בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני

‫בבית משפט המחוזי בחיפה‬
‫בעניין‪:‬‬
‫המבקשים‪:‬‬
‫‪ .1‬ארגון מיזאן לזכויות אדם ‪ -‬נצרת‬
‫‪ . 2‬עמותת אקראא לקידום חינוך במגזר הערבי (ע"ר)‬
‫‪ .3‬מר מאזן גנאיים – ראש עיריית סכנין וראש ועד ראשי רשויות ערביות‬
‫‪ .4‬מר חאלד חמדאן אגבריה ‪ ,‬ראש עיריית אום אל פחם‬
‫‪ .5‬מר חסן עתאמנה ‪ ,‬ראש המועצה המקומית כפר קרע‬
‫‪ .6‬מר מודר יונס ‪ ,‬ראש המועצה המקומית ערערה‬
‫‪ .7‬מחאמיד מוסטפא סוהיל‬
‫‪ .8‬ד"ר ראיד פתחי גבארין ‪ ,‬ת"ז ‪023374671‬‬
‫‪ .9‬שיך האשם עבד אלרחמאן מחאגנה ‪ ,‬ת"ז ‪05598683‬‬
‫‪ .01‬מר יונס עבדללה גבארין ‪ ,‬ת"ז ‪050873892‬‬
‫‪ .00‬גב' גבארין נג'אח ‪,‬‬
‫ע"י ב"כ עו"ד מוחמד סולימאן אגבריה‬
‫מ‪.‬ר‪82382 .‬‬
‫רח' ראשי ‪ ,‬אום אל פחם ‪ 38808 ,‬ת‪.‬ד‪088 .‬‬
‫טל‪ 81-1000110 :‬פקס‪ 81-1000281 :‬פל' ‪050-5358048‬‬
‫נגד‪-‬‬‫המשיבה‪:‬‬
‫סטימצקי בע"מ‬
‫דרך זאב ז'בוטנסקי ‪61‬‬
‫פתח תקווה ‪.‬‬
‫בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני‬
‫(במעמד צד אחד)‬
‫אל המשיבה ‪:‬‬
‫דעי כי ביום_________ שעה__________ יתבקש בית המשפט הנכבד לצוות על המשיבה‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫א‪ .‬לאסור ולמנוע מהמשיבה ו‪/‬או מי מטעמה‪ ,‬למכור ולהפיץ בכל דרך שהיא ובכל ערוץ‬
‫שיווק את המהדורה האחרונה של העיתון הצרפתי שארלי הבדו ‪CHARLIE HEBDO‬‬
‫שמכיל קריקטורה בדמות הנביא מוחמד – עליו השלום ‪ ,‬לרבות באתרי האינטרנט‪.‬‬
‫ב‪ .‬כמו כן‪ ,‬להורות למשיבה לא לקיים את המכירה היחידה לעיתון שתתקיים ביום ‪26.1.15‬‬
‫החל מהשעה ‪ 17:00‬בקנייון איילון או בכל בקום או מועד אחר ‪ ,‬לרבות באינטרנט ‪.‬‬
‫ג‪ .‬ליתן כל סעד אחר‪ ,‬כפי שבית משפט נכבד זה יראה לנכון‪ ,‬בנסיבות העניין‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע את הבקשה לדיון דחוף במעמד הצדדים‪.‬‬
‫מצ"ב תצהיר לתמיכה בבקשה‪ +‬כתב התחייבות עצמית‪ +‬כתב ערובה‪.‬‬
‫מבוא‬
‫‪.0‬‬
‫בפתח הדברים יצויין‪ ,‬כי בפנינו ענין בעל רגישות בסיסית‪ ,‬אנושית‪ ,‬דתית‬
‫הנוגעת בשורש הקיום וההויה של מציאות החיים בארץ ‪ ,‬כוונתינו ‪ :‬לציבור‬
‫המוסלמי החיי בארץ ואשר נפגע קשות מפרסומי קריקטורה בדמות הנביא‬
‫מוחמד עליו השלום והנסיון של המשיבה להפיץ פרסומים אלה בארץ ‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בבקשה זו מתבקש בית המשפט הנכבד לעשות שימוש בסמכותו על‪-‬מנת להפסיק את‬
‫הפגיעה החמורה מאין כמותה‪ ,‬שבמהותה בלתי הפיכה‪ ,‬שעלולה לפגוע המשיבה ‪ ,‬בניגוד‬
‫גמור לדין‪ ,‬ברגשות המוסלמים בארץ ‪.‬‬
‫תיאור המבקשים והמשיבה‬
‫‪.3‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫א‪ .‬המבקשת מס' ‪ 1‬הינה ארגון לזכויות אדם הפועל במגזר הערבי‬
‫ב‪ .‬המבקשת מס' ‪ 2‬הינה עמותה שעו ס קת בקי דום חינוך במגזר הערבי‬
‫ג‪ .‬המבקש מס' ‪ 3‬הינו ראש עיריית סכנין ומשמש כראש ועד ראשי הרשויות הערביות‬
‫בישראל וכן משמש יו"ר ועדת המעקב העליונה לערבי ישראל ‪.‬‬
‫המבקשים מס' ‪ 4-6‬הם ראשי רשויות מקומיות בישראל ‪.‬‬
‫המבקש מס' ‪ 7‬הוא עו"ד במקצועו שמש בעבר כסגן וממלא מקום ראש עיריית אום אל‬
‫פחם ‪ ,‬ובין השנים ‪ 1998‬עד ‪ 2003‬כיהן כסגן ראש עיר בפועל והמחזיק בתיק החינוך בעירייה‬
‫‪ ,‬והיום הוא מנהל ארגון מיזאן לזכויות אדם בנצרת ‪.‬‬
‫ו‪ .‬המבקש מס' ‪ 8‬הינו איש דת ומחזיק תעודה בשריעה האיסלאמית‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫המבקש מס' ‪ 9‬הינו איש ציבור ידוע ומוכר ‪ ,‬ושמש בעבר כראש עיריית אום אל פחם ‪.‬‬
‫ח‪ .‬המבקש מס ‪ 10‬תושב אום אל פחם ‪.‬‬
‫ט‪ .‬המבקשת מס' ‪ 11‬הינה אישה דתיה עובדת בעיריית אום אל פחם בתחום הבריאות ‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫המשיבה הינה חנות ספרים ולה הוצאה לאור של ספרים‪ ,‬וקיימים לה סניפים רבים בכל‬
‫חלקי הארץ ‪.‬‬
‫רקע עובדתי‬
‫‪.5‬‬
‫המשיבה פרסמה כי בכוונתה למכור את המהדורה האחרונה של העיתון הצרפתי‬
‫‪ ( CHARLIE hebdo‬שארלי הבדו ) ‪ ,‬כאשר המכירה היחידה תתקיים ביום שני מהשעה‬
‫‪ 17:00‬בקניון איילון ( להלן ‪ " :‬הגיליון " ) ‪.‬‬
‫מצ"ב כתבה שפורסמה באתר ‪ THE MARKER‬מיום ‪ , 20.1.15‬מסומנת א' ‪.‬‬
‫מצ"ב כתבה שפורסמה באתר ‪ MAKO‬ביום ‪ , 20.1.15‬מסומנת ב' ‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫המשיבה מתכוונת למכור כמה מאות גיליונות במחיר של ‪ ₪ 35‬לגיליון בשל העובדה כי‬
‫מדובר בייבוא ייחודי ‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫הגיליון המדובר יצא לאור ביום ‪ 14.1.15‬אחרי הפיגוע שהיה במשרדי העיתון בצרפת ‪ ,‬ושער‬
‫הגיליון כלל קריקטורה בדמות הנביא מוחמד – עליו השלום ‪.‬‬
‫מצ"ב צילום שער הגיליון מיום ‪ , 14.1.15‬מסומן ג' ‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫פרסום הקריקטורה על הנביא מוחמד עליו השלום ‪ ,‬במדינת צרפת עורר זעם בקרב‬
‫מוסלמים רבים בעולם ‪ ,‬ובמדינות מוסלימיות רבות פרצו מהומות וזעם ‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫גם בקרב האוכלסיה המוסלמית בישראל ‪ ,‬פרסום דמותו של הנביא עוררו זעם כעס וכאב רב‬
‫‪.‬‬
‫‪.01‬‬
‫הפצת עותקים של הגיליון הספציפי מהעיתון הנטען בארץ ‪ ,‬תביא לפגיעה קשה ברגשות‬
‫הדת של ציבור רחב מאזרחי המדינה וכן עלולה להסית לגזענות כנגד ציבור המוסלמים‬
‫בישראל ‪.‬‬
‫‪ .00‬יובהר כי היום ‪ 25/1/15‬התפרסם בכלי תקשורת שונים כי המשיבה חזרה בה‬
‫ממכירת הגיליון במכירה מיוחדת בקניון איילון ‪ ,‬אך החליטה כי המכירה‬
‫תתקיים באתר האינטרנט של המשיבה בלבד החל מיום שני בשעה ‪17:00‬‬
‫ועד גמר המלאי ‪.‬‬
‫פרסום‪/‬שיווק הגיליון מהווה עבירה פלילית של פגיעה ברגשי דת‬
‫‪.02‬‬
‫המבקשים יטענו כי פרסום הגיליון והפצתו כפי שמתכוונת לעשות המשיבה ‪ ,‬מהווה עבירה‬
‫פלילית של פגיעה ברגשות דת כאמור בסעיף ‪ 173‬לחוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪( 1977-‬להלן‪" :‬חוק‬
‫העונשין") שלפיו‪:‬‬
‫"פגיעה ברגשי דת‬
‫‪.173‬‬
‫העושה אחת מאלה‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר שנה אחת;‬
‫(‪ )1‬מפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה‬
‫באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים;‬
‫(‪ )2‬משמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני‬
‫מלה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו‬
‫או ברגשותיו הדתיים‪.‬‬
‫‪.03‬‬
‫המבקשים יטענו גם כי פרסום הגיליון מהווה הסתה ברורה לגזענות נגד המוסלמים בעולם‬
‫ובארץ‪.‬‬
‫‪.04‬‬
‫לפי חוק העונשין הנ"ל‪ ,‬גזענות היא "רדיפה‪ ,‬השפלה‪ ,‬ביזוי‪ ,‬גילוי איבה‪ ,‬עוינות או אלימות‪,‬‬
‫או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה‪ ,‬והכל בשל צבע או השתייכות לגזע‬
‫או למוצא לאומי‪-‬אתני"‪.‬‬
‫‪.05‬‬
‫המבקשים יטענו כי אין כל ספק שהגיליון האמור והתכנים שכלל מהווים גזענות לפי חוק‬
‫העונשין‪.‬‬
‫‪.06‬‬
‫אי לכך‪ ,‬פרסום הגיליון מהווה גם עבירה פלילית של פרסום הסתה לגזענות והחזקת פרסום‬
‫גזעני כאמור בחוק העונשין‪.‬‬
‫א‪ .‬בית המשפט הנכבד מופנה בעניין זה לסעיף ‪144‬ב לחוק העונשין שלפיו‪:‬‬
‫"איסור פרסום הסתה לגזענות‬
‫‪144‬ב‪( .‬א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות‪ ,‬דינו ‪-‬‬
‫מאסר חמש שנים‪.‬‬
‫(ב) לענין סעיף זה‪ ,‬אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות‬
‫או לא ואם היה בו אמת או לא‪".‬‬
‫ב‪ .‬בית המשפט הנכבד מופנה גם לסעיף ‪144‬ב לחוק העונשין‪ ,‬שקובע כי‪:‬‬
‫"החזקת פרסום גזעני‬
‫‪144‬ד‪ .‬המחזיק לשם הפצה פרסום האסור לפי סעיף ‪144‬ב כדי‬
‫להביא לגזענות‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר שנה‪ ,‬והפרסום יחולט‪".‬‬
‫הפרסום מהווה לשון רע כלפי כל מוסלמי‬
‫‪.07‬‬
‫המבקשים יטענו כי הגיליון כולל קטעים המהווים לשון הרע כלפי כל מוסלמי בעולם‪ ,‬ולא‬
‫רק לגבי האסלאם בכלל‪.‬‬
‫‪.08‬‬
‫המבקשים יטענו כי הציורים והקריקטורות שמפורסמים בגיליון ‪ ,‬מהווים לשון הרע‬
‫כהגדרתו בסעיף ‪ 1‬לחוק איסור לשון הרע‪ ,‬התשכ"ה‪ 1965-‬אשר מגדיר מהי לשון הרע‪:‬‬
‫"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול‪-‬‬
‫(‪ )1‬להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה‪ ,‬לבוז או ללעג‬
‫מצדם;‬
‫(‪ )2‬לבזות אדם בשל מעשים‪ ,‬התנהגות או תכונות המיוחסים לו;‬
‫(‪ )3‬לפגוע באדם במשרתו‪ ,‬אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת‪ ,‬בעסקו‪,‬‬
‫במשלח ידו או במקצועו;‬
‫(‪ )4‬לבזות אדם בשל גזעו‪ ,‬מוצאו‪ ,‬דתו‪ ,‬מקום מגוריו‪ ,‬גילו‪ ,‬מינו‪ ,‬נטייתו‬
‫המינית או מגבלותו;‬
‫בסעיף זה "אדם"‪ -‬יחיד או תאגיד"‪.‬‬
‫‪.09‬‬
‫הקביעה כי ביטוי מסוים הינו לשון הרע נבדקת ע"י בחינת משמעותו בעיניו של האדם‬
‫הסביר או "הצופה הסביר"‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫המבקשים יטענו כי אין ספק שהציורים והקריקטורות שכלל הגיליון נגד המוסלמים‬
‫והאסלאם עומדים בחלופות לעיל להגדרת לשון הרע‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫לשון הרע היא כלפי כל מוסלמי ומולסמי ועסקינן בפגיעה אישית כלפי כל מוסלמי‪.‬‬
‫הפניה למשיבה עובר להגשת הבקשה‬
‫‪.22‬‬
‫המבקשים פנו ביום ‪ 22.1.15‬בכתב למשיבה ובקשו כי תחזור מכוונתה להפיץ ו‪/‬או למכור‬
‫את העותקים הנ"ל ‪ ,‬בכל צורה ובכל מקום שהוא ‪ ,‬אך המשיבה לא נענתה לפנייה הנ"ל ‪.‬‬
‫מצ"ב העתק המכתב מיום ‪ , 22.1.15‬מסומן ד' ‪.‬‬
‫עילות הבקשה‬
‫‪.23‬‬
‫המשיבה מתגרה בציבור רחב באזרחי המדינה עת מתכוונת למכור ולשווק את המהדורה‬
‫האחרונה של העיתון הצרפתי דווקא ‪.‬‬
‫‪.24‬‬
‫לא בכדי המשיבה רוצה לשווק את הגיליון האחרון של העיתון הצרפתי ‪ ,‬שכן את‬
‫ההתעיינות באותו גיליון נובעת מהעובדה כי בו ציורי קריקטורה הלועגים לדמות הנביא‬
‫מוחמד עליו השלום ‪ ,‬והמשיבה יודעת היטב כי ציורים אלה פגעו ברגשות כל המוסלמים‬
‫בארץ ובעולם ‪.‬‬
‫‪.25‬‬
‫המבקשים יטענו כי הפצת העיתון בישראל מהווה עבירה פלילית של פגיעה ברגשי דת לפי‬
‫סעיף ‪ 173‬לחוק העונשין ‪ ,‬ושל הסתה לגזענות לפי סעיף ‪ 144‬לחוק העונשין ‪ ,‬וכן מהווה לשון‬
‫הרע כלפי כל מוסלמי כהגדרת המונח בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – ‪ , 1965‬והפרת‬
‫חובה חקוקה ‪.‬‬
‫‪.26‬‬
‫המבקשים יטענו כי עוצמת הפגיעה הנגרמת לציבור המוסלמים גוברת על ערך חופש הביטוי‬
‫‪ ,‬שכן יש פגיעה מכוונת בדת ובציבור המוסלמים בכל העולם ‪.‬‬
‫‪.27‬‬
‫המבקשים יטענו כי הפצת העיתון הצרפתי ומכירתו בארץ עלולה להביא לפגיעה בסדר‬
‫הציבורי ושלום הציבור ‪ ,‬שכן הדבר מעורר זעם רב בקרב המוסלמים בארץ ובעולם ‪,‬‬
‫והמשיבה מכניסה את עצמה להיות שותפה ( דרך השיווק ) בפגיעה בדת האיסלאם ‪.‬‬
‫‪.28‬‬
‫יש לציין כי המשיבה אינה נוהגת דרך קבע בייבוא ומכירת העיתון הצרפתי ‪ ,‬וכי מדובר‬
‫במקרה חריג של גיליון ספציפי שמכיל כאמור דברי שנאה ובוז לדת האיסלאם ולנביא‬
‫מוחמד ‪ ,‬כך שהמשיבה בצעד זה מנסה לייצור פרובקציה והתגרות בקרב המוסלמים בארץ ‪.‬‬
‫חופש הביטוי אל מול רגשות הדת והאמונה‬
‫‪.29‬‬
‫בנוסף לעובדה כי פרסום הגיליון מהווה עבירה פלילית כמפורט לעיל‪ ,‬המבקשים יטענו כי‬
‫פרסום הגיליון פוגע בזכותם לכבוד ובאמונתם וברגשותיהם הדתיות‪.‬‬
‫‪.01‬‬
‫המבקשים יטענו כי דמותו של הנביא מוחמד היא לב לבה של האמונה המוסלמית‪ .‬הנביא‬
‫מוחמד מהווה את הגרעין העמוק של הדת המוסלמית‪.‬‬
‫‪.00‬‬
‫לכן‪ ,‬הפגיעה בנביא מוחמד ובסמליות הקדושה שלו‪ ,‬משמעותה ביטול כל הדת המוסלמית‪.‬‬
‫‪.02‬‬
‫נוכח מעמדו של הנביא מוחמד באסלאם‪ ,‬המבקשים יטענו כי הפגיעה בנביא מוחמד היא‬
‫בבחינת פגיעה אישית בכל מוסלמי ומוסלמי בעולם‪ ,‬שכן הנביא מוחמד הוא גרעין אמונתו‬
‫של כל מוסלמי‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫המבקשים יטענו כי פגיעת העיתון ברגשותיהם הדתיות ובאמותנם קשה ביותר ועברה כל‬
‫גבול‪ .‬הפגיעה במקרה זה חצתה את גבול הסובלנות המותר בחברה דמוקרטית‪.‬‬
‫‪.34‬‬
‫במקרה זה ‪ ,‬ונוכח כך שהפגיעה ברגשות הדת קשה ביותר‪ ,‬הרי יהיה רק מוצדק לאסור את‬
‫שיווק העיתון ומכירתו ‪ .‬יפים לעניינו במקרה זה דברי בית המשפט העליון בבג"ץ ‪806/88‬‬
‫‪ universal city studios inc‬נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות‪ ,‬פ"ד מג(‪ ,22 )2‬עמ' ‪:28‬‬
‫"אמנם חירות הביטוי מטפחת גם את חופש הדת‪ ,‬אך היא נעצרת‪ ,‬כמקובל‬
‫עלינו‪ ,‬בפתחה של פגיעה חמורה ברגשות הדת‪ .‬במה דברים אמורים‪ :‬חופש‬
‫הבעת הדעה מוליד את אווירת הסובלנות לדעותיהם של אחרים‪ ,‬וזהו שדה‬
‫פורה לצמיחתו של חופש הדת‪ ...‬אולם‪ ,‬הסובלנות איננה צריכה לשמש‬
‫היתר לפגיעה חמורה ברגשות הדת של הזולת‪ ,‬ואפשר אף לומר‪ ,‬כי פגיעה‬
‫חמורה ברגשות הדת היא אנטי‪-‬תיזה של הסובלנות‪ .‬זו האחרונה נועדה‬
‫לטיפוחו ולקידומו הפוזיטיבי של הביטוי העצמי האנושי ולא לפגיעה‬
‫ברגשות ולדיכוים‪ .‬סובלנות הדדית בין אנשים בעלי השקפות‪ ,‬דעות‬
‫ואמונות שונות היא תנאי יסוד לקיומה של חברה דמוקרטית חופשית‪,‬‬
‫ופגיעה חמורה ברגשות איננה מתיישבת עמה‪ .‬על‪-‬כן אמרנו‪ ,‬כי גם מחזאי‬
‫וגם תסריטאי אינם פטורים מן החובה שלא לפגוע פגיעה משמעותית‬
‫וקשה ברגשותיו הדתיים של הזולת (בג"צ ‪ ]6[ 351/72‬הנ"ל)‪ ,‬ועל‪-‬כן יש‬
‫נסיבות‪ ,‬בהן עקרון היסוד של חופש הבעת הדעה נסוג מפניה של פגיעה‬
‫כאמור"‬
‫‪.35‬‬
‫המבקשים יטענו כי הגיליון נושא הבקשה מהווה פגיעה קשה ורצינית ברגשות הציבור‪.‬‬
‫המדובר בגיליון המבזה את עקרונות ויסודות הדת המסולמית בצורה קשה ביותר‪.‬‬
‫‪.06‬‬
‫המבקשים יטענו כי העובדה שהפגיעה ברגשות דת נאסרה בחוק הפלילי‪ ,‬צריכה להביא‬
‫למסקנה כי חופש הביטוי לא יכול לגבור על זכויות האדם בשמירה על אמונתו ורגשותיו‬
‫הדתיים‪.‬‬
‫‪.37‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬על הזכות לחופש ביטוי לסגת לטובת השמירה על רגשות הציבור המוסלמי‬
‫והערבי בארץ ולטובת אמונתם הדתית‪.‬‬
‫חופש הביטוי אל מול השמירה על הסדר הציבורי‬
‫‪.38‬‬
‫המבקשים יוסיפו ויטענו כי יש לאסור את מכירת הגיליון גם לשם שמירה על הסדר הציבורי‬
‫ועל שלום הציבור‪.‬‬
‫‪.39‬‬
‫המבקשים יטענו כי הפגיעה ברגשותיו של הציבור המוסלמי בישראל היא פגיעה בסדר‬
‫הציבורי בכלל ובשלום הציבור‪.‬‬
‫‪.41‬‬
‫מכבר הימים נפסק כי שלום הציבור והסדר הציבורי כוללים את השמירה על רגשות‬
‫הציבור‪ ,‬וכי במקרים מסוימים‪ ,‬שבהם הפגיעה ברגשות הציבור קשה ורצינית‪ ,‬יסוד חופש‬
‫הביטוי אינו גובר מפני שלום הציבור‪ .‬בית המשפט הנכבד מופנה בעניין זה לפסק דינו של‬
‫בית המשפט העליון בפרשת בבגץ ‪ 316/03‬מחמד בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים (פורסם‬
‫בנבו)‪ ,‬באומרו‪:‬‬
‫"חופש הביטוי אינו מוחלט‪ .‬עשויים לעמוד כנגדו ערכים חיוניים שיש‬
‫להגן עליהם כדי להבטיח חיי חברה תקינים‪ .‬מביניהם‪ ,‬הצורך בשמירה‬
‫על הסדר הציבורי במשמעותו הרחבה הוא מערכי היסוד של החברה‪,‬‬
‫ובלא הגנה עליו עלולים יסודות המדינה והמשטר הדמוקרטי להינזק‪.‬‬
‫כאשר נוצר ניגוד בין הזכות לחופש ביטוי לבין ערך ההגנה על הסדר‬
‫הציבורי יש להכריע בהתמודדות בין ערכים אלה‪ .‬יש לאזן בין הערכים‬
‫המתנגשים על פי טיבם של הערכים המתחרים‪ .‬דרך האיזון נעשית על פי‬
‫החשיבות היחסית שיש לייחס לערכים השונים במדרג חשיבותם על פי‬
‫התפיסה החוקתית הנוהגת‪ .‬בערך חופש הביטוי יש להעריך את המשקל‬
‫היחסי של הזכות בהתאם לאופי הביטוי המתבקש במקרה נתון ואין‬
‫בהכרח משקל זהה לסוג הביטוי בכל הקשר‪ .‬באותה מידה‪ ,‬ישנם ערכים‬
‫שונים הראויים להגנה במסגרת ערך ה"סדר הציבורי" אשר גם להם אין‬
‫בהכרח משקל אחיד‪ .‬וכך‪ ,‬האיזון בין הערכים המתמודדים נעשה תוך‬
‫ייחוס משקל ראוי לכל אחד מהם בהתאם לאופיים‪ ,‬ולהקשר הדברים‬
‫ולנסיבות המיוחדות של הענין‪.‬‬
‫במושג שלום הציבור וסדר ציבורי נכלל גם ערך מוגן של שמירה על‬
‫רגשות בני הציבור (בג"צ ‪ 651/03‬האגודה לזכויות האזרח נ'‬
‫יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה‪ ,16-‬פד"י נז ( ‪ ; 73 , 62 ) 2‬בג"צ‬
‫‪ 5016/96‬חורב נ' שר התחבורה‪ ,‬פד"י נא ( ‪ ; 34 - 5 , 1 ) 4‬ד ‪ .‬סטטמן‪,‬‬
‫פגיעה ברגשות דתיים‪ ,‬רב תרבותיו ת במדינה דמוקרטית ויהודית‪,‬‬
‫ספר זכרון לאריאל רוזן ‪ -‬צבי ז"ל‪ , 1998 ,‬עמ' ‪ .) 133‬חשיבותו של‬
‫ערך זה רבה הן בתחום הפרט והן בתחום חיי החברה והלאום‪.‬‬
‫ההגנה מפני פגיעה ברגשות הציבור היא צורך טבעי של האדם לא‬
‫פחות מהצורך בהגנה מפני פגיעה בגופו וברכושו ‪ ,‬ופעמים אף מעבר‬
‫לכך ‪ .‬היא נועדה להגן על נכסיו הרוחניים‪ ,‬על ערכיו התרבותיים‬
‫והמוסריים‪ ,‬ועל האמת הפנימית שלו מפני פגיעה‪ .‬היא נועדה‬
‫לסוכך עליו מפני ביזוי היקר לו ומפני הטלת כתם על ערכי חייו‬
‫המקודשים ביותר‪.‬‬
‫ההגנה מפני פגיעה ברגשות הציבור הינה ערך ראוי גם אם‬
‫השלכתה של הפגיעה אינה חורגת מגדר גרימת כאב‪ ,‬רוגז‪ ,‬או‬
‫רגשות מחאה בקרב פרט או בקרב חוגים בציבור‪" .‬‬
‫‪.40‬‬
‫עוד נפסק באותה פרשה כי השמירה על רגשות הציבור הוא חלק מהסדר הציבורי‪:‬‬
‫"סדר ציבורי" בהקשר זה פורש בהרחבה ככולל "פגיעה בסדר הציבורי‪ ,‬בין אם‬
‫פגיעה זו באה במעשה עבירה‪ ,‬ובין אם היא באה במעשה בלתי מוסרי או במעשה‬
‫אחר הפוגע ברגשות הציבור ובשלומו" (הדגשה לא במקור) (בג"צ ‪ 146/59‬כהן נ'‬
‫שר הפנים‪ ,‬פד"י י"ד ‪ ;284‬בג"צ ‪ 381/66‬היועץ המשפטי לממשלה נ'‬
‫המועצה לבקורת סרטים ומחזות‪ ,‬פד"י כ(‪ ;)757 )4‬ובלשונו של השופט זמיר‬
‫בפרשת נאמני הר הבית (בג"צ ‪ 7128/96‬תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת‬
‫ישראל‪ ,‬פד"י נא(‪:)522 ,509 )2‬‬
‫"מבחינה מהותית‪ ,‬רגשות הציבור‪ ,‬לרבות רגשות דתיים‪ ,‬הם‬
‫היבט של שלום הציבור"‪...‬‬
‫בהיות המושג "פגיעה בסדר ציבורי" מושג רחב הכולל בתוכו שורה רחבה של‬
‫עניינים הנוגעים לשלום הציבור‪ ,‬הוא מתפרש גם על פני מעשי פגיעה ברגשות‬
‫הציבור"‬
‫‪.42‬‬
‫המבקשים יטענו כי הפגיעה ברגשות הציבור במקרה זה‪ ,‬ובכך בסדר הציבורי‪ ,‬קשה ביותר‬
‫והיא עלולה להביא כאפשרות ודאית להפרה של ממש בסדר הציבורי‪.‬‬
‫‪.43‬‬
‫בנסיבות אלה יש לאסור את מכירת העיתון אף לפי המבחנים שקבע בית המשפט העליון‬
‫בנושא האיזון בין חופש הביטוי לרגשות הציבור‪ .‬יפים לעניינו דבר בית המשפט העליון‬
‫בבג"צ ‪ 2888/97‬נוביק נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו‪ ,‬פד"י נא(‪ ,193 )5‬שקבע כי יש‬
‫לאסור ביטוי חמור ושפגיעתו ברגשות הציבור עלולה להיות אנושה‪:‬‬
‫"תוכנו של הביטוי הוא כה חמור‪ ,‬ופגיעתו הצפויה ברגשות הציבור‬
‫עלולה להיות כה אנושה‪ ,‬עד שהימנעות מאיסור פרסומו תקים סכנה‬
‫מוחשית וקרובה להתערערות הסדר הציבורי או להפרתו הממשית‬
‫והקשה"‬
‫מקרים להשוואה בישראל שבהן נאסר הפרסום הפוגעני‬
‫‪.44‬‬
‫המבקשים יטענו כי במקרים אחרים דומים‪ ,‬ואפילו פחות חמורים‪ ,‬נאסר הפרסום הפוגעני‪.‬‬
‫‪.45‬‬
‫מקרים אלה הם בבחינת קל וחומר למקרה דנן שעבר כאמור כל גבול וכל סף של סיבולת‪.‬‬
‫‪.46‬‬
‫להלן נפרט חלק מהמקרים‪.‬‬
‫(‪ )1‬איסור הפגיעה בדגל מדינת ישראל‬
‫‪.47‬‬
‫המבקשים יטענו כי הפגיעה בסמלי הדת וברגשות הדתיות‪ ,‬כמו הפגיעה בסמלי המדינה‪,‬‬
‫אסורה‪ ,‬וחופש הביטוי לא יכול לגבור עליהם‪.‬‬
‫‪.48‬‬
‫זאת‪ ,‬משום שההגנה על סמלי המדינה ועל סמלי הדת מוגנים בחוק הפלילי‪ .‬משכך‪ ,‬חופש‬
‫הביטוי‪ ,‬רחב ככל שיהיה‪ ,‬אינו יכול לגבור על ערכים אלה ולשמש היתר לפגיעה בהם‪.‬‬
‫‪.49‬‬
‫בעניין זה יפנו המבקשים להחלטת כב' השופטת דב פולוק בת"פ ‪ 42062-04-10‬מדינת‬
‫ישראל נ' חזן‪ ,‬מיום ‪( 17.5.11‬פורסם בנבו)‪ .‬בפרשה זו דחה בית המשפט השלום בירושלים‬
‫את בקשתו של נאשם לזכות אותו מעבירה של פגיעה בכבוד דגל המדינה לפי סעיף ‪ 5‬לחוק‬
‫הדגל‪ ,‬הסמל והמנון המדינה‪ ,‬תש"ט‪ .1949-‬בכתב האישום באותה פרשה יוחס לנאשם שהוא‬
‫הצית את דגל מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪.51‬‬
‫כב' השופט פולוק דחה את הבקשה לזכות את הנאשם בקובעו כי חופש הביטוי אינו יכול‬
‫לגבור על סמלים דתיים שהוגנו על ידי חוק‪ ,‬באומרו‪:‬‬
‫"חופש הביטוי אינו ערך מוחלט ויש ששימוש בערך זה יתנגש בערכים‬
‫אחרים ובמקרה כזה על בית המשפט לאזן בין הערך של חופש הביטוי לבין‬
‫הערך האחר‪...‬‬
‫אם נקבע שבחברה‪ ,‬סמל כה ערכי כמו דגל המדינה אינו מוגן בגלל ערך עדיף‬
‫של חופש הביטוי‪ ,‬המסקנה המתבקשת היא שניתן לשרוף סמלים אחרים‪,‬‬
‫כמו סמלי דת‪ .‬אתיאיסט‪ ,‬למשל‪ ,‬המתנגד לכל דת‪ ,‬יכול לטעון שיש לו זכות‬
‫לשרוף צלב נוצרי או ספר תלמוד או ספר קוראן‪ .‬אם אין זכות למחוקק לאסור‬
‫שריפת דגל אז לכאורה גם אין לו זכות לחוקק חוק המונע שריפת סמלי דת‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בארה"ב‪ ,‬כומר נוצרי שרף ספר קוראן בשל מחאה במסגרת "חופש‬
‫הביטוי"‪ .‬אירוע אגב שהביא למהומות בארץ אחרת ולמות אנשים‪ .‬בארה"ב‬
‫בגלל הערך של חופש הביטוי ניתן לשרוף דגל‪ ,‬לשרוף קוראן ואף לצעוד‬
‫כשאתה עונד סמל נאצי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬החוק הישראלי לא רק אוסר על פגיעה‬
‫בדגל המדינה אלא אוסר גם על פגיעה בסמלי דת‪ .‬סימן ז'‪ :‬פגיעות ברגשי דת‬
‫ומסורת‪ ,‬סעיף ‪ 170‬לחוק העונשין תשל"ז ‪ 1977-‬קובע "ההורס‪ ,‬מזיק או‬
‫מחלל מקום פולחן‪ ,‬או כל עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים‪ ,‬בכוונה לבזות‬
‫דתם‪ ,‬או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם‪ ,‬דינו – מאסר‬
‫שלוש שנים"‪ .‬החוק הישראלי אוסר על פגיעה ברגשות דת גם בפרסום או‬
‫בדיבור‪ .‬סעיף ‪ 173‬לחוק העונשין קובע‪...‬‬
‫הדרך הנכונה היא לבחון אם יש תכונות משותפות לדגל המדינה ולסמלי דת‬
‫ולבחון אם במסגרת משפטית אחידה בה קיים הערך החשוב של חופש‬
‫הביטוי‪ ,‬יש הצדקה או אין הצדקה להגביל את חופש הביטוי לגבי הסמלים‬
‫הללו‪ .‬הפגיעה בדגל המדינה או בסמל דת עלולה לא רק לגרום לפגיעה רגשית‬
‫עמוקה אלא גם להביא להסתה ולאלימות‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬ראוי לציין שהמחוקק‬
‫קבע שדי בעצם הפגיעה בכבוד הדגל או בעצם הפגיעה בדבר המוחזק כמקודש‬
‫לקהל של אנשים כדי לבצע את העבירה‪ .‬בדומה‪ ,‬די להשמיע קול או מילה‬
‫שיש בה כדי לפגוע פגיעה "גסה" באמונתו או ברגשותיו הדתיים כדי לעבור‬
‫על החוק‪ .‬המיוחד בסעיפים חוק אלו‪ ,‬שהמחוקק בא להגן על רגשות‪" .‬‬
‫(‪ )2‬פסילת תשדיר סיעת שינוי שפגע בחרדים‬
‫‪.50‬‬
‫במקרה אחר‪ ,‬פסל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה‪ 17 -‬תשדיר בחירות של סיעת‬
‫שינוי משום שנקבע כי התשדיר פוגע בחרדים‪ .‬החלטת יו"ר הבחירות אושרה על ידי בית‬
‫המשפט העליון בג"צ ‪ 2194/06‬מפלגת שינוי‪-‬מפלגת המרכז נ' יו"ר ועדת הבחירות‬
‫המרכזית (פורסם בנבו)‪.‬‬
‫‪.52‬‬
‫התשדיר תואר על ידי בג"ץ (כב' הנשיא ברק כתוארו אז) בלשון זו‪:‬‬
‫"העתירה עוסקת בסרטון תשדיר בחירות מטעם העותרת‪ .‬היא ביקשה‬
‫להקרין אותו בשידור תעמולת הבחירות בטלוויזיה‪ .‬הקרנה זו הינה‬
‫במסגרת מערכת הבחירות שלה לכנסת השבע‪-‬עשרה‪ .‬בסרטון התשדיר‬
‫נראה אדם‪ ,‬חילוני על פי לבושו‪ ,‬פוסע בשדרה לכיוון הקלפי‪ .‬בדרך נתלה‬
‫על רגלו אדם הנראה כבן המגזר החרדי‪ .‬בהמשך נצמדים לרגליו עוד ועוד‬
‫חרדים‪ .‬הם נתלים עליהן בשכיבה‪ .‬האדם החילוני גורר אותם איתו‬
‫בשרשרת אנושית‪ .‬בהגיעו לקלפי מתלבט האדם החילוני האם להצביע‬
‫לאחת מן המפלגות הגדולות‪ .‬כשהוא מושיט את ידו אל עבר פתק הצבעה‬
‫של אחת המפלגות הגדולות‪ ,‬החרדי הדבוק לרגלו מחייך‪ .‬האדם החילוני‬
‫מבחין בשביעות הרצון של האדם החרדי ומושיט את ידו אל עבר פתק‬
‫ההצבעה של העותרת‪ .‬החרדי התלוי על רגלו מנענע בראשו לשלילה‬
‫בחרדה‪ .‬החילוני מכניס את פתק ההצבעה של העותרת למעטפה‬
‫ומשלשלו לקלפי‪ .‬מייד מתחילים החרדים שנגררו לקלפי בשכיבה על‬
‫הרצפה להתפוגג בעשן שחור‪ ,‬כאשר התפוגגותם מלווה בקולות נפץ‪ .‬על‬
‫רצפת החדר נותרת לבסוף רק מגבעת שחורה‪ ,‬המתפוגגת גם היא בעשן‪.‬‬
‫סרטון התשדיר מלווה בפס‪-‬קול בו נאמרים הדברים הבאים‪" :‬אם‬
‫החרדים חוזרים לממשלה לא תוכלו להתחתן בישראל עם מי שתרצו‪,‬‬
‫יהיו חיילים שיקברו ליד הגדר‪ ,‬תחזור הסחיטה והלכה הכלכלה‪ ,‬לא‬
‫תוכל לנסוע בתחבורה הציבורית בשבת‪ ,‬הכסף ילך לישיבות ולא‬
‫להשכלה הגבוהה‪ ,‬רק הילדים שלך ישרתו בצבא‪ .‬אם אתה מצביע‬
‫למפלגות הגדולות אתה בעצם מצביע נגד עצמך‪ .‬שינינו את שינוי נשנה‬
‫את המדינה‪ .‬יש שינוי אין ש"ס בממשלה""‪.‬‬
‫‪.53‬‬
‫בית המשפט העליון אישר את החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לפסול את התשדיר‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי אין להגן על חופש הביטוי הפוגע בצורה קשה ברגשות הציבור‪:‬‬
‫"חופש הביטוי אינו מוגן במלוא היקפו (ראו ברק‪" ,‬חופש הביטוי ומגבלותיו"‪,‬‬
‫הפרקליט מ ‪ ;)1991( 5‬ברק‪" ,‬המסורת של חופש הביטוי בישראל ובעיותיה"‪,‬‬
‫משפטים כז ‪ .))1996( 223‬החברה מתחשבת באינטרסים‪ ,‬בערכים ובעקרונות‬
‫שהם חיצוניים לחופש הביטוי‪ ,‬אך שיש בכוחם למנוע הגנה על חופש הביטוי‬
‫כדי מלוא היקפו‪ .‬ערכים אלה מעוגנים בצורך להגן על הכלל ועל הפרט‪.‬‬
‫עקרונית‪ ,‬ההגבלות על חופש הביטוי עשויות להיות משני סוגים‪ .‬האחד‪,‬‬
‫הגבלות הנובעות מאופיו התקשורתי‪ ,‬בלא כל קשר לתוכנו של הביטוי‪ .‬האחר‪,‬‬
‫הגבלות על חופש הביטוי‪ ,‬שמקורן בתוכנו של הביטוי עצמו‪ .‬נתמקד אך בסוג‬
‫השני של הגבלות‪ ,‬אליהם שייך המקרה שלפנינו‪ .‬דוגמאות להגבלות מסוג זה‬
‫הן בפרסום של דבר "מתוך מטרה להסית לגזענות"‪ ,‬המהווה עבירה פלילית‬
‫(ראו סעיף ‪144‬ב לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪ ;)-1977‬ביטוי שיש בו מסירת דעה‬
‫מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה‪ ,‬המהווה ריגול (ראו סעיף ‪ 112‬לחוק‬
‫העונשין); ביטוי שיש בו לשון הרע‪ ,‬המהווה עוולה אזרחית (סעיף ‪ 7‬לחוק‬
‫איסור לשון הרע‪ ,‬התשכ"ה‪ ,)-1965‬ואם הוא נעשה מתוך כוונה לפגוע‪ ,‬הוא‬
‫מהווה גם עבירה פלילית (סעיף ‪ 6‬לחוק איסור לשון הרע); ביטוי שיש בו פגיעה‬
‫בפרטיות עשוי להיתפס באיסורים של חוק הגנת הפרטיות‪ ,‬התשמ"א‪;-1981‬‬
‫פגיעה בטוהר השיפוט מהווה עבירה (ראו סעיפים ‪ 70‬ו‪ -71‬לחוק בתי המשפט‬
‫[נוסח משולב]‪ ,‬התשמ"ד‪ .)-1984‬דוגמאות אלה ואחרות מדגימות מצבים בהם‬
‫מוטלות מגבלות על חופש הביטוי בשל תוכנו של הביטוי‪ .‬המגבלות עשויות‬
‫להיות באמצעות המשפט הפלילי או המשפט האזרחי‪ .‬מגבלות נוספות עשויות‬
‫להיות מוטלות על חופש הביטוי מכוחו של המשפט הציבורי‪...‬‬
‫אינטרס הציבור‪ ,‬אשר מכוחו ניתן להגביל את חופש הביטוי‪ ,‬כולל גם פגיעה‬
‫ברגשותיו של הציבור‪ .‬הגנה על רגשות הציבור הינה אינטרס שיש להתחשב בו‪.‬‬
‫כך למשל קבענו כי פגיעה ברגשות שהיא כה קשה וכה עמוקה עד כי היא‬
‫עשויה להביא הפרה של ממש בסדר הציבורי עשויה להצדיק את הגבלתו של‬
‫חופש הביטוי (ראו דברי השופט א' מצא בבג"ץ ‪ 2888/97‬נוביק נ' הרשות‬
‫השניה לטלוויזיה ולרדיו‪ ,‬פ"ד נא(‪ ;202 ,193 )5‬דברי השופטת א' פרוקצ'יה‬
‫בבג"ץ ‪ 316/03‬בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים‪ ,‬פ"ד נח(‪ ;283 ,249 )1‬להלן ‪-‬‬
‫פרשת בכרי)‪ .‬הגנה על רגשות הציבור עשויה להתחייב גם מהגנה על ערך כבוד‬
‫האדם‪ .‬במיוחד אמורים הדברים במקרים בהם הפגיעה ברגשות הטמונה‬
‫בביטוי עולה כדי ביזוי והשפלה‪ ,‬ופגיעה קשה בכבוד האדם‪...‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ההגנה על חופש הביטוי אין פירושה מימושו של חופש בלתי מוגבל‬
‫להשפיל ולבזות אדם ולפגוע קשות בצלמו ובכבודו כאדם‪ .‬פגיעה ברגשות‬
‫הכרוכה בביזוי ובהשפלה עשויה להיות כה כבדה עד כי היא תעלה על "רמת‬
‫הסיבולת" שהדמוקרטיה מוכנה להכיר בה‪ .‬במקרים אלה ייתכן שמוצדק יהיה‬
‫להטיל מגבלות על חופש הביטוי‪ .‬אלה הם מקרים חריגים ויוצאי דופן‪" ,‬אשר‬
‫באופיים מזעזעים את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית" (בג"ץ ‪5016/96‬‬
‫חורב נ' שר התחבורה‪ ,‬פ"ד נא(‪( ".)50 ,1 )4‬שם‪ ,‬סעיפים ‪ 13 -11‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫‪.54‬‬
‫בית המשפט יישם את אמות המידה לעיל על התשדיר של שינוי והגיע למסקנה כי להגן על‬
‫התשדיר‪:‬‬
‫"הביטוי שלפנינו ‪ -‬תשדיר במסגרת שידורי התעמולה בבחירות לכנסת ‪ -‬ראוי‬
‫להגנה מיוחדת‪ .‬זאת‪ ,‬משום שמדובר בביטוי פוליטי אשר נעשה במסגרתה של‬
‫מערכת בחירות‪ ,‬תקופה בה נועדה חשיבות מיוחדת להחלפה חופשית של דעות‬
‫ורעיונות‪ .‬למרות זאת‪ ,‬שוכנענו כי המקרה שלפנינו נופל לגדרם של אותם‬
‫חריגים שבהם עולה הפגיעה ברגשות לכדי ביזוי‪ ,‬השפלה‪ ,‬ופגיעה כה קשה‬
‫בכבוד האדם‪ ,‬עד כי אין להגן עליו‪ .‬מדובר באחד המקרים החריגים בהם‬
‫הפרסום מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית‪ .‬הטעם לכך הוא‪ ,‬כי‬
‫יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית‪ ,‬ההופך את היהודי החרדי‬
‫ליצור חסר פנים‪ ,‬ל"לא אדם" הזוחל על הרצפה והנצמד כעלוקה לחילוני‪ .‬סופו‬
‫של חרדי זה שהוא מתאדה ונעלם בעשן‪ .‬תיאור זה מבזה ומשפיל‪ ,‬והוא פוגע‬
‫בכבוד האדם בכלל‪ ,‬ובכבודו של היהודי החרדי בפרט‪ .‬הוא מפשיט ממנו את‬
‫צלמו ואת כבודו כאדם‪ .‬הוא מעלה בעיני המתבונן זכרונות קשים של מליוני‬
‫אחינו שעלו באש במשרפות הנאציות‪ .‬תיאור זה עובר את רמת הסיבולת‬
‫הדרושה בחברה דמוקרטית‪ .‬הזכות לבטא כל מסר ‪ -‬כן; אך לא באופן מבזה‬
‫ומשפיל הנושא סממנים המזכירים ביטויים אנטישמיים מבית מדרשה של‬
‫התעמולה הנאצית‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬נחה דעתנו כי יושבת ראש ועדת הבחירות‬
‫המרכזית פעלה בגדרי סמכותה כאשר פסלה תשדיר זה‪( ".‬שם‪ ,‬סעיף ‪ 14‬לפסק‬
‫הדין)‪.‬‬
‫‪.55‬‬
‫המבקשים יטענו כי גיליון העיתון דנן פוגעני וגזעני יותר מאשר התשדיר של סיעת שינוי‬
‫בעשרות מונים‪ .‬אי לכך‪ ,‬מתבקשת גזירה שווה‪ :‬יש לאסור את פרסום העיתון ומכירת‬
‫הגיליון ‪.‬‬
‫(‪ )3‬פרשת טטאינה סוסצקין‬
‫‪.56‬‬
‫בפרשה זו הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים אישה בשם טטאינה סוסצקין בעבירה של‬
‫פגיעה ברגשי דת‪ ,‬לפי סעיף ‪ 173‬לחוק העונשין‪ .‬לפי כתב האישום סוסצקין הפיצה תמונות‬
‫של חזיר העומד על ספר‪ .‬על החזיר נרשם "מוחמד" ועל הספר נרשם "קוראן"‪ .‬וכך תוארו‬
‫עובדות המקרה‪:‬‬
‫"ביום ‪ ,27.6.97‬או בסמוך לפניו‪ ,‬הכינה המערערת כ‪ 30-‬כרוזים‪ ,‬בהם‬
‫מופיע ציור של דמות חזיר עוטה כפייה הדורך על ספר פתוח‪ .‬החזיר‬
‫נראה כשהוא אוחז באחת מרגליו עפרון‪ ,‬ורושם בספר‪ .‬על דמות החזיר‬
‫כתוב באנגלית ובערבית השם "מוחמד"‪ .‬על הספר רשום באנגלית‬
‫ובערבית "קוראן"‪ .‬על פי כתב האישום‪ ,‬ביום ‪ 27.6.97‬נסעה המערערת‬
‫לקרית ארבע סמוך לשעה ‪ .17 :00‬היא היתה מצויידת בכרוזים שהכינה‬
‫ובדבק‪ .‬שעות אחדות לאחר מכן‪ ,‬סמוך לשעה ‪ ,21:00‬נטען כי המערערת‬
‫נכנסה לשטח המועצה הפלסטינית בעיר חברון‪ .‬באותה עת‪ ,‬נטען כי‬
‫המערערת לבשה חולצה צהובה‪ ,‬שעליה מודפס אגרוף קמוץ‪ ,‬וכתוב עליה‬
‫"כהנא"‪ .‬בכתב האישום נטען כי סמל האגרוף הקמוץ הוא סמלה של‬
‫תנועת "כך"‪ ,‬אשר הוכרזה כארגון טרור‪ .‬בכתב האישום נטען עוד‪ ,‬כי‬
‫המערערת הדביקה מספר כרוזים על דלתות חנויות שבשטח המועצה‬
‫הפלסטינית‪".‬‬
‫‪.57‬‬
‫בפסק הדין שניתן בערעור שהגישה סוסצקין (ע"פ ‪ 697/98‬טטיאנה סוסצקין נ' מדינת‬
‫ישראל‪ .‬פ"ד נב(‪ )289 ,)3‬אישר בית המשפט העליון את ההרשעה‪.‬‬
‫‪.58‬‬
‫בית המשפט קבע כי הערכת חומר הפרסום מחייבת בחינה למכלול הנסיבות העשויות‬
‫להשפיע על האפקט האפשרי שלו‪:‬‬
‫"בהעריכו את הפוטנציאל הגלום בפרסום‪ ,‬יידרש בית המשפט למכלול‬
‫הנסיבות העשויות להשפיע על האפקט האפשרי שלו‪ .‬המדובר בהערכת‬
‫פועלו האפשרי של הפרסום הקונקרטי‪ ,‬בעת שנעשה‪ .‬בראש ובראשונה‬
‫יידרש בית המשפט לתכנו של הפרסום‪ ,‬הן מבחינת מובנו‪ ,‬והן מבחינת‬
‫סגנונו‪ .‬בית המשפט יידרש גם לנסיבות האופפות את המקרה ‪ -‬מהו‬
‫המדיום בו נעשה שימוש‪ ,‬מהו קהל היעד‪ ,‬היכן נעשה הפירסום‪ ,‬ומתי‬
‫הוא נעשה‪ .‬עשויה להיות חשיבות לא מבוטלת‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬גם לשאלה‬
‫האם הקהל בו מדובר הינו "קהל שבוי"‪ .‬על רקע כל אלה‪ ,‬ניתן לקבוע‪,‬‬
‫האם בפרסום טמון פוטנציאל ממשי לפגיעה גסה ברגשות הדת" (שם‪,‬‬
‫סעיף ‪ 23‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫‪.59‬‬
‫ולאחר הערכת הפרסום שביצעה סוסצקין‪ ,‬קבע בית המשפט העליון כי אותו פרסום כן פגע‬
‫ברגשות הדת‪ ,‬באומרו‪:‬‬
‫"בשם לב למכלול השיקולים הנוגעים לענין‪ ,‬אין כל קושי לאשר את‬
‫מסקנתו החד משמעית של בית משפט קמא‪ ,‬כי בפרסום הכרוז היה‬
‫פוטנציאל ממשי לפגיעה גסה ברגשות בני הדת המוסלמית‪ .‬מנקודת‬
‫מבטו של בן הדת המוסלמי‪ ,‬מדובר בביזוי בוטה וקשה של הנביא הקדוש‬
‫ביותר לדת זו (מוחמד)‪ ,‬ושל הספר הקדוש ביותר לדת זו (הקוראן)‪ .‬על‬
‫פעולה מעין זו אמר השופט לנדוי בפרשת קינן הנ"ל‪ ,‬כי "‪ ...‬הצגתו של‬
‫האל עצמו על הבמה באופן המבזה את רגשות המאמינים הוא מעבר‬
‫לגבול המותר אצלנו עלפי הדין" (שם‪ ,‬סעיף ‪ 24‬לפסק הדין)‪.‬‬
‫‪.61‬‬
‫המבקשים יטענו כי המקרה של סוסצקין לעיל הוא בבחינת קל וחומר לגיליון הפוגעני נושא‬
‫הבקשה‪ ,‬ולכן גם מתוך היקש לפרשת סוסצקין מתחייבת גזירה שווה‪ ,‬והיא איסור פרסום‬
‫הגיליון כמבוקש‪.‬‬
‫‪.60‬‬
‫המבקשים יטענו שעל בית המשפט הנכבד ליתן את הדעת ואת מלוא המשקל לעובדה‬
‫שבישראל חיה אוכלוסיה מוסלמית גדולה המהווה יותר מ ‪ 16%‬בערך מכלל האוכלוסיה‬
‫במדינה‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬הרי עסקינן בפגיעה אדירה ברגשות הציבור המוסלמי בארץ‪.‬‬
‫עוולת הפרת חובה חקוקה‬
‫‪.62‬‬
‫סעיף ‪ 63‬לפקנ"ז‬
‫"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק ‪ -‬למעט‬
‫פקודה זו ‪ -‬והחיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪ ,‬נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר‪ ,‬וההפרה‬
‫גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם‬
‫האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו‪ ,‬אם החיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪,‬‬
‫התכוון להוציא תרופה זו‪.‬‬
‫‪.63‬‬
‫לגיבושה של עוולה זו דרוש קיומם המצטבר של חמישה יסודות פוזיטיביים ויסוד נגטיבי‬
‫אחד‪.‬‬
‫‪ .1‬חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק למעט פקודת הנזיקין‪.‬‬
‫‪ .2‬החיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון (על ידי בית המשפט)‪ ,‬נועד לטובתו של הניזוק‬
‫‪ .3‬המזיק הפר את החובה המוטלת עליו‬
‫‪ .4‬ההפרה גרמה לניזוק נזק‬
‫‪ .5‬הנזק אשר נגרם לניזוק הוא מסוג הנזק אליו נתכוון המחוקק‬
‫‪ .6‬החיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪ ,‬לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין‪( .‬היסוד הנגטיבי)‪.‬‬
‫‪.64‬‬
‫במקרה שלנו ‪ ,‬אין ויכוח כי במעשה המשיבה משום הפרת חובות חקוקות הן בחוק העונשין‬
‫והן בחוק איסור לשון רע ‪.‬‬
‫‪.65‬‬
‫תפקידו של ביהמ"ש הנכבד מתבטא בעיקר ביסוד החמישי ‪ ,‬כלומר על ביהמ"ש לפרש האם‬
‫לנזק זה התכוון המחוקק ‪ ,‬וגם בסעיף השני שנוגע בשאלה האם החיקוק נועד לטובת הניזוק‬
‫או לא ‪ ,‬מאחר והחוק לא מפרש בדרך כלל בתוכנו לטובת מי הוא נועד ‪ ,‬וגם ביסוד השישי‬
‫יסוד נגנטיבי שהמעשה לא יהווה עוולה ‪ ,‬אם החיקוק לפי פירושו הנכון התכוון לשלול את‬
‫התרופה ע"פ פקודת הנזיקין ‪.‬‬
‫‪.66‬‬
‫החיקוקים הנזכרים בחוק העונשין לעיל ( פגיעה ברגשי דת והסתה לגזענות ) הינן עבירות‬
‫שנועדו להגן על הציבור בכלל ועל כל אדם ואדם בציבור ‪ ,‬כך שהניזוק ממעשה המשיבה הוא‬
‫הציבור המוסלמי בכלל וכל תושב מוסלמי בפרט ‪.‬‬
‫כיצד קובעים את קבוצת האנשים שהחיקוק נועד להגן עליהם?‬
‫‪.67‬‬
‫ההחלטה נעשית משיקולים של מדיניות משפטית ולאור תכלית החיקוק‪.‬‬
‫‪.68‬‬
‫עקרונית ניתן לטעון כי המכנה המשותף לאותה קבוצת אנשים הוא‪ :‬שהם נמצאים בתחום‬
‫הסיכון שהחובה החקוקה נועדה למנוע‪.‬‬
‫‪.69‬‬
‫במקרים מסוימים בתי המשפט‪ ,‬ומתוך מגמה לצמצם היקף האחריות‪ ,‬מצמצמים גודל‬
‫הקבוצה הנהנית מחיקוק מסוים (פסק דין לכדר)‪.‬‬
‫‪.71‬‬
‫במסגרת החלופה השלישית בסעיף ‪(63‬ב)‪ ,‬חובה שנועדה להגן על בני אדם בכלל‪ ,‬יש להבחין‬
‫בין שני סוגים של חובות (פסק דין ועקנין)‪.‬‬
‫א‪ .‬חובה ציבורית מובהקת‪:‬‬
‫‪.70‬‬
‫המדובר בחובה שמטרתה להגן על הציבור בתור ציבור‪ ,‬דהיינו להגן על אינטרסים חברתיים‬
‫מובהקים‪ ,‬כגון אינטרסים של המדינה‪ ,‬של הממשלה‪ ,‬של חיי החברה בכללותה‪ ,‬ולא נועדה‬
‫להגן על פרט מסוים בחברה‪ ,‬ועל כן הפרתה של חובה זו איננה מקימה עילת תביעה לפי‬
‫הפח"ח‪.‬‬
‫ב‪ .‬חובה ציבורית עם תכלית כפולה (דו‪-‬תכליתית)‪.‬‬
‫‪.72‬‬
‫חובה זו נועדה להגן הן על הציבור כציבור וגם על כל פרט ופרט הנמנה על אותו ציבור‪ ,‬ועל‬
‫כן הפרתה מקימה עילת תביעה לפי הפח"ח‪.‬‬
‫‪.70‬‬
‫בפסק דין ועקנין נקבע כי (וזאת להבדיל מהפסיקה שקדמה לו) כי העובדה שהחיקוק נועד‬
‫להגנתו או לטובתו של הציבור בכללותו איננה שוללת את האפשרות של קיום מטרה נוספת‬
‫לאותו חיקוק והיא הגנת הניזוק עצמו‪ .‬תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים‬
‫לבריכות שחיה) נועדו‪ ,‬בוודאי‪ ,‬להבטיח איכות רחצה נאותה בבריכה‪ .‬הן באו להבטיח‬
‫תנאי תברואה ובטיחות ראויים בבריכה‪ .‬הן חלק מאיכות חיינו‪ .‬אך באותה מידה חלקן‪,‬‬
‫בוודאי‪ ,‬נועדו לשמור על האינטרסים של המתרחץ היחיד‪ .‬בצד הרצון לשמור על טובת‬
‫הכלל באו ההוראות להגן על הפרט‪" .‬הוא הדין לעניין איסור הקפיצה שלא מהדופן הצר‬
‫של הבריכה בצד העמוק‪ .‬הוראה זו באה להבטיח את האינטרס של המתרחצים‪ .‬היא באה‬
‫לשמור על המתרחץ המצוי במים‪ ,‬שלא יקפצו עליו‪ .‬היא באה לשמור על האינטרס של‬
‫הקופץ‪ ,‬שלא ייפגע בקפיצתו"‪.‬‬
‫‪.74‬‬
‫בע"א ‪ 5792/99‬תקשורת וחינוך יהודי נ' אס‪.‬בי‪.‬סי נקבע ‪:‬‬
‫"אשר להוראת סעיף ‪ 21‬לפקודת העיתונות‪ ,‬האוסר על שימוש בשם דומה לשם עיתון קיים‬
‫שעלול לבלבל את הדעות‪ .‬תכליתה הציבורית ברורה על‪-‬פניה‪ .‬נועדה היא להגן על הציבור‪,‬‬
‫שאם יראו אור שני עיתונים בני אותו שם‪ ,‬יכול הדבר להביא להטעיה ולבלבול‪ .‬אפשר אף‬
‫שההוראה נועדה להגן על השלטון‪ ,‬לפיקוח ולבקרה על העיתונים שקיבלו רשיון‪ ,‬להבדילם‬
‫ולהבחינם מן העיתונים שלא קיבלו רשיון‪ .‬בה‪-‬בעת‪ ,‬ברורה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬התכלית להגן על בעל‬
‫הרשיון מפני מתחרה העלול לפגוע בזכותו לשמו של עיתונו"‪.‬‬
‫‪.75‬‬
‫העובדה שהחיקוק נועד להגנתו או לטובתו של הציבור בכללותו איננה שוללת את‬
‫האפשרות של קיום מטרה נוספת לאותו חיקוק והיא הגנת הניזוק עצמו ‪ ,‬אשר הוא‬
‫במקרה הספציפי כל אדם מוסלמי המאמין בנביא מוחמד ‪.‬‬
‫עמידה בתנאי הסף לקבלת צו מניעה זמני‬
‫‪.76‬‬
‫כפי שיפורט להלן‪ ,‬המבקשים עומדים במבחני הסף לקבלת סעד זמני‪ ,‬כפי שנקבעו בתקנה‬
‫‪ 362‬לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד‪ ,1984-‬וכפי שפורטו בהרחבה בהחלטתה של כבוד‬
‫השופטת אפעל‪-‬גבאי בבש"א (י‪-‬ם) ‪ Wycth Holdings Corporation4355/04‬נ' מעבדות‬
‫רפא בע"מ (טרם פורסם‪ ,‬החלטה מיום ‪ .)23.03.04‬המבקשים יטענו כי בידיהם עילות תביעה‬
‫רציניות‪ ,‬כמפורט לקמן‪" ,‬זכות לכאורה וסיכויים טובים להצליח בתביעה" (שם)‪ ,‬אשר על‬
‫יסודם הם מבקשים סעד זמני עד לתום הדיון‪ .‬עוד יטענו המבקשים כי מאזן הנוחות פועל‬
‫לטובתם‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך ‪.‬‬
‫הכרחיות מתן הצו‬
‫‪.77‬‬
‫מתן הצו הכרחי ביותר‪ ,‬בכדי לעצור את הליך מכירת העיתון בארץ תוך פגיעה חמורה בנביא‬
‫האיסלאם מוחמד עליו השלום ופגיעה ברגשות המוסלמים בארץ ‪.‬‬
‫הצידוק במתן צו המניעה המבוקש‬
‫‪.78‬‬
‫בפסק דינו ב‪ -‬רע"א ‪ 3071/10‬אסתר פרדל רידר נ' ל‪.‬רפאל חברה לבניין בע"מ‪ ,‬תק‪-‬על‬
‫‪ ,)2010( 2511 , 2508 ,)2(2010‬סיכם בית המשפט העליון את המבחנים הדרושים להוצאת‬
‫סעד זמני באומרו‪:‬‬
‫"בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני‪ ,‬עליו לשקול מספר עניינים‪ :‬האחד ‪-‬‬
‫האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה‪ .‬תנאי זה משמעו‪ ,‬האם‬
‫עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון‪ ,‬או שמא מדובר בתביעת‬
‫סרק על פניה‪ .‬בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה‬
‫לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית‪ .‬העניין השני‪-‬‬
‫מאזן הנוחות בין הצדדים‪ -‬האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם‬
‫לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד‪ ,‬במקרה שיינתן הסעד‬
‫המבוקש‪ .‬בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין‬
‫אינטרסים‪ ,‬ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול‬
‫ולהחליט‪ ,‬ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור‪ .‬בין שני‬
‫התנאים מתקיימים יחסי גומלין‪ ,‬כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון‬
‫מבקש הסעד‪ ,‬כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת‬
‫(השוו‪ :‬רע"א ‪ 1719/09‬בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי‬
‫מיום ‪ .))21.5.2009‬בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין‬
‫מתן סעד זמני‪ ,‬יש לשקול גם שיקולים שביושר‪ ,‬ביניהם תום ליבו של‬
‫מבקש הסעד (ראו‪ ,‬תקנה ‪(362‬ב)(‪ )2‬לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א‬
‫‪ 5095/93‬פ‪.‬א‪ .‬ארבן בע"מ נ' גבי א‪.‬ג‪.‬ר‪ .‬שותפות לבנין ופיתוח‪ ,‬פ"ד מט(‪)1‬‬
‫‪ .))1995( 737 ,730‬מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג‬
‫בצורה חסרת תום לב‪ ,‬רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני‪,‬‬
‫אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על‬
‫מתן הסעד (רע"א ‪ 6658/09‬מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות‬
‫בע"מ ואח' (לא פורסם‪".))12.1.2010 ,‬‬
‫‪ .79‬המבקשים יטענו כי מבחנים אלה מתקיימים ביתר שאת במקרה זה‪.‬‬
‫א) קיומה של שאלה רצינית המצריכה דיון‬
‫‪.81‬‬
‫בפסיקה‪ ,‬נקבע כי די בהוכחת שאלה רצינית הראויה לדיון או שלא מבקשים להגניב לפתחו‬
‫של בית המשפט הליך שטותי וטורדני‪ .‬ראה בעניין זה את ההחלטה בש"א (כפר‪-‬סבא)‬
‫‪ - 1065/04‬שולמית שטיין ואח' נ' זאב שטיין‪ .‬תק‪-‬מש ‪, 297 ,)3(2004‬עמ' ‪ 303‬אשר סיכם את‬
‫ההלכה באומרה‪:‬‬
‫"נקדים כלל יסוד מן ההלכה הפסוקה ‪"-‬בדונו במתן סעד זמני אין בית‬
‫המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות‪ ,‬ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול‬
‫הראיות"‪ .‬ע"א ‪ 342/83‬גלוזמן נ' גלוזמן‪ ,‬פד"י ל"ח (‪.108 )4‬‬
‫באותו עניין‪ ,‬הבהיר כב' הש' שמגר כי צו מניעה ינתן לתובע שתביעתו‬
‫אינה "שטותית או טורדנית" ואשר בית המשפט התרשם כי תביעתו‬
‫מעלה "שאלה רצינית" שיש לדון בה‪ ,‬בכך למעשה אימץ את עמדת‬
‫המשפט האנגלי כפי שהובעה על ידי הלורד דיפלוק (‪– )DIPLOCK‬‬
‫‪“THE COURT NO DOUBT MUST BE SATISFIED THAT THE CLAIM IS‬‬
‫‪NOT FRIVOLOUS OR VEXATIOUS, IN OTHER WORDS, THAT THERE IS‬‬
‫”‪A SERIOUS QUESTION TO BE TRIED‬‬
‫אף כב' הש' לוין בסיפרו "תורת הפרוצדורה האזרחית" הוצאת החברה‬
‫הישראלית להכשרה מקצועית בע"מ‪ ,‬עמ' ‪ 160‬מדגיש ‪-‬‬
‫"‪ ...‬אין ספק בדבר שהמבקש לקבל צו זמני אינו צריך להביא לפני בית‬
‫המשפט ראיות שמשקלן היה מספיק למתן פסק דין‪ ,‬אילו ניתן היה‬
‫לעשות כן יכול היה התובע כבר לקבל פסק דין ולא היה צורך במתן צו‬
‫זמני‪."...‬‬
‫אמור מעתה‪ ,‬בית המשפט אינו נדרש בשלב מקדמי זה של הדיון לבחון‬
‫עד תום את סיכויי הצלחתה של התביעה‪ ,‬לו יעשה כן קודם שהוצגה‬
‫בפניו המסכת הראייתית בשלמותה בישיבת הוכחות סדורה ‪ -‬ימצא‬
‫עושה את מלאכת השיפוט למלאכת ניחוש והימור!בית המשפט אינו‬
‫שמאי תביעות המעריכן ומדרגן על פי איכותן מיד עם בואן בשערי בית‬
‫המשפט‪ ,‬כל שנדרש בית המשפט‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬הינו לסנן את המבקשים‬
‫להגניב לפיתחו הליך "שטותי או טורדני"‪ .‬מעת ששוכנע בית המשפט‬
‫שקיימות ראיות אשר יש בהן לסייע ולהוביל לקיומה של עילת תביעה די‬
‫בכך על מנת לעבור את המשוכה הראשונה בבחינת מתן הסעד הזמני‪".‬‬
‫‪.80‬‬
‫בית המשפט הנכבד מופנה גם להחלטה בבש"א (ירושלים) ‪ 4280/00‬שבתאי פירו נ' הבנק‬
‫הבינלאומי‪ ,‬תק‪-‬מח ‪ ,12070 ,)1(2001‬עמ' ‪:12077‬‬
‫"‪ .22‬ואולם‪ ,‬די בספקות המתעוררים בשלב זה לגבי ההסמכה המפורשת‬
‫לפשרה כדי להביא לקביעה שהתביעה בתיק העיקרי אינה טרדנית‬
‫וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה‪ ,‬וראו למבחן זה‪ ,‬זוסמן‪ ,‬סדר הדין‬
‫האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' ‪ .616‬כך בע"א ‪ 342/83‬גלוזמן נ' גלוזמן‪,‬‬
‫פ"ד לח' (‪ ,4( 105, 109‬קבע בית המשפט העליון כי המבחן למתן צו מניעה‬
‫או צו עשה זמני נזקק לקיומה של שאלה רצינית הראויה להידון תוך‬
‫איזון "בין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה‬
‫האפשרית בנתבעת" (שם‪.)108 ,‬‬
‫‪.82‬‬
‫המבקשים יטענו פרסום הגיליון מעמיד להם עילות תביעות שונות‪ ,‬הן מהמשפט הפרטי והן‬
‫מהמשפט הציבורי‪.‬‬
‫‪.83‬‬
‫במישור הפרטי‪ ,‬המבקשים יטענו כי פרסום הגיליון מעמיד להם עילות שונות‪ ,‬ובין היתר‪,‬‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫‪‬‬
‫בפרסום הגיליון עלולה המשיבה לבצע עוולת רשלנות כהגדרתה בדין ובסעיף ‪ 35‬לפקודת‬
‫הנזיקין [נוסח חדש]‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בפרסום הגיליון עלולה המשיבה לבצע עוולת הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בדין‬
‫ובסעיף ‪ 63‬לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]‪ ,‬כאשר החובה החקוקה הינה סעיף ‪ 173‬לחוק‬
‫העונשין‪ ,‬תשל"ז‪ 1977-‬ו‪/‬או סעיף ‪144‬ב לחוק העונשין ו‪/‬או סעיף ‪144‬ד לחוק העונשין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בפרסום הגיליון עלולה המשיבה לבצע עוולת לשון הרע בניגוד לחוק לשון הרע‪,‬‬
‫התשכ"ה‪.1965-‬‬
‫‪‬‬
‫בפרסום הגיליון עלולה המשיבה לבצע עוולות חוקתיות של פגיעה בכבוד האדם שהיא‬
‫זכות המוגנת בחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪.‬‬
‫‪.84‬‬
‫המבקשים יטענו כי עומדות להם עילות תביעה אף מכוח המשפט הציבורי‪.‬‬
‫‪.85‬‬
‫כאמור‪ ,‬המבקשים יטענו כי המשיבה הינה רשת חנויות ספרים גדולה הנותנת שירות‪ ,‬לחלק‬
‫גדול מהאזרחים בארץ‪ .‬משכך‪ ,‬יש לראות במשיבה כגוף דו‪ -‬מהותי הפועלת הן בתחום‬
‫המשפט הפרטי והן בתחום המשפט הציבורי‪ ,‬ובתור שכזאת חלים עליה כללי המשפט‬
‫המינהלי‪.‬‬
‫‪.86‬‬
‫בעניין זה יטענו המבקשים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי‪:‬‬
‫‪.87‬‬
‫‪‬‬
‫החלטת המשיבה לפרסם את הגיליון גזענית ובלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫החלטת המשיבה לפרסם את הגיליון בלתי מידתית באופן קיצוני‪.‬‬
‫‪‬‬
‫החלטת המשיבה לפרסם את הגיליון בלתי סבירה באופן קיצוני‪.‬‬
‫‪‬‬
‫החלטת המשיבה לפרסם את הגיליון שרירותית‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬המבקשים יטענו כי הסיכויים לקבלת תביעתם גבוהים מאוד והיא בכל מקרה‬
‫אינה משוללת יסוד‪.‬‬
‫מאזן הנוחות‬
‫‪.88‬‬
‫שיקול חשוב בבקשה לסעד זמני כמבוקש‪ ,‬הוא מאזן הנוחות‪.‬‬
‫‪.89‬‬
‫על מבחן זה עמד המלומד זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי‪ ,‬עמ' ‪ 616‬באומרו‪:‬‬
‫"השאלה השלישית היא‪ ,‬להיכן תהא הכף נוטה‪ ,‬אם נשקול זו כנגד זו‪:‬‬
‫אי‪-‬הנוחות שתיגרם לתובע‪ ,‬אם לא יינתן הצו‪ ,‬ואי‪-‬הנוחות שתיגרם‬
‫לנתבע‪ ,‬או לאחרים אם ינתן‪ ...‬ומה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע‪ ,‬אם‬
‫התביעה תידחה"‪.‬‬
‫‪.91‬‬
‫בעניין זה יטענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בבירור‪.‬‬
‫‪.90‬‬
‫המבקשים יטענו כי אי הנוחות העלולה להיגרם להם אם לא יינתן הצו גדולה יותר מאי‬
‫הנוחות העלולה להיגרם למשיבה אם הצו יינתן (ר' בש"א (י‪-‬ם) ‪Wycth Holdings 4355/04‬‬
‫‪ Corporation‬נ' מעבדות רפא בע"מ (טרם פורסם‪ ,‬החלטה מיום ‪ ,))23.03.04‬שכן אי מתן‬
‫הצו ייגרום להפצת דברי שנאה וגזענות ועלול להפר את הסדר הציבורי ושלום הציבור ‪.‬‬
‫‪.92‬‬
‫מתן הסעדים המבוקשים ברישא לבקשה זו לא יטיל נטל כבד על המשיבה אשר כאמור‬
‫מתכוונת למכור את העיתון ביום שני ‪ ,‬כך במידה ותידחה נתביעה והבקשה בעצם הנזק‬
‫היחידי שייגרם למשיבה הינו דחיית מועד המכירה ותו לא ‪ ,‬מנגד אם לא יינתן הצו העיתון‬
‫יימכר ונעמוד בפני מעשה עשוי והבקשה והתביעה יהפכו לתיאוריטיים ובלתי רלוונטיים ‪.‬‬
‫‪ .93‬דין הוא שכאשר ההפרה מוכחת לכאורה והנזק מכך סמוך ונראה‪ ,‬הרי שמאזן הנוחות נוטה‬
‫כולו לצד המבקש (ע"א ‪ 436/77‬איקאפארם נ' גרדסטן‪ ,‬פ"ד ל"ג (‪.)260 ,)1‬‬
‫‪.99‬‬
‫בפרסום הגיליון המדובר מבוצעות עבירות פליליות מהקשות בספר העונשין הישראלי‪.‬‬
‫המבוקש כאן איסור ביצוע עבירה פלילית‪.‬‬
‫‪.95‬‬
‫המבקשים מבקשים שבית המשפט הנכבד לא יתן את ידו לביצוע עבירה פלילית חמורה‪.‬‬
‫‪.96‬‬
‫בפרסום הגיליון ייפגע הסדר הציבורי ושלום הציבור‪ ,‬והחשש לכך וודאי או קרוב לוודאי‬
‫לכל הפחות‪ .‬עובדה היא כי בעקבות פירסום הגיליון בצרפת אירעו מהומות בכל רחבי העולם‬
‫וכי מליוני מאמינים יצאו לרחובות מתוך זעם עצום על פרסום הגיליון ‪.‬‬
‫‪.97‬‬
‫ב עניין זה‪ ,‬יתבקש בית המשפט הנכבד להתחשב בכך שאין המדובר בחופש ביטוי פוליטי‪,‬‬
‫אלא בחופש ביטוי מסחרי ועסקי‪ .‬שכן‪ ,‬המשיבה היא חברה עסקית ומניעיה עסקיים‬
‫וכלכליים בלבד‪.‬‬
‫‪.98‬‬
‫המבקשים יטענו כי‪ ,‬ביטוי זה לא ראוי להגנה מיוחדת‪ ,‬בוודאי כאשר הוא מהווה עבירה‬
‫פלילית‪ ,‬פוגע ברגשות הדת והאמונה ועלול לפגוע בשלום הציבור ובסדר הציבורי כמפורט‬
‫לעיל‪.‬‬
‫אחרית דבר‬
‫‪.99‬‬
‫לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית ( כולל סמכות טבועה ) לדון בבקשה‪.‬‬
‫‪ .011‬המבקשים שומרים על זכותם להשלים את טענותיהם בהתאם לכל מידע ו‪/‬או חומר‬
‫שיתקבל לידיהם לאחר הגשת הבקשה‪.‬‬
‫‪ .010‬אשר על כן‪ ,‬יתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את המשיבה לדין וליתן פסק דין המצווה על‬
‫המשיבה‪ ,‬לפעול כאמור בסעיפים א'‪-‬ב' לרישא לבקשה זו‪ ,‬ובכך למנוע מהמשיבה לפגוע‬
‫ברגשות הציבור המוסלמי בארץ ‪.‬‬
‫‪ .012‬כמו כן‪ ,‬יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה לשלם למבקשים את הוצאות המשפט‪,‬‬
‫לרבות שכ"ט עו"ד‪ ,‬בצירוף ומע"מ בגין הגשת בקשה זו עד לתשלום המלא בפועל‪.‬‬
‫_______________________‬
‫מוחמד סולימאן אגבריה ‪ ,‬עו"ד‬
‫ב"כ המבקשים‬