פסק-דין בתיק רע"א 4839/15

‫בבית המשפט העליון‬
‫רע"א ‪4839/15‬‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד השופט ס' ג'ובראן‬
‫כבוד השופט י' דנציגר‬
‫כבוד השופט מ' מזוז‬
‫המבקשים‪:‬‬
‫‪ .1‬דניאל מושקוביץ‬
‫‪ .2‬אורית אפרת מושקוביץ‬
‫נגד‬
‫המשיבה‪:‬‬
‫מנורה מבטחים ביטוח בע"מ‬
‫בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום ‪ 11.6.2015‬של בית‬
‫המשפט המחוזי בתל‪-‬אביב‪-‬יפו בהפ"ב ‪ 21710-11-14‬והפ"ב‬
‫‪ ,43470-10-14‬שניתן על ידי כב' השופטת י' שבח‪.‬‬
‫בשם המבקשים‪:‬‬
‫עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד תומר ויסמן; עו"ד ענת‬
‫שקד; עו"ד מוטי ארד; עו"ד מירב אליהו‬
‫בשם המשיבה‪:‬‬
‫עו"ד צבי פירון; עו"ד אפרת רנד‬
‫פסק‪-‬דין‬
‫השופט י' דנציגר‪:‬‬
‫בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום ‪ 11.6.2015‬של בית המשפט המחוזי‬
‫בתל‪-‬אביב‪-‬יפו בהפ"ב ‪ 21710-11-14‬והפ"ב ‪) 43470-10-14‬השופטת י' שבח (‪ ,‬בגדרו‬
‫בוטל פסק בוררות שניתן ביום ‪ ,10.8.2014‬מן הטעם שהמבקשים הפרו את חובת‬
‫הגילוי המוטלת עליהם כשלא סיפרו על קשרים קודמים בינם לבין הבורר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫עובדות‬
‫‪.1‬‬
‫בין המבקשים‪ ,‬הזוג מושקוביץ ‪ ,‬לבין המשיבה‪ ,‬חברת הביטוח מנורה מבטחים‬
‫ביטוח בע"מ ‪ ,‬נתקיימו יחסי עבודה בפרק הזמן שבין השנים ‪ .2006-2002‬למבקשים‬
‫הייתה סוכנות ביטוח ובמסגרתה הם עסקו בהפקת פוליסות ביטוח ובמתן שירותי תיווך‬
‫לביטוח‪ .‬מערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה במספר הסכמים‪ .‬אחד מהם קבע‪ ,‬כי‬
‫המשיבה תקדים תשלום עמלות למבקש ‪ ,1‬תמורת התחייבות ושטר חוב עליו יחתום‪.‬‬
‫לימים נתגלעו מחלוקות בין הצדדים‪ ,‬ובשנת ‪ 2006‬הגיעה לקיצה מערכת היחסים‬
‫ביניהם‪ .‬על רקע זה פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל למימוש שטר החוב‪ .‬בהמשך‬
‫לכך‪ ,‬ובעקבות מגעים שנוהלו בין הצדדים – אודותיהם יורחב בהמשך – הוסכם כי‬
‫הסכסוך יועבר להליך גישור‪ ,‬שמאוחר יותר הפך להליך בוררות‪ ,‬לפני השופט בדימוס‬
‫דן ארבל )להלן‪ :‬הבורר (‪ .‬ביום ‪ 10.8.2014‬נתן הבורר את הכרעתו‪ ,‬בה נקבע כי‬
‫המבקשים חייבים למשיבה סכום של ‪ 3.5‬מיליון ש"ח‪ ,‬בעוד שהמשיבה חייבת‬
‫למבקשים סכום בסך ‪ 10.7‬מיליון ש"ח‪ .‬כן נקבע כי המשיבה תישא בהוצאות משפט‬
‫ושכ"ט לטובת המבקשים‪.‬‬
‫ממצאי בית המשפט המחוזי לעניין הקשרים בין המבקשים לבין הבורר‬
‫ממצאי בית המשפט ביחס לקשרים בין המבקשים לבין הבורר עוסקים‬
‫‪.2‬‬
‫בעניינים שלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬קשרים מוקדמים בין אביה של המבקשת ‪ 2‬לבין הבורר ‪.‬‬
‫ב‪ .‬יחסי שכנות בין משפחת המבקשת ‪ 2‬לבין הבורר בין השנים ‪. 1992-1985‬‬
‫ג‪ .‬יחסי שכירות בין המבקשים לבין אחיינו של הבורר משנת ‪ 2003‬ועד היום ‪.‬‬
‫ד‪ .‬יחסי שכנות בין המבקשים לבין אחייניתו של הבורר בתקופת הבוררות ‪.‬‬
‫ה‪ .‬הזמנת ונוכחות הבורר בפתיחת תערוכה בגלריה שבניהולה של המבקשת ‪. 2‬‬
‫ו‪ .‬מעורבות של אביה של המבקשת ‪ – 2‬בעקיפין – בהליך מינוי הבורר ‪.‬‬
‫וכעת נפרט‪ .‬אביה של המבקשת ‪ 2‬הוא עו"ד צבי אפרת‪ ,‬עורך דין מוכר ושותף‬
‫‪.3‬‬
‫במשרד עורכי דין גדול וידוע‪ .‬אין חולק‪ ,‬כי הלה הוקלט בשיחת טלפון על ידי חוקר‬
‫מטעם המשיבה‪ ,‬בה אמר כי הוא מכיר את הבורר "היטב"‪ ,‬וכי הבורר מכיר אותו‬
‫"אישית"‪ .‬עו"ד אפרת אף הוסיף באותה השיחה כי הוא והבורר גרו באותו הבניין והיו‬
‫להם חברים משותפים‪ ,‬כדלקמן‪" :‬דן ידידי‪ ...‬אני מכיר את דן ארבל היטב‪ ...‬חברים‬
‫קרובים שלי‪ ,‬כן‪ ...‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬דן‪ ,‬דן מכיר אותי אישית‪ ,‬גרנו באותו בניין עוד לפני די הרבה זמן‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫אבל גרנו באותו בניין ואנחנו בהחלט מכירים אחד את השני טוב‪ ,‬טוב מאד אפילו‪ ...‬דן‬
‫ארבל‪ ,‬אני מכיר אותו‪ ,‬אני אומר לך גרנו באותו בניין‪ ,‬היו לנו חברים משותפים‪ ,‬אז פחות‬
‫או יותר היינו באותה סביבה‪ ,‬אה‪ ,‬לא רק מגורים‪ ,‬אלא בכלל‪ ,‬חברים "‪ .‬גם רעייתו של‬
‫עו"ד אפרת הוקלטה על ידי החוקר‪ ,‬ואמרה כך‪" :‬היו קשרים והיו גם קשרים של בעלי עם‬
‫דן ארבל‪ ...‬כן‪ ,‬כי בעלי‪ ...‬אה‪ ,‬פשוט הוא היה בקשרים של עורכי דין וגם יחסי שכנות‪ ,‬אז‬
‫מדי פעם אנחנו נפגשים‪ ,‬אבל‪ ...‬יותר במסגרות כאלה של או אירועים של משפטנים או‬
‫משהו כזה‪ ,‬אבל לא מעבר לזה לא נשארו קשרים‪." ...‬‬
‫הבורר עצמו דחה בתוקף כל טענה בדבר הקשר בינו לבין עו"ד אפרת‪ ,‬וציין‬
‫‪.4‬‬
‫במכתב מטעמו כי היכרותם היחידה היא על רקע היותם שכני‪-‬עבר בבניין רב קומות‬
‫בין השנים ‪ .1992-1985‬הבורר הדגיש כי הוא מעולם לא נפגש עם עו"ד אפרת בנסיבות‬
‫חברתיות או אישיות‪ ,‬ואף לא בנסיבות מקצועיות למעט פגישות אקראיות בכנסים‪.‬‬
‫הבורר הוסיף כי הוא לא ידע שעו"ד אפרת הוא אביה של המבקשת ‪ ,2‬וכי האחרונה לא‬
‫נכחה בישיבות הגישור או הבוררות‪ .‬יצוין כי במסגרת ההליך המשפטי הצטרף עו"ד‬
‫אפרת לדברי הבורר וטען כי למעשה לא קיים ביניהם קשר חברי או אחר‪ .‬עו"ד אפרת‬
‫הסביר את הפער בין גרסתו זו לבין הדברים שנאמרו על ידו בשיחת הטלפון‪ ,‬בכך‬
‫שבשיחת הטלפון הוא רק ניסה "להרשים" את איש שיחו‪" :‬אותו אדם ניסה לשכנע אותי‬
‫להופיע בכנס‪ ,‬ואני חש אמפטיה אליו ואני באותו שלב גם מרגיש שאותו אדם הוא איש‬
‫חשוב‪ ,‬הוא עורך כנסים ואולי יש לו קשרים שעומדים מאחוריו‪ ,‬אולי הוא קשור לאנשי‬
‫מפתח ואז אני אומר את מה שאני אומר לגבי דן ארבל וסטרשנוב ואני אז בעצם מגזים‪,‬‬
‫מתהדר ואומר שהם חברים טובים שלי‪ ,‬ניסיתי להרשים את האדם שאיתו שוחחתי‪." ...‬‬
‫לצד הקשר הנטען בין עו"ד אפרת לבין הבורר‪ ,‬ויחסי השכנות של משפחת‬
‫‪.5‬‬
‫המבקשת ‪ 2‬ומשפחת הבורר בין השנים ‪ ,1992-1985‬עמד בית המשפט המחוזי על‬
‫נקודות קשר נוספות ביניהם‪ .‬מפסק הדין עולה‪ ,‬למשל‪ ,‬כי מאז שנת ‪ 2003‬המבקשים‬
‫מתגוררים בשכירות בבית שבבעלות בנה של גיסתו של הבורר‪ .‬כן עולה‪ ,‬כי בתה של‬
‫גיסת הבורר גרה בבית הסמוך‪ .‬המבקשים אישרו את הדברים בתצהירם‪ .‬הבורר עצמו‬
‫לא הצהיר כי לא ידע את הפרטים‪ ,‬אך ציין כי אין לו עניין בהשכרת הדירה‪ ,‬כי לא היה‬
‫לו מידע על כך וכי "מעולם לא דיברתי עם גיסתי‪ ,‬וגם לא עם בנה‪ ,‬לגבי זהות שוכרי‬
‫הדירה "‪ .‬בית המשפט התרשם‪ ,‬כפי שניתן להבין מעיון בפסק הדין‪ ,‬כי הבורר היה מודע‬
‫לכך שהשוכרים קשורים לעו"ד אפרת‪ ,‬אך לא קישר בין ידיעה זו לבין המבקשת ‪.2‬‬
‫נקודת ממשק נוספת בין המבקשים לבורר‪ ,‬אשר זכתה להתייחסות בפסק הדין‪,‬‬
‫‪.6‬‬
‫היא הזמנתו ונוכחותו של הבורר באירוע פתיחת תערוכה בגלריית "ליטבק" אותה‬
‫מנהלת המבקשת ‪ .2‬אין חולק כי הבורר נכח באירוע זה ביום ‪ .13.6.2013‬עו"ד אפרת‬
‫‪4‬‬
‫סיפר כי במסגרת זו הוא פגש את הבורר‪ .‬הבורר עצמו הצהיר כי לא היה לו מושג כי‬
‫המבקשת ‪ 2‬מנהלת את הגלריה‪ ,‬וכי הוא הגיע לאירוע כאחד האדם‪ .‬עוד הצהיר הבורר‬
‫כי ייתכן שעו"ד אפרת נכח באירוע ובאופן מקרי הם נפגשו‪ ,‬ואולם גם אם כך היה‪ ,‬הרי‬
‫שממילא הוא לא היה מודע לקשר בין עו"ד אפרת לבין המבקשת ‪ .2‬בית המשפט‬
‫התרשם‪ ,‬כי הבורר אכן לא ידע כי המבקשת ‪ 2‬היא מנהלת הגלריה והעובדה כי עו"ד‬
‫אפרת "נצר בליבו" את המפגש‪ ,‬אינה מחייבת תחושה הדדית מקבילה מצד הבורר‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי הקשר הנטען בין המבקשים לבין הבורר השתקף גם‬
‫‪.7‬‬
‫במעורבות של עו"ד אפרת – בעקיפין – בהליך מינוי הבורר‪ .‬עו"ד אפרת אישר כי‬
‫לאחר שהמשיבה פתחה בהליך ההוצאה לפועל נגד המבקשים הוא קיבל שיחת טלפון‬
‫"נזעקת" מהמבקשת ‪ ,2‬אשר שאלה אותו האם משרדו יוכל לייצג אותה‪ .‬בהמשך לכך‪,‬‬
‫פנה עו"ד פיני רובין – שותפו של עו"ד אפרת במשרד – ליועץ המשפטי של המשיבה‪,‬‬
‫במטרה לשכנעו להסכים לפנות להליך גישור‪ .‬בעדותו לפני בית המשפט המחוזי ניסה‬
‫עו"ד אפרת להרחיק את עצמו מהפניה הנ"ל‪ ,‬ואולם ניסיון זה נדחה‪ .‬בית המשפט קבע‪,‬‬
‫כי נוכח מערכת היחסים החברית והמקצועית ביניהם‪ ,‬הדעת נותנת שפניית עו"ד רובין‬
‫נעשתה לבקשתו של עו"ד אפרת‪ ,‬במטרה לסייע לבתו ולחתנו‪ .‬גם טענת עו"ד אפרת כי‬
‫נודע לו על זהות הבורר רק לאחר שהליך הבוררות החל‪ ,‬נדחתה‪ ,‬כאשר נקבע כי טענה‬
‫זו אינה סבירה‪ ,‬ולעומתה סביר יותר להניח כי עו"ד אפרת היה מעורה ובקיא בכל פרטי‬
‫הליך הבוררות‪.‬‬
‫פסק דינו של בית המשפט המחוזי – ביטול פסק הבוררות‬
‫בית המשפט קבע כי העובדות המתוארות מצטברות זו לזו ומחייבות גילוי‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬בית המשפט הבחין בין חובת הגילוי שחלה על הבורר ולבין זו שחלה על‬
‫המבקשים‪ .‬ביחס לבורר‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי הלה לא הפר את חובת הגילוי ולכן אין הצדקה‬
‫לבטל את פסק הבוררות מטעם זה‪ .‬בית המשפט אימץ את הצהרת הבורר כי לא הייתה‬
‫לו מודעות לכך שהמבקשת ‪ 2‬היא בתו של עו"ד אפרת‪ ,‬לכך שהיא מנהלת את גלריית‬
‫"ליטבק" ולכך שקיימים קשרי שכירות בין המבקשים לבין גיסתו‪ .‬עוד נקבע‪ ,‬כי בחינת‬
‫המסכת העובדתית ביחס לבורר‪ ,‬מלמדת כי ענייננו אינו נכנס בגדר המקרים החריגים‬
‫בהם יש לבטל את הכרעתו בשל "מראית פני הצדק"‪ ,‬שכן היעדר מודעותו לקשרים‬
‫הנ"ל שולל את החשש מפני השפעה בפועל על הכרעתו‪.‬‬
‫שונים היו פני הדברים ביחס להפרת חובת הגילוי מצד המבקשים‪ .‬בית המשפט‬
‫‪.9‬‬
‫המחוזי קבע‪ ,‬כי אלו הפרו ביודעין את חובת הגילוי‪ ,‬באופן שמחייב לבטל את פסק‬
‫‪5‬‬
‫הבוררות‪ .‬במישור הנורמטיבי הודגש‪ ,‬כי הצדדים להליך הבוררות כפופים לעקרון תום‪-‬‬
‫הלב‪ ,‬וכי חובת הגילוי נגזרת מעקרון זה‪ .‬במישור העובדתי נקבע‪ ,‬כי עו"ד אפרת‬
‫והמבקשים היו מודעים לבעייתיות שבמינוי הבורר‪ ,‬אך בחרו "לשתוק" ולא לגלות‬
‫למשיבה את המידע הנדרש לגביו‪ .‬בית המשפט הטעים כי תמונה זו מתחדדת לנוכח‬
‫האמור בתצהירי המבקשים‪ .‬כך למשל‪ ,‬צוין‪ ,‬כי הדברים נלמדים מקריאת תצהירה של‬
‫המבקשת ‪ ,2‬ובעיקר ממה שלא הוצהר בו‪ ,‬כאשר זו נקטה "שתיקה רועמת" ביחס‬
‫לטענות המרכזיות שהעלתה המשיבה והסתפקה באמירה שלפיה היא לא נכחה בדיוני‬
‫הבוררות‪ .‬בית המשפט התרשם כי משתיקה זו "אין להסיק אלא כי ]המבקשת ‪ [2‬אכן‬
‫ספרה לאביה בזמן אמת על מינויו של השופט ארבל כבורר‪ ,‬וכי ידעה על ההכרות בין‬
‫השניים‪ ,‬באופן שידיעותיו של עו"ד אפרת‪ ,‬אלו המחייבות גילוי‪ ,‬מזוהות עם ידיעותיה‬
‫שלה "‪ .‬תמונה זהה עלתה גם מעיון בתצהירו של המבקש ‪ ,1‬כשצוין כי "הימנעותו‬
‫מלהכחיש את ידיעתו את העובדות הנוגעות ללב העניין והעומדות במרכזה של עתירת‬
‫הביטול מלמדת בהכרח גם על ידיעתו "‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת המשיבה כי לו הייתה יודעת על הקשרים‬
‫‪.10‬‬
‫בין המבקשים לבין הבורר היא לא הייתה מסכימה למינוי‪ .‬נאמר‪ ,‬כי מעבר לכך‬
‫שהמבקשים לא ניסו לסתור את הטענה‪ ,‬שמסקנה זו נלמדת מהתחקות אחר הליך מינוי‬
‫הבורר‪ ,‬כאשר במסגרת זו דחתה המשיבה אפשרות למנות כבוררים גם שופטים נכבדים‬
‫בדימוס ועורכי דין בכירים‪ .‬בית המשפט הוסיף‪ ,‬כי אף אם המידע לא היה משפיע‬
‫בפועל על מינויו של השופט בדימוס דן ארבל כבורר – שכן אין חולק כי מדובר בשופט‬
‫מוערך ובעל מוניטין – הרי שהבחירה בו כבורר הייתה צריכה להיות נתונה לצדדים‬
‫מתוך היכרותם עם מכלול נתוני המידע שפורט לעיל ‪ .‬עוד הוסף‪ ,‬כי העמידה הבלתי‬
‫מתפשרת על מילוי חובת הגילוי במקרה הנדון הכרחית גם לשם שמירת אמון הציבור‬
‫במוסד הבוררות‪ .‬בשולי הדברים העיר בית המשפט כי דומה שדין פסק הבוררות‬
‫להתבטל גם בהתבסס על סעיף ‪ 14‬לחוק החוזים )חלק כללי(‪ ,‬התשל"ג‪) 1973-‬להלן‪:‬‬
‫חוק החוזים (‪ ,‬כאשר נאמר כי בפסיקה לא נשללה אפשרות זו‪ .‬לבסוף‪ ,‬ראה בית המשפט‬
‫לנכון להדגיש כי הוא עשה מאמצים לייתר את הכרעתו‪ ,‬אלא שהמבקשים דחו כל‬
‫הצעה להסדר‪ .‬נוכח ביטול פסק הבוררות השית בית המשפט על המבקשים הוצאות‬
‫משפט ושכר טרחה בסך כולל של ‪ 75,000‬ש"ח‪.‬‬
‫בקשת רשות הערעור‬
‫‪6‬‬
‫כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫במישור העובדתי‪ ,‬המבקשים טוענים כי בית המשפט שגה בכל קביעותיו‪ ,‬החל‬
‫מקביעתו לגבי הקשר הנטען שבין עו"ד אפרת לבורר‪ ,‬עובר בקביעתו כי עו"ד אפרת‬
‫התערב בהליכי מינוי הבורר וכלה בקביעתו כי המבקשים ידעו על הקשרים הנטענים‪.‬‬
‫במישור המשפטי‪ ,‬המבקשים גורסים כי בית המשפט שגה בקבעו כי ניתן לבטל את‬
‫פסק הבוררות בהתבסס על הפרת חובת הגילוי של אחד הצדדים בלבד‪ ,‬וזאת למרות‬
‫שלא נמצא חשש ממשי למשוא פנים של הבורר או חשש לפגיעה ב"מראית פני הצדק"‪.‬‬
‫המבקשים מדגישים‪ ,‬לצד זאת‪ ,‬כי לא נקבע שנגרם למשיבה עיוות דין כלשהו‪ .‬בנסיבות‬
‫אלה נטען כי אין הצדקה לבטל את פסק הבוררות‪ .‬לצד האמור‪ ,‬המבקשים מוסיפים כי‬
‫לא נכון היה לקבוע כי ניתן לבטל פסק הבוררות גם בהתבסס על הוראת סעיף ‪ 14‬לחוק‬
‫החוזים‪ .‬לבסוף מטעימים המבקשים‪ ,‬כי קביעות בית המשפט בענייננו הן עקרוניות‪,‬‬
‫חדשניות ומנוגדות להלכה‪ .‬מטעם זה‪ ,‬לגישתם‪ ,‬יש מקום לקבל את הבקשה‪ ,‬לדון בה‬
‫כבערעור‪ ,‬ולקבל את ערעורם לגופו‪.‬‬
‫המשיבה סבורה כי אין יסוד להתערב בפסק דינו של בית המשפט הנכבד‪ .‬היא‬
‫‪.12‬‬
‫מדגישה‪ ,‬כי המבקשים הסתירו ממנה ביודעין מידע חיוני‪ ,‬וכי משכך יש הכרח להורות‬
‫על ביטול פסק הבוררות‪ .‬כן היא מדגישה‪ ,‬כי אין בביטול פסק הבוררות כדי לפגוע‬
‫בזכות מהותית כלשהי של המבקשים‪ ,‬ואף שיהיה עליהם לשוב ולהתדיין עם המשיבה‪,‬‬
‫הרי שהחיסרון בכך מתגמד לנוכח הפרתם הבוטה את חובת הגילוי‪ .‬לגופו של עניין‬
‫טוענת המשיבה‪ ,‬כי טענות המבקשים מופנות כלפי קביעות עובדתיות מובהקות‪ ,‬אשר‬
‫אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן‪ .‬כן טוענת המשיבה בדבר חשיבות‬
‫יסודות האוטונומיה וההסכמה של הצדדים להליך הבוררות‪ ,‬אשר נפגעו והופרו קשות‬
‫במקרה דנן‪ .‬המשיבה מתנגדת גם לטענת המבקשים כי לא היה מקום לבטל את פסק‬
‫הבוררות משלא הוכח חשש ממשי למשוא פנים‪ ,‬כשלטענתה מכלול הנסיבות ממילא‬
‫מלמד על חשש מפני משוא פנים ועל פגיעה ממשית במראית פני הצדק‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫התקשיתי למצוא תקדים הדומה בנסיבותיו לענייננו‪ ,‬שבו בוטל פסק בוררות‬
‫‪.13‬‬
‫מחמת הפרת חובת הגילוי של צד להליך‪ ,‬מטעם זה בלבד ‪ .‬עולה אפוא שאלה עקרונית‪,‬‬
‫האם ניתן לבטל פסק בוררות מטעם זה כשלעצמו‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אציע לחבריי לקבל את‬
‫בקשת רשות הערעור ביחס לשאלה זו ולדון בה כבערעור‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אציע לדחות את‬
‫בקשת רשות הערעור ביחס ליתר הקביעות בפסק הדין‪ ,‬ובפרט ביחס לקביעות‬
‫‪7‬‬
‫העובדתיות הרבות הקיימות בו‪ .‬נצא לדרכנו מתוך נקודת הנחה כי העובדות שנקבעו‬
‫בפסק הדין הן העובדות לאשורן‪ ,‬והן הקובעות גם לענייננו‪.‬‬
‫האם ניתן לבטל פסק בוררות על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך בלבד?‬
‫‪.14‬‬
‫בעניין ארט‪-‬בי ציינתי כי‪:‬‬
‫"לא יכולה להיות מחלוקת לפיה הצדדים להסכם‬
‫הבוררות כפופים לעקרון תום הלב בכל שלבי הבוררות‪,‬‬
‫החל משלב עריכת ההסכם‪ ,‬דרך ניהול הבוררות ועד‬
‫לסיומה )ראו‪ :‬אוטולנגי ‪ ,‬לעיל‪ ,‬בעמ' ‪ .(41‬חובת תום‬
‫הלב כוללת בתוכה גם חובת גילוי‪ .‬החובה לנהוג בתום‬
‫לב ובדרך מקובלת בניהול משא ומתן כוללת גם את‬
‫החובה לגלות מידע שעל פי הנסיבות היה מקום לצפות‬
‫שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותו לצד שכנגד‪.‬‬
‫'בתחום זה חובת תום‪-‬הלב היא אקטיבית‪ ,‬ומטילה‬
‫חובת‪-‬עשייה'‪"...‬‬
‫]רע"א ‪ 296/08‬ארט‪-‬בי חברה בערבות מוגבלת )בפירוק( נ'‬
‫עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל ‪ ,‬פסקאות ‪,(5.12.2010) 130‬‬
‫)להלן‪ :‬עניין ארט‪-‬בי (‪ .‬כן ראו בפסקה ‪ ,155‬שם [‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫חובת הגילוי החלה על הצדדים להליך בוררות היא רחבה‪" ,‬אקטיבית‪ ,‬ומטילה‬
‫חובת‪-‬עשייה " ]שם‪ ,‬שם [‪ .‬הכלל הוא‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬ש"אם יש ספק ‪ -‬אין ספק"‪ ,‬וככל‬
‫שפרט מידע כלשהו נחזה להיות‪ ,‬ולו במידה מועטה‪ ,‬חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד‬
‫שכנגד‪ ,‬מוטב לו לצד המחזיק במידע‪ ,‬לגלותו מיוזמתו‪ .‬כפי שהדגיש השופט )כתוארו‬
‫אז( א' רובינשטיין ‪ ,‬את מידת המשקל ו"את שפיטת ערכה של הזיקה בת הגילוי " יש‬
‫להניח לנוגעים בדבר ]ארט‪-‬בי ‪ ,‬בפסקה ב לחוות דעתו[‪ ,‬ואין להחליף את שיקול דעתם‬
‫בטענה כי אין צורך לגלות את המידע בשל היותו "שולי" או "חסר חשיבות"‪.‬‬
‫המקור להטלת חובת הגילוי על הצדדים לבוררות הוא עקרון תום‪-‬הלב‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫הצדדים להליך הבוררות מצופים לפעול לפי "כללי משחק הוגנים"‪ ,‬והלגיטימיות של‬
‫ההליך ותוקפו נגזרים במידה רבה מעמידה בכללים אלו‪ .‬כאשר מופרת חובת הגילוי‪,‬‬
‫עלולה להתערער המסגרת ההסכמית שעל גביה מושתת הליך הבוררות כולו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫מעשה זה‪ ,‬כמקרה פרטי של הפרת חובת תום‪-‬הלב‪ ,‬עלול להביא לביטול הסכם‬
‫הבוררות בדיעבד‪ ,‬גם כאשר השלב הדיוני בו מצוי ההליך הוא מתקדם ]השוו‪ :‬סמדר‬
‫אוטולנגי בוררות – דין ונוהל ‪) 41‬מהדורה רביעית מיוחדת‪) ,(2005 ,‬להלן‪ :‬אוטולנגי ([‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הפגם בהסכמה החופשית של הצדדים בשל הפרת חובת הגילוי של אחד מהם‬
‫‪.17‬‬
‫מובן וברור‪ .‬אי‪-‬גילויין של עובדות אשר ייתכן והיה בגילויין כדי להשפיע על הסכמת‬
‫הצדדים להיקשר מלכתחילה בהסכם הבוררות‪ ,‬עלול לקעקע את הסכמת הצדדים‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬פגם בהסכמה‪ ,‬שעלול לנבוע מגילויין המאוחר של עובדות שהצד השני הסתיר‬
‫בשלב מוקדם‪ ,‬עשוי להוביל למסקנה כי ישנה הצדקה לבטל את הסכם הבוררות‬
‫בדיעבד ]ראו בשינויים המחייבים‪ :‬רע"א ‪ 5896/95‬סיליס נ' אלקנה ‪ ,‬פ"ד נ)‪483 ,477 (1‬‬
‫)‪ ,(1996‬חוות דעתו של השופט י' טירקל )להלן‪ :‬עניין סיליס (; אוטולנגי ‪.[989 ,31-30 ,‬‬
‫בית המשפט המחוזי ציין כי הדרך לביטול פסק הבוררות בנסיבות אלה‪ ,‬לאחר‬
‫‪.18‬‬
‫שניתן פסק הבוררות‪ ,‬עוברת דרך סעיף ‪ (1)11‬לחוק הבוררות‪ ,‬התשכ"ח‪) 1968-‬להלן‪:‬‬
‫חוק הבוררות (‪ ,‬אלא שמכיוון שבשלב זה הבורר כבר נתן את הכרעתו‪ ,‬עילת אי‪-‬הגילוי‬
‫נבלעת ומתמזגת בעילת הביטול הקבועה בסעיף ‪ (10)24‬לחוק הבוררות המכירה‬
‫באפשרות לבטל פסק בוררות בעילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי‬
‫שאין עליו ערעור עוד‪ .‬דברים אלו נכוחים ועולים בקנה אחד עם פסיקתו של בית‬
‫משפט זה ]ראו‪ ,‬למשל‪ :‬רע"א ‪ 4974/01‬קפלנסקי נ' גולדסיל בע"מ ‪ ,‬פ"ד נו)‪863 ,859 (3‬‬
‫)‪ .[(2002‬המהלך המשפטי מתיישב גם עם ההבנה כי עילת הביטול הקבועה בסעיף‬
‫‪ (10)24‬לחוק הבוררות היא מעצם טבעה עילה "עמומה" אשר מיועדת להתמודד עם‬
‫מצבים נדירים "כמו למשל‪ ,‬אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי‪ ,‬התגלו עובדות חדשות שלא‬
‫היו ידועות למבקש בשעת הבוררות ואשר חוסר גילויין בזמנו לא היה תלוי במבקש " ]רע"א‬
‫‪ 5991/02‬גוירצמן נ' פריד ‪ ,‬פסקה ‪ .[(20.12.2004) 15‬אעיר כי איני רואה לשלול את‬
‫האפשרות לפיה בבקשה לביטול פסק בוררות בנסיבות שתוארו ניתן להלך גם בנתיבים‬
‫הקבועים בהוראות סעיפים ‪ (1)24‬ו‪ (2)24-‬לחוק הבוררות‪ ,‬הקובעים אפשרות לבטל‬
‫פסק בוררות כאשר לא היה הסכם בוררות בר‪-‬תוקף או כאשר הבורר נתמנה שלא כדין‪,‬‬
‫וזאת בהתבסס על טענת פגם בהסכמה ]עניין סיליס לעיל; אוטולנגי ‪ ,‬שם [‪ ,‬או בהתבסס‬
‫על הטענה כי אם היה בעל הדין יודע מראש את המצב לאשורו ניתן להניח כי מינויו‬
‫של הבורר מלכתחילה לא היה יוצא אל הפועל ]אוטולנגי ‪ ;1008-1007 ,‬רע"א ‪2923/99‬‬
‫אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' ח‪.‬ר‪.‬ש‪ .‬קבלני פיתוח ותעשיות חשמל בע"מ )‪.(26.9.1999‬‬
‫אך ראו גם גישה שונה‪ :‬רע"א ‪ 5445/01‬זקס נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ ‪ ,‬פ"ד נו)‪(4‬‬
‫‪) ,(2002) 605 ,598‬להלן‪ :‬עניין זקס ([‪.‬‬
‫צודקים המבקשים בטענתם שישנה חשיבות למועד בו הועלתה הטענה כי יש‬
‫‪.19‬‬
‫להעביר את הבורר מתפקידו בשל הפרת חובת גילוי‪ .‬העיתוי להעלאת טענת זו‪ ,‬כשהיא‬
‫נמסכת על סעיף ‪ (1)11‬לחוק הבוררות‪ ,‬הוא ככלל "בשלב בו טרם ניתן פסק הבוררות "‬
‫]ארט‪-‬בי ‪ ;144 ,‬רע"א ‪ 1146/11‬צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ‪ ,‬פסקאות‬
‫‪9‬‬
‫כט‪-‬לב )‪ .[(16.8.2011‬מעבר לכך‪ ,‬וכפי שהשכל הישר מחייב‪" ,‬השתתפותו של בעל דין‬
‫בהליכי בוררות‪ ,‬למרות ידיעתו שהבורר קשור בקשר כלשהו עם בעל הדין שכנגד‪ ,‬עלולה‬
‫להשתיק אותו מלטעון טענה זאת אחרי מתן פסק הבוררות " ]עניין סיליס ‪.[484-483 ,‬‬
‫ואולם‪ ,‬במקרים הנדירים‪ ,‬שבהם העובדות המגבשות את הבקשה להעברת הבורר‬
‫מתפקידו נתגלו רק לאחר מתן פסק הבוררות‪ ,‬ולא ניתן לתלות את הסיבות לכך בבעל‬
‫הדין‪ ,‬ואף לא ניתן לומר כי הוא יכול היה לגלות את המידע באמצעות בדיקה סבירה‪,‬‬
‫הדרך להעלות את הטענה פתוחה גם לאחר מתן פסק הבוררות ]אוטולנגי ‪.[1116 ,‬‬
‫המבקשים גורסים כי יש להבחין בין ביקורת "לגופו של הפסק " לבין ביקורת‬
‫‪.20‬‬
‫"לגופו של בורר "‪ .‬לדידם‪ ,‬נדרש להפריד בין כשרותו של פסק הבוררות לבין הפגם‬
‫שנפל בהתנהגות הצדדים להליך‪ .‬מודגש כי מקום בו אין חשש למשוא פנים של הבורר‪,‬‬
‫או לפגיעה במראית פני הצדק‪ ,‬ובלשון אחרת כאשר פסק הבוררות "כשר כשלעצמו"‪,‬‬
‫אין הצדקה משפטית לבטלו בדיעבד‪ ,‬גם אם הופרה חובת הגילוי על ידי צד להליך‪.‬‬
‫טענות הוקדשו בהקשר זה‪ ,‬מטעם שני הצדדים‪ ,‬גם למקרה שנדון לאחרונה‬
‫ברע"א ‪ 5539/15‬לנדה נ' ורקשטל )‪) ,(19.11.2015‬להלן‪ :‬עניין ורקשטל ([‪ .‬באותה‬
‫הפרשה‪ ,‬הכריעה שופטת בית משפט השלום בתביעה שהוגשה נגד בנק‪ ,‬אף שאותו‬
‫הבנק ניהל במקביל הליכים משפטיים נגד אביה‪ .‬כממצא עובדתי נקבע כי השופטת לא‬
‫הייתה מעורבת או מודעת להליכים בין הבנק לאביה‪ ,‬ולכן לא נמצא חשש אובייקטיבי‬
‫למשוא פנים מצדה בהכרעה‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבטל את פסק הדין חרף‬
‫האמור‪ ,‬בשל הפגיעה במראית פני הצדק‪ .‬בערעור שנדון לפני בית משפט זה נקבע‬
‫ההפך‪ .‬נאמר‪ ,‬כי אף שהמקרה מעורר תחושת אי נוחות‪ ,‬הרי שהפגיעה במראית פני‬
‫הצדק אינה מגיעה‪ ,‬בנסיבות העניין ‪ ,‬לרמה המצדיקה ביטול של פסק דין בדיעבד ‪ .‬לצד‬
‫זאת הודגש "שאין ניתן לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן‬
‫ביטוי לעיקרון של מראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים " וכי כל‬
‫מקרה ייבחן לגופו ]פסקה מא לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין [‪ .‬מטבע‬
‫הדברים הצדדים מנסים לרתום את פסק הדין לחיזוק טענותיהם‪ ,‬כל אחד מטעמיו שלו‪.‬‬
‫טענה זו של המבקשים – הגם שנטענה בכישרון רב – דינה להידחות‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫‪.21‬‬
‫דיני הבוררות מאפשרים לבטל פסק בוררות גם כאשר הוא כשלעצמו לא מגלה פגם‪,‬‬
‫וגם כאשר אין דופי בהתנהלות הבורר‪ .‬סעיפים ‪ (1)24‬ו‪ (2)24-‬לחוק הבוררות הם‬
‫דוגמאות קלאסיות לכך‪ .‬ייתכנו מצבים שבהם לא יהיה מנוס מביטול פסק הבוררות‬
‫בשל פגמים בכריתתו של הסכם הבוררות ‪ ,‬או בשל טעות או מירמה שבגינן הסכים אחד‬
‫הצדדים לגשת להליך הבוררות‪ ,‬וזאת גם במנותק מתוכן הפסק )וסבורני כאמור‪ ,‬כי‬
‫‪10‬‬
‫המקרה שלפנינו אכן מתאים "לתפר" זה‪ ,‬שבין סעיפים ‪ (2)24 ,(1)24‬ו‪ (10)24-‬לחוק‬
‫הבוררות(‪.‬‬
‫הטעם לכך נעוץ בהבנה העמוקה כי הליכי בוררות‪ ,‬להבדיל מהליכים‬
‫שיפוטיים רגילים‪ ,‬יונקים את חיותם מהסכמת הצדדים ‪ ,‬וכי בלעדיה ממילא לא היה בא‬
‫לעולם פסק הבוררות ]ראו אוטולנגי ‪ ;31 ,‬וראו גם פסק דיני ברע"א ‪ 3925/12‬רונן נ'‬
‫כהן ‪ ,‬פסקה ‪ 11‬והאסמכתאות המפורטות שם )‪ .[(17.6.2013‬ודוק‪ ,‬כשמדובר בהליכי‬
‫בוררות נקודת המוצא היא מפגש רצונות אוטונומי ומלא בין הצדדים שבחרו לפנות‬
‫להליך הבוררות‪ .‬זהו תנאי לבוררות‪ ,‬עוד הרבה לפני התנאים האחרים הקשורים לבורר‬
‫עצמו ואשר מחייבים היעדר משוא פנים ואובייקטיביות מצדו‪ .‬פגמים בהסכמה‪ ,‬בין‬
‫היתר בשל הפרה קיצונית של חובת תום‪-‬הלב על ידי אחד הצדדים‪ ,‬יכולים להוביל‬
‫לביטול פסק הבוררות‪ ,‬כשלעצמם‪ .‬מובן כי אין משמעות הדבר כי בנקל יבוטלו פסקי‬
‫בוררות בדיעבד‪ ,‬אך יש בכך כדי לדחות את טענת המבקשים לפיה בהכרח לא ניתן‬
‫לבטל פסק בוררות‪ ,‬אפילו במצבים של חוסר תום‪-‬לב קיצוני בחתימה על הסכם‬
‫הבוררות‪ ,‬אלא רק אם יוכח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים של הבורר‪.‬‬
‫בהתבסס על אותו הנימוק‪ ,‬איני סבור כי נכון להקיש מההלכה שנקבעה בעניין‬
‫ורקשטל לענייננו‪ .‬ראשית‪ ,‬באותה פרשה ממילא נותר סדק‪ ,‬ולוּ צר‪ ,‬דרכו ניתן לבקש‬
‫ביטול של פסק דין בדיעבד‪ ,‬אף בהיעדר הוכחת חשש אובייקטיבי מפני משוא פנים של‬
‫השופט הדן בהליך‪ .‬יתר על כן‪ ,‬וזהו העיקר‪ ,‬איני סבור כי נכון להקיש מעניין ורקשטל‬
‫לענייננו מכיוון שבאותו המקרה דובר על הליכים שיפוטיים רגילים‪ ,‬אשר יסוד‬
‫ההסכמה של הצדדים לגביהם כלל אינו קיים‪ .‬זאת‪ ,‬במובחן מהליכי בוררות‪ ,‬לגביהם‬
‫ההסכמה היא יסוד מכונן‪ .‬המבקשים מנסים אמנם להיבנות מנקודות הדמיון בין אמות‬
‫המידה לבחינת ניגודי עניינים של בוררים ושל שופטים ]דמיון שאין ספק שאכן קיים‪,‬‬
‫וראו ארט‪-‬בי ‪ ,‬פסקאות ‪ ,[115-105‬אלא שמובן כי עניין זה אינו מעלה או מוריד מניתוח‬
‫הפגמים הגלומים ביסוד ההסכמה ‪ ,‬הייחודי להליכי בוררות‪.‬‬
‫עוד יוטעם‪ ,‬כי גם ההבחנה בין ביקורת "לגופו של הפסק " לבין ביקורת "לגופו‬
‫של בורר " אינה יכולה לשנות מהמסקנה‪ .‬המבקשים הפנו לפסיקה בה נקבע שניתן‬
‫להתחשב בעובדות שהתבררו לאחר מתן פסק הבוררות "רק אם קיימת זיקה בינן לבין‬
‫תוכן הפסק עצמו " ]פסקה ‪ 151-150‬לבקשה‪ ,‬ההדגשה במקור – י‪.‬ד‪ .[.‬דברים ברוח זו‬
‫אכן נפסקו בעבר על ידי בית משפט זה‪ ,‬כאשר הודגש כי "ההבחנה בין ביקורת לגופו של‬
‫פסק לבין ביקורת לגופו של בורר חשובה היא‪ ,‬ובהקפידו על קיומה של הבחנה זו יימנע‬
‫בית‪-‬המשפט מעירוב תחומים שלא כהלכה " ]עניין זקס ‪ .[605 ,‬אלא שנדמה כי אין תוקפם‬
‫‪11‬‬
‫יפה למקרה שבו הסיבה לגילוי העובדות בשלב המאוחר נעוצה במובהק בהתנהגות‬
‫חסרת תום‪-‬לב של אחד מהצדדים להליך בשלב המוקדם‪ .‬גם אם ישנה חשיבות להבחנה‬
‫הנ"ל – וגם אם נכון ורצוי יהיה לשקלה על כפות המאזניים בבחינת בקשה לביטול פסק‬
‫בוררות – הרי שלא יהיה זה נכון לקבוע אפריורית‪ ,‬באופן גורף‪ ,‬כי התערבות בפסק‬
‫הבוררות מחייבת מציאת פגם בתוכן הפסק עצמו‪ ,‬ולא ניתן להתערב בו אחרת‪ ,‬אפילו‬
‫במקרים קיצוניים ביותר של התנהגות בחוסר תום‪-‬לב‪.‬‬
‫מן המקובץ לעיל עולה המסקנה כי במישור המשפטי‪-‬העקרוני‪ ,‬אין מניעה‬
‫‪.22‬‬
‫לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך בלבד‪ ,‬כפי‬
‫שקבע בית המשפט המחוזי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ראיתי לנכון להעיר מספר הערות בנוגע להפעלת שיקול הדעת‬
‫‪.23‬‬
‫בהחלטה לבטל פסק בוררות בנסיבות אלה‪ .‬ראשית ‪ ,‬ביטולו של הליך בוררות לאחר מתן‬
‫פסק הבוררות בשל הפרת חובת גילוי ראוי שיהיה סעד נדיר‪ ,‬אשר יישמר למקרים‬
‫שבהם הפרת חובת תום‪-‬הלב היא בולטת וחריפה‪ ,‬ואינה מאפשרת להשלים עם הותרת‬
‫פסק הבוררות על כנו‪ .‬יש להוכיח היעדר תום‪-‬לב היורד לשורשי ההסכמה לפנות‬
‫לבוררות או למנות את הבורר‪ .‬לצד זאת‪ ,‬וזהו העיקר‪ ,‬יש להוכיח כי ישנה אפשרות‬
‫סבירה כי אילו הצד שנפגע מאי‪-‬גילוי המידע היה מודע לקיומו‪ ,‬הוא לא היה מסכים‬
‫להתדיין בבוררות כלל‪ ,‬או לפני הבורר המסוים‪ .‬בהקשר האחרון‪ ,‬מובן כי ככל שיוכח‬
‫שהצדדים היו דעתניים ונחרצים יותר לגבי זהות הבורר במסגרת הדיונים שנערכו‬
‫ביניהם עובר לחתימה על הסכם הבוררות‪ ,‬יהיה בכך כדי ללמד על חשיבות המידע‬
‫מבחינתם‪ ,‬וכדי להקרין על בחינת תוקף הסכמתם בדיעבד‪.‬‬
‫שנית ‪ ,‬ובאותו הקשר‪ ,‬נדמה כי ניתן להבחין בין מצב שבו הפגם יורד לשורש‬
‫ההסכמה להתדיין בהליך בוררות‪ ,‬לבין מצב שבו הפגם מתמצה בהסכמה להתדיין לפני‬
‫בורר מסוים‪ .‬ייתכן מידע שבגילויו לא היו הצדדים מסכימים להתדיין לפני בורר פלוני‪,‬‬
‫אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הסכמתם לפנות להליך בוררות ככלל‪ .‬דברים‬
‫אלו רלבנטיים בעיקר למצבים שבהם הסכם הבוררות לא נוקב בזהות הבורר‪ ,‬ומינויו‬
‫נעשה מאוחר יותר‪ .‬נדמה על פניו‪ ,‬חרף הקושי המובנה בכך‪ ,‬כי האפשרות לבטל את‬
‫פסק הבוררות תהא קלה יותר במקרה הראשון‪ ,‬שכן ניתן להניח כי במקרה השני פסק‬
‫הבוררות )שלכאורה אינו מגלה פגם( היה מגיח לעולם כפסק בוררות גם אילו היה נבחר‬
‫בורר אחר‪ ,‬המוסכם והמקובל על שני הצדדים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫לבסוף אציין‪ ,‬בהערת אגב‪ ,‬כי ניתן היה לערוך כאן גם דיון בסוגיית ההבחנה‬
‫בין בטלות הפסק לביטולו – היינו בשאלה האם בנסיבות העניין של הפרת חובת הגילוי‬
‫על ידי צד להליך‪ ,‬פסק הבוררות בטל מעיקרו ) ‪ ( Void‬או רק ניתן לביטול ) ‪,( Voidable‬‬
‫שאלה הקשורה בטבורה גם לסיווג עילת הביטול לפי סעיף ‪ 24‬לחוק הבוררות‪ .‬על כל‬
‫פנים‪ ,‬הצדדים לא הקדישו טיעוניהם לסוגיה זו‪ ,‬וממילא איני סבור כי הדיון לגביה‬
‫הכרחי לצורך הכרעה בענייננו‪ ,‬שכן לדעתי בין אם כך או אחרת‪ ,‬בנסיבות העניין הסעד‬
‫שנכון לתתו הוא ביטול פסק הבוררות‪ .‬על כן לא ראיתי לנכון לערוך דיון בסוגיה בנדון‬
‫]אך אפנה‪ ,‬להרחבה ולעיון‪ ,‬לעניין זקס ‪ ;605 ,‬ולאוטולנגי ‪.[1187-1179 ,‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬וזאת במובהק‪ ,‬מדובר בצירוף נתונים המחייב גילוי‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫‪.24‬‬
‫לא ראיתי לנכון להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בהקשר זה‪,‬‬
‫ואני סומך ידי עליהם במלואם‪ .‬הקביעה כי המבקשים הפרו ביודעין את חובת הגילוי‬
‫המוטלת עליהם‪ ,‬היא קביעה נכוחה‪ ,‬הנטועה היטב במסכת העובדתית של התיק‪ .‬על‬
‫המבקשים לשאול את עצמם‪ ,‬כיצד היו חשים אילו היו בכובעה של המשיבה‪ ,‬ורק‬
‫בדיעבד היו מתגלים להם כל פרטי המידע שפורטו לעיל‪ .‬בית המשפט צדק גם‬
‫בקביעתו‪ ,‬כי הוכח שקיימת אפשרות למעלה מסבירה כי אילו המשיבה הייתה יודעת‬
‫את כל המידע היא לא הייתה מסכימה מלכתחילה למינוי הבורר‪ .‬אכן‪ ,‬עיון בהסכם‬
‫הבוררות מלמד כי הוא נועד למינוי בורר מסוים‪ ,‬הוא השופט בדימוס דן ארבל‪.‬‬
‫הצדדים הסכימו לגשת לבוררות באופן ספציפי לפניו ‪ ,‬ולא באופן כללי ‪ .‬הרישא להסכם‬
‫הבוררות בה נכתב כי "][שני הצדדים הסכימו להיכנס להליך בוררות בפני השופט בדימוס‬
‫דן ארבל " – היא הא ראיה לכך‪ .‬העובדה כי הצדדים בחרו שלא למנות לתפקיד הבורר‬
‫בוררים נכבדים אחרים שהיו שופטים בדימוס‪ ,‬לרבות מבית המשפט העליון‪ ,‬כמו גם‬
‫עורכי דין מהבכירים שקיימים בשוק הפרטי‪ ,‬מחזקת עד מאוד את המסקנה‪ .‬בית‬
‫המשפט עשה דין צדק גם בעמידתו הבלתי מתפשרת על מילוי חובת הגילוי במקרה‬
‫הנדון לשם שמירת אמון הציבור במוסד הבוררות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬עושה רושם כי בית‬
‫המשפט הבין לעומק את הקושי הרב במתן פסק דינו‪ ,‬המורה על ביטול פסק הבוררות‪,‬‬
‫ואף עשה כל מאמץ כדי לייתר את הצורך בכך‪ .‬דא עקא המבקשים הם שדחו את כל‬
‫הצעותיו להגיע להסדר כלשהו‪.‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬מסקנתי היא אחת‪ ,‬כי יש לדחות את הערעור על פסק דינו של‬
‫‪.25‬‬
‫בית המשפט המחוזי הנכבד‪ ,‬וכך אציע לחבריי לקבוע‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫התלבטתי מעט בעניין ההוצאות‪ ,‬מאחר שהבקשה אמנם עוררה שאלה‬
‫‪.26‬‬
‫עקרונית‪ ,‬ולבסוף הגעתי לכלל דעה כי נכון יהיה לקבען על הצד הנמוך‪ .‬זאת‪ ,‬בשים לב‬
‫גם לסכום ההוצאות שנפסק לחובת המבקשים בהליך שהתנהל לפני בית המשפט‬
‫המחוזי‪ .‬נוכח האמור‪ ,‬אם תישמע דעתי‪ ,‬המבקשים יישאו בהוצאות ההליך ובהוצאות‬
‫שכ"ט לטובת המשיבה בסך כולל של ‪ 15,000‬ש"ח‪.‬‬
‫שופט‬
‫השופט ס' ג'ובראן‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שופט‬
‫השופט מ' מזוז‪:‬‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שופט‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר ‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬י"ט בכסלו התשע"ו )‪.(1.12.2015‬‬
‫שופט‬
‫שופט‬
‫_________________________‬
‫העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח‪ 15048390_W06.doc .‬יח‪+‬עכב‬
‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 077-2703333‬אתר אינטרנט‪www.court.gov.il ,‬‬
‫שופט‬