כוחה של חנוכה במחשבת החסידות

Transcription

כוחה של חנוכה במחשבת החסידות
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫ע | ‪65‬‬
‫כוחה של חנוכה במחשבת החסידות‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫טבעי הדבר שצדיקי החסידות נשאו דרשות בימי החנוכה ובכל שנה‪ ,‬ואולי אף זכו לכך‬
‫שחסידים רבים יותר יסתופפו בצילם באלה הימים‪ .‬ועם שבתלמוד הדברים בענייני‬
‫חנוכה מועטים‪ ,‬הרי הם מרוכזים כאחד‪ 1‬ואפשר לדרוש אותם כמין חומר‪ .‬ואמנם הועלו‬
‫סביבם רעיונות שונים‪ .‬כך יוצא שלפעמים צדיקים שונים פירשו או דרשו אותה מילה‬
‫באותו אופן והעלו באמצעותה רעיון חשוב‪ ,‬וכנראה בלא שהאחד ידע על חברו‪ .‬עיון‬
‫בכמה ספרים חסידיים חשובים מעלה מוטיבים שונים שהם נשמת אפה של החסידות‬
‫אשר הובעו באלה הדרשות האקטואליות‪ .‬כאמור‪ ,‬אולי היה זה גם משום שמעמד‬
‫חגיגי כזה סיפק את ההזדמנות הנאותה להשמעת רעיונות אלה מן ההגות ומן האתוס‬
‫החסידיים ולהטמעתם בקהל‪ 2.‬והגם שגלוי וידוע היטב שיקצר מצע המאמר להשתרע‪,‬‬
‫ולא נעלמו מאתנו הוגים חסידיים נוספים שלא העלינו כאן מתורתם‪ ,‬ואף הספרים‬
‫שהבאנו כאן הם מלאים וגדושים רעיונות‪ ,‬בכל זאת ננסה לעמוד בקצרה על מקצת‬
‫רעיונות אופיניים חשובים‪.‬‬
‫תחילה נזכיר את עמדתו הנחרצת של ר’ מנחם מנדל שניאורסון‪ ,‬האדמו”ר האחרון‬
‫בחסידות חב”ד‪ ,‬שדרש לבטל את ימי הפגרה של תינוקות של בית רבן‪ ,‬המקובלת מאז‬
‫ומקדם בימי החנוכה‪ ,‬ולהגביר תלמוד תורה‪ .‬לדעתו‪ ,‬הנס המרכזי של גבורת המכבים‬
‫מתבטא בכך שתורת ישראל לא נפלה בשבי היוונים‪ ,‬ואת זאת יש להמחיש דווקא‬
‫בהשגרת הלימוד של התורה בימי החנוכה‪ ,‬ובכך להביע את נצחיותה‪ .‬למעשה‪ ,‬כבר ר’‬
‫מנחם מנדל‪ ,‬ה’צמח צדק’‪ ,‬הדגיש רעיון זה‪:‬‬
‫וזה הי’ ענין נס דחנוכה בהצלת הדת שהוא בחי’ שפע החכמה ולא השפעת‬
‫טובות גשמי’‪ ,‬כי הנה היונים בקשו להשכיחם תורתך לפי שנתפשטה אז‬
‫‪3‬‬
‫חכמה יונית שהוא הפלסופיא ורצו להתגבר על חכמת הקבלה האלקית‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫למעשה‪ ,‬רבים ממורי החסידות דיברו על “הפילוסופיה הארורה” בהקשר לחנוכה‪.‬‬
‫ואם מבטו של המורה החב”די כוון בדרישה זו כלפי פנים‪ ,‬הרי צדיקים אחרים דיברו‬
‫רבות על הפצת האור החוצה‪ 5.‬דהיינו‪ ,‬בעוד ההלכה מחייבת הדלקת נר בצורה שיש בה‬
‫אמנם כדי פרסומי ניסא‪ ,‬אך באופן פסיבי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עצם הנחת הנרות בפומבי מספיקה‪,‬‬
‫הרי בחסידות נתפרשה חובה זו באופן אקטיבי‪ ,‬ובצורה נרחבת‪.‬‬
‫עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ ר”ל לאותן‬
‫העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו‬
‫וידעו כי ה’ לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ ‪...‬‬
‫לכן בחנוכה אחרי אשר עיקר הכוונה [בהדלקה] להמשיך האור למטה‪ ,‬דהיינו‬
‫‪6‬‬
‫להאיר לההולכים בחושך ולהעולמות הנמוכים‪ ,‬לפקוח עיניים עורות‪.‬‬
‫ע | ‪66‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫המגיד מקאזניץ מציג אפוא רמות שונות של אנשים המצויות בציבור‪ ,‬וקובע כי יש‬
‫לפקוח עיניים עוורות של כולם ולחזק אמונתם‪ .‬אמנם לא נאמר באיזו דרך‪ ,‬אך המגמה‬
‫ברורה‪ .‬כך גם בחיבורים אחרים שנאחזים במלים התלמודיות ‘רגל מן השוק’‪ ,‬ודורשים‪:‬‬
‫עד שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬הם פשוטי עם סגולה העומדים בשוק‪ .‬והרמז‬
‫כמאמרם ז”ל מצו’ להניחה על פתח ביתו מבחוץ‪ ,‬ר”ל הארת חנוכה הוא אף‬
‫‪7‬‬
‫לאותן העומדין בחוץ העומדים בשוקא ואינם משיגים ומרגישים הקדושה‪.‬‬
‫אף מציין הוא שם כי בעקבות הפעילות הראויה גם אלה “זוכים למאירת עינים”‪ .‬צדיק זה‬
‫מדבר אפוא על אנשים פשוטים‪ ,‬אך גם על אלה שיצאו חוץ לשורה‪ .‬כלפי אלה גם אלה‬
‫יש לפעול בצורה אקטיבית‪ .‬ויושם לב לביטוי “משיגים [בשכלם] ומרגישים [בחוויה]‬
‫הקדושה”‪ .‬הצדיק מעלה אפוא רף של התבוננות שכלית והתפעלות חוויתית‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫בלשון כמעט דומה בגלל השימוש באותם מוטיבים תלמודיים‪:‬‬
‫עד ‘שתכלה’ רגל מן השוק‪ ,‬לשון כלתה נפשי‪‘ .‬רגל מן השוק’‪ ,‬אף האנשים‬
‫ההולכים בשווקים וברחובות יהי’ להם תשובה [כנראה צ”ל‪ :‬תשוקה] להשי”ת‬
‫‪ ...‬להאיר את כל המאורות העליונים בכנס”י עד שהאנשים העוסקים במשא‬
‫‪8‬‬
‫ומתן יהי’ להם ג”כ תשוקה לה’ יתב’‪.‬‬
‫צדיק יסוד עולם אשר בכחו ע”י הדלקת נר חנוכה להאיר גם לבני אדם אשר‬
‫כבה אור נשמתם והלכו חשיכה ‪ ...‬המצוה להניחו למטה מי’ להאיר ג”כ‬
‫‪9‬‬
‫לאותם האנשים שהם בשפל המדריגה‪.‬‬
‫הימים האלה מאירים לכל מינים הנמצאים בבני ישראל‪ ,‬ו’מצוה להניחה‬
‫מבחוץ’ פי’ רבותינו ז”ל כי אפי’ האנשים אשר המה מבחוץ יכול להיות להם‬
‫עלי’ ע”י נרות חנוכה‪‘ .‬ואם היה דר בעלי’’‪ ,‬היינו הצדיקים‪‘ ,‬מניחו בחלון‬
‫‪10‬‬
‫סמוכה לרה”ר’ שיאירו גם לאנשים פחותי הערך ע”י מצות נר חנוכה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬את כולם מכניסים תחת כנפי השכינה בעת הדלקת הנר‪ .‬ויש שמדגישים את‬
‫החובה להעלות ניצוצות דווקא מן המחוזות השפלים תוך הדגשה שהעולם שלמעלה‬
‫מטוהר ואינו זקוק למעשה האדם‪ .‬דבר זה נתבטא בדברי ההלכה‪ ,‬שנר שהודלק גבוה‬
‫למעלה מעשרים אמה הוא פסול‪ .‬וכך על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‪‘ :‬נר של חנוכה‬
‫שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו’ מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים וכו’ מים‬
‫אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו’‪ ,‬דורש ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬
‫מה ענין סמיכות ב’ המאמרים זה לזה ‪ ...‬כי נר חנוכה עיקר הכוונה להמשיך‬
‫רצון וקדושה על ישראל ‪ ...‬להאיר על הארץ‪ .‬ולכן אם הדליק למעלה מכ’‬
‫‪11‬‬
‫בעולמות העליונים [שם] אין צריך לאורו‪.‬‬
‫ובמלים אחרות במאמר משלים‪:‬‬
‫וזהו בחי’ נר חנוכה שצריך להניחה למטה מעשרה היינו כדי להמשיך אור‬
‫העליון למטה להעלות הני”ק [=הניצוצות הקדושים] מתוך הבור שלמטה‬
‫ולדחות הקליפות מטה מטה‪ .‬שע”י המשכת האור העליון הגדול למטה‬
‫‪12‬‬
‫מעשרה יסתמו ויתעורו עיניהם כי לא יכלו לסבול גודל ההארה העליונה‪.‬‬
‫כיוצא בכך‪ ,‬תוך שימוש ברעיונות קבליים‪ ,‬מצינו לגבי מאמר תלמודי (הרגיל בנר הוין לו‬
‫בנים ת”ח) דברים משל ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬
‫להבין לשון ‘רגיל’ בנ”ח‪ ,‬הלא אינו רק פ”א בשנה? אך הנה כתיב [תהל’ קיט‬
‫קה] נר לרגלי דברך‪ ,‬כי עתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי’ רגלין ‪ ...‬וזה‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫ע | ‪67‬‬
‫הרגיל‪ ,‬הרג”ל יו”ד‪ ,‬בנר חנוכה מאור החכמה [כזכור ‪ -‬יו”ד‪ ,‬נר ושמן מסמלים‬
‫‪13‬‬
‫חכמה]‪ ,‬להמשיך ההארה מראש עד הרגל‪ ,‬ובזה יהי’ לו בנים ת”ח‪.‬‬
‫ר’ שלמה מעלה שאלה פשוטה‪ .‬הרי הלשון ‘רגיל’ אינה מתיישבת עם אירוע שחל פעם‬
‫אחת בשנה? ולכן הוא משתמש בלשון קבלית‪ ,‬הרואה ב’רגל’ מצב של עקבתא דמשיחא‪.‬‬
‫והמילה ‘רגיל’ המורכבת מרגל ועוד יו”ד‪ ,‬המסמלת ספירת חכמה‪ ,‬מלמדת שיש להמשיך‬
‫הארה מהראש עד הרגל‪ .‬ברור אפוא שתחת השפעה היסטורית אקטואלית עומדים אנו‬
‫במצב של לחימה‪ .‬בכך אנו נכנסים למסגרת רחבה מאוד‪ ,‬היא שאלת היחס אל הרע‪,‬‬
‫התופסת מקום חשוב ביותר בעולמה של הקבלה‪ .‬ובקצרה‪ ,‬הזוהר דרש להפוך מרירו‬
‫למתקא וחשוכא לנהורא‪ 14,‬ור’ שניאור זלמן מליאדי הירבה להדגיש נושא זה‪ 15,‬וגם‬
‫בחנוכה נמצא שנדרשת מלחמה שתפקידה לא להכניע את האויב בלבד‪ ,‬אלא הפיכתו‬
‫עצמו לטוב‪ .‬והנה‪ ,‬על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‪‘ :‬נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין’‬
‫דורש ר’ יהודה אריה לייב‪:‬‬
‫כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועל ידי‬
‫‪16‬‬
‫זה מכניעים השמאל ‪ ...‬גם השמאל נעשה ימין‪.‬‬
‫מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ‪ ...‬והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה‪ ,‬פי’‬
‫תוכחת הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום‪,‬‬
‫לבטל הגוף לתוכה‪ .‬וזהו ענין הפתילה ‪ ...‬ובאמת תכלית ההארה למטה צריך‬
‫‪17‬‬
‫להיות צורך עלי’‪ ,‬להיות נעשה הכל ימין‪.‬‬
‫אף הוא מחייב אפוא לעשות “גם ממנו ימין”‪ .‬אך מקורות חסידיים רבים אינם עוסקים‬
‫בהפיכת הרע‪ ,‬השמאל‪ ,‬אלא במלחמת הכחדה‪ .‬ובמסגרת זו‪ ,‬שתי שיטות מרכזיות הן‬
‫במלחמה נגד הרע‪ ,‬ומקצת מורי החסידות ראו אותן מיוצגות על‪-‬ידי בית שמאי ובית‬
‫הלל‪ ,‬ולא עוד אלא שעל שתיהן נאמר‪‘ :‬אלו ואלו דברי אלהים חיים’‪ .‬וכך נתפרשו דברי‬
‫התלמוד בהקשר לחנוכה‪:‬‬
‫יש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אל‬
‫התשוקה אליו ית’‪ .‬וב”ש ס”ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת‬
‫והולך‪ ,‬ובית הלל ס”ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר‬
‫בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת‪ .‬הנה באמת המה ב’ דרכים‪ .‬יש מי‬
‫שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף‪ ,‬ויש מי שהולך ע”י תוספות אור‬
‫הנפש והפנימיות‪ .‬וזה אחד המרבה [שמוסיף והולך] ואחד הממעיט‪[ 18‬שהוא‬
‫‪19‬‬
‫פוחת והולך]‪.‬‬
‫למדנו כאן כיוון אחד חשוב שעיקרו מלחמה מכוונת להשמדת הרע‪ ,‬וכנגדו התעצמות‬
‫פנימית מתמדת (בחינת ‘מוסיף והולך’) שממילא מכלה את הרע הפנימי‪ .‬דרך פוזיטיבית‬
‫זו הביע בעל ‘שפת אמת’ גם בהדגישו את הכתוב ‘סור מרע ועשה טוב’‪ ,‬לאמור‪ :‬אל‬
‫תעסוק ברע ואל תתלכלך‪ ,‬אלא עשה טוב וממילא ייכחד הרע‪ .‬וכך דרש ר’ שניאור זלמן‬
‫מליאדי (בתוספת תמונה יומיומית)‪:‬‬
‫אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה‪ ,‬כי המתאבק עם מנוול‬
‫מתנוול ג”כ‪ .‬רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי’ שנפלו לו‪ ,‬ויסירם‬
‫‪20‬‬
‫מדעתו‪ ,‬ויוסיף אומץ בכח כוונתו‪.‬‬
‫ובהקשר זה נזכיר שתי שאלות מרכזיות בהלכות חנוכה שכמעט נכרכו יחדיו כנושאי‬
‫מפתח בעולם החסידי‪ .‬האחת‪ ,‬עוסקת בשאלה הלכתית ‪ -‬אם ‘פוחת והולך’ או ‘מוסיף‬
‫והולך’ ‪ -‬וכך נדרשה‪:‬‬
‫ע | ‪68‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫כל איש מחויב בתחילה להכניע ולפחות כח הרע‪ ,‬שיהי’ נקי ומנוקה מהמדות‬
‫רעות וממח’ [וממחשבות זרות] ולבער הפסולת‪ .‬והולך היינו ועשה הטוב‬
‫‪ ...‬אח”כ יוכל להיות בחי’ הולך בעבודת הש”י וידבק נפשו בדביקות נפלא‬
‫בהבוב”ה [בהבורא ברוך הוא]‪ .‬וב”ה סוברין מוסיף והולך‪ ,‬היינו שיוסיף‬
‫בקדושה ויעשה לכתחילה הטוב‪ ,‬ואח”כ כאשר יהי’ רגיל בהטוב יתחיל לתקן‬
‫עצמו מהחטאים והעונות שעשה‪ .‬כי כאשר ירא ויתחיל לדאוג ולתקן מידותיו‬
‫אשר פגם בהנה אזי ביני וביני יקום האויב ורצחו נפש ‪ ...‬והעצה לבל לחשוב‬
‫כעת חשבונות רק יחזק בעבודת הש”י לנצח שונאו ‪ ...‬שידליק בתוך חשכותו‬
‫הנעשה מהעונות ידליק ויתלהב בעשיית המצו’‪ .‬והילכתא הדלקה עושה‬
‫‪21‬‬
‫מצו’‪ ,‬שיתחיל מקודם לעשות מצות ה’‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬דרך שמציעים בית שמאי היא להזדכך תחילה מן הרע‪ ,‬על ביטוייו השונים‪,‬‬
‫“ולבער הפסולת”‪ ,‬ותוך כך להגיע ל”דביקות נפלא”‪ .‬אך בית הלל חוששים מפני‬
‫המלחמה שכן היא מסוכנת לשני הצדדים‪ ,‬ואין ערובה שיתגבר על הרע‪ .‬לפיכך הם‬
‫מציעים “ויעשה לכתחילה הטוב”‪ ,‬ורק כאשר יתחזק בכך יוכל להפנות כוחותיו לתיקון‬
‫עצמו‪ .‬וזוהי משמעות ההלכה שנפסקה‪ :‬הדלקה עושה מצוה‪.‬‬
‫ובמאמר מוסגר כדאי להוסיף כי בעוד שבעל ‘שפת אמת’‪ ,‬שהובא לעיל בהפניה ‪,19‬‬
‫סבור שעם המעשה החיובי “ממילא” יבוער הרע‪ ,‬הרי בעל ‘ישמח ישראל’ סבור שיש‬
‫להשקיע כח “לתקן עצמו מהחטאים”‪.‬‬
‫ברור אפוא שצדיקים אלה מחייבים אקטיביזם אליבא דכולי עלמא‪ ,‬אלא שחכמים‬
‫חלוקים בשאלת האמצעים‪ .‬בית שמאי מציבים שני שלבים‪ ,‬בחינת הכנעה ובניין‪ ,‬ואילו‬
‫בית הלל מתמקדים בשלב אחד‪ ,‬בניין במלוא הכח‪ .‬רק מתוך מלאות פנימית אפשר‬
‫לנצל הזדמנות שנקרתה כדי להדליק‪ ,‬להתלהב ולשרוף את הרע‪ .‬מילות המפתח הן‬
‫‪22‬‬
‫הדלקה והתלהבות‪.‬‬
‫השאלה ההלכתית השנייה ‪ -‬אם ‘הנחה עושה מצוה’ או ‘הדלקה עושה מצוה’ ‪ -‬כך‬
‫נדרשה בפי ר’ לוי יצחק מברדיטשב‪:‬‬
‫מאן דאמר הדלקה עושה מצוה‪ ,‬פי’ שלכתחלה צריך האדם לעשות המצוה‬
‫בהדלקה ובהתלהבות בתשוקה נפלאה‪ .‬ומר אמר הנחה עושה מצו’ פי’‬
‫לפעמים כאשר נופל ממדרגתו‪ ,‬ואין לו מוחין דגדלות לא ימנע מלעשות‬
‫‪23‬‬
‫המצוה ח”ו‪ ,‬אלא יעש’ בהנחה‪ ,‬פירוש גם בלי התלהבות‪.‬‬
‫דרשה זו אינה מציגה את המחלוקת כשתי שיטות פעולה מנוגדות‪ ,‬אלא כהתמודדות‬
‫של הפרט במצבים שונים‪ .‬כלומר‪ ,‬המעשה הראוי הוא זה שבא מתוך התלהבות‪ ,‬אך אין‬
‫לפסול בגלל זה מעשה ‘פשוט’ בקטנות מוחין‪ .‬אדרבה‪ ,‬אדם תמים שמקיים מצוה רק‬
‫מפני שכך נצטווה‪ ,‬כביכול בנחת (‘הנחה’)‪ ,‬אף הוא עושה מעשה חיובי‪.‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שהמסר החסידי‪ ,‬שהתבטא היטב גם באתוס החסידי‪ ,‬העדיף את הדעה‬
‫‘הדלקה עושה מצוה’‪ ,‬ולא רק מפני שכך נפסקה ההלכה בבית מדרשם של חז”ל‪ ,‬אלא‬
‫משום שההתחדשות וההתלהבות עוצבו והוצבו כאבני פינה של ההנהגה החסידית‪ ,‬כפי‬
‫שנראה גם בסמוך‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היה צריך להתחשב גם בהמון העם שלא תמיד שעתו‬
‫כשרה לגדלות מוחין‪ .‬אפשר אפוא לפרש את הדעה ש’הנחה עושה מצוה’ במובן זה‬
‫שניתן להסתפק בעצם עשיית המצוה בתמימות‪ ,‬הגם שדעה זו‪ ,‬כמדומני שלא זכתה‬
‫לתשומת‪-‬לב מרובה‪ ,‬לפחות בדרושי חנוכה‪ .‬ואולי לא מקרה הוא שר’ לוי יצחק‬
‫מברדיטשב הוא שהביעה במפורש‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כך כתב גם בעל ‘ישמח ישראל’‪:‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫ע | ‪69‬‬
‫כנודע‪ ,‬הדלקת נ”ח מורה על יחודים גדולים ונפלאים עד למעלה ראש‪ .‬ואנו‬
‫עושים המצו’ בלי דעת‪ ,‬שאין אתנו יודע עד מה רק במעשה ידינו בלבד‪ .‬ואין‬
‫לנו מי ליחד היחודים העולים נ”ר כנודע‪ .‬עכ”ז‪ ,‬ע”י אמונתינו אמונה פשוטה‪,‬‬
‫בבחי’ ואמונתך בלילות‪ ,‬היינו בהמצות שאנו עושים בלילות וספור הכוכבים‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫שהדלקת נ”ח היא מהמצות העומדים ברומו ש”ע‪.‬‬
‫ואביא דרוש נוסף של ר’ לוי יצחק מברדיטשב שמציע לקח אחר משאלה הלכתית זו‪,‬‬
‫ושוב‪ ,‬לא כשני צדדים של מטבע‪ ,‬אלא כשני שלבים‪ ,‬והפעם מדובר באותו אדם‪.‬‬
‫הדלקה עושה מצוה‪ ,‬רצה לומר שאדם יתלהב בעבודתו וזהו הדלקה ‪...‬‬
‫והצדיק שמתלהב רק מקדושה זהו נקרא הנחה‪ ,‬דמנוחה נקרא הכלי שמכניס‬
‫‪25‬‬
‫בו האהבה שבכניסתה לכלי יש מנוחה להאהבה השורה בדבר‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬תחילה צריך אדם להתלהב בעשיית המצוה‪ ,‬ואחר כך צריך להניחה בכלי שלא‬
‫יוכלו לפגוע בה‪ ,‬שכן הישג איננו עומד לנצח‪ ,‬במיוחד בשיא הפסגה‪ .‬לכן יש לנקוט‬
‫אמצעים לשמר את ההישג‪ ,‬אך ברור‪ ,‬כמו בדרשה הקודמת שלו‪ ,‬שאין צורך באקטיביזם‬
‫מתמיד‪.‬‬
‫למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ניתנו גם פנים אחרות‪ .‬לפנינו דרוש שהובע כמשל‬
‫לשני סוגי צדיקים‪ 26.‬על הכתוב (שבת כב ע”ב)‪“ :‬איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או‬
‫הנחה עושה מצוה וכו’ שמע מינה הדלקה עושה מצוה”‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫יש שני מיני צדיקים‪ :‬צדיק אחד הוא בבחינת אברהם אבינו ע”ה [=עליו‬
‫השלום]‪ ,‬אשר תבערת תשוקת חמדת אהבת הבורא בוער בקרבו ועושה‬
‫רצון בוראו מעצמו בלי שום סעד כלל מלמעלה כי הוא לו כטבע ממש ‪...‬‬
‫ואמנם יש צדיקים שאינם במדרגה זו‪ ,‬רק שהם מכינים עצמם ומדליקים לבם‬
‫בזיכוך מחשבתו קודם עשיית המצוה‪ .‬והשם יתברך מרחם עליהם ועוזר‬
‫להם לעשות המצוה כדת ‪ ...‬וזה בחינת נח‪ ,‬שהיה צריך סעד לתמכו‪ .‬וזה הוא‬
‫האבעייא בש”ס אי הנחה עושה מצוה ‪ ...‬בלי סיוע מלמעלה‪ ,‬או הדלקה עושה‬
‫מצוה‪ ,‬ר”ל שגם אם עושה רק הדלקת והכנת המצוה יוצא בזה והשי”ת עוזר‬
‫לו שיבוא לידי עשיה‪ ,‬ופסקינן הלכתא ‪ ...‬דבהדלקה סגי‪ ,‬כי רוב צדיקים א”א‬
‫‪27‬‬
‫להם לעשות יותר רק יחידי הדורות‪.‬‬
‫מדובר אפוא בבני אדם שיש בהם כוחות טבעיים להגיע בנקל למדרגות גבוהות‪ ,‬אפילו‬
‫בלא סיוע ממרום‪ ,‬ולעומתם כאלה‪ ,‬והם הרוב‪ ,‬שנזקקים לכוחות פנימיים חזקים כדי‬
‫להתעצם‪ ,‬וסופם שזוכים לעזרת השם‪ .‬שני אלה מצויים בקהל החסידים‪ ,‬ולא מקרה‬
‫הוא שאובחנה דרך זו של ההתמודדות הקשה כדרך הרוב‪ ,‬שהיא כה אופיינית לחסידות‪,‬‬
‫לומר לך שהיא אינה בלתי אפשרית‪ ,‬שהרי אין דבר עומד בפני הרצון‪ .‬אמנם יש לציין‬
‫שבדרשה האחרונה ‘הנחה’ מבטאת שלב גבוה‪ ,‬ואילו ‘הדלקה’ – שלב נמוך יותר‪,‬‬
‫בעוד שבדרשות הקודמות ‘הדלקה’ סימלה התעוררות מיוחדת‪ .‬הצד השווה בדרשות‬
‫ש’הדלקה’ מציינת אקטיביזם‪ ,‬ו’הנחה’ – מידה של פסיביות‪ ,‬אך המניעים שונים‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬פעילות מתלהבת זו נזקקת בתנועה החסידית להכנות‪ 28.‬רבות דובר בה על‬
‫הצורך להתכונן לקראת קיום מצוות‪ ,‬כשם שנדרשות‪ ,‬למשל‪ ,‬הכנה והיטהרות לקראת‬
‫תפילה או הכנות לקראת שבת‪ .‬בשלב מסוים אף מקצת מורי החסידות עצמם נסוגו‬
‫במידה מסוימת מהנחיה חשובה זו‪ .‬בכל אופן היא קיימת‪ 29‬וגם נשמע עליה במסגרת‬
‫חנוכה‪ .‬כך‪ ,‬רעיון חסידי אופיני מיישב שאלה הלכתית בנושא חנוכה‪ ,‬למה מחשבים גם‬
‫את היום הראשון כנס‪ ,‬שהרי היה להם פך שמן שאמור היה להספיק ליום אחד? והתשובה‪:‬‬
‫ע | ‪70‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫יען כי ביום הראשון עשו בעצמם‪ 30‬הכנה והכלי להחזיק הברכה הבאה להם‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫וההכנה היא עיקר קיום המצוה‪.‬‬
‫בהקשר זה נשים לב לנימה של עידוד הנשמעת מדברי ‘שפת אמת’‪:‬‬
‫אף הנפשות שאין להם עלי’ בשבת יכולין לעלות בחנוכה‪ ,‬ונפש נוטריקון נר‬
‫פתילה שמן ‪ ...‬שיש נקודה פנימיות‪ 32‬בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי‬
‫רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם ‪ ...‬והוא עי”ז ששמח האדם‬
‫‪33‬‬
‫בנקודה זו ונותן הודאה להקב”ה על שזכה להיות בכלל ישראל‪.‬‬
‫וכן הוא בפרט כל נפש שנצרך נר פתילה שמן שיחול עליהם אור הקדושה והם‬
‫בחי’ מעשה דיבור ומחשבה‪ .‬וכשאין המדו”מ מתוקן אין השמן נמשך אחרי‬
‫האור מסכסך ולכן יש לכל אחד מבני ישראל דבקות ושייכות אליה‪ .‬הימים‬
‫הללו מסייעים לכל הנפשות אפילו פתילות שאור מסכסך בהם‪ ,‬למצוא את‬
‫‪34‬‬
‫תקונם ועולין להתקן ולהאיר‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫המחבר משתמש פה אפוא ברעיון ידוע בדבר כוחם הסגולי של תאריכים מיוחדים‬
‫ומעודד את מי שזקוק להגברת ‘האור על החושך’‪ ,‬כשם שגברו המכבים על היוונים‪,‬‬
‫לפעול ובהצלחה‪.‬‬
‫והנה מובעת גם מלחמה פסיבית בדרך אחרת‪ .‬הוראה הלכתית נתפרשה כדוגמה לדרך‬
‫חיים‪ .‬לאמור‪ ,‬על אדם מוטלת חובת זהירות שלא יביא במעשיו אפשרות לרע לינוק‬
‫ממנו‪ .‬זו נסמכת על פסק ההלכה שאסור להשתמש לאור הנר‪.‬‬
‫הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומה‪ ,‬ושם קרוב‬
‫ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח”ו ליהנות מן האור העליון‪ ,‬ע”כ אסור‬
‫‪36‬‬
‫ליהנות לאורה‪.‬‬
‫ועוד רעיון מעניין על המלחמה הפסיבית בהקשר לחנוכה‪:‬‬
‫להוי ידוע לך‪ ,‬כיון שאדם עושה מצוה לרמז על איזה דבר‪ ,‬אזי הולך ממנו‬
‫‪37‬‬
‫המחשבה רעה‪.‬‬
‫אחד הנושאים השגורים בחסידות הוא קריאה להתחדשות ולהתלהבות‪ ,‬וממילא מלחמה‬
‫בהרגל‪ .‬נושא זה מופיע כבר בראשית ימי התנועה והוא מסימניה המובהקים‪ .‬למשל‪,‬‬
‫תפילותיו של הבעש”ט מתוארות ברוח נלהבת‪ 38.‬ממלא מקומו‪ ,‬המגיד ממזריטש‪ ,‬הירבה‬
‫‪39‬‬
‫לדבר על כך‪ ,‬ויש שהביא משל לסוחר שכל הצלחתו תלויה בהתלהבותו ובמסירותו‪.‬‬
‫וכך גם בחנוכה ניתנת הזדמנות פז להטמעת רעיון זה‪ .‬לא אחת נדרשה חנוכה במובן‬
‫‪40‬‬
‫של התחדשות‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫חנוכה הוא לשון התחדשות‪.‬‬
‫חנוכה מביא התחדשות כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע כי גם הטבע‬
‫שורשה למעלה לכן ע”י הנס נוכל להרגיש גם בעוה”ז מזה ההתחדשות ‪ ...‬כי‬
‫כח היונים הי’ מתגבר מאוד על ישראל שהיו בחושך ומוטבעים בהרגל הטבע‪,‬‬
‫כמ”ש להשכיחם‪ ,‬להביאם בבחי’ שכחה והרגל הטבע היפוך ההתחדשות ‪...‬‬
‫‪42‬‬
‫וכשמתעורר אדם עצמו בימי חנוכה יש לו סיוע מהתחדשות החנוכה‪.‬‬
‫ולר’ צבי אלימלך מדינוב מזכיר רעיון ההתחדשות את העיסוק בתורה בכלל‪ ,‬שכן כך‬
‫היא דרכה של תורה‪ ,‬מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל‪ ,‬ואפי’ אלף שנים יחי’ ויבלה‬
‫‪43‬‬
‫זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק‪.‬‬
‫גם האמור בשבת כא ע”ב‪‘ :‬מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק’‪ ,‬נתפרש כך‪:‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫ע | ‪71‬‬
‫אף שתשקע החמה‪ ,‬כביכול בהסתר‪ ,‬אז צריך כל אדם להגביר עצמו לעבודת‬
‫‪44‬‬
‫ה’ ולהאיר לעצמו כאשר הי’ אז בימי החשמונאים‪.‬‬
‫כאן החובה מוטלת על האדם ביחס לעצמו‪ ,‬שלא לשקוע בשגרה‪ ,‬אלא “להגביר עצמו”‪,‬‬
‫“להאיר לעצמו”‪ .‬ואפילו שעה שנדמה לו לאדם שהוא במצב של שקיעה‪ ,‬לא יתיאש‪,‬‬
‫אלא יעשה את החיובי ואף יתלהב בעשייתו עד כלות הנפש‪ .‬אין אפוא להיכנע‪ ,‬יש‬
‫לפעמים להילחם‪ ,‬וככל שאדם מתגבר כן הוא עשוי להגיע לגבהים‪ .‬כיוצא בכך‪,‬‬
‫וכ”א [וכל אחד] מישראל החפץ באמת אף אם הוא אחוז בסבך העונות ושחה‬
‫לעפר נפשו יוכל לזכות לתשובה שלימה‪ ,‬ולהרגיש קדושת הימים האלה‬
‫להמשיך על עצמו ועל כללות ישראל נר מצוה ותורה אור‪ ,‬להאיר מתוך‬
‫‪45‬‬
‫חשיכה בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫רעיון דומה הובע כהוראה לדרך התפילה של האדם‪:‬‬
‫צריך לילך ממדריגה למדריגה בתפלה ‪ ...‬יתחיל במתון ובאמצע התפלה ידבק‬
‫בדביקות גדול ‪ ...‬פעמים יכול לומר התפלה במהירות גדול מאד מחמת שבוער‬
‫‪46‬‬
‫בלבו אהבת השם מאד והתיבות יוצאים מפיו מעצמם בתפלה בלחש‪.‬‬
‫יש אפוא ‘סולם עלייה’‪ ,‬ובסופו (אם תרצה – בראשו) לבו בוער והמלים יוצאות מעצמן‬
‫‪47‬‬
‫מתוך אובדן האישיות‪.‬‬
‫אולם העולם החסידי לא הסתפק בהעלאת דרישות אלא עמד נוכח המציאות בשום‬
‫שכל ומתוך נכונות להתמודדות‪ .‬למשל‪ ,‬מאחר שהמגמה היא להאיר לאנשים בדרגות‬
‫נמוכות קיימת אפוא סכנה שהמאיר יילכד ברשת‪ ,‬ועל כך כתב ר’ ישראל מקאזניץ‪:‬‬
‫אמנם בכל זה צריך ליזהר שלא יתאחזו החיצוני’ באור העליון‪ ,‬וכמ”ש האר”י‬
‫ז”ל הטעם שאסור להשתמש לאורה‪ .‬לפיכך כתב‪ ,‬מנהג לומר יושב בסתר‬
‫עליון וגו’ והוא שיר של פגעים כנודע‪ ,‬והמון הארץ מבינים הטעם כי ע”י‬
‫אמירת המזמור יסך ה’ עליה’ מכל פגע‪ .‬אמנם העיקר לשמור האור העליון‬
‫‪48‬‬
‫מאחיזת החיצונים‪.‬‬
‫עד כמה חלחל עניין המלחמה והנצחון נראה בהנהגה חסידית מעניינת‪ .‬כידוע‪ ,‬בשער‬
‫הכונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מנהג לומר ויהי נועם אחר ההדלקה‪ .‬אולם בחמדת ימים‪,‬‬
‫נב ע”ב‪ ,‬נג ע”ב‪ ,‬נקבע לומר‪ ,‬כנראה‪ ,‬פעם אחת‪ .‬ברם‪ ,‬החסידים הרחיקו לכת וקבעו‬
‫לומר מזמורים שונים בכל אחד מימי חנוכה אחר ההדלקה‪ .‬יש שהזכירו את המנהג‬
‫עצמו‪ ,‬לומר ויהי נועם‪ 49,‬ויש שאמרו כל יום ז’ פעמים ויהי נועם ומזמור ל‪ .‬והרי אמירת‬
‫‪50‬‬
‫ז’ פעמים ויהי נועם מקובלת מאז כערובה וכסמל לנצחון‪.‬‬
‫מן האמור לעיל נובע רעיון נוסף‪ ,‬והוא שלילת ההרגל‪ .‬מורי החסידות פעלו רבות כדי‬
‫להביא אדם למודעות עצמית בכל שעה ולהתחדשות אפשרית‪ .‬בדומה לכך נמסר‬
‫בליקוטי מוהר”ן מברסלב שמה שלא נעשה ברגע זה אפשרי ברגע שלאחריו‪ .‬כביכול‪,‬‬
‫כל יחידת זמן עומדת בפני עצמה‪ ,‬על האפשרויות הגנוזות בה‪ 51.‬כך‪ ,‬מענייני חנוכה‬
‫העלו מורי החסידים דרישה לכלות את ההרגל‪ .‬למשל‪ ,‬המאמר (שבת כג ע”ב)‪‘ :‬הרגיל‬
‫בנר הוין לו בנים תלמידי חכמים’‪ ,‬נדרש‪:‬‬
‫להמשיך הארה תוך הרגילות פי’ שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק‬
‫בישוב הדעת‪ ...‬ע”י שחישב דוד הע”ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו‬
‫עי”ז המשיך גם הרגילות אליו ית’‪ ,‬וז”ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב‬
‫‪52‬‬
‫במצות ‪ ...‬וזה עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים‪.‬‬
‫ע | ‪72‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫יש להבין זאת במשמע שתולדותיהם של צדיקים הן מעשים טובים בלתי פוסקים‬
‫שנעשים בזכות מעשים טובים שנעשים מתוך מודעות לשם שמים‪ .‬זוהי מודעות‬
‫הרודפת אחר מצוות לעשותן‪ .‬וכך הופכת את עבודת ה’ להרגל בעצם העשייה‪ ,‬אך עדיין‬
‫דורשת התעלות רוחנית ויישוב דעת מתוך כוונה לשמה‪ ,‬וכנראה כדי לשמר את ההרגל‪.‬‬
‫דומה שרשאים אנו להניח שהקריאה שלא לפעול מתוך הרגל‪ ,‬אלא מתוך יישוב הדעת‬
‫והתכוונות‪ ,‬מכוונת כלפי כל פרט‪ ,‬ולאו דווקא כלפי הצדיק‪.‬‬
‫ונציין דרשה נוספת‪ ,‬המוצאת בהלכות חנוכה כר נוח למלחמה בהרגל‪ .‬בעל המאמר‬
‫הוא אותו ר’ אריה לייב שהבאנו ממנו לעיל בסמוך דרשה אחרת בגנות ההרגל‪.‬‬
‫הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל ‪ ...‬להסיר ההרגל והטבע ‪...‬‬
‫וכל ד’ מלכיות הם בהטבע וגשמיות ‪ ...‬ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש‬
‫‪53‬‬
‫אצלם מלכות שמים מחדש‪.‬‬
‫והוא חוזר ומרחיב‪ .‬כלומר‪ ,‬אל מול ההרגל יש לעולם להוסיף שמן ולהעלות את הנר‪,‬‬
‫קרי‪ :‬התחדשות מתמדת מתוך התלהבות‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫‘שתכלה רגל’ ‪ ...‬שהכל לבטל הרגילות והטבע ע”י הארת נרות חנוכה‪.‬‬
‫וכאן נוספה עוד נימה – שלילת השיטה ‘היוונית’ האתאיסטית הדוגלת בטבעו של העולם‬
‫“שהכל הוא הרגל וטבע”‪ .‬אין מדובר אפוא בהרגל‪ ,‬במובן טבעו של אדם‪ ,‬אלא בהקשר‬
‫להליכות הטבע הקוסמי‪ .‬משמע‪ ,‬כשם שבעולם הקטן‪ ,‬האדם‪ ,‬אין ההרגל והטבע דרכים‬
‫נכונות‪ ,‬כן אינן נכונות במישור המקרוקוסמי‪ .‬וכדברי ר’ לוי יצחק‪:‬‬
‫נס נסתר ‪ ...‬אבל בחנוכה עשו תחתונים איזה פעולה כי חשמונאי ובניו נלחמו‬
‫‪ ...‬רק שהש”י עשה שלא כדרך הטבע ומסר גבורים ביד חלשים כו’ ‪ ...‬אמנם‬
‫כשרואה נסים נסתרים אשר מסר האל הבורא ב”ה גבורים ביד חלשים ‪...‬‬
‫הוא רואה שאין העולם מתנהג בהרגל ‪ ...‬וזה ‘מצותה משתשקע החמה ועד‬
‫שתכלה רגל מן השוק’‪ ,‬כלומר מצותה משתשקע החמה נסים נסתרים אשר‬
‫המה מרומזים בשקיעת החמה שאינו מאיר כ”כ‪ ,‬ו’עד שתכלה רגל מן השוק’‪,‬‬
‫כלומר שצריך אתה לחשוב במחשבתך בהדלקת נ”ח שתכלה כרגל מן השוק‪,‬‬
‫שתכלה ממחשבותיך שהעולם מתנהג ע”פ הרגל הטבע ‪ ...‬שהבב”ה ית”ש‬
‫[שהבורא ברוך הוא יתברך שמו] הוא מלך העולם ומי שהוא מלך אזי מחדש‬
‫בעולמו כרצונו ואין בהם שום טבע והרגל ‪ ...‬שאפי’ בטבע ‪ ...‬ברצונו מחדש‬
‫הטבע וברצונו מבטל הטבע ‪ ...‬שהוא מחדש תמיד אפי’ הטבע הקבוע בעולם‬
‫‪55‬‬
‫ואין העולם מתנהג על צד ההרגל‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שוב חוזר העקרון המודגש בחסידות‪ ,‬בעקבות האר”י‪ ,‬על נוכחות אימננטית‬
‫מתמדת של האלוהות בכל פינה בעולם‪ .‬והרעיון הוא שגם כאשר נדמה שהכל מתנהג‬
‫בדרך הטבע אין חכמי החסידות נמנעים מלהזכיר כי גם בטבע נוכחת ההשגחה‬
‫האלוהית ועל כן ייתכן נס נסתר‪ .‬ואולי לא מקרה הוא שהמשוואה אלהים=הטבע חוזרת‬
‫‪56‬‬
‫ונשנית בכתבי מורי החסידות‪.‬‬
‫וכאן מקום להזכיר‪ ,‬ובקצרה‪ ,‬כי הפן התיאורגי לא נשכח‪ .‬נסתפק בדברי ר’ לוי יצחק‬
‫מברדיטשב‪ ,‬המסתמך על כתבי האר”י‪:‬‬
‫לכן יתלהב כשמדליק נ”ח שהוא הממשיך אלהות על כל העולמות ואלהי אלהים‬
‫שמח בו ועושה נחת רוח ליוצרו ומביא שפע לכל ההיכלות והעולמות‪ ,‬ואומרין‬
‫אשרי העם שככה לו ‪ ...‬וזה הכונה הנזכר בכתבי הקודש האר”י ז”ל להמשיך כל‬
‫‪57‬‬
‫ההארות בנה”י [בנצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד] כי בחנוכה הנסים בטבעיים‪ .‬והבן‪.‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫ע | ‪73‬‬
‫מוטיב נוסף הוא רעיון הרציפות‪ .‬מצינו בקביעתו של נתן רוטנשטרייך כי “דת ישראל‬
‫היא מעיקרה דת של מסורת”‪ 58.‬וגם לפנינו נמצא כי באמצעות נושא החנוכה אפשר‬
‫ללמוד על חשיבות הרציפות וההמשכיות‪ .‬למשל‪ ,‬על האמור בשבת כב ע”א ‘מדליקין‬
‫מנר לנר’‪ ,‬כתב ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬
‫ובאמת זה חסד עליון אשר בכל דור ודור צדיק כתמר יפרח להיות צנור‬
‫ההשפעה ‪ ...‬מדליקין מנר לנר פי’ מצדיק לצדיק‪ ,‬עד שלא שקעה שמשו של‬
‫‪59‬‬
‫זה עולה זה‪.‬‬
‫אין ספק אפוא שר’ שלמה ראה חשיבות גדולה בקיומו של מוסד הצדיקות‪ .‬לכן לא‬
‫ייפלא שבהקשר לאמירה ‘הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא‬
‫לראותם בלבד’ הוא דרש‪:‬‬
‫“וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך‪ ,‬פי’ על ידך יגיע להם‬
‫היראה כי הראי’ בהצדיקים הקדושים הללו מועלת ליראת שמים ובלי‬
‫‪60‬‬
‫השתמש בשום ענין”‪.‬‬
‫רעיון זה מזכיר את תפיסתו על הנסיעה לצדיק‪:‬‬
‫מה לי לנסוע לצדיק הדור ‪ ...‬כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות‬
‫‪61‬‬
‫רעות וכו’‪.‬‬
‫לאחרונה אביא שני מקורות‪ ,‬שמהם עולה הדרישה ליישום מעשי של ריבוי השמן‪,‬‬
‫במובנו המופיע בזוהר‪ ,‬דהיינו מעשים טובים‪ 62.‬כבר הביא מ’ רפלד‪ 63‬את הנהגתו של ר’‬
‫חיים אלעזר שפירא ממונקאטש‪:‬‬
‫ובכל לילה בחנוכה היה יושב בסעודה עם מסובין (והיו מזמרין בה ‘אמת‬
‫ויציב’ וכו’ ‘עזרת’ וכו’ עד ‘עושה פלא’)‪ ,‬או בביתו משלו‪ ,‬או שהזמינו אותו‬
‫לסעודה בהעיר מאיזה חברות מוסדות צדקה סיום הש”ס וכיו”ב שעשו‬
‫בחנוכה‪ .‬ביום לא ישב בסעודה עם העולם‪ ,‬והיה כ”פ [כמה פעמים] אוכל‬
‫‪64‬‬
‫ביום לסעודת צהריים מאכלי חלב דייקא בחנוכה‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬כפי שכתב רפלד‪ ,‬שם‪“ :‬האדמו”ר ממונקאטש נהג ליסב לסעודת רשות בחנוכה‪,‬‬
‫ולהופכה לסעודת מצוה‪ 65‬באמצעות דברי תורה (“סיום הש”ס”)‪ ,‬או עניני ציבור חשובים‬
‫ונחוצים (“מוסדות צדקה”)‪ ,‬שכוללים זמירות ממוסדות שענינן ותוכנן הודאה על הנס‪.‬‬
‫והרי לנו פרשנות חסידית–קבלית למונח ‘רשות’ המופיעה בפסיקת מרן בשלחן ערוך”‪.‬‬
‫כיוצא בכך כתב ר’ אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא‪ ,‬אשר כונה בפי י’ קלוזנר ‘החסיד בין‬
‫‪66‬‬
‫המתנגדים’‪:‬‬
‫הובא בספרים כי ימים אלו מסוגלים מאוד לתקון פגמי נפשו בנתינת הצדקה‪,‬‬
‫וביחוד ללומדי תורה להחזיקם‪ .‬ובודאי מי שיעיין בזה”ק ובתקונים ובכתבי האר”י‬
‫ז”ל‪ ,‬ויתבונן שורש הדברים בימים אלו במדות וספירות העליונים הקדושים‪ ,‬גם‬
‫גודל קדושתן שנקראים מועדים ונכללים בפסוק (ויקרא כג ב) אלה הם מועדי‪,‬‬
‫‪67‬‬
‫ואז יתבונן ג”כ גודל מעלת של התקון נתינת הצדקה בימים אלו‪.‬‬
‫בהקשר לאלה ברצוני להציג שתי עמדות מנוגדות‪ .‬האחת קשורה בר’ נחום משטיפנשט‪:‬‬
‫בימי חנוכה בא פ”א (פעם אחת) פתאום אל בית מדרשם והנה איזה אנשים‬
‫יושבים ומשחקים במשחק הדאהם (דמקה) כמנהג העולם בימי חנוכה‪.‬‬
‫והאנשים הנ”ל בראותם כי רבם נצב עליהם נתבהלו מאד‪ .‬ופתח הוא את‬
‫דברות קדשו וענה ואמר‪ ,‬הידעתם את כללי משחק הדאהם? ושתקו‪ .‬אמר‬
‫‪68‬‬
‫להם‪ ,‬אני אגיד לכם את הכללים‪.‬‬
‫משמע יש פה עמדה חיובית (אמנם לא גורפת) כלפי משחקי חולין בחנוכה‪ .‬לעומתו‪ ,‬ר’‬
‫לוי יצחק מברדיטשב מגנה ביותר את משחק הקלפים‪:‬‬
‫ע | ‪74‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫שבכל חנוכה החל להאיר עלינו הארתו יתברך מתורתו‪ ,‬ולא לילך בקול‬
‫משחקי’ כלל חס ושלו’ ובפרט שראיתי היו’ שבעונותינו הרבי’ נפרצה פרצה‬
‫באחינו בית ישראל לשחוק בקארטין וקל בעיניהם דבר זה‪ .‬אבל הוו יודעים‬
‫‪69‬‬
‫שבכל קארט יש בודאי קליפה גדולה‪.‬‬
‫הנה כי כן עמדנו על רעיונות מרכזיים בהגות ובאתוס החסידיים כפי שנדרשו בפני‬
‫הקהל במעמדים החגיגיים‪ .‬ראינו גם שצדיקים שונים הבליטו רעיונות דומים‪ ,‬מה‬
‫שמלמד על חשיבותם בעיניהם‪ .‬אמנם לא יכולנו במאמר זה להשתרע על פני מרחבי‬
‫הספרות החסידית‪ ,‬אך דומה שעמדנו על נקודות אופייניות חשובות‪.‬‬
‫פרופסור משה חלמיש הוא פרופ’ אמריטוס‪ ,‬המחלקה למחשבת ישראל‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫פירסם ספרים ומאמרים רבים בחקר הקבלה והחסידות‪ .‬עורך “דעת”‪ ,‬כתב‪-‬עת חצי‪-‬שנתי לפילוסופיה‬
‫יהודית ולקבלה‪.‬‬
‫‪Professor Moshe Hallamish is professor emeritus of the department of Jewish‬‬
‫‪Philosophy, Bar-Ilan University. He is the author of many books and papers in the‬‬
‫‪research of Kabbalah and Hasidism. He is the Editor of DAAT, a journal of Jewish‬‬
‫‪.Philosophy & Kabbalah‬‬
‫הערות‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪1‬בבלי שבת דפים כא ע”ב – כג ע”ב‪ .‬חתן היובל‪ ,‬הרב פרופ’ נחום לאם‪ ,‬הקדיש שני פרקים בספרו‬
‫להבהרת הגות הלכית בשני נושאים‪ :‬נסי חנוכה; ברכת הזמן במצות נר חנוכה‪ .‬ראה הלכות והליכות‪,‬‬
‫ירושלים תש”ן‪ ,‬עמ’ קכג‪-‬קלג‪.‬‬
‫‪2‬וראה גם בצלאל לנדוי‪“ :‬מקום מיוחד נתבצר לו לחג החנוכה בספרות החסידות במסגרת מועדי‬
‫השנה” (חנוכה לאור החסידות‪ ,‬מחניים‪ ,‬לז‪ ,‬תשי”ט‪ ,‬עמ’ ‪.)74-69‬‬
‫‪3‬דרך מצותיך‪ ,‬ברוקלין תשל”ג‪ ,‬עא ע”ב‪.‬‬
‫‪4‬כגון בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אותיות כא‪ ,‬כד‪ .‬והשווה באותו עניין‪“ :‬כי לא הצלת הגוף הוא‬
‫העיקר אלא הצלת הנשמה היא העיקר להאירה מהארת פניו ית”ש” (ר’ ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר‪,‬‬
‫ישמח ישראל‪ ,‬ניו יארק תשט”ז‪ ,‬עמ’ ‪ .147‬ראה גם שם‪ ,‬עמ’ ‪.)174‬‬
‫‪5‬ושני הכיוונים הללו שונים מהכיוון התיאורגי‪ ,‬שמתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בפרי עץ חיים‪ ,‬שער ר”ח חנוכה‬
‫ופורים‪ ,‬פרק ד‪ ,‬קארעץ תקמ”ה‪ ,‬צד ע”א (על ‘הדלקה עושה מצוה’)‪ .‬על משמעויות תאורגיות שונות‬
‫כתבו רבות ר’ שלמה מרדומסק ובעל שפת אמת‪ ,‬ולא נוכל לדון בהן במסגרת זו‪ .‬וראה להלן הפניות‬
‫‪.57 ,48‬‬
‫‪6‬ר’ ישראל מקאזניץ‪ ,‬עבודת ישראל‪ ,‬פר’ וישב‪ ,‬דרוש לחנוכה‪ ,‬בני‪-‬ברק תשכ”ה‪ ,‬יב ע”ד ‪ -‬יג ע”ג‪.‬‬
‫‪7‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.144‬‬
‫‪8‬ר’ יהושע מאוסטראווע‪ ,‬תולדות אדם‪ ,‬חנוכה‪ ,‬יוזעפאף תרל”ה‪ ,‬צג ע”א (תשל”ה‪ ,‬קא ע”א)‪.‬‬
‫‪9‬תפארת שלמה‪ ,‬ירושלים תשנ”ב‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קכז‪ ,‬השמטה לחנוכה (אחרי פר’ ויחי)‪ .‬וכן‪“ :‬מצותה למטה‬
‫מעשרה רמז על הנשמות הנמוכים ושפלים גם המה יאירו” (שם‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬ב‪ ,‬מועדים‪ ,‬עמ’ קנט)‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי היות שיש מהדורות שונות לספר זה‪ ,‬ולספרים אחרים הנזכרים כאן‪ ,‬ציינתי ממהדורות‬
‫שונות‪ ,‬אולי ייקל על המעיין‪.‬‬
‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרמ”ו‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קיא ע”ב‪ .‬יושם לב כי המחבר מטיל את תפקיד ההארה‬
‫כלפי חוץ על הצדיק‪.‬‬
‫‪1‬ר’ שלמה מרדומסק‪ ,‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קעג (תשס”ז‪ ,‬עמ’ רא)‪ .‬המשפט‬
‫האחרון מצביע בבירור שאין כאן עניין תיאורגי אלא מהלך בתחום האנושי בלבד‪ .‬וראה לעיל הערה‬
‫‪ .5‬על ר’ שלמה מרדומסק ראה מאמרו של מנדל פייקאז’‪ ,‬החסידות באספקלריית ‘תפארת שלמה’ לר’‬
‫שלמה מרדומסק‪ ,‬גלעד‪ ,‬מאסף לתולדות יהודי פולין‪ ,‬יד‪ ,‬תשנ”ה‪ ,‬עמ’ לז‪-‬נח‪.‬‬
‫‪1‬תפארת שלמה‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קנב (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קעו‪ .‬וראה עוד שם‪ ,‬עמ’ קפה)‪.‬‬
‫‪1‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬ב‪ ,‬עמ’ קעג‪-‬קעד (תשס”ז‪ ,‬עמ’ רא)‪.‬‬
‫‪1‬זוהר ח”א ד ע”א‪.‬‬
‫‪1‬משה חלמיש‪ ,‬משנתו העיונית של ר’ שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫ע | ‪75‬‬
‫ירושלים תשל”ו‪ ,‬עמ’ ‪.382-374‬‬
‫‪1‬ר’ יהודה אריה לייב אלתר‪ ,‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשס”א‪ ,‬קצד ע”ב‪.‬‬
‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬עמ’ רה‪-‬רו‪.‬‬
‫‪1‬ברכות ה ע”ב‪.‬‬
‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬תרנ”ד‪ ,‬פר’ מקץ וחנוכה‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬קיז ע”ב‪.‬‬
‫‪2‬תניא‪ ,‬פרק כח (בלא קשר לחנוכה)‪ .‬וראה משה חלמיש‪ ,‬נתיב לתניא‪ ,‬תשמ”ז (ותשס”ה)‪ ,‬עמ’ ‪.169-168‬‬
‫‪2‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪( 166‬המשפט שלפני האחרון מופיע גם בעמ’ ‪ .)183‬גם בהמשך הוא‬
‫מורה כי למרות הצורך בהכנה הרי “אם נתעורר בקרבו אור הפנימיות הניצוץ האלקי ‪ ...‬ואש תבערת‬
‫המצוה תוקד על לבו ‪ ...‬בל יאחר כלל”‪ .‬וכך גם בעמ’ ‪“ :167‬העיקר שיוסיף בהמצות ומע”ט ומעלין‬
‫בקודש‪ .‬ועי”ז ממילא יוריד ויכניע הסט”א ויבער הפסולת‪ .‬והלכה כב”ה”‪.‬‬
‫‪2‬וראה למשל קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ סח (תשל”ב‪ ,‬כג ע”ג); תפארת שלמה‪,‬‬
‫לזאת חנוכה‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ קסח‪ ,‬קעג‪ ,‬ובמיוחד עמ’ תטו (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קצה‪ ,‬ר)‪ .‬ראה גם לעיל‪ ,‬סוף‬
‫הפניה ‪ ;21‬ולהלן‪ ,‬הפניה ‪ .23‬וכן “יתלהב כשמדליק” (קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצב)‪.‬‬
‫‪2‬קדושת לוי‪ ,‬סוף פירוש הגדות‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ תטו (תשל”ב‪ ,‬קמא ע”ד)‪.‬‬
‫‪2‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.144‬‬
‫‪2‬קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשל”ב‪ ,‬כג ע”ד‪.‬‬
‫‪2‬אם כי בנקל יכול היה להיאמר גם על אדם ממוצע‪ ,‬אלא שכנראה ההיצמדות למדרש המקורי המדבר‬
‫על נח ואברהם היא שהשאירה את הדיבור על ‘צדיקים’‪.‬‬
‫‪2‬ר’ משה צבי מסאווראן‪ ,‬לקוטי שושנים‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרנ”ד‪ ,‬עמ’ ‪.8-7‬‬
‫‪2‬ומשמעות נוספת‪“ :‬ענין הכנה הוא הזריזות‪ .‬היכון לקראת אלוקיך ישראל‪ ,‬היפוך השכחה‪ .‬שלא‬
‫לעשות המצוה כפי הרגילות‪ ,‬רק בהתחדשות התלהבות בכל עת בזריזות” (שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪,‬‬
‫תרנ”ט‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קכ ע”א)‪.‬‬
‫‪2‬למשל‪“ ,‬בכל מצוה או תורה ותפלה צריך האדם להקדים לו הכנה את אשר יבוא לפני המלך” (תפארת‬
‫שלמה‪ ,‬א‪ ,‬פר’ ויגש‪ ,‬עמ’ קכא)‪.‬‬
‫‪3‬במובן של ‘בתוך עצמם’ או ‘לעצמם’‪.‬‬
‫‪3‬תפארת שלמה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬פר’ ויגש‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קכא‪ .‬וראה גם לעיל בהפניה ‪.27‬‬
‫‪3‬ראה מנדל פייקאז’‪ ,‬הנקודה הפנימית אצל אדמו”רי גור ואלכסנדר‪ ,‬נדפס בתוך מחקרים בקבלה‬
‫בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר וההגות‪ ,‬מוגשים לישעיה תשבי‪ ,‬ירושלים תשמ”ו‪ ,‬עמ’ ‪.660-617‬‬
‫‪3‬ר’ יהודה אריה לייב‪ ,‬שפת אמת‪ ,‬חנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬קצח ע”ב‪.‬‬
‫‪3‬שפת אמת‪ ,‬חנוכה‪ ,‬תרס”ה (=תשל”ט)‪ ,‬קכ ע”ד‪.‬‬
‫‪3‬השווה‪“ :‬כל איש ישראל מחויב לחנך א”ע בלימוד תורה לשמה לזכות באור החכמה העליונה אשר‬
‫מופיע בימי החנוכה”‪ .‬תפארת שלמה‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קיא‪-‬קיב‪ .‬ראה גם להלן הערה ‪ ;40‬ומתוך דברי‬
‫ר’ אלכסנדר זיסקינד‪ ,‬בהפניה ‪.67‬‬
‫‪3‬בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אות יד‪ .‬רעיון זה‪ ,‬על אותה הלכה‪ ,‬מצוי כבר בפרי עץ חיים‪ ,‬שער ר”ח‬
‫חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד‪ ,‬קארעץ תקמ”ה‪ ,‬צד ע”א‪.‬‬
‫‪3‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא (תשל”ב‪ ,‬קכג ע”ג)‪.‬‬
‫‪3‬בשבחי הבעש”ט‪ ,‬מהד’ א’ רובינשטיין‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ ‪ ,90-85‬מתוארים כל מיני עצמים שהזדעזעו‬
‫מעוצמת ההתלהבות של הבעש”ט‪.‬‬
‫‪3‬ראה רבקה ש”ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים תשכ”ח‪ ,‬עמ’ ‪.55‬‬
‫‪4‬שפת אמת‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬שבת חנוכה תרמ”ו‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬צו ע”ג; וכן לחנוכה תרל”ד‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ”ז‪ ,‬קצט ע”ב‪ .‬השוה‪“ :‬באמת נר חנוכה הוא תיקון בעולמות שלמעלה‪ .‬ובימים האלו המצוה‬
‫עלינו להדליק זה הנר‪ .‬והוא מקום וכלי אל ההתחדשות‪ .‬וע”י הדלקת נר חנוכה יכולין לקבל מזה‬
‫ההתחדשות”‪ .‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרנ”ז‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קיח ע”ד‪.‬‬
‫‪4‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה ראשונה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שפ (תשל”ב‪ ,‬קכט ע”ד)‪ .‬ושם‪ ,‬עמ’ שצ (תשל”ב‪,‬‬
‫קלג ע”א)‪“ :‬לשון התחדשות וראשית”‪ .‬וכן “חנוך ההתחדשות” (שפת אמת‪ ,‬מרכז שפירא תשע”א‪ ,‬ב‪,‬‬
‫עמ’ ‪ )122‬ועוד‪.‬‬
‫‪4‬שפת אמת‪ ,‬תרל”ד‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬קב ע”ב‪-‬ע”ג (תשנ”ז‪ ,‬עמ’ קצט‪-‬ר)‪.‬‬
‫‪4‬בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אות טז‪.‬‬
‫‪4‬תולדות אדם (לעיל הערה ‪ ,)8‬חנוכה‪ ,‬צב ע”ד (ירושלים תשל”ה‪ ,‬ק ע”ד)‪ .‬וראה גם ר’ שניאור זלמן‬
‫מליאדי‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬ברוקלין תשט”ו‪ ,‬לב ע”ג‪.‬‬
‫‪4‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.136‬‬
‫‪4‬צואת הריב”ש‪ ,‬ירושלים תש”ח‪ ,‬עמ’ ח‪ .‬נראה לי שמקור חשוב לכך נמצא בזוהר‪ ,‬ח”ב כ ע”א‪“ :‬ת”ר‪,‬‬
‫האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה‪ ,‬האי צלותא שלימתא דהיא בלבא‪ ,‬ולעולם‬
‫לא הדרא ריקניא”‪( .‬תרגום‪ :‬אדם שמתפלל‪ ,‬צועק ובוכה עד שאינו יכול לבטא בשפתיו‪ ,‬זוהי תפילה‬
‫ע | ‪76‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫פרופ’ משה חלמיש‬
‫שלמה שעולה מן הלב‪ ,‬ולעולם לא תשוב ריקם)‪.‬‬
‫‪4‬ראה עוד משה חלמיש‪ ,‬חקרי קבלה ותפילה‪ ,‬תשע”ב‪ ,‬עמ’ ‪ ;13‬ש”ץ (לעיל הערה ‪ ,)39‬עמ’ ‪.108‬‬
‫‪4‬עבודת ישראל (לעיל הערה ‪ ,)6‬יג ע”ד‪( .‬וכך נאמר בשמו גם בספר ישמח ישראל [לעיל הערה ‪,]4‬‬
‫עמ’ ‪ .)178‬כאן מוסט רעיון ההגנה והשמירה אל עבר המשמעות הרוחנית‪ ,‬הגנה מפני כוחות הסטרא‬
‫אחרא‪ .‬אגב‪ ,‬בהקשר אחר מסר ר’ לוי יצחק בשם רבו המגיד והבעש”ט‪ ,‬שהיות שצדיק “רוצה להעלות‬
‫את חבירו מטיט ורפש‪ ,‬שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו”‪ ,‬ובכך הוא מסתכן‬
‫ליפול לתוך הבור‪ .‬ראה קדושת לוי‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬תשל”ב‪ ,‬סה ע”א‪ .‬וראה גם על נסיונו המסוכן של‬
‫הבעש”ט להעלות את שבתי צבי‪ ,‬בשבחי הבעש”ט (לעיל הערה ‪ ,)38‬עמ’ ‪.134-133‬‬
‫‪4‬כמו המגיד מקאזניץ‪ ,‬לעיל הערה ‪ .48‬וראה ההערה הבאה (‪.)50‬‬
‫‪5‬לפי קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ סז (תשל”ב‪ ,‬כג ע”ב)‪ ,‬אמרו ויהי נועם “לרמז על‬
‫נס חנוכה שהוא קצת מעשה ידינו במלחמה‪ .‬אמנם השם ‪ ...‬הצליח לנו מעשה ידינו להתגבר במלחמה”‪.‬‬
‫‪5‬וראה מ’ חלמיש‪‘ ,‬ייחודם של ‘כל אחד’‪ ,‬מצוה אחת ואות אחת’‪ ,‬דעת‪( 71 ,‬תשע”א)‪ ,‬עמ’ ‪.46‬‬
‫‪5‬שפת אמת לחנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬רא ע”א‪ .‬ראה גם קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא‬
‫(תשל”ב‪ ,‬קלג ע”ג)‪“ :‬רגל לשון רגילות”; וכן ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪ ,180‬ועוד‪ .‬להרגל חיובי‬
‫זה נתכוון רש”ז מליאדי‪ ,‬בתניא‪ ,‬פרק מב‪“ :‬העיקר הוא ההרגל‪ ,‬להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד”‪ ,‬אך‬
‫בלא קשר לחנוכה‪.‬‬
‫‪5‬שפת אמת לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשס”ב‪ ,‬עמ’ ז‪-‬ח‪.‬‬
‫‪5‬שפת אמת‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬קצז ע”א‪.‬‬
‫‪5‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא‪-‬שצב (תשל”ב‪ ,‬קלג ע”א‪-‬ע”ד)‪.‬‬
‫‪5‬למשל‪ ,‬תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פר’ יתרו; דגל מחנה אפרים‪ ,‬פר’ בראשית; שם‪ ,‬לקוטים לראש השנה; כתר‬
‫שם טוב‪ ,‬תחילת חלק ב; מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬קארעץ תקמ”ד‪ ,‬כה ע”א; ר’ שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬תניא‪,‬‬
‫שער היחוד והאמונה‪ ,‬ראש פרק ו; הנ”ל‪ ,‬תורה אור‪ ,‬אסתר‪ ,‬צג ע”ד; הנ”ל‪ ,‬לקוטי תורה‪ ,‬פר’ ראה‪ ,‬כב‬
‫ע”ב; הנ”ל‪ ,‬סידור‪ ,‬מד ע”ב‪ ,‬רעא ע”ב; נועם אלימלך‪ ,‬תחילת פר’ לך לך; לקוטי רמ”ל [מסאסוב]‪ ,‬פר’‬
‫וארא‪ ,‬ירושלים תשכ”ה‪ ,‬עמ’ ‪ ;8‬בני יששכר‪ ,‬מאמר ד‪ ,‬אות פה (תשכ”ו‪ ,‬ח”ב‪ ,‬עג ע”א); ישמח ישראל‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪ ;153‬ועוד‪ .‬ולכך נתכוון‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם ר’ יצחק יהודא יחיאל סאפרין מקאמרנא‪ ,‬דרך‬
‫אמונה‪ ,‬לעמבערג תר”י‪ ,‬ז ע”ב‪“ :‬אלהים סוד הטבע”‪.‬‬
‫‪5‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬קלד ע”א‪ .‬על המקור הלוריאני ראה לעיל הערה ‪.3‬‬
‫‪5‬נתן רוטנשטרייך‪ ,‬עיונים במחשבה היהודית בזמן הזה‪ ,‬תל אביב תשל”ח‪ ,‬עמ’ ‪ .156‬על הקפדה על‬
‫מסורת בעמים אחרים ראו דברי ל’ ויטגנשטיין‪ ,‬הובאו אצל תמר רוס‪ ,‬ארמון התורה ממעל לה‪,‬‬
‫תשס”ז‪ ,‬עמ’ ‪.29‬‬
‫‪5‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קעא (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קצט)‪ .‬דומה שכאן מתבטאת גם עמדתו‬
‫של ר’ שלמה‪ ,‬ש”עיקר הנס של חנוכה שנשאר עוד כח חיות וקדושה בישראל אחרי כל אשר עבר‬
‫עליהם להיות להם כה”ג וצדיק כזה בתיקונא עלאה להמשיך ברכה וטוב ולהיות לישראל לאור עולם”‬
‫(ס ע”א)‪ .‬וכן‪“ :‬כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו” (פר’ נח‪ ,‬ח ע”ב)‪.‬‬
‫‪6‬תפארת שלמה‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קסג (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קפט)‪.‬‬
‫‪6‬תפארת שלמה‪ ,‬פר’ נצבים‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ תד‪ .‬השווה לקוטי מוהר”ן‪ ,‬סי’ קך; ר’ קלונימוס קלמן עפשטיין‪,‬‬
‫מאור ושמש‪ ,‬פר’ דברים‪ ,‬תשמ”ח‪ ,‬עמ’ תקכז‪.‬‬
‫‪6‬זוהר ח”ב קנה ע”א; ח”ג קפז ע”א‪.‬‬
‫‪6‬דניאל שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ה‪ ,‬תשנ”ה‪ ,‬עמ’ צח‪-‬קא‪.‬‬
‫‪6‬דרכי חיים ושלום‪ ,‬ערך רי”מ גאלד‪ ,‬מונקאטש ת”ש‪ ,‬עמ’ שו אות תתיז‪.‬‬
‫‪6‬השווה‪“ :‬ואם באמת אומרים שירות ותשבחות מחמת הארת הדביקות ושמחת הנס‪ ,‬הרי זה נחשב‬
‫באמת לסעודת מצוה שנעשה ליו”ט אשר מחויבים בסעודה ‪ ...‬הניחו לנו איפוא את הסעודות הללו‬
‫לרשות‪ ,‬כדי שאנחנו נעשה מהן סעודות מצוה”‪ .‬ראה חידושי הרי”מ על התורה‪ ,‬מהד’ ר’ יהודה לייב‬
‫לוין‪ ,‬ירושלים תשמ”ו‪ ,‬עמ’ סב‪.‬‬
‫‪6‬ספר אסף‪ ,‬ירושלים תשי”ג‪ ,‬עמ’ ‪.427‬‬
‫‪6‬יסוד ושורש העבודה‪ ,‬ירושלים ת”ש‪ ,‬עמ’ רסא‪ .‬וראה פרי עץ חיים‪ ,‬שער הפורים‪ ,‬פרק ו‪ .‬ספרי חסידות‬
‫רבים מדברים על ערך הצדקה בימים אלה (לפעמים תוך שילוב ההלכה שכל המסבב על הפתחים‬
‫בימים אלה נותנים לו)‪ .‬למשל‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצד (תשל”ב‪ ,‬קלד‬
‫ע”ג); עבודת ישראל (לעיל הערה ‪ ,)6‬יב ע”ד (“ומנהגן של ישראל תורה הוא”)‪ .‬וכך מצינו בספר ישמח‬
‫ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪“ :150‬איתא בספרי המקובלים בכח סגולת מצות נתינת צדקה בחנוכה” וכו’‪.‬‬
‫‪6‬כנסת ישראל‪ ,‬לקוטים‪ ,‬תשמ”ג‪ ,‬סח ע”א‪ .‬הסיפור הובא גם אצל מ’ בובר‪ ,‬אור הגנוז‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ ‪.290‬‬
‫וראה גם במאמרו של לנדוי (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ’ ‪.74‬‬
‫‪6‬קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬תשל”ב‪ ,‬כד ע”א‪.‬‬