עלון להורדה שלום לעם

‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪718‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫אדם‬
‫מלחה‬
‫המצלמה שלנו יצאה לסיור בסניפי 'שלום לעם' באדם‬
‫ובמלחה‪ ,‬נהנינו מכל רגע!‬
‫סניף באדם | פועל בימים א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ד' |‪19:00 - 22:00‬‬
‫בבית הכנסת 'לשם ותהילה' ברח' הרדוף הנחלים‪.‬‬
‫לפרטים‪050-7497878 :‬‬
‫סניף במלחה |פועל בימים א'‪-‬ג' | ‪20:45 - 22:30‬‬
‫בבית הכנסת 'זכור לאברהם' רח' הנמר שכונת מלחה‪.‬‬
‫לפרטים‪052-7644420 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫המסתורי‬
‫הנוקםסיפור לשבת‬
‫במדור‬
‫פרשת פקודי ב' אדר ב' תשע"ו ‪ 12‬במרץ ‪2016‬‬
‫שבת פרשת פקודי‪ ,‬ב' באדר ב' תשע"ו‪,‬‬
‫‪ - 12/3/16‬משקם החסידות בארץ‬
‫ישראל בב' באדר‪ ,‬חל יום פטירתו של‬
‫הרבי מגור‪ ,‬רבי ישראל אלתר זצ"ל‬
‫המכונה ה"בית ישראל" על שם ספריו‪,‬‬
‫מי שחידש ושיקם את חסידות גור לאחר‬
‫שואת יהודי אירופה והביא אותה להיות‬
‫החצר החסידית הגדולה בארץ‪ .‬הרבי עבר‬
‫את אימי השואה ושיכל בה את משפחתו‬
‫וילדיו והוא נותר ערירי עד פטירתו‪ ,‬אולם‬
‫למרות אסונו האישי התנער כאריה‪ ,‬ליקט‬
‫את שרידי ניצולי השואה סביבו והצליח‬
‫להפיח בהם רוח של תקווה והתחדשות‪.‬‬
‫הרבי היה בעל אישיות כריזמטית‬
‫וכובשת‪ ,‬והוא זכה להערצה של רבים גם‬
‫מחוץ לחצרו‪ ,‬והייתה לו השפעה גדולה‬
‫על ענייני הכלל‪ .‬הוא עמד בראש מועצת‬
‫גדולי התורה ודבריו נשמעו ברמה‪ ,‬ועד היום נותר זכרו כאחד מגדולי מנהיגי‬
‫היהדות החרדית בארץ ישראל לאחר השואה האיומה‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬ג' באדר ב' תשע"ו‪ - 13/3/16 ,‬ביקור רם מעלה‬
‫בג' באדר שנת שנ"ב‪ ,‬לפני למעלה מ‪ 400-‬מאות שנה‪ ,‬הוזמן המהר"ל מפראג‬
‫אל חצר הקיסר רודולף מלך בוהמיה והונגריה‪ ,‬והמלך קיבלו בכבוד גדול‬
‫ובזכותו היטיב עם יהודי הממלכה‪ .‬סיבת ההזמנה אינה ידועה‪ ,‬ומשערים‬
‫שהסיבה הייתה בשל חכמתו הגדולה של המהר"ל באסטרונומיה ועיסוקו‬
‫של המלך בכך‪ ,‬ואף המדען המפורסם יוהנס קפלר‪ ,‬מגדולי האסטרונומים‬
‫בכל הזמנים‪ ,‬היה בקשר עם המהר"ל מפראג ודן עמו על תגליותיו החדשות‪.‬‬
‫המהר"ל מפראג היה אחד מגדולי ישראל המפורסמים והבולטים ביותר‬
‫בכל הזמנים‪ ,‬פוסק הלכה‪ ,‬מקובל מופלג ומחבר ספרים רבים מאוד‪ ,‬ותורתו‬
‫נלמדת עד היום בהיכלי התורה והישיבות‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬ד' באדר ב' תשע"ו‪ - 14/3/16 ,‬למנוחת עולמים‬
‫בד' באדר ה' אלפים ס"ז‪ ,‬לפני למעלה מ‪ 700-‬שנה‪ ,‬הובא המהר"ם מרוטנבורג‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫למנוחות עולמים‪ ,‬לאחר שהיה מוטל בביזיון במאסרו במשך ‪ 14‬שנה‬
‫מפטירתו‪ .‬רבי מאיר היה מגדולי הראשונים ומאחרוני בעלי התוספות‪ ,‬ולאחר‬
‫שהתגברו רדיפות היהודים בגרמניה‪ ,‬שהיו נחשבים אז כעבדי אוצר המלך‬
‫ונאסרה הגירתם מהמדינה‪ ,‬ניסה לברוח מגרמניה‪ ,‬אלא שבעקבות עלילת‬
‫יהודי מומר נכלא ביום ד' בתמוז ה' אלפים מ"ו על ידי הקיסר רודולף הראשון‬
‫לבית הבסבורג‪ ,‬במבצר אנזיסהיים שבאלזס‪ .‬הקיסר דרש סכום עצום של‬
‫עשרים אלף מארק תמורת פדיונו‪ .‬הרא"ש‪ ,‬תלמיד המהר"ם‪ ,‬אסף את דמי‬
‫הכופר‪ ,‬אולם רבו אסר עליו לעשות כן‪ ,‬מפני שאין פודים את השבויים יותר‬
‫מכדי דמיהן מפני תיקון העולם‪ ,‬ושהה בכלאו שבע שנים עד פטירתו‪ .‬הנגיד‬
‫ר' אלכסנדר וימפן‪ ,‬תרם את כל רכושו וגאל את גופתו של המהר"ם‪ ,‬ולאחר‬
‫פטירתו נקבר הנגיד בסמוך לו בוורמייזא העתיקה‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬ה' באדר ב' תשע"ו‪ - 15/3/16 ,‬לידתו של רש"י‬
‫ביום זה נולד רש"י הקדוש‪ ,‬לפני כמעט אלף שנה בשנת ד'ת"ת‪ .‬רש"י היה‬
‫גדול מפרשי התורה והתלמוד ומראשוני תקופת הראשונים‪ ,‬ואחת מדמויות‬
‫ההוד המפורסמות ביותר של עם ישראל לדורותיו‪ .‬פירושיו של רש"י מלווים‬
‫כל יהודי מאז ילדותו ועד זקנה ושיבה‪ .‬רש"י הצטיין בלשון צחה ודייקנית‬
‫ופירושיו הפכו לחלק בלתי נפרד מעם ישראל‪ ,‬לכל גיל ולכל יהודי‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬ו' באדר ב' תשע"ו‪ - 16/3/16 ,‬השעיר לעזאזל‬
‫בו' באדר ה' אלפים ק"ט‪ ,‬בתקופת המגפה השחורה שפרצה באירופה‪,‬‬
‫נהרגו מאות יהודים בעיר וורמייזא בעלילה שפלה‪ ,‬כאילו הם אשמים בפרוץ‬
‫המגפה‪ ,‬ורכושם נבזז‪ .‬המגפה השחורה נחשבת כאסון הדמוגרפי הגדול‬
‫ביותר שפגע באירופה‪ ,‬והיא קטלה כ‪ 25-‬מיליון בני אדם באירופה‪ ,‬וכ‪35-‬‬
‫מיליון בסין לבדה‪ ,‬בין כרבע לחצי מאוכלוסיית אירופה‪ .‬האנטישמיים הפיצו‬
‫שמועה‪ ,‬כי היהודים הרעילו את בארות המים והם הגורמים לפרוץ מגפת‬
‫הדבר‪ ,‬ובעקבות זאת נערכו פרעות דמים ביהודים‪ ,‬הי"ד‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬ז' באדר ב' תשע"ו‪ - 17/3/16 ,‬פטירת הרועה הנאמן‬
‫ז' באדר הוא יום פטירתו של משה רבנו‪ ,‬הרועה הנאמן של עם ישראל‪ ,‬שנפטר‬
‫טרם כניסת בני ישראל לארץ ישראל לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר‪.‬‬
‫בז' באדר הפסיק ַה ָּמן לרדת לאבותינו במדבר‪ ,‬והם אכלו את המזון שנותר‬
‫בכליהם עד ממחרת הפסח לאחר שנכנסו לארץ‪.‬‬
‫מלאך התינוקות‬
‫הכחולים‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫דוקטור אלפרד בליילוק יצא‬
‫מהמעבדה‪ ,‬כאשר הטלפון צלצל‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬דוקטור!" נשמע הקול מעבר‬
‫לקו‪" .‬שמי ויויאן תומאס‪ ,‬שמעתי‬
‫על המחקרים שאתה מבצע והייתי‬
‫שמח להיפגש איתך ולהציע את‬
‫עצמי כעוזר למחקריך‪ "...‬דוקטור‬
‫בליילוק היה רופא כירורג בעל שם‬
‫באוניברסיטת ונדרבילט שבארה"ב‪,‬‬
‫במהלך מחקריו פורצי הדרך הוא‬
‫פיתח שיטות חדשניות לטיפול‬
‫בהלם קרב ובכך הציל אלפי חיילים‬
‫דוד קליינר‬
‫במלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫מכיוון שהייתה לו עבודה רבה‪ ,‬הוא‬
‫חיפש עוזר מחקר שיוכל לעזור לו במעבדה בפיתוח שיטות טיפול‬
‫חדשניות שעליהן עמל במרץ‪ .‬באותו אזור גר בחור צעיר ונמרץ‬
‫בשם ויויאן תומאס‪ ,‬הוא גמר בהצלחה רבה בית ספר לרפואה‪,‬‬
‫וחיפש עבודה בתחום‪ ,‬אבל מכיוון שהיה שחור ובאותה תקופה‬
‫שררה אפליה בין שחורים ללבנים בארה"ב‪ ,‬לא הצליח למצוא‬
‫עבודה בתחום הרפואה‪ .‬כאשר הוא שמע שד"ר בליילוק מחפש‬
‫עוזר מעבדה‪ ,‬הוא הזדרז להציע את עצמו‪ .‬דוקטור אלפרד התרשם‬
‫ממנו מאוד וקיבל אותו לעבודה‪ ,‬הבעיה היחידה הייתה שהוא היה‬
‫יכל לעבוד רק תחת תקן של שרברב או מנקה‪ ,‬ונאסר עליו ללבוש‬
‫חלוק לבן‪ ,‬אבל למעשה רוב שעות היום הוא עבד במעבדה יחד‬
‫עם ד"ר בליילוק‪.‬‬
‫לאחר שמחקריו פורצי הדרך התפרסמו בעולם‪ ,‬נקרא דוקטור‬
‫בליילוק לנהל את המחלקה הכירורגית של אוניברסיטת ג'ון‬
‫הופקינס היוקרתית‪ .‬כמובן‪ ,‬הוא לקח אתו את עוזרו הנאמן‪ .‬במקום‬
‫החדש ניצבו השניים בפני בעיות רפואיות קשות מאוד שהופנו‬
‫לשם מכל רחבי העולם‪ .‬אחת המחלות שהטרידו את שלוותם‬
‫הייתה בעיית 'התינוקות הכחולים'‪ .‬ילדים אלו נולדו עם מום בלב‬
‫שגרם לכך שהריאות לא הצליחו להזרים ללב דם עם חמצן כראוי‪,‬‬
‫ולכן צבע הדם היה כחלחל‪ .‬מכיוון שבשנים ההן אף אחד אפילו‬
‫לא חלם שניתן לעשות ניתוחי לב‪ ,‬כל התינוקות הללו מתו עד‬
‫גיל שנתיים‪.‬‬
‫עוזר המחקר הנלהב החליט שצריך למצוא פתרון פורץ דרך‬
‫לבעיה העצובה הזאת‪ .‬הוא התחיל לעשות ניתוחי לב ניסיוניים על‬
‫עכברים‪ ,‬ומכיוון שהיו לו ידע וניסיון באינסטלציה וחיבור צינורות‪,‬‬
‫הוא פיתח שיטה של ניתוחי מעקפים בהם חיבר עורקים חדשים‬
‫שהובילו דם מן הריאות אל הלב והצליחו בצורה מדהימה‪ .‬הייתה‬
‫לו בעיה נוספת‪ :‬לא היו לו כלים מתאימים לבצע ניתוחים כאלו‬
‫בבני אדם‪ .‬אבל גם כאן הוא השתמש בכישרונו בעבודת כפיים‪,‬‬
‫וייצר בעצמו כלים עדינים שבאמצעותם תהיה אפשרות לבצע‬
‫ניתוחים בהצלחה‪.‬‬
‫בליילוק שכבר היה פרופסור בכיר‪ ,‬הביט בניתוחים הללו‬
‫בהשתאות‪ ,‬וביקש מויויאן שילמד אותו כיצד לבצע אותם בצורה‬
‫הטובה ביותר‪ .‬באחד הימים הגיעו זוג הורים עם ילדה כחולה בת‬
‫‪ 15‬חודשים כשהיא שוקלת בסך הכול ארבע קילו‪ ,‬שמה היה אלן‬
‫סקטון‪.‬‬
‫מצבה היה אנוש‪ ,‬וההורים המיואשים ביקשו מפרופסור בליילוק‬
‫שיעשה כל מה שצריך על מנת להציל‬
‫את חייה‪ .‬הרופא שאל אותם האם הם‬
‫מוכנים שהיא תהיה האדם הראשון‬
‫שבו יבוצע ניתוח לב‪ ,‬והם הסכימו‬
‫בלית ברירה‪.‬‬
‫בגלל חשיבותו של הניתוח המהפכני‪,‬‬
‫הגיעו עשרות מנתחים בכירים לצפות‬
‫בביצועו‪ ,‬הם התיישבו ביציע מיוחד‬
‫שהיה סביב מרכז החדר וחיכו להתחלת‬
‫הניתוח‪ .‬פרופסור בליילוק התחיל את ההכנות לביצוע הניתוח‬
‫ההיסטורי בקפידה כשכולם צופים בכל פעולה שלו‪ ,‬לפתע נעצר‬
‫ופקד על האחות האחראית‪" :‬רוצי למרתף‪ ,‬שם בתוך המעבדה‬
‫נמצא עוזרי ויויאן תומאס‪ ,‬תגידי לו שיגיע לכאן בדחיפות!"‬
‫האחות רצה במהירות אל המעבדה כשחלוק לבן בידה‪" :‬תלבש את‬
‫זה ובוא אחריי לחדר הניתוח"‪ .‬כל הרופאים במסדרונות שפשפו את‬
‫עיניהם בתדהמה כאשר ראו לראשונה בחייהם אדם שחור הלובש‬
‫חלוק לבן של רופאים‪.‬‬
‫ויויאן נכנס אל חדר הניתוח וניגש היישר אל יציע הרופאים‪ ,‬אבל‬
‫הפרופסור קרא לו‪" :‬בא הנה ונתחיל כבר לעבוד!"‬
‫הוא ניגש מיד אל שולחן הניתוחים‪ ,‬והתחיל להדריך את המנתח‬
‫הדגול בכל צעד ושעל‪ ,‬כשמידי כמה דקות הרופא נעצר ושואל‪:‬‬
‫"מה צריך לעשות עכשיו ויויאן?"‪ ,‬אף אחד מלבדו לא ידע מה‬
‫באמת צריך לעשות‪.‬‬
‫לאחר מספר שעות מורטות עצבים התעוררה אלן הקטנה‬
‫כשצבע עורה וורדרד‪ ,‬חייה ניצלו! הצלחתו של הניתוח ההיסטורי‬
‫התפרסמה ברחבי העולם‪ ,‬וכבר באותו חודש הגיעו כמה מאות‬
‫'ילדים כחולים' על מנת שיצילו את חייהם‪ .‬טובי המנתחים ירדו‬
‫עם השרברב השחור אל מעבדת המחקר שם הוא הראה להם כיצד‬
‫יש לערוך ניתוחי לב בהצלחה‪.‬‬
‫עד היום‪ ,‬מיליוני בני אדם בעולם חבים את חייהם לעוזר המחקר‬
‫הצנוע והשקט שעשה פריצת דרך בינלאומית כשהמציא לראשונה‬
‫את המושג‪' :‬ניתוח לב'‪.‬‬
‫***‬
‫בני אדם אוהבים להגדיר את כל מי שלא נראה כמוהם בדיוק כנחות‬
‫מהם‪ ,‬הם בטוחים במאת האחוזים שהשונה איננו מוצלח ואין סיכוי‬
‫שיצליח במקום שהם הצליחו‪ .‬אבל מסתבר‪ ,‬שפעמים רבות הדבר‬
‫הזה גורם לכך שהאנושות כולה מפסידה בגלל חוסר ההזדמנויות‬
‫שהיא נותנת למי שנראה לה כ'שונה'‪ .‬לפעמים דווקא אותם 'שונים'‬
‫ו'מוזרים' הם אלו שיצליחו למצוא את הפתרונות לבעיות הגדולות‬
‫שקיימות בעולם‪.‬‬
‫ציפורים נודדות בשנה מאות אלפי קילומטרים‪.‬‬
‫את הכוח שלהן הם שואבות מהעובדה שהם עוקבות אחרי קצב ההתקדמות‬
‫שלהן‪ ,‬לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫אם נעקוב אחרי ההתקדמות שלנו בחיים‪ ,‬נוכל לקבל את הכוח להתקדם‬
‫לפסגות ההצלחה‪.‬‬
‫צולם ע"י י‪.‬אסולין מעל הכינרת‬
‫הַ ּכ ַָרת הַ ּטֹוב‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ה"ק ְּב ָצן" ָק ְראּו לֹו ַה ְּב ִרּיֹות‪ְׁ .‬שמֹו ּכְ ֵׁשם ַּפ ְרנָ ָסתֹו‪,‬‬
‫ַ‬
‫ּתֹובב ִמּב ֶֹקר ַעד ֶע ֶרב ִמ ַּביִ ת לְ ַביִ ת‪ֵ ,‬מ ֲחנּות לַ ֲחנּות‪,‬‬
‫ִמ ְס ֵ‬
‫ּתֹובב ֵּבין‬
‫ְמ ַב ֵּקׁש ֶאת ַר ֲח ֵמי ַה ְּב ִרּיֹות‪ֵ .‬מ ַא ַחר ֶׁש ָהיָ ה ִמ ְס ֵ‬
‫גֹומלֵ י ֲח ָס ִדים ֵהם ִמ ֶּט ַבע‬
‫הּודים ֶׁש ַר ֲח ָמנִ ים וְ ְ‬
‫ֶא ָחיו ַהּיְ ִ‬
‫ְּב ִרּיָ ָתם‪ִ ,‬ה ְצלִ ַיח לַ ֲחזֹר ַה ַּביְ ָתה ִמ ֵּדי יֹום ּכְ ֶׁש ְּביָ דֹו ִּפ ְדיֹון‬
‫ֶׁשל ּכַ ָּמה ְּפרּוטֹות ֶׁש ִה ְס ִּפיקּו ּכְ ֵדי ִמ ְחיָ ה ַּדּלָ ה ֶׁשל יֹום‬
‫ֶא ָחד‪ ,‬וְ גַ ם זֶ ה ְּבק ִֹׁשי‪.‬‬
‫ִאּלּולֵ א ִמ ַּדת ָה ַר ְח ָמנּות ֹלא ָהיָ ה זֹוכֶ ה לְ ַק ֵּבל ֲא ִפּלּו‬
‫ּומזְ גֹו ַה ַּמר לְ ַצד‬
‫חּוקה ַא ַחת‪ָ .‬א ְפיֹו ַהּכַ ֲע ָסנִ י ִ‬
‫גֹורה ְׁש ָ‬
‫ֲא ָ‬
‫ּטֹובה ֶׁש ָהיְ ָתה ְּב ַמ ֲע ָשֹיו ָה ְפכּו אֹותֹו לְ ָא ָדם‬
‫ּכְ ִפּיּות ַה ָ‬
‫יפים‬
‫ּומ ְע ִּד ִ‬
‫ְמנֻ ּכָ ר‪ֶׁ ,‬ש ַה ְּב ִרּיֹות ֵאינָ ם ֲח ֵפ ִצים ְּב ִק ְר ָבתֹו ַ‬
‫לְ ִה ְת ַר ֵחק ִמ ֶּמּנּו ֶמ ְר ָחק נִ ּכָ ר‪ֵ .‬מעֹולָ ם ֹלא ָׁש ַמע‬
‫"ּתֹודה"‪ֲ ,‬א ִפּלּו ַעל ַהּגְ דֹולָ ה‬
‫ָ‬
‫אֹומר ִמּלַ ת‬
‫אֹותֹו ִאיׁש ֵ‬
‫אֹוצר ַה ִּמּלִ ים‬
‫ֶׁש ַּבּנְ ָדבֹות‪ ,‬זֹו ָּפׁשּוט ֹלא ָהיְ ָתה ַקּיֶ ֶמת ְּב ַ‬
‫ֶׁשּלֹו‪ּ ,‬גַ ם ִחּיּוְך ַקל ֹלא ִה ְפ ִצ ַיע ַעל ָּפנָ יו ּכְ ֶׁש ָא ָדם נָ ִדיב‬
‫ָחנַ ן אֹותֹו ִּב ְׁש ָטר ְמכֻ ָּבד‪.‬‬
‫ֹלא‪ ,‬הּוא ֹלא ָהיָ ה ַּבּיְ ָׁשן‪ַ .‬ה ְּצ ָעקֹות ֶׁש ִה ְד ֲהדּו ְּב ַר ֲח ַבת‬
‫ַהּׁשּוק‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֶא ָחד ִמ ַּב ֲעלֵ י ַה ֲחנֻ ּיֹות ָּד ַרׁש ִמ ֶּמּנּו ַּת ְׁשלּום‬
‫אֹותם לָ ַקח ּכְ ֵצ ָידה‬
‫ּפּוחים ֶׁש ָ‬
‫ֹלׁשת ַה ַּת ִ‬
‫ָמלֵ א ַּב ֲעבּור ְׁש ֶ‬
‫אֹותם ְרגָ ִעים ָהיָ ה‬
‫לַ ֶּד ֶרְך‪ֹ ,‬לא ָהיּו ְצ ָעקֹות ֶׁשל ַּבּיְ ָׁשן‪ְּ ,‬ב ָ‬
‫ּדּופים‪ְ .‬מנֻ ֶּסה ָהיָ ה ְּב ַה ְפ ָח ָד ָתם‬
‫רֹות ַחת ֶׁשל ְקלָ לֹות וְ גִ ִ‬
‫ּפֹור ֶצת לַ ָּבה ַ‬
‫ּדֹומה לְ ַהר ּגַ ַעׁש ֶׁש ִּמּלֹועֹו ֶ‬
‫ִּפיו ֶ‬
‫יהם‪ֶׁ ,‬שֹּלא יִ ְּפלּו‬
‫ֶׁשל ְּבנֵ י ָה ִעיר‪ִ .‬אם ִא ְת ַרע ַמּזָ לָ ם וְ נִ ְת ְקלּו ּבֹו‪ֶ ,‬ה ְע ִּדיפּו לִ ְפּת ַֹח ֶאת יָ ָדם וְ לִ נְ עֹל ֶאת ִּפ ֶ‬
‫ְּב ָטעּות לְ תֹוְך ִּפיו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן"‪.‬‬
‫ּדּופים לְ ַבלְ ֵּבל אֹותֹו‪ ,‬הּוא‬
‫ּוב ָת ִמים‪ .‬הּוא ֹלא נָ ַתן לְ ַמ ֶּסכֶ ת ַהּגִ ִ‬
‫ֶא ָחד ָהיָ ה ֶׁש ִר ֵחם ַעל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ֶּב ֱא ֶמת ְ‬
‫ּגֹור ֶמת לֹו‬
‫חֹורי ַמ ֵּסכַ ת ַה ַ"ּק ְּב ָצן"‪ֵ ,‬ה ִבין ֶׁשּכַ ּמּות ַה ְּמ ִרירּות ֶׁש ְּמ ַפ ְע ַּפ ַעת ְּב ִק ְרּבֹו ֶ‬
‫ָר ָאה ֶאת ָה ִאיׁש ֶׁש ֵּמ ֲא ֵ‬
‫ּדֹוק ָרנִ י‪ֵ ,‬אין לֹו ְּב ֵר ָרה ַא ֶח ֶרת‪ָ ,‬היָ ה ְמלַ ֵּמד ָעלָ יו זְ כּות‪ְּ .‬בכָ ל ַּפ ַעם ֶׁש ָהיָ ה ַה ַּק ְּב ָצן‬
‫לְ ַׁש ֵּדר נֻ ְקׁשּות‪ ,‬לִ ְהיֹות ְ‬
‫ימה‪ ,‬מֹוזֵ ג לֹו ּכֹוס‬
‫עֹובר ְּב ִפּנַ ת ָה ְרחֹוב ֶׁש ָּבּה ָע ַמד ּדּוכַ ן ַה ַּפיִ ס ֶׁשּלֹו‪ָ ,‬היָ ה ַמזְ ִמין אֹותֹו לְ ִהּכָ נֵ ס ְּפנִ ָ‬
‫ֵ‬
‫ּומ ָב ֵרְך אֹותֹו ְּבחֹם‪.‬‬
‫רּוטה ְק ַטּנָ ה ְ‬
‫ּדֹוחף ְּביָ דֹו ְּפ ָ‬
‫ַמ ְׁש ֶקה ַחם אֹו ַקר‪ְּ ,‬ב ֶה ְת ֵאם לַ ּיֹום‪ֵ ,‬‬
‫יֹוד ַע ְּבלִ ּבֹו ֶׁשּזֶ ה‬
‫ּתֹודה‪ֲ ,‬א ָבל הּוא ִה ְמ ִׁשיְך לְ ָק ֵרב אֹותֹו ְּבחֹם‪ֵ ,‬‬
‫ּגַ ם ַעל זֶ ה ֹלא נִ ְׁש ְמ ָעה ֵמעֹולָ ם ִמּלַ ת ָ‬
‫ַה ָּמקֹום ַהּיָ ִחיד ָּב ִעיר ֶׁשּבֹו ְמ ִא ִירים ָּפנִ ים לָ ִאיׁש ַה ִּמ ְסּכֵ ן ַהּזֶ ה‪.‬‬
‫ׁשֹואל‪ :‬לָ ָּמה ֹלא ִּת ְקנֶ ה ּכַ ְר ִטיס ַּפיִ ס‪ ,‬לֵ ְך ֵּת ַדע‪ ,‬אּולַ י יִ ְת ַמּזֵ ל ַמּזָ לְ ָך‬
‫ִמ ֵּדי ַּפ ַעם ָהיָ ה ּפֹונֶ ה ֶאל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" וְ ֵ‬
‫גּובה ָהיְ ָתה ָּת ִמיד ֵסרּוב ‪ -‬לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל ֵאין לִ י‪,‬‬
‫ׁשֹוטט ָּב ְרחֹובֹות לְ ַק ֵּבץ נְ ָדבֹות‪ַ .‬ה ְּת ָ‬
‫וְ ֹלא ִּת ְצ ָט ֵרְך עֹוד לְ ֵ‬
‫ַעל ּכַ ְר ִטיס ַּפיִ ס ַא ָּתה ְמ ַד ֵּבר‪ֵ ,‬מ ֵאיפֹה יֵ ׁש לִ י ּכֶ ֶסף?! ָהיָ ה ִמ ְת ַר ֵעם‪.‬‬
‫הּוא ֹלא ִה ְתיָ ֵאׁש‪ֶּ .‬ב ֱא ֶמת ֶה ֱא ִמין ֶׁשּיִ ָּתכֵ ן ֶׁשּיִ ְת ַמּזֵ ל ַה ַּמּזָ ל וְ ָה ִאיׁש יִ זְ ּכֶ ה‪ָ ,‬צ ִריְך ַרק לְ נַ ּסֹות‪ֲ .‬א ָבל ָה ִאיׁש‬
‫ּוב ֵרְך אֹותֹו‬
‫ָהיָ ה ַע ְּק ָׁשן‪ֹ ,‬לא ָר ָצה לִ ְׁשמ ַֹע‪ַּ .‬ב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָּבּה ִה ִּצ ַיע לֹו לִ ְקנֹות‪ָּ ,‬פ ַתח ָעלָ יו ֶאת ִּפיו ֵ‬
‫אֹותם ִהּכִ יר‪ .‬זֶ ה ֹלא ָּפגַ ע ּבֹו‪ ,‬הּוא לִ ֵּמד זְ כּות ַעל ָה ִאיׁש ַה ָּמ ִריר וְ ַה ִּמ ְסּכֵ ן‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‬
‫"ּב ָרכֹות" ֶׁש ָ‬
‫ְּבכָ ל ַה ְ‬
‫לְ ַק ֵּבל אֹותֹו ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪.‬‬
‫ּכְ ֶׁש ְּסכּום ַה ַהגְ ָרלָ ה ָע ַמד ַעל ַא ְר ָּב ִעים ִמילְ יֹון‪ֶ ,‬ה ְחלִ יט ֶׁש ַה ַּפ ַעם יְ ַק ֵּבל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ֶאת ַה ִהזְ ַּד ְּמנּות ְּב ַעל‬
‫ּכָ ְרחֹו‪'ַ .‬חּיָ ִבים לַ ֲעזֹר לֹו' ‪ָ -‬א ַמר לְ ַע ְצמֹו וְ נִ ּגַ ׁש לְ ַה ִּצ ַיע לַ ַּק ְּב ָצן ַה ָּצ ָעה ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ָס ֵרב לָ ּה‪.‬‬
‫לֹומר – ִאם זָ כִ ָית ‪ִׁ -‬שּלַ ְמ ָּת‪ֹ ,‬לא זָ כִ ָית ‪ֹ -‬לא‬
‫ ְׁש ַמע יְ ִד ִידי‪ֲ ,‬אנִ י ֶא ֵּתן לֵ ְך ּכַ ְר ִטיס ַהגְ ָרלָ ה ַעל ְּתנַ אי‪ּ ,‬כְ ַ‬‫ִׁשּלַ ְמ ָּת‪.‬‬
‫רֹוצה‪ֶׁ ,‬שּיִ ְהיֶ ה‪ֵּ .‬תן לִ י ֶאת ַהּכַ ְר ִטיס‪.‬‬
‫ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ָע ָׂשה ַע ְצמֹו ּכְ ִמי ֶׁש ְּמ ַה ֵּסס‪ - .‬נּו‪ִ ,‬אם ַא ָּתה ּכָ ל ּכָ ְך ֶ‬
‫ִק ֵּפל ֶאת ַהּכַ ְר ִטיס‪ִ ,‬הכְ נִ יס אֹותֹו ְּב ֶא ָחד ִמ ִּק ְפלֵ י ְמ ִעילֹו וְ ִה ְמ ִׁשיְך ְּב ִקּבּוץ ַהּנְ ָדבֹות‪.‬‬
‫בּוע נֶ ֶע ְרכָ ה ַה ַהגְ ָרלָ ה ַהּגְ דֹולָ ה‪ַ ,‬ה ִּמ ְס ָּפר ֶׁשּזָ כָ ה‬
‫ִמ ְס ַּפר יָ ִמים ָחלְ פּו‪ַּ ,‬ב ֲחצֹות ַהּלַ יְ לָ ה ֶׁשל ֶא ְמ ַצע ַה ָּׁש ַ‬
‫ּגֹורלִ י ֶׁשּלָ ֶהם הּוא‪ּ .‬גַ ם ַּב ַעל ּדּוכַ ן ַה ַּפיִ ס‬
‫ַּב ַּפיִ ס ֻּפ ְר ַסם ִחיׁש ַמ ֵהר‪ ,‬וַ ֲהמֹונִ ים ָאצּו לִ ְבּדֹק ִאם ַה ִּמ ְס ָּפר ַה ָ‬
‫ּומ ָצא‪ּ .‬כַ ְר ִטיסֹו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" הּוא ַהּכַ ְר ִטיס ַּב ַעל ַה ִּמ ְס ָּפר ַהּזֹוכֶ ה‪.‬‬
‫ָּב ַדק ָ‬
‫ׂשֹורה ַהּנִ ְפלָ ָאה לְ יֹום ַה ָּמ ֳח ָרת ֹלא ָר ָצה‪.‬‬
‫ֶטלֶ פֹון ֹלא ָהיָ ה ַּבּנִ ְמ ָצא ְּב ֵביתֹו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן"‪ .‬לִ ְדחֹות ֶאת ַה ְּב ָ‬
‫"אל ִּת ְמנַ ע טֹוב ִמ ְּב ָעלָ יו"‪ ,‬וְ ִאם ְּב ֶא ְפ ָׁשרּותֹו לִ גְ רֹם לְ לַ יְ לָ ה ְמ ֻא ָּׁשר ְּב ַחּיָ יו ֶׁשל‬
‫הּוא ֻחּנַ ְך ַעל ַה ָּפסּוק ַ‬
‫רֹוצה לַ ֲעשֹוֹת זֹאת‪.‬‬
‫ָא ָדם הּוא ְּב ֶה ְחלֵ ט ֶ‬
‫נֹוח ִתים‬
‫ימים‪ְּ ,‬פ ִת ֵיתי ֶׁשלֶ ג ֲ‬
‫עֹוברֹות לֹו ָּברֹאׁש‪ַּ .‬בחּוץ ּכְ פֹור ֵא ִ‬
‫ּומ ֲח ָׁשבֹות ֶׁשל ִהּסּוס ְ‬
‫ָּפ ַתח ֶאת ַה ֶּדלֶ ת ַ‬
‫סֹוער‪ְּ .‬ב ֶה ְחלֵ ט ֹלא ְמ ַפ ֶּתה‬
‫רּוח צֹולֶ ֶפת ַּב ָּפנִ ים‪ֶ ,‬מזֶ ג ֲאוִ יר ֵ‬
‫ּומכַ ִּסים ֶאת ַה ַּק ְר ַקע ְּב ַמ ֲע ֶטה ֲחלַ ְקלַ ק‪ָ ,‬ה ַ‬
‫ְ‬
‫אֹותֹו לָ ֵצאת‪ַ .‬מה ּגַ ם ֶׁש ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ּגָ ר ַּב ָּק ֶצה ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ָה ִעיר‪ְּ ,‬ב ָמקֹום ֶׁשהּוא ָס ֵפק ִעיר ָס ֵפק ּכְ ָפר‪,‬‬
‫יׁשים ֹלא ּכָ ל ּכָ ְך ְסלּולִ ים‪ֹ ,‬לא נָ ִעים‪.‬‬
‫מּוא ִרים‪ַ ,‬הּכְ ִב ִ‬
‫ָה ְרחֹובֹות ָׁשם ֹלא ְּב ִדּיּוק ָ‬
‫ּומכְ ִר ַיח אֹותֹו‬
‫יֹוצא לַ ֶּד ֶרְך‪ַ .‬הּלֵ ב ֶׁשּלֹו ְמ ַד ֵּבר ֵאלָ יו ַ‬
‫הּוא ְמ ַה ֵּסס‪ִ ,‬מ ְתלַ ֵּבט‪ֶ ,‬רגֶ ל ִּב ְפנִ ים‪ֶ ,‬רגֶ ל ַּבחּוץ‪ ,‬וְ הּוא ֵ‬
‫ּטֹובה לְ ָמ ָחר‪.‬‬
‫ׂשֹורה ַה ָ‬
‫הּודי‪ ,‬לִ גְ רֹם לֹו לְ א ֶֹׁשר‪ֹ ,‬לא ְמ ֻסּגָ ל לְ ַה ְׁש ִאיר ֶאת ַה ְּב ָ‬
‫לְ ַש ֵֹּמ ַח יְ ִ‬
‫סֹוחבֹות ְּבק ִֹׁשי‪ ,‬נֶ ֶפׁש‬
‫בֹוסס ַּב ֶּׁשלֶ ג ֶמ ֶׁשְך ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה‪ַ ,‬אּפֹו ָה ַפְך זֶ ה ִמּכְ ָבר לְ ַׁשלְ ּגֹון‪ַ ,‬רגְ לָ יו ֲ‬
‫ּכָ ְך ְמ ֵ‬
‫צֹועד‪ַ .‬קר לֹו ַּבחּוץ‪ ,‬וְ ַחם לֹו ַּבּלֵ ב הֹולֵ ְך לְ ַח ֵּמם ּגַ ם ֶאת לִ ּבֹו‬
‫יבה‪ ,‬וְ הּוא ֵ‬
‫ַחּיָ ה ֵאינָ ּה נִ ְר ֵאית ְּבכָ ל ַה ְּס ִב ָ‬
‫ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן"‪.‬‬
‫רּוטאֹות‪,‬‬
‫מֹוצא ֶאת ַה ַּביִ ת‪ּ ,‬ולְ יֶ ֶתר ִּדּיּוק ‪ְ -‬צ ִריף ָעלּוב‪ְ .‬מ ַפּלֵ ס ֶּד ֶרְך ְּבתֹוְך ֲע ֵר ַמת ּגְ ָ‬
‫ְּבק ִֹׁשי ַרב הּוא ֵ‬
‫גּובה ַמגְ ִּביר‬
‫ּומ ֶּׁש ֵאין ְּת ָ‬
‫דֹופק ַּב ֶּדלֶ ת‪ַּ ,‬ב ְּת ִחּלָ ה ְּב ֶק ֶצב ַחּלָ ׁש‪ִ ,‬‬
‫חֹורקֹות וְ ֵ‬
‫ְמ ַט ֵּפס ַעל ּכַ ָּמה ַמ ְד ֵרגֹות ַּב ְרזֶ ל ְ‬
‫עֹורר‪.‬‬
‫ֶאת ֶק ֶצב ַה ְּד ִפיקֹות ַעד ֶׁש ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ִמ ְת ֵ‬
‫ ִמי ָׁשם? ‪ -‬נִ ְׁש ַמ ַעת ַה ְּׁש ֵאלָ ה‪.‬‬‫קֹופא ִמּקֹר‪.‬‬
‫ זֶ ה ֲאנִ י‪ִ ,‬מּדּוכַ ן ַה ַּפיִ ס‪ִּ .‬ת ְפ ַּתח לִ י‪ֲ ,‬אנִ י ֵ‬‫רֹוצה?‬
‫ ָמה ַא ָּתה ֶ‬‫ ַרק ִּת ְפ ַּתח לִ י‪ֲ ,‬אנִ י ַאּגִ יד לְ ָך ַהּכֹל ‪ִ -‬מ ְת ַחּנֵ ן ַעל נַ ְפׁשֹו‪.‬‬‫ָה ִאיׁש ֶׁש ֵּמ ֵע ֶבר לַ ֶּדלֶ ת ִמ ְת ַע ֵּקׁש ֶׁשֹּלא לִ ְפּת ַֹח‪.‬‬
‫ּטֹובה‪ִּ .‬ת ְפ ַּתח לִ י ּכְ ָבר‪ֲ ,‬אנִ י‬
‫ׂשֹורה ַה ָ‬
‫ זָ כִ ָית ַּב ַּפיִ ס‪ַ ,‬א ָּתה ִמילְ יֹונֶ ר‪ ,‬יְ ִד ִידי‪ָ ,‬ר ִצ ִיתי לְ ַב ֵּׂשר לְ ָך ֶאת ַה ְּב ָ‬‫קֹופא‪.‬‬
‫ֵ‬
‫חּוצה‪ֲ - .‬אנִ י ֹלא ֵמ ִבין ֵאיְך ַא ָּתה ֵמ ִעיז לִ ְדּפֹק ֶא ְצלִ י‬
‫ַה ֶּדלֶ ת נִ ְפ ַּת ַחת ּכְ ֵדי ֶס ֶדק ַצר‪ַ ,‬רק ָה ַאף ֵמ ִציץ ַה ָ‬
‫יֹוד ַע ֶׁש ֲאנִ י ִמילְ יֹונֶ ר‪,‬‬
‫חֹוׁש ִבים ֶׁש ֲאנִ י ְס ָתם ַק ְּב ָצן‪ֲ ...‬א ָבל ַא ָּתה‪ַ ,‬א ָּתה ֲה ֵרי ֵ‬
‫ְּב ָׁש ָעה ּכָ זֹאת?! ֵמילָ א ּכֻ ּלָ ם ְ‬
‫ָאז ֵאיְך ַא ָּתה ֵמ ִעיז לִ ְדּפֹק ֵא ֶצל ִמילְ יֹונֶ ר ּכָ מֹונִ י ְּב ֶא ְמ ַצע ַהּלַ יְ לָ ה?!‬
‫ֵאין ִמּלִ ים‪.‬‬
‫ּטֹובה ֶׁש ָע ָשֹה לֹו זּולָ תֹו‪.‬‬
‫יֹוד ַע לְ ַהּכִ יר ַּב ָ‬
‫טֹובתֹו ֶׁשל ֲח ֵברֹו‪ִ ,‬מי ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬
‫ּכֹופר ְּב ָ‬
‫ּכָ ְך ְּב ִדּיּוק נִ ְר ֶאה ִמי ֶׁש ֵ‬
‫ּתֹורה‪ּ ,‬גַ ם ֵּבין ָא ָדם לַ ָּמקֹום הּוא‬
‫יבה ַה ָ‬
‫אֹותּה ִהכְ ִּת ָ‬
‫יֹוד ַע לְ ִה ְתנַ ֵהג ֵּבין ָא ָדם לַ ּזּולַ ת ַּב ֶּד ֶרְך ֶׁש ָ‬
‫ִמי ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬
‫ּבֹורא‪ֶ ,‬את ַה ַחּיִ ים ֶׁשּנִ ְּתנּו לֹו‬
‫עֹושֹה ִעּמֹו ַה ֵ‬
‫ֹלא יַ ְצלִ ַיח‪ ,‬הּוא לְ עֹולָ ם ֹלא יִ ְר ֶאה ֶאת ַהּטֹובֹות ַהּנִ ְפלָ אֹות ֶׁש ֶ‬
‫חֹוׁשב ַרק ַעל ַע ְצמֹו‪.‬‬
‫ְּב ַמ ָּתנָ ה‪ֶ ,‬את ַה ְּב ִריאּות‪ֶ ,‬את ַה ַּפ ְרנָ ָסה‪ֶ ,‬את ַהיְ לָ ִדים וְ כּו'‪ּ .‬כִ י הּוא ֵ‬
‫ּומגַ ּלֶ ה ֶׁשּיֶ ְׁשנָ ם‬
‫"אנִ י" ֶׁש ָּבּה ּגָ ַדל ִמּגִ יל ֶא ֶפס‪ֶ ,‬אל ָהעֹולָ ם ַהּגָ דֹול‪ְ ,‬‬
‫יֹוצא ִמּתֹוְך קּונְ כִ ּיַ ת ָה ֲ‬
‫ּבֹו ָּב ֶרגַ ע ֶׁש ָא ָדם ֵ‬
‫עֹושֹים לְ ַמ ֲענֹו‪ְ ,‬מגַ ּלֶ ה ֶאת ַהּטֹוב ֶׁש ְּבכָ ל‬
‫עֹוד ֲאנָ ִׁשים ָּבעֹולָ ם‪ ,‬הּוא ַמ ְת ִחיל לְ ַה ֲע ִריְך ַמה ֶּׁש ֲא ֵח ִרים ִ‬
‫ּבֹורא עֹולָ ם‪ ,‬הּוא יִ ְש ַֹמח לְ הֹודֹות‪.‬‬
‫יטיב ִאּתֹו ֵ‬
‫ֶא ָחד‪ .‬הּוא יְ גַ ּלֶ ה ַמ ֵהר ְמאֹד ֶאת ַה ֲה ָט ָבה ַה ֻּמ ְפלָ ָאה ֶׁש ֵּמ ִ‬
‫הנוקם המסתורי‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"שמעת מה קרה?" צעק אלברטו‪.‬‬
‫"חואן הספר‪ ,‬ורוזיטו הרפתן הוכו‬
‫נמרצות אתמול בלילה!" בעל המכולת‬
‫היחידה בעיירה‪ ,‬עמד ושפשף את עיניו‬
‫בתימהון‪" .‬מה קורה בכפר השקט‬
‫והקטן שלנו?" אנשי הכפר האיטלקי‬
‫הקטן‪ ,‬היו אחוזי חרדה‪ .‬משהו מסתורי‬
‫ומפחיד התחולל ברחובות‪ .‬בשבועות‬
‫האחרונים הוכו קשות כמה מן‬
‫התושבים על ידי אלמוני מבלי כל סיבה‬
‫הנראית לעין‪ .‬המוכים לא נשדדו‪ ,‬והיה‬
‫נדמה היה שההתקפה עליהם נועדה‬
‫להסב להם נזק‪ ,‬ללא כל תועלת‪.‬‬
‫אריק סגל‬
‫ימים ספורים חלפו‪ ,‬ושוב הוכו שני‬
‫אנשים נוספים מתושבי הכפר‪ ,‬הכוורן הקשיש‪ ,‬וצעיר שהיה הדוור‬
‫המקומי‪ .‬אלא שאז‪ ,‬צירופם של ארבעת המוכים ומקצועם החל להישמע‬
‫מוכר לתושבי הכפר‪ .‬הם הבינו שמישהו החליט להתעלל בהם‪ .‬מאה‬
‫וחמישים שנים קודם לכן‪ ,‬התגורר בכפר סופר שהפך לאחד הדמויות‬
‫המוכרות והאהובות ביותר באיטליה – אלדו אליקרה‪ .‬קשה למצוא‬
‫איטלקי מכל שכבת גיל שלא הכיר את ספריו‪ .‬אנשי הכפר התגאו מאד‬
‫בסופר המפורסם שיצא מכפרם‪ ,‬ואף ארגנו סיורים בתשלום לביתו הישן‬
‫של אלדו‪ ,‬בהם היו מציגים את שולחן הכתיבה שלו‪ ,‬את המיטה עליה‬
‫ישן‪ ,‬ואפילו את קסת הסופרים שבה השתמש‪.‬‬
‫ספרו הראשון של אלדו – זה שהפך אותו למפורסם נכתב על כפר מגוריו‪.‬‬
‫בספר תוארו באופן משעשע קורותיהם של חמישה תושבים שגילו‬
‫באחד הימים שזכו בפרס הגדול של הלוטו‪ .‬החמישה‪ ,‬אנשי כפר עניים‪,‬‬
‫לא ידעו כיצד להתנהל עם סכום כסף כה גדול שנפל לפתע לידיהם‪,‬‬
‫והתיאורים אודות התגובות המצחיקות שלהם ומריבותיהם הקטנות שבו‬
‫את לב הקהל האיטלקי‪ ,‬והספר זכה להצלחה מסחררת‪.‬‬
‫כעת מאה וחמישים שנה לאחר מכן‪ ,‬נזכרו התושבים בספר‪ ,‬ודמויות‬
‫חמשת הגיבורים בספר חלפו מול עיניהם‪ .‬היו אלה‪ :‬דוור הכפר‪ ,‬הרפתן‪,‬‬
‫הספר‪ ,‬וקשיש שהתפרנס מרדיית דבש מכוורות דבורים‪ .‬צמרמורת‬
‫חלפה בגוום של התושבים כשהבינו כי ארבעת האנשים שהוכו‪ ,‬הם‬
‫למעשה ארבעה מתוך חמשת גיבוריו של הסופר אלדו אליקרה‪ .‬ומי‬
‫הייתה הדמות החמישית? למרבה האירוניה היה זה שוטר הכפר‪ ,‬אדם‬
‫בשם ג'ון‪ .‬המחשבה על כך רק הבעיתה את התושבים יותר‪ ,‬שכן לשוטר‬
‫הכפר‪ ,‬קראו גם כן ג'ון ונראה היה כי מישהו מתנכל אליהם‪ ,‬כאשר הם‬
‫אפילו לא יודעים מה מטרתו‪.‬‬
‫באסיפת חירום שהתכנסה בבית מועצת הכפר‪ ,‬בהשתתפות השוטר ג'ון‪,‬‬
‫התחננו התושבים לפניו כי ייזהר‪ ,‬שכן הוא עלול להיות הכתובת הבאה‬
‫של התוקף המרושע‪ ,‬שהחליט להפוך את הספר האהוב לסוג של בדיחה‬
‫אכזרית‪ .‬בנוסף הציעו התושבים‪ ,‬להזמין כוח עזר לשוטר המקומי‪ ,‬שינסה‬
‫לגלות מי התוקף ומה הם מניעיו‪ .‬אלא שהשוטר ג'ון סירב‪ ,‬הוא הסביר‬
‫לתושבים כי הוא מסוגל להתמודד לבד וכי הוא מבטיח לגלות לבד את‬
‫הפושע המסתורי‪ .‬דבריו של השוטר האמיץ‪ ,‬היו הגיוניים‪ ,‬הוא לא רצה‬
‫להיראות כמי שלא מסוגל למלא את תפקידו‪ ,‬אך מועצת הכפר בחרה‬
‫שלא לקבל את דבריו‪ ,‬והחליטה להזמין בכל אופן בלש נוסף לעיירה‪.‬‬
‫הבלש שהגיע לעיירה היה נראה בחור צעיר וחסר ניסיון – דבר ששימח‬
‫את ג'ון שחש שהשליטה חוזרת לידיו‪ ,‬הוא הודיע לתושבים כי כמעט ולא‬
‫ישהה בעיירה‪ .‬עליו לערוך כמה בירורים בעיר הבירה – רומא‪ ,‬ורק אז‬
‫ישוב למקום‪ .‬ג'ון הסביר לתושבים כי זוהי תוצאה של חוסר ניסיון‪ ,‬שכן‬
‫שוטר טוב בודק קודם כל את השטח‪ ,‬והתושבים נטו לקבל את דבריו‪.‬‬
‫למרות זאת הוחלט לתת לבלש הצעיר הזדמנות‪ ,‬וכעבור שבוע כאשר‬
‫חזר האיש וביקש לכנס את כל חברי מועצת הכפר‪.‬‬
‫ראש המועצה דילג על ההקדמות הרשמיות ופתח בשאלה שסקרנה את‬
‫כולם‪" :‬האם גילית את הפושע?"‬
‫"כן" השיב הבלש הצעיר‪" ,‬הפושע הוא ג'ון השוטר שלכם‪ ,‬והוא זה שהכה‬
‫את התושבים‪ "...‬מהומה התחוללה באולם‪ ,‬פניו של ג'ון האדימו והוא‬
‫ביקש לסלק אותו מהמקום‪ ,‬אך ראש המועצה ביקש ממנו להסביר את‬
‫דבריו‪" :‬מאחר שהבנתי שהפושע עובד על פי ספרו של הסופר האהוב‬
‫אלדו אליקרה‪ ,‬הבנתי ששם נמצא המפתח לתעלומה‪ .‬נסעתי לספרייה‬
‫הגדולה ברומא כדי לחקור את תולדותיו של הספר‪ ,‬במהלך מחקרי‬
‫גיליתי שני פרטים חשובים‪ .‬הסיפור של אלדו התרחש במציאות‪ ,‬אמנם‬
‫לא בפרס גדול של הלוטו אבל בכל זאת בזכייה קטנה כל שהיא‪ .‬הפרט‬
‫השני הוא‪ ,‬שהיו למעשה שישה אנשים‪ ,‬ולא חמישה‪ .‬השישי היה אדם‬
‫בשם טיאגו‪ ,‬שהיה נוכל ורמאי‪ ,‬הוא ניסה לגזול את הפרס מחמשת חבריו‬
‫והם בתגובה גירשו אותו מהכפר‪ ,‬ונישלו אותו מחלקו בכספי הזכייה‪.‬‬
‫אלדו הסופר‪ ,‬בחר להתעלם מחלקו של טיאגו הנוכל‪ ,‬ולא הזכיר אותו‬
‫בספר‪ ,‬אך טיאגו מסתבר לא שכח את 'העוול' שנעשה לו‪ .‬השוטר שלכם‬
‫ג'ון הוא הנין של טיאגו הנוכל‪ ,‬ששמע שוב ושוב על העוול שנעשה‬
‫לראש משפחתו והחליט בראשו המעוות לנקום בכפר שלכם שמתהדר‬
‫בספרו של אלדו ובגיבוריו‪ .‬זו גם הסיבה שג'ון שמח שהגעתי לכפר‪ .‬אני‬
‫הייתי השוטר שאמור היה להיות המותקף הבא‪ ,‬ולא הוא כפי שחשבתם‪.‬‬
‫הוא ביקש לנקום באופן מעוות את כבודו של סבו‪ ,‬ובאמצעות תקיפה‬
‫של דמויות זהות לפרשייה ישנה שהתרחשה מאה וחמישים שנים קודם‬
‫לכן‪ "...‬פניו של ג'ון האדימו כסלק‪ ,‬ותושבי הכפר אחזו בו בחוזקה והובילו‬
‫אותו לתא המעצר‪...‬‬
‫***‬
‫מדוע מפרטת התורה את חשבון הוצאות המשכן עד לפרטים הקטנים?‬
‫אומרים חז"ל‪ :‬להוציא חשד מליבותיהם של אנשים מסוימים שהאשימו‬
‫את משה רבינו בנטילת כסף מתרומות המשכן לכיסו הפרטי‪ .‬מכאן אמרו‬
‫חכמים‪ :‬ראו מהי כוחה של ליצנות‪ ,‬אדם בעל קנאה יוקדת‪ ,‬מסוגל לחשוד‬
‫אפילו במשה רבינו אבי‬
‫הנביאים‪ ,‬עד שהתורה‬
‫בחכמתה פירטה את‬
‫'פקודי המשכן' עד כדי‬
‫זהירות למעלה מ‪3,000‬‬
‫שנה כדי לסתור את‬
‫חשדותיהם של אותם‬
‫קנאים‪ ,‬כאשר לעומת‬
‫זאת אנו רואים רגשי‬
‫נקמה לאחר ‪ 150‬שנה‪.‬‬
‫הדו"ח שלא שולם‬
‫"רובי‪ ,‬אני יכול לקחת ממך את הרכב‬
‫לכמה שעות?! אני חייב להשתתף‬
‫באיזה אירוע משפחתי ברעננה"‬
‫ביקש דני מידידו הטוב‪ .‬רובי הסכים‬
‫ודני לקח את הרכב ויצא לדרכו‪ .‬כיוון‬
‫שהשעה כבר הייתה מאוחרת הוא‬
‫מיהר ונסע מעל המהירות המותרת‬
‫וחרג ממנה בשלושים קמ"ש‪.‬‬
‫מצלמת מהירות שהייתה בכביש‬
‫צילמה את הרכב ולרובי נשלח‬
‫דו"ח על סך שבע מאות וחמישים‬
‫שקלים‪ .‬רובי בדק את התאריך וגילה‬
‫שהדו"ח צולם בזמן שדני שאל ממנו‬
‫את הרכב‪ ,‬הוא הראה את הדו"ח‬
‫שאלה מס' ‪385‬‬
‫לדני שהתנצל ומיד שלף מכיסו את‬
‫הסכום ונתן אותו לרובי‪ .‬כמה שעות‬
‫לאחר מכן עלה במוחו של רובי רעיון‪ :‬הוא ינסה לבטל את הדו"ח‪,‬‬
‫כיוון שאין לו עברות תנועה קודמות‪ .‬הוא פנה למשטרת התנועה‬
‫והגיש ערעור‪ .‬לאחר בדיקה‪ ,‬הסכימה המשטרה להמיר לו את הדו"ח‬
‫באזהרה‪ .‬הוא סיפר על כך לדני‪ ,‬והוא ביקש ממנו להחזיר לו את‬
‫הכסף כיוון שלא שילם בסוף על הדו"ח‪" .‬מה פתאום?! זה זכותי‬
‫לבטל את הדו"ח והרווחתי את הכסף‪ ,‬וחוץ מזה בגלל אותה עברה‬
‫עכשיו יש לי אזהרה בתיק האישי שלי ולכן אני לא צריך להחזיר לך‬
‫את הכסף‪"...‬‬
‫מה אתם אומרים? האם רובי צריך להחזיר לדני את הכסף?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד בבלי‬
‫מסכת 'בבא בתרא' דף קט"ז עמוד א' במילים‪' :‬רב ספרא‪ ,‬אדעתא‬
‫דאריה אפקריה'‪ .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קפ"ג סעיפים ח' ט'‬
‫ברמ"א בדין‪' :‬שליח שלא הוציא את כל המעות שקיבל'‪ .‬ושם בש"ך‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫סעיף קטן ט"ו בדין‪' :‬שליח שהבריח מכס למי הולך הרווח‪ ,‬והאם‬
‫זכאי לתשלום'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "המטרייה שנשברה" (שאלה מס' ‪)383‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬שלומי ביקש מדודו מטרייה לכמה דקות‬
‫והוא נענה בחיוב‪ ,‬בסלסלת המטריות שבכניסה למשרד הייתה‬
‫מטרייה ללא שם והוא תיאר לעצמו שהיא של דודו‪ .‬המטרייה‬
‫נשברה‪ ,‬וכשחזר גילה שהיא בכלל לא של דודו‪ ,‬דודו נזכר שהוא‬
‫טעה והמטרייה שלו לא הייתה בערמת המטריות‪ ,‬כעת בעל‬
‫המטרייה דורש ממנו לשלם עליה‪ .‬האם הוא צריך לשלם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬שלומי פטור מלשלם על המטרייה‪ ,‬וגם דודו פטור‬
‫מלשלם על הנזק‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬מי ששאל מחברו מטרייה‪ ,‬ונשברה תוך כדי‬
‫שימוש רגיל מחמת הרוח או הגשם ‪ -‬האם הדבר מוגדר כ'מתה‬
‫מחמת מלאכה' שפוטרת את השואל מתשלום? (שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן ש"מ סעיף א') הדבר תלוי בהסבר הסוגיה ‪ -‬מדוע שואל‬
‫פטור דווקא במקרה של 'מתה מחמת מלאכה' ( נזק שקרה תוך כדי‬
‫שימוש רגיל בחפץ שהושאל) ובמקרה של נזק ב'אונס' הוא חייב‬
‫לשלם‪ .‬דעת הרשב"א שהמשאיל הסכים לתת לו את החפץ כדי‬
‫להשתמש בו‪ ,‬למרות שיודע שיכול להיגרם נזק תוך כדי שימוש‪,‬‬
‫שהרי לא נתן לו את החפץ כדי להניח אותו בארון וכל עוד שמדובר‬
‫בשימוש רגיל השואל פטור‪ .‬ודעת הרמב"ן שסיבת הפטור היא בגלל‬
‫שהמשאיל מוגדר כ'פושע' כיוון שנתן לו חפץ שכנראה היה פגום עד‬
‫כדי שאינו ראוי לשימוש ולכן הוא פטור מלשלם‪.‬‬
‫אבל במקרה שלנו‪ ,‬הדין תלוי בשני הטעמים שהבאנו‪ :‬לפי הטעם‬
‫שכוונת המשאיל לתת את המטרייה על מנת להשתמש בה‪ ,‬ולקח‬
‫בחשבון שיתכן ויגרם נזק תוך כדי שימוש‪ ,‬הרי זה 'מתה מחמת‬
‫מלאכה' ופטור‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לפי הטעם שהפטור הוא בגלל פשיעת‬
‫המשאיל – הרי שכאן המטרייה הייתה טובה‪ ,‬ונשברה רק בגלל‬
‫הרוח‪ ,‬ולכן השואל חייב לשלם את הנזק‪ .‬ולכן להלכה השואל יהיה‬
‫פטור מלשלם על מטרייה שנשברה תוך כדי שימוש רגיל‪ ,‬כיוון‬
‫שיכול לסמוך על הטעם הראשון וכך נראה מדעת ה'שולחן ערוך'‬
‫(סימן ש"מ סעיף ג')‬
‫שואל שלא מדעת ‪ -‬האם נחשב גזלן?‬
‫שלומי שלקח בטעות מטריה ללא רשות מוגדר כ'שואל שלא מדעת'‬
‫שלהלכה נחשב כ'גזלן' ואם כן‪ ,‬יהיה חייב לשלם גם ב'מתה מחמת‬
‫מלאכה' כפי שגזלן חייב בכל מקרי אונס‪ ,‬כי הטעם ל'פטור' של‬
‫השואל מתשלום נובעת מהסכמת המשאיל לשימוש‪ ,‬וכאן שהוא‬
‫לקח ללא רשות את המטרייה אין לנו כאן את הסכמת המשאיל‪ ,‬יהיה‬
‫חייב בתשלום‪ .‬מצד שני‪ ,‬אמנם שלומי לקח ב'שוגג' ומי שמשתמש‬
‫בחפץ של מישהו אחר בשוגג אינו נחשב כ'גזלן'‪ ,‬ומה שנפסק להלכה‬
‫לגבי 'שואל שלא מדעת' שהוא גזלן וחייב בכל סוגי האונסים ‪ -‬זה‬
‫לגבי אדם שלקח חפץ בכוונה ללא ידיעת הבעלים‪ .‬אבל במקרה‬
‫המדובר למרות שאינו חייב מדין 'גזלן' ‪ -‬כיוון שרצה לשאול את‬
‫המטרייה וקיבל עליו חיובי שמירה‪ ,‬חייב מדין 'שואל'‪ .‬ואף על פי‬
‫שאין לפטור את שלומי לגמרי מתשלום כשואל רגיל שפטור ב'מתה‬
‫מחמת מלאכה' כיוון שלא קיבל רשות מהבעלים‪ ,‬עדיין נוכל לפטור‬
‫אותו מתשלום בגלל שתי סיבות‪ .‬א') כיוון שקיבל עליו חיובי 'שואל'‬
‫עדיין יכול להיפטר מדין 'מתה מחמת מלאכה'‪ .‬ב') מכיוון שהנזק לא‬
‫נגרם ישירות כתוצאה ישירה משימוש במטרייה‪ ,‬אלא מרוח חזקה‬
‫ולכן זה לא דומה לדין 'מתה מחמת מלאכה' ששם היא מתה בגלל‬
‫שימוש בחפץ‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬כל אדם שמוגדר 'שואל שלא מדעת' בשוגג כמו שלומי‪,‬‬
‫אפשר לחייב אותו בתשלום מדין 'אדם המזיק'‪ .‬כי רק 'שואל' רגיל‬
‫פטור מכיוון שקיבל רשות מהבעלים‪ ,‬וכאן במקרה שלנו המטרייה‬
‫נשברה בגלל רוח חזקה שבאה פתאום‪ ,‬ועל אף ששלומי כבר קיבל‬
‫על עצמו חיובי 'שואל' אין לנו לחייב אותו יותר ממה שקיבל על‬
‫עצמו ואם הנזק נעשה תוך כדי שימוש רגיל הוא פטור מתשלום‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫שלומי פטור מלשלם על המטרייה‪ ,‬בגלל הטעמים שהבאנו‪ ,‬ודודו‬
‫שגרם לו לקחת בטעות מטרייה של מישהו אחר‪ ,‬יהיה פטור מלשלם‬
‫מדין 'גרמא בנזיקין' בשוגג‪.‬‬