ענבר רווה " ר ד ` / קהליתינו ` החלום באתוס של - למים היינו כחו

‫היינו כחולמים‪ -‬החלום באתוס של 'קהליתינו'‪ /‬ד"ר ענבר רווה‬
‫מבוא‬
‫‪1‬‬
‫במסגרת זו יעשה נסיון לבחון את מושג ה'חלום' בעולמה הרוחני של קבוצת ביתניה‪ .‬העיון במושג‬
‫זה מעלה סדרה של ניגודים הכרוכים בשאלות של זהות קבוצתית‪ 2‬בכלל ובפרט‪ ,‬כגון‪ :‬הניגוד בין הפרטי‬
‫לציבורי‪ ,‬בין היחיד לקבוצה‪ ,‬בין הדומיננטי לדחוי‪ ,‬בין המרכזי לשולי‪ 3.‬במבוא לקובץ הספרותי שיצרה‬
‫החבורהכתב מ' צור‪" :‬הקובץ 'קהיליתינו' שפרסמו אנשי ביתניה‪ ,‬קיבוץ א' של 'השומר הצעיר'‪ ,‬באביב תרפ"ב‪,‬‬
‫ערב עלייתו להתישבות בבית אלפא‪ ,‬משקף את יסודותיה של העלייה השלישית העובדת ואת חלומה‪ .‬אופיני‬
‫הוא כביטוי לקבוצת עילית של אנשי השומר הצעיר שעלו ארצה בסמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה‪ .‬יש‬
‫בו להט רב וחזון‪ ,‬תחושת גאולה אנושית מתקרבת וגם אכזבות רבות וקשות‪ .‬הוא מסמל את הרעב‬
‫האינטלקטואלי של אנשים צעירים ומשכילים‪ ,‬אשר גדלו על ברכי התרבות המערבית וחיו את שברה‪ ,‬התנסו‬
‫‪4‬‬
‫בחיי הגשמה בארץ ישראל וגם שילמו את מחירה הכבד‪".‬‬
‫‪5‬‬
‫מן הקובץ עולים אפיונים של אותה קבוצה מגוונת ומרתקת‪ .‬בחינת מסכת הסמלים והמיתוסים‬
‫בהם השתמשו אותם צעירים‪ ,‬מבהירה עד כמה מודעים היו לכך שהם יוצרים אגדה שתשפיע על דורות של‬
‫חלוצים‪.‬‬
‫מתוך עשרים ושבעה משתתפי הקובץ שתרמו לו מפרי רוחם רק שישה היו מאנשי ביתניה‪ ,‬השאר‬
‫היו אנשי שומריה‪ .‬חלק מן המשתתפים לא כתבו עברית ודבריהם תורגמו מיידיש‪ ,‬פולנית וגרמנית‪ .‬הטקסט‬
‫נערך ע'י נתן ביסטריצקי שכעבור ארבע שנים הוציא לאור את הרומן 'ימים ולילות' שעשה שימוש בחומרים‬
‫טקסטואלים מתוך 'קהליתינו'‪.‬‬
‫בשער המהדורה הראשונה של 'קהליתינו' שראתה אור בשנת תרפ"ב רשמו מחבריו‪' :‬קהליתנו‪,‬‬
‫קובץ תרפ"ב' ולא יספו‪ .‬במהדורה השנייה מתוך פרספקטיבה של כ ‪ -40‬שנה‪ ,‬הוסיפו המחברים ‪ -‬אז חברי‬
‫קיבוץ בית אלפא ‪ -‬הקדשה ובה כתבו‪' :‬הקובץ 'קהליתנו' פרי הגותם‪ ,‬לבטיהם ומאוייהם של חלוצים ראשונים‬
‫לתנועת השומר הצעיר בארץ ישראל'‪" .‬בכותרת זו הרחיבו ופרשו את הכותרת הלקונית המקורית‪ ,‬אך בעיקרו‪,‬‬
‫נשארו נאמנים לרוחה‪ .‬בשם שנתנו לספרם 'קהליתנו' צרפו את האינטימי והקבוצתי וגם רמזו למגמתו‬
‫‪ 1‬תודה לרותם וגנר על החברותא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מאמר מעורר השראה ועניין בהקשר זה הוא‪D. Eggan, The Personal Use of Myth in Dreams, Myth a Simposium, :‬‬
‫‪Edited by Thomas A. Cebeok, Indiana University Press, Bloomington and London, p 107-121.‬‬
‫בו מראה המחברת כיצד "מתגלה הפולקלור ככלי רב פנים של מבע אישי ברמה המודעת והלא מודעת" )שם עמ' ‪ (118‬על יסוד ניתוח‬
‫של חלומות מן התרבות ההודית‪.‬‬
‫‪ 3‬על הניגוד כמושג מרכזי בחקר התרבות העממית עיין אצל ג' חזן‪-‬רוקם‪ ,‬על חקר התרבות העממית‪ :‬הקדמה‪ ,‬תיאוריה וביקורת ‪,10‬‬
‫קיץ ‪ ,1997‬עמ' ‪.7-8‬‬
‫‪ 4‬קהיליתינו‪ ,‬הגות לבטים ומאוויי חלוצים‪ ,‬מבואות והערות מ' צור‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 5‬מגוון התפישות של תופעת המיתוס באנתרופולוגיה‪ ,‬במדע הדתות ובחקר הפולקלור פרוש לפנינו בשרשרת ארוכה של מחקרים‬
‫שעוסקים בצורתו‪ ,‬תכניו‪ ,‬הפונקציות החברתיות שהוא ממלא וההקשר החברתי בו הוא פועל‪ .‬ד' שטיין בחיבור לשם קבלת דוקטור‬
‫לפילוסופיה‪ ,‬יסודות עממיים במדרש המאוחר‪ :‬פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית‪ ,‬ירושלים תשנ"ח )‪ ,(1998‬מביאה‬
‫סיכום בהיר של מצב המחקר בעניין זה וקובעת "היעדר האחידות המושגית והעובדה שהמיתוס מסמן בשיח המודרני המחקרי והלא‬
‫מחקרי כאחד משמעויות שונות ומפליגות הם ממאפייניו של שדה מחקר המיתוס"‪ .‬נדמה לי כי משלל התפישות של המושג 'מיתוס'‬
‫בהקשר של עולמה הרוחני של קבוצת ביתניה רווחיים בעיקר שניים‪ :‬ה'מיתוס' כמושג אטיולוגי בהקשר החברתי‪ ,‬כלומר כמושג‬
‫המסביר את מקורן ומבנן של תופעות חברתיות מסוימות‪ ,‬וה'מיתוס' כמנגנון חשיבה‪ ,‬מעין "תשתית עקרונית לכלל היצירה‬
‫התרבותית המאופיין בתפיסה כוללת‪ ,‬טוטלית של ההויה ובמתן הסבר פרטי הקיום באמצעות העלילה הסיפורית"‪ .‬ראה שם עמ'‬
‫‪ .304-308‬בהמשך אנסה לבסס טענה זו על יסוד דברי הכותבים בקובץ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הייצוגית‪ .‬הספר מוצג איפוא‪ ,‬ע'י מחבריו‪ ,‬בשתי מהדורותיו‪ ,‬כיצירה אותנטית‪ ,‬שייחודה בצירוף של הפכים‪,‬‬
‫לכאורה‪ :‬האמוטיבי והאינטימי עם הקולקטיבי‪ .‬צירוף זה הוא שמאפיין ומעצב אותו כז'אנר מיוחד‪ :‬יומן‬
‫‪6‬‬
‫קבוצתי"‪.‬‬
‫העיון המוצע כאן במושג החלום בא להאיר תופעה הנגזרת מן התחביר המיוחד לקובץ‪ ,‬של‬
‫הצירוף בין האישי לקולקטיבי‪ .‬העיון יעשה על ידי בחינתה של השפה בה מנסחים אנשי קהיליתינו את חלומם‬
‫ובמעקב שעיקרו אחר שרשרות המוטיבים והסמלים החורזות את השיח המיוחד הזה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הגדרתו המילונית של שם העצם 'חלום' מסמנת שתי הוראות‪:‬‬
‫‪ (1‬חזיון לילה מראות ומאורעות שאדם רואה לפעמים בשנתו‪.‬‬
‫‪ (2‬בהשאלה‪ -‬דמיון‪ ,‬הזיה‪ ,‬תקות שוא‪.‬‬
‫שמות התואר הנגזרים מן השם הזה )כגון חלומי‪ ,‬חלומיות וכד'( מבטאים אידאליות וחוסר ריאליות‪.‬‬
‫הפרובלמטיקה העיקרית המתבררת תוך עיסוק במושג החלום בעולמה של הקבוצה באה לביטוי‬
‫בטשטוש התחומים המבדילים בין שתי הוראותיו‪' .‬חלום העדה' הוא חלום אישי וקולקטיבי כאחד‪ ,‬הוא דימוי‬
‫למשאלת ההגשמה הכמוסה והוא גם המצע לפשר חזיונות הלילה שמתארים החברים‪.‬‬
‫גם אם ניתן לראות את שתי התופעות כעומדות על רצף אחד‪ ,‬עדיין ניתן להציב בשני קצותיו‬
‫שתי צורות רטוריות שונות‪ .‬האחד הוא תיאור ממשי‪) ,‬במובן של מלאות תיאורית(‪ ,‬של חלום והשני הוא‬
‫תיאור המשאלה‪ ,‬התקווה‪ ,‬המשתמשת במושג החלום בהשאלה‪ .‬שתי צורות אלה נתונות בתוך קובץ ספרותי‬
‫ערוך ומעוצב‪.‬‬
‫הקובץ מכיל רשימות של כותבים רבים ומגוונים‪ .‬העיון בו לאורו של מוטיב אחד‪ -‬החלום‪ ,‬עלול‬
‫לקפח את הקולות האינדיבידואליים שבוודאי קיימים בו‪ .‬נקווה שהרווח מסוג כזה של קריאה יהיה בהארת‬
‫עולם המושגים הרוחני והנפשי המשותף של הכותבים‪ ,‬סביב נושא זה‪.‬‬
‫החלום כמושג מושאל או‪ :‬בין חלום לאוטופיה‬
‫הקוטב המשתמש בחלום כמושג מושאל מתאפיין מעצם טבעו ברפלקסיביות‪ ,‬ובמודעות עצמית‬
‫מסוימת‪ .‬בספרו האוטוביוגרפי של אחד מחברי הקבוצה‪ ,‬דוד הורוביץ‪ ,‬מתוארת האוירה שבתוכה צמחה תנועת‬
‫השומר הצעיר‪" :‬הרקע של מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬של שברון ערכים והתמוטטות מוסרית‪ ,‬היווה גורם‬
‫מכריע בדרכה של התנועה‪...‬פליטים היינו בוינה‪ .‬נוער הנאבק במלחמת קיום אכזרית‪...‬נוער הלומד בתנאי‬
‫‪8‬‬
‫מצוקה‪ .‬ואף על פי כן היינו כחולמים‪...‬יצרנו לעצמנו עולם חדש‪ ,‬חופשי ונאצל‪ ,‬אוטופיה של חלום"‪.‬‬
‫עוצב‬
‫אכן‪ ,‬מחברי הקובץ הביאו עימם את החזון האוטופי מוינה‪ ,‬ומתנועת הנוער‪ .‬חזון זה‬
‫בהשפעת הוגי דעות אוטופיסטים כלנדאואר‪ ,‬בובר‪ ,‬וא‪.‬ד‪ .‬גורדון‪ 9.‬האוטופיה מאופיינת בחזון על חברה עתידית‬
‫ואידאלית‪ ,‬חברה שונה מכל דגם קיים‪ .‬העדה השומרית היתה על פי אמונתם של מחברי הקובץ‪ ,‬הדגם לחברה‬
‫האוטופית‪ .‬במימוש חזון העדה הם ראו מטרה עליונה ושליחות‪.‬‬
‫‪ 6‬א' אופז‪ ,‬תעודה ויצירה‪ :‬בין יומנים קבוצתיים וסיפורת ההתישבות של העלייה השלישית‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪ 7‬א' אבן‪-‬שושן‪ ,‬המילון העברי המרוכז‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ב‪.‬‬
‫‪ 8‬ד' הורביץ‪" ,‬האתמול שלי" ת"א‪ ,‬תש"ל‪ ,‬עמ' ‪.44‬‬
‫‪" 9‬הצגת מחשבת קהליתינו כאוטופיסטית נשענת על אפיונים שהיציג המחקר הסוציולוגי של רוברט מוס קנאר על קומונות‬
‫ואוטופיות‪ .‬המחקר נפתח במילים האלה‪ :‬האוטופיה היא החברה הדמיונית שבה אמורים להתגשם הכיסופים העמוקים ביותר של‬
‫האנושות‪ .‬חברה שבה כל הכוחות והגורמים הפיזיים החברתיים והרוחניים עושים יד אחת תוך הרמוניה‪ ,‬כדי לאפשר את השגת כל‬
‫‪2‬‬
‫ברצוני לשרטט קווים לדמותו של החזון האוטופי כתופעה משום שכפי שנראה להלן‪ ,‬האוטופיה‬
‫והחלום )במובנו המושאל( הם מושגים מתחלפים ושמא אף נרדפים במסגרת הספרותית של קהיליתנו‪ .‬שם‬
‫העצם 'אוטופיה' אינו שכיח בקובץ‪ ,‬לעומתו שם העצם 'חלום' נפוץ ביותר‪ ,‬ונראה כי פעמים רבות הוא משמש‬
‫כנרדף ל'אוטופיה'‪.‬‬
‫כבסיס תיאורטי מרכזי לסקירה זו ישמש ספרה של ר‪ .‬אלבוים דרור "המחר של האתמול" על‬
‫האוטופיה הציונית‪ 10.‬האוטופיה היא תיאור של חברה אידאלית ורצויה אשר איננה קיימת במציאות‪ .‬הראשון‬
‫שטבע מונח זה והשתמש בו היה תומאס מור אשר היניח את כפל המשמעות של המילה‪" :‬המקום הטוב"‬
‫ו"שום מקום"‪ .‬אך הכתיבה האוטופית מלווה את האדם מראשית ההגות הפילוסופית בכלל‪ ,‬וההגות החברתית‬
‫בפרט‪ 11 .‬הערגה האוטופית והדמיון האוטופי מהווים אחד מסימני ההיכר המרכזיים של התרבות האנושית‪.‬‬
‫ידועה אמרתו של אוסקר ויילד כי לא ראוי כלל להתבונן במפת העולם שאיננה כוללת את 'אוטופיה' הארץ‬
‫שאליה חוזרת האנושות תמיד‪ 12.‬האוטופיה יונקת משורשים מיתולוגיים ודתיים המזינים את הדמיון ואת‬
‫השאיפה לערכים שמעבר לקיים‪ ,‬אל הטרנצנדנטי‪ ,‬אל המושלם‪ ,‬אל הטוב המוחלט שמעבר לקיום הפגום של‬
‫החברה האנושית‪ ,‬והיא מנסה להלביש את המציאות הארצית החילונית על דימויים אלו‪.‬‬
‫בין מאפייני היסוד של האוטופיה בולטים חוסר שביעות רצון מן העכשווי‪ ,‬ביקורת על החברה‬
‫הקיימת‪ ,‬ערכיה ארגונה ומשטרה‪ 13.‬האוטופיות מושתתות על האמונה כי קיימים ערכים אוניברסאליים על‪-‬‬
‫זמניים‪ ,‬התקפים בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬וערכים אלו ניתנים להגשמה מבחינה עקרונית‪.‬‬
‫ניתן לראות בדגם האוטופי נסיון להתגבר על חוסר היציבות וחוסר הוודאות של החיים‬
‫החברתיים‪ .‬הוא נותן ביטוי למאמץ האנושי להשליט ביטחון‪ ,‬סדר‪ ,‬הגיון ויציבות בעולם משתנה‪ ,‬הנראה‬
‫לרבים כשרירותי וחסר פשר‪ .‬האוטופיות מבקשות לממש את האידאות האפלטוניות על המושלם בהסדרים‬
‫החברתיים‪ .‬הן מבטאות אמונה באדם וביכולתו לכונן חברה מאושרת וצודקת אם ישונו ההסדרים החברתיים‬
‫‪14‬‬
‫הקיימים‪.‬‬
‫הוגי דעות שונים מגדירים את האוטופיה באמצעות מושג החלום‪ :‬אחד מתפקידי האוטופיה לפי‬
‫ריקאר הוא לחקור ולבדוק את האפשרי‪ ,‬ובכך היא מעמידה בסימן שאלה את הקיים בהווה‪" .‬האוטופיה היא‬
‫חלום המבקש להתגשם‪ ,‬ואריאציה דמיונית יוצרת של המוסדות וההסדרים החברתיים‪ ,‬המבקשת לשנות מן‬
‫הסדר הקיים"‪ .‬ארנסט בלוך הקדיש לנושא האוטופיה חלק ניכר מכתביו‪ ,‬והבולט בהם הוא ספרו בין חמשת‬
‫החלקים על "עיקרון תקווה"‪ .‬בלוך מבחין בין חלום לחלום בהקיץ‪ .‬לדעתו חלום בהקיץ הוא בבחינת "חלום‬
‫מעצב דברים"‪ .‬לשם יצירת מושגים חדשים להבנת התופעה והחשיבה האוטופית הוא משתמש בניתוחו‬
‫במושגים מתורתו של פרויד‪ .‬הוא מגדיר את האוטופיה כ"טרם מודע" כ"יש שעדיין איננו" "טרם היות"‪ .‬בדומה‬
‫לבלוך גם הרברט מרקוזה עושה שימוש בדיונו באוטופיה במושגים פסיכולוגיים והופכם לקטגוריות פוליטיות‪.‬‬
‫הוא דן בזיקה שבין משניותיהם של מארקס ופרויד‪ ,‬והוא רואה באוטופיה שימוש בשפת "עקרון ההנאה" מתוך‬
‫חופש מהדחקה‪ .‬האוטופיה לפי מרקוזה היא הופעת "עקרון מציאות" לא דכאני‪ ,‬שחרורו של הארוס‪ 15‬אשר‬
‫אותם הדברים שבני אדם חושבים לנחוצים ולרצויים‪...‬לרוב החזון של אוטופיה היה חזונה של קהילה" אופז שם עמ' ‪.28‬‬
‫‪ 10‬המחר של האתמול‪ ,‬יד בן צבי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪ 11‬ש' קרין‪-‬פרנק‪ ,‬רעיון האוטופיה‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 12‬ראה שם הערה ‪ 3‬בדבר חוקרים והוגי דעות שעמדו על אופיו האוניברסלי של הז'אנר האוטופי‪.‬‬
‫‪ 13‬אלבוים דרור‪ ,‬שם עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 14‬שם עמ' ‪.16‬‬
‫‪ 15‬על האימפליקציה של טענה זו בקהיליתנו ראה להלן‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ישנה את הארגון החברתי‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫יש המאפיינים אוטופיה כחלום חברתי‪-‬מדיני ובכך קושרים את הדמיון למרכיבים מציאותיים‬
‫ברורים‪ .‬בובר מאפיין את האוטופיות כיצירי דמיון שאינו משוטט סתם‪ ,‬אלא מתרכז בענין שיש לעצבו‬
‫ולשכללו‪ .‬הגרעין של דמיון זה הוא משאלת לב של 'מה שראוי להיות ועל כן אין האוטופיה חלום על יחיד‬
‫‪17‬‬
‫בלבד אלא על קהילה אנושית‪ ,‬שמן הראוי שחייה יותאמו לאידאה המעוצבת‪'.‬‬
‫מצויה ספרות מחקרית ענפה בדבר תפקידי החלום והחלום בהקיץ בהעלאת רעיונות חדשניים‬
‫וברכישת תובנה במשמעויותיהם‪ .‬החלומות כחוויות מגלים אפשרויות לא של העתיד לקרות אלא של העשוי‬
‫היות‪ .‬כפי שתיאר אריסטו את ההיסטוריון לעומת הפייטן‪ :‬האחד מספר על המקרים כפי שהיו‪ ,‬והשני‪-‬מה‬
‫שהיה עשוי להיות‪ .‬הניגודים הדיכוטומיים של מציאות ולא מציאות‪ ,‬מציאות ופנטסיה‪ ,‬פשטניים מדי לבחינת‬
‫מושג מורכב כמציאות‪ ,‬הכולל סוגים שונים של מציאות והמושפע גם מדמיון ומתהליכים סמליים‪ .‬לדימויים‬
‫ולסמלים שאנו מדמים יש קיום משל עצמם‪ ,‬והמציאות מושפעת ומעוצבת על ידיהם‪' .‬הזמן הפורה ביותר‬
‫והיצירתי ביותר של אנשי מדע הוא בארץ החלומות‪ ,‬כשאין הם מוטרדים מן המציאות‪ ,‬וכאשר הם משוחררים‬
‫‪18‬‬
‫מצורכי הוכחה' טוען ג'רום ברונר‪.‬‬
‫החלום בקהילתינו‬
‫חברי הקובץ 'קהיליתנו' בתארם את חזונם‪ ,‬המושתת על מודל אוטופיסטי משתמשים באופן תדיר בשם‬
‫העצם‪' :‬חלום' ‪:‬‬
‫דוד שמטרלינג‪ ,‬כותב במכתבו מדגניה לקהליתנו‪' :‬כשנכנסתי למחיצתכם‪...‬הרגשתי שכאן מתהווה‬
‫‪19‬‬
‫דבר מה שהוא יותר נעלה מחלומי אני‪ ,‬דבר שלא ידעתיו מעודי'‬
‫חנה מונטג מתארת את התהוות החלום שמושאו היא 'העדה'‪...'20:‬היא עוד טרם גמרה לחלום את‬
‫חלומותיה‪ .‬קשה עליה מאד מאד לחלום בעצם יום בהיר‪ ,‬בתוך עולם שאוירו כה מחניק‪ .‬רק בדממת ליל מצאה‬
‫לה מנוחה‪ -‬פינת שקט לחלומותיה‪...‬פינת שקט לחלומותיה בין הרי הקרפטים הירקרקים והטובלים באדים‪,‬‬
‫מאחורי יער זווינזניץ הישיש‪ ,‬על גדות נהר הסטרי הזועף והנוהם‪ ,‬בין רוחות הרים המטפחות על הפנים‬
‫והקוראות למרחקים‪...‬חלומותיה לצאת לחופש‪ ,‬להשליך תחת גווה את חייה עד כה‪ ,‬להתחיל באחרים‪ ,‬חיי‬
‫רעננות‪ ,‬שירה‪ ,‬נוער‪ .‬האושר צחק לה‪ :‬מצאה לבבות צעירים‪ ,‬הסובלים כמוה תחת 'כנפי הוריהם'‪ ,‬והחולמים‬
‫חלומותיה‪ .‬והזיק הקטן שבה היה לאש‪ ,‬ותסלול לה בכוח את דרכה‪ -‬דרך מלאת מכשולים וקוצים מזרחה‪'---‬‬
‫נתן ביסטריצקי עורכו של 'קהליתינו' כותב‪' :21‬בלילות סהר כשהמחנה טוב לב בבדיית התינוק‪,‬‬
‫קם בי מראה‪ :‬במרחבי תבל‪ ,‬בדממת הויה עומד מחנה לבן‪ ,‬על מרומי הר עומד‪ ,‬יחיד ובודד והוא שקוף כאגדת‬
‫התינוק‪ ,‬פתוח לכל רוחות השמים‪ ,‬וסודו הבהיר מתרקם יומם וליל לעיני שמש‪ ,‬כוכבים‪ ,‬דומם‪ ,‬חי ואדם‪.‬‬
‫ולילה לילה מתכנסים אליו חלומות‪ ,‬שחלמו כל הדורות‪ '.‬בדברים אלה נוצרת זהות בין הבדיה ‪ ,‬האגדה‪,‬‬
‫והחלום‪ ,‬על יסוד יסוד ה'קסם' המשותף להם‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫אלבוים דרור‪ ,‬שם עמ' ‪.28-29‬‬
‫מ' בובר‪ ,‬נתיבות באוטופיה‪...‬‬
‫רעיון האוטופיה‪ ,‬שם עמ' ‪.27‬‬
‫אופז‪ ,‬שם עמ' ‪.32‬‬
‫קהיליתינו‪ ,‬שם עמ' ‪.120‬‬
‫שם עמ' ‪.171‬‬
‫‪4‬‬
‫במקום אחר הוא אומר‪' :22‬אנו משוררים‪ ,‬כולנו משוררים‪ :‬מי ברוך ובגעגועים של חלום‪ ,‬מי‬
‫בעשת ובזעף של הגשמה'‪ .‬גם החלום וגם ההגשמה הם מבחינתו כלים לביטוי השירה האנושית‪ ,‬זהו אם כן‬
‫החזון‪ -‬במונחים ארס‪-‬פואטיים‪.‬‬
‫החלום המשותף של השומרים מנוסח על ידי נתן ביסטריצקי בביטויים אירוטיים של איחוד‬
‫והתמזגות‪' :23‬החום השופע מבשר לבשר ומנשמה לנשמה‪ ,‬הליטוף המרחף מיד ליד ומחלום לחלום‪ ,‬הנשיקה‬
‫הנובעת משפתים לשפתים וממפעל למפעל‪ ,‬ההזדוגות הזורעת מגוף לגוף ומנצח לנצח‪-‬הנה כוח התרבות‪'.‬‬
‫או‪ :24‬איני יכול להעלים מכם את חלומי‪ ,‬הרודף אחרי בלי רחמים זמן רב‪ ,‬החלום על היחס החופשי שבין מספר‬
‫אנשים משני המינים‪ ,‬יחס המחוסר כל קשר‪ .‬החלום חדל מהיות חלום‪ :‬אני רואה אותו מתגשם על יסוד‬
‫היחס שבין שני אנשים‪'.‬‬
‫אותם צעירים שהיו עסוקים בחיפוש אינטנסיבי אחר זהותם‪ ,‬שאפו ליצור צורות חיים חדשות‬
‫חברתיות וארוטיות‪ 25.‬הם חיפשו דרך לתחיית המיתוס המגייס כוחות‪ ,‬והסמל המעשיר את חיי הנפש‪ .‬מושג‬
‫החלום נשזר בלי קושי לתוך השפה הזו‪' :‬אבל אני יודע בשביל תקופתינו גבורה יותר אנושית‪ :‬לא להמתין‬
‫לאיש‪ ,‬למיתוס‪ .‬לראות את בן האדם בשרטוטי פרצופו‪ ,‬בקמטי נשמתו של השני‪ :‬ליצור את המיתוס‪ ,‬לחיות‬
‫את המיתוס היום‪ ,‬בהרגשת מציאותו של הרע‪ ,‬של כל אחד מן הרבים‪ .‬לכבוש את ישוע מנצרת‪ -‬בשר בבשר‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫רוח ברוח‪ ,‬חלום בחלום‪ ,‬לכבוש מתוכינו‪ ,‬בקרבינו‪ ,‬בהמונינו‪'.‬‬
‫נדמה שמושג המיתוס משמש בפסקה זו כמושג מכונן‪ .‬הטקסט קורא לנמענו לחולל את המיתוס‪.‬‬
‫אין להמתין לו כלסיפור מסורתי‪ ,‬נורש‪ ,‬אלא ליצור אותו‪ .‬נדמה שהמיתוס כאן הוא ביטוי למכלול הנורמות‬
‫והערכים של החברה‪ ,‬לדפוסי ההתנהגות הראויים לה‪ ,‬שיש צורך ליצר לנסח ולחיות אותם בהווה‪ .‬גם במובן‬
‫‪27‬‬
‫זה ניתן לראות גם ב'מיתוס' מושג מקביל למושג ה'חלום'‪.‬‬
‫החלום הוא אם כן חלום קולקטיבי על קירבה אנושית‪ ,‬על 'ביחד'‪ ,‬למעשה זהו חלום על משפחה‪.‬‬
‫כך מתאר זאת צבי דר‪' :‬ברצינות אגיד לכם‪ ,‬אנוכי חולם עתה על משפחה רוחנית נודדת‪ ,‬שתהא עוברת ממקום‬
‫‪28‬‬
‫למקום ותזרע בלי הרף את גרעיני הרעיון המשיחי‪ .‬משפחה רוחנית של אנשי הברית והתעודה‪'.‬‬
‫ואולם בצד הפאתוס המשיחי הזה‪ ,‬ובצד השקיעה בעולמו הקסום של החלום נשמעים גם קולות‬
‫אחרים‪.‬‬
‫דוגמה לכך הם דברי דוד הורוביץ על החלום הגלותי מתוך הפרספקטיבה 'המזרחית'‪' :‬לפני כמה‬
‫ימים קראתי את עתונינו הישנים הגלותיים‪ .‬כמה חלומות‪ ,‬אמונה‪ ,‬געגועים ועוז! יפה היה! חלומינו על‬
‫המושבה השומרית‪ -‬אגדת העתיד‪ ,‬אמונת נוער תמימה!' ומיד הוא שואל‪' :‬הנשברנו? לא ולא!‪...‬קוינו העקום‬
‫אבל הנאמן יקר לי פי אלף מחלומינו התמים‪ ,‬כי אותו כבשנו בחיים מתוך סבל‪ ,‬דם ודמעות'‪ 29.‬ובהמשך דבריו‬
‫שם‪ ,‬אותו סוג רטורי של שאלה אפיקורסית ותשובה אידאולוגית העוקרת כל ערעור‪' :‬אתה חולם על חיים‬
‫חדשים וטהורים אולם הבט בפני המציאות הזעומה השוללת את כל זה‪ -‬הבט ותתיאש'! לא אחי‪ .‬לא אתיאש‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫שיחה על 'מפעלנו התרבותי'‪ ,‬שם עמ' ‪.158‬‬
‫שיחה על 'מפעלנו התרבותי'‪ ,‬שם עמ' ‪.161‬‬
‫‪ 24‬שם עמ' ‪.93‬‬
‫‪ 25‬מ' צור‪ ,‬שם עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 26‬שיחה על 'מפעלנו התרבותי'‪ ,‬שם עמ' ‪ .165‬על הקשרים האנלוגיים בין האוטופיה למיתוס ראה דבריה של קרין‪ -‬פרנק‪ ,‬שם עמ'‬
‫‪.64-65‬‬
‫‪ 27‬אנלוגיה העולה מדבריו של א' גרינוולד‪ ,‬ראה הערה מס' ‪.4‬‬
‫‪ 28‬שם עמ' ‪.97‬‬
‫‪ 29‬שם עמ' ‪.86‬‬
‫‪5‬‬
‫גם אם האפלה האכזרית תהיה שוררת מסביבי‪ ,‬רצה ארצה לשאת את אורנו למחשכים'‬
‫רגשות היאוש וחוסר האונים המובעים ב'קהליתנו' היו אחד הביטויים להתפקחות ולאכזבה מן‬
‫החלום‪" 30.‬במציאות האפורה של חיי ההגשמה נסדק חלומם של חלוצי ביתניה ושומריה‪ .‬הוויה של הגשמה‪,‬‬
‫בהכרח‪ ,‬יש בה תביעה לירידה מן הפסגות והתפשרות עם מידת הבינוניות שבמישורי המציאות‪ .‬לדידם של‬
‫‪31‬‬
‫חלק מן החלוצים האידאליסטים הללו היה בתביעה זו משהו ממית"‪.‬‬
‫מענין להווכח עד כמה אחוז השיח הפנימי של הקבוצה במושג החלום‪ .‬המילה עצמה מופיעה‬
‫עשרות אם לא מאות פעמים בקובץ‪ .‬היא משמשת הן את התיאורים הפוזיטיביים‪ ,‬המשרטטים בדייקנות את‬
‫מטווה השאיפה‪ ,‬והן את הקולות הדורשים פיקחון ומודעות עצמית‪ ,‬הרואים בשאיפות הרומנטיות 'חלום‬
‫בלבד'‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫א‪ .‬אופזבמחקרה מאיר העיניים על היומן הקבוצתי של 'קהליתנו' עורכת השוואה בין התגובות‬
‫השונות למפגש שבין החלום למציאות‪ :‬תגובה מסוג אחד הינה הנסיון לשמר את החלום ולהגן עליו מפני‬
‫צפורני המציאות‪ ,‬על ידי סירוב לממשו‪ .‬סירוב כזה לבש צורות שונות‪ :‬מישיבה בחיבוק ידיים והמתנה לגאולה‪,‬‬
‫ועד הצהרה תמימה וקפריזית המסרבת להתבגר מן החלומות‪.‬‬
‫תגובה מסוג נוסף שנבעה מתחושת הפער הבלתי ניתן לגישור בין החלום והמציאות הולידה‬
‫נסיונות עזי דמיון ואמונה לכרוך אותם ביחד‪ .‬הדבר נעשה לרוב ע'י הגבהת המציאות מחד גיסא‪ ,‬והורדת‬
‫המיתוס מאידך גיסא‪ .‬דוגמה לכך היא למשל הצדקתו של הסבל ‪ -‬הסבל איננו עוד רע שיש למגרו כי אם‬
‫מסלול הכרחי בדרך אל האושר‪.‬‬
‫מול אלה אשר ניסו לטשטש את הפער שבין האוטופיה להגשמתה‪ ,‬או לגשר עליו היו אחרים‬
‫שחשפו את הסתירה בכל עומקה‪ .‬מעמדה של משקיף מן הצד ניתח שלמה במכתב אל הקיבוץ את חווית 'הלם‬
‫הממשות'‪' :‬נפקחו עיניכם ובמקום חיי שירה תדירות ראיתם פרוזה של עבודה קשה‪...‬במקום עדה אידיאלית‪,‬‬
‫הרמונית‪ ,‬אשר ראיתם בחלום שאלת חיי שיתוף עם אנשים בעלי מזג שונה ונטיות שונות‪ .‬במקום החברה‬
‫החדשה‪ ,‬המיוסדת על אדני היושר והצדק ‪ -‬מפלצת של חברה פעוטה עם כל ליקויי הציבור‪ ,‬בו בחלה נפשכם‬
‫ומפניה ברחתם לכאן‪ .‬ותהי לכם פקיחת העיניים לפיקוח נפש‪ ,‬ועקמומיות המסילה לאובדן הדרך‪'.‬‬
‫צירופו של מכתב זה ליומן הקבוצה רומז להזדהותם של משתתפי הקובץ עם הנאמר בו‪ ,‬ולכן הוא‬
‫ראוי להחשב כעדות לחומרה שבה דנה החבורה את עצמה‪ .‬ההתחפרות בשימור החלום או בכאב אובדנו‬
‫התחלפו לעיתים בדחייתו תוך חשיפה של חולשות ופגמים שבו‪ .‬הדחייה וההסתיגות עשויות להתקבל כמסקנה‬
‫של ביקורת רציונאלית‪ ,‬אך בלי ספק יש בהן גם ביטוי לתהליך רגשי קשה ומכאיב של התפקחות‪ .‬ב'מכתב אל‬
‫הקיבוץ' מצביע המחבר על תכניה של האוטופיה כגורם לאכזבה‪ .‬הוא מערער על האמת שבתיאוריות חברתיות‬
‫רציונאליסטיות המתיימרות להגיע אל פתרונות דוגמטיים ונוסחאות אידאליות‪ .‬מצד אחר הוא תוקף את‬
‫אמונתו של האינדיוודואליזם הרומנטי בכוח רצונו של האדם לקבוע ולעצב את גורלו‪ .‬אך עיקר הטעות הוא‬
‫לדעתו בגעגועים האוטופיים ל'עולם הרמוני ובמחשבה ש'אפשר לו לאדם למצוא אושר בהשגת מאוייו‪'.‬‬
‫ההרמוניה לדבריו‪ ,‬לא רק שאיננה בת הגשמה אלא היא אף 'משעממת עד מוות'‪.‬‬
‫בין אנשי קהליתנו שלא סלחו לחלומותיהם היה גם מאיר יערי‪ .‬במאמרו‪':‬סמלים תלושים' יצא‬
‫‪33‬‬
‫‪ 30‬גם בין ההוגים התוקפים את האוטופיה ככלל יש כאלה המשתמשים במושג החלום להבהרת עמדתם‪ ,‬ראה למשל אצל אלבוים‪-‬‬
‫דרור‪ ,‬שם עמ' ‪" :33‬לדעת דארנדורף "האוטופיות הן בתי כלא של חלומות מאובנים"‪.‬‬
‫‪ 31‬ראה אופז‪ ,‬שם עמ' ‪.21‬‬
‫‪ 32‬שם עמ' ‪.43-47‬‬
‫‪ 33‬שהתפרסם בהדים כרך ב'‪ ,‬תרפ"ג‪ ,‬עמ' ‪.93-106‬‬
‫‪6‬‬
‫בחריפות כנגדם והגדירם כ'אחיזת עינים בשביל יפי נפש'‪ .‬הוא הגיב בדבריו אלה לנטייה של אנשי הקבוצה‬
‫לנסח ולחשוף סמלים דבר שהיה פרי האמונה כי "גאולת האדם תבוא עם שחרורו מכבלים‪ ,‬העלאת רבדים‬
‫‪34‬‬
‫תת‪ -‬הכרתיים והקשבה לגנוז בנפש‪ -‬לחלום"‪.‬‬
‫על רקע תיאור זה אין זו עובדה מפתיעה שבקובץ מצויים תיאורים רבים ומפורטים של חלומות‪.‬‬
‫אין בעיוננו נסיון לערוך ניתוח מפורט של החלומות בין השאר משום שיש כאן כר נרחב למלאכת פירוש‬
‫וניתוח הנזקקת גם לכלים פסיכולוגיים‪ ,‬סוציולוגיים‪ ,‬והיסטוריים‪.‬‬
‫לוז הטענה העומדת לבחינה במסגרת זו הוא היות חלומות הלילה‪ ,‬המתוארים בפרוטרוט איש‬
‫איש בסגנונו המיוחד‪ ,‬נתונים על רצף אחד עם המשאלות החברתיות‪ .‬התבוננות בתימות הסמלים והמוטיבים‬
‫המשותפים לחלום הלילה של הפרט‪ ,‬ולשאיפותיו המוצהרות של הציבור‪ ,‬הן הראיה ליסודותיה של טענתי‪.‬‬
‫המשך דברי יהיה אם כן נסיון לעקוב אחרי אותם נושאים משותפים‪ ,‬האורגים שתי הוויות אלה לכלל מסכת‬
‫אחת‪.‬‬
‫במקומות מסוימים ניתן לזהות נקודות של שיחה המתרחשת בין אותם תיאורי חלומות עטירי‬
‫סמלים ותמונות חזותיות‪ ,‬לאמירות המזוהות עם הקו האידאולוגי של הקבוצה‪ ,‬מה שמחזק את התחושה‬
‫שמדובר פה במודוס אחד והוא‪ :‬אנשים הוזים‪ ,‬חולמי חלומות‪ ,‬השואפים לבטל את החיץ שבין חלום ומציאות‪,‬‬
‫‪35‬‬
‫שבין עולם היום ועולם הלילה‪.‬‬
‫חזיונות לילה‬
‫התיאוריה של פרויד השפיעה באופן עמוק על תפישתה העצמית של הקבוצה‪ .‬תיאורו של מ'‬
‫גלדמן‪ 36‬את השדה שפרויד התחיל בזריעתו עשוי לסייע כמבוא לדברים שאתאר בהמשך‪ .‬פרויד הניח כי‬
‫ההתנהגות האנושית מונעת על ידי דחפים גופניים‪ -‬נפשיים ושדחפים אלה הם לעיתים קרובות לא מודעים‪,‬‬
‫הודות למנגנונים של הדחקה‪ .‬תכליתה הכללית של ההדחקה היא לאפשר לאדם להסתגל לתקן הנורמאטיבי‬
‫של סביבתו‪ ,‬אך כל המודחק מבקש תמיד לחזור למודע והוא עושה זאת בדרכי עקיפין‪ -‬בתחפושות מגוונות‪.‬‬
‫תחפושות אלה הן תוצרי פשרה בין תביעת הדחפים לפורקנם לבין איסוריהן של המוסכמות החברתיות‪.‬‬
‫ניסוחם המקיף של ה'תהליכים הראשוניים' )סוג החשיבה המאפיין את הסתמי(‪ ,‬הוצג בספרו של‬
‫פרויד על 'פשר החלומות' וניסוח זה עמד כאבן תשתית יציבה בכל תמורותיה של התיאוריה שלו‪ .‬על‬
‫התהליכים הראשוניים מפקחים ארבעה מנגנונים‪ :‬א( התקה‪ -‬מנגנון היסוד של מלאכת החלום הקשור בהעברת‬
‫ההשקעה הנפשית מעניין אחד למשנהו דרך שרשרת אסוציאטיבית‪ .‬ב( עיבוי‪ -‬נוצר כאשר התקה מתרחשת‬
‫בכמה ערוצים אסוציאטיבים‪ ,‬הודות לתהליכי העיבוי מסוגלים חלומות קצרים להכיל הרבה תכנים סמויים‪ .‬ג(‬
‫ייצוג חזותי‪ -‬העברת תשומת הלב מרעיון מופשט לארוע חזותי או תמונה‪ .‬ד( עיבוד משני‪ -‬תהליך זה מתרחש‬
‫‪ 34‬קהיליתינו‪ ,‬שם עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 35‬התגובות שמשקף הקובץ הן קוטביות ונעות בין שלוש מגמות‪ :‬האחת מנסה להאחז בחלום הנעורים ולשמר אותו‪ ,‬שניה מפנה לו‬
‫עורף מתוך שלילה וביקורת ושלישית קוראת להתחברות עם המציאות ולהתבגרות‪ .‬התגובות צמחו על רקע מציאות עכשווית‪ ,‬אך הן‬
‫היו ביסודן המשכו של ויכוח אידאי שליווה את השומר הצעיר מראשיתו‪ .‬היה זה מאבק בין מגמה אוטופיסטית שמהותה התבדלות‬
‫וקיום 'מחוץ' לעולם‪ ,‬ובין מגמה לפעול 'בתוך' העולם‪ .‬על פי אופז שם עמ' ‪ .42‬חשובים בהקשר זה גם דבריה של אלבוים‪ -‬דרור על‬
‫האוטופיסטים‪" :‬לא אחת נהוג להתייחס אל כותבי האוטופיות כאל יוצרים המנותקים מהווית העולם הזה‪ ,‬ההוגים במגדלי השן‬
‫ובחלומות בהקיץ על עולמות שלא ייתכנו‪ ,‬ולא היא! בין כותבי האוטופיות המפורסמים‪ ,‬החל באפלטון וכלה בתיאודור הרצל‪,‬‬
‫בולטים אישים‪ ,‬שהיו מעורבים בחיים המדיניים ושאפו להשפיע על עיצוב החברה ומדיניותה‪ .‬אלה הם אינטלקטואלים‪ ,‬שמילאו‬
‫תפקידים בממשל או שביקשו למלא תפקידים כאלה‪ ,‬אישים שהיו על קו הגבול שבין תיאוריה למעשה‪ ,‬בין אומנות ומדיניות"‪.‬‬
‫‪ 36‬ספרות ופסיכואנליזה‪ ,‬שם עמ' ‪.18-20‬‬
‫‪7‬‬
‫בחלקו על ידי צנזורה‪ ,‬הפעילה בזמן החלימה‪ ,‬ובחלקו‪ -‬על ידי החולם המנסח ומפרש את חלומו‪ .‬תוך כדי‬
‫ניסוח החלום לעצמו או לזולתו מקנה החולם לחלום מידה של קוהרנטיות ומציאותיות‪.‬‬
‫אפתח את הסקירה בחלומה של שולמית חיות‪ 37.‬שולמית מעידה על חלומה שהוא חלום מוזר‪,‬‬
‫למרות זאת נדמה שקרבתו לעולם המוכר לכותבת ולנמעניה‪ ,‬גדולה‪ .‬נופו של החלום הוא השדה בו עומד‬
‫המחנה‪ .‬הפרטים המרכיבים את החלום שייכים גם הם לעולמה של הקבוצה‪ .‬האחד הוא הריקוד‪ -‬אותה הורה‬
‫אקסטטית‪ ,‬המושפעת ממקורות חסידיים‪ ,‬היוצרת איזו דבקות מיוחדת וקרבה בין הרוקדים‪ .‬הריקוד על פי‬
‫תפיסתם של חברי הקבוצה מאפשר לאדם לחרוג מגבולותיו לצאת אל הזולת ולהפיק מתוכו את הסגולות‬
‫האנושיות היותר נעלות ‪ -‬אהבה ורעות‪ .‬על פי יערי הריקוד הוא סמל גופני ל'שילוב הנפש' המלכד את העדה‬
‫‪38‬‬
‫ועל כן בכוחו לגאול את האדם מהמעגל הצר של האנוכיות והתלישות‪.‬‬
‫בחלומה של שולמית‪ ,‬הברית‪ ,‬זו שנוצרת במעגל מסביב למדורה‪ ,‬אינה קיימת‪ ,‬היות והם 'רקדו‬
‫מבלי לפנות לאח הכורע'‪ .‬שולמית משתמשת בחלומה בתמונת הריקוד כביטוי חזותי לתחושות הניכור‬
‫והבדידות שבתוך החיק הקבוצתי‪ .‬תחום היחסים הבין אישיים שהיה לב ליבו של חזון העדה‪ ,‬הוא תחום שבו‬
‫לא התממשו ציפיותיה של הדוברת‪ .‬המעגל ששולמית מתארת הוא מעגל אלים‪ ,‬המתעלם מן היחיד שנשאר‬
‫בחוץ‪.‬‬
‫האלמנט הדומיננטי הנוסף בחלום היא האש שכפי שמתאר זאת מוקי צור היתה סמל חשוב‬
‫השאוב מעולמה של תנועת הנוער‪ 39.‬הישיבה מסביב לאש בצורת מעגל מתוך הרמוניה‪ ,‬היא היכולת של‬
‫התגברות על כוחות התוהו‪ .‬כפי שכותב אחד החברים‪' :‬אני מאמין באש‪ ,‬בכוחה הגדול‪ ,‬בכוחה הסמלי‪...‬האש‬
‫מעוררת נרדמים האש מקרבת‪ .‬נשבה נא סביב למדורה‪...‬ואנחנו בצורה כה גאומטרית המביעה הרמוניה‬
‫והתגברות על התוהו‪ .‬בעיגול‪ .‬ויש שהאש‪-‬כוח מהפכני בה‪ ,‬זורקת את להבותיה השמימה בלשונות מוזרות‪,‬‬
‫מחרידות ככנסיות גוטיות מימי הביניים שאי שקט בהן‪ 40'.‬האש מופיעה כסמל בקהילתנו בוורסיות שונות‪:‬‬
‫כאור‪ ,‬כניצוץ‪ ,‬כלהבה‪ ,‬כמדורה ועוד‪ .‬בהופעותיה השונות היא מאופינת בשניות תכונותיה‪ :‬היא פנימית‬
‫וחיצונית‪ ,‬יפה ומאירה‪ ,‬מחממת ומלכדת‪ ,‬אך גם שורפת ומכלה‪.‬‬
‫בחלומה של שולמית מתפקדת האש כסמל מקביל לריקוד‪ .‬שניהם סמלי 'תרבות המעגל' אשר‬
‫הביאו עימם אנשי החבורה מתנועת הנוער שהיתה לסמל שכיח בספרות ובתרבות ההווי הארצישראלים‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫האש המתוארת בחלום היא אש מאכלת‪ ,‬מרעילה‪ ,‬שאף אחד לא נשמר מפגיעתה הרעה‪ .‬זוהי אש שטנית‬
‫ואיומה‪ .‬גם האחרון ששורד ממעגל הרוקדים שהוא מלא עוצמה מצד זה שגופו נמתח קדימה ושהוא צוחק‬
‫כשעיניו השחורות בולטות ודולקות‪ ,‬גם בו נוגעת האש )כנראה מתוכו(‪ ,‬והוא צועק צעקה נוראה יותר מזו של‬
‫‪42‬‬
‫כל האחרים‪ .‬שולמית מתארת את עצמה מקיצה מן החלום אבל הצעקה אינה פוסקת‪.‬‬
‫‪ 37‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.228‬‬
‫‪ 38‬וראה דברי אופז‪ ,‬שם עמ' ‪" :39‬במחקר על החברה החלוצית בראשית ההתיישבות היציג מחברו את ריקוד ההורה של החלוצים‬
‫בקיבוץ השומרי הראשון כביטוי לפונקציה הכפולה שמלאה הקבוצה בחייהם‪-‬איום ובטחון כאחד‪ .‬במעגל הרוקד שלוב זרועות נעשית‬
‫הקבוצה לאחדות שמזכירה אחדות שבטית‪ ,‬ראשונית‪ .‬תנועת המעגל יוצרת כוח צנטריפוגאלי שלרגע מאיים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לזרוק את‬
‫היחיד מן המעגל‪ ,‬אך אותה תנועה מאוזנת מיד על ידי כוח שזורק פנימה‪ -‬כוח שנובע משילוב הזרועות‪ .‬והפרט חוזר ונמשך שוב‬
‫למרכז המעגל‪ .‬בדרך זו חווה הרוקד הרגשה מורכבת של חופש ונטישה‪ .‬החופש מבוקר על ידי לחצה של החבורה המלוכדת ואילו‬
‫סכנת הנטישה נבלמת בזכות אחיזתן של הזרועות המשולבות"‪.‬‬
‫‪ 39‬קהיליתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 40‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.43‬‬
‫‪ 41‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.67‬‬
‫‪ 42‬אלמנט זה מזכיר את המדרש החזל"י על קול יציאת הנשמה מן הגוף ההולך מסוף העולם ועד סופו בבלי יומא כ' ע"ב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫האם משום רושמה האדיר היא נמשכת לתוך פרק העירות של שולמית? הצעקה הופכת כאן‬
‫למעין כלי מוליך ומקשר בין החלום למציאות‪ ,‬ומטשטש את ההבדל ביניהם‪ .‬דבר זה מצטרף לאופי המבועת‬
‫של התאור ולחוויה של אין שומע או מקשיב‪.‬‬
‫יש לשים לב להקשרו של החלום בדבריה של שולמית‪ ,‬קודם להבאתו היא מתארת את הלילות‬
‫בהם היתה מתהלכת 'כעני מאוהל לאוהל וביקשתי מכם‪' :‬היו טובים‪ ,‬הבינו' בלילות כאלה פתחתי זרועותי‬
‫לכם‪ ,‬פתחתי לרווחה עד כדי כאב וציפיתי לשווא'‪ .‬היא מתארת את מצב רוחה באותם לילות כאילו יכולה‬
‫היתה 'לזרוק בפניכם את דם ליבי החם' דימוי שאפשר שהוא מתקשר לאותה אש הגורמת לסבל וחורבן‪.‬‬
‫בלילות אלה היא אומרת 'התאבקתי עם אהבתי אליכם וכבשתי לי את הזכות להיות אתכם וביניכם'‪ .‬שולמית‬
‫מתארת פה אם כן‪ ,‬מאבק על שייכות לקבוצה‪ .‬לשונה האקספרסיבית‪ ,‬המכילה ביטויי אהבה ושנאה כלפי‬
‫חבריה‪ ,‬מתקשרת לתמונת האש המלחכת שבחלומה‪ .‬הסבל ותחושת העינוי משותפים לחלק ממציאות חייה‬
‫של שולמית בקבוצה‪ ,‬ולחלומה‪ .‬החלום עוסק‪ ,‬בשפתו המיוחדת אומנם‪ ,‬בעולם המושגים והסמלים של‬
‫‪43‬‬
‫הקבוצה‪.‬‬
‫החלומות המתוארים בקהיליתינו הם‪ ,‬כפי שנראה גם בהמשך‪ ,‬מקור בלתי נדלה להבנת‬
‫התשתיות הפסיכולוגיות העמוקות ביחס אל הסמל‪ .‬במסגרת החלומות המסופרים בדרך כלל בסגנון וידויי‬
‫ואישי‪ ,‬ניתן לגלות סמלים קולקטיביים יסודיים‪ .‬נזקק פה לטענתו הידועה של יונג ב'אני והלא מודע'‪" :‬שומה‬
‫עלינו להבדיל הבדלה ברורה בין התכנים האישיים ובין התכנים של הנפש הקולקטיבית‪ .‬אלא שהבדלה זו אינה‬
‫קלה ביותר‪ ,‬משום שהיסוד האישי צומח ועולה מתוך הנפש הקולקטיבית וקשור בה קשר אמיץ‪ .‬על כן קשה‬
‫לאמר מה יש להגדיר כתכנים קולקטיביים ומה כתכנים אישיים‪ .‬אין ספק שמערכות סמלים ארכאיות‪ ,‬למשל‬
‫כפי שהן מצויות לרוב בהזיות ובחלומות‪ ,‬גורמים קולקטיבים הן‪...‬כשאנו מעיינים בדבר אנו רואים תמיד לגודל‬
‫‪44‬‬
‫תמיהתינו‪ ,‬מה רב הוא בעצם החלק הקולקטיבי בפסיכולוגיה שלנו הקרויה אינדיבידואלית"‪.‬‬
‫ברשימתו 'הילד' מתאר נתן ביסטריצקי את חלום הולדת רעיון העדה‪ 45.‬ניכרת ברשימה זו יכולתו‬
‫האומנותית של כותבה‪ ,‬כתיבה דימויית אקספרסיבית העושה שימוש מועצם באלוזיות וכד'‪ .‬ההתעוררות‬
‫אחרי לילה של שינה מתוארת כחוויה של לידה שדימוייה לקוחים ממסורת יצירת הולד החז"לית בה עם‬
‫יציאתו של הולד מבטן אימו סוטר לו המלאך על פיו כדי שישכח את כל התורה שלמד בעולם העליון‪ 46.‬גם‬
‫כאן המלאך רוצה להשכיח אבל המספר אומר‪" :‬אין אני רוצה לשכוח‪ .‬ובוקר בוקר לא אזכור פרטי דברים ולא‬
‫אראה קווי מראות ואת עצם סיפור המעשה אני עוזב‪ ,‬לרוב‪ ,‬על חולות הזהב של חופי ימים רחוקים ‪ -‬ועם כל‬
‫זה אותו האחד אשר קם ממעמקי בלילה הזה ובלילה שעבר ובכל הלילות‪ ,‬חי בי כולו‪ ,‬כולו‪ ,‬בלי מראה ובלי‬
‫צלילים ובלי גשם ובלי תכנים‪ .....‬ואני רואה אותו תכלית הראיה ואני שומע את ציפור הבשורה של החלום‬
‫מפרפרת בקרבי‪ ,‬והיא כלואה‪ ,‬והיא שבויה‪ ,‬והיא איתי ושלי‪....‬די לי בזה שאני יודע על החלום‪ -‬ואני יודע שהוא‬
‫‪ 43‬הרחבה בעניין מעמדם של הסמלים בעולמה של הקבוצה מצויה אצל אופז במסגרת הפרק על 'מלים ותשתיות מיתיות'‪ .‬אלא‬
‫שדבריה חסרים התייחסות לקשר שבין הסמל לחלום‪.‬‬
‫‪ 44‬האני והלא מודע‪ ,‬ת"א‪ ,1982 ,‬עמ' ‪ .34‬שורשי הפסיכולוגיה האנליטית של יונג הם בספרות המיתולוגית לסוגיה‪ .‬מעיוניו‬
‫במיתולוגיה התחוור לו דמיון רב בין סיפורים מיתולוגיים כאשר קרא אותם כאלגוריות סמליות של תהליכים אינטרפסיכיים‪.‬‬
‫הסמלים האוניברסליים הללו נובעים לדעת יונג מ"לא מודע קולקטיבי" הפועל בכל אדם בנוסף ללא מודע האינדיבידואלי שלו‪ ,‬אליו‬
‫התייחס פרויד‪ .‬קריאה אלגורית אינטרטקסטואלית שימשה את יונג גם בפירוש חלומות‪ :‬הוא ראה אותם כאלגוריה לתהליכים תוך‬
‫נפשיים שיש להם מטרימים מיתולוגיים בתרבותו של החולם או בתרבות האוניברסלית‪ .‬כך על פי מ' גלדמן‪ ,‬ספרות ופסיכואנליזה‪,‬‬
‫ת"א‪ ,1998 ,‬עמ' ‪.50-53‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.195-200‬‬
‫בבלי נידה ל ע"ב‪ -‬ל"א ע"ב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫היה‪".‬‬
‫החלום הוא אם כן סוג של בשורה‪ ,‬למעשה סוג של נבואה‪ -‬שהרואה אותה‪' ,‬רואה תכלית‬
‫הראיה'‪ 47.‬אבל להבדיל מנבואה שיש לה נמענים חיצוניים‪ ,‬החלום נשמר בינו לבין עצמו ותקפותו היחידה‬
‫היא‪' :‬אני יודע שהוא היה'‪.‬‬
‫הדובר מעיד על עצמו שאינו זוכר את פרטי הפרטים של החלום‪ ,‬אך מאידך מעיד על איזו‬
‫היוודעות חזקה ונוכחת של הפלא‪ ,‬של חלום המולדת‪ .‬מתיאור המלחמה הפנימית בשכחה עובר הדובר לתיאור‬
‫התובנות שחלום העדה מעלה‪' :‬לזאת רעים נפגשנו‪ ,‬ואהבתינו וחיפושינו מנשמה לנשמה‪ -‬גשרים שאנו‬
‫מותחים על פני תהומות‪ ,‬ממולדת למולדת‪ .‬וזוהי תרבות‪ ,‬יצירת האדם )אחרים יאמרו‪ -‬אילוסית האדם(‬
‫האומר בבטחון ובפשטות מובנת‪ :‬אלמוות‪......‬עתה‪ -‬הפעם מצאתי דרך אל הילד‪ .‬מן הרע אל הילד! דרך העדה‬
‫אל הילד! לממש פגישת רעים שברוח בדם של ממשות‪ -‬הנה המפרש הכחול ההולך וקרב‪ ,‬לממש קירבה שבדם‬
‫בפגישת רע שברוח‪ -‬הנה אוניית הפלא העוגנת אל החוף'‪.‬‬
‫רעיונות אלה שביסטריצקי נותן להם ביטוי בתוך מסגרת ספרותית של חלום הם חלק מן השיח‬
‫השומרי בכלל והביתני בפרט‪ .‬מדובר על רעיון העדה שבמרכזה עומד 'הגבר‪-‬הילד' והאחווה הנוצרת בה היא‬
‫אחוות אחים‪ 48.‬זוהי אותה 'חברותא' אותה מתאר בובר בספרו‪" :‬נתיבות באוטופיה" במילים אלה‪' :‬אם‬
‫מלכדים בני אדם את חייהם‪ ,‬אם רוצים הם לחיות בצוותא‪ ,‬ואם דבר זה אינו נשאר בחינת החלטה בלבד‪ ,‬אם‬
‫איננו אך משהו שיצא מאת הרוח ונשאר ברוח‪ ,‬אלא אם הדבר הזה נופל באמת לתוך קרקע החיים הרי אז‬
‫מתהווה חברותא בין בני האדם‪ ,‬חברותא כגורל וכיעוד‪ .‬חברותא היא איגוד של חיים‪ ,‬שהאנשים המשתייכים‬
‫לו מחייבים אותו בכל מהותם ומאמתים אותו בכל מהותם‪ ,‬איגוד חיים שחיים בו חיי מהות כלומר לא בחלק‬
‫‪49‬‬
‫של הוויתינו בלבד וגו'‪.‬‬
‫אותן התלבטויות ביחס למשפחת הדם שמעלה ביסטריצקי בחלומו באות לידי ביטוי גם בדברי‬
‫מאיר יערי שיועדו לקהיליתינו‪' :50‬אני למשל ממקד הכל בשאלת יסוד‪ :‬כיצד אפשר לחרוג אל מעבר לקירבת‬
‫הדם‪ ,‬שותפות המשפחה‪ .‬האם אפשר לממש שיתוף רוחני במשק ובשיתוף הדדי‪ ,‬מוחשי של החבר בעדה?‪...‬‬
‫האין אנו חוזרים תמיד לאחר כה הרבה ניסויים שיתופיים למשפחת הדם‪ ,‬והיוצא מזה למשק הפרטי ולמלחמת‬
‫הקיום? האם התגברתם על שאלות ברורות אלו‪ ,‬האפשר וצריך להתגבר עליהן?'‬
‫הילדות כסמל קשורה באופן מובהק בתרבות הנעורים ובעולמה של תנועת הנוער‪ .‬האדם הצעיר‬
‫היה בתרבות זו נושא התקווה לקידום וחידוש חברתי וערכי‪ ,‬והשפעתו על התרבות ועל סגנון החיים‪ ,‬היתה‬
‫מכרעת‪ .‬אידאל זה בא לידי ביטוי בטענתו של בובר 'על אף הכל מתחילים אנו מבראשית'‪ 51,‬המבטאת כמיהה‬
‫לקיום הראשוני של הילד בעולם‪ .‬הילד המתואר ברשימתו של ביסטריצקי מסמן אם כן את הקוטב המופלא‬
‫הטהור והטוב שבנפש האדם‪.‬‬
‫נקל לראות שחלומו של ביסטריצקי שואב גם הוא את חיותו מעולמה הרוחני של הקבוצה‪ .‬נדמה‬
‫שחלום זה הוא פחות אישי מחלומה של שולמית ‪ ,‬אינו מעורר אמון ויותר מעוצב‪ .‬אין בו דבר מהדינמיקה‬
‫הפתלתלה של חלום וגם כאב לידה או אחר אין בו‪ .‬במובן זה הוא דומה באופיו לחלום במובנו כחלומי או‬
‫‪ 47‬אלמנט זה מקיים זיקה הדוקה אל המסורת הקלאסית של פתרון חלומות בספרות המקראית והתלמודית‪ ,‬שתומצתה באמירה‬
‫האמוראית‪" :‬חלום הוא אחד משישים של נבואה" בבבלי ברכות נ"ז ע"ב‪ .‬וראה לעניין פתרון חלומות כשיח עממי אצל ג' חזן‪ -‬רוקם‪,‬‬
‫רקמת חיים‪ -‬היצירה העממית בספרות חז"ל‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.101-120‬‬
‫‪ 48‬י' יערי‪ ,‬מכתב לגולה‪ ,‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.270-280‬‬
‫‪ 49‬שם עמ' ‪.178-179‬‬
‫‪ 50‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.288‬‬
‫‪10‬‬
‫אידילי‪ ,‬ואולי צריך לדון בו רק במסגרת השאלה מה חלקו של 'תרגום' החלום והפיכתו לרצף כתוב וקוהרנטי‪,‬‬
‫ועוד יותר בהתכוונותו להכלל בקובץ משותף‪.‬‬
‫חלומו של צבי של‪ 52,‬כחלומה של שולמית מעלה מצוקות נפש הקשורות בחיי ההגשמה‪ .‬זהו‬
‫חלום על כשלון שהשטן מופיע בו בלי הרף‪' :‬במידה שיגדל האנוש יתר שלטון ישלטו בו הדימונים'‪ .‬זהו חלום‬
‫מלא נימות יאוש ופחד‪ ,‬חלום שהמוות שליט בו‪ .‬הדובר מתאר את עצמו בורח ‪':‬להרים‪ ,‬צפונה‪ ,‬גלילה‪.‬‬
‫אולי לא אשוב‪.‬‬
‫אני מביט על ביתניה‪ .‬רואה את כל אחד לחוד‪.‬‬
‫ביתניה‪'....‬‬
‫הדובר מודע לכך שהוא עצמו אחראי לדמות החלום‪' :‬פעמים אביט אל הנימבוס המיסטי אשר הולך ונעלם‬
‫מעיני היום‪.‬‬
‫בעצם ידי יצרתיו‪ ,‬והוא לא שייך לי יותר‪ .‬ואני נלחם‪ ,‬כי אהבתי את חזיונותי‪ ,‬את ספק חלומותי‬
‫אהבתי פרצוף זה‪ ,‬כי יצרתיו ובידי אעש בו כלה‪.‬‬
‫אהבתיו‪ :‬בעיניו אביט כאשר מציצים בעיני המות‪.‬‬
‫וכשיתרחק מעלי אדמה שגם אני נעלם‪ ,‬נעלם עולמי ואני גווע‪.‬‬
‫היש בי אמונה בחלום זה‪ ,‬בחזון זה?'‬
‫חלום זה מבטא צד שרבים מאנשי הקבוצה מתארים‪ ,‬צד של מתח גדול‪ ,‬משבר ויאוש‪ .‬מענין‬
‫בהקשר זה שעצם לידת רעיון הקובץ בא בשעת משבר גדולה של לפני העליה לקרקע‪ .‬הבטלה וההיסטריה‪,‬‬
‫הרצון ליצירה אומנותית והעבודה שחסרה בתקופה זו‪ -‬הביאו לסדרה של שיחות‪ .‬כך עלה הרעיון של מפעל‬
‫‪53‬‬
‫רוחני שהיה ביטוי אותנטי וגואל‪' :‬ראי מלוטש של חיינו עד כה וביטוי שאיפותינו להבא'‪.‬‬
‫ברשימתו של צבי בולטים קווים אקספרסיוניסטים‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫הרשימה נתונה בהקשר סגנוני ששייך‬
‫לרוחה של הקבוצה‪ ,‬ולנורמות האסטטיות שהיו מקובלות בה‪ .‬מבחינת התימה שלו‪ ,‬ברור שהוא מתייחס‬
‫לאמביוולנציה של הדובר ביחס למקומו בקבוצה‪ .‬חווית היסוד של החלום היא ההתרחקות מביתניה‪ ,‬עקב‬
‫התפוררות תחושת השייכות והיחד‪ .‬מצד שני ההתרחקות איננה מכהה את העוצמה הרגשית המשוקעת‬
‫בחלום‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אפשר שהיא רק מסייעת להיקבעותה‪.‬‬
‫רצף החלומות שמתאר נשר אדלר ברשימתו ‪ ,‬מעורר ענין רב‪ .‬נשר כותב מכתב וידויי לאישה‪ ,‬על‬
‫‪55‬‬
‫חלומות על נשים‪ ,‬ובתוך כך חושף את התלבטויותיו ומצוקותיו בנושא‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫בחלום זה בולטים‬
‫המנגנוניםהאופייניים למלאכת החלום של ייצוג חזותי ושל קישורים אסוציאטיביים בין עניין לעניין‪.‬‬
‫‪ 51‬נתיבות באוטופיה‪ ,‬שם עמ' ‪.177‬‬
‫‪ 52‬קהליתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.112-116‬‬
‫‪ 53‬קהליתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.7‬‬
‫‪" 54‬חלוצי העליה השלישית הביאו עימם את הדי הזעזועים הרוחניים והאסטטיים שהתרגשו באירופה‪ ,‬לארץ ישראל הנידחת‪.‬‬
‫תחושה של הווה מפורר‪ ,‬עולם ניגף ומובס‪ ,‬הוויה של כאב ויסורים ומתוכם מבקיעים חזון ושאיפות לעתיד טהור וטוב‪ ,‬הצמיחה‬
‫ב'קהליתנו' כמו ביצירות אקספרסיוניסטיות אחרות‪ ,‬ראייה חזיונית‪ ,‬אווירה של גדלות‪ ,‬הוויה שגבולותיה פרוצים‪ .‬תמונות הנוף‬
‫ב'קהליתנו' חוזרות על עצמן‪ ,‬מושאי התיאור לרוב הם הנופים הקונקרטיים הנשקפים מביתניה‪ .‬הנוף המצוייר הוא ארצישראלי‬
‫טיפוסי ותאוריו הם לרוב סטראוטיפים‪ .‬בדרך כלל משמש הנוף רק נמל מוצא להפלגות דמיון והרהורים רחוקים‪ ,‬או לצלילה למעמקי‬
‫הרגש‪ .‬התיאור לרוב אינו מתפתח לכלל תמונה מפורטת ומימטית אלא בכיוון של עיוות‪ ,‬העצמה‪ ,‬טשטוש של הקווים והמידות‬
‫המציאותיים"‪ .‬אופז‪ ,‬שם עמ' ‪.54‬‬
‫‪ 55‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.102‬‬
‫‪ 56‬על דימויי נשיות בקובץ ראה ת' הס‪ ,‬כלום תשאל מהו שיעור קומה של מרבד‪ ,‬עבודת גמר לתואר מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫נשר יוצר קשר בין אחת התמונות היפות שמצא אצל בליהר‪ 57‬ובין חלומו הראשון על העלמות‬
‫שהיו כלואות באותו בית מפואר ונורא‪ .‬כשהנערות מתגלות לו בסוף החלום באותם שדות רחבי ידיים שבהם‪:‬‬
‫'ירק ירק ירק עד אין סוף' )כמו בתמונה של בליהר( מסתבר שהוא מכיר את כולן ושהן בעצם חברות הקבוצה‪.‬‬
‫הוא מתאר את החלום כ‪' :‬חלום כה ילדותי‪ ,‬תמים‪ ,‬חביב‪ '.‬נופו של חלום זה הוא העיר לבוב‪.‬‬
‫ניתן לראות את החלום הזה כחלום הראשוני‪ ,‬הבראשיתי‪ ,‬על הפתרון הארוטי שימצא ב'מזרח'‪.‬‬
‫אחר כך מתאר נשר את החלום שלדבריו הוא‪' :‬חלום איום' על שני האנשים השוגים בדמיונות אחד לגבי השני‪,‬‬
‫ושנולד להם ילד עיוור וחולני כמותם‪ ,‬בעצם מפלצת‪ .‬ניתן לפרש את החלום הזה בהקשר של המפגש עם‬
‫המציאות הנשית‪ ,‬מפגש הכרוך באיום ומעורר חרדה‪ .‬אחרי שני החלומות האלה מעיר הדובר כמה הערות על‬
‫חלומות‪:‬‬
‫'חלומות‪ -‬ותו לא‪...‬‬
‫חלומות‪...‬כן‪.‬‬
‫נזכרתי בבדיה אחת שמצאתיה ב'הלוצינציות' של לוצ'נסקי‪' .‬חלומות בדיה כאלה מתמידים לחיות לפרקים''‬
‫וכאן הוא מספר שתי בדיות רומנטיות‪ :‬אחת על מפגש בין שתי ישויות בודדות והשניה על אהבה‬
‫בלתי ממומשת כלל‪ .‬נדמה שנשר מאמין באפשריות שמגלמות הבדיות הרומנטיות המיתיות‪ ,‬יותר מאשר‬
‫בחלומותיו הפרטיים שהם רק‪' :‬ותו לא'‪.‬‬
‫מתוך המסכת הזו עולה כשל אירוטי דומיננטי‪ .‬חלומותיו של נשר מעידים על בעיתיות ביחסיו‬
‫עם נשים‪ .‬אך האם באמת מדובר בבעיה פרטית? נדמה כי על אף שמכתבו של נשר הוא מכתב פרטי בעל קול‬
‫אישי‪ ,‬ניכר בו כי הוא מייצג מצוקות קולקטיוויות בנושא היחס לאשה‪.‬‬
‫נראה לדוגמה את דבריו של אליהו בעניין זה‪ ,‬שאינם מנוסחים במסגרת של חלום דווקא‪' :‬האין‬
‫אני רואה גופות אחיותי האהובות והנה הם תועים‪ ,‬שוממים‪ ,‬נובלים ומצומקים‪ .‬כי חולשה בי חולשת הגבר‪,‬‬
‫ואיככה אוכל ואראה את מעונות האושר של האפשרויות שוקעים אט אט באדמה‪ ,‬ואנוכי מונע את עצמי‬
‫מעזרה וישע?' אליהו מטיף להשתחררות ממסטיפיקציה של קשרים בין המינים‪ ,‬מאידאליזציה של אהבה ושל‬
‫נשים‪ ,‬ולחיי מין הקושרים 'את הגוף ואת הנשמה'‪.‬‬
‫בספרו 'ארוס והיהודים' מתייחס ד‪ .‬ביאל לנושא זה בקובץ ואומר‪' :‬תרומתו הבולטת של אליהו‬
‫רפפורט ל'קהיליתנו' משקפת מבוכה באשר לנשים ולתפקיד המיניות‪ .‬שלא כחברי הקבוצה הצעירים התחתן‬
‫רפפורט בשנת ‪ 1910‬ולמד פילוסופיה ומתמתיקה באוניברסיטת גטינגן‪ .‬הוא היה תלמידו של מרטין בובר‪,‬‬
‫ומכתביו עולה השפעתו של בובר‪.‬‬
‫רפפורט ראה בהולדה את הערך הנעלה ביותר של המיניות‪ .‬ערכי המוסר המקובלים טען‪ ,‬ראו‬
‫ביצר המיני דבר מה מנותק מאלוהים‪ ,‬משום שהוא מלווה הנאה גופנית‪ .‬בנתקן את תפקיד הרביה מההיבט‬
‫הגופני של המיניות‪ ,‬זיהמו המוסכמות המוסריות את מעשה המין ושללו ממנו את זיק אלוהותו‪" .‬אקט המין‪-‬‬
‫כלאקט מיני‪-‬שיבה הוא לתמימות האלוהית"‪ .‬אך רק כאשר מטרתו להביא ילד לעולם הוא הופך לקדוש‪" :‬כל‬
‫צורה של חיי המין המקשרת את הגוף ואת הנשמה‪..‬טבועה בחותם ההגשמה" )זה המונח הציוני שפרושו מעין‬
‫"הגשמה עצמית" בעולם החומר(‪ .‬הוא מסיים את קינתו על הארוטיות בפניה לוהטת לנשי התנ"ך שהפרו את‬
‫המוסכמות המוסריות על מנת לפרות ולרבות‪...‬‬
‫ביסטריצקי האמין שהמשפחה החדשה בציון תחרוג מדפוס הפטריארכליות‪ ,‬אך פסק שהמיניות‬
‫נתונה היום במצב של תוהו ובוהו‪":‬עוד לא נתבגרנו במידה שנוכל להרים את הכוח הארוטי שבנו לכוח‬
‫סקסואלי הקובע יחס חדש לאשה"‪ .‬אילו מן יחסים חדשים הוא ראה בעיני רוחו? כאן מגלה ביסטריצקי את‬
‫‪57‬‬
‫ממנהיגי תנוער הנוער הגרמנית שהשפיע מאד על השומרים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אופיה השמרני לעילא של הפילוסופיה הארוטית שלו‪ :‬המיניות הבשלה חייבת להעמיד במרכזה את ההולדה‪.‬‬
‫אך מאחר שהארוטיות הציונית טרם היגיעה לידי בשלות "איננו יכולים לראות באשה אחות ואם"‪ .‬למרות‬
‫‪58‬‬
‫התשוקה לשחרור מיני הממלאת את כתביו‪ ,‬ראה ביסטריצקי בנשים אמהות בכוח‪ ,‬יותר מבנות זוג מיניות‪'.‬‬
‫יערי מוחה על איגוד כל הנערות ל'כלה כללית'‪ 59‬מה שבא לידי ביטוי ברור בחלומו של נשר בו‬
‫‪60‬‬
‫הוא מתאר לנמענת נשית בת הקבוצה את העובדה שבחלום פניה שלה מחליפים את פני אהובתו הראשונה‪.‬‬
‫נשיות בקהיליתינו כפי שטוענת תמר הס‬
‫‪61‬‬
‫הופכת למושג מוכלל ומוגבהה‪ ,‬או בלשונו של יערי 'מקטירים‬
‫לנערות ומעמידים אותן על הבמה'‪.‬‬
‫תופעה אחרת מעניינת שכבר הזכרתי היא השיח הפנימי המתנהל בין תיאורי החלומות לטקסטים‬
‫אחרים בקובץ‪ .‬בסיפורו 'המעגל המצלצל' מספר אליהו על מלך ומלכה שהיו‪' :‬כה ברים וחמודים‪ ,‬עד אשר‬
‫נמנע מהם להקים ולד‪ .‬ויהי העצב במעונם‪ .‬וכאשר נלאו לשאת איש את נפשו‪ ,‬ויטילו מומים ופצעים בלובן‬
‫הפנים והגו‪ ,‬ויהפכו למכוערים‪ ,‬עד כדי להקים ולד'‪ 62 .‬האין תיאור זה דומה דמיון מפתיע לחלומו השני של‬
‫נשר? תופעה זו גם היא תורמת לראיית חזיונות הלילה כחלק ממערכו הכולל של החזון‪ ,‬שפנים מגוונות לו‪.‬‬
‫וכעת לחלום האחרון‪ ,‬חלומו של מאיר יערי‪ 63,‬המתואר במאמרו‪ ,‬אותו גנז מקהיליתינו עם‬
‫פרישתו מהקיבוץ‪ 64.‬נדמה כי זהו חלום מפותח ביותר‪ .‬בעליו מודע למעשה השימוש בסמלים‪ ,‬ובצד תיאור‬
‫החלום מופיע גם רמז לפירושו הפסיכואנליטי‪ .‬ההקשר הפרוידיאני נתון‪" :‬היתה זו אולי תחושת יסוד של‬
‫קהילת בני אנוש ראשונית‪ ,‬שרצחו את האב וכורעים סביב רוחו‪ ,‬בנאמנות מכפרים על העוון? איני יודע‪ ,‬איני‬
‫יודע‪ .‬הברית הראשונה החזקה ביותר היתה ללא ספק אותו חוג ראשון של בני אדם אסוף סביב הפשע הראשון‬
‫)פרויד‪ :‬טוטם וטאבו("‪.‬‬
‫יערי אינו נותן פירוש קוהרנטי מלא לחלום‪ ,‬ובתוספת ההסתיגות‪" :‬אך לשם מה הפרשנות? די לי‬
‫בכך שאז ישבתי באותו המעגל" מותיר החלום הבלתי מפוענח‪ ,‬אימפקט חזק על נמעניו‪.‬‬
‫יערי מדווח לקבוצה על תוצאות נסיעתו לירושלים וליפו כדי לברר את האפשרויות החקלאיות‬
‫העומדות בפניהם‪ .‬בדבריו יש מזיגה מופלאה של חוויות‪ ,‬רשמים ומחשבות‪ ,‬שעברו עליו בדרך‪ .‬זהו מעין וידוי‬
‫הנתון במסגרת של המסע אל ההתיישבות‪ ,‬אל העשייה הממשית‪ .‬הוא משתמש בסמלים רבים מעולמה של‬
‫הקבוצה‪ -‬האישה‪ ,‬הריקוד וכד'‪.‬‬
‫במרכז חלומו של יערי נמצאת הבאר‪ .‬הבאר כסמל המומר לעיתים בסמלים חליפיים במסגרת‬
‫הקובץ )וגם בחלומו של יערי עצמו( כגון הקונכית או המדורה‪ .‬הקשר בין המציאות הקבוצתית המשימתית‬
‫לחלום ברור‪ .‬יערי מתבשר כי המפעל הראשון של חברי הקבוצה יהיה חפירת באר‪.‬‬
‫מתוך תיאור המתקרב לעיתים לזרם תודעה מגיע יערי לתיאור החלום‪ .‬בתיאורו נסיון קדחתני‬
‫להגביה את המציאות‪ .‬באה כאן לביטוי אידאליזציה של עבודת האדמה מתוך השאיפה ליצור אדם חדש‪ ,‬יהודי‬
‫חדש‪ .‬העבודה בטבע היא דרך להתחברות מחודשת עם ההרמוניה הקוסמית‪ 65.‬יערי מפנה את נמענו אל פרויד‪,‬‬
‫‪ 58‬ד' ביאל‪ ,‬ארוס והיהודים‪ ,‬ת"א‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.247-249‬‬
‫‪ 59‬במאמרו הנזכר 'סמלים תלושים'‪.‬‬
‫‪ 60‬וזהו בוודאי חלק של מנגנון העיבוי אותו תיאר פרויד‪.‬‬
‫‪ 61‬שם עמ' ‪.29‬‬
‫‪ 62‬קהילתנו‪ ,‬שם עמ' ‪.17‬‬
‫‪ 63‬שם עמ' ‪.285‬‬
‫‪ 64‬וראה שם עמ' ‪ 281‬הקדמה מאת מ' צור לדברי יערי ל'קהליתנו'‪.‬‬
‫‪ 65‬נזכיר בהקשר זה את דברי בובר‪ ,‬בנתיבות באוטופיה‪ ,‬שם עמ' ‪ ":174‬לא תיתכן קימתו של ציבור של אמת אלא אם כן יעלו חיי‬
‫האדמה‪ ,‬יעלו החיים מכוחה של האדמה והיו לעבודת הבורא באמת שתמשוך ותגרוף גם את שאר המעמדות ותצמיד גם אותם אל‬
‫‪13‬‬
‫ואולם דומה שמושגיו של יונג עשויים לסייע כאן לא פחות‪ .‬תיאורו של יערי עולה לדעתי בקנה אחד עם‬
‫הבנתו של יונג בדבר הלא מודע הקולקטיבי המכיל מגמות טלאולוגיות הדוחפות את העצמי אל מימושו‬
‫ולהתפתחות רוחנית‪-‬דתית או לפחות להתפתחות אל בגרות המחוזקת על ידי מעטפת השייכת לספירות של‬
‫‪66‬‬
‫קדושה‪.‬‬
‫יערי מתאר את עצמו‪' :‬ובכן אני נופל פנימה‪ .‬והנה במקום ליפול בכבדות יתרה אני נופל בקלות‪,‬‬
‫כן‪ ,‬עם הראש למטה‪ ,‬והפיר רק מעט רחב מגופי‪ .‬אני מפחד‪ .‬לפתע מתרווח המקום‪ ,‬מתרחב מאד וכו'‪ .‬יערי‬
‫מתאר פה את מעשה חפירת הבאר‪ ,‬כמעשה של היוולדות מתוך בטן האדמה‪ .‬הבאר היא צוואר הרחם של‬
‫האדמה‪ ,‬האם הגדולה‪ .‬אין זה ציור סמלי נדיר‪ .‬ניתן לראות פה חיבור לרבדים תרבותיים רבים יהודיים‬
‫‪67‬‬
‫ואחרים‪ ,‬שראו את הבאר כסמל נשי מובהק‪.‬‬
‫"האידאליזציה הרומנטית של הראשוני‪ ,‬ההיולי והתמים הביאה אל שפת הסמלים של קהליתנו‬
‫את כוחות הטבע הגדולים‪ :‬האדמה‪ ,‬השמיים‪ ,‬האש‪ ,‬האבן‪ ,‬ההרים‪ .‬האדמה נושאת בקובץ את כל ריבדי‬
‫המשמעות‪ ,‬בהם ריבדה אותה ספרות התקופה‪ .‬גם בחלומו של יערי האדמה היא מושג אמביוולנטי היא‬
‫משמשת גם כאם הגדולה היולדת והחולצת שד‪ ,‬והיא גם חיק עצום הכומס בקרבו כוחות אלימים חסרי מעצור‬
‫המתוארים כ'לבה מתפרצת מקליפת האדמה'‪ .‬הגוון הארוטי ‪ -‬המיתי של התיאור‪ ,‬הוא חלק של השפה‬
‫‪68‬‬
‫החלוצית שרווחה בספרות התקופה‪ .‬במעמקיה של הבאר מגיעים החופרים אל מקור החיים והפוריות"‪.‬‬
‫בחלום מתוארות חוויות קשות של ייסורים וסבל הגורמים בעתה ופחד‪ .‬נדמה שיש כאן עידון של‬
‫הסבל ושל הקושי הגופני בעבודה‪.‬‬
‫ואולם הדבר המענין ביותר בדבריו של יערי היא היכולת להתבונן בחלום מתוך עמדה חיצונית‬
‫לו‪ .‬היכולת להבין את הדינמיקות הפסיכולוגיות שהוא מעורר‪" :‬הנה החלום‪ .‬אתם זוכרים‪ ,‬בהתחלה אמרתי‬
‫לכם אודות היחס אל הבאר‪ .‬חפרו באר ובה אספקלריה של השמים ובאספקלריה טובעים וטובעים שני אנשים‬
‫ראשונים בעולם‪ ,‬אשר אוהבים‪ .‬הנוסחה הזו רודפת אחרי גם בחלום‪ .‬רק שבחלום הכל יותר מעונה‪ ,‬יותר פראי‬
‫ומחוסר הגיון‪ ,‬בלתי משוחד בנחמה ובלתי משוחרר‪ .‬אין כוח משחרר את היצור החלום‪ .‬אין כוח אשר יפיל קרן‬
‫ישועה על הדמיון האנושי ההוזה בחלום‪ ,‬אשר יתן לתמונה עיוורת את הזוהר הגנוז והרועד של התקווה‪ .‬אבל‬
‫שתי הרגשות יסודיות קוסמיות הובעו באותן המילים ‪ (1‬החוג היסודי ‪ (2‬בני האדם והירידה אל תוך האדמה‪,‬‬
‫הנושאת בכוח הסוד הכלוא באדמה בכל שנאמר על הלבה בחלומי השמימה‪ .‬השמים אשר מתחת‪ ,‬החלום‬
‫מגשר את השמים מלמעלה עם השמים מלמטה‪".‬‬
‫הבאר‪ ,‬הסולם‪ ,69‬הם למעשה סינונימים לחלום‪ .‬אלה הם הכוחות הוורטיקלים המקשרים בין‬
‫מעלה ומטה‪ -‬במובן הקוסמי‪ ,‬או הפסיכולוגי‪ .‬יערי הולך רצוא ושוב בין המציאות לחלום וחזרה אל המציאות‬
‫כשהוא מלא תובנות משני העולמות‪ ,‬ומטיל אותן אלה על אלה‪ .‬יש פה מלאכת מחשבת מרתקת של אדם‬
‫היודע לצלול אל עולמו של החלום מחד‪ ,‬ויודע גם להחלץ מהגיונו ולנתח אותו באזמל הדק של הגיון‬
‫המציאות‪.‬‬
‫האלוהים ואל האדמה"‬
‫‪ 66‬גלדמן שם עמ' ‪.52‬‬
‫‪ 67‬ראה למשל י' נכט‪ ,‬סמלי אשה במקורותינו העתיקים בספרותינו החדשה ובספרות העמים‪ ,‬ת"א‪,1660 ,‬ערך "באר"‪.‬‬
‫‪ 68‬אופז שם עמ' ‪.66‬‬
‫‪ 69‬בפתירתו של הפסוק "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו") בראשית כ"ח י"ב( בבר"ר ס"ח י"ג‪ ,‬מהדורת‬
‫תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬עמ' ‪ ,789‬נרדף הסלם‪ -‬לצלם ולסמל )דבר הנלמד ממשחקי המצלול ושיקול האותיות‪ ,‬האופייניים למעשה המדרש(‪.‬‬
‫לא מן הנמנע שיערי המתייחס באופן ברור לחלום יעקב‪ ,‬מצפין בדבריו גם את הרובד המדרשי של זיהוי הסולם עם הסמל ובאופן‬
‫עקיף עם החלום עצמו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫הקורא את דבריו יכול היה לטעות ולחשוב שמדובר פה בשפה אישית הדוקה ופרטית‪ .‬ולא היא‪.‬‬
‫יערי פונה לציבור נמעניו ושואל‪' :‬אמרו נא כמה פעמים נפלתם בחלום מלאי פחד לתוך איזו תהום והסולם‬
‫הזה האם לא חלמתם אותו? לא? אזי עוד תחזרו לזה' יערי עצמו משוכנע באוניברסליות של החלום‪,‬‬
‫בקולקטיביות שלו‪ .‬ברקע דבריו עומדות בוודאי תמונות התשתית המקראיות‪ ,‬תמונת ההתגלות הגדולה‬
‫בחלום סולם יעקב )בראשית כח' יב'‪-‬כב'( ותמונת המפגש הארוטית על הבאר בשדה )שם כט' א'‪-‬יב'(‪ .‬יערי‬
‫יוצר מעין דרשת פתירה על סמיכות הפרשיות מעין‪" :‬וירא והנה באר בשדה" זה סולם יעקב‪ .‬חלומו עושה כאן‬
‫שימוש מפורש בתשתיות מיתיות וסמלים קולקטיביים‪ ,‬של העם ולכן שאלתו‪" :‬האם לא חלמתם אותו?" היא‬
‫שאלה רטורית שמשמעה‪ :‬אי אפשר שלא חלמתם אותו‪ ,‬כי הוא חלק מתבנית הנפש הקולקטיבית שלכם )אם‬
‫לחזור אל מושגיו של יונג(‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫ראינו שהחלומות עליהם מספרים חברי הקבוצה אינם חלומות פרטיים במובן זה שהם מנותקים‬
‫מעולמו של הקולקטיב‪ ,‬להיפך‪ .‬נדמה שתיאורי החלומות באים לחזק ולתמוך בנורמות ובערכים המשותפים‪,‬‬
‫‪70‬‬
‫מתוך צורך פנימי עמוק לשכנוע עצמי‪ ,‬בדבר נכונות הדרך‪.‬‬
‫נדמה שמלבד כל המערכות המתווכות הממילאיות‪ 71‬לקיומם של החלומות בקובץ יש ערך מתווך‬
‫מוסף‪ .‬הטענה איננה שבתיאורי החלומות אין גרעינים של חלומות ממשיים‪ .‬ואולם מה שנראה מכריע בהקשר‬
‫זה היא עובדת הפונקציונאליות החברתית של החלום‪ :‬לפנינו קולקטיב בעל הנחות מוסכמות על מהותו של‬
‫החלום ועל תפקידיו‪' .‬החלום' הוא חלק מרצף השיחה שמנהל הפרט עם הקולקטיב‪ ,‬גם במישור של פעילות‬
‫אינטימית זו‪ ,‬שיחה המתקיימת ב'שפתו' של הקולקטיב‪ .‬מושג ה'חלום' הוא למעשה חלק ממערכת‬
‫‪72‬‬
‫מקרוסמיוטית שבאה להבטיח את המשכיותה של העדה‪ ,‬במובן זה של הענקת סמכות לרעיונותיה המרכזיים‪.‬‬
‫המהלך המנכס את החלום ל'מחסן המשותף' כרוך מצד אחד באגרסיביות עצמית והתכחשות‬
‫עצמית‪ ,‬דבר הבא לביטוי בחלומות שנידונו לעיל‪ ,‬ומצד שני יש בו מימוש מופתי של עומק הפנטזיה על חציית‬
‫הגבולות שבין אדם לאדם‪ .‬החלום של יערי עשוי להיקרא בהקשר זה כמן מצע פוזיטיביסטי מכונן של מגמת‬
‫החלום המשותף‪ .‬הוא גם מיטבו‪ ,‬אבל הוא כמובן כרוך בדיכוי‪ .‬בחלומות האחרים ניכרת ביתר חריפות‬
‫תחושת אובדן האני של מי שחלומו‪ ,‬אולי‪ ,‬לא התאים לאתוס המשותף‪.‬‬
‫נדמה ש'קהליתנו' בהיותו טקסט קולקטיבי‪ ,‬בעל סממנים ספרותיים הגם שאינו יצירה אחדותית‪,‬‬
‫מגובשת ומסוגננת לגמרי‪ ,‬שייך לקבוצת הטקסטים בהם הפרטים הופכים להיות 'סוביקטים של המבע שלהם'‪,‬‬
‫‪73‬‬
‫סוכנים של קבוצת ההשתייכות שלהם‪.‬‬
‫‪ 70‬תופעה דומה ניתן לראות באופן שבו עיצבו את היומן הקבוצתי אופז‪ ,‬שם עמ' ‪.50‬‬
‫‪ 71‬כגון העובדה שזכרון החלום הוא סובייקטיבי וכולל 'עיבוד משני'‪ ,‬מה גם שהוא מסופר לנמענים חיצוניים‪ ,‬ולא כל שכן כשהוא‬
‫מסוגנן כחומר כתוב‪.‬‬
‫‪ 72‬ש' קשת בעבודתה 'ראשית הרומן הקיבוצי‪ :‬ספרות ואידאולוגיה‪ -‬בין קוראים יוצר ויצירה‪ ,‬אוניברסיטת ת"א‪1991 ,‬עמ' ‪7-22‬‬
‫פורשת מודל מלוקט בדבר מערכות מיקרוסמיוטיות מעין זו‪ .‬וראה שם גם הסתייגותה בנוגע לחברות מהפכניות הנמצאות בשלב‬
‫הפורמאטיבי ממין זו שלנו‪.‬‬
‫‪ 73‬תיאור זה מעוררסימן שאלה מסוים לגבי קביעתה הגורפת של אופז שם‪ :‬כי הקובץ "פנה אל הפרט הבודד יותר מאשר אל‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬תיאר את הטיפוסי והמייצג אך יותר מהם האיר את המיוחד ויוצא הדופן"‪ .‬המעקב אחר תיאורי החלומות בקובץ מותיר‬
‫תחושה כי אפילו מחוזותיו האישיים ואינטימיים ביותר של הפרט רתומים אל קבוצת ההשתייכות בנושאיהם ובניסוחם‪ ,‬ומקבלים‬
‫את משמעותם בראש וראשונה ביחס אליה‪.‬‬
‫‪15‬‬
16