לצפיה - המכללה האקדמית ספיר

‫עיונים בחקר התרבות‬
‫כתב‪-‬עת רב‪-‬תחומי למחקרי תרבות‬
‫סתו ‪2013‬‬
‫גיליון מס' ‪2‬‬
‫פורום ספיר לדיון ולחקר תרבות‬
‫המכללה האקדמית ספיר‬
‫עיונים בחקר התרבות‬
‫כתב‪-‬עת רב‪-‬תחומי למחקרי תרבות‬
‫חברי מועצת המערכת (על פי סדר הא"ב)‪:‬‬
‫פרופ' נמרוד אלוני; פרופ' זיווה בן פורת; פרופ' עמוס הופמן;‬
‫פרופ' שולמית וולקוב; פרופ' מני מאוטנר; פרופ' משה צוקרמן;‬
‫פרופ' יגאל עילם; פרופ' דני פילק; פרופ' שולה קשת;‬
‫פרופ' שלום רצבי‪.‬‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫ד"ר איתן אור‪-‬נוי; ד"ר איתן גינזברג; ד"ר עודד היילברונר;‬
‫עמית ורשיצקי; ד"ר ענבל סיקורל; ד"ר מאיה קציר‪.‬‬
‫עורך‪ :‬פרופ' אלי שאלתיאל‬
‫רכז מערכת‪ :‬עמית ורשיצקי‬
‫עריכה מדעית‪ :‬כרמית גיא‬
‫עימוד ועיצוב‪ :‬טוני נגל‬
‫עריכת טקסט באנגלית‪ :‬יולנד גוטדינר‬
‫הפקה והפצה‪ :‬עמית ורשיצקי‬
‫כתובת המערכת לשליחת מאמרים ומסות‪[email protected] :‬‬
‫פניות לקבלת עותקים יש לשלוח לכתובת‪[email protected] :‬‬
‫ניתן לקרוא ולהוריד את המאמרים בשלמותם באתר פורום ספיר לדיון‬
‫ולחקר תרבות‪ ,‬בכתובת‪http://forumtarbut.wp.sapir.ac.il/ :‬‬
‫נדפס בישראל ‪2013‬‬
‫בדפוס קופימדיה‬
‫המכללה האקדמית ספיר‬
‫תוכן העניינים‬
‫המשתתפים בגיליון‬
‫‪4‬‬
‫פתח דבר ‪ -‬אלי שאלתיאל‬
‫‪7‬‬
‫אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות‬
‫משה צוקרמן‬
‫‪10‬‬
‫תרבות והתנגדות‬
‫איתן גינזברג‬
‫‪18‬‬
‫ברוך גולדשטיין בתיאטרון‬
‫על כתיבת המחזה "דוחקי הקץ"‬
‫מוטי לרנר‬
‫‪56‬‬
‫"עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪:‬‬
‫שיח הרנסנס וסימולקרת המוות‬
‫ליאת סידס‬
‫‪65‬‬
‫"הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‬
‫‪96‬‬
‫"מי מביניכם ראוי לחיי נצח?"‬
‫שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪,‬‬
‫תשובתו של מישל וולבק‬
‫נורית בוכוויץ‬
‫‪119‬‬
‫שקיעת "המערב"?‬
‫מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו‬
‫עודד היילברונר‬
‫‪138‬‬
‫מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות?‬
‫אינטרסים‪ ,‬רגשות והדדיות‬
‫אורית אבוהב‬
‫‪163‬‬
‫הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה‬
‫אלי שאלתיאל‬
‫‪186‬‬
‫המשתתפים בגיליון‬
‫פרופ' משה צוקרמן הוא מרצה בכיר במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של‬
‫המדעים והרעיונות‪ ,‬באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬בשנים ‪ 2005-2000‬כיהן כראש‬
‫מכון מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל‪-‬אביב ומשנת ‪ 2009‬משמש‬
‫מנהל הפעילות האקדמית במוזיאון פרויד בווינה‪ .‬תחומי המחקר העיקריים‬
‫שלו הם היסטוריה ופילוסופיה של מדעי החברה‪ ,‬הרוח והתרבות; הגותה של‬
‫אסכולת פרנקפורט; תיאוריה אסתטית וסוציולוגיית האמנות; השפעת השואה‬
‫על התרבויות הפוליטיות של ישראל וגרמניה‪.‬‬
‫ד"ר איתן גינזברג מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמכללת סמינר הקיבוצים‪.‬‬
‫במכללה האקדמית ספיר הוא מנהל את פורום ספיר לדיון ולחקר תרבות‪,‬‬
‫ובמכללת סמינר הקיבוצים הוא מרכז את התכנית העיונית תרבותית להכשרת‬
‫מורים במקצועות הרוח לבתי הספר העל‪-‬יסודיים‪ .‬עוסק בחקר ההיסטוריה‬
‫והתרבות של אמריקה הלטינית‪ ,‬הקולוניאלית והמודרנית‪ ,‬בשאלות תרבות‬
‫והתנגדות לא אלימה ובסיום סכסוכים בעצימות נמוכה‪.‬‬
‫מוטי לרנר‪ ,‬מחזאי ותסריטאי‪ .‬בין מחזותיו‪" :‬קסטנר" (זוכה פרס מסקין ‪,)1986‬‬
‫"חבלי משיח"‪" ,‬פולה"‪" ,‬פולארד" בתיאטרון הקאמרי; "אלזה"‪" ,‬הנאהבים‬
‫והנעימים" בתיאטרון הבימה; "סתיו ימיו" בתיאטרון בית לסין; "אהבה קשה"‬
‫בתיאטרון חיפה; "חייל שב הביתה" בתיאטרון צוותא; "דוחקי הקץ" בתיאטרון‬
‫החאן; ו"רצח יצחק" באוניברסיטת תל אביב‪ .‬מחזותיו הוצגו בארצות הברית‪,‬‬
‫גרמניה‪ ,‬אנגליה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬איטליה‪ ,‬קנדה‪ ,‬דרום אפריקה‪ ,‬הודו ועוד‪.‬‬
‫כתב את התסריטים לסרטי הטלביזיה‪" :‬אהבות ביתניה"‪" ,‬משפט קסטנר" (זוכה‬
‫פרס האקדמיה הישראלית ‪" ,)1995‬קו‪" ,"300-‬אגוז"‪" ,‬קרב בירושלים"‪ ,‬וסדרת‬
‫הדרמה "המכון"‪ .‬כתב את התסריטים לסרטי העלילה "שתיקת הצופרים" (זוכה‬
‫פרס האקדמיה הישראלית ‪" ,)2003‬אביב ‪ "1941‬ו"אלטלנה"‪ .‬בשנת ‪ 1995‬זכה‬
‫בפרס ראש הממשלה‪ .‬ב‪ 2011-‬יצא לאור ספרו לשיטתו של צ'כוב – מחשבות‬
‫על כתיבת "הדוד וניה"‪.‬‬
‫המשתתפים בגיליון | ‪5‬‬
‫ד"ר ליאת סידס היא יוצרת בתחום האמנות הפלסטית‪ ,‬הציגה במספר מקומות‬
‫בארץ ובעולם‪ ,‬ומרצה בתחום האמנות‪ ,‬התרבות החזותית ולימודי תרבות‬
‫במקומות שונים‪ .‬עיקר מחקרה הוא בנושא הגוף החי והמת כשיח תרבות‪,‬‬
‫בעיקר על רקע סוגיית יחסיי ייצוג‪-‬ממשות‪ ,‬בתנאי האיפשור התרבותיים של‬
‫העידן הפוסט‪-‬מודרני והגלובלי‪ .‬עבודת המחקר 'עולמות הגוף' של פון האגנס‪:‬‬
‫אנטומיה כשיח‪ ,‬זיכתה אותה בתואר )‪ ,PhD ׁ(2012‬במסגרת התוכנית לפרשנות‬
‫ותרבות של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫ד"ר חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי היא מרצה לספרות ילדים‪ ,‬ספרות עממית‪ ,‬וכישורי‬
‫חיים בגיל הרך במכללה הערבית האקדמית לחינוך בחיפה‪ .‬כיהנה בתפקיד‬
‫ראש החוג לגיל הרך במכללה בשנים ‪ .2012-2009‬עוסקת וחוקרת בתחומי‬
‫ספרות הילדים בכלל‪ ,‬והערבית פלסטינית בפרט‪ .‬בעשרים השנים האחרונות‬
‫היתה כרכבי‪-‬ג'ראיסי מעורבת בפרויקטים שונים שמטרתם קידום ותמיכה‬
‫ביצירה של ספרות ילדים לגיל הרך בחברה הערבית בישראל‪ .‬בעלת תואר‬
‫דוקטור בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית משנת ‪ .2007‬עבודת מחקר‬
‫שלה בהדרכתה של פרופ' גלית חזן רוקם עוסקת בזיקה שבין עולם המעשייה‬
‫הפלסטינית לעולמם של ילדים בנצרת‪ ,‬ובהתפתחות השיפוט המוסרי והערכי‬
‫בקרב ילדים ערבים‪.‬‬
‫ד"ר נורית בוכוייץ היא חוקרת ומרצה בכירה לספרות כללית והשוואתית‬
‫ומכהנת כראש החוג לספרות במכללת בית ברל‪ .‬תחום התמחותה העיקרי הוא‬
‫ספרות פוסטמודרנית עברית‪ ,‬צרפתית ואמריקנית‪ .‬היא מחברת הספר רשות‬
‫מעבר‪ :‬חילופי נורמות‪ ,‬מאיר ויזלטיר ושנות השישים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪;2008 ,‬‬
‫ועורכת‪-‬שותפה לספר לכתוב בשפת האחר‪ :‬עיונים בספרות עברית וערבית‪,‬‬
‫רסלינג‪.2010 ,‬‬
‫ד"ר עודד היילברונר‪ ,‬מרצה בכיר בפקולטה לעיצוב ואמנות ב"שנקר"‪,‬‬
‫מרצה במרכז הבין‪-‬תחומי‪ ,‬ועמית הוראה באוניברסיטה העברית‪ .‬היה עמית‬
‫מחקר באוניברסיטאות אוקספורד וגטינגן‪ .‬מחקריו מתמקדים בהיסטוריה ודת‬
‫אירופיים‪ ,‬בלימודי תרבות‪ ,‬ביקורת התרבות המודרנית‪ ,‬היסטוריה עולמית‪,‬‬
‫תולדות הקריקטורה‪ ,‬תולדות הכרזה‪ ,‬תקשורת וחברה‪ ,‬דת וחברה‪ ,‬היסטוריה‬
‫אינטלקטואלית וחברתית‪ ,‬שואה ונאציזם‪ ,‬תרבות הפופ ותרבות הצעירים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ד"ר אורית אבוהב‪ ,‬אנתרופולוגית‪ ,‬מרצה בכירה וראש המגמה למדיניות‬
‫ומנהיגות חברתית במכללה האקדמית בית ברל‪ .‬מתמחה באנתרופולוגיה של‬
‫החברה הישראלית ובהיסטוריה של אנתרופולוגיה בישראל‪ .‬עוסקת בהיבטים‬
‫שונים של הפרקטיקות היומיומיות בתרבות הישראלית‪ .‬ספרה קרוב אצל‬
‫אחרים ראה אור בשנת ‪ 2010‬בהוצאת רסלינג‪.‬‬
‫פרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון וביוגרף‪ ,‬מחברן של שתי הביוגרפיות על‬
‫פנחס רוטנברג (עלייתו ונפילתו של "איש חזק" בארץ‪-‬ישראל‪2 ,1942-1879 ,‬‬
‫כרכים‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ ;)1990 ,‬ושל משה סנה (תמיד במרי‪ ,‬משה סנה‪,‬‬
‫ביוגרפיה‪ ,1948-1909 ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב‪ .)2000 ,‬מרבה לכתוב מאמרי‬
‫ביקורת על ביוגרפיות‪ .‬עורך "ספרית אפקים" של הוצאת עם עובד‪ ,‬עמית בכיר‬
‫במכון הישראלי לדמוקרטיה‪ .‬שנים רבות לימד היסטוריה באוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים ובמכללה האקדמית ספיר‪.‬‬
‫פתח דבר | ‪7‬‬
‫פתח דבר‬
‫בעולמנו שאינו מאיר פנים למפעלים תרבותיים ומקצר את ימיהן של‬
‫יוזמות ברוכות ומעודדות‪ ,‬צאתו לאור של גיליון שני של כתב עת הוא‪ ,‬בלא‬
‫ספק‪ ,‬אות של ניצני קביעות והתמדה‪ .‬ובקצרה‪ ,‬אנו שמחים להציע לקוראינו‬
‫את הגיליון השני של עיונים בחקר התרבות ואף מעיזים להביע תקווה כי רבים‬
‫וטובים יבואו אחריו‪.‬‬
‫על פי טבעו וכוונתם של מוציאיו לאור‪" ,‬עיונים" הוא כתב עת פתוח‬
‫המנסה להתרחק מהגדרה מצמצמת ומגבילה של הדיונים שראוי להם להידפס‬
‫בו‪ .‬סימנים וגילויים של ניתוח ועיון בסוגיות תרבות אנו מוצאים בטבען‬
‫ומשמעותן של המתנות שישראלים נוהגים להעניק לזוגות צעירים ביום חתונתם‪,‬‬
‫אך גם בסוגיה המעסיקה הוגים רבים באזורים שונים של העולם‪ ,‬המתמודדים‬
‫עם משמעות "שקיעתה של אירופה"‪ .‬האם אירופה אכן שוקעת ומאבדת את‬
‫ההגמוניה התרבותית והשלטונית שלה‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מדוע ולמה‪.‬‬
‫אנו סבורים כי צוויה של פתיחות מחשבתית זאת ניכרים היטב במגוון‬
‫הנרחב של נושאים ועניינים הנדונים במאמרים שלוקטו בגיליון השני‪.‬‬
‫תשעת המאמרים מאירים פינות בעולם התרבות המקומי והסתעפויותיו‪,‬‬
‫ופותחים אשנב לשאלות‪ ,‬שעולם התרבות הרחב‪ ,‬שאליו אנחנו מבקשים‬
‫להשתייך‪ ,‬מעסיק את עצמו בהן‪.‬‬
‫משה צוקרמן‪ ,‬שמאמרו "אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות" פותח את הגיליון‪,‬‬
‫מזמן את הקוראים למסע בנדבכי מושג האותנטיות והשלכותיו על חיי החברה‬
‫שבה אנו חיים‪ ,‬ועל מוצרי התרבות שהיא מייצרת ומציעה לצרכניה‪ .‬המחבר‬
‫פורש יריעה היסטורית ענפה על הופעותיו של מושג זה בחשיבתם של הוגים‬
‫בולטים‪ ,‬ומסיים במסקנות מפתיעות על אופייה וטבעה של האמנות הישראלית‬
‫בגלגוליה מימי טרום‪-‬מדינה עד ימינו‪.‬‬
‫איתן גינזברג פותח את מאמרו "תרבות והתנגדות" בציטטה מספרו‬
‫המאלף של אלבר קאמי האדם המורד‪ ,‬ומכאן הוא מוליך אותנו במסע רב עניין‬
‫ותהפוכות בניסיון לברר מדוע‪ ,‬כיצד ומתי מתקומם אדם מדוכא ומבקש תיקון‬
‫רדיקלי למצבו‪ .‬בדרך מפגיש אותנו הכותב עם דיוני הגות וחקר ומסתייע‪ ,‬וזה‬
‫קסמו של המאמר‪ ,‬בכתיבתם של סופרים ואנשי תרבות שנתנו את דעתם על‬
‫הסוגייה‪ .‬השוטר הקולוניאלי של אורוול‪ ,‬המורה מטהרן‪ ,‬עבדים שחורים במטעי‬
‫‪8‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הדרום של ארצות הברית‪ ,‬ואפילו הנס קסטרופ מהר הקסמים‪ ,‬מבקשים ללמד‬
‫אותנו משהו על סבכיה ומורכבותה של שאלת נצח זאת‪.‬‬
‫מוטי לרנר‪ ,‬איש התיאטרון‪ ,‬מחזיר אותנו במאמרו "ברוך גולדשטיין‬
‫בתיאטרון‪ :‬על כתיבת המחזה 'דוחקי הקץ'" לפברואר ‪ 1999‬ולטבח במערת‬
‫המכפלה‪ .‬בירור מניעיו ומעשיו של הרוצח ברוך גולדשטיין חושף זרמי עומק‬
‫מאיימים ומחרידים בליבה של חברת המתנחלים ורבניהם‪ .‬מה קרה ליהדות?‬
‫שואל מוטי לרנר ומנסה לחשוף מה שוועדה משפטית פורמאלית לא הצליחה‬
‫לפענח ולתאר‪ .‬והרי לנו ביטוי מופלא לתרומתו של התיאטרון וליכולתו לחדור‬
‫למשעולים הנסתרים ביותר של החברה והתרבות בישראל‪.‬‬
‫ליאת סידס‪ ,‬במאמרה "'עולמות הגוף' של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס‬
‫וסימולקרת המוות" מתמקדת במשמעותה העמוקה של תופעת "עולמות הגוף"‪,‬‬
‫מפעלו של הפתולוג הגרמני גונתר פון האגנס‪ .‬התצוגה של גופות בני אדם‬
‫ובעלי חיים במצבים שונים שהונצחו בנתיחה שלאחר המוות ושומרו בטכניקת‬
‫הפלסטינציה מזמנת למחברת נקודת מוצא לדיון בתפישת הגוף של תרבות‬
‫המערב ומשמעותו של המוות‪ .‬בעקבות הפרויקט מעורר המחלוקת והתגובות‬
‫לו אנחנו זוכים לשיעור מאלף על היבטים חדשים ומרתקים ביחס של התרבות‬
‫שלנו אל שאלות נצחיות – מוות וחיים‪ ,‬טבעי ומלאכותי‪.‬‬
‫מאמרה של חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי "'הילדה בעלת שיני הברזל' בין הסיפור‬
‫לחיים‪ .‬דיון פסיכולוגי‪-‬חברתי עם ילדים בנצרת בדינמיקה הסיפורית של‬
‫המעשייה העממית" מספר על מעשייה עממית ישנה ובמוקדה אחות בעלת‬
‫שיני ברזל ואחיה הקטן‪ ,‬האמיץ והחכם‪ .‬המחברת מוליכה אותנו אל מסתרי‬
‫הסיפור‪ ,‬ואל הדינמיקה של חדר הלימודים בבית הספר שבו סופר‪ .‬אגב כך‪ ,‬צעד‬
‫אחר צעד‪ ,‬אנו נחשפים לכוחן ותפקידן של מעשיות עממיות וכיצד הן פועלות‬
‫בעיצובו של הילד הרך‪ .‬כמו בדרך אגב אנחנו גם מקבלים שיעור משכיל על‬
‫המציאות החברתית ועל יחסי אח ואחות בחברה הפלסטינית‪.‬‬
‫נורית בוכוויץ ב"ומי מביניכם ראוי לחיי נצח?' שאלת האמונה הדתית‬
‫בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק" חוזרת לנושא המוכר לה היטב‪:‬‬
‫היבטים ביצירתו של הסופר הצרפתי הנודע‪ .‬היא בוחנת את יחסו אל הדת כפי‬
‫שהוא משתקף בספריו‪ ,‬ומאירה את תהיותיו על האפשרות של אמונה בעולם‬
‫קפיטליסטי מחולן‪ .‬כצפוי‪ ,‬גישתו של וולבק מקורית ובהירה מאוד‪.‬‬
‫פתח דבר | ‪9‬‬
‫"שקיעת ה'מערב'‪ :‬מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו"‪,‬‬
‫מאמרו המקיף של עודד היילברונר מתאר מחלוקות ודיונים בני זמננו בשאלת‬
‫מרכזיותו של "המערב" וההגמוניה שלו בהיסטוריה של העולם‪ .‬יותר ויותר‬
‫חוקרים והיסטוריונים מתלבטים בשנים האחרונות ושואלים "האם המערב אכן‬
‫שוקע?" הכותב מציע תשובות אפשריות לשאלה גדולה זו ומסיים את מאמרו‬
‫בבשורה המרגיעה‪" :‬בעתיד הנראה לעין לא נראה שהגמוניה זו תיפגע אנושות‬
‫וערכי הציביליזציה המערבית ימשיכו להיות דומיננטיים במרבית אזורי העולם‪,‬‬
‫אם כי לא באותה דרך שבה היו עד לעשורים האחרונים‪".‬‬
‫אורית אבוהב ב"מתנה לחתונה – כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות?‬
‫אינטרסים‪ ,‬רגשות והדדיות"‪ ,‬פותחת לנו צוהר לסודות הצ'קים שמעניקים‬
‫חוגגים בישראל לזוגות הנישאים‪ .‬מתברר כי הצ'ק‪ ,‬הסכום הנקוב בו‪ ,‬ועוד‬
‫שאר סממני החגיגה הגדולה מלמדים שיעור רב ערך על תרבותנו ועל היחסים‬
‫הנרקמים בתוכנו‪ .‬לצד הסיפור הישראלי מאוד פורשת המחברת רקע בעל ערך‬
‫רב על ערכה ותפקידה של המתנה בתרבות האנושית‪ ,‬כפי שהם משתקפים‬
‫במחקריהם של אנתרופולוגים ידועי שם ופורצי דרך‪.‬‬
‫במאמר החותם את הגיליון‪" ,‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה‬
‫והיסטוריה" דן אלי שאלתיאל בגלגוליו של הז'אנר ההיסטורי האהוב‪ ,‬בוחן‬
‫את מקומו ומעמדו באקדמיה‪ ,‬אך בעיקר מספר לנו על ביוגרף אנגלי מופלא‪,‬‬
‫ריצ'רד הולמס‪ ,‬שהביוגרפיות שכתב מסמנות נתיבים חדשים במחקר הביוגרפי‬
‫והשתלבותו בכתיבה ההיסטורית בת ימינו‪.‬‬
‫אנו מאחלים לקוראינו חוויית קריאה נעימה ומועילה‪.‬‬
‫אלי שאלתיאל‬
‫סתו ‪2013‬‬
‫אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות‬
‫משה צוקרמן‬
‫מוקדש לציפי פליישר ולפועלה האמנותי‬
‫מושג האותנטיות הוא מושג אמביוולנטי מעיקרו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא מבקש‬
‫לסמן את האמיתי במובנו כ"הולם את העובדות"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כמציג את מצב הדברים‬
‫לאשורו‪ .‬מצד אחר‪ ,‬בכוונו גם אל מומנט האמינות‪ ,‬הוא צופן בחובו את התודעה‬
‫בדבר סכנת הזיוף והכזב הפוטנציאליים‪ .‬במעמדו זה משמש האותנטי כעין מלת‬
‫קוד של הגנה מפני הלא‪-‬אותנטי‪ ,‬שעליו – כך נדמה – יודעים לאין ערוך יותר‬
‫מאשר על מה שמבקשים לגונן עליו‪ :‬תחושת הזיוף עשויה להיות מוחשית יותר‬
‫מאשר חוויית "האמיתי" (לא כל שכן – מחווייתו ה"בלתי‪-‬אמצעית" של אותו‬
‫"אמיתי")‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שמושג האותנטיות מתעקש על דבר מה‪ ,‬שקיים "שם" בלי‬
‫שיתאפשר לנו להיות במגע לא‪-‬מתווך עימו‪ ,‬אך בה במידה גם על חשד עמום‬
‫מתמשך כלפי מנגנוני התיווך‪ ,‬המאפשרים את המגע האמצעי עם אותו דבר‪-‬‬
‫מה‪ ,‬חשד הניזון מתחושה סמויה שמנגנוני התיווך הללו‪ ,‬חיוניים ככל שיהיו‪,‬‬
‫מעוותים‪ ,‬מכזבים‪ ,‬ומי יודע – אולי גם מטפללים את תודעתנו בשרותם של‬
‫כוחות המעוניינים בקיומו המתמשך של הכזב‪ .‬חשד זה‪ ,‬שעה שהוא נסמך על‬
‫ערגה נוסטלגית לעבר ביוגרפי מסוים‪ ,‬שחלף ואינו יכול לשוב עוד לעולם‪,‬‬
‫או אפילו על כמיהה לאיזשהו עבר היולי של כלל "האנושות"‪" ,‬החברה" או‬
‫"העם"‪ ,‬עשוי ללבוש אופי אידיאולוגי מובהק‪ .‬הוא נעשה ֶפטישיסטי במובן‬
‫שהוא מעתיק את ההתייחסות למציאות העכשווית אל ספירת ההתגוננות מפניה‬
‫ונצמד אליה בלי לתת דין וחשבון של ממש על פשר סרבנותו העיקשת כלפי‬
‫הקיים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬ברור גם שרוב בני האדם אינם מפתחים כלל את אותו‬
‫יחס חשדני כלפי מנגנוני התיווך; אדרבא‪ ,‬חוויית המציאות האישית שלהם‬
‫והתודעה המסוימת המתעצבת ביחס אליה‪ ,‬זוכות למעמד של "אותנטיות"‬
‫בתוקף האינדיווידואליות המיוחסת להן‪ .‬הממד האידיאולוגי של דפוס מוכר‬
‫זה טמון בפטישיזציית הייחודיות העולה ממנו‪ :‬כלל לא משנה‪ ,‬מה טיבן של‬
‫משה צוקרמן‪ :‬אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות | ‪11‬‬
‫הנסיבות (החברתיות‪ ,‬הפוליטיות‪ ,‬התרבותיות) שבהקשרן מתכוננת אותה‬
‫תודעה אינדיווידואלית‪ ,‬ובלבד שתהיה של בעל התודעה המסוים‪" ,‬המצהיר"‬
‫עליה כעל שלו; העובדה שדווקא תודעה זו עשויה להתגלות כמניפסטציה‬
‫מוחשית של חוסר יכולת לחרוג תודעתית מעבר לנסיבות הקיימות‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫אל עבר מחוזות הטלת הספק בכך‪ ,‬שהקיים הוא גם בהכרח הראוי‪ ,‬מצביעה‬
‫על פוטנציאל הכזב הטמון באינדיווידואליות זו הגאה בעצמה‪ ,‬אך חסרה גם‬
‫את הרפלקסיה הנדרשת לגבי התנאים ההקשריים המכוננים אותה‪ ,‬ובמובן זה‪,‬‬
‫עשויה להסתבר כשבויה בתודעה כוזבת‪ .‬השאלה "מיהו שיחליט‪ ,‬מהו הראוי?"‪,‬‬
‫העולה בדרך כלל בהקשר זה אינה פחות אידיאולוגית מאשר התעקשותו של‬
‫בעל התודעה הכוזבת על האותנטיות (כלומר‪" ,‬הייחודיות") של חווייתו‪/‬‬
‫תודעתו‪ :‬בהיצמדה היצמדות פטישיסטית לתוקף הלא מעורער של התודעה‬
‫האינדיווידואלית‪ ,‬תוך התעלמות מתנאי המכלול השלם שבהם היא מתקיימת‪,‬‬
‫צופנת בחובה שאלה מתריסה זו סוג מתוחכם במיוחד של אפירמציית הקיים;‬
‫ההגנה על מה שנדמה כאינדיווידואלי לשם שימורה (המדומה לא פחות) של‬
‫אוטונומיית הייחודי מכזבת באשר לעצם האפשרות לשנות את התנאים (ואיתם‬
‫את התודעה)‪ ,‬ובכך היא מקבעת את התודעה "האותנטית" ביחס לקיים המכזב‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בעולם שמנגנוני התיווך שבו הולכים ומתעבים ומשתלטים על הכול‪,‬‬
‫הולכת גם ומצטמצמת היכולת המיידית להרהר במעמדם של המנגנונים הללו‬
‫(לא כל שכן‪ ,‬לערער עליהם) ונמוג עימה הצורך הסובייקטיבי לכונן מחדש את‬
‫אותה יכולת עצמה‪ .‬במובן מסוים זה‪ ,‬עשוי איפוא מושג האותנטיות להופיע‬
‫כעין אידיאה רגולטיבית המשמשת לביקורת הקיים‪ ,‬אך בה במידה הוא עשוי‬
‫לתפקד גם כאמצעי אידיאולוגי יעיל במיוחד לשימורו של אותו קיים‪.‬‬
‫מבחינה סוציולוגית‪ ,‬הייתה שאלת "האותנטית" כרוכה מלכתחילה‬
‫בסוגיית המעבר מהחברה המסורתית לחברה המודרנית‪ .‬וגם בהקשר זה היה‬
‫הדיון צבוע בגוון אידיאולוגי מובהק‪ .‬העובדה שצורות החיים החדשות במסגרת‬
‫חברת האזרחים ומדינת הלאום ההולכות ומתגבשות היו צורות מתקדמות‬
‫בהשוואה למבנים הפיאודליים והאבסולוטיסטיים שקדמו להן‪ ,‬לא היה בה כדי‬
‫לעמעם את התודעה הגוברת לגבי דפוסי הדיכוי והשעבוד האימננטיים לצורות‬
‫החדשות הללו‪ ,‬דפוסים שלא היו מוכרים עד אז‪ .‬דווקא סיסמאות החירות‪,‬‬
‫השוויון והאחווה‪ ,‬ששימשו מטריצה ערכית של העידן (המהפכני) החדש‪,‬‬
‫הבליטו את הפער ההולך וגדל בין ההתכוונות הנורמטיבית כלפי הקיים לבין‬
‫אופני התממשותו‪" :‬הצינה הבורגנית" והניכור‪ ,‬שהתגלמו בתרבות אגואיסטית‬
‫חדשה ובלגיטימציה מתוחכמת של ניצול‪ ,‬נסמכו על אידיאולוגיה מנוסחת היטב‬
‫של אינדיווידואליזם מדומה‪ ,‬הערצת היוזמה הפרטית וסגידה לכוחות שוק‬
‫‪12‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫"חופשיים"‪ .‬ואכן‪ ,‬לצד ביקורת החברה הקפיטליסטית‪-‬בורגנית (נוסח מרקס‬
‫וניטשה)‪ ,‬צמחו כבר בשלב מוקדם של העידן המודרני – שאת תחילת דרכו‬
‫ניתן לראות במהפכות הגדולות (התעשייתית והצרפתית) שהתחוללו במחצית‬
‫השנייה של המאה ה־‪ – 18‬מגמות ברורות של התנגדות שמרנית (רגרסיבית‬
‫במידה ידועה) להתכוונויות של העידן החדש‪.‬‬
‫מגמות אלה (שהרומנטיקה היא המובהקת ביניהן) התאפיינו הן בנסיגה‬
‫נפשית מן המציאות אל "הפנים"‪ ,‬הן בכמיהה מנטלית‪-‬תרבותית אל "העבר"‪.‬‬
‫ניתן לערוך הקבלה בין כינון "תור הזהב" ההלניסטי ברנסנס האיטלקי לבין‬
‫הערגה הגרמנית הרומנטית לימי הביניים; אלא שבעוד שהראשון משמש‬
‫בעיקרו דגם פונה לעתיד של יצירת "אדם חדש"‪ ,‬מתפקדת השנייה כביקורת‬
‫ההווה‪ ,‬שמקורה בחרדה מפני העתיד תוך נסיגה אל העבר – "הזמן הישן והטוב"‪.‬‬
‫הזמן הישן‪ ,‬יש לומר‪ ,‬לא היה כל כך טוב; הוא נוצר‪ ,‬ככלל‪ ,‬בראשיהם של מי‬
‫שפחדו ליטול את האחריות על העתיד‪ .‬אך בהקשר הנדון פה‪ ,‬רלוונטי דימוי זה‬
‫של ה"ישן" במעמדו כ"טוב" בשל המוטיבים האידיאולוגיים שפעלו בעיצובו‪:‬‬
‫באשר ההווה נתפש כזיוף מכזב‪ ,‬מצטייר העבר כאותנטי; מה שעוות לכאורה‪,‬‬
‫הוא איזה מקור "אמיתי"‪ ,‬דבר מה ראשוני – תמים באופיו וישר במגמתו – שאינו‬
‫נגוע עדיין במלאכותיות המעקרת את ה"טבעי" מטבעיותו‪ .‬מה שמופיע אצל‬
‫מרקס כמשימת שחרור עתידית‪ ,‬כתכלית שלא התממשה עדיין – היעשותו של‬
‫האדם "יצור בן‪-‬מינו" – מושלך במגמה הרגרסיבית על איזה עבר היולי עלום‪,‬‬
‫ש"המין האנושי" התנכר לו במהלך הציוויליזציה‪ ,‬עבר שיש "לשוב" אליו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬כשם שהרומנטיקה (הגרמנית בעיקר) צפנה בחובה מומנטים של סרבנות‬
‫כלפי הקיים‪ ,‬ולעתים אף טרנסגרסיביות מהפכנית של ממש‪ ,‬כך היא הכילה גם‪,‬‬
‫מתוך אותה סרבנות עצמה‪ ,‬יסודות מובהקים של שמרנות וריאקציה‪.‬‬
‫הסוגיה המרכזית המונחת ביסוד המגמות הללו ניכרת גם בתורות החברתיות‬
‫החשובות שנוצרו במהלך המאה ה‪ ,19-‬ואין זה מקרה שסוציולוגים כה שונים‬
‫בהתכוונותם כפרדיננד ֶטנִ יס )‪ (Tönnies‬הגרמני ואמיל דירקהיים )‪(Durkheim‬‬
‫הצרפתי‪ ,‬למשל‪ ,‬מוטרדים‪ ,‬ביסודו של דבר‪ ,‬מאותו עניין עצמו‪ :‬הבחנתו (הלא‬
‫רק אנליטית) של טניס בין הטיפוסים החברתיים של ה‪ Gemeinschaft-‬וה‪-‬‬
‫‪ Gesellschaft‬מקבילה לעיסוקו האובססיבי של דירקהיים בשאלת הסולידריות‬
‫החברתית; הניגוד הטיפולוגי שעורך טניס בין הקיבוץ האנושי החי חיים‬
‫"אותנטיים"‪ ,‬חיים מסורתיים (כפריים בעיקרם) הנסמכים על יחסים אורגניים‬
‫של חיבה‪ ,‬ידידות ומחויבות אחוותית‪ ,‬לבין המבנה החברתי המודרני‪-‬עירוני‪,‬‬
‫המושתת במהותו על אינטראקציה מנוכרת של יחסים חוזיים פורמליים ועל‬
‫הסדרו המשפטני‪-‬שכלתני של כלל הקיום האנושי‪ ,‬אינה רחוקה מדאגתו הבסיסית‬
‫משה צוקרמן‪ :‬אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות | ‪13‬‬
‫של דירקהיים מפני הפוטנציאלים ה"אנומיים" הצפונים‪ ,‬לדידו‪ ,‬בהוויית העידן‬
‫החדש‪ .‬ובה במידה שמקס ובר )‪ (Weber‬מפרש את "הסרת‪-‬הקסם מן העולם"‬
‫כהכרח בל יגונה בתהליך הרציונליזציה החובק‪-‬כול של החיים במערב‪ ,‬אך גם‬
‫כמקור לחוסר נחת הולך וגובר נוכח התחזקותו התמידית של "כלוב הברזל"‪,‬‬
‫ספירות של הקיום האנושי‪,‬‬
‫מנגנון האדמיניסטרציה הבירוקרטית החודר עוד ועוד ֵ‬
‫כך גם מתערערים‪ ,‬בסיכומו של דבר‪ ,‬האופטימיזם התבוני האיתן והאמונה‬
‫האדוקה בפוזיטיביזם המדעי של אוגוסט קונט )‪ (Comte‬והוא נדרש בערוב ימיו‬
‫ל"דת האנושיות"‪ ,‬תשלובת פולחנית של אמונה דתית הומניסטית (הנסמכת על‬
‫עיקרי תורת המוסר של ישו)‪ ,‬תיאוריית ידע פוזיטיביסטית והרמוניה אישית‬
‫וחברתית המושתתת בעיקרה על רגשות אחווה ואהבה‪ .‬המשותף לכל ההוגים‬
‫הללו – תהא הפרדיגמה ההשקפתית שהם אמונים עליה אשר תהא – הוא יחסם‬
‫האמביוולנטי הבסיסי כלפי החברה המודרנית‪ ,‬יחס הנע בין קבלה אוהדת של‬
‫הקידמה לבין דאגה מפני זיהומה כביכול של איזו אותנטיות אנושית (הסמוכה‬
‫ל"טבע") בידי אותה קידמה עצמה‪.‬‬
‫פולמוס מיוחד עוררה סוגיית האותנטיות בהקשר האמנות‪ .‬אין הכוונה כאן‬
‫להבחנה השגורה במשך דורות בין אמנות (אותנטית) "גבוהה" לבין אמנות‬
‫"נמוכה"‪ ,‬שהרי אם מתייחסים אל קטיגוריות ה"גבוה" וה"נמוך" כאל ציוני אתרים‬
‫סוציאליים‪ ,‬היה זה דווקא ה"נמוך" – במובנו כ"פולקלור" או כ"תרבות עממית"‬
‫– אשר זכה בעידן המודרני המוקדם‪ ,‬ובאופן מובהק בתקופה הרומנטית‪ ,‬להילת‬
‫האותנטי‪ ,‬כלומר‪ ,‬למה שלא הושפע עדיין מהקונסטרוקציות ה"מלאכותיות"‬
‫של המודרנה‪ .‬לא בכדי סברו בשעתם מתנגדי המהפכה הצרפתית בגרמניה‪,‬‬
‫כי המהפכה נוגדת את "הטבע"‪ ,‬כלומר‪ ,‬את התפתחותו האורגנית של ה"עם"‪,‬‬
‫משום שהיא מדלגת על פני שלבים היסטוריים "טבעיים"‪ .‬אורגניות זו נסמכה‬
‫על תפישת התפתחות הדרגתית‪ ,‬לא נמהרת ולא מעושה‪ ,‬ובמובן זה צפן בחובו‬
‫האותנטי‪ ,‬כמאפיינה הבולט של תפישת החברה האורגניציסטית‪ ,‬לא רק יסוד‬
‫של ראשוניות‪ ,‬אלא גם ממד של המשכיות‪ ,‬ואפשר אף – "נצחיות"‪ .‬ריכרד ואגנר‬
‫)‪ ,(Wagner‬למשל‪ ,‬הירבה לדבר על "האינסטינקט של העם" וראה במיתוס את‬
‫ביטויו האותנטי (ה"נצחי") של אותו אינסטינקט‪ .‬ב"טבעת הניבלונג" מגלמת‬
‫דמותו של זיגפריד את האותנטיות הקרובה לטבע‪ ,‬הנבגדת בידי ערמומיות‬
‫ותככנות "בורגניות"‪ ,‬שנולדו מתוך היבריס קדום‪ :‬התכחשות לאהבה‪ ,‬סגידה‬
‫לממון והפרת חוזים ואמונים‪ .‬אצל ואגנר מוביל‪ ,‬כידוע‪ ,‬עניין זה לשקיעתה‬
‫ההכרחית של ממלכת האלים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬אם מבדילים את האמנות ה"גבוהה" מה"נמוכה" במובנה כחרושת‬
‫תרבות בנוסח אדורנו )‪ ,(Adorno‬אין הדברים אמורים עוד באותנטיות של קירבה‬
‫‪14‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לראשוניות טבעית ("נצחית")‪ ,‬אלא בהבחנה בין החדש – ה"ראשוני" במובנו‬
‫כפורץ גבולות הקיים והידוע – לבין הרפרודוקציה הסטנדרטית השבה ונשנית‬
‫של המוכר‪ ,‬הנוח‪ ,‬הנעים והמרדים‪ ,‬מנגנון תעשייתי של ייצור מוצרי תרבות‪,‬‬
‫ההולם להפליא את ההיגיון הקפיטליסטי של צריכת המונים מודרנית ואת‬
‫האידיאולוגיה המניפולטיבית הנסמכת אליה‪ ,‬זו המכריזה כל העת על "השירות‬
‫ללקוח"‪ ,‬שאותו היא מספקת כביכול בהתאם ל"רצונו" של הלקוח עצמו‪ .‬אדורנו‬
‫גרס‪ ,‬כי ברגעיהם הגדולים אכן צופנים בחובם יציריה האותנטיים של האמנות‬
‫האוטונומית מומנט של תודעה לא מחופצנת‪ ,‬יסוד של סובייקטיביות סרבנית‬
‫כלפי ההטרונומיה האידיאולוגית של "הקשר העיוורון האוניברסלי" בכלל ושל‬
‫חרושת התרבות בפרט‪ .‬מושג האותנטיות מכוון כאן‪ ,‬איפוא‪ ,‬לשלילת הכזב‪,‬‬
‫הניתן להגדרה‪ ,‬או לפחות להמחשה‪ ,‬ברורה יחסית באמצעות מה שבמהותו‬
‫אינו ניתן להגדרה מראש‪ ,‬בהיותו לא מושגי ולא מוכר עדיין‪ ,‬אותו דבר‪-‬מה‬
‫המבקש לחמוק בלא הרף מפני קיבועו המושגי או התקדימי‪ .‬במובן זה של‬
‫חריגה מעבר לקיים המובן מאליו‪ ,‬בלי לסגת אל עבר ההיסטורי‪-‬המוכר‪ ,‬קיימת‬
‫גם אמנות עכשווית אותנטית‪ :‬הכוונה לאמנות העונה על קריטריון האדקווטיות‬
‫ההיסטורית‪ ,‬כלומר‪ ,‬זו המייצרת צורות‪ ,‬אמצעי מבע ומשמעויות חדשים‪ ,‬ואינה‬
‫שבה ומעבדת וממחזרת בעיקרה את הישן‪ ,‬המוכר והמקובל‪ .‬אין זה עניין של‬
‫מה בכך‪ ,‬שכן דווקא אותנטיות מסוג זה עשויה לעמוד בניגוד קוטבי לצרכיהם‬
‫האקטואליים של מי שאמורים ליצור מגע עימה‪ .‬אלא שבדיוק בזה אמורים‬
‫הדברים‪ :‬באשר ההטרונומיה הכללית אכן פועלת את פעולתה המניפולטיבית‪,‬‬
‫אין בידה של היצירה האותנטית לפרוץ את מחסומי התודעה המחופצנת אלא‬
‫על דרך ה"הלם" (בלשון ואלטר בנימין )‪ ,)(Benjamin‬דרך המנוגדת לכאורה‬
‫ל"טבע" ואינה מסוגלת לפעול במעמדה זה על יסוד "נעימות" אסתטית שגורה‪.‬‬
‫האותנטיות של יצירת האמנות האוטונומית מתעמתת במהותה עם העדר‬
‫האותנטיות של התודעה המחופצנת‪.‬‬
‫ככל שמדובר באוטונומיית האמנות (האמנות כתכלית עצמה‪ ,‬המצייתת‬
‫להיגיון המונח ביסוד ארגון חומריה‪ ,‬הפעלת אמצעי המבע שלה וההקפדה על‬
‫תואם כלשהו בין תוכן וצורה)‪ ,‬הדיון על אמנות בהקשר הישראלי אינו נבדל‬
‫מהדיון על אמנות בהקשרים חברתיים‪ ,‬פוליטיים ותרבותיים אחרים – האמנות‬
‫נדרשת בכל מקרה לשמר מידה כלשהי של אוטונומיה במסגרת ההקשרים‬
‫שביחס להם האוטונומיה שלה מתכוננת‪ ,‬ומולם‪ .‬כאשר האמנות אינה מצייתת‬
‫לפוסטולט זה‪ ,‬היא בוגדת במהותה‪ ,‬לפחות על פי אמות המידה של שיח‬
‫האמנות המערבי בעידן המודרני‪ .‬דווקא התודעה בדבר הקשריה ההטרונומיים‬
‫של האמנות – הקשריה הכלכליים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬הדתיים‪ ,‬הפוליטיים וכד' – היא‬
‫משה צוקרמן‪ :‬אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות | ‪15‬‬
‫שהניבה גם את התודעה בדבר הצורך לשמר את האוטונומיה שלה כדי שלא‬
‫תהפוך לספח קישוטי של ההקשרים הזרים לה ולא תיטמע במה שעלול לבטל‬
‫את ייחודיותה במעמדה כאמנות‪ .‬ומאחר שהעידן המודרני הצמיח סטרוקטורות‬
‫של חיים קולקטיביים בצורת החברה הקפיטליסטית‪ ,‬אחד מעקרונותיה‬
‫המובהקים של תצורה חברתית זו – עקרון החליפין וההמרה – הפך את האיום‬
‫על אוטונומיית האמנות לאיום מבני מעיקרו‪ ,‬איום שהופעתו הרווחת והנפוצה‬
‫ביותר בקנה מידה גלובלי מגולם במה שכונה בפי תיאודור אדורנו "חרושת‬
‫תרבות"‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬האוטונומיה האמנותית חשופה לאיום נוסף מכיוון אחר‪ ,‬איום‬
‫שאינו דווקא חברתי‪-‬מבני אלא השקפתי‪-‬מושגי במהותו‪ .‬הכוונה לאמנות‬
‫מתגייסת (לא בהכרח מגויסת)‪ .‬האיום על אוטונומיית האמנות עשוי לנבוע‪,‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬מכך שהכפפת האמנות לתכליות חיצוניות לה עלולה להובילה‬
‫(על פי מגמתה) לבגידת האמנות בהיגיון הפנימי של המעשה האמנותי עצמו‪,‬‬
‫בקומפוזיציה כתכליתו ובהיגד האמנותי כפונקציה של יישום אמצעי המבע‬
‫והשגת התואם שבין תוכן וצורה‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬היחס בין הפוליטי לבין האמנותי‬
‫היה מאז ומעולם סבוך ואמביוולנטי מעיקרו‪ .‬במקרה הקיצוני הכפיפה עצמה‬
‫האמנות לחלוטין לפוליטי ולא ביקשה אלא לשרת בלא תנאי אותו‪ ,‬את תכליותיו‬
‫ואת האידיאולוגיה שלו‪ ,‬מה שהוביל בהכרח להיעשותה של האמנות עצמה‬
‫אידיאלוגית על פי התכוונותה‪.‬‬
‫אמנות מגויסת במשטרים הטוטליטריים במאה ה‪ 20-‬יכולה לשמש דוגמה‬
‫מובהקת למקרה זה‪ .‬ברי כי האמנות תמיד טיפלה גם בפוליטי‪ .‬אינספור‬
‫מחזות למן "אנטיגונה" בעת העתיקה‪ ,‬עבור דרך דרמות המלאכים והקיסרים‬
‫של שייקספיר ועד למחזותיו של ברכט במאה ה‪ – 20-‬רובם ככולם הם עדות‬
‫מרשימה לקשר זה שבין הפוליטי והאמנותי‪ .‬אלא שבמקרה זה (ובכל הדוגמאות‬
‫שנימנו להמחשתו)‪ ,‬אין ספק שהאמנות היא זו הקובעת את הקואורדינטות‬
‫של הטיפול בנושא הפוליטי ואופני הצגתו (באותם מקרים אצל ברכט שיחס‬
‫זה אינו נשמר והלהט האידיאולוגי גובר על אמות‪-‬המידה האמנותיות‪ ,‬אכן‬
‫מדובר במחזות פחות טובים)‪ .‬ואפשר גם לחשוב על פוליטיות של האמנות‬
‫הנובעת מכך שהמעשה האמנותי אינו מעסיק עצמו במובהק ובאורח נחרץ‬
‫בהיגד הפוליטי‪ ,‬וזה – ההיגד הפוליטי – עולה דווקא בצורה עמוקה ומהותית‬
‫יותר מאופן ארגון החומרים ומהצורה האמנותית שנוצרה ממנו‪ .‬במקרה אחרון‬
‫זה‪ ,‬דווקא האוטונומיה האמנותית עשויה להתגלות כערובה מהימנה במיוחד‬
‫ליצירת המסר הפוליטי והעברתו‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫במובן זה‪ ,‬הדיבור על "אמנות מעורבת מבחינה חברתית" מצריך הבהרה‬
‫מסוימת‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אין האמנות יכולה שלא להיות מעורבת חברתית‪ ,‬ולו משום‬
‫שהיא עצמה מהווה מוסד שצומח בתוך החברה ומתפקד במרחביה‪ ,‬ומשום‬
‫שתכניה של האמנות הינם תמיד‪ ,‬בצורה זו או אחרת‪ ,‬חברתיים‪-‬אנושיים‪ ,‬גם שעה‬
‫שהיא אינה עוסקת במובהק בנושאי חברה ואינה מצהירה על עצמה כמי שעושה‬
‫זאת‪ .‬האמנות כתוצר של הפרקסיס החברתי הינה‪ ,‬אם כן‪ ,‬משורגת בעבותות‬
‫החברה‪ ,‬שלעומתה היא מבקשת לשמר את האוטונומיה שלה‪ .‬התכחשותה של‬
‫האמנות לעובדה זאת הופכת אותה מניה וביה לאידיאולוגית מעיקרה‪ .‬מצד‬
‫אחר‪ ,‬כאמור‪ ,‬מבקשת האמנות‪ ,‬מעצם מהותה‪ ,‬להיבדל מן הקיים החברתי‬
‫ולשמש לו מעין מתווה נגדי‪ .‬היא עושה זאת בכך שהיא כופרת בסדרי התכליות‬
‫"המובנות מאליהן"‪ ,‬שהסדר החברתי וההיגיון המניע אותו כופים על הבריות‪.‬‬
‫עצם הישענותה על ודאות היותה בגדר "כאילו" תוך כדי לקיחת ה"כאילו" הזה‬
‫ברצינות לא מתפשרת‪ ,‬מקנה לאמנות ממד של הימלטות מאילוציה הממשיים‬
‫של המציאות הקיימת‪ ,‬ואכן‪ ,‬גם ממד אוטופי‪ .‬היא אינה מודעת לאוּ טו ֹּפיוּ ת‬
‫שלה וממילא אינה מצהירה עליה ככזאת; האוטופיות שלה מתכוננת מעצם‬
‫היותה מה שהיא‪ :‬תכלית עצמה ובעלת חסינות מפני ההטרונומיה האורבת לה‬
‫תמיד‪ .‬כאשר חסינות זו אובדת לה‪ ,‬האמנותיות של האמנות בסכנה‪.‬‬
‫ההקשר הישראלי מסבך עוד את קואורדינטות השיח המוצגות כאן‪ .‬עברה‬
‫הציוני של ישראל ושל תקופת היישוב שקדמה להקמתה‪ ,‬התאפיין בשלבים‬
‫מסוימים בנטיות ברורות לגייס את מדיות האמנות למיניהן לטובת המפעל הלאומי‬
‫הגדול‪ .‬ישראל אינה בהכרח יוצאת דופן בעניין זה‪ ,‬ובכל זאת התגלה במקרה‬
‫שלה מעשה הגיוס בידי מוסדות המדינה כמובנה באורח מודע והדוק במיוחד‪,‬‬
‫והתברר שהאמנים הפנימו את ההתגייסות‪-‬מרצון באורח בלתי‪-‬מעורער‪ .‬אך גם‬
‫כשהחלה האמנות הישראלית להתעשת וביקשה להיחלץ מתכתיבי נורמת הגיוס‬
‫וההתגייסות‪ ,‬הצטיירה העמדה שלה לעתים קרובות דווקא על דרך השלילה‪,‬‬
‫כנטועה כל‪-‬כולה בהוויית מה שביקשה להפנות לו עורף‪ .‬זו דרכו של כל תהליך‬
‫דיאלקטי‪ .‬ואכן‪ ,‬אם לא רצתה האמנות הישראלית להתנכר במובהק להקשריה‬
‫הישראליים‪ ,‬היא הייתה חייבת להתכונן באופן כזה שמעשה השלילה שלה‬
‫התבצע מתוך מחויבות למה שהשלילה יצאה נגדו‪ .‬אלא שעצם הצגת הדברים‬
‫כך מעוותת את מציאות היחסים בין אמנות וחברה בישראל‪ .‬זאת משום שהיא‬
‫אוחזת באיזו הפשטה של "ישראל"‪ ,‬בלי לקחת בחשבון שההטרוגניות הרבה‪,‬‬
‫שבה חדורה החברה הישראלית כתוצאה מהתהליכים ההיסטוריים שהצמיחו‬
‫אותה וההתפתחויות המבניות שנבעו מהתהליכים הללו‪ ,‬אינה נענית בהכרח‬
‫לקואורדינטות המועלות כאן לדיון‪.‬‬
‫משה צוקרמן‪ :‬אותנטיות‪ ,‬חברה ואמנות | ‪17‬‬
‫ואכן‪ ,‬קשה לדמיין כיצד מסוגלת האמנות הישראלית להתמודד עם כל מוקדי‬
‫הקונפליקט של ההוויה הישראלית וקריעויותיה‪ ,‬אם חושבים על ההטרוגניות‬
‫של עולמות החיים הממשיים שנוצרו במכלול הקשריה הדתיים והחילוניים‪,‬‬
‫העדתיים‪ ,‬האתנו‪-‬לאומיים‪ ,‬הפוליטיים‪ ,‬המעמדיים וכו'‪ .‬הספק עולה לאו דווקא‬
‫באשר להטרוגניות עצמה‪ ,‬אלא בהקשר למושג האמנות ומשמעותו התרבותית‪,‬‬
‫כפי שהם מתממשים בעולמות החיים השונים הללו ושוררים בהם‪ .‬די אם חושבים‬
‫על מעמדה של האמנות בעולם החרדי לעומת זה של האמנות בשיח החילוני על‬
‫הופעותיו השונות‪ ,‬או‪ ,‬על התגלמויותיה ותפקידיה של האמנות בהקשרים של‬
‫קיטובים עדתיים קיצוניים‪ .‬אין קונצפציית אמנות הזכאית לטעון לתוקף אחיד‬
‫(שלא לומר‪ ,‬לתוקף בלעדי) לגבי שלל הוויות החיים הללו‪ .‬במובן זה‪ ,‬מושג‬
‫האמנות המועלה לדיון בחיבור קצר זה‪ ,‬הינו פרטיקולרי מעיקרו‪ :‬הוא מערבי‪,‬‬
‫הוא מודרני‪ ,‬הוא טוען לאוטונומיית האמנות (ומודע לאיומים ההטרונומיים‬
‫על אוטונומיה זו)‪ .‬אפשר שהוא אינו רלוונטי לעולמות החיים החורגים מתחום‬
‫חלותו; אפשר אף שהוא נוגד במובהק את הערכים המנחים חלק מהם‪ .‬האם זה‬
‫אומר שעל האמנות‪ ,‬האמונה על מושגה זה‪ ,‬להימנע מלעסוק ומלדון בהם? האם‬
‫מעורבותה החברתית של אמנות זו אינה אלא הפעלתו של כוח דכאני על מה‬
‫שזר לו על‪-‬פי הווייתו?‬
‫יהיה מי שיבקש לטעון טענה מעין זו ולקבוע שהאמנות המודרנית‪-‬המערבית‬
‫אכן מונעת מניה וביה בידי אימפולסים קולוניאליסטיים ואוריינטליסטיים‬
‫מעיקרם‪ .‬אך תהייה זו טעות להסתפק בהשגה ביקורתית זו‪ .‬שכן דווקא בידה‬
‫של אמנות זו לעסוק ברבדי מציאות שונים ולהיות בד‪-‬בבד רפלקסיבית לגבי‬
‫השכבות האידיאולוגיות שבהן חדורים תוצרי עיסוק זה; דווקא היא יכולה להכיל‬
‫את נחרצותה של האמירה האמנותית הפרטיקולרית‪ ,‬ובה בעת גם את הביקורת‬
‫הדיסקורסיבית עליה ועל נחרצותה‪ .‬דווקא היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬מסוגלת לעסוק בכל‬
‫היבט של ההוויה הישראלית ההטרוגנית‪ ,‬להיקלע לניגודיה ולסתירותיה – אך‬
‫למסור גם דין‪-‬וחשבון אסתטי‪-‬אמנותי על כך שזה מה שהיא עושה וזה מצבה‪.‬‬
‫מה עוד אפשר לתבוע מן האמנות ברגעיה הגדולים?‬
‫תרבות והתנגדות‬
‫איתן גינזברג‬
"I had endeavored so to conduct myself as not become obnoxious
to the white inhabitants, knowing as I did their power and their
hostility to colored people… First, I had made no display of the
little property or money I possessed, but in every way I wore
as much as possible the aspect of slavery. Second, I had never
appeared to be even so intelligent as I really was. This all colored
at the south, free and slaves, find it particularly necessary for their
own comfort and safety to observe."
‫"גמרתי אומר לנהוג כך שלא אעורר רגשי דחייה וסלידה בקרב‬
‫ ביודעי את עוצמת כוחם ואת איבתם כלפי בני‬,‫התושבים הלבנים‬
‫ לא הצגתי לראווה את מעט הרכוש‬,‫ ראשית‬...‫האדם הצבעוניים‬
‫ אלא הצגתי כמידת יכולתי את צד העבדות‬,‫והכסף שהיו ברשותי‬
‫ כך נאלצים כל‬.‫ מעולם לא הצגתי לראווה את תבונתי‬,‫ שנית‬.‫שבי‬
‫בני האדם הצבעוניים בדרום – משוחררים ועבדים כאחד – לנהוג‬
1
".‫לנוחותם ולביטחונם‬
"O Bhante [glance at] our slaves… do another thing with their
bodies, say another with their speech and have a third in their
mind."
Lunsford Lane, The Narrative of Lunsford Lane, Formerly of Raleigh, North
Carolina, Boston, 1848, quoted in: Gilbert Osofsky (ed.), Puttin'on OleMassa:
The Slave Narratives of Henry Bibb, William Wells and Solomon Northrup, in:
James Scott, Domination and the Arts of Resistance: Hidden Transcripts, Yale
University Press, New Haven, , 1990, p. 2. (Scott, Domination)
1
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪19‬‬
‫"הו בהנטה‪[ ,‬העף מבט ב]עבדינו‪ ...‬עשה דבר אחד בגופם‪ ,‬אמור‬
‫‪2‬‬
‫דבר אחר בקולם‪ ,‬ודבר שלישי במוחם‪".‬‬
‫‪"The young people started to boo. They jeered as the President,‬‬
‫‪who still appeared unaware that trouble was mounting, rattled‬‬
‫‪along denouncing anti-communists forces. The booing grew‬‬
‫‪louder and was briefly heard by the television audience before‬‬
‫‪technicians took over and voiced-over a sound track of canned‬‬
‫‪applause. It was a moment that made Rumanians realize that‬‬
‫‪the all-powerful leader was, in fact, vulnerable. It unleashed an‬‬
‫‪afternoon of demonstrations in the capital and a second night of‬‬
‫"‪bloodshed.‬‬
‫"הצעירים החלו לקרוא קריאות בוז‪ .‬הם לגלגו לנשיא‪ ,‬אשר נדמה‬
‫כי עדיין אינו מודע לפורענות הגוברת‪ ,‬והמשיך ללהג ולהוקיע‬
‫מיני כוחות אנטי‪-‬קומוניסטיים‪ .‬שאגות הבוז גברו והתעצמו‪,‬‬
‫ולרגע הגיעו לאוזניהם של צופי הטלוויזיה‪ ,‬עד אשר הטכנאים‬
‫התעשתו וכיסו את הקולות בתשואות מוקלטות‪ .‬זה הרגע שבו‬
‫הרומנים הבינו‪ ,‬שהמנהיג הכול‪-‬יכול פגיע‪ ,‬אחרי ככלות הכול‪.‬‬
‫ההכרה הזאת הציתה זיק של הפגנות אחר הצהריים בבירה‪ ,‬ולילה‬
‫‪3‬‬
‫שני של שפיכות דמים‪".‬‬
‫האדם המורד‬
‫המרד שבאדם‪ ,‬אומר אלבר קאמי )‪ ,(Camus‬בספרו האדם המורד‪ ,‬הוא‬
‫"הסירוב להיות נידון כדבר ולרדת לדרגת היסטוריה פשוטה"; הוא "קביעת גבול‬
‫להיסטוריה‪ .‬גבול שבו נולדת הבטחה של ערך";‪" 4‬הכרה בטבע משותף לכל‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Dav Raj Chanana, Slavery in Ancient India, People's Publishing House, New Delhi,‬‬
‫‪1960, quoted in: Scott, Domination and the Arts of Resistance, p. 35.‬‬
‫‪"Ceausescu's Absolute Power Dies in Rumanian Popular Rage", the New York‬‬
‫‪Times, January 7, 1990, p. A15.‬‬
‫אלבר קאמי‪ ,‬האדם המורד‪ .‬מצרפתית‪ :‬צבי ארד‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תשנ"ט (‪ ,)1999‬עמ' ‪.207‬‬
‫(קאמי‪ ,‬האדם המורד)‬
‫‪20‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הבריות‪ ,‬החומק מידיו של עולם השלטון"‪ 5.‬ובתמציתיות‪ ,‬המרד הוא המאמץ‬
‫האנושי הגדול שלא להיות לאובייקט של ההיסטוריה‪ .‬הפוך מכך‪ :‬להיות‬
‫הסובייקט שלה‪ .‬אך המרד של קאמי הוא גם דבר מהותי נוסף‪ :‬הוא הניסיון‬
‫יטיוּ ת ‪ -‬שרירותית במידה זו או אחרת לפי‬
‫הפרומתאי להיאבק בגזירת ַה ּפו ִֹל ִ‬
‫טבעה ‪ -‬אשר נכפתה על האדם בשל מהותו החברתית‪ ,‬ולהציב לה גבול‪.‬‬
‫ומיהו האדם המורד עצמו‪ ,‬שואל קאמי‪ ,‬ומשיב‪ :‬האדם המורד הוא אדם‬
‫האומר לא‪ .‬אדם שעד כה מילא פיו מים והשלים עם תנאי חייו‪ ,‬אף שסבר‬
‫שלא היה בהם מן הצדק‪ 6.‬אדם שהתנער מתחושת האפסות‪ ,‬הייאוש והטינה‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ויצא "נגד הזרם" כדי להקנות לחייו ערך‪ 7.‬התנאי להיחלצות זו מן הכלים‪,‬‬
‫כפי שניתן ללמוד מקאמי‪ ,‬הוא קיומה של תודעה נכוחה ובהירה על‪-‬אודות‬
‫המציאות‪ .‬תודעה החפה מאשליות או מיסטיפיקציות‪.‬‬
‫האדם המורד איננו בהכרח מהפכן‪ .‬בוודאי שלא מהפכן "הנוטל לעצמו‬
‫את הזכות לקצוב חיים ומוות לזולתו" בשם מהפכה;‪ 9‬זו המבקשת "לשחרר‬
‫את כלל הבריות על ידי שעבודם לפי שעה" (הקומוניזם הסובייטי) או לשחרר‬
‫אחדים "תוך שעבוד השאר" (הפשיזם)‪ 10.‬מרד אמיתי הוא זה המבקש לדחות‬
‫את ההשפלה בלא לבקש להטילה על אחרים‪ 11.‬לפיכך‪ ,‬כאשר העבד דוחה‬
‫פקודה משפילה של הממונה עליו‪ ,‬אומר קאמי‪ ,‬הוא מורד‪ .‬הוא מורד משום‬
‫שעם דחיית הפקודה הנוגעת לו אישית "הוא דוחה בעת ובעונה אחת את הוויית‬
‫העבד עצמה"‪ 12.‬הוא הופך לאדם‪.‬‬
‫אף שהמורד של קאמי איננו בהכרח מהפכן‪ ,‬קאמי דורש ממנו את המרד‬
‫הגלוי‪ .‬את אמירת הלאו המפורשת‪ .‬אמירת לאו המוטחת בגלוי בפניה של‬
‫השררה‪ .‬אולם‪ ,‬הייתכן לחשוב‪ ,‬שדי שהעבד האמריקני או ההודי יחליטו שלא‬
‫להשלים עם השיטה ולפעול בדרכם האנינה‪ ,‬המופנמת והנסתרת מעיני שועיהם‪,‬‬
‫כפי שתיארנו בשני קטעי המוטו הראשונים של חיבור זה? הייתכן שדי שהאזרח‬
‫הרומני יציב גבול גלוי אך אנונימי לדרכו הנלוזה של ניקולאי צ'אושסקו‪ ,‬כפי‬
‫‪ 5‬שם‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪ 6‬שם‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪ 7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.18–16‬‬
‫‪ 8‬אני עושה כאן שימוש מטאפורי בקריאתו הנואשת של שאול המלך לחייליו ב"על הרי‬
‫גלבוע" לשאול טשרניחובסקי‪.‬‬
‫‪ 9‬קאמי‪ ,‬האדם המורד‪ ,‬עמ' ‪.204‬‬
‫‪ 1 0‬שם‪ ,‬עמ' ‪.204‬‬
‫‪ 1 1‬שם‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 1 2‬שם‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪21‬‬
‫שתיארנו בקטע השלישי‪ ,‬כדי שיתקיים מצב של מרד? לדידו של האנתרופולוג‬
‫והפוליטולוג האמריקני ג'יימס סקוט )‪ ,(Scott‬שבהגותו נעסוק להלן‪ ,‬התשובה‬
‫לשאלה הזאת היא חיובית‪ .‬מרד‪ ,‬אליבא דסקוט‪ ,‬איננו מחייב יציאה בגלוי נגד‬
‫הדיכוי‪ .‬לשיטתו‪ ,‬כל עוד מתחוללת התנגדות מופנמת‪ ,‬נסתרת‪ ,‬אך שיטתית‪,‬‬
‫יום‪-‬יומית וסדורה כנגד השררה‪ ,‬מתקיים מצב של מרד‪ .‬ובמושגינו אנו – כל‬
‫עוד תתקיים "תרבות של התנגדות"‪ ,‬הגם שהיא "בטוחה" או "מוצלת" מעיניה‬
‫החשדניות של השררה‪ ,‬תתקיים התנגדות‪.‬‬
‫בחיבור שלפנינו נבקש לטעון שהתנגדות‪ ,‬כאורח חיים או כתרבות‪ ,‬היא‬
‫לחם חוקם של כל הנתונים למרותה של שררה‪ .‬מידתה מותאמת אמנם לעוצמתה‬
‫של השררה ולמרחב המחאה שהיא מאפשרת‪ ,‬אך היא לעולם תתקיים‪ .‬נפתח‬
‫בהסתמכות על כתביו של סקוט ועל כתביהם של הוגים אחרים ונוסיף עליהם‬
‫פרקי ספרות קצתם דמיוניים בעליל‪ ,‬קצתם תיעודיים ועובדתיים‪ .‬האחרונים‬
‫שייכים לפרקי המחקר והעיון‪ .‬הראשונים מהווים ז'אנר לעצמו‪ ,‬שכוחו המדמיין‬
‫נשען על מציאות שנחקרה בידי הכותבים‪ .‬מציאות העוסקת בגבולות הקיים‬
‫והאפשר האנושי‪ ,‬גם אם לפעמים היא מרחיקה לעבר הבדיון ממש‪ ,‬כפי שעושה‬
‫ג'ורג' אורוול ביצירתו ‪ .1984‬ומשום שבחיבור זה אני מבקש להישען על גבולות‬
‫הקיים והאפשר‪ ,‬דומני שלספרות‪ ,‬ולדמיון בכללו‪ ,‬חשיבות רבה להבנת הטיעון‬
‫שלפנינו‪ .‬לגבי דידה של חוקרת הספרות אזאר נפיסי (‪ ,)Nafisi‬הדבר כלל איננו‬
‫מוטל בספק‪.‬‬
‫"הבדיון"‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬איננו תרופת פלא אבל הוא מציע לנו דרך ביקורתית‬
‫לבחון ולתפוש את העולם"‪ 13.‬ובהנחה שבעלי הספרים כתבו כדי לומר לנו דבר‬
‫על‪-‬אודות המציאות שבה אנו חיים‪ ,‬ברי שתמונתה של המציאות עמדה לנגד‬
‫עיניהם גם כאשר עסקו בבדיון‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬משום שהכותבים‪ ,‬רובם ככולם‬
‫אמנים מן השורה הראשונה‪ ,‬ומכאן ברי שניחנו ביכולת חודרת מבט וברגישות‬
‫רבה‪ ,‬הרי עדותם חשובה ביותר‪ .‬אומר זאת על דרך השלילה‪ :‬קשה לראות חיבור‬
‫מעין זה נכתב בלא עדותם של סופרים‪.‬‬
‫חמש הבחנות‬
‫ברצוני לציין חמש הבחנות שתחדדנה את נקודות הדמיון והשוני בין שני‬
‫ה"מתדיינים" שלנו‪ ,‬ותאפשרנה לחדור לעומקו של הדיון ולפתחו‪.‬‬
‫‪ 13‬אזאר נפיסי‪ ,‬לקרוא את לוליטה בטהרן‪ ,‬מאנגלית‪ :‬אופירה רהט‪ ,‬ידיעות אחרונות‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,2006 ,‬עמ' ‪( .365‬נפיסי‪ ,‬לקרוא את לוליטה)‬
‫‪22‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לפי אלבר קאמי‪ ,‬המרד‪ ,‬או המוטיבציה למרד‪ ,‬מחייבים ככוחות המבקשים‬
‫לפעול על המציאות‪ ,‬מסגרת התייחסות פוליטית‪ .‬זו גם נקודת המוצא של‬
‫ג'יימס סקוט‪ .‬אלא שבשונה מקאמי‪ ,‬המעטפת הפוליטית של סקוט אינה מחייבת‬
‫פומביות‪ .‬די אם תתקיים באופן מוצנע וחשאי‪ ,‬כדי שתיחשב פוליטית‪ .‬ולהבדיל‬
‫מן הפוליטיקה הגלויה (או ה‪-‬פוליטיקה בה"א הידיעה)‪ ,‬תהיה הפוליטיקה של‬
‫ההתנגדות הסמויה "אינפרה (תת)‪-‬פוליטית"‪ ,‬אך עדיין פוליטית לכל דבר‪.‬‬
‫כשאמר לוֹלוֹ‪ ,‬אביו החורג האינדונזי של ברק אובמה לבנו המאומץ‪:‬‬
‫"מותרות הן [במשטר כשלנו] לומר כל מה שעולה על דעתך"‪ 14,‬הוא הסביר‬
‫לאובמה הצעיר שבאינדונזיה‪ ,‬כל ביקורת או התרסה כלפי המשטר חייבת‬
‫להיעשות בשתיקה שמא יבולע לך‪ .‬ואם כל ביקורת נחשבת מסוכנת למשטר‪,‬‬
‫היא נעשית מיד למהלך פוליטי‪ .‬אך מפני שהיא יורדת למחתרת ונודעת רק שם‪,‬‬
‫היא תהיה‪ ,‬על פי סקוט‪ ,‬אינפרה‪-‬פוליטית‪.‬‬
‫ההבחנה השנייה בין קאמי לסקוט קשורה למושגים התנגדות ומרד‪ .‬קאמי‬
‫מדבר על מרד (‪ .)revolt‬סקוט על התנגדות (‪ .)resistance‬מה ביניהם? התנגדות‪,‬‬
‫אומר סקוט‪ ,‬מתחילה במקום שבו הציות (‪ )compliance‬נגמר‪ .‬נגמר משום שאין‬
‫בו עוד כדי להבטיח את קיומם ואת כבודם של החלשים‪ .‬התנגדות תכלול‬
‫לפיכך "כל פעולה שעושים חברי המעמד הנשלט‪ ,‬שבמהותה מכוונת להקל או‬
‫למנוע תביעות מצד המעמדות השולטים כלפי המעמד הזה‪ ,‬או המבקשת לקדם‬
‫‪15‬‬
‫תביעות משלו אל מול המעמדות העליונים"‪.‬‬
‫האם התנגדות חייבת להכיל מניע אנטי‪-‬הגמוני אידיאולוגי ולהיות כרוכה‬
‫בסיכון?‪ 16‬סקוט אינו מחייב זאת‪ .‬מבחינתו התנגדות (לרבות רכילות‪ ,‬השמצה‪,‬‬
‫גינוי‪ ,‬גניבה‪ ,‬גרירת רגליים‪ ,‬עריקה‪ ,‬התחמקות מתשלום מיסים או חבלה ברכוש)‬
‫תיחשב לכזו‪ ,‬בין אם הנוקטים אותה פעלו נגד השיטה כמעשה תיקון עולם‪,‬‬
‫‪ 14‬בשינוי טקסטואלי קל‪ ,‬ראו בתוך‪ :‬ברק אובמה‪ ,‬חלומות מאבי‪ .‬סיפור של גזע ומורשת‪,‬‬
‫מאנגלית‪ :‬עדנה שמש‪ ,‬הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים‪ ,‬תשס"ח (‪ ,)2008‬עמ' ‪.54‬‬
‫(אובמה‪ ,‬חלומות מאבי) כותב על כך אובמה‪" :‬כוח‪ .‬המילה נתקבעה במוחה של אמי‬
‫כמו קללה‪ .‬באמריקה הוא נשאר בדרך כלל נסתר מעין‪ ,‬אם לא חפרת מתחת לפני‬
‫השטח‪ ,‬או עד שביקרת בשמורה אינדיאנית או דיברת עם אדם שחור שנתן בך את‬
‫אמונו‪ .‬כוח לקח את לולו ומשך אותו בחזרה לשורה בדיוק כשחשב שהצליח להימלט‪,‬‬
‫הטיל בו את כובד משקלו‪ ,‬הביא לידיעתו שחייו אינם בידיו‪ .‬כך היו פני הדברים; לא‬
‫יכולת לשנותם‪ .‬כל מה שיכולת היה לחיות על פי הכללים‪ ,‬שהיו פשוטים כל כך ברגע‬
‫שלמדת אותם‪".‬‬
‫‪James Scott, Weapons of the Weak: Everyday Forms of Peasant Resistance, Yale 15‬‬
‫‪1 6‬‬
‫)‪University Press, New Haven, 1985, p. 290. (Scott, Weapons of the Weak‬‬
‫‪.Ibid, p. 291‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪23‬‬
‫ובין אם פעלו נגדה כמהלך של אינטרס אישי‪ .‬גניבה תהיה לפיכך מהלך של‬
‫התנגדות משעה שהנוקט אותה יגדיר את תכליתה פגיעה בשיטה והחלשתה‪.‬‬
‫אך גניבה תוגדר התנגדות גם כאשר תיעשה כפעולת "מגיע לי" (מתוקף הסכם‪,‬‬
‫מחסור או איום קיומי) שלא מוצתה כדין או כמצופה‪ .‬אך התנגדות תוגדר‪,‬‬
‫לדברי סקוט‪ ,‬גם במקרים של פעולה שתכליתה השגת הנאה מן ההפקר‪ .‬בשני‬
‫המקרים – ה"אידיאולוגי" ו"הסתמי" – החזקים יינזקו ויאלצו להגדיר מחדש‬
‫את יחסיהם עם נתיניהם‪.‬‬
‫תבהיר עמדה זו פרשת העריקה ההמונית של חיילים מצבא רוסיה ממהפכת‬
‫מרס (פברואר) ‪ 1917‬ובאופן מואץ עוד יותר אחרי כישלון מתקפת יולי (יוני)‬
‫בחזית המזרחית‪ .‬על פי הערכות שונות ערקו כשני מיליון חיילים‪ ,‬וגל העריקות‬
‫תרם רבות להצלחת מהפכת נובמבר (אוקטובר) של הקומוניסטים‪ .‬רוב העורקים‬
‫נהרו הביתה מרצון להגן על חייהם לנוכח ריבוי האבדות ומצוקת המזון וחימוש‪,‬‬
‫ובתקווה לזכות בקרקעות פרטיות במסגרת גל הפלישות לקרקעות האצולה‬
‫שהתנהל במלוא התנופה באותם חודשים‪ .‬למרות המניעים האינטרסנטיים הללו‪,‬‬
‫אומר סקוט‪ ,‬נחלש הממשל הסוציאל‪-‬רבולוציונרי שבחר להמשיך במלחמה‬
‫ולא התחייב לרפורמה אגררית‪ ,‬ובכך נחשף להבטחתם של הקומוניסטים לחלק‬
‫‪17‬‬
‫קרקעות ולסיים המלחמה בהסכם חד‪-‬צדדי עם גרמניה‪.‬‬
‫ערכו של המהלך כהתנגדות אינו נחלש‪ ,‬הגם שברור שהסיכון בביצועו היה‬
‫מזערי לנוכח התערערותה המוחלטת של המשמעת בצבא‪ ,‬והוא לא היה כרוך‬
‫בהקרבה כלשהי‪ .‬במקרה הזה דווקא אינטרס אישי לגמרי הניע תהליכי שינוי‬
‫ואף מהפכה והביא‪ ,‬כפי שקורה פעמים רבות‪ ,‬להיווצרותה של תנועה חברתית‬
‫ולהתגבשותה של תודעה מעמדית‪ ,‬שבלמה את האידיאל הקטגורי של השררה‪,‬‬
‫שעל פיו הנשלטים ינצלו איש את אחיו ולא יפנו את ביקורתם המשותפת‬
‫כלפיה‪ 18.‬יש להבין‪ ,‬אומר סקוט‪ ,‬שסוד ההתנגדות הלא מאורגנת נובע מרצונם‬
‫של החלשים לשמור על גמישותה של התנגדותם ועומק חשאיותה‪ .‬ההיגיון‬
‫שבדבר הוא שהחלשים ממילא אינם מכוונים את התנגדותם להפיכתה של השיטה‬
‫‪19‬‬
‫אלא לתיקונה בלבד‪ ,‬מתוך הכרה שלמהפכה אין משהו טוב יותר להציע להם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לזיהוייה של התנגדות חשובות מידת העקשנות‪ ,‬השיטתיות וההתמדה‬
‫‪.Scott, Weapons of the Weak, pp. 293-294 1 7‬‬
‫‪.Ibid, p. 302 1 8‬‬
‫‪ .Ibid, p. 298-302 19‬ראו הערה ‪ 113‬וההפניות החשובות שם‪ .‬פעם היינו עובדים אצל‬
‫בעל הקרקעות‪ .‬היום אנחנו עובדים בשביל המדינה‪ .‬נותרנו באותו המקום‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫של גילוייה‪ ,‬יותר מאשר טיבו של האינטרס העומד ביסודה‪ 20.‬אחרי הכול‪ ,‬מזכיר‬
‫לנו סקוט בעקבות ג'ון דאן )‪ ,(Dunn‬התנגדות תתקיים ברוב המקרים לא בגלל‬
‫‪21‬‬
‫"ביטוי של אופטימיזם ביחס לעתיד"‪ ,‬אלא ממצוקה‪.‬‬
‫עמדה זו אינה מקובלת על קאמי‪ .‬המרד "שלו" אינו יכול לנבוע מאינטרס‬
‫אישי‪ ,‬דוגמת זה של האסופי היתקליף במוסכמות המעמדיות של החברה‬
‫האנגלית‪ ,‬רק משום שהיה מאוהב עד כלות בקטי‪ ,‬בת האצילים הדמיונית של‬
‫אמילי ברונטה )‪ (Brontë‬בספרה אנקת גבהים‪" 22.‬המרד נולד"‪ ,‬אומר קאמי‪,‬‬
‫"למראה חוסר התבונה‪ ,‬נוכח חיים לא צודקים שאין הדעת סובלתם‪ ...‬המרד‬
‫צועק‪ ,‬הוא תובע‪ ,‬הוא דורש לשים קץ לשערורייה‪ ,‬וכי יקום וייקבע סוף סוף‬
‫מה שהיה עד עתה חלום באספמיא"‪ 23.‬המרד של קאמי הוא מרד של רעיון‪ ,‬של‬
‫שליחות‪ ,‬של קנה מידה ראוי‪ ,‬של אופטימיות ביחס לעתיד‪ .‬מרד בנוסח ובקנה‬
‫המידה המופיע למשל בהכרזת העצמאות האמריקנית‪:‬‬
‫בני האדם נוטים יותר לסבול‪ ,‬כל עוד ניתן לשאת את הרעות‪,‬‬
‫מאשר לעשות דין לעצמם על ידי ביטול צורות השלטון שאליהן‬
‫הם מורגלים‪ .‬אך בשעה ששורה ארוכה של עוולות ופגיעות‪,‬‬
‫הנמשכת ללא שינוי לאורך זמן‪ ,‬וחושפת מזימה להעמידם תחת‬
‫עריצות מוחלטת‪ ,‬הרי זו זכותם‪ ,‬ואף חובתם‪ ,‬להתנער מממשל‬
‫מעין זה ולהעמיד שומרים חדשים על ביטחונם לעתיד לבוא‪.‬‬
‫הבחנה שלישית נוגעת לשאלה‪ ,‬באיזו מסגרת מבקשים המרד וההתנגדות‬
‫להתקיים‪ :‬האם בתוך השיטה הקיימת או על חורבותיה? התנגדות ִּת ֵטה לפעול‬
‫‪24‬‬
‫במסגרת השיטה‪ ,‬ואילו המרד עשוי לפעול נגד השיטה במטרה להפילה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬קאמי אינו מחייב זאת בכל מקרה‪ .‬הגם שהמרד שלו אמור להיות‬
‫פומבי‪ ,‬ובה בעת גם ערכי וסולידרי עם כלל בני האדם החיים באי‪-‬כבוד ואי‪-‬‬
‫‪.Ibid, p. 303 2 0‬‬
‫‪James Scott, The Moral Economy of the Peasant: Rebellion and Subsistence in 21‬‬
‫‪Southeast Asia, New Haven, Yale University Press, 1976, p. 226 and note 67. See‬‬
‫)‪Scott's typology of rebellion, pp. 193-240. (Scott, The Moral Economy‬‬
‫‪ 22‬קאמי‪ ,‬האדם המורד‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 2 3‬שם‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪Joseph M. Gilbert and Daniel Nugent (eds.), Everyday Forms of State formation: 24‬‬
‫‪Revolution and the Negotiation of Rule in Modern Mexico, Duke University Press,‬‬
‫‪Durham and London, 1995, p. XI.‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪25‬‬
‫צדק‪ 25,‬אין הוא חייב להיות גורף‪" .‬הבה נציין"‪ ,‬אומר קאמי‪" ,‬כי העבד שקם על‬
‫אדוניו אינו מבקש לשלול אותו כיצור אנושי‪ .‬הוא שוללו כבעליו‪ .‬הוא שולל‬
‫את זכותו לשלול אותו‪ ,‬את העבד‪ ,‬בבחינת תובע‪ ".‬אם האדון יקבל עמדה זו‪,‬‬
‫מוסיף קאמי‪ ,‬הוא יישאר אדון‪ ,‬אדון הומני‪ .‬הוא יאבד את עולמו אך ורק אם לא‬
‫ייענה לתביעה ויתעלם ממנה‪ 26.‬מבחינה זו המרד של קאמי אינו סוף הסתירות‬
‫אלא בעיקר המאמץ להתמודד עמן ולפותרן ולו באורח חלקי‪ .‬קאמי גם מוסיף‬
‫ומתנה את המרד בהגבלת האלימות‪ .‬בקידוש המטרה ולא האמצעים‪ .‬במרד‬
‫שישמור אמונים לגורל האדם‪ .‬מרד שלעולם לא יגזור אלם על החוק "עד שייכון‬
‫הצדק" (מה שיגזור על הצדק "אלם לעולם")‪ .‬ואם יידרש המרד מסיבה זו או‬
‫אחרת ליטול נשק‪ ,‬הוא יפעילוֹ "אך ורק למען מוסדות המגבילים את האלימות‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫ולא למען מוסדות המקנים לה תוקף חוקי"‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬למרות ה"הסתפקות במועט" של ההתנגדות נוסח סקוט ‪ ,‬הן מבחינה‬
‫אידיאולוגית הן מבחינה מעשית‪ ,‬עשויים בהחלט להיות מקרים של "שכרון‬
‫כוח"‪ ,‬שסקוט מכנה רגעי "סטורנליה של כוח" (‪ )saturnalia of power‬שאינם‬
‫ניתנים לחיזוי‪ ,‬ובהם תהפוך ההתנגדות המוצנעת למופע פוליטי גלוי וסוחף‬
‫שיילך "על כל הקופה"‪ .‬רגעים אלה‪ ,‬לכשיבואו‪ ,‬אם יבואו‪ ,‬ינבעו מן ה"אינפרה‬
‫פוליטיקה" שיצרה גם את התנאים להופעתם‪ .‬או במילים אחרות‪ ,‬מופע המרד‬
‫הגלוי של סקוט‪ ,‬הגם שאיננו מהפכני בהכרח אלא מבקש לכל היותר להעלות‬
‫את הלא המופנם לדרגת פומביות‪ ,‬משום שהמוחים והמתנגדים אינם יכולים‬
‫עוד לכלוא את מחאתם בבטן‪ ,‬יתאפשר ויתקיים אך אם הייתה לו היסטוריה‬
‫אינפרה‪-‬פוליטית‪ .‬ועדיין‪ ,‬למרות המופע הגלוי והרועש‪ ,‬ההתנגדות לא תחפש‬
‫בהכרח את חורבותיה של השיטה אלא תבקש להפוך אותה לצודקת יותר‪ 28.‬יעד‬
‫צנוע זה נגזר לשיטתו מכך ש"רוב החיים הפוליטיים של הקבוצות הנשלטות‬
‫אינם מתקיימים מתוך התנגדות קולקטיבית גורפת למחזיקי הכוח וגם לא בציות‬
‫‪29‬‬
‫הגמוני מוחלט‪ ,‬אלא בטריטוריה הרחבה שבין שני קטבים מנוגדים אלה‪".‬‬
‫‪25‬‬
‫‪2 6‬‬
‫‪2 7‬‬
‫‪28‬‬
‫קאמי‪ ,‬האדם המורד‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.244-242‬‬
‫דיון נרחב בסוגיה ראו‪ .Scott, Weapons of the Weak, pp. 340-350 :‬ג'ורג' אורוול עצמו‬
‫הצביע על כך שהסוציאליזם היטיב עם מעמדות הביניים ולא עם מעמדות העובדים‪.‬‬
‫מבחינת הפועלים‪ ,‬שיכולת לפגוש בפאב המקומי‪ ,‬סוציאליזם‪ ,‬פירושו שכר יותר טוב‪,‬‬
‫פחות שעות עבודה‪ ,‬ופחות נוכחות של בוסים‪( .‬עמ' ‪ .)349‬ואילו גיאורג לוקץ' הראה‬
‫שאיכרים לעולם אינם מדמיינים חברה מהפכנית‪( .‬ראה הערה ‪ 101‬בעמ' ‪.)350‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 136 29‬‬
‫‪26‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ליעד זה אופייני כלי נשק פופולארי האהוב על החלשים‪ ,‬המכונה "הריקוד‬
‫המוזר"‪ .‬פירושו‪ ,‬פנייה מלאת חנופה ומאריכה במילים לשליט העליון (או‬
‫שופכת קיתונות על פקידיו ומנקה אותו מאחריות להתנהלותם)‪ ,‬אך מבקשת‬
‫‪30‬‬
‫מכבודו "תיקון" קטן זה או אחר ביסודות משטרו‪.‬‬
‫כאשר ביקשו תושבי פמרי‪-‬קאפ ממחוז ברטן מלואי ה‪ 16-‬הגנה מפני‬
‫נוגשיהם מן האצולה והכנסייה ערב כינוס אסיפת המעמדות‪ ,‬פנו אליו בפתח‬
‫מחברת התלונה בזו הלשון‪" :‬בני הקהילה של פמרי מלומדי ההצעות הנדיבות של‬
‫הוד מעלתו‪ ,‬הרוצה להתייחס אל נתיניו כאב אמיתי של העם‪ ,‬בהזמינו את כולם‬
‫בלא אבחנה לשאת אל הדום כסאו את נזיפותיהם‪ ,‬תלונותיהם וקובלנותיהם‪ ,‬כדי‬
‫להכיר את צרכי הכלל והפרט‪ ,‬להביא מזור ומושיע לתחלואי המדינה ולהבטיח‬
‫לעמו אושר מושלם‪ ,‬החליטו פה אחד לבקש ממנו מתוך אמון כדלקמן‪."...‬‬
‫או אז ביקשו ממנו תושבי העיירה לבטל את זכויות היתר המעמדיות במחוזם‬
‫(תביעה נגד האצולה)‪ ,‬לשמש מגן עליון מפני הכנסייה (אולי כדי לסמן לכנסייה‬
‫דבר או שניים על מקור סמכותה אך גם לרמוז דבר נגד הפרוטסטנטים)‪ ,‬ולתת‬
‫בידם את הזכות להצביע באסיפת המעמדות הקרובה לפי ראש ולא לפי מעמד‬
‫(לשם חיזוק כוח המיקוח הפוליטי של המעמד השלישי‪ ,‬ואולי אף לחיזוק מעמד‬
‫המלך נגד האצולה‪ ,‬שגם לו הייתה ביקורת כלפיה)‪ 31.‬לא היה כאן לא איום וגם‬
‫לא תביעה לסיומו של האבסולוטיזם‪ .‬עמדה זו עברה כחוט השני בכ‪95% -‬‬
‫ממחברות הקבילות של המעמד השלישי העירוני והכפרי‪ .‬שיח הנאורות ובכלל‬
‫זה הדרישה להעברת כל סמכויות החקיקה מן המלך לאומה‪ ,‬הופיע בכ‪5% -‬‬
‫‪32‬‬
‫בלבד ממחברות הקבילות‪.‬‬
‫הבחנה הרביעית עוסקת בזיהוי מושאי ההתייחסות של קאמי ושל סקוט‪.‬‬
‫דומני שבשני המקרים מדובר במוכפפים )‪ .(subaltern groups‬אצל קאמי‬
‫תובנה זו נגזרת מאפיוני המרד ותכליותיו‪ ,‬כמו גם מקביעתו שהמרד הוא‪ ,‬בין‬
‫השאר‪" ,‬הכרה בטבע משותף לכל הבריות‪ ,‬החומק מידיו של עולם השלטון"‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬משהו שהשלטון אינו רואה או מעדיף שלא לראות‪ ,‬והוא מאווייו של‬
‫היסוד האנושי הכפוף להגמוניה‪ ,‬טבע שהמחזאי ונשיא צ'כוסלובקיה ווצלב‬
‫‪.Ibid, p. 95-100 30‬‬
‫‪" 31‬חוברת קובלנה של קהילת פמרי‪-‬קאפ (אביב ‪ ,")1789‬בתוך‪ :‬וולטר גראב (עורך)‪,‬‬
‫מקורות למהפכה הצרפתית‪ ,‬הדר‪ ,‬תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;28-26‬עמוס הופמן‪ ,‬מהפכה של‬
‫הרוח‪ .‬נאורות ומהפכה בצרפת של המאה ה‪ ,18-‬רסלינג‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,2012 ,‬עמ' ‪.324‬‬
‫(הופמן‪ ,‬מהפכה של הרוח)‪.‬‬
‫‪ 32‬הופמן‪ ,‬מהפכה של הרוח‪ ,‬עמ' ‪.325‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪27‬‬
‫האוול )‪ (Havel‬כינה "חיים על פי האמת" )‪ (living within the truth‬או "חיים‬
‫אקזיסטנטיים"‪ 33.‬אצל סקוט הבנה זו נגזרת ממושאי מחקריו הישירים – איכרים‬
‫זעירים‪ ,‬חוכרים‪ ,‬אריסים ופועלי יום חקלאיים וממושאי ההתייחסות העיקריים‬
‫שבהם – החלשים למיניהם‪ ,‬למן אסירי מחנות ההשמדה‪ ,‬דרך תושבי המדינות‬
‫הטוטליטריות ומשטרי דיכוי אחרים‪ ,‬וכלה במי שגורלם שפר עליהם פחות‬
‫במשטרים חופשיים או חופשיים למחצה‪ 34.‬עם זאת‪ ,‬המושג חלשים הוא יחסי‪.‬‬
‫הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה )‪ (Bourdieu‬מציע לנו הבחנה אחרת‪ ,‬מותאמת‬
‫למדינה הניאו‪-‬ליברלית בת זמננו‪ .‬החלשים‪ ,‬לגבי דידו‪ ,‬הם כלל "העובדים‬
‫החברתיים" (או "האצולה המדינתית הנמוכה") – עובדים סוציאלים‪ ,‬מורים‬
‫לסוגיהם‪ ,‬שופטים זוטרים ומנהיגי נוער‪ ,‬אותם מגדיר בורדייה כיד שמאל של‬
‫השלטון‪ .‬אלה חייליו האמיתיים המאפשרים את קיומו התקין‪ .‬החזקים הם אנשי‬
‫יד ימין של השלטון ("האצולה המדינתית הבכירה") – הטכנוקרטים של משרד‬
‫האוצר‪ ,‬הבנקים הפרטיים והציבוריים והקבינטים המיניסטריאליים‪ .‬לנוכח‬
‫נטישת מדינת הרווחה‪ ,‬המשקפת אחריות בין מעמדית וסוג של דיאלוג בין‬
‫הידיים‪ ,‬והמעבר למדינה הניאו‪-‬ליברלית המזהה את האינטרס הציבורי עם‬
‫האינטרס של השוק‪ ,‬אומר בורדייה‪ ,‬יד שמאל נמצאת בעימות קשה עם יד ימין‪.‬‬
‫אחד מביטוייו הוא שאט הנפש כלפי התעסוקות החברתיות כשלעצמן‪ ,‬יהיה‬
‫אשר יהיה השכר המשולם בהן‪ 35.‬במדינה זו‪ ,‬מוסיף ואומר בורדייה‪ ,‬שאינה‬
‫דורשת מאזרחיה אלא חובת תרומה חומרית בלא כל מחויבות או התלהבות‬
‫‪Vaclav Havel, The Power of the Powerless, in J. Vladislav (ed.), Living in truth: 33‬‬
‫‪Twenty-two essays published on the occasion of the award of the Erasmus prize to‬‬
‫‪Vaclav Havel, Faber and Faber, London and Boston, 1990, pp. 78, 84-85.‬‬
‫)‪(Havel, Power of the Powerless‬‬
‫‪ 34‬ראו מחקריו הבאים בתוך‪.Scott, Weapons of the Weak, Scott, The Moral Economy :‬‬
‫ביחס למחנות ההשמדה טעה סקוט‪ .‬הוא טען שצריך שיהיה מרחב כלשהו של ריחוק‬
‫‬
‫מעיני ההגמוניה כדי שתיווצר התנגדות‪ ,‬ולו סימבולית‪ .‬במחנות ההשמדה מרחב כזה‬
‫לא היה‪ .‬וכאן טעותו‪ .Scott, Weapons of the Weak, p.328 .‬שם הוא אומר‪ :‬אך העובדה‬
‫היא‪ ,‬שכל צורות העבדות‪ ,‬הצמיתות‪ ,‬האריסות ואפילו העבודה בשכר – שונים ממחנה‬
‫הריכוז בכך ש"קורבנותיהם" שמרו על מידה של אוטונומיה ויכלו לבנות לעצמם‬
‫חיים ותרבות שלא היו נתונים לשליטה מוחלטת של המעמד השליט‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫כל אחת מן הקבוצות הללו נקלעה למצבים שבהם הם יכולים להסיר את מסיכת‬
‫ההתרפסות‪ ,‬יחס הכבוד והציות הסימבולי‪ .‬תחום זה של שיח "בטוח" ביחס‪ ,‬צר ככל‬
‫שיהיה‪ ,‬הוא תנאי חיוני להתפתחות התנגדות סימבולית‪ ,‬מרחב חברתי שבו הגדרות‬
‫והתנהלויות שכופה השליט אינן מתקיימות‪.‬‬
‫‪Pierre Bourdieu, Acts of Resistance. Against the Tyranny of the Market. From 35‬‬
‫‪Franch: Richard Nice. The New Press, New York, 1998, pp. 1-3.‬‬
‫‪28‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫(‪ ,)enthusiasm‬האנשים דוחים את המדינה‪ .‬הם נוהגים בה כבכוח זר‪ ,‬שכל‬
‫שצריך לעשות כנגדו הוא להשתמש בו לקידום האינטרסים הפרטיים האנוכיים‬
‫ביותר שלהם‪ 36.‬במושגיו של סקוט‪ ,‬לפנינו מופע התנגדות לכל דבר ועניין‪.‬‬
‫אלא שההבחנה של בורדייה נותנת בידינו כלי זיהוי להגדיר גם נשלטים אחרים‬
‫בחברה המודרנית‪ ,‬כגון עניים‪ ,‬זרים ומודרים על רקע לאומי‪ ,‬אידיאולוגי‪,‬‬
‫גזעי‪ ,‬תרבותי או פוליטי‪ ,‬הקיימים בפרקסיס הפוליטי והחברתי היום‪-‬יומי בכל‬
‫משטר‪ ,‬לרבות זה הדמוקרטי‪-‬ליברלי‪ ,‬מעצם היותו שלטון‪ ,‬וככזה‪ ,‬בעל העדפות‬
‫משלו‪.‬‬
‫לשאלת התודעה הנכוחה‬
‫עמדנו לעיל על עקרון התודעה האותנטית המשותף לקאמי ולסקוט‪ .‬נרחיב‬
‫מעט בסוגיה זו מנקודת המבט המפורשת והרדיקלית יותר של סקוט‪ .‬קיומה‬
‫של תודעת מציאות נוכחת אצל הנשלטים היא נקודת המוצא לכל עבודותיו‬
‫החשובות‪ .‬לדידו‪ ,‬הנשלטים אינם משלים את עצמם בנוגע למבנה הכוח שבו‬
‫הם פועלים‪ ,‬ולכן אין הם עושים לו מיסטיפיקציה או נטורליזציה‪ .‬להיפך‪ ,‬כוחם‬
‫רב בדה‪-‬מיסטיפיקציה של המציאות שהשררה מבקשת לייפותה בפני נתיניה‪,‬‬
‫או במושגיו שלו – להציגם באופן יופימי (‪ 37.)euphemisized‬הסיבה העיקרית‬
‫שבגינה מקיימים הנשלטים סוג של שקט (‪ )quiescence‬ואינם עולים על בריקדות‬
‫גם כאשר ברור להם שהמשטר מדכא אותם או אינו פועל על פי האינטרסים‬
‫שלהם היא‪ ,‬שתנאי נחיתותם אינם נחשבים אצלם סוף דבר לקידום האינטרסים‬
‫האישיים שלהם ולשיפור מצבם הכללי‪ .‬אצל נשלטים‪ ,‬אומר סקוט‪ ,‬לעולם‬
‫נותרת התקווה לשפר עמדות במסגרת השיטה‪ ,‬תהיה נוקשה ככל שתהיה‪.‬‬
‫סיבה אחרת להימנעות מטיפוס על בריקאדות נובעת מחשדנותם של‬
‫הנשלטים כלפי חלופות אוטופיות יותר או פחות המוצעות להם‪ .‬ההיסטוריון‬
‫פול ג'ונסון (‪ )Johnson‬מציין בספרו אינטלקטואלים‪ ,‬שלמיטב ידיעתו כף רגלו‬
‫של מרקס לא דרכה "ולו פעם אחת במטווייה‪ ,‬בבית חרושת‪ ,‬במכרה או בכל‬
‫מקום עבודה תעשייתי אחר"‪ .‬אין גם ראיות‪ ,‬מוסיף ג'ונסון‪ ,‬לכך שמרקס עצמו‬
‫"דיבר אי‪-‬פעם עם האיכרים ובעלי האחוזות ובחן את התנאים במקום (עמק‬
‫‪.Ibid, pp. 4-5 36‬‬
‫‪ 37‬העובדה שבני אדם יודעים לחגוג בפסטיבלים‪ ,‬שבהם מותר היה מבחינת השררה לחרוג‬
‫מן השגרה‪ ,‬את "פולחן ההפך"‪ ,‬או ה‪ ,reversal -‬וזה נכון לכל החברות בכל הזמנים‬
‫ובכל התרבויות‪ ,‬מראה שאין שום מיסטיפיקציה של המציאות עצמה‪.‬‬
‫‪.Scott, Weapons of the Weak, pp. 328-329‬‬
‫‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪29‬‬
‫המוזל)"‪ .‬מדהימה עוד יותר בעיניו הייתה עוינותו של מרקס למהפכנים "שחוו‬
‫על בשרם מקומות כאלה – דהיינו‪ ,‬פועלים שפיתחו מודעות פוליטית"‪ .‬הסיבה‬
‫לכך הייתה פרוזאית מאוד מבחינתו של מרקס ומרכזית לענייננו‪ :‬פועלים‬
‫אלה‪ ,‬שהיו להוטים לשנות את החברה‪ ,‬היו זהירים מאוד בכל הקשור לצעדים‬
‫המעשיים שנדרשו לכך‪" :‬הם לא חלקו עם מרקס את חזיונותיו האפוקליפטיים‪,‬‬
‫ומעל לכול לא דיברו בז'רגון האקדמי שלו"‪ .‬מרקס העדיף תמיד‪ ,‬מציין ג'ונסון‪,‬‬
‫להתרועע עם אינטלקטואלים בני מעמדו מן הטעם הפשוט‪ ,‬שאנשים שחוו על‬
‫בשרם את התנאים בבתי החרושת "נטו להתנגד לאלימות ולהעדיף שיפורים‬
‫צנועים ופרוגרסיביים‪ :‬הם התייחסו בספקנות מבוססת למהפכה האפוקליפטית‪,‬‬
‫‪38‬‬
‫שלטענת מרקס לא הייתה רק נחוצה‪ ,‬אלא בלתי נמנעת‪".‬‬
‫אין מדובר כאן בתבוסתנות‪ ,‬אומר סקוט‪ ,‬ובוודאי שלא בתודעה כוזבת‬
‫ביחס למציאות‪ .‬מדובר בהכרעה מחושבת לגמרי של מי שראו‪ ,‬ועדיין רואים‬
‫נכוחה‪ ,‬הן את טבעה של השררה ומה שהיא תובעת (במושגיו של האוול‪" ,‬חיים‬
‫בשקר תוך השתתפות מתמדת בפולחנים מסמלי הסכמה לשיטה")‪ ,‬הן את מה‬
‫שהם רוצים לעצמם ("חיים על פי האמת")‪ ,‬הן את החלופות ואת דרכי הפעולה‬
‫שלפניהם‪ ,‬ובכלל זה את הרפרטואר הלא נדלה של נשק החלשים העומד‬
‫‪39‬‬
‫לרשותם‪.‬‬
‫תפיסה זו‪ ,‬הוא מציין‪ ,‬אופיינית לכל מי שיש לו רעיון נפלא בעיניו‬
‫ואידיאולוגיה הבנויה עליו לתלפיות (נאמר‪ ,‬מטריאליזם היסטורי)‪ ,‬והוא בטוח‬
‫שכל מי שאינו יורד לסוף דעתו ומאמצו בו במקום‪ ,‬חסר תודעת מציאות‪,‬‬
‫לא כל שכן תודעה היסטורית‪ .‬אין זאת שהלה חסר תבונה‪ .‬הוא פשוט נכבש‬
‫בידי אידיאולוגיה שקרית כלשהי‪ ,‬שחסמה את תודעתו ִמ ְראוֹת את המציאות‬
‫כהווייתה ואת מצבו הנואש במסגרתה‪ ,‬כמו גם את תמונת האופק ההיסטורי‬
‫המבטיח בהכרח‪ ,‬שהאידיאולוגיה האותנטית‪ ,‬האמיתית‪ ,‬מציעה לו‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬אומר סקוט‪ ,‬הנשלטים תופסים באופן פרקטי מאוד את תמונת‬
‫המציאות‪ ,‬ומתייחסים אל הצדק לא במושגים מוחלטים‪ ,‬אלא במושגים של‬
‫הגינות‪ 40.‬ההגינות מוגדרת בכתביו "כלכלה מוסרית" (‪ )moral economy‬או‬
‫‪ 3 8‬פול ג'ונסון‪ ,‬אינטלקטואלים‪ ,‬מאנגלית‪ :‬עדי גינצבורג‪-‬הירש‪ ,‬דביר‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬עמ'‬
‫‪.79-78‬‬
‫‪.Scott, Domination, pp. 70-100, 136-182 ;.Scott, Weapons of the Weak, pp. 255-289 39‬‬
‫‪ 4 0‬ראו דיון יפה בסוגיה אצל סקוט‪ .Scott, The Moral Economy, pp. 159-192 ,‬שם‬
‫הוא מסביר איך איכרים תופסים את מושג הצדק‪ .‬יש להם ארבעה קריטריונים‬
‫להבהיר לעצמם זאת (שם עמ' ‪ )167-160‬ואין להם שום אשליות לגבי המציאות‪.‬‬
‫המושג צריך להיבחן בחיים עצמם ולא בתיאוריות רחוקות מן החיים שנכתבו על‬
‫‪30‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫"פוליטיקה מוסרית של הקיום האתי" (‪political economy of the subsistence‬‬
‫)‪ 41.ethic‬פירושה המעשי הוא יחסים של הדדיות בין שולטים לנשלטים‪,‬‬
‫המותירים בידי האחרונים עודף מטריאלי (יבול‪ ,‬שכר‪ ,‬נכסים) וסימבולי (כבוד‪,‬‬
‫תחושת ערך) כאחד‪ ,‬בתוך יחסי אי‪-‬השוויון המובנים הקיימים במציאות‪ 42.‬השקט‬
‫(‪ )quiescence‬המאפיין את תרבות ההתנגדות של הנשלטים מטעה‪ ,‬אומר סקוט‪.‬‬
‫הסוציולוג וחוקר התרבות הבריטי ריצ'ארד הוגרט (‪ ,)Hoggart‬ראה בו למשל‬
‫עדות לפטליזם של מי שפקפקו ביכולתם לשפר את מצבם‪ .‬הסוציולוג הבריטי‬
‫אנתוני גידנס (‪ )Giddens‬וחוקר התרבות האמריקני פול וויליס (‪ )Willis‬טענו‬
‫שהשקט הוא עדות להשלמה עם מציאות הנתפסת כלא נמנעת‪ 43.‬סקוט דוחה‬
‫גישות אלה‪ .‬טענתו היא שביחסי כוח לא יכולה להתקיים כל הסכמה עם השררה‬
‫– לא הסכמה עבה (‪ )thick‬או נלהבת‪ ,‬המעלה על נס את איכויותיה הנשגבות‬
‫של השררה (בנוסח החזיונות המעושים הנצפים במהדורות הטלוויזיה הצפון‪-‬‬
‫קוריאנית‪ ,‬למשל)‪ ,‬ולא הסכמה דקה (‪" ,)thin‬נרגנת" או פטליסטית‪ ,‬המוכרת לנו‬
‫לכאורה (או כך היא מפורשת על ידינו) מחיי היום‪-‬יום שלנו‪ 44.‬לעולם‪ ,‬אומר‬
‫שולחן הכתיבה‪( .‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .)160‬זו שאלה פרקטית לא תיאורטית‪ .‬כאן סקוט עורך‬
‫חשבון נוקב עם תפיסת התודעה הכוזבת‪ .‬הוא תומך בגישת ההגינות‪( .‬ראה עיקריה‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ )165‬מושאי מחקריו הרבים נתנו בידיו מפתחות להלכי רוחם הפנימיים‬
‫והאינטימיים ביותר‪ ,‬מהם למד לא רק על מהימנות התבוננותם במציאות ועל דרכם‬
‫לנקב אידיאולוגיות הגמוניות ולחשוף בדייקנות את קרביהן‪ ,‬אלא גם על פרקטיקות‬
‫ההתנגדות הסימבוליות והמטריאליות שהללו פיתחו והפעילו על מנת לגונן על עצמם‬
‫בתנאי הנחיתות שנכפו עליהם‪.‬‬
‫‪.Scott, The Moral Economy, p. 11 41‬‬
‫‪ .Ibid, pp. 28-31 4 2‬במובן זה לאיכרים לא משנה אם קיים ניצול אלא סוג הניצול‪ .‬או‬
‫כדברי סקוט‪ ,‬בניסיונם של האיכרים‪ ,‬אופן הניצול עשוי בהחלט לעשות את כל ההבדל‬
‫שבעולם‪.‬צורות הניצול הנוטות להציע ביטחון מובנה‪ ,‬אשר מבחינה זו מתאימות‬
‫עצמן לדילמה המרכזית של הכלכלות החקלאיות‪ ,‬הן הרבה פחות מזיקות‪ ,‬וכך אכן הן‬
‫מצטיירות‪ ,‬מאלה שאינן שועות לאמות המידה המינימליות של האיכרים‪ .‬שם עמ' ‪.32‬‬
‫לאלה החיים בשוליים‪ ,‬לא העוני הוא הבעיה אלא "עוני לא בטוח"‪insecure poverty ,‬‬
‫(שם‪ ,‬עמ' ‪.)34‬‬
‫לפי ‪ ,Pitt-Rivers‬אי השוויון הכלכלי מדאיג את האיכרים פחות מאשר כישלון העשירים‬
‫‬
‫לדאוג למי שגורלם לא שפר עליהם כל כך; מהעדר הצדקה‪ .‬לא השיטה שגויה‪ ,‬אלא‬
‫העשירים הם (‪ ,Scott, The Moral Economy‬עמ' ‪ ;51‬וכן הערה ‪ 45‬עמ' ‪ .)52‬לכן רוב‬
‫האנרגיות של ההתנגדות ילכו נגד העשירים‪ ,‬הבעלים‪ ,‬ולא נגד השיטה‪ .‬אלה האנשים‬
‫שידעו לכונן הסדרי חכירה ואריסות הוגנים‪ ,‬לגבות מן האיכרים שלהם על פי מצב‬
‫היבולים בעונה ולא על פי ההסכם הפורמלי שנקבע או נחתם מראש‪.‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 79 43‬‬
‫‪.Ibid, p. 79 44‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪31‬‬
‫סקוט‪ ,‬תתקיים התנגדות לשררה‪ ,‬או כפי שציינו לעיל‪ ,‬תרבות של התנגדות‪ .‬זו‬
‫"השיחה הגדולה" (אולי הגדולה בתבל) והנסתרת של האנושות‪ ,‬אם להשתמש‬
‫במטפורה של רוברט מיינרד הצ'ינס (‪ 45,)Hutchins‬שיחה המאפשרת לאנושות‬
‫להתקיים בכבוד גם בתנאים של שררה‪.‬‬
‫עתה נעמוד על כלי הפעולה של תרבות זו ועל הביקורת המוטחת בה‪,‬‬
‫באמצעות קריאה בספרות מחקר‪ ,‬עיון ופרוזה‪ ,‬שתעלה על שולחננו אירועים‬
‫שונים‪ ,‬החל בזעירים שבזעירים וכלה בחובקי עולם‪ ,‬שהמשותף לכולם הוא‬
‫השימוש החכם‪ ,‬היעיל והיצירתי בכלי הנשק של החלשים‪.‬‬
‫נשק החלשים וכוחו‬
‫רפרטואר הנשק של החלשים גדול ומגוון מאוד‪ :‬קצתו סימבולי‪ ,‬קצתו‬
‫מטריאלי‪ ,‬וקצתו סימבולי ומטריאלי גם יחד‪ .‬קצתו מדומיין בלבד ומתקיים‬
‫בראשינו‪ ,‬בלא מופעים קונקרטיים כלשהם‪ ,‬וקצתו מוחשי‪ .‬יש שהוא‬
‫אינדיבידואלי‪ ,‬לא מתואם עם אחרים‪ ,‬יש שהוא קבוצתי‪ ,‬מתואם בדרגה זו או‬
‫אחרת עם אחרים – בני משפחה וקרובים‪ ,‬חברים‪ ,‬עמיתים לעבודה או לארגון‬
‫חשאי – כולם אנשי סוד‪ .‬רובו ככולו נסתר‪ ,‬אנונימי‪ ,‬מוסווה היטב‪ ,‬לפעמים‬
‫אנונימי אך גלוי‪ ,‬כפי שחווה ג'ורג' אורוול כששירת כשוטר זוטר בבורמה‬
‫ואולץ‪ ,‬בלחץ המונים שהסתופפו סביבו‪ ,‬להרוג פיל‪ ,‬שבמותו לא רצה‪ 46.‬לפעמים‬
‫הוא גלוי‪ :‬בדרך כלל כאשר שוחררו הבלמים והביקורת הותרה (לכל משטר‬
‫אוטוריטרי יש רגעי חולשה כאלה)‪ ,‬ולעתים רחוקות יותר‪ ,‬גם אם לא‪ .‬אלה הם‬
‫רגעי הסטורנליה שהזכרנו לעיל‪ .‬עם זאת‪ ,‬דרכו של נשק זה דרך שגרה היא‬
‫שהוא אינו מותיר עקבות‪ .‬בהסתרתן או בטשטושן טמון סוד כוחו‪.‬‬
‫מה יעשו למשל איכרים‪ ,‬החשים שלהגינות אין מקום בחייהם? יגנבו מן‬
‫האסם או משדות הבעלים‪ ,‬יברחו עם בהמות העבודה או ציוד העבודה‪ ,‬יזייפו‬
‫את כתב הכמויות המתבקש מהם במסגרת הסכם העבודה‪ ,‬האריסות או החכירה‬
‫ואף יחדירו מוץ לתבן‪ .‬הם יתרשלו בהפרדת הגרעינים מן האלומות וישיירו‬
‫לנשותיהם‪ ,‬שתפלושנה לשדות אחרי שעות העבודה‪ ,‬יותר "שכחה" מן המתחייב‬
‫בנוהג או בחוק הדתי‪ .‬הם יסתערו על הלקט בקהל גדול‪ ,‬מעבר למכסת הזכאים‬
‫‪ 45‬מוצגת על ידי ניל פוסטמן בספרו‪ :‬טכנופולין‪ .‬כניעתה של התרבות לטכנולוגיה‪.‬‬
‫מאנגלית‪ :‬אמיר צוקרמן‪ ,‬ספרית פועלים‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשס"ג (‪ ,)2003‬עמ' ‪.158‬‬
‫‪ 46‬ג'ורג' אורוול‪" ,‬הריגת הפיל"‪ ,‬בתוך‪ :‬ג'ורג' אורוול‪ ,‬מדוע אני כותב‪ ,‬עם עובד‪,1984 ,‬‬
‫עמ' ‪.7-1‬‬
‫‪32‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לו על פי רשימות הקהילה‪ 47.‬איכרים יטמינו חלקים מיבולם במקומות מסתור‬
‫כדי להפחית את המתחייב מהם בגין החכירה או האריסות‪ .‬הם יעלו לקציר‬
‫מוקדם מן המותר (בכל הקהילות הכפריות העלייה לקציר מתואמת כדי למנוע‬
‫יתרונות למקדימים)‪ 48,‬וישלחו לשוק בחשאי יבולים ראשונים בעוד המחירים‬
‫גבוהים יחסית‪ 49.‬וכשיגיעו פקידי המס‪ ,‬יעלימו יבולים ופרטי רכוש‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫"לולו לא היה צריך להחביא את המקרר במחסן כשהגיעו פקידי המס"‪,‬‬
‫אמרה אימו של אובמה לבנה בשיחת ערכים‪ .‬אך ללולו לא הייתה ברירה‪ .‬בעוניו‬
‫הרב‪ ,‬ובמשטר השרירותי ששרר באינדונזיה של שנות השישים המאוחרות‪,‬‬
‫תשלום מס על המקרר עשוי היה להיות קריטי לעצם הקיום‪ .‬יתכן עם זאת‬
‫שללולו הייתה ברירה‪ ,‬אך הוא לא רצה להחמיץ הזדמנות לסנוט במשטר שאותו‬
‫תיעב‪ .‬כלומר‪ ,‬לבטא היבט פחות דרמטי אך בהחלט מהותי בתרבות ההתנגדות‬
‫שלו‪.‬‬
‫איכרים עשויים לאזור עוז ולעשות מעשים מסוכנים מאלה‪ .‬למשל‪ ,‬אף‬
‫שעונשי מוות תלויים מעליהם בגין אלה‪ ,‬איכרים יפלשו ליערות לא להם‬
‫ויגדעו את העץ הרענן שהם זקוקים לו לצרכי בניה‪ ,‬גידור ובעירה‪" .‬האנשים‬
‫האלה נועזים הם יותר מדי‪ ,‬ואינם מפחדים מדבר"‪ ,‬כתב אונורה דה בלזאק‬
‫(‪ )Balzac‬בספרו האיכרים‪ ,‬שהתחקה אחרי חייהם של איכרי צרפת המאוכזבים‬
‫מן המהפכה‪ 51.‬במשוף ובמקבת הם חרצו בקליפות העצים מעט מתחת למפלס‬
‫הקרקע כדי להמיתם מבלי להותיר עקבות‪ 52.‬לכשיגווע העץ ויתייבש‪ ,‬ישובו‬
‫לזירת הפשע "כאילו הייתה להם הזכות לכריתת העצים"‪ ,‬וייקחוהו כמותר‬
‫‪53‬‬
‫בחוק‪.‬‬
‫בלזק נואש מעבודת נמלים חבלנית זו‪" :‬האיש הישר והמוסרי בהחלט‬
‫‪54‬‬
‫הריהו במעמד האיכרים יוצא מגדר הרגיל"‪.‬‬
‫בתחום הסימבולי הפעילו האיכרים ארסנל עשיר של שירי הלל לעבודה‬
‫‪ 4 7‬אונורה דה באלזאק‪ ,‬האיכרים‪ ,‬מצרפתית‪ :‬א‪ .‬מייטוס‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשי"ז‪ ,‬עמ'‬
‫‪( .251-250‬באלזאק‪ ,‬האיכרים)‬
‫‪ 48‬על המסורת הזו בקהילות חקלאיות ראו המקרה של העיירה צ'רן במקסיקו‪ ,‬בתוך‪:‬‬
‫‪Ralph L. Beals, Cherán. A Sierra Tarascan Village, Norman, University of‬‬
‫‪Oklahoma Press, 1998 (1946), pp. xv-xvi, 23-25, 60, 87.‬‬
‫‪.Scott, The Moral Economy, pp. 5-53, 231 4 9‬‬
‫‪5 0‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫אובמה‪ ,‬חלומות מאבי‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫באלזאק‪ ,‬האיכרים‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.264–259‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.99 ,44‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.252 ,70 ,61 .43‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪33‬‬
‫הכפרית "בלעדיה היינו מתים"‪ 55.‬חיברו בלדות המהללות את הציידים הפועלים‬
‫בלא רישיון (‪ )poachers‬ואת המבריחים‪ ,‬והפכו אותם לגיבורים עממיים‪ .‬בשיריהם‬
‫העלו על נס את כוס התה ואת כריך הטוסט המהבילים של הג'נטרי האנגלים‬
‫המעודנים הניצבים בגאון מול עלי הכרוב ותפוחי האדמה הקרים של האיכרים‪.‬‬
‫ביאווה של סוף המאה ה‪ 19-‬נקטו האיכרים ַה ַּס ִמנִ ִטים (‪ )Saminists‬רטוריקה‬
‫אנטי אסלאמית סמויה‪ .‬האיכרים שוררו על עולם הפוך (‪ world upside down‬או‬
‫‪ ,)WUD‬שבו המלך מנקה את הפגודה‪ 56,‬דג הדג את דייגו‪ ,‬שור טובח את ַק ָּצבוֹֹ‪,‬‬
‫עכבר טורף חתול וארנבת לוכדת את ציידה‪ 57.‬לשירה זו היה כוח מלכד רב‪,‬‬
‫מספר סקוט‪ ,‬לכן השלטונות לא היססו להטיל עליהם איסורים‪ ,‬דוגמת האיסור‬
‫שהטילו שלטונות צרפת על הסיפור "מלחמת העכברים כנגד החתולים" שהופץ‬
‫בהולנד שזה עתה נפלה לידיהם (‪ .)1797‬לא בכדי השתדלו השלטונות (וכך‬
‫הם נוהגים עד ימינו אלה) לשתול אמירות שנועדו להפוך את ההיפוך העממי‬
‫ולהרגיע את הרוחות‪ ,‬דוגמת "יותר מדי צדק הוא אי צדק"‪" ,‬רעב עולה מעט‪,‬‬
‫כעס עולה הרבה"‪" ,‬עוני הוא טוב להרבה דברים"‪ ,‬או "על כל אחד לנהוג על פי‬
‫‪58‬‬
‫דרגתו"‪" ,‬אל תהיה צודק‪ ,‬היה חכם"‪.‬‬
‫הזדמנויות פז לשורר את כל אלה מספקים הקרנבלים הכפריים‪ ,‬שאותם‬
‫כינה דויד גילמור )‪( the people's informal courtroom (Gilmore‬אולם המשפט‬
‫הלא פורמלי של העם)‪ 59.‬ברגעים הללו אפשר היה להתייצב נגד בעלי המעמד‪,‬‬
‫‪60‬‬
‫השררה והסמכות עם מסכה (שאסור להסירה) ולומר להם בגלוי כל שעל הלב‪.‬‬
‫מיכאל בחטין (‪ ,)Bakhtin‬בספרו ‪ ,Rabelais and His World‬השתמש ביצירתו של‬
‫פרנסואה רבלה (‪ )Rabelais‬גרגנטואה ופנטגרואל (‪La vie de Gargantua et de‬‬
‫‪ )1564-1532( ,)Pantagruel‬כדי לפתח את רעיון הקרנבל ובה בעת להתריס כנגד‬
‫דיכוי היצירה‪ ,‬הדיבור החופשי וההומור במשטר הסטליניסטי (ליתר זהירות‬
‫הספר פורסם כשלושים שנים ויותר לאחר שנכתב כעבודת דוקטורט [‪,]1965‬‬
‫ובמרחק בטוח מסטלין)‪ 61.‬בשל כל אלה‪ ,‬נאמר בשם סקוט‪ ,‬אליטות לא אהבו‬
‫‪5 5‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪.Scott, The Moral Economy, p. 234‬‬
‫‪.Ibid, pp. 235-236‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 169‬‬
‫‪.Ibid, p. 172‬‬
‫‪Emmanuel Le Roy Ladurie, Carnival in Romans. From French: Mary Feeney,‬‬
‫‪George Braziller, New York, 1979, p. 77.‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 174‬‬
‫‪Mikhail Bakhtin, Rabelais and His World. From Russian: Hélèn Iswolsky.‬‬
‫‪34‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫קרנבלים‪ .‬אלכסנדר השני דחה את ההודעה על שחרור הצמיתים בשבועיים (‪3‬‬
‫‪62‬‬
‫במרץ‪ 19/‬בפברואר ‪ )1861‬משום שהתאריך שנקבע לכך נפל על שבוע קרנבל‪.‬‬
‫פרנקו ביטל כליל את הקרנבלים בארצו והציב שני אנשי המשמר האזרחי בכל‬
‫התכנסות או חגיגה‪ ,‬ולו הכפרית והזוטרה ביותר‪ ,‬כפי שחוויתי בעצמי בקיץ‬
‫‪ 1975‬בעת ביקורי האקראי בחגיגה כפרית צנועה מעין זו‪ .‬פרדריק דאגלס‬
‫(‪ ,)Douglas‬העבד האפרו‪-‬אמריקני שברח אל חירותו כתב‪ ,‬שלעת קרנבלים‪,‬‬
‫אותם לא ניתן למנוע מחשש למרד עבדים "מיידי"‪ 63,‬נהגו הבעלים להשקות‬
‫את עבדיהם יתר על המידה כדי שיבוססו בשכרותם וימאיסו על עצמם את‬
‫‪64‬‬
‫החגים האלה‪ .‬כדי כך "שלמדנו לחשוב שאין הבדל רב בין חופש לעבדות"‪.‬‬
‫דאגלס חשב לכאורה אחרת מסקוט‪ ,‬אך הגיע למסקנה זהה לשלו מתוך ניתוח‬
‫התנהלותם של בעלי המטעים לעת קרנבלים‪.‬‬
‫דומניקו סקנדלה (מנוקיו)‪ ,‬הטוחן בספרו של קרלו גינזבורג (‪)Ginzburg‬‬
‫הגבינה והתולעים‪ ,‬נהג לומר במשך ‪ 50‬שנה דברים שלשמען תצילנה אוזניים‪:‬‬
‫"הכמרים משגיחים עלינו כדי שנשב בשקט והם יוכלו לבלות בנעימים"‪ ,‬ואני‬
‫"מכיר את אלוהים יותר טוב מהם"‪" .‬האל הוא כל מה שאנחנו רואים‪ ,‬ואנחנו‬
‫עצמנו אלים"‪" .‬השמים‪ ,‬האדמה‪ ,‬הים‪ ,‬האוויר‪ ,‬התהום והגיהינום‪ ,‬כל זה הוא‬
‫אלוהים"‪" .‬אני אמרתי שלפי מחשבותיי ואמונתי הכול היה כאוס‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫אדמה‪ ,‬אוויר‪ ,‬מים ואש ביחד; ומהמסה הזאת נוצר גוש‪ ,‬בדיוק כמו שגבינה‬
‫מתגבשת בחלב‪ ,‬ובתוך זה התהוו תולעים‪ ,‬והם היו המלאכים; והוד המלכות‬
‫הקדושה ציווה שהם יהיו האלוהים והמלאכים; ובין המלאכים הרבים האלה היה‬
‫גם אלוהים שנוצר גם הוא מהגוש הזה באותו זמן‪ ,‬והוא מונה לאדון המופקד על‬
‫ארבעה מצביאים‪ ,‬לוציפר‪ ,‬מיכאל‪ ,‬גבריאל ורפאל‪ ...‬מכיוון שהמונים אלה לא‬
‫מילאו את מצוותיו של אלוהים‪ ,‬הוא שלח את בנו‪ ,‬והיהודים תפסו וצלבו אותו"‪.‬‬
‫"לא אמרתי אף פעם שהוא נתן שיתלו ויצלבו אותו על הצלב כמו שתולים‬
‫בהמה על אנקול‪ ...‬אמרתי‪ ,‬אכן‪ ,‬שהוא נתן להם שיצלבו אותו‪ ,‬וזה שנצלב היה‬
‫אחד מבניו של אלוהים‪ ,‬מפני שכולנו בנים של אלוהים ויש לנו אותו טבע כמו‬
‫לזה שנצלב; הוא היה איש כמונו‪ ,‬אבל מכובד וראוי יותר‪ ,‬כמו שאפשר להגיד‬
‫היום על האפיפיור שהוא בן אדם כמונו‪ ,‬אבל מכובד וראוי יותר מאתנו מכיוון‬
‫‪61‬‬
‫‪IndianaUniversity Press, Bloomington, 1984, p. 10.‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 181 62‬‬
‫‪ 63‬פרדריק דאגלס‪ ,‬עבד אמריקני‪ .‬סיפור חייו‪ ,‬מאנגלית‪ :‬מיכל אילן‪ ,‬נהר ספרים‪,‬‬
‫בנימינה‪ ,2006 ,‬עמ' ‪( .108‬דאגלס‪ ,‬עבד אמריקני)‬
‫‪ 64‬שם‪ ,‬עמ' ‪.109‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪35‬‬
‫שיש בידיו כוח; וזה שנצלב נולד מיוסף הקדוש ומהבתולה מריה"‪.‬‬
‫"לפי אמונתך (אמר מנוקיו לחברו‪ ,‬כומר מן השורה)‪ ,‬מי הוא זה שברא את‬
‫העולם? אלוהים‪ .‬אתה מרמה את עצמך‪ ,‬מכיוון שהעולם הזה נוצר ביד המקרה‪,‬‬
‫ואם הייתי יכול לדבר‪ ,‬הייתי מדבר‪ ,‬אבל אינני רוצה לדבר"‪" 66.‬אני לא מאמין‬
‫שגן עדן קיים‪ ,‬כי אינני יודע איפה הוא נמצא"‪" 67.‬מי לפי דעתך כתב את ספרי‬
‫הבשורה האלה‪ ,‬אם לא כמרים ונזירים שלא היה להם מה לעשות? הם המציאו‬
‫את הדברים האלה וכתבו אותם דבר אחר דבר"‪ 68.‬אין ספור הזהרות‪ ,‬עונשים ואף‬
‫עינויים "מאופקים" )‪ 69,(cum moderamine‬שהאינקוויזיציה השיתה על דומיניקו‬
‫בעשרים השנים שבהן נחקר מרגע שהוסגר‪ ,‬לא השתיקוהו‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫מנוקיו לא שתק משום שהוא חי בתקופה של ביקורת דתית פוסט‪-‬לותרנית‪,‬‬
‫שניזונה מתלמודם של משכילים הומניסטיים שהגיעו לכפרים‪ 71,‬ושחררו את‬
‫יושביהם מאמונות טפלות‪ 72.‬דבריו של מנוקיו לא היו על כן זרים לאיכרי כפרו‪,‬‬
‫ריא ֶלה‪ .‬שלושים שנה דיבר בפניהם בעודם שומרים על שתיקה‪ ,‬כיאה‬
‫מוֹנְ ְט ָ‬
‫לבני עיר סולידרים ונאמנים זה לשלומו של זה‪ ,‬עד היום המר‪ ,‬שבו הכומר‬
‫הקהילתי‪ ,‬דווקא הכומר שהיה שותף לסוד דעותיו החריגות של דומיניקו‪,‬‬
‫‪74‬‬
‫החליט להסגירו‪ 73.‬מנוקיו התגונן‪ :‬הוא שיווה לעצמו מבע של נוצרי אדוק‪...‬‬
‫השתדל לומר מה שרצו לשמוע ממנו‪" :‬נכון הוא שהאינקוויזיטורים ורמי מעלה‬
‫‪75‬‬
‫אחרים לא רוצים שנדע את מה שהם יודעים‪ ,‬ולכן אנחנו צריכים לשתוק"‪.‬‬
‫גורלו של מנוקיו היה טרגי‪ ,‬אך בדרכו הגלויה לאנשי סודו ומוצנעת כלפי חוץ‪,‬‬
‫הוא קיים חיים "לוגו‪-‬תרפויטיים" שלמים במסגרת השיטה (הקתולית)‪ ,‬לרבות‬
‫עשרים שנה לאחר שנחשף‪ ,‬ויכול לה‪.‬‬
‫ההגנה על הקהילה המסורתית והסולידרית בהיספנו‪-‬אמריקה כבטוחה‬
‫‪65‬‬
‫‪6 5‬‬
‫‪6 6‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪7 0‬‬
‫‪7 1‬‬
‫‪7 2‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫קרלו גינזבורג‪ ,‬הגבינה והתולעים‪ ,‬עולמו של טוחן בן המאה השש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫מאיטלקית‪ :‬אורה אייל‪ ,‬כרמל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ה (‪ ,)2005‬עמ' ‪( .55-53‬גינזבורג‪,‬‬
‫הגבינה והתולעים)‬
‫שם‪ ,‬הערה ‪ 27‬עמ' ‪.255‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.212‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.177‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.193‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪214-213‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.209-208 ,101‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪208-207‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.206‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪189‬‬
‫‪36‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מפני אבדן קרקע‪ ,‬עוני‪ ,‬שכול‪ ,‬יתמות או מפגע אחר‪ ,‬היה מאז ומעולם משאת‬
‫נפשם של האיכרים האינדיאנים‪ .‬זו גם הייתה שאלה של זהות‪ .‬חברות בקהילה‬
‫קומונלית )‪ (comunidad indígena‬מעצם הגדרתה קבעה את זהותו האינדיאנית‬
‫של החבר בה‪ .‬ברגע שעזב את הקהילה לצמיתות או סולק ממנה‪ ,‬איבד האיש‬
‫באחת את זהותו כאינדיאני‪ 76.‬המאמץ לגונן על זהות זו בתנאי קיום קשים‬
‫שאפיינו את כלל הקהילות הללו‪ ,‬היה כרוך בוויתורים רבים‪ ,‬לרבות שיגור‬
‫דמים לצורך מילוי החובות האישיים של מי שחיו מחוצה לה ולא יכלו לתרום‬
‫מזמנם לגיוסי הקהילה ולחגיגותיה הדתיות השנתיות‪ ,‬שנחגגו ברוב פאר‪ .‬למי‬
‫שהמשיכו לחיות בקהילה מי שחיו מחוצה לה‪ ,‬פירוש הדבר היה חיים בעוני‬
‫"מחולק היטב"‪ ,‬עוני שיכול להבטיח את המשך הסולידריות הקהילתית וההגנה‬
‫מלחצי ההפרטה ואיבוד הזהות‪.‬‬
‫כדי לקיים את הקהילה בסיטואציה שברירית ורבת מתחים זו‪ ,‬העמידו‬
‫התושבים עקרון שהאנתרופולוג האמריקני ג'ורג' פוסטר )‪ ,(Foster‬איש מכון‬
‫סמיתסוניאן (‪ )Smithsonian‬בוושינגטון‪ ,‬כינה "דימוי הטוב המוגבל"‪ .‬משמעו‪,‬‬
‫חוק כלים שלובים האומר שכמות אמצעי הקיום הפיסיים‪ ,‬המוסריים והרוחניים‬
‫הקיימים בקהילה (נכסים‪ ,‬השכלה‪ ,‬יוקרה‪ ,‬מנהיגות‪ ,‬אהבה‪ ,‬יופי) אינה ניתנת‬
‫לתיסוף‪ .‬לפיכך‪ ,‬מי שצבר ברגע נתון יותר נכסים מן החומר או מן הרוח‪ ,‬גרם‬
‫בו בזמן למחסור בנכסים אלה אצל חברי קהילה אחרים‪ .‬חובתו הייתה על כן‬
‫להשיב לקהילה את העודף שנטל מן הטוב הכללי המוגבל‪ .‬ומשום שתיסוף‬
‫הטוב היה שכיח‪ ,‬כיאה לחברה פתוחה שפניה לשוק‪ ,‬פותחו בקהילות אפיקים‬
‫מגוונים לניקוז עודפים‪ .‬אלה שנתפסו וברשותם "עודפים"‪ ,‬אולצו להשיבם‬
‫לקהילה‪ .‬אמצעי ה"שכנוע" נפרסו‪ ,‬מספר פוסטר‪ ,‬לאורכן של ארבע דרגות‬
‫חומרה‪ :‬רכילות‪ ,‬השמצה‪ ,‬חרם ונידוי‪ .‬ברוב המקרים די היה בשתי דרגות הלחץ‬
‫‪ 76‬כיום המצב שונה במקצת‪ .‬בשל עוצמתם הפוליטית ההולכת וגדלה של הציבורים‬
‫האינדיאניים באמריקה הלטינית‪ ,‬דוגמת בוליביה‪ ,‬שם מכהן מאז ‪ 2006‬נשיא אינדיאני‪,‬‬
‫בן שבט איימרה (‪ ,)Aymara‬אבו מורלס (‪ ,)Evo Morales‬או הלגיטימציה שאינדיאנים‬
‫קיבלו ממשטרים שונים במכסיקו‪ ,‬אקוודור‪ ,‬גואטמלה ומקומות אחרים‪ ,‬מוגדרת הזהות‬
‫האינדיאנית יותר ויותר במושגים פוליטיים מאשר במושגים קהילתיים או תרבותיים‪.‬‬
‫עקרונית יכול כל אדם שגון עורו מתאים להכריז על עצמו אינדיאני‪ ,‬גם אם אין לו‬
‫שום קשר לקהילה כלשהי‪ ,‬ודי יהיה בכך כדי שייחשב אינדיאני‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪Andrew Canessa, "Conflict, Claim and Contradiction in the New Indigenous‬‬
‫‪State of Bolivia". Presentation provided at the annual conference of the Society‬‬
‫‪of Latin American Studies (SLAS), University of Manchester, Manchester, April‬‬
‫‪11, 2013.‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪37‬‬
‫הראשונות כדי שה"עבריינים" יתיישרו‪ .‬רק במקרים נדירים הופעלו שתי הדרגות‬
‫האחרות‪ .‬כך או כך‪ ,‬מנגנון זה הוכח כיעיל למדי‪ :‬רוב הקהילות הילידיות של‬
‫אמריקה הצליחו בעשרות השנים האחרונות‪ ,‬חרף לחצי המודרניזציה‪ ,‬לשמר‬
‫את מבנן השיתופי ואת זהותן הפרוכיאלית‪ ,‬ובמקרים רבים אף להיערך לחידוש‬
‫זהותן ולקדם ביעילות אינטרסים כלכליים‪ ,‬חברתיים ותרבותיים משותפים‬
‫בשדה הפוליטי הלאומי‪" Soy índio 77.‬אני אינדיאני"‪ ,‬שהיה עד לפני מספר שנים‬
‫בגדר הודאה נועזת שרק מעטים התגדרו בה‪ ,‬הפך כיום למושא גאווה גדולה‬
‫ולכוח פוליטי של ממש‪ .‬נשק חלשים זה הוכח כיעיל‪ .‬הוא איפשר לקהילות‬
‫לצלוח את עידן "הבושה האתנית" או ההסתגרות והנחיתות ביחס ללבנים או‬
‫ה"צבעוניים"‪ ,‬ולהגיע בשלום ובשלמות ארגונית לעידן ההתעוררות האתנית‬
‫)‪ (the ethnic revival‬במחצית השנייה של המאה ה‪ 78.20-‬תיסוף כוחם של אלה‬
‫סלל גם את דרכם של אחרים שעזבו בינתיים את הקהילות‪ ,‬לחזור לזהותם‬
‫‪79‬‬
‫הישנה – עתה בלא שנדרש מהם לחיות חיים קהילתיים כלל‪.‬‬
‫העבדים פיתחו דרכי התמודדות משלהם עם הדיכוי וההשפלות היום‬
‫יומיים שנגזרו עליהם‪ ,‬רובם ככולם חשאיים‪ ,‬מופנמים‪ ,‬מוסווים היטב וממוקדים‬
‫יותר בעולם הסימבולי שדחה את העבדות ואת תפיסת האדם שהיא גילמה‪,‬‬
‫מאשר בעולם המטריאלי‪ ,‬שבו קשה היה יותר לפעול במסווה‪ .‬העבדים למדו‬
‫לשוות לפניהם "הבעת החידלון האטומה‪...‬אותה הבעה כושית ריקה‪ ,‬משומשת‬
‫לעייפה"‪ ,‬שסילקה‪ ,‬דיכאה והביסה כל "שמץ של גאוותנות‪ ,‬יוהרה‪ ,‬עצמאות‬
‫ומיניות"; הבעה שריסנה הרמטית‪ ,‬בלא כל "דליפות"‪" ,‬כל דבר‪ ,‬וביחוד צחוק"‪,‬‬
‫כך "ששום רגש אנושי לא יוכל לצוץ"‪ 80.‬העבדים למדו קרוא וכתוב בניגוד‬
‫למותר; קראו ספרים ועיתונים בסתר; צברו נכסים בניגוד למותר (פן ינצלוהו‬
‫לבריחה);‪ 81‬הם הקימו משפחות למרות אין ספור קשיים ולחצים שערמו עליהם‬
‫‪George M. Foster, Tzintzuntzan: Mexican Peasants in a Changing World, Waveland‬‬
‫‪Press, Prospect Heights, Illinois, 1979 [1967], pp. 122-166.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪Anthony D. Smith, The Ethnic Revival in Modern World, Cambridge, Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1981, pp. 12-17, 66-73.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪ 79‬ראו לעיל הערה ‪.77‬‬
‫‪ 8 0‬את שגרת ההצלפות מציין במיוחד דאגלס בספרו עבד אמריקני; ג'יימס מקברייד‪,‬‬
‫שיר שעוד יושר‪ ,‬מאנגלית‪ :‬מיכל קירזנר‪ ,‬כנרת הוצאה לאור‪ ,‬אור יהודה‪ ,‬עמ' ‪.9-8‬‬
‫(מקברייד‪ ,‬שיר שעוד יושר)‪ .‬כדי כך היו פניהם של העבדים חתומים שרק דרך מצב‬
‫כפות הידיים ניתן לפענח אותם‪ ,‬ובין לוכדי העבדים היו מומחים לדבר‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪.74‬‬
‫‪ 81‬דאגלס‪ ,‬עבד אמריקני‪ ,‬עמ' ‪.138-134‬‬
‫‪38‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫החוואים‪ ,‬לרבות האפשרות שהם וצאצאיהם יימכרו בכל רגע נתון‪ ,‬והנוהג‬
‫השכיח להשתמש בנשים לצרכי רביה‪ 82.‬אומר על כך יוג'ין ג'נובזה )‪:(Genovese‬‬
‫"[‪ ]...‬העבדים יצרו נורמות מרשימות של חיי משפחה‪ ,‬לרבות אלה של משפחה‬
‫גרעינית‪ ,‬ככל שהתנאים אפשרו להם זאת‪ ,‬והם השתלבו במערכת החברתית‬
‫הפוסט‪-‬מלחמתית על בסיס יציב באורח מרשים"‪ 83.‬העבדים גם יצרו קהילתיות‬
‫חזקה בניגוד לרצוי‪ 84.‬הם פיתחו דבקות נוצרית קפדנית‪ ,‬שמצאה מחוזות‬
‫משמעות בבפטיזם (אף שעקרון הפרדסטינציה המודגש שלו ערם עליהם קושי)‬
‫ובמתודיזם (אף שנתן צידוק בלא עוררין למשטר העבדות)‪ 85.‬הם טיפחו פולחני‬
‫וודו‪ ,‬אובה‪ ,‬מאגיה וכישוף‪ ,‬שיצרו קשר מעומעם עם עברם האפריקני‪ ,‬חיזקו את‬
‫תפיסת הנשמה )‪ (Soul‬כמעוז החיים הפנימיים האוטונומיים‪ ,‬ואפשרו לשחורים‬
‫להתנער לשעה מתפיסות החטא הקדמון שנקשר בגורלם כעבדים‪ 86.‬היה זה‬
‫הליך תרבותי רב ממדים של רכישת "חזקה רוחנית" )‪ (spirit possession‬וריבונות‬
‫‪87‬‬
‫פנימית‪.‬‬
‫אך העבדים לא הסתפקו בזאת‪ .‬הם רקמו סיפורי טריקסטר )‪,(trickster‬‬
‫המוכרים בכל תרבות עממית‪ ,‬שבהם "האח ארנב" )‪(Brer [brother] Rabbit‬‬
‫החלוש ניצח תמיד את אויביו החזקים – "האח שועל" ו"האח זאב"‪ ,‬והורידם‬
‫למדרגת עבדים‪ 88.‬האומנות השחורות דאגו להפיץ את הסיפורים הללו גם‬
‫לילדי הלבנים‪ ,‬ובדרך זו ללמדם פרק ביחסיותו ובמוגבלותו של הכוח‪ ,‬בד בבד‬
‫עם הפגת צערן וכאבן הן ופינוי מקום לתחושות ערך ומשמעות‪ .‬סיפורי "אח"‬
‫מקבילים למה שנשקף לעיניו של וינסטון סמית‪ ,‬גיבורו של אורוול ב‪,1984-‬‬
‫מחדר המסתור שלו (שלא היה מסתור כלל‪ ,‬כפי שיתברר לסמית מאוחר יותר)‬
‫מעל לחנותו של מר צ'רינגטון‪ ,‬ראה אישה גדולת מידות תולה כבסים בחצר‬
‫‪82‬‬
‫‪Ugene Genovese, Roll, Jordan, Roll: The World the Slaves Made,Pantheon,‬‬
‫)‪New York, 1974, pp. 495-500. (Genovese, Roll, Jordan‬‬
‫ דאגלס‪ ,‬עבד אמריקני‪.150 ,114-113 ,97 ,78-68 ,‬‬
‫‪ 83‬התנאים היו קשים מנשוא‪ .‬ילדים נולדו מבעלי החוות שנטלו להם רשות לעשות בגופן‬
‫של שפחותיהם כרצונם‪ .‬אמהות הופרדו בגסות מבניהן עוד בטרם מלאה להם שנה‪,‬‬
‫הזמן שניתן להן לעבוד בביתן היה אפסי בשל עבודות השדה או המשק מזריחה ועד‬
‫שקיעה‪ ,‬הטיפול הרפואי היה מינימלי ותמותת נשים וילדים בעת לידה הייתה שכיחה‬
‫ביותר‪ .‬ראו‪ :‬דאגלס‪ ,‬עבד אמריקני‪ ,‬עמ' ‪.Genovese, Roll, Jordan, p. 451-452 ;39-37‬‬
‫‪.Genovese, Roll, Jordan, p. 171 84‬‬
‫‪.Ibid, pp. 212-214, 232-237 85‬‬
‫‪.Ibid, pp. 172, 215-224, 243-247 86‬‬
‫‪.Scott, Domination, p. 143 87‬‬
‫‪.Ibid, p. 143 88‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪39‬‬
‫הפנימית של הבית‪ ,‬אגב שירה בקונטראלטו חזק של אחד השירים שחיברה‬
‫ַה ֶמ ַח ֶרזֶ ת (מכונת השירים) עבור הפרולים הנבערים של אוקיאניה‪:‬‬
‫היה זה סתם מקסם דמיון ‪ /‬כמו יום אביב חולף‬
‫אך מבט ומלה וחלום שטוו ‪ /‬השאירו כאב בלב‪.‬‬
‫מה ששבה את ליבו של סמית היה מתק השירה‪" ,‬שהיה בו כדי להפוך‬
‫את הפסולת המבחילה לשיר ָע ֵרב לאוזן כמעט"‪ 89.‬ברוכשה לה "חזקה רוחנית"‬
‫ניצחה האישה הזאת‪ ,‬שהמשטר ראה בה פסולת אדם‪ ,‬את "השיטה"‪.‬‬
‫בריחת העבדים‪ ,‬או מה שנקרא "עליה על רכבת הבשורה"‪The Gospel( 90‬‬
‫)‪ ,Train‬היה מפעל רווי צפנים וסימנים חשאיים ומוסכמים שפיזרו פעילי שחרור‬
‫העבדים במדינות הדרום ובאזורי החיץ המסוכנים שבין הדרום לצפון‪ .‬מטרתם‬
‫הייתה לנתב את דרכי הבריחה הנקיות מכנופיות לוכדי העבדים האכזריים‬
‫והערמומיים‪ ,‬למצוא מסתור בטוח‪ ,‬להשיג מזון וליצור תקשורת בין הבורחים‬
‫לבין עצמם ובינם לבין אנשי קשר ופעילי התנועה לביטול העבדות‪" .‬תזכרי את‬
‫עקב אדום‬
‫הצופן‪ ,‬אמרה האישה‪ַ :‬מ ְפ ֵתח הכרכרה מסובב את גלגל העגלה‪ַ .‬ה ָּ‬
‫הראש עף למרחק קצר‪ .‬והוא נסתר מן העין‪ .‬הנפח עושה חתונות בימים אלה‪.‬‬
‫אל תשכחי את טבעות הנישואים הכפולות ואת חמש הנקודות [דרום‪ ,‬צפון‪,‬‬
‫מזרח מערב וחופשי]‪ .‬וזה לא השיר‪ ,‬אלא מי ששר אותו‪ .‬צריך לשיר את השיר‬
‫פעמיים‪ ,‬את השיר‪ ,‬את יודעת‪ .‬זה השיר שעוד יושר"‪ 91.‬והיו סימנים נוספים‪ ,‬כפי‬
‫שמספר ג'יימס מקברייד )‪ (McBride‬בספרו שיר שעוד יושר‪ 92:‬הפשלת מכנס‬
‫שמאל (אדם מכוחותינו)‪ .‬מתיחת מפרשי סירות הדיג השטות במפרצים בכוון‬
‫הרוח מימין לשמאל (במקום משמאל לימין כמקובל) (המתן! צרות בסביבה!)‪.‬‬
‫הדהוד פטישו של נפח העיירה‪ :‬חמשה צלצולים‪ .‬הפסקה‪ .‬שני צלצולים נוספים‪.‬‬
‫הפסקה‪ .‬שלושה צלצולים‪ .‬הפסקה‪ .‬עוד שלושה צלצולים‪ .‬הפסקה (יש להעיר‬
‫את הרשת! שני שחורים ברחו! שניים‪[ ,‬וצריך לסייע בעדם])! שמיכת טלאים‬
‫בצבע ודוגמה מסוימים פרוסה על הדרך (הדרך פתוחה)‪ֵ .‬ערוֹם חביות יין או‬
‫ארגזי מזון בחזית בתי עסק כשהוא קשור בתבנית מוגדרת ומופנה בכוון מסוים‬
‫(הדרך פנויה או חסומה)‪ .‬פתקית שיר שנשלחה לכתובת ידועה והאומרת "מי‬
‫ירא וחרד ויִ ְצ ּפר ממערב הגבעה שהיא הר הגלעד‪ "...‬ועוד‪ .‬הסימנים הללו‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬
‫‪9 1‬‬
‫‪92‬‬
‫ג'ורג' אורוול‪ .1984 ,‬מאנגלית‪ :‬ג‪ .‬אריוך‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬
‫מקברייד‪ ,‬שיר שעוד יושר‪ ,‬עמ' ‪.86‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.227-220 ,208 ,148 ,88 ,56-55‬‬
‫‪40‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הוליכו את ליז ספוקוט‪ ,‬גיבורת ספרו של מקברייד אל חירותה‪ .‬באמצעותם‬
‫הגיע גם העבד הבורח פרדריק דאגלס אל הצפון הבטוח ב‪.1838-‬‬
‫יכ ֵתב הר הקסמים‪ .‬הוא היה בן למשפחה‬
‫הנס קסטרופ היה כבר בן ‪ 23‬עם ִה ַּ‬
‫בורגנית מבוססת‪ ,‬אריסטוקרטית משהו‪ ,‬המעוּ ָרה בהנהגת עיר הנמל המבורג‪.‬‬
‫בילדותו התייתם מאב ואם‪ ,‬ואחר כך גם מן הסב שגידלו למשך זמן מה‪.‬‬
‫האפוטרופוס שלו היה הקונסול טיינפל‪ ,‬דודו מצד אימו‪ .‬טיינפל גם ניהל את‬
‫ירושתו הצנועה של קסטורפ‪ ,‬שהושקעה בניירות ערך בטוחים‪ ,‬מהם "היה מנכה‬
‫לעצמו שכר טרחה‪ ,‬שניים למאה מן הרווחים בסוף כל שלושה ירחים"‪ .‬אף שידו‬
‫הייתה בספורט הטניס והשייט‪ ,‬נטייתו האמיתית של קסטורפ הייתה לחלום‪,‬‬
‫להשקיף על הנוף‪ ,‬להאזין למוסיקה‪ ,‬לאכול טוב‪ ,‬לעשן סיגר קובני עשיר‪,‬‬
‫לצייר אוניות עוגנות בנמל רב‪-‬הפעילות של העיר או מורדות מן המספנה אל‬
‫"מ ָשל ליונק הגרגרן‪ ,‬הדבק בשדי‬
‫המים‪ .‬קסטורפ רצה ליהנות החיים‪ .‬כך סתם‪ָ .‬‬
‫‪93‬‬
‫אמו"‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫הלימודים ייגעו את קסטורפ והעבודה עייפה אותו‪ .‬אלא שהקונסול ייעדו‬
‫להשתלב כמהנדס בחברת "טונדר את וילמס"‪ ,‬מספנה‪ ,‬בית חרושת למכונות‬
‫ונפחות של אחד מקרובי המשפחה‪ 95.‬כדי לשמור מרחק בטוח ממאמץ פיתח‬
‫אנמיה‪ .‬על כן‪ ,‬כאשר סיים שתי שנות לימודי הנדסה בפוליטכניקום של דנציג‬
‫ושנתיים נוספות בבתי המדרש הטכניים הגבוהים של ברונשווייג וקרלסרוה‪,‬‬
‫ועמד בבחינות שדרשו ממנו‪ ,‬שלא כהרגלו‪ ,‬מאמץ רב‪ ,‬שב הביתה חיוור‪ .‬רופא‬
‫המשפחה המליץ שבטרם ייכנס כמהנדס לעסקי "טונדר את וילמס"‪ ,‬ייצא לנוח‬
‫שלושה שבועות בברגהוף שמעל לדבוס‪ ,‬ואגב כך יבקר אצל בן דודו יואכים‬
‫‪96‬‬
‫צימסן חולה השחפת שאושפז שם‪.‬‬
‫בסנטוריום בילה קסטורפ בנעימים‪ .‬הוא אכל היטב‪ ,‬ישן טוב‪ ,‬פגש אנשים‬
‫מעניינים‪ ,‬גיבש השקפות על עניינים שבמרכזו של עולם – הומניזם‪ ,‬פדגוגיה‪,‬‬
‫מוסר‪ ,‬כבוד האדם‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬רעיונות (לאומיות‪ ,‬סוציאליזם‪ ,‬קומוניזם‪,‬‬
‫פוזיטיביזם‪ ,‬דארוויניזם חברתי‪ ,‬הומניזם‪ ,‬אבסולוטיזם‪ ,‬רומנטיקה‪ ,‬דמוקרטיה‪,‬‬
‫גרמניה)‪ ,‬משפט‪ ,‬סוציולוגיה‪ ,‬תרבות‪ 97,‬מוסיקה‪ ,‬הלכות הרפואה (כתחום דעת‬
‫‪9 3‬‬
‫‪9 4‬‬
‫‪9 5‬‬
‫‪9 6‬‬
‫‪97‬‬
‫תומאס מאן‪ ,‬הר הקסמים‪ ,‬מגרמנית‪ :‬מרדכי אבי שאול‪ ,‬ספרית פועלים‪ ,‬תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫‪ ,1987‬עמ' ‪( .33‬מאן‪ ,‬הר הקסמים)‬
‫מאן‪ ,‬הר הקסמים א'‪ ,‬עמ' ‪,35‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.39-30‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ,4 254-245‬ב'‪ ,‬עמ' ‪.118 ,43‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪41‬‬
‫ופעילות פרשני ורב בעיות של טוהר מידות‪ 98,) ...‬מדע‪ ,‬פילוסופיה ותורת ההכרה‬
‫(הבריאה‪ ,‬מהות הזמן‪ ,‬החומר‪ ,‬האנטי‪-‬חומר‪ ,‬הגשמי והרוחני‪ ,‬קוסמולוגיה‪,‬‬
‫המוות‪ ,‬הייסורים‪ ,‬האהבה‪ ,‬דת ואמונה‪ ,‬ההכרה‪ ,‬צדק וחסד‪ ,‬מלחמה ותיקון‬
‫עולם)‪ 99.‬הכול הונח שם לפתחו כדי לעשותו לאיש רוח מן המעלה הגבוהה‪.‬‬
‫אלא שקסטורפ‪ ,‬כפי שזה נראה אולי במבט שטחי משהו‪ ,‬היה עסוק יותר באישה‬
‫אקזוטית ומרשימה‪ ,‬קלאודיה שושא שמה‪ ,‬בת רפובליקה מזרחית כלשהי‪,‬‬
‫הנוהגת בקלילות חסרת גינונים‪ 100,‬ובהתמסרות מוחלטת להחלמה מחשד‬
‫שחפת‪ ,‬לאחר שבבדיקת רנטגן נראה כתם לא מזוהה בריאותיו‪ .‬וכך בשלושת‬
‫השבועות שנקבעו לביקורו ובשבע השנים שיבואו בעקבותיהם‪ ,‬עקב קסטורפ‬
‫בדאגה אחר חומו המתעקש לעמוד על ‪ 37.6‬מעלות ובשום אופן לא על ‪37.8‬‬
‫‪101‬‬
‫מעלות שהיו מצרפים אותו למועדון המכובד של חולי השחפת האמיתיים‪.‬‬
‫קסטורפ אינו בריא לגמרי אך גם אינו חולה‪ .‬גופו התנחל לו אי שם בין שני‬
‫המצבים הברורים יותר הללו‪ .‬בינתיים אבד לו מושג הזמן‪ .‬השעון נפל ולא‬
‫תוקן‪ ,‬לוח השנה נעזב לנפשו "למען כבוד ה'עולמי עולמים' שאין התנועה חלה‬
‫בו"‪ ,‬וענייני העולם הממשי מתרחקים ממנו‪ 800 102.‬המרקים החודשיים‪ ,‬עלות‬
‫שהותו בברגהוף‪ ,‬שולמו כסדרם בידי דודו‪ ,‬שהבין כפי הנראה שהמקרה אבוד‪,‬‬
‫והשנים הטובות "המבצרות את חירותו" חולפות להן בעצלתיים‪ ,‬ממש כפי‬
‫‪103‬‬
‫שחלם בשנות בחרותו‪.‬‬
‫קסטורפ לא היה חולה‪ .‬הוא נסוג לתוך עצמו‪ .‬בדומה לרובינזון הוא חמק‬
‫מן העתיד הבורגני הבטוח והמשמים שסללו לו בני משפחתו‪ .‬בין לבין אבדו לו‬
‫מושגי הזמן‪ ,‬המציאות‪ ,‬המרחב והוודאות‪ .‬הכול נבלע בעולם הברגהוף שבקצה‬
‫האלפים הגבוהים‪ .‬אך לא לגמרי‪ .‬היו שם שני ידידים מפוכחים שחשפו בפני‬
‫גיבורנו את בעיות האדם והעולם מאין ספור זוויות המבט שציינו בקפדנות‬
‫לעיל‪ .‬היו שם חולים ממגוון מדינות שדיברו וסיפרו ושוחחו וגם מתו‪ ,‬לעתים‬
‫באופן גלוי לעין ומטלטל‪ .‬היו רופאים שגילו את אוזנו של גיבורנו על‪-‬אודות‬
‫שמאן מרמז‪ :‬בעברו הלא‬
‫ענייני רפואה ומדעים‪ .‬הוא עצמו לא היה עיוור‪ ,‬כפי ַ‬
‫רחוק למד בדנציג‪ ,‬שם התוודע בלא ספק למצב הגרמני הרגיש במזרח‪ .‬הוא למד‬
‫‪9 8‬‬
‫‪99‬‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫‪1 02‬‬
‫‪1 03‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.344‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ,346-345 ,322-288‬ב'‪ ,‬עמ' ‪.360-350‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.346-337 ,229 ,148‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.236‬‬
‫מאן‪ ,‬הר הקסמים ב'‪ ,‬עמ' ‪.368‬‬
‫מאן‪ ,‬הר הקסמים א'‪ ,‬עמ' ‪ ,227‬ב' עמ' ‪.366‬‬
‫‪42‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫בברונשוויג שבמרכז גרמניה ובקרלסרוהה שבדרום מערבה‪ ,‬ליד גבול המריבה‬
‫עם צרפת‪ ,‬ושם התוודע בלא ספק לבעיות אחרות של ארצו‪ .‬הוא גם הספיק לחיות‬
‫די זמן בהמבורג‪ ,‬עיר הנמל הקולוניאלית הפעלתנית‪ ,‬שסחרה עם אפריקה ועם‬
‫אסיה – כולם צמתים של ידע גרמני‪ ,‬אירופי ועולמי יקר ערך‪ .‬על כן‪ ,‬למרות‬
‫רצונו להיאטם אל מול בעיות המעמד‪ ,‬העם‪ ,‬העולם‪ ,‬המשפחה והגורל‪ ,‬קצה‬
‫חוט המציאות תמיד קינן שם‪ .‬לא צריך היה אפוא שתתרחש רעידת אדמה כדי‬
‫שיתעורר‪ ,‬כפי שחשב מאן‪ .‬שבע השנים בהר המתנשא והמבודד הספיקו לו‪.‬‬
‫במקרה גם פרצה מלחמה עולמית שסחפה אותו לשעה‪ ,‬ייתכן שלא יותר מפרק‬
‫זמן קצוב של "שלוש אלומות אש של כבוד‪ ,‬לו לחוטא"‪ 104.‬קסטורפ ברח מן‬
‫המציאות כי כך רצה‪ ,‬ושב אליה משום שכך רצה‪ .‬בשנים ההן הפך מאובייקט‬
‫לסובייקט‪ .‬הסתערותו הנחושה בקרב אל חייו או אל מותו‪ ,‬זאת לא נדע כפי‬
‫הנראה לעולם‪ ,‬העידה על כך כאלף עדים‪.‬‬
‫לעניים אין סוף צורות התמודדות משלהם עם מציאות עוניים‪ .‬ג'ורג' אורוול‬
‫בדק זאת בהתנסות בת שנה שאת חציה הראשון עשה כעני מרוד בפריס ואת‬
‫חציה השני בלונדון‪ ,‬כפי שתיעד בספרו דפוק וזרוק בפריס ובלונדון (‪.)1933‬‬
‫באחד המקרים התרחש אירוע‪ ,‬שרב בו כדי ללמדנו פרק בהישרדות עניים‪:‬‬
‫בסביבות חמש אמר האירי‪:‬‬
‫"יעזור לך אולי איזה כוס תיי? הספייק (בית מחסה) לא פותחים‬
‫אותו עד שש‪".‬‬
‫"אני (אורוול) חושב שכן‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז יש פה איזה מקום שנותנים לך כוס תיי חינם ולחמנייה‪.‬‬
‫זה תיי טובה זה‪ .‬הם מכריחים אותך להגיד אחר כך הרבה תפילות‬
‫מחורבנות‪ ,‬אבל לעזאזל! זה מעביר את הזמן‪ .‬תבוא אתי‪".‬‬
‫‪ ...‬הדלת נפתחה וגברת בשמלת משי כחולה‪ ,‬משקפי זהב לעיניה‬
‫וצלב תלוי על צווארה‪ ,‬הזמינה אותנו בברכה להיכנס פנימה‪ .‬בפנים‬
‫נמצאו שלושים או ארבעים כסאות עץ‪ ,‬עוגב קטן וליטוגרפיה‬
‫מזוויעה מאד‪ ,‬המתארת את הצליבה‪ ... .‬הגברת הגישה את התה‪,‬‬
‫ובשעה שאכלנו ושתינו‪ ,‬התהלכה אנה ואנה ודיברה ברוב חסד‪.‬‬
‫היא דיברה על נושאים דתיים – על ישו הנוצרי‪ ,‬שתמיד גילה‬
‫נטיית לב כלפי עמי ארצות פשוטים מסכנים שכמותנו‪ ,‬וכיצד‬
‫‪ 1 04‬מאן‪ ,‬הר הקסמים ב'‪ ,‬עמ' ‪.371‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪43‬‬
‫הזמן עובר מהר כשאתה בכנסייה‪ ,‬וכמה חשוב לאדם שנמצא "על‬
‫הכביש" לעשות תפילתו קבע‪.‬‬
‫תיעבנו זאת‪ .‬ישבנו לעומת הקיר ומיששנו את הכומתות שלנו‬
‫(הקבצן הנווד מרגיש עירום ועריה כשאינו חובש את הכומתה)‪,‬‬
‫פנינו הוורידו וניסינו למלמל משהו שעה שהגברת דיברה אלינו‪.‬‬
‫לא היה ספק כי כוונתה בכל אלה נבעה מטוב ליבה‪.‬‬
‫‪ ...‬התה נגמר‪ ,‬וראיתי שהנוודים שולחים מבטים חשאיים זה‬
‫לזה‪ .‬מחשבה אילמת עברה מאיש לאיש‪ :‬האם נוכל להסתלק‬
‫לפני שיתחילו התפילות? מישהו התנועע בכיסאו – לא קם ממש‪,‬‬
‫אך העיף הצצה חטופה בדלת‪ ,‬כאילו הציע‪-‬למחצה את רעיון‬
‫היציאה‪ .‬הגברת במבט אחד הצמידה אותו לכיסאו‪ .‬בנימת חסד‬
‫רבה מן הרגיל אמרה‪:‬‬
‫"אינני חושבת שאתם צריכים ללכת כל כך מהר‪ .‬בית המחסה‬
‫לא נפתח עד השעה שש ולנו זמן לכרוע ברך קודם לכן ולומר‬
‫מספר מילים לאבינו‪ .‬אני חושבת שאחר מעשה זה נרגיש כולנו‬
‫‪105‬‬
‫טוב יותר‪ .‬לא כן?"‬
‫הגברת הכפייתית עם משקפי הזהב ניצחה‪ ,‬אך אמונה לא נולדה כאן‪ .‬העוני‬
‫לא מנע מבעליו לראות את גסות הרוח בשם שמים במעמד הכפוי‪.‬‬
‫העיתונאית‪ ,‬החוקרת החברתית והאקטיביסטית האמריקנית ברברה ארנרייך‬
‫(‪ )Ehrenreich‬נקטה מתודה דומה ב‪ ,1998-‬ואשרה את ממצאיו של אורוול‪.‬‬
‫העוני‪ ,‬הפעם עוני של מי שעובד בשכר מינימום‪ ,‬מכלה את הגוף ומשפיל‪.‬‬
‫בעיקר משפיל‪ .‬את זאת יחושו כל מי שעובדים (ובעיקר עובדות) כמלצרים‪,‬‬
‫חדרנים‪ ,‬מנקי בתים‪ ,‬זבנים‪ ,‬קופאים‪ ,‬מטפלים‪ ,‬סדרנים במרכולים‪ ,‬פועלי יום‬
‫ומקביליהם‪ .‬האנשים השקופים האלה חשופים לעומס פיסי גדול‪ ,‬לביקורת‬
‫מתמדת‪ ,‬לדיבור לא מכבד‪ ,‬לניצול זמנם הפרטי לצורך השתלמויות "מקצועיות"‬
‫שאין בהן דבר‪ ,‬לנהלים מחמירים‪ ,‬לצמצומי הפסקות‪ ,‬למטלות שמעבר לשעות‬
‫העבודה‪ ,‬למעקב באמצעות מצלמות ומכשירי הקלטה‪ ,‬לשרירות פיטורין בלא‬
‫הסברים ולהלנות שכר מסוגים שונים‪ ,‬לחשיפה לחומרים מסוכנים‪ ,‬לזוהמה‬
‫שמשאירים אחריהם לקוחותיהם במקומות העבודה‪ ,‬ללבוש אחיד מסגיר ודוחה‬
‫ולחשיפה למבחני יושר מצולמים בסתר‪ .‬למנקי הבתים‪ ,‬מסבירה ארנרייך‪ ,‬אסור‬
‫‪ 105‬ג'ורג' אורוול‪ ,‬דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון‪ ,‬עברית‪ :‬סמדר מילוא‪ ,‬כנרת‪ ,1984 ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪44‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לעשן בטווח ‪ 15‬דקות ממקום העבודה‪ .‬אסור לשתות‪ ,‬לאכול‪ ,‬ללעוס מסטיק או‬
‫לקלל‪ ,‬גם אם הבעלים נעדרים מן הבית‪.‬‬
‫בנקודה זו מתחיל המרד‪" .‬וכך‪ ,‬צעד אחר צעד"‪ ,‬מספרת ארנרייך‪" ,‬בעודי‬
‫מקרצפת ומשפשפת וממרקת‪ ,‬אני מגבשת פילוסופיה של ניתוק רגשי מופלא‪.‬‬
‫אני מסתמכת על הישו‪ ...‬ההוא שאמר שהאחרונים יהיו לראשונים‪ ,‬ושאם מישהו‬
‫מבקש את המעיל שלך‪ ,‬תן לו גם את הכותונת‪ 106".‬בהמשך פותחת ארנרייך‬
‫במלחמת עולם נגד בעלי בית כפרי ענק שעליה לקרצף‪ .‬הבית אפוף ציורים‬
‫מקוריים‪ ,‬משדר כוח וזחיחות‪ ,‬ויש בו "מדף מלא בדברי שבח יהירים וניאו‪-‬‬
‫קונסרבטיביים לסטטוס קוו" הפוגעים בה "לאור הנסיבות" "באופן אישי"‪ .‬או‬
‫אז היא שוקלת את האפשרות להשתמש נגד בעלי הבית "בלוחמה הביולוגית‬
‫המצויה כבר בכיסי הסינר שלי‪ .‬כל מה שעלי לעשות זה לקחת את אחת המטליות‬
‫העשירות במרבצי ‪ E‬קולי‪ ,‬ששימשו לניקיון השירותים‪ ,‬ולהשתמש בה 'לניקוי'‬
‫משטחי המטבח – תוכנית שאני משתעשעת בה במשך שעה ויותר‪ 107".‬עוד‬
‫קודם‪ ,‬בעת הנסיעה למקום העבודה‪ ,‬כילו הבנות‪ ,‬הנוסעות יחדיו ברכב החברה‬
‫את זעמן‪ ,‬ו"קרעו" את הרכב‪ ,‬כמו שאומרים‪ ,‬בלחיצות סירוגין אלימות על‬
‫דוושות המיאוץ והבלמים‪ ,‬בעוד מכשיר ההקלטה המותקן במכונית מנגן בקולי‬
‫‪108‬‬
‫קולות את השיר "‪."fuck you, asshole...‬‬
‫אזאר נפיסי )‪ (Nafisi‬הייתה פרופסור לספרות מערבית באוניברסיטת טהרן‬
‫בעת נפילת משטר השאה והמהפכה האסלאמית‪ .‬המשטר החדש ניסה להניח‬
‫ידו על מורי ספרות המערב‪ .‬משלא הצליח לשכנעם להיפרד ממחוזות העניין‬
‫שלהם‪ ,‬הדיחם‪ .‬העדר מורים באקדמיה אילץ את המשטר להשיבם להוראה‪ ,‬מי‬
‫מבין אלה שלא עזבו בינתיים את הארץ‪ .‬אבל נפיסי – בתו של מי שהיה ראש‬
‫עיריית טהרן בראשית שנות השישים ושל אם משכילה מאוד‪ ,‬ובעצמה בעלת‬
‫תואר דוקטור בספרות מאוניברסיטת אוקלהומה‪ ,‬סירבה לעטות על ראשה את‬
‫צעיף הצניעות‪" .‬הקוסם"‪ ,‬יועץ סתרים שלה‪ ,‬אמר לה ברגע מכריע זה‪" :‬גברתי‬
‫הנכבדה‪ ,‬אולי סוף סוף תכניסי לך לראש איפה אנו חיים? ‪ ...‬רבים התפרסמו‬
‫בזכות התנגדותם למשטר‪ ,‬אלא שהם אינם יכולים להתקיים בלעדיו‪ .‬את לא‬
‫‪109‬‬
‫מתכוונת לאחוז בנשק וללחום במשטר‪ ,‬נכון?"‬
‫‪1 06‬‬
‫‪1 07‬‬
‫‪108‬‬
‫‪109‬‬
‫ברברה ארנרייך‪ ,‬כלכלה בגרוש‪ :‬איך (לא) להצליח באמריקה‪ ,‬מאנגלית‪ :‬אסף שור‪,‬‬
‫בבל‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשס"ד (‪ ,)2004‬עמ' ‪.119‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.120‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.119‬‬
‫נפיסי‪ ,‬לקרוא את לוליטה‪ ,‬עמ' ‪.240‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪45‬‬
‫נפיסי נעתרת‪ .‬ונימוקיה‪ :‬כל מה שתעשה יהיה רע‪ .‬אם תחזור‪ ,‬יאמרו "היא‬
‫נשברה"‪ .‬אם לא תחזור‪ ,‬יאמרו "היא פוחדת מן המאבק"‪ .‬ומשום שתמיד יאמרו‬
‫משהו מאחורי הגב‪ ,‬ואת ההוראה היא אוהבת‪ ,‬מוטב לה להתעלם מכל זה ולשוב‬
‫לעבודה‪ .‬וקיים נימוק נוסף‪ ,‬כבד משקל‪ :‬חרף הסבירות שמעתה ההוראה תהייה‬
‫רוויית וכחנות פוליטית‪ ,‬היא ַּת ְקנֶ ה השכלה רחבה‪ ,‬שתצביע על איכויותיו של‬
‫המערב לנוכח שלילתו המוחלטת באירן‪ ,‬ולא תותיר את הזירה האינטלקטואלית‬
‫בידיה של הדקדנציה האסלאמיסטית‪ 110.‬מעתה ואילך (‪ )1995-1987‬יונח אמנם‬
‫הצעיף על ראשה של נפיסי‪ ,‬ובאורח הרשלני הראוי לו‪ 111,‬אך החשוב יותר יקרה‪:‬‬
‫דמויות ממיטב הספרות העולמית והמערבית שיצרו בבדידותן ובסבלן "עולם‬
‫אחר"‪ ,‬בהתריסן כלפי "העולם הזה" הסוליפסיסטי שנכפה עליהן‪ ,‬יהיו למושאי‬
‫הוראתה‪ 112.‬שחרזדה‪ ,‬שהצליחה בחוכמתה ובתושייתה לשבש לשאהריאר האכזר‬
‫את מפעל רצח הנשים שלו; מאדם בובארי המורדת במוסכמות החברה ובונה לה‬
‫עולם משמעות משלה;‪ 113‬קתרין סלופר‪ ,‬העלמה מכיכר וושינגטון של ג'יימס‪,‬‬
‫שהלכה אחר אהבתה בניגוד למוסכמות; ‪ 114‬קינקינטוס של נבוקוב בהזמנה‬
‫לגרדום‪ ,‬שנאשם ב"הסתאבות אפיסטמולוגית" משום שבשעה שכל האזרחים‬
‫נדרשו לשקיפות‪ ,‬הוא נותר אטום‪ ,‬מסרב להיות כמו כולם;‪ 115‬ובאופן מיוחד‬
‫הילדה האומללה לוליטה של נבוקוב‪ ,‬שמעולם לא נכנעה ללמברט‪ ,‬מאמצה‬
‫הפדופיל‪ ,‬שעשה בגופה שמות אך לא הצליח לשבור את רוחה ולעשותה‬
‫‪116‬‬
‫לאובייקט תעלוליו‪.‬‬
‫ההזדהות הזאת היא רק צד אחד במערכה‪ ,‬שצדדים רבים לה‪ :‬נפיסי ְּת ַל ֵּמד‬
‫באוניברסיטה את גטסבי הגדול של סקוט פיצ'גרלד )‪ (Fitzgerald‬ותיתן פרשנות‬
‫שפויה לחלום האמריקני‪ ,‬חלום של כסף שאינו יסוד של חומרנות אלא אמצעי‬
‫להשגת חלום‪ 117.‬היא תתמסר ללימוד חשאי של ספרות פרסית קלאסית‪,‬‬
‫לפעמים לאור נרות‪ ,‬כדי לפתח את המעט שניצל מן ההרס שהמיטו המוסלמים‬
‫על תרבות מפוארת זו‪ .‬היא ְּת ַכ ֵּנס בסדרת מאמרים את הידע על הספרות הרוסית‪,‬‬
‫‪1 10‬‬
‫‪111‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪114‬‬
‫‪115‬‬
‫‪116‬‬
‫‪117‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.242‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.244‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.87‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.296-295 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.44-41 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.61-57 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.192 ,‬‬
‫‪46‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫על הספרות האירנית הצעירה ועל הספרות והשירה האמריקניים‪ 118.‬היא וחבריה‬
‫ייזמו קונצרטים‪ ,‬יפעלו להגנת סופרים שהמשטר מבקש להשתיקם ואף לחסלם‬
‫(באחד המקרים בדרדור של אוטובוס גדוש בסופרים ממצוק)‪ 119.‬בין לבין נפיסי‬
‫בולעת ספרים ‪ -‬בטרם תיסגרנה חנויות הספרים‪ 120.‬בהשראתה‪ ,‬היא וחבריה‬
‫מדמיינים עולם שפוי ומנקבים באמצעותו את האידיאולוגיה הפרוורטית של‬
‫המשטר‪" :‬אילו הקשבתי [לקוסם] הייתי חייבת להודות שהבנות שלי‪ ,‬כמו מיליוני‬
‫אזרחים בארצנו‪ ,‬בסירוב לוותר על הזכות לשאוף לאושר חוררו נקב קטן בעולם‬
‫‪121‬‬
‫הפנטזיה המחמיר של הרפובליקה האסלאמית"‪.‬‬
‫לאחר שעזבה סופית את האוניברסיטה (הצנזור הישנוני הבין סוף סוף מה‬
‫קורה שם‪ )...‬הקימה חוג בית של שבע מתלמידותיה המסורות שנפגשו בחשאי‬
‫אחת לשבוע במשך שנתיים מתחת לאפן של משמרות המהפכה המסיירות‬
‫במכוניות הטיוטה הלבנות שלהן ברחובות‪ ,‬ועלולות לגלות שהגלימות וכיסויי‬
‫הראש מסתירים נשים חטובות‪ ,‬לבושות חולצות צבעוניות ומכנסי ג'ינס‪ ,‬עדויות‬
‫עגילי זהב ענקיים ונושאות רשימות מרשיעות ממפגשי הסתר הללו‪ 122.‬והן‬
‫מדברות שם על הכול ‪ -‬מן האישי שבאישי ועד הספרותי‪ ,‬ומעצבות את זהותן‬
‫‪123‬‬
‫הייחודית מול משטר שהגדירן מוסלמיות בלא קשר למה שהיו באמת‪.‬‬
‫במפגשים הללו‪ ,‬אומרת נפיסי "ניסינו לחיות בחללים הפתוחים‪ ,‬בסדקים‬
‫שנוצרו בין החדר ההוא שנעשה לפקעת המגוננת עלינו‪ ,‬ובין עולמו של הצנזור‬
‫השורץ מכשפות ושדים בחוץ‪ ...‬אולי אחת הדרכים לגלות את האמת הייתה‬
‫לעשות את מה שעשינו‪ :‬לנסות להביע בדמיון יצירתי את שני העולמות האלה‪,‬‬
‫‪124‬‬
‫ובתהליך הזה לעצב את ראייתנו וזהותנו"‪.‬‬
‫יכולנו להמשיך את הדיון שבו פתחנו לאורכם ולרוחבם של מחקרים‪,‬‬
‫יצירות וסיפורי חיים נוספים‪ .‬יכולנו לדבר על היצירתיות החתרנית של‬
‫הת ְר ּבוּ ת המערבית של הצאר פיוטר‬
‫האוכלוסייה העממית הרוסית נגד פרויקט ִּ‬
‫‪1 18‬‬
‫‪119‬‬
‫‪120‬‬
‫‪121‬‬
‫‪122‬‬
‫‪123‬‬
‫‪124‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.171-170 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.400-397 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.221 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.365 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.47 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.49 – 48 ,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ'‪.46 ,‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪47‬‬
‫הגדול‪ 125.‬יכולנו לדבר על אפיגניה באאוליס המזועזעת מן הגורל הנורא שנכפה‬
‫עליה בידי כוחות גדולים ממידותיה‪ ,‬אך מתעשתת והולכת אל מותה תוך שהיא‬
‫מכריזה‪ ,‬ספק בשכנוע ספק באירוניה‪" ,‬אני נותנת את גופי ליוון‪/‬שחטו אותי‪,‬‬
‫הרסו את טרויה‪/‬זו תהיה לי מצבה לנצח‪/‬הנה ילדי‪ ,‬נשואי‪ ,‬תהילתי‪ /‬היוונים‬
‫נועדו לשלוט בברברים‪ ,‬אימא‪ ,‬ולא להפך‪ /‬כי הם מטבעם עבדים ואנחנו יצורים‬
‫חופשיים"‪ 126.‬יכולנו לעקוב אחר שלל מעשי החתרנות הסימבוליים והאנונימיים‬
‫של הבורמזים הכנועים כנגד השלטון הבריטי ב"הריגת הפיל" של אורוול‪ .‬נוכל‬
‫לדון לעומקם של דברים במאבקו העקשני וחסר הפשרות של וינסטון סמית‬
‫בטוטליטריזם הפולשני והמעוות שנכפה עליו‪ ,‬עד שנשלח לחדר ‪ .101‬יכולנו‬
‫לדבר על הדרך שפילס לו ויקטור פרנקל בתוך התופת אלי עולם מדומיין‬
‫שברירי כחוט השערה אבל נוכח‪ 127.‬יכולנו לתת דעתנו על שלדי האדם שבין‬
‫החיים ופקיעתם‪ ,‬הנאבקים בשיניים מפני החלקה במדרון המוזלמני התלול‬
‫‪128‬‬
‫בספריו של פרימו לוי )‪ ,(Levi‬ובמיוחד בהזהו אדם והשוקעים והניצולים‪.‬‬
‫בוודאי יכולנו לשוחח על נורה הלמר המשחקת בעליצות מעושה את תפקיד‬
‫הבובה עבור בעלה חמור הסבר וחסר הרגישות‪ ,‬ואומרת לבסוף "לא"‪ ,‬ב"בית‬
‫הבובות" של איבסן‪ ,‬או על סיפורה המרתק של מרגרט שאנטי‪ ,‬המאביסה את‬
‫בעלה יפה התואר האבירי והאכזר‪ ,‬אבנעזר פאולראג'‪ ,‬והופכתו לצל מגוחך של‬
‫עצמו – נקמה שקטה על שהרס את חייה ופרקם לרסיסים‪ ,‬כפי שחשפה זאת‬
‫בפני ידידותיה למסע בקרון הנשים של אניטה נהיר‪.‬‬
‫ניתן גם לדבר ארוכות על משמעות מעשהו האמיץ של אוטו שחשף בפנינו‬
‫הנס פאלאדה (‪ )Fallade‬בלבד בברלין בהמשך לתיק חקירה משטרתית שמסר‬
‫לו חבר בתום המלחמה‪ ,‬שלמרבה אכזבתה של אשתו‪ ,‬אנה קוונגל‪ ,‬לא חשב על‬
‫מעשים גדולים כמו התנקשות בחיי הפיהרר ובחר במקום זה "לא כלום‪ ,‬משהו‬
‫קטן עד כדי גיחוך‪ ,‬משהו שהתאים בדיוק לדרכו‪ ,‬משהו שקט‪ ,‬שולי‪ ,‬שישמור‬
‫על מנוחתו‪ .‬גלויות דואר עם הטפות נגד הפיהרר והמפלגה‪ ,‬נגד המלחמה‪ ...‬זה‬
‫‪Luri M. Lotman, "The Poetics of Everyday Behavior in Eighteen Centurey Russian 125‬‬
‫‪Culture", in: Luri M. Lotman and al. (eds.), The Semiotic of Russian Culture,‬‬
‫‪Cornell University Press, Ithaka, 1985, pp. 67-94.‬‬
‫‪ 126‬אוריפידס‪ ,‬אפיגניה באוליס‪ ,‬מיוונית‪ :‬אהרון שבתאי‪ ,‬שוקן‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשמ"ט (‪,)1989‬‬
‫שורות ‪.1403-1398‬‬
‫‪ 1 27‬ויקטור פרנקל‪ ,‬האדם מחפש משמעות‪ .‬מבוא ללוגותרפיה‪ ,‬מאנגלית‪ :‬חיים איזק‪,‬‬
‫דביר‪ ,‬תל‪-‬אביב‪.1970 ,‬‬
‫‪ 128‬פרימו לוי‪ ,‬הזהו אדם?‪ ,‬מאיטלקית‪ :‬יצחק גרטי‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשס"ד (‪.)2004‬‬
‫‪48‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הכול‪ 129."...‬יכולנו לשוחח על אכזבתו המרה של פרנץ פנון (‪ )Fanon‬מן האישה‬
‫הצבעונית שלא רצתה בשום פנים לאמץ לחיקה את הגבר השחור המשכיל‬
‫ונעים ההליכות שנשרף באהבתו אליה‪ ,‬משום שהיא ידעה מה מחיר תשלם על‬
‫כך במישורים אחרים‪ ,‬שפנון המורד ניסה להסתיר מעיניה‪ 130.‬ויכולנו גם לכתוב‬
‫על תנועת ש"ס‪ ,‬שכל כולה סימבוליזם רב‪-‬שכבתי המשוחח עם ההלכה‪ ,‬עם‬
‫הציונות‪ ,‬עם החרדיות האשכנזית ועם המזרחיות‪ .‬תנועה שנטלה מעט מכאן‬
‫ומעט מכאן בלי להתחייב אלא לסדר היום שלה כתנועת תיקון ספרדית (לא‬
‫מזרחית‪ ,‬רחמנא ליצלן)‪ ,‬כתנועה להחזרת עטרת צפת ליושנה‪ ,‬כתנועה חרדית‬
‫של שותפות פוליטית פעילה וכתנועה מודרניסטית השולחת את בניה ללמוד‬
‫‪131‬‬
‫באקדמיה ומעודדתם לצאת לשוק העבודה‪.‬‬
‫היינו מוצאים בכל אלה ובקודמיהם רפרטואר גדול מימדים של כלי נשק‬
‫חשאיים ומושחזים היטב‪ .‬עולם שלם של תעתיקים חשאיים )‪(hidden transcripts‬‬
‫או נוסחאות מחשבה ופעולה מוצנעות היטב נגד שררה מדכדכת‪ .‬היינו מוצאים‬
‫ערב רב של ניקובים אידאולוגיים או חדירה לנבכיה של האידיאולוגיה השלטת‬
‫ופירוקה הביקורתי‪ ,‬המזהים את חולשותיה של השררה‪ ,‬ומנצלים אותן‪ 132.‬היינו‬
‫מוצאים אלפי פעולות חתרנות קטנות‪ ,‬שיטתיות‪ ,‬לא מתואמות אך יעילות‬
‫שכרסמו בשיטות‪ ,‬מהן חסינות ביותר‪ ,‬ולא פעם מוטטו אותן בהפתעה גמורה‪.‬‬
‫עשו זאת מיליוני הפועלים הרוסים שהשתכרו מעט ועשו לעצמם (‪;)goldbrick‬‬
‫מיליונים שבזבזו "בזבוז מחושב היטב‪ ,‬עצום ממדים ובלתי נראה‪ ,‬ששום משטר‬
‫קומוניסטי לא יכול היה למנוע"‪ .‬עשה זאת ערב רב של פקידים ומנהלים‬
‫עצלים כמותם‪" ,‬הרושמים לפניהם את הטעויות ומבטיחים שהן תתוקנה" בלי‬
‫שהתכוונו לכך ברצינות‪ .‬עשו זאת המיליונים שחיו בפיצול נפש מתמיד תחת‬
‫רודנות שפקפקה כל העת בנאמנותם‪ ,‬ומעולם לא ציידה אותם במנגנון שיכול‬
‫היה לשמשם כדי להוכיח את ההפך (ייתכן‪ ,‬משום שהוכחה כזו לא הייתה בגדר‬
‫‪ 1 29‬הנס פאלאדה‪ ,‬לבד בברלין‪ ,‬מגרמנית‪ :‬יוסיפה סימון‪ ,‬ספרי חמד‪ ,‬ידיעות אחרונות‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,2010 ,‬עמ' ‪.173-172‬‬
‫‪ 130‬פרנץ פנון‪ ,‬עור שחור‪ ,‬מסכות לבנות‪ ,‬מצרפתית‪ :‬תמר קפלינסקי‪ ,‬ספרית מעריב‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬תשס"ה (‪ ,)2004‬עמ' ‪.48-33‬‬
‫‪ 1 31‬סמי שלום שטרית‪" ,‬מלכוד ‪ :17‬בין חרדיות למזרחיות"‪ ,‬בתוך‪ :‬יואב פלד (עורך)‪,‬‬
‫ש"ס‪ :‬אתגר הישראליות‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,2001 ,‬עמ' ‪ ;51-21‬יואב פלד‪,‬‬
‫"חידה ושמה ש"ס"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;74-51‬רוני באום‪" ,‬תנועה חרדית‪-‬ציונית?"‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;125-102‬צבי זוהר‪" ,‬להחזיר עטרה ליושנה – חזונו של הרב עובדיה"‪ ,‬שם עמ'‬
‫‪.209-159‬‬
‫‪.Scott, Domination, pp. 5-6, 184-187, 191-192 132‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪49‬‬
‫האפשר‪ 133.)...‬ניבא זאת כבר ב‪ 1957-‬ההיסטוריון והמדינאי היוגוסלבי מילובן‬
‫‪134‬‬
‫דג'ילס )‪.(Djilas‬‬
‫זה סוד כוחם של המוני ה"פחדנים" שבחרו שלא לשתף פעולה עם השיטה‬
‫ולאלצה בדרך ההתחמקות או ה"עצלות" אם נרצה (בוודאי מנקודת מבטה של‬
‫השיטה) לשנות דמותה‪ ,‬אף כי לא בהכרח להפילה‪ .‬כותב על כך אביעד קליינברג‪,‬‬
‫"מעבר לנזקים הקונקרטיים שהיא מסבה‪ ,‬עצלות היא אקט חתרני‪ ,‬סוג של אי‪-‬‬
‫ציות‪ .‬בניגוד למרד הגלוי‪ ,‬שיש בו דווקא משהו הממריץ את המערכת ומפיק‬
‫ממנה הצהרות אידיאולוגיות רמות‪ ,‬תאוות קרב וצימאון דם‪ ,‬העצלות היא מרד‬
‫שקט‪ ,‬ללא הצהרות וללא אידיאולוגיה‪ .‬היא מעין ג'ודו חברתי – 'הדרך הרכה'‪.‬‬
‫היא משיגה לא מעט‪ ,‬בלי לאפשר לאדוני הזמן לגייס את כל כוחותיהם"‪ .‬והוא‬
‫מוסיף‪" :‬לא פעם ולא פעמיים הצליחה הדרך הרכה‪ ,‬של ההתחמקות‪ ,‬במקום שבו‬
‫נכשלה הדרך הקשה של המרי‪ .‬חשבו על העריצות הקומוניסטית ועל התפקיד‬
‫והחיפוּ ף בקריסתה הכלכלית והפוליטית‪ .‬מיליוני פועלים קמו‬
‫שמילאו ַה ִּת ְחמוּ ן ִ‬
‫בכל בוקר וחיפשו דרכים לחמוק מעבודה ומעונש‪ ,‬לעשות פחות למען המולדת‬
‫‪135‬‬
‫הסוציאליסטית ויותר לביתם"‪.‬‬
‫אך לא בקורבנות הטוטליטריזם מדובר‪ .‬מדובר בכל אלה שעליהם קראנו‬
‫כאן‪ ,‬שהיו לחיילים בצבא "גוזזי השיבולים"‪ ,‬שעליהם מספר לנו סולז'ניצין‬
‫)‪ (Solzhenitsyn‬בספרו ארכיפלג גולג‪ .‬נשים וגברים בני כל הגילים‪ ,‬שכרסמו‬
‫בשררה באשר היא בצנעה ויכלו לה‪ 136.‬אין זאת שהשררה הייתה עיוורת לגמרי‬
‫לנשקם של החלשים‪ .‬לא ולא‪ .‬אלא שלנוכח היקפם ותחכומם‪ ,‬לא עמדו להם‬
‫כלי הנשק של החזקים‪ ,‬גם לא האיומים ומטילי האימה שבהם‪ ,‬כפי שהכירונו‬
‫אותם לדיראון במאת השנים האחרונות‪.‬‬
‫הביקורת‬
‫כל שיטה פוליטית‪ ,‬תהיה המעוותת והקיצונית ביותר‪ ,‬תצמיח את מי‬
‫שיזדהו עמה וילכו בעקבותיה לכל הרפתקה‪ ,‬תהיה הביזארית ביותר‪.‬‬
‫‪.Havel, Power of the Powerless, pp. 119-120 1 33‬‬
‫‪Milovan Djilas, The New Class: An Analysis of the Communist System, New York, 134‬‬
‫‪F. A. Praeger, 1964, pp. 119-120, 132.‬‬
‫‪ 1 35‬אביעד קליינברג‪ ,‬שבעת החטאים‪ :‬רשימה חלקית‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬תל אביב‪,‬‬
‫‪ ,2007‬עמ' ‪.54-52‬‬
‫‪ 136‬אלכסנדר סולז'ניצין‪ ,‬ארכיפלג גולג‪ :1956-1918 :‬ניסיון לחקר אמנותי‪ ,‬מרוסית‪:‬‬
‫יוסף סערוני‪ ,‬שוקן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ד (‪ ,)1974‬עמ' ‪( .59‬סולז'ניצין‪ ,‬ארכיפלג גולג)‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נבדוק את מקרה יחידת משטרת הסדר ‪ 101‬שפעלה בשנים ‪1944-1942‬‬
‫במחוז לובלין‪ ,‬שכריסטופר רוברט בראונינג )‪ (Browning‬תיאר בספרו אנשים‬
‫רגילים (‪ 137.)1992‬איך נגדיר את ‪ 12‬השוטרים שיצאו מן השורות ולא הסכימו‬
‫להשתתף בחגיגת רצח היהודים ושילוחם למחנות ההשמדה‪ ,‬שהגדוד יועד‬
‫אליה? האם היו הם בחזקת מי שקיבלו החלטה מוסרית נוקבת‪ ,‬יהיה מחירה אשר‬
‫יהיה‪ ,‬והלכו באומץ אל גורלם? או שמא היו ה‪ 12-‬אנשים שהסתייגו ממשימת‬
‫הרצח‪ ,‬אך יצאו מן השורות רק משהבהיר להם מפקד הגדוד‪ ,‬שהיציאה הזו‬
‫תהיה בטוחה? כיצד נגדירם מול ‪ 100‬השוטרים האחרים בגדוד שלא יצאו מן‬
‫השורות (משום פחד? משום ערבות הדדית או לחץ חברתי?)‪ ,‬שאף הם הסתייגו‬
‫מן המשימה ועשו ככל יכולתם כדי להתחמק מביצועה באמצעות נשק חלשים‬
‫מובהק‪ :‬התחלות‪ ,‬הסתתרות‪ ,‬העלמת עין‪ ,‬יריות לא מכוונות‪ ,‬דיבור פנימי ויתכן‬
‫שעוד שאת טיבו לא נדע לעולם?‬
‫ואיך נגדיר את ‪ 400‬השוטרים הנותרים שדבקו במשימה בנאמנות (אולי‬
‫"נרגנת" אבל בלא דופי)‪ ,‬ובתוכם קומץ שדבק במשימה באופן אידיאולוגי‪ ,‬ואף‬
‫ביקש משימות ציד נוספות מעבר לתכנון – אותם ‪ 400‬איש‪ ,‬שיחד עם ‪100‬‬
‫המסתייגים ממש הרגו ישירות ושלחו אל מותם ‪ 84,000‬יהודים? האם אין כאן‬
‫סכנה שברגע שהסכמנו שבתנאי שררה הכול מתנגדים‪ ,‬לא נוכל לקיים הבחנות‬
‫משמעותיות בין ה‪ ,12-‬ל‪ 100-‬ול‪ 400-‬ולנסות לחלץ תובנות על‪-‬אודות טבעם‬
‫הנפתל של יחסי הנשלטים עם השררה?‬
‫ובאותו הקשר איך נתייחס לאוטו‪ ,‬האיש הבודד של הנס פאלאדה עם‬
‫גלויותיו לנוכח מיליוני תושבי ברלין שבחרו שלא לעשות כמוהו‪ ,‬אלא לכל‬
‫היותר ישבו בבתיהם המופצצים ורגנו על היטלר? איך נגדיר את דאגלס ועמיתיו‬
‫מספרו של מקברייד שעשו מעשה לעומת מיליוני העבדים שנותרו בצריפיהם‬
‫החבוטים והסתפקו ברפרטואר נשק החלשים בלבד? ואיך נתייחס לשורת המרצים‬
‫והמרצות של אוניברסיטת טהרן שלא עזבו את הקתדראות שלהם או היגרו‪ ,‬אך‬
‫בלא ספק סלדו מן האווירה האפלה שהשתררה באקדמיה האירנית? ומה בין‬
‫קסטורפ לבין מקביליו מן הבורגנות הגרמנית שהחליטו להתמסר לציפיותיהם‬
‫המיושבות של הוריהם ולנוע על הנתיב המעמדי הסלול עבורם? ומה נאמר‬
‫על מיליוני תושבי אוקיאניה שלא העזו לעשות מקצת ממה שעשה וינסטון‬
‫סמית‪ ,‬או רבים מן הקתולים שחשבו כמנוקיו על הבלי כתבי הקודש ושליחי‬
‫הכנסייה אך ביכרו לשתוק? מה בין אלה לקומץ המורדים‪ ,‬הדיסידנטים‪ ,‬בכל‬
‫‪ 137‬כריסטופר רוברט בראונינג‪ ,‬אנשים רגילים‪ :‬גדוד מילואים ‪ 101‬של משטרת הסדר‬
‫ו"הפתרון הסופי" בפולין‪ ,‬מאנגלית‪ :‬ל' שיר‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬תל אביב‪.2004 ,‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪51‬‬
‫אחד מן המשטרים האפלים שהעולם ידע‪ ,‬שהיו מוכנים לשלם כל מחיר עבור‬
‫האמת הפרטית והקולקטיבית? ומה בין פעילי חברה וסביבה בכל חברה ואלפי‬
‫פעילי ארגונים לא רשמיים )‪ (NGOs‬ולצידם מיליונים רבים שאינם שותפים‬
‫באף לא ארגון וולונטרי אחד לשיפור החיים בעולם הזה? האין כל אלה באמת‬
‫האמיצים הראויים לכל שבח‪ ,‬בוודאי יותר מכל "חתרני דג'ילס" במפעליהם?‬
‫ואיך נגדיר את חסידי אומות העולם‪ ,‬אותם ‪ happy few‬כמאמרו של שייקספיר‬
‫בהנרי החמישי‪ ,‬שלא היססו להתייצב לצד נרדפי הנאציזם ונרדפי משטרי עוול‬
‫אחרים‪ ,‬לעומת הרבים שעצמו עיניהם וסגרו דלתותיהם? איך נתייחס לירקן‬
‫מפראג‪ ,‬גיבור כוחם של חסרי הכוח של וצלב האוול‪ ,‬אשר תלה בחלון הראווה‬
‫של חנותו שלט האומר "פועלי כל העולם התאחדו" שנמסר לו מגורם רשמי‬
‫כלשהו‪ ,‬לנוכח האוול עצמו וחבר מרעיו שהתייצבו בגלוי ובלא מורא נגד‬
‫הקומוניזם ודרשו לחיות בתוך אמת של צדק ודמוקרטיה?‬
‫נשאל עוד‪ :‬האם ההקפדה על מדות התיקון המדוד במסגרת השיטה ולא על‬
‫גופתה‪ ,‬לא האריכה את סבלם של מיליוני בני אדם במקום שתקצר את משכו?‬
‫ומה הרבותא בעבודת נמלים אינפרה‪-‬פוליטית אם על פני השטח מתקיימת‬
‫התרפסות וכניעה בלא תנאי? ומה לכל אלה כנגד נשק החזקים‪ ,‬שבכוחו לאיין‬
‫את נשק החלשים ולמזער את נזקיו? ומדוע הלכו החלשים‪ ,‬ועודם הולכים‬
‫בהמוניהם אחרי מנהיגים רעים‪ ,‬אם אין בתודעתם שמץ של כזב תודעתי? כיצד‬
‫נסביר את אהבתם של גרמנים רבים להיטלר‪ ,‬למרות מהומת האלוהים העולמית‬
‫שהקים? איך ננמק את אהבתם של צרפתים לנפוליאון‪ ,‬שתיקן אמנם תיקונים‬
‫חשובים‪ ,‬אך רמס את הרפובליקה והוליך מאות אלפים מחייליו מאסון לאסון?‬
‫איך ננמק את הערצתם של איטלקים‪ ,‬רוסים‪ ,‬סינים וקמבודים רבים שהלכו‬
‫אחרי מוסוליני‪ ,‬סטלין‪ ,‬מאו‪ ,‬פול פוט ורודנים ממיטי אסונות אנושיים כמותם?‬
‫האין כאן בסופו של דבר מיסטיפיקציה מלומדת של מציאות חברתית ופוליטית‪,‬‬
‫הפועלת דווקא כפי שקאמי והאוול תארוה ולא כפי שסקוט תארה?‬
‫ביקורת אחרת על עמדת סקוט מגיעה מצידו של היסטוריון התרבות דרק‬
‫סייר )‪ .(Sayer‬סייר ניגש לסיפור ההגמוני מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו של‬
‫אנטוניו גרמשי )‪ ,(Gramsci‬אבי התיאוריה ההגמונית‪ .‬עניינה של השררה‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪ ,‬אינו בהשגת הסכמה )‪ (consent‬או בהטמעת אמונות או אידיאולוגיה‪,‬‬
‫כפי שסבר גרמשי‪ .‬את זה המדינה יודעת שלא תשיג ממילא‪ .‬לכן עניינה הוא‬
‫במשהו אחר לגמרי – עמוק‪ ,‬פרוורטי וציני בהרבה‪ :‬השתתפות פומבית של כל‬
‫הפרטים בריטואל שקרי‪ ,‬ידוע ומובהר למהדרין‪ ,‬המכונן שוב ושוב את "הצורות‬
‫‪52‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫החומריות של החברתיות" )‪ 138.(material forms of sociality‬מדובר בפולחן‬
‫המפיח רוח מציאות בתמונה מופרכת (נוסח "פועלי כל העולם התאחדו" למשל)‪,‬‬
‫שהכול יודעים שהיא כזו‪ .‬מופע המערטל לחלוטין את המשתתפים בו מכוחם‪,‬‬
‫והופך אותם בגופם ממש לחלק מחלקיה של המדינה‪ ,‬לחלקי החילוף שלה‪ .‬הם‪,‬‬
‫במופעם‪ ,‬לא רק מאשרים את המדינה‪ ,‬אומר סייר‪ ,‬אלא בו בזמן מכוננים אותה‬
‫והופכים לצלם מצלמה‪.‬‬
‫מדינה שכזו‪ ,‬שהיא צינית אך בו בזמן גם מועילה‪ ,‬מצמידה אליה את האזרח‬
‫כישות וכרעיון‪ ,‬קובע סייר‪ .‬מכאן שההבחנה בין מדינה לאזרחיה‪ ,‬שבמסגרתה‬
‫מוצאת תיאוריית ההתנגדות של סקוט את הצדקתה‪ ,‬איננה אלא הבחנה‬
‫מלאכותית ולא מציאותית‪ ,‬המפילה את התיאוריה כולה‪ .‬במובן זה ברור שהירקן‪,‬‬
‫"שהמדינה מתקיימת בו ודרכו" )‪ (the state lives in and through its subjects‬ואין‬
‫היא דורשת ממנו הפגנת אחדות אידיאולוגית עימה אלא מראית עין של ביטוי‬
‫מעין זה בלבד‪ ,‬יתלה את השלט‪ ,‬אך כך יעשו גם הדיסידנטים שהאוול כה משבח‬
‫אותם‪ ,‬משום שבסופו של דבר‪ ,‬מה שהביא אותו לנשיאות צ'כוסלובקיה ולימים‬
‫של צ'כיה‪ ,‬לא הייתה להערכת סייר תנועת התנגדות שיטתית יותר או פחות וגם‬
‫‪139‬‬
‫לא תנועה דיסידנטית‪ ,‬אלא השינוי הדרמטי במדיניותה של ברית המועצות‪.‬‬
‫מסקנות‬
‫אם נאמץ את ביקורתו של סייר המעלה על נס את יכולת התמרון והפיתוי‬
‫הפנומנליים של המדינה המודרנית ומצנן את ההתלהבות מהשפעתה של‬
‫ההתנגדות האזרחית לה‪ ,‬נאלץ להודות שברוב המקרים שינוי היסטורי שחשבנו‬
‫את סיבתו בלחצים מלמטה‪ ,‬לא היה אלא שינוי שהחל מלמעלה‪ .‬שינוי שנתן‬
‫את האות להמונים החיים בשקר מובנה בתוך השיטה לומר סוף סוף את דברם‬
‫בלי להינזק‪ ,‬וכך לסמן את השינוי כאילו היה שלהם‪ .‬גישה אנליטית זו מוכרת‬
‫לנו מספרו של ההוגה הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל )‪ ,(Tocqueville‬המשטר‬
‫הישן והמהפכה‪ ,‬שבו הציע הסבר להצלחת המהפכה הצרפתית דווקא במקום‬
‫שבו האבסולוטיזם היה הרך שבמשטרים מן הסוג הזה באירופה‪ .‬אם נאמץ גישה‬
‫זו ניאלץ להודות שרבים מן השינויים ההיסטוריים הגדולים‪ ,‬לרבות המהפכות‬
‫‪Derek, D. Sayer, "Everyday forms of state formation: Some dissident remarks 138‬‬
‫‪on 'Hegemony'", in: G. M. Joseph & D. Nugent (eds.), Everyday forms of state‬‬
‫‪formation: Revolution and the negotiation of rule in modern Mexico, Duke‬‬
‫‪University Press, Durham and London, 1995, pp. 373-375.‬‬
‫‪.Ibid, p. 376 139‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪53‬‬
‫ומהפכות הנגד‪ ,‬יצאו מתוך משטרים חזקים שנחלשו מבפנים והציעו במרומז‬
‫שינוי‪ .‬ומשום שמשטרים אלה היו כה טוטאליים וכה ציניים‪ ,‬די היה בניואנס‬
‫קטן של חולשה כדי לשחרר את כוחות ההתנגדות שרחשו מלמטה – "אמיצים"‬
‫ו"פחדניים" כאחד‪ ,‬שאיחדו כוחותיהם ומוטטוה‪.‬‬
‫אולם כאן עלינו להקשות ולשאול מהי סיבת החולשה‪ ,‬עליה מדברים‬
‫טוקוויל וסייר? מאין נבעו הסדקים בשיטות הפוליטיות הנוקשות הללו‪ ,‬שהביאו‬
‫לקריסתן? האם אין להעלות על הדעת שסיבת החולשה נטועה דווקא בכוחות‬
‫יקה מתמיד שעייף בסיכומו‬
‫העממיים שרחשו מלמטה תוך שהם יוצרים לחץ ְש ִח ָ‬
‫של דבר את המשטרים הנזכרים וגרם להיסדקותן? האם הלך לואי ה‪ 16-‬לקנוסה‬
‫שלו (אסיפת המעמדות) שלא התכנסה זה ‪ 175‬שנים‪ ,‬משום שמאס באבסולוטיזם‬
‫וביקש להקים תחתיו מלוכה קונסטיטוציונית‪ ,‬או משום שנקלע למשבר משילות‬
‫קשה שאילץ אותו לעשות זאת? האם הקומוניזם הסובייטי קרס משום שהנשיא‬
‫מיכאיל גורבצ'וב האמין לפתע בפתיחות (גלסנוסט) או בצורך בהבנייה מחדש‬
‫של יסודות המשק והמשטר (פרסטרויקה)‪ ,‬או שמא נקלע למשבר משילות משלו‬
‫לנוכח הלחצים החזקים‪ ,‬שהמוני אזרחי האימפריה הסובייטית וגרורותיה שמאסו‬
‫בשיטה הפעילו עליה בנוסח שתיארו דג'ילס‪ ,‬סולז'ניצין וקליינברג?‬
‫גישתנו הפרשנית אינה מאפשרת להתעלם מן הלחצים הסמויים אך‬
‫הממשיים שבאו מלמטה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬לתת להם קדימות‪ .‬אין ספק בדבר‬
‫‪140‬‬
‫חשיבותה של פוליטיקת "האמיצים" של קאמי‪ ,‬של האוול ושל סולז'ניצין‪.‬‬
‫אך חשוב לטעמנו להבין שכל אלה‪ ,‬שכה הסתכנו‪ ,‬סבלו ואף שילמו לא פעם‬
‫בחייהם על מחאתם‪ ,‬לא יכלו לקדם שינויים בקני המידה הנזכרים כאן‪ .‬את אלה‬
‫עשו מיליוני בני אדם שקטמו את "שיבולי הכוח"‪ ,‬אם לעשות שימוש מטאפורי‬
‫במושג של סולז'ניצין‪ ,‬שפגעו בחירותם וקעקעו אותם בהתמדה‪ ,‬באורך רוח‬
‫ובסבלנות לאורך שנים‪ .‬אותם מיליונים שאיבדו את אמונם ב"שיטות" השוררות‬
‫עליהם והחליטו בהכרה מלאה לנהל נגדן מלחמת חפירות סמויה‪ .‬הם שהפילו‬
‫בשקט את האבסולוטיזם הצרפתי בראשית דרכו‪ ,‬שקידמו את הליברליזציה‬
‫בסין‪ ,‬את האביב הערבי של ‪ ,2012-2010‬את השינויים במעמד הנשים וקבוצות‬
‫מודרות אחרות‪ ,‬את התעוררותם של ציבורים אתניים בכל העולם אל זהותם‬
‫הפרוכיאליות‪ ,‬ויתכן שאותו ציבור הוא המוביל כיום בשקט המאפיין אותו‬
‫את הניאו‪-‬ליברליזם‪ ,‬כפי שסבור בעל הטור בעיתון ניו יורק טיימס‪ ,‬תומס‬
‫‪ 140‬סולז'ניצין‪ ,‬ארכיפלג גולג‪ ,‬עמ' ‪ .28-26‬מכל קציני הגדוד שלו רק המג"ד הראה שהוא‬
‫מזועזע שסרן סולז'ניצין שלו נתפס בתוך המלחמה‪ ,‬ונכלא‪ ,‬ואיחל לו הצלחה – למג"ד‬
‫לא קרה מאום והוא התקדם בדרגות והיה לבסוף לגנרל‪ ,‬עמ' ‪ 30‬הערה ‪.5‬‬
‫‪54‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫פרידמן )‪ ,(Friedman‬אף שרבים סבורים שמגמה בעייתית זו באה מצד האליטות‬
‫דווקא‪ .‬כל התהליכים הללו אינם ניתנים להבנה‪ ,‬אלא אם נניח שלחצי החיים‬
‫גברו על מגבלות הפוליטיקה‪ ,‬או במושגינו אנו‪ ,‬הפעילות האינפרה‪-‬פוליטית‬
‫של מיליונים‪ ,‬אילצה משטרים‪ ,‬חברות‪ ,‬השקפות‪ ,‬תפיסות והסדרים להשתנות‪,‬‬
‫לעתים כדי מהפכה מלאה‪.‬‬
‫תהיה המדינה רבת תושייה ככל שתהיה‪ ,‬עטופה נוהגים‪ ,‬הסדרים‪,‬‬
‫אידיאולוגיות‪ .‬כאשר תיווצר אי התאמה מהותית בינה לבין הציבור האזרחי‬
‫שלה‪ ,‬מה שברינגטון מור )‪ (Moore‬מכנה הפרה של "החוזה החברתי"‪ ,‬היא‬
‫תהיה מועמדת לשינוי או התפרקות‪ ,‬יהיו אמצעי המנע שתפעיל מתוחכמים או‬
‫אלימים ככל שיהיו‪ 141.‬לא פעילותם של דיסידנטים‪ ,‬שקל לאתרם ולבודדם היא‬
‫שתיתן את האות‪ ,‬אלא ההתנגדות התרבותית של ההמונים‪ .‬אותה התנגדות יום‬
‫יומית לא מתואמת וחשאית של הרבים‪ .‬באמצנו עמדה זו נוכל לשוב ולאשר‬
‫את יעילותם של כלי הנשק של החלשים ואת עקרון התודעה הנכוחה‪ ,‬המפעיל‬
‫אותם ביעילות במסגרת בוחן מציאות מדויק‪ .‬בוחן שיש לו הכלים התבוניים‬
‫והאינטואיטיביים המתאימים להתמודד עם כשלי‪-‬הגינות‪ ,‬הטעיות מטעם‪,‬‬
‫מיסטיפיקציות ויופימיזציות‪ ,‬ובכוחו להוביל את החברה‪ ,‬כל חברה שואפת‬
‫חירות וחיים "באמת"‪ ,‬אלי שחרור ומהפכה‪ .‬למשפט זה בדיוק עשויות להתייצב‬
‫יום אחד אירן‪ ,‬צפון קוריאה‪ ,‬סין הקומוניסטית‪ ,‬קובה‪ ,‬סוריה והדומות להן‪.‬‬
‫מדינות הכופות על אזרחיהן השקפות‪ ,‬אמות מידה והסדרים המסבים להם סבל‬
‫והמפחיתים את ממדיהם האנושיים‪ .‬פוליטיקת ההמונים הסמויה לא תוכל שלא‬
‫לומר את דברה‪ .‬טבעה החתרני התרבותי‪ ,‬העושה אותה לשגרת יום‪-‬יום של‬
‫מיליונים‪ ,‬תהיה חייבת לתת את אותותיה ולחייב את המשטרים הללו להיפתח‬
‫לאזרחיהם ולקיים עימם דיאלוג פוליטי ממשי‪.‬‬
‫ולאחרונה נאמר זאת‪ :‬סקוט יכול להתייצב בעמדת התצפית שממנה ראה‬
‫מה שראה וממנה הסיק מה שהסיק‪ ,‬משום שנקט גישה רלטיבית ולא שיפוטית‬
‫כלפי מה שקרוי "טבע האדם"‪ .‬גישה זו נגזרה מן המתודה האנתרופולוגית שנקט‪,‬‬
‫דרכה חדר לעולמם הפנימי והאינטימי של מושאי מחקריו‪ .‬כאן פגש סקוט‬
‫באותנטיות תודעתית‪ ,‬בריאליזם מפוכח של תפיסת המציאות ובשיקולי הדעת‬
‫מורכבים שנגעו להכרעות המתחייבות מבוחן המציאות‪ .‬ממצאים אלה‪ ,‬דומני‪,‬‬
‫הם שעמדו ביסוד מאמציו לפתח גישה שתמתן את הנטייה הפרשנית האקדמית‬
‫והפופולארית כאחת לסווג בני אדם לאמיצים ולפחדנים רק על פי השאלה אם‬
‫‪Barrington Moore Jr., Injustice: The Social Bases of Obedience and Revolt, M.E. 141‬‬
‫‪Sharpe, New York, 1978, pp. 3-48, 81-83.‬‬
‫איתן גינזברג‪ :‬תרבות והתנגדות | ‪55‬‬
‫יצאו בגלוי או בהסתר נגד שררה‪ ,‬עוול או איוולת‪ .‬בדרך זו יכול היה להאיר‬
‫עינינו ְּבאיכרים‪ ,‬פועלים‪ ,‬עבדים‪ ,‬נתינים קולוניאליים‪ ,‬בני המעמד השלישי‪,‬‬
‫אסירים‪ ,‬פעילי שחרור עבדים‪ ,‬אינדיאנים‪ ,‬עניים‪ ,‬חולים‪ ,‬חיילים‪ ,‬עובדי קבלן‪,‬‬
‫עובדי שכר המינימום‪ ,‬אזרחים מוּ דרים או מפוחדים‪ 100 ,‬שוטרי גדוד ‪ ,101‬בני‬
‫דמותם של נאפיסי‪ ,‬דאגלאס‪ ,‬וינסטון סמית‪ ,‬אורוול‪ ,‬אוטו‪ ,‬קינקינטוס‪ ,‬מרגרט‪,‬‬
‫לוליטה‪ ,‬קסטורפ‪ ,‬הרופא הגרמני שבדק את אבי בנסיבות מחשידות‪ ,‬ראה מה‬
‫שראה והתעלם (לצד משפחת ון דייק שהסתירה את אימי בבית החווה הכפרי‬
‫שלה בצפון הולנד)‪ ,‬וייתכן מאוד שגם האיש ההולך מולנו ברחוב – כל אלה‬
‫אנשים שיצאו נגד כוח שהופעל עליהם או על זולתם לאחר שעמדו נכוחה על‬
‫טיבו‪ ,‬ואמרו לו לא‪ .‬לא מוצנע היטב‪ ,‬מוגף ואנונימי‪ ,‬וברוב המקרים‪ ,‬אך לא‬
‫בכולם‪ ,‬בטוח יחסית ‪ -‬שונה מהותית מן הלא של קאמי‪ .‬לא‪ ,‬שבמקרים מסוימים‬
‫מוטט מנגנוני כוח שכאלה‪ ,‬בהם אלימים ופרוורטיים ביותר (בלא שהתכוון‬
‫לכך)‪ ,‬ולעתים רק החלישם ואילצם למתן דרכם (כפי שאכן רצה)‪ .‬אכן‪ ,‬כל אלה‬
‫אינם כלל בני האדם‪ .‬הם אינם המורדים הגלויים‪ ,‬הדיסידנטים‪ ,‬שיצאו בגלוי‬
‫נגד הכוח‪ .‬אבל הם חלק האנושות שבחר באורח חיים יום יומי של התנגדות‪.‬‬
‫חלק של האנושות שניהל תרבות של התנגדות שהקנתה לחייו ערך ומשמעות‪,‬‬
‫אותו גם אלבר קאמי ייחס למעשה המרד‪ .‬זה חלק האנושות הראוי להערכה‬
‫שיפוטית פחות ואמפטית יותר‪.‬‬
‫ברוך גולדשטיין בתיאטרון‬
‫על כתיבת המחזה "דוחקי הקץ"‬
‫‪1‬‬
‫מוטי לרנר‬
‫ביום ‪ 25‬בפברואר ‪ 1994‬התעורר ד"ר ברוך גולדשטיין‪ ,‬רופא קופת חולים‬
‫הכללית בקריית ארבע‪ ,‬לבש מדי צה"ל‪ ,‬התפלל שחרית‪ ,‬נסע אל המוקד הרפואי‬
‫שבקריה‪ ,‬טלפן לקב"ט וביקש שג'יפ מחלקת הביטחון יסיע אותו למערת‬
‫המכפלה‪ .‬בהגיעו נכנס לאולם אברהם‪ ,‬בידו רובה גליל‪ ,‬עבר ממנו לאולם יצחק‬
‫ושם פתח באש בלא הבחנה על כ‪ 500-‬מתפללים מוסלמים‪ .‬עד שהוכה למוות‬
‫בידיהם‪ ,‬הרג ‪ 29‬איש‪ ,‬ופצע כ‪.125-‬‬
‫כעבור יומיים החליטה הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשותו‬
‫של נשיא בית המשפט העליון‪ ,‬השופט מאיר שמגר‪ .‬הוועדה אספה נתונים‪,‬‬
‫חקרה ‪ 106‬עדים‪ ,‬בחנה ‪ 1,140‬מוצגים‪ ,‬ניתחה את פרשת הטבח במשך כארבעה‬
‫חודשים‪ ,‬והגיעה למסקנה שגולדשטיין פעל לבדו‪ ,‬בלא סיוע מאיש‪ ,‬כנראה‬
‫מתוך מצוקה אישית‪ ,‬לחצים פוסט‪-‬טראומטיים ועל רקע ההחמרה במצב‬
‫הביטחוני בחברון לאחר הסכמי אוסלו‪ .‬למיטב הבנתי‪ ,‬אבחנה זאת חלקית‬
‫ושטחית וכנראה גם לא מבוססת‪.‬‬
‫הוועדה ייחדה את מרבית הדו"ח שלה להסדרי התפילה בין יהודים לערבים‬
‫במערת המכפלה‪ ,‬לסידורי האבטחה‪ ,‬להיערכות המודיעינית‪ ,‬ולתפקוד המשטרה‬
‫והצבא‪ .‬כל מסקנותיה עסקו בתחומים אלה‪ .‬הוועדה לא טרחה אפילו לחקור‬
‫את השאלה‪ ,‬שבעיניי מהותית יותר‪ :‬האם היו יסודות תיאולוגיים למעשהו של‬
‫ברוך גולדשטיין? במילים אחרות‪ :‬האם גולדשטיין פעל‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בהשראת‬
‫בירורים הלכתיים ופסיקות הלכתיות שנדונו בחברון ובקריית ארבע לפני ביצוע‬
‫הטבח?‬
‫גולדשטיין היה אדם שומר מצוות‪ ,‬וכרופא התלבט בשאלות הלכתיות‬
‫רבות‪ ,‬כגון‪ :‬כיצד לפעול כאשר חולה צריך לקבל טיפול בשבת‪ ,‬או כאשר יש‬
‫‪1‬‬
‫"דוחקי הקץ" מחזה מאת מוטי לרנר‪ ,‬בימוי רוני ניניו‪ ,‬עלה בתיאטרון החאן בתאריך‬
‫‪.16.3.2013‬‬
‫מוטי לרנר‪ :‬ברוך גולדשטיין בתיאטרון | ‪57‬‬
‫לתת לחולה מים ביום כיפור; מה דינן של השתלות‪ ,‬תרומות אברים וכו'‪ .‬בכל‬
‫השאלות הללו התייעץ גולדשטיין עם רבנים ופעל על פי הנחיותיהם‪ .‬המחזה‬
‫"דוחקי הקץ" המוצג בימים אלה בתיאטרון החאן הירושלמי מנסה לבחון את‬
‫האפשרות שגולדשטיין היה זקוק לאישור הלכתי גם לטבח שביצע‪ ,‬ולצד‬
‫אותם מניעים שזיהתה הוועדה‪ ,‬פעל גם בהשראת בירורים הלכתיים ורעיונות‬
‫תיאולוגים שנחשף להם בשנים שלפני הטבח‪.‬‬
‫כתיבת מחזה שונה במהותה מפסיקת דין בבית משפט‪ .‬המחזאי אינו‬
‫בוחן ראיות על פי פרוצדורה משפטית‪ .‬העדויות שגביתי במהלך התחקיר לא‬
‫הוקלטו‪ ,‬הן אינן קבילות בבית המשפט‪ ,‬ולכן גם המסקנות שאליהן הגעתי‬
‫בסוף תהליך הכתיבה אינן בבחינת פסק דין משפטי‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬נדמה לי‬
‫שתהליך הכתיבה ‪ -‬שהתבסס על ניסיון להתקרב אל אישיותו של גולדשטיין‬
‫ככל האפשר‪ ,‬להתחקות אחרי ההשפעות השונות שנחשף להן‪ ,‬אל הרעיונות‬
‫שפעמו בתוכו ואל האידיאולוגיה והתיאולוגיה שבשמן פעל – יכול להעלות‬
‫השערות חשובות לגבי המניעים הדתיים למעשהו הנורא‪.‬‬
‫אחד השלבים הראשונים בתחקיר שערכתי לקראת כתיבת המחזה היה‬
‫קריאת הספר תורת המלך‪ ,‬שנכתב בידי הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור‬
‫מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר‪ .‬הספר כולל כמה אמירות בוטות וקשות‪ .‬הפרק‬
‫הראשון‪ ,‬למשל‪ ,‬עוסק בשאלה‪ :‬האם "לא תרצח" חל גם על גוי‪ ,‬ומגיע למסקנה‬
‫ש"לא תרצח" חל רק על רצח של יהודי‪.‬‬
‫הפרק השני עוסק בהכרח להרוג גוי שעובר על אחת משבע מצוות בני נוח‪.‬‬
‫הפרק השלישי עוסק בשאלה מתי מותר וצריך להרוג גוי כדי להציל יהודי‪.‬‬
‫הפרק הרביעי עוסק בערכה של נפש הגוי מול נפש היהודי ומגיע למסקנות‬
‫חמורות ביותר המתירות הריגת גוי משום שנפשו אינה חביבה לפני הקב"ה (עמ'‬
‫קנ"ט‪ ,‬למשל) ואף קובע שמותר להרוג גוי כדי לרפא באבריו יהודי‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הספר תורת המלך נכתב כחמש‪-‬עשרה שנה אחרי הרצח‪ ,‬אך מרבית‬
‫הבירורים ההלכתיים שבו התקיימו בחברון לפני הרצח‪ .‬יעיד על כך המאמר‬
‫"בירור הלכות הריגת גוי" מאת הרב עידו אלבה‪ ,‬ראש הכולל במערת המכפלה‪,‬‬
‫אשר התפרסם חודש אחרי הטבח במטרה להצדיק את הטבח‪ .‬לאחר פרסום‬
‫המאמר הואשם הרב אלבה בהסתה ונדון למאסר‪ .‬מעניין כיצד היינו מגיבים לוּ‬
‫כהן דת נוצרי באירופה היה מפרסם מאמר דומה תחת הכותרת‪" :‬בירור הלכות‬
‫הריגת יהודי"‪.‬‬
‫מאמרו של הרב אלבה והספר תורת המלך כולו נתלים באילנות גדולים‬
‫וגדושים בציטוטים של גדולי תורה בישראל – בעיקר מתוך משנה תורה של‬
‫הרמב"ם‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ועדת שמגר‪ ,‬שהייתה מודעת למאמרו של הרב אלבה‪ ,‬לא בדקה אם היה‬
‫קשר בינו לבין גולדשטיין‪ ,‬ואם תוכן המאמר "בירור הלכות הריגת גוי" הגיע‬
‫לידיעתו‪ .‬כדי לבדוק אם היה קשר בין גולדשטיין לבין הרב אלבה‪ ,‬ואם תוכן‬
‫המאמר "בירור הלכות הריגת גוי" אכן הגיע לידיעתו‪ ,‬פניתי אל הרב אלבה‪ .‬הוא‬
‫השיב שגולדשטיין לא הגיע לשיעוריו‪ ,‬אך הוא סבור שהדברים שלימד בכולל‬
‫במערת המכפלה אכן הגיעו לאוזניו באמצעות תלמידיו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הרב אלבה‬
‫הדגיש‪" :‬אני מקווה מאוד שהדברים שלימדתי הגיעו לידיעתו של גולדשטיין"‪.‬‬
‫מדבריו התרשמתי שהוא רואה במעשהו של גולדשטיין מצווה‪ ,‬והיה שמח לו‬
‫היה לו חלק בקיומה‪.‬‬
‫רב העיר קריית ארבע משנת ‪ 1976‬ועד ימינו הוא הרב דב ליאור‪ .‬הרב דב‬
‫ליאור נתן "מכתב אישור" לתורת המלך בלי לקרוא את הכתוב בו‪ .‬בדיעבד הוא‬
‫מסתייג מכמה מקביעותיהם של הרב שפירא והרב אליצור‪ ,‬ובמיוחד מקביעתם‬
‫שמותר להרוג תינוקות אויב חפים מפשע משום שכאשר יגדלו יהיו לאויבים –‬
‫כך הם כותבים בעמ' ר"ה‪ .‬אך בשיחתי איתו הייתה זאת הסתייגותו היחידה‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬ביום השנה הראשון למותו של גולדשטיין הוא ספד לו ואמר שגולדשטיין‬
‫קדוש יותר מקדושי השואה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא לא שיבח את המעשה אלא רק את‬
‫מסירות הנפש של גולדשטיין למען עמו‪ .‬אך קשה שלא להשתאות למשמע‬
‫הדברים‪ .‬האם הם נאמרו רק כדי לבטא את הערכתו לגולדשטיין לאחר מעשה?‬
‫או שמא קיימת אפשרות שהיה קשר בין הרב ליאור לגולדשטיין גם לפני מעשה‬
‫– קשר שכלל גם דיונים הלכתיים הקשורים בהריגת גויים? וועדת שמגר לא‬
‫ניסתה אפילו לחקור את הסוגיה‪.‬‬
‫התחמקותה של הוועדה מחקירת הרב ליאור תמוהה עוד יותר לנוכח‬
‫פעילותו בקריית ארבע ובחברון‪ .‬להזכירכם‪ ,‬בשנת ‪ ,1984‬פרסם אחד מאסירי‬
‫המחתרת היהודית‪ ,‬העיתונאי חגי סגל‪ ,‬את הספר אחים יקרים שבו הוא מתאר‬
‫את קורותיה של המחתרת אשר התנקשה בראשי ערים פלסטיניות‪ ,‬עשתה שורה‬
‫של מעשי רצח בחברון‪ ,‬תכננה לפוצץ את המסגדים שעל הר הבית‪ ,‬ונתפסה‬
‫בעת הטמנת מטעני חבלה לשישה אוטובוסים בירושלים המזרחית‪ .‬בין השאר‪,‬‬
‫מספר סגל בפרוטרוט (עמ' ‪ )204‬על פגישה שנערכה בחברון לאחר רצח שישה‬
‫תלמידי ישיבה‪ ,‬שבה נכח הרב ליאור‪ .‬על פי עדותו של יצחק לבני‪ ,‬מפקד‬
‫המחתרת‪ ,‬הוחלט‪ ,‬בתמיכתו של הרב ליאור‪ ,‬לעשות פיגוע המוני בנפש‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫כעבור זמן מה תקפה המחתרת במכללה האסלאמית‪ ,‬רצחה שלושה סטודנטים‬
‫ופצעה כשלושים‪ .‬ועדת שמגר ידעה זאת‪ ,‬ואף על פי כן לא חשדה שייתכן והיה‬
‫קשר בין הרב ליאור לגולדשטיין‪ .‬הרב ליאור המשיך בפעילות דומה גם לאחר‬
‫הטבח שעשה גולדשטיין‪ ,‬ובשנת ‪ 1995‬שלח מכתב לארבעים רבנים ובו שאל‬
‫מוטי לרנר‪ :‬ברוך גולדשטיין בתיאטרון | ‪59‬‬
‫אם "דין מוסר" חל על יצחק רבין‪ .‬הרמז ברור – אם אכן חל עליו דין מוסר הרי‬
‫שדינו מוות‪.‬‬
‫לאור הדברים האלה‪ ,‬מנסה המחזה לבחון את האפשרות שהיה קשר בין‬
‫הרב דב ליאור לבין ברוך גולדשטיין לפני הטבח ולברר את משמעותו‪ .‬הרב‬
‫ליאור אינו מכחיש שגולדשטיין היה מבאי ביתו‪ ,‬אבל טוען שהוא ביקר אצלו‬
‫כדי לטפל באשתו החולה‪ .‬הוא מכחיש שהיו ביניהם שיחות בנושאים אחרים‪,‬‬
‫אם כי ידועה מחלוקת שהייתה ביניהם בעניין התפילה לשלום המדינה וראשיה‪,‬‬
‫וכי אחרי חתימת הסכם אוסלו דרש גולדשטיין להוציאה מן התפילה שלאחר‬
‫הקריאה בתורה בשבת‪ .‬ואילו הרב ליאור פסק להשאירה‪ .‬אך האם אפשר‬
‫להתעלם‪ ,‬למשל‪ ,‬מן ההטפה הקבועה של הרב ליאור במשך כל שנות כהונתו‬
‫בקריית ארבע? האם ייתכן שבדרשת השבת שלו בפרשת "זכור" שלפני פורים‬
‫קרא הרב ליאור – כפי שעשה מספר פעמים גם אחרי הטבח – למחות את‬
‫זכר עמלק וממשיכי דרכו? האם ייתכן ששומעיו – ובהם גולדשטיין – הבינו‬
‫שערביי חברון הם ממשיכי דרכו של עמלק? האם ייתכן שבדרשות אלה נוצרה‬
‫התשתית האמונית והרגשית הנחוצה לביצוע הטבח‪ ,‬וכאשר היתוספה לתשתית‬
‫הזאת חרדה פוסט‪-‬טראומטית אצל גולדשטיין‪ ,‬הוא קם ועשה מעשה?‬
‫המחזה מנסה להציע גם אפשרות נוספת‪ .‬אפשרות זאת מתבססת על כתביו‬
‫של הרב יצחק גינזבורג‪ ,‬שהיה ראש ישיבת "קבר יוסף" בשכם וכיום הוא נשיא‬
‫ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר‪ .‬הרב גינזבורג תמך בלא עוררין במעשה הטבח של‬
‫גולדשטיין ואף כתב בשבחו את הקונטרס ברוך הגבר שהתפרסם כשנה אחרי‬
‫הטבח‪ ,‬ובו מתואר גולדשטיין כקדוש‪ .‬הרב גינזבורג מנמק את הטבח בחמישה‬
‫נימוקים שאותם הוא מבסס בבירור הלכתי מפורט‪ :‬קידוש השם‪ ,‬הצלת נפשות‪,‬‬
‫נקמה‪ ,‬ביעור הרע ומלחמה‪ .‬אך בדברי הסיכום הוא מעלה אפשרות נוספת‪:‬‬
‫לדעתו ייתכן שהקב"ה עצמו התגלה לגולדשטיין וציווה עליו להפר את התורה‬
‫כדי לדחוק את הקץ‪ .‬דהיינו – לבצע את הטבח כדי לכפות על הקב"ה לשלוח‬
‫לנו את המשיח‪.‬‬
‫רעיון זה אינו בגדר חידוש‪ .‬יהודה עציון‪ ,‬התיאולוג של המחתרת היהודית‬
‫שנלכדה ב‪ ,1984-‬אשר יזם את התוכנית השטנית לפוצץ את מסגד כיפת‬
‫הסלע ומסגד אל‪-‬אקצה שעל הר הבית בירושלים – תוכנית שלא הייתה בגדר‬
‫רעיון מופשט‪ ,‬אלא נערכו הכנות מעשיות לביצועה – נימק את הרעיון בכך‬
‫שפיצוץ המסגדים הללו יביא למלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ואז יאלץ הקדוש ברוך הוא‬
‫לשנות את לוח הזמנים שלו ולשלוח לאלתר משיח שיצילנו‪ .‬הרב גינזבורג‬
‫מייחס לגולדשטיין מניע דומה המבוסס על אותו טיעון אסכטולוגי הזוי‪ .‬לא‬
‫במקרה ביצע גולדשטיין את הטבח במקום קדוש‪ .‬לא במקרה הוא ביצע אותו‬
‫‪60‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫בפורים‪ .‬הרב גינזבורג מרמז‪ ,‬שבחזונו של גולדשטיין נרקמה תוכנית הרבה יותר‬
‫אמביציוזית מאשר לבטל את הסכמי אוסלו – תוכניתו הייתה ליצור קטסטרופה‬
‫שתחולל שינוי קוסמי‪ ,‬שהרי ביאת המשיח היא תחילת הגאולה‪.‬‬
‫דחיקת הקץ שבבסיס האקטיביזם המשיחי‪ ,‬ועל פיה בני אדם מסוגלים‬
‫לעשות מעשים שיכפו על הקדוש ברוך הוא לשלוח משיח‪ ,‬היא רעיון מעורר‬
‫חלחלה‪ ,‬ורבים בציונות הדתית מתנערים ממנו מכול וכול‪ ,‬ומכנים את יהודה‬
‫עציון והרב גינזבורג בשמות גנאי חמורים‪ .‬אך למרות זאת ממשיך הרעיון לקנן‬
‫בישיבות קיצוניות ברחבי הארץ – בעיקר בהתנחלויות – ולהגיח מהן מפעם‬
‫לפעם‪ .‬אי אפשר להתעלם מן החשש שברגע של ייאוש – למשל‪ ,‬אם תחליט‬
‫ממשלה ריבונית על נסיגה מיהודה ושומרון – ייאחזו יחידים או קבוצות ברעיון‬
‫העוועים הזה ויגרמו קטסטרופה שתמיט עלינו חורבן‪.‬‬
‫כיצד הופכים את סיפור הטבח שעשה ברוך גולדשטיין למחזה? במילים‬
‫אחרות – איך משתמשים בפענוח מניעיו של גולדשטיין‪ ,‬כפי שנדונו לעיל‪,‬‬
‫כהשראה לכתיבה דרמטית?‬
‫בלי לפרט יתר על המידה‪ ,‬נדמה לי שאפשר להכליל ולומר שבבסיס כל‬
‫מחזה דרמטי נמצאת תבנית ברורה שזוהתה בידי אריסטו כבר במאה הרביעית‬
‫לפני הספירה‪ ,‬הכוללת דמות ראשית – פרוטגוניסט – בעלת פעולה חזקה ביותר‪.‬‬
‫בגלל הפעולה החזקה שלה יוצרת הדמות הראשית הזאת את העלילה‪ ,‬ובגלל‬
‫הקטסטרופה שהיא חווה בסוף המחזה‪ ,‬היא עוברת קתרזיס‪.‬‬
‫אריסטו לא תיאר את התבנית כפי שתיארתי אותה לעיל‪ .‬למעשה‪ ,‬למרות‬
‫שבספרו הפואטיקה הוא טוען מספר פעמים שהקתרזיס הוא תכלית הטרגדיה‪,‬‬
‫הוא אינו מפרט בשום מקום מהו אותו קתרזיס‪ .‬ואכן‪ ,‬בגלל אי הבהירות הזאת‬
‫התקבעה במשך יותר מ‪ 2,000-‬שנה הדעה שהקתרזיס הוא תהליך של זיכוך‬
‫שעובר הצופה‪ .‬רק בשלהי המאה ה‪ 20-‬החלה להתפתח תפיסה מורכבת יותר‪,‬‬
‫ועל פיה הקתרזיס הוא בראש ובראשונה תהליך של היטהרות שעוברת הדמות‬
‫הראשית בטרגדיה – הפרוטגוניסט – ואילו הצופה עובר תהליך דומה של‬
‫היטהרות בגלל האמפתיה שהוא חש כלפי הפרוטגוניסט‪.‬‬
‫מהי ההיטהרות של הפרוטגוניסט?‬
‫היטהרות הפרוטגוניסט היא ההכרה בהיבריס שבבסיס הפעולה שלו‪,‬‬
‫ובעקבות הכרה זאת – וויתור על אותה פעולה חזקה שהיה שקוע בה‪ .‬במילים‬
‫אחרות – בשלהי המאה ה‪ 20-‬התפצל המושג קתרזיס לשני מושגים נפרדים‪:‬‬
‫קתרזיס של הפרוטגוניסט המתרחש על הבמה‪ ,‬וקתרזיס שעובר הצופה היושב‬
‫באולם‪.‬‬
‫מוטי לרנר‪ :‬ברוך גולדשטיין בתיאטרון | ‪61‬‬
‫אפשר לקרוא תיאור מפורט של התהליך בספרי לשיטתו של צ'כוב‪.‬‬
‫ועוד הערה חשובה‪ :‬אריסטו טוען שתכלית הטרגדיה היא הקתרזיס‪ .‬הוא‬
‫שולל את הטענה שגם לקתרזיס יש תכלית‪ .‬נדמה לי שמחזאים רבים יסכימו‬
‫לטענה‪ ,‬שלקתרזיס של הפרוטגוניסט יש תכלית‪ ,‬והיא הקתרזיס של הצופה‪,‬‬
‫ואילו לקתרזיס של הצופה יש תכלית נוספת‪ ,‬ליצור שינוי בצופה – ובלי להכביר‬
‫בפרטים‪ ,‬השינוי שעובר הצופה הוא התחזקותו לדבוק באותה פעולה שניסה‬
‫הפרוטגוניסט לעשות במהלך העלילה‪ ,‬אך נכשל‪.‬‬
‫משמעות שתי הטענות דלעיל היא‪ ,‬שבבואי לכתוב מחזה דרמטי‪ ,‬עליי‬
‫לבנות דמות ראשית שיש לה פעולה חזקה‪ ,‬הפעולה החזקה של הפרוטגוניסט‬
‫יוצרת את העלילה המוליכה את הפרוטגוניסט לקטסטרופה וגורמת לו לעבור‬
‫קתרזיס‪ .‬מראשית תהליך הכתיבה היה לי ברור‪ ,‬שגולדשטיין אינו הפרוטגוניסט‬
‫שלי‪ .‬הסיבה העיקרית היא‪ ,‬שמחזאי הבונה פרוטגוניסט‪ ,‬חייב לחוש אמפתיה‬
‫גדולה אליו‪ ,‬ומאחר שאמפתיה כזאת לא חשתי אל גולדשטיין‪ ,‬הייתי חייב‬
‫לבחור פרוטגוניסט אחר‪ .‬כך נולד פרוטגוניסט בדוי – מחזאי‪ ,‬שהיה בנעוריו דתי‬
‫לאומי‪ ,‬בוגר ישיבת "אלון שבות"‪ ,‬שאף לימד בישיבה לאחר שירותו הצבאי‪,‬‬
‫ובשלב מסוים חש שאמונתו התערערה‪ .‬הוא יוצא בשאלה ונעשה מחזאי חילוני‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬דפוס חיים כזה היה למשל לסופר ולמחזאי י‪.‬ח ברנר‪ ,‬שהיה בנעוריו תלמיד‬
‫ישיבה ואחר כך איבד את אמונתו ונעשה סופר ומחזאי‪.‬‬
‫אמנם המחזאי הוא אדם חילוני כבר בראשית המחזה‪ ,‬אך תהליך אובדן‬
‫האמונה שלו מתואר במחזה בפרוטרוט‪ .‬למרות שהדמות דמיונית‪ ,‬מבוסס‬
‫התהליך שעברה על פרשה שהתרחשה במציאות‪ .‬בשנת ‪ 1992‬נשא הסופר‬
‫ס‪ .‬יזהר דברים בכנס התנועה ליהדות הומניסטית‪ ,‬ובהם הוא ניתח את ספר‬
‫יהושע‪ ,‬ומתוך קריאת הטקסט הגיע למסקנה‪ ,‬שיהושע ביצע ג'נוסייד בעמי‬
‫כנען שאותה כבש‪ .‬נדמה לי שכוונתו של יזהר לא הייתה להעמיד את יהושע‬
‫לדין‪ ,‬אלא לנסות ולפתח קריאה ביקורתית של הטקסט המקראי‪ ,‬קריאה המכירה‬
‫במשמעותו המוסרית של תהליך כיבוש הארץ‪ .‬לאחר שהדברים התפרסמו רעשה‬
‫הציונות הדתית‪ ,‬ורבני ישיבת "אלון שבות" – החל ברב אהרון ליכטנשטיין‬
‫וכלה ברב יעקב מדן ‪ -‬החלו לסנגר על יהושע ולטעון שהשמדת תושבי כנען‬
‫הייתה הכרחית ומוצדקת‪ 3.‬ההתנצחות בינם לבין ס‪ .‬יזהר מרתקת ביותר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫מוטי לרנר‪ ,‬לשיטתו של צ'כוב‪ ,‬הוצאת מופת‪ ,‬תל אביב‪.2011 ,‬‬
‫"מוסר מלחמה וכיבוש"‪ ,‬דברים שנאמרו ביום עיון במכללת הרצוג להכשרת מורים‬
‫ליד ישיבת הר עציון‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫בהשראת ההתנצחות הזאת בניתי את דמותו של הפרוטגוניסט‪ .‬כאשר‬
‫היה מורה לתנ"ך בישיבה‪ ,‬ולימד את ספר יהושע החל לשאול על משמעותו‬
‫המוסרית של כיבוש הארץ המתואר בספר‪ .‬שאלותיו עוררו תגובות קשות‪ .‬כל‬
‫הרבנים בישיבה הצדיקו את יהושע‪.‬‬
‫הוא חש שאינו יכול להאמין בתורה המצווה על ג'נוסייד ובאלוהים שנתן‬
‫אותה‪ .‬עד מהרה עזב את הישיבה והתגרש מאשתו שהסכימה עם הרבנים‪ .‬בנו‬
‫יחידו נשאר לחיות עם אימו‪ ,‬והמשיך ללמוד בישיבה תיכונית בעיר אפרת‪.‬‬
‫עלילת המחזה נפתחת כאשר המחזאי מגלה שבמסיבת פורים שנערכה‬
‫באותה ישיבה תיכונית‪ ,‬התחפש בנו לברוך גולדשטיין‪ .‬תופעה זאת אינה‬
‫כה חריגה‪ .‬בשנים הראשונות שלאחר הטבח הייתה התחפשות כזאת נפוצה‬
‫מאד‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עשרות בנים ובנות נקראו בווריאציות שונות על שמו של‬
‫גולדשטיין‪ -,‬ואפשר למצוא רשימה של בנים ובנות כאלה בספר הזיכרון ברוך‬
‫הגבר שהוציאו לאור מעריציו‪ .‬ההזדהות של בנו עם גולדשטיין גורמת למחזאי‬
‫לצאת למסע – לא רק להצלת נשמתו של הבן‪ ,‬אלא כדי לשנות את המציאות‬
‫המעודדת את ההזדהות הזאת‪ .‬במסעו נפגש המחזאי עם כמה מן הרבנים אשר‬
‫לדעתו יצרו את המציאות הזאת‪ ,‬ובשיחותיו עימם הוא מגלה מוטציה מעוותת‪,‬‬
‫גזענית ואלימה של היהדות‪ ,‬שאותה לא הכיר‪ ,‬אשר יצרה כנראה את השכנוע‬
‫הפנימי אצל גולדשטיין לקום ולבצע את הטבח הנורא‪.‬‬
‫מסעו של המחזאי מושתת על המסע שעשיתי במהלך התחקיר לכתיבת‬
‫המחזה‪ .‬לשמחתי הצלחתי להיפגש עם מרבית הרבנים הנזכרים במחזה‪ .‬היחידי‬
‫שאיתו לא נפגשתי הוא הרב יצחק גינזבורג‪ ,‬נשיא ישיבת "עוד יוסף חי"‪ ,‬שכתב‬
‫את הקונטרס ברוך הגבר‪ ,‬אך נפגשתי עם כמה מתלמידיו הקרובים‪ .‬השיחות עם‬
‫הרבנים היו מרתקות‪ .‬לא הסתרתי את מטרותיי ועמדותיי‪ ,‬ונדמה לי שגם נעניתי‬
‫בגילוי לב‪ ,‬וקיבלתי הסברים מפורטים על עמדותיהם ביחס לספר תורת המלך‪,‬‬
‫לקונטרס ברוך הגבר ולעצם מעשהו של גולדשטיין‪ .‬נדהמתי לגלות את ההבנה‬
‫למעשה ואת חוסר הנכונות לגנות אותו‪ .‬בפגישה עם כעשרה מתלמידי הרב‬
‫גינזבורג שבאו לראות את ההצגה‪ ,‬רק אחד מהם הסכים להביע גינוי לטבח‪.‬‬
‫בפגישות אלה התקשיתי שלא להבחין בעיוות שחל בשיפוט המוסרי אצל‬
‫בני שיחי – עיוות שנוצר בגלל אימוץ דוקטרינות תיאולוגיות שחלקן עתיקות‬
‫יומין‪ ,‬שהתבססו להפתעתי בעיקר על הרמב"ם ועל ספרו משנה תורה הגדוש‬
‫בפסיקות הלכתיות שהיסוד הגזעני בהן מסמר שיער‪ :‬גויים שנטו למות‪ ,‬אסור‬
‫להצילם‪ .‬אסור לרפא אותם‪ ,‬אפילו בשכר‪ .‬אסור לקחת רפואה מן הגוי‪ .‬אסור‬
‫אפילו להשיא לו עצה טובה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫אך הדוקטרינה התיאולוגית המסוכנת ביותר התגלתה ברעיון המשיחי‪.‬‬
‫מוטי לרנר‪ :‬ברוך גולדשטיין בתיאטרון | ‪63‬‬
‫דווקא רעיון זה שנועד להדגיש את הנשגב שביהדות‪ ,‬יצר למעשה את העיוות‬
‫העמוק ביותר‪ .‬הוא גויס לא רק להצדקת הכיבוש‪ ,‬אלא גם להצדקת מעשים‬
‫מטורפים כמו התוכנית לפיצוץ המסגדים בהר הבית ב‪ 1984-‬והטבח שעשה‬
‫גולדשטיין ב‪ .1994-‬גם מעשי הטרור המכונים "תג מחיר" מנומקים בטענה‬
‫שהם מאיצים את הגאולה‪ .‬אין זאת אלא שהאוטופיה שבבסיס הרעיון המשיחי‬
‫– דהיינו‪ ,‬הכמיהה למשיח שישנה סדרי עולם ויקים את מלכות ישראל הקדושה‬
‫– ביטלה את האחריות שלנו להקמת חברה מתוקנת ושוחרת צדק בידי בני אדם‪,‬‬
‫וליתר דיוק בידינו אנו‪.‬‬
‫כמה מן המקורבים ליהדות הפונדמנטליסטית שממנה יצא גולדשטיין‬
‫ראו את ההצגה וטענו שהגזמתי בחשיבותו של הרעיון המשיחי כמניע המרכזי‬
‫לטבח‪ .‬הם לא מכחישים שגולדשטיין ניזון מן האידיאולוגיה והתיאולוגיה של‬
‫הרב מאיר כהנא‪ ,‬שהוא תמך בטרנספר‪ ,‬שהוא התנגד בכל מאודו להסכם אוסלו‪,‬‬
‫שהוא היה במצוקה אישית גדולה בגלל החרדה מפינוי היישוב היהודי בעקבות‬
‫ההסכם‪ ,‬ובגלל התקפות טרור ערביות‪.‬‬
‫לעניות דעתי‪ ,‬הרעיון המשיחי שיסודו בעידן המודרני הוא בחזונו של הרב‬
‫קוק‪ ,‬חלחל לרבדים עמוקים‪ ,‬מודעים ולא מודעים‪ ,‬בציונות הדתית בימינו‪.‬‬
‫מספרים על חנן פורת שכאשר הקימו אנשי גוש אמונים‪ ,‬בקיץ ‪ ,1974‬את מחנה‬
‫ההתיישבות בסבסטיה‪ ,‬הקיפו את המאהל בגדר‪ .‬בבוקר התעוררו האנשים‬
‫לתפילה וראו שחנן התעורר לפניהם והרחיק את הגדר במטר אחד‪ .‬שאלו אותו‪:‬‬
‫"חנן‪ ,‬מדוע אתה מרחיק את הגדר במטר?"‬
‫הוא ענה‪" :‬אני לא מרחיק את הגדר במטר‪ ,‬אלא מקרב את הגאולה‬
‫‪4‬‬
‫במטר‪".‬‬
‫אנקדוטה זאת מעידה עד כמה רעיון דחיקת הקץ הוא רעיון קונקרטי‪,‬‬
‫המתורגם למעשים של יום‪-‬יום‪.‬‬
‫נשוב למחזה‪ .‬מהו הקתרזיס של הפרוטגוניסט אשר יוצר את הקתרזיס אצל‬
‫הצופה?‬
‫פעולתו העיקרית של הפרוטגוניסט – הוא המחזאי הדמיוני – היא להציל‬
‫את בנו‪ ,‬אבל למעשה הוא יוצא להציל את היהדות הנשגבת שאותה הכיר כל‬
‫חייו‪ ,‬מידיהם של הרבנים המעוותים אותה‪.‬‬
‫בסופה של העלילה הוא נכשל – כמו כל פרוטגוניסט בכל טרגדיה –‬
‫ולמעשה מכיר בכך שהובס במערכה‪ :‬בנו אבד לו‪ ,‬וגם היהדות הנשגבת שהכיר‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫את הדברים שמעתי מפי כמה מחבריו של חנן פורת בשנת ‪ ,1986‬כאשר ערכתי את‬
‫התחקיר למחזה "חבלי משיח"‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫אבדה‪ .‬ההכרה הזאת‪ ,‬ובעקבותיה כניעתו וויתורו על פעולתו‪ ,‬הן שיאו של‬
‫הקתרזיס שלו‪ .‬מהו אפוא הקתרזיס של הצופה הנוצר בעקבות הקתרזיס של‬
‫המחזאי? באופן פרדוכסלי‪ ,‬דווקא כישלונו של הפרוטגוניסט מחזק את הצופה‬
‫להמשיך בחייו באותה פעולה שבה נכשל הפרוטגוניסט במחזה‪ .‬דוגמה מובהקת‬
‫לכך הוא המחזה "רומיאו ויוליה" שבו אנו רואים זוג צעירים הנאבקים על‬
‫אהבתם האסורה‪ .‬למרות כישלונם המוחלט – שניהם מתאבדים – הצופה בהם‬
‫אינו אומר לעצמו שאהבה אסורה כרוכה בסכנות כה רבות עד שאין בה טעם‪.‬‬
‫להפך‪ ,‬הוא אומר לעצמו‪ :‬אהבה אסורה היא חוויה כה נשגבת‪ ,‬עד שאעשה כל‬
‫שביכולתי להתאהב‪ ,‬גם אם האהבה אסורה‪.‬‬
‫כך גם במחזה "דוחקי הקץ"‪ :‬כישלונו של המחזאי הדמיוני להציל את‬
‫היהדות הנשגבת אינו מרפה את ידיו של הצופה‪ ,‬אלא להיפך‪ .‬הוא פועל כמנוף‬
‫קונסטרוקטיבי ומחזק אותו בתחושתו שהצלת היהדות הנשגבת הוא מעשה‬
‫הכרחי‪ .‬אני מקווה שכך אמנם יחושו מרבית הצופים בהצגה‪.‬‬
‫"עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪:‬‬
‫שיח הרנסנס וסימולקרת המוות‬
‫ליאת סידס‬
‫במבואה של המכון לאנטומיה בהיידלברג יש שלט בו כתוב‪:‬‬
‫"‪"Hic gaudet mors succurrere vilate‬‬
‫ופירושו "כאן המוות שמח להיחלץ לעזרתם של החיים"‪.‬‬
‫ועליו לעשות זאת בעמדו זקוף )‪.(von Hagens 2008: 40‬‬
‫מבוא‬
‫הפתולוג הגרמני גונתר פון האגנס (‪ )von Hagens‬הציג בטוקיו בשנת ‪,1996‬‬
‫ולאחר מכן במקומות שונים בעולם (בין השאר בחיפה ב‪ 2008-‬ובתל אביב‬
‫ב‪ )2012-‬פרויקט שכלל את התערוכה "עולמות הגוף" (‪ )Body Worlds‬ונתיחה‬
‫אנטומית פומבית שעשה בשנת ‪ 2002‬לקראת התערוכה בלונדון באותה שנה‪.‬‬
‫המוצגים בתערוכות היו גוויות וחלקי גוויות אמיתיים של בני אדם ושל בעלי‬
‫‪1‬‬
‫חיים שעברו נתיחה אחרי המוות ושוּ מרו בטכניקת הפלסטינציה (‪.)plastination‬‬
‫‪1‬‬
‫טכניקת הפלסטינציה משמרת באמצעות כיסוי בפולימרים אברי גוף‪ ,‬חתכים ומערכות‬
‫(חלקים מהמדריך המקוצר שפון האגנס הוציא בחסות המכון לאנטומיה בהיידלברג‪,‬‬
‫כלולים בקטלוג התערוכה‪.‬‬
‫‬
‫הוא עצמו ייחס את המצאתה של הטכניקה ואת יישומה לרצון האנושי הבסיסי עתיק‬
‫היומין לעצור את השכחה והחלוף (עמ' ‪ .)23‬את הדגם הראשון יצר פון האגנס ב‪1977-‬‬
‫בהיידלברג‪ ,‬ומאז פיתח את הטכניקה (עמ' ‪ )32‬וגם‪:‬‬
‫‬
‫מקור הגוויות בתרומות (צוואות בחיים)‪ ,‬בהליך חוקי ומסודר הנעשה בשקיפות ציבורית‬
‫(שרלין מור ומקנזי בראון בדקו נושא זה ודעתם נחה לגבי החוקיות והשקיפות של התהליך‪.‬‬
‫‬
‫‬
‫‪Gunther von Hagens. Body Worlds, The Original Exhibition of Real Human‬‬
‫‪Bodies, A. Whalley (ed.), Heidelberg Institute for Plastination, Heidelberg, 2008.‬‬
‫)‪pp. 26-43. (von Hagens, Body Worlds‬‬
‫‪Wilhelm Kriz, "Foreword", in: A. Whalley (ed.), Body Worlds, The Original‬‬
‫‪Exhibition of Real Human Bodies, Heidelberg Institute for Plastination,‬‬
‫)‪Heidelberg, 2008, p. 7. (Kriz, Foreword‬‬
‫‪66‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫טכניקה זו‪ ,‬שהומצאה על ידי פון האגנס עצמו‪ ,‬מאפשרת לשמר ולביים חומרים‬
‫מן הגוף המנותח‪ .‬הגוויות עוצבו בחלל התצוגה כדימויים תלת‪-‬ממדיים‪,‬‬
‫במערכי תצוגה ופוזיציות שונים‪.‬‬
‫התערוכה עוררה‪ ,‬ועדיין מעוררת‪ ,‬מחלוקות חריפות‪ :‬במקומות מסוימים‬
‫נאסרה הצגתה או הוגבלה לגילאים בוגרים‪ .‬תאורטיקנים של אמנות ושל‬
‫מוזיאולוגיה‪ ,‬מבקרי אמנות‪ ,‬מדענים‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬סוציולוגים ומבקרי תרבות‬
‫העלו שאלות רבות לגבי הפרויקט‪ .‬התומכים והמהללים גרסו כי פון האגנס‬
‫מוביל שינוי תודעתי חשוב ביחסו של הציבור הרחב לגוף ולמוות‪ :‬דובר בדה‪-‬‬
‫מיסטיפיקציה של המדע ושל הרפואה ובתפיסה חדשה של הכרת הגוף והיחס‬
‫אליו‪ .‬בד בבד שיבחו את הרמה הטכנית הגבוהה של המוצגים ואת הכוח‬
‫האקספרסיבי שלהם‪ .‬בפרויקט "עולמות הגוף" טמון פוטנציאל רב לקידום‬
‫ההתעניינות במחקר הרפואי ובחינוך לקראתו‪ ,‬ויש לו גם השלכות סוציולוגיות‬
‫על הוראת הרפואה והאנטומיה‪ .‬הפרויקט מחולל שינויים דרמתיים בהבנת מושג‬
‫האמנות ופתיחתו למצבי גבול בזיקה לכל תחום‪ ,‬ולפיכך לקריסת הקטגוריות‬
‫‪2‬‬
‫– מדע או אמנות‪.‬‬
‫לעומתם טוענים שוללי התערוכה‪ ,‬שדווקא אופן הצגת הגוף המת‪ ,‬שהיא ספק‬
‫‬
‫‬
‫‪2‬‬
‫‪Moore and Brown, Charleen Moore and Mackenzie Brown,"Experiencing‬‬
‫‪'Body Worlds': Voyeurism, Education, or Enlightenment?", Journal of Medical‬‬
‫)‪Humanities, 28 (4), 2007, p. 232. (Moore and Brown, Experiencing‬‬
‫הקוד האתי שניסחה ועדת האתיקה של המכון‪ ,‬שבה שותפים פילוסופים‪ ,‬סוציולוגים‪ ,‬רופאים‬
‫ואנשי חינוך‪ ,‬מפורסם באתר של המכון‪ .‬התצוגה שומרת באופן מוחלט על האנונימיות של‬
‫התורמים‪ .‬הכיתובים והקטלוגים אינם מזכירים את שמם‪ .‬במוצגים מסוימים מופיעים תווי‬
‫פנים חלקיים‪ ,‬אך אלה השלמות מומצאות בחומרים פלסטיים ואינן קשורות לפני המתים‪.‬‬
‫‪Tony Walter, "A New Way to Dispose of the Dead", The Journal of the Royal‬‬
‫‪Anthropological Institute, 10 (3), 2004, pp. 603-627. (Walter, A New Way); Bazon‬‬
‫‪Brock, "The Educating Power of Sciences", in: A. Whalley (ed.), Body Worlds, The‬‬
‫‪Original Exhibition of Real Human Bodies, Heidelberg Institute for Plastination,‬‬
‫‪Heidelberg, 2008; Franz J. Wetz, "The Dignity of Man" and "Modern Anatomical‬‬
‫‪Theater – The First Public Autopsy in 200 Years", in: A. Whalley (ed.), Body‬‬
‫‪Worlds, The Original Exhibition of Real Human Bodies, Heidelberg Institute for‬‬
‫‪Plastination, Heidelberg, 2008. (Wetz, The Dignity); Samuel Alberti, "Should‬‬
‫‪we Display the Dead?", Museum and Society, 7 (3), 2009, pp. 133-149. (Alberti,‬‬
‫‪Should we Display); Charleen Moore and Mackenzie Brown, "The Anatomist‬‬
‫‪as 'Prosektor and Proplastiker' " and "The Anatomist as Priest and Prophet", in:‬‬
‫‪A. Whalley (ed.), Body Worlds, The Original Exhibition of Real Human Bodies,‬‬
‫‪Heidelberg Institute for Plastination, Heidelberg, 2008; Kriz, Foreword.‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪67‬‬
‫אינפורמטיבית‪-‬מחקרית וספק אמנותית‪ ,‬היא סנסציונית‪ ,‬בוטה ומניפולטיבית‪.‬‬
‫היא הופכת‪ ,‬לטענתם‪ ,‬את הגוף המת לחומר ביד היוצר או החוקר ולמוצג‬
‫בידורי‪ .‬בכך היא מחללת את כבוד האדם‪ ,‬גורמת לוולגריזציה של המוות‪ ,‬ושמה‬
‫‪3‬‬
‫לצחוק את היֶ דע המדעי‪ ,‬שראוי שיהיה טהור ונטול שיקולים חוץ‪-‬מחקריים‪.‬‬
‫מבחינה אזרחית התערוכה פוגעת בפרטיותם של אזרחים‪ .‬היו שיצאו במיוחד‬
‫נגד המוצגים המראים מצבי הריון ועוברים שנחשבו‪ ,‬לדעת המבקרים‪ ,‬לחלק‬
‫הקשה והמעיק ביותר בתערוכה‪ .‬בארצות הברית‪ ,‬למשל‪ ,‬הוצגו המוצגים האלה‬
‫בחדרים נפרדים וסגורים‪.‬‬
‫שני כיווני הסערה הביקורתית שעורר הפרויקט של פון האגנס נטועים‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬במסגרת חשיבה בינרית‪ ,‬המבחינה בין תפיסת האמנות והתרבות‬
‫החזותית וגבולות המבע הלגיטימי שלהם במרחב הפומבי‪ ,‬לבין תפיסת המדע‬
‫כפעילות לא‪-‬תצוגתית מעיקרה‪ ,‬נטולת פניות וחסרת סובייקט‪.‬‬
‫להבדיל מדפוס החשיבה שהציגו מבקריו של פון האגנס‪ ,‬הדיכוטומיה מדע‬
‫או אמנות‪ ,‬ראוי או לא ראוי מהבחינה האתית‪ ,‬ערכי ואינפורמטיבי או סנסציוני‪,‬‬
‫בוטה ומוּ נע משיקולי רייטינג‪ ,‬נמוך או גבוה‪ ,‬ידע‪ ,‬חינוך‪ ,‬השכלה ומחקר או‬
‫בידור להמונים‪ ,‬פרוגרסיבי או מניפולטיבי‪ ,‬פרוטוקול האנטומיה או אקספרסיה‬
‫ואמנות – מאמר זה מבקש להציע פרשנות הרואה באנטומיה שיח ופרקטיקה‬
‫‪4‬‬
‫של תרבות בהקשר הנרחב של שיח הגוף בהיסטוריה של המדע ושל האמנות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Jonathan Simon, "The Theater of Anatomy: The Anatomical Preparations of‬‬
‫‪Honoré Fragonard", Eighteenth Century Studies, 36 (1), 2002, pp. 63-79. (Simon,‬‬
‫‪The Theater); John Bohannon, "Gunther von Hagens: Anatomy's Full Monty",‬‬
‫‪Science, 301, 2003, pp. 1172-1175. (Bohannon, Anatomy's Full Monty); Uli‬‬
‫‪Linke, "Touching the Corpse", Anthropology Today, 21 (5), 2005, pp. 13-19.‬‬
‫‪(Linke, Touching the Corpse); Raphael Cuir, "Comment to Gunther von Hagens‬‬
‫‪Inventor or Imitetor A response to Uli Linke (AT 21[5])", Anthropology Today,‬‬
‫‪22 (6), 2006, pp. 20-22; Thomas Schnalke, (2010), "Arguing with Objects: The‬‬
‫‪Exhibition as a Scientific Format of Publication", in: S. Lehmann-Brauns and C.‬‬
‫‪Sichau (eds.), The Exhibition as Product and Generator of Scholarship, Max‬‬‫‪Planck Institute for the History of Science, Berlin, 2010; Moore and Brown,‬‬
‫‪Experiencing; Alberti, Should we Display.‬‬
‫המחשבה על אודות המחקר האנטומי כמחקר של תרבות ושיח או כמחקר שנכון לבחון‬
‫אותו בקטגוריות של תרבות ושיח (ולא כמדע המבוסס על ידע טהור נטול פניות‪ ,‬כמו‬
‫שמקובל בדרך כלל לחשוב)‪ ,‬נשען על גישות חדשות בהיסטוריוגרפיה של האנטומיה‬
‫בעשרים וחמש השנים האחרונות‪.‬‬
‫‪Jonathan Sawday, The Body Emblazoned: Dissection and the Human Body in‬‬
‫‪Renaissance Culture, Routledge, London and New York, 1995. (Sawday, The Body‬‬
‫‪68‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ברצוני להציג את הפרויקט של פון האגנס כמאורע של שיח תרבות הרנסנס‬
‫והבארוק‪ .‬על סמך גישתם של אחדים מפרשני הפרויקט‪ ,‬אני מבקשת לטעון כי‬
‫עבודותיו של פון האגנס נטועות במסורת המחקר האנטומי של העבר (בהקשר‬
‫הכולל של פילוסופיית הטבע שמקורותיה בעת העתיקה)‪ .‬העבודות נדברות‬
‫הספרות האנטומית של הרנסנס והמשכה בבארוק‪ ,‬ועם‬
‫עם אמנות הרנסנס ועם ִ‬
‫מופעי הגוף המת כפי שהתקיימו בתיאטרון האנטומי עד סוף המאה ה‪ 18-‬עד‬
‫‪5‬‬
‫הולדת המבט הקליני המודרני‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬הפרויקט של פון האגנס הוא אפקט ומקרה פרטי של שיח התרבות‬
‫האפשוּ ר שהתרבות הפוסט‪-‬‬
‫הפוסט‪-‬מודרנית והגלובלית‪ ,‬כלומר‪ ,‬תוצר של תנאיי ִ‬
‫‪Emblazoned); Andrew Cunningham, The Anatomical Renaissance, The Resurrection‬‬
‫‪of Anatomical Projects of the Ancient, Scholar Press, Hampshire, 1997. (Cunningham,‬‬
‫‪The Anatomical Renaissance); Andrea Carlino, Paper Bodies: A Catalogue of‬‬
‫‪Anatomical Fugitive Sheets 1538–1687, translated from the Italian by N. Arikha,‬‬
‫;)‪Institute for the History of Medicine, London, 1999. (Carlino, Paper Bodies‬‬
‫‪Andrea Carlino, Books of the Body: Anatomical Ritual and Renaissance Learning,‬‬
‫‪translated from the Italian by J. Tedeschi and A. C. Tedeschi, University of Chicago‬‬
‫‪Press, Chicago and London, 1999. (Carlino, Books of the Body); Katharine Park,‬‬
‫‪"Was There Renaissance Body?"', in: W. Kaiser and M. Rocke (eds.), The Italian‬‬
‫‪Renaissance in the Twentieth Century: Acts of an International Conference, Villa‬‬
‫‪I Tatti, Florence, (19), 2002, pp. 21-35; Katharine Park, Secrets of Woman Gender,‬‬
‫‪Generation and the Origins of Human Dissection, Zone Books, New York, 2010.‬‬
‫גישות אלה מפקפקות בחדותן של ההבחנות השמרניות בין ידע (‪ )knowledge‬לשיח‬
‫(‪ ,)discourse‬בין קטגוריות הידע לבין האופנים שבהם הידע מופק‪ ,‬מוצג‪ ,‬מטופל‬
‫ומנוהל במערכות חברתיות כוללות‪ .‬לפילוסופיה של מישל פוקו (‪ )Foucault‬שמור‬
‫‬
‫‪5‬‬
‫מקום מרכזי בתפיסה זו‪ ,‬שביסודה הטענה כי כשם שהגוף הוא נתון ביולוגי‪ ,‬כך הוא‬
‫כינון חברתי‪-‬תרבותי‪ ,‬בעל היסטוריה‪ .‬הידע הקנוני על הנתון הביולוגי‪ ,‬מונחה במידה‬
‫רבה (או לגמרי) על ידי שפת הכינון הזה ועל ידי משטרי השיח ותצורותיו‪ .‬לפי תפיסה‬
‫זו‪ ,‬ההיסטוריה של הידע בכלל ושל הרפואה בפרט היא מערכת של שיחים המורכבת‬
‫ממכלול של פרקטיקות‪ ,‬שפה וחוקים‪ ,‬הקיימים בתקופה היסטורית מסוימת‪ .‬פוקו‬
‫קובע כי הם אינם ביטוי של פעולת התודעה של הסובייקט‪ .‬כלומר‪ ,‬הידע אינו תולדה‬
‫של תודעה‪ ,‬אלא הסבר על‪-‬אודות תופעה היסטורית במונחי פרקטיקה‪ ,‬תנאי אפשור‪,‬‬
‫חוקים ושינויים היסטוריים‪ .‬מישל פוקו‪ ,)2008( ,‬הולדת הקליניקה‪ :‬ארכיאולוגיה של‬
‫המבט הרפואי‪ ,‬מצרפתית‪ :‬נ' ברוך‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫שיח האנטומיה של העבר שאותו מזמן הפרויקט של פון האגנס‪ ,‬יידון במאמר זה‬
‫הספרות המדעית "אנטומיה של הגוף האנושי" (‪Anatomia‬‬
‫באמצעות האיור מתחום ִ‬
‫‪ ,del corpo humano, 1560‬תמונה ‪ )1‬מאת האנטום חואן ואלוורדה דה מוסקו‬
‫(‪.)Valverde‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪69‬‬
‫מודרנית והגלובלית מזמנת לנו‪ 6.‬זאת על רקע תפיסות פילוסופיות הדנות‬
‫ביחסי ייצוג‪-‬ממשות בתרבות הפוסט‪-‬מודרנית והגלובלית‪ .‬מכאן ש"עולמות‬
‫הגוף" היא תערוכה בעלת תודעה היסטורית רנסנסית עמוקה‪ ,‬ובד‪-‬בבד היא‬
‫אובייקט ותוצר פרטי ומובהק של התרבות הפוסט‪-‬מודרנית והגלובלית‪.‬‬
‫"עולמות הגוף" כשיח אנטומי רה‪-‬רנסנסי ובארוקי‬
‫כאמור‪" ,‬עולמות הגוף"‪ ,‬ובשמה הגרמני "‪" ,"Körperwelten‬העולם‬
‫החומרי"‪ ,‬כוללת מאות חלקי גוויות‪ ,‬עשרות גוויות שלמות מבוימות בתנוחות‬
‫שונות‪ ,‬מערכות שלדים‪ ,‬שרירים‪ ,‬אברים פנימיים‪ ,‬מערכות שלמות וחלקיות‬
‫של כלי דם‪ ,‬מוצגים של חתכים רוחביים ואורכיים של רקמות‪ ,‬עוּ ברים וכו'‪,‬‬
‫כולם משומרים ומעובדים בתהליך הפלסטינציה‪ 7.‬החטיבה הנושאית הגדולה‬
‫בתערוכה קשורה לעולם התיעוד המצולם‪ ,‬העיתונאי והטלוויזיוני‪ .‬דמויות‬
‫אחרות מבוימות בזיקות לשדה ההיסטורי של הייצוג האנטומי המדעי (איורים‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫פסלים קלופי עור ומוצגי שעווה מהמאות ה‪ 16-‬ועד תחילת המאה ה‪,)19-‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‬
‫פון האגנס יכול היה להציג את התערוכה כבר בסוף שנות ה‪ ,)1978( 70-‬כאשר המציא‬
‫את טכניקת הפלסטינציה שאפשרה העמדה זקופה של גוויות בלי תמיכות כגון קביים‪,‬‬
‫מוטות‪ ,‬אובייקטים אנכיים וכדומה‪ ,‬כפי שהיה מקובל בשלהי הרנסנס והבארוק‪ ,‬ומכאן‬
‫שהעיתוי של הופעת התערוכה – סוף המילניום השני – אינו מקרי‪.‬‬
‫המכון לפלסטינציה הוא מוסד פרטי ולא אקדמי מוכר‪ ,‬אם כי הוא פועל בחסות רופפת‬
‫של אוניברסיטת היידלברג‪ .‬זיקה זו אינה מוזכרת בפרסומי המכון ובאתר שלו‪.‬‬
‫דוגמאות לדיאלוג שמקיים פון האגנס עם המסורת האנטומית המדעית הקדם‪-‬‬
‫מודרנית אפשר למצוא ב"איש העור" (‪ )http://erev-rav.com/archives/25568‬המצטט‬
‫את האיור "אנטומיה של הגוף האנושי" מאת וולורדה (תמונה ‪ ,1‬יידון בהמשך);‬
‫ב"סוס המזנק ורוכבו" המצטט את "הסוס ורוכבו" מאת חוקר האנטומיה מהמאה ה‪18-‬‬
‫הונורה פרגונר (‪ ;)Fragonard‬ואת "אוטופיה של גוף"‪http://www.examiner.com/( ,‬‬
‫‪ )images/blog/wysiwyg/image/1219399687.jpg‬המצטט את"איש השרירים" (תמונה‬
‫‪ ,)2‬מאת חוקר האנטומיה המרכזי בן המאה ה‪ ,16-‬שהמחקר ההיסטוריוגרפי מייחס‬
‫לו את נקודת המעבר מהאנטומיה העתיקה למודרנית‪ ,‬אנדריאס וזאליוס (‪1514-‬‬
‫‪ .)Vesalius 1564‬כלומר‪ ,‬מאנטומיה תלוית טקסט לאנטומיה תצפיתית חדשה‪ .‬רוי‬
‫פורטר (עורך)‪" ,)2009( ,‬מדעי הרפואה"‪ ,‬מאנגלית‪ :‬י' מנשנפרוינד‪ ,‬תולדות הרפואה‬
‫מהיפוקרטס ועד ימינו‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב‪ ,‬עמ' ‪ .160–159‬וכן‪:‬‬
‫‪Loren Carey McKinney, "The Beginnings of Mandeville's Role", Medical‬‬
‫‪History, 6, 1962, pp. 233-239; Charles O'Malley, Andreas Vesalius of Brussels‬‬
‫‪1514-1564, University of California Press, Berkeley and Los Angeles, 1965, p.‬‬
‫‪1; Charles O'Malley, "Vesalius", Dictionary of Scientific Biography, Scribner‬‬
‫‪New York, 1981, p. 11; Vivian Nutton, "Greek Science in the Sixteenth‬‬
‫‪Century Renaissance", in: J. V. Field and F. A. J. L. James (eds.), Renaissance‬‬
‫‪70‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫וליצירות אמנות בציור ובפיסול מהמאה ה‪ 15-‬ועד העשורים הראשונים של‬
‫המאה ה‪ 9.20-‬מתערוכה לתערוכה נעשו המוצגים מורכבים ופרובוקטיביים יותר‪,‬‬
‫"ככל שהתרחבו האפשרויות הטכניות‪ ,‬התחיל הצוות היצירתי מאוד של פון‬
‫האגנס להמציא כבחלום תנוחות ספקטקולריות יותר ויותר [‪ ]...‬כמו פלסטינציה‬
‫מיסטית"‪ ,‬כותב טוני וולטר (‪ ,)Walter‬אחד המבקרים של פון האגנס‪ 10.‬הטכניקה‬
‫אפשרה גם הגדלה לא‪-‬ריאלית של המוצגים (כך‪ ,‬למשל‪" ,‬רוכב האופניים"‬
‫שהוצג בתערוכה בלונדון‪ ,‬גדול פי אחד וחצי מגודלו הטבעי)‪.‬‬
‫הבחירה באופני ההצגה נובעת ממכלול שיקולים‪ ,‬ונועדה ליצור מה שפון‬
‫האגנס כינה "פלסטינציות גשטאלטיות" (‪ ,)Gestalt Plastinates‬בין השאר למען‬
‫האופטימיזציה של המידע‪ .‬התנוחות נבחרו בחלקן כדי להראות את היכולות‬
‫המכניות הכרוכות בתפקוד השלד והשרירים‪ ,‬חתכי הרקמות או האיברים‬
‫המוצגים מבקשים להדגים באופן הברור ביותר את ההיבטים התפקודיים‬
‫הייחודיים להם‪ .‬לצד אלה מוצגים מצבים פתולוגיים‪ .‬למקצת המוצגים מטרה‬
‫מחנכת ברורה‪ .‬הם מראים עקבות התערבות כירורגית לשיקום פגיעות (תומכנים‬
‫בעורקי הלב‪ ,‬פינים ממתכת הקבועים בעצמות שבורות)‪ 11,‬ריאות שחורות של‬
‫‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪and Revolution: Humanists, Scholars, Craftsmen and Natural Philosophers in‬‬
‫;‪Early Modern Europe, Cambridge University Press, Cambridge, 1993, p. 15‬‬
‫‪Cunningham, The Anatomical Renaissance, p. 88; Carlino, Paper Bodies, p. 6.‬‬
‫וזאליוס כתב את הספר ‪( ,De humani corporis fabrica libri septem‬על אודות מבנה‬
‫הגוף האנושי) המכוּ נה "פבריקה" (‪ )Fabrica‬בשנת ‪ .1543‬בספר ‪ 663‬עמודים ו‪300-‬‬
‫איורים‪ .‬הספר חולל מהפכה במחקר האנטומי ובשיטות ההוראה שלו ונחשב עד היום‬
‫לאחד הספרים החשובים בספרות האנטומית המדעית‪.‬‬
‫כמו המוצגים של דמויות הנשים ההרות הנדברות עם מודל הגוף של ונוס בצורותיו‬
‫השונות בציורי הרנסנס והבארוק‪" :‬ונוס מאורבינו" (‪ )1538‬ו"דנאה" (‪ )1554‬מאת‬
‫טיציאן (‪" ,)Titian‬הולדת ונוס" (‪ )1485‬מאת בוטיצ'לי (‪" ,)Botticelli‬ונוס הישנה"‬
‫(‪ )1508‬מאת ג'ורג'ונה (‪ )Giorgione‬ו"אולימפיה" (‪ )1863‬מאת מאנה (‪ .)Manet‬מוצג‬
‫מרכזי נוסף הנדבר עם יצירה בארוקית הוא "הסוס המזנק ורוכבו" (‪ ,)2000‬המצטט את‬
‫הציור "נפולאון חוצה את מעבר סן‪-‬ברנאר” (‪ )1801‬מאת דויד (‪ )David‬ואת "ארבעת‬
‫הרוכבים" (‪ )1498–1497‬מאת דירר (‪ .)Dürer‬ואילו "האצן" (‪ ,)1997‬נדבר עם "צורות‬
‫יחודיות נעות בחלל" (‪ )1913‬מאת בוצ'וני (‪" .)Boccioni‬איש המגירות" (‪ )1999‬נדבר‬
‫עם פסלו של סלוואדור דאלי (‪" )Dali‬ונוס עם מגירות" (‪ )1916‬ועם תמונתו "ג'ירפה‬
‫בוערת" (‪ – )1936‬כולן יצירות אמנות מודרניות‪.‬‬
‫‪Tony Walter, "Body Worlds: Clinical Detachment and Anatomical Awe"', 1 0‬‬
‫‪Sociology of Health and Illness, 26 (4), 2004, p. 469.‬‬
‫‪ 1 1‬בולט במיוחד הרציונל הדידקטי של מוצגים מסוג זה ב"גוף אורטופדי" (‪Orthopaedic‬‬
‫‪ ,)Body‬המראה מגוון גדול של חלקים מלאכותיים‪ .‬השם שניתן למוצג מזמין את‬
‫הצופים למחשבה על פריצת הגבולות המסורתיים בין טבע לבין טכנולוגיה במושג‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪71‬‬
‫קורבנות עישון ליד ריאות נקיות‪ 12,‬כבד חולה בגלל אלכוהוליזם ליד כבד תקין‪,‬‬
‫קרישי דם בעורקים מסוידים שנפרצו‪ ,‬שלדים אוסתאו‪-‬פורוזיים‪ ,‬רקמות שומן‬
‫במצבים של עודף משקל לצד רקמות תקינות‪ ,‬ועוד (ואולי יש למנות בכלל זה‬
‫גם את העוברים שהופלו בשבועות הראשונים של ההריון)‪.‬‬
‫מוצגים פתולוגיים אחרים מראים כשלים אנטומיים מלידה כמו תאומי סיאם‬
‫או עוברים עם פגמי התפתחות אחרים‪ ,‬במסורת ה‪ curio-‬של חדרי הפלאות של‬
‫המאה ה‪ 17-‬וה‪ 13.18-‬יעד אחר של פון האגנס הוא הרטוריזציה והנרטיביזציה‬
‫של הגוף‪ ,‬וההידברות באמצעותן עם מסורת השיח האנטומי‪ ,‬דימוייו המכוננים‬
‫וגיבוריו הגדולים‪.‬‬
‫סדר התצוגה‪ ,‬כלומר תבנית האצירה של התערוכה‪ ,‬הוא אנטומי מסורתי‪.‬‬
‫המוצגים ערוכים על פי חלוקה שיטתית של אברים ומערכות מבניות ותפקודיות‪,‬‬
‫‪14‬‬
‫על פי סדר ההוראה האנטומי מאז חוקר האנטומיה גָ ֶלנוס בן העולם העתיק‪:‬‬
‫הגוף ובפרקטיקות של ניהול הגוף בתרבות העכשווית‪ .‬עוד על כך ראו בהמשך‪.‬‬
‫‪" 12‬אישיות‪/‬גוף המעשן" (‪ ,)Person of Smoker, 2006‬מציג גופת גבר ניצב בתנוחה נינוחה‬
‫מאוד‪ ,‬ידו הימנית על המותן‪ ,‬סיגריה בין אצבעות ידו השמאלית‪ .‬איבריו הפנימיים‬
‫נראים מבעד לעצמות השלד בחלק השמאלי (ללא השרירים); הריאה השמאלית‪,‬‬
‫שחורה‪ ,‬נראית דרך הצלעות‪ .‬גם כאן‪ ,‬הרציונל הדידקטי מוקצן בניגוד שבין שלוות‬
‫ה"אישיות‪/‬הגוף" לבין מה שמתחולל בתוך גופו‪.‬‬
‫‪" 13‬חדרי פלאות" היו חדרי תצוגה‪ ,‬מוזיאונים פרטיים שכוּ נוּ גם "גלריות של מוזרויות"‪.‬‬
‫הם נמצאו בבתים אירופיים רבים של משכילים חובבים ומקצועיים‪ ,‬פטרונים‬
‫והומניסטים‪ ,‬מאז המאה ה‪ .16-‬החדרים הכילו אוספים של חפצים שונים ומשונים‪,‬‬
‫ובהם חפצים אנטומיים‪ .‬לאוספים האנטומים היה חלק לא מבוטל במחקר האנטומי‬
‫של הרנסנס והבארוק‪ .‬האוספים נערכו כתצוגות של "הבל הבלים" (‪ )vanitas‬והוצגו‬
‫במקומות שונים כתערוכות נודדות‪ .‬אחד האספנים שצבר מוניטין בזכות אוספי‬
‫החומרים האנטומיים הגדולים וחדרי התצוגה שלו‪ ,‬היה החוקר ההולנדי פרידריק רויש‬
‫(‪ ,)Ruysch‬שמוצגיו מילאו תפקיד מרכזי במוזיאון הפרטי שהקים בעיר מגוריו בשנת‬
‫‪" .1673‬חדרי הפלאות" של רויש עוררו עניין רב‪ ,‬ורבים מכל קצות אירופה ביקרו בו‪.‬‬
‫‪Julie V. Hansen, "Anatomical Art in the Cabinet of Dr. Frederik Ruysch", The Art‬‬
‫‬
‫)‪Bulletin, 78 (4), 1996, p. 670. (Hansen, Anatomical Art‬‬
‫‪ 14‬עבודתו של גָ ֶלנוס כוננה את הפרקטיקה של המחקר האנטומי‪ ,‬ואת השיחים שנתנו‬
‫לה משמעות במחקר הגוף בסוף ימי הביניים וברנסנס‪ .‬מקובלת הדעה שהשפעתו רבה‬
‫ביותר עד המאה ה‪.18-‬‬
‫‪Owsei Temkin, "Byzantine Medicine: Tradition and Empiricism", Dumbarton‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪Oaks Papers, 1962, p. 97.‬‬
‫שתי עבודותיו הגדולות באנטומיה הן‪" :‬על אודות פרוצדורות אנטומיות" (‪De‬‬
‫‪ ,)anatomicis administrationibus‬שבה עמדת החוקר היא זו של האנטום והרופא‪.‬‬
‫‪Galen, On Anatomical Procedures, translated from the Greek by C. Singer, Oxford‬‬
‫‪72‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מערכות התנועה (עצמות ושרירים)‪ ,‬העצבים‪ ,‬הנשימה‪ ,‬כלי הדם והלב‪ ,‬העיכול‪,‬‬
‫השתן‪ ,‬הרבייה והתפתחות טרום לידתית (עוברים)‪ .‬המערכות מוצגות כאברים‬
‫נפרדים ובסדרות של חתכים‪ .‬בחלק השני מוצגות פלסטינציות של הגוף השלם‬
‫במצבים מבוימים‪ ,‬כיחידים או כסצנות (למשל‪" ,‬שחקני פוקר" [‪ ]2006‬או "הסוס‬
‫המזנק ורוכבו" [‪ .)]2000‬גם מוצגים אלה נבדלים מבחינת אופי העיבוד שלהם‬
‫– קצתם בדרגות שונות של שימור השלם (לפעמים עם השלמות בחומרים‬
‫פלסטיים) וקצתם בנויים מחדש בטכנולוגיות שונות של פריסה וחיבור‪ .‬בכולם‪,‬‬
‫הגוף המת מופיע כהבנָ יה ולא כנתון‪.‬‬
‫טקסטים נלווים למוצגים מוסרים מידע אנטומי וטכני בסיסי‪ ,‬ברמה נגישה‬
‫לכלל הציבור הלא‪-‬מקצועי‪ .‬הקשרי התצוגה היו בתחילה אנטומיים ומדעיים‬
‫מובהקים‪ .‬התצוגה הראשונה‪ ,‬באוניברסיטת ז'ונטנדו (‪ )Juntendo‬בטוקיו (‪)1996‬‬
‫הוכרזה כתערוכה מדעית‪-‬טכנולוגית על שימור שרידים אנושיים‪ .‬בחורף‬
‫‪ 1998-1997‬הוצגה התערוכה במוזאון למדע ולטכנולוגיה במנהיים‪ ,‬והוכרזה‬
‫כתערוכה בנושא אנטומיה‪ .‬בארבעת חודשי הצגתה ביקרו בה ‪ 780,000‬איש‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫בגלל העניין הרב היו התצוגות במנהיים ובווינה פתוחות ‪ 24‬שעות ביממה‪.‬‬
‫מאז התערוכה מוצגת במוזאונים למדע ובמוזאונים לאמנות ובגלריות כאחד‪,‬‬
‫בערים שונות ברחבי העולם‪.‬‬
‫עד שנת ‪ 2010‬ביקרו בתערוכה יותר מבקרים מבכל תצוגה אנטומית‬
‫אחרת בעולם‪ ,‬על פי נתוני האתר ‪ .www.bodyworlds.com‬תגובות רבות‬
‫לתערוכה הבליטו את משיכת הקהל אליה ובחנו את טעמיה האפשריים ואת‬
‫השלכותיה‪ 16.‬נעשו סקרים רבים על תגובות הקהל לתערוכה‪ 17.‬סקר של המכון‬
‫לפסיכולוגיה של אוניברסיטת קאסל בראשותו של הפסיכולוג ארנסט לנטרמן‪,‬‬
‫שנערך בינואר ‪ 1998 18‬העלה שמחצית מהמבקרים בתערוכה במנהיים התייחסו‬
‫‪University Press, Oxford, 1956.‬‬
‫‬
‫‬
‫‪1 5‬‬
‫‪16‬‬
‫‪1 7‬‬
‫‪18‬‬
‫"על אודות השימוש של החלקים" (‪ ,)De usu partium‬שבה עמדת החוקר קרובה יותר‬
‫לזו של הפילוסוף‪.‬‬
‫‪Elizabeth Evans, "Galen the Physician as Physiognomist", Transactions and‬‬
‫‪Proceedings of the American Philological Association, 76, 1978, p. 290; Galen,‬‬
‫‪On the Usefulness of the Parts of the Body, translated from the Greek by M.‬‬
‫‪Tallmadge May, Cornell University Press, New York, 1968.‬‬
‫‪.Simon, The Theater, p. 63; Linke, Touching the Corpse, p. 13; Kriz, Foreword, p. 7‬‬
‫‪.Linke, Touching the Corpse, p. 15; Moore and Brown, Experiencing, p. 231‬‬
‫‪.Moore and Brown, Experiencing; Walter, A New Way‬‬
‫‪.von Hagens, 2002, pp. 208-215; Bohannon, Anatomy's Full Monty, p. 1174‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪73‬‬
‫אליה כאל תערוכת אמנות‪ ,‬והגיעו אליה בשל "האטרקטיביות האסתטית שלה‪,‬‬
‫תכונות שבדרך כלל אין לאובייקטים אנטומיים בימינו"‪ ,‬כפי שציין בגאווה פון‬
‫‪19‬‬
‫האגנס‪.‬‬
‫תשובות הנשאלים מעלות היבט מוזר למדי של הדבר (למרות שהוא עולה‬
‫בקנה אחד עם הפרמטרים האסתטיים שפון האגנס עצמו מנה כמאפיינים של‬
‫"פלסטינציות גשטאלטיות")‪ .‬הסקר מראה כי ככל שעולה דרגת הבימוי המשכנע‬
‫של המוצג בתנוחות יומיומיות (ריצה‪ ,‬ישיבה‪ ,‬קריאה‪ ,‬ספורט וכיוצא בזה)‪,‬‬
‫בסביבת אבזרים ממשיים‪ ,‬כך הוא נחשב לאמנותי יותר‪ :‬לדעת רוב הצופים‪ ,‬כך‬
‫עולה מהסקרים‪ ,‬ה"אמנות" היא מה שעושה את הגווייה לדמויַ ת חיים באופן‬
‫שאינו מעורר תחושות של דחייה וסלידה‪ .‬משתמע שהצופים ייחסו את האופי‬
‫ה"אמנותי" של התצוגה למימטיות נעדרת תיווך וראשוניות‪ .‬במעין מדע בדיוני‪,‬‬
‫הצופים נמשכו למתח בין הרמות השונות של המהימנות‪ ,‬שתוצאתו אינה סבירה‬
‫ומשכנעת לגמרי בעת ובעונה אחת‪ .‬המגיבים לא ייחסו אפוא במודע את אופייה‬
‫האמנותי של התערוכה לדיאלוג של המוצגים האנטומיים עם תולדות האמנות‬
‫ועם ההיסטוריה של הדימוי האנטומי בספרות המדעית‪ ,‬וגם לא לאופי הפנטזיה‬
‫המרחפת על חלקם‪.‬‬
‫האיור "האנטומיה של הגוף האנושי"‬
‫הסוגיה המרכזית בשיח האנטומיה של הרנסנס והבארוק‪ ,‬שהפרויקט של‬
‫פון האגנס מתייחס אליה‪ ,‬היא מועקת הדיסקציה (‪ 20.)dissection‬הפרקטיקה של‬
‫הדיסקציה הייתה מלווה מראשיתה בעולם העתיק באמביוולנטיות תרבותית‪,‬‬
‫באיסורים ובחששות‪ 21.‬היסטוריונים שחקרו את תולדות האנטומיה כשיח תרבות‪,‬‬
‫עסקו רבות בכל הגורמים האלה – החל ברמה החברתית‪-‬היסטורית הגלויה של‬
‫‪.von Hagens, Body Worlds, p. 38 1 9‬‬
‫‪ 20‬המונח "דיסקציה" מתייחס לחלוקה המתודולוגית של גוף האדם לצורך למידה‬
‫ביקורתית‪ .‬כלומר‪ ,‬חיתוך‪ ,‬קיטוע ובתירה של הגוף‪ ,‬לצורכי מחקר‪ ,‬מטעמים פתולוגיים‬
‫או אנטומיים (‪.)Sawday, The Body Emblazoned, p. 1‬‬
‫‪ 21‬כפי שמגלות בבירור ההתייחסויות הביקורתיות לפרויקט של פון האגנס‪ ,‬אמביוולנטיות‬
‫זו ממשיכה להתקיים גם כיום‪ .‬ההיסטוריונית קרולין בינום (‪ )Bynum‬עמדה על היבט‬
‫אחר של מועקת הפגיעה בגוף המת‪ ,‬הנמשכת מאז ימי‪-‬הביניים הנוצריים ועד התרבות‬
‫של היום‪ ,‬והיא באה לידי ביטוי בעניין השתלת אברים‪ .‬היבט זה קשור למעמד‬
‫התאולוגי הייחודי של ההבטחה לקימה ולתחיית הגוף באחרית הימים‪ ,‬במסגרת שיח‬
‫האינקרנציה בנצרות‪ ,‬ובשאלת הזהותיות של הגוף היחיד בהקשר זה‪.‬‬
‫‪Caroline Bynum, "Why All the Fuss About the Body? A Medievalist's Perspective",‬‬
‫‬
‫‪Critical Inquiry, 22 (1), 1995, pp. 1-33.‬‬
‫‪74‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הדיסקציה הפומבית (התיאטרון האנטומי)‪ ,‬וכלה בהשתקפויות המורכבות של‬
‫עמדות כלפי הדיסקציה הקשורות בעמדות כלפי הגוף‪ ,‬המתגלות באיורי הספרות‬
‫המדעית האנטומית‪ .‬חוקרים‪ ,‬שעניין זה עמד במרכז עבודתם‪ ,‬דנו במופעיה‬
‫של מועקת הדיסקציה בהשקות רבות של הספרות המדעית על הגוף למופעיה‬
‫בטקסטים‪ ,‬איורים ופרקטיקות תצוגה שהם לכאורה גבוליים מבחינת המידע‬
‫האנטומי‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬שפות האיור המדעי שנהגו עד הולדת "המבט הקליני"‪.‬‬
‫ההיסטוריון ג'ונתן סודיי (‪ )Sawday‬הושפע מאוד משפתו של פוקו בגישתו‬
‫לתולדות האנטומיה‪ .‬גם הוא ראה בה סדרת שיחים‪ ,‬וחקר את ביטוייה של‬
‫מועקת הדיסקציה ברבדים המפורשים פחות של שיח הגוף הרנסנסי‪ .‬הוא מיקם‬
‫אותה דווקא בהקשר של מה שהגדיר "להיטות הבתירה" בתרבות הרנסנס כולה‪,‬‬
‫והציע קשר רעיוני בין הגישה האנטומיסטית והפרטיקולריזציה של הגוף הנחלק‬
‫(‪ ,)particularization‬לבין דפוסי פעולה שהתקבעו בכל תחומי השיח והידע של‬
‫החיים החברתיים והאינטלקטואליים‪ :‬בלוגיקה‪ ,‬בפילוסופיה‪ ,‬באמנות‪ ,‬בשירה‬
‫ובפוליטיקה‪ .‬לדעתו‪ ,‬תרבות הרנסנס בכללה היא "תרבות של דיסקציה" (‪culture‬‬
‫‪22‬‬
‫‪.)of dissection‬‬
‫היסטוריון של האנטומיה אנדריאה קרלינו (‪ )Carlino‬חקר גילויים של‬
‫תודעה עצמית לגבי הפרקטיקה של הדיסקציה והחקירה האנטומית מסוף ימי‪-‬‬
‫הביניים ובתקופת הרנסנס‪ .‬הוא ייחד מחקר שיטתי ומפורט לאיורי השער של‬
‫הפרסומים האנטומיים מאז הם התחילו להיות מלווים בחומרים גרפיים‪ ,‬במאה‬
‫ה‪ 23.15-‬מאיורי השערים בכלל‪ ,‬ומאיור השער של ה"פבריקה" מאת וזאליוס‬
‫בפרט‪ 24,‬מסיק קרלינו כי גישה היסטוריציסטית בלבד (הגישה הכוללת של‬
‫רופאים שהמשיכו להאמין בסמכות המחקר העתיק ולקבלה) עשויה לטשטש‬
‫בייחוד את התפקיד המכריע שמילאו בעניין זה יסודות פסיכולוגיים‪ ,‬סוגיות‬
‫סוציולוגיות (התפנית הסוציו‪-‬מקצועית שחלה בעקבות הפרדיגמה האנטומית)‪,‬‬
‫ובעיקר‪ ,‬בעיות אנתרופולוגיות (הסלידה שעורר המגע עם הגוויות)‪ .‬כותב‬
‫קרלינו‪:‬‬
‫פירושו של דבר שיש להזיז הצדה‪ ,‬חלקית לפחות‪ ,‬את תולדות‬
‫האנטומיה במובן הצר‪ ,‬ולחקור במקום זאת את השאלות הרחבות‬
‫יותר המשפיעות על היחסים בין המדע הזה לבין גורמים תרבותיים‬
‫‪.Sawday, The Body Emblazoned, p. 3 2 2‬‬
‫‪.Carlino, Books of the Body 23‬‬
‫‪ 2 4‬הערה ‪ 8‬עמ' ‪.69‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪75‬‬
‫מכריעים אחרים […]‪ .‬הקריטריונים שהינחו אותם בבחירת הנבדקים‬
‫לנתיחה והפרוצדורות והפעולות שננקטו לפניה‪ ,‬במהלכה ולאחר‬
‫חילול השרידים‪ ,‬עולים כסדרת אסטרטגיות זהירות שיושמו כדי‬
‫להגביל את הנסיבות שבהן אפשר היה להתיר באופן לגיטימי את‬
‫‪25‬‬
‫ההדגמה האנטומית‪.‬‬
‫המאפיינים המהותיים של תולדות האנטומיה כשיח תרבות שגישות אלה‬
‫מציבות‪ ,‬הם המתח שבין החתירה לידע ניסיוני תקף מצד אחד‪ ,‬לבין הבעייתיות‬
‫האתית‪ ,‬הדתית והאנתרופולוגית מצד אחר‪ ,‬ומועקת הדיסקציה העולה בהקשרו‬
‫של המתח הזה‪ .‬בד בבד עם הפירושים של הגישות החדשות בהיסטוריוגרפיה‬
‫של האנטומיה על‪-‬אודות עמודי השער והאיורים בספרות האנטומית המוקדמת‪,‬‬
‫כביטוי לאמביוולנטיות התרבותית שסבבה את הדיסקציה בכללה‪ ,‬נחקרה‬
‫עלייתו של תיאטרון האנטומיה באוניברסיטאות כשיח תרבות‪ .‬התצוגה הפומבית‬
‫והפרובלמטיזציה העצמית שלה הן יסודות חשובים בפרויקט של פון האגנס‪,‬‬
‫שכלל גם "פרפורמנס" כמו‪-‬תאטרוני‪ 26.‬בכך הוא מתקשר לא רק להיסטוריה‬
‫‪.Carlino, Books of the Body, pp. 3–4 2 5‬‬
‫‪ 2 6‬ב‪ 20-‬בנובמבר ‪ 2002‬ביצע פון האגנס בבריק ליין נתיחה אנטומית פומבית (חד‬
‫פעמית) במיטב מסורת התיאטרון האנטומי של הרנסנס והבארוק‪ .‬האירוע נערך‬
‫במסגרת התערוכה "עולמות הגוף" שהתקיימה בלונדון והוא נועד לקדם את יחסי‬
‫הציבור של התערוכה‪ ,‬כשם שביקש להציבה במפורש בתוך ההיסטוריה של השיח‬
‫האנטומי‪ .‬האירוע עורר התנגדות עזה בבריטניה‪ ,‬ומחאה חריפה עוד יותר התעוררה‬
‫בגרמניה‪" ,‬אף על פי שהנתיחה בוצעה בכל הכבוד הראוי וההולם את מקצוע הרפואה"‪,‬‬
‫כפי שמציין פילוסוף של המדע פרנס ג'וזף וֶ ץ (‪ ,)Wetz, The Dignity, p. 269‬שנכח‬
‫באירוע‪ .‬פון האגנס שיפץ את האתר‪ ,‬מבשלת שיכר‪ ,‬כדי שיתאים‪ ,‬ולו במידת מה‪,‬‬
‫לרעיון ההיסטורי של תיאטרון האנטומיה האוטופי כפי שהתווה אותו חוקר האנטומיה‬
‫אלכסנדר בנדיקטוס בנדטי (‪ ,)Benedetti‬אם כי ברור שהיו הבדלים רבים בין המתחם‬
‫הפיזי של הסצנה שערך לבין ההתוויות של האנטום הרנסנסי‪ ,‬או תיאטרוני‪-‬הדיסקציה‬
‫הממשיים שנבנו מסוף המאה ה‪ 16-‬ואילך‪ .‬באירוע נותחה גוויית גבר בן ‪ 72‬שהובאה‬
‫מהמכון לפלסטינציה בהיידלברג‪ ,‬והשתתפו בה מלבד פון האגנס עוד שני חוקרי‬
‫אנטומיה ושני פתולוגים‪ .‬הכניסה הייתה בתשלום‪ ,‬והקהל המקצועי והלא‪-‬מקצועי‬
‫(בשורות הראשונות ישבו אורחיו ועמיתיו של פון האגנס) גילה מעורבות רבה‬
‫במתרחש‪ ,‬במיטב המסורת של סצנות הנתיחה הפומבית מאז הרנסנס‪ .‬מלבד הצופים‬
‫שנכחו באודיטוריום צפו בו עוד אלפים בטלוויזיה ובאינטרנט‪.‬‬
‫בדומה לנוהג בתיאטרון האנטומי של הרנסנס‪ ,‬פתח פון האגנס בנאום קצר על‬
‫‬
‫חשיבותה המדעית של הנתיחה האנטומית הציבורית‪ ,‬והמשיך בהסברים קצרים על‬
‫שלבי הנתיחה ויעדה‪" .‬כולנו נתקלים במוות"‪ ,‬אמר‪" ,‬אך הקהילה המדעית המודרנית‬
‫גנבה אותו מהציבור והחביאה אותו בבתי החולים‪ ,‬הרחק מעין הציבור‪Moore and( ".‬‬
‫‪76‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫המודרנית של המיצג כמדיום באמנות חזותית‪ ,‬אלא גם להיסטוריה של תיאטרון‬
‫האנטומיה‪.‬‬
‫גילוי בולט במיוחד של שיח האנטומיה (בהקשרה של סוגיית מועקת‬
‫הדיסקציה) באיור המדעי‪ ,‬שהפרויקט של פון האגנס מתייחס אליו‪ ,‬הוא האיור‬
‫המדעי "אנטומיה של הגוף האנושי" (תמונה ‪ )1‬מאת ולוורדה‪ ,‬המציג גבר פשוט‬
‫עור (‪ .)ecorché, scorticato‬האיור‪ ,‬כמו איורים רבים בספרו של חואן ולוורדה‪,‬‬
‫ממשיך את מסורת ההגות הגרפית של ואזליוס‪.‬‬
‫"האנטומיה של הגוף האנושי" שייך לתחום נושאי בספרות האנטומית‪.‬‬
‫זו התימה האובידיאנית של התחרות המוזיקלית בין אפולו למרסיאס הסטיר‪,‬‬
‫ועונשו של זה מיד האל‪ .‬תימה זו שזורה בשיח האנטומי הרנסנסי והבארוקי‪,‬‬
‫בשפה העיצובית של האיור בספרות המדעית האנטומית ובפיגורות פיסוליות‪-‬‬
‫דידקטיות‪ .‬דמותו של מרסיאס שנענש בקילוף עורו‪ ,‬בחשיפת פנים גופו למבטו‬
‫כפנים וחוץ‪,‬‬
‫של הצופה‪ ,‬נעשתה צומת חשוב של מחשבה על מצב הסובייקט ְ‬
‫וביטוי משמעותי מאוד למועקת הדיסקציה שהיא מקור הידע האנטומי במחיר‬
‫חיי קורבנה‪.‬‬
‫המיתוס מתגלם באופנים שונים בתערוכה של פון האגנס ובמיוחד במוצג‬
‫"איש העור" ("‪ ,)"The Skin Man 1997‬דמות מרכזית ב"עולמות הגוף"‪ ,‬אזכור‬
‫ישיר של דימויי מרסיאס ושלל משמעויותיו באמנות ובספרות המדעית של‬
‫המאה ה‪ ,16-‬ומקור ישיר לאיור המפורסם של ולוורדה‪.‬‬
‫האיור של ולוורדה הוא דימוי מכונן של מרסיאס קלוף העור בתפקיד‬
‫הכפול של המת המנותח נתיחה אנטומית (הקשור למחקר השרירים) ונושא את‬
‫עורו הקלוף‪ ,‬ובידו השניה מחזיק את סכין המנתח במעין רפרור‪-‬עצמי (אוטו‪-‬‬
‫דאיקסיס)‪ .‬בגלל הצירוף הזה‪ ,‬האיור הוא לא רק הדמיה נרטיבית‪-‬הומניסטית‬
‫שמחברת את פרויקט הידע המדעי החדש עם התרבות הקלסית‪ ,‬כמו איורי‬
‫הפסלים הקטועים ב"פבריקה"‪ 27,‬אלא גם דימוי סימבולי של הממד של הנתיחה‬
‫‬
‫‪ .)Brown, Experiencing, p. 231‬הוא חתם את הנאום בציינו שאין לעזוב את האולם‬
‫במהלך הנתיחה כדי לשמור על כבוד המת (הדרישה לא קוימה‪ ,‬ורבים עזבו את האולם‬
‫כיוון שלא יכלו לשאת את המראה ואת הריח)‪ .‬במהלך הנתיחה הוקצה זמן לשאלות‬
‫שהופנו לפון האגנס מהקהל‪ ,‬כפי שהיה נהוג בעיקר בתיאטרון האנטומיה שבארמון‬
‫ארכיגנאזיו (‪ ,)Palazzo dell'Archiginnasio‬בבולוניה‪.‬‬
‫ִּ‬
‫‪Giovanna Ferrari, "Public Anatomy Lessons and the Carnival: The Anatomy‬‬
‫‪Theatre of Bologna", Past and Present, 117 (1), 1987, p. 50. (Ferrari, Public‬‬
‫)‪Anatomy‬‬
‫‪ 27‬השימוש בשברי פסלים קלאסיים עתיקים כמסגרת תוחמת באיור האנטומי היה מקובל‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪77‬‬
‫העצמית העונה על הדרישה והציווי "דע את עצמך" (‪ )Nosce teipisum‬בשיח‬
‫האנטומיה‪ 28.‬יש בכך גם לגיטימציה לפגיעה במת‪ ,‬הודאה במועקת הדיסקציה‬
‫וניסיון להכיל אותה‪ .‬זה מעין מיזוג של מרסיאס הקורבן‪ ,‬ושל אפולו (המקרבן)‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫אל התבונה והמידה הנכונה‪ ,‬שהאנטום איש המדע מדמה עצמו אליו‪.‬‬
‫הנוסח הידוע ורב ההשפעה ביותר של פרשת מרסיאס מופיע בספר השישי‬
‫של המטמורפוזות של אובידיוס (‪ 30.)Ovidius‬כרוב הפרשיות של ספר זה‪ ,‬גם‬
‫פרשת מרסיאס היא חוליה בשלשלת ההגות הארס‪-‬פואטית שהספר מכונן על‪-‬‬
‫אודות מעשה האמנות ודמות האמן‪ ,‬האלימות הכרוכה במטמורפוזה של החומר‬
‫והיבטיה המיניים והמגדריים בהבניָ ה הכפולה של מושג הסובייקט‪-‬היוצר‬
‫ומושג הגבריות‪ 31.‬ביסוד הסיפור עומדת ההנגדה בין הטבע לתרבות‪ ,‬המסומלים‬
‫בהנגדה בין הכלי המוזיקלי הנשיפתי (חליל) שבו מנגן הסטיר מרסיאס‪ ,‬בן‬
‫‬
‫באיור ההומניסטי בכלל ובאיוריי ה"פבריקה" של וזאליוס בפרט‪ .‬העיצוב המשלב בין‬
‫פסלי האמנות לפרוטוקול הדיסקציה נועד לענות על הסתירה שבין הדרישה לידע‬
‫מצד אחד‪ ,‬לבין הגוף המבוזה‪ ,‬הקורבן‪ ,‬והצד הנקלה הכרוך בהפקת ידע זה‪ ,‬מצד אחר‪,‬‬
‫ואף למועקת הדיסקציה העולה ממנה‪ .‬ראו בהקשר זה את המאמר "אנדריאס וזאליוס‬
‫והאנטומיה של הפיסול העתיק"‪ ,‬מאת היסטוריון האנטומיה והאמנות‪ ,‬גלן הרקורט‪.‬‬
‫‪Glenn Harcourt, "Andreas Vesalius and the Anatomy of Antique Sculpture",‬‬
‫‪Representations, 17, 1987, pp. 28-61.‬‬
‫‪" 28‬דע את עצמך" הוא הציווי של השיח המוסרי‪-‬תאולוגי והמידה העליונה והגבוהה‬
‫ביותר‪ ,‬שנחקק באותיות גדולות במקדש של אפולו בדלפי‪ ,‬וחכמי יוון הטיפו לו‪.‬‬
‫הוא צוטט לעתים קרובות ברפואה ההומניסטית כהצדקה לחקירה האנטומית‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כותב ההומניסט הלותרני פיליפ מלנכתון (‪ :)Melanchthon‬אין לזנוח את‬
‫למידת האנטומיה כאשר אנו מבינים מדוע כה שימושית הידיעה של ההרכב‪ ,‬המבנה‬
‫[‪ ]aedificum‬של הגוף האנושי‪ ]...[ .‬דברי האורקל‪" ,‬דע את עצמך" [‪ ]...‬מביעים שאיפה‬
‫זו‪ ,‬האומרת כי עלינו לבחון כל מה שראוי להערצה בתוכנו‪ ,‬ואשר הוא המקור של רבות‬
‫מפעולותינו‪ .‬כיוון שפעולותינו מכוונות לעבר החכמה והצדק‪ ,‬והחכמה האמיתית היא‬
‫הכרת האלוהים והחשיבה על הטבע‪ ,‬יש להודות על שחובה ללמוד אנטומיה‪.‬‬
‫‪Martin Kemp and Marina Wallace, Spectacular Bodies: The Art and Science of‬‬
‫‬
‫‬
‫‪the Human Body from Leonardo to Now, University of California Press, London,‬‬
‫‪2000, pp. 13-14.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ניתן להבין את הסצנה האובידיאנית כהצגה של האנטומיה בתור פרקטיקה של‬
‫גילוי הסודות הפנימיים של הגוף‪.‬‬
‫‪.Sawday, The Body Emblazoned, p. 186 29‬‬
‫‪ 3 0‬פובליוס אובידיוס נאזו‪ ,‬מטמורפוזות‪ ,‬כרכים א–ב‪ ,‬מרומית‪ :‬ש' דיקמן‪ ,‬ביאליק‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,2008 ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪( .400-382‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות)‬
‫‪Barolsky: Paul Barolsky, "Ovid’s Protean Epic of Art", Arion, 14 (1), 2006, p. 31‬‬
‫‪119. Charles Segal, "Ovid’s Metamorphic Bodies: Art, Gender, and Violence in‬‬
‫‪the Metamorphoses", Arion, 5 (3), 1998 , pp. 17, 25.‬‬
‫‪78‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לווייתו של האל דיוניסוס‪ ,‬לבין כלי המיתרים (קיתרה)‪ ,‬שבו מנגן האל אפולו‪:‬‬
‫האחד כלי גופני‪ ,‬לא תבוני ומסוכן מבחינה חברתית ואתית במסורת היוונית‪,‬‬
‫והאחר הכלי התבוני הנכון מבחינה פוליטית‪ 32.‬כדי להפיק את הטונים הארציים‬
‫מכלי הנשיפה המעוררים תשוקה‪ ,‬נדרש להפעיל את הגוף ואת מערכת הנשימה‬
‫(שהיא‪ ,‬במסורת האנטומיה מאז אפלטון‪ ,‬ובייחוד אצל גלנוס‪ ,‬צומת הקשר שבין‬
‫חיי העולם וחיי האדם בכל היבטיהם הגופניים)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המוזיקה הנעלה‬
‫מופקת באמצעות האצבעות‪ ,‬במגע שאינו מערב את הפנים הנשימתי‪ .‬בכל‬
‫תיאורי הסצנה אכן נראה מרסיאס‪ ,‬בין שדמותו פראית וגרוטסקית ובין שלא‪,‬‬
‫מנגן בכלי צנרתי‪ :‬אבוב עתיק (חליל כפול קנים‪ ,)aulos ,‬חליל פן‪ ,‬או אפילו חמת‬
‫חלילים‪ .‬ואילו אפולו מנגן תמיד בכלי מיתרים‪ ,‬קיתרה או לירה‪.‬‬
‫בתחרות בין אפולו לבין מרסיאס מנצח תחילה הסטיר‪ ,‬ואחר כך מנצח‬
‫האל כאשר הוא מצרף שירה לנגינתו‪ :‬כוח השפה גובר על המוזיקה הדיוניסית‪.‬‬
‫כעונש‪ ,‬אפולו קולף את עורו של מרסיאס‪ .‬כאשר הוא גווע‪ ,‬דמעותיו שלו‬
‫ודמעות הצופים במחזה הדמים מרוות את האדמה ויוצרות נהר‪" ,‬אבי כל נהר‬
‫בפריגיאה"‪ 33.‬ההיפוך המטמורפוזי יוצר אפוא צלילות כמו‪-‬אפולונית ומתקן‬
‫בכך את האי‪-‬תבוניות של הטבע הדיוניסי במחיר קורבן הגוף‪ ,‬שנעשה כאן‬
‫סמל לכל גופניות חסרת מידה וסייג‪ 34.‬הנאו‪-‬אפלטונים אכן ראו בתחרות‬
‫שבין מרסיאס לאפולו מאבק בין כוחות החשכה הדיוניסיים הארציים לבהירות‬
‫האפולונית הנשגבת והרוחנית‪.‬‬
‫קילוף העור‪ ,‬כך משתמע מן התיאור של אובידיוס‪ ,‬הוא ביטול החציצה‬
‫לפרדה שלו מעצמו‪" .‬למה בשרי מבשרי‬
‫בין האני לבין החוץ‪ 35.‬מרסיאס עד ֵ‬
‫"אל ַלי לי! אין הוא שווה‪ ,‬החליל‪ ,‬כי אסבול יסורים‬
‫תרטש!" – הוא שואג – ְ‬
‫בגל ֵליהו"‪ 36.‬אף על פי שמרסיאס מייצג את מצב הגוף הגולמי‪ ,‬הטבע חסר‬
‫ָ‬
‫‪ 32‬לאה דובב‪ ,‬שישה מבטים על ציור‪-‬מוזיקה‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,2003 ,‬עמ' ‪ .48-45‬וכן‪:‬‬
‫‬
‫‪Smetana Zbynek, "Titian's Final Metamorphosis in the 'Flaying of Marsyas'",‬‬
‫‪Southeastern College Art Conference Review, 14 (3), 2003, p. 210; Emanuel‬‬
‫‪Winternitz, The Course of Pallas Athena, Phaidon Press, New York, 1959, p. 187.‬‬
‫‪ 33‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות‪ ,‬עמ' ‪.400‬‬
‫‪ 34‬שמו היווני של מרסיאס‪ ,‬כפי שהראה פלדהר‪ ,‬כבר טומן את גורלו‪ ,‬להפוך למצב של‬
‫צלילות בגלגולו הלטיני‪.‬‬
‫‪Andrew Feldherr and Paula James, "Making The Most of Marsyas", Arethusa, 82,‬‬
‫‬
‫)‪2004. (Feldherr and James, Making The Most‬‬
‫‪.Sawday, The Body Emblazoned, p. 185; Feldherr and James, Making The Most, p. 76. 35‬‬
‫‪ 36‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות‪ ,‬עמ' ‪.386-385‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪79‬‬
‫התודעה‪ ,‬אובידיוס מתאר אותו כסובייקט‪ ,‬שגם בסבלו אינו מאבד את מעמדו‬
‫זה‪ :‬הוא זועק "למה בשרי מבשרי תרטש!"‪ ,‬כאשר עצמיותו – שהיא חיי הבשר‬
‫שלו‪ ,‬מהותו ה"מרסיאסית"‪-‬הדיוניסית‪ ,‬האורגנית נחשפת‪ .‬הטקסט של אובידיוס‬
‫מעניק אפוא למרסיאס הבנה עמוקה של משמעות העונש שהוטל עליו‪ ,‬שהוא‬
‫ביטולו כסובייקט שנפרד מהעור‪ ,‬ואת היכולת הלשונית לבטא את הבנתו‪ .‬אבל‬
‫כיוון שהמשפט שאובידיוס שם בפיו הוא כמובן פרי רוחו של המשורר עצמו‪,‬‬
‫הרי שבמובן מסוים הקורבן מושתק והמשורר לוקח את מקומו ונעשה לדוברו‪.‬‬
‫גם פרשה זו מראה את המורכבות הרבה של עמדת אובידיוס כלפי הקורבנות‬
‫הכרוכים בהתהוותו של מעשה אמנות צלול‪ ,‬תבוני ואפולוני‪ ,‬וזה באנלוגיה‬
‫למורכבות הרבה של שיח המחקר האנטומי המשלב בין מחיר ביזוי גוף הקורבן‬
‫לידע שניתן להפיק ממנו‪.‬‬
‫התיאור והתיעוד של איברי הגוף הנחשפים למבטו של הצופה ספוגים‪,‬‬
‫‪37‬‬
‫לדעת סודיי‪ ,‬ברגש מיני‪ :‬הגוף נלכד ברגע של השתלטות הומו‪-‬ארוטית‪.‬‬
‫מרסיאס הופך כל כולו לפצע מדמם אחד‪ ,‬חשוף למבטו של הצופה המביט‬
‫לתוכו וגומע אותו בהשתוקקות‪:‬‬
‫יקרע מבשרו ִובן רגע‬
‫הוא מצעק ועורו ָּ‬
‫אין בו מתֹם – הוא רק פצע אחד – ונוזל מכל ֵאבר‬
‫דם ארגמן – כל גידיו ושריריו נחשפו לעיניים‬
‫ראית‪,‬‬
‫ָ‬
‫מעיהו‬
‫כל העורקים פרכסו ללא עור‪ .‬את ֵ‬
‫‪38‬‬
‫את לבבו‪ ,‬ראותיו וקרביו רועדים לעינך‪.‬‬
‫הסצנה הדיוניסית‪ ,‬כשקולו של אפולו ברקע (שאולי הוא קול אלוהים‪,‬‬
‫המדע או חוקר האנטומיה)‪ ,‬נעשית למדיטציה דמויַ ת טרנס‪ ,‬שבה הקורבן מקבל‬
‫בהכנעה את הכוח המופעל עליו בחתירה לעבר המטרה שהיא "דע את עצמך"‪.‬‬
‫אפשר להבין‪ ,‬לפיכך‪ ,‬את הסצנה האובידיאנית כהצגת האנטומיה כפרקטיקה‬
‫של גילוי הסודות הפנימיים של הגוף‪ .‬בגלל הצירוף הזה‪ ,‬האיור "אנטומיה של‬
‫הגוף האנושי" מאת ולוורדה הוא אכן מעין מיזוג של מרסיאס‪ ,‬הגוף והקורבן‪,‬‬
‫ושל אפולו‪ ,‬נציג התבונה והמידה הנכונה‪ ,‬שהאנטום ואיש המדע מדמה אליו‬
‫את עצמו‪ .‬הדימוי מציג את ערך ה"חיות" (הגוף בתנועה מסוגננת‪ ,‬קלילה‪ ,‬של‬
‫כמעט ריקוד)‪ ,‬את הדיאלקטיקה של הייצוג כאמת‪ .‬הוא‪ ,‬המת‪ ,‬מודע לעצמו‪,‬‬
‫ולכן הוא אוטו‪-‬דאיקטי‪ .‬ערך ה"חיות" המשכנעת מוגשם בעיקרון המקובל‪,‬‬
‫‪.Sawday, The Body Emblazoned, pp. 186, 187 3 7‬‬
‫‪ 38‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות‪ ,‬עמ' ‪.234‬‬
‫‪80‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫שגילומיו הקונקרטיים ניכרים בשפת העיצוב של הדמות האנושית (ובייחוד‬
‫של דמויות גבריות) באמנות המאה ה‪ 15-‬וה‪ 16-‬באיטליה‪ ,‬אשר דרש מן האמן‬
‫להציב תחילה את העצמות והשרירים‪ ,‬ולאחר מכן לכסות אותם בשרירים‬
‫וברקמת העור‪ ,‬כאשר כל רובד מגלה את אותות הרובד שמתחתיו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הקשר בין הדימוי של מרסיאס ומשמעויותיו באמנות הרנסנס‪,‬‬
‫בצומת קשריה עם השיח האנטומי‪ ,‬וגילומו החד בדימוי של ולוורדה‪ ,‬בולט‬
‫במיוחד במוצג "איש העור"‪ .‬בקטלוג התערוכה‪ ,‬פון האגנס מיידע את הקורא‬
‫על מקורות היסטוריים נוספים למוצג‪" :‬ברתולמאו הקדוש" מתוך "יום הדין‬
‫האחרון" (‪ )1541-1535‬של מיכלאנג'לו (‪ )Michaelangelo‬בקפלה הסיסטינית‬
‫בוותיקן; "ברתולמאו הקדוש" (‪ )1480‬מאת מתאו די ג'ובני (‪;)Di Giovani‬‬
‫ו"ברתולומאו הקדוש" (‪ )1555‬מאת אניולו ברונצינו (‪ .)Bronzino‬אפשר להניח‬
‫שריבוי הדימויים של מרסיאס‪-‬ברתולומאו‪ ,‬הן בפיגורות של "קלופי עור"‬
‫(שנעשו לצרכים דידקטיים למטרות לימוד אמנות ואנטומיה) והן בדימויים‬
‫אמבלמטיים הפזורים בספרות המדעית האנטומית‪ ,‬תרם להבלטה בדיעבד של‬
‫הדימוי של ולוורדה‪ .‬עד שזה נעשה סמל לכל הפרובלמטיזציה העצמית של‬
‫המחקר האנטומי בשיח התרבות הרחב‪.‬‬
‫בדומה לדמות של ואלוורדה ושל מתיאו די ג'ובני (ובשונה מהדמויות‬
‫של מיכלאנג'לו ובורונצינו)‪ ,‬הדמות של פון האגנס ניצבת בתנוחת הפיסול‬
‫הקלסי‪ :‬משקל הגוף נישא על רגל אחת ישרה‪ ,‬הרגל השנייה תומכת בקלות‪,‬‬
‫האגן מלוכסן ביחס לבסיס‪ .‬באיור של ולוורדה נראית רגלו ה"משחקת" של‬
‫"איש העור" באקצרה חריפה‪ ,‬כך שהפרזנטציה שלו על הדף הדו‪-‬ממדי מראה‬
‫אותו צועד‪ ,‬כמעט רוקד‪ :‬אפקט זה של קלילות אובד במוצג התלת‪-‬ממדי של‬
‫פון האגנס‪ .‬מבטו מוטה הצידה ולמעלה‪ :‬זה נדבך של "קונטרה‪-‬פוסטו" אופייני‬
‫לאמנות המנייריסטית‪ ,‬על גבי התבנית ההרואית הקלסית‪ :‬תוספת של דרמה‬
‫וממד של תנועה נרטיבית בזמן‪ .‬אבל יחד עם זאת‪ ,‬המבט כלפי מעלה גם שייך‬
‫לרטוריזציה התאולוגית‪-‬נוצרית של הגוף הנחקר במותו בידי חוקר שהוא עצמו‬
‫בן תמותה‪ .‬זה מחקר מיולוגי (על השרירים)‪ ,‬ובו בזמן‪ ,‬הוא גם אומר משהו‬
‫על חשיבות העור מבחינה אנטומית‪-‬פיזיולוגית וסימבולית‪ .‬העור הוא האבר‬
‫הכבד ביותר בגוף‪ ,‬וב"איש העור" הכובד הזה מודגש יותר מאשר בדימוי הגרפי‬
‫של ולוורדה‪ ,‬או אצל "ברתולומאו" של מיכלאנג'לו‪ ,‬שבו לעור יש אומנם‬
‫ממשות חומרית‪ ,‬אבל לא במידה שיש לדמות של פון האגנס‪ .‬באופן ברור‪,‬‬
‫הדימוי החומרי התלת‪-‬ממדי נותן לעור חשיבות העולה בקנה אחד עם חשיבותו‬
‫הפיזיולוגית במערכות החיים‪ .‬הכובד הזה גם ממחיש את חשיבותו הסימבולית‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪81‬‬
‫של העור כחציצה‪ ,‬כגבולות הסובייקט הגופני והנפשי גם יחד‪ 39.‬לשם כך היה‬
‫הכרח להנכיח את הגוף ה"חי" שאינו מצבור ניטרלי של רכיבים אנטומיים‪ ,‬אלא‬
‫הוא אידיאל של "תבנית גופנית חיה"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬תחושת הגוף של "איש העור" גמישה‪ ,‬קלה וגאה‪ .‬זו שפת גוף‬
‫קלסית וניאו‪-‬קלסית‪ .‬אחדים ממבקרי הפרויקט של פון האגנס אבחנו במוצג‬
‫הזה זיקה מטרידה אל הדימוי הפוליטי של "הגוף הגרמני החדש" בפיסול של‬
‫‪40‬‬
‫אמנים נאצים ובתעמולה הנאצית‪ ,‬בייחוד בהקשרי האויגנטיקה‪.‬‬
‫חוקרי הגזע הנס גינתר (‪ )Günther‬ופרדיננד קלאוס (‪ )Claus‬השפיעו על‬
‫האידאולוגיה הנאצית של הגוף ועל הדימויים החזותיים שלה‪ .‬הם השתמשו‬
‫תכופות במונחי‪-‬סגנון קלסיים‪ :‬רוגע‪ ,‬חירות‪ ,‬שליטה עצמית‪ ,‬קלות‪ .‬ההנכחה‬
‫המוחשית‪-‬פיסולית של סגולות אלה נחשבה חיונית לתורות אויגנטיקה‪,‬‬
‫ותנאי חשוב בתעמולה לקראת מימושן הפוליטי‪ 41.‬לשם כך היה הכרח להנכיח‬
‫גוף חי שאינו מצבור ניטרלי של רכיבים אנטומיים‪ ,‬אלא בתור אידיאל של‬
‫"תבנית גופנית חיה"‪ ,‬כפי שכתב אוסוולד שפנגלר (‪ )Spengler‬בספרו שקיעתו‬
‫של המערב מ‪ 42.1923-‬תבנית זו (‪ )Leiblichen Gestalt‬תבטא את מהות ייחודו‬
‫וגדולתו של הגזע שהגופים הפרטיים מבטאים אותו‪ 43.‬היו פרשנים של הפרויקט‬
‫של פון האגנס שקלטו בו הדים של אידיאולוגיה זו‪ ,‬ודווקא בהקשר התערוכות‬
‫שהתקיימו בגרמניה‪ .‬האידיאולוגיה הנאצית‪ ,‬מציין בועז נוימן‪ ,‬ביקשה ליצור את‬
‫הגוף הגרמני הארי כ‪ ,leib-‬אפיון שנגזר מהפועל ‪( bleiben‬להישאר‪ ,‬להתמיד)‪.‬‬
‫הגוף האורגני היחידי ובן התמותה נתפס כקיים מעבר לשרידתו המקרית‪ ,‬בתור‬
‫חלק של התמדת העם (‪ .)Volksleib‬ככזה‪ ,‬הוא מוסיף לחיות‪ .‬מול מודל ה‪leib-‬‬
‫הציבו הנאצים את הגופים החומריים הקונקרטיים‪ ,‬ה‪ ,Körper-‬שיכולים להיות‬
‫‪44‬‬
‫גוף אדם‪ ,‬אך גם גוף של עץ‪ ,‬אבן או לציין גופה‪.‬‬
‫‪ 39‬ראו בהקשר זה את תפיסתו של דידייה אנזייה‪.‬‬
‫דידייה אנזייה‪ ,‬ה"אני עור"‪ ,‬מצרפתית‪ :‬א' רוזן‪ ,‬תולעת ספרים‪ ,‬תל אביב‪.2004 ,‬‬
‫‬
‫‪Walter, A New Way; Linke, Touching the Corpse; José van Dijck, "Bodyworlds: 40‬‬
‫‪The Art of Plastinated Cadavers", Configurations, 9 (1), 2001, pp. 99-126. (van‬‬
‫)‪Dijck, Bodyworlds‬‬
‫‪ 4 1‬בעז נוימן‪ ,‬ראיית העולם הנאצית‪ ,‬אוניברסיטת חיפה וספרית מעריב‪ ,‬חיפה ותל אביב‪,‬‬
‫‪( .2002‬נוימן‪ ,‬ראיית העולם הנאצית)‪.‬‬
‫‪Oswald Spengler, The Decline of the West, translated from the German by C. F. 42‬‬
‫‪Atkinson, Vintage Books, New York, 2006.‬‬
‫‪ 43‬נוימן‪ ,‬ראיית העולם הנאצית‪ ,‬עמ' ‪.186‬‬
‫‪ 44‬שם‪ ,‬עמ' ‪.153‬‬
‫‪82‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫עם זאת‪ ,‬גישות אלה של ביקורת פוליטית על הפרויקט של פון האגנס‪,‬‬
‫הנסמכות על ההקשר ההיסטורי של "הגוף הנאצי"‪ ,‬אינן מייחסות חשיבות‬
‫מספקת להידברותו עם המשמעויות המורכבות של "הגוף היפה" בתולדות‬
‫שיח האנטומיה בתרבות המדעית והאמנותית של הרנסנס‪ .‬כפי שהראתה ננסי‬
‫סיראזי (‪ ,)Siraisi‬וזאליוס אמנם דרש שמושא הדיסקציה יהיה גוף סטנדרטי‪,‬‬
‫והגדיר את הסטנדרט במונחי הרמוניה מדידה ובריאות תפקודית‪ :‬אבל‪ ,‬הוא‬
‫גם היה ער למתח שבין הטיפוס האידיאלי של הגוף כמכונה מושלמת‪ ,‬לבין‬
‫הריבוי הפנומנלי של גופים‪ .‬מתח זה ניכר באמביוולנטיות שלו כלפי הנורמה‬
‫שהציב בעצמו‪ ,‬כלומר‪ ,‬הגוף האידיאלי כמושא המחקר המדעי‪ .‬מדובר בלא‬
‫פחות מהתנודדות לא פתורה בין תפיסת הידע של פילוסופיית הטבע (כולל‬
‫האנטומיה) כחתירה לחוקיות הדגמים המושלמים‪ ,‬ובין תפיסתו כהצטברות‬
‫של הכללות פתוחות מתוך ריבוי הפרטים‪ .‬במקביל לכך‪ ,‬ההנכחה של "הגוף‬
‫היפה" כפרוטוקול חזותי אנטומי משלבת את שני עיקרי השיח האנטומי‪" :‬דע‬
‫את עצמך" ו"ממנטו מורי" (‪ .)Momento Mori‬היופי הגופני‪ ,‬העלומים‪ ,‬הכוח‬
‫הגברי – אלה התנאים שמביאים לידי גילוי מלוא ההרואיות של החיים תחת‬
‫איום המוות‪ ,‬ואת המודעות העצמית להרואיות זו‪ .‬עניין זה הוא מאפיין יסודי‬
‫ביותר בתולדות הגילום של הגוף הגברי היפה בתרבות המערב‪ 45.‬האיור הרנסנסי‬
‫"האנטומיה של הגוף האנושי" והמוצג הפוסט‪-‬מודרני "איש העור" הם תמציתו‬
‫של מאפיין שיחי זה‪.‬‬
‫"עולמות הגוף" כסימולקרת מוות‬
‫שוב אין מדובר בחיקוי בהכפלה‪ ,‬אפילו לא בפרודיה‪ .‬מדובר‬
‫בהמרה של הממשי בסימנים של הממשי‪ ,‬כלומר בפעולת התקה‬
‫של כל תהליך ממשי באמצעות כפילו התפקודי […]‪ .‬לעולם לא‬
‫תהיה עוד הזדמנות לממשי להיווצר – זו הפונקציה החיונית של‬
‫הדגם במערכת של מוות‪ ,‬או של תחייה בטרם עת ששוב אינה‬
‫מותירה שום סיכוי לאירוע המוות עצמו‪ .‬מעתה מוגן ההיפר‪-‬‬
‫ממשי מפני המדומיין ומפני כל הבחנה בין הממשי למדומיין‪,‬‬
‫ואינו מותיר מקום אלא לחזרה המסלולית של דגמים ולהתחוללות‬
‫‪46‬‬
‫סימולטיבית של הבדלים‪.‬‬
‫‪Kenneth Clark, The Nude, Princeton University Press, Princeton, 1990.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪ 46‬ז'אן בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה‪ ,‬מצרפתית‪ :‬א' אזולאי‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב‪,‬‬
‫‪ ,2007‬עמ' ‪( .9-8‬בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה)‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪83‬‬
‫התערוכה "עולמות הגוף"‪ ,‬שלכאורה כה חריגה בסוגה‪ ,‬שייכת באופן עמוק‬
‫להליכי תרבות‪ ,‬אמנות ולשדות פילוסופיים עכשוויים‪ .‬היא נושאת תווי היכר‬
‫של התרבות העכשווית ותוצר של הקפיטליזם המאוחר מבחינת ממדי ההפקה‬
‫הגלובליים שלה‪ ,‬חזיון הראווה‪ ,‬ההלם והפרובוקציה שהיא מעוררת‪ ,‬הקסם‪,‬‬
‫‪47‬‬
‫הלהטוטנות‪ ,‬הלוליינות‪ ,‬הדיסניליזציה‪ ,‬מופע הגוף והאסתטיזציה של המוות‪.‬‬
‫התערוכה היא אובייקט‪ ,‬אירוע‪ ,‬תוצר ואפקט של תנאי האיפשור הפוסט‪-‬‬
‫מודרניים והגלובליים ומשטר המשמעת המתקיים בתנאיו של הקפיטליזם‬
‫המאוחר‪ 48.‬תנאים הנוגעים גם לשאלת יחסיי הייצוג‪-‬ממשות וביתר חדות‬
‫לאובדן ההבחנה הברורה ביניהם‪ ,‬כלומר לסימולציה (‪.)simulation‬‬
‫זוהי הסימולציה כניגוד לייצוג‪ .‬הייצוג מתבסס על עקרון של‬
‫שוויון ערך בין הסימן לממשי (גם אם שוויון ערך זה אוטופי‪ ,‬זוהי‬
‫אקסיומה יסודית‪ ).‬הסימולציה‪ ,‬ניגוד לאוטופיה של עקרון שיווין‬
‫הערך‪ ,‬החלה בשלילה הרדיקלית של הסימן בתור ערך‪ ,‬בסימן‬
‫כהיפוך ורצח של כל מושא הוראה‪ .‬בעוד שהייצוג נוטה לבלוע‬
‫את הסימולציה כשהוא מפרש אותה כייצוג שקרי‪ ,‬הסימולציה‬
‫‪49‬‬
‫עוטפת את מבנה הייצוג כולו כסימולקרה‪.‬‬
‫הסימולקרה (‪ ,)simulacra‬טוען בודריאר‪ ,‬היא השלב הטהור ביותר של מראית‬
‫העין‪ ,‬הדימוי או הייצוג שאינו עשוי מקשה אחת ויש לו ארבעה שלבים‪:‬‬
‫‪ 47‬רעיון הפלסטינציה המונח בבסיס התערוכה "עולמות הגוף" מאשר הבחנות שנעשו‬
‫רווחות‪ ,‬שהפוסט‪-‬מודרניזם הוא תרבות של "חזיון ראווה"‪ ,‬כפי שהציע גי דבור‬
‫(‪ .)Debord‬מה שמציין תרבות זו‪ ,‬אומר דבור (ומרחיב בכך תזה של פויירבאך) הוא‬
‫ההעדפה של ה"דימוי" על פני ה"דבר"‪ ,‬ה"העתק" על פני ה"מקור"‪ ,‬ה"ייצוג" על פני‬
‫ה"ממשות"‪" ,‬מראית העין" על פני ה"ישות"‪ .‬גם בעיניו‪ ,‬ההשעיה (או הביטול) של‬
‫ההיגד האמיתי כקורספונדנציה ושל האמת כמקור מיוחס וכאמת מידה של ייצוגיה‪,‬‬
‫היא קודם כול שאלה אתית פוליטית‪ .‬בכך‪ ,‬גישתו מתקשרת לגישת פוקו בדבר קדימת‬
‫השיח על פני התודעה‪ ,‬ו"מות הסובייקט" הנגזר מקדימה זו‪ .‬גי דבור‪ ,)2001( ,‬חברת‬
‫הראווה‪ ,‬מצרפתית‪ :‬ד' רז‪ ,‬בבל‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫‪ 48‬קפיטליזם מאוחר שבו המסחר הוא באינפורמציה‪ ,‬בקודים ובשירותים שדוחקים את‬
‫המסחר הקלאסי שעסק בחילופי סחורות ממשיות‪ .‬ראו בהקשר זה‪ :‬פרדריק ג'יימסון‪,‬‬
‫(‪ ,)2002‬פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר‪ ,‬מאנגלית‪ :‬ע'‬
‫גינצבורג‪-‬הירש‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫‪ 49‬בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪84‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הוא השתקפות של ממשות עמוקה‬
‫הוא מסווה ממשות עמוקה ופוגע בטבעה‬
‫הוא מסווה את העדרה של ממשות עמוקה‬
‫אין כל קשר שהוא בינו לבין הממשות‪ :‬הוא סימולקרה טהורה‬
‫שלו עצמו‪.‬‬
‫במקרה הראשון הדימוי הוא מראית עין טובה – הייצוג הוא מסוג‬
‫הסקרמנט‪ .‬בשני‪ ,‬הדימוי הוא מראית עין רעה – סוג של מעשה‬
‫כישוף‪ .‬בשלישי‪ ,‬הדימוי משחק בהיות מראית עין – הוא סוג של‬
‫מעשה קסם‪ .‬ברביעי‪ ,‬שוב אינו שייך יותר לסוג של מראית העין‪,‬‬
‫אלא של הסימולציה‪ .‬המעבר מסימנים שמסווים משהו לסימנים‬
‫שמסווים שאין כלום‪ ,‬מציין את המפנה המכריע‪ .‬הראשונים‬
‫מפנים לתיאולוגיה של האמת והסוד (שהאידיאולוגיה עודנה חלק‬
‫מהם)‪ .‬האחרונים חונכים את עידן הסימולקרות והסימולציה‪ ,‬שבו‬
‫כבר אין אל שיזהה את ילדיו‪ ,‬וגם לא יום דין אחרון שבו יופרדו‬
‫האמת מן השקר והממשי מתחייתו המלאכותית‪ ,‬שכן הכול כבר‬
‫‪50‬‬
‫מת והוקם לתחייה מראש‪.‬‬
‫הסימולציה או הסימולקרה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינה שייכת לא לרשות האמת (המקור)‪,‬‬
‫ולא לרשות השקר (מראית העין)‪ .‬היא אינה מסמנת העומדת ביחס דיאלקטי‬
‫עם מושא הוראתה‪ ,‬אלא גילום מופלא של הייצוג כאמת וסינכרון מושלם של‬
‫כל ההבדלים‪ ,‬הקצוות‪ ,‬הניגודים והקטבים במערכות החיים‪ .‬כזה הוא בדיוק‬
‫המוצג המת של פון האגנס‪ :‬מקור וחיקוי‪ ,‬ממשי ומלאכותי‪ ,‬מציאותי ובדיוני‪,‬‬
‫ריאליסטי ומפוברק‪ ,‬אותנטי ומראית עין‪ ,‬אמיתי ושקרי‪ ,‬אונטולוגי ומאוּ יָ ן‪,‬‬
‫ביולוגי וטכנולוגי‪ ,‬אורגני וכימיקלי‪ ,‬טבע ותרבות‪ ,‬מדע ואמנות‪ ,‬אינפורמטיבי‬
‫ואקספרסיבי‪ ,‬מסומן ומסמן‪ ,‬אני ואחר וחי ומת‪ .‬הוא מבטל את כל הניגודים‬
‫האפשריים‪ ,‬כמו גם את המבנה הבינארי חיים‪-‬מוות‪ ,‬ובעיקר את תפיסת המוות‬
‫כסימן המזוהה עם ה"אחר" המוחלט של החיים‪ :‬שריפה‪ ,‬קבורה‪ ,‬ריקבון‪ ,‬ביזוי‪,‬‬
‫היעלמות‪ ,‬אין‪ ,‬העדר וסופיות‪.‬‬
‫לדעת בודריאר‪ ,‬הערכאות המנוגדות במערכת החיים‪ ,‬לרבות החיים והמוות‪,‬‬
‫מחוסלות ולפיכך העולם חדל להיות דיאלקטי ונע אל הקצוות הקיצוניים‪ ,‬כיוון‬
‫‪ 50‬שם‪.‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪85‬‬
‫ש"אנחנו מצויים ביחסים של אתגר‪ ,‬של פיתוי ומוות נוכח יקום זה שכבר איננו‬
‫‪51‬‬
‫יקום‪ ,‬דווקא משום שאין עוד ציר שהוא מתארגן סביבו"‪.‬‬
‫במציאות המובנת על הפרקטיקה המרכזית של הסימולקרה‪ ,‬בעידן של‬
‫אובדן כל ההבדלים וההבחנות שבין המסמנים לבין מושא הוראתם‪ ,‬של ריקון‬
‫הסימנים מזהות ומשמעות יציבה‪ ,‬של סימנים צפים וחסרי רפרנט ומיקום חסר‬
‫ציר מארגן‪ ,‬המוות גם הוא מנוע מלשוב ולהתחולל‪ .‬בודריאר מנסח רעיון‬
‫זה בהתייחס למדע האתנולוגיה והמומיה של רעמסס השני‪ ,‬שהוצאה ממקום‬
‫קבורתה המקורי בעמק המלכים והועברה למשכנה החדש כמוצג מוזיאלי‪:‬‬
‫כל התרבות הלינארית והצוברת שלנו מתמוטטת אם איננו יכולים‬
‫לאחסן את העבר באור יום‪ .‬לשם כך יש להוציא את הפרעונים‬
‫מקבריהם ואת המומיות מדומייתן‪ .‬לשם כך יש להוציאם מקברם‬
‫ולהעניק להם את הכיבודים הצבאיים‪ .‬הם בעת ובעונה אחת טרף‬
‫למדע ולתולעים‪ .‬רק הסוד המוחלט הבטיח את עוצמתם בת אלף‬
‫השנים – שליטה בריקבון שמשמעה שליטה במחזור הטוטאלי של‬
‫החליפין עם המוות‪ .‬אנו איננו יודעים עוד אלא להכפיף את המדע‬
‫שלנו לשרות הרפאות של המומיה‪ ,‬כלומר שחזור סדר חזותי‪,‬‬
‫בעוד שהחניטה הייתה מעשה מיתי שמטרתו הנצחת ממד חבוי‬
‫[…] כך‪ ,‬די היה בהוצאת רעמסס מקברו להשמידו מעצם הפיכתו‬
‫למוצג מוזיאלי‪ .‬שכן המומיות אינן נרקבות בעקבות התולעים‪:‬‬
‫הן מתות כתוצאה מהעברתן ממקומם‪ ,‬מסדר סימבולי איטי‪,‬‬
‫השולט בריקבון ובמוות‪ ,‬אל סדר היסטורי‪ ,‬מדעי‪ ,‬מוזיאלי‪ ,‬סדר‬
‫שלנו ששוב אינו שולט בכלום שיודע רק לייעד את מה שקדם לו‬
‫‪52‬‬
‫לריקבון ולמוות ומבקש לאחר מכן להחיותו באמצעות המדע‪.‬‬
‫אולם בשונה מהטיפול במומיות או בשרידים קדושים‪ ,‬בתערוכה הזו‪,‬‬
‫האנטומיה והפיזיולוגיה האנושיות מוצגות באמצעות תמונה דרמטית של הגוף‬
‫הרגיל והיומיומי‪ .‬החיוניות של המוצג המת‪ ,‬במקרה של הפלסטינציה‪ ,‬היא‬
‫"צורה חדשה של קיום לאחר המוות"‪ ,‬כותב פון האגנס‪ ,‬ו"תחייתו" של הגוף‬
‫‪ 51‬בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה‪ ,‬עמ' ‪ ;143‬דוד גורביץ ודן ערב‪ ,‬אנציקלופדיה של‬
‫הרעיונות‪ ,‬תרבות מחשבה‪ ,‬תקשורת‪ ,‬בבל‪ ,‬תל אביב‪ ,2012 ,‬עמ' ‪( .784 -781‬גורביץ‬
‫וערב‪ ,‬אנציקלופדיה)‬
‫‪ 52‬בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה‪ ,‬עמ' ‪.16-15‬‬
‫‪86‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫העוטה בשר‪ 53.‬הגופות המתות מוצגות כעבודות של "אנטומיה חיה […] כגופים‬
‫שלמים המוצבים זקופים [‪ ]...‬העומדים בתנוחות כמו מציאותיות‪ ,‬שמשכפלות‬
‫יצור חי"‪ 54,‬ולא כגוויות אופקיות נוקשות וחסרות אונים‪ .‬אנו רואים שחקן‬
‫כדורסל באמצע כדרור‪ ,‬פרש אנושי רכוב באצילות על סוס‪ ,‬שחקן שחמט ישוב‬
‫המתרכז במשחק שלו‪ ,‬אישה הרה נשענת ואישה הרה בתנוחה זקופה מזמינה‬
‫אותנו להתבונן בה‪ ,‬ספורטאי מוקפא בדהרה של רץ מרתון ועוד‪ .‬המיצבים‬
‫מגלמים אידיאולוגיה של בשר לא מנוכר‪ ,‬האיור של ולוורדה שנידון לעיל הוא‬
‫דוגמה גרפית מובהקת של אידיאולוגיה זו‪.‬‬
‫במאמר הביקורת של מבקרת התרבות והספרות ג'וזה ואן דיק )‪(van Dijck‬‬
‫ל‪ Körperwelten-‬שהציג פון האגנס במנהיים ב‪ ,1998-‬היא מתייחסת לטקסטים‬
‫הנלווים למוצגים שהצהירו במפורש שהגופות אינן גיבוב של גוויות‪ ,‬חיקויים‬
‫חלקיים או הכלאה של אברים אורגניים ותותבות‪ ,‬אלא שהן גופות "אמיתיות"‬
‫ו"שלמות"‪:‬‬
‫באמצעות הדגשה מתמדת של האמיתיות של הגוויות שלו‪ ,‬פון‬
‫האגנס ממעיט בחשיבות תפקידו של השינוי הכימי – אולם בדיוק‬
‫הטכניקה הזו היא הפטנט שהוא המציא‪ .‬החידוש של השיטה שלו‬
‫אינו בבחירת הכימיקלים המשמשים להכנת הגוויות‪ ,‬אלא באופן‬
‫‪55‬‬
‫שבו משתמשים בהם‪.‬‬
‫"מה זה אמיתי?" שואלת ואן דיק‪ ,‬שהרי לטענתה‪ ,‬הגוויות בדיוק כמו‬
‫בתעשיית היופי והקוסמטיקה הכירורגית‪ ,‬עברו מניפולציה עם כימיקלים או‬
‫סטרואידים אנאבוליים "עד כדי כך שכמעט אי אפשר להתייחס אליהן כאל‬
‫גופות "אמיתיות"‪ .‬כמעט אי אפשר להשתמש במונח "אותנטי" כשמדובר בענף‬
‫‪56‬‬
‫זה של אנטומיה"‪.‬‬
‫שאלת האותנטיות‪ ,‬האמת או השקר של המוצג ההאגנסי‪ ,‬שמעלה ואן דיק‪,‬‬
‫עומדת על אופיו של המוצג כאובייקט טהור ואוטונומי של סימולקרה‪ ,‬שלא‬
‫עומד בשום יחסי סימול לערכאה אחרת וחיצונית לו עצמו‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא כבר לא‬
‫‪Gunther von Hagens, Körperwelten Fascination Beneath the Surface, A. Whalley 53‬‬
‫‪(ed.), Heidelberg Institute for Plastination, Heidelberg, 2002, p. 214. (von Hagens,‬‬
‫)‪Körperwelten‬‬
‫‪ 5 4‬שם‪ ,‬עמ' ‪.204-203‬‬
‫‪.van Dijck, Bodyworlds, p. 109 55‬‬
‫‪ 56‬שם‪.‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪87‬‬
‫אמיתי‪ ,‬כלומר מקור אותנטי‪ ,‬לא חיקוי‪ ,‬כלומר מודל של גוף משעווה‪ ,‬פלסטיק‪,‬‬
‫סיליקון‪ ,‬גבס‪ ,‬מתכת‪ ,‬סטרואידים כד'‪ ,‬אלא גוף שהוא מעבר ל"אמיתיותו"‪,‬‬
‫למקוריותו ולאותנטיות שלו עצמו‪ ,‬או ביתר חדות בשפתו של בודריאר‪ ,‬גוף‬
‫היפר‪-‬ריאלי‪ 57.‬לפיכך‪ ,‬הגווייה שעברה פלסטינציה‪ ,‬כלומר תהליכים טכנולוגים‬
‫מורכבים של עיבוד ושימור‪ ,‬היא חפץ אורגני באותה מידה שהיא תוצר של‬
‫עיצוב טכנולוגי‪ .‬הגופים‪/‬פסלים שעברו פלסטינציה הם "חיקויים" (‪)imitation‬‬
‫של גופים‪ ,‬בה במידה שהם דגמים של גופים (‪ .)body models‬לעתים הם‬
‫נראים פחות אמיתיים ויותר מלאכותיים אפילו מדמויות השעווה האנטומיות‬
‫מן המאה ה‪ .18-‬ברוח בודריאר‪ ,‬פון האגנס אינו משתמש ב"טכניקה נאמנה‬
‫למציאות" (הכישוף של פעולת המימזיס והשלב השני במסלול העוקב של‬
‫הדימוי)‪ ,‬אלא מעצב את האובייקטים שלו והופך אותם ל"מציאות הנאמנה‬
‫לטכניקה" (לדימויים שהם מסוג מעשי הקסם המיסתווים למראית העין ושוב‬
‫אינם שייכים לה אלא לשלב הרביעי במסלול העוקב של הדימוי – לסימולציה)‪.‬‬
‫ולפיכך‪ ,‬ההיבט הייחודי בפרקטיקה שלו אינו העובדה שהוא הופך את הסדר‬
‫בין האובייקט האנטומי לבין הייצוג‪ ,‬אלא שהוא מערער על עצם האבחנה בין‬
‫הקטגוריות הללו‪ .‬אוצרת התערוכה במנהיים שתלתה את האיור "איש השרירים"‬
‫של וזאליוס (תמונה ‪ )2‬סמוך ל"אוטופיה של גוף" של פון האגנס‪ ,‬או את האיור‬
‫"האנטומיה של הגוף האנושי" של ולוורדה (תמונה ‪ )1‬לצד "איש העור" של‬
‫פון האגנס‪ ,‬למעשה דוחקת בנו להביא בחשבון את האיור לא כייצוג‪ ,‬אלא כדגם‬
‫‪58‬‬
‫הנייר לייצוג שקיבל חיים‪.‬‬
‫צודקת ואן דיק בהתייחסה לנורמות תרבותיות הקשורות לחוויית הגוף החי‬
‫באנלוגיה לגוף המת‪:‬‬
‫הגוף הפך לתערובת של חומר אורגני ושל מיומנות‪ .‬אם הגוף החי‬
‫הפך לתערובת של טבע ושל מיומנות‪ ,‬לא מפתיע במיוחד לגלות‬
‫שזה חל גם על הגוף המת […] ש"שדי סיליקון טבעיים כבר אינם‬
‫‪59‬‬
‫אוקסימורון"‪.‬‬
‫ההעדפות החדשות הללו של תגבור‪ ,‬שיפור (‪ )enhancement‬או החייאה –‬
‫במקום חיקוי – של חומר טבעי מתייחסות לגוף המת והחי גם יחד‪ .‬השאיפה‬
‫היום היא להביא את הטבעי למושלמות של המלאכותי‪ .‬בני אדם‪ ,‬להגדרתה‬
‫‪ 57‬בודריאר‪ ,‬קדימות הסימולקרה‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫‪.von Hagens, Body Worlds, pp. 21, 242 58‬‬
‫‪.vvan Dijck, Bodyworlds, p. 100 59‬‬
‫‪88‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫של דונה הראווי (‪ ,)Haraway‬הפכו ליישויות בנות כלאיים‪ ,‬למסג של חלקים‬
‫אורגניים וטכנולוגיים‪ ,‬סייבורגים (‪ .)cyborg‬הגוף הטבעי כבר אינו נתון‪ ,‬שכן‬
‫אפשר לעשות מניפולציה גם בתוחלת החיים וגם באיכותם‪ 60.‬קידום העזרים‬
‫הטכנולוגיים והכימיים נעשה באמצעות הצגתם כשלוחות "טבעיות" של‬
‫הגוף האנושי‪ ,‬בדיוק כשם שתהליך הפלסטינציה מקבע את העמידות של‬
‫הגופה באופן אין סופי‪ .‬הגוף המת של פון האגנס מנסח הלכי רוח שנוגעים‬
‫לנורמות תרבותיות על תפיסת היפה‪ ,‬האסתטי והמושלם בתפיסת הגוף החי‬
‫ואת היכולות האנושיות כיום לשלוט ולהתערב בטבע ובעתיד‪ .‬הגוויות הפכו‬
‫לסוג של בשר וטכנולוגיה שניתן לעצבן ולהפעיל עליהן מניפולציות עד אין‬
‫סוף‪ ,‬אפילו לאחר המוות‪ .‬מבטנו והשקפתנו על‪-‬אודות הגוף נעשים מאותגרים‬
‫יותר ויותר בשל הגמישות שמאפשרת טכנולוגיה זו‪ ,‬כמו גם טשטוש הגבולות‬
‫שבין הטבעי למלאכותי או האורגני לטכנולוגי הפועל עלינו ככוח מניע (שהרי‬
‫הסימולקרה עוסקת בהבדלים ככוח מניע)‪ 61.‬ובהקשר זה‪ ,‬פסליו של פון האגנס‬
‫יכולים להעניק לנו פרספקטיבה ביקורתית מעניינת על ההשפעה החודרת‪-‬כול‬
‫של הטכנולוגיה על הגופניות ועל שלמותו הדועכת של הגוף‪.‬‬
‫ישנו עניין שלא נגעו בו בוויכוח הפומבי על התערוכה‪ :‬הגוויות שעברו‬
‫פלסטינציה דרבנו את המבקרים לשקול מחדש את המעמד והאופי של הגוף בן‬
‫זמננו‪ ,‬בין אם הוא גופה או גוף חי‪ .‬הגוף הזה אינו טבעי ואינו מלאכותי‪ ,‬אלא‬
‫תוצר של הנדסה ביוכימית ומיכנית‪ :‬תותבות‪ ,‬גנטיקה‪ ,‬הנדסת רקמות וכדומה‬
‫העניקו למדענים את האפשרות לשנות חיים ולפסל גופים לכדי צורות אורגניות‬
‫שפעם ראינו בהן אידיאלים אמנותיים – מודלים או ייצוגים‪ 62‬מה שפון האגנס‬
‫עושה עם גופות דומה מאוד למה שעושים המדענים עם גופים חיים‪ .‬היפוך‬
‫הגוף והייצוג נמצא גם בבסיס העקרונות של הכירורגיה הקוסמטית‪ ,‬ולפיכך יש‬
‫לשקול‪ ,‬שאולי הבעיה של האותנטיות וההעתק נראית דחופה יותר בניסויים‬
‫בהנדסה גנטית מאשר בפלסטינציה‪.‬‬
‫במקרה הפרטי של חוויית הגוף‪ ,‬הייצוג כאמת וההיפר‪-‬ריאליזם כמשטר של‬
‫‪ 60‬דונה הראווי‪" ,‬מניפסט לסייבורג‪ :‬מדע‪ ,‬טכנולוגיה ופמיניזם סוציאליסטי בשלהי המאה‬
‫העשרים (‪ ,")1985‬מאנגלית‪ :‬מ' בר‪ ,‬בתוך‪ :‬ח' נוה‪ ,‬ח' הרצוג‪ ,‬א' לובין (עורכות)‪ ,‬ללמוד‬
‫פמיניזם‪ :‬מקראה‪ ,‬סדרת מגדרים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב‪ ,2006 ,‬עמ' ‪.278‬‬
‫‪ 61‬שהרי הסימולקרה עוסקת בדחייה מתמדת של המשמעות ועל פי דלז‪ ,‬זוהי החזרה של‬
‫המודחק הדיוניסי‪ ,‬אישור הכאוס ככוח מניע וחזרת התבנית הכאוטית המענגת‪.‬‬
‫‪Gilles Deleuze, The Logic of Sense, translated from the French by M. Lester and‬‬
‫‬
‫‪C. Stivale, Columbia University Press, New York, 1990.‬‬
‫‪.van Dijck, Bodyworlds, pp. 124-125 62‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪89‬‬
‫משמעות אינם ייחודיים רק לתרבות הפוסט‪-‬מודרנית והגלובלית ולקפיטליזם‬
‫המאוחר‪ .‬הוא היה מרכזי גם בשיח תרבות האנטומיה של הרנסנס והבארוק‪.‬‬
‫הגוויות של פון האגנס שעברו פלסטינציה‪ ,‬מתאימות היטב למסורת מדעית‬
‫ארוכת שנים של ייצור גופים אנטומיים‪ ,‬ושל הקונבנציות האמנותיות של‬
‫ההצגה האנטומית‪ .‬כך אפשר לעקוב אחר הרקע המדהים של התפאורה עד‬
‫לשורשים התרבותיים של שיעורי האנטומיה הפומביים והתצוגות האמנותיות‬
‫של חלקי גוף‪ .‬למדנו מן ההיסטוריה של האנטומיה שפרקטיקות‪ ,‬אובייקטים‬
‫וייצוגים אנטומיים תמיד היו תערובת מורכבת של מדע ואמנות ויצור כלאיים‬
‫של הדרכה וחינוך מתחום הרפואה ובידור עממי‪ .‬הריאליזם העירום של הגופות‬
‫על שולחן הנתיחה‪ ,‬בשילוב הידע הציבורי על‪-‬אודות עברם העברייני‪ ,‬סיפק‬
‫ספקטקל מרתק לקהל הרב ששילם סכומים נכבדים כדי להיות נוכח בשיעורי‬
‫האנטומיה הללו‪ ,‬אם כי הערך החינוכי של המופעים המבולגנים והמלוכלכים‬
‫‪63‬‬
‫הללו היה מינימלי‪ ,‬למעט (אולי)‪ ,‬עבור חוקר האנטומיה עצמו‪.‬‬
‫לכל אורך ההיסטוריה‪ ,‬חוקרים כמו אנדריאס וזאליוס בבולוניה‪ ,‬ג'קובס‬
‫טולפ (‪ )Tulp‬באמסטרדם (תמונה ‪ )3‬והחוקר‬
‫ּ‬
‫סלביוס )‪ (Sylvius‬בפריז‪ ,‬ניקולס‬
‫טולפ‪ ,‬השתמשו בגוויות ובחלקיהם ולא‬
‫ּ‬
‫והמיילד פרידריק רויש‪ ,‬יורשו של‬
‫בתחליפים לצורכי מחקר ופדגוגיה‪ 64.‬במאה ה‪ 18-‬הציג חוקר האנטומיה הונורה‬
‫פרגונר‪ ,‬בזכות טכנולוגית חומרים וטכנולוגיות מפותחות יותר של שימור‪,‬‬
‫דגמים אנטומים של הגוף השלם בלא עזרה של תומכים‪ .‬גם בראשית המאה‬
‫ה‪ ,20-‬אנו יכולים להבחין במעבר מן ההצגה של חלקי אברים ממשיים אל‬
‫מודלים מלאים וזקופים‪ ,‬המטופלים באמצעות כימיקלים שקופים כגון פלסטיק‪.‬‬
‫אחד הדגמים הפופולריים מסוג זה היה "האיש השקוף" (‪,Transparent Man‬‬
‫תמונה ‪ )4‬בדרזדן שבגרמניה‪ .‬הוא הוצג בפעם הראשונה ב‪ ,1911-‬בתערוכת‬
‫ההיגיינה (‪ ,)Hygiene Exhibition‬ועבר לתערוכות בינלאומיות בפריז‪ ,‬בשיקגו‪,‬‬
‫בניו יורק ובברלין‪ ,‬עד שסיים את דרכו במוזיאון ההיגיינה בגרמניה‪" .‬האיש‬
‫השקוף" – שבמהרה התלוותה אליו מקבילה נשית – היה מורכב משלד אנושי‬
‫אמיתי וממולא באברים פנימיים שנקצרו מדגמי שעווה קיימים‪ ,‬ושכבה דקה של‬
‫צלולויד הגנה עליהם‪ .‬הדבר המדהים ביותר במודל הזה אינו הדמות הזקופה‬
‫שלו‪ ,‬אלא התנוחה שלו‪ :‬הזרועות מושטות‪ ,‬כפות הידיים פתוחות‪ ,‬המבט מופנה‬
‫‪.Ferrari, Public Anatomy 6 3‬‬
‫‪ 64‬הפלסטינציה היא אחד התסמינים המדגימים את התרבות הפוסט‪-‬מודרנית‪ ,‬בדיוק‬
‫כשם שהאובייקטים האנטומיים של פרידריק רויש היו תסמין של אמנות ה"ואניטס"‬
‫בתרבות הרנסנס‪ .‬בהקשר זה ראו הערה ‪ 13‬לעיל‪ ,‬וכן‪.Hansen, Anatomical Art :‬‬
‫‪90‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬ועם כל אלה‪" ,‬האיש השקוף" יוצר בעיני המתבונן דימוי של על‪-‬‬
‫אדם‪ ,‬שמימי‪ ,‬הנושא את עיניו אל אלוהים‪" .‬האיש השקוף" הפך לסמל התנועה‬
‫להשבחת הגזע בשנות ה‪ ,30-‬כאשר הועבר לארצות הברית כחלק מהתערוכה‬
‫‪65‬‬
‫"השבחת הגזע בגרמניה החדשה"‪.‬‬
‫במקרה של מחקר הגוף‪ ,‬הצגת הדבר עצמו‪ ,‬כלומר הייצוג כאמת וכממש‪,‬‬
‫שייכת‪ ,‬אם כן‪ ,‬למסורת האירופית הקדם‪-‬מודרנית והמודרנית המבוססת על‬
‫שיח הגוף ועל פילוסופית הטבע של העת העתיקה‪ .‬ההיסטוריה של הדגם‪/‬‬
‫המודל‪/‬הייצוג האנטומי בן הכלאיים‪ ,‬מוזאליוס במאה ה‪ 16-‬עד "האיש השקוף"‬
‫בתחילת המאה ה‪ ,20-‬משקפים מגמה זו של שימוש בגוף הממשי למטרות‬
‫ייצוג‪ .‬חוקרי האנטומיה התגברו על המציאות הנקלית‪ ,‬הבזויה‪ ,‬המדממת‬
‫והבלתי נמנעת של השימוש בדבר עצמו (בגוויה הממשית)‪ ,‬באמצעות השפה‬
‫העיצובית והרטוריקה של דימוי "המת‪-‬החי"‪ .‬פון האגנס‪ ,‬כמו תאורטיקנים של‬
‫האמנות ברנסנס‪ ,‬מצרף גם הוא את החיוּ ת האקספרסיבית והמשכנעת אל הערך‬
‫של הכינון האסתטי‪ .‬הוא מעדיף‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לביים את מוצגיו "בתנוחות הדומות‬
‫לתנוחות שלקוחות מן החיים"‪ ,‬שלפי השקפתו "מהנות מהבחינה האסתטית‬
‫ותורמות להבנה טובה יותר של האנטומיה"‪ 66.‬מחוות הגוף של המת המודע‬
‫לעצמו‪ ,‬הפנייה אל הצופה‪ ,‬הגוף האוטו‪-‬דאיקטי‪ ,‬ההזמנה להתבונן פנימה‬
‫והצגת הקרביים באיור של הספרות האנטומית‪ ,‬הופכת את הגוף המת לשקוף‪,‬‬
‫או בשפתו של הסופר וו‪ .‬ג‪ .‬זבאלד (‪ )Sebald‬בספרו טבעות שבתאי לגוף "לא‬
‫‪67‬‬
‫נראה"‪.‬‬
‫רעיון זה מהדהד רעיונות פוסט‪-‬מודרניים ומונחים כמו "עולם שקוף"‪,‬‬
‫‪.van Dijck, Bodyworlds, p. 107 6 5‬‬
‫‪.von Hagens, Body Worlds, p 38 66‬‬
‫‪ 67‬וינפריד גאורג זבאלד‪ ,‬טבעות שבתאי‪ ,‬מגרמנית‪ :‬ט' קונס‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים‪.2009 ,‬‬
‫בספר‪ ,‬שכולו עוסק בהתפוררות הממשית והסימבולית של מבני‪-‬כוח בהיסטוריה‬
‫המודרנית והעתיקה‪ ,‬האירופית והלא אירופית‪ ,‬כותב זבאלד באירוניה על גופה בציור‬
‫"שיעור האנטומיה של ד''ר טולפ" של רמברנדט (תמונה ‪" :)3‬הנתיחה הייתה אירוע‬
‫גדול בלוח השנה של החברה‪ ,‬שהאמינה שהיא יוצאת מאפלה לאור גדול [‪ ]...‬המחזה‬
‫ביקש להציג לראווה את תאוות המחקר העשויה לבלי חת של המדע החדש‪ ,‬אבל מן‬
‫הצד האחר‪ ,‬אף שכל הנוגעים בדבר היו בוודאי מכחישים זאת‪ ,‬נועד לקיים את הפולחן‬
‫הארכאי של ביתור האדם‪ ,‬של ההתעללות בבשר העבריין עד מעבר למוות [‪ ]...‬זה היה‬
‫יותר מניסיון גרידא של התוודעות מעמיקה עם האיברים הפנימיים בגוף האדם [‪]...‬‬
‫אנו סבורים שאנו רואים מה שראו הם‪ :‬את גופו הירקרק של אריס קינדט [‪ ]...‬ואף על‬
‫פי כן‪ ,‬ספק אם היה מי שראה מעודו את הגוף הזה באמת‪ ,‬כי אמנות האנטומיזציה [‪]...‬‬
‫שימשה במידה רבה כדי להפוך את הגוף המורשע ללא‪-‬נראה‪ ".‬עמ' ‪.21-15‬‬
‫ליאת סידס‪" :‬עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‪ :‬שיח הרנסנס וסימולקרת המוות | ‪91‬‬
‫"עולם של שיתוף" ו"חברתיות חדשה" המבוססים על רשתות חברתיות כמו‬
‫אינסטגרם‪ ,‬מסרונים‪ ,‬פייסבוק‪ ,‬טוויטר‪ ,‬בלוגים ועוד‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬רעיון הייצוג‬
‫כערך של אמת באיור המדעי של הרנסנס ובשיח הגוף‪ ,‬הוא העומד בבסיס‬
‫"תוכניות האמת" או "תוכנית המציאות" (‪ )Reality TV‬של התרבות הפוסט‪-‬‬
‫‪68‬‬
‫מודרנית והגלובלית‪.‬‬
‫טכניקת הייצוג של המוצג האנטומי הכוללת בד בבד את פרוטוקול‬
‫האנטומיה ואת האקספרסיה (השימוש בצפני הבעה שכבר קודדו באמנות או‬
‫בתצלומים תקשורתיים)‪ ,‬מחילה על המבנה הביולוגי של אישים יחידים תבניות‬
‫קאנוניות‪ ,‬ובדומה להיסטוריה של פרקטיקות אלה בשיח האנטומי המדעי‪,‬‬
‫פועלת כהשהייה‪ ,‬השעייה ופרובלמטיזציה עצמית של השיח הזה עצמו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫טכניקת הפלסטינציה שהמציא פון האגנס עשויה להתפרש כהמשכה של מסורת‬
‫זו בת מאות השנים‪ .‬ההנחה של גונתר פון האגנס‪ ,‬שעל פיה "הדמויות שעברו‬
‫פלסטינציה שלמות רק אם הייצוג האותנטי שלהן מתאים לפונקציה החינוכית‬
‫שלהן"‪ 69,‬מגלה אותו מתח בין האותנטיות לבין הרצון הפדגוגי שהגדיר את‬
‫ייצור הגופים והמודלים האנטומיים מן המאה ה‪ 16-‬ועד המשכה בבארוק‪.‬‬
‫ובקיצור‪ ,‬את שיח האנטומיה של הרנסנס והציווי "דע את עצמך" המרכזי לשיח‬
‫הספרות האנטומית בכלל‪ ,‬ומן "האנטומיה של הגוף‬
‫זה העולה מהאיור של ִ‬
‫האנושי" בפרט (תמונה ‪ .)1‬כלומר‪ ,‬סוגיית יחסי הייצוג‪-‬ממשות היא חלק מהשיח‬
‫וההיסטוריוגרפיה של האנטומיה‪ ,‬והמוצג של פון האגנס הוא המשך של יחס‬
‫היסטורי זה‪ ,‬שיש בו סינכרון מלא בין המודל המיוצג למושא הוראתו‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בשונה מקודמיו‪ ,‬המוצג הפוסט‪-‬מודרני של סימולקרת הגווייה‪ ,‬מבוים בצורה‬
‫מלאכותית ו"מושלמת" אפילו יותר משהייתה טרם מותה‪ .‬אם כן‪ ,‬סוגיית יחסי‬
‫הממשות‪-‬ייצוג‪ ,‬במקרה של המחקר האנטומי‪ ,‬היא סוגיה היסטורית‪ .‬המתח‬
‫שבין הייצוג לממשות‪ ,‬וביתר חדות אובדן ההבדל שבין ייצוג לממשות היום‪,‬‬
‫בשונה מן העבר‪ ,‬כולל את כל השדות התרבותיים‪ :‬את התקשורת‪ ,‬האקטואליה‪,‬‬
‫הבידור‪ ,‬הפוליטיקה‪ ,‬הקולנוע‪ ,‬הכלכלה והגוף‪ .‬ולכן פון האגנס‪ ,‬לטעמי‪,‬‬
‫הוא אנטום‪ ,‬אמן‪ ,‬אוּ מן‪ ,‬להטוטן‪ ,‬לוליין ומפיק פוסט‪-‬מודרני הפועל מבחינה‬
‫אסטרטיגית על פי השיח האתי‪-‬אנטומי של תרבות הרנסנס והבארוק‪.‬‬
‫יש נקודות השקה בין מסורת ההצגה האנטומית ברנסנס לבין ההצגה‬
‫של הגוף בפוסט‪-‬מודרנה‪ .‬הפוסט‪-‬מודרנה בעידן תרבות הריאליטי הנתמכת‬
‫במיומנויות וידע טכנולוגי‪ ,‬מאפשרת תנאי תצוגה אופטימאליים של המגמה‬
‫‪ 68‬ראה בהקשר זה‪ :‬גורביץ וערב‪ ,‬אנציקלופדיה‪ ,‬עמ' ‪1128‬‬
‫‪.von Hagens, Körperwelten p. 21 69‬‬
‫‪92‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הטרום‪-‬מודרנית לשילוב בין פרוטוקל (הידע) ולבין האקספרסיה (ההבעתיות)‪.‬‬
‫הטכניקה של הפלסטינציה מאפשרת באופן מלא לנתק לחלוטין את הגופים‬
‫מן המסומן החי שלהם‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬באופן לא נמנע‪ ,‬הם חדורים במשמעויות‬
‫היסטוריות‪ ,‬מקומיות ותרבותיות‪ .‬יתכן שהדרך הטובה ביותר היא לראות את פון‬
‫האגנס כוזאליוס‪ ,‬ולוורדה או דוקטור טולפ הפוסט‪-‬מודרני – רופא המשתמש‬
‫בטכנולוגיה הרפואית כדי לבטא פרשנות בעלת פוטנציאל פרובוקטיבי‪ ,‬מטרידה‬
‫או מאתגרת‪ ,‬לגבי התרבות הטכנולוגית שלנו‪ .‬החידוש של פון האגנס‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫הוא בשחזור שיח האנטומיה של העבר (ולא כפי שטענו מבקריו)‪ ,‬והחזרתה‬
‫ולתרבות הכללית שמהם הוגלתה והודרה מן המאה ה‪ 19-‬והוסגרה‬
‫ַלשיח ַ‬
‫למעבדות בתי החולים‪ ,‬לאקדמיות הרפואיות רחוק מעין הציבור‪" .‬סימולקרת‬
‫מוות"‪ ,‬כך נראה‪ ,‬עושה זאת בגב זקוף‪.‬‬
93 | ‫ שיח הרנסנס וסימולקרת המוות‬:‫ "עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‬:‫ליאת סידס‬
Anatomia del corpo humano, II, Tab I, A. Salamanca and Juan :1 ‫תמונה‬
Valverde de Amusco A. Lafrery, Rome 1560.
2013 ,2 ‫ חוברת‬,‫עיונים בחקר התרבות‬
Andreas Vesalius, Plate of Muscles, De humani corporis :2 ‫תמונה‬
fabrica libri septem, II, p. 174, J. Oporinus, Basel, 1543.
94
95 | ‫ שיח הרנסנס וסימולקרת המוות‬:‫ "עולמות הגוף" של גונתר פון האגנס‬:‫ליאת סידס‬
Rembrandt, Anatomy Lesson of Dr. Nicolaes Tulp, :3 ‫תמונה‬
216.5x169.5 cm, oil on canvas, Mauritshuis Museum, The
Hague, 1632.
Karl August Lingner, Glass Man, :4 ‫תמונה‬
Dresden's Deutsche Hygiene-Museum, 1911.
‫"הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים‬
‫דיון פסיכולוגי‪-‬חברתי עם ילדים בנצרת‬
‫בדינמיקה הסיפורית של המעשייה העממית‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‬
‫מבוא‬
‫מאמר זה הנו פרי ניתוח של מעשייה עממית‪ .‬לכאורה‪ ,‬סיפור פשוט‪ ,‬בדיוני‬
‫ומשעשע על ילדה שנולדה לאם שרצתה בת בכל מחיר‪ ,‬כי היו לה בנים ולא‬
‫בנות‪ .‬לאחר שנולדה התברר‪ ,‬שלילדה יש בעיה‪ :‬היא נולדה ובפיה שיני ברזל‪,‬‬
‫והיא אוכלת כל מה שנקרה בדרכה – מבעלי חיים עד בני אדם‪ .‬זו ילדה קניבלית‪.‬‬
‫אלא שהפרטים האלה אינם הופכים את הילדה לגיבורת הסיפור‪ .‬גיבור הסיפור‬
‫הוא אחיה שהצליח להרוג אותה ולהציל את עצמו ואת משפחתו מתעלוליה של‬
‫הילדה האכזרית‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הסיפור "בעלת שיני הברזל" סופר בעבר בחברה הערבית הפלסטינית‪ ,‬אך‬
‫היום אינו נפוץ בה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בחברה הפלסטינית דהיום הפלסטינים המשכילים‬
‫‪2‬‬
‫קוראים את הסיפורים לילדיהם במקום לספרם בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫את הסיפור סיפרה מורה צעירה לתלמידיה בכיתה ב'‪ ,‬אחרי שביקשתי‬
‫ממנה לבחור סיפור ששמעה בילדותה ולספר אותו לילדים למטרת מחקרי‪.‬‬
‫לפני שסיפרה לילדים את הסיפור‪ ,‬אמרה להם שהוא יקר לליבה‪ ,‬כי שמעה אותו‬
‫מאביה‪ ,‬שהרבה לספר לה אותו לבקשתה‪ .‬הסיפור מקשר אותה לעברה הרחוק‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫לגיל ‪ 4‬או ‪ .5‬היא הסבירה שאהבה בסיפור את "הכוח והדמיון שבו"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הסיפור הופיע בעבודת הדוקטור שלי‪ :‬חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪ ,‬הזיקה בין עולם‬
‫המעשייה הפלסטינית לבין עולמם של ילדים בנצרת – עיר ערבית‪-‬פלסטינית‬
‫בישראל‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ .2006 ,‬הסיפור נבחר בידי מורה בכיתה ב'‪,‬‬
‫וסופר לתלמידיה במסגרת השיעור בנצרת בשנת ‪.2003‬‬
‫מוהאווי אבראהים וכנאענה שריף‪ ,‬קול יא טיר‪ :...‬נצוץ ודראסה פי אל חכאיה אל‬
‫שעביה אל פלסטיניה‪ ,‬טבעה מנקחה‪ ,‬ביירות‪ ,2001 ,‬עמ' ‪( .15‬אבראהים ושריף‪ ,‬קול‬
‫יא טיר)‬
‫ראו את הריאיון השלם עם המספרת בנספח מס' ‪ ,3‬עמ' ‪.116‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪97‬‬
‫במעקב אחרי מקורו והתפתחותו של הסיפור במחקרי הפולקלור עולה‬
‫שזה סיפור אוניברסלי‪ ,‬מסווג במפתח הטיפוסים הפולקלוריסטיים העולמי‬
‫של אנטי אארנה (‪ )Aarne‬וסתית' תומפסון (‪ 4,)Thompson‬ונושא את המספר‬
‫‪ A315‬ואת השם‪" :‬האחות האוכלת בשר אדם" (האחות הקניבלית)‪ .‬מקורו‬
‫של הסיפור בהודו‪ 5,‬והוא נפוץ ומסופר בקרב כמה עמים‪ .‬הוא מסופר בידי‬
‫אמריקנים‪-‬אפריקנים‪ ,‬קיימת גרסה מקבילה מרומניה‪ ,‬וידוע כי הסיפור נפוץ‬
‫‪6‬‬
‫בסוריה ובטורקיה‪.‬‬
‫במאמר זה אנתח את הקשר בין עולם הסיפור "בעלת שיני הברזל" לבין‬
‫עולמה של קבוצת ילדים ערבים‪ ,‬בנים ובנות בני ‪ 8-7‬מנצרת‪ 7,‬ואעמוד על‬
‫תגובותיהם של הילדים‪ .‬הניתוח הסתמך על שיחה שערכתי אתם מיד לאחר‬
‫ששמעו את הסיפור ועל עיון בחיבורים שכתבו בהשפעת דמויות מהסיפור‪.‬‬
‫הניתוח מתייחס בעיקר לשני סוגי אסכולות שכיחות בחקר הספרות לילדים‪:‬‬
‫אסכולה פסיכולוגית ואסכולה חברתית‪-‬תרבותית‪ .‬הן אינן חופפות בכל המקרים‪,‬‬
‫ולפעמים קיימת ביניהן סתירה‪ .‬בשנים האחרונות אנו עדים לוויכוח גובר בין‬
‫חוקרים‪ ,‬אנשי חינוך ומבקרי ספרות באשר למקומה של המעשייה הקלסית‬
‫‪8‬‬
‫בעולמו של הילד בעידן המודרני‪.‬‬
‫בחרתי בסיפור חריג זה לדיון‪ ,‬היות שהוא משמש דוגמה טובה להצגת ויכוח‬
‫עד כדי עימות בין האסכולה הפסיכולוגית לאסכולה החברתית מבחינת פירוש‬
‫משמעויותיו בייחוד לגבי ילדים‪ .‬למחנכים‪ ,‬להורים‪ ,‬למספרי סיפורים‪ ,‬ולכל מי‬
‫שמתעניין בילדים ובסיפורים‪ ,‬חשוב להבין מה באמת קורה אצל הילדים במגעם‬
‫עם עולם הסיפור‪ .‬אני מבקשת לברר מה יחסם של הילדים לסיפור? מה לילדים‬
‫בעידן המודרני ולסיפור כזה שבמקורו פונה למבוגרים ומעביר מסורת עתיקת‬
‫ימים? האם הטקסט משקף את עולמו הפנימי של הילד‪ ,‬את ה"אני" שלו? והאם‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪Aarne, A & Thompson, S. The Types of Folktale, Helsinki: Suomalainen‬‬
‫‪Tiedeakatemia, 1961.‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ 2‬עמ' ‪ :96‬מוהאוי וכנאענה‪ ,‬ניתוח פולקלוריסטי של אום סנאן‬
‫חדיד‪.‬‬
‫ראו פירוט בנספח ‪ ,2‬עמ' ‪.115‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪ ,1‬עמ' ‪ :96‬עבודת המחקר של ח' כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪.2006 ,‬‬
‫דיון תאורטי מעמיק בשתי האסכולות נמצא בתוך‪ :‬ח' כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" ,‬אל‪-‬חיקאיה‬
‫אל‪-‬שעביה ואל‪-‬אטפאל‪ ,‬מה באין נזריאת אל‪-‬תחליל אל‪-‬נפסי‪ ,‬ונזריאת מה בעד‬
‫אל‪-‬חדאת'ה" (ערבית) (הסיפור העממי והילדים‪ ,‬בין תאוריות פסיכולוגיות אנליטיות‬
‫ותאוריות פוסט‪-‬מודרניות)‪ ,‬דארנא‪( 38 ,‬יולי)‪ ,‬המכללה האקדמית הערבית לחינוך‬
‫בישראל‪ ,‬חיפה‪.2005 ,‬‬
‫‪98‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הוא מזדהה בצורה כלשהי עם עולם הסיפור?‬
‫ניסיתי ללמוד משהו על עולמם של הילדים דרך תגובותיהם על סיפור‬
‫שלא התיימר מלכתחילה להיות סיפור ילדים‪.‬‬
‫הצגת הפרשנות הפסיכולוגית של תגובת הילדים אינה עונה על כל מגוון‬
‫התגובות של הילדים‪ ,‬ולפיכך אני מוסיפה עליה גם את הפרשנות החברתית‬
‫ומראה כיצד היא מצליחה למלא פערים בפרשנות הפסיכולוגית‪ ,‬וזאת תוך‬
‫הסתמכות על הביקורת של הילדים עצמם‪ .‬הם עשויים להציע התייחסות שונה‬
‫להגשת המעשייה העממית לילד בעידן המודרני‪.‬‬
‫‪ .1‬הניתוח הפסיכולוגי של הסיפור‬
‫האסכולות הפסיכולוגיות מתייחסות לזיקה בין עולמו הפנימי של הילד‬
‫לבין הסיפור העממי‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיצד הסיפור העממי מדבר אל צרכיו העמוקים‪ ,‬אל‬
‫רגשותיו‪ ,‬וכיצד הוא מאפשר לו דרך להבעה עצמית‪ ,‬דרך עקיפה ולא מאיימת‪,‬‬
‫בהזדהות עם דמויות הסיפור‪.‬‬
‫א‪ .‬ילדים בין מציאות לדמיון‬
‫היה ברור שכמעט כל הילדים התייחסו לסיפור כאל סיפור דמיוני‪ .‬רק ילד‬
‫אחד שאל איך יכול להיות שהבטן שלה [של הילדה בעלת שיני הברזל] לא‬
‫מתנפחת אחרי כל מה שהיא אוכלת‪ .‬ילדים רבים התנדבו להשיב על השאלה‬
‫בטענה שהסיפור "לא אמיתי"‪ .‬אבל היה ברור במהלך הסיפור‪ ,‬שהממד הבדיוני‬
‫שלו לא מנע מהילדים להיכנס לעולמו בהקשבה מרבית‪ .‬שקט שרר בחדר‪,‬‬
‫והמעורבות החושית ניכרה על פני הילדים‪ .‬בשיחה שערכתי איתם בתום הסיפור‬
‫הם דיברו על עצמם ועל עולמם האישי דרך התייחסותם לדמויות ולאירועים של‬
‫הסיפורים השונים‪ .‬פרטים אישיים‪ ,‬עמדות‪ ,‬רגשות‪ ,‬חוויות‪ ,‬קשר עם המשפחה‪:‬‬
‫ההורים‪ ,‬האחים והאחיות; קשרים חברתיים עם חברים‪ ,‬בית הספר‪ ,‬שכנים – כל‬
‫אלו ועוד השתלבו בנרטיב של הילדים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬קיבלנו אימות להנחה הבסיסית שהתאוריות הפסיכולוגיות‬
‫מהאסכולות השונות מצדדות בה‪ 9‬והיא‪ ,‬שעולם המעשייה‪ ,‬ככל שיהיה דמיוני‬
‫‪9‬‬
‫‬
‫‪C.G., Jung, The Archetypes and the Collective Unconscious, (C.W.A), Princeton‬‬
‫‪University Press, 1969; Max Luethi, The European Folktale: Forms and Nature,‬‬
‫;)‪trans: John D. Niles, Cambridge University Press, 1970 (Luethi, European Folktale‬‬
‫ברונו בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד‪ ,‬תרגום‪:‬‬
‫נורית שלייפמן‪ ,‬הוצאת רשפים‪ ,‬תל אביב‪( .)1976( 1980 ,‬בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות);‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪99‬‬
‫ומרוחק לכאורה מהמציאות המודרנית העכשווית של הילדים‪ ,‬יכול להיות כלי‬
‫הבעתי המשקף במידה רבה את עולמם הנפשי‪ ,‬הפנימי והחברתי‪.‬‬
‫ב‪ .‬פיצול חלקי האישיות בסיפור "בעלת שיני הברזל"‬
‫ומשמעותו התרפויטית‬
‫הסיפור "בעלת שיני הברזל" עורר תגובות מעורבות עד מנוגדות בקרב‬
‫הילדים‪ .‬קבוצה גדולה הזדהתה עם דמות הילדה‪ ,‬ואחרת התפעלה מדמותו של‬
‫האח הקטן‪ ,‬ראתה בו גיבור וגינתה את התנהגותה של האחות‪.‬‬
‫נבחן את תגובותיהם על פי עקרון פיצול האישיות בסיפור העממי וההסבר‬
‫האנליטי שניתן לו‪ .‬ברונו בטלהיים (‪ 10,)Battelheim‬הפסיכולוג והחוקר האנליטי‪,‬‬
‫מנתח את הקשר בין אח לאחות במעשיות כאינטגרציה בין שלושת חלקי‬
‫האישיות‪" :‬איד"‪" ,‬אגו" ו"סופר‪-‬אגו"‪ .‬שני האחים מסמלים דואליות וכפילות‬
‫של הטבע האנושי‪ .‬בסיפור מערבי דומה‪" ,‬אח ואחות" המופיע בספרו של‬
‫בטלהיים‪ 11,‬חלוקת התפקידים בין האח והאחות מנוגדת לחלוקה שבסיפור שלנו‪.‬‬
‫בסיפור המערבי האח מסמל את הנטיות הפרימיטיביות‪ ,‬ואילו האחות מסמלת‬
‫את האגו ועוזרת לאח לשלוט בדחפים שלו‪ .‬כלומר תפקידה של האחות בסיפור‬
‫"אח ואחות" הוא לייצג את האגו והסופר‪-‬אגו‪ .‬ואילו בסיפור שלנו‪" ,‬בעלת‬
‫שיני הברזל"‪ ,‬האח הוא שממלא תפקיד זה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא האחראי להתנהגותה‬
‫של אחותו ההרסנית‪ .‬היפוך התפקידים בין שני הסיפורים‪ ,‬לרוב מקורו במבנה‬
‫החברתי והערכי השונה ברקע הסיפורים‪ ,‬ועוד נשוב אליו בהמשך‪.‬‬
‫ג‪ .‬הזדהות עם הדמות "בעלת שיני הברזל"‬
‫כששאלתי את הקבוצה שבחרה בבעלת שיני הברזל כדמות האהודה‪,‬‬
‫לסיבת העדפתה‪ ,‬קיבלתי מגוון תשובות‪ ,‬כגון‪" :‬מכיוון שהיא מצחיקה"‪" ,‬כי‬
‫היא חזקה"‪" ,‬כי היא מצחיקה במיוחד כשהיא רודפת אחרי התרנגול"‪.‬‬
‫אפשר להבין ולפרש את נטייתם של הילדים שהזדהו עם דמותה של הילדה‬
‫"הרעה" בסיפור בדרכים אחדות‪ :‬מצד אחד בהתנהגותה הפרועה היא מסמלת‬
‫בלא‪-‬מודע את הנטיות הפרימיטיביות ההרסניות של כוח ושליטה ואת הרצון‬
‫להיות "הכי חזק בעולם"‪ .‬היא מסמלת גם את הדחפים האדיפאליים ("אכילת‬
‫דבורה קובובי‪ ,‬ספרותראפיה‪ :‬ספרות‪ ,‬חינוך ובריאות הנפש‪ ,‬מאגנס‪ ,‬ירושלים‪;1992 ,‬‬
‫עבד‪-‬אל‪-‬לטיף ברגותי‪ ,‬כאן יא מא כאן‪ ,‬חיפה ‪( 1997‬ערבית)‪.‬‬
‫‪ 10‬בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות‪.‬‬
‫‪ 1 1‬שם‪ ,‬עמ' ‪.66‬‬
‫‪100‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ההורים")‪ .‬הילדים השליכו‪ ,‬כנראה‪ ,‬על דמות הילדה את נטיותיהם וצורכיהם‬
‫הטבעיים הלא‪-‬מודעים לכוח ולשליטה‪ ,‬והזדהו עם הרגשת הכוח שלה‪ .‬כוח זה‪,‬‬
‫גם אם הוא נראה הרסני‪ ,‬מדהים ביכולתו לנצח כפר שלם‪ .‬יש בכך רצון עז של כל‬
‫ילד להיות החזק ביותר בעולם‪ .‬נטייה זו בולטת גם בסיפורים אחרים‪ :‬רצונם של‬
‫מקצת הילדים להזדהות עם הדמויות החזקות והפרועות‪ ,‬גם השליליות שבהן‪.‬‬
‫אשר להזדהות עם דמות האחות‪ ,‬בלט מספר גדול יותר של בנות שהזדהו‬
‫עם "בעלת שיני הברזל"‪ ,‬לעומת מספר הבנים‪ .‬לדעתי‪ ,‬העניין יכול לבטא את‬
‫הצורך בהזדהות מגדרית עם אישיות חזקה במיוחד ואת הנטייה למרדנות בסדר‬
‫המשפחתי והחברתי הקיים‪ ,‬שבו הגברים שולטים בנשים‪.‬‬
‫ד‪ .‬הומור וצחוק‬
‫התגובות הללו מזמינות פירוש נוסף שקשור לאלמנט חשוב במיוחד‬
‫בעולמם של ילדים‪ ,‬ההומור‪ .‬הילדים חזרו על תיאור "בעלת שיני הברזל"‬
‫כ"דמות מצחיקה"‪ ,‬משעשעת במיוחד‪ .‬אפשר לנמק את תגובתם והבנתם את‬
‫הדמות כמשעשעת בכמה היבטים‪ :‬במישור ההתפתחותי‪-‬קוגניטיבי יש לזכור‬
‫שהילדים כבר בני ‪ 7‬או ‪ ,8‬ומסוגלים להבחין היטב בין דמיון למציאות‪ .‬נוסף‬
‫על כך‪ ,‬הם כבר יכולים להגיב בדרך הומוריסטית על מצבים של סתירות בין‬
‫עולמות הדמיון והמציאות‪ .‬נראה שהם לא ממש השתכנעו מיכולתה ההרסנית של‬
‫הילדה למרות כוחה הרב‪ .‬הם ראו בכך מעין הגזמה פואטית ודמיונית שמזמינה‬
‫זלזול עד כדי צחוק‪ ,‬יותר מפחד‪ .‬זאת בייחוד כאשר המסגרת המציאותית‪ ,‬שהיא‬
‫מסגרת המפגש הסיפורי‪ ,‬משליטה אווירה של ביטחון ונינוחות‪ .‬לדעת החוקר‬
‫פ‪.‬א‪ .‬מאקיי (‪ 12,)Mcghee‬גירוי סותר (‪ )Incongruous Stimulus‬נחשב להומוריסטי‬
‫כאשר הוא מוּ ּכר כלא הולם את הניסיון העצמי‪ .‬תגובה הומוריסטית או תפיסה‬
‫הומוריסטית של ילדים‪ ,‬בלשונו של מאקיי‪ ,‬קשורה לרמת החשיבה הסמלית‬
‫אצלם ולתהליכים של טמיעה וסיגול (‪ )Assimilation and Accommodation‬כפי‬
‫שניסח אותם ז'אן פיאז'ה (‪ 13.)Piaget‬כמו מבוגרים‪ ,‬גם ילדים שנמצאים בשלב‬
‫אופרטיבי‪-‬מוחשי על‪-‬פי פיאז'ה (כלומר בני ‪ ,)8-7‬תופסים אירועים סותרים‬
‫משני העולמות – המציאות והדמיון – כמצחיקים‪.‬‬
‫‪P. E. Mcghee, "Cognitive Mastery and Children's Humour", Psychological 1 2‬‬
‫‪Bulletin,[, 81,1974, pp. 721-730.‬‬
‫‪J. Piaget, Play, Dreams and Imitation in Childhood. WW Norton & Company inc.. 13‬‬
‫)‪New York 1962. (Piaget, Play, Dreams and Imitation‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪101‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬התאוריה הפרוידיאנית‪ 14‬מתייחסת להומור ולצחוק כאל‬
‫גורמים "משחררי לחץ"‪ ,)Energy Release(,‬משחררי דחפים אגרסיביים ומיניים‪,‬‬
‫וביטוי של מרד זמני נגד "הצנזורה הנפשית" (‪ )Psychic Censors‬המופעלת נגד‬
‫תכנים אגרסיביים ומיניים‪.‬‬
‫הסופרת וחלוצת המחקר בתחום ספרות הילדים‪ ,‬מרים רות‪ 15,‬כתבה על‬
‫הצחוק "המרפה מתיחות‪ ,‬משחרר‪ ,‬הופך את האיסור להיתר‪ ,‬את המפחיד‬
‫למגוחך‪ ,‬משאלות שאינן יכולות לבוא על פורקנן מגיעות לפחות לפורקן הרגעי‬
‫של הצחוק‪ ,‬אשר נולד בעקבות היתר פתאומי ומביא הקלה עמוקה"‪.‬‬
‫ הילדים שתיארו את הילדה כ"מצחיקה"‪ ,‬כלומר הסיטואציה משעשעת‬
‫אותם יותר מאשר מפחידה אותם‪ ,‬כבר מבינים את חוקי העולם ונהנים מהתמונה‬
‫המעוותת הנוצרת בדמיונם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הם אומרים לנו‪ :‬אנו יודעים שאין‬
‫בנות כאלה במציאות!‬
‫תיאור הדמות כמשעשעת עלה כמעט בכל המפגשים סביב סיפורים שונים‪.‬‬
‫ילדים רבים ענו על השאלה‪":‬למה אהבת את הדמות?" בתשובה‪" :‬כי היא‬
‫מצחיקה"‪ .‬מעניין במיוחד הצחוק שעלה בתגובה למצבים מביכים או מאיימים‬
‫לכאורה‪ ,‬או כאלה שנראו להם באמת שונים מהרגיל ומהידוע‪.‬‬
‫פרשנות אחרת להבנת תגובת הצחוק במצבי אלימות או לחץ‪ ,‬היא שמדובר‬
‫בהכחשה וחוסר יכולת לקבל את עוצמת האלימות וכוח ההרס המתוארים‬
‫במפורש בסיפור‪ 16.‬מרים רות כותבת‪" :‬אחת הצורות להשתחררות מהפחד‬
‫המעיק היא הפיכת אובייקט לצחוק‪ .‬הצחוק משנה את ממדיו של האובייקט‪:‬‬
‫הוא מפסיק להיות נורא ברגע שהוא מגוחך‪ ,‬צורתו מתעוותת‪ ,‬הגיחוך נוטל‬
‫ממנו את אכזריותו‪ ,‬עוצמתו וכוחו‪ .‬במקום חיל ורעדה באה שאגת הצחוק‪,‬‬
‫‪17‬‬
‫שבכוחה למחוק את עקבות הפחד עד תום"‪.‬‬
‫הייתי מוסיפה ואומרת שתגובה כזאת אפשרית כאשר הילד מרגיש מוגן‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪1 7‬‬
‫‪S. Freud, Jokes and Their Relation to the Unconscious, Guilford Press, New York‬‬
‫‪1905/1960.‬‬
‫מרים רות‪ ,‬ספרות לגיל הרך‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1969‬עמ' ‪( .119‬רות‪ ,‬ספרות לגיל הרך)‬
‫דוגמה נוספת ממפגש על סיפור אחר‪" ,‬אבו כתרינה"‪ ,‬המספר על אדם שנקבר בעודו‬
‫בחיים‪ .‬כששאלתי את א' בן ה‪ 5-‬מה אהב בסיפור‪ ,‬השיב‪" :‬כי זה מצחיק!"‪ .‬וכשסבתא‬
‫סיפרה שאבו כתרינא עשה עצמו למת‪ ,‬היא פנתה אל הנכדים ושאלה‪" ,‬איך זה מת?"‪,‬‬
‫כולם השליכו עצמם בתנועה אחידה על הספה והעמידו פני מתים‪ ,‬עם חיוך על‬
‫הפנים!‬
‫רות‪ ,‬ספרות לגיל הרך‪ ,‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪102‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫כלומר אווירה מוגנת‪ ,‬כמו המסגרת הסיפורית‪ ,‬הכרחית כדי שהילדים יגיבו על‬
‫תכנים מאיימים בצחוק‪.‬‬
‫ה‪ .‬תהליך של אינדיבידואציה‬
‫הזדהות עם האח הקטן – הצורך לשלוט‬
‫כמה ילדים הביעו במפורש זעזוע וסלידה מהתנהגותה של הילדה‪ .‬מקצת‬
‫הילדים התקשו להאמין או לקבל את מידת הרוע שמאפיין את הילדה‪ ,‬ואת אי‪-‬‬
‫לאמה‪ .‬הם אמרו "איך היא אוכלת את אימא שלה‬
‫ּ‬
‫נאמנותה למשפחתה ובמיוחד‬
‫שאהבה אותה כל כך?" או "איך היא יכולה לאכול בשר חי?"‪.‬‬
‫אמירות כאלה משקפות את סירובם של הילדים לקבל את התנהגותה‬
‫הפראית של הילדה ואת הצורך האמתי שלהם "לרסן" אותה או לשים לה‬
‫גבולות‪ .‬הם פחדו מכוח ההרס שבדמות‪ ,‬ושמחו שהאח הצליח להחזיר את‬
‫האיזון לאווירה אנושית‪-‬תרבותית‪ .‬פרשנות אנאליטית רואה בשליטה בנטיות‬
‫ההרסניות שבתוכנו צורך חיוני להרגשת ביטחון ואמון ביכולתם של הילדים‬
‫עצמם לשלוט במאווייהם ההרסניים‪ .‬האיזון החיצוני בסיפור אינו אלא סמל‬
‫לאיזון הפנימי שכל אחד מהם שואף להשיג‪.‬‬
‫בנים בעיקר נטו להזדהות עם האח הקטן בסיפור‪ ,‬והביעו את שמחתם‬
‫בהצלחתו להשתחרר ולשחרר את האחרים מהסכנה הטמונה בכוח ההרסני של‬
‫אחותו‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬אפשר לראות בהזדהות זו הבעת צורך בהזדהות מינית‪ ,‬ומאידך‬
‫גיסא היא עשויה לבטא צורך להוכחה עצמית‪ ,‬מעין צורך באינדיבידואציה ולידה‬
‫מחדש בלשונו של יונג‪ :‬הבן הצעיר יוצא למסע החיפוש העצמי וחוזר הביתה‬
‫חזק וגיבור‪ .‬הבן מצליח בשכלו ובערנותו למלא תפקיד חשוב‪ ,‬כפי שמצפים‬
‫ממנו בתוך המשפחה ובכפר‪.‬‬
‫עד כאן ההתייחסות לפרשנויות שדוגלות במשמעויות פסיכולוגיות‪-‬‬
‫אנליטיות‪ ,‬מחד‪-‬גיסא ובהתפתחותיות דינמיות‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬פרשנויות אלו לא‬
‫הסבירו די הצורך את מגוון התגובות של הילדים לאירועים ולדמויות בסיפור‪.‬‬
‫היה ברור שחלק ניכר מהתגובות מתייחס לממדים חברתיים‪ :‬הם שאלו שאלות‪,‬‬
‫הביעו תמיהה‪ ,‬והפנו ביקורת כלפי הסיפור‪.‬‬
‫‪ .2‬ניתוח הסיפור ותגובות הילדים לפי האסכולה חברתית‪-‬תרבותית‬
‫א‪ .‬קשר אח‪-‬אחות בחברה הערבית‬
‫במישור החיצוני ובמישור הסמלי העמוק‪ ,‬הסיפור "בעלת שיני הברזל"‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪103‬‬
‫נוגע לקשר בין אח לאחות בחברה הערבית‪ 18.‬מוטיב האח‪-‬הבן המגן על‬
‫המשפחה עדיין ממלא תפקיד חשוב במבנה המשפחה הערבית העכשווית‪ .‬גם‬
‫אם הוא הצעיר במשפחה‪ ,‬הבן אחראי להחזרת הסדר והאיזון למשפחה‪ ,‬לאחר‬
‫שאלה הופרו בידי האחות אוכלת הבשר כמטאפורה לחילול כבוד המשפחה‪,‬‬
‫במשמעותו העמוקה לפי חוקרי הפולקלור‪.‬‬
‫קשר אח‪-‬אחות נחקר רבות במחקרי פולקלור של התרבות הערבית‪,‬‬
‫ובמיוחד בידי חסן שאמי‪ 19,‬כאויקוטיפ או סינדרום מזרח תיכוני ערבי במיוחד‪.‬‬
‫טיפוס זה מדגיש קשר אהבה וקרבה חזקים במיוחד בין אח לאחות‪ .‬סינדרום‬
‫זה מוזכר גם באוסף של מוהאווי וכנאענה (‪ .)2001 ,1989‬החוקרים מדגישים‬
‫שהקשר בין אח לאחות‪ ,‬כפי שמשתקף לרוב בסיפורים‪ ,‬הוא קשר של כבוד‪,‬‬
‫אהבה ואכפתיות הדדית‪ .‬גם האני מוסא (‪ )2000‬מציין מוטיב זה‪ ,‬מאחר שהוא‬
‫עלה בכמה פתגמים בקורפוסים של עבודת המחקר שלו על הפתגם הערבי‬
‫בכפר ג'דיידה‪ .‬פתגם אחד שמבליט את עוצמתו ומשמעותו של קשר זה בעניין‬
‫האישה‪" :‬אל אבו מאולוד ולג'וז מאוג'וד ולח' אילחניין מניין יעוד?" (ניתן‬
‫להוליד בן ו[ניתן] למצוא בעל [אך] האח הרחום כיצד יחזור?"‪ 20.‬מוסא מסביר‬
‫את משמעות הפתגם‪" :‬כאשר האישה מאבדת את בנה היא יכולה ללדת בן אחר‪.‬‬
‫כאשר היא מאבדת את בעלה‪ ,‬היא יכולה להתחתן שוב‪ .‬אך האח‪ ,‬אם ימות‪,‬‬
‫אין מי שיבוא במקומו"‪ .‬מוסא מבהיר עוד שהקשר בין אח לאחות ידוע כבר‬
‫מהשירה הערבית הקלסית בתקופת הג'אהיליה‪.‬‬
‫לצד אויקוטיפ האח‪-‬אחות שמדבר על קשר חיובי מיוחד בין השניים‪,‬‬
‫מופיע בסיפורים לא פחות שכיחים‪ ,‬כמו בסיפור שלנו‪ ,‬מוטיב של קשר לא‬
‫כל כך חיובי עד כדי עוינות גמורה‪ ,‬שמקורו בהנחה שהאח "אחראי" לאחותו‪.‬‬
‫התהפכות הקשר בין אח‪-‬לאחות בחברה המסורתית מקשר חיובי לשלילי שעלול‬
‫להגיע עד כדי אלימות‪ ,‬מסבירים מוהאוי וכנאענה‪ ,‬עלול לקרות במצב אחד‬
‫בלבד‪" ,‬חילול כבוד המשפחה‪" ".‬שמירה על כבוד האחות הוא אחד התפקידים‬
‫המרכזיים שמחייבים את האח‪ ,‬והאחות עלולה להמיט בושה על עצמה ועל‬
‫‪ 18‬הסיפור הוא טיפוס מס' ‪ A315‬במפתח המוטיבים של ‪ .A.T‬שם הטיפוס הוא "האחות‬
‫האוכלת בשר אדם" ‪ .The Cannibal Sister‬ניתוח פולקלוריסטי של הסיפור נמצא‬
‫בנספח ‪ ,2‬עמ' ‪.114‬‬
‫‪Hasan El-Shamy, Brother and Sister, Type 872*, A Cognitive Behavioristic 19‬‬
‫‪Analysis of a Middle EasternOikotype,IndianaUniversity,1979.‬‬
‫‪ 20‬האני מוסא‪" ,‬הפתגם כמבע שימושי בכפר הערבי ג'דיידה בגליל המערבי"‪ ,‬חיבור לשם‬
‫קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬האונ' העברית בירושלים‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.219‬‬
‫‪104‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫משפחתה אם תנהג בפזיזות‪ 21".‬מוטיב זה בולט במידה רבה בסיפור "בעלת שיני‬
‫הברזל"‪ .‬האח אחראי להעניש את אחותו עד להריגתה בשל היותה מפלצת‪.‬‬
‫ב‪ .‬עמדות סטראוטיפיות‬
‫כנהוג בפואטיקה של המעשייה‪ ,‬הסיפור מתיימר לחזק ערכים חיוביים‬
‫ולדחות תכונות של עוול ורמאות בדרך עקיפה על‪-‬ידי חלוקה סטראוטיפית‬
‫של התכונות‪ :‬הגיבור הוא "הטוב" בעל הערכים החיוביים לאורך כל הדרך‪,‬‬
‫ואילו האנטי‪-‬גיבור הוא הרשע בעל התכונות השליליות‪ ,‬המובס בסוף‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫חוקרים רבים ‪ 22‬עסקו בהתאמת חלוקה מוחלטת של תכונות הדמויות לתפיסתו‬
‫של הילד בגיל הרך‪ ,‬בהנחה שקשה לו להתמודד עם כפילות באישיות אחת‪ :‬היא‬
‫מבלבלת אותו ומקשה עליו לקבל את הדמות ולהזדהות אתה‪.‬‬
‫האסכולות החברתיות אינן מתעלמות מהסכנה הטמונה בדמויות שלהן‬
‫תכונות סטראוטיפיות במעשייה‪ .‬פה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬שוב מתגלה ובולט העימות או‬
‫הוויכוח בין הפרשנות הפסיכולוגית לפרשנות החברתית‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מנקודת‬
‫הראות הפסיכולוגית‪ ,‬חוקרים רבים ֵהגֵ נו על הדימויים הקיצוניים של הדמויות‬
‫בטענה שהם המתאימים ביותר לתפיסת עולמו החד ממדית של הילד הקטן‪ .‬הם‬
‫טוענים שההפרדה הטוטלית בין הטוב והרע בסיפור עוזרת לילד להבדיל גם‬
‫בין הטוב והרע בחיים‪ ,‬להזדהות עם הטוב ולדחות את הרע‪ ,‬להקנות לו ערכים‬
‫ברורים כדי להפנים אותם‪ .‬מרים רות ‪ 23‬מסבירה את משמעותה הפסיכולוגית של‬
‫המעשייה ואת הפואטיקה שלה‪" :‬דמויות המעשייה מתפרקות לשניים‪ .‬במקום‬
‫הרגש הדו‪-‬ערכי של אהבה ושנאה‪ ,‬השוכן בכל אדם‪ ,‬מציגה המעשייה לחוד‬
‫את הטוב ואת הרע‪ ,‬את הצודק והחוטא [‪ ]...‬עיבוי זה מדגיש סתירות קיימות או‬
‫מחזק מגמות רגשיות חבויות"‪.‬‬
‫ברונו בטלהיים‪ ,‬החוקר הדגול של האסכולה האנאליטית‪ ,‬מתייחס בספרו‬
‫המפורסם קסמן של אגדות ‪ 24‬לפיצול בין תכונות ורגשות מנוגדים והשלכתם‬
‫על דמויות מנוגדות בתכונותיהן כדבר חיובי ומתאים לתפיסת עולמו של הילד‬
‫בשלב האדיפאלי והפוסט‪-‬אדיפאלי (בני ‪ 3‬עד ‪ .)9-8‬בטלהיים מבהיר‪:‬‬
‫מאחר שאין ביכולתו (של הילד) לתפוס שלבי ביניים של רמה‬
‫ועוצמה‪ ,‬נראים לו הדברים בצבעי שחור או לבן בלבד‪ .‬אדם יכול‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪2 3‬‬
‫‪24‬‬
‫אבראהים ושריף‪ ,‬קול יא טיר‪ ,‬עמ' ‪.32‬‬
‫בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות; ‪.Luethi, European Folktale‬‬
‫רות‪ ,‬ספרות לגיל הרך‪ ,‬עמ' ‪.104‬‬
‫בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות‪ .‬עמ' ‪.64-63‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪105‬‬
‫להיות אמיץ‪-‬לב או מוג‪-‬לב מוחלט‪ ,‬המאושר באדם או האומלל‬
‫מכול‪ ,‬היפה ביותר או מכוער מאין כמוהו‪ ...‬כל דמות היא חד‪-‬‬
‫ממדית בעיקרה ומאפשרת לילד להבין בנקל את מעשיה ואת‬
‫תגובותיה‪ .‬באמצעות דימויים פשוטים עוזרת האגדה (המעשייה)‬
‫לילד להבהיר את סבך רגשותיו המנוגדים‪ ,‬וכך תופס כל אחד מהם‬
‫את מקומו בנפרד במקום שיהוו יחד מערבולת אחת גדולה‪.‬‬
‫ואילו לפי התאוריות החברתיות כפי שהובעו בידי חוקרי האגדות ג'ק‬
‫זייפס‪ ,)1974( 25‬ובאקיליגה‪ ,)1997( 26‬נעשה פה עוול וזיוף של המציאות‪.‬‬
‫ג‪ .‬שיפוט ערכי‬
‫גם אם המעשייה במטרתה המוצהרת אינה מתיימרת להעביר ערכים‬
‫מוסריים‪ ,‬אלא לשחרר את המאזין מגבולות המציאות ולתת לו עולם קסום של‬
‫פנטזיה שאמורה להקל עליו ולאפשר לו בריחה זמנית מחוקי המציאות‪ ,‬חוקרי‬
‫המעשייה מסכימים על אופייה המוסרי‪ .‬בטלהיים מבליט את תפקידם של‬
‫הסיפורים העממיים בחינוך המוסרי של הילד‪" :‬דרוש לו [לילד] חינוך מוסרי‪,‬‬
‫אשר בצורה מוצנעת ובדרך רמז יצביע על היתרונות שבהתנהגות מוסרית‪ ,‬אך‬
‫לא בדרך של מושגים אתיים מופשטים‪ ,‬אלא באמצעות דברים‪ ,‬שייראו לילד‬
‫‪27‬‬
‫צודקים באופן מוחשי‪ ,‬ומשום כך אף יהיו משמעותיים לגביו"‪.‬‬
‫היות שהילד נתקל בתכניה של המעשייה‪ ,‬המגדירים היטב את הטוב‬
‫והרע‪ ,‬היא אינה משאירה לו כל בחירה‪ ,‬משום שאין בה אמביוולנטיות ערכית‪.‬‬
‫הניגוד הוא חוק בסיסי ומהותי בחוקים האפיים של הסיפור העממי‪ 28,‬ובכללם‬
‫המעשייה‪ .‬עיקר הניגוד בין הטוב והרע‪ :‬הטוב מנצח עם סיום טוב‪ ,‬ואילו הרע‬
‫מקבל את העונש ההכרחי‪ .‬הניגוד המוחלט בין הטוב והרע אינו משאיר לילדים‬
‫בררה אלא לקלוט את המסרים המוסריים באופן מוחלט‪.‬‬
‫ֵ‬
‫לפיכך השאלה היא האם הטוב של המעשייה המסורתית הוא בהכרח‬
‫הטוב של עולם הילדים הערכי של היום? או ככלל‪ ,‬מערכת הערכים המוצגת‬
‫‪Jack David Zipes, Breaking the Magic Spell: Radical Theories of Folk and Fairy 2 5‬‬
‫‪Tales, University of Texas Press, Austin, 1979.‬‬
‫‪Christina Bacchilega, Postmodern Fairy Tales, Gender and Strategies, University 26‬‬
‫‪of Pennsylvania Press, Philadelphia, 1997.‬‬
‫‪ 27‬בטלהיים‪ ,‬קסמן של אגדות‪ .‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪Olrik Axel, "Ëpic Laws of Folk Narrative", Alan Dundes (ed.) The Study of 28‬‬
‫‪Folklore, Englwood Cliffs, 1964, pp. 129-141.‬‬
‫‪106‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫עלולה לבלבל את הילדים בחברה המודרנית‪ .‬שאלה זו מחייבת אותנו לבחון‬
‫את התפתחות השיפוט המוסרי אצל ילדים בגיל צעיר ולהבין את מהותו של‬
‫השיפוט המוסרי שלהם גם מנקודת המבט ההתפתחותית‪-‬קוגניטיבית‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫עלינו להתמודד גם עם השאלה המורכבת‪ ,‬האם שיפוטם של הילדים את‬
‫הערכים שבסיפור הוא במקורו שיפוט אינטואיטיבי‪ ,‬התפתחותי‪ ,‬או שמא הוא‬
‫תלוי חינוך ותרבות?‬
‫רבים מהילדים במחקר התייחסו בתגובותיהם בעיקר למערכת המוסרית‪-‬‬
‫ערכית שבעלילה‪ .‬ומעניין שלא כולם הסכימו עם הקו המוסרי של הסיפור‪.‬‬
‫ההסבר לכך הוא אותו ההסבר שהעליתי בניתוח הפסיכולוגי‪ .‬העובדה שהם‬
‫מצאו הומור בקטעים האלימים‪ ,‬יש בה מעין דחייה או התנגדות‪ ,‬הבעת רצון‬
‫שלא להתייחס ברצינות לעלילה‪ .‬רוב הילדים נטו "לאהוב" את דמות הילדה‬
‫במקום לסלוד ממנה כפי שמצופה מסיפור מעשייה שכזה‪" .‬כי היא מצחיקה"‪,‬‬
‫אמרו‪ .‬לכאורה‪ ,‬יש סתירה בין מהותה של המעשייה לתגובותיהם של הילדים‪.‬‬
‫מחקרים אחדים הוכיחו שכבר בגיל הרך ילדים מפגינים עמדות והתנהגויות‬
‫בעלות נטייה חברתית‪ ,‬כלומר מביעים עניין ודאגה לרווחת האחר‪ .‬הם מביעים‬
‫‪29‬‬
‫גם רגשות של סימפטיה ואמפטיה כלפי אחרים‪.‬‬
‫עיון קפדני בסוג התכונות‪ ,‬דהיינו הערכים‪ ,‬שאליהם התייחסו הילדים‪,‬‬
‫מעלה הבנה לערכן הפנימי של התכונות כערכים טובים או רעים במהותם‪.‬‬
‫ילדים אחדים אמרו שלא אהבו ילדה שאוכלת כבשים‪ ,‬בשר ודם‪ .‬אחרים נרתעו‬
‫מכך שהילדה אכלה גם את משפחתה‪ .‬היו שציינו לטובה את תושייתו של‬
‫האח הקטן‪ ,‬אשר לפי הסיפור ישן על קש דוקרני מתחת לעץ ומעליו מים‪ ,‬כדי‬
‫להישאר ער לכל תנועה מסביב‪" ,‬כי הוא השתמש ברעיון שלא כולם חושבים‬
‫עליו"‪.‬‬
‫בספרות המחקרית העוסקת בשיפוט הערכי והמוסרי של הילד יש ויכוח‬
‫בין שני זרמים בהסברת מקור ההבנה שלו‪ :‬אם זו הבנה התפתחותית או נרכשת‪.‬‬
‫שלושה חוקרים מרכזיים בלטו בגישה הקוגניטיבית‪-‬התפתחותית‪ :‬ז'אן פיאז'ה‬
‫‪30‬‬
‫(‪ ,)1932‬לורנס קולברג (‪ )Colberg) (1969‬ואליוט טוריאל (‪,)Turiel) (1983‬‬
‫‪Wilson, J. Q., The Moral Sense, New York 1998, The Free Pree. (Wilson, Moral 29‬‬
‫‪Sense).‬‬
‫מקורות אחרים אפשר לראות אצל רות‪ ,‬ספרות לגיל הרך‪ ,‬עמ' ‪.121‬‬
‫‬
‫‪J. Piaget, The Moral Judgment of the Child, Kogan Paul, Trench, Trubner & 30‬‬
‫‪Co., Ltd., London 1932; L. Kolberg, "Stage and Sequence: The Cognutive‬‬‫‪Developmental Approach to Socialization", in: D. Gostin (Ed.), Handbook of‬‬
‫‪Socialization, Research and Theory, Chicago 1969; Rand Mcnally; Turiel, E.‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪107‬‬
‫לעומת ריצ'רד שוודר (‪ 31)Shweder) (1985‬שנקט את הגישה התרבותית‪.‬‬
‫פיאז'ה היה הפסיכולוג הראשון שחקר בשיטתיות את התפתחות החשיבה‬
‫המוסרית אצל ילדים‪ 32,‬באמצעות הצגת שני סיפורים שונים ובדיקת תגובותיהם‬
‫של הילדים לדמויות‪ ,‬למעשיהן ולכוונותיהן‪ .‬פיאז'ה הבחין שהשינוי המשמעותי‬
‫הראשון במהלך התפתחות החשיבה המוסרית של הילד חל בגיל ‪ 7‬לערך‪ .‬בין‬
‫עברה לפי‬
‫גיל ‪ 7‬ל‪ 11-‬ילדים נכנסים לשלב של מוסריות סובייקטיבית ושופטים ֵ‬
‫ממד הכוונה ולא לפי הנזק שנגרם‪ ,‬כפי שעושים ילדים קטנים יותר‪.‬‬
‫פיאז'ה (‪ )1932‬ראה בגיל ‪ 7‬שלב משמעותי בהתפתחות החשיבה‪ ,‬אבל‬
‫מדובר בחשיבה אופרציונלית ולא אבסטרקטית‪ ,‬כפי שתהיה מגיל ‪ 11‬ואילך‪.‬‬
‫ואילו היום יש הוכחות מחקריות שילדים מגלים רמה גבוהה יותר של פעילות‬
‫קוגניטיבית מכפי שמשתמע אצל פיאז'ה‪ 33.‬קולברג (‪ )1969‬הרחיב את עבודתו‬
‫של פיאז'ה וגילה‪ ,‬על סמך מחקרים אמפיריים נרחבים‪ ,‬את קיומם של שלושה‬
‫שלבים בסיסיים בחשיבה המוסרית‪ ,‬הקשורים לגורמים שונים‪ ,‬כמו רמת‬
‫אינטליגנציה‪ ,‬התפתחות היכולת ליטול תפקיד וכיוצא באלה‪ .‬לענייננו כאן‬
‫נוגע השלב הראשון‪ ,‬שלב המוסריות הפרה‪-‬קונבנציונלית‪ ,‬המתפתח עד גיל‬
‫‪ .9‬בשלב זה הילד מסתגל לחוקים חברתיים כתוצאה מפחד מעונש או מציפייה‬
‫לגמול אישי‪ .‬לעומת פיאז'ה וקולברג‪ ,‬טוריאל (‪ )1983‬מדגיש שכבר בגיל צעיר‬
‫הילד מסוגל להבחין בין סוגי הנורמות‪ ,‬שכן מדובר בהבנה התפתחותית‪ 34.‬ואילו‬
‫שוודר (‪ )1985‬גורס שהילד הצעיר מבחין בין נורמות שונות בגלל הגורמים‬
‫התרבותיים שמונחלים לו‪ ,‬כך שעקרונות החברה והנורמות שלה מופנמים‬
‫‪35‬‬
‫בתוכו כבר מגיל צעיר‪.‬‬
‫העמדה התאורטית ההתפתחותית של טוריאל קיבלה אימות במחקרים‬
‫חדשים יותר שלו ושל עמיתיו‪ 36.‬מחקרים אלה הוכיחו שילדים מסוגלים בגיל צעיר‬
‫‪The Development of Social Knowledge: Morality and Convention, Cambridge‬‬
‫‪University Press. 1983.‬‬
‫‪R. Shweder, Mahapatra & J. Miller, "Culture and Moral Development", in: Jerome 3 1‬‬
‫‪Kagan (ed.), The Emergence of Moral Concepts in Young Children, 1985.‬‬
‫‪E. Maccoby, Social development, Psychological Growth and the Parent-Child 32‬‬
‫‪Relationship, Harcourt Brace Jovanovich, Inc., 1980.‬‬
‫‪ 33‬ש' סולברג‪ ,‬פסיכולוגיה של הילד והמתבגר‪ ,‬מבוא לפסיכולוגיה ההתפתחותית‪ ,‬תשנ"ז‪.‬‬
‫‪H.P. Ginsburg & S. Opper, Theory of Intellectual Development, Englewood Cliffs,‬‬
‫‪N.J, Prentice-Hall (3rd ed.),1988.‬‬
‫‪.Piaget, Play, Dreams and Imitation 3 4‬‬
‫‪.Wilson, Moral Sense, p. 102 3 5‬‬
‫‪Turiel, E. "The Development of Morality", in: W. Damon (Series ed.) & N. 36‬‬
‫‪108‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מאוד לעשות שיפוטים מוסריים בהקשר של צדק ורווחה‪ .‬עוד הראו המחקרים‪,‬‬
‫שילדים משתמשים בשיפוט המוסרי בחיי היום‪-‬יום שלהם‪ 37.‬מחקרים נוספים‬
‫מוכיחים שמושגים המבטאים שיפוט ערכי כמו "מה נכון לעשות"‪ ,‬מופיעים לא‬
‫‪38‬‬
‫רק אצל ילדים בחברות מערביות‪ ,‬אלא גם בחברות לא מערביות‪.‬‬
‫ד‪ .‬עמדה ביקורתית של הילדים‬
‫אכן‪ ,‬בתגובות הילדים בלטו במיוחד חופש הביטוי והמוטיב הביקורתי‪,‬‬
‫כלומר סירובם לקבל את הנוסחים של המספרים במלואם והתנגדות וביקורת‬
‫לפרטים מסוימים בטקסט‪ .‬הילדים העלו מגוון של תגובות בעד ונגד התרחשויות‬
‫ואירועים בסיפורים‪ .‬זאת הייתה הקבוצה של בני ‪ 7‬עד ‪ ,9‬המפוצלת מכולם‬
‫בדעותיה מבין קבוצות הילדים המאזינים במחקר‪ .‬זו התבטאה בחופשיות רבה‪,‬‬
‫וניתנה לה ההזדמנות לעשות כך הודות לקשר שנוצר בין המספרת והחוקרת‬
‫לילדים‪ .‬הילדים לא קיבלו באופן מוחלט את המסרים של הסיפורים‪ ,‬וגילו‬
‫עמדות ביקורתיות לא מעטות‪ .‬אפשר להבין זאת בכמה היבטים‪ :‬מצד אחד‬
‫אמנם המספרת סיפרה סיפורים מסורתיים בנוסחים המקוריים בלא כל שינויים‪,‬‬
‫עובדה שגרמה למקצת הילדים לקבל את המסרים כמות שהם‪ .‬לעומתם היו‬
‫ילדים שהתקוממו ותמהו על העמדות הקיצוניות של אלימות ורצח במשפחה‪.‬‬
‫הבנה אחרת עשויה להיות קשורה בכך שעל אף עמדותיה הקפדניות של המורה‪-‬‬
‫המספרת‪ ,‬אישיותה הנינוחה וסגנון דיבורה החם אפשרו לילדים להביע את‬
‫דעותיהם בחופשיות ובאי‪-‬הסכמה גורפת עם התכנים‪ .‬גם השתתפותי כחוקרת‬
‫והשאלות הפתוחות שהצגתי לילדים על אודות הסיפור אפשרו חופש‬
‫במפגש ַ‬
‫ביטוי למגוון תגובות בלי עמדה שיפוטית‪.‬‬
‫ילדה אחת‪ ,‬ג'‪ ,‬בת ‪ ,7‬בלטה מאוד בתגובותיה ובמעורבותה בשני המפגשים‬
‫הסיפוריים‪ .‬היא גם חיברה סיפורים ברמה אמנותית גבוהה מבחינת המבנה‪,‬‬
‫‪Eisenberg (Vol. ed.), Handbook of Child Psychology, (Vol. 3), Social, Emotional,‬‬
‫‪and Personality Development, (5th ed.) New York, 1998,. pp. 863-932.‬‬
‫‪J. Semetana, Morality In Context: Abstractions, ambiguities, and applications, in:‬‬
‫‬
‫‪R. Vasta (Ed.), Annals of child development, Vol. 10, London 1995, pp. 83-130.‬‬
‫‪M. Tisak. Domains of social reasoning and beyond, in: R. Vasta (Ed.), Annals of‬‬
‫‬
‫‪child development, Vol. 11, London 1995, pp. 95-130.‬‬
‫‪.Turiel, The Development of Morality, p. 119 3 7‬‬
‫‪Turiel, E. & Wainryb, C. "Conceptsof freedoms and rights in a traditional 38‬‬
‫‪hierarchically organized society", British Journal of Developmental Psychology,‬‬
‫‪16, 1998, pp. 375-395.‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪109‬‬
‫העלילה והתכנים שלהם‪ .‬ג' לא מיהרה להזדהות עם שתי הדמויות המרכזיות‬
‫בסיפור‪ ,‬יצאה כנגדן והביעה עמדות מורכבות במיוחד‪ .‬לפיכך ראיתי לנכון‬
‫להתייחס אליהן כאן בהרחבה‪.‬‬
‫‪ .3‬הסיפור האישי שג' חיברה וסיפרה בתום הסיפור "בעלת שיני הברזל"‪:‬‬
‫"האח הפילוסוף"‪( 39‬תרגום מערבית)‬
‫היה היה ילד שאמו קיוותה ללדת בת‪ .‬ביום מן הימים האישה הזאת ילדה‬
‫בת‪ .‬הילד לא אהב בנות ושנא אותן‪ .‬אמו הייתה היחידה שאהבה את הילדה‪ .‬הוא‬
‫התחיל להתפלסף (يتفلسف) עם אחיו ואחותו‪ ,‬ואמר לה‪" :‬את גמדה חזקה‬
‫ונושכת"‪ .‬היא נשכה אותו ומשכה בשערו‪ .‬עכשיו‪ ...‬אחר כך‪ ...‬אחר כך כאשר‬
‫הילדה גדלה‪ ...‬הוא המשיך להגיד לה כך עד שהיא גדלה‪ .‬הילדה באה להתלונן‬
‫אצל אביה על מה שהאח שלה אומר לה‪ .‬אבא שלה אמר לה‪" :‬עכשיו אראה‬
‫[אחשוב] מה אני עושה אתו"‪ .‬האב הלך אל הילד המתפלסף ואמר לו‪:‬‬
‫"אתה אוהב שמישהו יתפלסף אתך?"‬
‫הבן השיב‪" :‬לא"‪.‬‬
‫ענה אביו‪" :‬אם כך‪ ,‬למה אתה מתפלסף (מתחכם) עם אחותך?"‬
‫הבן השיב לו‪" :‬כי אני חופשי"‪.‬‬
‫אבא‪" :‬אתה לא מכיר את הדת?"‬
‫הבן‪" :‬כן‪ ,‬אני מכיר"‪.‬‬
‫אבא‪" :‬כך עושים לפי הדת?! הדת מלמדת אותנו שנהיה מכובדים‪ ,‬אתה‬
‫אוהב שתהיה מכובד?"‬
‫הבן‪" :‬כן"‪.‬‬
‫אבא‪" :‬אז לך להתנצל בפני אחותך‪ .‬תגיד לה שאתה מתנצל על מה שאמרת‬
‫לה"‪.‬‬
‫הבן הלך והתנצל בפני אחותו‪ .‬אחותו אמרה לו‪":‬אתה אחי ותישאר אחי‪ ,‬לא‬
‫משנה מה יהיו הסיבות‪ ,‬ואני סולחת לך"‪.‬‬
‫כאשר שאלתי את ג' בני כמה הילדים בסיפור שלה‪ ,‬היא אמרה שהאח בן‬
‫‪ ,7-6‬והאחות בת ‪.5‬‬
‫ג' גילתה שיקול דעת ועמדות מוסריות ודתיות נעלות‪ .‬מהמורה‪-‬המספרת‬
‫כינאנה שמעתי‪ ,‬שג' היא בתו של איש דת‪" ,‬שייח"‪ .‬ג' הדגישה את אכזבתה‬
‫מהאח הבכור על שלא עמד בציפיות ממנו לשמור על המשפחה‪ ,‬וכאשר תלמיד‬
‫‪ 39‬בביטוי "להתפלסף" הילדה התכוונה כנראה ל"מתחכם על חשבון"‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫אחר בכיתה שאל אותה‪" :‬למה את מצפה דווקא מהבכור?" השיבה‪" :‬כי הוא‬
‫הראשון אצל ההורים שלו‪ ,‬והם תלו בו את כל ציפיותיהם והוא אכזב אותם"‪.‬‬
‫ג' הביעה את אכזבתה גם מהתנהגותה הפרועה והלא‪-‬מובנת של "בעלת שיני‬
‫הברזל"‪ ,‬אך לא הביעה הערצה גדולה לאח הצעיר על כל מעשיו‪ .‬היא העריצה‬
‫אותו על התושייה שלו ועל שדאג להישאר ער בלילה כדי לשמור על הכבשים‪,‬‬
‫בדרך פשוטה בעזרת קומקום מים שהניח מעל ראשו וטפטף בכל פעם שהוא‬
‫נרדם‪ .‬כלומר‪ ,‬ג' לא הביעה הזדהות מובהקת עם אף לא אחת מהדמויות‪.‬‬
‫בעיקר‪ ,‬הילדה התייחסה בביקורתיות לסיפור עד שהפכה את התפקידים בין‬
‫האח לאחות‪ .‬בחיבור של הילדה‪ ,‬האח הוא שמתגרה באחותו כי הוא מקנא בה‪,‬‬
‫ודווקא האב הוא שבא לעזרת הילדה ו"מרסן" את בנו‪.‬‬
‫נראה שהילדה החכמה קלטה את המסר השוביניסטי העמוק של הסיפור‪,‬‬
‫ותגובתה המיידית הייתה להפוך את המסר בבחינת "הפוך על הפוך"‪.‬‬
‫האינסטינקט של הילדה היה להגיב תגובה הגנתית‪ ,‬תוך הסתמכות על ניסיון‬
‫החיים שלה‪ .‬היא הביעה את עצמה ואת צרכיה על ידי השלכתם על דמות האב‬
‫בחיבור האישי שלה‪ .‬האב הוא המסייע בהגינות‪ ,‬בניגוד למסר ששמעה בסיפור‬
‫"בעלת שיני הברזל"‪.‬‬
‫האם אפשר לראות בתגובה של הילדה‪ ,‬כפי שהיא באה לביטוי בסיפור שלה‪,‬‬
‫עמדה המבטאת את חוכמתם של הילדים‪ ,‬חוכמה בקליטה והבנת המשמעויות‬
‫העמוקות של הסיפור? גם אם נניח שהילדים אינם יכולים לקלוט ולהבין את כל‬
‫המשמעויות הטמונות בסיפור‪ ,‬נראה שהם אכן קולטים או "חשים" את תכונותיו‬
‫של הגיבור האידיאלי בעולם המעשייה‪ .‬כפי שמבהיר חוקר האגדות מקס לותי‬
‫(‪":)Luthi‬כאשר הילד נפגש עם עולם המעשייה הוא אינו נדהם מההתפתחות‬
‫‪40‬‬
‫החברתית בסיפור אלא מההתגברות על הסכנות ומהכניסה לעולם הקסם‪".‬‬
‫סיכום‬
‫סיפורי‪-‬עם‪ ,‬ובעיקר מעשיות‪ ,‬מציגים תכנים ועלילות שעל פני השטח‬
‫נראים פשוטים‪ ,‬אולם למעשה‪ ,‬טומנים בחובם רבדים רבים של משמעויות‬
‫המוצגות ברמה סמלית‪ .‬מעשיות רבות הפכו במשך הדורות לסיפורי ילדים‬
‫מפורסמים אחרי שהטקסטים המקוריים עברו גלגולים רבים כדי להתאימם‬
‫לקהל הילדים‪ .‬מעשיות רבות שרדו בעיקר בזכות הקסם ועולם הדמיון שבהן‪,‬‬
‫נוסף על הצד האמנותי של העלילות הפשוטות מבחינת ִמבניהן‪ ,‬כדי שיתאימו‬
‫לתפיסתם של ילדים בשנות חייהם הראשונות‪ .‬גישות פסיכולוגיות שונות צידדו‬
‫‪.Luethi, The European Folktale, p. 140 40‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪111‬‬
‫בתפקידן החיובי של מעשיות בהתפתחותו של הילד‪ ,‬ובמידה רבה אכן קיבלנו‬
‫במחקר זה אימות למידת התפעלותם של הילדים מעולם הקסם של המעשייה‪,‬‬
‫אבל כנראה‪ ,‬שלא די בכך‪.‬‬
‫כבר בשנות השישים של המאה הקודמת יצאו אסכולות חברתיות בביקורת‬
‫לא מעטה כנגד מסרים חברתיים ותרבותיים הטמונים בסיפורים הללו‪ ,‬שנראו‬
‫לא מתאימים לרוח התקופה המודרנית‪.‬‬
‫מחקרים חדשים תומכים ביכולתו של הילד הקטן להבחין בין טוב לרע‬
‫ברמה ההתפתחותית‪ ,‬הנרכשת בשלב מוקדם למדי‪ .‬לטענתם‪ ,‬ילדים מבינים את‬
‫מהות הטוב והרע בסיפורים במידה אינהרנטית‪ .‬הם יודעים מה זה "צדק" ומה‬
‫היא "חכמה"‪ ,‬אך עלולים להיתקל במסרים ערכיים מבלבלים המועברים ברבדיה‬
‫העמוקים של המעשייה‪ ,‬שאינם מתאימים לערכיה של החברה המודרנית‪.‬‬
‫אם מאפשרים לילדים להביע דעה‪ ,‬הם יכולים להתמודד עם מסרים לא‬
‫ראויים בעיניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬לא די לספר סיפור לילד כמות שהוא‪ ,‬צריך לאפשר‬
‫לו להביע דעה באווירה נוחה ותומכת ולהתווכח עם הסיפור אם הוא רוצה‬
‫או חש בכך‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יש לאפשר לילדים לעמת את העולם הבדיוני‬
‫עם עולם המציאות‪ .‬לילדים יש אינטואיציה ואינטליגנציה לזהות את העיוות‬
‫שבמעשיות‪ ,‬והם אפילו יכולים לתקנו על ידי בנייה מחדש של סיפור משלהם‪,‬‬
‫אם הם מקבלים הזדמנות לעשות כך‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נספח ‪1‬‬
‫"בעלת שיני הברזל" (מתורגם מערבית)‬
‫המעשייה כפי שסופרה מפיה של המספרת כינאנה‬
‫הייתה אימא שהיו לה שלושה בנים‪ ,‬ולא הייתה לה בת‪ .‬האישה ביקשה‬
‫מאלוהים שייתן לה בת‪" :‬אלוהים‪ ,‬תן לי בת‪ .‬אפילו אם יהיו שיניה מברזל‪,‬‬
‫אקבל אותה"‪.‬‬
‫האם בת בעלת שיני ברזל‪ .‬האם פינקה את בתה אפילו‬
‫כעבור זמן מה ילדה ֵ‬
‫על חשבון האחים שלה‪ ,‬ונתנה לה כל מה שרצתה‪ .‬כשהייתה בת חצי שנה‪,‬‬
‫הבחינו הוריה שאחת הכבשים נעדרה מהעדר‪ .‬העדר נמצא בתוך שטח מגודר‪,‬‬
‫כך שגנבים וזאבים לא יכלו להיכנס אליו‪.‬‬
‫למחרת חזר המקרה וקרה שוב‪ .‬האח הגדול החליט להשגיח על העדר‪,‬‬
‫אבל באמצע הלילה שנתו גברה עליו‪ ,‬ולא ראה מי אכל מהעדר‪ .‬למחרת הגיע‬
‫תורו של האח האמצעי לשמור‪ ,‬אבל גם הוא ישן ולא ידע מי אכל מהעדר‪.‬‬
‫ביום השלישי ישב האח הצעיר‪ ...‬הוא היה חכם‪ :‬ישב על קש דוקרני ותלה מעל‬
‫לראשו קומקום שטפטף מים כדי שלא יישן‪ .‬באמצע הלילה שמע שהכבשים‬
‫נבהלו‪ .‬הלך לראות מה קורה‪ ,‬וראה את אחותו זוחלת‪ .‬כשראתה האחות את‬
‫אחיה‪ ,‬חזרה מהר למיטתה ועשתה עצמה כאילו שרק עתה התעוררה בבכי‪.‬‬
‫האח ידע מי אכל את הכבשים ושתק‪ ...‬בבוקר היום שלמחרת שאלו אותו‪:‬‬
‫"אתה יודע מי?" אמר להם‪" :‬אתם באמת רוצים לדעת מי?" אמרו לו‪" :‬כן"‪ .‬אמר‬
‫להם‪" :‬בואו אחרי‪"...‬‬
‫הלכו אחריו עד שנכנס לחדר שבו הייתה אמו וגם אחותו‪ ,‬שלח את ידו אל‬
‫העין של אחותו‪ ,‬פגע בה (فقعها) ואמר‪" :‬זאת היא‪ ,‬היא שאכלה את העדר"‪.‬‬
‫כולם צעקו עליו ולא האמינו‪ ,‬כמובן‪ .‬אמר להם‪" :‬טוב‪ ,‬אתם לא מאמינים‬
‫לי‪ ,‬תנו לי את חלקי בעדר‪ ,‬ואני אסע רחוק מהכפר"‪ .‬נתנו לו את חלקו‪ ,‬והוא עזב‬
‫את המקום לכפר אחר‪ ,‬התחתן והוליד ילדים‪ .‬כעבור שנים התגעגע למשפחה‬
‫ואמר לאשתו‪" :‬אני רוצה לבקר אותם"‪.‬‬
‫הלך לכפר‪ ...‬נכנס לכפר‪ ,‬לא מצא שם אף אחד‪ ,‬לא אנשים ולא עדר ולא‬
‫עופות‪ .‬אבל ראה את אחותו רצה אחרי תרנגול שתום‪-‬עין (أعور)‪ .‬כאשר‬
‫אחותו ראתה אותו‪ ,‬עזבה את התרנגול ובאה לקראתו‪ .‬אמר לה‪" :‬שלום‪ .‬למה‪,‬‬
‫אחותי‪ ,‬הכפר כל כך ריק?" אמרה לו‪" :‬אני לא יודעת‪ "!!...‬לקחה אותו לבית‬
‫וישבו‪ .‬אחרי זמן מה אמרה לו‪" :‬חכה‪ ,‬אחי‪ ,‬אני תכף חוזרת"‪ .‬יצאה ואכלה‬
‫את הרגל של הסוס‪ ...‬חזרה לאחיה ואמרה לו‪" :‬מה‪ ,‬הגעת עם סוס בעל שלוש‬
‫רגליים?" אחיה ידע שהיא אכלה את הרגל של הסוס שלו‪ .‬אמר לה‪" :‬כן‪ ,‬אין לי‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪113‬‬
‫דבר חוץ ממנו‪ ".‬אחרי כמה זמן יצאה שוב ואכלה את הרגל השנייה של הסוס‪...‬‬
‫וחזרה אליו ואמרה לו‪" :‬מה‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה בא עם סוס בעל שתי רגליים?!" אמר‬
‫לה‪" :‬כן‪ ,‬אחותי"‪.‬‬
‫האח חשב בלבו‪" :‬אני רוצה להציל את עורי"‪ .‬אמר לאחותו‪" :‬אני רוצה‬
‫לה ַט ֵהר* ולהתפלל‪ .‬הביאי לי קומקום מים"‪ .‬הוא נכנס אל ה"חוש" (حوش–‬
‫ִ‬
‫חדר ללא תקרה)‪ ,‬תלה את הקומקום באופן שטפטף לקערה – לתוך "לג'ן"**‬
‫וברח‪ .‬האחות שמעה את טפטוף המים וחשבה שאחיה מתעכב‪ .‬פתחה את הדלת‬
‫ונכנסה וראתה שאחיה רץ‪ .‬קפצה מעל לגדר‪ ,‬החזיקה שמלתה בין שיניה ורדפה‬
‫אחריו‪ ...‬הגיע האח ללביאה ממליטה‪ .‬אמרה לו‪" :‬אם תעזור לי‪ ,‬אעזור לך"‪.‬‬
‫עזר לה עד שהמליטה‪ .‬הגיעה אחותו והתחילה להיאבק בלביאה‪ .‬הוא עמד שם‬
‫ואמר לעצמו‪" :‬אם אחותי תנצח‪ ,‬אני אבוד‪ .‬אלוהים‪ ,‬תן ללביאה לנצח"‪ .‬הלביאה‬
‫ניצחה‪ ,‬ונתנה לו גור‪.‬‬
‫האח המשיך בדרכו וחזר לכפר שלו‪ .‬אשתו שאלה אותו‪" :‬מה שלום ההורים‬
‫שלך?" מה הוא יגיד לה? הוא סיפר לאשתו הכול‪ .‬גידל את האריה הקטן כמו‬
‫כלב‪ ,‬ולקח אותו לשדה‪ ...‬יום אחד הגיע למעיין‪ .‬ליד המעיין חייתה קבוצת‬
‫אנשים‪ .‬בא תנין ואסר על אנשים להתקרב ולשתות מהמים או להשקות את‬
‫בעלי החיים ואת האדמה הזרועה‪ ...‬הבחור אמר לעצמו‪" :‬אולי האריה יוכל‬
‫להציל את האנשים?" לקח את האריה אתו למעיין‪ .‬האריה נלחם בתנין והרג‬
‫אותו‪...‬‬
‫אנשי הכפר שמחו‪ ,‬וכל אחד מהם נתן לו מתנה‪ :‬אחד – כבשה‪ ,‬אחד –‬
‫תיש‪ ...‬הוא התעשר (تبحبح)‪ ,‬והתחיל לטפל באריה עוד ועוד‪ ...‬ורעה את‬
‫הכבשים כשהוא רגוע (בטוח) וחי באושר ועושר (بثباتونبات)‪.‬‬
‫ضى)‪ :‬להתרחץ לפני תפילה‪.‬‬
‫* ִ‬
‫تو َّ‬
‫לה ַּט ֵהר ( َأ َ‬
‫** לג'ן جَ َ‬
‫(لن)‪ :‬קערה מברזל או ממתכת‪ ,‬משמשת לרחצה‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נספח ‪2‬‬
‫ניתוח פולקלוריסטי של הסיפור "בעלת שיני הברזל"‬
‫הטיפוס והמוטיבים‬
‫סיווג המוטיבים של הסיפור "בעלת שיני הברזל"‪ ,‬לפי מפתח הטיפוסים‬
‫העולמי של ‪ *A.T.‬וכפי שהוא מופיע גם בספרם של מוהאווי וכנאענה‬
‫(‪.)2001‬‬
‫מס' הטיפוס‬
‫‪A 315‬‬
‫‪B 524.1.2‬‬
‫‪G 275.2‬‬
‫‪G 312.7‬‬
‫‪G 346‬‬
‫שם ומשמעות הטיפוס‪ /‬מוטיב‬
‫האחות שאוכלת בשר אדם‬
‫בעלי חיים גורים מצילים ממחבוא בתוך עץ אדון בורח‬
‫מפלצות מכשפה מחוסלת בעזרת הגורים של הגיבור‬
‫הע'ול טורף סוסים‬
‫המפלצת גורמת להרס רב על פני האדמה; הצלה מהע'ול‬
‫‪G 550‬‬
‫‪H 1471‬‬
‫המתנה לבואה של המפלצת (רוצחת); (הילד הקטן‬
‫‪K 551.1‬‬
‫‪N 1.1‬‬
‫‪N2‬‬
‫‪N 2.4‬‬
‫‪P‬‬
‫‪P 251‬‬
‫‪R 251‬‬
‫מצליח בזכות עצמו)‬
‫הגיבור מקבל פסק זמן מהמוות כדי להתפלל‬
‫הגיבור משיג הון על‪-‬ידי הימור‬
‫הימור בלתי שגרתי‬
‫בעל‪-‬חיים מועיל שעוזר להביס בהימור‬
‫ֶח ְב ָרה‬
‫קשר אחים‬
‫בריחה לעץ שאותו המפלצת מנסה לעקור‬
‫‪T‬‬
‫‪T 548.1‬‬
‫תפילה‬
‫(دعاءمتضرع)‬
‫ילד שנולד כמענה לתפילה‬
‫ّ‬
‫* ‪)A.T. = Aarne & Thompson The Types of Folktale (1961‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪115‬‬
‫הסיפור מופיע בספרם של מוהאווי וכנאענה תחת שם אחר‪" :‬סומאק יא‬
‫אבן‪ ...‬סומאק" (עמ' ‪ .)95‬הסיפור הוא טיפוס ‪ A315‬במפתח המוטיבים של‬
‫‪ ,.A.T‬ושמו "האחות האוכלת בשר אדם" (האחות הקניבלית) "‪The Cannibal‬‬
‫‪."Sister‬‬
‫הוא היה נפוץ בחברה הערבית המקומית ונשא מגוון שמות אחרים‪ ,‬כמו‬
‫"איד חונג'ל ואיד מנג'ל" (יד פגיון ויד מגל)‪ .‬הוא מופיע גם בספרם של מירון‬
‫שחאדה ומסארווה‪" :‬גרגיר הרימון" (עמ' ‪ .)214‬הסיפור מופיע בשכיחות גבוהה‬
‫גם בסיפורים מוקלטים שאני מקבלת מתלמידותיי במכללה‪.‬‬
‫מ' וכ' מזכירים גם סיפורים מקבילים נפוצים בחברה הפלסטינית בשמות‬
‫אחרים‪" :‬הארץ ביקשה את בעליה" (أهلها)‪ ,‬כך מופיע בספרו של עבד אבו האד‬
‫(‪ ;)1980‬וכן "האחות אל‪-‬ע'ולה" (המפלצת)‪ ,‬כפי שמופיע בספרו של אלסאריסי‬
‫(‪" ;)1985‬בעלת יד המגל" (أمايدمنجل)‪ ,‬בספרו של רמדאן (‪ )1977‬מסוריה‪.‬‬
‫סיפור דומה מופיע גם אצל )‪ Walker & Uysal (1966‬בכותרת‪" :‬האחות‬
‫שראשה מסרק ושיניה מגל" (األختالتيرأسها مرجلو أسنانها فأس)‬
‫(עמ' ‪ ,)90-86‬ואצל ‪Dorson ( (1968‬בשם ‪.Rangtany‬‬
‫לדברי מוהאווי וכנאענה‪ ,‬במפתח ‪ A.T.‬יש בסך‪-‬הכול חמישה סיפורים‬
‫מקבילים ששייכים לטיפוס הזה‪ ,‬ומקורם בהודו‪ .‬ואילו דורסון מזכיר סיפורים‬
‫מקבילים אחרים שסופרו בידי אמריקנים‪-‬אפריקנים המזכירים שמות מוזרים‬
‫של כלבים‪.‬‬
‫סיפור נוסף שמקורו ברומניה מוזכר אצל )‪ ,Idries Shah (1979‬ובוהאח‪,‬‬
‫ושמו "הארץ שפסק בה הזמן"‪ .‬לאחר שגילה את המפלצת שבאחותו‪ ,‬עוזב‬
‫הגיבור את הארץ ומחפש ארץ רחוקה שבה אנשים אינם מזדקנים ואינם מתים‪.‬‬
‫בסיפור מרומניה נגרם ההרס בשל ממד הזמן‪ ,‬המקביל להרס שגורמת האחות‬
‫הע'ולה בסיפורים הערבי‪-‬פלסטיני‪ ,‬הסורי והתורכי (עמ' ‪.)308‬‬
‫‪116‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נספח ‪3‬‬
‫תיעוד השיחה עם המספרת המורה כינאנה על בחירת הסיפור‬
‫"בעלת שיני הברזל" ועל משמעותו לגביה‬
‫ מתי וממי שמעת את הסיפור בפעם הראשונה?‬‫ אבי סיפר לי את הסיפור כשהייתי בת ‪ 6 ,5‬או אפילו ‪ ,4‬אני לא זוכרת‬‫בדיוק…‬
‫ האם הסיפור מוצא חן בעינייך? מה מוצא חן בעינייך בו?‬‫ כן‪ ,‬הסיפור מוצא חן בעיניי… הוא גם מקשר אותי לעבר שאני מתקשה‬‫לזכור‪ .‬אני זוכרת שאירועי הסיפור תמיד מצאו חן בעיניי‪ ,‬וכל פעם שראיתי‬
‫את אבי יושב בבית‪ ,‬ביקשתי ממנו לספר לי אותו‪ ,‬ולפעמים שמעתי אותו כמה‬
‫פעמים ביום‪ .‬אני מאלה שאוהבים דמיון‪ .‬אהבתי בסיפור את הכוח והדמיון ואת‬
‫מרכיבי האימה והפחד‪ .‬תמיד אהבתי לשמוע הרפתקאות ובמיוחד את המפחידות‬
‫שבהן‪ .‬אפילו אבי סיפר לי תמיד דברים מפחידים שקרו לו‪ ,‬כמו הצבוע שרדף‬
‫אחריו‪ ,‬ופעם נרדם בשדה ושמע קולות של חיות טרף‪ .‬אפילו על הרפתקאותיו‬
‫עם הסייח שלו סיפר‪ .‬דברים אלו היו סמל לאומץ ולכוח שתמיד ראיתי באבי‪.‬‬
‫ האם סיפרת את הסיפור הזה בעבר? למי?‬‫ סיפרתי אותו לילדיי פעם אחת בלבד‪.‬‬‫ האם את עדיין מספרת את הסיפור הזה? ואם לא‪ ,‬מתי הפסקת?‬‫ הפסקתי לספר לילדיי את הסיפור‪ ,‬כי אחרי שסיפרתי אותו פעם אחת‪,‬‬‫הילדים לא הפסיקו לשאול שאלות לגבי אמיתותו של הסיפור והסיכוי שהוא‬
‫יתרחש במציאות‪ ,‬ושאלות מסוג זה‪ .‬הרגשתי שהסיפור השפיע עליהם לרעה‪,‬‬
‫במיוחד על ג'ון‪ .‬אף על פי שהסיפור הפחיד אותו‪ ,‬הוא ביקש שאספר אותו‬
‫שוב‪ ,‬אלא שאני סירבתי כי חששתי שזה ימשיך להשפיע עליו‪ ,‬ורציתי להתחמק‬
‫מהשאלות הרבות שהוא יפנה אליי‪.‬‬
‫ האם את מספרת את הסיפור בדיוק כפי ששמעת אותו‪ ,‬או את משנה‬‫פרטים?‬
‫ כשסיפרתי את הסיפור‪ ,‬לא שיניתי בו דבר‪ ,‬ואני לא אספר אותו עוד‬‫פעם‪ ,‬כי אני לא רוצה לשנות בו דבר‪ .‬אני אוהבת אותו כמות שהוא‪ ,‬ואני גם‬
‫מעדיפה לא לספר אותו יותר כדי לא לשנות בו כלום‪ .‬אני אוהבת את העבר על‬
‫יתרונותיו וחסרונותיו במידה שווה‪ ,‬ושינוי הסיפור‪ ,‬משמעו‪ ,‬שינוי העבר‪ ,‬ואני‬
‫לא רוצה בזה‪.‬‬
‫ האם את חושבת שהסיפור התרחש באמת?‬‫‪ -‬ברור שלא‪ ,‬הסיפור כולו דמיוני‪.‬‬
‫חנאן כרכבי‪-‬ג'ראיסי‪" :‬הילדה בעלת שיני הברזל" ‪ -‬בין הסיפור לחיים | ‪117‬‬
‫נספח ‪4‬‬
‫מה איפיין את הסגנון הסיפורי של כינאנה ‪ -‬המורה מספרת‬
‫אצל כינאנה בלטה ההתמקדות בתוכן הסיפורים (‪ 41)Text‬יותר מאשר‬
‫בביצוע או בסגנון (‪ .)Texture‬במהלך הסיפור היא ישבה על כיסא וכמעט לא‬
‫נעה‪ .‬טון הדיבור שלה גם הוא לא השתנה כמעט והיא לא עשתה מאמץ מיוחד‬
‫להביע‪ ,‬לתאר או לשחק בזמן הסיפור‪ .‬השפה שלה הייתה קרובה לשפת היום‪-‬‬
‫יום‪ ,‬ערבית מדוברת פשוטה ומובנת‪ ,‬שכמעט לא כללה ביטויים‪ ,‬מבטא או‬
‫פתגמים עממים מיוחדים‪ ,‬למעט מספר מילים שלא היו מוכרות לילדים‪ .‬זאת‬
‫משום שהיו בסיפור עצמים שכבר אינם בשימוש במציאות בחברה של הילדים‪.‬‬
‫אפשר לומר שתוכן הסיפור בא על חשבון הביצוע‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬היה פה מעשה‬
‫של צמצום בפרטים ובטכניקה‪ 42,‬תהליך שנוצר לרוב מאיבוד פרטים בשל שכחה‬
‫או גלגול הסיפור על‪-‬ידי מספרים רבים‪.‬‬
‫הקונטקסט )‪ 43(Context‬של המפגש התמקד בנקודות אחדות‪ :‬קיומו בחדר‬
‫הכיתה בתוך בית הספר בזמן מערכת השיעורים הרגילה; היותה של המספרת‬
‫במעמד של מורה; מספר המשתתפים הגדול בכיתה (‪ 35‬ילדים וילדות) – כל‬
‫אלה שמרו על אווירה ממושמעת יותר בשעת הסיפור‪ .‬גם צורת הישיבה של‬
‫הילדים הייתה מסורתית‪ :‬ישיבה בטורים מול שולחנות כתיבה‪ .‬ילד שביקש לדבר‬
‫הרים אצבע‪ ,‬והמורה נאלצה לבקש שקט וסדר רק לעתים רחוקות‪ .‬כשהמורה‬
‫סיפרה לילדים שהיא עומדת להחליף את שיעור הדת בסיפור‪ ,‬הם הביעו שמחה‬
‫ורצון להקשיב‪ .‬כינאנה השתדלה "להקל" על האווירה הקפדנית הנוהגת בדרך‬
‫כלל בשיעור רגיל‪ ,‬כאשר ביקשה מהילדים לפנות את השולחנות מחפצי לימוד‬
‫ולשבת ישיבה נינוחה ולהקשיב לסיפור‪ .‬ואכן היא הצליחה למשוך את הילדים‬
‫להקשיב ולהיות מעורבים בחושים מלאים (כפי שהבחנתי בעת הקלטת המפגש‪,‬‬
‫וכפי שהדבר התגלה בתגובותיהם)‪ .‬כל זה נבע מסיבה מרכזית שקשורה‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬לקולה השקט והנינוח וליציבות והרוגע שהפגינה‪ .‬אלה תרמו בהחלט‬
‫להיווצרותה של אווירה אינטימית שמשכה את הילדים להתרכז בעולמו של‬
‫הסיפור‪.‬‬
‫סגנון הסיפור של כינאנה הזכיר את הסגנון המסורתי של נשים מספרות‪ :‬הן‬
‫נוטות לספר מעשיות בשקט‪ ,‬בלי להסתייע בתנועות גוף‪ ,‬נעזרות יותר בקולותיהן‬
‫‪ 41‬ראו לעיל הע' ‪ ,2‬עמ' ‪.96‬‬
‫‪ 42‬שם‪.‬‬
‫‪ 43‬שם‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫כדי להשפיע על הקהל‪ ,‬וגם על כוח ההבעה שברטוריקה הפלסטינית‪ .‬כך מגלים‬
‫מוהאווי וכנענה‪ 44‬במחקר שדה שבו תיעדו מפגשי נשים מספרות שסיפרו בתוך‬
‫הבית לבני משפחותיהם‪ ,‬ובכללם לילדים‪ .‬נראה שהנימה הנינוחה וטון הדיבור‬
‫היציב מקלים על הילדים לקבל את העולם הקסום באמות מידה מתאימות‪ ,‬בלי‬
‫דרמטיזציה מוגזמת של הדמיון בתוך עולם המציאות‪ ,‬וכך נשמרים הגבולות‬
‫‪45‬‬
‫שמגינים על הילדים מעירוב יתר בין שני העולמות‪.‬‬
‫היבט נוסף שבלט בעיקר בגרסאות הסיפורים של המספרת כינאנה היה‬
‫הביטוי הישיר של רגשותיהן של הדמויות‪ ,‬להבדיל ממה שנהוג בגרסאות‬
‫הקלסיות של הפואטיקה של הסיפור העממי‪ .‬העולם הפנימי של הדמויות‬
‫בסיפורים הקלסיים מובע באופן בלתי ישיר דרך ההתרחשויות ומעשיהן של‬
‫הדמויות‪ ,‬המבטאים רגשות באופן סמלי‪ .‬אפשר להבין את הבעת הרגשות מצד‬
‫המספרת – שנדמה שנעשתה ברמה לא מודעת – כביטוי של תהליך המודרניזציה‬
‫בשפתה‪ .‬השפה המודרנית‪ ,‬כפי שמראים מחקרים נרטיביים אחרים‪ ,‬כמו אלה‬
‫של אסתר שלי‪-‬ניומן‪ 46,‬מסוגלת כנראה לדבר על רגשות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬באופן מודע וישיר הביעה המספרת כינאנה את רצונה לשמר את‬
‫גרסאות הסיפורים כפי ששמעה אותם‪ .‬היא לא רצתה לקלקל את הסיפורים‬
‫מבחינה ספרותית ואמנותית‪ ,‬ועם זה האמינה בסיפורים וכיבדה אותם‪ .‬ניכר‬
‫היה שהיא קשורה אליהם באורח אישי ואמוציונלי וראתה בהם "תעודות‬
‫היסטוריות"‪ ,‬לפי המונח של דרנטון (‪ .)1984‬היא שמרה על נאמנות למקור‬
‫והתייחסה לסיפורים כאל נכס של מורשת שקיבלה אישית מהוריה‪ ,‬ושברצונה‬
‫להעביר כחוליה מקשרת בין הוריה‪ ,‬דור העבר‪ ,‬לבין ילדיה שלה ולילדים‬
‫האחרים בכלל‪ ,‬דור העתיד‪ .‬מכאן התרשמתי שכינאנה חשבה פחות על תוכן‬
‫הסיפורים לעומקם ויותר על מסרים סמויים – חברתיים‪ ,‬נפשיים או אחרים‪.‬‬
‫‪ 44‬מוהאווי וכנענה‪.2001 ,1989 ,‬‬
‫‪ 45‬ברגותי‪ ,‬כאן יא מא כאן‪.1997 ,‬‬
‫‪Shely-Newman Ester, Our Lives Are But Stories ,Narratives of Tunisian-Israeli 46‬‬
‫‪Women, Wayne State University Press, Detroit , Michigan 2002.‬‬
‫"מי מביניכם ראוי לחיי נצח?"‬
‫שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק‬
‫נורית בוכוויץ‬
‫בפתח ספרו של מישל וולבק (‪ )Houellebecq‬אפשרות של אי מוצבת השאלה‬
‫"מי מכם ראוי לחיי נצח?" ("?‪ .)"Qui, parmi vous, mérite la vie éternelle‬שאלה‬
‫זו לקוחה מתחום הדת ומיועדת לכוון את המאמין לחיות חיים ראויים מבחינה‬
‫מוסרית‪ ,‬לקראת היותו ראוי להיכנס בשערי גן העדן; בעיקר אמור הדבר בריסון‬
‫יצרים ובהקפדה על המידה הטובה‪ ,‬היא המוסר הגבוה‪ .‬שאלה זו מסמנת את‬
‫אחד הנושאים המרכזיים בספר אפשרות של אי בפרט וביצירתו של וולבק‬
‫בכלל‪ ,‬היא שאלת אפשרות האמונה בעולם קפיטליסטי מחולן‪ .‬למן תחילתה‬
‫מכילה יצירתו של מישל וולבק בפרוזה רפרור למושגי דת ואמונה ומרמזת על‬
‫שאלת מקומן‪/‬העדרן של אלה בעולמנו הפוסט‪-‬מודרני‪ .‬כבר הרומן הראשון‬
‫שראה אור הרחבת תחום המאבק (‪ )1994‬נפתח במוטו‪ ,‬שהוא ציטוט מתוך‬
‫אגרת פאולוס אל הרומיים;‪ 1‬בנובלה "לנזרוטה" (‪ 2)2000‬ובאפשרות של אי‬
‫(‪ 3,)2005‬מגיע פיתוח הנושא לשיאו‪.‬‬
‫האינטואיציות הבסיסיות של וולבק על מצב העולם הן של גנוסטיקן‪".‬עבור‬
‫הגנוסטיקן של היום"‪ ,‬כותבת המבקרת סנדרין שיאנו‪-‬בני (‪,)Schiano-Bennis‬‬
‫"ההיסטוריה הנוכחית הגיעה לשלב פטאלי של הסקנדל הקבוע של הקיום‬
‫האנושי ושל קיום העולם – חשד באנושי‪ ,‬שקר האידיאולוגיות והמשיכה‬
‫לאלימות"‪ 4.‬לחוויה הגנוסטית‪ ,‬כתנועה דתית ופילוסופית‪ ,‬יש דמיון לעולמו‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אם כי מדובר בפסטיש‪ ,‬הציטוט המאוזכר אינו זוכה לפיתוח בטקסט עצמו באופן‬
‫שיבהיר את נמשל תמונת האור המפציע מבעד לחשיכה; אף על פי כן השאלה מושמת‬
‫על השולחן לעיונו של הקורא‪.‬‬
‫מישל וולבק‪" ,‬לנזרוטה"‪ ,‬בתוך לצאת מהמאה העשרים‪ ,‬תרגום רמה איילון‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬בבל‪( .2010 ,‬וולבק‪ ,‬לנזרוטה)‬
‫מישל וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬תרגום לנה אטינגר‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬בבל‪( .2007 ,‬וולבק‪,‬‬
‫אפשרות של אי)‬
‫‪Sandrine Schiano-Bennis, "Michel Houellebecq: La tentation gnostique‬‬
‫‪ou le monde blasphème", Muriel Lucie Clément et Sabine van Wesemael (eds.),‬‬
‫‪Michel Houellebecq à la Une, Amsterdam – New York, Rodopi, 2011, p. 248.‬‬
‫‪120‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫של וולבק בכך שהיא חוויה קוסמופובית‪ ,‬הגורסת שאין ערך כלשהו ליסודות‬
‫הקיום‪ .‬עולמו המטפורי‪ ,‬ולעתים גם הליטראלי‪ ,‬של וולבק‪ ,‬מתואר כגיהינום‬
‫ענק‪ ,‬אפוקליפסה יבשה‪ .‬האדם הגנוסטי מסתייג בחריפות מהמצב שבו הוא נזרק‬
‫לתוך עולם רע‪ ,‬זר ואבסורדי‪ ,‬שכלפיו אין הוא חש כל קרבה‪ .‬היחס הזה כלפי‬
‫העולם‪ ,‬כהפרשה דוחה‪ ,‬כחילול קודש‪ ,‬מובע בכל יצירותיו של וולבק‪ 5.‬עולם‬
‫מחולן מתחילתו ועד סופו‪ ,‬שאינו מסתיים אלא במחיקת האנושי; לעתים באופן‬
‫אינדיבידואלי ומטפורי‪ ,‬על ידי פרישת הגיבור מהחברה‪ ,‬התאבדות‪ ,‬אשפוז‬
‫בסנטוריום (כפי שמסתיימים הספרים הרחבת תחום המאבק‪ ,‬פלטפורמה‪ ,‬או‬
‫החלקיקים האלמנטאריים)‪ ,‬ולעתים באופן קולקטיבי וליטרלי‪ ,‬כשהאנושות‬
‫מוחלפת בניאו‪-‬אנושות משובטת (ברומנים החלקיקים האלמנטאריים ואפשרות‬
‫של אי)‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫גם בכתיבתו הלא‪-‬ספרותית‪ ,‬במסות ההגותיות ובכתיבתו על חייו הפרטיים‪,‬‬
‫מביע וולבק אדישות כלפי החוויה הדתית בשל חוסר אמונה באל ואי יכולת‬
‫בסיסית להתייחס במלוא הרצינות למושג 'רוח הקודש'‪ 7.‬לדת אין ערך אמת‬
‫בעיניו‪ ,‬והוא מבין אותה מתוך חשיבה מדעית‪-‬לוגית כקונסטרוקט חברתי שבא‬
‫לענות על צרכים אנושיים מסוגים שונים‪ ,‬באמצעות חשיבה וירטואלית‪ 8.‬כך‬
‫הוא מסביר מדוע "נאספים כדי להתפלל"‪:‬‬
‫הדת מציעה נוסחה מקורית להפליא‪ :‬הכחשה אמיצה של ההפרדה‬
‫ושל המוות על ידי חיוב האמונה‪ ,‬שבניגוד למראית העין‪ ,‬אנו‬
‫רוחצים באהבה האלוהית בעודנו מובלים לקראת נצח מאושר‪.‬‬
‫טקס דתי שהמשתתפים בו חדורי אמונה הוא הדוגמה היחידה‬
‫למסיבה מוצלחת‪ .‬משתתפים אגנוסטיים מסוימים עשויים אפילו‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‬
‫‪.Ibid. p. 253‬‬
‫כוונתי כאן לספר חליפת המכתבים בין וולבק לברנאר‪-‬אנרי לוי‪ ,‬שבה מתאר וולבק‬
‫אירועים מחייו בחושפנות גלויה‪.‬‬
‫‪Michel Houellebecq et Bernard Henri-Lévy, Ennemis Publics, Flammarion/‬‬
‫)‪Grasset et Fasquelle, 2008. (Ennemis Publics‬‬
‫‪.Ibid, pp. 144-149‬‬
‫זהו ניסוחו של מישל סר‪ ,‬שכולל את במילה 'וירטואלי' את מהותה של האנושיות‪ ,‬קרי‬
‫יכולתו של האדם ליצור אפשרויות‪ ,‬בין השאר באמצעות המיתוס והמטפורה‪ ,‬שניתן‬
‫להוציאן מן הכוח אל הפועל; כך‪ ,‬האל עצמו הוא מבנה וירטואלי‪.‬‬
‫"‪ ,Michel Serres, "Nouvelles technologies et Littérature‬הרצאה באוניברסיטת תל‪-‬‬
‫אביב‪ 11 ,‬יוני ‪.2013‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪121‬‬
‫במהלך הטקס‪ ,‬להרגיש שרגש אמונה כובש אותם; אלא שאז‪ ,‬הם‬
‫‪9‬‬
‫מסתכנים בנפילה כואבת (קצת כמו ביחסי מין‪ ,‬אבל גרוע יותר)‪.‬‬
‫אחת הדרכים שנוקט המחבר לבטא את עמדותיו היא לשים אותן בפי‬
‫הדמויות‪ 10.‬כך המדען מישל דז'רזינסקי בספר החלקיקים האלמנטאריים "שאל‬
‫עצמו כיצד תוכל חברה להתקיים בפועל ללא דת [‪ ]...‬כמה זמן תוכל החברה‬
‫המערבית להתקיים בלי דת כלשהי?"‪ 11‬ורודי ב"לנזרוטה" קובע במכתבו‪:‬‬
‫"אפשר להיווכח שמסיבה כלשהי‪ ,‬מאז ומתמיד התקשו הקהילות האנושיות‬
‫להתארגן בלא פנייה לעקרון נעלה"‪ 12.‬מובאות אלו מבטאות אל נכון כי כתיבתו‬
‫של וולבק אתאיסטית במהותה ומסרבת להיאחז באידיאל נאיבי שנמצא מעבר‬
‫לחברתי עצמו‪ .‬הקינה על העדרה של הדת אינה נובעת מסיבות מהותניות‬
‫אלא מבעיות שנוצרות בחברות ששולט בהן ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם‬
‫המאוחר‪.‬‬
‫וולבק מודע לכך שבלא מידה מינימלית של סולידריות‪ ,‬מן הנמנע לשמור‬
‫על אתיקה ותפקוד תקין של החברה‪ .‬בשל התנאים הגלובליים של השוק‬
‫נוצרת אטומיזציה של אנשים‪ ,‬וזו אחת הבעיות המרכזיות שוולבק עוסק בהן‬
‫בכתיבתו – אובדן המשפחתיות‪ ,‬הקהילתיות והחברה‪ .‬בעיות אלו מעוררות לא‬
‫רק את השאלה כיצד תתקיים החברה‪ ,‬אלא גם מהי חברה ראויה וכיצד אפשר‬
‫לנהל חברה כזו‪ .‬גם אם גנוסטיקה היא תביעה לידיעה אבסולוטית‪ ,‬שבזכות‬
‫אבסולוטיות זו המאמין יכול להתנתק ממערכות אתיות‪ ,‬עדיין שאלת החיים‬
‫האתיים מוטלת על הכף כבסיס לקיום החברתי‪ .‬אצל וולבק יש התנגדות‬
‫לדוֹגמה ואין טרנסצנדנטליות; על כן אין חיפוש אחר סמכות נשגבת או הצעה‬
‫לשוב ולהתנהל על פי הדוׂגמה הדתית‪ .‬נוסף לזאת‪ ,‬החילון של עולמו של וולבק‬
‫‪ 9‬מישל וולבק‪" ,‬המסיבה"‪ ,‬בתוך‪ :‬להישאר בחיים וטקסטים אחרים‪ ,‬תרגום‪ :‬רמה איילון‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,‬בבל‪ ,2007 ,‬עמ' ‪.112‬‬
‫‪ 10‬זהו ייצוג אידיאולוגיה עקיף וסמן של סמכות מחבר‪ ,‬באשר דמותו של המחבר ניצבת‬
‫בבירור מאחורי המספר‪ .‬שיקום סמכות המחבר הוא סממן של הפרוזה הצרפתית במאה‬
‫ה‪ .21-‬ראו‪:‬‬
‫?‪Emmanuel Bouju, "Que peut (être/faire/espérer) le roman français aujourd'hui‬‬
‫‪Energie romanesque et reprise d'autorité", conférence à l'université de Bar Ilan,‬‬
‫‪22 Mai 2013.‬‬
‫‪ 1 1‬מישל וולבק‪ ,‬החלקיקים האלמנטאריים‪ ,‬תרגום‪ :‬מיכל סבו‪ ,‬בבל‪ ,‬תל‪-‬אביב‪,2001 ,‬‬
‫עמ' ‪.164‬‬
‫‪ 12‬וולבק‪ ,‬לנזרוטה‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪122‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫עמוק‪ ,‬והמתודה המדעית מהווה את הרקע והתפאורה לדיון ולפיתוח התמטי‬
‫ביצירתו‪ 13.‬בעיני וולבק‪ ,‬גם אם המדע אינו מסוגל לדון בשאלות מוסריות‪ ,‬הוא‬
‫מציע מודוס להבנת העולם‪ ,‬רציני לא פחות מאידיאולוגיות בעלות מטאפיזיקה‬
‫מוטה מראש‪ ,‬כמו הדתות‪ .‬וולבק מעדיף את המדע כמשתתף במשא ומתן‬
‫המחודש על משמעות החיים‪.‬‬
‫וולבק דוחה את התפיסה‪ ,‬כי בהעדר דוׂגמה אורתודוכסית‪ ,‬יכולה אתיקה‬
‫חילונית להתעצב בדרכים שונות מכוח עצמיותו של הסובייקט האנושי‪ .‬אי‪-‬‬
‫אפשר להפנות את כובד המשקל של האחריות החברתית להתעלות עצמית‬
‫ולעוצמה של יחידים ‪ 14‬במצב שבו מושג הרצון החופשי קרס ו"בכל אחד מתגלה‬
‫חוסר אישיות מסוים"‪ 15‬ולנוכח המצב הבסיסי של העולם כ"סבל מתפרש [ש]‬
‫במקור שלו יש פקעת של סבל"‪ 16‬וחוסר יכולתו המוחלטת של האדם להיות‬
‫מאושר‪ ,‬שהיא "האירוע המכונן" ביצירתו של וולבק‪ 17.‬על רקע כל אלה‪ ,‬הדת‬
‫האלוהימית‪ ,‬שמפתח וולבק בספר אפשרות של אי‪ ,‬מהלך התפתחותה ועיקריה‪,‬‬
‫היא זירה שבאמצעותה מתמודד הסופר עם השאלה בדבר עצם אפשרות האמונה‬
‫בעולם מחולן‪.‬‬
‫אפשרות של אי מתאר לסירוגין את אירופה של ימינו‪ ,‬שבה שקיעת הדתות‬
‫המונותיאיסטיות עולה בקנה אחד עם עליית הכנסייה האלוהימית‪ ,‬ואת עולם‬
‫העתיד בעוד ‪ 2,000‬שנים‪ .‬עד אז יתמוטטו כל הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬והדת‬
‫האלוהימית תשלוט‪ ,‬ותהיה למעשה הדת היחידה‪ ,‬דת הקשורה קשר ישיר‬
‫לקפיטליזם המאוחר‪ ,‬המבוסס על צריכה המונית‪ ,‬מתירנות מינית ותרבות‬
‫‪Emmanuel Dion, La Comédie Economique: Le Monde Marchand selon 13‬‬
‫‪Houellebecq, Paris: Le Retour aux Sources Editeur 2011. (Dion, La Comédie‬‬
‫)‪Economique‬‬
‫‬
‫‪14‬‬
‫‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫לפי דיון‪ ,‬הבסיס המדעי של וולבק ניכר בכך שהוא כולל את התיאוריה המדעית במגוון‬
‫מישורי טקסט‪ ,‬החל בוולגריזציה ליטרלית של תיאוריה מדעית ואיזכור הרפרנס‬
‫ההיסטורי בהגות ובמדע‪ ,‬וכלה בסגנון הרטורי של הכתיבה ובשימוש בדיסציפלינות‬
‫מדעיות שונות כדי לנסח מטפורית את התזה בכל רומן (פוליטיקה בהרחבת תחום‬
‫המאבק‪ ,‬פיזיקה בהחלקיקים האלמנטאריים‪ ,‬כלכלה בפלטפורמה וכן הלאה)‪.‬‬
‫על כמה דרכים לניסוח תפיסה אתית‪-‬חילונית בנבדל מאתיקה דתית עמד לאחרונה שי‬
‫פרוגל‪ ,‬כשהוא מסכם את עמדותיהם של שפינוזה‪ ,‬ניטשה‪ ,‬סארטר וקאמי‪ .‬ראו‪:‬‬
‫שי פרוגל‪" ,‬אתיקה חילונית‪ :‬אדם במקום אל"‪ ,‬גילוי דעת ‪ ,3‬שבט תשע"ג ינואר ‪,2013‬‬
‫עמ' ‪.106–87‬‬
‫מישל וולבק‪" ,‬גישות בתעייה"‪ ,‬מתוך להשאר בחיים וטקסטים אחרים‪ ,‬עמ' ‪.74‬‬
‫מישל וולבק‪" ,‬להשאר בחיים‪ ,‬שיטה"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪.Dion, La Comédie Economique, pp. 37-38‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪123‬‬
‫פנאי‪ ,‬והמבטיח‪ ,‬לראשונה בהיסטוריה האנושית‪ ,‬שהאושר נמצא עלי אדמות‬
‫ולא בעולם הבא‪ 18.‬ואמנם‪ ,‬האלוהימים מציעים חיים הדוניסטיים בהווה וחיי‬
‫נצח בעתיד‪ ,‬באמצעות הפקדת דנ"א לקראת תחייה בגוף צעיר יותר‪ .‬וולבק‬
‫מתאר בפרוטרוט את תהליך ההיווסדות של הדת האלוהימית‪ ,‬על מנגנוניה‬
‫הארגוניים ותהליכי הפצתה; הוא כותב את הדוֹגמות והסקרמנטים שלה‪ ,‬ואף את‬
‫האוונגליון של אחד מראשוני מאמיניה‪ .‬זו פרודיה של דת הנכתבת על מצע‬
‫גנוסטי ברור‪ :‬אתאיזם במקום מונותאיזם‪ ,‬חוסר מוסר ציני במקום מוסר‪ ,‬והעדר‬
‫התגלות במקום גאולה‪.‬‬
‫כמו הנצרות בראשיתה‪ ,‬גם הדת של העתיד מתפתחת מתוך כת קטנה‬
‫בגבול שבין המאה ה‪ 20-‬למאה ה‪ ,21-‬ושמה "אלוהים"‪ .‬הכוונה לאורחים מן‬
‫החלל החיצון‪ ,‬שבראו את האנושות במעבדה לפני מיליוני שנים‪ .‬המאמינים‬
‫הם "אלוהימים"‪ ,‬החיים בציפיה לתחיית ירושלים החדשה של מעלה‪ .‬סיפור‬
‫התגבשותה מתואר בידי אחד העדים לה‪ ,‬דניאל‪ ,1‬שחי בשנת ‪ 2015‬לערך והמיר‬
‫את דתו לאלוהימית‪ .‬הוא כותב את האוונגליון שלה‪ .‬דניאל‪ ,25‬צאצאו המשובט‬
‫של דניאל‪ ,1‬ניאו‪-‬הומני אלוהימי החי ‪ 2,000‬שנה אחרי דניאל‪ 1‬ומתאר את הדת‬
‫האלוהימית בעתיד‪ .‬האלוהימים סוגדים לחוצנים‪ ,‬האחראים לבריאת האנושות‬
‫וממתינים לשובם‪ .‬הם חיים בציפייה ל"ביאת העתידים"‪ ,‬שיבואו לאחר שלב‬
‫"הצמצום השלישי" של אוכלוסיית כדור הארץ‪ .‬האפוקליפסה כבר התרחשה‪,‬‬
‫מעשה ידי אדם‪ ,‬בשלב הצמצום הראשון‪ ,‬כאשר "בעקבות סדרת פיצוצים‬
‫גרעיניים באחד משלבי המאבקים הבין‪-‬אנושיים האחרונים"‪ 19,‬השתנה אקלים‬
‫כדור הארץ והביא להידלדלות אוכלוסייתו‪ .‬לאחר שנכחד האנושי והופיע הניאו‪-‬‬
‫אנושי‪ ,‬הופיעה האחות הנעלה ועמה שבעה מייסדי העיר המרכזית של הקהילות‬
‫הניאו‪-‬אנושיות‪ .‬האלוהימים מאמינים באחות הנעלה‪ ,‬וכתביה מדריכים את חיי‬
‫הניאו‪-‬הומנים‪ 20.‬שלוש אבני היסוד של הדת הן שכפול קוד גנטי‪ ,‬מחשבה על‬
‫סיפור חייו של האב הקדמון של כל שושלת ושושלת‪ ,‬וכתיבת פירוש‪.‬‬
‫התגבשות הדת האלוהימית מזכירה את התגבשות הנצרות‪ ,‬אך בעיבוד‬
‫קוטבי של הקווים המנחים שלה‪ .‬בדומה לכל סיפורי היסוד של דתות‪ ,‬המנהיג‬
‫הוא נביא שחווה התגלות אלוהית ובעקבותיה ייסד את הדת‪ .‬הקישור לנצרות‬
‫‪Zygmunt Bauman, Does Ethics have a chance in a world of consumers? Cambridge, 18‬‬
‫‪Massachusettesand London, England: Harvard University Press 2009, pp.166-167.‬‬
‫‪ 19‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.349‬‬
‫‪ 20‬הוא היפוך של האח הגדול‪ ,‬לרבות המשמעויות הטוטליטריות של המושג‪ ,‬על פי‬
‫הדיסטופיה של ג'ורג' אורוול‪ ,‬שכן המשובטים חיים במתחמים סגורים ומפוקחים‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נוצר באמצעות שם הגיבור – דניאל‪ .‬דניאל המקראי הוא בעל החזיונות‬
‫האפוקליפטיים שאומצו בידי הנצרות‪ .‬דניאל‪ 1‬הוא סטיריקן במעין אירוניזציה‬
‫של החכם המקראי דניאל‪ ,‬פותר החידות ומנבא עתידות‪ ,‬אך בה בעת גלגול‬
‫מודרני שלו‪ ,‬וריאציה של שופר התבונה בתרבות רציונליסטית‪ .‬מראהו של‬
‫הנביא בגלימתו הלבנה נסמך על דמות האל בחזיונות ספר דניאל‪ 21‬ומזכיר‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬את האיקונוגרפיה של ישו‪ .‬כמו ישו‪ ,‬ראשונים נמשכים אל משנתו של‬
‫הנביא החלכאים והנדכאים ‪ 22‬אבל אחר כך מצטרפת שמנה וסלתה של החברה‪,‬‬
‫ולא בכדי‪ .‬את הנביא מלווה "טריאומווירט מייסדי התנועה"‪ 23:‬מדען‪ ,‬פרופסור‬
‫לנוירולוגיה שימציא את השיבוט‪ ,‬שוטר‪ ,‬הזרוע הארגונית של הדת‪ ,‬ובדרן‪,‬‬
‫המלווים את המנהיג למן תחילת הקמת הארגון‪ 37 ,‬שנים קודם לכן‪ 24.‬הם‬
‫השליחים שיפיצו את בשורתו לאחר שהיו עדים למותו של הנביא ולתחייתו‬
‫(המדומה)‪.‬‬
‫הבשורה שמפיץ הנביא היא אינוורסיה של דת המיוסדת על אמונה‪,‬‬
‫טרנסצנדנטיה‪ ,‬מידה טובה מוסרית והעדפת הנפש על פני הבשר‪ .‬הנביא‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪" ,‬לימד שכל עקבות החטא של אדם כבר נמחקו ואנחנו חיים כעת בעידן‬
‫האהבה האמיתית"‪ 25.‬ברוח עיקריה של הדת האלוהימית‪,‬‬
‫לעתים רחוקות יש לאלוהימים זוגיות יציבה; הם יכולים לחיות‬
‫יחד שנתיים‪-‬שלוש‪ ,‬לפעמים יותר‪ ,‬אבל הנביא מאוד מעודד‬
‫את כולם לשמור על אוטונומיה ועל עצמאות‪ ,‬בייחוד כלכלית;‬
‫אף אחד לא צריך להסכים שיילקח ממנו לאורך זמן החופש‬
‫שלו כאינדיבידואל‪ ,‬בין שבנישואים בין שבחוזה; אהבה צריכה‬
‫להישאר חפשית ושתמיד אפשר יהיה להטיל בה ספק; אלו הם‬
‫‪26‬‬
‫העקרונות שמכתיב הנביא‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫הדוגמה הברורה ביותר לדמותו האנושית של האל נמצאת בספר דניאל (ז‪ ,‬ט) שבו האל‬
‫הוא בעל שיער לבן ובגדים לבנים‪.‬‬
‫דבר זה מובלט בעיבוד הרומן לסרט (‪ ,La Possibilité d'une Ile‬במאי‪ :‬מישל‬
‫וולבק‪ ,‬צרפת‪ .)2009 ,‬אמצעי העיצוב החזותיים‪ ,‬הרקע‪ ,‬התפאורה והתלבושות יוצרים‬
‫אנלוגיה ניגודית בין ראשוני המאמינים לחסידי הדת בשלב שבו הפכה חובקת‪-‬כל‪.‬‬
‫וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.239‬‬
‫עוד על רפרור הדת האלוהימית לכתבי הקודש ראו‪:‬‬
‫‪Fanny van Cuenebroeck, "Michel Houellebecq ou la possibilité d'une bible", in‬‬
‫‪Muriel Lucie Clément et Sabine van Wesemael (eds.), Michel Houellebecq à la‬‬
‫‪Une, Amsterdam – New York: Rodopi, 2011, pp. 209-219.‬‬
‫‪ 25‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.216‬‬
‫‪ 26‬שם‪ ,‬עמ' ‪.158‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪125‬‬
‫היחס לאהבה ולזוגיות אצל האלוהימים אינסטרומנטלי‪ ,‬קצר מועד‪,‬‬
‫הפיך וגשמי‪ ,‬ההיפך מן הדתות המונותיאיסטיות‪ .‬כך‪" ,‬חג המולד" האלוהימי‪,‬‬
‫הנקרא "המפגש הנהדר" (עם החוצנים)‪ ,‬נערך כפסטיבל בסגנון סדנת ניו‪-‬אייג'‬
‫נודיסטית של אהבה חופשית‪ .‬המזון המצומצם והצנוע שמוגש אינו ביטוי‬
‫לצניעות המידות והנפש‪ ,‬אלא לאפנתיות שבשמירה על גזרה צעירה וגמישה‪:‬‬
‫ציפיתי פחות או יותר לארוחה מפוארת‪ ,‬מורכבת ממעדנים‬
‫ותפנוקים; מהר מאוד נאלצתי לשכוח מזה‪ .‬בענייני תזונה‪ ,‬דגל‬
‫הנביא בצניעות מרבית [‪ ]...‬מלבד הדיאטה היוונית הקיצונית ששמר‬
‫עליה‪ ,‬הוא גם הקפיד להתעמל שעה ביום‪ ,‬בתנועות מיוחדות‬
‫שנועדו לחזק את המערכת לב‪-‬ריאה‪ ,‬ולקח גלולות פנטסטון‬
‫ו‪ MDMA-‬ותרופות נוספות שניתן להשיג אותן אך ורק בארצות‬
‫הברית‪ .‬הייתה לו אובססיה מוחלטת להזדקנות פיסית‪ ,‬והשיחה‬
‫‪27‬‬
‫נסבה כמעט אך ורק על התפשטותם של הרדיקלים החופשיים‪.‬‬
‫"הבריאים מאד"‪ 28,‬כך מכנה דניאל‪ 1‬את האלוהימים‪ ,‬כדי להדגיש את‬
‫העדפת הבשר על פני הרוח‪ ,‬את החיים כאן ולא בעולם הבא ואת פולחן הגוף‬
‫של האלוהימים‪.‬‬
‫נציין כי הדת האלוהימית שמתאר וולבק אינה פרי המצאתו‪ ,‬אם כי הוא‬
‫בורא לה עתיד מסעיר שהיא טרם חוותה‪ .‬הבסיס המציאותי לדת הינו כת‬
‫הר ֵאלים‪ ,‬הנקראת על שם מייסדה ָר ֵאל‪ ,‬הוא קלוד ווריון‪ ,‬שהנביא הוא בן‪-‬‬
‫ָ‬
‫דמותו‪ .‬בנובלה "לנזרוטה" מסכם המספר את תולדות חייו של ווריון ואת‬
‫סיפור התגלות החוצנים לפניו‪ ,‬שבעקבותיו ייסד את התנועה הראלית‪ .‬רבים‬
‫מהרעיונות הטכנולוגיים המופיעים באפשרות של אי מושפעים ממשנתו של‬
‫ראל‪ ,‬במיוחד מן הפרק "טרנס‪-‬הומניזם" בספרו כן לשיבוט האנושי‪ 29.‬משם‬
‫שואב וולבק את עיצוב השיבוט הגנטי‪ ,‬את רעיון הגדילה המואצת‪ ,‬קרי‪ ,‬היכולת‬
‫לשבט ישירות פרטים בוגרים המצויים במלוא כשירותם הפיזית והשכלית‪ ,‬ואת‬
‫הרעיון שאישיותו וזכרונו של היצור המשובט יועברו אליו מאבותיו הקדמונים‪.‬‬
‫וולבק גם פרסם מסה לא‪-‬ספרותית שמחייבת את השיבוט כדרך להבטיח חיי‬
‫‪ 2 7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.188‬‬
‫‪ 28‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94‬‬
‫‪ 29‬ראל‪ ,‬כן לשיבוט האנושי‪ :‬חיי נצח הודות למדע‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תנועה ראלית ישראלית‪,‬‬
‫‪.2003‬‬
‫‪126‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫נצח‪ 30.‬גם ערכיה של הדת האלוהימית מבוססים על משנתו של ָר ֵאל‪ ,‬החותרת‬
‫להנאה ולהגשמה עצמית מרביים של בני האדם‪.‬‬
‫אי אפשר שלא להתרשם מן הקשר בין עיקריה של הדת החדשה ליסודות‬
‫החברה בעולם המערבי כיום‪ ,‬עד כדי כך שנוצר ביניהם יחס הומולוגי‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫הדת החדשה מיוסדת על מדע וטכנולוגיה ולא על נסים‪ ,‬כפי שהמנטליות‬
‫המערבית היום נוטה לחילוניות רציונלית‪ ,‬שערכי הנאורות הם נר לרגליה‬
‫והאפיסטמה שלה מדעית‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא אינה דת המאמינה באל מונותיאיסטי‪,‬‬
‫ואינה רואה בחוצנים האלוהימים סמכות חיצונית מקודשת המכתיבה אורחות‬
‫חיים‪ .‬ואמנם‪ ,‬בעולם המערבי רווחת תפיסה של הפרט האוטונומי המעצב את‬
‫עולמו על פי בחירותיו‪ ,‬ולא על פי סמכות רוחנית שדבריה הם בבחינת "כזה‬
‫ראה וקדש"‪ .‬בעולם המערבי המחולן גם בני אדם התופסים עצמם כמאמינים‬
‫מתקשים להצביע על האופן שבו הדבר משפיע על אורחות חייהם‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הדת האלוהימית מבוססת על סיפוק מרבי של צרכים‬
‫אינדיבידואליים‪ .‬היא פונה אל אנשי המערב המצויים במערכת חברתית‬
‫תחרותית‪ ,‬שבה הם מכוונים לפעול באופן אנוכי‪ .‬זו דת הפונה אל מי שהממד‬
‫האגואיסטי באישיותם מודגש ומפותח והרואים בעולם מחוץ לאני אמצעי‬
‫לסיפוק הצרכים‪ ,‬מתחרה שהיחס אליו אינסטרומנטלי לעתים‪.‬‬
‫יתירה מזאת‪ ,‬הקשר בין דת זו למצב התרבות העכשווי מוצג במישרין‬
‫ומפורשות בפי המספר דניאל‪ ,1‬שלו מעניקה היצירה סמכות פרשנית מהימנה‪.‬‬
‫דמותו מוצגת כמי שמבינה את המציאות לעומקה ויש לה הכשרון להציג אותה‬
‫בפני קהל בלא כחל ושרק‪ ,‬ובזה קרבתה אל המחבר‪ 31.‬דניאל‪ ,1‬כמו דניאל‬
‫המקראי‪ ,‬יודע לחלץ משמעות מחידות המציאות (משמעות שהיא לעתים‬
‫קרובות חוסר משמעות)‪ .‬יש לו מודעות מפותחת ומבט חד‪ ,‬הוא מיטיב להבין‬
‫את החברה המפורקת של המאה ה‪ ,20-‬את "האווירה של סוף משחק"‪ 32.‬חברה‬
‫הומניסטית שעדיין רוצה לראות עצמה ככזו‪ .‬כבר בפרק הראשון של סיפור‬
‫החיים של דניאל‪ 1‬הוא חוזר שוב ושוב על המשפט "נעצתי מבט חד ונוקב‬
‫במציאות העכשווית"‪ 33‬ומשווה עצמו‪ ,‬או מעיד על כך שהביקורת השוותה‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪3 3‬‬
‫מישל וולבק‪" ,‬נחמה טכנית"‪ ,‬לצאת מהמאה העשרים‪ ,‬עמ' ‪.92-85‬‬
‫וולבק נוטה לערער את האבחנה בין מחבר למספר בכל יצירתו‪ ,‬באמצעים שונים‪:‬‬
‫כתיבה בגוף ראשון‪ ,‬שילוב פרטים ביוגרפיים של המחבר בהיסטוריה של הדמות‪,‬‬
‫כינוי הגיבור בשם מישל‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.17 ,16‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪127‬‬
‫אותו‪" ,‬לגדולי המורליסטים הצרפתים שלוש מאות שנה קודם לכן"‪ 34,‬כמו בלזק‪,‬‬
‫ביכולתם לקרוא את מפת המציאות ולנתח אותה לאשורה‪ .‬זה דניאל‪ 1‬המעיד‬
‫שבתקופתו "החברות בעלות המוסר הדתי הגבוה מתפרקות"‪ 35.‬את המציאות‬
‫העכשווית הוא מזהה ישירות עם תרבות הצריכה ש"הקפיטליזם היה הסביבה‬
‫הטבעית שלה"‪ 36,‬תרבות שמעלה על נס את העצמת התשוקות וחושפת "הערצה‬
‫טהורה לנעורים נצחיים"‪ 37.‬דניאל‪ 1‬מציין כי "בעולם המודרני יכולת להיות דו‪-‬‬
‫מיני‪ ,‬טרנסווסטיט‪ ,‬זואופיל‪ ,‬חובב חילופי זוגות‪ ,‬סאדו‪-‬מאזו‪ ,‬אבל אסור היה לך‬
‫להיות זקן [ההדגשה במקור]‪ 38".‬והוא מסכם‪:‬‬
‫בשלבי הטיפוס הראשונים שלי אל התהילה ואל הכסף‪ ,‬טעמתי‬
‫מפעם לפעם את נפלאותיה של תרבות הצריכה‪ ,‬שעושות את‬
‫התקופה שלנו לנעלה מכל התקופות שקדמו לה‪ .‬אפשר להתנצח‬
‫לעד אם בני האדם היו או לא היו מאושרים יותר במאות שעברו;‬
‫אפשר להעיר על העילמותן של האמונות ועל הקושי שברגש‬
‫האהבה; לדון בחסרונותיהם ובמעלותיהם; לציין את עלייתה של‬
‫הדמוקרטיה‪ ,‬את אובדן המשמעות של הקדושה‪ ,‬את התפוררות‬
‫יחסי החברה [‪ ]...‬אלא מה‪ ,‬בעניין תרבות הצרכיה‪ ,‬עליונותה של‬
‫המאה ה‪ 20-‬הייתה בלתי מעורערת‪ :‬שום דבר‪ ,‬בשום תרבות אחרת‪,‬‬
‫בשום תקופה אחרת‪ ,‬לא ישווה לשלמות הדינמית של מרכז קניות‬
‫‪39‬‬
‫מודרני בשעות השיא‪ .‬ככה צרכתי לי בשמחה‪ ,‬בעיקר נעלים;‬
‫דניאל‪ ,1‬כמוהו ככל הגיבורים בספריו של וולבק‪ ,‬אינו ריאקציונר שמרן או‬
‫מוכיח בשער‪ ,‬פרי כשרונו לנעוץ מבט חד במציאות; נהפוך הוא‪ ,‬הוא משתף‬
‫פעולה עם האידיאולוגיה הקפיטליסטית‪ ,‬שגם עליה ניתן לומר כי אין אתר פנוי‬
‫ממנה‪ .‬נכון לומר שדניאל‪ 1‬הוא בן‪-‬זמנו המובהק‪ ,‬לפי הגדרתו של אגמבן‪ ,‬כי‬
‫קונטמפורני הוא "יחס ייחודי של אדם עם זמנו‪ ,‬שדבק בו ובעת ובעונה אחת‬
‫‪3 4‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪3 9‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.169‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.155‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.172‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬
‫‪128‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫שומר ממנו מרחק"‪ 40.‬דניאל‪ 1‬שותף להגמוניה המחשבתית הקפיטליסטית ובו‬
‫בזמן מכיר בכשליה‪ .‬המופע שלו מכוון להצלחה תקשורתית‪ ,‬וכלכלית ולצורך‬
‫כך הוא מוכן לגייס מושגים טעונים רק כדי לרוקן אותם ממשמעותם‪ ,‬מלבד‬
‫‪41‬‬
‫תועלתם בעולם מחולן לאלוהי הכסף‪ ,‬ולכן "מבחינה כלכלית ערכם גבוה"‪.‬‬
‫הגיבור מודע לסביבה החברתית‪-‬כלכלית שבה הוא חי‪ ,‬ועושה בה קרדום לחפור‬
‫בו בתחכום רב‪ .‬עם שהוא מכיר בצורך לנצח את הפירוד האינדיבידואלי‪ ,‬ובכך‬
‫שחסרונה של מערכת שמעניקה משמעות לעולם‪ ,‬של אמונה בנצח‪ ,‬בהמשכיות‬
‫ובטוב העליון עושה שמות בחברה‪ .‬מושגים מתחום הדת משמשים עבורו‬
‫אמצעי‪ ,‬למשל‪" ,‬בתוך הבורלסקה האיסלמופובית עלה בי הרעיון לשלב קמצוץ‬
‫של אנטישמיות כדי לאזן"‪ 42,‬או‪" :‬עברתי למתקפה כוללת על כל צורות המרד‪,‬‬
‫על כל מאבק לאומני או מהפכני‪ ,‬ובעצם על כך פעולה פוליטית באשר היא‬
‫[‪ ]...‬ולפעמים התעליתי עד לכדי הרהור אפל שאפילו הזכיר את האפולוגטיקה‬
‫הנוצרית"‪ 43.‬בסיכומו של עניין‪ ,‬מה שמאפשר לו שלא לחסוך את האמת המרה‬
‫מן הקהל ועם זאת להרוויח ממנו הון עתק‪ ,‬הוא עיוורונו של הקהל וחוסר‬
‫יכולתו להפליג אל מעבר לאפשרויות החשיבה של תקופתו‪ .‬הקהל‪ ,‬והמבקרים‪,‬‬
‫טועים לחשוב על דניאל‪ 1‬כעל הומניסט‪ .‬הוא רואה בכך חוסר הבנה מוחלט‪:‬‬
‫"והכי גרוע – שהחשיבו אותי להומניסט"‪ 44.‬צאצאו דניאל‪ 24‬מפרש את כתביו‬
‫ומסכם את רוחם‪:‬‬
‫התבונה מאפשרת שליטה בעולם; היא יכולה להופיע רק אצל יצור‬
‫חברתי‪ ,‬ובאמצעות השפה‪ .‬אותה חברותיות עצמה שאפשרה את‬
‫הופעתה של התבונה‪ ,‬הייתה עתידה להכשיל את התפתחותה –‬
‫‪45‬‬
‫ברגע שהושלם הפיתוח של טכנולוגיות התקשורת המלאכותית‪.‬‬
‫לתהליכים חברתיים אלו‪ ,‬שהם פועל יוצא של חברת הצריכה והקידמה‬
‫הטכנולוגית‪ ,‬יש היבט תיאולוגי‪ ,‬שבו נוגע וולבק בכתיבתו‪ ,‬והוא עצם היכולת‬
‫‪Giorgio Agamben, "What Is the Contemporary?" in: What is Apparatus and Other 40‬‬
‫‪Essays, trans. David Kishik and Stefan Pedatolla; Stanford, Stanford University‬‬
‫‪Press, 2009, p. 41.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪4 3‬‬
‫‪4 4‬‬
‫‪45‬‬
‫וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.133‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪129‬‬
‫של סובייקטים בעולם להתמסר להתעלות האמונית גם אם הם מבקשים אותה‬
‫מרצונם החופשי‪ .‬המתקפה על מושגי "סובייקט" ו"רצון חופשי" מערערת את‬
‫עצם היכולת לכמיהה מטאפיזית ולהתקדשות אל האחד הנבחר‪ .‬בציוויליזציה‬
‫של הקפיטליזם המאוחר נמצא דקונסטרוקציה של האני הליברלי ההומניסטי‪,‬‬
‫והוא רחוק מאוד ממקום המפלט הרוחני שהרומנטיקנים ייחסו לו‪ .‬כעת הוא‬
‫נתפס כאתר רגיש של קונפליקטים שבבסיסם שוכנת פרגמנטציה אונטולוגית‪.‬‬
‫האני נתפס כמשתייך אל מספר מערכות‪ ,‬כולן קשורות זו בזו ברפרוף‪ .‬האני הוא‬
‫אשליה והזהות מוגדרת רק באופן פרפורמטיבי‪ ,‬מערכת של מסרים אלקטרוניים‬
‫המעבירים תשוקות‪ ,‬אמונות ותגובות אידיאולוגיות‪ ,‬צורות לשון ושיח‪ ,‬הורמונים‬
‫ופרומונים והתניות מגדריות‪ .‬ההומניזם‪ ,‬בשאיפתו לבנות תרבות וחברה בעלות‬
‫אופי מוסרי‪-‬רציונלי‪ ,‬נמצא בתהליכי ניוון ושקיעה עקב ערעור על מושגי‬
‫היסוד של האדם והרלטיביזם העמוק‪ ,‬שנתפס כתנאי לחברה חפשית‪ .‬בעידן‬
‫הפוסט‪-‬מודרני הפך הרלטיביזם לאמונת ההמונים ולבסיס לתפיסות החברתיות‬
‫המתקדמות ביותר של רב‪-‬תרבותיות וריבוי נרטיבים‪ .‬ההוגה אילון שמיר מתבסס‬
‫על מחשבתו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן‪-‬פרנסואה ליוטאר (‪ )Lyotard‬בזכותו‬
‫של רלטיביזם פגאני‪ ,‬וטוען כי הסובייקט הפגאני ההטרונומי "הנע כרצונו בין‬
‫מישורי שיח וקודים ערכיים בלי להכריע ביניהם ובלי להתחייב"‪ ,‬הוא הבסיס‬
‫האנושי של זמננו‪ 46.‬פגאניות חדשה זו היא מילת המפתח להבנת מהלכו של‬
‫וולבק וגישתו לאפשרות האמונה בעולם מחולן‪.‬‬
‫אילון שמיר מרחיב את טענתו של ליוטאר ורואה את תרבות הקפיטליזם‬
‫המאוחר כמבוססת על השקפה מוסרית המחייה את הרלטיביזם שנולד ביוון‬
‫הפגאנית‪ .‬שמיר מסביר כי היסוד האלילי המחודש שצמח אצל האדם הפוסט‪-‬‬
‫מודרני‪ ,‬מבוסס על התפתחות מחודשת של אני ריבויי‪ ,‬שבו יש כמה כוחות נפש‬
‫המועצמים במקביל‪ ,‬בלא היררכיה ברורה ביניהם‪ .‬באלילות קיימת תמונת עולם‬
‫ריבויית ותמונת נפש ריבויית‪ ,‬והיא קשורה עמוקות לייצריות‪:‬‬
‫לאדם הסוגד היו מוקדי התכוונות שונים בעולמו‪ ,‬והאלים השונים‬
‫היו פרסוניפיקציות של הריבוי שעמד בתשתית תמונת עולמו‪.‬‬
‫בד בבד עם תמונת עולם ריבויית זו‪ ,‬עומדת אצל עובד האלילים‬
‫תמונת נפש שבה יש יסודות רבים ושונים‪ .‬במונחים תיאולוגיים‬
‫‪ 46‬אילון שמיר‪" ,‬אלילות חדשה וברית בחברה בישראל היום"‪ ,‬בתוך‪ :‬קלינברג א‪( .‬עורך)‪,‬‬
‫מה יהיה? סטודנטים חושבים על העתיד‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ :‬ההוצאה לאור של אוניברסיטת‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,2005 ,‬עמ' ‪( .45‬שמיר‪ ,‬אלילות חדשה)‬
‫‪130‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫אפשר לומר‪ ,‬שתמונת העולם של ריבוי האלים יוצרת אצל העובד‬
‫אותם תמונת נפש שבה יש ריבוי יסודות‪ ,‬בלא היררכיה ברורה‬
‫ביניהם‪ .‬במונחים פסיכולוגיים אפשר לומר‪ ,‬שריבוי היסודות‬
‫בנפשו של האדם יוצר אצלו תמונת ריבוי בעולם שמחוץ לו‪,‬‬
‫המיוצגת על ידי האלים השונים‪ .‬בתוך תמונת הנפש השלמה של‬
‫עובד האלילים היה קיים פיצול‪ ,‬אשר בו מוקדי התכוונות והזדהות‬
‫שונים (=אלים שונים) והעצימו יסודות נפש שונים ואף סותרים‬
‫בנפשו של המאמין [‪ ]...‬הריבוי בתמונת‪ -‬העולם ובתמונת הנפש‬
‫‪47‬‬
‫הוא היסוד לרלטיביזם המוסרי אשר התפתח באלילות היוונית‪.‬‬
‫הדת האלוהימית שמפתח וולבק היא‪ ,‬אפוא‪ ,‬קונסטרוקט תרבותי שמשקף‬
‫את אפשרויות האמונה של הסובייקט הזה; מבחינת הרלטיביזם המוסרי מציג‬
‫הנביא האלוהימי דמות הדומה לאלים היווניים‪ .‬כשם שרבים מהאלים בפנתיאון‬
‫היווני לא נתפסו כדמויות מופת מוסריות הפועלות בהכרח על פי הצדק‪ ,‬נהפוך‬
‫הוא‪ ,‬האגו והיצר מניעים אותן‪ ,‬כך מבטא הנביא רציונליזם יצרי‪-‬אגואיסטי‪,‬‬
‫ובתורתו התבונה אינה מנוגדת ליצר‪ .‬בדת האלוהימית‪ ,‬ריבוי פניו של האדם‬
‫הרציונלי אינו מוכפף למערכת היררכית מוסרית‪-‬תבונית‪ ,‬והתבונה נועדה‬
‫לשרת את יצריו של האדם‪ .‬הדת האלוהימית היא מערכת המייצגת את מהות‬
‫מבנה החשיבה של חברת הצריכה‪ ,‬ובמובן הזה היא אלילית ביסודה‪ 48.‬באמצעות‬
‫האלוהימים וולבק מראה לנו את הסגידה ליסודות חלקיים במציאות ולפיצולה‬
‫של הנפש לממדיה היצריים‪ .‬מציאות התרבות הקפיטליסטית‪ ,‬כפי שנמסרת‬
‫בסיפור חייו של דניאל‪ ,1‬היא עצמה תרבות אלילית‪ ,‬קרי‪ :‬תרבות המפצלת‬
‫את ה"אני" של האדם למקטעי‪-‬אישיות נפרדים‪ ,‬ומטפחת בכך את סגידתו‬
‫ל"מתווכים חלקיים"‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬כוח‪ ,‬מין או מעמד‪ .‬וכפי שמציין שמיר‪,‬‬
‫זוהי חזרה לתמונת הנפש האלילית [‪ ]...‬ללא חזרה לסגידה טקסית‬
‫–פולחנית לאלים‪ .‬אין הם בונים מקדשים לאלוהות התהילה‪,‬‬
‫לאלוהות המין או לזו של העונג‪ ,‬אבל הם סוגדים גם סוגדים גם‬
‫‪49‬‬
‫למושגים מופשטים אלו‪.‬‬
‫‪ 4 7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 48‬לא בכדי ממירים המספרים דניאל‪ 1‬ושיבוטיו שוב ושוב את המלה "דת" במלה "כת"‪.‬‬
‫במקומות אחרים בטקסט קושר וולבק את הדת‪/‬כת החדשה לתופעה שמציינת את‬
‫"השלב הראשון בשקיעתן של הציוויליזציות האנושיות" (‪ .)352-353‬זו הפופולאריות‬
‫החדשה של אמונות עברו‪ ,‬בהן פולחנים ברבריים‪ ,‬מאגיה נבואית ועוד‪.‬‬
‫‪ 49‬שמיר‪ ,‬אלילות חדשה‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪131‬‬
‫בפרקים המוקדשים ל"מפגש הנהדר"‪ ,‬למותו של הנביא ו"לקומו לתחייה"‬
‫מעבד וולבק באופן אחר את שלושת הקווים המנחים של הנביאים – מונותיאזם‪,‬‬
‫מוסר וציפיה לגאולה (התגלות המשיח) על פי חוקי חברת הצריכה‪ .‬בפרקים‬
‫אלו עומד דניאל‪ 1‬מקרוב על האידיאולוגיה של דת זו ועל הרכבה‪.‬‬
‫כשדניאל‪ 1‬נפגש בפעם הראשונה עם חסידי האלוהימים הוא אינו מייחס להם‬
‫כל חשיבות‪ .‬הארגון בעיניו הוא "שטויות" (‪ ,)87‬ממש כפי שגיבור "לנזרוטה"‪,‬‬
‫בפגישתו הראשונה עם חברי כת הראלים‪ ,‬מכנה אותם "ליצנים"‪ 50.‬למעשה‪ ,‬רק‬
‫כשדניאל‪ 1‬עומד על סיבת קיומה האמיתית של הכת‪ ,‬כל ההתארגנות נראית‬
‫לו הגיונית‪ .‬התארגנות לשם גיוס כספים במטרה לבנות את המעבדה של מדען‬
‫זו סיבה רציונלית שדניאל‪ 1‬יכול להבין היטב ושמיטיבה לנמק את ייסוד הדת‬
‫ולהצדיק את קיומה‪ .‬אכן‪ ,‬הדת נוסדה כמערכת שנועדה לספק את תשוקתו‬
‫של הנביא לחיי נצח‪ ,‬היינו‪ ,‬הקמת מעבדת מחקר ופיתוח היכולת לחיי נצח‬
‫ומחקרים שיבטיחו חיי נצח‪ .‬כדי לשווק עצמו הוא מקרב אליו ידוענים‪ ,‬דוגמת‬
‫דניאל‪ ,1‬היכול לשמש פרזנטור של הדת ולמשוך קהל‪ .‬היחס אל הידוען הוא‬
‫תועלתני בלבד‪ ,‬לא מהותי‪ .‬יש כאן השוואה לסיינטולוגיה‪ ,‬ש"נהנתה ללא שמץ‬
‫של ספק מכך שעם חבריה נמנו ג'ון טרבולטה וטום קרוז" (‪ .)186‬גם הפניה אל‬
‫דניאל‪ 1‬שיכתוב את סיפור חייו נועדה למשוך אנשים להמיר את דתם‪.‬‬
‫דמותו של הנביא מבוססת כגורו מיתולוגי‪ 51,‬הזקוק לקהל מעריצים סביבו‬
‫ולתחושת הערצה עיוורת‪ .‬הוא מקיף עצמו בציורים עצומי ממדים של עצמו‪,‬‬
‫רובם ככולם מציגים אותו שעה ש"דמותו מוקפת בתריסר נשים צעירות לבושות‬
‫טוניקות שקופות שמושיטות לו יד‪ ,‬חלקן בהבעה של הערצה וחלקן בהבעה‬
‫מזמינה שאינה משתמעת לשתי פנים" (‪.)101‬‬
‫דימויים של הנביא הכריזמטי בולטים גם על רקע המשבר הקולוסאלי של‬
‫דמות המנהיג‪/‬האב בעולם הפוסט‪-‬מודרני המחולן; אלא שאין ספק‪ ,‬שהמודל‬
‫של הנביא‪ ,‬הנתפס בידי הקהל כרועה וכמנהיג‪ ,‬הוא מקדש המין של יו הפנר‪.‬‬
‫למרבה הפרדוכס‪ ,‬יחסו של הרועה הרוחני אל מאמיניו מנוכר‪ ,‬הרואה בזולת‬
‫אמצעי לסיפוק היצר‪ .‬היחס הנפשי המשתקף ממנו אינו של אהבת‪-‬נתינה אלא‬
‫של לקיחה‪:‬‬
‫הנביא התיישב בכיסא הנוח שלו; אנחנו התיישבנו על הפופים‬
‫הנמוכים‪ .‬הוא סימן לבנות‪ ,‬והן קמו מיד והגישו צלוחיות חרס‬
‫‪ 50‬וולבק‪ ,‬לנזרוטה‪ ,‬עמ' ‪.35‬‬
‫‪Anthony Storr, Feet of Clay: Saints, Sinners and Madmen, A Study of Gurus, New 51‬‬
‫‪York, Free Press Paperbacks, 1996, pp. 43-44.‬‬
‫‪132‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מלאות שקדים ופירות יבשים; אחרות הביאו קנקנים מלאים‬
‫משקה שהתגלה כמיץ אננס‪ .‬הוא נשאר‪ ,‬אם כן‪ ,‬באווירה יוונית‬
‫[‪" ]...‬סוזן‪ "...‬פנה הנביא ברוך לנערה בלונדינית מאד עם עיניים‬
‫כחולות ופנים מקסימות ותמימות‪ ,‬שנשארה לשבת לרגליו‪ .‬היא‬
‫צייתה וללא אומר כרעה בין רגליו‪ ,‬פתחה את החלוק והחלה‬
‫למצוץ לו; איבר המין שלו היה קצר ועבה‪ .‬הוא כנראה הרגיש‬
‫‪52‬‬
‫צורך למקם את עצמו כבר בהתחלה בעמדת שליטה ברורה‪.‬‬
‫אין מדובר ברועה רוחני שמועל בתפקידו; אדרבה‪ ,‬האושר האישי הוא‬
‫שאיפה מרכזית בעולמם של הצרכנים ושל הדת האלוהימית‪ .‬האלוהימים‪ ,‬כמו‬
‫הניו אייג'‪ ,‬היא דת שנשארת בבועה של היחיד ושל שלמות היחיד ואושרו‪ ,‬בלא‬
‫אחריות למעגלים רחבים יותר‪ .‬גם הסקרמנטים המלווים את תהליך המרת הדת‬
‫האלוהימית אינם נטולי קשר ישיר לאינטרס הראשוני של הנביא‪ .‬הם אינם‬
‫טקסים מהותניים אלא פרקטיים ובעלי ערך כלכלי‪ .‬טקס ראשון הוא נטילת‬
‫דגימת דנ"א מלווה בחתימה על חוזה שבו מוריש המועמד את כל הונו לכנסיה;‬
‫הסקרמנט השני הוא כניסה לשלב ההמתנה לקימה לתחייה או "העזיבה מרצון"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬התאבדות‪ .‬האמונה בקיומו של אלוהים אינה חלק ממצוות הדת‪ ,‬גם‬
‫לא של המייסדים עצמם שמעידים על כך (‪ .)238‬אין תימה אפוא שראשוני‬
‫המומרים היו סטיב ג'ובס‪ ,‬ביל גייטס‪ ,‬ריצ'רד ברנסון "ועוד מספר הולך וגדל‬
‫של מנכ"לים של החברות החשובות ביותר בעולם" (‪ .)282‬הדת האלוהימית היא‬
‫מכשיר‪ ,‬ולא הוויה‪.‬‬
‫החיזיון הנבואי והילתו של הנביא מבוססים בבירור על שליטה בפרזנטציות‬
‫ממוחשבות‪ ,‬מיצגי פירוטכניקה‪ ,‬מיצבי אמנות‪" ,‬הבנה בפסיכולוגיה קולקטיבית"‬
‫(‪ )232‬ושיתוף הפעולה של אמצעי התקשורת‪ ,‬המרכזים בו אנרגיה של מיליוני‬
‫צופים‪ ,‬באמצעות מאות תחנות שידור המקיפות את מתחם הנביא‪ .‬כך אירוע‬
‫שיבתו לתחייה של הנביא והאהלתו‪ ,‬שלאמיתו של דבר לא היה אלא אחיזת‬
‫עיניים‪ ,‬כי במקום הנביא המת הופיע בנו‪ ,‬היה מופת לאופן שבו בממלכת‬
‫ההיפר‪-‬מציאות נעלם הרפרנט‪ ,‬או מה שנמצא מאחורי הדברים‪ ,‬ויחד עמו‬
‫נעלמים העומק‪ ,‬המהות והמציאות‪ .‬תחת אנרגיה מהותית שמוצאה פנימי והיא‬
‫מוקרנת כלפי חוץ‪ ,‬הכיוון הפוך‪ :‬אנרגיה חיצונית שטוחה של מיליוני צופי‬
‫טלוויזיה מוקרנת על הנביא ומעניקה לו שגב וגדולה מכוח המבט המרוכז בו‪.‬‬
‫‪ 52‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.187‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪133‬‬
‫הצלחת האירוע המבויים של תחייתו של הנביא נבנתה על כך שהסובייקטים‬
‫הפוסט‪-‬מודרניים הם ישות המושפעת מן התקשורת‪ ,‬החוויה הטכנולוגית‬
‫וההיפר‪-‬מציאות‪ .‬ההמונים מחפשים ספקטקל ולא משמעות‪ ,‬סימולקרה ולא‬
‫ממשות‪ .‬יחד עם היעלמות המשמעות והממשות נעלם גם פוטנציאל ההתנגדות‪,‬‬
‫ונותרת ההילה שאין דבר מאחוריה‪.‬‬
‫עיצוב הנביא כגורו אינו בכדי‪ .‬הגורו מאפשר ליסודות נפשיים כמו הערצה‪,‬‬
‫סגידה ואמונה לפרוץ מבעד למעטה החילוני‪-‬אתאיסטי של התרבות‪ .‬הנביא‬
‫מבטיח חיי נצח באמצעות המדע‪ ,‬ובכך מאפשר למאמיניו להיות מודעים‬
‫באופן חלקי לאליליותו‪ ,‬ולהשלות את עצמם שהם רציונליים‪ .‬הסגידה הגלויה‬
‫לגורו האלילי‪ ,‬הוא הנביא האלוהימי‪ ,‬אינה מחייבת מבחינה מוסרית‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫היא שחרור הנפש לרדוף אחר יצריה‪ ,‬בלא ריסון של יסוד מארגן אחד‪ .‬כל‬
‫חלק מחלקי המציאות יכול לקבל יחס אלילי‪ ,‬כאשר האדם סוגד לו‪ ,‬מעניק לו‬
‫חשיבות עליונה ומשרת אותו‪ .‬לכן האפולוגטיקה של הנביא מול האשמות בדבר‬
‫פדופיליה (עמ' ‪ 53)99-98‬נעשית על ידי הבאה אד אבסורדום של עקרון הפיצול‬
‫והריבוי של תרבות אלילית‪ ,‬תרבות הצריכה (מין בהסכמה בין אנשים בוגרים‬
‫מינית‪ ,‬מצב שלשיטתו מגיע בין הגילאים ‪ 11‬ל‪ .14-‬באמצעות הסגידה לנביא‬
‫וולבק מראה את מה שרבים אינם מודעים לו בחברה הצרכנית‪ :‬שהם סוגדים‬
‫לאלים הנסתרים‪ ,‬המוכרים יותר כערכי‪-‬העל של השיטה‪ .‬סגידה לאלוהות‬
‫המין‪ ,‬הבריאות‪ ,‬הטכנולוגיה‪ .‬האלוהימים מציעים מכשיר לחברה שאינה מוכנה‬
‫לקבל עוד "שהאושר מיועד אך ורק לצעירים ושדורות שלמים מקריבים את‬
‫עצמם למען הדורות הבאים" (‪.)315‬‬
‫דניאל‪ 1‬אינו מציג את הדברים באירוניה ובביקורת כמקרה אינטרסנטי‬
‫נלוז‪ ,‬אלא כתוצאה טבעית של אידיאולוגיית הזמן‪ ,‬האידיאולוגיה של חברת‬
‫הצרכנים וערכיה‪ .‬שוב ושוב מתארת היצירה את עלייתו בסולם ההצלחה ואת‬
‫הסכומים העולים שהוא מרוויח‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬גם ההדגש על המכוניות שרוכש‬
‫כפטיש‪,‬‬
‫הגיבור באופן סדרתי‪ .‬המכונית לא כמכשיר לעשות בו שימוש אלא ֶ‬
‫כאובייקט לצבירה בלא תכלית שימושית‪ .‬יחס פטישיסטי זה למותגים הוא אחד‬
‫המקומות המרכזיים שבם מסתתרת המאגיה האלילית המודרנית – כמה שיותר‬
‫מכוניות‪ ,‬בדגם החדש ביותר עם האבזור המתאים ביותר מעידות על הצלחתך‬
‫בחברת הצרכנים‪ .‬ואמנם‪ ,‬מציין שמיר‪ ,‬המידה הטובה בחברת הצרכנים אינה‬
‫המוסר הגבוה כי אם המצליחנות‪ .‬להיות "ווינר"‪ 54.‬כך אומרים דניאל‪ 1‬והנביא‬
‫‪ 53‬אפולוגטיקה דומה יש גם בוולבק‪ ,‬לנזרוטה‪ ,,‬עמ' ‪.60-59‬‬
‫‪ 54‬שמיר‪ ,‬אלילות חדשה‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪134‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ליד שולחנו של הנביא‪:‬‬
‫היו לו רק פרארי מודנה סטראדל (גרסה משופרת מעט של‬
‫המודנה הרגילה‪ ,‬עם מנוע קצת יותר חזק‪ ,‬וקצת יותר קלה בזכות‬
‫השימוש בפחמן‪ ,‬בטיטאן ובאלומיניום) ופורשה ‪; 2GT911‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אפילו פחות ממה שיש לשחקן הוליוודי ממוצע‪ .‬נכון‬
‫שהוא תכנן להחליף את הסטראדל באנזו‪ ,‬ואת הפורשה ‪2GT911‬‬
‫בקאררה ‪ ,GT‬אבל הוא לא היה בטוח שהוא יכול להרשות לעצמו‬
‫[‪ ]...‬כדי להמשיך בשיחה‪ ,‬הזכרתי את הבנטלי קונטיננטל ‪GT‬‬
‫שלי‪ ,‬שבדיוק החלפתי למרצדס קופה ‪ –SL600‬פרט שהיה יכול‬
‫‪55‬‬
‫להתפרש כהתברגנות‪ ,‬והייתי מודע לזה‪.‬‬
‫לא נכון לטעון‪ ,‬שוולבק הוא ראקציונר הקורא לשובן של הדתות המסורתיות‪,‬‬
‫כפי שהציעו לאחרונה כמה מחקרים ביצירתו‪ 56.‬זאת משום שהחברה המערבית‪,‬‬
‫כפי שוולבק מתאר אותה‪ ,‬מוכיחה שאמונה דתית מסורתית שוב אינה אפשרית‪,‬‬
‫ואי אפשר לחזור אל פתרונות שהלמו תנאי חיים אחרים ובעיות אחרות‪ .‬הפער‬
‫בין האני הדינמי בעולם המערבי לסביבתו מתמלא כיום על פי רוב בהתאם‬
‫למנגנוני הצריכה‪ .‬מה שמנהל את חייו של האדם בהווה‪ ,‬שגורם לו לצרוך הרבה‬
‫ולסגוד לאופנות חדשות לבקרים‪ ,‬אלה מערכות של אמונה בחידוש‪ ,‬בהתקדמות‬
‫ובטכנולוגיה‪ ,‬תוך דחייה של טרנסצנדנטיה‪ .‬בהיותו מחשובי תומכיה של‬
‫התנועה האלוהימים‪ ,‬מכנה דניאל‪ 1‬את טריאומווירט המייסדים הנתונים‬
‫במאבקי כוח "קופים"‪ 57,‬ברמיזה ברורה לתיאוריית האבולוציה ולאדישות כלפי‬
‫הבריאתנות‪.‬‬
‫הדת האלוהימית של וולבק קמה לעולם באווירה של קטסטרופה‬
‫קונספטואלית והיא מניעה חלקיקים אנושיים משוללי מושג קדושה‪ .‬הדת של‬
‫וולבק ממוקמת בשולי המהלך התקף של ריקון משמעות ומכוונת רק להזין‬
‫‪ 55‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.104‬‬
‫‪ 56‬זו טענתו של דאגלס מורי‪ ,‬לפיה ביקורתו של וולבק על החברה המערבית מקפלת‬
‫בתוכה קריאה חד‪-‬משמעית לשיבה לדת‪ ,‬ראו‪:‬‬
‫‪Douglas Morrey, Michel Houellebecq, Humanity and its Aftermath, Liverpool,‬‬
‫‬
‫‪Liverpool University Press, 2013, pp. 141-151. Louis Betty, "'Michel Houellebecq,‬‬
‫‪Meet Maximilian Robespierre'": A Study in Social Religion", L'Erudite Franco‬‬‫‪Espagnol, volume 1, Spring 2012, pp. 19-33.‬‬
‫‪ 57‬קוף א'‪ ,‬קוף ב' וכן הלאה‪ ,‬עמ' ‪.222‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪135‬‬
‫את הרעב לאושר שנובע‪ ,‬במילותיו של הפילוסוף ז'אן בודריאר (‪,)Baudrillard‬‬
‫"מהייאוש של מי שיש לו הכל"‪ 58.‬גיבורי וולבק חיים בחברה של ‪homines‬‬
‫‪ economici‬שהמחשבה הכלכלית מדריכה אותה‪" .‬החור השחור" של המחשבה‬
‫הכלכלית הוא בשאלה כיצד אפשר להיות מאושר בעולם ממוסחר‪ ,‬שבו הגיון‬
‫הסחורות והחיפצון התפרשו על פני מגוון היחסים האנושיים‪ ,‬בכל רמה שהיא‪.‬‬
‫ייצוג הדמויות‪ ,‬הפועלות בהקשר פרטיקולרי של עולם הנשלט בידי תופעות‬
‫מסחריות וערכי האלוהימים חושפים את האובייקט המתועב הפוסט‪-‬מודרני‪,‬‬
‫כפי שהגדיר אותו סלבו ז'יזק (‪ :)Žižek‬את ההעדר‪ ,‬את נוכחותו של הדבר‬
‫שהוא נעדר‪ִ ,‬ריק שאופיו אדיש ושרירותי;‪ 59‬את העובדה שאין סובייקט ואין‬
‫מהות‪ ,‬משום כך אין מקום לאמונה‪ ,‬למוסר ולאפיפאניה בהיגיון התרבותי של‬
‫הקפיטליזם המאוחר‪ .‬לפיכך‪ ,‬לדעתי מבטא ספרו של וולבק את חוסר האפשרות‬
‫לאמונה דתית בשלב הנוכחי של הקפיטליזם‪ ,‬החילון והסובייקטיביות החדשה‪.‬‬
‫הדת החדשה האפשרית‪ ,‬כפי שהוא מתאר אותה‪ ,‬אינה יכולה לשמש יותר‬
‫מכשיר לכינון האנושי ולסובייקטיביזציה‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬היא מכשיר לדה‪-‬‬
‫סובייקטיביזציה ולעיקור האנושי‪.‬‬
‫הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן (‪ )Agamben‬טוען במסתו מהו‬
‫מכשיר? שהמכשירים המודרניים שונים ממכשירים מסורתיים‪ ,‬שהיו מופרדים‬
‫מהסובייקט וכוננו אותו‪ .‬לטענתו‪ ,‬האירוע שיצר את האנושי היה הקרע בין הוויה‬
‫לפעולה; הסובייקט הוא הוויה‪ ,‬המכשיר הוא פעולה (הוא מסביר זאת באמצעות‬
‫האויקונומיה הנוצרית‪ ,‬שהייתה למכשיר שבעזרתו יכלו הדוגמה של השילוש‬
‫והרעיון של שלטון אלוהי בעולם להיכנס לאמונה הנוצרית‪ .‬דוגמה למכשיר כזה‬
‫הוא הווידוי הקתולי‪ ,‬שבו מוצא המאמין את האמת שלו כאני בחרטה‪ ,‬תחילה‬
‫על ידי דה‪-‬סובייקטיביזציה (חטא) ואחר כך על ידי סובייקטיביזציה (חרטה)‪.‬‬
‫המכשיר משמעו תהליך של סובייקטיביזציה שבוראת את הסובייקט כבר‪-‬ניהול‬
‫ושליטה אבל חופשי בעת ובעונה אחת‪ 60.‬אולם‪ ,‬טוען אגמבן‪" ,‬החברות היום‬
‫הן כמו גוף אינרטי שנחצה על ידי תהליכים עצומים של דה‪-‬סובייקטיביזציה‬
‫‪Jean Baudrillard, "The despair of having everything", Le Monde Diplomatique, 58‬‬
‫‪November 14, 2002.‬‬
‫‪Slavoj Žižek, "The Obscene object of Postmodernity", in: Elizabeth Wright and 5 9‬‬
‫‪Edmond Wright (eds.), The Žižek Reader, Oxford: Blackwell Publishing 2007,‬‬
‫‪pp. 37-52.‬‬
‫‪Giorgio Agamben, Qu'est-ce qu'un dispositif?, trans. Martin Rueff, Paris: Editions 60‬‬
‫‪Payot et Rivages 2007.‬‬
‫‪136‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫שאליהן לא מתלווה כל סובייקטיביזציה ממשית"‪ 61.‬המכשיר מניח לנו להשתוקק‬
‫אליו ומניח לנו להישלט על ידו‪ ,‬אך לא מייצר סובייקטיביות‪ .‬מכאן שקיעת‬
‫הפוליטיקה‪ ,‬שמניחה קיומם של סובייקטים ושל זהויות ממשיות‪ ,‬כמו פועלים‬
‫ובורגנים מזה‪ ,‬וניצחון הכלכלה‪ ,‬פעילות טהורה של ניהול מזה (כמו המתקפה‬
‫של דניאל‪ 1‬על הפוליטיקה והמחאה)‪.‬‬
‫הדת האלוהימית דומה ביסודה למכשירים של ימינו (האינטרנט‪ ,‬הטלוויזיה‪,‬‬
‫הטלפון הסלולרי‪ ,‬כרטיס האשראי)‪ ,‬קובעת לאדם ומפקחת עליו בכל הקשור‬
‫לבריאותו‪ ,‬הסחת הדעת שלו‪ ,‬פעולותיו‪ ,‬התפריט שלו‪ ,‬תשוקותיו – ותו‪-‬לא‪ .‬כך‬
‫אנו עדים לפרודיה של האויקונומיה התיאולוגית‪ .‬אמנם בעולם המחולן אבד‬
‫מושג הקדושה‪ ,‬שבכוחו היה לנתק דברים מן הספירה האנושית לטרנסצנדנטית‪.‬‬
‫לעומת זאת למכשיר החדש מוקנה מעמד של קדושה‪ .‬האלהת הנביא היא‬
‫האלהת המכשיר‪ ,‬לא ההוויה‪.‬‬
‫האלוהימיזם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התאים לגמרי לתרבות הפנאי‬
‫שבתוכה נולד‪ .‬הוא לא הפעיל שום לחץ מוסרי‪ ,‬הוא הגביל את‬
‫הקיום האנושי לתחומים של עניין והנאה‪ .‬ויחד עם זאת אימץ‬
‫את ההבטחה העקרונית שהבטיחו כל הדתות המונותיאיסטיות‪:‬‬
‫הניצחון על המוות‪ .‬הוא בסך הכול הפשיט ממנה כל ממד רוחני‬
‫או מבלבל‪ ,‬והגביל מעט את השלכותיו של הניצחון הזה ואת אופי‬
‫ההבטחה‪ ,‬להארכה בלתי מוגבלת של החיים החומריים‪ ,‬כלומר‬
‫‪62‬‬
‫לסיפוק אינסופי של התשוקות הפיזיות‪.‬‬
‫עם עלייתה והתפשטותה של הדת האלוהימית חלה שקיעת האדם כפי‬
‫שהובן במסורת ההומניסטית‪ .‬ואכן‪ ,‬בחזון העתיד של וולבק כובש את מרחב‬
‫כדור הארץ זן חדש של סובייקט מופחת‪ ,‬דה‪-‬סובייקט‪ ,‬ניאו‪-‬אנושי משובט‪ .‬כך‪,‬‬
‫אחד מן הספרים המכוננים של הניאו‪-‬הומאנים בעתיד הוא ספרה של האחות‬
‫הנעלה "שלילתו של ההומניזם"‪.‬‬
‫נשוב לשאלתו של הנביא‪ ,‬ששימשה מוטו לספר‪" :‬מי מכם ראוי לחיי נצח?"‬
‫המשובט דניאל ‪ 25‬משיב‪" :‬לאנושות לא הגיע לחיות"‪ 63.‬במקור הצרפתי קישור‬
‫‪.Ibid, p. 48 6 1‬‬
‫‪ 62‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.282‬‬
‫‪ 63‬שם‪ ,‬עמ' ‪.351‬‬
‫נורית בוכוויץ‪ :‬שאלת האמונה הדתית בחברת הצרכנים‪ ,‬תשובתו של מישל וולבק | ‪137‬‬
‫התשובה לשאלה ברור יותר‪ ,‬שכן חוזר השימוש בפועל ‪"L'humanité :mériter‬‬
‫"‪ .ne méritait pas de vivre‬דניאל‪ 25‬הוא המשובט שמנתק את שרשרת הפירושים‬
‫ויוצא לחפש אחר קהילה אנושית לחבור אליה‪ .‬האנושות‪ ,‬כפי שהוא קרא אותה‬
‫בכתבי דניאל‪ ,‬היא זו שלא מגיע לה לחיות‪.‬‬
‫האם זו תשובתו של וולבק? נדמה לי שתשובתו לשאלת אפשרות האמונה‬
‫הדתית בחברת הצרכנים היא פרובלמטיזציה של עצם השאלה‪ .‬העולם המחולן‪,‬‬
‫האפיסטמה המדעית וחברת הקפיטליזם המאוחר משנים את תוכנם של כל‬
‫המושגים המרכיבים את השאלה‪ ,‬והדת היחידה האפשרית היא פסטיש של דת‪.‬‬
‫חיי נצח פירושם כאן ועכשיו במחזורים אינסופיים‪ ,‬חיים רוחניים פירושם מצב‬
‫תודעה סובייקטיבי של אושר;‪ 64‬ראוי הוא מושג חסר תוקף בחברה המקדשת את‬
‫מימוש כל התשוקות‪ ,‬והסובייקט עצמו קרס‪ .‬ובמילותיו של וולבק עצמו‪ ,‬בפי‬
‫דניאל‪:1‬‬
‫אף על פי שהדת מתבססת באופן עקרוני על הבטחת חיי נצח‪,‬‬
‫עוצמת הפיתוי שלה עולה ככל שנראה שהיא יכולה להציע חיים‬
‫מלאים יותר בטווח המיידי‪ ,‬עשירים יותר‪ ,‬מסעירים יותר ועליזים‬
‫יותר‪" .‬עם ישו אתה חי יותר"‪ ,‬זה היה‪ ,‬פחות או יותר הרעיון‬
‫החוזר בכל הקמפיינים של הכנסייה הקתולית בתקשורת‪ ,‬רגע‬
‫‪65‬‬
‫לפני שנעלמה סופית‪.‬‬
‫‪ 6 4‬ראו טענתה של רות עמר על כך ששאלת האושר ברומנים החלקיקים האלמנטאריים‬
‫ואפשרות של אי אינה מצב שקדמו לו סבל ותשוקה (כפי שהורה שופנהאואר); האושר‬
‫מזוהה אצל וולבק עם "מצב של הכרה ושל אובייקטיביות טהורה" (עמ' ‪ .)14‬ראו‪:‬‬
‫‪Ruth Amar, "La diversité du bonheur dans le roman français des XXe et XXIe‬‬
‫‪siècles", Ruth Amar (ed.), L'écriture du bonheur dans le roman contemporain,‬‬
‫‪New Castle upon Tyne: Cambridge Scholars, 2011.‬‬
‫‪ 65‬וולבק‪ ,‬אפשרות של אי‪ ,‬עמ' ‪.289‬‬
‫שקיעת "המערב"?‬
‫מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו‬
‫עודד היילברונר‬
‫כל עידן זקוק לסיפור מרכזי שדרכו אנו בוחנים את מערכות הערכים שלנו‪,‬‬
‫את המבנים התרבותיים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬הדתיים והפוליטיים שלנו‪.‬‬
‫בתחילת המאה ה‪ 21-‬סיפור עליית "המערב" ושקיעתו האפשרית (ומכאן גם‬
‫‪1‬‬
‫שאלת מקומו של "המזרח") ממלא תפקיד זה‪.‬‬
‫ברברה ויינשטיין (‪ ,)Weinstein‬נשיאת האגודה האמריקנית להיסטוריה‪,‬‬
‫טענה לאחרונה כי שאלות של אי‪-‬שוויון‪ ,‬צדק‪ ,‬חלוקת משאבים‪ ,‬מוסר והבדלים‬
‫בין תרבויות עומדות בשנים האחרונות במוקד עבודת ההיסטוריונים‪ .‬העיסוק‬
‫בשאלות אלו מעלה ביתר חריפות את שאלת מעמדו של "מערב" בעולם ואת‬
‫טיב היחסים בינו לבין אזורים אחרים או ציוויליזציות אחרות – מפותחים יותר‬
‫או פחות ממנו‪ .‬דבריה של ויינשטיין מקבלים משנה תוקף ברב‪-‬שיח שארגן כתב‬
‫העת ‪ American Historical Review‬סביב שאלת תקפותו של המושג "מודרניות"‪.‬‬
‫דרך הדיון במושג "מודרניות"‪ ,‬מבקשים מרבית המשתתפים לעסוק בנושאים‬
‫ובשאלות שמעלה ויינשטיין‪ ,‬ואף טוענים כי דרכם אפשר לחזור ולבדוק הבדלים‬
‫תרבותיים בין "מזרח" ל"מערב"‪ .‬תוך שימוש יעיל פחות או יותר בקונספציות‬
‫ו"קדמה" מעלים ויינשטיין ומשתתפי הרב‪-‬שיח את אחת השאלות‬
‫כ"מודרניות" ִ‬
‫המרכזיות בהגות בת ימינו ובדיסציפלינות השונות במדעי הרוח‪ ,‬החברה ובשיח‬
‫הפופולרי‪ :‬מדוע וכיצד שולט (שלט) "המערב"?‪ 2‬כן עולה השאלה בדבר המשך‬
‫הדומיננטיות "המערבית" והאופי שתקבל בעתיד‪ .‬יותר מכך‪ :‬האם תחושת "קץ‬
‫'המערב'" ששורה בקרב הוגי דעות מובילים‪ ,‬בתרבות הפופולרית ובתחומי‬
‫הידע השונים אינה אלא שיח אופנתי שאינו חדש או מחדש (זולת בז'רגון‬
‫המדעי שבו הוא משתמש)‪ ,‬או שאכן חל שינוי משמעותי במאזן הכוחות העולמי‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫המילה מערב מופיעה במרכאות מכיוון שהיא ביטוי ערכי ולא ישות או מושג מציאותי‬
‫קיים‪.‬‬
‫‪AHR Roundtable, "Historians and the Question of 'Modernity'", American‬‬
‫‪Historical Review, June 2011.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪139‬‬
‫בין הציוויליזציות השונות? בפרפרזה על דברי ההיסטוריון פטר צ'רלס הופר‬
‫(‪ ,)Hoffer‬שניתח את הפרדוקס הטמון בכמות הידע ההיסטורי הנתון כיום בידינו‪,‬‬
‫אפשר לשאול‪ :‬השיח סביב שקיעת "המערב" מציב בפנינו פרדוקס – האם ככל‬
‫‪3‬‬
‫שאנו דשים בו יותר‪ ,‬כך הוא נעשה פחות אמין או דווקא יותר מציאותי?‬
‫כפי שמציינת ההיסטוריונית דיים אבריל קמרון (‪" :)Cameron‬אנו חיים‬
‫בעידן המבכה את סופן של אימפריות‪ ...‬נפילת האימפריה הרומית זוכה‬
‫‪4‬‬
‫לתחייה כנושא מרכזי [במחקר] [‪ ]...‬תוך השוואות עם התנאים של ימינו"‪.‬‬
‫וממשיך באותו קו ברד גריגורי (‪ ..." )Gregory‬הנצרות של ימי הביניים כשלה‪,‬‬
‫הרפורמציה כשלה‪ ,‬אירופה האמונית (‪ )confessionalized Europe‬כשלה‪,‬‬
‫והמודרניות המערבית כושלת"‪ 5.‬וכך‪ ,‬בין אם מדובר בשיח וירטואלי גרידא או‬
‫בתהליך ממשי‪ ,‬אין להכחיש כי אכן העיסוק בעשורים האחרונים בשקיעתה של‬
‫האימפריה האמריקנית וב"שקיעת 'המערב'" הולך וגובר‪ .‬יש לכך כמה וכמה‬
‫‪6‬‬
‫סיבות‪:‬‬
‫בתחום הפוליטי והכלכלי השינוי במערך הכוחות העולמי‪ ,‬ובייחוד‬
‫התעצמותן של הודו וסין‪ ,‬קליטתם של ערכים וטכנולוגיות מערביים בקרב‬
‫המעמד הבינוני ההודי והסיני‪ ,‬והפיכתן בפעם הראשונה בהיסטוריה לכוחות‬
‫גלובליים על חשבון מרכזי התרבות המערביים (מרכז אירופה ומערבה וצפון‬
‫אמריקה) – כל אלו הם נדבכים מרכזיים המשפיעים על השיח על‪-‬אודות‬
‫"המערב"‪ .‬הוגי דעות רבים סבורים כי התעצמותן של מעצמות אלו‪ ,‬ובעיקר של‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Peter Charles Hoffer, The Historians’ Paradox: The Study of History in our Time,‬‬
‫‪New York, 2008.‬‬
‫‪Averil Cameron, "Thinking with Byzantium", Transaction of the Royal History‬‬
‫‪Society, 21, 2011, 42; Cullen Murphy, Are We Rome? The End of an Empire and‬‬
‫‪the Fate of America, Boston, 2007.‬‬
‫‪Brad Gregory, The Unintended Reformation: How a Religious Revolution‬‬
‫‪Secularized Society, Berkeley, 2012, p. 365.‬‬
‫‪6‬‬
‫הדיון בעמודים הבאים מסתמך בעיקר על הספרים הבאים שיצאו במהלך השנים‬
‫האחרונות והם מעין סיכום מחקר בן עשרות השנים שהסביר את הסיבות לעליית‬
‫ודומיננטיות המערב‪.‬‬
‫‬
‫יצא לאחרונה בעברית‪ ,‬ניל פרגסון‪ ,‬ציביליזציה‪ ,‬המערב וכל השאר‪ ,‬תל אביב‪.2013 ,‬‬
‫‪Prasannan Parthasarathi,Why Europe Grew Rich and Asia did not. Global‬‬
‫‪Economic Divergence, 1600-1850, Cambridge, 2011, pp. 1-20; Ricardo Duchesne,‬‬
‫‪The Uniqueness of Western Civilization, Leiden, 2011 (Duchesne, Western‬‬
‫‪Civilization); Ian Morris, Why the West Rules-For Now, London, 2010; Deirdre‬‬
‫‪McCloskey, Bourgeois Dignity. Why Economic can’t Explain the Modern World,‬‬
‫‪Chicago, 2011.‬‬
‫‪140‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫סין‪ ,‬היא חזרה לראשית העת החדשה‪ .‬אז נתפשו סין ותרבותה כדוגמה ומופת‬
‫לקדמה ולתחכום תרבותיים וטכנולוגיים‪.‬‬
‫למסורת‪ִ ,‬‬
‫תהליכים פנימיים בתוך אירופה מובילים אף הם לשינוי בשיח‪ .‬המגמות‬
‫הפוליטיות הרווחות באיחוד האירופי והרצון להפגין את עליונותו וסמכותו‬
‫כלפי מדינות שלא זכו להיכלל בו כיוון שהן משתייכות לצד "הלא נכון" של‬
‫התרבות האירופית (רוסיה וחלק מאזורי מזרח אירופה – "האוריינט" של אירופה)‬
‫ולתרבויות שלהן מסורת של עוינות לאירופה (טורקיה) – אלה העמיקו את‬
‫הדיון בהגדרה של "אירופה" ושל "אירופיזציה" (‪ ,)Europeanization‬מורשתן‪,‬‬
‫מסורתן וייחודן‪ .‬יחד עם החזרה לשיח בדבר הגדרת העליונות האירופית‬
‫צפו ועלו גם תחזיות כי היחלשות האיחוד האירופי או פירוקו יביאו לקיצו‬
‫של "המערב"‪ 7.‬המשבר הכלכלי‪-‬החברתי בארצות‪-‬הברית‪ ,‬במערב‪-‬אירופה‬
‫ובמזרחה (יש הטוענים כי זהו המשבר הרוסי והמזרח‪-‬אירופי המתמשך מאז‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬לאחר מאות שנות יציבות תחת שלטונן של ארבע‬
‫אימפריות‪ :‬הרוסית‪ ,‬העות'מאנית‪ ,‬ההבסבורגית והגרמנית) תורם אף הוא לשיח‬
‫שבו מעורבבות יחדיו תחושות של עליונות‪ ,‬של נחיתות ושל משבר‪.‬‬
‫אף לתהליכים דמוגרפיים חלק בשיח המפתח סביב שקיעת "המערב"‪ .‬אין‬
‫זו רק "אשמתן" של ארצות הברית‪ ,‬סין ואירופה‪ .‬בעשורים האחרונים מיתוספים‬
‫אותות מבשרי רעות (מנקודת המבט "המערבית") בדבר התחזקות האסלאם‬
‫בארצות מוצאו ובמערב אירופה‪ .‬התהליכים הדמוגרפיים בארצות האסלאם‬
‫ובאירופה‪ ,‬הכוללים לא רק שיעורי ילודה גבוהים בקרב מוסלמים ושאר דתות‬
‫שאינן נוצריות אלא אף הגירה לא פוסקת מדרום לצפון‪ ,‬מעוררים חרדה בארצות‬
‫אירופה‪" .‬האסלאמיזם" הפושט ברחבי אסיה ובחלקים מאירופה‪ ,‬והמלווה‬
‫עצמו ברטוריקה פונדמנטליסטית של קץ העולם‪ ,‬חידלון ותחייה (תחת שלטון‬
‫אסלאמי עולמי)‪ ,‬רק מלבה את תחושת קץ "המערב"‪ ,‬הן בקרב הפונדמנטליזם‬
‫האסלאמי‪ ,‬הן בקרב אליטות ואנשי רוח "מערביים"‪.‬‬
‫בהמשך לתהליכים דמוגרפיים דטרמיניסטיים‪-‬למחצה‪ ,‬גם לשינויי סביבה‬
‫ואקלים תרומה לשיח‪ .‬תחזיות אקלימיות ואקולוגיות המנבאות אסונות טבע‬
‫בעיקר באזורי "המערב" תורמות אף הן לחששות "המערב"‪ .‬הנזק המצטבר‬
‫לסביבה שמקורו במדינות המתועשות (ברובן במרכז אירופה ומערבה‪ ,‬בצפון‬
‫אמריקה‪ ,‬ואף בסין וביפן) ובפחד מן ההשלכות האקלימיות של היעלמות‬
‫‪7‬‬
‫יש ספרות ענפה בנושא‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬את הספר שיצא לאחרונה‪:‬‬
‫‪Thomas Laquer, After the Fall: The End of the European Dream and the Decline‬‬
‫‪of a Continent, New York, 2012.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪141‬‬
‫הקרחונים על חצי הכדור הצפוני – נזק זה יוצר‪ ,‬בעיקר בתרבות הפופולרית‪,‬‬
‫אווירה של אסון ושל קץ העולם‪ .‬ובהמשך לכך‪ ,‬אף לשיחים דתיים חדשים‬
‫נודע תפקיד בשיח‪ .‬קץ המילניום ותחילתו של מילניום חדש‪ ,‬וההשלכות‬
‫הדתיות והאפוקליפטיות של התחושות שהתעוררו סביב המועד הזה‪ ,‬מעמיקים‬
‫את הרצון להבין לא רק את העבר‪ ,‬אלא אף את העתיד וצפונותיו‪ ,‬ותורמים‬
‫לתחושות של קץ "המערב"‪ ,‬או (אם "המערב" והנצרות נתפסים כמרכז העולם)‬
‫של קץ העולם‪ fin de siècle .‬וקץ מילניום היו מאז ומתמיד מקור לתחושות של‬
‫אסון וחידלון‪ ,‬והשילוב הקטלני בין שניהם בעשורים האחרונים רק מגביר את‬
‫הפסימיות במערב‪.‬‬
‫ולבסוף יש לשים לב לגישות היסטוריוגרפיות ולשינויים במוקדי המחקר‬
‫באקדמיה שלהם תפקיד נכבד בשינוי השיח‪ .‬הסיבות שצוינו לעיל יוצרות‪,‬‬
‫לדברי ההיסטוריון דירק מוזס (‪" ,)Moses‬תחושת משבר אפוקליפטית"‪ 8‬במערב‪,‬‬
‫תחושה שהולכת ומתגברת מאז ספטמבר ‪ ,2001‬והמוזנת תדירות בפחד מן‬
‫האסלאם ומסין‪ .‬אין הוא היחיד הדוגל בטענה זו‪ .‬את תחושת המשבר מלבים גם‬
‫היסטוריונים הממציאים ועושים שימוש באסטרטגיה המכונה "הדרה‪/‬הכלה"‬
‫(‪ ,)Inclusion/Exclusion‬והמגדירה מי שייך ל"מערב" ומי לא‪ ,‬לעתים ממניעים‬
‫פוליטיים ולעתים מהכאה על חטאי העבר של הקולוניאליזם האירופי‪ .‬בהמשך‬
‫לטענתה של ברברה ויינשטיין‪ ,‬וכתוצאה של התפתחויות פוליטיות ופנים‪-‬‬
‫אקדמיות‪ ,‬גוברת בעשורים האחרונים הנטייה במחקר מדעי הרוח והחברה‬
‫להחליף את אווירת "האירופו‪-‬צנטריות" או "המערב‪-‬צנטריות" שאפיינה‬
‫את המחקר ב"מערב" במשך מאות שנים – דהיינו‪ ,‬שימת דגש על ִקדמה לא‬
‫נמנעת וראיית המודרניות כפרדיגמה מערבית – ב"היסטוריה עולמית" (‪World‬‬
‫‪ ,)History‬במחקרים הנוקטים גישה רב‪-‬תחומית מתחומי גוף הידע והמחקר‬
‫המכונה "לימודי תרבות"‪ ,‬השׂמים דגש על "רלטיביזם תרבותי"‪ ,‬על חשיבה‬
‫עולמית‪ ,‬על קשרים בין תרבויות ובין ציוויליזציות (על נטישת הפרדיגמות‬
‫האירופיות ומושג המודרניות נרחיב בהמשך)‪ .‬אלו מהווים מטריה למגמות‬
‫מתחום הפוסט‪-‬מודרניזם‪ ,‬הפמיניזם והפוליטיקה של זהויות שבמרכזן ה‪dead"-‬‬
‫‪9‬‬
‫‪."white European males‬‬
‫יש עוד לציין את העמקת המחקר ההיסטורי בתחומים שנחשבו עד לפני‬
‫זמן לא רב כשייכים אך ורק לחקר הדתות ולארכיאולוגיה‪ :‬חציית ציר יוון‪-‬רומי‬
‫אל מעבר לאלף הראשון ואפילו השני לפני הספירה‪( .‬בעניין זה ראוי לציין‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.Dirk Moses, “Apocalyptic Conjuncture”, The Historical Journal, 54:2, 2011, p. 645‬‬
‫‪.Duchesne, Western Civilization, pp. 51-52‬‬
‫‪142‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫את מחקריו הבין‪-‬תחומיים הנושקים אף לתחום הקוגניציה של דניאל סמייל‬
‫)‪ (Smail‬ואת חילופי החוקרים והנגישות למחקרים בארצות שנחשבו לפריפריה‬
‫במחקר מדעי הרוח והחברה‪ :‬הודו‪ ,‬אפריקה והמזרח התיכון)‪ .‬ולבסוף‪ ,‬ברוח שיח‬
‫התקינות הפוליטית הרלטיביסטית‪-‬פוסט‪-‬קולוניאליסטית‪ ,‬חשפו גופי ידע‪,‬‬
‫ולשוליוּ תם‬
‫ִ‬
‫בעיקר בארצות האימפריות לשעבר‪ ,‬מנגנוני כוח שהביאו לדיכויים‬
‫של "האחר"‪ ,‬של "המוכפפים"‪ ,‬של "השונה" והצבעוני בתרבות "המערבית"‪.‬‬
‫"התיקון" ברוח הפוסט‪-‬מודרניזם לא ֵאיחר לבוא ובמרכזו – הדגשת תרומת‬
‫המזרח (העולם הערבי‪ ,‬הודו‪ ,‬סין) לתרבות המערבית‪ ,‬והכרה בכך שמקורות‬
‫"הולדת" המערב והישגיו באים מתוך מורשת התרבות המזרחית דווקא‪ ,‬ולא מזו‬
‫‪10‬‬
‫ההלניסטית או האירופית‪-‬נוצרית‪.‬‬
‫על רקע תהליכים עמוקים אלו החושפים‪ ,‬מסיבות שונות‪ ,‬את "המערב"‬
‫לביקורת עזה וכמובן לאיומים פוליטיים‪ ,‬מבקש המאמר שלפנינו לעסוק בשיח‬
‫חוקרים שרובם המכריע "מערביים" סביב "שקיעת 'המערב'" בכמה דרכים‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬לבדוק בקצרה את ההנחות השונות המסבירות את עליית "המערב"‬
‫לעמדת הנהגה עולמית; שנית‪ ,‬להביא כמה דוגמאות מן הספרות המחקרית‬
‫העכשווית (האנגלו‪-‬אמריקנית) לתכונות "הנעלות" של "המערב" בניגוד‬
‫לציוויליזציות אחרות; ולבסוף אני מבקש להציג שני הסברים (הנמצאים עדיין‬
‫בשלבי הנחה והם דורשים העמקה) היכולים להסביר את העיסוק בשקיעת‬
‫"המערב"‪ .‬ההסבר הראשון בעל פרספקטיבה היסטורית ומתמקד בשקיעת הרוח‬
‫האירופית‪ ,‬ובעיקר הגרמנית‪ ,‬שהייתה פעם ליבת "המערב"‪ .‬שקיעה תרבותית‬
‫זו תורמת לתחושה אמיתית כי "המערב" נחלש‪ .‬ההסבר השני‪ ,‬מתחום השיח‪,‬‬
‫מתמקד בחולשותיה המוכרות כיום של פרדיגמת "המודרניות"‪ ,‬ששימשה להוגי‬
‫הדעות של "המערב" תחום ידע וכלי שליטה בעמים אחרים‪ .‬בהמשך אסכם את‬
‫הוויכוחים והמסקנה העולה מהם כי "המערב" הוא קונסטרוקציה היסטורית‬
‫דינמית ומשתנה‪ ,‬אשר השיח סביבו חשוב יותר מן הטענה כי זו ישות תרבותית‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫פוליטית וכלכלית מובחנת‪.‬‬
‫‪ 10‬ספרו האחרון של ‪ Goody‬ממחיש יפה נקודה זו‪.‬‬
‫‪Jack Goody, Renaissances: The One or the Many, Cambridge, 2011. (Goody,‬‬
‫‬
‫)‪Renaissances‬‬
‫‪ 11‬אני מבקש לציין כי עקב שליטתי רק בשפות הגרמנית והאנגלית איני ער לעבודות‬
‫רבות שנכתבות בשפות אחרות ואשר עוסקות באספקטים רבים לשיח וליישות‬
‫"המערבית"‪ .‬בנוסף‪ ,‬אני מבקש להסתמך בעיקר‪ ,‬אם כי לא רק‪ ,‬על חוקרים "פנימיים"‬
‫("מערביים"‪ ,‬קרי אירופים ואמריקנים) ואיני מתייחס לעבודותיהם של חוקרים מאזורים‬
‫אחרים‪ ,‬בראשם טלאל אסד (‪ )Asad‬וספרו החשוב כינון החילוניות‪ :‬נצרות‪ ,‬אסלאם‪,‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪143‬‬
‫ה"מערב"‪ :‬האם קיימת ישות הומוגנית שכזו? גישות מרכזיות‬
‫הפסימיות בנוגע לדרכו ולחוזקו של "המערב" או של כל ציוויליזציה‬
‫אחרת אינה תופעה חדשה‪ .‬דברי ימי העולם מתאפיינים בגישות מעגליות לגבי‬
‫עלייתן‪ ,‬שקיעתן וכושר שרידותן של ציוויליזציות‪ .‬למן ראשית העת החדשה או‬
‫העת המודרנית‪ 12,‬אפשר להבחין ביחס ישיר בין מידת התחזקותו של "המערב"‬
‫למידת הפסימיות בדבר יכולתו לשרוד בהנהגת המין האנושי – מהאלגוריה‬
‫על האימפריה הבריטית בשקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית של גיבון‬
‫(‪ ,)1776‬דרך שקיעתו של "המערב" של שפנגלר (‪ ) 1918‬ועד ציוויליזציה של‬
‫ניל פרגוסון (‪ – ) 2011‬שולט הקו של פסימיות מלווה בחששות כבדים באשר‬
‫למידת יכולתה של אירופה‪ ,‬ומאוחר יותר ארצות הברית‪ ,‬לשלוט בעולם בכוח‬
‫ערכיהן‪ .‬לרשימת הפסימיסטים אפשר להוסיף גם את בורקהרט‪ ,‬את פרויד‪ ,‬את‬
‫ניטשה ואת טוינבי‪.‬‬
‫בשיח רב‪-‬עידנים זה ממלאת הגדרת "המערב" (ומכאן כמובן גם‬
‫הגדרת "המזרח") תפקיד מרכזי‪ .‬רבים שואלים כיום אם אכן קיימות יישויות‬
‫גיאוגרפיות‪-‬תרבותיות המכונות "מערב"‪" ,‬מזרח"‪" ,‬העולם האסלאמי" ועוד‪.‬‬
‫חוקר התרבות האירני אמיר פרסה (‪ )Parsa‬טען ש"מרבית הדיכוטומיות [האלה]‬
‫הן תיאור פשטני של תופעות מורכבות ומסובכות [‪ ]...‬המכילות בתוכן מערכות‬
‫מורכבות של יחידים ושל קהילות‪ ,‬כל אחד מורכב משכבות על שכבות של‬
‫‪13‬‬
‫הבדלים‪ ,‬סתירות ומורכבויות בתוך המארג המכונה 'עולם'"‪.‬‬
‫כיוון שעיניינו בשיחים על‪-‬אודות המערב נציין בקצרה (ובהיסוס) מהו‬
‫והיכן שוכן אותו "מערב"‪ .‬ראשית‪" ,‬המערב" מוגדר בדרך כלל על סמך שני‬
‫מרכיבים‪ :‬גיאוגרפי ותוכני‪ .‬לא נתעכב כאן על אין‪-‬ספור ההגדרות והוויכוחים‬
‫סביבן‪ ,‬אלא נציין כמה מן המרכזיות‪:‬‬
‫ההגדרה הגיאוגרפית המרחיבה ביותר שהייתה מקובלת עד לפני כמה‬
‫מאות שנים מציינת חלק מהתרבויות שצמחו והתפתחו מאזורי אסיה המערביים‬
‫מודרניות‪ ,‬תרגום‪ :‬ד"ר זֹהר כוכבי‪ ,‬עריכה מדעית‪ :‬ד"ר דרור ק' לוי‪ ,‬תל אביב‪.2010 ,‬‬
‫‪ 12‬המונח "מודרניות" היה בשימוש כבר בימי הביניים התיכוניים‪ .‬המונחים "עת חדשה"‬
‫או "מודרני" הומצאו מחדש בידי אנשי רוח אירופים‪ ,‬ובראשם מונטסקיה וווֹלטר‪,‬‬
‫והונחלו לכל העולם לציון הישגי הרנסנס‪ ,‬הרציונליזם‪ ,‬ההומניזם והנאורות‪ ,‬וראיית‬
‫ימי הביניים כ"עידן החושך"‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪Margreta De Grazia. “The Modern Divide: From Either Side.” Journal of Medieval‬‬
‫‪and. Early Modern Studies 37, 2007, pp. 453-467.‬‬
‫‪Amir Parsa “Division”' in: Jordan Crandall (ed) Under Fire Part 1. The 13‬‬
‫‪Organization and Representation of Violence, Rotterdam, 2004, p. 29.‬‬
‫‪144‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫(אירו‪-‬אסיה) ואגן הים התיכון‪ ,‬והקיפו למן המאה ה‪ 10-‬את צפון אגן הים‬
‫התיכון‪ ,‬חלקים מאירופה המזרחית‪ ,‬את מרכז ומערב אירופה ואת בריטניה‪ ,‬ומאז‬
‫המאה ה‪ – 19-‬את צפון אמריקה ואוסטרליה‪ .‬ההגדרה המצומצמת יותר שקנתה‬
‫חזקה מהמאה ה‪ 18-‬לערך כחלק מגישות עידן הנאורות ומאוחר יותר התפתחות‬
‫המהפכה התעשייתית‪ ,‬ראתה במרכז ובמערב אירופה ובבריטניה (מעין מקבילה‬
‫לגבולות האיחוד האירופי בן ימינו) את ליבת "המערב"‪ .‬בתחילת המאה ה‪20-‬‬
‫צורפה גם צפון אמריקה לליבת "המערב"‪.‬‬
‫הרכיב השני‪ ,‬התוכני‪ ,‬של השיח בוחן מה הם המרכיבים התרבותיים של‬
‫אזורי "המערב"‪ ,‬מהן הנורמות‪ ,‬מה הם דפוסי ההתנהגות והמוסדות המאפיינים‬
‫אותו‪ ,‬ומה היא גישה (‪" )attitude‬מערבית"? רכיב זה‪ ,‬שרואה ב"מערב" קהילה‬
‫מדומיינת‪ ,‬בעייתי‪ ,‬מורכב‪ ,‬עמוס בהטיות ערכיות ואידיאולוגיות ומתייחס בעיקר‬
‫לאזורי הליבה האירופיים שציינו לעיל‪ ,‬אזורי ליבה ששלטו בטריטוריות מעבר‬
‫לים התיכון ולאוקיאנוס האטלנטי‪ .‬גם כאן נציין שתי הגדרות‪ ,‬שכאמור הכרחי‬
‫לראותן כהגדרות מדומיינות בהקשרן הפוליטי‪-‬תרבותי‪ :‬ההגדרה המרחיבה‬
‫עוסקת ביבשת (אירופה)‪ ,‬בציוויליזציה (הישגים אינטלקטואליים‪ ,‬תרבותיים‬
‫וטכנולוגיים) ובדת (נצרות)‪ .‬היא רואה ב"מערב" את העמים שקיבלו עליהם‬
‫את הנצרות על כל זרמיה‪ ,‬או נושאים עמם את המורשת היהודית‪-‬נוצרית‬
‫הנשגבת‪ .‬הגדרה מצומצמת יותר מתמקדת במרכיב הדתי (הנצרות הקתולית‬
‫ומאוחר יותר הפרוטסטנטית)‪ ,‬התרבותי (רציונליות‪ ,‬נאורות‪ ,‬אינדיווידואליזם‪,‬‬
‫הומניזם)‪ ,‬הגזעי‪-‬ביולוגי‪-‬אנתרופולוגי (דפוסי התנהגות מסוימים הנובעים‬
‫ממרכיבים ביולוגיים‪ ,‬הגדרה שכבר אינה מקובלת כיום‪ ,‬כמובן‪ ,‬בחשיבה‬
‫המרכזית "המערבית")‪ ,‬האידיאולוגי‪-‬הפוליטי‪-‬התחוקתי (אזורים שבהם שלטו‬
‫החוק הרומי‪ ,‬זכויות אדם‪ ,‬דמוקרטיות ליברליות‪ ,‬רפובליקות שבהן מרכזית‬
‫עליונותו של שלטון החוק)‪ ,‬האקדמי‪-‬המוסדי (עליונות האוניברסיטאות‬
‫והמחקר האירופיים‪-‬צפון‪-‬אמריקניים ברוח רפובליקת התבונה והמחקר של‬
‫המאה ה‪ ,)18-‬הפוליטי‪-‬המדיני (מדינת לאום)‪ ,‬ולבסוף ואולי החשוב מכול‪:‬‬
‫במרכיב הכלכלי‪-‬החברתי‪ ,‬קרי‪ ,‬תרבות הצריכה‪ ,‬העמקת הקפיטליזם והמהפכה‬
‫התעשייתית ואזורי התפשטותם במאות ה‪ 18-‬וה‪ .19-‬הגדרה זו נסמכת על‬
‫ההגדרה הגיאוגרפית המצומצמת המכונה "ליבת המערב"‪.‬‬
‫נוסיף בקצרה עוד רכיב שרק מגביר את התהייה אם "המערב" אכן קיים‪.‬‬
‫ההיסטוריונים ניל פרגוסון ( ‪ ,)Fergusson‬ופרי אנדרסון (כפי שנראה בהמשך)‬
‫טענו לאחרונה כי חוסר האחדות הוא מרכיב מהותי בהגדרת "המערב"‪ :‬על פני‬
‫צפון אמריקה ובמרבית מאזורי אירופה ניכרים הבדלים מהותיים לא רק בין שני‬
‫ִצדי האוקיאנוס האטלנטי‪ ,‬אלא אף בין אירופה הישנה והחדשה‪ ,‬בין ה‪Kultur-‬‬
145 | ‫ההיסטורי בן זמננו‬-‫ שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‬:‫עודד היילברונר‬
.‫צרפתי ובין סוגים שונים של נצרות‬-‫ האנגלו‬Civilisation-‫אירופי ל‬-‫המרכז‬
‫אולם עצם התהוותן והתגבשותן של תרבויות כה רבות ומגוונות שנולדו מתוך‬
."‫ "המערב‬:‫רומאית יוצרות ציוויליזציה אחת‬-‫הלניסטית‬-‫המורשת היהודית‬
‫ ובתחילת המילניום השלישי – תקופה שבה המאבק‬20-‫בסוף המאה ה‬
‫בין "מערב" ל"מזרח" נעשה חריף ולעתים אלים יותר – מתבצרים יותר ויותר‬
‫הוגי דעות אירופים ואמריקנים בהגדרות הגיאוגרפיות והתוכניות המצומצמות‬
‫ עם הוגי הדעות שפרסמו בעשורים האחרונים עבודות ברוח‬.‫יותר שצוינו לעיל‬
,)McNeill( ‫ וויליאם מקניל‬,)Walerstein( ‫ עמנואל וולרשטיין‬:‫הגדרות אלו נמנים‬
‫) וולטר‬Hobson( ‫ ג'ון הובסון‬,)Pomeranz( ‫ קנת פומרנץ‬,)Landes( ‫דיוויד לנדס‬
‫ פרי אנדרסון‬,‫ גם ניל פרגוסון‬.)Huntington( ‫ וסמואל הנטיגטון‬,)Mead( ‫מיד‬
‫) שנעסוק‬O'Malley( ‫ וג'ון או'מאלי‬,)Fukuyama( ‫ פרנסיס פוקויאמה‬,)Anderson(
15
.‫בהם בהמשך מושפעים עמוקות מהוגי דעות אלו‬
"‫על סמך הגדרות גיאוגרפיות ותוכניות אלו טוען כיום השיח על "המערב‬
‫ ובמקרה הרע בנתיב המוביל‬,‫כי יישות זו נמצאת במקרה הטוב בצומת דרכים‬
.‫להחלשתה או להתרסקותה‬
14
‫ הדרך להגמוניה‬:"‫"המערב‬
‫ בקירוב לשאלה "מדוע הגיע‬18-‫ההסברים השונים המקובלים מהמאה ה‬
‫טווח‬-‫ארוכת‬-‫ דטרמיניסטית‬:‫'המערב' לעמדת עליונות" נחלקים לשתי גישות‬
Neal Ascherson, "Memories of Amikejo", London Review of Books, 22 March 1 4
2012, pp. 17-22.
Immanuel Wallerstein, The Modern World-System, vol. I: Capitalist Agriculture 15
and the Origins of the European World-Economy in the Sixteenth Century, New
York, 1 974; William McNeill, The Pursuit of Power: Technology, Armed Force,
and Society since A.D. 1000, Chicago, 1982; David Landes, The Wealth and
Poverty of Nations: Why Some Are So Rich and Some So Poor, New York, 1996;
Kenneth Pomeranz, The Great Divergence: China, Europe, and the Making of the
Modern World Economy, London, 2000; Walter Mead, God and Gold. Britain,
America and the Making of the New World, New York, 2009; Samuel Huntington,
Clash of Civilizations, New York 1993; Nial Ferguson, Civilization, The West
and the Rest, New York, 2011; Perry Anderson, The New Old World, London,
2010; Anthony Giddens, Europe in the Global Age, Cambridge 2007; Francis
Fukuyama, The Origins of Political Order, New York,2 011; John Hobson, The
Eastern Origins of Western Civilisation, Cambridge, 2006; John O’Malley, Four
Cultures of the West, Cambridge, 2009.
‫‪146‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ומקרית‪-‬קצרת‪-‬טווח‪ .‬הראשונה מדגישה תהליכים וכוחות חומריים כאקלים‪,‬‬
‫טופוגרפיה ומשאבים טבעיים (ג'ארד דיאמונד [‪ ]Diamond‬הוא מייצג פופולרי‬
‫של גישות אלו) ותרבותיים (המסורות היהודיות‪ ,‬ההלניסטיות והנוצריות‪,‬‬
‫רציונליזם‪ ,‬ההומניזם)‪ ,‬שבלא כוונה או יומרה ומתוך חולשות אינהרנטיות‬
‫הטמונות ב"מזרח" ובתרבותו (כגון‪ :‬אקלים ותנאי חיים קשים יותר מאלו‬
‫שבאירופה‪ ,‬תרבויות פוליטיות עריצות המעוגנות בדתות השונות) הביאו‬
‫לעליונות אירופית‪.‬‬
‫בהסבר ארוך‪-‬הטווח ממלאת סין על יתרונותיה וחסרונותיה תפקיד‬
‫מרכזי‪ .‬רבים סבורים שסין הייתה מעצמה עולמית עד המאה ה‪ .15-‬הצי האדיר‬
‫והסיורים שערך ברחבי האוקיאנוס ההודי והאוקיאנוס שקט הם הוכחה למגמות‬
‫אימפריאליסטיות‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שטען דיוויד לנדס‪ ,‬מסעות אלו הופסקו עקב‬
‫מתחים פנימיים ואיום על השלטון המרכזי‪ .‬אירופה‪ ,‬בעלת התרבויות הפוליטיות‬
‫השבריריות והמפוצלות‪ ,‬טוען ג'ארד דיאמונד‪ ,‬יכלה להתעלם ואפילו להביט‬
‫בסלחנות על ניסיונותיו של קולומבוס לגבש צוות הפלגה להודו ולשאת ולתת‬
‫עם מלכים שונים שיתמכו במסעו‪ ,‬מסע שתרם תרומה מכרעת לעליונות‬
‫"המערב" לעתיד לבוא‪ .‬אף גריגורי קלרק (‪ )Clark‬מגייס טיעונים ארוכי טווח‬
‫כדי לבסס את טענתו בדבר העליונות התעשייתית האירופית (התיעוש האנגלי‬
‫עומד במרכז מחקרו)‪ .‬סין‪ ,‬על פי מחקרו של קלרק‪ ,‬לא יכלה למלא תפקיד‬
‫מוביל בתהליך זה בגלל אי‪-‬יציבותה הכרונית‪ .‬במערב היו מוסדות כלכליים‪,‬‬
‫פוליטיים ותרבותיים יציבים מאות שנים קודם לפריצת התיעוש‪ .‬אלו תרמו‬
‫לנטישת תרבות החברות המלקטות‪-‬ציידים (שהתאפיינה באלימות‪ ,‬הסתמכות‬
‫על אינסטינקטים וחוסר סובלנות) ולמעבר הדרגתי לחברות שבהן הנצרות‪,‬‬
‫הרציונליות‪ ,‬החינוך‪ ,‬הביקורת והעבודה הקשה מילאו תפקיד מרכזי ביצירת‬
‫יציבות ארוכת שנים‪ ,‬שהייתה תנאי לתהליכי התיעוש בעיקר בבריטניה למן‬
‫‪16‬‬
‫המאה ה‪.18-‬‬
‫הגישה קצרת‪-‬הטווח מקובלת ביותר כיום‪ ,‬ובבסיסה הטענה כי אין "דנ"א‬
‫מערבי"‪ .‬למן הרגע שבו החלו ארובות בתי החרושת האנגליים לפלוט עשן‪,‬‬
‫קרי‪ ,‬עם ראשית התהליך המכונה "המהפכה התעשייתית"‪ ,‬החלה השליטה‬
‫האירופית – ובעקבותיה המערבית – בשאר חלקי העולם‪ .‬הסבר זה הוא חלק‬
‫מרכזי בשורה של הסברים הטוענים לכתר "המערב"‪ ,‬ומקורם בתהליכים שהחלו‬
‫‪Gregory Clark, A Farewell to Alms: A Brief Economic History of the World, 16‬‬
‫‪Princeton, 2007.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪147‬‬
‫לפני ‪ 200‬עד ‪ 300‬שנים‪ 17.‬גם גישה זו מתחילה בסין ובקולומבוס‪ .‬היסטוריונים‬
‫כפרנסיס פוקויאמה‪ ,‬קנת פומרנץ‪ ,‬פרסנן פרסרסי (‪ )Parthsarathi‬ובין וונג‬
‫(‪ )Wong‬טוענים כי עד המאה ה‪ 17-‬ואפילו ה‪ 18-‬לא היו ההבדלים בין המזרח‬
‫(הודו‪ ,‬אך בעיקר סין) למערב בתחומים כמו אקולוגיה‪ ,‬מבנה המשפחה‪ ,‬מבנים‬
‫ומוסדות פיננסיים‪ ,‬רמת חיים והתנהגות צרכנית עמוקים‪ ,‬ואפילו מצביעים על‬
‫יתרונות מסוימים לאורח החיים‪ ,‬הכלכלה והתרבות ההודית והסינית‪ .‬פרסרסי‬
‫טוען כי הן "המערב" והן "המזרח" (בעיקר הודו) פתחו לפני שנת ‪ 1800‬דרכים‬
‫שונות להתפתחויות כלכליות‪ ,‬וכל אזור הגיב על המציאות הכלכלית של אזורו‪,‬‬
‫כך שאי אפשר לדבר על היררכיות כלכליות‪ ,‬או על רמת פיתוח גבוהה או‬
‫מתקדמת יותר מהאחרת‪ 18.‬לטענתו‪ ,‬גופי ידע מודרניים התקיימו אף בהודו‪:‬‬
‫אנציקלופדיות‪ ,‬ספרי הדרכה טכניים ולקסיקוני מידע‪ .‬אינטלקטואלים הודיים‬
‫התעניינו במתימטיקה‪ ,‬אסטרונומיה ומדעי הטבע‪.‬‬
‫פוקויאמה במחקרו האחרון (מקורות הסדר הפוליטי שעליו נרחיב בהמשך)‬
‫אף מצביע על יתרון המוסדות הפוליטיים בסין‪ .‬אלו נסמכו על שושלות שבטיות‬
‫עד למאות ה‪ 14-‬וה‪ ,15-‬ובכך אפשרו יציבות פוליטית‪ .‬אם סין הייתה "מגלה‬
‫את אמריקה"‪ ,‬היו יתרונותיה הימיים והתרבותיים נהפכים גם ליתרונות כלכליים‬
‫עקב גילוי חומרי גלם שהיו מביאים לשינויים בחקלאות וברמת החיים ולתרבות‬
‫צריכה ענפה‪ ,‬שהייתה משמשת מנוף לתיעוש הולך וגובר‪ .‬אולם אירופה "גילתה‬
‫את אמריקה" (אליבא דקנת פומרנץ – במקרה)‪ ,‬וכפי שטוען ההיסטוריון ז'אן‬
‫דה פריס (‪ – )Vries‬כך נוצרה המהפכה האטלנטית שסללה את הדרך לייבוא‬
‫חומרי גלם ולמהפכה חקלאית‪ ,‬צרכנית ותעשייתית בבריטניה‪ 19.‬בהמשך לדה‬
‫פריס טוען ההיסטוריון הכלכלי ההודי פרסרסי‪ ,‬כי כתוצאה ממהפכת הצרכנות‬
‫שהאיצה את המהפכה התעשייתית‪ ,‬החלה משנת ‪ 1800‬להתבסס העליונות‬
‫‪ 17‬בספריו ‪ Bourgeois Dignity‬ו‪ Bourgeois Virtues-‬חולק מקלוסקי על גישה זו וטוען כי‬
‫שינוי השיח במערב שנוצר בעקבות עליית הבורגנות החדשה הוא האחראי במידה רבה‬
‫לא רק להתפתחויות הכלכליות המכונות "מהפכה תעשייתית" או "מהפכת הצרכנות"‪.‬‬
‫השיח החדש שקדם לנאורות ועסק ברציונליות‪ ,‬בחופש ובביקורת הדת הוא האחראי‬
‫למרבית התהליכים החברתיים והכלכליים במערב‪ .‬שיח זה הוא שהביא את המערב‬
‫לעמדת עליונות על תרבויות אחרות‪McCloskey, Bourgeois Dignity .‬‬
‫‪R. Bin Wong & Jean-Laurent Rosenthal, Before and Beyond Divergence: The 18‬‬
‫;‪Politics of Economic Change in China and Europe, Cambridge/Mass, 2010‬‬
‫)‪Parthsarathi, Why Europe Grew, pp. 9-10. (Parthsarathi, Why Europe‬‬
‫‪Jan de Vries, The Industrious Revolution. Consumer Behavior and the Household 19‬‬
‫‪Economy, 1650 to the Present, Cambridge, 2008.‬‬
‫‪148‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫האירופית על פני אסיה מכמה סיבות‪ :‬מערכת שווקים יעילה הנובעת מחסמים‬
‫מעטים וחופש נרחב יחסית של קניין ורכוש‪ ,‬שיטות לניהול מאוזן של גידול‬
‫באוכלוסייה ומקורות מחייה ולבסוף‪ ,‬כלכלה ומנהל מודרניים המבוססים על‬
‫‪20‬‬
‫רציונליות‪.‬‬
‫"שקיעת המזרח" החלה עם זרימת חומרי גלם מאמריקה‪ ,‬מהודו ומאפריקה‬
‫לאירופה מהמאה ה‪ 16-‬ואילך‪ .‬המהפכה התעשייתית שהייתה צריכה להתרחש‬
‫בסין‪ ,‬החלה באנגליה ועברה לצפון האוקיאנוס האטלנטי‪ ,‬והביאה לעליית‬
‫"המערב" לעמדת שליטה‪ .‬הגישה המכונה "זהב ואלוהים"‪ ,‬מבית היוצר של‬
‫וולטר מיד (‪ 21)Mead‬משלבת את הקפיטליזם עם עליית הפרוטסטנטיות‪ ,‬את‬
‫מרכזיות שלטון החוק‪ ,‬את המדינה האבסולוטית (שנהנתה מתמיכת חלקים‬
‫רחבים בעם) ואת ההמצאות הטכנולוגיות‪-‬הצבאיות בשורה של מלחמות עקובות‬
‫מדם מהמאה ה‪ 16-‬ועד תחילת המאה ה‪ .19-‬גישה זו חוללה תנופה כלכלית‬
‫שעומדת עד לאחרונה ביסוד הדומיננטיות "המערבית" בעולם ומשפיעה עליה‬
‫גם בתחומי התרבות‪ ,‬הצריכה והפוליטיקה בעולם‪.‬‬
‫"המערב"‪-‬דוגמה ומופת מומצאים‬
‫ממה מורכבת הדומיננטיות ה"מערבית"? מה מייחד את "המערב"‬
‫מציוויליזציות אחרות? בדיון בן מאות השנים בסוגיה בולטת ההכרה בעליונותו‬
‫של "המערב" על תרבויות אחרות‪ ,‬ובעיקר בעליונותה של "רשימת המצאי‬
‫המערבית"‪ .‬יוזמי הדיון והמשתתפים בו באו ובאים ברובם הגדול‪ ,‬כמובן‪ ,‬מן‬
‫האזורים המערביים‪ ,‬בייחוד ממרכז וממערב אירופה ומצפון אמריקה‪ .‬כדי‬
‫לבסס את טענותיהם‪ ,‬ובלא מחקר משווה עם ציוויליזציות "מזרחיות"‪ ,‬הם‬
‫גייסו או המציאו מאפיינים לציוויליזציה המערבית‪ :‬המורשת היודו‪-‬הלניסטית‪,‬‬
‫האימפריה הרומית על חידושיה הרבים‪ ,‬הנצרות (המערבית)‪ ,‬הרנסנס‪ ,‬ההומניזם‪,‬‬
‫הקפיטליזם‪ ,‬המהפכות המדעיות‪ ,‬החקלאיות והתעשייתיות‪ ,‬הנאורוּ ת ומושג‬
‫החופש והרציונליות‪ ,‬תרבות הטלת הספק שיצרה והחריבה תרבויות מפוארות‪,‬‬
‫תרבות האוניברסיטאות‪ ,‬המצאת האינדיווידואליזם והמשפחה הגרעינית‪ ,‬ערים‬
‫גדולות וחברה אזרחית‪-‬בורגנית‪ ,‬מערכת של ייצוג פוליטי וממשלה פרלמנטרית‪,‬‬
‫מדינה ריכוזית ומודרנית בעלת ביורוקרטיה עצמאית‪ ,‬ולבסוף ההתפשטות‬
‫מעבר לגבולות מערב אירופה ומרכזה (למזרח היבשת ובוודאי מעבר לאוקיאנוס‬
‫‪.Parthsarathi, Why Europe, pp. 3-4 2 0‬‬
‫‪Walter R. Mead, God and Gold: Britain, America, and the Making of the Modern 21‬‬
‫‪World, New York, 2009.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪149‬‬
‫האטלנטי ולים התיכון) – כל אלו (המכונים בקיצור על ידי דושסנה [‪]Duchesne‬‬
‫"אי‪-‬שקט יצירתי אירופי")‪ 22‬הם כמה ממרכיבי רשימת המצאי של "המערב"‪,‬‬
‫המכונה אף "מודרניות ליברלית" (‪.)Liberal Modernity‬‬
‫מחקר משווה עם ציביליזציות "מזרחיות" בעת החדשה המוקדמת מראה‬
‫אף הוא יתרונות "מערביים"‪ .‬בתשובה לטענותיו של פרסנן פרסרסי‪ ,‬חוקר‬
‫הודו‪ ,‬טוען ויקטור ליברמן ( ‪ 23)Lieberman‬כי אכן ההודים התענינו במתמטיקה‬
‫ואסטרונומיה והשתמשו באינצקלופדיות ובספרי הדרכה טכניים‪ ,‬אך גם חכמים‬
‫ערביים במאה ה‪ 9-‬ואיטלקיים במאה ה‪ 15-‬עשו זאת‪ ,‬ובבריטניה במאות ה‪18-‬‬
‫וה‪ 19-‬היו רשתות מחקר רחבות ‪ -‬אוניברסיטאות‪ ,‬אגודות מדעיות‪ ,‬עיתונות‪,‬‬
‫ספרים ומאגזינים מדעיים ‪ -‬שהחדירו את תורתו של ניוטון (בעדוד הכנסייה‬
‫האנגליקנית) לכל מערכות החינוך‪ .‬מערכות כאלו כנראה לא היו קיימות בהודו‪.‬‬
‫ידיעת קרוא וכתוב בבריטניה בשנת ‪ 1800‬עמדה על ‪ ,63%‬זו בהודו על פי‬
‫ביילי (‪ )Bayly‬עמדה על ‪ .4%‬אכן בהודו היו לקסיקונים וכתבי יד‪ ,‬אך בבריטניה‬
‫היו הוצאות ספרים ובתי דפוס‪ .‬הטלסקופ‪ ,‬המיקרוסקופ‪ ,‬תיאוריות על מחזור‬
‫הדם‪ ,‬מחקרים ותיאוריות בכימיה ופיזיקה ניוטונית‪ ,‬מחקר קרטיוגרפי‪ ,‬תיאוריות‬
‫בנוזלים ובגז‪ ,‬ומעל הכל מיסוד גופי ידע אלו במוסדות מחקר ‪ -‬כל אלה היו‬
‫המצאות אירופיות‪.‬‬
‫אולם מעל לכל‪ ,‬טוענים היסטוריונים ("מערביים")‪ ,‬הרי זו הרוח האירופית‪-‬‬
‫נוצרית המשתוקקת למצוינות‪ ,‬לעשיית רווחים ולקדמה שיצרה את ההבדל בין‬
‫"מזרח" ל"מערב"‪ .‬כך‪ ,‬למול תחרות מצד הודו בשדה הטקסטיל (שנגרמה עקב‬
‫התפתחות הצי האירופי שבאמצעותו הציגו להודו‪ ,‬לאפריקה ולעולם החדש‪,‬‬
‫וכמובן לצרכנים האירופיים צמר ואריגי כותנה)‪ ,‬הרגישו יצרנים אנגליים לחץ‬
‫להמציא שיטות ייצור חדשניות‪ .‬הדרישות לאנרגיה בתעשיית הכותנה שבאו‬
‫בעת ובעונה אחת עם הידלדלות היערות בבריטניה גרמו למעבר ב מאנרגיית‬
‫עץ ומים‪ ,‬לאנרגיית פחם וקיטור‪ .‬כיוון שייצור הכותנה היה מוגן על ידי‬
‫חומות מכס‪ ,‬והממשלה הבריטית תמכה בתעבורה הנסמכת על אנרגיית פחם‪,‬‬
‫הרי השלטון ‪ -‬בצורה עקיפה ‪ -‬שלט על המצאות טכנולוגיות ועודד אותן‪.‬‬
‫כך עודדה התחרות עם סין את הייצור והטכנולוגיות האירופיות‪ .‬זו הראשונה‬
‫הייתה אדישה לשיפור ייצור הברזל לעומת בריטניה שמאז ומתמיד נטלה חלק‬
‫במערכת דרוויניסטית בין‪-‬מדינתית שדרשה גידול פיסיקלי ניכר וכושר המצאה‬
‫‪.Duchesne, Western Civilization, p. 92 2 2‬‬
‫‪Lieberman, Victor, Strange Parallels: Southeast Asia in Global Context, c. 800- 23‬‬
‫‪1830, Michigan, 2009.‬‬
‫‪150‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫צבאי‪ .‬פחם היה אטרקטיבי לשלטונות האירופיים כי היה קל לגבות מס עליו‪,‬‬
‫וברזל היה נחוץ לחימוש‪ .‬השושלות הסיניות מעולם לא נצבו מול איומים‬
‫ומתחרים צבאיים רציניים וכך יכלו‪ ,‬נסמכים על הרצון הטוב של האצולה‪,‬‬
‫מיסוי נמוך‪ ,‬ושקט חברתי‪ ,‬לנהל את כלכלת סין על פי מסורות עתיקות‪.‬‬
‫מחקרים חדשים ("פנימיים"‪ ,‬קרי‪ ,‬שנכתבו בידי חוקרים אנגלו‪-‬אמריקנים)‬
‫מציגים רשימת מצאי חדשה‪/‬ישנה בארסנל "המערב" ובעיקר בליבתו – דהיינו‬
‫באירופה‪ .‬הם מנסים להצביע על הסיבות לעליונות הציוויליזציות ה"מערביות"‪-‬‬
‫אירופיות ועל מאפייניה של עליונות זו לנוכח האיומים שאליה נקלעה ולהזהיר‬
‫מפני חדלונה ושקיעתה‪ 24.‬ההיסטוריון המרקסיסט פרי אנדרסון‪ ,‬ההיסטוריון‬
‫האמריקני החוקר את אירופה בעת החדשה המוקדמת‪ ,‬ג'ון או'מלי‪ ,‬שהוא גם‬
‫כומר קתולי ומבקר תרבות‪ ,‬ניל פרגוסון‪ ,‬ההיסטוריון הבריטי המתגורר בארצות‬
‫הברית ועוסק בהיסטוריה עולמית‪ ,‬ופרנסיס פוקויאמה‪ ,‬אמריקני חוקר מדע‬
‫המדינה שהתפרסם לפני כשני עשורים‪ ,‬בעקבות התמוטטות הגוש הקומוניסטי‪,‬‬
‫עם תיזת "סוף ההיסטוריה" – חוקרים אלו פרסמו בעת האחרונה מחקרים‬
‫העוסקים במאפייני "האירופיזציה" (‪ )Europeanization‬ותרומתה להישגי‬
‫התרבות העולמית‪ .‬הם ניגשים למשימתם מנקודות מוצא שונות‪ :‬מרקסיסטית‬
‫(אנדרסון)‪ ,‬תרבותית‪-‬אינטלקטואלית (או'מלי)‪ ,‬פוליטית‪-‬כלכלית (פרגוסון)‪,‬‬
‫ומשטרית‪-‬תחוקתית (פוקויאמה)‪.‬‬
‫בספרו החדש העולם החדש‪-‬ישן (על משקל אמירתו של שר ההגנה‬
‫האמריקני לשעבר‪ ,‬דונלד רמספלד (‪ )Rumsfeld‬שהפריד בין אירופה הישנה‬
‫לחדשה) סוקר פרי אנדרסון את המצב הפוליטי במדינות אירופה השונות ובאזורי‬
‫פריפריה כטורקיה וקפריסין‪ ,‬כמו גם את שורשי המשבר שבו שקוע האיחוד‬
‫האירופי‪ .‬הוא מצביע על מספר תוואים שאפיינו לטענתו את הציוויליזציה‬
‫האירופית‪ ,‬ברוח משנתו של הסוציאליסט האוטופיסט הצרפתי סן סימון‪.‬‬
‫ברשימת המאפיינים הללו כולל אנדרסון את החופש הנובע מהאיזון שבין‬
‫החלקים התרבותיים השונים של היבשת‪ .‬זה "החופש האירופי" שנוצר כתוצאה‬
‫מהפיצול ומהתחרות הפוליטיים בין המדינות האירופיות העצמאיות שלא היו‬
‫‪ 24‬הדיון להלן בעליונות המערב מבוסס על רשימת מצאי ומאפיינים שהמציאו חוקרים‬
‫מערביים להצדקת העליונות הזאת‪ .‬אין בכוונתי לעסוק בביקורת על רשימות המצאי‬
‫הנכונות והמומצאות‪ ,‬אלא רק להציגן כמשנה סדורה‪ :‬אעיר רק כי כאן מיטשטש הגבול‬
‫בין קביעות בעייתיות‪ ,‬לפעמים מופרכות‪ ,‬של חוקרים‪ ,‬לבין תוקף אובייקטיבי לכאורה‬
‫שנובע מהצגת קביעות אלו בלא דיון ביקורתי שחייב להיעשות‪ ,‬אך לא במסגרת זו‪.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪151‬‬
‫מסוגלות להגיע לעמדת הנהגה‪ .‬הפיצול והתחרות יצרו מאזן כוחות‪ ,‬וזה יצר את‬
‫התנאים לרוח החופש האירופית‪ ,‬שחוללה הישגים כבירים באמנות ובתרבות‪.‬‬
‫את הישגי רוח החופש האירופית אפשר להעמיד על שלושה מאפיינים‪:‬‬
‫התערבות מהפכנית בענייני מדינות אחרות להשלטת צדק חברתי או סדר‬
‫חברתי חדש‪ ,‬תחת סיסמאות הקוראות לאירופה מאוחדת; חזון טכנוקרטי‪-‬‬
‫פוליטי המבוסס על רפורמות במבני השלטון והחוק ומבקש להקים יצירה‬
‫פוליטית‪-‬מוסדית המבוססת על צדק חברתי; ולבסוף‪ ,‬שילוב בין מסורת ימי‪-‬‬
‫ביניימית המאופיינת בערכים של צדק‪ ,‬חסד ותרבות אצולה ומוסדות אירופיים‬
‫הגמוניים לבין יריבות עקובה מדם‪ ,‬בעיקר מימי מרטין לותר‪ .‬אנדרסון מסכם את‬
‫רוח "הציוויליזציה האירופית" בדברי ההיסטוריון של האמנות‪ ,‬יעקב בורקהרט‬
‫)‪ (Burckhardt‬על "המגוון חסר התקדים של צורות החיים"‪.‬‬
‫היבטים נוספים המציגים את "המערב" כנעלה על ציביליזציות אחרות מונה‬
‫או'מלי בספרו ארבע תרבויות המערב‪ .‬או'מלי מצביע על ארבעה מאפיינים‬
‫שמקורם בעולם העתיק‪ ,‬הם בעלי תודעה נוצרית‪ ,‬והם באים לידי ביטוי כיום‬
‫בעולם החילוני‪:‬‬
‫תרבות הנבואה‪ :‬לאורך ההיסטוריה התאפיין "המערב" ברפורמות חברתיות‪,‬‬
‫בשאיפה לעקרונות של צדק ושל חירות ובחתירה לשינוי רדיקלי במבנה החברה‪.‬‬
‫כל זאת ברוח כתבי הברית הישנה והחדשה והנביאים ירמיהו וישעיהו‪ .‬מבטאיה‬
‫הבולטים הם מרטין לותר ומרטין לותר קינג‪.‬‬
‫תרבות אקדמית‪ :‬זו מנסה לחקור את עקרונות תרבות הנבואה‪ ,‬והיא‬
‫מושתתת על חשיבה אנליטית‪ ,‬חקירה מתמדת‪ ,‬לוגיקה‪ ,‬אמנות הדיבור וחשיבה‬
‫דיאלקטית‪ .‬ממבשריה – אריסטו‪ ,‬תומס אקווינס והאוניברסיטאות‪.‬‬
‫תרבות הומניסטית‪ :‬הרנסנס‪ ,‬השירה‪ ,‬הספרות והדרמה היווניות ומורשתן‪,‬‬
‫חשיבותה של רוח האדם ושל תבונתו‪ ,‬התרומה לחברה והעבודה למען הכלל‪.‬‬
‫מבשריהן של אלה הם קיקרו וארסמוס‪.‬‬
‫תרבות האמנות והמופע‪ :‬הביטוי החזותי לתרבויות הללו הם טקסים‪,‬‬
‫מצעדים‪ ,‬ריקוד‪ ,‬ציור‪ ,‬פיסול‪ ,‬מוזיקה ואדריכלות‪ .‬בניגוד לתרבויות הקודמות‬
‫שביטאו עצמן במילים – תרבות זו חזותית בבסיסה‪.‬‬
‫לעומת או'מלי המתמקד בארבע המידות הטובות של "המערב"‪ ,‬פרנסיס‬
‫פוקויאמה בספרו מקורות הסדר הפוליטי‪ :‬מן התקופות הפרה‪-‬אנושיות‬
‫למהפכה הצרפתית מוצא שלוש מידות בתחום התרבות הפוליטית‪ .‬הוא רואה‬
‫בסדר הפוליטי שהתפתח בעיקר "במערב" עם עליית והתבססות הנצרות דגם‬
‫‪152‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ומופת ליציבות פוליטית וחברתית‪ 25.‬סדר זה נשען בעיקר על שלושה מרכיבים‬
‫שהתפתחו גם בהודו ובסין‪ ,‬אך מסיבות שונות‪ ,‬בעיקר פנים‪-‬פוליטיות‪ ,‬נעצר‬
‫שם תהליך המעבר לחברה חופשית המבוססת על שלטון החוק‪ .‬באירופה‪ ,‬בזכות‬
‫שלטון הכנסייה הקתולית ויחסיה עם רשויות חילוניות חלשות יחסית‪ ,‬השפעתה‬
‫על יצירת תא משפחתי ייחודי‪ ,‬ובנוסף תרבות אינדיווידואלית ותהליכים‬
‫דמוגרפיים דוגמת נישואים מאוחרים‪ ,‬משקי בית קטנים ואחוזי ילודה נמוכים‪,‬‬
‫בזכות כל אלה – החל מהמאה ה‪ 11-‬ואילך תהליך של מעבר מחברות שבטיות‬
‫לחברה יציבה הבנויה על משטר אחד‪ ,‬על סדר ועל חוק‪ .‬תהליך זה היה אמנם‬
‫ממושך וידע משברים והפרעות‪ ,‬אך למן המאות ה‪ 16-‬וה‪ 17-‬התגבשו אט אט‬
‫במערב שלושה מרכיבים לכדי תרבות פוליטית אחת ושלמה שהשילה מעליה‬
‫יסודות שבטיים ותרמה להישגי "המערב"‪:‬‬
‫מדינה חזקה הבנויה על הכרת האצולה (ולימים שכבות עילית נוספות)‬
‫בכוחו ושלטונו של השליט הריבון; סדר מוסרי וחברתי הבנוי על הכרה‬
‫בעליונות שלטון החוק עד כדי ראייתו כ"דת חדשה" כביכול והפעלתו על‬
‫כלל האוכלוסייה; ולבסוף‪ ,‬אחריות השלטון בפני נתיניו ונתינת דין בפניהם על‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫מסיים רשימה זו ניל פרגוסון‪ ,‬שיותר מכל החוקרים שהוצגו עד כה‪ ,‬הוא‬
‫מהלל ומאמין לא רק בעליונותו של "המערב" על ציביליזציות אחרות אלא אף‬
‫בברכה שהביא למין האנושי‪ .‬בספרו ציוויליזציה הוא מתאר את הציוויליזציה‬
‫"המערבית" כדגם וכמופת לארגון החברה‪ .‬היא פיתחה‪ ,‬לטענתו‪ ,‬שישה דגמי‬
‫מופת ()‪ killer application‬שחסרים ב"מזרח"‪:‬‬
‫תחרותיות‪ :‬דה‪-‬צנטרליזציה של החיים הפוליטיים והכלכליים שהביאו‬
‫לעליית הקפיטליזם;‬
‫מדע‪ :‬מחקר‪ ,‬למידה והבנה ששינו תפיסות בדבר העולם הטבעי ופילסו את‬
‫הדרך לעליונות הצבאית של "המערב";‬
‫זכויות קניין‪ :‬שלטון החוק כאמצעי להגנת הבעלים הפרטיים ולפתרון‬
‫סכסוכים בדרכי שלום – מה שכונן ממשלות ייצוגיות יציבות;‬
‫שאפשר שיפור משמעותי בבריאות ועלייה‬
‫רפואה‪ :‬אחד מענפי המדע ִ‬
‫בתוחלת החיים‪ ,‬החל במערב ובמושבות שבשליטתו;‬
‫חברת צריכה‪ :‬מודל לחיים חומריים שבהם הייצור והשאיפה לרכישת‬
‫מוצרי צריכה ממלאים תפקיד כלכלי מרכזי‪ .‬המהפכה התעשייתית לא הייתה‬
‫‪ 2 5‬טענתו מזכירה את זו של קלרק (הערה ‪ )16‬שנשען על יציבות זו כדי להסביר את‬
‫פריצת התיעוש דווקא באנגליה‪.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪153‬‬
‫מתרחשת בלעדי העמקת הצריכה‪ ,‬תהליך שהחל במאה ה‪;18-‬‬
‫מוסר עבודה‪ :‬מסגרת מוסרית וצורת פעילות שמקורה בנצרות‬
‫הפרוטסטנטית‪ ,‬תרמה רבות לכינון חברות כלכליות תחרותיות ופורחות‪.‬‬
‫בניגוד לאנדרסון‪ ,‬מודים או'מלי‪ ,‬פרגוסון ופוקויאמה בקיומם של אלמנטים‬
‫כאלה או אחרים מרשימת המצאי שלהם אף בתרבויות אחרות (בעיקר בסין עד‬
‫המאה ה‪ ,)17-‬אולם לדבריהם‪ ,‬כולם גם יחד כמקשה אחת באו לידי ביטוי רק‬
‫במערב‪ .‬ארבעתם (יוצא דופן במקצת פוקויאמה המסיים את ספרו במאה ה‪)18-‬‬
‫מכירים בהיחלשות "המערב" בעשורים האחרונים‪ ,‬הנובעת מהתרופפות מרכיב‬
‫כזה או אחר ברשימת המצאי או אף היעלמותו כליל‪ ,‬וטוענים כי סין מתקרבת‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬לעמדת הנהגה עולמית‪ ,‬בין היתר עקב אימוץ מרכיבים רבים מרשימת‬
‫המצאי המופתית "המערבית"‪.‬‬
‫שני מקורות אפשריים ל"שקיעת 'המערב'"‪:‬‬
‫"הגאונות" הגרמנית ופרדיגמת המודרניות‬
‫כפי שראינו‪" ,‬המערב" נחל הישגים מופתיים רבים‪ ,‬קצתם אמנם ממרכיבי‬
‫השיח "המערבי" ומומצאים‪ ,‬אך קצתם אמיתיים ובעלי תקפות היסטורית‪.‬‬
‫נשאלת אפוא השאלה‪ :‬מה עלה בגורלם של הישגים אלה‪ ,‬או מדוע "שוקע"‬
‫המערב?‬
‫השיח והמציאות סביב עליונות "המערב" והמשברים שפוקדים אותו‬
‫מעמידים את אירופה במרכז הניתוח ההיסטורי והפוליטי‪ .‬התהליכים שעברו‬
‫על חלקים שונים ביבשת האירופית במילניום השני ואשר תיארנו אותם לעיל‬
‫היו בין הגורמים הראשיים לעליית "המערב"‪ ,‬לעליונותו המשוערת על תרבויות‬
‫אחרות ולבסוף – לחדלונו המשוער‪.‬‬
‫ברור כי מרבית המאפיינים שהעלינו באשר למעמדו של "המערב" נובעים‬
‫בעיקר מסיבות פוליטיות בנות זמננו‪ .‬ההיסטוריה מגויסת כנגד "המזרח"‬
‫האסלאמי והאסיאתי‪-‬סיני‪ .‬מצב זה מזכיר במידה רבה את הדרך שבה גויסה‬
‫ההיסטוריה במהלך המאה ה‪ 20-‬לשירותן של המלחמות האידיאולוגיות‬
‫הגדולות‪ .‬מדובר בהסברים שחלקם מומצאים וחלקם בעלי הטיה פוליטית‪-‬‬
‫תרבותית רבה‪ ,‬ויעבור עוד זמן רב עד שנדע אם היה בהסברים אלו כדי לנבא‬
‫את מעמדו של "המערב"‪.‬‬
‫בניגוד להסברים ממין זה‪ ,‬אני מבקש להתמקד בקצרה וכהנחת עבודה‬
‫בשתי פרדיגמות ששלטו במחקר ההיסטורי ואשר ניתן לקושרן לדיון במהות‬
‫"המערב"‪ .‬האחת מן התחום ההיסטורי‪ ,‬פרדיגמת "הגאונות הגרמנית"‪ ,‬עומדת‬
‫על התרומה יוצאת הדופן וכנראה החשובה ביותר להתפתחותו‪ ,‬לעליונותו‪,‬‬
‫‪154‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ולהנחתי (שטרם הוכחה) לשקיעתו של "המערב"‪ ,‬מכל מקום בשיחים שתוארו‬
‫עד כה‪ .‬ההסבר הזה נותן את הפרספקטיבה ההיסטורית‪-‬תרבותית למהות‬
‫המרכזית‪ ,‬אם כי לא היחידה של "המערב"‪ .‬הפרדיגמה השנייה היא מתחום מחקר‬
‫הסוציולוגיה של ההיסטוריה‪ ,‬והיא נותנת את הבסיס התיאורטי‪-‬מבני לשיח‬
‫– תיאוריית המודרניות ותיאוריית המודרניזציה הנגזרת ממנה‪ .‬גם היא‪ ,‬כפי‬
‫שאראה בהמשך‪ ,‬מוטה פוליטית‪ ,‬אולם מרכזיותה לשיח על‪-‬אודות "המערב"‬
‫מחייבת התייחסות נפרדת‪ .‬ההנחה המובאת כאן בדבר השקיעה הכפולה‪ :‬זו‬
‫של גרמניה כ"מעצמת תרבות" וזו של תיאוריית המודרניזציה או לכל הפחות‬
‫הכרה בפגמיה‪ ,‬יכולות לספק לנו בסיס למחקר עתידי לא רק למהות הדיון על‬
‫מעמד "המערב"‪ ,‬אלא אף לתהליך היסטורי מרכזי שכנראה בא אל קיצו במאה‬
‫העשרים‪.‬‬
‫שקיעת "הגאונות" הגרמנית‬
‫רשימת המצאי לעיל מתבססת ברובה על אירועים‪ ,‬תהליכים‪ ,‬מגמות‬
‫והתפתחויות שהתרחשו באזור אירופי ייחודי‪ :‬מרכז אירופה‪ .‬עד תחילת המאה‬
‫ה‪ 19-‬כונתה מרכז אירופה "הקיסרות הרומית הקדושה" או "הקיסרות הרומית‬
‫הקדושה של העם הגרמני"‪ .‬במהלך המאה ה‪ 19-‬ובמחצית הראשונה של ה‪,20-‬‬
‫בעקבות השינויים המדיניים העמוקים שהתחוללו בתקופה זאת‪ ,‬כונה האזור‬
‫"מרכז אירופה"‪ .‬במונח "מרכז אירופה" איננו מבקשים להצביע על מיקום‬
‫גיאופוליטי‪" ,‬מיקום אמצע" (‪ ,)Mittellage‬אלא להצביע על אומה בעלת "תרבות‬
‫עילית"‪ ,‬או ליתר דיוק‪" ,‬אומת תרבות" (‪ ,)Kulturnation‬שבמרכזה העמים דוברי‬
‫הגרמנית אשר יצרו‪ ,‬פיתחו והובילו (גם בהשפעת תרבויות אחרות‪ ,‬בעיקר של‬
‫איטליה‪ ,‬צרפת ואנגליה)‪ ,‬מהלכים תרבותיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬אמנותיים ופוליטיים‬
‫רבי עוצמה ומרשימים‪ .‬מהלכים אלה תרמו תרומה מכרעת למערב ולמין האנושי‬
‫כולו‪ .‬ל"אומת המשוררים והסופרים" של המאות ה‪ 17-‬וה‪ 18-‬היתוספו מדענים‪,‬‬
‫פילוסופים‪ ,‬אנשי צבא וטכנולוגיה‪ ,‬ואלו הובילו תהליך שכונה עד מלחמת‬
‫העולם הראשונה "הדרך הגרמנית המיוחדת" (לאחר מלחמת העולם השנייה‬
‫חזר הכינוי‪ ,‬אך הפעם בנימה שלילית ביותר)‪ 26.‬דרך זו‪ ,‬שהחלה לפני כ‪300-‬‬
‫שנה‪ ,‬הביאה את גרמניה‪ ,‬את מרכז אירופה‪ ,‬ואת אירופה לשיאים יצירתיים‪.‬‬
‫רוח גרמנית זו‪ ,‬שהייתה א‪-‬פוליטית במהותה‪ ,‬שילבה והנגידה בעת ובעונה‬
‫‪ 26‬יורגן קוקה‪" ,‬תולדות גרמניה לפני היטלר‪ :‬הוויכוח על 'הדרך הגרמנית המיוחדת'"‬
‫בתוך‪ :‬משה צימרמן (עורך) דרכה המיוחדת של גרמניה בהיסטוריה‪ ,‬ירושלים‪,1989 ,‬‬
‫עמ' ‪.34-19‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪155‬‬
‫אחת בין רומנטיקה לנאורות‪ ,‬בין ערכי ימי הביניים לערכי העולם המודרני‪ ,‬ובין‬
‫גוף לנפש‪ .‬היא יצרה את מה שהסוציולוג הגרמני וולף לפניס (‪ )Lepenies‬כינה‬
‫"הפיתוי התרבותי הגרמני"‪ 27,‬והיא גם סחפה אחריה תרבויות אחרות‪ .‬במאה‬
‫ה‪ 20-‬חולל הפיתוי הזה משבר מוסרי‪ ,‬תרבותי וכלכלי‪ ,‬אשר נראה כי "המערב"‬
‫לא התאושש ממנו עד עצם היום הזה‪ .‬לקטר הגרמני שהוביל קרונות כקאנט‪,‬‬
‫כהגל‪ ,‬כמרקס‪ ,‬כניטשה‪ ,‬כוובר וכפרויד‪ ,‬הקטר שסבב את אירופה והוביל את‬
‫הציוויליזציה המערבית אל שיאה‪ ,‬לקטר זה הצטרפו בתחילת המאה ה‪20-‬‬
‫קרונות כהיטלר‪ ,‬כמרטין היידגר וכארנסט יונגר‪ ,‬ואלו הביאו את גרמניה אל‬
‫חדלונה‪.‬‬
‫איני מתכוון לטעון שהתרבות הצרפתית והאנגלית או (במשך זמן קצר) זו‬
‫של צפון‪-‬איטליה‪ ,‬וכמובן ציביליזציות חוץ‪-‬אירופאיות היו שוליות לעומת זו‬
‫הגרמנית‪-‬מרכז‪-‬אירופית‪ 28.‬אין עוררין על כך שהתרבות הפוליטית האנגלית‬
‫("אם הפרלמנטים") במאה ה‪ 17-‬וה‪ ,18-‬וכמובן צעדיהם הראשונים של התיעוש‪,‬‬
‫מגילת זכויות האדם והאזרח של המהפכה הצרפתית‪ ,‬והרנסנס הצפון איטלקי‬
‫של המאה ה‪( 15-‬ואלה רק כמה דוגמאות מייצגות אך בהחלט לא יחידות) – אין‬
‫עוררין על כך שלכל אלו הייתה השפעה מכרעת על תרבות "המערב"‪ ,‬והם היו‬
‫בין הגורמים לעליונותו המשוערת‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שטוען לאחרונה פיטר ווטסון‬
‫(‪ )Watson‬בספרו הגאונות הגרמנית‪ ,‬תכנים אלו ואחרים דוגמתם מבית המדרש‬
‫של מערב אירופה ודרומה עברו תמיד דרך הפריזמה המרכז אירופית‪ ,‬או הושפעו‬
‫‪29‬‬
‫במידה רבה מן התרבות הגרמנית (אולי בשל מעמדה הגיאו‪-‬פוליטי)‪.‬‬
‫יואכים וֶ ולי (‪ )Whaley‬מראה בספרו המונומנטלי האחרון גרמניה‬
‫והאימפריה הרומית הקדושה כיצד למדו באנגליה בסוף המאה ה‪ 17-‬את‬
‫המערכת התחוקתית של האימפריה הרומית ואף ניסו ליישמה (בהצלחה‬
‫‪.Wolf Lepenies, The Seduction of Culture in German History, Princeton, 2006 27‬‬
‫‪ 28‬אין‪-‬ספור מחקרים מצביעים על כך שהתפתחות הדפוס‪ ,‬ובעקבותיו המהפכה המדעית‬
‫ואימוץ הנשק החם היו כנראה תוצאה של העברה תרבותית בין המרחב הסיני‪-‬הודי‬
‫למרחב האירופי‪ ,‬שגברה עקב הכיבושים המונגוליים של אירופה ואסיה‪ .‬אין ספק‬
‫כי התגבשותם של תהליכים באירופה העניקה ליבשת עדיפות מדעית וטכנולוגית‬
‫על שאר חלקי העולם‪ .‬אך ראשיתה ברנסנס‪ ,‬זמן רב לפני שאיש העלה על דעתו את‬
‫איחודה של גרמניה‪ .‬רבים אף טוענים כי אם יש מקום גיאוגרפי להתמקד בגרעין‬
‫של "פריצת המערב"‪ ,‬הרי אלה ערי‪-‬המדינה של איטליה‪ ,‬הולנד‪ ,‬וכמובן האימפריה‬
‫האנגלית‪ .‬אולם למן המאה ה‪ 17-‬היו אלו האזורים במרכז אירופה שהיוו את הקטר‬
‫שהוביל את אירופה לסדרת הישגים מרהיבה‪.Goody, Renaissances .‬‬
‫‪Peter Watson, The German Genius: Europe's Third Renaissance, the Second 29‬‬
‫‪Scientific Revolution, and the Twentieth Century, London, 2010.‬‬
‫‪156‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫חלקית)‪ 30.‬המהפכה התעשייתית אכן החלה בצפון אנגליה‪ ,‬אך הגרמנים מיהרו‬
‫ללמוד אותה‪ ,‬וכבר בסוף המאה ה‪ 19-‬עלה התלמיד על רבו‪ .‬מגילת החוקה‬
‫האמריקנית‪ ,‬מגילת זכויות האדם והאזרח הצרפתית‪ ,‬חוקות המהפכה השונות‪,‬‬
‫קוד נפוליאון והרפורמות התחוקתיות האנגליות השונות נבחנו בקפדנות‬
‫בידי המהפכנים והמחוקקים של פרלמנט פרנקפורט ב‪ 1848-‬ובידי הליברלים‬
‫הפרוסים במאבקם בביסמרק בראשית שנות ה‪ 60-‬של המאה ה‪ ,19-‬וחלקים‬
‫מהם אומצו בהדרגה בידי פרוסיה והברית הצפון‪-‬גרמנית עד שנטמעו בחוקה‬
‫המודרנית‪-‬הליברלית הראשונה באירופה‪ :‬חוקת הרייך הגרמני השני‪ 31.‬ולבסוף‪,‬‬
‫אמנם אין להקל ראש ברנסנס האיטלקי ובתפקידו ביצירת העולם המודרני‪,‬‬
‫אך כפי שכותב ג'ק גודי (‪ )Goody‬בספרו רנסנסים‪ ,‬בראייה היסטורית‪ ,‬הרנסנס‬
‫הצפון‪-‬אירופי של ראשית המאה ה‪ 16-‬שבו מילאה צפון גרמניה תפקיד מרכזי‪,‬‬
‫והרנסנס היהודי‪-‬גרמני של המאה ה‪ 19-‬הביאו לעולם יותר תגליות ופריצות‬
‫דרך מזה האיטלקי (גודי טוען טענה דומה גם לגבי הרנסנסים הסיניים וההודיים‬
‫‪32‬‬
‫בתקופות מוקדמות יותר)‪.‬‬
‫בכור ההיתוך הגרמני נצרפו תגליות אירופיות והישגי תרבות אירופיים‬
‫אחרים (האופרות של וגנר מדגימות זאת יפה) יחד עם עולם התרבות‪ ,‬המדע‪,‬‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬הטכנולוגיה והתרבות המרכז אירופיים (שמפאת חוסר מקום לא‬
‫נוכל לעמוד על כולם במאמר זה)‪ ,‬וכולם יצרו את "המערב" המודרני על גדולתו‬
‫וכמובן חדלונו‪ ,‬שכן אין להקל ראש בעובדה שחלקים מן התרבות הגרמנית אף‬
‫המיטו על "המערב" את אסונותיו הגדולים ביותר‪ :‬מלחמות עולם‪ ,‬הידרדרות‬
‫מוסרית ומעשי ברבריות‪ .‬אסונות אלו לא החריבו רק את גרמניה ואת התרבות‬
‫הגרמנית‪ ,‬אלא אף את זו האירופית ומכאן זו "המערבית"‪ .‬בפרפראזה על דברי‬
‫אדורנו (‪" ,)Adorno‬לדבר על 'המערב' אחרי אושוויץ זו ברבריות"‪.‬‬
‫על רקע דברים אלו אולי אין זה מן הפליאה כי כבר זמן רב לא יצא‬
‫מגרמניה מדען‪ ,‬מוזיקאי‪ ,‬פילוסוף או אמן מקורי ומעניין‪ .‬השיח הפוסט‪-‬מודרני‬
‫התורם והמזיק כאחת חף מכל זיקה לגרמניה ולאנשי רוח גרמנים‪ .‬אין ספק כי‬
‫גרמניה בת‪-‬זמננו מתברכת במערכת חינוך ובאוניברסיטאות מצוינות‪ ,‬בשוק‬
‫‪Joachim Whaley, Germany and the Holy Roman Empire 1493-1806, 2 vols, 30‬‬
‫‪Oxford, 2012.‬‬
‫‪ 31‬המחקר המרכזי בעשורים האחרונים על "הדרך המיוחדת הגרמנית" בתחומי התרבות‬
‫החברה והכלכלה עד למלחמת העולם הראשונה הנו‪:‬‬
‫‪David Blackbourn & Geoff Eley, The Peculiarities of German History: Bourgeois‬‬
‫‪Society and Politics in Nineteenth-Century Germany, Oxford, 1984.‬‬
‫‪.Goody, Renaissances, ch. 3-4 3 2‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪157‬‬
‫ספרים מן הגדולים בעולם ובנבחרת כדורגל מעולה‪ .‬אולם מתי יצא באמת‬
‫מחקר גרמני בעל חשיבות והשפעה עולמיים? מדוע ירד דרסטית חלקם של‬
‫גרמנים זוכי פרס נובל בתחומי המדע והיצירה ביותר מ‪ 50-‬אחוזים? ההסברים‬
‫המסורתיים בדבר איבוד האמונה בשליחות התרבותית של גרמניה באירופה‬
‫ובהיותה "עם נבחר"‪ ,‬העובדה הידועה שגרמניה נפטרה בשלב מסוים במאה‬
‫שעברה כמעט מכל היהודים וכך לא נשארו בה שום ענקי רוח מקוריים‪ ,‬ירושת‬
‫המלחמה הקרה‪ ,‬ההגירה ההמונית של אנשי תרבות ומדע לארצות הברית לפני‬
‫מלחמת העולם השנייה ולאחריה – כל ההסברים האלו נכונים חלקית‪ ,‬אך אין‬
‫בהם כדי להסביר את ירידת משקלה הסגולי של גרמניה ב"מערב"‪ ,‬שכן אף‬
‫לאחר מלחמת שלושים השנה ומלחמות המהפכה הצרפתית – שתי קטסטרופות‬
‫בולטות בהיסטוריה הגרמנית – עולם המדע והרוח הגרמניים רק פרחו ועלו‪.‬‬
‫אין הסבר בולט ומדויק לשקיעה הגרמנית‪ .‬בנוסף להסברים הללו‪ ,‬ייתכן‬
‫שההרס המוחלט של גרמניה‪ ,‬הגדול ביותר מאז מלחמת שלושים השנה‪ ,‬מסביר אף‬
‫הוא את חדלונה‪ .‬הסבר ייחודי נוסף שם דגש על המהגרים הרבים החיים בתחומה‪,‬‬
‫רובם מוסלמים‪ ,‬ששינו מן היסוד את תרבותה ופתחו לראשונה בתולדותיה את‬
‫התרבות הגרמנית לתרבויות זרות לחלוטין לאופייה‪ .‬האמריקניזציה של גרמניה‬
‫יכולה להיות אף היא סיבה חלקית‪ .‬ובאותה נימה מעלה ההיסטוריון ריצ'רד‬
‫אוונס (‪ )Evans‬בספרו האחרון יושבי אי קוסמופוליטיים סיבה נוספת‪ 33.‬אוונס‬
‫חוקר את המפגש בין היסטוריונים ומחקר ההיסטוריה האנגלית לזו האירופית‬
‫ובעיקר הגרמנית‪ ,‬וטוען בעקיפין כי יציאת ההיסטוריונים הגרמנים מקונכיית‬
‫המחקר הגרמני ופתיחותם להיסטוריונים ולהיסטוריות של מדינות אחרות (הוא‬
‫מתמקד בבריטניה) החלישו את איכות המחקר שם‪ .‬אמנם אוונס מתמקד רק‬
‫בשדה המחקר ההיסטורי והנחתו אינה מבוססת מחקרית‪ ,‬אולם יכולה להיות‬
‫סיבה נוספת‪ ,‬הפתיחות הגרמנית לתרבויות אירופיות ועולמיות והתרחקות‬
‫האליטות הגרמניות בעשורים האחרונים מן התרבות הגרמנית הקלאסית‬
‫מסיבות מוסריות עשו את גרמניה אירופית יותר‪" ,‬אמריקנית" יותר‪" ,‬מערבית"‬
‫יותר‪ ,‬פתוחה יותר‪ ,‬קוסמופוליטית יותר‪ .‬באותה נימה כותב לפניס על "סופו של‬
‫מרכז אירופה" כיחידה תרבותית ייחודית ופתיחותו לתרבויות נוספות ממזרח‬
‫וממערב‪" .‬המערב" הרוויח גרמניה פציפיסטית‪ ,‬אך כנראה הפסיד את ענקי הרוח‬
‫והמדע הגרמנים‪ ,‬ומכאן – את המרוץ לשמירת מעמדו כציוויליזציה מובילה‪.‬‬
‫א‪ .‬אשמת "המודרניות" ושקיעת "המערב"‬
‫‪Richard Evans, Cosmopolitan Islanders: British Historians and The European 33‬‬
‫‪Continent, Cambridge, 2009.‬‬
‫‪158‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫אין כקטגוריה האנליטית של ה"מודרניות" כדי לתאר את אותם אלמנטים‬
‫גרמניים‪ ,‬אירופיים או "מערביים" שיצרו את "המערב"‪" .‬מודרניות" אינה רק‬
‫קטגוריה אנליטית‪ ,‬אינה רק מונח‪ ,‬קונספט או תיאוריה‪ ,‬השקפת עולם‪ ,‬אורח‬
‫חיים‪ ,‬אידיאולוגיה או עידן היסטורי‪ ,‬ולענייננו – היא אינה רק מונח "מערבי"‪.‬‬
‫"מודרניות"‪ ,‬לדעת פרדריק קופר (‪ ,)Cooper‬זו השקפת עולם שנועדה להשליט‬
‫את "המערב" על אזורים רבים בעולם‪ .‬ההנחה שאני מבקש להעלות כאן היא‪,‬‬
‫כי ההכרה ההולכת ומחלחלת בקרב חוקרים רבים בדבר אי‪-‬היעילות או הנזק‬
‫בשימוש במונח זה ובהבנתו תורמת לשיח על‪-‬אודות חולשותיו של "המערב"‪,‬‬
‫שבריריותו וחוסר יכולתו להתמיד בעמדת מנהיגות בעולם‪.‬‬
‫דרור וורמן טען בתחילת שנות האלפיים כי "להיסטוריונים של המערב‬
‫יש יחסי אהבה‪-‬שנאה עם 'המודרניות'"‪ 34‬ונראה כי המטוטלת נעה לאחרונה‬
‫יותר כלפי יחסי איבה‪ ,‬ובמקרה הטוב – חשדנות‪ .‬כיום "מודרניות" ונגזרותיה‪,‬‬
‫"מודרניזציה" ו"מודרני"‪ ,‬נמצאות תחת הזכוכית המגדלת של חוקרי מדעי הרוח‬
‫והחברה המבקשים‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬אליבא דכריס ביילי או צבי בן‪-‬דור בניטה‪,‬‬
‫למצוא "מודרניות" בכל אזורי העולם‪ ,‬אך בדרך כלל רוצים לחשוף את כל‬
‫הפגמים האפשריים בתיאוריית המודרניות והמודרניזציה‪ ,‬ומכאן – לחשוף עוד‬
‫את ההשלכות הבעייתיות של תיאוריה זו‪ ,‬ואת השימושים השליליים ולעתים‬
‫המזוויעים (כך ההיסטוריונים שדנים בשאלה "עד כמה היה הרייך השלישי‬
‫מודרני") שנעשו בשמה‪ 35.‬פרדריק קופר טוען כי "מודרניות" אינה משמשת‬
‫עוד לתיאור מצב היסטורי‪ ,‬אלא שיח שיש לבדוק את השימושים הרבים בו ואת‬
‫הפוליטיקה שמאחוריו‪.‬‬
‫בהקשר הערכי של "המערב" אפשר לחלק באופן גס את החוקרים הדנים‬
‫בבעייתיות שבמושג "מודרניות" לשתי קבוצות‪ :‬הראשונה רואה ב"מודרניות"‬
‫קונספט‪ ,‬אידיאולוגיה‪ ,‬השקפת עולם המעוגנת בתרבות "המערב"‪ .‬קצתם‬
‫(כמו אדוארד סעיד (‪ ,)Said‬פרדריק קופר‪ ,‬סטיוארט הל (‪ )Hull‬ובן‪-‬דור בניטה)‬
‫טוענים כי עוגן זה הוא פרי המצאתם של אנשי רוח אירופים כדי לתאר את‬
‫שליטת "המערב" בעולם לפחות למן המאה ה‪ .18-‬אחרים (כמו זיגמונד‬
‫באומן (‪ ,)Baumann‬פרנסיס פוקויאמה‪ ,‬דיוויד לנדס וניל פרגוסון) עומדים‬
‫‪Dror Wahrman, ”Review Essays: God and the Enlightenment”, American 3 4‬‬
‫‪Historical Review, vol. 108, 4, October 2003, p. 1057.‬‬
‫‪Zvi Ben-Dor Benite, ”AHR Forum: Modernity: The Sphinx and the Historian”, 35‬‬
‫‪The American Historical Review, (n.2), 638-652; Chris Bayly, The Birth of the‬‬
‫‪Modern World, 1780–1914, Oxford, 2004, p. 10.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪159‬‬
‫על יתרונותיה של השקפת עולם זו ועל הברכה שהביאה לעולם לפחות עד‬
‫המאה ה‪ .20-‬ולבסוף‪ ,‬יש אינטלקטואלים‪ ,‬בעיקר מן המורשת המרקסיסטית‪,‬‬
‫דוגמת טרי איגלטון (‪ ,)Eagleton‬סטיוארט הל ופרי אנדרסון‪ ,‬הרואים בה את‬
‫מקור הצרות שאירעו לעולם לפחות מאז המאה ה‪ – 20-‬בבחינת וירוס שמקורו‬
‫באירופה והתפשט ברחבי העולם‪.‬‬
‫הקבוצה השנייה בחקר פרדיגמת המודרניות והרלוונטית ביותר לשיח‬
‫"שקיעת המערב" כפי שתואר עד כה‪ ,‬רואה בה כלי שימושי לבדיקת תהליכים‬
‫בכל רחבי העולם (במיוחד באזורי הודו ודרום מזרח אסיה) לפחות מאז ימי‪-‬‬
‫הביניים (מושג בעייתי בפני עצמו כאשר דנים באזורים חוץ‪-‬אירופיים)‪ .‬המושג‬
‫המשמש קבוצה זה אינו "מודרניות" בלשון יחיד‪ ,‬אלא היא מבחינה ב"ריבוי‬
‫מודרניות" (‪ )Multiple modernities‬ו"המערב" ממלא בה תפקיד מרכזי‪ .‬שמואל‬
‫נוח אייזנשטדט הוא חלוץ בתחום זה ומבכירי החוקרים בו (למרות שקשה לראות‬
‫בו את נביא "שקיעת המערב") ולצדו ניתן לציין לדוגמה את דיפש צ'קרברטי‬
‫(‪ )Chakrabarty‬ואת קרול גלוק (‪ 36.)Gluck‬מושג זה מזכיר את המושג "מודרניות‬
‫אלטרנטיבית" שהיה מרכזי להגותו של אדוארד סעיד ולרעיון "האוריינטליזם"‬
‫ששימש בעשורים האחרונים כדי להכפיש את שמו של "המערב" במידה רבה‪.‬‬
‫ברוח הגותו של סעיד והנורמות הפוסט‪-‬מודרניות בחקר העבר רבים‬
‫מאמצים את גישת "ריבוי המודרניות" או "מודרניות אלטרנטיבית"‪ .‬ברב שיח‬
‫הרלוונטי לדיון בבעייתיות של המושג "מודרניות" ו"אשמת המערב" שפורסם‬
‫בשנת ‪ 2011‬בכתב העת ‪ American Historical Review‬ציין העורך‪ ,‬כי "קשה‬
‫לדמיין את יסודות ההיסטוריה בלא אוצר המילים של המודרניות"‪ ,‬ובאותה‬
‫נשימה המשיך וכתב כי כיום המושג כה נפוץ‪ ,‬עד שהוא מאבד ממשמעותו‬
‫התרבותית ובוודאי ההיסטורית‪ ,‬שכן כל דבר נתפס כ"מודרני"‪ ,‬כחלק מתהליך‬
‫של "מודרניזציה"‪ 37.‬צ'קרברטי מיטיב לתאר זאת מנקודת המוצא הפוליטית‬
‫שבה הודו ניצבת במרכז‪" .‬אם למודרניזציה היסטורית גלובלית אין שום‬
‫סיבה מדוע מחשבות על היסטוריה זו צריכות להיות תלויות אך ורק במקורות‬
‫אינטלקטואליים שנוצרו בידי מסורות 'אירופיות' או 'מערביות' [‪ ]...‬האזנה‬
‫לאנשים במקומות שונים ובתקופות שונות [צ'קרברטי מתכוון להודו] שטענו‬
‫‪ 36‬שמואל נח אייזנשדט‪ ,‬ריבוי מודרניות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪Dipesh Chakrabarty, ”The Muddle of Modernity”, (n.2), pp. 663-675; Carol Gluck,‬‬
‫‪”The End of Elsewhere: Writing Modernity Now” (n.2), pp. 676-687. (Gluck, The‬‬
‫)‪End‬‬
‫‪"Introduction” (n,2), p. 632 37‬‬
‫‪160‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫שהם מודרנים היא מכרעת להבנת ההיסטוריה שיצרו ותחושת ההיסטוריה‬
‫שהדריכה אותם"‪ .‬מכאן‪ ,‬כמובן‪ ,‬קצרה הדרך‪ ,‬שעליה אמונים צ'קרברטי וחבריו‬
‫לכתב העת לימודי מוכפפות (‪ ,)Subaltern Studies‬להסיק כי אירופה נעשתה‬
‫למעין פריפריה של אסיה‪ ,‬ושבה באמת חלו תהליכי מודרניזציה שאומצו בידי‬
‫"המערב" בעזרת האימפריאליזם האירופי שהביאם לאירופה‪ 38.‬קרול גלוק‪,‬‬
‫במאמרה על‪-‬אודות מודרניות ומודרניזציה ביפן ובסין אף מגדילה וטוענת כי‬
‫בדרום מזרח אסיה של תחילת המאה ה‪ 20-‬נתפסו מדינת הלאום‪ ,‬המרקסיזם‬
‫והדרוויניזם‪-‬החברתי כמושגים בעלי משמעות אוניברסלית‪ ,‬ולכן אומצו בידי‬
‫‪39‬‬
‫האליטות המקומיות‪.‬‬
‫ריצ'רד וולין (‪ )Wolin‬היטיב לתקוף את הגישות השונות הקוראות לזנוח‬
‫את פרדיגמת המודרניות או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬להחילה גם על תקופות קדומות (ימי‪-‬‬
‫הביניים) או על אזורים שונים בעולם‪ ,‬כגישות פוסט‪-‬מודרניסטיות ואנרכיסטיות‬
‫הקוראות לביטול כל נורמות והיררכיות‪ 40.‬וולין מייצג כמובן גישה ארופו‪-‬‬
‫צנטרית (או מערבית) מובהקת‪ .‬גישתו דומה לזו של פרדריק קופר שקרא‪,‬‬
‫מנקודת מוצא שונה לחלוטין ואף נוגדת לתפיסתו של וולין‪" ,‬לא לשפוך את‬
‫התינוק עם המים"‪ ,‬קרי‪ ,‬יש לדחות את המושג "ריבוי המודרניות" שכן הוא‬
‫מרוקן את המושג הטעון‪ ,‬הבעייתי והכל‪-‬כך אירופי מכל תוכן‪ ,‬כך שאי אפשר‬
‫לעמוד על הנזק שגרם לעולם‪.‬‬
‫אין ספק כי במרכז השיח סביב המושג‪ ,‬אורח החיים וההשקפה המכונים‬
‫"מודרניות" עומדים מקומו‪ ,‬וחשוב מכך ‪ -‬אחריותו של "המערב" כלפי אזורים‬
‫מסוימים שבהם ניסה להשליט אורח חיים מודרני במחיר אנושי כבד‪ ,‬או למנוע‬
‫את פירות "המודרניות" מאזורים וחברות אחרים‪ .‬מאחורי הצהרתה של ברברה‬
‫ויינשטיין על אודות אי‪-‬השוויון בהתפתחות החברות האנושיות השונות עומדת‬
‫בעצם ההנחה‪ ,‬כי תיאוריית המודרניזציה הסבירה כיצד נוצרו חברות מפותחות‬
‫ועשירות יותר ועניות ומפותחות פחות‪ .‬הצהרה זו היא אפוא כתב אשמה חריף‬
‫כנגד "המערב"‪.‬‬
‫‪Dipesh Chakrabarty, Provincializing Europe: Postcolonial Thought and Historical 3 8‬‬
‫‪Difference, Princeton, 2000.‬‬
‫‪.Gluck, The End, (n.30), p. 680 39‬‬
‫‪Richard Wollin, "‘Modernity’: The Peregrinations of a Contested Historiographical 40‬‬
‫‪Concept”, (n.2), p. 745.‬‬
‫עודד היילברונר‪ :‬שקיעת "המערב"? מוטיבים מרכזיים בשיח התיאורטי‪-‬ההיסטורי בן זמננו | ‪161‬‬
‫סיכום‬
‫בניגוד לתקופות עבר רחוקות‪ ,‬מצבו של "המערב" כיום נוגע להוויית החיים‬
‫של כל בני המין האנושי‪ .‬ניסינו להצביע על מקומם של השיח על‪-‬אודות ישות‬
‫זו ושל המציאות התרבותית סביבה‪ .‬יצאנו מנקודת המוצא‪ ,‬ש"המערב" נמצא‬
‫בבעיה‪ .‬הוא מופיע במרכאות כדי לשקף ביטוי בעייתי‪ ,‬ביטוי ערכי הנושא ִעמו‬
‫עולם שלם של סמלים מנוגדים המקובלים על ציבורים שונים מסיבות שונות‪.‬‬
‫ויותר מכך‪" ,‬המערב" כביטוי ערכי‪ ,‬חיובי או שלילי‪ ,‬נתפס כמושא לניתוח‬
‫היסטורי ותרבותי‪ ,‬יעד להתקפות אלימות על סמליו מצד עולם "המזרח" וכסמל‬
‫לכל מה ש(היה)טוב למין האנושי וקללה על בני האדם‪.‬‬
‫אפשר לומר כי מעולם לא הכירה כלל האנושות בביטוי ערכי אחד המלא‬
‫בהקשרים רבים כל כך – רגשיים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬כלכליים וחברתיים‪ .‬תרבות במובנה‬
‫הנעלה ("תרבות המערב") והנקלה ביותר ("חרושת התרבות")‪" .‬המערב" היה‬
‫ועודנו כלי לניגוח ולהתפעלות‪ ,‬הן בשיח‪ ,‬הן במציאות הפוליטית והחברתית‪.‬‬
‫המשברים הכלכליים והחברתיים התוקפים בעצם הימים הללו בלא הרף את‬
‫"ליבת" המערב – ארצות הברית ומרכז ומערב אירופה – נותנים ביטוי מוחשי‬
‫למונח בן מאות השנים "שקיעת המערב"‪.‬‬
‫היסטוריונים עוסקים בעיקר בזיהויים של קווי המשכיות ושבר‪ .‬ולכן יש‬
‫מקום לשאול בהקשר הבעיות שנדונו כאן האם מדובר בהמשך לשיח המוכר בן‬
‫מאות בשנים‪ ,‬השיח שבו הדבר היחיד שהשתנה הוא הז'רגון המקצועי והפופולרי‬
‫או המיקום הגיאוגרפי (בעבר ניבאו שקיעה לאירופה או לאימפריה הבריטית)‪,‬‬
‫או בתופעת "שקיעת המערב" שעליה דיברו ואת גורלה ניבאו וכיום אנו עדים‬
‫לנבואה המגשימה את עצמה? ויותר מכך‪ ,‬האם אי פעם דובר על "שקיעת‬
‫המזרח"‪ ,‬על חדלונו או ברכתו לעולם‪ ,‬כפי שדובר או עדיין מדובר כיום על‬
‫"המערב"? נראה שלא‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מה יש בו "במערב" המושך אליו כל כך הרבה‬
‫אש מכיוונים שונים ובמשך תקופות זמן כה ארוכות? בקצרה – האם גם בעוד‬
‫מאות שנים יהיו צאצאינו עדים לשיח "שקיעת המערב"‪ ,‬או שאנו והם כבר נהיה‬
‫עדים להיעלמות עוצמתו? ולבסוף‪ ,‬במידה ותתרחש תופעה שכזו האם תיתפס‬
‫כקטסטרופה או כברכה לאנושות?‬
‫אין בכוחנו לענות על שאלות אלו כיום‪ ,‬וניתן רק להניח כי במקרה שלפנינו‬
‫עדיין לא נאמרה המילה האחרונה‪.‬‬
‫מסקנות‬
‫הגישות שהוצגו להלן מדגישות מספר מסקנות‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ענייננו נוגע בעיקר לשיחים פנים "מערביים" שמקורם עוד טרם‬
‫‪162‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫המילניום השלישי‪ .‬לאורך מאות השנים האחרונות‪ ,‬עם התחזקותם של אזורי‬
‫ליבת "המערב"‪ ,‬חששו קבוצות עלית באזורים אלו מאובדן ההגמוניה של‬
‫הציביליזציה שאותה כה העריצו ותפרו לה תכונות נעלות לעומת ציביליזציות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬שם המשחק בשיחים מסורתיים אלו היה "מודרניות"‪ .‬תכונותיהם של‬
‫גוף הידע‪ ,‬המושג ודפוסי פעולה של חברות מודרניות המאמצות או משליטות‬
‫תהליכי מודרניזציה נתפסו כרלוונטיים רק ל"מערב" שבידו גם הכוח להנחיל או‬
‫למנוע אותם מתרבויות אחרות‪ .‬עם העמקת השיח המערער על לגיטימיות גוף‬
‫הידע‪/‬המושג‪/‬דפוס הפעולה המודרניים‪ ,‬הועמקה גם הביקורת ומכאן תחושת‬
‫הכישלון ושקיעת "המערב"‪ .‬שיחים אלו לא הציגו‪ ,‬אם כן‪ ,‬ולא שיקפו מציאות‬
‫אלא נוצרו כתוצאה מתהליכים פנימיים בקרב קבוצות עילית "במערב"‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬ובניגוד למה שנאמר עד כה‪ ,‬אין להכחיש כי לתהליכים תרבותיים‬
‫יש משקל בתחושת הפסימיות‪ .‬התחזקותן המהירה של ארצות המזרח הרחוק‬
‫והודו‪ ,‬ותהליכים דתיים‪ ,‬דמוגרפיים וסביבתיים שפוקדים את כל העולם ולא רק‬
‫את אזורי ליבת "המערב"‪ ,‬יוצרים מוקדים עולמיים של פסימיות לצד אופטימיות‬
‫בקרב קבוצות נשלטות ומחוסרי כוח‪ .‬כמובן שהחוששות העיקריות מתהליכים‬
‫אלו הן קבוצות כוח שיכלו עד המאה האחרונה להשליט את מרותן ועוצמתן‬
‫ודפוסי חשיבתן על מרבית אזורי העולם‪ .‬פגיעה בהן הנה אף פגיעה "במערב"‪.‬‬
‫דוגמה המחייבת העמקה נוספת אפשר למצוא בהנחת "שקיעת הגאונות‬
‫הגרמנית"‪ .‬תכונות תרבותיות שמקורן באזורי מרכז אירופה שבמשך מאות שנים‬
‫נצרפו לכדי יחידה יחסית הומוגנית המכונה גרמניה המודרנית‪ .‬באזורים אלו‬
‫נוצרו והותכו כמה מן האלמנטים החשובים ביותר בציביליזציה "המערבית"‪.‬‬
‫כאשר אלמנטים אלו החלו לאבד מתוקפם‪ ,‬להיחלש ואף להיעלם עקב סיבות‬
‫שעליהן עמדתי כהנחת עבודה הזקוקה להעמקה‪ ,‬נפגעה הציביליזציה שעד‬
‫המאה ה‪ 20-‬נהנתה יותר מכל מהגאונות הגרמנית"‪ ,‬זו "המערבית"‪.‬‬
‫אם כן‪" ,‬שקיעת המערב" משלבת תהליכים מומצאים אך אמיתיים‪.‬‬
‫לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים"‪ .‬כמו כל ציביליזציה מובילה‪ ,‬גם זו‬
‫"המערבית" סובלת מקשיים‪ ,‬אך אין זה אומר כי היא שוקעת‪ .‬בעתיד הנראה‬
‫לעין לא נראה שהגמוניה זו תיפגע אנושות וערכי הציביליזציה המערבית ימשיכו‬
‫להיות דומיננטיים במרבית אזורי העולם‪ ,‬אם כי לא באותה דרך שבה היו עד‬
‫לעשורים האחרונים‪ .‬לדעתי‪ ,‬רק תהליכים תרבותיים שבהם לא יכולים אזורי‬
‫ליבת "המערב" לשלוט‪ ,‬קרי תהליכים דמוגרפיים‪ ,‬סביבתיים‪ ,‬דתיים ואקלימים‬
‫יביאו לשקיעתו‪.‬‬
‫מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות?‬
‫אינטרסים‪ ,‬רגשות והדדיות‬
‫אורית אבוהב‬
‫‬
‫לדר' נאוה ומיכה פארן‪,‬‬
‫‏מבקשים להודות לכם מקרב לב על השתתפותכם בחתונתנו ועל‬
‫השי הנדיב שהענקתם לנו‪ .‬רציתי שתדעו שמנת הגורמה שאכלתם‬
‫עלתה לנו ‪ ₪350‬למנה (‪ 700‬לשניכם)‪ ,‬כך שלמעשה שילמנו על‬
‫השתתפותכם באירוע ‪ .₪400‬הצעה אישית וכנה שלי‪ ...‬וזאת‬
‫מבלי שרותם תדע מן המייל שלי‪ ...‬בפעם הבאה שאתם מרגישים‬
‫דחף כה עז להיות פילנתרופים כל כך גדולים ‪ ‬לזוג צעיר המממן‬
‫את חתונתו מן הכסף שאין לו‪ ,‬אלא מן המתנות של החתונה‪...‬‬
‫שלחו להם מתנה בדואר‪ .‬האמינו לי שתשמחו אותם הרבה‬
‫יותר‪ .‬לא יעלה על הדעת שאורח באירוע לא יישא לפחות בעלות‬
‫מנתו ויצפה שהזוג הצעיר והמסכן יממן את ארוחת הגורמה שהוא‬
‫אכל!!! זו פשוט שערורייה‪ .‬בתודה על השתתפותכם באירוע‬
‫שהיה לנו מדהים למרות המתנה שקיבלנו מכם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫דר' אפרים חיבלוב‪.‬‬
‫במכתב זה‪ ,‬שהתגלגל בדואר האלקטרוני בנוסחים שונים‪ ,‬ושהיו לחותמיו‬
‫מספר גרסאות (המעידים על אמינותו המפוקפקת)‪ ,‬טמונה תמצית הרעיון‬
‫שאני מבקשת להציג ולנתח במאמר זה‪ .‬הבוטות שבה מתחשבן אבי הכלה‬
‫עם המוזמנים לחתונת בתו‪ ,‬מרמזת על המתח הקיים בהענקת מתנות בחברה‬
‫‪1‬‬
‫טקסט בנוסח זה עבר כמייל באינטרנט כבר בשנת ‪ ,2008‬כשהצגתי נוסח קודם של‬
‫מאמר זה בכנס של האגודה האנתרופולוגית האירופית‪ ,‬בלובליאנה‪ ,‬סלובניה‪ .‬נוסח‬
‫אחר מופיע במאמרו של טריגר (תשע"ב) ובו הוא מצטט נוסחים נוספים‪ .‬צבי טריגר‪,‬‬
‫"בהחלט הייתם צריכים‪ :‬מבט חוזי על תרבות מתנות החתונה בישראל"‪ ,‬עיוני‬
‫משפט‪ ,‬ל"ה‪ 51 ,‬תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,53‬ה"ע ‪( .4‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל)‬
‫‪164‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הישראלית כיום בין הרצון להביע נדיבות בהענקת מתנה‪ ,‬לבין קריעת המסווה‬
‫של הנדיבות והבלטת הפן החשבונאי של מתנות החתונה‪ ,‬עד כי ניתן לראות‬
‫במתנות פרקטיקה של תשלום עבור השתתפות במסיבה שנועדה להגשים‬
‫פנטזיות (בעיקר של הכלה)‪ .‬עיתוי הופעת המכתב בדוא"ל עשוי להיות רמז‬
‫לנקודת משבר ולאפשרות לשינוי כיוון בהתנהלות כלפי מתנות חתונה‪ ,‬שערכן‬
‫הכספי מזנק מעונת חתונות אחת למשנה ומגיע עד אבסורד‪ .‬הוא עשוי לתת‬
‫ביטוי לרתיעתם של מעניקי המתנות מתופעה זו ולמרידה הדרגתית שתוביל‬
‫לשינוי‪.‬‬
‫המבט המוצע על הענקת מתנות לחתונה‪ ,‬בהיותה פריט של תרבות‪,‬‬
‫ומ ָטה‪-‬פרשנויות ה"מספרות לעצמנו על עצמנו"‬
‫היא כבמערך של פרשנויות ֶ‬
‫(ברוח התייחסותו של האנתרופולוג האמריקני קליפורד גירץ (‪ )Geertz‬לתרבות‬
‫ולהגדרתה)‪ .‬המיניאטורה של מתנות חתונה בישראל היא סיפור קטן אך גדוש‪,‬‬
‫שבכוחו להאיר את התמונה הפנורמית הרחבה של החברה הישראלית‪ ,‬על‬
‫אופי היחסים השוררים בין חבריה‪ ,‬על מקומם של אירועים אישיים בממדים‬
‫הטקסיים של החיים החברתיים‪ ,‬ועל תרבות ישראלית של המעמד הבינוני‬
‫החילוני‪ .‬אורחות מתנות החתונה בקרב מעמד זה מבליטים פנים מסוימים של‬
‫החברה והתרבות הישראליים של הזמן‪ ,‬ומדגישים את התמורות שחלו בהם‬
‫בעשורים האחרונים‪.‬‬
‫המהלך הפרשני המוצג במאמרי מתבסס על גישות פרשניות לתרבות‪,‬‬
‫שצמחו בשנות ה‪ 70-‬של המאה ה‪ ,20-‬ונציגן הבולט הוא גירץ‪ .‬מהן נגזרת‬
‫ההכרה כי בני אדם חיים בעולם שנוצר בידי בני מינם וכי הם מוצאים בו‬
‫משמעות‪" .‬תרבות היא עולם היומיום המסובך שכולנו פוגשים בו וכולנו‬
‫מתנהלים בו"‪ 2.‬תמצית המבט הפרשני הגירציאני על תרבות היא התפיסה כי זו‬
‫מערכת של סמלים ופרשנויותיהם‪ .‬תרבות‪ ,‬לגבי דידו של גירץ‪ ,‬היא "מערכת‬
‫סמלים שפעולתה טובעת בבני אדם הלכי רוח ומוטיבציות עזים‪ ,‬מעמיקי חדור‬
‫ומאריכי ימים באמצעות ניסוח השקפות בדבר סדר עולם כללי והלבשתן של‬
‫השקפות אלו בלבוש עובדתי כל‪-‬כך‪ ,‬עד כי הלכי הרוח והמוטיבציות נראים‬
‫תואמים במיוחד את הממשות‪ 3".‬כמערכת סמלים היא נתונה לפרשנות שהיא‬
‫לב ליבה של התרבות‪ ,‬אשר נקראת כטקסט‪ ,‬מנותחת כטקסט ומפורשת כטקסט‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק‪ ,‬לקסיקון לתיאוריה של התרבות‪" ,‬תרבות"‪" ,‬תרבות‬
‫פופולרית"‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב‪ ,2007 ,‬עמ' ‪.412‬‬
‫קליפורד גירץ‪ ,‬פרשנות של תרבויות‪ ,‬כתר‪ .‬ירושלים‪ ,1990 ,‬עמ' ‪( .92‬גירץ‪ ,‬פרשנות‬
‫של תרבות)‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪165‬‬
‫הלכי הרוח הנגזרים ממנה מגולמים בפרקטיקות חברתיות יומיומיות של חולין‬
‫ושל קודש‪ ,‬והם שיוצרים את הראייה הכללית של סדרי עולם‪.‬‬
‫אם מרחיקים מעבר להגדרתו של גירץ‪ ,‬אפשר לצאת לשני ממדים נוספים‪,‬‬
‫שלדעתי‪ ,‬מכריעים בניתוח תופעות חברתיות‪ :‬ממד השינוי וממד הכוח‪ .‬תרבות‬
‫היא דינאמית מטבעה‪ ,‬ותהליכי שינוי מתרחשים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬משום שפרשנים‬
‫שונים קוראים אותה קריאה שונה‪ ,‬ומשמעויות הסמלים משתנות בהקשרי‬
‫זמן ומקום‪ .‬השתנות הפרשנות מתרחשת כתוצאה ממאבקם של שחקנים‪-‬‬
‫פרשנים המתחרים זה בזה על טיבה של הפרשנות שתתקבל לבסוף‪ ,‬הנגזרת‬
‫מיחסי הכוחות ביניהם‪ .‬ממדים אלה של שינוי ושל כוח‪ ,‬המהווים אבני יסוד‬
‫להבנת פרקטיקות אנושיות‪ ,‬מספקים נקודה ארכימדית לחילוץ הגדרתו של‬
‫גירץ ממעגל הקסמים שהיא מצויה בו‪ ,‬ועל פיו בני אדם טווים את רשת קורי‬
‫‪4‬‬
‫התרבות אך בה בעת גם לכודים בה‪.‬‬
‫המיניאטורה של החתונה הישראלית והפרקטיקות הכרוכות בה עשויה‬
‫להדגים את המאבק על הפרשנות לסמלים ואת הממד הדינמי של השתנות‬
‫המשמעויות‪ .‬השחקנים‪-‬פרשנים של החתונה הם החתן ומולו הכלה‪ ,‬משפחות‬
‫החתן ומולה משפחת הכלה‪ ,‬המארחים לעומת האורחים‪ ,‬ומפיקי האירוע לעומת‬
‫לקוחותיהם– כולם חושבים‪ ,‬מאמינים‪ ,‬מפרשים‪ ,‬מתרצים‪ ,‬מסבירים‪ ,‬ומחזיקים‬
‫בעמדותיהם שהן תוצר של תרבותם ושל האינטרסים לטווח הקצר ולטווח‬
‫הארוך‪ .‬במסכת החליפין המתנהלת ביניהם תגבר פרשנותו של החזק‪ ,‬השולט‬
‫במשאבים‪ ,‬או מי שהשולט במשאבים סבור שיש להפקיד בידיו את הקביעה‬
‫מה ייעשה בהם‪ .‬עם זאת‪ ,‬המעשים המבטאים את פרשנות הסוכן החברתי‬
‫המשחק בשדה הם ביטוי לשילוב של הכוחות החיצוניים של התרבות עם ייחודו‬
‫וחד‪-‬פעמיותו של היחיד הפועל‪ :‬תשוקותיו‪ ,‬לבטיו‪ ,‬הידע שלו‪ ,‬מניעיו וצרכיו‪.‬‬
‫יחידים המבטאים גישה חתרנית‪ ,‬מתריסה‪ ,‬מתנגדת לפרקטיקות הקיימות‪,‬‬
‫כמו גם תנועות המתגבשות לחולל שינוי בהסדרים הקיימים‪ ,‬עשויים להיות‬
‫פוטנציאל לשינוי‪.‬‬
‫פרקטיקות של חיי יומיום כגון חתונה‪ ,‬בעקבות דה‪-‬סרטו‪ ,‬הן "מחקר‬
‫‪5‬‬
‫של פעולת המשתמשים‪ ,‬שדה מחקר שהיום הוא חשוך ויש להאירו‪".‬‬
‫באנתרופולוגיה הישראלית טרם מוצה שדה המחקר של פרקטיקות הנהוגים‬
‫בידי המעמד הבינוני‪-‬חילוני‪-‬עירוני‪-‬אשכנזי‪ ,‬והוא בבחינת שדה הראוי‬
‫להארה‪ .‬ב‪ 40-‬שנות פעילותה‪ ,‬הושם בעיקר דגש על "תרבות עממית" בעלת‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫גירץ‪ ,‬פרשנות של תרבות‪.‬‬
‫מישל דה‪-‬סרטו‪" ,‬המצאת היומיום"‪ ,‬תיאוריה וביקורת‪ ,10 ,1997 ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪166‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫גוון שנתפס כאתני‪" ,‬תרבות של אחר" (כלומר‪ ,‬פריטי תרבות של יהודי המזרח)‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬החתונה והטקסים הנלווים אליה נתפסו כ"תרבות עממית"‪ .‬אך עם‬
‫התעוררות ההתעניינות המחקרית בקטגוריות חברתיות המוגדרות כ"אנחנו"‪,‬‬
‫מתגבר גם העניין בפרקטיקות הטקסיות והיומיומיות שלהן‪ .‬כזה הוא העיסוק‬
‫בביטויים לשוניים ובדפוסי תקשורת;‪ 6‬בסטיקרים על מכוניות;‪ 7‬באוכל;‪ 8‬או‬
‫‪9‬‬
‫בחזון "העידן החדש"‪.‬‬
‫גלית חזן‪-‬רוקם‪ ,‬מהבולטות בחוקרות הפולקלור‪ ,‬טענה כי העמדת התרבות‬
‫העממית במוקד המחקר מחדדת את המודעות לניגוד "בין הפרטי לפומבי‪,‬‬
‫בין היחידני לקבוצתי‪ ,‬בין המסורתי למחדש‪ ,‬בין כתיבה לדיבור‪ ,‬בין בורות‬
‫לאוריינות‪ ,‬בין הקאנוני ללא‪-‬קאנוני‪ ,‬בין השליט לדחוי‪ ,‬בין המרכזי לשולי [‪.]...‬‬
‫הגדרת נושאי הפולקלור – הסובייקטים היוצרים אותו – כרוכה באופן מסורתי‬
‫בהצבתם בניגוד ליישות אחרת‪ ,‬גבוהה מהם בסולם היררכי‪ :‬אליטה‪ ,‬מרכז‪,‬‬
‫אקדמיה‪ ,‬מודרניות‪ 10".‬דיון במתנות חתונה ש"אנו" נוהגים להעניק הוא מהלך‬
‫המאפשר להתבונן בתרבות העממית של אותה ישות מרכזית‪ ,‬מודרנית‪ ,‬גבוהה‬
‫בסולם ההיררכי‪ ,‬הדומה מאוד לפרקטיקות הנהוגות בקרב הקטגוריה החברתית‬
‫המסורתית‪ ,‬השולית והדחויה‪ ,‬ולהראות עד כמה הן בעצם דומות‪ ,‬והשונות‬
‫ביניהם מזערית‪ .‬הדמיון הרב השורר בקרב שכבות רחבות בציבור הישראלי‬
‫באשר לפרקטיקות המקובלות בתחום זה – תופעה הראויה אף היא להתייחסות‬
‫ועל כך בהמשך ‪ -‬דומה שאפשר לדבר על התופעה בהכללה תקפה למדי‪.‬‬
‫בעבודה קודמת על המתנה לחתונה התבוננתי בעיקר בתפיסת ההדדיות‬
‫ובשיקולים להערכה מהי מתנה ראויה‪ 11.‬הפעם אדון בהיבטי החליפין הגלומים‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫תמר כתריאל‪ ,‬מילות מפתח‪ ,‬אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן‪ ,‬חיפה‪.1999 ,‬‬
‫‪Hagar Salamon, "Political Bumper Stickers in Contemporary Israel: Folklore as‬‬
‫‪an Emotional Battleground", in: Esther Hertzog, Orit Abuhav, Harvey Goldberg‬‬
‫‪and Emanuel Marx (eds.), Perspectives on Israeli Anthropology, Wayne State‬‬
‫‪University Press. Detroit, 2009.‬‬
‫‪ 8‬עפרה טנא‪' " ,‬כך נבשל' בית בישראל"‪ ,‬בתוך‪ :‬אביעד קליינברג (עורך)‪ ,‬בטן מלאה‪:‬‬
‫מבט אחר על אוכל וחברה‪ ,‬הוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב‪.2005 ,‬‬
‫‪ 9‬דלית שמחאי‪ ,‬לזרום נגד הזרם‪ :‬פרדוקסים בהגשמת חזון "העידן החדש" בישראל‪,‬‬
‫פרדס‪ ,‬תל אביב‪.2009 ,‬‬
‫‪ 10‬גלית חזן רוקם‪" ,‬על חקר התרבות העממית‪ :‬הקדמה"‪ ,‬תיאוריה וביקורת‪,1997 ,10 ,‬‬
‫עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 11‬אורית אבוהב‪" ,‬חתונת הדמים‪ :‬מתנות של חפץ ושל כסף בחתונה ישראלית"‪ ,‬בתוך‪:‬‬
‫אורית אבוהב‪ ,‬אסתר הרצוג‪ ,‬הרוי גולדברג ועמנואל מרקס (עורכים)‪ ,‬ישראל‪:‬‬
‫אנתרופולוגיה מקומית‪ ,‬צ'ריקובר‪( .1998 ,‬אבוהב‪ ,‬חתונת הדמים)‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪167‬‬
‫בתפיסתה כתשורה רגשית‪ ,‬חברתית‪ ,‬או חומרית כספית‪ ,‬במעמד הכסף בתהליך‬
‫ההדדי של חוב וחוב מוחזר‪ ,‬ובפרשנות המקובלת אך בו זמנית חתרנית‬
‫לפרקטיקה‪ ,‬שמצד אחד היא וולונטארית‪ ,‬ומצד אחר נכפית על האדם‪ .‬אפשר‬
‫לבחון את מתנות החתונה בכיוונים שונים בהקשר התרבותי‪ :‬כחפצים‪ ,‬על‬
‫ההיבטים המטריאליים שלהם‪ ,‬או במסגרת כלכלת המתנות‪ ,‬על מקומן בכוחות‬
‫המניעים את השוק‪ ,‬שכן מתנה היא מוצר חליפין בר קיימא‪ ,‬הנבחר‪ ,‬נרכש‬
‫ומועבר בהזדמנות טקסית‪ .‬אפשר לראותן במבט תרבותי חברתי המעיד על אופי‬
‫היחסים חברתיים‪ ,‬ועל תפיסת מהותה של מסיבת החתונה והמתנה המוענקת‬
‫בה‪ .‬אפשר להעמיק בצדדים המשפטיים של הענקת מתנה‪ 12.‬כל אלה גם יחד‬
‫עשויים להשתלב זה בזה‪ ,‬שכן הראיה הכלכלית‪-‬עסקית‪-‬משפטית מלמדת על‬
‫מהלך החליפין של מתנות החתונה‪ ,‬ואליה נוסף נדבך של דיון – הפוטנציאל‬
‫לשינוי וכיוונו‪.‬‬
‫הדיון הסוציולוגי‪ ,‬ההיסטורי והאנתרופולוגי ב"מתנה" מאיר עקרונות‬
‫חברתיים בסיסיים‪ ,‬אשר גם אם היו תקופות שבהן העניין בהם הצטמצם‪ ,‬הם‬
‫מעולם לא נעלמו מחזית המחקר והעיון‪ .‬העיסוק התאורטי במתנה‪ ,‬כמו גם‬
‫ברעיונות מרכזיים אחרים במדעי החברה‪ ,‬מהווה מעין שרשרת של רעיונות‪,‬‬
‫תזות ואנטי‪-‬תזות‪ ,‬תובנות וביקורת עליהן‪ .‬כעובדה חברתית טוטאלית‪,‬‬
‫"דורקהיימית"‪ ,‬גלומים בה תפיסת יחסים משפחתיים ויחסי חברות‪ ,‬יחס כלפי‬
‫נדיבות וכלפי התחשבנות עם הזולת‪ ,‬הבנה של אלטרואיזם‪ ,‬הדדיות וחליפין‪.‬‬
‫האפיון של קטגוריות של סחורות ומתנות‪ ,‬כסף וחליפין עשויה לפתוח חלון‬
‫הצצה לקשרים שבין סנטימנטים‪ ,‬אינטרסים והדדיות הנשקפים במתנות חתונה‪.‬‬
‫אף כי בני הזוג הנישאים ואורחיהם נדמים בעיני עצמם כשולטים בבחירותיהם‬
‫וכממציאים מסורת בכל פעם מחדש‪ ,‬הם נתונים למעשה לכללי הביטוי‬
‫וללחצים לעמוד בנורמות של הדומים להם בעולם החברתי‪ .‬יזמים עסקיים‬
‫מכוונים את הטעם "הנכון"‪" ,‬העכשווי"‪ ,‬שהתמורות בו מהירות ורודפות זו את‬
‫זו‪ ,‬שכן העדכניות של האירוע היא ערך נשאף לעצמו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחורי הקלעים‬
‫נשמעים קולות מרדניים ומתריסים כנגד הנתינה הכפויה של צ'קים בסכומים‬
‫גבוהים‪ ,‬המצופים "לכסות" הוצאות של אירוע מופגן‪ ,‬פנטסטי שתכליתו לממש‬
‫חלומות ילדותיים‪ ,‬ולאו דווקא לשמש הצהרה פומבית על שינוי סטטוס‪ ,‬זוגיות‬
‫חדשה ומעבר בשלבי מחזור החיים‪.‬‬
‫‪ 12‬כפי שעשה טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫אתנוגרפיה של חתונה ישראלית‬
‫נצא לחתונה אופיינית‪ ,‬פעם להשתתף בה כאורחים ופעם להשתתף בה‬
‫כבני הזוג‪ .‬נניח שאנחנו האורחים‪ .‬למשל חברים של הורי אחד מבני הזוג‪ .‬את‬
‫ההזמנה לחתונה נקבל בדרך כלל בדואר‪ ,‬לעתים בדואר אלקטרוני או אישית‬
‫ביד‪ ,‬פעולה שנחשבת למחווה של כבוד כלפי המוזמן‪ .‬יש שיגיבו על ההזמנה‪:‬‬
‫"שוב קיבלנו דו"ח" (הכוונה לדו"ח על עבירת תנועה)‪ ,‬או קנס‪ ,‬המטפורות‬
‫הנפוצות לחוב שיש לשלם‪ .‬ההזמנה מספקת את המידע הנחוץ לקביעת גודל‬
‫המתנה‪ :‬ירוממה או יפחיתה‪ .‬העיצוב עשוי להיות מפואר‪ ,‬על גבי נייר עבה‬
‫ומשובח ועליו תבליטים של פרחים‪ ,‬אותיות חרותות בגוון זהב ומעטפה‬
‫מהודרת; או מעוצבת בהומור‪ ,‬הכולל תמונות של החתן והכלה‪ ,‬קריקטורות‬
‫ודימויים אחרים‪ .‬לאחרונה נוצר הנוהג שבני הזוג מעצבים את ההזמנה בעצמם‬
‫בלי להיעזר בגרפיקאים של בתי הדפוס‪ ,‬לכן כל הזמנה מעוצבת באופן אישי‬
‫וייחודי‪ .‬הטקסט עשוי להיות רשמי (הורי הכלה‪ ...‬והורי החתן‪ ...‬מתכבדים‪...‬‬
‫וכד') בלוויית סממנים דתיים או לאומיים‪ ,‬ומצד שני נמצא גם טקסט מינימליסטי‪,‬‬
‫הומוריסטי (סוף סוף החלטנו‪ ...‬את הנעשה אין להשיב‪ ...‬אנו עושים טעות‬
‫גדולה ובלתי הפיכה ומתחתנים‪ .)...‬מעיתוי החתונה ומיקומה אנו למדים על‬
‫עלות הפקת האירוע‪ ,‬אם בגן אירועים או באולם‪ ,‬בקיץ או בחורף‪ ,‬בצהרים‬
‫או בערב (נהוג לערוך חתונות ביום ששי בצהרים)‪ ,‬ביום שלישי המבוקש‪ ,‬או‬
‫בתאריך ייחודי כמו ‪ .10.10.2010‬על עלות האירוע אפשר ללמוד גם ממידע‬
‫על הקייטרינג ועלות המנה‪ ,‬הוצאות נלוות כגון פרחים‪ ,‬פרפרים‪ ,‬זיקוקים‪ ,‬בר‬
‫אקטיבי‪ ,‬הופעות של זמרים ולהקות‪ ,‬משמחים ומרקידים‪ ,‬תקליטן ודי‪-‬ג'י‪ .‬על‬
‫אלה יש להוסיף את שמלת הכלה (השכרתה ללילה עולה אלפי שקלים)‪ ,‬לבוש‬
‫החתן‪ ,‬בגדי הוריהם‪ ,‬השושבינים למיניהם‪ ,‬איפור ותסרוקת‪ ,‬ובכלל הוצאות על‬
‫הפתעות (כולל אמצעי התעבורה שבו יגיעו החתן והכלה למקום – כרכרה‪,‬‬
‫לימוזינה או מסוק‪.13)...‬‬
‫לאחר התרשמות כללית מעלות ההפקה‪ ,‬שוקלים המוזמנים מה יהיה‬
‫אופי המתנה‪ .‬מכיוון שרשימת מתנות אינה נהוגה בישראל‪ ,‬קשה לשער מה‬
‫הם צרכיהם של הנישאים ורצונותיהם‪ .‬מתנת חפץ היא בעייתית‪ :‬עשויה שלא‬
‫למצוא חן בעיני המקבל‪ ,‬מיותרת‪ ,‬כפולה‪ ,‬ובכלל נחשבת פתרון לקמצנים‬
‫שאינם מוכנים לפתוח את ידם‪ .‬בעיקר לא רצוי לתת מתנת חפץ לזוג שחי‬
‫במשק בית משלו‪ ,‬ובוודאי הוא מצויד בחפצים הבסיסיים הנחוצים לו‪ .‬אחרי‬
‫‪ 13‬על ההבדלים בעלויות ניתן ללמוד מאתרי האינטרנט "מתחתנים" ודומיהם‪ ,‬ודיון על‬
‫כך במאמרי‪ ,‬אבוהב‪ ,‬חתונת הדמים‪.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪169‬‬
‫שנפסלה אופציית החפץ‪ ,‬האלטרנטיבה היא מתנת כסף‪ .‬ואז יש לחשב את‬
‫דמי המתנה‪ .‬אתר האינטרנט "כמה כסף"‪ www.kamakesef.co.il ,‬מבוסס על‬
‫אלגוריתם המסייע לחשב את גודל המתנה על פי קריטריונים שונים‪ .‬אתר זה‪,‬‬
‫שפותח בידי סטודנטים בטכניון‪ ,‬נמכר לאתרי החתונות והוא מהווה כיום מקור‬
‫עיקרי להכוונת הנבוכים באשר לגודל הצ'ק‪ .‬הפרמטרים הנלקחים בחשבון הם‬
‫כאמור ההשקעה בהפקת האירוע‪ ,‬ועליהם נוספים מצבם הכלכלי של הנותן‬
‫והמקבל‪ ,‬מידת הקרבה האישית – אם קרובי משפחה או ידידי נפש – וכמה‬
‫אורחים חולקים מתנה אחת (אורח יחיד יביא יותר ממחצית המתנה שיביא‬
‫זוג‪ .‬ילדים קטנים אינם מובאים בחשבון)‪ .‬השילוב של הגורמים הללו‪ ,‬ואיתם‬
‫ההביטוס של "מה שנהוג לתת" ו"כמה קיבלתי בעבר"‪ ,‬יסכמו סכום שאותו נהוג‬
‫לרשום בצ'ק לפקודת הזוג‪ .‬יחד עם החישובים המתוארים לעיל‪ ,‬יותר ויותר‬
‫אורחים זנחו את המתמטיקה הגבוהה והם נותנים סכום מינימום אחיד בבואם‬
‫לאירוע‪ ,‬בלי להתחשב באמות המידה שתיארנו‪ .‬השיקול היחידי הוא מספר‬
‫המשתתפים במתנה (בדרך כלל זוג או יחיד)‪.‬‬
‫כאורחים‪ ,‬אנו דואגים להופיע במיטבנו‪ :‬גם אם מאוד קרובים אנחנו וגם אם‬
‫רחוקים לחתן‪-‬כלה‪ ,‬הצטיידנו בבגדים ואבזרים מפוארים ומושקעים‪ ,‬ביקרנו‬
‫במספרה‪ ,‬במכון יופי‪ ,‬אם יש לנו ילדים קטנים נדאג לבייביסיטר‪ ,‬אם הזמינו‬
‫אותנו לאירוע באתר מרוחק נקדיש לכך גם זמן נסיעה ודלק‪ .‬עם הגיענו‪ ,‬אנו‬
‫נתונים לבדיקת שומרי סף ביטחוניים ושומרי סף בירוקראטיים שמוודאים‬
‫שאנו מופיעים ברשימת האורחים ומציידים אותנו בכרטיס שעליו מצוין מקום‬
‫ישיבתנו בשולחנות באולם‪ .‬עוד מספר מטרים ואנו פוגשים את הורי החתן‬
‫והכלה‪ ,‬אחיהם ואחיותיהם מברכים אותנו בבואנו ואנו מתועדים בידי צלמי‬
‫וידאו וסטילס‪ .‬לעתים רחוקות יקבלו את פנינו גם החתן והכלה‪ ,‬אם הם לא‬
‫בוחרים באופציה המקובלת יותר של חשיפה בפני הקהל רק ב"כניסה" לחופה‪.‬‬
‫עתה הגיע רגע הענקת המתנה‪ :‬נשלשל את הצ'ק שהכנו בבית בתוך מעטפה‬
‫ועליה שם החתן והכלה‪ ,‬לעתים בתוספת כרטיס ברכה המציין את זהות הנותנים‬
‫לכספת המוצבת בכניסה‪ .‬המעטפה עם הצ'ק אינה מוענקת לבעלי השמחה‪.‬‬
‫מי שלא כתבו את הצ'ק מבעוד מועד‪ ,‬משום שלא הספיקו או משום שרצו‬
‫לבחון את עלות האירוע כדי שיהיו בידם נתונים לנקוב בהיקף המתנה‪ ,‬ישתמשו‬
‫במעטפות העומדות לרשות האורחים בשולחן סמוך‪ .‬אם הבאנו מתנת חפץ‪,‬‬
‫נניח אותה בארגז המתנות (הריק בדרך כלל) הממוקם ליד הכספת‪ .‬בכך תם‬
‫טקס הענקת המתנה‪ ,‬כמעט בלא מגע יד אדם‪ ,‬בלא הצגת אקטים של נדיבות‬
‫ובלא סממני תרומה‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מהכניסה נפנה לרחבת קבלת הפנים‪ ,‬שבה מוצעים מקומות ישיבה ספורים‬
‫בפינות ישיבה או בשולחנות ובכיסאות בר‪ .‬בינינו יעברו מלצרים עם מגשים‬
‫ועליהם מנות פתיחה קטנות‪ ,‬או נתכבד בתחנות מזון קליל אבל מושקע‪ .‬לא‬
‫נוותר על בר מלא מצויד באלכוהול ובמשקאות קלים‪ .‬לאחר שעה קלה נערך‬
‫טקס החופה (שעליו לא אתעכב)‪.‬‬
‫מיד לאחר החופה‪ ,‬מוזמנים האורחים לחדר אוכל‪ ,‬להתיישב סביב שולחנות‬
‫שמיועדים לשמונה עד עשרה סועדים‪ .‬סידור השולחנות נעשה בידי עורכי‬
‫האירוע‪ ,‬והמקומות מסומנים בפתק מעוטר הניתן לנו בבואנו‪ .‬מקובל היום‬
‫להגיש את המנות לסעודה במבחר תחנות להגשה עצמית‪ ,‬שלפתחם נעמוד‬
‫בתור ארוך המידלדל לאחר זמן‪ .‬מלצר יספק משקאות לבחירתנו‪ .‬סמוך‬
‫לפתיחה בסעודה‪ ,‬או שעה קלה לאחריה‪ ,‬נפתחת עמדת הריקודים במוסיקה‬
‫רעשנית יותר או פחות‪ ,‬שתיפסק רק בתום הריקודים באשמורת השלישית‪.‬‬
‫האורחים המבוגרים‪ ,‬בני הדור של הורי הזוג‪ ,‬עשויים להמשיך לבלות את הערב‬
‫בהתגודדות עם קרובים‪ ,‬מכרים‪ ,‬ושכניהם לשולחן‪ ,‬ומדי פעם לעלות לרחבת‬
‫הריקודים‪ ,‬ויפרשו בשעה מוקדמת ביחס‪ .‬הצעירים ירקדו עוד ועוד‪ ,‬ובהדרגה‬
‫יערו לתוך גופם אלכוהול שיעודדם‪ ,‬ימריצם ובעיקר ישכר אותם‪ .‬האלכוהול‬
‫הוא סממן חשוב בריקודים ומשביח את איכות החוויה לצעירים‪ ,‬בראש וראשונה‬
‫לחתן‪ ,‬עד כי הוא סובל מתסמיני שתיית יתר‪ .‬המארחים – החתן הכלה והוריהם‬
‫– יתפנו אלינו רק לזמן קצר במהלך הערב‪ ,‬לברר האם אנו נהנים‪ ,‬להודות על‬
‫שכיבדנו אותם בנוכחותנו ולצילום משותף‪ .‬במהלך הערב יתבקשו המוזמנים‬
‫להפסיק את הסעודה והריקודים‪ ,‬ותוצג בפניהם מצגת של הביוגרפיה של בני‬
‫הזוג‪ ,‬ברכות מצולמות‪ ,‬קטע הומוריסטי או אמנותי המבוצע בידי חברים או בני‬
‫המשפחה‪ .‬צלמי הווידאו (בדרך כלל יותר מאחד)‪ ,‬הסטילס ותמונות המגנט‬
‫למקרר למזכרת לאורחים‪ ,‬לא מפסיקים לצלם ומתעדים גם את הריקודים‬
‫הסוערים‪ .‬כעבור זמן מה תיפתח עמדת הקינוחים‪ ,‬שתאפשר לנו לבלות את‬
‫שארית האירוע עם גלידות‪ ,‬מאכלים מתוקים אחרים ושתייה חמה‪ .‬וכך מיצינו‬
‫עד תום את אפשרויות ההנאה מהאירוע‪ :‬אכלנו‪ ,‬שתינו‪ ,‬שמענו מוזיקה‪ ,‬רקדנו‪,‬‬
‫פגשנו חברים ובני משפחה‪ .‬כעבור מספר ימים אנחנו עשויים לקבל שיחת‬
‫טלפון או כרטיס תודה מחברינו הורי המתחתנים‪ ,‬או מבני הזוג עצמם‪.‬‬
‫איך נראה הדבר מנקודת מבטם של בני הזוג? לאחר לבטים שעשויים‬
‫להימשך חודשים‪ ,‬בחרנו את מקום האירוע‪ ,‬המועד‪ ,‬הבגדים‪ ,‬המוזיקה ושאר‬
‫האבזרים‪ ,‬וערכנו את רשימת המוזמנים בתאום עם ההורים‪ .‬אם הם אינם‬
‫מממנים לנו את האירוע‪ ,‬מובטח לנו מתח לדעת האם נכסה את הוצאות‬
‫האירוע באמצעות הצ'קים שנקבל‪ .‬טיפים מאתר אינטרנט המיועד למתחתנים‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪171‬‬
‫עשויים לכוון אותנו לחישוב נכון של הרכב האורחים שיבטיח לנו כיסוי מלא‬
‫של הוצאות החתונה ואף להשאיר בידינו יתרה‪ .‬אורחים בעלי הכנסה ממוצעת‬
‫יכסו את הוצאותיהם‪ ,‬ואם יהיו לנו אורחים בעלי יכולת כלכלית גבוהה ו‪/‬‬
‫או קרובים מאוד‪ ,‬ולא יותר מדי אורחים חסרי יכולת ו‪/‬או רחוקים‪ ,‬יישאר לנו‬
‫עודף‪ .‬חישוב פשוט ותיאורטי יעלה‪ ,‬כי עצם הכיסוי של הוצאות האירוע על ידי‬
‫מתנות האורחים מאפשר כביכול להזמין מספר אורחים לא מוגבל‪ ,‬בלי שנישא‬
‫בנטל הכלכלי הכרוך באירוח‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עלות המסיבה אינה רק פועל יוצא של‬
‫מספר האורחים‪ ,‬אלא עשויה להמריא עם הבחירה באבזרים‪ ,‬תאורה‪ ,‬מוזיקה‪,‬‬
‫פרחים‪ ,‬זיקוקים‪ ,‬בלונים‪ ,‬פרפרים‪ ,‬הסעה לחתונה בלימוזינה ועוד‪ .‬לכן ככל‬
‫שיגדל מספר האורחים‪ ,‬הכסף שייכנס לכיס המתחתנים יכסה גם את ההוצאות‬
‫הקבועות‪ .‬חשוב לנו לדעת מראש מי מהמוזמנים יגיע‪ ,‬כי רק לעתים רחוקות‬
‫נצפה לקבל מתנת כסף מכובדת ממי שלא נכח באירוע‪ .‬אלה החישובים שנחשב‬
‫כשנתלבט האם לסדר מראש את הרכב שולחנות האורחים ובכך נקבע קירבה‬
‫בין מוזמנים‪ ,‬או ניתן לאורחים את החופש לבחור להם את מקומם‪ .‬במקרה כזה‬
‫עלולים אורחינו להשאיר "מקומות ריקים" ליד השולחן‪ ,‬וגם על מנות אלה‬
‫נאלץ לשלם‪ .‬מצד שני‪ ,‬סידור כפוי עלול ליצר תסיסה בקרב האורחים שנכפה‬
‫עליהם סידור ישיבה לא לרצונם‪.‬‬
‫בתום האירוע המרגש והמשמח‪ ,‬שלו ייחלנו ועליו חלמנו שנים רבות ואליו‬
‫התכוננו חודשים‪ ,‬בא רגע האמת‪ .‬הסרנו מעלינו את מחלצות החתונה‪ ,‬התיישבנו‬
‫במחיצת הורינו ואחינו לרוקן את הכספת‪ .‬ההורים משני הצדדים יערכו את‬
‫רשימת הצ'קים – הסכומים והנותנים‪ .‬יתכן שטקס רישום המתנות יתבצע בלא‬
‫נוכחותנו‪ .‬אם אין אנו בטוחים בזהותו של הנותן‪ ,‬סרט הווידיאו שבו תעדנו‬
‫את כניסת האורחים והשתתפותם במהלך האירוע יספק את התשובה‪ .‬בסיום‬
‫טקס פתיחת המעטפות וחיבור סכומי הצ'קים נדע את פתרון החידה‪ :‬כיסינו‬
‫או לא כיסינו? הצלחנו לממש פנטזיה ולערוך אירוע נוצץ ששנים עוד ידובר‬
‫בהפקתו‪ ,‬בייחודיותו‪ ,‬במעגלים הולכים ומתרחבים‪ ,‬או לא? ונדע כמה אנחנו‬
‫שווים לאורחינו‪ ,‬והאם היו לנו הפתעות לכאן או לכאן‪ .‬את המשך החליפין בין‬
‫המקבלים והנותנים נממש בעתיד במגעים בינינו בנסיבות ובאירועים אחרים‪.‬‬
‫טקסים מחזקים לכידות חברתית‪ ,‬אך לא אחת יש באירוע כל כך גדוש ורווי‬
‫סמלים‪ ,‬אינטראקציות‪ ,‬רגשות והצגות‪-‬האני גם מקום למאבקים ולסכסוכים‪.‬‬
‫מסיבות וחגים הם נסיבות המחצינות ומביאות לקדמת הבימה מתחים בין בני‬
‫זוג‪ ,‬בין מחותנים‪ ,‬בקרב האורחים ובין האורחים למארחים‪ ,‬עלבונות שעליהם‬
‫מגיבים בניתוק מגע‪ ,‬מתווכים מתרוצצים בין הצדדים לקדם את התקשורת‬
‫ביניהם‪ ,‬טקסי פיוס‪ ,‬נקמה ארוכת טווח (לחתונה שלו גם אני אביא מתנה כל‬
‫‪172‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫כך עלובה‪ )...‬וכיוצא באלה‪ .‬הדרמות המקצינות את העקרונות המכוונים את‬
‫האינטראקציה חושפות היבטים שונים של מסווה הנדיבות ומבליטות קשרים‬
‫מובלעים בין אירוח (אוכל‪ ,‬מוזיקה ריקודים‪ ,‬אלכוהול) למתנה‪ .‬בניסוחו של‬
‫טריגר‪ 14,‬המתנות הן בעלות תחתית כפולה‪ :‬של נדיבות ושל מחויבות‪.‬‬
‫במהלך המחקר התוודעתי לכמה וכמה דרמות שהדגישו את החשבונאות‬
‫הנלוות לשיקולי המתנה בחתונה‪ .‬מקרה כזה מעיד על חשיבות הידע "כמה‬
‫קיבלנו" על מנת שנוכל לדעת מה הייתה עמדתם של הנותנים ו"כמה עלינו‬
‫להחזיר"‪ .‬ניתוקה של שרשרת החליפין מסוכן ועלול לסבך את היחסים בין‬
‫הנותנים למקבלים‪ .‬זמן קצר לפני חתונתם הסתכסכו א' ו‪-‬ד' עם הוריה של א'‬
‫ונותקה התקשורת ביניהם‪ .‬הנתק יצר מבוכה גדולה אצל ההורים‪ :‬כיצד יידעו מי‬
‫נתן מה לחתונת בתם‪ ,‬וכיצד יחזירו את החוב? הסתרתו של ידע זה הייתה קלף‬
‫מיקוח בידי החתן והכלה בעת המשא ומתן עם ההורים ליישור ההדורים ביניהם‪,‬‬
‫והם מצביעים על חשיבות ההדדיות בחליפין בין המוזמנים למארחים‪.‬‬
‫במקרה אחר‪ ,‬הזמינו הוריו החילונים של ב' לחתונתו עם ג' אורחים דתיים‬
‫מבני משפחתם הקרובה‪ .‬בשיחות שקדמו לחתונה הבהירו הקרובים הדתיים‬
‫את ציפיותיהם מרמת הכשרות של התקרובת שתוגש‪ .‬למרות זאת‪ ,‬להפתעת‬
‫הוריו של ב'‪ ,‬נמנעו האורחים הדתיים מטעמי כשרות מלטעום מהכיבוד שנפרס‬
‫בפניהם ועזבו במהירות את האירוע‪ .‬בתגובה דרשו הורי החתן מבני הזוג שלא‬
‫יפדו את הצ'קים שהעניקו להם בני המשפחה הדתיים‪ .‬במקרה זו בולט הקישור‬
‫הישיר שעשו הורי החתן בין המתנה לבין האוכל‪ ,‬הקשר בולט גם כאשר הוא‬
‫מוסווה במעטה של נתינה מתוך נדיבות‪ .‬דוגמה נוספת לקישור שבין האוכל‬
‫למתנה אפשר למצוא בנוהג המקובל בחתונות של דתיים לייחד שולחן נפרד‬
‫ועליו כיבוד צנוע ל"משמחים"‪ ,‬חבריו של החתן לישיבה וידידות הכלה‪ ,‬אשר‬
‫מתוקף מעמדם כלומדים בישיבות ובאולפנות משאביהם מוגבלים‪ .‬תפקידם‬
‫העיקרי כאורחים הוא למלא אחר המצווה לשמח חתן וכלה‪ .‬מהם לא מצפים‬
‫להביא כל מתנה שהיא‪.‬‬
‫לאחר ששככה ההתרגשות מהאירוע המשמעותי‪ ,‬נפתחו מעטפות הצ'קים‬
‫ששולשלו לכספת והוסרו העטיפות מהמתנות (המעטות) שהונחו בעריסה‬
‫המיוחדת‪ ,‬נניח למתחתנים ולבני משפחתם הקרובים לחשב את חישוביהם‪,‬‬
‫ונפנה לבחינת המשמעות של מתנות החתונה‪ .‬תיאור חתונה ישראלית מבעד‬
‫לפריזמה הפרשנית שלי מעורר מספר סוגיות הקשורות ביחסים חברתיים‪,‬‬
‫‪ 14‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪173‬‬
‫בערכה המורכב והרב‪-‬פנים של המתנה ובמקומם של טקסים ואירועי משפחה‬
‫בישראל של היום‪.‬‬
‫יחסים הנקנים בחתונה‪/‬יחסים הנקנים בכסף‬
‫אני מציעה לראות את הענקת מתנות לחתונה במסגרת ההקשר הכולל יותר‬
‫של הזדמנויות שבהן מקובל בישראל להעניק מתנה‪ .‬נוציא מן הכלל הזה נסיבות‬
‫הקשורות ביחסים בין קרובים‪ ,‬חברים‪ ,‬חברים לעבודה וכד'‪ ,‬ולא בנסיבות של‬
‫עסקאות כלכליות‪ ,‬כגון רכישה במרכול או מטעם חברה עסקית שיש לאדם‬
‫קשרים עימה‪ ,‬או מתנות שמוענקות בידי וועדי עובדים או מעסיקים‪ .‬אלה‬
‫ראויים לדיון נפרד‪ 15,‬אך גם הם מעידים על תפיסות המתנה ואופייה‪.‬‬
‫נסיבות הענקת מתנות במסגרת יחסים בינאישיים‬
‫• אירועים הקשורים למחזור החיים‪ :‬ברית מילה (וגם "בריתה")‪ ,‬בר ובת‬
‫מצווה‪ ,‬חתונות‪ ,‬חתונות זהב וכסף‪ ,‬ימי הולדת (אך אין מעניקים מתנה‬
‫לרגל סיום החיים‪ ).‬לעתים קרובות קודמת למסיבות החתונה שרשרת של‬
‫טקסים‪ :‬הצעת הנישואין‪ ,‬מסיבות רווקות ורווקים‪ ,‬טבילה במקווה‪ ,‬טקס‬
‫חינה‪ ,‬מפגש נשים מבוגרות וצעירות עם הכלה‪ ,‬ועוד היד נטויה להמציא‬
‫טקסים ומסיבות‪.‬‬
‫• אירועים אישיים בהתפתחות הקריירה‪ :‬גיוס לצבא ושחרור ממנו‪ ,‬סיום‬
‫לימודים‪ ,‬הסמכה‪ ,‬קידום בעבודה‪ ,‬קבלת תואר אקדמי‪ ,‬יציאה לגמלאות‪,‬‬
‫נסיעה לחו"ל‪ ,‬חזרה מחו"ל‪ ,‬ומתנות עבור שירות אישי מיוחד‪ ,‬פיצוי על‬
‫עלבון‪ ,‬מחוות פיוס ודומיהן‪.‬‬
‫• לרגל שינויים במיקום‪ :‬בחנוכת בית‪ ,‬בעת אשפוז ושחרור מבית החולים‪,‬‬
‫כשמוזמנים להתארח בבית קרובים או ידידים נהוג להביא מתנה סמלית‪:‬‬
‫פרחים‪ ,‬בקבוק יין‪ ,‬או בונבוניירה‪.‬‬
‫• חגים ומועדים דתיים או לאומיים‪ :‬חגי ישראל שבהם המתנות הן פרק לא‬
‫נפרד מנוהגי החג‪ :‬דמי חנוכה או משלוח מנות לפורים‪ .‬בראש השנה ובפסח‬
‫(חגי הסתיו והאביב) מקובל להעניק מתנות אישיות סמליות לבני המשפחה‪,‬‬
‫ואם מתארחים לסעודת החג מכבדים במתנה את המארחים‪.‬‬
‫‪ 15‬למשל‪David Bird, Nurit and Asaf Darr, "Commodity, Gift and Mass-Gift: on :‬‬
‫‪Gift Commodity Hybrids in Advanced Mass consumption cultures", Economy and‬‬
‫‪Society, 38(2). 2009.‬‬
‫‪174‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫מעמד‪ ,‬מוצא‪ ,‬מגדר ומתנה‬
‫מסקירה השוואתית של מאפייני המתנות הניתנות באירועים אישיים בכלל‪,‬‬
‫ובחתונה בפרט‪ ,‬למדתי כי להפתעת הכול – וגם בניגוד לציפיותיי‪ ,‬ההבדלים‬
‫בין מגזרים שונים בחברה הישראלית מזעריים‪ .‬בדפוסי הענקת מתנות שוררת‬
‫אחידות גם בהבדלי מעמד כלכלי‪-‬חברתי‪ ,‬מוצא אתני‪ ,‬מקום מגורים (כולל‬
‫מרכז ופריפריה) וזהויות בסיסיות אחרות‪ .‬בקרב האוכלוסייה היהודית נמצאה‬
‫סטנדרטיזציה של שווי המתנה ואופייה‪ ,‬תוך הסכמה גורפת על ערך מינימלי‬
‫של מה שמקובל להעניק‪ .‬יוצאים מכלל זה עניים מאד‪ ,‬דתיים אורתודוכסיים‬
‫ובני האלפיון העליון‪ .‬ממצא זה מעניין כשלעצמו ומערער במידה מסוימת על‬
‫הדעה הרווחת כאילו הסקטורים הכל כך שונים זה מזה בחברה הישראלית‪,‬‬
‫נבדלים גם בנדיבותם בנתינת מתנות‪ .‬ביתר פירוט‪ :‬כאילו מזרחיים נדיבים יותר‬
‫‪16‬‬
‫מאשכנזים‪.‬‬
‫התפשטות הנוהג להעצים את החתונה באמצעות סדרת טקסים מקדימים‬
‫והגדלת ההשקעה במסיבה עצמה‪ ,‬מתקשרת לתמורות שחלו בחברה הישראלית‬
‫ולמאפייניה הכלליים יותר‪ .‬בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה‪ ,‬היו החגים‬
‫הלאומיים והדתיים עוגן של משמעות עבור היחיד‪ .‬חגים מחזוריים בלוח השנה‬
‫היהודי צוינו באופן טקסי על פי מסורות יהודיות שדיברו אל לב חלק הארי של‬
‫החברה‪.‬‬
‫גם במגזרים בחברה שהגדירו עצמם חילוניים‪ ,‬המועדים והחגים שלעתים‬
‫הופשטו מגווניהם הדתיים‪ ,‬התמלאו בתכנים ערכיים ובסמליים חדשים‪ .‬חגים‬
‫כגון חג השבועות אומצו אצל החילונים‪ ,‬בעיקר בהתיישבות העובדת‪ ,‬והוענקה‬
‫להם משמעות סמלית חקלאית הקשורה באדמה‪ ,‬בטריטוריה‪ ,‬כחלק מהאתוס‬
‫הציוני‪ .‬טקסים שציינו אירועים ציוניים‪ ,‬ובראשם יום העצמאות וימי הזיכרון‪,‬‬
‫או מועדים מינוריים יותר כי"א באדר‪ ,‬הזינו סנטימנטים לאומיים‪ 17.‬בד בבד‬
‫התפתחו מסורות של חגיגות מקומיות כגון עדלאידע בתל אביב‪ ,‬הבאת ביכורים‬
‫בקיבוצים‪ ,‬פסטיבלי מחולות ודומיהם‪ ,‬ונחוגו ברוב עם וחיזקו לאומיות וזהויות‬
‫לוקאל‪ -‬פטריוטיות‪ .‬גם חגיגות שהיה להן גוון אתני ייחודי ומקורן בחוץ לארץ‪,‬‬
‫‪ 16‬התייחסות רחבה יותר לסוגיה זו ראו‪ :‬אבוהב‪ ,‬חתונת הדמים; טריגר‪ ,‬תרבות מתנות‬
‫החתונה בישראל‪.‬‬
‫‪ 17‬יעל זרובבל‪" ,‬בין 'היסטוריה' ל'אגדה'‪ :‬גלגולי תל‪-‬חי בזיכרון העממי"‪ ,‬בתוך‪ :‬ד‪.‬‬
‫אוחנה ור‪ .‬וויסטריך (עורכים)‪ ,‬מיתוס וזיכרון‪ ,‬ון ליר והקבוץ המאוחד‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪.1996‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪175‬‬
‫כגון המימונה‪ ,‬הפכו ל"חגיגה עממית" כלל לאומית‪ 18.‬עם ההשתנות בחברה‬
‫הישראלית לכיוון חומרני יותר ולצמצום הסולידארית‪ ,‬ליתר אינדיווידואליזם‬
‫והפרטה מצד אחד‪ ,‬וקוסמופוליטיות מצד אחר‪ ,‬התעמעם כוח המשיכה של‬
‫‪19‬‬
‫החגים והטקסים הקולקטיביים‪.‬‬
‫את מקומם תופסים בהדרגה מועדים המשמעותיים ליחידים ולבני‬
‫המשפחה והחברים‪ .‬אלה המציינים שלבים במעבר במחזור חיי האדם והישגים‬
‫של יחידים‪ .‬ימי הולדת‪ ,‬למן הגן ועד גבורות‪ ,‬הם אירועים עתירי משאבים‬
‫ומחשבה‪ ,‬כמו גם כנסי מחזורים וימי הולדת קולקטיביים‪ 20‬מסיבת הולדת לילד‬
‫המזמנת כמה חברים לבית‪ ,‬במבה‪ ,‬ארטיק וקוסם לכל היותר‪ ,‬הייתה לאירוע‬
‫מופק בהשקעה רבה‪ ,‬כשמסיבה אחת מתחרה בזו שאחריה‪ ,‬ובהתאם עולה רמת‬
‫הפקתה‪ ,‬עד כי היום נהוג להביא צ'ק (על סך כ‪ 100-‬שקלים מכיסו של ההורה)‬
‫למסיבת יום הולדת בגיל הנעורים הנערכת באולם אירועים‪ .‬זו רק דוגמה‬
‫אחת מני רבות להאדרת הטקסים האישיים ולהפיכתם ל"גדולים מהחיים"‪ .‬כך‬
‫נחגגת האינדיבידואליות‪ ,‬ההישגיות והתחרותיות המחליפות את הקולקטיביות‪,‬‬
‫האתוס של השוויוני ושל הצניעות שאפיינו את העשורים הראשונים של כינונה‬
‫‪21‬‬
‫של מדינת ישראל החדשה‪.‬‬
‫הפרשנות הקלאסית לפומביות של טקסי מעבר אישיים היא ההכרזה קבל‬
‫עם ועדה על שינוי הסטטוס של העובר אותם‪ ,‬ובחתונה – הזיווג של איש‬
‫ואשתו‪ ,‬שינוי המעמד מרווק לנשוי והקמת משפחה חדשה‪ .‬החתונה קיבלה‬
‫מעמד של האירוע המשפחתי‪-‬אישי המשמעותי והגדול ביותר‪ ,‬והדבר משתקף‬
‫באופי המסיבה‪ .‬ילדות קטנות חולמות על דמותן ככלה בחופתה‪ ,‬מוזנות על ידי‬
‫פנטזיות בסרטי טלוויזיה ובמסיבות חתונה שהן משתתפות בהן במהלך חייהן‬
‫‪ 18‬רחל שרעבי‪ ,‬חג המימונה‪ :‬מהפריפריה אל המרכז‪ ,‬הקבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב‪.2009 ,‬‬
‫‪ 19‬דיון על טקסים ציבוריים בישראל ראו‪:‬‬
‫‪Don Handelman, Models and Mirrors: Toward an Anthropology of Public Events,‬‬
‫‬
‫‪ ;Cambridge University Press, Cambridge. 1990‬לואיס רוניגר‪" ,‬האינדיבידואליזם‬
‫בקרב הציבור היהודי בישראל של שנות התשעים"‪ ,‬בתוך‪ :‬עזמי בשארה (עורך)‪ ,‬בין‬
‫האני לאנחנו‪ :‬הבניית זהויות וזהות ישראלית‪ ,‬מכון ון ליר‪ ,‬ירושלים‪.1999 ,‬‬
‫‪ 20‬מוניה קנדלשיין‪ ,‬האל שהכזיב? – יום הולדת שישים לילידי תקופת תש"ח‪ :‬בין‬
‫הבניית זהות להבניית מציאות‪ ,‬עבודה לקבלת תואר מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת בר אילןֿ‬
‫רמת גן‪ ;2009 ,‬ורד ויניצקי סרוסי‪" ,‬מי היינו‪ ,‬מי אנחנו‪ :‬הסיפור הרשמי"‪ ,‬בתוך‪:‬‬
‫עזמי בשארה (עורך)‪ ,‬בין האני לאנחנו‪ :‬הבניית זהויות וזהות ישראלית‪ ,‬מכון ון ליר‪,‬‬
‫ירושלים‪.1999 ,‬‬
‫‪ 21‬עוז אלמוג‪ ,‬פרידה משרוליק‪ :‬שינוי ערכים באליטה הישראלית‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת‬
‫חיפה וזמורה ביתן‪ ,‬חיפה‪.2004 ,‬‬
‫‪176‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫(לעתים כשושבינות)‪ .‬הדרמה‪ ,‬האישה כדיווה‪ ,‬כמלכה ליום אחד‪ ,‬כנסיכה או‬
‫כל שם תואר אחר שהיא עשויה להתאוות לו‪ ,‬הוא מיצויה של החוויה‪ .‬אופי‬
‫הטקס היום מסיט את המסר מהודעה בציבור על הזוג החדש לעבר התגשמות‬
‫חד פעמית של חלום פנטסטי של נערה ההופכת לאשה נשואה‪ .‬לא עוד אהבה‬
‫וזוגיות‪-‬לעד המוצהרים בפומבי‪ ,‬אלא שרשרת אירועים טקסיים מינוריים‬
‫‪22‬‬
‫המתגברים עד לשיא הדרמה באירוע החתונה‪.‬‬
‫חתונה אחת הלכה צעד אחד רחוק (מדי?) והיא מלמדת על הכלל‪ .‬בחופשה‬
‫רומנטית בסיני הפתיע ר' את חברתו ש' והציע לה נישואין‪ .‬לאחר שנעתרה‪,‬‬
‫גמרה הכלה לעתיד אומר בלבה להחזיר לחתנה המיועד כפליים‪ ,‬להפתיעו‬
‫ולתכנן את טקס הנישואין בלא ידיעתו ובלי לשתפו‪ .‬לשם כך גייסה ש' את‬
‫קרובי משפחתה‪ ,‬אמה ואחיה‪ ,‬שעמלו חודשים על המבצע מאחורי גבו‪ .‬לא‬
‫זו בלבד שמהחתן לעתיד הסתירה הכלה את המסיבה‪ ,‬היא סברה שלטלוויזיה‬
‫הישראלית עשוי להיות עניין בתיעוד החתונה וההכנות אליה‪ .‬צוות הסרטה‬
‫התלווה אליה בדרך המפרכת שסופה אירוע החתונה‪ .‬כיומיים לפני המועד‪ ,‬פנו‬
‫הכלה ובני משפחתה אל החתן בבקשה כי ירכוש חליפה לחתונתו‪ ,‬וכך התבשר‬
‫ר' כי הוא מתחתן ועוד כי מסיבת החתונה שלו תרצד על מסך הטלוויזיה בבתים‬
‫רבים בישראל‪ .‬האירוע כלל את כל מרכיבי החתונה הישראלית‪ :‬הפקת ענק‪,‬‬
‫הבלעדיות שלקחה על עצמה ש' על ההצגה הפומבית של הזוגיות‪ ,‬שיתוף‬
‫התקשורת בהונאת הבעל כדי להפקיע ממנו עוד יותר את השליטה ולהפוך‬
‫אותו לבובת חוטים בהצגה שלה ושל משפחתה‪ ,‬והאורחים הנדיבים עם הצ'קים‬
‫המאפשרים מסיבה מהסרטים‪.‬‬
‫בחודשים אוקטובר‪-‬נובמבר ‪ 2010‬שודרו בטלוויזיה הישראלית כמה‬
‫תכניות על חתונה‪ ,‬נוסח ריאליטי ישראלי‪ ,‬כולל הסדרה האמריקנית "כלה‬
‫מהגיהנום" (‪ )Bridzilla‬שנועדה "לחשוף" את הכלה לעתיד ולהציגה כמפלצת‬
‫אנוכית‪ ,‬שתלטנית‪ ,‬קפריזית‪ ,‬צרת עיין וחמדנית‪ .‬מצלמה ליוותה אותה ואת‬
‫שחקני המשנה‪ ,‬החתן‪ ,‬אימה אחיה וחברותיה בדרכן להפקה ואת חטאיה‬
‫המופרזים והמועצמים בסצנות של התפרצות של רגשנות ואלימות‪ .‬כל אלה‬
‫עמדו בניגוד למחזה המתקתק שמתרחש מתחת לחופה‪ ,‬בביתור עוגת החתונה‬
‫ובריקודי הזוגות‪ .‬הצפת הטלוויזיה בסרטים בנושא מעידה על העניין במה‬
‫שנעשה מאחורי הקלעים ובקדמתם בחתונה‪ ,‬מה שכולם יודעים אך מסתירים‪.‬‬
‫גם בסדרה הקומית הישראלית "רמזור" יוחד פרק למצבים הקומיים הנוצרים‬
‫עקב הדיון הגלוי במתנות חתונה‪.‬‬
‫‪ 22‬עוד על היבטי המגדר בסוגיה זו אצל טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪177‬‬
‫שרשרת המתנות‬
‫המיקוד בסוגיית מתנות החפץ‪/‬הכסף בחתונה בישראל עשוי להישען‬
‫על הדיון המתמשך בספרות מדעי החברה וההיסטוריה‪ ,‬הן על מתנה ואופייה‬
‫בהיבטים ערכיים ותרבותיים של מוסר ושל נדיבות לעומת חובות‪ ,‬התחייבויות‬
‫ואינטרסים; הן על התמורות שחלו בדפוסי חליפין‪ ,‬ברטר של סחורות‪ ,‬כלכלת‬
‫שוק‪ ,‬והקפיטליזם כמאפיין של מודרניות ופוסט‪-‬מודרניות‪ .‬מיקומה של‬
‫המתנה במרכז יחסים חברתיים מאפשר להתבונן בה כמדד לתמורות מהותיות‬
‫וכזווית לבחינת מקומם של הכסף והחפצים בעולם החברתי והתרבותי‪ ,‬ולדון‬
‫בתקשורת הפורמאלית המתנהלת בתחום המשפטי‪ 23.‬אציג‪ ,‬איפוא‪ ,‬מספר תחנות‬
‫משמעותיות במהלך האינטלקטואלי שעשתה המתנה מאז הובאה למרכז הדיון‬
‫‪24‬‬
‫במדעי החברה‪ ,‬תוך הדגשת התנודות בפרשנותה‪.‬‬
‫בספרו מסה על המתנה‪ 25‬מ‪ 1923 -‬הציע מרסל מוס (‪ )Mauss‬את המתנה‬
‫כמנה העיקרית בסעודה האנתרופולוגית והסוציולוגית‪ .‬הוא רואה במתנה‬
‫עובדה חברתית טוטאלית‪ ,‬גם אם החליפין של מתנות עשוי ללבוש אופי לוקלי‬
‫וייחודי‪ .‬למרות גרסאות שונות לתפיסת המתנה‪ ,‬בין אם היא מתנת כסף או מתנת‬
‫חפץ‪ ,‬נשמרים בה העקרונות האוניברסאליים של ההדדיות‪ ,‬החובה לתת לקבל‬
‫ולהחזיר‪ .‬התיזה של מוס עוררה אצל רבים ביקורת ורצון להתמודד עם הנחות‬
‫היסוד שלו‪ .‬מאז מוס נע הדיון במתנה בין קצותיה של מטוטלת‪ ,‬שבצדה האחד‬
‫מודגשים ערכיה החומריים של המתנה ובצד האחר ערכיה הרגשיים‪ ,‬הרוחניים‬
‫החברתיים והתרבותיים‪ .‬לאחר שהות ארוכה בעבודת שדה באיי הטרובריאנדים‬
‫פרסם האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי‪ 26‬את עבודתו הידועה על החליפין‬
‫ב"טבעת הקולה"‪ .‬הוא הצביע על כך שבפועל מחליפים השניים תכשיטי צדפים‪,‬‬
‫אך החפץ משמש אמתלה לעצם יצירת הקשר החברתי‪ ,‬והיא עטיפה של מהות‬
‫הקשר עצמו‪ .‬נתינה הדדית של מתנות בין חברי חליפין המתגוררים באיים‬
‫סמוכים‪ ,‬שהן חסרות ערך פרקטי וכל ערכן סמלי ואמנותי בלבד‪ ,‬ממצה את‬
‫ממד ההדדיות והאיזון בנתינה ובקבלה‪ ,‬בסיכון ובאמון‪ .‬החידוש היה בהצבעה‬
‫‪ 23‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪.‬‬
‫‪ 24‬דיון ממצה בנושא הקשר בין הלכידות החברתית והמתנה ניתן למצוא אצל קומטר‬
‫‪Aafke E. Komter, Social Solidarity and the Gift, Cambridge University Press,‬‬
‫‪ :Cambridge 2005‬וכן אצל טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪.‬‬
‫‪ 25‬מרסל מוס‪ ,‬מסה על המתנה‪ :‬צורתו וסיבתו של החליפין בחברות הארכאיות‪ ,‬תרגמה‪:‬‬
‫הילה קרס‪ ,‬רסלינג‪ ,‬תל אביב‪.2005 ,‬‬
‫‪Bronislaw Malinowski, Crime and Custom in Savage Society, Routledge, London, 26‬‬
‫‪1926, Ch. 8.‬‬
‫‪178‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫על האפשרות להפשיט את המתנה מערכה החומרי ולחשוף את עירומה‬
‫החברתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬לב העניין הוא עצם החליפין ולא מה שמוחלף‪ .‬האנתרופולוג‬
‫הצרפתי קלוד לוי‪-‬סטראוס (‪ )Levi-Strauss‬הסיר במעט את מעטה המסתורין‬
‫שייחס מוס למתנה‪ ,‬וראה בחליפין פעילות אנושית רציונאלית‪ .‬לוי‪-‬סטראוס‬
‫הדגיש את ההיבטים המבניים האוניברסאליים של חליפין – ובעיקר החלפת‬
‫מיתוסים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬נשים וסחורות (ומתנות) כמספקים את קווי השתי והערב של‬
‫היחסים האנושיים‪ 27.‬גם האנתרופולוגים מרי דאגלס (‪ )Douglass‬וברון אישרווד‬
‫(‪ )Isherwood‬מכתירים בספרם על עולם החפצים‪ 28‬את התיאוריה של המתנה‬
‫כ"תיאוריה של לכידות חברתית"‪ ,‬ומצביעים על מקומה החשוב בניתוב היחסים‬
‫החברתיים‪.‬‬
‫ב‪ 1944-‬ביכה הפילוסוף תיאודור אדורנו (‪ )Adorno‬את אובדנה של רוח‬
‫המתנה‪ ,‬בעבודתו על ה"חיים הפגומים" ‪:‬‬
‫אנו שוכחים כיצד לתת מתנות‪ ...‬הנתינה האמיתית מלווה בשמחה‬
‫ברואנו בעיני רוחנו את שמחתו של המקבל‪ .‬פירושה‪ ,‬לבחור‪,‬‬
‫להשקיע זמן‪ ,‬לצאת מגדרו של אדם‪ ,‬לחשוב על האחר כעל‬
‫סובייקט; זה היפוכה של הסחת הדעת‪ .‬ואת זה בדיוק מתקשים‬
‫כולם לעשות היום‪ .‬לכל היותר‪ ,‬הם נותנים את מה שהם עצמם‬
‫‪29‬‬
‫אוהבים‪ ,‬רק בכמה דרגות פחות‪".‬‬
‫בן דורו של אדורנו‪ ,‬קרל פולאני (‪ 30)Polanyi‬גרס שהמעבר משיטה של‬
‫ברטר והדדיות לשיטה של שווקים קפיטליסטיים‪ ,‬מעבר שהתרחש בשלהי‬
‫המאה השמונה‪-‬עשרה‪ ,‬רופף את חשיבותן של המתנות‪ .‬אולם אנתרופולוגים‬
‫והיסטוריונים בני זמננו חולקים עליו ומספקים דוגמאות למכביר לקיומם של‬
‫חילופי מתנות לצד כלכלת שוק‪ ,‬אינטרס בצד נדיבות‪ ,‬רצון לתת עם מחויבות‪.‬‬
‫מערכת אחת אינה מחליפה את זולתה‪ ,‬אלא הן מתקיימות בכפיפה אחת‪.‬‬
‫‪Claude Levi-Strauss, The Elementary Structure of Kinship, trans. James Harle, 27‬‬
‫‪ ;Bell, Eyre & Spottiswood, London, 1969‬קלוד לוי‪-‬שטראוס‪ ,‬מיתוס ומשמעות‪:‬‬
‫פענוח קוד התרבות‪ ,‬תרגם העיר והוסיף אחרית דבר‪ :‬נמרוד בר‪-‬עם‪ ,‬בבל‪ ,‬תל אביב‪,‬‬
‫‪.2010‬‬
‫‪Marry Douglass and Baron C. Isherwood, The World of Goods, Penguin, New 2 8‬‬
‫‪Harmondsworth 1976.‬‬
‫‪Theodor Adorno, Minima Moralia: Reflection from the Damaged Life, Trans. 29‬‬
‫‪Dennis Redmond, 1944, part I, ch. www.enf,org/dermond/MinimaMoralia. Html, 2005‬‬
‫‪Karl Polanyi, The Great Transformation: The Political and Ecomomic Origins of 30‬‬
‫‪Our Time, Boston, 1944.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪179‬‬
‫בשנות ה‪ 70-‬שכלל הסוציולוג מרשל סלינס (‪ 31)Sahlins‬את מודל ההדדיות‬
‫במתנה של מוס‪ ,‬והבחין במגוון רחב של פרקטיקות של הדדיות‪ ,‬בין "הדדיות‬
‫כוללנית" שמהותה נדיבות‪ ,‬עזרה ומתנות שתמורתן אינה מפורטת ואינה‬
‫מידית‪ ,‬המאפיינת קרובים ושארי משפחה‪ ,‬לבין "ההדדיות השלילית" שהיא‬
‫הניסיון להשיג משהו בלי לתת תמורה‪ ,‬כגון מהלך עסקי ערמומי או גניבה של‬
‫ממש‪ .‬ככל שמתקדמים לעבר הצד הזה של הקשת‪ ,‬עוברים מהמעגל הפנימי‬
‫של קרובים אל המעגל החיצוני של קשרים רופפים ועסקיים‪ .‬בתווך מצויה‬
‫"הדדיות מאוזנת" שבה התמורה ניתנת מהר למדי וערך הנתינה דומה למדי‬
‫לערך הקבלה‪ ,‬כפי שמקובל במתנות חתונה ומתנות פיוס‪.‬‬
‫לעומת אדורנו ופולאני‪ ,‬מסרבת ההיסטוריונית‪-‬החברתית בת זמננו נטלי‬
‫זימון דייויס (‪ )Zemon-Davis‬לראות בתמורות שחלו בהענקת המתנה שלבים‬
‫בסולם התפתחות אבולוציוני‪ .‬היא מציעה תמונה מורכבת הרבה יותר‪:‬‬
‫אף כי התחוללו במשך הזמן תזוזות גדולות במערכות של המתנות‬
‫ושל החליפין‪ ,‬אין בנמצא דפוס כללי של שלבים אבולוציוניים‪,‬‬
‫שבו כלכלת מתנות מוחלטת מידלדלת לכלל תשורות אקראיות‪.‬‬
‫תחת זאת חילופי מתנות ממשיכים להתקיים כצורה מהותית של‬
‫יחסים‪ ,‬כרפרטואר של התנהגות‪ ,‬וכמשלב בעל חוקים‪ ,‬שפה‪ ,‬כללי‬
‫התנהגות ומחוות משלו‪ .‬אופי המתנה עשוי להתרחב או להתכווץ‬
‫במידת מה בתקופה מסוימת‪ ,‬אבל לעולם אין הוא מאבד את‬
‫‪32‬‬
‫משמעותו‪.‬‬
‫נראה כי תובנותיה בעלות העומק ההיסטורי של זימון‪-‬דייויס מאתגרות‬
‫אותנו להתבונן באופי המתנה לחתונה בישראל לא כשלב באבולוציה של‬
‫החברה אלא כגוון זמני‪ ,‬ייחודי לשעתו‪ ,‬שעשוי להשתנות בכיוונים שונים‪ ,‬כגון‬
‫החלפת הצ'קים במתנות של חפץ‪.‬‬
‫בשנות התשעים התריס מוריס גודלייה (‪ )Godelier‬על האניגמה הגלומה‬
‫במתנה‪ :‬מה עוד יש לומר על המתנה שטרם נאמר עליה‪ 33.‬הוא מציע דיון מחדש‬
‫‪Marshall Sahlins, The Spirit of the Gift, in his: Stone Age Economics, Aldine 31‬‬
‫‪Publications, Chicago, 1972.‬‬
‫‪ 32‬נטלי זימון‪-‬דייוויס‪ ,‬מתנות בצרפת של המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬תרגום‪ :‬איה ברויאר‪,‬‬
‫החברה ההיסטורית הישראלית‪ ,‬ירושלים‪ ,2010 ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫‪Maurice Godelier, The Enigma of the Gift, Chicago University Press, Chicago, 33‬‬
‫‪1998.‬‬
‫‪180‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫במתנה באופן שיהיה רלבנטי לחברה שבה מתנהלת כלכלת שוק תחרותית‬
‫ואינדיווידואליסטית‪ ,‬ובצידה תביעה של המדינה מבעלי היכולת לתת לעניים‬
‫ולחלוק אתם את עושרם כדי שישרדו‪ .‬משמעותה של המתנה היא ביצירת‬
‫זהויות ויחסים חברתיים‪ ,‬שכן למרות שזכות השימוש במתנה עוברת מהמעניק‬
‫אל המקבל‪ ,‬הבעלות על החפץ המוענק נשארת בחזקת הנותן‪ .‬בהעניקו מתנה‪,‬‬
‫הנותן שומר את זהותו ואת ההיבט הסימבולי והמדומיין של זהות הקולקטיב‬
‫אליו הוא משתייך‪ ,‬וכך החליפין אינם מתקיימים בין יחידים ופרטים אלא בין‬
‫זהויות וקולקטיבים‪.‬‬
‫האנתרופולוגית האמריקנית אנט ווינר (‪ )Weiner‬מדגישה את היבט הרוחני‪-‬‬
‫תרבותי של המתנה‪ 34.‬היא טוענת שההדדיות בחליפין של מתנות מקורה בשורשי‬
‫החשיבה המערבית והיא נועדה להצדיק תיאוריות של שוק חופשי‪ .‬לדעתה‪ ,‬מה‬
‫שמניע הדדיות הוא היפוכה – התשוקה להגן על מרכיבי זהות מפני הלחץ‬
‫הנגרם במעגל הנתינה והקבלה‪ .‬רכיב הזהות מוצא את ביטויו ברכושנות או‬
‫בבעלות המאפשרות שמירה על מידה של זהות אישית או קבוצתית‪ .‬בעשותו‬
‫כך‪ ,‬הוא מאשרר את ההבדלים בין אדם לחברו או בין קבוצה זו לאחרת‪.‬‬
‫חפצים משמרים זיכרון‪ :‬זיכרון של מקום‪ ,‬של המעניק‪ ,‬של אירוע שהחפץ‬
‫קשור בו‪ .‬הענקת המשמעות של ההיסטוריה והזיכרון לחפץ‪ ,‬מקבלים משנה‬
‫תוקף בהקשרים של משפחה‪ ,‬בית‪ ,‬והאני שהחיבור ביניהם מתרקם בהדרגה‬
‫ונבנה גם על נדבכים חומריים‪ .‬גם אם אין שימוש בחפץ‪ ,‬והוא אף יועבר כמתנה‬
‫לגורם אחר‪ ,‬בני הזוג עשויים להתלכד בסלידתם המשותפת ממנו כשחולץ‬
‫מעטיפתו‪ .‬חפץ שהתקבל ואין בו שימוש או אינו קולע לטעם המקבל‪ ,‬עשוי‬
‫למצוא את עצמו מתגלגל לרשותו של מישהו אחר‪ ,‬כחלק מהנהוג בישראל‬
‫להעביר או בלשון עגה‪" ,‬למחזר" מתנות‪ .‬היטיב לתאר את מחזור המתנות‬
‫אפרים קישון כבר בראשית שנות השמונים‪ ,‬ברשימתו "רונדו" (קישון‪,‬‬
‫תשמ"א)‪ ,‬המתארת את מחזור המתנות הנהוג על ידי המספר ובת זוגו ‪" -‬כל‬
‫אימת שמתגלה בבית איזה חפץ שאין חפץ בו‪ ,‬אנו אומרים‪' :‬נו‪ ,‬את זה ניתן מהר‬
‫במתנה לחברינו'[‪ ]...‬אם אנחנו מקבלים מתנה יפה מידי הזולת‪ ,‬מיד מאכסנים‬
‫אותה באגף המתאים‪ .‬ציוד תינוקי‪ ,‬למשל‪ ,‬עובר אוטומטית למחלקת הברית‪-‬‬
‫מילה‪ ,‬ספר עברי בגודל ‪ 20x25‬ס"מ ומעלה למחלקת הבר–מצווה‪ ,‬וואזה גועלית‬
‫לחתונות‪ ,‬עציץ מחורבן להולדת‪ ,‬מאפרת‪-‬נפל לחנוכות (בית) וכן הלאה"‪.‬‬
‫(קישון‪ ,‬עמ' ‪ .)276‬אלא שמנהג זה חוזר כבומרנג על ראשם של בני הזוג‪ ,‬כשהם‬
‫‪Annette Weiner, Inalienable Wealth: The Paradox of Keeping-While-Giving, 34‬‬
‫‪University of California Press, Berkeley, 1992.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪181‬‬
‫פותחים במקרה בונבוניירה שקיבלו במתנה‪ ,‬הם מוצאים שם במקום שוקולד‬
‫טרי וטעים תריסר אבנים מעופשות‪ .‬המעקב הגניאלוגי אחר השתלשלות המתנה‬
‫מגלה שבני הזוג קיבלו את הבונבוניירה מזוג אחר אשר הוא קיבלם מאחרים וכן‬
‫הלאה וכן הלאה‪ .‬המספר ובת זוגו רואים חובה עגומה לעצמם להודיע ליישוב‬
‫העברי שהבונבוניירה היחידה הוצאה מן המחזור‪ .‬מישהו צריך לקנות חדשה‬
‫ושוב לפתוח את השרשרת שנותקה‪.‬‬
‫מעבר להיבט הרגשי בהענקת מתנות חפץ‪ ,‬בתפיסתו של היחיד המעניק‬
‫מתנה מעורבות גם תפיסות‪ ,‬לא בהכרח מודעות‪ ,‬של מערכת של סדרים‬
‫קוסמיים‪ ,‬סמליים ומוסריים‪ .‬סדרים קוסמיים המתייחסים לתשורה של חפץ או‬
‫כסף‪ ,‬נתפסים כשונים מאלו של יחסי משפחה ושארות‪ ,‬שבהם רואים נדיבות‬
‫ואלטרואיזם‪ .‬לעומתם מעמד יחסי נתינה וההדדיות הקשורים בחפצים ובעקר‬
‫בכסף הוא פחות מוסרי‪ ,‬הם יותר אינסטרומנטליים והדדיותם ישירה ובוטה‪.‬‬
‫(‪ .)Parry and Bloch, 1989‬כאשר נותנים מתנת כסף‪ ,‬קל לתרגם את הקריטריונים‬
‫לקביעת גודל המתנה למושגים מוניטאריים הנמדדים בערכים אובייקטיביים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬המחיר שמשלמים עבור ההמרה לכסף מטשטש רגשות‪ ,‬סנטימנטים‬
‫ומסרים חברתיים שעשויים להיות מועברים טוב יותר באמצעות מתנת חפץ‪.‬‬
‫יתרונותיה של מתנת חפץ הם בכך שהיא מאפשרת רפרטואר רחב יותר של‬
‫מסרים שבין הנותן למקבל‪ ,‬באפשרות להצהיר באמצעותה על בעלות על הון‬
‫תרבותי ובהנחה שערכה רב בהשקעה של אנרגיה בבחירה‪ ,‬במחשבה‪ ,‬באיתור‬
‫וברכישת החפץ‪ .‬להענקת מתנות חפץ ישנו היבט של הון תרבותי הקובע טעם‪.‬‬
‫טעם‪ ,‬לפי הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (‪ ,)Bourdieu‬הוא מסמן אבחנות‬
‫מעמדיות שבעלות עליו שייכת למעמד הבורגני המתנשא על הטעם ה"ברברי"‬
‫של בני המעמד הנמוך ממנו‪.‬‬
‫מנקודת ראותו של אדם שעיסוקו בעיצוב‪ ,‬קלייב דילנוט (‪ )Dilnot‬מתייחס‬
‫לעיצוב המתנה‪ 35.‬הוא מדגיש את ההיבטים הרכושניים בבעלות על חפצים בכלל‬
‫ועל מתנות בפרט‪ .‬חפץ המכוון להינתן במתנה מאשרר את הממדים האנושיים‬
‫שבו‪ .‬בנגוד לכסף‪ ,‬חפץ הנמצא בשימושו השוטף של המקבל‪ ,‬מחדש עצמו כל‬
‫הזמן כי הוא ממשי וניתן לנגיעה‪.‬‬
‫הדרך שעשתה התאוריה של המתנה והתמורות בהתייחסות אליה הן תוצר‬
‫של מוקד ההתבוננות בה‪ .‬יש שבחרו בהשוואה בין חברות שבטיות ומסורתיות‬
‫‪Jonathan and Maurice Bloch (eds.), Money and the Morality of Exchange, 35‬‬
‫‪introduction, Cambridge University Press, Cambridge. 1989, pp. 1-32; Clive‬‬
‫‪Dilnot, "The Gift", Design Issues, 9(2), 1993, pp. 51-63‬‬
‫‪182‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לחברות בעלות שווקים קפיטליסטיים‪ ,‬וניסו למצוא את המאחד והשונה ביניהם‪.‬‬
‫יש שבחרו להדגיש את ההיבטים הסמליים‪ ,‬הזהותיים והרגשיים במתנה לעומת‬
‫התפישה החומרית שלה כחפץ העובר בין אדם לחברו ומקשר ביניהם‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫שרשרת העניין במתנה היא השתקפות של התמורות בחברה ובתרבות‪ .‬טבעם‬
‫של היחסים בין אדם לזולתו‪ ,‬רמת החיים‪ ,‬ההתארגנות המעמדית‪ ,‬חשיבותם של‬
‫טקסים בכלל ושל טקסים משפחתיים בפרט המשפיעים על ההביטוס של נתינת‬
‫מתנות לחתונה‪.‬‬
‫בקרב מי שהמתנה עומדת במוקד עיסוקם האינטלקטואלי‪ ,‬כמו גם בקרב‬
‫ההדיוטות‪ ,‬שוררת הסכמה גורפת לגבי עצם המעבר מהענקת מתנות חפץ למתנות‬
‫כסף‪ .‬ביניהם‪ ,‬יש המבכים את השינוי כדוגמת אדורנו‪ ,‬בנימה של אכזבה וצער על‬
‫"היו זמנים" ואינם עוד ועל נוסטלגיה של קהילתיות שלא תחזור‪ ,‬ויש שרואים‬
‫בתמורה התפתחות בלתי נמנעת בחברה דמוקרטית‪ ,‬שיווקית‪ ,‬קפיטליסטית‬
‫שבה גם הרגשות מתועשים ומקבלים ביטוי צרכני‪ .‬מתנות כסף וחפץ מעניינות‬
‫בעשור האחרון לא רק סוציולוגים ואנתרופולוגים‪ ,‬אלא גם כלכלנים ואנשי מנהל‬
‫עסקים‪ .‬באופן די מפתיע‪ ,‬המחקר האמפירי היחיד שהתפרסם על שאלת כסף‬
‫או חפץ למתנות חתונה נעשה דווקא בידי כלכלנים ולא בידי אנתרופולוגים או‬
‫סוציולוגים‪ .‬בניגוד לעמדת האנתרופולוגים והסוציולוגים כי המתנה היא עניין‬
‫חברתי שיש לו היבטים כלכליים‪ ,‬נקודת המוצא של הכלכלנים היא שמתנה היא‬
‫עניין כלכלי‪ ,‬שיש לו גם היבטים חברתיים‪.‬‬
‫במאמרם ‪( The Ritual Audience as Cash Cow‬קהל הטקס כפרה חולבת)‬
‫מציגים הכלכלנים מרי‪-‬אן מקגראת (‪ )McGrath‬ובזיל אנגליס (‪ 36)Englis‬את‬
‫המתנה לחתונה מנקודת ראותו של הקהל המשתתף‪ .‬הם ערכו השוואה בין‬
‫דורית ובין אתנית בארצות הברית וביקשו לברר האם קיימת המשכיות במסורות‬
‫הענקת המתנות בין הדורות‪ ,‬והאם קיימת שונות בין קבוצות אתניות שונות‪.‬‬
‫נמצא כי אצל בני שלושת הדורות שנבדקו‪ ,‬קצת יותר ממחצית המתנות הן‬
‫מתנות כסף‪ .‬בכשליש המקרים יש שוני בין הדורות‪ ,‬וכמעט אין הבדל בין‬
‫הקבוצות האתניות השונות‪ .‬הזוג הצעיר מעוניין לצבור כסף‪ ,‬ונותני המתנה‬
‫מכבדים את רצונם‪ ,‬ואילו מתנות החפץ היו בעיקר חפצים לבית (לנשים)‬
‫וחפצים בעלי מאפיינים אתניים‪.‬‬
‫‪Mary Ann Mcgrath, and Cele Otens, "Unacquainted Influences: When Strangers 36‬‬
‫‪Interact in the Retail Setting", Journal of Business Research, 32: 1995 , pp. 261-272.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪183‬‬
‫הכלכלן ואן דר אייק (‪ )Van der Eijk‬ועמיתיו הגיעו למסקנה‪ 37‬כי מתנה‬
‫היא האמצעי הזול ביותר לביסוס יחסים חברתיים מחייבים‪ ,‬שכן לא נדרשת‬
‫התקשרות חוזית פורמאלית ומכאן נחסכת גם התדיינות משפטית‪ ,‬מה שמאפשר‬
‫יחסי סיפוק מירביים ביחסי סיפוק‪-‬תועלת (‪ .)Satisfaction-utility‬עם זאת‪ ,‬כוחה‬
‫של טענה זו מתערער במקרים שבהם מוענקות מתנות בין בעלי ברית (כמו בני‬
‫זוג) ועם פירוק השותפות ביניהם אחד הצדדים תובע החזרת המתנות שקיבל‬
‫מבן זוגו‪ .‬בהקשר של חתונה‪ ,‬ידוע לי על מקרה שבו מיד לאחר טקס החתונה‬
‫נפרדו בני הזוג והנישואין לא מומשו‪ .‬מקצת המתנות הוחזרו לנותניהם ביוזמת‬
‫בני הזוג‪.‬‬
‫הכלכלן רוברט סולו (‪ )Solow‬מפשיט עוד יותר את המתנה מאדרתה‬
‫החברתית ומצביע על המתח שבין ממד ההתנהגות הרציונלית לבין ממד החוב‬
‫החברתי שלה‪ 38.‬על פי תיאוריית הבחירה הרציונלית‪ ,‬מתנת כסף מאפשרת‬
‫למקבל לבחור את החפצים שירכוש בתמורה לכסף‪ ,‬וכך מציעה את הסיפוק‬
‫המרבי ביחסי סיפוק‪-‬דולר‪ .‬מכאן שחליפין של סחורות‪ ,‬ובהן מתנות‪ ,‬אינו עולה‬
‫בקנה אחד עם התנהגות רציונלית‪ .‬מתנת הכסף עדיפה משום שהיא מאפשרת‬
‫את מימוש חופש הבחירה של המקבל‪ ,‬שהוא היסוד להתנהגות רציונלית‪ .‬האם‬
‫קורסת האמירה הפופולרית לגבי המתנה שרק ‪( The thought that counts‬העיקר‬
‫שחשבת עלי‪ ,‬לא משנה מה הבאת לי)?‬
‫לעומת ניתוח רציונלי שאינו לוקח בחשבון ממדים חברתיים‪ ,‬רגשיים‬
‫ותרבותיים‪ ,‬מציעים החוקרים קאניס פרנדרגסט (‪ )Prendergast‬ולארס סטול‬
‫(‪ )Stole‬הסבר חברתי לבחירה במתנת כסף שהיא לדעתם בחירה אי‪-‬רציונאלית‪,‬‬
‫ומוכיחים אותה בעזרת מודלים גרפיים ומתמטיים‪ 39.‬בעצם קיומה של רשימת‬
‫מתנות אין יתרון יחסי למקבל‪ ,‬ובמקרה זה עדיפה לו מתנה שעושה רושם‬
‫על פני מתנת חפץ לא מרשימה‪ .‬אנשים נותנים מתנות חפץ לא כי זו המתנה‬
‫המושלמת‪ ,‬אלא כדי להוכיח כי הם בטוחים שזו המתנה הנכונה‪ ,‬מסכמים‬
‫פרנדרגסט וסטול‪.‬‬
‫‪Rena Van der Eijk, Wilfred Dolfsma and Albert Jolink, "No Black Box and No 3 7‬‬
‫‪Black Hole: From Social Capital to Gift Exchange", ERASMUS, Research Institute‬‬
‫]‪of Management, June 2005. [2005-040-org‬‬
‫‪John L. Solow, "Is it Really the Thought that Counts?", Rationality and Society, 38‬‬
‫‪54, 1993, pp. 506-517.‬‬
‫‪Canice Prendergast, and Lars Stole, "The Non-Monetary Nature of Gifts", 39‬‬
‫‪European Economic Review, 45, 2001, pp. 1793-1810.‬‬
‫‪184‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫ממד נוסף לדיון מציע המשפטן צבי טריגר בעניין ההיבט החוזי של מתנת‬
‫החתונה‪ 40.‬לטענתו‪ ,‬המעבר ממתנת חפץ ל"מתנת מעטפה" מעיד על מעבר‬
‫ממתנה לחוזה התמורה‪ .‬ההשתתפות בחתונה היא עסקה המוסווית כפעילות של‬
‫נדיבות חברתית‪ .‬ייחודה של עסקה זו בהיבט העתידי שבה‪ ,‬שכן מדובר בהשקעה‬
‫כספית לטווח ארוך המזכירה הלוואה ופרעונה‪ .‬טריגר בוחן את מתנת החתונה‬
‫משתי נקודות ראות משפטיות‪ :‬חוק המתנה וחוזה העסקה‪ .‬חוק המתנה מאפשר‬
‫מרחב פעולה לנותן לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬אם הייתה הפרה של מקבל ההבטחה‪,‬‬
‫אם התרושש המבטיח או אם הייתה התנהגותו מחפירה‪ .‬ואולם‪ ,‬הפסיקה קובעת‬
‫שכשמדובר ביחסים בין בני משפחה‪ ,‬סביר להניח שמדובר ביחסי מתנה‪ ,‬ולא‬
‫בעסקת תמורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לנוכח עצם קיומה של פרקטיקת מתנת כסף ולא חפץ‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫חוק המתנה פחות מתאים מדינים החלים על חוזים בתמורה‪.‬‬
‫אם מתנת הכסף קונה מנה לאירוח‪ ,‬יש תחושה של מעגל סגור שבו האורח‬
‫מכבד את עצמו במתנה‪ .‬כך קורה גם באירועים המציינים את מחזור החיים‪ ,‬כגון‬
‫בשבעה לרגל מות בן משפחה אז נהוג לעתים לערוך סעודות בבית האבלים‪,‬‬
‫והקרובים לאבלים דואגים לתקרובת המוגשת למנחמים‪ .‬בקרב יהודי תימן‬
‫נהוג לערוך סעודה מידי ערב לאחר התפילה לכל הקהילה‪ .‬הארוחה היא נטל‬
‫כלכלי כבד על האבלים‪ ,‬ולכן תורמים הסועדים מנות שהתקינו‪ ,‬מזון בסיסי או‬
‫משקאות‪ .‬באירוע קהילתי כמו טקס מילה אצל בדואי הנגב‪ ,‬נהג האורח האמיד‬
‫להביא מתנה מקדימה – למשל כבש שיישחט וייאכל במהלך המשתה‪ .‬ממעגל‬
‫סגור זה נעדר האלמנט החיוני כל כך במתנה‪ ,‬עליו הצביע פייר בורדייה‪ ,‬של‬
‫פער זמן בין הנתינה לקבלה‪ .‬תשלום מיידי מוציא מכלל היחסים את מרכיב‬
‫האמון‪ ,‬שכן הוא אינו כרוך באשראי או במחשבה על העתיד‪ 42.‬זה מקור התפיסה‬
‫של מתנת החתונה כמעין כרטיס כניסה לאירוע שהאורח חייב בתשלומו אף‬
‫כי לא בחר את המועד‪ ,‬המיקום‪ ,‬התפריט‪ ,‬התפאורה‪ ,‬המוזיקה וכדומה‪ ,‬וכל‬
‫תכלית נוכחותו ומתנתו היא לאפשר לבני הזוג להרשים את המוזמנים באירוע‬
‫נוצץ ולפזר את המוניטין שלהם במעגלים הולכים ומתפשטים‪ .‬ולמרות זאת‪,‬‬
‫ממשיכים לבוא לחתונות ולהביא מתנות כסף‪.‬‬
‫יש גם אסטרטגיות מרד כנגד מתנת הכסף הכפויה‪ ,‬שמטרתן לבטא את‬
‫עצמיותנו‪ ,‬את היחסים המיוחדים שלנו עם הזוג הנישא או עם הוריו‪ ,‬להביע את‬
‫‪ 40‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪.‬‬
‫‪ 41‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪ ,‬עמ' ‪.93-87‬‬
‫‪Pierre Bourdieu, Outline of a Theory of Practice, Cambridge University Press, 42‬‬
‫‪Cambridge, 1995.‬‬
‫אורית אבוהב‪ :‬מתנה לחתונה ‪ -‬כרטיס כניסה לאירוע או נדיבות? | ‪185‬‬
‫שמחתנו בשמחתם‪ .‬אלה דרכים עוקפות מתנה‪ ,‬כמו סיוע בהפקת האירוע‪ ,‬ליווי‬
‫הכלה או החתן ברכישת אבזרי המופע‪ ,‬השתתפות בריקודים או בחלק הפורמלי‬
‫של הטקס וכיוצא באלה‪ .‬אורחים קרובים מקפידים להשקיע גם ברכישת לבוש‬
‫יקר ובטיפוח לקראת האירוע‪ ,‬נוסף על העלויות הרגילות שבהגעה לחתונה‪.‬‬
‫המתנה היא רק תחנה אחת בזמן‪ ,‬פריט אחד במסגרת של יחסי חליפין‬
‫מוכללים‪ ,‬חוליה בשרשרת של יחסי גומלין בין המקבל לנותן‪ ,‬ואין לראותה‬
‫כאקט נפרד של חליפין ישירים‪ .‬בשרשרת החליפין מוחלפים בין הצדדים‬
‫שירותים‪ ,‬חפצים‪ ,‬מידע והון חברתי‪ ,‬שמרטף‪ ,‬שימוש ברשת חברתית‪ ,‬תמיכה‬
‫רגשית‪ ,‬עזרה בעבודה ועוד‪ .‬היחסים שכסף קונה הם פריט במכלול של יחסי‬
‫גומלין שיש להם זיכרון העבר‪ ,‬פרקטיקה של ההווה ואמון בכך שיתמידו‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הגדרתו של קליפורד גירץ את התרבות‪ ,‬מהותה במשחק פרשנויות‬
‫של סמלים ומהלכים תרבותיים‪ ,‬שהמכלול הנארג מהם מתווה וטווה את קורי‬
‫ההביטוס של פעולת היחיד‪ .‬מערכי הפרשנות של מתנות בכלל ומתנות חתונה‬
‫בפרט מזמנים מפגש בין דורי (אלו שהיו רוצים לתת מתנות חפץ‪ ,‬אך ל"צערם"‬
‫נכנעים לרוח הזמן ונותנים כסף) לבין אלו התופסים חתונה כאירוע חד פעמי‬
‫להגשמת חלומות‪ ,‬מרוקנים את המתנה מערכה הייחודי ומחליפים אותו בתמיכה‬
‫במימוש חלומות של צעירים החיים בעולם משלהם‪ .‬ההתנגדות לשליטה של‬
‫עורכי האירוע באופי המענק שאורחיו מצופים לשלם טרם הבשילה‪ ,‬אם כי‬
‫ניכרים סימני מרד‪ ,‬הבאים לידי ביטוי בסירוב לבוא לחתונה או בהענקת מתנה‬
‫צנועה באופן מתריס‪ .‬סממנים של התנגדות הנשמעים חדשות לערבים בקרב‬
‫האורחים בחתונה‪ ,‬עשויים להתעצם בעזרת "קריעת התחתית הכפולה של מתנת‬
‫המעטפה וחשיפת המאפיינים העסקיים של החתונה‪ ,‬שבבסיסם האינטרסים של‬
‫תעשיית החתונות כאידיאולוגיה‪ 43".‬עריכת חתונות צנועות בהיקפן עשויה‬
‫להיתפס כ"בון טון" לא רק בקרב יחידים אלא גם כאמירה חדשנית של הון‬
‫תרבותי‪ ,‬והיא שתכתיב יחסים חדשים בין עורכי החתונות לבין הסוכנויות‬
‫העסקיות המתפרנסות מתעשיית החלומות הזאת‪ .‬דינמיקת השינוי בתרבות‬
‫תביא אותה בקרוב‪ ,‬אולי יותר מהמצופה‪ ,‬למערך חדש של פרשנות המתנה‬
‫ואיזון בין מתנות חתונה אולי עד כדי היפוך המטוטלת למתנות כסף‪.‬‬
‫‪ 43‬טריגר‪ ,‬תרבות מתנות החתונה בישראל‪ ,‬עמ' ‪.94‬‬
‫הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה‬
‫אלי שאלתיאל‬
‫הנחה מקובלת ושגורה בפי חובבי ספר ומרבי קריאה גורסת‪ ,‬כי לביוגרפיות‬
‫יש מעמד חריג בקרב צרכני ספרות העיון‪ .‬קהל המתעניינים בהיסטוריה‪ ,‬כך‬
‫מוסיפה ומנמקת הנחה זאת‪ ,‬מעדיפים לקלוט את הידע שלהם על אירועי‬
‫העבר וגיבוריו מתולדות חייהם של האישים‪ ,‬אשר על פי תפישה זאת "חרצו‬
‫גורלות" ועיצבו את פני ההיסטוריה‪ .‬אך טבעי הוא‪ ,‬הם מוסיפים‪ ,‬כי נעים ויעיל‬
‫יותר לקלוט ולעכל מיני אירועים סבוכים‪ ,‬כשהם מתובלים בסיפורים מחייו‬
‫המסעירים של הגיבור‪ .‬ואם מוסיפים על כך פרטים פיקנטיים מחייו הפרטיים‬
‫– וכל קורא ביוגרפיה נפטר מתחושת המציצן כשהוא משוכנע כי הצצה לחדר‬
‫המיטות של הגיבור או הגיבורה מעמיקה ומרחיבה את הדיוקן‪ ,‬שהרי כולנו‬
‫יודעים שגם זה "חלק מהחיים" – הרי זה משובח‪.‬‬
‫בגישה זו מובלעת כוונה להעמיד הבחנה ברורה בין הכתיבה ההיסטורית‬
‫ה"אקדמית"‪ ,‬שהיא מעצם טבעה כבדה‪ ,‬פרטנית‪ ,‬שלא לומר "משעממת"‪ ,‬שרק‬
‫בעלי עניין מקצוענים נדרשים לה ויכולים לעמוד בדרישותיה‪ ,‬לבין הכתיבה‬
‫ההיסטורית הקלילה‪ .‬אם ידרשו הדבקים בהנחות אלה לחדד את שיפוטם‪ ,‬הם‬
‫יאמרו כי חיבתם לביוגרפיות‪ ,‬מקורה באופי ה"ספרותי" של כתיבה זו‪ .‬ועל‬
‫הקשר בין הספרות להיסטוריה והמפגש המרתק ביניהן בעולמה של הביוגרפיה‬
‫נעמוד בהמשך‪.‬‬
‫היסטוריונים השולחים ידם בכתיבת ביוגרפיות‪ ,‬נתקלים לא אחת בגבות‬
‫מורמות שמפנים כלפיהם היסטוריונים אקדמיים ממוסדים ו"רציניים" יותר‪.‬‬
‫התנהגות מסתייגת זו כלפי המצטיירים כמבקשים לפרוץ את גדרי הכתיבה‬
‫ההיסטורית המקובלת נחלשה בשנים האחרונות‪ ,‬וכבר שמענו על כמה וכמה‬
‫מוסדות אקדמיים המאמצים תכניות לכתיבת ביוגרפיות כהצעות מקובלות‬
‫ולגיטימיות מצד דוקטורנטים‪ .‬הרתיעה המסורתית ורבת השנים מן הביוגרפיה‬
‫משתלבת היטב במאבק המתמשך של היסטוריונים להיחשב חברים לגיטימיים‬
‫ומוכרים מן המניין במוסדות המתארים את עצמם כמרכזים לחקר אקדמי מדעי‪.‬‬
‫אלי שאלתיאל‪ :‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה | ‪187‬‬
‫עם התעצמות התחומים המכונים מדעי החברה נסוגו ההיסטוריונים אל מערך של‬
‫מגננה‪ .‬הסוציולוגים ושאר הנספחים ל"מדעים" החדשים טענו לזכות להיכלל‬
‫בחבורה אחת עם שאר מדעי הטבע שהבטיחו למצוא פתרון והסבר לכל תופעות‬
‫החיים‪ .‬ברוח ה"מדעיות" המתגברת‪ ,‬התהדרו גם היסטוריונים ביכולת להעמיק‬
‫בחקר ולהעלות מתוכו "חוקים" והסברים להתנהגות החברתית האנושית‪ .‬מכאן‬
‫הנטייה לחקר "תהליכים"‪ ,‬מכאן הנטייה להעמיק ולחקור תופעות חברתיות‪,‬‬
‫כלכליות‪ ,‬שנקודת המוצא המנחה את ההיסטוריון ה"מדעי" היא כי לכללי‬
‫ההתנהגות האנושית חוקיוּ ת שאפשר לחוקרה ולעמוד על מרכיביה‪ .‬מכאן ועד‬
‫לטענה כי כשם שהפיזיקה צופה את התנהגות החומר בטבע‪ ,‬היסטוריון טוב‬
‫היודע לפענח כראוי ובאורח "מדעי" את תולדות העבר יתברך גם ביכולת לנבא‬
‫את העתיד‪.‬‬
‫הביוגרפים היו באורח טבעי הקורבנות הראשונים של הכמיהה אל המדעיות‪.‬‬
‫מדעני החברה שביקשו להרחיק ממחקריהם כל ממד של סובייקטיביות שאינה‬
‫ניתנת למדידה ולכימות‪ ,‬לא יכלו להימנות בחבורה אחת עם ביוגרפים המייחדים‬
‫את מרצם ועתותיהם לתיאור התנהגותו של הגיבור ההיסטורי‪ .‬מה שיש לחקור‬
‫הוא תהליכים מדידים‪ ,‬ולא את הגיבור שממילא מושפע ומונהג בידי כוחות‬
‫חברתיים‪ ,‬כלכליים ואחרים; התעצמותו של המארקסיזם וחבירתו אל האקדמיה‬
‫הגבירו מאוד את ההסתייגות מן הכתיבה הביוגרפית‪ .‬ז'אנר ספרותי‪-‬היסטורי‬
‫שהיה מקובל ואהוב מאוד‪ ,‬בעיקר בתרבות האנגלית‪ ,‬איבד מהשפעתו ותפוצתו‪.‬‬
‫הקוראים האנגלים בעלי העניין והמשכילים נודעו בחיבתם לענף הביוגרפי‬
‫המכונה "‪ ."Life and Times‬הנחת היסוד של דרך כתיבה זו טענה‪ ,‬כי הגיבור נטוע‬
‫לעולם בסביבתו ובחברתו‪ ,‬ולפיכך הביוגרף מתאר‪ ,‬בדרך כלל בשני הכרכים‬
‫המסורתיים‪ ,‬את חייו של הגיבור כפי שהם משולבים ונטועים בתולדות זמנו‬
‫וחברתו‪ .‬תהליך ההשפעה ההדדית‪ ,‬הגיבור המושפע מתהליכים והתפתחויות‬
‫בחברה שבה הוא חי והשפעתו של הגיבור בעיצוב תהליכים אלה היו הבסיס‬
‫הדרמטי לביוגרפיה הוויקטוריאנית‪ .‬נקודת המוצא הפילוסופית‪-‬היסטורית של‬
‫כתיבה זו הניחה את קיומו של "הגיבור" ההיסטורי‪ .‬הגיבור – מהותו‪ ,‬דרכי‬
‫השפעתו‪ ,‬עיצובו‪ ,‬יחסיו עם החברה שבה הוא חי – היו לנושא נחקר ונלמד‪.‬‬
‫תומס קרלייל )‪ ,(Carlyle‬הוגה דעות‪ ,‬היסטוריון ופילוסוף שאין שיעור‬
‫להשפעתו בעיצובה של התרבות הוויקטוריאנית (כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬על הסופר‬
‫הוויקטוריאני הדגול צ'רלס דיקנס )‪ (Dickens‬היה לאבן יסוד בתפישה‬
‫ההיסטוריוגרפית של המחצית השנייה של המאה ה‪ ,19-‬כאשר לספרו על הגיבור‬
‫ההיסטורי נודעה השפעה שאין ערוך לכוחה ולחדירתה לחשיבתם ולהגותם‬
‫של בני דורו‪ .‬תומס קרלייל העניק צידוק פילוסופי והיסטוריוגרפי רב רבדים‬
‫‪188‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫לעיסוקם של הוגים וכותבים אנגלים בכתיבה הביוגרפית ולחיבתם הרבה של‬
‫‪1‬‬
‫הקוראים לכתיבה כזאת‪.‬‬
‫בעקבות קרלייל ומכוח השפעתו על משכילים והוגים באנגליה ומחוצה לה‬
‫התגברה והתעצמה החיבה לביוגרפיות‪ ,‬והאנגלים סימנו את הדרך במפעלים‬
‫ביוגרפיים מקיפים וכוללים‪ .‬בכירי סופריה והוגיה של בריטניה שיתפו פעולה‬
‫עם המאמץ הכביר ורב הכרכים ללקט ולקבץ במיזם היסטורי‪-‬ביוגרפי אחד‬
‫את מרב הביוגרפיות על "גיבוריה" של הממלכה‪ .‬פסגתה של מלאכה זו הוא‬
‫‪ ,(DNB) Dictionary of National Biography‬שהכרך הראשון שלה יצא לאור‬
‫בינואר ‪ ,1885‬ועורכה הראשון היה לסלי סטיבן )‪ ,(Stephen‬אביה של הסופרת‬
‫הגדולה וירג'יניה וולף )‪ .(Woolf‬המפעל הכביר הוסיף להתקיים ולפרוח‪ .‬עם‬
‫השנים השתנה מאוד סגנון הכתיבה המקובל בו‪ ,‬והיום נוהגים בו כותביו כמפעל‬
‫היסטורי‪-‬מדעי לכל דבר‪.‬‬
‫היחלשותה של הביקורת המרחיקה את הביוגרפיה ממסדרונות האקדמיה‬
‫הוכתרה בכניסתה המכובדת והלגיטימית אל תחומי העניין‪ ,‬שמחלקות‬
‫להיסטוריה בעולם כולו עוסקות בהם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬עם השנים התרחב וגדל מאוד‬
‫מניינם של תת המחלקות‪ ,‬בתי הספר ומסגרות אקדמיות אחרות שייחדו את כל‬
‫עניינן ומרצן לחקר הביוגרפיה והפצתה‪ .‬מוקדי מחקר אלה מסונפים בדרך כלל‬
‫למחלקות להיסטוריה‪.‬‬
‫התרחבות והסתעפות הכתיבה הביוגרפית שכנעה היסטוריונים רבים‪ ,‬שיש‬
‫צורך בבחינה דקדקנית יותר על מהותה‪ ,‬כלליה וחוקיה של הכתיבה הביוגרפית‪.‬‬
‫ההימנעות מהגדרה ברורה של המותר והאסור בכתיבה הביוגרפית איימה‬
‫לפרוץ גדרות‪ ,‬ואכן אל התחום חדרו מיני יצורי כלאיים שלא הקפידו על צו‬
‫היסוד של הביוגרף‪ ,‬שחייב לאמץ את הכללים הבדוקים של כתיבה היסטורית‪,‬‬
‫ובכלל זה את חוקי הראיות וההוכחות‪ .‬ביוגרפיות "ספרותיות" למיניהן הרחיקו‬
‫לכת בטשטוש הגבולות הדקים שבין הכתיבה המוסמכת והמתועדת לכתיבה‬
‫הנעשית במידה זו או אחרת של דמיון וכושר המצאה ספרותית כדי "להעשיר"‬
‫את הביוגרפיה‪ ,‬להרבות את חינה בעיני קוראים שממילא מתקשים בהבחנה‬
‫ברורה בין אמת לבדיה‪ ,‬בין עובדה ביוגרפית ללוויית חן שמוסיפים לה על מנת‬
‫לעשות את הגיבור אטרקטיבי יותר‪.‬‬
‫יש להודות עם זה‪ ,‬שכמה וכמה יצירות מופת ביוגרפיות למחצה שיצאו‬
‫לאור בשנים האחרונות מקשים מאוד על היסטוריונים קפדנים המבקשים להעמיד‬
‫‪1‬‬
‫‪Thomas Carlyle, On Heroes, Hero Worship and the Heroic in History, London,‬‬
‫‪1841.‬‬
‫אלי שאלתיאל‪ :‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה | ‪189‬‬
‫חיץ ברור ומובחן בין הביוגרפיה ההיסטורית לזו המדומיינת‪ .‬בהקשר זה ראוי‬
‫לציין את קסמה של יצירת המופת של הביוגרף וההיסטוריון האמריקני אדמונד‬
‫מוריס )‪ (Morris‬המתחזה‪ ,‬או למצער מבקשת להצטייר כביוגרפיה מדומיינת‬
‫של הנשיא האמריקני רונלד רייגן )‪ .(Reagan‬אדמונד מוריס הוא ביוגרף בעל‬
‫מוניטין וקפדן‪ ,‬שבטרילוגיה יוצאת הדופן בעומקה ובעניינה שכתב על הנשיא‬
‫תיאודור רוזוולט )‪ (Roosevelt‬כבר הוכיח לכל קוראיו את יכולותיו כהיסטוריון‬
‫‪2‬‬
‫קפדן‪ ,‬ועם זאת דק הבחנה‪.‬‬
‫בעקבות הצלחתו המסחררת של הכרך הראשון של הביוגרפיה של‬
‫"תדי" והשבחים הרבים שהורעפו על מחברה מכל עבר – מבקרים אקדמיים‬
‫ומבקרי ספרות גם יחד – פנו אנשיו של הנשיא הפורש אל מוריס והציעו לו‬
‫את המלאכה הנכבדת‪ .‬כמקובל בארצות הברית לגבי נשיאים פורשים‪ ,‬מרוכזים‬
‫כל המסמכים הקשורים לחייהם במשכן הנושא את שמם ומרכז אליו חוקרים‬
‫והיסטוריונים‪ .‬תוצר נלווה של מלאכה זו היא ביוגרפיה "מוזמנת"‪ ,‬שלמחברה‬
‫מובטחת נגישות מלאה ולא מצונזרת אל הנשיא הפורש ואל מסמכיו‪ .‬אדמונד‬
‫מוריס קיבל על עצמו את התפקיד‪ ,‬אך עד מהרה גילה להוותו‪ ,‬כי אינו יכול‬
‫לעמוד במשימה שנטל על עצמו‪ .‬ביוגרפיה מכבדת – את מחברה ואת נשואה‬
‫– לא תצא מההתעמקות הקפדנית והמקפת של המחבר המיועד בנבכי חייו‬
‫ונפתוליו של הנשיא האהוב והפופולרי‪ .‬הסתייגויותיו של מוריס מן המלאכה‬
‫שהופקדה בידיו גרמה מבוכה רבה לו ולאנשי הנשיא‪ .‬מוריס ויתר על מעמד‬
‫הביוגרף המוסמך‪ ,‬ובמקום הביוגרפיה המכובדת והמתועדת להפליא כתב ספר‬
‫על גיבור דמיוני‪ ,‬דאץ' שמו – זה היה כינויו של רונלד רייגן הצעיר‪ 3.‬כל קוראי‬
‫הספר המפתיע הזה לא התקשו לגלות בו את מאפייניו של הנשיא הפורש וגם‬
‫פרקים בתולדות חייו‪ .‬ועם זאת‪ ,‬המחבר יכול היה להתנער בלא קושי רב מן‬
‫הטענה‪ ,‬כי דאץ' הוא רייגן‪ .‬לשם כך נקט אמצעים ספרותיים בדוקים‪ ,‬כגון‬
‫פרטים מדומיינים ומומצאים‪ ,‬ואפילו הכניס את עצמו כאחד הגיבורים בספר‪.‬‬
‫איש לא יכול לומר שספרו של מוריס הוא ביוגרפיה של רונלד רייגן‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫ממבקרי הספר ומאוהביו לא נעלמה עובדת יסוד מפתיעה ומעוררת עניין‪ .‬דאץ'‬
‫הוא לא ביוגרפיה מוסמכת של רייגן‪ ,‬ובכל זאת ספק אם מוריס היה מצליח‬
‫להוציא מתחת ידיו דיוקן רב גוונים‪ ,‬מסעיר ומעניין של הנשיא אילו אכן עמד‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עם השלמת הכתיבה וצאתם לאור של שלושת כרכיה הם רוכזו במארז אחד‪.‬‬
‫;‪Edmund Morris, Theodore Roosevelt Trilogy:The Rise of Theodore Roosevelt‬‬
‫‪Theodore Rex; Colonel Roosevelt, Random House, 2010.‬‬
‫‪.Edmund Morris, Dutch: A Memoir of Ronald Reagan, Modern Library, 2000‬‬
‫‪190‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫בהתחייבויות שלו וכתב ביוגרפיה על כל כלליה וצוויה‪ .‬הרי לנו עוד עניין‬
‫לשקלו כשאנו מבקשים לעמוד על ההבדלים בין הביוגרפיה לספרות בדרכנו‬
‫במסתרי הניסיון להגדיר את מהותה של הביוגרפיה ולהעמיד תשובה מקפת‬
‫וסדורה לשאלה‪ ,‬מה עושה הביוגרף כשהוא כותב ביוגרפיה‪.‬‬
‫נלך עוד צעד בגישה חתרנית המבקשת לחדד את הגבולות בין הביוגרפיה‬
‫לספרות ונבחן תוצרים שהם בבחינת צעד נועז יותר במלאכת הערפול בין‬
‫התחומים‪:‬‬
‫א‪.‬ס‪ .‬ביאט (‪ )A.S. Byatt‬נמנית היום עם סופריה הבולטים והמוערכים של‬
‫בריטניה‪ .‬ביאט היא בעלת רקע אקדמי מובהק‪ ,‬וספריה הראשונים התמקדו‬
‫בדיונים ספרותיים‪ .‬לשם דבר זכו מחקריה על חייה ויצירתה של הסופרת אייריס‬
‫מרדוק (‪ .)Murdoch‬עם זאת‪ ,‬בראשית דרכה אף שלחה ידה בכתיבת ספרות בדיון‪,‬‬
‫וספריה לא זכו להד ולתפוצה נרחבים‪ .‬פריצתה המטאורית של ביאט (שמה‬
‫בלידתה היה אנטוניה סוזאן דראבל‪ ,‬והיא אכן אחותה של הסופרת הנודעת‬
‫מרגרט דראבל‪ )Drabble ,‬החלה בשנת ‪ ,1990‬כשיצא לאור ספרה ‪Possessions:‬‬
‫‪ ,A Romance‬שזיכה אותה בפרס "בוקר" היוקרתי‪ 4.‬בספר זה‪ ,‬שתרגומו לעברית‬
‫מתעכב‪ ,‬וחבל‪ ,‬העזה א‪.‬ס‪ .‬ביאט ועשתה מעשה‪ ,‬שגם הביוגרפים שוברי‬
‫המוסכמות לא היו מעזים לעשות‪ .‬היא שילבה את העניין העמוק שלה בעידן‬
‫הוויקטוריאני על כל צדדיו והיבטיו בדחף ספרותי פורץ גבולות‪ .‬ביאט לא טענה‬
‫כלל שגיבוריו של הספר‪ ,‬ובעיקר הגיבורות שלו‪ ,‬היו דמויות היסטוריות לכל‬
‫דבר ועניין‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היא העמידה מסכת מורכבת של גיבורים ויקטוריאנים‪,‬‬
‫שהטיפול ה"ביוגרפי" שלהם בכתיבתה פורש ניתוח מרתק ומורכב מאוד‬
‫של התקופה‪ ,‬אישיה ודרכי חשיבתה‪ .‬ספק רב אם היסטוריונים ממוסדים של‬
‫התקופה הצליחו להוציא מתחת ידיהם בכלים "מדעיים" מובהקים יריעה יותר‬
‫שלמה ומגוונת של התקופה‪ .‬וכדי לסבך את הדיון בספרה ובלגיטימיות שלו‬
‫נדרשת ביאט לעוד המצאה ספרותית ומשלבת בין הזמנים‪ ,‬בין הגיבורים בני‬
‫ימינו לגיבורי העבר‪.‬‬
‫נפסח‪ ,‬כמובן‪ ,‬על סיפורי האהבה המרתקים המוליכים את הקורא‪ ,‬שהרי‬
‫פנינו אל ביאט ה"ביוגרפית"‪ .‬הספר נפתח ברצונה של סטודנטית באחת‬
‫האוניברסיטאות באנגליה לחקור את חייה ויצירתה של משוררת רבת תהילה‬
‫ומסתורין של העידן הוויקטוריאני‪ .‬משיכתה אל המשוררת‪ ,‬ראשיתה במעין‬
‫הזדהות פמיניסטית‪ .‬עד מהרה מסבכת הסופרת את פרקי העלילה‪ .‬הסטודנטית‬
‫‪4‬‬
‫‪.A.S. Byatt, Possessions, Vintage, 1991‬‬
‫אלי שאלתיאל‪ :‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה | ‪191‬‬
‫החקרנית‪ ,‬שמסתבכת בעצמה בפרשת אהבה מאוד "עדכנית"‪ ,‬ועם זאת מאוד‬
‫מודרנית‪ ,‬חושפת פרקים נעלמים וחסויים בחייה של המשוררת הנערצת‪,‬‬
‫ובכלל זה פרשת אהבה אסורה וטרגית בין המשוררת לבכיר משורריו של העידן‬
‫הרומנטי‪ ,‬יוצר נשוא פנים ומכובד‪ ,‬שחייו‪ ,‬התנהלותו והמוניטין שלו הם בבחינת‬
‫אבני יסוד ועמודי תווך של החברה והתרבות הוויקטוריאנית‪.‬‬
‫אך תעוזתה של ביאט אינה מתמצה רק ב"המצאתם" של גיבורים‬
‫היסטורים ובהצבתם בליבה של חברה שאת צפונותיה היא מבקשת לחשוף‪.‬‬
‫ביאט "ממציאה" גם את הקורפוס של היצירה של שני גיבוריה הוויקטוריאנים‬
‫– המשורר ואהובתו המסתורית‪ .‬ביאט יצרה איפוא ביוגרפיות של שני גיבורים‬
‫יצירי דמיון ומאות שורות שירה ויקטוריאנית‪ .‬התענוג הכפול הזה מציע לקורא‬
‫שני משוררים "חדשים"‪ ,‬שמכלול יצירתם כמו נחשפה במעמקי ספרייה מופלאה‪.‬‬
‫אך רווח והנאה יהיו גם לקוראים המתקשים לפענח ולחשוף בכרכי ההיסטוריה‬
‫המלומדים מפתחות להבנת הדרכים הנפתלות של החברה הוויקטוריאנית‪.‬‬
‫מאפיינים של הכתיבה הספרותית‪-‬הביוגרפית של א‪.‬ס‪ .‬ביאט נתגלו במגמות‬
‫החדשות של הכתיבה הביוגרפית בשנות ה‪ 80-‬וה‪ 90-‬של המאה הקודמת‪.‬‬
‫נקודת המוצא של הכתיבה החדשה הייתה‪ ,‬שהביוגרף בן זמננו המבקש לפלס‬
‫דרכים חדשות בסוגה אינו יכול לחמוק שוב מן האופי המיוחד של הכתיבה‬
‫הביוגרפית‪ .‬כל היסטוריון‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬הולך‪ ,‬אחרי ככלות הכול‪ ,‬אחרי נטיות‬
‫ליבו‪ ,‬וקשה להסתיר זאת גם כשהכתיבה משתדלת לשקף גישה "אובייקטיבית"‬
‫נטולת נגיעה אישית‪ .‬הנושאים והתחומים שההיסטוריון בוחר לעסוק בהם‪ ,‬וגם‬
‫עצם העובדה שההיסטוריון‪ ,‬כל היסטוריון‪ ,‬הוא בן זמנו ויליד תרבותו‪ ,‬מעצבים‬
‫במידה זו או אחרת את נקודות וזוויות ההתבוננות שלו‪.‬‬
‫אין טעם ואין צורך להיאבק ב"מניע האישי" הדוחף את ההיסטוריון אל‬
‫נושאי כתיבתו‪ .‬ואם ההיסטוריון העוסק ב"השפעות העיר על התנהלותה של‬
‫המשפחה המודרנית"‪ ,‬כך הרי שהביוגרף ה"מכניס אל ביתו" גיבור זר וחי עימו‬
‫בכפיפה אחת כל ימי המחקר והכתיבה‪ ,‬אינו רשאי‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬להתכחש‬
‫לגילוי היחס האישי הצמוד מאוד אל גיבורי כתיבתו‪ .‬ואכן‪ ,‬יותר ויותר ביוגרפים‬
‫המספרים על עבודתם‪ ,‬מדגישים את המצב הנפשי המיוחד הכרוך בכתיבת‬
‫ביוגרפיה‪ .‬ביוגרפים אינם מהססים לתאר את יחסם אל הגיבור המת כמעין‬
‫ניסיון נואש ומרתק לדובב את הגיבור הנחקר‪ ,‬לחלץ מפיו תשובות לדילמות‬
‫המעיקות על מי שמבקש להעמיד הסבר ותיאור עלילה למעשיו והכרעותיו של‬
‫הגיבור‪ ,‬שלעתים נראות תמוהות וחידתיות‪.‬‬
‫יחס מיוחד זה המקנה לביוגרפיה הטובה את חינה ואת כוחה בעיני קוראים‬
‫רבים‪ ,‬כמוהו כסם משכר ומסוכן מאוד לביוגרף הנשבה לחלוטין בקסמו של‬
‫‪192‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫היחס המיוחד עד כדי אמונה לוהטת‪ ,‬שאין מסוכנת ומטעה ממנה‪ ,‬כי הביוגרף‬
‫הטוב נדרש ואף יכול "להיכנס לנעליו של הגיבור המת"‪ .‬הנעליים האלה מן‬
‫הביטוי הציורי הרווח מעסיקות יותר ויותר את הביוגרפים המובילים היום‬
‫הקרבה‬
‫בתחום‪ .‬שאלת המפתח היא שוב סוגיית הגבולות‪ :‬כיצד להוליך את ִ‬
‫הנפשית אל הגיבור‪ ,‬להבנת פועלו וחייו‪ ,‬ועם זאת כיצד להתגונן מפני אשליית‬
‫היכולת "לשחזר" במדויק את חיי הגיבור המת ותקופתו‪.‬‬
‫דומה כי החיפוש המרתק ביותר בימינו אחר הגבולות הדקים הללו הוא‬
‫מי שבעיני מביני דבר נחשב לביוגרף המרתק ביותר בדורנו‪ ,‬ובוודאי בקרב‬
‫ההיסטוריונים והביוגרפים הכותבים אנגלית‪ .‬ריצ'רד הולמס ‪ 5‬מתאר את עצמו‪,‬‬
‫וכך הוא מקובל בקרב קוראיו ותלמידיו‪ ,‬בתורת "ביוגרף רומנטי"‪ .‬לאחד מספריו‬
‫המרתקים‪ 6,Footsteps ,‬שהוא‪ ,‬אם נאמר זאת בלשון המוזיקאים‪ ,‬מקבץ של‬
‫אטיודים ביוגרפיים‪ ,‬הוא מצמיד את כותרת המשנה "הרפתקאותיו של ביוגרף‬
‫רומנטי"‪ .‬ולציון "רומנטי" בהקשר זה של ריצ'רד הולמס יש מובן כפול ורב‬
‫משמעות‪ .‬הוא רומנטי משום שעיקר עיסוקו הוא בגיבורים של העידן הרומנטי‪,‬‬
‫משוררים‪ ,‬יוצרים ולאחרונה גם מדענים ואמנים בכלל המייצגים בעיניו את‬
‫רוחה ולהטה של התקופה‪ 7.‬אך ריצ'רד הולמס הוא גם רומנטי בתפיסתו את‬
‫מהותה של הביוגרפיה‪ .‬הביוגרף הרומנטי מאמין‪ ,‬כי לב הביוגרפיה הוא המעקב‪,‬‬
‫החיפוש הרגשי הלהוט של הביוגרף אחר גיבורו‪ ,‬חייו ופועלו‪ .‬ואכן‪ ,‬לביוגרפיה‬
‫רבת התהילה שכתב על המשורר הרומנטי הדגול פרסי ביש שלי (‪)Shelley‬‬
‫צירף המחבר את תת הכותרת ‪ 8,The Pursuit‬כמי שמבקש לומר שהרדיפה של‬
‫‪5‬‬
‫חיפוש אחר כתביו ויצירתו באתרי אינטרנט שונים דורש זהירות רבה‪ .‬המחפש נדרש‬
‫להבחין בין ריצ'רד הולמס הביוגרף לריצ'רד הולמס ההיסטוריון הצבאי האנגלי רב‬
‫התהילה והמוניטין‪ .‬שניהם‪ ,‬למשל‪ ,‬מופיעים בלא הבחנה באתר אמזון ובאתרים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫שני ספריו האחרונים של ריצ'רד הולמס מרחיבים מאוד את גלריית הגיבורים‬
‫הרומנטיים‪ .‬בראשון הוא דן בגיבוריו הרומנטיים של המדע וחידושיו במאה ה‪,19-‬‬
‫ובשני‪ ,‬ספר מרתק ומקסים במיוחד‪ ,‬הוא מספר על שיגעון הכדורים הפורחים של‬
‫המאה ה‪ 19-‬וכמיהת הנצח "לעוף"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪Richard Holmes, Footsteps: Adventures of a Romantic Biographer, Flamingo,‬‬
‫‪1995.‬‬
‫‪Richard Holmes, The Age of Wonder: How the Romantic Generation Discovered‬‬
‫‪the Beauty and Terror of Science, Harper Collins, 2008; Richard Holmes, Falling‬‬
‫‪Upwards: How We Took to the Air, William Collins, 2013.‬‬
‫‪.Richard Holmes, Shelley: The Pursuit, New York Review of Books, 2003‬‬
‫אלי שאלתיאל‪ :‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה | ‪193‬‬
‫הביוגרף אחר גיבורו היא יסוד חשוב ורב ערך בתוצר‪ .‬אין להתעלם מן הלהט‬
‫האישי הדוחף את המתעד והחושף כלפי הגיבור המסתיר את פניו‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬ריצ'רד הולמס הרודף אחר גיבוריו הוא המתריע הגדול המורה‬
‫לתלמידיו הרבים להיזהר מפני ההילכדות באשליית "הכניסה לנעליים"‪ ,‬והוא‬
‫עושה זאת באחד התרגילים המאלפים והמרתקים ביותר בחקר הביוגרפיה‪ .‬רשמו‬
‫וקסמו של פרק זה גדלים הרבה מונים משום שכותבו אינו מציגו כפרק עיוני‬
‫שלקחו בצידו על מגבלות הכתיבה הביוגרפית וכלליה‪ .‬בעיני הולמס‪ ,‬הפרק‬
‫הוא עוד סיפור הרפתקאות של ביוגרף רומנטי במרדף אחר גיבוריו המתחמקים‬
‫מפניו‪ .‬ואם נרצה להיות חדים ובהירים יותר‪ ,‬הרי לנו עוד המחשה לעומק התהום‬
‫שהביוגרף‪ ,‬המאמין בכוחו לשחזור מלא ומדויק של הגיבור וחייו‪ ,‬נופל אליה‪.‬‬
‫הגיבור הנעלם במקרה שלנו הוא הסופר הסקוטי האהוב והנערץ רוברט לואיס‬
‫סטיבנסון (‪.)Stevenson‬‬
‫נאמן להכרתו כי הכתיבה הביוגרפית היא במובנים מאלפים גם כתיבה‬
‫אוטו‪-‬ביוגרפית‪ ,‬כלומר‪ ,‬מודע להשפעתם של מצבים נפשיים של הכותב על‬
‫דרכי החקירה והביקוש אחר הגיבור הנסתר‪ ,‬מספר הולמס לקוראיו‪ ,‬כי בשעה‬
‫שניסה להתחקות אחר חייו של הסופר הסקוטי‪ ,‬הוא עצמו היה בשיאו של משבר‬
‫אישי חריף‪ .‬כישלונה של פרשת אהבה וכאבה‪ ,‬מבוי סתום מקצועי ותהיות על‬
‫מהות החיים כשאתה מתקרב לשנתך השלושים ועדיין לא מצאת את מקומך‪,‬‬
‫הוליכוהו לפאריס‪ .‬בעיר האורות דווקא ביקש להתבודד ולעקוב אחר הפרק‬
‫הצרפתי בחייו של סטיבנסון‪ .‬אז פרצה מהפכת הסטודנטים של ‪ ,1968‬שהולמס‬
‫היה עד לגלגוליה ולתהפוכותיה‪ .‬הסערה ברחובות אך העמיקה את בדידותו‬
‫והחריפה את תהיותיו‪.‬‬
‫בעיצומם של ימים אלה גמלה בליבו ההחלטה‪ ,‬כי הדרך הטובה ביותר‬
‫להכרת סטיבנסון כרוכה בניסיון לשחזר פרשה צרפתית אחת בחייו של הסופר‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫שפריה מצוי בספרו הקטן והנפלא ‪.Travels with a Donkey in the Cévennes‬‬
‫הספר מתאר את מסעותיו של הסופר הצעיר המצוי בהלך רוח דומה לזה שהיה‬
‫בו הולמס ב‪ .1968-‬סטיבנסון חשק בטיול מתבודד באחד מאזוריה הנשכחים‪,‬‬
‫אז‪ ,‬של צרפת‪ .‬לצורך זה קנה לעצמו אתון‪ ,‬הצטייד במזון ובציוד הדרוש ויצא‬
‫לדרך‪ .‬הספר מגולל את הרפתקאותיו בדרך‪ ,‬את האנשים והכפריים שפגש‬
‫בדרכו‪ ,‬והקטעים המשעשעים ביותר עוסקים בנפתולי ההתמודדות של הסופר‬
‫‪9‬‬
‫תורגם באחרונה לעברית בשם‪ :‬מסעות עם אתון בחבל סוון‪ ,‬מאנגלית‪ :‬יוסי מילוא‪,‬‬
‫הוצאת נהר‪ .2012 ,‬הספר במקורו האנגלי יצא לאור ב‪1879-‬‬
‫‪194‬‬
‫עיונים בחקר התרבות‪ ,‬חוברת ‪2013 ,2‬‬
‫הלא‪-‬מיומן עם האתון בעלת האופי‪ ,‬שאינה מוכנה להישמע לתכתיבים של‬
‫סופר סקוטי המחפש את דרכו בחיים‪.‬‬
‫הקורא עד כה בוודאי נרמז‪ .‬מה ראוי והולם יותר את הניסיון "להיכנס‬
‫לנעליו של סטיבנסון" מאשר לנסוע לנקודת הזינוק של המסע ההוא‪ ,‬לקנות‬
‫אתון במקום‪ ,‬להצטייד בכל רשימת הציוד המפורטת של סטיבנסון‪ ,‬ובכלל זה‬
‫בקבוק הברנדי‪ ,‬שלגימה קטנה ממנו חיממה את המטייל ההיסטורי בלילות‬
‫קרים? הולמס עשה את כל זה‪ .‬הוא קנה חמור‪ ,‬הוא קנה את כל גושי הנקניק‬
‫הבאושים ואפילו שק שינה מתאים‪ .‬יותר מ‪ 100-‬שנים חלפו מאז יצא סטיבנסון‬
‫לדרכו‪ ,‬אך הסביבה החומרית לא השתנתה בהרבה‪ .‬אפילו חמורים ואתונות‬
‫נשארו כפי שהיו‪ .‬החמור של הולמס היה עקשן ובעל דעה כאתונו של סטיבנסון‪.‬‬
‫הקידמה פגעה בכול‪ .‬האזור עצמו אינו מבודד כשהיה‪ ,‬החשמל הגיע ואפילו‬
‫טלפונים‪ .‬אך המקומיים כמעט שלא נוגעו בפגעי הזמן‪ .‬אלה שפגש הולמס‬
‫בדרך דמו מאוד לאבות אבותיהם‪ :‬בשיחם‪ ,‬בנוהגיהם ואפילו בדעתם על העולם‪.‬‬
‫ריצ'רד הולמס הנסער הלך והשתכנע יותר בדעתו‪ ,‬כי הכניסה לנעליים המיתיים‬
‫ההן אפשרית ורבת פירות‪ .‬אז‪ ,‬לקראת סופו של המסע‪ ,‬באה שעת ההתפכחות‬
‫הגדולה ועימה הלקח שאין לסור ממנו של הביוגרף‪ .‬לאחר ימים של מסעות‬
‫מפרכים‪ ,‬לילות בלי שינה וחמור צרפתי עקשן‪ ,‬הגיע הולמס לצומת דרכים‬
‫שסטיבנסון מתאר לפרטי פרטיו‪ .‬ובמוקד התיאור הסטיבנסוני פלג של נהר‬
‫מקומי שוצף וגועש‪ ,‬וגשר מיושן ורעוע המשמש את המקומיים לחצות אותו‪.‬‬
‫הולמס הגיע למקום ולא מצא את פלג המים‪ ,‬גם לא את גשר העץ‪ .‬תחילה חשב‬
‫כי טעה בדרכו‪ ,‬אך בדיקה שנייה ושלישית אכן הוכיחה‪ ,‬כי המטייל ב‪1968-‬‬
‫הגיע לנקודת המסע של המטייל בן המאה ה‪ .19-‬הפלג איננו‪ .‬בירור קצר העלה‪,‬‬
‫כי הקידמה והפיתוח שינו גם את הטבע‪ .‬הנהר וכל יובליו נוקזו‪ ,‬והמים הברוכים‬
‫זורמים בצינורות ובתעלות לרווחתם ולתוצרתם של האיכרים המקומיים‪.‬‬
‫נחזור שוב ללשון המטפורה ונאמר‪ ,‬כי הכמיהה לבוסס בנעליו של הגיבור‬
‫הסתיימה במסקנה‪ ,‬כי הנעליים לא קיימות‪ ,‬או שהן הפכו למלבוש מודרני אחר‪.‬‬
‫הולמס הביוגרף הרומנטי אינו מוותר על גורם ההזדהות והקירבה הנפשית של‬
‫הביוגרף לנשוא כתיבתו‪ .‬הוא רק מבקש מקוראיו ומצרכני ביוגרפיות לתת את‬
‫דעתם על כך‪ ,‬שהמרדף אחר חייו של הגיבור‪ ,‬אין פירושו שהביוגרף יכול לשחזר‬
‫במלוא פרטיה את פרשת חייו ונסיבות תקופתו של הגיבור‪ .‬אשליית הכניסה‬
‫לנעליים מסוכנת‪ ,‬אך המעקב הוא שמעניק לביוגרפיה את הממד הספרותי שלה‪,‬‬
‫את לוויית החן הרומנטית שעומדת בעינה ומקסימה גם כשהגיבור הנחקר אינו‬
‫רומנטי‪ ,‬לא בהלכי נפשו ונוהגו ולא בעידן שבו חי ופעל‪.‬‬
‫אלי שאלתיאל‪ :‬הביוגרף הרומנטיקן‪ :‬על ביוגרפיה והיסטוריה | ‪195‬‬
‫גילוי נאה ומוחשי מאוד ללקח של הולמס נחשף דווקא בניסיון של ז'אנר‬
‫אחר‪ ,‬הקולנוע‪ ,‬לחדור לתחום הביוגרפיה‪ 10.‬פיטר אקרויד (‪ )Ackroyd‬הוא‬
‫סופר‪ ,‬ביוגרף והיסטוריון פורה מאוד ומקובל מאוד‪ .‬אחד מספריו החשובים‬
‫והמעניינים הוא בלא ספק הביוגרפיה רבת העמודים שכתב על דיקנס‪ 11.‬כבן‬
‫לונדון‪ ,‬וכמי שמוקסם משיטוטיו של הסופר הנערץ בעיר‪ ,‬יוצא אקרויד בעקבות‬
‫גיבורו ומשלב בין פרקי המחקר על הסופר‪ ,‬חייו ותקופתו פרקי ביניים אישיים‬
‫מאוד‪ ,‬עכשוויים מאוד‪ ,‬כביכול פיטר אקרויד של היום מבקש להחזיר את צ'רלס‬
‫דיקנס אל המקומות שבהם הילך בחייו‪ .‬הקריאה בפרקי ביניים אלה מסעירה את‬
‫הקורא‪ ,‬אך הביטוי המוחשי של סטיות אלה מן הקו הביוגרפי‪-‬ההיסטורי ניתן‬
‫דווקא לצופה בסרט טלוויזיה שנעשה על פי ספרו של אקרויד‪ .‬בסרט נראה‬
‫מדי פעם הסופר‪-‬הביוגרף בלבושו המודרני‪ ,‬כמי שעוקב אחר צעדיו של דיקנס‬
‫ההיסטורי‪ :‬אקרויד מציץ‪ ,‬אקרויד מתבונן‪ .‬ההתבוננות הזאת מעבר לכתף היא‬
‫הפרשנות של אקרויד לכמיהה להיכנס לנעליו של הגיבור של ריצ'רד הולמס‪.‬‬
‫הולמס וההולכים בדרכו דבקים בהליכה על הגבול הדק שבין ההיסטוריה‬
‫לספרות‪ ,‬שהיא לחם חוקה וסוד הצלחתה של הביוגרפיה המודרנית‪ .‬סכנת‬
‫המעידה מוחשית מאוד וניצבת לפתחו של כל ביוגרף המבקש להעמיד דיוקן‬
‫שיש בו יותר ממה שהמסמכים בארכיון מספרים‪ .‬הביוגרפים באקדמיה ייתקלו‬
‫בוודאי בקשיים רבים יותר במאמציהם להצדיק את קיומם ומעמדם בקרב‬
‫היסטוריונים ממוסדים וממושמעים יותר‪ ,‬שכללי הראיות הקפדניים הם לחם‬
‫חוקם‪ .‬ההיסטוריה והביוגרפיה באו יחד לעולם‪ ,‬ודומה כי יוסיפו להפרות זו את‬
‫זו עוד ימים רבים‪.‬‬
‫‪ 10‬הקולנוע והביוגרפיה הם תחום מרתק בפני עצמו‪ ,‬שלא כאן המקום להרחיב בו‪.‬‬
‫יצירות קולנוע ביוגרפיות‪ ,‬כמו "לורנס איש ערב" של דיוויד לין או "גנדי" של ריצ'רד‬
‫אטנבורו‪ ,‬קוסמות לצופים שיכולתם להפעיל ביקורת היסטורית על הסיפור המגולל‬
‫היא לעתים מוגבלת‪ .‬וראו את המאמר‬
‫‪Ian Christie, "A Life on Film", in: Peter France and William St Clair (eds.),‬‬
‫‪Mapping Lives: The Usage of Biography, Oxford University Press, 2002, pp. 267‬‬‫;‪282; Nigel Hamilton, Biography: A Brief History, Harvard University Press, 2007‬‬
‫‪Paula R. Backscheider, Reflections of Biography, Oxford University Press, 1999.‬‬
‫‪.Peter Ackroyd, Dickens, London, 1990 11‬‬
2013 ,2 ‫ חוברת‬,‫עיונים בחקר התרבות‬
196
Israeli society displays a salient tension between the desire to express
generosity and stripping away of the mask of generosity, revealing the
accounting aspect of wedding gifts In the analysis of wedding gifts I look
at the aspects of the exchange embodied in the perception of the gifts as
an emotional-social presentation versus a material-monetary one. I also
examine the status of money in the reciprocal process of debt and its return,
and the conventional (and simultaneously subversive) interpretation of the
gift.
My deduction is based on the interpretative approaches to culture
associated with Clifford Geertz's view of a system of symbols and their
interpretations, and propose that Geertz's two crucial additional dimensions
for the interpretation of social phenomena: change and power. The
dimension of power is manifest in the struggle of groups over the accepted
interpretation of symbols, such as culture because the interpretation of its
symbols changes with various contexts of time and place, and in light of
the struggles over interpretation. My contribution, therefore, to the theory
of culture is to manipulate the dynamic and power-driven aspects of
Geertz's definition, by examining practices of giving wedding gifts, and by
inserting a personal component and psychological portrait into the sociocultural puzzle.
Eli Shaltiel
The Romantic Biographer
New trends in biographical writing raise the ongoing issue about the rules
and the limitations of the genre. Historians who are anxious to guard
the clear and obligatory standards of history writing, were throughout
history skeptical about the biographer's right to be included among the
professionals. Biographers' inclinations to emphasize the literary aspects
of their writing only exacerbate the conflict. The article deals with this
issue while concentrating on the writings of the British biographer Richard
Holmes, who defines himself as a "Romantic Biographer".
197 |
ABSTRACTS
the current stage of capitalism, profanity and the new subjectivity. In
the wake of Giorgio Agamben (Agamben, Qu’est-ce qu’un dispositive?
2007), it claims that religion, as depicted by Houellebecq, can no longer
serve as an apparatus for substantiating the human, on the contrary, it is
an apparatus for de-subjectivization and the sterilization of the human; In
Houellebecq’s novel humanity becomes indeed extinct and is replaced by
a neo-humanity of clones. Sanctity, which could detach concepts from
their human domain has been extinguished by profanity. In the secular
world, which retains things to the human sphere, religion cannot but be a
reproduction of the capitalist order itself.
Oded Heilbronner
The (Allegedly) Decline of the "West"? Some Contemporary
Theoretical and Historiographical Observations
After 500 years when what historians call "the great divergence" began,
the "West" seems to be losing its superiority. Beginning in the 1600s,
Europeans and European settlers in North America become richer and
technological more sophisticated than Asians. The gap between the "West"
and the “Rest of the World” widened at an accelerating rate until the second
half of the 20th Century. It seems that in the past few decades, the "Rest…"
is catching up and the "West" is lagging behind in its leading role in the
world.
The article tries first, to trace major developments in the historiographical
landscape lately with regards to the role of the "West" in the last 500 years.
Secondly, the article suggests tentative explanations for the deterioration
of the “West” after the decline subsequently of the Second World War of
the German Spirit, once one of the leading technological, intellectual and
cultural forces in the world and the decline of the modernization discourse
in the "Western" world.
Orit Abuhav
Wedding Gifts – Generosity or Paid Entry to a Gala Affair? Interests,
Emotions, and Reciprocity
The paper deals with the notion of wedding gifts in Israel during the first
decade of the 21st century. The contemporary practice of gift-giving in
2013 ,2 ‫ חוברת‬,‫עיונים בחקר התרבות‬
198
self-problematization of dissection, that is inseparable from the science of
the body until the emergence of the 'clinical stance' in modernity.
Hanan Carcabi-Jeraisi
"The Girl with the Iron Teeth"
The paper uses a qualitative interpretative approach of narrative analysis
to interpret a children’s discussion around an oral fairytale called “The girl
with the Iron Teeth”, held immediately after story telling sessions during a
field research conducted by the author between the years 2000 and 2004,
in the city of Nazareth. According to folkloristic references, this folktale
symbolically addresses the disastrous problem of Murder for the sake of
preserving the “family honor”. The paper starts by using the findings of
the described empirical research as a good example shedding light on the
ongoing debate between the two main theoretical approaches in children
literature studies addressing the child-fairytale relation: the psychological
perspective/approach and the socio-cultural perspective/approach. The
paper examines the contradictory analyses and interpretations of those
two approaches to the meanings of the classic fairytale and the complex
child-fairytale relation in the modern world. Finally, the author of the
paper presents a critical analysis of both perspectives/approaches that were
developed/built-on the criticism expressed by the children themselves in
terms of the empirical research. The author concludes by arguing that
given the opportunity, children are cognitively capable of recognizing
inner distortion in stories, and are capable of making moral and ethical
judgment from a very young age, as well as reacting to certain situations.
Nurit Buchwitz
The Question of Religious Faith in the Society of Consumers, Michel
Houellebecq's Reply
Religion, faith and their value and significance in the postmodern world
have preoccupied Michel Houllebecq's oeuvre since its beginning. His
novel The Possibility of an Island interchangeably describes a contemporary
Europe, in which the decline of monotheistic religions goes hand in hand
with the rise of the Elohimite church, and the future 2000 years from now,
in which Elohimism is the only religion prevailing. The article presents
Houllebecq’s novel as expressing the impossibility of religious faith in
199 |
ABSTRACTS
Motty Lerner
Baruch Goldstein in the theatre
The article describes the investigation of the massacre committed by Dr.
Baruch Goldstein in the Cave of the Patriarchs in Hebron in 1994 as it is
presented in the play "The Hastening of The End", produced by the Khan
Theatre in Jerusalem in early 2013. The article suggests that the use of
dramatic devices enables the playwright to conclude that Dr. Goldstein
didn't murder 29 Palestinian only because he was post-traumatic and had a
tantrum, but because he was exposed to the indoctrination of racist ideas by
several rabbis in Hebron and Nablus, and mostly because he was seduced by
messianic visions that included the hallucination that God had commanded
him to murder innocent Palestinians in order to create a catastrophe on
earth that will force God to send the Messiah. The article also describes
the catharsis, which is the most potent dramatic device available to the
playwright, and suggests a new understanding of it, different from the
traditional interpretation of the term used by Aristotle in Poetics.
Liat Sides
Gűnther von Hagens' Body Worlds: Renaissance's Discourse and the
Death's Simulacra
The topic of this article is the anatomical project that the German
pathologist Günther von Hagens exhibited, first in Tokyo in 1996, and
afterwards in various places around the world (among them in Haifa, 2008,
and Tel Aviv, 2012). The project consists of an exhibition, which gave rise
to far-reaching debates and reflections, and a public anatomical dissection
(2002). The exhibits are real cadavers and cadaver parts of humans and
animals that were dissected post-mortem, preserved in a technique that
was invented by von Hagens, and shaped for display.
Responses rooted in a binary frame of mind that differentiates between,
on the one hand, the concept of art within cultural management of images
and displays, and, on the other hand, the concept of science as a nonperformance and an emotionally detached pursuit that purportedly has
no subjective agent. Unlike both these propensities, my article aims to
emphasize the place within history of anatomy viewed as a discourse and
cultural practice. It is rooted in the comprehensive context of Classical and
Humanist philosophy of nature, and reflects the emotional and intellectual
ABSTRACTS
Moshe Zuckermann
Authenticity, Society and Art
The ideological dimension of authenticity has become blunt in modern
society. While the pretense of authenticity has been declared a quality of
the autonomous individuality, a relatively modern category, the structures
of modern society – its mode of production, its reified mass phenomena,
and the matrix of instrumental reason – have extensively undermined
the realization of authenticity. When the pursuit for authentic origin is
projected onto the past the fetishized yearning for the unmediated becomes
ideological.
Art can be viewed as the cultural medium, in which the ambivalent nature
of authenticity, something "untouched", is manifested and reflected. The
implications of this dialectical quality of art on Israeli society and its art
scene are discussed in the last part of the essay.
Eitan Ginzberg
Culture and Resistance
Who is the real rebel against domination and injustice in society? He who
declares an open revolt against them and seeks at best to revolutionize
them, or he who sustains a daily activity of quiet, invisible and almost
silent resistance, that does not pretend to dramatically convert the system,
but at most to achieve tiny adjustments towards a moral existence within
it? And if we agree that rebellion could also apply to the second case,
could we agree that such a life is worth living, or is it only a mere illusion?
While reviewing the works of James Scott, the theorist of the effective
quiet resistance thesis, and a host of thinkers and writers that present their
own reflections on these issues, the article will try not only to explore the
political effectiveness of the quiet, latent and usually unseen resistance, but
also to show how much 'culture' is imbedded in it and how it can illuminate
the quite infra political resistance itself.
Editorial Council:
Prof. Nimrod Aloni; Prof. Ziva Ben-Porat;
Prof. Amos Hoffman; Prof. Shulamit Volkov;
Prof. Menachem (Menny) Mautner;
Prof. Moshe Zuckermann; Prof. Yigal Elam;
Prof. Dani Filc; Prof. Shula Keshet;
Prof. Shalom Ratzabi.
Editorial Board:
Dr. Eitan Or-Noy; Dr. Eitan Ginzberg
Dr. Oded Heilbruner; Amit Varshizky;
Dr. Inbal Sikurel; Dr. Maya Katzir
Editor: Prof. Eli Shaltiel
Editorial Coordinator: Amit Varshizky
Scientific editor: Carmit Gai
Layout and design: Tony Nagel
English language editor: Yolande Gottdiener
Producing and Marketing: Amit Varshizky
E-mail for articles: [email protected]
Printed in Israel 2013
Copymedia, Sapir Academic College
Journal of Culture Analysis
Multidisciplinary Journal of Cultural Research
Volume No. 2 Autumn 2013
Sapir Forum for Debate
and Research of Culture
Sapir Academic College