צפייה - דרכי אבותינו מן המערב

‫ ‪U.S.A.‬‬‫‪•».*. d H H * A t * 2 * 1‬־*«•׳‬
‫־»*«‪.‬‬
‫‪»*J,‬־*‪V‬‬
‫י*•***‬
‫יא‪«#-‬ז י*י^*־י ^ * ^ ^ * ‪^ n r t f‬־‪rt‬‬
‫‪z*r«^Sl‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪ 5‬י*‬
‫‪a‬‬
‫א ב י ך צוד‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪­ U‬ו­‬
‫ו‬
‫‪4‬‬
‫ו­‬
‫וז­ {‬
‫‪ «5‬ב­ו ‪4‬‬
‫‪4 v-T‬‬
‫לפני‬
‫מותו‬
‫׳••״‪--4‬״‪4‬י •*ג•‬
‫לאמי‬
‫• * ך י ‪ -‬ל ״ • • ״ ? • • • ‪*• • 4‬די•‬
‫צו לצו‬
‫א ד‬
‫את בן ירצה‪ .‬את כל‬
‫‪ ydb‬יעשה‪ .‬לקייס אה‬
‫‪4‬‬
‫וב ‪4‬‬
‫‪1ft‬‬
‫‪ 4 n‬אשר אהבה לשמור‪.‬ולעשיה ככל היוצא מפיו בחייס‬
‫‪:1‬‬
‫חייתו ואף ‪.‬לאחד שמה‪ .‬ושמהס אה דברי אלה על‬
‫‪\r‬‬
‫‪u‬‬
‫לבבכס‪ .‬לקיח בידכס‪ .‬ס פ ר התירה הזאה‪ .‬בשמחות‬
‫‪n‬‬
‫וגיל ונפשות עליזות‪ .‬כי נקבצו ובאו בי מדות נאית‪.‬‬
‫כל דבלי אלהיס חייב‪ .‬דאה הייס‪ .‬ע ס ע׳צה‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫ו­ ‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪• If‬ן‬
‫‪4‬‬
‫״‪v‬‬
‫;><‪-‬‬
‫‪•^X‬‬
‫‪V.‬‬
‫‪i‬‬
‫? ‪r# 5‬־ ‪4‬‬
‫הן ח; נשואית‪ .‬לפקוח עיניס עירות‪ .‬לתקן המרות הזרות‪.‬‬
‫אחת דבר הכר נא למי החיתמת‪ .‬אש״ ניך לאמר להיניא‬
‫ממסגר‬
‫אסיר‪ .‬הלכידיס בענת היצר‪.‬‬
‫*‪5‬‬
‫שמעו מיסד‬
‫וחכמי‪ .‬חיך העועמי‪ .‬דברי הכמיס אמה‪ .‬וגס פ ה לא‬
‫עשיתי מאומה‪ .‬לנער דעה ומזימ*‪ .‬זו אינה משלי דברי‬
‫חכמיס וחידושה מ ה כמלכו לחכי אמרותס‪ .‬להבין משל‬
‫ומליצה מ ע ע מ ה ‪ .‬במרה במשקל‪ .‬לדעת נבין נקל‪ .‬למעז‬
‫הקורא בו‬
‫<•‬
‫*ר‪,‬‬
‫*•‪ V•*! «1» •v‬יויי״י ‪k»V‬‬
‫חפ! פי ולשוני‬
‫נואמת‪ .‬דבריס שכליות ולא חקיות‪ .‬ורוב; בי; אז־ ס לחברו‬
‫ריע ועמית‪ .‬ודבריה הנריכיס לעבודת הבירא לפי ה ע ת‬
‫והעונה נודעת‪ .‬ולא באתי אלא להזהיר הבניס בני הי״ו‪.‬‬
‫;‪v‬‬
‫>‬
‫‪4 n‬‬
‫* ‪rj‬‬
‫*= )‬
‫וב '•{•‬
‫»‪• 1‬‬
‫יי ‪•:‬ו­‬
‫‪J u‬‬
‫‪4 Zi‬‬
‫לבלתי יהיו למשל בעיני כל רואיהס‪ .‬ואני חשוב כמה‪ .‬והיו‬
‫הדבריס האלה אשר אנכי מנוה א ת כ ס על לבבכס‪ .‬ועל‬
‫נפשכס‪ .‬אל תפילי דבר גזירתה לעד קיימה‪ .‬קל והימר‬
‫מגט!‬
‫׳ ‪, x l‬׳‪ l‬׳‪ *11‬ס‪.‬ד‪d .‬‬
‫^‪$- 2*7‬‬
‫אב‬
‫‪rr csiu‬׳‪s‬‬
‫‪, * ! a c t‬׳‪1» l‬א ״‪cl‬׳‪l‬׳‪l u g cn‬‬
‫‪r‬‬
‫«‪*# s‬־יייג‪«#‬׳י‪T*«-an‬י׳ג*‪ < * » ut‬׳ יג * « י*•‪«4‬‬
‫‪k‬‬
‫‪r‬‬
‫‪< %‬‬
‫‪r‬‬
‫‪^ ' * • a J‬‬
‫הסכמה‬
‫מאת עטיו אדמו״ו הרב הגאון הגדול המפורסם רשבבה״ג עטרת צבי‬
‫תפארת יוושלס ףאש״ל במוהר״ר יעקב שאול ^ישר שליט״א‬
‫הוא ובניו‬
‫ממלכתו‪.‬‬
‫יאריך ימיס על‬
‫אתו‪ .‬בימיו ובימינו תושע יאודה וישראל ישכון לבטח אבי״ר!‬
‫אנא נפשאי ראשון לציון הבעהח״מ ראה ראיתי זה ספר אשר הורה‬
‫גבר הכם ־בעז ותעצומות אשכול השליטות‪ .‬הרב המופלא‪ ,‬וכבוד‬
‫ה מלא‪ ,‬חק לישראל נר המערבי כמהור״ר סמחוז הלואה זצ״ל‪.‬‬
‫חדאי נפשאי בראותי מעשה חדש דברי פי‬
‫חכם חן המתוקים מדבש ונופת צופים וראוים המה להעלותם על מכבש‬
‫הדפוס‪ ,‬ת י מילי דמוםר המש׳מח ^די׳ם ואנשים אשר אזר כגבר חלציו‬
‫לקיים מצות חלקים במאמרי חיל במוםר השכל והמדע‪ ,‬והוסיף נופך‬
‫משלו לעורר הישינים ולהקיץ נרדמים בדברי כבושים ומשלים נחמדים‬
‫אשר מושכים לבות בני אדם‪ ,‬אישר חייליה לו תואר ולו׳ אדר‪ ,‬וקרא את‬
‫שמו צו לצו לצוות את בני ישראל להלוך ולנהל בדרך הטוב‬
‫ולמפורסמות אין צריך ראיה‪ ,‬כי כבר יצא מוניטון שלו‬
‫והישר‬
‫בפסקיו בם׳ כרם חמר אשר פעל ועשה הרב המופלא כמוהר״ר‬
‫אברהם אנקואה זצ״ל להלכה ולמעשה קולע ‪ k‬השערה לא יחטיא המטרה‪.‬‬
‫ובכן באתי עד הלום בהםכמתי בדברים מקובלים כי ראיתי חשק המו״ל‬
‫בי מאוויר דוקא לזכות את הרבים ואת בנץ ושמרו דרך ה׳ בעניניס‬
‫יקרים מפנינים‪ .‬נבונים ורמים‪ .‬משיבי נפשות תמימים‪ .‬לזכות את ישר*>‬
‫לאור הגנוז לצדיקים‪ .‬וכל איוזן שומעת תבונה ודעת דברים המקודשים‬
‫ישנים וחדשים‪ .‬אשר חברם יחד בשכלו הזך והזוהר‪ .‬בעצם השמים לטוהר‪.‬‬
‫הנה כי כן הכל ירוצו יבוזו כסף יבוזו זהב לקנות את מעלת הספר היקר‬
‫והנחמד הזה‪ ,‬יודו זכות התורה וזכות היב המחבר הנז׳ ז״ל יגן בעדו‬
‫וימלא ה׳ תאות נפשו‪ ,‬והנני מבוך לכל המשתדלים להביא •הםפד הנחמד‬
‫הלז על מכבש הרפוס‪ .‬ובפרט להאי גבדשתא דדהבא הין גביו וחכם‬
‫עליון יצ״ו אשר‬
‫רודף־ צדקה וחסד חייים עד העו׳לס והוא כיהן‬
‫עליו בכל עז לגמרה‬
‫לבית הדפוס ועמד‬
‫טרח ויגע להביאו‬
‫המלאכה‪ ,‬יבורך מפי עליון ויפקדהו ה׳ מרע אנשים‪ .‬כולם קדושים‪.‬‬
‫וימלא ה מש^ות לבו לטובה בעושר וכבוד‪ ,‬וילוו *‪ 1‬החיים והשלום‪.‬‬
‫ביד וזעה צאן קדשים בתוככי יוושלם‪ ,‬ואש דרבנים באה״ק‪ ,‬היום‬
‫‪,‬‬
‫י״; לחדש זיו ש׳ תוס״ד החותם בברכה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יעקב שאול א ש ר‬
‫נא סי׳ יע״>ן נרכ״ה‬
‫הכהן‬
‫ארח חיים למעלה למיםניל‪ ,‬מיד ה׳ עליו השביל‪ .‬ונתן‬
‫מן הדם‪ ,‬טוב איש חונן ומלוה וקדם‪ .‬חד מבני עליה‪ ,‬הפליא לעשות‬
‫ויגדיל חושיה‪ .‬הכין בחסד כיס׳ו‪ ,‬בעזת מנינו ומחסו‪ .‬לקרבה ‪ k‬המלאכה‪,‬‬
‫בכל העריכה‪ ,‬מאת ה׳ יישא ברכה‪ .‬יראה זרע יאריך ימים‪ ,‬עד עמוד‬
‫הבהן באורים וחוטים‪ .‬אשרי שא ככה‪ ,‬את הרבים זכה‪ .‬לדןציא לאוד‬
‫תעלומה‪ ,‬גנזו ברומים מימים ימימה‪ .‬חבושים וארודם‪ ,‬ליישר דרכי עקשים‬
‫וגלוזיס‪ ,‬עד תאות גופות עולם נחפדם‪ ,‬בהבל הכלים אחוזים‪ ,‬ואת בהם‬
‫הזוזים‪ ,‬להתמכר להנאות שמחים ועלזים‪ ,‬בחשכת האולת על מטת בהט‬
‫ושש הודם‪ .‬לדעת לעות ל^קי מעמים‪ ,‬צו לצו צואת בחרודם‪ .‬דברי‬
‫מוסר נעימים וערבים‪ ,‬אמרים הנוזלים כטל וכרביבים‪ .‬תועלתם מכספים‬
‫וזהכים‪ ,‬מרדת קודש נחצבים‪ ,‬מספרי יראים משאבים‪ ,‬חברים מקשיבים‪,‬‬
‫לקול ש־פים ולהביס‪ ,‬להשיב מעון רבים‪ ,‬לילך בדרך טובים‪ ,‬והמר‪,‬‬
‫ככתובים‪ .‬בשועצות ודעת ס׳חשיחד‪ .‬נאה‪ ,‬מתכות כסיל מאה‪ ,‬בדד ה‬
‫יראה‪ ,‬לחסד בל חלאה‪ ,‬לרוות נפש הצמאה‪ ,‬צו לצו בצואה‪ ,‬לדפוסי‬
‫מוצאה‪ ,‬אוד‪ .‬כל התלאה‪ ,‬ורב ההוצאה‪ ,‬־ להשפיע נפש שוקנך‪ .,‬דברי‬
‫חכמים כדרבנות נחקקים‪ .‬בעט ברזל ועופרת‪ ,‬למשמרת למתת‪ .‬בתך‬
‫הוא לה׳ אשר'לא עזב חסת את החיים‪ ,‬ויבא בעדי עתים‪ .‬הוד והדר‬
‫פעלו‪ ,‬ברך ה׳ חילו‪ .‬עמל ויגע בכפלים‪ ,‬משכורתו שלימה משמים‪ .‬תורת‬
‫חכם מקרי חיים‪ .‬ושם עזו חביון‪ ,‬יהי׳ לרצון אמרי פי והגיון‪,‬‬
‫סמיך לחתימה במנלת ספר‪ ,‬לשםוע קול ס ו פ ר במשנתנו זאת עדות‬
‫‪,‬‬
‫ביעסב‪ .‬פה ווהראן ‪*•r‬‬
‫מאוהבי דדב המחבר בחייו וממנכתו לאח‪ -‬מיתי‪ ,‬יגיד חתלתול‬
‫תורתו אימגתי‪ ,‬החותם ברוב עוז ושלוש ע״ה יעקב סופר ס־׳מ‪.‬‬
‫הקדמת המחבר‪ ,‬בלעני שפה מדבר‪.‬‬
‫מצוה‬
‫לקיים דברי המת אשר משחיו ולמעה דבר בעיניו‪ .‬הן מזהירין לנזהר לא‬
‫חו&יפו לחעוא‪ .‬בשנותו את עעמז כמה פעמים חזור ׳תזור‪ .‬הלואי ואולי‬
‫לחולי הנפש הכואבת תהיה מזור‪ .‬כיכרי( דברי א מ ת ‪ :‬לקוחים המה לי‪ .‬מסו״ס‬
‫חיך העועמים אומר לי לי‪ .‬כמלקע ורהיעני מספרי מוסר‪ .‬וכל •טוב לא נחסר‪ ..‬דא׳׳ח‬
‫תורת אמת‪ :‬להציל לקותים למות‪ .‬ההולכים בגיא צלמות‪ .‬בעצת רשעים‪ .‬ובדרך‬
‫חעאים הפושעים* השותים יין ענושים בתחבולה ותרמית‪ :‬לא זכרו אחריתם‪ .‬גם‬
‫אהבתם גם שנאתם‪ .‬ויאבדו באפס תקוה‪ .‬זיתאוו תאיה‪ .‬וזכרם לא יסז׳ן* יכרת זיצמת‪:‬‬
‫מולידים לבהלה מבלים ימיהם בפיה רי׳ק בקולה נסת‪ .‬ואמר לה והיא מתבוססת‪.‬‬
‫וקולה ליו ישמע מוכת עץ‪ .‬רק רע יחרוך רמיה צירו להתיעץ‪ .‬והיא בוכה ומתרעמת‪:‬‬
‫אב ‪J‬‬
‫ה‬
‫עריק לא יצאת מרשות‬
‫'לשמוע דברי תכמיס‪ .‬לבלתי לכת אחרי העמיס‪ .‬זקנים עם נערים‪ .‬ולבלתי‬
‫לכת אתרי הבתורים‪ .‬יושבי קרנות בתוהו ובוהו דברים הדברים אין אמת‪:‬‬
‫עשיר ורש נפגשו‪ .‬שח״וק שח׳וק לדב׳רא והמה יתלחשו‪ .‬אילו לדיו כחוכא על ביי״אר‬
‫מח׳וק‪ .‬זה עח לשחוק‪ .‬כל ריע ועמית‪ :‬אבן מקיר תזעק הרימו נס‪ .‬בכלי עץ יד‬
‫נס להתנוסס אין אונס‪ .‬על ג׳ חלקי אבנים מפסע‪ .‬והוא עד אז ראה כמשתגע‬
‫אס׳ מתנועע‪ .‬וגם את המת‪ :‬ועאייאע׳ר בעאייאע׳ר הצמד‪ .‬להעלות ל ל תמיד‪.‬‬
‫וע׳ל תתנו דמיינו סולו־ סולו המסילה‪ .‬סקלו מאבן זרק׳א מקיף כגורן עגולה‪ .‬זו‬
‫בצר זו שולי שולי הסולמית‪ :‬עלי עצו׳רועלי חיבל‪ .‬כי׳ס כייס כליי׳ה שם ב׳ל‪.‬‬
‫יעלצו הו׳י באיי׳לי‪ .‬ויבואו האנשים על הנשים בחודם ובתולות‪ .‬הגדולים עם‬
‫הקטנים בתופים ובמחולות‪ .‬ושעירים ירקדו שם ואש להבת ואינה עוממת‪ :‬ואין איש‬
‫אב ‪J‬‬
‫שם על לב‪ .‬יתומים הייט ואין‬
‫גוררת מצוה אחרת‪ .‬ועבירה סשע ‪.‬ותלויה אש בוערת‪ .‬עם הא׳רש אשר‬
‫קאריטא בה תלורה תח׳ת חבו׳רה‪ .‬אין ישיבה בעזרה‪ .‬הגדםוהגדמת‪:‬‬
‫* ויה׳י ככ׳ה לוטיו‪ .‬כל העם אשר בצעיר‪ .‬בהגלות נגלות כי ליו בלוע׳ו‪ .‬יהח הכל‬
‫ועלה באשו‪ .‬כי עץ נשא ופיו יענה עזות ככה תעשו‪ .‬ולא קם ולא זע כי חם תם‬
‫הכסף פיהם נואמת‪ :‬טאב לא טבל עשו מאב לי דלא אברי‪ ,‬ושי׳ש בי׳ש כי יהיה‬
‫שבר אל שבר‪ .‬ידובקו דבק שברי‪ .‬וקרא זה אל זה ואמר‪ .‬כצפור בודד על גג ולב‬
‫תומרמר‪ .‬נפשם ברעה תתמוגג קילה הופכת ואינה חוסמת‪ :‬ובכן ראיתי רשעים‬
‫קלוצים וממקום דאד׳וש יהלכו‪ .‬קרני ראם וע׳צי שין הד׳מין יתעבד הבהר אור‬
‫והאנשים שולחו ואחריהם נמשכו‪ .‬ואדם עד׳יין לעבור את האד׳אמה‪ .‬אל תראי‬
‫האלמה גילי רב רב שתי ומרווי‪ .‬תנו שכי קאו׳וי וקאויוי‪ .‬לא תוכל כל עוע׳ה בה‬
‫אני שלום וכי אדבר‪ .‬והמה קשתם לוחמה‪ :‬והמה מריו וחש׳בו כי ירויחו‪ .‬וכל אשר‬
‫יעשו יצליחו‪ .‬בלל ה׳ שפתם אלא לראותם‪ .‬לדעת חכמתם ובינתם‪ .‬ואין דעתם עמהם‬
‫אב ‪J‬‬
‫מסכמת‪ :‬היש לכם‬
‫מצור!‬
‫מצוה‬
‫מצוה‬
‫ותורה אור אין חכמה ואין תבונה לנגד ה׳ היוצר‪ .‬הוא המוריש ומעשיר‪.‬‬
‫ועצתו היא תקום‪ .‬לעולם מפיר מחשבות ערומים מקענם ועד גדולם‪.‬‬
‫א‬
‫ולא‬
‫הקדמת המחבר‬
‫ולא עלה בידם כי אם קורי שממית‪ :‬הדמ׳ין יתעביד כי מאספיו יאכלוהו והללו‪.‬‬
‫על מצו׳ת ומר׳ורים יושבי בצלו‪ .‬עברה וזעם וצרה‪ .‬פת חת׳ה מציה סימו׳רה‪ .‬פת‬
‫ציע׳ורין חרס עועמת‪ :‬על ריב ב ל י ועל גצות׳ס‪ .‬צי׳ר למחילות בוכה למשפתזת‪.‬‬
‫יד ליד באבן או באגרוף‪ .‬מוציאי איבת האר׳ש רעה גידוף וחירוף‪ .‬שלף איש נעלו‬
‫ונתן לרעהו חרב נוקמת‪ :‬אנה ה׳ \ דגול מרבבה‪ .‬ברצונך את ציון העיבה‪ .‬וחתור‬
‫חתירה והחזירנו בתשובה‪ .‬ועזרנו אנחנו וזרענו ע״ד כ׳׳ש באהבה רבה‪ .‬על דבר‬
‫אמת‪ :‬ובעל ממנו ומזרעכו‪ .‬השטן וחיילותיו המונעים אותנו‪ .‬לבלתי לכת בדרך עובים‬
‫כל הימים‪ .‬ולא ירח ממנו נדח לדור דורים דורות עולמים‪ .‬והרשעה כולה הכרת‬
‫אב;‬
‫ה‬
‫והצמת‪ :‬כי בזה יפה כח‬
‫זאת‪ .‬זאת אשיב אל לבי בגיל ועליזות‪ .‬הושיעה ימינך וענינו‪ .‬ואל תצל‬
‫מפינו ומפי זרענו‪ .‬דבר אמת‪ :‬אנה ה׳ הביטה וראה את תרפתינו‪ .‬והשב‬
‫לשכנינו שבעתים אל חיקם‪ .‬ואכלו את תוקם‪ .‬על דבר אמת‪ :‬והחזר העערה בהוד‬
‫והדר ליושנה‪ .‬בעדי עדיים מרוקמח‪ :‬הין משיח לישר^‪ .‬נפוצות יהודה יקבץ‪ .‬מערכה‬
‫קודמת‪ :‬וקול שירה וזמרה ישמע‪ .‬בהיכלי מלך לעו׳ע‪ .‬ולא תהיה דוממת‪ :‬והכהן‬
‫הגדול מאחיו‪ .‬ועשה את עולתו‪ .‬למלך יוצר כל מחיה וממית‪ •:‬הוא יסיר לב האבן‬
‫מקרבנו‪ .‬הנפש הבהמית‪ :‬דתן לנו לב בשר‪ .‬לעשות הישר‪ .‬ויתקן נשמתנו המשכלת‬
‫א ד ‪J‬‬
‫והמחכמת‪ :‬כי אתה אבינו רחם עלינו כרחם‬
‫צעיר קומה נבזה וחדל אישים גם שמיץ לא ראה‪ .‬בבואה דבבואה‪ .‬עמום‬
‫התלאה‪ .‬המ׳ון הוגיה ובעצבות לב רוח נכאה‪ .‬עבד נרצע לבעלי חכמה‬
‫ויראה‪ .‬המקוה ומיתל‪ .‬תמיד תשועת שכינת עוזו ‪^1‬הא מילאה‪ .‬זעיר שם תולעת ורמה‬
‫הקטן סמחון חלואה‪ .‬בן לאדוני אבי כתר ועטרה‪ .‬מנורה עהורה‪ .‬כאן ענוה כאן‬
‫יראה‪ .‬כמילר שלמד• ח ל ו א ה זלל‪ .‬פה מתא ווהראן יע״א בתדש אני לדודי‬
‫• ודוד לי משנתנו זאת והוא יישר א ר ח ו ת י ך לפ״ק‪:‬‬
‫מצלה‬
‫הכ״ד‬
‫בגל*ך ולאתרי‬
‫אבי״ר ת ר כ ד ה‬
‫לפ״ק‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם‪.‬‬
‫יתרומם‬
‫האדון ןיבורא ף‪,‬כל אשר דבריו נעמו יקרו‪ .‬יחדיו אמת הוא דרכיו‬
‫ומשפעיז נאמנים המה ידיו יצרו‪ .‬ועל הכל ברא אדם‪ .‬בשר ודם‪ .‬להכויב‬
‫עמו‪ ,‬להתמדת עולמו‪ .‬בזה אחר זה‪ .‬עד אשר מחזה שדי יחזה‪ .‬ומי הוא זה ואיזה‪.‬‬
‫אשר ישכלל היכליה ויתקן הצריך לו‪ .‬ולהישיר רוע מעללו‪ .‬ובפרע בדור יתום זה אשר‬
‫המה כרעו ונפלו‪ .‬ולא קמו איש מתחתיו אחרי נפלו‪ .‬ועברו חק והפרו אשר גבלו‪.‬‬
‫ואין לך יום שאין קללתו מרובה‪ .‬ועבירה מכבה‪ .‬גם עד זקנה ושיבה‪ .‬ואין איש שם‬
‫על לב לכו ונשובה‪ .‬והאדם לא ידע את עתו‪ .‬באיזה רגע תצא נשמתו‪ .‬ומה תהיה‬
‫אחריתו‪ .‬עם בניו ובני ביתו‪ .‬כיצד יחנהגו אחרי מותו‪ .‬לכן יעצוני רעיוני‪ .‬במה יתרצה‬
‫זה אל ה ‪ .‬לזכות את בני‪ .‬אולי תהיה ארכא לעוני‪ .‬וחיובא רמייא עלי לצוות אותם‬
‫כמאמר הכתוב כי ידעתיו ל מ ק אשר יצוה את בניו יכו׳ איש כברכתו ברך אותם‪.‬‬
‫ופי׳ רש״י ידעתיו אהבתיו‪ .‬מזה תוכיח החיוב המועל על האדם לזרז ולצות את בניו‬
‫למען ילכו בדרך העזב והישר‪ ,‬לקחת להם מוסר‪ .‬וכן יצחק אמר הנה נא זקנתי‪ .‬לא‬
‫ידעתי יום מותי‪ .‬ורבקה אמרה ועתה בני שמע בקולי‪ .‬לאשר אני מצוה אותך לך נא‬
‫אל הצאן וקת לי‪ .‬ויקרא יצתק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו‪ .‬ובחיר האבות‬
‫הרחיב דברו העוב לכל או־׳א מבלו לפי גודלו ומהללו‪ .‬וקרא לבנו ליוסף ויאמר לו‪.‬‬
‫ואתרי כן ויקרא יעקב אל בניו הא&פו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחריה‬
‫הימים‪ .‬ישנות עולמים‪ .‬וכן יוסף לאחיו ציוה‪ .‬לעשות לו כאשר איוה‪ .‬ודוד המלך ע׳׳ה‬
‫ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך וט׳ וחזקת והיתה‪ .‬לאיש ושמרת‪ .‬את משמרת‬
‫ה׳*יהיך ללכת בדרכיו׳ לשמור תקתיו‪ ,‬מצותיו ומשפעיו ועדותיו‪ ,‬ומי לנו חכם כשלמה‪.‬‬
‫שכל דבריו בתבונה והשכל מה נעמו‪ .‬אמר שמע בני מוסר אביך‪ .‬ואל תטיש תורת‬
‫אמך‪ .‬וכאלה רבים ונכבדים‪ .‬מצוים את בניהם אתריהם ומתבודדים‪ .‬וחביבה מצוה‬
‫בשעתה‪ .‬כי לעת עתה‪ .‬אשר הגעתי לעת כזאת שעברו יותר מתצי שכוחי‪ .‬ושיבה‬
‫נזרקה בי ואיני יודע עתותי‪ .‬מחויב אל לכתוב צואתי לבני ביתי‪ .‬לעשות רצון קוני‬
‫בתאותי‪ .‬ואם היו כמלאכים דורוח הראשונים‪ .‬וברוב רוח מבינתם היו בעוחים‬
‫ונשענים‪ .‬ולא היו מצוים לבנים‪ .‬עד סמוך למיתה המה היו האתנים‪ .‬מוסדי אריש‬
‫דברים נכוחים נעעי נעמניס‪ .‬כאויא כפי העולה על רוחו רוה״ק שפתותיו שישנים‪.‬‬
‫דהכי איתא בילקוע השמעוני יהושע ס כ״ד רמז ל״ה ודל יהושע לא הוכיח לישראל‬
‫אלא סמוך למיתתו‪ .‬ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה‬
‫כדי שלא יהיה מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהיה חבירו רואהו ומתיאש ממט ושלא‬
‫יהיה בלבו עליו ושלא יהיו המוכיחין מתוכחין שהתוכחה מביאה ציד שלום‪ .‬וכן אתה‬
‫מוצא באברהם והוכית אברהם את אבימלך וכה ־׳א ביצחק מדוע באתם אלי‪ .‬וכן את‬
‫מוצא ביעקב ויקרא יעקב אל בלו‪ .‬לראובן אמר מ פ ל מה לא הוכחתיך כל השנים‬
‫הללו כדי שלא ת ל ת ל ותדבק בעשו אתי‪ .‬וכן את מוצא במשה ויהי בארבעים כנה‬
‫בעשתי עשר תדש‪ .‬וכן את מוצא בשמואל הנני ענו בי נגד ה ‪ .‬וכן את מוצא בדוד‬
‫שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב?י‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫בנו לאמר עכ״ל ע׳יש‪ .‬והואיל ואחא לידינו המאמר הזה• אומר דרשוני וחיו‪ .‬והדקדוקים‬
‫מבוארים והעולה על כלנה מ״מ דה״כ הוכח את עמיתך‪ .‬ואם ימתין עד סמוך למיתה‬
‫אפשר העובר הביאהו שואה ותפול עליו אמתה וילך לו בלא •נח ולא חזר בחשובה‬
‫כי לא ידע מה עשה‪ .‬ועיש המפרש שתירץ כמה תירוצים ובכלל דבריו דברינו ומכללם‬
‫אמר דמי שמוכיח חבירו שלא בשעת'מיתה אינו מוטחוחוכחת גמורה‪ .‬פי מבודהזא‬
‫להשלים תוכחתו פעם אחרת בדרך ישרה‪ .‬ולפעמים תטרף לו השעה יישאר בלי‬
‫תוכחת מגולה‪ .‬ע׳׳ז אמר קרא הוכית תוכית אפילו מאה פעמים עד גמירא‪ .‬אבל‬
‫המוכיח בשעת מיתה אינו מצפה עוד לפעם אחרת‪ .‬ולכך גומר תוכחתו מה הלשון‬
‫אומרת‪ .‬או י״א אם היה מוכיחו קודם מיתה‪ ,‬אפשר הוא יעבור עליז כוש אשר נשיא‬
‫יחטא‪ .‬וא׳׳כ חוזר זה להוכיחו ואומר קשוע עצמך ואולי יבואו ליד קעעה‪ .‬ל ‪ p‬אץ‬
‫מוכיחין אלא סמוך למיתה‪ .‬ע״כ יעוש״ד באה״ע‪ .‬מ״מ אנן יתמי ריתמי ואין אתנו‬
‫יודע עד מה והאדם קצר ימים ישבע רוגז ומיתתו קעופה ותעופה‪ .‬ואין כל מאימה‪.‬‬
‫ובפרע לבניו ובני ביתו והיה העלמה‪ .‬הלואי כל היום ההוא וכל הלילה לא י ק‬
‫לעפעפיו תנומה‪ .‬חזור חזור חוזר וניעור‪ .‬ומי יתן לבבם זה לשמור ולעשות אפילו חצי‬
‫שיעור‪ .‬ומאן דאלים גבר‪ .‬ואליו יחובר‪ .‬חבור עצ׳בים כיענים‪/‬במדבר‪ .‬מזלזלים בבני‬
‫הצפח׳ות‪ .‬ממני תראו וכן תעשו אוכלים ושותים תן עיניך ביופי ולא במשפחות‪,‬‬
‫וכאלה רבות אנחות‪ .‬ואין איש שם על לב מה הס אומרים מסיתים ומדיחים‪ .‬הצנועים‬
‫מושכין כל עמה נאנחים‪ .‬לזאת בראותי בחזותי חזות קשה פדיון מרובה על כי׳ת‬
‫פעו׳ר‪ .‬וירא אנכי לנפשי הבשר והעור‪ .‬הבנים בני ואמרתי פן ישמעו לי ובהם אגעור‪.‬‬
‫הרתק ל׳ו תרחיקו מן הכיעור‪ .‬ובכל שעתא ושעתא מתרת׳יש אתת הנה ואחת הנה‬
‫הבדלו הרימו אל תעשו ואספתי בא׳ומריס רחש לבי ׳אומר אני מעשי על הנייר ועל‬
‫הדפתרא‪ ,‬איזו היא דרך ישרה‪ .‬ובזה אולי אהיה כלי מוכן לישב בשלוה כאשר אהבתי‪.‬‬
‫את אדוני יוצר יחידתי‪ .‬כי ברבות העובה הבנים הם יזכו אותה אף אם ח״ו גברה‬
‫חעאתי ואשמיד‪ .‬ותהי זאת נחמתי‪ .‬בחיים חייתי‪ .‬וכ״ש וק״ו לאתר מותי‪ .‬יאירו‬
‫ויזהירו רוחי ונשמתי ‪:‬‬
‫ה מ י ס ויתר ה ל ב ממקומו‪ .‬לילו ויומו‪ .‬לעשות רצון אביו ואמו‪ .‬דעו גא‬
‫בני הנעימים‪ .‬המסולאים בפז הקשורים על לוח לבי תמיד כל הימים‪ .‬כי‬
‫הרבה טרחתי עליכם‪ .‬וכל עמלי פזרתי בשבילכם‪ .‬וכמה צתת צמרות עברו עלי בענץ‬
‫גדולכם‪ .‬וכמו הצימר עלה בעת תחלואכס‪ .‬ונפשי נבהלה מאד ללמד אתכם‪ .‬הטוב‬
‫והישר לקחת מוסר ולעבור את ה׳‪:‬יהינו כל ימי תייכם‪ .‬ועתה באתי במבתר הימים‬
‫ומי יודע מה יולד יום אס אזכה עוד להדריך אתכם‪ .‬כאשר עם לבבי להעיב אתכם‬
‫באחריתכם‪ .‬וכאשר החיוב מועל עלי כמיש כאשר ייסר איש את בנו לזאת אמרתי‬
‫לעורר אתכם‪ .‬מתרדמת שנתכם‪ .‬ולהראות לכם‪ .‬איזה מדות עובות אשר הורוני ה׳‬
‫*והיכם‪ .‬שראוי הוא לאדם להתנהג בהם כל זמן היותו כגר תושב על פני האדמה‬
‫היום כאן ומחר ויעבר והנה איננו תולעה ורימה‪ .‬והיה אס שמוע תשמעו בקולי‪.‬‬
‫תקיימו בזה ב׳ מנות‪ .‬מצות ה׳ ברה מאירת עיניס‪ .‬ומצות כיבוד או״א הנותנח חיים‪.‬‬
‫בני ידידי‪ .‬שמעו ותחי נפשכם‪ .‬ולהוכחתי העו אזניכם‪ .‬שמעו שמוע מילתי‪ .‬האזינה‬
‫אמרתי‪ .‬תנו נא לב להבין אמרי בינה‪ .‬הגיגי ביט נא כל עת ועונה‪ .‬השכילו ודעו‬
‫וראו כי אנכי הולך בדרך כל הארץ מן התייס אשר הם עדנה‪ .‬ולא תראוני עוד עד‬
‫יחרדו‬
‫עולם‬
‫ג‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫עולם אצל כל פנה‪ .‬ולא אוסיף עוד לדבר אליכם כבראשונה‪ .‬וקולי לא תשמענה‪.‬‬
‫אפילו פעם א׳ בשנה‪ .‬והלואי חלף צורתי‪ .‬תזכירו אמרתי‪ .‬כאילו אני בעצמי מדבר‬
‫עמכם שיחתי וכ״ז אשר אנכי כתבתי‪ .‬ליקועי בתר ליקוטי‪ .‬כפי קוצר עניות ידיעתי‪.‬‬
‫ומיעומ השגתי‪ .‬בעבודת צור ישועתי‪ .‬כפי אשר בינותי‪ .‬מפי סו״ס זכאשר ניסיתי‪.‬‬
‫ודעו כי ה׳ ה ו א ^ ה י ם אץ עוד מלבדו‪, .‬ברוך אשר בידו‪ .‬נפשות החיים והמתים‪.‬‬
‫הוא הגוזר בצדק" ומקיים‪ .‬ומושיע אין בלתו‪ .‬אמת מלכמ ואפס זולתו‪ .‬ומלכותו בכל‬
‫משלה‪ .‬לך ה' הגדולה‪ .‬משלם לאיש כדרכיו על העוב‪ .‬ונפש כי תמעול מעל‪ .‬מוריד‬
‫שאול רעל‪ .‬ממית ומחיה‪ h. .‬רחום היה‪ .‬מוריש ומעשיר‪ .‬ושום דבר ח"ו ממנו לא‬
‫יבצר‪ .‬משפיל ומרים‪ .‬הכל אליו נגלים ואיק נסתרים‪ .‬הגוזר בצדק גזר עלי ברוב עובו‬
‫להיותי בעוה״ז השפל והאפל עד עתה‪ .‬והנה אימה חשיכה טפלה עלי‪ .‬ושת ביתי‬
‫בתא‪ .‬ולא אוכל עוד לצאת ולבוא‪ .‬מבלתי יכולת‪ .‬כי נעל את שלו אשר לו הכת‬
‫והממשלה‪ .‬ואט ל ב ד נשארתי‪ .‬דומן כרפ האדמה‪ .‬יזירון גויחי‪ .‬אץ חונן ואין מרחם‪:‬‬
‫יקירי‪ .‬חוסו עלי שלא יהיה לי ב!שה על רוע מעללי‪ .‬בין בעוה״ז לפני התיים‬
‫בני‬
‫הנה‪ .‬ובין בעוה״ב לפט הנמצאים כולם בגן עדנה‪ .‬ולפני הדר גאון השכינה‪.‬‬
‫ולא ת ד ע ו מעשיכם מגדולה ועד קטנה‪ .‬והנני מצוה אתכם בדעת נכונה‪ .‬בגזירת כבוד‬
‫‪1‬יהי קדש מעונה‪ .‬וכבוד התורה הניתנה‪ .‬ע״י רצניא מהימנא‪ .‬ובגזירת כבוד האב‬
‫על הבן כמ״ש רזיל ופסקו מרנא‪ .‬בש״ע יו״ד סי׳ ר״ס הלא לאמונה‪ .‬ואף לאחר־‬
‫מיתה הדת נתונה‪ .‬ותנו דעתכם בני בחוני‪ .‬מ׳׳ש רשב״י ע״ה סויף בן יכבד אב וכו‬
‫כ״ז מועיל להעלותם ממדדגה למדריגה העליונה‪ ,‬וכן המצות אשר תעשו‪,‬על קו היישר‬
‫באמת ואמונה‪ .‬האמנם העיקר לימוד התורה בכ׳׳י אם מעע וכו׳ לפי העת והעונה‪.‬‬
‫כי אף אם בחול תהיו טרודים לא ימלע שיהיה לכם איזה שעות להיות אתם פנויים‬
‫ומעסקיכם נפרדים‪ .‬ובהם תהיו אתם מתבודדם‪ .‬ואיזה שיעור תהיו לומדים‪ .‬וכיש‬
‫וק״ו בשבתות ובמועדים‪ .‬שאין לכם עסק מו״מ‪ .‬ואתם' יושבים בחברת תביריס‬
‫וידדים‪ .‬א״ב חו׳יג יהיה לכם לשמוע בלמודם‪ .‬ובפרע בשנה א׳ של אבילות‪ .‬אין‬
‫לכם שום התנצלות‪ .‬שעכ״פ מדה״ד על האבלים היא מתוחה‪ .‬ומהם ומבתיהם ערבה‬
‫השמחה‪ .‬ובמקום גילה אנחה‪ .‬א*כ חזר הדין להציל לקוחים למות‪ .‬היינו נשמת האב‬
‫אשר הלכה לחצר מות‪ .‬ומי יודע אס ראתה הטוב ההוא או לחשך וצלמות‪ .‬ובמה‬
‫יתרצה זה בלימוד התורה‪ .‬מצוח ה' ברה‪ .‬כדי להציל מן הדינים הקשים‪ .‬ומן העונשים‪.‬‬
‫וכמ״ש זיל במ״ר סי׳ ס י ג כל מי שיש לו ‪ p‬יגע בתורה‪ .‬הקב״ה מתמלא עליו‬
‫רחמים כל הימים‪ .‬וח״ז אם אין הבטס הולכים בדרך ה׳ צור עולמים‪ .‬מיח מכים‬
‫ועונשים וחובעים אביהם‪ .‬ואומרים אליהם‪ .‬חיו ארור שזה ילד זה גדל וכושים‬
‫ממעשיהם‪ .‬איכ כמה וכמה יאות לבן הנלבב‪ .‬אשר הוא מבני חובב‪ .‬אשר יאהב לאביו‬
‫ואמו‪ .‬להתמרמר לילו ויומו‪ .‬לבלתי יגיע שום צעל ליולדו ויזיק לעצמו‪ .‬כל ימי חייהו^‬
‫ועייז לא יתביישו או״א אשר אהבוהו‪ .‬לכן באהבתכס וחמלתכס עלי אני בעתתי‪,‬‬
‫לעשות ברכה אתי‪ .‬כאשר אהבתי‪ .‬ותשתדלו בעז ותעצומות כל ימיכם‪ .‬כדי לזכות‬
‫אמכם‪ .‬אשר כבר נסעה וברחה מכם‪ .‬והניחה אתכם‪ .‬על ידי אני אביכם‪ .‬ועתה גם‬
‫אנכי דעתי הנני הולך לעמי‪ .‬ואין' בי כח להצ;ל אח עצמי‪ .‬ומבקש מכם‪ .‬שתהיו'‬
‫זדזים בכל כחכם‪ .‬לזכות אביכם‪ .‬המך והרך והדל והאומלל הנתדל מלפניכם‪ .‬ומדאי‬
‫צריך הוא לרחמי השמים לישב שאנן‪ .‬וכמאמר ר׳ יוחנן‪ .‬וכל דבר גדול או‬
‫‪,‬‬
‫אשר‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫אשר תעשו מחורה ומענן״ו יהיו לי למסתור ולמחסה‪ .‬ואין פה פוצה‪ .‬ממלאכי הדין‬
‫ולהעלות נשמתי‪ .‬למקום הכבוד אשר ממנו חוצבתי‪ .‬והלא ידעתם‪ .‬ובעיניכס ראיתם‪.‬‬
‫כי מנעוריכם אתכם גמלתי‪ .‬ועל ברכי גדלתי לכם ורוממתי‪ .‬בתסד עליק הבורא‬
‫אותי‪ .‬ונתן בקרבי נשמתי‪ .‬וכל עבודתי עליכם הפסדתי‪ .‬ללמד אתכם תורה ומצות‬
‫בדרך היישר והעטה וכל עוב אשר היה לי מכם לא מנעתי‪ .‬וברוך ה הרועה‬
‫אותי‪ .‬הצלית בידי קצתי‪ .‬מאשר אהבתי‪ .‬יותר מזולתי‪ .‬ואתם בני הנעימים‪ .‬אס תרצו‪.‬‬
‫תוכלו לעמוד כקוף בפני ארס לקחת ספר דרשו ה׳ בקשו‪ .‬ועשיתי לכס מצות‬
‫המועלים על האב לעשות לבניו כתאות נפשו‪ .‬ולגמור הכל עדיין לא זכיתי‪ .‬ובעוה״ר‬
‫לאתיכם הקטנים מאומה לא עשיתי‪ .‬לכן בני אהובי אתת שאלתי‪ .‬ואותה בקשתי‪.‬‬
‫תמיד כל ימי תייכם תשמרו דרך ה גיהי ישועתי‪ .‬לעשות צדקה עם אביכם העני‬
‫ואביון‪ .‬עני מן התורה ואביון מן המצות‪ .‬המצפה ומיחל כמה תקוות‪ .‬כ ד שיגיעוהו‬
‫רחמי שמים ממקור העליון‪ .‬לחזות בשפריר חביון‪ .‬ותעשו עצמכם כשכיד יום‪ .‬להמציא‬
‫לי פריוס‪ .‬מדין האיום‪ .‬ובכל בקר תאמרו ‪2‬ניב שפחיס‪ .‬היום הזה אנחנו נהיה‬
‫‪,‬עבדים נאמנים לאדון הכל בורא השמים‪ .‬ותהיו חושבים הפסד העוב כנגד שכרו‪.‬‬
‫ושכר הרע ויקרו‪ .‬נגד הפסד הוארו‪ .‬וכאשר פול אויבכם‪ .‬אל ישמח לבבכם‪ .‬ואל‬
‫הגלו סוד אחרים‪ .‬והסבירו פנים עם האמונה לכל החברים‪ .‬זקנים עם נערים‪.‬‬
‫וכשתשמעו דברי מוסרים‪ .‬מפי הישדם‪ .‬אל חקוצו אפילו'מאחח מהדברים‪ .‬בתחילת‬
‫כל מעשיכם הבינו מה יהיה אתריתו כל ימיכם‪ ,‬ואל תתגאו על הבריות‪ .‬ואפילו תהיו‬
‫עם אניות‪ .‬לא תעשו שררה על הצבור‪ .‬כי אין אדם יוצא ידי חובתו עם ‪1‬יהיס ואדם‬
‫אפילו יהיה בור‪ .‬ואוי מיצרו‪ .‬ואוי מיולרו‪ .‬הונכם לא יהיה תביב עליכם‪ .‬יותר מגופכם‪.‬‬
‫וליש מתיקון נשמותיכם‪ .‬כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו‪ .‬השמרו לכס פן תכעסו‪.‬‬
‫ולא תהיו‪ .‬מבזים עצמיכם לפני ההמק‪ .‬מתמת אהבת הממון‪ .‬ולא תטילו אימה יתירה‬
‫בתוך ביתכם‪ .‬והזהרו מהלבנת פני תבירכם‪ .‬ותהיו עטים אתר יכולתכם‪ .‬ואפי אם‬
‫השעה משתקת לכם‪ .‬וגברה ידיכם‪ .‬כי לא תרעו מה ילדי יום ומה יהיה אתריתכם‪.‬‬
‫ואיך יתהפך הגלגל ח״ו עליכם‪ .‬ולא חרדפו אחר הכבוד ולא תעלו בשום מעלה‬
‫שאינה ראויה לכם‪ .‬אל תהיו כפויי טובה ולא תתעצלו להקדים שלום עובה‪ .‬לכל‬
‫ארס ביתר חיבה‪ .‬ואצל חברת יראי ‪1‬יהיס תהיה לכם ישיבה‪ .‬ושמעו והאזינו גערת‬
‫חכי באה׳ר‪ .‬מאד מאד הוו רחוקים ממושב לצים שיוברתס חברה רעה‪ :‬והזהרו‬
‫מלהסתכל בכל הנשים‪ .‬ואין דבר עוב יוצא מתברתס ואסור להם הפגיעה‪ .‬ושקר‬
‫ושנאה וקנאה ותחרות‪ .‬הם לכם אסורות‪ ,‬ותמחלו לכל מי שיצער אתכם‪ .‬ותבקשו‬
‫רתמים על התשובה ה יעזרכם‪ .‬ולא יבא חטא על ידכם‪ .‬ותזהרו במו״מ באמונה‬
‫ועייכ תהיו מבורכים‪ .‬דכתיב איש אמונות רוב ברכות‪ .‬סדורות וערוכות‪ .‬ובעין יפה•‬
‫הפרישו לצדקה מממונכם‪ .‬וכן כל מצוה ומצוה‪ .‬אשר תעשו אל תתוסו מליתן ממון‬
‫כאשר איוה‪ .‬כדי שתהיה כתיקונה המצוה‪ .‬כי השכר של שמחת המצוה מציה‪ .‬ולא‬
‫תונו לשום אדם בממון‪ .‬שכל הממון שאיני‪ -‬של יישר‪ .‬הוא משפע היצר‪ .‬הוא ס״מ‬
‫וסיעתו‪ .‬ודומה כאילו מע׳׳א היתה הנאתו‪ .‬וכתי׳ לא ידבק בידך מאומה וכו׳ ־ואסורה‬
‫בהנאה )עיין יו״ד ס קמ״ב( ובא זה‪,‬ואבד את זה וכל עולה לא תצלת‪ .‬וגזלן לא בדו‬
‫נשאר אלא גזלטתו‪ .‬ומה שלא נגזר בר״ה מ ל ד ש״מ לא יקום ולא תעלה הצלחתו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫;‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י ‪/‬‬
‫וא?ז‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫ד‬
‫ואם ח״ו תקפתו פרנסת חבירכם‪ .‬אין ספק שהקב״ה יטלנו מידכם‪ .‬מהראוי לכם‪.‬‬
‫ויחזרנו לבעליו ורואות עיניכם‪ .‬ובנחת יהיו כל דבדכם‪ .‬ומאונאת דברים‪ .‬תהיו‬
‫נשמרים‪ .‬שהיא קשה מהונאת ממון ואין לה שיעורים‪ .‬ומצוה גוררת תבירתה עד‬
‫אשר ההיו גומרים‪ .‬כל המצות הנאמרים קלים וחמורים‪ .‬וללכת בדרך טובים וישרים‪.‬‬
‫‪.‬ואם אתם כך תהיו לי עושים‪ .‬אזי תהיו מעוטרים ומלובשיס‪ .‬ויאמרו עליכם‪ .‬אשרי‬
‫האם ילדה אתכם‪ .‬וברוך שזו ילד ברוך שזה גדל וישמח אביכם‪ .‬ותגל יולדתכם‪.‬‬
‫ויהיה נ״ר לנר״ן‪ .‬ולא אביש ולא אכלם כי קרובה ישועתי‪ .‬והזהרו בכל אשר אמרתי‪.‬‬
‫כי לעוב לכס היא כוונתי‪ .‬ועל ידיכם תהיה הצלחתי‪ .‬ורוב שמתתי‪ .‬וכאשר אנכי היום‬
‫עשיתי‪ .‬כן אתם לחייטו״ל תעשו לבניכם אחריכם ותקיימו אזהרתי‪ .‬ולזה שם הקונע‬
‫הזה אנכי קראתי‪ .‬צו לצו ומבוארת כוונתי‪ .‬כמו שאנכי צויתי‪ .‬כמו כן אחרים‬
‫יעשו כמותי‪ .‬והנני מציה אתכם‪ .‬שתזהרו ותצמצמו במתייתכם‪ .‬ומאד תתאמצו‪ .‬עד‬
‫אשר קונטרס זה תדפיסו‪ .‬תכף ומיד בשנה הראשונה אשר בה לבית עולמי הלכתי‪.‬‬
‫לקצור אשר זרעחי‪ .‬במקום נחלתי‪ .‬אשר משם הוצבה נשמתי‪ .‬ולא לדעתי לאן חזרתי‪.‬‬
‫עד אשר נבא שמה ישם ראיתי‪ .‬לכן בני חנוני חנוני‪ .‬הנני גוזר עליכם בגזירת־‬
‫התו׳ אשר צותה לנו על כבוד האב‪ .‬שעכ״פ קונע הלזו‪ .‬לא ימוש מפיכם‪ .‬כל ימי‬
‫חייכם‪ .‬אתם ובניכם אתריכם‪ .‬ובכל יום ויום תלמדו ממנו איזה דפים‪ .‬ע״מ לעשות‬
‫ולקיים כל הכתוב בו לחיעו״ל וממנו לא תהיו נרפים‪ .‬ואיני מבקש מכם שתקראו‬
‫כאיגרת‪ .‬אשר דברים בעלים אוגרת‪ .‬או מצות אנשים מלומדה דהיינו המילות והתיבות‪.‬‬
‫כאשר הס כתובות‪ .‬אלא בקשתי היא זאת‪ .‬בגיל ועליזות‪ .‬תשתדלו להבין היטב כל‬
‫מילה ותיבה על מכוניה‪ .‬ועל מה הוטבעו אדניה‪ .‬כי בעוה״ר אפילו שיתת תוצין‬
‫שאתם לומדים‪ .‬אתם משתדלים ומבינים וקרא זה ‪ h.‬זה ואמר‪ .‬עקודים וטלואים‬
‫ונקודים‪ ,‬ולא תזוזו משם עד אשר תדעון \<ז הפקודים‪ .‬ולאו‪.‬ק״ו הוא‪ .‬יבדין הוא‪.‬‬
‫אין לפתות שתהיה כהנת וכו׳‪ .‬והזהרו ללמוד ההלכות‪ .‬אשר הם צריכות‪ .‬כדי לידע‬
‫האסורים והמותרים‪ .‬הפסולים והכשירים‪ .‬הל׳ חג בחג עצרת בעצרת חנוכה ופורים‪.‬‬
‫ואם תרצו להוסיף מה טוב ומה נעים‪ .‬וה׳ ‪1‬יהיכם‪11 .‬הי אבותיכם‪ .‬יוסיף עליכם‪ .‬ככם‬
‫‪1‬יף פעמים‪ .‬ויברך אתכם‪ .‬כאבןד דבר לכם‪ .‬כייר‪:‬‬
‫הכותב המר‪ .‬בלב תמרמר‪ .‬אם אמור יאמר‪ .‬הקורא הנעים‪ .‬הללו דברי‬
‫אמר‬
‫געגועים‪ .‬מעע ורעים‪ .‬וכבר המה אמורים על שלישים ועל רבעים‪ .‬כהנה‬
‫וכהנה לעשרות ולמאות‪ .‬לאלפים ורמאות‪ .‬ספרי הראשונים וא׳ הנה הנם מליאות‪.‬‬
‫דברים הדברים אלה הדברים הללו נאות‪ .‬וראיין הם אץ זה ט אס ד ב ד נביאות‪.‬‬
‫ומה בא להוסיף עליהם ה׳ מלך לבש גאות‪ .‬וכאלה דברים אמתיים אשר לעץ כל בעל‬
‫שכל נראות‪ .‬אף אתה אמור •לו האמת אתו‪ .‬ולא עשיתי מאומה מאשר כבר עשו‬
‫הראשונים‪ .‬ואת אחרונים החכם בחכמתו‪ .‬ואין זה זולת זכרון דברים‪ .‬אשר עתידות‬
‫הם ומעותדים לעורר לויתן‪ .‬ושמורה עברתן‪ .‬ליפול האדם אשר כמוני בהם ולכוות‬
‫בגחלתן‪ .‬וירא לנפשי עד אשר לא יבואו ימי הרעה‪ .‬פתאום יבא אידי יום הנסיעה‪.‬‬
‫ואשאר שימם בלי מרגיעה‪ .‬לזאת יעצתי עצות בנפשי גדולה תשו׳ המצלת מכמה נגעי‬
‫בני אדם מתלה ונועה‪ .‬ואין לך יום שאין פנקסו של אדם מתבקר‪ .‬ותפקדנו לבקרים‬
‫אתא בוקר‪ .‬ואין לך בו אלא חדשו‪ .‬יחקרו וידרשו‪ .‬במקומי ישעהו‪ .‬ובחשד היא שם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אין‬
‫הקרמה ראשונה‬
‫אין ביה אפי׳ חצי תאותו‪ .‬ויעבור והנה איננו ביום ההוא אכה עשתונותיו תצא רוחו‬
‫ישוב לאומתו‪ .‬ולא נברא למשל היה‪ .‬ישוב העפר על הארץ כשהיה‪ .‬ולכן אמרו‬
‫שוב יום א׳ לפני מיתתך‪ .‬פן ואולי תכף תצא נשמתך‪ .‬העל אלה הנפתי עעי עיט‬
‫דודים‪ .‬לעורר לבות בני הקענים והידידים‪ .‬ומזכרת העוונות הזהרתי אותם לי להיותם‬
‫מסתפחים ונצמדים‪ .‬לשמוע בלימודים‪ .‬בדברי חכמים ותידותם הללו עובדים‪ .‬ולהיותם‬
‫ערודים‪ .‬כל או״א די מחייתו‪ .‬אקר יכשר לו‪ .‬ולא יכלו‪ .‬לקתת כל הספרים‪ .‬מרחתי‬
‫ויגעתי ללקט באומרים‪ .‬מפי ס ר ס ‪ .‬אחרי הקוצרים‪ .‬דברי חכמים הנה והנה מפוזרים‪.‬‬
‫והעליתי‪.‬אותם על הניידים‪ .‬כתובים וסדורים כמסורים‪ .‬קו לקו צו לצו ‪1‬יה הדברים‪.‬‬
‫כי הראשונים ז״ל בדברים הללו האריכו למעניתם‪ .‬הלא המה בספרתם‪ .‬ולמען‬
‫יהיה הדבר נקל עליהם כי רבה עבודתם‪ .‬קיצרתי אמירותם‪ .‬ונועם שיתתם‪ .‬והלואי‬
‫יקיימו דברי ויקראו אותם‪ .‬יום יום היום לעשותם‪ .‬כי בדבר ההכרחי אשר יסתפק‬
‫בו הקורא ידיר החרד אל דבר ה׳ כשיעורו‪ .‬אשר הוא צריך להעמדת יישרו‪ .‬כאשר‬
‫לא יעזבנו האדם‪ .‬ואכל וחי לעולם‪ .‬ועוב מעע בכוונה‪ .‬אמר רחמנא‪ .‬ובוחן לבות‬
‫וכליות‪ .‬ועיניו בכל צופיות‪ .‬צפונות וגלויות‪ .‬שלא עשיתי זאת זולח לעצמי כאשר אמרתי‪.‬‬
‫כי חב׳לי טר׳דין הקיפו אותי‪ .‬בלהין וזע׳וון וע׳קן על המחיה ועל הכלכלה למצא‬
‫ערף לבני ביתי‪ .‬ומאד זחלתי ויראתי‪ .‬פן פתע פתאום יבקשו אותי‪ .‬ועל הכל נותן‬
‫שבח והודאה ל‪1‬יהא עילאה‪ .‬על אשר גמלני‪ .‬ועד כה עזרני‪ .‬ואת הקונע׳ הזה גמרתי‪.‬‬
‫יה״ר נזכה אני ובני ביתי‪ .‬לקיים את כל אשר כתבתי‪ .‬ולהוציא לפועל טוב מתשבתי‪.‬‬
‫בני ידידי בני הנאמנים‪ .‬דעו לכם חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רתמיו כרתמי אב‬
‫על בנים‪ .‬והזהרו להיותכם לתיי עולם ונהנים‪ .‬אבות ובנים‪ .‬ואם בעה״י תזכו שיהיה‬
‫לכם לב חזק ואמיץ בעבודתו‪ .‬ולמצוא ערף איש לביתו‪ .‬ותהיה על פניכם 'אהבתו‬
‫ויראתו‪ .‬כאשר תמיד אני מיתל ומקוה‪ .‬אזי אקוד ואשתחוה‪ .‬הזהרו בכם במש״ה וטהור‬
‫ידיס יוסיף אומץ‪ .‬ועל שכם כולכם כל א׳ יהיה ׳עומס‪ .‬ג׳ עמודים תורה ועבודה‬
‫וג׳״ח‪ .‬ולא תהיו־ סותרים הדברים‪ .‬כי סתירת הזקנים בנין ובנייני הנעורים הם‬
‫סתורים‪ .‬ורתמי האבות על הבנים‪ .‬הוא להדריכם וליסרם בדברי מוסרים‪ .‬כי זה כל‬
‫האדם לא העושרים‪ .‬וכן תעשו גם אתם בני היקרים‪ .‬ליסר את בניכם לדור דורים‪.‬‬
‫להזהיר אחיכם הגדולים על הנערים‪ .‬על כל פסיעה ופסיעה אשר הם עובדים‪.‬‬
‫שיהיה הכל לנחת רות לשם ה׳ אדיר אדירים‪ .‬הגי הגותן ליעף כח‪ .‬בו אט בעוח‪ .‬בו‬
‫אט נסמך ונשען‪ .‬יען וביען‪ .‬הוא ‪ to‬המיוחד‪ .‬ייעיב אתריתי מראשיתי לא אירא‬
‫ולא אפחד‪ .‬ולא יקחני עד אשר נתקן נשמתי‪ .‬ותהיה יציאתי כביאתי‪ .‬ואז יעלני גם‬
‫עלה‪ .‬לבקר בהיכלו‪ .‬ויורט ויאמר לי בא ברינה‪ .‬אל המנוחה ואל הנחלה ט עת‬
‫לחננה‪ .‬אנא ה' הושיעה נא‪ .‬אנא ה׳ הצליחה נ א ‪:‬‬
‫הקדמה שניה‬
‫נא הואלתי לעת עתה‪ .‬לברר שצריך הארס ליזהר בכל מציה לעשותה‪.‬‬
‫הנה‬
‫כהלכתה ומשפעה‪ .‬כדי שתהיה מקובלת לרצון הי‪ .‬לרצון לפני‪ .‬בוראיט מושיב‬
‫יתירים‪ .‬ולא ניעול בכסופא לעלמא דאתי הס העומדים על הפקודים‪ .‬ויש לנו להקדים‬
‫לפניכם דברי הרב ס׳ תרידים‪ .‬שכתב כמה תנאים‪ .‬שצריכים לאדם היצורים והנברתים‪.‬‬
‫יפה נאוה גם נאה‪ .‬א' שצריך לעשות כל מצוה בכוונה ובדעת נכונה‪ .‬ב' לעשותה‬
‫ביראה‪ .‬ג׳ באהבה רבה‪ .‬כדאמר רשב״י כל פקודא דלאו איהי בדתי ורתי׳ לאו‬
‫פקודא היא‪ .‬ד לעשותה בשמחה גדולה‪ .‬רבת המעלה‪ ,‬דלפי רוב שמחתו‪ .‬תגדל‬
‫משכורתו‪ .‬והייט דכתיב תתת אשר לא עבדת וכו בשמתה ובעוב לבב מרוב כל‪.‬‬
‫פי׳ מרוב כל מיני תענוגים‪ .‬המסתעפים והמסתרגים‪ .‬ומכל זהב ופז רב ואבנים מובות‬
‫ומרגליות‪ .‬ואבני פטניות‪ .‬ה שיעשה המצוה כולה ולא מקצתה‪ .‬כי המתתיל במצוה‬
‫אומדם לו גמור אותה‪ .‬כי המתחיל במצוה ולא גמר אותה‪ .‬מורידן אותו מגדולתו‬
‫ותפארתו‪ .‬וקובר בניו ואשתו‪ .‬כדאשכחן ביהודא‪ .‬מ״מ אם אין בדו לגומרה‪ .‬לא ימנע‬
‫טוב מעשית מה שבידו לעשות‪ .‬כדאשכתן במשה רע״ה‪) .‬פי׳ אז יבדיל וכפרש״י שם(‪.‬‬
‫ו׳ לנפשות המצוה כתקנה‪ .‬בכל פרטיה ודקדוקיה כאשר היתה באמנה‪ .‬ז׳ לרדוף אתר‬
‫המצוה‪ .‬דכתיב דרר מצותיך ארוץ כי היא נאוה‪ .‬ח׳ יעשנה בידו ולא ע״י שליח‪ .‬כי‬
‫מצוה בו יותר משלוחו‪ .‬והיא מקדמת והולכת נכותו‪ .‬ט מצוה גדולה הימינה הבאה‬
‫ליד האדם‪ .‬תכף יעשנה ולא יהיה נרדם‪ .‬עד אשר תבא אחרת לידו‪ .‬ואזי יקיימנה‪.‬‬
‫כי אין מעבירין על המצות אמר רחמנא‪ .‬י לא יעשה כאחת ב׳ מצות‪ .‬שמא אינו יכול‬
‫לעשותן נשתוות‪ .‬י״א שיזהר בכבוד המצות‪ .‬שלא יהיו עליז ח״ו בזויות‪ .‬נדחפות דחויות‪.‬‬
‫כדאשכחן בכיסי הדם במה ששפך יכסה‪ .‬וזה בנין אב לכל המצות אשר יעשה‪) .‬עי‬
‫תנחומא פ׳ רגש(‪ .‬י״ב כאשר תבא המצוה לידי יעשנה‪,.‬ולא יחמיצנה‪ .‬עד למחר פן‬
‫מתר בא ואינט‪ .‬ונמצא בטל רצון קונו‪ .‬ייג שיהיה האדם ישתוקק וממתין מתי תבא‬
‫לידו מצוה לקיימה‪ .‬תורת ה׳ תמימה‪ .‬דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪ .‬כמו‬
‫ואביו שמר את הדבר לשון המתנה‪ .‬לעשותה כתיקונה‪ .‬י״ד שיהדר האדם את העצוה‬
‫אבי וארוממנהו‪ .‬אתרוג נאה‪ .‬סוכה נאה‪ .‬וכן כל המצות‬
‫לכתיב זה ^ ואטהו‪.‬‬
‫מלוויה ט״ו זריזות גדולה‪ .‬כל דבר שמצותז ביום יקדימו בבוקר ולא יניתנו עד הלילה‪.‬‬
‫דכתיב וישכם אברהם בנקר‪ .‬להיות חוקר‪ .‬וזריז להקדים למצוות‪ .‬עדי יהיו יפות ונאוות‪.‬‬
‫ט״ז ישתדל האדם לעשות המצוה בחבורה‪ ,‬זו היא דרך ישרה‪) .‬עי במס׳ יומא(‪ .‬ע ר ב‬
‫שלא יעשה המצוה בתנם‪ .‬אלא יקנו אותם ברכושם והונם‪ .‬ולא יקפיד כלל כדי להעביר‬
‫ממט רוח הטומאה‪ .‬אשר היא מגזאלה ומוראה‪ .‬כדאיתא בזוה״ק פ תרומה ויקחו לי‬
‫מאן רבעי לאשתדלא במצוה‪ .‬ולאשתדלא ביה בקבה״ו איצטריך דלא ישתדל ביה בדקנו‬
‫ובמגנא וט׳ יעו״ש בו‪ .‬ובסי שישן סודות סי׳ קפ״ז כתוב‪ .‬הדברים אשר ראוי ומחריב‬
‫לכל בעל תורה‪ .‬הרוצה לקיים את המצוות מצות ה׳ ברה‪ .‬ראוי שלא לסור מנגד עיניו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ז כללים האלה‪:‬‬
‫שלא יעשה המצות בביזוי ובקלות ראש‪ .‬והטעם כי המצוה‪ .‬רומזת בהקיף‬
‫העליון במקום טהור ונקי הגוף האילן ט הוא נאוה‪ .‬ולכן ראוי היות‬
‫קייזמס‪ .‬עד תומם‪ .‬בנקיון ובכבוד שיהיו דומים לנדמה‪ .‬בכל מידי דדמי‪:‬‬
‫הקדמה שניה ‪-‬‬
‫שלא יבזה האדם המצוה מצד איכות עשייתה‪ .‬כמ׳׳ש בפי לולכ הגזול לקיחה‪-‬‬
‫ב‬
‫ע״י דבר אחר שמה לקיחה והיתה הריחה‪ .‬דרך כבוד אבל דרך ביזיון" לא־‪.‬‬
‫והע׳ כאשר פי׳‪.‬למעלה; כי הידיסיאשר ליקה‪.‬בהם'הלולב הס רומזים‪ .‬לעשר ספירות‬
‫ולכן צריכים להיות‪.‬ללולב מחוברות‪ :‬ולא יהיה‪.‬דבר חוצן' בינם ובין'הלולב‪..‬הרומז י‬
‫עם מיניו ליהקף גיא ד״בכ‪.‬שלי כבולי הדומה לנדמה‪ :‬י ‪.‬‬
‫שלא ישתמש האדם לצורך גופו ולצורכו‪ .‬בגוף׳ המצות יאפי׳ בחורין' ובסדקק‪.....‬‬
‫ג‬
‫כדאמרי' בפ׳ במה־ מדליקין‪ .‬א ד י א״ר א מ ר לרצות תעות\כגגל י גר‬
‫חנוכה אפי׳‪.‬לפי מיעים ו‪£‬עות‪ .‬והעי• כי המצית רומזים‪.‬המה במקים הקדש‪ .‬לכן לא ‪.‬‬
‫ישתמש בשרביע 'המלך אפי פעם א׳ ביובל וכיש מיוה ליום ׳ומחדש‪ .‬זולת למצוא'‬
‫אתרת‪".‬אם השעה עוברת‪ .‬כדקי׳׳ל דמדליקין נר'מנר יעיש‪.‬ההלכה מבוארת‪:‬‬
‫את המלות‪.‬מצד כבוד'גופו‪ .‬כאילו כבודו מכובד יותר־ מהמצות ומה‬
‫ד‬
‫יפו‪ .‬כרגלסי' בהוף כריתות‪ .‬ד׳ צווחות׳ צווחה העזרה וצו׳ הוציאו מכאן‬
‫״‬
‫יששכר איש כפר ברקאי'שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים שהיה כורך יעל ידו סמרטוט‪..‬‬
‫ועובד'עיבודה‪ .‬הנך רואה גודל הצווחה והחרדה‪ .‬שנענש יששכר״ עלי'כי‪.‬איה •ימכבדי'‬
‫עצמו ובא ל ו ' ע ח קפד׳ה‪ .‬ויהט׳ כי י •גופו שהוא טפל מאד במדריגה התחתונה‪" .‬עשהו‬
‫עיקר לצורה העליונה‪ .‬ולכן נענש הוציאו בשפל קול הטחנה‪. .‬ובכל ז״ה הכלל‪ :‬להיות‬
‫האדם מהולל‪ .‬בעיני אלהיס ואדם בכלל‪ .‬להיות נבזה בעיניו‪ .‬כל מעיניו‪'.‬בעשותו מצות‬
‫ה׳ ברה‪ .‬כאשר אמרה‪ .‬למגי ה בקול שירה‪ .‬וזו תוארה‪ .‬ונקלותיי עוד מזאת‪* .‬שמתת‬
‫בית השואבה תוכיח בעליזות‪ ..‬ועליהם נאמר‪ .‬כמין חומר‪ .‬י כי מכבדי אכבד ובוזי‬
‫‪ :‬כבודם לקלון הומר‪ ,‬והטי כי יעשה הטפל עיקר‪ .‬בלי מהקר‪:‬‬
‫ה שלא"ליהנות בשום מלוה עד שיגמרנה כשלימות‪ .‬כי המורה' היתה •לעצמו בזה‬
‫‪ .‬נראה שחפצו קודמות‪ .‬לחפצי שמים אשר בראי רקיעים" ואדמות‪ .‬וזה י‬
‫למדנו מעטן י בני עלי י עהיו מקדימי] חלקן להקטרת׳ האיתורים‪ .‬ועל הא הדבךיק‬
‫אמורים‪ .‬בפיק דיומא ארי׳יו מפני י מה‪ '.‬שינה היתה חריבה'ושממה‪ .‬שהיו בה בי‪.‬‬
‫לבדכן‪ .‬גילוי עריות וביזוי קדשים קלים וחמורים‪ .‬דכתי׳ גם בטרם‪ ,‬יקטירון;החלב‬
‫ובא הנער הכהן ואמר לאיש הזובח־ תנה וכו׳ ויאמר לו כי עתה״־תתן־ וכזי ב ע ת י‬
‫הזה ובעונה‪ .‬ותהי חטאת הנערים‪ .‬גלולה על'מאד י עד להחרים‪ .‬ל!חליו ובכלל י‬
‫הדברים האמורים‪ .‬־זה האוכל י ישותה ‪.‬קודם התפילה‪ .‬חטאתו גדולה‪ .‬כדגרסיי' פ״ק י‬
‫דברכות‪ .‬עי״ש הדברים ערוכות‪ .‬ארי׳׳ץ א ד י ו משוס ר׳ *!ייעזר‪ ".‬כל" האוכל'ושותת‬
‫קודם התפילה עליו הכתיב אומר בקול המולה‪ .‬ואותי'השלכה‪ .‬ולו כלומדי אמר‬
‫הקב״ה לאתר שאכלת ישתיתו מקבל עליך אתה‪ .‬עול מ ל ל ת שמים‪ .‬והט׳'כי‪.‬אתה‬
‫‪,‬‬
‫המבזה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עשית‪ .‬הטפלה עיקר‪ .‬והחלפת‪ .‬הזולל ביקר‪ :‬י‬
‫שלא לבזות• המלות ולנהוג בהם קלות ראש‪ .‬מצד ראותך כי המלוה ההיא' בלתי‬
‫ו‬
‫מפורשת בתורה'בפירוש‪ .‬והחכמים הם הראו לה המקום ממדרשים'חקור‬
‫דבר ודרוש‪ ..‬כי כל המפקפק בזה ויחקור וידריש‪ .‬ישתה כוס התרעלה לעני^גלוש‪.‬‬
‫ונקרא אפיקורוס‪ )h .‬כפר בכל התיצה מסוף ועד ראש‪ .‬וה״ה לכל שיאר *אדרשות‪.‬‬
‫וגרסי בפ׳ תלקי תניא אידך כי דבר הי בזה זה האומר' וכוי על ה כ ל ‪ :‬ע ת לחשות‪.‬‬
‫כי הכל נאמר מסיני‪ .‬לחכמי וזקיני‪ .‬והט כי כל פי׳ התו המקובלים‪ .‬הם •מתו׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שבע״פ‬
‫ו‬
‫‪.‬הקדמה‪:‬שניה‬
‫‪ .‬שגע"‪.‬ע כי^ים כלולים‪ .‬ואיכ האי גברא דאמר הני דברים כעלים‪ .‬ה ׳ה קוצץ הנטיעות‪.‬‬
‫בלתי משמעות‪'. :‬‬
‫‪.‬‬
‫׳‪.,;-..‬־‬
‫האדם־ בכל מאמצי כחז‪ .‬בתשמישי קדושה לבלתי‪ .‬ישוחו‪ ,‬ממקום ק ד ס ת ם ‪.‬‬
‫ז‬
‫י ‪ . ,‬עד כלותם‪..‬ותשמישי קדושה המה ללוס־ןמי מזוזות וספרים‪ ,‬וחיק של‪.‬סעדם‪.‬‬
‫ונרתק של תפילין‪ .‬ורצועותם‪ .‬ובאלה הדברים באה עליהם‪.‬אזהרתם‪ .‬בכמה דוכתי‬
‫‪ .‬גמקומותם‪ • .‬בפ׳ ו;יו מגלחין אםזר לישב על המטה וכו׳ כפ׳ מי‪,‬שמתו המוליך‪,‬עצמות‬
‫‪.‬וכר בעי ר ג יוסן>‪ .‬וט׳ מהו ש*נית אדם תפילין וכו׳ כל האזהרות באו להזהיר על‬
‫שמירתם‪ .‬של‪ .‬תשמישי קדושה שיהיו מגזים‪ .‬ולא יהיו מתבזים‪ .‬חיץ‪ .‬משא׳״כ תשמישי‬
‫‪.,‬מצ‪1‬ה גזרקין‪ .‬ולהם אין נזקקין‪ .‬וא״ה‪.‬תשמישי' מלוה‪ .‬סוכה לולב שופר ציצית‪ .‬איף אם‬
‫‪ .‬ה ס מושלכים לאשפה נפשך לא תהיה חוששת‪:‬‬
‫״ ן ז ן י ף נבאר תגה‪ .‬אנה •תשמישי מלוה תרמוזנה‪ .‬ותשמישי קדושה אנה‪..‬ודע‪.‬זה בדעת‬
‫‪.‬־נכונה‪ .‬הנה בקיום המצוה‪ .‬שים נוכח ‪.‬פניך‪ .‬אלו הדברים והם ינביילוך‪ .‬למקום‬
‫‪.‬‬
‫חפץ נשמתך‪ ..‬לרבקה בשם ‪*.‬יהיך‪ .‬והוא בקיומך המצוה‪ :‬ראד• שתקיימנה בדרך נאה‬
‫‪. .‬ויאה‪ .‬במבחר מתנותיך ט נאוה‪. .‬וזה‪.‬יתחלק לג׳ חלקים‪:‬‬
‫‪..‬־‪-,..‬‬
‫• האי‪:‬ראוי לאדם‪ .‬אשר־ קורן מבשל ודם‪ .‬שיבחר המין‪ .‬המשובח' והמעולה'‪.‬לכל‬
‫‪,‬־המיניפניהראד״לאותה מצוה‪.‬מכל צד ומכל פנה בכל אופנים‪ .‬מדגרשי‪/‬ברי״פ‬
‫‪ .‬כל‪ .‬הקרבנות‪ .‬צבור והיחיל <;אין מן הארץ‪ .‬ומחוצה לארן‪ ,‬וכו׳• עי־ וכל הארצות היו‬
‫כשירות‪ .‬אלא ‪.‬מכאן המ‪.‬מביאין בזמייזת״‪. ..‬‬
‫‪.‬׳ ‪.-. .‬‬
‫הב!׳בעשנתך‪..‬המצוה תהדרנה בתיקונים ובמעשיות יפים וטוטם‪ .‬כדגרסי׳ בשבת‬
‫‪ .‬פ ^ ר ‪ ^ /‬נ ע ז ר ‪ .‬ובריש ‪.‬נזיר הדברים הם כתובים זה ‪ u‬ואנוהו‪ .‬התנאה לפט‬
‫י‪ .‬במצות •בסוכה נאה‪ .‬וכו׳ עד אשר יהיו ט ל ם נאים וזשוביס‪ .‬ס״ת נאה‪ .‬דיו נאה‪.‬‬
‫קולמוס ‪:‬נאה‪ .‬לבלר אומן‪ .‬אח־כ‪.‬תכריכהו בשירים נאים תכריך בוץ וארגמן‪.‬‬
‫י ‪. .‬פרט למזומן‪.:‬‬
‫‪.:.‬‬
‫י הגי שיעשה המלות'לשמן ועשה אל תאחר‪ .‬והיא הנק׳ מלוה מן המובחר‪ .‬אבל שלא‬
‫לשמה‪ .‬מלוה נקרא שמה‪ .‬מלוה מן המובחר לא נקרא‪ .‬כדגרסי׳ בפ׳ מי שאמר‬
‫הריני נזיר בחרא‪ .‬אמר רבה בב׳ח‪ .‬א ר י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה׳ לריקים‬
‫ילכו בם‪ .‬וכו׳ משל י לב׳ בני ארם שצלו פסחיהם כטוב לבם‪ .‬א אכלו לשם מלוה רבה‪.‬‬
‫לצאת ידי הוביה‪ .‬לעדן רוחו ונשמתו ונפשו‪ .‬וא׳ אכלו לשם אכילה גסה למלאת כריכו‪.‬‬
‫זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם‪ .‬וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים ינשלו‬
‫בם‪ .‬אר״ל פושע קרית ליה נהי וכו׳ עי״ש הדברים ככתבם‪ .‬והט׳ כי בכל כלל‬
‫הנמצאות‪ .‬אין דבר דומה למקום שממנו המצות יוצאות‪ .‬ולכן ראוי להיות קיומם ותיקונם‪.‬‬
‫במבחר המינים שבכל הרכושים והקניינים בכל עניינם‪:‬‬
‫שתדע כי החצות הן קשר אחד‪ .‬וכל ׳אחת בחבירתה נקשרת‪ .‬ואי אפשר‬
‫להיות האחת בלתי ה!חרת‪ .‬כבגד הנארג שכל מ ט ורוע דבק בחבי־רו‪.‬‬
‫ועוזר בקייומו לתקני ולישרי‪ .‬וכבר קדם לך הדיבור כי המלות ל‪:‬קן! רומזים‪ .‬וכל‬
‫הנמצאות כולם בו אחוזים‪ .‬וממנו משתלשלים‪ .‬הקטנים עם הגדולים‪ .‬ולכן הנמצאות‬
‫כולן‪ .‬בפרטן ובכללן‪ .‬זב״ז קשורים וזל״ז עוזרים‪ .‬ויי אכש‪:‬־ להיות הא׳ בלתי חבירו‪.‬‬
‫כ ד לעוזרו‪ .‬וכן *יש בנמצאות הרעות והטובות‪ .‬בכל ה ד המרכבות‪ .‬דצח״ס סגולות‬
‫יזהר‬
‫וראוי‬
‫נפלאות‬
‫הקדמה שניה‬
‫נפלאות‪ .‬חולפות ובאות‪ .‬כאשר נודע זה לבעלי המחקר אשד ־נסו טבעי הנמצאות‪.‬‬
‫ויש בהם סגולה מיותרת שהיא מאירה‪ .‬ומאתר שב^ה הנמצאות השפלות‪ .‬נמצאו‬
‫בהם שנויים כאלה וכמה סגולות‪ .‬כ״ש וקיו למצות המו רבו המעלות‪ .‬היוצאים‬
‫מעצמות הקף נורא תהילות‪ .‬וצדקה וציצית וקערת מטחו לעושה גדולות‪ .‬וזה בעוה״ז‪.‬‬
‫והקרן קיימת לו לעוה־ב לכו תזו מפעלית‪:‬‬
‫לך משל אחד‪ .‬וממנו תדע כי הכל יחד‪ .‬כבר ידוע מן החיש שהפת‬
‫לרעב מועלת‪ .‬והמיס מן הצמא לנפשי עיפה מצלת‪ .‬והאש מן הקור‬
‫גואלת‪ .‬וכל אתת מחברתה נבדלת‪ .‬כך כל מצוה זמצוה צורך למתן השכר הראד לה‪.‬‬
‫ואם אתת מהן לא קיימה ובעילה ימצא תסרון ואין כשרון‪ .‬ודמיון מי שקק מזונות‬
‫רבים‪ .‬טובים ותשובים‪ .‬אף שהם לתיך עריבים‪ .‬ולא הכין מים‪ .‬בצמא ימות ובפרט‬
‫בזמן התום בתקופת הצהריים‪ .‬וה״ה לשאר מיני הצורך‪ .‬לתבירו המסייעו הוא צדך‪.‬‬
‫כן המצות אם לא קיימם כולם‪ .‬נפל מידו השכר המוכן בקיומם במושלם‪ .‬פקח עינך‬
‫וראה המבעל מצוה אתת‪ .‬עד היכן מגיע הזיקו מצד ביטולו לא ימצא נתת‪ .‬וכן יש‬
‫למצות דבר טוב ומנוחוח שאננות‪ .‬והופכו שהוא הפורענות‪ .‬כ ע ק אשר שניט בעשרה‬
‫מאמרות‪ .‬דברי חכמים כדרבונות‪ .‬ז מיני פורעניות וכו ‪ .‬בד׳ פרקים הדבר וכו׳ על‬
‫ג׳ עבירות נשים וכוי‪ .‬לפיכך אם בעל נפש אתה שמוי ושמעת‪ .‬ישים לטכח פטך‬
‫אלה הדברים ואז לא תפול עליך אימתה‪ .‬ותזכה בם לדור דירים‪ .‬בעוה״ז ובעוה״ב‬
‫לישרים‪ .‬ע״כ ספר שישן סודות‪ .‬בסופ״ק דקדושין אמרו‪ .‬הטיבו אשר דברו‪ .‬לעולם‬
‫יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב ותציו זכאי‪ .‬עשה מצוה א' אשריו שהכדע עצמו לכף‬
‫זכות והעולם אחריו‪ .‬ר״א אומר לפי שהעולם ז ט יעו״ש דבריו‪ .‬ומעשה גרבי יוסף‬
‫גיקע׳ילא זיל שתלה עד קרוב למיתה‪ .‬ונים ולא תיר ראה ב אשים שוקלק עוונותיו‬
‫וזכיותיו וטו בשיה‪ .‬מיד נתעורר ונתחזק ושקל התפילין‪ .‬והכריע המשקלין שהיו‬
‫שוקלין‪ .‬והתחיל להרפא ועלה ממות לחיים‪ .‬כי הכריע כף הזכות ב ע ד עדיים‪ .‬עיכ‬
‫מהקדמת ס הדדים ד ל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ונמשיל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫אמונתה׳‬
‫הכלל‬
‫על הכל‪ .‬שיהיה הכל‪ .‬באמונה שלימה‪ .‬בדעת נכונה‪ .‬כי עיקר יהוד האמונה‪.‬‬
‫לאהוב את ה׳ בכל לב ונפש בכל עת ועונה‪ .‬לפי שהוא מקור העוב וממט‬
‫נמצא לכל נברא מאדם ועד בהמה לעשות גדולה אז קטנה‪ .‬והאמונה אינה בפעולות‬
‫ולא בחושים‪ .‬אלא במחשבה שבלב האנשים‪ .‬כי הגם שהשכל לא יגזרנו‪ .‬יחוייב אל‬
‫האדם לקבלנו‪ .‬לאמת לאמיתו בכל לב ונפש‪ .‬כי אם ילמדנו המופת אין זה חפץ‪.‬‬
‫ולא יהיה לו נופש‪ '.‬כי לא יחשב לאמונה‪ .‬אלא לידיעה ותכמה ובינה‪ .‬כי האמונה‬
‫עשייתה ושמירתה היא לימודה‪ .‬ואין ראייה עליה למודדה‪ .‬וראוי לכל אומה ולשון‬
‫שתאמק באמונה‪ .‬אף אם לא הגיעה אליה דבר ה׳ בעדת מי מנה‪ .‬כי המון העם‬
‫הסכל והעיקש‪ .‬תואנה הוא מבקש‪ .‬ולא יתפעל היטב בדמיונו‪ .‬בדבר שבשכל ורעיוט‪.‬‬
‫ולא יעטר בלב שלם אמונתו‪ .‬ע״כ התחכמו כל בעלי הדתות בדברים המורגשים‪ .‬יתנו‬
‫עיניהם בם ויכוונו לבם לאל׳הות חדשים‪ .‬וכ׳יז הוא גרם החקירה בלתי ידיעה‪ .‬ט‬
‫לא עם ביטת הוא דרך ישרה‪.‬׳ הנה כי כן כאשר נקבע בלבינו האמונה‪ .‬עליה אין‬
‫להוסיף ולגרוע ממנה‪ .‬בכל עיקרי פרעיה ותנאיה כל עיקר לא נעדרה א׳ •מהנה‪ .‬ט‬
‫התוספת והגרעין בדבר‪ .‬יוליד מיעוע האמונה בו ואולי לא יתובר‪ .‬ואמונת ה׳ המהובלת‬
‫פעם אחת עלינו‪ .‬אין אדם רשאי להמיר אותה לפי רצונו‪ .‬ולהחליפה באחרת כל ימיו‬
‫על ארצינו‪ .‬לדמיון‪ .‬עו״מ בשר זדם ט אפשר לעוזבו‪ .‬ותעא משפע מות לא יהיה בו‬
‫ע*כ האיש השלם אין ראוי שיעשה אמונתו‪ .‬כמעשה עבודתו‪ .‬ואין לו להשיב שכלי‬
‫איט מאמין כי ודאי תחשב לאשמה‪ .‬ואין לברות בפי׳ הדבר קשה ההבנה אל הנסתרות‬
‫לה׳ קדם מעונה‪ .‬כי הפליטה כזאת תביא החשד אל שכל אנשי אמונה‪ .‬ובנקל יביאט‬
‫לחשוב נגד האמונה‪ .‬ולא יאתוז ה׳ לעשות נסים ונפלאות‪ .‬לכל העם‪ .‬לבלתי המעיט‬
‫זכות המאמינים בלי מופת ואות‪ .‬כי אס ב ז ק שעוד לא יכירו באי עולם את ה׳ צבאות‬
‫ואבדה האמונה מפיהם‪ .‬ראוי אז שהשי״ת השוכן גבוהים‪ .‬על צד ההכרת נגד כל‬
‫העם יעשה נפלאות‪ .‬להפוך העמיס שפה ברורה לקרא ט ל ם בשם ה׳ ‪ h‬נערץ בסוד‬
‫קדושים‪ .‬ומלאה הארץ דעה כמים ליס מכסים‪ .‬ע״כ מ ס נזעם המדות ת״א‪ .‬בתוס‬
‫לשון‪ .‬עי״ש הדברים ככתבן משם הרב החוקר מהר״ם חפץ בספרו מלאכת מחשבת‬
‫עה״ת‪ .‬יעו״ש בארוכה וקצרה‪ .‬אנה ואנה א׳ מהנה לא נעדרה‪ .‬וז״ל הרב קנה חכמה‬
‫דף ב ע״א לכן שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה׳‪ .‬והביט עדיי‪ .‬תמימי דרך זרע איתט‬
‫הפז אזנכם ולכו אלי שארית המוני‪ .‬דעו כי ה׳ הוא ה‪1‬הים היא עשנו‪ .‬וכתיב יכה‬
‫אמר ה׳ אל יתהלל תכס בתכמתו‪ .‬גבור בגבורתו‪ .‬לבאר כי בדבר הזה הוא חפץ‬
‫ואומר כי חסד חפצתי ולא זבת‪ .‬ודעת ^הים מעולות להגדיל השבת‪ .‬ואין להיות‬
‫יראתו מצות אנשים מלומדה‪ .‬כי אם להבין לכל חכמה ועבודה‪ .‬ולהרגיע נפש תבונה‪.‬‬
‫בדעת נכונה‪ .‬ככתוב ואהבת את ה גיהיך בכל לבבך ובכל נפשך להמציא לנפש דעה‪.‬‬
‫ולהרגיע אחר חקירה ושאלה ביתר יגיעה‪ .‬ככתוב כה אמר ה׳ עמדו על דרכים‬
‫ושאלו לנתיבות עולם‪ .‬איזהו דרך הטוב ילכו בה מקטנם ועד גדולם‪ .‬ותמצאו מרגוע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל;פשיכם‬
‫צו‬
‫אמונת‬
‫ה׳‬
‫לצו‬
‫לנפשיכס‪ .‬גס נזהמע״ה אמר אם תבקשנה ככסה! וכמטמונים תחפשנה‪ .‬אז תבין יראת‬
‫ה׳ ורעת גיהיס' תמלא באמונה‪ .‬כי בי חשק וח‪£‬לעהו‪ .‬כי ידע שמי־־אשגבהו‪ .‬ואח״כ‬
‫יקראני ואענהו‪ .‬ואיך יקרא‪ ,‬בעל דעת למי שלא ידע והוא לא ידע בוראו‪ .‬אשר‬
‫בראו‪ .‬עד אשר ישכיל בדברי חכמים וספרי בינה דרך הדעת יבין כי ה* הוא הגיהים‬
‫ואין לו דמות‪ .‬ולא ערך ולא ראשית ולא תכלית ואין כמוהו‪ .‬ואין יכולת לדעתו• כי‬
‫אם *במעשיו הטובים והגדולים‪ .‬ונפלאותיו העלומים‪ ,‬אשר כולם בחכמה עשה‪-.‬ואבר‬
‫בתבונה‪ .‬שהם מעידים'עליו ומעידים את כבודו‪ .‬ואין עוד מלבדו‪ .‬כי אין הבורא‬
‫‪.‬ממראה עינים‪'.‬ולא משמוע אזנים‪ .‬ולא נגיעת ידים‪ .‬ולא בטעם שפתים‪ .‬י ולא מרית‬
‫אפים‪ ,‬כי כל זה דמות לגופים אשר יתחלפו לשעות ולרגעים העוביס והרעים‪ •..‬ומי‬
‫שהוא נדמה‪ ".‬לא י יוכל להוציא יש מאין אפי; כמלא נימא‪ .‬ונמלא מאפס ‪.‬בבריאת‬
‫'העולם וכל אשר בו‪ ".‬ובקרבו ישים ארבו‪ .‬וגן אמד למי תמרון \ ומה דמות תערכו‬
‫לו‪ .‬וכתיב אין כמוך טיהים ה׳'ואין כמעשיך מה גדלי; וכתיב אשר ימי ^ בשמים‬
‫ובארץ‪'.‬וכתיב ישמח ה׳ במעשיו‪ .‬והוא כענין שאו מרום‪ .‬עיניכם וראו מי בראי אלה‪.‬‬
‫וכן יאמר שהמע״ה ולבי ראה הרבה תכמה ודעת‪ .‬כי'לא אנתנו בעת שנישא^ עינינו‪.‬‬
‫‪ k‬השמים רואים את ‪.‬ג^היגו‪ .‬כי אם בעת שנראה שמיו‪ .‬הנעשים בגבורתו‪*.‬ונכונים‬
‫בחכמתו‪ .‬נרע כי נצרכים'אנחנו ‪. k‬עושה ובורא‪ .‬עושה‪,‬בחכמה ומכין' בגבורה‪ ,‬וכתי׳‬
‫'עושה ארץ בכתו‪. .‬ע״כ אנתנו נצרכים לבקש דעת מצרינו ולהשכיל באמיתת בוראיט‪.‬‬
‫• בבריאת ובצלס ^הינו‪ .‬ובהמציאט שלום בהריין בבען אמנו‪ .‬ובחו״ח וברחמים בעת‬
‫צאתנו‪ .‬מרחם ילידתנו‪ .‬ככתו׳ חיים וחסד עשית וכו׳ הלא כתלב ו נ ו ‪ /‬ע ו ר ובשר וכו‬
‫'ואתר כל אלה דעת ותבונה ורוב חכמה‪ .‬להשפילנו מכל־בשר אשר על פני האדמה‪.‬‬
‫י ככתוב •טלפנו מבהמות ארן וכו׳ ומצות' ותקים למצוא עוב עוה־ז‪.‬ועוב ^היס לחיי‬
‫־ עוה'*ב‪'.‬באהבה רבה‪ ".‬ככתוב ויצוינו ל ‪\ .‬היס לעשות את כל החקיס האלה ליראה‬
‫את‪.‬הי׳ ‪11‬ך\נז‪ .‬לעוב לנו‪ .‬כל הימים לחיותנו‪ ,‬כהיום הזה‪ .‬וכל‪ ,‬בעל דת תייב להודות‬
‫לבעל החכד'‪.‬את חסדו‪ ..‬ולהגיד את טובו לכל עבדיו ידידו‪ .‬ואף כי חהד ‪ S‬אשר‬
‫מעולם המה‪ .‬והם ראשונים' לכל חסד והרבה‪.‬מכל ועצום מספר‪ .‬מחול ירסן ומעפר‪.‬‬
‫ואין להודות ׳למי שלא נכיר אוחו‪ .‬׳ולא נכיר ני החסד וכח מעשיו‪-‬ועוב פעולתו‪.‬‬
‫אבל‪ .‬יש לנו לבקש דעתו ככסף ולחפש דרכיו כמטמונים‪ .‬למען'הבין ולהשכיל באמיתתו‬
‫ולא יתכן לדעתו‪ .‬כמצות אנשים מלומדה‪ .‬ןי כל איש ידבר על מחשבתו בלי מופת‬
‫ומלה‪ .‬לגין על חפצו מבלי יאות לא נאמנו דבריו כי יש לו מכחיש ומכזיב באפס‬
‫תקוה כי בא עת קפדה‪ .‬ובכן לא ייודע לבר‪ .‬אמת‪ .‬כי זה אומר בכה וזה אומר בכה‬
‫זה יכרית וזה יצמית‪ .‬ובונים בניינים רעועים בתורתינו תורת אמת‪ .‬לבעבור שאין‬
‫" א ד ם בונה ביתו על הדין והאמת‪ .‬כי אין אדם בונה אם לא יססר המקום‪ .‬ואם הוא‬
‫‪ /‬כ ו ת ל רעוע ועקום‪ .‬צריך" להרסו‪ .‬לגמרי ולתקנו מיסודו ושורשי‪ .‬כי על כן צריך הארס‬
‫יבשר ולס‪ .‬לדעת כל תד׳׳ג מצות ושורשם ועניינם‪ .‬ושלא תכשל בהם לעולם ולהזהר‬
‫בקיומם על מכונס‪ .‬תלמוד ה׳ חומשי תורה‪ .‬בדקדוקיה וקוציה וטעמיה ער גמירא‪.‬‬
‫'ויחזק ״בכל באמונה שלימה‪ .‬עלי איזה דבר מה‪ .‬שלא ידע ולא השיגי לה חסרון‪.‬ידיעתך‬
‫~ בחסרון שכלך‪ .‬ואחר לימוד התנ״ך איש איש לפי מהללו ילמוד משטוח עם פי׳‪.‬‬
‫'ואחיכ גמרא גמור‪ .‬החל וגמור‪ .‬אשרי ילוד אשה יזכ׳ה יש׳וח בדברי חכמים ותידותם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ויהיה‬
‫צו־‬
‫אמונת‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫''לצו‬
‫ויהיה אהוב למעלה‪.‬ונחמד למניה בחצריהס ובנזירותם‪ .‬לכן קולי אל בני אדם‪ .‬להזהר‬
‫ב ד ת ‪ .‬ולתמוך ידם‪ .‬ולהבין הפתאים •ערמה ללמדם‪ .‬דרך ה׳ בכל מעבדם‪ .‬ולא יעו‬
‫אוזן לדבר‪ :‬קלי הדעח הבונים חרבות למו ערו עדו יכודם‪ .‬בערס יבאו ימי הרעה‪.‬‬
‫אל‪.‬־האד^‪.‬״ויאמרו •אך הבל בני אדם‪. .‬לשום שכל ובינה אשר בעפר‪f‬יסודם‪ .‬ולהשכיל‬
‫ולראות חכמל בעיניהם והגות ל^ם תבונה‪ .‬בדברי‪ .‬חפץ ועדות נאמנה‪ .‬אין‪ .‬זה כ״א‬
‫זחיחת דעת נכונה לחקור •חקירה ודרישה‪ .‬ועין‪..‬שכלו‪ .‬כיסה‪ .‬באין בושה‪ .‬וכ״ז הוא‬
‫גרס התעלית ועבוד פריישה‪ .‬מדרכי ה כי הוא אומר לי עלה ותושיה אני בינה לי ‪.‬‬
‫גבורה‪ ..‬בחכמה יסד אדש כונן שמים‪ -‬בתבונה‪ .‬ובדעתו החלושה לדעת‪ .‬ולהגיד מי פעל‪.‬‬
‫ועשה‪ .‬קורא הדורות‪.‬רם ינשא‪ .‬נא לשין בקשה‪ .‬בני ‪ h‬חעכולכם‪ .‬בני‪ .‬הנעימים‬
‫והיקריס‪ .‬אל תשיתו לב לקול מלחשים‪ .‬שמ׳ץ אלה הדברים כי כולס מאפס ותוהו‪.‬‬
‫משאות שוא ומדיחים‪ .‬ופורשים רשת ‪.‬פחים‪ .‬יהנה זה הקינטי‪ .‬בידכם‪ .‬יהיה'מפתח ^‬
‫פתוחים‪ .‬ללכת בדרכי ה׳ בעיניה פתוחים‪ .‬ועיקר הכל ה‪:‬א האמונה שלימה‪ .‬בתורתינו •‬
‫התמימה‪.‬אל תפל דבר ממנה‪ .‬ומי נתנה‪ to..‬הנאמן ה ג ד ו ל ‪ .‬ה ג מ ר והנורא‪ .‬ויסוד‬
‫האמונה הוא שיאמין האדם‪ .‬בכל לבבו‪ .‬ובכל ‪.‬נפשו ובכל מאודו כל ימי תלדו‪ ,‬ט ה‬
‫הוא ‪ •to‬הנאמן ‪ h‬אמונה ואין עול‪ .‬וכי הוא אחד לכל האחדים‪ .‬וראשון בלי‪ .‬ראשון‪.‬‬
‫לכל הראשונים‪ .‬ואחרון בלי אחרון לכל האחרונים‪ .‬ואשר לא ישית לבו ולא יאמין ביחיד‬
‫אדון האדונים‪ .‬הוא‪-‬פרין ועדן‪.‬וחוטא ומחטיא ורשע ומרשיע‪ .‬מזיר‪.‬ופושע‪ .‬תועה •‬
‫הוא ומתעתע‪ .‬סורר ומורה‪.‬מכזב‪.‬ומשקר משתגע‪ .‬מורל• ובוגד מחניף ומרע ןנש'חת •‬
‫ומשחית טמא ומטמא‪ .‬חלל ומחולל ומקולל‪ .‬והוא לבד י אשר אין לחעאתג כיפור‪..‬ילא ‪:‬‬
‫כיכודם‪ .‬ככתוב פן‪,‬יש בכס איש או‪ .‬אשה או וכו׳ ועל‪ .‬שאיט מאמין ט וביחודן‪•,‬ט‬
‫הוא !יהינו ולעבדו‪ .‬אבל הוא מזיר ומכחיש‪ .‬א״כ הוא שורש ט ר ה ראש ולענה‪ .‬והיה‪.‬‬
‫בשמעו והתברך בלבבו‪ ,‬לא יאבה ה׳ סלוח לו‪ .‬והבדילו ה ‪ .‬לרעה מכל‪ .‬בני גילו‪ ..‬וכל‪..‬‬
‫הקללות האלה יחולו‪ .‬על האיש אשר לבבו פונה‪.‬היום‪.‬מעם ה׳ גיהיט‪..‬ווי‪,‬להו לרשעים‪.‬־‬
‫הללו‪ .‬ךלא עסקו בתורה לדעת‪.‬את קונם מלד מעשיו ‪.‬מה ‪.‬גדלו‪ .‬ולהכיר; בוראם‪:‬‬
‫הקטן לפי קטנו‪ .‬והגדול לפי• גדלו‪ ;.‬אוי ואבוי; להם ולהרים‪ .‬למשמעת?;‪..‬׳'עי״ להוי•‬
‫ל ד ד ם בתוך ‪.‬טומאתם^ ווי‪.‬לנכנסים בקרב ב י ת ם ‪ . .‬ע ל ׳ ד זיל‪ .‬יעיש‪ .‬דף ח' ‪-‬דברים‬
‫היוצאים מן הלב‪ .‬שימו 'אותם על לב‪ .‬אתם בני ידידי• ותמלאו טפט לרוחכם‪ .‬כל ימי‪.‬‬
‫תייכם‪ .‬ותזכו לתזות בנועם ה׳ ‪4‬היכם‪ •.‬חיים ומלך•עולס ‪:-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אחדות היי׳ת‬
‫‪:‬‬
‫""‪.‬׳"‬
‫יסוד־‬
‫הכל‪.‬ושורש העיקרים‪ .‬שתדעו שאדון הכל‪.‬יולד‪.‬כל היצורים‪ .‬הוא ‪.‬אדן •יחיל‬
‫‪,‬ומיוחד ‪.‬קדמון‪ .‬כל ראשית בלתי תכלית• אדיר אדירים‪..‬הוא הממציא ‪.‬כל;‬
‫הנמצאים‪ •.‬והוא המשנית יעל כל‪.‬הנבראים‪ .‬מנהיגם וקיומם• ותמותם'ממט יפי‪ ,‬שנאמר‪,‬‬
‫אתה ‪.‬הואי הי‪ .‬לבדך‪,‬אהה•‪.‬עשית את השמים‪:,‬שמי שמים‪ .‬וכל צבאם‪,.‬הארץ וקל אשר‪.‬‬
‫עליה בהבראם‪ .‬הימים וכל אשר בתם ואתה מחיה את כולם‪. ,‬מקטנס ועד‪.‬גלול?‪ .‬אלי‬
‫ישוב דן נכלם‪ .‬וזו היא המצוה הראשונה‪ .‬אשר•'צוכו ‪^-‬הי קדם מעונה‪) .‬ונך‪ .-‬ברעיא•‬
‫מהימנא פ וארא ־וידעתם כי אני ה׳ וכוי( ומהו זה שכתוב בנביאים ותופשי התורה‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫צו‬
‫אחדות הי״ת‬
‫לצו‬
‫לא ידעוני‪ .‬וכתי׳ ישר^ לא ידע‪ .‬וכתי׳ השכל וידוע אותי‪ .‬אלא׳ מכאן צממו שידיעה‬
‫זו פירושה‪ .‬כעין ראיה בתוקף האמונה בנפש תפצה‪ .‬ודומה למשכיל בעיני שכלו‬
‫ויושרו‪ .‬כאלו רואהו בעיני בשרו‪ .‬דאעיג דאיהו לא חזי‪ .‬מזלו תזי‪ .‬וז״ש דהמע״ה עיני‬
‫תמיד ‪ t‬ה׳‪ .‬כל• מעייני‪ .‬ואמר שדתי ה׳ לנגדי תמיד‪ .‬בפתיל צמיד‪ .‬ושלמה אמר‪.‬‬
‫כמין תומר‪ .‬החכם עיניו בראשו‪ .‬פי׳ עיני שכלו הם בשורשו‪ .‬שהוא ית׳ ראש כל‬
‫ראשים‪ .‬סיבת כל הסיבות ועיקר כל השרשים‪ .‬וז״ש ז״ל צדיקים יושבים ועערותיהם‬
‫בראשיהם‪ .‬כלו׳ שהאמונוח שבהם‪ .‬שה׳ אחד וקדמון היה הווה ויהיה‪ .‬כאמור וצדיק‬
‫באמונחו יחיה‪ .‬כי אין יתיר כיתודו‪ .‬אין עוד מלבדו‪ .‬דכתי׳ שמע ‪ top‬ה׳ ‪1‬יהיט ה ‪/‬‬
‫אתר אין ‪1‬יוה מבלעדי‪) .‬עי׳ מ״ש אני בספרי הקען פועל ישועות פי׳ ההושענות‬
‫ביום א׳ עש״ו( וזהו אשר הבינו ותקרו ויסדו‪ .‬אנשי כנה״ג בברכת יוצר כי הוא‬
‫לבדו‪ .‬מרום וקדוש פועל גבורות וכו׳ אשר בידו‪ .‬וחכמי האמת אמרו מלת הוא‬
‫לבדו‪ .‬רמז לאדון יתד שאין לעצמותו שני‪ .‬והעשרה כינוים אשר הוא מונה‪ .‬מרום‬
‫וקדוש‪ .‬וכו׳ הם רמז לעשר ספירות שהאציל הוא ית׳ ממנו יוצר המאורות‪ .‬ועליהם‪.‬‬
‫רמז דהמע״ה הוד והדר לבשת עועה אור כשלמה אור יקרות‪ .‬וכללות המ״ ספירות‪.‬‬
‫נק׳ נהורא תיוורא‪ .‬והמלכות דהוא נהורא קבלא כסא לנהורא תיוורא‪ .‬והכל יתדיו‬
‫כסא למאציל ית׳ ‪ to‬הגדול הגבור והנורא‪ .‬כי כל העשיה יחוד א׳ בלי שום פירוד‪.‬‬
‫משל לאור הנה אשר למעלה האור לבנה‪ .‬ותתתיו אור תכלת והתכלת כסא ללבן‬
‫מוכנה‪ .‬והעם אשר בחר ציוה אותם‪ .‬להידבק בעוב מתשבתם‪ .‬אל אור התכלת הזה‪.‬‬
‫אשר מחזה שדי יחזה‪ .‬והם דומים‪ .‬לפתילה שנקשר אור התכלת בה‪ .‬ועליו האור ה ל ק‬
‫היא יושבה‪ .‬נמצאו יחדיו שניהם זב׳׳ז הם קשורים‪ .‬וז״ש ואתם הדבקים וכו׳ חיים‬
‫כולכם היום‪ .‬ותהיו זהירים‪ .‬ואעפ״י שאתה בן‪ .‬אדם דוגמת הפתילה הנקשרת‪ :‬לאור‬
‫התכלת מחוברת‪ .‬ואותה אוכלת ובוערת‪ .‬כד״א כי ה׳ ‪1‬יהיך אש אוכלה‪ .‬ועליה כתי׳‬
‫בס׳ דברי הימים ככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים וכו׳ אפ*ה אתכם‬
‫לא תכלה אדרבה תעלו ברום המעלה‪ .‬עיי דביקותכם בה אתם היים וקיימים‪.‬‬
‫לעולמי עולמים‪ .‬לאורך שנים וימים‪) .‬זז״ק פ׳ בראשית דנ״א( והאור ההוא הוא‬
‫מאיי* על ראש הצדיקים‪ .‬אשר במתשבתם ובמעשיהם בתו׳ ובמצוה בה׳ נדבקים‪ .‬וע״ז‬
‫וה׳ בראשם‪ .‬ועכשיו הדבר נסתר ולא נגלה זולת לנשמתם ונפשם‪ .‬ולעתיד יהיה‬
‫נ ג ל ה ו נ ר א ה ‪ .‬דכתי׳ וה׳ עליהם יראה‪ .‬וגם אתרי הפרד הנשמה מהגוף בבואה‬
‫לגן'* עדנה‪'.‬׳ יראה האור עליה לעיני כל השכונה‪ .‬היושבים שם‪ .‬וז״ש ז״ל צדיקים‬
‫יושבים ועערותיהם בראשם‪ .‬לא אמרו עערות‪ .‬אלא עערותיהם שכבר היו להם‬
‫מאירות ומזהירות‪ .‬בעוה״ז הנסתרות‪ .‬לכן צריך האדם תמיד בישוב דעתו‪ .‬ובכובד‬
‫ראש ימהר מתשבתו‪ ,‬ויתן לב להאור הזה שהוא על ראשו להאיר נשמתו‪ .‬כי מה׳‬
‫היתה לו לגודל יראתו‪ .‬ואף אם אינו רואה אותו‪ .‬בעיני בשרו וגויתו‪ .‬תהיה האמונה‬
‫שלימה חזקה ותקועה בלבבו‪ .‬וכאילו רואה ראיה ממש נ ר ד נתן ריחו במסיבו‪ .‬וסוף‬
‫הכבוד לבא‪ .‬וזה פי׳ שני בפ׳ החכם עיניו בראשו‪ .‬והכי הוא פירושו בזוהר פ׳‬
‫בלק יעי״ש לא ילך בר נשד״א בגילוי ראשו‪ .‬מיט דשכי׳ שריא על ראשו‪ .‬וכל חכים‬
‫עינוי ועלוי'בראשו‪ .‬בההוא ‪.‬דשדיא וקיימא על רישיה‪ .‬וכד עינוי תמן לינדע דההוא‬
‫נהורא דאדליק על רישיה‪ .‬אצעריך למשחא‪ .‬ברוב עוז ישמתה‪ .‬בגין דגופא דב*נ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫איהו‬
‫אחדות־ חיית־‬
‫צ‪"$‬‬
‫ט‬
‫לצו י׳‬
‫איהו פתילה‪ .‬ונהורא' אדליק לעילא‪ .‬מלמה מלכא צווח ואמר ישמן על ראשך ‪-‬אל‬
‫יחסר‪ .‬כי העשה העוב והישר‪ .‬דהא צהורא דבראשו‪ .‬אצעריך למשחת ואינץ׳ עובלץ‬
‫ענק ופ״ד החכם עיניו בראשו‪ .‬ולא באתרא אחרא‪ .‬וסיפיה דקראיוהכסיל בחשן‬
‫הולך‪ .‬יפורש לפי״ז על רוח העומאה הנק חשך שתופפת על הרשע מראשו ועד רגלו‪.‬‬
‫וע״ז עונותיכם היו זכו הקטן לפי קטנו והגדול לפי גודלו‪ .‬ע״כ מסי חרירים‪':‬‬
‫הנך רואה בעיניך‪ .‬שאור ה׳ מאיר פניך‪ .‬בהלו נרו על ראשך‪ .‬ואתה תי על ד י אורו‪.‬‬
‫והחרם גווע בהסתרו‪ .‬ואיך תסתיר פ נ ץ מהביע אליו תמיד כל ימיך‪ .‬בעוד שהוא‬
‫מביע ב ך ומחייך‪ .‬אין עז פנים גדול מזה‪ .‬לכן תתבייש ותכנע מפניו כי הוא אל‪.‬‬
‫רואי‪ .‬ה׳ עוזי‪ .‬י ק המת לעולם קיום והעמדה ותיות‪ .‬מהשקפתו ית עינמ צופיות‪.‬‬
‫ומשגית על כל הבריות‪ .‬שאם רגע יפסיק יאכלו‪,‬וסמ כלא היו‪ .‬ורש ה משמים השקיף‬
‫וכו׳ לראות היש משכיל ואיו‪ .‬והלבנה כשהיא נ‪5‬ל השמש תקבל האור‪ .‬כן ראוי לאדם‬
‫וע״ז באור פני מלך חיים‪ .‬ל ק צריך שרגע א׳ לא יסיר מלפנמ עיני שכלו‪ .‬אז ׳פכס־׳יאר‬
‫לו‪ .‬דכתיב יאר ה׳ פנמ אלץ‪ .‬אורו ית מלא העולם‪ .‬הוא המחיה־ את טלם‪ .‬בכל רגע‬
‫ו ר ג ע ואס אינו נראה‪ .‬ביש מפניו ישתוק בשחות עין וכובד ראש מפני הכבוד' ואהבה‬
‫רראה‪ .‬וירא וזוחל תמיד מאור הנוצץ מלא עילם‪ .‬והנדבך באחריתך לא תהיה נכלם‪.‬‬
‫לפני הצדקים כולם‪ .‬מהטנם ועד גדולם‪ .‬ט הוא ית׳ צדיק ומלך עולם‪ .‬מדותמ כולם‪.‬‬
‫זה מ ג ד זה במושלם‪ .‬ותם באתה לידבק בו‪ .‬ככה יעשה לך וככה יוסיף לך ממרת‬
‫עובו‪ .‬ונמצאת חי לעולם‪ .‬ודע באמת לפי פרישותן־ מן השלם‪ .‬יהי דביקותן־ בו •ימי‬
‫הנסתר והנעלם‪ .‬ודעישהצדקיס פני שט׳‪ .‬יען מאיר על פניהם אור שטנה‪ .‬ומתביישין‬
‫בעלוה ויראה בכל עת ועונה‪ .‬ו ה ד ובעבור ת ט ה יראתו על פניכם יראתו רומז לשכינה׳‪.‬‬
‫ופניהם מאידס ממנה‪ .‬דכתיב תכמת אדם תאיר פניו‪ .‬פי׳ כשזכה האדם שהתכמה‬
‫נק׳ חכמתו‪ .‬כי קודם שחכה האדם היקב בחכמה נקר׳ תורת ה ‪ /‬ואתר זכותו בה נקר׳‬
‫•תורתו‪ .‬ונק׳ נמי תכמתו‪ .‬ומיד מאירה פלו‪ .‬ואזהרה גדלה שמעתם‪ .‬אתם וזרעכם‬
‫לעולם ת ט ו נזהרים בכל העיתים‪ .‬שלא יתחלל ח״ו על ידכם שמו הגדול והטרא‪.‬בזעם‬
‫ועברה‪ .‬ובזה יטה עליכם מגן וסתרה״‪ .‬צנה וסוחרה‪ .‬ותמיד תהיו נזהרים שלא׳״תהמ‬
‫עוברים על כל מין פשע ועטרה‪ .‬ולא תעשי שום מעשה אפי׳ סתירא‪ ,‬שע״י יהיה‬
‫גרמה שיחולל שי״ת ‪ k‬נאזר בגבורה‪.‬־ כגון כשממ מ מ ד ‪ ,‬אפי׳ נאנס ה׳ז חלל את ה׳‬
‫הטרא‪ .‬ושלא'בשעת מ מ ר א ם פ ר ק ש מ ״ ש מ ע ל מ בפרהסיא ביד רמה ועוז וגבורה‪.‬‬
‫ב מ ת כ ק למרוד בהקב״ה ובתורה‪ .‬וכן ת״ח או כל אדם אשר הוא מוחזק ללכת בדרן‬
‫ישרה‪ .‬ואינו טהר במעשיו'אזהרה גמורה‪ .‬וגורם שיאמרו עליו שום דופי ודברים שאינם‬
‫כדת וכשורה‪ .‬אע״פ שאינם פשע ועבירה‪ .‬כ״ז הוא חילול ה׳ וביה עבירה‪) .‬ועי; מינן‬
‫בעי גונב דעת הבריות רנעם לנפשך( לכן השמרו לכם‪ .‬שתהיה יראתו על פניכם‪.‬‬
‫ולא תראו מיראת ה ע ו ס הבא לקראתכם‪ .‬ולא מעלו במעלות היראה פתאום למדרגה׳‬
‫העליונה‪ .‬פן יפול הטפל למדרגה התחתונה‪ .‬רק לאט לאט תהיה יראתכם לבלתי תתעאו‪.‬‬
‫ואלדכ מזה ת ט א ו ליראת הרוממות והכל בהצנע לכת לבל יראוט נערים ונחבאו‪.‬‬
‫‪.‬ותמיד יצייר האדם במחשבתו‪ .‬אילו מלך ביו יצוה אותו‪ .‬איזה דבר לעשותו או לשרתו‪.‬‬
‫אפי׳ שלא ד ע בבירור שלא יגיע לו שום שכר פעולתו‪ .‬מ״מ יזדרז לעשותו; כי יחשב‬
‫לו לכבד ולתפארתו‪ ,‬ק"ז באלף הבדלות שיחשב לו לכבוד וגדלה מה שמשרת למלן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫הכבול‬
‫צו‬
‫‪.‬‬
‫לצו‬
‫אחדות חי״ת‬
‫הכבוד אץ זולתו‪ .‬ועוד יחשוב כי השירות אשר יעשה ל‪1‬יקיו הוא מזון נשמתו‪ .‬וכמו‬
‫שמזרז את עצמו למאכלו להבראת גופו ביותר להנאתו‪ .‬כן צריך ליזהר ולהזדרז לתקן‬
‫מאכל נשמתו‪ .‬וצריך לבקש תמיד רתמים שיהיה לו עזר מקודש כל טמיס‪ .‬ולהיות ירא‬
‫ותרד‪ .‬אולי מתר מהעה׳יז יתפרד‪ .‬ויקרא לפני ב״ד שימ לתת דין ותשכון‪ .‬ט אינו‬
‫מדע כמה ימי‪.‬חייו ואיך תנסהו בושת ועלבון‪ .‬בראותו כל מעשיו לפניו סדורים‪ .‬לא‬
‫נפקד מהם א׳ מתעאת נעורים‪ .‬עד יום האחרון אשר יובל לקברים‪ .‬לכך אל •תליזו‬
‫מבין עיניכם כל הדברים‪ .‬והיו חרותים על לוח לבבם ובהם תהיו נזהרים‪ .‬להיות יראים‬
‫יראת הרוממוח אין אדיר כמוהו אדיר אדירים‪ .‬וזהו חכם הרואה את הנולד‪ .‬ואשרי אדם‬
‫מפחד תמיד‪ .‬ונגד עיניו יעמיד‪ .‬אהבתו ויראתו שדתי ה לנגדי תמיד ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫אהבת היי׳ת‬
‫אהבת‬
‫הבורא ‪ to‬הגדול והטרא‪ .‬היא קודמת לכל דבר אשר נוצר ונברא‪ .‬כי היא‬
‫תחילת חיובו של אדם‪ .‬ואח״כ העבע יתייב בשר ודם‪ .‬אהבת עצמו‪ .‬ואת״כ‬
‫אהבת אביו ואמו‪ .‬ובניו ובנותמ‪ .‬אתיו ואתיותיו‪ .‬והקרוב קרוב יותר קודם לתבירו‪ .‬ואח״כ‬
‫אהבת כל איש ישראל כאו״א יבין לאשורו‪ .‬והשכל האמיתי הוא סבת אהבת ותיבת כל דבר‬
‫ראוי לאהבה‪ .‬ואין ראוי יותר מה*‪ 1‬היוצר הבורא ‪ b‬דגול מרבבה‪ .‬כי אהבתו היא המביאה‬
‫אל הכבוד ואל ההצלהה‪ .‬ביתר שאת ושמתה‪ .‬כי אין שכל ואין תבונה ולא שום דבר טוב או‬
‫רע בלי הסכמתו‪ .‬או בסופו או בתחילתו‪ .‬או באמצעיתו‪ .‬ולפעמים בכולן או במקצתן‪.‬‬
‫הכל לפי העונש והזכות או חסד ‪ 11‬מוהר ומתן‪ .‬ט הוא ראש הנמצאים‪ .‬והאדם סוף‬
‫הנבראים‪ .‬ומסוף ועד ראש‪ .‬נודע כי הוא המתנשא לכל לראש‪ .‬וכן שאלו לתכם ואמרו‬
‫לו‪..‬ספר לט מהו הבורא הגדול לפי גודלו‪ .‬אמר להם הדיבור במה שלא יושג לאולת יחשב‪.‬‬
‫כי אין בכל הנמצאים דבר אשר ישזה לו ובגויס לא יתחשב‪ .‬ואולת וכלימה לאיש אשר יבקש‬
‫לדמותו‪ .‬באחד התמוטת לפי דעתו‪ ,‬לכן אהובי את בוראיך מתר מכל תענוג ומכל‬
‫הטובות שיש בכל דבר‪ .‬ט ברבות הימים תדע ותשכיל מה שלא עלה בדעתך לשעבר‪.‬‬
‫ואהיה עיקר ויסוד האמונה‪ .‬לאהוב את ה׳ בדעת נכונה‪ .‬בכל לב ונפש כל ע ת ועונה‪.‬‬
‫ט הוא מקור הטוב וממנו נמצא כל נמב‪ .‬והאמונה המקובלת‪ .‬אין אדם רשאי להמיר‬
‫אותה ולהחליפה באחרת‪ ,‬לדמות לה עול מלכות בשר ודם כל שהיא תית״זאיא לעזוב‬
‫אותה לאמונתו ית' ולא יטה חטא משפט מות ותלית אותו‪ '.‬וצדיק יחיה באמונתו‪ .‬ואין‪ .‬לו‬
‫להשיב שכלי אינו מאמין לדבר ‪ 0‬ה זר יחשב‪ .‬ודאי לאשמת דבר תחשב‪ .‬ע״כ מס׳ מ ע ם‬
‫המרות ח״א‪ .‬בחוס נופך ברחיוב העייר ואריכות לשון‪:‬‬
‫‪ JJ* ft‬לאהוב את ‪ to‬הטוב‪ .‬האוהב הטוב‪ .‬שנא׳ ואהבת את ה׳ ‪ .rpk‬והאהבה ת ט ה‬
‫י ע ל צד היותר טוב‪ .‬וכתב הרמב״ם ז״ל בלשונו הטוב ס א ך היח הדרך לאהבתו‬
‫ויראתו‪ .‬בשעה שיתבוק האדם בדעתו‪ .‬כעין שכלו מיושב ויראה מעשיו וברואיו הנפלאים‬
‫והגדולים‪ .‬ומהם יראה חכמתו‪ .‬שאין לה ערך ולא קן לגדולתו‪ .‬ואין חקר לתבונתו‪.‬‬
‫מ ד הוא אוהב אותו‪ ,‬ומשבח ומפאר ומתאוה חאוה גדולה לידע את ה׳ הגדול הגבור‬
‫והנורא ומושיע אץ בלתו‪ .‬כמ״ש דהמע״ה צמאה נפשי לאלקים וכו׳ וכשמתשבבמתשבתו‪.‬‬
‫בעצם הדברים ה א ל ו \ מ ד הוא נרחע לאחוריו ויירא ויפתד ותפול‪.‬עליו אימתו‪ .‬ו ד ע‬
‫שהוא בריה קטנה אפלה גם שפלה כל השפלים עומדת בדעת מעוטה לעומתו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והאהבה‬
‫צו‬
‫אהבת הי״ת‬
‫יי‬
‫לצו‬
‫והאהבה הראויה היא שיאהוצ א ת ה ' יאק זולתו‪..‬אהבה עזה עד שתהא נפשו‬
‫קשורה ‪.‬באהבתו‪ .‬כאלו תולה תולת אהבה שאין דעתו ומתשבתו‪ .‬פנויה ־מאהבת‬
‫אותה אשה אשר אהבתו‪ .‬והוא שוגה בה תמיד בכל עתו ועונתי‪ .‬בין בשכבו‪.‬בין‬
‫בקומו בשעת אטלתו" ושתייתו‪ .‬יותר‪ .‬מזה ת ט ה אהבת ה׳ בלב אוהביו עמו‬
‫וצאן מרעיתו‪.‬׳יהיו שוגים בה תמיד כמ״ש בכל לבבך זט׳ והיא שאמר שהמע״ה‬
‫בחכמתו‪ .‬בצתות לשוט ומליצתו‪ .‬ע״ל משל כי תזלת אהבה אט וט׳ וכל שד השירים‬
‫הוא‪.‬לענק זה אמירתו ויסודתו‪ .‬וכמו שדרך החושק בתולי האהבה לתשוקתו‪ .‬תדל‬
‫מעיטז שנתו‪ .‬כן האוהב הנאמן ליוצרינו ית' יעור מתרדמתו‪ .‬במתיקות זכרו• על‬
‫שפתו‪ .‬כדכתב ה ח ס ד בעח״ה לא יישן ט אם על יצועי אהבתו‪ .‬ולא קיץ כ״א‬
‫במתיקות זכרו אזכרתו‪ .‬וכאד ת ט ה גבורחו‪ .‬מחצות׳ לילה ויקום מלא קומתו‪ .‬להדר‬
‫ולפאר ולרומם‪.‬ולקלס להלל ולשבת לפניו ית׳ יוצר נשמתו‪ .‬ויתבודד וישתעשע בו‬
‫איש כברןתו‪ .‬כמו שעשה דוד אפי׳ בעת מלכותו‪ .‬דכתי׳ חצות לילה אקום וכו׳ ודוד‬
‫אוהב נאמן ט ה לו כל ימי המתו‪ .‬דכתי׳ ארתמך ה׳ חזקי זפירש״י אאהבך‪ .‬תרגום‬
‫ואהבת וחרחם‪ .‬וכתי׳ פן יתן לדידו שינה‪ .‬ופי׳ ז״ל זה הת״ת שמנדד מעינו שנתו‪.‬‬
‫ל ע ס ק אהבבתורתו‪.‬ול׳ ד י ה ־פי׳ אוהבו‪ .‬שמרוב חשק אהבתו‪.‬לו ית׳מנדד שינה‬
‫מעיניו ללמוד בתורתו‪) .‬עי׳ זו״ק פ׳ אתרי נ פ ט אויתיך וכוי( וכתבו הרמב״ס והרשב״ץ‬
‫מכלל אהבתו‪ .‬שידרוש לאתרים ‪:‬תורה ומוסר לפי מקומו ושעתו‪ .‬עד שיביא בלבבם‬
‫אהבתו‪ .‬ותיבת ואהבת מצא לשט‪ .‬באופן טאהבוהד אתרים ותכנס בלבם חיבתו‪..‬‬
‫דהכי אמריק בספרי ואהבת את ה׳‪ .‬על בריותיו תשים אהבתו‪ .‬כמו אאע״ה ואת‬
‫הנפש אשר עשו וכזי מפני זה הקב״ה אוהבו קרא אותו‪ .‬שנא׳ זרע אברהם אוהבי‪.‬‬
‫ומדרך האהוב תמיד הוא נקשר בתשק אהובתו‪ .‬ונדבק בה למלאת תאוותו‪.‬־וטא עושה‬
‫כל חשר תאמר ואשר תשאל מאתו‪ .‬לא נפל דבר א׳ על כל אשר תאמר ט הוא זה‬
‫עד כ ד נטילת נשמתו‪ .‬כמו ק האדם צריך לטות נדבק בו •מ׳ שנא׳ ובו תדבק‪.‬‬
‫טינד תוקף האהבה ש!א ייפרד ממט אפי׳ רגע א׳ כל ימי חייתו‪ .‬והכתוב תלק האהבה‬
‫לבי שנא׳ לאהבה את ה׳ ולשמוע בקולו‪ .‬ולדבקה בו‪ .‬וכתב הרב בחו״ה הלא בספרתי‬
‫שענק הדביקה היא האהבה הנאמנה וצדיק באמונתו‪ .‬והלב השלם בכל מיט שלמותו‪.‬‬
‫שנא׳ יש אוהב דבק מאח‪ .‬וז״ל הרמב״ן בפרישתו‪ .‬בחומש ובו תדבק שתהא זוכר‬
‫השיית תמיד וגדולתו‪ .‬ולא תפרד מחשבתך ממנו בשבתך בביתך ובלכתך וכו׳ יבשכבך‬
‫וכו׳ ע י אשר לא יטו דבריו לזולתו‪ .‬בפיו ולשונו ולבו ומחשבתו‪ .‬איננו עמהם אבל‬
‫הוא לפני ה׳ לבו ודעתו‪ .‬ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהא נפשם גם בתייהם צרורה‬
‫בצרור החיים‪ .‬כי הם בעצמם מעון לשכינה ‪1‬יטם תיים ע״כ‪ .‬ומדרך הדבקות באהובו‬
‫יתלמד ממעשיו אשר הוא עושה לתועלתו‪ .‬כמו ק האדם צריך להיות נדמה ל ט י ת‬
‫ולאחוז במדתו‪ .‬שנאמר והלכת בדרכיו‪ .‬ופי‪/‬ז״ל מה הוא רחום וכו׳ מה הוא חנון זכו׳‬
‫רתנהג האדם בכל עטטו במרת האמצעית ולא ילך בהנהגתו‪ .‬אל א׳ מן הקצוות כי‬
‫בזה לא תעלה הצלחתו‪ .‬והוא הדרך הישרה והטובה נק׳ דרך ה לעובתו‪ .‬כאשר ציוה‬
‫עליה אאע״ה לבני ביתו‪ .‬כמיש אשר יצוה את בניו ואת ביתי‪ .‬ישמרו דרך ה׳‪ .‬לעשות‬
‫צדקתו ומשפעו‪ .‬ומשלימות האהבה הנאמנה ט רבה אמונתו‪ .‬תמיד יום מס תהיה נו‬
‫הבעחתו‪ .‬ולא יבעח בזולתו‪ .‬שנא׳ תמי? תהיה ?גס ה׳ ז?ו תהיה משענתו‪ .‬וכ״כ הרמבין‬
‫‪,‬‬
‫שזו‬
‫צן•‪-‬‬
‫לצן‬
‫אהבת הייתי‬
‫שזו מ״ע שלא נשאל מהוברי השמים המשרתים אותו‪ .‬ההוזים נכוכביס זהמזלזת כל א׳‬
‫ל ט דעתו‪ .‬ולא מזולתם מה עתיד להיות‪ .‬ט הכל מ ד ה להפר אותותס כפל התקרבותלנו‬
‫לעבודתו‪)..‬עי מם׳ פשתים( ומנה תלמד דמצוה לבעות בו ׳תי שיל זאפם זולתו‪.‬־ נכל‬
‫ענייני העולם הוא משגיחי בהשגחתו‪ .‬כללי ופרשי דפרמי ואין לזרים ־אתו‪ .‬כמשי‬
‫בקבלה ארור הגבר וכו׳ ברוך הגבר וכו בעחו בו בכל עת וכוי בעתו בה ע ד מד ו ט‬
‫וכתיב בעח אל ה׳ בכל לבבך‪ .‬ומתק האהבה הנעימה לא ת ט ה אזכרתו‪ .‬ל א ט ט הנאמן‬
‫בבדתו‪ .‬ט אם בדרך כבוד במקום ישיבתו‪ .‬מושב זקנים יהללוהו במת׳ק ודש׳ן ט רבה היא‬
‫תפארת גדולתו‪ .‬כ״ש וק״ו מרוב־אהבתו ית׳ לנו ואנתנו עם מרעיתו‪ .‬שלא לטציא שמו ית׳‬
‫לבעלה בץ בקריאתו בין בברכתו וצריך להתחזקזלהתאמץ וליזהר כט;יכולתו‪ .‬שלא*עלה על‬
‫שפתו‪ fk .‬לצורך גדול ובמורא זפתד ורתת וחלחלה אחזתו‪ .‬כדאמריק במס׳ תמורה־ פי״ש‬
‫אמרתו‪ .‬אזהרה למוציא ש״ש לבעלה שגא׳ אתה' ^טךתירא ה ד אמורה אזהרתו‪ .‬והשומע‬
‫אזכרה מפי חטרו לבשלה בשגגתו מזהירו ומתרה בו התראתו‪ .‬שלא ישוב עוד לכסלו זתקלתו‬
‫ואם במזיד טיב לנדותו‪ .‬ואם לא נדהו בשעתו‪ .‬ט א בעצמו יהא בנדר‪ .‬והכי איתא‬
‫בפדדם פי׳ כונתו‪• .‬יש מפרשים הוא בעצמו‪ .‬היינו השומע שלא חש •לכמד קוטשהייל‬
‫לנדותו‪ .‬בקהל עדתו‪ .‬ואם היה מתיירא ממנוזט״ל לנדותו‪ .‬בינו לבינו ולבזותו‪ .‬ולהתירו‬
‫מיד כדי שלא יכשיל לרבים בתברתו‪ .‬והרמב״ן בנדרים פי׳ כוונתו‪ .‬ס א בעצמו‪ .‬טיכו‬
‫המזכיר אף ט לא נדה אותו‪ .‬שוס אדם מהשומעים אותו‪ .‬הוא• יחלת מנעליי וישב‬
‫בקרקע בנדויו על חעאתו‪ .‬ויבקש מג׳‪.‬שיתירו לו‪.‬התרתו‪ .‬ואז ונסלח לו כלי הכנעתו‬
‫ואם לא עליו נאמר אם לא תשמור וכו׳ ליראה את ה׳ הנכבד וט׳ והפלא ה ‪ /‬א ת‬
‫מטתך וכו׳ ככתוב בתורתו‪ .‬ואזכרת ה׳ לבעלה ט א בכל לשון לאסר איסר בץ בשבועתו‬
‫שבועת תנם שלא חייבוהו ב*ד על עענתו‪ ,‬בץ בשםעתשקר או דברי הבאי או ב ד ך‬
‫ברכתו‪ .‬שאינה ראויה ואינה צריכה להנאתו או לתפלתו‪ .‬ודבור ג׳ של עשרת הדברות‬
‫ט א לא תשא את שם ה׳ ‪1‬יטך‪ .‬וארז״ל כשנאמר דבור זה נזדעזע כל העולם‪ .‬והלו‬
‫וזעו ויפג לבם ואימה ופחד ורתת אחזתם כולם‪ .‬מקענם ועד גחלס‪ .‬ד ׳ אופנים יש‬
‫בדבור זה‪ .‬כאשר תחזה‪ .‬הא׳ שלא לישבע על הדבר הידוע‪ .‬שאינו כן כגון עצ איש‬
‫שהוא אשה ועל ע מ ד שיש שהוא זהב וכיוצא מזה שזה קשה לשמוע‪.‬־ הבי־ שלא לישבע‬
‫לאמת את הידוע‪ .‬על השמים שמים‪. .‬ועל המים מים‪ .‬וכעזה׳ד בדברים דועיםוגלויסג‬
‫הג׳ שלא לשבע לבעל את המצוה‪ .‬אשר צווה‪• .‬כגון שלא להנית תפילין •וכדומה‪- .‬או‬
‫להכות חבירו או־ לקללו או לגזול ממונו או למוסרו‪ :‬ט ד אנס וכדומה‪ .‬הד׳ שלא לשבע‬
‫לעשות דבר שאינו יכול לקיימו‪ .‬כגון שלא לישן גיי לילו טומו‪ .‬או שלא ״לאכול ז׳ ימים‬
‫אפי׳ מעעמת מלתמו‪ .‬כ״ז הוא שבועת שיא‪ .‬שהרי מצוה מסיני שלא לעשות מזה אפי׳‬
‫ירבו לוחציו‪ .‬ועל כל אלה הד׳ מיני שבועות‪ .‬מלקין אותו ברצועות‪ .‬ועל השבועה‬
‫האחרונה‪.‬־ שלא לאכול ולעינו לא ימן טנה‪ .‬ישן לאלתר ויאכל לאלתר‪ .‬ואעפ״י שזה‬
‫לאו שאץ בו מעשה‪ .‬קבלו מסיני שליקק עליו‪ .‬ואין חוק ואין מהסה לא תחמול ולא‬
‫תכסה‪ .‬וכתב רי״ו ורס״ג ואסור לישבע חנם‪ .‬אפי׳ על האמת עד שיתתייב ב נ י ד לפי‬
‫דינם‪) .‬עי׳ חרדים( ואמרו במסכת ברכות‪ .‬כל המברך ברכות שאינן צריכות‪ .‬עובר‬
‫בלאו דלא תשא‪ .‬וכ״כ הרמב״ס זיל ויהיה למשיסה‪ .‬וכתב הוא ז״ל סוף הלי שבועות‬
‫כל המזכיר לבעלה שם ‪ k‬דעות‪ .‬עובר על לא תשא‪ .‬ועונשו חמור מאד בחרפה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וטשה‬
‫‪MS‬‬
‫אהבת י חי״ת‬
‫יא‬
‫לצו‪,‬‬
‫ובושה‪ .‬זחשאתז קשה‪ .‬והוא בכלל מ״ש בתו׳ הקדושה‪ .‬א ם לאי תשמור לעשוש ליראה‬
‫את ה׳ הנכבד והנורא והפלא ה את מכותך זכו'־ בזעם ועבדה‪ .‬ובכלל היראהישלא‬
‫להזכיר שמו יהי לבעלה‪ .‬ולאו דווקא הוא אלא אפי׳ הגורם לחבירו לישכע לבעלה!‪;•fr‬‬
‫וכן אסור לישבע שבועת הרשות‪ .‬־כמן שעשהיזבר מ או שלאי לעשות‪fwrw :‬‬
‫שבועת שקד‪ .‬אשר ;לעונשה אין חקר‪ .‬שמביא ׳כליה חיו זהכל עוקר; שנא׳• ו ל מ ב ע‬
‫גשמי לשקר‪ .‬וכלתו את עציו זכו׳ כ*ז גרם המעלות‪ .‬שאתם מתרשלים‪ .‬בוראת‪.‬יהי‬
‫וכבודו וגדולתו זכל א׳ עינו מעלים‪ .‬ההי׳׳ב זיאר עינינו‪ .‬באור תורתו‪ .‬לעבודתו וליראתו ע‬
‫ילעתם־כי השי״ת רועה ישראל; באשר יואל‪ .‬לכן תמידיההמ מצפים לד‪ ,‬ומיסלים‬
‫‪ .‬לו‪ .‬ובכל עניינכם המסרו לו‪ .‬והוא היודע ועד העוב״בעיניו יעשה‪ :.‬וקיימו מש׳יה‬
‫וה׳ ‪11‬הים מתסירותמיד תהיו בביתו‪ .‬ולא תזוזו־ משם־ ובזה י ־על פניכם תהיה יראמד‪.‬‬
‫ולא תזוז מחשבתכם ממנו‪ .‬ותמיד תחשבו בעיני ׳שכליכם ט הוא ‪1‬יטנו‪ .‬משמים השקיןן‬
‫על ב״א לראות היש משכיל דורש אתאלהיס‪ .‬השוכן‪ .‬גבוהים‪.‬״הייס בעלן ׳השכל ‪-‬תדרשי‪.‬‬
‫ובדאייתכם־ במעשיו מוראים גסי• אתם רושם למעלה *מעשו‪ .‬׳כמו י מ ע מ כ ר ־ ע ״ י‬
‫הסתכלותה בביצתה היעב ועינה לא נעלמה‪ .‬נוצרת׳‪:‬ונרקמה‪ .‬במוך ׳ביצת‪:‬הנעמה‪.‬‬
‫ב ד ה שלימה‪ .‬ומתבקעת ויוצאת לחוץ ב ד ה נעימה‪ .‬ק ־ה׳ !יהינו השוכן רומה‪ .‬עיי‬
‫דבקותך זאהבהך בו ישפיע לך כל מיני שפע עזב וברכה שלימה‪ ,‬וע״זיכהיב ‪>B3fff‬‬
‫זכודך ואז״ל כדרך שבא ליראות‪ .‬כך בא לראות‪ .‬וזה ־הדבר לכללות העם הוא גיפ‬
‫בשנה‪ .‬אבל למדעי דעת וחכמה כל ע ת ועונה‪.‬־ בהסכלותם בתבונה‪ .‬כלפי מעלה‪.‬‬
‫ומשעבדם עצמם בלעותא דלבא •בעסק התו׳ והמצוה והתפילה‪ .‬נ ם יה׳ יתן ־העוב‬
‫ובאיתעדותא ־דלתתא‪ .‬יתעורר איתערזתא ־דל^לא‪ .‬מרעווא דכל דעדן ׳הוא־ גלי‬
‫‪:‬־עמיקתא ומסתרתא; ברין׳ הוא נ ד ך שמיה לעלם ולעלמי• עליךא‬
‫‪,‬‬
‫ףןלא‬
‫״‬
‫‪ .‬גדולת ד\ ת •‬
‫‪/V‬‬
‫בני •הנעימים‪ .‬השמרו לכם •?ל הימים‪ .‬אשר •אתם ־ תיים ־הוז זהירים •ושלימים‪• .‬־בלב‬
‫‪.‬׳ תמים״ ושמעו זאת־ נגד כל העמיס‪ .‬ואל מקוצר בתוכחתי לאשר אני ׳מצוה־אמהם‪.‬‬
‫מחילת• הכל אל תפט ‪ to‬מדעתכם‪ .‬ומתשטתיכם‪ .‬בשבתיכם יבביתכם‪.‬־׳והלכתם‬
‫לזרכיכם‪.‬׳ו‪3‬שכבכס ובקומיכם‪ .‬בכל לב־ובכל ׳נפש‪ .‬כי אין־ לכם תופש׳‪ .‬ולא־טפש‪.‬‬
‫ובדעת שלימה ‪:‬ואהבה רבה תהיו מקיימים‪ .‬מצות שדתי הי‪-‬לנגד•תמיד־כיהוא אדק‬
‫הכל• צור עולמים‪ .‬כי הוא חייכם ואורך ימיכם; ולא יעה אתכם‪ ,‬השבע העכור ־הרע‬
‫הגובר עליכם‪ .‬לתור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ .‬ותמיד מם יום'יראל^־שדי־עלעלכס‪.‬‬
‫ט הוא^הינו אל? תמבחן באה״ר בלי י שמץ הרהור ימיו אחדי התוהו‪, :‬־מאין הוא<‪2‬י‬
‫ג ד ל ז נ ו ר א הוא‪ .‬והכל נגדו כאין והמה ־הבל‪ .‬ואחריתם אבל‪ .‬וכסע׳הקנהידצוךתנומז‬
‫מהבל‪ .‬־הקטבואמרי טנהיאשר אמרו חכמיהמדע‪ .‬ככלכל זדרמג־הביפז בפין‪.‬־בנגין‬
‫הטעו‪ .‬השכל הישר‪ .‬אשר שם בנו מצרינו ביצירת האדם אשר יצר‪ .‬להיות לנוי ־מורה‬
‫דרך ואבן בוחן‪ .‬למען אמצא חן‪ .‬לצרף־ לבטנו לתושיה‪ .‬לבל י נהיה נשיה‪ .‬הלא ד ע ת ם‬
‫אם ליו שמעתם‪ .‬כי ‪• to‬רם ונשא‪1 .‬י נערן בקדושה‪ .‬הוא הוה ויהיה ו ה פ י ש ו ק‬
‫מרום דר עליה‪ .‬עיניו בכל צופיה‪ .‬׳נשגב על כל‪ .‬מכלכל כל‪ .‬אין לו קלם־ ואחור‪ .‬לא‬
‫יכילהו מקום ולא יחליפהו זמן ח״ו כמו‪-‬הזקן והבחור‪ .‬שאו מרום עיניכם ׳וראו מי ברא‬
‫‪:‬‬
‫אליי‬
‫צו‬
‫גדולת הי״ת‬
‫לצו‬
‫אלה‪ .‬השמש והירח‪ .‬להיותם על הארץ כ ל א ר א בפ״ע בשעתו זורח‪ .‬וספור הכוכבים‬
‫מאירים ומזהירים והנם נצבים‪ .‬כל צבא השמים נאספים‪ .‬וגבוהים עליהם מלאכים‬
‫ואופנים ושרפים‪ .‬וחיות הקדש ותכונתם וגדולתם'‪'.‬וקדושתם‪ .‬וגטה מעל גבוה‪.‬וגבוהים‪.‬‬
‫שזמר ישראל מושל בעליונים ובתתתונים‪ .‬ה׳ הוא ה‪1‬יטם‪ .‬בשכמל״ו‪ .‬וכל מה שברא‬
‫עומד ומשמש בפחד ומורא‪ to .‬חי גדול וטרא‪ .‬ולעולם אינו משנה את תפקיד‪ .‬ועל‬
‫הכל אק גיוה טבלעדו‪ .‬גבר עליט חסדו‪ .‬בראנו לכבודו‪ .‬לעוב לט‪ .‬להשלים גר״ן‬
‫בעוה״ז למען נזכה ג ם אנחט‪ .‬לתכלית השליטות אט ובנינו‪ .‬בעולמו הטוב ע ם עושי‬
‫רצונו‪ .‬ואם בצדקתך מה תתן לו‪ .‬וברשעתך לא תפעל לו‪ .‬ובכל זאת רוצה־ הי* את‬
‫יריאץ את המיחלים לחסדו‪ .‬ויתעב נסוג אחור לעובדו‪ .‬וטובתך הוא מבקש‪ .‬ות״ו‬
‫רעתך נקש ינקש‪ .‬כי מובתך היא שלימותך‪ .‬ולה׳ המלוכה‪ .‬לכן אתם גס אתם בט‬
‫פועל יד‪ .‬יקירי דדדי‪ .‬השמרו ׳וטוב לכם לא תהיו נופלים מאי מצבא המרום‪ .‬וכל‬
‫אשר •מצאון דיכם לעשות בכתכם נתת רוח ליוצריכם‪ .‬אשר ברא אתכם‪ .‬כי לכך‬
‫נוצרתם‪ .‬ולעוה״ז הנה באתם‪ .‬להפיק‪ .‬רצוט יתש״ל אל‪ .‬תתרשלו‪ .‬ובזה נחלה תנחלו‪.‬‬
‫ט העושה נגד דצוט מחסר שלמותו‪ .‬ומואס בטובתו‪ .‬ופועל צדק תרב גדולתו‪ .‬ונרצה‬
‫הוא ל‪1‬יהיו ומושיע אין בלתו‪:‬‬
‫מסרתי נ פ ט עליכם להטיב אתכם‪..‬מראשיתכס ועד א ת ד ת י ע מ כ ם ‪ .‬עד‬
‫אשר‬
‫שגידלתי אתכם‪ .‬בעזר אשר עמדי ועמכם‪ .‬נא בני‪ .‬אל תהיו כפויי עובה‪.‬‬
‫ט היא מרה צרה ולא רתבה‪ .‬ואין אני מבקש מכם שום ממון או טובת הנאה תתט לי‪.‬‬
‫תלילה לי‪ .‬ואפילו בתיים תייתי‪ .‬מעולם עליכם ולא על זולתכם לא הטרתתי‪ .‬וכ״ש‬
‫אף אתרי מותי‪ .‬לא עלה ולא יעלה על דעתי‪ .‬ולהועיל לכם כל מגמתי‪ ,‬ולהגאתכם‬
‫וטובתכס יהיה תותלתי‪ .‬ועי״ז בטוב מעשיכם תהיה תועלתי‪ .‬לפט \ ט אבי צור‬
‫ישועתי‪ .‬ולא תתורו אתרי לבבכם ואתרי עיניכם שנאתי‪ .‬לילך אחרי שרירות הלב‬
‫והעינים תרי סרסורי‪ .‬מה תרי האף הגדול‪ ,‬מזה תחדלו תדול‪ .‬הלא ידעתם‪.‬כי ה' ‪1‬יהיט‬
‫ברא כל העולם‪ .‬וכל אשר בה מקטנם ועד גדולם‪ .‬מאפס המוחלט‪ .‬והוא משגיח על‬
‫כל פ ר ט דפרעי בכל מעשי ב*א ואין נמלט‪ .‬ואם יסתר איש במסתרים אין נפלט‪.‬‬
‫׳והכל גלוי וידוע לפטז‪ .‬ואין נסתר מנגד עיניו‪ .‬ולכן בני יקירי‪ .‬הקשיבו אמרי‪ .‬קיימו‬
‫מש״ה דע גיט אביך ועבדהו‪ .‬אין אדיר כמוהו‪ .‬כאשר קבלנו עליט דור אחר דור עד‬
‫הדור אשר בו ממצרים יצאט‪ .‬ועל י \ ס עמדט ושם ראינו‪ .‬נסים ונפלאות וגבורות‬
‫טראות‪ .‬שעשה לעיני הכל־ והמה רואים ונראות‪ .‬במכות מצרים ו ק ד ע ת י״סזמ״ז‬
‫מאליפות מרוכבות תולפות ובאות‪ .‬ועין בעין ראו ה' צבאות‪ .‬במעמד הקדוש והנורא‬
‫לפני ה״ס וקבלט התורה‪ .‬עיי משה נאמן ביתו מנורה טהורה‪ .‬ט א אדונינו רביט‬
‫אדון הנביאים‪ .‬הדר ט א לכל תסידיו הנמצאים‪ .‬מאיש ועד אשה מעולל־ ועד יונק וכל‬
‫יוצאים ובאים‪ .‬ולכן ח״ו ת־׳ו הס לא להזכיר ת״ו שום ספק כלל באמונה שלימה של‬
‫אבותיט‪ .‬גם אנחט ובנינו ובט בנינו עסכ״־ה כי מאחר שקבלו כל זה איש מפי איש‬
‫עד הדור ההוא‪ .‬עין ראתהו ותעידהו אזן שמעה ותאשרהו‪ .‬לא יזוזו ה ד ב ד ם הללו‬
‫מדעתכם‪ .‬ולא יטה כי אם קבלת אבותיכם‪ .‬חייבים אתם בדרטהם ת ט ו הולכים‪.‬‬
‫ויט מה‪ .‬וראה בעיניך כי הוא עשך ויכוננך‪ .‬והוציאך מבנק אמך מליכלוך וטינוף‪.‬‬
‫ממקום צר למקום רחב יפה טף‪ .‬והוא זן ומפרנס אתכם ושומר נשמתכם בקרבכם‪.‬‬
‫‪7$‬‬
‫צו‬
‫גדולת הי״ת‬
‫יב‬
‫לצו‬
‫על זמן הנגזר מלפניו לשוב שמה‪ .‬לנער רעת ומזמה‪ .‬מוריש ומעשיר בלק‪ .‬משפיל‬
‫ומריס הכל מייסר בלק‪ .‬אף לעתו הקרושה אשר לא נוכל להשיג אף אפס קצה לקצה‬
‫ממנו ית׳ כי דרכיו משפט מאר מאד ממט־נסתרה‪ .‬כי לך ה׳ הגלולה והגבורה‪ .‬ולו‬
‫נתכנו עלילות‪ .‬ולו דומיה תהלות‪ .‬לכן בשומכם כל זה על לבבכם‪ .‬חיל כיולרה‪.‬‬
‫יבוא בהרבכם‪ .‬ומהדר גאונו תפחדו‪ .‬ובכל לבבכם ובכל נפשכם ובכל מאדכם באהבה‬
‫ויראה אותו תעבודו‪ .‬אליכם אישים אקרא‪ .‬נא בני‪ .‬בני היקרים‪ .‬השמרו לכם בכל‬
‫הדברים אשר אנכי דובר באזניכם‪ .‬היו יהיו חרותים וחקוקים על מורשי לבבם‪.‬‬
‫וענקים לגרגרותיכם‪ .‬ובה׳ תתהללו ואז תשכילו‪ .‬בכל אשר תעשעותלכו לדרכיסם‪.‬‬
‫^‬
‫ויפן לחננצם‪ .‬וירצה את מעשיכם‪:‬‬
‫שיש לבטלה‬
‫מאהבתו‬
‫ויראתו יח׳ ליזהר אזהרה גדולה‪ .‬שלא להוציא מפיכם חיו שמו הגדול‬
‫והנורא לבטלה‪ .‬ובפרט ח״ה בשווקים וברחובות כי הוא נורא עלילה‪.‬‬
‫)ועי׳ מ״ש ז״ל בדש מס׳ נדרים וכי׳ שמה יאמר לה׳ בתחלה ועי׳ זרק ח״ב דפ״ז‬
‫סיו ע״ב ודרפ״ח( דכל המזכיר ש״ש לבטלה טח לו שלא נברא‪ .‬והוא מקור הברכות *‬
‫ואיט חל על דבר ריקם‪ .‬הרואה יראה כמה היו יראים וחוששים דורוח הראשונים‪.‬‬
‫לכבוד ה׳ עד אשר תקנו תיבזח וכינויים משונים‪ .‬כדי שלא יבוא לדי מכשול להזכיר‬
‫ש״ש לבעלה‪ ,‬וחרדה ילבש האדם וחלחלה‪ .‬שלא להזכיר א׳ משמותיו \ת׳ הקדושים‬
‫המבוארים והמפורשים‪ .‬אם לא בקריאת התורה נביאים וכתובים ופירושים‪ .‬או‬
‫בתפילתו‪ .‬ובתנאי במהוס נקי ובר‪ .‬ושום טינוף שם לא יהיה ולא יתובר‪ .‬ובזה מחריב‬
‫כל אדם בשר ודם‪ .‬יושר נגעה בו יר״ש ותישבי שמו ית להיות זדז וזהיר לקיים‬
‫מצות ה׳ ברה‪ .‬את ה׳ ‪1‬יהיך תירא‪ .‬ובזה תקדש הי״ת גשמים ו ב א ק ‪ .‬ולהפך ח׳׳ו ה״ז‬
‫מתלל ומזלזל במרומי ערן‪ .‬והירא את דבר ה׳ יזהר אף־ מלכותנו בשום כתב כגון‬
‫אגרות‪ .‬כי בעוה״ר באשפתות מושלטס ונגררות‪ .‬וכל מי שהננו ה בבינה‪ .‬ישטל רדע‬
‫נאמנה‪ -.‬כי ‪ b‬הגדול עזרה בצרות‪ .‬השמים ׳שמים לה׳ יוצר המאורות‪ .‬ה א ק וכל אשר‬
‫עליה־פירות ופירי פירות‪ .‬ובידו הכל ורוח •כלי בשר חי לתת לפי המעשים אשכלות‬
‫מרורזת‪ .‬א״כ ראוי וראוי לירא מפט זעמו •וזעפו‪•.‬ולא יחר בנו ידו חמתו ואפו‪.‬‬
‫ט הוא צופה ומביט על כל פ ר ט הבריאות‪ .‬והבל פיהם גרשם לפניו להבדיל כמה‬
‫וכמה אלפי רבבות מיט הבדלות כמו הבל הפה נגד מראות הצובאות‪ .‬לכן שמעוט‬
‫בני ותיתה נפשי בגללכם‪ .‬דעו וראו כי מות ותיים ב ד הלשון‪ .‬להוציא עמו בששון‪ .‬או‬
‫כדחף לנחל קישון‪ .‬מקום אופל וערפל חשך ואישון‪ .‬ויש לכם ליזהר שלא להקל ת״ו‬
‫גשום דבר הנוגע לו יהי ישמור פתחי ט כ ס מלדבר בו‪ .‬דבר זה הוא סייג גדול‬
‫ל ע מ ד ט ר א ה *העבודה הנוראה‪ .‬וראוי לו לאדם הנבחר לחשוב איך מ ‪ .‬ד ם ו ה א ק‬
‫וכל הברואים אשר ־נמצאים‪ .‬כל או״א עושה עבודתו‪ .‬ולמה יגרע הוא מהם אשר‬
‫נברא‪ .‬לקיים את ר ב ד התורה‪ .‬ותמיד יזכור‪ .‬עבד אשר רבו תמיד מ י ט ב עמו וגם‬
‫מצילו מעמק עכור‪ .‬כמה הוא מתוייב העבד להשיב גמול לרבו‪ .‬ולעבדו באמונה בכל‬
‫לבבו‪ .‬קיו שיעשה כן לה׳ ^היט הרתמים והסליתות כי הוא אהבו‪ .‬ויום ולילה יחשוב‬
‫‪.‬בדעת נכונה איך עבדי המלך בעבודתם מאד הם זריזים לעשות הו״ר והס עליזים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואפי׳‬
‫צו‬
‫ש״ש‬
‫לבטלה י‬
‫לצו‪.‬‬
‫ואפי'לפני רואיהם יכירום ה‪.‬ם מתמים‪ .‬ואם‪.‬צריכים לדבר־ דבר יכינו הדברים שלא‬
‫יהיו‪ .‬נלוזים‪ .‬בלי לנעות לשום אל לבם שום מחשבת פיגול‪ .‬ואיך האדם לא יעשה כן‬
‫לבורא משיע ולעבדו במחשבה זכה וטהורה‪ .‬ודיבור ומעשה באופן היותר מוב באימה‬
‫ובמורא‪ .‬ויחשוב כמה הוא• מקשט איבריו הנראים‪ .‬בבואו לפני מלך ביו בתוך הבאים‬
‫רהיו נקראים•‪-‬ק״ו שיקשט איבריו הפנימיים‪ .‬דהיינו בדיבור ומעשה ומחשבותיו לפט‬
‫אביט ־־שבשמים‪ .‬הרואה הנסתרות והנגלות לעיניה‪ .‬ותמיד האדם יזכור חסדיו ית׳‬
‫כי כמה נבראים‪ .‬המה עטים ימדופים בחולאים‪ .‬וצרות רבות ורעות‪ .‬יגיע להם כמה‬
‫מאורעות‪ .‬והאדם יותר מהם מלא עווטת וחטאים‪ .‬ו ע ל ז השי״ת מצילו מכל פגעים‬
‫נראים ובלתי נראים‪ .‬וסובל מעשיו הנראים זהנתבאים‪ .‬אולי ישוב מדרכיו המקולקלים‬
‫‪ , .‬בית‪ .‬גאים‪:.‬‬
‫מחשבה‪ .‬טובה בעבודתו ית;‬
‫לב להבין כמה מן הצורך‪ .‬אל האדם להכין לבו ומחשבתו וכלרמ״ח איבריו‬
‫ושס״ה גידיו לעשות רצון האל ית׳ ברוך יוצרך‪ .‬הלא תראו המאכסן המלך ביו‬
‫י בביתו‪ .‬כמה הוא־מכבר הבית ומרביצי כדי לנקותו‪..‬ומקטרז ברקתי שמנים ומעטרו‬
‫ומלבישו •כדי לנאותו‪ .‬להראות יופיו וטובתו‪ .‬כ״ש וקיו שראוי לעשות יותר ק ר וכבוד‬
‫למלך חי זקים אין זולתו‪ .‬והואיל‪ .‬ולבות בני‪.‬האדם הם ביתו‪ .‬יתש״ל‪ .‬ראוי לכבדן‬
‫ולהרביצן מכל אבק ז ק ועפר־ ה מ ו הרהורי העבירות‪ .‬ומחשבות זרות‪ .‬ולהרביצן במי‬
‫בורות‪ .‬שיתין ומערות‪.‬־ מיס •טהורים מי שושנים‪ .‬היינו‪ .‬דמעות העינים‪ .‬ולרחוךבהם‬
‫הפטם‪ .‬כדרך שרוחצין הרצפה לפני המלכים‪ .‬וימנע רגל זר ערל‪ .‬וטמא לבלתי יהיו‬
‫שם הולכים; כך האדם יתן ־לפניו‪ .‬מהלכים‪ .‬כאתר הנסיכים‪• .‬ויזהר לבלתי יכנס שם‬
‫ערל וטמא הוא יצה״ר‪ :‬שנא>‪.‬הוקר רגלך מבית רעך ורגלך הוא יצה״ר המרגל־ האדם‬
‫בעוה׳׳ו• כדי• ללוכדר־זלהשפילז מאיגרא רמא‪ .‬ובית רעך היינו הלב והנשמה‪ .‬וכמ״ש •אם‬
‫פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ״ד‪..‬כמשרל ב״ך ובימ •פרדס הצדיקים‪ .‬ובו משתעשעים‬
‫במטתות ומרגיעים‪ .‬והוא מ א ס ר י צרי לרשעים‪ .‬וכמו שהבן ראוי לו להטעים לאביו‬
‫מעעמים מאשר אהב כל הימים‪ .‬ק?ו לאביט שבשמים שראוי לנוי להסתכל בו ובתורתו‬
‫ומצוותיו־ כל הימים‪ .‬כאשר הורט‪.‬ולעשות‪ .‬בחיבה ולב תמים‪ .‬כל אשר חפן •ואהב‬
‫אהבת ‪-‬עולמים‪. .‬ואשריו‪ .‬בזה ובבא המתאמץ ־באה״ר וזריזות לרצותו‪ .‬ולעשות רציט‬
‫ותאוותו‪. .‬דהי •האדם‪ ,‬בעבודתו‪ .‬דירה נאה‪ .‬פנדה מכל מיט זבל זעפרזדת ומכל חלאה‬
‫היינו‪ .‬מיט טומאה‪ .‬וגמצעות נאות‪ .‬הייט <ותשבות עהורות‪ .‬ואהבה עזת ו ד ם רבים‬
‫מי• עיטר לרתוץ לכלוכי הכתמים הנרשמים‪•.‬אשה נאה ונבחרה‪ .‬היינו הנשמה הטהורה‪.‬‬
‫היא שפחתו‪ .‬מקושטת מבושמת לעומתו‪ .‬לפניו תעמוד כגלים נאים הם רמ״ח איבדם‬
‫שיחודה על חטא שחטא בכל אבר ואבר וטהרו וקדשו ואז וזרקתי עליכם חים טהורים‪.‬‬
‫וכך פירשו בתיקונים דירה נאה‪ .‬אשה נאה‪ .‬כלים נאים‪ .‬מרחיבין דעתו של׳ אדם‪.‬‬
‫לכן ישתדל האדם לתקן אשר העוה‪- .‬לפני ה׳ בתו׳ ומצוה‪ .‬מרה כמדה‪ .‬טרם ישלם לו‬
‫מרה במדה‪ .‬כי אין לך פגם הנפש יותר קשה מהרהורים רעים‪ .‬אעפ״י שלא יעלה‬
‫על לבו לעשות תעתועים‪ .‬כדאי׳ בזיק פ׳ ויצא‪ .‬אלא יהיה לב טהור וזך והיינו רחצו‬
‫הזכו‪ .‬וע״׳ז‪ .‬אז״ל הרהורי עבירה קשים מעבירה‪ .‬וכתב ראב״ע דמטמא הנשמה הטהורה‪.‬‬
‫והיא‬
‫צו‬
‫מחשבה פ*ובה בעבודתו ית׳‬
‫והיא הכנה אל העבירה‪ .‬כחרישה אל הזריעה‪.‬‬
‫הרעה אשר בלבו נטמעה‪ .‬לפי שהציור ומציאת‬
‫יע׳״ז באה האזהרה ולא תתורו וכו׳ והמהרהר‬
‫כל בגדיו מראש ועד הכנף‪ .‬הלא יביש ליכנס‬
‫יג‬
‫לצו‬
‫יאעפיי שלא יחשיב לעשות המחשבה‬
‫העבירה‪ .‬פוגם ומרחיק האדם מבוראו‪.‬‬
‫דומה לנכנס למקום מטונף ונתלכלכו‬
‫לפני המלך‪ .‬וע״ז נאמר רחצו הזכו‪:‬‬
‫שמירת חותם אמת‪.‬‬
‫יקר למלך עולם‪ •.‬ותנו כבוד לחותמו אשר אתם חותמים בו חותם אמת ובו‬
‫ת^ן‬
‫נרשמים כל זרע ישראל כולם‪ .‬מקטנם ועד גדולם‪ ,‬ומי הוא זה אשר לא יהיה‬
‫בוש ונכלם‪ .‬וירקרק במעשיו כולם בפרטם ובכללם‪ .‬עד אשר יעשה אותם• בכוונה‬
‫שלימה ודעת נכונה זך וישר פעלם‪. .‬הלא תראו מלך ביו אס יגזור‪.‬שום• גזירה הטובה‬
‫היא אם רעה‪ .‬ונחתום בטבעת המלך אין להשיב עליה‪ .‬וכמה טרחות והרפתקאות‬
‫עושים לתקן ענייטה‪ .‬להעמידה על תילה‪ .‬כללותיה ופרטותיה העומדים שם על מכוניה‪.‬‬
‫לבלתי יפרצו גדריה‪ .‬וכל הנוגע בה כנוגע בבת עינו ודמו בראשי לעיני כל רואיה‪.‬‬
‫‪ .‬וכ״ש אם שלח שוס איגרת אשר הוא חתום עליה‪ .‬כמה מן הכבוד עושה האדם אשר‬
‫באה לדו אחר שילוחיה‪ .‬ושש ומתפאר‪ .‬בעיני כל רואיה‪ .‬ונזהר עד מאד לבלתי יבזוה‪.‬‬
‫אפי׳ מיעועא דמיעוטא האשה וילדיה‪ .‬ויאמרו דא גושפנקא דמלכא הארץ וכל אשר‬
‫עליה‪ .‬זכ״ש שלא ילכלך איחה ובמקום בזוי ומטונף לא יניחיה‪ .‬וכל אשר יפיל מדבריו‬
‫הכתוב בה אפי׳ כמלא טמא‪ .‬הרשות נתונה לעשות בו נקמה‪ .‬וירדפו אותו עד חרמה‪.‬‬
‫בשוטים ובעקרבים בבושה וכלימה‪ .‬וחרפתו לא תמחה‪ .‬לדרי עלמא‪ .‬דא הוא עבדא‬
‫דמריד ברביה ארם להבל דמה‪ .‬וכ״ז הוא כבוד המדומה היום כאן ולמחר תאכלנו‬
‫ד מ ה ‪ .‬ויעבור והנה איננו‪ .‬עאכ״ו ראוי לנו ויאה לנו‪ .‬לתת יקר וגדולה וכבוד והדר‬
‫לה׳ ‪1‬יהיט‪ .‬אשר שמו ית׳ חותם תעודה חקק בבשרינו‪ .‬וחתם אותנו בו חותם אמת‪.‬‬
‫ולעו״ע היא בנו נרשמת‪ .‬ואיך נקשיח ערפינו ונשיח דעתינו‪ .‬מכבודו ית' שהוא תמיד‬
‫עמנו‪ .‬העל אלה אתזתט רעד ורתת וחלחלה‪ .‬ואימה ופחד ‪ to‬נורא עלילה‪ .‬כל היום‬
‫ההוא וכל הלילה‪ .‬לא נסור ממנו מחשבותינו ורעיונינו עד עולם סלה‪ .‬ובפרט בעת‬
‫התפלה או בעסק התורה או נעשות שום פעולת מצוה קטנה או גדולה‪ .‬תהיה לשם‬
‫פועלה‪ .‬ובזה יהיה נ״ר למעלה‪ .‬ועיי׳ז לעשות‪ .‬רצונך גיהי חפצתי עשה רצונו כדי שיעשה‬
‫רצונך באהבה רבה בחמלה רבה אמונתך סלה‪ .‬עי׳ תיקוני •זרק דס׳׳ה ע׳יב ותבין‪:‬‬
‫חסדיה‪/‬‬
‫תמיד‬
‫יומם ולילה לא ישביתו‪ .‬רעיונותיכם ומחשבותיכם מלהתבונן בנפלאותיו ית׳‬
‫ורוב תסדיז אשר עשה לנו מיום ברא גיהיס אדם בצלמו ודמותו‪ .‬שנא׳‬
‫וזכרת את כל הדרך וכי' שמלתך וכו׳ ומינה נלמד ק״ו אם~ גצעויט‪. .‬אנו ובנינו‪.‬‬
‫לזכ^ר חסדי אבותינו‪ ,‬כ״ש שכל או •א מישראל חייב לזכור החסדים הגדולים הנפלאים‬
‫לעיניט‪ .‬שתמיד הוא עושה עמנו‪ .‬שמציל אותנו‪ .‬משיני אריות הגוים ההם העומדים‬
‫עלינו לכלותינו‪ .‬ולזה תקנו לני‪ .‬שאומרים בכל יום מזמור לילי ה׳ שהיה לנו‪ .‬וכן חייב‬
‫כל או״א ממנו‪ .‬לזכור החסדים שגמלויהי׳׳תמעת שיצרו בבטן אמו‪ .‬והנה כאשר יגדל‬
‫ויכיר בעצמו‪ .‬גדולת בוראו ראוי לבא להשתהות לפניו‪ .‬ויכנע לבבו הערל ולהראות‬
‫ד‬
‫לי‬
‫צו‬
‫חםדי הי‬
‫לצו‬
‫לו כי הכיר בטובתו‪ .‬והאיש הגלבב מעשה ידיו להתפאר יכין לקראתו‪ .‬ויבוש יעשה‬
‫תשובתו‪ .‬ויתקן עוותתו‪ .‬ויצר מאשר היצר הזונה הטעה אותנו‪ .‬ולא הטיט אוזן לקול‬
‫מורים ואחרי שרירות לבנו הלכנו‪ .‬גם אנחנו גם אבותינו‪ .‬פקח עינך וראה מ״ש‬
‫הרשב״א ז״ל באגדת אע״ה לא מת‪ .‬הביאו ס׳ חרירים ז״ל‪ .‬כלפי הזרע הנכון הם גזע‬
‫קדיש בו חשק ה׳ ויבחר בזרעו אחריו‪ .‬ללכת בדרכיו ולקיים כל דבריו‪ .‬ממצרים גאלם‪.‬‬
‫והשיב להם את גמולם‪ .‬באותות גדולים ומופתים‪ .‬עשה בהם שפטים‪ .‬קרע הים להם‪.‬‬
‫וטבע בו אויביהם‪ .‬וע״י הפלאים הגדולים והנוראים‪ .‬ושינוי סדרי בראשית הנראים‪.‬‬
‫ידעו באמת כי ה׳ הוא ה^הים‪ .‬יוצר בראשית אדון הכל על כל הנבראים‪ .‬אין עוד‬
‫מלבדו‪ .‬זכר לעולם חסדו‪ .‬בשמים ממעל‪ .‬מדד מים בשעל‪ .‬ועל הארץ מתתת אק עוד‬
‫שנא׳ וידעתם ט אני ה ‪ /‬והביאם לסיני‪ .‬לעיני כל המוני‪ .‬ונתגלה להם באור שכינתו‪.‬‬
‫בקהל עדתו‪ .‬ודבר אליהם פנים בפנים‪ .‬גדולים וקטנים‪ .‬אבות ובנים‪ .‬ונתן להם תורת‬
‫אמת‪ .‬הכר נא למי החותמת‪ .‬נמצא בידם פדיון נפשם וגופם‪ .‬האבות עם טפס‪.‬‬
‫שהבדילה מכל גויי הארצות הקדמונים‪ .‬אשר בחשיכה התהלכו עובדי אלמים להיות‬
‫זונים‪ .‬הבל המה מעשה תעתועים‪ .‬מעט ורעים‪ .‬וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן‬
‫לנחותם‪ .‬הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם לראותם‪ .‬בדרך לעת הצורך‪ .‬הוליכם‬
‫במדבר מ׳ שנה‪ .‬מזויח זה ומפנה‪ .‬מקום נחשים ועקרבים וחיות ושרפים‪ .‬והם בענני‬
‫כבוד מוקפים‪ .‬ואין שטן ואין פגע רע‪ .‬ואין דבר נגרע‪ .‬הוריד להם לחם מהיש‪ .‬ומן‬
‫הארץ באר המים‪ .‬ולא חסרו דבר‪ .‬כל המ׳ שנה שהיו במדבר‪ .‬בנים גדל ורומם‪ .‬לילה ויומם‬
‫והם פשעו בו‪ .‬כמה ימרוהו במדבר וכו׳ ויאמר בפיו להשמיד כי לא מלבו‪ .‬גם בפיו‬
‫רמז למשה אוהבו‪ .‬להתחנן לו עליהם בכל לבבו‪ .‬באמור אליו הניחה לי רחר אפי וכו׳‬
‫אז נתחזק משה והתפלל ויחל משה כו׳ ויאמר סלחתי‪ .‬וראיה כי מחל להם מחי״ג‪ .‬ולא‬
‫זכר להם פשע ועבירה‪ .‬והראה להם אהבהו הגדולה‪ .‬לא זזה ממקומה בחו״ח וברתחטת‬
‫וחמלה‪ .‬עשאם דגלים בארבע רוחות‪ .‬ושכינה ביניהם‪ .‬לחופן! עליהם‪ .‬משכן מלא מאור‬
‫נוגה דוגמת מחנה מלאכיו והוא באמצעית שש ומתפאר מאין פוגה‪ .‬להודות להלל‬
‫ברוב שמחות וגיל ובלי שום דאגה‪ .‬זה \ ואנוהו‪ .‬הוא !יקינו אבינו מלכנו וארוממנהו‪.‬‬
‫ואנתנו עמו וצאן ידיו‪ .‬בניו ועבדיו‪ .‬כשתילי זתים סביב לשלחנו‪ .‬ותכף רצה להנתילנו‪.‬‬
‫הארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו‪ .‬והבנים פשעו *בו ררגזו באהליהם‪ .‬וימאסו ב א ק‬
‫חמדה אשר נתן להם‪ .‬ועכיז לא הפר בריתו עמהם‪ .‬אך את בטהם הקים תתתס‪.‬‬
‫והנחילה להם לא בחרבם ולא בקשחם‪ .‬כ״א בכוחו הגדול והנורא‪ ,‬כי לא ככל מלתמות‬
‫העמים הנלחמים אלא עם אלו סוס מוכן ליום מלחמתם‪ .‬ולה׳ תשועתם‪ .‬מ״מ הדבר‬
‫הוא נסתר מחמתם‪ .‬אך במלחמתם של ישראל היה הדבר גלוי לעומתם‪ .‬ונודע לכל‬
‫כי ה׳ הוא הנלחם להם ביציאתם‪ .‬ובביאתם‪ .‬ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריתו‪.‬‬
‫והיו אומרים עלינו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו דרך שיחו‪ .‬ונפלה חומת העיר‬
‫תחתיה‪ .‬ונכנסו בעיר ובאש שרפוה‪ .‬ועמדה להם חמה‪ .‬בגבעון דום בקולי דממה‪.‬‬
‫לעיני כל העולם‪ ,‬יראו גויס ויבושו כולם‪ .‬ודוד הוא הקטן במלחמה לא לומד‪ .‬ונגד‬
‫הפלשתי הגבור במלחמה מנעוריו אין כמוהו מלומד‪ .‬בתוקפו הוא עמד‪ .‬ונמסר בידו‬
‫בתרפה ובוז אשר לא ימד‪ .‬וכמה פלאות אין מספר עשה עמנו ית׳ הם כתובים‬
‫בספר הנביאים‪ .‬מעשים נוראים‪ .‬והמליך עלינו מלך צדיק תסיד קדוש דוד עבדו‪.‬‬
‫והאציל‬
‫חסדי 'ד׳‬
‫צו‬
‫יד‬
‫לצו‬
‫והאציל עליו רוח קדשי כן יתן לידידו‪ .‬ושר שירים מפוארים‪ .‬מודעים את הדברים‪.‬‬
‫הבאים וההוויה והעוברים‪ .‬ונתן לו הקב״ה בן חכם ישמח אב לא היה כמוהו חכם בכל‬
‫היצורים‪ .‬והמליכו תחתיו‪ .‬וכל העמים עבדוהו והשתחוו לפעמי מרכבותיו‪ .‬ובנה מקדש‬
‫ל^הינו בידשת״ו ועמו יש יושבים בצל קורותיו‪ .‬בד׳ רוחותיו‪ .‬בארץ יש כדגלים‬
‫במדבר מקצותיו ועד קצותיו‪ .‬וכי פשעו בו היה שולה להם עבדיו הנביאים‪ .‬השכם‬
‫ושלוח מורים חעאים‪ .‬להתרות יבנו שנשוב מדרכינו אל!יהינו‪ .‬ולא שמענו‪ .‬וכי נתמלאה‬
‫סאת פשעינו‪ .‬הרס בעברתו המקדש המעוז וזרה הלאה זרה אותנו‪ .‬בד׳ כנפות הארץ‬
‫סביבות ירו׳ מרחוק עמדנו‪ .‬ואף גם זאת בהיותינו בארץ י לא לנו‪ .‬בעומדינו להתפלל‬
‫שמנו פנינו נוכח המקדש ממזרח וממערב מצפון ומים אולי יאר פניו אתנו‪ .‬א״כ‬
‫אנחנו עדיין כדגלים כאשר היינו‪ .‬ואם הגופוח רחוקות‪ .‬הלבבות קרובות ודבוקות‪.‬‬
‫והיו עיטט ולבינו שם כל הימים‪ .‬אבל אנחנו אשמים‪ .‬ועדין לא שבנו מתעיותינז‪ .‬ולכן‬
‫נתארך‪.‬קציט‪ .‬ורובי גליותינו‪ .‬ומצאוט צרות רבות ורעות‪ .‬לא שלוט ולא נחנו ולא‬
‫שקענו מכמה מאורעות‪ .‬ויבא רוגז מעת לעת ומפקידה לפקידה‪ .‬גירושין וטלטולין‬
‫ותרבות שלופות וקול תרדה‪ .‬בא עת קפדה על קפדה‪ .‬מי נתן למשיסה יעקב ויש׳‬
‫לבוזדם וחיל כיולדה‪ .‬הלא ה׳ זו חטאנו לו‪ .‬במצות לא תעשה הלכנו עמו בהרי דרך‬
‫עראי וברפיון ידים נתרשלו‪ .‬ובמצות עשה אוי ואבוי לנו‪ .‬דלא איכשור דרי ולח טובים‬
‫אנחנו מאבותינו‪ .‬ואין אנחנו בטוחים מגירושין אחרות וחרב היונה‪ .‬וכוסות התרעלות‬
‫ששתו אבותינו מרה כלענה‪ .‬ואין איש שם על לב להקיץ משנתו‪ .‬ולהחעורר מתרדמתו‪.‬‬
‫להחזיק בו כולנו‪ .‬כצאן תעינו‪ .‬איש לדרכו פנינו‪ .‬איש לבצעו מקצה הארץ ועד קצהו‪.‬‬
‫וכי יקרא איש את רעהו לא יעננו‪ .‬וגס אנחנו בעונותינו‪ .‬רבו כמו רבו דעותינו‪ .‬ועד‬
‫לשמים גדלו אשמוחינו‪ .‬כי לא נשים על לב איך בנס אנחנו חיים וקימים בתוך העמים‬
‫האורבים לנו‪ .‬כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו‪ .‬והקביה ברחמיו מידם מצילט‪.‬‬
‫דכתי׳ ואף גס זאת בהיותם וכו׳ וטסים ונפלאות גדולים עושה עמנו‪ .‬מיום הגלנו‬
‫מארציט ולא עשה כן לכל הגויס‪ .‬והמה מפורסמים וגלויים‪ .‬וגס לכל יתיר‬
‫ויחיד עושה כמה ניסים‪ .‬ואנחנו כפויי טובה לאדון הכל על כל המעשים‪ .‬והן אמת‬
‫טענת היצר גדולה ומפורסמת דוחק השעה על המחיה ועל הכלכלה ואת פת רוצים‪.‬‬
‫וחסכון כיס קשה וכלו הכיס ים הם היו בעוכרינו‪ .‬לא נתנונו השב רוחנו‪ .‬ובטלים‬
‫אנחט ומבטלים את התו׳ מעוני לפי שבטלנוה אנו מעושר כל בהיותינו‪ .‬על אדמתיט‪.‬‬
‫ובכל מושלת מלכותינו‪ .‬כמאמר התנא במתק לשונו‪ .‬ומ״מ דה׳׳כ תחת אשר לא וכו׳‬
‫ועבדת את אויבך וכו׳ ולא גזר עלינו מלכנו‪ .‬דל[ אלף שנים נשב בגלותינו‪ .‬כמאמר‬
‫נביאו נהנני שוממה כל המם וכו׳ יום שלו ית׳ נורא ואיום‪ .‬ולפי שלא התעוררנו‪.‬‬
‫ובתשובה לא תזרט‪ .‬נתארכו ימי גלותינו עוד כמעט קט כלינו‪ .‬ביום השני ואנתנז‬
‫לא נושענו‪ .‬ועתה יש׳ דרשו מעל ספר‪ .‬דברי הנביא הושע הנותן אמרי שפר‪ .‬ניבא‬
‫ואמר אחר ישובו בני יש׳ ובקשו את י ה'!יהיהם ואת דוד וכו׳ ופתד אל ה׳ ואל טובו‬
‫באתרית הימים‪ .‬כל איש יחרד מפחל־ ה׳ ומהדר גאונו בלב תמים‪ .‬נחפשה דרכינו‬
‫וכו׳ וכפקח עין שכלינו‪ .‬ונחזי אנן דשלשה הנה קורותינו‪ .‬א׳ חסרון ידיעתינו‪ .‬את ה׳‬
‫‪ .mk‬דכתיב ידע שור וכו׳‪ .‬ב׳ עצלותיט ורפיון ידינו‪ .‬במצותיז ית׳ כ״ש כפי רצ;ו‪.‬‬
‫‪M‬לכן‬
‫‪.1‬‬
‫ג׳ העדר תשובתיט‪ .‬לתקן את אשר עוותט‪ .‬ולרפא את הריסות ‪.‬מזבח ה׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אנשי‬
‫צו‬
‫חםדי ה׳‬
‫לצו‬
‫אנשי לבב שמעו לי ואיש את רעהו יעזורו ‪.‬לאחיו יאמר חזק התעוררו‪ .‬על ג׳ אלה‬
‫נדעה נרדפה‪ .‬שעה א׳ קודם יפה לדעת את ה׳‪ .‬אור עיני‪ .‬ואחרי מצותץ תרדוף‬
‫נפשיט‪ .‬ותשובתינו הרמה נעלה במעלות עד אשר חעאינו כשלג ילבינו‪ .‬ולא לכבוד‬
‫עלמינו‪ .‬אלא לכבוד ידידוח אור נפשיט רוחינו ונשמתינו‪ .‬הוא ‪1‬יהינו אביט בוראינו‬
‫גואלינו הרשינו הורנו'והדריכו זיו חיינו טהור לב יוצר הכל מלכו של עולם‪ .‬אולי יתעשת‬
‫לנו וישיב שכינתו לביתו‪ .‬ויחזור להשתעשע בנו‪ .‬כמקדם כאשר היתה באמנה אתו‪.‬‬
‫לכן השמרו לכם פן תשכחו את ה׳ גיהיכם‪ .‬ואז״ל כל מקום שנא׳ פן ואל ה״ז לא תעשה‬
‫והרי כאן י שני לאוין הוזהרנו בזה לזכור ‪ to‬רם ומתנשא‪ .‬בכל עת ורגע לא ייעף‬
‫•ולא י‪.‬גע‪ .‬וחייב האדם לקנות לנפשו תמיד הנהגות טובות‪ .‬מן הזכירות המתזיבות‪ .‬כמו‬
‫היראה והצניעות וקישוט המחשבות‪ .‬ותיקון‪.‬המידות בהכנת הלבבות‪ .‬שנא׳ בה׳ יצדקו‬
‫ויתהללו‪ .‬כל זרע יש׳ כולו‪ .‬מרבינו יונה‪ .‬ולא‪ .‬תשכתו מעמד ה״ס‪ '.‬ותמיד יהיה בק‬
‫עיניכם עשרה זכירות‪ .‬לדורי •דורות‪ .‬ועייז אשר תמיד תתשובו ביראת‪ .‬ה׳ ותתצונט‬
‫בנפלאותיו אשר עשה‪ .‬ותהיה יראתו על פנ‪7‬ם בקרישה‪ .‬כי האנשים שאינם עורכים‬
‫מחשבותם‪ .‬ואינם מכוונים דעתם‪ .‬להתבונן ביראתו •ית׳ •ותהי יראתם• אותו מצות‬
‫אנשים מלומדה הם נלכדים בשחיתותם‪ .‬ועליהם •נאמר לכן הנני יוסיף להפליא את‬
‫ה ע ם וכו׳ ונא׳ מדוע דרך רשעים צלחה קרוב אתה בפיהם זכו׳ וכתיב כי הנה רחקיך‬
‫יאבדו‪ .‬ע״כ מרבי׳ יונה‪ .‬ותמיד יומם ולילה תחשובו בדרך טובים לעשות רצון ^ חי‬
‫נורא עלילה‪ .‬כי הכרת מציאותו היא סיבת האהבה והתיזזק באמונתו‪ .‬והכרת תםדיז‬
‫והתקוה והאמונה‪ .‬וזכרון נפלאותיו בדעת נכונה‪ .‬הס גרם המעלות באהבתו‪ .‬ואמר‬
‫החכם ברוח מבינתו‪ .‬האדם משכן ‪ to‬בעולם השפל‪ .‬וסביבו חשך ענן ואופל‪ .‬והי אמר‬
‫לשכון בערפל‪ .‬לזאת בני ידידי‪ .‬דע את ‪.‬ג^הי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה‪.‬‬
‫‪.‬וסבול חירופי וגידופי בני אדם למען עשות הטוב והישר בעיני בוראיך ‪ to‬הגמל‬
‫רם ונשא‪:‬‬
‫י השגחת הי״ת‪.‬‬
‫בני בחוני הביטו נא וראו כי בעולם ההויה וההפסד הזה‪ .‬עם היותו בכללותו חסר‬
‫השלימות כל ימוח‪ .‬ובכל חלקיו נעדר הנצחיות ומתהפך בתחבולותיו כל העתים‪.‬‬
‫ועליהו יבול והוא‪ .‬לקברות יובל‪ .‬על דאבדין חבל‪ .‬הנה הפלא ה׳ מהמורכב האחרון‬
‫שהוא מין האדם הכולל כל הכחות בכללותם מעולם המלאכים ועולם הגלגלים ועוה*ז‬
‫השפל אבותינו הנק׳ אנשי שם‪ .‬אשר מעולם הס‪ .‬אייו ואחריהם בניהם עם בנ״י‬
‫והשלימם מכל עם ולשון ביתר שאת ומעלה כדי להשפיע‪,‬בהם מהטוב השלם ־יחלק‬
‫גדול בהנהגה נפלאה‪ .‬בדיבוק נמרץ באהבה ויראה‪ .‬יראתו ית׳ יראת הרוממות‪.‬‬
‫וכמ״ש הרב דון אברבנאל ז״ל בס׳ עט״ז אשר לו‪ .‬־שבחר השי״ת בעולמו הזה השפל‬
‫את עמו י יש׳ מכל עם לנחלה לי• כמו שבחר העלול הראשון בעולם המלאכים‪ :‬והגלגל‬
‫העליון בעולם הגלגלים‪ .‬כן בעולם השפלים‪ .‬השגחתו ית׳ דבוקה ושכינתו שרויה בנו‬
‫כאשר אמר מרע״ה ופן תשא עיניך השמימה וכו׳ ואתכם לקח ה׳ וכו׳ אמר כי ההשגחה‬
‫בנו אינה ע״י הגלגלים‪ .‬ל א מאת הסיבה הראשונה ית׳ \ חי חלקנו צורינו אשר‬
‫חסדו נבר עלינו‪ .‬בברית הראשונים‪ .‬אבות ובנים‪ .‬והשכל העיוני יגזור שהקיום הזה‬
‫הנפלא‬
‫צו‬
‫השגחת חי״ת‬
‫לצו‬
‫טו‬
‫הנפלא לא ייתכן להיות מפאת החומריים‪ .‬לפי שאינו מטבעו‪ .‬רק כיושר ומשר המעשים‬
‫התוריים אשר העולם עומר‪ ,‬ויהיה לו לאדם ציור חזק ואמונה שלימה תקועה וקבועה‬
‫בל תמוט עו״ע‪ ,‬כי הטובות וההצלחות עליונות ותחתונות הבאות על העולם הם'באים‬
‫מאת הסיבה הראשונה יתש׳׳ל‪ ,‬ולא מצד הקרי וההזדמן‪ ,‬ולא בכחו ועוצם י ד אדם‬
‫אשר עשה והצליח‪ .‬ולא משום כוכב׳ ומזל קבוע הוא שהשגיח‪ ,‬רק זאת הסיבה הא׳‬
‫יתש׳יל הוא בעל הרצון המוחלט אשר לו היכולת להנהיג העולם כולו כרצונו בעבע‪.‬‬
‫ונגד הטבע כפי מה שיאות לשכר ולעונש המיועד על המעשים הנרצים או הפכס‪.‬אק‬
‫דבר ממנו נעלם‪ .‬מעו״ע‪ .‬ואין נסתר מנגד עיניו משגיח על הכל פרטי דפרטי בני‬
‫האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬צדק ואחת כל אורחותיו‪ .‬משא פנים אין‬
‫לפניו‪ .‬מלכותו בכל משלה‪ .‬ובקבלת עול מלכותו נתקבל השפע על העלית חוט‬
‫החסר והרחמים להצילנו מכל צרותינו‪ .‬ומני שחת יפדה נפשנו‪ .‬לזאת המשכיל אשר‬
‫נדבה התו ׳אותו‪ .‬לקרבה ‪ h‬מלאכת ה׳ ולאהבה אותו ולדבקה בו‪ .‬ישתדל לזכות‬
‫׳ללכת באור ה׳ ותורתו‪ .‬לחזות באורחותיו אורלית התייס האמתייס ויתבודד׳ בהם‬
‫ובמעגליהם‪ .‬ויעזוב חמדת הממונות‪ .‬ושאר תענוגי הגוף הנפסדות‪ .‬וכן מחוייב האיש‬
‫הנלבב‪ .‬שלא ליחס קטן מקנייני העולם לשוס סיבה מהסיבות‪ .‬כ״א אל מעשה‬
‫השלימות‪ .‬אשר עושה אותם הי״ח אשר ביה נפש כל חי ורוח וכו משפיל אף מרומם‬
‫לשלם לו כמעשהו‪ .‬לכן המאושרים אשר ראו הליכות עולם מרבים במלאכת נפשם‬
‫לימודיים תורנייות‪ .‬וטוב המעשיות‪ .‬עם ה‪1‬יהיס ועם הבריוח‪ .‬ולא ישלחו הצדיקים‬
‫בעולתה ידיהם‪ .‬למען ימצאו חיים וכבוד‪ .‬זיהנו מברכות שמים מעל ומתהום רובצת‬
‫תתת בעוה״ז ובעוה״ב ובזה יצוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם‪ .‬ולזאת הסיבה‬
‫נבחרת האומה הישרות עם בניי בהיותם מפרישים עצמם מהדברים החומריים‪.‬‬
‫ומתבודדים זולת בפעולות השכליים‪,.‬ומתעצמים בעייוניהס‪ .‬עד שיפרידו חומרייותיהס‬
‫מהם‪ .‬ונשארים שכלים בהחלט‪ .‬פשוט כאויא כפי היכולת‪ .‬ועל הדביז יתן האדם‬
‫אל לבו תמיד להפליג במושכלוח כפי כחו ויניח ויעזוב החמדות התאוות הגופניות‬
‫התומריזת‪ .‬כי הבל דמה‪ .‬כי באמת המסתיר פניו ממותרות העולם‪ .‬זוכה לראות‬
‫בנועם מתמיד‪ .‬ולא יטריד האדם עצמו לקנות הון עתק‪ .‬לצבות בטן מקנה הצאן והבקר‬
‫כסוס ופרד כסף וזהב לבלי חק‪ .‬ולבנות לו בית מדות ועליות מרווחים לשבת בז‪.‬‬
‫וכמה טובה היתה עצת מנדב בן רכב שאמר באהלים תשבו‪ .‬רק לסיפוק ההכרחי‬
‫לכד חיי האדם‪ .‬כאשר אמרו הנאהבים השלימיס‪ .‬התורה והבדידות בצמצום החיים‪.‬‬
‫יצאו כרוכין זב״ז וזה דרך• אורחות חיים‪ .‬ודרך צדיקים אשר בו יתואר י האיש האלקי‪.‬‬
‫כי הם יכירו וידעו כי האיץ לא ניתנה ‪-‬לישראל בתורת עבודה רק בתורת סיפוק‬
‫לבד בהכרחי יקחו ממט הצורך לכדי פרנסתם‪ .‬ושאר הזמן יעמדו על משמרותם‪.‬‬
‫ללמוד ולקנות חיי עד‪ .‬והשלם לא יהיו תשוקותיו רק לעבודת ה׳ ית׳‪ .‬ויניח דדחה‬
‫ממנו וממחשבתו התאוות הגופניוח בכל כחיי‪ .‬ומישר האנשים כולם אל הטוב ולפרסם‬
‫להם כי היית בוחן לבות וכליות‪ .‬ויודע מחשבות האנשים כולם‪ .‬ושופט אותם על כל‬
‫נעלם‪ .‬לתת לאיש כדרכו וכו׳ הנה כי כן יבורך גבר‪ .‬העל אלה כל איש השלם במרת‬
‫טובו על מקומו בשלום יבא‪ .‬וישמור מצב נתיבו‪ .‬לבלתי הרוס מקום מושבו‪ .‬בפחיתות‬
‫המרות בתאות לבו‪ .‬הבאים מפאת חוזק החומר‪ .‬כי התאוה יותר מנגעים המצורעים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והיא‬
‫צו‬
‫השגחת היית‬
‫לצו‬
‫והיא מן החולאים הרעים‪ .‬הממיתים את נפש האדם חסר מדעים‪ ,‬ולכן האיש הנלבב‬
‫צריך להתיש כחה לפי היכולת‪ .‬כי זה הוא דבר מה שיאמחהו נקי כפים ובר לבב‪.‬‬
‫והחיפוש והחקירה‪ .‬כי כל הדברים שהם שלמי הצורה‪ .‬הנה הם חלישי התומר‪ .‬כי אתי‬
‫זה לעומת זה עשה ה^היס בעח היצירה‪ .‬ולזה מחוייב האדם שאל ירהיב בנפשו וישתדל‬
‫בכל עוז לעמוד על שלימות צורתו ולהתיר כח החומר‪ .‬יצרא דעבירה‪ .‬כי לפי שכלו‬
‫יהולל איש הוא ינחנו בא רח מישור ויתנהו עליון‪ .‬וכאשר יהיו בהוייתם‪ .‬כשלימות צורתם‬
‫בשמירה מעולה יהיו במעלתם‪ .‬וגבורתם ויראתם‪ .‬על כל שאר העמיס‪ .‬היותר חזקים‪.‬‬
‫ולא תבא בקרבם יראתם‪ .‬וכמאמר ריו״ח אשריהם יש׳ בזמן שעושים רש״מ אין אומה‬
‫ולשין שולעת בהם‪ .‬ובזמן שאין עושים רש ׳מ מוסרת ביד כל אומה ולמקרה ופג״ר‬
‫ביד להבת‪ .‬המקרים והעונשים בהסתלק השגחתו ית׳ מהם‪ .‬הסכת ושמע דחז״ל‬
‫כדרבונות‪ .‬דאמר ר״פ לאביי מאי שנא קמאי מתרתיש להו ניסא‪ .‬ואק לא מתרחיש‬
‫לן ניסא וכו׳ ולית דמשגת בן‪ .‬אמ״ל קמתי מסרי וכו׳ ומבזים העניינים המדומים‪.‬‬
‫ומיקד ומייקרים בנפשם הדברים ה^היים רבים ועצומים‪ .‬עד שיבזו אפי׳ התייס‬
‫בעבורם‪ .‬לא כן אנן יתמי ריתמי לא מסרינן נפשין על קדושתו ית׳ כוותהון רבק‪.‬‬
‫ואין איש אחנו בימים ההם ובזה״ז כי חסרנו הכל ונתמעעו הלבבות ותיבבו נכסיהם‬
‫יותר מנפשם‪ .‬יחד בנים עם אבות‪ .‬ולכן צרות רבות סבבוט תלאוח הזמן ומקרץ‪.‬‬
‫וה׳ הסתיר פניו מעם אלה‪ ,‬ויניחהו תחת מערכות שמים ומנהיגיו ושריו‪ .‬לכן התי יתן‬
‫אל לבו‪ .‬בהיות הזמן יקר שבנמצאות ‪,‬בקרבו ישים או׳ר לו‪ ..‬וישתדל להכין חומרו‬
‫אל המושכלות בעודו מחובר עמו בימים ובלילות‪ .‬יען כי יום המות ממנו נעלם‪.‬‬
‫וכל מה שישתדל האדם בצרכי זה העולם‪ .‬וכל תאוותיו ותענוגייו הוא דבר בטל ואין‬
‫בם מועיל מקטנם ועד גדולם‪ .‬אחר שלסוף כל אלה הטובות הזמניות‪ .‬יפרד ממנו‪.‬‬
‫והעסק בהם יפריע האדם עיקר מלאכת ת״ת נפשו‪ .‬אשר הם כולם יהרוסו‪ .‬הריסה‬
‫גדולה אל יסוד הבטן החזק המעולה למעלה מעלה‪ .‬ויזהר בשמירת הסדר הנכק‬
‫המכוון ע״ד הסיפוק לבד באשר הוא מן הראוי‪ .‬ולעשות העיקר מן העבודה האלקיח‬
‫ביתר שאת באהבה רבה לתהילה‪ .‬ולשם \ נורא עלילה‪ .‬והוא ית׳ יברך ברכת הזבח‬
‫ויאכל פרותיו בעוה״ז והקרן לעוהיב לכבוד וגדולה‪ .‬ואז יצליח ישכיל בכל אשר יפנה‪.‬‬
‫וכן מביני מדע יעשו מהעיקר עיקר ומהטפל טפל‪ .‬ולא יהפכו הענינים בבטן העליה‪.‬‬
‫ולהיות כי האדם מחובר מגוף ונשמה‪ .‬הגוף עפר מן האדמה‪ .‬והנשמה באה מאת ה׳‬
‫‪.‬מן השמימה‪ .‬ויצר לב האדם רע מנעוריו‪ .‬לפי שהגוף בתתילת בריאותו מתאוה תאוות‬
‫גופנייות אשר ירד מטה לתחתייות‪ .‬כאשר אמר הכתוב לפתח חטאת רוק‪ .‬לכן הנשמה‬
‫הטהורה צריכה הכנות גדולות במדות מושפלות גדולות ועצומות למלוך ולנצח בתכמה‬
‫ודעת‪ .‬עד אשר תהיה כל תאות הגוף נכנעת‪ .‬רק כדי הסיפוק ההכרתי לבד להחיות‬
‫את נפשי בחכמה ודעת‪ .‬כי לפי טבע המציאות הגוף ניתנה לו הממשלה‪ .‬על הנפש‬
‫הגדולה‪ .‬רבת המעלה‪ .‬להיותה מה״ש מעלה מעלה‪ .‬ואס לא ישגיח האדם על פרטי‬
‫המעשים יטבע בחשך צלמות תאות העזה״ז זחמדותיו‪ .‬עפ״י מדותיז‪ .‬בקניית תענוגי‬
‫׳הגוף הגגוף באכילתו ישתיתו‪ .‬בלבוש מלכות ותהי שמלתו‪ .‬ושאר עידוניו‪ .‬אשר כל אלו‬
‫כולם כחרבות שנונים‪ .‬להשחתת הנפש ואיבודה עד רדת חומותיה לבאר שתת לשאונים‬
‫אם לא יעורר רוחו אל התכלית המכוון אשר הוא טובת הנפש והשארותה מתמדת‬
‫בהצלחתה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫אחדות ת״ת‬
‫טז‬
‫בהצלחתה‪ .‬והיא שיעשה להמשיך הנפש המשכלת‪ .‬אשר היא חלק אדם ‪ to‬בעל היכולת‬
‫אל הטובות הנפשיות הנהיות‪ .‬וכמאמר המלך חלקי ה׳ אמרה נפשי עיכ אוחיל לו‪.‬‬
‫כי הוא ית׳ חלקה ונחלתה כי טוב ה׳ לכל לנפש תדרשנו‪:‬‬
‫עשה תורתך קבע‪.‬‬
‫בני ידידי‪ .‬דעו לכם כי הארס לא •נברא אלא לסגל מצות ומע״ט הן הן טראותיו;‬
‫הן הן גבורותיו‪ .‬וכל מעשיו ומחשבותיו‪ .‬וסעיפיו ועשתנותיו‪ .‬תמיד יהיו בתורה‬
‫חקתיו ותורותיו‪ .‬ואס מעט יוכל לענג נפשי ממה שחנט הי״ת מטובותיו‪ .‬ברוב‬
‫רחמיו וחסדיו‪ .‬אז טוב לו ואשריו אחריו‪ .‬בזה ובבא הדר הוא לכל חסידיו‪ .‬ואם כל‬
‫עיקר מחשבחו וענייניו וכל מעבדיו‪ .‬יהיו לצורכי עוה״ז אף אם באקראי יעשה איזה‬
‫מצוה‪ .‬כאשר איוה‪ .‬לא לרצון יעלו לפי מהללו‪ .‬ולמה הדבר דומה‪ .‬לאדם אשר דרך‬
‫ימים ונהרות‪ .‬לארץ מרחקים הרים וגבעות‪ .‬באופל יהלוך בארץ ציה מדבר שמם‬
‫ויענ״ית‪ .‬כדי להביא סחורה למדינתו‪ .‬למכור אותה למצוא טרף אנשי ביתו‪ .‬וכשגמר‬
‫קניין סחורתו‪ .‬קנה איזה תכשיט לאשתו‪ .‬ואיזה חפצים לבני ביתו‪ .‬והיה כבואו בתזרתו‪.‬‬
‫לעירו ומדינתו‪ .‬יצאו לקראתו‪ .‬אנשי ביתו‪ .‬ובני חברתו‪ .‬ישמחו לעומתו‪ .‬בראותם שהצליח‬
‫ה׳ בידו והסא סחורתו‪ .‬למצוא טרף לנפשם ואם יעזור ה בטובתו‪ .‬יאכלו וישתו‪ .‬וילבשו‬
‫איש כסותו ותכשיטי‪ .‬מה שאינו כן אם הלוך ילך האיש ההוא לפי גאותו ושימותו‪.‬‬
‫וחלף הסחורה חיש קל מהרה מתהלך בשוקיס וברחובות למלאת תאותו‪ .‬וקונה התכשיטין‬
‫בתחלה עד אשר כלה המעות אשר הוליך אתו‪ .‬ואחר כל זה באחריתו‪ .‬בהזדמן קנה‬
‫מעט מזעיר מסחורתו‪ .‬ישלם ישלס בהלואתו‪ .‬מאחר זולתו‪ .‬ויהי כבואו •לביתו‪ .‬והביטו‬
‫בו בניו ואשתו‪ .‬שאין כל מאומה בידו מסחורתו‪ .‬וכל אשר לקח בידו קנהו תכשיטין‬
‫לבני ביתו‪ .‬ויצעקו צעקה כמד׳בר ויתגודדו כמשפטו‪ .‬וטפחו לו על פניו מאין יאכלו—‬
‫וישתו‪ .‬מאין יחליפו איש שמלתו‪ .‬ואף שהראה לכל א׳ תכשיטו‪ .‬ע כ י ^ א ׳ ‪,‬מהם לא‬
‫נתקררה דעתו‪ .‬ויאמרו לו שיטה אהנייא ליה שטותו‪ .‬וכי בשביל •זה הרתקת נדוד‬
‫למלאת רצון יצרך ולילך בשרירות לבך ועצתו‪ .‬היש שוטה כמותו‪ .‬מהסחורה יכול בעל‬
‫היכולת לתת לאיש כברכתו‪ .‬ומן הריות לבדו יכול לקנותו‪ .‬התכשיטין והחפצים יותר‬
‫מזה ונאכלו ונשתו‪ .‬ולהתיות נפשית בתינו די מתסורו אשר יתסר לו לפי פרנסתו‪ .‬ומה‬
‫יועיל לנו התכשיט כשאנתנו רעיבים וכל א‪ .‬ממט נדדה שנתו‪ .‬ודומה לנו זה לנזם‬
‫זהב באף חדר‪ .‬ובמקום מרדעת התמור יתן נזר‪ .‬והנמשל יתעלה הבורא והוא היוצר‬
‫שלח האדם לעוהיז כדי לעסוק אהב כ״א בתורתו‪ .‬וגדול תלמוד המביא אותו‪ .‬לידי‬
‫מע״ט כרצונו ית' וכתאותו‪ .‬וברוב רתמנותו‪ .‬ואהבתו וצדקתו‪ .‬לא ימנע עוב להולכים‬
‫בתמים להתענג במעט מזעיר מתענוגי עוהיז והנאתו‪ .‬והשמתה הגדולה היא לו שמשתדל‬
‫לקנות סחורתו‪ .‬כרצון יוצרו אשר נפח בו נשמתו‪ .‬והיינו עסק תורתו‪ .‬וקיום מע״ט‬
‫אשר יעשה כל י ד תייתו‪ .‬והיה כאשר יחזור לביתו‪ .‬דהיינו עוה״ב יצאו לקראתו‪ .‬צדיקי‬
‫וחסידי עליון הראוים לסיעתו‪ .‬וישישו וישמחו בביאתו‪ .‬ויאמרו לי שלום בואך ויתענג‬
‫מזיו נשמתו ומתרבה השפע הטוב בכל העולמות בזכותו‪ .‬וחיו אין מענישים אותו‪.‬‬
‫על המעט הענוג שהתענג בעוה״ז כי הותר לי לעשותו‪ .‬להבראת גופי שימצא כח‬
‫לעבודתו וליראתו‪ .‬ותותס פי שטן ואל יקערג עליו בצאתו ובביאתו‪ .‬כי התענוגים היו‬
‫לרוב‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫עשה תורתך קבע‬
‫לצו‬
‫לרוב שמחתו‪ .‬שקיים אחת דתו ומצוותו‪ .‬מה שאינו כן אם יהיה האדם תמיד עוסק בהבלי‬
‫הזמן וילכו אחרי ההבל מעשה תעתועים ואת חטאתו‪ .‬לכלות ימיו לאסוף ממון ולהתענג‬
‫מרוב כל תענוגי העוה״ז ובגאותו על כ״א מדי עלותו‪ .‬כי ימי האדם ואילו חיה אלף‬
‫שטס יחתו מגבורחו‪ .‬כי הבל המה וסופו ואחריתו‪ .‬ירד לשחת עד תחתיתו‪ .‬ובין כה‬
‫וכה בהזדמן לעומתו‪ .‬איזה מצוה הוא עושה בהראותו‪ .‬יקר ת״ח גדולחו‪ .‬אזי בחזרתו‬
‫לביתו‪ .‬שוא׳לין הלכו בו מה הבאת לנו והיתה תשובתו‪ .‬אכל ושתה והתענג בטיולים‬
‫ומרחצאות‪ .‬וגנות ופרדסים ובמשתאות‪ .‬ושיחת חולין וחידושי מלכים וקורות הזמן איש‬
‫וביתו‪ .‬והכל צועקין ו׳י לך אויה עלך‪ .‬אוי לנפשך אללי לנשמתך העלובה המלוכלכת‬
‫ומטונפת וגם הגוף הנגוף שלא רחצת אותו מצואתו וטומאתו‪ .‬האס בשביל זה הערתת‬
‫יוצריך ובוראיך כביאתך וביציאתך אמת מלכינו ואפס זולתו‪ .‬וקצב לך תיים ורגעיו‬
‫ושעתו‪ .‬ונתן לך החושים אשר בם ידעת יתרונן מן הבהמה וכל דבר לפי מהותו‪ .‬ואז‬
‫טורפים באפו נשמתו‪ .‬וכריסו נבקעת‪ .‬כמו קישות ודלעת‪ .‬ואומרים לו טול מה שהבאת‬
‫לנו ודנים אותו לפי מעשיו המקולקלים לעבודתו‪ .‬והאדם מאד יתבונן ויתן דעתו‪.‬‬
‫איך הוא מזמין כל צרכיו כשרוצה לשום לדרך פעמיו לאיזה מקום ת ט ה הליכתו‪ .‬ובאיזה‬
‫אופן תהיה נסיעתו‪ .‬מעת צאתו מפתח ביתו‪ .‬עד אשר יבא בחזרתו‪ .‬אף כי אינו יודע‬
‫אם יחיה ויגיע למקום תתנזתו‪ .‬או בא יבא חליפתו‪ .‬והדרך אשר הוא הילך בה יהיה‬
‫מה שיהיה יש לה גבול עד תכונתו‪ .‬הכל לפי העת והזמן ולפי שעתו‪ .‬ואיך לא ישחדל‬
‫ויתבונן עד מאד בכל אופן שיהיה מדי יום ביומו‪ .‬ויכין לו צדה ויתקן נשמתו‪ .‬והדרך‬
‫ודאי היא רחייויי מאי יאק איש נמצא אתו‪ .‬בהראותו את הדרך ילכו בה ואיש את‬
‫עצתו‪ .‬והיה תשך וצלמות ופתאום יבא עתו‪ .‬ויחתו מגבורתו‪ .‬וישכיל וידע בתבונתו‪.‬‬
‫כיכמהגבזרים וחכמים ועשירים הטובים ממנו בק״ש הם מתו‪ .‬ואולי גם הוא מהם‬
‫^פתע פתאום יבא יומו ויפקד מושבו להחזיר פקדנו רוחו ונשמתו‪ .‬ועדין לא שב‬
‫מתטאתו‪ .‬ולא מילא כריסו מאור תורתו‪ .‬ותמיד האדם יזכיר כי תור״ק היא פקודתו‪.‬‬
‫של הקב״ה ממ״ה אין אדר זולתו‪ .‬ואילו מלך ב״י אשר הו‪ £‬היום כאן ולמחר תרד‬
‫חייתו‪ .‬היה שולח איזה כתב למשרתו עבדו ואמתו‪ .‬ולא ידע לקרותו‪ .‬כמה היה מורח‬
‫לשאול עליו עד שידע תכליתו‪ .‬ואפי׳ מקטני ארץ ישפיל גאותו‪ .‬עד שיבין כוונתו‪ .‬וכ״ש‬
‫וק״ו שיעשה כן בתו׳ ה׳ בכל זמני עתו‪ .‬ולכך נמשלה התז׳ למים‪ .‬שלא יתבייש‬
‫האדם לשאול אפי׳ מקטן לא יום אתר ולא יזמים‪ .‬ויזכור תמיד כמה מימי חייו עברו‬
‫וכמה וכמה מצוות מחט נחשרו‪ .‬ומי יודע עוד כמה ימים יוסרו‪ .‬יתיה האם יוכל‬
‫לתקן אילן העליון להשלים התרי״ג מצוות אשר נאמרו‪ .‬ואיך העוה פני המלך מש״ע‬
‫והוא הולך אחר תאות לבו לעשות רצון יצרו‪ .‬ועל הכל יחשוב האדם שאם היה תולה‬
‫ובא הרופא וריפא אותו‪ .‬כמה היה נכנע לפניו ומחזיק לו טובתו‪ .‬כ״ש וקיו שיעשה‬
‫כן להי׳־ת שהשלים יצירתו‪ .‬והכל כדי לקיים את תורתו‪ .‬ויזכור חסדי ה שנתן לנו תורתו‬
‫תורת אמת המחכמת פתי והיא רפואתו‪ .‬ואינו צריך לרופא לרפאות שטותו‪ .‬כי אם‬
‫היה שוטה‪ .‬כמה היה נבזה‪ .‬וצריך להודות לה׳ עוזי• שנתן לנו תורה הקדישה לדעת‬
‫לעשות‪ .‬איך נעבוד אותו‪ .‬ולהגיע לתכלית האמיתי ברצונו ותאוותו‪ .‬יזכור חסדו ית׳‬
‫שהוא בדה שפלה‪ .‬וחלוש יתרון הנח והגבורה והגדולה‪ .‬ועכ״ז נתן בו נשמה רבת‬
‫המעלה‪ .‬וחכמה יתירה ועל הכל נתן לו ממשלה‪ .‬ויחשוב האדם במעלות התכמה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכשרון‬
‫עשי׳ תורתך קבע‬
‫צו‬
‫ין‬
‫לצו‬
‫וכשרון המעשה בדעת תדמה‪ .‬כי כגל ידה יוכל להיות חשוב יותר מכמה וכמה בני‬
‫אדם אשר על פני האדמה‪ .‬וימסור כל אשר לו‪ .‬ביד הקב׳יה כי הכל שלו‪ .‬ועי׳׳ז לא‬
‫יגיע לו‪ .‬שום צער אשר ימצא אותו‪ .‬ואף אם יבואו עלז יסוריס לייסר אותו‪ .‬יעלה •‬
‫בדעתו פן ואולי הוא חייב יותר מזולתו‪ .‬זה׳ למען צדקתו‪ .‬הקל מעליו מכתו‪ .‬לכן‬
‫צריך האדם לקבלם ברוב שמחתו‪ .‬ויחשוב שעונשי גהינם‪ .‬כמה רע ומר ענינם‪ .‬לכן‬
‫יתאמץ ויתתזק להנצל משאינם‪ .‬ויתן אל נפשו כמה יש חלוקים‪ .‬בין נעימות עוה״ז‬
‫אשר בו נדבקים‪ .‬לנעימות עזה״ב אשר ממנו ב״א מרתיקיס‪ .‬לכן ישתדל לעשות העיקר‬
‫עיקר והעפל טפל‪ .‬ולא ילך בענ] תשך וערפל‪ .‬והאדם לעת זקנתו יתגבר כארי כקיץ‬
‫גבורתו‪ .‬וירבה בחכמתו‪ .‬כי השכל מתחזק בכל יום ויום בתומתו‪ .‬עד עת בא תכונתו‬
‫ואינו דומה לימי נערותו ובתרזתו‪ .‬וכי תהיין לאיש ב נשים א׳ אוהבתו‪ .‬והאתת‬
‫שונאתו‪ .‬היתכן שיהיה לבו ועיני מחשבתו‪ .‬לאותה השונאתו‪ .‬וישכח ויעזוב אותה‬
‫שאזהבתו‪ .‬והנה התו׳ היא האשה אשר נתן ה׳ לארם להנאתו ולתועלתו‪ .‬לגופו ‪.‬‬
‫ולנשמתו‪ ,‬בעוה״ז ובעוה״ב ואף כי אתרי מותו‪ .‬כמש׳׳ה בהתהלכך תנחה אותך ׳בימים‬
‫מכל צרה וצוקה יצילך‪ .‬ולפרנסך אתה וביתך‪ .‬ולהדריכך בדרך העיב כל ימי חייך‪.‬‬
‫בלילות בשכבך‪ .‬תשמור עליך‪ .‬מן המזיקין‪ .‬בגוף ונפש אינן נדבקין‪ .‬ומהם מרחיקין‪.‬‬
‫והקיצות היא תשיחך‪ .‬תלמד סנגוריא עליך לתחיית המתים‪ .‬וכן בכל בקר בכל העתים‬
‫שהרי אמרו בזו״ק שבכל לילה דנין את האדם בב״ד ש*מ‪ .‬אם יקיץ משנתו‪ .‬או יישן‬
‫שינת עולם שם תהיה מיתתו‪ .‬וזהו שהתחיל התורה בראשית כלומר החי׳ שנקראת‬
‫ראשיתו‪ ,‬היא תועלת לאדם בב׳ עולמות‪ .‬והאשה השנית ששינאתו‪ .‬היא של ב״ו‪ .‬ועדא‬
‫הנביא בנבואתו‪ .‬אויבי איש א מ י ביתו‪ .‬וצוט המלך אין"זולתו‪ .‬לאהוב אותה אך‬
‫עיקר אהבתו‪ .‬תהיה באשת נעזרים היא הראשונה מעת צאתו מרחם יולדתו‪ .‬מתחיל‬
‫אביו ללמד אותו‪ .‬מיד היא באה להחייחר עמו ולשמרו בעת בואו ויציאתו‪ .‬לכן צריך‬
‫האדם ליתן דעתו‪ .‬להיות יגע בה כפלי כפלים להביא מרף אליה יותר מהב ‪ .‬ושארה‬
‫כסותה ועונתה לא יגרע‪ .‬עונה מן המות‪ .‬דבכל ששת ימי המעשה יקום להדבק נפשו‬
‫בה‪ .‬ביתר שאת ויתר תיבה‪ .‬ישקני מנשיקות פיהו‪ .‬כדאמר בזרק‪ .‬כשעונת האדם‬
‫בשטה‪ .‬בה שעתא שנת הת״ח בראשונה‪ .‬בקול רנה‪ .‬ואף בשבת כשמקיימים בב׳‬
‫מצות עונה‪ .‬כוונתם להוליד בן לראשונה‪ .‬שיהיה ת״ח הרי במתשבה היא העונה‪ .‬כסותה‬
‫בדבור שנמשלו יש לתולעת‪ .‬שבפיהם עושים ‪-‬להם לביש מלכות בתבונה ודעת‪.‬‬
‫כתולעת המשי בלי מגרעת‪ .‬והייד כתוט השני שפתותיך ולא קורי עכביש‪ .‬שנעשים‬
‫מדברים במלים עיי בן מביש‪ .‬שארה הס המזונות‪ .‬היינו תלמוד גדול שמביא לירי‬
‫מעשה דבדתכמים כדרבונות‪ .‬כי כמו שהלחם קיום הגון*‪ .‬כן המצות המעשיות קייס‬
‫הנפש• ובהעדרם רשעים בתייהם‪ .‬קרוים מתים הם‪ .‬ועל המעשים הטובים‪ .‬דברי‬
‫הזוהר הם כתובים‪ .‬שאמר הקב״ה ועשה לי מטעמים‪ .‬זאת האשה נאוה כתרצה‪.‬‬
‫כבודה בת מלך פנימה‪ .‬מלכי ש״ע שוכן רומה‪ .‬ואתה חתן המלך'מה נעים גורלך ע״כ‪.‬‬
‫ומי הוא זה אשר ישמע קול מלחשים יהללו דברי קדושים‪ .‬ולא יקרע סגור לבבו‪ .‬וימאוס‬
‫בעוהיז ובכל תלבו וטובו‪ .‬ויכין צידתו‪ .‬בעסק תורתו‪ .‬יומם ולילה לא ישבותו‪ .‬דתן‬
‫מעדנים לנפשו ולנשמתו‪ .‬כל ימי חייתו‪ .‬התיים והמתים" כלס נכותים ששים ושמתים‪.‬‬
‫כאשר תביעו אל נזראזתיו ית׳ מה גדלו‪ .‬תנו הודאה ושמו תהללו‪ .‬שירו לו זמרו לו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫שיחו‬
‫צו‬
‫עשה תורתך קבע י‬
‫לצה‬
‫שיחו בכל נפלאותיו‪ .‬הן ק גבורותיו‪ .‬שברא הכל בחכמה עמקו מחשבותיו‪.‬׳ והשתדלו‬
‫לראות מעשה ידיו אמונה‪ .‬הוא עשאם ויכוננה בדעת ותבונה‪ .‬לתועלת האדס והנאתו‪.‬‬
‫ובכן ראוי להללו ולשבחו על אשר ברא ככה את עולמו ברוב חכמתו‪ .‬ושאין אנו׳‬
‫משיגין בדעתינו שום דבר מתכלית בריאותו‪ .‬אפי׳ יתוש קנק לצורך גדול ברא אותו‬
‫גולמו וצורתו‪ .‬ברוך חכם הרזים‪ .‬שי״ת וישתבח ויתעלה היוצר והבורא מה גדלו מעשיך‬
‫ברוך ה צורי‪ .‬ומי יגיע לסודך רבון כל העי בעשותך דבר זה בתבנית יזה‪.‬‬
‫ואתה יודע כוונת עשייתן למה זה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לקבל‪ .‬התוכחה‪.‬‬
‫צריך‬
‫האדם לאהוב את התוכחות‪ .‬ואפי׳ יהיה עמהם רוב אנחות‪ .‬כי לםוןו מקבלם‬
‫י י יהיו לו רוב שמחות‪ .‬וכמ״ש רל אהוב את התוכתות‪ .‬כ׳ איש השונה תוכתות‬
‫הוא רחוק רתוק מדרכי התשובה‪ .‬וכמש״ה אוהב תוכתת יאהב‪ .‬ונאמר אוהב מוסר‬
‫אוהב דעת ושונא תוכחת נבער מדעת‪ .‬ונאמר לא יאהב לץ הוכיח לו‪ .‬אל חכמים‬
‫לא ילך לקרות לו פסולי‪ .‬כמ״ש השמן לב העם הזה‪.‬ואזניו הכבד‪ .‬ועיניו השע‪ .‬פן‬
‫יראה וכו׳ ואזניו וכו׳ ולבבו יבין‪ .‬רחל״ו‪ .‬כי עיי ג׳ דברים הללו יעשה תשובה על‬
‫מפעלו‪ .‬או שיש לולב להבין כי כל מעשה האדם הבל כולו‪ .‬ואיך יעלה על הדעת‬
‫שיברא הקביה עולם גדול כזה ושיהיה הבל כולו‪ .‬אבל כשישים אל לבו שהכל ברא‬
‫לכבודו‪ .‬אין מבלעדי‪ .‬להכירו שהוא גדול ונורא רם ונשא‪ ^ .‬נערץ בקדושה‪ .‬אין חקר‬
‫לגדולתו וכבודו‪ .‬והוא כשהאדם מקיים מצוותיו ותורתו‪ .‬אזי ממילא • ישוב מדרכיו‬
‫וניתם על רעתו‪ .‬או אם אין לו לב להבין מעצמו ועצתו‪ .‬יש לו ללכת אל החכמים‬
‫שישמע באזניו ויסרו אותו‪ .‬או עכיפ כשיראה בעיניו יתד על עפר ישכבו עשיר‬
‫ורש ימותו‪ .‬ויש אשר לא השלים חקו ועדיין בבחרותו‪ .‬ויש אשר‪,‬בזקנותו‪ .‬ויש י אשר לא‬
‫לאו עובה בעיניהם איש וביתו‪ •.‬ועי״ז י‪#‬מר אל לבו מי יודע מתי אמות‪ .‬ץבאיזה‬
‫דרףאבעח כל ימוח‪ .‬לנחול העיב הצפון י שבעוה׳׳ב ואולי קוב‪ .‬וכוונתו של הנביא ע*ה‬
‫שאמר השמן וכי׳ שאינו רוצה לשום האדם שום דבר כנגד עיניו ליקח •מוצור‪ '.‬פן •יראה‬
‫בעיניו או ישמע באזניז דברי מוסר‪ .‬ומכח זה לבבו יבין'מעצמו׳ דרך• הישר‪'.‬לכן חובה‬
‫עליט לשמוע גערח חכם ולהטות אזניט לשמוע 'דברי תוכחות‪ •.‬לכל י יום' ויום'ללמוד‬
‫ספרי מוסר‪ .‬ונאמר אויל ינאץ מוסר אביו" ושומר תוכתת יערים‪• .‬והרב ביעל חכמת‬
‫אדם ז״ל פי׳ כי מוסר נאמר על הדברים של מוסר י הנאמרים‪ .‬בעת •אשרי •ום'המיתה‬
‫זוכרים‪ .‬כדי שיכנעו ׳לבבות הגברים‪ .‬ואין האדם המזכיר מתכוון להתווכח עם שום‬
‫אדם מאנשים אתרים‪ .‬כמש״ה כאשר ייסר איש את בנו וכו׳ ותרג<ם מאלפך‪ .‬וצזונת‬
‫הכתוב כי האויל הלא ינאץ אפי׳ כשאביו מדבר רק מוסר‪' .‬דרך ישר‪ .‬ואינו מתווכח‬
‫עמו‪ .‬ואפי׳ ־שהוא אביו ואמו‪ .‬ומי יחוס חוץ ממנו‪ .‬אבל השומר וממתין לשמוע‬
‫תוכחה‪ .‬ואפי׳ ממי שאינו אביו או אמו‪ .‬ומוכיחים אותו על פניו למה עשית כז״כ‬
‫והוא מקבל בשמחה‪ .‬זה ודאי יערים ונס ממנו יגון ואנחה‪ .‬וז״ל הרמב״ם פ״ו מהל׳‬
‫דעות‪ .‬ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו‪ .‬אחר ריעיו׳ וחביריו ונוהג‬
‫כמנהג מדינתו ואנשיו‪ .‬לפיכך צריך להתחבר לצדיקים‪ .‬ולישבאצל החכמים• תמיד כדי‬
‫שילמוד ממעשיהם‪ .‬היא ששלמה אמר הולך את חכמים יחכם‪ .‬ורועה כסילים ידוע‪.‬‬
‫ואומר‬
‫צו‬
‫לקבל׳ התוכחה‬
‫לצו‬
‫יח‬
‫ואומר אשרו• האיש אשר לא הלך *כו׳ כי הדבר הרע הזה קשה לשמוע‪ .‬וכן אם היה‬
‫במדינות־ שמנהגם גרוע‪ .‬והם ‪-‬רמים ילך למקום שאנשיו צדיקים וכו׳ ואם אינו יכול‬
‫<שב לבדו י יתיר‪.‬׳ ואם אץ מניחים אותו‪ .‬ילך למערות ולמדברות‪ .‬ואל ינהוג עצמו בדרך‬
‫חטאים‪ -‬ובורות‪ .‬ולכן הוו זהירים לקבל תוכחות מוסרים‪ .‬מפי גדולים ונערים‪ .‬וכמ״ש‬
‫ומלתם את ערלת לבבכם‪ .‬שיעור הפ שישים האדם לבו רק לקבל דברים של המוכיח‬
‫ולא •ישנאהו‪ .‬ואדרבא תוסיפו ותאהביהו‪ .‬ע״ד הוכח לחכם ויאהבך‪ .‬וכתב הרמל׳ס‬
‫•והרמב״ן דמיירי־ התוכחה שחייב האדם להוכיח׳ את חבירז‪ .‬היינו שעשה לו רעה או‬
‫קללו אזאררז‪ .‬או שדיבר עליז דעה בפניו‪ .‬או שלא בפניו‪ .‬או גזלו וכדומה‪ .‬ע י ר‬
‫•והוכיח‪.‬אברהם אתאבימלך‪ .‬וכו׳ אולי• יקבל התוכחה ויאמר חטאתי לך ובתומו הולך‬
‫או• יתנצל כאקימלך‪ .‬שאמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה‪ .‬ואף כי ניבו נבזה‪.‬‬
‫•ולא ישעמט בלט‪ .‬וישתוק•מלהוכיחו׳ ויכסה שנאתו בלבו‪ .‬ובקרבו ישים ארבו‪ .‬זה‬
‫אינה אלא •דרך רשעים‪ .‬כמ״שללא דבר אבשלום אל אמנון‪ -‬מאומה‪ .‬וכוי מראה תומה‬
‫‪^,‬חתיה מרמה‪ .‬ופי׳ שני ט ׳ ז״ל־ דמיירי ברואה •חבירו שחטא ליוצרו‪ ,‬או שהלך‬
‫בדרך לא טובה‪.‬מצוה •לדבר‪-‬על לבו •כדי להחזירו‪ .‬ליופי והדרו‪ .‬ותפארתו ויקרו‪.‬‬‫פין שחטא בדברים שביט לבין חבירי; בין שחטא בדברים הטגעים לעבודת יוצרו‪.‬‬
‫" צ ד ך להוטח ולייסרו‪ .‬עד‪ .‬שיקבל אשל בדברו‪ .‬ולדבר ־עמו‪ .‬בינו לנין עצמו‪ .‬בלשון‬
‫‪ • o i v‬ונחת‪.‬״את כל ונוכחת‪ .‬ויזהר־ שלא ׳להלבין פניו‪ .‬שנאמ׳ ולא תשא עליו חטא‪.‬‬
‫ ו א ם לא רצה לקבל‪ .‬הרשות נתונה לחבל‪ .‬ויוכיחו ברבים‪ .‬וימינו פשוטה לקבל שבים‪.‬‬‫ויודיעו •ויאחר לו שאיט אומר לו אלא לטובתו‪ .‬ולתועלת‪ .‬יקר גדולתו‪ .‬אס קבל מיטב‬
‫‪•.‬ואם לאו יוכיחו ‪ -‬פיב ושלישית‪ ..‬ואף אם יגיעט שום •בושת‪ .‬וק תמיד •יעשה‪ .‬ולא יחשה‬
‫ע ד אשר יכט •החוטא‪ .‬ויאמר לו איני־ שומע לך לכל אשר יבטא‪ .‬וכל אשר יש ספק‬
‫'בידו למחות ודבריו נשמעים‪.‬׳ואינו• מותה הוא נתפש בעון המריעים‪ .‬העושים הרע‬
‫המרדים והפשעים‪ .‬כן ‪-‬פשק הרמב״ס ז״ל‪ ,‬והסמ״ג פסק כיון שקללו‪ .‬אעפ״י שלא‬
‫• הכהו נפער המוכיח והולך לו‪ .‬ובעיני יפלא‪ .‬הפלא ופלא‪ .‬אשר בעוה״ל בימים הללו‪.‬‬
‫• אשר החכמים שברור הקטן לפי קטט והגדול לפי גודלו‪ .‬כל או״א שלמא נקיט לנפשיה‬
‫ושם מתסום לפיו ובעינו יראה ובאזטו ישמע מהרעות המאורעוח‪ .‬ואין טצה פה‬
‫ומצפצף ומי* להם להוסיף על השמועות‪ .‬וכיז הוא לבלתי יתריסו לנגדם איזה מקלי‬
‫•הדעות‪ .‬ויתבזה כבודם ולדבריהם אינם שומעים‪ .‬ייש אשר דעתם על הפרועה לבלתי‬
‫ מ ה ם טובת •הנאתם מונעים‪ .‬וזהיאפי׳ באמת יש אשר תוכתותיהם מתקבלים ונשמעים‬‫• הם מתכבדים ויושבים• במקומם והנח להם ליש׳ איש הישר בעיניו יעשה הללו עושים‬
‫ועל כטרם מתבוששיס‪ .‬ועל כבוד קונם אינם חסים‪ .‬וכל יום ויזם נגשים ועישיס‪.‬‬
‫גל אשר חפצים‪ .‬עד אשר מרוב מיעוט התוכחה האיסורים‪ .‬והלואי אם דוקא נפרצו ונהרסו‬
‫• הנדרים‪ .‬חזרו כהתירים‪ .‬אוי •לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכתה‪ .‬עינינו לא ראו‬
‫וידינו לא שפכו כי לא באנו לכלל הגדר ההוא‪ .‬ונפשינו לעפר שחה‪ .‬והטיב ונסו יגון‬
‫• ואנחה‪ .‬וכתב ר ט ט מאיר בתנחומא פ׳ תזריע כשנ זן הקב״ה רשות למשחית‪ .‬להרוג‬
‫צדקי ימש׳ משום דאמרה מדה״ד וכו׳ שט״ל להתבזות לקדושת שמך‪ .‬ולקבל עליהם‬
‫הכאות כירמיה וישעיה נביאך‪ .‬עיכ‪ .‬מי הוא אשר יש לו לב להבין ועין לראות‪ .‬שלא‬
‫ישנס חתניו ויאזור חלציו‪ .‬ויעמוד בחון ידבר לתת כבוד לבורא עולם ולהוכיח כל או״א‬
‫‪,‬‬
‫‪r‬‬
‫‪:‬‬
‫ד‬
‫‪:‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫לסבל• התוכחה‬
‫לפי מעשיו‪ .‬ולא יהיה חושש לכבודו ויקרו‪ .‬וטובת הנאת חבירז‪ .‬ני ה׳ נורא הוא רב‬
‫להושיע לתת יקר וגדולה‪ .‬ואל תשיבני ממיש בסו״פ ו דיבמות‪ .‬אמרו כשם שמצוה‬
‫לומר דבר הנשמע‪ .‬שנא׳ הוכת תוכיח‪ .‬כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע‪ .‬שנא׳‬
‫אל תוכח לץ‪ .‬וכתב בנימוקי יוסף דהקשו המפרשים‪ .‬דהא אמרו בפיג ערכק דמצות‬
‫תוכחה‪ .‬עד אשר יכנו ונפשו שחה‪ .‬והתירוץ הנכון נלמד מדברי הרמב״ס ז״ל'פיו‬
‫הל׳ דעות‪ .‬דמצות תוכחה אשר ציוה עליה ‪ h‬דעות‪ .‬היא נתלקת לב׳ וכמ*ש לעיל‬
‫דהיינו א׳ במי שחעא לו חבירו‪ .‬מצוה עלץ להוכיתו וליסרו‪ .‬שלא ישעמנו בלבו כמדת‬
‫הרשעים‪ .‬בהא אם יודע בו שדבריו אינם נשמעים‪ .‬ישתוק ורק ימחול לו בלבו כאחד‬
‫אהובים ורעים‪ .‬וע״ז אמר שלמה אל תוכח לץ‪ .‬מדביז עצמך תחלץ‪ .‬והב׳ הרואה‬
‫בחבירי שחטא ליוצרו‪ .‬בזה חייב להוכיתו אפי׳ מאה פעמים עד שיכהו אי למועב‬
‫יחזירו‪ .‬וכל יש׳ מקטנם ועד גדולם מצווין במצות הוכת תוטת מ י ן המצות כולם‪.‬‬
‫ואפי׳ התלמד לרב‪ .‬ומה שזרזו רז״ל הגדולים יותר‪ .‬מפט הכבוד ואולי דבריהם‬
‫׳נשמעים‪ .‬ומהם נרתעים‪ .‬ובמה שמזרזין אלו את אלו‪ .‬הייט במצוות שיכולק לקיימן‬
‫איש לפי מהללו‪ .‬ואף שהמוכיח אינו יכול לקיימן לפי העת והזמן‪ .‬ע״י תוכתתו חשוב‬
‫כאילו קיימן‪ .‬עיר מ*ש ז״ל כל המזכה את הרבים‪ .‬תלוי בו זכות הרטם‪ .‬אשר מדרכם‬
‫הם שבים‪ .‬וז״ש הני נשי במאי זכיין‪ .‬ותי׳ הענין‪ .‬לפי שהם מזכק בעליהם ובטהם‬
‫לעסוק בתו כל ימיהם‪ .‬וכלומר כיון דמצותת״תאיק יטלות ללמוד‪ .‬והשלימזת אשר‬
‫בה יוכל האדם לעמוד‪ .‬אינו אלא בקיום התרי״ג מצות כולם כשלימות‪ .‬דכולץ להיותן‬
‫מתקיימות‪ .‬אף שאין יכולת בידו‪ .‬היינו להחזיר ולזרז זולתו ט לעולם תסדו‪ .‬ועי‬
‫חרירים פ ע מדמ״ד וכו׳ ואמר הקב״ה ליש לא יועילו בכם לא היסוח‪ .‬אפי׳ יטו‬
‫מכוערין‪ .‬ולא התוכתות‪ .‬ולא התראוח ולא הבטחות‪ .‬ולא טילטולים‪ .‬ולא אריכות ימים‬
‫להיות גולים‪ .‬ולא אריכות אפים‪ .‬ולא שליח ולא צזוייס‪ .‬לא קללות ולא הרמזא‪ .‬ולא‬
‫פחדים ואימות‪ .‬דין וחשבון וגיהנס ולא נחמות‪ .‬ולא שמי המחולל על דיכם בין העמיס‬
‫בכל ימות‪ .‬ומי אשר לא שת לבו לכל אלה הוא מאבד כל זכותו מכל העולמות‪ .‬ומונע‬
‫י ממנו כמה טובות ומעלות רמות‪ .‬ושנותיו מתקצרין‪ .‬וקונה לעצמו ש״ר ועוונותיו‬
‫ועוונות אבותיו לו נזכרין‪ .‬ותפלתו נמאסת בעוהיז ובעוה״ב אינה נכנסת‪ .‬וכל מעשיו‬
‫מפורסמין‪ .‬ונותן עליהם דין ותשכון קרן ופירות משתלמין‪ .‬והשמתה אשר שמת ביצרו‪.‬‬
‫נעשית לו אבל והיא היתה בעוכרי‪ .‬ונתבעין ממנו בדיטם משונים‪ .‬קשים ורעים‪.‬‬
‫והנה עלה כולו קמשוניס‪ .‬כוסו פניו חרולים בבושת פנים‪ .‬ומלאטם אכזדם שמדים‬
‫משמאילים ומימינים‪ .‬לכן הוא אומר ומה תעשו ליום פקודה‪ .‬יום פחד ורעדה‪ .‬אנה‬
‫־תעזבו כבודכס‪ .‬וגאק עוזכם‪ .‬ועוד אדם חוטא בעיניו‪ .‬כהותעיניו‪• .‬ואם באזניו‪ .‬שומע‬
‫חרפחו‪ .‬ולא יכול להשיבו עפ׳יי מרחו‪ .‬בפיו חטא‪ .‬אין דבריו נשמעים אפי׳ יהיו‬
‫כמבטא‪ .‬חטא בעצתו מתמעטת פרנסתו‪ .‬חטא במחשבתו‪ .‬פניו משוטם לכמה גוונים‬
‫ואם חטא בלשונו יסורין באין עליו להשפיל גאונו‪ .‬חטא בדו יורד מכבודו‪ .‬חטא‬
‫בלבבו‪ .‬מת בדאגה בקרבו ישים־ ארבו‪ .‬חוטא ברגלים‪ .‬שטתיו מתקצרים לא יום ולא‬
‫יוחים‪ .‬חוטא ביצרו הוא מקטרגו ומליו ישאגו‪ .‬חוטא ומתטיא קובר את אשתו זאת‬
‫בניו ובני ביתו‪ .‬חוטא בליצנות גזר דינו נתתם‪ .‬זממנו מעין הכזב נסחם זגעתם‪.‬‬
‫המקום ברתמיו יזכנו לשוב בתשו״ש ולקבל הוכחת מוסר‪ .‬ללכת בדרך הישר‪ .‬לעשות‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נחת‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫לקבל התוכחה‬
‫יט‬
‫נחת רות לפניו תמיד כל הימים אשד עשר אכי״ר‪ .‬בא ודאה כמה הדבר מ ג מקסי‬
‫עורף היצה״ר‪ .‬כי השי״תגדול אדונינו הוכחנו על פניט‪.‬פ"י נביאיו וחכמיו דדיאיו‬
‫הזהירם‪ .‬ודבריהם לא קבלנו‪ .‬כאשר יקבל התולה צואת הרופא אשל ימנענו על דבר‬
‫שלא יאכלנו‪ .‬הלא תראה כמה הבדל והפרש יש ביניהם‪ .‬לי הרופא יזהיר על מ ז ן ן‬
‫שסופו אבד וכלה עפר רימה ותולעה‪ .‬והנביא והתכם מזהירין בנה״ר י דע״ה‪ .‬על‬
‫משמה הנשארת קלועה‪ .‬ואס תזכה תהיה קבועה‪ .‬להטת מזיו מ כ י נ ה ‪ 11‬ברוך מ ז ל‬
‫דעה‪.‬לעו״ע ולנצח נצתים‪ .‬והאדם הנלבב‪ .‬אשר ישלו לבב‪ .‬י ח לאשורו‪ .‬לאנשים שחלפו‬
‫ו*נברו‪ .‬וחה הפרו‪ .‬איך קט ובנו ועמדו וכיירו‪ .‬ובתרש ציירו‪ .‬והגביהו ביתם כאשר‬
‫בחרו‪ .‬ובתחים ואולמים חאה‪ .‬והנחיל הי ארצם וקנמס‪ .‬ורכושם והונם‪ .‬לאויביהם‬
‫ושוטנם׳ ומונם‪ .‬הלא תראו איך קבלו‪ .‬מה שלא אכלו ובו לא שמחו ויעלצו‪ .‬ובס מה‬
‫שלא שכנו‪ .‬והתאוו מה שלא השיגו א ס כרצוט‪ .‬בנה ארמון וראשו בשמים‪ .‬ומקומו‬
‫המיותר לו בתהומות ‪-‬רבה מלא הפלס‪ .‬והוא קברו המעותד לו מלא עפרים‪ .‬היש שעות‬
‫גמל מזה‪ .‬אשר בעירו יחזה‪ .‬ועושה ד ר ת קבע בעוה״ז‪ .‬וממנו הוא טסנג עט •זגמג‬
‫ולא קוב אליו עוד כל ימי ה א ק ‪ .‬ומתדב עולם ק י י ם שהולך לעמוד שם לעולמי‬
‫עולמים‪ .‬אין פ ק ‪ .‬ואם מפט הכבוד והשררה‪ .‬בזה תאבד לעוה״ב כתר ועמלה‪ .‬הלא‬
‫תביט למלכים‪ .‬וסגטם ושדם ונסיטם‪ .‬אשד היו מימי קדם ועבדיהם עבדום‪ .‬ונחלים‬
‫מ ד ו ם ‪ .‬ואין זכלון להם‪ .‬ולא לעובדיהם ולמכבדהם‪ .‬ומגדילים אותם‪ .‬נשכחו במותם‪.‬‬
‫ואפי׳ בתיי חייתם‪ .‬לא ישמעו על דל שפתם‪ .‬ולא תכרו •ולא ייפקדו ביום טובתם‪ .‬ולבוז‬
‫וחרפה היתה גדולתם‪ .‬ותכסנה כלימתס‪ .‬בההל עדתם‪ .‬ואץ זכדון לפט כ״א בצת״ק‪.‬‬
‫לעפר ל״ו יוחק‪ .‬זולתם לטובים ולנדיביס‪ .‬ולעובד ‪ to‬הטיבה ה׳ לטובים‪ .‬המשובחים‬
‫והמפוארים במעשיהם החשובים‪ .‬או מגנים לרעים בתכלית הרשע‪ .‬לרוע מעלליהם מה‬
‫בצע‪ .‬לקיים מש״ה זכר צדק לברכיה ה יתקננו בעצה טובה למשאת וארוכה‪ .‬למצא‬
‫מזור לחולי הנפש לשבת בנחת בעדת צדייןם‪ .‬מאירים זיז ומפיקים‪ .‬כדת וכהלכה ט״ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫זהירות גדולה‪.‬‬
‫מוסר ותכמז כל או״אלפיתכמתו‪. .‬שמעו שמוע מוסר אביכם ואת שיחתו‬
‫‪7WDt‬‬
‫המשתוקק להיטיב אתכם אליז ולזולתו‪ .‬דהייט בעוידז פ ם הבדאים יבאו‬
‫ויגידו צדקתו‪ .‬שמעז ותלד נפשכם בעולם שכלו טוב וסלו תיים ארוכים כי לכך נוצרתם‬
‫לעמדתו ואהבתו‪ .‬ולדבר הזה אזטכס הטו‪ .‬ט האמת לאמתו‪ .‬כאשד יהיה נקבע‬
‫בלבבכם שעיקר האדם ובדאתו‪ .‬בעוהיז השפל והאפל עולם התהז ומאין הוייתו‪.‬‬
‫ומציאותו‪ .‬והוא ממש ח מ ה לסותר ההוא ההולך לנסיעתו‪ .‬לארץ מרחקים לקנות ‪-‬משם‬
‫שתורתו‪ .‬ומוסר עצמו בתוך ים סוער בסכטת עצומות ומשתדל ברוב השתדלותו‪ .‬לקנזת‬
‫דברים טוטם להצלחתו‪ .‬שמהם ס ט ה ארוכה למחלתו‪ .‬ויאכלו ישתו‪ .‬ויקנה הדר ט ת‬
‫נכאתו‪ .‬לט הדתתז‪ ,‬ואתר קטיתז‪ .‬מזהר זטר בשמירתו‪ .‬שלא תאבד ממנו‪ .‬וכאשר‬
‫ידע שיש טוב יותר הוא מצטער לא ינום ולא יישן עד אשר תשיג דו‪ .‬ויבא לתכליתו‪.‬‬
‫ו מ ת א ק ומתחזק בתתבולתו‪ .‬ללכת לראותו‪ .‬אס יטה לתועלתו‪ .‬ק האדם תמיד‬
‫ת ט ה כל מגמתו‪ .‬יהמה לבז ויחפש ויחקור וידרוש על ביא שיודיעו אותו‪ .‬אתה מציה‬
‫אשר יעשה ק בגופו הן בממונו לפי מקומו ושעתו‪ .‬ולא ישקוט ולא יטח ע ד שיגמור‬
‫?י‬
‫י‬
‫‪\-‬‬
‫צו־‬
‫זהירות גמלה‬
‫לצו‬
‫־׳ טטאי־חייתו‪ .‬נאמת לאמתו‪ .‬ולהעלותו על עולתו‪ .‬ואם ג ב י עשה שום מצוהמתויתו‪.‬‬
‫׳יהיה זהיר ונזכר שלא תאבד ממט‪ ,‬ומצאהו עדן חייו ואת תטאתו‪ :‬כי־ גאשר •חטא‬
‫האדם מ ד ק ־ לבו ותאותו‪ .‬תיו ת״ו לא תזכרנה צדקתו ותומתו׳‪.‬־עד שיקבל תלד׳עונש‬
‫•העבירה אם לא שיעשה תשובתו‪< .‬כאשר ‪-‬תשימו על לב משל• זה יבין •עיטכם ועל לות‬
‫‪:‬לבכם תקבעוהו כמתטנתו‪ .‬אד תלט לבטח על׳ משענתו‪ .‬וכל העושה' ק •תנות דעתו‪.‬‬
‫ואף אם יטה האדם ע ד או־ עשיר או יהי אוכל פת במלח או פטומה תרנגולתו‪ .‬כמו‬
‫׳ שחק ז‪:‬םוחר ההוא מצעער •בצאתו‪ .‬מקרב ביתו‪. .‬ללכת חון למדינתו‪ .‬אם ימצא־ אכסטיא‬
‫׳נאה לפי תשיבותו‪ .‬או רעה בשפל המצבים תהיה *טבתו‪ .‬אתרי ישאין •תכליתו‪ ,‬רק‬
‫לפעולתו‪ .‬ומחשבתו שיעזרו ‪ to‬שיחזור בשלוםלמשפחתו‪• .‬ולבר; ביתו‪-‬ולצלעתו‪ .‬ע ם‬‫׳־רטשו אשר רכש ואת כל קניינו וםחורתו‪ .‬בלי נזק מנוצל ׳מכל צרתו‪ .‬ושלם בכל‬
‫שלימותו‪ .‬ק ה א ד ם לא ינטער על‪-‬ימי הבלו ואהדתו‪ .‬י שהוא *דומהלאכסגא* שיצא‬
‫י ת ו ן למחיצתו‪ .‬וכל מתשבתו‪.‬תמיד כל‪-‬טוס וכל הלילהיישךעל מיטתו‪ .‬־‪::‬כי׳ אסלאםוף‬
‫•הסתורה הטובה היא התורה והמצוה ומע״ט־ ההולכים לקראתו‪•-.‬ישימ אל‪,‬־לט ודעתו‬
‫השמתה׳ הגמלה אשל תגיע לשאר הצדיקים־ שבג*עי‪-‬אשר יצאו לעומתה ולכל שד‬
‫־מעלה ישרטט ותיות ואופני הקדש המבקשים־׳ אותר‪ ,‬ומשתותקים לראזתו‪:.‬׳בבואו •לביתו‪.‬‬
‫י ויגנם לתוך־ חופתו‪ .‬רש נטיס מנחלתו‪ .‬והעולמות כולם מנאים‪-‬זיו־ומפיקים נוגה מזיו‬
‫־תורתו‪ .‬כשיבא לביתו‪ .‬נאוה קדש שלם מ ו פ ו שלם בממונו ־ שלם בתורתו׳‪ .‬ט כאשר‬
‫יהיה‪.‬רשע ח ץ אזי מטתים גופו בשלימות בקבורתו‪ .‬כצלמו •ודמותו‪ .‬וזה הוא רק החומר‬
‫;וגשמותו; ט נפשו רוחו ונשמתו‪ .‬אין להם תיבור בגוייתו‪ •.‬כלל כלל לא‪) .‬ועיי ־להרב‬
‫תי* אדם בס׳ בית אברהם ז*ל ענין זה ותבין( אבל כשהוא צדק‪ .‬כתיב ועצמותיך‬
‫יחלץ וזהו שלם בגופו‪ .‬שלם בממונו‪ .‬דהיינו כשהוא רשע אזי א ט ' המעט מע״מ‪:‬שעשה‬
‫־עם לעולתו‪ .‬כיון שכל מצוה שהיה עושה לא היתה כל פנייתו‪ .‬לאהבתו וליראתו‪ .‬ט‬
‫לכמה פטיות זרות היתה כוונתו‪ ,‬וא״כ‪.‬המצוה ה ט א נבלעת בין הקלי ואינה עולה‬
‫לרצון לתקנתו ולתועלתו‪ .‬אבל כשהוא‪.‬צדיק‪ .‬אשר כל‪ .‬מתשבתו ופעולתו‪ .‬אשר עבד בה‬
‫יוצר נשמתו‪ .‬היא היתה כוונה רצויה כי אם לשם פועלה לתקן ולברר עיקר ביאתו‪.‬‬
‫אד בא הוא‪ :‬ותורתו‪ .‬ומצוותיו הולכין לקראתו‪ .‬ומראין לו הדרך מ ר ש והלך‪:.‬לסטך‬
‫־צדקך‪ .‬יבואו ויגידו צדקתו; וגא׳ נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי‪ .‬כי גשהוא רשע ת״ו‬
‫־ א ט ' ט ה ת׳יח שוכת משנתו‪ .‬אשר קרא ושנה בגירסתו‪ .‬ולהפך אם היה צדיק באמונתו‬
‫׳באים לפניו מה״ש ומזטרין אותו‪ .‬כל מה שלמד מילדותו‪ .‬עד זקנותו‪ .‬וזהושלם בתורתו‬
‫ע״כ‪ .‬ויחשוב האדם שפל ביאתו‪ .‬לעוהיז ומזונותיו והנהגתו‪ .‬עד• צאתו‪-.‬מעוה״ז• הוא‬
‫גזור הכל מאתהי״ת כל דבר בעתו‪ .‬ואין מלוין לו לאדם בהליכתו‪ .‬לא כסף וזהב ולא‬
‫הדר נכאתו‪ .‬ולא אהובים וריעים עם א נ ט תברתו‪ .‬לא קרובים ולא רתוקים ואף אנשי‬
‫ביתו‪ .‬ואפי׳ בניי ואשתו‪ .‬לא יועילו לו ביום עברתו‪ .‬רק מע״ע אשר עשה •ועסק‬
‫תורתו‪ .‬הם מלוין אותו‪ .‬עד מקום תחטתו‪ .‬ושם יבואו גדודיו יגידו צדקתו‪ .‬לכן בני‪.‬‬
‫•אק ראוי לאדם לשים כל אהבתו‪ .‬בנכסיו ורכושו ובטו ובני ביתו‪ .‬כי סוף־ כל סוף‬
‫האדסזאתריתו‪ .‬ילך לבי״ע ויעזוב כל אשר לו ביד אשתו‪ .‬ובעת פרידתו‪ .‬יהיה־ לו צער‬
‫גדול להניח אוהו‪ .‬הרכוש אשר רכש ואס מעט ונוספה נחלתו‪ .‬לזאת ישים ־ האדם‬
‫האהבה האמיתית והנצחית ‪ to‬א׳ אין זולתו‪ .‬הוא אביך קנך‪ .‬הוא עשך ויכוננך‪.‬ועמז‬
‫מקור‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו'‬
‫זהירות גדול*‬
‫כ‬
‫לצו י י‬
‫מקור החיים'להחיות את נפשכם ולהיעיב אתכם‪ .‬ואם'יהיה בעיניכם העוה״ז כאכסניא‬
‫אשר• היא נדה וממקומה נעה‪ .‬לא יקשה בעיניכם יום 'הנסיעה‪.‬‬
‫תראה ראשיתך‪ .‬היא אחריתך‪* .‬מיום בראתיך‪ .‬התחיל מיתתך‪ .‬יודע שהתבל עם‬
‫• כל הגברים‪ .‬המה במהותם מחוברים‪ .‬כאיש אתר בעל איברים‪ .‬זה משמיע תרועה‬
‫וזה שברים‪ .‬וכאשר יקבץ הנפזריס‪ .‬וישמיע מבשר עוב על ההרים‪ .‬אזי ׳יהיו גם הזרים‬
‫יקדם‪ .‬ופתח עיניך לפחון את המגדל בתוך העיר‪ .‬ומתרדמת שנתך תעיר‪ .‬קול העולה‬
‫כפעמון קול שאון מעיר‪ .‬כל עת ועונה הכה תכה השעה‪ .‬בקול רעם גאל ברתת‬
‫וזועה‪ .‬ותגדל יראתך על פניך‪ .‬ואת נפשך ־תאיר‪' .‬ולא תאמר כי היא משוררת‪ .‬או‬
‫מקוננת על העת העוברת‪ .‬רק לך •מזהרת‪ .‬לעשות יקר וגדולה כל שהיא תפארת‪ .‬ואש‬
‫לא עכשיו'אמתי‪ .‬ואל־ מי מערי מקלע תרוץ אס ידך ישפכו דמיך‪ .‬ומי הוא זה הקרוב‬
‫מגואלי דמיך‪ .‬אם לא אתמול על עצמך‪ .‬ומיד מי תדרוש את דצדך‪.‬׳'אם את נפשך‪.‬‬
‫תתן בכפך! ואחרו איזהו גבור מלחמה‪ .‬זה שלא יקח מחמרת עוהיז מאומה\ ואיזהו סכל‬
‫מי שהוא מיחל לחחדתה ב ד רימה‪ .‬ואיזהו יבעל עושר‪ .‬העושה ממונו י ביושר‪ .‬איזהו‬
‫מצלית בסתירתו‪ .‬זה ׳המוכר עולם הכלה והאבר בהוייתו‪ .‬וקונה עולם הקיים ללב•‬
‫תרבה מקנתו‪.‬׳־ ואיזהו הייןר מבני אדם־ שיחיה‪ .‬זה שאינו משגיח העולם ביד מי שיהיה‪.‬‬
‫ואיזהו נדיב בקרב עדתו‪ .‬מי שהחנדב בחייתו‪ .‬לתקן אתדתו‪ .‬איזהו המגיע אל תתילת‬
‫החכמה'והישרות‪ .‬מי• שהנית המותרות‪ .‬איזהו מבני אדם נכבד אצל הבורא אדון הנפלאות‪.‬‬
‫זה שהגיע אל •הצרות וסובל גם הכאות‪ .‬ואיזהו הכם ישר‪ .‬זה ההולך בדרכי המוסר‪.‬‬
‫ואיזהו קיץ' בגבורתו‪ .‬מי שמשים את האזלת בענותו‪ .‬ואיזהו יחכם 'בחכמתו‪ .‬המבקש‬
‫לדעת עוד דבר תכמה מזולתו‪ .‬ואיזהו עני ורש‪ .‬מי שהוא מחכמה ועושר'מובדל ומופרש‪.‬‬
‫ואם רצית לדעת מה יהיה אחרי מותך‪ .‬הבע אחרי מעשיך ואחרי זולתך‪ .‬י ואם לנפשך‬
‫שמת דעה‪ .‬אל תעשה לשום אדם רעה‪ .‬יל אין לד אדם שאין לו צןעכ ואם תבקש‬
‫מהתבל‪ .‬נחלה ותבל‪ .‬אף אם תהיה‪-‬קשור בה בכבל** ז ע כי הכל הבל‪ .‬ואם רצית לגנות‬
‫מעשה זולתך‪ .‬ראה נא מעשץ והנה*תמצאם אתן ‪ .‬ואםיילצית לשבח אחרים כמוהם‪.‬‬
‫תן השבת ל‪11‬הים‪ .‬אם מה שתלצה לך לא יהיה‪ .‬י התרצה במה שיהיי!‪ .‬ואז •יחיו תתייצ‬
‫ואם‪-‬לא‪ .‬תדעיע׳יפ הדברים‪ ,‬לא יועילוך קיבוץ הספדם‪ ,‬אם ׳סבלת־הצער״לפי זמנו‬
‫תובל לדתות הגליול •יממנו‪-.‬אם השעה משתקת לך‪ .‬בל תתרומם ברוםיהמעלה‪ .‬לאי יום‬
‫ולא לילה‪ .‬ובקשה יום‪ .‬אל ילך'לבך ותמצא צ!דום‪ .‬ואס כבלא בהתנשא תן לפך‪' :‬אל‬
‫הארץ אשר‪-‬היח תתתיך‪ .‬אם תאהב לכןוין הזהב בי תקנה בה עיבדם‪ .‬הלא לשק חצמים‪,‬‬
‫שוב ממנו כי" תקנה ביו את״הינלבדיס‪ .‬והיו לאחדים‪ .‬העו אזניכם לדבד־יררל שאלו‬
‫לתולה מה אאה כואב‪ .‬אמ״ל רובי עוונותי‪ :‬אמרו לוי ומה אתה מתאוה‪ .‬אמ״ל *הכפרה‬
‫אמרו לו נקרא־ לרופא יעשה לד תרופה‪ .‬אמ״ל הוא החליאניי בשפה רפה‪ .‬עוד שאלי‬
‫לחולה־ אתר ׳איך עניניך‪ .‬אמיל ומה יהיה ענק ‪-‬מיי שירצה ללכת בדרך רחוקה‪ :‬מבלי‬
‫צירה פשיעה וכ״ש מיני מתיקה‪ .‬ובדרך זו ילך ירד אל לבור הזה במדבר מכליי• צוות‬
‫ויבא לפני המלך שהקדים להתרוח בו מבלי מענה לחזות‪ .‬ומי שפוגע אלו הצרות‬
‫מה יהיה ענייצו‪ .‬אמרו לו ואחר כל זה מה ‪-‬יהיה‪ .‬אמ״ל מי שקנה 'הרבה במעע‪.‬‬
‫והכיר כל אלו הצרות‪ .‬ומשל בתאות עולם קכין בעבור עולם גריל‪ .‬אשדו ואשריו•‬
‫וגדלו שיריו‪ .‬ותקות החולה המכיר בחליו ושברו‪. .‬הוא סימןשכחות הגוף ותוארו‪ .‬לא‬
‫בני‪.‬׳‬
‫‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫נתקו‬
‫זהירות גדולה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫נתקו ויש תקוה לאחריתו‪ .‬שיבקש רופא למכתו‪ .‬כי החולה שאינו מכיר בחלאתו‪ .‬הוא‬
‫מסוכן מאד כי יעבור החולי עד בית החלל ופתע פתאום פרתה נשמתו‪ .‬ועוד בה‬
‫כיו] שאיט יודע בעצמו שהוא תולה אינו מבקש שום תרופה למכתו‪ .‬וזהו כמו השיכור‬
‫בעת שכרותו‪ .‬אינו יודע פחיתותו וגנותו‪ .‬ומי תכם ויבן אלה גטן וידעם‪ .‬תגה לבך‬
‫לי •ויהיו דברי אלה בפיך ובלבבך‪ .‬לא ימושו מפיך‪ .‬בשבתך בביתך ובלכתך ובשכבך‬
‫ובקומך‪ .‬ומהם לא תזוע‪ .‬והיו לך למקרא ולעדה והיה אם שמזנג בן אדמה אזור גא‬
‫כגבר חלציך‪ .‬איש נבוב ילבב האיש הירא התפץ לראות טוב האדם היד יתטנן ויטק‬
‫על דברת בני האדם• ועל מה אדניו הטבעי'‪ .‬עיניו יתזז ואזניו ישמעו‪ .‬ידוע תדע ט‬
‫עבד נרצע לעו״׳ע לרצון תמיד‪ .‬ללמוד וללמד‪ .‬לשמור ולעשות כל ימי תייך מנער‬
‫וער זקן‪ .‬יתהלך למשרים ולתקן‪ .‬הבט ימין וראה אתרית דבר מראשיתו‪ .‬ותשוב מתשבות‪.‬‬
‫הבן טובת הנאתו‪ .‬ע ד הפסדו תגלה רעתו‪ .‬ואם ישיאך יצרך להעעותך ולפתותך‪.‬‬
‫ט ן תבין אשר לפטך מטוב מתשבותיך‪ .‬ואין זה רק ענן למסך תוט של בוטא‪ .‬תוט של‬
‫שיקרא ע ת שלע בארם חוגרו באמצע מצפרא ועד פנייא‪ .‬ואין זה רק הבל ותולי רע‪.‬‬
‫דמיק היולי• דבר שאין• בו ממש זאת תורת המצורע‪ ,‬החוש יעיד ועיניך יביטו הלא‬
‫תראה ברגע בתלום מהקיץ נפש כי תמעול מעל כי תצא אש ובערה בו רוח סערה‬
‫אש תבערה‪ .‬ולדעתו הוא מתבסס‪ .‬ושולח את בע׳ירו כי יתטאואשם‪ .‬ותבער אש להבה‬
‫בקש יגב׳בה‪ .‬במדורת• בית המוקד אחזתו חמיה‪ .‬אש של עצמות ואין כל מאומה‪ .‬ותשב‬
‫מתשבות און שזו תאוה נהי״א תערב אשה לא תכבה‪ .‬ועשה מה שתפץ לבו‪ .‬לא זז‬
‫מחבבו‪.‬־ בה שעתא כבתא הדליקה ותפר האביונה‪ .‬ובן אדם ויתנחם ז דנחמתא אחת‬
‫הנה* ואתת הנה‪ .‬ויחר׳ט תרט׳ה גדולה עד מאד‪.‬הלואי לא יוסיף להתפתות‪ .‬ידכה‬
‫ישוח איך היה לשמה כרגע‪ .‬ועלץ באשו וצתנתו‪ .‬כולו מלא תרטות‪ .‬ויצר אותה ב׳תר׳ט‬
‫והלואי לא יוסיף להתפתות‪ .‬ויתורה על עון עזוב יעזוב לו‪ .‬וימינו פשיטה ושב• ורפא לו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫׳איטת^ם האחרון‪.‬‬
‫בני‪ .‬הלא ידעתם ט לא נברא האדם כי אם לשוב לעפר מיום היותו‪ ,‬מדוע לא‬
‫יזכור אחריתו‪ ,‬הלא תדעו ט כל הימים אשר האדם תי על האדמה‪ ,‬כמון יסוער‬
‫מ מ ק ‪ .‬וכעשן מארובה‪ .‬ימיו חרוצים‪ .‬וחייו קצוצים•‪ .‬וכל אשר יעבור עליז יום זלילה•‪.‬‬
‫יחסר חלקמתייו רן לקראת רץ ירוץ ללכת נקבר לרדת שאולה* יעון*בליאבר‪.‬כצל‬
‫עובר‪ .‬פתע ישבר‪ .‬והין קובר‪ .‬ומדוע לא זכרת‪ .‬כי עפר אתה‪ -‬ולא ידעי^ ט מן‬
‫האדמה נוצרת‪ .‬ועל מי בעתת‪ .‬כי מרדת‪ .‬וכל מעשיך אשר עשית‪ ,‬יטו כא ‪ f‬ע ד‬
‫חטאתיך אשר עברת‪ .‬ומדוע נמהר אתה‪ .‬ולא תעביר על לבבך מם המר‪ .‬אשר כבודך‬
‫לקלון ממר‪ .‬מם אשר תאבד עצתך‪ .‬ונםרחה חכמתך‪ .‬מם ת מ י ! ׳ לשונן לחכך‪ .‬מס‬
‫על כתף ישאוך‪.‬״ ולארץ תחתיח יסחבור‪ .‬ויחשט לך כל מעשיך‪ .‬ולא יוותרו לך כלום‬
‫מחשטנך‪ .‬וכאבק דק תדכה ותשוח‪ .‬וחשך לא תכבה והנה עלה כולו תות‪ .‬מם תיאה‬
‫החשבון ערוך לפניך והס פתוח‪ .‬ומאזני משפט וכוס התרעלה ביד ה שם תמצה‬
‫שמריה‪ -‬ותהמה נפשך בצדה‪ .‬ועת תשיב על זדונותיך‪ .‬הלא אז תראה פרי מעלליך‪.‬‬
‫ותמצא גמולך בראשך‪ .‬ואילו תמות כמות הבהמה ולח •תטה עתיד לתת חשבק לפני‬
‫ב״ך המשט בשמימה‪ .‬והיתה לך שמחה שלימה‪ ,‬כאשר תמות כמות הבהמה‪ .‬זטסף‬
‫גס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫אימת יום האחרון‬
‫לצו‬
‫כא‬
‫גם הוא כי תלך למר ממות‪ .‬מקום אופל חשך וצלמות‪ .‬שם תפיל עליך אימה‪ .‬ותפסך‬
‫כלימה‪ .‬ומלבושך גוש עפר וריחה‪ .‬ויזורר על גופך גפרית‪ .‬לבלתי השאיר לך שריד‬
‫ופליט‪ .‬ושום שארית‪ .‬היום ההוא נורא ואיום‪ .‬יום אשר אין לו פדום‪ .‬יום תמרזר‬
‫ובכיה‪ .‬תאניה ואניה‪ .‬יום חררה ורעדה‪ .‬עת קפדה‪ .‬יום צרה וצוקה‪ .‬יום שואה‬
‫וזעקה‪ .‬יום מספד מר‪ .‬יום תערוך אבל משמר מול משמר‪ .‬יום יחרה אף ה׳ וקנאתו‪.‬‬
‫ונקבה כאש חמתו‪ .‬יום ירבו המעצבים‪ .‬יום יגדלו המכאובים‪ .‬יום יחדלו מלפניך ריעיס‬
‫ואהובים‪ .‬יום יברחו מעליך בניך ובנותיך וכל הקרובים‪ .‬יום יהמה איש ידו על חלציו‬
‫יום יאבדו כל חפציו‪ .‬יום תצא הנשמה וישאר הגוף ככלי מלא בושה ‪.‬וכלימה‪ .‬דומן‬
‫מושלך על פני האדמה כאבן דומה‪ .‬ואתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה‪ .‬או מי יהיה‬
‫עליך לסתרה צנה וסוחרה‪ .‬הלא אז תאמר‪ .‬בלב חמרמר‪ .‬אוי לי מה עשיתי‪ .‬מדוע‬
‫דבר ה׳ בזיתי‪ .‬ואחרי שרירות לבי פניתי‪ .‬ובמה אתכסה ט ערום אנכי בושתי ונחפרתי‬
‫התמשש והכלם‪ .‬והתקישש מכל חטאתיך‪ .‬ותן תודה לגיהיך בעיר נפשך בגופך‪ .‬בטרם‬
‫יחשכו כוכבי נשפך‪ .‬שוב יום א׳ לפני מיתתך‪ .‬והחזק במוסר אל תרף ידך‪ ,.‬נצרה כי‬
‫היא חייך‪ .‬כי מה הנאה לאדם מכל היצורים כולם וסופו לפרוש מעולם לעולם‪ .‬מחיים‬
‫למות‪ .‬ילך בגיא צלמות‪ .‬מאורה לחשיפה‪ .‬עובר‪ .‬בעמק הבכא‪ .‬משינה מתוקה לשינה‬
‫מרה ודחוקה‪ .‬מאור מתוק ומטה מוצעה‪ .‬לרימה ותולעה‪ .‬ממטעמים מתוקים וערבים‬
‫לטעם עפר ומי גיבים‪ .‬מחיבוק נאה ויפה לחיבוק עפל וילך שפי‪ .‬וכמה עשירים יצאו‬
‫מהעולם בפחי נפש וילדו לבהלה‪ .‬וכמה חכמים חכמתם היתה עליהם לתקלה‪ ..‬כמה‬
‫גבורים גבורתם היתה להם לפוקה‪ .‬כמה מגדלי בנים שלא שמחו בהם‪ .‬כמה נאים‬
‫ויפים היה יופים ונוייהם‪ .‬לקלון בעיני כל רואיהם‪ .‬כמה זקנים לא ראו כבוד בזקנותן‪.‬‬
‫־ כמה בחורים נקצצו בחופתן‪ .‬ומה הנאה לאכול מאכלים רבים וחשובים‪ .‬המביאים‬
‫אותו לדגים מרובים‪ .‬משמחה‪ .‬המביאה לאדם לדאגות רבות ואנחה‪.‬־ ממלבושים חשובים‬
‫שגורמים פגעים רבים רעים‪ .‬מהרהורים שגורמים ריבוי המכאובים‪ .‬משינה מתוקה‬
‫למיתי‪ :‬משוגה למכשול ולפזקה‪ .‬מיזטא ועין שהוא מאבד זכיות הרבה‪ .‬מתרעומת‬
‫אחת אשר היא מקפחת כמה פרנסות‪ .‬כי יש פורענות מיד ויש לאחר זמן עת לחשות‪.‬‬
‫יש אחת אחר אחת‪ .‬ויש כולן בבת אחת‪ .‬יש באות על הארס והוא ער‪ .‬ויש באנת‬
‫והוא ישן וכמו חמור נוער‪ .‬יש מהן מתנהגים בכבדות במשך ריבוי הימים‪ .‬ויש מהן‬
‫במרוצת נפש ברתת וזעמים‪ .‬יש מדעתו ויש שאינן‪.‬מדעתו‪..‬יש בנערותו ויש בזקנותו‪.‬‬
‫יש בגלוי ויש בסתר‪ .‬הכל לפי ח ב המעשה אק פוטר‪ .‬ואיזהו בן העוה״ב המתרחק מן‬
‫העבדות‪ .‬ט הם אשכלות מחרות‪ .‬ומהרהור ומליצטת ומלה׳יר ומכל הכיעור והדומה‬
‫והמקיים ד״ת כדרבונות‪ .‬ומקיים המצות דש בדו מצוה א׳ על אמיתתה‪ .‬בצביונה‬
‫ובקומתה‪ .‬ומתרחק מן התטא ומתודה על עוט לפני קוני‪ .‬ועושה תשובה באהבה רבה‬
‫ה״ז בן העוה״ב‪ .‬ולא ירא מכל פרשת הדברים הכתובה‪ .‬ה׳ יעזרט לחזור בתשובה‬
‫שלימה באה״ר ט ״ ר ‪:‬‬
‫עבודה שלימה•‬
‫ברוח‬
‫תברתו מן העוה״ז‪ .‬כי אתם ידעתם דלא חזי‪ .‬ופתאום האדם ישבר‪ .‬ולא יהיה‬
‫לו מנוחה מכל עבר‪ .‬ואיך לא תשמרו אהבת• אלוף נעורים‪ .‬ל ק התבוננו‬
‫וראו‬
‫)‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫עבודה שלימה‬
‫וראו והכינו מקום בעולם הקיים בהד״רי הדירים‪ .‬הלא תדעו כמה בני אדם רודפי כמד‬
‫היו לקלון והלכו לאיבוד‪ .‬לכן אתם רדפו אחר הכבוד האמיתי‪ .‬והשב תשיבו ליצה״ר‬
‫מחר יהיה משכבכם בין קעני ארץ באין כבוד‪ .‬וכן רודפי העושר‪ .‬תאמרו ליצר‪ .‬הצדקה‬
‫היא הלואה ברבית ל*י היוצר‪ .‬כי הוא מתיר ואינו אוסר‪ .‬שנאמר מלוה ה׳ חונן וכו‬
‫והכיל לעשות ניר לבורא כל הוא היוצר‪ .‬ולהיות האדם עבד נאמן ל‪1‬היו בכל לבבו‪.‬‬
‫ומאי נאמן להיות שקוד תדיר לעבוד עבודתו‪ .‬ולקיים אחת דתו‪ .‬שלא ימוע לעולם‪.‬‬
‫דנתי בל נמועו פעמי‪ .‬וחלילה לנו לנעות ימין ושמאל ללכת אתרי ההבל מבלעדי‬
‫ה׳ ואין זולתו‪ .‬כי האדם הוא פחות משור וחמור‪ .‬שנא׳ ידע שור קונהו ותמור וכו׳‬
‫א כ איך תאוה נפשו לבקש גדולה‪ .‬יותר מהם‪ .‬הלואי שיהיה כמוהם‪ .‬העול והמשיי‬
‫יהיה עליך‪ .‬ולא תמרוד בקונך‪ .‬וכהם תהיה נאלם‪ .‬אם יחרפך אחלי חנם ת ט ה מש‬
‫ונכלם‪ .‬או יכך או יגזלך‪ .‬מורא וחתת כל אדם יהיה עליך‪ .‬כמו שאתה מכה ורודה‬
‫לשורך וחמורך‪ .‬ולא יענה אותך‪ .‬ולא עוד שעושה רצונך‪ .‬ללכת בדרכיך‪ .‬כן אתה בן‬
‫אדם תעשה לזולתיך‪ .‬כי כולם אנשים‪ .‬ולא תשיבם דבר ולא תאשיס‪ .‬ובדד חשב‬
‫ותרום ולפיך מחסום תשים‪ .‬כי באמת אין מצוי לפניך כי אס ה׳ לבדו ולפניו תעמוד‬
‫באימה וממנו תהיו בושים‪ .‬ומפניי תהיו נכנעים‪ .‬ויראתו תהיו לובשים‪ .‬הלא תראה‬
‫כי תשאל מריעך מאומה‪ .‬כמה תזהר במוצא שפתיך לנער דעת ומזימה‪ .‬ותהיה עליו‬
‫למשא ויקוץ בך ולא גמלתו רעה* כל ימי האדם אשר הוא חי ע״פ האדמה‪ .‬וכ״ש בשוגיך‬
‫‪ W‬תירם ונשא שוכן רומה‪ .‬כמה שאלות עאכ״ו‪ .‬אפי׳ הלילה לנו‪,‬לעבוד אותו במרמה‬
‫כ׳יא באה״ר ויראה שלימה‪ .‬וכתיב אס אב אני איה כבודי‪ .‬והדרי והודי‪ .‬ואס אדונים‬
‫אני איה מוראי‪ .‬כי אנחנו עם בניי נק בנים אתם לה וכו ונק׳ עבדים כי לי בלי‬
‫וכו והעבד ירא מאדוניו‪ .‬בכל עניניז‪ .‬ובן יכבד אביו ואוהבו‪ .‬בכל נפשו ולבבו‪ .‬לכן‬
‫צריכים גם אנחנו לאהוב ולכבד אבינו מלכנו אדירנו בוראנו‪ .‬ואיזה הוא הכבוד‪ .‬ע״ד‬
‫שאמרו באביו ואמו דבשר ודם מאכיל וכו ומלביש וכוי ה״נ אבינו שבשמים‪ .‬ע״ד‬
‫שאמז״ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בעדי עדים‪ .‬ובמה בתו׳ ומע״ט בריס‬
‫ורצויים‪ .‬וכמאז׳יל אשרי מי שעמלו בתו׳ כי נר מצוה ואור תורה‪ .‬וכן במצות אמרן‬
‫מי שטרח בע״ש יאכל בשבת‪ .‬ברוב חיבת‪ .‬ולשון זה הורנו דצריך לעבוד ‪1‬היט בוראינו‬
‫גואלינו‪ .‬ברמ״ח איברינו ושכרה גירינו‪ .‬ראם בשעת העבודה דעתו נטרדה‪ .‬והיה‬
‫מהרהר בכל כלי חמדה‪ .‬מקנייני זה העולם‪ .‬אין לך שקר יותר מזה וכמה יהיה בוש‬
‫ונכלם‪ .‬שמחשיב ממונו חשוב יותר מעבודת קונו‪ .‬וכיש אם אין תועלת באותו‬
‫הרהור‪ .‬רעליה אתמר בקול מר‪ .‬אותי עזבו מקור מיס חייס לחצוב להם בורות נשברים‬
‫אשר לא יכילו המיס‪ .‬לכן הטוב טוב לאדם שיהיה מתבודד עס יוצרו‪ .‬ומכבדו ומוקירו‬
‫ולא יהיה לו הכרה עם ל׳א אפי׳ המטרו‪ .‬כי עייז מרוב הרגלו בהתבודדות‪ .‬אף‬
‫כשיהיה לפעמים בתוך ב״א רגליו אינם מועדות‪ .‬ואינם מטרידים אותו‪ .‬מטהרת מנתו‬
‫בעבודתו כי היו כלא היו בעיניו‪. .‬וכמאמר המשורר ברנניו‪ .‬בעמדי תוך קהלך צור‬
‫לרומם‪ .‬לך אכרע יאכוף ראש וקומה‪ .‬ד ל אין חברתם מטרדת אותם‪ .‬להתפדר ממך‬
‫מחשבתם‪ .‬כי כל העולם עדרי צאן המה‪ .‬והוא ית׳ לבדו רועה ומשגיח על כל‪.‬פרט‬
‫ופרטי דפרטי‪ .‬א״כ האדם יעלה בדעתו‪ .‬כי העולם מאפס ותוהו‪ .‬מאין הוא‪ .‬והעיקר‬
‫הוא התורה מיתנה למצותיה‪ .‬כללותיה ופרטותיה‪ .‬דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הענין‬
‫צו‬
‫ברטי׳‬
‫בב‬
‫לצו‬
‫הענין להלהיב לב העם‪ .‬אשר הם כפעם בפעם‪ .‬זהב להם‪ .‬הממלאים בתיהם‪ .‬כסף‪.‬‬
‫שבעוה״ב משבע זהכ וכסף הגשמי‪ .‬איני שיה לכלום‪ .‬לכן יזדרז האדם לעשות הזהב‬
‫והכסף אשר שם להוליך בידו ויקרא לו ה׳ שלום‪ .‬והיינו דארזיל צדיקים שמסגליס‬
‫תו׳ ומע״ש‪ .‬וכן האוהבים התענוגים והתפנוקים‪ .‬יתלהב לבם תעטג הנצחי דכתי׳‬
‫ומתוקים וכו׳ וכתיב סעפים שנאתי‪ .‬ותורתך אהבתי‪ .‬וכתי׳ אשרי תמימי דרך וכו׳‬
‫וכהי׳ השלך על ה׳ וכו׳ הכוונה מבוררת‪ .‬דר וסוחרת‪ .‬כי כמה זמן‪ .‬האדם מאבד בידיו‬
‫לריק יגיעו‪ .‬בחושבו על ענייני עולמו ופרנסתו‪ .‬והם לא ידעו‪ .‬כי סוף אדם להבל‪.‬‬
‫ואחריתו אבל‪ .‬כי הוא מחשב ומהרהר ומבעל זמנו‪ .‬ואינו משגיח בעניינו‪ .‬כי ימיו כצל‬
‫עובר‪ .‬ופתע ישבר‪ .‬ואדרבא בעור שהוא מהרהר ומחשב מחשבה פסולה‪ .‬עשה יעשה‬
‫לו חבילה גדולה‪ .‬מתורה ומע״ע לעוה״ב‪ .‬ולכן נמי כתי׳ תזית איש מהיר במלאכתו‬
‫באה״ר‪ .‬דהיינו בלא מחשבה‪ .‬לענין עוה״ז אלא'מקצר ועולה ומשאו ומתנו מניחו ‪ W‬דגול‬
‫מרבבה‪ .‬והוא ישא משאו ועולו בעין עובה ורחבה‪ .‬והיינו השלך על ה׳ יהבך‪ .‬והוא‬
‫יכלכלך‪ .‬והיינו אשרי תמימי וכו׳ שאינם מרבים מחשבות ‪.‬בענייני עולמם‪ .‬שיגרעו‬
‫בישול תורה לילה ויומם‪ .‬והיינו דסיים ההולכים בתורת ה׳ ה׳ *יהים תיים‪ .‬והיינו‬
‫סעפיס וכו׳ לפי שתורתך אהבתי‪ .‬וכן נמי כתוב לאמר‪ .‬אני והו הושיעה נא‪ .‬ר״ל‬
‫ט כשאני והוא ית׳ לבמה‪ .‬לעת מצוטבהתטדר הושיעה נא‪ .‬כמי׳ש בש* הרה‪ .‬דא׳‬
‫אפי׳ כשאני בין העם‪ .‬איזה פעם‪ .‬כיון שאין ת א ה סתר• לבבי אלא הוא לבר‪ .‬ואין‬
‫^וה מבלעדו‪ .‬ואין משגית לי להעיב לי רק כי הוא לבדו‪ .‬ואין מי‪ .‬שיוכל להצילני‬
‫מצרה לי זולתו אשר בידו‪ .‬לכן אני גם אני‪ .‬לא יפסיקו בינו לביני‪ .‬הנבראים כמוני‪.‬‬
‫כי כולם כאין נגדו‪ .‬ואני והוא לבדו עומדים‪ .‬וטינו דכתי׳ הי ה׳ אשר עמדתי לפניו‪.‬‬
‫וכמי׳ התהלך לפני לכן ובכן הושיעה נא‪ .‬ועשה למענך למענך ה׳‪ .‬הלא תכסה אתכם‬
‫בושה וכלימה‪ .‬לעת הצערכו לשוס אדם להבל דמה״ שילוה לכם דבר מה‪ .‬ולפניו תשפילו‬
‫קומה‪ .‬וכמה רצויים ותחנונים לא פעם ולא שתים כמה וכמה‪ .‬ולפעמים ישיבו אתכם‬
‫ריקם ריקם לג״ש ודמעות עין נופלים ע״פ האדמה‪ .‬ואיך לא תשפילו קרנכם בדעת‬
‫שלימה‪ .‬ליושב שמימה‪ .‬אלף ידות יותר שהכל תלוי בחפצו ית׳ לעשות נחמה‪ .‬או ת ״ו‬
‫עד תרמה‪ .‬יעשה נקמה‪ .‬ואין מי יאמר לו מה‪ .‬ואיך לא תבושו ולא תכסה פניכם‬
‫כלימה‪ .‬כאשר תשאלו בתפילותיכם ש^ות רבות עאכו״כ‪ .‬אם לא יהיו תפילותיכס תחנונים‬
‫ודמעוח עיניכם נגרה ולא ידעו מימים ימימה‪ .‬ויפן לרחמכס להעיב אתכם עאכ״ו‪.‬‬
‫ט מדת המשה היא מעלה רמה‪ .‬לשלימות עבודת הבורא וכמאמר הח׳ מי שלבש‬
‫בבקשת התכמה‪ .‬מלבוש המשה וכלימה‪ .‬ילבש מהכסילות אפוד ותרפים‪ .‬וע״כ קרעו‬
‫מעיל הבושה בבקשת התכמה‪ .‬ותועלתה ט א במילי דעלמא‪ .‬ומי שזכה בה‪ .‬יתעלמו‬
‫מומיו באהבה רבה‪ .‬והיא מורא על הנדיבות כמסת ידו‪ .‬ולכן הזהר בכבודו‪ .‬כי הבושת‬
‫והאמונה בפתיל צמיד נצמדות‪ .‬ובהסתלק האתר תסתלק חבירתה עשר ידית‪ :‬עיכ‬
‫מס׳ נועם המרות ע״כ‪:‬‬
‫מרה נגד מרה‪.‬‬
‫בני‪.‬‬
‫הלא תדעו כי ה׳ צור אבי התעודה‪ .‬מדזתיו מדה נגד מרה‪ .‬העוב בעיניכם״‬
‫בעת אשר תקראו לו בצרתכם‪ .‬שיפנה לבי מכם‪ .‬ולא ישמע לקול צעקתכם‪ .‬גם‬
‫אתם‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫מדד! נגד בודה‬
‫אתם כשתתפללו תפילתכם‪ .‬פנו לבכם מעסקיכם‪ .‬ותנו דעתכם‪ .‬למאמר פיכם‪ .‬ישיח‬
‫שפתותיכם‪ .‬והיינו דכתיב קרוב י ה׳ וכו׳ יקראוהו באמת‪ .‬עיר מדוע לא באתם ‪1‬יי עד‪-‬עתה‬
‫כאשר צר לכם‪ .‬אדרבה אוקיר לאסיא עד לא לו תהיו צריכים‪ .‬שאם באתם להדבק בו ית‬
‫שמו ממ״ה‪ .‬כך יעשה לכס‪ .‬ונמצא תייס אתם כולכם‪ .‬ולפי פרישותכם‪ .‬מהבלי עוה״ז‬
‫אפי מדברים הצריכיס‪ .‬יהיה בו ית׳ רוב דביק ותכם‪ .‬ועוב דעו כי אורו ית׳ מאיר‬
‫פניכם‪ .‬ובו אתם חיים כל ימיכם‪ .‬ובהסתרו חי׳ו מעליכם‪ .‬מיד האדם הוא גווע‪ .‬ואינו‬
‫מדבר ולא שומע‪ .‬ואיך תסתירי פניכם‪ .‬מהביט אליו תדיר בעוד שהוא מביע ורואה‬
‫בכם‪ .‬ומחיה אתכם‪ .‬אין עזות פנים גדול מזה לכן תתביישו ומפניו תהיו נכנעים‪.‬‬
‫ובקולו תהיו שומעים‪ .‬וטוב לכם‪ .‬ויש לאדם להזהר לעשות עבודת המלך שהיא‬
‫התפילה‪ .‬והתו והמצוה‪ .‬כאשר איוה‪ .‬ברוב עוז ותדוה‪ .‬בד כלי זהב‪ .‬אשר אהב‪ .‬הלב‬
‫והלשון‪ .‬והעין והאוזן‪ .‬דהיינו בכוונת הלב וחיתוך האותיות‪ .‬ויבין מה שמוציא בשפתו‪.‬‬
‫והעין שצריך לסתום העין בתפילתו‪ .‬לכן יזהר שלא יחסר ולא יפגום א מהם כלל‪.‬‬
‫בשום זמן כלל‪ .‬וכיש בשעת העבודה‪ .‬על הכלל‪ .‬כי אור פני מלך תייס־ שורה על‬
‫ראשך‪ .‬לכן שתוק מאימתו‪ .‬וכי תדבר עמו דבר רק שפתים נעות‪ .‬והשומע ישמע‪ .‬כי‬
‫אין כה׳ !יהינו‪ .‬ותמיד תתבייש ממנו‪ .‬במחשבה בדיבור ובמעשה‪ .‬ועל פיו תבוא ותצא‪.‬‬
‫ולא תהיה זז מחבבו‪ .‬זה ה׳ קוינו לו מה רבו‪ .‬תישן ותשכב ותעיר משנתך‪ .‬ולש״ש‬
‫יהיו כל מעשיך‪ .‬וחשוב כל עסק העולם כאילו אתה ממשמש בחול כשתמצא מרגלית‬
‫תקחנה בידיך‪ .‬היינו עשיית רצונו ית׳ הוא עשך ויכוננך‪ .‬וכן אמר המשורר ומה •לי‬
‫מזמן אס לא רצונך‪ .‬ואם אינך מנתי‪ .‬מה מנתי‪ .‬ואל יהיו בעיניך הכבוד והקלון והעושר‬
‫והעוני למאומה‪ .‬כי עת תמצא המרגלית אז תעלוז הנשמה‪ .‬והכל יהיה בכוונה שלימה‪.‬‬
‫לעשות רצון שוכן רומה‪ .‬זהו העוני והעושר והכבוד והקלון העיקרים בעולמות הנבחרים‪.‬‬
‫משא״כ בעוהיז עולם התוהו תסד אומר כולו מלא שקרים‪ .‬אמרתי עולם חסד‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הודאה‪.‬‬
‫הזהרו‬
‫לתת שבת והודאה‪ .‬לגיהא עילאה‪ .‬על מזון הנפש‪ .‬מק״ו דמברכין על מזון‬
‫הגוף מאין ׳תופש‪ .‬והיינו לברך ברכת התורה‪ .‬בשירה ובזמרה‪ .‬וברבות‬
‫המצות בלב טוב ושמחה גדולה‪ .‬ברון וצהלה‪ .‬ועל כולן יכנע האדם הכנעה גדולה‪.‬‬
‫לפניו ית ‪ h‬נורא עלילה‪ .‬כי הוא מחיה המתים בתמלה‪ .‬ומתיה הגוף והנפש רבת המעלה‪.‬‬
‫לכן יתן האדם אל לבו‪ .‬אהבת יוצרו אשר ברא להשיבו‪ .‬בצאתו ובבואו בעוה׳יז ובעוה״ב‬
‫וימצא טוב בעמלו‪ .‬אשר עמל ואשר גדלו‪ .‬ותמיד תן תודה ‪ W‬חי על כל מה שחננך‪.‬‬
‫‪.‬בין על שהביאך לעוה״ז הוא עשך ויכוננך‪ .‬בין על תייך‪ .‬בין על בינתך‪ .‬בין על‬
‫עושרך‪ .‬בין יעל עניוהך‪ .‬בין על הנוי בין על הכיעור בין על החלישות בין על‬
‫הגבורה‪ .‬בין על היסורין בין על תוס׳ טובה יתירה‪ .‬כי הכל לכוונה טובה ידועה‪.‬‬
‫י אצל הבורא ברוך גדול דעה‪ .‬ואם אינה גלויה לפניך כי אתה חסר דעה‪ .‬ולא תבין‬
‫השמועה‪ .‬כי אץ דבר רע יורד מה״ש כי הכל הוא לפי המקבלים את התנועה‪ .‬ולתכלית‬
‫טוב‪ .‬וירא ^הים את כל אשר עשה והנה טוב‪ .‬לכן ובכן תהיה הנאמנות שלך עם מזהים‬
‫יותר מכל נברא‪ .‬אכן עם בני אדם תהיה לכל שיה בשוה אין יתרון ואין חסירה‪.‬‬
‫ואמר החכם צדק מעשיך לפני בוראך תחילה‪ .‬ואח״כ עם ביא ונגד אהבתו ויראתו לא‬
‫יהיה‬
‫‪,‬‬
‫הודאה‬
‫צו‬
‫כג‬
‫לצי‬
‫יהיה גופך תביב עליך כנפשך‪ .‬ותהיה יראתו עליך‪ .‬יותר ממורא ב״ו ביני ובינך‪ .‬וכיש‬
‫בפני אתרים‪ .‬ולפחות תהיה יראתו עליך בינך לבינך‪ .‬כמורא ביו לפניו שפתרו מועל‬
‫עליך‪ .‬ובזה תתן לו תודה הוא עשך ויכוננך‪:‬‬
‫יראת שמים‪.‬‬
‫ועתה‬
‫בנים שמעו לי‪ .‬העו אזניכם והאזינו למילולי‪ .‬תנו דעתיכס והקשיבו לאמרי‬
‫פי‪ .‬ויערב לכס שיח שפתי וצפצופי‪ .‬אברהם אברהם‪ .‬אברהם אוהבי איזי‬
‫ותביבי‪ .‬הע אזנך ושמע בקולי‪ .‬והשתדל תמיד יומי ולילי‪ .‬בעבודת ה׳ ויראתו לקיים‬
‫מאמר התנא‪ .‬בחכמה ותבונה‪ .‬מאד מאד הוי שפל רות שתקות אנוש רימה‪ .‬ותמיד‬
‫תלכו בדרך תמים לעשות תיקון המלביש לנשמה‪ .‬ללמוד תורת ה׳ תמימה‪ .‬ושלמה‪ .‬כי‬
‫שלמה בני‪ .‬אור עיני• שמע נא‪ .‬מה שאמרתי לאתיך הגדול‪ .‬ואל תחדל חרול‪ .‬ותמיד‬
‫תלכו בדרך שובים‪ .‬ותקיימו כל הדברים אשר הנה כתובים‪ .‬בדבר חן ותחנונים מערייב‬
‫ערבי׳כ; כקונע׳ זה ערוכים וסדורים‪ .‬מפי סופרים וספרים‪ .‬ותהיו מן הנעלבים ואינן‬
‫עולבים‪ .‬שומעין חרפתם ואינם משיבין‪ .‬ואזהרה שמעתם‪ .‬פן תריבו• גס אתם‪ .‬עם שוס‬
‫אדם כלל‪ .‬כי בגלל‪ .‬הנוח נר״ן במקום עימדי היינו מקום מנותתי בלי להתגולל‪ .‬כי‬
‫ליו שלו׳ם ידברו‪ .‬שלו׳ם שלו׳ס לרתוק ולקרוב תאמרו‪ .‬ואף גס זאת אם קילל‬
‫או תירף וגידף וביזה אתכם שוס אדם לא תענוהו‪ .‬כי ודאי כסיל הוא‪ .‬ואם ידעתם‬
‫כי• חכם הוא‪ .‬א״כ צריך לכם לכבדהו‪ .‬ולרוממו ולגדלו ולגשאהו‪ .‬לא כמו שעושין‬
‫המון רבה בזה״ז איש ריעיס להתרועע‪ .‬רע יריע לפני חבר ורע‪ .‬אזלא ונדלדלה חכמת‬
‫סופרים‪ .‬ובינת נבונים ויושר הכשירים‪ .‬המה נסתרים ונעדרים‪ .‬ואיש את רעהו‪..‬השפל‬
‫ישפילהו‪ .‬ועד זקיניו קליין חסד יבואהו‪ .‬ולא ידע צויר קונה׳ו‪^ .‬הים חיים ומלך עולם‪.‬‬
‫הס לא להזכיר‪ .‬נא בני הכר תכיר‪ .‬כל א׳ יתום לזרעו של אברהם לעשות כדברים‬
‫הללו ואפי׳ ש ק מנהו‪ .‬ועייז תשקיעו ריב ומדון‪ .‬ואז לא יזידון‪ .‬עוד להוסיף לדבר‬
‫סרה‪ .‬לשלח לי למטרה‪ .‬ולמה לך תחרות‪ .‬להחזיק ביד רמה בדברים אשר לא טובים‬
‫ולהתגרות‪ .‬ומי לנו גדול מדוד מלך ישראל שאמר הניחו לו ויקלל כי ה׳ אמר לו‪ .‬א״כ‬
‫ה׳ יעשה את‪ .‬שלו‪ .‬וידן דינהו‪ .‬כי נורא הוא‪ .‬ובזה תהיו טתיס לפני יוצר בראשית‪.‬‬
‫ותטחנפשי בלי בושת‪ .‬ונשמתי תאיר כאור הבהיר בעששית‪ .‬בעוה״ז שלא יאמרו הנחתי‬
‫בני מריבה‪ .‬ובארצות החיים בעוה״ב‪ .‬יאמרו בן מי זה העלם אשר על אביו מוציא דיבה‪.‬‬
‫והעיקר הוא תו ה׳ משיבה‪ .‬אתכם מדרך רעה לדרך טובה‪ .‬ותראה לכם הדרך אשר‬
‫תלכו בה ואת המעשה אשר תעשון ביראה ואהבה רכה‪ .‬ואזי טוב בעוה״ז ובעוה״ב‪.‬‬
‫ויהיה לכם משאת וארוחה‪ .‬ברוב עוז ישמחה‪ .‬ללכת בדרך נכוחה‪ .‬בשים שלום טובה‬
‫וברכה רוחה והצלתה‪ .‬ודעו וראו מ״ש התנא הגיהי רשב״י ע״ה בסוף ת ניב ודל‬
‫וי לון לבני נשא‪ .‬דלאמשתדלין באורייתא יממא ואורתא‪ .‬לקיים מצות והגית‪ .‬דאיתקריאו‬
‫עצים יבשים‪ .‬דאינו! עתידי! לאיתוקדא בנורא דגהינם כליל לאשי׳ס‪ .‬ולאי למגנא חמלו‬
‫מארי מתני׳‪ .‬דאינו! עמלי! וגהינם ירתין‪ .‬ואעיג דמקרבי אילנא דאיהו גופא דאורייתא‪.‬‬
‫ולית ליה איבא דאינו! פיקודי! רעשה‪ .‬מה כתי׳ ביה ׳רק עץ אשר תדע וכו׳ אותו‬
‫תשתית וכרת‪ .‬ובגיד אמרו מימ דלית מדרש עיקר‪ .‬אלא המעשה עיקר‪ .‬ע״כ‪ .‬יעז״ש‬
‫אשרי מי שיראתו על פניו‪ .‬ואשרי הנשמר מעוניו‪ .‬אשרי מי שהוא עניו‪ .‬ולא רמו עיניו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‪/‬‬
‫אשרי‬
‫צו‬
‫יראת שמים‬
‫לצו‬
‫אשרי מי שנותיה ממנו המוניו‪ .‬אשרי המעה אזכיר‪ .‬לשמוע עצת זקיניי‪ .‬אשרי השומע‬
‫בכיי ד״ת מפי תכמיו ונבוניו‪ .‬תורת ה׳ תמימה עומדת לפניו‪ .‬בשעה שהוא עוסק בה‬
‫ואומרת לו ה׳ עמך גבור החיל הנה באתי אליך‪ .‬ללמד אותך‪ .‬ע״כ יצאתי לקראתך‪.‬‬
‫לשחר פניך ואמצאך‪ .‬אשריך אם תזכרני‪ .‬אשריך אם בלבך תצפנני‪ .‬אשריך אם תקיימני‪.‬‬
‫אשריך אם תשמיעני‪ .‬ובכל יום ויום בי יהיו זממיך‪ .‬כי בי ירבו ימיך‪ .‬החרחק מן‬
‫העבירה‪ .‬והדבק בת״ת‪ .‬וברח מן השררה‪ .‬אשרי השם נגד עיניו‪ .‬שהוא מיפה סרוחה‪.‬‬
‫מזומן לעפר ושוחה‪ .‬לכן בני התרחקו מן המנוחה‪ .‬ועבדו אח ה׳ בשמחה‪ .‬והוא יהיה‬
‫לכם לחומלה עליכם כי י הדרך שחוחה‪ .‬ויהיה לכס למשאת וארוחה‪ .‬אם את הדבר‬
‫‪.‬הזה תעשו‪ .‬יאיר חשכיכם‪ .‬ויהל אורכם‪ .‬וינהיר אורחכם‪ .‬וינהל אתכם‪ .‬על מי מנותות‬
‫אשריכם בעוה״ז ועוב לכם לעוהיב‪ .‬ולא תהיו חביריס לרשעים כי המחחבר לרשע‪.‬‬
‫עיניו השע‪ .‬ועורר עצמו מעוה״ז ומעוהיב ולא יהיה נושע‪ .‬והמסביר לו פנים היז‬
‫ממרגיזי ‪ X‬ואינו רואה בנחמות יש ‪ .‬והמרמה בדרכיו מתאבל בסופו‪ .‬והמעה חבירו‬
‫מדרך עובה לרעה‪ .‬מת בחציו וימיו יסופו‪ .‬והמלעיג על המצוות אין מרחמין עליו‬
‫מה״ש‪ .‬והמלעיג על עניותן של עניים‪ .‬לסוף יגע הוא‪ .‬ואחרים יאכלוהו‪ .‬והמלבין פגי‬
‫תבירו‪ .‬פנקסו פתותה בו ביום לפני יוצרו‪ .‬ואין לך קשה אלא מי שעוסק בדברי הבאי‪.‬‬
‫אוי למי שהעולם מעעה בו‪ .‬אוי'למי שהשעה משחקת לו מה רבו‪ .‬אוי למי שנעשה‬
‫סניגורו קעיגורו‪ .‬אוי למי שמנצחו יצרו‪ .‬אוי למי שנהפך עליו הגלגל‪ .‬אוי למי שמאבד‬
‫את עמלו‪ .‬מה רבו מעשיך ה מה גדלו‪ .‬אתה ה׳ ברחמיך הרבים הצילנו מכל גזירות‬
‫קרר בכלל ובפרע‪ .‬והצילני מיצה׳׳ר ומכל צרצו‪ .‬למען אשר ברית כרת‪ .‬וזכנו אט‬
‫וזרענו‪ .‬לשוב בתשו שלימה כי על רחמיך הרבים בעחנו‪ .‬ואמר החכם‪ .‬אם יש דבר‬
‫טוב מן החיים‪ .‬הוא עניה השכל ויראת שמיס‪ .‬כי בלעדם יהיה האדם קצוץ כנפיס‪.‬‬
‫ורפה ידים‪ .‬ושבח העוב בימי חיותו העובה‪ .‬היא הקינה לעת מיתה כי היא קרובה‪.‬‬
‫כי התיים הם ההתחלה מן הקינה עובה‪ .‬כי ההתחלה חובה‪ .‬והקינה נדבה‪ .‬ה' ברחמיו‬
‫יחזירנו בתשובה‪ .‬ויתקננז בעצה עובה‪ .‬כי״ר ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מחילה‪.‬‬
‫בני‪ ,‬השמרו לכס‪ .‬למחול לכל מי שיצער אתכם‪ .‬בכל לבבכם ובכל נפשכם‪ .‬כי‬
‫מתיקות ועריבות המהילה‪ .‬היא טובה מהפקת רצון בעונש חטאת כפולה‪ .‬ובפרט‬
‫בעת היכולת לעשות הנקמה‪ .‬מאד היא רבה ונעימה‪ .‬טובת המהילה‪ .‬ומה מאד גרועה‬
‫ההכנעה‪ .‬בעת הצורך אליה כי כלתה אליו הרעה‪ .‬ואה״ח הודה בעונך ובקש מחילה‪.‬‬
‫כי כפירת העין שתי עוונות וחטאה גדילה‪ .‬ומחול וסלח לעושה עמך רעה‪ .‬וצוה‬
‫לעשות העוב לפי העת והשעה‪ .‬והתרחק מן הכסילים‪ .‬אפי׳ הם מן הגדולים‪ .‬והאחזו‬
‫במדות טובות באהבה רבה‪ .‬ומעילו לכס לעוהיז וכ״ש לעוה״ב‪ .‬ואה״ח המרות התמורות‬
‫שבאדם המה העושה דבר אמת‪ ,‬ואהבת ב״א על דבר אמת‪ .‬ותת לשואל‪ .‬כאשר‬
‫ץאל‪ .‬והגמול הטוב‪ .‬במה שהוא טוב‪ .‬והנאמנות‪ .‬בלתי שום השתנות‪ .‬והכניעה לשכן‬
‫טוב‪ .‬והכניעה לחבר טוב‪ .‬וכקוך‪ .‬האורח‪ .‬בלב שש ושמח‪ .‬וראש כולם הבושת‪ .‬ואמרו‬
‫המרות טובות המה שלש עשרה‪ .‬היראה‪ .‬הנוראה‪ .‬והכבוד‪ .‬וההסתפקות‪ .‬והסבל‪.‬‬
‫וההוראה‪ .‬והבושת‪ .‬והנדיבות‪ .‬והגבורה‪ .‬והקנאה‪ .‬והצניעות‪ .‬ודבר אמת‪ .‬והנאמנות‪.‬‬
‫והסברת‬
‫צו‬
‫*‬
‫מחילה‬
‫כד‬
‫לצו‬
‫‪,‬‬
‫והסברת פנים‪ .‬ועוד אמרו ז מדות אחרות‪ .‬כבוד הקרובים‪ .‬והעטה‪ .‬ושיתן הדין‬
‫מעצמו‪ .‬סיודה באמת על עצמו בעת הרצון והכעס‪ .‬ושיתבייש מעצמי‪ .‬ושימשול ברזתו‪.‬‬
‫ושימחול לכל הולך נכותו‪ .‬ואמר מי שמידותיו אלת תייו הם בנעימים בעוה״ז ובעוה״ב‪.‬‬
‫ואהיח'השלמת הצניעות שבע מדות‪ .‬לשון רכה‪ .‬וג״ח‪ .‬והתרחק מן ההיזק‪ .‬וירא מן‬
‫המומין‪) .‬כלו׳ יתן אל לבו לבל יתנו ט שום דופי( וסור מלה״ר‪ .‬וכפיית הסוד‪.‬‬
‫והאמונה‪ .‬ואה״ח מחול למי שהרע לך‪ .‬ותן למי שמנע ממך‪ .‬מחול חטא אוהבך‪ .‬ואל‬
‫תגלה לשונאך‪ .‬מחול לנבל‪ .‬כפי שהגון לנדיב‪ ,‬העל זאת לא יעלה עליך חרפתו וגידופו‪.‬‬
‫ט לא יידעו איפה‪ .‬ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך‪ .‬ואהיח למי החכמה לאנשי‬
‫היראה התמימה‪ .‬ולמי הערמה‪ .‬עת תפול ההכמה ביד אישות הזימה‪ .‬ואמר למי הץשר‬
‫אל החכמה והכושר‪ .‬אך בזמן שהדעת הסר‪ .‬נמצא היישר לעושר‪:‬‬
‫שלא לעסוק שום עסק קודם התפלה‪.‬‬
‫השמרו לכם כי אסור גמור הוא לעשות שום מלאכה עד אחר תפילה‪.‬‬
‫אזי‬
‫תהיה לך מלאכתך סדורה וערוכה‪ .‬ואי״צ לומר אס הגיע זמן התפלה‬
‫או סמוך לה‪ .‬שאז מצד הדן הוא אסור‪ .‬ובשלשלאות הוא קשור‪ .‬והאזהרה היא אם‬
‫לא בשעת הדחק‪ .‬שיוצאים לדרך ;אם לא עכשיו מעט נתרתק‪ .‬אז במקום צורך אחר‬
‫אפייה בזה לא תהיה בוחר‪ .‬שאף אם תהיו עומדים קודם אור היום‪ .‬מעסקיכם תהיו‬
‫נבדלים ונפרדים‪ .‬ולא חעשו שוס מלאכה קטנה או גדולה‪- .‬ט אם עד אחר התפלה‪.‬‬
‫ואיני מטריח עליכם לקחת לכם דרכי החומרות‪ .‬כי אם דרך טובים לישרים בלבותם‬
‫להבין ולהורות‪ .‬עכ״ז דב״ז מתורת טוב הוא‪ .‬כמו שאכילה וקתיה קודם התפלה‬
‫הם אסורות‪ .‬מטעמים הנאמרות‪ .‬כן אינו מן הראוי לעשות מלאכה שהיא לצורך גויתו‬
‫עד אשר יעשה צורך נשמתו‪) .‬ועי׳ בש״ע איח סי פ״ט ובאה״ט שם( ואם הננכם‬
‫יוצריכם והנה קמתם בחצות לילה אזי טוב לכם‪ .‬להצטער ולקונן על גלות השכינה‪.‬‬
‫אשר היא בעונותינו טמונה‪ .‬ודומה שכנה‪ .‬ולהתאבל על בית תייט‪ .‬ביקו׳׳ת‪ .‬ואחרי‬
‫כן ראוי והגון לקבוע' איזה לימוד בספרי תורתינו‪ .‬ממה שתננכס הי״ת המעט הוא‬
‫אם רב‪ .‬ואפי׳ תהלים‪ .‬וספרי מוסר‪ .‬להורות לכס דרך הישר לעבודתו‪ .‬וליראתו בהם‬
‫תדבקו‪ .‬וטוב'לכם כל הימים ומכל צר ומשטין לא יגיע לכם נזקו‪ .‬ט ' ע ס ק התהליס‬
‫יש בו כמה תועליות מעולים‪ .‬ויחשב כעמוד העבודה וכעמוד התורה‪ .‬עד שאמרו‬
‫כעוסק בנגעים ואהלות‪ .‬שהם הלכות גדלות‪ .‬וחרב וחנית נגד יצה״ר אך טוב מעע‬
‫בכונה‪ .‬העז אזנכס ושמעו דברי'חכמים וחירותם‪ .‬מה נעמו לחיך דברי שיתותם‪.‬‬
‫וכ״ש תכמתם ובינתם‪ .‬וז״ל הפייטן במוסדו‪ ,‬בזמירותיו ושיריו‪ .‬אנוש הלא תטש‬
‫ותכלם‪ .‬תישן יעד אור הבוקר ותאלם‪ .‬ובאזניך תשמע קול צעקת עמים מתחננים ‪U‬‬
‫בלב שלם‪ .‬קומה לך נרדם ראה זרים עומדים על משמר ואת חולם‪ .‬אם אשר‪.‬לא‬
‫ידעוהו עבדוהו‪ .‬איך עבדיו יוכלו להתעלם‪ .‬עכ״ל‪ .‬מי הוא זה ואיזה הוא אשר ישמע‬
‫הדברים הללו ולא יקרע סגור לבבו וישפיל לארן טהו‪ .‬ולא יתן יתמיד כל היום‬
‫ההוא וכל הלילה תנומה לעפעפיהו‪ .‬לתת כבוד לשמו כי נורא הוא‪ .‬ולעבדו ולהללו‬
‫כל או״א הגדול לפי גדלו' והקטן לפי קטנו‪ .‬יתן תינו מאשר הננו‪ .‬כמ״ש כבד את‬
‫ה׳ מהונך‪ .‬קרינן ביה מגרונך‪ .‬מחינך אשר נתן לך ה׳ ‪1‬יהיך‪ .‬ועל כל יש שכ״ט‬
‫‪,‬‬
‫לפעולתך‬
‫צו‬
‫‪£‬לא לעסוק עסק קודם הועילה‬
‫לצו‬
‫לפעולתך‪ .‬מאת יוצר נשמתך‪ .‬ויזכור האדם כמה וכמה הוא מורח‪ .‬בלב שמח‪ .‬לעשות‬
‫רצון אשתו האהובה כי היא רימה‪ .‬ורצון בניו הקטנים עם גדולים בדעת שלימה‪ .‬ק״ו‬
‫שיעשה כן לתיקון הנשמה‪ .‬החצוב מתחת כסא כבודו מרום מראשון שוכן רומה‪ .‬וכל‬
‫היום וכל הלילה לא יתן לעיניו תנומה‪ .‬ויתן בדעתו כי העוה״ז ים סוער באן( ובחימה‪.‬‬
‫וידמה בדעתו כאילו הוא שט על פני הימה‪ .‬וירים ראשו השמימה‪ .‬ויזהר פן יכנסו‬
‫בפיו המים הזדונים עאל׳ו‪ .‬ישמור עצמו מן הגלים הבאים לטורדו לקדמה דמה‪ .‬וא״ל‬
‫דמו בראשו‪ .‬ותעל צחנתו ובאשו‪ .‬בני תנו דעתיכם ודעו כי העוהיז ים סוער עמוק‬
‫מי ימצאצו‪ .‬והגוף תל עפר עומד ומשמש בתוכו כפי רצונו‪ .‬והנשמה איש על התל‬
‫עומד על אופנו וכנו‪ .‬ועץ החיים נטוע עליו משמאלו ומימינו‪ .‬אם הוא חכם לב• ויאירו‬
‫עיניו‪ .‬יתחזק ויחקשר באילן כי היום או מחר יכו בחזקה גלי הים בתל ויהרסנו‪ .‬ויעבור‬
‫והנה איננו‪ .‬ואם לא יהיה נק‪£‬ר באילן ישמשוהו בתל‪ .‬ונמצא מן העולם מתבטל‪.‬‬
‫וה״ד עץ חיים היא וכו׳ וכתי' על זאת יתפלל כל חסיד •וכו׳ דהיינו מיתה דכתיב‬
‫למות תוצאות כדפי׳ במס׳ ברכות‪ .‬רק לשטף מיס י רבים וכו׳ אליו היינו הנשמה‪ .‬אתה‬
‫סתר לי וכוי‪ .‬בני דעו שזה העולם‪ .‬דומה לקיץ יפה בטובות כולם‪ .‬ואחרי מות‪ .‬לחורף‬
‫קשה דך ונאלם‪ .‬ואם לא יכין בקיץ לכל דבר ודבר מאכלם‪ .‬ודאי בחורף ימות בבוז‬
‫ישבע ונכלם‪ .‬והיד לך אל נמלה עצל וכו׳ ובזה תהיה נשלם‪:‬‬
‫לעורר השחר•‬
‫בני‪ ,‬הטו אזניכם שמעו לי‪ .‬האזינו לקולי‪ .‬מראש בסד׳ר דברתי‪ .‬מזל כטל‬
‫אמרתי‪ .‬ותמיד תהיו זהירים‪ .‬בטרם יכיר איש את רעהו השחר תהיו מעוררים‪.‬‬
‫ואפי׳ תהיו נרדמים משנתכם תהיו נעורים‪ .‬לרומם ולגדל ה‪ 11‬הגדול כי טרא הוא מגן‬
‫נבורים‪ .‬ונגד עצת היצה״ר בימי הקיץ והחורף תמיד יומם‪ .‬ולילה כארי תהיו מתגברים‪.‬‬
‫ולכן תכף ומיד כשתקיצו משנתכם‪ .‬תשימו נגד עינכם אהבת הי״ת יוצר המאירים‪ .‬ולא‬
‫תהיו עצילים כמעשה הבוערים‪ .‬הסרוחים על ערסותם תוך גלי מים עכורים‪ .‬ועל‬
‫מיטותם הם נשארים‪ .‬מההפכים לצדדים ומדברים‪ .‬ולכן־בקומכם ממיטתכם דהיינו‬
‫נדדה שינתכם‪ .‬כלי מים לנט׳׳י יהיה נכון לפניכם‪ .‬תרחצי ידיכם‪ .‬ותעשו נט״י כדין‬
‫וכהלכה‪ .‬דהיינו גיפ תשפכו על ידיכם בסירוגין שפיכה על זה ושפיכה‪ .‬כדי שתסור‬
‫רוח הטומאה השורה עד קשרי אצבעותיכם‪ .‬כמיש בש״ע א־יח עיש בסי׳‪ .‬ואח״כ‬
‫תפנו עצמיכם‪ .‬אפי׳ אינכם צריטם‪ .‬בדיקה בעינן לכבוד יוצרכם‪ .‬כי איך תברט‬
‫ברכותיכם וטינוף בקרבכם‪ .‬וגופכם מלא ליחות סרותות‪ .‬והכתו׳ אמר ככ עצמותי‬
‫תאמרנה ה׳ מי כמוך שצרך כל האדם ליתן שבת והודאה לה׳ אלהיו ברמ״ח איבריו‬
‫ושס״ה גידיו להיותם משרתיו ועבדיו‪ .‬ואיך הם מלאים טינופת והוא מודד בהם הירצך‬
‫אז הישא פניך‪ .‬לכן ובכן זריזות גדול צריכה‪ .‬דהיינו רחץ וטהר עצמך מבית ומתון‪ .‬ואח״כ‬
‫תזור תזור ידיך ופניך תרחוץ‪ .‬ואח״כ תתחילו לברך ברכות השתר‪ .‬מברכת ענ״י‬
‫ואחריה אש״י וסמוך להם \!זי נשמה ע״ס הברכות‪ .‬ועשה אל תאחר‪ .‬בכוונה רציה‪.‬‬
‫בלי שום מחשבה זרה ובלי שום פנייה‪ .‬והזהרו שלא תאמרו אפי׳ פסוק א׳ אפי‬
‫דרך תתטן והודאה וזמרה‪ .‬עד אשר תברכו ברכת התורה‪ .‬כי היא מצוה דאורייתא‬
‫רבה היא ויקרה‪ .‬דאפי אם נסתפק לכם אם ברכתם אותה או לא‪ .‬צריכים אתם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לברך‬
‫יצו‬
‫לצו‬
‫ב^י׳‬
‫בה‬
‫לברך כדין כל ספיקא דאורייתא לחומרא ולא לקולא‪ .‬כמ׳׳ש בפוס׳ עי״ע‪:‬‬
‫צניעות בזדכ‪.‬‬
‫הכסא‪ .‬כשתכנסו לביהיכ לנקות גופכם‪ .‬השמרו לכס‪ .‬תהיו צנועים ביתר‬
‫בית‬
‫שאת וביתר עז כל מאי דאפשר‪ .‬שלא תדברו כלל זהו דרך העוב והישר‪.‬‬
‫ומאד מאד הזהרו לקנת היעב מקום היציאה ותרתצו במים היעב הדק‪ .‬עד אשר לא‬
‫ישאר ממנה בשום קמע וסדק‪ .‬כי הצואה במקומה לעולם אינה בעילה‪ .‬ואסור גמור‬
‫הוא ותועבה התפילה חיו והעונש תמור והחעאת כפולה‪ .‬ולא די שאין לו מצות‬
‫תפילה‪ .‬לפי שאינה עולה‪ .‬אלא ח״ז יחשב לו לתפלה ולא תעשו כמעשיהם‪ .‬אשר‬
‫בימים ההם‪ .‬אתרית הזמן‪ .‬אמר למהומן‪ .‬רבת מבניי י עמינו בעוה׳ר מתנהגים הם‬
‫כתוקות נימוסיהם‪ .‬אשר מקנחים עצמותיהם‪ .‬בחתיכת נייר ומהם למדו בניהם אחריהם‪.‬‬
‫וכיש אם יהיה ‪-‬הנייר חזק קשה הוא ואינו נכנס בקמכרס‪ .‬כי ירא לנפשו לעשות‬
‫בבשרו שרטים‪ .‬ולא די לו שאינו מקנח אלא מלכלך עצמו ובגדיו מטונפים‪ .‬צואה בלי‬
‫מקום ואינם יפיס‪ .‬לכן הטוב טוב שירחץ כ״א במים‪ .‬ואז יהיו בשרו ובגדיו נקיים‪ .‬ואז‬
‫ברכותיו ותפלותיו יהיו רצוים‪ .‬ל^הים חיים‪ .‬היושב בשמים‪ .‬ואזהרה ללאו יצאתה‪ .‬לא‬
‫יקנת בימין כלל כי מאד נעליתה‪ .‬ואף בשמאל לא יקנח אלא באצבע הסמוך לזרת‬
‫שהיא נק׳ קמיצה‪ .‬מפני דברים שבקדושה‪ .‬הזהרו עצמכם שיהיה גופכם רחוצה‪ .‬מבית‬
‫ומחוץ מטיטף ומכל סיבה וליחה מאוסה‪ .‬וכן יהיו תמיד בגדיכם והמקום נקיים‪ .‬מכל‬
‫מיני טינוף ולכלוך הנראה לעיניים‪ .‬ואזי תהיו מזוקקים • ומצורפים ב ע ד עדיים‪ .‬ואף‬
‫גרף של רעי ועביט של מי רגלים‪ .‬אסור הוא אם נראה לעיניס‪ .‬ואפילו דברים‬
‫הסרזתיס או מאוסים‪ .‬שמהם בני אדם קצים‪ .‬או דית רע מכל זה תהיו נשמרים‪.‬‬
‫ויראת ה תהיו לובשים‪ .‬ולא תהיו מתגוששים‪ ,‬והרחק ל׳ו תרחיקו מלפניכם על כל‬
‫זה כמלא עין‪ .‬וזולת זה נחשב לכם תרומתכם לאין‪ .‬ומאחדכם ד׳ אמות‪ .‬יהיו שלימות‬
‫מתאימות‪ .‬כמ״ש בש״ע אית בסי׳ והזהרו שלא תזרקו רוק מפיכם‪ .‬בבית התפלה‬
‫אלא לצדדיכם‪ .‬אם אתם תשים לטינוף בגדיכם‪ .‬ואפילו בשוק אסור אם הוא בפני‬
‫אתרים הרואים אתכם‪ .‬אשר יקוצו מפניכם‪ .‬כי הוא עון פלילי‪ .‬וה׳ גיהים יעזור לי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לעשות רצונו חפצתי‪:‬‬
‫י‬
‫ציצית •‬
‫בני אתר ברכותיכם הברכות‪ .‬מראש‪.‬וע״ס הסדורות והערוכות‪ .‬קתו בידכם טלית‬
‫של מצוה מצויצת כהלכתה כי נאוה‪ .‬מצמר רחלים בלתי תערובת כי שם ציוה‪.‬‬
‫וקודם הברכה בזהירות גדולה תעשו בדיקה‪ .‬לציצית הטלית שיהיו כשרים כדת של תו׳‬
‫וכחוקה‪ .‬בחזעין ובנקבים שיהיו למעלה מקשר גודל‪ .‬ואם ממקומו נקרע ונבדל‪ .‬ולא‬
‫נשאר ממנו ולסוף הכנף כמו ציפורן גודל הוא נפסל ואתה חדל תחדל‪ .‬ועליו לא‬
‫תברך‪ .‬וללובשו כך לא צריך‪ .‬ואיט מן הצורך‪ .‬ואל יפתה לך יצרף על דב״ז כי אינו‬
‫צריך‪ .‬דעו לכס כי היא מצוה רבה וגדולה‪ .‬רבת המעלה‪. .‬ככל התורה כולה היא‬
‫שקולה‪ .‬וטלית קטן לא יזח מעליכם אפילו ד' אמות יומם ולילה‪ .‬על הא׳ירש במלת‬
‫ציצי״ת ר״ת צדיק יפריד ציציותיו תמיד‪ .‬א״נ צדיק יבדוק ציציות תלוים‪ .‬דהיינו כיצד‬
‫הס‬
‫‪t‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ציצית‬
‫הם בכנף נתלים‪ .‬ותהיה ע׳׳ז תוקר‪ .‬בהיות אור הבוקר‪ .‬כי חביבה מציה בשעתה‬
‫והעעיפה תהיה כהלכתה‪ .‬לא כמו אנשי הזמן‪ .‬אשר רשתו עליהם עמן‪ .‬אם בא‬
‫יבואו המה איזה פעם ללבוש העלית‪ .‬מניחים אותה כמות שהיא על הצואר או על‬
‫גב היד כמו סודר ומעלית‪ .‬בעוה״ר היא לו בושה וכלימה ואיילת‪ .‬לפשוע אותה ולהתעעף‬
‫בה‪ .‬חדלו לכם מדרך זו ולא תלמדו ממעשיהם כי מצוה רבה‪ .‬היה כתובה‪ .‬כי צריך‬
‫להתכסות בה ראשו וגופו ולהניח הצדדים על כתיפו‪ .‬זו היא חובה‪ .‬וזולת זה רח״ל‬
‫תעאתו תרותה וכתובה‪:‬‬
‫תפילין•‬
‫העטיפה‪ .‬בעלית נאה ויפה‪ .‬תניחו תפילין כשרים ומהודרים‪ .‬מאד מאד‬
‫אף|ף‬
‫תהיו חוקרים‪ .‬על סופר מומחה ויודע דעת עליון להבין מה שלומד בספרים‪.‬‬
‫ובפרט בדינים השייכים לסת״ס שיהיו עפיה״ד כשירים‪ .‬מאירים ומזהירים‪ .‬כי בעוה״ר‬
‫בימים הללו אשר אנחנו בגלותינו‪.‬עצורים‪ .‬רבו המתפרצים וכל א׳ מקלו בידו משרטט‬
‫וכותב לפי דעתו קלים וחמורים‪ .‬ואינם יודעים באיזה א׳ מן הספרים‪ .‬דיני סת״ם‬
‫נזכרים‪ .‬וכ״ש שאינס יודעים ללמוד‪ .‬אפילו הברת הדברים‪ .‬ועכ״ז להם מתלו המורים‪.‬‬
‫ודביז הוא גורס‪ .‬לפעמים הם קודרים וגוררים‪ .‬ומוחקים וחוזרים‪ .‬וכותבים במקומות‬
‫שפוסלים‪ .‬וכ״ש חסידים ויתיריס‪ .‬והזהרו באלו הדברים‪ .‬כי הם עיקרים‪ .‬והבתים יהיו‬
‫מרובעים‪ .‬על ד׳ רבעיהם יהיו נקבעים‪ .‬מדה אחת להם ממדות ידועים‪ .‬וש״ר יהיו כל‬
‫ד בתים מקוטעים‪ .‬מראשס ועד סופם ולא עד בכלל‪ .‬כל או״א נראיח מופרדת‪.‬‬
‫והיה עומדת‪ .‬מראשם ועד סופם‪ .‬ולא יעשה אותם כל אחת בפני עצמה והם מדובקיס‪.‬‬
‫כי כולם יהיו מעור אחד אסורים בזיקים‪ .‬והתיתורא תהיה גס היא מרובעת‪ .‬על‬
‫ארבעת רבעיה נקבעת‪ .‬וגם התפירות יהיו מרובעים‪ .‬ובקו המדה נמדדים ונקבעים‪.‬‬
‫ולא יהיו קטנים ביותר עד שאינם ניכרים‪ .‬כמו שפשט המנהג בעוה״ר זקנים ונערים‪.‬‬
‫וכ״ש העשירים כל מה שיהיו קטני דקטנים המה נבחרים‪ .‬ופחות מציפורן זרת ובתי‬
‫התס‪-‬ירים‪ .‬והלואי אם יעשו להם כפול המצרי זה יותר טוב להם‪ .‬ומתפארים ושש לביתם‬
‫כשיהיו עליהם‪ .‬איזה יום או יומיס מכל חייהם‪ .‬שאינם משגיחים בהם‪ .‬אם הם בראשם‬
‫ובידיהם‪ .‬ואדרבא אס יראו איש זקן או יר ש ביניהם‪ .‬לובש גדול קצח משלהם‪ .‬הס‬
‫פוערים פיהם‪ .‬ומתלוצצים ושיתקים להם‪ .‬אוי להם‪ .‬ולהפסד דעתם הנעדר מהם‪ .‬הוי‬
‫חכמים בעיניהם‪ .‬האומרים לרע טוב‪ .‬כי אינו שיוה אפי׳ להלוך ליער לתעוב‪ .‬ולדעתי‬
‫דעת הדיוט‪ .‬תפילין כאילו‪ .‬הקטנים אינם ראויוח‪ .‬ואני מזהירכם עליהם לכם ולבניכם‬
‫אחריכם יהיו אסורים בלתי להביא עליהם ראיות‪ .‬והלובשם אינו מקיים המצוה‪ .‬והמצות‬
‫ת״ו עליו בזויות‪ .‬כי כיצד תבדוק האותיות‪ .‬כי הם ביותר דקים‪ .‬ובאיזה אופן יהיו‬
‫נברקיס‪ .‬מחסירות ויתרות ודיבוקים‪ .‬־וכאלה רבות רעות דברים אשר הם מזיקים‪.‬‬
‫וגרר ומתקים‪ .‬וכדומה הכל אינם נראים והדברים עתיקים‪ .‬לכן בט השמה לכס‪.‬‬
‫ואת זרעכם‪ .‬לא יהיו לטטפח בין עיניכם‪. .‬מאל‪ 0‬המינים והשיעורים‪ .‬זה ^י זאנזהז‬
‫אמר קרא‪\1 .‬הי אבי וארוממנהו בכתר ועטרה‪ .‬וכשהם קטנים לית להו היכרא‪ .‬כא׳‬
‫במראה המאירה‪ .‬הרצועות יהיו לשמן מעובדים מתתי׳ ועד גמירא‪ .‬ולאו דוקא צבועים‬
‫דהיינו משחירים איחס ודי להם‪ .‬הזהרו מהם‪ .‬חזור חזורהזהרו ב ל ז בזמן הזה‪ .‬כי‬
‫‪,‬‬
‫‪#‬‬
‫‪N‬‬
‫הסופרים‬
‫צו‪.‬‬
‫תפילין‬
‫בו‬
‫לצו‬
‫הסופרים מכשילים הרבים‪ .‬נוסף עליהם כי הם מלהטים הכתבים‪ .‬אשר בגניזת הספרים‬
‫נמצאים‪ .‬ולפעמים מתערבים הס ואינם נראים‪ .‬ולוקחים מזה לזה‪ .‬ונותנים נחת רות‬
‫שהם עתים‪ .‬ואינם כותבק כי אם מניתיה‪ .‬הפרשיות כמות שהם ומשתילים ומזכרים‪.‬‬
‫ואם באתי להגיד ט יצ״ר מענייני סופר הזמן בעוה״ר אי ד לכתוב וכו׳ וכו׳ ההי״ב‪.‬‬
‫ובודאי תפילין כאלו הם פסולין‪ .‬וחיו מורידין ולא מעלין‪ .‬אל לכס בני לא תעשו כשאר‬
‫המק‪ .‬ולא תחוסו לממון‪ .‬וקנו התפילין מאת הסופרים‪ .‬אשר הס בי״ש נכתדם‪.‬‬
‫ומבני גילכם נבתרים‪ .‬ואפי׳ יהיו בדמים יקרים‪ .‬כי זה הוא כבודו ית׳ אדיר אדירים‬
‫ולהבדל כמה אלף הבדלות אס תעשה לעצמך איזה חפץ יהיה ודאי עשוי בתו״ר וית״ר‬
‫תבירים‪ .‬ולא תתוס לממונך וכ״ש אם תקנה בתי התצרים‪ .‬הלא תדעו שהוא ‪ k‬הוא‬
‫היוצר הנותן לך כח לעשות חיל לקיים תורתו לדור דודם‪ .‬ולא תאכל ולא תשתה‬
‫עד אשר תעשה לו המצוה אשר ציוה כאשר •איוה ממבחר המינים המפוארים‪ .‬לכן‬
‫בני‪ .‬נא בני‪ .‬לא תשמעו לקול מלחשים המדברים‪ .‬ואומרים היינו הך‪ .‬והך היינו‪.‬‬
‫ומ״מ תפילין המה נקרים‪ .‬ובמשקל א׳ נשקלים ואם הם תסירים' או יתירים‪ .‬העון על‬
‫הסופרים‪ .‬כי אנו על דעתם אנו קונים‪ .‬ולא יודע אתנו עד מה ולמה לכס לאבד‬
‫הונכם‪ .‬להיות חוזרים על המומחה שבסופרים‪ .‬ח״ו ת״ו אל תעו אזן לדבריהם‪:‬‬
‫לארם הקונה סתורה‪ .‬הוא ממתין ובוחן בכור הבחירה‪ .‬עד אשר ימצא‬
‫המין המעולה והמובתר‪ .‬בהא שעתא הוא קונה ועשה אל תאחר‪ .‬ואף‬
‫אם ת ט ה ביוקר דיוקר‪ .‬עיז אינו תוקר‪ .‬ולמה לו כל זה כדי שיקפצו עליו זבוני‪ .‬זה‬
‫מוכר וזה קונה‪ .‬ואף אם יתאתר למוכרה כי אין קונה‪ .‬אינו מפסיד כי עובה היא‬
‫בעיניו‪ .‬כל רואיה כמו פניני‪ .‬משא״כ אם קנו יקנה‪ .‬סחורה רעה אף אם תהיה בזול‬
‫דזול יכול להפסיד הכל‪ .‬כי איש לא ידעה‪ .‬והקונים ממנו מתרחקים‪ .‬ואיכ היא‬
‫מתעכבת בידו ובמצבה הראשון אינה עומדת‪ .‬ולפעמים היא מסרתת ונבאשת כי נפסדת‪.‬‬
‫ומוסיף יגון על יגונו ונותן שכר להוציאה מביתו‪ .‬להשליכה לאשפה‪ .‬ולעשות לה כיפה‪.‬‬
‫לא כן הסחורה העובה ט א ויפה‪ .‬המנוקה ומשופה בי״ג נפה‪ .‬מכל צד ואופן שיהיה‬
‫יהיה רוותה‪ .‬כי אפי׳ יאריך זמן לא ת ט ה סרותה‪ .‬וכ״ש וקיו הוא במצות ה׳ ברה‪.‬‬
‫אם תקמץ אפשר יהיו התפילין מן הפחותים הפסולים‪ .‬ואתה מפסיד מעותיך אשר נתת‬
‫אמרתי להוללים‪ .‬ומכיש השכר לעוהיב‪ .‬אין טוב בכל עמלו‪ .‬אלא רח״ל ענוש יענש‬
‫כאשר י ט ת עליו ה׳ *יהיו ונתן בפלילים‪ .‬על הברכות שבירך אשר הס לבטלה‪ .‬ולא‬
‫קיים המצוה ותייב הוא תחת ברכה‪.‬קללה‪ .‬לכן בני‪ .‬בינו נא זאת בני‪ .‬בבקשה מכם‬
‫בני‪ .‬שמרו זאת לכם בני‪ .‬וכתבו דברים הללו על‪ .‬לוח לבבכם‪ .‬כי היא חייכם‪ .‬ובדבר‬
‫הזה־ תאריכו ימיכם ושנותיכם‪ .‬והזהרו לבל יתהפכו לכס‪ .‬רצועות התפילין אשר הוא‬
‫עליכם‪ .‬ונשמרתם אתם שיהיה השחור חוצה‪ .‬והלבן לא ניכר ארצה‪ .‬כי ט א עון פלילי‬
‫לעשות של זה לזה‪ .‬כי כל זה‪ .‬מצות ה׳ עוזי‪ .‬ותפילין של יד יהיו מונתיס על הבשר‬
‫הגבוה שבזרוע ומקום זה הוא ידוע‪ .‬לא כמו שמניחים בין הפרקים‪ .‬אז אחורי הזרוע‬
‫הם אדוקים‪ .‬זש״ר על המוח דוקא יהיו מונחים ומהודקים‪ .‬ולא על המצח וכ״ש למטה‬
‫מזה עד בין העינים‪ .‬הללו דברי צדוקים‪ .‬צדוק וביתוס הם המינים הכופרים בתורת‬
‫ה מרוחקים‪ .‬והקשר של ראש יהיה מונח סמוך לגומא שבעורף‪ .‬ומשם לא יזת ולא‬
‫ירף‪ .‬ואם ככה לא ע ט ת ם מצות ׳תפילין לא קיימתם‪ .‬וח״ו במקום פאר יהיה אפר‪.‬‬
‫למה״ד‬
‫‪,‬‬
‫־‬
‫ולא‬
‫צו׳‬
‫לצר‬
‫תפילין•‬
‫ית‬
‫ש‬
‫‪w‬‬
‫מ‬
‫‪ • P‬יק'י *ץ שאין בו‬
‫ולא תשיחו דעתיכם‪ .‬כ"ז שהם עליכם‪ .‬ישים יול י ^‬
‫אלא א׳ אזכרה‪ .‬אמרה תורה‪ .‬והיה על מצחו תמיד שלא יסיח ממנו דעתו‪ .‬תפילין‬
‫שיש בו כמה אזכרות עאכ״ו‪ .‬ושחוק לא תעשו בעת היותכם לובשים אותם‪ .‬ובדבר‬
‫הזה תאריכו ימים על האדמה אם תקיימו מצותם כמשפעם‪ .‬אזי עוב לכם בזה ובבא‬
‫גדולים צדיקים יושבים ובראשם עערותם‪ .‬ה׳ ‪1‬יהיכם יעזור אתכם לקיים אותם‪ .‬ככל‬
‫חקותם‪ .‬וסודותם‪ .‬בכללותן ובפרעותם‪ .‬אכי״ר‪.‬זאףגם זאת תעשו בקנייתם‪ .‬הזדרזו‬
‫והזהרו בהגהתם‪ .‬בכתיבתם ובהנתתם‪ .‬וסדר הפרשיות כהלכתם‪ .‬סתומות אז פתוחי‬
‫חותם‪ .‬והכל יהיה על ידי מומתה היודע בעיב הידיעה כדת מה לעשותם‪ .‬המישרים‬
‫אורתותס‪ .‬והולכי נתינותם‪:‬‬
‫לצאת מהבית מעוטף‪ .‬ולנשק‬
‫• המזוזה‪ .‬לרוץ בהליכת בודכ‪.‬‬
‫כאשר‬
‫י‬
‫תהיו עעזפיס בעלית ותפילין חיש קל מהרה‪ .‬תשימו פעמי רגליכם‬
‫בפתד ומורא‪ .‬לעמוד בפתח הבית לנשק המזוזה‪ .‬כי היא מצוה עזה‪ .‬והחוע‬
‫המשולש לא ינתק מהרה‪ .‬ותהיו ניצולים מיצרא דעבירה‪ .‬והזהרו במצות מזוזה שתהיה‬
‫כדת וכשורה‪ .‬בכל ענייניה ודיניה‪ .‬בכתיבת האותיות והפרשיות כמ״ש בתפילין אין‬
‫תסר ולן יתר כי עמקו סודותיה ורזיה‪ .‬וכל מה שתפסידו עליה‪ .‬לעשותה כהלכתה‪.‬‬
‫אין נחשב אפי למאומה נגד סגולתה בעוהיז וכ״ש לשכר פעולתה‪ .‬וחוכ‪1‬ו על עלמיכם‪.‬‬
‫ואל תחוסו על ממונכם‪ .‬לקבוע מזוזות בכל פתחי בתיכם‪ .‬ואפי׳ בית שיש לה ב׳‬
‫פתחים‪ .‬מחויבים אתם להיות מניתים‪ .‬בכל הפתתיס‪ .‬כמבואר בש״ע מיד סי׳ רפ״ו‬
‫עיש להיות עיניכם פחותים‪ .‬לידע ולהשכיל באיזה מקום מניתים‪ .‬ומקומות הפעורים‬
‫אף שיש להם ׳פתחים‪ .‬חחרי אשר תנשקו המזוזה הלוך תלכו‪ .‬לביהכ״נ בנתיצה ממיד‬
‫ראשונים תהיו שמיס לו׳ זכו‪ .‬כי הזריז יותר כפיל שכרו‪ .‬נגד הבאים אחריו‪.‬אשד‬
‫אחרו‪ .‬ומקרא מלא ונדעה נרדפה‪ .‬לדעת את ה׳ ולא בנפש עיפה‪ .‬כי הוא ממתץ‬
‫בבית מועדו‪ .‬מתי יבא לביח ידידו ועבדו‪ .‬ולא חחוסו לקור וחום לעיתים‪.‬מזומנים‪.‬‬
‫וגשם מער ורוח זלעפות ודינים‪ .‬והכתוב אמר בית ‪11‬היס נהלך ברגש ולאין אונים‪.‬‬
‫ור׳׳ת ברד רוח גשם שלג‪ .‬שאפי׳ יהיה מה שיהיה מדברים הללו בחצרות גיהיט יפריחו‬
‫ושם ינוחו‪ .‬ישישי וישמתו‪ .‬ויעלצו לפני גיהים למלאות תפצו ורצונו‪ .‬בהונו וכתו ואונו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫השכמה למדך‪ .‬תפלה בבדרך‪ .‬קדושת בודך‪.‬‬
‫בני יקירי‪ .‬ואם לא זכיתם להיות מיו״ד ראשונים‪ .‬תדלו לכם מלהמת עצלטם‪ .‬ואין‬
‫לפחות מלהתפלל עם הציבור יתד אבות ובטס‪ .‬גדולים וקטנים‪ .‬כי־ סגולתה‬
‫ומעלתה רמה‪ .‬ואפילו חיו לא תהיה תמה‪ .‬כי הן ‪1‬י כביר לא ימאס‪ .‬כי תפלת יחד‬
‫כמו גוף בלתי נשמה‪ .‬ואם ח״ו היה אונס גרמא‪ .‬ולא היתה לו תקומה‪ .‬אין מטס‬
‫מתפלה בבה ׳׳כ‪ .‬ומזה לא יהיה לכס שים בישת‪ .‬וקדושת המקום גורמת שהשכינה‬
‫מתלבשת‪ .‬ויראה לכס לובשת ומתבוססת‪ .‬ואהבתו ויראתו‪ .‬בקרבכם נכנסת‪ .‬כי כל מי‬
‫שאינו נכנם לבה״כ נקרא שכן רע‪ .‬הטו אזניכם כמה קשה המאורע‪ .‬שאמרו במס‬
‫ד״א‬
‫־‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫השכמה ותפלה וקדושת בה״כ‬
‫כז‬
‫לצג‪.‬‬
‫ר״א רבא פי״א כל מי שיש לו בה״כ בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה‪ .‬רחליו מהאי‬
‫דעתא‪) .‬עי׳‪.‬להר׳ ל ל ת״א בתשז סי׳ ו ( לפחוח נקרא שק רע כי מדרך השטנים‬
‫אשר הם חשובים‪ .‬וזליז אוהבים‪ .‬והמה‪.‬רוצים להיות דעתם מעורבים‪ .‬הס הולכים י‬
‫זל׳׳ז ומתקרבים‪ ,‬וזה הולך לביתו ש'״ז‪..‬וזה מחזיר לו כבודו בכפלים‪ .‬בעדי עדיים‪ .‬מנה‬
‫א׳ אפים‪ .‬והס מתקרבים בהיותם אוהבים‪ .‬משא׳׳כ אם השטנים המה היו‪ .‬רעים‪.‬יאפי‬
‫בדבריהם זל״ז אינם נשמעים‪ .‬כן הוא ממש מי שאינו נכנס לבהיכ משכנות 'אביר‬
‫הרועים‪ .‬שם מקום ‪ b‬תמים רעים‪ .‬מראה עצמו שהוא משכינים הרעים‪ .‬ואינו בכלל‬
‫השטנים העוביס‪ .‬כי אם בכלל הפושעים‪ .‬ועוד אין תפלות וברכות נשמעים‪ .‬זולת‬
‫במקומות ידועים‪ .‬כגון ב״כ וב״מ הקבועים‪ .‬כי שם׳‪,‬ציוה ה׳ את הברכה‪ .‬מעלה‬
‫גדולה‪ .‬לעיקר התפילה‪:‬‬
‫לכם כאשר לבה״כ תכנסו‪ .‬עצמיכם חיש תקדשו‪ .‬והכינו לבבכםלעבוד­‬
‫ה׳ הללו ‪ h‬בקדשו‪ .‬ואל תלחשו‪ .‬ואיסור גמור הוא לכם לשוח שם שום‬
‫דיבור משיתה בעילה‪ .‬כי הוא בית מיוחד •למקום ביה \ נורא עלילה; היעלה על‬
‫דעתך דעת הדיזע‪ .‬אם תהיה עומד בביתי של שר משרי המלכיות‪ .‬או אפילו פחות‬
‫מפחותים והדיוע‪ .‬ויכול להיות‪ .‬טדאי לתקן תסרונך לו עיי ממון או דברי פיית‪".‬‬
‫עכ״ז היכול חוכללדבר שם עם שים נברא‪ .‬אפי׳ מלה זעירא‪ .‬וכיש וק״והוא לפני י‬
‫מלכים תתיצב‪ .‬ודאי ופשוט אל לבך מתעצב‪,.‬ולשונך תדבק לחכך‪ .‬ולא יצא אפי׳ הבל‬
‫פיך‪ .‬ומכ״ש וק״ו אם יהיה שתוק וק״ר‪ .‬ודאי תכף ומיד דמך ידרוש‪ .‬באין אומר ואק‬
‫דברים ולא יחקור ולא ידרוש‪ .‬רק רע יהרוש‪ .‬הדבר יצא מפיו והרן ירון‪ .‬הרם‬
‫המצנפת וחתוך הראש־ רחיל‪ .‬כ״ז הוא לפני‪.‬א׳ מן האנשים‪ .‬אשר כמיני כמוהו ‪h‬‬
‫א׳ בראנו מבען הנשים‪ .‬וליתות מאוסים‪ .‬עכ״ז בהיותו מן מגשים‪ .‬אשר חלק לו מכבודו‬
‫הי״ת אפילה הכל ממנו מתרגזים ומתרעשים‪ .‬ואם השעה משתקת יכול להרבות עליו‬
‫ריעים‪ .‬לבא להתתנן לו לבקש על נפש עם אתוזת מדעים‪ .‬ואפשר יהיו פועלים עוב‬
‫ודבריהם סמעים‪ ,‬והאהבה תכסה על כל הפשעים‪ .‬ולאו ק״ו הוא‪ .‬ומה לפני ב״ו כך‬
‫הוא‪ .‬לפני ממ״ה הקביה עאכ״ו‪ .‬ולא עוד שהקב״ה מצפה כ״י לתפלת האדם‪ .‬אף ט‬
‫הוא בשר ודם‪ .‬כמ״ש ז*ל ממתין שם‪ .‬וכתיב ואתה הדיש יושב תהלות ית׳‪ .‬ור*ל ממתק‬
‫לשמוע תפלות יש׳‪ .‬כאשר יואל‪ .‬א״כ איך האדם לא יבוש ולא יהיה נכלם‪ .‬מ‪1‬יהי‪.‬‬
‫ט י ס ומלך עולם‪ .‬ומפתדו ודינו‪ .‬והדר גאונו‪ .‬כי עיניו על דרכי איש‪ .‬יתפיר ויבאיש‪.‬‬
‫ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל‪ .‬כי הכל מעשה ידיו אשר פעל‪) .‬ועי׳ בזו״ק'‬
‫מאריך ביותר בעונש המדבר בבהיכ ועי׳ בספרי המוסר ע״מ( לכן בני תביט‪ .‬ידידי‬
‫ואהובי אשר אהבתי אתכם לי ותמיד תשוקתי להנאתכם ולתועלתכם‪ .‬ולהביאכם לתיים‬
‫ארוכים‪ .‬הזהרו בזה ושימו מחסום לפיכם‪ .‬ולא תפתחו שפתותיכם‪ .‬זולת לתפילתכס‪ .‬או‬
‫ללמודכם‪ -.‬או לד״מ לעשות רצון קונכם‪ .‬ולא תהיו בק^ר רשעים בכל ענין‪ .‬כי אינו מן‬
‫המכין‪ .‬אשר הם פוערים פיהם‪ .‬ושיח שפתותיהם‪ .‬בבה״כ דברים הדברים דברים‬
‫בעלים‪ .‬כי בזה ת״ו תהיו נכשלים‪ .‬אוי להם ואוי לנפשם‪ .‬כי ^הים מאסם‪ .‬ואסור גמור‬
‫הוא לעמוד אצלם‪ .‬לא היו דברים מעולם‪ .‬כי אפי׳ חון לביה״כ דב״ז אסור הוא‬
‫לעולם‪ .‬כמ״ש ובמושב לצים לא ישב‪ .‬ואפי נצב‪ .‬רכל מי שאינו עוסק בתו׳ ומצוות‪.‬‬
‫או במשא ובמתן באמונה‪ .‬מקרי מושב לצים מקעני אמנה‪ .‬והוא א׳ מד׳ כיתות שאין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫השמרו‬
‫‪,‬‬
‫מקבלין‬
‫צו י‬
‫השכמה ותפלה וקדושת בה״כ‬
‫לצו‬
‫מקבלין פני שכינה‪ .‬לכן השמרו נא‪ .‬וכאשר חטאו שמה למחנה שכינה‪ .‬לא יגבה‬
‫לבבכם‪ .‬ולא ירומו עיניכם‪ .‬לבחור לכם‪ .‬מקום גבוה על הר ציוין שיושבים שם‪ .‬כי‬
‫אם עשירי עם‪ .‬לא זו הדרך אפי׳ כפעם בפעם‪ .‬כי בהיכ כולה קדושה אחת יש לה‪.‬‬
‫והעיקר הוא שתבתרו לכם‪ .‬מקום ישיבתכם‪ .‬בבית תפלתכם‪ .‬לפני יראי שמים‪ .‬אשר‬
‫הם בריס ורצויה‪ .‬ואפי׳ המה עניים‪ .‬היושבים בשפל המצבים‪ .‬כי תפלתן של אלו‬
‫נשמעת והמה ל‪1‬יטס נאהבים‪ .‬והאדם הוא שמכבד את מקומו‪ .‬ולא המקום מיקר‬
‫ומכבד אתעצמו‪:‬‬
‫כוונת התפלה‪.‬‬
‫דןזן‬
‫לפני מי אתם נכנסים להתפלל‪ .‬ולשבת ולהלל‪ .‬ותהילה תתשובו בגדולתי‪ .‬ולא‬
‫תזוז דעתיכס מיראתו‪ .‬הביעו נא וראו התנאים שהתנה דהע״ה בשירתו‪ .‬באומרו‬
‫מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדושתו‪ .‬נקי כפים וכוי אס יש בכס המדות הללו‬
‫ודאי עוב הוא לכם להגיד כי ישר דבר ה׳ וצדקתו‪ .‬ואם לאו עכ״פ תצעערו עליהן עד‬
‫אשר תגיעו למדרגתו‪ .‬ובדעתיכם תחשיבו‪ .‬התסד הגדול ועובו‪ .‬שעושה עמכם בכ״י‬
‫תמיד לקבל אתכם בתוך ביתו‪ .‬ואתם מלאים מבית ומתון מכל מיני טינוף ולכלוך‬
‫הנשמה והגוף ואת חעאתו‪ .‬ותנו דעתיכם ומתשבותיכם בחמורכם‪ .‬ואני ברוב תסדך‬
‫אבוא ביתך‪ .‬אשתתוה אל היכל קדשך ביראתך‪ .‬אעפ״י שאינכם •ראויס‪ .‬ליכנם לדבר‬
‫לפני אביט שבשמים‪ .‬וכבר דב״ז נשאל לתכמי לב אנשי בינה ודעת‪ .‬ממחוסרי הדעת‪.‬‬
‫הלובשים יראתם כמו מרדעת‪ .‬ואמרו בזה״ל רבי ומורי אין אני יכול להתפלל בכונה‬
‫תפלתי‪ .‬כי מטורפת דעתי‪ ,‬על כי בהול׳ אני על ממוני ופרנסתי‪ .‬להביא טרף לנפשי‬
‫עם אנשי ביתי‪ .‬וכמוני רבים מבני בריחי‪ .‬ומאנשי חברתי'‪ .‬מטורפת ומבולבלת דעתם‪.‬‬
‫על פרנסתם‪ .‬הם ואנשי ביתם‪ .‬ונוספה נחלתם‪ .‬אם רבים הם בניהם ומותם‪.‬־ כיצד‬
‫מה לעשות להלבשתם ואכילתם ושתייתם‪ .‬ואיך נהי׳ יכולק לכוין בתפלתינו‪ .‬ולהבין‬
‫שית שפתותיט‪ .‬והחכם ע׳יה עיניו בראשו‪ .‬הבין מאמרו ורחשו‪ .‬והשיב לו גמולו בראשו‬
‫וז־׳ל כי לא מתכמה שאלת‪ .‬זאת השאלה אשר אמרת‪ .‬מה יועיל לך טירוף הדעת‬
‫אשר נטרפתה‪ .‬אדרבה הילקול גדול עשית‪ .‬ויותר ממה שאתה מקולקל על חעאתך‬
‫פשע וחטאה הוספתה‪ .‬ולמה׳יד למי שהיה לו לדבר‪ .‬דברו ולבקש בקשתו מאת השר‬
‫או חבר‪ .‬וכ״ש וק״ו ממלך המדינה‪ .‬והשכים בבקר ללכת שמה בשפל קול התחינה‪.‬‬
‫לבוא ולהתחנן לפניו שימלא רצונו באותו דבר‪ .‬אין כאן ספק שטה לבו נשבר ומישב‬
‫דעתו‪ .‬ומסדר דבריו‪ .‬ומטין אמריו‪ .‬והוא נזהר שיהיו הדברים מכוונות‪ .‬ראשונות‬
‫ואתרונות‪ .‬כולם אהובים כולם ברורים‪ .‬אל כבודו של המלך‪ .‬אשר לפניו הוא הולך‪.‬‬
‫להשיג תכלית בקשתו‪ .‬והיה הולך ברתת וזיע וטוב כוונתו‪ .‬ומתירא מיראתו פן ואולי‬
‫מתמת חסרון ידיעתו‪ .‬בסידור הדברים אשר יסדר לפגי המלך לא תתמלא תאוותו‪.‬‬
‫ובמקום אשר י ק אליו המלך חיט וגדולתו‪ .‬ויצו עליו לגרשו מעל אדמתו‪ .‬ואפשר ב״מ‬
‫לתלותו‪ .‬א״כ כל ערום יעשה בדעת‪ .‬אם דל ואם עשיר ידעתו אינה מכרעת‪ .‬וכאשר‬
‫ילך לבקש בקשתו‪ .‬מאת המלך הגדול אמת מלכנו ואפס זולתו‪ .‬אשר הכל בידו ויכולתו‪.‬‬
‫לעשות כרצון איש ואיש לפי עבודתו‪..‬תהיה שלימה משכורתו‪ .‬אם זה האיש יעשה את‬
‫שלו בכוונת רמסו‪ .‬עכ״פ כמו שהיה עושה למלך בשר ודם אשר הוא בצלמו ודמותו‪.‬‬
‫וזולת‬
‫צו‬
‫כוונת התפילה‬
‫כח‬
‫לצו‬
‫וזולת‪ .‬זה הכל הבל‪ .‬וכמ״ש תהא מורא שמים עליכם‪ .‬כמורא ב״ו‪.‬אשר נברא ונוצר‬
‫כמותכם‪ .‬ולך להתחנן לפניו כי תנון יתנך‪ .‬לקול זעקך‪ .‬ככל אשר תשאלך נפשך‪.‬‬
‫ויחשוב האדם כמה הוא אוהב את אוהבו‪ .‬אשר כלבבו‪ .‬וכיש אם המלך אהבו‪ .‬כמה‬
‫הוא יאהבנו ולא זז מחבבו‪ .‬ומדבר נכבדות בו‪ .‬מה יופיו ומה עובו‪ .‬כ״ש וק׳יו שצריך‬
‫האדם שיקבע בתוך קרבו‪ .‬אהבת הבורא ב״ה שאמר אהבתי• אתכם אמר ה׳‪ .‬וזהו‬
‫אשר ליוה ריא לתלמידיו כשאתם מתפללים‪ .‬דעו לפני מי אתם עומדים ומהללים‪.‬‬
‫ובמס אבות אמר ודע לפני מי אתה עמל כיון אל התורה‪ .‬ומלאכתך כיון אל קיום‬
‫המצוה בדרך ישרה‪ .‬חיש הכתוב אס בחקתי תלכו שפי' שתהיו עמלים בתו ‪ .‬ולא‬
‫אמר בחקוח אלאבחקתי‪ .‬כלו׳ שתשימו לב אל מי שהחקיס שלו‪ .‬וידיו יצרו‪ .‬וכן במעשה‬
‫זאת מצותי תשמורי‪ .‬ועשיתם‪ .‬וע״ז נתרעם ית׳ ותופשי התז׳ לא ידעוני‪ .‬ר״ל דאין‬
‫טתנין על‪,‬לב לאדון יתיר בוראי וקוני‪ .‬הנותן התו׳ שלפניו הם עמלים‪ .‬ודורשים ושוגים‪.‬‬
‫וכיון כשיעלה האדם על לבו‪ .‬בכל עת התיצבו‪ .‬לפני‪ .‬מי עומד ועובד‪ .‬מיד ירתע‬
‫ויחרד חרדה גדולה‪ .‬לכך אז״ל כשיעמוד אדם להתפלל העבודה והתפלה‪ .‬יהיה באימה‬
‫ובפחד וחלחלה‪ .‬וכן בלימודו כאשר בתחלה‪ .‬וגם בכל מצוה ומצוה צריך שיהיה זע וחרד‬
‫על דבר ה׳ לך ה׳ הגדולה‪ .‬בשימו על לב לפני מי היא ‪$‬ועל הפעולה‪.‬׳ כמאמר רשב״י‬
‫כל פקודא דלא היא ברחי׳ ודחי לאו היא פקודא‪ '.‬שהיראה והאהבה‪ .‬בעת הלימוד‬
‫והתפלה והמצוה הוראה עובה‪ .‬שנותן לב לפגי מי עומד הוא ומשרת באהיר‪ .‬ובלא זה‬
‫הוא דבר בעל וכמאן דליתיה דמי בזה ובבא‪ .‬ומי שלא למד תכמת הקבלה‪ .‬ועובד את‬
‫ה׳ היינו תפילה‪ .‬בתום לבבו תורת ה׳ תמימה‪ .‬אעפ״י שאין מלאכתו שלימה‪ .‬מלאכת‬
‫ה תיקרא‪ .‬בשימו על לבו גדולת הבורא‪ .‬אדון יחיד אבי התעודה‪ ,‬וגילו ברעדה‪ .‬והביל‬
‫יהיה בעיני השכל ולא בעיני הבשר‪ .‬כי לא יכשר‪ .‬לפניך דרך העוב והישר‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫תפילה בנחת‪.‬‬
‫בני כאשר תשבו במקומכם‪ .‬תסדרו תפילתכם‪ .‬ועינכם יביעו־ בספר אשר לקוח‬
‫הוא בידכם‪ .‬בנחת ולא במרוצה‪ .‬בתיתוך האותיות ודיקיוקי התיבות יזה רפויה‬
‫וזה דגושה‪ .‬זה פתוחה וזה קמוצה‪ .‬זה נחל וזה נעה עבוד פרישה‪ .‬וידוע ׳מאז״ל‬
‫בלתישה‪ .‬ב ד ת הלשון כמו ברית המעור נתקדשה‪ .‬וכמו׳ שברית המעור אם היא שמשה‪.‬‬
‫באבר‪:‬מת אינו מוליד לא איש ולא אשה‪ p .‬הוא ממש הלשון אם לא־ יהיה בנתת אלא‬
‫בנחיצה‪ .‬דהיינו מת הוא ואינו מוליד ותפילתו שום פעולה אינה עושה‪ .‬ט היא במקום‬
‫קרבן לכן הבינו נא מה שאתם אומרים זאת היא העצה היעוצה‪ .‬יוטב לכם לפני *י‪.‬‬
‫נערן בקדושה‪ .‬ולהשמיע קולכם לאזניכם ולא בלחישה‪ .‬בניגון וזמר משל ומליצה‪. .‬דאל״כ‬
‫אמר ‪ to‬רם ונשא‪ .‬למה לי ה ב זבחיכם זכו׳ ובפרשכם וכו׳ אעלים עיני מכם וכו׳‬
‫הוגעתם ה׳ בדבריכם וכו׳ נתנה עלי בקולה ע״כ שנאתיה כי־מתמת שאינו מתפלל‬
‫כראוי תפילתו היא מאוסה‪ ,‬וחיו מעורר השנאה למעלה וגורם רעה לנפשו ולעצמו‬
‫בכלימה ובושה‪ .‬ולכן תהיה תפילתכם דרך תתטן ובקשה‪ .‬וכל דיבור טצא מפיכם תכווני‬
‫היטב בו ולא יהיה עליכם למשא‪ .‬ואזהרה אתר אזהרה בקדיש וקדושה‪..‬ולא תבשלו‪.‬‬
‫אפי אתת מקדשות שלשה‪ .‬וליש אמן א מתשעים אמנים ח־׳ו לא ת ט ה חטופה‬
‫וקטופה‪ .‬או יתומה בשפה רפה ברחישה‪.‬כי הכל יהיה מלב ונפש בהתלהבות גדולה‬
‫בחשיקה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫תפילה מ ח ת‬
‫'לצו‬
‫בחשיקה נמרצה‪ .‬באהבתו וחמלתו להמלך הגדול בדביקה וחפיצה‪ .‬על אשר בחר בנו‬
‫מכל עם ולעובדו לנו הרשה‪ .‬להתפלל ולהתחנן מצפרא ועד רמשא‪ .‬נא בני‪ .‬הזהרו‬
‫בכל התפילה מםיפא ועד רישא‪ .‬תאמרו אוחה מלה במלה ואזי הלל נרצה‪ .‬בחרוה ודיצה‪:‬‬
‫שלא להפסיק בדיבור בתפילה‪.‬‬
‫ב^י הכינו י לבבכם והזהרישלא יהיה הפסקה בתפילתכם‪ .‬מראש ועד סוף כאשר‬
‫אמרתי אליכם‪ .‬כי המקום קדיש הוא לה׳ ^היכם‪ .‬ואם ע״י אונס מפני כבוד‬
‫לפתות מתתילת ברוך שאמר עד אחר ייח מה״ד אסור‪ .‬הוא לכם‪ .‬שמכאן כולו הוא‬
‫שבתיו של מקום ביה ואסור להפסיק בהם‪ .‬ולא כמו הבוערים בעם אשר פערו‬
‫'את פיהם‪ .‬אתם השמרו לכם לא תעשו כמעשיהם‪ .‬וזה אפי׳ ־מתפלל יחיד בתוך ביתו‪.‬‬
‫אסור להסית דעתו‪ .‬מכל דברי תפילתו‪ .‬ובעומדך השמת‪ .‬כאשר תעמוד להתפלל‬
‫תפילת י״ח‪ .‬להתפלל מתוך הספר בכינה רצויה‪ .‬וקולך לא ישמע אפי׳ לאזניך וכ״ש‬
‫לא תהיה צורח‪ .‬אז פוהק וגזהה או גונח‪ .‬ואם הייתה מתפלל יע״פ השמר פ‪ 1‬ואל‬
‫עינך תהיה פוקת‪ .‬ועל עעגות כוזבות תהיה בועת‪ .‬ולא תתמוך ולא תשען על שוס‬
‫דבר אלא עומד כקיר כפוי הלכוף כאגמון ראשך ובה׳ תהיה בועח‪ .‬ומראש וע״ס לא‬
‫תשור ולא תראה בשום מקום כי כל איש אשר עיניו בתפילתו הוא פותת‪ .‬ורואה‬
‫תוץ מספרי שבידו לעיונו ולתעאתו היית אינו סולח‪ ,‬ואינו זוכה במיתתו להתענג באור‬
‫הקדמון אשר הוא י זורח‪ .‬אם לא שחזר בתשובה שלימה ימינו פשועה לקבל שבים‬
‫ברצון לריח אשי ריח‪ .‬ומי כה׳ *יהינו בכל קראנו אליו‪..‬ולא לשאר מדות פעוליו‪.‬‬
‫והענין כי המרות הם מלבושים וכסאות‪ .‬מאד נוראות‪ .‬וכאשר אנו מתפללים ומיחדיס‬
‫המידות עיי המצות או התפילין הכוונה לתקנם ולהכינם שיהיו כסאות נוראות‪ .‬ל‪1‬יהי‬
‫הצבאות‪ .‬ויתקרבו *ייו לקבל אורי־ ושפעו‪ .‬וזהו עבודתו ית׳ אשר תדעי‪ .‬שהוא ית׳‬
‫לא יקבל תועלת מהעבודה מקהל ועדה‪ .‬שכל תפצו וישעו‪ .‬להעיב לזולה אשר \‪y‬‬
‫תשמעו‪ .‬וכאשר ימצא התתתונים‪ .‬בלתי מוכנים‪ .‬לקבל טובתו‪ .‬לא יועבי בעירו בסיבת‬
‫‪.‬מיעוט הכנתם בעבודתו‪ .‬ונמצא הטוב ההוא בלתי התפשטותו‪ .‬יאין הגרעין‪.‬ת״ו מצד‬
‫לעצמותו‪ .‬כי אס מצד שוכט בתי תומר אשר בעפר יסודתו‪ .‬כי אין'רצונו ית׳ ותאוותו‪.‬‬
‫להטיב להם צפי דעתם מה שאינו כן ידיעתו‪ "-.‬והגורם הכנתם • לקבלת״ העוב ההוא‬
‫י יקרא עובד עבודתו‪ .‬כשכיר יקוה שכר פעולתו‪ .‬כי העבודה היא התקרבות המכוון‬
‫והכנתה להבל טובתו‪ .‬הנשפעת ממנו ית׳ אמת מלכנו ואפס זולתו‪ .‬כי הוא היודע‬
‫'תעלומות לב ותבונתו‪ .‬ומכלל העבודה שהיא'התפילה למדו רזיל דצריך האדם שיהיו‬
‫י ידיו בעומדו להתפלל תפילתו‪ .‬זו עגיז מונתים על לבו כעבד לפט רבו ומראה‬
‫הכנעתו‪ .‬וכתב רבינו אב׳ בנו של הרמב״ס ז״ל דה״מ שאמורים הדברים‪ .‬בגי ראשונות‬
‫י ואתרונות יהיו ידיו אסורים‪.‬־ אבל באמצעיות" שהם מסודרים‪'.‬לשאלת הצרכים‪ .‬צריך‬
‫שיהיו הידים פרושות‪ .‬כדל השואל וכפיו פרושות‪ .‬כדאשכתן באאע״ה הרימותי ידי אל‬
‫ה׳ זך וישר פעלו‪ .‬ותרגומו ארימית ידיי בצלו‪ .‬ובתפילת מרע״ה אפרוש כפי אל ה׳‬
‫וכתי׳ וכאשר ירים משה ‪.‬ידו‪ .‬ובתפילת שלמה י ויפריש כפיו השמיש‪ .‬ואמריק במס׳‬
‫ברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש‪ .‬זפירשיי הכנעה היפך קלות ראש‪.‬‬
‫שנא׳ עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה‪ ".‬פי׳ במקום גילה שם תהיה רעדה‪ ,‬ולא יתפלל‬
‫תפילתו‬
‫שלא להפסיק בדיבור בתפילה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫כט‬
‫תפילתו מתוך עצבות‪ .‬כי בזה גורס ריבוי המחשבות‪ .‬והס מכןרידם היראה מהלבבות‪.‬‬
‫אלא צריך להתפלל מתיך שמחה של מציה‪ .‬כי נאוה‪ .‬שיהיה שש ישמח ועלז שזכה להיותו‪.‬‬
‫עבד נאמן למלך גדיל שאין בעולס כמותו‪ .‬אך יתן דעתו‪ .‬ויתעצב אל לבו על חעאתו‪.‬‬
‫ובזה ישלים כוונתו לעבודתו‪ .‬ויחשיב האדם בכל דיבור‪.‬קודם צאתו‪ .‬מה הוא מוציא‬
‫על דל שפתו‪ .‬ו ט לא יחעא בעבודתו‪ .‬וישים עיניו למעה‪ .‬ולבו למעלה‪ .‬ועינים‬
‫סגורות בתפילה‪ .‬מפחד השכינה‪ .‬ובזוהר אמרו מאן דקאי בצלותא בעי לכווני רגלוי‬
‫ובעי לחפייא רישיה וכו׳ דלא יסתכל בשכינה ואמר בספרא דרב המנונא‪ .‬מאן דפתח‬
‫עינוי בשעתא דצלותא‪ .‬או דלא מאיך עינוי לארעא לתתא‪ .‬אקדים עליה מלאך דמותא‬
‫וכד מפיק נפשיה ונשמתא‪ .‬לא יסתכל בנהירו דשכינתא‪ .‬ולא ימות בנשיקה‪ .‬ההיד כי‬
‫מכבדי אכבד‪ .‬ומזי יקלו ככלי אובד‪ .‬ולא תהיה תפילתך כמשוי עליך‪ .‬מתי תשליכה‬
‫אחריך‪ .‬אלא תחנונים לפני ה׳ גיהיך‪ .‬ומכ״ש שלא תפסיקו בתוך התפילה‪ .‬בדברי‬
‫בעלה‪ .‬כיז מ ט בש״ע א׳׳ח בקש תמצא‪ .‬ובמדרש אמרו‪ .‬אר״א ב״ר יוסי פעם א׳‬
‫הייתי מהלך בדרך ומצא אותי אליהו דל‪ .‬ועמו ד׳ אלפים גמלים טעונים‪ .‬אמרתי ילו‬
‫מה אלו טעונים‪ .‬ואמר לי אף וחימה• לעשות נקמה‪ .‬במי שמספר בין קדיש לברכו‪.‬‬
‫בין ברכה לברכה‪ .‬בין פרק לפרק‪ .‬בין איש״ר ליתברך‪ .‬בין גאולה לתפילה‪ .‬ולא עוד גיא‬
‫שאין תפילתו נשמעת‪ .‬כי כולה מגרעת‪ .‬ואינה מוכרעת‪ .‬שנא׳ ולא אותי קראת יעקב‪ .‬כי כל‬
‫לב עקוב יעקוב‪ .‬וכל המכוין בתפילתו‪ .‬ואינו מדבר אין חפילחו‪ .‬חוזרת ריקם שנאמר‬
‫תכין לבם תקשיב אזניך‪ .‬מי הוא זה ואיזה הוא אשר ניבו נבזה‪ .‬הרואה המאמר הזה‪.‬‬
‫ולא יכסה פניו חרולים‪ .‬כל ימי חייו ויבוש ויכלם‪ .‬על אשר הוא מכעיס בוראו בביתו‬
‫ושח שיחתו‪ .‬כרצונו ותאוותו‪ .‬ואפי׳ באמצע קריאתו‪ .‬ק״ש שילח אמרתו‪ .‬היש חוצפה‬
‫כזה‪ .‬בקריאת היחוד בעוד שמקבל עליו עומ״ש ניבו נבזה‪ .‬איש דל מדעת ורזה‪ .‬כמו‬
‫זה‪ .‬לכן בני הזהרו ותנו כבוד ‪ W‬אין זולתו‪ .‬שלא תדברו בביתו‪ .‬כלל )כמ׳׳ש לק׳(‬
‫ולא תפסיקו בתפילה לפחות מתחי׳ בשרה‪ .‬עד אחר י״ח במושלם‪) .‬ועי׳ תרידיס דנ״ו‬
‫ע״ש( והיכל הוא שצריך האדם לעשות נ״ר ליוצר נשמתו‪ .‬דכתיב מצרף לכסף וכור‬
‫לזהב ואיש לפי מהללו‪ .‬ר״ל לפי כוונתו בתפילתו‪ .‬דהיינו מהללי‪ .‬שאם באים לו‪ .‬מחשבות‬
‫זרות‪ .‬נר׳ כי הוא כסף סיגים‪ .‬לכן ישתדל באומץ לבב להיות אחור נסוגים‪ .‬להרחיק‬
‫מעליו כל מחשבה זרה ולטהר מחשבתו‪ .‬לידבק ביוצרו אשר בידו חייתו‪ .‬לטין באמירתו‬
‫לתיקון נשמתו‪ .‬לפני ‪ 11‬אדיר אין זולתו‪ .‬ט ידוע מ״ש חכמי המוסר‪ .‬שבשביל דברים‬
‫שבעה‪ .‬אין תפילת האדם נשמעה‪ .‬ואין עתירתו מתקבלת‪ .‬א׳ אס כבר נגזרה עליו‬
‫הגזירה ונחתמה‪ .‬וראיה ברורה ושלימה‪ .‬ממרע״ה אעפ״י שהתפלל ואתתנן אל ה ‪ /‬עכ״ז‬
‫כך השיבו לו רב לך אל חושף דבר אלי עוד בדבר הזה ושער השמיס סתומה וחתומה‪.‬‬
‫ב׳ המתפלל בלא כוונת הלב‪ .‬ה״ה משוקץ ככלב‪ .‬ואין תפלתו נשמעת‪ .‬כי ידבר לא‬
‫בדעת‪ .‬כמ״ש ויפתוהו בפיהם‪ .‬ולבס לא נכון לפניהם‪ .‬ג׳ השונא את התורה‪ .‬גם תפלתו‬
‫תועבה והיה לכם לזרא‪ .‬דכתיב מסיר אזנו גם תפלתו תועבה‪ .‬ד׳ אוטם אזנו מזעקת‬
‫דל ואינו משיבו‪ .‬לדבר על לבו‪ .‬גס הוא יקרא ולא יענה‪ .‬ה׳ שעישק וגוזל ואוכל את‬
‫האסור לו‪ .‬אין תפלתו נשמעת בהתפללו‪ .‬ואפי׳ ירים כשופר קולו‪ .‬כמ״ש ואשר אכלו‬
‫שאר עמי וכי׳ אזי יזעקו אל ה׳ ולא יענה אותם‪ .‬סתם תפלתם‪ .‬ו׳ המתפלל בלי‬
‫נקיון וטהרה‪ .‬דכתיב גם כי תרבו תפלה וכו׳ ידיכם דמים מלאו זעם ועברה‪ .‬ז׳ אשר‬
‫גברו‬
‫ח‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫שלא להפסיק בליבור בתפילה‬
‫לצו‬
‫גכרו עונותיו‪ .‬עצמו משוגותיו‪ .‬והוא מתפלל תפלותיו‪ .‬כלא עשיית תשו׳ על חטאתיו‪.‬‬
‫אין תפלתי נשמעת לכתיב ויהי כאשי קרא ולא שמעו וכו׳ ע״כ מרס״נ ע״ה ע״ש‪.‬‬
‫ועיקר התפילה הרצויה לפניו יתי׳ש‪ .‬לרעת להבין מה שמוציא בפיו ינאומו‪ .‬ויהיה פיו‬
‫ולבי שויס לכיוכה‪ .‬וידע ויכיר• שדבריו אלה המה יעלו לרצון לפני ממ״ה גי לגול מרבבה‪.‬‬
‫וכ׳ החיה ז״ל ועיקר התפילה שתסדרגה לאט לאני עס הסמוך לה‪ .‬ואל יקדים בה‬
‫לשונך את לבבך זאת תורת העולה‪ .‬ואמר א׳ מן החסידים אל תשבתו שבח ריקם‬
‫ממצוא הלבב בה‪ .‬אבל יהיה בהמצא הלב וכמי׳ש דהע״ה בכל לבי דרשתיך‪ .‬חליתי‬
‫פניך בכל לב‪ .‬לבי ובשרי ירננו‪ .‬ורבים כאלה הלא נתכנו‪ .‬כי באמת מה בצע באיש‬
‫שוגה ופתי כסוס עיור יצפצף בל יבין מוצא שפתו‪ .‬למי הוא מכביר במילין בלי דעת‬
‫וקלקול מחשבתו‪ .‬ונוספה נחלתו וחרפתו‪ .‬להודיע לשי״ת מחסורו אשר יחסר וחייתו‪.‬‬
‫ה״ה ית״ש יודע מחשבות לב אף כי אין אומר וחין דברים‪ .‬ואם לעורר את עצמו אם‬
‫אין בינה במוצא שפתיו הערה מנין לכל הדברים‪ .‬גלוים ונסתרים‪ .‬אבל באמת עיקר‬
‫התפילה הוא המחשבה‪ .‬והדיבור הוא לעורר המחשבה הטובה‪ .‬עד שידע ויכיר בעצמו‬
‫שהוא דכא ישפל רוח נבזה בעיניו נמאס‪ .‬הן בעון אט עושים בהיפך ומתפללים בלתי‬
‫כוונה‪ .‬לא בדעת ידבר אין חכמה ואין תבונה‪ .‬כי הפה והלשון מאליהן ידברו‪ .‬ונרי‬
‫ההרגל שפתינו נעות ולא ידעו במה יכשלו‪ .‬ואת היותרת די מחסורו‪ .‬א׳ למעלה וז׳‬
‫למטה‪ .‬תפילה קטופה הדופה דחופה בהגיון ומבעה‪ .‬ונדעה נרדפה במרוצה‪ .‬והלב שהוא‬
‫עיקר העבודה הולך חשכים ואץ בושה‪ .‬חישב מחשבות און בהבלי העה״ז מוהר בטיב‬
‫מתן ומשא‪ .‬וכסיל לא יבין את זאת לפני מי הוא עומד וכמשא כבד הכבד ממנו‬
‫התפילה והעבודה‪ .‬ותהי יראתנו ותפילתינו בעוה״ר מצות אנשיס מלומדה‪ .‬ההי״ב בי״ה‪:‬‬
‫איפור רדיפת הכבוד •‬
‫לא תתאוו תאות הכבוד כי אחריתו לקלון‪ .‬ומר וחיו תאבדו אבוד‪ .‬וכל מאמצי‬
‫כחכם חזקו ואמצו כדי להתרחק ממנו‪ .‬כי הקג״ה יתש״ל הוא מלך הכבוד‪ .‬ואסור‬
‫לאדם להשתמש בשרביטי‪ .‬של מלך אפס זולתו‪ .‬ואז״ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין‬
‫האדם מן העולם קודם זמנו ועתו‪ .‬הלא תדעו כי כאשר מכבדים לשוס א׳ מפשפשים‬
‫במעשיו בעולם העליון אם הוא ראוי לאותו כבוד ואפריון‪ .‬ולכאורה גורמים לו רעה‬
‫וכדי בזיון‪ .‬אך האמת מי שנתן לו ה׳ חכמה בלבו‪ .‬מיד כשמכבדים אותו יחשוב במחשבתו‬
‫ויהרהר בתשו׳ בכל לבו‪ .‬ועי״ז עושים לי טובה האנשים המכבדים אותו‪ .‬שהביאו אותו‬
‫לעשות תשובתו‪ .‬וצריך להתפלל תמיד בבואו ובצאתו‪ .‬לפני בורא עולם אין זולתו‪ .‬לבא‬
‫לידי מדת ההשתוות‪ .‬פי׳ שיהיה הגנות והשבח אצלו שוות‪ .‬כנז׳ בס׳ ח י ה וכל מרית‬
‫הללו‪ .‬טוב לו‪ .‬לאדם שירגיל בהם בימי הבחרות‪ .‬ואז הרגל נעשה טבע בכל המרות‬
‫מגונות וישרות‪ .‬וראיתי כתוב בס׳ המוסר‪ .‬כאשר קבלו הגאון בעל הפלאה לרב עשו‬
‫לו כבוד גדול בבואו העירה‪ .‬והיה עם רב מלפניו ומלאחריו איזו היא דרך ישרה‪.‬‬
‫ושאלו אחד ממיודעיו‪ .‬מה חישב באותה שעה בשומעיו‪ .‬קול המון רבה‪ .‬והיתה התשובה‬
‫שדימה בנפשו‪ .‬שאליו יבקשו‪ .‬ונישאים אואו במטה‪ .‬לבית החיים שלמטה‪ .‬וכל העם‬
‫כפעם בפעס‪ .‬מלוין אותו‪ .‬למקום עפר ישימו מחיצתו‪ .‬ע״כ‪ .‬וא׳יכ הכבוד מאין יאות‪.‬‬
‫זולתו ית׳ לו יאות‪ .‬הכיל ה׳ מלך לבש גאות‪ .‬ומכללא אתמר‪ .‬שלא יתמרמר‪ .‬על אשר‬
‫צו‬
‫איסור רדיפת הכבוי‬
‫ל‬
‫לצו‬
‫זולתו יש לו‪ .‬והוא רוצה כולו‪ .‬יהיה לו כי היא מרה רעה ואדרבה ישמח בטובת חבירו‪.‬‬
‫כי ה׳ אהבו ויסרו‪ .‬כי כמוהו כן תבירו‪ .‬אב א׳ לכולס זרע ישורון‪ .‬וזה תכלית הכשרון‬
‫ואם תקפו יצרו‪ .‬שיקנא בחבירו‪.‬־ לפתות יקנא בגוי עז פנים‪ .‬שיש להם יותר כבור‬
‫באף וחרונים‪ .‬וחבירו אינו נועל מחלקו‪ .‬של כל או״א מאשר יוחקו‪ ,‬כי אין שום אדם‬
‫פוגע‪ .‬במה שהוא נוגע‪ .‬לזולתו‪ .‬לכן תמיד תשמחו ותשישו במה שנתן'לכם ה והללו‬
‫\ בקדשו‪ .‬ותמיד תראו ותביעו במי ששפל מכם‪ .‬ולא במי שגדול מכם‪ .‬וע״ז נאמר‬
‫למען סור משאול מטה‪ .‬ובזה תהיו נעימים וטובים בעיני ‪£‬הים ואדם כי כל ענייני‬
‫העול׳ז ותאוותיו הם מהופכיס‪ .‬ועקשי דרכים‪ .‬וכמאמר החכס השמחה אנחה‪ .‬הרינה‬
‫קינה‪ .‬האהבה איבה‪ .‬הגיל חיל ורעדה‪ .‬ועת קפדה‪ ,.‬החשק כלי נשק‪ .‬התאוה דוה‪.‬‬
‫השררה מארה‪ .‬הכבוד מהרה הוא אבוד‪ .‬ואמר עוד העולם מתהפך כגולם רחב׳ות‬
‫העניוגים לחר׳בות הנג׳עיס‪ ..‬והפג׳עיס לריע׳ים‪ .‬פגע׳ים רעי׳ם‪ .‬זהע׳רים רע׳ים‪.‬‬
‫והעש׳ירים רובן רשע׳יס‪ .‬והימיים אימ׳ים‪ .‬והעיתים תת׳יס‪ .‬והזמינים שו׳גיס‪ .‬והשעות‬
‫נעות‪ .‬והרגעים רוגעים‪ .‬והדקים ריקים‪ .‬לכן אין טוב מכל הכבוד והעושר‪ .‬כמו הנהגת‬
‫היושר‪ .‬ואה״ח הפועל ישר מחטם כל סכל‪ .‬מאשר נוכל‪ .‬ומדריך כל עקש‪ .‬ודעתו‬
‫ינקש‪ .‬לכל אשר יבקש‪ .‬מלבין כל כתם‪ .‬בכל העתים‪ .‬ומטהר כל שרץ‪ .‬ועוקרו מהשורש‪.‬‬
‫מלביש כל ערום וכל רעב משביע‪ .‬מ מ ה כל צמא ומיגונו מרגיע‪ .‬מייפה כל גיעול‬
‫מיישר כל עקום‪ .‬לא יעור ולא יקום‪ .‬מתדש כל זוקן‪ .‬ודרכיו הוא מתקן‪ .‬והכל בא‬
‫מההכמה היקרה‪ .‬עם הטבע הישרה‪ .‬ע ל ד פת׳י׳ח מס׳ נועם המרות ת*א בתוספת‬
‫קלת לשון‪. :‬‬
‫‪,‬‬
‫שררה ורבנות‪.‬‬
‫ךןזו מה שאמרו ז״ל אוי לרבנות שמקברת את בעליה‪ .‬וצריך להתרתק בכל מיט‬
‫ריחוק ולא להתראות אליה‪ .‬כל מאי לאפשרי שלא‪.‬להטת מהנאותיה‪ .‬ובפרט‬
‫‪,‬‬
‫מכבול התו׳ ומצוותיה‪ .‬ולא תקבלו עליכם שום עול הוראה‪ .‬ואפי׳ ליקרא בשם רבי הרחיקו‬
‫מעליכם דרכיה‪ .‬רק צריכים לעשות כמ״ש ז'ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי‪ .‬ואין‬
‫מעצור לה׳ להושיע ברב או במעט‪ .‬ולא תהיו מאותן אנשים שעוסקים בכל עטינס‬
‫להתגדל ולקנות שם בכל מיני שררות ורבנות ואם מעט‪ .‬ואבקשה עליכם‪ .‬בני ה ׳ יציל‬
‫אתכם‪ .‬מדרך מחשבה זו זולת מגודל הדוחק‪ .‬שצריך האדם למכור עצמו בעד ככר ‪-‬‬‫לחם ואף אם הוא ממדה זז מרוחן' כאשר בזהיז בעולריעול ההוצאה ומסים מרובים‬
‫אשר לח טובים‪ .‬ומי שבא'לילי‪ .‬מדה זו ומוכרח להקרא עם בעלי השררות‪ ,‬יעשה‬
‫'בעצמו זריזות וזהירות‪ .‬שלא להכניס'טעות בלבו‪ .‬שהוא שיה איזה עניין מה ץפיז ומה‬
‫עובו‪ .‬וע׳׳ז אמרו‪,‬אוי למי שהעולם מעעין בו‪ .‬פי׳ מכניסי!‪.‬בו עעות‪ .‬ועיקר הכל לכיף‬
‫כאגמון ראשו‪ .‬אצל הכל'ו‪,‬לא;יעלה צחנתו ובאשו‪ .‬ולהיות לניס כל אלם מכל ברואי‬
‫בשר ודם‪ .‬לכף זכות‪ .‬כמ״ש בצדק תשפוט עמיתך‪ ..‬ואף שיהיה נר׳ בבירור שעשה עולה‬
‫‪,‬גלולה‪ .‬עליז כאשר ישאלהו בתו׳ שאלה‪ .‬מלוע עשית זאת רובא ישיבו תשו׳ נצחת‪ .‬את‬
‫כל ונוכחת‪ .‬ובכלל זה תפלתי ‪ ,W‬עליון‪.‬יציל אתכם מכל רעיון‪ .‬ולא תצטרכו להיות מן׳‬
‫הממונים בשכר‪ .‬ולא השתחוו לאל‪ .‬נכר‪ .‬ותקיימו מאמר ־התנא החושך עצמו יוכו׳ פורק‬
‫ממנו איבה וכו׳ זולת לפרקים‪ .‬לעשות שלום בין איש לאשתו ובין אלם לחבירו אשר‬
‫י‬
‫הם‬
‫צו‬
‫שררה ורבנות‬
‫לצו‬
‫הם מרוחקים‪ .‬כי גזה אתם מקיימים‪ .‬מצות ג״ח גדולים צדיקים‪ .‬וחס ה׳ הערה עליכם‬
‫את רוחו‪ .‬תהיו מוזהרים לדעת כל דין עצ מכונו הולך ככוחו‪ .‬להלכה ולא למעשה‬
‫אשר נעשה‪ .‬כי אין בזה מעלה להיות גסים גהוראה כי היא מדה מאוסה‪ .‬ואף אס‬
‫תהיו צריכים‪ .‬לבתיכם‪ .‬לא תסמכו על דעתיכם‪ .‬כי ח״ו תהיו בכלל רביס חללים‪ .‬וכאשר‬
‫תעיינו באיזה דץ הצריך לכס לבית אף מעטן המאכלים‪ .‬תתיישבו מאד בכל עניינו‪.‬‬
‫על אופני‪ .‬אף שיהיה נר׳ דבר פשוע על מכינו‪ .‬יתפילתכם להשי״ת שיציל אתכם מכל‬
‫מיני מכשול‪ .‬כי העעות מצויה‪ .‬ואין אדם ניצול‪ .‬לכן אל תביאו עצמכם‪ .‬לשוס מינוי‪.‬‬
‫כי הדבר היא שנאוי‪ .‬זאת אדיש •לכס בני ידידי‪ .‬שלא תהיו בשים מין התמנות הצבור‪.‬‬
‫הן בקהל הן כחברות אחד עם חכם ועם בור‪ .‬כי מזה יבואו כמה קלקוליה‪ .‬קטנים‬
‫וגדולים‪ .‬הללו בעלי הוראות‪ .‬עינינו הרואות‪ .‬שאין בכם מזה המציאות‪ .‬אך משאר‬
‫המינויים הנמצאות‪ .‬אשר חולפות ובאות‪ .‬הנני מצוה אתכם כמה אזהרות וצוואות‪.‬‬
‫מלהיות פרנסים‪ .‬כי ידוע מ״ש ז״ל על הפרנס המתגאה על הציבור לקנות לי שם‪.‬‬
‫וכן המטיל אימה יתילה‪ .‬שלא לש״ש בלוב זעם ועבלה‪ .‬להגדיל פחד ימידא‪ .‬על כל‬
‫נברא‪ .‬כדי להתרומם ולהתקומם ולעשות רצונו נגד העמיס‪ .‬ידוע ומפולסס עינשו‪.‬‬
‫גדול עונו מנשוא‪ .‬ועד השמים תעל צחנתו ובאשו‪ .‬ואין תרופה למכתו אבן נגף כי נאצו‬
‫ובגזירה רבא דאורייתא אני גוזר עליכם‪ .‬וכן אתם תגזרי על בניכם אחריכם‪ .‬כזאת‬
‫וכזאת אל תעשו‪ .‬ובדבר הזה בו תמאסו‪ .‬ועיי׳ז תהיו נוחים לשמים ולבריות‪:‬‬
‫לדון לכף זכות‪.‬‬
‫ךקןן מוכנים וזהיליס כאשל תשמעו את הדבלים‪ .‬אשל נדברו על שוס א׳ מיש׳ עדת‬
‫אכילים‪ .‬לדון אותם לכף זכות ולא לחובה‪ .‬כי היא מדה טובה‪ .‬כמ׳יש בצדק‬
‫תשפוט עמיתך ועי״ז מה״ש ידינו לכם לכף זכות‪ .‬ומ״ש ז״ל כל אדם יהיה בעיטך‬
‫כלסטים ומכבדו כל״ג‪ .‬היינו קודם מעשה לליך להיות נשמל ממני‪ .‬כדי שלא תבוא‬
‫לחושדו‪ .‬אס חסל חפן מביתך תתלה באבודו‪ .‬או בהעלמתו ע־׳י אמתי יעגדי‪ .‬ונייצא‬
‫בזה‪ .‬כ״כ הלב ד״ו יעב״ץ ז״ל‪ .‬א״נ צדך שיהיה צדיק גמול בעיניו לכבדי‪ .‬מ״מ לענין‬
‫להשמר ממנו יחשדו לרשע גמול‪ .‬אאי׳כ בדוק החל ונמול‪ .‬כההיא דאבא חלקיה‪ .‬עס‬
‫חכמי יש׳ לא הניח אשתו עמהס בבית ובעליה‪ .‬דלא בדק להו‪ .‬ואע״פ שאשתו היתה‬
‫לו ברוקה‪ .‬מ״מ לא סמך עליה בצדקתה‪ .‬דאין אמונה באשה‪ .‬כי דעתה קלה דקה מן‬
‫הדקה‪ .‬ולעולם צריכה שימור‪ .‬אף אס היא בעיניו כשמן המור‪ .‬כסף צריף מזוקק שבעתים‪.‬‬
‫והעד לדבר שפתים‪ .‬האשה רבה ברוריה‪ .‬וכעין זה אמרו בלה״ר דאין מקבלין אותו‪.‬‬
‫אבל מיחש חיישי׳ לאמירתו‪ .‬ולהזהר בשמירתו‪ .‬לכן בני הזהרו והשמד‪ .‬תהיו נזהרים‬
‫לדון לכף זכות ומכבדים איש את חבילי‪ .‬ואותו תשמיד‪ .‬שלא תעבורו‪ .‬ע״ד רז״ל על‬
‫מה שאמד והזהילו‪ .‬כי הם אמרו‪ .‬אס ירגיל אדם עצמו עם כל הברואים אשל נוצלו‪.‬‬
‫לדון אותם לכף זכות ולדבל טוב עליהם אשל בדבלו‪ .‬יהיה כלי וצינול לקדושה ויזהיל‬
‫אורו‪ .‬ואם להיפך להיפך ב״מ ודעך נרו‪ .‬דכתיב טוב עין הוא יבולך וקלי יבלך‪.‬‬
‫‪ .‬ומצוה גודרת‪ .‬מצוה אחרת‪ .‬כי האדם הזוכה במצוה זו‪ .‬זוכה ג״כ במצות השלום דאין‬
‫קץ למעלתה‪ .‬ואין גבול לסגילתה‪ .‬דכי׳ז שיש שלים אין שטן ואין פג״ר יכול לקטלג‪.‬‬
‫יאין פוצה פה ומצפצף ועורג‪ .‬וכמש״ל מענין השלום‪:‬‬
‫הלא‬
‫צו‬
‫גודל החטא שבין אדם לחבירו‬
‫לא‬
‫לצו‬
‫גודל החטא שנין אדם לחבירו‪.‬‬
‫תדעו הלא תשמעו‪ .‬שיוחי קשה מה שיחטא האדם לחבירו‪ .‬ממה שחטא ליוצרו‪.‬‬
‫ך‪,‬לא‬
‫שכל העונות שבין אדם לחבירו‪ .‬הוא כולל גי׳כ בין אדם למקום‪ .‬כי על כל‬
‫דו״ד יש לאו מיוחד כגון לא תשנא ולא תקום‪ .‬ואף אס ישוב מרעתו‪ .‬ויתענה על‬
‫חטאתו‪ .‬ויעבור עליו יום הכפוריס‪ .‬ובחטאו יומת עוונותיו ילכדונו ואינם מתכפרים‪.‬‬
‫עד אשר יתפלש ויתמרמר ייבקע מחילה‪ .‬וירצה את חבירו בשפל קיל התחינה קול‬
‫תפילה‪ .‬ולא תתפתו בעצת יצהיר שיאמר לכס מסתמא מוחל לי חבירי‪ .‬על מעלו‪.‬‬
‫ואעפ״י שנתן לו איט מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו מחילה גמורה מלב ונפש‬
‫על עונו‪ .‬כי בעוה״ר יש ב״א שעברתם לנצח נצחים היא בלבם שמורה‪ .‬ואן! אם ירבו‬
‫עליהם ריעיס להעביר רעת חביריהם על פשע וחבורה‪ .‬לעין כל רואה הס מוחלים‪.‬‬
‫ובקרבם ישימו ארבס‪ .‬מזה ומזה חדלו לכם והנס מועלים‪ .‬ואמנם אתם גם אתם אס‬
‫עברתם לפני חבירכס‪ .‬לא תעלו על מעתכס‪ .‬עד אשי תתפלשו‪ .‬ותרבו ריעים אשר‬
‫יבקשו‪ .‬את שלומכם ושלום ריעיכס ואותם תפייסו‪ .‬עד אשר יתרצו‪ .‬מלב ומנפש מחילה‬
‫גמורה לכס יעשו‪ .‬ובתוכחת אל תקיצו‪ .‬ואס כה תעשו‪ .‬אז טוב לכס בעוה״ז ובעוה״ב‬
‫לפני הי‪ .‬וכן אס אחרים‪ .‬לפניכם הס עוברים‪ .‬לא תהיו אכזרים‪ .‬כאשר הם מדרכם‬
‫חוזרים ומבקשים מלפניכם מחילה‪ .‬תכף ומיד לרעתם לא תהיו שומרים‪ .‬ואפי׳ לא באו‬
‫לעזרת ה׳ בגבורים‪ .‬לבקש המחי׳ אתם מחריבים להיות מעבירים‪ .‬על מדותיכם ובזה‬
‫תהיו ישרים‪ .‬ולא תעלו לישן עד שתהיו מוחלים מחילה גמורה למכעיסיס ומקניטיס‬
‫ומקללים אתכם ומאורריס‪ .‬זהו חובתכם לפני אדיר אדירים‪ .‬ואפי• הדברים יהיו נוגעים‬
‫לממון אס אין לו לשלם תהיו מתפשרים‪ .‬כפי היכולת של בעל חוב ואפי׳ תהיו נחסריס‬
‫וכבר שניתי ושלשתי והדברים אמורים‪ .‬שכל הממון שיבא ליד האדם שלא בדעת וברצון‬
‫תכליתו וסופו יהיה ח״ו לאסון‪ .‬ונק׳ גניבה ונזילה ועושק ואין בו שוס שמחה וששון‪.‬‬
‫ולכן מאד מאד הרחיקו עצמכם מליהנות מממון שלא ברצון‪ .‬ופשיטא שלא בידיעתו‪.‬‬
‫וכן אס שיבר צליתיתי‪ .‬או שוס דבר ואפי׳ בשוגג חייב לשלם די מחסורו אשר יחסר‬
‫רעהו ועמיתו‪ .‬ואפי'׳ חבירו לא ידע מזה כלל ואינו תובעו וכן אס הזיקה בהמתו‪ .‬או‬
‫תרנגולתו‪ .‬ממון חבירו אפי׳ אינו ברשותו‪ .‬ג״כ חייב לשלם כדי רשעתו‪ .‬ולכן אם‬
‫תכנסו לגינת או לפרדס זולתכם‪ ,‬אפי׳ הוא ריעכס‪ .‬השמרו לכס‪ .‬לא תהיו תולשים‬
‫שוס פרי‪ .‬כי הוא אסור מה חרי‪ .‬וכן אסור ליקח משומרי‪ .‬הגינה והפרדס שום פרי‪.‬‬
‫אפילו אם נותנים בעדו ממון‪ ,‬כי הדבר תכליתו לשממון‪ .‬כי מסתמא הוא גנוב ואסור‪.‬‬
‫וכן כל דבר שהוא בחזקת גנוב וגזול השמרו ממנו כי הוא אסור‪ .‬עד שאסרו אפי׳‬
‫ליקח צדקה מן הנשים‪ .‬אס לא מאשה גברת וכדומה שהבעלים מרוצים‪ .‬בכל אשר‬
‫הס עישיס‪ .‬וגס הנשים‪ .‬שיודעים המה שהבעלים אינם מרוצים‪ .‬בצדקה אשר הם‬
‫עושים‪ .‬כל מה שנותנים משל הבעלים לא יחשב לצדקה‪ .‬רק לצעקה‪) .‬ועי׳ בס׳ חכמת‬
‫אדם הל׳ צדקה כלל קמ׳ז עש״ו( לכן ובכן לנפשיכס תהיו חסים‪ .‬והשמרו לכם מאלו‬
‫המעשים‪ .‬ובזה תהיו קדושים‪ .‬לפני אדון המעשים‪ .‬הוא ינחילכם הראוי לכם בהיתר‬
‫ולא בחשש איסור ולא תהיו מתטששיס‪ .‬לפני המטהרים והמתקדשיס‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫י הזהרו‬
‫צו‬
‫ביומו תתן שכרו‬
‫לצן‬
‫ביומו תתן שכרו •‬
‫‪ W I T H‬בנפשותיכם‪ .‬אס שכיר הוא הארס למלאכה עמכם‪ .‬לא תלינו פעולתו‬
‫אתכם‪ .‬רק ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כשישאל ממך תתן‬
‫לו‪ .‬והארי׳י ז״ל לא היה מתפלל מנחה‪ .‬עד שהיה פורע בהשקע ובעחה‪ .‬ומועב שלא‬
‫תתפלל מנחה‪ .‬עד אשר תשיג ידך מעות לשלם פעולתו בהריחה‪ .‬ואפילו תלוו בהלואה‬
‫על המשכונות עכ״ז יהיה לכם מנוחה‪ .‬ולא תניהו פעולת שכיר אתכם כי היא אש‬
‫קדחה‪ .‬ואם תיו לא תקיימו חביבה מצוה בשעתה ביומו תתן שכרו‪ .‬אתם עוברים על‬
‫לאו דלא תעשוק‪ .‬ולא תלין‪ .‬ולא יהיו הדברים האלו‪ .‬מנשרים קלו‪ .‬וחיו לא תשגיחו בהם‪.‬‬
‫דעו לכס כי הס חייכם‪ .‬והנשמה תלויה בהם‪:‬‬
‫ליזהר ב ד ה אפיי הנדרים‪.‬‬
‫תמיד‬
‫חהיו משגיחים‪ .‬ששים ושמחים‪ .‬על כל דו״ד מדברי רז״ל הנאמרים‪ .‬בכל‬
‫הסייגים והגדריס‪ .‬שלא תזלזלו בשום א׳ מהנה מכל הדברים‪ .‬כי כל דבריהם‬
‫״‬
‫כגחלי אש הם בוערים‪ .‬וברום עולם הס עומדים‪ .‬אחת לאחת הם נחמדים‪ .‬וכל‬
‫המזלזל בא׳ מהן וכ״ש המכחיש חיו סופו הוא לזלזל ולהכחיש את המפורש בתו׳‪ .‬ואת‬
‫‪ to‬הגדול הגמר והנורא‪ .‬יען כל דבריהם אינו אלא קיום וחזוק התו׳‪ .‬המקובלת מה׳׳ס‬
‫ע״י מרע״ה מפי הגבורה‪ .‬ואפי׳ שיחתן אמרו צריכה תלמוד‪ .‬כיש דרז״ל שבתלמוד‬
‫ישבמדרשים משנה וגמרא‪ .‬ומכ״ש בתקנות וסייגים שהתקינו לטובת כלל ופרע האיש‬
‫הישראלי עדה טהורה‪ .‬דודאי המזלזל בהן אין תרופה למכתו‪ .‬אנושה מחלתו‪ .‬באין‬
‫מרפא ואין עזור לו‪ .‬וכבר הזהירה לנו התו׳ באזהרה‪ .‬ועשית עפ״י התו׳ אשר יגידו‬
‫לך ימין ושמאל‪ .‬ועל דבר זה נכרת ברית בין ה׳ ובין יש׳ באומרם למרע״ה דבר‬
‫אתה עמנו ונשמעה‪ .‬והואיל ונתתייבנו בו והסכים הקב״ה על ידינו באומרו‪ .‬הטיבו‬
‫אשר דברו‪ .‬מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי אשר במאמרו‪ .‬נימוסי המדינה יש‬
‫ללמוד חק ומשפט הקומפרומיס לדבר הזה‪ .‬שאין ביד מלך ושר ושופט לבטלו‪ .‬בכח‬
‫שוס טענה ותלונה‪ .‬רק לקיים ולאשר באמונה‪ .‬מה שיגזור הברור או הברורים על‬
‫הצדדים או מאחת מהנה‪ .‬באין אומר ואין דברים‪ .‬ומטי׳ז גדול כחן של צדיקים גמורים‬
‫שהקב״ה גוזר גזירות רעות‪ .‬והם מבטלים אותם בקול שפתים נעות‪ .‬ופקחו עין‬
‫שכליכם לאלו הדברים‪ .‬אשר הס מועטים ומחזיקים את המרובים הנאמרים‪ .‬בפרט‬
‫כלל זה כדי לקיימו ולאשרו לישרים נאוהתהילה‪ .‬לגי נורא עלילה‪:‬‬
‫רדיפת הממון‪.‬‬
‫אל תיגעו להעשיר‪ .‬כי היגיעה לעושר‪ .‬היא המניעה אתכם מדרכי היושר‪ .‬וממני‬
‫תראו וכן תעשו‪ .‬ובהון עתק תמאסו‪ .‬ואחריו לא תרוצו‪ .‬כ״א שיעורכם דימחיתכם‬
‫אשר קלב לכם‪ .‬ה׳ גיהיכם‪ .‬הן רב הן מעט בו תהיה שמחתכם‪ .‬כמאמר התנא איזהו‬
‫עשיר השמח בחלקו ותאכלו לשובע לחמיכס‪ .‬ותפילתי על חכי פרנסתכם‪ .‬תהיה בריוח‬
‫ולא בלמלום אתם ובתיכם‪ .‬לחם לאכול ובגד ללבוש תבקשו‪ .‬אתם והנלוים לכם תדרושו‬
‫וזולת זה אך למותר ואין שכר טוב לאדם בעמלו‪ .‬כי מי יודע מה יהיה אחריתו והבלו‪.‬‬
‫אס‬
‫צו‬
‫רדיפת הממון‬
‫לצו׳‬
‫לב‬
‫אם יקום אחדי נפלו‪ .‬ביד האדם המוליט בעצת ה׳ איש לפי מהללו‪ .‬ואין לו לאדם‬
‫להצטער על עולם שאינו שלו‪ .‬ועולם כמנהגו‪ .‬ביין שגו‪ .‬כאיל יערוגו‪ .‬הב הב ועיני‬
‫האדם‪ .‬ירקרק או אדמדם‪ .‬לא תשבענה‪ .‬והם לדמם יארובו אצל כל פנה‪ .‬כי מה‬
‫לכם לזאת הצרה‪ .‬אם לא גזר עליכם צור קדם מעונה‪ .‬כאומרם ז״ל אס הגזירה אמת‬
‫החריצות שקר‪ .‬לכן גילו ושישי במה שקצב לכס ‪ to‬לבבות חוקר‪ .‬ואפי׳ ח״ו ב״מ תהיו‬
‫עטים תהיה לכם נחמה שלימה‪ .‬שאתם נדבקים עם היושבי בשמימה‪ .‬והוא משתבח‬
‫בכם דכתיב אני את דכא יכו׳ וכתיב ואת עם עט תושיע‪ .‬וכל שאר התפלות מתעטפות‬
‫ותפילת העט קודמת להתקבל בספ״י‪ .‬והשלך על ה׳ יהבכם והוא יכלכל אתכם‪ .‬בטח‬
‫בה׳ ועשה טוב‪ .‬וזכרו תמיד כל המזמור‪ .‬ואל תהיה עינכם צרה על העשיר‪ .‬לפי‬
‫שאתם מורים שהקב״ה ח״י עשה עול ביניכם ולא יושר‪ .‬שאם היוצר‪ .‬רצה ליתן לו‬
‫להתעשר‪ .‬מה חטא מה עוה ומה פשע העשיר‪ .‬ובפרט אם הוא יקיים• את שלו וחי‬
‫אחיך עמך‪ ,‬נתון תתן‪ .‬מה יעשה עוד‪ .‬וכבר אז״ל ואי אתה מצווה להעשירו ובטח‬
‫בה׳ שאס הוא יודע בך שאתה ראוי להחעשר‪ .‬אין מעצור לפניו להעשירך ולהיותו‬
‫חייו חסר‪ .‬כי כל העושר‪ .‬וכל הכבוד מלפניו לא יבצר‪ .‬והוא המושל בכולן וכתיב ה׳‬
‫מוריש ומעשיר‪ .‬משפיל אף מרומם‪ .‬הלא ידעתם כיצד אני היתי‪ .‬בהכרחי דהכרחי‬
‫הסתפקתי‪ .‬כל ימי חייתי‪ .‬ולמותרות חיו מעולם לא פניתי‪ .‬ואזן למו לא הטיתי‪ .‬ובמספר‬
‫ובמשפט דברי כלכלתי‪ .‬ותלי׳׳ת‪ .‬מפתח ביתי לחוץ לא יצאתי והון אחרים ממנו לא‬
‫נהנתי‪ .‬ובו בזיתי וגעלתי‪ .‬כי יגיע כפי אכלתי‪ .‬חלף עבודתי אני ובני ביתי‪ .‬ומעולם‬
‫ח׳׳ו לחזר אחר הממון דב׳׳ז אסרתי‪ .‬ובעזרתו ית׳ אס היו יהיה ח״ו איזה נדנוד חילול‬
‫ה׳ ותורתו כזאת וכזאת לא עשיתי‪ .‬וללכת בדרך זו לא נסיתי‪ .‬ועל הכל שש ישמח‪.‬‬
‫מקט ובוטח‪ .‬ומודה ומשבח‪ .‬ליוצר נשמתי‪ .‬שהיה מזמין פרנסתי‪ .‬אני וביב כולנה הי״ו‪.‬‬
‫וכך גרמא יצירתי‪ .‬שלא נולדתי‪ .‬במזל הראוי להיות עשיר‪ .‬ותלי״ת מעולם מעל‬
‫שולחני לחם לא היה חסר‪ .‬ועכיז ח׳׳ו לא עשיתי‪ .‬כשאר יצירות האדם‪ .‬אשר תמיד‬
‫גובר עליה תגבורת י הדיס‪ .‬בש׳ר ודיס מוה׳ר ומת׳ן דמ׳ים‪ .‬לילות זימים‪ .‬לא ישבו‬
‫בארצם‪ .‬וימות חושים‪ .‬מבית לבית ומפנה לפנה שם שם‪ .‬אוכלים ושותים‪ .‬מדלגים על‬
‫הערים‪ .‬לקבץ על הנביאות לדפוק על השערים בת רבים הנדיבים העשירים‪ .‬פתחו‬
‫שערים‪ .‬המתקדשים והמטהרים‪ .‬והמה חכמים מחוכמים‪ .‬רבים וכן שלימים‪ .‬ועשו תורתם‬
‫קרדום ועטרה‪ .‬לערוך פתורא‪ .‬בשרא טבא אגומרא‪ .‬ויש אשר בנו לעצמם במה‪.‬‬
‫כבודה בת מלך פנימה‪ .‬ודבר אין להם עם אדם והמון רבה יובילו שי למורא‪ .‬קרבו‬
‫ויאתיון מנה אחת אפיס כל נתח טוב משופרי שופרא‪ .‬מן הגורן ומן היקב מן הכלל‬
‫ומן הפרט אלה ראשי‪ .‬ועל כל עם הקהל ירצה‪ .‬לקרבן אשה‪ .‬לפני צור קדושי‪ .‬כבודי‬
‫ומרים ראשי‪ .‬חדלו לכם מקצות דרכיהם‪ .‬הניחו להם‪ .‬ועכיז לא נשאר בידם מאומה‬
‫זולת העבודה עבודה ה׳ אם היא שלימה‪ .‬ותורתם אם היא תמימה‪ .‬בלי לקנטר‬
‫ולהתהדר ע״פ האדמה‪ .‬א״כ גס אתם בני ידידי‪ .‬אספו לי חסידי‪ .‬ובטחו בה׳ עדי עד‬
‫ועשו בטוב לב כל רצונו יתש״ל‪ .‬וקרסולכם ח״ו לא תמעד‪ .‬לעולמי עד‪ .‬והוא ברחמיו‬
‫ישלח ברכה רוחה‪ .‬באסמיכם ואוצרותיכם ימלא את ידיכם בהצלחה‪ .‬לעבודתו וליראה‬
‫אותו בהשקט ובבטחה‪ .‬לעשות רצונו ברון צהלה ושמחה‪ .‬ברבות הטיבה‪ .‬באהבה רבה‪.‬‬
‫ואל יקנא לבכם בחטאים‪ .‬כי אם ביראת ה׳ להיות כמותם‪ .‬ביראי ‪1‬יהים יש לכם‬
‫לקנא‬
‫צו‬
‫רדיפת הממון‬
‫לצו‬
‫לקנא ולעשות מעשיהם ע״פ מדתם‪ .‬משא״כ החטאים ימקו בעוכותס‪ .‬אל תלכו בדרך‬
‫אתם‪ .‬מנעו רגליכם מנתיבתם‪] .‬יעי־ פי׳ הפי בה־תב״ע יבפירש״׳ בפיק דברנית ע״שו‬
‫וכמאז״ל קנאת סופרים הריה חכמה‪ .‬לנער דעת ומזימה‪ .‬וכתיב הן יראת ה׳ היא‬
‫חכמה‪ .‬וקניית העושר להבל דמה‪ .‬הביטו וראו מיש הרב החוקר החלקי בספרו הנחמד‬
‫מלאכת מחשבת עה״ת סדר משפטים אות ה׳ וז״ל‪ .‬יחשוב האדם שעישרו והוני‪ .‬אינו‬
‫משלו מכחי ואוני‪ .‬ומשולחן גבוה הוא אוכל ובזה ילמד להיות ארוץ על העושר‪ .‬והוא‬
‫המושל‪ .‬ומדרך זה תמיר לא יתרשל‪ .‬ולא יהיה הוא אדון עליו כי בזה ירבו מעלליו‪.‬‬
‫ועו״כ בס׳ בהר ההשתדלות לבנינו נחלה‪ .‬הבל ורעות רוח ובהלה‪ .‬כאילו נרצה ליהנות‬
‫ולשמוח ביים שאין לנו הויה וחיים‪ .‬ואה״ח ריבוי העושר מזיק לנפש כריבוי הדס לנוף‪.‬‬
‫צמצם עצמך בהכרחי ואל תבקש גדולות ומרקחים ויינות‪ .‬כי אס תרגיל עצמך בכך‬
‫לא יחסר לך כלום כל ימות ישנות‪ .‬ולא תחיש לבזיונות‪ .‬ואם תתיר לעצמך מן היתרונות‬
‫לא יספיק לך כל כתם אופיר וכל הונית‪ .‬יאשר ע״כ יזהר האדם להפריד דעתו‪ .‬וחו״ר‬
‫ותאותו‪ .‬מהטובות הזמניות‪ .‬ומתשוקתס החולפות ובאות עם אניות‪ .‬אך אמנם ההכרח‬
‫לא יגונה ולא יצטרך לבריות‪ .‬ויהיה דעת לנבון נקל ויק דעתו לתמונות‪ .‬וכבדות‬
‫מדרגות עליונות מראות אלהיות‪ .‬אשר בס יבוא האדם אל עישר היישר ולצאת מכל‬
‫שמשי הדמיונות‪ .‬ויכיר את בוראו כי הכל שלו ולמי אשר יחפוץ יתנו‪ .‬האמנם הטובות‬
‫הזמניות‪ .‬ידועות המה וילדות‪ .‬כי הס צרות צרורות אל הטובות האמידות‪ .‬והגס שהם‬
‫גס הם הכרחיות‪ .‬כמאז״ל אס אין קמח אין הורה‪ .‬ע״כ ישתדל האדם לקטתם כפי‬
‫צורך ההכרחי לכדי סיפוק איש וביתו באו‪ .‬והיותר אותו תוציאי‪ .‬בדברים המועילים‬
‫לגוף ולנפש כפי רצון הבורא ית׳ אשר בראו‪ .‬ולא תהיה נמשך אחר תשוקת חמדת‬
‫תאית בקשת הקניינים העולמיים‪ .‬אחוזת הארץ אשר תחת השמים‪ .‬כי כל חלקי הארציים‬
‫ישוב למקומו העפר על הארץ כשהיה יום או יומים‪ .‬והרוח אל הגיהים אשר נתנה‪.‬‬
‫כי לא יועיל הון נכסים ורכשים ביום ההוא לבד נקי כפיס‪ .‬וכמאמר הלל הזקן ע׳׳ה‬
‫האי נפשא עלובתא לאו חכסניא דהאי גופא היא דהיוס איתא כאן ולמחר ליתח כאן לכן‬
‫צריכים לפקוח עיניס‪ .‬עיני השכל ולתת לבבנו בכל עסקנו‪ .‬ובשרשי מעשינו ובמדענו‬
‫באהבתו ויראתו ית׳ ולהדמות לו כפי היכולת‪ .‬בדעת משכלת‪ .‬וכמז״ל בפיק דסוטה‬
‫אחרי ה׳ תלכו וכי׳‪ .‬וכל חכם לב יעיין בעין שכלו‪ .‬להתיישר מכל בני גילו‪ .‬בכל ענייני‬
‫מעשיו אל מעלת התכלית‪ .‬והיינו התכונה העליונה‪ .‬באמת ובאמונה‪ .‬כי העושר והצלחתו‬
‫בעוה״ז אינו רק לצורך הנפש האלקית כי על ידה ילמדו המושפלות‪ .‬ותיקון המרות‬
‫הקטנות עם הגדולות‪ .‬עד אשר יהיו מתאימות בקנה א׳ עולות‪ .‬אם ישתמש בהם כראוי‬
‫להשיג בהם שלימות הנפש המשכלת‪ .‬ולהשיג ידיעתו ית׳ לזכות לסוף לראות באור‬
‫פני מלך חיים נעימות למנצח על אילת‪ .‬זהו תכלית המבוקש‪ .‬וכן האריכה תוה״ק‬
‫ביעודי הצלחת הגוף והטובות הזמניות ישפע השלוה‪ .‬כי בהכנות העוה׳יז כלו בשר‬
‫תאוה‪ .‬לכן החי יתן אל לבו התכלית הטוב היפך הכסילים‪ .‬המתגאים בעושרם מתהללים‬
‫וידם גברה‪ .‬ע״כ דבר פשע ועבירה‪ .‬ה׳ יחזירנו בתשייש‪ .‬חיש קל מהרה‪ .‬כי כמעט‬
‫קט עליהם ק׳רא מקרא‪ .‬עושר טמון וכו׳ לא יועיל הון ביום עברה‪ .‬וכן אה״ח העישר‬
‫כדמיון השמש בתוקף האורה‪ .‬העושה שתי פעולות הפך זמיז מלבין הבגד ופני הכובס‬
‫נעשית שחורה‪ .‬כן העושר יעוז לחכם להנהיגו בדרך ישרה‪ .‬ויזיק לרשע ההולך בשרירית‬
‫לבי‬
‫צו‬
‫רדיפת הממון‬
‫לג‬
‫לצו‬
‫לבו‪ .‬חב׳ורה תתת חב׳ורה‪ .‬פשע וחכירה‪ .‬ושלא הרגיש במעלת ההלימות זאת התורה‪.‬‬
‫המיישר האדם אל דרך עץ החיים‪ .‬הנבחר לכל חכם לב היודע דעת עליון ית׳ לשמור‬
‫תקיו ומצוותיו ללכת בדרך ישרה‪ .‬ובזה ינצל מהרעות‪ .‬הנכונות לבא ברתת וזועות‪.‬‬
‫והתי יתן אל לבו ענייני השמיעה כלליה ופרסיה סעיפיה וסנסניה‪ .‬היוצאים ממנה לנו‬
‫ולבנינו עד עולם לכמה תועליות‪ .‬ובפרע ליושבי תשך צלמות האוחזים בהבלי השוא‬
‫תאוות הזמניוח‪ .‬הבלי העולם וחמודותיו‪ .‬וקנייניו הנשארים בעוה״ז טמונות וגלויות‪.‬‬
‫עפ״י מדותיו‪ .‬יצבור ולא ידע מי אוספם ביום שובו אל עפרו‪ .‬אתוזת קרקע הנה ארצו‬
‫שממנה נבראו גרמיו ונוצרו‪ .‬ולא יועילו לו ביום ההוא לא נכסים‪ .‬ולא רכשים‪ .‬ולא‬
‫הון עם אניות‪ .‬כי לא ניתט העובות הללו רק כדי שיסתפקו מהם‪ .‬מאשר יצטרכו‬
‫להם‪ .‬לכדי חייהם הס ובניהם‪ .‬וטוב לחסות בה' הוא הגיהים‪ .‬ולמעט ולצמצם בעסק‬
‫אלו הקניינים המדומים רק לבד ההכרח‪ .‬ולשמור את מצות •ה׳ ואז והית אך שמח‪.‬‬
‫בעוהיז ובעוה״ב‪:‬‬
‫בגי אל תתן לבך ודעתך להמון העם איש ברעהו ידובקו‪ .‬ולטובת זמניות שהמה‬
‫הבל תמיד אליהם ישתוקקו‪ .‬ולא יתנועעו‪ .‬אל המעשים הרותניים אשר יחדו‬
‫צדקו‪ .‬זולת לטוב המורגש ההווה והנפסד בהיסת הדעת‪ .‬ותן לב זולת אל הטובות‬
‫האמתיות‪ .‬הטובות והתורניות הנהיות‪ .‬שהם הוראה שלימה להצלחת הנפש מכל אבני‬
‫תפץ‪ .‬שהוא העיקר הט ב ההוא המכוון בתורתינו‪ .‬לטוב לנו‪ .‬כל הימים לעולם הארוך‬
‫והטוב‪ .‬בהיות הנפש מסוגלת לתיות לפניו יחי לנצח נצחים‪ .‬זהו השליטות המיותר‪ .‬אל‬
‫האדם מצד שהוא חי מדבר‪ .‬כי שאר עסקי העולם וקנייניו מכל צד ועבר‪ .‬המה הבל‪.‬‬
‫ודבר הכלה ואבד‪ .‬ולזה יכוון האדם כל מעשיו ע״ד משיה פלס מעגל רגלך וכל דרכיך‬
‫יכונו‪ .‬וכן אה״ח לא יכשלו הרגלים‪ .‬כ׳׳א לאשמת העיגיס‪.‬וכן אמר איזהו חכם היודע‬
‫בחלוקו להפכו‪ .‬כי חכמה גדולה ועצה נכונה היא לאדם‪ .‬בשר ודם‪ .‬להפוך מדותיו‬
‫ומנהגיו הראשונים‪ .‬ואת אחרונים‪ .‬ולהחליף אותם רע בטוב‪ .‬ואין לך דבר שעומד‬
‫לפניך כתריס בפני הפורענות‪ .‬ורפואה קרובה לבוא בעסק התורה לשמה וקיום המצות‬
‫בשובע שמחות בלתי יגונות‪ .‬ודב״ז ימשיך לב הארס אל השלימות העיב‪ .‬וינצל מקטוב‪.‬‬
‫ולא יטרידוהו כוונות נכריות‪ .‬כי עסק התורה לשמה לא יחיש לת״ת ממיטת‪ .‬ואל‬
‫מאכל ומשתה מרקחות ויינות‪ .‬ושאר תענוגות בני אדם כ״א ההכרחי לבד והוא הדבר‬
‫שמרחיק האדם מן התטא שגגות וזדונות‪ .‬ומביאו לידי זכות ומדות טובות ולא מגונות‪.‬‬
‫ומזה יבא אל הפרישות מקנייני העולם וחמודותיו‪ .‬יינזר מתשוקות הזמגייות הגופניות‪.‬‬
‫ויתבודד בעטינים הרותניות‪ .‬ובפעולות המעשיות הנפשיות‪ .‬אשר יגיע בהם אל התכלית‬
‫העיב והמטיב במדרגות עליונים טוב ומטיב לבריות‪:‬‬
‫בני הזהר מעסק התורה וקיום המצות שלא לשמן‪ .‬בכל עת ובכל זמן‪ .‬כגון לאיזה‬
‫תכלית תיצוני‪ .‬ע״מ להעשיר ולא להעני‪ .‬אם ע״מ שיקרא רבי וכיוצא מזה לכבוד‬
‫ולת״ת‪ .‬שימשך לו שם בעולמו דר וסתרת‪ .‬ה״ז מתלל הנכבד בנקלה‪ .‬והיקר בנבזה‪.‬‬
‫והעיקר באבד‪ .‬כי כפי חילופי כוונות התכליתיות‪ .‬יבהילם וירחיקם בוחן לבות וחוקר‬
‫כליות‪ .‬גדול העצה ורב העליליה אשר עיניו פקוחות‪ .‬עיכ דרכי ביא צופיות‪ .‬לתת‬
‫לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬קול לו קול אליו‪ .‬על אלה יכזין האדם ליישר אורחותיו‪.‬‬
‫במעגלי צדק להשתלם במעלות שכליות‪ .‬כי בשמירת הסדר הטוב יקריבו אותו עד‬
‫ט‬
‫הגיעי‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫רדיפת הממון‬
‫הגיעו לשלימות העליון והשגתו ברוב חועליוח‪ .‬כאשר אהיח סבת האהבה בין‪.‬‬
‫האוהבים‪ .‬הוא ההמצא להם דברים טובים• אשר ישתתפו בהם במצבים‪ .‬ובדרך זה‬
‫יישג אהבת הטרא ית׳ עיר והלכת בדרכיו עד אשר י תהיה נוהה הימנו‪ .‬רוח המקום‬
‫ורות הבריות‪ .‬והאיש הישר‪ .‬יעשה הכל ביושר כאשר יכשר‪ .‬במשפט צדק והחמדה‬
‫מ‪3‬גדת אל יושר השכל‪ .‬והאיש הנלבב ישים לנגד עיניו בכל לבב‪ .‬צורך ההכרחי‬
‫לתיקון נפשו‪ .‬ויתרתק מן המותרים‪ .‬כרי להחיש ולהחליש כח יצר הצורר‪ .‬וכמה צריך‬
‫האדם להתגורר‪ .‬ולהשתדל שלא להיוח נצוח ממלחמת היצה׳׳ר מנעוריו‪ .‬ובעשותו כן‬
‫יהיה ניצול מכמה פגעי הזמן ומקריו‪ .‬כי ישיגוהו לחטא בהנה‪ .‬ובפרט תמדת הממונות‪.‬‬
‫אשר מפיל נפש האדם באשמה רבה ביום ההוא אבדו עשתונות‪ .‬אשר הוא רשח פרושה‬
‫ע״כ החיים‪ .‬וחוטא ילכד בה אפי׳ מלא עינים‪ .‬ויפול במכמורות הטמונות‪ .‬ואזיל איזט‬
‫גבור הכובש את יצרו‪ .‬ואה״ח אין אונס גדול מחסרון הרעת‪ .‬והתטא והדעת‪ .‬לא ימצאון‬
‫ביחד‪ .‬וז׳׳א בלב אחד‪ .‬אין אדם חוטא אא״כ נכנסה בו רו״ש• שכל עוד שהאדם‬
‫בישוב שכלו‪ .‬לא יחטא לו‪ .‬אם לא תגבר עליו תגבורת התאוות‪ .‬בלתי נשתוות‪ .‬לק‬
‫הטוב טוב להתרחק מכל וכל כאשר אז״ל לך אמדן לנזירא וכו להתרחק לגמד מרוח‬
‫השעות ומבלבול הדעת‪ .‬וליבא ועינא ת ד סרסורי נינהו‪ .‬והיצר גובר בסיבתם‪ .‬בכן‬
‫צריך האדם ליתן לב כי נזר *יהיו על ראשו‪ .‬תורת ה׳ תמימה בה יטה תמיד רצונו‬
‫וחפצו‪ .‬ובה ישכיל ויבין דבר מראשיחו‪ .‬לאחריתו‪ .‬לביא אל שלימות הדעת‪ .‬ואמתות‬
‫האמונה בתוספת ולא מגרעח‪ .‬אשר עליה יחיה האדם בחזקת היד ט הוא עיקר הכיל‬
‫ותכלית המעמיד המצב הנאות שריר וקים לעו״ע‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫נטי׳יי לסעודה ובהט״ז •‬
‫כאשר‬
‫יגיע עת לאכול‪ .‬השמרו לכם אל תשבו כדוב שכול‪ .‬והזהרו בנפשותיכם‬
‫אתם ובני ביתכם‪ .‬לאכול סעודתכם‪ .‬דרך קביעות‪ .‬ודרך צניעות‪ .‬דטיט‬
‫על השולחן ערוך ומפה נקיה וכלים נקיים‪ .‬ומאד מאד תהיו זהירים בנט״י‪ .‬כפי׳יה‬
‫הצדך לכלי ולמים‪ .‬כמט׳ בספרים ובש״ע איח‪.‬מה הס האסודס‪ .‬ומה הם המותרים‪.‬‬
‫ולהיוחכם נשמרים‪ .‬מן הכלים והמים המכוערים‪ .‬כי המה אסורים‪ .‬כי כל המזלזל‬
‫בדברים הנאמרים‪ .‬בענין נטיי כמבואר בספרים‪ .‬ובש״ע א״ח סי קנ״ח שסא חייב‬
‫נידוי וחמורים‪ .‬נעקר מן העולם ברתת ושברים‪ .‬ובא ליד עניות ומזוטתיו נחסדס‪.‬‬
‫וידוע כי ידיו שלאדם לדבריס גדולים הם מורים‪ .‬ולכן צריכים להיותנקיים‪ .‬ולכן גזרו‬
‫רזיל טומאה על סתם ידם‪ .‬כי כל דבר שבקדושה‪ .‬הקליפזח רודפים אחדו להעדם‪.‬‬
‫כדי שידבקו בהם ולהכניעו עד להחרים‪ .‬ולכן עונשו של המזלזל מ נ ר י גדול מאד כי‬
‫מנית מקום לטומאה לידבק שם וירקדו י שם שעירים‪ .‬ואז מתדבקת הטומאה ה ט א‬
‫במאכלים אפילו הם כשרים ומותרים‪ .‬והוי כאילו אכל לחם טמאים ולא טהודם‪ .‬ועליו‬
‫נאמר ככה יאכלו לחמס טמא בגרם‪ .‬וכאילו בא על אשה זונה כמ*ש בספרים‪ .‬ואפי׳‬
‫אס יהיה האדם בדרך‪ .‬לעשות כל אלה הדברים מחוייב הוא וצריך‪ .‬כמפו׳ בש״ע א׳׳ח‬
‫ע״ש פי׳ הדברים‪ .‬ומתנאי המיס הכשירים לנע׳׳י צריך שיהיו זכים וברורים‪ .‬ולא נ ע ט ת‬
‫בהם שום מלאכה‪ .‬ולא צריכא‪ .‬שהמים יבואו על ידיכם חכח גברא‪ .‬דטינו תקתו‬
‫הכלי של מים בעצמיכם‪ .‬ותשפט‪ .‬המים על ידכם‪ .‬או עיי עבדיכם או שפתותיכם‬
‫המשרתים‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫גט״י לסעודה ובהע״ז‬
‫לצו‬
‫לד‬
‫המשרתים לפניכם‪ .‬והכל יהיה כלי שלם ולא נקוב‪ .‬ויכול לעמוד מעצמו והיה העקוב‪.‬‬
‫דאל׳כ אינו כלי ואסור ליעול בו‪ .‬ואין לפחות מרביעית מים כאשר המורים כתבו‪.‬‬
‫ולמעלה אין לו שיעור ומה יופיו ומה טובו‪ .‬והעוב והישר‪ .‬שישפוך המיס על ירו‬
‫בשופע רב כל מאי דאפשר‪ .‬ובזה ינעם לך ויכשר‪ .‬והזה״ו ׳בנפשותיכם שיבואו המיס‬
‫על כל ירכם‪ .‬דהיינו עד קנה זרועכם‪ .‬ואין לפחות מעד טבור האצבעות לכפות ידיכם‪.‬‬
‫וצריכים ליזהר מכל דבר החוצן בנטילה‪ .‬כמו שאסור בטבילה‪ .‬ותיקה אחר הנעילה‪.‬‬
‫ידיכם היטב היטב תגנבו‪ .‬ואם לא תעשי כן ח׳׳ונפשיכם לדמםיארובו‪ .‬כי כל האוכל‬
‫בלתי ניגוב ירים‪ .‬כאילו אוכל לחם טמא מגואל הוא‪ .‬ואח״כ יפתח האדם את פיט‬
‫‪ .‬ר ב ע ‪ W‬עליון כי נורא הוא‪ .‬בכוונה רצויה‪ .‬ודעת צלולה‪ .‬על הנעילה‪ .‬היא בתחילה‪.‬‬
‫ואתיכ תברכו ברכת המוציא בטונה‪ .‬לא במרוצה אתת הנה‪ .‬ואחת הנה‪ .‬ואז תאכלו‬
‫‪.‬לתמכם לשובע השמנה‪ .‬היא אם רזה לו תשבענה‪ .‬ורצויה תהיה כוונתכם‪ .‬בענין‬
‫אכילתכם ושתייתכם‪ .‬לא להנאת גופכם‪ .‬ח״ו להבראת בשרכם‪ .‬רק שתהיו בריאים‬
‫ותזקיס‪ .‬לעבודת קזנכם שוכן שתקים‪ .‬ואל יעכב אתכם‪ .‬שום תטא ועון והרהור רע‬
‫ותענוג גשמי את יחודו ית׳ ח״ו כי הכ׳׳ל יהיה על צד היותר טוב שלא יהיה מקום‬
‫להשפעה ויניקה החיצונים‪ .‬ואזי אכילתכם עושה פירות וממנה תהיו נהנים‪ .‬ונשמותיכס‬
‫נחוגים‪ .‬ואחר גמר האכילה מה טוב ומה נעים‪ .‬להדר ולהנעים‪ .‬השולחן בד״ק‪ .‬המעט‬
‫הוא רב‪ .‬ישע יקרב‪ .‬ו ט ס אחרונים חובה‪ .‬והם דברים שבקדושה‪ .‬כי חמירא סכנתא‬
‫הלא היא כתובה‪ .‬לבד"מטעם הכמוש לתופשי התורה באה״ר‪ .‬והמקיל בהם מקילין לו‬
‫ימיו ושנותיו‪ .‬ולא יראה טוב בהנאותיו‪ .‬כן השיבו ע״י ש״ח מגיסי של המרדכי ובזו״ק‬
‫מחמי׳ טפי עיש דברותיו‪ .‬ואם היתם ג׳ האוכלים‪ .‬תעשו ברכת זימון בהילוליה‪ .‬ות׳׳ו‬
‫פן תהיו מועילים‪ .‬ומצוה זו תהיו מבעלים‪ .‬ובפרט בשבתות ובמועדים עליה ההיו שואלים‪.‬‬
‫לחזר אחריה עד שתקיימוה ומצוה בגדולים‪ .‬ואח"כ תפתחו ביושר שיח שפתותיכם ‪to‬‬
‫היוצר‪ .‬לברך ברכת המזון‪ .‬לאט לאט ולא בחיפזון‪ .‬ועי״ז לא ימצא אתכם שום רפיון‬
‫ולא רזון‪ .‬והזהה בנפשותיכם‪ .‬לברך כל ברכותיכם‪ .‬בכוונה רצויה ובחיתוך האותיות‪.‬‬
‫עליות ותחתיות‪ .‬ולהתישב מאד בדעתיכס טרם תוציאו מפיכם תיבת ברוך באיזה‬
‫ברכה אתם עומדים‪ .‬כדי שלא תהייה לבטלה וע״ז תהיו תמיד מקפידים‪ .‬או שמא‬
‫שכחתם איזה ברכה ממקומה‪ .‬ואח״כ תהיו מעוות לא יוכל לתקן ולהשלימה‪ .‬ומכ״ש‬
‫בהמיז שהיא דאורייתא‪ .‬עד אשר אז״ל לעילא מכל ברכתא‪ .‬כל מי אשר יברך בהמ״ז‬
‫בכוונה‪ ,‬מובטח לו שלא יתסרו לו מזונותיו כל עת ועונה‪ ,‬לכן צריך לברך מלה במלה‬
‫ותבינו מה שתוציאו בשפתים לשמוע אל הרינה ואל התפילה‪ .‬ולא בקול המולה‪ .‬אתת‬
‫למעה וז׳ למעלה‪ .‬ואין מבין אפי׳ מבטא המילה‪ .‬כאשר באזניט שמעט בעוה״ר שאוג‬
‫ישאגו כאריות‪ .‬ואין מי שיוכל להבין אפי׳ האותיות‪ .‬לכן בני‪ .‬׳שמעו ותחי נפשיכס‬
‫ברכותיכם יהיו בנתת‪ .‬מנה אתת‪ .‬את כל ונוכחת‪ .‬ליתן שבת והודאה להי״ת אשר‬
‫העלה אתכם מבאר שחת‪ .‬ונותן לכם לתם לאכול לשבעה‪1 .‬י בלוך גדול דעה‪ .‬לכן‬
‫ובכן הזהרו בברכות יהיו רצויס‪ .‬ברים זכים ונקיים‪ .‬ובפרט ברכת הלתם תהיה רצויה‪.‬‬
‫בלי שום פנייה‪ .‬ועי״ז תהיו ניצולים מכל חולי ומדוה ומכה טריה‪ .‬כי רוב החולאים‬
‫הם באים‪ .‬מעיפוש ריבוי האכילות והשתיות‪ .‬יע״י הברכות בתיקון ותיתוך האותיות‪.‬‬
‫המה כתקנות ומזדככות‪ .‬האכילה והשתיה ע׳׳י הברכות‪ .‬וחלק החולאים יבואו גדודים‬
‫כמה‬
‫צו‬
‫ביומו חתן שכרו‬
‫לצו‬
‫גמה תועליות‪ .‬פנימיות עם חצוניות‪ .‬גשמיות רוחניוח‪ .‬וזכ״ה וברך אח לחמך ואת‬
‫מימיך‪ .‬דהיינו ע״י אשר תברך הברכה‪ .‬על האכילה ועל השתיה‪ .‬תזכה עי״ז לכיסי‬
‫רויה‪ .‬דהיינו והסירותי מחלה מקרבך‪ .‬שלא יהיה בך‪ .‬תולי מסיבת‪.‬האכילה והשתיה‪.‬‬
‫וממילא לא תצטרך לרופאים הממריקים‪ .‬הגידים והעורקים‪ .‬ומכללא אתמר‪ .‬כעין‬
‫חומר‪ .‬שלא תהיו נהנים מעוהיז כלום בלתי ברכה והודאה‪ .‬ל^הא עילאה‪ .‬פן ת״ו‬
‫תהיו חבירים משחיתים לירבעם בן נבט אשר חעא והרבה פשע וחטאה‪ .‬והחטיא את‬
‫הרבים במרד ומעל‪ .‬וח״ו תהיו מיורדי שאול ולא תיעל‪ .‬ומכלל הדברים‪ .‬תמיד תהיו‬
‫זהירים‪ .‬להודוח ולהלל לשבח ולפאר בשירים לאדיר אדירים‪ .‬הגי הטוב ומטיב לכל‬
‫•הנבראים והנוצרים‪ .‬על כל דויד שעושה עמכם על עוב ועל רע תהיו לו מפאריס‪.‬‬
‫ובפרע אם תננכם בגדים תרשים יפים ומהודרים‪ .‬או דיורים ובתי התצירים‪ .‬ותמיד‬
‫תחשובי כי כמה צדיקים תמימים וישרים‪ .‬טובים מכס כמה פעמים‪ .‬אפייה הס נעדרים‪.‬‬
‫אפילו מפת קברים‪ .‬עקודים ניקודים ולחם סתרים‪ .‬וכ״ש לדיורין ועליות מבצרים‪.‬‬
‫ואפי״ה עובדים את ה׳ בקול זיע משכתים ומפארים‪ .‬בקול שירים‪ .‬לבורא כל יוצר‬
‫המאירים‪ .‬לכן תרגילו עצמכם לו׳ על כל דו״ד גם זו לטוב‪ .‬אזי תגותו ויגיע לכם כל‬
‫טוב‪ .‬ותהיו נצולים מכל מיני קטוב‪ .‬וזה הדבר לא יהיה בעיניכם קל היא‪ .‬אם תקבלוהו‬
‫בטוב לבבכם באמת כי נכון הוא‪ .‬ואשריכם ואשרי יולדתכם אס תזכו לדבר הזה‪ .‬אכן‬
‫לא די באמירה‪ .‬רק שיהיה בפועל וזו היא דרך ישרה‪ .‬והאמת יורה כי ההולך בדרך‬
‫•זו ילך נכון לבו בטות בה׳ שכך הוא וכן הוא האמת‪ .‬ולא יעלה בידו זולת התרעומות‪.‬‬
‫ה׳ הטוב יריק לכם שפע טוב‪ .‬חזור חזור הדברים‪ .‬ואפי׳ מאה פעמים ותמיד תשימו‬
‫בין עיניכם כל הדברים‪ .‬אשר המה מאירים ומזהירים‪ .‬לברך על כל דו׳׳ד הצריך ברכה‬
‫•ברכתו הראויה לו בנחח כמוכה אבנים יקרים‪ .‬ולא בהלעעה‪ .‬כחותה על גחלים‬
‫אחת למעלה וז׳ למטה‪ .‬כקורא על ההריס‪ .‬בלי כוונה ומאליהם יוצאים הדברים הנאמרים‪.‬‬
‫וצריך שיהיה בנועם שיח לשבת ליוצר אורים‪ .‬ובפרט בהמיז בה תהיו זהירים‪ .‬ואל‬
‫יחשדט שומע‪ .‬שאני מוסיף וגורע‪ .‬וכופל הדברים כאלו לא שומע‪ .‬חלילה לי מאלה‪.‬‬
‫הוא היודע‪ .‬כי מרוב שיתי וכעסי לא בדעת אני מדבר מאשר עיני ראתה ובאזני שומע‪.‬‬
‫בעוה״ר בימים הללו אשר רבו כמו רבו‪ .‬המרהיבים בנפשם‪ .‬האוכלים למעדנים למלאות‬
‫כריסם‪ .‬בנחת ולא בצער גדולה לגימה אחת לאתת שם שם‪ ,‬ואינם מושכים ידיהם‬
‫אפי׳ ממאכלות גרועים‪ .‬אוכלים ושותים ער אשר צבתה בטנם הללו שבעים‪ .‬ויקומו‬
‫לצתק הוללות וסכלות‪ .‬כדבר אחת הנבלות‪ .‬ואין איש שם על לב לברך ‪ W‬העושה‬
‫גדוצוח‪ .‬אשר הטריפו לחם תוקו מיני מאכלות‪ .‬ואף אם יש א׳ מני אלף אשר הוא‬
‫רגיל לברך בהמ״ז לפני חבר ודע‪ .‬רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע‪ .‬וחושב מחשבות‬
‫און עד שעיניו כהות‪ .‬חרוב הטרדות ובלהות‪ .‬ומורה בידיו וקירץ בעיניו‪ .‬מולל באצבעוחיו‬
‫כל ענייניו‪ .‬ואף זה נק׳ חסיד שיטה‪ .‬לכל אשר יבטא‪ .‬על זאת תאבל האר׳ש‪ .‬אוי לנו‬
‫מיום הדין והתוכחה‪ .‬אשר יפקוד אותנו שוכן ערן‪ .‬והיינו לכלה וחרן‪.‬מיי יעמוד לנו‬
‫בעת צרה להוציא משפטינו לאור במרץ‪ .‬ואס אמרתי אב׳א הע׳יר מדברים המכוערים•‬
‫מאשר נזכרים ונעשים על השולחנות בעת האוכל מזקנים ונערים‪ .‬יכלה הזמן והם‬
‫לא יכלו‪ .‬ואפילו יהיו כל •עצי היער קולמוסים‪ .‬ומי הים דיות ממי עפצים‪ .‬והשמים‬
‫ניילים מתוחים‪ ,‬אין די באר קצת הדברים המשחיתים והמדיחים‪ .‬אויה לנו כי חטאנו‪.‬‬
‫נתנו‬
‫צו י‬
‫גט״י לסעודה ובהמ״ז‬
‫לצו‪.‬‬
‫לה‬
‫נתנו פשענו ומרדנו‪ .‬והדהים היודע ועד‪ .‬כל עת שהיתי רואה מזה כמו צעיר‬
‫בנפשי אחזוני בלהות היתי רועד‪ .‬יתמיה לי עובא אס יש בדור הזה מוכית‪ .‬וארת‬
‫לחברה‪ .‬כי בעוה׳׳ר אס יאמר עול קיסס יאמר לו עול קורה‪ .‬לזאת הנפתי עט׳י‬
‫המד׳ברה‪ .‬דברים הדברים אלה הדברים‪ .‬אפי׳ מאה פעמים והל אי אם יועילו לשומעים‬
‫ינעם כעיפת גשמים‪ .‬לכן נא בני‪ .‬אשר אני משתוקק לה־ישיר אתכם כל הימים‪.‬‬
‫הזהרו והשמרו לכם להנצל מפח יוקשים ולא תכוו בגחלי רתמים‪ .‬ולא תלמדו ממעשיהם‬
‫הרעים ואפי' תהיו נגד שאר העמים‪ .‬ברכותיכם תברכו בלב חמים‪ .‬לאדון הכל צור‬
‫עולמים‪ .‬ובשום דבר של מציה לא תחושו למלעיגים בין שהם ביב ובין שאינם ביב‪ .‬והוי‬
‫כאילו אינם יודעים‪ .‬ואינם ריאים ואינם שומעים‪ .‬ותהיו ניצולים מכל מיני פגעים‬
‫רעים‪ .‬ויהיה גורלכם נחמד ונעים‪ .‬עם גורל הצדיקים אשר בג״ע משתעשעים‪:‬‬
‫שולחן‪.‬‬
‫בני כאשר תשבו על השלחז הוו זהירים‪ .‬לידע שאתם יושבים לפני אדיר אדירים‪.‬‬
‫אדון העולמים יוצר כל היצורים‪ .‬וכאלו'אתם יושבים לפני ולפנים לפני המזבח‬
‫מקום המזבתים והמקערים וזיע ורעדה תאחזכס‪ .‬ורתת ושברים‪ .‬בלי לשתוק ח״ו‬
‫ולעשות שום קיר וריבוי דברים‪ .‬וכ׳׳ש וקיו לבל תשבו בגילוי הראש כמעשה הבוערים‪.‬‬
‫דברים הללו לכם יהיו אסורים‪ .‬אתם ובניכם וב״ב לדור דירים‪ .‬ובפרט בעת בהמיז‬
‫צריך שתהיו יושבים באימה וכוונתכס תהיו מעוררים‪ .‬ותהיו מלובשים בבגד העליון‬
‫וזרועותיכם לא יהיו מגולים ומתניכם חגורים‪) .‬עיי ש׳ע א״ח סי׳ קפ״ג ובאה׳׳ט שם(‬
‫וא׳ המרבה והממעיע בדית תהיו אתם מעמדם שולחן ה׳ מכתירים‪ .‬ועל הכל תהיו‬
‫מכוונים לשיש ללכת בדרך טובים לישרים‪ .‬ואתרי זאת תהיו חוזרים‪ .‬כל אויא לפעולתו‬
‫ולעבודתו עדי ערב צלמות ולא סדרים‪ .‬נא בט אני מבקש מכם בני‪ .‬כל מעיני‪.‬‬
‫שמעז נא לי לאשר דברתי אליכם‪ .‬ויהי ‪1‬יהיס עמכם‪ .‬ומכל נגע ומחלה יצילכם‪ .‬ותצלתו‬
‫במעשה ידיכם‪ .‬אתם וזרעכם‪ .‬לעויע כל ימי חייכם‪:‬‬
‫תפילת מנחה‪.‬‬
‫הזהרו‬
‫בתפילת מנתה בזמנה‪ .‬אתת גדולה או קטנה‪ .‬אף אם תהיו עסוקים במו״מ‬
‫באמונה‪ .‬והחנות פתותה למכור או אשר קנה‪ .‬ושואלים הלכו כל או״א‬
‫אומר קנה‪ .‬עכ״ז צריכים אתם לתח כבוד לשמו ^הי קדם מעונה‪ .‬כי מצוה רבה היא‬
‫ועת לחנכה‪ .‬ובה שעתא *ייהו זיל הוא נענה‪ .‬בעת עמדו עם קטני אמנה‪ .‬כן אתם‬
‫גם אתם עשו הדברים לשם פועליו בדעת נכונה‪ .‬ולא תאמרו הדברים מאשר שנא‪.‬‬
‫אתת מהנה ממועצות היצר לעבור זמנה‪ .‬ואס יפתו אתכם תעאים אל תאבו להם וקולם‬
‫לא תשמענה‪ .‬להתפלל במהירות ולבכם בל עמכם מטרדות הזמן דררא דממונא‪.‬‬
‫והראוי לכם מתחי׳ השנה‪ .‬מכם לא אזל‪ .‬והכל תלוי במזל‪ .‬לעשות גדולה או קענה‪.‬‬
‫וכלל זה יהיה מסור בידכם כל עת ועונה‪ .‬שלא יהיה לכם שום עובה ממה שתהיו‬
‫עובדם את פי ה׳ ואפילו עיניכם תראינה‪ .‬מעובה הצפופה‪ .‬התעיף עינכם בה‬
‫ואיננה‪ .‬ואם נתצבה לתלקתכם ולגורלכם נתקנה‪ .‬א״כ למה תעבורנה‪ .‬מדרך הערבה‬
‫אשר היא מוכנה‪ .‬ואין זה זולת פיתוי היצר המסית והמדית כמו הזונה‪ .‬והאמינו באמ״ש‬
‫ודעת‬
‫צו‬
‫תפלת מנחה‬
‫לצו‬
‫ודעת נכונה‪ .‬שהקב״ה יתן לכם מה שנגזר עליכם מתחילת השנה‪ .‬כשעה רצויה שאינו‬
‫מן הצורך לעבור על רצונו אפי׳ אחת הנה ואחת הנה‪ .‬אין זה אלא דברי היצה׳׳ר‬
‫הרוצה להמריד אתכם מתענוגי עיהיז ומגן עדנה‪ .‬ולכן השמרו בנפשוחיכם הלכוף‬
‫כאגמון ראשו ואזניכם תחרשנה‪ .‬ולא תשמעו לעצתו אפי׳ יהיו נראים לטובה כי הוא‬
‫סבה לדבר עליכם שטנה‪ .‬ומה טיב ומה נעים אם תפרעו לעצתו כי אויב הוא ומבקש‬
‫תואנה‪ .‬ואשרי אדם מתפלל תמיד בקביעות בביה״כ או בבהמ׳׳ד ומקומו ליו תקבענה‪.‬‬
‫ומתלקו‪.‬יהיה תלקי בג״ע בסוד ישרים הורו מי מנה‪ .‬וזכות יצתק אבונא אשר תקנה‪.‬‬
‫ואליהו ז״ל שגם הוא נענה‪ .‬בזאת העת והעונה‪ .‬המה יהיו עליכם למסתור ולמתסה‬
‫ולמגן וסוחרה וצנה‪ .‬ויט אליכם חסד רב תינא‪ .‬ונפשיכם‪ .‬ליו תשבענה‪ .‬מעוב הצפון‬
‫ונשמותיכם תתעדנה‪ .‬כהרי נחלי אפרסמונא‪:‬‬
‫תפילת ערבית‪.‬‬
‫ערב בשעת המעריב‪ .‬הזהרו לפקוח עיניכם‪ .‬לבלתי לכת לבתיכם‪ .‬ולהתחיל‬
‫לעת‬
‫בשום עסק מצרכיכם‪ .‬עד אשר תשימו פעמיכם‪ .‬לבית ה׳ גיהיכם‪ .‬לומר שם‬
‫י‬
‫תפילתכם‪ .‬תפילת ערבית בצאת הכוכבים‪ .‬ולברך ברכת מעריב ערבים‪) .‬עי׳ ש״ע‬
‫א'ת סי׳ רל״הרל״ו ובאה״טשם הדברים רהבים( ולקרות את שמע והמת בכתובים‪.‬‬
‫ג׳ פרשיות בטעמם ודקדוקם לפיכך אנתנו הייביס‪ .‬מילה במילה ולתת ריוח בין‬
‫הדביקים‪ .‬שזוכה שניצול מכמה 'מעיקים‪ .‬ומצננים לו גהינם ובו המקטרגים אינם‬
‫נדבקים‪) .‬עי׳ ש״ע א״ת סי׳ ס׳׳ב ובמפרשים ביאה״ט מ״א אשל אברהם שם ע״ש( ולא‬
‫תהיו כמדלגים על ההרים‪ .‬באין מבין כפוחזים וריקים‪ .‬רק שפתים נעות וקולה לא‬
‫ישמע אחת באתת נגשים וגדתקים‪ .‬וכונה רצויה‪ .‬בלי שים פגיה‪) .‬כמ״ש בש״ע אי׳ת‬
‫סי׳ סיא ע״ש ובאה׳׳ט( כי היא מצוה רבה‪ .‬וכבר כתבו הס ז״ל האימא היא חובה‪.‬‬
‫הייה כתובה על ס׳ הישר‪ .‬אתת מהגה לא נחסר‪ .‬וגם אחרי כן כאשר תבואו לבתיכם‬
‫הזהרו לאשר צייתי והזהרתי אתכם‪ .‬לחבר מדת יום במרת לילה‪ .‬בתורה או בתפילה‪.‬‬
‫)ש״עא״ח סי׳ רחי׳ל ובאה״ט שם( א׳ המרבה ואי י הממעיט ובלבד שתהיה כוונתכם‬
‫לשם פעולה‪ \ .‬נורא עלילה‪ .‬ודעו והתבוננו‪ .‬רכל תפילותינו‪ .‬ועסקינו בתו׳ ודבורינו‪,‬‬
‫אל המאציל לבדו אנו מכוונים‪ .‬בכל העניינים‪ .‬שהספירות אינן אלא דמות אור לו‬
‫ית׳ מוכנים‪ .‬כשיהיו מתוקנים‪ .‬והכי מפורש בפר״א עשרה לבושים לבש הקב״ה וכרא‬
‫את העולם‪ .‬וכל הנמצאים כולם‪ .‬א ׳׳כ ודאי אפי׳ כשאנתט אומרים ברוך אתה ודאי‬
‫שאנו מכוונים לדבר אל המאציל ב״ה‪ .‬מלה־ד למלכותא דרקיע היא כעין מלכותא‬
‫דארעא‪ .‬א־ כ הבא לדבר אל המלך ב״ו‪ .‬אעפיי שיש לו בגדי יקר ות״ת ירקרק או‬
‫אדמדם‪ .‬מבהיקין ומזהירן כמרגליות‪ .‬יקרות עם פטניזת‪ .‬היתכן לו׳ שאל הלמש מדבר‬
‫דבריו‪ .‬ועורך שית אמריו‪ .‬ואינו מכוון אלא אל המלך הלובש אותם לשמוע בקול‬
‫דברו‪ .‬וה״ק הבא לדבר דברו‪ .‬לפני מש״ע‪ .‬אף שהוא מצד מהותו נעלם‪ .‬מ״מ אליו‬
‫לבדו ידבר ומכוון בכל הגברים כולם‪ .‬שיקשיב ויענה עליהם במושלם‪:‬‬
‫נטי׳י קודם כל תפלה‪.‬‬
‫סודם‬
‫כל תפלה ערב בוקר וצהרים‪ ,‬תהיו זהירים בנקיון כפים‪ .‬כמ״ש ארתץ בנקיון‬
‫כפי‬
‫צו‬
‫נט״י קודם כל תפילי׳‬
‫לצו‬
‫כפי ולטהר הידים‪ .‬והכוונה המבוררת מ*צון היישבי בשמים‪ .‬שצריך האדם לפשפש‬
‫ולחפש חיפוש מחיפוש וחיפוש מנר ונר מנרות בחורין ובסדקין אס אין בירכם עון‬
‫אשר תטא לתקנו בעדי עדיים‪ .‬ובזה חהיו רצויים‪ .‬כי מה יועיל לארס שאינו עוסק‬
‫באמונה ויראת שמים‪ .‬ועליו נאמר ידיכם דמים מלאו‪ .‬כי עם טמא שפתים‪ .‬והרי הוא‬
‫כמו הלוקח בידו שרץ ועובל במים‪ .‬ועל כיוצא בזה נאמר כי תרבי לך בורית נכתם‬
‫עונך לפנ‪ /‬יהיה מה שיהיה אוי לעיניה‪ .‬כך רואות‪ .‬ומה יועילו וידויםא׳ ותשע‪ .‬לאוצרות‬
‫מלאים חעא ופשע‪ .‬ומה יועיל לכס רחיצת ידים‪ .‬אפי׳ בכל מימי נהרות ונחלים‬
‫ישעופו ומי הים גדול ורתב ידים‪ .‬להעביר מכס לכלוך וטינוף הטומאה הנראית היא‬
‫לעינים‪ .‬ואתם מתזיקיס אותה ביד חזקה שתים‪ .‬ובזרוע נטויה בכל כחכם בעוז‬
‫ותעצומות מבית ומחוץ מלאים חמס ושוד והדברים גלוים‪ .‬האמנם כאשר האדם יעסוק‬
‫באמו״ש ודבריו בנתת רצוים‪ .‬אזי ירחוץ ידיו במעט מיס‪ .‬ויתפלל'תפלתו דברי תן‬
‫ותחנונים במתק שפתים‪ .‬ותפלתו העשה רושם במקום החיים‪ .‬חיים הנצתייס‪ .‬וזה‬
‫הדבר הוא מהדברים המעכבים את התפילות להיותם רצויים‪ .‬אם לא שהואיבמקום‬
‫שאין המים מצויים‪ .‬דאז ינקה במידי דמנקי הירים‪) .‬עי׳ א״ח סי׳ צ״בורג׳׳ל ע״ש‬
‫ובאה״ט שם( ואף דלא קיייל כהרא״ש לענק ברכה מ״מ הכל מודים שצריך נט׳׳י‪.‬‬
‫וע״כ הזהרו בזה ולא תחוסו למראה עיניס‪ .‬כי ה׳ יראה ללבב והארס לעינים‪ .‬והזהרו‬
‫בתוך התפילות פן תגעו בידים או ברגלים‪ .‬או בבשרכם במקומות המכוסים בשוקיס‬
‫ויריכים‪ .‬ומכ״ש בכינה וכדומה שחייב ליטול וטהר ידים‪:‬‬
‫קיש עהטום‪.‬‬
‫והיה‬
‫כאשר תרצו לישן על עריסותיכם‪ .‬צו לצו פן תשכחו את‪ .‬ה׳ אלהיכם‪ ,‬מלקרות‬
‫תיקון• ק״ש על מיטתכם‪ .‬כאשר היא מתוקנת ומסודרת ואמרו בלבבכם‪ .‬על‬
‫משכבכם‪ .‬וחרויחו בזה תרתי לטיבותא‪ .‬לבר מאשר מצווים על קריאתה‪ .‬עין לא‬
‫ראתה‪ .‬נוסף גם הוא אין קץ לגדולתה‪ .‬מה רבה מאד תפארתה‪ .‬מצלת אתכם מן‬
‫המזיקין‪ .‬כי כאשר תאמרו ותקראו אותה לא יהיו לכם נזקקין‪ .‬מנער ועד זקן‪ .‬ומכם‬
‫ומאהליכם הרחק ירחיקו ללכת ולא יהיו בכס נדבקין‪ .‬ושכבת ואין מחריד אין שטן‬
‫ואין פג״ר ולא שוענים ומונים‪ .‬ולא הרהורים רעים ולא דמיוניס‪ .‬ותהיי ישיניס דשנים‬
‫ורעננים‪ .‬לכן ובכן‪ .‬נא לשון בקשה אני מזהיר הגדולים על הקשרם‪ .‬לבל תתעצלו‬
‫ותתרשלו מלקיים מצוותה• בעונתה לעתות מזומנים‪ -.‬ואל תאחרו קריאתה עד חצות‬
‫ואפי׳ תהיו• נעוריס־ולא ישינים‪ .‬הוו זהירים לקיים תביבה מצוה בשעתה ואף אם‪ .‬תהיו‬
‫בעדת חבירים או לומדים ושונים‪ .‬נר מ בקריאתה תהיו מטוטס‪..‬ותאמרו בידך אפקיד‬
‫רותי בכוונה גדולה‪ .‬שאתם מפקידים נשמתכם המעולה‪ .‬בידו ית? אשר לו הכח‬
‫והממשלה‪ .‬ונאמן הוא להחזיר לכס מה שלקח מכם בחויח וברתמיס ובתמלה‪ .‬וברכת‬
‫המפיל חבלי שינה‪ .‬בה תהיו זהירים לברכה בכוונה‪ .‬קודם שתחטפכם שינה‪ .‬ואזי‬
‫‪.‬לא תפסיקו בשום דיבור שבעולם עד אתר הקיצותכס משינה‪ .‬וחזור חזור הפסוקים‬
‫אתת מהנה‪ .‬עד אשר יעבור על עיניכם שינה ואזי טוב לכס לפני גיהי קדם מעונה‪.‬‬
‫ישכבתס וערבה לכם שינה‪:‬‬
‫הזהרי‬
‫צו‬
‫ענג שבת‬
‫לצו‬
‫ענג שבת‪.‬‬
‫הזהוץ‬
‫בשמירת שבת וזכירתו‪ .‬לקדש אותו‪ .‬מבע״י בחוס׳ חול על הקדש במחשבה‬
‫ובדיבור ובמעשה כאשר תוכלון שאת כי גדול יום ה׳ ורבה תפארתו‪ .‬ולברכו‬
‫ולזכרו על תמר מדינה אם אין היין כשר בביתו‪ .‬ולבלתי תהרהרו בו דברי חול אף‬
‫שההרהור מתירים אותו‪ .‬מימ אם יש יכולת אפי׳ במחשבתו‪ .‬קרינן ביה וכבדתו‪ .‬ותרב‬
‫גדולתו‪) .‬ועי׳ של״ה( ומכ״ש שלא חדברו דברי חול ודברי התולים של מה בכך אפי׳‬
‫שיחה קלה איש וביחו‪ .‬והיינו דיבור שלא יהיה כדיבור של חול יבעל במיעועו‪ .‬ומעשה‬
‫אל׳׳ל שלא לחלל אותו‪ .‬באיזה תולדה מתולדות אבות המלאכות איש איש ממלאכתו‪.‬‬
‫אלא צריך לקדשו‪ .‬דכתי׳ בדברות ראשונים זכור את יום השבת‪ .‬ובאחרונוח שמור אח‬
‫יום השבת‪ .‬ואז׳׳ל שמור וזכור בדיבור אתר נאמרו‪ .‬וישירו את שירו‪ .‬וכ׳ הרמב׳ין‬
‫מתיבת לקדשו‪ .‬רז״לחקרו ודרשו‪ .‬ולמדו מיע אחתמתרי״ג והיא אמירת הקידוש בשבת‪.‬‬
‫חביב עליך כבבת‪ .‬אבל עיקרו של פסוק מיירי בכל הימים‪ .‬לזכור את יזם השבת‬
‫בלב חמים‪ .‬ובפה בקול נעים‪ .‬כדי שחהא האמנח חרוש העולם חקועיס‪ .‬בלבבנו עדי‬
‫עד‪ .‬ועי״ז קרסוליו לא תעמד‪ .‬ולכך לא יהיה זז זכרון שבת ממנו כל ־ימי חיינו‪ .‬ואפי׳‬
‫במניינינו‪ .‬כאשר נהיו מורס הימים‪ .‬לא נמנה כשאר העמים‪ .‬דהיינו לונ׳לש מארע׳יש‬
‫וכו׳ ^א אחד בשבח‪ .‬שני בשבת וכו׳ ששי בשבת‪ .‬יום השבת‪ .‬כדאיתא במכילתא ע״ש וכל‬
‫כל כיוצא בזה‪ .‬באופן שלא ימוש שם זה של שבת מפיך בכל יום‪ .‬וזיל ספרא זכור את‬
‫יום השבת‪ .‬יכול בלבך תזכרהו בלי חבת‪ .‬כשהוא אומר שמור‪ .‬הרי שמירת לב אמור‪.‬‬
‫הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ״ל‪ .‬למדנו שמצוה לזכור בלב תמים‪.‬‬
‫את יום השבת כל הימים‪ .‬וכתב הרמב״ן ז״ל דבפ׳ זה שתי מצות נכללו‪ .‬לפי מהללו‪.‬‬
‫מה יקרו ומה גדלו‪ .‬א׳ קידוש בליל שבת שירו לו‪ .‬שדרשו זיל מתיבת לקדשו‪ .‬שתזכרט‬
‫בפה יתקדשו‪ .‬בתתילת כניסתו מלשון קידוש ב״ד שהיו מקדשין חדי חדש בחדשו‪ .‬ואת‬
‫היובל ואומרים מקודש מקודש ישמחו ויעלצו‪ .‬הב׳ והוא עיקרו של פסוק‪ .‬לזכור בכל‬
‫יום מימי השבוע את יום השבת בלי לפסוק‪ .‬בכל ענייני האדם שיעסוק‪ .‬ויכול‬
‫להזכירו יזכירו וישישו‪ .‬כדאי׳ במכי׳ וכי׳ שהגוים קורק לכל א׳ מימי השבוע שם א׳‬
‫בפ*ע‪ .‬לפי דעתם עשי לו שמו‪. .‬לונ׳יש וכו׳ כמנהג העמים‪ .‬שנתערבו בהם באורך‬
‫הימים‪ .‬אבל מצוות !יהינו בפ׳ זה‪ .‬לקרות אותס כזה‪ .‬יום א׳ בשבת וכן עד״ז‪ .‬וכן‬
‫כל כיוצא בזה יש לנו לקיים מצוות זכירת שבת‪ .‬ביתר שאת ויתר תיבת‪ .‬בכל עת וזמן‬
‫תסד *י לא ימן‪ .‬ומצוה זו מתקיימת‪ .‬גם במאכלים נרשמת‪ .‬ובכלים נתתמת‪ .‬ובמלבושים‬
‫מרוקמת‪ .‬דהיינו אם יזדמן לחרם מהם'דבר‪ .‬אליו יחובר‪ .‬ודבר דבר‪ .‬בפיו ולבבו זה‬
‫לשבת כמדובר‪ .‬וכן היה עושה שמאי הזקן ע״ה זי״ע באופן שלא היה זז מפיו זכרו!‬
‫השבת‪ .‬ומכבדו ומנשאו ומתבבו כאישון בת‪ .‬והלל הזקן ע״ה הודה לדבריו‪ .‬ויהי שיריו‪.‬‬
‫שכל מי שעושה כן בזה מקיימים‪ .‬מצות זכור'כל הימים‪ .‬אלא שהלל הזקן היה זהיר‬
‫במצוח הבעחון‪ .‬והיה שמח מכל אשר ישמחון‪ .‬בני האדם‪ .‬לכן לא היה מקיים מצוה‬
‫זו במאכלים‪ .‬אלא בשאר העניינים האחרים הקעגיס עם הגדולים‪ .‬וז״ש בגמ׳ אבל‬
‫הלל מרה אחרת היתה בו‪ .‬לא זז מחבבו‪ .‬ולאכול ג׳ סעודות במאכלים תמורות דהכי‬
‫ארז״ל במס ‪ .‬שבת ע״ש ותלתאהיום בשבת בא להודיענו מנין הסעודות‪ .‬ועונש המבעל‬
‫‪,‬‬
‫אתת‬
‫צו‬
‫ענג שבת‬
‫לצו‬
‫לז‬
‫אתת משלשתן כי גדול הוא אחת דתן‪ .‬בזוה׳׳ק בפ׳ פקוד דף רנ׳׳ב בהיכל הזכות‬
‫א מ ד ׳ דכל שולחנות יש׳ המלאכים מסדרים אותן‪ .‬באותו שבת ואלף אלפין ורבוא‬
‫לבבן על אותן‪ .‬השולחנות ממונים‪ .‬משמאילים ומימינים‪ .‬ומשגיחין איך סדרו עונג‬
‫שבת‪ .‬וחיה א׳ על ד׳ שרפים‪ .‬אס ראה השולחן בכל מיני עונג וחיבת‪ .‬מברך הצןלחן‬
‫אז תתענג על ה׳‪ .‬אז תקרא והי‪ .‬אז יבקע כשחר אורך‪ .‬הנה כי ק יבורך גבר‪.‬‬
‫וכל המלאכים עונים אמן‪ .‬וכשלא ענגו השבת כאשר דבר‪ .‬דוחין אותו השלחן לחוץ‬
‫למקום הנק׳ נגע‪ .‬הפך אותיות ענג‪ .‬ומקללין אותו‪ .‬ויאהב קללה ותביאהו‪ .‬ולא תפץ‬
‫בברכה יתרחק ממנו‪ .‬ינקש משה לכל אשר לו וכו׳ אל יהי לו מושך תסד וכו׳ רח״ל‬
‫ע״כ‪ .‬לכן החרדים אל דברו‪ .‬יזדרזו ויזהרו‪ .‬לענני במאכלים ערבים‪ .‬ישתיית יפים‬
‫וכיוביס‪ .‬ויינות מתוקים ומגדנות איש כברכתו‪ .‬כדאמרי׳ במס׳ פסחים פייה ע״ש‬
‫כתיב עצרת לה׳‪ yvh.‬וכתיב עצרת תהיה לכם‪ .‬הא כיצד תלקהו‪ .‬תציו לאכילה ישתיה‪.‬‬
‫ותציו לה׳ דר עליה‪ .‬לביה״מ ללמוד דת תישיה‪ .‬ולקיים בו מצות והגית בו ובתורתו‪.‬‬
‫ישירו תהלתו ע״ש דזהו דבר תורה ולא אסמכתא וכ״ך הרמב״ם פ״ג דהל׳ נדרים‬
‫וסמיג םי׳ רמיב ע״ש‪ .‬ותחליפו מלבישיכס איש כסותו ושמלתו‪ .‬כ״א כפי יכולתו‪.‬‬
‫לרב תרבה נתלתו‪ .‬אכלו עוב ותתענג בדשן נפשכם ומגדנות פירות ופירי פימח‬
‫מרוקחים את אשר תבשלו בשלו אותו וכו׳ אל יצא איש ממקומו קנה שביתתו‪ .‬זולת‬
‫לדבר מצוה כך היא חובתו‪ .‬לעשות רצון קונו כאשר כתב לנו בתורתו‪ .‬חפציך אסורים‬
‫תפצי שמיס מותרים כמצוותו‪ .‬ולא לצאת חוץ למחיצתו‪ .‬לעייל בשווקים וברתובות‬
‫אחרי צאחו‪ .‬כי יום מנוחה וקדשה קרא אותו‪ .‬וחי׳ו ח״׳ו פן תצאו תזץ לתומת העיר‬
‫פן תהיו נכוים בנחלתו‪ .‬ותבואו ליד מלאכה גמו׳ ולא ידעתו‪ .‬כגון לילך ע״ג עצים‬
‫ועשבים ינישים וכדומה ולאו אדעתו‪ .‬והוא נקצר מאליו ונגמרה מלאכתו‪ .‬וכאלה רבות‬
‫אק מי יספר תכליתו‪ .‬ואפי׳ על אבק רגלו ואפונדתו‪ .‬תייב את חטאתו‪ .‬ואם במזיד‬
‫וסקלתו‪ .‬לפט קהל עדתו‪ .‬לכן העצה היעוצה להקל מעליכם המשא שבו איש תחתיו‬
‫בצל קורתו‪ .‬אכול ושבוע וברך את ברכתו‪ .‬ישכב ואין מתדר וערבה שינתו‪ .‬וכאשר‬
‫יקום יתפלל תפילתו‪ .‬ויבא לביתו להשלים סעודתו‪ .‬וח״ו׳ ת״ו פן תתפתו אחר היצר‬
‫ועצתו‪ .‬ותבטלו אתת מהגה מג׳ סעודות לענג את יום הנכבד כי נורא הוא ככל‬
‫משפטו‪ .‬ולא תחרישו מללמוד התיקון של ג׳ סעודות כהלכתו‪ .‬אחת דתו‪ .‬משניות וזרק‬
‫תקראו אותו‪ .‬ובנועם שיח ישירו ויזמרו הללו גי בקדשו יבואו ויגידו צדקתו‪ .‬ואס יש‬
‫ביכולתכם לקיים גם סעודת דוד מלכא משיתא כי גדלה מעלתו‪ .‬ולתקן את תקנתו‪.‬‬
‫מה טוב ומה נעים גורלכם על גורל הצדיקים אשר הם אתו יאכלו וישתו‪ .‬ויחענגו על‬
‫רוב שלום וחרב שמחתו‪ .‬ואזהרה גדולה על ישיבת השלחן תהיה על פניכם יראתו‪.‬‬
‫ותהיו מלובשים מלבישיכם וכובע ישועה על ראשיכם ואהבתו‪ .‬באימה ופחד כיושב‬
‫לפט המלך אשר במדינתו‪ .‬ומכלל כבודו ומעלתו‪ .‬תתזיקו עצמכם במדת השלום שיהיה‬
‫לכם שלום שלימה עם כל אדם ובפרט איש וביתו‪ .‬ולהתפלל תמיד לפני ‪ b‬ישועתו‪.‬‬
‫להעביר מכם מדת הקפדנות ולהיות כל או״א מעביר על מדתו‪ .‬ולמתול חטאתו‪.‬‬
‫ולהחזיק במעוז השלום כאהרן וכל מעשה תקפו וגבורתו‪ .‬לעשות שלום בין אדם‬
‫לחבירו ובין איש לאשתי‪ .‬כי עי״ז יאירו רוחו נפשי ונשמתו‪ .‬ובזה נשלם תי אם כה‬
‫תעשו אשריכם ואשרי יולדתכם ותזכו תמיד לעבודתו‪ .‬ולהללו ילברך בשמי איש‬
‫כברכתי‬
‫יוד‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫עוג; שבת‬
‫לצו‬
‫כברכתו‪ .‬יתנחלו גחלת שדי ממרומים בלי מצרים לרב תרבה נחלתו‪ .‬ולמעני‬
‫תמעיט נחלתו‪:‬‬
‫ברכת הלבנה‪.‬‬
‫הלהרו‬
‫בקידוש החדש כאשר יהיה אור הירח‪ .‬על הארץ זורח‪ .‬ותברכו הברכה‬
‫בלב שש גס שמח‪ .‬בכוונה ובדעת נכונה‪ .‬ובזה תכניסו בלבבכם האמונה‪.‬‬
‫שהקב׳׳ה חי וקיים לעד והוא אשר שכלל וחדש את העולם‪ .‬מקטגם ועד גדולם‪ .‬ולברך‬
‫עם הצבור ברוב עם הדרת מלך מש׳יע‪ .‬האמנם לא אכחיד תחת לשיט‪ .‬מאשר ראתה‬
‫עיני‪ .‬מקצת לומדים‪ .‬מתקבצים ועומדים‪ .‬בשוקים וברחובות ומקדשים שם הלבנה‪ .‬כמה‬
‫רע עלי המעשה אשר המה עושים‪ .‬וידוע כי המקומות ההם הם מלאים טינוף ודברים‬
‫הסרוחיס והמאוסים‪ .‬ובפרט מי רגליס וכיש צואת אדם וכלב וחתול ואינם מכוסים‪.‬‬
‫ובלילה עיניס להם ולא יראי וכמעט הם עומדים עליהם ואינם חוששים‪ .‬ולא מרגישים‪.‬‬
‫וחוששני מתטאת היום שירו תחת ברכתם המה מנאצים‪ .‬על אשר מזכירים שס ברכות‬
‫ופסוקי תנ״ך ואומרים קרישים‪ .‬וסהדי במרומים \ נערץ בסוד קדושים‪ .‬כמה פעמים‬
‫וכמעט רוב החדשים‪ .‬ברכתי ברכת הלבנה יחיד בקרב ביתי במקום נקי ובר‪ .‬ואליו‬
‫יחובר‪ .‬כדי שלא יהיו מטרידים אותי המון רבה בקול המולה‪ .‬זה מתחיל מלה‪ .‬וזה‬
‫אומר שאחריה כאשר כילה‪ .‬וזעקתם עד לשמים היא העולה‪ .‬ומי יודע אס ברכה זו‬
‫תעשה שום פעולה‪ .‬ובפרט בימי התענית כגון במוצאי ט׳׳׳ב ויוה״כ‪ .‬הס לא להזכיר‬
‫כיצד ממהרים‪ .‬כמדלג על ההדס‪ .‬ובהצטרף כל זה בחרתי קו האמצעי לקדש בקרב‬
‫ביתי‪ .‬ולברך במקום נקי ולכוין דעתי‪ .‬להבין מוצא האותיות על דל שפתי‪ .‬ופקח עינך‬
‫וראה מ׳יש הרב חיי אדם ז״ל שמוטב לו לאדם בשר ודם‪ .‬שלא לקדש הלבנה כלל‪.‬‬
‫מלקדשה במקום‪.‬שאינו נקי מגלל‪ .‬והקורא די׳ת אי ברכוה במקום מטונף‪ .‬או בגדיו‬
‫או גופו מטונף‪ .‬עליו נאמר כי דבר ה׳ בזה הכרת תכרת חיו ויתאנף‪ .‬ומי פתי אשר‬
‫בדבכ קל‪ .‬יהיה מעוקל‪ .‬ויתחייב כרת‪ .‬לשום לי שארית‪ .‬ממה שאין לו הגאה מזה‪.‬‬
‫ולכן בני הזהרו בזה‪ .‬ותנו כבוד ‪ W‬ה׳ עוזי ומעוזי‪ .‬ובקידוש התדש אב ותשרי שאתר‬
‫התענית העם הס מקדשים‪ .‬הוו זהירים לקדשה אחר אשר תאכלו מידי וידיכס ופניכם‬
‫תהיו רוחצים‪ .‬ואח׳׳כ חקבלו פי׳ש בלב שמח וששים‪) .‬עי׳ רשב׳׳י ת״ב סי׳ י״א ע״ש[‬
‫כי אין ראוי לקבל פ״ש רעבים גם צמאים והנם זועפיס‪ .‬ובצמא מתעלפים‪ .‬ומקול‬
‫צעקתם עייפים‪ .‬ורגליהם יחיפים‪ .‬וכמו שהייתי נוהג אני כן אתם תהיו נוהגים בדברים‬
‫הללו‪ .‬כי מי יודע אם יחיה האדם לחדש אחר‪ .‬לקיים המצוה ולא יתאתר‪ .‬וכיש‬
‫לשנה הבאה‪ .‬לכן ובכן כאשר תקיימו המצוה‪ .‬השמרו לכם תהיה מנוקה ומשיפה מכל‬
‫פשע וחעאה‪ .‬ואפי׳ מדבר שגיאה‪ .‬ואז אלהא עילאה‪ .‬ירצה פעלכס נהרי נחלי דבש‬
‫וחמאה‪ .‬והזהרו ג״כ שיהיה אור הלבנה זך ובר‪ .‬ולא יהיה בתוכו אפי׳ ענן דק מאשר‬
‫עליו עבר‪ .‬ועכ״פ על הארץ תהיה ניכרת זריחתה‪ .‬כי כך הוא דינה ומשפטה‪ .‬ולא כמו‬
‫אשר עושים כמה אנשים‪ .‬אשר יש להם מצות אנשים‪ .‬מלומדה היינו קריאתה‪ .‬ולא‬
‫ידעו ולא יבינו הלכתה‪ .‬ודעו וראו בש״ע א״ח סי׳ קכ״ו ומ׳׳ש שם הבאה״ט מפי סרס‬
‫ותדעו כיצד תהיה ברכתה וקדושתה‪ .‬ושם בסי• רב׳׳ת יהבאה״ט לגודל מעלתה‪ .‬ובסי׳‬
‫חהנ״א והבאה׳׳ט להדר תפארתה‪ .‬יריביי שמחתה‪ .‬ומבין עיניכם אל יליזו הדברים‬
‫צו‬
‫ברכת הלבנה‬
‫לצו‬
‫לח‬
‫הלל; רתצו הזכי איש לפי מהללו‪ .‬אס זך וישר שעל; והתהלכו בתום לבבכס‪ .‬בקרב‬
‫בתיכם‪ .‬ולא תקשיחו ערפכם‪ .‬ותדברי שוס דבר לזולתכס‪ .‬ומוצא שפתיכס‪ .‬תשמרו‬
‫ולא יצא אפי׳ הבל פיח פיכם‪ .‬והנח להם ליש׳ אשר המה עושים‪ .‬ששים ושמחים לעשות‬
‫רצון קוניהס‪ .‬המטהרים והמתקדשיס‪:‬‬
‫שמחת ירט‪.‬‬
‫ךןיןי זהירים לכבד החיים והזמנים‪ .‬והשבתות והמועדים לעשות בהם רצון אדון‬
‫האדונים‪ .‬בר״ה הזהרו בתפילות וברכות להיותם מתוקנים‪ .‬ולכוין בשמיעת‬
‫קול שופר‪ .‬ועצת משטינים תופר‪ .‬ויוה״כ מבע״י קבלוהו ותענו את נפשותיכם וחטאתכם‬
‫תכופר‪ .‬וקדישת היום ומוראו אל יליז מבין עיניכם‪ .‬וה׳ ירצכם‪ .‬וימחול ויסלח ויכפר‬
‫רוע מעלליכם‪ .‬ויכתוב בספר חיים כולכם‪ .‬וסוכה כהלכתה‪ .‬צלתה מרובה מחמתה‪.‬‬
‫מתוקנת בכלים נאיס וחשובים תעטרו אותה‪ .‬ולולב ומיניו‪ .‬תהדרו כל עניניו‪ .‬מהונכם‬
‫תקנו‪ .‬ולא מזזלתכם כאשר יתנו‪ .‬ונרות חנוכה‪ .‬משמן זית בלי שמרים זכה‪ .‬וימי הפורים‬
‫נעשים ונזכרים‪ .‬ולאביונים תתנו מתנות‪ .‬ואיש לרעהו תשלתו מנות‪ .‬וקריאת המגילה‬
‫ביום ובלילה‪ .‬ממגילה כתובה כולה‪ .‬ולא תהיה ת״ו פסולה‪ .‬כי ב״מ התקנה תהיה‬
‫קלקלה‪ .‬ואפי׳ הברכה היא לבטלה‪ .‬ולפני אחיותיכם הבתולות‪ .‬תהיו קורים ושוגים‬
‫המגילה רבת המעלות‪ .‬כי גם הם בה חייבות‪ .‬ובנים יעשו מעשה אבות‪ .‬ואף בהיות‬
‫בניכם לפניכם בעה״ו כך תנהגו מנהיגים‪ .‬ישרים וחקים טובות‪ .‬מאליפות מרוכבות‪ .‬וחג‬
‫המצות‪ .‬תשמרו לעשות‪ .‬כאשר היתס עושים בעודי בחיים‪ .‬כן אתם כל ארא יהיה‬
‫מקיים‪ .‬כפי יכולתו בעדי עדייס‪ .‬זולת החומרות‪ .‬הרי אתם פטורים ופטורות‪ .‬רק המצות‬
‫אשר תעשו בקערות‪ .‬יהיו שתיהן שמורות‪ .‬משעה שנקצרות‪ .‬ולולי זאת לא תצאו ידי‬
‫חובתכם באכילת כזית מצות ומרירות‪ .‬לכן השתדלו על הדבר הזה שיהיה מחיטים‬
‫שמורות‪ .‬מעת קצירות‪ .‬ואפי׳ תתנו בהם הון עתק יותר משווים אל תחוסו כדי שתעשו‬
‫המצות ואזהרות כתיקונם‪ .‬בכל עניינם‪ .‬ועיקר המציה היא החיבה והשמחה והחדוה‪.‬‬
‫וזי שבועות תהיו סופרים‪ .‬בלילות אחת לאחת לא יהיו נעדרים‪ .‬כי הם מציה אחת‬
‫נקראים וסודותיהם נפלאים‪ .‬ואתיא זכירה זכירה עד גמירא‪ .‬א׳ מהנה לא נעדרה;‬
‫ובזה תהיו זוכים לראות הקרבת העומר בבית הבחירה‪ .‬בעגלא ובמהרה‪:‬‬
‫ט״ב‪.‬‬
‫לני ניחומי ואם ח״ו ארך קיצני‪ .‬ואנחנו לא נושענו‪ .‬השמרו לכם לבל תמאנו‪ .‬ולא‬
‫תאבו להתאבל על חורבן בית קו ׳ת‪ .‬וגלות שכינת עוזנו‪ .‬דעו לכם כי נלכדים‬
‫אנתט‪ .‬ובנינו וב״ב‪ .‬ובזה תלייס חייט‪ .‬והעמדתינו‪ .‬בעולם התהו הוא לתקן בית‬
‫תיינו‪ .‬וכל זמן אשר עדיין לא שבט מתעיותיט‪ .‬דווים ודחופים ובזויה אנו‪ .‬מנחלת‬
‫אבותינו‪ .‬לזאת אל תפרשי עצמכם מצרת ציבור בכל עת וזמן וצריכים אתם להיות‬
‫נמנים עמהם‪ .‬וכיש וק״ו בצרת הבת ירושת״ז ביב‪ .‬צריכים אתם להתנהג פרישות מרוב‬
‫שמתה ולהתאבל כמנהג אבותינו‪ .‬ואס תאבו ושמעתם מיום ט׳ בתמוז תפרשו ותתאבלו‬
‫על אשר נתרחקנו וגלינו מארצינו‪ .‬עד יום י״א באב תתנהגו כל ימי גלותינו‪ .‬עד‬
‫אשר יערה עלינו רוח ממרום ויקום גי ויושיענו מצרותינו‪ .‬ובפרט ביום המר והנמרר‬
‫יום‬
‫צו‬
‫תשעה באב‬
‫לצו‬
‫יום ע״ב צריכים להתענות בו כדין יום כיפור עונינו‪ .‬ולקונן ולהתאונן ולהשפיל לארץ‬
‫קרנו‪ .‬ולהזיל כוס מי עינו‪ .‬על אשר זנח העוב ממנו‪ .‬ונחרבה ארצינו‪ .‬וממנה נעדרנו‪.‬‬
‫ואכלו זרים חילינו‪ .‬ובעינינו ראינו‪ .‬דלותינו ושפלוחינו‪ .‬ועדיין לא שבנו חשרירוח‬
‫לבנו‪ .‬ודומיה אל תתנו‪ .‬מלהלעער על גלוח השכינה אשר היא עמנו‪ .‬בדוחק צרוחינו‪.‬‬
‫וחורבן ביקרת‪ ,‬ישריפת תו׳ והריגת הצדיקים וחסידי עליון אשר היו מנינים עלינו‪.‬‬
‫וחילול שי״ח הגדול וחילול תורתו הקדושה אשר מתוללת היא על ידינו‪ .‬יותר מזולחינו‪.‬‬
‫ויוחר מהמה חכמי זמנינו מהמון העם אשר ראו עינינו‪ .‬ולא ראו אבותינו‪ .‬ואבוח‬
‫אבותינו‪ .‬וצער אבותינו הקדושים והקדושות אימותינו‪ .‬וצערי של משיח המדוכה‬
‫מעונותיגו‪ .‬מחולל מפשעינו‪ .‬וכל זה גרמו חעאתינו‪ .‬ועונותינו העו אלה ופשעינו‬
‫האריכו קצינו‪ .‬ותעאתינו מנעו העיב ממנו‪ .‬לכן בקשו דרשו התפללו שאלו והתחננו‪.‬‬
‫לשלום ירוש־׳ת אולי ישמע ה׳ בקולינו‪ .‬ויקום ויושיענו‪ .‬ותזכו לראות הבית בהבעתו‪.‬‬
‫ובן לוי על דוכנו‪ .‬והכהן הגדול יקריב את קרבנו‪ .‬וישראל יושבים איש תחת תאנתו‬
‫ותתת גפנו‪ .‬בערק ב״ב‪ .‬כי״ר‪:‬‬
‫הבדלה ביזו״ש ובנזויי׳ט‪.‬‬
‫ב^י הזהרו בנפשותיכם‪ .‬שלא תשכחו את ה׳ !יהיכס‪ .‬ותעשו הבדלה על הכוס‬
‫בבתיכם‪ .‬לפני נשיכם ובנותיכם‪ .‬אתם ובניכם‪ .‬והיא מ״ע מדאורייתא והיא ענף‬
‫זכור את יום‪ .‬ואמרו בפסחים זכרהו בכניסתו וביציאתו כי בו תמצאן פדיום‪ .‬וכתיב‬
‫נמי ולהבדיל בין הקדש ובין החול‪ .‬הללוהו בתוף ומחול‪ .‬וכתוב בסמ״ג שני מקראות‬
‫הם באות‪ .‬בדברות ראשונות זכור ובאתרונות ‪.‬וזכרת‪ .‬להשעינו ב׳ זכירות‪ .‬שיהיו‬
‫נאמרות‪ .‬א בתפילה וא׳ על הכוס בשירים וזמירות‪ .‬בין בכניסתו‪ .‬בין ביציאתו‪ .‬וכתב‬
‫עוד ואני אומר כי ב׳ זכירות יש אתת לקידוש בכניסתו‪ .‬ואחח להבדלה ביציאתו‪.‬‬
‫וכפל הזכרון בכוס ובתפילה‪ .‬בקידוש והבדלה‪ .‬תקנה דרבנן היא זו היא הילולא‪.‬‬
‫וכתב הוא רל וכל הפוסקים‪ .‬הללו דברי צדיקים‪ .‬דהמועדות שבתות נקראו‪ .‬וצריך‬
‫לזוכרם בתפילה ועל הכוס כאשר יכנסו וכאשר יצאו‪ .‬כמו השבת‪ .‬וכתב עיר בשם‬
‫בה״ג שדבר תורה ביתר חיבת‪ .‬לשמור מאד כאישון בת‪ ,‬לומר ההבדלה לאור הנר‬
‫במוצאי שבת‪ .‬דיליף לה בירושלמי מדכתי׳ וירא גיהיס את האור‪ .‬והדר ייבדל ‪1‬יהיס‬
‫בין האור‪ .‬לכן בני היקרים‪ .‬במצוה זו תהיו זריזים וזהירים‪ .‬ותוסיפו מתול על הקדש‬
‫ותהיו מבדילים בשיר השירים‪ .‬במוצאי שבתות ובמוצאי יו״כי המפוארים‪ .‬לא כמו הבוערים‬
‫אשר לא ישמעו לקול מלחשים כאשר יראו נעו צללי ערב את האש הגדולה בוערים‬
‫ואינם מבדילים‪ .‬ויש אשר יאמרו אליהם הנה הצבור מתפללים‪ .‬ויש אשר יטעמו כוס‬
‫הבדלה בביה״כ ולא שמעו הברכות הללו אומרים‪ .‬יהם יוצאים ושותים הטובאיק עלה‬
‫עשן באפם‪ .‬ואש מפיהם תאכל ונרות דולקות ובוערים‪ .‬אוי לנו מיום הדין הגדול עת‬
‫יביא במשפט כל יצורים‪ .‬מה נאמר לאדוני אדיר אדירים‪ .‬וכמשא כבד הס טשאים‬
‫העול מתי יאבד יום‪ .‬ואינם נותנים ללבם אימת היום האיום‪ .‬כי נורא הוא ובו ימצא‬
‫פדיום‪ .‬ומה גם אם נקראו הככבים ממסילותם‪ .‬הגדולים היה אור במישבותס‪ .‬זה ודאי‬
‫שש ושמח שעשה הוספה מרובה על קדושתם‪ .‬ולא ראה ולא שמע מ״ש הרב כמוהרית‬
‫אבולעפייא רל בתקנות שבסו״ס חיי?! וחסד סי ח׳ יעוש״ב וז״ל השייך לנו‪ .‬עלובה‬
‫‪,‬‬
‫שיק‬
‫צו‬
‫הבדלה במו״ש ובמיו״ט‬
‫לצו‬
‫לי!‬
‫‪,‬‬
‫ש״ק‪ .‬מצפין לשקיעת התמה‪ .‬לו ערבית חטופה בנפש נדהמה‪ .‬ופותחים החנויות למכור‬
‫והן עוד היום גדול‪ .‬ואין נחדל חדול‪ .‬ואומרים שכבר נראו ג׳ ככבים‪ .‬יאק מבין בק‬
‫הכוכבים‪ .‬הנראים ביום לנראים בלילה‪ .‬וגזרתי בחרם שימתינו אתר שקיעת החמה‬
‫שעה ורביע כי יש איסור סקילה‪ .‬ונשמע הדבר בארס צובא ועמדו כל הח׳ באה״ר‪.‬‬
‫והדת ניתנה אמירה וכחיבה‪ .‬והסכימו ופתחו לתובה‪ .‬סקילה כתובה‪ .‬לעושה מלאכה‬
‫בשעה ורביע אחר שקיעה החמה ע״כ‪:‬‬
‫אהוב הנאמן ואהבת הברואים‪.‬‬
‫הזהרו באהוב הנאמן‪ .‬כי הוא נטע נאמן‪ .‬ויקר מציאוחו כי לא יהיה מזומן‪.‬‬
‫ב}‪/‬‬
‫וכן אה׳יח ב׳ דברים אין בעולם יותר מעטים בהם‪ .‬ובכל יום ויום יוסיף מיעוטם‬
‫כיוצא בהם‪ .‬וא״ה‪ .‬ממון מהיתר המוציא איתי לש׳׳ש‪ .‬ואוהב נאמן שתבטח בו בעדי‬
‫עדיים‪ .‬לא יום ולא יומים‪ .‬וכן אמרו לחכם הוריני על מי שאשב עמו‪ .‬השיבו בטוב‬
‫טעמו ונאומי‪ .‬האבידה הזאת לא מצאתי‪ .‬יכ״ש שלא ראיתי‪ .‬ואמר עוד אם יאבד ממך‪.‬‬
‫אחיך או ריעך כנפשך‪ .‬לא תמצא לו תמורה‪ .‬ואם יאבד הונך וקניינך יש תקוה יתזור‬
‫לך כבחחילה חיש קל במהרה‪ .‬ואמרו שאדם א׳ אמר לאוהבו‪ .‬בטוב לבו‪ .‬אני ברשותך‪.‬‬
‫יותר מידך‪ .‬ואכנע לך‪ .‬יותר מעבדך‪) .‬וריל יותר ממה שתוכל לעשות בכחך‪ .‬אט‬
‫אעבורך לכל מה שתרשני‪ .‬או יאמר כי היד לא תגיע רק לרוחב אמה‪ .‬אבל הרשות‬
‫יגיע אפי׳ ע״ס העולם‪ .‬ואכנע לך כי אעפיי שאהיה רתוק ממך אכנע לך יותר מעבדך‬
‫הנמצא אצליך ע״כ(‪ .‬ואהבה תהיה ניכרה בג׳‪.‬דברים‪ .‬לכבד האהוב בפניו ולשבחו שצא‬
‫בפניו בעיט האחרים‪ .‬ולשרתו בעת הצורך בגופו ובממונו ובמתק דברים‪ .‬לא כדרך‬
‫המתטפים והמשקרים‪ .‬שנראים כאוהבים בעת ההצלחה‪ .‬ומתרחקים בעח הצורך והאנחה‪.‬‬
‫כי אוהב טהור לב‪ .‬לא יביט אל שום דבר גבוה ומאוס ובזוי אפי׳ ככלב‪ .‬זולת יתנהג‬
‫תמיד בדרך הטוב והישר‪ .‬ודברי מוסר‪ .‬ויגלה בה שלימותו בשבתו עם נכבדי ארץ‬
‫ושלטון ושר‪ .‬כי בהתגברות האהבה‪ .‬תחלש העצה אפי׳ היא רבה‪ .‬ומעורת העין‬
‫ומסתמת הלב ומקלקלת השורה ומכסה כל מוס ואיבה‪ .‬ותסיר הגאוה והגאות מעל‬
‫האוהב‪ .‬ותזכך את הלב ותזרז האוהב‪ .‬ואין אהבה בלי אמונה שלימה‪ .‬ובלי תחבולה‬
‫ומרמה‪ .‬והמרות הראויות באהבת הטוב‪ .‬במה שהוא טוב‪ .‬העיקר הוא שכל טוב‪ .‬להבין‬
‫בטוב‪ .‬בעצה ובכונה ובתועלת כל טוב‪ .‬ואה״ח בעת הצורך‪ .‬וברו האוהבים‪ .‬הנעימים‬
‫וטובים‪ .‬והבלתי שונאים ואויבים‪ .‬מן השונאים האורבים‪ .‬וטרם שתבחר האוהב שתרצה‬
‫לאוהבהו‪ .‬בחנהו ונסהו‪ .‬ואתר הנסיון‪ .‬לפי הרעיון‪ .‬ועלה כהוגן בכל תפץ‪ .‬אהוב אותו‬
‫בכל לב ונפש‪ .‬ויקרא אהובך אהבה נוראה‪ .‬מי שעוזרך ולא יעשה לך אונאה‪ .‬ולא‬
‫חהיה אהבה ישרה‪ .‬אלא מלב שלם ונפש מטוהרה‪ .‬שאלו לחכם מהו האהבה‪ .‬אמר‬
‫נעות הלבבות והתחברה יחד‪ .‬שלא ע״י אמצעי‪ .‬זה דוד וזה דעי‪ .‬ואמר אין נקב‬
‫המחט צר לשני אוהבים‪ .‬ואין רחב העולם די לשני שונאים ואויבים‪ .‬ואל תאמן באהבת‬
‫האהוב שהשליך ערחו עליך‪ .‬ומנע טוב ממך‪ .‬וראה מה שיש בלבך‪ .‬וממט תדע מי‬
‫יאהבך ומי ישנאך‪ .‬ואמרו מי הוא מבני אדם תאהב יותר‪ .‬אמר מי שרבו עוונותיו אצלו‬
‫אכול ושבוע והותר‪ .‬ואם לאו מי שרבו עוניתי אצלו ומושל ושוטר‪ .‬והכרת‪.‬האהוב‬
‫לאהובו‪ .‬היא עת יהיו הלבבות‪ .‬עם הלשונות מאליהן נקרבזת‪ .‬ורצים ושביס נכבדת‬
‫מדיבר‬
‫צו‬
‫אהוב הנאמן ואהבת הברואים‬
‫לצו‬
‫מדובר בו‪ .‬ואינם צופות זולת אהבת ולא מדברות כי אם בשבחו מה יופיו יטה טובו‪.‬‬
‫ואה׳׳ח התנדב לאוהבך בנפשך ובממונך‪ .‬ולמודעך בטובך‪ .‬ולהמון העם בהםברת‬
‫פנים ונתינת שלום‪ .‬ילשיכאך בצדקה וחוס על תורתך‪ .‬ומי שאסף אהבתו השלימה בך‪.‬‬
‫העצה הטובה אסוף אהבתך הזכה בו‪) .‬רי׳ל שאם מצאת אותו כי עצתו נכונה אליך‬
‫יאות לך לאסוף אהבתך אליי‪ .‬ולשמוע אליו בכל עלה שתבקש מעמו‪ (.‬וכאשר תאהב‬
‫לא החניף לו‪ .‬ולא תשאל עליו כי אולי תמצא אויב לי‪ .‬שיספר לך מרוע מפעליו‪ .‬ואין‬
‫בו אשמת דבר‪ .‬ואליו לא יחובר‪ .‬ואה •׳ח בכל דבר‪ .‬הסבל טוב אלא על האוהב רע‬
‫הדבר‪ .‬לשתוק ולסבול ־בזיונו במדביר‪ .‬והזהר ממי שאהבתו כפי הצורך‪ .‬כי עם השלמת‬
‫הצורך‪ .‬תשלם האהבה‪ .‬ואימתי תהיה ההברה נעימה ועריבה‪ .‬בהתקבצם אל האהבה‪.‬‬
‫בחמלה רבה‪ .‬והסברת פנים‪ .‬תחזק אהבת הנאהבים הנאמנים‪ .‬וזעם פנים‪ .‬מעדה‬
‫לבושי שש ומשי ובגד שטס‪ .‬ולא תדמה שאהבך איש אשר לא תאהבנו‪ .‬האס ראו עינינו‪.‬‬
‫צל בלא גוף‪ .‬ושאלו לאריסטו מה הוא האהבה‪ .‬ואמר נפש א׳ בשתי גויות היא התיבה‪.‬‬
‫ישאלוהו עורמה ראויילעשות לאהובו‪ .‬ואמר הדברים אשר יחפוץ אוהבו‪ .‬יעשה לו‪.‬‬
‫הגדול לפי גודלו‪ .‬והאהבה העזה איננה בגלותך לרעך תסרוגך‪ .‬ל א בהעיר לבו על‬
‫חסרוניו‪ .‬לפי עטיניו‪ .‬והתחזק והתאמץ במעוז אוהבך‪ .‬והתהלך בו כאשר לא יכול להרע‬
‫לך‪ .‬ולכן בני כי יהפך לך לאויב חגרהו על מתניך‪ .‬ותמיר יכלכל האדם מדת האהבה‬
‫לאוהב‪ .‬כאשר אהב‪ .‬וזכור כי הוא יכול ליהפך לך לאויב‪ .‬ואל תפריז מדת השנאה‬
‫לאויב‪ .‬למען יכול להשיבו לבו אליך‪ .‬כי השנאה והאהבה לא לעולם תהיינה‪ .‬אהוב כאשר‬
‫תוכל לשוב שנא‪ .‬ישנא כאשר תוכל לשוב אהב כבראשונה‪ .‬ואה ׳ח אהוב כל רעיך‬
‫במרה אחת‪ .‬ויקר איש איש בערכו בשובה ונחת‪ .‬כי רוב אדם יבוש ויכלם אחרי ביטול‬
‫אהבתו את רעהו‪ .‬על האהבה אשר לו לפנים אשר אהבתו‪ .‬ואל ישיאוך החנפים‪ .‬שכן‬
‫עשו אחי יוסף הפשיטוהו והמה בוכים יעיפים ויחפים‪ .‬ואל תבע למראה החבר‬
‫הרע‪ .‬כי דומה לחרב הלטישהשהיא מאירה ומזהירה‪ .‬יקשה המאורע‪ .‬כי מעשיה מכחישים‬
‫ומשחירים פני אחרים קל מהרה‪ .‬ואל תבטח במי שישחק לפניך תמיד‪ .‬או אפי׳ לפרקים‬
‫והוא בשתיקה‪ .‬כי אי עשה לך רעה או לעשותה נפשו חשקה‪ .‬או מבזה אותך בחפיצה‬
‫בדביקה‪ .‬ואה"ח גדולה האהבה שמקרבת את הרחוקים‪ .‬אך השכל ממלא את הריקים‪.‬‬
‫ומשלח את המלאים והחזקים‪ .‬ולא כן המשכיל באהבתו נשמר מכל המזיקים‪ .‬ובריחו‬
‫נאמנת לי לעשות כדת היום אלה החקים‪ .‬הקם יקים‪ .‬ע׳יכ מלוקט מס׳ טעם המרות‬
‫ז״ל בח״א‪ .‬בתום׳ נופך באריכות לשון‪ .‬ורוב דברים לא יחדל‪ .‬פ״ה ש״ח‬
‫כולם ברורים ‪:‬‬
‫לדעת הפלאוטון הוא ג׳ מינים‪ .‬אהבת הטבעיס‪ .‬אהבת ריעיס‪ .‬אהבת‬
‫נדיבים ישועים‪ .‬אהבה טבעית היא אהבת אבות ושאר בשר‪ .‬הב׳ אהבת‬
‫ריעים מנטיית הלבבות‪ .‬אשר הם נקיבות‪ .‬והג׳ מצד המליצה והשתדלות דברים‬
‫המכתבים לעתים ידועים‪ .‬ואה״ח קשה לאהוב השפלים בעינינו‪ .‬וכמו כן קשה לאהוב‬
‫את היקרים ממנו‪ .‬ואמר אל תשיאך אהבת המלך כשהוא אוהבך‪ .‬וכשאתה בעוח מן‬
‫השר אל תירא ואל תפחד מן המלך אם יתהפך לך‪ .‬ואה״ח האיש יתפתה כי אוהב את‬
‫שתקיף ממנו‪ .‬ואהבתו איננה כי אם אהבת בצע ואיננו‪ .‬ודבק בו בעבור הועילו‪ .‬ולהשיג‬
‫ממנו תועלת‪ .‬וסו ׳ס תוחלת ממושכה מחלת לב כאשה משכלת‪ .‬ישאלו לחכם‪ .‬איזהו דבר‬
‫לאחר‬
‫האהבה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫אהוב הנאמן ואהבת הברואים‬
‫מ‬
‫לאתר מעשותי‪ .‬ויען ייאמר אל העומדים לקראתו‪ .‬ללות משאת מאומה מאת אהובו‬
‫ואנשי חברתו‪ .‬יגכון לזכיר תמיד האוהב גס אחרי הפרדו מאתו‪ .‬וכאילו הוא עדיין עומד‬
‫לעומתו‪ .‬באהבתו ובחמלתו‪ .‬כי פירוד האוהבים ימעיט האהבה החלשה‪ .‬וירבה האהבה‬
‫הקשה‪ .‬ברוח מכבה נר ומעלה את הלהב‪ .‬כאשר אהב‪ .‬ונמנע לשוב אהוב את הדבר‬
‫שנית‪ .‬אשר מאסו בו שניהם חנית‪ .‬ואה״ח האוהב ראשון יקום כל עור שלא• חבקש אח‬
‫השני‪ .‬ולא ארבה המריבה בן‪.‬האוהבים‪ .‬כי אס העול היה בא׳ מהם ונראים כאוהבים‪.‬‬
‫ואם יקוץ איש באהבת רעי^‪ .‬יתן לו תואנה בדברי פיהו‪ .‬צמצוא לו סיבה להפרד ממנו‪.‬‬
‫שישקר באמונתו לפני המונו‪ .‬ואה״ח בקשת האיש ריעים חדשים‪ .‬איננה בעבור כי קן‬
‫מפני הישנים לשמוע דברי כב׳ושים‪ .‬ולא מאהבה השינוי על שלישים‪ .‬כי אס מקצפו‬
‫על המכירים איתי‪ .‬שאינם מרבים בתהלתו‪ .‬ומתקוה כי אלו הבלתי מכירים לו‪ .‬איש‬
‫לפי מהללו‪ .‬ייתן נחלתו‪ .‬עיד יוסיפו סר׳ה יסיירו תהלתו‪) .‬שרה ישירו כצ״ל( ואל‬
‫תאמן בבעל אונאה‪ .‬כי תכלית אהבתו שנאה וקנאה‪ .‬ואפי הוא מוחזק לך לנאמן‪ .‬דע‬
‫לך כי רשתו עמן‪ .‬והזהר מאהבת התבל הארורה‪ .‬כיונק משדי אשה עקרה‪ .‬או‬
‫כשותה מים מלוחים‪ .‬או מימי משרה ומערה‪ .‬כי מות ימוח חיש קל מהרה‪ .‬ובושה‬
‫ושטנה היא אהבח הכסילים‪ ,‬וחמלה וחנינה היא אהבת המשכילים‪ .‬ואהבת‬
‫הסכלים הנה אלה רשעים הארורים‪ .‬אל איש מרבה דברים‪ .‬לא כן לכו נא‬
‫הגברים‪ .‬העומדים בבית ה׳ ותמצאו את היהירים חסרים‪ .‬ואה״ח האכילה עם האוהב‬
‫מרקחת‪ .‬ועם השונא צרעת פורחת‪ .‬שאין תרופתה מצמחת כמו קרחת וגבחת‪ .‬ה׳‬
‫יצילנו משחת‪ .‬כי אנשי האמונה כמו אוצר מטמון‪ .‬אשר לכן בטוח הוא לבעליו בפני‬
‫כל המון‪ .‬יען וביען אין מחפש אחריו‪ .‬ליופי אמתת דבריו‪ ,‬ואהי׳ח רוב האישים‬
‫במעלותיהם‪ .‬כעשבים אשר נמצאות להם כמה סגולות‪ .‬הקטנים עם הגדולות‪ .‬מהם‬
‫נעלמות ומהם נגלות‪ .‬ולא נודעו כי אם במקרה בהגלות נגלות‪ .‬ואה״ח מיעוט אמונת‬
‫איש בעמיתו‪ .‬התנצלות על תרמיתו‪ .‬ואמר מט בדעתו‪ .‬אין קיום לאמונתו‪ .‬כי הוא‬
‫כמו קנה בלב ימים ינוד הנה והנה לפי תאוה המושלת עליו‪ .‬ולכן לא יאות לאדם‬
‫להתחבר אליו‪ .‬וכן אה״ח ד׳ דברים טובים הם־ישנים‪ .‬יותר מהתרשים‪ .‬טין‪ .‬הדג‪.‬‬
‫והשמן‪ .‬ועל כולם אהוב טהור לב‪ .‬והשמר מריבוי הביקור‪ .‬אף אם תחקור‪ .‬כי הוא‬
‫סיבת ההרתקה‪ .‬בצרה וצוקה‪ .‬כי הנשם יקוצו בהתמדתו‪ ,‬ויתפללו עליו בעצירתו‪.‬‬
‫ואה*ח ביקור לעתים רחוקים תוסיף ותגדל אהבתו‪ .‬כי אי\ח כל אוהב המתהפך‬
‫ומשתנה באהבתו‪ .‬כשונא חשוב אותו‪ .‬ולעולם אל תבעת בו‪ .‬כי מתהפוכות דבריו‬
‫יורה רוע לבבו‪ .‬ונתותו אתר תאיתו‪ .‬ויזהר האדם בקניית האוהבים‪ .‬אף כי רבים‪ .‬כי‬
‫הריבוי בהם יפיקו רצון ומעשים טובים‪ .‬ואהיח מי העצל שבבני אדם‪ .‬מי שמתעצל‬
‫מקטת אוהבים‪ .‬ויותר עצל מי שבאו לידי יאבדם‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הדור מצוה•‬
‫ףןןך רגילים בכל מצוה ומצוה‪ .‬לעשות אותה בכל מיני הוד והדר כי נאוה‪ .‬ולעשותה‬
‫כתיקונה כאשר איוה‪ h .‬ברוך גדול דעה אבי התעודה‪ .‬ולא תהיה מצות אנשים‬
‫מלומדה‪ .‬כהמון העם ואף לומדי תורה אשר יש להם המצות טויות ת״ו בדבר אשר‬
‫זדה‪ .‬טלית אינם ־מקפידים‪ .‬אם יש בכל כנף ח׳ חוטין נצמדים‪ .‬ואם יפים הם ומהודרים‪.‬‬
‫ויש‬
‫צו‬
‫הדור מצוד‪.‬‬
‫לצו‬
‫רש בהם השיעורים‪ .‬תפילין שעל ראשם לבנים ולא שחורים‪ .‬עגולים ככדורים‪.‬‬
‫רצועות קרועות והקשורים‪ .‬ואיך לא יבוש האדם ולא יכלם מאדיר אדרים‪ .‬שהמנעלים‬
‫שלו‪ .‬שהם ברגלו‪ .‬מקפיד עליהם יום יום להיותם שחורים‪ .‬וגם מבהיקים ומזהירים‪.‬‬
‫ותפילק דמארי עלמא שהוא מלבוש עליון מבחר העטרות והכתרים‪ .‬ח״ו יטו מבוזים‬
‫צלמות ולא םדרים‪ .‬אוי לאותה בושה‪ .‬אוי לאותה כלימה‪ .‬אויה לנו כי חטאנו‪ .‬אהה‬
‫עלינו‪ .‬אללי לנו‪ .‬אנה נוליך חרפתינו‪ .‬ומה תרופה למכתינו‪ .‬ומה מזור לשבדנו‪.‬‬
‫ותמיד תחשובו כי לא באנו לעולם הזה השפל והנבזה‪ .‬לא לאכול מפריה ולשבוע‬
‫מטובה‪ .‬רק לעשות רצונו ית׳ באה״ר ובשמחה טובה‪ .‬לכן בני ידידי‪ .‬הזהד מאד‬
‫לעשות כל מצוה שתזדמן לפניכם בחשק נמרץ‪ .‬ובזריזות ובשמחה רבה כי האדם‬
‫מתומר קורן‪ .‬ולא תהיו משמשים על מנת לקבל פרם‪ .‬והשמחה אשר חשמחו תאמרו‬
‫בפה מלא‪ .‬אשרינו מה טוב חלקינו‪ .‬להיות משרתי המלך אנו ובטנו‪ .‬ובחםדו הגדול‬
‫לכל טוב המוכן זכינו‪ .‬ודי לט שנקראים עבדים נאמנים לה׳ !יטנו‪ ,‬והאדם יראה‬
‫לעינים‪ .‬ויקח מוסר השכל בעיה ׳ר מאנשי החיל עבדי המלך בשר ודם‪ .‬איך כלי‬
‫הקרב שלהם הם מהודרים בכל עת ובכל זמן ואפילו בעת שינתו נרדם‪ .‬בחדריהם‬
‫ובחהליהם לתורב ביום ולקרת בלילה להם לבדם‪ .‬ובשימעם קול תרועה‪ .‬איך עומדים‬
‫בזריזות בעוז ותעצומות לקול השמועה‪ .‬וכל א׳ הזריז והזהיר מחבירו ה׳״ז מטבת‪.‬‬
‫מטניס ומזמינים עצמם בהכנה רבה וכליהם בידם‪ .‬מאיריס ומזהירים כבר‪p‬ם ועומדים‬
‫צפופים ואין הרוח יכול להניעם ממקומם ולהנידם‪ .‬וי לנו‪ .‬אויה לנו‪ .‬אללי עלינו‪ .‬מה‬
‫נאמר לאדונינו‪ .‬מה נדבר ומה נצטדק משנו וגס נכלמנו‪ .‬כי רבו עונינו‪ .‬וכדי בזיון‬
‫איך טצר הזונה הרע לנו‪ .‬ומסית אותנו‪ .‬שלא נעשה כן לה׳ !יהינו‪ .‬הא ודאי להדיחנו‬
‫מלהסתפח בנתלת אבותינו‪ .‬לכן בני‪ .‬עיניכם פקחו‪ .‬ועצת היצר תקשיתו‪ .‬יעשו רצק‬
‫יוצריכם ועלזו ושמחו‪ .‬בכל מצוה ומצוה אשר תזכו לקיימה‪ .‬תהיה שלימה‪ .‬כי מי יודע‬
‫חיו אם תזכו עוד לקיימה‪ .‬ובפרט כעת היה לשנה הבאה שנה תמימה‪ .‬ואף אס הזט‬
‫לקיימה‪ .‬פן חיו תהיה פגומה‪ .‬לכן מצוההבאה לידכם אל תחמיצו איחה על דבר‬
‫אמת ואמונה‪ .‬והתפללו ל‪1‬י שיזמין‪ .‬לכם" המצוות אשר תוכלו לקיימם בדעת נכונה‪.‬‬
‫ולא תחוסו על הממון לקיים המצוה כתיקונה‪ .‬דכתיב חכם לב יקח מצות ואק קיתה‬
‫אלא בכסף‪ .‬ועל הכל כ״א יהיה תאב וכופף‪ .‬לעטת רצון קונו‪:‬‬
‫ב נ י מי‪. .‬אתר כל אלה הדברים‪ .‬תהיו נשמרים‪ .‬בלתי לעשות בקיום המצות שוס‬
‫‪ .‬התפאדת‪ .‬או שום פטיה ממחשבות זרות‪ .‬כי בזה אתם יורשים תרתי גהינם‪ .‬אך‬
‫ההתפארות ׳טתפארו בני האדם בכל עניינם‪ .‬הוא שזכינו אנתנו עם בניי לשרת את‬
‫המלך מלך הכבוד‪ .‬אשר זבדנו זבד טוב לנו ובטנו זבד ויזבוד‪ .‬וכאשר יתנהג האדם‬
‫לעשות רצון קונו‪ .‬ודאי יגרום שמתה רבה תמיד על לשונו‪ .‬דכתיב ט תרות ה׳ היא‬
‫מעוזכם‪ .‬וכך פי׳ רבני אשכנז ועל הכל ה׳!יהינו אנו מודם לך‪ .‬פי׳ על כל התשבחות‬
‫אנו מודים לך‪ .‬שאתה הוא !יהינו‪ .‬בט הוו זהירים להודיע ולהתוודע נגד העמים‬
‫גדולים וקטנים‪ .‬ולפאר ולרומם שמו ית׳ אדון האדונים‪ .‬אשר בחר בנו וזיכנו להיות‬
‫מכוטם בשם יש׳ עם חכמים ונבונים‪ .‬ונתן לנו תורת אמת ממעונים‪ .‬ובעת תהיי‬
‫בחבורה עם זולתכם נערים עם זקנים‪ .‬השמרו לכס לבלתי תהיו מעלימים ומסתירים‬
‫שמותיכם היקרים‪ .‬אשר מפי אבותיכם הס נברדם‪ .‬כי הוא עון פלילי‪ .‬ודעו וראו‬
‫מ״ש‬
‫צו‬
‫הדור מצוד‪ .‬ושגוי השם‬
‫יץא‬
‫לצו‬
‫מ״ש זיל בשם האריי ז״ל שהשמות לבנים‪ .‬בשעת המילה‪ .‬הוא השם שנותן גי נורא‬
‫עלילה‪ .‬בדעת האבות‪ .‬כפי שורש הנשמות אשר נחצבות‪ .‬ומשם ספר באר מיס חיים‬
‫פ׳ בראשית פ׳ ע״ז כתוב יז״ל שמעתי מפי נזר יש׳ וקדושי אור עולם המפורסם‬
‫מוהר״ר יחיאל מיכל זצוק״ל שאמ׳׳ל בפי׳ שחלילה לשנות שם החולה‪ .‬אם לא אדם‬
‫שכל מעשיו כמעע ברוה׳׳ק כי השם הנק׳ לאדם בהולדו‪ .‬ודאי רובו ככולו מזדמן‬
‫מאת השי׳׳ח אין מבלעדו‪ .‬כאשר הוא שמו למעלה אשר בידו‪ .‬והוא חיותי של אדם‬
‫כל ימיו בחלדו‪ .‬ואפשר שבשינוי השם עוקרין אוחו ממקור חיותו‪ .‬עיש״ב‪ .‬וראיתי‬
‫כתו׳ בשם חו״ר אשכנז ז״ל‪ .‬ועתה בעוה״ר‪ .‬קמו עמדו אנשים אשר לא עוביס‪ .‬אנשי‬
‫רמים ומרמה‪ .‬מנוערי• מכל חכמה‪ .‬הס אנשי רשע דור תהפוכות המה‪ .‬ומשנים שם‬
‫יש׳ לשם עכו״ס מי ששמו יצחק‪ .‬הוא נתרחק‪ .‬וקוראים במקומו שם איזאק‪ .‬וזה גורם‬
‫לעצמו ודאי יוזק‪ .‬ובמקום יעקב קורים זאקוב‪ .‬מה אקוב‪ .‬וכעזה״ד השמות כולם‪ .‬שמס‬
‫העיקרי נעלם‪ .‬ולא יזכר ולא יפקד שם יש׳ כי ביש ונכלם‪ .‬עד אשר ישובו לעפרם‪.‬‬
‫שם יתוקקו סלע השמות כדמעיקרס‪ .‬ושם רמז קראו בשמותס עלי אדמות‪ .‬ובעוה׳־ר‬
‫רבתי‪ :‬המכשלה תעאות ואשמות‪ .‬אוי נא לנו‪ .‬שכך עלתה בימינו‪ .‬על אלה אבדה‬
‫הארץ‪ .‬והיתה לשמה ולשאיה לכלה וקרץ‪ .‬ויש אשר נטמעו ונעבעו עם גויי הארץ‪ .‬אוי‬
‫לאותה בושה‪ .‬אוי לאותה כלימה‪ .‬שיתקנאו זרע אברהם נשיא גיהיס גדול העצה‪ .‬בכל‬
‫גויי העמיס אחד האיש והאשה‪ .‬וזה דיך עושי רשעה‪ .‬חסירי דעה‪ .‬תחבולות היצר‬
‫הוא שטן הוא ס״מ לתפוש הארס במצודתו הרעה‪ .‬ולעמאת אותו ולהיות נשמתו‬
‫שקועה‪ .‬ברפש ונדע כיתד התקועה‪ .‬ובתוך כף הקלע תמיד תהיה קלועה‪ .‬כי בתר‬
‫שמא אזלינן היא הידיעה‪ .‬וכן מצינו פרעה היתה כוונתו לרעה‪ .‬שינה שס המילדות‬
‫לשם שפרה ופועה‪ .‬ושם יוסף לצפנת פענת להנאתו ולטובתו ברוך גדול דעה‪ .‬ונבוכדנצר‬
‫שינה שם דניאל חמ״ז‪ .‬לשם בלשצר‪ .‬שדרך‪ .‬מישך‪ .‬ועבד נגו‪ .‬וכבר האריך בגנותם‬
‫בס׳ מעין גנים‪ .‬תיפח רותם עשרת מוטס‪ .‬וכי אין נאה ויאה יותר שם ישראל‬
‫משם העכו״ס‪ .‬ובז׳׳ק פ׳ יישלח וז״ל וכי יאות ליה לצדיקא כיעקב למיתלף שמיה בשמא‬
‫דמסאבא‪ .‬ותי׳ שם לא ידעתי מה יענו ‪.‬ליום פקודה‪ .‬בבוא מלאך דומה בעת ק‪5‬דה‪.‬‬
‫בשעת תיבוע הקבר בפתד ורעדה‪ .‬ויכה על קברס ויאמר רשע הגידה‪ .‬נא‪ .‬שמך‪.‬‬
‫ואם יזכה ויזכור את שמו מסתמא יאמר שם הישראלי יצחק וכדומה אשר קרא לו אביו‬
‫בעת הלידה‪ .‬ויאמר לו המלאך אתה עוכר יש׳ הלא שמך מעולם קרוא לך איזאק‬
‫וכדומה‪ .‬ועתה אתה מתתפש ומשנה את שמך בעם הדומה‪ .‬בא לפני ב״ד של מעלה‬
‫לתת דק וחשבון על כל אשר עשית‪ .‬מיום היותך על האדמה‪ .‬הא ודאי תכסהו בישה‬
‫וכלימה‪ .‬ביום ההוא ת י ע פחד ואימה‪ .‬ואם הרשעים האלה החטאים בנפשותס‪ .‬מתאוים‬
‫תאוה דיקא שיחול על זרעם‪ .‬שם העכו״ס ויהיי כשומעם‪ .‬היה להם לקרותם‪ .‬כן‬
‫ביום מילתם‪ .‬בשעת לידתם‪ .‬ולא יצטרכו לשנות קראו בשמותס! ואפי׳ במצרים אשר‬
‫במיט ש״ע היו משוקעים‪ .‬ובמעט קט היו נטמעים‪ .‬ו ע ל ז לא שיני שמותם הידועים‪.‬‬
‫ישראל נכנסו וישראל יצאו ודין גרמה להם שניצולו מעדת מריעים‪ .‬והאמת כן הוא!‬
‫שאז ישראל היו מצוייניס ומובדלים לעס א׳ בפני עצמם‪ .‬ולא נתערב זר בתוכם‬
‫מקרב עמם‪ .‬אבל עתה בעוה״ר הערב רב מעורב ביניט‪ .‬הם היו בעוכרינו‪ .‬ומסיתים‬
‫ומדיתים לנו ולבנינו‪ .‬הם המתכלים כרמים בשוא ודבר כזב לילות וימים‪.‬וע״ז נתנבא‬
‫יא‬
‫דהמע׳׳ה‬
‫צו‬
‫הדור מצוד‪ .‬ושגוי השם‬
‫לצו‬
‫דהמע״ה במהלליו סי׳ פ׳׳ג על עמך יעדמו יכו׳ ולא יזכר ש ס ישראל עוד ע״ש‬
‫שהתפלל להשמידם‪ .‬לכן בני‪ .‬הנני מזהיר אתכם אזהרה צמודה‪ .‬זאת חוקת התודה‪.‬‬
‫שלא לשנות שם ישרגי מזרעכם לעולם‪ .‬ע״ס כ״ה‪ .‬וכל המשנה ידו על התחתונה‪ .‬ומרה‬
‫תהיה באחרונה‪ .‬ואס תאבו ושמעתם ולא תמרו את פי‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי‪ .‬וכאשר‬
‫תהיו חותמים באיזה כתב אי שגירי קיומים‪ .‬תכתבו ותחתמו כל ארא שמו‪ .‬פ׳ ב״פ‬
‫המערבי‪ .‬כי זהו תאוות לבי‪ .‬שלא ישתקע שם ארץ מולדתי ובית אבי‪ .‬וכמ״ש מהר״ס‬
‫חפץ ז״ל בס׳ היקר מלאכת מחשבת עה״ת ס׳ לך לך אות להביאו הרב נועם המרות‬
‫וז״ל נקשרה באדם חובת אהבת עיר מילדתו בטבע‪ .‬אחת ישבע‪ .‬ולכן תמיד דורש‬
‫שלותם‪ .‬ורוב טובתם‪ .‬ולש שאין לבקש רעתם‪ .‬אף אס תגמול עליי כל רע‪ .‬עכ״ז‬
‫קשה עליו המאורע‪ ,‬לאמר עליה שים דביר‪ .‬ע״כ ע״ש‪ .‬והנאיבי הדברים ראוים המה‬
‫למי נאמרים‪ .‬ודפח״ח‪:‬‬
‫שיעשה האדם חשבון הנפש בכל יום‪.‬‬
‫רחצו‬
‫הזכו הסירו רוע מעללכס‪ .‬ופשפשו במעשיכם‪ .‬ולא תלינו בחטאתיכס‪ .‬אשר‬
‫יהיו ביניכם לבין גיהיכס‪ .‬ולש לבין חבריכם‪ .‬אם חטאתם להם‪ .‬תבקשו מחילה‬
‫מהם‪ .‬ואם חטאו המה לכם‪ .‬תמחלו מלב ונפש אליהם‪ .‬כי כן צוו אותנו רבותינו‪ .‬שיעשה‬
‫הארס חשבונו‪ .‬עם נפשו‪ .‬בכל לילה קודם שישן להקל עונשו‪ .‬ולהתודזת עשר ידות‬
‫על כל המעשים אשי עשה באותו יום‪ .‬ואז ימצא פדום‪ .‬לפני ‪ k‬נורא ואיום‪ .‬והעושים‬
‫את זאת הם נקראים מארי דחישבנא‪ .‬ודעתם נכונה‪ .‬ועי ז רמזו בתורה‪ .‬בשפה‬
‫ברורה‪ .‬ואמרו ע״כ יאמרו המושלים בואו חשבון‪ .‬על אשר ידיעון ואשר יעיבון‬
‫כדאיתא בזו״ק ע״ש הדברים אשר יכחבון‪ .‬ולפחות תענו את נפשותיכם‪ .‬בכל עשיק‬
‫תעשו חשבון עס נשמתכם‪ .‬כמו שאתם עושים בכל עת ועונה בעסקיכם‪ .‬ואינכם מוותד׳‬
‫כלום מממונכם‪ .‬וכל המשה בכם‪ .‬פורעים אותו עספ׳א יאיט מוחל לכס‪ .‬ככה תעשו‬
‫לה׳ גיהיכם‪ .‬לתיקון נפשותיכם‪ .‬מה עשיתם ומה חסרתם מהראוי לכס‪ .‬ואם הרעותם‬
‫אשיר עשיתם‪ .‬לא תלינו ים אתם‪ .‬עד אשר תיישרי עבודתכם אשר עבדתם‪ .‬ואס לא‬
‫יכולתם לעשות כן אפי׳ פעם א׳ בשבוע‪ .‬מחמת טרדות היצר והצריע‪ .‬אשר מפתה‬
‫אתכם רע ידוע‪ .‬אין לפחות מעשית כן פעם א׳ בחדש דהיינו ערב המולד בתסרון‬
‫הירח והייתם קדושים‪ .‬מתענים ומפשפשים‪ ,‬ולו׳ יחשבו האנשים‪ .‬מכל המעשים‪ .‬כי‬
‫לא ידע האדם את עתו והחייתם‪ .‬ואז ירצה ה׳ לחננכם אשר בחרתם‪ .‬יושיע אתכם‬
‫מאשר צרתם‪ .‬כי מניעת האכילה והשתייה אשר אכלתם ואשר שתיתם‪ .‬מתישין כת‬
‫היצר הזונה ומפרידין תאוות החומריות אשר התאויתם ועשיתם‪ .‬אך יהיה מצורף‬
‫לתענית עזיבת החטאים וחרטת הפשעים והודאת האשמים כי מאסתם‪ .‬ולקבל עליכם‬
‫עומ״ש כי יראתם‪ .‬ימה טיב ומה נעים אם יהיה מאהבת ה׳ אשר אהבתם‪ .‬ומהיום‬
‫ההוא והלאה תהיו זהירים מאשר חטאתם‪ .‬ולא תשובו לכסלה אשר מעלתם‪ .‬ותרבו‬
‫עשות רצון קונכס אשר אמרתם‪ .‬ובאשר חפצתם והלכתם‪ .‬לא תוסיפו לראותם עוד‪.‬‬
‫ויקיים בכם לא מאסתים ולא געלתים‪ .‬וימינו פשוטה לחתור חתירה לקבל תשובתכם‬
‫אשר עשיתם‪ .‬ומה טוב ומה נעים‪ .‬ותמיד ביום שמחתכם זכרו יום המות שהוא יבא‬
‫לקראתכם‪ .‬רץ כצבי פתע פתאום נצב אליכם‪ .‬וקשה אל החלשים‪ .‬אך הוא חזק מאה־‬
‫אל‬
‫צו‬
‫שיעשה האדם חשבון הנפש בכל יום‬
‫מב‬
‫לצו‬
‫אל הקשים‪ .‬ויותר קשה אל הראשים‪ .‬וגס לא נקל אל הדלים והרשי״ם‪ .‬ואה״ח הרואה‬
‫מיתת נד ״ב ואביה״ו‪ .‬ואחי״ו עזדה״ו‪ .‬ולא יפחד פן ימות גם הוא‪ .‬הוא הכסיל שאין‬
‫כמוהו‪ .‬ואמר עוד שליח המית הוא הקרחת‪ .‬וקשה היא מכל מה שלפניה‪ .‬וקלה לחוטא‬
‫מכל העתיד לבוא אחריה‪ .‬ואה״ח המות הוא החסרון ויותר ממט הסכלות‪ .‬ואף כי‬
‫החכמים השוו ‪11‬יו הדלות‪ .‬רע ממט הנבלות‪ .‬ויהיה המות נקל בעיניכם‪ .‬למות על‬
‫קדושת כבוד ה׳ גיהיכם‪ .‬כי מדתו ביראתו‪ .‬י עירך המיתה רגע‪ .‬לכן אל תקוצי‬
‫בתוכחתו‪ .‬ותמיד כל היום ההוא וכל הלילה‪ .‬תמותו ברצון ואז תחיו בטבע עאכ״ו‬
‫טובה כפולה‪ .‬כמו״ש הת׳ האוהב נפשו ימיתנה )ע״ד אדם כי ימות באהל ודו״ק( ואמר‬
‫המות היא ב׳ מיתות‪ .‬על הכל חרותות‪ .‬מיתה רצוטית‪ ,‬ומיתה טבעיית‪ .‬מי שממית‬
‫עצמו מיתת רצון דהיינו מניעת המותרות והסיגוף והעינוי‪ .‬תהיה מיתתו הטבעית חיים‬
‫ותסד לו בעולם הגמול בלתי שינוי‪ .‬ע״ד אס נבלת בהתנשא וגם בעוה״ז לא ימצאנו‬
‫שוס חולי ודבר קשה‪ .‬ואה״ח השמח בעולמו‪ .‬ידאג על מומו‪ .‬ויזכור כי לא יקח עמו‪.‬‬
‫את תענוגו ואח טעמו‪ .‬יאמר כמה פוגע ביום שלא ישלימהו‪ .‬ומיחל למחרתו ואינו‬
‫מימיו ולא יראהו‪ .‬כי העוה״ז הוא דומה לשלחן גדול ומלא כל מיני מאכלים‪ .‬ועליו‬
‫מפה קצרה וקטנה מהכיל לכסות את כל הכלים‪ .‬כל עוד שהאדם ימשכנה אצלו‬
‫מקומו ממולא‪ .‬ומקום חבירו מגולה‪ .‬ואה״ח העוה״ז פעמים רבים לא יתכבד איש‬
‫בקרבה‪ .‬אם לא יתבזה רעהו במיעוט אהבה‪ .‬ויתר איבה‪ .‬ולא יגדל האדם אם לא‬
‫יקטין תבירו ממעלתו‪ .‬ולא יעשיר זה אס לא יעני זולתו‪ .‬ואמרו כי העוה״ז יגיעות‬
‫ואנחות סביבי‪ .‬ומניחות בקרבו‪ .‬והמציץ בעד אשנבו‪ .‬יראה עמל ואון בקרבו‪ .‬והוא‬
‫מאסר לצדקים ועושים רצונו‪ .‬ותענוג לחוטא לרוב זדונו‪ .‬ואין בו דבר טיב בכל‬
‫טובותיו‪ .‬והכל רודפים הנאותיו‪ .‬ורובם ככולם עמל וכעס לכן אל תתאוו למטעמזתיו‪.‬‬
‫ט הוא מלא תוך ומרמות‪ .‬מבוכות ומהומות‪ .‬וטוב לו לאדם הנלבב באהבה רבה‪.‬‬
‫יכאיב נפשו בעוה״ז מאשר ישבע בוז וקלון לעזהי׳ב‪ .‬ואה״ח כי העוה״ז ועוה״ב הס‬
‫כבי נ ט ם זל״ז צרות צרורות‪ .‬אם האיש יעשה רצון האחת יקציף האחרת אשכלזת‬
‫מדורות‪ .‬ואמרו •כי מיאוס תענוגי עוה״ז ויתרזניז‪ .‬מנוחת הלב והנפש בגן עדטו‪.‬‬
‫והרפואה לכל התחלואים‪ .‬יהיה הפרישות מעזה״ז ט חי״ל באיים‪ .‬וההסתפקות היא‬
‫הצרי אל הימים הבאים‪ .‬ולא תיקר נפש האדם בעיניו‪ .‬עדי יבוז עוהיז וכל ענייניו‪.‬‬
‫ומה גם טוב מעדניו‪ .‬כי הוא יס זועף ורב מצולה‪ .‬והזמן בנויה גשר רעועה עליו‬
‫מיללה‪ .‬והעיבריס עליו הולכים בבהלה‪ .‬כי הוא מלא יגיעות ודאגות‪ ,‬ומי שהוא נדיב‬
‫לב ונפש ימאס בתענוגות‪ .‬והביטו מי שלמטה מכס בטובותיז‪ .‬ומי שגדולזת מכם‬
‫הנאותיו‪ .‬וכל צער קל יראה בעיניכם גדול‪ .‬ולא תהיו נהנים יותר מהנוגע לכם‪.‬‬
‫י וכשתטרו מעשיכם‪ .‬עם כל אדם אז תדעו טובת ‪ b‬עליכם‪ .‬אי לזאת ראוי לאדם‬
‫שימכור עוהיז בעד עוה״ב‪ .‬כי אז יהיה כלול משניהם‪ .‬ובאם שינה למכור עוה״ב בעד‬
‫המצוי אצלו יאבד את שניהם‪ .‬ואה״ח מי שייטיב החיים וידחה האבל נבדל בדול יהיה‬
‫מן התבל‪ .‬ולא ילך א ח ד הבל‪ .‬והוא שידע ערך העולם אצל עצמו‪ .‬וערך עצמו אצל‬
‫העולם‪ .‬שכבר אמר בטוב נא־מו‪ .‬מי שיקל אותו יכבדנו‪ .‬ומי שיכבדנו יקל אותו‪.‬‬
‫מפני שאחרית עושרו‪ .‬רש וקלון ימצא ויכבה אורו‪ .‬ונוף גדולתו‪ .‬שפלות ותגלה רעתו'‪.‬‬
‫ועקב שלותו‪ .‬מדיה אנושה מכתו‪ .‬לכן התקוששו יקישי‪ .‬ומתאות חמלת עוהי׳ז כרו׳ש‬
‫כ‬
‫מרובה‬
‫צו‬
‫שיעשה האדם חשבון הנפש בכל יום‬
‫לצו‬
‫מרובה תפרושו‪ .‬ולנשמתכס תחוםו‪ .‬חזקו ואמצו‪ .‬בעוד רוח בנם וחייתם ואל תקיצו‪.‬‬
‫להיותכם עושים רצון יוצריכם הללו ‪1‬י בקדשו‪:‬‬
‫ימים נוראים‪.‬‬
‫בגי‪ .‬אוע״י‪ .‬אס לא זכיחם לחקן מעשיכם‪ .‬במשמרח החדש השמרו לכם• פן תשכתו‬
‫את ה׳ גיהיכם‪ .‬ופקחו עיניכם‪ .‬ודעו וראו כי הנה ימים באים‪ .‬אלו הם ימים‬
‫הנוראים‪ .‬ארבעים יום נגד יצירת האדם מבחר הנבראים‪ .‬ותהיו לנשמתכס אתם‬
‫וצאצאיכם יראים‪ .‬ובתורין ובםדקין תעשו חיפוש מתפיש לשוב בתשובה שלימה על‬
‫החעאים‪ .‬ולתקן כל מעשיכם הנראים‪ .‬ואינם נראים‪ .‬שיהיו בריס ורצוים יפים ונאים‪.‬‬
‫ובכל לב ונפש דרשו ה׳ בהמצאו מצוי הוא לכל הנמצאים‪ .‬וקרוב הוא לכל הקוראים‪.‬‬
‫בשמו אותו מלב ונפש וממנו יראים‪ .‬כי הימים הללו נזכרים ונעשים‪ .‬ימי דין וחשבון‬
‫אנשים ונשים‪ .‬נערים וישישים‪ .‬אדם ובהמה‪ .‬מקרני ראמים ועד רמש האדמה‪ .‬וכל‬
‫ברואי עולם כולם‪ .‬עוברין לפניו כבני מרון מקענם ועד גדולם‪ .‬יביא במשפע על‬
‫כל נעלם‪ .‬כי המשפע ל‪1‬יהים הוא גיהי עולם‪ .‬מי ימוח מי יחיה מי יעשיר מי יעני‬
‫וישוב דך נכלם‪ .‬ובאיזה מיתה ימוח בעחו וקצו או נםפה בלא משפע מן העולם‪.‬‬
‫ובאיזה יסורין יתייסר וראה ותי לעולם‪ .‬לכן ובכן בני‪ .‬נא בני‪ .‬קתו עמכם הדברים‬
‫במושלם‪ .‬והקנו והיישירו רוע מעללכם והטיבו דבריכם ודברו על אחיכם ובניכם‬
‫ותביריכס להיותם גס הם רצויים בעד מפעלם‪ .‬ועםקו בתורה הנותנח חיים לעושיה‬
‫בעולם‪ .‬וחיש קל מהרה רדפו אחרי מצות ה׳ ברה כי הוא הטחן כח לצדיק לקבל‬
‫שכרו ומעניש לרשעים כפרי מעללס‪ .‬וכל עמלכם יהיה בדרך עוביס גס כי תרבו‬
‫תפלה הנני שומע קול תפלה קול תתינה אל ישוכ דך נכלם‪ .‬ואולי יתעשת לנו ולכס‬
‫הגיהים ולא נאבד ח״ו מן העולם‪ .‬ועד העולם‪ .‬ולישרים בלבותם מנה אתת אפיס שכר‬
‫טוב בעמלם‪ .‬ישלם ה׳ את גמולם‪ .‬ותהי משכורתם שלימה כי חזק גואלם‪ .‬הוא יכפר‬
‫אשמם ואשר מעלו במעלם‪ .‬וישיב בנים לגבולם‪ .‬תיים עד העולם‪ .‬דעו בגי כי בכל יום‬
‫הבא לקראתכם‪ .‬הוא נסיון חדש לכם‪ .‬שכך אז״ל בכיי ויום‪ .‬יצרו של אדם מתחדש‬
‫עליו‪ .‬לכן מתתילת היום השכם והערב אליו‪ .‬לבוא לבית המלך להתתנן אליו‪ .‬שיהיה‬
‫בעזרתך‪ .‬בצרת נסיונך‪ .‬שלא תכעיסנו‪ .‬ולא תקניטני‪ .‬תכנס לשלום‪ .‬ותצא לשלום‪.‬‬
‫וכן בתחי׳ השבוע‪ .‬מהר לשמוע‪ .‬כמו שסדרו בהבדלה‪ .‬הבאים לקראתנו לשלום וכו׳‬
‫וכן בתחי׳ החודש ובחחי׳ השנה‪ .‬וע״ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד‪ .‬ועייז אויבו יכרית‬
‫וישמיד והוא לבדו נשאר נקשר בפתיל צמיד‪ .‬עם ה׳ *יהי הצבאות יישב הכרובים‪ .‬ימינו‬
‫פשיעה לקבל שבים‪ .‬וכשם שהאדם צריך משקה לנקות מעיו ימים מספר כדי לתקן‬
‫הרפואה‪ .‬כן הרופא הנאמן נתן לישראל רפואה נוראה‪ .‬היינו ימי התשי׳ מר״ה ועד‬
‫יוה״כ‪ .‬שהם עשרה ימים‪ .‬נספרים‪ .‬ואמרו על תכס א׳ שהלך אצל רופא שהיה חכם‬
‫ובעל מוסר‪ .‬ומתעסק בעסק לש״ש בדרך הישר‪ .‬ויאמר לו אדוני הרופא הגידה נא לי‬
‫רפואת העונות‪ .‬השגגות והזדונות‪ .‬ואם מצאתי חן בעיניך עשה לי משקה לרפואת הנפש‬
‫ולטהרה‪ .‬כי חולה הנפש אני‪ .‬והרופא החכם כשומעו הדברים‪ .‬יישק שפתיו בלבב‬
‫נמהרים‪ .‬למצוא רפואה למריבות נפש והאיש משתאה לו‪ .‬מתריש לדעת רפואח חוליו‬
‫אשר יעשה לו‪ ,‬ויען הרופא ויאמר חולה חולה הצועק מתולי העונות‪ .‬המשכרות רות‬
‫והמעטק‬
‫צו‬
‫ימים נוראים‬
‫מג‬
‫לצו‬
‫והמעטת‪ .‬קח שורשי הענוה‪ .‬עם עלי התוחלת והתקוה‪ .‬והוסיף עליהם ענפי התורה‬
‫עם ורד התכמה הנשגבה‪ .‬ותן הכל במכתש התשובה‪ .‬זשחקהו יפה מרזב חיבה ואהבה‪.‬‬
‫וגם תצוק בו מי היראה‪ .‬יתנהו בפרור ותוקד עליו אש ההודאה‪ .‬וכשיתבשל שומרהו‬
‫בבגד התבונה‪. .‬זהניפהו בנפת האמת והאמינה‪ .‬ישתהו בכוס הרצון‪ .‬ילא תשיב עוד על‬
‫רשע ואשמה ולצון‪ .‬ואז תתרפא־ מכל אסון‪ .‬ע״כ מס׳ שבילי אמונה נתיב ז ראוים‬
‫הדברים למי נאמרים‪ ,‬דפח״ח זיע״א ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫פת שחרית‪.‬‬
‫בני‪ ,‬כאשר תבואו מבית התפלה שחרית‪ .‬לשום לכם שארית‪ .‬תקוה ואחרית‪ .‬חיש‬
‫קל מהרה‪ .‬תקבעו עתים לתורה‪ .‬ואס יהיה בטלית ותפילין מה טוב תלקיכם‪• .‬‬
‫~‬
‫מה נעים גורלכם‪ .‬כל או״א לפי שיעורו‪ .‬יזהיר אורו‪ .‬וכאשר תאכלו פת שחרית תכווני‬
‫שאתם רוצים לאכול‪ .‬כ ד שהיית כביכו״ל‪ .‬יתן לכם יכולת ובריאות הגוף וחוזק‬
‫לעבודתו‪ .‬וליראתו לקיים מציתו‪ .‬כי הוא הגותן לך כת לעשות תיל למען הקים את‬
‫בריתו‪ .‬ולמצוא טרף איש וביתו‪ .‬והעיקר הגדול לא תהיו רעבתנין באכילתכס‪ ,‬וגרגרנין‬
‫בשתיתכם‪ .‬ולא תהיו באכילתכם כסוס נפרד נמשל כבהמות נדמו‪ .‬רק בנתת וחיך‬
‫יטעם לאכול לכו לתמי‪ .‬ועיקר הנונה באכילתכם ישתייתכם לקיום הנפש לעשות רצון‬
‫יוצרכם‪ .‬ולא למלאת בענכם‪ .‬ולדשן עצמכם‪ .‬ולענג גופכם‪ .‬במשמן בשרכם‪ .‬חייו לא‬
‫יעשה כן במקומכם ‪:‬‬
‫ברכת הנהנין‪.‬‬
‫ברכת‬
‫מהנין‪ .‬תמיד תהיי מכוינים מלה במלה‪ .‬ואזי תאכלו ויערב לכם ייעשה‬
‫בכם פעולה‪ .‬בבריאות הגוף בלתי מחלה‪ .‬ותהיו זהירים לבדך על‬
‫כל דו ‪ r‬ברכה הראויה לי‪ .‬שירו לו זמרו לו ויתהללו‪ .‬ותהיו נזהרים מאיסור גדלה‪ .‬כי‬
‫הברכה היא לבעלה‪ .‬רכתיב ובוצע ברך נאץ ח״ו‪ .‬וצריך לברך ברכה אתרונה שאתר‬
‫האכילה‪ .‬בכוכה גדולה‪ .‬וכיש על ז׳ המינים שיש מן הפוס׳ דם״ל שהיא מדאורייתא‪.‬‬
‫)ועיין תיי אדם דל( לכן צריך זהירות גדולה‪ .‬והזהרו כאשר תאכלו הפירות לאכול‬
‫השיעור בודאי שלא תבואו לברך ברכה לבטלה‪ .‬וח״ו בא לעשות תקנה ועשה קלקלה‪.‬‬
‫וכן הדין בשתייה כשיעורה‪ .‬ואת״כ תהיה ברכתם רצויה לפני נורא עלילה‪ ,‬וצריך‬
‫שתהיה הברכה בנחת‪ .‬בקו״ר יבשמתת‪ .‬הלב יבפרט בהמ״ז שהיא מ״ע דאורייתא צריך‬
‫לברך בשמתה‪ .‬ונסו יגון ואנתה‪ .‬דכתיב ויאכל בועז יישת ויטב לבי‪ .‬ופי׳ ז״ל שבירך‬
‫בהמ״ז‪ .‬ויכוין בד ברכות‪ .‬הסדורות והערוכות‪ .‬כנגד ד׳ אותיות שמו ית׳ המשרד‬
‫המערכות‪ .‬שישפיע שפע עוב ורוב ברכות‪ .‬לד׳ עולמות אבי״ע‪ .‬וכתב בס׳ החינוך שקבל‬
‫מרבותיו‪ .‬שכל הזהיר בברכותיו‪ .‬וכ״ש וק׳יו בבהמ״ז בכל הלכותיו וכוונותיו כלליו‬
‫'‬
‫ופרעיו‪ .‬ולפחות פי׳ תיבותיו‪ .‬ודאי העושה כן מצרין יהיו לו מ ז ו י‬
‫כל ימיו ושנותיו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ו ת‬
‫ן י‬
‫‪3‬‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫ן‬
‫ך‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ת‬
‫מאזני צדה‪.‬‬
‫בניי‪.‬‬
‫ואם היתם סוחרים או תגרים‪ .‬לא יטה אתכם הבלע למשקלים התסרים או‬
‫יתירים‬
‫מאזני צדק‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫יתירים‪ .‬ותהיו נאמנים‪ .‬במדה במשקל‪ .‬שאס יתמתח הדבר יצא מעוקל‪ .‬ולא‬
‫תאמרו דבר זה הוא קל‪ .‬לא יככד ולא יקל‪ .‬דעו כי הלאו של מדות ומשקלית‪ .‬עונשו‬
‫חמור אף בשאר האומות בכללות‪ .‬שמחלל ה׳ במקהלות‪ .‬וכל הממון שאינו של יושר‪.‬‬
‫לא יתקיים ביד בעליו ואפי׳ העשיר‪ .‬לא תאמין בו התעיף עינך בו ואיננו‪ .‬ויהיה חסר‪.‬‬
‫ודעו כי ה׳ הוא ה‪1‬יהים יביא במשפע על כל נעלם בכף שניה בשאול תחתיה שקול‬
‫נשקל‪ .‬ובמדה אשר מדד בה יהיה נסקל‪ .‬ועונשו חמור ולא יהיה קל‪ .‬ובכף הקלע‬
‫יהיה מעוקל‪ .‬או יהיה תלוי בדקל‪ .‬כללו של דבר בין שהוא ב״ב ובין שאינו ב״ב‪.‬‬
‫הקונה מכם והמוכר לכם‪ .‬מדה אחת תהיה לשניכם‪ .‬ומשקל א׳ יהיה לכם‪ .‬ויהיה‬
‫לאיןוז אמת הכל כאשר לכל יהיה האמת לאמיתי‪ .‬ושלא להונותם כלל קול דבר‬
‫בעתו ‪:‬‬
‫מרט באמונה‪.‬‬
‫מו״מ‬
‫תהיו עושים באמת ובאמונה‪ .‬יהיה עם מי שיהיה א' חכם וא׳ תם ואפילו‬
‫עם קטני אמנה‪ .‬אחד האיש וא׳ האשה כי זה הוא עיקר ויסוד האמונה‪.‬‬
‫והיא היא מרה הגונה‪ .‬במדריגה העליונה‪ .‬לכל בעל שכל ותבונה‪ .‬ועי׳׳ז לבד משכר‬
‫טוב הצפון בגן עדנה‪ .‬יבואו גדודים סוחרים מכל עיר ועיר מדינה ומדינה‪ .‬ככתבה‬
‫וכלשונה‪ .‬מהר חושה שלח נא‪ .‬ולא תונו איש עמיתו אפי׳ פרוטה קטנה‪ .‬וכיש אם תם‬
‫וישר ולא ידע בשכבה ובקומה וסכומה ומניינה‪ .‬ותצא דיניה‪ .‬דבר זה מסור ביד צור‬
‫שוכן קדם מעונה‪ .‬והשמרו לכס בהשגת גבול זולתכם א׳ גדולה וא׳ קטנה‪ .‬ועני המהפך‬
‫בתררה לא תטלו אוחה מידו חיו בכל אופן שיהיה וכ״ש אם ע״י שטנה‪ .‬לא יכון אדם‬
‫ברשע ונק׳ רשע וכתיב והיה אם בין הכות הרשע‪ .‬לכן בני ידידי שימו לבכם שלא‬
‫תהיו גק׳ רשעים ח״ו ודבר זה צריך זהירות גדולה וכוונה‪ .‬ותחילת דינו של אדם‬
‫בעולם האמיתי אומרים לו נשאת ונתת באמונה‪ .‬לכן ובכן עצתי זאת בני הנכונה‪ .‬בכל‬
‫עניינכם תהיה על פניכם יראת הרוממות שהוא צופה ומביט אצל כל פינה‪ .‬קדמה‬
‫מזרתה ימה וצפונה‪ .‬ובקו היושר יהיו עשתנותיכס בכל עת ועונה‪ .‬ואפי׳ עם גוי צריך‬
‫להיות באמונה‪ .‬דגזל הגוי אסור מן התו׳‪) .‬עי׳ בס׳ אלה המצות להמר״י חאגיז ז״ל‬
‫סי׳ של״ז מל״ת וכלקה״ק אה״ע בהל׳ גיטין למען דעת כל עמי הארץ עם מי מנה(‬
‫וישכילו ההמון בכל אשר יעשו לטוב להם‪ .‬ולבניהם אחריהם ‪:‬‬
‫׳‬
‫גניבת דעת‪.‬‬
‫ר ^ י ‪ ,‬הלא תדעו‪ .‬הלוא תשמעו‪ .‬שאסור לגנוב דעת‪ .‬הבריזת‪ .‬ואפי׳ דעח העמיס‬
‫נכרים ונכריות‪ .‬ואפי׳ בדברים הגלויות‪ .‬ואבשלום יוכיח לעיגים צופיות‪ .‬לפי‬
‫שגנב ג׳ לבבות לב אביו ולב ב״ד ולב כל ישר‪2‬י בחרבו חרב פיפיות‪ .‬נתקעו בו ג‬
‫שבטים שנא׳ ויקח ג׳ שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום בלי רחמניות‪ .‬ינק׳ גנב האיש‬
‫הגונב רעת הבריות‪ .‬שנא׳ ויגנוב אבשלום וכו׳ לכן השמרו מזה וחיו להיות‪ .‬בכלל‬
‫האנשים הללו או בעצתם עצות נבערות‪ .‬ואפי׳ במקת וממכר ובכל ענין תהיו זהירים‬
‫לפתוח עיניס עורות‪ .‬שאם היתם יודעים שיש איזה מום בדבריה אשר אתם מיכל ים‪.‬‬
‫תהיו‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫צו‬
‫גניבת דעת‬
‫לצו‬
‫‪.‬מד‬
‫ההיו מודעים לקונים הםוחריס‪ .‬ולא תגהצו כלים ישנים ותניחו אותם עם החדשים‬
‫עד שלא יהיו נכרים‪ .‬ולא תשרו הבשר במים הנגרים‪ .‬לפי שמתלבן ובחוש נראה‬
‫שהוא שמן כמו פרים‪ .‬ובשר נבילה בכלל שתועה לגוים לא תהיו מוכרים‪ .‬אעפ״י‬
‫שהנבלה כשחוטה היא אצלם מותרים‪ .‬ולא ירבה אדם בתקרובות‪ .‬כשיודע שאינו מקבל‬
‫שזה גמי גונב הלבבות‪ .‬וכן לא יסרב האדם בחבירו‪ .‬לאכול עמו בחצירו‪ .‬והוא יודע‬
‫שאינו אוכל ומכביד עליו ומפצירו‪ .‬וכן כל כיוצא מאלו הדברים‪ .‬הללו אםוריס ותמים‬
‫ההיה עם ה׳ גיהיך אדיר אדירים‪ .‬כי בעון זה אתם מחללים את ה׳ ואויבנו מיקרים‪.‬‬
‫והנה לפניך לשון הסמ״ג בפרשת אלה הדברים‪ .‬ואני דרשתי לישראל בעדת ישרים‪ .‬כי‬
‫אותם המשקרים‪ .‬לגויים נכדם‪ .‬וגונבין להם ממונם ודעתם בסתר דברים‪ .‬הם בכלל‬
‫מחללי ה׳ יוצר המאוריס‪ .‬שהם גורמים שהגוים אומרים אין תו׳ ליש׳ ופיהם פוערים‪.‬‬
‫ואומרים שארית יש׳ לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ושקרים‪ .‬ולא ימציאו בפיהם מענה‬
‫לשון תרמית הדוברים‪ .‬כי העון הזה‪ .‬אשר אחה בוזה‪ .‬הוא חמור‪ .‬מכל האמור‪ .‬בעון‬
‫כריתות ומיתות ב״ד החל וגמור‪ .‬אויה עלינו‪ .‬וי לנפשנו‪ .‬אוי נא לנו‪ .‬כי חטאנו‪ .‬כי‬
‫יספנו רעה על חטאתינו‪ .‬שחללנו שם גיהיני‪• .‬אשר בידו הכל אוצרות שפע עו״ב והוא‬
‫הטוב הוא היודע ועד אשר מנע ממט‪ .‬ואנחנו מרדנו ופשענו‪ .‬וגנבנו‪ .‬והעוינו‬
‫והרשענו‪ .‬ומה לט לשקר בלשוננו‪ .‬ולגנוב דעות זולתנו‪ .‬למה לא יקצוף ה׳ על קוליט‪.‬‬
‫שגרמנו בעינינו חילול שמו הגדול והנורא אין קדוש כיסינו‪ .‬ופלילים היו צרינו ואויבינו‪.‬‬
‫כי בעונותינו‪ .‬הפרצה הזאת מרקדת בינינו‪ .‬ומאן דגיים גבר‪ .‬שתו בשמים פיהם‬
‫כיעיטם במדבר‪ .‬ואין לך דבר‪ .‬שהוא זך ונבר‪ .‬כי אחת דבר וב׳ שמענו על אכ״ו‬
‫לדם יארובו‪ .‬והאמונה מפיהם נכרחה וזל״ז בקרבו ישים ארבו‪ .‬הרחמן יצילנו וז״ז כי׳יר‪:‬‬
‫־ אונאת ממון‪.‬‬
‫הזהרו שלא להונות במדות או במשקלות‪ .‬להיותן קטנות או גדולות‪ .‬־ואפי׳ לשאר‬
‫העמיס‪ .‬שנא׳ לא תעשו עול במשפט במרה במשקל ובמשורה והדברים סתומים‪.‬‬
‫בין בין קאמר הפסוק‪ .‬והזהיר לא תעשוק‪. .‬למכור בחסידים‪ .‬אי לקנות ביתירים‪.‬‬
‫וקשה לפני אדר‪.‬אדירים‪ .‬עונשן של מ ד ת מעונשן של ע ד י ת החמורים‪ .‬וה׳׳ה כמו‬
‫הכופרים‪ .‬שאינם מאמינים ביציאת מצרים‪ .‬לכן ישתדל האדם לצדק המשקלות והמאזנים‪.‬‬
‫כי כל המשקר במדות או במשקלים‪ .‬חסידים ויתירים‪ .‬הס נקראים‪ .‬עיים שח״ת‪.‬הפי׳‬
‫עו״ל משוק״! שנרי תרים תועב׳׳ה‪) .‬כמבו׳ בפוס׳ עיע( וגורמים ה׳ דברים‪ .‬מטמאים‬
‫הארץ‪ .‬כשקץ והעכבר והשרץ‪ .‬ומתלל א ת ה ׳ גיהי קדם מעונה‪ .‬ומסלק השכינה‪ .‬ומפיל‬
‫את יש׳ בחרב לפני הצרים‪ .‬הסוררים האכזרים‪ .‬ומגלה אותם‪ .‬מעל אדמתם‪ .‬ובכלל‬
‫הפסוק‪ .‬בא לאסור ולפסוק‪ .‬כל יין עול שלא יטמין במלח •אבן המשקל‪ .‬כרי שיתלחלח‬
‫יהיה קל• ולא ישפוך על המרה ממקום גבוה כ ד שקלוח יעלה‪ .‬ויראה כמו מלא‪.‬‬
‫)עי׳ רמב״ס וסמ״ג וס׳ החלכוך כיב( ואפי׳ להשהות בבתי החצריס‪ .‬המרות והמשקלות‬
‫היתירים‪ .‬או החסידים‪ .‬אפי׳ אין דעתו להיות בהם קונים ומוכרים‪ .‬אלא לתשמישי‬
‫הבית אפייה הם אסורים‪ .‬ואפי׳ לעשות המרה עביט של מי רגלים המכוערים אסור‬
‫כשאר האיסורים‪ .‬ותייב לשבר אותם עד שלא יהיו ניכרים‪ .‬כדי שלא ייייו למוקש לעובי״ים‬
‫ואם השהה אותם אפי׳ בחדרי חדרים‪ .‬אע״פ שלא קנה ולא מכר בהם הוא עובר בלאו‬
‫הדברים‬
‫צו‬
‫אונאת ממון‬
‫לצו‬
‫הדברים אמורים‪ .‬שנא׳ לא יהיה לך בביתך אבן ונו׳ גדולה וקטנה וכו׳ )חרירים (בני‬
‫תנו לב להבין הדברים הפשוטים‪ .‬לבד מהנסתרות לה׳ והזהרו בכל העתים‪ .‬ולא‬
‫תהיו נכשלים ח״ו בא׳ הפחתים‪ .‬ובטחו בה׳ עדי עד הוא מוריש ומעשיר ותהיו‬
‫נמלטים‪ .‬ולא יהיו הדברים הללו בין עיניכם קלים או מעועלס‪ .‬ח״ז חיו‪ .‬דברי עעם‬
‫הם \ אחד א׳ אמרם• אשר במאמרם‪ .‬יודעי בינה לעיתים‪ .‬הוא יצילכם ואת זרעכם‪.‬‬
‫מכל חתתתיס‪ .‬ומכל מיני משחיתים‪ .‬כי״ר ‪:‬‬
‫כת ליצנים‪.‬‬
‫הזהרו‬
‫מכת לצים המתלוצצים לא תשבו בישיבתם‪ .‬מנעו רגליכם מנחיבחם‪ .‬ולא‬
‫תלכו בדרך אתם‪ .‬כי הם שומעים תרפתם‪ .‬ותדלו לכם אפי׳ מקצה‬
‫האחרון ממועצותם‪ .‬פן תלמדנה מאורחותס‪ .‬וחיו תהיו נמנים עמהם בעדתס‪ .‬ומעט‬
‫מעט דרכם ותחבולותס‪ .‬תעשו כמעשיהם בעלילוחם‪ .‬ומעט קטחהיו נלכדים בשחיתותם‪.‬‬
‫ולא תחזו את הגיהים הנותן ליעף כח די מחייתם‪ .‬כי אור נשמתם‪ .‬אפל שפל ונעתם‪.‬‬
‫לכן לא תשמעו לעצתם‪ .‬ולא תהיו מםיעת חברתם‪ .‬כי ריש ולענה שיתתס‪ .‬ובשאול‬
‫החתית תהיה מדרגתם‪ .‬שם תהיה קבורתם‪ .‬שם תהיה מיתתם‪ .‬נא בני תוסו לנפשכם‪.‬‬
‫ולא תטו אוזן למשמעתם‪ .‬ותזכו לחזות בנועם ה׳ צדיקים יושבים ובראשם עטרות‬
‫ואת יקר תפארת גדולתם כי״ר ‪:‬‬
‫חנופה‪.‬‬
‫ב^י יהירי‪ .‬כתיב ולא החניפו אח הארץ‪ .‬לברוח מזה מכל וכל במרץ‪ .‬כי מהכתות‬
‫שאינן רואות פני שוכן ערץ‪ .‬היא כת התגיפים עצרת בוגדים והנם שואפים‪.‬‬
‫להנאת עצמם ואחר הכבוד הס רודפים‪ .‬ומי שהוא חנף מביא אף לעולם‪ .‬עד כלותם‬
‫מהר דך ונכלם‪ .‬ואין תפלתו נשמעת‪ .‬ואין ידיעתו מכרעת‪ .‬ומעשה אגריפס יזכית כמה‬
‫יהיה נזהר האדם מזה ונפשו יודעת‪ .‬שהרי כשהיה אגריפס המלך קורא בס׳ית לפט‬
‫העם‪ .‬והגיע לפסוק לא תוכל לתת עליך וכו׳ זלגו עיניו דמעות באותו הפעם‪.‬‬
‫ואמרו לו לא תתיירא אגריפם אחינו אתה‪ .‬בה שעתא‪ .‬נתחייבו שוגאיהם של ישרגי‬
‫כלייה‪ .‬ונפלה עליהם אימתה‪ .‬שהרי אף שהיה מלך‪ .‬ואינן יכולין למחות כדל כעשיר‬
‫כהלך‪ .‬אפי׳׳ה נענשו כדל הולך‪ .‬לפי שהי״ל לשחוק‪ .‬ולא יאמרו לו אחינו אתה בלשון‬
‫מתוק‪ .‬וכן מעשה דינאי המלך עם שמעון בן שטח וחביריו כמ״ש בםנהדרין פ״ב‬
‫די״ט שבא גברי^ וחבטן בקרקע עי״ש ותבין‪ .‬וגודל העון הזה של התונף‪ .‬שמלכלך נפשו‬
‫ומטנף‪ .‬ומחשיב ח״ו עין של מטה• יש לה שליטה‪ .‬יוחד מעין של מעלה‪ .‬חס וחלילה‪.‬‬
‫והכי איתא בסוף סוטה עי׳יש ובתוס ‪ .‬לכן לא תחניפו לשוס נברא‪ .‬כי ממדה זו לא יצא‬
‫זולת פשע ועבירה‪ .‬והיא הראשונה מכיתות שאינן זוכות לראות אספקלריא המאירה‪.‬‬
‫ביוס בא היום ההוא ועת צרה‪ .‬והזהרו והשמרו לכם מעדת תניפיס‪ .‬ומהם תהיו נרפים‪.‬‬
‫ולא תהיו מתברתס‪ .‬ולא תלכו בעלתם‪ .‬כי כולם מנאפים עצרת בוגדים מראים תומה‬
‫נטהרת‪ .‬ותחתיה תעמוד הבהרת‪ .‬יכל הרואה אותם פיהם דוברת‪ .‬ודברים אומרת‪.‬‬
‫נחשבים כי הם הולכים בתמימות‪ .‬ואינו כן הבל יפצה פיהם כולם דברי מרמות‪ .‬תחבולות‬
‫וערמות‪ .‬זולתי לעוברי עבירה מוהר להחניף לפרקים מרוב פתר ואימות‪ .‬פן יפגעו‬
‫בכם‬
‫‪,‬‬
‫צץ‬
‫חנופה‬
‫לצו‬
‫מה‬
‫בכם הרודפים‪ .‬וירו תהיו נדחפים‪ .‬וכך אמרו הראשונים לעשות מאהב׳׳ה ר״ח מחניפים‬
‫את הרשעים בעולם הזה‪ .‬כי לחעוא הס יזםפים‪ .‬דק רע ול״ו יחשבו האנשים כל‬
‫היום ההוא וכל הלילה המה נאספים‪ .‬ולא נרפים הס נרפים‪ .‬וינועו אמות הסיפים‪.‬‬
‫מקול הקורא עומדים צפופים‪ .‬והמה מצפצפים‪ .‬ותוחלתם נכזבה תמיד מצפים‪ .‬דבריהם‬
‫מתוקים מדבש ונופת צופים‪ .‬והמה בוערים כגחלי אש נחשים שרפים‪ .‬ולחמם עונת‬
‫רצפים‪ .‬מלוח עלי שיח קוטפים ונקטפים‪ .‬ולא ידעו ולא יבינו אחרית לרדת שחת הם‬
‫נדחפים‪ .‬בחוץ יעמדו זעומים נזופים‪ .‬ופניס ליו היו להם רעיס זועפים‪ .‬לרע ירוצו‬
‫תרטומים אשפיס‪ .‬ידם בכל במכשפים ובמנאפים‪ .‬הירא את דבר ה׳ לינצל מכל עברה‬
‫וצרה‪ .‬ביוס הדק הגדול והנורא‪ .‬יחרד וילפת אל הטובים והיפים‪ .‬אשר כלתה נפשו והנם‬
‫שואפים‪ .‬לעמוד על המשמר לשקוד על דלתים‪ .‬ובריח ערב ובוקר וצהרים נוצר חסד‬
‫לאלפים‪ .‬שאי אליו כפיס‪ .‬וכל מעשיך יהיו לש״ש‪ .‬ותהיו מן המושלים ברותם‪ .‬בעוז‬
‫ותעצומות לבלתי תשמעו קול שיחס‪ .‬כי מהבל ימעטו בכל עניינם ותשש כחם‪ .‬ובזה‬
‫תזכו לחזות בטעם הטוב ההוא בכלל הצדיקים הנאספים‪ .‬ועטרותיהם בראשיהם‬
‫מתעטפים‪ .‬ריבי רבבוח ואלפי אלפים‪ .‬בשמחות וגיל ופנים צהובות ולא נכספים‪.‬‬
‫נהנים מזיו השכינה מקום אופנים וחיות הקדש ושרפים‪ .‬עין לא ראתה יעשה למתנה‬
‫לו נוצר חסד לאלפים‪ .‬ואס תראו אדם שאינו מודיע לחבירו את דרכיו שאינם טובים‪.‬‬
‫ומחניף לו בדברים יפיס‪ .‬ולא די לו‪ .‬אלא הרתיב את גבולו‪ .‬ואומר לו‪ .‬אשר בדברו‬
‫מעריב ערבים‪ .‬מעשיו כולם ישרים ונכוחים וחשובים‪ .‬גם מדרך זה לא תעבירו‪.‬‬
‫וחדלו לכס ממנו ועמו לא תתחברו‪ .‬כי גורם רעה לעצמו ולחבירו‪ .‬משאי׳כ הארס‬
‫שאינו מחניף לזולתו‪ .‬יהיה מי שיהיה אפי׳ ידידו ועמיתו‪ .‬אם רואה אותו• עושה שום‬
‫דבר שאינו מתוקן הוא מגלה רעתו‪ .‬וחרפתו לא תמחה עד אשר ישיב וניחם ויתקן‬
‫עוותתו‪ .‬ועל פניו מוכיחו ולמוטב הוא מחזירו‪ .‬ויאמר לו זה תוכל עשוהו‪ .‬כי נכון‬
‫הוא‪ .‬וזה חדל ממט אזן שמע ותאסרהו‪ .‬עם ז‪ :‬תתקשרו‪ .‬ועם סיעתו תתחברו‪ .‬ובו‬
‫תרבקו‪ .‬וע׳׳ז וכיוצא בו דבריהם ז״ל יחדיו צדקו‪ .‬וקנה לך חבר‪ .‬להראוח חסרונך‬
‫מכל הע בר‪ .‬דעו וראו כי פי המדבר ונתלו לעולם‪ .‬שכר טוב בעמלם‪ .‬לפני ‪2‬יהים חדם‬
‫ומלך עולם כייר‪ .‬ואה׳׳ח בכיי גרועה מדת התונף יותר מהעובד ע״ז‪ .‬כי העע׳י׳ז יש‬
‫תכלית לנעבדיו כפי סכלותו‪ .‬אבל החזנף אין קצה לנעבדיו כפי רשעתו‪ .‬ואמה״ח‬
‫אם אשמת השקר קשה עד מאד רע מחנו החנופה‪ .‬כי כל המתהלך בה אין למכתו‬
‫תרופה‪ .‬ע ע ל ב׳ פנים‪ .‬לא ישא לו ‪ b‬פנים‪ .‬ואמז״ח המשבח אחר הפך עדותיו‬
‫להי׳ר‪.‬‬
‫צו‬
‫לשון הרע‬
‫לצו‬
‫הדברים המכאיבים לבס ומצערים‪ .‬ולא תהיו אותם מקבלים‪ .‬הקעגים עם הגדולים‬
‫וכמאמר הכתו׳ לא תשא שמע שיא‪ .‬ותרגומו לא תקבל‪ .‬אזהרה שלא להאמין ולקבל‬
‫רע על חבירו‪ .‬ולא יט‪ :‬אתר עצת יצרו‪ .‬לעבור על דעת קונו ויוצרי‪ .‬שהרי שבשעה‬
‫שדהע״ה האמין לציבא ואמר למפיבישת אתה וציבא תתלקו את השדה‪ .‬יצאה ב״ק‬
‫ואמרה רתבעם וירבעם יתלקו את המלכות ובכלל השדה‪ .‬מיהו אם יאמרו לאדם‬
‫פלוני רוצה להזיקך‪ .‬או להורגך‪ .‬בזה יש לחוש ולהשמר‪ .‬וכן אם אמור יאמר‪ .‬פ׳ רוצה‬
‫להלוג ולהזיק פ׳ יש לו להודיעו כדי שממנו ישמר‪ .‬וזולח לא יזכר ולא יפקד ולא יאמר‪.‬‬
‫וע״ז בא הכתוב להזהיר ויתד תהיה לך על אזניך‪ .‬דיכוף אצבעו‪ .‬לתוך אזנו כדי שלא‬
‫ישמעו‪ .‬אפי׳ שמן מנלם‪ .‬מכל הדברים הנאמרים מקענם וער גדולם‪ .‬וזש״ה לא תלך‬
‫רכיל‪ .‬וארור נוכל‪ .‬אזהרה שמענו לא יוכל שים ארם‪ .‬לטעון הדברים מזה לזה‪ .‬מה‬
‫ששמעה אזנו או במחזה‪ .‬ומכאן נמי אזהרה על זה• שלא להוציא שייר וניבו נבזה‪ .‬וגס‬
‫דרשוהו חז״ל שלא יהיה רך לזה וקשה לזה‪ .‬כגון שופע או פרנס מנהיג העיר‪ .‬צריך‬
‫להיות לזה כמו זה גדול וצעיר‪ .‬דכתי׳ לא תלך רכיל בעמך‪ .‬וסי׳ל לא תעמוד על דם‬
‫רעך‪ .‬פי׳ בס׳ מנ׳י בשם הר׳׳מ מקולי רל לא תלך ברכילות ותטעון מאדם לחבירו‪,‬‬
‫הדברים אשר נאמרו‪ .‬אם הם של חרפות או גנות‪ .‬משא ׳כ אם שמע שרוצה להרוג‬
‫את תבירו אסור לימנע מלהגיד דברי המלשינות‪ .‬ואין להוסיף ואין לשטח‪ .‬כדי שישמור‬
‫עצמו‪ .‬ומי יעמוד לפני זעמו‪ .‬וכן פי׳ נמי רבי׳ יונה ז״ל)תרדים( וזולת זה לא יזכר‬
‫וכו׳‪ .‬ולא תדברו בגנות שום אדם אפי׳ בחדרי חדרים‪ .‬וכן אה׳י׳ח המדבר על אתרים‪.‬‬
‫אפי׳ במסתרים‪ .‬ידברו עליו בגלוי וירדו לצערי״ם‪ .‬ואמרו שא׳ דבר על תבירז אצל‬
‫א׳ מהגדולים‪ .‬אמ׳׳ל הורתני מומך הקטנים עם הגדולים‪ .‬במה שאתה מספר במומי ב״א‬
‫כי המתחפש במומי אחרים לגלותס‪ .‬חינו מחפש אלא כפי מומיו וכדמותם‪ .‬וכן אמרו‬
‫בנועם שיחתם‪ .‬ארם א׳ אחר לחבירו אט רוצה לרחקך מעלי‪ .‬בשביל שב״א מדברים‬
‫עליך‪ .‬אמ׳׳ל שמעתני באזניך‪ .‬שאני מעולם דברחי באחרים‪ .‬אמייל לאו‪ .‬אמי׳ל א*כ הרחק‬
‫המדברים‪ .‬וארס א׳ האשים את חבירו על הדבר ששמע ממנו‪ .‬והתנצל עליו‪.‬‬
‫אמיל והלא ‪-‬מי שהגיד לי איש נאמן‪ .‬אמיל אילו היה נאמן‪ .‬לא היה מגיד אפי׳‬
‫צרעת געמן‪ .‬ואה״ח מי שיאמין הרכילים‪ .‬לא ישאר לו אוהב אף מן השפלים‪ .‬אף אם‬
‫יהיה חביב או קרוב יהיה בראש גולים‪ .‬ומי שמגיע הגידופים‪ .‬הוא המגדף בסבר פנים‬
‫יפיס‪ .‬ואה״חשכל המרות רעות‪ .‬בלבות הכסילים נדות ונעות‪ .‬עד כי יעו אותםהמדעות‪.‬‬
‫אם יתנו אותם הזמנים והשעות‪ .‬ואמר אל תגלה מסתורי ב״א הרעות‪ .‬פן דעותיך יגלה‬
‫אותם גי דעות‪ .‬וספר בטובתם כאשר תשא את שמותם‪ .‬ובמום שיש בך אל תגנה אותם‪.‬‬
‫הרחמן יצילנו מהולכי רכיל ולה״ר‪ .‬כי הדבר קשה ורע‪ .‬כי השקר והתנופה טמונים‬
‫• בקרבם‪ .‬ויראת הגיהים לא נגעה בלבכם ‪:‬‬
‫י אהבת האב לבן‪.‬‬
‫בניי‪.‬‬
‫שמעו מאמר החכם כי האב לא ינחיל לבניו טוב יותר מן המוסר‪ .‬כי בזה‬
‫ילך בדרך הטוב והישר‪ .‬כי האב סיבה לאבידת החיים‪ .‬והמלמד גרם החיים‬
‫הנצחיים‪ .‬ואה״ת השאירו לבניכם השם הטוב בעדי עדיים‪ .‬ולאוהביכםמאד ניב שפתים‪.‬‬
‫כי המלמד חכמה לבניו בנערותם‪ .‬ימצאו אחרית תקוה טובה בבחרותם‪ .‬כעץ השדה‬
‫אם‬
‫אהבת האב לבן‬
‫צן‬
‫מי‬
‫לצו‬
‫אם בראשית השנה תרבה עבודתו‪ .‬באחרית שנה יתן לך תבואתו‪ .‬כי אין דבר תשוב‬
‫אשר ינחילו אבות לבנים‪ .‬יותר מן החכמה‪ .‬לנער דעת ומזימה‪ .‬כי האדם קונה הון‬
‫בחכמה‪ .‬ומאבדו באולת יישאר אך למחםור בבושה וכלימה‪ .‬ואה״ח השכל מהבורא‬
‫שוכן רומה‪ .‬והטיפול הבן על האב מימים ימימה‪ .‬והלימוד על המלמד בדעת שלימה‪.‬‬
‫והחשק על הבן אמרתי אתכמה‪ .‬ט השבע לגיו כסיל צרי אל סכלותו‪ .‬השונא באולתו‪.‬‬
‫אך גס כי יכרתו‪ .‬כל עצי היער‪.‬לא יספיקו להסיר אילת קשורה מאיש זקן ונער‪ .‬כסיל‬
‫ובער‪ .‬לכן ט כ ח בנך מוסר‪ .‬גס בעומדו לפני שלטון ישר‪ .‬ואז באחריתו ינעם ויכשר‪.‬‬
‫ומגדולת העבד גדולת האדון נודעת‪ .‬בתוס׳ ולא מגרעת‪ .‬הנה יותר הוראה גדולה יש‬
‫באהבת הבורא אותנו‪ .‬עין רואה אהבת וחמלת האב לבנו‪ .‬בימיס אשר נזוף הוא ממט‪.‬‬
‫ומגורש ע״פ חוץ מלהיוח מאוכלי שלחנו‪ .‬ועזב אותו בהחלט‪ .‬מהרה חושה וימלט‪.‬‬
‫ואפ׳׳ה כרחם אב על בניס‪ .‬משגיח עליו בהסתר פנים‪ .‬וזה יותר הוראה מחמלתו עליו‬
‫בשבתו בטחו‪ .‬אכול ושבוע ודשן‪ .‬ושוכב על מעות שן‪ .‬כן עינינו אל ה׳ !יהיכי‪ .‬בזמן‬
‫הגליות והצרות לא עזב ולא יעזוב אותט‪ .‬אל המקרה ותסד ה עלינו‪. .‬בהסתר ומעל‬
‫פלו לא השליכנו‪ .‬ותמיד עק השגחתו עלינו‪ .‬ואפי בתרות אפו בנו לא זז מתבבנו‪ .‬כי בכל‬
‫צרותינו‪ .‬ל*ו צר אתנו‪ .‬וכרחם האב על בנו יחיד רתם עלינו‪ .‬ומיתר אהבת האב לק‬
‫הוא שיתנהג עמו בחושכלות עד אק חקר‪ .‬בכל הדברים‪ .‬מלידה כן בני הנעורים‪ .‬עד‬
‫כי יזקק לא דבק בו מום כי ההרגל נעשה לו טבע ונוסף גס הוא על העיקרים‪.‬‬
‫וכמאמר מוסר השכל ככתו בספרים‪ .‬שהמלך הישר כשיוליד בן אשר ימלוך תחתיו אס‬
‫יגדלהו שם בהיכלי מלך ובתי התצרים‪ .‬כולו אומר כבוד בעונג וטוב לב ומלבושים‬
‫יקרים‪ .‬הנה הבן ההוא יסמוך על טכלי עונג המצויירים‪ .‬ולא יתן אל לבו לקנות שם‬
‫ולעשות חיל בתכמות המפוארים‪ .‬אשר בהם יקנה דעת ותבונה בעיני העמים והשרים‪.‬‬
‫ולא יעלה על לבו תהפוכות הזמן והמקרים‪ .‬שבנקל יוכל לקחת החן והכבוד מעל ראשו‬
‫והטמריס‪ .‬ויהי שזלל וריק מחכמה מנוער מדעת נבער יישאר אך ל ח ובתי החסידיים‪.‬‬
‫לכן בהולדו מנהיגו בילדי הנכרים והזרים‪ .‬ומיד בהתחלת ימי הנעורים‪ .‬יוציאהז מהיכלי‬
‫מלך לבלתי לכת אחרי הבחורים‪ .‬וישלחהו אלעמי׳ק חברו״ן בארן נכריה להיות משרת‬
‫לסוהרים‪ .‬ולבעלי התכמות לקנות לב ודעת ותכסיסי המוסרים‪ .‬כדי שיכנע לבבו הערל‬
‫ויזכור את בני תלדו ולא יהיה פתי וסכל להשיב אמרים‪ .‬ואה״ח כמה מהסכלזת‪ .‬יגיע‬
‫אל הנער היוצא מחיק אמו לחיק אחותו‪ .‬כי אם באהלי נשים ישכון ממי ילמד חכמתו‬
‫ותורתו‪ .‬ואמר שלת בנך התוצה בלי תכריך בגדים וכסתות‪ .‬אך במטפחת דקה גם‬
‫ביום מטר וסגריר בפרטות‪ .‬יאק נסתר מתמת״ו‪ .‬ט לא תאונה לו שוס רעה לפט‬
‫קרתו‪ .‬כי משרתי ‪1‬יטם רותות‪ .‬ועתותי השנה אך עובים המה לבני תלד שובע שמתות‪.‬‬
‫אף ט ליוגה אשר גופו ונפשו‪ .‬מוכנים הם לילכד בפח יוקשו‪ .‬יותר היא לסבול שנויי‬
‫העיתים‪ .‬מחיש המפונק מנוער והדר בית נכאתו‪ .‬כי כמו שתוכל לחרות כל צורה ולעשות‬
‫כל כלי שתתפוץ משעוה‪ .‬כן הדבר הזה למושב איוה‪ .‬הלא תראה כי הפנים יוכלו‬
‫לסבול רות קש‪ .:‬וקור ותום וזרם מטר שוטף ואת כל אשר נעשה‪ .‬ומדוע זאת האס‬
‫נפרד הוא מגוייתנו‪.‬הלא הוא בשר מבשרינו‪ .‬יוךט באלה'הוא ניסה‪ .‬ללכת לתורף היום‬
‫ולקרח בלילה על ט ס ועל היבשה‪ .‬אם לא איפא מה הוא‪ .‬וכמי שכן שגי תכם א׳ לאיש‬
‫משוכני הצפוני‪) .‬כלו ששם קור גדול עד מאד( כי איך יוכל ללכת ערום ויחף ביום קרה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויען‬
‫צו‬
‫אהבת האב לק‬
‫לצו‬
‫ויען וישאלהו גם הוא בטוב מענה‪ .‬ואיך אתה תוכל ללכת בגילוי הפנים‪ .‬יר ההרגל תעשה‬
‫זאת מלפנים‪ .‬השיבו השואל אם כן הוא‪ .‬ענה החכם‪ .‬א״כ היא שימה על לבך כי כל‬
‫בשרי בשר הפנים‪ .‬ע״כ לזאת אל ירך לבבכם‪ .‬בעבירת יוצר נשמתכם‪ .‬כי כל תענוגי‬
‫העוהי׳ז הבל המה ואין בם מועיל‪ .‬וכן אמה״ח האירו לי מאורי השמש והירח ולא האירו לי‬
‫כאור שכלי‪ .‬נמכרתי לעבד ולעבדים ולא כבשה אותי אלא תאותי‪ .‬הריעו לי אויבים ישיטניס‪.‬‬
‫ולא היה מריע לי כנפשי בםכלה‪.‬הציקוני הצרות‪ .‬ולאהציקתני צדה כמרה רעה שבי יותר‬
‫מאשכלות ומדורות‪ .‬כל המזיקים הזיקוני‪ .‬ולא מצאתי מזיק כלשוני‪ .‬התהלכתי על הגחלים‬
‫ובתיך השלהבת נכנסתי‪ .‬ולא שדפתני כאש תמתי‪ .‬בעת משלה בי והלכה אתי‪ .‬רדפוני‬
‫צוררים ולא השיגוט כ״א עונותי‪ .‬בחנתי מנוחת העולם ולא מצאתי מנוחה לנ־שי כשתעזוב‬
‫המנותות במושלם‪ .‬הלכתי דרכים וירדתי ימים וסכנתי בעצמי‪ .‬ולא מצאתי סכנה כסכגת‬
‫העומד לפני המלכים‪ .‬השתוממתי במדברות‪ .‬ולא ראיתי שממה כשממון העוני‪ .‬אכלתי‬
‫משמנים ושתיתי ממתקים וטוב ייטם‪ .‬ונתתברתי לעלמות יפיפיות‪ .‬ולא נעמו לי בהשקט‬
‫ובבטחה כאשר^היה להיות‪ .‬אכלתי מדורות ושתיתי לענה ולא טעמתי מרה כמרור‬
‫מיתת הבנים‪ .‬ראיתי כמה צרות וכמה טלטולים וכמה חולאים וכמה מ ט ת רעות ועטוח‬
‫ועמדתי בכולם כקצה הגבול‪ .‬ועל אשה רעה לא יכולתי לסבול‪ .‬נשאתי כבדות ברזל‬
‫והחול והעופרת‪ ,‬ולא ראיתי דבר כבד כיראת ה׳ מבוררת‪ .‬תרתי בלבי איזה דבר שבו‬
‫יקל הנכבד ישכיר הגאוה וישפיל הרמים‪ .‬ואמרתי זה הצורך באיזה יום מימים‪ .‬ידו בי‬
‫חיצים ורגמו אותי כמ‪ :‬אבנים‪ .‬ולא הרגשתי בלה׳יר אפי׳ מן הקטנים‪ .‬לכדוט אויבי‬
‫ושמו עול על ציארי ורגלי באה בכבל ולא נשתנית צורתי כאשר נשתנית בדאגה ובאבל‪.‬‬
‫ראיתי כמה עשירים ולא ראיתי עשיר כמי שהוא שמח בחלקי• עשיתי כמת צדקות ולא‬
‫ראיתי צדקה‪ .‬כמו המשיב אדם נכבד למקומו ביד חזקה‪ .‬שמחתי במתנות המלכים‪ .‬ולא‬
‫ראיתי כשמחת הבורח מהם ומהנסיכיס‪ .‬בקשתי וחקרתי על טובות שבאדם ולא מצאתי‬
‫בו טובות כמדות טובות‪ .‬יעצוני כמה יועצים‪ .‬בחורים וישישים‪ .‬והוכיתוני כמה מיכיתים‬
‫בדברים צחים‪ .‬ולא הועילו בי תוכחות באהבה‪ .‬כתוכחות ימי השיבה‪ .‬ע״כ דפח״ח ‪:‬‬
‫אויב ושונא‪.‬‬
‫אויב‬
‫ושונא‪ .‬צריך להתנהג עמם בר׳ דבריס‪ .‬תחלה לדבר על לבס לשון רכה‬
‫ופיוס הדברים‪ .‬ואם לא הועילו תן לו מתנות‪ .‬ואם לא הועילו בקש עליו תחבולות‬
‫צפונות‪ .‬וא ל תלחם עמו ביד רמה‪ .‬וה׳ שמה‪ .‬לעשות בו נקמה‪ .‬כדמיון בועה הצומתת‬
‫בגוף הארס ובהמה‪ .‬צריכה ביקוע להוציא ממנה דמה‪ .‬ואס לא היעיל צריך לכוות‬
‫אותה‪ .‬ואם אין בך יכולת לחתוך יד השונא‪ .‬מהר לנשק אותה והשלם עמו‪ .‬והאדם‬
‫ישנא את הבוגד בו על קטנה שבקטנות‪ .‬יותר‪ .‬מעל הגדולה שברעות שהרע לאחרים‪.‬‬
‫ואה״ת כי השונא יותר קרוב לשפוט מעשינו משפט אמת‪ .‬יותר מאהוב נאמן אשר‬
‫אהבתו נרשמת‪ .‬ואה״ת ברבות על האדם האויבים‪ .‬מעלותיו קרובים‪ .‬והזהרו פן תעשו‬
‫שום רעה לשום ארם‪ .‬כי על הדוב לא יחול הרע אלא על ראש בעליו יהיה מה‬
‫שיהיה ירקרק או אדמדם‪ .‬וכמה רעות צפונות‪ .‬לנגישה הרע או גנות‪ .‬והשמרו נא‬
‫מדעות הקלים‪ .‬כי המה אל הנפש משפילים‪ .‬ומאד כבדים‪ .‬הלא תראה במעשיך העולים‬
‫יומיים וימחשיותיך תעורר את כל עישי רשעה ואת הזדים‪ .‬ואה׳־ח הוי על הסכלים‬
‫אשר‬
‫י‬
‫צו‬
‫ארב ושונא‬
‫ב!ז‬
‫לצו‬
‫אשר מדעת פידשים‪ .‬בפיהם שלומך דורשים‪ .‬ובלבבם רעה עליך חוישיס‪ .‬ואמרו כי‬
‫בנאי א׳ נפל מן הגג על איש א׳ והמית אותו‪ .‬והוא לא עשה רעה לעצמו ועמד על‬
‫משמרתו‪ .‬ובן המת הלשין למשפט הקריב אותו‪ .‬כי רוצח הוא לזולתי‪ .‬הבנאי ענה‬
‫אותו‪.‬אחי ידידי‪ .‬אם חמאת• לך‪ ,‬מעוני אל תנקני‪ .‬ודם אביך ידכש ממט‪ .‬עלהיאל‬
‫המקום אשר ממנו נפלתי אני‪ .‬ואט אתיצב במקום שעמד שם אביך‪ .‬ונפול עלי כטוב‬
‫בעיניך‪ .‬ואם ‪-‬תמיתני מחיל לך שמי לך‪ ,‬כי ‪ b‬יגלה סוד כל דבר אם רעה ואםיטובה‪.‬‬
‫‪ .‬על כן להיה גשמר פן ירדפהו עד תובה‪:‬‬
‫גנות‪.‬‬
‫בני‪ ,‬שמרו פתחי •טכס‪ .‬לבלתי תדברו גנות זולתכם‪ .‬יהיה מה שיהיה אף כי האמת אתכם‪.‬‬
‫לצרה הזאת מה לכם‪ .‬ובפרט בעוה״ר בזה ״ז כמעט הרוב בזה נכשלים‪ .‬הקטנים‬
‫~‬
‫עם הגדולים‪ .‬ואין מי יאמר זכיתי לבי מהדתי מתוכי‪ .‬ואם לא כילו מקצתו‪ .‬באבק‬
‫לה׳׳ר השתיתו‪ .‬והכי אמת בשם ילקוט ראובני שם רמז ויקרא ליה לב־ת‬
‫בשמו‪ .‬ר״ת לשון הרע‪ .‬מר וקשה המאורע‪ .‬שכת המדברים לה״רבכלב טבת מתגלגלים‪.‬‬
‫לכן• בט‪ .‬הזהדז והשמדו ולמדתם אוחם לבניכם אחריכם ‪.‬לעולם מקטנם כאשד הם‬
‫נימולים‪ .‬עד אשר תהיו כולכם רגילים‪ .‬שלא לדבר ולספר מגנות אחרים מזה תה־יו‬
‫נחדליס‪ .‬ואפי׳ בטובה‪ .‬תהיו ממעטים כי מתוכה תבואי לדבר הובה‪ .‬ושימו לב מ״ש‬
‫זיל‪) ,‬בגט פשוט ובירושלמי דפאה ובעין יעקב( ותראו עד היכן הגיע‪ .‬איסור העון‬
‫הזה עולה ובוקע‪ .‬ואל • תשגיחו במ‪ :‬שתראו‪ .‬עאף‪ .‬החכמים אשר למדו בתי׳ ׳וקראו‪,‬‬
‫בעון הזה נכשלו ראוני נערים ונחבאי‪:‬־ושתו בשמים פיהם וכי׳ ועל לבם לא העלו‬
‫מאשר פעלו‪ .‬וע״ז התפלל •דהמע״ה בשיר מהללו‪ .‬שמרה לפי נצרה על דל שפתי ויש‬
‫לנו מוסר השכל לא יכילהו רעיון‪ .‬הובא בסנהדרין דמ״ג מ״ש הקב׳ה שוכן ׳חביון‪.‬‬
‫בתשובתו ליהושע וכי ח״ו דלטור אט וכו׳ ע״ש אם הבעיון‪ .‬ילק הזהדי כאשר תדברו‬
‫עם ריעים האוהבים אתכם‪ .‬תתנהגו בהם כבוד‪.‬כפי יכולתכם‪ .‬ובזה תהיו רצויים לפני‬
‫קונכם‪ .‬וטיב לכם כל ימי חייכם‪ .‬ולא תבזו אפי׳ קטן מקטט הערך‪ .‬כ* הכל נברא‬
‫לצייך‪ .‬ואין לו עדך‪ .‬ולהיות קוראים לפניו אברך‪ .‬ועי״ז׳ תהיו נוחים׳ לכל נברא‪.‬‬
‫ולדבר דבר איזו היא דדך ישרה‪ .‬ולבלתי לכת אחרי הבחורים‪ .‬מזה ומזה תהיו שמרים‪.‬‬
‫ולבלתי הרבות בטיולים‪ .‬ושחוק וק״ר והיחוליס‪ .‬ולא תאבדו אפי׳ רגע א׳ בדברים‬
‫בטילים‪ .‬ט הזמן מאד נעלה הוא ויקד‪ .‬ובפרט לאנשי המחקר‪ .‬כי מאד הזלך הוא‬
‫ולא ישיב‪ .‬והשעה שעובדת חמת עכשוב‪ .‬וטמיס מתקצרים‪ .‬והולכים אינם חוזרים‪.‬‬
‫והביטולים אינם עוזרים‪ .‬והאדם אינו מת בפתע פתאום‪• .‬רק מעט מעט אגדשט‬
‫יהיה מי שיהיה אפי׳ מלאום לאום‪ .‬וכן אמד שלמה בחכמתו‪ .‬כי הולך האדם א ל י ט ת‬
‫עולמו‪ .‬לפי מקומו ושעתו‪ .‬ט‪ .‬בא יבא עתו‪ .‬נא בני תרגילו עצמכם כל מאי 'דאפשר‪ ,‬־‬
‫ללכת בדרך הישר‪ .‬ולא תתראו בפני רעים ואהובים בפטם נ ז ע מ י ס ‪' u - .‬‬
‫האדן שטת עולמים‪ .‬בלילות ובימים‪ .‬ותהיו טצולים מדדת שאולה מחמת המצידיו‪^/‬‬
‫אשמים‪ .‬ותזכי לדאות טוב נתלת שדי ממטמיס‪ .‬ואה״ח השוחק יפסיד את זולתן ייי־א‬
‫מפניו‪ .‬והזועם ירגיע עצב כל רואיו בכל ענייניו‪ ,‬ותשחת החברה‪ .‬ותחתית תעמוד‬
‫מהרה‪ .‬עברה וזעם וצדה‪ .‬לכן שמירה אחד שמירה‪ .‬השמרו לכס מכל אשר אמדתי‬
‫עוד‬
‫מתחי׳‬
‫ימ‬
‫י‬
‫צו‬
‫גנות‬
‫לצו‬
‫מתחי׳ וראש עד גמירא‪ .‬ויהיה עליכם סתרה‪ .‬בזה ובבא צנה וסוחרה כי״ד‪:‬‬
‫ד' כתות שאינם מקבלים פ׳יש‪.‬‬
‫בני‪ ,‬השמרו לכם משמרת אחר משמרת‪ .‬לא תהיו ממתכרת‪ .‬אלו הד׳ כתית שאינן‬
‫מקבלין פ״ש לעיתוי והמה חנפים שקרנים מספרי לה״ר לצניס‪ .‬ר״ת חשמ״ל‬
‫לא מהם ולא מקצתם כי כולם עצרת בוגדים שומנים ומונים‪ .‬ואפי׳ יהיה ביד האדם‬
‫תו׳ ומע״ט מעולמם העוב הס גערדים‪ .‬כמו דואג האדומי אשר נערד ונדחף מלהיות‬
‫במחיצה הצדיקים וכ״ש בקהל חסידים‪ .‬כי ההולכים באחת מאלו הכתות‪ .‬ידיו לעשות‬
‫עובה ורגליו הם נכרתות‪ .‬וה־׳ה ככופר בעיקר‪ .‬ולא הניח לזרעו שורש וענף כלל ועיקר‬
‫וע״ז ידוו הדווים‪ .‬אשר הם שקעים ושלים‪ ,‬ועם כתות הללו הם גלויס‪ .‬־ומתחברים‬
‫ומתיעצים את העם המתאוים‪ .‬אוי לנו‪ .‬אהה עלינו‪ .‬אויה לנפשותינו‪ .‬אללי על‬
‫נשמותינו‪ .‬ודמעותינו על לחיינו‪ .‬פוגת לא יתנו‪ .‬כמה רעות וכמה מאורעות הס גורמים‬
‫עלינו‪ .‬בשמים ממעל‪ .‬ומתחח לארץ השקונו הרוונו ס ס רעל‪ .‬אנה ה׳ חוסה על‬
‫עמלך ואל תביאט במשפע אנתגו וזרעינו וז״ז עם אנשים בני בליעל‪ .‬העוזבים אורחות‬
‫יושר במעלם אשר מעלו מעל‪ .‬ואתה העוב החזירם ‪1‬ר‪1‬ך העוב‪ .‬הצילם והצילנו מכל‬
‫קעוב‪ .‬ואין מן הצורך‪ .‬להרחיב הדברים ולהאריך‪ .‬בגורל העין של ד כתות אלי‪ .‬כי‬
‫כל הספרים מלאים זיו כל ארא לפי מהללו‪ .‬מספרים גודל עוונם ועונשם של מדות‬
‫הקטן לפי קוענו והגדול לפי גידלו‪ .‬בקש תמצא הלא בספרתס‪:‬‬
‫טובה תוכחת‪.‬‬
‫אס תראו איש חועא‪ .‬לא תהיו כאיש בועה‪ .‬כמרקחת חרב ותרבו עליי אשמה‪.‬‬
‫בדברי און ומרמה‪ .‬אדרבה מענה רך ישיב חימה‪ .‬וכפי‪.‬היכולה תוכיחוהו‪ .‬אזן‬
‫שומעת ותאשרהו‪ .‬טרם ריחו יהיה נמר‪ .‬וכבודו לקלון יומר‪ .‬וקרא זה אל זה יאמר‪.‬‬
‫כמין חומר‪ .‬ואם לא ישמע לקללכם אל תרבו תדברו‪ .‬כי מי יודע מרת נפשי וצערו‪.‬‬
‫פן יהיה למיקש ילע קודש ודברי אמת ניכרו‪ .‬כי בריבוי דברים לא יתדל אולת‪ .‬ולא‬
‫יש ללשון ממשלת‪ .‬ואולי תהיה תותלת‪ .‬פן יחזור בו מעצמו כאשר תכבה הגתלת‪.‬‬
‫אשר בערה בו וכאשר תראו שלא יש תועלת‪ .‬לא תנעלו הדלת‪ .‬וזאת עשו ותיו אל‬
‫תלכו בדרך אתו‪ .‬פן ת־יו תאלפו אורחותיו‪ .‬הן הן קצותיו‪ .‬ואשר לא ישמע לקול‬
‫מלתשים‪ .‬א׳ אנשים ונשים‪ .‬לא תתנו לפניו אבן נגף להיותו נתקל בה ונהדף‪ .‬ת ‪f‬‬
‫כי האלהיס יבקש את נרדף‪:‬‬
‫י‬
‫‪ .‬בטלה•‬
‫בני‪ ,‬עוד אט מזהיר אתכם אזהרה גדולה‪ .‬להשמר מאיבוד הזמן והבטלה‪ .‬ותמיד כל‬
‫ימיכם יהיה או בלימוד התו׳ או מלאכה! יהיה מה שיהיה אין בו מעילה‪ .‬כי‬
‫בעוה״ר רבתה זאת המכשלה‪ .‬יחד משירים שאנט יושבים בגורן‪ .‬עגולה‪ .‬בין ביום בין‬
‫בלילה‪ .‬חשבי קרנות אשר בביתם אק לחם ואין שמלה‪ .‬והן משיחין שיחח דקלים וזו‬
‫היא רעה חולה‪ .‬משחקים בקוביאות ובקליפות הקרטין עד שמתגבשים בהם מלאכי חבלה‪.‬‬
‫ויש עוד מזה באים לשבועת שיא ?שמו הגדול על אשר לא רצה להשיב אח הגדלה‪,‬‬
‫אשל‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ד׳ כתות שאינם מקבלים ‪£‬״ש‬
‫מח‬
‫אשר גזל או את העושק אשר עשק באין תמלה‪ .‬ולפעמים יעשה זאת העשיר לעני‬
‫ותעאתו כפולה‪ .‬ואם איש עני הוא ובא לאכול ולא נמצא אתו והנוגשים אצים ואת פ״ת‬
‫רזציים עוללים שאלו לחם חמתו מוכנה לשפוך סוללה‪ .‬על אשתו העדינה‪ .‬רבת המעלה‪.‬‬
‫בת חשובים ורמים לארץ עעדת ראשה נפלה‪ .‬כי דע ומד מזלה‪ .‬וכבודה וכבוד בית אביה‬
‫לקלק הומר כי הייתה זוללה‪ .‬אזלה ונדלדלה‪ .‬הביעו ודאו בני היקרים כמה קלקלה‪.‬‬
‫יוצאה מן הבעלה‪ .‬לבד מאשר יגיעים לריק ויזלדיס לבהלה‪ .‬ונשארים מזה ומזה הם‬
‫נעדרים לא משלות הרשעים ולא מיסודי הצדיקים‪ .‬לכן בני הדחיקו מעליהם ומכיוצא‬
‫בהם דרכיכם‪ .‬כי תברתס רבת הניזהין וחסרון יתרון ומעלה‪ .‬לפני כל ברואי מעה ומעלה‪.‬‬
‫וכל הדברים יגעים‪ .‬לא יוכל איש לדבר לשומעים‪ .‬ואיתא במדרש אמד הקב״ה בראתי‬
‫שמים ולא יגעתי וכו׳ ואיני יגע אלא כשאתם מרבדים דברים בעלים‪ .‬בדברי היתולים‪.‬‬
‫שגא׳ הוגעתם את ה׳ בדבריכם‪ .‬והכי איתא במש׳ אבות‪ .‬ואם בעלת מה״ת יש כנגדך‬
‫הרבה בעלים‪ .‬וכווגת הרבה כנגדך‪ .‬דוקא קא׳‪ .‬דלא אמר‪ .‬ביעזליס‪ .‬אלא בעלים‬
‫כגגדך‪ .‬דהיינו להרע לך‪ .‬לכן תעסוק בדברים עובים‪ .‬ודיבורים תשובים‪ .‬ולא בדברים‬
‫רעים ישקר וכזבים‪ .‬וכ״ש אס יהיה דברי חשק ואהביס‪ .‬עונותיו ילכדונו את הרשע‬
‫ויהיו נתתמים ונכתבים‪ .‬ולא מצאתי לגוף עוב משתיקה יותר מכל הרבדים העדיבים‪.‬‬
‫בזה יהיה ניצול מכל משאוח שוא ומדוחים כי כולם כוזבים‪:‬‬
‫אהבת ריע•‬
‫ד^י ידידי‪ .‬ואהבת לדיעך כמוך‪ .‬וכל המצות‪.‬שבין אדם לחבידו כגון לא תקום ולא‬
‫תעוד את בני עמך‪ .‬לא תשנא את אתיך‪ .‬כוונתו ית' לעשותם יתור א׳‪ .‬פה א׳‪.‬‬
‫*־‬
‫כדי שיהיו דוגמת העולמות‪ .‬שעליהם ואליהם נדמות‪ .‬אב״י• שכולם הם מיותרים‬
‫כשלימות‪ .‬ואם ח״ו ימצא מתלוקת ופירוד ביניהם‪ .‬לא ישרה שכינתו עליהם‪ .‬כדפי׳•‬
‫רשב״י ע׳יפ והוא בא׳ ומי ישיבנו‪ .‬ע *ד משז״ל כשישלח בשלום זע״ז אין השען נוגע‬
‫בהם‪ .‬ולא יקרב אליהם‪ .‬שנא׳ חבור עצבים אפרים הנת לי‪ .‬ושכי׳ אינה מסתלקת‬
‫מביניהם‪ .‬זהו פי׳ ומי ישיבנו‪ .‬כלו׳ אין שום ע ן אשר יכול לגרום סילוק שכינתו‬
‫מעליהם‪ .‬דוגמת דור אחאב אעפ׳יי שהיו עובדם ע״ז לפי שהיה שלום ביניהם‪ .‬היו‬
‫גנצתים במלתמותיהם‪ .‬וכשאין שלום ביניהם נופלים‪ .‬אעפ״י שהיו צדיקים גדולים כדורו‬
‫של דוד‪ .‬ולכן נתארך גלותינו‪ .‬על עון המתלוקת ושנאת תנם שהוא בינינו‪ .‬שעדיין לא‬
‫העהרט עצמנו ממט‪ .‬שכל העולמות זביז הם קשורים‪ .‬ומאירים ומזהירים‪ .‬ובהראות‬
‫הפירוד בתתתון דוגמת פירוד בג׳ העליורס הוא גורס‪ .‬ואין לך יתרון ע״ז יותר מזה‪.‬‬
‫ולכך אז״ל שפ״א היה מתלוקת בבה״כ של עבדיה‪ .‬ואמר א שבעבור מון הזה‪ .‬יהיה‬
‫אותו בה״כ בית ע״ז‪ .‬מ״מ כן היה‪ .‬ועוד כי יש׳ נשמותם חצובות מתחת כסא הכבוד‬
‫תוצב להבות‪ .‬וכולן יחד‪ .‬שם אחד‪ .‬להכי נק׳ בל׳ יחיד ע׳ נפש‪ .‬ובהיות פירוד ביניהם‬
‫למעה‪ .‬מדאין פירוד בכסא הכבוד למעלה‪ .‬חס וחלילה‪ .‬לכן לעת בא גואלינו‪ .‬יבא‬
‫אליהו וישים שלום רב בין יש׳ כזלני‪ .‬דכתיב הנה אנכי שילח וכי׳ ולב בנים על אמתם‪.‬‬
‫היינו שלום בחילם שלוה באדמנותם‪ .‬לכן כל איש יש׳ יחדד וילפת‪ .‬מלפני פירוד ת׳׳ו ביחידי‬
‫העליון ע״י העון שנ״תן ויהיה לאות ולמופת‪ .‬דתן ללבי‪ .‬כי כדי לקיים מציה ראשונה‬
‫בכל לבבו‪ .‬אחת דבר גיהיס שתים זו שמעתי אנכי ולא יהיה לך‪ .‬צדך שיהיה לו אה״ד‬
‫‪,‬‬
‫ושלום‬
‫אהבת ריע‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ושלום וריעות עם כל יש׳ ביתר חיבה‪ .‬גם ישתדל לשום שלום טובה וברכה בננולס‪.‬‬
‫ות׳׳ח לפי שיודעים הסוד הזה הרבה נזהרים בו‪ .‬לבלתי יבואו לדבר הזה ואליו לא‬
‫יקרבו‪ .‬כדאז״ל ת״ת מרבים שלום בעולם כי זה לזה אהבו‪ .‬כדי לקיים המצוה הראשונה‪.‬‬
‫היא שורש ועיקר כל האמינה‪ .‬ותנן בפיק דאבות במשנה‪ .‬הלל אומר הוי מתלמידיו‬
‫של אהרן וכו׳ ומקרבן לתודה‪ .‬ומה הלשון אומרת הוי‪ .‬לימא למוד מאהרן‪ .‬ועוד מה‬
‫בא להשמיענו זיל קרי בי רב הוא‪ .‬בקש שלום ורדפהו‪ .‬ועוד ׳למה תלה הדבר באהרן‬
‫יתלה הדבר במצותו ית׳ כי נורא הוא‪ .‬וציוה למחות שמו על המיס כדי להשקותו‬
‫לסוטה‪ •.‬כ ד להטיל שלום בין איש לאשתו‪ .‬שממנו למד רימ שהיה ירגיל־ לוי דרשתו‪.‬‬
‫בליל שבת מדי שבת בשבתו‪ .‬ופ״א נשתהה והיו שומעין דרשתו‪ .‬אנשים ונשים איש‬
‫וביתו‪ .‬ואתת •מהנה‪.‬׳ הלכה לביתה ומצאה בעלה מיצר בדאגתו‪ .‬שהנר היה הולך‬
‫לכבותו‪ .‬אמייל אנה היית‪ .‬וענתה אותו‪ .‬ואמרה לו‪ .‬בדרשתו של ר״מ לשמוע שמועתו‪.‬‬
‫גרשה והוציאה מביתו‪ .‬ואמ״ל לא תכנסי ‪.‬לביתי ותשחקי‪ .‬עד אשד תלכי ותרוקי‪.‬‬
‫בפניו של ר׳׳מ זהו מנחי וחלקי‪ .‬צפה הדבר ד״מ ברוה״ק ועשה עצמו חולה‪ .‬ואמר‬
‫לבני שכונתו דרשו בקשו לי‪ .‬אשה שיודעת להסיר עיהיר בלי מגרעת‪ .‬הלכו מחצר‬
‫לחצר עד אשר הגיעו לחצר אותה האשה‪ .‬אמרו לה השכנות‪ .‬לכי ותנצלי ממחלוקת‬
‫בעלך ומהקפדנות‪ ..‬הלכה ועשתה לו כדרך שעושים הנשים ללחוך המצח בלשונות‪.‬‬
‫אמייל ר׳׳מ עשי עד ז״פ ואח״כ אמר לה בלב תמים‪ .‬לכי א מ ד לבעליך אתה אמרת‬
‫פ״א ואני עשיתי זיפ‪ .‬אמרו לו‪.‬תלמידיו כך מבזין את התורה‪ .‬אמר להם בנעימה‬
‫ושפה ברורה‪ .‬ולא ‪,‬די למאיר להיות ־ כרבו‪ .‬שטה למחות שמו על המים כדי לשום‬
‫שלום בין איש לאשתו והאמת‪:‬והשלום אהבו‪ .‬ויש לפרש לשון הוי‪ .‬ללמד לבני אדם‬
‫הטועים‪ .‬האומרים איני יכול למחול לפלוט כי מעשיו רעים‪ .‬וחרף וגידף לי ומאד‬
‫הרעים‪ .‬וטבעי קשה לא אוכל להפכו ולעולם לא יהיה לי אהבה • עמו כשאר ריעיס‪.‬‬
‫ואעפ״י‪.‬שפעמים משלים עסתבירו הוא עושה חי־ לשפה‪ .‬כמו שאחזתו תקופה‪ .‬זה‬
‫דרך עע״ז שעברתם שמרה נצח‪ .‬ובא ‪.‬הלל להשמיענו‪ .‬שאין זה אמת והרשות נתונה‬
‫להפך לבס מרעה לעובה הנכונה‪ .‬ולהעשות בדיה חדשה‪ .‬וז״שז שהרשעים הם ביד לבס‬
‫מסורים‪ .‬אבל הצדיקים לבותם בידם‪ .‬נקשרים ונמסרים‪ .‬ומ׳׳ש שילמדו מאהרן‪ .‬לפי‬
‫שהי״ל זה אומנותו‪ .‬ומתבטל מתורתו‪ .‬והולך לשום שלום במקומו ורודף חוץ לביתו‪.‬‬
‫כששומע שיש מחלוקתו‪ .‬א״נ הוי מתלמידו של אהרן לפי שידוע כמו שיש בעוהיז‬
‫ישיבות‪ .‬שלומדים תו בקרבות‪ .‬כן בג״ע יש ישיבות‪ .‬לאלפים ולרבבות‪ .‬ואמרו בזו״ק פ׳‬
‫שלח שישיבהו של אהרן נקרא מתיבתא דרתימותא‪ .‬דיל של אהבה שלימתא‪ .‬שהיה‬
‫אוהב את הבריות ואוהב שלום‪ .‬ובהיות האדם עושה כמדתו‪ .‬הנה שכרו אתו ופעולתו‪.‬‬
‫שיושב בישיבתו‪ .‬ומ״ש אוהב את הבריות‪ .‬ולא אמר אי‪ .‬יש׳‪ .‬רמז שהיה מקרב את‬
‫הגויים והגויות‪ .‬הבאים להתגייר ומקרבם ומכניסם תחת כנפי השכינה‪.‬־ בטוב שכלו‬
‫ובמתק לשוט ובדעת נכונה‪ .‬כדאי׳ במס׳ שבת פ*ב עיש הגמ׳ והמשנה‪ .‬עיכ מס׳‬
‫חרירים‪ .‬לפיכך צדך האדם לספר בשבח חבידו‪ .‬ולתום על ממונו וכבוד יקרו‪ .‬כמו‬
‫שהוא חס על ממון עצמו ותוארו‪ .‬ויהיה תמיד רוצה כבוד חבירו‪ .‬ככבוד עצמו ועושרו‪.‬‬
‫ואהבתו ותמלאו על חבירו‪ .‬כאהבתו וחמלתו על עצמו ובשרו‪ .‬ומבקש תועלתו‪ .‬ושמח‬
‫בטובתו‪ .‬ומיצר בצרתו‪ .‬ובנחת ידרך חיבה יהיה דבורו עמו תמיד השולח אמרתו‪.‬‬
‫והמתכבד‬
‫‪,‬‬
‫אהבת ייע‬
‫צו‬
‫מט‬
‫לצו‬
‫והמתכבד בקלון זולתו‪ .‬אין קץ לרעתו‪ .‬ולא הגיעה לו בושתו וכלימתו‪ .‬אלא העריך‬
‫מעשיו המוכים וחכמתו‪ .‬למול מעשה תבירו וגדולתו‪ .‬כדי שיראה מכלל מתשבתו‪ .‬שהוא‬
‫גדול במעלתו‪ .‬וחבירו נופל ממנו לפי דעחו‪ .‬אפייה רבה חעאתו‪ .‬וגדלה אשמתו‪.‬‬
‫ואז־ל דבמצוה זו כלל ה׳ לנו כל מצות תורתו‪ .‬ומכלל האהבה שיאהב זולתו‪ .‬שיזהר שלא‬
‫לבזות לשום אדם גדול וקען שם הוא במשמעותו‪ .‬אל תהי בז לכל אלם סתם היתה‬
‫אמירתו‪ .‬לא לישראל ולא לגוי אסר אותו‪ .‬להונותו ולבזותו‪ .‬ומצוהעל האדם להיותו‪,‬‬
‫נבזה בעיניו נמאס‪ .‬ואת יראי ה יכבד‪ .‬שידמה עצמו נבזה ונמאס‪ .‬ולא יהיה ככליי‬
‫אובד‪ .‬אבל לאחרים כל מי שיודע בו שהוא יריש‪ .‬יהיה תשוב בעיניו לנכבד‪ .‬ויכוף‬
‫ראשו אליו כי תאוה הוא לעיניה‪ .‬כמאמר התנא והוי שפל רוח בפני כל אדם‪ .‬דהיינו‬
‫שכל מק אדם יהיה בעיניו גדול ממנו‪ .‬ויבוש מפניו ויפחד מהדר גאוני‪ .‬לעשות רצון‬
‫קוט‪ ,‬ועי״ז נכנסת אהבתו בלבו ונפשי‪ .‬קשורה בנפשו‪ .‬ואין לך אהבת ריע יותר מהעושה‬
‫זאת‪ .‬דבלה בטוב ימיו בגיל ועליזות‪ .‬ולא תהיו נמהרים‪ .‬להשיב על הדברים‪ .‬רק‬
‫במיתק רב קשב‪ .‬ותראו את הנולד אשד ישיב‪ .‬האיש שהוא יושב‪ .‬לנגד פניכם‪ .‬ואם‬
‫תסגרו עיניכם‪ .‬ותהיו נעלבים בקונכם‪ .‬מה תשיבו לזולתכס‪ .‬או אס תוכלו לשתוק מה‬
‫טוב תלקיכם‪ .‬מה נעים גורלכם‪ .‬וכן אמדו אס תרצה להיות צדיק‪ .‬להגצל מכל חדק‪.‬‬
‫ותהיה מרכבה ליסוד שקלקלת‪ .‬ושפע טוב מנעת‪ .‬ציל גם זו לטובה‪ .‬באה׳יר‪ .‬ולדבר‬
‫כמב על אתרים‪ .‬בלתי להערים‪ .‬ותמיד תהיו דנים לזולתכם זולת לכף זכות‪ .‬לעיתות‬
‫הצריכות‪ .‬ולשתות כלל מלדבר רע‪ .‬כי מר וקשה המאורע‪ .‬וסוף כל סוף יפולבדע‪.‬‬
‫ואם חיו שחת ארצה בברית המעור‪ .‬לא יוסיף על תעאתו להשחית את יש׳ בברית‬
‫הלשון על דביר פ״ה עו״ר‪ .‬בקללות נמרצות בזהיגעור‪ .‬ואדרבה הנה ברך לקחת‪/‬‬
‫וברך ולו׳ אשימה ללמד סנגוריא על הכל לכפר* על תעאתו ויאמר חעאתי‪ ,‬ובזה‬
‫תהיה אדכא למחלתו‪ .‬ואל תהי בז לכל אדם‪ .‬ואל תפליגו לכל דבר‪ .‬כי ה׳ חסדו‬
‫גבר‪ ,‬שכל מה שברא לא בראו לבעלה‪ .‬רק בתכמה גדולה‪ .‬רבת המעלה‪ .‬ומכל דבר‬
‫אשד נברא יש איזה הועלת‪ .‬אשד בשבילה נבראת‪ .‬או איזה סגולה נסתית‪ .‬וראוי‬
‫להשמד לבלתי תכניסו בק הקרובים ריב ומצה‪ .‬כי המריבה בין הקרובים‪ .‬תשרוק אל‬
‫הדחוקים הנאהבים‪ .‬שיעופו ויבואו גדודים נצביס‪ .‬ואמהיח כל הנפרד ממשפתתו לגור‬
‫יחידי באשד ימצא‪ .‬יסב !!נכרים שימשלו בו ויהיה לשמצה‪ .‬דעו וראו‪ .‬כי האיבה בין‬
‫השוכיא לזולתו‪ .‬כל מעשיו אף אם׳ הם לשבת 'יעשום לגנותו‪ .‬ובהפד האהוב והאוהב‬
‫תדב גדולתי‪ .‬יאמה״ח האהבה והאחיה בין האיהבים‪ .‬יבין בלב החייבים‪ .‬כי מריבת‬
‫האנשים והמדינות‪ .‬סיבה לששון העומדים סביבם בשיר רננות‪ .‬ואמה״ת אס יעלה‬
‫האדם לשמים שיאי‪ .‬וישיג כל מיני תענוג מאשר עיניו יראו‪ .‬ע ל ז לא יהיה לי‪ .‬העונג‬
‫שלו‪ .‬כשלימות אם יחיה יחיד‪ .‬שלא יוכל לספרו לאחזת מרעיו מה לידידי‪ .‬ולהתענג‬
‫עמהם יבא דודי‪ .‬ואמר בנועם אמריו‪ .‬ומחק דבריו‪ .‬היחידות טובה מחברה רעה‬
‫מאחזת מדמיו‪ .‬כי בזה חדוחקים ממנו כל פשעיו‪ .‬ומחמעטיס נגעיו‪ .‬והכל מהאויס‬
‫‪,‬‬
‫לו להיותמיודעיו‪:‬‬
‫אהבה‪.‬‬
‫בלל‬
‫גדול יהיה^ מסור בידכם‪ .‬והוא כולל כל המעשים שיש ‪ P‬ה׳ ^הינו ובינכס‬
‫‪J‬‬
‫ובין‬
‫צו‬
‫אהבה‬
‫לצו‬
‫ובין זולתכם כאשר כתוב בתורתו ו א ה ב ת לרעך במוך וארז'־ל‪,‬דסאט עלך לחברך‬
‫לא תעביד‪ .‬כי העושה הפך ח״ו כבלי אובד‪ .‬כי זה יביאכס לעשות רצון קונכס‪ .‬ככל‬
‫הכתוב בתו׳ משה אחת מהנה לא נעדרה‪ .‬ואל יליזו מנגד עיניכם‪ .‬הדברים‪.‬הללו‬
‫אשר אני דובר באזניכם‪ .‬כי הוא חייכם‪ .‬ובהקימו לכלל הזה תקיימו הכל‪ .‬וח׳׳ו בהעדרו‬
‫לא תקיימו שמץ מכל‪ .‬והזהרו אם חבירך עומד על המקח‪.‬לקנותו‪ .‬או למכור איתו‪.‬‬
‫ח ׳ו לא תהיו גרמה לנזקו‪ .‬ומכ״ש אם כבר גמר הענק שלא תזיקו‪ .‬וק״ו הוא אםבעוח‬
‫בך ומכירך שלא תפסידו חקו‪ .‬כי הוא עין פלילי ומה גם שלא תגרומו הפסד מ״ש שימםר‬
‫ביד אחרים והזהרו בעבירה קלה כבחמורה כי הם יחדיו ידובקו‪ .‬ואפי' באיסורי דרבנן‬
‫ואזהרותיה! אמת הם ויחדיו צדקו‪ .‬כי באהבתכם זולתכם‪ .‬תהיו גם אתם נאהבים ואפי׳‬
‫לנכרי בשוק תראו לו אהבתכם‪ .‬ועי״ז לא יתגרו בכם‪ .‬ומכ׳׳ש שלא להתגרות עם‬
‫שוס ארס‪ .‬יהיה מה שיהיה בשר ודם‪ .‬יציר כפיו ית׳ צור אשר*קדם‪ .‬וכולנו בני איש‬
‫אחד נתנו‪ \ .‬א׳ בראנו‪ .‬איש תככים עשיר ורש נפגשו‪ .‬חכם וכסיל צדיק ורשע נפרשו‪.‬‬
‫עושה כולם ה׳ הללו ‪ k‬בקדשו‪ .‬א״כ צריך האד ס להראות חיבתו‪ ,‬לכל ולא לבזותו‪.‬‬
‫וכל המתנהג בדרך •זה עליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר כי הכל משבחים ומפארים‬
‫אותו‪ .‬ואומרים אשרי גדלי ואשרי יולדתו‪ .‬ועי״ז יגדל כבודו ית׳ ותפאדתי‪ .‬שיהיו עבריו‬
‫עובים משרתים אותו‪ .‬והרגילו עצמיכם‪ .‬שלא לדאות בשום ארס חסרונותיו‪ .‬רק‬
‫הסתכלו במדותיו הטובות ובמעלותיו‪ .‬כי אין לך אדם שאין בו חסרון‪ .‬ואין לך ארס‬
‫שאין בו על זולתו שום יתרון‪ .‬לזאת תהיה אהבתכם לש׳׳ש כדי שתתקיים בעדי עדייס ‪:‬‬
‫גניבה‪.‬‬
‫ל א תגנובו‪ .‬אפי׳ מעשיר ני רב ־תילו ועובו‪ .‬ואפי׳ יהיה שר וטפסר‪ .‬ותאמרו זה‬
‫מה יהיה נחסר‪ .‬ולא ממחוסר‪ .‬ותאמרו מזה לא יתעשר‪ .‬כי השופט בצדק ידין‬
‫כל י נוצר‪ .‬על כל נעלם מעיני כל בשר‪ .‬ותו׳ הק׳ אסרה איסר‪ .‬אפי׳ כחרדל וכ״ש‬
‫פרוטה ופז;דיון זאיסר‪ .‬זה ודאי לא יכשר‪ .‬ואם גבר היצר תיש קל מהרה השב תשיבנו •‬
‫ועדיין כפרה מחוסר״ תבקשם ולא תמצאם באוצר‪ .‬ובעל האוצר יכפר מעלו אשר‬
‫מעל י ואפי׳ דעת גר נאסר‪ .‬וכ״ש חבירך עמיתך אתיך מבני בריתך'וגזל הכל בכלל‬
‫האיסור הוא‪ .‬והזהרו ממועצות היצר ותחבולותיו‪ ,‬כי הוא ממציא התיריו ברוב שקריו‪.‬‬
‫‪ .‬ומראה דרכים להפיל במכמוריו‪ .‬להכשיל הארס באיסור חמור כזה נ׳ לא נתתם ג״ד‬
‫של דור המבול אלא על הגזל ואפי׳ היו להם שאר עוונות ותבואות‪ .‬כי העין ההוא הוא‬
‫כפול בין אדם למקום וביט ובין חביריו‪ .‬ונוספה נחלתו‪ .‬של הגנב‪ .‬והגזלן‪ .‬ה׳ יצילכם‬
‫מחברתו ועצתו‪ .‬כי מגלה דעתי• שחייו אין רואה אותו‪ .‬תינת אדם כמותו‪ .‬מה יענה‬
‫לאפס זולתי שעיניו משוטטות לא ינוס ולא ישן אין אתר בלתו‪ .‬ולולי זאת יאמין שאין‬
‫אדם נוגע במה שמוכן לזולתו‪ .‬וכל מה שגזר עליו הי״ת בתכמתו‪ .‬בר״ה בודאי לא‬
‫יחסר ולא יעדיף‪ .‬וא״כ בעשות דברים הללו מורה מ״ע שאינו מאמין בהשגחתו‪ .‬ומסלק‬
‫בטחונו ממנו ללא יועיל‪ .‬לכן בני השמרו לכם ויחיה צדיק באמונתו‪ .‬והזהרו בממון‬
‫אחרים‪ .‬ואמה׳׳ח אם לא ידבק בו‪ .‬לא יחסר סיפוקו‪ ,‬כי הכל יאמינו מ ‪ .‬ואליו ישתוקקו‬
‫ומי שאינו נזהר יהיה נקל‪ .‬בזוי ומקולקל‪ .‬ואליו כפים יםפוקו‪ .‬ושיניהם יחרוקו‪ .‬הביטו‬
‫וראו וכו׳ לא תכחשו‪ .‬וכל היוצא מפיכם לטובה תעשו‪ .‬ומפני שום נוצר ונברא לא‬
‫תגידו‬
‫צו‬
‫גגיבה‬
‫נ‬
‫לצו‬
‫תגורו‪ .‬ואם חיו חבר עליכם איזה רוח תהיו מודים על האמת ומדברי כח‪ £‬וכזב‬
‫תתזרי‪ .‬ובפה עליו תאמרו‪• .‬דברים שאמרנו טעות הם בידינו ישיא ודבר כזב נאמרו‪.‬‬
‫והשמרו לכם שיהיה הלאו והן שלכם במשקל אחד‪ .‬והחת לשונכם לא יהיה נכחד‪.‬‬
‫•ולא תחליפו• דיבירכס ככל היוצא מפיכם תעשו אל תאחרו‪ .‬כל ימי חייכם ולא חעברו‪:‬‬
‫לא תשקרו‪ .‬וכל אשר ראתה עין שכליכס ושמעה אזניכם תאמרו‪ .‬ולא תותירו• ולא‬
‫תחםרו‪ .‬וכל שהוא בבל תאמר לא תאמרו‪ .‬ואפי׳ יהיה חרב על צוארו‪ .‬כי זה‬
‫א׳ מד׳ כתות שנדעך אורו‪ .‬משפל תוארו‪ .‬מלקבל פ״ש בפנים מזהירות כל א׳ לפי‬
‫שיעורו‪ .‬כמ״ש די״ש לא יכין לנגד עיני מאד מאד בני הרחק ל׳ו תרחיקו על דבר‬
‫שקר‪ .‬כי הוא אבי אביח הטומאה עד אין חקר‪ .‬כי על ידו כמה מדות עזבות הוא‬
‫עוקר‪ .‬וגורס כמה דעות רבות ליצורי עולם‪ .‬לכן בני חוסו לנפשותיכם ולנפשות אנשי‬
‫ביתכם מקענם ועד גדולם‪ .‬ועשו מחסום לפיכם ולא תשקרו‪ .‬ואפי׳ בדבר מצוה‬
‫אשר תכידם העיבו אשר דברו‪ .‬מותר לשנות אתם תשמרו‪ .‬ולכן לא תאמינו •ולא‬
‫תצתרו‪ .‬לשום אדם אס לא נבדק לכס כמה פעמים ותבינו לאש״ורו‪ .‬וכמאזיל יהיו‬
‫בעיניך כלסטיס יוכו׳ כי בעוה״ר בלב ולב ידברו‪ .‬לכן לכם המצוה הזאת תשמרו‪.‬‬
‫הביטו וראו מ״ש בס׳ ניעס המידות וז״ל‪ .‬אלמנה א׳ היתה במדינה‪ .‬לימים בא שמה‬
‫בתור א׳ יפה תואר ויפה מדאה ויהי לפנינה‪ .‬וידבר על לבה שתהיה לי לאשה עדינה‪.‬‬
‫ותאבה האשה וקיימי החתונה‪ .‬ויאספו כל אנשי המדינה‪ .‬ייעשו משתה ישמחה •ותעבור‬
‫הרינה‪ .‬והיה שם בעיר זקן'ונשוא פנים וישמע ק ו ל ‪ -‬ה ע ם ברעה יישאל להם‬
‫בשפל קול הט׳חנה‪ .‬למה קול הקרייה הומה הנה‪ .‬אמרו לו פלונית נשאת לבחור‬
‫א׳ שבא הנה‪ .‬אמר להם מה טיבו‪ .‬הוא טוב רואי ויפה עיניס‪ .‬אבל הוא גנב מפורסם‬
‫לפני השמש בצהרים‪ .‬אמר הזקן ראו כי השמש רצה להנשא‪ .‬והאר! בקשה מהשי״ת‬
‫שלא יתן לו רשות‪ .‬כי הוא לבדו מחמם ומיבש הארצות‪ .‬ומחריב הארץ ומבקיעה עת‬
‫לכל תפץ עת לעשות‪ .‬ועת לחשות‪ .‬כיש• אם יהיה‪ -‬לו בנים ובנות‪ .‬וידעו הבאות‬
‫והנכנסות‪ .‬אמד מחבר החידה אי׳זופ׳יטו •הפילוסוף‪ .‬תועלת הסיפור אין לו סון(‪.‬‬
‫שאין ראוי• לחמול על הרשעים‪ .‬בניס משחיתים זרע מריעים‪ .‬באומרם החמלה על‬
‫הרשעים‪ .‬ועל הרעים‪ .‬אכזריות לחסידים וילדי שעשועים‪ .‬תמימי רעים‪ .‬מפט שרוב‬
‫'הבנים דומים לאביהם‪ .‬כמ״ש והנה קמתם וכו׳ והצורה דומה ליוצרה‪ .‬והעוזר לרשע‬
‫'סופו ליפול בידי יאינו טשע‪ .‬לכן לבל ישרישו שרשיו‪ .‬מעקרין אותו מכל אנשיו‬
‫ע״כ בתום' לשון‪ .‬ע״ש‪:‬‬
‫שבועה‪.‬‬
‫ב^יי לא תשבעי אפי׳ על האמת כי אזהרות גדולות נאמרו‪ .‬למי שנתחייב לישבע‬
‫על לאמת ואז לו התירו‪ .‬ובעוה״ר בדוד יתום אשר אנחני בי אין גם א׳‬
‫שיוכל לו׳ לי התירי‪ .‬לכן תני כבוד וכבדו והוקירו‪ .‬שמו הגדול והטיא ילא תזכיייו‬
‫אותי בשביעתכס ח״ז כי יראי ייש משבועת שיא אשר בדברו‪ .‬מע׳רי י ‪ ,‬׳ ‪\ ,‬‬
‫בזה הזהירו‪ .‬יאור נשמתכם תאירו‪ .‬וכיש וקיו היא שלא תשבנגי לשיא ולאשר תשירו‬
‫ב‬
‫ר‬
‫‪3‬‬
‫ס‬
‫כ ]‬
‫יקיש יי י‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫שבועה‬
‫ולש‪.‬לאמת את דבריכם אשר נאמד‪ .‬כ ד להאמין אתכם בדבריכם ח ״ז בזה הזהדז‪.‬‬
‫ושם אלהים אתרים לא תזכירו‪ .‬ואפי' בע; ואבן לא תשבעו לרמות איש את תבירו‪.‬‬
‫כי הדברים הללו נאסרו לזרע אברהם כתירו‪ .‬ולא תגרמו לרותכם עד אשר תבואו‬
‫ליד שבועה‪ .‬ואף אם ריעכם גמלכם רעה‪ .‬ועי״ז תבואו ליד גלגול שבועה‪ .‬ובכל‬
‫ענייניכם שיהיה עם זולתכם הזדרזו והזהד‪ .‬שאתם תוותרו‪ .‬במאל מאד ועוז ותעצומות‬
‫עד אשר תתפשרו‪ .‬ע״י אנשים יאשר תכתרו‪ .‬ואד עוכ לכם עם ‪1‬יהים ועם אנשים‬
‫ולפניהם תתהדרו‪ .‬דעו וראו כמו שיש עונש גדול על שבועת שוא ומליש אשר ניתרו‬
‫עד אשר שקרו‪ .‬כך העונש גדול למזכיר שי״ת לבעלה וכו החמירו‪ .‬ואפי' להזכירו‬
‫שיית בכל לשון משאר לשונות כגון בל׳׳ע או כלע״ז הכל עובר על לאו דלא תשא‪.‬‬
‫והכוונה לא תשא אותו בפיך ת ו לשיא‪ .‬וכתיב לא ינקה את אשר וכו׳ דאינו בשביל‬
‫שנתחייב שבועתו‪ .‬אלא שישא אותי על שפתו‪ .‬ואפי״ה תייב את תעאתו ד מתסורו‪:‬‬
‫לך ושוב‪.‬‬
‫אי‪ £‬הייחם חייבים שוס ממון לאחרים‪ .‬לא תדחו אותם בלך ושוב ויהיו תוזריס‪.‬‬
‫כי זה בכלל דובר שקרים‪ .‬ואם יש ‪ to‬ידכם לסלק החוב למה לכס להערים‪.‬‬
‫ושלם תשלמו חיש קל נמהרים‪ .‬ואם אין לכם לשלם תפייסו בדברים‪ .‬ותבקשו הרתבת‬
‫זמן לפני העת ומכבודכם לא תהיו נתסרים‪ .‬וכאשר יפתח לכס אדיר חדירים את‬
‫ירו הרתבה‪ .‬תפרעו באה״ר באין אומר ואין דברים‪ ,‬ו ל ש וק״ז אם יהיה החוב‬
‫מחובות נדרים‪ .‬טוב שלא תהיו טרדם‪ .‬מאשר תדרו ולא תשלמו תכף לאמירה ולא‬
‫תהיו מאחרים‪ .‬כי הוא עון גדול ובאים בשבילו עונשים מכוערים‪ .‬ה׳ יצילכם ואת‬
‫זרעכם לעד ולדור דודים‪ .‬ואם חייבים לכם היו אחרים‪ .‬לא ת ת ג ד בם ולפניהם לא‬
‫תהיו עוברים‪ .‬וכפרע אם הס אומללים ותסיריס‪ .‬ונמצא דמם אתם מחסרים‪ .‬ואם‬
‫הם עשירים• לא תבקשו מהם בדברי קנטורים‪ .‬זולת כדבר איש את רעהו כאתר‬
‫תבירים‪ .‬ומזה תהיו נשמרים ונעזרים‪:‬‬
‫תביעת ממון‪.‬‬
‫אם היו תהיה לכס שוס תביעה‪ .‬עם הזולת העובה היא אם רעה‪ .‬הזהרו‬
‫בני‪,‬‬
‫בכל מאי דאפשר לפי העת והשעה‪ .‬שלא לאתר זמן המשפע אשר הוקבעה‪.‬‬
‫לא להרבות הוצאות‪ .‬בדתיהם הנלוזות אשר לעין הכל נראות‪ .‬ואפי׳ אם יהיה לכם נזק‬
‫עיי דייני תורתיט‪ .‬נאמן הוא ה׳!יהינו‪ .‬אשר נתן לנו‪ .‬את תורתו תורת אמת לשלם‬
‫לכם‪ .‬די מחסורכם‪ .‬וחיו אם תהיו זוכים מדיט התו׳‪ .‬עיי שקדכם ודכר כזב לבד‬
‫שהיא עבירה חמורה יוכל בעל היכולת להזיק לכם‪ .‬והזהרז מלהיות סרבנים לדייני‬
‫התו׳‪ .‬רק כאשר יבא לקראתכם שלית ל ד תיש תלכו עמו כדת וכשורה‪ .‬וזאת אזהרה‬
‫יתירה‪ .‬שלא לבזות ו ל ש לקלל את השליה ל ד כי הוא מעוברי עבירה‪ .‬והיא א׳ מ ל ד‬
‫דברים שחייבים עליהם ח״ו נידוי וצריך כ ^ ה ואם תוכרחו לילך בדתיהס‪ .‬השמרז‬
‫זה יהיה ד ק א אחר התראה לפני המו״ד או לפני אנשים יריאים‪ .‬ואד תוכלו לדון‬
‫נגמהם בדתיהם‪ .‬בריש גלי ולא תהיו נחבאים כי העון הז‪ :‬גדול עד מאד שאיבנו‬
‫״ י חקותיהם‪ .‬גדלה‬
‫^‬
‫‪.‬‬
‫אלילים ומעשה ידו י ׳‬
‫ז‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ן י א י ס י‬
‫ל‬
‫מ מ ו ן‬
‫ח כ ד ו‬
‫ע‬
‫תביעת מטון‬
‫צו‬
‫נא‬
‫לצו‬
‫רעתו ומאבל עצמו לדעת הפלא ופלא עד אשר ירד פלאים‪ .‬כי מחלל את ה׳ ותורתו‪.‬‬
‫ואק כפרה לאשמתו‪ .‬והזהרז כל אז״א בעענתז‪ .‬שת״ז לא יהיו עענזת שקר שעיי‬
‫תזכו בדין‪ .‬כי כל ממין אשר יצא ע״י עענות כוזבות בדק‪ .‬הרי הוא גזל מפורסם‪.‬‬
‫ובפנקסו נרשם‪ .‬וממנו ומזרעו יהיה נדרש‪ .‬כי רע חרוש יתרש‪ .‬רק תאמרו האמת‬
‫לאמיתו‪ .‬והמשפע לגיהים הוא‪ .‬הוא יתן בלב כל תכם לב לעשות משפע עבדו ואמתו‪:‬‬
‫הון מהבל ימעט‪.‬‬
‫אל תשמחו כי רב הונכם‪ .‬ורכישכס וקניינכם‪ .‬כי מי יודע אם הוא של אמת ואמונה‬
‫ולא יש בו מאשר נוגע לזולתכם‪ .‬ואם לעובתכס והנאתכס‪ .‬לפני בורא כל יוצר‬
‫נשמתכם‪ .‬כי לא יועילו כל אוצרות רשע‪ .‬אם ח״ו יהיה בהם חעא ופשע‪ .‬כ׳ מה בצע‪.‬‬
‫הוא הממוצע‪ .‬בזה יוכל האדם להיות צדיק ונושע‪ .‬מעצת אנשי רשע‪ .‬ותנו שבת‬
‫והודאה ליוצרכם‪ .‬על מה שחננכם‪ .‬ושמחו בתלקיכס‪ .‬אשר נתן לכס‪ .‬ה׳ ‪1‬יהיכס‪ .‬כי‬
‫הוא הנותן לכם‪ .‬כח לעשות תיל למלאות רצונו משמירת מצוותיו‪ .‬חקותיו ותורותיו‪.‬‬
‫ובקשו התפללו מלפניו ית׳ שיתמיד אותו העושר ברשותכם‪ .‬ותחשיבי שכל הממון אשר‬
‫יש לכס‪ .‬הוא פקדון אצליכס‪ .‬ברצונו העוב והפשומ נתנו לכם‪ .‬וברצונו הזך והישר‬
‫לכל אשר יחפוץ יענו ויעלו מכם‪ .‬לזאת אל תצעערואם הפסדתם אותו‪ .‬או כולו או‬
‫מקצתו‪ .‬ותהיו חודים ‪ W‬חי ואפס זולתו‪ .‬אשר הניח אותו‪ .‬בידכם עד עתה‪ .‬אך‬
‫לעולם תהיו דואגים‪ .‬וכל ימי חלדיכס תהיו נמוגים‪ .‬שלא יהיה העושר ההוא סיבת‬
‫רעתכם ואבדון נפשכם זלאתור תהיו נסוגים‪ .‬בעושרו של קרח שנאבד היא וכל אשר‬
‫לו רק רע כל המם מתמקמקים ומתמוגגים‪ .‬האמנם תבקשו מהעי״ת ותהיו תמיד‬
‫מתפללים ולא שואגים‪ .‬שתהיו תתם שולעים על כל אשר יש לכס אפי׳ על קנה אורגים‪.‬‬
‫כדי לעשות רצק בוראכם אשר יצר אתכם להיות עושים מעעיו ובתו׳ הלנים‪ .‬ולא‬
‫תהיו נשלמים ונאחזים ברשתו כמלודת דגיס‪ .‬ועל הכל תהיו שפלים‪ .‬בעיני הכל קעניס‬
‫וגלולים‪ .‬ותרבו בצדקה ומעע״וכאה׳ר‪ .‬ולהחזיק ב ד לומדי תו׳ העניים והאביונים‪.‬‬
‫שהיא שקולה כנגד הכל עאכ״ו עובה‪ .‬ואם אתם עושים ‪ P‬אזי תשמחי בעישרכס‬
‫שמחה רבה‪ .‬עובה ורחבה‪ .‬ומובעחים להיות מגני עוה׳׳ב‪ .‬ואליליזו מבין עיניכם דברים‬
‫הללו ותמיד תחשובו‪ .‬כמה האלם מהיר וזריז בענייני עוה״ז ג נ ל לבבי‪ .‬ולא יטח‬
‫ולא ישקיט עד אשר יעשה תאוות לבז‪ .‬יצבור ולא ילע מי אסף כשפי וזהבז‪ .‬ולמי הזא‬
‫עמל אי לשונאו וארבו‪ .‬ואולי לבעל אשתו בקרבו ישים אורבי‪ .‬ואפשר לסטים יהרגוהו כי‬
‫נתט עיטהם בו‪ .‬אי למלכות ילשיטהו מ ת ן לקולר בעיגדיס קשיס ו מ ד ם דמיו בו‪.‬‬
‫וכאלה צרות רבות ורעות מזה ומזה אופסו עליז מסובבו‪ .‬א'כ ל י בן בנז של קיו‬
‫י ת מ י ל ק ח ש י ב ישננד‬
‫ז‬
‫י״י»‬
‫ל א השלמתם‬
‫המימל עליכס‬
‫***‪Sw^f‬‬
‫מציה‬
‫זיצר‬
‫צו‬
‫הון מהבל יימעט‬
‫לצו‬
‫הילד לומר לכם •אילו הייתי ייתר ‪-‬עשיר‪ .‬הייתי עושה כו״כ וללכת ייתר בדרך היישר‪ .‬דעו‬
‫לל־ם כי זה דרך שטות ומניעת הטוב‪ .‬כי ‪ to‬הטוב‪• .‬ואם מצנע בכוונה יציל מכל קעיב‪.‬‬
‫וזבד טוב אבוד ויחטוב‪ .‬ובו יבוא ביינה לעולם שכולו ארוך וכלו טיב‪ .‬ועל הכל צריך‬
‫• האדם להודות לה׳ ט טוב‪ .‬הודאה גמורה‪ .‬בשמחה רבה בשירה וזמרה‪ :‬יצריך האדם‬
‫להיות עבד כחרק לגיהיו אין זולתו‪ .‬ומאי היא הנאמנות שיהיה שקוד ותדיר בעבודתו‪.‬‬
‫כמ״ש יתד התקועה במקום נאמן‪ .‬ר״ל‪-‬יהיה מזומן‪ .‬לא ‪.‬ימיט לעולם‪ .‬ומיראתו לא יהיה‬
‫נטמן‪ .‬וכתיב בל כמוטו פעמי והרשי! ברשתו אשרי טמן‪ .‬יפול בה פרט למזומן‪ .‬אחר‬
‫אשר התעיב עלילות ברשע‪ .‬על כל דבר פשע‪ .‬ובן מות הוא לאלך צדיק ח&ע‪ .‬ובצדת‬
‫עניותו ויםוריו העיז 'איש רשע‪ .‬והי״ל שלא יתרעם כלל ובדברי שקר אל ישע‪ .‬וכל‬
‫מת שמשיג יהיה לוי לחםד גדול ועיניו השע‪ .‬ובטובו הגדול תמיד כי חנון ורתוס הוא‬
‫ביום צרתוויישע‪ .‬עד כיתסדך גדול עלי ומה בצע‪ .‬ועוד בני‪ .‬העניות לאדם נודעת‪.‬‬
‫במקום צרעת והאדם שוגה בדברים שמביאים ׳צרעת‪ .‬לכן סבול המלקות בתוסצת ולא‬
‫מגרעת‪ .‬ודום לה׳ והתחולל לו ישיב מעליך אפו עת לעקור ועת לטעת‪ .‬והשלך עליו‬
‫יהביכם והוא יכלכלכם בחכמה ובתצוגת ובדעת‪ .‬ואפי בעת צלתצס תהיה ייראתו‬
‫בלבכם נקבעת‪".‬ועי׳ז לא תאכל אתכם התולעת‪.‬וכמ״ש עמואצכי בצרה‪ ,‬יופי׳ הרמב״ס‬
‫׳כשעמו אנכי בצרה‪ .‬ועפ״י דרכו בשכל כן דבק בו צרתו ותלאתו‪ .‬וצערו זטרדתו‪• .‬ולא‬
‫יטרידוהו מלחשוב בו ובעבודתו‪ .‬אין׳ לך עבודה זלבקית גדול מזה לכן אחלצהו‬
‫ואכבדהי‪ .‬ואראהו בישועתי‪ .‬ע״כ עיי חרירים דב׳׳ן ע״ב וכמאמר הח׳ אל תהיה שמח‬
‫במה שהגיעך מן העולם‪ .‬ואל תהיה דואג ונכלם‪ .‬על מה שלא הגיעך ממנו וממך‬
‫נסתר ונעלם‪-.‬והיה שמת במה'שהקדמת‪ .‬ודואג על מה שמתת‪ .‬ופחד ממי שאחר‬
‫המיתה‪ .‬זו‪.‬היא עיקר ביאתך‪ .‬וחמצא מנוח אשר ייטב לך‪ .‬ישכבת וערבה שנתך‪.‬‬
‫זכור נא את מעשיך הראשונים‪ .‬ותראה היאך הס משינים‪ .‬פעמים י מגונים‪.‬‬
‫בג‪/‬‬
‫י •ופעמים זדונים; פעמים תלך בדרך הנבונים‪ .‬לעשות מעשים ישרים ^ ונבונים‪.‬‬
‫ופעמים'בעצת שוטרים ומונים‪ .‬אשר כולם בלתי מתוקנים‪ .‬ואינם מונים‪ .‬וזכור •תמיד‬
‫בלבבך‪ .‬לשמור דברי פיך‪ .‬ומוצא שפתיך‪ .‬פן תהיה בלשונך‪ .‬חלל חרבך‪ .‬וחבל ה׳‬
‫־מעשה ידיך‪ .‬ותן לב לדעת כי שנות האדם כצל העופות‪ .‬וכי כל מעשיהם מצטרפות‪.‬‬
‫הללו למעלן והללי לישובן ביופי הזמן מתחלפות‪ .‬ובעירי התבל מהייצוא וכחלום יעוף‬
‫וצצפוריים הם עפות‪ .‬ונפלו גדודים עייפות‪ .‬ואהיה בהטיב לך הזמן‪ .‬הכל ?היו לך‬
‫לאח' נאמן‪ .‬ואם המקלה לך מזומן‪ .‬כולם לך כצרעת נעמן‪ .‬כי הזמן ייתן הנשר‬
‫בכלוב לאנחה‪ .‬וישלח את הזבוב לרוחה‪ .‬למשאת וארוחה‪ .‬ידע כי הזמן הוא טבעת‬
‫שאין עליה חותם‪ .‬ואמ״ה‪ .‬קבל מהזמן מה שימציא לך די סיפוקו‪ .‬כי המהפתיק במה‬
‫שמזומן לו לעולם הוא שמח כי הוא חלקו‪ .‬כי ב*א ־תמיד רודף אחר גלגל הנרדף ואס‬
‫יעמוד הגלגל‪ .‬הרי הוא הנקודה בתוך העיגול מעגל‪ .‬ויעיד ׳עליך הלל‪ .‬כי הוא‬
‫ממ‪ £‬דומה אל הגלגל‪ .‬גל עיניך וראה את עצמותיך כגל‪ .‬ותראה •כלימתך ותרפתך‬
‫תתגל‪ .‬כי מלבד מה שחוזר הגלגל‪ .‬הנה עדה המצבה ועד הגל‪ .‬לכן דע לך כי הזמן‬
‫יקר שבנמצאים‪ .‬ולא יערוך דבר מהנבראים‪ .‬כי בטובת העוה״ז אין יתרון לבעליה‪.‬‬
‫כי ברבות הטובה רבו אוכליה‪ .‬ומה יתרון לאיש יטריד בה רעיוניו‪ .‬יכי אס ראות‬
‫עיניו‪ •.‬ועל הרוב יהיה הון חמדתו‪ .‬ואוצרות סגולתו‪• .‬וחדרי משכיתו‪ .‬ובית נכאתו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫למספרי‬
‫הון מהבל ימעט‬
‫צו‬
‫נב‬
‫לצו‬
‫למספרי תהלתו ותפארתו‪ .‬בעוד חיים חייתו‪ .‬או למתרפיו אתרי מותו‪ .‬והזמן כקרא‬
‫צבוע‪ .‬ותבל דומה לגשר רעוע• תחחיו נחל שיניף עמוק עמוק ונתון חבל גרוע‪ .‬ודלי‬
‫נפוץ נבזה רצוץ וקרוע‪ .‬והדולה עצל ומתנצל שכל ימיו כצל ראשו פרוע‪ .‬כא״ש כרו״ע‪.‬‬
‫איש צרוע‪ .‬ותשבר כד על המבוע‪ .‬הזמן נקרא עיר ההדס‪ .‬כי כל הצולל בו יעלה‪.‬‬
‫בידו חרס‪ .‬כי הוא לדאגות ותלאות ערש‪ .‬ולא תאכל ממנו בלתי בלול עס ארס‪.‬‬
‫ואמרו החכמים הנעימיס‪ .‬אשר דברו על תולדות הימיס‪ .‬העוה״ז בדמות מסגר‪ .‬ובו‬
‫החרש והמסגר סוגר‪ .‬ופניו בעמון חבוש‪ .‬וערום ישיב כי יסובהו הזמן מבלי לביש‪.‬‬
‫ובו יחזה כי הוא אויב בכסות אוהב לבוש‪ .‬ואה״ת הרבה לעשות חסדים‪ .‬כי הזמן‬
‫מתהפך פעס יאחר ופעם יקדים‪ .‬פעם ישפיל הנכבדים‪ .‬ופעם ירים העבדים‪ .‬הזמן‬
‫בעת המבחן •והמחקר‪ .‬יקל האדם או יקר‪ .‬והשמד מאהבת האדם ומרעיו‪ .‬כי לפי‬
‫הזמן ירבו אוהביו ומיודעיו‪ .‬רגע יפגע בך פגע והמה סיבת למקראיו ונגעיו‪ .‬הזמן‬
‫יסתיר כנפיו בגשתו אלינו‪ .‬לאט לאט כאיש זקן וכאיש שיבה מתהלך לבא לנו‪ .‬ובהדביקו‬
‫אותני‪ .‬יפריש כנפיו ויברח מהד מהרוח מפנינו‪ .‬ואה״ח כל יום ויום מימי חיינו‪.‬‬
‫יביע אומר קימה והושיענו‪ .‬לכה אתנו‪ .‬הוקירו עתכס כפז וכתם‪ .‬יאל תוציאו רגע‬
‫ממנו בשו׳׳ק העתים‪ .‬בלי מחיר יקר כערכו‪ .‬וזכור עם כל טובה סוכה‪ .‬ועם כל‬
‫צרה תקיה ל‪1‬יהים שיעבירנה תיש קל מהרה‪ .‬כי בזה תתמיד הטובה ותנצל מפשע‬
‫ועבירה‪ .‬כי הזמן א היישר יקרא המית‪ .‬למקום צלמות‪ .‬מאיים השמים מזהיר‪ .‬והשאול‬
‫מתרעם והאדם ישן‪ .‬אמה״ח‪ .‬לא יראה האדם היעב לא דברים הקרובים• מאד‪ .‬ולא‬
‫הדברים הרחוקים מאד‪ .‬ואולי בעבור זאת גס הצעירים גס הישישים לא יראו יום מותם‪.‬‬
‫ההולך לקראתם‪ .‬אלה מפני ריחוקו‪ .‬ואלה מפני דוחקי‪) .‬כלו׳ קרובו(‪ ..‬ואה׳׳ח עוד‬
‫יולד לאדם כי ידע ערך הזמן‪ .‬הנה כי כן‪.‬היית האדם תוהה ומשתומם‪ .‬על איזה‬
‫דבר החולף בתוך הימים‪ .‬ונבהל עליו ברתת וזעמים‪ .‬אין זה כ״א מפחיתות שכלו‪ .‬ורוע‬
‫מזלו‪ .‬כי מי שהוא חכם אמיתי‪ .‬לא ישתומם על שום דבר‪ .‬אשר חולף ועבר‪ .‬כי לא‬
‫ימנע אם הוא מהדברים אשר לו סיבות עצומות‪ .‬וא״כ ממי יתמה כל ימות‪ .‬האם יתמה‪,‬‬
‫מהאש המכלה והמים המכבים‪ .‬או יתמה מלקות השמש‪ .‬והיכס יעככבים‪ .‬שיש להם‪.‬‬
‫סיבה להסתיר מאורס‪ .‬ורוב זוהרם‪ .‬ואס הס דברים מקריים‪ .‬ידוע כי אין מקרה אס‬
‫לא יהיה סיבה עצמית תחת השמים‪ .‬הקודמת לה כי גס פליתות הטבעיים‪.‬־ יש להם סיבות‬
‫עצומות‪.‬ואס הס דברים יקרו על המעע באותות השמים‪ .‬לא יתבהל מהם‪ .‬רק מי‬
‫שאינו יודע סיבותיהם‪ .‬העל אלה כל אשר יעבור על האדם ממקרי העתים‪ .‬והזמציס‪.‬‬
‫לא ישתומם ויקבל הכל בסבר פנים‪ .‬כי כן הסכימה דעת עליון אדון המעשים‪ .‬וכאזיל‬
‫כשם שמברכין על העובה כך על הרעה בימ כי הכל הוא מעשה ניסים‪ .‬וצריך‬
‫להיות שמחים וששים‪ .‬ואהיחאל ישמח האדם בעובת הזמן‪ .‬ואל ידאג על הרע המזומן‪.‬‬
‫כי שניהם כאחת המה דוגמת המן‪ .‬וחם השמש ונמס כי לא ידעו מן‪ .‬ואמרו כי מרגוע‬
‫ימי התלד כמו המרתף‪ .‬וכנחל שוטף‪ .‬הנה תמצאנו א ח ד שובו אל גדותיו‪ .‬לא ישאיר‬
‫כי אם רפש וכרע‪ .‬על פי מדזתיו‪• :‬‬
‫ס‬
‫שנאת חנם‪.‬‬
‫בני‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הזהרו והשמד לכם משנאת תנם‪ .‬לא מינה ולא מקצתה לשום בר יש מקטנם ועד‬
‫גדולס‬
‫צו‬
‫שנאת חנם‬
‫‪,‬‬
‫לצו‬
‫גדולס‪ .‬דכתי לא תשנא את אחיך‪ .‬חלילה לך‪ .‬כי היא שורש כל הרעות‪ .‬ברתת‬
‫וזוועות‪ *.‬נסתרות וידועות‪ .‬ראו מה גרמה שנאת יוסף אתיו אשר שנאוהו‪ .‬לאחד‬
‫הבורות השליכוהו‪ .‬ולעבד מכרוהו‪ .‬וכמעע שלא הרגוהו‪ .‬ובעון זה נתרב ביקו״ת‪.‬‬
‫ובגלות הארוך המר הזה ארך קצנו‪ .‬ועדיין לא נושענו‪ .‬אנו ובנינו‪ .‬ובני בנינו‪ .‬יותר‬
‫מהגליות אשר ידו בסיבת ע׳׳ז וגיע וש״ד כאשר היה עם אבותינו‪ .‬וכשם שואהבת‬
‫לרעיך כולל קיום כל התו‪ /‬כך השנאה לאחיך ח״ו לעבור על כל התו‪ /‬לזה בא‬
‫הכתו׳ להזהירנו‪ .‬להסיר מלככנו‪ .‬השנאה והתחרות‪ .‬כי מעוללת אשכלות מרורות‪.‬‬
‫פשעים רבים וכל העבירות‪ .‬על ידה יבא לדבר לה״ר דשקול כעבירות החמורות‪ .‬כחייבי‬
‫מיתות ב ד המקושרות‪ .‬ורכילות סמתה לאד ודרישת רעה‪ .‬על לא עובה השמועה‪.‬‬
‫וגורמת כמה וכמה נזקים‪ .‬ואליה מדובקים‪ .‬ודברי אמת הנכדם בעיניה אינם מצודקים‪.‬‬
‫ואז״ל איזהו שונא כל שלא דבר עמו ג ימים מסיבת השנאה והיו נואקים‪ .‬לכן בני‬
‫השמרו לכס והתענגו על ריב שלום בעדת הצדיקים‪ .‬כי האדם בהיותו שונא לרעהו‪.‬‬
‫אשר מזרע יש הוא‪ .‬יהיה מרכבה לטומאה‪ .‬שואה ומשואה‪ .‬דעשר קליפין מסאבין‬
‫הנקראים אויבי הי‪ .‬ובהיות האדם דן לכף חובה‪ .‬יהיה מרכבה לקלי׳ הנק׳ תובה‪.‬‬
‫ובאומרו לה״ר‪ .‬יהיה מרכבה לקלי׳ טמאה הנק׳ לה״ר‪ .‬ובהיות האדם מדבר ביךר‬
‫אין פתד ‪1‬יהים לנגד עיניו‪ .‬ומדבר לבריות ברוע פניו‪ .‬בכעס וזעקה‪ .‬יהיה מרכבה לקלי׳‬
‫העמאה ובו נדבקה‪ .‬אשר נקראה תדון אפו עברה וזעם וצרה‪ .‬אין פתר ^הים לנגד‬
‫עיניו ונמצאה חלילה‪ .‬דבק לעשר קליפין מסאבין כל היום* וכל הלילה‪ .‬מתק למתנה‬
‫קדושה מושבם‪ .‬וטמא יקרא יעלו עשב על גבס‪ .‬להכי במצורע‪ .‬שהיה מזגו רנג‬
‫ושונא אח איש יש׳ ודנו לחובה ודבר עליו לה״ר‪ .‬בלי פחד המאורע‪ .‬ועלה אפו באפו‬
‫ומיד הוא גצערע‪ .‬מה כחיב ביה והצרוע‪ .‬בגליו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע‪ .‬ובגדו‬
‫קרוע‪ .‬וכי וכו׳ מחק למחנה מושבו‪ .‬ואליו לא יקרבו‪ .‬ולא יגעו בו‪ .‬לפי שבחה אחרים‪.‬‬
‫יהיה הוא כבזיון ובגדיו פרומים אזיל סומקא ופניו מחוורים‪ .‬דהבגדים הם כבוד‬
‫האדם כמאמר רי״ו דקרי למאני מכבדותא‪ .‬וראשו פרוע נגד ק׳יר ומיעוט המורא‬
‫מבורא מעלה ומטה‪ .‬פ ל שפם יעטה שהיה לו לבלום שפתיו‪ .‬בכל שעותיו ורגעיו‬
‫ועיתותיו‪ .‬וצוהו ית׳ בתורתו‪ .‬בדד ישב ואין אחר אתו‪ .‬אולי ישוב מרעתו‪ .‬כי רבה‬
‫חטאתו‪ .‬וישוב אל ^היו וירחמט ישב ורפא לו ויקבל תשובתו‪ .‬כי בשובו ממדה זו ודאי‬
‫ישוב מכל המרות הרעות אשי בה נכללו וממנה הם יוצאות‪ .‬וחולפות ובאות‪ .‬כי לכל‬
‫הדברים אם אין יסוד אין בנין‪ .‬ולא יתקיים שום ענין‪ .‬לכן בני חיש עשו אתם בחחי'‬
‫היסוד תזק בקביעות‪ .‬שלא ימוט לעולם ויהיה לנתת לפני \ דעות‪ .‬ואח״כ כאשר‬
‫תבנו בניינכם לא תראו ולא תפחדו מרוח זלעפות ומזוועות‪ .‬כי יהיה לש״ש‪ .‬לעו״ע‬
‫הוא מתקיים‪ .‬ולכן בעונותינו‪ .‬נתעכב בנין קדשינו‪ .‬שהרי אמר ‪1‬יהיט‪ .‬התתילו אתם‬
‫לבנות היסוד ואני אגמור בטיט‪ .‬והנה בעוה׳יר אין שלום בארמנותיט‪ .‬כ״א שנ״ת‬
‫מרקדת בקרבנו‪ .‬לכן בן אדם עשה למעט‪ .‬וכקש שלום ורדפהו‪ .‬אל המקדש המעוז‪.‬‬
‫ברוב כל עוז‪ .‬אולי יתעשת ה^הים לנו‪ .‬והתחנן אל ה׳ בלילה‪ .‬ותשבו ב א ק על הבכייה‬
‫ועל הי׳ללה‪ .‬מצטערים בפיכם ובלבכם ורומז סלה‪ .‬ורדפו מהר השלום לעשות‪ .‬בכללו‬
‫ופרטו וכן תעשו כל הימים בו תדבקו לעשות‪ .‬כקין את גבורתו‪ .‬ואשר בכחכם עשו‪.‬‬
‫להושיע אח יש׳ מפח יוקשו‪ .‬ולא יעלה על רוחכם שנאת אדם לעולם‪ .‬מקטגם ועד‬
‫גדולם‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫שנאת חנם‬
‫לצו‬
‫ננ‬
‫גדולם‪ .‬ואף אם גמלנם רעה‪ .‬יש א׳ המשלם את גמולם‪ .‬הוא הנותן לכל הברואים‬
‫כדרכם וכפרי מעללס‪ .‬כי ידוע שמדת השנאה היא שהחריבה את בתינו‪ .‬וגלינו מארצנו‬
‫ונתרתקנו מעל אדמתינו‪ .‬ועובר על כמה לאוין הכתו׳ בתיי‪ .‬שעיי השנאה שמח‬
‫לאידו אפי׳ יפסיד נפשו ומאודו‪ .‬ולא יצעער עמו במיתת בנו יתירו‪ .‬דכתיב שמח לאיד‬
‫וזה מדת עשו הרשע ביקי סדקי‪ .‬כמ״ש וישעוס עשו וכו׳ ואפי׳‬
‫לא ינקה‪.‬‬
‫הרע לך חבירך ח״ו לא תשעמנו בלבך‪ .‬כי זה נחמד בבני עשי אשר עב׳רתס לנצחי‬
‫שמורה‪ .‬עברה וזעם וצרה לפי שהם נפרדים‪ .‬ולאלהוח רבים עובדים‪ .‬וכל ארא הוא‬
‫בפ״ע ואינם נצמדים‪ ,‬ולכן‪.‬נק׳ נפשות‪ .‬משא״כ אנחט עם בניי כולנו יחד עובדים‬
‫גי א רוקע ארצות‪ .‬ונפש א׳ נקראים‪ .‬וכולנו נחצבנו מתתת כסא כבודו זרע ברך‬
‫ויהיו נקראים‪ .‬אשר נקבו בשמות‪ .‬קראו בשמותם עלי רקיעים ואדמות‪ .‬ישראל עלה‬
‫מעלה מעלה‪ .‬עם סגולה‪ .‬חבל נחלה‪ .‬ולתתך עליון על כל גויי הארץ סלה‪ .‬וכשם שאין‬
‫ראוי לאדם לשנא א׳ מאיבריו‪ .‬אפי׳ אם הרע לו והגדל ציריו‪ .‬מה רבו צריו‪ .‬ואפי‬
‫סימא את עיניו והחשיך מאוריו‪ .‬כמו כן אנחנו עם בנ״י בחיריו אין מהראוי לשנא‬
‫חיו שום א׳ מתביריו‪ .‬דכל יש׳ תביריס הס‪ .‬ואב א׳ לכולם אותזים בידיהס מעשה‬
‫אבותיהם‪ .‬ואפי׳ אם יקפחו פרגסחכם‪ .‬אי ישיגו גבולכם‪ .‬או יריעו לכס‪ .‬לא תנקועו‬
‫בלבבכם‪ .‬ותדעו נאמנה שאין יכולת מספיק ביד שוס אדם לנגוע במה שמוכן‬
‫ומזומן לזולתו‪ .‬יהיה מה שיהיה אין לזרים אתו‪ .‬בחלקו ומנתו המגיע לו ונתלתו‪ .‬וכ׳יש‬
‫להרע לו בגוייתו‪ .‬אין ביכולתו ורשותו‪ .‬זולת מהי״ת שליתותו‪ .‬כמ״ש הניתו לו ויקלל‬
‫כי ה׳ אמר אליו לבזותו‪ .‬ומסתמא לא נגזר לו מה״ש רק מה שהגיע לו כדי פרנסתו‪.‬‬
‫כי כל העובות שעושה האדם עם חבירו‪ .‬הס גזורות וקצובות מאת יוצרו‪ .‬שאם רצון‬
‫הבורא יתש״ל להעיב לו‪ .‬נותן •חנו בעיני חביד ומעיב לו‪ .‬ואם אין רצונו ית׳ בזה‬
‫יסיר מעליו חסדו ולא ייעיב לו‪ .‬ואדרבא ירע לו‪ .‬ותואנה מבקש •ז׳ר ויצ׳ר פעלו‪.‬‬
‫והכל בגזירתו ית׳ שמו‪ .‬כי נורא הוא עמקו מתשבותיו מהי גדלו‪ .‬וכמ״ש דהמע״ה‬
‫הניתו לו ויקלל כי ה אמר לו‪ .‬לכן נא בגי בדרך זו לא תלכו‪ .‬והרחיקו ללכת בה‬
‫ואזי תזכו וחפי׳ עליכם מתכו‪ .‬כי המידה ההיא היא סיבה למניעת העוב והיושר‪.‬‬
‫ולעשות רצון היצר‪ .‬ואם מבקש ממך מתילה‪ .‬לא תהיה ח״ו אכזרי וקש׳ה אלא תהיה‬
‫ט׳ח נו׳ח כקנה חלולה‪ .‬ואם תבירך‪ .‬־לא תעא לך‪ .‬עד אשר יצערך לבקש מחילה‬
‫מלפניך‪ .‬כי תרעומת דברים דוקא יש לו עליך‪ .‬אזי אדרבא אתה תבקש ותדרוש‬
‫ממנו‪ .‬שלומו וכוונתו כחפצו ורצונו‪ .‬ותסביר לו פנים יפות צוהבות‪ .‬בריאות ועובות‪.‬‬
‫והעיקר הוא לא תשנא את אתיך כלל‪ .‬ואף כי לפעמים צריך הארס להראות השנאה‬
‫לחבירו כי בגלל‪ .‬שישוב מאיזו דרך רעה אשר דרך בה לפי שעה‪ .‬ואיש לא ידעה‪.‬‬
‫וגם לפי דעתו ומתשבתו‪ .‬זך וישר פעלו היתה כוונתו‪ .‬כי אין אדם יכול לראות מומו‬
‫ונגעו ותובתז‪ .‬כי אם אתר בלתו‪ .‬ובפרש אס היו קול דברים אתם שומעים‪ .‬המבדלים‬
‫הרעיון ואינם מדעים‪ .‬עד היכן מגיעים‪ .‬ולפעמים בעוה״ר יוצאים חוץ לקצה האחרון‪.‬׳‬
‫ואדרבא יש להם יתרון‪ ..‬הבועחים על חילם‪ .‬וברוב עשרם יתהללו‪ .‬עכ״ז הוכיח‬
‫תוכיח אותו לפי דעתי ישכלז‪ .‬ולא תשנא אותו ח״ו בלבבך‪ .‬רק לפנים תראה לו‬
‫פנים זעומים‪ .‬והלב יהיה תמים‪ .‬עד אשר ישוב מדרכו ולא ישוב לכסלו כל הימים‪.‬‬
‫והשמרו לכם‪ .‬לא תדונו אח חבירכם לכף תיבה‪ .‬אס לא ברור לכם בודאי שאינו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יד‬
‫הולך‬
‫שנאת‪.‬חנם‬
‫הולך בדרך טיבה‪ .‬אבל לא עפ׳־י האומדנות‪ .‬אחת הנה ואחת הנה האחיינית‪ .‬משכחות‬
‫הרחשונות‪ .‬כי אס בודאי היו הדברים אמו״ץ נל ארא לפי מהותי שגגות נעשות‬
‫כזדונות‪ .‬וזולת זה אס בשגגה נעשתה ח׳׳ו התועבה‪ .‬אין כאן חובה‪ .‬ולא חעאת‬
‫כתובה‪ .‬כאשר יחזור בתשובה‪ .‬וכ״ש יקיז שאין לנעור שים איבה‪ .‬אלא אהבתו אהבה‬
‫רבה‪ .‬שחזר בתשובה‪:‬‬
‫קבלו דעתי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ^ ‪ /‬אס שונאכם רעב הוא‪ .‬לחם לשובעה האכילוהו‪ .‬ויין רקח השקוהו‪'.‬כי ה‬
‫בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי נורא הוא‪ .‬ישלם לכס גמולכם ומחבל‬
‫ינידוהו‪ .‬ולא ידע כי בנפשו הוא‪ .‬בני‪ .‬לא תלחצי שום אדם להיוח מחשבותיכם מחשבותיו‪.‬‬
‫ועשתנותיכם עשתנותיו‪ .‬ובפרע מן הפרע בחיי העוהיז אשר האדם אינו יכול למשול‬
‫ברוחו ודעתו‪ .‬להחליף מחשבתו‪ .‬במחשבת זולתו‪ .‬ואחת דתו‪ .‬לקיים עצתו‪ .‬אף כי‬
‫רעה‪ .‬ולא עובה השמועה‪ .‬וזו היא המרה הגרועה‪ .‬אשר האדם עומד על ידיעתו‪.‬‬
‫ואינו הולך עם חברתו וסיעתו‪ .‬והיא שהאריכה קצינו ואנחנו לא נישעני‪ .‬שאין אנחנו‬
‫מודים זלי׳ז בין בלימוד'תורתו‪ .‬בין בדברים העוברים כיא הוקע עצמו להעמיד את‬
‫סברתו‪ .‬וסומך על דעתו‪ .‬שהאמת אתו כשמועתו‪ .‬ואף כי לפעמים כן הוא י והאמת‬
‫אחו‪ .‬עם היחיד עכיז על נפש צדיק יגורו להפילו ולהאבידו בשוא ודבר כזב כל ארא‬
‫לפי עענתו‪ .‬ומודה על האמת אין ולא נודע מה הוא‪ .‬מאין הוא‪ .‬והאמת נעדרת‪.‬‬
‫ותתתיה תעמוד הבהרת‪ .‬ומי יודע שהאמת אתו‪ .‬כי‪-‬גי דעות ה׳"ואדם מה יבין דרכו‬
‫והאמת לאמיתו‪:‬‬
‫להתרחק גזהפידוד‪.‬‬
‫אס תראו עדה נפרדת‪ .‬והיא מתחדדת‪ .‬אצל כל פינה מתבודדת‪ .‬לצוד ציד‬
‫בנ‪/‬‬
‫כנגדה היא תופרת גומץ ושודדת‪ .‬ואיש אח רעהו הוא בוגד‪ .‬הרחיקו הרחק‬
‫כמטחוי קשת מהם ותשבו לכם מנגד‪ .‬כי עצרת בוגדים הס והזמן גם הוא בוגד‪ ,‬וכמעט‬
‫המה יכלו ויבלו כבגד‪ .‬והשמרו פן ואל תעמדו בעדת מריבים‪ .‬כי יביאון אתכם להעיד‬
‫ברבים‪ .‬וחוששני אליכם מתוך הדברים תבואו לדבר כזבים‪ .‬ויתהפכי עליכם האוהבים‪.‬‬
‫להיות שונאיס ואויבים‪ .‬מזה ומזה הם נצבים‪ .‬צרות רבות ומכאובים‪ .‬ואך את דמכם‬
‫לנפשותיכם דורשים ואורבים‪ .‬לכן בני דברי אלה על לוח לבבכם יהיו נתתמים תקוקים‬
‫ונכתבים‪ .‬ואז תהיו ניצולים בזה ובבא ותהיו נעימים ונאהבים‪ .‬מזה הס‪.‬כתובים‪ .‬ועונים‬
‫ואומרים כולם אהובים ‪:‬‬
‫שמח לאיה‬
‫אס נפל אויביכם לפניכם לא תהיי שמחים לאידו‪ .‬ולא תשתדלו לראותו בעת אשר‬
‫ירד מכבודו‪ .‬כי עוז פרו ישונה הדרו והודו‪ .‬כי רב להושיע אשר בידו‪ .‬להשיב‬
‫מעליו אפו ואימתו ופחדו‪ .‬וירבה לו כפלים הונו ומאח‪ .‬כי יש ‪ W‬ידו‪ .‬להריק עליו חסדו‪:‬‬
‫לשון רבה‪.‬‬
‫ב^י‪,‬‬
‫בהיותכם באחוזת מריעים‪ .‬ואזניכם קול דברים אתם שומעים‪ .‬כמו נייר של‬
‫פגעים‬
‫צו‬
‫‪%‬‬
‫י‬
‫לעון דכה‬
‫לצו‬
‫נד‬
‫פגעים‪ .‬דבדם הדבדיס דכדם הדעים‪ .‬אשד אל האמת הם מנגדם ונוגעים‪.‬‬
‫אם תוכלין שאת יתד בל תמוע ובאזניכם תהיו תוקעים‪ .‬מה עוב ומה נעים‪ .‬ואיל אס‬
‫יש יכולת להשיב ודבריכם נשמעים‪ .‬אזי לא תהיו נרתעים‪ .‬אלא חזור חזור בדברים‬
‫המצורקים בשפח חלקות להדר ולהנעים‪ .‬עד שיהיו דבריכם בדעתם נקבעים‪ .‬ולא‬
‫תאמרו דבריכם כדברי קנעוריס ומראות נגעים‪ .‬וחסד משוגעים‪ .‬ופרשת זבים ופרשת‬
‫מצורעים‪ .‬הס לא להזכיר חלילה‪ .‬ואל תדברו גבוהה גבוהה רק לשון רכה בקול תחינה‬
‫וקול תפילה‪ .‬ואס ככה אתם עושים‪ .‬מעותדיס ח׳יו לכמה עונשים‪ .‬מריס וקשים‪.‬‬
‫בעוה״ז לפני האנשים‪ .‬המטהרים והמתקדשים‪ .‬ובעוה״ב לפני ‪ h‬אדון על כל המעשים‪,‬‬
‫דעי כי לשין שוברת עצמות וכ׳׳ש העליי׳ם)ר״ל ל׳ עצות( ועי״ז יהיו פונים אליכם‪.‬‬
‫וישמעו לקולכס‪ .‬ויחזרו מעצתם‪ .‬ויבטלו דעתם‪ .‬אזי זכות הרבים תלוי בכם ותנתלו‬
‫נתלה‪ .‬בעוה״ז לפני עדת סגולה‪ .‬ובעוה״ב לפני ‪ h‬נורא עלילה‪ .‬ותהיו רק למעלה‪.‬‬
‫ואס לא הטו אזן ודבריכם לא שמעו‪ .‬הרפו מהם ידיכם וח״ו בכבודם וקלונם לא‬
‫תגעו‪ .‬כי שכר הוא לכס‪ .‬בוחן לבות וכליות הוא יידע כונתכם‪ .‬אל תקנאו בעושי עולה‪.‬‬
‫אחת קטנה ואחת גדולה‪ .‬אף כי דרכו צלחה וצהלה‪ .‬כי ה׳ ארך אפיס הוא ואתדיתם‬
‫לבהלה‪ .‬ורבצה בם כל האלה‪ .‬ולא תעשו כמעשיהם מכל התועבות האלה‪ .‬וממועצותס‬
‫תהיה גולה ‪:‬‬
‫מריבה‪.‬‬
‫אל תצאו לריב מהר כלל‪ .‬כי בגלל‪ .‬אשד תריבו תשמעו חרפת אדם ובזוי עם אשר‬
‫יקולל‪ .‬וחייו שמו ית׳יהיה מחולל‪ .‬וכי יריבון אנשים עמכם ואף במכת תלל‪ .‬השיבו‬
‫להם לשון דכה‪ .‬ואת דכא‪ .‬קול ענות נמוכה‪ .‬ולא בחימה שפוכה‪ .‬ואזי לא תבואו‬
‫לעבור בעמק הבכא‪ .‬הלא ידעתם כמה נפשית עיי יפתח נהרגו‪ .‬וע״י גרעין שהשיב‬
‫רכות רפתה רוחם ולאחור לא נסוגו‪ .‬לכן אל תפחדו ואל תיראו מביזוי האדם ותירופיו‪.‬‬
‫וקנטוריו וגידופיו‪ .‬דעו מ״ש ז״ל‪ .‬השומעים תרפתם‪ .‬ואינם משיבים על שמועתם‪ .‬נק׳‬
‫אוהבים לשי״ת ועליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‪ .‬ה׳ יזכנו ויזכה אתכם‬
‫לעשות רצונו כתאותו ‪:‬‬
‫תיקון נשמה‪.‬‬
‫ד } ‪ /‬בעודכם חיים על האדמה‪ .‬הכינו צדה לנשמה‪ .‬באהבה ויראה ופחד ואימה‪.‬‬
‫לעשות רצון קונכם ‪ t‬שוכן רומה‪ .‬להטיב אתכם באחריתכם‪ .‬ולתת לכם שכד‬
‫~‬
‫טוב בעמלכם‪ .‬ונאמן הוא בעל מלאכתכם‪ .‬לשלם לכם כפעלכם‪ .‬ותמיד תעשו רצונכם‬
‫כרצון בוראכם‪ .‬ותבטלו רצונכם‪ .‬בפני רצון חבידכם‪ .‬והגי ברחמיו‪ .‬יבטל מעליכם‪.‬‬
‫‪ .‬רצון שונאיכם‪:‬‬
‫אימה יתירה‪,‬‬
‫בני‪ ,‬אל תעשי אימה יתירה בתוך מחניכם‪ .‬כי בזה אתם נלכדים ותגדל ותרבה‬
‫ת״ו רעתכם‪ .‬ולעולם תהיה שמאל דוחה• וימין מקרבת בעוז והדר צהלה‬
‫ושמחה‪ .‬ואף הסוררים ומודם‪ .‬אשר מהם נשמרים‪ .‬לא יהיו נדחים לדור דודם‪ .‬וכ״ש‬
‫לריעכם‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫איפה יתירה‬
‫לריעכס האוהבים אתכם‪ .‬או ליוצאי חלציכם‪ .‬ולאנשי ביתכם‪ .‬לא תעשי! כן‪ .‬זק״ו לא‬
‫תרימו את ידכם‪ .‬להכות עבדכם ואמהותיכם‪ .‬כי הוא‬
‫ותיו ברגע קעון תהיו נק׳ רשעים שנא׳ ויאמר לרשע למה תכה וכו ‪ .‬ואפי׳ לא הכהו‪ .‬רשע‬
‫הוא‪ .‬לכן חוסו והזהרו בנפשותיכם‪ .‬ולא תעשי מכל הדברים אשר אנכי מציה אתכם‪.‬‬
‫ואפי׳ למשרתים שלא עשו רצונכם‪ .‬אסור להכותם‪ .‬וכי בשביל שירדו ממדריגתם‪ .‬וגלו‬
‫מנחלת אבותם‪ .‬המה פתותים מכם‪ .‬הס לא להזכיר‪ .‬ה׳ הוא נתלתם‪ .‬ואדרבה גדלה‬
‫מעלתם‪ .‬שבשביל זה נתכפרו עוינותם‪.‬־ ושומע אל אביונים ה׳ שועתם וזעקתם‪ .‬ורואת‬
‫דלותם ושפלותם‪ .‬ומתוק לעודדם ולהשיב תמתי מעליהם להשיב שבותם‪ .‬ואיוב אמר אם‬
‫אמאס משפע עבדי ואמתי‪ .‬ואס הרימותי‪.‬על יתום י ד זרועי משכמי תפול‪ .‬וכתיב וזרוע‬
‫רמה תשכר כי יפול‪ .‬לכן בני ידידי הזהרו בנפשותיכם‪ .‬ויד לא תרימו‪ .‬על שום איש‬
‫ואשה קעון וגדול שם הוא‪ .‬אוי לויואוי לנפשו העושה מזה‪ .‬וניבו נבזה‪ .‬שנק׳ רשע‪ .‬ועונו‬
‫נרצע‪ .‬ואיך יעיז וישא פניו כי נפשו הוא תובל‪ .‬ונערד מתבל‪ .‬ומי שהוא בעל נפש ויש לו‬
‫מוח כקדקדו‪ .‬ירגיל עצמו וימחול על כבידי‪ .‬ויפסיד הונו ומאודו‪ .‬ואף שישפיל הודו‪.‬‬
‫ויכרית את ידו‪ .‬ולא יהיה נעדר מעולמו ויקרא רשע כתורח משה עבדו‪ .‬ומותר‬
‫לירד לחייו עד האבירי‪ .‬מי פתי יסור הנה‪ .‬לעשות זאת אשיי קטנה‪ .‬דהמכה ישראל בין‬
‫גדול בין קטן בין איש בין אשה‪ .‬חעאתו קבועה ולפני ה׳ ליו נרצה‪ .‬ואפי׳ אס חכם‬
‫הוא עובר בב׳ לאדן לא יוסיף פן יוסיף‪ ,‬ואפי׳ בהרמת יד בהשעחא‪ .‬ירד מטה מטה‪.‬‬
‫ועונו נרצע‪ .‬וגק׳ רשע‪ .‬ופסול הוא לעדות‪ .‬עשר ידות‪ .‬אבל המכה דרך מוסר‪ .‬להדריך‬
‫לדרך הישר‪ .‬אינו עיבר על לא יוסיף‪ .‬דאמדנן במכות יצא האב‪ .‬המכה את בנו‬
‫אינו נכאב‪' .‬והרב המורה לתלמידו‪ .‬לתומכו ולעודדו‪ .‬דאינם עוברים‪ .‬משפטים ישרים‪.‬‬
‫והתו׳ אמרה ובאתיכם בית יש׳ איש באתיו לא תרדה בי‪ .‬לא ישתעבד אדם בחבירו‬
‫כתאות לבו‪ .‬ואפי׳ אימתו עליו‪ .‬או שהוא בוש ממנו להתל דברו לא יאמר אליי‪ .‬לעשות‬
‫לו קטנה או גדולה‪ .‬אלא לרצונו העולה היא למעלה‪ .‬ואפי׳ להתס צפתת קלה‪ .‬השמת‬
‫פן תכסיפו ותלבינו פנים של שום נברא‪ .‬אזיל סומקא ו<?תי תיוורא‪ .‬או לצאת‬
‫בשליחותו לרתוב העיר‪ .‬לקנות לי ככר לחם אסור בק גדול בין צעיר‪ .‬יהיה מה שיהיה‬
‫אפי׳ ידברו עליכם סרה‪ .‬כי עין זה יש בו תומרא יתירה‪ .‬שבדיבורו הקל תכף נטרד‬
‫ביד רמה‪ .‬ואין לו תלק לעוה״ב‪ .‬עם אנשים של שורה‪ .‬אבל אדם שאינו נוהג כשורה‪.‬‬
‫מותר לצוותו לכל אשר יתפץ יטנו תיש קל מהרה‪ .‬השמד והזהרו אזהרה אתר‬
‫אזהנ׳גה‪ .‬שלא יגיע על ידכם שום משה וכלימה לשום אדם זולתכם‪ .‬הטו אזניכם‪.‬‬
‫ושמעו מה שכתב רשב״י בזו׳יק פ׳ שלח‪ .‬שהיה לח׳ א׳ עונש גדול בגהינם‪ .‬על שפעם‬
‫א׳ למד עם חבירו דבר משנה והוא יודע בא׳ מהתבורה שלא הכין עניינם‪ .‬ואמר‬
‫להם שיטו את אזנם‪ .‬וידעו שא׳ לא ידע מה בלשונם‪ .‬ועי״ז נתבייש ונכלם‪ .‬ובשביל‬
‫זה נידון שם לתרפות ולדראון עולם‪ .‬ואתייא מכללא המתכבד בקלון חביד‪ .‬שהוא‬
‫מכ״ד דברים שחייבים עליהם נידוי לבד מאיסורו‪ .‬וכל זה הוא מדרכי הבירות‪ .‬העוזבים‬
‫דרכי הישרות‪ .‬ועושים מעשה נשים‪ .‬היוצאות צרורו״ת‪ .‬לחרף ולגדף בדברי כיבושים‪.‬‬
‫לא זו הדרך לזרעו של אאע״ה המתקדשים‪:‬‬
‫עין פלילי לפני ה׳ ‪1‬יהיכם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הלבנת פנים בושה‬
‫צו‬
‫נה‬
‫לצו‬
‫הלבנת פנים• בושה‪.‬‬
‫תרגילו‬
‫עצמיכם במרת הביישנות‪ .‬עד הקצה האחרון שבאחרונות‪ .‬ני היא מיה‬
‫אתת ממרות שנשתבתו בהם עם בנ״י עם בינות‪ .‬ומי שאין בידו חרה‬
‫זאת‪ .‬ותתתיה יש לו עזות‪ .‬בידוע שרגלי אבותיו היו נלוזות‪ .‬ולא היו במעמד ה״ם‬
‫לחזות‪ .‬בנועם ה׳ כזאת וכזאת‪ .‬ומכל נוצר ונברא תהיו בושים‪ .‬א אנשים וא נשים‪.‬‬
‫ובפרע מלומדי תו ויראי ה׳ מגשים‪ .‬וכ׳׳ש וק׳ו מבורא עולם ‪ t‬נערץ בסוד קדושים‪.‬‬
‫אשר מלא כל הארץ כבודו ורואת כל המעשים‪ .‬העונים והרעים‪ .‬היתירים והגרועים‪.‬‬
‫ואיך תשאו פניכם‪ .‬להרים ראשיכם‪ .‬משו בני והכלמו ממעשיכם‪ .‬כי היא מרה נאה‬
‫ומשובתת‪ .‬תל שהכל תלוי בה את כל ונכתת‪ .‬והכלל הגדול באיש משת לא ידבר כלל‬
‫קשות‪ .‬רק שפתים נעות והקולות יתדלון ולא רזתשות‪ ,‬וכשהוא מדבר עם תמרו אל‬
‫יביט בפרו‪ .‬אלא ב א ת ישים למ ועיניו‪ .‬כל מעייניו‪ .‬ומשנה שלימה שרמ ובושת פרם‬
‫לגן עדן‪ .‬שם יקצור אשר זרע ישם יתעדן‪ .‬אבקשה מאב רחמן‪ .‬בלב שלם ונאמן‪.‬‬
‫ישמור אתכם ואת זרעכם לעולם ממדות אלו המגונות‪ .‬ותשבו לעו״ע אתם ובתיכם‬
‫במטתות שאננות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫גאוה‪.‬‬
‫בני‪ ,‬על רמי הקומה אצוה‪ .‬לא תלכו בדרך אחם גאה וגאון הס ראש לכל חולי‬
‫ומדיה‪ .‬כי גבר יהיר לא יטה‪ .‬לא לוה ולא מלוה‪ .‬זעם ביתו איננו שוה‪ ,‬רק‬
‫רע יתרוש אש בנעורת‪ .‬אש מתלקתת גתלת בוערת‪ .‬צרעת ממארת‪ .‬בזוי הוא סתי‬
‫ומאוס יששוי ככלב‪ .‬תועבת ה׳ כל גבה לב‪ .‬לכן השמרו נא בכל לב ולב‪ .‬אל תתתברו‬
‫לאיש גס רות‪ .‬כל ימיו מכאובים לא ימצא מטת‪ .‬ואפי׳ עם בני ביתו לא יהיה לו שעה‬
‫א' של קורת רות‪ .‬כי תמיד רה רע כל היום רודן* קדים ורועה רוח‪ .‬כ* מרוב גאוותו‬
‫אינו מחשיב לזולתו‪ .‬ולא נברח הכל אלא לצוותו‪ .‬ואינו תס להשיכ תירופים וגידופים‬
‫לעם מרעיתו‪ .‬ומלבק פנים‪ .‬גדולים זקענים‪ .‬נ ע ד ם וזקנים‪ .‬ואפי׳ אם יהיו חכמים‬
‫מתוכמים‪ .‬ומי שיש מ עזות לא ימלט מרשת החרמים‪ .‬מתליקת‪ .‬שנאה‪ .‬קנאה‪ .‬תתרות‪.‬‬
‫שררות‪ .‬רבנות‪ .‬נזילות‪ .‬תבלות‪ .‬ונאלה רבות אשם מעילות‪ .‬ועל הכל נקרא רשע‪.‬‬
‫ואמרו במשנה עז פטם לגהינם‪ .‬ולא תילקו בלשונם‪ .‬אם הוא צדיק או רשע‪ .‬או ע״ה‬
‫או הכס‪ .‬הכל שם הוא דינו פסוק לירד לגהיגם‪ .‬ואין לך מרה גרועה מזאת‪ .‬כי שורש‬
‫הגאוה היא העזות‪ .‬ודא גורמת לקלקל כל המרות טובות‪ .‬הישרים והחשובות‪ .‬ואף‬
‫שיש כמה בני אדם מאליפות מרוכבות‪ .‬אשר יש להם תו׳ ומצות ויר״ש ואזנם קשובות‪.‬‬
‫אל ה ד נ ה ואל התפלה‪ .‬עאכיז טובות במידה זז מפסידים ומקלקלים הפלתם למשואות‪.‬‬
‫חולפות ובאות‪ .‬והרחיקו מהם עד קצה האתרון‪ .‬ועל דל שפתותיכם לא יהיו לזכרון‪.‬‬
‫ואף שהתירו ח י ל לת׳יח חלק מה‪ .‬הטיב עוב להתרחק ולא ידבק בידך מאומה‪ .‬וכבר‬
‫אמר התנא מאד מאד הר שפל רות וכו שתקית אנוש רימה‪ .‬ומי שהוא מעותד להבל‬
‫דמה‪ .‬איך ילך בגדולות ונפלאות‪ .‬אנא ה׳ ‪1‬יהים צבאות‪ .‬אל ימשו בט קויך‪ .‬ואל יכלמו‬
‫כל מבקשיך‪ .‬ובגמ׳ אמרו מאן דאית ביה גסות יטה בשמתא‪ .‬לא מינה ולא מקצתה‪.‬‬
‫והד קעוקד ע״ז ומי זוטר הא לכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב‪ .‬מתועב ומשיקן כנדה‬
‫‪,‬‬
‫יקכל?‬
‫* ^צו־ ־‪:‬‬
‫גאוין־‬
‫לצו‬
‫וככלב‪ .‬והכתוב אמי וים לבבך •וכתב יבינו יונה הוזהרנו בזה~ להסיר מנפשותינו מדת‬
‫הגאוה‪ .‬שלא יתגאה הגדול על הקטן כי לא נאוה‪ .‬ואפי׳ המלך‪ .‬יהיה שפל רוח כמו‬
‫* ד צ ה ל ך ‪ .‬כמאמר דוד המלך‪ .‬ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני‪ .‬דגם בעין תלוי י המרה‬
‫‪ .‬הזאת הנרגעת‪ .‬דכתב רבי׳ יונה דמהעבירות התלויות בחוש הראות אחת מהנה רום‬
‫>*ע‪$‬ם<מהי<* סיבה ידועה‪ .‬לשורש הגםות‪ .‬שנא׳ גבה עינים ורתב לבב וכו וזה לזה‬
‫מ י ‪ 1‬י ו * י ‪ 8‬מ ^ צ ל י ך האדם להבדיל כל הנאות וטובות עוהיז‪ .‬מכל אשר יתזה‪ .‬הבל‬
‫המה מ ע ן ^ & ת ו ע י ס ‪ .‬ואינם קבועים‪ .‬כי תכף ומיד הם זזים׳ ונעים‪ .‬ולמה בני האדם‪.‬‬
‫אשר א&‪&^ 1‬דם‪ .‬להתגאות על הבריות‪ .‬אם בקומה זקיפה ותדב פפיות‪ .‬כולם‬
‫נבראו כמון־ ‪8£‬ם ‪1‬יהים שיכן עליות‪ .‬ואס ביחוס משפחה‪ .‬כולנו בני איש אתד גחנו‬
‫בני א ת • ו ל ^ ^ ת ך עלך זחה‪ .‬ואס בעושר אשר השפיע לך ה׳ ‪1‬יהיך‪ .‬כמה ריקים‬
‫ו פ ו י ת ^ & ^ ‪* 1‬ותר ממך‪ .‬יה׳ מוריש ומעשיר ואל יתהלל עשיר בעשרו‪ .‬כי אפשר‬
‫הוא־ ‪ • J ^ ^ f j M‬כמ״ש עישר שמור לבעליו לרעתו וישחית הודו והדרו‪ .‬ואם‬
‫בכט‪^3^-*3‬וה'בזויי משפחה על שכמם המשרה‪ .‬ומושלים בעולם מקטנם ועד‬
‫גדולמיי ‪ PMfijjfe‬עבד כי וכו׳ ועוד כי העושר והכבוד מלפניו גזורים‪ .‬והוא‬
‫אדן ואביון מאשפות ירים‪ .‬ואם בחכמה כמה חכמים גדולים נטרדו‬
‫משפיל‬
‫מעוה״ז ‪' jcggfr‬כדואג ואחיתופל וירבעם וכאלה ויתרה‪ .‬ואשר בידו‪ .‬יתש״ל אין‬
‫מ ב ל ע ה ‪ ^ , .‬מ ך שפה לנאמנים‪ .‬ויקח טעם זקנים‪ .‬ואל יתהלל חכם בחכמתו‪ .‬ואיך‬
‫האדם א א ^ ו ח י א ל ת ך מטיפה סרוחה נולדת‪ .‬וממעבר השתן עברה‪ .‬ונכנסה ויצאת‪.‬‬
‫ובחייך בוש ‪ ^ f‬צ ל ‪ #‬י ז אתה‪ .‬רימה ותולעה במותך ואף כי עפר אתה‪ .‬ואל עפר תשוב‬
‫ושמה ישבת‪ :‬והיה כלא היית‪ .‬ואיך תכעיס על זולתך‪ .‬ולא תכעוס על עצמך‪ .‬שאתה‬
‫עורף נפשך באפך‪ .‬ואתה עע״ז בכעסך‪ .‬ואתה מכעיס את קונך‪ .‬ועתיד ליפרע ממך‪.‬‬
‫ואיך תקפיד על הבלי העוה׳׳ז‪ .‬וסופך למות ורוח עברה בך ואינך‪ .‬ולא יכירך עוד‬
‫מקומך‪ ,‬רואיך יאמרו איכה‪ .‬ואיך תתעצב על עולם שאיני שלך‪ .‬ולא תתעצב על‬
‫פר^לת נפשך"מצופך‪' .‬ברתת וזיע ואימה חשיכה גדולה נופלת עליך‪ .‬ואיך‪ .‬תתמוז‬
‫לצבך זהב ולבנות בתים ועליות מרוותים‪ .‬וסוף כל סוף האדם יובל לקברות‪ .‬באחת‬
‫המערות‪ .‬אמה על אמה ברום אמה‪ .‬בתחתית האדמה‪ .‬ואין בידו מאומה‪ .‬ולאחרים‬
‫יעזוב תילו להבל דמה‪ .‬ימי הוא זה ואחה הוא אשר יתפלל עליך‪ .‬או אשר יתענה‬
‫ב‪£‬בילך‪ .‬או ירצה בוראיך‪ .‬על עוונותיך‪ .‬אחרי מותך‪ .‬והמות רודף אתריך‪ .‬ואתה‬
‫הולף על רגליך‪ .‬וזקופה קומתך‪ .‬בכל יום ובכל עת ובכל שעה ורגע‪ .‬אתה מרבה‬
‫להרע ולאילאטיב זאת תורת נגיע‪ .‬ואיך לא שמת על לבך‪ .‬למתר יהיה האות הזה‪.‬‬
‫ואתה תתזה‪ .‬הקבר והעפר מטתך‪ .‬והתולעת ורימה ריעיך‪ ,‬והמתים בשער מיחליס‬
‫ומצפים בואיך‪ .‬ולא ילכו משם עד אשר תבא אליהם בעל כרחך הלא ידעת שהם היו‬
‫חפל‪ 6‬לשוב הנה‪ ..‬להשלים חסרונם כבראשונה‪ .‬־ואיך תכלם מן היצורים אשר הס‬
‫עדנה‪ .‬ולא תכלם'מיוצרם צור קדם אעונה‪ .‬ואם אתה אוהב נאמן‪ .‬לאב רחמן‪ .‬הכן‬
‫עצמך בימיך הקצרים‪ .‬לימים הארוכים הנעימים והנבתרים‪ .‬ומבית ההפסד והנסיעה‪.‬‬
‫לבית הקיים כיתד התקועה‪ .‬ומבית היגון והאבילות‪ .‬לבית השמתה‪ .‬והתענוג ושיר‬
‫למע׳לות‪ .‬ולצאת מעבדות לחירות‪ .‬טרם תצא כצאת היוצא להרוג אשכלות מדורות‪.‬‬
‫?י שורש כל העבירות‪ .‬היא הגאוה עד אשר הדברים אמורות‪ .‬כל המתיהר נופל‬
‫‪,‬‬
‫‪n‬‬
‫?ני\?ס‬
‫׳צו‬
‫נאוה‬
‫לצו‬
‫נו‬
‫בגהינם‪ .‬בחלרי שאוגס‪ .‬כל ארס שיש בו גסות רוח‪ .‬כאילו עע״ז יחליסו כח‪ .‬כל אלס‬
‫שיש בז גאוה‪ .‬כאלו בא על העריה‪ .‬כל אלם שיבג״ר כאלו בנה במה‪ .‬חללו לכם מן‬
‫הארס אשר באפי נשמה‪ .‬כל אדם יכו לסוף מתמעע‪ .‬מעת לעת‪ .‬כל ארס וכו׳ ראוי‬
‫לגרעו כאשירה‪ .‬בזעס ועברה‪ .‬כל אלם וכו׳ אין עפרו ננער‪ .‬בתחיית המתים‪* .‬שאר‬
‫ביל המשחיתים‪ .‬כל וכי׳ שכינה עליו מיללת ומתאוננת‪ .‬ונפשו עליו תאבל גם מקוננת‪.‬‬
‫כל ארם וכו׳ אמר הקב״ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם‪ ,‬ואינו בוש ונכלם‪ .‬כל‬
‫המתיהר אס נביא הוא נבואתו מסתלקת‪ .‬אם חכם הוא חכמתו נפסקח‪ .‬כל אלם‬
‫וכו׳ אין תפלתו נשמעת‪ .‬שנאמר יבא כל בשר וכו׳ ה׳ גיהיס חיים‪ .‬יסיר מסיה העורון‬
‫מעלינו לאור באור החיים‪ .‬ולעשות רצונו כרצונו בעדי עליים‪ .‬ללמול וללמל •לשמיר‬
‫ולעשות תמיד כל הימים אשר אתם חיים‪ .‬אכייד;‬
‫מי שאינו• מתגאה בנפשו הגביהה למעלה‪ .‬והמתגאה בה למעה השפילי**‬
‫ואמר עול לא נתגאה בנפשו׳ על שראה בה מה שהוא גדול ממנה בקלות‬
‫ומראה שמתתז לזה )ר״ל לקלות ‪-‬הרעח שבו( והוא הנק׳ גאוה‪ .‬ואה״ח תמיה אני‬
‫מי שעבר פעמים‪ .‬במעבר השתן והדס איך יתגאה גבר ולא ישה עיניס‪ ,‬ואה״חאי‬
‫שמתגאה על ב״א הוא שפל‪ .‬הולך באישון לילה וערפל‪ .‬ומי שבעח בעצתו‪ .‬תעה לבבו‬
‫כשכור ושחקו‪.‬עליו כל בני חברתו‪ .‬ולא יגוה אפי׳ עם בני ביתו‪ .‬ימי שסמך בשבילו*‬
‫נכשל לרוע מזלי‪ .‬שאלו לחי מה היא הגאוה‪ .‬ואמר היא שענח שאין בעלה מכיר‬
‫בה והיא עוה עוה‪ .‬לכן סורו נא מדרכי הגאים• כי המה ממחוסרי המדעים‪ .‬וכפי‬
‫עניין הבנאים‪ .‬המה תמיד לה׳ רעים וחע^ס‪ .‬ואמה״ח‪ .‬המשתדל לקנות חכמה׳ ומדע‪.‬‬
‫קרני הגאוה יגדע‪ •.‬ובכל מדותיו יתודע‪ .‬ואה״ח עצימת העין היא תצי^צה בפני‬
‫התאוה‪ .‬ועיניס רמות היא משורשי הגאוה‪ .‬ןאה׳׳ח •נבחר מות מחיים‪ .‬כשיתגאו על‬
‫הנכבדים הבזויים‪ .‬הגאה וגאון בכל איש הוא שיה‪ .‬אך משתנה הוא בהראותו‪.‬׳‪; £3‬לא‬
‫נאוה‪ .‬ואה״ח כי הגאיה מסירה את האדם מדעתו‪ .‬ונהפך לאיש אתר זולתו*ה*או‪3‬‬
‫וגסות י הרות‪ .‬תביא האדם לחעוא ולפשוע אכיל ושעות‪•-.‬ולבד״בגאזתו נטן;‪.‬ב?ויח‪.‬‬
‫כי איננו מקבל תוכתות מוסר‪.‬־ יאיגי יודע לעשות •רק רע היפך הישר‪ :‬ו ב א ‪? #‬גני‪.‬‬
‫מאד הלבד מגונה‪ .‬ואהיח השוכן ברום ההצלחה הגדולה‪.‬׳ מוכן אל הנפילה‪ .‬׳והךוצה‬
‫לעלות לגדולה‪ .‬יתראה קען ושפל ולא יתנשא בעיני עדת סגולה‪ .‬כיהענוה והשפלות‪.‬‬
‫דרך ישר לעלות‪ .‬ברום המעלזת‪ .‬ולקנות הין ועושר‪ ,‬בנתיב הכושר‪ .‬ישיאונה לאדם‬
‫‪.‬את• כל אשר יחפוץ‪ ,‬ומדרך היישר* החכם לא ישמיע בחוץ קול אמרתו‪ .‬להראות‬
‫העמיס תבונתו‪ .‬וזה •?יאנו אל המעלה ואל החשיבות‪ .‬וקניין חדות השיבות‪ .‬ע״כ‬
‫מהרים חפץ זצ׳׳ל בספרו הנתמל מלאכת מחשבת עה״ת הביאו הרב ;ועם המרות‬
‫‪ .‬ת״א‪ .‬בתום׳ נופך נועם שיח ולשין‪ .‬יעויש‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ואה״ח‬
‫‪ .‬ענוה‪.‬‬
‫־ בני‪ ,‬אשריכם מה נעים גורלכם‪ .‬אם תהיו זוכים‪ ,‬במדת הענוה‪ .‬אין קץ למעלתה‪.‬‬
‫ואין גבול לתועלתה‪ .‬אך אם על אדני האמת היתה תכלית עשייתה כי‬
‫•בעו״הר יש כמה מינים פסולים בהנהגתה‪ .‬והאדם תושב בדעתו שהוא בא עד‬
‫תכליתה‪ .‬והרואה יראה בספרי הראשונים והאחרונים‪ .‬כמה וכמה־ הוא חסר מכמה‬
‫עניינים‬
‫ענוה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫‪,‬‬
‫עניינים‪ .‬מענייני יריש והתו והמצוה מאשר ידעו אבותינו הקדמונים‪ .‬והוא עדין‬
‫כאפרוח שלא נפקחו עיניו‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬ומכלל הן צריכין אתם להעביר על מדותיכם‪.‬‬
‫ביתר תיבה‪ .‬כי היא מרה עובה‪ .‬בלי קץ וקצבה‪ .‬מרגניתא דלית לה כרמי‪ .‬לא‬
‫יערכנה כל אבני חפץ‪ .‬רכל מי שמעביר על מדותיו‪ .‬מעבירין ממנו פשעיו וזדטתיו‪.‬‬
‫ואין הקב״ה מדקדק עמו על תעאתיו‪) .‬עי׳ ר׳־ה דייז( וגורם אריכות ימיו ושנותיו‪.‬‬
‫)עיי תגיגה ד״ה*מגילה דל׳א( והנעלבין ואינם עולבין‪ .‬שומעים תרפתם ואינם משיבין‪.‬‬
‫עליקם נאמר‪ .‬כמין חומרי‪ .‬ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‪ .‬ואין גבול למעלתו‪ .‬והכ״ל‬
‫יתקור בעונ מנתו‪ .‬לעשות רצון יוצרו כאשר צוה אותו‪ .‬כי הוא יודע מחשבתו‪ .‬כי יש‬
‫צדיקים ותסידים אשר בזמנינו‪ .‬שהם נראים לעינינו‪ .‬שהם מתנהגים בדעת רחבה‪.‬‬
‫ובאמת לבם נשבר בקרבם לאין תכלית כאן מאהבה‪ .‬ושוב כוונתם רצויה ‪ W‬דגול‬
‫מרבבה‪ .‬ובאמת לאדם הפשוע הדבר קשה לעשותו‪ .‬כי לא ידע ולא בא עד תכליתו‪.‬‬
‫לכן תדלי לכם לבל תכוו בנחלתו‪ .‬השי״ת יזכה אתכם אתם וזיז למדה זו‪ .‬ויהיה‬
‫תמיד בק עיניכם דברי הרמב״ם ז״ל שכתכ שכל דברי העוה״ז הבל ודק‪ .‬ואין כדאי‬
‫לנקום ולפעור‪ .‬ותמיר האדם חתור יחתור‪ .‬עד אשר יהיה לבו שלם עםחבירוואפי‬
‫הרע לו יעביר רעתו מכל וכל ולא ח״ו בקרבו יסתור‪ .‬זיע שכמו לסבול וילמ ד ממדת‬
‫קונו‪ .‬כמו שהובא משם ס תומר דבורה וז־׳ל‪ .‬ראוי האדם שידמה לקונו בס יד הצורה‬
‫העליונה‪ .‬כמ״ש ולדבקה בו‪ .‬מה יופיו ומה עובו‪ .‬לא זז מחבבו‪ .‬והנה הק ביה נותן‬
‫בנו‪ .‬כח וחיות וזן אותנו; ובאותו הכח הולכים אנו‪ .‬וחועאים ומכעיסים‪ .‬ואעפ״כיחש״ל‬
‫אדון המעשים אינו מונע ממט‪ .‬הכח ההוא אשר נחן לנו‪ .‬ועדיין הכח כמאז ומקדם‪.‬‬
‫עוד זא‪,‬ת יתירה‪ .‬שהאדם בתעאו עיי העבירה‪ .‬בורא משתית בזעם ועברה‪ .‬והקניה‬
‫זן אותו‪ .‬לרוב רחמנותו‪ .‬ואיט מניתו לכלותו‪ .‬כדי רשעתו‪ .‬רק ממתין לו אולי ישיב‬
‫• ״ש ק*ו שיפקח האדם את עיניו‪ .‬ויחנהג עם חבירו‪ .‬חף שקללו וחרפו והרע‬
‫לו וציערו‪ .‬ואף שעדיין לנגד עינו רעת חבירו‪ .‬יסבול הכל ויעביר רעתו וישבר‬
‫תאוות יצרו‪ .‬ולא ים*ד ממט טובתו‪ .‬וכיש שלא לשנאתו‪ .‬ולא לבזותו‪ .‬מפני איבתו‪ .‬ולא‬
‫עוד שצריך שיביט כי אם בטובתו‪ .‬ואל יביע כלל במרת רעתו‪ .‬יאמר די והותר‪ .‬שהוא‬
‫עושה מרה זו העובה היא בגלוי כמו בסתר‪ .‬עי״ש‪ .‬ומכלל לאו שלא לפסול בתבירו כל‬
‫עיקר‪ .‬בשום אופן שבעולם לא יהיה מאנשי המתקר‪ .‬על הנהגותיו ולוי עליו עפיי‬
‫מדותיו‪ .‬כי לא עזב הוא עושה פעולותיו‪ .‬מה לד ולצרה הזאת לעשות מגרעות‪ .‬ולבוא‬
‫לידי מדות יעות‪ .‬לה״ר וכדומה‪ .‬כי כל הפוסל‪ .‬במומו פוסל‪ .‬וציץ האדם‪ .‬לזרז עצמו‬
‫ולא יהיה נרדם‪ .‬יסבול כל מה שיעבור עליו‪ .‬הן מזב הן רע לקבל הכל בשממה‪.‬לפי‬
‫פעוליו‪ .‬והכל חסדיו יתש״ל מה רבו מעשיו מי יתקור אליו‪ .‬וכל מה שעושה האב לבנו‪.‬‬
‫הכל חסד ורחמים ויתן חינו‪ .‬אך הבן לקוצר הבנתו‪ .‬אינו מבין מהטובה אשר הוא עושה‬
‫אתו‪ .‬ולפעמים סברתו‪ .‬היא לרעתו‪ .‬ולא ד ע אתו מאומה‪ .‬כי*דעת האב זכה ונקיה‬
‫להשלימו בדרך חכמה‪ .‬כי הבן תושב מתשבתו‪ .‬שמתמת שאביו שונא אותו‪ .‬הוא מייסרו‬
‫ומוכיתו בקנאו את קנאתו‪ .‬ונוקם את נקמתו‪ .‬כי כל ענייני עוה״ז הכל הבל‪ .‬ואתדתם‬
‫אבל‪ .‬אך האדם מתמת קוצר השגתו‪ .‬אין מבץ תכליחו‪ .‬ואינו מראה חובתו‪ .‬לכן בני‪.‬‬
‫דעו וראו‪ .‬כי אין עור מלבדו‪ .‬לו תאות הגדולה והשבת הראוי לו כי לעולם חסדו‪.‬‬
‫והכל יכלה ויבלה‪ .‬ואמת מלכנו תמיד היא מלא‪ .‬יכל אשר יעבור על האדם יקבל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ד ע ת ו‬
‫כ‬
‫ו‬
‫בשמחה‬
‫צו‬
‫ענוה‬
‫נז‬
‫לצו‬
‫בשמחה ולא יחן אל לכו שוס אנחה‪ .‬כי הכל ח ס ד ה׳ אזכיר וישישו נשמחה‪ .‬ואף‬
‫שהוא אינו מבין העובה ה' יודע בדרך אב הרחמן שכל מה שהוא עושה לבנו יחידו‬
‫הכל לטובה‪ .‬חרוב אהבחז בו אהבה רבה‪ .‬ומזה תחחזקו באמ״ש לבטוח בה‪ /‬כמי‬
‫שיש לו אב עשיר‪ .‬שאינו דואג עבור פרנסתו שמא יחסיר‪ .‬שבודאי לא יעזבנו‪ .‬כן‬
‫האדם יהיה לבו נכון בטוח בה׳!יהינו‪ .‬ואלו היה אדם בעל בטחון אמיתי‪ .‬לא יחסר‬
‫לו שוס דבר‪ .‬ואליו לא יחובר‪ .‬שוס דבר רע ויתעבר‪ .‬אך דבר גדול הוא זה‪ .‬ומי‬
‫הוא זה ואיזה‪ .‬אשר יהיה בעל בטחון באמת‪ .‬וה׳ גיהים אמת‪ .‬ינחה אתכם בדרך‬
‫אמת‪ .‬וכן אמרו אס תרצה להיות אתך סייעתא דכמייא השפל עצמך עד עפר לפגי‬
‫כל בדיה‪ .‬בפיך ובלבבך‪ .‬ובעיניך ובמעשיך‪ .‬שנא׳ כי שחה לעפר נפשנו‪ .‬דבקה לאדן‬
‫בטננו‪ .‬קומה עזרתה לנו‪ .‬כי הארס עץ השדה הוא‪ .‬ומכל האילנות‪ .‬לא בחר השי״ת‬
‫להשרות שכינתו כיא בסנה שם דר מעונות‪ .‬הוא השפל מכל האלנות‪ .‬והיינו מרום‬
‫וקדש אשכון ואת דכא ושפל רוח‪ .‬ואל זה אביט אל עני ונכה רות‪ .‬ואפי׳ אם יהיה‬
‫עשיר בממונו והוא משפיל עצמו‪ .‬לפני עמו‪ .‬הדר הוא לפני קונו השוכן במרומז‪ .‬ודוד‬
‫אמר כי עני ואביון אני‪ .‬בני היקרים‪ .‬הוו זהירים‪ .‬כאשר תראו מטתכם‪ .‬זכור תזכרו‬
‫מיתתכס‪ .‬ושנותיכם תקצורנה בשינתכם‪ .‬ובחפץ ה׳ הגדילו מעשיכם‪ .‬ואל תשקטי ו‪1‬י‬
‫תנוחו יומס ולילה מלרדוף אחרי גיהיכם‪ .‬התו׳ והמצוה לעשות רצון יוצרכם‪ .‬ילש׳׳ש‬
‫יהיו כל מעשיכם‪ .‬ולדבר הזה תתנו דעתכם‪ .‬הלא תראו בעיניכם‪ .‬כאשר תלכו לעשות‬
‫צורככם‪ .‬תדעו ודאי כי האדם אין וחייו דראון •לכל בשר‪ .‬אשר במעט רעי חייו תלויים‬
‫והלוך ילך ויחסר‪ .‬אס יסתם או יפתח א׳ מהם תייו יכלו‪ .‬וימיו יבלו‪ .‬וברגע א׳‬
‫יהיה כלה לולי הנשמה הטהורה והתמימה‪ .‬אשר היא עתידה ליתן דין וחשבון לפגי‬
‫שוכן רומה‪ .‬כמעט נמשל כבהמה נדמה‪ .‬לכן בני‪ .‬שיתו לבכם ישמעו זאת‪ .‬והיישירו‬
‫מעשיכם בעטה ולא בדרך עזות‪ .‬ותזכו לתזות‪ .‬בנועם ה׳ ולבקר בהיכלי‪ .‬ויש דברים‬
‫שהאדם יכנע בהם לפני בוראו‪ .‬הא׳ כאשר יחלש כותי בצאתו ובבאו‪ .‬ותשש כחו‬
‫מתנועותיו מפני החלאיס ומזגיס רעים‪ .‬אשר בקרבו מתנועעים‪ .‬בה שעתה‪ .‬יכנע‬
‫לבבו לפני הבורא‪ .‬ואז יחלמהו וירפאהו הצרי‪ .‬הב׳ כשימצאהו פגע מאוהביו או מקרוביו‪.‬‬
‫או ירד מנכסיו לפני אויביו‪ .‬וכיוצא ויצטרך לבריות‪ .‬יכנע לפני ה׳ יישמע קולו ויצילהו‬
‫משיני אריות‪ .‬הג׳ כשיחשוב כמה חובות‪ .‬עליו מאשר עשה עמו בוראו מהטובות‪.‬‬
‫מאליפות מדובבות‪ .‬שעשה עמו היוצר והבורא‪ .‬והוא הולך עמו בקרי‪ .‬יכנע ויפחד‬
‫מהעונש מה חדי‪ .‬ישב ורפא לי‪ .‬וישמע מהיכלו קולו‪ .‬ורפא ירפא‪:‬‬
‫כי ארי׳סטו עברה איזה דו״ד ביט ובין אשי׳נא אוהבו‪ .‬שגם הוא היה בעל‬
‫ד ע ה גדולה בלבבו‪ .‬ובכן נתן אל לבו להכנע אליו‪ .‬כי היו ימים רבים‬
‫״"‬
‫שלא ראו איש אח אחיו ולא שמע עליו‪ .‬ויהי מקץ ימים ויקם ארי׳ סטו וילך ויאמר‬
‫אליו‪ .‬הלנצת תעמוד השנאה בתוכינו‪ .‬ועוברי אורח אנחנו‪ .‬כי היום כאן ומחר מי‬
‫יודע מה יהיה לנו‪ .‬וכיש כי יתעללו אנשים בנו‪ .‬לאמר הלא תראו שגס הקרובים‬
‫נעשו רתוקים ממשפטי היושר‪ .‬כי אם אילי אמתין עוד עד שיתעוררו איזה אנשים‬
‫לקרב אותנו‪ .‬הנה איש אין בארץ לבוא אלינו‪ .‬כי הכל חפצים אל הפירוד אי לזאת‬
‫לכא נא אתי ונחדש ברית אהבתינו‪ .‬ויען הלז דבריך היו לי למשיב נפש לחיותנו‪.‬‬
‫ועתה הנני כדברך‪ .‬ויאמר דע איפה כי אנכי ה־ןדמת לבקש שלומך‪ .‬אף כי זקנת‬
‫ואמרו‬
‫‪,‬‬
‫טו‬
‫ממך‬
‫י‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ענוה‬
‫ממך‪ .‬ויען הלז חי אני‪ .‬צדקת ממני‪ .‬אנכי מסב הריב ואתה מסב השלוס לא יסור‬
‫מאהליך‪ .‬ע״כ מס׳ נועס המדות ע״ש‪:‬‬
‫למי כל חמדה‪ .‬לאיש שר המדה‪ .‬ומי ילבש החרדה‪ .‬היא העטה הידידה‪.‬‬
‫והנכבד מכל אדם‪ .‬מי שישפיל עצמו בשעת עלייתו‪ .‬ובעת עלייתו‪ .‬לרום‬
‫מעלתו‪ .‬וגדולתו‪ .‬וימחול בעת שיש לו יכולת להנקס‪ .‬ויעמוד בדין עם חבירו בעת‬
‫שהוא תקיף להתנקם‪ .‬וחזק להתגבר‪ .‬ימנע אף על דבר‪ .‬ואין העטה ניכרת‪ .‬רק בעת‬
‫שהאף והחימה גוברת‪ .‬כי אחרית כל קטטה חרטה‪ .‬ואחרית כל חרטה קטטה‪.‬‬
‫ואחרית העטה שלום‪ .‬כי קרן המשכיל ענוה‪ .‬וקרן הכסיל העזות והגאוה‪ .‬ועקב כל‬
‫עטה‪ .‬אהבה ושלום ועוז וחדוה‪ .‬ותחילת דיוח העניין‪ .‬שיעזרו אותו ב״א על הסבל‬
‫בכל ענייניו‪ .‬והאיש הישר באמת‪ .‬לא יבקש תכלית שלימיות כל דבר ‪:‬‬
‫ואה״ח‪,‬‬
‫עת לימוד‬
‫‪ 2fvj‬הוי שקוד ללמוד ת ו ד ה ל ק י י ם מצות ה׳ ברה‪ .‬והגית בו יומס ולילה‪) .‬ס״ת‪.‬‬
‫מות׳׳ה עי׳ד מיש בירד חייב ארס ללמוד תו׳ עד יום המיתה( ובקול נעים‬
‫וזמרה‪ .‬יהיה לימודך במורא‪ .‬ושטתיכס יהיו משולשים שליש במקרא שליש במשגה‬
‫שליש בגמרא‪ .‬והזהירו בלימוד שהוא יביאכס לידי שמירה‪ .‬ולשמור אתכם מכל צרה‪.‬‬
‫ימחרון אף ועברה‪ .‬ועסק התו׳ מכפרת על כל פשע ועבירה‪ .‬ואם זכיתי אני בעדכם‬
‫והייתם מלומדי הגמרא‪ .‬תכווני באיזה הלכה ברורה‪ .‬ואם חננכס קונכם וזכיתם אתם‬
‫לדעת איזה סברא‪ .‬תכתבו בס׳ על הנייר ועל הדפתרא‪ .‬כי היא עולה למזבח כפרה‪.‬‬
‫לפני גי גדול ונורא‪ .‬ותמיד כל היום תחוסו על נפשכם ללמוד וללמד תורת ה׳‬
‫תמימה‪ .‬ע־׳מ לשמור ולעשות כל הימים אשר אתם תיים על האדמה‪ .‬ולפתות חיי‬
‫פרקים על הסדר ממשנה‪ •.‬יענגו הגוף דתנו לנשמה עדנה‪ .‬בכל יום ויום‪ .‬תמצאו‬
‫פדיום‪ .‬לפני גי נורא ואיום‪ .‬וזוה״ק וס׳ תהליס‪ ,‬רוע הגזרות מבטלים‪ .‬וספרי המוסר‬
‫יאירו הנשמה ולא יסרח הבשר‪ .‬וחק לישראל הוא‪ .‬מה רב יופיו וטובו כי טרא הוא‪.‬‬
‫כי הוא בלול וכלול מכל מילי מעלייתא‪ .‬לעילא חן כל ברכתא‪ .‬ואורח חיים ויורה‬
‫דעה‪ .‬הלוא תדעו הלוא תשמעו‪ .‬ולא תבואו לידי מכשול ועון ומידה רעה‪ .‬ובכל לב‬
‫ולב הבינו דיני בתים וחצרות‪ .‬ברכות והודאות ומיני פירות‪ .‬זה פטור וזה חייב הללו‬
‫אסורות והללו מותרות‪ .‬אלו פסולים ואלו כשרים‪ .‬וכפות תמרים‪ .‬ועסק התו׳ והמצות‬
‫עליכם הם מגינות‪ .‬מכל מיני פורענות‪ .‬החדשות והישנות‪ .‬ויהי מה‪ .‬לא יעבור עליכם‬
‫זמן מה‪ .‬היינו יומם ולילה‪ .‬ח״ו לבטלה‪ .‬בלי עסק התו׳ כי זו רעה תולה‪ .‬ב״מ תס‬
‫וחלילה‪ .‬ולאחיכם הקטנים תלמדו לנער דעת ומזימה‪ .‬דדך ארץ לעולם קדמה‪ .‬ותו׳‬
‫ומצות בעיתים מזומנים‪ .‬וכאשר תלמדום לא תהיו עליהם קפדנים‪ .‬ולא רתחנים ורגזניס‪.‬‬
‫ובעת לימודם הזהירו אותם לא יהיו ביישנים‪ .‬כמאמר התנא לא הביישן למד‪ .‬ולא‬
‫הקפדן מלמד‪ .‬והשגיחו עליהם בעינא פקיחא‪ .‬ולא תתנו להם מנוחה‪ .‬לבל תניחו‬
‫אותם‪ .‬להתערב עם ילדים זולתם‪ .‬בהליכתם ובביאתם‪ .‬כמו שנתגדלתם אתם גס הם‬
‫תגדלו אותם‪ .‬ועל קו היושר הנהיגו אותם‪ .‬וכן אתם גם אתם בע״ה אם יתן לכם‪.‬‬
‫ה׳ גיהיכס‪ .‬זרע אמת ונחלו לעולם‪ .‬תעשין כן לבניכם אחייכם מקטנם ועד גדולם ‪:‬‬
‫י‬
‫^ § ‪ ^ 5 £‬ל " * ־ ‪-‬‬
‫י־‬
‫צו‬
‫למוד המשני׳‬
‫לצו‬
‫נח‬
‫לימוד המשנה‬
‫ךןןמן ויאמן לבבכם‪ .‬באותו המעט אשר חננכם‪ k .‬חנון ורחום מידיעת התו׳‬
‫י כאשר לימדתי אתכם‪ .‬ועשקו בו כפי יכולתכם‪ .‬הן רב הן מעט לא יסורו‬
‫מפיכם‪ .‬לימוד המשנה לתיקון הנשמה‪ .‬כי מותר האדם מן הבהמה‪ .‬וס׳ תהילים רבו‬
‫מעלותיו‪ .‬הן הן מראותיו ופעולותיו‪ .‬באופן שתהיה ידיעתכם‪ .‬בעבודת הי״ת בעוב‬
‫כוונתכם‪ .‬באמונה שלימה שה׳ אמת‪ .‬והנחילנו תורתו תורת אמת‪ .‬ואין עבודה לזולתו‪.‬‬
‫וכלי החכמוח מפני חכמת התו׳ מאפס נחשבו ויכרת זיצמת‪ .‬ואהבתו ויראתו ויחודו‬
‫תמיד תשימו נגדכם‪ .‬כי רב להושיע מחיה וממית‪ .‬ואשר חותמו חותם אמת‪ .‬ינהלכס‬
‫וינחה אתכם בדרך אמת‪:‬‬
‫טיולים ודברים בטלים‬
‫בני בני‪ .‬אל תתנו לב להבין ואפי׳ לראות יופי העיר והבניינים‪ .‬והרחביס המצויירים‬
‫והמכויידם מינים ממינים שונים‪ .‬ופרדסים וגנים‪ .‬ונטעי נעמנים‪ .‬ופרחי שישנים‪.‬‬
‫ובגזירת מצות האב לבנים‪ .‬לבלתי יעמדו רגליכם כולכם בנים ובנות גדולים וקטנים‪.‬‬
‫בבתי טרטראות וקרקיסאות‪ .‬חיו לא תבואו שמה אפי׳ לראות‪ .‬כל מין ממיני שחוק‪.‬‬
‫לבל תעמדו אפי׳ מרחוק‪ .‬מאד מאד הזהדו שלא לאבד אפי׳ רגע באלו הדברים בטלים‬
‫וליצנות ולא תשמעו לעצת היצה״ר המביא עצות מרחוק‪ .‬כי הכל הוא עושה כדי למלאות‬
‫עליכם פיו שחוק‪ .‬וזה הדבר הוא אב אבות הטומאה‪ .‬להמשיך על האדם כל מיני‬
‫תועבה מאשר בעיניו ראה‪ .‬ובגזירת עירין פתגמא ובמימר קדישין אני גוזר עליכם‪.‬‬
‫לא דבק בידכם מאומה‪ .‬מכל מיני שחוק אשר על פני האדמה‪ .‬והעולה על כולם‬
‫שחוק הקרט״ן כלל וכלל כי קרט־׳ן גי׳ שט״ן‪ .‬אם לא חיו במקום חולי או יום פורים‪.‬‬
‫ולא בחברת זרים‪ .‬חיו הדברים אסורים ולא מותרים‪ .‬זולת בתוך בתיכם עם אנשים‬
‫קרוביכם‪ .‬ותול׳׳מ‪ .‬ולא תתאוו לכל מראית העין‪ .‬ודעו וראו כי חלדיכם הוא כאין‪.‬‬
‫צל עובר כהרף עין‪ .‬כשיכור מתרונן מיין‪ .‬כי הכל הבל ואין בם מועיל‪ .‬הוו מחשבין‬
‫ההפסד אשר לא יועיל‪ .‬נגד הדוח אשר הוא מועיל‪ .‬וזה ודאי לא ינעיל‪ .‬כי סוף כל‬
‫סוף אדם למות‪ .‬ומי יודע היחיה עוד כמה פן היום ימות‪ .‬או מחר ואיננו והיותו נטמן‬
‫ברגבי עפר וקינים‪ .‬וירום תולעים ויבאש והנה עלה כלו קמשונים‪ .‬כוסו פניו תדליס‬
‫בבושת פניס‪ .‬וסביביו נשערה משמאילים ומימיגים‪ .‬מחבלים ומקטרגים שוטניס ומונים‪.‬‬
‫מורידן ולא מעלין בבורות שאוטם‪ .‬ולא יבואו לראות בעוז והדד השוכן מעונים‪ .‬זולת‬
‫הצדיק שומר אמינים‪ .‬עיניו יחזו חופות יפות מכל מעדנים‪ .‬ונהרי נחלי אפרסמונים‪.‬‬
‫מינים ממינים שונים‪ .‬לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו‪ .‬כולי אומר כבוד שידי לו זמרו לו‪:‬‬
‫עיה״ר‬
‫בני‪ ,‬הרואה את חבירו‪ .‬ומקנא בו‪ .‬משרה עיהיי׳ר בתיך קרבי• יכ״ש אם מדבי‬
‫בפיו כמה טוב יש לפלוני‪ .‬הוא חבירי של בלעם‪ .‬שי־אה את יש׳ פעם אחד‬
‫פעם‪ .‬בעינו הרעה‪ .‬ועכ״ז אמר בפיו מה טובו אהליך יעקב וכי׳ אזן שמעה‪ .‬כדפי׳‬
‫דשב״י ע־׳ה נמצא לשוט הרע‪ .‬שליח צס״מ ועליו נא׳ פיך שלחת ברעה‪ .‬הקלי׳ שנק׳‬
‫נחש‬
‫צו‬
‫עיה״ר‬
‫לצו‬
‫נחש לדבי לה״ד‪ .‬ומעל צוארו מצות ה׳ פרע‪ .‬ומשפד תמיד להזכיר העין‪ .‬לק יזהר‬
‫ראדם שלא יראת בחבירי‪ .‬ויקנא ממנו או על עושרו‪ .‬או על הצלחתי• אי על כבודו‬
‫והנאתו‪ .‬כי כל זה הוא גורם לרעה לעצמו ולהשלים רצון חבירו ותאוותי‪ .‬כי כל זה‬
‫הוא גזרתו‪ .‬ית׳ אשר נגזר מאתו‪ .‬ושמעתי באומרים לי מעשה שהיה במלכות ישמעאלים‪.‬‬
‫פ״א היה המלך רוכב על םום שלו והוא שש ומתפאר במקהלים‪ .‬ואי ממשרתי המלך‬
‫נתן עיניו בו‪ .‬ובקרבו שם אורבז‪ .‬ותכף נפל השוס ורוכבי‪ .‬ויתמהו האנשים כי נד‬
‫ממסיבו‪ .‬ותכף ומיד כיד המלך הביא הרופאים לעשות‪ .‬תרופ‪ :‬לשים כי חביב הוא‬
‫לו מכל המרכבות‪ .‬ונלאו הרופאים‪ .‬והמלך אמד לאשר על ביתו כרוזא קרי בחיל‬
‫בתוך הבאים‪ .‬כל אשר יעשה תרופה לשוס המלך ורפא ירפא יעשרנו המלך‪ .‬ויהי‬
‫כשומעו האיש דל והלך‪ .‬אשר נתן עיניו בו ויקס וילך‪ .‬ותכף עשה לו סגולה לעיה״ר‪.‬‬
‫וירם הסוס על רגלו כבראשונה‪ .‬ויתמהו כל האנשים‪ .‬וילך האיש לקתת לי שכרו‬
‫מאת המלך בתוך היועצים‪ .‬ויאמר המלך לאיש הלזה‪ .‬אתה ראוי לכל הכבוד הזה‪.‬‬
‫אך אמוד נא לי‪ .‬מההוא החולי‪ .‬ש‪:‬יה לסוס הזה‪ .‬עד שנלאו הרופאים‪ .‬ואתה רופא‬
‫אומן תקרא כהרף עין עשית לו תרופה‪ .‬ויען ויאחר האיש ההוא בנועם שיח ונפש‬
‫היפה‪ .‬בעין רעה שלי אני ראיתיו‪ .‬ואנכי ג״כ יודע מכאובו ורפאתיו‪ .‬בה שעתה אמ״ל‬
‫המלך‪ .‬כ״כ חזק ראות עין שלך להזיק והיו למאו׳רות‪ .‬א״כ איפה הוציאוהו לתוץ‬
‫ישלמו לו שכרו ונקרו את עיניו ויחנו בחסידות‪ .‬כי מי יודע היום עשה זאת בסוס‬
‫ולמחר בי בעצמי‪ .‬לכן השחרז נא מדרך זו‪ .‬לכו חזו‪ .‬תכלית הדבר ומעשהו‪ .‬רתל״ו‪:‬‬
‫חירוף וגידוף‬
‫בני‪ .‬כשומעכם את הקיול מחרפים ומגדפים‪ .‬לא ההיו אחריהם רודפים‪ .‬ותשימו‬
‫נגדיכס המאזנים‪ .‬בכף אחת חעאתיכם הגלוים‪ .‬וכ״ש הנסתרים מן העיניים‪.‬‬
‫ובכף שניה ההלבנה והחידופים והגידופים‪ .‬ודברים אשד לא עובים ויפים‪ .‬יתראו בחוש‬
‫הראות‪ .‬כי כף האשמות והחטאות‪ .‬ירד מעה מעה וזה לך האות‪ .‬ואז תשתקו ולא‬
‫תמצאו המצאות‪.‬־מה להשיב לפני \ד הצבאות‪ .‬לכן כל אשר יעבור עליכם מה‪ .‬תצדיקו‬
‫דינו ית׳ בכל ולא תרבו אשמה‪ .‬וכן תעשו לכל מיני צער בדיבור ומעשה מאומה‪.‬‬
‫ועי‪-‬׳ז תצילו עצמכם מדדת שחת ותמצאו מרגועכם לפני היושבי בשמימה‪ .‬וכיון שהאדס‬
‫נבדל מן הבהמה‪ .‬בדיבור ובקומה‪ .‬איך יוציא אותו החוצה לבעלה‪ .‬אי שלא במקום‬
‫טהור בעסק תו׳ ה׳ תמימה‪ .‬והרוצה לידבק במרת הטוב צריך פעם א׳ יעשה עצמו‬
‫חרש אשד לא ישמע‪ .‬ופעם פתי שלא הבין הדבר הרע הנשמע‪ .‬ופעם שבהדיא ניכר‬
‫החירוף ישתוק ויגמע‪ .‬וייטב לבו בכוונת דביקתו בטוב העליון‪ .‬ופעם יאמר תטאתי‬
‫עדתי פשעתי לדר חביון‪ .‬ועייי׳ז וסר עונו בבושתו‪ .‬ונגד כלימתי‪ .‬אור לי בציין‪ .‬לפני‬
‫\ עליון‪ .‬ויהיה מודה וישמח בה׳ והוי כאילו נהרג על יחודו ית׳ ומוחלין לו עונותיו‪.‬‬
‫ולא תזכרנה אפי׳ אחת מחטאתיו‪ .‬כדרך המומתין שמתורין ונמחלין עונותם‪ .‬וסי׳ לדבר‬
‫כל המ׳ת ביי׳יש מוחלק לו כל עונותיו‪ .‬והביעט בישורין גדול ע־נו מנשיא‪ .‬ורם וגדל‬
‫עונשי‪ .‬ולשומע חרפתי‪ .‬יסודן גדולים הס נצבים לקל־אתו‪ .‬והמשיב עליהם‪ .‬היינו בועט‬
‫בהם אלא צריך להצדיק עליכם‪ .‬את הדין ובפה מלא תאמדי חטאתי‪ .‬כי עוניתי‬
‫ידיו'אלה נפוגותי ונדכתי‪ .‬וידי כבדה על אנחתי‪ .‬ואה׳ח אם תרצה למציא מנוחה‪ .‬אל‬
‫תתן‬
‫צו‬
‫חדוף וגדיף‬
‫נם‬
‫לצו‬
‫תתן לכך‪.‬לשמוע שוס שיתה‪ .‬מכל דברי ב״א אפי׳ יקללוך לא תתאנח אפי׳ אנחה‪.‬‬
‫ואפילו הוא עבדך תקבל הכל בשמתה‪ .‬ודעתך עלך לא תהיה זחה‪ .‬כי אס תתן לבך‬
‫לדבריהם תכעיס ותהיה צווחה‪ .‬ויחשך אור הנשמה‪ .‬ואפי׳ אם תהיה חכם תכמתך‬
‫נשתכחה‪ .‬יישאר בידך זולת הינק ואנחה‪ .‬ונעדרה מקרבך השמחה‪:‬‬
‫ביזוי‬
‫ב^יי‪ ,‬כל אדם דש׳ יהיה בעיניכם לעיב וישר וגדול יותר מכם‪ .‬וזה יביאכם‪ .‬שלא‬
‫תזלזלו בהם‪ .‬ותנבדו אותם ותיקר נפשי בעיניכם‪ .‬כי אולי אתם תצערכו להם‬
‫והם לא יצערכו לכם• ואילי יש להם מעט״ו מוצנעים‪ .‬וידועים לפני תמים דעיס‪.‬‬
‫אשר אחם אינכם יודעים‪ .‬ועי״כ הם חשובים לפני המקום יותר מכם‪ .‬וכבר אמר‬
‫החסיד אם תראה העשיר יותר ממך‪ .‬הי״ת נתן לו להיותו זכאי בעיניו ומעשיו העונים‬
‫יותר ממעשיך‪ .‬ואם איש עני הוא‪ .‬הי״ת מתפאר בז וכמעשהו‪ .‬שלוא דבק עמו‪..‬והוא‬
‫שוכן עם העני ונכה רוח‪ .‬ובו בעוח‪ .‬ואם זק ממך‪ .‬זכיותיו האריכי ימיו ואתה לא‬
‫תדע מה בעצמך‪ .‬ולא תאמין בחייך‪ .‬עד היכן יגיש ימיך ושנותיך‪ .‬ואם בחור הוא‬
‫ממך‪ .‬ודאי יש לו מעט עונות ממך‪ .‬הכלל הוא במקום כבוד המקום‪ .‬אין לך לחשוב‬
‫עצמך לכלום עלי זאת‪ .‬וכמאמר דהע״ה ונקלותי עוד מזאת‪ .‬ואמר ואנכי תולעת‪.‬‬
‫יכו׳ נבער מדעת‪ .‬חמור יוצא במרדעת‪ .‬תרפת אדם ובזוי עם תס ר קובעת‪ .‬ימי‬
‫לנו גדול מאבינו בעל התבונה והרעת‪ .‬שאמר ואנכי עפר ואפר‪ .‬ואדון הנביאים ואחיו‬
‫גדול הכהנים אמרו פה אחר ונחנו מלה את קובעת‪ .‬ומלבד שהשפלות לפני המקום‬
‫>‪.‬־וא תיוב תיבה יתירה נודעת‪ .‬תועלת גדול יוצא ממנה להנחיל ש״ע בעולם אחה‬
‫הראת לדעת‪ .‬והיא מידה נתמדת ומאד מעולה ועובה שבמעלות הטובות הין ידיעתו‬
‫מכרעת‪ .‬והטיבו אשר דברו על א׳ מהמלכים הראשונים שבלילה א׳ היה עם שריו‬
‫ומנהיגיו במסיבה אוכלים ושותים ונפשי שובעת‪ .‬וקם היא בעצמו להטיב את הנרות‬
‫לרב תרבו ולמעט‪ .‬ואמרו לו סגניו למה לא צויתנו והוא השיב בנתת ולא בזיעת‪ .‬מלך‬
‫קמתי ומלך ישבתי ואם מעט‪ .‬להורות נתן כי לא מתמת שישפיל ארס עצמו מערך‬
‫שוויו גדולתו נגרעת‪ .‬ולפני כבוד ענוה וההוד וההדר והכבוד סמוכין לו בתום׳ ולא‬
‫במגרעת‪ .‬ויגיע אל רצון הבורא החונן לאדם דעת‪ .‬וישיג הנועם הקיים בג״ע העליון‬
‫מקום עץ התיים ועץ הרעת‪ .‬וילמוד מדרכו ית׳ כמ״ש ידרך עטים במשפט וילמד‬
‫עטים דרכו חיבה יתירה נודעת‪ .‬התלכדו מכו׳בדיס לכל איש בין סכל וחסר דעת‪.‬‬
‫ובין משכיל טוב אתה חונן לאדם דעת‪ .‬להסכל למען לא תתגנה בעיניו ורעה עליך‬
‫יחשוב מבלי דעת‪ .‬ואל המשכיל למען חלמד ממנו חכמה ודעת‪ .‬ואמרו כי א׳ היה מהלך‬
‫אחר חכם א׳‪ .‬והיה מתרף ומגדף בלי פתד‪ .‬עד שהגיעו לביתו‪ .‬אמ״ל הח׳ הלוא‬
‫כבר הגעתני לביתי‪ .‬ואני שתקתי‪ .‬א׳יכ אמור פה כל מה שבלבך‪ .‬ושוב לך‪ .‬קודם‬
‫שישמעוך‪ .‬קצת מנבלט‪ .‬ותשמע מה שתמאס וחקח מכות מאוהבנו‪ .‬על רוע מעלליך‬
‫אשר רדפתנו‪ .‬ואחר כמוהו‪ .‬רדף אחר רעהו‪ .‬ומתרפו ומגדפו בריע שפתיהו‪ .‬התכס‬
‫ענהו‪ .‬הלא אתה לא הנחת‪ .‬מאומה ממה שידעת‪ .‬אך מה שידע בי הבורא יותר ולא‬
‫תוכל אתה‪ .‬ואחד ל׳ו קם כמוהו‪ .‬אמ״ל הח׳ בנועם פיהו‪ h. .‬תפליג בגידזפינו‪ .‬והנית‬
‫לשלום מקום וידיח לני‪ .‬יבא רעהו וחקרו‪ .‬ואמר תלמידו תן לי רשות להשיבו ולהכותו‬
‫על‬
‫ביזוי‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫על מאמרו‪ .‬אמיל הח׳ אינו חכס מי שמרשה לדעה‪ .‬ואינו אלא חסד דעה‪ .‬ע״כ‬
‫מס נועם המדות‪ .‬ח׳יא מדובר בו נכבדות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫תרעומת‬
‫בני‪ ,‬שלא להתרעם על המאורע‪ .‬אשר יארע‪ .‬ולהצדיק את הדין על עוב ועל דע‪.‬‬
‫יהי שם ה׳ מבורך לא יגרע‪ .‬בין בנופו בין בממונו‪ .‬בין בבניו ובין בכל קניינו‪.‬‬
‫~‬
‫שנא׳ וידעת עם לבבך כי כאשד ייסד איש את בנו‪ .‬ונו׳ ויקבע האדם בלבי וינון*‬
‫ראשו וישתיק שנא׳ וידום אהרן‪ .‬ולא יצדיק נפשו מ‪1‬הים ובשיר ירון‪ .‬גם לא יאמר‬
‫כי מקרה הוא‪ .‬כי אז גם ה׳ ט נורא הוא‪ .‬ילך עם האדם בחמת קרי אלא יפשפש‬
‫במעשהו‪ .‬וישוב אל ה׳ ירחמהו‪ .‬וזה הוא חלק מאהבת ה׳ דכתי׳ ובכל מאדך‪ .‬ודז״ל‬
‫בכל מרה ומדה שהזא מודד לך‪ .‬בין עוב בין רע צריך לקבל בשמחה‪ .‬דכתי׳ חסד‬
‫וחשפע אשירה‪ .‬אם חסד אשירה‪ .‬ואם משפע אזמרה‪ .‬ואז״ל הנעלבים ואינם עולבין‪.‬‬
‫שומעין תרפתם ואין משיבק‪ .‬עושין מאהבה ושמחין ביסורין‪ .‬עליהם הכחי׳ אומר‬
‫ואוהביו כלאת השמש בגבורתו‪ .‬שהרי הי"ת אוהב אותנו דכתי׳ אהבתי אתכם וכו׳‬
‫ותביבים עלינו יסורין‪ .‬שמביא עלינו‪ .‬שהכל הוא לעובתנו ולתועלתנו‪ .‬וכתי׳ נאמנים‬
‫׳פצעי אוהב‪ .‬וכתי׳ שבניך ומשענתך המה ינחמוני‪ .‬וכל אשר יבא לאדם‪ .‬ממקרי הזמן‬
‫אפי׳ עיי בשר ודם‪ .‬צריך לקבל כי הכל‪.‬גזירתו ית׳ ולא יתעצב \ לבי גיא •שש ושמח‪.‬‬
‫ופיו פותח‪ .‬ואומ־י גם זו לטוב‪ .‬והלל הזקן עי׳ה יוכיח כאשר הלך לו ארם א׳ לנסותו‪.‬‬
‫לא הועיל ולא נתעצב בעצתו‪ .‬וכן ראוי לכל אדם ליקח בכחת‪ .‬כל אשר יעבור עליו‬
‫ולא ירד לשחת‪ .‬וכל הדברים אשר ישמע לישתוק ולו׳ גס זו לטובה‪ .‬בשמחה ואה״ר‪.‬‬
‫תהיו סובלים העונשים בכתף תשאו‪ .‬ותדמו כי אתם מן הפועלים אשר בכתף ישאו‪.‬‬
‫ויותר מהמה‪ .‬כשור לעול וכחמור למשא כבד מן הבהמה‪ .‬והוו ממתינים הסבל לעת‬
‫בואו־ פתאום ולא תהיו בועטים‪ .‬כי יקשה בעיניכם זה חידוש הוא כי כסותו ית'‬
‫אתם מעטים )מל׳ עוטה אור(‪ .‬והזהדז פן תלכלכו בגד המלך בחטאות ואשמות‬
‫בתתבולות ומרמות‪ .‬ואז יסיר בגדו מעליכם‪ .‬ותהיו ערומים ממט ולא ישמע לקול זעקתכס‪:‬‬
‫שלום‬
‫ד^י‪ ,‬בקשו שלום ורדפוהו‪ .‬דאפי׳ בשעת מלחמה ציוה ה׳ לנו‪ .‬להקדים שלום ונדרשהו‪.‬‬
‫שנא׳ כי תקרב אל עיר‪ .‬כי כל מקום שיש שלום‪ .‬אין השטן יכול לקטרג על‬
‫גדול וצעיר‪ .‬שנא׳ חבור עצבים אפרים הנח לי‪ .‬ומעשה הסוטה יוכיח מה גדלו‪ .‬מעשיו‬
‫ית׳ אשד ציוה למחות שמו הגדול לפי מהללו‪ .‬לשום שלום בין איש לאשתו‪ .‬והר צה‬
‫לזכות במלוה זו יזהר באחרת והוא להיות דן את זולתו‪ .‬ת ד ר כל הימים לזכותו‪ .‬ומכלל‬
‫השלום שיהיו הלב והפה שין לטוב או למוטב‪ .‬ולא תדברו אחת בלב ואחת בפה‪ .‬כי‬
‫כ״ז גורם קלקול האמת והאהבה והאתוה‪ .‬והשלום אמיתת נעדרת‪ .‬ותחתיה תעמוד‬
‫שאת או ספחת או בהרת‪ .‬צרעת ממארת‪ .‬טשנת היא ואינה נטהרת‪ .‬לכן בגי כל‬
‫דבריכם יהיו דרך כבוד גדול‪ .‬לקטן מכם וכ״ש למי שהוא גדול‪ .‬ותהיו מפייסים‪ .‬כל‬
‫הברואים קטנים וגדולים נערים וישישים‪ .‬לרעים ולטובים תהיו נגשים‪ .‬בלב נכון זך‬
‫ובר‪ .‬ואליו יתובר‪ .‬שי׳ש טייב‪ .‬ובכל עוז ותוקף סוכת שלום תהיו פורשים‪ .‬על ראשיכם‬
‫את?‬
‫שלום‬
‫צו‬
‫ס‬
‫לצו‬
‫אתם וביתכם‪ .‬לאנשים ונשים‪ .‬זקנים ע ם נ ע ד ם למדה זו תמיד חהיו שואלים וחוקרים‬
‫ודורשים‪ .‬דכתי׳ והלכת בדרכיו וכתי׳ עושה שלום‪ .‬ובזו׳־ק מפרשים‪ .‬מדנתיב עושה ולא‬
‫עשה שתמיד הוא עושה לכן אתם גם אתם תמיד להיות עושים‪ .‬שלום עובה וברכה‬
‫שום חשים‪ .‬ואמה י ח עוב לפשר ריב שונאים ואויבים‪ .‬מפשר אוהבים‪ .‬כי בראשון ישוב‬
‫א׳ מהם לאוהב‪ .‬אשר אהב‪ .‬והב׳ יהפך א׳ מהם לאויב‪:‬‬
‫כעס‬
‫בני‪ ,‬תדלי לכם מן האדם אשר נשמה באפו‪ .‬כי תכף ומיד אשר ייעלה עשן באפז‪.‬‬
‫ובזו״ק אמרו מי שהוא כעסן ומעלה עשן‪ .‬מגרש נשמתו ועורף נפשו באפו‪.‬‬
‫~‬
‫ומשרה במקומה \ זד ויחד אפו‪ .‬ונעשה במה לע״ז דכתי׳ כי במה נחשב‪ .‬ואסור‬
‫להיות בחברתו אשר שם ישב‪ .‬זצדיך האדם להיות סבלן ורחב לבבו‪ .‬לסבול כל מיני‬
‫צע׳דיס כי ודאי ה׳ אהבו‪ .‬ודעתו מיושבת‪ .‬ולא כואבת‪ .‬ואז״ל דהכועס כעעיז‪ .‬ועיז‬
‫הזהירה התו׳ ואמרה‪ .‬לא יהיה בך ‪ k‬זר‪ .‬ודבר זה יהיה בעיניך עד קצה האחרון מוזר‪.‬‬
‫ובזו׳י׳ק פ׳ תצוה אפקוהו מדכתי׳ ג!הי מסכה לא וכו׳ דע״י כעסו‪ .‬מסלק נשמתו ועורף‬
‫נפשו‪ .‬ושידה במקומו רוח הטומאה וקשה להפרישו‪ .‬וס״ל את חג המצות משמור‪ .‬וזה‬
‫רומז לנשמה הקדושה אשר נתן לך ה׳ ‪1‬יהיך וציוך אותה יפה תשמור‪ .‬שתטה תמיד‬
‫בנחת‪ .‬כדי שלא תסתלק ממך והרד לשחח‪ .‬כי ענייני העוה״ז כלא חשיבין‪ .‬מריעין ולא‬
‫מעיבין‪ .‬ואמר אליהו ז״ל לא תרתח ולא תתעא‪ .‬זד׳׳ע היה אומר בתפילתו בכל יום‬
‫במבעא‪ .‬יהרמ״י שלא אכעוס היום ולא אכעיסך‪ .‬ואמרו נת בדיבורו‪ .‬נת בהילוכו‬
‫לאשורו‪ .‬נח במעשיו לעשות רצון יוצרו‪ .‬איש צדיק מיקרי‪ .‬ואחרו כל נייחא מסע׳ רקמשה‬
‫אתברי‪ .‬וכל רוגזא סט׳ דמסאבותא שרה‪ .‬ואמרו הלב היכל לשכינה‪ .‬דכתי׳ כי ה׳‬
‫גיהיך מתהלך בקרב מחניך‪ .‬ופי׳ רשב׳־י מחניך‪ .‬רמ״ת איבריך‪ .‬בקרב הייט הלב שבאמצע‬
‫גופך‪ .‬נמצא הכועס מכניס צלם בהיכל‪ .‬ומגרש ממנו השכינה היש יותר מזה סכל‪.‬‬
‫וכל דגי גהינס שולטים בו‪ .‬ומטמא רמי ח איבריו אשר במסיבי‪ .‬לכן בני חוסוילנפשיכם‬
‫אשד בקרבכם‪ .‬וכל• איש מכס‪ .‬יחרד וילפת‪ .‬ויהיה לאות ולמופת‪ .‬ולא יכעוס‪ .‬לא‬
‫עם גיי ולא עם יש לא על הרכוש‪ .‬ולא •על גזל ואונאה‪ .‬ולא על פשע־וחטאה‪ .‬ולא‬
‫על מניעת כבוד‪ .‬אשר הלך לאיבוד‪ .‬ואפי׳ יחרפו ויגדפו‪ .‬הנח להם ואחריהם לא‬
‫תרדפו‪ .‬ודעתכם מיישבת עליכם‪ .‬כי ה׳ גיהיכם עמכם‪ .‬ותרועת מלך בו‪ .‬והשמד פן‬
‫תקרע שום בגד בחמתך‪ .‬ולא תזרוק שום דבר ברוגזך‪ .‬כי כל זה קרבן סיא לוקחו‬
‫מידך‪ .‬והולך ומקטרג עליך‪ .‬כי בעוה״ר האדם הוא תומר עכור‪ .‬ואינו רואה בטוב‬
‫הצפון ולא יזכור‪ .‬זולת המורגש בעמק עכור‪ .‬ולא יתעצב אל לבו כלל‪ .‬כי העצבון •‬
‫עם הכעס נכלל‪ .‬יממנו נפרד ונבלל‪ .‬ע״ד אבק רבית אבק לה״ר‪ .‬גיז אבק כעס הוא‪.‬‬
‫מתגולל‪ .‬אשר עולל‪ .‬היתכן בעולם‪ .‬היש שוטה בעולם‪ .‬איך יעלה על הדעת מי שאבד‬
‫לו פרח א׳ ממנו אי נעלם‪ .‬יבכעסו‪.‬ועצבזט ישבר כלי שיה לפחות ב׳ או ג׳ פדתיס‪.‬‬
‫וכ״ש אם יהיה מ‪1‬יף פרחים‪ .‬ועצבוט ורוגזו עולים ואינם מחים‪ .‬ולא הועיל לו עד‬
‫שמצטער על פרח‪ .‬ממונו פרח ממנו ברח‪ .‬וכעסו וחרונו אינם עוזרים‪ .‬ופרחיו וכליו‬
‫אינס עוזרים‪ .‬לכן אתה בן אדם‪ .‬בשר ודם‪ .‬הידעת כי נשמתך מושב ‪1‬יהים‪.‬ובעצבונך‬
‫והרינך בכעסך יסתלק ‪ to‬שיכן גבוהים‪ .‬ואיך תתעצב על חיי שעה‪ .‬ותדבק בך‬
‫‪,‬‬
‫הרעה‬
‫צו‬
‫בעס‬
‫לצו‬
‫הרעה‪ .‬ותאבד מידך חיי עולס וחרב לצואדך הגיעה‪ .‬ומדה׳׳ד תכף בך שגעה‪ .‬ואין‬
‫חונן ומרתס כי כשיכור לבך תעה‪ .‬ומדרך השכל געה ותעה‪ .‬לכן סבול כל הבא עליך‪.‬‬
‫לעובה או לרעה לפי דעתך‪ .‬וקבל בשמחה כהלל ולא תעזוב מלכך‪ .‬ותהי זאת נחמתך‪.‬‬
‫כי בו תדבק והוא יאר פניו אליך‪ .‬ובעוה״ר נגון זה‪ ,‬מרקד בינינו הן הן עזי‪ .‬והוא‬
‫סיבת כל העוגות‪ .‬השגגות והזדונות‪ .‬בין ארס לחבירו‪ .‬ובינו לבין יולדו‪ .‬ולזה אמרו‬
‫הכועס כל מיני יסורין מכוערין שילשין בו‪ .‬ועושים נקמה בו כאשר אהבו‪ .‬ה' ילילנו‬
‫ויציל זרענו וזיז בתוך יש׳ עם קרובו‪ .‬ולא תבואו לידי מדה זו כי כך אמרו ז״ל כל‬
‫הכועס כל מיני גהינס שולטים בי‪ .‬והשכינה אינה חשיבה כנגדו חיו וכי׳ש שאינה‬
‫שרויה בקרבו‪ .‬ומשכח תלמודו ומוסיף טפשות‪ .‬ובידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו ועושה‬
‫כמה נאצות‪ .‬ואם תכם הוא מסתלקת ממנו תכמתו‪ .‬ואם נביא הוא פוסקו נבואתי‪.‬‬
‫ואפי' פוסקין לו גדולה מן השמים‪ .‬מורידן אותו בביזוייס‪ .‬וכאילו הדליק אש של גהינס‪.‬‬
‫וכאילו פלח לעי ז‪ .‬ואסור להסתכל בו‪ .‬כמ׳יש בזו׳׳ק ע״ש‪ .‬לכן האדם יבכה ויתאבל‬
‫וישב לעפר וישתומם‪ .‬לילה ויומם‪ .‬איך בכעסו באו על ידו מעשים אשי לא יעשו‪ .‬עד‬
‫להכעיס בוראו יוצר נשמתו וגדל עונשו‪ .‬במה יקדם פניו ומה רפואה תהיה למכתו‪.‬‬
‫יתוש אפל ושפל מלאו לבי לעשות היפך רצון ממ״ה הקביה מושיע אין בלתו‪ .‬ועצת‬
‫ה׳ היא תקום לעומתו‪ .‬יקום מלא קומתו‪ .‬ויחפלל ויחחנן לפניו יח׳ כי ‪ i‬חנון ורתוס‬
‫הוא ומרבה להטיב וימינו פשוטה לקבל הכנעתו ותשובתו‪ .‬ואם בהיותו בלב נשבר‬
‫ונדכה ועל פניו תרד דמעתו‪ .‬ודאי כי תעשה רושם תשובתו‪ .‬ויעלה זכרונו לפני רופא‬
‫כל בשר ומפליא לעשות ועובר על פשעו וחטאתו‪ .‬וקורא לו שלום שלום לרתוק ולקרוב‬
‫כי קרובה ישועתו‪ .‬ואדרבה מצפה ומקוה ומיחל מתי ישוב מרעתו‪ .‬דכתי׳ לכן יתכה‬
‫ה׳ לחננכס‪ .‬לעבודתו וליראתו‪ .‬לעסוק אהב בתורתו‪ .‬וטוב לו לאדם אשר יתרה אפו‬
‫ותמתו‪ .‬בנקל ויהיה ג״כ נת לרצות באהבתו‪ .‬מאשר יקשה לכעוס ויקשה לרצות לפי‬
‫דעתו‪ .‬כי הראשון מהר יתנתם וירפא הרעה‪ .‬אשר עשה כפליים בכל תטאתו‪ .‬ומהשני‬
‫לא יוכל הנרדף להנצל מאתו‪ .‬עד יום מיתי‪ .‬ישימו לב למ״ש כי מלך הודו‪ .‬לרוב‬
‫גדולתו וכבודו‪ .‬נתן ביד א׳ מעבדיו העומדים עליו כתב ידו‪ .‬וציוה לו לאמר כשתראה‬
‫אותי בכעס תנהי לי‪ .‬והיה כתוב בו הרפה כי איגך ‪11‬הים‪ .‬ואף שאתה שוכן גבוהים‪.‬‬
‫אבל אתה גוף כלה שיאכל קצתו את קצתי‪ .‬וישוב רימה ותולעה ועפר באתריתו‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫ופעם א׳ נכנס פילוסוף א׳ לפני מלך אדיר ותקיף‪ .‬ילא כרע לפניי ילא עשה לו‬
‫תנועות הנעשים לשררה‪ .‬והמלך נתמלא כעס עברה וזעם וצדה‪ .‬הפילוסוף הביט בפני‬
‫המלך כי היטב •לו תרה‪ .‬ואמיל השו׳רר אינך מכיר באדטתי‪ .‬וכבודי וגדלתי‪ .‬ותוקפי‬
‫וגמרתי‪ .‬וממשלתי ויכולתי‪ .‬השיבו ולמה אכיר אמותיך וממשלתך‪ .‬ויכולתך וגבורות!־‪.‬‬
‫ואני אדון ל ד שאתה עבד גייו‪ .‬ואז הוסיף המלך תדון אף עליו‪ .‬לאמר מי אדון זולתי‪.‬‬
‫השיבו הפילוסוף יש לך אדון יישב בקרבך‪ .‬והוא יצרך‪ .‬אשר הוא אדן ישליט עליך‪.‬‬
‫וראה גם ראה איך שלש בך י עכשיו ושינה פניך וצורהך‪ .‬להיות זועפים‪ .‬ולא תעשה‬
‫דבר תוץ מרצונו בפנים יפיס‪ .‬וזה האדון עצמו שמשתרר עליך‪ .‬דע לך‪ .‬כי הוא אצלי‬
‫עבד משוחרר‪ .‬כי אטהו לרצוני ולא אתשבהו למאומה ומעולם ח״ו אתרי עצתו איני‬
‫נגרר‪ .‬אז שמת המלך מאד די השב לו וסבר וקבל להיות מתהלך בתומו‪ .‬בשובה ונתת‬
‫ינהג אפי׳ הקל שבעמי‪:‬‬
‫בני‬
‫צר‬
‫כעם‬
‫לצו‬
‫םא‬
‫‪1‬‬
‫ב נ י ‪ .‬חדלו לכם מן האדם אשר נשמתו באפו‪ .‬וטח לכעוס ברוב זעמו וזעפו‪ .‬ולפעמים‬
‫על היית יתרעם ־וירבה קצפו‪ .‬קצף רב קצף‪ .‬וביה ריח אסף‪ .‬ולא עלה בידו‬
‫אלא רגזנותו וכעסו‪ .‬ומתחייב בנפשו‪ .‬ונק׳ כסיל ־ כמ׳יש כעס בתיק כסילים ינוח‪.‬‬
‫ותמיד לא יהיה לו מטת‪.‬זעוטתיו מרובין מזכיותיו‪ .‬דכתיב ובעל תימהרכ פשע‪ .‬ואזיל‬
‫הכועס אינה חשובה לנגדו אפי השטנה‪ .‬וכל מיני גהינם שולטים בו וכאילו עעיז‪.‬‬
‫ונודס כמה רעות לעצמו אחת מ מ ה לא נעדרה‪ .‬פשע ועבירה‪ .‬מתקוטט עם ב״א‬
‫פצע וחבורה‪ .‬ומחרפם ומגדפס‪ .‬ומוציא דבה דרך איש נסתרה‪ .‬ט הכועס איט משים‬
‫\ לבו‪ .‬מה שמדברים א׳ שונאו וא׳ אוהבו‪ .‬כי הכל יריאים מחט להודיעו‪ .‬איזה דבר‬
‫שהוא עושהו וקשה לשומעו‪ .‬פן יכעזס עליהם‪ .‬ויטיח דברים קשים להם‪ .‬ובפרט אם‬
‫זה האיש אשר בוא כ ע ק ‪ .‬ותכף אפו יעשן‪ .‬איש עשיר הוא‪ .‬אז רע ומר המאורע‬
‫עין ראתהו‪ .‬כי בעוה*ר אתח בזה ונם בזה הם נכשלים‪ .‬כמה פעמים פרטים וכללים‪.‬‬
‫אם לא תשמע לקול הדברים בטלים‪ .‬שופטם סוללה ברעם גדול והשומע ישמע‪ .‬ועיט‬
‫תדמע‪ .‬אס ישיכ ‪£‬יו‪ .‬עפ׳׳י מידותיו׳ ומיליו‪ .‬יוסיף בעם יוםיף מכאוב עליו‪ .‬ובפרע‬
‫אם קרובה הנאתו !ויו‪ .‬יחוס ויחמול נ^ליו‪ .‬ואוי‪ .‬לחזנים כך שומעות ועינים כך רואות‪.‬‬
‫ומי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלט את נפשו ט אם גביר מלתמת היצר המטח בה׳‬
‫תסד יסובבנהז הוא יתן לו הבריאות‪ .‬לעשות רצוט ית׳ ‪ h‬ההודאות‪ .‬ולא תהיו מעדת‬
‫הטעם‪ .‬ט אינו מוצא חן בעיני כל רואיו‪ .‬וכל ענייטז ומוצאיו ומובאיו‪ .‬מהבל ימעטו‪.‬‬
‫ואפי ביה תו‪ ,‬ומע״ע כל דבר בעתו‪ .‬אין למדין ממנו‪ .‬ואפי׳ להוטח חבירו‪ .‬יבין‬
‫לאשורו‪ .‬ולא יוכיחנו \‪ b‬כנחת‪ .‬כדי שיקבל ממנו ולא‪ .‬ירד לשתת‪ .‬ואפי׳ לעת הצורך‬
‫כגון לייסר הרשעים‪ .‬ולהטיל אימה על בני ביתו ולזרוק מרה בתלמידים וכיוצא לא‬
‫יהיה דרך עזות ‪1‬יא להדר ולהנעים‪ .‬בדברי שעשועים‪ .‬בישוב הדעת כאילו כועס למראה‬
‫עינים‪' .‬ולב שמח ולק שיטס‪ .‬ואשרי השס אורחותיו לשדם‪ .‬כמעשה דהלל‪ .‬לגודל‬
‫העטה‪ .‬ואינו כועס כלל ט זה הוא שורש הגאיה‪ .‬והיית יצילכם מכל ד״ר לעשות‬
‫רצונו ית׳ כאשר ציוה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כליות‬
‫בני‪ .‬מן הכליות תהיו נמנעים‪ .‬וליועצים עליה חלילה לכם להיות נשמעים‪ .‬ולהטות‬
‫אזן לשמוע שמץ דבר מכל דבריהם‪ .‬מהבל ימעטו כל מתשבותיהם‪ .‬כי מן‬
‫הקמצנות‪ .‬לא יתרבו הממוטת‪ .‬ואלו הם הקא ממונים‪ .‬ולזולתם הם טורתים ומכיטס‪.‬‬
‫ומעמינים‪ .‬ומזמינים‪ .‬עד אשר יגיע עת ל ד יחפוץ ועשו יעשה לו כנפים ויברת כצל‬
‫להיות חוטם‪ .‬במקום הראד לו בגזירת שוכן מעונים‪ .‬ולפעמים אם גבר התטא תיו‬
‫אין מניתים אפי׳ בת יורשת בין הבנים‪ .‬ולמאי אהנייה שיטותייהו שלא נהנו מיגיעה‪.‬‬
‫פעם כפעם‪ .‬ועזבו לאחרים חילם ברעם וזעס‪ .‬ואס גרם עונס ופשעם‪ .‬בתיים חייתם‪.‬‬
‫ירדו ממדריגתם‪ .‬ויראו עינם בידם הדר בית נכאתם‪ .‬מונת הוא בבית זולתם‪ .‬ומה‬
‫להם ולצרתם‪ .‬לגרום רעה לעצמם ולאנשי ביתם‪ .‬מלהסתפח בנחלתם‪ .‬אין זה ני אם‬
‫רוע לביתם‪ .‬נא בט ‪ h‬תלכו בדרך אתם‪ .‬מנעו רגליכם מנתיבתם‪ .‬ואפי׳ אס יהיה‬
‫הכילי והקמצן אותז בדרך אמו״ץ בכל ענייני התו׳‪ .‬ובדו מידה זו היא ודאי ראש לתזלי‬
‫כל פשע ועבירה‪ .‬ועמדתי היא עבודה תסירה‪ .‬כי זה האיש ממיט תביב עליו מכל‬
‫נוצר‬
‫ט?‬
‫צן‬
‫נליות‬
‫לצו‬
‫‪4‬‬
‫נוצר ונברא‪ .‬והתו׳ אמרה‪ .‬ובכל מאדך הדי שעמדתו אינה שלימה‪ .‬לכן אץ לו תקומה‪.‬‬
‫בעוה״ר לא לגוף ולא לנשמה‪ .‬אינו עושה המצוה שלימה‪ .‬דהיינו ממבתר המק‪ .‬עלית‬
‫גאה תפילין‪ .‬סוכה גאה‪ .‬לולב אתרוג נאה ותמה‪ .‬וכלה רבות ממצות תורת ה׳ תדמה‪.‬‬
‫כי אינו מוציא מכיסו רק בצרות עין דבר מה‪ .‬א״כ נשארה ריקה הנשמה‪ .‬ולעדן‬
‫הנוף אפיי למלאות בענו אינו ממבתר המאכלים‪ .‬כי אם אכילת עראי כאתר הנבלים‪.‬‬
‫לשום שפלים‪ .‬פת וראשי שימים עם בצלים‪ .‬והרבה מצפה לשלחן אחרים כ ד לעעום‬
‫בשר שמן ותרנגולים‪ .‬ופירות ויינות ומעעמים מתובלים‪ .‬ואיני שם לנגד עיניי‪ .‬כי‬
‫אם לאסוף הק ולהרבות ממון‪ .‬וזה בעוה״ר המרה הזאת הגרועה היא מצויה בין‬
‫לומדי תו׳ ובעיני יפלא יותר ויותר מן ההמין‪ .‬אבקשה עליכם בני בזכות אב המון‪.‬‬
‫הוא יצילכם מאלו העניינים‪ .‬אבות ובנים‪ .‬ועל אדני פז והצדק יהיו מדותיכם בנויות‪.‬‬
‫ובזה תהיה נותה רות המקום שוכן עליות‪ .‬ועי״ז תהיה נוחה מכם רות הבריות‪ .‬יתיז‬
‫לא יהיו המרות צבועות‪ .‬לאנשים ונשים ידועות כי עין שלמעלה הם בכל צופיות‪.‬‬
‫תתתיות ועליות‪ .‬וחדרי שכיות‪:‬‬
‫קמצנות‬
‫כבר הזהרתי אתכם על הקמצנות‪ .‬כי כולה מליאה תעאיס ועונות‪ .‬שגגות‬
‫בני‪,‬‬
‫וזדונות‪ .‬ומרתקת הרחמנות‪ .‬וצייתי אתכם על הפזרנות‪ .‬כי מדת הוותרנית‪.‬‬
‫אם היא לש״ש מביאה האדם לכל מיני כשלימות‪ .‬כל ימות בתמימות‪ .‬לכן בני הרגילו‬
‫עצמכם להיות וותרנים‪ .‬בכל העניינים‪ .‬ובפרע בעניינים הנוגעים‪ .‬לעשות רצונו ית׳‬
‫אדון האדונים‪ .‬ובין בעניינים שבין ארס לתבירו הליל יהיה בסבר פנים‪ .‬ורמז עיז‬
‫בתו׳ הבכור‪ .‬נדב‪ .‬אתנח מל נדב להורות נתן‪ .‬כי ראש כל המרות הישרות שיהיה אדם‬
‫נדיב מוהר ומתן‪ .‬כי הקמצנות היא מרה מגונה מגרעות נתן‪ .‬בעיני להים ואדם‪ .‬ואין‬
‫קץ לנדודם‪ .‬ואיתא במס׳ מגילה‪ .‬שלו לר׳ נתוניא בן הקנה‪ .‬במה הארכת ימים‪ .‬והשיב‬
‫בלב תמים‪ .‬מימי לא נתכבדתי בקלון תבירי‪ .‬ולא עלתה על מניתי קללת תמרי‪ .‬וותרן‬
‫בממוני היתי‪ .‬ואמר מר איוב וותרן בממונו היה‪ .‬כי אין קץ לשבת הנדיבות‪ .‬שגורם‬
‫לעצמו ולאחרים נמה מדות עומת‪ .‬ומצלת מכמה מאורעות‪ .‬ומקרים רעים נסתרות‬
‫וידועות‪ .‬ואין תכלית לבוז וקלון למדות הקמצנות‪ .‬שגורס לעצמו ולאחדם כמה מינ^‬
‫גזרות משונות‪ .‬והוא לא ידע ואשם‪ .‬וכל העם אשר בשער אליו יביעו דיל־ יביעו ידבלץ‬
‫עחק ומק ישימו בו תחת בושם‪ .‬וכתר בס׳ דרך חכמה‪ .‬אם יזדמן לאדם שידוכק עם־‬
‫ת״ת קמצן ועם עיה וותרן אף כי אינו ביישן‪ .‬מזעב שישדך עם ע״ה הנדיב כי הת״ח‬
‫הקמצן ודאי הוא רע ממנו‪ .‬ומאי אהנייה ליה תורתו וממונו‪ .‬כי מסתמא מאחר שהוא‬
‫קמצן‪ .‬אפו יעשן‪ .‬ומעלים עיניו מן הצדקה‪ .‬ואז״ל כל המעלים עיניו מן הצדקה‪ .‬ה״ה‬
‫כעובד ע״ז‪ .‬משאיכ הע׳׳ה שהוא נדיב לב‪ .‬ודאי נדיבותו תראהו להביע כל נעלב‬
‫ועולב‪ .‬ומתקן ומיעב דרכיו בכל לב‪ .‬ונמצא מקיים כל מצות התו׳‪ .‬הלה כבתמורה‪.‬‬
‫לכן תזהרו והרחיקו ממדה זו הגרועה‪ .‬כי היא ראש לכל תולי ומדוה לכל מרה רעה‪.‬‬
‫ודבקו היעב במצות הנדיבות‪ .‬מלב ונפש כי היא מקרבת הלבבות‪ .‬ובפימ מצות הצדקה‬
‫צריכים להיות יותר מפקירים‪ .‬ולבטוח בה׳ מגן גבירים‪ .‬ובזה חרויחו ותצליחו ותהיו‬
‫עשירים‪ .‬בשמחה ובשירים‪ .‬אף אם ח״ו לא תהיה הספקתכם בדוח אפייה גם כי תרבו‬
‫במצית‬
‫יצו‬
‫לצו‬
‫קמצנות‬
‫םב‬
‫במצות הצדקה לה׳ הישועה‪ .‬וגמירי דמצדקה ח״ו לא תבוא שום רעה‪) .‬עיי׳ יו״ד סי׳‬
‫רמ״ז( ועליז כבר מפי רז״ל אנחנו מוזהרים‪ .‬יותר מתומש ל יבזבז‪ .‬פן ת״ו יתבזבז‪.‬‬
‫ויעקור האדם מנפשו מדת האכזריות‪ .‬ועי׳יז לא יבא למדת הכליות‪ .‬לפיכך אעפ׳י׳י‬
‫שאמרה לנו תורתט לא תקפוץ את דך‪ .‬מליתן צדקה לפי נדבת לכך‪ .‬אפשר יתן‬
‫ולבו על העני אכזר‪ .‬ונתשב לו כמו זר‪ .‬לפיכך הכתו' חזר‪ .‬וציוה ואמר לא תאמץ‬
‫את ל ב ^ ולא תהית מוזר‪ .‬לא תתן ברתמנות‪ .‬ולהםיר צרות עין ולעקור אותה מנפשותנו‬
‫ולא נבא בסיבתה לכלל המרות המגונות‪ .‬וכאשר תתנו לעניים מתנות‪ .‬תהיו נותנים‬
‫‪.‬הצדקות בנדיבות ועזבת עין‪ .‬שנאי ולא ירע לבבך בתתך לו‪ .‬אשר יכשר לי‪ .‬וכך‬
‫•אז׳׳ל במס׳ סועה‪ .‬אריב״ל כל הנהנה מצר עין‪ .‬עובר בלאו שנא׳ אל תלתם את לחם‬
‫רע עק‪ .‬וכילי אעפ״י שעשיר הוא לאין‪ .‬ר״ן בר יצתק אמר בב לאוין‪ .‬שנא׳ אל תלחם‬
‫ואל תתאו בזה אתם מצוזין‪ .‬להתרחק ממדות הללו‪ .‬ולהדכק ולעשות המצוה הזאת‬
‫בעובת עין איש לפי מהללו‪ .‬מחן אדם ירחיב לו‪ .‬ואה״ת אין תולי אמש כתולי הכ׳ליות‬
‫עד תכליתו‪ .‬שאק רפואה למתלתו‪ .‬ואמר עוד המתנדב זטתן יה! אדון‪ .‬ומי שהוא‬
‫טלי נבזה כאיש ריב ואיש ממן‪ .‬ומי יתוס לו בעברת זדון‪ .‬ואין סילסול לגילי וקמצן‪.‬‬
‫ואין חכרה לכעק‪ .‬ואה״ח אין הנדיב מי שהתנדב אליו וקרב מי שקרבו‪ .‬אין זה אלא‬
‫גמול ת ס ד וטובו‪ .‬אבל זה נ ד ב שמתנדב בעוב לבבו‪ .‬למי שלא התנדב אליו‪ .‬ומקרב‬
‫ימי שהרתיקו מעליו‪ .‬הביעו וראו מאמר הכילי ברוע מיליו‪ .‬אמר לנדיב למה תשתרר‬
‫עלי‪ .‬אמ״ל לא שרדתי עליך‪ .‬רק על הדלים כמוך‪ .‬ואמרו לנדב במה היתה אדון‬
‫לעמך‪ .‬אמר בהרבות האכסנאות‪ .‬בטוב לב כפי הנאות‪ .‬וערבות החונף אפי׳ לראות‪.‬‬
‫ועזרת הדלים בתת משאות‪ .‬ואהיח המתאכסן אצל הכילי לא יפתד מהקבסא‪) .‬ר״ל‬
‫לא יפחד מצער השינוי וכמ״ש בפ׳ די מתות ע״ש‪ .‬ולא יצטרך אל מרקתת )ר״ל לעכל‬
‫המאכל( והשואל שאלה מהכילי או מהונו‪ .‬הוא פחזח ממנו‪ .‬כי אם תשאל מחנו דבר‪,‬‬
‫ימנעהו ממך וישנאך ואליך לא יחובר‪ .‬ואה״ח הכליות גריעות‪ .‬והנדבה צניעות‪ .‬החריצות‬
‫הפסד והמהירות עעות‪ .‬ואמר המבקש מן הכילי שום דברי כמבקש לצוד דגים במדבר‪.‬‬
‫וכן אמר עוד כשתשאל שאל מאנשי הנדבות והתסד‪ .‬ואמרו כי א׳ מן הנדיבים‪ .‬היה‬
‫•אומר לתכיריו האהוכים‪ .‬שיודיעו ברכים‪ .‬כאשר תצערכו אלי בדבר אל תבקשו ממט‬
‫פטם אל פטם‪ .‬כי אינט רוצה שאראה בכם זלות השאלה לשתהיז כיישטס‪) .‬כלו׳‬
‫מצעער לראות תואר פניכם משתנים‪ .‬דאזיל סומקא וכו׳ וכארל כרום זולות שכל‬
‫׳הנצרר לבדות פטו וכו׳( אבל כתבו אלי כל שאילתכם‪ .‬ואמלא רצונכם‪ .‬ואהית אנשי‬
‫השכל והנסיכות בטח בהם‪ .‬ו ס ד ך עליהם‪ .‬והתתכר למשטל שאינו נדב‪ .‬והשמד‬
‫ממנו‪ .‬והועיל בשכלו‪ .‬ולא תלמוד ממעשיו הרעים‪ .‬אבל הנדיב אעפ״י שאיננו תכם‬
‫במדעים‪ .‬התקרב אליו במבחר ריעים‪ .‬כי הנדבות הוא תכלית השכל‪ .‬וכלולים בו כל‬
‫מדות טובות די הטל‪ .‬וכרת לך מן הכילי כי הוא שועה ופגיעתו רעה‪ .‬מת׳להטע׳ה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫צדקה‪.‬‬
‫הזהירו מאד במצות הצדקה‪ .‬כי היא‪.‬מצלת מכל צרה וצוקה‪ .‬ולא תביישו לשוס‬
‫נברא א ט הבא מדרך רתוקה‪ .‬וכאשר תתנו יהיה בלב שש ושמת‪ .‬ובלשון‬
‫רכה תפייסי לעני ואזרח‪ .‬יבזה יהיה לבכם שקט ומטת‪ .‬ודעו כי כל פ ר פ שתתנו‬
‫לעני‬
‫‪,‬‬
‫צף•‬
‫^‬
‫צדקה‬
‫לצו‬
‫לעני כאין החיים אתם זורעים אותה‪ .‬יצמח ממנה כמה שרשים‪ .‬וכל שורש כמה‬
‫ענפים‪ .‬מהם מסתעפים‪ .‬וכל ענף כמה פירות בצלו מסתופפים‪ .‬דכתי' זרעו לכס‬
‫לצדקה קצרו לפי חסד‪ .‬כי כל הנותן־פרועה‪ .‬כאילו זורע חשה‪• .‬שבודאי יצמח כפלים‪.‬‬
‫בעדי עדיים‪ .‬האמנם הכל הוא יהיה לשיש‪ .‬אס תהיההזדעיז חשובה‪ .‬והאדמה עזבה‪.‬‬
‫והעובד באה״ר‪ .‬דהיינו תורש ומזבל ומנכס בלב עוב‪ .‬מדאי תבוא לו תבואה מבורכת‪.‬‬
‫וח״ו לא תהיה כמו תבית נשפכת‪ .‬על אבני שיש שאין בה מעלה‪ .‬זולת אבק יעלה‬
‫מעלה מעלה‪ .‬כן היא מצות הצדקה‪ .‬הנאתה קרובה היא ולא ־רחוקה‪ .‬כמו זריעת‬
‫תטיס ותבואות‪.‬יכל מין למינו לפי זדעתו חולפות ובאות‪ .‬האמנם לא כל הצדקות‪ .‬במדה‬
‫אתת הם שוות ונחקקות‪ .‬ותועלת א׳ יוצא ממנה‪ .‬דעו כי כל החסד שנעשה באמת‬
‫ובאמונה‪ .‬הוא אשר יתן לנר״ן עדנה‪ .‬ומנותה נכונה‪ .‬כי ודאי אינו דומה השתן למי‬
‫שיש לו לחם לאכול ובגד ללכיש אפי׳ ממיר אורגים‪ .‬ומה שצוקת הוא קונה בשר שמן‬
‫ודגים‪ .‬ובגד צמר רתלים‪ .‬למי שנותן למי שאק לו אפילו פתותי המאכלים‪ .‬להשיג את‬
‫נפשו ודתו האומללים‪ .‬ולכן אם יתן ה לכם עישר וכבוד בערן הצדקה תהיו‬
‫מן הפזרנים‪ .‬ולא תהיו מן הקמצטס‪ .‬הקונצים מל יד להרבות הזנים‪ .‬ואם אץ ביכולתכם‬
‫לפזר‪ .‬אד עכ״פ תעיינו היטב שהמעט שאתם נותנים יהיה לעזר‪ .‬לעט •הצריך לו ביותר‪.‬‬
‫ועל הכל יהיה בסתר‪ .‬וצדקה אשר תתט לא תהיה להתראות‪ .‬בדרך התפארות־ וגאות‪.‬‬
‫לקנות לכם שם‪ .‬לפני האנשים שאתם טתניס‪ .‬ועי״ז יכבדו אתכם אבות וברם‪ .‬ולא‬
‫יהיה לכם חיו שוס שמן גאוה‪ .‬או ח ׳ו יגיע שום שמץ ביזר לעני המקבל דעו לכם שאץ‬
‫זה מציה‪ .‬וה׳ יצילנו ויצילכם מכל ד״ר ולעשות רצוט ית׳ כאשר ציוה‪ .‬וכלל זה יהיה‬
‫מסור בידכם‪ .‬הקרוב קרוב קודם‪ .‬תהיו מהטס אותו ומכבדים‪ .‬והיותר עני ודחוק‪.‬‬
‫הוא קודם אף שהוא רתוק‪ .‬ועכ״פ לא תתנו הכל לקרובים‪ .‬או לדעים ואהובים‪ .‬איך‬
‫שיהיה לא יהיה לכם במצות הצדקה שום פנייה ח״ו זולת כוונתכם תהיה רצוייה‪.‬‬
‫לשיש ל שיכן עלייה‪:‬‬
‫״!‬
‫כבוד האורחים• ‪.‬‬
‫‪ ^ f f l‬נגד עיניכם מאז״ל כל ביתא דלא פתיתא לעטיא‪ ,‬פתיחא היא לאשייא‪ .‬א״כ‬
‫בודאי יותר עוב ליתן לעניים מליק לרופאים‪ .‬ותמיד נפשכם תהיה עגומה‬
‫לאביון‪ .‬ומלתמכם תפרסו לדל‪ .‬ולא תהיו אחור נסוגים כי לא יתרל‪ .‬וכאשר תתנו תנו‬
‫בשמחה‪ .‬ונסו יגון ואנתה‪ .‬שנא׳ פתוח תפתת וכו׳ ותייבין אנו ליזהר במצוה זו‪ .‬׳יזתר‬
‫משאר מצוח לכו חזו‪ .‬משאז״ל והוא סי׳ לזרע אאע״ה שנא׳ ט ידעתיו ו מ י לעשות‬
‫צדקה‪ .‬כדת וכחוקה‪ .‬לכן השמרו לכס כל אשר הוא כי היא מעולה‪ .‬ומן המות היא‬
‫מגנא ומצלא‪ .‬ואף כשיעשה האדם שום עבירה לא יוכל לבעלה‪ .‬ועוד בה מקרבת‬
‫הגאולה‪ .‬וקבוצות יש׳ יכנס בעגלא‪ .‬ופושע י ד נתון תתנו לכל שואל‪ .‬ממתנת הל‪.‬‬
‫והוא יהיה לכם למליץ טוב וגואל‪ ,‬וכל‪ .‬שואל מצער‪ .‬אל תשיבנו ריקם קטון וגדול‬
‫שם הוא זקן ונער‪ .‬אף אם הוא מחכמה מטער‪ .‬ובזה תהיו נשמרים מרות סועה‬
‫מסער‪ .‬תכין בטובתך לעני להים וכ*ש אם יהיה חכם או צדק ויר״ש אין ק לתועלתו‪.‬‬
‫הנמצא אתו‪ .‬ולא תשמעו לקול מלתשים‪ .‬האומדס מתמוטט׳ים והולטם הנכסים‪ .‬וכלים‬
‫ואובדים הרכושים‪ .‬הס לא להזכיר ח״ו דבריש אלו הם קשים‪ .‬ועליהם נגזר ד נ ם‬
‫ינענשים‬
‫)‬
‫ב כ ו ר האודידס׳ ־‬
‫צו‪*:‬‬
‫‪JJJ‬‬
‫לצןי‬
‫ונענשים‪ .‬כי משלו אתם נותנים; ובזה אתם נבחנים‪ .‬ואפילו מאה פעמים‪ .‬ברכת שדי‬
‫ממרומים‪ .‬ואם ב*מ חיו לא יהיה הדבר ולא הראוהו אין לפחות מפ״א בכל מס‪.‬‬
‫שיהיה לכס פרוש‪ .‬מל נורא ואמם‪ :‬־ • • •‬
‫‪ #‬עיקר האדם ותכלית זממו‪ :‬שיתן אל לבז להבין׳זלהניט& עצמו‪ .‬ולא לזולתו‪.‬‬
‫בכליזמני עתו‪ .‬לתקן ולהיישיר עוותתו‪ .‬ולא יצטרך לאתר בלתו;־ ואזי ־יבואו‬
‫ויגידו צדקתו‪ .‬ועי״ז לא תבואו ליד בזיון‪ .‬עד אשר י ט ה אור לו׳בציון‪ .‬ותמיד־יתהיו‬
‫מחזרים‪ .‬אחר העניים החסידים‪ .‬שיהיו מאוכלי ׳שלחנכם‪ .‬אס יהיה יכולת ־ מספיק‬
‫בידכם‪ .‬ואס יהיו צני תו מת כיוב תלקיכם‪ .‬מה נעים גורלכם‪ .‬ומכ״ש בשבתות ר״יט‬
‫מאד מאד הוו זהידם בזה‪ .‬שיהיה ‪ p‬תר׳ עלי שולחנכם ־ ולא י ט ה לדו שלחן נבזה‪.‬‬
‫ותתזיקו בידו בכבוד ציול‪ .‬ושמד פתחי פיכם כאשר׳ ישב האורת־לפניכס‪ .‬פן תדברו‬
‫מעניין המאכלים אם הם בזול או ביוקר‪ .‬כי כל העושה ק‪-‬ממש־ תרב חדה בבענו‬
‫דוקר‪ .‬וב״מ •במקום מצוי* עמש ייענש אשר לבבות ס א חוקר‪ .‬וכמה מעשים •מזה‬
‫אירע* רחל״ז ושתו ולעו יוטו כלא היו‪ .‬וכ״ש שלא תנהגו באורח יטה י מהי שיטה‬
‫שום מנהג נחמן‪ .‬ולא תקרעוהו• בדבדס אשי לפי הרעיון‪ :‬ובפרש אם ׳ י ט ה חנם‬
‫או בן אבות‪ ,‬זה־ ודאי הוא; תמוד‪ .‬ולא תעשו כמעשי הבוערים׳ אשר ־ בזמנינו בעוהיר‪.‬‬
‫הס רצים ושבים‪ .‬להכניס אורחים‪ .‬ולעת ׳האוכל דברים הדברים מקשיתים‪ .‬ולפעמים‬
‫האורת עוב מה אומר הללו מיל לבדתותא ‪.‬המה‪. .‬עני• שמוציא בלעו מפיו אדם להבל‬
‫דמה‪ .‬ואם יטה האורח ענותן ישפל ברך‪ .‬קול עניות הוא צריך‪ .‬ונמצא ש*ש מתחלל‪.‬‬
‫ח״י כי הוא דופק וגולל‪ .‬דח*ל ועיר ראו כמה פעמים אירע מזה‪ .‬ולשק האודח ‪p$i‬‬
‫לאפו נמה ונמבזה‪ .‬אוי להם וילנפשותם‪ .‬העושים מעשים הללו המסעדים ומוטב‬
‫שתהפךעפ״י שליתם‪ .‬כי לעו״ע לא תמתה תרפתם‪ .‬ה׳ ׳יצילכם מדעתט‪ .‬ולא‪ :‬תעשו‬
‫כמעשיהם וכמשפטם‪ .‬ויהיה מה שיהיה תכבדו האורחים‪ .‬בכבוד גדול ותטר לפרהם‬
‫ששים ושמתים‪ .‬בפטם צהובות ועלייות מדומים‪ .‬ואף אם לפעמים‪ .‬יטו האזרידם‪ .‬הבאים‬
‫לקראתכם‪ .‬להתאכק בבתיכם‪ .‬או לשחר אתכם‪ .‬והמה מתנהגים בגדולות׳ ובנפלאות‬
‫מהם‪ .‬ומדברים ברוגז זעתק מצא מהבל פיהם‪ .‬וכללו גחלי אש כ ל ד כ ד ה ‪ £‬ואם המה‬
‫חכמים גדוליש בעיניהם‪ .‬או זכות אבות יש להם״‪ .‬וע״ז הם לובשים ומתעטפים במלמש‬
‫הגאוה‪ .‬ולפי דעתם כי נאוה‪ .‬וההתפאדת והגדלות למי יאות‪ .‬וההתנשאות והנאות‪.‬‬
‫לא נבראו אלא להם ולזרעם אחריהם‪ .‬ולא יש בעזלם חעזב וחכם מ ת ד מהם־‪ .‬־כאשר‬
‫עינינו ראו ולא זר‪ .‬מעשים כאלו ובעיני יפלא על הדבר ההוא כי רע ומר ־ומחר‪ .‬עכ׳׳ז‬
‫בט הנני מצווה‪ .‬השמרזילכם פןחקשיחו דבריכם לגגד כל עובר אזרח יהיה־־מה‬
‫שיהיה ט׳ הדנר הוא ראש לנל חילי וממה‪ .‬כי הם קרובים •אל ה׳ ישמיע ישמע ׳צעקתם‪.‬‬
‫ותעל ישועתם‪ .‬ועל אלה אני מזטר אתכם בצו לצו לא תמרו כלל לעצתם‪ .‬ואם לא‬
‫ערב לכם דעתם‪ .‬ואמירזתס והליטתם‪ .‬אינכם תייבים לקבל דעתם‪ .‬אך תשיבו אותם‪.‬‬
‫דברי חן ותחנונים ודבד אמת ניכדם׳זאם עד אלה עמדו בסברתם‪ .‬שתוקו ׳ותקבלו‬
‫שכר יותר ט מריבוי הדברים לא יטה ולא יצא שוט תועלת‪ .‬זולת הקרבת הסק והאולת‪.‬‬
‫והרחקת השלום והתועלת‪ .‬ומעשים בכל יום כאלה רבות‪ .‬נזכרים ונעשים בפי המון‬
‫העם אשר בימיט כה עשו רבות מחשבות‪ .‬ומתן׳ לבות‪ .‬הזא יעזרכס כולכם יתד‬
‫בנים ואבות‪ .‬ולא יביא תקלה ת״ו על ידכם ויריק עליכם רוב ־ טובות‪ .‬לעשות כרצון‬
‫בני‬
‫‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫איש‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫בבוד האורחים‬
‫איש ואיש לאלפים ולרבבות‪ .‬ואה״ת לא יאותו דברי שחוק‪ .‬רק בהכניסך אורח לאהליך‪.‬‬
‫אן* כי הוא רתוק‪ .‬ואינו משאר בשרך‪ .‬להראות לו כי לא יכבד עליך‪ .‬ואמרו שת׳ א׳‬
‫מכר קרקע בשמנים אלף דנרי זהב‪ .‬כאשר אהב‪ .‬אמרו לו‪ .‬תביריו וכני גילו‪ .‬ולמה‬
‫לא תקצב מן זה הממון‪ .‬לברך מעמון‪ .‬אמ׳׳ל אני אשימנו כולו מעמק‪ .‬לעצמי אצל‬
‫הבורא‪ .‬ואשים הבורא‪ .‬מעמון לבני לעתות בצרה וצוקה‪ .‬ונתנם כולם לצדקה‪ .‬וידוע‬
‫כי ממק העניים המה משכתים לנותניהם‪ .‬ואף בדברים שאח בהם‪ .‬דבי לשקר למען‬
‫ירבו מתטתיהם‪ .‬ה׳ יצילנו מהם‪ .‬הם אמרו שאמר אדם א ‪ /‬לח א ‪ .‬כמה רישך גדול‪.‬‬
‫אמ״ל אילו הייתי יודע מהו הרש‪ .‬היית עוררת אותך החמלה מל נפשך מהחמלה עלי‪.‬‬
‫ועוד אמרו שהמה יסודי המוסר והצדקה‪ .‬ותהיה‪ .‬ניצול ממכשול ופוקה‪ .‬ראשונה לשפוע‬
‫המעשה ולגזור אומר הרצויה חן החכמה והצדקה‪ .‬שרה‪ .‬לתקזר ולדרוש עובת הכלל‬
‫כי ממנה נובע עוכת עצמו כתו׳ וכתוקה‪ .‬ג׳ לאזור כת הסבל לסבול את• אשר יסוכ‬
‫גלגל הזמן‪ .‬מאמר עמן‪ .‬ואין זה נדיב מי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו‪ .‬אך הנדיב‬
‫מי שיקר הממק לפרו‪ .‬ויהיו העניים כבניו‪ .‬שאלו לח׳ למה ניתנים מתטת לעזרים‬
‫ופסחים ונפגעים ואלמים‪ .‬ימנעו ידכם מן החכמים‪ .‬והשיב מפני שיריאים שיקרה‬
‫להם 'מאותם המקרים במשך הימים‪ .‬ואולי יהיו מרוחמים‪ .‬בעח יהיו ממגעים כדמותם‬
‫‪:‬לזה טתנים להם מפחד ואימים‪ .‬אבל אינם פוחדים פן יקרה להם להיות חכמים מחוכמים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫הכנסת אורחים‬
‫‪,‬‬
‫בני‪ ,‬חזור חזור ואומר אליכם‪ .‬עניים ובפרע יר״ש ובר תו יהיו מזאכלי שלתנכס‪.‬‬
‫ובפרמ בימים עוכיס‪ .‬דעו לכם הנעימים והנאהבים‪ .‬רכל מי שאינו מאכיל‬
‫לערים בימים עובים‪ .‬עונותיו מרובים‪ .‬ולעצמו הוא חוצב להבים‪ .‬ועונשו גדול מפורש‬
‫הוא בדברי תז״ל והנם כתובים‪ .‬ובפרע בזוה״ק וז״ל ת׳׳ת שאר זמרן ותנין בעי ב״נ למתך‬
‫•ולמחד למסכר‪ .‬ואי הוא ח ד בלתודוי ולא יהיב למסנני‪ .‬עונשיה סגיא‪:‬ידהא בלחודוי‬
‫חדי‪ .‬ולא יהיב ח ד לאתרא‪ .‬ועליה אמר קרא‪ .‬וזיריתי פרש על פניכם פרש חגיכם‪ .‬וכו׳‬
‫ערש יזטכם קאמר‪ .‬וכו׳ כמין חומר‪ .‬וכחי׳ חדשיכם ומועדכס שנאה נפשי‪ .‬ע״כ‪ .‬מי‬
‫האיש הירא‪ .‬אשר הוא שומע קול רבד‪ .‬רשב״י ולא ילבש חררה ורעדה וחלחלה ואימה‬
‫ופתר יבוא בו‪ .‬ויתן אל לבו‪ .‬איך אתם תכינו לכם‪ .‬להנאתכם גם לעובתכם‪ .‬למלאת בערכם‪.‬‬
‫במאכלים תשובים‪.‬לתיך עריבים‪ .‬זע'ז‪.‬הם משונים‪ .‬ובשר רך ועוב סלתות ושמנים‪.‬‬
‫ועופות פטומות ודגים מטוגנים‪ .‬גדולים וקטנים‪ .‬וצלי אש וקדר ושאר מטעמים מירם‬
‫־ממיטם‪ .‬האוכלים למעדנים‪ .‬וידידי ויקיד נטעי נעמנים‪ .‬העניים והאביזגים‪ .‬אשר הם‬
‫ודאי ב ד ם זכים ורצ־יים מתר ומתר מכם עשרת מונים‪ .‬הם יושבים־ בביתם רעבים‬
‫צמאים ואין להם מה לאכול אפי׳ מעט דמעט בשר ודגים קטנים‪ .‬ויש אשר בעוה׳׳ר‬
‫לא הגיעו אפ לשולי קדרה‪ .‬והלוא* פת חטה ושעורה‪ .‬ציגומה בקערה‪ .‬היטב בעיני‬
‫ה׳ הגדול והנורא‪ .‬והמה נקראים כלים נאים‪.‬דקב״ה‪ .‬כי נורא הוא‪ .‬לכן בט עכ״פ‬
‫כל אשר יש לל בכחכם לעשות‪ .‬מהר תעשו בזדזות ואה ״ר כלי שום התרשלות ויבא‬
‫עצות‪ .‬ומראשית כל תשימו לפני העטים‪ .‬ולא מהשיריים כי ה׳ יראה ללבכ והאדם‬
‫לעירם‪ .‬ותנו לבכם ודעתכם כי העניים והאומללים‪ .‬מכמה חטאים ועונות הם ניצולים‪.‬‬
‫קמו נאוה‪ .‬קנאה‪ .‬שנאה תמרוק‪ .‬מו׳ימ באמונה‪ ,‬ונקל עת ועונה‪ .‬לבם ודעתם עם‬
‫י‪/‬‬
‫הי״ת‬
‫צו‬
‫הכנסת אורחים‬
‫‪ .‬לצו‬
‫סד‬
‫היית בדעת נכונה‪ .‬לכן בני השמד נא‪ .‬רהיו דברי אלה על לויז לבכם תרותיס•‬
‫והזהרו בכל אשר התתננתי ועד הנה דברתי‪ .‬ותנו כבוד להי״ת המשנה עיתים‪ .‬ועיניו‬
‫על דרכי איש הס צופיות‪ .‬הוא יציל אתכם ואת זרעכם אחריכם שלא תהיו צריכים‬
‫לבריות‪ .‬ומשלו תתנו לו‪ .‬איש לפי מהללו‪ .‬כי טוב כיליח שמו יהללו‪ .‬ואד טוב לכם‬
‫בזה ובבא יצא ארם לפעלו‪ .‬ואם חכה אתכם ה לקיים מצוה זאת‪ .‬ותהיה בשמתה ובטוב‬
‫לב וגיל ועליזות‪ .‬תהיה עפ״י ד י ת ‪ .‬במרה במשקל ובמשורה‪ .‬דהיינו הקרוב קרוב קודם‪.‬‬
‫והדחוק ביותר הוא קודם‪ .‬אפי׳ לקרוב שאינו כ׳יכ רתוק‪ .‬לכן צריך להקדים לדחוק‪.‬‬
‫אעפ״י שהוא רתוק‪ .‬ולא תהיו עובדים בזאת המצוה לעצמכם‪ .‬אז למלאת רצון נשותיכם‪.‬‬
‫כי יש מי שנותן צדקה‪ .‬וכותב על הריר ועל הדפתרא על ס׳ חקה‪ .‬כ ד שיצא לו שם‬
‫בעולם או בדרך רחוקה‪ .‬וזה ודאי ת״ו בריא לו היזקא‪ .‬יש אשר הוא ממנה לאשתו‬
‫שתהא היא הנותנת‪ .‬והכשירה שבנשים אינה דעתנית‪ .‬כי ק׳לה כמות שהיא ואינה‬
‫מבתנת‪ .‬והכל היא נותנת‪ .‬כיא לקרוביה אף שאינם רתוקים‪ .‬כדי לעשות רצונה‬
‫ולפרסמה בין הנשים הללו רבד צדיקים‪ .‬ושאר העטים‪ .‬נשארו מעל תלויים‪ .‬ואף על‬
‫קרובי הבעל היא מתאמצת‪ .‬ומצמצמת זמקמצת‪ .‬וזה הדבר רע ומר‪ .‬והכבוד לקלק‬
‫יומר‪ .‬בעיט הי״ת תוקר כלץת‪ .‬ובעיט הבריות‪ .‬ט עפייה קרובי הבעל קודמין לקרובי‬
‫האשה‪ .‬אשתו‪ .‬ופשיעא לאביו ולאמז לאחיו ולאחותו‪ .‬יהיו בשדם ממעל מאט׳ ומשקה‬
‫ומלביש מתוע ועד שרוך נעל‪) .‬עיי׳ יו״ד סי׳ ר״מ( ואם הוא עושה כן שטתן הכל‬
‫ביד אשתו‪ .‬לא לרצון יהיה לפט ‪ to‬אין עוד מלבדו ומושיע אין בלתו‪ .‬לכן בני היקרים‬
‫בדבר הזה הוו זהירים‪ .‬וכאשר תקיימו מצוה זאת ביש׳ מלפנים‪ .‬תהיו מכוונים‪ .‬כ׳יא‬
‫לשם פועלה אדיר אדירים‪ .‬בלי שום צד פנייה לדברים אתרים‪ .‬ואף שקרובי האשה הם‬
‫קודמין לשאר ב״א ־הזדים‪ .‬מ״מ יהיו המעשים עפיי הדי״ת כאשר הדבדם נאמרים‪.‬‬
‫ונתקדם הלא הם כתובים בספדס‪ .‬ואם יש יכולת בידכם‪ .‬אל תדזוה מתוך כיסכם‪.‬‬
‫להיות מוכנת‪ .‬ליקח מעות ליתן לעטים ותהיה מזומנת‪ .‬ומפילתכס תמיד לארק האדוטם‪.‬‬
‫שיזמין לכם אנשים ראוים מהוגטם‪ .‬וקודם אשר תהיו נותטם‪ .‬אמדו תאמרו דרך‬
‫בקשה ותתנזנים‪ .‬הריני מקדיש את זה לצדקה‪ .‬ממה שחנט הבורא‪ .‬ואט נותט לשמו‬
‫ית׳ למצוא חן בעיניו‪ .‬והוא ברחמיו יתן בלבי אהבתו ויראתו ולדבקה‪ .‬המצוה והתקה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫יכולת‪.‬‬
‫מדוע תהיו נתדלים ונטמטם‪ .‬להשפיע לאומללים האביוטס‪ .‬ממה שנשפע לכם‬
‫בנ‪/‬‬
‫ממעונים‪ .‬ואם מעט הרבות הזנים‪ .‬כי בזה אתם נבתרס‪ .‬ט עם בינות הוא‬
‫בט אייו הם ביישטם‪ .‬גו״ח ורחמרס‪ .‬ובזה אנו מוכתדס ומעוטרים‪ .‬וצריטם אנתנו‬
‫להיותנו נדבקים וקשודם‪ .‬ליוצרנו מגן גבוריס‪ .‬דכתיב בה ורחמיו על כל מעשיו‪.‬‬
‫ולא להיות אכזדס‪ .‬על שום ב ד ה מכל היצורים‪ .‬כי אק זה מדרכי ה׳‪ .‬וכן אט עם‬
‫בניי הנבתדס‪ .‬ואף שיראה לעירם באיזה אגשים אתדם‪ .‬שהם עשי שלא כהוגן ועל‬
‫איזה מצוה הם עוברים‪ .‬עכיז לא תתנו להם כתף סורדם‪ .‬וכמי שהשי״ת סובל‬
‫ומעלים עין מהעובדס‪ .‬על רצוט ומדתם על‪-‬ברמתיו לארץ ולדרים‪ .‬כן נעשה גס‬
‫אנתנו לדור דודם‪ .‬כי מדה זו עד מאד משובתת‪ .‬את כל ונכתת‪ .‬וכל מה שביכולת‬
‫האדם לעשות‪ .‬לזולתו לרחם עליו ולרצות‪ .‬בין בגופו בין בממונו‪ .‬בק בדבורו בכתו‬
‫ואונו‬
‫יכולת‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ואונו‪ .‬ולתת לו עצה נכונה כדי •שתתקיים רצונו‪ .‬ולהחזיק את לבו לב נשבר ונדכה‬
‫ולפייסו‪ ,‬כמיש •איוב כושל יקימון מליך ולהשיב את נפשו‪ .‬לכן בכי בכל כחכם התאמצו‪.‬‬
‫וחוסו וחושי ועשו כל אשר יש ל*י ידכם לעשות‪ .‬וכמי שהאדס רוצה שירחמוהו אוהביו‬
‫וריעיו ושאר הבריות בעת יצטרך לשום דבר עיניו תלויות‪ .‬עד אשר ימלא תאוותו‬
‫ומחשבתו‪ p .‬ירחם על זולתו‪ .‬וציוה לנו היית בתורתו‪ .‬ואהבת לרעך וכו׳)עיי׳מש״ל‬
‫מזה( ובמדה זו אחז אבינו אעיה שהיה מרחם על כל הבריות‪ .‬בכל מכל כל עיניו‬
‫צופיות‪ .‬ואף שמדת הרחמנות היא מעלה מעלה‪.‬׳ רבה וגדולה‪ .‬לא בכל מקום ובכל‬
‫ענין‪ .‬יאחוז במרת הרחמנות‪ .‬ויעזוב הרגזנות‪ .‬לכן אז״ל כל המרתם על הרשעים‪ .‬סופו‬
‫שיתאכזד על הצדיקים‪ .‬ולכן צריך האדם‪ .‬בשר ודם‪ .‬לשוס ע ד עיניו שתהיה רחמנותו‪.‬‬
‫לרצונו ית׳ ותאוותו‪ .‬ואם יראה שרצון הבורא הוא שיתאכזר יעיר כל חמתו‪ .‬ילבש‬
‫קנאה ועת־ קפדה‪ .‬ופתד ורעדה‪ .‬ויעניש לרשעים‪ .‬עדת מריעים‪ .‬כמ״יש והרוך רשעים‬
‫תתתס‪ .‬וכן כאשר •ירתם על הבנים ולא ייסרם ללכת בצדקתם‪ .‬לאתוז בידיהם מעשה‬
‫אבותס‪ .‬הישרים בליבותם‪ .‬ומניח אותם‪ .‬בשרירות לבם ועצתם‪ .‬לעשות רצונם ותאוותם‪.‬‬
‫מדחי אל דחי עד •אשר יצאו מדעתם‪ .‬לתרבות רעה‪ .‬והרעה נגעה‪ .‬ולא עובה השמועה‪.‬‬
‫ונודעה התעאת קבועה‪ .‬לזאת לכן ובכן י י ך האדם לאזור חיל וישים עליו מלבוש‬
‫הפקד ו‪:‬אימה‪ .‬וקול רעש גדול בדברי מוסר ודעת השכל בחכמה‪ .‬וייסר את בנו‬
‫לנער ‪,‬דעת ומזימה‪ .‬בשבע ובדברים כמ׳׳ש חושך שבעו שונא בגו וכו׳ יסר בנך ויגיחך‪.‬‬
‫ייתן מעדנים•לנפשך‪:‬‬
‫צ‬
‫אלתדדבזלכלאדם‪.‬‬
‫אם ה׳ •יחמול עליכם לחוננכם‪ .‬ויריק עובי עליכם‪ .‬וירים קרנכם‪ .‬נאשר איחל‬
‫‪ •. .‬ואבקש מלפניו לגודל הצלחתכם‪ .‬אתם גם אתם אל תרימו למרום קרנכם‪.‬‬
‫ובגאוה יבוז‪ .‬יהיה דבריכם‪ .‬ובקומה זקופה תהיה הליכותכם‪ .‬וחליפות שמלות יהיו‬
‫בגדיכם‪. .‬מינים ממינים שונים חפצים יקרים יהיו מלמשיכם‪ .‬חלילה לכם‪ .‬אתם ׳בגי‪.‬‬
‫בני‪ .‬אתם‪ .‬אתם כולכם‪ .‬לא תהיו מהבועחים על חילם‪ .‬וכחם ואונס ורוע מעללם‪.‬‬
‫לא• ירד בר עמהם לעולם‪.‬־ ולא •תעמח בגבולם‪ .‬ולא־ תדברו גבוהה ע ד שים אדם‬
‫בעולם‪ .‬ובפרע אס בכתר תו׳ נשלם‪ .‬כי אונאת‪.‬דברים קשה מאונאת ממון‪ .‬שזה יש‬
‫לו תיקון וזה לעולם הוא נתפר ונכלם‪ .‬וחעאת קבועה לעולם‪ .‬וכיצד היא אונאת דברים‪.‬‬
‫אשר תכמים אוסרים‪ .‬ועליה׳ מזהירים‪ .‬אפי׳ אס היהבע*ת‪.‬לא תאמר לו זכור מעשיך‬
‫אטיח־ שהיו שיערם‪ .‬זכ״ש הוח‬
‫י‬
‫^ י ^ מ י לי‬
‫^ י‬
‫הראשירם׳‬
‫שלא לבייש בדבדם אפי׳ הם קעניס‪ .‬ואפי׳ לפחזת שבפחיתיס‪ .‬שאפי יהיה בידכם‬
‫תו ומעע״ז אינכם נמלעים‪ .‬וח״ו ברגע קטן עזבתם‪ .‬ואיך לא תחוסו לנפשכם העלובה‪.‬‬
‫כי אותה אתם מבקשים ומשתיתיס‪ .‬וכל יגיעכס תאבדו מהר‪ .‬לכן בר‪ .‬עשו עמי חסד‪.‬‬
‫והזהרו בנפשותיכם בכל‪.‬רגעים ועתים‪ .‬והשמרוגא מזה‪ .‬ואס ידו גבר עליכם האויב‬
‫ונכשלתם‪ .‬חיש קל מהרה לא תהיו נותיס ושקעים‪ .‬עד אשר תבקשו מחי׳ גמורה‬
‫מלב ונפש על אשר מעלתם‪ .‬ואשר חטאתם‪ .‬ודרשו מעל ס׳ וקראתם‪ .‬לה׳ להיכם‪.‬‬
‫שיכפר עליכם‪ .‬ולא תשיבו עודלכשלה‪.‬להתפתוח אחר היצה״ר עוד‪ .‬ונפרט אם לש״ש‬
‫היתה כוונתכם בתחילה‪ .‬כי יש דרך ישר לפני איש‪ .‬וכ״ש וק״ו שלא תחציפז פניכם‬
‫בפני‬
‫ה י ה‬
‫ב ץ‬
‫ש ע‬
‫ז כ ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫‪ .‬אל תהי בז לכל אדם‬
‫לצו‬
‫םה‬
‫‪,‬‬
‫בפני לומדי תו ‪ .‬שהם מוכתרים ככתד תו‪ /‬ואף אם תהיו עשידים גדולים‪ .‬ומשבט‬
‫מושלים‪ .‬אפי״ה כתר תו׳‪ .‬עדיף משלכם אף אם יהיה בנזר ועטרה‪ .‬כי כל המבזה‬
‫ת״ח אין תרופה למכתו‪ .‬אחת דתו‪ .‬נקרא אפיקורוס‪ .‬ואך את נפשותיכם ידריש‪ .‬ואין‬
‫לו חלק לעוה״ב‪ .‬והוא מן החורידין ולא מעלין‪ .‬ובשלוחו אין שיאלץ‪ .‬כי הוא מנודה‪.‬‬
‫ואין תרופה עד אשר תרצו ותפייסו ותדדשו ותבקשו ממנו מחי׳ גמו׳ מלב ונפש וכל‬
‫א׳ על חטאתו יהיה מודה‪ .‬אזי וה׳ יסלח לכם‪ .‬על תטאתכס‪ .‬ודברים אלו אל יליזו‬
‫מנגד עיניכם‪ .‬והזהרו בהם יותר משמידת ממונכם‪ .‬כי זה הוא עיקר העמדתכם‪ .‬ודל‬
‫הרוקח הביאו הרב חיי אדם‪ .‬המבזה חבידו והמלבין פניו‪ .‬אפי׳ בינו לבין עצמו קשה‬
‫לו כמות‪ .‬וכיש ברבים‪ .‬והמה עומדים גנבים‪ .‬ולא יש לו תשו׳ עד אשר ירבה עליו‬
‫ריעים אהובים‪ .‬ויבקש מלפניו‪ .‬שימחול לו על עוניו‪ .‬וצריך להשתטח תחת כפות‬
‫דגליו‪ .‬המבזה את חבירו קשה הוא‪ .‬יותר מן המכהו‪ .‬המקפח פרנסתו‪ .‬קשה לו מן‬
‫גזילתו‪ .‬המונע מליתן צדקתי‪ .‬קשה מגונב ממונו‪ .‬הגוזל פרוטה מן העני‪ .‬קשה יותר‬
‫ויותר מגוזל הרבה מן העשיר‪ .‬המדבר כזבים‪ .‬קשה מכולם‪ .‬המחטיא אחדים קשה הוא‬
‫מכולם‪ .‬המלעיג ק׳ מכולם‪ .‬המתלוצץ ק׳ מעובר עבירה‪ .‬המקטע ק׳ מהכהו פצע‬
‫וחבורה‪ .‬המאנה ק׳ מעושה בו חבלה‪ .‬הנשבע בשם גורא עלילה‪ .‬קשה מכל הפשעים‪.‬‬
‫המשיג גבול ישיב כפלים‪ .‬המוציא ש״ר על חבידו‪ .‬ק׳ כמו'נואף אשת חבירו‪ .‬והוי‬
‫זהיר בפ׳ וחי אחיך עמך‪ .‬וכ״ש אס הוא דל ומך‪ .‬ולא תסיג גבולו‪ .‬ולא תקח מחייתו‬
‫בכל ענק מכל אשר יש לו‪ .‬ואפי׳ בסחורה‪ .‬אם יבא אחד ויוסיף לו‪ .‬כדי ליקח מחבירו‬
‫זה לא ניחן לימחל לו‪ .‬ונק׳ רשע ואין גזלן כמותו‪ .‬וקשה הרבה תשובתו עכ״ל‪ .‬מי‬
‫הוא זה ואיזה הוא אשד דברים הללו באזנו ישמע‪ .‬ולא יקרע סגור לבבו מבכי נהרוח‬
‫נהדי נחלי עינו תדמע‪ .‬ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו‪ .‬ויזהר אזהרה גדולה‬
‫ויזרז עצמו ויתקן סעיפיו‪ .‬לבל יכשל ח״ו אפי׳ בקטנה שבקטנות ויחד אפיו‪ .‬ודעו וראו‬
‫ותמיד תחשיבו‪ .‬באהבת כל עם יש מקצה הארץ ועד קצהו מה יופיו ומה טובו‪ .‬ואפי׳‬
‫קטן שבקטנים‪ .‬אשר הוא מזרע היהודים‪ .‬ראוי הוא למלוך עלינו‪ .‬כי בני איש א׳‬
‫אנחנו‪ .‬ואב א׳ לכולנו‪ .‬ול א׳ בראנו הוא להיט‪ .‬ואס אבינו הזקן ע״ה אמר במתק‬
‫לשוט‪ .‬ואנכי עפר ואפר‪ .‬חי הוא זה ואיזה הוא אשד לא יתפלש כל הימים באפר‪.‬‬
‫ודעתו הגבוהה ודעת גאותו הפד יפר‪ .‬ויעביר אדרת גאונו מעליו מכל שלא יניח‬
‫כלום כמו כותב ומותק בס׳‪ .‬ראה בעיניך משה רבן של כל הנביאים‪ .‬הנבתר לה׳‬
‫מכל הברואים‪ .‬ואהרן קדוש ה׳ טובים השנים בעדי עדיים‪ .‬הם אמדו בשפה ברורה‬
‫ובנעימה‪ .‬ונחנו מה‪ .‬אנו חרשי האדמה‪ .‬מה נדבר ומה נצטדק לפני שוכן רומה‪ .‬לא‬
‫ישאר ממנו מאומה‪ .‬לא גיף ולא נשמה‪ .‬דוד מלך ישראל‪ .‬עטרת ראשנו הואל‪ .‬בחכמה‬
‫ודעת‪ .‬אמר ואנכי תולעת‪) .‬ר״ת של ג׳ נביאים הללו אשד הטיבו אשד דברו הנה‬
‫רבדים אשד דברו‪ .‬ג׳ נביאים הללו כל א׳ אשד במאמרו‪ .‬דית שלהם הוא שןני‪• -‬‬
‫לרמוז לנו כל מי שאינו הולך בדרך זו‪ .‬הוא מעוות ודרכיו יליזו‪ (.‬איכ איפה אנן‬
‫יתמי ריתמי חסידי לב קלי הדעת‪ .‬מה אנתנו עונים‪ .‬אוי לנו מיום הדין ואוי לט מיום‬
‫התוכחה‪ .‬אין לנו פה להשיב ולא מצח להדים ראשנו‪ .‬ועכ״ז ע ד ק לא שבנומתעיותנו‬
‫ודעתנו עלינו זחה‪ .‬ומאין יבא לנו להתרומם ולהתגדל על זולתינו‪ .‬וצריך האדם יתן‬
‫ויחזור ייתן אל לבי מאין מוצאו ומובאו במעבר מטונף מטיפה סרוחה‪ .‬וכל ימיו‬
‫ת‬
‫ין‬
‫מכאובים‬
‫צן‬
‫אל תהי בז לכל אלט‬
‫לצו‬
‫מכאובים וגופו מלא רפש ומיכן ודיכוי הליחה‪ .‬וישוב אל האדמה‪ .‬בבושה וכלימה‪.‬‬
‫למקום עפר תולעת ורימה‪ .‬ואף גם זאת המלך אשד אנחנו מקוים ומיחליס לביאתו‪.‬‬
‫ומצפים לישועתו‪ .‬שיתגלה לנו לפי מקומו ושעתו‪ .‬עני ורוכב על תמור‪ .‬בא יבא ברינה‬
‫ידיד צרור המור‪ .‬א׳׳כ גאה וגאון ודרך רע מאין יאות לנו‪ .‬הלא עוב לנו‪ .‬להיותנו‬
‫נפלים‪ .‬מאשר נוצרנו לעשות נגד רצונו ית׳ לעושה אורים גדולים‪ .‬ועוכה היא הבהמה‪.‬‬
‫אשר אין לה עון ואשמה‪ .‬או עוף יעופף על פני האדמה‪ .‬לכן בני שמען זאת כל העמים‪.‬‬
‫ותהיו נעימים‪ .‬והשמרו לכם כל הימים‪ .‬ולא די לנו מותריט שהותיר לנו ה׳ להיט‬
‫על כל הבדואים‪ .‬אשר על הארץ נמצאים‪ .‬ומן הראוי ראויס אנתנו תמיד להיות עושים‬
‫רצונו כחפצו וממנו יריאיס‪ .‬ותחת זאח ח״ו משתמשים אנתנו בשרביטו של מלך ובו‬
‫מתגאים ומתגאים מכעיסים ובאים‪ .‬ועל זולתיט מתנאים ומתגאים‪ .‬ואחר כל אלה אדם‬
‫להבל דמה‪ .‬בא יבא בק׳ינה לפני שוכן רומה‪ .‬בואו חשבון הגוף והנשמה‪ .‬על כל‬
‫אשר פעל ועשה והיא נעלמה‪ .‬כי בידו היא תתומה‪ .‬כל מדה ומרה אשר מדד אמירה‬
‫נעימה‪ .‬וסופו יורש גהינם ונמסר לדומה‪ .‬לעשות בו נקמה‪ .‬אתחנן במו פי עליכם‬
‫ועל עצמי לה׳ להיט הרחמים והסליחות‪ .‬יצילנו כולנו וזרענו וז״ז מכל מיט ממת מגונות‬
‫ולקיים את דברי החו׳ לוחות ושברי לותות‪ .‬ולעשות רצונו ית׳ מלך מהולל בתשבחות‪.‬‬
‫הוא ינחנו במעגלי צדק על מי מנוחות‪ .‬הביטו וראו מאמר החי‪ .‬היתס הגדול היא‬
‫החכמה‪ .‬והאהבה היא הקורבה הקרובה‪ .‬בלי מרמה‪ .‬וכן אמר לא תעוז לאדם החכמה‪.‬‬
‫רק מי שיהיו בו ג׳ מדות אלו שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו אף לפי סכילו‪ .‬ולא‬
‫יקנא ממי שגדול ממט בממון לפי גודלו‪ .‬ולא יקבל שכר על תכמתו אף לפי מהללו‪:‬‬
‫גאות ממון •‬
‫בני‪ ,‬ידידי אם חננכם ה׳ מהטוב ההוא‪ .‬המדומה לעין דעו מאין הוא‪ .‬ואל תתגאו‬
‫ותאמרו כיי רב עשרי‪ .‬התעיף עיניך בו ואיננו כי יותר ויותר נחעשר אחאב‬
‫בן עמדי‪ .‬ולא הועילו אוצרות רשע לקרת בן יצהרי‪ .‬ונדתפו ונערה ונתבזו לעיט הכל‬
‫מה תרי‪ .‬לכן בני הנני מזהירכם וגוזר עליכם‪ .‬בגזירת האב על הבנים‪ .‬שלא תהיו‬
‫נוהגים במדות מגונים‪ .‬ותמיד תהיו נדיבים ופזרנים‪ .‬ביישנים רחמנים‪ .‬לעניים ולאביונים‪.‬‬
‫ליתומים ואלמנות ולאין אונים‪ .‬ועל כל התכמיס המה הראשוטם‪ .‬ולא יהיו אתור‬
‫נסוגו לעתיס מזומנים‪ .‬ות״ו לבריונים‪ .‬זולת מפני שנאה וקנאה ורודף שלמונים‪ .‬ט‬
‫אם תהיו שועים‪ .‬יתרבו לכם אהובים וריעיס‪ .‬ודבריכם לש״ש יהיו נשמעים‪ .‬ותיו‬
‫ת״ו לא תהיו מכת הקמצנים כי הכלי כליו רעים‪ .‬ובגדיו יהיו פרומים וקרועים‪ .‬ואפי׳‬
‫לחייו ולחיי אנשי ביתו אינו חס ומעותד הוא לעתים ידועים‪ .‬ושעות ורגעים‪ .‬יבואן‬
‫עליו גדודים פגעים רעים‪ .‬ומסכח נגעים‪ .‬בעוה״ז לפני אהובים וריעים‪ .‬ולעוה׳ב‬
‫משפטים בל ידעום זולת ל תמים רעים‪ .‬וז׳׳ל הרב קנה חכמה ז״ל דייר ע״א‪ .‬וי לכם‬
‫יש׳ שבגלות בעלי גאוה‪ .‬בעלי גזל‪ .‬בעלי עבירה‪ .‬מתללי ה׳ בהשתדלות ממונכם‪.‬‬
‫ממון המאבד נפשכם‪ .‬ממון שאין בו קייום ותועלת והעמדה לעובתכם‪ .‬עד מתי אינכם‬
‫שמים על לבבכם‪ .‬לדעת ולהכיר בוראכם‪ .‬ולעסוק בתורתו תו אמת ואמת יהגה‬
‫חיככס‪ .‬ולהשתדל בקיום נפשכם‪ .‬זהו עיקר ותכלית בריאתכס‪ .‬כי אז תמצאו באין‬
‫מעצור פתח פתוח‪ .‬אכול ושמות וזה שואל ממך‪ .‬ה׳ להיך‪ .‬אך הממון היותר מכדי‬
‫חיית‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫גאות פט?‬
‫סו‬
‫לצו‬
‫תמת האדס יניחנו לאבדון‪ .‬ועבדת זרק‪ .‬וגס נפשו לאצדון‪ .‬הוא אבחן ומזח‪ .‬חשך‬
‫וצלמות‪ .‬והנה תועבת ה׳ גס שניהס‪ .‬ה׳ יגחכו בדרך עובים‪ .‬כי״ר‪:‬‬
‫איזהו עשיר‪.‬‬
‫גילו ושש לבכם‪ .‬ברב או במעע אשד נתן לכס‪ .‬ה׳ גיהיכס‪ .‬כי בזה תהיו‬
‫בני‪,‬‬
‫נק׳ עשירים אמתייס‪ .‬ותהיו נאהבים לבריות ולשמים‪ .‬ויגדל שמכם בעדי עדיים‪.‬‬
‫ותנו דעחכס‪ .‬כ״א למי שלחמה מכם‪ .‬וכסאו שפל מכסאכם‪ .‬ישלחנו ריק הוא משלחנכם‪.‬‬
‫כי מלא כף נתת‪ .‬בשוכה ונחח‪ .‬ולא ירד לשחת‪ .‬ואם תסתכלו למה למעלה מכם שהוא‬
‫יש לו ריסי ממונות‪ .‬דעו וראו כי גדלו ציריו ויש לו ריבוי יגונות‪ .‬ואס תראו אחד‬
‫שיש לז עושר וכבוד ורוב הוניס‪ .‬אל תקנאו לו חיו ותהיי שועניס ומונים‪ .‬כי בודאי‬
‫הוא עזב מכס בעיני ה׳ אתן האדונים‪ .‬הוא יודע למי יתן העושר לעונתו או לרעתו‪.‬‬
‫ובז בתר מתר מזזלחז‪ .‬ולמה לכם קנאה ותחרות‪ .‬לדבר סרה ולחשוב מחשבות זרות‪.‬‬
‫אין זה רק רעות הלב ועיניס צרות‪ .‬וחסרון הבשחזן והאמונה‪ .‬בלהי קדם מעונה‪.‬‬
‫היעלה על דעתכם הסתומה‪ .‬אם לא יהיה העושר הגדול ההוא לאיש ההוא הוא יהיה‬
‫לכם‪ .‬היש סכלות מתר מזה‪ .‬היש תסמן הדעת יותר מזה‪ .‬היש עורון השכל יותר‬
‫מזה‪ .‬אין זה כ״א שזעה רשע וגס רות‪ .‬סופה וסערה תבואהו ותשאהו הרוח‪ .‬על‬
‫אשר נשאו לבו להכריע בידעתו ית׳ שמו‪ .‬ולא נשאר בידו מאומה כי אם זעמו‪ .‬ודיכוי‬
‫חעאים ועוגות‪ .‬שגגות וזדונות‪ .‬ומה יתרון לבעל הלשון קול ענות‪ .‬ועל כמה לאוין‬
‫אתם עוברים‪ .‬אם תהרהרז באלה הדברים‪ .‬ואהבת לריעך כמוך‪ .‬לא תעמוד על דם‬
‫דעך‪ .‬לא תחמוד לא תתאוה‪ .‬לא תשנא‪ .‬וכאלה רבות‪ .‬הלא הם כתובות‪ .‬והראוי לזרע‬
‫אי״ו‪ .‬להסיר ממנו כל לב עקוב‪ .‬וישמח ויתן הודאות‪ .‬ללהי הצבאות‪ .‬אשר הוא עוב‬
‫ומשיב לבדות‪ .‬ועיניו צופיות‪ .‬למי יעדיף ולמי יחסר‪ .‬נותן לחם לכל בשר‪ .‬בעחז‬
‫בה׳ עדי עד והוא ימן מחסורכם‪ .‬אשר יכ׳שד לכס‪ .‬כי אין מחסור לידאיו‪ .‬ואין מעצור‬
‫לפנמ להעשיר לכל ברואיו‪ .‬ומתשרי עד תשרי מתלק ונותן ערף לכל צבאמ‪ .‬ואק א׳‬
‫יכול ליגע במה שנוגע לחבירו‪ .‬ולא תוסיפו לדאבה באשר חיל תאזרו‪ .‬יתאמצו כהכס‪.‬‬
‫לא תוסיפו ולא תגרעו‪ .‬ולשיא ולשקר תיגעו‪ .‬כמ״ש אל תיגע להעשיר מבינתך חדל‬
‫ט אינה על קו היישר‪ .‬ונוסף גס הוא שנעדר מן העולם קודם זמנו ויומו‪ .‬כמאמר‬
‫התנא הקנאה והתאזה מוציאי! את האדם מן העולם‪ .‬בבושת פנים ונכלם‪ .‬ופירשו‬
‫רז״ל ט האדם נקי נשמה‪ .‬ונק׳ עולם קען‪ .‬וע״י הקנאה והתאוה‪ .‬אשר אהב ואשר‬
‫הוא אמה‪ .‬בורחת ממנו הנשמה הקדושה‪ .‬ויוצאת החוצה‪ .‬אף שעדיין הוא בחיים תייתו‪.‬‬
‫כמאז׳י׳ל רשעים בתייהם נק׳ מתים שכבר מתו‪ .‬לכן הזהרו שלא תהיו מן העם המתאדם‪.‬‬
‫ותשבו לעד שקעים גס שלויס‪ .‬ט מה יתן לכם ומה תוסיפי אס תתאוו תאיה‪ .‬כי לא‬
‫נאוה‪ .‬ע״ד מ״ש ז״ל אק אדם מת ותצי תאותו כידו‪ .‬כי הוא מבקש מאתים ולא תוכל‬
‫יד‪ .‬להשיג זולת הצי מנה‪ .‬ולרהביס ישעי כזב הוא פונה‪ .‬ולא נשאר ביד זולת מחלת‬
‫לב‪ .‬מרוב מרוצת רגלמ כסוס כפרד בזוי ככלב‪ .‬ה׳ יצילכם ויצילנו ויעזרנו לעבודת‬
‫ה׳ בכל לב ולב‪ .‬ויהיה עליכם חביב ויקר הון זולתכם וכבודו‪ .‬ואם כביר מצאה ידו‪.‬‬
‫כמו הונכם ואוגכם וכבודכם שאתם תסים עליו שלא לאבדו‪ .‬ותתפללו בעדו‪ .‬שירבה‬
‫מאודו‪ .‬אם הוא הולך בדרך שובים כי לעולם תשלו‪ .‬זאה״ת בזמן שמצויה פרנסתך‪.‬‬
‫אתי<‬
‫איזהו עשיר‬
‫צו־‬
‫לצו‬
‫אתה וביתך‪ .‬עכור בשמחה את בוראך‪ .‬ותן לו תודות ורננות‪ .‬ולא תתאוה אל היתרונות‪.‬‬
‫ואמר עוד עת למות כשהחיים מזומנים בשמי השמים‪ .‬ועת להחיות כשהאדם עוסק‬
‫מלאכת שמיס‪ .‬כי החיים המה נשימות ספורות‪ ,‬ועל כולם יש ממונים שרי אלפים‬
‫ושרי עשרות‪ .‬שתצערך לתת חשבון צודק עליהם‪ .‬במה הוצאתה זמניך בהם‪ .‬ואין זה‬
‫גבור המואס בחייו‪ .‬אך הכבוד הוא מי שהחיים יקד בעיניו‪ .‬ויבזהו לכבוד אהבת ה׳‬
‫וקרונות שמו ברבים‪:‬‬
‫כי יטוך אחיך •‬
‫ב ‪ 2‬י אם יפול הנופל ומעה ידו‪ .‬חזקו תמיד לסמוך את ידו‪ .‬ובקשו ודרשו לתומכו‬
‫ולעודדו‪ .‬וכך אמר לנו אין עוד מלבדו‪ .‬ע״י משה עבד‪ .‬והיא הוא אשר הגביר‬
‫עליכם טובו וחסדו‪ .‬מאד מאד הוו זהירים‪ .‬לגמול חסדים טובים עם זקנים ונערים‪.‬‬
‫כל אשד יש ‪ W‬ידכם לעשות איזה טובה מהר עשו ולא תהיו חוקרים‪ .‬בין בגופכם‬
‫בין בממונכם לפי היכולת אף שנראה לעין שאתם מהוככם מחסרים‪ .‬זה יהיה לכם‬
‫לאות בע״ה תהיו עשירים‪ .‬ואם יהיה לכס איזה מלבושים‪ .‬להיותכם בהם מלובשים‪.‬‬
‫אתם נכלמים ומתביישים‪ .‬לא תניחו אותם בתיבות ותופסים‪ .‬עד אשר יאכלם עש ויהיו‬
‫נמאסים‪ ,‬אלא נתון תתנו אותם לדלים העניים והאביונים אחד אנשים וא׳ נשים‪.‬‬
‫והלואי יהיו הגונים המתקדשים‪:‬‬
‫‪#‬‬
‫הלוואת העני‪.‬‬
‫א י ן תדעו בא׳ מבני ברית אשד הוא נאמן בבריתו‪ .‬ויכול להחזיר הלוואתו‪ .‬אל תמנעו‬
‫הטוב ממנו אם תוכלו להלוותו‪ .‬האמנם אם איש עני הוא ועדעיס אותו‪ .‬שלא‬
‫יחזיר חובו פטורים אתם מלהלוותו‪ .‬זולת אם יהיה בדעתיכם מעיקרא‪ .‬שאם לא יתן‬
‫מהרה‪ .‬לא תתבענו אפי׳ יהיה בשפה ברורה‪ •.‬כי במקום מציה רבה ויקירא‪ .‬יבוא‬
‫תחתיה ח׳׳ו תטאת קבועה פשע ועבירה‪ .‬ישב ואל תעשה עדיף‪ .‬ולא תקיימו המצוה של‬
‫הלוואה‪ .‬מלעבור על פשע וחטאה‪ .‬על הלאו לא תהיה לו כנושה‪ .‬ולא תבואו לידי שנאה‪.‬‬
‫ואם לויתם לא׳ והיה בדעתכם שלא תתבעו ממנו‪ .‬הזהד שלא לעבור לפניו שלאתביישנו‪.‬‬
‫וכ״ש שלא תקפידו עליו בכל ענייניו‪ .‬כי לבו נשבר בקרבו כל מעייניו‪ .‬יכ״ש שלא‬
‫תכעסו עלץ‪ .‬ולא תגרמו אליו‪ .‬שום צעד כלל‪ .‬כי אם תעשו כך׳ ש״ש ח׳׳ו על ידכם‬
‫יחולל‪ .‬כי זה האיש יתכייש להשיבכם‪ .‬כי אמיד יאמר הוא משה בי ואיך אעיז פ ט‬
‫אליו‪'.‬להשיבו על דברו‪ .‬ואם הקשיחו עוד ודאי ח״ו ינחש במאמרו‪ .‬ודבר זה הרבה‬
‫רז׳־ל בו החמירו‪ .‬ועשו משמרת ועליו הזהירו‪• .‬ואף אם לא יעיר את חמתו־ על אשר‬
‫מעלתם נו‪ .‬וציערתם אותו‪ .‬ולא ישיב אפו‪ .‬נמצא לקחתם רבית דברים‪ .‬לבד מעונשים‬
‫אחי־ים אשר הנה כתובים ונסדרים‪ .‬ובספרים־ נזכרים‪ .‬כללו של דבר‪ .‬למלוה אשר‬
‫להחזיה בידם כי הם צנה וסוחרה‪ .‬ויהי עטכם סתרה‪ .‬ונהתעשק בשעינכס‪ .‬בקיזה נורך‬
‫שילטי־ד להשלים גמולם‪ .‬בכל עוז ותעצומות‪ .‬ואהיה וחדה מתאימות‪ .‬תרחיקו מכס‬
‫קעץ מכאיבים הלבבית‪ .‬לכן מאד מחד הרחק כמטחייקשת‬
‫מדת העצבות‪ .‬ומדת‬
‫מהם‬
‫צ ר ו ת‬
‫צו‬
‫הלוואת העני‬
‫לצו‬
‫םז‬
‫מהם תרחיקו‪ .‬ועינכם על דרכיהם לא יהיו צופיות‪ .‬ורק תהיו עובי עין בשמחות וגיל‬
‫ואז תקבלו רוב ברכות מהשמים ומהבריוז‪:‬‬
‫רבית‪.‬‬
‫הנעימים כאשר תהיו לווים ומלויס‪ .‬השמרו לכם פן תהיו נכוים‪ .‬באש מתלקחת‪.‬‬
‫בני‪,‬‬
‫שאין למעה ממנה בבאר שחת‪ .‬היינו עון רבית‪ .‬ואפי׳ אבקו אםור ונגבית‪.‬‬
‫ואוי לי אם אומר‪ .‬ואוי לי אם לא אומר‪ .‬ובפרט בעוה״ר בימים הללו‪ .‬אשר פנו איש‬
‫לפסלו‪ .‬כל הגדול מחבירי ועפרות זהב לו‪ .‬שם שם לו‪ .‬זהב כשלו‪ .‬ואיש את רעהו‬
‫יעזורו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעללו‪ .‬ועושים תחבולות ומדמות ומקלו יגיד לו‪ .‬הרבה‬
‫פתחים ואין איש שם על לבי ושכלו‪ .‬כמה מהרעות המגיעים לו ולרוע מזלו‪ .‬ועל גל• ‪-‬‬
‫היחידים הנאמרים‪ .‬נאמד היחתה איש אש בחיקו‪ .‬וכו׳ ודאי בידו נדבקו‪ .‬כמה עבירות•‬
‫צרורות בספר יוחקו‪ .‬ועוב לפני ה׳ עוזי‪ .‬ימלט מזה‪ .‬ואשרי אדם מפחד תמיד ולא‬
‫ילערך להיות‪-‬לווה ומלוה‪ .‬כי צריך לידע בהיותו לומ״ל‪ .‬מכניס עצמו בסכנה עצומה‪.‬‬
‫והרוצה לינצל ממנה עלץ לתקור ולדרוש בחכמה‪ .‬היינו חכמת התו׳ התמימה‪ .‬עד אשר‬
‫ידע האיך יקל מעליו סכנתו‪ .‬כי בנפשו הוא ונשמתו‪ .‬וכאשר יהיה בקי בהלכות רבית‬
‫בכל אופן ועניין‪ .‬והדברים על בוריין‪ .‬אז תהיה תרופה למכתו ונמטייה אפיריון‪ .‬וישים‬
‫אל לבו לשמור ולעשות מלא כף נחת‪ .‬בהיתר ולא ירד לשחת‪ .‬כי ישרים דרכי ה׳‬
‫צדיקים ילכו בם‪ .‬וכל דבר יכול האדם לעשותו בהיתר עפ״י די״ת והדברים ככתבם‪.‬‬
‫הלא בס׳פדתם‪ .‬תבקעם ולו׳ תמצאם ככל משפטם‪:‬‬
‫ערבות‪.‬‬
‫הזהוץ‪,‬‬
‫מן הערבות‪ .‬ואם חייו נלכדתס לא תחשבו שוס מחשבות‪ .‬וטענות כוזבות‪.‬‬
‫חיש מהד תשלמו אפילו אלפים ורבבות‪ .‬בלתי שום דחיות או דברי ריבות‪.‬‬
‫ויש הרבה דברים הנאמדים‪ .‬שיין ארסי לחביריס‪ .‬וא ׳א להעלותם עי׳ס ומהם תהיו‬
‫נשמדים‪ .‬ובהם תהיו נזהרים‪ .‬ולכן שימו לבבכם ותפקחו עיניכם‪ .‬לעיין בהם כל ימיכם‪.‬‬
‫שלא תלכדו בממון חבידכם‪ .‬ולהתדתק בכל יכלתכם‪ .‬מכל וכל ממון זולתכם‪ .‬כי כלי‬
‫מה שאינו ברשותכם‪ .‬אינו נוגע לכס‪ .‬ולא תעשו לזולתכם‪ .‬שום דבר שאיט מתוקן‬
‫מה שאתם אינכם רוצים שיעשוהו אתרים לכם‪ .‬וכלל גדול יהיה בידכם• לא יצא שום‬
‫דבר שקד מפיכם‪ .‬ותהיו מקיימים ודובר אמת בלבבו‪ .‬כי ה׳ אהבו‪ .‬ועי״ז תהיו נצוליס‬
‫מכל מיני גלממק זולתכם‪ .‬ואזי תחיו וטוב לכם‪) .‬ועיי׳ סוף מכות מעשה דדבספרא(‪:‬‬
‫אמת•‬
‫בני‪ ,‬אהבו האמת יחקרו ובואו עד תכליתו‪ .‬כי כל אנשי מדע החכמים השלימיס‬
‫הס יצאו לקראתו ולעומתו‪ .‬לשחד פניו לראותו‪ .‬ולגשת לבא עד תכונתו‪ '.‬כי‬
‫נאמן הוא בבריתי‪ .‬ומושיע אין בלתו‪ .‬לכן אתם גס אתם בני פיעל ידי‪ .‬בני ידיך‬
‫שמעו נא דברי‪ .‬והטו אזן למאמרי‪ .‬הזהדו במרת האמת‪ .‬וכל דבריכם ומחשבותיכם‬
‫יהיו אמת‪ .‬ועל דבר אמת‪ .‬ולא תדברו בתחבולה ותרעעגת‪ .‬ישקר ות־מית‪ .‬ט העושה‬
‫כן אחריתו להכרית ולהצמיח‪ .‬ושנאו הרע הוא השקר בל תדלי אותו כי הוא ממית‪..‬‬
‫בדד‬
‫צו‬
‫אמת‬
‫לצו‬
‫בדד ישב בלא ריע וחבר ובלא עמית‪ .‬ותעל צחנתו‪ .‬ויחתו מגבורתו‪ .‬וכן א מ ד אמת‬
‫יסוד נאמן וחזק לכל בניין‪ .‬לפי שיש רגלים לעמוד בכל ענק‪ .‬משא׳׳כ השקר הוא‬
‫קנה רצוץ מכל צדדו כולו כוז׳ב‪ .‬בת נש׳י מד׳ין‪ .‬עוד זאת שהאמת אין מרה עובה‬
‫ממנו‪ .‬והוא חותמו של ה׳ להיט‪ .‬ופה האדם הוא מפתח לכל האברים‪ .‬לכן הזהרו‬
‫שלא תטמאוהו בשקרים‪ .‬ואף ט לפעמים מוכרח לאדם להערים‪ .‬ולדבר שקדם‪ .‬כגק‬
‫כמקום סכנה או לעשות שלום בין החבידם‪ .‬או בין איש לאשת נעורים‪ .‬עכ״ז צריך‬
‫השתדלות לומד הדברים‪ .‬באופן שלא יהיו שקדם גמודס‪ .‬והכל יהיה בחכמה ודעת‬
‫ופתי יעדם‪ .‬ואף גס זאת הוא לפרקים‪ .‬ובכלל מדת האמת שיהיה ג״כ כל מעשיכם‪.‬‬
‫ולימוד תורתכם‪ .‬הכל על הו האמת‪ .‬ולא ח״ו ע״י פניות זרים‪ .‬כי ח״ו זה הוא להם‬
‫סם המות‪ .‬והולכים לגיא צלמות‪ .‬ובעוה״ר בזה״ז מעט מן המעט מזה נמלטים‪ .‬ורובם‬
‫לומדים כל העתים‪ .‬ועצמם מסגפים‪ .‬ומתבודדים ועושים מעט״ו‪ .‬ועכ״ז באבן הזאת‬
‫הס נגפים‪ .‬ה׳ יצילנו ויצילכם לעשות רצונו באמת‪ .‬ולעסוק בתורתו ת אמת באמת‪.‬‬
‫ואל יציל מפיט דבר אמת‪ .‬ויזכנו לעובדו באמת‪ .‬יינתנו בדרך אמת‪ .‬כי האמת מברקת‬
‫בכל עת עם טצוציה‪ .‬ותופיע מאודה‪ .‬חוך ענני החשך והאפילה‪ .‬והתכמה היא המאוד‬
‫הגדול המאיר כל מאפל באורה הגדולה‪ .‬והצדק מחזיק אותם באורת סלולה‪ .‬אך כולם‬
‫לא מעילו ולא יצליתו אם לא במעשים טובים‪ .‬ויראת ס׳ מרבים‪ .‬האמת נמצא בכל‬
‫עת מזומן‪ .‬ואט' בנפול האמת ארצה כדומן‪ .‬ישאיר השקר לעד נאק‪ .‬ט האמת הוא‬
‫האהוב הנאמן‪ .‬ונטע געמן‪ .‬ואה״ח‪ .‬לא יגיד לך האמת‪ .‬ט אם הבא מן המערכה‬
‫הלהית כי שם נרשמת‪ .‬ואין קיום כל חברה מקויימת‪ .‬ט אם בבקשת הצדק באמונה‬
‫ואמת‪ .‬ואה״ת רודף האמת ידיו ימצאנו‪ .‬ויהיה עוזר גס צדק אזור מתנו‪ .‬והעושה‬
‫חגור חלציו‪ .‬כי בו יפיל כל לוחציו‪ .‬האמת והצדק שאלו לאדם גדול במה הגעת אל‬
‫הכבוד הזה‪ .‬ואתה ממשפחה בזויה‪ .‬ויען ויאמר ביד חזקה ובזדע נטרה‪ .‬בדבר אמת‬
‫והנאמנות‪ .‬ומניעתי מן העיקשות‪ .‬ושלא שאלתי מה שאיט צרץ לי‪ .‬ור״ל מסתפק‬
‫במועט הייתי‪ .‬כדי שאהיה מתקבל אצל כל ארם בן ברית ושאינו מבדתי‪ .‬ואה״ח שפת‬
‫אמת פרי הצטעות‪ .‬והתדצות יתרון התאוה מאשר האזטם שומעות‪ .‬ואה״ת האמת משובח‬
‫אצל כל אדם‪ .‬ירקרק או אדמדם‪ .‬לבד אצל התטפיס‪ .‬והמשוררים ט סלם מנאפים‪.‬‬
‫עצרת בוגדים והנם זועפים‪ .‬שאס לא ישקרו בתנופיהם‪ .‬ודברי מהתלות בשיריהם‪.‬‬
‫ימנעו רבי׳ביס מהם‪ .‬ומעולם לא יצא שיר מפואר מתחת ידיהם‪ .‬ומה הנאה יש להם‪.‬‬
‫ואמר עוד רפואת הנפש האמת והצדק בתזקה‪ .‬ותאוות הבהמיות הם הזקה‪ .‬ואמר‬
‫הבוחר בצדק למעוז לו‪ .‬בני האדם כולם בע״כ יכנעו לו‪ .‬ודבר דבר אמת ב ד חזקה‪.‬‬
‫טוב משתיקה‪ .‬ואה״ח מטתת התכמיס במוצאם האמת לאין תקר‪ .‬ושלוח האיילים‬
‫בדברם שקר‪ .‬כי באמת קיום הדברים בדברם‪ .‬ובשקר סודם‪ .‬האמת הוא היותר‬
‫נאות שבמדות והוא עיקר יסוד עולם יותר מכל היסודות‪ .‬כי שורשי נטוע באדן‪.‬‬
‫ומתפשע ל ד ם רקיע במרץ‪ .‬שק הוא אומר אמת מארץ וכו׳ וצדק משמים וכו׳‬
‫ואמרו א ט ' הגנבים אלמלא לא היה האמת ברהם‪ .‬לא היו מתמידות הברותיהס‪ .‬והיו‬
‫נפסדים מאליהם‪ .‬ואהי׳ח‪ .‬בהיות כת המנגרת‪ .‬מיי הרכות האמת עומדת‪ .‬משא״כ אם‬
‫יהיה הדבר טפל מעצמו‪ .‬מבלי המצא ההפך ונגדם‪ .‬והשברא המנגדת‪ .‬אד תהיה‬
‫האמת נעדרת‪ .‬ולא תהיה התניעה מבוררת‪ .‬וזהו הטעם הקורא ב״ד אנח׳ה סזב׳רת‪.‬‬
‫י‪/‬‬
‫י״י‬
‫לצו‬
‫צו‬
‫פח‬
‫כי לא ימצא ;יענה אחרת‪ .‬ויליצו בזה פסוק מאויבי תחכמני מצותיך‪ .‬כלו׳ מההפך‬
‫והמנגד אחרי אעמוד על האמת כולו כהר׳רת‪ .‬ואה״ח האמת צדק ומשפע נוסדו יחד‪.‬‬
‫והמה עמודי האמת והכושר‪ .‬כי כן ימצאון בלב נכון תכמה בתבונה ובדעה וביושר‪.‬‬
‫ואמרו כי ב׳ אנשיס באו אל השופע להשפע והא׳ זקן והא בתור‪ .‬אמר השופע‬
‫הנשא הזקן הגדול‪ .‬אמר הבחור האמת גדולה ממנו‪ .‬אמר השופע התרש מה מדבר‬
‫בלשונו‪ .‬ענהו הבחור ומי יספר עענותי‪ .‬אמר השופע לפי דעתי‪ .‬כמדומה לי כי אין‬
‫בפיך דבר אמת לכך יש לך מורא ופחד‪ .‬אמר הבחור ה׳ להיט ה׳ אחר ושמו אחד‪.‬‬
‫ויקם השופט וילך אל בית המלך כמנהגו‪ .‬ופעמיו לאחור לא גסגו‪ .‬ויספר למלך את‬
‫כל רבד הבחור‪ .‬ויצו עליו לאמר עשה לו שאלתו‪ .‬מהרה חושה ומהנה הוציאו אותו‪.‬‬
‫למדינה אחריתי‪ .‬פן יפסיד עלי מלכותי‪ .‬ע״כ ‪.‬ודפחי׳ח‪ .‬ואה״ח אם בקשת בעוה״ז‬
‫לדעת האמת כל ימות‪ .‬לא תמצאנה כשלימות‪ .‬כי התחבולות רבו כמו רבו מהכיל‪.‬‬
‫בלב כל איש סכל ומשכיל בעל שכל‪ .‬וכל איש שוקל את רוחו והולך ככוחו‪ .‬ובאם‬
‫יתגלגלו ויתגלו מחשבות כל א‪:‬ש ותחבולותם‪ .‬אז תאמר לנפשך אין ני תפץ בהם‬
‫אמנע רגלי מנתיבתם‪ .‬והשמר לך מאיש המלובש בכסות המישכלות‪ .‬כי אם תתקור‬
‫אחריו תמצאנו משובץ בפרי הסכלות‪ ..‬שכן דרך אשה מנאפת תעדה כליה מבתון ברוב‬
‫הוללות‪ .‬ומבפנים תמצאנה מנוולת כאתת הנבלות‪ .‬ולכן הרחק מעליה דרכך וחכם‬
‫ברום המעלוח‪ .‬ובעח מבחן העליון‪ .‬ימצא החכם פדיון‪ .‬אך הסכל ימצא בזיון‪ .‬בעת‬
‫הנםיון‪ .‬כי ברבות הכסילים‪ .‬ירבו המכשולים‪ .‬והסובאיס והזולליס‪ .‬וברבות המשטלים‪.‬‬
‫ירבו המופתים והאותות הגדולים‪ .‬ואמיר לבני בלי דעת‪ .‬אל תאהביני‪ .‬פן בלי השכל‬
‫מחסרון ידיעת‪ .‬הרבה תשנאוני‪ .‬לכן ברח לך מתברת הכסילים‪ .‬כי לא תקנה ממנה זולת‬
‫מדות פחותים ושפלים‪ .‬כי אם תתחבר אל האויליס‪ .‬וחברת העוילים‪ .‬הנה כי כן‬
‫גס אויבנו יהיו פלילים‪ .‬ואף כי לשונך תצמיד מרמה ישמור נא לבבך מהזימה‪ .‬כי‬
‫כן דרכי אמיתות החכמה‪ .‬הצמתים המה‪ .‬טובים מהאדמה‪ .‬והפרי טוב מהקליפה הערומה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הוקר רגליך•‬
‫בגי‪ ,‬בבית ריעכם לא תהיו מצויים‪ .‬כי אם לעתים מזומנים תהיו בריס ורצויים‪.‬‬
‫פן ואולי וקרוב לודאי תוזלו בפניהם ותהיו לשיריים‪ .‬ותשבו לפניהם כאחד‬
‫הנבליש אחר הריחיים‪ .‬ולפעמים יהתלו בכס ופיהם פוערים מסמרות נטועים ומתתכים‬
‫בני מעים‪ .‬ויש אשר בזה להם לעגה להס לבטא בשפתים‪ .‬ולשונם תהלך בארץ ופיהם‬
‫שתו בשמים‪ .‬לתרף ולגדף מערכות להים תיים‪ .‬לקדושים אשר בארץ המה בארצות‬
‫החיים‪ .‬חיים הנצחיים‪ .‬ויאמרו שמעו נא המורים אוי לאזגים‪ .‬השומעים ואוי לעיטם‪.‬‬
‫ואס מראים טלפים‪ ,‬ושואלין ודורשין על איזה דבר איסור והיתר הם מעעימים דבריהם‬
‫בעדי עדים‪ .‬ולא יחפצו כי אם בהתגלות לבותס כפי דעתם הטובה היא אם רעה‬
‫בכפלי כפלים‪ .‬ואס לא תשיב גמולם כפי רצונם תהיו בזוים‪ .‬ואם תאמרו האמת• היפך‬
‫דעתם לא תהיו רצויים‪ .‬ואיפשר עלתה צעקתם עד השמים‪ .‬ונמצא ת״ו מתחלל• ש״ש‪.‬‬
‫מה הבריות אומרים זהי שאכלתם אצלו ערב ובקר וצהרים* לכן לא תהיו רגילים‬
‫בזה ולא תלחמו את לחם רע עירם‪ .‬אפי׳ יהיה נכון לפניכם בכלי זהב פרוים‪ .‬כי‬
‫נבל ענתה בו הכרת פניו עד השמים‪ .‬וחלילה לכם בני הנעימים להיות מאלו כל הימים‬
‫תמיד‬
‫צו‬
‫הוקף רגליך‬
‫לצו‬
‫תמיד לחמכם לשובע תשלחו על פגי מים‪ .‬כל הרוצה ליטול יבא ויעול ויהיו כל מעשיכם‬
‫לש׳ ש‪ .‬ומה טוב ומ״ן אס יהיה נקי כפיס‪ .‬הטו אזניכם למאמר האיש הנלבב‪ .‬מבני‬
‫חובב‪ .‬שבא לפני הח׳ ואמר לו אני רואה ב״א שהם מזיקים‪ .‬ונראים לעין כל שהם‬
‫צדיקים‪ .‬ויעצתני גפשי שלא אתערב עמהס‪ .‬עוד כל ימי הארץ ובכיוצא בהם‪ .‬אמר‬
‫לו הח׳ ככה לא תעשה‪ .‬ידיד נפשי‪ .‬כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם‪ .‬ואינם יכולים‬
‫לעמוד בלעדיך גם הם‪ .‬כי המה צריכים לך ואתה צריך להם‪ .‬אך ורק תהיה ביניהם‪.‬‬
‫חרש שומע‪ .‬עור רואה‪ .‬אלם מדבר‪ .‬ד״ת מאי׳ח שמ״ד‪ .‬ריל אפילו הוא אחיך‪.‬‬
‫שמור פתחי פיך‪ .‬ואם ישבת לפני החכמים‪ .‬תן לבך לשמוע דבריהם בלב תמים‪ .‬ואס‬
‫ישבת בסוד משחקים‪ .‬תן לבך אל הכדים הריקים‪ .‬המראים עצמם כי הס צדיקים‪.‬‬
‫ואס תרצה שיוסיפו לך אהבה‪ .‬בקר לעיתים רחוקים‪ .‬וביקור תמיד נעשים לך האוהבים‬
‫לאורבים מעיקים‪) .‬ועי׳ משל באהוב נאמן( ישמור רגלך‪ .‬מבית ריעך‪ .‬אס טובים‬
‫הס ואם רעים‪ .‬כי רוב בני תבל המה חסרי דעיס‪ .‬ואם תבקש להתהלך את‬
‫החכמים לא תמצא רעים‪ .‬כי א נאים ידועים‪ .‬וכתב הרב החוקר מהר״ס חפץ ז״ל בס׳‬
‫הנחמד מלאכת מחשבת עה״ת ס׳ תצוה אות ב׳ הביאו הרב נועם המרות ח״א ערך‬
‫המנהג וז״ל וההרגל בבית חבירו לסוף ישנאנו‪ .‬כי ההתמדה בזה מביאה לידי בזיון‬
‫וקלונו‪ .‬והטעם לזה‪ .‬הוא מחזה שדי יחזה‪ .‬כי בכל איש מרה ומדות אינם בזולתו‪.‬‬
‫וישנא את מי שלא ייטיב המרה ההיא בעיניו כתאותו‪ .‬ומדת חבידו לא תתייחד בדעה‬
‫הנבדלת ממנו‪ .‬ומנח ההרגל והשתנות המעשים יחד תקוץ נפשם זביז ונפל‬
‫ממנו‪ .‬ע״כ יע״שי•‬
‫אכילה‪.‬‬
‫בני‬
‫‪ 4‬הוו זהירים במיעוט מאכלים‪ .‬ולא תצטרכו לרופאי אלילים‪ .‬וטיבה ארוחת ירק‬
‫מן השפלים‪ .‬ועמה אהבה‪ .‬משור אבוס ותרנגולת פטומה ועמה מצה ומדיבה‪.‬‬
‫כי השקט והשלוה בסעודה‪ .‬מה רב טובה רופיה והודה‪ .‬וההסתפקות במיעוט היא‬
‫מרה חשובה‪ .‬כי ת״ו הזמן יהיה בוגד והתרוששו‪ .‬ומטה הדדכם תגורשו‪ .‬והרבה אכילה‬
‫עושה‪ .‬והרבה שתייה עושה‪ .‬ואז׳׳ל עד שהאדם מתפלל‪ .‬לל רב מחולל‪ .‬שיכנסו ד ת‬
‫לתוך גופו‪ .‬יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו‪ .‬בכי היקרים‪ .‬הוו זהירים‪ .‬והרגילו‬
‫עצמכם במיעוט המאכלים‪ .‬כל מאי דאיפשד מן הקלים‪ .‬ודב״ז טוב הוא לגוף ולנפש‪.‬‬
‫ובו יהיה חופש‪ .‬מכל מיני פורעניות‪ .‬הבאים מריבוי אכילות ושתיות‪ .‬וידוע מ״ש תכמי‬
‫המוסר‪ .‬בדרך הטוב והישר‪ .‬שכל הפוסק באכילתו‪ .‬באמצע תאוותו‪ .‬יהיה נחשב לו‬
‫לקרבן כאילו הקריב נדבתו ותודתו‪ .‬ואת עולתו‪ .‬ישלא תאכלו בכל מקום וע״ז נאמר‪.‬‬
‫כמין תומר‪ .‬ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה‪ .‬כי מי יודע האכילה ההיא אם‬
‫היא כהלכתה‪ .‬ושלא להרבות במשקים המשכרים‪ .‬ובפרט בארצות הנכדים‪ .‬כולם אסורים‪.‬‬
‫ואפי׳ שאינם משכרים‪ .‬עושים אותם מיינם ומשמרים‪ .‬והשוהים אותם עונותם על‬
‫עצמותם הם חקוקים‪ .‬ואפי׳ הם משקים מתוקים‪ .‬מהם תהיו נשמרים ונזהרים‪ .‬וכ׳יז‬
‫הוא לבד משמירת האברים‪ .‬והגידים והעורקים‪ .‬אשר להם שורפים ומזיקים‪.‬‬
‫והכתוב אומר ובחרת בחיים‪:‬‬
‫^^‪••-*-**J^JSS‬‬
‫י‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫שפלות‬
‫‪tffl‬‬
‫שפלות‪.‬‬
‫אם נקראתם לדבד מצוה לםעוד לפני גדולים‪ .‬העלם תעלימו עינכם ממקומות אשד‬
‫הם מעולים‪ .‬הגבוהים ליעלים‪ .‬כי עוב יאמרו אליכם להיות עולים‪ .‬מאשר יאמרו‬
‫המושלים‪ .‬רדי שמה לשום שפלים‪ .‬ישברו מעני צר׳י ומעע אוכלים‪ .‬כאתד הנבלים‪.‬‬
‫וכמאמר הת׳ הזהר מראש המושבות מחסרון דעה‪ .‬כי הוא מושב הנסיעה‪ .‬והזהר‬
‫ממושב שלא תלמד ממנו עוב ראוי לך להתעצל ולהתדשל‪ .‬משבת עם הכסיל‪ .‬כי כמה‬
‫פעמים תפסיד את‪ .‬העטו‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬והזהר מן הכסיל העובד‪ .‬ומן החי החוטא‬
‫כי כולם ככלי אובד‪ .‬וכמאמר הח׳ אם תעלה במערכה סדורה‪ .‬הבט אחריך והמלט‬
‫ההרה‪ .‬כי הגלגל חוזר פעמים בא בארוכה‪ .‬פעמים בא בקצרה‪:‬‬
‫ינון‪.‬‬
‫אל תדאגי אם רב יגונכם‪ .‬כי הוא לכפרת עינכם‪ .‬ולשלם שכ׳ט לפעולתכם‪ .‬צדיקים‬
‫יושבים ושש לבכם‪ .‬ועטרותיכס בראשיכם‪ .‬וביום שמחתכם ובמועדיכס‪ .‬זכרו‬
‫טוב המאציל‪.‬אתכם‪ .‬אשד ברא ויצר ועשה צורתכם‪ .‬חקוק‪ :‬בדמות להים והזמינו‬
‫האביונים לקראתכם‪ .‬ויאכלו ויותירו ברכת ה׳ לכם‪ .‬כל הימים אשר אתם תיים‬
‫על האדמה‪ .‬ולא תוסיפו עצב עמה‪ .‬ואה״ח כי הדאגה והכעס וחימה‪ .‬משביתים את‬
‫החכמה‪ .‬וגם ‪.‬אח הזכרון‪ .‬כמיס ורוח המכבים לאור צח וישאד האדס אך בתשך‬
‫ועורון‪ .‬והיא מקיר העצלות‪ .‬ויסוד הדלות‪ .‬או היא משורשי הסכלות‪ .‬ומפרי האולת‬
‫אשת כסילות‪ .‬ואחת הנבלות‪ .‬ואמרו בעלי השכל כי הדאגה והרעב מכדתין את הטבע‬
‫שלא לרצונו‪ .‬אך האדם באהבת ‪ to‬יבטלם בהבטחת קונו‪ .‬וימתק כל מר לגרונו‪.‬‬
‫ואה׳׳ח כי לכל יום דאגתו‪ .‬ומה לו להוסיף צרה על צרתו‪) .‬כלו׳ שנתסר מימיו‬
‫ודייק( והדאגה על מה‪.‬שלא היה היא רעה חולה‪ .‬ועל מה שהיה צרה כפולה‪ .‬ועל מה‬
‫שיהיה חטאה גדילה‪ .‬דאגה בלב איש ידחנה בסס הממית ומבטלה‪ .‬והיא סימן אל‬
‫העניות‪ .‬ודברים הנזרות‪ .‬ואמרו לרן׳ מפני מה אין‪.,‬אגו רואים עליך סימן דאגה‪.‬‬
‫אמ״ל ברוב שאגה‪ .‬מפני שלא קניתי דבר ופקדתי אליו‪ .‬ודאגתי עליו‪ .‬ומה תועיל‬
‫הדאגה‪ .‬בריב תוגה‪ .‬במה שעתיד להיות כי מי יודע איך תהי‪ :‬ומה תועיל התאוה‬
‫בדבר קש‪ :‬אל ההשגה‪ .‬כי הטובה אשר תבואך ממקום שלא תדע‪ .‬טובה היא מהבאה‬
‫אליך ממקום שתדע‪:‬‬
‫‪%‬‬
‫דאגה‪.‬‬
‫השמד לכם מן הדאגה‪ .‬כי היא אנחה ותוגה‪ .‬הביטו וראו מאמר הת׳‬
‫גאליטס כי שתיית סם המות קל מהדאגה‪ .‬כי היא מיבשת רטיבות הגוף‪.‬‬
‫ותפיל האדם בקדחת היבש ואש מתלקחת‪ .‬ומחלשת כתו‪ .‬ומפלת תאות המאכל‪ .‬ומשמן‬
‫בשד ירזה ולכן אין ראד למשכיל לדאג על מה שאבד ממט‪ .‬כי לא תועיל לו דאגתו‪.‬‬
‫כי לא ישוב לו אבידתו‪ .‬או ג׳׳כ אם מת לו מת לא יוכל להחיותו‪ .‬גם אין לאדם‬
‫לדאג על מה שיש לו עת‪ .:‬כי כשיעריך אותה רעה לשעת מיתה‪ .‬ימצא שאותה‬
‫דעה‪ .‬טובה היא עכ״פ לפי שעה‪ .‬כי שעת מיתה יותר ממנה דעה‪ .‬והדואג על מה‬
‫שעתיד‬
‫יח‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫הוקר רגליך‬
‫תמיד לחמכם לשובע תשלחו על פני מיס‪ .‬כל הרוצה ליעול יבא ויעול ויהיו כל מעשיכם‬
‫לשיש‪ .‬ומה טוב ומ״ן אס יהיה נקי כפיס‪ .‬הטו אזניכס למאמר האיש הנלבב‪ .‬מבני‬
‫חובב‪ .‬שבא לפני הח׳ ואמר לו אני דואה ב״א שהם מזיקים‪ .‬ונראים לעין כל שהם‬
‫צדיקים‪ .‬ויעצתני נפשי שלא אתערב עמהס‪ .‬עוד כל ימי הארץ ובכיוצא בהם‪ .‬אמר‬
‫לו הח׳ ככה לא תעשה‪ .‬ידיד נפשי‪ .‬כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם‪ .‬ואינם יכולים‬
‫לעמוד בלעדיך גס הם‪ .‬כי המה צריכים לך ואתה צריך להם‪ .‬אך ורק תהיה ביניהם‪.‬‬
‫תרש שומע‪ .‬עור רואה‪ .‬אלם מדבר‪ .‬ר״ת מאי׳ח שמ״ד‪ .‬ר ל אפילו הוא אחיך‪.‬‬
‫שמור פתחי פיך‪ .‬ואם ישבת לפני החכמים‪ .‬תן לבך לשמוע דבריהם בלב תמים‪ .‬ואס‬
‫ישבת בסוד משחקים‪ .‬תן לבך אל הכדים הריקים‪ .‬המראים עצמם כי הם צדיקים‪.‬‬
‫ואס תרצה שיוסיפו לך אהבה‪ .‬בקר לעיתים רחוקים‪ .‬וביקור תמיד נעשים לך האוהבים‬
‫לאורביס מעיקים‪) .‬ועי׳ משל באהוב נאמן( ושמור רגלך‪ .‬מבית דעך‪ .‬אם כרבים‬
‫הס ואם רעים‪ .‬כי רוב בני תבל המה חסרי דעיס‪ .‬ואם תבקש להתהלך את‬
‫החכמים לא תמצא רעים‪ .‬כיאנאיס ידועים‪ .‬וכתב הרב החוקר מהר״ם חפץ ז״ל בס׳‬
‫הנחמד מלאכת מחשבת עה״ת ס׳ תצוה אות ב׳ הביאו הרב נועם המרות ח״א ערך‬
‫המנהג וז״ל וההרגל בבית חבירו לסוף ישנאנו‪ .‬כי ההתמדה בזה מביאה לידי בזיון‬
‫וקלוט‪ .‬והטעם לזה‪ .‬הוא מחזה שדי יתזה‪ .‬כי בכל איש מרה ומדות אינם בזולתו‪.‬‬
‫וישנא את מי שלא ייטיב המרה ההיא בעיניו כתאותו‪ .‬ומדת חבירו לא תתייחד בדעת‬
‫הנבדלת ממנו‪ .‬ומכח ההרגל והשתנות המעשים יחד תקוץ נפשם זב ז ונפל‬
‫ממנו‪ .‬ע כ יע״שי•‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫אכילה‪.‬‬
‫‪ 2‬נ י הוו זהירים במיעוט מאכלים‪ .‬ולא תצטרכו לרופאי אלילים‪ .‬וטובה אדותת ירק‬
‫מן השפלים‪ .‬ועמה אהבה‪ .‬משור אבוס ותרנגולת פטומה ועמה מצה ומריבה‪.‬‬
‫כי השקט והשלוה בסעודה‪ .‬מה רב טובה רופיה והודה‪ .‬וההסתפקות במיעוט היא‬
‫מדה חשובה‪ .‬כי ח״ו הזמן יהיה בוגד והתרוששו‪ .‬ומטה הדדכס תגורשו‪ .‬והרבה אכילה‬
‫עושה‪ .‬והרבה שתייה עושה‪ .‬ואז׳׳ל עד שהאדם מתפלל‪ .‬לל רב מחולל‪ .‬שיכנסו דית‬
‫לתוך גופו‪ .‬יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו‪ .‬בני היקרים‪ .‬הוו זהירים‪ .‬ותרגילי‬
‫עצמכם במיעוט המאכלים‪ .‬כל מאי דאיפשד מן הקלים‪ .‬ודב״ז טוב הוא לגוף ולנפש‪.‬‬
‫ובו יהיה חופש‪ .‬מכל מיני פורעניות‪ .‬הבאים מריבוי אכילות ושתיית‪ .‬וידוע מ׳יש חכמי‬
‫המוסד‪ .‬בדרך הטוב והישר‪ .‬שכל הפוסק באכילתו‪ .‬באמצע תאוותו‪ .‬יהיה נחשב לו‬
‫לקרבן כאילו הקריב נדבתו ותודתו‪ .‬ואת עולתו‪ .‬ישלא תאכלו בכל מקום יעיז נאמר‪.‬‬
‫כמין חומר‪ .‬ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה‪ .‬כי מי יודע האכילה ההיא אם‬
‫היא כהלכתה‪ .‬ושלא להרבות במשקים המשכרים‪ .‬ובפרט בארצות הנכרים‪ .‬כולם אסורים‪.‬‬
‫ואפי׳ שאינם משכרים‪ .‬עושים אותם מיינם ומשמרים‪ .‬והשותיס אותם עונותם על‬
‫עצמותם הם חקוקים‪ .‬ואפי הם משקים מתוקים‪ .‬מהם תהיו נשמדים ונזהרים‪ .‬וכ״ז‬
‫הוא לבד משמירת האברים‪ .‬והגידים והעורקים‪ .‬אשד להם שידפיס ומזיקים‪.‬‬
‫והכתוב אומר ובחרת בחיים‪:‬‬
‫‪#‬‬
‫‪,‬‬
‫^ ‪— s ^ M H f ? $ ? S $ 2‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫שפלות‬
‫סט‬
‫שפלות‪.‬‬
‫אש נקראתם לדבר מציה לםעוד לפני גדולים‪ .‬העלם תעלימו עינכם ממקומות אשר‬
‫הם מעולים‪ .‬הגבוהים ליעלים‪ .‬כי עזב יאמרו אליכם להיות עולים‪ .‬מאשר יאמרו‬
‫המושלים‪ .‬רדו שמה לשום שפלים‪ .‬ישברו מעע צר׳י ומעע אוכלים‪ .‬כאהד הגבלים‪.‬‬
‫וכמאמר הת׳ הזהר מראש המושבות מחסרון דיעה‪ .‬כי הוא מושב הנסיעה‪ .‬והזהר‬
‫ממושב שלא תלמד ממנו עוב ראוי לך להתעצל ולהתדשל‪ .‬משבת עם הכסיל‪ .‬כי כמה‬
‫פעמים תפסיד את‪ .‬העניו‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬והזהר מן הכסיל העובד‪ .‬ומן הח׳ התועא‬
‫כי כולם ככלי אובר‪ .‬וכמאמר החי אם תעלה במערכה סדורה‪ .‬הבט אתריך והמלע‬
‫ההרה‪ .‬כי הגלגל חוזר פעמים בא בארוכה‪ .‬פעמים בא בקצרה‪:‬‬
‫ינון‪.‬‬
‫אל תדאגי אם רבייגונכס‪ .‬כי הוא לכפרת עינכם‪ .‬ולשלם שכ׳ט לפעולתכם‪ .‬צדיקים‬
‫יושבים ושש לבכם‪ .‬ועטרותיכס בראשיכם‪ .‬וביום שמחתכם ובמועדיכם‪ .‬זכרו‬
‫טוב המאציל‪.‬אתכם‪ .‬אשר ברא ויצר ועשה צורתכם‪ .‬חקוק‪ :‬בדמות להיס והזמינו‬
‫האביונים לקראתכם‪ .‬ויאכלו ויותירו ברכת ה׳ לכם‪ .‬כל הימים אשר אתם חיים‬
‫על האדמה‪ .‬ולא הוסיפו עצב עמה‪ .‬ואה״ח כי הדאגה והכעס וחימה‪ .‬משביתים את‬
‫החכמה‪ .‬יגם ‪.‬את הזכרין‪ .‬כמים ידיח המכבים לאוד צח יישאר האדם אך בחשך‬
‫ועורזן‪ .‬והיא מקיר העצלות‪ .‬ויסוד הדלות‪ .‬או היא משורשי הסכלות‪ .‬ומפרי האילת‬
‫אשת כסילות‪ .‬ואחת הנבלות‪ .‬ואמרו בעלי השכל כי הדאגה והרעב מכדיחין את הטבע‬
‫שלא לרצונו‪ .‬אך האדם באהבת הגי יבטלם בהבטחת קונו‪ .‬וימתק כל מד לגרונו‪.‬‬
‫ואה׳׳ח כי לכל יום דאגתו‪ .‬ומה לו להוסיף צרה על צרתו‪) .‬כלי שנחסר מימיו‬
‫ודוי׳ק( והראיה על מה‪.‬שלא היה היא רעה חולה‪ .‬ועל מה שהיה צרה כפולה‪ .‬ועל מה‬
‫שיהיה חטאה גדולה‪ .‬דאגה בלב איש ידיחנה בסם הממית ומבטלה‪ .‬והיא סימן אל‬
‫העניות‪ .‬ודברים הבזויות‪ .‬ואמת לח׳ מפני מה אין‪ .‬אגו רואים עליך סימן דאגה‪.‬‬
‫אמיל ברוב שאגה‪ .‬מפני שלא קניתי דבר ופקדתי אליו‪ .‬ודאגתי עליו‪ .‬ומה תועיל‬
‫הדאגה‪ .‬בריב תוגה‪ .‬במה שעתיד להיות כי מי יידע איך תהי‪ :‬ומה תועיל התאוה‬
‫בדבר קש‪ :‬אל ההשגה‪ .‬כי הטובה אשר תבואך ממקום שלא תדע‪ .‬טובה היא מהבאה‬
‫אליך ממקום שתדע‪:‬‬
‫י‬
‫דאגה‪.‬‬
‫‪ 2‬נ י ‪ ,‬השמרו לכם מן הדאגה‪ .‬כי היא אנחה ותוגה‪ .‬הביטו וראו מאמר הח׳‬
‫גאליטס כי שתיית סם המות קל מהדאגה‪ .‬כי היא מיבשת רטיבות הגוף‪.‬‬
‫ותפיל האדם בקדחת היבש יאש מחלקחת‪ .‬ימתלשת כתו‪ .‬ומפלת תאות המאכל‪ .‬ומשמן‬
‫בשד ירזה ולכן אין ראד למשכיל לדאג על מה שאבד ממט‪ .‬כי לא תועיל לו דאגתו‪.‬‬
‫כי לא ישוב לו אבידתז‪ .‬או ג״כ אם מת לו מת לא יוכל להחיותו‪ .‬גס אין לאדם‬
‫לדאג על מה שיש לו עת‪ .:‬כי כשיעריך אותה רעה לשעת מיתה‪ .‬ימצא שאותה‬
‫דעה‪ .‬טובה היא עכ״פ לפי שעה‪ .‬כי שעת מיתה יותר ממנה דעה‪ .‬והדואג על מה‬
‫שעתיד‬
‫‪IT‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫דאגה‬
‫שעתיד להיות עושה סכלות‪ .‬כי מי יודע אס ימות קודם כאחת הנבלות‪ .‬כמו שאמר‬
‫בן סירא אל תדאג לצרת מתר כי לא תדע מה ילד יוס‪ .‬אולי מתר יכא ואיננו ואין‬
‫פדיוס‪ .‬ונמצא דואג על עולס שאימ שלו‪ .‬ואה״ח הדואג אשר לא יתם יגונו‪ .‬מבקש‪.‬‬
‫יותר מכדי ספקו ליתר הונו ואונו‪ .‬וח׳ ראה לארס דואג אמ״ל אס על העוה״ז היא‬
‫דאגתך‪ .‬ה׳ להים ינית לך ממנה‪ .‬ואס על הבא הלהיס יוסיף לך כהנה וכהנה‪.‬‬
‫ואזיל ג׳ מביאין האדם לידי דאגה‪ .‬גדול שער‪ .‬וגדול צפרניס‪ .‬ובגדים פצועיס‪ .‬עוד‬
‫אה״ח ו׳ לא יחסר מהם דאגה‪ .‬וא׳יה‪ .‬המקנא‪ .‬התומד‪ .‬העשיר‪ .‬והמשב עם בני המוסר‬
‫ואינו מהם‪ .‬ומי שיש לו זמן מועע עדיין שהעשיר לפי שהוא מפחד על ממונו‪ .‬והמבקש‬
‫מעלה שהוא פחוח ממנה‪ .‬ואה״ח הרוצה להאריך ימים‪ .‬יזמין לב אמיץ למקרים‪ .‬וכי‬
‫אריס׳עו כאשר תראה האדם בעצימת‪ .‬המתמדת שאין לה סיבה ידיעה מן הסיבות‪.‬‬
‫ונמיכת הרות ועצלות הנפש עם יאושו מעוב העולם‪ .‬הנה זה הוא לו מרוב השתורה‪.‬‬
‫ולכן ראוי לנקותה במהרה‪ .‬ולכן ראוי לאדם לשמוח בחלקו בימי הבלו ולא יבקש‬
‫יתרונות‪ .‬וציוה‪ -‬הת הפילוסוף לתלמידו‪ .‬ואמ״ל די לך מהעוה״ז מה שיעריפך‪ .‬לתס‬
‫תקך‪ .‬ומה שירוה צמאונך‪ .‬ומה שיסתיר עדותך‪ .‬ודי לך במקום שיהיה לך בו מחסה‬
‫מזרם‪ .‬צל מתורב‪ .‬ותהיה משרת נשמתך‪ .‬ותצליח ותעשיר‪ .‬ושים הארץ ערשך‪ .‬והכוכבים‬
‫נרך‪ .‬והחכמה בקשתך‪ .‬ולמוד ועשה בתו עסקך‪ .‬ותהיה מבחר דורן‪ /‬ותשיג למעלת‬
‫המשובחים מאחיך‪ .‬והזהר מהרשת הפרושה על הארץ מלפניך ומלאחדיך‪ .‬היינו אהבת‬
‫האנשים לנשים כי היא משחתת הנפש והחכמה‪ .‬ומסירה האימה‪ .‬ומעוררה השנאה‬
‫והנקימה והנעירה‪ .‬אמנם ריבוי השמחה יזיק הרבה‪ .‬ואולם אם יהיה חלש בבניינו‪.‬‬
‫גס היא תמיתנו‪ .‬ע׳׳כ מס׳ שבילי אמונה נתיב ה׳ יעו״ש‪ .‬ואה'ח ראוי לאדם שלא‬
‫יחשב ערפו מתאחר‪ .‬ושלא ידאג לגזירת הבורא‪ .‬כי הוא רתום בעל עעם‪ .‬ועוד אה״ח‬
‫אילו האדם היה בורת ממנו כאשד מרת מן המות‪ .‬היה ערפו רודף אחריו מתר‬
‫ממנו אפי‪ ,‬בגיא צלמות‪ .‬ולמהר ולהשיגו יותר ויותר יכרת מפניו‪ .‬וע״כ השמד מפניו‪.‬‬
‫פן תאבדנו‪ .‬כי אין מיצאותיו חריצות‪ .‬ולא תמנעהו שנאת השונא במועצות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאגה ועצבות‪.‬‬
‫בני‪ ,‬השמרו לכם אל תעצבו‪ .‬כי האבל והעצבון‪ .‬על מה שכלה ואבד הוא מתכונת‬
‫הקענות‪ .‬ודקות המות רמשים זקנות‪ .‬כי מה תועלת הדאגה ודאבון על בלתי‬
‫אפשרות החזרה‪ .‬ומי שאינו רוצה בגזירת הבורא אק לשעותו רפואה‪ .‬ואה״ח כל מי‬
‫שאינו מנצח האבל בסבל והגזירה באהבה יתירה יתארך יגונו‪ .‬ויתמעע ששונו‪ .‬ואמרו‬
‫כי בארץ יון בשער מדינה תריבה‪ .‬נמצאת אבן א הלא היא כתובה‪ .‬בלשון יוני‪ .‬וז״ל‬
‫בן אדם אילו היית מעיין בעין שכלך‪ .‬במעע שנשאר מימיך‪ .‬היית מואס במה שתקוה‬
‫ממעש מאוייך‪ .‬והיית מקצר בתריצותיך‪ .‬יתחבולותיך‪ .‬כי תתחרע באחריתך‪zv .‬‬
‫שתמעד רגליך‪ .‬וימסרוך בני ביתך‪ .‬ואנשיך יניהוך‪ .‬וקרוביך יפרדי ממך‪ .‬ויברחו‬
‫מעליך‪ .‬אוהביך ורעיך‪ .‬ולא השיב עוד לביתך‪ .‬ולא תוסיף במעשיך‪ .‬ועוד היה כתוב‬
‫בה לאמר‪ .‬בן אדם רצית מן העולם למלאת תאות לבך הגופניות‪ .‬ולהתעלס מנעימות‬
‫במה שהוא חולף ולאצור ממון ילחיות‪ .‬הלא זה‪ .‬אין זה‪ .‬קיבוץ ממונות‪ .‬למנוחוח שאננות‪.‬‬
‫רה היבוז העונות‪ .‬החעאות והאשמות השגגות והזדונות‪ .‬והדאגות והעצמנות‪ .‬והממון‬
‫אולי‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫צו‬
‫דאגה ועצבות‬
‫לצו‬
‫‪y‬‬
‫אולי ישאר לבני ביתך בנים ובנות‪ .‬ואתה לבדך תשא העונות‪ .‬להביאם אל תוך ביתך‬
‫התמידית שכנו צחיתה במעזטת אריות וחיות קענות‪ .‬ואמרו כי בארץ רומי נמצאת‬
‫אבן אתת בלשון רומי כתובה‪ .‬ביתד שאת ויתד תיבה‪ .‬בן אדם עשה בעת שתוכל‬
‫לעשות‪ .‬והשלך על ה׳ בורא הכל הגויות והנפשית‪ .‬ואל יביאך‪ .‬דוב תאוותיך‪ .‬לתעוא‬
‫בעת לדבר ועת לחשות‪ .‬ואל תתן לבך‪ .‬לראות יום שלא בא לקדאתיך‪ .‬שאם יהיה‬
‫מימיך‪ .‬יביאהו הבורא על כרתיך‪ .‬ואל תתמה על קכוץ הממון‪ .‬כמו דלת ההמון‪.‬‬
‫כי כמה ב״א מקבצים‪ .‬הון רב‪ .‬לבני ערב רב‪ .‬היינו בעלי נשותיהם‪ .‬ואכלו זרים‬
‫תילם ולא מבניהם‪ .‬והמעעת האדם על עצמו ובני ביתו‪ .‬ריבוי באוצר זולתי‪ .‬ע״כ‬
‫יזהר האדם שיקבל גזירתו‪ .‬יתש״ל אחת דתו‪ .‬וילך למשעיו בנתת ברוך ה׳ יום יום‬
‫לעשות רצונו ית׳ וצדקתו‪ .‬זהו התכלית האמיתי ליישר האדם ולעבודתו‪ .‬בעת הבכי‬
‫בכה תככי עם הבוכים‪ .‬ועת לשחוק עם השמחים‪ .‬אפיי׳ בבית מלכים‪ .‬ביראת ה׳ עהודה‬
‫עומדת לעד ונוגה לו אשר לא הלך בעצת רשעים הנבוכים‪ .‬ינתן לך מהלכים‪ .‬מלך מלכי‬
‫המלכים מלוקע מם׳ טעם המדות תיא‪ .‬בתום׳ קצת לשון‪:‬‬
‫כפר טובה‪.‬‬
‫בני‪ ,‬תט לב להבין משל ותירה‪ .‬לתורה ולתעודה‪ .‬הזאב היה אוכל כשר‪ .‬ונאתז לו‬
‫עצם בגרוט במקום צר‪ .‬ולא היה יכול לבולעו ולא להשליכו‪ .‬הלך לבקש רופא‬
‫להוציא לו מתוך גרונו ותכז‪ .‬אמרה לו הארנבת‪ .‬אשר היתה נצבת‪ .‬הנה מצאתי לך‪.‬‬
‫רופא מומתה אשר ייטב לך‪ .‬ורוצה בשכרו כרך זוזים המעע אם רב‪ .‬והוא העגור‪.‬‬
‫הלך אצלו ונדר לו שכרו ואמר הלואי ישע יקרב‪ .‬אמר העוף לזאב שתת פיך‪ .‬ויאירו‬
‫דבריך‪ .‬תכף הזאב פתח פיהו‪ .‬והכניס העוף ראשו עם אורך צוארו עד המקום‬
‫ההוא‪ .‬ולקח העצם ויוציאהו ויניחהו‪ .‬אח׳יכ בקש שכרו‪ .‬ענה הזאב אשר במאמרו‪.‬‬
‫שכרך הרבה מאד בתשלום‪ .‬שנכנסת בשלום‪ .‬ויצאת בשלום‪ .‬שביד היה להסיר ראשך‬
‫מעליך‪ .‬והייו תייך‪ .‬תלויס מנגד ואט חסתי עליך‪ .‬ולא תתכתי ראשך‪ .‬ואמר מתבר‬
‫החידה‪ .‬איז׳ופיטו‪ .‬תועלת סיפור הדברים‪ .‬שאין התם וישר משיג תועלת בהטיבו‬
‫לרשעים ולכופרים‪ .‬שכפרי טובה המה‪ .‬ואק להם שוס בושה וכלימה‪ .‬ובסוף משלמים‬
‫רעה תתת טובה ביד רמה‪ .‬ונאמר ורועה כסילים ידוע‪ .‬הט אזניך לשמוע• טב לביש‬
‫לא תעביד‪ .‬וביש לא ימטי לך‪ .‬ואפי׳ לנגוע‪ .‬ע״כ מס׳ הנ׳ בתום׳ לש ן ‪:‬‬
‫ראיית נשים‪.‬‬
‫בני‬
‫‪ #‬ידיד‪ .‬תהיו קדושים‪ .‬ותיש השמד לכם להיות פרושים‪ .‬מלהסתכל בנשים‪ .‬כי‬
‫הם מצודות חרמים פורשים‪ .‬ואפי׳ היא בתולה או פנויה לא תסתכלו ביופיה‬
‫כי תיו תשתי יין עטשיס‪ .‬דכתי׳ ברית כרתי לעיט ומה אתבונן על בתולה‪ .‬וכ״ש‬
‫וק׳׳ו אשת איש בעולה‪ .‬אפי׳ בבגדה אשר בכותל נתלה‪ .‬אסור לאסתכלא‪ .‬אם אתה‬
‫מכיר לה‪ .‬ועבירה גדלה‪ .‬להתייהד עם שוס אשה בין ילדה בין גדולה‪ .‬בין בתולה‬
‫בין בעולה‪ .‬כי זה היא הקריבה המביאה לידי גילוי ערוה‪ .‬והתורה אסרה ואמרה לא‬
‫תחרב לגלות ע ד ה ‪ .‬זולת האם עם בנה‪ .‬והאב עם בתו‪ .‬והבעל עם אשתו‪ .‬אף כי‬
‫היח נדה‪ .‬נעילה‪ .‬אבל הכלה‪ .‬קודם שנבעלה‪ .‬לך לך אמדינן אל תקרב הלום‪ .‬ומרחוק‬
‫וקראק‬
‫צץ‬
‫ראיית נשים‬
‫לצו‬
‫וקראת אליה לשלום‪ .‬וגדולי החכמים‪ .‬רבים וכן שלידם‪ .‬היו מחמירים' על" •'עצמם‬
‫כלי הימים‪ .‬ולא היו מתייחדים אפי׳ עם הבהמה‪ .‬ומרתיקים אותה משכונתם אשד‬
‫היא שמה‪ .‬כי מן היתוד יבא אל הקרבה‪ .‬ומן ההקרנה‪ .‬יבא אל נישוק ותינוק דדך‬
‫חיבה‪ .‬ועי״ז ובעדה בו אש להבת‪ .‬ושרה את הבשר ואת העור ואין מכבה‪* :‬וכמו כלב‬
‫נקשר בה‪ .‬עד אשד נערפה דעתו יוצא ונכנם ונתקל בה‪ .‬לכן'בני השמרו״לכם‪ .‬תנו'‬
‫יקד לגיהיכס‪ .‬ולא תרגילו עצמיכם בחבדח הנשים ומהם תהיו בורחים ‪1‬לא עמהם‬
‫תדברו דבריכם‪ ,‬וראה ועשה‪ .‬מה אמרה לנו התו׳ עיי משה‪ .‬לא תנאף‪ .‬לבד מפשע‬
‫עוד דרשו בו‪ .‬לא תהנה לאף‪ .‬הפי׳ שאםור להדח ריח אשת איש המבושמת‪ .‬וכן‬
‫דשאר עדיות מהם עינך תהיה נעלמת‪ .‬ואפך נסתמת‪ .‬ובזה תהי‪ :‬אתה חי ולא מת‪.‬‬
‫ובזה ת;יו מקיימים מצות והייתם‪ .‬קדושים‪ .‬כי נרי אשר מכל מקי ערי‪ :‬תהיו פורשים‪.‬‬
‫אתם מקיימים מצות עשת דקדישיס‪ .‬ואם חיו־ תהיו נתפסים יד כ עברתם על לאו‬
‫דהקרבת עריה אשר אתם נזהרים לבלתי גיגשים‪ :‬כי כן אז״ל כל מה שאסר כעריות‬
‫בלאו יבא נמי לאסור בעשה להיות עושים‪ .‬ור״ל העריות נאסרו בלאו דלא תקרבו‪.‬‬
‫והבשמים בלאו דלא תנאף להדיח בו‪ .‬ובעשה בקדושים‪ .‬וכל הבא על אחת מהעריות‬
‫האסורים‪ .‬אפי׳ דדך איברים‪ .‬או שחבק או נשקיידרך תאוה‪ .‬עבר על המצוה‪ .‬ולוקה‬
‫מן התו׳ שנא׳ לא תעשו'מכל התועבות האלה‪ .‬ואלו הן תקות המחפרלים בעביי*‪.‬‬
‫מן הקלה לתמורה‪ .‬מן הבתולה לארוסה והיא י נערה‪ .‬וממנה לאשת איש התמורה‪ .‬ומן‬
‫הטהורה‪ .‬לעמאה דאינו מבחין כיון שנתנה רשות לחבל ונכשל בעבירה‪ .‬עד שנערד‬
‫מן העולם בזעם ועברה‪ .‬אוי לני מיום הדין הגדול והנורא‪ .‬וקיימו" בכס‪ '.‬ונשמרתם‬
‫מאד לנפשותיכם‪ .‬ואל תרבו תדברו עם נשי חבידכם‪ .‬כמאמר התנא‪ .‬ופי׳ ז״ל באשתו‬
‫כשהיא טהורה‪ .‬ין׳ו כשהיא נדה החמודה‪ .‬וק״ו בנו של ק׳י באשת חבירי אשד מכל‬
‫וכל אסיד גמור נאסרה‪ .‬יאף שריבוי הדברים‪ .‬אפי׳ לאיש הם אסירים‪ .‬מ״מ באו‬
‫להודיענו אפי׳ לדבר ההכרחי שצריך לדבר עם האשה יהיו הדברים קצרים‪ .‬ובקיצור‬
‫נמרץ יהיו נאמרים‪ .‬ומעשה דר׳ יוסי הגלילי עם בדדיה יוכיח כמה וכמה האדם‬
‫יתלהב בנפשו להצילה מרדת שתת ברתת ושברים‪ .‬ויציל עצמו מעביר על פשעים‬
‫קלים וחמורים‪ .‬ולאו דוקא נשי יש׳ הם דנאסדס‪'.‬חיו לא יעלה" על הדעת דברי‬
‫הבוערים‪ .‬האומרים שנשים נכריוח אינם חמורים‪ .‬ימלא פיהם חצץ רתת ושברים‪.‬‬
‫ועל הבועל נשי ׳נכדים‪ .‬הדברים אמורים‪ ..‬יכדת ה׳ לאיש אשד יעשנה‪ .‬ולא יהיה‬
‫ער ועונה‪ .‬וקנאין פוגעין בו במיתה משונה‪.‬״ לית׳ךן ולית דיינא‪ .‬ובזו״ק מחמיר יותר‬
‫מכל איסורי העדות האמידס בפרשה‪ .‬ופי׳ אותם בגמרא ומשנה‪ .‬כללא בייל דלא‬
‫הותר לארס זולת אשתו אשר ימהדנה‪ .‬לקחת אותה לאשה ולו נתנה‪ .‬לפי'דנ‪\0‬ותנא‬
‫דבי ר׳ ישמעאל לא תנאף לא יהיה בך שוס ניאוף‪ .‬היינו בלי שוס שיתוף‪ .‬בין ביד‬
‫בין ברגל וחייב מיתה כמו ער ואונן‪ .‬ותמיד מפחד עוט לא ישב שאנן‪ .‬וכך היה מעשה‬
‫דוד המבול‪ .‬ונאבד מהם כל חלב הארץ וכל יבול‪ .‬ודינו כרוצח‪ .‬ועל עון זה צעק‬
‫הנביא שותטי הילדים‪ .‬וע׳ז נסמך לא תנאף ללא תרצח‪ .‬והוא בנידוי מפי חכמי יש׳‬
‫בפה צח‪ .‬ל׳ך רבי יונה והרמב׳ס והסמ״ק ובזו״ק איתא דנידון ביהינס בש׳ז רותתת‪.‬‬
‫וירד לשחת‪ .‬ה׳ יצילנו ויצילכם‪ .‬אתם ובניכם‪ .‬וכל אשר לכם‪ .‬ולא תתורו א ח ד לבבכם‪.‬‬
‫ואחד עיניכם‪ .‬קי״ד‪ .‬כי עין העריות חמו‪:‬־ לפני אביט שבשמים‪ .‬וגדול מנשוא‬
‫נופל‬
‫צו‬
‫לצוצ‬
‫ראיית נשים‬
‫עא‬
‫נופל וכליי עינים‪ .‬בזה ובבא‪ .‬ועיי׳ בחדידים דל״א ע׳׳ייראות‪-‬נ׳ו ד ן ותעמד שערת בשרים‪.‬‬
‫ה׳ יצילנו מכיל דברים האמורים כי״ר‬
‫יי בלבושי נשים‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בניי‪ .‬מכלל זה האיסור‪ .‬יזהר האדם ולא יסור‪ .‬מבין עיניו מי׳שילא ילבש נבר שמלת‬
‫אשה‪ .‬כי מדה זי היא אשורה<מאוס‪..:‬כי־בשאט בנפש עובר על לתו הכתו׳‬
‫בפרשה‪ .‬בתורתנו הקדושה‪ .‬וחייב מלקות‪ .‬האישי אשר י ילטש תכשיעיאשה‪ .‬וכן המלקט‬
‫שעדות לכנות מתיך השחורות‪ .‬מראשו ועד־ מליו הם ־אסורות‪ .‬ומשילקש א ׳ ‪ ,‬ל ‪8 $‬‬
‫מפני שעדה עדי אשה וכן" אם צבע לבנוניח השערות‪ .‬על שנגדה אחת לזקס־אשכלות‬
‫מדורות‪ .‬הדמב״ם ע״ש הדברות האמירות‪ .‬ובש־׳ע ירד סי׳ קנ״ו כתב דחסדר לאיש‬
‫להסתכל במראה משום לא ילבש‪ .‬וכת׳ דבי׳ אליעזר חמין ז״ל ־אפיי דרך ׳עראי׳ ודרך‬
‫שחוק אסורות‪ .‬דהכחוב לא חלק בין קבע לעדאי לדורי דורית‪ .‬ולפי שראיתי־ ב •א‬
‫־ הלובשים מלבישי נשים‪ .‬ונשים מלבישי אנשים‪ .‬בשמחות חתן וכלה כתבתי ‪. p‬זיוצדיט‪.‬‬
‫יתן יראתו על פנינו אי״ס עכ׳ל‪ .‬ואוי נא לנו כי ח ט א ט ר כ י נ ך ממיט‪.‬״בימים הרעים‬
‫ההמה אשר בעינינו ראינו‪ .‬הרבדים הללו האמורים‪ -.‬הם ר מ פ ף ם •־מחרים‪ .‬ומעיקרא‬
‫לא היו אסורים‪ .‬וצובעים שערות ראשם הגברים‪ .‬וי\שמתטשש‪:£‬ל^ק‪3‬ומפרשהוא‬
‫החחיל לבא בימים ילבש שחורים‪ .‬ויתכסה ׳שחורים‪ .‬צמיר צבעונים המבהיקים •ומזהירים‪.‬‬
‫והוי כאחד הבחורים‪ .‬וטח מראות עיניהם מהביט' *לכל אלה הדברים‪ .‬אשר תזיל‬
‫אמרום ועליהם מזהירים‪ .‬ואי האיש והאשה מחליפים כסותיהס׳ אפיי יהיו ארוכים‬
‫במקום קצרים‪ .‬וקטנים במקום גדולים ורחבים במקום מצוקים יוצרים‪ .‬־ ״עד יאשר לא‬
‫יהיו ניכרים‪ .‬מיי האיש ומי האשה לפקוח עינים עוריס‪ .‬זולתי הרגללים עמהם הם אשר‬
‫מכירים‪ .‬והשאר לא ידעו מה הוא לכו נא הגברים‪ .‬והמה עושים ואין מתסששע;‬
‫בימים ובלילות לעישה אורים‪ .‬ויוצאים לטייל בשזקים וברחזטתל זקנים עם נערים‪:‬‬
‫ובפרט באיזה שמחה כגק במוצאי ירע או בפורים‪ .‬נר׳ להם׳שהם מקיימים עשרת‬
‫הדברים‪ .‬ובכל מקים אשד תדרוך כן! רגלם‪ .‬ירקדי שם שעירים‪* .‬שיחקיס בבתיהחצידים‪.‬‬
‫יד ליד ויבואו האנשים‪ .‬וכו׳ ברחובות עיר עדרים עדרים‪ .‬ויאכלו וישתו ישכרו‬
‫ויקומו לשחק בדברי חשק דברים הדברים‪ .‬אין הפה יכולה לדבר ואקיהאזן יכולה‬
‫לשמוע מהדברים המאוסים והמכוערים‪ .‬והקולר תלוי־בצוארים‪ .‬אשר יטלתבידס להיות‬
‫בועדים‪ .‬הרע מעדת ישרים‪ .‬ולא יוסיפו לכמלמב‪-‬מ^הגךזליס הנערים‪ .‬ולש הנערות‬
‫הבתולות והבתודים‪ .‬ועינינו לא ראו כפר לעמך יש• ה׳ אדיר אדירים‪ .‬נא בני‬
‫רחומאי‪ .‬נא בני היקרים‪ .‬תנו עוז והדר ליוצר ׳יצורים‪ .‬ומאלז‪.‬וכיוצא תמיר תהיזי׳כשמדם‪.‬‬
‫ומהסתכל בהם תהיו נסתרים‪ .‬ומחברתם אנשי רשע תהיו נעדרים‪ .‬ולא תעשנה‬
‫ידיכם המעשים הללו אשד הנה נכתבים ונסדרים‪ .‬ותהיו נזהרים ומזהירים‪ .‬אחיכם‬
‫ואחיותכס הנערים‪ .‬ובזה תהיו ניכרים‪ .‬כי אתם זרע רב זרע ברך קדושים וטהזדיס‪.‬‬
‫ותהיו נוחלים ומנחילים נהדי נחלי אפדסמינא דכייא עם רצויים וברים‪ .‬ובעיני הכל‬
‫תהיו נכבדים ויקרים‪ .‬ובעיני ה׳ ששים ימתפאדים‪ .‬כי אתם נמלטים מעדת הדבורים‪.‬‬
‫חשד הם לוכדים האדם ברשתם ועל דעת קונם עוברים‪ .‬ואינם יודעים כי פתע פתאום‬
‫כשטר נבלים הס נשברים‪ .‬ולא ישאד בידם מאומה מק׳ול הסיירים‪ .‬אנה יוליכו‬
‫;‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חרפתם‬
‫צו‬
‫מלבושי נשים‬
‫לצו‬
‫תרפתם‪ .‬במה יכםו בושתם וכלימתם‪ .‬בעומדם למשפעה‪ .‬במעמר הנורא והאיום וכל‬
‫היצורים‪ .‬הנבראים מיום ברא ‪1‬יהים ארם על הארץ המה רואים משפעים ישרים‪.‬‬
‫ויתכםו שקים בבושת פנים ונכלמים הם וממעשיהם נתפרים‪ .‬לכן בני אל תשכחו פרשת‬
‫אלה הדברים‪ .‬ועליה תהיו תוזרים‪ .‬לקראות אותה ובה תהיו נזהרים‪ .‬ועל לוח לבכם‬
‫אותה תהיו קושרים‪ .‬ובזה תהיו ששים ושמחים בקול רינה ותודה ישיר השירים‪:‬‬
‫אדם בחיר‪/‬‬
‫הלא תראו כי עזב ה' הרשית והבתידה‪ .‬ביד כל נברא‪ .‬א' האישי וא׳ האש‪:‬‬
‫בנ‪/‬‬
‫לעשות כרצונו פשע ועבירה‪ .‬והולך בדרך שייחו קנה לו ד״ת‪ .‬ודרך ישרה‪.‬‬
‫ואק זה חםרון בכבודו יחי הגדול והנורא‪ .‬באשר הוא תפצו לפום צערא אגרא‪ .‬ימה‬
‫שיעשה'הי״ת להדריך תעאים בדרך ולתת להם דמיון והמונה עונשי הפושעים והמורדים‪.‬‬
‫בעבור ישמעו ולהיות מלומדים‪ .‬ויקחו מוםד לנפשם‪ .‬ויעלה באשם‪ .‬וזה לפנים משיה״ד‬
‫יעשה כביכול לגודל רתמיו למתות אשם‪ .‬ואעפ״י שיתן ה׳ רשות אל האדם לעשות‪ .‬מ״מ‬
‫כאשר יעלה במחשכתו שתעשה הפעולה‪ .‬אס ירע שיעשנה האדם כרצונו‪ .‬או בשלוח‬
‫'אליו מגיע מוטב‪ .‬ואל יתפוש ההכרת להטותו בכח‪ .‬ו ד ע כי הרשיח והשגחת ה׳ המה‬
‫ב׳ דברים נפרדים‪ .‬ואין האי נתלה בחבירו והיו לאחדים‪ .‬והאדם הבותר ברעה והיא‬
‫תביאהו‪ .‬אין לחמול עליו‪ .‬באשר איש לא רדף אתריה זולת הוא‪ .‬ואה״ת המבקש דבר‪.‬‬
‫ויברח מדבר‪ .‬בידוע שיש לו דיכור פנימי כחידה ורצון‪ .‬כי הבחירה באדם היא•‬
‫מכח עצם ההתנגדות‪ .‬שבין החומר והצורה‪ .‬לבין הנשמה הטהורה‪ .‬והיא הבריח‬
‫־התיכון בין הבורא למברא‪ .‬ולכן הרוצה להסתכל באורה‪ .‬יעסוק תמיד בתו׳‪ .‬מהד״ס‬
‫תפץ זיל בספרו הבהיר מלאכת מתשבת עהית‪ .‬הביאו הרב טעם המרות היא‪ .‬ואה׳׳ח‬
‫הבחינה היא אות אמת מהנברא ‪ 11‬הבורא הנורא‪ .‬בבתינת הצל אל השמש המאירה‪.‬‬
‫כי אס ידע את נפשו ומהיכן המשכת אורה‪ .‬אז יבין וישכיל גדולת הגי הגדול הגבור‬
‫והטרא‪ .‬וכן אה״ח גדולה היא הבחירה‪ .‬שממנה יכול לבא אל הבחינה הישרה להכיד‬
‫טבע הבעלי חיים הקטנים והגדולים‪ .‬וגם הסכלים הנבדלים‪ .‬והממוזג משניהם‪ .‬יבחר‬
‫את הישרה מהם‪ .‬ובזאת היורדים עולים‪ .‬כי ‪ b‬ית׳ לא יכריח האדם במעשיו‪ .‬ואין‬
‫זה ח״ו חסרון כו הואיל וכך‪-‬רצוט וחפציו‪ .‬שכל או״א יעשה כרצונו‪ .‬ולא יעיג להשי״ת‬
‫רצון האנשים‪ .‬אלא ינית הדברים‪ .‬לבתירת האדם אנשים ונשים‪:‬‬
‫מלבושים שעטנז‪.‬‬
‫הזהרן‬
‫במלבושים‪ .‬לבלתי תהיו נגשים‪ .‬אתר אנשים וא׳ נשים‪ .‬לבלתי תעשו מלבישים‪.‬‬
‫יקרים‪ .‬כי דבר זה הוא הקרבת הנזק ודכרים מכוערים‪ .‬והרתקת תועלת‪.‬‬
‫כי זה זה גורם גזל וגטבה ודרך איולת‪ .‬ועוד זאת יתירה‪ .‬שנכשלים בעבירה תמירה‪.‬‬
‫של לא תלבש שעטנז שאסרה אותו התו׳‪ .‬ואפי׳ במצרים שהיו במ״ע שערי טומאה‬
‫•משוקעים‪ .‬וכמעט קט היו נטמעים‪ .‬עכ״ז היו מצויינים בבגדים ובמלבושיהם‪ .‬והיא‬
‫שעמדה להם‪ .‬ומ״מ דה *כ בצפטה א׳ והיה ביום זבת ה׳ ופקדתי על כל השרים‪ .‬וכו׳‬
‫ועל כל הלובשים וכו׳—נא בני היקרים והנחמדים‪ .‬הרגילו עצמכם שלא ללטש הבגדים‪.‬‬
‫מן יתר היקרים‪ .‬דק בדרך הממוצע ואף אם יהיה יכולת מספיק בידכם לא תהיו‬
‫נגררים‬
‫צו‬
‫מלבושים שעטנז‬
‫עב‬
‫לצו‬
‫נגררים‪ .‬ולא תשגיחו בשקרים‪ .‬של הדור ההוא האומרים‪ .‬כי הכבוד יבא ממלבושים‬
‫זרים‪ .‬וחפצים יקרים‪ .‬והזהרו מחשש שעענז‪ .‬כי כל המעלהו עליי‪ .‬נקשר עמו ש ק‬
‫וחייליו‪ .‬והוי כאילו עעיז)כי אוחיזח שעענז הם אוחיוח שען עיז‪ .‬ר״ת עבודה זרה‪(.‬‬
‫וא״כ מה לכם לזאת הצרה‪ .‬ואס תאבו‪ .‬ועצת ה׳ תאהבו‪ .‬ודברי תקשיבו‪ .‬הרחק הרחיקו‪.‬‬
‫מבגדי צמר‪ .‬כי קשה הדבר להשמר‪ .‬מאיסור שעענז אשר ביותר הוא תמור ותגזר‬
‫אומר‪ .‬שהשען תמיד קשור עמו באשר הוא שם‪ .‬וחקוק עליו ונרשם‪ .‬ומעמא הנפש‬
‫עם הבשר ובפרע בדור יתום אשר אנחט בו איש כל הישר‪ .‬צריך שמירה ואזהרה‬
‫ביותר‪ .‬כי רבו המתפרצים‪ .‬ובקולם מצפצפים‪ .‬דברים מתיקים ומסלפים‪ .‬עונותינו‬
‫העו אלה ואין שום נאמטת לתייעיס‪ .‬ואפי׳ הנראים היריאים והם נכפפים‪ .‬בעלית‬
‫גזולה הם מתעטפים‪ .‬והם עצרת בוגדים כולם מנאפים‪ .‬ובהכלי השיא שואפים‪ .‬תאבים‬
‫ונכספים‪ .‬לשמוע שריקות עדרים‪ .‬לכן בני‪ .‬הוו זהירים‪ .‬ותהיו בוחרים‪ .‬כ״א הבגדים‬
‫העשויס מצמר גפן או פשתים ואפי׳ *בימים הקרים‪ .‬עשו ב' וג׳ זעיז ולא תהיו‬
‫נכשלים בעונות החמורים‪ .‬כי באלו אק חשש לתערוכות האיסורים‪ .‬לא כן בבגד‬
‫צמרים‪ .‬אין מטס מחשש האיסורים‪ .‬ואפי׳ המה מפוזרים‪ .‬נא בני בבקשה שמעו בקולי‬
‫והייתם קדושים‪ .‬כי בנקל תהיו נכשלים‪ .‬לכן מזה תהיו פרושים‪ .‬כי כלאחר יד‬
‫יתתלף חוט בחוט שהוא כלאים זכיז ומזיק לגוף ולנפש וכל היום נק׳ חוטא ישתו יק‬
‫ענושים‪ .‬הפך מ ד שיש עליו בגד של ד׳ כנפות מצוייציס‪ .‬שכל היום מקיים מצות ה׳‬
‫ברה‪ .‬ופוק חד אותו תסיר שנפסק לו א׳ מציצייותיו‪ .‬וצא זז ממקומו עד יאשר הביאו לו‬
‫אחר תחתיו‪ .‬ה׳ יעזרט לקיים ת ד י ג מצותיו‪ .‬ככל תקתיו וככל משפעיו‪:‬‬
‫יצהי׳ר‪.‬‬
‫ב^י‪ ,‬צריכים להתגבר מאד נגד יצה׳׳ר‪ .‬כי הוא רק דע‪ .‬ובפרט בימי הבחרות‪ .‬צריך‬
‫התגברות‪ .‬הן בתו׳ הן ביראה לעשות דרך טשרות‪ .‬ואל תאמרו לכשאפנה‬
‫אשנה שמא לא יהיה לכם עזרה בצרות‪ .‬ט הרבה אשר ימיהם נקצרות‪ .‬בין נערות‬
‫לבגרות‪ .‬ולא הגיעו אפי׳ לימי השחרות‪ .‬וכיש לימי שקנה והגבורות‪ .‬ויתן האדם אל‬
‫לבו‪ .‬וכי בשכיל הנאת אחה רגעיס‪:‬קצרות‪ .‬יאכד מן העולם שכולו ארוך והנשמות‬
‫הטהורות‪ .‬שם הם צרורות‪ .‬וצריך האלם לידע ט הנשמה עהזרה‪ .‬היא בת מלך גדול‬
‫ונורא‪ .‬ומזיו העליון ומאוצר חביון‪ .‬היא אצולה‪ .‬ונשתלחה ממרום מכון שבתה‪ .‬לעולם‬
‫השפל והאפל לקנות שלימותה‪.‬כדרך האדם השולח את בט לשוק לקנות לו איזה סחורה‪.‬‬
‫ואם הבן ההוא ילך במהרה‪ .‬אתר עצת היצר יצרא דעבירה‪ .‬דלך לבתי זונות ולבתי‬
‫משתאות‪ .‬יכלה הממק שנתן לו אביו במיר שתוק הקוביאות‪ .‬ובתוך כך יעבור זמן‬
‫השוק‪ .‬ונשאר עשוק ורצוץ וגם חשוך‪ .‬ישוב אל אביו קרוע בגדים בלוייות ורגליו יתפיס‪.‬‬
‫כמה יגיע לו מחירופיס וגידופים‪ .‬ואף אם יקנה איזה סחורה‪ .‬אשר לא עזבה‪ .‬ויאמר‬
‫לו אביז זו אינה תשובה‪ .‬ושוב שנית אל השוק והגע עצמך עד שתמטר זאת הסחורה‪.‬‬
‫וקנה במקומה הטובה ממנה‪ .‬גם זה ודאי צער גדול הוא זה‪ .‬ונמס ונבזה‪ .‬וכל אשר‬
‫התענג‪ .‬במעט מזק נהפך עליו בלהות לנגע וקלק ורשתו אשר טמן‪ .‬לבד מתרפות‬
‫ודראון עולם אשד לו פרט למזומן‪ .‬ונשכח ממט כל השבע‪ .‬בחרפה ישבע‪ .‬אשר‬
‫נהנה גופו‪ .‬ולא נשאר בידו זולת תדון אפו‪ .‬וזכרו תמיד מאמר ר״פ בן יאיר בזו״ק‬
‫פ‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫יצזליר‬
‫לצו‬
‫פ׳ פנחס וז״ל כל אשד תמצא ידך לעשות בכחך עשה‪ .‬כמה יאות ליה לב״נ בעוד‬
‫דבולינא דליק ישדא על דישיה לאשתדלא ולמעבד דעותא דמאדיה וכי ע״ש‪ .‬גם‬
‫מאמר הינוקא בפי בלק וז־׳ל החכס עיניו בראשו וכן כאן אתד עינוי דב״נ וכו׳ אלא‬
‫קרא הכי הוא ודאי דתנןלא יהךב״נ בגילוי דדישיה וכו׳ עשיו‪ .‬ודעו נא בני הנעימים‪.‬‬
‫אףשאז״ל שאין ב״ד של מעלה מענישים‪ .‬פתוה מבן עשרים‪ .‬עכ״ז מצינו לפעמים‬
‫מענישים ‪ .‬דאיתא •ביזרק פ׳ שלח דענשו לתינוק יא׳ על שהיה רבו מתבייש יעל ידו‬
‫שהיי* מקשה 'לוי• קושיות‪ .‬ולא היה יודע להשיבו הזויות‪ .‬ועתה בנים שמעו לי‪ .‬הקשיבו‬
‫לקולי‪ .‬וכ״א'יצייר בדעתו‪ .‬כמה שנים עברו אשר אין חפן בהם זהלואי תהיה יציאתו‬
‫צביאתו‪ .‬ויחשיב בכל דבר אשר היצר מסיתו‪ .‬להתעצל לקראתו‪ .‬י ולומר מה איכפת‬
‫ליי'בוי לא'אוכל לי‪1‬שותו‪ .‬בר אהובי חזקו ואמצו יהייתם לבני חיל ליראת ה׳ ולתורתו‪.‬‬
‫ט זה ‪ -‬עיקרי הארס וחיותו‪ .‬ודעו ־כי לא כל העיתים שוות‪ .‬וכמה בגחלת זה רבים נכוות‪.‬‬
‫כי י הרבה פעמים אדם רוצה ואין בידי לעשיית‪ .‬לזאת בעת אשר יש ספק לרצות‪ .‬אל‬
‫תתרשלו אפי׳ רגע א' כשוד לחרישה‪ .‬וכחמור למשא‪ .‬ובמס שובה תהיה בכזב‪ .‬ותהיו‬
‫ניצולים •מרציוב‪ :‬ונא׳ שמח בחור בילדותך‪ .‬וכי וזכור את בוראיך‪ .‬בימי בתרותיך‪.‬‬
‫עד אשד לא עולו •ימי הרעה‪ .‬והגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ מפני‬
‫ביטול" •התנועה‪ .‬ומאד מאד הזהרז מפתוייהיצה׳׳ר ותחבולותיו‪ .‬כי כל דרטו מאד‬
‫יצריים מדורת פתנים אשכלותיו‪ .‬והשמה אם יפתה אתכם‪ .‬להדק א׳ מבלי אף‬
‫שהוא למטה מכס‪ .‬ויכולת בידכם‪ .‬לזה תנו דעתיכם‪ .‬וזכרי שיש א׳ למעלה מכם‪.‬‬
‫שלא תוכלו לברוח מפניו עת יעמיד אתכם‪ .‬לעשות בכם‪ .‬משפ״ך על מעשיכם‪ .‬ולא‬
‫יטה אתכם‪ .‬אחדי דאות עינכם‪ .‬אף‪.‬גי צא•‪.‬תעשי מאומה בידכם‪ .‬כי סרס יטה‬
‫לבכם אחדי מיעציתיו‪ .‬יתמשכו אחרי מצותיי‪ .‬ועולה ומקטרג ברוב טעטתיו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ך‬
‫הרהור‪...‬‬
‫בני‪ ,‬השמרו לכם מכל מיני הדהודים‪ .‬ובפרט בימי הנעורים‪ .‬כי הם תחילת הנגעים‪.‬‬
‫הם המחשבות רעים אשד המה מקלקלים ועושים כתמים‪ .‬ובעצמות האדם‬
‫המה" נרשמים‪ .‬ודעו ‪-‬כי הי״ת צופה ומביט יודע מחשבות ערומים‪ .‬ואיך לא תהיו‬
‫בושים ונכלמים‪ .‬לחשוב מחשבות און בדברים נעלמים‪ .‬ובפרט בהרהור נשים כי ־הם‬
‫מצודות חרמים‪ .‬וכ״ש אם הם נשיאות עברתו שמורה נצח בכעס וזעמים‪ .‬לכן בני‪.‬‬
‫הזהרו מאד מאד מלראות בשים נכדות‪ .‬הן נשואות ק פנדות‪ .‬הן גדולות הן קטטת!‬
‫ועייז תתנו לנפשיכס מעדנות‪ .‬ואיוב אמד ומה אתבונן על בתולה‪ .‬יכ״יש יק״ו אשה‬
‫הקשורה עם בעלה‪ .‬ואין בזה משום חומרא‪ .‬או מדת תסידות ואזהרה• כאשר יחשבו‬
‫המון העם בעוה״ר ויש מהם‪-‬בר תו׳‪ .‬דעו לנסכי הואדנאדגמרא‪ .‬כשאר הדנים‬
‫הנאמדם‪ .‬בכל הספדם; כמי האיסורים והמותרים‪ .‬הפסולים והכשירים‪ .‬הטמאים‬
‫והטהורים‪ .‬ויכעזה״ד כל הדבדס‪ ,‬ותמיד יום ולילה תהיה מתשבתכם דבוקה ‪ b‬עליון‬
‫בתו ועבודה אך <מקום שאיט נקי תהיו מההדס‪ .‬כפי יכולתכם שלא תהיו ת׳ ו‬
‫מהרהרים‪ .‬בד״ת כי בזה כחה דקדשה ת ׳ו אתם מחשדס‪ .‬ונותנים כח לסיא‬
‫וכל אשר יעמו קשורים‪ .‬ותנו לב ודעת איך היצר בזה מתאמץ‪ .‬ובכל עת לימוד‬
‫ועבודה מבלבל האדם ועין שכלו מעמץ‪ .‬במחשבות זרות‪ .‬ובפרט בעת התפילות‬
‫והזמירות‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫יציי־׳יל‬
‫עג‬
‫לצו‬
‫‪,‬‬
‫והזמירות‪ .‬ובבתי כסאות ומבואות מעוגפות מביא לי מחשבות עהורות‪ .‬בעסק התו‬
‫והמצוה והכל י הוא להעריל האלס ולהאכילו ולהשליכו באחר הבורות‪ .‬ודב״ז מומ״ק‬
‫בעוהיר‪ .‬לכן בני הנאהבים‪ .‬השמדו לכם ובזה תהיו קדושים‪ .‬ולעבודתו עבודת הקדש‬
‫תהיו נגשים‪ .‬ובעת יתזו פנימו לא תהיו מתטששיס‪:‬‬
‫הנוגע באשה‪.‬‬
‫אמרתי אליכם על נהר כבר‪ .‬מענין הרהורים רעים כמדובר‪ .‬כי מן ההדהוד‬
‫הלא‬
‫יבא לדבר דבר‪ .‬ומן הדיבור יתגרה ט היצר ואליו יחובר‪ .‬עד אשר יעשה‬
‫תאוות לבו כיעינים במדבר‪ .‬לכן נא בני השמרו לכם שיהיה כל דיבורכם זך ונקי‬
‫ובר‪ .‬כי זה וזה גורם פגם הברית‪ .‬ד״ל ועיז עליו הי־׳ת יתמלא זעם ויתעבר‪ .‬משל‬
‫לחבית מליאה יק או שום דבר‪ .‬אס לא תפתח הפה העליון לא יזזב מפי התחתון‪.‬‬
‫דהיינו הברזא שום דבר‪ .‬וזכר לדבר‪ .‬לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה‪ .‬וכ׳׳כ‬
‫נמי‪ .‬אל חתן את פיך‪ .‬לתעיא את בשרך‪ .‬ומועב לו לאדם שיהיה שועה כל הימים‪.‬‬
‫ואל יהיה רשע חיו שעה אתת לפני צור עולמים‪ .‬וצריך האדם לקחת לו מוסר השכל‪.‬‬
‫ולבבו יבין ויסתכל‪ .‬בדברי הגמ׳ עירובין ד י ת העובד אתר אשה בנהר אין לו חלק‬
‫לעוה״ב‪ .‬המרצה מעות מידו ליד אשה בדרך חיבה‪ .‬כדי להסתכל בה‪ .‬אפי׳ יהיה‬
‫כמרע״ה שקבל תו׳ כתובה‪ .‬מהים לא ינקה מדינה של גהינם‪ .‬ואוי נא לנו כי‬
‫חעאט‪ .‬בעינינו ראינו‪ .‬פשתה המספתת‪ .‬בקרב יש׳ אתת לאחת‪ .‬כאשר יתראו אנשים‬
‫ונשים‪ .‬בבית קרוביהם ורעיהם המה נגשים‪ .‬ויבאו האנשים על הנשים‪ .‬וכף אל כף‬
‫סופקיס‪ .‬ועל צוארי תלל נופלים ומתבקיס‪ .‬ובפנים שותקים‪ .‬המה מתדבקיס‪ .‬וזה‬
‫לזה ימתאו כף‪ .‬ופניהם איש את אשת דעיהו מנשקים‪ .‬וזה הדבר כאב את בן ירצה‪.‬‬
‫עשי יעשה‪ .‬כאדם העושה בשלו ואין להם בושה‪ .‬אחד האיש והאשה‪ .‬גם בחור גס‬
‫בתולה ונערה המאורסה‪ .‬אהה עלינו'‪ .‬אויה לנו‪ .‬אללי על ימינו‪ .‬אוי על גודלט‪ .‬שנפל‬
‫זמנינו בדור הזה כלו בדמעות עיניט‪ .‬צעקט בפינו חטאט‪ .‬ואנחנו לא טשעט‪ .‬ואחד‬
‫כל אלה מתחילין לשחוק‪ .‬ויביאו עצות מרחוק‪ .‬זה אומר בה כה‪ .‬וזה לזה יש לי כה‪.‬‬
‫איך שיהיה עת לחשות‪ .‬מלדבר בדבר הרע הזה הי׳ הי״ב כל הנפשות‪ .‬ויחזירם ויתזדינו‬
‫בתשי׳ שלימה ולא לעשות‪ .‬עוד מדברים הנלוזות והנמאסות‪ .‬אשר הם עיקר דתיט‬
‫והתיחסות‪ .‬שלנו אנחנו ואבותינו ואמותיני הקדושות‪ .‬לכן בני‪ .‬נא בני‪ .‬בבקשה מכם‬
‫בני‪ .‬הנני מצוה אליכם בט‪ .‬בגזירת התו׳ ובעירק פתגמא‪ .‬ובגזירת מ י ש ובגזירת‬
‫כבוד האב על הבנים‪ .‬יחד כולכם בנים ובנות גדולים וקטנים‪ .‬אתם ונשיכם ובניכם‬
‫ובנותיכם‪ .‬ואת זרעכם לעולם אתריכם‪ .‬לא תעשו כן לה׳ ‪1‬יהיכס‪ .‬כי כל העושה‬
‫כזה‪ .‬מתלל זרעו נמס וניבו נבזה‪ .‬ולא יזכה לתזות במחזה שדי לא יחזה‪ .‬ואף אם‬
‫יבואו לקראתכם לעשות מזה‪ .‬הריעו כשופר קולכם הנה גיהינו זה‪ .‬הוא אסור לנו‬
‫הדבר הזה‪ •.‬כמעשה אמ׳׳ץ אשר ישבתם בה לא תעשו‪ .‬ובזה תזכו ותכנסו‪ .‬לפני ולפנים‪.‬‬
‫אתם וזיז לעולם‪ .‬חיים עד העולם‪ .‬ובאשתו אמרו‪ .‬כל אז״א לפי שיעורו‪ .‬יכוף את‬
‫יצרו‪ .‬לעשות רצון יוצרו‪ .‬ואל ידמה האדם בשכלו‪ .‬שהאשה אשר לקח לו‪ .‬בכל מכל‬
‫כל הותרה לו‪ .‬חלילה לך‪ .‬הדבר הזה לא יצוייר בשכלך‪ .‬כי תכלית הדבר להטת‬
‫אחריך הרימה לך‪ .‬ולא למלאת רצון יצרך‪ .‬ועיז אמרו קדש עצמך במותר לך‪ .‬ולפי‬
‫יט‬
‫מה‬
‫הנוגע באעה‬
‫צן‬
‫לציו‬
‫מה שהוא‪ .‬יתנהג האדם במעשהו‪ .‬ויצייר בנפשי‪ .‬לשר ט י גיהיו על‪.‬ראשו‪ .‬ומביט‬
‫בכל המעשים אשר נעשו ויעשו‪ .‬ואיך האדם ואשתו לא יתבוששו‪ .‬ועוד לו כמה מכשילות‬
‫באים כאשר זל״ז כנשי‪ .‬שלא בשעת מצוה לזאת שימר נפשו‪ .‬מזה ירחיקו ועי״ז איבריו‬
‫וחושיו לא יוחלשו‪ .‬ועיניו לא לא יכהו וידיו ורגליו לא ירעשו‪ .‬וגם עד זקנה ישיבה‬
‫בריא עדיף כגבוד לרוץ אורח ירוצו‪ .‬ושימו לבכם ועיניכם‪ .‬בימי נעודיכם‪ .‬בא״ח‬
‫סי ד״ס ובאה״׳ע סי׳ כ״א‪ .‬ומשם בארה כיצד תהיו נוהגים‪ .‬ומאיזה דברים ההיו‬
‫נסוגים‪ .‬אפי׳ בעת היותכם נזקקים ומזדווגים‪ .‬ומי הוא זה ואיזה היא‪ .‬אשד לא‬
‫תבואהו‪ .‬יראה ורעד ופחד ואימה‪ .‬ולעפעפיו לא יתן תטמה‪ .‬אם באשתו אמדו‪ .‬ק״ו‬
‫בן בנו של ק״ו באשת חבית‪ .‬לכן בני הזהדו והזדרזו והשמרו‪ .‬איש את רעהו יעזורו‪.‬‬
‫ולאחיו יאחר חזק‪ .‬מוטב לו לאדם לילך על גחלי רתמים ונשרף העוד עם בשרו‪.‬‬
‫ולהפיל עצמו לכבשן האש ומעיו חמרמרו‪ .‬ולא תעשון כן לה׳ *יהינו ועייז תזכו ותטהרו‪.‬‬
‫והייתם קדושים‪ .‬אנשים ונשים כמאז״ל המקדש עצמו מלמטה‪ .‬מקדשין אותו מלמעלה‬
‫לעילא מכל בדכתא‪ .‬ואזהרה אחד אזהרה‪ .‬מאד מאד תרחיקו עצמיכס שלא תבואו‬
‫לידי עברה‪ .‬ולא תתיחדו עם אשה‪-‬זרה‪ .‬אפי׳ היא כשירה‪ .‬ואפי׳ היא פנויה והנערה‪.‬‬
‫וכ׳׳ש אס היא נשואה כי כ״ז היא עבירה חמורה‪ .‬ועיי׳ בש״ע‪ .‬זאת חיקת התו׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מיעוט שיחה‪.‬‬
‫הזהרו במיעוט שיחה‪ .‬ודעו כי הדיבור יהיה לכם מאד יקר‪ .‬ולא תדברו כ*א‬
‫אחד המחקר‪ .‬ישימו לבבכם למאז׳׳ל במדרש‪ .‬ושם מפידש‪ .‬שעל כל אדס‬
‫נגזר כמה דיבורים ידבר כל ימי חייו‪ .‬וכל שימעט האדם בדיטדו יאריכו ימי חיץ‪.‬‬
‫וישלים רצונו ומאוייו‪ .‬וכל דיבור ודיבור אשר יוציא מפיו אי״א להחזירו‪ .‬כי כבר נשדש‬
‫מעיקרו‪ .‬ואין תרופה עוד למאמרו‪ .‬כי עי״ז אשד דבריו הקצובים לו ננמרו ונאמרו‪.‬‬
‫ימיו הלוך ילכו ויתקצרו‪ .‬לכן צריך האדם לשקיל בכף מאזנים כל דיבורו‪ .‬קודם‬
‫שיאמיו‪ .‬ועי׳׳ז ימיו יאריכו ויעזרו‪ .‬עד אשר ישלים חקו ככל אשר עליו גזרו‪ .‬ובפרט‬
‫הזהדי יהשמרי שלא יגיע לשוס אדם‪ .‬שוס חשש ביזוי ובושה וכלימה עיי דבריכם אשר‬
‫נאמרו‪ .‬ולא תדברו דברים אשר בדברי‪ .‬שאין בהם תועלת לא לעצמי ולא לחבידו‪.‬‬
‫כי ידיע מדבריהם ז״ל אשר לט ספרו‪ .‬שהמדבר דברים בטלים עובד בעשה על‬
‫ודברת בם כל א׳ לפי שיעורו‪ .‬וכ׳ מהר״ם אלשי״ך ז״ל ־פ׳ תצוה בספרו‪ .‬לכך נברא‬
‫האדם בב׳ עיניס‪ .‬וב׳ נחירים‪ .‬וב׳ ידים‪ .‬וב׳ רגלים‪ .‬ופה אחד‪ .‬כל זה עשה יוצר‬
‫האדם בחכמה ודעת הכינו וגם תקרו‪ .‬להודות נתן שאין לו רשות לדבר אשר במאמרו‪.‬‬
‫דק מחצית ממה ששומע וממה שרואה יגשו אז ידברו‪ .‬וזולת זה עומד באיסורו‪ .‬ואיתא‬
‫בזו״ק פ׳ בלק סי׳ לשטות מילין ישיניו נראים יהם יחוורו‪ .‬וסי׳ דלא ידע כלום שטחי‪.‬‬
‫שירו לי זמרו‪ .‬ים אליכם המציה הזאת תרגילי עצמכם שלא לדבר חכמות והמצאות‬
‫אשר נאסרו‪ .‬כי אין בהם תועלת כי רק אולת שיקראו אתכם בדחנים או ליצניס‬
‫יפתח בדודו‪ .‬ואף שאז״ל בריש מס׳ תעטה שמעלת הבדיחות דבריה נעמו ויקרו‪.‬‬
‫היינו לדבר מציה הנאמרים נאמרו‪ .‬כי הרבה פעמים ע׳׳י הבדיחות יניס לחבירו‪.‬‬
‫שפיכות דמים ופניו יחוורו‪ .‬ויש אשר מתחילה בפה רך ולסוף בפרך זזליז יתאכזרו‪.‬‬
‫עד אשר יצא עתק מפיהם וכארי יתגברו‪ .‬ימאן דאליס גבר חרפה יבוז בריב עס‬
‫הדרת‬
‫צו‪•-‬‬
‫מיעוט שיחה •‬
‫י‬
‫לצו‬
‫עד‬
‫‪:‬‬
‫הדרת פגה זימ והדרו‪ .‬וברגע א׳ אבד עולמו ברוב דברו‪ .‬בני הלא‪ .‬אבקש מגס‬
‫בדרך זז אל תלכו שלא תנוו בגתלת הלהבת זו ושלח את בעירו‪ .‬אשר הדליקו והבעירו‪.‬‬
‫ודרכיהס היישידו‪ .‬בתו׳ ה׳ תמימה ועבודתו השלימה כי תכלית יצירת הארס וביאתו‬
‫לעוה״ז מעיקרו‪ .‬לעשות רצון יוצרו‪ .‬ולהיות ממעע יותר מינלתו בדיבורו‪ .‬וכמאמר‬
‫התנא אשר במאמרו‪ .‬העיבו אשד דברו‪ .‬לא מצאתי לגוף עוב משתיקה כי עי״ז דרכיו‬
‫יישירו‪ .‬והכי אמרו‪ .‬מלה בסלע שתיקה בתדין כך שיעדו‪ .‬והוא תועלת גדול לעבודת‬
‫הבורא אשר יצרי; וכאב את בן ירצה ימיס יוצרו‪ .‬ולי מה יקדו‪ .‬דברי דבי׳ האר״י‬
‫יבורך זכרו‪ .‬מי •ששומר עצמו ושותק מ׳ יום רצופים בודאי ישיג לרוה״ק ומה״ש רוח‬
‫עהרה עליו יערו‪ .‬וגם אויל מחריש חנם יחשב בהודו והדרו‪ .‬לזאת האדם ישים‬
‫עצמו‪.‬אלם אפי׳ לפני אהובו המכירו‪ .‬ואם בהכרח ידבר דברו‪ .‬יהיה בקול נמוך כדי‬
‫שישמע חבידו‪ .‬ובפרש בביהכ׳׳נ או בעת התפילה או בקהי׳ת הנה כל הספרים אשר‬
‫נתחברו‪ .‬מלאים כל עוב לאס׳וד איס׳ד והעונש‪.‬המגיע לפי קולו וחומרי‪ .‬והשכר עוב‬
‫לנזהד ו‪,‬משומרו‪ .‬ואל תשגיחו באשד‪.‬תראו ועינכם יזהירו‪ .‬בגדולי יש׳ ואף‪ .‬החכמים‬
‫אשר בעוה׳ד כרכר הזה‪ .‬נכשלו ולא נזהרו‪ .‬לא תלמדו ממעשיהם ושום דבר עליהם‬
‫לא תעוררו‪ .‬כי הם ‪.‬ידעו על אשד דברו•‪ .‬וכל ארא יבין לאש׳ודו‪ .‬יש בועה כמדקרות‬
‫ח ר ג אשד ידקרו‪ .‬וירגיל האדם את עצמו שלא יתחיל בדיבורו‪ .‬לשום אדם זולת לצורך‬
‫גד‪1‬ל‪.‬אחר ההכרח‪.‬מאד מאד יקצר מאמרו‪ .‬ויזהר שיוציאם מפיו מנוקים ומשופים בי׳ג‬
‫נפות‪.‬מגופות א׳ לאחת נקשרו‪ .‬שלא יהיה בהם שום תערובת שקרים וחרפות ולה"ר‬
‫ורכילות‪ .‬ופניו יחוורו‪ .‬ולא שוס התראות והתפארות מאשר יתוארו ויתפארו‪ .‬וקודם‬
‫שהוציאם תזו׳ד חזו׳ד אליהם‪ .‬עד שיתלבנו ויתבררו‪ .‬ולמרי לשונכם לומד לא ידעתי‬
‫מאשר ישאלו ובפרש איש את דעת דעהו ודיבת חבירו‪ .‬והשמיעו עצמכם בנל מיני‬
‫עצות ותחבולות מאלו ומכיוצא בהם עדו עדו‪ .‬וכאשר מוכרח הדבר להיות עמהם‬
‫לנפשיכם תשמרו‪ .‬ולא תעשו זולת ככל אשד אמדתי ועד הנה דברתי והדברים‬
‫והאומידיס נק‪,‬צדו‪ .‬ואין להאריך עוד מזה כי הרבדים עתקו גס גברו‪ .‬וכמש״ל‪:‬‬
‫דברים בטלים‪.‬‬
‫ה*׳‪£‬מרו‬
‫לכס מאיבוד זמן לריק‪ .‬כי בעוה״ר כמה זמן מאבד האדם בי־ו ושיניו‬
‫חירק‪ .‬בחושבו בריבוי זממי‪ .‬על ענייני עולמו‪ .‬ופרנסתו ומלבישו לכו‬
‫לחמו‪ .‬וסופו חרס בידו עלה להבל דמה‪ .‬כי בעת מחשבתו אינו משגיח כי ימיו כצל‬
‫עוברים‪ .‬ובעת שהוא מהרהר הדהודים‪ .‬במועצות נבערים‪ .‬להשמין מכמורים‪ .‬הי ״ל‬
‫לעשות חבילות גדולות תו׳ ומצות ומשפעיס ישרים‪ .‬להתיצב בהם בעדת צדיקים לפני‬
‫קרתו‪ .‬וכן כתוב תזית איש מהיד במלאכתו‪ .‬כלו׳ בלא ריבוי מחשבתו‪ .‬לענייני העוה׳׳ז‬
‫לפי תאוותו‪ .‬אלא מקצר ועולה ומשאו ועולו וכל ענייניו של עוה״ז הוא יניח‪ .‬להקב״ה‬
‫כי הוא המשגיח‪ .‬ובו נשען ובועח‪ .‬שישא משאו בלב שמח‪ .‬והיינו דמסייס קרא‪ .‬לפני‬
‫מלכים יתיצב בכתר ועעדה‪ .‬וה׳׳ד השלך על ה׳ יהבך‪ .‬והוא יכלכלך‪ .‬וה״ד נמי אשרי‬
‫תמימי שאינם מרבים מתשבות‪ .‬שמערידים הלבבות‪ .‬בענייני עולמם‪ .‬לילה ויומם‪ .‬כדי‬
‫שלא יגרמו ביטול תו׳ ומצות בדקדוקם ועעמם‪ .‬והיינו דמסייס ההולכים בתו׳ ה׳‪ .‬כל‬
‫מעייני‪ .‬והיינו סעפיס שנאתי‪ .‬לפי שתורתך אהבתי‪ .‬שאס נהיה נמשך אחד ההרהורים‪,‬‬
‫?מצאתי‬
‫צו‬
‫דברים בטלים‬
‫לצו‬
‫נמצאתי בעל מתורתך שאהבתי ולא אתיצב בעדת ישרים‪ .‬כי הלב יהיה נםתם‪ .‬והדעת‬
‫נעתם‪ .‬והמוח נשתעמם‪ .‬ולא ידע מאי קאמרי רבנן אשר זמם‪ .‬ואפי׳ בהבלי חעאתו‪.‬‬
‫דהיינו בענייני פרנסתו‪ .‬יסכל ה׳ עצתו‪ .‬ולא יתן ערף לביתו‪ .‬כי תו׳ עם דרך ארץ‪.‬‬
‫זה וזה קיימים במרומי עדן‪ .‬ולמה לא אמר התנא במרץ‪ .‬יפה דדך ארן עם תורה‪.‬‬
‫להשמיעך קשט אמדי בינה איזו היא דרך ישרה‪ .‬דבחחילה יעסוק אדם בתי׳‪ .‬ואח״כ‬
‫יתעסק בסחורה‪ .‬ועי״ז יהיה הכל בידו לכבוד ולתפארה‪ .‬משא׳׳כ אם האדם מעיקרא‪.‬‬
‫עסק בסחורה‪ .‬ואח״כ למד תודה‪ .‬זה אינו חן השורה‪ .‬והוא ע״ד שיראת חעאו קודמת‬
‫לחכמתו‪ .‬מתקיימת בידו תכמתי‪ .‬וכל שאין וכו׳ אין וכו׳‪ .‬כתי׳ מה אהבתי תורתך כל‬
‫היום היא שיחתי‪ .‬לפי שהאדם אוהב לשמוע דברי חרישי העולם‪ .‬מאשר היה ונהיה‬
‫מימות עולם‪ .‬מדברים בעלים‪ .‬ודברי סיפורי היתולים‪ .‬וזה הוא פגם גדול בעולם‬
‫העליון לשים שפלים‪ .‬וזהו אשר שבת דהע״ה עצמו כי רבה היא אהבתו‪ .‬בתו׳ ה׳‬
‫חפצו ושיחתו‪ .‬וזה הוא תעגוגו‪ .‬לא בשיתות חידושי עוה״ז אתור נסוגו‪ .‬ויש לו לאדם‬
‫להיות מרכבה לסערא לקדושה באה״ר‪ .‬ע״י הרהורים עובים במחשבה עובה‪ .‬כי‬
‫בהרהורים רעים ודברים בעלים‪ .‬דבק בסערא דמסאבא‪ .‬היינו רוח העומאה‪ .‬המגואלה‬
‫והמויאה‪ .‬לכן השמרו לכס‪ .‬אל יעה לבכם‪ .‬לדבר רע בשיחה בעלה ודברים רעים‪.‬‬
‫שאיסור גמור הוא לאומרים ולשומעים‪ .‬ומדרך זה תהיו נעים ונדים‪ .‬ותמיד תהיו‬
‫לאחור נרתעים‪ .‬וברתת גם חלתלה מזדעזעים‪ .‬כדאמרי׳ במס׳ אמת‪ .‬ואם כשלת מן‬
‫התו׳ בזעם ועברה‪ .‬מוכנים ומזומנים כנגדך הרבה בעלים‪ .‬דהיינו מזיקים המחבלים‪.‬‬
‫ללא אמר בעולים‪ .‬אלא דווקא בעלים‪ .‬להרע לך כל הימים‪ .‬לכן תעסוק בדברים‬
‫עובים‪ .‬אשד הס לגוף ולנפש •עדיבים‪ .‬ולא בד״ר ודברים בעלים אשר הס מצודות‬
‫פרושות לאחוז בכנפות משאות שוא ומדותיס ודברי כזביס‪ .‬ואת היותרת לא מצאתי‬
‫לגוף עוב משתיקה‪ .‬כי היא דדך עובה וישרה דקה מן הדקה‪ .‬ומכלל שלא יגנה שוס‬
‫דבר‪ .‬כדאמר הח׳ כמה לבנים שינים‪ .‬וידן לכף זכות בכפלי כפלים‪ .‬בעדי עדיים‪.‬‬
‫תמיד יומם ולילה לא פעם וצא שתים‪ .‬בלב תמים ודבר שפתים‪ .‬וירגיל אדם עצמו‪ .‬לילו‬
‫ויומו‪ .‬לו׳ על כל דו ׳ד גם זו לעובה‪ .‬יר\ר שיהיה לשעה עובה‪ .‬שאם ב״מ ירגיל לו׳‬
‫שעה רעה‪ .‬ת״ו תדבקהו הדעה‪ .‬ויהיו שוק הלבבות והפיפיות‪ .‬לרחם על הבריות‪ .‬כל‬
‫היום ההוא וכל הלילה אם לא תבישו ולא תכלמו‪ .‬אפשר להיות‪ .‬וא״ל יהיו עיניכם תלויות‪.‬‬
‫מתי תבא לידכם המצוה הזאת ותקיימוה בלי שום פנייה זרה מהפניות‪ .‬ותמיד תדרשו‬
‫באהבת זולתכם ותקיימו‪ .‬דרש עוב לעמו‪ :‬ולהתפלל על הרשעים‪ .‬שישובו מדרכם‬
‫הרעים‪ .‬ואם איש עני הוא‪ .‬יתתזק להעיב יה׳ מתסהו‪ .‬כי גדול ונורא הוא‪:‬‬
‫נבלות הפה‪.‬‬
‫מה‪.‬‬
‫בני‪ ,‬בני‪ .‬אזהרה שמעני‪ .‬שע״י עין נבלות הפה‪ .‬גורם גודל עונינו‪ .‬ומביא עלינו‪.‬‬
‫כמה יסודן מכוערים‪ .‬וכליה ורתת ושידים‪ .‬לכל העולם זקנים עם נערים‪.‬‬
‫ובזוהר היבריס אמורים‪ .‬מרכחי׳ כי ה׳ מתה!ך בקרב מחניך‪ .‬והיה מחנך קריש ולא‬
‫ידאה בך‪ .‬עדות דבר ושי מאחריך‪ .‬ופי׳ מחנך‪ .‬רמ ׳ח איבריך‪ .‬מקרב הייני הלב שהוא‬
‫באמצע גוך‪ .‬ששם השני׳ שידה עליך‪ ,‬הלכך והיה קדיש מחנך‪ .‬זך ונקי מכל עון‬
‫ז ‪ . V 7‬חקו לשון ע ד ת דבר‪ .‬ואפי׳ דיבור‬
‫‪ 7‬יש׳ הוא שונא ח‬
‫נבלה‬
‫צו‬
‫נבלות הפה‬
‫לצו‬
‫עה‬
‫נבלה לא יהיה בך ולא יצוייר ולא יתובר‪ .‬והיינו דקאמר במד׳בר‪ .‬ערות דבר‪ .‬שאס‬
‫תיו יראה בך‪ .‬ושב מאתריך‪ .‬דהיינו השני׳ מסתלקת מקרבך‪ .‬ולא תחון עליך‪ .‬ומיד‬
‫בשמים פוערים פיהס‪ .‬ומנדין אותו בהבל פיהס‪ .‬בהיכל נוגה מ׳ מלאכיס אשר ישרתו‬
‫אותם בהם‪ .‬הממונים לנדות‪ .‬לכל מוציא מפיו דברי נבלות‪ .‬ומי יום אין תפלתו נשמעת‬
‫ואפי׳ בכלל התפילות‪ .‬ובכל יום ויום כ׳ כרוזים‪ .‬יוצאים ומכריזים‪ .‬במתנות הקדושים‬
‫הוו זהירים וזריזים‪ .‬בפי שהוא בנידוי ואותו מבזים‪ .‬על אשר עשה עון פ׳ והעזים‪.‬‬
‫עד אשר ישיב בחשו׳‪ .‬ויקבל באהבה‪ .‬שישים מחסום לפיו ביתר שאת ותיבה‪ .‬ולא‬
‫ישוב עוד לכסלה מאותו העוז כאשר ישוב בתשו׳‪ .‬מתכנסים ובאים הם ההולכים‪.‬‬
‫אותם המ׳ מלאכים‪ .‬ועושים לו התרה‪ .‬ומכריזין ואומדים פ׳ הותר מנידויו כדמעיקרא‪.‬‬
‫ואין עליו אשמת דבר פשע ועבירה‪ .‬ומכאן ואילך תעלה תפילתו‪ .‬וישמע ‪ b‬בקול‬
‫צלותו‪ .‬ויעד שלא שב אין מקום לזעקתו‪ .‬ומנודה הוא למעלה ולמעה על חמאתי‪ .‬וסרה‬
‫מעליו שמירת יוצרו והשגחתו‪ .‬ועובתו ותועלתו‪ .‬והותר ומעותד הוא למקרים רעים‬
‫המוצאות אותו‪ .‬ובלילה כשיעלה לישן על ״ מעתו כיון שהוא מנודה למעלה לא תעלה‬
‫נשמתו‪ .‬וסותמין לה שערי השמים בהעלותו‪ .‬ידוחין אותה בין הקליפות אשר המה‬
‫ישועעו‪) .‬זו״ק פ׳ פקודי דמיט( מי הוא זה ואיזה הוא‪ .‬אשר עין תשורהו‪ .‬לדברים‬
‫הללי שיצאו מפי קריש כי נורא הוא‪ .‬ולא יתפור שיתה עמוקה‪ .‬ויתפלש באפר ויתכסה‬
‫שקים וירבה בצעקה‪ .‬ויתחנן אל ^והיו וחטאו יפרוק בצדקה‪ .‬יתן ויתזור ויתן אולי יתעשת‬
‫ה^הים ולא יהיה לפיקה‪ .‬ויעשה עצמו אלם או בדרך רתוקה‪ .‬כי איך יעלה על דעת‬
‫האדם הנבער‪ .‬אשר מתכמה וכינה הוא מנוער‪ .‬וכמו תמוד נוער פיו פער‪ .‬נמצא‬
‫מתדיב המקדש‪ .‬ואוי לו ולנפשו למתריב מקדשו של מלך‪ .‬ובפרט בעון הדמה‪ .‬מדרך‬
‫זה כלך‪ .‬שהבורא שונא לה‪ .‬לכן אזהרה אחר אזהרה גדולה‪ .‬הוו זהירים‪ .‬אפי׳ בדברים‬
‫המותרים במתשבה דיבור ומעשה תהיו נשמרים‪ .‬לבלתי ירח ממנו נדח ליפול במכמורים‪.‬‬
‫ולא תוציאו מפיכם ולא ישמע לכם מאלה הדברים‪ .‬כי האזנים גכוים גס נשרפים‬
‫תחילה הס ונחמדים‪ .‬על אשר שמעו הדברים הרעים ויצה״ר וסיעתו הם מתגרים‪.‬‬
‫לכן הזהרו וקדשו רח״ח האיבדם‪ .‬ומכלל הקדושה‪ .‬אפי‪/‬נשעה שתהיו מתוברים‪ .‬האדס‬
‫ואשתו‪ .‬לא יחמר אין איש שם על לב ומי שומע אותנו ומי יראה בנו אפי״ה לא תהיו‬
‫נדברים‪ .‬זולת במה שצריך לדבר מציה מהדברים המיתרים‪ .‬והשאר הם בכלל שאר‬
‫האיסורים‪ .‬כי נבלות הפה בכלל ערות דבר הדברים אמורים‪ .‬ואדון הכל יוצר כל‬
‫היצורים‪ .‬יביא במשפט על כל נעלם‪ .‬לכל יצורים טלם‪ .‬ואז״ל מאי י על כל נעלם‪ .‬אפי׳‬
‫על שיתה קלה שבין איש לאשתו‪ .‬יערוך משפעו‪ .‬ויקבל עונשי על שגגתו‪ .‬ודע כי פה‬
‫האדם הוא אבי אבות הטומאה החמורים‪ .‬והוא המטמא רמ״ת האיברים‪ .‬כי ברית‬
‫הלשון עם ברית המעור הם מכוונים‪ .‬וכמו שברית המעור בזרע לבטלה מטמא האיברים‪.‬‬
‫וצריך להיות גטהדים‪ .‬במקוה מים הניגרים‪ .‬וכמה סיגופים ותעניות ותשו׳ ומעיט‬
‫המה מכפרים‪ .‬כן ברית הלשון ע״י מתעוררים‪ .‬לדבר דברים בטלים‪ .‬ונבלות הפה‬
‫כאחד הנבלים‪ .‬הללו׳הו בנ׳בל‪ .‬לשחוק אמרתי מהולל על נערות בבל‪ .‬הנה כי כן‬
‫נעמאו הדברים‪ .‬לכן יזהר האדם ומשינתו יעוד‪ .‬ויזהר מדברים בעלים‪ .‬כי דברים‬
‫בטלים בברית הלשין כמו זרע לבטלה בברית המעור‪ .‬וכל התועבות שתלויות י בפה‬
‫הם מטמאות‪ .‬כגון שקר‪ .‬לאין הקר‪ .‬מרמה‪ .‬ערמה‪ .‬תנופה‪ .‬והאנפה‪ .‬גאוה‪ .‬ליצנות‪.‬‬
‫בכלל‬
‫ןין‬
‫נבלות הפה‬
‫לצו‬
‫בנלל הזנית‪ .‬שתייקה‪ .‬לצורך מצוה‪ .‬לא נאה ולא נאוה‪ .‬ילוה אליה ערמה‪ .‬עיד‬
‫נאלמתי דומיה וכו׳)עיי' זו״ק פ׳ תזריע( ונן הדיבור בעזות נמי‪ .‬הוא מיומא‪ .‬לכן‬
‫בני אהובי ידידי יקירי אורות עיני‪ .‬הזהה ושמעו ותחי נפשכס‪ .‬כי מה ייעיל לכס‪.‬‬
‫דיבור הקל אשר ידיח אתכם‪ .‬ויפילכם ביד שונאיכם‪ .‬ולמה לא תסתמו אזניכם באבר‬
‫רותת‪ .‬והיה עוב לכם מאשר תשמעו דברי נבלה אשד הוא אויב צר גונח‪ .‬וכהרף‬
‫עין מר צורח‪ .‬לכן נא בני מתבדתס תהיו כצל בורח‪ .‬וכעוף פורח‪ .‬ולא תאבו להם‪.‬‬
‫ולא תשמעו לפז פותח‪ .‬ולשונו מותח‪ .‬ואומר לכס אך שמח‪:‬‬
‫גמי׳ח‪.‬‬
‫הוו זהירים לגמו״ח עם מי שראוי לו‪ .‬ועם מי כאין ראוי לו‪ .‬כי אס‪.‬‬
‫בני‪,‬‬
‫היו יהיה ראוי לו‪ .‬הנה הוא במקומו‪ .‬אלף עולות יעלה שלומו‪ .‬ועעמו‬
‫ונימוקו עמו‪ .‬ואם אינו ראוי לו אתה תהיה ראוי לו לפי זממו‪ .‬כי הבורא‬
‫ציות לעמו‪ .‬לעשות העוכ והחסד לכבוד שמו‪ .‬ואה״ח בקש ימה שאתה צריך לו‪.‬‬
‫ועזור מה שאין אתה צריך לו‪ .‬תשיג מה •שאתה צריך לו‪ .‬לת״ד למ״ש‪ .‬זיל‪ .‬לתסיד‬
‫א׳ שהיה מכבד ומוקיר לכל ארס יהיה מה שיהיה‪ .‬והיא שעמו‪ .‬אם הוא פתי נמצא‬
‫שאינו עושה זדון‪ .‬ולחכם הימנו אחרי היותו‪ .‬תפן יקר מפאת חכמתו‪ .‬ואם הוי‪/‬‬
‫עשיר‪ ,‬רבי הוה מכבר עשירים מדרך היושר‪ .‬ולרש יסוריו יכפרו אשמו‪ .‬לזקן •לפי‬
‫שרוב ימיו בעלו אח מומו‪ .‬והם ניסוהו‪ .‬מנוחה הדריכוהו‪ .‬ויכי אליו חסד כי ה׳ עמו‪.‬‬
‫כי כבדו בזקנה‪ .‬והוא בעל עצה נכונה‪ .‬גם לנער לו׳ יחון לפי שחטאיו מועטים‪ .‬כן‬
‫הדבר הזה כל אשד בכתכם עשי‪ .‬ולא תחוסו‪ .‬ובתוכתתי אל תקוצו‪ .‬ומן הרחמים אל תאישו‪:‬‬
‫לרה‪.‬‬
‫תהין‬
‫עומדים‪ .‬על הפקודים‪ .‬להיות תרידים‪ .‬לעשות לויה לאהובים ריעים ידידיס‪.‬‬
‫בעת אשר יוצאים הם לדרכים‪ .‬דהיא דומיא להצלת נפשות לעיתות הצריכים‪.‬‬
‫וכל שאינו מלוה אותם נכלל עם הפושעים בגופם וכאלו דמים הס שופכים‪ .‬דכתיכ‬
‫ידינו לא שפכו‪ .‬וקבלו מה״ס פי׳ הפ׳ לא בא לידינו‪ .‬ואנו פטרנוהו בלי מזון לפי‬
‫רצונו‪ .‬ולא דאינהו ופטרנוהו בלי לויה‪ .‬במקום שהיה‪ .‬ושיעור לויה‪ .‬הרב לתלמיד עד‬
‫עיבורה של עיר שיוצא ממנה‪ .‬דהיינו ע׳ אמה ושיריים‪ .‬תבר לתבד עד תתוס שבת‬
‫דהיינו אמות אלפים תלמיד לרכ אין לו שיעור הנד׳ לעיניה‪ .‬וכל מי שמלוין אותו‬
‫אפי׳ בעיר אפי׳ ד׳ אמות אינו ניזוק יחדחמין עליו מה״ש‪ .‬ואין שיעור לשכרה‬
‫הטוב בעדי עדיים‪ .‬כדאיתא במס׳ סוטה פ׳ בתרא והביאוה הפוס׳ שוס תשים עליהם‬
‫עיניס‪ .‬ותראה עריכת שפתים‪:‬‬
‫ביקרת‬
‫ןמןןן צדקה וחסד לבקר נכאבים וחולים‪ .‬ואף אם יהיו עשירים גדולים‪ .‬וכ״ש‬
‫הבינוניים אשר הם אומללים‪ .‬ודבר על לבם להיות עולים‪ .‬ולאביונים דלים‬
‫ונחשלים‪ .‬פתות תפתח את ידך לתת להם די מחסידם לקנות המאכלים‪ .‬ומיני מטעמים‬
‫מתובלים‪ .‬ויינות מרקחים ודברים עריבים ובשר ותרנגולים‪ .‬וזה מ״ע דאורייתא דכתי׳‬
‫והידעק‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫ביקףח‬
‫עו‬
‫והודעה להם את הדרך ילכו בה ודרשו רל ילכו זו ביקור חולים‪ .‬ומענפי המצוה‬
‫לדבר על לב החולים‪ .‬ולהשיבם בתשי״ש ולומר להם דברי הילולים‪ .‬שיפשפשו במעשיהם‬
‫קענים וגדולים‪ .‬חמורים וקלים‪ .‬והעושה כן שכרו כפול לפני ‪ k‬חי רב פעלים‪ .‬ועליו‬
‫אמד אשרי משכיל אל דל וכו׳ דהיינו שגורם לחולים‪ .‬שיתרפאו ויהיו ניצולים‪ .‬ואף אם‬
‫* נגזרה עליהם גזרה הם מבטלים‪ .‬דכתי׳ ימלטהו ה׳ מרש׳יג ואין להם מכלים‪ .‬וגם‬
‫למשיבו דיכא הכי בעת רעתו ימלטהו ה׳‪) .‬עיי זו״ק הקדמת ברא׳ ופ׳ פקודי ע׳׳ש(‬
‫וצריך להיות משתדלים‪ .‬בכל מה שהם צריכים רפואות ומאכלים‪ .‬וכל מי שאינו מבןןר‬
‫תולים‪ .‬ועיניו מהם מעלים‪ .‬כאלי שופך דמים הקטנים עם הגדולים‪ .‬ומכלל המצוה‬
‫כשיראה האדם תביריו בצער מתתולליס‪ .‬ישתתף ויצטער עמהס בקנה א׳ כולם עולים‪.‬‬
‫לא •יוכל להחעלם‪ .‬ויחפלל עליהם ויבקש רחמים גדולים‪ .‬כי המבקר תולים‪ .‬ואינו מבקש‬
‫עליהם רתמים לא קייס מצות ביקיר חולים‪ .‬בין לקטנים בין לגדולים‪ .‬בין לפרטים‬
‫בין לכללים‪ .‬והדיבור הוא יפה וטוב לחולים‪ .‬כמ״ש הרשב״ץ זיע־׳א‪ .‬על חרוז והחולים‬
‫תשיחם וכי׳ עי״ש הדברים הנכללים‪ .‬ואה״ח טרח חיל לבקר החולה‪ .‬וטרח שנים‬
‫להכנסת שלום בין בני אדם‪ .‬וטרח ג׳ לכבוד הבורא יתעלה‪ .‬וכאשר תבקרו לא יהיה על‬
‫החולה‪ .‬לכובד משא‪ .‬כמאחד הח׳ ביקור האדם הכבד לחולה היא מאד קשה יותר‬
‫מחוליו ויהי למשיסה‪ .‬ואין שיעוד לביקרח‪ .‬ואה״ח בנועם מילים‪ .‬ריבוי ביקרח באריכות‬
‫זמן‪ .‬וריבוי דברים לחולה קשה מצרעח נעמן‪ .‬ומחולי הראש התמידי כל עת וזמן‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לויית המת‪.‬‬
‫בני‬
‫‪ #‬הזהרו בחסד של אמת‪ .‬דהיינו לוית המת‪ .‬שעיקר הוא ללוותו עד הקבר‪ .‬וכל‬
‫ריע ותבר‪ .‬הרואה את המת ואינו מלוהו עובר ומתעבר‪ .‬׳ואפי׳ בד׳ אמות‬
‫יוצא ידי חובתו‪ .‬ואס לא עשה כן תגלה רעתו‪ .‬וענשו אותו‪ .‬וכמ״ש פ״ג דברכות‬
‫שנא׳ לועג לדש וכי׳ והלויה‪ .‬אשד היא עושה להצלת נפשות דמיא‪ .‬ע״ש‪:‬‬
‫נחום אבלים‪.‬‬
‫הזהרו בניחום האבל‪ .‬ולדבר על לבו להקל מעליו הסבל‪ .‬ואמרו כמו שיגונה‬
‫בנ‪/‬‬
‫מישינחמוהו אוהביו‪ .‬וריעיו וקרוביו‪ ".‬ויסביביו בצערה‪ .‬ולא יקבל מהם תנתומות‬
‫לב בשפה ברורה‪ .‬כן ראוי שינוכה מי שהוא בתוקף הצדה‪ .‬ומעצמו יניחם חיש קל‬
‫מהרה‪ .‬מבלי אמצעי המנחמו‪ .‬הדורש טוב לעמי‪ .‬והמתהפך מאבילות ויגונות‪ .‬מאין‬
‫סיבה לסבלנות‪ .‬זהו מין שנעוץ‪ .‬כי מה רוח סערה עברה בו ואיננו‪:‬‬
‫אהבת וער‪.‬‬
‫בני‪ ,‬בינו לכם בדעת נכונה‪ .‬בכל עת ועונה‪ .‬אהבת הגר אשר בא ‪-‬לחסות תחת‬
‫כנפי השכינה‪ .‬ותקיימו בזה שתים הנה‪ .‬מצות עשה אתת דבר ‪:‬יהיס שתים‬
‫זו שמענה‪ .‬א׳ מפני שהוא נכלל בעדת ישי מי מנה‪ .‬והב׳ שעזב דתו וארץ מולדתו‬
‫ובא לידבק ב^הי קדם מעונה‪ .‬והתו׳ אמרה ואהבתם את הגר והיא מ״ע ויהי לפנינה‪.‬‬
‫ולא תעשו כמעשה קטני אמנה‪ .‬בראותם בחזותם איש בא מארץ אחרת מן הכרך‬
‫ימן המדינה‪ .‬הופכים פניהם אל הקיר אנה ואנה‪ .‬אצל כל פינה‪ .‬ולא ידעו מה הוא‬
‫ומהיכן‬
‫לצו‬
‫אהבת הגר‬
‫ומהיכן בואו הנה‪ .‬וכ״ש וק״ו לדבר עמו ולדרוש בשלומו דבר זה לפי דעתם אסר‬
‫רחמנא‪ .‬ואם איש עני הוא לשאול ערף לנפשו כי לחמו‪ .‬הס לא להזכיר מה רבו‬
‫צרי ומה ראו עיני שימו שמים שימו‪ .‬ואפי׳ כשיןץ אותו לא שמו‪ .‬מניחים אותו לפני‬
‫קר׳תו בחון יעמוד ואין נסתר מחמת בלחומו‪ .‬לכו לחמו‪ .‬ואין מאםף אותו הביתה‬
‫והלואי לא יבזו אותו ולא יכלימו‪ .‬ויעלו עליו קערת זרה עלה עשן בחפו לפני זעמו‪.‬‬
‫לזאת בני תנו כבוד לשמו‪ .‬והשמדו מזה כי ה׳ יריב ריבם‪ .‬יושב על חומת אנך כי גדול‬
‫כמו‪ .‬לעושה נפלאות גדולות בשלום יברך את עמו‪ .‬כייר‪:‬‬
‫מיתון •‬
‫בני‬
‫‪ 4‬קיימו‪.‬בעצמיכם משיה לא תענה על ריב‪ .‬לדבר הזה תסרב‪ .‬ולא תהיה‬
‫קרב‪ .‬בין בדיבור בין במעשה בין במחשבה‪ .‬לא תדין אותו לכף תובה‪ .‬ואמרו‬
‫מתון מתון ד׳ מאות־ זוזי שוייא והיא מרה עובה‪ .‬כי פרי המהירות פתח החרעה‪ .‬על‬
‫כל חעא אשר יתעא‪ .‬ואפי׳ הזיקך כגופך‪ .‬וכ״ש בממונך‪ .‬לא תריב עמו‪ .‬אלא בקש‬
‫ורדוף שלומו‪ .‬כי הכל הבל‪ .‬ואחריתו אבל‪ .‬כמאמ׳ הכתו׳ אל תריכ עם אדם חגם‪.‬‬
‫וכו׳ ואז״ל אין רעה אלא גהינם‪ .‬והיינו שהחעיאך‪ .‬אבל בחנם‪ .‬דהיינו על הבלי שיא‬
‫שהעוה״ז וכבוד המדומה ועניינם‪ .‬לא תענה אותם מקענס ועד גדולם‪ .‬כ* המחעיא‬
‫יותר קשה מהריגה‪ .‬שההורג דוקא בעוה״ז אשר הוגה‪ .‬אבל המחמיא בעוהיז ימות‬
‫בדאגה‪ .‬ובעוה״ב גיהנם לפניו כלביא לו שאגה‪ .‬ולא התן לו פוגה‪ .‬אלא תמיד יהיה‬
‫האדם מאותם ששומעין תרפתם‪ .‬ואינם משיבין ואינם מקפידין ואינן מעלין הדברים‬
‫על דעתם‪ .‬ואפי׳ במחשבתם‪ .‬שאס אינו עונה אותם‪ .‬ישתוק מדון‪ .‬ואם יענה בשוגג‬
‫או בזדון‪ .‬תתחזק המריבה עד אשר יאמרו ח״ו מי ארק‪ .‬ואמה״ח העוב שבמעשים‬
‫המתוקים באתריתן‪ .‬לפי עובתן‪ .‬והעוב שבשבתים‪ .‬שהעוביס והשרים משכתים‪ .‬כי המיתון‬
‫אחריתו היא עובה‪ .‬והמהירות רעה רבה‪ .‬ואהיה הרוכב מהרה‪ .‬אינו בעות ממכשול‬
‫השבירה‪ .‬והמיתון מגדל עוז והתפארוח‪ .‬והמביא אל החרעה היא המהירות‪ .‬ואמרו‬
‫המיתון שאחריתו השגה‪ .‬עוב מהמהירות שאחריתו חסרון‪ .‬וכן אמרו המתן ותנצל• מהד‬
‫ותכשל‪ .‬וסו׳׳ס תתחרע למה לא הייתה עצל‪:‬‬
‫הוו זהירים לעשות כל תפציכס‪ .‬במיתון רב‪ .‬ולא תהיו בהולים כמוצא שלל רב‪.‬‬
‫כמאז״ל מתון מתון ד׳ מאות זוזי שוה‪ .‬כך יאה ונאה יפה ונאוה‪ .‬והן בענייני‬
‫האדם הן בעבודת הבורא אשריצוה‪ .‬ואפי׳ בעשיית המצוה צריך להתיישב מאד בעשייתה‪.‬‬
‫לעשות אותה‪ .‬כתיקונה וכמצותה‪ .‬ודורשי רשומות רמזו‪ .‬ואן ברגלים תועא לכו תזו‪.‬‬
‫מי שהוא מהיר‪ .‬חפי׳ בדברים שרגיל בהם ואינו זהיר‪ .‬הוא חועא‪ .‬מכ״ש בדברים‬
‫שאינו רגיל בהם‪ .‬שצריך להמתין עליהם‪ .‬לבלתי יחעא‪ .‬ויבא לידי חרשה‪ .‬כי כן‬
‫אמדו הזורע המהירות יקצור התרעה‪ .‬וביותר צריך ליזהר קודם עשיית המצוה והתו׳‬
‫והתפילה‪ .‬להתיישב מה הוא עושה ולמי הוא עושה הפעולה‪:‬‬
‫־‬
‫יםורין‪.‬‬
‫י } ‪ /‬אם באו יסורין עליכם‪ .‬גילו ושש לבכם‪ .‬שהם כפרת עונותיכם‪ .‬כי את אשר‬
‫״ * יאהב ה׳ יוכיח‪ .‬והיית אך שמח‪ .‬שאין לך דבר שממרק העין כחולי העניות‬
‫והיסורין‬
‫צו‬
‫ימיין‬
‫עז‬
‫לצו‬
‫והיסורין‪ .‬והס מזכין לארס ומקילין מעליו עונש עולי ב לאתר מותו ועונותיו אין‬
‫נזכרק‪ .‬ורחמיו ית׳ עליו מתעוררין‪ .‬דאין אדם נידון בשתי מיתות ובב׳ עולמות‪ .‬מל‬
‫התעאות והאשמות‪ .‬ולזה נתרצו האבות והבחיר שבהם‪ .‬ברר את חלקו‪ .‬עולם הגמול‬
‫האמיתי‪ .‬וחלק כבוד לעשו הבכור איש עתי‪ .‬שיעול חלק בכורתו‪ .‬בעוה׳יז עובד אדמתו‪.‬‬
‫ישבע לחם להנאות הגוף להבראתו‪ .‬ותמיד כל ארא יהיה דואג על חעאתו‪ .‬יתמרמר‬
‫בבכיתו‪ .‬ויזכור תמיד הבורא אין זולתו‪ .‬ויבקש מתילתו‪ .‬וכמאמ׳ הח׳ אס תעלה‬
‫חלודה על הלב בקיצור עבודתו‪ .‬ית' ויראתו‪ .‬מפני מתשבות זרות אשר עלו על‬
‫דעתו‪ .‬רחוץ ילכויש אותם יפה עד אשר תנקה אותו‪ .‬כלועש הברזל משתרותו‪:‬‬
‫קטיגורייא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בני‪ ,‬הוו נשמרים‪ .‬שלא תהיו קעיגוריס‪ .‬על שום א מיש אנשים ונשים ישישים‬
‫זנעדם‪ .‬כי הוא עין פלילי מן החמורים‪ .‬ובפרע אם יהיו דכריו על כללות‬
‫יש תברים‪ .‬עוט ישא ואין תרופה למכתו הצרי אין בגלעד ואין מי יחבוש מזורים‪.‬‬
‫והכי אמר קרא אל תלשן עבד אל אדוניו‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬מ ר אביו יקלל ושמו ייזלל‪.‬‬
‫ופי בפ״ח דפסחיס‪ .‬שלא ילמד קנדגורייא על יש׳ אפי׳ המר רשעים ודעותם זחים‪.‬‬
‫וראיה ישעיהו שנתפס על שהלשינם‪ .‬אעפ״י שתעאו בכל מניינם‪ .‬ואיתא במדרש‬
‫דהשליש שנענש• שאמר‪ .‬בלב תמרמר‪ .‬הנה ה׳ עושה ארובות בשמים‪ .‬היהיה כדבר‬
‫הזה כך אמד‪ .‬כמין תומר‪ .‬ודאי ה׳ יכול לעשות‪ .‬אך הדור הזה כדור המבול‪ .‬שראוי‬
‫היה שיעשה בשמים אדמת‪ .‬יזורמו מים עבות‪ .‬כמו התם‪-.‬דכתי׳ וארובות השמים‬
‫נפתחו‪ .‬ואיך אפשר‪ .‬שלדור רע כזה ואינו ישר‪ .‬יהיה נעשה נס גדול כזה‪ .‬ואתה‬
‫תחזה‪ .‬העל זה‪ .‬אלישע השיבו‪ .‬בעוב לבבו‪ .‬דלפי שלמד הוא קעיגורייא על יש׳‬
‫מם קרובו‪ .‬יראה ולא יאכל ולא יהנה מעובו‪ .‬כ״ש מפי הת׳ הא׳ הלי שראה במדרש‬
‫כ ׳י בארץ המערב‪ .‬נ^כ חרידיס‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫תמימות‪.‬‬
‫בני‪ ,‬רתומאי מאד מאד תמיד כל ימות‪ .‬תהיו כשלימות‪ .‬והלכו בכל עניינכם‬
‫בתמימות‪ .‬ובפרע בדרכי ה׳ בורא עולמות‪ .‬רקיעים ואדמות‪ .‬דכתי׳ תמים‬
‫תהיה עם ה׳ ^היך‪ .‬ותטו במעשה הי״ת כשור לחרישה וכחמור למשא בלי שום‬
‫תתבזלות ומרמות‪ .‬ובלי שום פניות וערמות‪ .‬ובלי שום המצאות וחכמות‪ .‬וע״ז אמר‬
‫השלם כשלימות‪ .‬בכל התכמות‪ .‬אל תתכם הרבה למה תשומם ויפלו עליך קול פחדים‬
‫ואימות‪ .‬ומגדר התמימות‪ .‬שלא להתתכס ולשנות שום מנהג אשר הוא משנים קדמונים‪.‬‬
‫מימות‪ .‬כי מנהג יש׳ תו׳ ממד׳בר קדמ׳ות‪ .‬אף אס הוא דבר תמוה תהיו מקיימים‬
‫אותו כולכם מתאימות‪ .‬וע׳׳ז אמר ואל תשיש תו׳ אמך‪ .‬עשו י תעשו בששון‪ .‬גס נאמר‬
‫צאי לך בעקבי הצאן‪ .‬ואמרו מנהג עוקר הלכה‪ .‬סדורה וערוכה‪ .‬והביעו וראו מיש‬
‫בהוריות די״ב שהי״ל בימי הקדמונים‪ .‬מנהגים תמוהים זמ״ז משונים ואעפ״׳כ חששו‬
‫להם הראשונים‪ .‬ואמרו תכמי המוסר כי זה סי׳ התחלת אפיקורסות ומינות‪ .‬הוא המשנה‬
‫מנהגי יש הישנות‪ .‬וכל המשנה ידו על התחתונות‪ .‬ופוק חזי אבות העולם‪ .‬ובפרש‬
‫בחיר שבכולם‪ .‬אשר תזה במעלות הסולם‪ .‬לא נשתבח אלא במרה זו שנא׳ ויעקב‬
‫‪,‬‬
‫כ‬
‫איש‬
‫צו‬
‫תמימות‬
‫לצו‬
‫איש תם‪ .‬והגדד האמיתי לעבודת הבודא ית׳ ‪ k‬בדוך גדול דעה‪ .‬היא השפלות‬
‫והכטעה‪ .‬על כל‪ -‬הטובה אשד גמלהו מעת יצידתו‪ .‬בבטן יולדתו‪ .‬עד עת יציאתו‪.‬‬
‫מהעוהיז להלוך למקום תחטתו‪ .‬והכל עשה עמו‪ .‬בלי שוס טובת הנאה אשד קדמו‪.‬‬
‫דק הכל בגודל חסדו כי דב הוא‪ .‬לכן יתייב השכל שיהיה נכנע לפניו‪ .‬בכל ענייניו‪.‬‬
‫וידון לעבודתו ולמצותו‪.‬בכל עת ובכל שעה‪ .‬כעבד לפני דבו‪ .‬וחמיד יום יום יוסיף‬
‫עטה והכנעה‪ .‬וכל אשד יוסיף לו הי״ת טובה מהבלי הזמן‪ .‬יתד על שאד חבידיו‪.‬‬
‫יודה יודה יותר בהכנעה בכל עת וזמן‪ .‬כי ‪ to‬אב הרחמן‪ to .‬הנאמן‪ .‬וירע באיבריו‬
‫וכחותיו‪ .‬לפרוע מעט מן המועט מחובותיו‪ .‬ולא יאמר כחי עשה לו התיל הזה ביום‬
‫ההוא אבדו עשתונותיו‪ .‬כי הכל גזור מלפניו‪ .‬מה רבו מעשיך ה׳ והלכה בדרכיו לשמור‬
‫עצותיו•‪ .‬חקותיו ותורותיו‪ .‬בתום ויושר תמיד תמים היה בדורותיו‪ .‬ותמיד לילו ויומו‪.‬‬
‫יזכור טובתי אשר הוא עושה עמו‪ .‬בסתר ובגלוי ואק דבר נסתר מחמתו‪ .‬יבשמתה‬
‫וטוב לבב ירון לעבודתו‪ .‬ויתחנן לו תמיד לרציתו‪ .‬ולבקש מחילה על תטאתו‪ .‬וישיב‬
‫אל לבו אשר העוה ואשר הכעיס ברוע מעללו‪ .‬נגד הטובות הרמות והנשגבות אשר‬
‫עשה לו‪ .‬כל ימי חייתו‪ .‬והוא מורד בו ית׳ ובטובתו‪ .‬ויתן אל י לב האדם ויכיר קטנותו‪.‬‬
‫ומה היא מעלתו ופחיתותו‪ .‬וגודל כבוד בוראו יוצר נשמתו‪ .‬ועוצם גבורתו‪ .‬וירבה‬
‫בכניעתו ושפלותו‪ .‬׳ויודה על כל הבא עליו כי הוא לעונתו‪ .‬כמי שהיה עושה גתום‬
‫איש גם זו על כל הקורות המוצאות אותו‪ .‬ואז״ל כי א׳ לחסיד מפורסם מוכה ברגלו‪.‬‬
‫ואמ״ל אט חס עליך‪ .‬על המכה אשר ברגליך‪ .‬השיבו החסיד אני מהזיק טוב לבוראי‬
‫וקוני‪ .‬שלא נתנה בעיני‪ .‬ע׳׳כ‪:‬‬
‫התבודדות‪.‬‬
‫בני בני‪ .‬מי שרצונו לקבל עומ׳׳ש תמיד לא ישכב ויהיה נרדם‪ .‬ותמיד יהיה נבדל‬
‫מבני אדם‪ .‬ואמרו אין רפואה מהחנינה‪ .‬ככל עת ועונה‪ .‬יאק מטמין המטמון החכמה‪.‬‬
‫לנער דעת ומזימה‪ .‬ואין ממון כממון הדעת‪ .‬בתום׳ מדובה בלי מגרעת‪ .‬ואין רע‬
‫כרע הטפשות‪ .‬כי אין לו התיחסות‪ .‬כלל בכל עת וזמן‪ .‬ואין יחס כיחוס הנאמן‪ .‬ואין‬
‫מנוחה כעזבון התאוה‪ .‬כאשר איוה‪ .‬ואין מעשה מעולה ממתשבה זכה‪ .‬לא יערכנה‬
‫פטדת דיש ולבונה זכה‪ .‬ואין צדקה גדולה מאהבת היסורין‪ .‬כי העונות מתמרקין‬
‫וחתכפרין‪.‬י\אין חטאת גדולה מהתאוה‪ .‬כי היא שורש פורה ראש ולענה למדת הגאיה‪.‬‬
‫ואין תולי יותר מהראיה‪ .‬לאי יתנוהו השב רוחו מאין פוגה‪ .‬אשר הוגה‪ .‬ואין עבודה‬
‫זכה וטהורה יותר מאהבה‪ .‬ואין פרישות עובה‪ .‬יותר •מההפקה‪ .‬ולא שמירה חזקה‪.‬‬
‫‪.‬יותר מהשתיקה‪ .‬ואין עניות גדולה יותר מהחמרה‪ .‬ואין חיים עריביס בלי מרה‪ .‬יותר‬
‫מהשחח בחלקו מכל כלי חמדה‪ .‬ואמרו הבושת‪ .‬סיבה היא לכל יושר‪ .‬ואמרו ט הולט‬
‫דדך טעו בדרכם‪ .‬בדרך הילוכם‪ .‬ראו לפרוש א׳ במגדל אמדו לו באהיר‪ .‬הורנו דרך‬
‫זו נלך בה‪ .‬והראה להם בידו לשמים‪ .‬אמ״ל ואיך נעלה השמים‪ .‬אמ״ל הכינו צידה‬
‫לפני דרטכס‪ .‬ולפי שיעוד עמידחכם‪ .‬בעוה״ז הזמינו עצמיכם לעוהיב‪ .‬עאכ׳יו עובה‪.‬‬
‫וראו לבתור יפה תואר עם יפה עיניס‪ .‬ובשרו כחוש מנה אחת אפים‪ .‬שאלוהו על‬
‫מה כחש בשרו‪ .‬וכך השיב• במאמרו‪ .‬טעמתי זה העולם כל עת ועונה‪ .‬ומצאתיו מר‬
‫כלענה‪ .‬וזהבו וכספי כאבניו‪ .‬והבל המה כל ענייניו‪ .‬ואני מביט לשמי מדומות ורואה‬
‫אנשים‬
‫התבודדות‬
‫צו‬
‫עח‬
‫לצי‬
‫אגשים יולינום לג״ע ויושיבום במעלות דמות‪ .‬ואחדים לגהינס לתחתית אדמות‪ .‬דראהי‬
‫מאש השולף הבצןד והעצמות‪ .‬יכפלו עלי אימות‪ .‬פן אפיה בגחלת האשמות‪ .‬אשד‬
‫עשיתי כל ימות‪ .‬ה* יקבל‪ .‬תשובת השכים כשלימות‪ .‬כי״ר‪ .‬צידה לדרך ע״ש‪:‬‬
‫אפקירותא‪.‬‬
‫ב ‪ 2‬י ‪ .‬ח ז ק ו ויאמץ לבבכם אל תאמרו דבריכם לכסילים‪ .‬ט תהיו בעיניהם להולליס‪.‬‬
‫ושחתם דבריכם הנעימים כמו הנותן פנינים‪ .‬באפי התדרים אשר הם מפוגלים‪".‬‬
‫ואתם גם אתם תהיו כאחד הנבלים‪ .‬מפי יונקים ועוללים‪ .‬שמעו מוסד אב אל יע‬
‫לבכם לדבר דע להתעולל ברשע את אישים‪ .‬פועלי און אל תהיו‪ .‬וחדלו לכם מן‬
‫האדם אשד נשמה באפו‪ .‬כי כמעע קע עולה כיס קצפו וזעפו‪ .‬ואל תדורו בשכונתם‪.‬‬
‫ואל תלכו בדרך אתם‪ .‬ואל תתחברו עמהם כלל ועיקר‪ .‬כי בחטדתם נרפא להם‬
‫שהזולל נתיקד‪ .‬והיקר נחקר ונעקד‪ .‬אפי אחד המבחן והמחקר‪ .‬ובפרע באחרית‬‫הזמן‪ .‬אשר הואבלתי נאמן‪ .‬ורשתו עמן‪ .‬וחדשים מקרוב באו אשד נלכדו ונתקהו‪.‬‬
‫ברשות היצר ומתו ה ' דחקו‪ .‬ולבס לא נכון לפניהם והרשע הצדיקו‪ .‬ודעה זו חולה‬
‫• כי גברו גם עתקו‪ .‬ודבריהם דברי היתולים לפיהם מתקו‪ .‬ונמשכים אחריהם בדברי‬
‫‪ .‬ריצויים ופיתויים ברצי כסף ויחזיקו‪ .‬בכנף איש יהודי עד אשד הבאישו גמקו‪ .‬נא‬
‫בני בבקשה מלפניכם אל תביישוני ליוצא ולבא‪ .‬בזה ובבא‪ .‬בין כה וכה‪ .‬לא עובה‬
‫השמועה‪ .‬מתברתם ט פגיעתם רעה‪ .‬וטובה היא המניעה‪ .‬אפי׳ מהדרך אשר דרכו‬
‫• בה ושימע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה‪ .‬כי חברתם שמרה רצ׳׳ח הגוף והנשמה‬
‫וגם עד זקנה‪ .‬והם שורש פורה ריש ולענה‪ .‬ומשתיתיס האמונה‪ .‬ומוטב לאדם‬‫•שיפגעו־ ארי ודוב שכול מאשר יפגע בקטני אמנה‪ .‬וכמ״ש דוב שכול באיש ואל כסיל‬
‫באולתו‪ .‬שזה ממית הגוף ועולה נשמתו‪ .‬לפני ‪1‬יהי ישועתו‪ .‬וזה מאבד חייתו‪ .‬מעוה״ב‬
‫ומטרידו ממתיצתו‪ .‬ולכן חמר והזהיר שלמה בחכמתו‪ .‬בני אם יפתוך חטאים אל תאבה‪.‬‬
‫ר״ל שלא תכנס עמהס בשום טעטת וקושיות‪ .‬ובאמת הבטן עשו להם דחיות‪ .‬ואמרו‬
‫להם אין לנו עסק ואין אנו רוצים לשמוע דברי פיוח‪ .‬יהיו מה שיהיו אפי׳ חיו יהיו‬
‫רצוייות‪ ,‬כי תתילת דבריהם צוף עד אשד ישיגו האדם לפניהם וסופו דע ומד אוי‬
‫להם ולגפשם בה בנח‪ .‬ולא פחדו‪ .‬וגורמים רעה לעצמם ואבותם‪ .‬ולאשר בחברתם‬
‫• וסיעתם‪ .‬ואפי תראו אותם‪ .‬מניתיס תפילין‪ .‬לא מורידן ולא חעלין‪ .‬הללו נופלין‪.‬‬
‫ואפי׳ מתפללין‪ .‬שמ׳׳ע בכי׳׳ מי יודע אם מברכין או לעצמן מקללין‪ .‬ואף אם תראו‬
‫בהם‪ .‬איזה מצות עושים הם‪ .‬אפיי׳ה לא תתתברו עמהס‪ .‬ט כוונתם לגנוב דעת‬‫הבריות‪ .‬ומעשה אבותיהם בידיהם‪ .‬וכבוד אביהם עומד לניד פניהם‪ .‬שלא לכפור‬
‫ •בפרהסייא בה ‪:‬יהים‪ .‬ולבם לא נכון לפניהם‪ .‬ואף השלם בדעתו‪ .‬ושלימה משנתו‪.‬‬‫ועבודתו וחכמתו‪ .‬אם יחחבר לאנשי רשע‪ .‬ישחית הודו ותפארתו‪ .‬ורבים שתי וישכרו‬
‫ועזבו דרך המלך אחת דתו‪ .‬והתנדבו והשחיתו‪ .‬ואלו הם קשים מאשר לא למדו כלל‬
‫בתו משה נאמן ביתו‪ .‬ובפרט מהמון עמו וצאן מרעיתו‪ .‬בעוה׳׳ד תכף נתפתו‪ .‬וילכו‬
‫אתורנית איש איש אל עבודתו‪ .‬חזור חזור בני‪ .‬נא בני‪ .‬אל תשמעו ליצר ואל עצתו‪.‬‬
‫ ישמרו איש את בדתו‪ .‬ולא תראו‪ .‬פניכם לאיש אשד אלה לו גם אהבתו גם שנאתו‪.‬‬‫וכשם שהתחבדת הרשעים מאבדים ומשחיתים האמונה‪ b .‬א׳ אמת מלכנו ואפס‬
‫‪#‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זולתו‬
‫צו‬
‫אפקיתתא‬
‫לצו‬
‫זולתו‪ .‬כך התחברות הצדיקים ויראי ה׳ מתויקים האמונה בדעת ובתבונה ימאמיטס‬
‫במאמרו ככל תקותיו ומשפעיו וצדיק באמונתו‪ .‬כי תלמדו אתם ממעשיהם העזביס‬
‫כמ׳׳ש הולך את חכמים יתנם ותרב גדולתו‪ .‬וכמ״ש זיל ועבדתם את ה ‪1‬יהיכם את‬
‫לרבות ת״ת לעשות להם כל הדכרים הצריכים‪ .‬ומד״ק למדו ששימושה גדול מלימודה‪.‬‬
‫כי עי׳יז יזכה לכתר תו׳ לשומרה ולעבדה‪ .‬דכתי׳ •ויקס וילך אחרי אליהו וישרתהו‪.‬‬
‫ולא כתב וילמדהו‪ .‬וכתי׳אשר יצק מים ע׳׳י אליהו‪ .‬ואמרו במס׳ כתובות‪ .‬כל המלאכות‬
‫שהעבד עושה לרבו‪ .‬תלמיד עושה לרכו‪ .‬וכ״ז הוא אשד ישרתהו לרבו‪ .‬יהיה בטוב‬
‫לבבו‪ .‬ויוסיף אהבה אשר אהבו‪ .‬ולידבק בו‪ .‬כדי ללמוד ממעשיו‪ .‬לתקן כל ענייניו‬
‫וכל תפציו‪ .‬ויאמרו עליז אשריו ואשרי אנשיו‪ .‬ומכלל אהבת הת״ת ישתדל האדם‬
‫שיקת בתו לנשיו‪ .‬ובתי יתן לתיח לשלשל יוצאי תלציו‪ .‬ולאכול ולשתות עמהם‪ .‬ולעשות‬
‫פרקמנדא בממוניהם‪ .‬להרוית להם‪ .‬ולהתתבר עמהם בכל חיני תברותיהם‪ .‬והוי‬
‫מתאבק בעפר רגליהם‪ .‬והוי שותה בצמא את דבריהם‪ .‬וליראה מפניהם‪ .‬שנא׳ את‬
‫ה׳ גיהיך תירא‪ .‬ודרשי בפיק דקידושין לרבות ח״ח‪ .‬וכל ראתרבי מאת דאורייתא‬
‫הוא כדהוכיחו הרמב״ן והרשב״ץ רל עיע‪ .‬והאהבה היא שצריך האדם לאהוב לת״ת‬
‫ולתלמידיהם‪ .‬כמו אהבת האבות לבניהם‪ .‬ויוחר מהם‪ .‬וזה לי כווגח דבריהם‪ .‬כל מי‬
‫שאינו בוכה על מיתת הצדיקים לסוף הם בוכים על בניהם‪ .‬ואמרו בפ׳יב רשבת מאן‬
‫דרחים רבנן וכו׳ ופרש״י ואהבתו להם‪ .‬כאב על בן עיש‪ .‬ואמרו ככתובות פ׳ הנושא‬
‫על יהישפע מלך יהודה כשהיה רואה ת׳ח הי‪ :‬עומד מכסאו לעיניהם‪ .‬ומחבקו‬
‫ומנשקו וכתיר בראשיהם‪ .‬וכן אמרו בילקוע מלכים סי׳ רכ״ד על אליהו ז״ל כשהיה‬
‫רואה ב״א צדיקים היה מגפפן ומחבקן ומנשקן‪ .‬ומ׳יע היא לקיים דתו‪ .‬לקום מלא‬
‫קומתו‪ .‬מפני חכם אשר בא לקראתו‪ .‬בתוך ר׳ אמות לעומחי‪ .‬אעפ״י שאינו זקן‪ .‬שנא׳‬
‫והדרת פני זקן‪ .‬וקבלו רז־׳ל דפי׳ זקן‪ .‬היינו תכם‪ .‬והוא לשון נועדיקון זק״ן זה קנה‬
‫חכמה‪ .‬ופי׳ ז״ל דההידור היינו בדברים‪ .‬לדבר לו דדך כבוד ואדנות בשפה ברורה‬
‫ובנעימה‪ .‬ולכיף ראש לפניו ביראה ואהבה וענוה ותומה‪ .‬וזה יביאהו להרויח ללמוד‬
‫מדרכיו מצות ה׳ בדה כחמה‪ .‬כי האדם ישתדל תמיד לקנות אתים וריעים‪ .‬ממבתר‬
‫העם הידועים‪ .‬בתכמה ומוסר‪ .‬כדי שהם יורוהו דרך הישר‪ .‬וכמאמר הת׳‪ .‬הוה יישב‬
‫לפני התכמים‪ .‬לילות כימים‪ .‬שאם תדע ישבחוך‪ .‬ואם תסבל ילמדוך‪ .‬ואם יודיעו לך‬
‫שאין אתה יודע הם יועילוך‪ .‬ואה״ת דורש התכמה‪ .‬בלתי מום תמימה‪ .‬הוא אשד‬
‫ישכון עמה‪ .‬כי כל זר ובעלי מרמה‪ .‬לא יוכל להתעלס עמה‪ .‬וכן אמר ריעות הראשונים‪.‬‬
‫ברבות העיתים והזמנים‪ .‬קבלו המעלה‪ .‬כי החכמה ממקימה גולה ומעולעלה‪ .‬ולעת‬
‫זקנתה הולידה את פ׳לג עם בית מש׳רד היא אחותו הגדולה‪ .‬ואמר עוד במתק‬
‫מיליו‪ .‬איני דורש התכמה לתקוה שאגיע אל תכליתה‪ .‬רק אדרוש אותה לבל אהיה‬
‫סכל‪ .‬כי גוף בלי חכמה ומוסר‪ .‬כבית בלי יסיר וכתומה בלי מבצר‪ .‬ואין מועיל בעוה׳׳ז‬
‫כתכמה‪ .‬אשר היא כתומה גשגכה ורמה‪ .‬כי אם תבקש להשיג בת כבוד תשיגט עמה‪.‬‬
‫ואס תבקש מנוחה עאכ״ו‪ .‬ובמקום המשתה והשחוק לא תשכון התכמה‪ .‬אבל היא‬
‫‪,‬‬
‫גרושה משם אורתא ויממא‪:‬‬
‫לצו‬
‫בטהון‬
‫עט‬
‫בטחון‪.‬‬
‫בגי‪ ,‬בעתו כה' עדי עד‪ .‬וקרסולכם לא תמעד‪ .‬ועיקר הבטחין שיבסת האדם בשי״׳ת‬
‫יהיה בעתון גמודל זכור ישמור‪ .‬דש בז'תועלת לתו ולעולם הקרן הוא שמור‪.‬‬
‫ומנותת הנפש ישמתת הגוף החלוגמור‪ .‬כי הבזעח בזולתה יסיר ממנו השגחתו‪ .‬דתנהי‬
‫למקרים‪ .‬והיה לאכול מצות ומרורים‪ .‬ומצאוהו צרות רבות ורעות‪ .‬מכמה מאורעות‪.‬‬
‫ויניחהו ביד מי שבעת גו‪ .‬שונאו אז אהבו‪ .‬ואם יבעת בתכמתז‪ .‬כמעש שיטי מזג‬
‫תגלה רעתו‪ .‬שיצא מדעתו‪ .‬בשנותו את עעמז לפי שטותו‪ .‬ואס בטוח הוא בגבורתו‪.‬‬
‫ברגע יחלה ויחלש ויתתו אותו מגבורתו‪ .‬ובגרעין חרדל שיבא לו באחת מרגליו‬
‫תרד ידיתי‪ .‬ישב בדד רדום‪ .‬ולא קס ולא זע ממקומו ויאמר הלעיטני נא מן האדום‪.‬‬
‫ואם יבעת בעושרו עשה יעשה לו כנפיס‪ .‬כנשר יעוף בשמים‪ .‬ילפעמיס שמזר לרעתו‪.‬‬
‫עפ״י מדתו‪ .‬אבל הבוטח בא׳ ואק זולתו אשר במאמרו‪ .‬לא יפתד‪ .‬מכל פתר‪ .‬ולא‬
‫ידאג לשום דכרתוץ מדברו‪ .‬ולא יעבוד את זולתו‪ .‬ולא יקוה בלעה ולא ייתל בלתו‪.‬‬
‫ולא יתטף ליציר כמותו‪ .‬ולא יסכים עםכיא אף כי הם סיעתו ותברתז‪ .‬בלתי עבודת‬
‫‪ to‬הבורא ולתורתו‪ .‬ולא יפחירהו פתדם‪ .‬כי הם בשר ודם‪ .‬ולא יבהילוהו תלומותם‪.‬‬
‫ולא יר‪:‬ב ממתלקותס‪ .‬ואם יוכיחם לא יירא מחרפת אטש ומגדופותם‪ .‬ואם יכלימם‬
‫לא יביש מהם ותהי‪ .‬עוטתם על עצמותם‪ .‬ולא ייפה להם שקרטתם ויאמר להם‬
‫האמת אתם‪ .‬והבוטח השלם יביאהו בטתוט‪ .‬לפנות לבו מהבלי העולם ומכל קנייט‪.‬‬
‫ומתהלוכיו ותהפוכותיו וייתר לבו זולת בגדולותיו וניראזתיז‪ .‬בתי׳ ועבודה עמקו‬
‫מחשבותיו‪ .‬מה גדלו מעשיך ה ‪ /‬והכטחון שא יהיה חזק‪ .‬כמראה הבזק‪ .‬כי‬
‫כאשר יראה שהוא ית׳ מכין ערף לעופות‪ .‬הדורסות והעורכות ואשר הס מעופפות‪.‬‬
‫והם‪ .‬יוצאים מקנס רעבים גם צמאים בבוהר בבוקר‪ .‬ולעת ערב תוזריס 'למהומם‬
‫לבקר‪ .‬שבעים ועובי לב‪ .‬כך יעשה לכס ואכלו •את חלב‪ .‬והבטתון הוא משורשי הצלתה‪.‬‬
‫ונסו יגון ואנחה‪ .‬ואין הצלחה‪ .‬משורשי ההבטתה‪ .‬אך הטטת באמת‪ .‬ירע‪ .‬כי ה^הים‬
‫היא יעשה הכל על נכון ועל האמת‪ .‬ואה׳יח אל תקוה ותבטח כ״א בבוראך‪ .‬ואל תירא‬
‫משוס נמצא כי הוא מתטיאך‪ .‬כי הבעתון משורשי האמונה‪ .‬אך ישמר האיש מהפעילה‬
‫המגונה‪ .‬כי מה יועיל הצרי לגלעד הטוב למנה‪ .‬כהלקתז את סם הממית מיתה משונה‪.‬‬
‫ואהי׳ח ההשתדלות עם הבעתון ^ ס תלק אדם‪ .‬והבורא משלם גמול לכל אדם‪.‬‬
‫כפי אמונתו בו‪ .‬ומעשיו הישרים באורח נתיבו‪ .‬וכפי דרכי ב״א מה יופיו ומה עובו‪.‬‬
‫ואמרו לחי מה הוא גדר האמונה‪ .‬אמר להם הבעתון בדעת נכונה‪ ^ b .‬קדם מעונה‪.‬‬
‫ורצות בגזירותיז והמסר אליו כל עת ועוגה‪ ,‬ואמר הבעתת הצדיק מתנה קרובה‪.‬‬
‫והוא הוא חצי נתמה טובה‪ .‬הט ושמע דברי תכמיס ותידותס‪ .‬ומתק אמירזתס‪ .‬ומעם‬
‫מידותס‪ .‬חכם א עבר על אדם א׳‪ .‬אמיל היאך חריצותך לעולם‪ .‬אמר אט מ ד ף‬
‫אתריו‪ .‬אמ״ל השגת ממנו דבר‪ .‬אמ״ל לא דבר ולא'חצי דבר‪ .‬כיא׳ מעט מזער‪.‬‬
‫ברוב טורח וצער‪ .‬אמיל אם לא השגת מהעזה־ז שאתה רודף אחריו כ״א מעש מזער‪.‬‬
‫מה תשיג מהעולם האתר שאינך רודף אתריו‪ .‬ואה״ת‪.‬מי מב״א דאגתו ארוכה‪ .‬מי‬
‫שאיט בעות בטרפו המזמין לו כוראו לעת מצוא והשעה צריכה‪ .‬ועוד שאלו לת׳ מי‬
‫מב״א ארוכה דאגתו‪ .‬ואמר הדואג אשר לא ע ו ם יגונו וערבה שמתתו‪ .‬והיגע אשר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במחץ‬
‫לצו‬
‫לא תהיה לו מנוחתו‪ .‬והמגביר זלות התדצות על יתר ההסתפקות במתייתו‪ .‬והמבקש‬
‫יותר מכרי סיפוקו בפרנסתו‪ .‬והחומר כ״א"במה שחנן אותס יוצר נשמתי‪:‬‬
‫• ‪ . -‬כתב יד‪ .‬וקשר בוגדים‪,‬‬
‫ב נ י הוו זהירים'־מאלה הדברים‪ .‬ע ם מי תשבו ועם מי תשיבו אמרים‪ .‬ולמי ‪ w‬ו‬
‫" מגלים מ ‪ £‬ת ו ד ס ‪ ' .‬ועם מי ועל מי תתתמו בידכם במגילות• וספרים‪ .‬אם כנים‬
‫הדיברים‪ .‬ואם יש נ ה ם תערובת' שקרים‪ .‬ועם מי ומי תהיו ־ מתחברים‪ .‬וכתרו ‪-‬לכס‬
‫אנשים חשובים וכשרים‪.‬־העוטכ‪ 1‬למעשיהם הישרים‪ .‬והמה חכמים מתוכמים‪-‬ולהס‬
‫תיהיותכידם‪ .‬ואף אס• תהיו י לבוז ונתפריס‪ .‬ויגרשו •אתכם פעמים שלש קחו • ע מ כ ם‬
‫דברים‪'.‬ודברי מוסרים‪ .‬ומכבודכם <הודכס לא• תהיו נאסרים‪ •.‬וזה• יהיה• לכם‪-‬לכבוד‬
‫והדרי הדריסל לפכי יוצר אורים‪ .‬ולפני כל הנבראים י והיצורים‪ .‬המה ע ד ת התמימים‬
‫והישרים‪ .‬בלבותם ו ה נ ב ת ד ם ‪ .‬יואל ״תהיו נכנסים• לתוך• דברי תבירים‪ .‬בעוד שהם‬
‫מדבריים‪ .‬ולא תשיצו אמרים‪ .‬ערם תבינו ותדעו אופן הדברים‪ -.‬אם'קלים הם ואם‬
‫תמוליצו ואם אמתיים או שקרים‪ .‬לא תהיו מ ב ד ם ‪ .‬לפניי גדולים לח תעמדו אפי׳‬
‫ב מ צ נ מ ל ח ב י ד ס ־ ה ט ו א ז ט כ ם ישמעו דברי חכמים הנאמריסז מפי סופרים‪ .‬ומפי ספרים׳‬
‫והזהרו* אזהרה אחר אזהרה'והוו זהירים‪ .‬באלו הדברים הנאמרים‪ .‬כי כל פ ר ע ‪ -‬מ ס ת ע ף‬
‫לכמה סטפי^ש כולם א מ ו ד ם ‪ .‬וכל אתת מהנה יוצאים ממנה כמה־ תקלות‪ .‬לא יכילם‬
‫ספירים ומגילויתרכאשר "יבין המשכיל וישקול במשקל הזך• בחסידים ־יתירים‪ .‬וכאשר‬
‫תאחזי בדרך זו תלכו לא תפתרו ולא •תרהבי פני זקנים ונערים‪ .‬וכל ה ע ם מקצה‬
‫יעידון יגידון כולם אהובים כולם ברורים‪ .‬וחדלו לכם מעצת ההטטם כי בכל •בניינם‬
‫המה'סתו‪-‬רים‪ .‬ותקתזלכם ד ע ת זקרם הישדם‪ .‬כי סתירתם הייזבטן לכל־ ערן בכל‬
‫הדבד־ם‪ .‬ואם תאבו ושמעתם לקול מ ו ד ם ‪ .‬הרחק לו׳ תרתיקו מתבורת ב״א המתחברים‬
‫ט ״ ד ב ״העבירות איפס נגמרים‪ .‬אלא בשרם וכיש אס ה ס ב ו ע ד ס ‪ -‬ו א ם תשבו‬
‫בבתיכם מ ה ם תהיו ׳רצולים ונשמדם‪ .‬אך לעבדי ה׳ הצדיקים התמימים והישרים‪ .‬אתם‬
‫מותרים‪ .‬להיותכם ח ב י ד ם ‪ .‬להם מ ח ו ב ד ם ‪ .‬ללמוד ממעשיהם העובים המפוארים‪ .‬לא‬
‫תהיו א ת ד רבים לרעות‪ .‬כי ה ם שנואי המקום ב״ה ‪ h‬דעות‪ .‬ואזהרה שמענו שלא‬
‫׳להחזיק‪ .‬בדבר המרק‪ .‬דהייט ב ע ו ב ד עבירה‪ .‬ולא לעשות הברה‪ .‬ע ם המסכימים אל‬
‫העול י ומרמה בכל עניין‪ .‬כי קשר רשעים איט מןהמנק‪'.‬וכמו שנא לא •תאמרון• קשר‬
‫לכל אשר‪ .‬יאמר ה ע ם הזה קשר‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪,‬‬
‫שנאת הרע‪.‬‬
‫ד ע ו כי ‪ to‬תמיד הוא שונא‪ .‬עשיר מכחש וזקן מזנה‪ .‬ואמש מתגאה• והוא דל‬
‫והלך ועני‪ .‬הרחק הרחיקו מ פ ר ה ם ולבכם לדרכיהם אל יהיה פונה‪ ,‬ולא תקרבו‬
‫י‬
‫לאנשים אוילים וכסילים‪ .‬כי המחובר להם בכל אופן לא יהיה וצא יקרא שלם‪.‬״ תהיו‬
‫סניפים לגמלים‪ .‬ולא תהיו ראשים ל ב י ע ד ם אשר כרמים מחבלים‪ .‬ט י ט א ץ אתכם‬
‫לכישתיולהכלים‪ .‬ותברתכם תהיה תברת"הדעתנים המשכילים‪ .‬תכמים ונבוטם‪ .‬ותבתרו‬
‫עצת הזקנים‪ .‬שהיא יסוד ועיקר לכל הבנייטם‪ .‬ולא תעשו כלל מעצת ה נ ע ד ס ‪ .‬כי‬
‫רגליהם לרע ירוצו לנתון להדס־ ולאבד העיקרים‪ .‬וע״זאמר שהע״ההולך •אתתכמים‬
‫יתכס‬
‫שנאת הרע‬
‫'צו‬
‫פ‬
‫לצו‬
‫יחכם‪ .‬ונו׳ ופתי יערים‪ ,‬ודימו זה לאדם הנכנם לחנותו של נשם אף שאינו לוקח‬
‫משם‪ .‬שום דבר מכל מיר בשמים‪ .‬עכ״פ קולס הוא ‪ p‬הריח עוב‪ .‬נרדים ‪.‬עם‪.‬כפרים‪,‬‬
‫וקערת סמים‪ .‬והדבר בהופכו שלא להתתנר ע ם מי שאינו הולך בדרך תמים‪..‬ואינו‬
‫ירא ה' כל הימים‪ .‬כי זה הוא דומה לנכנס לתנות בורסקי‪ .‬שעכ״פ קולש ריח ר ע‬
‫ו״וצא משם מלוכלך אין נקי‪ .‬ועל הכל התעערו במרת ה ע ט ה ‪ .‬כי •<טאי‪.‬מדה שאין‬
‫למעלה הימנה לישדם נאוה‪ .‬ולא מינה ולא מקצתה יאפי׳• הקצה האחרון ממרת *הגאוה‬
‫צא תאמרו לה כמו זב ומצורע ואשה דוה‪:‬‬
‫אכזריות‪ .‬והחמלה‪.‬‬
‫‪ 2‬נ י הוו זהירים בתמלה ותנינה אפי׳ בדברים ולא תהיו אכזרים‪ .‬כי אמה'ח בנועם‬
‫הדברים‪ .‬כל אכזר יע;ישהו הבנרא ע״י אכזר גדול ממנו‪ .‬אם לא בעולם‬
‫הזה בעולם שאחרי המות כי גדול עונו‪ .‬כי האכזריות‪ .‬היא ממרת הפתיות‪ .‬כי יתשוב‬
‫הסכל לו לביו נתנה הארץ‪ .‬וכל באי עולם כלה יהיו גרש יגרש‪ .‬וילכק לאבדון‬
‫ו ל ת ק ‪ .‬ואה״ח היה לדל עוזר‪ .‬כי לא ת ד ע מה ילד יום והגלגל חוזר• כי אם תהיה‬
‫איך ז׳ר‪ .‬הלא יתהפך יתהפך לן הזמן לאכזר‪ .‬ותהיה מוזר‪ .‬באק מעזר‪ .‬האי״ת יצילנו‬
‫מלבבות הקשות‪ .‬ומנפשות התלשזת‪ .‬ומעירם העצומות והלחשות‪ .‬ומאזנים התרשות‪ .‬כי‬
‫האכזריות היא ממדות הגלויות‪ .‬המגונות שצריך האדם להיישיר ממנו ולשרש ולחשש‬
‫הימנו‪ ,‬כל המדות המגונות‪ .‬ומכללם לגרש מורך הלב וחולשתו‪ .‬ט מ מ ט הכל‪ .‬ואם‬
‫דתקך יצרך‪ .‬להנקם מאויבך מבלי תתמזל עליז‪ .‬בעבור רוע מעלליו‪ .‬ורוב קלקוליו‪.‬‬
‫אין ר א י לך להנקם ממנו בשפתי חלקות ולשון רמיה‪ .‬ט אם ב ד רמה‪ .‬פ ט ם‬
‫‪#‬‬
‫בפנים ובזרוע נ ט ו י ה ‪:‬‬
‫הזהרו‬
‫כבוי זקן•‬
‫לכבד הזקנים‪ .‬הבאים בימים‪ .‬א ט ׳ אינם הנמים‪ .‬ולקום מפניהם מלא‬
‫קומה‪ .‬וכן מצוה להדרס ולאין אונים עצמה‪ .‬שנא׳ מ פ ר שיבה תקום והדרת‬
‫ופי התזס׳והסמ׳׳נ דתקוםנדרש לפכ״י ולאתריז‪ .‬דהייט כאלו׳ אמר מ פ ר שיבה תקום‬
‫תקום והדרת פני זקן יבין לאשורו‪ .‬ושיעור שיבה ע שנה‪ .‬ואמרו ב ג מ כל שיבה‬
‫במשמע א ט ׳ זקן אשמאי כהנה וכהנה‪ .‬ופי! הגאוטם ז״ל האשמאי היינו עכו״ם‪ .‬ואק‬
‫בו שום מעלות‪ .‬וראיה לדבר שאמרו על י מ ח נ ן דהזה קאים מקמי סבי דגויס‪ .‬וכן‬
‫פי רבי׳ אליעזר ממיץ דל• י ‪ £‬א י ‪ ,‬ה א ת ‪J‬״‪ i.‬ן ח ‪ 4‬עי׳ זה ואמרו דר י מפני ל ר ט‬
‫שלום‪ .‬הוא רעשה קימה‪ .‬ולא מ ד ״ ת התמימה‪ .‬יורשיי פי אשמאי ישראל רשע‪ .‬וגם‬
‫יפי׳ זה דחו ב ד רמה‪ .‬דהא כתי שאת פ ט רשע לא טוב ופי׳ אשמאי כ ר פ י ' ד י ת‬
‫דהיינו אדם בור שהוא נ ר ה מלשון והאדמה‪ .‬לא תשם דתרגום לא תבור‪. .‬יהדניל במצוה‬
‫זאת‪ ..‬חכה ליראת שמים בגיל ועליזות‪ .‬דנתי׳ מ פ ר שיבה‪ .‬וסמיך• ליה י ר א ת ‪.ynhn‬‬
‫ו ה ט איתא נ מ י ר וביריש' והביאו הריטנ״א פ י ק דקי׳ ע׳־כ מס׳ ח ד ר ם י ע י ש לתזות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫‪ .‬י מזוזה‪.‬‬
‫אם‬
‫חננכס קונכס‪ .‬ובתים תבנו לכם‪ .‬לא תשכחו את ה׳ ^היכס‪ .‬ותיךמו מלותה‬
‫כתיקונה‬
‫ןיץ‬
‫לצו‬
‫מזוזי?‬
‫‪,‬‬
‫כתיקוצה‪ .‬והזהרו לקבוע מזוזה בפתחי שעליכם‪ .‬דכתי׳ וכתבתם על מזוזות וכו ותהיו‬
‫נשמדים‪-‬מבית ומחון ולא תלכו בגיא צלמות‪ .‬ומתוך בתיכם ז־ז מו ת‪ .‬ובצאת האדם‬
‫מקרב ביתו‪..‬זנכניטתו‪ .‬ישים ירו על המזוזה‪ .‬בתשק נ מ ק ואהבה עזה‪ .‬ויזכור כי• הוא‬
‫ית בעל הבית ואדם ובלו ואשתו‪ .‬וכל אשר אתו‪ .‬הם אורתים אצלו‪ .‬וכל נכסיו שלו‪.‬‬
‫והוא השומר אמת לעולם בבית ובשדה וכל אשר יש לו‪ .‬ועי״כ נתשבת המזוזה כל‬
‫מם ח ם ‪ .‬לפני \ נורא ואיום‪ .‬כמצות ציצית ותפילין דלובשיס אותם ככל מם‪ .‬ובבוקר‬
‫‪.‬השכם בצאתו מביתו‪ .‬מעוטף בציציתו‪ .‬ומוכתר בתפילין יקר תפאכתו‪ .‬ומזוזה בפתת‬
‫ביתו‪ .‬היא קבועה‪ .‬הרי כאן מצוות •ד‪ .‬מלאכי• עליון המשרתים פני עליון ברקיעא‪.‬‬
‫כנגדן ילווהו ארבעה‪ .‬ו מ ד י י ק לפניו הבו יקר וגדלה ל ב ד ה דמלכא עילאה ‪h‬‬
‫ברוך גדול ד ע ה ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שבירת התאוה‪.‬‬
‫ב נ י ‪ ,‬הלא תדעו דהאדם לא נברא •בעולם‪ .‬רק לשבר הכת ה ר ע של ה ע ב ע בכל‬
‫העטינים טלם‪ .‬לכן צ ‪ p‬לזרז א״ע ולתקן מדותיו מקטגם ועד גמלם‪ .‬בעודו‬
‫בחור אל ישוב דך •נכלם‪ .‬כגון מי שנולד בטכעי עקש ופתלתול ועומד תמיד על דעתו‪.‬‬
‫ישבר •כת תאוותו‪ .‬לעשות היפך מתשכתז‪ .‬וכן מי שבטבעו עצל‪ .‬יהפוך ד ו בזדזות‬
‫לעשות דבר מצדה וינצל‪ .‬והן בשזכבו ק בקומו ממיעתו‪ .‬ק בלבישת כסותו‪ .‬ובנט״י‬
‫ולנקות נופו לילך לבית תפילתו‪ .‬הכל יעשה בזריזות גדולה בהשתדלותו‪ .‬לשבר כח‬
‫טבעו אשר ׳גרמה עצלותו‪ .‬וכן מי שטבעו ביישן ולא ישמע קולו בלימודו ותפילתו‪.‬‬
‫ירגיל עצמו לקרוא ב ק י ר כאילו הוא יושב לבדו בקרב ביתו‪ .‬ו ק מי ש א מ ד שיו‬
‫אינם עולים יפה ואינם מסודרים‪ .‬מחמת הרגל טבעו אינו מדקדק בדיבורים‪ .‬ירגיל‬
‫עצמו להטות אזט להמאמריס‪ .‬היוצאים אליו מאחרים‪ .‬הן במיני דעלמא הן •במילי‬
‫דשמיא כיצד נ א מ ד ס ‪ .‬כי ההרגל סל יכל ד י ר מ ה ט צ ד ם ‪ .‬נעשה שלטון על האדם‬
‫כמלך ז ש ד ס ‪ .‬ו ק מי שאיט מתמיד בלימודו‪ .‬ירגיל עצמו ואפי׳ הוא ל ב ד ‪ .‬וע״י הרגילות‬
‫שיעשה ־היפך טבעו‪ .‬ה ד ב ד ם הרעים יחליפו והטובים ד ר ת ם יקבעו‪ .‬ויתזח כמסמרות‬
‫נטועים‪ .‬רהמ נשמעים‪ .‬ומשם ואילך מהיש יעזרהו‪ .‬להיות מוסיף והולך בשבירת הטבעיס‪.‬‬
‫של ־מדות הרעים‪ .‬ע ד תומס בע״ה שוכן רקיעים‪ .‬והביטו למליצת הח׳ גדולה היא‬
‫התאוה‪ .‬שגברה על מ א ו ה ‪ .‬כי התואב מכניע את גאותו‪ .‬וההולך אחרי יצד הולך‬
‫א ח ד תועבתו‪ .‬לכן ה ש מ ד לכם מדרך זו ותחיו‪:‬‬
‫בריאות לשיש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עשו צדקה וחשד ע ם נפשכם‪ .‬ואפי כאשר תאכלו ותשתי יתירו ישרם על‬
‫בני‪.‬‬
‫מיטתכס‪.‬יאף אס תלכו למרחץ להסיר זוהמת זיעת בשרכם‪ .‬להבראת מ פ כ ס ‪.‬‬
‫תהיה •טוב כוונתכם‪ .‬לגמול מ ס ד מ ס נשמתכם‪ .‬דכתי׳ גומל גפשו איש חסד‪ .‬הכוונה‬
‫א נ י ׳ גשמטיב לעצמו מ כ ק לגמול תמר‪ .‬והנגישה זה ר א ר למהר שלא יתבזה שלא‬
‫יריע לגופו‪ .‬במאכלו עד אשר יצא מאפו״ ש ה ד אסור להרע לא׳ כ ד להטיב לאחר‬
‫אפי׳ הוא י ח ד כ״ש לרבים אשר אחריו מ ר ד ם ‪ .‬ולהנאת תענוג הגרון איך י ד ע אף‬
‫יסרייח לכל רמ״ת האיברים‪ .‬כ׳׳ש שמריע ו מ ס ד ת לנפשו יותר מסריחת בשר ומי‬
‫המרים‬
‫צו‬
‫בריאות לש״ש‬
‫פא‬
‫לצו‬
‫המרים‪ .‬שמתבעל מעבודת הבורא יוצר המאורים‪ .‬להכניס ולהוציא המיס המארריס‬
‫למרים‪ .‬ללא צורך אכול ושבוע והותר‪ .‬למלאת בטנו העור והרוטב על צד היותר‬
‫כתאוות לבו לעשות רצונו ורצון החבידים‪ .‬כי מיד השטן מרקד ביניהם לץ תכה ופתי‬
‫יערים‪ .‬כ׳ בראותו שהאדם מוסיף באכילתו ושתייתו‪ .‬תכף הוא נלכד בשחיתתו‪ .‬זו היא‬
‫מגמתו ותכליתו‪ .‬ורצונו ותאומו‪ .‬כי אינו נמצא כ״כ אלא מתוך מאכל ומשתה להכשיל‬
‫האדם ולהבעיתו‪ .‬וירום לבו וסר מאחרי ה׳ ‪1‬יהים יוצר כל היצורים‪ .‬כדקא קרא‪.‬‬
‫פן חאכל ושבעת ושכחת וכו׳ ונק אכזר על עצמו‪ .‬בשנותו את טעמו‪ .‬הס יאכלו‬
‫בלחמו‪ .‬והיינו דסייס הפ׳ ואמר ועוכר שארו אכזרי‪ .‬שעוכר מיעיו ומזיק לכל גופו‬
‫מה חרי‪ .‬שהגוף הוא שארו הקרוב אליו‪ .‬וקרוב קרוב יחוס ויחמול עליו‪ .‬לבלתי ידח‬
‫במכמורת אם בעליו‪ .‬וישרוף הכל העוד והבשר וכל חייליו‪ .‬היינו איבריו וגידיו רק‬
‫דע אליו‪ .‬כי כל העונש אשד יענש האדם בעולם הנשמות לא בא אליו‪ .‬אלא בעבור‬
‫מאכליי‪ .‬כי מן האכילה‪ .‬ידבר דברי נבלה‪ .‬ולה״ד וכדומה דברי בטלה‪ .‬ורש קרא כל‬
‫עמל אדם לפיהו דהיינו ע״י הפה ירד שאולה‪ .‬ובפרע בעוה׳׳ר אם תהיה האכילה‪.‬‬
‫חב׳ורה תתת חב׳ורה תבורות פשע אנשי דמים ומרמה ועלילה‪ .‬ומכחשי התו׳ הכלולה‬
‫המעו‪5‬ה המפוארה והמהוללת‪ .‬רעתו רבה וגדולה‪ .‬והמש׳תכר מש׳תכר אל לר׳ור נקוב‬
‫וכורתים השפע היורד מלמעלה‪ .‬וגורמים לעס יש׳ אזלא ונדלדלא‪ .‬ואס ת׳ הוא‬
‫מזלזל את תורתו‪ .‬ומבזבז ממונו‪ .‬ומאלמן את אשתו‪ .‬ומאבד את בניו רחל״ו מהאי‬
‫דעתא ומן‪.‬חברתו‪ .‬ועיז נאמר שומר פיו ולשוט שומר מצרות נפשו רוחו ונשמתו‪.‬‬
‫לכן בני השמדו פן תהיה‪.‬אכילתכם אכילה גסה‪ .‬ולא תהיו גרגרנים ובלעגים במרוצה‪.‬‬
‫בלתי טחינת המאכל ובלתי לעיסה‪ .‬כי זה יהיה לכס לחרפה ומשה‪ .‬אלא תהיו כאוכל‬
‫לפני המלך מש״ע ‪ h‬נערץ בקדושה‪ .‬ובזה תהיו נדבקים במרת התסד והקדושה‪.‬‬
‫ובזה תשאר הברכה במעיכס נאוה כתרצה‪ .‬ולא תהיה מאוסה‪ .‬ובעשו כתי׳ הלעיטני‬
‫נא יכתי׳ ובטן רשעים תחסר‪ .‬כי לא הלך בקו הישר‪ .‬ולא למד דרך ‪,‬המוסר‪ .‬כי‬
‫באכלכם‪ .‬יותר על שובעכם‪ .‬לבד מאשר הפסדתם גופכם אתם‪ .‬זמן האכילה וזמן‬
‫היציאה בטלתם‪ .‬וכ״ש אם יהיו דברים רעים המזיקים‪ .‬ואפי׳ דברים טובים אשר הם‬
‫לתיך דוקא מתוקים‪ .‬עליז נורס רעה לעצמו‪ .‬אנתתו תבא לפני לחמו‪ .‬כי הוא‬
‫יזיק האצטומכא‪ .‬ותהיו טרודים בהילוכה‪ .‬לשתות סם המשלשל עובר בעמק הבכא‪.‬‬
‫והרי ג׳ זמנים‪ .‬לפוריות מוכנים ומזומנים‪ .‬וח״ו אם יגרום תולאיס רעים ונאמנים‪.‬‬
‫כמאמר הרמב״ם ראש הרופאים האומנים‪ .‬הרי עברתם‪ .‬על מש״ה ונשמרתם‪ .‬מאד‬
‫לנפשותיכם‪ .‬ואיפשר תי׳ו יגרוס מות על שונאיכם‪ .‬ויוצר נשמתכם‪ .‬ידרוש מידכם את‬
‫דמכם‪ .‬וכל המצות אשד הייתם‪ .‬מעותדים לעשות ולשמור‪ .‬התל וגמור‪ .‬אתם בטלתם‬
‫ביטול גמור‪ .‬ולמה לכס הרעה הזאת גדולה לגימה אשר תותירו‪ .‬בתוך הקערה הטתו‬
‫והשאירו‪ .‬ואותו המותר הנותר אילו האכלתם אותו‪ .‬לעני ואביון להשיב נפשו רותו‬
‫ונשמתו‪ .‬הייתם זוכים בו לתיי עוה״ז לעבוד עבודתו‪ .‬ובו תנתלו הארץ כי נעמה גן‬
‫ביתו‪ .‬ולא כן אתם עשיתם‪ .‬כי על כן עברתם‪ .‬על בל תשחית הרבה אכילה אשר‬
‫אכלתם• ואשר שתיתם‪ .‬וכמ״ש בגמ׳ מאן דאיפשר ליה נהמא דשערי‪ .‬ואכל דחיעי‬
‫הוא מעוברים על בל תשחית וכו׳ ע״ש את כל דברי‪ .‬לכן דברי הרמב״ס ז״ל לראשיכם‬
‫תשימו לכתר ועטרה ואת פארי‪ .‬ולא תהיה אכילתכם לזרא עד אשר יצא מאפכם‬
‫מה חדי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כא‬
‫צו‬
‫צריאוח לע״ש‬
‫לצו‬
‫מה תרי‪ .‬וכך היה אזמר לא תאכל אלא כשאתה רעכ‪ .‬ולא תשתה אלא כשאתה צמא‪.‬‬
‫וזולת זה תעב תתעב‪ .‬ועמא עמא‪ .‬ולא תאכל עד שתשבע לגמרי‪ .‬אלא פחות שליש‬
‫ואז לא תצטרך לשום רפואה הצ׳די‪ .‬ותשאדו בריאי כת עז מאדי‪ .‬ולדברי הראב״ד‬
‫ז׳׳ל אם תעשה כך כתענית יחשב לך‪ .‬לפט יוצרך‪ .‬הוא עשר ויכוננך‪ .‬כי אותם אשד‬
‫אכילתם לש״ש‪ .‬ומכוונים להבראת גופם בעדי עדיים‪ .‬כדי לעבוד הי״ת אדיר אדירים‪.‬‬
‫אכילתם נחשבת כאכילת ערב יוה״׳ך‪ .‬ויש לי שכ׳׳ט בעמלו‪ .‬בשביל שתייתו ומאכלו‪.‬‬
‫שמעו מוםד וחכמו ואז תשכילו‪ .‬ואל יליזו כל הדברים מבין עיניכם וכן תעשו טוב‬
‫הארץ תאכלו‪ .‬ובה תתענגו על רוב שלום ואותה תנחלו‪ .‬ותשבו ותהט מזיו השכינה‬
‫ומסעודה הגדולה אתם תאכלו‪ .‬עם' הצדיקים הגדולים שמו יהללו‪ .‬הללו ‪ 11‬בקדשו‬
‫שירו לו זמרו לו‪:‬‬
‫מיעוט אכילה‪.‬‬
‫בניי‪ ,‬הזהרו להיות קרישים‪ .‬אפי׳ בדברים המותרים מהם תהיו נפרשים‪ .‬כמ״ש‬
‫קדושים תהיו ופי׳ הדמב״ן בשם המפרשים‪ .‬זהו שאז״ל קדש עצמך במותר לך‪.‬‬
‫לכך לאחר שאסרה התו׳ מאכלות אסורות ושקצים ורמשים‪ .‬תזר ואמר והתקדשתם‬
‫והייתם קדושים‪ .‬דהיינו לא יאמר האדם הדי ממאכלות אסורות פירשחי‪ .‬ומהם נזהרתי‪.‬‬
‫ואחת מהנה מאומה לא עשיתי‪ .‬ודי לי בזה •אשר מהם לא נהניתי‪ .‬א'כ בדבר המותר‬
‫נעשה רצוני ותאוותי‪ .‬אהיה בסובאי יין‪ .‬תאוה הוא לעין‪ .‬בזוללי בשד למו‪ .‬כצפיתית‬
‫בדבש טעמו‪ .‬לכו לתמו‪ .‬וכל היום ההוא וכל הלילה תגים וזמנים בסעודות הדשות‬
‫שתייה ואכילה‪ .‬ואחר מעדני עולם ותפנוקיו ותעטגיו נהיו להוטים‪ .‬הללו אוכלים‬
‫ושותים‪ .‬לכך באה התו׳ הקרישה ואמרה והתקדשתם‪ .‬כלו׳ שיקדש עצמו מהיין במיעוטו‪.‬‬
‫וזו היא קדושתו‪ .‬כמו הנזיר שקראו'הכתו׳ קדוש בימי נזירותו‪ .‬ויזכור האדם הלהוט‬
‫אתרי שתייתו‪ .‬המאורעות אשד אירעו מסיבתו‪ .‬והמה כתובות בתו׳ •גלויות ידועות‬
‫כמו מעשה דנח ולוט עם בנותיו וכדומה ממידות הרעות‪ .‬ויכול לבא ע״י לידי ש״ד‪.‬‬
‫כמ״ש ז״ל וודאי לידי עבירות מפודסמיס‪ .‬אין מנוס‪ .‬ומעשה פעור יוכיח ויאכלו וישתו‬
‫ויקומו לצתק ע״ז ענוש יענש עונש גמור עליהם היית אותם יקנוס‪ .‬לכן בני‪ .‬מדרך‬
‫זה הרחק תרחיקו ובאסיפתם רגליכם לא תכניס‪ .‬ותיתה נפשי בגללכם ולא תעטש‪.‬‬
‫וגם ישמר האדם‪ .‬מהתגאל בריבוי אכילה גסה‪ .‬אעפ׳יי שהיא •מתוקה ועריבה ואינה‬
‫מאוסה‪ .‬ומדיבור היתר והנמאס שאינו צריך ומוכרת‪ .‬תהיה נזהר ממט תברח‪ .‬ופקח‬
‫עינך וראה אתר שאסרה התו׳ כל העריות‪ .‬הנסתרות והגלויות‪ .‬תזר ואמר‪ .‬כמין חומד‪.‬‬
‫קדושים תהיו‪ .‬שלא יאמר‪ .‬מן העריות הדי פירשתי‪ .‬אהיה להוט עם אשתי‪ .‬כאשר‬
‫אהבתי‪ .‬לכן ציה צור ישועתי‪ .‬ואמר לתועלתי‪ .‬ולטובת הנאתי‪ .‬קדושים תהיי‪ .‬שתהיו‬
‫מן המותרות מובדלים‪ .‬וימעט האדם במשגלו כל מאי דאפשר‪ ,‬ולא יהיה מצזי עם‬
‫אשתו כתרנגולים‪ .‬ולא ישמש אלא כפי הצריך לקייום המצוה הקטנים עם הגדולים‪.‬‬
‫והלואי אם נהיה צנועים כגמלים‪ .‬ולפחות כמי •חתולים‪ .‬ועי״ז הדגשות האדם וחושיו‬
‫לא יהיו בטלים‪ .‬ויעשה רצון בוראו והנה לפניך לשון חכמים מרפא הוא הרב קנה חכמה•‬
‫דט״ז ע״א וע״כ ראוי שלא לצער ב׳׳ח \ חי רב פעלים‪ .‬בסוד הדברים המפסידים את‬
‫השחיטה‪ .‬כי תרד מטה מטה‪ .‬ולברור מיתה יפה‪ .‬מטפה בי״ג נפה‪ .‬כענין ואהבת‬
‫צו‬
‫מיעוט אכילה‬
‫לצו‬
‫פב‬
‫לרעך כמוך‪ .‬ולא תפסל הבהמה על ידך‪ .‬וכיש אס נתעלמה ממך ההלכה‪ .‬ואכלו‬
‫ממנה בקרב אחיך‪ .‬ואוי לך כי תלך בפדיונו‪ .‬להפסיד את ממוני‪ .‬שאלו הדרכים‬
‫מכוסות‪ .‬ולא דעות מיותרות‪ .‬לכן אתם־ בני הגלות העובדים עס הגייסות‪ .‬הזהרו‬
‫ברוחכם‪ .‬ותיישרי מעשיכם‪ .‬והעיבו דרככם‪ .‬כמאמר ובחרח בחיים‪ .‬כי זה אני נשבע‬
‫לכם‪ .‬שאין לכס שוס תועלח וקניין מן העוה״ז‪ .‬כי כולו דל זרזה‪ .‬רק קייוס המצות‬
‫והרחקת העבירות‪ .‬בין קלות בין חמורות‪ .‬ואוי לכם לעסוק בדברי הגוף כ״א בדברי‬
‫הנפש‪ .‬ואז תמצאו חופש‪ .‬ישלא לצאת עיקר היתול מכס כל היום וכל הלילה‪ .‬כי זו‬
‫רעה חולה‪ .‬ואתם רואים המרה הקשה אשד היצר מכירה‪ .‬שלוח להלחם עמך על כל‬
‫פשע ועבירה‪ .‬ואתה ב״א זכור אל תשכח אדם הראשון אשד חעא‪ .‬וגורש מן ג״עכ״ש‬
‫וק״ו אתה‪ .‬וכי הביאך הקב״ה בעולם לאכול מעדנים‪ .‬ולשתות יינות עובות 'וללטש‬
‫בגדים נאים‪ .‬ולדור במשכנות מבעתים ולצבור הוניס‪ .‬ומה תועלת לך מכל אלו‬
‫ליום הדין הגדול‪ .‬השומע ישמע והחדל יתדול‪ .‬ויבדל בדול‪ .‬אבל הביאך השי׳׳ת בעולם‬
‫לקיים מצותיז וללמוד תורתו‪ .‬ולעסוק במזון וערף לקייוס הנפש בלבד‪ .‬ולא יותר זהו‬
‫תכליתו‪ .‬ואל תשמע לכעלי הגאוה הם הרופאים המדקדקים‪ .‬לאכול מעדנים ותפנוקים‪.‬‬
‫כי ודאי תהיו ניזוקים‪ .‬כה יתיו וכה יאריכו ימים הס וכיוצא בהם כי בזה אתם נלכדים‬
‫עזי תהיו נחנקים‪ .‬הלא תראו כי יותר היו בריאים בגפשם ובגופם תזקיס‪ .‬אם היו‬
‫הולכים בדרכי השי״ת ובמצותיו עוסקים‪ .‬כאשר עשו והצליתו כמה וכמה אלפים ורבבות‬
‫חסידים וצדיקים‪ .‬ואם היו מכירים פעולותיי אשר ממני הרפואות והתלאיס‪ .‬מיד המה‬
‫היו נחבאים‪ .‬אוי לבני האדם אשר הם הולכים לאבדון‪ .‬המה היו כמורידי אור באף‬
‫ובזדון‪.‬כאשר יראו הח״ח הם בורחים מהם ומתרחקים‪ .‬ואם עינם יחזו מבעלי הגאוה‬
‫פוחזים וריקים‪ .‬אוכלי בשד החזיר השקץ והעכבר ובשר שמן ושותים יינות מרקחיס‪.‬‬
‫תכף ומיד רץ לקראת ירוץ ירוצו לקראתם ובהם מתדבקים‪ .‬והם משתעבדים להס‪.‬‬
‫ועוסקים במאכלם‪ .‬וששים ושמחים עמהם כי נראה לדעתם קנו שום תועלת במפעלם‪.‬‬
‫אוי לכם צדיקים שבאותו הדוד ה ר ש ע ואם אותם תיישרו‪ .‬אתם נלכדים בפיהם כי‬
‫לא שלום ידברו‪ .‬וחיים בולעים אתכם‪ .‬הביעה ודאה ‪1‬יהי עולם‪ .‬הפושעים תעקר‬
‫ולא תשאיר בהם שארית באדן‪ .‬השיבנו ה אליך ונשובה החזירנו והחזירם בתשו׳‬
‫שלימה מקענם ועד גדולם‪ .‬ושבו בנים לגבולם‪ .‬כי״ר עכ״ד זי׳ל בתום׳ לשין‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫גילוח הזקן‪,‬‬
‫בני‪ ,‬לא תלמדו לעשות ככל התועבות והנאצות‪ .‬אשד נמאסות‪ .‬ובהם אנשים ונשים‬
‫פרוצות‪ .‬לכן השמרי לכס מן הקלה אל הקצה ולא ‪.‬תשמעו לעצות‪ .‬המסיתים‬
‫והמדיתים המראים היתרים אל קצות‪ .‬ובפרע בימים הללו אשד רבתה המספחת‪ .‬בגילות‬
‫הזקן בשאע ונחת‪ .‬גדולים וקעניס אב ובנו שראו זה את זה בבת אחת‪ .‬ועח מראות‬
‫עיניהם מהשכיל לבותם כמש״ה ולא תשחית את פאת זקנך וכל א׳ כורה לשתת‪ .‬ומפי‬
‫השמועה למדו‪ .‬דחייב מלקות על כל אחת ואחת‪ .‬מחמש הפאות שיש בזקן‪ .‬ויש חילוק‬
‫בין הפוס׳ עד היכן מקומן נתקן‪ .‬וכת' הראי׳ש ויר״ש יצא ידי כולם אל ישוב ריקן‪..‬‬
‫ולא יעביר תער על כל הזקן‪ .‬כלל ועיקר‪ .‬זכיכ רבי׳ יזנה ומספדים כעין תעד מותר‬
‫בפאות הזקן‪ .‬דלא מקרי השתתה אלא בתער‪ .‬ואפי׳ תחת הזקן יש ליזהר שלא להעביר‬
‫תער‬
‫גילוח הזקן‬
‫תער‪ .‬וז״ל הםמ״ק ואפי׳ תחת הסנטר אוםר ד״ת‪ .‬לפי שפעמים מושך אליי שער‬
‫הפאה והוי השחתתם‪) .‬אמר המאסף‪ .‬אשר לכו כוסןו‪ .‬הנה לפניך מה שראת עיני‪.‬‬
‫כתוב ביד ימיני‪ .‬בשית אשר שאל ר״ת‪ .‬בתלוס ובצדם תשובתם‪ .‬וז״ל השאלה‪ .‬אם‬
‫מותר •להעביר תעד סביב הגרון‪ .‬או לא‪ .‬תשו׳ לך אכול בשמחה לחמך‪ .‬ושתה בלב עוב‬
‫יינך‪ .‬כי כבר רצה גיהים את מעשיך‪ .‬ענ״ל ולפי מיש הסמיק משמו‪ .‬יש מהקושי לדעתי‬
‫הקל‪ .‬ודעת לנבון נקל‪ .‬ואולי רלא סמכי׳ על החלומות באיסורי׳‪ .‬דאין משגיחין בב״ק‬
‫תקים ומשפעיס ישרים‪ .‬ועצ״י( ואוי לעינים שכך רואות‪ .‬השתתת הפאות‪ .‬ונעשה הדבד‬
‫כאילו מעולם לא נאסר‪ .‬ואין איש שם על לב לקתת מוהר‪ .‬ואפי׳ ההולכים קצת בדרך‬
‫הישר‪ .‬הדבר הזה הותר להם ולא איפשד‪ .‬להיות מונעים‪ .‬מפני המלעיגים המתעתעים‪.‬‬
‫ואוי לנו מיום הדין באזניט שמענו דברי הטועים‪ .‬אשד לקתו ספד בי״ד ובשם ת׳ נקראים‬
‫כאשר הם רואים‪ .‬איזה איש נכבד מרבה זקנו‪ .‬ומניחו כמות שהוא לא תגע בו יד‬
‫כאשר נתנו‪ .‬ה׳ להיגוי‪ .‬פערו את פיהם ובז מתגרים‪ .‬בדברי קנעורים‪ .‬למה ולמה‬
‫תגדל הזקן אין זה כי אם דעת בורים‪ .‬והתו׳ אמדה דוקא להשתית כולה וכאלה מאלה‬
‫הדכרים‪ .‬ואלו וכיוצא בהם הקולר תלוי בצואריס‪ .‬כי המה נותנים יד לפושעים‪ .‬בדברים‬
‫הללו נשמעים‪ .‬ובעוה״ר אפי׳ העמים אשר בתוכם אנחנו נטמעים‪ .‬רובם ככולם מגודלי‬
‫זקן שפה לפיו להדר ולהנעים‪ .‬ופרט הגדולים שבהם היינו השרים והסגנים‪ .‬גילות הזקן‬
‫מראש וע״ס המה מגנים‪ .‬ואוי נא לנו כי חטאנו‪ .‬עמי היתה ישלתתיה‪ .‬ונוספה על‬
‫חטאתם רעה‪ .‬שאחר השחתתם בתער השבירה החרב נגעה‪ .‬עד הצואר הגיעה‪.‬‬
‫מתלה נועה‪ .‬סכין פניהם בשמן המ״ר ויוצאים לטייל על כל הד וגבעה‪ .‬להראות יופיים‬
‫ולהוסיף על השמועה‪ .‬ואינם נכלמים ונחפרים ולא מתבוששים‪ .‬ויש אשד לבית התפילה‬
‫נכנסים‪ .‬באיזה יום מימים הנוראים המתקדשים‪ .‬ואינם שמיס על לב דברי חכמים הגגשיס‪.‬‬
‫ובתו׳ ה׳ דורשים‪ .‬החטאות והעונשים‪ .‬ועינינו ראו כמה וכמה בני התכמים תרשים‪.‬‬
‫אשר המה עושים‪ .‬אלו המעשים כיתר שאר‪,‬הפריצים‪ .‬ולאבותם אינן חשים‪ .‬ומה יענו‬
‫אוזובי קיר המון העם מגשים‪ .‬אוי לנו מיום הדין הגדול והנורא אשר הם מעותדיס‬
‫ליסורין מריס וקשים‪ .‬אנה יוליכו חרפתם‪ .‬ומה תרופה תהיה למכתם‪ .‬ומה מזור‬
‫ימצאו אחר תליפתם‪ .‬ועינם רואות וכלות עלתטאתם‪ .‬אהה עליהם ועל רוע נשמתם‪.‬‬
‫לא ימצאו מרגוע ונתת בקבורתם‪ .‬כי בצלם גיהים עשה אותם‪ .‬והס לדמם יארובו‬
‫ובידם היתה השתתתם‪ .‬להשתית הצורה הנעימה העומדת לעומתם‪ .‬והתו׳ הנעימה‬
‫העידה שהזקן לפנים הוא זיום ויקר הדרם ותפארתם‪ .‬דכתי׳ והדרת פני זקן‪ .‬ואז״ל‬
‫הדרת פנים זקן‪ .‬העל אלה בני יקירי‪ .‬העו נא אזניכם והקשיבו למאמרי‪ .‬והשמרו לכס‪.‬‬
‫פן תשלחו ידיכם‪ .‬בהדרת פניכם‪ .‬לא תגע בו יד‪ .‬הנתה עושה מצוה כאשר נתנה‬
‫בוראיכם ויוצרכם‪ .‬והיא תעמוד להצלית אתכם‪ .‬במעשה ידיכם‪ .‬ולא תעו אזן למדיחכם‪.‬‬
‫ואזי טוב לכם‪ .‬יתנחלו־ טוב בזה ובבא לפני !יהיכם‪ .‬ועבירה גוררת עבירה‪ .‬כי‬
‫המשחיח הזה נוספה נחלתו בחרון אפו זעם ועברה‪ .‬עובר ומתעבר‪ .‬לפני ריעוחבד‪.‬‬
‫על לאו דלא ילבש גבר‪) .‬ועיי מ״ש הפו׳ ומר״ן בש״עיו״ד ומש״לואכמ״ל ע״ע(‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הבר טוב‪.‬‬
‫בני‪.‬‬
‫הוו זהירים במאמר ה ת נ א ‪ .‬ק נ ה לך תיד ולנפשכם תהיה‬
‫עדנה‪ .‬אבל‬
‫יהיה‬
‫צו‬
‫חבר טוב‬
‫לצו‬
‫פג‬
‫יהיה החבר עוב ביושר ודעת נכונה‪ .‬כי החבר העוב דומה לעומד כך נחנות של‬
‫בשמים‪ .‬שאף אם לא קנה ממנו ברוב הימים‪ .‬מ״מ תלקוע מריח עוב‪ .‬כך הוא החבר העוב‬
‫בהכרח שיביאך לאיזה מרה עובה‪ .‬והנהגה ישרה האר״ש נעמה ודעת רתבה‪ .‬וכמאמר‬
‫הח׳ התכר של אדם הוא‪ .‬שכלו העוב וישוב דעתו‪ .‬וארבו היינו תאוותו‪ .‬ואם יהיה‬
‫נדיב התבר מה עוב ומה נעים כי מציאה גדולה היא תכרתו‪ .‬משא״כ תכרת הנכל‬
‫היא חרעה וחעאתו‪ .‬ושאלו לת מי תאהב יותר אתיך‪ .‬או תבירך‪ .‬אמר איני אוהב אתי‬
‫יקירי‪ .‬עד אשר יהיה חבירי‪ .‬ואה״ח אדם בלא חבירים‪ .‬כשמאל בלא ימק וכאחד‬
‫העודים‪ .‬לכן כאשר יעלה בלבך להתחבר עם החביריס‪ .‬התחבר לביא היקרים‪ .‬שאס‬
‫תתתכר להם יהיו לך מפאריס‪ .‬ואם אתה תכבדס יהיו לך מהדרים‪ .‬ואם תצערך להם‬
‫יהיו המה עוזרים‪ .‬ואם תתרעם עליהם יצדקוך בדברים‪ .‬ואם תכעוס יסבלוך בפנים‬
‫מאירים‪ .‬ואם יבואך מהם פגע רע לא יתילו לך דרכיהם כי ידעת אתה עוהר לבבם‬
‫לבב נמהרים‪ .‬שאין מעבעם להרע אפי לקעיגוריס‪ .‬וגם אתה כשילך עמך תבירך‬
‫בצדק ובאמונה‪ .‬מתול וסלת לעינו ולא תבקש כלל תואנה‪ .‬וחבר הנאמן הוא‪ .‬אשר לא‬
‫יפתה אותך בנועם פיהו‪ .‬בדברי חנופה ומתק לשיני‪ .‬ולמען הצילך יזיק עצמו וכ״ש‬
‫ממונו‪ .‬ואם תומסיס אותך‪ .‬יערח בעדך‪ .‬למען העיב אותך‪ .‬ועיז וכיוצא בזה •אה״ת‬
‫כשהגיע מוח אחד מחבידי כאחי‪ .‬נפל נתח מנתחי‪ .‬ואדם א׳ <*מד לח׳ הוריני על מי‬
‫שאשב עמו ואשאל עצה‪ .‬ויאמר זאת האבידה אשר לא תמצא‪ .‬זהח׳ ציוה לבנו חבר‬
‫קדמון‪ .‬שאצלו אמון‪ .‬בעיר שלבו עמך‪ .‬לא תתליף אותו‪ .‬בחבר חדש אף לא תתאו‬
‫לזולתו‪ .‬ושונא א׳ לא ימעט בעינך‪ .‬ואלף אוהבים אל ירבו בעירך‪ .‬כי הלואי יספיקו‬
‫לסתום פי שונאיך‪ .‬ואה״ת אני מצאתי‪ .‬כל ענייני העולם ומכמוניו כולם אבודים‪.‬‬
‫ואין מכמון כמוסר ואין מעוז כתברים ידידים‪ .‬ע״כ הרבה מהעוזריס‪ .‬ושמת בעוז‬
‫ויקד המוסר ודברים ישרים‪ .‬וקום ברח לך הרתק ל׳ו תרתיקז מתבר רע‪ ,‬כי קשה‬
‫המאורע‪ .‬כי הוא כנופח באש פחם‪ .‬וחרב על הבדים‪ .‬אם לא ישדף הבגדים‪ .‬ידקך‬
‫בניצוצות הניתזים ובעשן הלפידים‪ .‬כן הוא חובר חבר רע אף לא תלמד ממעשיו‬
‫המקולקלים‪ .‬יביאך למדותיו השפלים‪ .‬ותמיד הוא מבקש תואנה בהגלות נגלות‪ .‬ומתרתק‬
‫מלקבל ההתנצלות‪ .‬ואינו מבקש צד זנות‪ .‬ואפי׳ השגגות לפניו הם ערוכות‪ .‬וחבר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫העוב‪ .‬הוא מי שגדל בש״ע‪.:‬‬
‫חות דרגא ונסיב אתתא‪.‬‬
‫בני‬
‫‪ #‬בני אשר טפתתי ורביתי‪ .‬ועוצם תשוהתי‪ .‬וכל יגיעתי אשר יגעתי‪ .‬הוא לטוב‬
‫הצלתתכם וטובתכס השתדלתי‪ .‬לכן תתם גם אתם אהבתי‪ .‬ולכם כתובה בעט‬
‫ברזל אזהרתי‪ .‬ואשר יגורתי‪ .‬השמרז לכם פן תקתו לכם נשים מאשר לא תפצתי‪.‬‬
‫ואותם שנאתי‪ .‬לכן בני הנני גוזר עליכם גזרתי‪ .‬בגזירת כבוד האב על הבן כאשר‬
‫הוא מצווה בתורתי‪ .‬כי כאשר תקתו לכם נשים מאשר בתרתס‪ .‬ואשר אהבתם‪ .‬ואשר‬
‫תפלתם‪ .‬עשו ז׳ תקירות ודרישות למשפתותהס מאין הם ומאין באתם‪ .‬ולא יצא קול‬
‫שמן דבר וכ״ש אשר שמעתם‪ .‬ואשד ראיתם‪ .‬אלה יהיו מן הכשרים ביתר שאת‪ .‬ות״ו‬
‫לא יהיו מן הפתותיס‪ .‬אשר מאסתם ואשר געלתים‪ .‬ובחרו לכם המיותסים‪ .‬ממשפתת‬
‫רם אנשי שם‪ .‬לא העשירים הרעים‪ .‬הגבירים המפורסמים‪ .‬גם מזה הטתו ידכם ומהם‬
‫תהיו‬
‫צו‬
‫חות דרגא ונסיב אתתא‬
‫לצו‬
‫תהיו פרושים‪ .‬כי אק לנו חלק ונחלה עמהם אנשים ונשים‪ .‬כי לפי דעתם התלושים•‬
‫אק מי יערוך להם בכל אפםים‪ .‬ועושרם העעם ועל כבוד זולתם אינם תםים‪ .‬העל אלה‬
‫נרפים אתם נרפים מהם ומדרכם בכל תפציס‪ .‬ועוד נוספה נתלתן על נתלת אבותם‪.‬‬
‫לפי גבהות לבותם‪ .‬מתמת עישרם אהנייה להו שעותם‪ .‬אפי׳ הם למשפתותם‪ .‬ולבית‬
‫אכותם‪ .‬דקים ופותזים‪ .‬הולכים בגדולות ובנפלאות הן הן עזי פנים‪ .‬מעיזים ומעיזים‪.‬‬
‫מי יערוך לנו מי אדון לנו ומי ישוה לנו בכל הנימוסים‪ .‬אשר אנתגו עושים‪ .‬וקשה תרבות‬
‫בניהם ובנותיהם הס משונים משאר האנשים והנשים‪ .‬וא״כ ח״ו אם תקחו מזה תשתו‬
‫יין ענושים‪ .‬וכל ימיכם מסה ומדבה שני אנשים נצים‪ .‬וכי יריבון אנשים‪ .‬אל השופע‬
‫יהיו נגשים‪ .‬וכמעע בשביל ממונו בושתו מכסים‪ .‬לזאת מקומכם אל תניחו וערככס ־‬
‫הכירו וקחו מקתכם לש״ש דוקא‪ .‬ועי״ז תחיו בנייר ביד חזקה‪ .‬וכמאמר אנשי לב‬
‫והדעת בקש תמצא‪ .‬מאשר נעשה‪ .‬כי הנישא אשה‪ .‬לשם ממון‪ .‬תכליתי לשממק‪.‬‬
‫ולהקלה נגד ההמון‪ .‬יטתנים עיניהם בי כל שר והגמין‪ .‬ומה לכם לדרך אס׳ור עוב‬
‫לחסות בה׳ מבעוח בהמון‪ .‬בעל הממון‪ .‬והעיקר הוא בתרו לכם אנשי שם‪ .‬ביראת ה׳‬
‫יהיה העיקר‪ .‬ובזה תלבשו אדרת הת״ת והיקר‪ .‬ותוציאו מזולל היקר‪ .‬ומלה זו תרומם‬
‫רגליכם‪ .‬ותגביה קרגיכס‪ .‬ותקים מזלכם‪ .‬ויכולה היא שתגין עליכם‪ .‬ולכבד אתכם‪.‬‬
‫יותר מכבוד זולתכם‪ .‬ומה גם אס ה ^היכס‪ .‬ירצה אתכם‪ .‬ויתן לכם בנים זכרים‬
‫של קיימא כתאותי אני אביכם‪ .‬וכתאות לבבכם‪ .‬ודאי יהיו דשנים ורעננים‪ .‬כעישד‬
‫וכטד עשרת מונים‪ .‬וישרים ותמימים‪ .‬רכים וכן שלמים‪ .‬תזרתי על כל המקדא‬
‫ואמרתי‪ .‬בני בני אשר אהבתי‪ .‬ואתכם ידעתי‪ .‬התיישבו בדעתיכם עם מי מתחתנים‪.‬‬
‫בנות ובנים‪ .‬ומקול״ז תלמדו בש״ע אה־׳ע סי׳ א' ותתנהגו במיש שם בבושת פנים‪.‬‬
‫ואל תתנו עין שכליכס בממון כי הכל חדש נכנס וחדש יוצא ונשארו ריקנים• יאשר‬
‫תראו כי מוצלחים הס אינו מתמת ממון הנדונייא זולת המזל הגורם ולאין אונים‪.‬‬
‫ולקיים מאז״ל תהיו משתדלים יתד אבות ובנים‪ .‬גדולים וקענים‪ .‬לעולם ידבק אדם‬
‫בשוביס וישא בת ת״ת ולאתותו‪ .‬ולא גק׳ ת׳׳ת רק מי שיראתו קודמת לחכמתו‪ .‬וזולתו‬
‫אין לנעות אחריו אפי׳ לראותו‪ .‬לא מצא בת ת״ח ואחותו• ישא בן גדולי הדוד‪ .‬ופירש״י‬
‫ז״ל אנשי מעשה וצדיקים ישירו תהלתו‪) .‬עי״ש פסתים דמיע(‪ .‬ואל תתמהו על החפ;‬
‫כאשר תראו כמה פעמים בני הגדולים פחותים‪ .‬והלא איל שהתו' מחזרה על אכסניא‬
‫שלה‪ .‬הלא ידעתם‪ .‬שהאמת כן הוא כבתחילה‪ .‬רק לבעבור אשד הם מתתתניס‪.‬‬
‫עם שאינם מהוגנים‪ .‬ובממון עיניהם נותנים‪ .‬ואתר עצת היצהיד נתפתו‪ .‬באומרו‬
‫להם שעי׳יז יטה להם תוזק בקייוס התו׳ ושאר עניינים‪ .‬ועח מראות עינם ואינם‬
‫מבינים‪ .‬כי לא כן הוא האמת ולא לתנם הלך זרזיר לעורב אלא שהיא מינו ולא‬
‫משאר מינים‪ .‬לכן בני אל תלכו בדרך זו‪ .‬למען ה׳ ותורתו אל תחפזו‪ .‬בעחו בה׳ וה‪3‬א‬
‫ליעהר מסייעין אותו‪ .‬ולה׳ הישועה איש כברכתו‪ .‬ואם תשמעו לקולי תזכי לזרע קדש‬
‫מצבתו‪ .‬ע״ם כל הדורות מ ר ישרים! יבואו ויספרו תהלתו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫זיווג‬
‫‪1‬‬
‫בניי ‪,‬‬
‫השמרו מאד לנפשותיכם‪ .‬ולא תדעו בדעתיכם‪ .‬שהותר לכם‪ .‬לעשות בנשותיכם‪.‬‬
‫מה שתפץ לבבכם‪ .‬ת״ז ת״ו‪ .‬ותמיד לא יסור מפיכם‪ .‬מ״ש א״ת סי׳ ר״ם כיצד‬
‫קהיה‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫זיווג‬
‫פד‬
‫תהיה הנהגתכם‪ .‬לתועלתכם ולהצלתתכם‪ .‬ולבריאות גופכם‪ .‬ולמאור עינכם‪ .‬זלחזזק‬
‫כחכם‪ .‬וכמאמר הת׳ מי שנזהר באיבריו‪ .‬יעיבו סיפוריו‪ .‬וינעימו אמריו‪ .‬כלו׳ שאינו‬
‫עושה למלאת רצון יצרו‪ .‬רק לעבודת יוצרו‪ .‬ואף שהאמת כן הוא שמותר לשמש בכל‬
‫עת עם אשתו‪ .‬ואעפי״כהם אמרו אסור לשמש ביום מיעתו‪ .‬ובפני בעלי חייםוכעזה׳ד‬
‫לכל דבר תקנו תקנתו‪ .‬כאשר יראה האדם שיצרו מתגבר עליו וגדלה תאוותו‪ .‬מועב‬
‫לשמש אפי׳ ביום מיעתו‪ .‬ויאפיל בטליתו‪ .‬מאשר תרבה תעאתו‪ ,‬ותעל צחנתו‪ .‬וחיו‬
‫שלא לדבר נבלות הפה האיש עם אשתו‪ .‬וכ״ש עם אשת עמיתו‪ .‬ואף שאינה מבני‬
‫בריתו‪ .‬כי כל המנבל פיו ושפתו‪ .‬מעמיקין לו גהינם עד תתתיתו‪ .‬וכתי׳ ע״כ על בתוריו‬
‫לא ישמת וכו׳ כי כל פה דובר נבלה‪ .‬נבלה הוא ונבלה אתו‪ .‬ואין חילוק בין מדבר‬
‫עם אשתו‪ .‬או עם אחר זולתו‪ .‬בין זכר בין נקבה השולח אמרתו‪ .‬כי עבירה גוררת‪.‬‬
‫עבירה אחרת‪ .‬שיהיה מקשה עצמו לדעתו‪ .‬וחיו אס יהיה שלא לצורך׳ תשמישו עם‬
‫זוגתו‪ .‬ובערה בו •אש להבת וגדלה תעאתו‪ .‬כבר אמורה מלתייהו המקשה עצמו‪.‬‬
‫הוא כנידוי מדינא דגמרא‪ .‬על כי הרבה פשע ועבירה‪ .‬אוי לו לאדם ולנפשי המכוערה‪.‬‬
‫שיתנדה מפי חבורה‪ .‬בעלי חכמה וסברא‪ .‬ומי יתיר כרויים שעשו תכמי הגמרא‪.‬‬
‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬רח״ל‪ .‬שעי״ז יוצאה ממנו עומאה לחוץ היינו זרע לבעלה‪.‬‬
‫אוי לנפשם המגואלה‪ .‬כי גמלו להם רעה‪ .‬וקרנם נגדעה‪ .‬ואין רשע שבעולם שיקרא‬
‫רשע בין אדם למקום‪ .‬אלא מעון זה ונקם ינקום‪ .‬זכתי׳ לא יגורך רע‪ .‬וזה מעשה‬
‫ער ואונן קשה המאורע‪ .‬כמ״ש והיה כאשר בא וכו׳ ושחת ארצה וימיתהו ה' הרי‬
‫חייב מיתה בירי שמיס‪ .‬ואם תזכו לפקוח עירם‪ .‬בספרי‪ .‬המוסר ותסמר שערוח‬
‫בשרכם‪ .‬כאשר תראו גודל העון הזה בעיני ה׳ ‪1‬יהיכס‪ .‬עד אשר אמרו כמעע אין‬
‫לו תשו׳ ואבדה תוחלתו‪ .‬ואין תרופה למכתו‪ .‬כי כאשר תיו ירגיל האדם בזה‪.‬‬
‫וכיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר לפי דעתו‪ .‬ואינו מתעורר עוד לשוב‬
‫מתעאתו‪ .‬אבל בודאי אם תכף ומיד ישוב ורתם על רעתו‪ .‬אין לך דבר שעומד בפני‬
‫תשובתו‪) .‬ועיי׳ מ״ש תכמת אדם מכלל קכ״ה עד קכ״ע וינעם לכם( ולמדו היעב‬
‫בש״ע יו״ד מסי׳ קפ׳׳ג עד סי׳ ר״א למען תדעון אותו‪ .‬ובו תדבקון וככה תעשו אותו‪.‬‬
‫ותודיעו והזהירו נשותיכם ובנותיכם על זאת‪ .‬לט חזות‪ .‬אופן הבדיקות והפרישות‪.‬‬
‫בהלכות אישות‪ .‬וסה תזכו לתסות‪ .‬תחת כנפי השט׳ עם גשמות הקדושות‪ .‬והכרם‬
‫בניכם יהיו נשמות מהורות‪ .‬והמה תכמים מתוכמים להבין ולהורות‪ .‬הל׳ לדורות‪ .‬גס‬
‫זו מן האזהרות האסורות‪ .‬שלא תשמשו עם נשיכם אפי בלילות בעוד שדולקים הנרות‪.‬‬
‫כחדרי משכבכם אפי כחדרי חררות‪ .‬ואם אי איפשר כגון בלילי שבתות זי״ע תאפילו‬
‫בעלית בערן שלא תראו המאורות‪ .‬וחביבה מצוה אחר חצות והמחשבות מהורות‪.‬‬
‫והרעיונות זכות וברות‪ .‬ואם יוכל האדם לעמוד בנפשו להד׳ר עז׳ר עזרה בצרות‪.‬‬
‫דוקא מליל שבת לליל שבת ואחר חצות אבא בגבורות‪ .‬מה נורא מאד תהלתו בקהל‬
‫תסידים מספרים ומספרות‪ .‬ולא יהיה בתדר משכבכם שום ספר מספרי תורות‪.‬‬
‫ומכ״ש תפילין הקדושות והטהורות‪ .‬ולא תמונות וצורות‪ .‬כלל ועיקר לכם יהיו מוזרות‪.‬‬
‫פן ת״ו תגרמו מחשבות זרות‪ .‬ליתמנה במקלות דמות צורות‪ .‬ואשרי אדם מפחד‬
‫תמיד ומקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה וזוכה לדברים הרבה כתריס ועטרות‪.‬‬
‫בזה ובבא ינהר אליו אורות‪ .‬יוצר המאורות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫אשד‪ ,‬רעה‬
‫לצו‬
‫אשה רעה‪.‬‬
‫‪2‬ני ‪ #‬הזהרו מאשה רעה‪ .‬כי אחריתה מוח מחילה נוע׳ה‪ .‬וליו יוסיף עצב עמד‪.‬‬
‫כל עת וכל שעה‪ .‬כי היא צלע מעוות‪ .‬ואס תרצה לתקנו ולישרי יעוז בהיות‪.‬‬
‫*"‬
‫ואחרי שבירתה תקבל ממנה התועלת‪ .‬ברוב איולת‪ .‬אשה רעה שורפת יותר מאש‬
‫בוערה‪ ,‬וחונקת יותר מחבל ומן המים הניגריס־ מהרה‪ .‬ואס היא לכתוב יודעת‪ .‬מוספת‬
‫רעת על רעת‪ .‬בתסדון הדעת‪ .‬ונפשה לרע תרוץ ותולעת‪ .‬ואה״ח כי ג׳ דברים‬
‫מגרשים האדם מביתו‪ .‬העשן והבית מגולה בלי קורתו‪ .‬ואשה רעה יותרת תגלה רעתו‪.‬‬
‫כמו הזאב שאינו מחליף עבעו‪ .‬כן היא האשה רעה קול העם בריעו‪ .‬ואה״ת‬
‫אין להשיח הרבה דברים‪ .‬אפי׳ בנשים העובות והיקרים‪ .‬כי דעתן קלה להתהפך‬
‫כמהפכת סדום‪ .‬לכן מהם השמד ודוס‪ .‬ואין רע שבמחחברים‪ .‬כמו האיש הקונה‬
‫אשה רעה כשאר הגברים‪ .‬כי היא חמת נתש טשכת‪ .‬אך בעץ הדעת היא לדרך‬
‫עוב מושכת‪ .‬ואין לך מכאוכות‪ .‬כבעל חובות‪ .‬והיותר מכאיב הלבבות‪ .‬הוא חסד‬
‫דעה‪ .‬והקשה מכולם אשה רעה‪ .‬ואמרו כי סוקדאעי הפילוסוף היתה לו אשה רעה‬
‫עד שיום א׳ אחר כמה קללוח‪ .‬וכמה חידופין וגידופין ותעל מאשי‪ .‬העזה פגיה וקלחה‬
‫מיס לראשו‪ .‬והוא ענה אותה כמהתל בשפה רפה‪ .‬הלא ירעיד כי אחרי קולות וברקים‬
‫נוראים‪ .‬יבא המון מיס גשם שוטף לכל הנכנסים והיוצאים‪ .‬אכן אנחנו מצפים גס‬
‫אבני אלגביש‪ .‬ולא קורי עכביש‪ .‬עוד אמרו עליו שרבים הלאוהו מרוע ישא קלון‬
‫מאשת מדנים‪ .‬כזאת הן• הן עזי פנים‪ .‬כי כאשר תוסיף עוד הפעם לענותו‪ .‬הלא‬
‫מקל יש ימתץ בו ראשה לפי שעתו‪ .‬ויען אותם לאמר אזני כבר למודה לשמוע כזו‬
‫וכזאת כל ארא לפי דעתו‪ .‬כמו הטוחן בריחיים כל עוד שיוסיף לשמוע קול מהומה‪.‬‬
‫ישמח הוא ‪1‬י המלקוח ואדם להבל דמה‪ .‬ואמרו עוד עליו במתק מילוליו‪ .‬שח׳ א׳‬
‫החזיק תוכחתו עליו לאמר לא נכון לאיש כמוך לענית מפני אשה‪ .‬יישאל סוקראעי‬
‫בנועם מליצה‪ .‬התקצוף אתה בהמיית הברבורים‪ .‬ויען האיש אלה יולידו בצים‪ .‬ויבקעו‬
‫אפרותיס‪ .‬מאמר סוקראטי התועלת הזה השגתי‪ .‬גם מן אשתי‪ .‬ופעם א״ קרא את‬
‫אוהביו אל משתה אשר הכק להם‪ .‬וכאשר ערוך השלתן על מכינו כטוב בעיניהם‪.‬‬
‫ותלך אשתו זאת לנער השלחן והפוך אותו על פניו‪ .‬והנה א׳ מהקרואים‪ .‬אשר שם‬
‫נמצאים‪ .‬חרה לו הדבר ער למאד ויקום לצאת מתוך הבאים‪ .‬ויאמר אליו הפילוסוף‪.‬‬
‫למה חרה לך‪ .‬הלא זכרת כי לפני ימים אתרים כה וכה קרה לך‪ .‬כי תרנגולת א׳‬
‫מעופפת בכנפיה על כשלתן ותעש ככה‪ .‬האם עליה התקצפת‪ .‬ומדוע תקצוף עתה‪.‬‬
‫‪.‬ואמרו עוד‪.‬עליו כיא׳ מאוהביו שלח לו עוגה לתשורה‪ .‬והיא לקחה אותה מהרה‪.‬‬
‫ותשליכגה ארצה‪ .‬וברגליה הרמיסה‪ .‬ויצחק הפילוסוף ויאמר לה‪ .‬עונשך כי גם את‬
‫לא תאכלי ממנה אפי׳ אכילה גסה‪ .‬ותמיד היה מנתם נפשו‪ ,‬כמורת רוח אשתו‪ .‬באומרו‬
‫כי בה יקל עליו לבלבל מורת רות כל ארס‪ .‬ואיש א׳ נועץ בו הישא אשה‪ .‬או ישב‬
‫ערירי‪ .‬ויען‪ .‬עשה איכה תעשה‪ .‬לעולם תנתם‪ .‬ואמרו על פיטאקו הפילוסוף‪ .‬כי הוא‬
‫היה קטן הקומה‪ .‬ומשחת המראה‪ .‬ואשתו רעה טובת מראה ברה כחמה‪ .‬ויהי היום‬
‫ויקרא ריעיו ומיודעיו אל המשתה אשר עשה להם‪) .‬כמשיל אוב״א תב״ת( ולא חרה‬
‫אפו בה‪ .‬כי אמר אילתה כפרת חטאתה‪ .‬ואמרו ליתרון החכמה הנמצאת בו‪ .‬הנה איש‬
‫א׳‬
‫צו‬
‫אשד‪ ,‬רעה‬
‫לצו‬
‫פה‬
‫א׳ רצה להוען עמו‪ .‬ואת יועצים‪ .‬אודות שתי נשים‪ .‬הבאים לידו‪ .‬אחת כערכו‬
‫והאתת יותר מערכו את מי מהן אקת‪ .‬וכשומעי זאת מפיו מיד גער בו ומעהו לקת‪.‬‬
‫ורצה להכותו ויאמר אליו‪ .‬לך אל הילדים היושבים שמה מנגד לקריתםפר‪ .‬ומתפלשים‬
‫באפר‪ .‬ומהם תקת עצה‪ .‬לקתת לך אשה‪ .‬הוא שנגש אל הילדים‪ .‬שמע שהיו לאתרים‬
‫נדברים איש באחיהו‪ .‬בחר לך‪ .‬אשר כערכך‪ .‬ותמיד היה אומר התבונן על הרעה‬
‫בערס תבוא למלש נפשך מפרה‪ .‬י א ק לבך לנשא הרעה‪ .‬אשר אין ‪ W‬ידך להמלע‬
‫ממנה‪ .‬והוא היה אומר התמהמה להשכיל היעב הדבר טרם עשותך אותו‪ .‬ואחר *‬
‫תמהר לבלותו‪ .‬ואין בעולם אלא אתת‪ .‬אך כל א ‪ /‬יאמר אשתו היא האחת‪ .‬ואה״ת‬
‫האיש מקונן על האשה רעה נלאיתי נשא כעס ותימה‪ .‬כי סכלים מלאו פני אדמה‪.‬‬
‫ואשה משיבה ב ד רמה‪ .‬אל תקצוף על האנשים בסכלותם‪ .‬אך למדנה ממני לנשא‬
‫אותם‪ .‬שאלו לת׳ מדוע מאנת לקחת אשה‪ .‬ויאמר‪ .‬בלב חומרמר‪ .‬כי הרעות תואר‬
‫נקוטיס ללב‪ .‬וטובות המראה כאב ראש מתר מנשיכת כלב‪ .‬ואמרו שאיש א׳ שמת‬
‫במום אשתו ט רעה היא‪ .‬ורבים גדפוהו ויאמרו היכן היא‪ .‬שבמות אשה ישמת גבר‪.‬‬
‫הוא ענה לזאת כי הוא ימצא מנוח לו בבית ולה בקבר‪ .‬ואה׳׳ת שא אשה כערכך‪.‬‬
‫כי אם היא רבה ממך‪ .‬אזי מספר קרוביה יהיו אדוניך‪ .‬שאלו לת׳ מה המה הדברים‬
‫מתמיד השינוי והתוארים‪ .‬ויען‪ .‬הנשים והמים המאררים למרים‪ .‬אמרו כי טא״לי‬
‫הפילוסוף לרוב חשקו אל המדעים‪ .‬לא אבה לקחת לו אשה‪ .‬אמו שראתה כן הפצירה‬
‫בו ברבות ריעים‪ .‬שיקח אשה‪ .‬נאוה כתרצה‪ .‬ויען בימי הנעורים‪ .‬לא עת האסף רק‬
‫אל המדעים היקרים‪ .‬ובזקנה כבר עבר העת שעשועים‪ .‬ובקרב הזמנים‪ .‬ידרוש האדם‬
‫ויועץ איזו אשה יקח לחופת תתנים‪ .‬ואהי׳ת לא תחבק אשתך‪ .‬אף לא תיסרנה בפני‬
‫אדם‪ .‬ט באתת תבזה נפשך‪ .‬ובשנית תגלה תרפתך‪ .‬ואה־׳ח‪ .‬חשה עובה‪ .‬מעלתה‬
‫קרובה‪ .‬למאירי שמים‪ .‬ואשר חנן גיהיס‪ .‬אותה לו יהיו חייו כפליים‪ .‬בעדי עדיים‪.‬‬
‫רח׳ם רתמתיס‪ .‬ע״כ מס׳ טעם המדות‪ .‬ח״א בתום׳ נופך משלי‪:‬‬
‫אמרי בינה‪.‬‬
‫ב‪3‬י ‪ #‬בני יקירי רתומאי‪ .‬תנו לב להבין אמרי בינה‪ .‬וכליותי תעלוזכה‪ -‬יעשו יקר‬
‫וכבוד נשכינה‪ .‬כי ה׳ עליון נורא ^הי קדם מעונה‪ .‬דעו וראו כי עון זרע‬
‫לבטלה‪ .‬חס ותלילה‪ .‬הוא פגם גדול שאק כמוהו למעלה‪ .‬מה תרי האף הגדול הזה‬
‫החטאה הגדלה‪ .‬והוא היה העון ד ר המבול אשר נאבד ונימוחו מן העולם ועד‬
‫העולם סלה‪ .‬וגם האדמה אשר הם עליה לא תתן את יבולה‪ .‬והוא היה עון ער‬
‫‪ .‬ואונן אחי שילה‪ .‬אשר נמקו בעונם במבחר ימיהם יומם ולילה‪ .‬ויש בעון הרע הזה‬
‫כמה מדרגות זה לפטם מזה קטנה או גדולה‪ .‬יש מהרהר ומתאוה לזכר או לנקבה‬
‫נערה בתולה‪ .‬או אשה תחת בעלה‪ .‬והוא מיד נקרה ביום או בתלום לילה‪ .‬ע״י שידה‬
‫לילית אמהון דאנשי עולה‪ .‬היינו המזיקין בעלי תב׳לה‪ .‬ותבא אליו היונה יונה פותא‬
‫לעת ערב ודמתה לתמר בקישוטי כלה‪ .‬ועיז נאמר ונשמרת מכל ד״ר ונאמר בלשון‬
‫ייללה‪ .‬הד חושבי אק ופועלי רע על משכבותם ועולה‪ .‬למעלה מזה הבא על אשתו‬
‫כדרך כל ה א ק רבת המעלה‪ .‬ודש מבפטם וזורה לחוץ זו רעה חולה‪ ..‬למעלה הימנה‬
‫הבא על אשתו שלא כדרכה יהמו יחמדו מימיו בגאותו סלה‪ .‬מעלה מעלה‪ .‬הנוגע‬
‫בערותו‬
‫בב‬
‫צו‬
‫*‪ *to‬ביני‪.‬‬
‫לצו‬
‫בערותו ביד או ברגל ומוציא זרעו לבעלה‪ .‬וזה היה עון דור המבול אשר נעשה כס‬
‫כלה‪ .‬ואפי נגיעה באבר אסורה‪ .‬פן יחם• לבבו וירד שאולה‪ .‬והכי מפורש ביהדיאבזויק‬
‫בהיכלות העומאה בהיכל הנק׳ שחת וז׳יל רשב׳״י לשן הזהב יקר וגדולה‪ .‬פתחא קדמאה‬
‫ביה קיימא חד ממנא עסט״יריא שמיה‪ .‬וכמה אלף ורבבן ממנן תתותיה והאי איהז‬
‫קיימא על כל אינון דמחבלי אורחייהו‪ .‬לאושדא זדעייהז על אדעא‪ .‬או דמפקי זרעא‬
‫דלא כאורחייהו‪ .‬או לכל אימן דמזני בידייהו‪ .‬אילין אינון דלא חמאן אנפי שכינתא‬
‫כלל בעינייהו‪ .‬האי ממנא דביסער מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זימנא‪ .‬וכמא אינק‬
‫אלף ורבבן כולהו‪ .‬מתכנפי על ההוא‪ .‬ב׳׳נומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר כי נפק‬
‫נשמתייהו מינייהו‪ .‬האי ממנא וכל איכון רעמיה מסאבין להו ולנשמתייהו‪ .‬ואתדין בהו‪.‬‬
‫ואעילו להו‪ .‬לאתדגא בהו‪ .‬ואילין אקרין ש ז רותתת‪ .‬דכולהו רוגזין מסאבין קיימין‬
‫•כולהו‪ .‬על דא בגין דכולהז קיימין ושארן עליה דל׳נ בההוא זמנא‪ .‬דארחח גרמיה‬
‫וחמים ליה לתיאובתא דא‪ -.‬וכדין געלין ליה לההיא תיאובתא וההוא זרעא איתישד‬
‫בארעא‪ .‬ואתקפו ביה ונעלו ליה וסלקי ליה לעילא‪ .‬וגרמו דברית דא דאישתעבד‬
‫בס״א עכיל‪ .‬מי הוא זה ואיזה היא אשר ישמע קול הדברים‪ .‬ולא יתמרמר בקול בכי‬
‫המדורים‪ .‬ויאמר בפיו‪,‬ולשוט‪ .‬חטאנו פשענו‪ .‬העוינו מרדנו ומרינו‪ .‬אהה עלינו‪ .‬אויה‬
‫לנו‪ .‬כי חטאנו‪ .‬אל תזכיר לנו‪ .‬עוונות ראשונים‪ .‬חטאת נעורי ופשעי אל תזכור‪:‬‬
‫מה נאמד לאדוני‪ .‬מה נדבר ומה נצטדק דבק לחכי' לשוני‪ .‬ולבי חלל בקרבי‪ .‬ננערתי‬
‫כארבה‪ ,‬באנחתי יגעתי‪ .‬אשחה בכל לילהמעתי‪ ,‬ערשי אמסה בדמעתי‪ .‬קודר‬
‫שחותי‪ .‬ועצמותי כמוקד נחרו‪ .‬דבקה עצמה לבשרי מעי רותחי וחומרמרו‪ .‬מקול‬
‫אנחתי‪ .‬מאכול לחמי שכחתי‪ .‬ידעתי ה׳ עוותתי‪ .‬לקאת מדכר דמיתי‪ .‬לכוס חרבות‬
‫היתי‪ .‬כצל כנטותו נהלכתי‪ .‬יבש כחרס לבי כי אפר כלחם אכלתי‪ .‬חרפה שברה לבי‬
‫ומנחמים לא מצאתי‪ .‬שמעה תפלתי ה׳ ישועתי‪ .‬למען שמך ה׳ אות לטובה עשה אתי‪.‬‬
‫האזינה אמרתי‪ .‬ואל תבא במשפט את עבדך כי ידעתי‪ .‬לא יצדק לפניך כל חי כיש‬
‫וק״ו איש כמותי‪ .‬אנכי מריתי‪ .‬כעסתי וגם הכעסתי‪ .‬ומדרך הטוב והישר כטיתי‪ .‬והרע‬
‫בעיניך עשיתי‪ .‬ובדברי קדשיך הרהבתי‪ .‬וישר העויתי‪ .‬ובעוב מאסתי‪ .‬ועל כל התו‬
‫מא׳ ועד תייו עברתי‪ .‬ומצוות דרבנן וד״ק וד״ס בהם• לא נזהרתי‪ .‬ואותם לא קיימתי‪.‬‬
‫ומכ״ש הגדריס והסייגים ודקדוקי סופרים א׳ מהנה לא עשיתי‪ :‬והוספתי דעה על‬
‫חטאתי‪ .‬ושום דבר טוב כל ימי כתיקונו לא עשיתי‪ .‬ישמף־׳•הגדול חללתי‪ .‬ונשמתי‬
‫העלובה כטומאת הנדה טמאתי‪ .‬ואותה טנפתי‪ .‬ורעה לנפשי בחרתי‪ .‬ומום בקדשי‬
‫במעשי הרעים נתתי‪ .‬ובמדות העליונים פגעתי‪ .‬זר^׳׳ח אברי־ כולם יעידזן יגידק‬
‫לדבר טוב בהם לא שמשתי‪ .‬וא׳ מהם לא תקנתי‪ .‬ואותם קלקלתי‪ .‬במחשבות ומרמות‪.‬‬
‫והרהורים זרים רבים ורעים וצינורות השפע מנעתי‪ -.‬אוי לי עיז הגוף‪ .‬הנגיף‪ .‬שיצא‬
‫מן העולם‪ .‬בחרפה ובוז בוש ונכלם‪ .‬ריקם ריקם מזכיות ומעדנות‪ .‬ומלא עוונות‪.‬‬
‫חטאות ואשמות שגגות וזדונות‪ .‬אוי לי על הראש‪ .‬נהג קלות ראש‪ .‬ארד כשיחי‪.‬‬
‫במה יזכה נער ובער ילוד אשה‪ .‬מצחך נחושה‪ .‬ואין להם משה‪ .‬מ י מ נ י ־ ה פ ט ם‬
‫בחדונים‪ .‬במה יתרצה זה אל אדוניו כ״א בבושת פנים‪ .‬אויה לי על פה דובר נבלה‬
‫איך יוכל להיות לו פתחון פה לדבר מלה‪ .‬ואיך תדברנה מול דובר צדקות‪ .‬בשפת‬
‫חלקות‪ .‬אוי לי על לשיני‪ .‬ניתר בקראי גרוני‪ .‬לנורא תהילות‪ .‬בלשון מדברת גדולות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לבי‬
‫צו״‬
‫אמרי מנה‬
‫לצו‬
‫פו‬
‫לבי יהמה‪ .‬עיני נגדה ולא תדמה‪ .‬טבעתי ביון מצולת העבידות בלב חודש מחשבות‬
‫און‪ .‬מה תשתוחחי נפשי‪ .‬לפני קדושי מריס ראשי‪ .‬בודא תחת ומעל‪ .‬נפש כי תמעול‬
‫מעל‪ .‬אהה לייעל הידיס‪ 1‬שלא׳היו בנקיק כפים‪ .‬פרושות השמים‪ .‬והם מלאים שקדים‪.‬‬
‫צלמות ולא סדרים‪ .‬אללי־ על הדגלים שלא הלכו ביושר‪ .‬בדרכי הבודא היוצר‪ .‬רגלים‬
‫ממהרות לרוץ לרעה בכלי עת ובכל שעה‪ .‬וי לי על המעים אסלדה בחילה‪ .‬מלאים‬
‫מכל שיקוץ גטבה ונזילה‪ .‬אוי לעינים שלא דאו אזר באמונה‪ .‬וחשך ענן וערפל עין רואה‬
‫ונפל במדריגה התחתונה‪ .‬אוי לאזנים שלא שמעו תוכחת מוסר‪ .‬ללכת בדרך הטוב‬
‫והישר‪ .‬אד לו לפה שלא למד תו׳‪ .‬לדעת הטיב־ ההוא מהי נורא‪ .‬מה יתאונן האדם‬
‫אשר צזצר‪ .‬בעצמות וגידים העור והבשד‪ .‬ולא יגע הרבה ביראה עד אשד יהיה בשרו‬
‫ח ה ונתסר‪ .‬א י לי אויה לי‪ .‬אהה עלי‪ .‬אללי לי אללי‪ .‬על רוע מעללי‪ .‬נטו צללי‪ .‬כי‬
‫אבד טלם אשר ראוי היה להם לעזרני‪ .‬הם הכלימוני‪ .‬הם החפירוני‪ .‬מרוב כל עונות‬
‫כל או*א לדרכו פנה עצרה קראתי ויעטני‪ .‬המה רימוני‪ .‬אויה אהה וי אוי לי על שאד‬
‫הצוף‪ .‬מלא אספסוף כאבן כגוף‪ .‬עת יעמוד נזוף בכ״ד ש״מ ויאמרו לו‪ .‬לאמד עמוד‬
‫על נפשך‪ .‬והכר נא מעשיך‪ .‬ויטני מתשבותיך‪ .‬ודע מהיכן באת‪ .‬ולפני מי עתיד ליתן‬
‫ד ן ותשמן עוטתץ‪ .‬ואם אין אתה יכול להשיב מי יוכל להשיב‪ .‬ומי יוכל לחשוב‪ .‬לסבול‬
‫עוטתיך‪ .‬אשר עשית כל ימיך‪ .‬אשר המה כאש לבגד‪ .‬אשר תכף הוא בוגד‪ .‬וכחרב‬
‫לצואר חלל‪ .‬בדם יתגולל‪ .‬וכחץ ללבות‪ .‬בעומדם בקרבות‪ .‬וככבלים לרגלים‪ .‬כחשך‬
‫לעינים‪ .‬כמרה לפה ולשון‪ .‬כשוחה עמוקה לידס ורגלים אסודס בנחושתיס‪ .‬כחדשה‬
‫לאזטס‪ .‬במכשלה לכת בכל עת ועונה‪ .‬־טמים־ הרעים לימי הזקנה‪ .‬טסודק לגוף וחסרון‬
‫ט ס עמהם אפי׳ פרוטה קטנה‪ .‬גגדעה'־לקק ברום המעלות שכנה ענוה‪ .‬כעבירה‬
‫ליום ה ד ! ולא י עשה ־תשו׳׳ כתיקונה‪ .‬הי שומר יש׳ ישמרנו מכל דבר דע ומכל שטנה‪.‬‬
‫אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח‪ .‬כגמר לרוץ אורח‪ .‬עדיך הנני באתי‪ .‬כרתם‬
‫אב על בט יתיד רתם עלי \‪ v‬ישועתי‪ .‬וכפר אשמתי‪ .‬והעבר חטאתי‪ .‬ועת אשד‬
‫תקבל נשמתי‪ .‬אמור נא אליה טפר מצאתי‪ .‬שאם אתה דן< אותי‪ .‬באשר עשיתי‪ .‬לא‬
‫ישאר ממט מאומה העור עם הבשר והקרב והכרטיס מטינופי ולכלוכי לא רתצתי‪.‬‬
‫אנא ה׳ הושיעה את עבדך מפט זעמך וקצפך‪ .‬ואל תבוא במשפט את עבדך‪ .‬נא ‪1‬יהי‬
‫ישועתי־‪ .‬עמוד לימין א ב ק להושיע משופטי‪ .‬ה׳ נגדך כל תאותי‪ .‬והאדם ידע כי בזכדון‬
‫מעשה הראשוטס‪ .‬ישכיל ישוב ליוצד אדון האדונים‪ .‬וינצל מכל שאוטם‪ •.‬כמאמר הת׳‬
‫מי הוא אשרמעונשך יצילני‪ .‬ובאיזה תבל אתמוך אם תפסוק חבלי רחמיך ממני‪ .‬והיום‬
‫אשר תאמר לזכאים בואו ולחטאים סורו מט‪ .‬ואיני יודע מאיזה מהם אהיה נמנה‪.‬‬
‫אד לי ט לט מה שימים ושטם הארכתי‪ .‬תטאות ואשמות הוספתי‪ .‬ולפי אריכות חיי‬
‫האדכו פשעי‪ .‬לפט ת ב ד ודעי‪ .‬על איזה מהם אתודה יומס ולילה‪ .‬ועל מי מהם אבקש‬
‫מתילה‪ .‬ודע ט אק תכלית העבודה אכילת לחם שעודם‪ .‬ושתיית החומץ ולבישת‬
‫שקים וחבל הגורים‪ .‬״והתכלית הוא להיות מרוצה לשבים ונערים‪ .‬כאשר ירצה יוצר‬
‫המאודם‪ .‬ואתה ב ׳א תמלץ עליך השכל כי הוא המדדך אותך‪ .‬בדרך זו תלך לעשות‬
‫רצק מראך‪ .‬והיצר זגונדא דליה עבדים המה לו‪ .‬לעבוד ע מ ד ת היצר זך וישר פעלו‪.‬‬
‫המטיב לכל ב״ה וב״ש לעולם‪:‬‬
‫־‪-‬‬
‫• — ׳ י ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^‬
‫תשובה‬
‫צןי‬
‫לצו‬
‫תשובה‪.‬‬
‫בני*‪.‬‬
‫זכור תזכרו‪ .‬מאמרי הנביא עיה אשר נאמרו‪ .‬ומתררמת שינתכם ידש התעוררו‪.‬‬
‫וקיימו מאמרו נתפשה דרכינו ונתקורה וכו׳ מאד דרשו יחקדו‪ .‬ופי׳ הפסוק‬
‫"‬
‫ושיעורו‪ .‬כך הוא ביאורו‪ .‬דנחפשה דרכינו‪ .‬היינו העונות שאט דורכים ברגלינו‪ .‬ודשים‬
‫בעקבינו‪ .‬ונשובה עד ה׳ !יהינו‪ .‬שאם לא ידע התולה מחלתו‪ .‬איך יבקש רפואתו‪.‬‬
‫יהנה נתפשה דרכיני‪ .‬כמאז״ל ריבן בגזל ומיעוטן בעריות‪ .‬וכולן באבק לה״ר צפוטת‬
‫וגלויות‪ .‬לכן בט צריכים לדקדק מאד בתומר הגזל‪ .‬דאפי׳ שוה פרועה נתשב כשז״ד‬
‫ועורף נפשו באפו ואביו ואמו גוזל‪ .‬והעושה מלאכת חבירז בלי אמונה‪ .‬הוא גזלן‬
‫מקטני אמנה‪ .‬והסתכלות בעריות‪ .‬נקרא נואף והוא עון פלילי‪ .‬ויד ליד לא ינקה רע‬
‫ממעונות אריות‪ .‬במדורי גהינס תתתייות‪ .‬זלה״ר גדול מנשוא‪ .‬ועיי ג׳ נענשו‪ .‬ונגד‬
‫ג׳ שקול‪ .‬ג ע שיד ועיז לר סקו׳ל‪ .‬לכן תרגילו עצמיכם כל הימים‪ .‬להיות אלמים‪.‬‬
‫כמאמר רבי׳‪.‬האי גאון רל‪ .‬לשונך שים בפיך נאסרה‪ .‬וכאלם היה בק התכורה‪ .‬ואל‬
‫תרפה אדי אסור בתבלך‪ .‬ואם אותו תשלת ואכלך‪ .‬ויום ולילה לאישבותו‪ .‬לעשות העוב‬
‫והישר במצות ה׳ כתאותו‪ .‬ועם ברואיו עמו וצאן ידו חבל נחלתו‪ .‬וזה כולל חלקי התו׳‬
‫והמצוה‪ .‬כאשר ציוה‪ .‬כמ״ש הרמב״ן ז״ל בפי ואתתק ועשית הישר‪ .‬וכו׳ וז״ל לרבותיט‬
‫בזה מדרש יפה‪ .‬אמרו זו פשרה ולפטם משוה״ד‪ .‬והכוונה בזה כי אמר מתתילה‪.‬‬
‫שתשמרו תקותיו ועדותיו אשר ציוך לעד סלה‪ .‬ועתה יאמר גס באשר ׳לא ציוך‪ .‬תן‬
‫דעתך‪ .‬לעשות הטוב והישר‪ .‬כי הוא מחוק המוסר‪ .‬כי הוא ית׳ אוהב העוב והישר‪.‬‬
‫וזה ענין גדול לפי שאי אפשר‪ .‬לזכור בתו׳ כל הנהגות האדם אשר יצר‪ .‬עם שכיניו‬
‫וריעיו‪ .‬ואהוביו ישינאיו ואלופיי ומיודעמ‪ .‬ומשאי ימתנו‪ .‬ותיקון הישוב והמדיטת כולם‪.‬‬
‫הא צ ת והם עיר ועיר לגבולם‪ .‬אבל אתר שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל‪.‬‬
‫לא תקום ולא תעור‪ .‬ולא תעמוד על דם רעיך‪ .‬וכאלה רבים‪ .‬והמה בכתובים‪ .‬חזר‬
‫לומר בדרך כלל‪ .‬שיעשה העוכ וטשר כי בגלל‪ .‬שיעשה היושר בכל דבר‪ .‬עד אשר‬
‫אליו יתובר‪-.‬יעשה פשרה ולפנים משוה״ד‪ .‬ע׳׳ד מ׳׳ש ז״ל פרקו נאה‪ .‬ודבורו עם‬
‫הבריות בנתת ויאה‪ .‬עד שנקי בכל ענק תם וישר ע״כ‪ .‬ובכל העתים תהיו רגילים‬
‫לבטא בשפתים‪ .‬דברי תן ותתטנים היינו דברי וידויה‪ .‬על העונות הנסתרים והגילוים‪.‬‬
‫וכמ״ש דהע׳׳ה וחעאתי ע ד תמת ‪ .‬חעאת נעוד ופשעי אל תזכור ואו •ם השמד‪.‬‬
‫ובודאי לא היה לדוד משית ‪.‬גיהי יש׳ שהוא רגל ד׳ במרכבה עומד‪ .‬תעאת נעורים‪ .‬אלא‬
‫הכוונה שלא השיג בילדות נעוריו גדולות הבורא ית׳ כמו בזקנותו‪ .‬ואף גם זו ידה‬
‫מרבה בתפילתו‪ .‬שאל יזכור לו תטאתו‪ .‬ותמיד צריך להתמרמר על עזטתיי‪ .‬ולהתעצב‬
‫על גלות השכינה‪ .‬אשר היא תוץ למעונה‪ .‬וידאג על קצורו בעבודת הי״ת‪ .‬וידבק‬
‫בדרכי קונו‪ .‬דכתי׳ במסתדם תבכה נפשי‪ .‬ואמרי׳ בגמ׳ ה״מ בבתי גואי אבל בבתי‬
‫בראי עוז ותדוה במקומו תורת תסד על לשוט‪ .‬כי העצבות מזיק לגוף ונפש מראשית‬
‫אתרית‪ .‬ומזיק לפגם הברית‪ .‬ע״ע הדבדם‪ .‬וסי׳ לדבר נתן שמתה בלבו וכו׳ בשלום‬
‫יחדו אשכבה ואישן‪ .‬ותתענג ברשן נפשי דשי׳ן ודיש־ן‪ .‬ועוד כתי׳ שמח לבי רגל‬
‫כבודי אף בשרי ישכון לבטח‪ .‬לזאת צדך בע״ת להרתיק העצבות‪ .‬מתוך הלבבות‪.‬‬
‫ולהגדיל בקרבית‪ ,‬היגון ואנחה‪ .‬ולחזק השמתה‪ .‬כמש״ה ולישרי לב שמתה‪ .‬השי״ת יברך‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫אתכם‬
‫‪%‬‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫תשובה‬
‫פז‬
‫אתכם ברוב עוז ושלום ברכה והצלתה‪ .‬ויעזרכס להיות כל ימיכש מבעלי תשו׳ שלימה‪.‬‬
‫ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה‪ .‬תמים תהיה עם ה׳ \<‪7‬ך‪ .‬הוא עשך‬
‫ויכוננך‪ .‬שויתי ה לנגד תמיד‪ .‬זה כלל גדול לבע״ת אשר בתשובתו יתמיד‪ .‬ואהבת את‬
‫ה ‪1‬יהיך‪ .‬ויראת הרוממות תהיה יראתך‪ .‬ככל דרכיך דעהו‪ .‬ובו תבעת כי ׳ פרא הוא‪.‬‬
‫הכין לקראת ^היך ישראל‪ .‬ואם אתה עושה כן גדול כבודו הוא יואל‪ .‬ובא לציון גואל‪:‬‬
‫דברים מעכבים אתהתשו׳בה‪ .‬ואיה‪ .‬רטלות‪ .‬לה״ר‪ .‬בעל תימה‪ .‬מחשבה‬
‫רעה‪ .‬המתתבר לרשעים‪ .‬הרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה‪ .‬המסתכל‬
‫בעריות‪ .‬התולק עם גנב‪ .‬האומר אתעא ואשוב‪ .‬האומר אתעא ויוה״כ מכפר‪ .‬המבזה‬
‫את רבותיו‪ .‬המקלל את הרבים ובכלל עון זה המונע רבים מלעשות מצות‪ .‬והמעה‬
‫תבירו מדבר מציה לדבר עבירה‪ .‬והמשתמש בעבועז של עני‪ .‬והמקבל שוחד להעות‬
‫דין‪ .‬והמוציא אבירה ואינו מכריז עליה עד שיתזירנה לבעלים‪ .‬והרואה ‪.‬בנו מצא לת״ר‬
‫ואינו מותה בידו‪ .‬והאוכל שוד עניים יתומים ואלמנות‪ .‬הפורש מן הציבור‪ .‬העובר ע יד‬
‫תכמיס‪ .‬המתכבד בקלוןחבירו‪ .‬החושד בכשירים‪ .‬השונאהתוכתות‪ .‬המלעיג‪.‬עלהמצוות‪.‬‬
‫כל אלו הליד דברים מעכבים את התשו׳ מן השבים‪ *.‬והמה מתתלקים במניינם‪ .‬ט‬
‫אינם שדם כולם בעניינם‪ .‬דהייט בעונשם‪ .‬ומהם שטעליס דרט התשר מעושם‪ .‬ומהם‬
‫אין הקב״ה מספיק ביד עושיהן לעשות התשו ‪ .‬לפי גודל המשובה ותטאת הכתובה‪.‬‬
‫דש מהם שאי״א לו לעשות תשו גמורה עציהם‪ .‬ויש מהם העושה אותם‪ .‬עזמדס‬
‫בחזקתם‪ .‬ואיט מתחדש עליהם‪ .‬לפי שהם בעינמ קלים‪ .‬והוא עון פלילים‪ .‬דש מהם‪.‬‬
‫העישה *ותם נמשך אחריהם‪ .‬יקשה עליו לפרוש מהם‪ .‬לפיכך צדך האדם להיותו‬
‫זדז וזהיר בהם‪ .‬ולהתרחק מהם וכיוצא בהם‪ .‬שמא ידבק בהם‪ .‬כי רעות עד מאד‬
‫הם‪ .‬זא״ה‪ .‬לה״ר‪ .‬רכילות‪ .‬בעל תימה‪ .‬מתשבה רעה‪ .‬המתחבר לרשע מפני שלומד‬
‫'ממעשיו‪ .‬וכתי׳ ורועה כסילים ידוע‪ .‬רחל״ו‪ .‬ע״כ סית סייט ע״ש ביאורו כל אז׳א‬
‫מאלו הכיר טעמו ונימוקו עמו‪ .‬מה עוב נאומו‪ .‬ולנפשך ינעם בטו״ט;‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכץ״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שוב יום אחד•‬
‫בני בני‪ .‬תנו לב לדעת‪ .‬מאז״ל מקור תכמה טבעת‪ .‬ר״א אומר שוב מם א׳‪.‬לפני‬
‫מיתתך‪ .‬אמ״ל תלמידיו‪ .‬וכי הארס מדע‪ .‬או הוא •שומע‪ .‬מתי ימות‪ .‬שישוב יום‬
‫א׳ קודם מותו‪ .‬ט האדם לא ידע את עתו‪ .‬אמ״ל זה הוא מה שאני אומר‪ .‬ט האדם‬
‫יציר תומר‪ .‬ושמא אפו יתר‪ .‬דמות למתר‪ .‬ואם יאמר הבע״ת‪ .‬הנה המלך זקן וכסיל‬
‫במשמר שם אותי‪ .‬ולזה מתתי׳ לא ידעתי‪ .‬וכמאמר שהע״ה מכל משמר נצור לבד‪.‬‬
‫ועתה שאט בבית האסודם‪ .‬ה ד אין תמש מתיר עצמו מהקשדם‪ .‬השב תשיב ט‪.‬‬
‫בראשו גמולו‪ .‬ה ד אמרו תפילת התולה מועילה לו‪ .‬מתר מתפילת ב״א ובט גילו‪ .‬ואף‬
‫כי הוא אסור בכבלים‪ .‬שעד דמעה אינם׳ ננעלים‪ .‬לכך אמר הנביא שובו ע ד בכל לבבכם‪.‬‬
‫וכו׳ מיד יצא מב־ת הכלא‪ .‬דתהלך בדרט ה׳ עושה פלא‪ .‬ואם יאמר הבע״ת מאד צר‬
‫לי‪ .‬שמא ישוב הצר הצורר דלכדני להרע לי‪ .‬אתר שכמה ימים ושנים הייתי תתת רגליו‪.‬‬
‫חזק דאמן לבך ותשיב אליו‪ .‬קזה אל ה׳ ישלת עזרך מקדש והיית קרוב אלמ‪ .‬דש הבא‬
‫ליטהר מסייעק אותו‪ .‬מ״מ הבע״ת אם לא יתעורר הוא מתתי׳ לתקן תשובתו‪ .‬דבכה‬
‫ויתתנן לפני ה׳ אין מאומה בתקנתו‪ .‬דלא אז״ל אלא הבא‪ .‬אבל אם לא בא‪ .‬מתחי הוא‬
‫‪1‬‬
‫מאלמ‬
‫צץ‬
‫שוב יום אחד‬
‫לצד‬
‫מאליו‪ .‬לא הועילו מפעליו‪ .‬וזה שרמז הלל אם אין אני לי מי לי‪ .‬ומסיים וכשאני לעצמי*‪.‬‬
‫מה אני‪ .‬וזו היא עענת ב״א המתארס ואומרים זהו רצוני‪ .‬לשוב בתשו״ש לפני קוני‪.‬‬
‫אבל מה נעשה ואיך נשוב‪ rrn .‬עכשובי התיים על צוארי‪ .‬האשה וילדיה אפי רברבי‬
‫ואפי יזוטרי‪.‬וענייר העולם ועסקיו‪ .‬בהם טרודים מפר דוחיןו‪ .‬מ״ז אמר וכשאני לעצמי‬
‫מה אני‪ .‬כי לא נוצרתי‪ .‬זולת לעבודת יוצר נשמתי‪ .‬ומאמר המשורר מה לי מזק אס י לא‬
‫רצונך ואינו מנתי‪ .‬מה מנתי‪ .‬כי הכל הבל ואין ממש יבו‪ .‬רה עשיית רצון מש׳יע ‪5‬י*‬
‫בוא אהבו‪ .‬ומסיים ואמר‪ .‬כמק חומד‪ .‬וא'ל עכשיו א?זתי‪ .‬כי איני יודע עיתותי‪ .‬ובידי‬
‫אין ימי ושכותי‪ .‬והוא מאמר ר״א ישוב היום שמא למתר ימות‪ .‬ונפלי עליו אימות‪.‬‬
‫לאפוקי־ מדעת הבוערים‪ '.‬זקנים עם נעדם‪ .‬ובפרש הבחודס האומרים‪ .‬עד אשר‬
‫יבואו ימי הזקנה‪ .‬ונעשה תשו׳ כתקנה‪ .‬אבל עכשיו נלכה נא‪ .‬אנה ואנה אצל כל‬
‫פנה‪ .‬להתענג משוב העולם אשד בראו קדם מעונה‪ .‬והם לא ידעו ט קעני אמנה‪.‬‬
‫והאורב האויב יושב בחדרי חדרים‪ .‬ופתאום יבא אידם ונשבור נבלים הם מבדים‪.‬‬
‫ויהיו נקראים לפני המלך אדיר אדירים‪ .‬ופעמים הבע״ח יבכה כ כ ויצעער‪ .‬בלב‬
‫שלם יתמרמר ובתפילה ותחינה פיר פוער‪.‬״ עד אשר רתמיו ית׳ עליו יכמרי‪ .‬ישלח‬
‫מקדש עזרו‪..‬והעיקר הוא שיתעורר מעצמו‪ .‬עד שיהיה ריתו העוב נודף עזב שם‬
‫משמן טוב‪ .‬וינצל מקשוב‪ .‬היפך הרשע שריחו רע‪ .‬מר קשה המאורע‪ .‬ועליו אמד‬
‫המשורר בשירו‪ .‬חטאי לו ידחק כס שכני‪ .‬אד בדתו ורחקו מגבולי‪ .‬לק ובק אם‬
‫עשית משובה‪ .‬מהר המלע לחזור בישו׳‪ .‬כי היא לפר ‪ h‬גדולה וחשובה‪ .‬יפה׳ שעה‬
‫א קורם ולא תהיה ממשש כעור באפילה יכסומא בארובה‪ .‬ולאתוז תמיד ב ד א ת ה׳‬
‫כל היום בק בימות החמה בין בימות הגשמים‪ .‬לילות כימים‪ .‬אד יעלה מעלה מעלה‬
‫בתשובתו‪ .‬אבל אם הוא פעמים מתעלס מעבודתו‪ .‬גם ה' הטוב יתעלם ממנו בתקנתו‪.‬‬
‫ואפ" בעת שהאדם אין לו כת וטרוד בצערו‪ .‬תייב לפטת לביו כתזק יביא‪ .‬לעשות‬
‫רצון יצרו אשר יצרו ואשר אהבו‪ .‬כמ״ש דהע״ה צרה ויגון אמצא‪ .‬ובשם ה׳ אקרא‪.‬‬
‫כוס ישועות אשא‪ .‬ופי׳ הדמב״ס •בזה מ״ש נמי עמו אנכי בצרה‪ .‬שאמר הקב׳יה‬
‫שהאיש הזה אף כי טרוד הוא בזעם י ועברה‪ .‬ומחזיק לבו בעוז כת וגבורה‪ .‬ולוקת‬
‫אותי עמו‪ .‬עי״ז ־הכבוד שעושה לי גס אני אחלצהו ואכבדהו למען שמו‪ .‬ומכללי התשו׳'‬
‫שיתחולל היגון הגמל ברעייוט הבע״ת‪ .‬ויאנת במרירות לב ונפשו ת ט ה מרה עאכ״ז‬
‫עובה‪ .‬ט יעלה כמה־ הכעיס בורא הכל‪ .‬תולה עולמות כמו אשכול‪ .‬השמים והאר! וכל‬
‫אשר‪ .‬בהם‪ .‬כולם מעשה ידיו הם‪ .‬וישפיל־ עצמו עד לארץ ויהיה דכא ספל רוח‪ .‬דלן‬
‫שחוח‪ .‬ותפילתובנת ר בכי ותחנוניםהה׳׳ד יצא אדם לפעלו‪ .‬וט׳ כמוצאמאיצטגטטת‬
‫בהילו‪ .‬־כלו׳ תפרוש מדרכי העולם כולו‪ .‬ותתבודד זולת לפעלו‪ .‬ודתו׳ והמציה‪.‬‬
‫ט נאוה‪ :‬ולעבודתו‪ .‬היא התפלה‪ .‬ברק וצהלה‪ .‬עדי ערב‪ .‬לעולם־ יראה כי הוא מתקרב‪.‬‬
‫ליוטהמיתה‪ .‬מס חשך ועלטה‪ .‬דכתי׳ עד אשד לא •תחשך השמש‪..‬אשרי העם יודעי‬
‫תרועה‪ .‬לשבר כח היצר המגדל תועה‪ .‬עד אשר לא יהיה דבר חוצץ ביט ל ק קונו‬
‫‪ H‬ברוך ־גדול ד ע ה ‪ .‬מיד הי באור פניך יהלכון‪ .‬ט אין מבדל ובשמחה יגילק כל היום‬
‫שהד השמחה במעונו יעדטן‪ ) :‬ח ד ד ם דנ״ח ונ״ע עש*ה העטינים‪ .‬נפלאים מבהילים‬
‫הרעיונים(‪ .‬ופקח עינך וראה דברים המצודקיס‪ .‬הללו דברי צדיקים‪ .‬המקשיבים לקול‬
‫מודם הם העומדים‪ .‬על הפקודים‪ .‬לשמוע בלימודים‪ .‬ר ב ד ר ט ׳ מנה הביאו הרכ‬
‫‪,‬‬
‫ס׳‬
‫שוניושאחר‬
‫צו*‬
‫לצו‬
‫‪1£‬ן‬
‫ס׳ חדלים בלמיו ע*ב וז״ללשון למודים‪ .‬רפואה תעלה‪ .‬לנפשי כי מעל מעלה‪ .‬שנא׳‬
‫רפאה נפשי כי חעאתי לך מרדת שאולה‪ .‬כתב החםיד הקדש רבי׳ יונה‪ .‬בס׳ שערי‬
‫תשו׳ עיקרי התשו׳'שראשונה‪ .‬ועד אחרונה‪ .‬א‪ /‬יחחרע על כל מעשיו הרעים‪ .‬לו׳ אוי‬
‫לי מה עשיתי מהמדדים והפשעים‪ .‬איך לא הי ׳"ל לנגד עיני פחד שוכן רומה‪ .‬ולא‬
‫יגורתי מפני האף והחימה‪ .‬ב׳‪ .‬עזיבח החעא והאשמה‪ .‬ויגמור בכל לבבו‪ .‬שלא יוסיף‬
‫לשוב בדרך ההיא עד יום מותו באשר ה׳ שמה‪ .‬גי‪ .‬היגון הגדול יתתולל ברעיוניו‪.‬‬
‫ויתאגת במרירות לבו כרוכ יגוניו‪ .‬ונפשו מרה לו כי הכעיס בוראו כרוכ זמניו‪ .‬ד׳‪.‬‬
‫יצעער בעשותו התשו׳‪ .‬ותהיה באה״ר‪ .‬שנא׳ שובו עדי‪ .‬בכל לבבכם בצום ובכי ומספד‪.‬‬
‫אספו לי • חסיד‪ .‬ה ‪ .‬הדאגה עם הפתד והעונשים‪ .‬מעונות אשר ידו נעשים‪ .‬נמה‬
‫רעות קשים‪ .‬עתידים לבוא עליו באין מחשים‪ .‬ואיך ינצל מפת יוקשיס‪ .‬ו׳‪ .‬תהיה לו‬
‫בושה וכלימה‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬ולא ישא פניו‪ .‬שנא׳‪.‬בושתי וגס נכלמתי‪ .‬בושו והכלחו‪.‬‬
‫מי יעמוד לפני זעמו‪ .‬ז׳‪ .‬הכנעת הלב שידע שהמרה את פי בוראו‪ .‬אשר יצרו ובראו‪.‬‬
‫וודאי נגרע מערכו‪ .‬ובעינו שמים לא זכו‪ .‬והוא נתעב ונאלח‪ .‬תפל מבלי מלת‪ .‬נכזה‬
‫בעיניו נמאס‪ .‬נתפר ונבאש• ולא ישיכ למתרפו‪ .‬ולא יענה למגלפו‪ .‬ת׳‪ .‬הכנעה‪ .‬מפני‬
‫עשיתי הרעה‪ .‬ותמיד יהיו עיניו למעה באר!‪ .‬ודיבורו בקול נמוך בנתת לא בצזרן‪.‬‬
‫דברים רכים ילא קשים‪ .‬לתקן• המעשים‪ .‬ע׳‪ .‬לשבר כח התאוה הגשמית‪ .‬שהיא האורגת‬
‫לו קי‪.‬רי שממית‪ .‬ויפרוש מהתענוגים‪ .‬ולאתור פעמיו יהיו נסוגים‪ .‬ילא יאכל רק לשמע‬
‫נפשי וקייוס גופו‪ .‬ולא יגש לאשתו רק לקיים מצות פריה ורביה מה יפו‪ .‬י׳‪ .‬ייעיב‬
‫פעלו‪ .‬בדבר אשד זדה מעללו‪ .‬אס הסתנל'בעריות‪ .‬יתנהג בשתות עיניס •לבלתי היותם‬
‫צופיות‪ .‬רצו רגליו לעבירה‪ .‬ירוצו לדבר מציה חיש קל מהרה‪ .‬דבר שקר‪ .‬מכאן ואילך‬
‫אמת יהגה תכו לאין תקר‪ .‬ידים שופכות דס‪ .‬או גזל שהוא כשפיכות דם‪ .‬יפתח ידיו‬
‫לעני ואביון לגר ליתום ולאלמנה ויציל עשוק מעושקו‪ .‬ויחזיר אשר מה׳ רחקו‪ .‬לב תורש‬
‫מחשבות און ומרמה‪ .‬יעהר מחשבתו ויתבונן בתבונה ודעת ותכמה‪ .‬בגדולת יוצרו‬
‫שוכן שמימה‪ .‬מתלוקת בק אדם לתבירו‪ .‬יבקש שלום וירדפהו תמיד לא תעמוד י אשורו‪.‬‬
‫י״א‪ .‬חיפוש מחיפוש יתפש דרכיו‪ .‬שנא׳ נתפשה דרנינו ונתקורה לתקן מהלכיו‪ ".‬מכל‬
‫הדבדם שחעא וירק את חניכיו• שיהודה ויכנע ולא יוסיף עוד לחטוא בהנה לתקן‬
‫וליישר מבוכיו‪ .‬י*ב‪ .‬לתקור גודל כל א׳ מעונותיו‪ .‬פשעיו וזדונותיו‪ .‬אשדו וחעאתיו‪.‬‬
‫אי זה תייב‪ .‬מלקות או כרת או מיתת ב״ד ותהי עונותיו‪ .-‬למען יכגע וימרר בבכי‬
‫למעותיו‪ .‬וכתי׳ ־ראה דרכך בגיא דעי מה עשית‪ .‬ייג‪ .‬שיהיו אפי׳ העבירות הקלות‪.‬‬
‫בעיניו חמורות כמשקלות‪ .‬שאין לו להסתכלות‪ .‬קענות העבירה אלה גדולות המצווה‬
‫עליה׳ לעושה נפלאות גדולות‪ .‬י״ד‪ .‬להתודות‪ .‬עשר ידות‪ .‬בפרעות‪ .‬וידיו פשועזת‪.‬‬
‫דכתי' והתודה אשר חעא‪ .‬ויש לו להזכיר גם עונות אמתם‪ .‬דכתי' והתודו את עונס‬
‫ואת עון אבותם‪ .‬מ״ו• שיתפלל לק׳ ויבקש ממנו רתמים‪ .‬שימתול לו וימתוק עונות ואשמים‪.‬‬
‫אשל עשה כל הימים‪ .‬שנא׳ הרב כבסר מעוני וכו׳‪ .‬ע״ז‪ .‬לתקן המעוות אשר עוות‪.‬‬
‫ולא ילך בגיא צלמות‪ .‬ישיב הגדלה אשר גזל‪ .‬או את העושק אשר עשק ומי עינו חל‪.‬‬
‫ופי׳ עושק שהיה תייב ממון לתבירו‪ .‬ומעכב לפורעו וכן אס ציערו‪ .‬אפי׳ בדבד‪ .‬או‬
‫הלבין פניו יתוודו‪ .‬או סיפר עליו לה״ר אין לו כפרה עד אשר יבקש ממנו מחילה‪.‬‬
‫על כל דבר פשע ועבירה‪ .‬ייז‪ .‬לרדוף החסד והאמת‪ .‬שנא׳ בתסד ואמת‪ .‬יכופר עון‪.‬‬
‫החסד‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫שוב יום אחד‬
‫לצו‬
‫החסד צדקה וג׳ית‪ .‬והאמת שיחזק ידי אנשי האמת וינשא ראשם והיו לאחדים‪ .‬ואנשי‬
‫השקר ישפיל לארץ ראשם ויהיו למס ועבדום‪ .‬ויקרא תמיד לה' בכל יום לשמוע‬
‫בלימודים‪ .‬חיי‪ .‬יהיה תמיד נגדו חטאתו‪ .‬עד יום מותו‪ .‬שנא׳ וחטאתי נגדי תמיד‪.‬‬
‫י״ט‪ .‬עזיבת החטא אם יזדמן לו החטא עצמו‪ .‬יכבוש יצרו ויברח כמפני חרב מפני‬
‫יראת ה' לרוממו‪ .‬ואף אם לא יזדמן בעת אומרו בשכבו ובקומו‪ .‬ובכל‪.‬נפשך יכוין‬
‫אפי׳ הוא נוטל נפשו ברוב זעמו‪ .‬בג׳ עבירות ע״ז ג״ע וש׳׳ד שאם יבואו לידו ימסד‬
‫חלבו ודמו‪ .‬ולא יעבור על אחת מהם בעטר אהבת המלך דבריו מה נעמו‪ .‬ך׳‪ .‬להשיב‬
‫רבים ‪.‬מעון כאשר תשיג ידו‪ .‬כי זה מעיקרי התשו׳ כי לעולם חסדו‪ .‬ע״כמרבי׳ יונה‪.‬‬
‫ואעפ ' שכל העיקרים‪ *.‬הם עשרים‪ .‬המיוחדים בהם‪ .‬ג׳ הם‪ .‬א׳ חרעה‪ .‬ב׳ עדבת‬
‫התעא שיסכים בלבבו שלא יוסיף לעשיתו‪ .‬עד יום מותו‪ .‬עד נקודה אחרונה שתצא‬
‫נשמתו‪ .‬ג׳ וידוי דברים בפרעות בהכנעה‪ .‬לפני גדול דעה‪ .‬בבכי יכואו ובדמעה‪.‬‬
‫והוידוי קרבן יקרא‪ .‬דכתי׳ ונשלמה פרים שפתינו ואמרי׳ בפ׳ בתרא דזבחיס‪ .‬דקרבן‬
‫בלא תשו׳‪ .‬נק׳ זבת רשעים תועבה‪ .‬והכי נמי הוידוי בלי הסכמת הלב שלא ישוב‬
‫לכסלה‪ .‬יקרא תועבה גדולה‪ .‬כי בשובו יקטרגו עלץ למעלה‪ .‬והוח נהפך עליו‬
‫למשתית ויריד לבהלה‪ .‬שיאמרו לפני נורא עלילה‪ .‬הרי פלוני שהתודה על תעאתו‪.‬‬
‫תזר בעזות פנים לסורי הרע כבראשונה ככלב שב על קיאו‪ .‬ולא זכר צורי אשד‬
‫בראו‪ .‬אשר גדלו ואשר נשאו‪ .‬כדפי׳ התסיד על ‪ '$‬והתודו את עונס ואת וכר במעלם‬
‫אשר מעלו בי‪ .‬וכתי׳ בתריה אף אני אלך עמם בקד בכל לבבי‪ .‬דהיינו'בעוד‬
‫מעלם בי‪ .‬שלא הסכימו לעזוב החטא לגמרי תלילה‪ .‬והוי כטובל ושרץ בידו שלא‬
‫עלתה לו הטבילה‪ .‬כי הם מוכנים לחטוא ולשוב לכסלה‪ p ^ J .‬גם ה׳ הטוב ‪ 11‬נורא‬
‫עלילה‪ .‬כועס עליהם יותר מדת פורענות כפולה‪ .‬ואמר אף אט אלך עמם‪ .‬וכו׳ והבאתי‬
‫אותם בארץ אויביהם לפט כני עולה; ואף שכבר היו בארץ אויביהם ברתת ובחלחלה‪.‬‬
‫‪.‬כרכתי׳ למעלה‪ .‬אלא הפי׳ והבאתי שארתיקס עוד מלפר‪ .‬דהיינו מארץ אי׳מרתוק‬
‫עוד בארץ אויביהם על אשר הכעיסוני על פני‪ .‬לכן בט‪ .‬השמד לכם‪ .‬והנה לפניכם‪.‬‬
‫׳פרשה׳ פתוחה‪ .‬והיחה הרוחה‪ .‬להיות עושים ומעשים‪ .‬ותמיד ההיו מקיימים‪ .‬כל הימים‪.‬‬
‫עולה של תשובה‪ .‬באה״ר בעוז וחיבה‪ .‬ולא תזות דעתיכס לר לא עשיתי מאומה‪ .‬כי‬
‫אק צדיק בארץ אשר יעשה טובה‪ .‬ולא יחטא וירדפם עד חובה‪ .‬ונקל לכם לעשות‬
‫טובה‪ .‬בפיך ובלבבך לעשותו‪ .‬וברגע א׳ וכפר אשמתו‪ .‬ויקנה שלמותו‪ .‬שלימות גופו‬
‫ונשמתו‪ .‬רעמוד בהכלי מלך בחרד משכיתו‪ .‬וכן ארל בן אדם כשתסבול ולא תבוש‬
‫ותאמר תעאתי‪ .‬בק למי שמבזך ומקעינך‪ .‬בין לקרובך או דעך‪ .‬המרתיק אותך‪ .‬תשמח‬
‫כאלו הרותת אלף אלפים דינרי‪ .‬שהרי אלו יסוד‪ .‬הממריקק עונך שהרי אמרו‪.‬‬
‫אגרא דסורין שתיקותא‪ .‬והעיקר הוא יהיה בשמחה כמוצא שלל רב תשבתתא ונתמתא‪.‬‬
‫כי אם לא תסבול‪ .‬לא די שלא• הרווחת‪ .‬אלא הפסדת‪ .‬ועל חטאתן־ פשע הוספת‪.‬‬
‫והיינו שמחים ביסודן‪ .‬וזה א׳ מדרכי התשו׳ המעולה אשר העונות גמתלין לא שרידן‬
‫ולא קיימין‪ .‬ועוד' & י׳ תיקונים‪ .‬נטעי נעמניס‪ .‬להשלים‪ .‬הצדיק הנק׳ שלום‪ .‬נופך‬
‫שפייר ויהלום‪ .‬א׳ ישתדל לשים שלום בין השכנים‪ ".‬להשלים העם בלשונו מתוק מדבש‬
‫שפתותיו שושנים‪ •.‬חלק משמן חכו‪ .‬בלב שלם ונפש תפיצה זה יהיה דרכו‪ .‬בי‪ .‬יקיים‬
‫בכל יום להיות צדי ׳ק‪ .‬צ׳ אמרם‪ .‬ד׳ קדושות מתוקנים‪ .‬י׳ קרישים להיות עוטס‪ .‬ק׳‬
‫י‬
‫ברכות‬
‫צו‬
‫לצו‬
‫שוב יוס אחד‬
‫פט‬
‫ברכות‪ .‬בפיך ובלבבך יהיו ערוכות‪ .‬ג׳ ישתדל להיות ראשון בביה״כ שחרית וערבית‪.‬‬
‫ד לקנא על הזנות‪ .‬ולהפריש מאיסור במתק לשונות‪ .‬בכל מיני השתדלות‪ .‬וכ״ש‬
‫שיהיה הוא טהור זך ונקי המחשבות‪ .‬ודבק ביוצרו בל; ערמות מרמות ותחבולות‪.‬‬
‫ה ‪ .‬שירבה במצות מעשיות שכליות‪ .‬ומכל תעא יתרתק כדי לזכות שיהיה רובו זכיות‪.‬‬
‫ו׳‪ .‬שישפיל עצמו כאזוב‪ .‬ומתק לשונו בעוב צוף רבש פיהו יזוב‪ .‬ז ‪ .‬יאהוב הצדקות‪.‬‬
‫ישתדל יתן ויתנו אחרים בשמחה רבה ורוב התשוקות‪ ,‬שנא׳ כי צדק ה׳ אהב צדקות‪.‬‬
‫ח׳‪ .‬שיצדיק זרע יש׳ ללמד סניגורייא עליהם‪ .‬ולזכות ידין אותם כל ימיהם‪ .‬ע׳‪ .‬להיות‬
‫תמים‪ .‬כל הימים‪ .‬דהיינו בר לבב כלי תחכולה‪ .‬וכלי מרמה ועלילה• שנא׳ מחהלך‬
‫בתומו‪ .‬י׳ לרוץ למצוה קלה כבתמורה לילו ויומו‪ .‬שנא׳ כו ירוץ צדיק ונשגכ‪ .‬הללוהו‬
‫במנים ועוגב‪ .‬ומדרך התשו׳ צדך הבע״ת‪ .‬להתפלל על הרשעים‪ .‬שישובו מדרכי‬
‫הרעים‪ .‬ע״ר מ״ש דל כל המתפלל על תבירו בתתינה ותפילה‪ .‬הוא נענה תחילה‪.‬‬
‫ואל תרמו בנפשיכס‪ .‬לו׳ כי עובים המה מעשיכם‪ .‬ומנוקים מעון‪ .‬אשר חעא לפי‬
‫דעתיכם‪ .‬כ״ז הוא הבל ורעות רוח‪ ,‬ואין צדיק בארץ אשר יעע״ו ולא וכו׳ ידכא ישוח‪.‬‬
‫כי כאשר יפשפש האדם בספרים‪ .‬ויראה דבריס האסורים והמותרים‪ .‬והסייגים‬
‫והגדריס‪ .‬אשר הם כולם פה א׳ מזהירים‪ .‬ויעריך מעשיו נגד מעשי הראשונים‪ .‬יראה‬
‫בעצמו שלא עשה' כלום מעניינים הצריכים לתיקונים‪ .‬והוא כאפרוח אשר לא נפקחו‬
‫עיניו‪ .‬בכל ענייניו‪ .‬ואיננו אף כקוף בפני מלאך ושרף‪ .‬נגד הקדמונים והנה שורף‪.‬‬
‫והן בתו׳ ועבודה‪.‬הן ביר״ש‪ .‬הן בהנהגות ישרות וכ״ש בדברים שבין אדם לחבירו‬
‫הנראים לעינים‪ .‬ואל ישיאכם יצריכס‪..‬להעיב אתכם‪ .‬ולהכיא ראיה מכני גילכם‪ .‬אשר‬
‫בדור יתום הזה‪ .‬הוא בעוה״ר ירד לתחתית אדמה‪ .‬במדרגה התתתונה דברי און‬
‫ומרמה‪ .‬לא תלמדו מהם‪ .‬כי השעה היא משחקת להם‪ .‬והשען מרקד ביניהם‪ .‬ופתע‬
‫פתאום יבא אידם‪ .‬כי הם בשר ודם‪ .‬אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכתה‪ .‬מה‬
‫נענה ומה נאמר ‪.‬צור יש׳ ימינו עפתה‪ .‬לקבל שביס השביס מאהבה ויראה בשמתה‪.‬‬
‫לכן אזרו תיל בני ובעתו אל ה׳‪ .‬והתתזקו בעזב לבבכם בדרך רצוא ושוב ולו׳ וקרא‬
‫זה אל זה ואמר‪ to .‬הגדול אשר עזרני עד כה לעשות רצונו המעע הוא אם רב‬
‫כמין חומר‪ .‬הוא יעזרגי לכרך על המוגמר‪ .‬לקיים התז׳ כולה ומצוותיה‪ .‬כללותיה‬
‫ופרעותיה‪ .‬דקדוקיה והנהגותיה וסייגיה וגדריה‪ .‬וד״ס וד״ק ולא אבוש ולא אכלם‬
‫ונהיה אנחנו כולנו מהוגי דבריה‪ •.‬ואוהבי אמריה‪ .‬וסוחרי מעשיה‪ .‬ולהיות נמנים עם‬
‫הברים ורצוים אשר קיימוה‪ .‬וכלל וכלל לא נכשלו מקענותם אפי׳ בקזצה של י׳ קטנה‬
‫מגרדה‪ .‬ואף כי יש כמה תיקוני עונות‪ .‬כתובים בספרי הזכרונות‪ .‬אשר יעשה אותם‬
‫האדם וחי בהם להקל מעליו דברי עונות‪ .‬מ״מ לא רציתי להאריך עליכם‪ .‬רק מקצת‬
‫תיקונים אשר הם שייכים‪ .‬לקעתי וסדרתי וכתבתי לפניכם‪ .‬ואלו הן הלא תדעו קצת‬
‫תיקונים‪ .‬לכפרת עונות ובפדע למים הזדונים‪ .‬הוו יודעים‪ .‬והדברים נשמעים‪ .‬מ״ש‬
‫ז״ל האותז באמה ומשתין מביא מבול לעולם‪ .‬וכל ימיו מכאובים בתרפה ובוז ביש‬
‫ונכלם‪ .‬ותשובתו יתענה פ״ד תעניות במושלם‪ .‬וקודם שיתענה יעבול במקוה מים‪.‬‬
‫ועיניו זורמו מים‪ .‬ויאמר בנקיזן כפיס‪ .‬אלה הפ׳‪ .‬ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקזה‬
‫המיס‪ .‬קרא ימים‪ .‬בשברון מתנים יתמרמר ודמעות עירם‪ .‬ייכיין שהשי׳׳ת יישב שמים‪,‬‬
‫יטהר נפשו בעדי עדיים‪ .‬ע״ד וזרקתי עליכם מיס טהוריס‪ .‬וכי׳ ומנשל בעון משכב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בג‬
‫זכור‬
‫צץ‬
‫שוב יום אהל‬
‫לצןי‬
‫זכור‪ .‬אתר עזיבת התעא והתרעה‪ .‬ונפשו עליו תאכל ותרד מטה מניה‪ .‬ינומל‬
‫ויתענה דג״ל תעניות‪ .‬גמנין זכור‪ .‬ובכל ערב ובוקר של ימי התעניות‪ .‬בלב תמרמר‪.‬‬
‫אלו הפסו יאמר‪ .‬זכור תזכור‪ ,‬ותשוח עלי נפשי‪ .‬ואומר ואני אמרתי בחפזי‪ .‬הבא על‬
‫אתת מאומות נכריות‪ .‬או עוף או על א׳ מהחיות‪ .‬או על כל מין בהמה‪ .‬בין הס‬
‫עמאיס או עהוריס‪ .‬פגמו הוא גדול בעונות החמורים‪ .‬ותשובתו תשו׳ גדולה ויתענה‬
‫רי״ו תעניות‪ .‬ואולי עונותיו מתכפרים‪ .‬הבא על א״א‪ .‬מן הפודעטת לא יתיאש‪.‬‬
‫ותשובתו שגבה ורמה‪ .‬כי הגדיל אשמה‪ .‬ויתענה שכ״ה תעניות כי עשה זימה‪ .‬הבא‬
‫על הנידה‪ .‬על הדבר אשר זדה‪ .‬יתענה ניע תעניות כמכין נד״ה‪ .‬יכ׳ הרמב״ם שגס‬
‫עון הנשבע לשיא או לשקד‪ .‬הוא תמוד מאד מאד עד אין תקר‪ .‬והיה בכריתות ומיתות‬
‫ביד והי״ל להיות בבטנו רוקד‪ .‬חרב פיפיות ולא היה לו לישבע לשיא ולשקר‪ .‬שהרי‬
‫כשאמר ה׳ אשר לבבות תזקר‪ .‬לא תשא את שם ה׳ נזדעזע כל העולם‪ .‬ועמודי שמים‬
‫ירופפו מעל תילם‪ .‬ואמרו המקובלים כי גם בכל עת שהאדם נשבע לשוא ולשקר‬
‫מרעיש את העולם‪ .‬ומקללין אוחו בב״ל ש ׳מ יחד כולם‪ .‬ותשו׳ אל ישוב דך נכלם‪.‬‬
‫ל״ז תעניות כמכין הב״ל‪ .‬אשר מפיו יצא ונפשי עליו תאבל‪ .‬והמקלל אביו או אמו‪.‬‬
‫או מבזה אותם לפני זעמו‪ .‬הוא נמי מהעבירות התמורות‪ .‬הכתו׳ בתו׳ אשכלות‬
‫מדורית‪ .‬וימיי ושניו מתקצרות‪ .‬והוא מוכן ומזומן לקברות‪ .‬ואתרי *טהרתו‪ .‬והיתה‬
‫תשובתו‪ .‬ע״י ימים מספר אשר ישב בתעניתו‪ .‬ששים תעניות‪ .‬ושק ואפר יציע‪ .‬ויום‬
‫ליום יביע‪ .‬ישפוך שיתו לפני אלהיט שבשמים אב רתמן תפלה לעני כי הוא שומע‬
‫ועל כל א׳ מאלה יהיה לוקה‪ .‬ויתפלל לפני אלקי צדקי‪ .‬וילבש שק ויתפלש באפר‬
‫ואס הפר יפר‪ .‬ייעשה מספד מר‪ .‬ובבכי יתמרמר‪ .‬יותר על יותר ויותרת‪ .‬מאשר מת‬
‫לו בנו‪.‬יתירו האשה המבכרת‪ .‬והוא עדין מועל לפניו ובלבו אש להבת שלהבת‬
‫שורפת ובוערת‪ .‬כי אין לאיש נכבד יותר מנפשו‪ .‬ונלכד בפח יוקשו‪ .‬ועוד הרי‬
‫המלאכים אשר סביבו ממנו ירחקו ובו מאסו‪ .‬יען כי מנודה לרב מנודה לתלמידו‪.‬‬
‫והרי אדון הכל גידה את הרשע הזה אשר פגם במידותיו ועצב את רוח קדשו במרדו‪.‬‬
‫העל אלה מרחוק עמדו‪ .‬ובכל יום מכריזין אותו בשמים‪ .‬כדאי׳ במס׳ גיטין ובזו״ק‬
‫הדברים בכפלי כפלים‪ .‬ע״ע תאוה הם לעיגיס‪ .‬וכתב הרב חדידים‪ .‬משם׳ האר״י ז״ל‬
‫לכתי׳ שמ״ך‪ .‬שכל מה שתמצא בדברי הראשונים החכמים והתסידיס‪ .‬תוכתות על עון‬
‫איזה תיקונים המיוסדים‪ .‬כגון סיגופים יסוריס קשים'וקלים‪ .‬ושלג ותרוליס‪ .‬והפסקות‬
‫ועינוים גדולים‪ .‬לא נתקנו ולא נאמדו‪ .‬הדברים הלל; לא נזכרו‪ .‬אלא למי שאין עמלו‬
‫בתי׳‪ .‬ועבר ועשה את תטאתו‪ .‬אבל מי שתורתו אומנותו‪ .‬ויודע דעת ה׳ ויראתו‪.‬‬
‫זאת היא תקנתו‪ .‬לא יחלש ולא יתבטל מלימודו‪ .‬כל אשר תמצא ידו‪ .‬וייס א׳ בשבוע‬
‫יתרחק מב״א ויתבודד בינו לבין קונו והוא לבדו‪ .‬עד אשר יקשור מחשבתו בו כאילו‬
‫הוא כנגדו‪ .‬אחרי מותו ביום דינו הוא עומד על עמדו‪ .‬וירבה שיתה ותפלה כאשר‬
‫העבד ידבר אל רבו וכאשר מחויב הבן לאביו אפי׳ הוא יחידו‪ .‬מענה רך ישיב‬
‫חימה אשר בידו‪ .‬כי לעולם תסדו‪ .‬ובזה יתקן רוחו ונשמתו מכל מחבלים‪ .‬כי התעניות‬
‫והסיגופים אינם מועילים‪ .‬והבל המה מעשה תעתועים‪ .‬נגד המרדים והפשעים‪.‬‬
‫וכתב הרב חרירים‪ .‬בדבריו הנתמדיס‪ .‬וז״ל‪ .‬בזמן הזה ראינו‪ .‬כי רשע א׳ אתר ג׳‬
‫ימים וג׳ לילות‪ .‬והוא בתענית יושב ודומם ומרבה בתפילות‪ .‬ביום ד׳ תזר לסורו‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫ישתה‬
‫צו‬
‫שוב יום אחד‬
‫‪-‬לצו *‬
‫צ‬
‫ישתה כוסו כוס התרעלות‪ .‬כי היא זמה למלאת תשוקתו‪ .‬לכן הרב רבי׳ יונה כתב‬
‫שהאדם שהרבה את תעאתו‪ .‬לא יעשה סיגופים‪ .‬עד אשר יתתזק לבו בחרמה גדולה'‬
‫ויתמיד בעוב מעשיו יהיו יפים‪ .‬ויגמור בלבו לעזוב החעא עד יום מותו‪ ,‬ועבר ע ד ן‬
‫ועידגין והוא עומד יאחד עהדתו‪ .‬ועל לחיו תזלכעל דמעתו‪ .‬אזי יגש להקריב קרבן‬
‫תעניתו‪ .‬בהכנע לבז בבושתו וכלימתו‪ .‬וכל מה •שיוסיף בתשובתו‪ .‬ירבה ויגדל הכנעתו‬
‫משל למי שהמרה פי המלך‪ .‬לא ישלת לו דורון מכל עיר ופלך‪ .‬שיערפנו על פניו‬
‫ולדרכו ילך‪ .‬דל והלך‪ .‬אך בתחילה ד כ ה ישיח‪ .‬ונפל אפיס ארצה לרגליו קודר‬
‫שחוח‪ .‬והוא מתחנן לו בדמעה וירבה בתחנון מתפלש בעפר רגלו‪ .‬שיכפר ויסלת מעלו‪.‬‬
‫ואחד כן ישלח לו‪ .‬הדורון אשר הכין לו‪ .‬וזהו רמז קרבן תעאת שהיה החועא מקריב‬
‫תחילה‪ .‬ואת״כ מקריב קרבן עולה‪ .‬שהתמאת ונקיון כפים זרתיצת הכתם היא‪ :‬העהרה‪.‬‬
‫של העין ושל העבירה‪ .‬והעולה היא דורון ‪ U‬נאזר בגבורה‪ .‬וז״ש קרא‪ .‬יעזוב רשע‬
‫דרכו וכו׳ וירחמהו‪ ,‬והפ שאומר ומודה ועוזב ירוחם‪ .‬ועל הרעה ניתם‪ .‬ה״ד במי‬
‫שבמקרה עבר עבירה‪ .‬ותכף נפשו לו מרה‪ .‬זה יראי לא ישיב לכסלה‪ .‬ו ל מ ע ש ה עולה‪.‬‬
‫ויתענה ויתירה מיד וירבה בתפילה‪ .‬זה ודאי כל ימיו יעזוב חעאו‪ .‬אשר נכשל בו‬
‫יעשאי‪ .‬וירוחם מה'ש אשד בראו‪ .‬והצום והבכי והשק והאפר המועילים‪ .‬לכפרת עון‬
‫ממחבלים‪ .‬ומעונשיס המורים וקלים‪ .‬למדנו מאדה״י־‪ .‬שהתענה ק״ל שנה על חעאו‬
‫ויצא בשמחה ובששון‪ .‬וכן ראובן‪ .‬שהיה בשקו ותעניתו‪ .‬עד יום מותו‪ .‬וכן דהעיה‬
‫שהקים עולה של תשו׳‪ .‬אמד באה ׳ר‪ .‬עניחי בצום נפשי‪ .‬והנביא יואל אמר‪ .‬כמין‬
‫תומר‪ .‬שובו עדי וכו׳ בצום ובכי‪ .‬וכן בנינוה‪ .‬וירא אלהיס וכו׳ את מעשיהם נאה‬
‫ונאוה‪ .‬ואז״ל בשיח שפתותם‪ .‬ר״ת תשובה תענית שק ואפר בכי הספד כמו בעת‬
‫צרתם‪ .‬והתענית צריך צדקה‪ .‬מה שהיה צריך לאכול ביום ההוא כחוקה‪ .‬יתן לעניים‬
‫וירבה בזעקה‪ .‬וכן אזיל מאי תענית ת״ת עני כמתז״ל אגרא דתעניתא צדקתא‪ .‬לעילא‬
‫מן כל בדכתא‪ .‬ע ״ כ ‪:‬‬
‫בני אחר שכתבנו רפואות תעלה לנפש התועאת שלא תמות‪ .‬בכל ימות‪ .‬על‬
‫החשאית ועל הא‪£‬מות‪ .‬יש עוד רפואות קלים‪ .‬ובהם יהיו ב״א ניצולים‪ .‬מכמה‬
‫מכשולים‪ .‬ותלקם בתיים עם ברים ורצויים הס נותלים‪ .‬כי תחלואי הנפש לחולי הגוף‬
‫נמשלים ולפעמים רפואה שיעשה רופא תכם מן הגדולים‪ .‬במאה קשישה‪ .‬מלוהטת‬
‫מכמה מיני רפואות יקרות וקופת הרוכלים‪ .‬ימצאו דוגמתה במעה כסף ממיני עצבים‬
‫וחדולים‪ .‬ומעשה בהסטילייי׳א בא׳ משדי המלך הפרתמיס‪ .‬בלכתם יום מימים‪ .‬לצוד‬
‫ציד להביא‪ .‬בבואו כרדוף אחר השועל‪ .‬קפץ עליז ממעל‪ .‬וכביןן לשר ברגלו עקיצת‬
‫שועל‪ .‬ולא הדגיש בה ולא שלף אפי׳ נעל‪ .‬ביום הב׳ התתילה רגלו לצבות‪ .‬ביזם ג׳‬
‫צבתה עד סוף הירך ורבי מכאובות‪ .‬ורופאי המלך נלאו לבקש רפואות‪ .‬משונות‬
‫בדמים יקרים להשיר העצבות‪ .‬מן הלבבות‪ .‬ולא יכולו‪ .‬וטאשו ממט כי ציריו רבו וגס‬
‫גדלו‪ .‬והיה מצוה מחמת מיתה‪ .‬וכל ב ׳ב בוכים בתר שיטה‪ .‬זה מורע שערו וזה שורט‬
‫שריטה‪ .‬והנה בעתיה נכנס ערבי א׳ ממשרת ו‪ .‬שהיה מביא לו דורון כמכהגו וראה‬
‫אותם בצרה הגדולה והיא ידאגו‪ .‬וישאל אליהם מה החולי הרע הזה אשר פתאום‬
‫קדה לאדוני וזג ג׳ י ד ם ראיתי איתו בעיני והמה מרו ועיצבו ומליו ישאגו‪ .‬סו״ס‬
‫אמרו לו כל אשד קרהו ולאחור נסוגו‪ .‬מאין תרופה‪ .‬ויען ויאמר אליהם אל תפתרו‬
‫‪,‬‬
‫צו‬
‫שוב יום אחד‬
‫לצו‬
‫ולא תדאגו‪ .‬בעי׳יה אני אדפא אותו‪ .‬וילך במהידות אל ביתו‪ .‬ישא משאות ויצא השדה‬
‫וילקט עשבים השייכים לרפואתו‪ .‬וידן ויבא אל בית אדונו ויכתוש העשבים במכתש‬
‫והמה רואים‪ .‬ט קרובה ישועתו‪ .‬וישם לרגל המוכה פעמים שלש ומיד התחיל לנענע‬
‫אותו‪ .‬ביום הגי עמד על עמדו והלך על רגליו מלא קומתו‪ .‬וישתוממו הרופאים על‬
‫המראות‪ .‬כי נלאו מעשות כמה רפואות‪ .‬ולא הועילו‪ .‬למכת דגלו‪ .‬ונתנו שיר שבח‬
‫לאלקיס ויהללו‪ .‬אשר ברא מיני סגולות בעשבים‪ .‬יפים ועובים‪ .‬ובזה אנו' מבינים‬
‫מא׳ רז״ל עקיצתן עקיצת שועל למה זה מכל תיות העודפים ואורבים‪ .‬וכן שמענו‪.‬‬
‫יבעינינו ראינו‪ .‬כמה מיני תולאים‪ .‬שנלאו בהם הרופאים‪ .‬ונמצא לה ס רפואות תעלה‪•.‬‬
‫בדמים קלים דרך סגולה‪ .‬ועד״ז יש לני לבקש כשדה אשר ברכו ה׳ היינו הגמרא‪.‬‬
‫ד נ י כגולות‪ .‬ורפואות קלות‪ .‬לרפואוח חולי הנפשות‪ .‬אשד הם תלושות‪ .‬שאין בהם כח‬
‫לסבול הרפואות הקשות‪ ,‬והנה מצאנו לרז׳׳ל שאמרו כל מי שעונה איש״ר בכל טתו‪.‬‬
‫אפי׳ היה בו שמץ מינות מוחלין לו עונותיו והולך נכותו‪ .‬ושם ינותו‪ .‬אם‪ ,‬לא ישוב‬
‫לכסלה• י^ישי וישמחו‪ .‬עוד אמרו שכל הזהיר וזריז בשדרת שבת‪ .‬בכל תנא ו ודקדוקיו‬
‫כאישון בת אפי׳ עכר עיז כדור אנוש‪ .‬מותלין לו ולא יענש‪ .‬עוד אמרו‪ .‬אשר דביו‪.‬‬
‫כל המכוין בשירת הים‪ .‬ודומה לו כאלו באותה שעה יצא ממצרים ועובר כתוך הים‪ .‬ואומר‬
‫בקול נעים ובשמחה רבה‪ .‬מוחלק לו כל עונותיו‪ .‬שהרי אמרו כמדרש‪ .‬כי לו׳ פורש‪.‬‬
‫ויסע משה את יש׳ שהסיעם'מעונותיהם‪ .‬שע״׳י השירה שאמרו נמחלו להם‪ .‬שכל מי‬
‫שנעשה לו נס ואומר שירה‪ .‬מוחלק לו על כל פשע ועבירה‪ .‬עוד אמרו כל המעביר‬
‫על מידותיו‪ .‬מעבירין לו על פשעי תעאתיו‪ .‬לכן יוכית האדם'את נפשו‪ ,‬ויאמר לה‪.‬‬
‫למה תסבול בעוה״ז יסודם קשים‪ .‬ובעוה״ב בגהינם כמה עונשים‪ .‬הלא עוב לך תסבול‬
‫תרפת אדם וביזוי עם וגירושיו וטושים‪ .‬ולא תענה לנערים וישישים‪ .‬ותשמת ביסודם‬
‫אלו אף כי הס רעים ומאוסים‪ .‬ט הם תועלת גדולה ורפואת תעלה לנפשך‪ .‬וזרח‬
‫בתשך אורך‪ .‬וזשאז׳׳ל הנעלבים וכו׳ שומעין וטי עישים מאהבה ושמתים וכו׳ עליהם‬
‫הכתו׳ אומר וכו׳‪ .‬ופי' ז״ל שהתנא ג׳ מדריגות אמר‪ .‬ןמין תומר‪ .‬זו למעלה מזו‪.‬‬
‫גילו ועלזו‪ .‬הראשונה היא זו‪ .‬השומע חרפתו‪ .‬ומשיב תשובתי‪ .‬אבל אינו מעליב הבירו‬
‫בתשובתו‪ .‬רק לפי מדתו‪ .‬ב׳ שאינו משיב אותו‪ .‬כלל ועיקר אך לבו מר בקרבו שלא‬
‫לענותו‪ .‬ג׳ על אשר שמת ביסודן בשמועתו‪ .‬הם הדברים של תרפה בזה יכופר עונו‬
‫ותת תעאתו‪ .‬עוד השומע ישמע כחשק ד כ ד הת׳ הדורש תוכתת מוסר‪ .‬ייר״ש ודרך‬
‫הישר‪ .‬ויענה אמן יש׳׳ר‪ .‬מוחלק לו עונותיו‪ .‬ואת תעאתיו‪ .‬וחייכ אדם לשמוע קול מוכיח‬
‫בלב שש ושמת‪ .‬ורש המסרה‪ .‬ג׳ ונשמע אמורים בתורה‪ .‬נעשה ונשמע‪ .‬ונשמע קולו‬
‫ונשמע פתגם המלך‪ .‬קבלנו נעשה ונשמע כל אשר יצוינו ה׳ לעו״ע‪ ,‬וכמו כן בכל עת‬
‫אשר יבא א׳ מן התכמים‪ .‬הישרים והשלימים‪ .‬לדרוש ברבים בלב תמים‪ .‬תוכתת‬
‫מגולה על האשדם‪ .‬אנו תייבים כל הידס‪ .‬שנשמע קולו בבואו אל הקדש היינו בה״כ‬
‫מקדש מעע ששם השראת שכינת צור עולמים‪ .‬וז״ש ונשמע פתגם המלך הוא משיע‬
‫דהיינו גרי התוכתה ששמע ישוב מאיזה תעא שעשה ויתקן מעשיו טלם• לעשות רצון‬
‫יוצרו וחי לעולם‪ .‬ויש עור סגולות נפלאות‪ .‬המועילים בקל כמו יקרי הרפיאות‪ .‬כגון‬
‫הא דאמרו כל האומר בכיי ג״פ מזמור תהלה לדוד בנועם שיח *אה״ר‪ .‬מובעח לו‬
‫שהיא בן העוה״ב‪ .‬וכאלה רבות‪ ,‬מ ד ת שיבות‪ .‬עי״ע‪ .‬וכן אמרו בנדרים ד״מ‪ .‬כל‬
‫המבקר‬
‫צו‬
‫שוב יום יאחד‬
‫לצו‬
‫צא‬
‫המבקר את החולה ניצול מרינה של גהינם ע״ש‪ .‬כמאמר ר״א בדשב״י זיע׳׳א בזוה״ק‬
‫פ' פנחס דרכ׳׳ז ע״א וז״ל תנינן כל מאן דאמר תהלה לדוד בכ״י תלת‪.‬זימנין איהו‬
‫בד עלמא דאתי והא איתמר עעמא וכו׳ ע״ש‪ .‬וכן אמרו בפ׳ כל כתבי דקי׳׳ד אריב״ל‬
‫כל העונה איש׳׳ר מברך בכל כחו קודעין לו גז*ד‪ .‬ומוחלין לו חעאו וזדונו‪ .‬וכל עינו‪.‬‬
‫ר׳ חייא בר אבא אמר‪ .‬כמין חומד‪ .‬אפי׳ יש ט שמן ע״ז‪ .‬מוחלין לו פשע ועבירה‪.‬‬
‫אד״ל כל העונה איש׳׳ר בכל כחו‪ .‬פותחין לו שעדי ג״ע דכתי׳ פתחו שעדים ויבא‬
‫גוי צדיק וכר א׳ית שומר אמונים‪ .‬אלא שאומרים אמנים‪ .‬מאי אמן אל מלך נאמן‪.‬‬
‫האל אב הרתמן‪ .‬וכתב הכלבו בפי׳ הקדש וז״ל ואח״כ עונים ואומרים איש״ר עד‬
‫יתברך בכל כחם כמ״ש כל העונה איש״ר בכל כחו מובעח לו שהוא בן העיה״ב‪.‬‬
‫וכל העונה אישיר‪ .‬כאלו נעשה שותף להקב׳״ה במעשה בראשית ובמעשה מרכבה‪.‬‬
‫וכאלו שמע עשרת הדברוח‪ .‬מפי הדיבור לקיים מיש כח מעשיו הגיד לעמו‪ .‬מה עוב‬
‫נאומו‪ .‬ע״כ אמרו כל העונה איש״ר מובעת לו שהוא בן העוה״ב ע׳׳כ עי״ש‪ .‬וכו׳‬
‫ועיין בזו״ק פ׳ תרומה• ממעלת אמן ולנפשך ינעם ‪:‬‬
‫בני‪ .‬אל תראו ואל תדאגו‪ .‬וקול שאון אל תערוגו‪ .‬ומנהמת לב ואף שפתותיכם כי‬
‫נעות אל תשאגו‪ .‬על אשד לא הנתתי לכס נתלת שדה וכרם זהב וכסף‪ .‬לבו‬
‫אל יוסיף להיות תאב וטהף‪ .‬שדות וכרמים‪ .‬ואוצרות מלאים כל טוב סתומים‬
‫ותתומים‪ .‬וסתירות באכיות בלב ימים‪ .‬אהה ע־׳ז‪ .‬אויה ע ׳ז‪ .‬אללי לי אללי ע״ז‪ .‬כי כל‬
‫זה‪ .‬היא לבן בוזי‪ .‬בזוזי דבזוזי‪ .‬והכל יבלה ויבלה וה־ה לאין‪ .‬ואף אם״ יהיה מחמדי‬
‫עין‪ .‬והארץ כבגד תבלה ואם לא עכשיו עדיין‪ .‬ולמה לי לדבר שאינו שלי‪ .‬להרבות‬
‫מעלי‪ .‬ולעדות שלא בשבילי‪ .‬וככר כתבתי• לכם שלישים שאין לאדם בעמלו‪ .‬רק מה‬
‫שקצוב לו‪ .‬ואינו יכול ליגע במה שאינו מיכן לו‪ .‬ואין לאדם לדאוג על גזרתו ית׳ זך‬
‫וישר פעלו‪ .‬והמרחם הוא ירתס עליכם לפי גודלו‪ .‬וברכה רבה מן הבריכה העליונה‬
‫יריק עליכם איש לפי אוכלו אשר יכשר לו‪ .‬והוא הזן את הכל נותן לחם לכל בשד‬
‫כליח‪ .‬ברוך אשר בידו‪ .‬אין עוד מלבדו‪ .‬לא עזב ולא יעזוב את הסירו‪ .‬ואין מעצור‬
‫לפניו להושיע אתכם ברב או במעט מעובי והודו‪ .‬ומה שיעשה לכם הממון נזר ועטרה‬
‫אס תקיימו כל הכתוב בספר הזה אשד הכינותי לכם תיש קל מיהרה‪ .‬מראש בסד״ר‬
‫דברתי עד גמירא‪ ,‬והוא יהיה לכם תמורת נתלת שדה וכדם וזהב פדים ואכט תפץ‬
‫ואבן יקדה‪ .‬בלי מדה ושיעורה‪ .‬אם ככה אתם עושים ומקיימים כל הכתוב לחיים זה‬
‫יהיה לכם משגב לעתות בצרה‪ .‬ותעשו ותקנו עטרות ותופית יפות וטובות‪ .‬מאליפות‬
‫מדובבות‪ .‬מתו׳ ימעע״ו ויראת ה׳ טהורה‪ .‬ט יפה ת״ת‪ .‬עם דדך ארץ‪.‬זו היא דרך‬
‫ישרה‪ .‬ועי׳ מ״ש בעירובין דנ״ד ע״א ואס תאמר אניח לבני תוק בשאול מי יגיד לך‬
‫ב׳׳א דומים לעשבי השדה הללו נוצצין ועוילין‪ .‬והללו טבלין‪ .‬ע׳כ יעוש״ב‪ .‬ועיקר הוא‬
‫יראת שמים‪ .‬תביא לאדם לעדי עדיים ‪ :‬־‬
‫בני‪ ,‬תמו עד הנה דברי אלה אשר לפניכם ערכתי‪ .‬בני אהובי ויקירי ידידות‬
‫נשמתי‪ .‬דברי לפניכם שמתי‪ .‬בקיצור נמרץ‪ .‬כמו כלב לוקק עת לשונו יחרץ‪.‬‬
‫כי לא מלבי רק דרוש ־דרש‪ .‬כמלק׳ט ורהיט׳ני מפי סו״ס אשר נזדמנו לפני בעת‬
‫אשד עע״י הנפתי‪ .‬ואשד ראתה עיני כתבתי‪ .‬אך זאת לצאת ידי תוכתי‪ .‬מצות‬
‫תוכחה אשד מחוייב אנכי היתי‪ .‬שחייב אדם להוכיח את בניו ואת ביתו ולצוות אותם‬
‫ללכת‬
‫צו •‬
‫שוב יום אחד‬
‫לצו‬
‫ללכת בעצת ה׳ צור ישועתי‪ .‬ודעו בני כי כל דברי אלה אשר סדרתי‪ .‬לפניכם ולכס‬
‫אמרתי‪ .‬וצרתי את ברכתי‪ .‬אינם אפי׳ כחלק א׳ מאלף מעיפה מן הים נגד מה שכתר‬
‫בספרי מוסר ראשונים ואחרונים‪ .‬וכולם לא היו ולא יהיו כחלק מאלף מה שמתוייב‬
‫הארס בעבודת בוראו ית׳ יוצר יתידתי‪ .‬וה׳ ברוב רחמיו וחסדיו יחזק לבבכם ויחונן‬
‫אתכם חכמה ודעת כאשר אהבתי‪ .‬לדעת את ה׳ אלהי ישועתי‪ .‬ותזכרו מה שציוה דוד‬
‫את שלמה בנו ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך כמש״ל בהקדמתי‪ .‬לס׳ הזה אשד‬
‫הכינותי‪ .‬ועבדו את ה׳ בשמחה ובלב שלם ובנפש חפצה כאשר חפצתי‪ .‬כי כל הלבבות‬
‫ה׳ דורש וכל יצר מחשבות מבין כי יגורתי‪ .‬אם תדרשכו ימצא לכס ואם תעזבוהו‬
‫לעד יזניחכם‪ .‬חזקו ויאמץ לבבכם כל המיתלים לה׳ והוו מתפללים תמיד על אתריתכם‪.‬‬
‫שלא תבייש ראשיתכס‪ .‬ותמיד תתאמצו בתורת ה׳ ובעבודתו ואתדותו‪ .‬ואל תאמינו‬
‫בעצמיכם עד לאורך ימיכם‪ .‬דע״ז אז״ל הן בקדושיו לא יאמין לעולם‪ .‬והן צדיק בארץ‬
‫ישולם‪ .‬וכאשר תפרישו מממונכס איזה צדקה התפללו ליוצר נשמתכם‪ .‬שימתול ויסלת‬
‫ויכפר תעאיכם‪ .‬העונות והפשעים אשר הרעותם ואשר עשיתם‪ .‬מיום היותכם על האדמה‬
‫עד היום הזה ולמען חסדיו המרובים‪ .‬בעל הרחמיס יקבל שביס‪ .‬הוא ידכיק נפשיכם‬
‫בעבודתו ויראתו למען תלכו בדרך עובים‪ .‬ויאר וינהיר ויזהיר אור עינכם במצותיו‪.‬‬
‫ויתד לבבכם לאהכה וליראה את שמו הגדול הגכור והנורא‪ .‬ותזכו אתם ובניכם‬
‫לכת״ר‪ .‬בתיבה יתירה‪ .‬בקו״ע‪ .‬וללמדה את בלי לשמור ולעשות ולקיים את כל חקי‬
‫רצוני‪ .‬ואמרו עוד בבקשתכס כשם שתשכת את אבימלך מתעא עם שרה‪ .‬כן תמנעני‬
‫בכלל כל זרעי וז״ז וזרע כל יש׳ מחעא לפניך ומאש תאותי תצילני‪ .‬ומאויבי תפדני‪.‬‬
‫ומעצת יצרי תעזרני‪ .‬ולעשות רצונך תסייעני‪ .‬כי אתה הוא בעל הרחמים‪ .‬מלא‬
‫רחמים‪ .‬עוב וסלת ורב תסד לכל קוראיו באמת ובתמים‪ .‬דכתי׳ קרובה׳ לכל קיראיו‬
‫לכל אשד יקראוהו באמה‪ .‬מלך אדיר אדירים‪ .‬נאדר בקדש מה אדיר שמך בכל הארץ‪.‬‬
‫יהיו לרצון אמרי פי‪ .‬והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי‪ .‬כי״ר‪:‬‬
‫אם תבקשו לדעת ותשאל נא נפשיכם לאמר‪ .‬אבי אבי‪ .‬ראה ראיגו‪ .‬כי נתת‬
‫בני‪,‬‬
‫עלינו עול משא כבד כסוס כפרד וכתמזר‪ .‬ובד״ק כתוב לאמוד‪ .‬לאשר ולקיים‬
‫לעשות ולשמור‪ .‬התל וגמור‪ .‬ומדוע אתה אבינו לא הייתה זכור ושמור‪ .‬כמה דברים‬
‫מאשר כתבת לנו הנה ותאמרו לאמר‪ .‬אבינו מת במדבר נאה דורש ואינו נאה מקיים‪.‬‬
‫די הש״ב ודכר שפתים‪ .‬דעו לכם בני לי הנפש ואור עינים‪ .‬שת״ו לא בזדון עשיתי‪.‬‬
‫או ברצון היתה כוונתי‪ .‬על אשר לא קיימתי‪ .‬כל הכתו׳ לחיים כל אשר ערבתי‪ .‬תיו‬
‫ח־׳ו אם תתנו לב להבין על אשר לא עשיתי‪ .‬א׳ מהנה מאשר כתבתי‪ .‬ויותר מאשר‬
‫היא חובתי‪ .‬בעבודת קוני צור ישועתי‪ .‬תדעו שעפ״י הרוב ח״ו לא במרד אני מעלתי‪.‬‬
‫ועל חקי׳ גדרי המצות עברתי‪ .‬כי ודאי ע׳יי אונס גדול שהיה לי ונאנסתי‪ .‬והוא גרמא‬
‫עד אשר שגיתי‪ .‬ועבודתי עבודת הקדש קצרתי‪ .‬או מאיזה עעם וסיבה כמוס ע מ ד‬
‫אשר ידעתי‪ .‬ולוי הכינותי וגס הבינותי‪ .‬שיספיק לי בעענתי‪ .‬וכאשר תחקורו על אדני‬
‫האמת על זאת ותבינו היעב תדעון האמת אתי‪ .‬וחלילה לי מאלהי לעבור על מצותיו‬
‫חקותיו ותורותיו אפי׳ דקדוק א׳ מדקדוקי גדרי וסייגי פרעי דפדעי מצותיז ולעשות‬
‫רצונו ית׳ תמיד חפצתי‪ .‬כפי יכולתי‪ .‬ואת תלונותיכם הסירו מעלי כאשד יגורתי‪ .‬ואני‬
‫לבדי נשארתי אם שגיתי‪ .‬את׳׳מ‪ .‬וכך הוא מארל יפה כת הבן מכת האב‪ .‬הנעצב אל‬
‫בניו‬
‫צו‬
‫שוב יום אחד‬
‫לצו‬
‫צב‬
‫בניו זנכאב‪ .‬מפני האף והקימה כי יגורתי‪ .‬וההי׳יב דמחול נשמתי‪ .‬אשר הרעלתי‪ .‬אשר‬
‫נואלתי יאשר תעאתי‪ .‬ויתקן נשמתי כאשר אהבתי‪ .‬ויהיו דברי אלה אשר התתננתי‪.‬‬
‫יעלו לרצון לפגי אלקי ישועתי‪ .‬דנתי׳ יהיו לרצון אמרי פ; והגיון לבי לפניך ה׳ צורי‬
‫וגואלי‪ .‬אכי״ר ‪:‬‬
‫—‬
‫^‪—«^<^H5«3S‬‬
‫‪-‬י׳י‪**.‬‬