docלקריאה והורדה לחץ כאן
download 
Report Transcription
לקריאה והורדה לחץ כאן
˘ב˙ ‰ו˙ר‰
‡ו „חוי‰
נחלקו הראשונים האם שבת במקרה של פקוח נפש " -דחויה" או
"הותרה" .כלומר ,כאשר יש צורך לבצע פעולה האסורה בשבת עבור
חולה שיש בו סכנה :האם נחשב הדבר לחילול שבת ,אלא שפקוח נפש
דוחה את איסור השבת; או שמא ביחס לאותם פעולות עבור החולה -
שבת כלל לא חלה ,והרי זה כמו יום חול.
לא מדובר בדיון בהגדרה בלבד ,שכן לחקירה זו השלכות מעשיות רבות,
שתלויות בשני האופנים הללו .לדוגמא :אם שבת "דחויה" בלבד ,הרי
שעלינו להשתדל למעט ככל האפשר בפעולת החילול ,ולכן מוטב
לעשות את הפעולות בשינוי או על-ידי נכרים או קטנים ]אם-כי
למעשה חלק מהפוסקים האוחזים בדעה שהשבת "דחויה" היא ,סבורים
מסיבות אחרות שאין צורך לעשות בשינוי וכו'[.
בצורה ישירה הגמרא אינה מתייחס לשאלה זו בקשר לשבת ,אך עוסקת
בכך בהקשר לשאלה האם טומאה "הותרה" בציבור או רק "דחויה";
אולם סוגיות שונות בגמרא ,ודעות מנוגדות בראשונים ,הוסברו מאוחר
יותר כנובעים מתוך תפיסה שונה ביחס לשאלה האמורה ,מה ההגדרה
של שבת ביחס לפקוח נפש.
דיון רב שנים בין האחרונים מתמקד בשאלה מהי דעת הרמב"ם בנושא.
מחד הוא מתבטא בפירוש כי "שבת דחויה היא בפני פקוח נפש" ,אך
מאידך פוסק במקרים אחרים בצורה התואמת לכאורה לגישה לפיה
שבת "הותרה" בפני פקוח נפש.
22
23
24
25
• מהי שאלת הגמרא ’מניין היו
יודעין שהאירו עיניו'? ואיך מועיל
לזה בדיקת חוש הטעם?
שיח יצחק על אתר
גמרא ת"ר מנין היו יודעין שהאירו וכו' דכיון
שאינו מאבד ראותו לגמרי אלא עיניו כהות כמ"ש
רש"י אמתני' וכיון שחושיו מתבטלים ואינו בגדר
להשיב לנו אם חזרה מראיתו לגמרי כבריאים או
לא ,א"כ מנין יודע לנו שחזרה מראיתו לגמרי
שנמנע עצמנו מלהאכילו עוד,
וקאמר משיבחין בין תבשיל יפה שאוכלו לתבשיל
רע שפולטו ומשליכו מפיו -אז נדע שחזרו כח
חושיו לתוקפ' וממילא ודאי שחזר חוש הראות
היותר דק מכולם כ"מ במשנה בשם הרב המאירי
ז"ל אלא שראיתי לו ז"ל שפי' כאן ז"ל וכן
משהאירו עיניו מונעין אותו מן הטמאים ואם
היה בלילה ואין שם אורה עד שנכיר אם האירו
עיניו אם לאו יש בזה סי' שכל שהוא מבחין בטעם
המאכל בין טעם יפה לטעם נבאש כבר נתיישבה
דעתו האירו עיניו ...משמע מדעתו שמכח החולי
מתבטל חוש הראיה לגמרי ,ואם כן אף שהוא
בגדר בטול ההרגשות מכל להבחין אם רואה
ומכיר כשמראיתו חוזרת וא"כ מאי קאמר מנין
היו יודעין וכו' ולהכי פירשה ז"ל כשהיה במקום
אפל שאין שם אורה כלל ובזה ניחא שהרמב"ם
לא הוצרך להביא זה לא בהל' ש"ע ולא בה' מ"א
פי"ד דברייתא עצה טובה קמ"ל במקום אפל,
משא"כ לפירוש שכתבתי שבאה לפרש גדר עד
שיאורו עיניו דמתניתין דכל כי האי היה ליה
לפרושי כפירוש והסי' דבריתא ,אבל נראה קצת
דוחק לפרש בריתא לענין זה דבית אפל או כגון
לסומא ,ושוב ראיתי בס' ש"ב שהצריך עיון בזה
יע"ש וק"ל.
• הגמרא אומרת ש"מאכילין אותו
הקל הקל תחילה" ,אולם מה
הדין במקרה שצריך לאכול בשר
ואין לפנינו -האם עדיף לחלל
26
שבת ולשחוט עבורו ,או להאכילו
נבילה?
שו"ע סימן שכח ,סעיף יד
היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר ,שוחטים
לו ,ואין אומרים נאכילנו נבלה .אבל אם היה
החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד
והשחיטה מתאחרת לו ,מאכילין אותו הנבלה.
וקשה :מדוע עדיף לשחוט ולעבור על האיסורהחמור יותר?
רא"ש פג ,א
שאלו את הראב"ד ז"ל ,חולה שיש בו סכנה אם
לא יאכל בשר; אם יש לפניו נבילה ואין שחוט,
אם לא שנשחט בשבת -כי יש אומרים מוטב
שיעבור הוא על לאו דנבילה משיעברו אחרים על
איסור סקילה.
והשיב דברי יש אומרים מכוונים הם ,אבל יש
לומר כי איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה
ובבישול ובמחמין לו חמין.
ורבינו מאיר השיב בתשובה על זה והביא דמיון
מאוכל נפש ביום טוב ...אלא כיון דהתורה התירה
אוכל נפש ביום טוב -הוה לדידן כל אוכל נפש
ביום טוב כמו בחול .והכי נמי כיון שהתירה תורה
פיקוח נפש הוי כל מלאכה שעושה בשבת בשביל
חולה שיש בו סכנה כאילו עשאה בחול .והיכא
דאיכא תרי איסורי מאכילין אותו הקל ,ושחוטה
המאכל מותר אבל הנבילה המאכל עצמו אסור
ואריה רביע עלה .עד כאן.
ואני שמעתי משום דחיישינן שמא יהא החולה קץ
באכילת איסור ,ויפרוש ויסתכן.
ר"ן שם
..נ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור
שבת ,דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה,
איכא חומרא אחרינא בנבילה לפי שהאוכלה עובר
בלאו על כל זית וזית שבה ...אבל לענין שבת לא
עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא...
ומשום הכי לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור
קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה.
• יסוד המחלוקת” :הותרה" או
”דחויה"
והר"ן )ביצה פ"ב רמז תתפא( שהשבת דחויה היא
אצל חולה ולא הותרה.
תשובות הרשב"א ח"א סי' תרפט
-הותרה
שמעתי בשם הרב רבי מאיר שהורה לשחוט אפילו
במקום שיש שם נבלה להאכילו ,אלא שהטעם
שאמרו לי משמו חלוש מאד ,והוא משום דחיישינן
שיבוא לידי סכנה שימנע מלאכול הנבלה.
רמב"ם שבת פרק ב ,הלכה ב
ולי נראה שהכל תלוי במחלוקת אם נאמר שבת
דחויה היא אצל חולה או הותרה:
שאם נאמר הותרה -שוחטין לו ,שלא אסרה תורה
מלאכה בשבת אצל חולה ,ושוחטין לחולה בשבת
כדרך ששוחטין אנו לעצמנו ביום טוב .אבל למאן
דאמר דחויה היא -מאיכלין לו הנבלה ואין אנו
עוברין לשחוט לו ,שבמקום שיש לו בשר לאכול
לא נעבור אנו ולא נדחה שבת.
וכמדומה לי שהיא הלכה דחויה היא ולא הותרה...
• בירור דעת הרמב"ם בנושא
דחויהרמב"ם שבת פ"א
דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל
המצות .לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל
צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום.
ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק
שאינו צריך ,וכן אם אמר רופא לחלל עליו את
השבת ורופא אחר אומר אינו צריך -מחללין עליו
את השבת ,שספק נפשות דוחה את השבת.
כסף משנה שם ד"ה דחויה היא שבת וכו'
בפרק כיצד צולין )פסחים עז (.איפליגו תנאי
טומאה אם דחויה היא בציבור או הותרה ,ופירש"י
דחויה אע"ג דאכשר רחמנא למיתי בטומאה לאו
היתר גמור הוא אלא היכא דלא משתכחי טהורים,
וכיון דלאו היתר גמור הוא בעיא ציץ לרצויי.
ומשמע בגמרא דהלכה כמ"ד דחויה היא ,וכן פסק
רבינו בפ"ד מהל' ביאת המקדש הט"ו ,ומשמע
דכי היכי דאיפליגו בטומאה ה"נ איפליגו בשבת
לגבי חולה אם היא דחויה או הותרה ,וקי"ל כמ"ד
דחויה .וכ"כ הרשב"א )בשו"ת ח"א סי' תרפט(
...ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר
ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין
להשקותו בין לרחיצת גופו .כללו של דבר שבת
לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל
הדברים שהוא צריך להן.
לקו"ש חכ"ז אחרי ג ,ס"ב
משא"כ בנוגע לשבת כתב הרמב"ם ” -שבת לגבי
חולה שיש בו סכנה הרי היא כחול לכל הדברים
שהוא צריך להן" ,היינו שאין פירוש הדבר שפקוח
נפש דוחה איסור מלאכה בשבת ,אלא הוא גורם
לשבת להיות ”כחול" ,שלגבי חולה שיש בו סכנה
אין דין שבת חל מלכתחילה )בנוגע ל"דברים
שהוא צריך להן"(.
רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה יא
היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות
ומחללין עליה את השבת ...וכל שאפשר לשנות
משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי
תלוי בשערה ,ואם היא אפשר מביאה כדרכה.
מגיד משנה )תוכן(
שמה שאמרו בשבת ”וכל שאפשר לשנות משנין"
במלאכה הנעשית עבור החולה -לא נאמר לגבי
חולה שיש בו סכנה ,לפי שלגבי חולה שיש בו
סכנה ”הרי היא כחול לכל הדברים" ,ועל כן ”לכל
צרכיו מחללין ואע"פ שאין במניעת דבר שעושין
לו סכנה".
מגן אברהם או"ח סי' שכח סק"ג
ואפילו למ"ד בסי' שכח סי"ב דלא בעיא שינוי,
הכא שאני מפני שכאב היולדת דברים טבעים הם,
ואין א' מאלף מתה מחמת לידה ,לפיכך החמירו
לשנות )מ"מ(.
• תיווך הסתירות בדברי הרמב"ם
-הותרה
27
ערוך השולחן יורה דעה סימן רסו ,סעיף כה
שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן לח
כוונתו דבעל כרחך גם פיקוח נפש וחולה הותרה.
והרמב"ם לא מיירי בעניין הפרש זה ,וכתב לשון
”דחויה" ,כלומר שהשבת נדחית מפני פיקוח נפש.
ואין כוונתו דחויה ולא הותרה .וראייתו ברורה,
דבמנחות סד א אמרינן דרבי ישמעאל ורבי חנינא
סגן הכהנים אמרו דבר אחד :דבשבת ממעטינן
בעבודת העומר; אף על גב דעבודה הותרה ,מכל
מקום מאי דמצינן למעט בחילול עדיף .ולכן בעי
רבא שם גם בחולה ,אף על גב דהותרה .ורבנן
סבירא להו דאין ממעטין בשבת.
ולשון רמב"ם דחוי' ...ודחוי' משמע לא הותרה
מכתב הרב אפרים אליעזר יאלעס לרבי )נדפס
בלקו"ש חי"א ע' (347
ע"ד הספק בדין שבת לגבי חולה שיב"ס האיך
הוי הלכה למעשה ,דחויה או הותרה ...ואמנם
מסתימת דברי רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ב
ה"א נראה לכאורה דס"ל דהוי דחויה ,וכן הבין
מדבריו הגה"ק במשנה ברורה שם ,אבל אחר
העיון נלענ"ד ...והכא נמי כונת היא דלא נימא
דבאמת יש כאן דין שבת רק דהסכנה דוחה את
האיסור לבד -לא כן הוא ,רק דגוף השבת נדחה
מפני הסכנה וזה שמדייק רבנו באומרו דחוי' היא
שבת אצל סכנת נפשות ,ולא נגע כאן בלשון
דחוי' או הותרה שבש"ס ,כי אם להדגיש את הדין
ששבת גופה הלכה לה בחול שיב"ס וכאילו לא
היה לגבי' עיקר דין שמירת שבת...
מכל הלין נראה דדעת רוב הפוסקים ...היא דשבת
היתר גמור לגבי חולה שיש בו סכנה ,וכן הוא
דעת רבנו הרמב"ם כאשר כתבתי לעיל...
דחויהמענה הרבי להרב יאלעס )נדפס בלקו"ש שם(
הא דדעת הרמב"ם הוא ,דשבת דחויה אצל פקו"נ
וכפשטות לשונו בריש פ"ב דהל' שבת -כן כתבובפירוש :הב"י ..הב"ח ,הרמ"א ..קרבן נתנאל..
רבינו הזקן ..מחצית השקל ,מנחת חינוך ..ועוד.
בעל ערוך השולחן )יו"ד ס"ס רס"ו( ר"ל דלא דק
הרמב"ם בלשונו וס"ל דשבת הותרה ,אבל גם הוא
חזר בו )באו"ח סי' שכח ס"ג( וכתב ש"אין הכרח
להוציא דברי הרמב"ם מפשוטן".
28
• בירור דעת אדמו"ר הזקן
דחויהשו"ע אדה"ז סימן שכח סעיף יג
אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי
חילול שבת ,אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת
לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שהוי,אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט
זה ,לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא
הותרה לגמרי ,וכל שאפשר להצילו בלא חילול
שבת אינה נדחית בשבילו.
ומכל מקום אף אם יש לפנינו נכרים או קטנים
שאינן בני מצות אין אומרים הרי אפשר לעשות
ע"י אלו ולא יתחלל שבת ע"י ישראלים בני מצות,
לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית
מלאכה האסורה בשבת -הרי נדחה השבת
בשבילו גם לגבי ישראלים המחויבים בהצלתו
ואין כאן חילול כלל.
ויש אומרים שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה
כלל ,כל מה שאפשר לעשות שלא יהא חילול מן
התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן
התורה ,ולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא
איחור ע"י שינוי -עושה שינוי ,שאז אין איסור מן
התורה ,ואם אפשר לעשות ע"י נכרי בלא איחור
כלל -צריך לעשות ע"י נכרי מן התורה.
והעיקר כסברא הראשונה ,ואעפ"כ המנהג
במדינות אלו כסברא האחרונה ,אבל טוב שלא
לנהוג כן ,כי יש חשש שמא יראו עכשיו שאין
עושין רק ע"י נכרי ,יסברו שיש איסור בזה לעולם
ע"י ישראל ,ולפעמים לא יהיה נכרי מצוי ,ועל ידי
זה יסתכן החולה במה שימתינו על הנכרי.
שו"ע אדה"ז שם סעיף יח
אמדוהו לב' גרוגרות ,ולא מצאו אלא ב' גרוגרות
כל אחת בעוקץ אחד בפני עצמו; ועוד ג' גרוגרות
מחוברות שלשתן בעוקץ אחד -כורת העוקץ
שיש בו ג'; שאף שמרבה בגרוגרות ,מכל מקום
ממעט בתלישה שהיא עיקר המלאכה.
אבל אם היו ב' בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד -לא
יכרתו אלא העוקץ שיש בו ב'; שאסור להרבות
בשיעור הדבר שהמלאכה נעשית בו ,אע"פ שאינו
מרבה בטורח המלאכה שהכל נעשית בבת אחת.
הותרהשו"ע אדה"ז שם סעיף ד
מכה של חלל ...עושין לו כל מה שרגילין לעשות
לו בחול ממאכלים ורפואות שהם יפים לחולה,
אע"פ שאין סכנה כלל במניעת הדבר ההוא כיון
שמכל מקום החולי יש בו סכנה...
ויש אומרים ,שאפילו במקום שצריך חילול אין
מחללין ע"י ישראל אלא בדבר שיש לחוש בו
שאם לא יעשהו לו יסתכן ,אבל כל שאין במניעת
אותו דבר סכנה ,אע"פ שמכל מקום צריך הוא לו
ורגילין לעשות לו בחול -אין עושין אותו בשבת
אלא ע"י נכרים ,כדין צרכי חולה שאין בו סכנה.
וכן יש לנהוג במדינות אלו שנוהגים להחמיר
אפילו בדבר שיש סכנה במניעתו שלא לעשותו
ע"י ישראל כל שאפשר לעשותו ע"י נכרי בלא
דיחוי ועיכוב כלל כמו שיתבאר ,אם כן בדבר
שאין במניעתו שום סכנה כלל יש לעשותו ע"י
נכרי אף אם יש לחוש שיתעצל קצת ,אבל אם
אין שם נכרי כלל יש לסמוך על סברא הראשונה,
ומכל מקום כל בעל נפש יחוש לעצמו באיסור
של תורה.
שו"ת צמח צדק אורח חיים סימן לח
אלא שמצאתי לרבינו ז"ל בסי' שכ"ח דגם האומרי'
דחוי' ס"ל נמי דינו של המ"מ ,דהא בסעי' י"ג
כ' ששבת דחוי' ואעפ"כ בסעי' ד' הביא דינו של
המ"מ .ואפ"ל דמה"ט החמיר שם.
ודעת המ"א נ"ל כמ"ש דתלוי בפלוגתא הנ"ל,
שהרי בסק"ד כ' עמ"ש סעי' ט"ז ושם לא כ' כלום
מזה רק בסק"י סתר דעת הע"ש שר"ל דהגמ' ס"ל
דחוי' א"כ נ' דאם הי' דחוי' ]לא[ הי' )זה( ]א"ש[
מ"ש סק"ד ודו"ק.
שיחסרו לנו לידי סכנה .ואם כן לדעתו אין צריך
לטעמא דכבר דחה החולי את השבת דלדעתו הכל
בכלל סכנה...
ושוב כל כאב חשיב סכנה שיצטרף כאב אל כאב
ויסתכן יותר .הכני נמי בחולה שיש בו סכנה,
הואיל אף יעשה לו כל צרכיו הוא מסוכן .שוב כל
מה שיחסר לו חשיב סכנה ,כי יצטרף חסרון זה
אלא הסכנה שיש לו בלאו הכי ויסתכן יותר.
צמח צדק שם
ואע"פ שהמ"א סקי"ז נ' דס"ל כרש"י וכ"ד רבינו
ז"ל להחמיר לבעל נפש ,מ"מ שאני התם שבודאי
אין בזה צורך כ"כ; משא"כ בזה שמא יועיל והרי
ס' נפשות להקל .א"כ יש לסמוך על המ"מ וש"ע
ואין להחמיר כלל .משא"כ בדינו של המ"מ לא
שייך לומר כן כי אין בדבר זה ספק נפשות ולכן
החמיר לבעל נפש ודו"ק.
שו"ע אדה"ז שם סעיף טז
היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר -שוחטין לו,
ואין אומרים נאכילנו נבלה שהיא איסור לאו ,ואל
נחלל עליו שבת שהיא איסור סקילה ,כי השבת
ניתנה לדחות כבר בהבערה ובבישול ,ועוד שבנבלה
עובר על כל כזית וכזית ,ואפילו כשאוכל פחות
מכזית יש איסור מן התורה בכל אכילה ואכילה,
משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור אחד
אע"פ שהוא חמור ,ועוד שמא יהיה החולה קץ
באכילת איסור ויפרוש ויסתכן ,ומכל מקום אם
החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד
והשחוטה מתאחרת מאכילין אותו הנבלה.
• ב' גדרים בדחויה
אגרות קודש ח"ב ע' ריז
ואסיים בפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א :,הצום
נדחה ויה"ר שיהיה נדחה כליל .ויש להעיר ממעלת
גדר הותרה על דחויה ,ויעויין ב' גדרים בדחויה
שו"ע רבנו ס' שכח סי"ג ,וב' גדרים בהותרה יומא
ו ,ב.
אבני נזר אורח חיים סימן תנג
וראיתי בתשו' רדב"ז ..דטעמא דמחללים על כל
צורכי חולה ,דלפעמים יבוא על ידי שאר צרכים
29
סיכום
כיצד נדע שהבריא
נאמר במשנה שמי שאחזו בולמוס מאכילים אותו
אפילו דברים טמאים ”עד שיאורו עיניו" ,ועל כך
שואלת הגמרא ”ומניין היו יודעים שהאירו עיניו",
ומשיבה ”משיבחין בין טוב לרע ...ובטעמא".
על פניו שאלת הגמ' תמוהה :מדוע שלא נשאל
אותו מה מצב ראייתו? וגם התשובה אינה מובנת
כלל :איך חוש הטעם יכול להעיד על שיפור
הראיה?
המאירי מסביר ששאלת הגמרא מתייחסת למקרה
שהוא נמצא במקום חשוך ,ואינו מסוגל להבחין
אם השתפרה ראייתו.
ועל כך משיבה הגמרא )”בטעמא"( :אמנם אי-
אפשר לבדוק אם הבריא על-פי חוש הראיה ,אך
אפשר לבדוק זאת באמצעות בחינת חוש הטעם
)כי מחלת הבולמוס פוגעת גם בחוש הטעם ואינו
מבחין בין תבשיל טוב לרע( ,שהעובדה שמבחין
בין תבשיל טוב לרע -מגלה שהוא הבריא,
ובוודאי גם השתפרה ראייתו.
אולם בשיח יצחק פירש ששאלת הגמרא מדברת
על כל מצב ,זאת מפני שגם בשעת המחלה חוש
הראות לא נעדר לחלוטין )כי אם עיניו כהות(,
ולכן גם כשהבריא אין אפשרות לדעת בוודאות
עד כמה חזרה ראייתו ,ולכן בודקים אם הבריא
לפי חוש הטעם.
•••
לשחוט או להאכילו נבילה?
כאשר חולה שיש בו סכנה צריך לאכול בשר,
ועומדות בפנינו שתי אפשרויות) :א( לשחוט
עבורו ,ובכך לעבור על איסור שבת שהוא
ב'סקילה'; )ב( להאכילו נבילה שהוא ב'לאו' -
הדין הוא שעלינו לשחוט עבורו ,על-אף שאיסור
שבת חמור יותר מאכילת נבילה.
נאמרו על-כך ארבעה הסברים:
30
א( הראב"ד :מפני שאיסור שבת כבר ניתן לדחות
בהבערה ובבישול וכו'.
ב( המהר"ם מרוטנבורג :כיון שהתירה התורה
פקוח-נפש בשביל חולה שיש בו סכנה -כל
מלאכה שעושים עבורו היא כאילו נעשית ביום
חול; לעומת אכילת נבילה שאסורה ללא קשר
לאיסור שבת ,ונותרת כזאת גם כאשר החולה
יאכל אותה.
ג( הרא"ש :בעקרון היו צריכים להאכילו נבילה,
אך חוששים שמא החולה לא יהיה מסוגל לאכול
איסור שכזה ,ואי האכילה תסכן אותו.
ד( הר"ן :אמנם איסור שבת הוא חמור יותר ,אך
הוא עובר עליה פעם אחת בלבד; אכילת נבילה,
לעומת זאת ,אמנם קלה יותר ,אך יש בה חומרה
אחרת -שכן האוכלה עובר ב'לאו' בכל כזית
וכזית שאוכל שוב ושוב.
הותרה או דחויה
הרשב"א מסביר כי השאלה האמורה והתשובות
השונות שניתנו לה תלויות בשאלה האם שבת
ביחס לפקוח נפש ”הותרה" או רק ”דחויה".
אם נאמר שהשבת ”הותרה" -אין שום עדיפות
על אכילת נבילה על-פני שחיטה ,שכן השחיטה
בנדון דידן איננה כל חילול שבת ,שכן השבת
לגבי חולה שיש בו סכנה היא כיום חול גמור.
אך אם נאמר שהשבת ”דחויה" -עדיף להאכילו
נבילה ,כי כאשר יש איסור קל יותר אין סיבה
לעבור על חילול השבת החמור יותר.
הרשב"א עצמו פוסק שהשבת ”דחויה" היא,
ולדעתו עדיף להאכיל את החולה נבילה ,ולא
לשחוט עבורו.
בירור דעת הרמב"ם
הרמב"ם כותב בפירוש ש"דחויה היא שבת אצל
סכנת נפשות" ,אולם לאידך מתבטא כי ”שבת
לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל
הדברים שהוא צריך להן".
ולכן נחלקו הדעות מה גישת הרמב"ם בנושא:
יש הרוצים לומר שלדעתו השבת ”הותרה" ,ומה
שכתב ”דחויה היא שבת" לא דק בלשונו; אך רוב
המפרשים סבורים שדעתו היא שהשבת ”דחויה"
כפשטות לשונו.
הרב א"א יאלעס כתב לרבי מכתב שבו הוא מנסה
להוכיח כי דעת הרמב"ם שהשבת ”הותרה",
והרבי השיב להוכיח לו שהצדק אינו כן ,אלא
דעת הרמב"ם שהשבת ”דחויה"; בלקו"ש חכ"ז
אחרי ג הביא הרבי את ההוכחות לשתי הגישות
ולא הכריע ביניהן.
בירור דעת אדה"ז
גם בדברי אדה"ז לכאורה מתעוררת סתירה
באשר לדעתו בנושא האמור :מחד ,הוא כותב
בפירוש ”שהשבת דחויה היא אצל פקוח נפש ולא
הותרה לגמרי" וכן פוסק שיש להימנע מלעבור
על איסורים נוספים כשאין בהם הכרח; אולם
לאידך כותב ש"עושין לו כל מה שרגילין לעשות
לו בחול ...אע"פ שאין סכנה כלל במניעת הדבר
ההוא" ,וכך גם מביא את טעמו של הראב"ד ”כי
השבת ניתנה לדחות כבר בהבערה ובבישול"
קביעה שתואמת לכאורה לגישה שהשבת”הותרה".
במכתב מעיר הרבי שלדעת אדה"ז יש ב' גדרים
בדחויה) :א( דחויה ולא הותרה לגמרי; )ב( דחויה
ולא הותרה כלל.
ואולי על-פי-זה אפשר ליישב שיטת אדה"ז שכן
לדעתו יש גישה ממוצעת -שהשבת ”דחויה ולא
הותרה לגמרי" .כלומר ,לא כמו הסוברים שהשבת
”הותרה" לגמרי ,ולא כמו הסוברים שהשבת
”דחויה" ולא הותרה כלל.
31
פ˜וח נפ˘
„וח˘ ‰ב˙
הסוגיה שלפנינו מספרת על כמה תנאים שנשאלו מה המקור בתורה
לכך שפקוח נפש דוחה את השבת ,והשיבו תשובות שונות .ההתמקדות
בשאלה הספציפית מה המקור לדחיית השבת בפני פקוח נפש ,מעוררת
תמיהה לאור העובדה כי כלל מפורסם הוא ביחס לכל המצוות שאין
דבר העומד בפני פקוח נפש ,ומדוע יש צורך בלימודים מיוחדים ביחס
לשבת .השאלה הזו מובילה לחידוש מפתיע של הרבי המסביר את
הייחודיות הקיימת דווקא בדחיית פקוח נפש בשבת לעומת דחייתה
בשאר כל המצוות.
במהלך הסוגיה ניווכח שחלק מהלימודים לכאורה מגבילים את
המצבים והאישים עבורם ניתן לדחות את השבת ,ומעלות תהיות
באשר לסיטואציות שונות .שאלה אחת מרכזית שנידונה במפרשי
הסוגיה ובפוסקים עוסקת במקרה שמדובר בהצלת חרש ,שוטה או קטן
הפטורים מן המצוות.
32
33
34
• הערות קצרות בפשט הסוגיא
א( בשאלת הגמרא ”מאי קאמר" – המאירי מסביר
שהשאלה היא מה משמיעה לנו המשנה בריבוי
הציורים של הספקות שחללים בהם את השבת
]לכאורה היה די בחלק מהדוגמאות כדי להבין את
העקרון[ ,ועל זה מיישבת הגמ' שכוונת המשנה
לומר שאפילו בהצטרף כל הספקות הללו יחד,
עדיין מחללים עליהם את השבת )”לא מיבעיא
קאמר("..
ב( ”אין מצילין את המת מפני הדליקה" – כי גוף
המת מוקצה הוא )משנה שבת קנא ,א; וגמרא שם
מג ,ב(.
ג( ברש"י ד"ה ”ומה מילה" כותב” :שהיא תיקון
אחד מאיבריו של אדם – דוחה את השבת ,לפי
שחייבין עליה כרת לאחר זמן ,כך שנויה בתוספתא
דשבת".
מדוע מדגיש רש"י שמילה היא מצוה שיש במניעת
עשייתה ”כרת לאחר זמן" ולכן דוחה את השבת?
ואפשר שהוצרך לכך שלא יקשה מדוע אין
מחללים את השבת על תיקון אבר אחר מלבד
המילה – ועל זה מתרץ שמילה דוחה את השבת
”לפי שחייבין עליה כרת כו'".
• איזה לימוד נפסק להלכה?
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה
כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה
שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ,ומוזהרין שלא
לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי ,כיצד
כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור
על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו
יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם
האדם וחי בהם ,וחי בהם ולא שימות בהם ,ואם
מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.
רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה א
דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל
המצות ,לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל
צרכיו בשבת א על פי רופא אומן ב של אותו
מקום ,ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת
ספק שאינו צריך ,וכן אם אמר רופא לחלל עליו
את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין
עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת.
שם הלכה ב
אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכך שמונה
ימים אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל
עליו שתי שבתות אלא מתחילין מהיום שהוא
שבת ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן
שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה מחללין,
ומדליקין לו את הנר ומכבין מלפניו את הנר
ושוחטין לו ואופין ומבשלין ומחמין לו חמין בין
להשקותו בין לרחיצת גופו ,כללו של דבר שבת
לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל
הדברים שהוא צריך להן.
שם הלכה ג
כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י
גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים
כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם ,אלא על ידי ג
גדולי ישראל וחכמיהם ,ואסור להתמהמה בחילול
שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר )ויקרא י"ח(
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות
בהם ,הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם
אלא רחמים וחסד ושלום בעולם ,ואלו המינים
שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב
אומר )יחזקאל כ'( וגם אני נתתי להם חוקים לא
טובים ומשפטים לא יחיו בהם.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ד
ויש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אף
על פי שהוא קטן מן הראשונים שלא יהו גזרות
אלו חמורין מדברי תורה עצמה שאפילו דברי
תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה ,כיצד
בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא
יעברו העם על דברי תורה ,מכין ועונשין שלא כדין
אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה
כך הוא ,וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה
או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים
לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים
אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה ,כשם
שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה
כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על
קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו ]כולם[ כדרך
35
שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת
כדי שישמור שבתות הרבה.
שעה דלא נשמע מקרא דחיי שעה יהי' חשוב
לחלל עליו האיסור תורה.
• "חלל עליו שבת אחת כדי
שישמור שבתות הרבה" – האם
מותר לחלל שבת עבור מישהו
שלא ישמור ”שבתות הרבה" ,כמו
חרש ,שוטה וקטן הפטורים מן
המצות?
מנחת חינוך שם
תוס' יוה"כ יומא פה ,ב ד"ה ר"ש בן מנסיא
שישמור שבתות הרבה לאו דוקא אלא ר"ל ציווים
הרבה כו' ובחיי שעה ,דאדם הוא חי עושה כמה
מצות והם הנקראים שבתות הרבה.
אור החיים על התורה שמות לא ,טז
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת
– צריך לדעת למה הוסיף עוד שמירה אחרת ,עוד
צריך לדעת כוונת אומרו לעשות את השבת ...או
ירצה על זה הדרך אימתי אמרתי לך לשמור איש
ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות,
פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות ,אבל מי
שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו ,הגם
שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים – לא יחלל
עליו שבת.
מנחת חינוך מצוה לב במוסך השבת בסופו
הראה לי למדן א' בס' אוה"ח על התורה על פסוק
ושמרו בפ' כי תשא שכתב שם וז"ל א"י עז"ה
אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו
בערך כבוד שבת דוקא לעשות פי' באדם שישנו
בגדר עמוד לעשות אבל מי שודאי לא יקום ולא
יגיע לשבת ולשומרו הגם שרפואות אלו יועילו
לשעות ולימים לא יחלל עליו שבת עכ"ל.
והוא תמוה ,דמבואר בדבריו דעל חיי שעה אין
מחללין עליו את השבת ,ובש"ס דילן ביומא
מבואר להדיא גבי מפקחין וכו' מצאוהו חי
מפקחין פשיטא ל"צ אפי' חיי שעה ,וכ"ה בר"מ
הי"ח ובטוש"ע.
והחכם הנ"ל אמר הא דמחללין שבת על חיי שעה
זה דוקא בחילול דרבנן ,דהיינו לפקח הגל דהוי
דרבנן טלטול אבנים ע"ש ביומא ור"ה ל"ב גבי
שופר ,אבל חילול דאורייתא אין מחללין לחיי
36
ולענ"ד אפשר למ"ד דילפינן פ"נ דוחה שבת
משומרו וכו' א"כ מפסוק זה נשמע דוקא כדי
שישמור שבתות הרבה ,אבל למסקנא דקי"ל
כשמואל דיליף מוחי בהם ולא שימות בהם .וע"ש
בתוס' יומא דע"כ סובר שמואל דלא אזלינן בתר
רובא דבעינן שלא יהא שום צד מיתה -א"כ אפי'
לחיי שעה מחללין ,דעכ"פ איכא צד מיתה ע"ש
בתוד"ה ולפקח.
וראי' לדבר דשמואל סובר דבפ"נ ל"א בתר רובא,
ובאסופי ברוב עכו"ם מחללין את השבת ,ומשמע
אפי' במלאכה דאורייתא ע"ש ובר"מ וטוש"ע
אה"ע .א"כ אף דברוב עכו"ם מסקינן שם דהוי
עכו"ם גמור לענין להאכילו נבילות .א"כ א"צ
לשמור שבת ג"כ ומ"מ מחללין שבת עליו ,א"כ
לחיי שעה ג"כ...
ודינים אלו ל"ד לענין חילול שבת ה"ה כל עבירות
שנדחין מפני פ"נ הם שוים כמו שבת ובאיזה אופן
ששבת נדחה ה"ה כל עבירות ובאופן ששבת אינו
נדחה ה"ה שום עבירה דאורייתא אינו נדחה כי כל
העבירות חוץ מג' ע"ז וכו' הם שוים לענים פ"נ...
לקו"ש חכ"ז שם
בנוסף ללימוד ממש"נ ”וחי בהם" )לימוד שאין
עליו פירכא( ...מצינו עוד לימודים בגמרא ,ומהם
לימוד שהובא גם להלכה -מהפסוק ”ושמרובני ישראל את השבת"” :אמרה תורה חלל עליו
שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
ומהנפק"מ בין שני לימודים אלו) ...א( שהלימוד
”ושמרו ..חלל עליו שבת אחת כדי שישמור
שבתות הרבה" הוא דין פרטי בנוגע לשבת,
משא"כ הלימוד ”וחי בהם" נוגע ...לכל המצוות,
)ב( וכן שמצד הלימוד ”ושמרו" נמצא שהסיבה
היא לצורך השבת גופא ” -כדי שישמור שבתות
הרבה" )ובלשון רש"י :כדי לעשות שבתות אחרות
יזהרו בשבת זו בקיום שמירת הרבה( ,משא"כ מצד
הלימוד ”וחי בהם" אין הדבר לצורך קיום המצוות
של יהודי זה ,אלא לשם הצלת נפש מישראל...
• מדוע הגמרא מחפשת לימוד
מיוחד שפקו"נ דוחה שבת ,הרי
בכל התורה אין לך דבר שעומד
בפני פקו"נ?
תלמוד בבלי מסכת יומא פב ,א; כתובות יט ,א
דאמר מר :אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש
אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמיםבלבד.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
מר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק :נימנו
וגמרו בעלית בית נתזה בלוד :כל עבירות שבתורה
אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג -יעבור ואל
יהרג ,חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות
דמים .לא והא תניא א"ר ישמעאל מנין שאם אמרו
לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג מנין
שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם...
אינהו דאמור כר"א דתניא ר"א אומר ואהבת את
ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אם
נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר
בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם
שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך
ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך
נאמר בכל מאדך.
רש"י מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
יעבור ואל יהרג – וחי בהם ,ולא שימות בהם.
לקוטי שיחות שם
ולכאורה תמוה :כלל הוא בכל התורה כולה ,ש"אין
לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה
וגילוי עריות ושפיכות דמים" .ואם כן ,למה צריך
ללימוד בפני עצמו מהנאמר ”וחי בהם" שפקוח
נפש דוחה את השבת?
יתר על כן :הובא בכמה מקומות ,שדין ”יעבור
ואל יהרג" נלמד מפסוק זה עצמו” ,וחי בהם ולא
שימות בהם" .ומזה מובן ,שמה שהובא בגמרא
לימוד זה במיוחד בנוגע לשבת ,אינו אותו הענין
)הנזכר בכמה מקומות( ,כי אם ענין בפני עצמו
השייך לשבת דוקא – ואם כן אינו מובן) :א( מהו
הדיוק והענין המיוחד לגבי שבת הנלמד ממש"נ
”וחי בהם"? )ב( ועיקר :הלא הפסוק ”ושמרתם גו'
וחי בהם" מיירי במצות בכלל ולא בשבת במיוחד.
קשה גם על הרמב"םעל-דרך-זה צריך להבין בדברי הרמב"ם ,שגם
הוא הביא לימוד זה פעמיים:
תחילה ,בהלכות יסודי התורה ,כתב” :כיצד,
כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור
אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו –
יעבור ואל יהרג ,שנאמר במצות אשר יעשה אותם
האדם וחי בהם ,וחי בהם ולא שימות בהם ,ואם
מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו"; ולאחרי
זה ,בהלכות שבת ,חזר וכתב” :ואסור להתמהמה
בחילול שבת שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם".
ואינו מובן )על-דרך הנ"ל בדברי הגמרא( למה
הוצרך להביא לימוד אחד שתי פעמיים?
תוספות יוה"כ יומא פה ,א )תוכן(
נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת .ק"ל הא
ר' ישמעאל גופיה אמר בפרק ח' דסנהדרין )דף
ע"ד( ובפרק ב' דעבודה זרה מנין שאם אומרים לו
לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג שיעבוד ואל
יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם.
דסבירא ליה לרבי ישמעאל דמ"וחי בהם" אין
ראיה אלא שמותר לחלל שבת בעד עצמו ,אבל
שיחלל שבת בעד חבירו לא שמענו ,ולכן מייתי
ליה מהא ד"בא במחתרת" דאין צריך שדוקא
הבעל הבית יהרגנו אלא אפילו אחר יכול להורגו
משום דהוא רודף וכו'.
שיח יצחק יומא פה ,א
מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת וכו' ,הא ודאי
דאית להו דרשא דר"א דלעיל פ"ב ע"א ואהבת את
ה' וכו' בכל נפשך וכו' וכדמסיים בה ר"ע גופיה
בפ' הרואה ס"א ע"ב ר' עקיבא או' בכל נפשך
אפי' נוטל את נפשך ,וא"כ מדאצטריך להזהיר
שימסור עצמו על יחוד השם – ממילא משמע
דבשאר מצות חוץ מאותם שגילה בהם הכתוב
אינו חייב לשומרם במקום סכנת נפשו,
37
אבל כונתם דבמקום ספק מנין ,וכדמשמע
מראייתם שהביא כל א' מהם.
ועד"ז יש לומר ולחלק לכאורה בכל המקומות
שבפרש"י ]ששם הובא שהדין ”יעבור ואל יהרג"
נלמד מהפסוק ”וחי בהם ולא שימות בהם" –
וא"כ מדוע הגמ' לומדת שוב במיוחד על שבת?[,
שמדובר שם ביעבור ואל יהרג ,ולא כאשר עשיית
העבירה היא ברצון –
ומייתי שפי' מבא במחתרת דספק בא להרוג והותר
לכל להורגו כדכתיב אין לו דמים דגברא קטילא
הוא ,כמו שפרש"י בחומש ובסנהדרין ע"ב ע"א.
ולכן מוסיף הלימוד ד"וחי בהם" גם בדחיית שבת
בסכנת נפשות ,שהיא לא במעשה אונס.
וירא' דבכלל שאלתם ג"כ מנין שאחר יהיה מותר
לעבור על המצות בספק דהא ’אין אומרים לאדם
חטא כדי שיזכה חבריך' ,דאי משום דכתיב ’אל
תעמו' על דם רעיך' אימא דוקא בודאי לא בספק,
וכן אינך דמייתו יש להוכיח מהם דאחר נמי הותר
לו לעבור בשביל חבירו והיינו דדייק לומר ניתן
להצילו בנפשו כלומר ניתן לאחר .ועיין בסנהד'
ע"ג ע"א.
ובזה יש ליישב דה"ט דלא ניחא להו להנך תנאי
לאתויי ממקרא מפורש דוחי בהם כדמייתי שמואל
בסמוך ,משום דיש לדחות דה"ק שיעשה המצות
בתנאי שיהיה לו חיות בהם דאם יכנס לספק חיו'
יכול הוא בעצמו לעבור עליהם אבל לא אחר
בשבילו,
ושמואל סבר דמאחר שעשה בו הכתוב ספק
כודאי גם אנו מצווים להחיותו אפי' בספק מלאו
דלא תעמוד על דם רעיך וקרוב לזה שוב ראיתי
בס' שמות בארץ יע"ש וק"ל.
מנחת חינוך מצוה רצ"ו אותיות ב-ד )תוכן(
דר"י לא דריש מ"וחי בהם" אלא אם אנסוהו
לעבור עבירה ,ולא במי שרוצה לרפאות את עצמו
מחליו ,וצריך לזה ילפותא חדשה.
לקו"ש ע"ד המנחת חינוך הנ"ל
לכאורה החילוק בין ב' ההלכות ברמב"ם )ועד"ז
בש"ס( הוא:
הדין דיעבור ואל יהרג )בהל' יסוה"ת( מדבר
כשנאנס על מעשה העבירה ,משא"כ בהל' שבת
המדובר בדחיית שבת בסכנה ,גם כשהעבירה
)החילול( הוא לא באונס
]ונפק"מ להלכה ,כמ"ש ברמב"ם הל' יסוה"ת שם
דאס עבר באונס אין מלקין אותו כו' )שם ה"ד(,
משא"כ אם עבר ונתרפא באחד מאיסורי התורה
עונשין אותו )שם ה"ו(...
38
אגרות קודש כרך א' ע' רלו
ואחד הטעמים ...דפועל על-ידי אונס לא מיקרי
מעשה כלל ,משא"כ בחולי מסוכן – בשעת מעשה
עושה ברצון.
דחיית תירוץ המנחת-חינוךלקוטי שיחות חלק כז ,אחרי ג – הערה ) 13עמוד
(170
אבל מזה שברמב"ם הלכות יסוה"ת שם ה"ו מתחיל
”כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד
כו'" – מוכח ,דהלימוד מ"וחי בהם" שכתב לפני-
זה בה"א )לענין אונסין( קאי גם על ”חלאים".
וגם – התחלת פרק ב' בהל' שבת ברמב"ם היא
”דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל
המצות"...
ולהעיר שגם בגמרא יומא פב ,א ”אין לך דבר
שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז גו'" הובא
לענין עוברה שהריחה ,ולא לענין אונסין )ודלא
כבכתובות שם(.
• ואם-כן הדרא קושיא לדוכתא:
מדוע הגמ' והרמב"ם מחפשים
לימוד מיוחד שפקוח-נפש דוחה
את השבת?
-הביאור בזה בלקו"ש חכ"ז שיחה ג לפרשת אחרי
E
GN N OCZIJL PDQ[DH PGO PEH DH]ND GN OSG GCYHG PDQ[ GC[H PNO PE HSLSWO
P\ ]HCJTHS LLHSL\DH
DGT P\ ]D\ OG CG P\ ]D\ OG PDQ[O SUWY GC[H GC[H U PLLSU ]HS]Q OG SUWY DGH
]D\ PC PDQ[G ]UFD QND KHZ\G GNH[CD
M[U ]LFHQO] LFWHOZLYSC G[]HG HC LHJF
U CLJ \HZO PE GC[H S\H S[ U GOHJ
G[UG RQZO GC[H MOLCH
CLG P\ ]D\ OG RGO ML[Y CHG\ PL[DFO
GS\Q FLEQ OUD [CDQ\ LWNH
UDZS\ OONG\ PDQ[G L[DF ]C
[QHC ]D\ LDEO ]CI ]QHUO
HD \L\ GOHJ LDEO ]D\ PDQ[G
PL[DFG ONO OHJN CHG L[G GSNT
GSHHNG RLC [QHON RGO ML[Y CHG\
GNCOQG [HTLC ]C GJHF \WS JHZLW\
]D\G ]C MWHG CHG COC ]D\D
GSNT HD \L\ GOHJ LDEO OHJNO
TJLD GOLJ]NOQ ]QLLZ ]D\G RLC
OND CHG MNO [DTGG\ [QHO \L
FQHU\ [DF MO RLC O\ RLSUG ]HHYQG
E[GLL OCH [HDULH \WS JHZLW LSWD
RLC [QHON HQYU LSWD FJHLQ RLF CHG
RLC ]H\WS ]SNT \L\ PHZQD\ GSHHNG
GDHJG COC GHYQG ]C PLLZO GDHJ
G]HC GJHF \WS JHZLW MC ]QLLZ
[HTCH ]D\ OHOLJ GI\ PL[QHC\
L]]S LSC PEH [QHC DH]NG RGLOU
CO PLKW\QH PLDHK CO PLZHJ PGO
PGD HLJL
~
RLS\Q ]HS\O [\WC\ ONH ]D\D
HSLC GOHJ [HDU ]L\USG GNCOQD
LN GSNT HD \L\ GOHJ LDEO [HQC
PL[DFG ONO OHJN CHG L[G HLDEO
LWOUVC HLN[Y ONO OOJQ RNOH
GSNT HO RL\HU\ [DF ]ULSQD RLC\
]D\ LDEO DH\ PDQ[G RLLYQ RNOH
PGD ]HQL\ COH PGD LJH FHQLOG ]C
G[H]G LKW\Q RLC\ ]FQO CG VLTHQH
PHO\H FTJH PLQJ[ COC POHUD GQZS
]H\WS ]SNT LDEO\ [QHO LFN POHUD
L[HTLC O\ G[H]G LKW\Q PLOJ RLC
PL[HTLCQ GSH\D GOLJ]NOQ ]D\
ML\QQ RNOH PLJHF P]HC\ PL[JC
PLTH[HZLWCG HOCH [QHCH PDQ[G
[HTCH ]D\ OHOLJ GI\ PL[QHC\
CO PLZHJ [QHC DH]NG RGLOU
PLZHJG\ \LEFQ CHG MND PLDHK
PLDHK CO PL\US ]D\ OHOLJ
GHYQG ]HHYQG [C\ LDEO [QHON
GJHF \WS JHZLW GLHJF O\ [FED CLG
]D\ LDEO HOLCH [HTLCG ]C
UDZS
CO
[HTLCG
G[]HG
GSNT HD \L\ GOHJ LDEO GOLJ]NOQ
ELT JN\ LT JHC IGFC UH\ GC[ ODC ]HS\O ML[Y RLC LHJF OT PC PEF P\ UQ\QF
JOT JHC YY ]H\ GC[H
]HULFG D GC[H FLG P\ QQ GC[ [\ZQ P\ YY ]H\DH FT P\ IGFC UH\D
G[]HG HC LHJF PC ]HULFG DD GI
ET GS] LT JHC [IS LSDC ]H\ GC[ MOLCH
UEHSD IFU C EOZ ]D\ RHCE S[ GC[
E
OHQG
HO[ U C M[N CKLO\ [HQFC \FHZ ]H[EC EG DW OCHQ\F C[QLQ P\ P\ GS\Q FLEQ GC[ GO RSLWOL P]GQF P\ C[QEF CSZTQH
PDQ[D ]HNOGG D RLD ZHOLJG G[HCNO CHG T\D IFUH
[DFQ ]GHTL OGD E[GL OCH [HDULF RLFG
]D\ OGD NC\Q G[LDUG G\UQ OU TSCS\N
G[LDUG\N PE GSNTD ]D\ ]LLJFD [DHFQG
\QN GNOGO QZWSH@ TSHCD CO CHG OHOLJG
RLC TSHCD [DU PCF P\ ]GHTL OG PDQ[D
[DU PC NC\Q FG P\ HN H]HC RLZOQ
P\ H]HC RL\SHU G[H]G L[HTLCQ CD CW[]SH
LT FO\] ]GZ PL[HCLDH ]HDH\] GC[ HG
ZOJOH [QHO \L IFUH >S\H H G[UG F
G[UGD HSQTS\ L\[WD\ ]HQHZQG OND G[HCNO
[\CN COH E[GL OCH [HDULD P\ [DHFQ\ RHY[D CLG G[LDUG ]LL\U
]LLJFD PE PGD LJHF FHQLOG VLTHQ RNOH
TSHC G\UQD CO CLG\ ]H\WS ]SNTD ]D\
OLJ]Q HG P\ ]GHTL OG PDQ[D\ GIQ ODC
LDEO OLUO [HQCN RDHQ RLCH
FHQLO CLDGO M[HY \L UHFQ C[QEG
" PLLQUW GI
OCH [HDUL HSE[GL HC G[H]D ]H[HQCG
G\UL [\C ]HHYQD [QCS\ E[GL
COH PGD LJH PGD LJH PFCG P]HC
GI L[G [DU COH ]Q PCH PGD ]HQL\
]HNOGD RNQ [JCO H\WSD DLLJ]Q
[HTCH DH\ [QHC CHG ]D\
HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD GQGQ]GO
PFCG P]HC G\UL [\C [QCS\ GSNT
PGD ]HQL\ COH PGD LJH
~
HD \L\ GOHJ LDEO ]D\ D
G[]HG GSNT
GOLJ]NOQ
]D\ ]HNOGD [QHO \L G[HCNO
LKW\Q RLC\ ]FQO CG PDQ[G VLTHQ
FTJH PLQJ[ COC POHUD GQZS G[H]G
LFHTL ]HNOGD MC POHUD PHO\H
CHG RLC ]HHYQG [C\ ON LDEO G[H]G
GI K[W\ RDHQ MNQ ]CI [QHC
GJHF \WS JHZLW\ MNO Z[ [H\Z
[QHCH PDQ[G ML\QQ\ LWN ]D\
]D\O [\ZD
PLTH[HZLWCG HOCH
FYLN PLCOJD H[QC MN RLTSHCD H[QC\ RLSUN
ISWO D]N\ PGD LJHQ FHQLOGF JNHQ HN
PEH PLCOJ OU PE LCZ RLTSHC RLSUO CGD
LHJF CLG PDQ[D ]D\ OGD D Z[W ]OJ]G
]HYQG ON [C\N ]H\WS ]SNT OYC ]D\ CLG
PE GC[H G[UGDH DT PLSWD RQZO GC[H
C DW CQHL C[QED PE\ [LUGOH P\ C]WTH]
IUQ XHJ \WS JHZW LSWD FQHU\ [DF MO RLC
RLSUO COH GJL[G\ G[DHU RLSUO CDHG HE
P\ ]HDH]NDN COFH RLTSHC
DG P\ ]D\ OG CD P\ PDQ[D LN GSLC G[HQE CL\HZ Z[WG ]OJ]GNH P\G \HFZ LSLF [CDO [ZLUD
OHFEG P\G \HFLZ OU RLHHYQ OC[\L ]LD ON
OCH [HDULF GIH HOOJO CO\ RL[GIHQH HN GIG
GQFZG [H]D [ZLUD CD ]HYQG ON [C\D E[GL
HN IUQ XHJ ]HYQ [C\D CFD P\ DGO
OU [LDUGO RLHN]Q\N ]HYQG [C\D IFUH
]U\D HC HN OC[\LQ G[\U LSWD ]HYQG
EG P\ RQZOFN G[LIEG
PLTH[HZLWCG HOCH HSLSWO PDQ[D GN HOCH GO\] PLO\H[L OZS[W ]CYHG PDQ[DH
MOLCH IG EW GDH\] OG PDQ[ GC[H PLSLQG
PLTH[HZLWC HSLSWO PDQ[D GN 39
E
ZWTG OU RLOOJQ CQOC G]LQ
G
G[H]G ON GJHF \WS JHZWF RLFG ]HOONO O FNW CLS]Q [LUGO ]D\F ZHOLJGH HN
MOLCH U ILJ \HZO GC[H MOLCH DUT
QNCH
LHJF OLJ]Q PDQ[G C [ZLUG OU VTHS ]HYQG ON [C\N ]H\WS ]SNT OYC ]D\ CLG
]HYQG ON [C\H ]D\F LJF RLFF UQ\Q GIQF
QTN GC[ PLZTHW GQN ]UFO D FJC [FE CHG
RQTSGDH P\ CLJ \HZO P\ ]D\ OG
CLG PDQ[G ]UF P\ ]LFHQO] LFWHOZLYSCD
COH HSH\O ]HK\WN GOHJ OYC LHJF ]D\\
FLG P\ QTN GC[H G[]HG
CG GI FHQLO PSQC\ CYHL MNQ
PDQ[G [QHC ]D\ ]HNOGD
LKW\Q RLC\ ]FQO CG OLUOFN
]HFHC [DFQ CHG [QHON G[H]G
]HK\WQ RDHQ\ LWNH OOND ]HHYQG
LJH PFCG P]HC G\UL [\C ZHTWG
[QHC CHG RLC UHFQ MN PCH PGD
ON LDEO G[H]G LFHTL ]HNOGD ]CI
"]HHYQG
L[QEO ZWTQ HSLC GI [DTG MC
G[H]G LKW\Q RLC
]D\D []HL \EFHQ
PL[QHC ]HHYQG ON LDEO [QHON
RNO OC[\L O\ P]HDLDJ LSWQ\
LDEO HOLCH GI GLJLH GHYQG OKD]
HGI COC GHYQG OHKLD GI RLC ]D\
GUDZS GL\UG ]HHYQG ]LL\UD K[W
COH LCFH PGD GLJL\ RWHCD G[QCSH
G]LQ ZWT LFLO G]LL\UD CHDL\
~
LKW\Q ON LDEO CHG ]FQO
[]HL \EFHQ CHG ]CI OND MC G[H]G
]D\G ]HHYQD
H
Z[ PDQ[G ]CI [QHC RNOH
]C P\ VLTHQ VCH ]D\ ]HNOGD
PL[QHC\ PLTH[HZLWCG HOCH GOLO\G
RGLOU [HTCH ]D\ OHOLJ GI\
ROGOFN
GQGQ]GO [HTC
PLSH\ PDQ[G L[DF
C[QEG RH\OQ
PLFZGO \L ]CI RLDGO LFN
PGD LJH O\ FHQLOG ]C\ [LDTGOH
CLDQ PDQ[G RLC PGD ]HQL\ COH
GJHF \WS JHZLW\ OOND ]D\G RLSUD
GQGQ]GO [HTC\ MN OU COC ]D\
GSNT HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD
LDEO GI FHQLO ULWHQ C[QED G[HCNOH
]D\ GJHF \WS JHZLW\ HOHN RLSUG
" ZWT O\ PHZQD PE
PL\[WQG PL[QHC MN OU
[HTC\ PDQ[G O\ GI RLFO [HZQG\
PHZQD C[QEG RQ CHG GQGQ]GO
G[UG OLUO Z]US GS\Q FLEQ GC[ OU LCZ PDQ[D DH]NG\ OT\ UQ\Q HL[DFQH
HD \L\ GOHJ OU ]D\ RLOOJQ\ GNOGG [ZLU
PDQ[GO OHG GI LWO ODC T\DNH GSNT
]L[ZD RH\OG FUH OSN Z[WG ]OJ]D HCLDGO
DW[ ]D\ OG [WT
DT P\ JHC IGFC UH\D CDHG RNH P\ PDQ[O LQGEGH QQ GC[
E
OHJN CHG L[G
DZT [Z\COC P[GQ ]HDH\] PL[DF GQNO
>PE[H]QG@ \HZO GC[H RHCE LCG D[H \[Q
P\ G[UGH U IKJ
P\D FLT JW CQHL \C[G RH\O PE GC[ LT FHL CQ[ DZT P\ OCS]S RD[ZDH P[GQ
OON OESU L[GO G[H]O PLSHLY GC[H FLT HT[
FN
RL[FGST ]D\ RLSUO D GW CQHL T\D LJH [QCS G[UGD\ ]HQHZQ [C\H NH]H P\
PGD ]HQL\ COH PGD LJH ]JC PUW PGD
ODC G[UG OSN PLQUW D P\ C]WTH]DH
G\UL [\C PE DH]NGQ CDHG P\ C]WTH]D
OSG ]HQHZQD NC\Q PFCG P]HC
LJH O\ ]HUQ\QG ]D\ LDEO HOLCH
FJHLQ FHQLO HGI ]HHYQG ON LDEO
RGLDEO PLFQHO GI ZHTWQ G[H]G RQ
]HJHF RSLC ]HHYQG\ HQYU LSWD RLF
MWLGO COC LFHGLG O\ H\WS ]C
]HHYQG ]C GJHF \WS JHZLW
ON LDEO G[H]G LFHTL ]HNOGD
GJNHGG ]C CLDQ CHG ]HHYQG
P]HC G\UL [\C ]HHYQD [QCS\
PGD LJH [QHCH [IHJH PGD LJH PFCG
]D\ ]HNOGD HOLCH PGD ]HQL\ COH
LJH PFCG P]HC G\UL [\C [QHC CHG
DH\ [IHJ HSLCH PGD ]HQL\ COH PGD
PGD LJH PLOQG OU
CHG MNO [DTGG
PGD ]HQL\ COH
E
GDLTG LGHI\ [QHO \L G[HCNO
PDQ[G L[DFD JHTLSG LOFDGO
~
F
GSSLC PDQ[G LWO COH PGD
LSWD FJHLQ RLF GI ZHTWQ PLFQHO\
COC ]D\ GJHF \WS JHZLW\ HQYU
M\QG RG PGD ]HQL\ COH PLOQG
G[H]G LKW\Q ZHTWG O\ [DTGG
PC MC PGD LJH [\CN Z[ H[QCS
L[G PGD ]HQL\ DYQ P[ELGO OHNL
GOLJ]NOQ PLLZ [HTLCG RLC IC
]D\D \WS JHZLW
GHYQG OHKLD HSSLC
GLG R]LS OLUO [HQCG LWO
L\[ L[DF ]C [LDTGO G[HCNO
LJH O\ FHQLOG ]C HCLDGD\ C[QED
ON ]C GJHF \WS JHZLW\ PGD
[DF O\ HQUK [QHC CHG ]HHYQG
LSWO OC[\L O\ R\WS GDLDJ\ LWO
\HFZG [QC ]HHYQG RQ []HL PHZQG
GI GLJLH GHYQG OKD] CHGMH[D
LDEO PGD LJH O\ FHQLOD HOLCH
PE ]D\ GJHF \WS JHZLW\ ]D\
L\[ [QHC ZWT O\ PHZQD
PGD GLJL\ ]HHYQG PFCG G\UL [\C
ZWT LFLO G]LL\UD CHDL\ COH LCFH
P\ RL[FGSTDH DU[ DW CQHL L\[ RH\O GQ\S HLSLUD G[ZLF PH\Q L\[ D]N C[DT GF
DH]NG [L]G CO\ ]LIJ LCQ GFDH OC[\L O\
GDZGO OC[\L O\ P\WS ]HDLDJ PH\Q COC
G[H]GH ]LIJ LCQ GF D GN PLJTW L\[W GC[H
]DLJ PH\Q COC GHYQG ]C ]HJFO G[L]G CO
LJH DH]NG CLDQ HSLC P\H OC[\L O\ H\WS
PGD
D GW CQHL OCHQ\F GF P\ L\[W 40
E
LLJ LDEO PEF C P\ CQHL L[LCQ GC[H GFH]LH HDOD DH\L GU\ G]HCD\ RLOOJQ GU\
D]N CLTSQ RD \[ GF D P\ WNGHL TH]DH
PLHHLY O[ COC CZHF HCO GD[G ]H]D\ [HQ\L\
GQN G\HU LJ CHG PFCF GU\ LLJDH HN GD[G
LOGHC GC[H GD[G ]H]D\ PLC[ZSG PGH ]HYQ
[LUGOH DL[ ZT ENT P\G \HFZ LSLF VTHL
GF GQ[T FHL T]J ]H\ P\ C\] JGHCQ
]D\G MTHQD DO GHYQ JSQ GC[H RH\O GSGH
QNCH JGHCG L[DFD \QD HWHTD
]H\ O\T JHC UH\O [LCQ ]LD GC[ EWT JHC T]J
L]H]D\ ]C ZHTWG OU ODC EL P\ C\] H[Q\]
OU RLOOJQ GI FYQ PE\ O]C HOLWC RNO\ GD[G ]H]D\ [HQ\L\ OLD\D Z[ CHG GU\ LLJ
OUHWD OY P\ JGHCOH G[UG OSN DHLNH
H[QH\O ]D\O ULEL ]H\UO FHQU [FED
RQZOFN PGD LJH FYQ NC\Q \LLU
P\ CQHL L\[WO OSG PL\[WQ GC[H GHHGQ HI ]D\D G\UQG L[G
HGI\ COC ]D\ OHOLJ O\ GOHUW
]HHYQ RUQO H]H\UO PLDLLJ\ OHOLJ
GD[G ]H]D\ OOND ]D\G
PYUD PE OFDG HS\L MNO VTHSDH
O\ GJNHGG LWO OHOLJG ]HUQ\Q
[HQ\L\ LFN ]JC ]D\ HLOU OOJ
[HC OUD L[DFO VCH GD[G ]H]D\
OHOLJ GI RLC\ MFQOO CHG PLLJG
PH\Q ]D\ ][LQ\ LH[Z GI GD[FC
]D\G ]HHYQ RUQO CHG OHOLJG\
GD[G ]H]D\ ][LQ\ RUQO
LJH O\ GJNHGG FYQ HOLCH GD[G
]HHYQG PHLZ RUQO GDLTG RLC PGD
OC[\LQ \WS ]OYG RUQO COC
~
PGD LJH GJNHGG LWO ]CI ]QHUO
OU [DHFQ C L[G PGD ]HQL\ COH
HSSLC FHQLOG D OOND ]HHYQG PHLZ
PHLZ LDEO COC OHOLJG G\UQ LDEO
PHLZD K[W CHG GI G\UQ ]HHYQG
GHYQG PHLZ HGI HSSLSUDH ]HHYQG
]D\ ][LQ\ O\
O\ G[ZQD ]D\ OHOLJ [QHON
RLC\ FDOD HI CO L[G ]H\WS ]SNT
COC OON ]D\ OHOLJ GHHGQ CHG
PYU ]D\ ][LQ\ C[ZS GI G\UQ
JHZLW LSWQ ]D\ OHOLJ O\ G\UQG
]D\ ][LQ\ CHG \WS
PNLSLDH LSLD ]HC J
CHG MNO [DTGG
L]H]D\ ]C [QCS ]D\ LDEO
PNLSLDH LSLD CHG ]HC LN H[Q\]
PN\FZQ LSC LN ]UFO PNL]H[HFO
PC GOC\GO MLL\ GI RLCF [QHO \L IWU G[UG OLUO GC[ G[]HG HC LHJF ]D\
LHJF ]D\\ CLG PDQ[G ]UF PLZTHW GQNO\
\[WO [\WC PLSWHCG DO LN SHZW OYC
PLZHOJ\ COC ]D\ ][LQ\ O\ RLSU LHG L\UGF
PLZHOLJN G[]HG HC LHJF CHG RWHC GILCD PG
G[UG OLUO GC[ PLZTHWD PLCDHQG
P\ ]LFHQO] LFWHOZLYSC GC[H
RLFG\ Z[ \EFHQ ]HYQG OND [JC RHSETD ]HQL\ COH HQYUO FJHLQ RLF CHG PGD LJH
NC\Q ]HHYQGD K[W ZOJ CHG\ COH PGD
]HYQF K[WH ZOJ CHG\ \EFHQ ]D\O UEHSD
RQZO GC[H PGD LJHF LOON RLF Z[ COH ]D\
JT
P\ C\]
E
I
CQHL GC[H GG JW CQHL LQO\H[L GC[ D FW
IG OC\SG LQGEGDH QQD CDHG RN PF MWH\ IG OCH\GH GSHEQ
IGFC UH\D IFUH DT JN\T JHC P\
ELT P\ UH\ GC[H IKG DW LJH FHQLOO VTHSD CHG MNO [DTGG
RHHN]Q GI LHSL\D\ [QHO \LH
O\ G[FEGG ]C [LGDGO PDQ[G
JHTLSG ]D\ GJHF\ \WS JHZLW
GI L[G OCH\GH GSHEQ GI L[G OC\SG
JDH\Q GI L[G IL[IG HC PLQF MWH\
O\ GHYQG FYQ\ GOUQG ]C Z[ CKDQ
PDQ[G O\ HJHTLS HOLCH \WS JHZLW
]D\ OHOLJD GQGQ]GO [HTC
FYQ PE [HTLC HGI\ CKDQ GOHJO
PDQ[G [QHC MN OUH ]D\ ]HNOG
COH PGD LJH PFCG P]HC G\UL [\C
]CI PLFQHO MNQ LN PGD ]HQL\
][LQ\ \WS JHZLW
]D\G
[HTC [HTC O\ RH\OD COC
L[DFO GQHFG JHTLS GQGQ]GO
L[G \WSG OLYGO PLFZQGH C[QEG
Z[ PDQ[G L[DFD ULWHQ JDH\Q GI
[DTG \[FS MN PCH M\QGD
"C[QEG RH\OQ PDQ[G GS\Q UHFQ
OCH\GH JDH\Q GI L[G IL[IG [JC
HSLC PDQ[G MC PLQF MWH\ GI L[G
LWN MNO GQHFD HC GI JHTLSD CKD]Q
MH[U RJOH\D PL[DFG PLCDHQ\
~
\L OLUOFN GN[LW HLOU RLC\ PGD
GI RLSUD PLWTHS PLFHQLO C[QED
GNOGO PE CDHQG FHQLOG PGQH
]D\G ]C OC[\L LSD H[Q\H O\
]JC ]D\ HLOU OOJ G[H] G[QC
GD[G ]H]D\ [HQ\L\ LFN
PLOFDG \L HOC ]HJNHG L]\ RLD
PGQH
HLOU OOJ H[Q\H O\ GJNHGG C
GD[G ]H]D\ [HQ\L\ LFN ]JC ]D\
O\ GJNHGG HOLCH ]D\ LDEO Z[ CLG
D ]HHYQG ON LDEO PE CLG PGD LJH
CYHL H[Q\H O\ GJNHGG LWO
LFN GQYU ]D\G CLG GDLTG\
L[DFN GD[G ]H]D\ [HQ\L\
]H[JC ]H]D\ ]H\UO LFN L\[
]H]D\ ][LQ\ PHLZD HI ]D\D H[GIL
C]OLNQD IFUH MOLCH CUT GW CQHL P\ C]WTH]H
D P\ CQHL D CSZ ]D\ GC[H RDQ[ GC[H FGT DW PL[QQ OG PDQ[ GF JW P\ CQHL R[D CDHG GSNTG RLSU CGH]
Q RDQ ]HJW HOLWCF [DHU ]OYG RLSUO DH]NH
CQ\ PH\Q RLOOJQ OON ]HLJ HD RLC\ PHL
UH\D CDHG RNH \U GD[G ]H]D\ [HQ\L
CLS] P\ CHZ GC[H S\H H\ THT P\ IGFC
C C]OLC\ ]H]OLC\ GC[H FHUH P\ FNW
RDQ[G RH\O WUH@ J ]HC P\ GOC\ ZQUGDH
[LUGO \L P\ CHZD \Q GC[H OSG R[
PE GC[H >[DHUG ]SNT ZWTO UEHSD HL[DFD
QNCH G[UGD RQTSG
IK CO C\] WNGHL TH] GC[H H[Q\H GF P\ CQHL L\[ L[DFD [HCLDG ZJYL JL\H
41
]\[WH OHFEG ]D\
L[JC
E
]HK\WD RCN G[H]G LKW\QD GSHHNG LN G[H]G ]HHYQH LSLFO CN G[H]G L\SHUO CO CLG
PLNOQ OGQ CLW[D \QFU OOND
GNHSJ OG VHT PDQ[Q [LUGOH P\ CQHLO G[UG OSG PL\[WQ GC[ ]L[Z P\ WNGHL TH]D XH[L]G GC[H GD[ LOCH \HDO DW[ ]D\ OG PDQ[O [WT
JN\ T[ JHC
PYUD RDHQ [DFG [HQCN COC
LFHGL ON L[G LFHGLG O\ H]OYG
]C MN LFL OU PLLZQ MND ZTHUG
RLDO CHGMH[D\HFZG RLD ]HCG
OC[\L
]LL\HZ ]Y[H]Q OLUO [HQCG LWOH
ZHTWG G[HCNO L[G\ PL\[WQG
PGD LJH PFCG P]HC G\UL [\C
RDHQ PSQC HQYU PFCG OU [DFQ
]HHYQG ON LDEO MNQ PLFQHO\
GOHJ LDEO RNH E[GL OCH [HDUL\
[]HQ HQYUD CHG\ GSNT HD \L\
]UFO R]LS RLSQ MC ]D\ OHOLJD
CHG [\C [JC LFHGLO CLG GSHHNG\
LFHGL OLYGO LFN ]D\ OOJO GHHYQ
" H]OHI
POHUD PHO\H FTJH PLQJ[
PLFQHOH ]CI RLLYQ PDQ[G MC
[DFG LN ]D\G ]HHYQQ CZHF ]CI
]D\G RLSUD []HL LHOEH \EFHQ
OLUOFN
COC ]HHYQG ]C PLLZO PLDLLJ
PL[QHC PQYU G[H]G LKW\Q\
PG G[H]G LKW\Q GSNT O\ G[ZQD\
LOON RWHCD PG LN \WSG ]C OLYGO
~
L
]C [LDTGO \L OLUO [HQCG ON LWO
JTW LSWO\ ]D\O GI RLSU O\ [\ZG
HI GS\D ]C[ZS GD [\C OHFEG ]D\
L[JC ]\[W HS]\[W QF\]
MH[U RJOH\D RLLYQ RZIG [HQFC
]D\ ]C[ZS HI ]D\\ MNO GDLTG ]C
RL[HZ JTWG LSWO\ ]D\ OHFEG
TS HD G\US\ LWO OHFEG ]D\ H]HC
[H\UDQ HJZQ GLG PL[YQ JTW\ OHFE
GLG ]D\ PHLG H]HCH \FHJO
]D\ H]HCD PGLJTW OC[\L HJZO\NH
OC[\L OYC PL[YQ L[HND HYDZ]S
H[QC MN PL\HU PG GI GQO PHOC\H
L[HND EH[GL\ GO CHG JTW JDI PGO
PGL]HDC OYC PGL[HND HNOG PL[YQ
]C HJO\L\ PGQ \ZDO GU[W OCH
PGQU ]H[HNDG H\UH HY[ COH OC[\L
TS HUDZH PGQ GD[G HE[GH GQJOQ
HGHC[ZH ]D\D ]H[HFO RH[NIO GI
OHFEG ]D\
]HNH[NG ]HNCOQG ]LL\U [QHON
OJ [\C \FHJO [H\UDQ HJZQD
]D\ G]HCD OC[\L LFL OU ]D\D
PL[YQ L[HNDO P][LQCO GQ[E [\C
L[HND EH[GL\ GO CHG JTW JDI
MN LFLO GCLDG [\C CLG PL[YQ
HN ]H[HZQG GC[H O] T[ JTW OG U ILJ >PE[H]QG@ \HZO UH\G L[DF [HCLDDH
S\H MOLCH S\H P\ \HZO GC[
E
FLEQ FL P\ C\] C]OLNQQ PE [LUGO LSHOWO GQ OC[\L OU G\HFZ ]WTHQ ]D\G\
P\ PL\[WQ GC[H HN GOHUS H]HSJ
[\C ZHTWG RQ PLFQHO ]CI ]C
]HQL\ COH PGD LJH PFCG P]HC G\UL
GI RLSU LN OOND ]HHYQD ZTHUG PGD
LFL OU Z[ ]L\US GSLC ]HCG
OC[\LQ \WS HOLYG\ MND GCYH]G
O\ ]HCLYQG ][\WC]Q MN LFL OUH
PYU MNQ []HL COC ]D\G ]HC
LSLD ]HCG ]C CKDQ OHOLJG G\UQ
OC[\LQ \WS PLOLYQ [\CN PNLSLDH
LFL OU L[G ]D\D GSNTD ]CYQSG
]OYG RUQO ]D\ OHOLJ O\ G\UQ
]HCG ]C PLZIJQH PLQLLZQ GI LFHGL
CHGMH[D\HFZG\ PNLSLDH LSLD
PLDLLJ\ GHHYQ
r w u ]D\G OC[\LD [JHD
]D\ OHOLJ O\ HI GOHUW UYDO
PNLSLDH PU CLG ]HC RUQO GSUQO
LFHGL O\ \WS
]HC CLG ]D\D G]LD\G\ RHLNH
L[G PND L][JD\ PNLSLDH LSLD CLG
]SNT O\ DYQD LH[\ LFHGL [\CN
UEWS ]D\G RLSU PYU L[G ]H\WS
JHZLW DZU ]D\ PLOOJQ [\CN RNOH
GHYQ PLQLLZQ\ FDOD HI CO L[G \WS
MND PLQLLZQ COC \WS JHZLW O\
]HC ]D\G ][LQ\ O\ L]HGQ [ZLU
PNLSLDH LSLD CLG
HSLSLD CLG GOHFE ]HC [CDQ L\[H
PHL ]C PNO LOLJSGD PND L][JD\
GJHSQO L]JHSQ
~
[WT RH\ON Z[ CO ]HHYQG OND PLLZ
GHYQG ]LL\U ]DLT\ LWO MHSLJG
PHLZ CHG GDLTG PHLZH PFCG CHG
LSWQ ONG RLJHF RNO [\C ONG
L[G ]D\ OOJO IL[IG ONH ]H\WS ]OYG
GDLTG LSWQH PE COC JDH\Q GI
P[HEG LN HQYU MHSLJG [WT RLLYQ\
]HHGQ ROHNH PFCG CHG ]HHYQG ONO
RLDO CHGMH[D\HFZG RLD ]HC
PGD [JD CHGMH[D\HFZG\ OC[\L
O\ ]FJHLQ ]HUQ\QN \[HWQD MC
]D\D CZHF GI RLSU \EFHQ HI GHYQ
LJH O\ FHQLOGH GJNHGG PE RNOH
JHZLW ]D\D CZHF PLFJHLQ PGD
]D\ GJHF \WS
FTJH PLQJ[ G[H]G K
PHO\H
OU PDQ[G L[DF PLSDHQ GI LWO
[HTCH ]D\O [\ZD HI ]FJHLQ GJNHG
HD \L\ GOHJO ]D\ OHOLJD GQGQ]GO
PFCG P]HC G\UL [\C [QCS\ GSNT
CHG MNQH PGD ]HQL\ COH PGD LJH
CG G[H]G LKW\Q ON LDEO ZLTQ
GQZS G[H]G LKW\Q RLC\ ]FQO
PHO\H FTJH PLQJ[ COC POHUD
POHUD
PE [LGDGO PDQ[G RHHN]Q MND
]HUQ\Q\ G[H]G LKW\Q ON LDEO
RLC GSNT O\ G[ZQD\ GSSLC PL[DFG
]D\ ]]LD\ ]HYQD DO GHYQ P\ MHSLJG RH\O 42
סיכום
א
הגמרא במסכת יומא מביאה מספר לימודים מהם
לומדים כי ’פקוח נפש' דוחה את השבת ,ומסכמת
שהלימוד עליו אין כל פירכה הוא הנלמד מהפסוק
)שבפרשת אחרי(” :ושמרתם את חוקותי ואת
משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ” -וחי
בהם ,ולא שימות בהם".
ולכאורה תמוה :הרי קיים כלל בכל התורה כולה
ש"אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש" .מדוע,
איפוא ,יש צורך בלימוד מיוחד עבור כלל זה ביחס
לדחיית שבת?
יתירה מזאת :גם הדין של ”יעבור ואל יהרג" נלמד
מהפסוק ”וחי בהם ,ולא שימות בהם" .מהו אם-
כן החידוש המיוחד של ”וחי בהם" ביחס לשבת,
ובפרט שהפסוק הנ"ל ”ושמרתם גו' וחי בהם"
מתייחס למצוות בכלל ,ולא עוסק בייחוד בשבת?
•
אותה תמיהה קיימת גם בדברי הרמב"ם .בהלכות
יסודי התורה הוא כותב” :כיצד ,כשיעמוד עובד
כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל
מצות האמורות בתורה או יהרגנו -יעבור ואל
יהרג ,שנאמר במצות ’אשר יעשה אותם האדם וחי
בהם' -וחי בהם ולא שימות בהם; ואם מת ולא
עבר -הרי זה מתחייב בנפשו" .ואחר-כך בהלכות
שבת הוא חוזר על כך שוב” :ואסור להתמהמה
בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר ’אשר
יעשה אותם האדם וחי בהם' ולא שימות בהם".
וכך גם כאן מתעוררת השאלה :מדוע נדרש
לחזור על אותו עקרון גם באופן כללי ,וגם בצורה
מיוחדת ביחס לשבת?
•
]לכאורה היה אפשר להסביר שקיים הבדל בין
שני המקרים :הדין של ”יעבור ואל יהרג" מתייחס
למקרה שנאנס לעשות את העבירה; בהלכות
שבת ,לעומת זאת ,מדובר גם במקרה שהעבירה
אינה נעשית מרצון ,ולא מתוך שנכפה עליו.
ולכן אפשר היה לומר שזו הסיבה לפיה יש צורך
בלימוד מיוחד באשר לדחיית שבת בסכנת נפשות,
שאינה נעשית מתוך הכרח;
דבר הבא לידי ביטוי גם ביחס לעונש :כאשר
מדובר על עבירה שנעשית מתוך אונס -אין מלקין
אותו ,אך אם עשה עבירה ברצון )למשל ,במקרה
שזו הייתה הדרך היחידה להתרפאות( -מענישים
אותו ,על-אף שמותר היה לו לבצע את העבירה.
אולם אי-אפשר לתרץ כך ,שהרי בהל' יסוה"ת
מתחיל ”כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים
כיצד כו'" ,וגם בהל' שבת כותב ”דחויה היא שבת
אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות"[.
ב
לכאורה היה אפשר לתרץ שהצורך לחזור פעם
נוספת על הלימוד ביחס לשבת ,הוא מפני שיש
הבדל בגדר ההיתר לבצע עבירה במצב של פקוח
נפש :בכל המצוות אין הכוונה שהמצוות לא חלות
במקרה של פקוח נפש ,אלא שהן נדחות .בשבת,
לעומת זאת ,הן הותרו לחלוטין וביחס לאותם
דברים שמוכרחים לעשות עבור החולה שיש בו
סכנה ,זהו כיום חול.
בהתאם לכך אפשר לומר שזוהי הסיבה שדווקא
ביחס לשבת ,כותב הרמב"ם” :הא למדת שאין
משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד
ושלום בעולם" -כלומר ,שאיסורי שבת )”משפטי
התורה"( כלל לא נאמרו במקרה של פקוח נפש;
ומסיבה זו גם מבהיר הרמב"ם דווקא בקשר
לשבת ”ואלו האפיקורוסים שאומרים שזה חילול
שבת ואסור ,עליהן הכתוב אומר ’וגם אני נתתי
להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם'".
ג
מסיבה זו ,לכאורה ,בקשר לכל המצוות כופל
הרמב"ם את המילים ”וחי בהם" )”אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם -וחי בהם ולא שימות
בהם"( ,משום שהוא דין נפרד שנלמד מהפסוק.
לעומת זאת בשבת הוא כותב את הלימוד כהמשך
טבעי של הפסוק” :אשר יעשה אותם האדם
וחי בהם ולא שימות בהם" ,זאת משום שבמצב
43
”שימות בהם" -איסורי שבת מלכתחילה אינם
קיימים.
ד
מדוע הרמב"ם שינה מלשון הגמרא וכתב זאת
בלשון של אסור?
ז
ע"פ הנ"ל היה אפשר לכאורה לבאר גם את
לשון רש"י בקשר לכך שפקוח-נפש דוחה את
כל המצוות” :טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן
של ישראל לפני המקום יותר מן המצות .אמר
הקב"ה :תבטל המצוה ויחיה זה" .כלומר ,הדבר
נחשב לביטול המצוה.
ויש לומר ,שבכך הרמב"ם מעניק הגדרה לכך
שפקוח-נפש דוחה שבת:
לעומת זאת ,בקשר לאותו לימוד ביחס לשבת
הוא כותב” :אשר יעשה האדם המצות שיחיה
בהם ודאי ,ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק מיתה,
אלמא מחללין על הספק" .כלומר ,זהו פרט
בעשיית המצוה ,שהעשיה מלכתחילה נאמרה רק
שיחיה בהם ודאי ולא ימות.
ה
אולם ביאור זה אינו מספיק ,שכן הרמב"ם כותב
בהל' שבת )שם(” :הא למדת שאין משפטי התורה
כו'" -כך שהוא בהחלט מדבר על המצוות בכלל,
וכפשטות הכתוב” :אשר יעשה אותם האדם וחי
בהם".
מדוע אם-כן לא כותב הרמב"ם זאת הרמב"ם גם
ביחס לכל המצוות?
נמצא אם-כן ,שאמנם הפסוק מתייחס לכל
”משפטי התורה" ,אלא שקיים דגש מיוחד בקשר
לשבת ,שלכן הרמב"ם מדגיש זאת דווקא שם.
ו
בכדי להבין זאת יש להבחין בנקודה מעניינת
בדברי הרמב"ם:
הלימוד בגמרא של ”וחי בהם ולא שימות בהם"
מתייחס לכללות העניין שפקוח-נפש דוחה את
השבת .אולם הרמב"ם אינו מביא זאת בקשר
לכללות העניין ,אלא בקשר לכך ש"אסור
להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה".
מפרשים מסבירים שהמקור של הדין שאסור
להתמהמה ברמב"ם הוא מגמרא נוספת” :הזריז
הרי זה משובח ,והשואל הרי זה שופך דמים".
44
הלשון בגמרא ”הנשאל הרי זה מגונה" או ”הזריז
הרי זה משובח" ,מלמדת שקיימת חשיבות להזדרז
מצד העניין של פקו"נ; לעומת זאת ,לשון הרמב"ם
”אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה" ,מלמדת
שזהו איסור גם מצד הלכות שבת; ועל זה מביא
הרמב"ם ”אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא
שימות בהם" -מפני שמשם הדבר נלמד.
•
לימוד נוסף )שהובא גם להלכה( לכך שפקו"נ
דוחה שבת ,הוא מהפסוק ”ושמרו בני ישראל את
השבת" -אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי
שישמור שבתות הרבה.
אחת הנפק"מ שבין שני הלימודים:
כאשר אומרים ”חלל עליו שבת אחת בכדי
שישמור שבתות הרבה" -שאכן מדובר בחילול
השבת הספציפית הזו ,אלא שהדבר מחוייב למען
מצות שבת בכלל ” -שבתות הרבה".
לעומת זאת ,הפסוק ”וחי בהם ולא שימות בהם",
העוסק בקיום כל המצוות )כלומר ,שזהו פרט
בקיום המצוות( ,מלמד שחילול שבת במקום
סכנת נפשות ,הוא למעשה שמירת שבת.
ח
והביאור בזה :שמצוות שבת מהווה ”אות" על כך
שהקב"ה בחר בנו להנחיל את יום מנוחתו )כלשון
רש"י( ,כך שהצלת נפש יהודי בשבת מחזקת את
ה'אות' הזו.
למעשה ,רעיון זה הוא בכל המצוות ,אבל מצות
שבת מבטאת זאת בצורה גלויה ,ולכן הלימוד של
”וחי בהם" מהווה לימוד מיוחד עבור שבת.
‚„ר "˘בי˙"‰
ב˘ב˙
דבר שאינו מתכוון :כאשר אדם מתכוון לעשות דבר המותר ,אלא
שבשעת העשייה ייתכן שתיעשה גם מאלכה אסורה ,והוא )א( אינו
מתכוון לעשות את המלאכה ,וגם )ב( אין ודאות שהמלאכה תיעשה -
מותר לו לעשות את הדבר המותר ,בלא לחשוש שמא ייעשה עמו גם
הדבר האסור.
לדוגמא :מותר לגרור בשבת מטה וספסל על הארץ ,למרות שרוב
הסיכויים שרגליהם יעשו חריץ בקרקע )שזו פעולת חרישה( ,שהואיל
ולא התכוון לכך וגם אין ודאות שהגרירה תעשה חריץ -מותר.
מלאכה שאינה צריכה לגופה :כאשר אדם עושה מלאכה כלשהי ,אך
מטרת עשייתו אינה לצורך גוף המלאכה ,אלא עבור צורך אחר צדדי.
לדוגמא :החופר בו כדי להשתמש בעפר ,הרי שביצע את מלאכת חורש
שלא לצורך המלאכה ,שהרי גוף מלאכת חורש הוא חפירה לצורך הבור,
ולא לצורך העפר היוצא מן החפירה.
45
46
47
48
• מלאכה שאינה צריכה לגופה
• ביאור סברות מחלוקתם,
בהקדים מחלוקתם בנושא אחר
מתני' את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה
טפלה לו .את המת במטה חייב וכן כזית מן המת
וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי
שמעון פוטר.
משנה ריש פרק ב דפסחים
שבת צג ,ב
רש"י ד"ה ור' שמעון פוטר
אפילו במת שלם ,דהוי מלאכה שאינה צריכה
לגופה ,וכל מלאכה שאינה צריכה )לגופה( אלא
לסלקה מעליו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה,
דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה ,הלכך לאו
מלאכת מחשבת היא לר' שמעון.
מ"מ הל' שבת פרק א הלכה ז
כל העושה מלאכה בשבת ,אף על פי שלא צריך
וכו' .דין זה מחלוקת ר' יהודה ור"ש בהרבה
מקומות .ועיקר פ' המצניע )שבת צג ,ב( במשנה;
וסתם המשנה שם כר' יהודה דמחייב.
תוס' ד"ה ”את המת במטה חייב" )צד ,א(
ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה,
וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל
לים.
לקו"ש ח"ז בחוקותי א סעיף ב )בשם
הרוגטשובר(
כאשר זורקים את החמץ לים ,ואף כאשר זורים
אותו לרוח ,מתבטל רק החיבור בין חלקיקיו
השונים ,אך עדיין נשארת מציאות החמץ .וכיון
שעל חמץ נאמר ”תשביתו שאור מבתיכם" ,סובר
ר' יהודה שעל-ידי פירור החמץ וזרייתו לרוח,
או על-ידי זריקתו לים ,אין מקיימים את המצוה
”תשביתו" .כי לדעתו ,המשמעות של ”שביתה"
היא ביטול המציאות .לכן סובר ר' יהודה,
ש"אין ביעור חמץ אלא שריפה" ,כי רק על-ידי
שריפת החמץ מתבטלת מציאותו .אמנם ,לאחר
השריפה נותר ממנו אפר ,אך זוהי מציאות חדשה,
והמציאות הקודמת התבטלה.
נראה לר"י דמהכא קים לן בכל דוכתא דאית ליה
לר' יהודה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב
עליה דמסתמא ת"ק דר"ש היינו רבי יהודה ,כי
ההיא דלעיל זה אינו יכול וזה אינו יכול דת"ק
דר"ש היינו ר' יהודה כדמוכח בגמ' ,ורשב"א אומר
דיש להביא מדתנן לעיל )דף צ (.ר' יהודה אומר
אף המוציא משמשי ע"ז דהוי מלאכה שאינה
צריכה לגופה.
לעומת זאת ,סוברים חכמים ,ובתוכם ר' שמעון,
שגם ביטול הצורה ,התכונות והאיכות -
במשמעותן הרחבה ,כולל אפשרות של אכילה
והנאה ,הגדרה של ”יראה לך" וכדומה -נקראת
”שביתה" ,ולכן הם סוברים ,שגם על-ידי ”מפרר
וזורה לרוח או מטיל לים" מקיימים את מצות
”תשביתו".
• מדוע חשבה הגמרא שיש קשר
בין שני המחלוקות?
• עפ"ז מבאר הרבי את מחלוקתם
ביחס לשביתה בשבת
ריטב"א ד"ה למימרא )ע"ד שאלת התוס' בד"ה
אפילו(
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה א
שבדבר שאינו מתכוון ,אינו מתכוון כלל למלאכת
איסור ,שהוא עסוק במלאכת היתר ,ואף ייתכן
שלא יעבור כלל על מלאכת איסור ,אך במלאכה
שאינה צריכה לגופה ,כוונתו היא לעשות את
המלאכה האסורה ,אלא שאין כוונתו לעשות
אותה למטרתה ,אלא לצורך דבר אחר
שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה ,שנאמר:
”וביום השביעי תשבות" .וכל העושה בו מלאכה
ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה ,שנאמר:
”לא תעשה כל מלאכה".
לקו"ש שם אות ג
ההסבר למחלוקותיהם ]במלאכה שאי"צ לגופה
ובדבר שאינו מתכוון[ :בשבת ”מלאכת מחשבת
אסרה תורה" .כאשר חסרה המחשבה ,לא רק
49
ב"דבר שאינו מתכוון" ,שאז הוא כלל לא התכוון
לבצע מלאכה זו ,אלא אפילו ב"מלאכה שאינה
צריכה לגופה" ,כיון שהסיבה והמחשבה היא למען
דבר אחר ,הרי שלגבי מלאכה זו חסרה המחשבה,
ואז מתבטלת צורת המלאכה.
וכיון שלגבי שבת נאמר ”וביום השביעי תשבות",
שחלה חובת שביתה ממלאכה ,הרי רבי יהודה,
שלדעתו שביתה היא דוקא כאשר כל המציאות
מתבטלת ,סובר ,שגם כאשר עשו מלאכה שאינה
צריכה לגופה ואפילו דבר שאינו מתכוון ,אין
מקיימים את המצוה ”תשבות" ,כי עצם המלאכה
קיימת גם ללא הכוונה .ואילו ר' שמעון ,הסובר
שגם ביטול הצורה נקרא שביתה ,אומר ,שגם
מלאכה שאינה צריכה לגופה ,ודבר שאינו מתכוון
נכללים ב"תשבות" ,כי אין מתקיימת בהם הגדרת
המלאכה על כל תכונותיה.
• עפ"ז אפשר ליישב קושיית
התוס'
לקו"ש שם הערה 19
ע"פ מ"ש ...יש לומר בתירוץ קושית התוס' )שבת
מב ,א ד"ה אפילו .זבחים שם – ד"ה אבל( שהקשו
”היכי ס"ד דדבר שאינו מתכוון שוה לאינה צריכה
לגופה דמה ענין זה לזה" – כי מכיון שפלוגתת
ר"ש ור"י בשני הדינים )מלאכה שאין צריכה
לגופה ודבר שאינו מתכוין( הוא מטעם שחלוקים
הם בפירוש ”תשבות" ,הרי ב' דינים אלו שייכים
זה לזה.
ואף שדינו דשמואל בזבחים שם הוא בדבר שאינו
מתכוון לענין לא תכבה )ולא בשבת( -הרי מה
שדבר שאינו מתכוון מותר בכל התורה הוא לפי
דילפינן משבת ...ואם כן מוכרח שס"ל שגם ביטול
ה"תואר" נקרא ”תשבות" ,ולכן גם מלאכה שאינה
צריכה לגופה )לענין שבת( פטור.
• לפי הסברו של הרבי ,קשה :מה
אם כן מסקנת הש"ס?
הרבי בלקו"ש סוף הערה 19
ומה שלפי מסקנת הש"ס ”בדבר שאינו מתכוון
סבר לה כר"ש ,במלאכה שאינה צריכה לגופה
50
סבר לה כר"י" -אף שב' הפלוגתות דר"י ור"ש
תלויים הם בפי' ”תשבות" -י"ל בב' אופנים:
א( שהפטור בדבר שאינו מתכוון הוא )לא מטעם
”תשבות" ,כי אם( מקרא אחרינא ,כבפנ"י שבת
)מב ,רע"א( .או לפי שאינו שייך חיוב באינו
מתכוון וא"צ על זה לקרא כלל...
ב( שפי' ”תשבות" אליבא דשמואל הוא ביטול
התואר .אלא שס"ל שבמלאכה שאינה צריכה
לגופה ,מכיון שהוא מכוון )אף שכוונתו היא
למלאכה אחרת( ,יש בה גם צורת מלאכה.
• הרי דבר שאינו מתכוון הוא בכל
התורה כולה?
לקו"ש שם הערה 18
ומה שסבירא ליה לר"ש שדבר שאינו מתכוון
מותר גם בכל איסורי התורה ,היינו לפי ”דשבת
בנין אב לכל התורה" )ריטב"א יומא לד ,ב(.
מדוע השבת אינה ”בנין אב" גם במלאכה שאינהצריכה לגופה?
ומה ש"בנין אב" זה הוא רק בנוגע לדבר שאינו
מתכוון ולא בנוגע למלאכה שאינה צריכה לגופה...
י"ל :בדבר שאינו מתכוון כלל ,מסתבר שהפטור
)שנאמר גבי שבת( הוא )לא רק לפי שגם כשעושה
מלאכה בלא כוונה ”שובת" הוא ,אלא גם( לפי
שאינו שייך חיוב על דבר שאינו מתכוון )אלא
שבאם לא היינו מוצאים פטור בדבר שאינו
מתכוון בשום מקום ,אי-אפשר לחדש סברא זו.
אבל לאחרי דידעינן דפטור בשבת ,מסתבר שכן
הוא גם בכל האיסורים( .משא"כ מלאכה שאינה
צריכה לגופה ,מכיון שהוא עושאה בכוונה ורק
שאינה צריכה לגופה ,מסתבר שפטור זה נאמר
רק גבי שבת -לפי שנאמר בו ”תשבות" -ולא
בשאר איסורים.
-תירוץ הפני יהושע על תוס' ודחייתו
שוה"ג להערה שם
בפני יהושע שבת )מב ,רע"א( מפרש )לדעת
המקשן בשבת שם(” :דהא דסבר ר"ש בכל התורה
דבר שאינו מתכוון מותר ,היינו משום דיליף לה
מק"ו משבת דחמירא" .ואינו מובן ,דלפי זה הו"ל
]HJL\
C
LKHZO
OHKLD G]LD\
LHSL\ HC ]HCLYQG
G[HYG
D
L]D\GH\ P\ FDC[G ]UFO [HZQG\ OLH P\ IDF[ GC[@ HKH\WN CHG X[CG RQ GU[ LJ
GI PE O\Q PLDH]NG [C\\ HQN GE\G HI RLCH
INJ \HZO GC[H RCN NH]G ]\[FQ CHG >O\Q
U
PU DCI [EH DH]NGQ N\NQDH CHG O\Q\ OYNU
NH]D \QQH P\ PDQ[GO NHSD \QNH \DN
CLG GU[ LJ L]D\GH\ L[ ]UFO PE RCN
PLDH]NG PE\ OT\ \NQD L[G HKH\WN
RKH\WN PG P\ LU\LD\
WGU ]GU JSUW ]SWYD Z]US DW[ PLJTW HK DL CN VCH PLO XQJG ]C PLZ[HI [\CN
Z[ OKD]Q JH[O H]HC PL[HI [\CN
RLLFU MC PLSH\G HLZLZOJ RLD [HDLJG
XQJ OU\ RHLNH XQJG ]HCLYQ ][C\S
[DHT PNL]DQ [HC\ H]LD\] [QCS
XQJG [H[LW LFL OU\ GFHGL LD[
"P]ZHOJQO FHTLG HGQ
RLD ]ZHOJQ \L XQJ [HULD RWHC OU
[QHC GFHGL LD[ PLQNJO GFHGL LD[
PLQNJH GWL[\ COC XQJ [HULD RLC
OLKQ HC JH[O G[HIH [[WQ VC PL[QHC
PLO
GFHGL LD[\ MNO GDLTG LDEO
GLJ L]D\GH O\ ]HUQ\QG\ [CDQ
[LDTQ POHUG RQ P[LDUQ CLG GU[
KZHS GFHGL LD[\ LDH\KHEH[G RHCEG
XQJ [HULD RLFD H]KL\O PC]GD
L]HZHJD
PLO H]ZL[I LFL OU HC JH[O H]LL[IH
LN H]LD\] GHYQG ]C PLQLLZQ RLC
CLG G]LD\ O\ ]HUQ\QG H]UFO
GFHGL LD[ [DHT RNO ]HCLYQG OHKLD
Z[ LN GWL[\ COC XQJ [HULD RLC\
]OKD]Q XQJG ]WL[\ LFL OU
[]HS GWL[\G [JCO PSQC H]HCLYQ
G\FJ ]HCLYQ LGHI MC [WC HSQQ
GOKD]G ]QFHZG ]HCLYQGH
PLQNJ PL[DHT ]CI ]QHUO
OHKLD PE\ RHUQ\ LD[ PNH]DH
R]HUQ\QD ]HNLCGH ]HSHN]G G[HYG
GOLNC O\ ]H[\WC OOHN GDJ[G
GQHFNH MO GC[L O\ G[FEG GCSGH
PL[DHT PG RNOH G]LD\ ]C[ZS
HC JH[O G[HIH [[WQ LFL OU PE\
]HYQ ]C PLQLLZQ PLO OLKQ
H]LD\]
[DTGG LDH\KHEH[G L[DFO HGI
RHUQ\ LD[O GFHGL LD[ RLD\ ]ZHOJQO
RQ GU[ GLJ L]D\GH O\ \H[LWG LDEO
GZLTWQ GU[ GLJ [\CN X[CG
MC GL]HSHN]H G][HY ]OKD]Q ZLIGO
]QLLZ RLLFU G]HCLYQ
L\HFLJ CUT KN PLJTW RLC GFH] GC[ HKT ZGEC RLLUH D HS RL\HFLZO CD\[G
GWHTD CG DW PLJTW \H[L GC[ L[F GDLOC CHG P\\ COC GC[L OD HN H]LD\]
L[QEO GC[L ]]D\G
XQJ RLSUD \[H L[ ]]EHOW [HCLD PE GIH LN MOLCH CUT JN PLJTW JTWG HLOU [DU\
[CH]G HSQQ OKD]S JTWG HLOU [DU\ L[JCO
U GQO\G KSHZ SUWY XQJG PYU [C\S ODC
51
למילף בק"ו בשבת גם לענין מלאכה שאינה
שב' הענינים )מלאכה, ובפרט.צריכה לגופה
שאינה צריכה לגופה ודבר שאינו מתכוון( ילפינן
מ"מלאכת מחשבת" )כמו שהאריך בפני יהושע
אפשר- שאי, ומאי שנא? ולכן נלפענ"ד.(שם
שהגדר, כי שאני שבת- ללמוד מק"ו משבת
אלא שמ"מ."דאיסור מלאכה בו הוא ”תשבות
”שבת בנין אב )ולא ק"ו( לכל התורה" לענין דבר
.[שאינו מתכוון ]כדלעיל
]HJL\
C
LKHZO
]UFO \[WQ CU[ DQ ]D\ U\HGL LSWD G[H]G OND \[ [DTF CGF P\ ]D\D R\ZQG
]D\Q HZQ GO VLOLF PH\Q HSLLG []HQ QC\F
]D\D HZD VOLQO OHG IWOF RDHQ HSLCH C[LQJF
EOYC\Q PLSLSUG D\ K[WDH EOYC\Q RLSUO PE
ML[CG\ HQN ]D\JQ ]NCOQQ RSLWOL QC\FH
FHQOO CC\ FSUWOS RNOH "CS\ LCQH P\ LSWD
GNCOQ [HTLCF [FEG\ ]D\ LSC\ LN t ]D\Q HZQ
DU \L[ FHL GELEJ S\H D EL GYLD \LLU EOYC\ GNCOQ RLSUO
RHHN]Q HSLC\ [DF\ \[O OT\ GQH ]D\F LWO HSLLG G[H]G L[HTLC OND PE []HQ
D FO CQHL CDKL[ G[H]G ONO DC RLSD
PHLDH [QCS ]D\ LDEO\ RHLNH
G]LD\ ]DHJ GOJ\ ]HD\] LULD\G
H]UFO\ GFHGL LD[ L[G GNCOQQ
]HCLYQG ON [\CN CZHF CLG G]LD\
H\U [\CN PE\ [DHT ]OKD]Q
HOLWCH GWHEO GNL[Y GSLC\ GNCOQ
]C PLQLLZQ RLC RHHN]Q HSLC\ [DF
GNCOQG PYU LN ]HD\] GHYQG
LD[ HOLCH GSHHNG COO PE ]QLLZ
G[HYG OHKLD PE\ [DHTG RHUQ\
GNCOQ PE\ [QHC G]LD\ C[ZS
]D\D PGL]HZHOJQO [DTGG
G[H] G[TC ]D\JQ ]NCOQ
[DFD Z[ CO GD\JQG G[TJ [\CN
CO OON CHG IC\ RHHN]Q HSLC\
HOLWC COC HI GNCOQ UYDO RHHN]G
RHLN GWHEO GNL[Y GSLC\ GNCOQD
[DF RUQO CLG GD\JQGH GDLTG\
G[TJ HI GNCOQ LDEO\ L[G [JC
][HY ]OKD]Q ICH GD\JQG
GNCOQG
L]HZHJD
HSLC\ [DFH GWHEO GNL[Y GSLC\
RLC LN ]HD\]D PLOONS RHHN]Q
ON OU GNCOQG ][FEG PGD ]QLLZ]Q
GL]HSHN]
QC\FO UEHSD Z[ CHG GI DC RLSD\ GQH
PLJDI TH] GC[ GWHEO YC\ GNCOQO UEHSD COH
HSLC\ [DFD OL IJCO\ G[UGDH C DY
]D\ LDE [QCS\ [HKWG\ [D]TQ OON RHHN]Q
GSHHN COD GNCOQ G\HU\N PE\ LWO Z[ CO CHG
OU DHLJ MLL\ HSLC\ LWO PE COC CHG ]DH\
PLCYHQ HSLLG CO PCD\ COC RHHN]Q HSLC\ [DF
HI C[DT \FJO CC PHZQ PH\D QC\FD [HKW
GN\ [D]TQ ]D\D [HKWF RSLUFLF L[JCO ODC
EOYC\ GNCOQ NC\Q PL[HTLCG OND PE
GNL[Y GSLC\ Z[H GSHHND GC\HU CHG\ RHLNQ
]D\ LDE Z[ [QCS GI [HKW\ [D]TQ GWHEO
PL[HTLC [C\D COH ]HD\] HD [QCS\ LWO
]L\HZ XH[L]D [QHO \L PLSWD \Q WU GF P\ PLJDI HOLWC GF C DQ ]D\ TH]G
GH\ RHHN]Q HSLC\ [DFF FT LNLG H\ZG\ ODC
RHLNQ LN GIO GI RLSU GQF GWHEO GNL[Y GSLCO
EOYC\Q PLSLFG LS\D L[H \[ ]]EHOW\
\H[LWD PG PLZHOJ\ PUKQ CHG QC\FH
GIO GI PLNLL\ HOC PLSLF D L[G ]HD\]
QC\FD CHG P\ PLJDID OCHQ\F HSLF\ VCH
QC\F\ GQ L[G ]D\D COH GDN] CO RLSUO
COH DC RLSD ]D\ QQ\ COC ]HD\] CHG HD
PLSWD RQZOFN QC\F RLSUO G[H]G ONO HZ
G[UGG
PLSLFG DF ]HNLL\G\ P\ LSWD X[]Q IFU ]UFO RSLWOL PGLS\\ LWO CHG QC\FH EOYC\Q
\[O OT\ GQH ]D\JQ ]NCOQQ R\ZQG
PH\Q CHG G[H]G L[HTLC OND PE []HQ QC\F\
HSLC HYH[L] ODC C[LQJF ]D\Q HZD GO VLOLF
]D\D Z[ CHG EOYC\QF [HKWG\ RHLNQ LN ZLWTQ
QC\FF CG\ HCNO JNHQ PL[HTLC [C\D COH
]D\Q GO VLOL\ LWO CO CHG PL[HTLC [C\D []HQ
NCH ]D\JQ ]NCOQQ COH CSL[JC C[ZQ CN
OCHQ\O OTF CGC P\ PLJDID G\ZQ MLC
EOYC\Q\ OTF CGQ GDN] COD []HQ CQ\F\
IND YYUH G[UGG PLSWDN OYNUH ]D\D [HKW
]HJL\
]D\D GNCOQQ G]LD\
]HUFG L]\
C
LKHZO
DS C[LH \KL[CWQ G[[GO RHQ[G JOWDH CHCD \[WQ t E
GI UDKG\ VC DW[ CGHLG\Q [LUGO H]SHHN\ RLCQ \L \FHJQH C[DS NE PLQD
P\ ISWO \QO CLG GIG UDKGD ]HK\WD
CHG GI UDK OUH PUDKH PN[FN F[HQD PL[ESH
HSLLG RLCQ \L \FHJQH C[DS CHG\ [QHC
FYQ RNO\ PQYU PLQG ]CL[D OU ]WTHS GCL[D
GQHJN PLDYS HLGL\ OO\HQ HSLC PLQG ]HGQ PYU
PLDYS MWLG PL[ES PG\ GQ UDKG\ RHLNQ
COWG COLQDH PGLOU VTHS [DF CHG GQHJN
RLCQ \L GCL[DGD\ COWGN HSLC TLZD\
QGTD TWFS EY[] MLC[LO ]]S GFQ [LUGOH
MOLCH DW CL\]
HE GU[ LJ L]D\GH WGU ]GU RDQ[ G]LD\\ [DHTG GFHGL LD[ RNO
L]D\GH\ [CDQ ]HCLYQG OHKLD CLG
RQ P[LDUQ\ H\H[LW GU[ GLJ
H]UFO\ RHUQ\ LD[ HOLCH POHUG
G]LD\ C[ZS G[HYG OHKLD PE
PE LN HZLIL CO\ R]LD\Q\ [DHT
L]D\GHO D\JS GI
GU[G GLJG O\ G]SHN] PC VC
PE GCL[DG ]OLJ]Q GD GUHDK ZLIGO
D\JS HI GSHN] OHKLD\ RDHQ IC
GQN]JCOU FDOD G[HYG OHKLDO
]\\D HZLIG CO ]HLJG [\CN GQNH
RGO VTHS ZLIGO RUDKH ]L\C[D LQL
LCFHDH ]UFG XU CKJ [JCO Z[
FDOD ]LSHYLJ CLG HI GSHN]\ RDHQ
]HCLYQ ]OKD]Q RLC GOHKLD LFL OUH
GLJG
L]HZHJD
E
RLSUD PE CYQS G]LD\ E\HQG
]HD\] LULD\G PHLDH ]D\G
]D\D GNCOQ [HTLC LDEO PE RNCH
\L ]HD\] LULD\G PHLDHO [H\ZG
RHUQ\ LD[O GFHGL LD[ RLD ]ZHOJQ
PLSLSU LS\D
GNL[Y GSLC\ GNCOQ LDEO C
G\HU PFC [\CN [QHON GWHEO
RUQO CLG H]LON] MC GSHHND GNCOQ
[SG ]C GDNQG CQEHFO [JC [DF
HC HNH PL[NSG RQ C[LL]Q CHG\ LSWQ
LHDLNO GDLTG\ R\LL\ GOHJG LSWQ
PLZHZI\ LSWQ HQYU [SO G[H\Z GSLC
GDLT LSWQ COC GQHFNH PJWO
GFHGL LD[ [DHT GI RLSUD ][JC
[DHT RHUQ\ LD[ HOLCH DLLJ PFC\
[HKW CHG\
RHHN]Q HSLC\ [DF LDEO D
GSHHN COO ]L\USG GNCOQ [QHON
PL[Z PLQ EIHQ PFC [\CN O\QO
]C PQJO LFN PJ ]N]Q LON MH]O
]C MN LFL OU ZIJQ CHG L[G PLQG
MC RLW[HYG ]NCOQ [QE HGIH LONG
LD[ HI GNCOQO OON RHHN]G CO CHG
LD[ HOLCH [HTC [DFG\ [DHT GFHGL
[]HQ\ [DHT RHUQ\
CN FO C\] DL EN PLKW\Q PDQ[GO YQGT ]D\ OG \L[ PDQ[ FSZ UQ
D CO CU[ O ]D\ GC[ S\H D EU P\ S\H DU \L[ CQ P\ 52
