` כיתה ט

Transcription

` כיתה ט
‫כיתה ט'‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫שם היחידה‪ :‬עולם חסד ייבנה‬
‫פעילות מס' ‪91‬‬
‫היחידה על רצף המעגל‬
‫הצורך עליו עונה היחידה‪:‬‬
‫" על שלושה דברים העולם עומד‪ .‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"‬
‫גמילות חסדים זהו אחד מעמודי העולם החשובים ביותר‪ .‬לא מדובר בהמלצה או בצ'ופר אלא‬
‫בדבר שהוא חלק מלהיות יהודי‪ .‬זו הסיבה שיחידה זו מופיעה במעגל האמונה‪.‬‬
‫מאחר והתלמידים שלנו ומשפחותיהם‪ ,‬שייכים ברובם לחלק המקבל והנזקק יתכן והם אינם‬
‫מודעים לכך שגם הם חייבים‪ ,‬ובעיקר יכולים‪ ,‬להיות גומלי חסדים בעצמם‪.‬‬
‫היכולת של האדם לתת מעצימה ומקדמת ולכן חשוב מאד שגם זה שרגיל לקבל ידע לתת‪.‬‬
‫מטרות‪:‬‬
‫‪‬‬
‫התלמידים יבינו שכשנותנים‪ ,‬מקבלים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫התלמידים יכירו דרכים שונות לתת ולגמול חסד‪ ,‬מלבד כסף‪.‬‬
‫אביזרים דרושים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫מטפחות לקשירת עיניים‪ ,‬ידיים ורגליים שהמדריך יביא מביתו‬
‫‪‬‬
‫דף תצפית – המדריך מכין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נרות חנוכה פשוטים‬
‫* יש לסדר את חדר הפעילות כמעגל של כיסאות (את השולחנות לשים בצד בהפסקה)‬
‫משך ההעברה‪ 45 :‬דק'‬
‫מהלך היחידה‪:‬‬
‫שלב א' – לתת זה בעצם לקבל (‪ 20‬דק')‬
‫שלב ב' –– טובה או חובה?! (‪ 20‬דק')‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫פתיחה עם מסר הפעילות‪:‬‬
‫היום נדבר על חסד‪ ,‬נראה שמדובר בהתנהגות אנושית אך זו בכל זאת מצווה‪ ,‬נראה שיש‬
‫הרבה מה לעשות בה ובכל זאת לא תמיד עושים‪.‬‬
‫נלמד שמי שמקבל ממעשה החסד הוא לא פחות זה שנותן מזה שמקבל ובעיקר נחליט על‬
‫מעשה החסד הבא שלנו‪.‬‬
‫תקציר 'בעין תורנית'‬
‫בקישור הנוכחי נעמוד על משמעותה של הנתינה כמחוללת ובונה קומה חדשה באישיותו של‬
‫הנותן‪ ,‬כמביאה אותו להשגות נעלות שלא יכול היה להשיג אלמלא חוויית הנתינה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נלמד‬
‫כיצד מושג הנתינה רלוונטי לכל אדם ובכל מצב‪ ,‬וכי הוא כולל מגוון רחב של אופנים ואפשרויות‪.‬‬
‫"נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים‪-‬שמונים שנה‪ ,‬כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת‪,‬‬
‫בגשמיות ובפרט ברוחניות" (מובא בשם הבעל‪-‬שם‪-‬טוב)‪.‬‬
‫לאורה של הארה זו‪ ,‬הרי שכל מעשה חסד‪ ,‬קטן כגדול‪ ,‬הן הירואי וכזה שדורש תעצומות נפש‪ ,‬והן‬
‫פשוט וקל‪ ,‬כזה הנעשה כמעט כבדרך‪-‬אגב‪ ,‬כל מעשה שכזה מואר באור‪-‬יקרות‪ .‬שלא נפספס‪..‬‬
‫מגילת רות הנקראת בחג השבועות הינה מגילת‪-‬חסד‪ ,‬המגוללת מעשי חסד מצד אישים שונים‬
‫הנזכרים בה‪ ,‬וכפי שמלמדים חז"ל במדרש רות רבה‪ :‬אמר רב זעירא‪ ,‬מגילה זו אין בה לא טומאה‬
‫ולא טהרה‪ ,‬לא איסור ולא היתר‪ ,‬ולמה נכתבה‪ ,‬ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים‪.‬‬
‫תמוהה ולא‪-‬מובנת אמירתה של רות לנעמי‪ ,‬בתשובתה לשאלה מה היו מעשיה באותו יום‪ֵ ,‬שם‬
‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪ :‬מדברים אלו משתמע כאילו רות היתה זו שגמלה חסד עם‬
‫ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬
‫בועז‪ ,‬ולא להפך! והלא בועז הוא שהתאמץ בכל נפשו ובכל מאודו (ממונו‪ ,‬לפי אחד הפירושים)‬
‫לגמול חסד עם רות?!‬
‫למדים מכך חז"ל כי יותר משבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית!‬
‫בעל‪-‬הבית‪ ,‬העשיר‪ ,‬במעשה הצדקה עם העני אמנם מעניק לו דבר‪-‬מה‪ :‬פת לחם או מספר‬
‫מעות‪ ,‬אך בה בשעה מקבל מהעני תמורה שלא תסולא בפז‪ :‬בניית אישיות רגישה‪ ,‬מתחשבת‬
‫וטובה בתוך‪-‬תוכו פנימה‪ ,‬לה לא יכול היה לזכות אלמלא מעשה הנתינה‪ .‬אף בועז הנודע‬
‫ברגישותו ובדיבורו בגובה העיניים עם הנערים‪ ,‬הפועלים הפשוטים בשדהו‪ ,‬זכה להעפיל אל פסגות‬
‫חדשות באישיותו‪ ,‬להן לא יכול היה לזכות אלמלא המפגש עם רות ומעשה החסד האצילי שגמל‬
‫עימה‪ .‬אם כן‪ ,‬נכונים דברי רות‪' :‬האיש אשר עשיתי עימו'‪ ,‬בכך שהוא עשה עימי צדקה וחסד –‬
‫הרי שנתרם וקיבל בעצמו‪.‬‬
‫סיפור התינוק הבוכה מאת הרב יהודה עמיטל‪ ,‬והמשפט בסופו‪:‬‬
‫אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה‪ ,‬משהו פגום בלימוד זה‪ .‬אוי לה‬
‫לאותה תורה שאינה שומעת בכיו של תינוק!"‪.‬‬
‫כתוספת – סיפור הצרצר הלכוד ומטבע הכסף – 'למה אתה מכוון את עצמך להקשיב?'‬
‫הבנת עניינן של האומות האסורות לבוא בקהל‪ ,‬כמנוגדות לגמילות החסדים האופיינית לישראל‪,‬‬
‫והסיבה לאיסור אכילת החסידה – העושה חסד אך ורק עם חברותיה‪.‬‬
‫'הכל לפי רוב המעשה' – לביאור הרמב"ם‪ ,‬ככל שנפעל בעצמנו על עצמנו‪ ,‬יותר ויותר מעשי חסד‪,‬‬
‫קטנים כגדולים‪ ,‬הרי שבכך נהפוך עצמנו לנותנים‪ ,‬רגישים ומתחשבים בזולתנו‪.‬‬
‫גמילות‪-‬חסדים עשויה לקבוע מקום‪-‬קבע בליבו ובאישיותו של אדם‪ ,‬לאו דווקא במתן מתנה‬
‫כספית או בהענקת מזון ומשקה‪ ,‬דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬אלא אף בחיוך‪ ,‬עידוד ובאמירת מילה טובה‪.‬‬
‫'ולבן שניים מחלב' ‪' -‬טוב המלבין שינים (המחייך) לחבירו יותר ממשקהו חלב'‪ .‬וכדברי אחד‬
‫המגידים‪' :‬מכוס חלב אפשר לחיות יום ואולי יומיים‪-‬שלושה‪ ,‬אך מחיוך ומהארת פנים – ניתן‬
‫לחיות שנים‪.'..‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫הסלוגן של עמותת קו לחיים‪ :‬חיוך קטן של אושר מנצח מחלה גדולה – כמוטו לחיים של נתינה‪.‬‬
‫שלב א' – לתת זה בעצם לקבל‬
‫אפשרות ‪1‬‬
‫הכיתה תתחלק לקבוצות של ‪.5‬‬
‫שימו לב‪ :‬ניתן לערוך את התרגיל לכל הקבוצות בו זמנית‪ ,‬מי שחושש מבלגן יכול לתרגל‬
‫בכל פעם קבוצה אחרת לפני כל הכיתה או להחליט על "מדגם מייצג" של קבוצה או שתיים‪.‬‬
‫לכל קבוצה משימה פשוטה של עמידה בשורה והעברת חפץ ‪ -‬ילקוט‪ ,‬כדור או כל דבר אחר‬
‫שהמדריך מחליט (אפשר להחליט יחד עם התלמידים מה מתאים)‪ .‬מעבירים בין כל חברי‬
‫הקבוצה ‪ 3‬פעמים‪( ,‬הלוך‪ ,‬חזור‪ ,‬הלוך)‪.‬‬
‫אבל‬
‫לכל אחד מהעומדים בשורה תהיה מגבלה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הראשון יהיה קשור ידיים מלפנים‬
‫‪‬‬
‫השני יהיה קשור עיניים‬
‫‪‬‬
‫השלישי יהיה קשור ידיים מאחורי הגב‬
‫‪‬‬
‫הרביעי יהיה ישוב ומחובר לכסא כשהוא הפוך כלומר "גב לקהל"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫החמישי יהיה קשור רגליים‬
‫החוקים‪:‬‬
‫כל אחד מחברי הקבוצה חייב לקחת חלק בהעברת החפץ כלומר לא מדלגים עליו ואסור‬
‫להעביר במקומו‪ ,‬מותר לעזור‪.‬‬
‫הניקוד‪:‬‬
‫קבוצתי‪ :‬זמן העברת החפץ בין כולם ‪ 3‬פעמים‪ 10 .‬נק' לקבוצה המהירה ביותר‪ 8 ,‬למקום‬
‫שני‪ 6 ,‬מקום שלישי וכן הלאה לפי מס' הקבוצות‪( .‬אם יש רק ‪ 2‬קבוצות‪ 10 -‬מקום ראשון‪5 ,‬‬
‫מקום שני וכד')‪.‬‬
‫אי שמירה על הכללים מורידה ‪ 2‬נק' בכל פעם‪.‬‬
‫שימו לב‪ :‬מותר לעזור אחד לשני ולזוז לשם כך מהשורה‪ .‬קבוצה שגם שמרה על הכללים וגם‬
‫חבריה עזרו זה לזה תזכה ע"י המדריך בעוד ‪ 10‬נק'‪.‬‬
‫אישי‪ 10 :‬נק' לכל אחד שהחפץ לא נפל לו אף פעם‪ .‬כל נפילה של החפץ ‪ 2‬נק' פחות‪.‬‬
‫שימו לב‪ :‬ניתן לנצל את ההזדמנות ולתת ניקוד גם על דיבור ראוי‪ ,‬עידוד וכד'‪.‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫לכל קבוצה יהיו ‪ 2-3‬תצפיתנים שיתנו את הניקוד‪ .‬הקבוצה עם מספר גדול יותר של נקודות‬
‫היא המנצחת‪ .‬בסיכום הנקודות יתכן מצב שאת מירב הנקודות תקבל קבוצה שעבדה תוך‬
‫עזרה הדדית וכל חבריה הצליחו במשימה ולאו דווקא קבוצה שביצעה את המשימה במהירות‬
‫הגבוהה ביותר‪.‬‬
‫משפט מסכם‪ :‬ללא עזרה של האחד לשני לא מקבלים את מירב הנקודות‪ .‬ההצלחה של כל‬
‫אחד בנפרד היא למעשה ההצלחה של הקבוצה כולה‪ .‬אם עזרתי למישהו והוא הצליח‪ ,‬גם לי‬
‫היו יותר נקודות‪ .‬מאוד חשוב לשים לב ‪ -‬שיכולתי לעזור על אף שגם אני הייתי מוגבל‪.‬‬
‫אפשרות נוספת‪:‬‬
‫שימו לב‪ ,‬אפשר להשתמש באפשרות זו בפועל‪ .‬אם לדעתכם יש סכנה בדבר אפשר לדבר‬
‫ולדָמות ולא לבצע‪.‬‬
‫אם יש אפשרות להחשכת הכיתה‪ ,‬עדיף‪ .‬כל תלמיד יקבל נר‪ .‬המדריך ידליק את הנר של‬
‫התלמיד הראשון והתלמיד הזה יעביר את האש לנר של התלמיד השני‪ ,‬השני לשלישי וכן‬
‫הלאה עד הסוף‪.‬‬
‫המדריך ישאל – מה קרה לכל נר שנתן אש לנר שלידו?‬
‫והתשובה כמובן‪ ,‬לנר לא קרה דבר‪ ,‬אבל עוד נר נדלק‪.‬‬
‫כעת אפשר לנסות שוב אלא שהפעם נר אחד ידליק את כל הנרות‪.‬‬
‫שוב המדריך ישאל מה קרה לנר שהדליק נרות רבים ושוב התשובה ‪ ,‬לא קרה דבר‪ ,‬אבל עוד‬
‫הרבה נרות נדלקו‪.‬‬
‫המדריך ישאל‪:‬‬
‫לו היינו עושים את התרגיל הזה במערה חשוכה מה היה קורה עם כל נר שנדלק‪.‬‬
‫המדריך יסכם‪ :‬במערה עם כל נר שהדלקנו נעשה אור יותר גדול גם לנו‪ .‬נתנו והרווחנו‪.‬‬
‫האם מישהו מכם עזר פעם לאחר והרגיש שגם הוא הרוויח מזה?‬
‫האם להרוויח מזה פירושו עניין מוחשי בלבד?‬
‫מה עוד אפשר להרוויח מזה שנותנים?‬
‫חלק ב' – טובה או חובה?‬
‫אז נכון‪ ,‬לעשות טובה למישהו זה יפה מצידנו‪ ,‬זה אפילו עוזר לנו בעצמינו ובכל זאת ‪ -‬נגיד‬
‫שזה לא מתאים לי‪ ,‬אפשר לחייב אותי?‬
‫גמ"ח זו מצווה שהתורה מצווה אותנו ‪,‬כפי שכבר אמרנו לא כהמלצה אלא כחיוב‬
‫איך יתכן?‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫ול ִה ְּת ַח ֵשב‬
‫זולת ְּ‬
‫יטיב ִעם ַה ַ‬
‫ָאדם ְּל ָה ִ‬
‫ְּב ֵשם ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּמ ַכםִ ים ֶאת ְּך ַלל ַה ִל ְּצוֹות ַה ְּל ַחטְּ בֹות ֶאת ָה ָ‬
‫ִב ְּצ ָר ָכיו‪.‬‬
‫ַׁחס ָׁה ָׁראוי ְׁכ ַׁל ֵׁפי‬
‫ּתֹורה ְׁמ ַׁצוָׁה ַׁעל ַׁהי ַׁ‬
‫וְׁשש ְׁפ ָׁע ִׂמים ַׁה ָׁ‬
‫לֹושים ֵׁ‬
‫ְׁש ִׂ‬
‫ַאל ָׁמנָׁה‪.‬‬
‫וְׁה ְׁ‬
‫ַׁהגֵׁר‪ַׁ ,‬היָׁתֹום ָׁ‬
‫יֹותר ֶׁאת ֲח ִׂשיבות ְׁג ִׂמילות ַׁה ֲח ָׁס ִׂדים‪.‬‬
‫גַׁם חז"ל ִׂה ְׁד ִׂגישו ְׁב ֵׁ‬
‫עֹומד‪:‬‬
‫עֹולם ֵ‬
‫לֹושה ְּד ָב ִרים ָה ָ‬
‫ֶא ַמר " ַעל ְּש ָ‬
‫ַב ִל ְּשנָה נ ֱ‬
‫ֲבֹודה וְּ ַעל ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים" ( ַמ ֵמ ַכת ָאבֹות)‪.‬‬
‫ּתֹורה וְּ ַעל ָהע ָ‬
‫ַעל ַה ָ‬
‫המדריך יכתוב על הלוח בעזרת התלמידים רשימה (אפשר גם בע"פ אך חשוב שתהיה‬
‫רשימה אפילו חלקית שאפשר יהיה להתייחס אלי בהמשך) של דברים שהם לדעתם נכנסים‬
‫תחת הקטגוריה של צדקה וגמילות חסדים‪.‬‬
‫המדריך יסכם‪:‬‬
‫סוגים ֶשל ְּג ִמילות ֲח ָס ִדים‪:‬‬
‫לֹושה ִ‬
‫ֶשנָם ְּש ָ‬
‫י ְּ‬
‫‪ְּ .1‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּב ָממֹונֹו‪:‬‬
‫ָאלת ֵך ִלים‪ְּ " ,‬ט ֶר ְּמן"‬
‫ָאדם נִ ְּצ ָר ְּך‪ַ ,‬ה ְּש ַ‬
‫ְּצ ָד ָקה‪ַ ,‬ה ְּלוָָאה ָל ָ‬
‫וְּ ַכדֹו'‪.‬‬
‫‪ְּ .2‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּבגופֹו‪:‬‬
‫ָסת‬
‫חֹולים‪ְּ ,‬ל ָויַת ַה ֵלת‪ֶ ,‬ע ְּז ָרה ְּל ֺמ ְּג ָב ִלים‪ַ ,‬ה ְּכנ ַ‬
‫ִבּקור ִ‬
‫אֹור ִחים וְּ ַכדֹו'‪.‬‬
‫ְּ‬
‫‪ְּ .3‬ג ִמילות ֲח ָס ִדים ְּב ִדבורֹו ‪:‬‬
‫טֹובה‪ ,‬נִ חום‪ִ ,‬חזוק‬
‫טֹובה‪ֵ ,‬ע ָצה ָ‬
‫ָשה ָ‬
‫ומ ַּתן ַה ְּרג ָ‬
‫ִעידוד ַ‬
‫לודים‪ְּּ ,‬ת ִפ ָכה‬
‫ַה ִב ָחחֹון ָה ַע ְּצ ִמי ֶשל ַה ַח ָכש‪ֶ ,‬ע ְּז ָרה ְּל ָח ֵבר ַב ִכ ִ‬
‫חֹולים וְּ נִ ְּז ָק ִקים וְּ ַכדֹו'‪.‬‬
‫ַעל ִ‬
‫המדריך ישאל‪ :‬מה מתוך הדברים האלה מישהו בכיתה עשה‪.‬‬
‫ניתן לערוך הצבעה‪ :‬ירימו ידיים כל מי ש‪ ,...‬או יעמדו כל מי ש‪...‬‬
‫בדרך זו גם מי שלא אומר יכול להצביע או לעמוד והמדריך יכול לשאול או לשים לב בעצמו‬
‫ולציין זאת‪ ,‬תלמידים שקמו מס' פעמים סימן לגומלי חסדים‪.‬‬
‫שאלה ‪ -‬כמה פעמים באה לידכם הזדמנות ובחרתם להתעלם ממנה? תנו דוגמאות‪.‬‬
‫המדריך יסכם – לא בטוח שאם לא היינו מצווים היינו עושים‪.‬‬
‫שאלה ‪ -‬איך תראה חברה בלי גמ"ח?‬
‫סיכום ‪ -‬הקב"ה מצווה אותנו להמשיך את עולמו באתה המידה שהוא ברא אותו היא מידת‬
‫גמילות חסדים‪.‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫(כדאי להמשיך להרחיב בכיוון בקישור התורני)‬
‫אפשרות נוספת‬
‫המדריך יחלק לתלמידים דפים ריקים עליהם הם יכתבו רעיונות לגמילות חסדים וצדקה‬
‫מעשיים שהם יכולים לעשות בכיתה בבית הספר ובחוץ‪.‬‬
‫כל תלמיד יחתום שמו על דף שנראה לו שהיה רוצה להצטרף לרעיון שלו‪.‬‬
‫את הדפים יש לתלות בכיתה ויחד עם התלמידים לחשוב על דרכי פעולה לביצוע‪.‬‬
‫כמובן שלא כל התלמידים יחתמו על משהו ולא כל מה שיחתמו עליו יהיה ניתן לביצוע‪ ,‬אך גם‬
‫אם יישארו רעיונות ספורים והמדריך יעזור להם להביא לביצוע‪ ,‬לאו דווקא ביום הספציפי‬
‫הזה ויכול להיות שרק לקבוצה קטנה של "רציניים"‪ ,‬בכל מקרה זה יהיה דבר טוב שיתרום‬
‫לתלמידים ולכיתה כולה‪.‬‬
‫אפשרות נוספת – סיפורים‬
‫לתת ‪ /‬חמוטל בן זאב – אפשר לשיר‬
‫שר בועז שרעבי‬
‫לתת את הנשמה ואת הלב‬
‫לתת‪ ,‬לתת כשאתה אוהב‬
‫ואיך מוצאים את ההבדל‬
‫שבין לקחת ולקבל‬
‫עוד תלמד לתת לתת‪.‬‬
‫לגלות סודות בסתר‬
‫להתיר את סבך הקשר‬
‫כשהלב בך נצבט‬
‫מכל חיוך מכל מבט‪.‬‬
‫אתה נזהר אתה יודע‬
‫וחוץ ממך איש לא שומע‬
‫פוסע בין הדקויות‬
‫וממלא שעות פנויות‪.‬‬
‫לתת את הנשמה‪...‬‬
‫אתה לומד עם השנים‬
‫לבנות ביחד בניינים‬
‫לחיות עם כל השינויים‬
‫לרקום איתה סיפור חיים‬
‫ולעבור ימים קשים‬
‫במצוקות וריגושים‬
‫כיתה ט'‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫תמיד לדעת לוותר‬
‫ואת הטעם לשמר‪.‬‬
‫לתת את הנשמה‪...‬‬
‫לראות בתוך הנפילה‬
‫שיש מקום למחילה‬
‫תמיד אפשר שוב להתחיל‬
‫כמו יום חדש כמו כרגיל‬
‫לתת‪.‬‬
‫אפשר לתלות בכיתה‪:‬‬
‫אדם טוב ‪ /‬אסתר קל‬
‫אינו זה אשר נותן מן העודפים שלו‪ ,‬מן השפע שלו‬
‫אלא זה אשר מחלק את המעט שיש לו‬
‫סיפור ‪ -‬הנדבה‪ /‬איוון טורגנייב‬
‫עני‪ ,‬זקן חולה‪ ,‬עצרני פעם אחת בלכתי ברחוב‪.‬‬
‫עיניים נצרבות ודומעות‪ ,‬שפתי תכלת‪ ,‬בלויי‪-‬סחבות‪ ,‬פצעים מגואלים…‬
‫הה‪ ,‬באיזה אופן משונה ניוולה העניות את הברייה האומללה הזאת!‬
‫הוא הושיט אלי יד אדומה‪ ,‬צבה‪ ,‬נאלחה… הוא נאנח‪ ,‬הוא געה לעזרה‪.‬‬
‫החילותי למשמש בכיסי בגדי… אין חריט‪ ,‬אין שעון‪ ,‬אף מטפחת אין… לא לקחתי איתי דבר‪ .‬והעני‬
‫הוסיף לחכות… וידו הנטויה תתנועע ותרעד לאט‪.‬‬
‫נבוך ונבהל לחצתי בכוח את היד הרועדת והנאלחה… "סלח נא‪ ,‬אחי‪ ,‬אין לי כל‪ ,‬אחי"‪.‬‬
‫העני הטה אלי את עיניו הנצרבות‪ .‬שפתי התכלת שלו גיחכו – וגם הוא מצידו לחץ את אצבעותיי‬
‫הקרות‪.‬‬
‫‪ -‬יהי כן‪ ,‬אחי – גמגם בלשונו – אודך גם בעד זאת‪ .‬גם זו נדבה‪ ,‬אחי‪.‬‬
‫ָאל‬
‫ִשר ֵ‬
‫ְׁארֶץ י ְׁ‬
‫ָמים יֵש ב ֶ‬
‫שנֵי י ִ‬
‫ִסּפּור‪ְׁ :‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫ָאל‪:‬‬
‫ִשר ֵ‬
‫ָמים יֵש ְׁב ֶארֶץ י ְׁ‬
‫שנֵי י ִ‬
‫ְׁ‬
‫שט ֶאת גְׁדֹו ָתיו‪.‬‬
‫ְׁחיִים בֹו ָדגִים וְׁיֶרֶק רַב ְׁמ ַק ֵ‬
‫תּוקים‪ ,‬ו ַ‬
‫ימיו ְׁמ ִ‬
‫ַאחד ֵמ ָ‬
‫ַ‬
‫יהם ִלינֹק‬
‫ְׁש ֶ‬
‫שר ֵ‬
‫ְׁחים ֶאת ָ‬
‫ֵיהם ֵמ ָעלָיו וְׁשֹול ִ‬
‫ְׁשים כַנְׁפ ֶ‬
‫ֵעצִים רַבִים ּפֹור ִ‬
‫ימיו‪.‬‬
‫ֶאת ֵמ ָ‬
‫יֹור ִדים ִמן ַה ְׁג ָבעֹות‪,‬‬
‫ְׁם ַחיִים ַה ְׁ‬
‫ַרדֵן ַמְׁזרִים ֶאל ַהיָם ַהזֶה ַמי ְׁ‬
‫ַהי ְׁ‬
‫ַהצִּפֹורִים בָנּו כָאן ֶאת‬
‫ְׁפי ָה ֵעצִים‬
‫ֵיהם ֵבין עַנ ֵ‬
‫ִקנ ֶ‬
‫ש ָזכּו‬
‫ש ֵמ ִחים עַל ֶ‬
‫ַהכֹל ְׁ‬
‫ְׁמקֹום זֶה‪.‬‬
‫ָשבֶת ב ָ‬
‫לֶ‬
‫זֶהּו יָם ִכֶנרֶת‪.‬‬
‫ַאחר‪.‬‬
‫ֹוך יָם ֵ‬
‫ִש ַּפ ְׁך לְׁת ְׁ‬
‫ָרֹומה וְׁנ ְׁ‬
‫יך לִזְׁרֹם ד ָ‬
‫ש ְׁ‬
‫ַרדֵן ַמ ְׁמ ִ‬
‫ַאך ַהי ְׁ‬
‫ְׁ‬
‫שֹומעִים ְׁצחֹוק‬
‫ְׁאין ְׁ‬
‫שם ֵאין ֵזכֶר ַל ָדגִים‪ ,‬וְׁצִּפֹורִים ֵאינָן ְׁמצַיְׁצֹות‪ ,‬ו ֵ‬
‫ָ‬
‫שֹותים‬
‫ְׁחיָה וְׁעֹוף ֵאינָם ִ‬
‫חֹופיו ו ַ‬
‫שט ֶאת ָ‬
‫יְָׁלדִים ֵאין ַהיֶרֶק ְׁמ ַק ֵ‬
‫ִמיו‪.‬‬
‫ִמ ַמי ָ‬
‫זֶהּו יָם ַה ֶמלַח‪.‬‬
‫ְׁחֹוקים זֶה‬
‫ש ֵאינָם ר ִ‬
‫ָמים ֶ‬
‫שנֵי ַהי ִ‬
‫ַה ְׁבדֵל ַהגָדֹול ֵבין ְׁ‬
‫ַמהּו ַהגֹורֵם ל ֶ‬
‫ִמזֶה ?‬
‫ָמים‪.‬‬
‫ִשנֵי ַהי ִ‬
‫ימיו ל ְׁ‬
‫ְׁרים ֶאת ֵמ ָ‬
‫ַרדֵן‪ ,‬הּוא ַמז ִ‬
‫ָאשם ְׁבי ְׁ‬
‫ֵאין ָה ֵ‬
‫ַאך‬
‫ַרדֵן‪ְׁ ,‬‬
‫ְׁמי ַהי ְׁ‬
‫ִהנֵה‪ ,‬זֶהּו ְׁמקֹור ַה ֶה ְׁבדֵל‪ :‬יָם ִכֶנרֶת ְׁמ ַקבֵל ֶאת ִמי ֵ‬
‫אֹותם לְׁעַצְׁמֹו‪.‬‬
‫שֹומר ָ‬
‫ֵאינֹו ֵ‬
‫ֶמת לְׁתֹוכֹו הּוא‬
‫נֹותן‪ְׁ .‬תמּורַת כָל ִט ָּפה ַהזֹור ֶ‬
‫הּוא ְׁמ ַקבֵל וְׁגַם ֵ‬
‫ַאחרֶת‪.‬‬
‫ַמְׁזרִים ִמתֹוכֹו ִט ָּפה ֶ‬
‫של ַק ְׁמ ָצן‬
‫ימיו ַב ַת ֲאוָה ֶ‬
‫ַאך יָם ַה ֶמלַח ֵאינֹו ַמ ְׁחזִיר‪ .‬הּוא סֹוגֵר ֶאת ֵמ ָ‬
‫ְׁ‬
‫ַאחת‪.‬‬
‫הּוא ֵאינֹו מֹוצִיא ַאף ִט ָּפה ַ‬
‫יָם ַה ִכֶנרֶת ְׁמ ַקבֵל וְׁגַם ַמ ְׁחזִיר‪ .‬וְָׁלכֵן יָם ַחיִים הּוא‪.‬‬
‫יָם ַה ֶמלַח רַק ְׁמ ַקבֵל‪ ,‬וְָׁלכֵן ָקרְׁאּו לֹו יָם ַה ָמוֶת‪.‬‬
‫ָאל‪...‬‬
‫ִשר ֵ‬
‫ָמים יֵש ְׁב ֶארֶץ י ְׁ‬
‫שנֵי י ִ‬
‫ְׁ‬
‫ָשים יֵש ָבעֹולָם‪...‬‬
‫שנֵי סּוגֵי ֲאנ ִ‬
‫ְׁ‬
‫הצעה לשיחה אישית‪:‬‬
‫‪‬‬
‫האם יש דברים שאתה עושה ויכולים להיחשב לדעתך חסד או צדקה? איך זה‬
‫מרגיש?‬
‫‪‬‬
‫האם התנסית פעם בלהיות זה שמקבל חסד? איך זה מרגיש?‬
‫‪‬‬
‫האם אתה מכיר מישהו בסביבתך שעסוק בעשיית חסד? פרט‪..‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫בעין תורנית‪ :‬הקישור התורני המלא‬
‫מטרות היחידה הנוכחית נעות בשני מישורים‪ :‬האחד‪ ,‬להביא להפנמה כי נתינה מהווה קבלה‪ ,‬וכי‬
‫האדם הנותן‪ ,‬הרי שבמעשהו זה הינו מקבל והריהו נבנה ונתרם מכך‪ .‬השני‪ ,‬להכיר בכך שישנם‬
‫סוגי נתינה שונים‪ ,‬ודרכים מגוונות לגמול חסד‪ :‬החל מהענקת דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬ממשי ככסף או מזון‪,‬‬
‫וכלה במתן עידוד‪ ,‬תמיכה‪ ,‬חיוך ומילה טובה‪ ,‬שאמנם אינם מדידים וניתנים לכימות‪ ,‬אך מחזקים‬
‫ומבריאים את הנזקק‪ ,‬לא פחות ואולי אף יותר מהנתינה הפיזית‪.‬‬
‫בקישור הקודם שנושאו היה נתינה (ליחידת מגיע לי) עסקנו במושג גמילות החסדים ובהבנת‬
‫משמעותו‪ ,‬כאחת הדרכים להידבק בבורא‪ ,‬וכאחד הדברים עליהם עולמו הרוחני של היהודי‬
‫עומד‪ :‬תורה – הידבקות בבורא באמצעות השכל‪ ,‬עבודה (קרבנות ותפילה) עניינה חיבור לבורא‬
‫על‪-‬ידי הלב‪ ,‬קרבנות = קירבה‪ ,‬וגמילות חסדים הינה הליכה בדרכי הבורא ברובד המעשים‪ ,‬מה‬
‫הוא גומל חסדים – אף אתה הווה גומל חסדים‪ ,‬זו ההידבקות בבורא על‪-‬ידי העשייה בגופנו‬
‫ובממוננו‪ .‬כמו‪-‬כן למדנו אודות מהותה של תיבת נח‪ ,‬תיבה שכל‪-‬כולה גמילות חסדים‪ ,‬שמכוחה‬
‫ומתוכה יוכל להיברא עולם חדש‪ ,‬עולם של חסד ונתינה‪ ,‬על חורבותיו של העולם הישן‪ ,‬הנגוע בגזל‬
‫ובנטילה שלא כדין‪ ,‬המהווים ההפך הגמור מתכלית הבריאה‪.‬‬
‫כנדבך על הנכתב בעבר‪ ,‬בקישור הנוכחי נעמוד על משמעותה של הנתינה כמחוללת ובונה קומה‬
‫חדשה באישיותו של הנותן‪ ,‬כמביאה אותו להשגות נעלות שלא יכול היה להשיג אלמלא חוויית‬
‫הנתינה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נלמד כיצד מושג הנתינה רלוונטי לכל אדם ובכל מצב‪ ,‬וכי הוא כולל מגוון רחב של‬
‫אופנים ואפשרויות‪.‬‬
‫לתשומת לב‪ :‬אמנם‪ ,‬ישנם מספר הבדלים‪ ,‬הלכתית ומחשבתית‪ ,‬בין גמילות חסדים לבין צדקה‪,‬‬
‫כנזכר במסכת סוכה דף מט'‪ ,‬עמוד ב'‪ :‬תנו רבנן‪ :‬בשלושה דברים גדולה גמילות‪-‬חסדים יותר מן‬
‫הצדקה ‪ -‬צדקה בממונו‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין בממונו בין בגופו; צדקה לעניים‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין‬
‫לעניים בין לעשירים; צדקה לחיים‪ ,‬גמילות‪-‬חסדים בין לחיים בין למתים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בקישור זה‬
‫נעסוק בעצם מעשה הנתינה‪ ,‬המשותף לשניהם‪.‬‬
‫למדריכים‪:‬‬
‫כנאמר לעיל‪ ,‬ניתן להיעזר גם במקורות המובאים בקישור ליחידת 'מגיע לי'‪ ,‬המלמדים מהו כוחה‬
‫של נתינה‪ ,‬ומבארים כי התשובה לשאלה מהי דרגתו‪-‬מדרגתו הרוחנית של אדם נתונה בתשובה‬
‫לשאלה עד כמה הוא 'נותן' בחייו במעגלים בהם הוא סובב‪ ,‬ועד כמה הוא 'נוטל'‪ ,‬לוקח לעצמו‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן כדאי לשוב ולחדד את המסרים העולים מסיפורם של מר עוקבא ואשתו‪ ,‬שתי הקומות‬
‫בבניין שלם של חסד‪ :‬הן הלהט וההתלהבות והן העקביות‪ ,‬ההתמדה במעשה החסד‪ .‬עד כאן‪.‬‬
‫אחד מפתגמיו השגורים של הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪ ,‬הנזכר רבות בשיחותיו ובתורותיו לחסידיו הוא‪:‬‬
‫"נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים‪-‬שמונים שנה‪ ,‬כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת‪,‬‬
‫בגשמיות ובפרט ברוחניות" (מתוך סדר‪-‬הלימוד 'היום‪-‬יום' לתאריך ה' באייר‪ ,‬סמלי משהו‪.)..‬‬
‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שלעיתים תכלית הירידה של נשמה לעולם הזה היא רק כדי לעשות טובה‬
‫ליהודי‪ ,‬ולו פעם אחת ויחידה‪ .‬מי מאיתנו יודע באיזה מעשה שגרתי‪ ,‬יומיומי ואפרורי הרינו‬
‫מגשימים את מטרת חיינו‪ ,‬ממלאים את ייעודנו לשמו נשלחנו‪.‬‬
‫הרבי מליובאוויטש מגדיר אמרה זו (ליקוטי שיחות כרך כה'‪ ,‬עמ' ‪" )383‬מאמר נפלא"‪ ,‬ומסביר‪:‬‬
‫"נשים אל ליבנו‪ ,‬המדובר ביהודי הלומד תורה ומקיים מצוות בכל יום ויום במשך שבעים‪-‬שמונים‬
‫שנות חייו‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן אומר הבעש"ט‪ ,‬שירידת הנשמה בגוף יכולה להיות לא בשביל קיום כל‬
‫התורה והמצוות‪ ,‬אלא כדי לעשות טובה – פעם אחת ויחידה – ליהודי שני! ועד כדי כך‪ ,‬שאפילו‬
‫אם האדם חי לא רק 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'‪ ,‬אלא 'אם בגבורות שמונים שנה' – כל זה הוא‬
‫כדי לעשות טובה אחת ויחידה ליהודי שני"‪.‬‬
‫הרבי מסיים את שיחתו במילים‪" :‬אפילו אם יש על כך קושיות ולא מבינים זאת בשלמות – הרי‬
‫שהיהדות כולה מושתתת על הקדמת 'נעשה' ל'נשמע'"‪.‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫לאורה של הארה זו‪ ,‬הרי שכל מעשה חסד‪ ,‬קטן כגדול‪ ,‬הן הירואי וכזה שדורש תעצומות נפש‪ ,‬והן‬
‫פשוט וקל‪ ,‬כזה הנעשה כמעט כבדרך‪-‬אגב‪ ,‬כל מעשה שכזה מואר באור‪-‬יקרות‪ .‬שלא נפספס‪..‬‬
‫מגילת רות הנקראת בחג השבועות הינה מגילת‪-‬חסד‪ ,‬המגוללת מעשי חסד מצד אישים שונים‬
‫הנזכרים בה‪ ,‬וכפי שמלמדים חז"ל במדרש רות רבה‪ :‬אמר רב זעירא‪ ,‬מגילה זו אין בה לא טומאה‬
‫ולא טהרה‪ ,‬לא איסור ולא היתר‪ ,‬ולמה נכתבה‪ ,‬ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים‪.‬‬
‫במילים ספורות אלו‪ ,‬מתרץ רב זעירא שאלה הנשאלת על‪-‬ידי כל השומע את המגילה והמצליח‬
‫להתעמק בה למרות השעה הסהרורית בה היא נקראת‪ ,‬לפנות‪-‬בוקר חג השבועות לאחר ליל לימוד‬
‫אינטנסיבי‪ ,‬מי בהשמעת ובשמיעת שיעורי תורה‪ ,‬ומי בלימוד על הסדר בספר קריאי מועד‪.‬‬
‫מהו המסר הנלמד מהמגילה? מהו הלקח הערכי אותו אנו נדרשים לקחת לאחר קריאתה?‬
‫בקריאה ראשונית‪ ,‬נראה כי המגילה פורשת בפנינו שרשרת אירועים‪ ,‬שתחילתה טרגדיה‪ ,‬עצב‬
‫ומוות (מותם של אלימלך ושני בניו) וסופה טוב‪ ,‬שמח עם הולדת חיים חדשים‪ ,‬לכלתה של נעמי‬
‫המרירה ולמודת הייסורים‪ .‬בהתבוננות זו‪ ,‬נראה כי אירוע זה‪ ,‬הוא אחד מני רבים המתרחש‬
‫בתקופת שפוט השופטים‪ ,‬דור השופט את שופטיו‪ ,‬דור שרמתו הרוחנית ירודה עד כדי כך‬
‫שהנידונים בבית הדין מאלפים מוסר את שופטיהם‪ ,‬ואף 'עוקצים' אותם באמירתם כי הם‪,‬‬
‫השופטים‪ ,‬מושחתים מוסרית אף מהם הנידונים‪ ,‬וככאלו אין להם כל סמכות לדון אותם ולהוקיע‬
‫את מעשיהם ( כדברי חז"ל על הפסוק‪ :‬עד שאתה אומר לי 'טול קיסם מבין עיניך' כלומר‪' :‬תקן‬
‫מעשה פעוט שעשית שלא כהוגן'‪ ,‬עליך 'ליטול קורה מבין עיניך' ולתקן מעשה 'עקום' ונורא ממנו‪,‬‬
‫קורה<קיסם‪ ,‬שביב‪-‬עץ‪ ,‬שנעשה על‪-‬ידך)‪.‬‬
‫בראייה זו‪ ,‬מעשהו של אלימלך‪ ,‬שופט הדור‪ ,‬הנמנה על העשירים ובעלי היכולת הכלכלית‪ ,‬הנמלט‬
‫מהארץ בשעה קשה ולא מושיט ידו לעזרה לנזקקים הרבים‪ ,‬מעשה זה 'מיישר קו'‪ ,‬גם אם קו‬
‫עקום‪ ,‬עם התנהגותם הלא ראויה (וה'עקומה') של שופטי תקופת השופטים‪ .‬עם זאת‪ ,‬נשאלת‬
‫השאלה‪ ,‬מהי הסיבה לזרקור המאיר התרחשות זו בדווקא‪ ,‬במה שונה מעשה זה ממעשיהם של‬
‫שופטי הדור האחרים?‬
‫לשאלה זו נוספת השאלה הבאה‪ :‬אין בקריאת המגילה כל הלכה חדשה או הבנה מחודשת בדיני‬
‫טומאה וטהרה‪ ,‬איסור והיתר וכדומה‪ ,‬העשויות להסביר את אזכור המעשה הספציפי הזה הזוכה‬
‫למגילה משלו‪ ,‬ושוב שבה השאלה‪ :‬מדוע נכתבה מגילת רות‪ ,‬וגם‪ :‬מדוע זכתה מגילה זו להיות‬
‫נקראת רגעים מספר לפני תפילת שחרית ביום מתן תורה‪ ,‬ולהוות ההקדמה לקריאת עשרת‬
‫הדיברות‪.‬‬
‫רב זעירא מסביר כי מטרת קריאת המגילה הינה ללמדנו מהו מתן שכרן של גומלי חסדים‪ ,‬הן רות‬
‫הגומלת חסד עם חמותה הגלמודה‪ ,‬הזוכה לבן ממנו תיוסד מלכות בית דוד‪ ,‬והן בועז הגומל חסד‬
‫עם השתיים‪ ,‬ומקים זרע למחלון‪ ,‬בעלה המת של רות‪ ,‬ובכך זוכה להציב עם רות כלתו אדן משותף‬
‫לבית המלוכה הנצחי‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬לפי המדרש‪ ,‬ישנו אישוש וחיזוק לדבריו המאלפים של הבעש"ט בתחילת הקישור‪ .‬לדברי‬
‫חז"ל‪ ,‬יום למחרת נישואי בועז ורות‪ ,‬יום לאחר ביאתו אליה וקיום מצוות פרייה ורבייה‪ ,‬בועז‬
‫נפטר לבית עולמו! זו הסיבה לכך שאינו נזכר בסיום המגילה‪ ,‬אלא רק רות היולדת ונעמי‪.‬‬
‫במעשה גמילות‪-‬החסד עם רות ונעמי‪ ,‬בועז השלים ככל הנראה את שליחותו‪ ,‬הייעוד לשמו נשלח‪,‬‬
‫ולכן נפטר יום לאחר מכן‪.‬‬
‫נתמקד באחד הפסוקים בדיאלוג שבין רות לנעמי חמותה‪ ,‬ממנו נוכל ללמוד אודות מעלת גומל‪-‬‬
‫החסד‪ ,‬ויתרה מכך – על המחולל והנבנה בנפשו פנימה כתוצאה ממעשה החסד שגמל‪( .‬מגילת רות‪,‬‬
‫פרק ב'‪ ,‬פסוקים יז'‪-‬כ')‪.‬‬
‫יפה ְּשע ִֹרים‪:‬‬
‫ַּת ְּחבֹט ֵאת ֲא ֶשר ִל ֵּק ָטה וַיְּ ִהי ְּך ֵא ָ‬
‫ַּת ַל ֵּקט ַב ָש ֶדה ַעד ָה ָע ֶרב ו ַ‬
‫(יז) ו ְּ‬
‫הֹות ָרה ִמ ָש ְּב ָעה‪:‬‬
‫ַּת ֶּתן ָלה ֵאת ֲא ֶשר ִ‬
‫ַּתֹוצא ו ִ‬
‫מֹותה ֵאת ֲא ֶשר ִל ֵּק ָטה ו ֵ‬
‫ַּת ֶרא ֲח ָ‬
‫ַּתבֹוא ָה ִעיר ו ֵ‬
‫ַּת ָשא ו ָ‬
‫(יח) ו ִ‬
‫מֹותה ֵאת ֲא ֶשר‬
‫ַּתגֵד ַל ֲח ָ‬
‫רוך ו ַ‬
‫יר ְּך ָב ְּ‬
‫מֹותה ֵאיפֹה ִל ַּק ְּט ְּּת ַהטֹום וְּ ָאנָה ָע ִשית יְּ ִהי ַמ ִך ֵ‬
‫ֹאמר ָלה ֲח ָ‬
‫(יט) ַוּת ֶ‬
‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪:‬‬
‫ֹאמר ֵשם ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬
‫ָע ְּש ָתה ִעלֹו ַוּת ֶ‬
‫ֳמי‬
‫ֹאמר ָלה ָנע ִ‬
‫רוך הוא ַלה' ֲא ֶשר לֹא ָעזַב ַח ְּסדֹו ֶאת ַה ַחטִ ים וְּ ֶאת ַה ֵל ִתים ַוּת ֶ‬
‫ֳמי ְּל ַכ ָכ ָתה ָב ְּ‬
‫ֹאמר ָנע ִ‬
‫(כ) ַוּת ֶ‬
‫ֹא ֵלנו הוא‪:‬‬
‫ָקרֹוב ָלנו ָה ִאיש ִמג ֲ‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫בפסוקים הקודמים לקטע הנזכר לעיל‪ ,‬המגילה מאריכה בתיאור הדרך האצילית בה נוהג בועז‬
‫ברות‪ ,‬המגיעה ללקט בשדהו‪ ,‬תוך שהיא מממשת את זכויות מצוות הלקט‪ ,‬השכחה והפאה‪,‬‬
‫שהתורה מקנה לה‪ .‬בנוסף‪ ,‬המגילה מלמדת כיצד בועז מגדיל לעשות‪ ,‬ומפרטת את חילופי הדברים‬
‫בינו לבין רות‪ ,‬מהם מצטיירת דמות אדם עדין‪-‬נפש השם לב ברגישותו הרבה לכל הפרטים‬
‫הקטנים ודואג בכל מאודו שרות לא תיפגע או תיעלב‪ ,‬לא ממנו ולא מהנערים הקוצרים‪.‬‬
‫לאור כל זאת‪ ,‬תמוהה ולא‪-‬מובנת אמירתה של רות לנעמי‪ ,‬בתשובתה לשאלה מה היו מעשיה‬
‫יתי ִׂעםֹו ַהטֹום ב ַֹעז‪ :‬מדברים אלו משתמע כאילו רות היתה זו‬
‫באותו יום‪ֵ ,‬שם ָה ִאיש ֲא ֶׁשר ָׁע ִׂש ִׂ‬
‫שגמלה חסד עם בועז‪ ,‬ולא להפך! והלא בועז הוא שהתאמץ בכל נפשו ובכל מאודו (ממונו‪ ,‬לפי‬
‫אחד הפירושים) לגמול חסד עם רות?!‬
‫למדים מכך חז"ל יסוד מוסד‪ :‬יותר משבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית!‬
‫הפרשנים על‪-‬אתר צועדים בשני נתיבים בהבנת מאמר חז"ל זה‪ :‬האחד‪ ,‬מעלת הצדקה והחסד‬
‫היא נעלה מאין כמותה‪ ,‬ובכך זוכה נותן הצדקה וגומל‪-‬החסד לשכר שאין לו שיעור בעולם הבא‪,‬‬
‫העדיף על המטבעות הספורים שתחב לידו של הנזקק לצדקה ולחסד‪ .‬השני‪ ,‬הפנמה בתוכנו כי‬
‫להבדיל מהתפיסה הראשונית‪ ,‬כי העשיר הוא הנותן והעני – המקבל‪ ,‬הרי שבעל‪-‬הבית‪ ,‬העשיר‪,‬‬
‫במעשה הצדקה עם העני אמנם מעניק לו דבר‪-‬מה‪ :‬פת לחם או מספר מעות‪ ,‬אך בה בשעה מקבל‬
‫מהעני תמורה שלא תסולא בפז‪ :‬בניית אישיות רגישה‪ ,‬מתחשבת וטובה בתוך‪-‬תוכו פנימה‪ ,‬לה‬
‫לא יכול היה לזכות אלמלא מעשה הנתינה‪ .‬בדרך זו‪ ,‬הרי שבעל הבית מקבל מהעני ערך שערכו רב‬
‫ועדיף על מה שהוא נותן לו‪ .‬אף בועז הנודע ברגישותו ובדיבורו בגובה העיניים עם הנערים‪,‬‬
‫הפועלים הפשוטים בשדהו‪ ,‬זכה להעפיל אל פסגות חדשות באישיותו‪ ,‬להן לא יכול היה לזכות‬
‫אלמלא המפגש עם רות ומעשה החסד האצילי שגמל עימה‪ .‬אם כן‪ ,‬נכונים ובהירים דבריה‪' :‬האיש‬
‫אשר עשיתי עימו'‪ ,‬בכך שהוא עשה עימי צדקה וחסד – הרי שנתרם וקיבל בעצמו‪.‬‬
‫זהו גם פשר ה‪-‬וורט‪ ,‬החידוד הרעיוני על המילה 'ונתנו'‪ ,‬הנזכרת במצוות מחצית השקל בפרשת כי‬
‫תישא‪ ,‬מילה הנקראת מתחילתה לסופה‪ ,‬ומסופה לתחילתה באותו אופן‪ ,‬כיוון שהנותן הריהו‬
‫מקבל ונתרם בו זמנית‪.‬‬
‫כעת מבינים אנו היטב מהי הסיבה לקריאת מגילת רות דווקא ביום מתן תורה‪ ,‬בטרם שמיעת‬
‫פרשת עשרת הדיברות‪ ,‬לומר כי דרך‪-‬ארץ קדמה לתורה‪ ,‬וכי גמילות חסדים היא אבן‪-‬הפינה‬
‫לבניין התורה ולקיום כל תרי"ג המצוות‪.‬‬
‫בדרך זו אף נבין את העומק הגלום בדברי חז"ל על התורה הפותחת בגמילות חסדים (הלבשת‬
‫ול ִא ְּשּתֹו ָך ְּתנֹות עֹור‬
‫ָאדם ְּ‬
‫ַעש ה' ֱאלֹקים ְּל ָ‬
‫ערומים‪ ,‬הקב"ה מלביש את אדם וחווה לאחר חטאם‪ַ " ,‬וט ַ‬
‫ַל ִב ֵשם"‪ ,‬בראשית ג'‪ ,‬כא')‪ ,‬והמסיימת בגמילות חסדים (קבורת המת‪ ,‬חסד של אמת‪ ,‬הקב"ה‬
‫ַוט ְּ‬
‫ֺרתֹו‬
‫ָדע ִאיש ֶאת ְּקב ָ‬
‫נתעסק בקבורת משה רבינו‪" ,‬וַטִ ְּקבֹר אֹתֹו ַבגַיְּ ְּב ֶא ֶרץ מֹוָאב מול ֵבית ְּןעֹור וְּ לֹא י ַ‬
‫ַעד ַהטֹום ַהזֶה"‪ ,‬דברים לד'‪ ,‬ו')‪ .‬גמילות חסדים היא המעטפת לכל התורה! מטרת התורה כולה‬
‫היא לכונן בנו אישיות רגישה ומתחשבת‪ ,‬נותנת ותומכת‪ ,‬ולא חלילה‪ ,‬אגוצנטרית וכזו המרוכזת‬
‫בעצמה ובדל"ת אמותיה‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬ישנו סיפור חסידי יפהפה הנזכר ברבות משיחותיו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת הר עציון באלון‪-‬שבות‪ .‬לדברי הרב בראיונות שנערכו עימו‪ ,‬סיפור זה היווה מצפן וקריאת‪-‬‬
‫כיוון להקמת הישיבה אותה ייסד‪ ,‬וזו היתה המגמה אליה שאף להוביל את תלמידיה ובוגריה‪.‬‬
‫מצ"ב לשון הסיפור כפי שסופר על‪-‬ידו בהזדמנויות שונות‪:‬‬
‫"מעשה באדמו"ר הזקן בעל התניא (רבי שניאור זלמן מהעיירה ליאדי) שישב ולמד בחדרו‪.‬‬
‫לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו‪ .‬סגר האדמו"ר את הגמרא‪ ,‬ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו‪.‬‬
‫לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך‪ ,‬ומצא שם את נכדו‪ ,‬כשהוא יושב שקוע בלימודו‪.‬‬
‫האדמו"ר תמה על נכדו‪ :‬מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה?‬
‫הנכד הנבוך הרים את מבטו וענה לסבו‪ :‬הייתי כל כך שקוע בלימוד‪ ,‬עד שלא שמעתי כלל את קול‬
‫הבכי‪.‬‬
‫העיר לו סבו‪ :‬אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה‪ ,‬משהו פגום בלימוד‬
‫זה‪ .‬אוי לה לאותה תורה שאינה שומעת בכיו של תינוק!"‪.‬‬
‫יתכן כי המתבונן מן הצד בלימודו של הנכד‪ ,‬המרוכז כל‪-‬כך בלימודו עד כדי התעלמות מהמתרחש‬
‫סביבו‪ ,‬היה מתפעל ומתפעם‪ ,‬אך האדמו"ר הזקן מלמד כי הן מציאותית והן מטפורית – אוי להם‬
‫ללימוד וללומדים המתנתקים מהמתרחש סביבם‪ ,‬ואינם קשובים לכאביהם ולמצוקותיהם של‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫הסובבים אותם‪ .‬לא זו היא מגמת התורה הפותחת והמסתיימת בגמילות חסדים! לא זו היא‬
‫מגמתו ולא אלו הן דרכיו של נותן התורה‪ ,‬ולא שלנו‪ ,‬השואפים להידמות לו וללכת בדרכיו!‬
‫סיפור עממי עם מוסר‪-‬השכל חד‪ ,‬מעביר מסר דומה‪:‬‬
‫מעשה בשני חברים שהלכו ברחוב סואן‪ ,‬גדוש במכוניות הצופרות ברעש מחריש אוזניים‪ ,‬במוכרים‬
‫המכריזים על מרכולתם בקולי‪-‬קולות‪ ,‬ובהמון‪-‬אדם הממהר לדרכו‪ .‬לפתע נעצר אחד החברים‪,‬‬
‫הטה את אזנו בתשומת‪-‬לב והקשיב היטב‪ .‬חברו שאל לפשר מעשהו‪ ,‬ובטרם זכה לתשובה ניגש‬
‫החבר הקשוב לנקודה מסויימת במדרכה עליה צעדו‪ ,‬והרים בזהירות עלה שנשר מאחד העצים‬
‫שמתחתיו נלכד צרצר‪' .‬כיצד הצלחת לשמוע בתוך כל הרעש והמהומה את צרצורו של הצרצר‬
‫הלכוד?'‪ ,‬התפעל חברו‪ .‬חייך הראשון‪ :‬מיד אסביר לך‪ ,‬שים לב ועקוב אחר מעשיי‪.‬‬
‫הוא הושיט ידו לכיסו‪ ,‬הוציא מטבע והשליך לארץ כך שישמיע קול‪.‬‬
‫העוברים והשבים נעצרו לרגע והטו אוזן למשמע הצליל‪ ,‬על אף ששווה בעוצמתו לצרצור הצרצר‪.‬‬
‫'אתה מבין'‪ ,‬המשיך החבר הראשון בחיוך קל‪' ,‬הכל תלוי בשאלה למה אתה מכוון את עצמך‬
‫להקשיב‪ ,‬כל‪-‬כך פשוט‪.'..‬‬
‫אם נמשיך את הקו המשורטט מהעיון במגילת רות‪ ,‬לפרשיות אחרות בתורה‪ ,‬כדוגמת פרשיית‬
‫האומות והאישים האסורים לבוא בקהל‪ ,‬נמצא מכנה משותף‪:‬‬
‫בדברים פרק כג'‪ ,‬פסוקים ד'‪-‬ה'‪ ,‬ישנו ציווי הלאו (לא‪-‬תעשה) לא לקבל לקהל ישראל גרים מעמון‬
‫ומואב (זכרים ולא נקבות‪' ,‬מואבי ולא מואביה'‪ ,‬וכך הותרה רות להתגייר ולבוא בקהל)‪.‬‬
‫עֹולם‪:‬‬
‫ירי לֹא ָיבֹא ָל ֶהם ִב ְּק ַהל ה' ַעד ָ‬
‫ֲש ִ‬
‫ומֹוָאבי ִׂב ְׁק ַׁהל ה' גַם דֹור ע ִ‬
‫ִׂ‬
‫םֹוני‬
‫(ד) לֹׁא ָׁיבֹׁא ַׁע ִׂ‬
‫והסיבה לכך הינה כפולה‪:‬‬
‫יך ֶאת ִב ְּל ָעם‬
‫ַא ֶשר ָש ַכר ָע ֶל ָ‬
‫את ֶׁכם ִׂמ ִׂם ְׁצ ָׁר ִׂים ו ֲ‬
‫וב ַׁם ִׂים ַׁב ֶׁד ֶׁר ְׁך ְׁב ֵׁצ ְׁ‬
‫(ה) ַׁעל ְׁד ַׁבר ֲא ֶׁשר לֹׁא ִׂק ְׁדמו ֶׁא ְׁת ֶׁכם ַׁב ֶׁל ֶׁחם ַׁ‬
‫ַה ַריִ ם ְּל ַק ְּל ֶל ָי‪:‬‬
‫ֶבן ְּבעֹור ִמ ְּןתֹור ֲא ַרם נ ֲ‬
‫אמנם‪ ,‬הסיבה השנייה נראית מובנת לכל בר‪-‬דעת‪ ,‬אך הראשונה אינה בהירה‪ ,‬ומה בכך?! והלא לא‬
‫היתה להם כל חובה לעשות כן‪ ,‬זו אינה מצווה משבע מצוות בני נח‪ ,‬ומדוע אי מתן לחם ומים לעם‬
‫ישראל בצאתו ממצרים מהווה סיבה לאי קבלתם באם יתגיירו? (אגב‪ ,‬זהו גם ההסבר לחילוק‬
‫ההלכתי‪' ,‬מואבי ולא מואביה'‪ ,‬שמשמעותו היא שהנקבות אינן בכלל האיסור‪ ,‬כיוון שהאיש דרכו‬
‫לקדם ולצאת לקראת הבא מן הדרך ולא האישה)‪.‬‬
‫מבארים גדולי המוסר כי במעשה זה הוכיחו עמון ומואב כי אינם שייכים לקהל ישראל‪ ,‬וכן כי אין‬
‫זה עונש אלא תוצאה ישירה מהדרך בה נהגו בעם ישראל!‬
‫לדברי חז"ל‪ ,‬שלושה סימנים באומה זו‪ ,‬בישראל‪ ,‬רחמנים‪ ,‬ביישנים וגומלי חסדים‪ ,‬זו תעודת‬
‫הזהות הגנטית‪-‬הרוחנית שלנו כעם‪ ,‬ומי שמסוגל לראות עם של עבדים היוצא מבית האסורים בו‬
‫שועבד במשך מאות שנים‪ ,‬לאחר שואה איומה בה נטבחו רבים מתינוקותיו במיתות שונות‬
‫ומשונות‪ ,‬הרואה אותם ואינו מקדם אותם בברכת דרך צלחה‪ ,‬באספקת לחם ומים‪ ,‬מזון ומשקה‪,‬‬
‫לדרכם הארוכה במדבר בדרך אל היעד‪ ,‬הרי שפשוט אינו שייך לאומה המיוחדת הזו‪ .‬זו אינה‬
‫'קפריזה אלוקית'‪ ,‬ועונש ללא‪-‬סיבה‪ ,‬אלא פועל יוצא מהמעשה שלא עשו‪ ,‬בכך העידו בעצמם על‬
‫עצמם כי אינם ראויים לבוא בקהל ישראל‪.‬‬
‫קו נוסף ומפתיע נמתח ממגילת החסד ומהעיון במעלת גמילות החסדים‪ ,‬אל פרשיית מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬בה מפורטים בעלי‪-‬החיים‪ ,‬הבהמות‪ ,‬החיות והעופות האסורים באכילה‪ ,‬ובכללם‪,‬‬
‫למרבה ההפתעה‪ :‬החסידה‪( .‬ויקרא‪ ,‬יא'‪ ,‬יג'‪-‬יט')‪.‬‬
‫ֶשר וְּ ֶאת ַה ֶן ֶרס וְּ ֵאת ָה ָע ְּזנִ טָה‪:‬‬
‫ֵָאכלו ֶש ֶקץ ֵהם ֶאת ַהם ֶ‬
‫(יג) וְּ ֶאת ֵא ֶכה ְּּת ַש ְּּקצו ִמן ָהעֹוף לֹא י ְּ‬
‫(יד) וְּ ֶאת ַה ָדָאה וְּ ֶאת ָהַאטָה ְּל ִמינָה‪:‬‬
‫(טו) ֵאת ָךל ע ֵֹרב ְּל ִמינֹו‪:‬‬
‫(טז) וְּ ֵאת ַבת ַה ַט ֲענָה וְּ ֶאת ַה ַּת ְּח ָמס וְּ ֶאת ַה ָש ַחף וְּ ֶאת ַהםֵץ ְּל ִמינֵהו‪:‬‬
‫(יז) וְּ ֶאת ַהךֹוס וְּ ֶאת ַה ָש ָל ְּך וְּ ֶאת ַהטַנְּ שוף‪:‬‬
‫(יח) וְּ ֶאת ַה ִּתנְּ ֶש ֶמת וְּ ֶאת ַה ָּקָאת וְּ ֶאת ָה ָר ָחם‪:‬‬
‫ֲט ֵכף‪:‬‬
‫יפת וְּ ֶאת ָהע ַ‬
‫דוכ ַ‬
‫ָפה ְּל ִמינָה וְּ ֶאת ַה ִ‬
‫ידה ָה ֲאנ ָ‬
‫וְׁאת ַׁה ֲח ִׂס ָׁ‬
‫(יט) ֵׁ‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫רש"י מבאר במקום‪' ,‬למה נקרא שמה חסידה‪( ,‬כיוון) שעושה חסידות עם חברותיה במזונות'‪.‬‬
‫הראשונים נחלקו מהי הסיבה לאיסור בעלי החיים האסורים באכילה‪ ,‬האם מסיבות בריאותית‬
‫ונימוקים כי באכילתם עלול להיגרם נזק לגוף‪ ,‬או מטעמים עמוקים‪-‬נפשיים‪ ,‬כיוון שבעלי חיים‬
‫אלו הינם בעלי תכונות שליליות ובאכילתם עלולות תכונות אלו להימסך ולהתערב בנפשו של‬
‫האוכל ובכך להופכו לאדם רע ואכזר‪ .‬לשיטה השנייה‪ ,‬איסור אכילת החסידה טעון ביאור‪ ,‬והלא‬
‫החסידה נקראת כך על‪-‬שם עשיית החסד עם חברותיה‪ ,‬ואם כן הרי שעליה להיות מותרת‬
‫באכילה‪ ,‬ואולי אף יש לצוות על‪-‬כך במצוות עשה‪ ,‬בכדי שבאכילתה ובהתמזגות עם מידותיה‪,‬‬
‫נגמול חסד עם חברינו‪.‬‬
‫מבאר הרב נבנצל בשיחותיו על פרשיות השבוע כי יש לדייק בדברי רש"י‪:‬‬
‫החסידה עושה חסד עם חברותיה‪ ,‬ואיתן בלבד! כלומר‪ ,‬החסידה עושה חסד רק עם אנשי שלומה‪,‬‬
‫עם הקרובים לה ולא עם הרחוקים ממנה (כל אלו שאינם 'חסידים' שלה‪ .) ...‬איננו שואפים‬
‫להיות כאלו הגומלים חסד רק עם החברים והקרובים לנו‪ ,‬אלא עם כל המעגלים וכל הסובבים‬
‫אותנו‪ .‬אם כן‪ ,‬זו המידה השלילית בדמותה של החסידה וזו גם הסיבה לאיסור אכילתה‪.‬‬
‫אם לשוב לדמויותיהם המופתיות של בועז ורות‪ ,‬הרי ששניהם הצטיינו בעשיית חסד עם הסובבים‬
‫אותם‪ ,‬גמילות חסדים שלא נותרה בתחום אלו המוכרים להם והקהילה שבה חיו‪ ,‬ואף לא רק עם‬
‫העם ממנו יצאו אלא עוד ועוד‪ ,‬במעגלים מתפשטים וחובקי כל‪.‬‬
‫במאמר מוסגר‪ ,‬זו גם ספירת החסד הנזכרת בספרות הקבלה‪ ,‬כל מהותה היא בהתפשטות‬
‫ובהתרחבות עוד ועוד ללא מגבלות ומעצורים (לכך נועדה מידת הגבורה‪ ,‬המצמצמת והמגבילה)‪.‬‬
‫בתפילת שמונה עשרה מדי יום אנו מודים לקב"ה בברכת ההודאה‪ ,‬הוא 'הטוב‪ ,‬כי לא כלו רחמיך‪,‬‬
‫המרחם‪ ,‬כי לא תמו חסדיך'‪ .‬בכך יש הכוונה עבורנו‪ ,‬השואפים להידמות לו וללכת בדרכיו‪ ,‬להיות‬
‫מאלו שרחמיהם אינם כלים‪ ,‬ושחסדיהם אינם תמים ומסתיימים במעגלים המצומצמים‪ ,‬להיות‬
‫אישיות גומלת חסדים באופן מתמיד ועקבי ולא רק נקודתית‪ ,‬ומתוך להט ובעירה פנימית ולא‬
‫באורח טכני‪ ,‬כמצוות אנשים מלומדה‪.‬‬
‫להלכה‪ ,‬עדיף להעניק למאה עניים מטבע אחד לכל אחד ולא מאה מטבעות לעני אחד‪ ,‬אף כי ישנן‬
‫הסתייגויות שונות עליהן יש לתת את הדעת (לדוגמא‪ ,‬מציאות פיקוח נפש‪ ,‬כאדם הנזקק לניתוח‬
‫שעלותו יקרה‪ ,‬בה נדרשים לתת סכום רב להצלת נפשו של אדם אחד)‪ .‬הסיבה הרעיונית העומדת‬
‫ביסוד ההלכה היא בהתאם להוראת המשנה במסכת אבות (ג'‪ ,‬טו')‪ ,‬ולפירוש הרמב"ם המצ"ב‪:‬‬
‫הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה‪.‬‬
‫מבאר הרמב"ם את המילים המודגשות‪:‬‬
‫אחר כך אמר‪ ,‬שהמעלות לא יושגו לפי שעור גודל המעשה‪ ,‬אלא לפי רוב מספר המעשה‪ .‬וזה‪,‬‬
‫שהמעלות אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות‪ ,‬ובזה יושג הקניין‪ ,‬לא בכך שיעשה האדם‬
‫מעשה אחד גדול ממעשי הטוב‪ ,‬שבזה לבדו לא יושג קניין‪ .‬משל זה‪ ,‬שהאדם אם ייתן למי שראוי‬
‫אלף דינר‪ ,‬בפעם אחת ולאיש אחד‪ ,‬לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול‪ ,‬כמו‬
‫שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר‪ ,‬וייתן כל דינר מהם על צד הנדיבות‪ ,‬לפי שזה ייכפל על‬
‫ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים‪ ,‬ויושג קניין חזק‪ ,‬וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות‬
‫גדולה למעשה טוב‪ ,‬ואחר כן פסקה מזה‪ .‬וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר‪ ,‬או נתן‬
‫צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו‪ ,‬כמו מי שפדה עשרה אסירים‪ ,‬או השלים חסרון עשרה‬
‫עניים‪ ,‬ואפילו בעשרה דינרים‪ .‬ולזה תקיש‪ .‬וזה הוא עניין אומרו‪ :‬לפי רוב המעשה אבל לא על פי‬
‫המעשה‪.‬‬
‫כפי שמלמד ספר החינוך‪' ,‬אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'‪ ,‬ככל שנפעל בעצמנו על עצמנו‪ ,‬יותר‬
‫ויותר מעשי חסד‪ ,‬קטנים כגדולים‪ ,‬הרי שבכך נהפוך עצמנו לנותנים‪ ,‬רגישים ומתחשבים בזולתנו‪.‬‬
‫גמילות‪-‬חסדים עשויה לקבוע מקום‪-‬קבע בליבו ובאישיותו של אדם‪ ,‬לאו דווקא במתן מתנה‬
‫כספית או בהענקת מזון ומשקה‪ ,‬דבר‪-‬מה פיזי‪ ,‬אלא אף בחיוך‪ ,‬עידוד ובאמירת מילה טובה‪.‬‬
‫בברכת יעקב ליהודה‪ ,‬בטרם פטירתו‪ ,‬נזכר הפסוק הבא (בראשית מט'‪ ,‬יב')‪:‬‬
‫כיתה ט'‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫ול ֶׁבן ִׂשמ ִַׁׂים ֵׁמ ָׁח ָׁלב‪:‬‬
‫ילי ֵעינַיִ ם ִמטָיִ ן ְׁ‬
‫ַח ְּכ ִל ִ‬
‫פסוק זה נדרש על‪-‬ידי רבי יוחנן בתלמוד במסכת כתובות‪ ,‬דף קיא'‪ ,‬עמוד ב'‪ ,‬באופן הבא‪:‬‬
‫דאמר ר' יוחנן‪ :‬טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולבן שנים מחלב‪ ,‬אל‬
‫תקרי לבן שינים אלא ליבון שינים (=חיוך)‪.‬‬
‫למדריכים‪ :‬ציור להמחשה לטובת הלומדים – ‪ ,‬תודו שהשקעתי‪..‬‬
‫כלומר‪ ,‬המחייך והמאיר פנים לחברו‪ ,‬מעלתו גבוהה מזה המעניק לחבר הנזקק כוס חלב‪ ,‬או כל‬
‫מזון ומשקה אחר‪ .‬ושוב‪ ,‬מדוע?! והלא חיוך אינו ממשי‪ ,‬ואילו כוס חלב אפשר לשתות ובכך לאגור‬
‫כוחות ולהשיב את נפשו של מי שעומד על סף עילפון בצמא?!‬
‫נענה על‪-‬כך אחד מגדולי המוסר באומרו כי 'מכוס חלב אפשר לחיות יום ואולי יומיים‪-‬שלושה‪,‬‬
‫אך מחיוך ומהארת פנים – ניתן לחיות שנים‪.'..‬‬
‫כסיכום ובנימה אישית‪-‬משהו‪ ,‬כותב שורות אלו זוכה להתנדב מדי פעם במסגרת עמותת 'קו‬
‫לחיים'‪ ,‬המסייעת לנערים חולי סרטן‪ ,‬ניוון שרירים ושיתוק מוחין‪ .‬סיסמת הארגון היא‪:‬‬
‫'חיוך קטן של אושר מנצח מחלה גדולה'‪.‬‬
‫דומני כי הדברים נכונים הן ביחס למחלה פיזית‪ ,‬אך גם ביחס לחוליים נפשיים כתסכול‪ ,‬ייאוש‬
‫ודיכאון‪ .‬חיוך ומאור‪-‬פנים לאחר הנזקק לכך במקום ובזמן הנכונים‪ ,‬עשויים להיות אלו שיעניקו‬
‫כוחות לו להמשיך הלאה ומעלה‪ ,‬להאמין בחיים‪ ,‬ובטוב ובאושר שעוד יבואו‪.‬‬
‫לתת כמו הפרחים‬
‫המפיצים ריח טוב לכולם‬
‫בלי חשבון‪ ,‬בלי תמורה‬
‫רק משום שהם פרחים‪...‬‬
‫(אסתר קל)‬
‫להעשרה‪:‬‬
‫מצ"ב כתבה אודות מעשה חסד מאת הרב יצחק דוד גרוסמן במהלך מלחמת לבנון השנייה‪.‬‬
‫מגדל‪-‬אור של חסד‬
‫מלחמת לבנון השנייה‪ ,‬על כל מחדליה ושיאיה‪ ,‬גולשת אט אט אל ההיסטוריה הלאומית‪ ,‬אך סגן‬
‫מ' אינו מסוגל לשכוח דווקא את רגעי האור בהם זכו ‪ 066‬חיילי הגדוד שלו‪ .‬סיפור אישי‪.‬‬
‫כך הוא מספר‪:‬‬
‫לאחר שבועיים של קרבות כמעט פנים אל פנים‪ ,‬של פקודות הפכפכות; ציוד‪-‬קרבי לקוי ולא‬
‫וקשה מכל ‪ -‬בועת השתיקה בה התעטפנו‪.‬‬
‫שמיש; רעב‪ ,‬רעב ממש; עייפות נוראה‪ ,‬פיזית ונפשית; ָ‬
‫היה לנו ברור‪ :‬עכשיו לא מדברים‪ .‬אחרי המלחמה‪ .‬כן‪ ,‬אחרי המלחמה נפתח את הכל‪ ,‬שיידעו את‬
‫האמת‪.‬‬
‫ואז ‪ -‬נחתה הבשורה‪ :‬יום חופשה!‬
‫לכל הרוחות‪ ,‬מה אפשר לעשות ביום אחד?‬
‫הלומי קרב‪ ,‬רעבים‪ ,‬מותשים עד ךְּלות‪ ,‬מטונפים‪ ,‬לאן בדיוק נלך?‬
‫ל'מגדל אור' ב'מגדל העמק'‪ ,‬אמרו לנו‪.‬‬
‫מגדל העמק? מגדל אור? מה זה ‪ -‬בדיחה?‬
‫חוץ מזה‪ ,‬מי זה הרב הזה ‪ -‬גרוסמן ‪ -‬שהזמין יותר מעשרה אוטובוסים להסיע אותנו אליו למגדל‬
‫העמק?‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫יודעי דבר נזכרים‪ :‬זה הוא! "הרב של הדיסקוטקים!" זה שמחזק את הנוער; שמחזיר בתשובה‬
‫בכפית קטנה‪ ,‬שלא תרגיש חלילה‪ ...‬הגורו של העולם התחתון‪ .‬איך הם אומרים עליו‪" :‬הוא ‪-‬‬
‫בסדר הוא! אחד משלנו‪ .‬החבר'ה נותנים לו את כל הרספקט בעולם!"‬
‫אז לא הבנו‪ ,‬אבל היום אני יודע שבביקור שערך הרב גרוסמן בירושלים‪ ,‬הוא שמע באקראי על‬
‫גדוד הצנחנים שמחפש "בית ליום אחד"‪ ,‬ומיד הציע את עצמו‪" .‬מה הבעיה?" שאל‪ 066" ,‬חיילים?‬
‫רק שיבואו! וודאי שיש אצלנו מקום!"‬
‫‪ 066‬החיילים שירדו מהאוטובוסים לא האמינו למראה עיניהם‪ :‬עומד לו ברחבה יהודי נשוא פנים‪,‬‬
‫פאות מסולסלות ארוכות וחיוך כובש‪ ,‬שבטח הולך לשאול אותם‪" :‬נו‪ ,‬בחורים‪ ,‬הנחתם תפילין‬
‫הבוקר? ו"שחרית" כבר התפללתם? אם לא‪"...‬‬
‫"חבר'ה!" הדהדו מילותיו של הרב; "חבר'ה‪ ,‬אני מציע שדבר ראשון תקפצו לבריכה להתרענן‪.‬‬
‫בינתיים נכין לכם משהו לאכול‪"...‬‬
‫פאטה מורגנה? חזיון תעתועים?‬
‫מוסיקה חרישית הבאה מכל מקום; מים זורמים‪ ,‬ירוק מסביב; ופתאום ‪ -‬על השולחנות‬
‫הערוכים‪ :‬אבטיח קר‪ ,‬עוגות‪ ,‬שתייה; והם מביאים עוד ועוד‪ :‬גבינות‪ ,‬ירקות‪ ,‬לחמניות טריות‪...‬‬
‫אלוקים ‪ -‬האם כל זה אמיתי?‬
‫אמיתי! אמיתי! אני ממשש את ערימת הלבנים שהונחה כך בשקט‪ ,‬כאילו במקרה‪ 066 :‬גופיות‬
‫ותחתונים חדשים‪ ,‬בוהקים‪ ,‬הצוהלים לקראתנו‪" :‬נו כבר‪ ,‬תצאו מהבריכה‪ ,‬תתלבשו‪ ,‬תאכלו‬
‫משהו‪ "...‬הרב גרוסמן יושב איתנו ומפטיר בלשונו העממית‪" :‬תעשו חיים חבר'ה! תעשו חיים!‬
‫בערב אני מכין לכם את המופע של החיים שלכם‪ ,‬משהו שעוד לא ראיתם!"‬
‫דמותו של אברהם אבינו עולה בדמיוני‪ .‬אברהם העומד אישית ומשמש את שלושת אורחיו‪ ,‬ללא‬
‫שמץ התנשאות; בטבעיות גמורה‪ ,‬מכבד אותם ודואג לכל מחסורם‪ .‬הוא רואה בזה תפקיד של‬
‫חסד המובן מאליו; שליחות של מצווה שנפלה לידו; מצוות הכנסת אורחים ואהבת הבריות‪,‬‬
‫אותה הפך לאבן הראשה בבניין חייו‪...‬‬
‫כזה בדיוק הוא גם הרב גרוסמן‪ :‬אוהב את כולם‪ ,‬ומקבל את כולם ‪ -‬כמות שהם ‪ -‬עם כל הלב‬
‫והנשמה עד לבלי הכיל‪.‬‬
‫"תגידו חבר'ה"‪ ,‬אמר לנו אחר כך‪" ,‬שמעתי שחסרים לכם פריטי ציוד אישי‪ .‬תעשו לי טובה‪ ,‬הנה‬
‫דף ועפרון‪ ,‬פשוט תרשמו כל מה שחסר לכם‪ ,‬ותשאירו את הרשימה כאן על השולחן‪".‬‬
‫מאוחר יותר נטל את הרשימה ונעלם‪.‬‬
‫וכמו באגדות של הפיות הטובות ‪ -‬כשהתעוררנו בבוקר ‪ -‬לא האמנו למראה עינינו‪ :‬הררי ציוד‬
‫אישי‪ ,‬של כל מה שאיווינו ונזדקקנו לו ‪ -‬ופתק קטנטן שצורף‪:‬‬
‫"לחיילים היקרים שלי ‪ -‬מכל הלב!"‬
‫ב‪ 06-‬אלף דולר‪ ,‬קנה הרב גרוסמן עוד באותו ערב‪ :‬אפודים קראמיים‪ ,‬משקפות לראיית לילה‪,‬‬
‫קסדות‪ ,‬מימיות‪ ,‬גרביים‪ ,‬מברשות שיניים‪ ,‬ומה לא‪...‬‬
‫ארוחת הערב ותוכנית הבידור שהבטיח לנו הרב‪ ,‬אכן היו מעבר לדמיוננו‪ ,‬יותר מכל מה שיכולנו‬
‫לצפות‪ .‬ולישון סוף סוף בחדרים ממוזגים‪ ,‬על מיטות מוצעות בסדינים לבנים‪ ,‬מה עוד יכול הבן‪-‬‬
‫אדם לבקש?‬
‫ומכאן‪ ,‬אולי‪ ,‬לרגע השיא מבחינתי‪ ,‬רגע של אור שהאיר את החשיכה הפרטית שלי ושל חבריי‬
‫לגדוד‪ .‬קרן‪-‬אור שכל‪-‬כך טוב להיזכר בה‪ ,‬וכמעט לגעת ולמשש‪.‬‬
‫מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה‪ ,‬ביקש יהודי מצרפת לתרום ספר תורה לבית המדרש 'מגדל‬
‫אור'‪ .‬נהוג שאת האותיות האחרונות בספר התורה כותבים במעמד מיוחד‪ ,‬ואחר כך מלווים אותו‬
‫להיכלו תחת חופה‪ ,‬בשירה‪ ,‬ריקודים ולפידים בוערים‪ .‬מסיבה כלשהי ‪ -‬החליט אז הרב גרוסמן‬
‫לדחות את האירוע‪.‬‬
‫'זה הזמן הנכון!' הרהר הרב‪' .‬היום נשתתף כולנו בסיום כתיבת האותיות ובהכנסת ספר התורה‬
‫להיכל הקודש'‪ .‬הוא דאג שכל הנדרש לטקס יוכן לשעות הצהרים המוקדמות‪.‬‬
‫אותיות הפרקים האחרונים בספר התורה כבר שורטטו‪ ,‬אך עדיין לא מולאו‪ .‬כשספר התורה‬
‫המפואר מונח על השולחן‪ ,‬ולידו עט‪-‬סופרים ודיו‪ ,‬פנה אלינו הרב‪:‬‬
‫"קדושים שלי! אני עומד לזכות אתכם במצוות קודש‪ ,‬שהיא בגדר חלום של פעם בחיים‪ .‬כל אחד‬
‫ואחד מכם יכתוב (ימלא) אות בספר התורה‪ .‬תוך כדי שאתם עוסקים במלאכת הקודש ‪ -‬יתפלל כל‬
‫אחד את תפילת ליבו‪ ,‬ויבקש מהשם שזכות האות הנכתבת על‪-‬ידו תעמוד לו‪ ,‬וניצוצות הקודש‬
‫היוצאים מאותיות הקודש ומתפזרים סביב‪ ,‬ייצרו חומת מגן שתשמור עליו ‪ -‬על כולכם ‪ -‬ותחזיר‬
‫אתכם הביתה בשלום‪".‬‬
‫אותם רגעים היו המרגשים ביותר בחיי‪ .‬רועדים מעוצמת החוויה‪ ,‬עדיין לא מאמינים‪ ,‬החזקנו‬
‫בשולי ספר התורה כשלבנו הולם כתוף טאם‪-‬טאם‪ .‬דממת עולם הייתה מסביב‪ .‬אחד אחד טבלנו‬
‫את ציפורן העט בדיו וכתבנו אות בספר התורה‪.‬‬
‫למתבונן מהצד היה זה מחזה עוצר נשימה‪ :‬תחושת רוממות‪ ,‬התעלות רוחנית‪ ,‬התבטלות כל‬
‫החושים‪ .‬היה נדמה שאפילו נהר הסמבטיון הגועש‪-‬רועש תמיד ‪ -‬שקט פתאום‪ַ .‬הס נפל על העולם‪.‬‬
‫מיתרי הלב ניגנו והדמעות ניגרו חופשי‪-‬חופשי על לחיי הבחורים‪.‬‬
‫יחידה ‪ – 11‬עולם חסד ייבנה‬
‫כיתה ט'‬
‫"אמא!" בכה חייל לתוך הפלאפון‪" ,‬את לא תאמיני מה עשיתי! כתבתי אות בספר תורה! אמא ‪-‬‬
‫את שם? את שומעת?! אני‪ ,‬שלא יודע מה בין יום חול לשבת; שלא ראיתי ציצית מימיי‪ ,‬אני‬
‫כתבתי אות בספר התורה! אני לא מאמין‪ ...‬אני לא מאמין‪"...‬‬
‫בתום הכתיבה התחיל הטקס‪ .‬בראש התהלוכה ‪ -‬מכונית מקושטת בעשרות שרשרות חשמל‬
‫צבעוניות‪ ,‬וכתר של אורות מנצנצים סב על צירו מעליה‪ .‬לאחריה ‪ -‬צעדו מחזיקי החופה היפהפייה‬
‫והמוארת גם היא בשלל צבעים‪ ,‬כשבתוכה רוקדים ומפזזים המחזיקים בספר התורה ‪ -‬שנעטף‬
‫בבגדי שש וארגמן וכתר כסף בראשו‪.‬‬
‫‪ 066‬החיילים‪ ,‬ואלפי אלפי תושבי העיר‪ ,‬צעדו‪-‬רקדו בתהלוכה‪ ,‬כשרמקול מלווה אותם‪" :‬תורת ה'‬
‫תמימה משיבת נפש"; "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"‪.‬‬
‫בתום הטקס נישק הרב כל חייל וחייל‪ ,‬תוך שהוא תוקע לידו מחצית השקל‪" .‬שלוחי מצווה אינן‬
‫ניזוקין"‪ ,‬הפטיר הרב‪" .‬כשתחזרו‪ ,‬אי"ה בריאים ושלמים‪ ,‬תמלאו שליחות זו שאני מטיל עליכם‪,‬‬
‫ותתנו כסף זה לצדקה‪"...‬‬
‫הלילה ירד‪ .‬שנים עשר אוטובוסים עומדים לפלס דרכם צפונה אל פסגות הגליל‪ .‬שעה ארוכה עמד‬
‫שם הרב ובכה מהתרגשות‪" .‬זה קידוש ה' אדיר! אדיר!"‬
‫ואז‪ ,‬לפתע‪ ,‬עצם את עיניו‪ ,‬הרים ידיו כלפי שמיא‪ .‬קדושה עילאית‪ ,‬מזוככת‪ ,‬אפפה אותו‪ .‬חזון שלא‬
‫מעלמא הדין שרה עליו‪:‬‬
‫"דעו לכם בניי היקרים‪ ",‬רעד קולו‪" ,‬שבזכות "שמע ישראל" שקראתם‪ ,‬בזכות התפילין‬
‫שהנחתם‪ ,‬בזכות האות בספר התורה שכתבתם‪ ,‬ובזכות היותכם שליחי מצווה ‪ - -‬מבטיח אני‬
‫לכם שכולכם‪ ,‬כ‪-‬ו‪-‬ל‪-‬כ‪-‬ם תחזרו אי"ה בריאים ושלמים‪ .‬אף אחד מכם לא ייפצע ולא ייהרג‪"...‬‬
‫ניבא ולא ידע שניבא‪.‬‬
‫"וכעת מבקש אני מכם הבטחה‪ .‬הבטיחו לי שכשהמלחמה הנוראה הזאת תסתיים‪ ,‬המקום‬
‫הראשון אליו תבואו ‪ -‬לפני הבית‪ ,‬לפני האישה והילדים ‪ -‬יהיה לכאן‪ ,‬לרחבת בית המדרש של‬
‫'מגדל אור'‪ .‬פה ניפגש כולנו‪ ,‬ומכאן נודה לקב"ה‪ .‬אחר כך תיסעו לבתיכם‪".‬‬
‫במילים אלה נפרדה שיירת האוטובוסים ממגדל העמק‪ ,‬ויצאה לדרכה צפונה‪ ,‬כשאפלת לילה‬
‫סמיכה עוטפת אותה מכל עבר‪ .‬חשכה כבדה מסביב‪ .‬אך מרחוק‪ ,‬מלווה אותה אור נגוהות ‪ -‬של‬
‫חום‪ ,‬אהבה ואנושיות אין קץ‪ .‬אורו של 'מגדל אור' ‪ -‬המרכז החינוכי פדגוגי שהקים הרב גרוסמן‬
‫במגדל העמק‪.‬‬
‫חלפו שבועיים‪ .‬המלחמה הסתיימה‪ .‬ב‪ 2-‬בלילה צלצל הטלפון של הרב‪" :‬ברכתך התקיימה‪ .‬צדיק‬
‫גזר והקב"ה קיים‪ .‬כולנו בריאים ושלמים‪ .‬אנחנו בדרך אליך‪"...‬‬
‫הרב העיר את כל צוות המטבח‪ַ " .‬מ ֲהרו! ערכו שולחנות! ילדיי חזרו! תזמורת! הזמינו גם‬
‫תזמורת!"‬
‫תזמורת? האם המשיח הגיע?‬
‫שב ֵעי‪-‬קרבות‪ ,‬לוחמים עזי נפש‪ ,‬ירדו מהאוטובוסים ברחבת מגדל אור‪.‬‬
‫שש מאות חיילי הגדוד‪ֵ ,‬‬
‫תזמורת מחרישת אוזניים קבלה את פניהם ב"ברוכים אתם לה'"‪ .‬במרכז הרחבה‪ ,‬כשהשמחה‬
‫במעון נפשו ופניו קורנות מאושר‪ ,‬עמד הרב גרוסמן‪.‬‬
‫ואז זה קרה‪ .‬בבת אחת החלה ריצה מטורפת לכיוון הרב‪ .‬מי ישיג ראשון‪ .‬מי יחבק‪ ,‬מי ינשק‪ ,‬מי‬
‫ישים את ראשו קודם על כתפו של הרב‪ ,‬ויחוש את דמעות הגיל הלוהטות הניגרות בלי בושה על‬
‫פניו‪ .‬כולם נכבשו בשמחה שעלתה על גדותיה‪.‬‬
‫הם ישבו שם כולם‪ ,‬כל אותו הלילה‪ ,‬וסיפרו לרב גרוסמן את מסכת הניסים שקרתה להם‪ ,‬איך נס‬
‫רדף נס והם ניצלו כולם‪" .‬ישתבח שמו!" לחשו שפתי הרב שוב ושוב‪.‬‬
‫אחד החיילים‪ ,‬קיבוצניק‪ ,‬עורך‪-‬דין במקצועו‪ ,‬סיפר איך לילה אחד‪ ,‬ישבו צפופים בתוך מבנה ריק‪,‬‬
‫בחשיכה מוחלטת‪ ,‬לבל יתגלו‪ ,‬כשפתאום אחד החיילים‪ ,‬בטעות‪ ,‬הדליק סיגריה‪ ,‬והאור הפתאומי‬
‫גילה לאויב את מחבואם‪.‬‬
‫מהחלון יכלו לראות את הטיל שטס לעברם‪ .‬עוד שנייה וכולם מתרסקים‪ .‬עוד שנייה אחת‪...‬‬
‫ופתאום ‪ -‬מאי שם‪ ,‬מהשמים או מהגבעה הסמוכה‪ ,‬הופיעו בדהרה צמד סוסים פראיים וזינקו‬
‫היישר לתוך מסלול הטיל‪ ,‬ואיש מהחיילים לא נפגע‪...‬‬
‫בתום סעודת ההודיה ולאחר ברכת הגומל שבירכו כולם בהתרגשות ובכוונה ‪ -‬פרצו בשירה‬
‫ובריקודים ‪ -‬כאילו לא היה אתמול‪ ,‬כאילו אין מחר ‪ -‬והרב גרוסמן מפזז ומכרכר במרכז המעגל‬
‫בעיניים עצומות‪ ,‬ופיו כל העת ממלמל תודה אין קץ לשומר ישראל‪.‬‬
‫עד היום שומר הרב גרוסמן קשר עם חיילי הגדוד‪ .‬הוא פשוט הפך את ‪ 066‬חיילי הגדוד לחלק‬
‫מהמשפחה שלו‪...‬‬