מבוא לנוירובילוגיה - נושאים 9-11

Transcription

מבוא לנוירובילוגיה - נושאים 9-11
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫‪125‬‬
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫שרינגטון )‪ (Sherrington‬היה הראשון להגדיר סינפסה בתור "נקודת מגע בין תאי עצב המאפשרת‬
‫תקשורת בין התאים"‪ .‬הראשון שהראה אותה מיקרוסקופית היה רמון קאחל )‪ ,(Ramon Cajal‬שצבע‬
‫רקמות מוח והראה את גופי התאים וההצטלבויות ביניהם‪.‬‬
‫בשלב זה קמו שתי אסכולות שניסו להסביר מהי סינפסה וכיצד סיגנל עובר מקצה אחד של המוח לקצה‬
‫הרגל‪ :‬טענת הביוכימאים הייתה שעל מנת שסיגנל יעבור בין תאים בסינפסה‪ ,‬חייב להיות קשר חשמלי‬
‫)סינפסה חשמלית(‪ .‬הפרמקולוגים טענו שהתהליך הינו כימי – משהו עובר בין תא אחד לשני ומאפשר‬
‫העברת סיגנל‪.‬‬
‫סינפסות חשמליות‬
‫למרות שרוב הסינפסות בגוף הן כימיות‪ ,‬ישנן גם סינפסות חשמליות‪ .‬סינפסות אלו הן ‪Gap Junctions‬‬
‫המהוים נקודת חיבור בין שני תאים סמוכים המחוברים בתעלות קונקסין‪ .‬התעלות נוצרות על ידי חלבונים‬
‫ממברנלים בשם קונקסון‪ .‬התעלות יוצרות חור מאוד גדול המאפשר מעבר יונים וחומרים אחרים )כמו‬
‫שליחים שניוניים( בין שני התאים‪.‬‬
‫הדבר העיקרי שהסינפסות החשמליות מאפשרות הוא מעבר מהיר של אות מתא אחד למשנהו‪ .‬המעבר‬
‫יכול גם להיות דו צדדי – עובדה שלא קיימת כמעט בסינפסות כימיות‪ .‬סינפסות חשמליות מאפשרות גם‬
‫סינכרוניזציה בין התאים הקשורים‪ .32‬הגודל של החורים הוא ‪ 1.5-2‬ננומטרים – מכאן שמתאפשר מעבר‬
‫של חומרים אחרים‪ ,‬נוסף על יונים‪ ,‬כמו ‪ ,cAMP ,IP3‬חומצות אמינו וכדומה‪ ,‬המהווים שליחים שניוניים‬
‫במעבר אותות‪.‬‬
‫הסינפסות החשמליות קיימות לא רק בתאים נוירונלים‪ ,‬אלא גם בתאי שריר; קיומן בנוירונים שכיח‬
‫במיוחד במוח במהלך ההתפתחות‪ .‬ישנן גם סינפסות בין נוירונים אינהיביטורים וסינפסות המאפשרות‬
‫סינכרוניזציה‪ .‬למרות כל זאת‪ ,‬הסינפסה הכימית היא הנפוצה יותר‪.‬‬
‫סינפסה כימית‬
‫סינפסה חשמלית מאפשרת סינכרון‪ ,‬מעבר והפעלה מהירים של הרבה נוירונים – דבר החשוב לרפלקסי‬
‫בריחה; סינפסה כימית מאפשרת יותר ספציפיות‪ ,‬אינהיביציה‪ ,‬ואמפליפיקציה‪ .‬הסינפסה הכימית קובעת‬
‫שהסיגנל עובר היא אמצעי להמיר סיגנל חשמלי לסיגנל כימי ואז חזרה לחשמלי‪.‬‬
‫‪ 32‬האפליסיה )‪ (Aplysia‬הוא חילזון איטי שמנגנון ההגנה שלו הינו שחרור דיו סמיך‪ .‬האות לשחרור הדיו ניתן על ידי סינפסה‬
‫כימית המאותתת לשלושה נוירונים הקשורים בסינפסה חשמלית‪ ,‬והם הגורמים לשחרור דיו באופן מסונכרן‪ .‬גם בדג הזהב יש‬
‫סינפסות חשמליות המאפשרות מעבר מהיר של האות לצורך בריחה מהירה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪126‬‬
‫הניסוי של אוטו לוי השתמש במערכת המורכבת‬
‫משני לבבות ועצב הואגוס )‪ (Vagus‬המעצבב את‬
‫הלב‪ .‬ללב יש קצב אינטרינסי‪ ,‬וברגע שמגרים את‬
‫עצב הואגוס משתחרר משהו מהעצב ללב הגורם‬
‫לירידת בקצב פעימותיו‪ .‬לוי חיבר את מיכל הלב‬
‫המעוצבב על ידי הואגוס בתעלה המוליכה את הנוזל‬
‫בלבד אל מיכל שני‪ ,‬המכיל לב שאינו מחובר לעצב‬
‫הואגוס המגורה‪ .‬נמצא שבגירוי עצב הואגוס קצבי‬
‫הדופק של שני הלבבות יורד‪ .‬בצורה זו הוכיח לוי‬
‫שהסינפסה הינה סינפסה כימית‪.‬‬
‫תכונות ומאפייני הסינפסה‬
‫מספר תכונות חיוניות עבור שקשר מסויים יהווה סינפסה‪:‬‬
‫•‬
‫ספציפית – ממוקדת ותלויית ליגנד‪-‬רצפטור‪ ,‬עובדה המאפשרת השפעות שונות‪.‬‬
‫•‬
‫תהליך מהיר ובר הפעלה‪.‬‬
‫•‬
‫סיום מהיר על מנת לייצר תדר מהיר של ‪.APs‬‬
‫תא העצב שולח אקסון הבא במגע עם דנדריט של‬
‫עצב אחר ויוצר סינפסה‪ .‬הסינפסה מורכבת מהתא‬
‫הפרה‪-‬סינפטי )ששלח את האקסון(‪ ,‬המרווח‬
‫הסינפטי )‪ (Synaptic Cleft‬והתא הפוסט‪-‬סינפטי‬
‫)בעל הדנדריט(‪.‬‬
‫הסינפסה יכולה להיווצר בין אקסון לדנדריט‬
‫)‪ ,(Axo-Dendritic‬גוף התא )‪(Axo-Somatic‬‬
‫או אקסון אחר )‪ .(AXo-Axonic‬הסינפסות יכולות‬
‫להיות מגוונות מאוד בצורתן‪ ,‬דוגמת סינפסת‬
‫‪Calyc-Type‬‬
‫)משמאל(‬
‫הנמצאת‬
‫במערכת‬
‫השמיעתית‪ ,‬בה התא הפרה‪-‬סינפטי עוטף את הצד‬
‫הפוסט‪-‬סינפטי ויוצר סיגנל חזק מאוד‪.‬‬
‫בתא הפרה‪-‬סינפטי נמצאות וזיקולות רבות המכילות‬
‫נוירוטרנסמיטורים‪ .‬סיגנל ה‪ AP-‬גורם לאיחוי של‬
‫הוזיקולות עם ממברנת התא ותוכנה מופרש למרווח‬
‫הסינפטי‪ ,‬שם הוא נקשר לרצפטורים פוסט‪-‬סינפטיים )כמו ‪ (AChR‬הגורמים לתגובה מתאימה בתא‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫‪127‬‬
‫בתמונת חתך של הסינפסה במיקרוסקופ‬
‫אלקטרוני ניתן לראות את הוזיקולות‬
‫של התא הפרה‪-‬סינפטי; בנקודת המגע‬
‫בין התאים מרוכזות שלפוחיות רבות‬
‫בצד הפרה סינפטי‪ .‬באיזור זה‪ ,‬המכונה‬
‫‪Zone‬‬
‫‪,Active‬‬
‫השלפוחיות‪.‬‬
‫הרצפטורים‬
‫בצד‬
‫תתרחש‬
‫הפרשת‬
‫השני‬
‫נמצאים‬
‫המופיעים‬
‫במיקרוסקופ‬
‫כאיזור כהה ודחוס יותר‪ ,‬סימן לאיזור‬
‫המכיל חלבונים פוסט‪-‬סינפטיים רבים‪.‬‬
‫איזור זה מכונה‬
‫‪Post Synaptic‬‬
‫)‪.Density (PSD‬‬
‫ה‪ AP-‬רץ לאורך האקסון; ברגע שהוא‬
‫מגיע לסינפסה נפתחות תעלות סידן‬
‫תלויות מתח המכניסות סידן לתוך התא‬
‫ומעוררות את איחוי השלפוחיות עם‬
‫הממברנה‪.‬‬
‫שימו לב‪ :‬תכונות אלו מאפיינות בעיקר סינפסות היפוקמפליות‪ .‬הן שונות במקצת מסינפסות עצב‪-‬שריר‪,‬‬
‫שהן הסינפסות שנחקרו בעיקר במודל של צפרדע )‪.(Neuromuscular Junctions‬‬
‫בסינפסת עצב שריר התא הפרה‪-‬סינפטי עשיר בוזיקולות‪ ,‬אולם בצד הפוסט‪-‬סינפטי יש שלוחות‬
‫)‪ (invaginations‬של הממברנה פנימה לתוך התא‪ .‬כמו בסינפסה ההיפוקמפלית בה הרצפטורים‬
‫ממוקמים מול ה‪ ,Active Zone-‬גם ב‪ NMJ-‬ישנו ריכוז רצפטורים באיזור שמול ה‪– Active Zone-‬‬
‫והם לא מופיעים בתחתית השקיעות הממברנליות‪.‬‬
‫סיבי העצבים מגיעים לשרירים מהקרן הונטרלית של חוט השדרה; האקסון מתפצל לשלוחות קטנות שכל‬
‫אחת מעצבבת סיב שריר בודד‪ ,‬על פי רוב‪ .‬הוא יוצר ‪ End-Plate‬או "בוטון" על פני השריר ליצירת‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪128‬‬
‫הסינפסה‪ .‬בתוך כל בוטון ניתן לראות‬
‫את הוזיקולות הנוירוטרנסמיטוריות‬
‫ועושר במיטוכונדריות‪ .33‬הסינפסה‬
‫יכולה להמשיך לעבוד גם כשהיא‬
‫מנותקת מגוף התא לפרק זמן ממושך‬
‫– כי היא מכילה את רוב המרכיבים‬
‫הדרושים לקיומה ופעילותה‪.‬‬
‫הרצפטורים‬
‫ה‪ AChR-‬של השריר הפוסט‪-‬סינפטי‬
‫מרוכזים בצפיפות באיזור הקיפול‪.‬‬
‫בחלק התחתון של השלוחה נמצאות‬
‫תעלות נתרן תלויות מתח‪ .‬יש הבדל‬
‫בין מיקום ‪ AChR‬לתעלות הנתרן‬
‫תלויות המתח‪.‬‬
‫בהפעלת הסינפסה‪ AChRs ,‬ייגרמו לדה‪-‬פולריזציה אשר תתקדם לתעלות הנתרן; המיקום הפנימי של‬
‫התעלות ייגרום לסיבי האקטין והמיוזין במרכז השריר ול‪ SR (sarcoplasmic reticulum)-‬לשחרר‬
‫סידן לצורך הפעלת כיווץ הסיבים‪.‬‬
‫שימו לב‪:‬‬
‫מערכת הרצפטורים נפרדת‪ ,‬בתכונותיה כמו גם במיקומה‪ ,‬ממערכת תעלות הנתרן‪ .‬מכאן שחסימת תעלות‬
‫הנתרן על ידי ‪ TTX‬תיצור פוטנציאל סינפטי בלבד על ידי ‪.AChR‬‬
‫כמו כן‪ ,‬סיום הסיגנל נעשה על ידי פינוי ה‪ :ACh-‬הפינוי מתאפשר בעזרת האנזים ‪ ,ACh-Esterase‬היושב‬
‫על גבי הממברנה של התא הפוסט‪-‬סינפטי ומפרק את ה‪ ACh-‬לשניים‪ .‬אין אסטראז לנוירוטרנסימטורים‬
‫אחרים‪ ,‬ולכן סילוק נוירוטרנסמיטורים אחרים נעשה על ידי שאיבה חוזרת )‪ (uptake‬של הנוירוטרנסמיטור‬
‫מהמרווח הסינפטי‪.‬‬
‫השפעות פתולוגיות ופרמקולוגיות על הסינפסה‬
‫גז עצבים )‪ (Eserine‬מנטרל את פעילות האסטראז על ידי קישור בלתי‪-‬הפיך לאנזים‪ .‬הפעלה של השריר‬
‫בנוכחותו תוביל לעודף סיגנל בסינפסה‪ ,‬המוביל לטטנוס – כיווץ חוזר ונשנה של השריר‪ .‬בשלב השני של‬
‫התגובה לגז‪ ,‬אם היא נמשכת לאורך זמן‪ ,‬הרצפטורים עוברים דה‪-‬סנסיטיזציה ומפסיקים לפעול‪.‬‬
‫המחלה ‪ Myasthenia Gravis‬היא מחלה אוטואימונית בה הגוף יוצר נוגדנים כנגד ‪ ,AChR‬כך שלחולה‬
‫יש פחות רצפטורים פעילים‪ .‬המחלה מתבטאת בחוסר יכולת להזיז שרירים; הטיפול בעבר היה בעזרת‬
‫‪ – pyridostigmine‬גז עצבים הפיך‪ ,‬אשר תופס את ‪ ACh-Esterase‬על מנת לאפשר העלאה של ריכוז‬
‫ה‪ ACh-‬בסינפסה‪ .‬בניגוד לגז עצבים‪ ,‬פירידוסטיגמין משחרר לאט לאט את האסטראז‪.‬‬
‫‪ 33‬הסינפסות מנותקות מגוף התא ולכן מכילות מיטוכודנריות המספקות להן צרכים אנרגטיים‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫‪129‬‬
‫ה‪ AChR-‬נחלקים לשני סוגים‪:‬‬
‫•‬
‫רצפטור ניקוטיני – ממוקם בשרירים‪ ,‬קושר‬
‫‪ ACh‬ונפתח כתעלה המעבירה נתרן‪/‬אשלגן‪.‬‬
‫•‬
‫רצפטור מוסקריני – ממוקם בבלוטות הפרשה‬
‫)כמו בלוטות רוק(; הפעלתו גורמת להפעלה של‬
‫שליח שניוני המוביל לשרשרת קסקדות שונות‬
‫שגוררות הפרשת התכולה של הבלוטות‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫לשני הרצפטורים השונים יש גם חסמים שונים‪ Curare :‬חוסם את הרצפטור הניקוטיני ואטרופין חוסם‬
‫את הרצפטור המוסקריני‪ .‬בעת התקפת גז עצבים מזריקים אטרופין; האטרופין אינו מונע את התכווצות‬
‫השרירים אולם הוא מעכב את הפעילות של הרצפטור המוסקוריני – הגורם לשחרור הפרשה מבלוטות‪,‬‬
‫דבר המסכן את הנפגע ב"טביעה" בנוזלים שיפריש לריאות שלו עצמו‪ .‬בצורה זו נמנעת ההשפעה הממיתה‬
‫של גז העצבים‪.‬‬
‫היפותזת התכולה הקוונטלית‬
‫במערכת הניסויים שנעשו על ידי ‪,Katz & Fatt‬‬
‫נעשה שימוש בפרפראט סינפסת ‪ .NMJ‬החוקרים‬
‫הכניסו אלקטרודה לתא השריר ומדדו את המתח‬
‫ללא גירוי של העצב‪ .‬במדידות אלו ראו שיש‬
‫שינויים ספונטניים במתח‪ ,‬אשר כונו ‪.MEPP‬‬
‫החוקרים ספרו את מספר האירועים בגודל מתח כלשהו ובנו היסטוגרמה שמתארת את מספר הפעמים‬
‫שהקפיצה הופיעה כפונקציה של גודל הקפיצה‪ .‬בצורה זו הם ראו שהקפיצות מגודל קבוע – בין היחידות‬
‫כמעט ולא מופיעות קפיצות‪.‬‬
‫מה משמעות שינויי המתח? האם הם נובעים ממשה שהשתחרר מתא העצב או משהו שקורה ספונטנית‬
‫מתא השריר? ההשערה הייתה שהאירועים הם שחרור ספונטני של וזיקולות מתא העצב – כל וזיקולה‬
‫מביאה לקפיצה של יחידה אחת‪ .‬היפוזה זו כונתה "היפותזת התכולה הקוונטלית"‪.‬‬
‫על מנת לאשש את ההשערה‪ ,‬אפשר לנטרל את הגורמים המקומיים של הסינפסה‪ :‬לחסום את תעלות‬
‫הנתרן של העצב בעזרת ‪ TTX‬או לחסום את ה‪ AChR-‬הניקוטיני שעל השריר בעזרת ‪ .Curare‬בחסימה‬
‫בעזרת ‪ TTX‬התבנית נותרה דומה; מכאן ש‪ AP-‬אינו נדרש לצורך שחרור הוזיקולות באירועי‬
‫‪ .MEPP‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר שמו ‪ Curare‬לא הופיעו ‪ ;MEPP‬מכאן שיש מעורבות של ‪ ACh‬בהופעת‬
‫‪.MEPP‬‬
‫‪ 34‬מקור שני הצמחים האלה בצמחים; ‪ Curare‬שימש את האינדיאנים להכנת חצים לציד ואטרופין מקורו בפטריה שנשים‬
‫ברומא העתיקה היו שמות בעיניהן על מנת לפתוח לרווחה את העיניים והאישונים‪ ,‬כעין שיטה לאיפור‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪130‬‬
‫המתח משתטח לחלוטין אם מוסיפים מספיק ‪ ;Curare‬אולם אם מוסיפים מעט ‪ ,Curare‬עדיין מופיעים‬
‫‪ MEPP‬קטנים מאוד‪ .‬התדירות של ה‪ MEPP-‬אינה משתנה‪ ,‬כי הם מופיעים בשל שחרור ספונטני של‬
‫וזיקולות שאינו תלוי ביכולת השריר לקלוט את הנוירוטרנסמיטור‪.‬‬
‫בניסוי אחר הם ראו כבר שכשה‪ AP-‬מגיע לקצה האקסון נפתחות תעלות סידן תלויות מתח ושאם‬
‫מורידים את ריכוז הסידן בסביבה החוץ‪-‬תאית יש ירידה בתגובה הפוסט‪-‬סינפטית – שכן מספר הוזיקולות‬
‫המשתחררות קטן יותר; בשלב הבא הם ערכו את אותו ניסוי בסביבה עם כמות סידן נמוכה יותר‪ .‬התוצאה‬
‫הייתה ירידה בתדירות אירועי ה‪ MEPP-‬בכלל ובתדירות אירועים מרובי‪-‬קוואנטות בפרט‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫גודל הקוואנטה נשמר‪ .‬מכאן שמשהו בקצה הפרה‪-‬סינפטי‪ ,‬הרגיש לסידן‪ ,‬אחראי לשחרור הקוואנטות‬
‫הפועלות על הצד הפוסט‪-‬סינפטי‪.‬‬
‫כמה ‪ ACh‬משתחרר? ניתן לבצע הזלפה )‪ (ion(t)ophoresis‬של ‪ ACh‬בכמות מדודה בעזרת‬
‫מיקרופיפטה )סיב דק מאוד שנכנס ישירות לתוך הסינפסה( המחוברת למד זרם‪ .‬ל‪ ACh-‬יש מטען חיובי;‬
‫מכאן שמתח חיובי במגבר החשמלי גורם לנוירוטרנסמיטור לזרום דרך האלקטרודה החוצה לתוך‬
‫הסינפסה בכמויות מדודות‪ .‬בצורה כזו ניתן למדוד כמה ‪ ACh‬נדרשים על מנת לקבל קוואנטה בודדת‪.‬‬
‫המסקנה הייתה שאירוע ‪ MEPP‬בודד מקביל לשחרור של כ‪ 5,000-‬מולקולות של ‪.ACh‬‬
‫• כל קוואנטה נובעת משחרור של וזיקולת ‪ ACh‬והפעלת ‪.AChR‬‬
‫• כל וזיקולה מכילה כ‪ 5,000-‬מולקולות של ‪.ACh‬‬
‫אין די למדוד שחרור ספונטני על מנת להבין אם החומר עובד באופן פרה‪-‬‬
‫או פוסט‪-‬סינפטי‪ .‬ידוע כבר שכאשר מגרים את העצב במערכת הזו מופיע‬
‫‪ AP‬בתא העצב ומעט לאחר מכן מופיע ‪ AP‬בתא השריר; לפיכך נתנו גירוי‬
‫בסביבה עם ריכוז סידן נמוך‪ .‬עכשיו ‪ AP‬בשריר לא הופיע‪ ,‬אולם כן הופיעו‬
‫דה‪-‬פולריזציות שהלכו וקטנו כפונקציה של ריכוז הסידן היורד‪ .‬אירועים‬
‫אלו כונו ‪.EPP‬‬
‫בריכוזי סידן נמוכים‪ ,‬התגובה של השריר לגירוי‬
‫עולה בקוואנטות שגודלן שווה ל‪ .MEPP-‬מכאן‬
‫שאותן יחידות שמשתחררות ספונטנית באירועי ה‪-‬‬
‫‪ MEPP‬הן אלו שמשתחררות בגירוי מכוון‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫‪ – MEPP‬פעילות ספונטנית של שחרור‬
‫וזיקולות מגודל מוגדר‪.‬‬
‫‪ – EPP‬פעילות מתוזמנת המסונכרנת עם ה‪.AP-‬‬
‫הגודל של ‪ EPP‬דומה לגודל הקוונטלי של‬
‫‪ MEPP‬והינו סכום של מספר ‪.MEPP‬‬
‫התכולה הקוונטלית )‪ = (m‬כמות הוזיקולות‬
‫ששוחררו בגירוי יחיד )‪.(EPP=MEPP * m‬‬
‫בפרפאראט שריר הצפרדע ‪ m=150‬בעת ‪.AP‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בסינפסות במוח עכבר ‪.m=1-10‬‬
‫עובדה זו מאפשרת גמישות ופלסטיות במערכת‬
‫המוחית שאינה נדרשת במערכת השריר‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫‪131‬‬
‫כיצד ניתן לבדוק האם שינוי בגודל ה‪ EPP-‬נובע משינוי בגודל הוזיקולה או שינוי בכמות‬
‫הרצפטורים? הגודל של הוזיקולה – של תכולתה – מכונה גודל קוואנטלי והוא מתייחס לכמות‬
‫מולקולות ‪ ACh‬שיש בוזיקולה‪ .‬תכולה זו נמדדת לפי הגודל הקוונטלי של ה‪ ,MEPP-‬והיא שקולה ל‪-‬‬
‫‪ 5,000‬מולקולות ‪ .ACh‬מכאן שבמתן גירוי ללא חסימת רצפטורים אך עם טיפול לוזיקולות‪ ,‬שינוי בגודל‬
‫ה‪ MEPP-‬משמעו שינוי של הגודל הקוואנטלי‪ ,‬דהיינו התכולה של ה‪.ACh-‬‬
‫האם ריכוז סידן נמוך משנה את כמות הוזיקולות המשתחררות‪ ,‬כמות ה‪ ACh-‬בתוך הוזיקולה או‬
‫כמות הרצפטורים? לשם כך‪ ,‬יש לבדוק את ההבדלים בין התגובות במצב של סביבת תא עם סידן גבוה‬
‫ועם סידן נמוך‪.‬‬
‫התכונה‬
‫המעבר לריכוז סידן נמוך‬
‫‪EPP‬‬
‫גודל ‪ EPP‬ק ֵטן‪.‬‬
‫‪MEPP‬‬
‫התדירות ק ֵטנה אבל הגודל לא משתנה הגודל הקוואנטלי זהה הכמות של ‪ACh‬‬
‫בוזיקולות אינה מושפעת משינוי בריכוז הסידן‪.‬‬
‫‪AChR‬‬
‫בהזלפה של ‪ ACh‬נקי‪ ,‬הרצפטורים לא משנים את תגובתם‪ ,‬מכאן שאין שינוי ברצפטורים‪.‬‬
‫מסקנות הניסוי הן שהתכולה הקוונטלית יורדת כפונקציה של ריכוז הסידן‪ .‬לא היו שינויים בתגובתיות‬
‫הרצפטורים‪ ,‬מספר הרצפטורים‪ ,‬או הגודל הקוונטלי‪.‬‬
‫היפותזת האנליזה הקוונטלית מאפשרת מדידת התכולה הקוונטלית‪ ,‬על ידי שלושה סוגי ניסויים‪:‬‬
‫• בדיקת הגודל והתדירות של ‪ ,MEPP‬לרוב בנוכחות ‪ TTX‬למניעת ‪ AP‬בעצב‪.‬‬
‫• בדיקת הגודל של ה‪ EPP-‬בשריר בתגובה לגירוי בתא העצב‪.‬‬
‫• בדיקת הרגישות של ‪ AChR‬על ידי הזלפת ‪ ACh‬נקי‪.‬‬
‫הוזיקולות ותעלות הסידן‬
‫בניסוי זה הקפיאו את פרפראט ה‪ NMJ-‬בחנקן נוזלי‬
‫– הקפאה מהירה ועמוקה‪ .‬בעזרת סכין‪ ,‬שברו את‬
‫גושי הקרח בצורה מבוקרת; הגוש לרוב נשבר כך‬
‫שהשטח בין שני ה‪ bilayer-‬של הממברנה מתנתק –‬
‫כלומר שתי השכבות של הממברנה מתנתקות וכל‬
‫אחת נותרת בצד אחר של השבר‪.‬‬
‫לאחר מכן הכינו את גוש הקרח להסתכלות‬
‫במיקרוסקופ אלקטרוני וראו משטח המכיל חורים‬
‫רבים‪ .‬ההנחה הייתה שחלבונים ממברנלים עברו‬
‫באופן חלקי לאותו צד של הממברנה – חלק נותרו‬
‫בממברנה שבקרח וחלק נותרו בממברנה השנייה‪.‬‬
‫החורים מסודרים בשתי שורות מאורגנות‪ ,‬וההנחה‬
‫היא שאלו תעלות סידן‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪132‬‬
‫כאשר מעבירים את הפרפראט בגירוי‬
‫ורק לאחר מכן מבצעים את ההקפאה‪,‬‬
‫ניתן‬
‫לראות‬
‫מאורגנים‬
‫שנוצרים‬
‫בשורות‬
‫שקעים‬
‫ברור‪.‬‬
‫באופן‬
‫המסקנה הייתה שמדובר בשורות של‬
‫תעלות סידן ואירועי איחוי של‬
‫וזיקולות שמתרחשים משני צידי‬
‫התעלות‪ .‬בעקבות תמונות שמראות‬
‫וזיקולות‬
‫לצד‬
‫הממברנה‬
‫לעומת‬
‫תמונות שמראות שורות של תעלות‪,‬‬
‫נבנה המודל המודגם באיור הבא‪:‬‬
‫כיצד ניתן לאשש את ההנחה שאלו‬
‫תעלות סידן ו‪ ?AChRs-‬היום ניתן‬
‫להכניס לתאים את הגן לתעלות‬
‫ולרצפטורים מאוחה ל‪ GFP-‬ולראות‬
‫היכן מופיע הסימון; בזמנו ניתן היה‬
‫להשתמש בנוגדנים או במקור הטבעי‬
‫הדומה להם – רעלנים‪ .‬החוקרים‬
‫השתמשו בטוקסין שהופק מ‪Conos -‬‬
‫המכונה‬
‫‪geographus‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ ΩConotoxin‬ובטוקסין של הקוברה‬
‫הטאיוונית‬
‫‪.α-bungarotoxin‬‬
‫הראשון משתק את תעלות הסידן‬
‫והשני את ‪ .AChR‬כאשר מחברים‬
‫אותם לסמנים פלורסנטים‪ ,‬ניתן לראות‬
‫את הסימון והסידור בקווים של‬
‫התעלות והרצפטורים‪.‬‬
‫ניסויים אלו נערכו לפני כשלושים‬
‫שנה; בטכנולוגיה של היום‪ ,‬אפשר‬
‫להשתמש בשיטת ‪ EM-tomography‬המצלמת את הפרפראט ממספר כיוונים בתמונות דו‪-‬מימדיות על‬
‫בסיסן המחשב יכול לבנות תמונה תלת‪-‬מימדית של הפרפראט‪ .‬בתמונות אלו ניתן לראות את הוזיקולות‬
‫המסודרות בשורות ואת מיקומו של חומר נוסף – חלבוני – שיכול להיות שמעגן אותן‪ ,‬קשור למנגנון‬
‫השחרור או המיחזור של הוזיקולות ועוד אפשרויות‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :9‬סינפסות – מבנה ואנליזה קוואנטלית‬
‫‪133‬‬
‫בבחינה נוספת של הפרפראט נראה שאם משליכים‬
‫את התמונות שמתקבלות היום על התמונות הישנות‬
‫הדו‪-‬מימדיות של הנקודות‪ ,‬קיימת התאמה מרחבית‬
‫מלאה – ככל הנראה החלבונים מחברים את‬
‫הוזיקולה לממברנה או לתעלות והם חלק מחלבוני‬
‫האיחוי‪ .‬כעת אפשר להשתמש בנוגדנים ולברר את‬
‫מנגנון האיחוי‪.‬‬
‫במעבדה של הויזר )‪ (Hueser‬וריסק הפעילו גירוי‬
‫על פרפראט העצב‪-‬שריר וראו שאחרי הגירוי‬
‫נוצרים איזורי שקעים בממברנה )אשר כונו‬
‫‪(Ω-Shape‬‬
‫–‬
‫האינדיקציה‬
‫הראשונה‬
‫לכך‬
‫שהוזיקולות עוברות איחוי בעת הגירוי‪ ,‬מצב‬
‫המאפשר שפיכת תוכנן‪.‬‬
‫שימו לב שאי אפשר לדעת אם ה‪ Ω-Shape-‬נובעת‬
‫מאיחוי או ממיחזור של וזיקולה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪134‬‬
‫נושא ‪ :10‬סינפסות – פעילות ופלסטיות‬
‫בהינתן גירוי וזיקולות של נוירוטרנסמיטורים משחררות את תוכנן למרווח הסינפטי; ישנה מעורבות של‬
‫תעלות סידן ושל ה‪ AP-‬המיוצר על ידי פעילותן של תעלות האשלגן והנתרן‪ .‬אולם כיצד ניתן לדעת מהי‬
‫בדיוק מעורבות זו?‬
‫היפותזת הסידן‬
‫יכול להיות שתעלות הסידן הן תעלות תלויות מתח‪,‬‬
‫וכלל לא מופעלות באופן ישיר על ידי הנתרן‬
‫והאשלגן‪ .‬על מנת לבדוק זאת‪ ,‬אפשר לחסום את‬
‫תעלות הנתרן בעזרת ‪ ;TTX‬אולם אז לא ייווצר‬
‫‪ .AP‬משום כך‪ ,‬לאחר החסימה‪ ,‬נותנים גירוי בגודל‬
‫של ‪ AP‬בעזרת אלקטרודה‪ .‬הפרפראט היה סינפסת‬
‫עצב‪-‬עצב מאקסון הענק של הדיונון‪.‬‬
‫הנסיינים החדירו אלקטרודות לצד הפרה‪ -‬והפוסט‪-‬‬
‫סינפטי‪ .‬האלקטרודות שהוכנסו לצד הפרה‪-‬סינפטי‬
‫מסומנות בשחור; בצד הפוסט‪-‬סינפטי מסומנות‬
‫באדום‪ .‬כאשר נותנים גירוי לצד הפרה‪-‬סינפטי‬
‫מתקבל ‪ AP‬שחור ואחרי כחצי מילישנייה מתקבל‬
‫‪ AP‬אדום‪.‬‬
‫החוקרים השתמשו באלקטרודה הפוסט‪-‬סינפטית למדידת זרם במקום שינוי מתח )על ידי קיבוע המתח של‬
‫הצד הפוסט סינפטי ומדידת הזרם העובר באלקטרודה בנסיון לאזן את הזרמים העוברים דרך תעלות הצד‬
‫הפוסט‪-‬סינפטי(‪.‬‬
‫בשלב הבא הם יצרו ‪ AP‬מלאכותי בצד הפרה‪-‬סינפטי עם האלקטרודות בנוכחות ‪ TTX‬ו‪ – TEA-‬כך‬
‫שתעלות הנתרן והאשלגן תלויות‪-‬המתח היו חסומות שתיהן‪ .‬ה‪ AP-‬הזה גרם לשחרור טרנסמיטור ולדה‪-‬‬
‫פולריזציה מצד התא הפוסט‪-‬סינפטי‪ .‬מכאן שתהליך שחרור הוזיקולות אינו תלוי בתנועת נתרן או‬
‫אשלגן‪ .‬האפשרויות הנותרות הן סידן או מתח‪.‬‬
‫כיצד ניתן לבודד בין שתי האפשרויות האלה? אפשר להשתמש ב‪ Ω-Conotoxin-‬על מנת לחסום את‬
‫תעלות הסידן‪ .‬במצב זה ה‪ AP-‬שנוצר בקצה הפרה‪-‬סינפטי יצר דה‪-‬פולריזציה קטנה או כלל לא קיימת‬
‫בצד הפוסט‪-‬סינפטי‪ .‬מכאן שהסידן נדרש על מנת לקיים שחרור וזיקולות‪ .‬אפשר גם להשתמש‬
‫במיקרופיפטה על מנת להזריק חומרים מבפרים של סידן – דוגמת ‪ .EGTA35‬בנוסף עשו מודיפיקציה ל‪-‬‬
‫‪ EGTA‬כך שלאחר שהוא מוזרק לתא ותופס את הסידן ניתן להאיר עליו באור‪ ,‬ואז הוא מתפרק ומשחרר‬
‫‪ 35‬קרוב של ‪ ,EDTA‬התופס מגנזיום‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :10‬סינפסות – פעילות ופלסטיות‬
‫‪135‬‬
‫את הסידן‪ .‬במצב זה‪ ,‬ללא שום שינוי מתח ואך ורק שחרור הסידן בחשיפה לאור‪ ,‬עדיין התקבלה תגובה –‬
‫מכאן שהסידן הינו חיוני‪ ,‬ונכון אף לומר שהוא נכנס מבחוץ ברוב המקרים‪.‬‬
‫אבל האם המתח חשוב לתהליך? ההיפותזה היום טוענת שהסידן הוא הדבר החיוני והחשוב אבל המתח‬
‫יכול לזרז את התהליך – שהשילוב בין מתח לסידן הינו אופטימלי לקבלת שחרור יעיל‪.‬‬
‫מהי ההשהייה בין כניסת הסידן לסיגנל הפוסט‪-‬סינפטי?‬
‫תעלות הסידן רגישות למתח ומופעלות בדה‪-‬פולריזציה;‬
‫כאשר מעבירים פולס מתח בתא עצב‪ ,‬מתחיל זרם נתרן‬
‫פנימה ואז זרם אשלגן החוצה‪ .‬כאשר עושים את הניסוי‬
‫בנוכחות ‪ TTX & TEA‬אין זרמים כאלו‪ ,‬אולם ניתן‬
‫יהיה לראות‪ ,‬אם קיים‪ ,‬זרם סידן תלוי מתח‪ .‬בהשהייה‬
‫קלה אכן התגלה זרם סידן גדֵ ל פנימה‪ .36‬כאשר בדקו‬
‫את הזרם בצד הפוסט‪-‬סינפטי‪ ,‬ראו שהזרם מתחיל די‬
‫מאוחר‪.‬‬
‫קצב הכניסה של הסידן לתא יחסית איטי; מסיבה זו‪,‬‬
‫השחרור של הוזיקולות מתחיל בשלב מאוחר יותר‪ .‬אם היה קיים‬
‫‪ ,AP‬השחרור היה מוקדם יותר‪ .‬מכאן שהתוצאות מוטות‪ ,‬ואינן‬
‫משקפות כראוי את המציאות‪ .‬על מנת להתגבר על זה יש לבצע‬
‫ניסוי אחר‪:‬‬
‫במקום לתת פולס מתח קטן נותנים פולס המעלה את המתח בצד‬
‫הפרה‪-‬סינפטי ל‪ ,50-80 mV-‬שינוי מתח גדול מאוד שצפוי‬
‫להפעיל את תעלות הסידן בצורה מאסיבית‪ .‬בפועל‪ ,‬זרם הסידן‬
‫היה שקול ל‪ ;0-‬אולם ברגע שפסק הפולס והתא שב למתח מנוחה‪,‬‬
‫התקבל זרם סידן פנימה‪ ,‬לצד הפרה‪-‬סינפטי‪ ,‬שהיה גדול ומהיר‬
‫מאוד )כפי שהם רצו(‪ .‬ההשהייה בין כניסת הסידן לזרם שנתקבל בצד הפוסט‪-‬סינפטי הייתה קטנה מאוד‬
‫במצב זה )סדר גודל של ‪ .(0.2 ms‬בצורה זו הם התגברו על בעיית האמינות של המערכת‪ .‬הזמן הזה הוא‬
‫הזמן הנדרש לאיחוי הוזיקולות מרגע שנכנס הסידן‪ ,‬למעבר הנוירוטרנסמיטורים במרווח הסינפטי‬
‫ולהפעלת ה‪ .AChR-‬התהליכים המעכבים של תגובה מהירה זו הם הפעלת החלבונים האחראים לאיחוי‬
‫והאיחוי עצמו‪.‬‬
‫בניסוי הראשון‪ ,‬הדה‪-‬פולריזציה גרמה לכניסה איטית של סידן והתגובה בצד הפוסט‪-‬סינפטי הייתה‬
‫מושהית; אולם הקפצת המתח והורדתו חזרה הביאו לזרם גדול של סידן פנימה‪ .‬זרם זה מכונה ‪Calcium‬‬
‫‪") Tail Current‬זרם זנב"( ועולה השאלה מדוע הוא מופיע כך‪ ,‬בסוף הפולס בלבד?‬
‫‪ 36‬איששו את היותו סידן על ידי סילוק הסידן‪ ,‬שהביא להיעלמות הזרם‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪136‬‬
‫תעלות הסידן והאשלגן דומות מאוד‬
‫מבחינת‬
‫חיישני‬
‫המתח‬
‫ושתיהן‬
‫מופעלות בדה‪-‬פולריזציה; ככל שהדה‪-‬‬
‫פולריזציה חזקה יותר הפתיחה גדולה‬
‫יותר‪ .‬אולם זרם הסידן הוא פונקציה‬
‫של המוליכות כפול שינוי המתח‪.‬‬
‫המוליכות גדלה כפונקציה של הדה‪-‬‬
‫פולריזציה; שינוי המתח כולל בתוכו‬
‫את מתח הממברנה והכוח המניע האלקטרוכימי של הסידן‪ .‬הכוח המניע של הסידן הוא בסביבות ‪80‬‬
‫‪ – mV‬ולכן כאשר הקפיצו את המתח לגובה זה הכוח המניע היה אפס‪.‬‬
‫• במתח ממברנה של ‪ -70 mV‬הכוח המניע גדול מאוד אבל המוליכות אפסית‪ .‬אין זרם‪.‬‬
‫• בהקפצת המתח ל‪ +80 mV-‬המוליכות גדולה מאוד אך הכוח המניע מאפס את מתח הממברנה‪.‬‬
‫• בהורדת המתח חזרה למתח מנוחה‪ ,‬המוליכות עדיין גבוהה אבל הכוח המניע עצום ולכן יש זרם‬
‫חזק של יוני סידן לתוך התא‪.‬‬
‫מדידת השלב בו מתחילה כניסת הסידן בעת ‪ AP‬מראה‬
‫שזהו בערך שיא ה‪ ,AP-‬כאשר שיאו של זרם הסידן‬
‫מופיע‬
‫בפאזה‬
‫היורדת‬
‫של‬
‫ה‪AP-‬‬
‫–‬
‫ככל‬
‫שההיפרפולריזציה בפאזה היורדת גוברת‪ ,‬כן עולה‬
‫הכוח המניע של הסידן הנכנס תודות לתעלות שנפתחו‬
‫במהלך הפאזה העולה‪" .‬זרם הזנב"‪ ,‬מבחינה זו‪ ,‬מתאר‬
‫את מה שמתחולל בפאזה היורדת של ה‪.AP-‬‬
‫ככל שזרם הסידן יהיה חזק יותר‪ ,‬ישתחררו יותר‬
‫וזיקולות – שכן מנגנון השחרור תלוי בסידן‪ .‬ניסוי‬
‫במערכת בתוספת ‪ ,TEA‬שחוסם תעלות אשלגן תלויות‬
‫מתח‪ ,‬ירחיב את ה‪ – AP-‬כי הפאזה היורדת תעוכב‪.‬‬
‫כתוצאה זרם הסידן יגדל‪ ,‬יתמשך ויהיה יותר שחרור‬
‫וזיקולות‪ .‬במערכת הפיזיולוגית ניתן להרחיב את ה‪AP-‬‬
‫על ידי זירחון‪/‬דה‪-‬זירחון המשנה את רמת הפעילות של תעלות האשלגן‪ .‬שינוי הזירחון של תעלות‬
‫האשלגן משפיע משמעותית על רוחב ה‪ AP-‬ועל התדר‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :10‬סינפסות – פעילות ופלסטיות‬
‫‪137‬‬
‫הקשר בין הדה‪-‬פולריזציה לבין השחרור כנמדד בצד הפוסט‪-‬סינפטי‬
‫התרשים מתאר את הדה‪-‬פולריזציות הניתנות בצד הפוסט סינפטי )למטה( ואת התגובה הפוסט‪-‬סינפטית‬
‫)למעלה(‪ .‬הקו המרוסק מתאר את קו ה‪) 0 mV-‬לא את הסף(‪ .‬ככל שנותנים דה‪-‬פולריזציה גדולה יותר‬
‫התגובה הפוסט‪-‬סינפטית עולה עד גבול מסויים‪ :‬בשלב מסויים מגדילים את הגירוי אבל התגובה יורדת‪.‬‬
‫בבניית עקומת זרם פרה‪-‬סינפטי‪ /‬מתח פוסט‪-‬סינפטי‪ ,‬התוצאה המתקבלת דומה להיפוך של גרף של תעלות‬
‫הנתרן תלויות המתח – כאשר ככל שמתקרבים לפוטנציאל ההיפוך של הסידן התגובה יורדת; אולם שימו‬
‫לב שהתגובה היורדת הינה בתא הפוסט‪-‬סינפטי‪.‬‬
‫ביצירת עקומת זרם‪/‬מתח פוסט‪-‬סינפטית של זרם הסידן )(‪ ,‬מתקבלת עקומה דומה מאוד לעקומת הנתרן –‬
‫ותראה כתמונת מראה‪ ,‬סימטרית על ציר ה‪ ,X-‬של הגרף לעיל‪ .‬שני הגרפים נובעים אך ורק מתופעת‬
‫פתיחת תעלות הסידן בדה‪-‬פולריזציה שבה הכוח המניע הולך וקטן עם העלייה במתח הממברנה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪138‬‬
‫יתרה מזאת – אם מודדים את הגירוי בתא הפוסט‪-‬סינפטי בריכוזי‬
‫סידן חיצוני שונים‪ ,‬התלות של גודל ה‪ EPP-‬בריכוז הסידן אינה‬
‫לינארית כי אם לוגריתמית‪ .‬עובדה זו מעידה על תלות קואופרטיבית‬
‫– ככל שיש יותר סידן‪ ,‬לא עולה רק גודל התגובה אלא גם מידת‬
‫התגובתיות‪ .‬מכאן ששינוי מאוד קטן בסידן גורם להשפעה מאוד‬
‫חזקה בשחרור‪ .‬משמעות הדבר מבחינה מנגנונית היא שאם יש חלבון‬
‫ממברנלי שאחראי על השחרור ושהינו רגיש לסידן‪ ,‬הרי שברגע‬
‫שנקשר אליו יון סידן אחד הקישור של יוני הסידן הבאים יהיה יעיל‬
‫ומהיר יותר‪ .‬מכאן שהחלבון מגביר את היעילות שלו ככל שהוא‬
‫נקשר ליוני סידן ומגיב בצורה יעילה לשינויי סידן קטנים ביותר‪.‬‬
‫לכן ניתן להגדיר ‪.EPP=k[Ca+2]m‬‬
‫כל האמור לעיל נכון לריכוזי סידן נמוכים; בריכוזים גבוהים המערכת מגיעה לרוויה בשל מספר גורמים‪:‬‬
‫•‬
‫כמות הוזיקולות המוכנות לשחרור מיידי בעת הגירוי‪) .‬הגורם המשמעותי ביותר(‬
‫•‬
‫התעלה מוגבלת לקצב העברה מסויים בריכוזים גבוהים‪ ,‬עקב קישור טרנזיינטי קצר בתוכה‪.‬‬
‫•‬
‫כמות החלבונים הקושרים את הסידן – כמותם מוגבלת‪.‬‬
‫•‬
‫הרצפטורים בצד הפוסט סינפטי‪ ,‬בו נמדד שינוי המתח בפועל‪ ,‬כמותם מוגבלת ולכן התגובה שלהם‬
‫מוגבלת‪ .‬גם אם משתחררות יותר וזיקולות ייתכן שהרצפטורים לא יגיבו להם‪.‬‬
‫‪Calcium Microdomain‬‬
‫ברגעש תעלת סידן נפתח יש זרם סידן פנימה‪ ,‬היוצר מיקרו‪-‬סביבה מועשרת בסידן‪ .‬ברגע שהתעלה‬
‫תיסגר‪ ,‬הסידן יתחיל להתפזר בדיפוזיה ולכן פרופיל הסידן "ימרח"‪ ,‬ייקטן וייתפשט‪ .‬הגרדיינט נובע‬
‫מדיפוזיה של הסידן כמו גם מחלבונים שתפקידם לסלק‪ ,‬לקשור או להשתמש בסידן‪.‬‬
‫הצימוד של תעלה לוזיקולה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מאוד משמעותי‪ :‬וזיקולה הצמודה לתעלה תרגיש מיד בשינוי בריכוז‬
‫הסידן בעוד שייקח זמן עד שגריידנט הסידן יגיע לוזיקולה מרוחקת יותר‪ .‬החישה של הוזיקולה את הסידן‬
‫נעשית על ידי חלבון שחש את הסידן וככל הנראה משפיע על איחוי הממברנה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :10‬סינפסות – פעילות ופלסטיות‬
‫‪139‬‬
‫הגרף מציג את ריכוז הסידן במיקרו‪-‬דומיין כפונקציה של מרחק מהתעלה‪ .‬הקו המנוקד מציין סף סידן הדרוש‬
‫לצורך שחרור הוזיקולה‪ .‬הוזיקולה הצמודה תעבור שחרור מייד בעוד שהוזיקולה המרוחקת‪ ,‬שבין התעלות‪,‬‬
‫נמצאת מתחת לסף ולכן לא תעבור שחרור‪.‬‬
‫כיצד ניתן יהיה לגרום לוזיקולה השמאלית לעבור איחוי? אם המיקרו‪-‬דומיין יהיה רחב יותר‪ ,‬הוא‬
‫יוכל לכלול בתחומו גם את הוזיקולה הזו‪ .‬היות וריכוז הסידן לא משתנה משמעותית במערכת‬
‫הפיזיולוגית‪ ,‬אפשר לשנות את רוחב ה‪) AP-‬על ידי הקטנת הפעילות של תעלות האשלגן‪ ,‬השפעה ישירה‬
‫על תעלות הסידן לשינוי משך זמן הפעולה או הגדלת כמות הסידן העוברת ביחידת זמן(‪ ,‬להעלות את‬
‫כמות התעלות או להעלות את תדר ה‪ APs-‬כך שייכנס יותר סידן למערכת‪.‬‬
‫תכונה‬
‫‪ 20 nm‬מהתעלה‬
‫‪ 200 nm‬מהתעלה‬
‫ריכוז הסידן‬
‫עשרות‪-‬מאות מיקרומולר‬
‫מיקרומולר אחדים‬
‫מהירות השחרור‬
‫מיקרושניות‬
‫מושהה – כ‪ 10-‬מילישניות‬
‫השפעת חלבונים קושרי‪-‬סידן‬
‫אינו משפיע‪ ,‬ריכוז גבוה‬
‫משפיע‪ ,‬גורע סידן מהמעט שיש‬
‫ריכוז הסידן‬
‫נקבע ע"י תעלה מקומית‬
‫ממוצע הפעילות של מספר תעלות שכנות‬
‫כיצד משפיע מרחק הוזיקולות מהתעלה על קצב השחרור כפונקציה של ריכוז הסידן? ככל‬
‫שהוזיקולות רחוקות יותר‪ ,‬נדרש ריכוז סידן גבוה יותר על מנת להתחיל בשחרור‪ .‬מכאן שהגרף יוסט‬
‫לריכוזי סידן התחלתיים גבוהים יותר; העלייה משוערת להיות דומה מבחינת השיפוע – שכן הקצב תלוי‬
‫ביכולת הקישור של החלבון המשחרר )סינפטוטגמין(; השיא תלוי במרחק‪ :‬שכן אחד הגורמים המגבילים‬
‫את הרוויה הוא יכולת הכנסת הסידן של התעלות והקישור של החלבונים‪ ,‬ולכן השיא תלוי לא רק במספר‬
‫הוזיקולות הזמינות אלא גם ביכולת הכלת הסידן בתא‪.‬‬
‫מה קורה אם מוסיפים חלבונים מבפרים קושרי‪-‬סידן? חלבוני ‪ EGTA‬תופסים את הסידן המגיע‬
‫מהתעלה וקושרים אותו‪ ,‬בכך מונעים ממנו להגיע לוזיקולות‪ .‬ההשפעה שלהם תהיה חזקה יותר על‬
‫הוזיקולות המרוחקות מהתעלה – אליהן מגיע סידן בכמויות קטנות יותר‪ .‬ההשפעה על וזיקולות צמודות‬
‫לתעלה תהיה מזערית‪ ,‬אם קיימת‪ .‬עקומת השחרור תגיע לשיא בשחרור נמוך יותר – שכן התא לא מסוגל‬
‫להכיל מספיק סידן חופשי על מנת להביא לשחרור הוזיקולות המרוחקות‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫הסידן חיוני לשחרור הנוירוטרנסמיטורים‪.‬‬
‫רוב הסידן נכנס לתא במהלך הפאזה היורדת של ה‪.AP-‬‬
‫שחרור הנוירוטרנסמיטורים בעל תלות של עקומת פעמון במתח הדה‪-‬פולריזטורי‪.‬‬
‫שחרור נוירוטרנסמיטורים תלוי לוגריתמית בסידן‪.‬‬
‫מיקרו‪-‬דומיין של סידן קיים בסמוך לתעלת הסידן‪ ,‬ושחרור הנוירוטרנסמיטור יעיל יותר באיזור‬
‫המיקרו‪-‬דומיין )מוזיקולות המצומדות לתעלות הסידן(‪.‬‬
‫חלבונים מבפרי‪-‬סידן ישפיעו יותר על וזיקולות שאינן מצומדות לתעלה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪140‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫הפלסטיסיות )‪ ,plasticity‬גמישות( היא תכונה של הנוירון‪ /‬סינפסה המשנה את הפעילות שלהם בהתאם‬
‫להיסטוריה‪ .‬אם מפעיל על תא עשרה גירויים‪ ,‬התגובה לגירוי ה‪ 11-‬תהא שונה מלגירוי הראשון כי‬
‫הייתה היסטוריה של גירויים בתא‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫בתהליכי למידה וזיכרון מעורבים שינויים בתא העצב כולו ובעיקר בסינפסה‪.‬‬
‫השינויים ברמה התאית‪ /‬סינפטית הם הבסיס לתהליכי למידה וזיכרון‪.‬‬
‫הפלסטיסיות הסינפטית מחולקת לשניים – ‪ – STP‬שינוי קצר טווח; ‪ – LTP‬שינוי ארוך טווח;‬
‫היכולת להגיב ולשנות התנהגות קשורים בשינויים משני הסוגים הנ"ל‪.‬‬
‫פלסטיסיות קצרה‪-‬טווח )‪(STP‬‬
‫פסיליטציה )הגברה(‪ :‬מקור פרה‪-‬סינפטי‬
‫מתן גירוי לעצב הפרה‪-‬סינפטי ומדידת שינוי מתח בתא הפוסט סינפטי; כאשר ניתן גירוי נוסף בפרק זמן‬
‫קצר מאוד לאחר הגירוי הראשון‪ ,‬התגובה של התא הפוסט‪-‬סינפטי תהיה הרבה יותר גדולה‪ .‬קיימות‬
‫אפשרויות רבות ומגוונות דרכן אפשר להגדיל את התגובה‪ ,‬אבל היות והשינוי הזה מתרחש בפרקי זמן‬
‫קצרים מאוד‪ ,‬סביר להניח שאין כאן גדילה של הוזיקולות או ארגון מחדש‪ ,‬שכן תהליכים אלו אורכים זמן‬
‫גדול מכמה עשרות מילישניות‪.‬‬
‫ייתכן שהמערכת הפכה רגישה יותר מבחינת הרצפטורים; על ידי הזלפה ידנית של הנוירוטרנסמיטורים‬
‫ובדיקה התגובה נמצא שאין שינוי ברגישות הרצפטורים‪ .‬אם כן השינוי לא נובע מהתא הפוסט‪-‬סינפטי;‬
‫ולכן מקורו בצד הפרה‪-‬סינפטי‪.‬‬
‫אולי השינוי הוא ברגישות התא הפרה‪-‬סינפטי לסידן‪ .‬במדידת זרם הסידן בין שני הפולסים‪ ,‬ניתן לראות‬
‫שזרם הסידן לתא בשני הגירויים זהה; אולם בגלל שפרק הזמן קצר מאוד‪ ,‬יכול להיות שלא כל הסידן‬
‫יצא עדיין‪ .‬מכאן שלמרות שכמות הסידן שנכנסה זהה‪ ,‬כמות הסידן הנוכחת גבוהה יותר בגירוי השני‬
‫מאשר בראשון‪ .‬ההבדלים בריכוזי הסידן – גם הקלים ביותר – מורגשים באופן קואופרטיבי על ידי התא‬
‫ומשפיעים בצורה משמעותית על שחרור הוזיקולות‪ ,‬כך שנוצר שינוי מתח גדול יותר בתא הפוסט סינפטי‪.‬‬
‫הסידן שנותר מהגירוי הראשון מכונה סידן שיירי )‪.(Residual Calcium‬‬
‫למעשה‪ ,‬ככל שההפרש בין שני הגירויים קטן יותר‪ ,‬התגובה תהיה גדולה יותר שכן כמות הסידן‬
‫השיירי תהא גדולה יותר‪.‬‬
‫הפסיליטציה היא תופעה פרה‪-‬סינפטית שגורמת להגברת השחרור בגירוי השני‪ .‬היא תלויה בסידן‬
‫השיירי ובזמן‪ .‬מדידת הפסיליטציה נעשית על פי היחס בין המשרעת של הגירוי השני לגירוי‬
‫הראשון )‪.(F=A2/A1‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫‪141‬‬
‫הניסוי של כץ ומילדי )‪ (Katz & Miledi‬מדד את‬
‫תלות הפסיליטציה בסידן‪ .‬הם שרטטו את גודל‬
‫הפסיליטציה כפונקציה של זמן וקבעו שגודל‬
‫ההגברה האפשרית תלוי במשך הזמן שייקח‬
‫למערכת לסלק את הסידן השיירי‪.‬‬
‫כיצד ניתן להוכיח שזהו הסידן שמשפיע על‬
‫הפסיליטציה? אפשר להשתמש ב‪ ,EGTA-‬חומר‬
‫קושר סידן‪ ,‬אשר יקטין את ריכוז הסידן השיירי;‬
‫כתוצאה הירידה של הסידן תהא מהירה יותר ולכן הפסיליטציה תהיה בטווחי זמנים קצרים יותר‪ .‬אפשר‬
‫גם להשתמש בחומרים שכאשר מאירים אותם מתחילים לתפוס סידן במהירות‪ .‬בצורה זו ברור שההשפעה‬
‫של החומר היא רק על הסידן ורק על הפולס הראשון )לעומת חומר כמו ‪ EGTA‬שהיה שם מההתחלה‬
‫ואינו אינרטי‪ ,‬ולכן אולי השפיע גם על הפולס הראשון(‪.‬‬
‫פסיליטציה שלילית ממקור פרה‪-‬סינפטי‬
‫כשם שהפסיליטציה גורמת לכך שהגירוי השני יביא למתח גבוה יותר מהראשון‪ ,‬הפסיליטציה השלילית‬
‫גורמת לכך שהגירוי השני מביא למתח נמוך יותר מהראשון‪ .‬התופעה הזו נובעת מכך שבפולס הראשון‬
‫השתחררה כמות גדולה מאוד של וזיקולות – עד כדי כך שאין מספיק וזיקולות לייצור שינוי מתח דומה‬
‫בפולס השני‪ .‬לעומת זאת בפסיליטציה הרגילה השתחררו מעט וזיקולות‪ ,‬והיו מספיק וזיקולות לשחרור‬
‫בפולס הבא – אפילו יותר מהראשון‪.‬‬
‫תכונות‬
‫התא‬
‫‪37‬‬
‫משפיעות‬
‫על‬
‫ההסתברות לשחרור וזיקולה על ידי‬
‫התא‪ .‬מסיבה זו תא אחד יהיה "נכון"‬
‫יותר לשחרור וזיקולות מתא אחר‪.‬‬
‫לעומת זאת אם ההסתברות לשחרור‬
‫נמוכה‪ ,‬כמות הוזיקולות המשתחררות‬
‫בגירוי הראשון קטנה אולם תופעת‬
‫הפסיליטציה – הנובעת מהסידן השיירי‬
‫– גורמת לעלייה של ההסתברות‬
‫לשחרור וזיקולה על ידי התא‪.‬‬
‫‪ 37‬תא מסויים יכול להגיב פעם בפסיליטציה רגילה ופעם בפסיליטציה שלילית; תכונות רבות ומגוונות קובעות זאת והן לאו‬
‫דווקא מחייבות תכונה קבועה של התא אלא יכולות לנבוע מביטוי זמני של גנים‪ ,‬מצב פיזיולוגי וכדומה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪142‬‬
‫כיצד ניתן להגדיל את הסתברות השחרור של סינפסה? אם תעלה הרגישות לסידן בתא בעל הסתברות‬
‫שחרור נמוכה‪ ,‬הרי שהפעולה דומה לפסיליטציה ולכן תגרום לשחרור גבוה יותר של וזיקולות; צבורה כזו‬
‫יכול להיות שניתן יהיה לגרום לתא לפסיליטציה שלילית – כיוון שהוא ישחרר למעלה ממחצית‬
‫מהוזיקולות הזמינות שלו‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫אם מבצעים טיפול בתאים ומתקבלת פסיליטציה חיובית לפני הטיפול ופסיליטציה שלילית‬
‫אחרי הטיפול‪ ,‬המשמעות היא שהטיפול גרם לשינוי בתא הפרה‪-‬סינפטי – זה מהווה אחד הכלים‬
‫לזיהוי השפעה פרה‪ -‬או פוסט‪-‬סינפטית‪.‬‬
‫כאשר הוגדר ‪ m‬כגודל של התכולה הקוונטלית‪ ,‬ברור ש‪ EPP-‬של תא שעובר פסיליטציה‬
‫שלילית גדול יותר מה‪ EPP-‬של תא בפסיליטציה חיובית; מכאן שהתכולה הקוונטלית של תא‬
‫בפסיליטציה שלילית גדולה יותר מזו של תא בפסיליטציה חיובית‪.‬‬
‫דיפרסיה סינפטית‪ :‬מקור פרה‪ -‬או פוסט‪-‬סינפטי‬
‫במתן שרשרת של גירויים חלה הגדלה קטנה בתגובה‬
‫בגירוי השני לעומת הראשון‪ ,‬אולם הגירוי השלישי ומעלה‬
‫הולכים וקטנים לרמה מינימלית – לעיתים עד לאפס‪ .‬מהם‬
‫הגורמים האפשריים לתופעה זו?‬
‫•‬
‫השפעה על הרצפטורים – בין אם עקב דה‪-‬סנסיטיזציה או חוסר זמינות אחר שלהם לטרנסמיטורים‪.‬‬
‫•‬
‫ירידה בוזיקולות הזמינות – בתחילה מתרחשת פסיליטציה אולם לאחר מכן פסיליטציה שלילית‪.‬‬
‫•‬
‫תעלות הסידן – עוברות אינאקטיבציה‪.‬‬
‫למעט הפסיליטציה המובחנת בהתחלה‪ ,‬הירידה במתח מגירוי לגירוי נובעת בעיקר מכמות הוזיקולות‬
‫היורדת )‪ (depletion‬בקצב מהיר מכפי שהמערכת מסוגלת לספק‪ .‬לרוב‪ ,‬המתח הנוצר בתגובה אינו‬
‫יורד לאפס – אולם הגברת התדר של ירי הגירויים עשוי להביא גם לכך‪.‬‬
‫תופעה נוספת היא אוטורצפטורים הנמצאים על התא הפרה‪-‬סינפטי וקושרים את הנוירוטרנסמיטור‬
‫שהתא עצמו משחרר‪ .‬הקישור גורם למודולציה של תהליך השחרור – הקטנה או הגדלה‪ ,‬בתלות‬
‫ברצפטור ובקסקדה שהוא מפעיל בתא‪.‬‬
‫ניתן לחלץ אינפורמציה רבה אודות התא בעזרת‬
‫ניסויי דיפרסיה סינפטית‪ :‬תדר קבוע ילמד מהו קצב‬
‫הדיפרסיה‪ ,‬מה גודל הסיגנל המינימלי שמתקבל‬
‫)‪ ,Depletion Level‬רמת הדפרסיה( וכדומה‪ .‬כל‬
‫אלו יכולים להוות פרמטרים להשוואה בין תאים‪,‬‬
‫המשמשים על מנת להבין שינויים סינפטיים‬
‫שהתרחשו בחיות מודל למחלות נוירולוגיות ואת‬
‫בסיס התסמינים הקוגנטיביים והנוירולוגים של‬
‫המחלה‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫‪143‬‬
‫בשלב הבא בודקים את כושר ההחלמה של‬
‫המערכת מהדיפרסיה‪ :‬לאחר פרק זמן קבוע של ירי‬
‫תדיר‪ ,‬מספקים הפסקה ואז נותנים שוב גירוי בודד‪.‬‬
‫ככל שממתינים יותר זמן בין הירי התדיר לבין‬
‫הגירוי הבודד‪ ,‬המערכת מחלימה – מלאי הוזיקולות‬
‫המוכנות לשחרור מתחדש והגירוי הנוצר גדֵ ל‪.‬‬
‫מנגנונים מולקולריים לפלסטיסיות קצרת‪-‬טווח‪:‬‬
‫מעבר לתופעות המיידיות‪ ,‬דוגמת פסיליטציה‪ ,‬ישנם שינויים נוספים‪ ,‬עדיין קצרי טווח‪ ,‬היכולים להוביל‬
‫לפלסטיסיות של הסינפסה‪ .‬דוגמה לכך היא זירחון של חלבון קושר‪-‬וזיקולה שהופך אותו לנכון יותר‬
‫לשחרור הוזיקולה‪ :‬באופן מיידי זה ייגרום לפסיליטציה אולם מעבר לכך‪ ,‬כל עוד יישאר החלבון מזורחן‪,‬‬
‫הוא יהיה נכון יותר לשחרור וזיקולות‪.‬‬
‫גורמים בעלי השפעה אקסיטטורית‬
‫•‬
‫פוספורילציה של תעלות אשלגן עיכוב של‬
‫גורמים בעלי השפעה אינהיביטורית‬
‫•‬
‫עיכוב של פעילות תעלות סידן ירידה‬
‫תעלות אשלגן על ידי ‪ cAMP‬הרחבת‬
‫בכניסת הסידן ירידה בכמות הוזיקולות‬
‫משך ‪ AP‬בו ניתן לשחרר סידן‪ .‬תופעה‬
‫המשוחררות‪.‬‬
‫התלויה במשך המצב המזורחן של התעלות‪.‬‬
‫•‬
‫העלאת הרגישות של תעלות אשלגן הצרה‬
‫של משך ‪ AP‬הגדלת ערך מתח הסף‬
‫הדרוש ליצירת ‪.AP‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪144‬‬
‫פלסטיסיות ארוכת טווח )‪ – (LTP‬מנגנוני למידה וזיכרון‬
‫במהלך תהליכי למידה‪ ,‬ישנם שינויים פיזיולוגיים המשנים את הקשרים בין תאי עצב במוח‪ .‬הדבר יכול‬
‫להגדיל יעילות הקשרים‪ ,‬לבטל קשרים וכדומה‪ .‬המרכיב החשוב ביותר ביצירת זיכרונות הוא הסינפסה –‬
‫תהליכי למידה מחזקים‪ ,‬מבטלים ויוצרים סינפסות חדשות‪ .‬בניגוד לדוֹגמות הקיימות‪ ,‬יש גם תהליכי‬
‫יצירת תאי עצב חדשים באיזור ההיפוקמפוס‪.‬‬
‫הדרישות המינימליות לזיכרון‬
‫מכשיר הזיכרון צריך להיות ספציפי‪ ,‬בעל זיכרונות לטווחים ארוכים ולתאום לזכרונות עצמם‪ .‬ישנן‬
‫שאלות פתוחות רבות בנוגע לשאלה היכן שמורים הזכרונות – האם זה בסינפסות‪ ,‬ב‪ ,spine-‬בגוף התא‬
‫וכדומה‪ .‬אחד הפרפראטים הותיקים בתחום הוא הפרפראט של ה‪ ,Aplysia California-‬חלזון בעל‬
‫מערכת עצבים פשוטה יחסית שניתן לגרום לה גירויים שמחזקים או מחלישים סינפסות – במקביל‬
‫לתהליכים הצפויים כמעורבים בלמידה וזיכרון‪.‬‬
‫ההיפוקמפוס‬
‫ההיפוקמפוס הינו בעל חשיבות בלמידה מרחבית‪,‬‬
‫במעבר מזיכרון לטווח קצר לטווח ארוך‪ ,‬ומהווה‬
‫צומת חשובה שבלעדיה לא ניתן יהיה לקיים זיכרון‬
‫באופן תקין‪ .‬המבנה שלו בעל מסלולים מוגדרים של‬
‫נוירונים העוברים מכיוון אחד לשני עם מספר‬
‫סינפסות בדרך‪ ,‬אשר ניתן לחזק או להחליש‬
‫באלקטרופיזיולוגיה פשוטה‪ .‬עובדות אלו נתנו‬
‫לחוקרים דחיפה ראשונה לכיוון חקר ההיפוקמפוס‪.‬‬
‫החוקרים נתנו גירוי בתדר גבוה‪ ,‬וכתוצאה התקבלה הגברה‪ .‬הם חזרו על הפעולה מספר פעמים וראו‬
‫שככל שהם נותנים גירויים יותר ויותר פעמים הם מקבלים הגברה חזקה יותר ויותר – תופעה שהם‬
‫הבחינו כחשובה למשהו‪ ,‬שטרם היה ברור מהו‪ .‬הגירוי הוסיף תגובתיות לגירוי הבא – המערכת רגישה‬
‫לגירויים קודמים‪ .‬בצורה זו הם הגיעו להגדרת ה‪ .LTP (Long term potentiation)-‬גם אם הם חזרו‬
‫לפרפראט אחרי חצי שעה‪ ,‬הם עדיין קיבלו הגברה; השפעה ארוכת טווח כתוצאה מגירויים חוזרים‪.‬‬
‫ה‪ LTP-‬הוא הגברה של חוזק סינפטי שיכולה להימשך זמן רב – שעות‪ ,‬ימים‪ ,‬שבועות וגם שנים‪.‬‬
‫זהו מודל תאי שהוצע כמגביר את החוזק הסינפטי ואולי תורם גם למנגנוני למידה וזיכרון‪ .‬כמו כן‬
‫הוא ספציפי לסינפסה – רק במסלול שנוצר בו ‪ LTP‬יהיה השינוי‪ ,‬ולא בסינפסות אחרות‪ ,‬אפילו יהיו‬
‫מרוחקות מרחק קצר‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫‪145‬‬
‫תופעת ה‪LTP-‬‬
‫בניסוי‪ ,‬נותנים גירוי לנקודה במסלול היפוקמפלי ומודדים את שינוי המתח בנקודה אחרת במורד המסלול‪.‬‬
‫כאשר מגרים בתדר נמוך )מרווח של ‪ 20‬שניות‪ ,‬שמספיק להחלמת כל מאגר הוזיקולות וחלוף התקופה‬
‫הרפרקטורית(‪ ,‬התגובה הפוסט‪-‬סינפטית הינה‬
‫בסיסית ויציבה‪ .‬בנקודת זמן מסויימת‪ ,‬עוברים‬
‫לגירוי טטני‪ :‬גירוי בתדר מאוד גבוה – כ‪AP 100-‬‬
‫בשנייה‪ .‬התגובה תהיה מדוגמה מסויימת – לרוב‬
‫מאוד רועשת‪ ,‬פעילות פוסט‪-‬סינפטית‪ ,‬הפרשת‬
‫נוירוטרנסמיטור רבה וכו'‪.‬‬
‫ה‪ LTP-‬מתבטא בשלב שאחרי הגירוי הטטני‪:‬‬
‫לאחר הגירוי הטטני חוזרים לגירוי בתדר נמוך‪ ,‬כמו בהתחלה‪ .‬אולם כעת התגובה לכל גירוי גדולה יותר‬
‫ביחס למה שהיה קודם‪ .‬מה שהופך זאת ל‪ LTP-‬הוא העובדה שהעלייה היא לפרק זמן ממושך )לרוב‬
‫‪ LTP‬מוגדר כאפקט שהשפעתו נמשכת שעה ומעלה(‪.‬‬
‫מה קורה ב‪?LTP-‬‬
‫•‬
‫הגברה של רצפטורים פרוסינפטיים‪.‬‬
‫•‬
‫מודיפיקציות של הסינפסות – הסינפסה מתפצלת לאחר הוספת רצפטורים כך שכעת יש גם יותר‬
‫רצפטורים וגם יותר ממשקים‪.‬‬
‫•‬
‫הפעלת סינפסות שקטות – אל הסינפסה השקטה‪ ,‬שאינה מפותחת מאוד ואינה פעילה לפני ה‪,LTP-‬‬
‫מוחדרים יותר רצפטורים ההופכים אותה לפעילה‪.‬‬
‫בסינפסה‬
‫אקסיטטורית‬
‫במוח‬
‫מופרש‬
‫לרוב‬
‫גלוטמאט‪ ,‬ובמרביתן יש בין ‪ 1-3‬סוגי רצפטורים‬
‫הקושרים את הנוירוטרנסמיטור‪ ,‬כשכל אחד מהם‬
‫עושה משהו אחר‪ .‬הרצפטורים המוכרים הם‬
‫‪AMPA‬‬
‫ו‪,NMDA-‬‬
‫הסוג‬
‫השלישי‬
‫הוא‬
‫‪.Kainate‬‬
‫לשם ייצור ‪ LTP‬חובה לשלב בין ‪ AMPA‬ל‪ :NMDA-‬חסימת הפעילות של ‪ NMDA‬תימנע היווצרות‬
‫של ‪.LTP‬‬
‫יש להתייחס לתכונות הספציפיות של הרצפטורים האלה‪ :‬שני הרצפטורים )‪ AMPA‬ו‪ (NMDA-‬יודעים‬
‫להוליך נתרן ואשלגן‪ ,‬אולם ‪ NMDA‬יכול להוליך גם סידן‪ ,‬וזה מה שגורם להבדל המשמעותי‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫במהלך הגירוי הטטני‪ ,‬יש הפעלה של ‪ NMDA‬רצפטור‪.‬‬
‫סינפסה המכילה ‪ NMDA‬המופעל בגירוי הטטני מוליכה יותר סידן ולכן כנראה יש לסידן‬
‫תפקיד חשוב ב‪.LTP-‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪146‬‬
‫ה‪ NMDA-‬אינו פעיל במצב רגיל‪ ,‬חסום על ידי‬
‫יוני מגנזיום‪ .‬מגנזיום הוא יון בעל מטען חיובי עם‬
‫ערכיות ‪ ;2‬דה‪-‬פולריזציה גורמת לדחיית המגנזיום‬
‫החוצה ולפתיחת התעלה‪ .‬כעת התעלה זמינה ויכולה‬
‫להיות מופעלת על ידי גלוטמאט‪.‬‬
‫בבחינת עקומת זרם‪/‬מתח של אצטילכולין או‬
‫רצפטור ‪) AMPA‬שמאל‪ ,‬למעלה(‪ ,‬פוטנציאל‬
‫ההיפוך הוא באיזור ‪ .-10-0‬במתחים שליליים יש‬
‫זרם פנימה של נתרן בעוד שבמתחים חיוביים יש‬
‫בעיקר זרם של אשלגן החוצה‪ .‬עקומת התעלה‬
‫‪) NMDA‬שמאל‪ ,‬למטה( דומה לזו‪ ,‬כל עוד אין‬
‫מגנזיום חיצוני‪ .‬בהוספת מגנזיום‪ ,‬המגנזיום חוסם‬
‫את העקומה בצד השלילי‪ .‬במתחים חיוביים היון‬
‫יסתלק ולא יחסום‪.‬‬
‫הפעלת ‪ NMDA‬כרוכה בשני דברים‪ :‬סילוק‬
‫המגנזיום או דה‪-‬פולריזציה‪ .‬שחרור המגנזיום‬
‫נגרם על ידי דה‪-‬פולריזציה; הדה‪-‬פולריזציה‬
‫נגרמת תודות לסכימה של פעילות ‪.AMPA‬‬
‫הגירוי הטטני גורם לסומציה על ידי תעלות ‪ ,AMPA‬אשר בסופו של דבר יוביל לדה‪-‬פולרזציה על‪ִ -‬ספית‬
‫הגורמת ל‪ .AP-‬המתח מגיע לטווחים החיוביים‪ ,‬המגנזיום משתחרר ותעלת ‪ NMDA‬יכולה להיכנס‬
‫לפעולה‪.‬‬
‫יש לציין שזהו רצפטור שונה מהרצפטורים האחרים שצויינו – הרצפטור אינו מופעל רק על ידי הליגנד‬
‫שלו כי אם על ידי שלושה גורמים שונים – גלוטמאט‪ ,‬דה‪-‬פולריזציה ומגנזיום‪ .‬ככל שיישתנה כל אחד‬
‫מהתנאים האלו כן תשתנה הנטייה לפעילות‪.‬‬
‫ההפעלה של ‪ NMDA‬תלויה בהיסטוריה של התא‪ :‬בכך שהייתה דה‪-‬פולריזציה אשר שחררה את‬
‫המגנזיום ולצד זה הפעלה של הרצפטור על ידי הליגנד‪.‬‬
‫הסידן הנכנס תודות לפתיחת ‪ NMDA‬מתחיל במספר תהליכים‪:‬‬
‫•‬
‫שינוי בשלד התאי – השלד מורכב מרשת של אקטין; הסידן מפרק את הרשת מעט ובכך מאפשר‬
‫שינוי המורפולוגיה של ה‪ .spine-‬בצורה זו נגרם לשינוי מורפולוגי בסינפסה‪ ,‬דוגמת קיצור או עיבוי‬
‫הצוואר של ה‪ spine-‬המייעלים את העברת הסיגנל לתוך התא‪.‬‬
‫•‬
‫הפעלת אנזימים – כמו ‪ PKC‬ו‪ ,PKA-‬שיכולים לזרחן רצפטורים פוסט‪-‬סינפטיים ולהגדיל את‬
‫הפעילות שלהם‪.‬‬
‫•‬
‫רגולציה של תעלות‪ ,‬חחלבונים סינפטיים ורצפטורים‬
‫בשלבים מאוחרים יותר ההשפעות של ה‪ LTP-‬יכולות להיות ברמות בקרה גנטית‪ ,‬תרגום חלבונים‪,‬‬
‫היווצרות סינפסות וכדומה‪ .‬בצורה זו ניתן לשמר את ה‪ LTP-‬לתקופה ארוכה‪ .‬חובה להתחיל בביטוי‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫‪147‬‬
‫גנטי וסינטזת חלבונים חדשים על מנת להפעיל ‪ LTP‬מאוחר‪ .‬על פי רוב מעורב פקטור השיעתוק‬
‫‪ CREB‬התלוי ב‪.cAMP-‬‬
‫יש לזכור כי עודפי סידן עשויים לגרום למוות של תאי עצב‪ ,‬ועודפים אלו נגרמים כתוצאה מעודפי גלוטמאט‪.‬‬
‫ההיפותזה של הב )‪(Hebb‬‬
‫הב אמר ש"נוירונים שנקשרים יחד מופעלים חזק יותר"‪ :‬היום‪ ,‬בהכרת ה‪ ,LTP-‬מבינים שכאשר נוצרת‬
‫סינפסה ויש פעילות סינכרונית אינטנסיבית יכולה להיווצר פעילות מוגברת‪ .‬יש כאן ספציפיות – כי הדה‪-‬‬
‫פולריזציה והפעילות הסינכרונית מתרחשת בסינפסה מסויימת בלבד‪ ,‬וסינפסות אחרות על גבי הנוירון‬
‫לאו דווקא יהיו מושפעות‪.‬‬
‫תהליך ההגברה נובע מתוספת של רצפטורים מסוג ‪ ,(amplification) AMPA‬הפעלת סינפסות שקטות‪,‬‬
‫הגברה הפעילות ופיצול סינפסות‪ .‬ישנן גם עדויות לפעילות ‪ miRNA‬באיזור הסינפסה המעוכבת בתהליך‬
‫ה‪ .LTP-‬אמצעים אלו מסייעים לספציפיות של תהליך יצירת ה‪.LTP-‬‬
‫הקשר בין ‪ LTP‬ללמידה וזיכרון‬
‫ניתן לבחון קשר זה בעזרת ‪ KO‬מותנה או )‪ KI (knock-in‬וכך ליצור מוטציות ספציפיות‪ .‬בשיטות‬
‫הנדסה גנטית ניתן להוריד גן מסויים בחיה טרנסגנית‪ ,‬אולם אז הגן יהיה חסר לאורך כל חיי החיה‪ ,‬כולל‬
‫התפתחותה; בגנים חיוניים‪ ,‬כמו רצפטור ‪ NMDA‬וחלבונים סינפטיים אחרים‪ ,‬לא ניתן לעשות זאת‪.‬‬
‫לפיכך אפשר לעשות ‪ KO‬באיזור ספציפי ובתזמון ספציפי – למשל בהיפוקמפוס של חיה בוגרת בלבד‪.‬‬
‫שיטה זו משתמשת במערכת ‪ :Cre/LoxP‬לעכבר מוכנסים שני רצפי ‪ LoxP‬התוחמים את הגן של‬
‫‪ .NMDA‬ברגע שיופעל חלבון ‪ ,Cre‬הוא ייתפוס את שני הרצפים‪ ,‬ובתהליך של הומולוגיה ריקומביננטית‬
‫יעיף את הגן התחום החוצה מהגנום‪ .‬בצורה זו מתקבל גנום ‪ KO‬מושרה‪ .‬הגן ‪ Cre‬מבוטא תחת פרומוטור‬
‫ספציפי לרקמה‪ ,‬וכך החיתוך נעשה במיקום ספציפי‪ .‬ניתן גם להשתמש בפרומוטורים ספציפיים לזמן‪.‬‬
‫הפרומוטור המשמש להיפוקמפוס הוא ‪ ,Cam-Kinase II‬המתבטא בתאי ההיפוקמפוס לאחר כשלושה‬
‫שבועות‪.‬‬
‫בשלב הבא בודקים מהי רמת היווצרות ה‪ LTP-‬בהיפוקמפוס עם ההשתקה וללא‪ .‬בהשוואת היווצרות‬
‫‪ LTP‬בין ‪ WT‬ל‪ ,KO-‬רמת ה‪ LTP-‬ב‪ KO-‬הרבה יותר נמוכה; מכאן שיש פגיעה ביצירת ‪ LTP‬בעכבר‬
‫זה‪ .‬כעת נותר לבדוק כיצד תכונה זו קשורה ליכולת ללמידה‪.‬‬
‫בדיקה זו נעשית בעזרת מבוך המים של מוריס‪ .38‬עקומת הלמידה של ‪ WT‬מראה שהוא בעל יכולת‬
‫למידה מרחבית טובה יותר משל עכבר ללא ‪.NMDA‬‬
‫‪ 38‬ניווט לפלטפורמה לפי מספר סמנים באמבט עכור שיש בתוכו פלטפורמה‪ .‬במצב של כישורי למידה תקינים‪ ,‬העכבר לומד‬
‫עם הזמן היכן הפלפרומה ומנווט ישירות אל הפלטפורמה‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫‪148‬‬
‫סינפסו‪ -‬או נוירו‪-‬גנזה לאחר ‪ LTP‬או חוויה ספציפית‬
‫במחקר זה משתמשים בעכברים שהתאים שלהם מלאים ב‪ GFP-‬ובוחנים את המוחות שלהם בעזרת‬
‫‪ .Two-Photon Microscopy39‬בצורה זו ניתן היה לראות שלאחר גירוי של ‪ LTP‬נוצרות בליטות‬
‫חדשות על גבי הדנדריט; אם הבליטות החדשות הן אכן סינפסות )שנותרות למשך ‪ 22‬שעות‪ ,‬תקופה‬
‫ארוכה למדיי(‪ ,‬הרי שצריך להיות גם צד פרה‪-‬סינפטי‪ .‬לצורך בדיקה זו השתמשו ב‪ ,FM dyes-‬צבעים‬
‫הצובעים מיחזור של וזיקולות שדי בהם לציין סינפסה‪ .‬בהמשך לקחו את הפרפראט )של תאים מאיזור‬
‫הבקרה על השפמפם(‪ ,‬קיבעו את התאים‪ ,‬והצליחו לבנות במיקרוסקופ אלקטרוני את הענף הדנדריטי‬
‫ולהראות שיש צד פרה‪-‬סינפטי ופוסט‪-‬סינפטי בבליטות החדשות‪.‬‬
‫בעכברים טרנסגנים שסומנו בהם הדנדריטים‪ ,‬כך שניתן לראות את העצים בתוך מוח העכבר החי‪ ,‬עקבו‬
‫אחר בליטות בעצים בודדים‪ .‬בצורה זו ניתן להבחין בבליטות מיוחדות בעלות מאפיינים שונים‪:‬‬
‫•‬
‫בליטות גדולות שנותרות באופן יציב לאורך כל הניסוי‪.‬‬
‫•‬
‫בליטות שמופיעות או נעלמות באופן דינמי‪ ,‬ללא גירוי כלל‪.‬‬
‫על מנת להוכיח שמדובר בבליטות עם סינפסות יצרו הדמייה של מיקרוסקופ אלקטרוני שהצליחה להראות‬
‫קיומו של צד פרה‪-‬סינפטי וכך הראו שהבליטות החדשות מעידות על קיומן של סינפסות חדשות‪.‬‬
‫בניסויים אלו נמצא שכ‪ 50%-‬מהבליטות היו יציבות והשאר דינמיות – באות ונעלמות‪ .‬ההנחה הייתה‬
‫שבליטות‪/‬סינפסות ארעיות יעילות לצורך דגימת הסביבה – דהיינו הצד הפרה‪-‬סינפטי‪ ,‬ואם יש פעילות‬
‫הסינפסה יכולה להתייצב ולהישאר לאורך זמן‪ .‬מכאן שאולי הבליטות הדינמיות מאפשרות זיכרונות‬
‫לטווח קצר והיציבות לטווח ארוך‪.‬‬
‫בשלב הבא הם מצאו שתוך שלושה חודשים כל הסינפסות נעלמו ונוצרו סינפסות חדשות לחלוטין‪ .‬מכאן‬
‫שאין שמירה של הסינפסות; אולם‪ ,‬בניסוי של קבוצה אחרת‪ ,‬גם נמצאו סינפסות יציבות וסינפסות‬
‫דינמיות אולם קבוצה זו מצאה שהסינפסות הדינמיות נפוצות יותר במהלך ההתפתחות ולאחר חודש עד‬
‫שלושה רוב הבליטות יציבות ואינן מתחלפות – לפרקי זמן של חודשים‪.‬‬
‫ההבדל בין שתי המערכות נובע מהאיזור של הבדיקה‪ :‬הקבוצה השניה בדקה את איזור העין ולא איזור‬
‫השפמפם; אולם כמו כן נמצא שיש שינוי במורפולוגיה של הבליטה‪ ,‬המשתנה מבליטה דקה )דינמית(‬
‫לעבה )יציבה(‪ ,‬ואולי כאן טמון ההבדל האמיתי‪.‬‬
‫שתי העבודות עדיין לא מקשרות בין הבליטות לבין למידה וזיכרון; ולכן עבודה נוספת‪ ,‬שיצאה ב‪2009-‬‬
‫על הקורטקס המוטורי‪ ,‬בדקה האם במהלך למידה מוטורית של משימה מסויימת נוצרות בליטות‬
‫בקורטקס‪ ,‬האם הם משתנים וגדלים ועד כמה הם ספציפיים – האם למידת משימה חדשה תשמר עדיין את‬
‫הבליטות האלו‪.‬‬
‫בניסוי זה לימדו עכבר להושיט את היד לאסוף גרגר מזון כדי שיוכל לאכול; התוצאות היו יכולות להיות‬
‫משלוש אפשרויות – כשלון‪ ,‬כשהעכבר לא הצליח לקחת את גרגר המזון; הפלה – כשהוא מפיל את‬
‫‪ 39‬שיטה המסייעת למנוע שבירה מוחלטת של האור על ידי הגורמים השונים בדרך למוח‪ .‬השיטה משתמשת באורך גל ארוך‬
‫מאוד )אדום או אינפרא‪-‬אדום( היכול לחדור עמוק לתוך המוח תודות לתכונותיו הפיזיקליות‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫נושא ‪ :11‬הגמישות של המערכת הנוירונלית‬
‫‪149‬‬
‫הגרגר ואוכל אחר כך; והצלחה – כשהוא מצליח לתפוס את המזון ולאכול אותו מבלי להפילו‪ .‬נמצא‬
‫שבתוך שעה הייתה יצירה של בליטות חדשות‪ ,‬כאשר ככל שהעכבר חווה יותר הצלחות כמות הבליטות‬
‫הנוצרת גדולה יותר )יש קורלציה(‪ .‬אם הנסיון נכשל לא נוצרו בליטות חדשות‪.‬‬
‫כאשר חזרו על הניסוי לאחר ארבעה חודשים‪ ,‬נמצא שהעכבר נמצא באותה רמה של הכרת המשימה –‬
‫הוא זוכר את המשימה ויכול לחזור עליה באותה מידת הצלחה‪ .‬כאשר בדקו את אותן הבליטות למשך ‪16‬‬
‫ימי לימוד‪ ,‬ראו שלאחר ארבעה חודשים מספר הבליטות נותר עדיין גבוה לעומת חיה שלא למדה את‬
‫הניסוי‪ .‬מכאן שהבליטות התחזקו ככל שהלימוד גבר ונשארו לתקופה של ‪ 4-5‬חודשים‪.‬‬
‫• אימון תפיסת היד מאפשר יצירת ספיינים דנדריטים בתוך שעה‪.‬‬
‫• הספיינים שנוצרו במהלך הלמידה מתחזקים באופן ספציפי במהלך חזרה על המשימה‪.‬‬
‫• במצב של כשלון לא נוצרים ספיינים‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬היכולת המוטורית העדינה הנרכשת גורמת ליצירת הספיינים‪.‬‬
‫יצור סינפסות לטווח ארוך מהווה מנגנון תאי פוטנציאלי ליצירת זיכרונות מוטוריים לטווח ארוך‪.‬‬
‫בשיטות חדשות של אופטוגנטיקה‪ ,‬מכניסים סיב אופטי לאיזור מסויים בקורטקס כך שניתן גם להאיר את‬
‫האיזור וגם להחדיר חומרים‪ .‬בצורה זו ניתן לראות האם בתגובה החיה תשכח או לא תוכל לבצע את‬
‫המשימה אם יחדירו לה כלור; או לשנות את ההתנהגות באופן אחר אם יחדירו לה נתרן; וכדומה‪ .‬התהליך‬
‫הזה יכול לתת תשובות נקודתיות לשאלה האם תאים או סינפסות מסויימות אחראים לתהליכי הלמידה‬
‫והזיכרון‪.‬‬
‫הניסיונות שתוארו לעיל בדקו עכבר שנתנו לו לעשות פעולה מסויימת ולאחר מכן עשו צילום של המוח;‬
‫קשה לשלב בין השניים‪ ,‬כיוון שהעכבר המתרוצץ אינו יכול להימצא תחת הבדיקה‪ .‬כיום משתמשים‬
‫בטכניקת מציאות מדומה‪ ,‬כשהעכבר מצוי על גלגל גדול שהוא יכול ללכת עליו ומקרינים מולו סרט;‬
‫כאשר הוא מזיז את הגלגל הסצנה המוקרנת זזה‪ .‬לראש העכבר מחובר מיקרוסקופ‪ ,‬ובצורה כזו העכבר‬
‫מתהלך בתוך המבוך ועם המיקרוסקופ דוגמים את הפעילות )במקרה זה בהיפוקמפוס האחראי ללמידה‬
‫מרחבית( בזמן ההליכה של העכבר ב"מבוך"‪.‬‬
‫תאים בהיפוקמפוס המכונים ‪ Place Cells‬מזהים את תמונת העולם לפי מאפיינים והם די יציבים; בניסוי‬
‫עקבו אחר פעילות תאים לפי סמן לסידן‪ .‬נמצא שאם העכבר הולך בתוך המבוך ניתן ליצור מפה מרחבית‬
‫של ההיפוקמפוס שלו שמייצגת את המקום שלו במבוך‪ :‬ברגע שהוא עובר ליד מאפיין סביבתי מסויים‬
‫נדלק איזור מוגדר בהיפוקמפוס‪ .‬בצורה זו ניתן לעקוב בזמן אמת בחיה חיה ומתנהגת וללמוד על הקשר‬
‫בין הסביבה לפעילות התאים‪ ,‬כך ליצור את המפות הוירטואליות של עולמו של העכבר‪.‬‬
‫אם כן הספיינים הם יחידה חשובה שנוצרת כאשר יש ‪ ;LTP‬אולם יש תופעה נוספת‪ :‬נוירוגנזה במערכת‬
‫העצבים‪ .‬יצירת תאים נוירונלים חדשים נפוצה יותר בחיות צעירות מבחיות זקנות‪ .‬לעומת זאת אם‬
‫לוקחים חיה זקנה ונותנים לה לרוץ או לעשות פעילות גופנית נמצאה נוירוגנזה‪ ,‬העומדת בקורלציה‬
‫לפעילות הגופנית‪.‬‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫‪150‬‬
‫מבוא לנוירוביולוגיה‬
‫בשלב הראשון בדקו את התאים עצמם‪ :‬בבדיקת ההיפוקמפוס של חיות שהתאמנו‪ ,‬בעזרת סמנים‬
‫לנוירונים‪ ,‬ניתן לראות שנוצרים בהיפוקמפוס נוירונים חדשים המפתחים דנדריטים והופכים לחלק‬
‫מהרשת ההיפוקמפלית‪.‬‬
‫לחיות זקנות שרצות יש יותר יצירה של נוירונים‪.‬‬
‫בלמידת מבוך המים של מוריס‪ ,‬היכולת של החיות הזקנות שהתאמנו ללמוד את המבוך הייתה בדיוק כמו‬
‫זו של חיות צעירות – לעומת חיות שלא אומנו בכושר שלא יכלו ללמוד את המבוך‪ .‬לתאים החדשים‬
‫שנוצרים יש ‪ LTP‬חזק יותר מאשר לתאים אחרים ומאפשרים למערכת ללמוד בצורה יותר טובה‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫ה‪ LTP-‬הוא המנגנון היחיד והטוב ביותר שמתאר מנגנונים תאיים ללמידה וזיכרון‪.‬‬
‫קיים קשר בין ‪ LTP‬ליצירה של ספיינים חדשים‪ .‬לא ברור עדיין האם הם נותרים לאורך זמן‪,‬‬
‫מאחסני הזיכרון‪ ,‬וכדומה‪ .‬ידוע שהמורפולוגיה של הספיין עצמו משחקת תפקיד חשוב‬
‫במערכת‪.‬‬
‫חמוטל בן דב‬
‫החוג לביולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪2011-2012 ,‬‬