עלון להורדה שלום לעם

‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪716‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫המצלמה שלנו יצאה לביקור במדרשיות צפת ועפולה ובכלל באזור הצפון‪.‬‬
‫אחרי הרבה זמן שנשארנו באזור ירושלים‪ ,‬בגלל מזג האוויר‪ .‬היה שווה‬
‫לבקר!‬
‫סניף בצפת | פועל בימים ג'‪ ,‬ה' |‪ 20:15 - 22:00‬ובמוצ"ש מ‪ 19:30‬עד ‪23:00‬‬
‫בבית המדרש 'אור עולם' רח' רמז דוד ‪ 54‬צפת‪.‬‬
‫לפרטים‪050-4105195 :‬‬
‫סניף בעפולה |פועל בימים ב'‪ -‬ד' | ‪17:30 - 19:00‬‬
‫בבית הכנסת 'משכן קדוש יעקב' רח' כיכר העצמאות ‪ 3‬עפולה‪.‬‬
‫לפרטים‪052-6525377 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫במ‬
‫מדור סיפור לשבת‬
‫נא‬
‫נות לפני הכול‬
‫צפת‬
‫עפולה‬
‫פרשת כי תשא י"ח אדר א' תשע"ו ‪ 27‬בפברואר ‪2016‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬י"ט באדר א' תשע"ו‪,‬‬
‫‪ 28/2/16‬דבקות במטרה‬
‫בי"ט באדר תרפ"ו‪ ,‬לפני ‪ 90‬שנה‬
‫בדיוק‪ ,‬קיבל פנחס רוטנברג‪ ,‬המכונה‬
‫'הזקן מנהריים' והיה חלוץ התעשייה‬
‫המודרנית בארץ ישראל ומייסד חברת‬
‫החשמל‪ ,‬זיכיון מידי המנדט הבריטי‪,‬‬
‫לשימוש במי הירדן והירמוך להפקת‬
‫חשמל‪ .‬רוטנברג נולד באוקראינה ונטל‬
‫חלק במהפכות פנימיות בתוככי רוסיה‪.‬‬
‫לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג‬
‫מאזור שיפוטו של שלטון הצאר הרוסי‪,‬‬
‫חזר ליהדותו והחל לתמוך בעלייה‬
‫לארץ ישראל‪ .‬עם הגעתו ארצה‪ ,‬החל‬
‫רוטנברג להפעיל את מיטב כישרונותיו‬
‫ומרצו לפיתוח היישוב החדש והוא‬
‫הציג תוכניות רבות ונועזות‪ ,‬ובהן‬
‫תכנית להקמת תחנת כוח לייצור‬
‫חשמל‪ ,‬שאותה הציג בפני הנציב העליון‪ .‬הצעתו התקבלה ולאחר שגייס‬
‫משאבים‪ ,‬ייסד רוטנברג את חברת החשמל‪ ,‬וכאשר רבים הטילו ספק‬
‫ביעילותה האפשרית של תחנת הכוח שהקים‪ ,‬אמר‪" :‬אשא טורבינה על‬
‫גבי עד לפסגת הר הכרמל‪ ,‬העיקר הוא שאקבל את ההיתר"‪ .‬עקשנותו‬
‫של רוטנברג עמדה לו והוא הצליח לממש את חזונו‪ ,‬ומפירות עמלו אנו‬
‫נהנים עד היום‪ .‬ללמדנו כמה חשובות הן העקשנות‪ ,‬העקביות והדבקות‬
‫במטרה‪ ,‬וכמאמרו המפורסם של הגר"א מווילנא‪" :‬העקשן ‪ -‬יצליח"!‬
‫יום שני‪ ,‬כ' באדר א'‪ ,‬תשע"ו‪ 29/2/16 ,‬חוני המעגל‬
‫כ' באדר‪ ,‬היה יום טוב ויום חג בתקופת בית המקדש השני‪ .‬היה זה‬
‫לאחר תקופה ארוכה של בצורת שנמשכה שלוש שנים רצופות‪ ,‬בהן‬
‫לא ירדו גשמים והרעב הכה בכל עצמתו בתושבי הארץ‪ .‬באותם ימים‬
‫היה חי הצדיק המפורסם חוני‪ ,‬שהיה ידוע בצדקותו הגדולה‪ ,‬ולכן באו‬
‫אליו היהודים לבקש ממנו שיתפלל עליהם לפני הקב"ה שיבטל מעליהם‬
‫את גזירת הבצורת ויתחיל להוריד עליהם גשמים מרובים‪ .‬כשראה חוני‬
‫את הצער הגדול של היהודים‪ ,‬יצא מביתו עם מקלו ועג עוגה באדמה‪,‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫דהיינו עשה סימן של עיגול על גבי העפר‪ ,‬ואמר לקב"ה‪" :‬איני זז מכאן‪,‬‬
‫עד שתבטל את הגזירה הרעה ותוריד לבניך גשמי ברכה"! בגלל צדקותו‬
‫של חוני‪ ,‬שמע הקב"ה לתפילתו והתחילו לרדת גשמים‪ .‬אבל בתחילה‬
‫ירדו גשמים קטנים‪ ,‬טיפות שלא היה בהן כדי ממש‪ ,‬וחוני אמר‪" :‬לא לזה‬
‫התכוונתי"! החלו לרדת גשמי זעף‪ ,‬טיפות כבדות כל‪-‬כך עד שהייתה‬
‫סכנה שמא יישברו בתים וימותו אנשים מהגשם החזק‪ ,‬ושוב אמר חוני‪:‬‬
‫"לא לזה התכוונתי"! החלו לרדת גשמים בנחת‪ ,‬והגשמים ירדו ללא הרף‪,‬‬
‫עד שהתמלאו כל הבורות של ירושלים‪ ,‬והחלה הצפה של מים שהיו כבר‬
‫עודפים והחלו למלא את הבתים‪ .‬אמרו היהודים לחוני שהגשמים מרובים‬
‫מדיי‪ ,‬והוא אמר להם להקריב קרבן לקב"ה בבית המקדש כדי להודות לו‬
‫על השפע הגדול ולבקש ממנו להפסיק את הגשם‪ ,‬וכך היה‪ .‬מאז קראו‬
‫לו בכינוי "חוני המעגל" על שם העיגול שעמד בתוכו‪ .‬חוני המעגל נקבר‬
‫ליד חצור הגלילית‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬כ"ב באדר א' תשע"ו‪ 2/3/16 ,‬הפוסק הגדול‬
‫היום חל יום פטירתו של הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין‪ ,‬אחד מגדולי‬
‫הפוסקים בדורות האחרונים ומחברו של הספר ההלכתי הנודע "ערוך‬
‫השולחן"‪ .‬הוא היה נצר למשפחת בנבנישתי הספרדית מגולי ספרד‬
‫ומצאצאיו של בעל ספר החינוך‪ ,‬שהוא ספר הלכתי המבוסס על תרי"ג‬
‫המצוות לפי סדרן בתורה‪ .‬הוא שימש ברבנות כמה ערים וכולם חיבבוהו‬
‫וכיבדוהו‪ ,‬ונודע בכוח ההיתר שלו כאשר חיפש תמיד דרכים כיצד לפסוק‬
‫את ההלכה בנטייה להקל ולא להחמיר‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬כ"ג באדר א' תשע"ו‪ 3/3/16 ,‬הקמת המשכן במדבר‬
‫ביום כ"ג באדר תמ"ט‪ ,‬החלו שבעת ימי המילואים‪ .‬ביום זה הוקם המשכן‬
‫על ידי משה רבנו ולראשונה הוקרבו בו קרבנות‪ .‬מלאכת הקמת המשכן‪,‬‬
‫הושלמה כבר בכ"ה בכסלו‪ ,‬אך בני ישראל הצטוו להמתין עד יום א'‬
‫בניסן‪ ,‬יום שנטל עשר עטרות ובו הוקם המשכן‪ ,‬ובטרם הקמתו היו‬
‫שבעה ימים כהכנה לקראתו והם נקראים 'שבעת ימי המילואים'‪ .‬בשבעה‬
‫ימים אלו‪ ,‬שימש משה רבנו ככהן ובכל יום בנה את המשכן ופירקו‪ ,‬ויחד‬
‫עם אהרן ובניו קידש את משכן ה' וכליו‪ .‬מא' בניסן‪ ,‬שימשו אהרן ובניו‬
‫בכהונה‪ ,‬וזו ניתנה להם לכל הדורות‪.‬‬
‫מובא בדברי חז"ל‪ ,‬שבביאת המשיח ובניין בית המקדש השלישי‪ ,‬שוב‬
‫יתקיימו שבעת ימי המילואים בחודש ניסן‪ ,‬וימים אלו הם מסוגלים‬
‫לתפילה וישועה לגאולה‪.‬‬
‫ילד עם סיכוי‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫כולם הכירו את טימי וילסון‪ ,‬הוא‬
‫היה אחד האנשים האהובים ביותר‬
‫בעיר‪ .‬מאז שהגיע לפני כשלושים‬
‫שנה הפך את העיר לטובה ועזר‬
‫מאד לאזרחי העיר‪ ,‬בתחילה הוא‬
‫הקים מעון לנערי רחוב ובהמשך‬
‫כאשר הצורך התרחב הוא הקים‬
‫פנימייה לשיקום נוער שהדרדר‬
‫לעבריינות‪.‬‬
‫במשך השנים הוא טיפל במאות בני‬
‫נוער במסירות אין קץ והעלה את‬
‫רובם על דרך המלך‪ ,‬כאשר המשפט‬
‫אותו היה אומר לכולם הוא‪" :‬כל‬
‫דוד קליינר‬
‫אחד יכול להיות הטוב ביותר לא‬
‫משנה מה נקודת הפתיחה שלו!"‬
‫אחד הפרויקטים המרשימים שלו היה‪" :‬ילד עם סיכוי" מדי שבוע‬
‫קבוצות של נערים מהפנימייה היו מגיעות למוסד לילדים נכים‪,‬‬
‫שם היו מטפלים בילדים בהתנדבות ובמסירות‪ ,‬באופן זה הוא‬
‫הצליח גם לעזור לילדים הנכים וגם להחדיר בנערים שלו חמלה‬
‫ומחשבה על הזולת‪ .‬במשך השנים הוא זכה בכמה פרסים חשובים‬
‫ובהם גם פרס "מפעל חיים" על עזרה לזולת‪ ,‬והיו גם שהציעו לו‬
‫לרוץ לראשות העיר‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כרעם ביום בהיר בבוקר אחד כל כותרות העיתונים זעקו‪" :‬טימי‬
‫וילסון נעצר על ידי המשטרה!" כותרות המשנה הסבירו לקוראים‬
‫ההמומים שטימי הוא בעצם עבריין נמלט שברח לפני כ‪ 32-‬שנה‬
‫לאחר שנחשד בסיוע לשוד בנק שנעשה על ידי כמה עבריינים‪.‬‬
‫אבל בעוד ששאר חברי הכנופיה נתפסו ונכלאו לחמש עד עשר‬
‫שנים‪ ,‬הצליח טומי לברוח מבעוד מועד ונשפט שלא בפניו לעונש‬
‫של חמש שנות מאסר‪.‬‬
‫העיר געשה ורעשה‪ ,‬כולם היו תמימי דעים‪ :‬אין סיכוי שהאשמות‬
‫הללו נכונות‪ ,‬כתב האישום הזה פשוט לא יכול להיות נכון! כולם‬
‫הכירו אותו כאדם עדין נפש שרק עוזר לכולם כל הזמן‪ ,‬התיאור‬
‫שלו כשודד היה נראה מופרך לחלוטין‪.‬‬
‫עברו כמה ימים והתברר שיש ממש בראיות שהביאה המשטרה‪,‬‬
‫כאשר טומי היה בן ‪ 18‬הוא היה חלק מכנופיה של עבריינים‬
‫צעירים‪ ,‬כל חבריו נכלאו אבל הוא ברח לעיר רחוקה והחליט‬
‫להתחיל את חייו מהתחלה בלי שאף אחד ידע על עברו‪.‬‬
‫משפחתו וחבריו היו בהלם מוחלט‪ ,‬והעיר הייתה כמרקחה‪ .‬כמעט‬
‫כולם צידדו בעובדה שגם אם ההאשמות נכונות‪ ,‬מגיע לטומי לקבל‬
‫חנינה מוחלטת עקב מעשיו החיוביים לאורך השנים‪ ,‬אבל היו רבים‬
‫שטענו שאם הוא אכן נאשם וקיבל עונש של ‪ 5‬שנות מאסר‪ ,‬עליו‬
‫לרצות אותן במלואן למרות כל הדברים הטובים שעשה במשך‬
‫השנים‪.‬‬
‫אבל את הפרקליט הראשי לא עניינו כל הדיונים הללו‪ ,‬והוא החליט‬
‫להעמידו לדין בבית‬
‫המשפט‪ .‬יום המשפט‬
‫הגיע‪ ,‬טומי הוכנס אל‬
‫האולם כשהוא אזוק‬
‫בידיו וברגליו אבל הוא‬
‫שידר שלווה ורוגע‪ ,‬חיוך‬
‫רחב התפשט על פניו‬
‫כאשר הבחין ברבים‬
‫מתלמידיו לשעבר‬
‫שהגיעו לבית המשפט‬
‫על מנת לעודד אותו‬
‫ולהיות לצדו במהלך‬
‫המשפט‪.‬‬
‫השופט התחיל את‬
‫הדיון ופנה אל טימי שישב על דוכן הנאשמים‪" :‬מר וילסון‪ ,‬הנך‬
‫נאשם בכך שהשתתפת במעשה שוד בנק בגינו נשפטת לחמש‬
‫שנות מאסר‪ ,‬מה יש לך לומר בעניין?"‬
‫טימי הישיר את מבטו אל השופט ואמר‪" :‬אני מודה בכל פרטי כתב‬
‫האישום‪ ,‬לפני ‪ 35‬שנה הייתי נער רחוב‪ ,‬לאחר תקופה מסוימת‬
‫התחברתי לקבוצת עבריינים שעזרו לי במזון ובמקום שינה והם‬
‫פיתו אותי להצטרף אליהם לשוד בנק‪ .‬הצלחתי לברוח מהעיר לפני‬
‫שנתפסתי‪ ,‬והחלטתי להקדיש את חיי לכל אלו שהגיעו משום מה‬
‫לרחוב‪ ,‬ובקלות הם עלולים להגיע לפשע‪ .‬קיוויתי שבכך אכפר‬
‫על משובת הנעורים שלי‪ ,‬ועל התקופה הקשה בה הייתי שותפם‬
‫של פושעים‪".‬‬
‫כאן פנה טימי אל עבר התובע הראשי הביט בעיניו והוסיף‪" :‬הכלל‬
‫שלי הוא שאין אף בן אדם שלא יוכל להצליח להגיע להישגים‬
‫הגדולים ביותר‪ ,‬ולא משנה מה היה בעברו!"‬
‫התובע השפיל את עיניו ולאחר כמה רגעים הודיע שעל אף שהוא‬
‫חשב בהתחלה שיוכל להיות אובייקטיבי‪ ,‬הוא לא מסוגל להמשיך‬
‫ולהיות התובע במשפט הזה‪ ,‬מכיוון שאחיין שלו שהתגלגל לרחוב‬
‫ניצל ברגע האחרון ע"י טימי שהכניס אותו למוסד ושיקם אותו‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫השופט הכריז על הפסקה בדיון‪ ,‬ולאחר כחצי שעה נכנס אל‬
‫האולם כשבידו פסק דין‪" :‬כל אדם צריך לשלם על מעשיו‪ ,‬גם‬
‫עבריין שנמלט לא יוכל לפתוח חיים חדשים ללא שישלם קודם‬
‫לכן את חובו לחברה‪ ,‬במקרה שלנו מצאתי אדם שבמשך ‪ 30‬שנה‬
‫כל מה שהוא עושה זה רק לשלם את חובו הישן‪ ,‬ובנוסף הוא גם‬
‫הציל מאות בני נוער ממצב כמו שלו‪ ,‬לפיכך לפנים משורת הדין‬
‫אני פוסק שמר טימי וילסון פטור מכל עונש נוסף!"‬
‫***‬
‫כל אדם צריך לדעת שתמיד ובכל מצב ניתן לתקן‪ ,‬ולא משנה‬
‫מה מצבו כיום ‪ -‬תמיד הוא יוכל להגיע להישגים נפלאים בחיים‪.‬‬
‫לפעמים‬
‫הדמיון‬
‫וההתרברבות‪,‬‬
‫יכולים להוביל‬
‫את האדם‬
‫לעבר פי‬
‫פחת‪.‬‬
‫האדם חפשי‬
‫בדמיונו‪ ,‬ואסור‬
‫במושכלו;‬
‫דמיונו מוליכו‬
‫שובב בדרך לב‬
‫רצונו‪.‬‬
‫(אגרת המוסר לרבי‬
‫ישראל מסלנט)‬
‫ׁשֹוד לְֹלא ִּתּוּוְך‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ַה ֶּדלֶ ת נִ ְסּגְ ָרה ַא ֲח ֵרי ַמיְ יק ֶׁשּיָ ָצא ֵמ ַה ֲחנּות ּכְ ֶׁשהּוא‬
‫הֹותיר אֹותֹו ִעם‬
‫ְמ ֻר ֶּצה ֵמ ַע ְצמֹו‪ַ .‬הּׁשֹוד ֶׁש ִּב ַּצע ַהּיֹום ִ‬
‫יפלְ ד‬
‫ָׁשלָ ל ֶׁשּיַ ְס ִּפיק לֹו לַ ח ֶֹדׁש ַה ָּקרֹוב‪ַ .‬מיְ יק הֹולִ ֶ‬
‫ִה ְת ִחיל ֶאת ַּד ְרּכֹו ְּבעֹולַ ם ַה ֶּפ ַׁשע ּכְ נַ ַער ְרחֹוב ָמצּוי‪,‬‬
‫וְ ָה ַפְך לְ ֶא ָחד ֵמ ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים ַה ֻּמּכָ ִרים ָּב ִעיר‪ .‬הּוא ָה ַפְך‬
‫בּוע ַמ ֲע ֵשֹה‬
‫ׁשֹודד ֶׁשל ַמ ָּמׁש‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְמ ַב ֵּצ ַע ִמ ֵּדי ָׁש ַ‬
‫לְ ֵ‬
‫ׁשֹוטר‬
‫ׁשֹוד‪ֲ .‬א ָבל ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים נִ ְת ַּפס ַמיְ יק ַעל יְ ֵדי ֵ‬
‫הֹופ ַיע‬
‫ָחרּוץ ֶׁש ִה ִּציג ֶאת ַע ְצמֹו ְּב ֵׁשם ֶּב ְרטֹון‪ .‬הּוא ִ‬
‫ְּב ֶפ ַתח ֵּביתֹו ֶׁשל ַמיְ יק ְּב ַמ ָּדיו ַה ְמג ָֹה ִצים‪ִ ,‬ה ִּציג לְ ָפנָ יו‬
‫ּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ִאּתֹו לְ ַת ֲחנַ ת‬
‫ׁשֹוטר‪ִ ,‬‬
‫עּודת ֵ‬
‫ְּת ַ‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ַ .‬מיְ יק יָ ַדע ֶׁש ַה ִה ְת ַח ְּמקּות ֵאינָ ּה ּכְ ָד ִאית‪,‬‬
‫וְ הּוא ָצ ַעד ִעם ֶּב ְרטֹון לְ ֵע ֶבר ְמכֹונִ יתֹו‪ַ .‬הּנְ ִס ָיעה‬
‫ּומיְ יק ִה ְת ַּפּלֵ א ּכְ ֶׁש ֶּב ְרטֹון‬
‫ִה ְת ָא ְרכָ ה ֵמ ֵע ֶבר לַ ָּצפּוי‪ַ ,‬‬
‫ַאף ָחלַ ף ַעל ְּפנֵ י ַּת ֲחנַ ת ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ְּבלִ י לַ ֲעצֹר‪.‬‬
‫ֹלׁשים ַּדּקֹות ָע ְצ ָרה ַהּנַ ּיֶ ֶדת ְּב ָסמּוְך לְ ִבנְ יַ ן‬
‫ּכַ ֲעבֹר ְׁש ִ‬
‫ּוב ְרטֹון זֵ ֵרז ֶאת ַמיְ יק לָ ֵצאת ִמן ַהּנַ ּיֶ ֶדת‪ֵ .‬הם‬
‫ִּדירֹות‪ֶ ,‬‬
‫קֹומה ַא ַחת‪ ,‬וְ נִ כְ נְ סּו לְ ִד ָירה ֶׁש ָּבּה ִחּכּו לְ ַמיְ יק‬
‫ָעלּו ָ‬
‫נֹוס ִפים‪.‬‬
‫ׁשֹוט ִרים ָ‬
‫ֹלׁשה ְ‬
‫ּולְ ֶב ְרטֹון ְׁש ָ‬
‫ּוב ְרטֹון ָּפנָ ה ֵאלָ יו וְ ָא ַמר‪'ַ :‬ה ִּׂש ָיחה ֵּבינֵ ינּו ּכָ ֶרגַ ע ֵאינָ ּה ִר ְׁש ִמית‪,‬‬
‫ּׁשֹוט ִרים ִּב ְּקׁשּו ִמ ַּמיְ יק לָ ֶׁש ֶבת‪ֶ ,‬‬
‫ַה ְ‬
‫קּופה ֲא ֻרּכָ ה'‪ַ .‬מיְ יק נִ ָּסה‬
‫עֹוק ִבים ַא ֲח ֶריָך ּכְ ָבר ְּת ָ‬
‫ַא ָּתה נִ ְמ ָצא ְּב ִד ַירת ִמ ְסּתֹור ֶׁשל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ ,‬וַ ֲאנַ ְחנּו ְ‬
‫ּתֹועד ְּב ַמ ֲע ֵׂשי ׁשֹוד ׁשֹונִ ים‪ַ .‬מיְ יק ִה ְת ַּפּלֵ א‬
‫ּׁשֹוט ִרים ָצ ֲחקּו וְ ֶה ְראּו לֹו ְּתמּונֹות ֶׁש ָּב ֶהן ַ‬
‫לְ ִה ַּת ֵּמם‪ֲ ,‬א ָבל ַה ְ‬
‫לְ ַמ ְר ֵאה ַה ְּתמּונֹות‪ ,‬וְ ֵה ִבין ֶׁשּמּול ַה ְּתמּונֹות ֹלא יּוכַ ל לְ ַהכְ ִחיש ֶאת ָה ֻע ְבּדֹות‪ ,‬וְ ִה ְמ ִּתין לִ ְׁשמ ַֹע ָמה‬
‫ּׁשֹוט ִרים‪.‬‬
‫רֹוצים ִמ ֶּמּנּו ַה ְ‬
‫ִ‬
‫עֹומד ִּב ְפנֵ י ַמ ֲא ָסר‬
‫בּוצה ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ּכִ י הּוא ֵ‬
‫ּׁשֹוטר ַה ָּבכִ יר ִמ ֵּבין ַה ְּק ָ‬
‫ֶּב ְרטֹון‪ֶׁ ,‬ש ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכַ ֵ‬
‫ּפֹועל‬
‫מֹוד ַיע ִמ ְׁש ַט ְר ִּתי ַה ֵ‬
‫לֹומר לְ ִ‬
‫ְמ ֻמ ָּׁשְך ֶּבן ‪ָׁ 25‬שנִ ים‪ֶׁ ,‬שּכְ ֵדי לְ ֵה ָחלֵ ץ ִמ ֶּמּנּו ָעלָ יו לַ ֲהפְֹך לְ ָ'סמּוי'‪ּ -‬כְ ַ‬
‫נּופיֹות‪ַ .‬מיְ יק יָ ַדע ֶׁש ִאם יִ ְתּגַ ּלֶ ה‬
‫ּומ ַדּוֵ ַח לַ ִּמ ְׁש ָט ָרה ַעל ּכָ ל ַצ ַעד ֶׁשל ַח ְב ֵרי ַהּכְ ְ‬
‫נּופּיֹות ַה ֶּפ ַׁשע ְ‬
‫ְּבתֹוְך ּכְ ִ‬
‫אּומה‪ַ ,‬אְך ּגַ ם עֹנֶ ׁש ַמ ֲא ָסר ֶּבן ֶע ְש ִֹרים וְ ָח ֵמׁש ַה ָּׁשנִ ים‬
‫ַעל יְ ֵדי ֲח ֵב ָריו ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים‪ַ ,‬חּיָ יו ֵאינָ ם ָׁשוִ ים ְמ ָ‬
‫ּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לַ ְחּתֹם‬
‫נִ ְר ֶאה ָהיָ ה לֹו ּכִ גְ זַ ר ִּדין ָמוֶ ת‪ ,‬וְ הּוא נֶ ֱאלַ ץ לְ ַה ְסּכִ ים‪ֶּ .‬ב ְרטֹון ִהּגִ יׁש לְ ַמיְ יק חֹוזֶ ה ִ‬
‫בּוע‬
‫סֹודי‪ֶׁ ,‬ש ֵאלָ יו יִ ְצ ָט ֵרְך לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר ְּבכָ ל יֹום ְר ִב ִיעי ַּב ָּׁש ַ‬
‫ְּב ַת ְח ִּתיתֹו‪ַ .‬מיְ יק ִק ֵּבל ִמ ְס ַּפר ֶטלֶ פֹון ִ‬
‫בּוע הּוא ָהיָ ה‬
‫מֹוד ַיע ִמ ְׁש ַט ְר ִּתי‪ְּ .‬בכָ ל ָׁש ַ‬
‫ּולְ ַע ְדּכֵ ן ַּב ֵּמ ָידע ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹו‪ֵ .‬מאֹותֹו יֹום ָה ַפְך ַמיְ יק לְ ִ‬
‫ּומ ַדּוֵ ַח לְ ֶב ְרטֹון ַעל ַה ְּפ ָר ִטים ֶׁש ִהּגִ יעּו לְ ָאזְ נָ יו‪ֶּ .‬ב ְרטֹון ִה ְק ִׁשיב וְ ֹלא ָהיָ ה ְמ ֻר ֶּצה‪ַ .‬ה ֵּמ ָידע‬
‫ִמ ְת ַק ֵּׁשר ְ‬
‫ֶׁש ָּמ ַסר ַמיְ יק ֵּת ֵאר ַמ ֲע ֵשֹי ֶּפ ַׁשע ְק ַטּנִ ים ּכְ מֹו ַמ ֲע ֵשֹי ׁשֹוד ְּב ָב ֵּתי ֲע ִׁש ִירים‪ ,‬אֹו ּגְ נֵ ָבה ֶׁשל ֻקּפֹות ַמּכֹלֶ ת‬
‫יֹותר‪ ,‬וְ ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ּכִ י ִאם הּוא ֹלא יַ ְצלִ ַיח לְ ַה ִּׂשיג ֵמ ָידע‬
‫ְׁשכּונָ ִתּיֹות‪ֶּ .‬ב ְרטֹון ִחּכָ ה לְ ֵמ ָידע ָחׁשּוב ֵ‬
‫יה ָח ְתמּו ְמ ֻב ֶּטלֶ ת‪.‬‬
‫ִמן ַהּסּוג ַהּזֶ ה – ָה ִע ְס ָקה ֶׁש ָעלֶ ָ‬
‫ַמיְ יק ֵה ִבין ּכִ י לְ צ ֶֹרְך ּכָ ְך ָעלָ יו לַ ֲעלֹות ַּד ְרּגָ ה ְּב ַמ ֲע ָמדֹו ֵּבין ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים‪ .‬הּוא נִ ָּסה לְ ִה ְת ַק ֵּדם ְּב ַמ ֲעלֵ ה‬
‫יֹותר‪ְּ .‬ב ֶמ ֶׁשְך ַהּזְ ַמן‬
‫ּפֹוׁש ִעים ַה ְמ ֻסּכָ נִ ים ְּב ֵ‬
‫ַה ֻּסּלָ ם ַה ְמ ֻפ ְק ָּפק ֶׁשל ַה ְּפ ִׁש ָיעה‪ ,‬וְ ִה ְת ִחיל לְ ַהּכִ יר ֶאת ַה ְ‬
‫נֹועזִ ים‪ְּ .‬ב ַא ַחד ַהּיָ ִמים‬
‫ִה ְצ ָט ֵרף ַמיְ יק לְ ֶח ְב ָר ָתם‪ ,‬וְ ֵה ֵחל לְ ֵה ָח ֵׂשף ְּבא ֶֹפן ֶחלְ ִקי לְ ִתכְ נּונֵ י ֶּפ ַׁשע ּגְ דֹולִ ים וְ ָ‬
‫אׁשי ַה ֶּפ ַׁשע ַה ְמ ֻא ְרּגָ ן‪ֶׁ ,‬ש ִה ִּציעּו לֹו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּתף ְּב ֶא ָחד ִמ ַּמ ֲע ֵשֹי‬
‫ֹלׁשה ֵמ ָר ֵ‬
‫נִ ְק ָרא ַמיְ יק לְ ִש ָֹיחה ִעם ְׁש ָ‬
‫לֹומים‬
‫ׁשֹוד ִדים ִמ ְתּכֹונֶ נֶ ת לְ ִה ְׁש ַּתּלֵ ט ַעל ִּבנְ יָ ן ֶׁשל ֶח ְב ַרת יַ ֲה ִ‬
‫בּוצה ַּבת ֲח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּנֹועזִ ים‪ְ .‬ק ָ‬
‫ַהּׁשֹוד ַה ָ‬
‫רֹוקן ֶאת ַהּכַ ֶּס ֶפת ִמ ְּתכּולָ ָתּה‪ַ .‬ה ִּתכְ נּון ָא ַרְך ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים ַאְך ְּבסֹופֹו ּגֻ ְּב ָׁשה ָּתכְ נִ ית‬
‫ְמ ֻפ ְר ֶס ֶמת ּולְ ֵ‬
‫ּומיְ יק יָ ַדע ֶאת ּכָ ל ַה ְּפ ָר ִטים ַה ְמ ֻדּיָ ִקים ַעל ַה ָּתכְ נִ ית‪.‬‬
‫ֻמ ְׁשלֶ ֶמת‪ַ ,‬‬
‫בּוע‪ַ ,‬מיְ יק ֶה ְחלִ יט לִ ּצֹר ִעם ֶּב ְרטֹון ֶק ֶׁשר‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא‬
‫ּוּוח ַה ָּק ַ‬
‫ַעל ַאף ֶׁשֹּלא ָהיָ ה זֶ ה יֹום ְר ִב ִיעי‪ ,‬יֹום ַה ִּד ַ‬
‫הֹוד ַיע לֹו ֶׁשּלְ ַא ַחר ֵמ ָידע ָחׁשּוב זֶ ה הּוא ִמּלֵ א ֶאת ֶחלְ קֹו ָּב ִע ְס ָקה‪ .‬אּולָ ם ֵמ ָה ֵע ֶבר ַה ֵּׁשנִ י‬
‫ַמ ְחלִ יט לְ ִ‬
‫פֹופ ֶרת‪ַ .‬מיְ יק נִ ָּסה לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר ׁשּוב ַאְך ֹלא ִק ֵּבל ַמ ֲענֶ ה‪ .‬הּוא ֵה ִבין ּכִ י ָעלָ יו‬
‫ִאיׁש ֹלא ֵה ִרים ֶאת ַה ְּׁש ֶ‬
‫רֹובים‪ ,‬וְ ַעל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה לְ ֵה ָע ֵרְך ְּב ֶה ְת ֵאם‪.‬‬
‫לִ ְפעֹל ִּב ְד ִחיפּות‪ַ ,‬ה ָּתכְ נִ ית ְמי ֶֹע ֶדת לַ ּיָ ִמים ַה ְּק ִ‬
‫ּוב ֵּקׁש לְ ִה ָּפגֵ ׁש ִעם ַה ְמ ַפ ֵּקד‪ִ ,‬מּכֵ יוָ ן ֶׁש ֶּב ְרטֹון‬
‫חֹוׁשׁש נִ ּגַ ׁש לְ ִבנְ יַ ן ַה ִּפּקּוד ֶׁשל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ִ‬
‫ְּבלֵ ב ּכָ ֵבד וְ ֵ‬
‫ּׁשֹוט ִרים ָ'ה ְרגִ ילִ ים'‬
‫סֹודי‪ֶׁ ,‬שרֹב ַה ְ‬
‫ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ֶּב ָע ָבר ֶׁש ַהיְ ִח ָידה ַה ַּמ ְפ ִעילָ ה אֹותֹו נִ ְמ ֵצאת ַּב ֲאגַ ף ִ‬
‫יׁשה ִעם ְמ ַפ ֵּקד‬
‫יסה ָצ ֲח ָקה וְ ִה ְס ִּב ָירה לְ ַמיְ יק ּכִ י לִ ְפגִ ָ‬
‫ּיּומּה‪ַ .‬ה ְּפ ִק ָידה ֶׁש ַּבּכְ נִ ָ‬
‫מּוד ִעים לְ ִק ָ‬
‫ּכְ לָ ל ֹלא ָ‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ַמ ְמ ִּתינִ ים ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים‪ֲ .‬א ָבל ַמיְ יק ִה ְת ַע ֵּקׁש ּכִ י ְּביָ דֹו ֵמ ָידע ָרגִ יׁש ַּב ַעל ֲח ִׁשיבּות‬
‫צּומה‪ָּ .‬פנָ יו ַהּנְ חּוׁשֹות ֶׁשל ַמיְ יק‪ ,‬וְ ַה ִה ְת ַע ְּקׁשּות ֶׁשּלֹו לִ ְפּגֹׁש ַאְך וְ ַרק ֶאת ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶה ֱעלּו ֶאת ַמיְ יק‬
‫ֲע ָ‬
‫ּומ ָּׁשם ָה ֳע ַבר לְ ַמ ְפּכַ "ל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ַ .‬מיְ יק ִה ְתיַ ֵּׁשב מּול‬
‫ּומ ָּׁשם לַ ִּפּקּוד ַה ָּבכִ יר‪ִ ,‬‬
‫קֹומת ְמ ַפ ֵּקד ַה ָּמחֹוז‪ִ ,‬‬
‫לְ ַ‬
‫ַה ַּמ ְפּכַ "ל וְ ִס ֵּפר לֹו ַעל ָּתכְ נִ ית ַהּׁשֹוד ַהּגְ דֹולָ ה‪ ,‬הּוא ִה ְס ִּביר לֹו ּכִ י ֹלא ִה ְצלִ ַיח לְ ַה ִּׂשיג ֶאת ֶּב ְרטֹון‪,‬‬
‫וְ ַעל ּכֵ ן הּוא ְמ ַמ ֵהר לְ ַדּוֵ ַח לַ ַּמ ְפּכַ "ל ַע ְצמֹו‪ַ .‬ה ְמ ַפ ֵּקד ָהיָ ה ֻמ ְפ ָּתע וְ גַ ם ְק ָצת נָ בֹוְך‪ .‬הּוא ִּב ֵּקׁש ִמ ַּמיְ יק‬
‫ּׁשֹוטר ֶּב ְרטֹון ּולְ ַס ֵּפר לֹו ֵהיכָ ן ִּד ַירת ַה ִּמ ְסּתֹור ֶׁש ָּבּה נִ ְפּגְ ׁשּו‪ַ .‬מיְ יק ָמ ַסר ֶאת ּכָ ל‬
‫לְ ָת ֵאר לֹו ֶאת ַה ֵ‬
‫ַה ֵּמ ָידע ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹו לַ ְמ ַפ ֵּקד‪ ,‬וְ ַהּלָ ה ִּב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין ְּב ֶח ֶדר ָסמּוְך‪ .‬לְ ַא ַחר ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות נִ ְק ָרא‬
‫ׁשֹוט ִרים‪.‬‬
‫ַמיְ יק ַּב ֲחזָ ָרה לַ ֲח ַדר ַה ְמ ַפ ֵּקד וְ גִ ּלָ ה לְ ַה ְפ ָּת ָעתֹו ֶאת ֶּב ְרטֹון ּכָ בּול ַּב ֲאזִ ִיקים ּכְ ֶׁשּלְ יָ דֹו ְׁשנֵ י ְ‬
‫ַ'ה ִאם זֶ ה ָה ִאיׁש ֶׁש ִּד ֵּבר ִא ְּתָך'? ָׁש ַאל ַה ְמ ַפ ֵּקד‪ַ .‬מיְ יק ִהנְ ֵהן לְ ִחּיּוב‪ ,‬וְ ַה ְמ ַפ ֵּקד ִה ְס ִּביר‪'ָ :‬ה ִאיׁש ַהּזֶ ה הּוא‬
‫ַא ַחד ַה ְמ ֻב ָּק ִׁשים ַהּגְ דֹולִ ים ֶׁשּלָ נּו‪ֲ ,‬ע ַב ְריַ ן ָּבכִ יר ְמאֹד ֶׁשּנִ ָּסה לְ ִה ְׁש ַּתּלֵ ט ַעל ַמ ַּפת ַה ְּפ ִׁש ָיעה‪ .‬לְ ַא ַחר‬
‫אֹותָך לַ ֲעבֹד ִּב ְׁש ִבילֹו ְּב ַט ֲענָ ה‪,‬‬
‫ׁשֹוטר וְ ִׁשכְ נַ ע ְ‬
‫ּׁשּוריָך וְ ָע ַקב ַא ֲח ֶריָך‪ ,‬הּוא ִה ְת ַח ֵּפשֹ לְ ֵ‬
‫ֶׁשּגִ ּלָ ה ֶאת ּכִ ֶ‬
‫ּׁשֹוד ִדים‬
‫אֹורב לַ ְ‬
‫ּפֹועלִ ים ּכִ ְביָ כֹול ַּב ֲעבּור ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ְּ .‬ב ֶא ְמ ָצעּות ַה ֵּמ ָידע ֶׁש ֶה ֱע ַב ְר ָּת לֹו ָהיָ ה ֵ‬
‫ֶׁש ְּׁשנֵ יכֶ ם ֲ‬
‫הֹוסיף ּכִ י ֵּתאּור ִמּקּום ִּד ַירת ַה ִּמ ְסּתֹור‬
‫ַה ְּק ַטּנִ ים ֶׁשּלְ ָך‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְמנַ ְט ֵרל ֵמ ֶהם ֶאת ּכָ ל ַה ָּׁשלָ ל'‪ .‬הּוא ִ‬
‫ּפֹוׁשע ַה ְמ ֻב ָּקׁש‪ַ .‬ה ַּמ ְפּכַ "ל ִׁש ְח ֵרר ֶאת ַמיְ יק וְ ָא ַמר לֹו‬
‫ּומ ְס ַּפר ַה ֶּטלֶ פֹון ֶׁש ָּמ ַסר ַמיְ יק ָעזְ רּו ִּב ְַלכִ ַידת ַה ֵ‬
‫ִ‬
‫ּכִ י ִאּלּו ָהיָ ה נִ ּגַ ׁש ֵאלָ יו ִמּלְ כַ ְּת ִחּלָ ה‪ּ ,‬כָ ל ַה ָּפ ָר ִׁשּיָ ה ַהּזֹו ָהיְ ָתה נִ ְמנַ ַעת‪ּ'ַ .‬ב ַּפ ַעם ַה ָּב ָאה'‪ִּ ,‬ב ֵּקׁש ַה ְמ ַפ ֵּקד‬
‫ִמ ַּמיְ יק‪ּ'ְ ,‬פנֵ ה ֵאלַ י יְ ִׁשירֹות‪ ,‬לְ ִע ְס ָקה ִעם ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ֵאין צ ֶֹרְך ִּב ְמ ַתּוְ כִ ים ֶׁש ִּמ ְתּגַ ּלִ ים ּכְ נֹוכְ לִ ים ֶׁש ַרק‬
‫אֹותָך‪'...‬‬
‫ְמנַ ִּסים לְ נַ ֵּצל ְ‬
‫***‬
‫ּבֹוׁשׁש לָ ֶר ֶדת ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם‪ָ ,‬עשֹּו לָ ֶהם ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֵעגֶ ל זָ ָהב וְ ָק ְראּו לְ ָפנָ יו ֵ'אּלֶ ה‬
‫ּכַ ֲא ֶׁשר מ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ֵ‬
‫ֹלהיָך יִ ְש ָֹר ֵאל'‪ֲ .‬חזַ "ל ַמ ְס ִּב ִירים ּכִ י ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֹלא ִה ְתּכַ ּוְ נּו לִ כְ ּפֹר ַּב ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ֶ ,‬אּלָ א ִּב ְּקׁשּו‬
‫ֱא ֶ‬
‫בּורם‬
‫אֹותם ֵאלָ יו‪ֵ .‬מ ַא ַחר ֶׁשּמ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ‪ַ -‬ה ְּדמּות ֶׁש ִּד ְּב ָרה ַּב ֲע ָ‬
‫לָ ֶהם סּוג ֶׁשל ְ'מ ַתּוֵ ְך'‪ֶ ,‬א ְמ ָצ ִעי ֶׁשּיְ ַק ֵּׁשר ָ‬
‫אֹותם‬
‫רּוחנִ ית ֶׁש ְּת ַק ֵּׁשר ָ‬
‫בּורם ַה ְּדמּות ָה ָ‬
‫ִעם ה'‪ִ ,‬ה ְת ַעּכֵ ב – ֶה ְחלִ יטּו ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל לִ ּצֹר ֵעגֶ ל ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ַּב ֲע ָ‬
‫בֹודה זָ ָרה‪ּ .‬כָ ל‬
‫ֹלקים‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁשּלַ ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֵאין צ ֶֹרְך ִּב ְמ ַתּוְ כִ ים‪ ,‬וְ ִתּוּוְך ֶׁשּכָ זֶ ה נֶ ְח ָׁשב לַ ֲע ָ‬
‫ֶאל ָה ֱא ִ‬
‫ּובכָ ל ָׁשלָ ב ַּב ַחּיִ ים‪ ,‬לְ ִה ְתיַ ֵחד ִּב ְת ִפּלָ ה ִעם‬
‫ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו יָ כֹול לִ ְפנֹות ֶאל ה' ְּבא ֶֹפן יָ ִׁשיר ְּבכָ ל ֶרגַ ע ְ‬
‫ֹלקיו ּולְ ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל ַמה ֶּׁש ְּבלִ ּבֹו‪.‬‬
‫ֱא ָ‬
‫נאמנות לפני הכול‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫הפרטיזנים ישבו במעגל על האדמה‬
‫הקשה‪ ,‬ובחנו בדקדוק את המפה‬
‫הפרושה על הקרקע‪" .‬אנחנו נטמין כאן‬
‫את המטען!" הכריז צ'סלב והצביע על‬
‫מקום כלשהו במפה‪ .‬צ'סלב היה חבר‬
‫במחתרת הפרטיזנים הפולנית שנלחמה‬
‫בנאצים בימי מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫הפרטיזנים שחלקם הסתתרו ביערות‪,‬‬
‫יוצאים היו לפעולות תגמול שהיו מסיבות‬
‫נזק רב לצבא הגרמני‪ ,‬ומקשות עליו‬
‫את התפקוד היומיומי שלו‪ ,‬כמו גם את‬
‫ההשתלטות המהירה שלו על אירופה‪.‬‬
‫צ'סלב התגורר בתוך העיר הפולנית‬
‫'פשיטיק' עם משפחתו‪ .‬בעבודתו לפני‬
‫אריק סגל‬
‫המלחמה היה פועל רכבות‪ ,‬שתפקידו‬
‫היה לדאוג לתקינותן של מסילות הרכבת‪,‬‬
‫ולכוון את הקטר למסילה הנכונה‪.‬‬
‫באחד הלילות‪ ,‬יצאו צ'סלב וחבריו למסילה‪ .‬הם תכננו לחבל במסילות‬
‫הרכבת‪ ,‬כך שהרכבת הנאצית המלאה בחיילים תוסט מהמסילה ותתרסק‬
‫אל תוך הוואדי הסמוך‪ .‬ביחד עם צ'סלב פעלו שלשה פרטיזנים נוספים‪,‬‬
‫יוזף‪ ,‬טדיאוש‪ ,‬וויטהולד‪ .‬הארבעה היו מיומנים במלאכתם‪ ,‬ובתוך כשתי‬
‫שעות עבודה פירקו חמישה אדנים גדולים מן המסילה‪ ,‬כשהם מניחים עלים‬
‫וחצץ על החלקים החסרים כדי להסתיר את מטען החבלה‪ .‬הרכבת הייתה‬
‫אמורה להגיע אל תחנתה הסופית בשעה שבע בבוקר‪ ,‬ואז‪ ,‬ידעו הפרטיזנים‪,‬‬
‫שנוסעיה כבר יהיו מתים‪ .‬באישון ליל הם חזרו לביתם‪ ,‬והמתינו בלב מתוח‬
‫לשעות הבוקר‪.‬‬
‫בשעת בוקר מוקדמת נשמעו דפיקות על דלת ביתו של צ'סלב‪ ,‬וחבורה של‬
‫חמישה חיילי אס‪.‬אס נאצים גררה אותו בכוח מביתו‪ .‬הוא הובל אל תחנת‬
‫המשטרה המקומית ומצא שם את שלושת חבריו‪ .‬מפקד המשטרה המקומי‬
‫הידוע לשמצה ‪ -‬וורנון הרעים עליהם בקולו‪" :‬אתם נידונים למוות‪ ,‬על‬
‫ניסיונכם לפגוע בחיילי הצבא"‪ .‬צ'סלב היה המום‪ ,‬איך גילה וורנון את מזימתם‬
‫במהירות גבוהה כל כך? הוא לא היה צריך להמתין זמן רב‪ ,‬וורנון ניגש ליוזף‬
‫ולחץ את ידו‪" :‬תודה רבה על שיתוף הפעולה"‪ .‬צ'סלב הביט בבוז ואמר‪" :‬איך‬
‫יכולת?" אך הוא משך בכתפיו ושתק‪.‬‬
‫צ'סלב התכונן למותו‪ ,‬אך אז התרחש מאורע מפליא‪ :‬הקצין הנאצי וורנון‬
‫שלף את אקדחו וירה בשלושת החברים – יוזף‪ ,‬טדיאוש וויטהולד וגם ביוזף‬
‫הבוגד ששיתף פעולה עם הנאצים‪ .‬צ'סלב הביט בו מחכה להסברים‪ ,‬אך הלה‬
‫רק הורה לשחרר אותו ולשלחו לביתו‪ .‬צ'סלב חזר לביתו אפוף מחשבות‬
‫וניסה להבין מה התכנית של וורנון‪ .‬האיש האכזר הזה בוודאי לא ריחם עליו‪.‬‬
‫לשחרורו מן הסתם התלוותה מחשבה לתכנית ארוכת טווח‪ .‬כשהגיע לביתו‬
‫וסיפר לאשתו על השעות האיומות שעברו עליו פתרה לו האישה את החידה‪:‬‬
‫"וורנון יודע שהשמועה על כך שלא הוצאת להורג תגיע לפרטיזנים‪ ,‬והם יהיו‬
‫משוכנעים כי אתה הבוגד ולא יוזף‪ ,‬וההוכחה היא שלא הוצאת להורג‪ .‬הם‬
‫יבואו לנקום בך‪ ,‬וכך וורנון יתפוס שתי ציפורים במכה אחת"‪.‬‬
‫ההסבר היה כל כך פשוט‪ ,‬עד שצ'סלב מיהר אל החלון והצליח להבחין‬
‫במספר שוטרי חרש שהסתובבו ליד ביתו‪ .‬הם ממתינים לפרטיזנים‪ ,‬הבין‬
‫צ'סלב‪ ,‬בדיוק כמו שצפתה האישה‪ .‬בלבו גמלה החלטה להיפטר מהבעיה‪.‬‬
‫הוא המתין לשעת כושר‪ ,‬ובחסות מזג האוויר הגרוע ששרר באותה שעה‬
‫הצליח לחמוק מן הבית ולשים את פעמיו אל היער‪ ,‬למפקדת הפרטיזנים‪.‬‬
‫חבריו קיבלו את בואו בפנים חתומות‪ .‬השמועה על הפיצוץ שנוטרל על‬
‫ידי המשטרה הנאצית הגיעה אליהם‪ ,‬כמו גם העובדה שהוא היחיד שנותר‬
‫בחיים‪ .‬מפקד הפרטיזנים אמר לו בפשטות‪" :‬דבר"‪ .‬צ'סלב סיפר להם על‬
‫המפגש עם וורנון‪ ,‬על ההודאה של יוזף‪ ,‬ועל תכניתו של וורנון‪ .‬הפרטיזנים‬
‫נראו ספקנים‪ .‬סגנו של מפקד הפרטיזנים הציע להוציא להורג את צ'סלב‬
‫על בגידה‪ ,‬אך המפקד רק שאל את צ'סלב‪" :‬מה אתה מציע?" צ'סלב פרש‬
‫בפניהם את תכניתו‪ ,‬ולאחר דין ודברים אישרו אותה הפרטיזנים‪.‬‬
‫שעה לאחר מכן הודיעה מזכירתו של מפקד המשטרה הנאצי וורנון כי אדם‬
‫בשם צ'סלב רוצה לפגשו‪ .‬וורנון הורה להכניסו מיד‪ ,‬וצ'סלב נכנס לחדרו‬
‫בפנים מפוחדות‪" .‬אדוני המפקד"‪ ,‬פתח צ'סלב‪" :‬למה לא הרגת אותי? עכשיו‬
‫הפרטיזנים מבקשים לנקום בי ולהוציא להורג את כל משפחתי"‪ .‬וורנון חייך‬
‫ברשעות ואמר‪" :‬אם אתה רוצה לשרוד אתה חייב לשתף איתי פעולה‪ .‬עליך‬
‫להוביל אותי אל המפקדה שלכם ביער ולאחר שהם יחוסלו אתה תינצל"‪.‬‬
‫צ'סלב הנהן בראשו ואמר‪" :‬חשבתי על רעיון‪ .‬אני מציע שתאפשר לפרטיזנים‬
‫לבנות קו מסילת רכבת מן הדרך הראשית אל תוך היער ותעלים עין מכך‪.‬‬
‫אני מצדי אבטיח להם שבתפקידי ככוון רכבות אסיט רכבת מלאה בחיילים‬
‫אל המסילה החדשה הפונה אל תוך היער כדי שהם יוכלו לתקוף אותה‪.‬‬
‫אתה תכין בתוכה חיילי קומנדו שיפרצו החוצה מן הקרונות ויחסלו את כל‬
‫הפרטיזנים שיהיו מופתעים מן ההתנגדות"‪.‬‬
‫וורנון הרהר‪ ,‬ואמר‪" :‬זה יכול לעבוד"‪ .‬הוא הבין שצ'סלב נתפס כבוגד וחושש‬
‫על חייו‪ .‬בעשרה הימים שלאחר מכן שקדו הפרטיזנים על בניית מסילת‬
‫רכבת מן המסילה הראשית אל תוך היער‪ ,‬כשהם יודעים כי איש לא יפריע‬
‫להם במלאכתם‪ .‬עם סיום הכנת המסילה‪ ,‬ארגן וורנון קרון רכבת עם קבוצת‬
‫לוחמי עילית מן הצבא הנאצי‪ .‬צ'סלב‪ ,‬עמד בהצטלבות המסילות בדיוק לפי‬
‫התכנון והורה לקטר הרכבת להסיט את קרונותיו למסילה החדשה‪ .‬חיילי‬
‫הקומנדו הנאצים ווורנון בראשם מצאו עצמם נוסעים על מסילה אל לב‬
‫היער עד שהקטר עצר בליבה של חורשה מוקפת עצים‪ .‬החיילים החזיקו‬
‫את נשקם דרוך‪ ,‬ובשאגה פרצו החוצה מן הדלתות כשהם יורים לכל עבר‪.‬‬
‫אלא שלמרבה המבוכה חוץ ממספר יונים ועורבים איש לא נבהל‪ .‬המקום‬
‫היה שומם לחלוטין‪ .‬בשקט שהשתרר הבחין וורנון בחוטי תיל המקיפים את‬
‫החורשה ‪ -‬חוטי תיל שהיו מחוברים לחומרי נפץ‪ .‬מכשיר הקשר שהיה על גב‬
‫האלחוטן צלצל‪ .‬הוא ענה לטלפון ושמע את קולו של צ'סלב‪" :‬וורנון‪ ,‬עכשיו‬
‫השתלטנו על המפקדה שלך‪ .‬שלום‪ ,‬ולא להתראות!" פיצוץ עז נשמע עד‬
‫למרחקים‪ ,‬וצ'סלב היה בטוח כי‬
‫מהמפקד הגרמני וצוות חייליו‪ ,‬לא‬
‫נותר אפילו אחד בחיים‪...‬‬
‫***‬
‫הנאמנות לדרך‪ ,‬היא דבר שאינו‬
‫מובן מאליו‪ .‬הטענה כנגד עם‬
‫ישראל המופיעה בפרשת השבוע‬
‫–ש"סרו מהר מן הדרך אשר‬
‫ציוויתם"‪ .‬במדרש כתוב כי עוד‬
‫קודם לחטא‪ ,‬ואפילו כשאמרו‬
‫'נעשה ונשמע' הערב רב שבתוכם‬
‫כבר תכננו למרוד בקב"ה‪ ,‬שכן‬
‫נאמנותם וליבם לא הייתה עם‬
‫הקב"ה וזאת הייתה החומרה‬
‫הגדולה שבחטא מעשה העגל‪.‬‬
‫המטרייה שנשברה‬
‫בחוץ ירד גשם זלעפות‪ ,‬שלומי היה חייב‬
‫לצאת לחצי שעה בגלל משהו דחוף‪,‬‬
‫אבל לא הייתה לו מטרייה‪ .‬הוא נכנס‬
‫למשרד הסמוך ושאל את העובדים למי‬
‫יש מטרייה שיוכל להשאיל אותה לכמה‬
‫דקות‪ .‬דודו אמר ליוסי‪" :‬ליד היציאה יש‬
‫מטריות‪ ,‬המטרייה שלי שם‪ ,‬קח אותה‬
‫ותחזיר אותה אחר כך למקום"‪ .‬שלומי‬
‫הלך לכיוון היציאה וראה שמונחות שם‬
‫מטריות עם שם וטלפון‪ ,‬חוץ מאחת שלא‬
‫היה כתוב עליה שם‪ .‬כיוון שלא הייתה‬
‫שם מטרייה עם השם 'דודו' תיאר לעצמו‬
‫שלומי שזאת המטרייה שלו‪ ,‬לקח אותה‬
‫ויצא לדרכו‪ .‬בדרך חזרה‪ ,‬הגיעה לפתע‬
‫שאלה מס' ‪383‬‬
‫רוח סערה בפתאומיות ושברה את‬
‫המטרייה לשניים‪ .‬כשחזר ניגש שלומי‬
‫לדודו‪ ,‬וסיפר לו שנשברה המטרייה‪ .‬הוא‬
‫היה בטוח שהוא פטור מלשלם‪ ,‬כיוון שהכלל ההלכתי קובע לגבי 'שואל'‬
‫שהוא פטור אם 'מתה מחמת מלאכה' תוך כדי השימוש‪ .‬אלא שדודו אמר‪:‬‬
‫"אני מתנצל‪ ,‬הייתי בטוח שהמטרייה שלי שם‪ ,‬אבל שכחתי אותה בכלל‬
‫באוטו‪ .‬ככה שלא השתמשת במטרייה שלי‪"...‬‬
‫לאחר רגע נכנס פנימה חיים שהמטרייה הייתה שלו‪ .‬וכשהבחין במטריה‬
‫השבורה‪ ,‬תבע משלומי לשלם לו על המטרייה‪" .‬לא קיבלת ממני רשות‬
‫להשתמש במטרייה‪ ,‬ולכן אתה חייב לשלם לי עליה!" טען חיים‪ .‬שלומי‬
‫הפנה אצבע מאשימה לעברו של דודו שבגללו התבלבל ולקח את המטריה‬
‫הלא נכונה‪ ,‬ואמר‪" :‬בכל מקרה המטריה נשברה לי באונס‪ ,‬ואני לא צריך‬
‫לשלם"‪ .‬מה דעתכם? מי חייב‪ ,‬ומי פטור? ומי נהג שלא ביושר?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן כ"ה סעיף א' ו'קצות החושן' סעיף קטן א' וב'נתיבות המשפט'‬
‫על המקום בדין‪' :‬שואל שלא מדעת האם נקרא גזלן?'‪ .‬סימן ש"מ סעיף ג'‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫בדברי השולחן ערוך והרמ"א ‪ .‬סימן רצ"א סעיף כ"ה והאם זה דומה 'לכסות'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "להחזיר את ההשקעה" (שאלה מס' ‪)381‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬ברוך מכר לדודו את הרכב ודודו הבטיח לו שתוך‬
‫חודש יביא לו את הכסף‪ ,‬לאחר חודשיים כשראה ברוך שדודו לא מביא את‬
‫הכסף החליט לבטל את העסקה‪ .‬דודו טוען שהשקיע ברכב עלות טסט‪,‬‬
‫מגני רוח ועוד ורוצה את הכסף על ההשקעה בחזרה‪ .‬אבל ברוך טוען שבכל‬
‫מקרה דודו צריך לשלם כמו על רכב שכור ולכן הוא‪ ,‬בעל הרכב‪ ,‬לא צריך‬
‫לשלם כלום‪ .‬מה דעתכם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬העסקה מתבטלת‪ .‬דודו ישלם לברוך דמי שכירות‬
‫לחודשיים על הרכב הכי זול בחברות ההשכרה‪ ,‬וברוך יחזיר לו את הכסף‬
‫שהשקיע ברכב‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬לפני שאנחנו נכנסים לדון בעסקת המכירה‪ ,‬עלינו לברר‬
‫ במקרה אדם שקונה ולא משלם‪ ,‬מתי העסקה מתבטלת? בתלמוד בבלי‬‫(מסכת 'בבא מציעא' דף ע"ז עמוד ב') מובא מושג הנקרא 'עייל ונפיק אזוזי'‬
‫כלומר‪ :‬אדם שקנה מוצר ולא שילם עליו עדיין‪ ,‬והמוכר מבקש את כספו‬
‫מהקונה והוא דוחה אותו לזמן אחר‪ ,‬הקונה ללא 'קנה' עדיין את החפץ‬
‫אפילו שעשה בו 'קניין' שיעבור לרשותו‪ ,‬ה'קניין' לא חל עדיין כיוון שלא‬
‫שילם על המוצר‪ .‬כיוון שהמוכר מכר את המוצר משום שהיה זקוק לכסף‬
‫ואם הביא לו את הכסף אחר כך יכול להיות שעכשיו כבר אינו צריך אותו‬
‫כמו בזמן המכירה‪ ,‬ולכן העסקה מתבטלת‪ .‬אבל כל זה דווקא כשהמוכר‬
‫מבקש ממנו את הכסף בשעת המכירה‪ ,‬או שקבעו זמן לתשלום והקונה‬
‫לא עמד בו‪ .‬אבל אם המוכר לא ביקש את הכסף בשעת המכירה או באותו‬
‫יום שנקבע מראש‪ ,‬המוכר אינו יכול לבטל את העסקה וכך נפסק להלכה‪.‬‬
‫(שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ק"ץ סעיפים י"א‪ ,‬ט"ז) אבל לדעת חלק‬
‫מהפוסקים ('נתיבות המשפט' סעיף קטן ז') גם כשהמוכר לא הגיע לבקש‬
‫את הכסף בזמן שקבעו‪ ,‬ובא אחר כך ועדיין אין לקונה כסף לשלם על הרכב‪,‬‬
‫העסקה מתבטלת‪ .‬כי אם היה יודע המוכר שאין לקונה את הכסף‪ ,‬לא היה‬
‫מוכר לו את הרכב‪ .‬אבל אם לקונה יש הכסף והוא מוכן לשלם מיד‪ ,‬אלא‬
‫שהמוכר רוצה לבטל את העסקה מכיוון שלא שילם בזמן‪ ,‬בזה הדין שאם‬
‫לא הגיע לדרוש את הכסף ביום שנקבע המוכר אינו יכול לבטל את העסקה‪.‬‬
‫ולכן בסיפור שלנו‪ ,‬שקבעו זמן לתשלום ולא היה לדודו כסף לשלם‪ ,‬זכותו‬
‫של ברוך לבטל את העסקה ולהחזיר את המכונית לרשותו‪.‬‬
‫כשהעסקה מתבטלת‪ ,‬האם הקונה צריך לשלם על מה שהשתמש ברכב?‬
‫דין דומה מצאנו ב'שולחן ערוך' (סימן רל"ב סעיף ט"ו) לגבי אדם שמכר‬
‫קרקע לחברו והתגלה בה פגם שאפשר בגללו לבטל את העסקה‪ ,‬הוא צריך‬
‫להחזיר גם את כל הפירות שאכל מאותה קרקע ולכן גם בסיפור שלנו דודו‬
‫צריך לשלם על השימוש ברכב‪ ,‬ויש בכך שני הסברים‪ :‬א') בגלל חשש‬
‫איסור 'ריבית' כיוון שהעסקה מתבטלת ואז הרכב שניתן לקונה נחשב‬
‫כ'הלוואה' והשימוש ברכב בחינם נחשב כ'ריבית' על ההלוואה‪ ,‬כיוון שבסוף‬
‫הקונה צריך להחזיר לו את הרכב (ספר הלבוש)‪ .‬ב') כיוון שהשתמש ברכב‬
‫בחינם‪ ,‬חייב לשלם על מה שנהנה מחברו ויש בכך חשש 'גזל'‪( .‬ספר 'מאירת‬
‫עיניים') במקרה שלנו‪ ,‬דודו ישלם לפי מחיר שכירות חודשית של רכב‬
‫הכי זול בחברות ההשכרה‪ ,‬כיוון שלא קבעו מראש מחיר לשימוש החודשי‬
‫ברכב‪.‬‬
‫מה הדין כשהקונה השקיע מכספו במוצר שקנה‪ ,‬האם המוכר ישלם לו על‬
‫ההשקעה?‬
‫במקרה המדובר דודו העביר את הרכב טסט‪ ,‬השקיע בריפודים חדשים‬
‫ומגני רוח ולכן צריך לדון האם ברוך צריך לשלם לו על מה שהשקיע ברכב‪.‬‬
‫ב'שולחן ערוך' (סימן רל"ב סעיף י"ד) נפסק שאם אדם קנה בד ועשה ממנו‬
‫בגד‪ ,‬ואחר כך התגלה שהבד היה פגום‪ ,‬הקונה מחזיר את הבד למוכר‪,‬‬
‫והמוכר צריך לשלם לו את השווי של ההשקעה בהפיכת הבד לבגד ראוי‬
‫ללבישה‪ .‬ומבואר בפוסקים שמשלם גם את ההוצאות‪ ,‬וגם את הטרחה‬
‫שהשקיע בתפירת הבגד‪ .‬ולגבי הטענה של ברוך שהוא מצדו לא היה‬
‫משקיע ברכב כיוון שעמד למכור אותו‪ ,‬אז צריך לחלק‪ :‬אם זה דבר בסיסי‬
‫כמו טסט‪ ,‬שגם ברוך היה חייב להשקיע בו כסף ‪ -‬אז הוא משלם לדודו על‬
‫ההוצאות‪ ,‬אבל אם זה דבר שלא היה חייב לעשות כמו ריפודים ומגני רוח‪,‬‬
‫ברוך לא חייב לשלם עליהם ויכול לומר לדודו שייקח את זה בחזרה‪ ,‬או‬
‫שישלם מחיר שנראה לו ששווה ההנאה מהם‪ ,‬אבל בכל מקרה חייב לשלם‬
‫משהו על ההנאה מההשקעה הכספית של דודו‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫כיוון שדודו לא שילם עדיין על הרכב‪ ,‬העסקה מתבטלת‪ .‬הוא חייב לשלם‬
‫לפי עלות השכרת רכב חודשי הכי זול בחברות ההשכרה‪ ,‬וברוך חייב לשלם‬
‫לו את ההשקעה שהשקיע ברכב‪.‬‬