: מגה סיכום - סוגיות בעיצוב המציאות : הכלים המרכזיים של העיצוב החזותי מת

‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫שיעור ‪ -1‬הכלים המרכזיים של העיצוב החזותי מתוך העשור הראשון של הקולנוע‪:‬‬
‫עיצוב המציאות‪ -‬אנו מדברים על עיצוב מציאות נרטיבית על המסך‪ ,‬מציאות שמספרת סיפור‬
‫לדורותיו‪ .‬הקולנוע התחיל בתחילת המאה ה‪( 20-‬בסביבות ‪ )1900‬עם המצאת מצלמת הקולנוע‬
‫המסוגלת להקליט תנועה ומקרן המסוגל להקרין התנועה על מסך‪.‬‬
‫תומס אלווה אדיסון‪ -‬המציא את מצלמת הקולנוע הראשונה ואת המקרן‪ ,‬אך לא‬
‫ייחס חשיבות להמצאותיו‪ .‬אדיסון הפקיד את המצלמה בידי עוזריו וביקש לבדוק האם‬
‫ניתן לעשות מכך כסף‪ .‬העוזרים חשבו על דבר פשוט – הקלטה והקרנה‪ .‬הם הקימו‬
‫בניו‪-‬ג'רזי את הסטודיו הראשון (הקולנוע האמריקאי התחיל כקולנוע אולפני‪ ,‬המצלמה‬
‫הייתה מאוד מגושמת) שהיה מעין צריף שבתוכו במה‪ ,‬וצילמו אלפי אפיזודות בתנועה‪ .‬העוזרים לא‬
‫חשבו כי ניתן לצלם עלילה כלשהי עם המצלמה‪ ,‬שכן רק הקסימה אותם האפשרות להקליט תנועה‪.‬‬
‫כך מתחיל הראינוע‪ .‬את האפיזודות הקרינו בבתי קפה ובחנויות כאשר הצרכנים העיקריים היו פועלים‬
‫ופשוטי העם שחיפשו שעשוע לאחר יום עבודה מפרך‪ .‬בכדי לצפות באותן אפיזודות היה צורך בתיבת‬
‫הצצה ‪ -‬קינטוסקופ ואנשים שילמו ‪ 5‬סנט והסתכלו פנימה וצפו באפיזודות‪ .‬אורך השוט היה משהו‬
‫כמו ‪ 20‬שניות‪ ,‬שזה היה אורך הסרט‪ .‬המצלמה לא השתתפה באף שוט‪ ,‬היא רק הקליטה פעולה‬
‫שאותה לאחר מכן הקרינו‪ .‬תקופת הקינטוסקופ ערכה כ‪ 7-‬שנים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הנשיקה‪ -‬אפיזודת קינטוסקופ‪ ,‬נחשבה לסנסציה‪ ,‬חברי הכנסיה התכנסו סביב הקינטוסקופ ומחאו‬
‫נגד אפיזודה זו שנחשבת לסרט הפורנו הראשון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫המשרתת הזקנה בסלון‪ -‬יש ראי מאחורי האישה‪ -‬התנועה מוכפלת‪ ,‬מגדיל את חווית הפלא‪.‬‬
‫האישה עושה הרבה תנועות ומצחיקה אותנו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אבירות בחשמלית‪ -‬כאן כבר יש ניצני סיפור בז'אנר הקינטוסקופ‪ .‬זהו סרט ארוך יותר כדי לאפשר‬
‫את הסיפור‪ ,‬קצת יותר וולגרי‪.‬‬
‫האחים לומייר‪ -‬המצלמה של האחים לומייר הייתה גאונית לעומת מצלמתו של אדיסון‪:‬‬
‫היא הייתה קלה מאוד ועמדה על ‪ 3‬רגלים‪ ,‬היה אפשר לשים אותה על הכתף וללכת‬
‫איתה לכל מקום (לעומת המצלמה של אדיסון שהייתה מסורבלת ונשארה באולפן‪ ,‬או‬
‫שעמדה במקום אחד כאשר היה מדובר בצילומי חוץ)‪ .‬הקולנוע הצרפתי מתחיל בחוכמה רבה כקולנוע‬
‫דוקומנטרי לעומת האמריקאי שהחל בתיאטרליות‪ .‬הסרטים של האחים לומייר היו אפיזודות קצרות‬
‫שהביאו את קסם העתקת התנועה שהתרחש בחוץ ומכאן שזה ראינוע דוקומנטרי‪ .‬את אלפי‬
‫הסרטים קיבצו ל"אלבום לומייר"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ההגעה אל הרציף‪ -‬מאוד ריאליסטי‪ ,‬מצולם בחוץ‪ ,‬עושים הכל למען חדוות התנועה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫כניסת המטאדורים (לוחמי השוורים)‪ -‬המצלמה ניצבת למעלה‪ ,‬זווית התבוננות גבוהה‪,‬‬
‫ומתבוננים בכניסת המטאדורים אל הזירה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הכלב‪ -‬הבעלים עושה עם הכלב שלו טריקים‪ ,‬דגש על תנועה‪.‬‬
‫‪-1-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫‪‬‬
‫הכפר‪ -‬לקחו את המצלמה לספרד‪ ,‬הציבו אותה על הקרקע באחד הכפרים וצילמו‪ .‬הצילום הוא‬
‫ריאליסטי‪ ,‬בחוץ לא באולפן‪ .‬יש ערך מוסף‪ -‬לקחו את הצופה לחו"ל‪ ,‬המצלמה היא בגובה העין‪,‬‬
‫מנקודת מבטו של הצופה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫תחנת הרכבת של ברוקלין‪ -‬ניסו למכור את המצלמה באמריקה‪ ,‬הגיעו לניו יורק‪ ,‬שם הציבו את‬
‫המצלמה והתבוננו באנשים שיורדים מהסאבווי אל הקרקע על מנת לראות תנועה‪ ,‬ישנם סוגי‬
‫תנועה שונים בצילום אחד‪ ,‬יש התנגשויות של תנועה‪ -‬אנשים הולכים ימינה‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪.‬‬
‫אח"כ היו תיאוריות על התנגשויות תנועה‪ ,‬זו הי אומנות לשמה‪ ,‬עיצוב העומק על מנת לקבל את‬
‫כל הזוויות בתנועה‪.‬‬
‫ב‪ ,1903-‬במאי בשם אדווין אס פורטר‪ ,‬שעבד באולפני אדיסון שאל את עצמו מדוע לא לקחת את‬
‫הפלא החדש הזה ולספר איתו סיפור? למה לא לקחת את כל השוטים האלה‪ ,‬להדביק אותם באופן‬
‫רציף שוט אחר שוט וכך לספר סיפור‪ .‬הוא יצר את הסיפור הראשון‪ ,‬המערבון הראשון‪.‬‬
‫"שוד הרכבות הגדול"‪-‬‬
‫זוהי דרמת אקשן סוחפת‪ .‬פורטר הביא לראינוע מכלול אדיר של אמצעי‬
‫ביטוי שבהם משתמשים עד היום‪ ..‬זהו הסרט המגובש הראשון‪ ,‬הוא בעל‬
‫התחלה‪ ,‬אמצע וסוף‪ ,‬בעל עלילה‪ .‬הסיפור הקלאסי בהתגלמותו‪ :‬פרצו‬
‫שודדים לתחנה‪ ,‬כפתו את האבא‪ ,‬יצאו מהתחנה‪ ,‬התגנבו לרכבת‪ ,‬עלו על‬
‫גב הרכבת‪ ,‬פגעו בנהג הקטר‪ ,‬זרקו אותו למטה‪ ,‬ניתקו את הקטר משאר הרכבת‪ ,‬הורידו את‬
‫הנוסעים‪ .‬בסרט זה כל סצנה היא שוט‪ ,‬לא ידעו שאפשר לצלם סצנה ביותר משוט אחד‪.‬‬
‫השוטים מספרים סיפור‪ -‬סדר הוא תוכן! ישנה השתלשלות אירועים‪ ,‬יש סיפור כרונולוגי‪ -‬כאן נולדה‬
‫העריכה‪ .‬העריכה קובעת את סדר השוטים‪ ,‬וסדר הוא תוכן‪ .‬העריכה עשתה דבר חדשני‪ -‬הפרה את‬
‫הסדר הליניארי‪ ,‬כאשר הילדה נכנסת ורואה את אביה כפות‪ ,‬יש קאט ולאחר מכן אנו רואים את‬
‫העיירה רוקדת‪ .‬נוצרו שתי פעולות שמתרחשות באותו זמן‪ .‬עריכה מקבילה‪ -‬מקבילה בין שני מקומות‬
‫ויוצרת התרחשות בבמה אחת‪ .‬חיבור השוטים‪ ,‬הסצנות‪ ,‬גורם להפרת האחדות בין זמן הסיפור‬
‫לזמן הסרט‪ -‬הסיפור הוא יום שלם‪ ,‬אורך הסרט ‪ 11‬דקות‪.‬‬
‫הסצנות בסרט מאוד תיאטרליות‪ ,‬נכנסים לבמה ויוצאים ממנה‪ ,‬ממש כמו בתיאטרון‪ ,‬אין שום‬
‫אלמנטים קולנועים‪ .‬התנועה חשובה ביותר בסרט ולראשונה מעלים מצלמה לקרון רכבת ומצלמים‬
‫אלימות בתנועה‪ .‬בסרט יש גם צילום חוץ ורואים כמה העומק של הקומפוזיציה (עיצוב המציאות‬
‫בעומק ובמרחב) מעניק אמינות ומציאות לסצנה‪ :‬מצד אחד בסרט אנחנו עדיין חווים אלמנטים "ישנים"‬
‫של פנים‪ ,‬כלומר של במה‪ ,‬המצלמה לא זזה‪ ,‬ומצד שני ישנה עומק והרגשת מציאות שכן נערכים‬
‫צילומי חוץ‪ .‬בסרט יש קומפוזיציה עמוקה – לא עולה על דעתם להזיז את המצלמה ולכן הצילום הוא‬
‫מעומק רב‪ ,‬כדי לראות כמה שיותר תנועה‪ ,‬מאריך את שהות התמונה על המסך ואף יוצר הרגשת‬
‫מציאות ריאליסטית‪ .‬מיזנסצנה‪-‬עיצוב התנועה בחלל המצולם‪ .‬כלומר‪ ,‬בימוי רצף התנועה בסצנה‪/‬‬
‫ארגון וסידור התנועה בתוך הקומפוזיציה‪ .‬כאמור‪ ,‬כל התנועות בסרט מסודרות מתחילתן ועד סופן‪:‬‬
‫‪-2-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫הרכבת מגיעה ונעמדת‪ ,‬הנוסעים יורדים ועומדים לאורכה‪ ,‬השודדים שודדים אותם ומישהו בורח אל‬
‫אמצע הקומפוזיציה‪ ,‬יורים בו והוא נופל‪ ,‬השודדים מסתלקים והנוסעים רצים לנוסע שירו בו‪.‬‬
‫בסרט אין דמויות מזוהות‪ -‬יודעים שיש שודדים ויודעים שיש גיבורים‪ ,‬אך לא יודעים איך הם נראים‬
‫וכל זה מכיוון שאין קלוז‪-‬אפ‪ .‬הם רוצים לחקות מציאות והקלוז‪-‬אפ מפריע שכן שימת ראש על המסך‬
‫מפריע להבנת המציאות‪ .‬רק בסצנה האחרונה‪ ,‬השחקן ג'ורג' ברנס מופיע בקלוז‪-‬אפ ויורה על הקהל‪,‬‬
‫אך במהלך כל הסרט לא רואים אותו ובטח שלא מזהים אותו‪ .‬יעברו עוד ‪ 8‬שנים‬
‫עד שיבינו שאפשר להשתמש בקלוז‪-‬אפ באופן שיקדם את העלילה‪( .‬הקלוז‪-‬אפ‬
‫לא תרם להבנת העלילה והוא כולו נועד בשביל ליצור אפקט)‪.‬‬
‫"המרכזנית של תחנת לונדייל"‪-‬‬
‫בתקופת עידן הראינוע עדיין אין עריכה ויש אחדות בין השוט לאורך הסצנה‬
‫והכול נעשה ברציפות‪ .‬הסרט הנ"ל‪ ,‬שהיה מורכב יחסית לזמנו‪ ,‬התפתח‬
‫כולו בחדר העריכה‪ .‬סרט זה הקסים את בני הדור ולא היה צורך בכתוביות‬
‫שכן סדר זה תוכן ולכן כל הסרט היה ברור‪ .‬העריכה המקבילה בסרט היא‬
‫זו שיוצרת את המתח‪ .‬הסדר פשוט מאוד‪ ,‬אך הוא הקנה לסרט מתח‪ .‬הקטר שועט לעזרה‪ ,‬היא‬
‫בחדר‪ ,‬השודדים בצד השני‪ ,‬הקטר שועט לעזרה‪ ,‬היא בחדר‪ ,‬השודדים תכף נכנסים‪.‬‬
‫בסוף הסרט‪ ,‬הבמאי הביא את השחקנים קרוב למצלמה בכדי שתיווצר עלילה וערך כלשהו‬
‫לאינטראקציה (למבע הפנים יש ערך דרמטי)‪ ,‬כדי ליצור ריאליזם‪ .‬ניתן היה לראות תזוזות שפתיים‬
‫במהלך הדיבור‪ .‬ברוב הסרטים הדרמטיים השיח היה מבוא לכתוביות ‪ ,‬כלומר נעשות תנועות עם‬
‫השפתיים ואז היו מגיעות הכתוביות‪.‬‬
‫בסרט רואים את ה‪ -‬קלוז‪-‬אפ העלילתי הראשון כאשר מצולם המפתח השבדי‪ .‬העין לא יכולה‬
‫להימלט ממנו בזכות הגודל שנגרם כתוצאה מהקלוז‪-‬אפ‪ .‬הקלוז‪-‬אפ יצר חשיבות של הומור –‬
‫השודדים ואנחנו חשבנו שהטלפנית עצרה אותם בעזרת אקדח‪ ,‬כשבעצם מדובר בכלל במפתח שבדי‬
‫והקלוז‪-‬אפ הוא זה שמגלה לנו זאת‪ .‬סצנה זו נעשתה במספר שוטים ולא באחד‪ .‬היכולת לפרק את‬
‫הסצנה ולעשות קלוז‪-‬אפ יצרה אירוע דרמטי‪-‬קומי‪ .‬כאן נולד הבמאי העלילתי הכול יכול (הבמאי‬
‫המניפולטיבי)‪ ,‬שיכול בכל רגע נתון לשחק עם המציאות‪ ,‬ליצור הדגש מסוים ולהעלים את כל השאר‪.‬‬
‫מדובר בחשיבות אדירה‪ .‬במציאות רואים עפ"י שימת לב‪ ,‬כאן נוצר קולנוע שעשה בדיוק ההפך‪ .‬שימת‬
‫הלב נוצרת בהתאם למה שמראים לנו‪ .‬לא היה ידוע שמפתח השבדי היה שם עד שראינו אותו וכך‬
‫הקהל ג ם לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין את העלילה‪.‬‬
‫אפשר לומר‪ ,‬שבעשור הראשון של הראינוע‪ ,‬למעשה התגלו ליוצרים כלי המבע המרכזיים‪ ,‬החשובים‬
‫ביותר‪ ,‬של אומנות הסיפור הוויזואלי על המסך‪ .‬כמובן שבהם משתמשים עד היום‪.‬‬
‫‪-3-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫שיעור ‪ -2‬עריכה מקבילה בקולנוע בן זמננו‪:‬‬
‫"ציפורים"\היצקוק (‪:)1963‬‬
‫היצ' קוק לא עושה משהו אחר ממה שהתגלה ‪ 60‬שנה קודם לכן‪.‬‬
‫המצלמה נעה מימין לשמאל‪ ,‬תנועת מצלמה של הקולנוע המודרני‪ ,‬בתנועה זו‬
‫סוגרים את האתר‪ -‬ראינו את כולו‪ ,‬ואז האישה מתיישבת‪ ,‬מאחוריה הסולם‬
‫ריק‪ ,‬גבה אל הסולם‪ ,‬והיא לא חושדת בכלום‪ .‬מחשבה זו חכמה כי אנו רואים‬
‫את מה שהיא לא רואה‪ ,‬יוצר מתח! סצנת מפתח בקורות הקולנוע‪.‬‬
‫מכאן מתחילה העריכה המקבילה‪ ,‬בכל שוט הסולם הולך ומתמלא בהדרגה‪ .‬אנו רואים אותה ברקע‬
‫של הסולם‪ ,‬ואז את האישה בלי הסולם ברקע מדליקה סיגריה‪ ,‬לאחר מכן רואים את הסולם עם ‪4‬‬
‫עורבים‪ ,‬שוב האישה עם סיגריה‪ ,‬שוב העורבים על הסולם‪ .‬ככה הלוך חזור מנקודה ‪( A‬האישה‬
‫שיושבת ומעשנת) לנקודה ‪ ( B‬הסולם שהולך ומתמלא בהדרגה בעוד ועוד עורבים)‪.‬‬
‫הסאונד אנו שומעים את הילדים שרים ברקע‪ .‬הפער בין תום הילדים והשירה לרשע הציפורים (בד"כ‬
‫גם משהו תמים)‪ ,‬יוצר איזשהו מתח‪ ,‬נועד לעצבן‪ .‬אנו שומעים את הילדים‪ ,‬רואים את האישה שגבה‬
‫אל הצרה והיא אינה מבחינה בכך‪ ,‬מצד אחד נראה לנו תמים‪ ,‬מצד שני אנו עדים לסכנה שהיא אינה‬
‫ערה לה‪ ,‬הכל מאוד מעצבן‪ -‬גם השיר‪ ,‬גם האישה עצבנית‪ ,‬גם המצב לא נוח‪.‬‬
‫הליך ההבחנה של האישה יהיה בכמה שוטים וייגמר בבהלה‪ .‬חיכו עם האישה בקלוז אפ ואז רואים‬
‫את הציפור‪ .‬הסדר הוא תוכן! האישה מרימה את הראש‪ ,‬קאט‪ ,‬ציפור אחת על כחול השמיים (יוצר‬
‫קונטרסט בין הציפור השחורה לשמיים הכחולים)‪ .‬המצלמה נעה‪ ,‬ובתוך התנועה חוזרים אל פני‬
‫האישה שעוקבת אחר הציפור ( שוב הקלוז אפ מקדם את העלילה‪ ,‬יוצר מתח‪ ,‬האישה מבחינה ואנו‬
‫רואים את הבעת הפנים שלה)‪ ,‬שוב חוזרים אל הסולם שכולו מלא בציפורים והטווח קרוב לעין‪ -‬יוצר‬
‫אימה‪ ,‬הרקע הכחול של השמיים תורם לאימה‪ -‬המעבר משמיים כחולים לשמיים מלאים בשחור‪.‬‬
‫באמצעות עריכה מקבילה יצרו אימה‪ ,‬והשיר ממשיך ברקע‪ ,‬השיר התמים של הילדים שאינם חושדים‬
‫בדבר‪.‬‬
‫"מזימות בינלאומיות"\ היצ'קוק‬
‫הסרט נפתח בלונג שוט רחוק בזווית מלמעלה‪ .‬זהו שוט מכונן‬
‫באמצעותו אנו רואים את כל האזור בו תתרחש המצלמה‪ ,‬זהו שוט‬
‫מלמעלה באמצעות מנוף גבוה‪ .‬מכאן יש קאט‪ ,‬ואז אנו עוברים אל‬
‫גובה הקרקע בשוט השני‪ .‬מלמעלה ראינו את האוטובוס נוסע ובקרקע‬
‫אנו רואים אדם שעומד בתחנת האוטובוס בלב השממה‪ .‬השוט מעצב‬
‫את בדידות האדם בתוך השממה‪ ,‬אם קורה משהו אין מי שיעזור לו‪ ,‬הוא לבד באמצע שום מקום‪.‬‬
‫האדם מזיז את הראש ורואה את הריקנות‪ ,‬קאט‪ ,‬שממה‪ ,‬קאט‪ ,‬האיש‪ ,‬קאט‪ ,‬שממה‪ .‬זוהי עריכה‬
‫מקבילה שמעצבת את בדידותו של האיש בחליפה‪.‬‬
‫‪-4-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫ישנה עריכה מבנית‪ ,‬שוט על שוט על שוט בעקבות המבטים שמאלה וימינה מעצב את הבדידות ואת‬
‫חוסר האונים של האיש בחליפה‪ ,‬שאינה מתאימה למקום השומם‪ .‬סדר הוא תוכן‪ .‬העריכה המבנית‬
‫בונה מתח באמצעות חיבור השוטים‪ .‬יש כל כך הרבה מתח ללא תנועת מצלמה‪.‬‬
‫אנו רואים מכונית עוברת ולאחר מכן אדם נוסף עומד מעבר לכביש‪ ,‬עוברים אל האיש בחליפה‪ ,‬שוב‬
‫אל האיש שהגיע‪ ,‬ואז המצלמה נעה ורואים את האיש בחליפה מגיע לעברו של האיש החדש ונוצר‬
‫דיאלוג בין השניים‪ .‬במהלך הדיאלוג האיש אומר שמוזר שיש מטוס ריסוס ללא יבול‪ ,‬ולאחר מכן מגיע‬
‫האוטובוס והאיש החדש עולה ונוסע לאורך הקומפוזיציה‪ ,‬כשהאיש בחליפה עומד באמצע (מיקומו‬
‫במרחב מסמל את הבדידות שלו בלב השממה)‪.‬‬
‫שוב‪ ,‬אנו עדים לעריכה מקבילה ועוברים בין האיש למטוס הריסוס‪ ,‬כאשר כל שוט המטוס מתקרב‬
‫אל האיש‪ .‬באיזשהו שלב רואים את שניהם באותו פריים ואז שוב יש הלוך חזור בין האיש למטוס‪,‬‬
‫ושוב שניהם באותו פריים כאשר המטוס מתקרב לאיש‪.‬‬
‫יש תנועה ומתח גדול‪ .‬המצלמה לאורך מרבית הסצנה נייחת‪ ,‬מלבד השוט שהוא הולך אל קפלן‪.‬‬
‫למרות שאין תנועת מצלמה‪ ,‬מעצם הצירוף בין השוטים בחדר העריכה‪ ,‬הוא שמייצר את כל האקשן‬
‫והתנועה בתוך הסצנה‪ .‬כל שוט צולם בנפרד מול המצלמה ובחדר העריכה החליטו איך מסדרים זאת‬
‫על מנת ליצור סיפור‪ .‬חיבור השוטים יוצא תנועה‪ ,‬סיפור ומתח‪ -‬סדר הוא תוכן!‬
‫אי אפשר לסדר בעריכה אם אין בראש רעיון לגבי הסיפור אותו נרצה ליצור‪ ,‬הבמאי יודע לפני שהגיע‬
‫לעריכה שקארי ירד‪ ,‬יסתכל‪ ,‬תהיה שממה‪ ,‬יסתכל לצד השני‪ ,‬קאט‪ ,‬פוינט אוף וויו‪ ,‬שממה‪ .‬צריכה‬
‫להיות קונספציה כבר בשלב הצילום‪ ,‬צריך לדעת איך אני רוצה שדברים ייראו ואיך זה צריך להתחבר‬
‫אחרת קשה לעשות מהשוטים סיפור‪.‬‬
‫שיעור ‪ -3‬קלוז אפ והמבע האנושי‪:‬‬
‫"היט"\ מייקל מאן (‪:)1995‬‬
‫סצנה של קלוז אפים‪ ,‬מעבר בין שחקן לשחקן‪ .‬בסצנת הדיבורים בין‬
‫אלפצינו לדה‪-‬נירו שניהם מופיעים בקלוז‪-‬אפ כאשר כל אחד מהם מדבר‪.‬‬
‫המעבר בין השחקנים בקלוז אפ יוצר מתח ודרמה במעבר בין הטוב לרע‬
‫כביכול‪ ,‬נוצרת הכנה דרמטית לבאות‪ ,‬הרי ברור שתהיה התנגשות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הבמאי צילם את דה‪-‬נירו לחוד מדבר‪ ,‬ואת אלפצינו לחוד מדבר‪ ,‬ובחדר העריכה ערך את זה‬
‫למצב שאנו כצופים נחשוב שהם נמצאים יחד סביב אותו שולחן והצילומים מתבצעים כשוטים רציפים‬
‫של ‪ .over the shoulder‬בסוף הסרט יש עימות בין השחקנים כאשר גם עימות זה צולם כשכל אחד‬
‫בנפרד ולאחר מכן הורכב בחדר העריכה‪.‬שוב‪ ,‬בזכות הקלוז אפ‪ ,‬הבמאי הכל יכול עושה בנו כרצונו‪.‬‬
‫זוהי סצנה מאוד ארוכה אך הבמאי יודע לגוון לנו אותה‪ ,‬השחקנים הם שחקני קלוז אפ מיומנים‪.‬‬
‫‪-5-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫"המהגר"\ צ'ארלי צ'פלין‪:‬‬
‫בסרט זה אנו חוזרים אל ראשית הקולנוע‪ ,‬צ'פלין שלא ידע כלום על קולנוע‪ ,‬העמיד את המצלמה מול‬
‫השחקנים והפך את הפריים לבימה לתעלוליו ופעלוליו‪ .‬הוא קירב את המצלמה לשחקנים כדי‬
‫שלדמויות תהיה חשיבות אנושית‪ .‬פעלולים‪ ,‬עריכה מסובכת‪ -‬אלו רק אמצעים‪ .‬את הקולנוע יש‬
‫לשפוט בזכות האמירה‪ ,‬חשיבות הסיפור ולא באמצעות האמצעים‪ .‬בסרט זה ההצהרה האנושית‬
‫והחשיבות הסיפורית של הסרט גדולה‪ ,‬זהו סרט מינימליסטי בעל סבטקסט חברתי מחאתי‪.‬‬
‫החלק הראשון‪ ,‬ההשרדות על האונייה‪ -‬הסרט נפתח כאשר הסירה מתנדנדת בהגזמה ימינה‬
‫ושמאלה וצריך לשרוד עליה‪ .‬צ'פלין אוחז דג ביד‪ -‬הוא יאכל‪ ,‬אך מי שאינו יודע להתקיים בג'ונגל של‬
‫ספינת הפליטים לא יאכל‪ .‬צ'פלין הולך כלוליין על האונייה המתנדנדת‪ ,‬הוא פוגש חבר ושניהם עומדים‬
‫להקיא‪ ,‬זה נראה כמו דואט‪ -‬מטאפורה לחבל דק‪ ,‬הניסיון להישאר עליו‪ ,‬לשרוד‪ ,‬לא ליפול‪.‬‬
‫בסצנה הבאה יש צלצול לאוכל‪ -‬סצנה קודמת כמעט הקיאו ועכשיו רצים לאכול‪ ,‬אין ברירה מי שלא‬
‫יאכל לא יגיע‪ .‬גם כאן צריך להתאים את עצמך‪ ,‬הוא וזה שמולו אוכלים מאותה צלחת כאשר האונייה‬
‫מתנדנדת‪ ,‬נראה כמו משחק פינג‪ -‬פונג‪.‬‬
‫החלק השני‪ ,‬אמריקה‪ -‬מתחת להצחקה ולהומור יש ביקורת אדירה על אמריקה ועל המין האנושי‪.‬‬
‫הסרט הוא ללא אמצעים אך מאוד ברור בזכות המבע האנושי‪ ,‬המשחק‪ .‬רק כאשר המטבע נופל‬
‫למלצר יש קלוז אפ‪ ,‬כי אין ברירה‪ ,‬חייבים להמשיך את הסיפור‪.‬‬
‫לצ'פלין היה מה להגיד על החברה האמריקאית והוא עשה זאת בדרך של הצחקה‪ .‬הפער בין הציפיות‬
‫של הפליטים המוכים לבין המציאות האמריקאית ברור‪ .‬אוניית הפליטים בדרך לארץ המבטיחה‪ ,‬ארץ‬
‫ההזדמנויות כביכול‪ ,‬שיש בה שוויון ולא חסר לה דבר‪ .‬אחרי כל תלאות הדרך הם עוברים את פסל‬
‫החירות‪ ,‬וצ'פלין עושה תנועה של "הגענו"‪ .‬אך לפתע עולים פקידי ההגירה‪ ,‬כורכים סביבם חבל‪,‬‬
‫בוחנים את המספרים על הצוואר ובועטים אותם החוצה בגסות‪ .‬פסל החירות מסמל כאן את ההיפך‬
‫הגמור‪ .‬הם לא הגיעו לארץ החירות‪ ,‬אלא לארץ שאין להם גרוש לאוכל‪.‬‬
‫צ'פלין מצא מטבע מזויפת והלך לאכול‪ ,‬זוהי אינה אמריקה שמושיטה יד לרעבים‪ ,‬הביקורת חריפה!‬
‫הפרידו את צ'פלין מאהובתו והמסעדה היא עוד מטאפורה‪ -‬למי שחסרים ‪ 10‬סנטים מרביצים לו‪ ,‬לא‬
‫נותנים לעניים לאכול‪ -‬אין רגש‪ ,‬אין חמלה‪ -‬הכסף הוא הכל‪.‬‬
‫הפואנטה של שני החלקים הוא שצריך להסתגל כדי לשרוד בכל מחיר‪ ,‬גם אם צריך לגנוב מטבע כדי‬
‫לאכול‪ .‬המצלמה קרובה מאוד כדי שנראה את פעלולי המשחק ונצחק‪ .‬אין שימוש באמצעים טכנולוגים‬
‫אך צ'פלין משתמש במבע האנושי ובתסריט‪ .‬החשיבות של מבע סיפורי לא בהיותו רפטואר של‬
‫פעלולים‪ ,‬עריכה ומצלמה‪ ,‬אלא בזכות הסיפור הקולנועי ועומקו‪.‬‬
‫‪-6-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫שיעור ‪ -4‬אין עריכה‪:‬‬
‫"החבל"\ היצ'קוק (‪:)1948‬‬
‫בשנות ה‪ 20-‬אירע סיפור בשיקגו‪ ,‬שני נערים מחוננים‪ ,‬עשירים‪ ,‬בני טובים‪,‬‬
‫התאהבו בתורת הגזע‪ .‬היה להם מורה כריזמטי‪ ,‬שלא התכוון ברצינות להנחלה‬
‫של תורת הגזע‪ ,‬אך הם אהבו אותו מאוד ונדלקו על העניין‪ .‬הם רצו לעשות‬
‫רצח מושלם‪ ,‬הרגישו עליונים " אותנו לא יתפסו"‪ .‬הם הזמינו חבר טוב לדירתם‪,‬‬
‫רצחו אותו לאחר תכנון מקיף‪ ,‬טמנו אותו בארגז שאותו הניחו בלב דירת הסטודיו‪ ,‬והזמינו את הוריו‪,‬‬
‫ארוסתו וכל חבריהם הטובים לסעודה‪ .‬האורחים לא הבינו למה הבחור שנרצח לא הגיע‪.‬‬
‫על הסיפור הזה נכתב מחזה מאוד מפורסם‪" ,‬החבל"‪ ,‬והיצ'קוק עיבד אותו לקולנוע‪ .‬היצ'קוק רצה‬
‫לעשות את כל הסרט בשוט אחד‪ .‬יש כעשרה קאטים של החלפת המחסניות‪ ,‬אך את חלקם הוא‬
‫הצליח להסוות‪ .‬הסרט צולם ללא עריכה‪ ,‬ואורכו כ‪ 88-‬דקות‪ ,‬אך לקח חודש לצלם אותו כי אם מישהו‬
‫שגה היה צריך להתחיל הכל מהתחלה‪ .‬זה מאוד מורכב‪.‬‬
‫המיזנסצנה מאוד מסובכת‪ ,‬השחקנים צריכים לזכור‪ ,‬הצלמים‪ ,‬הסאונד‪ ,‬הכל‬
‫חייב להיות מתוכנן ומדויק בתזמון מושלם לכולם יחד‪ .‬השחקנים היו צריכים‬
‫להיות מודעים לסוג השוט ומתי הם עוברים למשבצת הבאה‪ ,‬מה עליהם‬
‫לעשות בדיוק וכנ"ל הצלמים‪ ,‬הסאונד‪ ,‬התאורה וכו'‪.‬‬
‫עריכה במצלמה‪ -‬היצ'קוק ידע מה הוא רוצה‪ ,‬הוא מאוד מתוכנן‪ ,‬המצלמה נעה אל השוטים שתוכננו‬
‫מלכתחילה‪ .‬כולם יודעים מה הם צריכים לעשות בכל רגע נתון‪ ,‬זהו סרט ללא עריכה בחדר עריכה אך‬
‫הוא ערוך במצלמה‪ ,‬הצילום מתוכנן מראש‪ .‬המצלמה מחליפה את חדר העריכה‪ ,‬אין צורך לחבר‬
‫שוטים‪ ,‬הכל מסודר מכוח המצלמה‪ .‬המצלמה נעה על גלגלים ויש תחושה שהסרט מאוד מסודר‪,‬‬
‫מאורגן ותיאטרלי‪ ,‬כל אחד מדבר בתורו בצורה מסודרת‪ ,‬כל אחד נכנס בתורו וזה יוצר ריאליזם‪.‬‬
‫היצ' קוק יצא מנקודת הנחה שהצופה לא טמבל‪ ,‬כשיש קאט הוא מבין שהדברים לא קורים כמו שהם‬
‫במציאות‪ ,‬והוא רצה להראות לצופה שאכן יש תיאום בין הסרט למציאות ולכן רצה לצלם הכל בשוט‬
‫אחד כדי לקרב כמה שיותר אצל המציאות‪ ,‬לראות האם זה יחדד את ההעצמה של הקהל‪.‬‬
‫ישנו תכנון מקדים שיוצר עריכה מבנית שמספרת סיפור‪ .‬למעשה ברגע שמוציאים ומחברים את‬
‫עשרת המחסניות יש סרט‪.‬‬
‫בסרט יש דברים וירטואוזים שמנצלים את המעמד‪ .‬למשל בסצנה שפיליפ מנגן על הפסנתר ומר קדל‬
‫מדבר איתו‪ ,‬רואים עד כמה הפריים מרובע‪ .‬השוט סטטי וארוך עקב העניין העלילתי שבו‪ .‬יש תנועת‬
‫מצלמה שמראה את החבל וחוזרת חזרה לשיחת הגברים כאשר כלל אין קלוז‪-‬אפים‪.‬‬
‫בסצנה שבה רואים את המשרתת מפנה את הכלים מעל הארגז למטבח‪ ,‬המצלמה סטטית‪/‬לא זזה‬
‫ויוצרת עומק מה שיוצר דרמה ומתח‪ :‬רואים גם אותה במטבח דרך הדלת הזזה וגם את הארגז בו‬
‫נמצאת הגופה‪ .‬יש כאן שימוש חכם בקומפוזיציה‪.‬‬
‫‪-7-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫שיעורים ‪ -5-6‬החיקוי הדוקומנטי‪:‬‬
‫"הקרב על אלג'יר"\ ג'ילו פונטקורבו (‪:)1965‬‬
‫הבמאי היה קומוניסט איטלקי‪ .‬זהו סרט מפתח חשוב ביותר בעיצוב‬
‫המציאות של המאה שהייתה‪ .‬זהו סרט עלילתי שמספר על המחתרת‬
‫האלג'יראית המוסלמית בלחימתה נגד הצרפתים בשנת ‪ .1962‬הבמאי‬
‫החליט לעשות סרט תעמולה שמייפה מאוד את המחתרת האלג'יראית‬
‫ומשחיר את הצרפתים‪ ,‬כאשר הדבר המעניין ביותר שעשה בסרט זה – לשכנע את הקהל שמה שהם‬
‫רואים זאת מציאות‪ ,‬סרט דוקומנטרי‪ .‬הבמאי צידד באלג'יראים ושנא את הצרפתים ולכן יצר סרט‬
‫תעמולה‪ ,‬הוא רצה שהקהל יאמין לעיצוב הקרב הנמשך בין האלג'יראים לצרפתים‪ .‬המון צופים חשבו‬
‫שמדובר בסרט דוקומנטרי על אף שהסרט הוא עלילתי‪.‬‬
‫חזות המציאות‪ -‬כיצד מוצגת לנו המציאות בסרט‪ ,‬איך היא נראית לעין‪.‬‬
‫החזות היא מאוד דוקומנטרית‪ -‬הבמאי צילם את הסרט בשנות ה‪ 60-‬בשחור לבן‪ .‬זה מעניק לסרט‬
‫אופי של משהו ישן‪ ,‬משהו דוקומנטרי מהארכיון‪ ,‬הוא השתמש במצלמת כתף‪ ,‬כאשר זו עוקבת אחר‬
‫אירוע שמתרחש‪ .‬עיקר הקולנוע היה לייפות את המציאות ואדם ששם מצלמה על הכתף ומקליט‬
‫התרחשויות כלל אינו מייפה מציאות‪ ,‬אלא מראה אותה בדיוק כמו שהיא‪ .‬הוא אפילו עשה שריטות על‬
‫הנגטיב בכדי שהסרט יראה ישן‪ .‬הצילום לא יפה‪ ,‬לא אסתטי‪ ,‬הפריימים נראו כאילו והם לא נשלטים‪,‬‬
‫ממש לא אסתטיים אלא אפלים‪ .‬סאונד סינכרוני מהשטח‪ ,‬צילומי חוץ במקומות האמיתיים שבהם‬
‫התרחשה הלחימה (הקסבה של אלג'יר)‪ ,‬שימוש בתאורת המקום‪ ,‬אור אותנטי ולא בתאורה אולפנית‬
‫מלאכותית‪ ,‬כאשר הפריים היה אפל כמו המציאות‪ .‬כמובן שיש שימוש בקריין בכדי להעניק לסרט‬
‫מראה חדשותי‪ /‬דוקומנטרי‪ .‬לסרט יש הרגשת נוכחות חזקה מאוד (כאילו ונמצאים שם) והוא לא יפה‬
‫לעין‪ ,‬כאשר זה נולד מתוך הוויתור על אסתטיקה מכוונת‪ -‬הופך את הסרט למשהו ריאליסטי‪.‬‬
‫בימוי אובדן שליטה‪ -‬הבמאי הדוקומנטרי לא שולט בחומר אלא רץ אחריו‪ ,‬הוא לא מנסה לייפות אלא‬
‫לקלוט וזאת בניגוד לבמאי העלילתי ששולט בחומר‪ .‬כלי זה מאפשר התחקות דוקומנטרית‪ ,‬לביים את‬
‫אובדן השליטה‪ -‬הכל תזזיתי‪ ,‬תאורה רעה‪ ,‬שחקנים נחתכים‪ ,‬אין אסתטיקה‪ -‬יוצר הרגשת מציאות‪.‬‬
‫מבנה המציאות‪ -‬באיזה סדר התרחש הסרט‪ ,‬המבנה העלילתי‪ .‬השאלה החשובה שנשאלת היא‬
‫האם המצלמה במציאות דוקומנטרית אמיתית הייתה יכולה להגיע לשם‪ .‬בסרט זה המבנה מאוד‬
‫עלילתי‪ ,‬ישנה עריכה מבנית ומקבילה‪ ,‬והוא מסגיר את אופיו המתחזה של הסרט‪.‬‬
‫את המציאות בודקים לפי חזות ומבנה‪ .‬בסצנה הראשונה שהמצלמה בתוך הבונקר‪ .‬מדובר במאפיין‬
‫עלילתי‪ ,‬אך העיצוב על המסך מקנה לנו מציאות אחרת‪ ,‬כלל לא עלילתית אלא דוקומנטרית‪ .‬מטרת‬
‫הבמאי היא לא לייפות את המציאות אלא להביא לנו אינפורמציה‪ ,‬עיצוב הפריים כאילו והוא לא עוצב‪.‬‬
‫בסצנה בה נער יורה בשוטר‪ ,‬המצלמה לא יכלה להימצא שם באמת‪ .‬גם בסצנה בה רואים מטען‬
‫שעומד להתפוצץ‪ ,‬הצלם לא יכול להיות שם באמת‪ .‬אין כאן ריאליזם‪ ,‬למרות שיש ניסיון לתת תחושת‬
‫מציאות‪ .‬בסצנה בה הולכים לפוצץ את הבניין לקראת סוף הסרט‪ ,‬יוצרים תחושת מציאות‪ ,‬כולם‬
‫‪-8-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫עומדים ומחכים לראות מה יקרה‪ ,‬מבט אחרון לפני הפיצוץ‪ .‬התאורה הלבנה המוגזמת‪ ,‬כמו בסרט‬
‫עלילתי מסמל את מות הקדושים‪.‬‬
‫בסצנת ההפגנה הצלם מצלם במצלמת כתף מתוך ההמון‪ ,‬המבוים כמובן‪ .‬הסצנה האחרונה היא‬
‫סצנה היסטורית‪ ,‬הצלם עומד כאילו בתוך ההמון‪ ,‬המציאות מכתיבה את תנועת המצלמה‪ ,‬ישנו הד‬
‫רום גדול מאוד‪ ,‬הדמויות קטנות מאוד מול הבניינים‪ ,‬מסמל את קטנותו של האדם‪ .‬גם האסטבלישינג‬
‫שוט המראה את כל העיר ומשמיע את זעקת ההמון מסייע לתחושת המציאות‪.‬‬
‫מבנה הסרט מסגיר את ההתחזות הדוקומנטרית‪ ,‬כאשר המצלמה נכנסת למקומות שהיא לא הייתה‬
‫נכנסת אליהם בסרט דוקומנטרי אמיתי (מחבוא‪ ,‬באר)‪.‬‬
‫המבנה זה הדבר שבד"כ מסגיר התחזות דוקומנטרית‪ .‬המבנה של הסרט ריאליסטי מאוד‪ ,‬יש לו‬
‫תסריט מילולי ותסריט עריכה‪ ,‬אך יש לו מסגרת‪/‬התחזות ססגונית‪ .‬כל המיזנסצנה הפשוטה (צללים‬
‫על הקירות‪ ,‬אפלה וכו') משרתות את האופי הדוקומנטרי של הסרט‪.‬‬
‫יש לזכור כי כל סצנות הסרט מבוימות (כדוגמת הסצנה שסוגרים את הקסבה וחיילים צרפתיים‬
‫נכנסים פנימה)‪ ,‬אך עקב האפקטים שיצר הבמאי הסצנות נראות כאילו ונלקחו מהארכיונים‪.‬‬
‫הסרט הביא לתפיסת מציאות אחרת לקולנוע באותה תקופה ותפיסת מציאות זו שולטת בעולם‬
‫הקולנוע עד היום‪.‬‬
‫בשוט שהבחורה מסתרקת אין טקסטורה לפנים שלה שכן יש לבן ששולט ושורף את הפנים‪ .‬בקולנוע‬
‫המסורתי שוט כזה לא היה נכנס‪ .‬בקולנוע של היום זה דבר שכיח וכיום אנו כבר רגילים לקומפוזיציה‬
‫ריאליסטית שכזאת‪ .‬הבמאי עושה מהפכה בזמנו עם הכנסת שוטים חסרי טקסטורה ( שוטים שרופים‪,‬‬
‫שוטים שחורים ללא תאורה)‪ .‬הבמאי השתמש במכוון ב‪ over exposure-‬וב‪ under exposure-‬שכן זה‬
‫מה יש – אין זמן לייפות מציאות‪ .‬הבמאי עושה המון שימוש בזום וזה דבר שלא היה מקובל בקולנוע‬
‫עלילתי‪ .‬השוט שבו רואים אנשים יורדים מהגשר וחיילים צרפתים מבקשים תעודות מזהות‪ ,‬אינו שוט‬
‫הרמוני אלא זהו שוט חתוך שממש לא מאפיין את הקולנוע הקלאסי‪ .‬כל הסצנה נראית כאילו וצלם‬
‫חדשות עומד שם ומתעד את המתרחש‪ .‬ברור שצלם דוקומנטרי לא יכול היה לתעד את הכנת הפצצה‬
‫שבסצנה שבאה לאחר מכן‪ ,‬אבל הבמאי עושה זאת כ"כ טוב (וכן בעזרת העריכה העלילתית) שהכול‬
‫נראה מציאותי‪.‬‬
‫שיעור ‪ -7‬שכנוע ע"י חיקוי של חוסר שליטה (בימוי אובדן שליטה)‪:‬‬
‫"בעלים ונשים"\ וודי אלן (שנות ה‪:)88-‬‬
‫סרט עלילתי‪ ,‬בורגני‪ ,‬עירוני‪ .‬סצנה של ‪ 5‬דקות פותחת את הסרט‪ ,‬במהלכה נכנסים זוג חברים של‬
‫וודי אלן ואשתו ומודיעים שהם מתגרשים‪ .‬במהלך הסצנה אנו רואים שהשחקנים נכנסים מתי שהם‬
‫רוצים‪ ,‬עולים אחד על השני‪ ,‬נכנסים אחד לדברי השני‪ ,‬שלא כמו בסרט עלילתי כתוב כביכול‪.‬‬
‫את הסצנה הזאת שכולה כתובה אפשר היה לביים כמו פעם‪ -‬מצלמה על חצובה‪ ,‬שבירת הדיאלוג‬
‫והטקסט לשוטים שונים‪ .‬אך למעשה זה מרגיש לנו כאילו התגנבנו לסלון עם מצלמה‪ ,‬פלשנו לשם‬
‫ואנו מנסים לעקוב אחרי מה שקורה שם ואחרי מי שמדבר‪ ,‬אך לא מצליחים כי זה בימוי לא מסודר‪.‬‬
‫‪-9-‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫כשמתעדים מה שקורה אין אסתטיקה‪ ,‬הכל זז במהירות משמאל לימין‪ ,‬מנסים לתפוס את מי שמדבר‬
‫אך אין דיאלוג מסודר וכל אחד נכנס לדברי השני‪ ,‬אין קלוז אפ מול המצלמה‪ ,‬שומעים שחקנים‬
‫מדברים מבלי לראות אותם‪ ,‬מישהו מדבר ומפריעים לו‪ ,‬קוטעים אותו‪ ,‬כולם עולים על כולם כחלק‬
‫מסיטואציה נרגשת‪ ,‬וזה שונה ממה שאנו מכירים בקולנוע הקלאסי שהכל מאוד אסתטי ומסודר‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬נשברת האסתטיקה הקולנועית ההוליוודית‪ ,‬שום דבר לא יפה בפריים‪ ,‬שחקנים מדברים עם‬
‫הגב‪ ,‬מחדר אחר ולא בקלוז אפ כמו שאנו מכירים‪.‬‬
‫מה שמניע את הסצנה זה כביכול הצורך של הצלם לקלוט את הדיאלוג‪ ,‬אך הוא‬
‫כל כך מבולגן כמו במציאות ולכן קשה מאוד להכיל על סצנה שכזאת את קלישאת‬
‫"סדר הוא תוכן"‪ ,‬נראה שאבדה שם השליטה‪ ,‬הצלם מנסה לצלם אך חוסר‬
‫השליטה יוצר אשליית מציאות וחיקוי דוקומנטרי‪.‬‬
‫לא מספיק להניע את המצלמה בתזזיתיות ובחוסר סדר כדי ליצור חיקוי מציאות‪,‬‬
‫השורות הכתובות צריכות לזנוח את האופן הדרמטי הישן‪ ,‬אין דיאלוגים מסודרים‪.‬‬
‫"עיני נחש"\ בריאן דה פלמה (‪:)1998‬‬
‫הפתיחה היא בשוט אחד‪ ,‬הצלם חגור במצלמה ויכול לרוץ איתה לאן שרוצה‬
‫בלי הרעד של המצלמה בעבר‪ .‬הצלם מבצע את כל הפעלולים האלה ורץ‬
‫משחקן לשחקן כפי שנכתב בתסריט‪.‬‬
‫ההתחלה מרהיבה מאוד בגלל שהיא מצולמת בשוט אחד‪ .‬לכולנו ברור שאנו צופים בסרט אקשן‬
‫מסחרי למרות שהמצלמה שם‪ ,‬נעה בין הדמויות ויוצרת הרגשת נוכחות‪ .‬לא מספיק להניע את‬
‫המצלמה ולעשות התחזות דוקומנטרית‪ ,‬המצלמה מספרת סיפור עלילתי‪ ,‬היא עושה אקספוזיציה‬
‫מאוד ברורה של ניקולס קייג'‪ -‬מי הוא‪ ,‬מה הוא‪ ,‬ומספרת בשלבים סיפור עלילתי בנאלי‪.‬‬
‫הסיטואציה של וודי אלן מאוד ריאליסטית במובן הארצי‪ ,‬הבורגני‪ ,‬הם לא מקדמים שום עלילה‬
‫הוליוודית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הסיטואציה בסרט זה אינה מציאותית ומוכרת‪ ,‬היא בונה עלילה ומיד מבינים‬
‫שאנו בקולנוע שיש לו רציונל דוקומנטרי אך הוא רחוק מזה‪ .‬האופי מקדם עלילה כל כך ברורה‪,‬‬
‫לעומת הסרט של וודי אלן בו ארבעה חברים‪ ,‬שני זוגות‪ ,‬מדברים על גירושים‪ -‬משהו ריאליסטי‬
‫מהיומיום‪ ,‬קל להזדהות איתו ולהרגיש שזה מציאותי‪.‬‬
‫"להציל את טוראי ראיין"‪:‬‬
‫בסרט זה החזות מאוד דוקומנטרית‪ ,‬המצלמה נעה במהירות‬
‫ונמצאת אפילו מתחת לים‪ .‬התחושה היא של צלם קרב שהתלווה‬
‫אל הקרבות ורואים זאת לפי הקרבה לאנשים‪ ,‬התזזיתיות‪ ,‬קצב‬
‫ההתרחשות שתורם לתחושת המפלצתיות‪ ,‬תחושה של תוהו‬
‫ובוהו וסוף העולם‪ ,‬בקרב עם החיילים‪.‬‬
‫‪- 10 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫כמובן שהכל מבוים‪ ,‬אך בזכות המצלמה שכל הזמן זזה ומנסה לשמוע ולתעד‪ ,‬חוסר השליטה בה‬
‫והקומפוזיציות החתוכות‪ ,‬הדרמטיות שיוצרת משהו מאוד ריאליסטי אך כמובן שהכל מבוים‪ .‬זהו‬
‫בימוי חוסר שליטה‪ ,‬המצלמה מנסה לקלוט חומר ולא לעצב אותו‪.‬‬
‫מהבחינה הנרטיבית‪ ,‬זוהי מלחמה לא יפה בעין שאנו לא רוצים להיות בה‪ ,‬בניגוד למלחמות אחרות‬
‫שאנו רואים שנטולות דם וקטיעות איברים‪ .‬זוהי מלחמה שאנו לא רוצים להיות בה בגלל החזות‬
‫הדוקומנטרית ואשליית המציאות‪ .‬כדי ליצור את חוסר השליטה‪ ,‬ואת הבלבול המפלצתי הזה של רגע‬
‫הפלישה לרומא‪ ,‬צריך להיות בשליטה מלאה‪ ,‬כמובן שהכל מבוים ומתוכנן בקפידה רבה‪.‬‬
‫המלחמה נראית לנו אמיתית‪ ,‬בניגוד לקולנוע העלילתי כביכול שמציג מלחמה יפה‪ ,‬גיבורים יפים‪ ,‬נטול‬
‫דם ורשע‪ ,‬אך במציאות אין מלחמות יפות‪ ,‬זה הקולנוע שמייפה אותם‪ .‬הקולנוע המודרני החל‬
‫להראות לנו מלחמות כמו שהן‪ ,‬חסרות אסתטיקה‪ ,‬עם דם‪ .‬הפתיחה בטוראי ראיין מוותרת על הסיפור‬
‫ועוקבת אחר האקשן‪ .‬הכל יוצר לנו תחושה של מציאות‪ ,‬של סרט דוקומנטרי‪ -‬רואים חיילים מתים‬
‫מלאים בדם נופלים למים‪ ,‬איברים נקטעים‪ ,‬המצלמה רועדת בעת נחיתת הטילים‪ ,‬יש גשם והוא נוטף‬
‫על העדשה‪ ,‬הפריים לא נקי וחד‪ ,‬אין תצלום מלמעלה אלא מגובה החיילים‪ ,‬כשהם קמים הוא קם‪,‬‬
‫כשהם רצים הוא רץ‪ -‬יש הרגשת מציאות חזקה מאוד‪.‬‬
‫שיעורים ‪ -8-9‬דוקומנטציה פוליטית ‪:‬‬
‫"מחסומים"\ יואב שמיר (‪:)2884‬‬
‫זהו אחד הסרטים החשובים בעשור האחרון‪ .‬הבמאי יואב שמיר‬
‫השתמש במצלמה קטנה‪ ,‬באיכות שידור‪ ,‬זו מעין מהפכה‬
‫טכנולוגית‪ ,‬שכן המצלמות הגדולות מאוד סרבלו את תהליך‬
‫הדוקומנטציה‪ ,‬קשה מאוד להיסחב ולרוץ איתן‪ .‬יואב שמיר היה‬
‫מאוד סטטי‪ ,‬הוא לא היה צריך לרוץ ממקום למקום‪ .‬זהו סרט‬
‫הגמר שלו בתור סטודנט‪ ,‬הוא הלך למחסומים בשטחים‪ ,‬שם‬
‫עמד עם מצלמה ותיעד את המפגשים של שומרים המחסומים‪ ,‬חיילי צה"ל‪ ,‬עם הפלשתינאים‬
‫שצריכים לעבור במחסומים‪ .‬הרגשת הנוכחות קיימת מעצם זה שהוא עומד שם עם המצלמה ומתעד‪,‬‬
‫הדברים כפי שהיו‪ ,‬הם לא בוימו‪ .‬אך נשאלת השאלה האם זהו תיעוד‪ ,‬שכן הסרט נערך‪ -‬עריכה זה‬
‫סדר‪ ,‬וסדר הוא תוכן‪ .‬הסרט נערך מ‪ 90-‬שעות לשעה‪ ,‬הצופה צריך לשאול את עצמו מה קרה פה‪,‬‬
‫היחס בין מה שצולם למה שהובא אל המסך הוא יחס של ‪ ,1:90‬נעשה אקט בחירה מאוד קיצוני‪.‬‬
‫האם ישנה השקפת עולם ברורה ואחידה בסרט המוגמר? השקפת העולם מספרת על מניפולציה‪.‬‬
‫אין ספק שהדברים בסרט קרו ולא בוימו‪ ,‬השאלה היא איך הם מוצגים לצופה? איך מעוצבת המציאות‬
‫לצופה‪ ,‬האם מה שמוצג זה מה שהיה ומה שקרה‪ -‬הרי יש דברים שירדו בעריכה‪ .‬הדברים קרו‪,‬‬
‫השאלה היא מה נבחר‪ .‬אנו רואים שעה אחת‪ ,‬אך יש עוד ‪ 89‬שעות שלא נבחרו‪ ,‬מה היה שם? האם‬
‫יש אובייקטיביות? שכן מה שנבחר להיות מוצג זה הבעת דעה‪.‬‬
‫‪- 11 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫התנגשות רטורית ויזואלית\ מילולית‪ -‬כאשר עומדת אישה ערביה‪ ,‬בהריון ועם ילד בזרועותיה‪ ,‬מול‬
‫חייל שאומר לה שהיא לא יכולה לעבור‪ .‬האישה לבושה בעממיות‪ ,‬והחייל במדי זית‪ ,‬עם נשק וכומתה‪.‬‬
‫הגשם יורד על האישה שמספרת סיפור למה היא רוצה לעבור‪ ,‬כשהילד בזרועותיה והם נרטבים‪,‬‬
‫והחייל אומר שאי אפשר‪ .‬יש פה התנגשות של אמצעי מבע‪ -‬זהו אמצעי מעצב דעה המסייע בהעברת‬
‫מסר\ אג'נדה של הבמאי‪ -‬מה זה עושה לצופה לראות את ההתנגשויות האלה‪ ,‬איזה צד הוא תופס‪.‬‬
‫התנגשויות כאלה חוזרות על עצמן לאורך כל הסרט‪ ,‬יש גם התנגשויות וורבליות‪ -‬הסיפורים של‬
‫הפלשתינים אל מול תשובות החיילים שבידם הסמכות‪ ,‬מה הם אומרים (קומי\ אנושי\ אבסורדי)‪.‬‬
‫איך משתמשים עם ילדים בתוך ההתנגשויות האלה? איך משתמשים באיקונוגרפיה? החייל מתחת‬
‫לברזנט והפלסטינאים בגשם‪ -‬כל אלו אמצעים רטוריים שהשקפת עולמם ברורה מאוד‪.‬‬
‫החיילים תמיד לבושים מדי זית‪ ,‬עם הרובה שמוט על הכתף‪ ,‬והאנשים מולם על הילדים הם‬
‫צבעוניים‪ ,‬עממיים‪ ,‬מספרים סיפורים נוגעים ללב‪ ,‬הם אנושיים‪ ,‬והחיילים אומרים להם שאי אפשר‬
‫לעבור‪ .‬יש התנגשות ורבלית של דיאלוג‪ -‬הערבי מספר סיפור‪ ,‬החייל אומר שאי אפשר‪ .‬ישנן‬
‫התנגשויות ויזואליות‪ -‬אוטובוס הילדים ומולו טנק‪ -‬הטנק הוא אייקון שמסמל מלחמה‪ ,‬צבא‪ ,‬כוחניות‪,‬‬
‫ואוטובוס הילדים מסמל תום‪ .‬אנו רואים את הבחירה של הדמויות‪ -‬השימוש בילדים הקטנים‪ ,‬בגשם‪,‬‬
‫מה זה עושה לצופה? איך משתמשים בהם כדי להמחיש את האומללות שלהם‪ ,‬ואת התלות שלהם‬
‫בחייל שמוצג לפעמים כלא אנושי‪.‬‬
‫אנו רואים שימוש בקלוז אפ על ילדים פלסטינאים בוכים‪ -‬הצופה מזדהה עם הילדים במיוחד‬
‫כשמראים אותם מול חיילים עם נשק וגדל הפער בין הכוח שיש לחייל למסכנות של הילד‪ ,‬שתלוי‬
‫באותו חייל‪ .‬ישנה סצנה עם קלוז אפ על ידיים של בחור שמחכה במחסום‪ ,‬ואנו רואים שהידיים‬
‫רועדות מקור‪ ,‬הוא יושב בגשם‪ -‬יוצר אמפתיה אצל הצופים‪.‬‬
‫לאורך כל הסרט אנו שומעים סאונד סינכרוני המלווה את הסרט‪ ,‬זהו סאונד שלא היינו שומעים‬
‫בשום סרט עלילתי מבוים‪ -‬הגשם המטפטף‪ ,‬גרירות הרגליים‪ ,‬הטנק‪ ,‬הרכבים שמגיעים למחסום‪,‬‬
‫קולות המואזין‪ .‬כל אלו תורמים להרגשת המציאות‪ ,‬הריאליזם‪ .‬הסאונד בסרטים הדוקומנטריים לא‬
‫נשלט‪ ,‬אך הוא מביא הרגשת מציאות‪ .‬הצופה כמעט ולא מבחין בהם כי זה נראה לו טבעי‪ -‬אוטו‬
‫מתקרב ושומעים את המנוע שלו‪.‬‬
‫הסרט מעביר אג'נדה ברורה‪ ,‬הפלשתינאים תלויים בחיילים‪ ,‬אם יתנו להם לעבור או לא‪ .‬לפעמים אנו‬
‫רואים שזה נושאים של חיים או מוות‪ ,‬כמו קבלת טיפול רפואי‪ -‬גורלם תלוי בהחלטת החיילים‪ .‬לאורך‬
‫כל הסרט‪ ,‬הכוח בידיים של החיילים‪ ,‬הם מחזיקים נשק‪ ,‬אחראים על המחסום‪ ,‬הם רשמיים במדי‬
‫הצבא‪ ,‬לעומת הפלסטינאים הצבעוניים‪ ,‬עם הילדים‪ ,‬שעומדים בגשם ומבקשים לעבור‪ ,‬ומספרים‬
‫סיפורים נוגעים ללב‪.‬‬
‫בסצנה שהחייל מבקש להצטלם עם הכומר והוא מסביר לו שהוא יצטלם איתו רק אם יוריד את‬
‫הקסדה והרובה‪ ,‬ומסביר לו שעם קסדה ונשק אין שיתוף פעולה בין בני אדם‪ ,‬וכשהחייל מוריד הוא‬
‫‪- 12 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫אומר לו שככה הם חברים ויוכלו לדבר‪ .‬החייל מסביר לו שזאת העבודה שלו‪ ,‬הוא ממלא את תפקידו‪,‬‬
‫הם לוחצים ידיים ונפרדים‪ .‬רק כאשר החייל מוריד את הנשק והקסדה הוא בעצם מקלף את המעטפת‬
‫שלו‪ ,‬בסופו של דבר הוא גם בן אדם שסה"כ עושה את העבודה שלו ורוצה לחזור הביתה‪ ,‬לאמא שלו‪,‬‬
‫גם לו לא נוח כל המצב‪ ,‬רק כאשר הוא מוריד את הקסדה והנשק הוא מתגלה כאנושי‪ -‬הסבטקסט‬
‫ברור‪ -‬בלי נשק אפשר לדבר‪ ,‬להיות חברים‪.‬‬
‫איקונוגרפיה‪ -‬עולם העצמים הוויזואלי‪ ,‬המאפיין ז'אנר ו\או מקום מובחן‪ .‬עצמים אלו נושאים מסרים‬
‫שמשמעותם יכולה להשתנות בהתאם למיקומם במרחבים שונים ובהקשרים שונים‪ .‬בלי הסבר על‬
‫משמעותם אלו חפצים בלבד‪.‬‬
‫אוטובוס הילדים מסמל את התום שלהם‪ ,‬הילדים יורדים מהאוטובוס ושמחים‪ ,‬מחייכים למצלמה הם‬
‫לא מבינים את המתרחש ואת המשמעות‪ ,‬למה הם צריכים לרדת מהאוטובוס‪.‬‬
‫הטנק‪ ,‬הנשק‪ ,‬המדים‪ -‬כל אלו סימן לכוחניות‪ ,‬למצב של מלחמה‪ ,‬אנו רואים את עמדת הכוח שיש‬
‫לחיילים כשהם בתפקיד‪ ,‬למרות שהם בסה"כ בני אדם וגם להם לפעמים קשה עם המצב אך זה‬
‫התפקיד שלהם‪ .‬החיילים לפעמים מצולמים בבטון מלמטה‪ -‬החייל נראה כל כך סמכותי‪ ,‬דומיננטי‪,‬‬
‫ומתחתיו העם שצריך להציג תעודות זהות‪ ,‬שהוא כל כך תלוי בחייל‪.‬‬
‫הערבים מיוצגים בעממיות‪ ,‬צבעוניות‪ ,‬הם בגשם‪ ,‬גורלם תלוי בחיילים‪ -‬כל אלו גורמים לצופה‬
‫לאמפתיה‪ -‬האג'נדה של הבמאי ברורה‪ .‬יש פה מניפולציה של הבמאי במה שהצופה רואה‪ -‬החייל‬
‫מתחת לברזנט והילד מולו בגשם‪ ,‬החיילים נראים כבורים בהתייחסות שלהם אל הערבים ובחוסר‬
‫ההומאניות כלפיהם‪ .‬נראה שהעם הוא חסר זהות‪ ,‬הפכו אותם לעדר שעליו אחרים חייילים‪.‬‬
‫המחסום מסמל מכלאה‪ ,‬הערבים כלואים‪ ,‬הם בסגר‪ ,‬הם לא יכולים לנוע בחופשיות‪.‬‬
‫טקסטורה‪ -‬המרקם של החיילים‪ -‬הקשיחות‪ -‬הקסדה‪ ,‬הבטון‪ ,‬אל מול הצבעוניות של העם‪.‬‬
‫זוויות צילום‪ -‬אנו רואים את החיילים מלמטה‪ -‬הם נראים לנו עליונים‪ ,‬ידם על העליונה כשהם עומדים‬
‫בבטון ומתחתיהם העם‪ ,‬הפלשתינאים‪ ,‬הנחותים כביכול‪.‬‬
‫שיעורים ‪ -18-11‬דוקומנטציה חברתית ‪:‬‬
‫"‪ 6‬פתוח‪ 21 ,‬סגור"\ עמית גורן (‪:)1995‬‬
‫זהו סרט כלא דוקומנטרי על כלא באר שבע‪ ,‬כלא עם אסירים מאוד קשים שניהלו את בית הכלא לפני‬
‫שלבקוביץ' הגיע‪ .‬לבקוביץ' הוא איש צבא מאוד קשוח שכביכול השתלט על הכלא‪ ,‬קבע חוקים חדשים‬
‫נוקשים וכתגובה קיבל מרד אלים מאוד שבסופו הכלא נרגע כביכול‪ ,‬אך הקשר של האסירים עם‬
‫העולם שבחוץ‪ ,‬ולבנת החבלה שהונחה בביתו בעומר הובילה להתפטרותו של לבקוביץ‪ .‬ההמתנה‬
‫למחליפו‪ ,‬שלמה טוויזר‪ ,‬יוצרת מתח וצפייה בקרב האסירים והסוהרים‪ .‬טוויזר שגדל בשכונה אלימה‬
‫‪- 13 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫בבאר שבע וניהל בתי כלא בעבר‪ ,‬מכיר היטב את קהילת האסירים‪.‬‬
‫הוא מצהיר על שיטת ניהול חדשה ופתוחה יותר ‪ -‬דיאלוג עם כל‬
‫אסיר‪ .‬בניגוד לסרט עלילתי בו הסיפור כתוב מראש‪ ,‬כאן הסיפור‬
‫קורה תוך כדי‪ ,‬אנו עדים להתרחשות הסיפור תוך כדי החלפת‬
‫המפקדים והניהול החדש של טוויזר‪ .‬בנוסף אנו עדים לדיאלוגים‬
‫ששום במאי לא יכול היה לכתוב דיאלוגים כאלה‪ ,‬הם אותנטיים‪ ,‬אמיתיים‪.‬‬
‫סאונד סינכרוני‪ :‬סאונד המוקלט תוך כדי צילום‪ ,‬סאונד המסונכרן במצלמה‪.‬‬
‫לאורך כל הסרט אנו שומעים את הסאונד הסינכרוני‪ ,‬טריקת דלתות הברזל‪ ,‬מערכות הכריזה‪ ,‬פריקת‬
‫הנשקים של הסוהרים‪ ,‬נביחות כלבי השמירה וכו'‪ .‬זהו סאונד שתורם להרגשת המציאות‪ ,‬אך הוא גם‬
‫יוצר איזשהו מתח ופחד שכן אנו נמצאים במקום שלא מוכר לנו‪ ,‬אין דקה אחת של שקט‪ ,‬כל הזמן‬
‫שומעים רעשים‪ ,‬גם בלילה‪ .‬ההד של המקום‪ ,‬דלתות הברזל שמהדהדות כל אלו מסמלות את הסגר‬
‫של המקום‪ ,‬כמה המקום אטום‪ .‬הרעש המתמשך הזה בכל שעות היום מרגיש כאילו מישהו תכנן‬
‫שהמקום הזה יהיה כמו גיהנום‪ ,‬אין טיפת שקט‪.‬‬
‫הרגשת חלל המקום‪ -‬לאורך כל הסרט אנו רואים חללים ריקים‪ ,‬אפורים‪ ,‬קרים‪ ,‬אנו רואים תאים‬
‫נעולים במנעולים‪ ,‬הכל אפור‪ ,‬מדכא‪.‬‬
‫קונטרסט‪ -‬החלל האפור‪ ,‬התאים האפורים לעומת המדים הכחולים של הסוהרים‪ ,‬הניגודיות בין‬
‫האגף הסגור‪ -‬התאים‪ ,‬דלתות הברזל‪ ,‬לבין החצר‪ -‬מעט "חופש" ואיזור שהוא טיפה יותר מאוורר‬
‫ופתוח לעומת הסגר והצפיפות של הפנים של הכלא‪.‬‬
‫בסצנה שבה כולם בחצר‪ ,‬ויש להקה ששרה‪ ,‬אנו עדים לרגע של כיף ופורקן בכל האווירה המתוחה‬
‫והסגורה הזאת של הכלא‪.‬‬
‫הסצנה שאביטן משתחרר ומטייל עם אשתו בחוף הים‪ ,‬שהוא הקונטרסט המוחלט לבית הכלא הסגור‬
‫והאפור‪ .‬הים הוא צבעוני ומסמל חופש‬
‫טקסטורה‪ -‬בכלא אין טקסטורה‪ -‬הקירות‪ ,‬החלל‪ -‬הכל אפור‪ ,‬הכל אותו דבר‪ .‬דלתות ומנעולי הברזל‪-‬‬
‫טקסטורת הברזל מסמלת את הקשיחות כלפי האסירים‪ ,‬את הסגר‪.‬‬
‫איקונוגרפיה‪ -‬דלתות הברזל‪ ,‬חוטי התיל‪ ,‬גדרות‪ ,‬מנעולים‪ -‬כל אלו מסמלים את העולם שנמצאים בו‬
‫האסירים‪ ,‬עולם סגור שאין אפשרות לברוח ממנו‪ ,‬האסירים מציינים שגם אם יצאו החוצה הם יחזרו‬
‫לפשע‪ ,‬הכלא הוא העולם שלהם‪ -‬הפשע הוא העולם שלהם‪ ,‬אין להם משהו אחר‪ ,‬גם אם יצאו מהכלא‬
‫לא יצאו מהפשע‪.‬‬
‫שברי הראי שמשמשים לא פעם את האסירים כדי לראות מה קורה מחוץ לתא‪ ,‬שכן הם אפילו לא‬
‫יכולים להוציא את הראש‪ -‬מסמל את הסגר המוחלט‪ ,‬שבר הראי הוא החלקיק הקטן שהאסיר רואה‬
‫מכל העולם‪ ,‬הוא כלוא‪ ,‬סגור‪.‬‬
‫‪- 14 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫הדהוד דלתות הברזל‪ ,‬מערכות הכריזה‪ -‬כל אלו מסמלים את חוסר השקט של המקום‪ ,‬אפשר‬
‫להשתגע במקום כזה‪ .‬בנוסף אנו עדים למצלמות האבטחה‪ -‬אין פרטיות‪ ,‬תמיד נמצאים תחת‬
‫השגחה‪ ,‬מישהו צופה בנו‪ .‬מצלמות האבטחה הן סמל לבקרה והפיקוח‪ ,‬כמו גם החיפושים בתאים ועל‬
‫גופם של האסירים‪.‬‬
‫הסרט הוא על שתי השקפות עולם‪ ,‬מפקד הכלא היוצא שניהל ביד קשה ולא אפשר לאסירים להגיע‬
‫אליו ולדבר איתו‪ ,‬לעומת טוויזר שמבין לליבם של האסירים‪ ,‬מנסה לדבר איתם בשפתם‪ ,‬להתקרב‬
‫אליהם‪ ,‬לנסות לשקם אותם‪ -‬עד כמה שכלא יכול לשקם‪ ,‬והאם זה בכלל תפקיד הכלא לשקם או שמא‬
‫להעניש? לאורך כל הסרט אנו רואים את המפקד החדש בשיחות עם האסירים‪ ,‬מדבר איתם‪ ,‬מקשיב‬
‫להם‪ ,‬מבקש מהסוהרים להתייחס אליהם כבני אדם‪.‬‬
‫אנו עדים לאוכלוסייה שאנו לא מכירים‪ -‬השפה נמוכה‪ ,‬אנשים שמשתמשים בסמים‪ ,‬שפוגעים בעצם‪,‬‬
‫שפוגעים באחרים‪ ,‬הם מחפשים תעסוקה בכלא‪ -‬הם רוצים שיקום‪ ,‬תעסוקה כדי שלא ישעמם להם‬
‫וימשיכו במה שהם רגילים אליו‪ ,‬הם יודעים שאם יצאו יחזרו לפשע‪.‬‬
‫קלוז אפ‪ -‬אנו רואים שימוש בקלוז אפים על אסירים‪ -‬אנו מצד אחד מפחדים להתקרב אליהם‪ ,‬צריך‬
‫להעניש אותם על מה שעשו‪ ,‬אך מצד שני אולי הנכון הוא לשקם אותם?‬
‫האדולן בקלוז אפ מסמל את האוכלוסייה הקשה‪ ,‬שמכורה לסמים קשים‪ -‬זהו תחליף לסם ההרואין‪.‬‬
‫שיעור ‪ -12‬חזרה לראשית ימי הקולנוע בקולנוע בן זמננו‪:‬‬
‫"אור"\ קרן ידעיה (‪:)2884‬‬
‫סרט של בחורה בעלת השכלה קולנועית‪ ,‬שיום אחד שאלה למה‬
‫הקולנוע מתיימר להיות ריאליסטי‪ ,‬למה הוא לא חוזר לשורשים‪ .‬היא‬
‫לקחה נושא ריאליסטי קשה לצפייה‪ ,‬ועשתה סרט שכל סצנה היא שוט‬
‫אחד‪ .‬בעבר לא ידעו שאת הסצנה ניתן לחתוך לשוטים‪ ,‬כל סצנה הייתה‬
‫שוט ואח"כ חיברו את כל הסצנות‪ .‬הבמאית חזרה במכוון אל המגבלה‬
‫הזאת בה סצנה היא שוט אחד‪ ,‬זוהי מגבלה קשה מאחר והתנועה‬
‫בתוך הסצנה קובעת את ההתבוננות האינטלקטואלית של הצופה‪,‬‬
‫העימוד של הסצנה והתנועה בה קובעים את תשומת לב הצופים‪.‬‬
‫הבמאית חוזרת לראשית ימי הקולנוע ומפקידה בעיני הצופה את ההתבוננות‪ .‬כאשר מחברים הרבה‬
‫שוטים זה יוצר עניין וירטואלי שאינו קיים במציאות‪.‬‬
‫סאונד סינכרוני‪ -‬שומעים את האוטובוס‪ ,‬את המים הזורמים בברז‪ ,‬את הכלים בארוחה‪.‬‬
‫‪- 15 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫מצלמה סטטית‪ -‬בתוך השוטים אין תנועת מצלמה‪ ,‬הם סטטיים‪ .‬כל שוט הוא בטווח שונה ובמרחק‬
‫שונה מהצופה‪ ,‬העומק שונה‪ .‬השחקנים זזים בתוך פריים סטטי‪ ,‬כשהם יוצאים מהפריים הם נחתכים‪,‬‬
‫המצלמה לא זזה‪.‬‬
‫הסרט "אור" הוא מהפכה סגנונית אסתטית‪ .‬הסרט מחזיר אותנו אל ראשית הקולנוע‪ ,‬העריכה‬
‫הסיפורית המבנית‪ .‬כל סצנה היא שוט‪ ,‬אין תנועת מצלמה‪ ,‬הסדר של השוטים מספר לנו סיפור‪ ,‬זה‬
‫סרט מאוד ריאליסטי שתופס את הקהל‪ .‬הסרט מסתמך על היכולת של ההתפתחות העלילתית לבנות‬
‫סיפור מול המצלמה ולהמשיך לעניין את הקהל‪.‬‬
‫כל סצנה היא שוט אחד ואנו מזיזים את הראש עפ"י הסצנה כביכול‪ .‬לסרט יש השקפת עולם קשה‬
‫מאוד על החברה הישראלית ועל הגברים‪ .‬הסרט ריאליסטי‪ ,‬משקף את הדברים כמו שהם‪ ,‬הוא לא‬
‫מנסה לייפות את המציאות‪ -‬זנות היא זנות‪ ,‬זה לא "אישה יפה" עם ג'וליה רוברטס‪.‬‬
‫לאורך כל הסרט הבת מנסה להוציא את האם מהזנות ולמצוא לה עבודה אחרת בתור עקרת בית‪,‬‬
‫היא דואגת לה לאוכל ולוקחת לה את המפתח כדי שלא תצא בערב‪ ,‬הבת היא המבוגר האחראי‬
‫כביכול‪ ,‬היא רוחצת את האם‪ ,‬ודואגת לה במקום שזה יהיה הפוך‪ ,‬הבת יוצאת לעבוד והאם בבית‪.‬‬
‫הסצנה שהאם והבת מתחבקות במקלחת מאוד ארוך וסטטי‪ ,‬לעומת הקולנוע המודרני שהשוטים‬
‫קצרים ויש תזוזה‪ .‬אנו רואים שהקולנוע לא חייב פעלולי צילום כדי להצליח‪,‬קולנוע הוא היכולת להביא‬
‫אותנו לאמפתיה‪ ,‬הזדהות‪ ,‬אהבה וכעס‪ .‬כל אלו באים לידי ביטוי אצל הצופה במהלך הסרט‪.‬‬
‫לקראת סוף הסרט אנו רואים שהילדה שלאורך כל הדרך ניסתה להוציא את אמא מהזנות‪ ,‬מגיעה‬
‫למשרד ליווי ומתחילה לעבוד כזונה גם כן‪ ,‬ולמרות זאת עדיין מנסה להוציא את אמא מהזנות‪.‬‬
‫בסופו של דבר גם הילדה נפלה במלכודת‪ ,‬זה כל מה שהיא ראתה‪ ,‬זאת דרך ההתפרנסות שהיא‬
‫מכירה‪ ,‬זה מה שהחברה הביאה אותה אליו‪ .‬יש עובדים סוציאלים‪ ,‬מורים אכפתיים‪ ,‬שכנים שדואגים‬
‫ועדיין כל זה לא עובד‪.‬‬
‫הסרט נגמר בקלוז אפ על פניה של הילדה‪ ,‬היא בצד הפריים והמיטה תופסת את המקום כולו‪ ,‬ברקע‬
‫מוזיקה של המסיבה וזה גורם לנו לחשוב על מה היא חושבת כשהיא יושבת על המיטה במסיבה‪,‬‬
‫מאופרת כמו זונה‪ .‬המצלמה מתבוננת בפניה הקפואות וכל כך קל לקהל להזדהות ולכאוב איתה‪.‬‬
‫הסרט בא להעביר ביקורת‪ ,‬להציג בעייה כמו שהיא‪ ,‬מבלי לייפות אותה ובכך להניע לפעולה‪ -‬יש פה‬
‫אמירה פמיניסטית‪ .‬זה כמעט נראה לנו עולם אחר‪ ,‬משהו רחוק‪ ,‬אך זה כאן בישראל‪ ,‬בחברה שלנו‪.‬‬
‫יש כל הזמן מעבר מפנים לחוץ‪ ,‬הקונטרסט מאוד גדול‪ .‬בחוץ הילדה מנסה להציל את אמא שלה‬
‫ולמנוע ממנה את היציאה החוצה‪ .‬הפנים הוא נוראי‪ ,‬לא אסתטי‪ .‬הריאליזם בא לידי ביטוי בכך‬
‫שהמצלמה לא זזה והדמויות יוצאות מהפריים‪ ,‬היא חותכת פנים ומטילה עלינו להביט בפריים‬
‫הסטטי‪ ,‬ולהוציא ממנו מה שאנחנו רוצים‪ ,‬היא לא מאכילה אותנו‪.‬‬
‫‪- 16 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫שיעור ‪ -13‬סרט אנסין‪:‬‬
‫"האוסף של ידידיה"\ נועם דמסקי (‪:)2885‬‬
‫כתבו על הנושא הבא כפי שהוא בא לידי ביטוי בסרט "האוסף של‬
‫ידידיה"‪ .‬כיצד מאפיין הסרט את הקשר בין מקום התרחשותה של‬
‫העלילה לבין אפיון הנער (גיבור הסרט) ומהי ההצהרה האנושית‬
‫(סב‪-‬טקסט) הנובעת מאפיון זה? בתשובתכם נסו להתייחס‬
‫למושגים וכלי מבע רלוונטים שנלמדו במהלך הסמסטר‪.‬‬
‫זהו סרט דוקומנטרי‪ ,‬המספר על ידידיה בן ה‪ ,10-‬שגר במורג ואוסף רסיסי מרגמות‪ ,‬תרמילי רובים‬
‫וכו'‪ -‬עדות למציאות החיים המורכבת של הגוש‪ .‬הסרט מלווה את ידידיה ומראה את הקונפליקטים של‬
‫ילד בן ‪ 10‬לפני הגירוש‪ ,‬שמתבטאים באוסף המוזר שלו‪ -‬דילמות ופחדים מהפינוי‪ ,‬האוסף שלא יגדל‬
‫אחרי הפינוי‪ ,‬הפחד מהמחבלים‪ ,‬התמודדות עם השאלה כיצד להתנגד לחיילים שיבואו לגרש אותו‬
‫וכו'‪ .‬הסרט מלווה את ידידיה עד ליום הפינוי‪ ,‬ומסתיים בסצנה מצמררת בה מצולמת תפילת הדרך‬
‫באוטובוס שלוקח את המפונים אל מחוץ לגוש‪ .‬תפילה בה המילים "ותחזירנו לביתנו בשלום" מקבלת‬
‫משמעות אחרת‪.‬‬
‫הסרט נפתח כשרואים ילד מדליק משהו‪ ,‬משגר משהו וסופר לכמה מטרים הוא עף‪ .‬אנו רואים ילד‬
‫דתי‪ ,‬עם ציציות וכיפה על הראש‪ ,‬במרחב פתוח‪.‬‬
‫הילד מציג את עצמו‪ -‬קוראים לו ידידיה‪ ,‬בן ‪ 10‬ממורג בגוש קטיף‪ ,‬הילד העשירי במשפחה‪ .‬אנו רואים‬
‫צילומים משפחתיים‪ .‬ידידיה אומר שמאז שהתחילה ההתנתקות הוא וההורים אומרים שזה לא באמת‬
‫יקרה‪ ,‬זה סתם חלום רע‪ ,‬אך הוא מפחד מזה כי הוא נולד שם ואוהב את המקום‪ .‬כבר אנו עדים‬
‫לאיזושהי בעייתיות‪ ,‬הצופה מרגיש אמפתיה לילד שלא אמורות להיות לו דאגות בגיל הזה‪ ,‬בטח לא‬
‫שיפנו אותו מהבית שלו ומהמקום שהוא אוהב וגדל בו‪.‬‬
‫הילד מראה רסיס מראש של קסאם שהוא מצא ומסביר על הבדל בין קסאם למרגמה‪ ,‬זה נשמע‬
‫לצופה מוזר שילד בן ‪ 10‬מדבר על דברים כאלה ומתעניין בדברים כאלה במקום להתעסק בדברים‬
‫של ילדים‪ .‬אנו רואים אותו בחדר שהוא חולק עם אחיו‪ ,‬והוא מציג את האוסף שלו‪ ,‬אוסף של רסיסים‪,‬‬
‫חלקי מרגמות וקסאמים‪ ,‬תרמילים של מאגים‪ ,‬פצצות תאורה וכו'‪ ,‬זה מזכיר לו דברים שהם עברו‪,‬‬
‫דברים שקרו ביישוב‪ .‬זה נראה לנו לא נורמלי שילד אוסף ומשחק בדברים כאלה‪ ,‬בכלי נשק ובציוד‬
‫צבאי‪.‬‬
‫הילד שר " כל הרחובות כבר ריקים בגלל הפצמרים‪ ,‬כולם רצים למקלטים‪ ,‬הילדים מחפשים רסיסים"‬
‫הילד המציא מילים לשיר מוכר‪ ,‬זה המצב שהוא מכיר‪ ,‬פצמ"רים‪ ,‬מקלטים והוא מבטא את הפחד שלו‬
‫ואת המצב בשירה‪ .‬אנו רואים את הילד ליד החיילים והוא מבקש מהם ציוד לאוסף שלו‪.‬‬
‫יש קונטרסט בין החיילים הגבוהים במדי הזית‪ ,‬לבין הילד הקטן שלבוש חולצה כתומה‪.‬‬
‫בנוסף יש קונטרסט בין החיילים בתחילת הסרט‪ ,‬כידידיה מדבר איתם‪ ,‬מבקש מהם ציוד‪ ,‬הוא חבר‬
‫שלהם כביכול‪ ,‬לבין סוף הסרט כשהוא חושב איך יתנגד להם כשיבואו לפנות אותו‪ ,‬הוא מפחד מהם‪.‬‬
‫‪- 17 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫ידידיה אומר שהוא לא יודע מה יקרה אם יפנו אותו‪ ,‬הוא בוכה ומסביר שהוא לא יודע איפה הם יהיו‬
‫ומה הם יעשו‪ .‬השימוש בקלוז אפ על ידידיה בוכה‪ ,‬יוצר אמפתיה אצל הצופה‪ ,‬אנו עדים לכל אורך‬
‫הסרט לפחדים ולקונפליקטים של ידידיה‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬הוא מפחד מהמחבלים‪ ,‬מצד שני יש לו את האוסף למזכרת מדברים שעברו עליהם‬
‫היישוב‪ ,‬למרות שאלו דברים לא נעימים ולא חווייתיים שרוצים לזכור‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא לא רוצה לעזוב את‬
‫המקום שהוא כל כך אוהב למרות המצב המסובך‪ ,‬הוא מעסיק את עצמו בשאלה איך יתנגד לחיילים‬
‫אם יבואו לפנות אותו‪ ,‬ומה יהיה אחרי הפינוי‪ ,‬מה יעשו‪ ,‬לאן ילכו‪.‬‬
‫הילד עסוק כל הזמן בלחפש ציוד צבאי‪ ,‬כלי נשק‪ ,‬ומסביר שהחלום שלו שיהיה שלום עם הערבים ולא‬
‫יפנו אותם‪ ,‬אלא להיפך שיביאו עוד משפחות לגוש קטיף ולמורג ושיהיה לו אוסף יותר גדול‪.‬‬
‫הוא מוטרד מכך שהאוסף שלו לא יגדל אם יעזבו‪ ,‬אך האוסף מסמל את המלחמה ואת חוסר השקט‪,‬‬
‫את המחבלים‪ ,‬את הקסאמים ולכן כביכול זה דבר טוב שהוא לא יגדל‪ ,‬אך הוא יודע שזה גם מסמל‬
‫את עזיבת הבית‪ ,‬והוא לא רוצה בכך‪.‬‬
‫חמישה חודשים לאחר מכן‪ -‬ידידיה מסביר שמחר הולכים לגרש אותם והוא מקווה לנס‪ ,‬שזה לא‬
‫יקרה‪ .‬אנו רואים דברים עזובים‪ ,‬ציוד של משפחות שכבר התפנו‪ .‬הילדים נכנסים לג'קוזי שנשאר‬
‫באחד הבתים‪ ,‬של משפחת חליליס שעזבה‪ .‬הילדים נהנים בבריכה‪ ,‬כאילו הם יודעים שזה זמן‬
‫האיכות האחרון שלהם ביחד‪ ,‬לפני שהם נפרדים‪ .‬לאחר מכן אנו רואים משאיות מעמיסות מכולות‪.‬‬
‫ידידיה בוכה והוא וחברו הולכים להיפרד משאר החברים‪ ,‬הוא מסביר שעצוב לו שהוא לא יראה את‬
‫החברים שלו‪ ,‬ושהוא לא ימצא עוד חברים כאלה‪.‬‬
‫אם המשפחה מסבירה לילדים שעל כל ילד לארוז תיק עם בגדים ליומיים ובגדים לשבת‪ ,‬דברים‬
‫יקרים‪ ,‬ושלא ישכחו את הכיפות הלבנות‪ .‬חשוב לאמא הכיפות‪ ,‬והבגדים לשבת‪ ,‬למרות המצב הם‬
‫עדיין נאחזים בדת‪ ,‬ובאמונה‪ .‬הילד אומר לאמא שהוא רוצה לקום מוקדם לארגן דברים למאבק‪.‬‬
‫האמא מבקשת מידידיה לקחת איתו את האוסף שלו‪ ,‬שיהיה להם מזכרת למה שעברו כמה שנים‪.‬‬
‫ידידיה מסביר שהוא מפחד שיגיעו חיילים ויפנו אותו‪ .‬לפני כמה חודשים הוא ביקש מהחיילים ציוד‬
‫לאוסף‪ ,‬ופתאום הוא מפחד מהם‪ ,‬מאותם חיילים שאמורים לשמור עליו‪ ,‬להגן על הבית שלו ולא‬
‫לפנות אותו‪ .‬המשפחה תולה על דלתה שלט שבו היא מבקשת מהחיילים והשוטרים שלא ימיתו להם‬
‫את הבית‪ ,‬לאחר מכן אנו רואים שיירה של חיילים שמתקדמים לעבר היישוב‪.‬‬
‫הילדים הקטנים שורפים צמיגים ופחים ואנשים כורזים‪ ,‬ילדים מציצים מהגגות לצפות במתרחש‪,‬‬
‫יש התנגשות רטורית בין תושבי המקום שלבושים בכתום כאות מחאה להתנתקות ובין החיילים‬
‫הרשמיים שלבושים מדי זית‪ ,‬עם ג'יפים וציוד שבאים לפנות את התושבים‪ .‬ההמון צועק להם "יהודי‬
‫לא מגרש יהודי" והחיילים כורזים שהם אוהבים אותם ובאו לעזור להם‪ ,‬הם לא מפנים אותם כדי‬
‫להזיק להם‪ ,‬אלא כדי לעזור להם‪ ,‬אין ברירה מסוכן להישאר שם‪.‬‬
‫‪- 18 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫החיילים נכנסים לבית המשפחה ונותנים לאם צו גירוש והיא קורעת אותו מול פניהם‪ ,‬היא אומרת‬
‫שהיא מזינה אותם להיות אורחים אצלה‪ ,‬הם יקבלו אהבה וארוחה אך שלא יתנו לה צו גירוש‪ .‬האב‬
‫מסביר שהם יכולים לקחת את הבית עם בולדוזרים אך לא ייקחו להם את האמונה‪.‬‬
‫ידידיה בחדרו מוריד מהמדף את הדברים החשובים של האוסף שלו ואורז אותם בתיק‪ .‬אנו רואים את‬
‫החיילים מעמיסים ציוד‪ ,‬ידידיה בוכה‪ ,‬ואב המשפחה גוזר למשפחתו את הבגדים‪ -‬סימן לאבל‪ ,‬למוות‪.‬‬
‫כל אלו הם התנגשויות רטוריות‪ -‬התושבים בכתום‪ ,‬האבלים‪ ,‬הבוכים‪ ,‬אל מול החיילים במדים‪,‬‬
‫הסמכותיים‪ .‬גורלם של התושבים נתון בידי החיילים שצריכים לפנותם לעתים אף בכוח‪.‬‬
‫אנו רואים קלוז אפ על חייל בוכה‪ ,‬גם לחיילים קשה‪ ,‬הם עושים את עבודתם אך קשה להם עם‬
‫התפקיד שלהם‪ ,‬הם אמורים להגן על תושבי מדינתם ולא לפנותם מבתיהם‪ ,‬אך בסופו של דבר זה‬
‫למענם‪ ,‬מסוכן להישאר שם‪ -‬האוסף ממחיש את הסכנה‪ ,‬את המצב‪ .‬אנו רואים חייל שמרים את‬
‫ידידיה ומחבק אותו‪ ,‬הוא אומר לו שכשהוא יהיה בצבא‪ ,‬הצבא לא יעשה דברים כאלה‪ .‬החייל מבין‬
‫שיש פה בעיה מוסרית עם הצעד הזה‪ ,‬הוא לא שלם איתה‪ ,‬אך אין לו ברירה זה תפקידו וזה למענם‪.‬‬
‫בסוף הסרט אנו רואים את ידידיה יושב באוטובוס‪ ,‬ומחלון האוטובוס בטון שרשום עליו בגדול " מורג‬
‫זה הבית שלנו"‪ -‬הסב‪-‬טקסט כאן ברור‪ ,‬פה הם נולדו‪ ,‬כאן זה הבית שלהם‪ ,‬אך לא עוד‪ ,‬הם נאלצים‬
‫לעזוב‪ ,‬ואנו רואים מחלון האוטובוס האחורי את הכביש שמוביל ליישוב‪ ,‬והם מתרחקים ממנו‪ ,‬הם לא‬
‫יודעים לאן ילכו ומה יעשו‪ ,‬הם אומרים את תפילת הדרך‪ -‬מסמל את האמונה גם ברגעים הקשים‪ ,‬הם‬
‫מתפללים לחזור הביתה בשלום‪ ,‬אך למעשה מרגע שעזבו‪ ,‬אין להם בית‪.‬‬
‫איקונוגרפיה‪ -‬האוסף של ידידיה‪ ,‬הפגזים‪ ,‬הרסיסים‪ -‬כל אלו הם סמל למצב המורכב בגוש‪,‬‬
‫למלחמות‪ ,‬למוות‪ .‬הם גם סמל לאובדן הילדות‪ ,‬ילדים בני ‪ 10‬לא אמורים לשחק בכלי מלחמה‬
‫שכאלה‪ ,‬הם בד"כ אוספים קלפים לא קליעים ורסיסים‪ .‬המצב בגוש מביא לאובדן הילדות‪ ,‬ידידיה‬
‫מוצא עצמו מוטרד בשאלות כמו‪ :‬לאן יפונו ? מה יעשו? איך יתנגדו לחיילים? הפחד מהמחבלים‬
‫והשהייה במקלטים‪ .‬האוסף מסמל את חשיבות הבית‪ ,‬למרות כל מה שהם עוברים‪ ,‬הכי חשוב לו‬
‫להישאר בבית‪ ,‬להמשיך להגדיל את האוסף‪ -‬למרות כל מה שהאוסף מסמל‪ ,‬העיקר להישאר בבית‪.‬‬
‫הצבע הכתום‪ -‬ידידיה לובש חולצה כתומה‪ ,‬בנוסף השיער שלו ג'ינג'י‪ ,‬כתום‪ -‬זהו צבע שמסמל את‬
‫המחאה לתהליך ההתנתקות‪ .‬כולו כתום‪ ,‬אפילו השיער‪ ,‬מסמל את ההתנגדות החריפה שלו‬
‫להתנתקות ואת הכוונה להילחם על הבית‪.‬‬
‫מגדל השמירה ביישוב והחיילים בו‪ -‬מסמל את הצורך בהגנה על הישוב ועל התושבים‪ ,‬הצורך‬
‫לתצפת‪ ,‬לראות מה מתרחש‪ ,‬אנו רואים חייל מנקה את הנשק‪ ,‬הוא צריך להיות דרוך ומוכן‪.‬‬
‫כשמחליטים על פינוי חיילים שכביכול אמורים להיות סמל להגנה על תושבי המדינה‪ ,‬נתפסים כהיפך‬
‫המוחלט‪ ,‬הם מגרשים את התושבים‪ ,‬במקום להציל אותם‪ ,‬במקום לעזור להם‪.‬‬
‫‪- 19 -‬‬
‫סוגיות בעיצוב המציאות‪ -‬מגה סיכום‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לניצן רותם ‪‬‬
‫סממני הדת‪ -‬הכיפות‪ ,‬הציציות‪ ,‬תפילת הדרך‪ -‬כל אלו מסמנים את האמונה גם ברגעים הקשים‬
‫ביותר‪ ,‬הם מתפללים לחזור הביתה בשלום‪ ,‬אך בעצם אין להם בית לחזור אליו‪.‬‬
‫בתחילת הסרט אנו רואים את דגל ישראל ליד בתים‪ ,‬אנו לא יודעים עדיין על מה הסיפור אך אנו‬
‫מבינים שמדובר בחלק מארץ ישראל‪ ,‬הדגל מסמל את השייכות למדינת ישראל‪ .‬גם לפני הגירוש אנו‬
‫רואים את דגל ישראל שמסמל שהמקום שייך לישראלים‪ ,‬זה הבית שלהם‪ ,‬זה חלק מהמדינה‪.‬‬
‫הסרט הוא דוקומנטרי‪ ,‬הצילומים הם צילומי חוץ‪ ,‬צילום אותנטי במקום שבו התרחשה הפעילות‪,‬‬
‫תורם להרגשת המציאות‪ ,‬הצלם שם מתעד את מה שקורה ואת המציאות במקום‪ ,‬הצלם נושא‬
‫מצלמת כתף ומתעד את המתרחש‪ ,‬המצלמה זזה ומלווה את ידידיה לאן שהוא הולך‪ ,‬אנו רואים‬
‫תנועה‪ ,‬צילומים לא אסתטיים (הד רום‪ ,‬ראשים נחתכים מהפריים‪ ,‬תאורה טבעית) גם הסיפור‬
‫מתרחש במקביל לצילומים‪ ,‬הוא לא כתוב מראש‪ ,‬כשהחלו לצלם את הסרט לא ידעו מתי בדיוק יהיה‬
‫הפינוי ואיך יגיבו לו‪ ,‬הסיפור מתרחש במקביל לצילומים‪ .‬סאונד סינכרוני‪ -‬אנו שומעים את רעש חלקי‬
‫ה אוסף כשידידיה מסדר את המדף וזורק חלקים מהאוסף על מיטתו‪ ,‬הרעש של המים כשהילדים‬
‫קופצים לבריכה‪ ,‬את צעדי החיילים שמגיעים‪ ,‬צעקות ברקע‪ ,‬הסאונד לא נקי‪.‬‬
‫אנו יודעים שזהו סרט דוקומנטרי‪ ,‬אנו לא חושבים שזה חיקוי‪ ,‬שום דבר לא מבוים‪ -‬זהו לא תסריט‪,‬‬
‫אין עלילה כתובה וגם אף במאי לא היה יכול לכתוב טקסטים כאלה שממחישים את העצב העמוק של‬
‫ילד שעומדים לפנות את משפחתו וחבריו מהבית שלהם‪ ,‬הכל מאוד אותנטי ואמיתי‪.‬‬
‫‪- 20 -‬‬