא לנקס יולשץ לאשעעינן דאך נני יורשץ אץ משביעץ אנ« דליכא נחש‬
‫וכפיפה‪ .‬סז( אולי נמשך על לעיל סימן ק׳‪ ,‬ואז נס סימן זה היה נערך לל׳ מנסםמיואני‪:‬‬
‫סימן קינ‪ .‬א( גרכוס לך ליס עע‪ .‬ונירסס רש׳יי שס הגיאו לפניו ססיסין ושלימץ אמנם‬
‫מסלמילי מי שס נלאה שנס מה לא נלס נדוליס אלא שסילש ‪ p‬פסיסץ היינו‬
‫נדוליס‪ ,‬ו‪ p‬נלאה עמשמעוס לשץ מנו לקמן‪ .‬ג( שטעומ לך מינ עיא‪ .‬ג( מנהוס דך‬
‫ע״ז ע׳׳ג‪ .‬ושם אימא פרוס נמקוס פרס‪ .‬ד( כלומד נמל‪ .‬ה( המנוס נהסנל סן גטי‬
‫ולמס‪ ,‬ואץ כאן מקוק‪ .‬ו( ‪ p‬דעה לש״י שם ויה פסיסץ שכסנ אליגא דדיה ואם‬
‫השחיחץ נמלים מן השלמים צריך לנדן עליהן‪ .‬ז( אלא כציל וחסר נכיי ודפוס• ס( שגס‬
‫דך קליס ‪ i n‬מהקיך לה מ ששה מי איכא מידי דלמנן סיינ ססאס ולד אליעזר שלי‬
‫לכהמילה‪ .‬ס( נלומל לשילוש לש״י היה לו לת הונא‪-‬לומל ממל עליך ולא לומל ססם אם‬
‫ייצס‪ .‬י( מלץ דך צ״ם עינ חגסיס דך מיו נמ‪ .‬ובדפוס אישא מנסוס געקוס סולץ‪.‬‬
‫ואולי צייל גטילסי ס׳ טס שמאי מנסים‪ .‬יא( מלץ דך ״ג עיא ועיי׳ים נסוס׳ ‪*7‬ס גמא‬
‫עיניה ועוד מיין גמוס׳ נימין דך י*א נ מ ליה יסיג ינ( מכוס שס ודלא כלש* מם‬
‫תשובות ר״ת סימן קג‬
‫דכי הדדי גינהו דרב הונא ורב ה ל כ ה כרב ד ה ר ליה רב‬
‫‪213‬‬
‫תלמיד לגבי ר ב ע ( ‪,‬‬
‫מגא‬
‫וקיימא לן ככולי תלםודא וכן פסק דיה דאץ הלכת כתלמיד במקום הרב חוץ מאמוראי‬
‫בתראי כנץ רבא ורב אשי‬
‫ורבינא‬
‫ומר בר רב‬
‫אשי דבתראי‬
‫נינוע‪ .‬ורב ור׳ יודען‬
‫הלכה כר׳ •וחנן‪ ,‬וחשתא בסקום רב ליתא בסקום ד יוחנן מיבעיא‪ .‬והכי אמרינן במי‬
‫שהוציאוהיד( נבי ר׳ ישסעאל השתא‬
‫ועוד כאן ש ל א היתד‪.‬‬
‫בסקום ר׳ יהודה ליתא כסקום ר׳ יוסי סיכעיא‪.‬‬
‫הפרוסה נדולח אסילו לסאן‬
‫שתילקו כין ס ת נקייה לספידא ונושקרא‬
‫שהכניס פרוסה‬
‫בתוך‬
‫השלפה‬
‫והיראה‬
‫ובירך על הפרוסה‬
‫ד ס ס ר ש חשוב‬
‫א ל א סו(‬
‫כנץ‬
‫עדיף‬
‫ל א מצינו‬
‫קטן ו נ ח ל ‪ .‬ואותו‬
‫היה טועה כטה‬
‫טעיות‪,‬‬
‫כי על‬
‫ה ש ל מ ה יש לבצוע‪:‬‬
‫תם‬
‫ונשלם ש ב ח ל א ל בורא עולם‪.‬‬
‫דיס יוצא לקאי על מחלוקת רנ סונא ודי יוחנן ועיין נחום׳ שמ דיס מניס‪ .‬ינ( וצ״ע‬
‫הלא כתנ רננו לעיל כי ל נ תונא שלפנינו הית נדול משמואל וא״כ אינו נראת שתית תלמידו‬
‫של רנ‪ ,‬אלא ודאי רנ הונא שהיה תלמידו של רנ הוא היינו חד עש רנ תונא שהיה יושנ‬
‫עמ חייא נר ר נ קמיה דשמואל ערכין דך סיז עינ‪ .‬ועיין נסדר המרום ששלשה נקראימ‬
‫נשמ הונא אחד נדול משמואל ואחד קטן והשלישי קסן מר׳ ירמיה‪ .‬יד( עירונין דך מיו‬
‫ע״נ‪ .‬סו( אלא ‪ p‬תניח ראז״מ נמקומ אנל‪:‬‬
‫ת ק ו נ י ם‬
‫והשמטות‪.‬‬
‫מ־ ‪ 11‬בהערה שורה שביעית מלמטה בםקוס ם״ז י״ל נ״ח> ע׳ץ‪.‬‬
‫מ־ ‪ 12‬בהערה שרה שביעית מלמעלה‪ .‬לא שנים בי אם ארבעה המה הנזכרים בתוך‬
‫הספר בשם אליעזר מלבד חראב״ן‪ ,‬מען אשר לכלס יבט אותם בשם הרב מלבד האחד שהיא חוזנו‬
‫של ר׳ שמשין הזקן‪ .‬א׳׳ב נראח כי היא חיא חשיאל אשר חשיב לי ר׳׳ח בסימן הי‪.‬‬
‫מ־ ‪ 26‬סימן י׳׳ד הערה ראשינה‪ .‬מה שכחבחי אידיח הרב פורח נגד חאימר שחיא גן‬
‫בט של רשב״ס מ א ת י אחר הדפיס שנאמרי הדברים כבר בטיב טעם ידעה ע״י החבם ר׳ אברחם‬
‫‪ , p‬ישמחחי שביינתי לדבריו‪.‬‬
‫עששטיין במ״ע מאנאטסשריפס פיר געשיכטע יבי• ‪1897. 474‬‬
‫מ־ ‪ 89‬שירח שניה למעלח מן הקו ״ייברביך טיביס״‪ .‬מבאן הביא הרא׳׳ש ראיה שטח‬
‫שכתיב במשנה מגילה ר\« כ״ה ע׳׳א יברכיך טיבים הרי זי דרך מיטח אין קפידא אלא בחפלח‬
‫לפני חשם אבל לא באימר לחברי במילי ררשיח‪ .‬יעיין בפתח עינים לחיד׳׳א שם‪.‬‬
‫מ־ ‪ 99‬בשורח עשירית למעלח מהקו‪ .‬במקום כבושים זו״ל בבנשים‪.‬‬
‫מ־ ‪ 113‬בחערח שירח ששית מלמעלח‪ .‬במקום טייו ג״ל ט׳׳ח‪.‬‬
‫מפתה השאלות והתשובות כפי סהר הסימנים‪.‬‬
‫סיס!‬
‫אוח‬
‫א‬
‫—‬
‫א‬
‫גז­‬
‫בדבר שופר אי מוקצה הוא‬
‫!‬
‫בענץ מוקצה כלים‬
‫‪2‬‬
‫כ‬
‫בענין שומר אי מוקצה הוא‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫בענין בסים לדבר האמור‬
‫‪5‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫בענין לתרום ש ל א מן המוקף‬
‫‪7‬‬
‫ד‬
‫א‬
‫בענין בסיס לדבר האסור‬
‫‪8‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫בענין להרומ ש ל א מן המוקף‬
‫‪11‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫בענין זרק כ ד ה הדומה לביה ממא‬
‫בענין אוכלין אי מקבלין טומאה בכ״ש‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫ענין אריםוה וקבלנוה לנכרי כשבה וי־ט וע׳ מלאכה ל א ב ל‬
‫‪13‬‬
‫ע׳ מהלוקה ב ש ל טכבדוה‬
‫‪15‬‬
‫א‬
‫ע׳ זמן ה פ ל ה‬
‫‪17‬‬
‫כ‬
‫נ‬
‫בע׳ טבילה כלי עץ‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫כ‬
‫נ—‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫—‬
‫—‬
‫ט‬
‫י‬
‫—‬
‫יא‬
‫—‬
‫—‬
‫יב‬
‫ינ‬
‫—‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫טו‬
‫—‬
‫טז‬
‫—‬
‫יח‬
‫—‬
‫יז‬
‫עמוד ברהיר‬
‫בע׳ מחט שנמצא בעובי בה׳׳כ‬
‫‪21‬‬
‫בעי הנ״ל‬
‫‪22‬‬
‫בע׳ קדרה בה יומא‬
‫‪22‬‬
‫בע׳ הנ״ל‬
‫‪23‬‬
‫ע־ קטנה שנהקדשה ואביה בטדינה הימ‬
‫בעי נ ט אדט דר הצי שנה בעיר זאה והלך לעיר אהדה‬
‫‪23‬‬
‫ע׳ הניל‬
‫ע ל ענין אהד בטרוייש‬
‫‪28‬‬
‫בעי ערער דבעל‬
‫‪29‬‬
‫בע׳ בעל טחו שיעשר‪ ,‬שליח לחרטת אשתו‬
‫‪29‬‬
‫ב ע חנ׳׳ל‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫יט‬
‫—‬
‫כ‬
‫א‬
‫בע׳ פוטח שיש ל ח עדימ במדינות חיט‬
‫—‬
‫כ‬
‫נ‬
‫קושיא על רש״י טוטח דף ט׳ ע״א ו״ח אשיא לבני‬
‫בע• ר ‪ 1‬צ י א ו ה‬
‫— ‪-‬‬
‫ד‬
‫בעי דם נדוה י ח ק‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫‪26‬‬
‫שלא חטטא‬
‫‪26‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫ה‬
‫בעי בהטה בםעי א ש ה‬
‫‪34‬‬
‫ו‬
‫קושיא בענץ ס נ ד ל דתנן נבי כריתוח‬
‫‪35‬‬
‫ז‬
‫בעובדא דרב פ ם א איקלע לתיאך‬
‫‪36‬‬
‫מ‪6‬תה הסימנים‬
‫סיםן‬
‫ב‬
‫איח‬
‫ח‬
‫מ־‬
‫בע׳ טומאת בשנים כבחוץ לענין נדת‬
‫‪36‬‬
‫בא‬
‫א‬
‫בעי יש חופת לססולות‬
‫—‬
‫ב‬
‫א‬
‫בע־ סמוך מיעוטא לםלנא‬
‫בע׳ יש חופה לפםולות‬
‫‪37‬‬
‫ב‬
‫בע׳ םטוך טיעוטא לפלנא‬
‫‪38‬‬
‫כנ‬
‫—‬
‫בע׳ נישואין בתוך אבילות‬
‫‪38‬‬
‫כד‬
‫—‬
‫ע׳ מורדת‬
‫‪39‬‬
‫כה‬
‫כו‬
‫כז‬
‫בע׳ ענונה ונט של סומר‬
‫—‬
‫בע׳ ענונה חניל ובענין כל שום וחניכה‬
‫—‬
‫בעי כופר שלא נכונה‬
‫‪42‬‬
‫‪45‬‬
‫‪47‬‬
‫כח‬
‫א‬
‫עי פי פרה שאכלה מתוך הרהבה‬
‫‪49‬‬
‫—‬
‫—‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ע׳ סנינא דנזיקין‬
‫‪49‬‬
‫עי ארוכה שלבשה בנד קצרה‬
‫‪49‬‬
‫כב‬
‫—‬
‫כט‬
‫—‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫א‬
‫בעי פי פרה‬
‫‪49‬‬
‫ב‬
‫נ‬
‫נע׳ מנינא דנז־קין‬
‫‪49‬‬
‫נע׳ ארונה שלבשה נגד של קצרה‬
‫‪50‬‬
‫א‬
‫נע׳ דש נאווזין‬
‫—‬
‫ב‬
‫נע׳ שניתת בהמתו‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫לא‬
‫—‬
‫בעי שתיקה כהודאה דמ־א‬
‫‪51‬‬
‫לב‬
‫—‬
‫בעי דינא דבר מצרא לנכי בתים‬
‫‪51‬‬
‫לנ‬
‫א‬
‫בע׳ לוי שקבל מנח משמעון בשליחות ראובן ושמעון‬
‫שבטעות פרעו אם יוכל לוי להחזיר המעות לשמעון‬
‫בע׳ הסך שבועה‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫בע׳ שליש נאמן לסטור משבועה‬
‫‪53‬‬
‫ד‬
‫ח‬
‫בע׳ מלוה למחצית שכר אי דינא באריס ושותף‬
‫‪54‬‬
‫בעי שמלוה פסול להעיד ללוה אף במלות עיפ‬
‫‪54‬‬
‫—‬
‫—‬
‫ו‬
‫בעי הוהוק כפרן לאותה שבועה‬
‫‪54‬‬
‫ז‬
‫בעי אם פסק דמים לשליה והטוהר יהיה שלו אם תטשלח יכול‬
‫לחזור אהר המשיכה‬
‫לד‬
‫א‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫ל‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫לה‬
‫לו‬
‫לז‬
‫לח‬
‫ב‬
‫נ‬
‫טוען‬
‫‪1‬‬
‫‪55‬‬
‫‪55‬‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ראובן טען לשמעון להשיב לו המעות שהפקיד לו למחצית שכר‬
‫אי תפיסת ע־סקא* אי חות כתפיסת עיזי‬
‫‪57‬‬
‫בענ־ן פי שקפץ ונשבע מרם נתחייב‬
‫‪58‬‬
‫ד‬
‫חמחוייב שבועת ואמר נשבעתי כביד פלוני אי נאמן‬
‫‪58‬‬
‫ח‬
‫בעי מתנה ש״ה להיות סטור משבועה ואם הוא בלא עדים‬
‫‪58‬‬
‫ו‬
‫שבועת שוחטין אי דאורייתא‬
‫‪58‬‬
‫ז‬
‫בענין נולמי כלי עץ טמאין‬
‫‪59‬‬
‫קיום שטר מתוך שטר‬
‫‪59‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫טענות ראובן ושמעון אודות מרכבת הנשים שהורהנה אצל ראובן‬
‫ושמעון שאלת ממנו‬
‫‪61‬‬
‫בענין תנ־ל‬
‫‪65‬‬
‫בע׳ הנ׳יל‬
‫‪68‬‬
‫מ*תח הסימנים‬
‫‪|0*D‬‬
‫איח‬
‫לט‬
‫א‬
‫בע׳ הניל‬
‫‪68‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫בע׳ קדירה בה יומא‬
‫בע׳ אפיטרוסוס הדי הובע לא׳ בב״ד אודוה הבית שהוא דר בו‬
‫‪69‬‬
‫‪69‬‬
‫בע׳ הנ״ל‬
‫נשאר יין נסך בקנקן מעט וערבוהו בהביה מהזיק יותר מה׳ סוד׳‬
‫‪71‬‬
‫‪73‬‬
‫בעי מנה ימים וקדש ההדש‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫ט‬
‫מא‬
‫—‬
‫—‬
‫*ד‬
‫טכ‬
‫—‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫בעי שעיר דיה בדיה‬
‫מד‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫נ‬
‫בע׳ מנה ימים וקדש ההדש‬
‫בע׳ מאן דלא ידע בכמה שנין בשבוע הוא‬
‫מנ‬
‫—‬
‫בע׳ שעיר ש ל ו״ח בר״ה‬
‫‪78‬‬
‫בענין הדומה ש ל א מן המוקף‬
‫בדין הוסץ אם יש בו משום מנע נכרי‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫ב‬
‫נ‬
‫בענין טבילה נדה ביום שביעי ליסי נקיהה‬
‫‪80‬‬
‫בדין אי מפטיר עולה לטנין‬
‫‪81‬‬
‫ה‬
‫בעי ברכת נר כשבה‬
‫בעי ברכה אירוסין ונישואין‬
‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫בעי איסור אכילה בין סנהה לסעריב בשכה‬
‫‪84‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫מה‬
‫א‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫‪76‬‬
‫ד‬
‫—‬
‫ו‬
‫מו‬
‫א‬
‫בע׳ הרוסה ש ל א‬
‫—‬
‫ב‬
‫נ‬
‫בעי איזה חדש שההנ מתכסה בו‬
‫‪86‬‬
‫בע׳ בוסר אי מוהר במנע נכרי‬
‫‪87‬‬
‫—‪-‬‬
‫ד‬
‫א‬
‫בע׳ להוף כע*ש ולטבול בשכה‬
‫‪88‬‬
‫בע׳ טבילה להצאין בסים הייס‬
‫‪90‬‬
‫—‬
‫ב‬
‫בע׳ טבילה יום ח׳‬
‫‪90‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫בע׳ הפיסה בע״ש וטבילה בשכה‬
‫—‬
‫ד‬
‫כע׳ הוטץ בפנע נכרי‬
‫‪91‬‬
‫‪91‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫ה‬
‫בע׳ אם טסטיר עולה לטנין שבעה‬
‫‪91‬‬
‫ו‬
‫בע׳ כרכה נר שבה‬
‫‪92‬‬
‫מז‬
‫‪ p‬המוקף‬
‫‪85‬‬
‫ז‬
‫בע׳ כרכה אירוסין ונשואין בכוס אהד‬
‫‪92‬‬
‫מה‬
‫א‬
‫כע׳ טבילה להצאין במעין‬
‫‪93‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫כע׳ אם סונין יוס שסוםקה לטנין ז׳‬
‫‪96‬‬
‫בע׳ לתוף כע״ש ולטבול בשבת שהדיה‬
‫‪96‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫—‬
‫ד‬
‫בע׳ הוסץ כטנע נכרי‬
‫—‬
‫ה‬
‫כע׳ אם השביעי קורא טרש׳ סוססין ואם המפטיר עולה למנין‬
‫‪97‬‬
‫ו‬
‫ז‬
‫בעי ברכה נר כשבה‬
‫כע׳ נר שכה דולק אי סככה וםדליק‬
‫‪99‬‬
‫‪100‬‬
‫—‬
‫ה‬
‫ברץ ברכה אירוסין ונישואין על כוס אהד‬
‫‪100‬‬
‫—‬
‫ט‬
‫ו‬
‫כעי הטץ בטסה בששים‬
‫‪101‬‬
‫—‬
‫מט‬
‫•‬
‫‪97‬‬
‫לקדש אשד! כשבה‬
‫‪101‬‬
‫יא‬
‫על קכולה כהויה ושבה‬
‫‪101‬‬
‫יכ‬
‫כעי סעודה שלישיה בשבת‬
‫‪101‬‬
‫ע׳ שבירת כלי הרס‬
‫‪103‬‬
‫ממתח הסימנים‬
‫סימן‬
‫נ‬
‫נא‬
‫כענץ הנ״ל‬
‫‪104‬‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫נע׳ מתנת שניב מרע נר‬
‫בעי להאכיל בנים קטנים ביה״כ‬
‫‪106‬‬
‫‪108‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫בע׳ אי טצורע עושה טשכב ומושב‬
‫‪108‬‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ע׳ זר אסור להדליק בשטן של תרוטה‬
‫‪109‬‬
‫ע׳ עגלה ערופה אינה טשנה‬
‫‪110‬‬
‫נכ‬
‫א‬
‫בעי טתגת שכיב טרע נר‬
‫‪110‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫אות‬
‫—‬
‫גר‬
‫כ‬
‫נ‬
‫בעי להאכיל בגיס קטגים ביהיכ‬
‫‪111‬‬
‫ע׳ מצורע טטטא טשכב וטושב‬
‫‪111‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫ע׳ הדלקה תרוטה טמאה לזי‬
‫‪113‬‬
‫—‬
‫ד‪.‬‬
‫ע׳ עגלה ערופה איגד‪ .‬משגר‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫א‬
‫בע׳ ב ת א שגדגד גכרי ולא יצא ממגו יין‬
‫‪113‬‬
‫כ‬
‫נ‬
‫בע׳ טעות עטים עיי שליח‬
‫‪114‬‬
‫בעי טוען וחתר וטוען על ציווי ביד‬
‫‪114‬‬
‫קושיא על רשיי ביק דף קייד עיא‬
‫‪115‬‬
‫ננ‬
‫—‬
‫—‬
‫ד‬
‫ה‬
‫קושיא בעי גביגת גברים‬
‫‪115‬‬
‫—‬
‫ו‬
‫קושיא בעי גדולי תרוטח‬
‫‪115‬‬
‫—‬
‫—‬
‫ז‬
‫קושיא בע׳ משקין הבאין מחטת‬
‫—‬
‫ח‬
‫קושיא בעי הרוחץ במי טבריא‬
‫‪115‬‬
‫—‬
‫ט‬
‫סתירה בספרא בעי שתי הלחם ולה״ט‬
‫‪115‬‬
‫קושיא בעי ועונב ביס בשבת‬
‫שהי קושיוה על התוספתא בע׳ נילוח נזיר וטומאת טקדש‬
‫‪116‬‬
‫‪116‬‬
‫שתי שאלוה בעי התחיל בעשרה וברכה על הכוס‬
‫‪116‬‬
‫קושיא על עדיות פיח טיא‬
‫בע׳ ב ת א שנדנד הנכרי ולא יצא טטנו יין‬
‫‪116‬‬
‫‪117‬‬
‫בע׳ טעות עטים ע״ שליח‬
‫בעי חתר וטוען על ציווי ביד‬
‫‪118‬‬
‫‪119‬‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ליישב דברי רשיי ביק קי׳יד ע״א‬
‫‪120‬‬
‫בעי נבינת נכרים‬
‫‪120‬‬
‫—‬
‫ו‬
‫הירוץ בעי משקין הבאין טחטת‬
‫—‬
‫—‬
‫ו‬
‫ה י ר ק בע׳ הרוחץ בחטי טבריא‬
‫‪121‬‬
‫ח‬
‫תירוץ על הסתירה בספרא‬
‫‪121‬‬
‫ט‬
‫הירוץ בעי הגונב כיס בשבת‬
‫‪121‬‬
‫ת י ר ק על התוספתא בע׳ גזיר וטוטאה טקדש‬
‫‪122‬‬
‫יא‬
‫בעי החחיל בעשרה וברכה על הכוס‬
‫‪122‬‬
‫יב‬
‫הירוץ על עדיוח פיח טיא‬
‫‪122‬‬
‫נד‪.‬‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫קושיא על ריח בעי טעם כעיקר‬
‫בע׳ טבל אי טיקרי דבר שיליט‬
‫‪123‬‬
‫‪124‬‬
‫—‬
‫ג‬
‫קושיא בעי קדרוח בםםח ישברו‬
‫‪124‬‬
‫נו‬
‫א‬
‫—‬
‫כ‬
‫בעי טעם כעיקר‬
‫בע׳ ל ך לך חדי זיטני‬
‫‪124‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫נד‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫יא‬
‫יב‬
‫יג‬
‫א‬
‫כ‬
‫ג‬
‫—‬
‫—‬
‫ש‪p‬‬
‫ש‪p‬‬
‫‪115‬‬
‫‪120‬‬
‫‪125‬‬
‫מפתח הסימניפ‬
‫סימן‬
‫נו‬
‫אית‬
‫נ‬
‫מ־‬
‫נע׳ ט נ ל דבר שיל׳׳מ‬
‫‪126‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫נע‬
‫פועל טד‪,‬ו שי הבהב‬
‫‪127‬‬
‫—‬
‫ה‬
‫נע׳ קדרוח בפסח ישברו‬
‫‪127‬‬
‫נז‬
‫א‬
‫נע‬
‫טבילה לחצאין‬
‫—‬
‫—‬
‫כ‬
‫נע׳ להוף נע״ש ולטנול נ ש נ ה שהריח‬
‫‪128‬‬
‫‪131‬‬
‫נ‬
‫בעי טטלטל־ ד־חסי אי משחעבד־ ל נ ה ו נ ה ולב׳׳ה‬
‫‪131‬‬
‫א‬
‫נע׳ סקופ הנחת תפילין של יד‬
‫‪131‬‬
‫ב‬
‫נע׳ נדה נימי לנינה‬
‫‪13a‬‬
‫נ‬
‫נע׳ מנע יין עיי נ ה ננרי וישראל ניהד‬
‫‪133‬‬
‫נט‬
‫א‬
‫נע׳ מקום הנחח הפילין של יד‬
‫‪!33‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫נע׳ נדה נימי ליבונה‬
‫‪134‬‬
‫נה‬
‫—‬
‫—‬
‫ם‬
‫—‬
‫נע׳ שומרה יבם שנחקדשה לאחר‬
‫‪135‬‬
‫םא‬
‫סב‬
‫—‬
‫בעי חזקח הנהים אי נעי עדוה נ׳ שנים רצופין יום ולילה‬
‫‪137‬‬
‫—‬
‫בעי ערב שלא בשעת מחן מעוח ושהקדים ופרע‬
‫םנ‬
‫א‬
‫נע׳ נ ל מצות שהחזיקו בהן נותים‬
‫!‪14‬‬
‫—‬
‫כ‬
‫‪141‬‬
‫—‬
‫—‬
‫נ‬
‫נע׳ חמצן ש ל עונרי ענדה‬
‫נ ע או לרבות‬
‫‪142‬‬
‫ד‬
‫נע׳ ישלם מדעתו משמע‬
‫‪142‬‬
‫—‬
‫ה‬
‫נע׳ טיטנ אין מידי אחרינא לא‬
‫‪142‬‬
‫—‬
‫ו‬
‫נע׳ חן נזני‬
‫;‪14.‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫י‬
‫ח‬
‫נע• נלי זנוניה דני נשנרו יש להן חקנה‬
‫‪141‬‬
‫‪144‬‬
‫נע׳ לצדנו ולצרנה נ א נ י ד ה‬
‫‪144‬‬
‫בע׳ ברנוה עובר לעשייהן‬
‫‪145‬‬
‫נדינ־ נדירה‬
‫‪l.i'.l‬‬
‫—‬
‫ט‬
‫י‬
‫—‬
‫יא‬
‫בעי ש ל ש נטטיוה‬
‫‪145‬‬
‫יב‬
‫א‬
‫נע׳ אהה ארובה ואהה קצרה‬
‫‪146‬‬
‫;‪141‬‬
‫—‬
‫סד‬
‫—‬
‫—‬
‫כ‬
‫נ‬
‫נע׳ הטסקיד אצל הנרו נ ש ט ר‬
‫‪147‬‬
‫נע׳ נ ס נ א דרי א נ א‬
‫‪147‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫בע׳ ונולהו ני שדיה בור בינייהו‬
‫‪147‬‬
‫—‬
‫ה‬
‫בעי אשחו ש ל יונה‬
‫—‬
‫ו‬
‫בע׳ אוב וידעוני וחובר חבר •‬
‫‪148‬‬
‫‪149‬‬
‫סד‪.‬‬
‫א‬
‫בע׳ עד זוטם‬
‫—‬
‫כ‬
‫נ‬
‫הטטקיד אצל חברו בשטר‬
‫נע׳ עד זומם‬
‫—‬
‫—‬
‫ד‬
‫—‬
‫ה‬
‫בע׳ אשחו של יונה‬
‫בעי חובר חבר‬
‫א‬
‫בע׳ עד זוסם‬
‫—‬
‫כ‬
‫בע׳ המפקיד אצל חברו בשטר‬
‫—‬
‫סו‬
‫סו‬
‫בע׳ נסבא ד ד אבא‬
‫)‪14'.‬‬
‫י(‪15‬‬
‫‪150‬‬
‫‪151‬‬
‫‪151‬‬
‫‪152‬‬
‫‪153‬‬
‫נ‬
‫בע׳ נסכא ד ד אבא‬
‫‪154‬‬
‫א‬
‫כע׳ סין בםינו בששים‬
‫‪154‬‬
‫מ‪6‬תח הסימנים‬
‫סימן‬
‫|‬
‫גד‬
‫אוח‬
‫םז‬
‫ב‬
‫קשיא רשמואל אשמואל כמלאכה שאציל‬
‫‪155‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫קשיא דרב אשי אדרב אשי בעי כלי זכוכיה‬
‫‪155‬‬
‫‪j‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫בע׳ הבדלה במיש שחל להיוה ביימ‬
‫‪155‬‬
‫י;‬
‫—‬
‫ה‬
‫בע׳ תקיעה וסדר מלכיות וזכרונות ושומרות במוסף‬
‫‪156‬‬
‫\‬
‫—‬
‫ו‬
‫בעי נלתה סנהדרין וט׳‬
‫‪156‬‬
‫סה‬
‫א‬
‫בע׳ מין במינו בששים‬
‫‪157‬‬
‫—‬
‫ב‬
‫בעי מלאכה שאצלינ וקשיא דשמואל אדשמואל‬
‫‪158‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫בע׳ כלי זכוכיח‬
‫‪158‬‬
‫—‬
‫ד‬
‫בע׳ הבדלה במיש שהל להיוה כייס‬
‫‪158‬‬
‫_‬
‫ה‬
‫בעי הקיעוה על הסדר‬
‫‪159‬‬
‫_‬
‫ו‬
‫בעי נלהה סנהדרין וכוי‬
‫‪160‬‬
‫—‬
‫ז‬
‫בענין מן הצאן ולא מן הסלנס וע׳ טיבעא מכריז‬
‫‪160‬‬
‫י;‬
‫סמ‬
‫א‬
‫\‬
‫—‬
‫ב‬
‫[‬
‫בע׳ הסומק‬
‫מעוה להתנו ואין‬
‫יכול‬
‫ליהן אם נכוף אה ההחן‬
‫לנרש הגערה המאורסה‬
‫‪161‬‬
‫בעי שננה במאי‬
‫‪161‬‬
‫—‬
‫נ‬
‫בע׳ המש מדוח בכלי חרס‬
‫‪162‬‬
‫_‬
‫ד‬
‫בע׳ סעודה שלישית בסירות ואם אשד‪ ,‬הייבה‬
‫‪162‬‬
‫;‬
‫—‬
‫ה‬
‫בעי בהמה שנמצאה מירושלים ומ׳‬
‫‪163‬‬
‫•‬
‫—‬
‫ו‬
‫בע׳ מהנדב ארם נסכים‬
‫‪164‬‬
‫‪j‬‬
‫—‬
‫ז‬
‫בע׳ והיה בערלה כשהים‬
‫‪164‬‬
‫‪:‬‬
‫ע‬
‫א‬
‫בעי הסוסק םעוה לחהנו וכוי‬
‫‪165‬‬
‫\‬
‫—‬
‫ב‬
‫בע׳ שננה במאי‬
‫‪165‬‬
‫\‬
‫—‬
‫נ‬
‫בעי חמש מרוח בכלי חרם‬
‫‪165‬‬
‫־‬
‫י‬
‫_‬
‫ד‬
‫בעי ש ל ש םעודוח‬
‫‪166‬‬
‫‪I‬‬
‫_‬
‫ד‪.‬‬
‫בעי בחמד‪ .‬שנסצאח וכוי‬
‫‪166‬‬
‫ן‬
‫_‬
‫ו‬
‫בעי והיה לערלה‬
‫‪166‬‬
‫ן‬
‫עא‬
‫_‬
‫בעי חזקה ביישוב‬
‫‪167‬‬
‫?‬
‫עב‬
‫—‬
‫כעי הניל‬
‫‪167‬‬
‫\‬
‫עג‬
‫א‬
‫בעי אם גחחייב האסימרוטוס לשלם שכר השליה מעצמו‬
‫‪168‬‬
‫|‬
‫—‬
‫ב‬
‫בעי גחערבו באחרוח‬
‫‪169‬‬
‫‪I‬‬
‫ער‬
‫א‬
‫בעי האטיטדוטוס‬
‫‪169‬‬
‫‪i‬‬
‫—‬
‫ב‬
‫בעי גחערבו באחרוה‬
‫‪170‬‬
‫|‬
‫עה‬
‫—‬
‫בעי מגעל הליצה‬
‫‪170‬‬
‫א‬
‫בע׳ חרצנים של איסור שנהערבו‬
‫‪171‬‬
‫ב‬
‫בע׳ נעורה שבין הסדקים אי דינה כרווקי דכיחנא דארמאי‬
‫‪171‬‬
‫ן‬
‫_‬
‫ג‬
‫אי חוששץ לחרצנים של אימד שנשארו בחביח‬
‫‪172‬‬
‫\‬
‫—‬
‫ר‬
‫בעי יין חיוצא דרך שוליים‬
‫‪172‬‬
‫‪I‬‬
‫—‬
‫ה‬
‫בעי צירוף סל לחלח ולחרומה‬
‫‪172‬‬
‫*‬
‫—‬
‫ו‬
‫כעי יתומים שגבו קרקע בחובח אביהם‬
‫‪173‬‬
‫ו‬
‫בע׳ שליחות לנכרי‬
‫‪173‬‬
‫ח‬
‫בע׳ ריחא מילחא‬
‫‪173‬‬
‫עו‬
‫|‬
‫ן‬
‫_‬
‫‪I‬‬
‫—‬
‫מפתה הסימנים‬
‫סיסן‬
‫צד‬
‫אות‬
‫עו‬
‫ט‬
‫בע׳ הלב קיבה‬
‫‪173‬‬
‫_‬
‫י‬
‫בדין גיעולי נכרים‬
‫‪174‬‬
‫_‬
‫יא‬
‫בעי קיו אונם מ ם פ ת ה‬
‫‪174‬‬
‫—‬
‫יב‬
‫בעי אין אובסין ב ש ב ת‬
‫עז‬
‫—‬
‫בעי אחד שקבל עליו בנידוי ובציווי ביד להזקיק א ת בנו לגרש‬
‫את אשתו‬
‫עה‬
‫_‬
‫‪174‬‬
‫‪174‬‬
‫בעי ג׳ חדשים אחר מיתת היבש‬
‫‪174‬‬
‫בענין הניל‬
‫‪177‬‬
‫א‬
‫בעי נרה אי מקרי ערוד‪-‬‬
‫‪178‬‬
‫ב‬
‫בעי היזק שאינו ניכר‬
‫‪17!1‬‬
‫נ‬
‫בעי למעוטי הליפ־ן‬
‫‪180‬‬
‫ד‬
‫בעי שור מועד שהפקירו קודש שננה‬
‫‪180‬‬
‫_‬
‫ה‬
‫בעי קידושי ביאה מטעם כסף‬
‫‪181‬‬
‫פא‬
‫א‬
‫בעי שור ש ל א ננמר דינו ונחערב בשוורים אה־יש‬
‫‪181‬‬
‫_‬
‫ב‬
‫בעי הנסקלין בנשרפין‬
‫‪182‬‬
‫פב‬
‫_‬
‫בעי הנ״ל‬
‫‪182‬‬
‫עט‬
‫‪0‬‬
‫_‬
‫פנ‬
‫—‬
‫בעי הנ־ל‬
‫‪183‬‬
‫פד‬
‫—‬
‫בעי אם שור הנסקל אסור מחיים‬
‫‪184‬‬
‫פה‬
‫—‬
‫בעי כה; טמא שיאכל תרומה טמאה‬
‫‪185‬‬
‫פו‬
‫—‬
‫פז‬
‫א‬
‫_‬
‫ב‬
‫פה‬
‫—‬
‫פט‬
‫—‬
‫בע׳ הנ־ל‬
‫‪185‬‬
‫בעי מי ש מ מ ר דינו ל ק ל ה שנידון לחמורה‬
‫‪186‬‬
‫ב ע קונמות דבירו לפדות‬
‫‪188‬‬
‫בע׳ סוס ש ל שני שותפין שהופקד ביד נוי וזה השאילו לאתר‬
‫ברשות אחד מהם וננזל סיד השואל‬
‫‪189‬‬
‫בעי המזיק שעבודו ש ל תכרו‬
‫‪189‬‬
‫צ‬
‫—‬
‫בע׳ שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה‬
‫‪189‬‬
‫צא‬
‫—‬
‫בעי הניל‬
‫‪190‬‬
‫צב‬
‫—‬
‫בעי אין סעידין אלא עד ני ישיט‬
‫‪190‬‬
‫צנ‬
‫—‬
‫בעי הבית שנקבה וסתמוה שסריס‬
‫‪192‬‬
‫צד‬
‫—‬
‫בע׳ דין תלונות‬
‫‪194‬‬
‫צד‪,‬‬
‫—‬
‫צו‬
‫_‬
‫בע׳ הניל‬
‫‪196‬‬
‫בע׳ שי תקרה יורד וסותם‬
‫‪197‬‬
‫בעי הכנים שבלין ובו׳ למוללן בסלילות‬
‫‪202‬‬
‫‪204‬‬
‫‪205‬‬
‫צז‬
‫—‬
‫צה‬
‫_‬
‫בעי טטה טטמאת הבילה ומטהרת הבילה‬
‫צט‬
‫_‬
‫בעי עוסק במצוד‪ ,‬פטור טן הטצוה‬
‫ק‬
‫—‬
‫בעי ארבע עשרת סעודות הייב אדם לאכול בסוכה‬
‫‪206‬‬
‫ש ל ש קושיות סר׳ סנהס סיואני ותשובות דית עליהן‬
‫‪209‬‬
‫‪211‬‬
‫‪212‬‬
‫קא‬
‫_‬
‫קב‬
‫—‬
‫שא׳ ד׳ סנהם סיואני בע׳ לאסוקי סדר׳ אליעזר וסהלקותו‬
‫קנ‬
‫—‬
‫עוד להניל בע׳ הביאו לטניו טתיתין נ ח ל י ן ושלטץ‬