מטונימית החתך והפירוש המטאפורי ניתוח תופעת `הפציעה העצמית` בהשראת אבח

Transcription

מטונימית החתך והפירוש המטאפורי ניתוח תופעת `הפציעה העצמית` בהשראת אבח
‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‬
‫ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬
‫ורד בר־און‬
‫‪1‬‬
‫פציעה עצמית היא תופעה אנושית מורכבת ומטרידה‪ .‬היא שויימה לראשונה כתופעה פסיכופתולוגית לפני פחות ממאה‬
‫שנה‪ .‬מאז‪ ,‬מעמיק העניין בתופעה ומתרבה המחקר והידע בתחום‪ .‬אחת השאלות שממשיכות להטריד היא הקושי הרב‬
‫בטיפול בפוצעים את עצמם והגעה להישגים טיפוליים מתמשכים‪ .‬במאמר זה‪ ,‬באמצעות כלי ניתוח אינטרדיסיפלינריים‪,‬‬
‫אציע הבנה חדשה לקשיים אלה‪ .‬אבחן את תופעת הפציעה העצמית דרך מופעה בשפה‪ ,‬ובאמצעות אבחנותיו הקליניות של‬
‫הבלשן רומאן יאקובסון בין אפזיות מטאפוריות למטונימיות‪ ,‬אטען כי הקהילייה הטיפולית והפוצעים את עצמם משתתפים‬
‫בשני 'משחקי שפה'* שונים‪ .‬בעוד את 'משחק השפה' הטיפולי מאפיינת דומיננטיות מטאפורית תוך תפיסה היררכית של‬
‫היחס בין מטאפורה למטונימיה‪ ,‬את 'משחק השפה' של הפוצעים מאפיינת דומיננטיות מטונימית‪ .‬בהמשך לכך אצביע על‬
‫ההשתמעויות הקליניות הנובעות מהבנת שפת הפוצעים כמטונימית‪.‬‬
‫ב‬
‫"שיחות" כ"ד‪ ,‬החזירה ליטל גליק (‪ )2‬במאמרה מעורר‬
‫המחשבה‪" ,‬כתוב בעור"‪ ,‬את תופעת ה'פציעה העצמית'‬
‫לקידמת הבמה‪ .‬נקודת המוצא שלה במאמרה היתה הקושי‬
‫להגיע לדיאלוג טיפולי סביב הפציעה העצמית‪ ,‬אותו ביקשה‬
‫לפרש באמצעות המשגה התמכרותית‪ .‬גליק סקרה מחקרים‬
‫המצביעים על תחושות הקושי וחוסר ההבנה שחווים מטפלים‬
‫באינטראקציה עם הפוצעים‪ ,‬כמו גם תחושות דחייה‪ ,‬פחד‬
‫ותסכול אל מול המטופל הפוצע (‪.)4 ,3‬‬
‫אני מבקשת לחזור לנקודת מוצא זו ולהוסיף על הקושי‬
‫באינטראקציה הטיפולית את הממצא כי התנהגות הפציעה‬
‫העצמית לרוב אינה חולפת בעקבות הטיפול‪ ,‬ואם היא פוסקת‪,‬‬
‫היא חוזרת בדרך כלל עם סיומו (‪ .)6 ,5‬במאמר זה אציע הבנה‬
‫אחרת לקושי באינטראקציה הטיפולית בין הפוצע למטפל‪,‬‬
‫באמצעות כלי ניתוח בין־תחומיים‪.‬‬
‫פציעת אדם את עצמו היא התנהגות אנושית מסקרנת‬
‫ומטרידה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬היא מעוררת אינטואיציה בדבר היותה‬
‫'שלא כדרך הטבע'‪ ,‬כחריגה מעקרונות אבולוציוניים של שימור‬
‫‬
‫‪ 1‬ירושלים‪.‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ ברצוני להודות לפרופ' אבי שגיא‪ ,‬לדר' ענר גוברין‪ ,‬לדר' דורית למברגר‬
‫ולדר' יעל באב"ד‬
‫ מילות מפתח‪ :‬פציעה עצמית‪ ,‬רומאן יאקובסון‪ ,‬מטאפורה‪ ,‬מטונימיה‪.‬‬
‫ בית חורון‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,155 .‬מיקוד ‪050-8828311 ;90935‬‬
‫* המונח 'משחק שפה' הוא מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (‪,)1‬‬
‫לפיו השפה היא מערכת דינמית של פעילויות חברתיות‪ ,‬שכל אחת מהן‬
‫באה לשרת מטרה אחרת‪ .‬כל אחת מן הדרכים המובחנות הללו שבהן ניתן‬
‫להשתמש בשפה‪ ,‬היא 'משחק־שפה'‪.‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫החיים ושלמות הגוף‪ .‬מצד שני‪ ,‬היא תופסת מקום נכבד‬
‫ונורמטיבי בתרבות האנושית‪ :‬הן בתרבות הדתית (כדוגמת‬
‫הבולטות הסימבולית והריטואלית שלה בנצרות ובשיעה) והן‬
‫בתרבות החול (כדוגמת כתובות הקעקע והפירסינג)‪ .‬שילוב זה‬
‫בין זרות לקירבה‪ ,‬נורמטיבי לאבנורמלי‪ ,‬הופכים אותה לתופעה‬
‫מרתקת ומסקרנת‪.‬‬
‫במאמר זה אבחן את תופעת ה'פציעה העצמית'* —‬
‫( ‪ )self mutilation, nonsuicidal self injury‬דרך המופע‬
‫שלה בשפה‪ .‬המאה העשרים הביאה עמה שינוי כיוון ותנופת‬
‫חשיבה בפילוסופיה‪ ,‬במתמטיקה ובלוגיקה‪ .‬שינויים אלה‪ ,‬שכונו‬
‫"המפנה הלשוני" או "המפנה הגנרטיבי"‪ ,‬הציבו את הלשון במוקד‬
‫החשיבה הפילוסופית‪ .‬בעקבות "המפנה הלשוני"‪ ,‬השפה החלה‬
‫להיתפס כנקודת המוצא לפעילות האנושית באשר היא‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ :‬החקירה יכולה להתחיל מרגע המפגש עם השפה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן לחקור את מה שקדם לכך‪.‬‬
‫לאור המפנה הלשוני אני מעוניינת לחקור את הפציעה‬
‫העצמית כשפה‪ :‬על ההיבט התקשורתי של הפציעה העצמית‬
‫לא ארחיב במאמר זה‪ ,‬אך אציין כי הוא מורכב — בעוד מקובל‬
‫על־ידי חוקרים רבים כי פציעה עצמית היא דרך לתקשורת‪,‬‬
‫באופן ישיר או עקיף‪ ,‬מוצלח או כושל (‪ ,)11 ,10 ,8 ,7‬מחקרים‬
‫* 'הפציעה העצמית' עליה אדון במאמר היא זו השייכת לשיח הקליני‬
‫ומוגדרת‪ ,‬כפי שאפרט בהמשך‪ ,‬כפסיכופתולוגיה‪ .‬תופעת הפציעה העצמית‪,‬‬
‫כפי שרמזתי בפיסקה הקודמת‪ ,‬היא רחבה הרבה יותר‪ ,‬בהבנתי‪ ,‬מזו שאנו‬
‫פוגשים בקליניקה‪ ,‬ומוגדרת במקומות שונים בתרבות המערבית באופן‬
‫שסותר לעתים את הגדרת התופעה על־ידי השיח הטיפולי‪ ,‬שהוא שיח‬
‫אפשרי אחד‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.indd 1‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫ורד בר־און‬
‫אחרים מצביעים על כך כי מרבית הפוצעים אינם תופסים את‬
‫פציעתם העצמית כאמצעי תקשורת (‪ .)13 ,12‬אבקש ברוח‬
‫המפנה הלשוני לנתח את האופן בו הפוצעים והמטפלים מדברים‬
‫על הפציעה העצמית‪ ,‬מתארים אותה וטוענים טענות לגביה‪,‬‬
‫תוך התמקדות בעבודתו המרתקת של אחד מהוגי המפנה‬
‫הלשוני הפוריים והיצירתיים — רומאן יאקובסון‪.‬‬
‫רומאן יאקובסון (‪ )1982-1896‬היה בלשן יהודי רוסי‪,‬‬
‫מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה ה־‪ .20‬אחת‬
‫מתרומותיו החשובות ביותר היא פיתוח ועידוד המחקר‬
‫האינטרדיסציפלינרי‪ .‬המתודה הבלשנית של יאקובסון היא‬
‫מתודה סטרוקטורליסטית‪ .‬הסטרוקטורליזם מתייחד בכך‬
‫שהוא חוקר את מושאיו במפורש כמכלולים ואת החלקים‬
‫המרכיבים את המכלולים הללו כחלקים‪ .‬דהיינו‪ ,‬לעולם לא‬
‫לגמרי מתוך עצמם‪ ,‬אלא במונחי התרומה שלהם למכלול‬
‫שהם חלקיו‪ .‬הסטרוקטורליזם הוא צורת מחשבה הוליסטית‪,‬‬
‫ופעולתו היא חקר החוקים הפנימיים של שלם סטרוקטורלי‬
‫עם דגש על תהליך ההתפתחות שבו‪ .‬האידיאל הסטרוקטורלי‬
‫הוא להוכיח כי מתחת למיגוון הצורות שעל פני השטח שוכנת‬
‫אחדות (‪ .)14‬המתודה של יאקובסון חותרת לבדיקה מתמדת‬
‫של יחסי הגומלין בין החלקים השונים בכל רמות המערכת‬
‫הלשונית‪ ,‬מהיחסים בין היחידות הקטנות ביותר‪ ,‬הפונמות‪,‬‬
‫אל עבר היחסים בין המילים השונות במשפט‪ ,‬ועד ליחס בין‬
‫הלשון כדיסיפלינה אל מול דיסיפלינות אחרות‪ .‬המתודה היא‬
‫השוואתית‪ ,‬בין־תחומית‪ ,‬עשירה ופתוחה‪ ,‬היינו‪ ,‬שמה דגש על‬
‫שאלת השאלות ובחינת ההבדלים לא פחות מאשר על השבת‬
‫תשובות וחיפוש המכנה המשותף‪.‬‬
‫במאמרו "שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות‬
‫אפאזיות" (‪ ,)15‬בוחן רומאן יאקובסון‪ ,‬כחלק מן המתודה‬
‫הסטרוקטורלית שלו וחיבתו לאבחנות בינאריות‪ ,‬את הצמד‬
‫המפורסם ועתיק היומין‪ :‬מטאפורה ומטונימיה‪ .‬מטאפורה‬
‫ומטונימיה הן שתי צורות של מעתקים סמנטיים ("טרופ"*)‪:‬‬
‫מטאפורה‪" :‬השאלה‪ ,‬העברה‪ ,‬שימוש במילה או בניב לא בהוראתם‬
‫הפשוטה‪ ,‬אלא בהוראה שאולה לשם יתר ציוריות" (‪ .)16‬יאקובסון‪,‬‬
‫בהתבסס על הגדרתו של אריסטו‪ ,‬מגדיר את המטאפורה‬
‫כהעברה מתחום אחד לאחר על בסיס דמיון משותף‪ ,‬או‬
‫בלשון מודרנית‪ ,‬העברה משדה רפרור אחד לשדה רפרור אחר‪.‬‬
‫במטאפורה נוצר יחס בין מסמן משדה סמנטי אחד למסומן‬
‫משדה סמנטי אחר‪ ,‬דבר אחד מושווה לאחר‪ ,‬אך בלי להשתמש‬
‫מפורשות במילת ההשוואה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬המטונימיה היא 'האחות הפחות מפורסמת'‬
‫של המטאפורה‪ .‬לרוב אין מתייחסים אליה כאל מושג עצמאי‪,‬‬
‫אלא מותירים אותה מקופלת בתוך הגדרת המטאפורה‪ ,‬תוך‬
‫השתמעות יחס היררכי ביניהן‪:‬‬
‫* מעתק סמנטי הוא מעבר משדה סמנטי אחד (שדה משמעות מסוים) לשדה‬
‫סמנטי אחר‪'ְ .‬טרוֹ ּפ' הוא המונח הלועזי למושג ומקורו ביוונית הקלאסית‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫‪“Metonymies stay at home on domestic detail, while‬‬
‫)‪metaphors go out to discover and conquer the world” (17.‬‬
‫מטונימיה‪" :‬מבע לשוני שנוצר תוך כדי החלפה של מילה אחת‬
‫במילה אחרת השייכת לאותו ֶה ְקשר‪ ,‬סיבה ‪,‬חומר‪ ,‬יחס רעיוני או ייצוג‪.‬‬
‫החלפת סיבה בתוצאה‪ ,‬החלפת חפץ בתוכנו וכיו"ב" (‪ .)18‬יאקובסון‬
‫מתאר את המטונימיה כמצב בו המסמן קשור במסומן באמצעות‬
‫הקשר שלו למסמן אחר‪ .‬לדוגמה‪" :‬אוכל לשאול ממך את אתי‬
‫אנקרי לשבוע הקרוב?" אין בכוונתי לשאול את הזמרת עצמה‬
‫לשבוע הקרוב‪ ,‬אלא את הדיסק שלה‪" .‬אתי אנקרי" משמשת‬
‫במשפט זה כמטונימיה‪ ,‬כשהשם מחליף את התוצר של בעל‬
‫השם שהוא הדיסק‪.‬‬
‫ּ‬
‫מטונימיה עשויה להופיע באופן שבו ֵאיברים שונים ַבצירוף‬
‫מחליפים זה את זה ויכולים להופיע כסינקדוכה‪ .‬סינקדוכה‬
‫היא תת־סוג של מטונימיה שמבוססת‪ ,‬אף היא‪ ,‬על תהליך‬
‫החלק מחליף את השלם‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫ההחלפה‪ ,‬אלא שבהחלפה זו ֵ‬
‫החלק‪,‬‬
‫"שימי עליו עין‪ ,‬הוא ישב על עבֵ רות של צווארון לבן"‪ .‬העין‪ֵ ,‬‬
‫האיבר האחראי על הראייה‪ ,‬מחליפה את השלם במשפט שהוא‬
‫פונקצית הראייה‪ ,‬כך גם הצווארון הלבן‪ ,‬חלק מתוך פריט לבוש‪,‬‬
‫שמתאר את השלם‪.‬‬
‫הדיון עתיק היומין בין המטאפורה למטונימיה הוא בעייתי‬
‫משום שקיימת מחלוקת בין החוקרים בעניין הגדרת מטאפורות‬
‫ומטונימיות ובשאלת הכרחיותן למבנה ההכרה והשפה‪ .‬יש‬
‫חוקרים המעלים את ערך המטונימיה על פני המטאפורה ויש‬
‫הרואים במטאפורה צורת ביטוי הקודמת למטונימיה וקיימת‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬בכל רמות הייצוג‪ .‬יש המנגידים בין שני סוגי 'טרופים'‬
‫אלה ויש הממזגים ביניהם‪.‬‬
‫ליאקובסון חשוב לחדד את האבחנה בין שני המושגים ולהציג‬
‫אותם כקוטביים ולא כנתונים בהיררכיה קבועה‪ .‬בהתייחסו‬
‫למטאפורה הוא מבקש להדגיש את יחסי הדמיון (‪)similarity‬‬
‫שמקיימת המטאפורה בין המסומנים‪/‬הנושאים‪ ,‬לעומת יחסי‬
‫הסמיכות (‪ )contiguity‬שמאפיינים את המטונימיה‪ .‬תרומה‬
‫חשובה נוספת של יאקובסון היא זיהוי הכשרים הקוגניטיביים‬
‫השונים העומדים בבסיס כל אחד מן המעתקים‪:‬‬
‫היכולת הקוגניטיבית המניבה מטאפורה היא היכולת לבצע‬
‫ברירה והמרה של מילה במילה‪ :‬ברירת אפשרות אחת מתוך‬
‫כמות גדולה‪ ,‬אך מוגבלת‪ ,‬של אפשרויות מקבילות אך שונות‪,‬‬
‫משדה סמנטי אחר‪ ,‬והמרת האפשרות האחת שנבחרה במילה‬
‫המקורית‪ .‬לדוגמה‪" :‬בטנך ערמת חיטים סוגה בשושנים" ("שיר‬
‫השירים"‪ ,‬ז'‪ .)3 ,‬הדרך בה בוחר המשורר לתאר את בטן אהובתו‬
‫הנחשקת היא תוך ברירת מושג אחד מני רבים היכולים לבטא‬
‫את רעיון הבטן המלאה‪ ,‬הרכה והריחנית‪ ,‬והמרת המושג הנבחר‬
‫באפשרות הפרוזאית שלא תסייע להגיע לגבהי הפיוטיות‬
‫וההתרגשות שמצוי בהם הדובר‪.‬‬
‫היכולת הקוגניטיבית האחראית על יצירת מטונימיה היא‬
‫היכולת לצירוף והקשריות‪ ,‬היינו‪ ,‬צירוף לכדי רצף‪ ,‬וכן‪ ,‬היכולת‬
‫להקשריות‪ ,‬להסיק לגבי משהו מתוך ההקשר בו הוא נתון‪.‬‬
‫הדגמה יפה ליכולת לצירוף ולהקשריות ניתן למצוא בשיר‪:‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪.indd 2‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬
‫"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר‪ ,‬במשפט המטונימי‪:‬‬
‫"חורשת האקליפטוס‪ ,‬הגשר הסירה‪ ,‬וריח המלוח על המים" — המשפט‬
‫נוצר כרצף של המרכיבים השונים הסמוכים זה לזה בזיכרונה‬
‫כילדה‪ ,‬האחד משרשר את הבא אחריו מתוך ההקשר המרחבי‬
‫והחוויה האישית‪ .‬תיאור חווית הילדות הטובה לא מבוטא‬
‫באמצעות ברירת והשאלת מושג שיתאר באופן המדויק ביותר‬
‫את החוויה (מטאפורה)‪ ,‬אלא באמצעות יצירת רצף פריטים‬
‫שנצרבו בזיכרון בסמיכותם זה לזה מתוך ההקשר‪ ,‬שמשרטטים‬
‫בפנינו תמונת נוף פסטורלית‪'( .‬הזיכרון המטונימי'‪ ,‬אגב‪ ,‬יכול‬
‫להוליך שולל‪ .‬נעמי שמר זכרה את "ריח המלוח" בחורשה‪ ,‬על‬
‫אף שלמלוח אין ריח‪ .‬הריח הופיע ונקשר למלוח מכוחה של‬
‫המטונימיה)‪ .‬צירוף והכנסה להקשר לפי יאקובסון‪ ,‬הם שני פנים‬
‫של אותה פעולה עצמה‪.‬‬
‫האבחנה הבינארית של יאקובסון בין שתי פיגורות אלו היא‬
‫שורשית מאוד‪ :‬תוקפה הוא בכל רמות השפה‪ ,‬גם ברמה התוך־‬
‫אישית וגם הבין־אישית‪ ,‬והיא מאפשרת להבין את החשיבה‬
‫וההתנהגות האנושית כפי שמבוטאת בספרות‪ ,‬בציור‪ ,‬בחלומות‪,‬‬
‫בטקסים מאגיים ועוד‪" :‬נראה כי לדיכוטומיה שנידונה כאן חשיבות‬
‫ראשונה במעלה לכלל ההתנהגות הלשונית ולהתנהגות האנושית כולה"‬
‫(‪.)15‬‬
‫דברים אלה נכונים גם לשדה הפסיכולוגי‪ .‬יאקובסון מדגים‬
‫יישום קליני מעניין לדיכוטומיה הנידונה‪ .‬כחלק מן המתודה‬
‫הסטרוקטורלית האינטרדיסיפלינארית שלו‪ ,‬בודק יאקובסון‬
‫כיצד יכולים לתרום ולהיתרם תחום הבלשנות וחקר האפאזיה‪.‬‬
‫הוא מאמין כי חקר התפוררות הלשון עשוי לתרום תובנות‬
‫חדשות לבלשן בדבר החוקים הכלליים של השפה ותהליך‬
‫רכישתה‪ .‬מעורבותו בעבודת הרופאים בבית־החולים הקארוליני‬
‫הקשר שבין האפאזיות‬
‫שבסטוקהולם הובילה למחשבותיו בדבר ֶ‬
‫השונות לשני אופני ארגון שונים‪ :‬צירוף וברירה‪ .‬הוא מציע‬
‫קלסיפיקציה חדשה להפרעות האפאזיות בהתאם לשאלה האם‬
‫הפגם העיקרי נעוץ ביכולת לברירה והמרה (היכולת המטאפורית)‬
‫להקשר (היכולת המטונימית)‪ ,‬וטוען‬
‫או ביכולת לצירוף והכנסה ֶ‬
‫כי חולי האפאזיה נחלקים בין שני טיפוסים מנוגדים ומשלימים‪:‬‬
‫הסובלים מ"ליקוי של דמיות" — ליקוי ביכולת לברירה והמרה‪,‬‬
‫והסובלים מ"ליקוי של תסמוכת" — ליקוי ביכולת לצירוף‬
‫והכנסה להקשר*‪.‬‬
‫* ליקוי של דמיות‪ :‬מכונה על־ידי יאקובסון גם כ"מנוס מזהות אל תסמוכת"‬
‫— הפגיעה אצל חולים אלה היא בציר הברירה‪ .‬ההקשר עבורם הוא גורם‬
‫הכרחי ומכריע‪ :‬דיבורם של חולים אלה אינו אלא מגיב‪ .‬הם יכולים להשלים‬
‫משפטים שתחילתם נתונה‪ ,‬אך יתקשו מאוד בפתיחת דו־שיח עד כדי חוסר‬
‫יכולת‪ .‬ההקשר הוא המאפשר את הביצוע הלשוני אצל חולים אלה‪ .‬הפתיחה‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬היא הקושי העיקרי אצלם‪ ,‬שכן היא זו היוצרת את ההקשר‬
‫ודורשת כישורי ברירה‪ .‬ביטוי קיצוני של הליקוי יהיה בקושי לנקוב בשמו‬
‫של חפץ נתון‪ .‬כיוון שאין יכולת להפיק את הפרדיקציה המשוואתית‪ ,‬הם‬
‫ינקבו בפעולה של החפץ או בתכונה שלו במקום לציין את שמו‪ .‬יאקובסון‬
‫מדגים את ה"מנוס מזהות אל תסמוכת" בתארו חולה שנתבקש לחזור על‬
‫המילה "חלון" ואמר "זכוכית" (‪.)15‬‬
‫ ליקוי של תסמוכת‪ :‬בסוג זה של חולי אפאזיה הקשרים במשפט מתפוררים‪.‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫אשתמש באבחנה בין מטאפורה למטונימיה ככלי אנליטי‬
‫לצורך בחינה מחודשת של תופעת 'הפציעה העצמית'‪ .‬לשם‬
‫כך אתחיל בסקירת התופעה‪.‬‬
‫פציעה עצמית‬
‫פציעה עצמית היא ביצוע מכוון וישיר של נזק לגופו של‬
‫האדם עצמו‪ .‬הפגיעה נעשית ללא עזרת אדם אחר‪ ,‬והיא רצינית‬
‫מספיק כדי לגרום נזק לרקמות (‪ .)19‬הגדרה העולה בקנה אחד‬
‫עם מחקרים רבים בתחום היא כי פציעה עצמית היא התנהגות‬
‫ישירה (לא כולל התנהגויות של סיכון עצמי שתחשבנה התנהגויות‬
‫לא־ישירות)‪ ,‬לא מקובלת חברתית (פירסינג לדוגמה‪ ,‬לא כלול‬
‫בהגדרה הצרה בשל היותו מקובל חברתית)‪ ,‬חוזרת ונשנית‪,‬‬
‫גורמת לפציעה פיסית קלה עד בינונית (פציעות פיסיות קשות‬
‫קשורות לרוב במצבים הפסיכוטיים‪ ,‬כאשר הפציעה באה עקב‬
‫שמיעת קולות הפוקדים על המעשה‪ .‬נמצא כי הפגיעות הקשות‬
‫ביותר והבלתי הפיכות הן במצבים אלה‪ ,‬שאינם כלולים בהגדרה‬
‫הצרה של התופעה)‪ .‬בזמן הפציעה העצמית‪ ,‬האינדיבידואל מצוי‬
‫במצוקה נפשית‪ ,‬אך אינו מנסה בהתנהגות זו להתאבד‪ ,‬והיא‬
‫אינה משמשת כהתנהגות סטריאוטיפית האופיינית לאוטיזם‬
‫או לפיגור (‪.)20‬‬
‫פגיעה עצמית נוטה להתחיל בגילאי ההתבגרות או הבגרות‬
‫המוקדמת (‪ ,)21‬ושכיחותה בקרב כלל האוכלוסייה היא אצל‬
‫מבוגרים ‪ ,4%-1%‬אצל מתבגרים ‪ ,)23 ,22( 23%-13%‬בקרב‬
‫סטודנטים נמצאה התופעה בשכיחות של ‪.)24( 35%-13%‬‬
‫בקרב אוכלוסיות פסיכיאטריות מצביעים מחקרים על טווח‬
‫שבין ‪ .)26 ,25( 60%-40%‬מחקרים מצביעים על ממצאים‬
‫שונים בנוגע להבדלים בשכיחות הפגיעה העצמית בקרב נשים‬
‫וגברים‪ .‬בעוד שבעבר הצביעו מרבית המחקרים על שכיחות‬
‫גבוהה יותר של הפגיעה העצמית בקרב נשים‪ ,‬היום מצביעים‬
‫מחקרים על שכיחות דומה בקרב שני המינים (‪.)9‬‬
‫נמצא כי הפציעה העצמית לרוב אינה פוסקת גם לאחר‬
‫טיפול‪ ,‬ואם היא פוסקת‪ ,‬נמצא כי לרוב היא חוזרת (‪.)5 ,4‬‬
‫הפציעות העצמיות הן רבות ומגוונות‪ :‬חתכים‪ ,‬כוויות‪,‬‬
‫שריטות‪ ,‬חיטוט בפצעים וכיו"ב‪ .‬ההתנהגות השכיחה ביותר‬
‫היא חתכים בעור (‪ ,)27‬לרוב חתכים בעזרת סכין גילוח‪ ,‬אולר‪,‬‬
‫לעתים ציפורניים‪ .‬חתכים עד זוב דם‪ .‬לא אקט אימפולסיבי‪,‬‬
‫אלא לרוב מתוכנן מראש‪ ,‬חוזר ונשנה‪ ,‬בסתר‪ ,‬לבד‪ ,‬כשתוצאותיו‬
‫מוחבאות מתחת לבגדים‪ .‬מקומות הפציעה השכיחים הם ּ ְפנים‬
‫הזרועות‪ ,‬ופנים הירך‪ .‬בידוד מאחרים קודם כמעט תמיד לאקט‬
‫הפציעה‪ ,‬הפעולה נעשית לרוב לבד ללא ידיעת אחרים (‪ ,)28‬אך‬
‫הראשונות להיפגע הן מילים הטעונות פונקציות דקדוקיות טהורות‪ ,‬כגון‬
‫מילות חיבור‪ ,‬מילות יחס וכיו"ב‪ .‬המשפטים המתקבלים יהיו בטווח שבין‬
‫גבב מילים נטולות קשר‪ ,‬למשפטים בני מילה אחת‪ .‬בשעה שההקשריות‬
‫מתפוררת‪ ,‬פעולת הברירה של חולים אלה ממשיכה‪ .‬יאקובסון מציין את‬
‫האופי הכמו־מטאפורי שנושא הדיבור של חולים אלה‪ ,‬לעומת האופי‬
‫המטונימי של הדיבור של הסובלים מליקוי בדמיות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.indd 3‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫ורד בר־און‬
‫לעתים‪ ,‬כפי שמראים רוזן ופנינג במאמריהם (‪ ,)10 ,8‬הפציעה‬
‫העצמית מפציעה ומשתמרת דווקא בזוגות או בקבוצות‪.‬‬
‫כבר בשלב זה ברצוני לעמוד על תיאור המשותף לחותכים‪,‬‬
‫המעידים כי לפני ביצוע החתך מורגשת הצטברות מתח קיצונית‪,‬‬
‫חרדה‪ ,‬כעס או פחד‪ .‬ביצוע החתך מביא לתחושת הקלה מיידית‪,‬‬
‫רוגע‪ ,‬או סיפוק )‪.)29 ,12‬‬
‫מאפיינים משפחתיים שנמצאו בקורלציה גבוהה עם פציעה‬
‫עצמית הם‪ :‬גירושי הורים בילדות‪ ,‬חוסר תפקוד הורי ופגיעה‬
‫פיסית או מינית (‪.)30 ,24‬‬
‫מחקרים רפואיים אודות התנהגות זו החלו ב־‪,)31( 1878‬‬
‫אך רק ב־‪ ,1913‬במחקר שערך אמרסון (‪ ,)32‬שויימה לראשונה‬
‫ההתנהגות וזכתה בכינוי ‪ .self-mutilation‬ההבנה המוקדמת‬
‫של התופעה נעשתה במסגרת תיאורית הדחף‪ .‬מעשה הפציעה‬
‫העצמית הובן כהתנהגות מזוכיסטית 'היסטרית'‪ ,‬המספקת‬
‫לפוצעת תשומת לב מהסביבה וסיפוק מיני מחקירת פצעיה‬
‫שלה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬טען אמרסון כי הפציעה העצמית היא המרה‬
‫סימבולית של אוננות‪ .‬בנוסף‪ ,‬המעשה הובן כאקט אובדני‪.‬‬
‫התפתחות חשובה בהבנת ההתנהגות החלה לאחר פרסום‬
‫ספרו של מנינג'ר ב־‪,“Man against himself” (33) 1938‬‬
‫בו הוא טען כי הפציעה העצמית אינה אקט מזוכיסטי‬
‫ואינה אקט אובדני‪ ,‬אלא ניצחון דחף החיים על דחף המוות‪.‬‬
‫מעשה הפציעה הובן לראשונה כמנגנון התמודדות מורכב‪,‬‬
‫לא אדפטיבי‪ ,‬אומנם‪ ,‬לצורך הקלה על מצוקה פנימית‪.‬‬
‫בשנות ה־‪ 60‬החל גל גדול של מחקרים בתחום‪ ,‬כשלראשונה‬
‫ההתנהגות מנותחת לא רק במסגרת התיאוריה הפרוידיאנית‪,‬‬
‫אלא בהתאם לתיאוריות יחסי האובייקט‪ ,‬תיאורית העצמי‪,‬‬
‫ה'אני'‪ ,‬והתיאוריה ההתנהגותית‪.‬‬
‫לפני שאפנה ליישום הכלי האנליטי של יאקובסון על השיח‬
‫הטיפולי אודות הפציעה העצמית‪ ,‬אציג בקצרה שימושים‬
‫קודמים באבחנה בין מטאפורה למטונימיה של שני חברים‬
‫חשובים בקהילייה הפסיכואנליטית‪ :‬לאקאן ותלמידו לפלאנש‪,‬‬
‫כהקדמה לאופן בו אבקש לנתח את הפציעה העצמית‪.‬‬
‫מטונימיה ומטאפורה בתיאורית המשמעות‬
‫של ז'אק לאקאן‬
‫רז ברקין טוענת בספרה (‪ )34‬כי מתחילת הוראתו ייחס‬
‫לאקאן חשיבות עצומה לנושא המשמעות בפסיכואנליזה‪ .‬לפי‬
‫לאקאן‪ ,‬עיסוק במשמעות הוא עיסוק בסובייקט‪ .‬הסובייקט‬
‫(שם־‬
‫השם הניתן לילד על־ידי האב ֵ‬
‫הוא תוצר של שפה‪ֵ .‬‬
‫האב) הוא דרך לרכוש זהות חברתית ונורמליזציה‪ ,‬והמחיר‬
‫שלו הוא סירוס השפה‪ .‬השפה מחייבת אותנו לוותר על חלק‬
‫מממשותנו ומהתענגותנו‪ .‬מחיר לא פחות חשוב הוא הוויתור‬
‫על הפרטיקולריות והיבלעות בשיח האוניברסלי הזר של השפה‪.‬‬
‫שיח זר זה שולל מן הסובייקט את ייחודיותו‪ .‬הסובייקט מוחלף‬
‫על־ידי מסמן‪ ,‬לפיכך הוא "עבד של השפה" ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שהוא "עבד שחושב שהוא אדון"‪ ,‬עבד השרוי באשלית שליטה‬
‫בעודו כפוף לחוק המסמן‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫לפי לאקאן‪ ,‬בשונה מגישתו של דה־סוסיר‪ ,‬הרואה את‬
‫קדימות המסומן על פני המסמן‪ ,‬אצל לאקאן‪ ,‬המסמן קודם‬
‫לוגית למסומן בשל היות המסומן אפקט של משחק המסמנים‪.‬‬
‫כיוון שמשמעות היא תוצר של יחס בין המסמנים‪ ,‬מה שקיים‬
‫בתור מערכת לשונית הוא רשת מסמנים בלבד‪ .‬המסמן הוא חסר‬
‫ערך פוזיטיבי משל עצמו ולפיכך הוא "מסמן טהור"‪ .‬משמעותו‬
‫של המסמן נקבעת רק בדיעבד על פי ההקשר‪ ,‬כלומר לפי‬
‫היחס שהוא מקיים עם מסמנים אחרים‪ .‬משמעות‪ ,‬אם כך‪ ,‬אינה‬
‫קבועה‪ ,‬אלא היא תהליך שבמהלכו משחק המסמנים בשפה‬
‫מייצר אשליה של יציבות‪.‬‬
‫לאקאן‪ ,‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬מבקש להשתמש באבחנה בין‬
‫מטאפורה למטונימיה‪ ,‬אך בשונה מיאקובסון‪ ,‬המטונימיה‪ ,‬לפי‬
‫לאקאן אינה מייצגת קשר הגיוני פנימי כלשהו‪ ,‬המתקיים בין‬
‫מילה ובין המונח המחליף אותה‪ ,‬אלא קשר אסוציאטיבי בין‬
‫מסמנים‪.‬‬
‫הצד האחר של אותו שדה הוא המטאפורה‪ .‬הניצוץ המטאפורי‬
‫אינו נובע משני מסמנים שמומשו בשווה‪ ,‬אלא משני מסמנים‬
‫שלוקחים האחד את מקומו של האחר בשרשרת המסמנים‪.‬‬
‫לאקאן‪ ,‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬קשר את המטונימיה לציר הצירוף‬
‫של השפה ואת המטאפורה לציר הברירה‪ .‬כשני צדדים של‬
‫השדה מקיימות המטונימיה והמטאפורה קשר למשמעות‪ .‬לפי‬
‫לאקאן‪ ,‬במטונימיה נשארת התנגדות למשמעות‪ ,‬במטאפורה‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬נוצר אפקט של משמעות‪.‬‬
‫לפי לאקאן‪ ,‬איווי הוא מטונימיה‪ .‬המטונימיה‪ ,‬לפי‬
‫לאקאן‪ ,‬מתוארת כתנועתו האין־סופית של האיווּי הזורק‬
‫את הסובייקט ממסמן אחד לאחר ובכך יוצר עיכוב נצחי של‬
‫אובייקט איווּיוֹ ‪.‬‬
‫לעומת המטונימיה שקשורה לאיווי‪ ,‬המטאפורה קשורה‬
‫לסימפטום‪ .‬לפי לאקאן‪ ,‬המטאפורה אינה השוואה‪ ,‬אלא הזדהות‬
‫סמלית‪ .‬המטאפורה חסרה מימד מימטי‪ ,‬משום שהמטאפורה‬
‫היא "תהליך מבנה"‪ .‬ההעברה הסמלית יוצרת משמעות חדשה‬
‫ולא השוואה שכבר קיימת‪ .‬מה שקורה‪ ,‬לפי לאקאן‪ ,‬במסגרת‬
‫שהקשריו‬
‫המטאפורה הוא שהשימוש של המסמן משתנה כך ֶ‬
‫הלקסיקליים מתבטלים‪.‬‬
‫הציר המטונימי הוא ביטוי לשיח הזר של השפה‪ ,‬המרחיק‬
‫את הסובייקט (הנושא) מתכונותיו הראשוניות (הנשוא)‪,‬‬
‫ולפיכך גורם לו לאובדן משמעות‪ .‬במסגרת שפה‪ ,‬שהיא שיח‬
‫אוניברסלי‪ ,‬רוכש הסובייקט הכרה ותכונות הממשיגות אותו‪,‬‬
‫אך מאבד את ייחודיותו הדינמית‪ .‬הסובייקט הוא מי שמחפש‬
‫משמעות ייחודית בתהליך ההתקה שמעביר אותו ממסמן אחד‬
‫לאחר‪ .‬התנועה המטונימית היא איווי למצוא את ממשותנו‬
‫שאבדה‪.‬‬
‫לאקאן מנתח את הבנית הסובייקט במונחי מטונימיה‬
‫האם‪,‬‬
‫ומטאפורה‪ :‬אובייקט האיווי הראשוני של הסובייקט הוא ֵ‬
‫המיוצגת כמו במטונימיה מסוג סינקדוכה על־ידי חלק אובייקט‪,‬‬
‫"שם האב" דוחקת את‬
‫השד‪ .‬הופעת הפונקציה האבהית או ֵ‬
‫ָ‬
‫האם‪ ,‬מחליפה אותה ומציגה במקומה הזדהות חדשה‬
‫איווי ֵ‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪.indd 4‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬
‫עם ֵשם־האב‪ ,‬המאפשרת לילד להיכנס לתרבות‪ .‬פעילות האב‬
‫היא מטאפורית משום שהיא מבוססת על החלפה של מסמן‬
‫האם"‪.‬‬
‫"שם־האב" מחליף את המסמן "איווי ֵ‬
‫אחד באחר‪ .‬המסמן ֵ‬
‫המטאפורה האבהית מציגה לסובייקט ֶהקשר חדש במקום‬
‫ההקשר הישן‪ .‬במקום ִאשרוּר דמיוני של עצמו‪ ,‬היא פותחת‬
‫ֶ‬
‫להקשרים חדשים שבהם הוא יכול להבין את חייו‪.‬‬
‫אותו ֶ‬
‫לאפלאנש‪ ,‬תלמידו של לאקאן‪ ,‬עליו אפרט בהמשך‪ ,‬טוען‬
‫כי האורגינליות (והבעייתיות‪ ,‬לטעמי) בניתוחו של לאקאן‬
‫את המטאפורה והמטונימיה נשענת‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬על תפיסת‬
‫שני ה'טרופים' הללו באופן אונטולוגי‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬בהחלטתו‬
‫לייחס את יעילותם לתהליך ה'סימון' בלבד‪ .‬כך‪ ,‬במטונימיה‪,‬‬
‫זו אינה המשכיות אקטואלית (סיבה ותוצאה‪ ,‬מכיל מוכל‪,‬‬
‫ֵחלֶ ק ושלם וכיו"ב)‪ ,‬אשר מכוננת את החוט דרכו ההחלקה היא‬
‫אפקטיבית‪ ,‬אלא אך ורק ההמשכיות של ההיגד אשר מחבר‬
‫את המונחים יחד‪ .‬אותו הדבר ביחס למטאפורה‪ ,‬שהתוצר‬
‫שלה יהיה בלתי קשור לחלוטין לכל דמיון או מבנה דומה בין‬
‫המונחים המחליפים‪ .‬בעיה נוספת שאני מוצאת בשימושו של‬
‫לאקאן במושגי המטאפורה והמטונימיה‪ ,‬היא שימור היחסים‬
‫ההיררכיים בין המטאפורה למטונימיה‪.‬‬
‫ז'אן לפלאנש‪' :‬גזירת הישויות הפסיכואנליטיות' (‪)35‬‬
‫לפלאנש חוקר את מושגי התיאוריה הפרוידיאנית ומבקש‬
‫להתחקות אחר מעמדם של מושגים פסיכואנליטיים בולטים‪.‬‬
‫בעקבות המתודולוגיה הפוּקוֹ יאנית‪ ,‬הוא מבקש לנתח את‬
‫המושגים הפסיכואנליטיים כשאלה של 'גזירה'‪ :‬לנתח את השינוי‬
‫ההדרגתי‪ ,‬הגלישה במובנו של מושג כלשהו‪ ,‬בעיקר כאשר הוא‬
‫עובר משימוש 'לא טכני' לשימוש חדש בשדה מדעי כלשהו‪,‬‬
‫במקרה שלנו בשדה של מדע הפסיכואנליזה‪ .‬גלישה מושגית‪,‬‬
‫לטענת לפלאנש‪ ,‬צריכה לפעול במקביל על גלישה מסוימת‬
‫במציאות עצמה‪ .‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬טוען לפלאנש כי מושג‬
‫יכול לגלוש בשני אופנים‪ :‬של הרחבה דרך המשכיות‪ ,‬מעבר‬
‫סמוי לשדה סמוך‪ ,‬גובל‪ ,‬אותו הוא מכנה גזירה מטונימית‪ ,‬ושל‬
‫שינוי מקום דרך דמיון לשדה שהוא שונה‪ ,‬אך בנוי כאנלוגיה‪,‬‬
‫שאותו הוא מכנה גזירה מטאפורית‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬במסגרת חקירת מושג ה'אני'‪ ,‬מבחין לפלאנש‬
‫בשתי דרכים שעשויות להוביל מה'אני' ככוליות אינדיבידואלית‬
‫וחיה אל ה'אני'‪ ,‬כפי שהוא נתפס בפסיכואנליזה‪ :‬הגזירה‬
‫המטונימית והגזירה המטאפורית‪.‬‬
‫בגזירה מטונימית כוונתו של לפלאנש שישנו קשר בין האני‬
‫כאינדיבידואל ובין האני כ'רשות'‪ ,‬כמרכיב של המבנה הנפשי‪,‬‬
‫וזהו קשר של סמיכות‪ ,‬או ליתר דיוק של התבחנות‪ .‬האני מופיע‬
‫כאן כאיבר שעבר התמחות*‪ ,‬כשלוחה של האינדיבידואל‪ .‬הוא‬
‫מופקד ללא ספק על כמה תפקודים מיוחדים‪ ,‬אך למעשה הוא‬
‫* לפלאנש משתמש כאן במטאפורה מתחום הביולוגיה — 'התמחות' או‬
‫'התמיינות' היא התהליך שעוברות רקמות התאים העובריים כאשר הן‬
‫מתפתחות לאברי הגוף השונים‪.‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫רק ממקם משהו שכבר היה נוכח ביישות החיה כמכלול‪ .‬כך‬
‫שהאפיק המטונימי נשען על ההמשכיות שבין ה'אני' לאורגניזם‬
‫שהוא ה'אני'‪ ,‬שהוא נגזר ממנו והופך בהדרגה לנספחו המגלה‬
‫מומחיות בפונקציה הסתגלותית כלשהי‪.‬‬
‫בגזירה מטאפורית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬האני אינו נחשב לשלוחה‬
‫של האינדיבידואל החי‪ ,‬אלא להתקה שלו או של דמותו למקום‬
‫אחר‪ .‬האני נחשב‪ ,‬איפוא‪ ,‬למציאות ּ ְפנים־נפשית‪ ,‬למשקע פנים־‬
‫נפשי בדמותו של האינדיבידואל‪.‬‬
‫לפלאנש טוען כי חקירת העניין תצביע על כך שנמצא‬
‫את שני הקווים הגניאולוגיים שכינינו מטאפורי ומטונימי‬
‫כמופיעים בתיאוריה הפרוידיאנית בו־זמנית‪ .‬פרויד מתעקש‬
‫על קיומם המשותף של שני אופני הבנה של האני בו־זמנית‪.‬‬
‫כפילות זו‪ ,‬התלבטות זו בין מטאפורה למטונימיה תתגלה‬
‫מחדש‪ ,‬לדברי לפלאנש‪ ,‬לאורך כל הטקסט "מעבר לעקרון‬
‫העונג"‪ .‬לעולם לא נדע אם אנו מתמודדים עם רישום ביולוגי‬
‫— עם הדימוי של יצור חי או עם "האפרטוס הנפשי"‪ .‬כך גם‬
‫איננו יכולים להחליט האם כל אחד מן הרישומים הללו מתפקד‬
‫פשוט כדימוי של האחר בסדרות רציפות או אולי קיימים‬
‫בין דימויים אלה המשכיות פנימית שהיא בו־זמנית גנטית‪,‬‬
‫טמפורלית ומרחבית‪.‬‬
‫במאמרו "על הטיית הישויות הפסיכואנליטיות" משנת‬
‫‪,1970‬אומר לפלאנש‪" :‬אנחנו מאמינים כי כל בחירה באפשרות אחת‬
‫מבין השתיים היא פגימה והשחתת החשיבה הפסיכואנליטית"‪ ,‬אך‬
‫בספרו משנת ‪" ,2001‬חיים ומוות בפסיכואנליזה"‪ ,‬הוא מזכיר‬
‫מאמר זה ומסכם‪" :‬במסגרת השאלה של האני‪ ,‬הבחנו בשתי דרכים‬
‫שעשויות להוביל מהאני ככוליות אינדיבידואלית וחיה אל האני כפי‬
‫שהוא נתפס בפסיכואנליזה‪ :‬הדרך המטונימית והדרך המטאפורית‪ .‬בחרנו‬
‫לעקוב אחר הדרך השנייה שכן היא נראית לנו פורייה יותר‪"...‬‬
‫כך‪ ,‬גם לפלאנש‪ ,‬שמבקש לתרום לפסיכואנליזה‬
‫באמצעות הדגשת הזווית הביולוגית בתיאוריה‪ ,‬שאותה‬
‫הוא מקשר לגזירה המטונימית‪ ,‬מבכר בסופו של דבר‬
‫התבוננות מטאפורית לצורך הבנה של התפתחות המושגים‬
‫והישויות הפסיכואנליטיות‪ .‬בשונה מההיררכיה בין מטאפורה‬
‫למטונימיה שמשקפת התיאוריה הלאקאניאנית‪ ,‬העדפתו‬
‫המטאפורית הסופית של לפלאנש משקפת‪ ,‬בהבנתי‪ ,‬ויתור‬
‫מסוים על 'הלבשה בכוח' את התיאוריה הפסיכואנליטית‬
‫בלבוש שאינו מתאים וטבעי לה‪.‬‬
‫אנליזה יאקובסונית של השיח הטיפולי אודות‬
‫הפציעה העצמית‬
‫ברצוני להיענות להזמנתו של יאקובסון‪ ,‬ולנתח את השיח‬
‫הטיפולי אודות 'הפציעה העצמית' באמצעות הכלי האנליטי‬
‫המוצע‪ :‬האבחנה בין מטאפורה למטונימיה‪ .‬בהמשך ללאקאן‬
‫ולפלאנש‪ ,‬אבקש להחיל את הכלי על המטא־פסיכולוגיה של‬
‫הפציעה העצמית‪ ,‬אך בנוסף גם על השיח הטיפולי הלכה‬
‫למעשה‪ .‬לנתח את השפה עצמה המשמשת את הפוצעים‬
‫בתארם את פציעתם העצמית‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.indd 5‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫ורד בר־און‬
‫בניגוד ללאקאן‪ ,‬אצמד להגדרותיו של יאקובסון (בעקבות‬
‫אריסטו) את המטאפורה ואת המטונימיה ולא אמציא הגדרות‬
‫חדשות‪ ,‬זאת ועוד‪ ,‬אשים דגש על הכשרים שעליהם יאקובסון‬
‫מצביע בהתייחס לכל אחד מה'טרופים'‪ .‬מעל לכול‪ ,‬בהמשך‬
‫להצעתו של יאקובסון‪ ,‬אבקש לראותן כצמד דיכוטומי ולא‬
‫כצמד היררכי‪.‬‬
‫אתחיל בניתוח ההסברים התיאורטיים השונים המקובלים‬
‫לתופעה בשיח הטיפולי‪ ,‬ואעבור לניתוח שפת הפוצעים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי בשיח זה‪.‬‬
‫אני מוצאת את הקלסיפיקציה של קארן סויימוטו (‪)20‬‬
‫כמארגנת בצורה טובה את ההסברים התיאורטיים השונים‬
‫המקובלים‪ .‬היא מציעה שישה מודלים פונקציונליים עבור‬
‫החתכים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫המודל המיני;‬
‫המודל האנטי אובדני (שניהם מקורם בתיאורית‬
‫הדחף);‬
‫מודל הוויסות הרגשי (מבית פסיכולוגית האני);‬
‫מודל הגבולות (שמקורו בתיאוריות יחסי האובייקט);‬
‫המודל הסביבתי (שמקורו בתיאוריות התנהגותיות‬
‫ומערכתיות);‬
‫המודל האנטי דיסוציאטיבי (מבית פסיכולוגית‬
‫העצמי)‪.‬‬
‫המודלים הדחפיים‬
‫המודלים הדחפיים‪ :‬המיני והאנטי אובדני שעליהם אעמוד‬
‫מייד‪ ,‬נטועים בתיאוריה הפסיכואנליטית‪ .‬יש בהם ניסיון להבין‬
‫פציעה עצמית כביטוי או הדחקה של דחפי החיים‪ ,‬המוות‬
‫והמין‪.‬‬
‫‪ .1‬המודל המיני — הקשר בין מיניות לפציעה עצמית‬
‫מבוסס על השכיחות בה הפציעה העצמית מתחילה עם‬
‫ההבשלה המינית וכמעט שאינה ומופיעה לפניה‪ ,‬ועל‬
‫הקורלציה הגבוהה בין פגיעה מינית לפציעה עצמית‪,‬‬
‫והקורלציה הגבוהה בין פציעה עצמית לפגיעה בתפקוד המיני‬
‫(‪.)36 ,30 ,24 ,22‬‬
‫לפי המודל המיני‪ ,‬הפציעה העצמית קשורה למיניות‪ ,‬הן‬
‫באופן חיובי והן באופן שלילי‪ :‬היא משמשת כדרך להשגת‬
‫ריגוש מיני ובאותו הזמן מענישה את הנערה על הדחף המיני‬
‫שלה (‪ .)37‬יש היפותזה (‪ )38‬כי נערות הפוצעות עצמן חוו‬
‫קונפליקט וקשיים בשלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואליים‬
‫המוקדמים ביותר‪ ,‬שהובילו לקשיים בהתפתחות המינית‪,‬‬
‫המגולמים בחתכים המשמשים כחדירה עצמית‪ ,‬כשבמקביל‬
‫גם קיימת משאלה לא־מודעת להרס אברי המין כמקור לדחפים‬
‫אלה‪ .‬כך‪ ,‬הקונפליקט מועתק מאברי המין אל החתך‪ ,‬והדימום‬
‫הופך לנשלט — הפיכת החוויה הפסיבית לאקטיבית‪:‬‬
‫"מה אני חוגגת כשאני חותכת את עצמי? אני אוהבת את חלוף הזמן‪,‬‬
‫את המרווח שבין החיתוך והגעת הדם‪ .‬אני מחכה‪ .‬האם אני חותכת עמוק‬
‫‪6‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫מספיק בשביל להביא את הדם? או שמא זהו חתך בתולי‪ .‬אני מוכרחה‬
‫לחכות‪ .‬אני רגילה להמתנה שכזו‪ .‬לאחר ככלות הכול‪ ,‬החתך שבגופי לא‬
‫דימם עד שהגעתי לגיל ‪ .12‬כך שאני יודעת כל שנחוץ לדעת על המתנה‬
‫לדימום מחתכים‪ .‬כך זורם לו הדם‪ ,‬עולה וזורם‪ ,‬החוצה‪ ,‬נוזל על עורי‪.‬‬
‫טהור‪ .‬שום ביציות אין כאן‪ .‬שום תינוקות מתים‪ .‬שום ריחות דוחים‪.‬‬
‫הדם הזה הוא טהור" (‪.)39‬‬
‫אם נבקש להכיל את הקטגוריות הדיכוטומיות של יאקובסון‬
‫על מודל הדחף המיני‪ ,‬נבחין שהמודל המיני מציע הסבר‬
‫מטאפורי לחתך‪ .‬החתך מסמל את איבר המין הנשי‪ ,‬שומר עמו‬
‫על יחסי דמיון ואף ממיר אותו‪ .‬להמרת איבר המין בחתך יש‬
‫ערך מוסף‪ :‬השימוש המטאפורי בחתך מאפשר חווית שליטה על‬
‫מה שנחווה כאיבוד שליטה — הגוף ש'בוגד'‪ ,‬משתנה ומתפתח‪,‬‬
‫ועל אחת כמה וכמה אצל בנות שהיו קורבן לפגיעה מינית‪,‬‬
‫החתך המסמל את איבר המין‪ ,‬נחווה ככזה שנתון לשליטתן‬
‫הבלעדית‪.‬‬
‫‪ .2‬המודל האנטי אובדני — המודל האנטי אובדני מתמקד‬
‫בהתנהגות הפציעה העצמית כמנגנון התמודדות אקטיבי‪,‬‬
‫המשמש למניעת התאבדות‪ .‬לפי המודל האנטי אובדני‪ ,‬פציעה‬
‫עצמית אנטי אובדנית היא בעצם התקת האובדנות‪ ,‬מציאת‬
‫פשרה בין דחף החיים לדחף המוות‪ .‬היא ניסיון להימנע מהרס‬
‫מוחלט ובלתי הפיך על־ידי הרס מקומי‪ ,‬ספציפי‪ ,‬הפיך‪ .‬יש טענה‬
‫כי הפציעה העצמית היא 'מיקרו התאבדות'‪ ,‬היא חולקת עם‬
‫אקט ההתאבדות את התנהגות ההרס העצמי‪ ,‬הפנית התוקפנות‬
‫כלפי פנים‪ ,‬והאילוזיה של השליטה במוות (‪.)41 ,40 ,33‬‬
‫מודל זה מציע אף הוא הסבר מטאפורי‪ ,‬שבו לחתך תפקיד‬
‫סמלי המכונן באמצעות תהליך של ברירה והמרה‪ .‬המטאפורה‬
‫של החתך‪ ,‬על פי מודל זה‪ ,‬עוברת תהליך הפשטה נוסף על המודל‬
‫המיני‪ .‬פעולת החתך מסמלת את ההתאבדות והחתך אף מסמל‬
‫את הדחפים היסודיים הפועלים במשק הנפשי — את המתח‬
‫בין יצר החיים ליצר המוות‪ .‬פעולת החיתוך והחתך שומרים‬
‫עם פעולת ההתאבדות ודחף המוות על יחסי דמיון ברורים‪,‬‬
‫ולכן הם נבררים כמטאפורות‪ .‬אולם‪ ,‬ההמרה שונה מן המסומן‬
‫והשטחיות של הפגיעה (שקשורים‬
‫המטאפורי ברוורסיביליות ִ‬
‫ביצר החיים)‪ .‬החתך‪ ,‬אם כן‪ ,‬מסמל בו־זמנית‪ ,‬הן את הדחף‬
‫למוות והן את ההתמודדות עמו וההתגברות הזמנית עליו‪ .‬החתך‬
‫הופך למטאפורת הפשרה שבין הדחפים המרכזיים במשנתו‬
‫המאוחרת של פרויד — פשרה בין יצר החיים ליצר המוות‪.‬‬
‫‪ .3‬מודל הוויסות הרגשי — מודל שלישי שנִ דרש לתופעה‬
‫הוא מודל הוויסות הרגשי‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬פציעה עצמית נובעת‬
‫מהצורך לבטא או לשלוט בכעס‪ ,‬בחרדה או בכאב שאי אפשר‬
‫לבטא באופן מילולי או באמצעים אחרים‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬פציעה‬
‫עצמית עונה על הצורך לחוש כאב פיסי ממשי‪ ,‬העומד בניגוד‬
‫לכאב שהוא 'רק' רגשי‪ .‬נראה כי נערות הפוצעות את עצמן‬
‫זקוקות לראיה פיסית לפציעה הרגשית שלהן כדי לחוש כי‬
‫רגשותיהן אמיתיים‪ ,‬מוצדקים‪ ,‬או ניתנים לוויסות‪.‬‬
‫את ההחלה של מודל זה ניתן לבסס על תיאור שחוזר‬
‫על עצמו בשדה הטיפולי‪ .‬תיאור של תחושת רע כללית‪ ,‬לא‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪.indd 6‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬
‫ממוקדת‪ .‬להגדרתן "ללא סיבה"‪" ,‬אולי אני רק פוזה?"‪ .‬החתך‬
‫לעומת זאת‪' ,‬מאשר' בתחושתן את חומרת מצבן‪ .‬בנוסף‪ ,‬הפציעה‬
‫העצמית מסייעת לווסת את הרגש המציף על־ידי יצירת חוויה‬
‫של שליטה‪ :‬הפנית הכאב הפסיבי לעבר כאב אקטיבי הניתן‬
‫לשליטה (‪.)30 ,27 ,19 ,7‬‬
‫אם כן‪ ,‬ניתן לראות כי מודל הוויסות הרגשי מציע אף הוא‬
‫הסבר מטאפורי‪ .‬החתך מאפשר המרת כאב נפשי בלתי נסבל‬
‫בכאב גופני‪ ,‬המרת כאב נפשי לא ממוקד בכאב ממוקד חד‬
‫כתער‪ ,‬והמרת כאב נפשי הממלא את כל החלל הפנימי בכאב‬
‫חיצוני‪ ,‬שטחי‪ ,‬על פני העור‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬מודל הוויסות הרגשי תולה את התופעה במה‬
‫שהייתי מעוניינת לכנות בעקבות יאקובסון — "ליקוי של‬
‫דמיות"‪ :‬על פיו‪ ,‬ניתן למצוא קשר בין בנות הפוצעות עצמן‬
‫לקשיים בביטוי מילולי של רגשות (‪ .)42 ,11‬לפי גישות אלו‪,‬‬
‫הקושי של ַּ‬
‫הבנות החותכות לבטא רגשות באופן מילולי קשור‬
‫לכישלון ביכולת ליצירת אמון בדמות המטפלת‪ ,‬וקשור בחוסר‬
‫יכולת לתפוס סימבולים כדרכים להגיע אל מעבר לתחושות‬
‫אומניפוטנציה וחוסר ישע‪ .‬מודל הוויסות הרגשי טוען‪ ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬כי פציעה עצמית נובעת מפגיעה ביכולת המטאפורית של‬
‫בנות אלו‪ .‬הוא עושה זאת באמצעות פירוש מטאפורי לתופעה‬
‫עצמה‪.‬‬
‫‪ .4‬מודל הגבולות‪ :‬בין המטאפורי למטונימי — מודל‬
‫רביעי להסברת תופעת הפציעה העצמית הוא מודל הגבולות‪.‬‬
‫מקורותיו של מודל הגבולות הם בתיאוריות יחסי האובייקט‪,‬‬
‫שמציעות כי הפוצעות את עצמן לא השלימו את המשימה‬
‫מהאם‪,‬‬
‫ההתפתחותית המוקדמת של היפרדות ואינדיבידואציה ֵ‬
‫בשל התקשרות ראשונית לא מספיק בטוחה‪ ,‬ומיכל הורי שלא‬
‫היה חזק דיו‪ .‬לפי מודל הגבולות‪ ,‬הפציעה העצמית היא ניסיון‬
‫להגדיר כל פעם מחדש את גבולות העצמי ביחס לזולת‪ ,‬ליצור‬
‫אבחנה בין העצמי לאחרים‪ ,‬וכך להתגונן כנגד תחושות מיזוג‬
‫והיבלעות‪ .‬ההנחה לפי מודל זה היא שחווית הגבול בין הנערה‬
‫החותכת לבין הזולת היא דיפוזית (‪:)43 ,27 ,20‬‬
‫"‪...‬את יודעת למה חתכתי את עצמי היום‪ ,‬למרות שהבטחתי לך‬
‫שלא אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה‪.‬‬
‫בהלה אמיתית‪ .‬אולי אני בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות‬
‫שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם‪ ...‬אתמול כשהייתי אצלך‪ ,‬כל־‬
‫כך רציתי שתגעי בי‪ .‬אבל אני מפחדת‪ .‬אני מפחדת שאם תגעי בי פעם‬
‫אחת‪ ,‬ארצה עוד פעם‪ ,‬ואם תגעי בי עוד פעם‪ ,‬ארצה תמיד‪ .‬ואת לא‬
‫תוכלי לגעת בי תמיד‪ .‬במוקדם או במאוחר את תלכי‪ .‬אפילו שאמרת‬
‫לי אלף פעם‪ ,‬אני עדיין פוחדת כל יום מחדש שאת לא תסבלי יותר‬
‫את העומס שאני מפילה עליך‪ .‬שיום אחד ימאס לך ואת תחתכי את‬
‫הקשר בינינו" (‪.)44‬‬
‫למושג ה'אני־עור' שטבע הפסיכואנליטיקאי הצרפתי דידייה‬
‫אנזייה (‪ ,)45‬עשויה להיות תרומה עצומה להבנת התופעה‪.‬‬
‫באמצעות המושג פיתח אנזייה הקבלה שיטתית ונרחבת של‬
‫העור עם פונקציות האני‪ .‬ה'אני־עור' הוא מושג מגשר בין הגוף‬
‫לנפש‪ ,‬בין חווית האדם את עצמו כסובייקט לבין חוויתו את‬
‫עצמו כאובייקט‪ .‬לפי אנזייה‪ ,‬האני מקיים עם העור‪ ,‬הן יחסים‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫מטאפוריים — יחסים של דמיון בהם ה'אני' וה'עור' הם ברי‬
‫המרה או החלפה‪ ,‬והן יחסים מטונימיים בהם מתקיימת רציפות‬
‫בין מושג האני הרחב לבין המושג הצר יותר של 'העור'‪" :‬רעיון‬
‫האני עור הוא קודם כול במתכוון‪ ,‬מטאפורה רחבה — או ליתר דיוק‪,‬‬
‫יש בו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬משהו מאותה התנודדות מטאפורית־מטונימית‪,45( "...‬‬
‫עמ' ‪.)46‬‬
‫חבלה ראשונית במגע‪ ,‬תיצור חווית חסך עורי שתהפוך‬
‫לפגיעה מהותית ועמוקה בסטרוקטורות המרכיבות את הנפש‪.‬‬
‫החיתוך הוא התקפה על המרקם הזה‪ .‬תקיפת הממשק‪ ,‬קו‬
‫התפר בין העולם הפנימי לחיצוני‪ .‬חתך הוא מגע בגוף שנועד‬
‫לחדד את תחושת הגבול‪ .‬החתך הוא התקפה על השלמות‬
‫והרציפות‪ ,‬ההכלה וההחזקה‪ ,‬הקשר הטבורי וההזדקקות לזולת‬
‫באשר הוא (‪.)44‬‬
‫אם כן‪ ,‬מודל הגבולות מציע תיאור מטאפורי־מטונימי‬
‫של תופעת הפציעה העצמית‪ .‬החתך בעור‪ ,‬הדם המגיח‪,‬‬
‫מסמלים את הגבול הדיפוזי שבין הנערה לעולם‪ ,‬שבין הנערה‬
‫לאובייקטים המופנמים שלה‪ ,‬כמו גם את המיכל ההורי המחורר‬
‫שלא סיפק לה בראשית חייה תחושת הכלה ורוגע‪ .‬מחד‪ ,‬רמת‬
‫ההפשטה המכוננת כאן את הדמיון בין התופעות והמאפשרת‬
‫את ההמרה המטאפורית היא גבוהה במיוחד ונובעת ממטא־‬
‫תיאוריה פסיכולוגית של יחסי אובייקט‪ .‬הפרשנות האנליטית‬
‫של פעולת החיתוך בתיאוריה זו היא פרשנות מטאפורית‬
‫הקשורה בהתקה מטאפורית שיטתית של אירועים פיסיים‬
‫ליחסי האובייקט המסומלים על־ידם‪ .‬מאידך‪ ,‬החתך בעור אינו‬
‫רק מטאפורה לפונקציות נפשיות פצועות‪ ,‬אלא העור הפצוע‬
‫עצמו קשור בקשר של רציפות עם העור הינקותי שלא בא על‬
‫סיפוקו במגע‪.‬‬
‫בהמשך לכך אני מוצאת חשיבות ועניין במסקנתו של סלע‬
‫(‪ )46‬על חוסר ההלימה בין ההמשגה התיאורטית אפיסטמית‬
‫המהפכנית של אנזייה לבין הפרקטיקה הטיפולית השמרנית‬
‫(ואני אוסיף‪ :‬הנותרת מטאפורית)‪ ,‬שלו‪.‬‬
‫לקראת תיאורים מטונימיים של תופעת‬
‫הפציעה העצמית‬
‫שלשת המודלים הראשונים שסקרתי‪ :‬המודל המיני‪ ,‬המודל‬
‫האנטי אובדני‪ ,‬ומודל הוויסות הרגשי הם מודלים המספקים‬
‫הסברים מטאפוריים לתופעת הפציעה העצמית‪ ,‬בעוד המודל‬
‫הרביעי‪ ,‬מודל הגבולות‪' ,‬מתנדנד' בין ההסבר המטאפורי‬
‫למטונימי‪.‬‬
‫לפני שאציג את שני המודלים הנותרים‪ ,‬אני מבקשת לשוב‬
‫לתיאור רוֹ וֵ ַח של בנות החותכות עצמן‪ :‬לפני ביצוע החתך‬
‫מורגשת הצטברות מתח קיצונית‪ ,‬חרדה‪ ,‬כעס או פחד‪ .‬ביצוע‬
‫החתך מביא לתחושת הקלה מיידית‪ ,‬רוגע‪ ,‬או סיפוק‪.‬‬
‫"את יודעת‪ ,‬זאת הקלה‪ .‬אני עושה זאת כל כמה ימים רק כדי‬
‫להירגע‪ ...‬יש שם את הלחץ הזה שמצטבר שאת חייבת לעשות משהו‬
‫איתו‪ ...‬שאת מרגישה שאם לא תעשי משהו — תתפוצצי‪ ...‬ולחתוך זו‬
‫דרך להרגיע את זה‪.)20( "...‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.indd 7‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫ורד בר־און‬
‫תיאור זה הוא תיאור מטונימי‪ ,‬כאשר על־ידי צירוף‪ ,‬שרשור‬
‫להקשר מתקבל הרצף‪ :‬מתח־חתך־הקלה‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫והכנסה ֶ‬
‫גם ציטוטי הבנות שהבאתי מוקדם יותר‪ ,‬המחזקים‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫את ההסברים המטאפוריים‪ ,‬נושאים בפני עצמם אופי מטונימי‪:‬‬
‫"‪...‬את יודעת למה חתכתי את עצמי היום למרות שהבטחתי לך שלא‬
‫אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה‪ .‬בהלה‬
‫אמיתית‪ .‬אולי אני באמת בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות‬
‫שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם‪"...‬‬
‫המטופלת שוללת‪ ,‬באמצעות פעולת החיתוך‪ ,‬תפישה‬
‫מטאפורית של זהותה‪ .‬היא מבקשת לגלות שאיננה בובה‪.‬‬
‫פעולת החתך מתאשרת על הרצף המטונימי של דם מעיד על‬
‫היותי 'אדם בשר ודם'‪ .‬הדם הוא עדות מטונימית לממשות‬
‫הקיומית‪ .‬הוא אינו מסמל ישויות נפשיות מופשטות בעלות‬
‫דמיון מהותי לדם (שיהפכו למטאפורה)‪ .‬הדם נותר דם ותו לא‪,‬‬
‫והדם ממחיש את היותי 'אמיתית'‪.‬‬
‫גם תיאורה של המטופלת של בולס‪ ,‬שמתארת את ההמתנה‬
‫בין החיתוך להגעת הדם‪ ,‬אשר מעוררת במטפל אסוציאציה‬
‫מטאפורית הקושרת בין החתך לבין איבר המין הוא תיאור‬
‫מטונימי‪ .‬יש לשים לב שתיאורה של הפוצעת לא מכיל את‬
‫הפירוש המטאפורי של פעולת החיתוך‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא מבחינה‬
‫בינו לבין דם המחזור היוצא מאיבר מינה‪ .‬דווקא את דם המחזור‬
‫היא מפרשת באופן מטאפורי כמורכב מ"תינוקות מתים"‪ ,‬אולם‬
‫דם החתך נותן מענה טהור למתח שהצטבר לפני הפעולה‪.‬‬
‫לשומע מן הצד קשה‪ ,‬כמובן‪ ,‬להתעלם מהאנלוגיה שנוצרת‬
‫באמצעות תיאור זה בין איבר המין לבין החתך‪ ,‬אולם אם נקבל‬
‫את דברי המטופלת כפשוטם — היא חוגגת את הזמן שבו היא‬
‫ממתינה לדם‪ .‬היא לא בוחרת להמיר התנסות מינית באיבר‬
‫המין בהתנסות בחתך‪ ,‬אלא מקבילה דווקא בין הניסיון שצברה‬
‫בשנות בתוליה לבין הציפייה לדם‪ ,‬המופיע על הרצף המטונימי‪:‬‬
‫"חתך־ציפייה דרוכה־דם"‪.‬‬
‫הפער בין האופי המטונימי של תיאור הבנות את הפציעה‬
‫העצמית לבין המגמה המטאפורית השולטת בתיאוריות‬
‫הדינמיות השונות מעניין ומעורר מחשבה‪ .‬הסבר אפשרי‬
‫אחד הוא מה שכבר נטען על־ידי מודל הוויסות הרגשי‪ ,‬כי‬
‫האופי המטונימי של תיאורי הבנות משקף את הפגיעה‬
‫ביכולת המטאפורית שלהן‪ ,‬הסבר שמניח היררכיה בין היכולת‬
‫המטאפורית ליכולת המטונימית‪ ,‬שלא ברוח יאקובסון‪.‬‬
‫שני המודלים הנותרים מציעים‪ ,‬בשונה מקודמיהם‪ ,‬כיוונים‬
‫מטונימיים‪.‬‬
‫‪ .5‬המודל הסביבתי — המודל הסביבתי מקורו בתיאוריות‬
‫התנהגותיות ומערכתיות‪ .‬הוא מתמקד באינטראקציה שבין‬
‫החותכת לסביבתה‪ ,‬ומניח כי הפציעה העצמית משרתת‪ ,‬הן‬
‫את החותכת והן את המערכת (משפחה‪ ,‬בית־החולים‪ ,‬חברת‬
‫הנעורים וכיו"ב)‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬התנהגות הפציעה העצמית‬
‫עשויה להירכש בשתי דרכים מרכזיות‪:‬‬
‫א‪ .‬דרך מודלים של ניצול‪/‬התעללות (‪ ,)abuse‬שמובילים‬
‫את הפוצעת את עצמה ליצור התניה בין כאב לטיפול (‪,)care‬‬
‫‪8‬‬
‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬
‫והחתכים מהווים עבורה ניסיון לטיפול עצמי (‪,20( )self care‬‬
‫‪.)43‬‬
‫ב‪ .‬דרך חיזוקים להתנהגות‪ .‬לחיתוך העצמי נלווית תחושת‬
‫הקלה‪ .‬תחושה זו מהווה חיזוק פנימי מיידי‪ .‬מערך חיזוקים‬
‫אחר קשור לחיזוקים הסביבתיים מהמשפחה‪ ,‬העמיתים או‬
‫המטפלים‪ .‬חיזוקים אלה נובעים מתשומת הלב הרבה שלה‬
‫זוכים המטופלים ומשליטתם באחרים (‪.)27 ,20 ,7‬‬
‫המודל המערכתי מתייחס למארג החברתי כמכלול אחד‬
‫שלם‪ .‬בהתייחס להקשר החברתי כמכלול ההקשרים שבו פועלת‬
‫הפוצעת את עצמה‪ ,‬פציעה עצמית עשויה להיות דרך לשמר‬
‫סטטוס קוו בהטית תשומת הלב אליה‪ .‬היא הופכת להיות‬
‫'הפציינט המזוהה' שבו מטפלים‪ ,‬שבו מרוכז העניין הטיפולי‪,‬‬
‫במקום שיטופלו בעיות אחרות‪ ,‬לעתים יסודיות יותר‪ ,‬של‬
‫המערכת‪ .‬ההסבר לפציעה העצמית לפי המודל הסביבתי‬
‫הוא מטונימי‪ .‬בהתחשב בשני המרכיבים שמזהה יאקובסון‬
‫עם מטונימיה — צירוף והכנסה להקשר‪ ,‬הפציעה העצמית‬
‫מוסברת מתוך ההקשר שבו היא מבוצעת ועל פי הגיון פנימי‬
‫שמנחה אותה‪ .‬היא מונעת מתוך יצירת רצף וסמיכות בין כאב‬
‫לטיפול‪ ,‬בין האקט לחיזוקו‪ .‬התפישה של הפוצעת כ'פציינט‬
‫המזוהה' יכולה להיתפש כמארג סביבתי סינקדוכי‪ .‬את הבעיות‬
‫הרחבות במערך החברתי מעבירים לאיבר אחד‪ ,‬המייצג את‬
‫השלם‪ .‬במסגרת הסבר זה החתך אינו מקבל פירוש מטאפורי‪,‬‬
‫אלא מקבל תפקיד על רקע צירופו לתנאים סביבתיים אחרים‬
‫ולהקשר שבו פועלת הנערה‪.‬‬
‫‪ .6‬בהמשך לכך מעניין לבחון את המודל הדיסוציאטיבי —‬
‫המודל הדיסוציאטיבי מתמקד ביצירת שימור מושג עצמי או‬
‫זהות‪ .‬ברומברג (‪ )47‬מציע לראות בתהליך הדיסוציאציה את‬
‫מנגנון הוויסות וההגנה המרכזי של החיים הנפשיים‪ .‬הוא תופס‬
‫תהליכים דיסוציאטיביים כרלוונטיים‪ ,‬הן לפתולוגיות (הפרעות‬
‫דיסוציאטיביות) והן לנפש הבריאה‪ .‬בסביבות טראומתיות או‬
‫בלתי מתקפות באופן קיצוני‪ ,‬תהליכים דיסוציאטיביים הם‬
‫חיוניים לשמירה על המשכיות העצמי‪ ,‬אך לתהליכים אלה‬
‫יש מחיר נפשי משמעותי‪ .‬מאחר שמצבי עוררות רגשית‬
‫וקונפליקטים תוך־נפשיים נחווים כמסוכנים לשימור המשכיות‬
‫העצמי‪ ,‬האדם נמצא בנתק ממצבי עצמי שלמים‪ .‬מצב זה מצריך‬
‫כוננות תמידית לגיוס מנגנונים דיסוציאטיביים שישמרו על‬
‫הנתק בין חלקי העצמי‪ ,‬וכך אובדת היכולת לחוש ביטחון‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מצבים בין־אישיים מקושרים באופן אוטומטי לצורך‬
‫בדיסוציאציה‪ ,‬עקב הסכנה באי תיקוף על־ידי האחר‪.‬‬
‫המודל הדיסוציאטיבי לפציעה העצמית מניח‪ ,‬בדומה למודל‬
‫הוויסות הרגשי‪ ,‬שפציעה עצמית מסייעת בוויסות רגשי‪ ,‬אך‬
‫מתמקד בחווית הדיסוציאציה ובדרך בה הפציעה העצמית‬
‫משפיעה ומושפעת ממנה‪ .‬הפציעה העצמית נמצאה כמסייעת‬
‫לצאת מהחוויה הדיסוציאטיבית (‪ ,)43 ,30 ,27 ,24 ,20 ,7‬באשר‬
‫הבנות לרוב אינן חשות כאב בעת החיתוך ההשערה היא כי הצבע‬
‫האדום המהמם של הדם מוביל לסיום הדיסוציאציה (‪.)49 ,48‬‬
‫מראה הדם 'מזכיר' לאדם הפוגע בעצמו כי הוא חי ומפחית את‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪.indd 8‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬
‫הנתק הדיסוציאטיבי (‪ .)50‬בנוסף‪ ,‬הצלקות הנותרות על העור‬
‫אחרי הפציעה העצמית עשויות לסייע ביצירת תחושת קיום‬
‫מתמשכת עבור החותכת‪ ,‬מחברות אפיזודות של דיסוציאציה‬
‫או משמרות אירועי עבר או רגשות שאין אפשרות לעשות להם‬
‫אינטגרציה לתוך מושג העצמי (‪.)51‬‬
‫אפשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לומר כי הפציעה העצמית‪ ,‬לפי המודל‬
‫הדיסוציאטיבי‪ ,‬היא ניסיון הגנה על הכישורים הנפשיים‬
‫המטונימיים של צירוף ושמירה על ההקשר — שנפגעים בתהליך‬
‫הדיסוציאטיבי — בבקשה ליצור רצף בתוך הדיסוציאציה‬
‫שמאופיינת בפגיעה ברציפות‪ ,‬בקטיעות ובניתוקים‪.‬‬
‫המודל האנטי דיסוציאטיבי מחזק את התחושה כי זירת‬
‫ההתמודדות הדומיננטית עבור הנערה החותכת היא הזירה‬
‫המטונימית‪ ,‬כשהיא נדרשת להתמודד על בסיס יום־יומי עם‬
‫קשיים ביכולת לשמירה על רצף‪ ,‬כמו גם עם צירופים הרסניים‬
‫שמתקיימים בה ומשמרים את עצמם‪ .‬הניסיון הטיפולי שלי‬
‫מורה שלרוב‪ ,‬אופן החיתוך העצמי מחושב ביותר‪ .‬מערך‬
‫החתכים יוצר מעין מפה שנתיב אחד בה מוביל לקראת אחר‪.‬‬
‫החתך החדש נתפס על פני הרצף המטונימי והמשמעות שלו‬
‫היא על סמך יחסיו עם החתכים הקודמים‪.‬‬
‫ְמ שִׂ יח מטאפורי לשיח מטונימי בטיפול הקליני‬
‫בעקבות הדברים העולים מן הניתוח שהצגתי‪ ,‬אני מבקשת‬
‫לטעון כי זירת ההתמודדות והקושי של הפוצעים את עצמם היא‬
‫קודם כול בציר המטונימי‪ :‬משם הם יוצאים‪ ,‬שם הם נאבקים‬
‫ושם הם מבקשים את העזרה הראשונה‪ .‬הלקות נעוצה בציר‬
‫המטונימי — אם בקושי בשמירה על חווית הרצף הקיומי שכולל‬
‫ניתוקים‪ ,‬קטיעות ושיבושים‪ ,‬ואם ביצירת צירופים נוקשים‪,‬‬
‫פתולוגיים והרסניים‪.‬‬
‫נקודת המוצא של מאמר זה היתה הקושי באינטראקציה‬
‫הטיפולית עם הפוצעים את עצמם‪ ,‬המקשה על הגעה‬
‫להישגים טיפוליים מתמשכים‪ .‬אני מבקשת לטעון‪ ,‬בעקבות‬
‫ניתוח תופעת הפציעה העצמית באמצעות הכלי האנליטי‬
‫של יאקובסון‪ ,‬כי ייתכן שהקושי המוכר לנו מחדר הטיפולים‬
‫והמתואר רבות במחקר נובע מחוסר הלימה בין 'משחק השפה'‬
‫הטיפולי לבין 'משחק השפה' המשמש את המטופל הפוצע‬
‫את עצמו‪.‬‬
‫ב'משחק השפה' הטיפולי אני כוללת‪ ,‬הן את החשיבה‬
‫התיאורטית והן את שפת המטפל בחדר הטיפולים (שלא נדונה‬
‫במאמר זה)‪ ,‬כחולקות את אותם החוקים‪ ,‬ההבנות‪ ,‬ועוקבות אחר‬
‫אותם כללים‪ .‬הדומיננטיות המטאפורית של 'משחק השפה'‬
‫הטיפולי טומנת בחובה תפיסת יחס היררכי בין המטאפורה‬
‫למטונימיה‪ ,‬והבנת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים לא‬
‫כקיימת בפני עצמה‪ ,‬אלא כמשקפת לקות ביכולת המטאפורית‬
‫שלהם‪ .‬במובן זה‪ ,‬תפיסת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים‬
‫כחוסר‪ ,‬כהיעדר‪ ,‬ולא של יכולות והתמודדויות‪ ,‬מועד להחמצה‬
‫ולכשל טיפולי‪ .‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬נראה לי נכון לאמץ את‬
‫החלק בגישתו ששולל את ההיררכיה בין המטונימיה למטאפורה‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬
‫‪26/07/2011 12:18:00‬‬
‫ולהתבונן בחוקיות המנחה כל אפשרות כזו כמבטאת יכולות‪,‬‬
‫כשרים ואף צרכים שונים‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬הבנת הפונקציה המטונימית ה'רצפית' של‬
‫הפציעה העצמית‪ ,‬ביחס לחווית הפגיעה ברצף המאפיינת רבים‬
‫מהפוצעים את עצמם‪ ,‬ממשיגה מחדש את הפציעה העצמית‬
‫לא כהתנהגות הרסנית‪ ,‬אלא כדרך התמודדות וניסיון לטיפול‬
‫ולריפוי עצמי ומבליטה את ההיבטים האדפטיביים ומכווני‬
‫החיים שבה‪.‬‬
‫ברמת הפרקטיקה ראוי‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהמטפל הנפגש עם הפוצע‬
‫ישהה את 'משחק השפה' המטאפורי שלו‪ ,‬לטובת הכרת משחק‬
‫שפה אחר‪ ,‬מטונימי‪ .‬במשחק השפה המטונימי יש חשיבות‬
‫להקשר‪ ,‬וכפועל יוצא מכך‪,‬‬
‫רבה לרציפות‪ ,‬לשרשור‪ ,‬להכנסה ֶ‬
‫חשיבות תשומת הלב למיידי‪ ,‬לכאן ועכשיו‪ ,‬לגוף ולפצע‬
‫הקונקרטי‪ .‬התבוננות בו‪ ,‬ביחסו לפצעים הקודמים‪ ,‬התבוננות‬
‫בגוף המדמם — לא כמטאפורה‪ .‬המשגת משחק שפת הפוצעים‬
‫כמטונימי נותנת משנה תוקף לעבודה טיפולית עם הפוצעים‬
‫כמו זו הנעשית ב־‪ ,DBT‬השמה דגש על יצירת רציפות על־ידי‬
‫פגישות קבועות ותכופות וזמינוּת המטפל גם מעבר לפגישות‬
‫הקבועות‪ .‬כך גם הטיפול באמנות ובתנועה שמאפשר את‬
‫הכנסת הגוף הקונקרטי לטיפול ועבודה עמו ועליו שיגבירו‬
‫את תחושות הרציפות והלכידות‪.‬‬
‫מעבר ליצירת ‪ setting‬המותאם לצרכים שעל הציר‬
‫המטונימי‪ ,‬היבט חשוב נוסף הנובע מהמשגת שפת הפוצעים‬
‫כמטונימית הוא אפשרות יצירת 'שיח מטונימי' בקליניקה‪.‬‬
‫בהקשר זה אזכיר את תרומתה החשובה של ירום (‪ ,52‬עמ'‬
‫‪ ,)329‬בהצעתה את 'הפרשנות הטופוגרפית ההתייחסותית'‬
‫כפיתוח והשלמה למתודולוגיה החסרה של אנזייה‪ .‬ירום מציעה‬
‫פרשנות דיאלוגית‪ ,‬בה המטופל והמטפל מוזמנים לתת מקום‬
‫בשיח לנוכחות הגופנית של שניהם בחדר הטיפולים‪ .‬תרומת‬
‫פרשנות דיאלוגית זו לצרכים המטונימיים של הפוצעים היא‬
‫בהנכחת ההיבט הגופני של הצמד מטפל־מטופל‪ ,‬כמו גם‬
‫בהדדיות השיח הטיפולי‪ ,‬המאפשרים להתחיל 'לתפור' את‬
‫הפצעים הגופניים־נפשיים במטרה להשיג חוויה נפשית פחות‬
‫פרוצה ומקוטעת‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬ההמשגה המטונימית של זירת ההתמודדות של‬
‫הפוצעים‪ ,‬מזמינה אותנו‪ ,‬המטפלים‪ ,‬לשוב ולבחון את תפיסת‬
‫עליונות המטאפורה העומדת בבסיס 'משחק השפה' הטיפולי‪,‬‬
‫על היצירתיות והמעוף הטמונים בה ועל שאר יתרונותיה הרבים‪,‬‬
‫כמו גם על הסיכונים הטמונים בה כדוגמת אפשרות ההרחקה‬
‫מן ההווה‪ ,‬מן המיידי‪ ,‬וחלילה‪ ,‬מן המטופל עצמו‪.‬‬
‫ספרות‪:‬‬
‫ויטגנשטיין ל‪ ,.‬חקירות פילוסופיות‪ .‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪1. .1953 ,‬‬
‫גליק ל‪" ,.‬כתוב בעור"‪ :‬מאפיינים התמכרותיים בפגיעה עצמית ‪2.‬‬
‫חזרתית‪ .‬שיחות‪ ,‬כ"ד(‪.2010 ,164-157 :)2‬‬
‫‪3. Zila L.M., Kiselica M.S., Understanding and counseling‬‬
‫‪self-mutilation in female adolescents and young adults. J.‬‬
‫‪Counseling and Dev., 79: 46-53, 2001.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.indd 9‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬
‫ורד בר־און‬
4. Barglow P., Chandler S., Molitor N. et al. (Eds.), Managed
mental health care: Administrative and clinical issues.
Washington, DC, APA, 1992.
5. Fafazza A.R., Bodies under siege: Self mutilation and body
modification in culture and psychiatry. 2nd ed. Baltimore,
Johns Hopkins Univ. Press, 1996.
6. Linehan M.M., Heard H.L., Armstrong H.E., Naturalistic
follow-up of a behavioral treatment for chronically
parasuicidal borderline patients. Arch. Gen. Psychiatry, 50:
971-974, 1993.
7. Allen C., Helping with deliberate self-harm: Some practical
guidelines. J. Ment. Health, 4: 243-250, 1995.
8. Fenning S., Carlson C., Gabrielle A., Contagious selfmutilation. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry,
34 (4): 402-403, 1995.
9. Klonsky E.D., Moyer A., Childhood sexual abuse and nonsuicidal self-injury: Meta analysis. Brit. J. Psychiatry, 192
(3): 166-170, 2008.
10.Rosen P.M., Walsh B., Barent W., Patterns of contagion in
self-mutilation epidemics. Am. J. Psychiatry, 146(5): 656658, 1989.
11. Zlotnick C., Donaldson D., Spirito A. et al., Affect regulation
and suicide attempts in adolescent inpatients. J. Am. Acad.
Child & Adolescent Psychiatry, 36: 793-798, 1997.
12.Nixon M.K., Cloutier P.F. Aggarwal S., Affect regulation
and addictive aspects of repetitive self-injury in hospitalized
adolescents. J. Am. Acad. Child & Adolescent. Psychiatry,
41: 1333-1341, 2002.
13.Osuch E.A., Noll J.G., Putnam F.W., The motivations for
self-injury in psychiatric inpatients. Psychiatry: Interpersonal
Biological Processes, 62 (4): 334-346, 1999.
14. .2007 ,‫ רסלינג‬,‫ תל־אביב‬.‫ סטרוקטורליזם‬,.'‫סטורוק ג‬
15. ‫ שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות‬,.‫יאקובסון ר‬
‫ הקיבוץ‬,‫ תל־אביב‬.‫ בלשנות ופואטיקה‬,‫ סמיוטיקה‬:‫ מתוך‬.‫אפאזיות‬
.1986 ,‫המאוחד‬
16. .1993 ,‫ הוצאת קרית ספר‬.‫ המילון החדש‬,.‫אבן שושן א‬
17.Matus J., Proxy and Proximity: Metonymic Signing. Univ.
of Toronto Q., 58(2): 305-326, 1989.
18. ‫ המרכז‬:‫ מטח‬.‫ מושגים מרכזיים בתחום הספרות והשירה‬,.‫ציונית ד‬
.2003 ,‫לטכנולוגיה חינוכית‬
19.Franklin J.C., Hessel E.T, Aaron R.V. et al., The functions
of nonsuicidal self-injury: support for cognitive–affective
regulation and opponent processes from a novel
psychophysiological paradigm. J. Abnor. Psychology, 119(4):
850-862, 2010.
20.Suyemoto K., The functions of self-mutilation. Clin.
Psychology Rev., 18(5): 531-554, 1998.
21.Suyemoto K.L., MacDonald M.L., Self-cutting in female
adolescents. Psychotherapy, 32: 162-171, 1995.
22.Briere J., Gil E., Mutilation in clinical and general population
samples: Prevalence, correlates, and functions. Am. J. Ortho.,
4(68): 609-620, 1998.
23.Jacobson C.M., Gould M., The epidemiology and
phenomenology of non-suicidal self-injurious behavior
among adolescents: A critical review of the literature.
Archives of Suicide Research. 11: 129-147, 2007.
2011 ‫ יוני‬,3 ‫ חוב׳ מס׳‬,‫כרך כ״ה‬ — ‫שיחות‬
‫רב דרו‬-‫ןוא‬-‫ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‬.indd 10
24.Fliege H., Lee J., Grimm A. et al., Risk factors and correlates
of deliberate self-harm behavior: A systematic review. J.
Psychosomatic Res., 66(6): 477-493, 2009.
25.Laye-Gindhu A., Schonert-Reichl K., Nonsuicidal self-harm
among community adolescents: understanding the “whats”
and “whys” of self-harm. J. Youth Adolesc., 34: 447-457,
2005.
26.DiClemente R.J., Ponton L.E., Hartley D., Prevalence and
correlates of cutting behavior: Risk for HIV transmission.
J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 30: 735-739,
1991.
27.Nock M.K., Why do people hurt themselves? New insights
into the nature and functions of self-injury. Assoc. for
Psychological Science, 18(2): 78-83, 2009.
28.Doctors S., The symptom of delicate self-cutting in adolescent
females: A developmental view. In: Feinstein S.C., Looney
J.G., Schwartzberg A.Z. et al., (Eds.), Adolescent psychiatry.
9: 443-460, University of Chicago Press, 1981.
29.Huband N., Tantam D., Repeated self-wounding: Women's
recollection of pathways to cutting and of the value of
different interventions. Psychology and Psychotherapy:
Theory, Research and Practice, 77: 413-428, 2004.
30.Gibson L.E., Crenshaw T., Self-harm and trauma: research
findings, trial. Brit. J. Psychiatry, 192(3): 202-211, 2010.
31.Channing W., Case of Helen Miller. Am. J. Insanity, 34:
368-378, 1878.
32.Emerson L.E., The case of Miss A: A preliminary report
of a psychoanalysis study and treatment of a case of selfmutilation. Psychoanal. Rev., 41-54, 1913.
33.Menninger K., Man against himself. New York, Harcourt,
Brace & World, 1938.
34. ‫ קריאה לאקאניאנית בשירת יונה‬:‫ סימנים של התענגות‬,.‫רז ברקין ע‬
.2011 ,‫ אוניברסיטת בר־אילן‬.‫וולך ודוד אבידן‬
35.Laplanche J., The derivation of psychoanalytic entities. In: Life
and death in psychoanalysis. Baltimore and London, 1976.
36.Dulit R.A., Fyer M.R., Leon A.C. et al., Clinical correlates
of selfmutilation in borderline personality disorder. Am. J.
Psychiatry, 151: 1305-1311, 1994.
37.Woods J., Layers of meaning in self-cutting. J. Child
Psychotherapy, 14: 51-60, 1988.
38.Novotny P., Self-cutting. Bull. Menninger Clinic, 36: 505514, 1972.
39.Bollas C., Being a character: Psychoanalytic self experience.
London,Routledge, 1993.
40.Firestone R.W., Seiden R.H., Suicide and the continuum
of self-destructive behavior. J. Am. College Health, 38:
207-213, 1990.
41.Himber J., Blood rituals: Self-cutting in female psychiatric
inpatients. Psychotherapy, 31: 620-631, 1994.
42.Rosen P.M., Walsh B.W., Rode S.A., Interpersonal loss and
self-mutilation. Suicide and Life-Threatening Behav., 177184, 1990.
43.Klonsky E.D., Glenn C.R., Assessing the functions of nonsuicidal self-injury: Psychometric properties of the inventory
of statements about self-injury (ISAS), J. Psychopathology
and Behav. Assessment , 31(3): 215-219, 2008.
10
26/07/2011 12:18:00
‫ ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬:‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‬
44. ,‫ הרצאה ביום העיון במכון סאמיט‬.‫ כשהיצר קם על יוצרו‬,.‫טריאסט י‬
.2002 ,‫שפורסמה בחוברת יום העיון‬
45. .1995 ,‫ תולעת ספרים‬,‫ תל־אביב‬.'‫ ה'אני עור‬,.‫אנזייה ד‬
46. .‫ מבט פילוסופי לינגוויסטי על ה'אני־עור' של דידיה אנזיה‬,.‫סלע י‬
,)1( ,‫ כתב עת אינטראקטיבי למחשבה פסיכואנליטית‬,‫מרחבים‬
.2011
47.Bromberg P.M., Standing in the spaces: Essays on clinical
process, trauma, and dissociation. NJ, Analytic Press, 1998.
48.Simpson M.A., Self-mutilation as indirect self-destructive
behavior. In: N.L. Farberow (Ed.), The many faces of
suicide: Indirect self-destructive behavior. pp 257-283. New
York, McGraw-Hill, 1980.
11
‫רב דרו‬-‫ןוא‬-‫ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‬.indd 11
49.Simpson M.A., The phenomenology of self-mutilation in a
general hospital setting. Canad. Psychiatric Assoc. J., 20:
429-434, 1975.
50.Paris J., Understanding self-mutilation in borderline
personality disorder. Harvard Rev. Psychiatry, 13 (3): 179185, 2005.
51.Miller F., Bashkin E.A., Depersonalization and selfmutilation. Psychoanal. Q., 43: 638-649, 1974.
52. ‫ בן־‬.‫ על חוויות נפש אילמות המתפרצות בגוף‬:‫ סיפורי גוף‬,.‫ירום נ‬
.2010 ,‫ מודן הוצאה לאור‬,‫שמן‬
2011 ‫ יוני‬,3 ‫ חוב׳ מס׳‬,‫כרך כ״ה‬ — ‫שיחות‬
26/07/2011 12:18:00