docועץ השדה יתן פריו
download 
Report Transcription
ועץ השדה יתן פריו
ועץ השדה יתן פריו שיחתו של סגן ראש הישיבה ,הרב אריה הנדלר לפרשת בהר-בחוקותי ִאם בְּ חֻ קֹּתַ י ֵּתלֵּכּו וְּ אֶ ת ִמצְּ וֹּתַ י ִת ְּש ְּמרּו ַוע ֲִשיתֶ ם אֹּתָ ם .וְּ נָתַ ִתי ָארץ יְּ בּולָּה וְּ עֵּ ץ הַ ָש ֶדה יִ ֵּתן ִפ ְּריוֹּ גִ ְּשמֵּ יכֶ ם בְּ עִ ָתם וְּ נ ְָּתנָה הָ ֶ (ויקרא ,כו פס' ג-ד) ופירש רש"י ועץ השדה ( -ת"כ) הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות (רש"י ,שם) כשאנו בודקים את מקורו של רש"י אנו מגלים סמיכות פרשיות מענינת ביותר: ואומר עץ פרי עושה פרי למינו מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות .מנין שהעץ עתיד להיות נאכל תלמוד לומר עץ פרי .אם ללמד שהוא עושה פרי .והלא כבר נאמר עושה פרי .אם כן למה נאמר עץ פרי אלא מה פרי נאכל אף העץ נאכל .ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו (ספרא ,בחוקותי פרק א) המדרש קושר בין הנבואה העתידית הנזכרת בפרשתנו על אילנות סרק העתידים לתת פירות ,לבין הקלקול הראשון הנזכר בפרי העץ .מלכתחילה היה טעם העץ צריך להיות כטעם הפרי אלא שנתקלקלו האילנות ובמקום להיות טעם העץ כטעם פריו ,היה רק הפרי בטעם הפרי ולא העץ. מסתבר כי אפילו התורה השתמשה בעץ כמעין סמל ,דימוי, משל .העובדה שהחטא הראשון קשור עם העץ ,העובדה שהיה זה דווקא העץ שנבחר להיות נושא הדימוי הכל כך חזק של עץ הדעת טוב ורע מחד ,ועץ החיים מאידך ,מלמדת שיש משהו מאד יסודי בעץ המאפשר לו להיות משל וסמל נאמנים. משהו בתהליך של ירידת הכח מן העליונים בדמות מטר השמים ,הטמעתו באדמה ,ספיגתו בשרשי העץ ,עלייתו כשרף העולה באילן ,זרימתו דרך נתיבי העץ הדקים עד לגמילתו הסופית בדמות הפרי ,כל אלו מהווים מעין מצע נוח לתיאור זרימתה של הרוחניות דרך נפתוליה הדקים והמסובכים של המציאות. המדרש קושר בין חטאו של האדם לבין חטאה של האדמה ובכך מסביר את הפסוק "ארורה האדמה בעבורך" ,כלומר שהאדמה נענשה על חטאה שלה יחד עם האדם שנענש על חטאו שלו .סמיכות הפרשיות בין חטא האדמה לבין חטא האדם מביא אותנו שוב לאותה מסקנה עליה דברנו ,שיש משהו מאד יסודי ובסיסי באופן גידולו של העץ, ההופך אותו להיות למשל ולדוגמה לזרימתה של הרוחניות בתוך המציאות. הצד השווה שבכולם הוא האתגר של זרימת הרוחניות בתוך עולם החומר. האלקים עושה את האדם ישר .האידיאל הרוחני יכול למצוא את מקומו בתוך מסתבר אולם החומרי. העולם שבמציאות ,בשטח ,בפועל ,משהו משתבש. המציאות הגשמית איננה מסוגלת לשאת את המסר הרוחני .הוא גבוה מידי בשבילה .הוא אוורירי מידי בשבילה .כך הולך המסר הרוחני ומתגשם ,ומתעבה, ומאבד את הברק הרוחני שלו .כך נולד החטא .האידיאל לא הצליח לשמור על עצמו והוא מתעקם אל נוכח המפגש עם המציאות ,עם היצרים ,עם הרצונות האחרים. מה שקרה לאדם קרה גם לפרי העץ .טובו של הבורא היה אמור לזרום דרך הקרקע ,אל השרשים ומשם אל הענפים ואל הפירות .בדרכו היה הטוב הזה אמור להטביע את חותמו על כל היש .אבל כאן נולד הקלקול .משהו השתבש שם ,משהו נתקע בצינורות ,משהו לא עבר כפי שצריך היה לעבור. הפירות ,שהם תכלית המכוון ,אכן קבלו את הטעם הרצוי, העתיד הבטחת מביאה לנו בשורה על זרימה חופשית של טוב ,של שפע אלוקי דרך הצנרת הגשמית .לא יותר התנגשויות בין רוח יותר לא וחומר, סתימות .אילנות סרק נותנים פירות. אבל המציאות כולה ,הכלים ,הדרך ,לא זכתה להארה הזו. נראה שהדברים הללו עשויים לתת לנו הבנה על דבר ההבדל שבין שני העצים העומדים במרכזו של גן העדן ,עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע .אלקים עשה את האדם ישר ,והמה בקשו חשבונות רבים .העץ הנכון הוא עץ החיים .זהו העץ המסמל את הזרימה הטבעית ובמישור האישי את הזרימה האינטואיטיבית .אלו הם פשוט חיים .העוצמה של החיים ,של החיות היא כל כך חזקה עד שאין היא נדרשת לכלום מעבר לחיים .הכל זורם ממקור המציאות ,מתוך חיבור אל שורש הטוב ,אל מה שצריך להיות מצד הטבע .המצב הזה משתלב היטב עם מה שמקובל לומר שלאדם הראשון לא היתה בחירה .הוא פשוט זרם עם החיים על פי המימד הטבעי ביותר שלהם. כאן באה האכילה מעץ הדעת טוב ורע .האדם חפץ להיות שולט בבחירה שלו .האדם רצה להיות מונע מכח החלטות בחיריות ולא מכח איזו נביעה פנימית המכתיבה את ארחות חייו .במקום להיות טבעי ,מודרך חיים ,הפך האדם להיות מבוקר על ידי מנגנון הדעת שהוביל אותו אל החשבונות הרבים .אכן ,אחרי האכילה מעץ הדעת עלינו להבין שאין לנו כבר הרבה ברירה וכמו שאמרו לנו חז"ל "אכלתי – ואוכל עוד" ,לאמר שברגע שנזרקנו אל העולם המחשבן כל דבר ,אין לנו אלא להעזר בכלי הזה ,אבל האמת היא שהאדם הוא טוב יותר ונכון יותר כשהוא גם טבעי יותר. על פי המהלך הזה יש להבין גם את דברי הגמרא: ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא יבול (עבודה זרה ,יט ע"ב) שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד .משמעות הדברים היא שבדרך כלל שיחת חולין סובלת מהבעיה שהיא רחוקה מענין בעל משמעות ,זה לא מחובר למשהו עמוק .אכן ,שיחת חולין של עמי ארצות היא שיחה מנותקת מן הקדושה ,ובוודאי שאין ללמוד ממנה הרבה ,יש בה את מה שנאמר בה ,לא יותר, ולפעמים גם את זה לא .שיחת חולין של תלמידי חכמים היא שיחה הבאה ממקום מאד עמוק באישיותם .אין אצלם מילים של סתם וכאילו ,הם מדברים את העומק המצוי בתוך נשמתם .כיון שכך ,גם שיחת חולין של ת"ח היא משהו משקף, משהו שאפשר לצלול אל תוכו וללמוד ממנו משהו משמעותי. הסמך שמצאו חכמים לאמירה זו ,הוא הדימוי של העץ "ועלהו לא יבול" .העלה לא נובל כשיש זרימה חזקה של אנרגיה מהשורש ועד אחרון העלים .ככל שהולכים העלים ומתרחקים מן השורש הרי שעלולים הם להתנתק ממקור השפע .אם העלה הרחוק אינו נובל ,משמע שהוא מחובר היטב אל מקור היניקה והשפע. מכאן שבים אנו אל ההבטחה הגדולה של הפרשה שלנו. עתידין אילנות סרק להיות עושים פירות .כאמור ,נזכרת הבטחה זו במדרש בהקשר של קלקול העצים שארע בבריאת העולם. הגישה היא שאם יש בעולם אילנות סרק הרי זה משום שהשפע לא עובר במציאות כפי שהיה צריך לעבור .אילנות סרק הם סמל לסתימות הרוחנית של המציאות .הטוב האלקי אינו זורם דרך המציאות העכורה והטוב הזה לא רק שאינו מצליח לתת את אותותיו בטעם העץ ,אלא שאף אינו מסוגל להביא את העץ לידי גמילת הפרי. הבטחת העתיד מביאה לנו בשורה על זרימה חופשית של טוב, של שפע אלוקי דרך הצנרת הגשמית .לא יותר התנגשויות בין רוח וחומר ,לא יותר סתימות .אילנות סרק נותנים פירות. וכאן עלינו להדגיש ,אם לענין החטא היה קישור בין העשייה האנושית לבין קלקול העץ ,הרי שכך גם צריך להיות ביחס לתיקון .אילנות הסרק הם רק סמל .הם סמל למה שיש באדם שאינו מצליח להיות כלי לעבודת ה' .לאותם נתיבים בנפש, ובהתנהגות היומיומית שאינם פתוחים למציאות רוחנית. מצב שכזה יכול לנבוע מכמה סיבות ,אם זה משום שהאדם תופס שאין מקום לשילוב יסודות רוחניים בעניינים מסוימים ,משום שהוא חושב שאלו עניינים גשמיים שאין להם ענין עם רוח .או משום שהמציאות המגושמת שלו היא כבדה ,עכורה ,נעדרת התלהבות של עשייה קדושה והאדם שוקע במציאות שהיא מציאות של אילן סרק. הטענת אילנות סרק בפירות משמעה ביחס לעבודת ה' ,הכנסה של יותר חיות במקומות שבדרך כלל איננו נותנים בהם חיות. "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש" .הסריס שאינו עושה פירות מרגיש את עצמו כעץ יבש .אסור שעבודת ה' תהיה עבודה מסורסת ,נעדרת חיות ,נעדרת יכולת להוציא פירות. לאדם יכולת לפעול ולהשפיע על המציאות בתוכה הוא חי. קורות ביתו של אדם מעידים בו ביום הדין ,משמע שהעשייה של האדם היא בעלת יכולת להטביע את חותמה על המציאות ואפילו זו הגשמית ביותר .כיון שכך ,יכול האדם בפעולותיו הנעשות מתוך חיות של קדושה ,מתוך התלהבות של עבודת ה' ,לפעול שגם מחוזות ריקים מכל חיות יהפכו להיות לעצים מניבי פרי. אם נהפוך את החזון הזה לחזון כלל עולמי הרי שנוכל לקרוא על המהלך כולו "אז ירננו כל עצי יער" .העצים ביער יחלו לרקוד אם החיות של האדם תהיה כל כך חזקה ומוזרמת אל תוך המציאות.
