אוסקר ויילד

‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬
‫אוסקר ויילד ‪-‬‬
‫סיפורים‬
‫מאנגלית‪ :‬טלה בר‬
‫©‬
‫‪All rights reserved‬‬
‫‪No part of this book may be reproduced in any form‬‬
‫‪without permission in writing from the Publisher.‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫פרסום בכל צורה שהיא‪ ,‬שלם או חלקי מספר זה‪,‬‬
‫אסור ללא רשות בכתב מההוצאה‪.‬‬
‫נדפס בישראל‬
‫סודר במסדרה של הוצאת "אור–עם"‬
‫מהדורה שנייה ‪ - 2010 -‬תש"ע‬
‫תשמ"ג ‪1983 -‬‬
‫‪www.oram.co.il‬‬
‫‪10 11 12 13 14 15 - 9 8 7 6 5 4 3 2 1‬‬
‫‪39-5933‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על‬
‫אלוהות החומר ‪7...........................................‬‬
‫הדייג ונשמתו ‪40.............................................‬‬
‫פשעו של לורד ארתור סאביל ‪ -‬מחקר‬
‫בעניין חובה ‪75...............................................‬‬
‫הספינקס ללא סודות ‪ -‬תחריט ‪113.......................‬‬
‫מיליונר לדוגמה ‪ -‬ציון הערצה ‪120......................‬‬
‫המלך הצעיר ‪127..............................................‬‬
‫הזמירה והוורד ‪142............................................‬‬
‫אוסקר ויילד ויצירתו ‪149...................................‬‬
‫הרוח של קנטרוויל‬
‫או‬
‫רומנסה על אלוהות החומר‬
‫‪1‬‬
‫כאשר קנה השגריר האמריקאי‪ ,‬מר חירם ב' אוטיס‪,‬‬
‫את "שמורת קנטרוויל"‪ ,‬אמרו לו כולם שהוא עושה‬
‫מעשה שטות‪ ,‬כי לא היה כל ספק שהמקום רדוף רוחות‪.‬‬
‫לורד קנטרוויל עצמו‪ ,‬שהתייחס לענייני כבוד בדקדקנות‬
‫מרובה‪ ,‬חש זאת כחובתו להזכיר את הדבר למר אוטיס‬
‫כשישבו לדון בתנאים‪.‬‬
‫"כשלעצמנו‪ ,‬לא התלהבנו לגור שם‪ ",‬אמר לורד‬
‫קנטרוויל‪" ,‬מאז ששתי ידיים של שלד הונחו על כתפיה‬
‫של דודתי הזקנה‪ ,‬הדוכסית האלמנה מבילטון‪ ,‬בעת‬
‫שהתלבשה לסעודה‪ ,‬והפחידוה עד כדי שבץ‪ ,‬אשר ממנו‬
‫לא התאוששה לעולם; ועליי לומר לך‪ ,‬מר אוטיס‪ ,‬שמספר‬
‫אנשים ממשפחתי החיים עדיין‪ ,‬ראו את הרוח‪ ,‬כולל כומר‬
‫הקהילה‪ ,‬כבוד אוגסטוס דאמפייר‪ ,‬שהוא חבר בקינגס קולג'‬
‫של קמברידג'‪ .‬לאחר התאונה רעת המזל של הדוכסית‪ ,‬לא‬
‫רצה אף אחד ממשרתינו הצעירים להישאר אתנו‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות‪ ,‬לא יכלה ליידי קנטרוויל לישון בלילה‪ ,‬מחמת‬
‫קולות מסתוריים שבאו מהפרוזדור ומהספרייה‪".‬‬
‫"מיי לורד‪ ",‬השיב השגריר‪" ,‬אקח את הרהיטים ואת‬
‫הרוח לפי הערך שייקבע להם‪ .‬אני בא מארץ מודרנית‪,‬‬
‫אשר בה ניתן להשיג כל דבר הנקנה בכסף‪ ,‬ואילו היו‬
‫רוחות כלשהם באירופה‪ ,‬תוך זמן קצר מאוד‪ ,‬כבר היו‬
‫בחורינו הזריזים‪ ,‬המתהוללים בעולם הישן והחוטפים להם‬
‫את כל שחקניכם הגדולים ואת כל הפרימדונות‪ ,‬דואגים‬
‫‪8‬‬
‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬
‫שגם אלה יופיעו באחד המוזיאונים הציבוריים שלנו‪ ,‬או‬
‫בהצגות נודדות‪".‬‬
‫"חוששני שהרוח קיים‪ ",‬אמר לורד קנטרוויל בחיוך‪,‬‬
‫"אפילו אם לא נכנע להצעותיהם של אמרגניכם בעלי‬
‫היזמה‪ .‬הוא ידוע היטב מזה שלוש מאות שנה‪ ,‬בעצם‪,‬‬
‫מאז ‪ ,1584‬והוא מופיע תמיד לפני מותו של אחד מבני‬
‫המשפחה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬לורד קנטרוויל‪ ,‬כך עושה בעצם גם רופא‬
‫המשפחה‪ .‬אבל‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין רוחות‪ ,‬ואני משער שלא יושעו‬
‫חוקי הטבע למען האצולה הבריטית‪".‬‬
‫"אתם באמת טבעיים מאוד באמריקה‪ ",‬השיב לורד‬
‫קנטרוויל‪ ,‬שלא הבין בדיוק את הערתו האחרונה של מר‬
‫אוטיס‪" ,‬ואם מציאותו של רוח בבית אינה מפריעה לך‪ ,‬אז‬
‫הכול בסדר‪ .‬אבל תזכור שהזהרתי אותך‪".‬‬
‫מספר שבועות לאחר מכן‪ ,‬הושלמה הקנייה‪ ,‬ובסוף‬
‫העונה‪ ,‬ירדו השגריר ומשפחתו ל"שמורת קנטרוויל"‪ .‬מרת‬
‫אוטיס‪ ,‬אשר בתור העלמה לוקרישיה ר' טאפן מרחוב ‪53‬‬
‫מערב‪ ,‬הייתה יפהפייה ניו–יורקית נודעת‪ ,‬הייתה עכשיו‬
‫אישה נאה מאוד בגיל העמידה‪ ,‬ולה עיניים יפות וצדודית‬
‫מקסימה‪ .‬גבירות אמריקאיות רבות‪ ,‬בעזבן את ארץ‬
‫מולדתן‪ ,‬היו מאמצות להן הופעה של חולשה תמידית‪,‬‬
‫בחשבן שכזאת היא המעודנות האירופית; אבל למרת‬
‫אוטיס מעולם לא הייתה טעות כזאת‪ .‬היא הייתה בריאה‬
‫להפליא‪ ,‬ובעלת אוצר רב של חיוניות‪ .‬אכן‪ ,‬מבחינות‬
‫רבות‪ ,‬הייתה אנגלייה לחלוטין‪ ,‬ודוגמה מצוינת לעובדה‬
‫שהאמריקאים דומים לנו כיום בכול‪ ,‬מלבד‪ ,‬כמובן‪ ,‬בשפה‪.‬‬
‫בנה הבכור נקרא על ידי הוריו בשם וושינגטון ברגע של‬
‫פטריוטיות‪ ,‬עליה מעולם לא חדל להצטער‪ .‬הוא היה צעיר‬
‫בהיר שֵער ונאה למראה‪ ,‬שהכשיר את עצמו לתפקיד של‬
‫דיפלומט אמריקאי‪ ,‬על ידי כך שהוביל את המחול הגרמני‬
‫בקזינו של ניופורט במשך שלוש עונות רצופות‪ ,‬ואפילו‬
‫בלונדון היה ידוע כרקדן מצוין‪ .‬חולשותיו העיקריות היו‬
‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬
‫‪9‬‬
‫פרחי הגרדיניה והאצולה‪ ,‬אבל בכל דבר אחר היה הגיוני‬
‫ביותר‪ .‬העלמה וירג'יניה א' אוטיס הייתה נערה קטנה בת‬
‫חמש עשרה‪ ,‬קלה וחיננית כאיילה‪ ,‬וחירות נאה בעיניה‬
‫הגדולות והכחולות‪ .‬היא הייתה אמיצה כאמזונה‪ ,‬ופעם‬
‫התחרתה על הפוני שלה במירוץ נגד לורד בילטון הזקן‪,‬‬
‫כשהם מקיפים פעמיים את הפארק‪ ,‬וזכתה באורך וחצי‬
‫ממש לפני פסלו של אכילס‪ ,‬לעונגו העצום של הדוכס‬
‫הצעיר מצ'שייר‪ ,‬שמיד הציע לה נישואין‪ ,‬ועוד באותו‬
‫הלילה‪ ,‬נשלח על ידי אפוטרופסיו חזרה לאימון בתוך‬
‫ים של דמעות‪ .‬אחרי וירג'יניה באו התאומים‪ ,‬שנקראו‬
‫בדרך כלל "כוכבים ופסים"‪ ,‬מאחר שתמיד היו זוכים‬
‫למלקות‪ .‬הם היו נערים נהדרים‪ ,‬ומלבד השגריר הנכבד‪,‬‬
‫היו הרפובליקאים האמתיים היחידים במשפחה‪.‬‬
‫"שמורת קנטרוויל" נמצאת שבעה מיל מאסקוט‪,‬‬
‫שהיא תחנת הרכבת הקרובה ביותר‪ ,‬ומר אוטיס שלח‬
‫מברק לבקש שקרון יבוא לקחתם; כך‪ ,‬במצב רוח מרומם‪,‬‬
‫יצאו לדרכם‪ .‬היה זה ערב נאה של חודש יולי‪ ,‬והאוויר‬
‫התמלא בריח העדין של חורשות האורנים‪ .‬מפעם לפעם‪,‬‬
‫שמעו את קולה של יונת היער הוגה בקולה המתוק‪ ,‬או‬
‫ראו במעבה השרכים המרשרשים‪ ,‬את חזהו המלוטש של‬
‫הפסיון‪ .‬סנאים קטנים הציצו אליהם מבין עצי האשור‬
‫בעברם‪ ,‬והארנבות חמקו בסבך ועל גבי התלים הטחובים‪,‬‬
‫וזנבותיהן הלבנים מורמים אל על‪ .‬אבל כאשר נכנסו‬
‫לשדרה של "שמורת קנטרוויל"‪ ,‬התכסו השמים פתאום‬
‫בעננים‪ ,‬ודומייה מוזרה אחזה כאילו באוויר; להקת עורבים‬
‫גדולה חלפה בשתיקה מעל לראשיהם‪ ,‬ולפני שהגיעו אל‬
‫הבית‪ ,‬החלו טיפות גשם גדולות לרדת‪.‬‬
‫אישה זקנה עמדה על המדרגות לקבל את פניהם‪,‬‬
‫לבושה בלבוש מצוחצח של משי שחור‪ ,‬ועליה שביס וסינר‬
‫לבנים‪ .‬זו הייתה סוכנת הבית‪ ,‬מרת אמני‪ ,‬אותה הסכימה‬
‫מרת אוטיס להשאיר בתפקידה‪ ,‬לבקשתה הנמרצת של‬
‫ליידי קנטרוויל‪ .‬כאשר ירדו מהקרון‪ ,‬החוותה לכל אחד‬
‫‪10‬‬
‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬
‫מהם קידה נמוכה‪ ,‬ואמרה באופן מיושן ומשונה‪" ,‬ברוכים‬
‫תהיו הבאים ל'שמורת קנטרוויל'‪ ".‬בהלכם בעקבותיה‪,‬‬
‫עברו דרך האולם הנאה מתקופת טיודור‪ ,‬ובאו אל‬
‫הספרייה‪ ,‬שהייתה חדר ארוך ונמוך‪ ,‬ספון באלון שחור‪,‬‬
‫ובקצהו האחד חלון גדול של מעשה ויטראז'‪ 1.‬הם מצאו‬
‫כאן ארוחת מנחה ערוכה לפניהם‪ ,‬ולאחר שהסירו את‬
‫מעיליהם‪ ,‬ישבו והביטו סביבם‪ ,‬בעוד מרת אמני משרתת‬
‫אותם‪.‬‬
‫פתאום ראתה מרת אוטיס על הרצפה‪ ,‬ממש לפני‬
‫האח‪ ,‬כתם אדום עמום‪ ,‬ובלי שיהיה לה מושג על אודות‬
‫משמעותו האמתית‪ ,‬אמרה למרת אמני‪" ,‬נדמה לי שמשהו‬
‫נשפך פה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬גברתי‪ ",‬השיבה סוכנת הבית הזקנה בקול נמוך‪,‬‬
‫"דם נשפך במקום הזה‪".‬‬
‫"איזו זוועה‪ ",‬קראה מרת אוטיס; "אני בכלל לא אוהבת‬
‫כתמי דם בחדר המגורים‪ .‬יש לסלקו מיד‪".‬‬
‫האישה הזקנה חייכה‪ ,‬וענתה באותו קול נמוך‬
‫ומסתורי‪" ,‬זהו דמה של ליידי אלינור מקנטרוויל‪ ,‬שבשנת‬
‫‪ 1575‬נרצחה במקום הזה ממש על ידי בעלה‪ ,‬סר סיימון‬
‫מקנטרוויל‪ .‬סר סיימון חי אחריה תשע שנים‪ ,‬ונעלם פתאום‬
‫בנסיבות מסתוריות מאוד‪ .‬גופתו לא נמצאה מעולם‪ ,‬אבל‬
‫רוחו רדוף האשמה משוטט ב'שמורה'‪ .‬תיירים ואנשים‬
‫אחרים התפעלו מכתם הדם‪ ,‬ואין להסירו‪".‬‬
‫"שטויות‪ ",‬קרא וושינגטון אוטיס; " 'אלוף מסלקי‬
‫הכתמים והמנקה למופת' של פינקרטון ינקה את הכתם‬
‫כהרף עין‪ ",‬ולפני שיכלה סוכנת הבית המבוהלת להתערב‪,‬‬
‫הוא כרע על ברכיו והחל מקרצף במהירות את הרצפה‬
‫במקל קטן שדמה לתמרוק שחור‪ .‬לאחר רגעים ספורים‪,‬‬
‫לא נשאר כל זכר מכתם הדם‪.‬‬
‫"ידעתי שפינקרטון יצליח‪ ",‬קרא בתרועת ניצחון‪,‬‬
‫______________‬
‫‪ 1‬ויטראז' ‪ -‬משובץ תמונות של זכוכית צבעונית‪.‬‬
‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬
‫‪11‬‬
‫והביט לעבר משפחתו המתפעלת‪ .‬אך מיד עם אמרו את‬
‫המילים האלה‪ ,‬האיר הבזק נורא של ברק את החדר האפל‪,‬‬
‫גלגול מפחיד של רעם הקפיץ אותם על רגליהם‪ ,‬ומרת‬
‫אמני התעלפה‪.‬‬
‫"איזה אקלים איום!" אמר השגריר האמריקאי בשלווה‪,‬‬
‫כשהוא מדליק לעצמו סיגר ארוך‪" .‬אני משער שהארץ‬
‫הישנה מאוכלסת כל כך בצפיפות‪ ,‬עד שאין מספיק‬
‫מזג אוויר מהוגן בשביל כולם‪ .‬תמיד הבעתי את דעתי‪,‬‬
‫שההגירה היא תקנתה היחידה של אנגליה‪".‬‬
‫"חירם יקירי‪ ",‬קראה מרת אוטיס‪" ,‬מה אפשר לעשות‬
‫עם אישה שמתעלפת?"‬
‫"הורידי את זה ממשכורתה‪ ,‬כמו שבירת כלים‪ ",‬ענה‬
‫השגריר; "היא לא תתעלף יותר‪".‬‬
‫רגעים ספורים לאחר מכן‪ ,‬חזרה מרת אמני להכרתה‪.‬‬
‫אך לא היה כל ספק שהיא הייתה נסערת ביותר‪ ,‬ובחומרה‬
‫הזהירה את מר אוטיס להישמר מפני צרה הבאה על‬
‫הבית‪.‬‬
‫"ראיתי במו עיניי דברים‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה‪" ,‬שיגרמו‬
‫לסמירת שערותיו של כל איש נוצרי; ולילות רבים–רבים‬
‫לא עצמתי את עיניי בגלל הדברים הנוראים הנעשים‬
‫כאן‪ ".‬אבל מר אוטיס ואשתו הבטיחו ברגש לנפש ההגונה‬
‫הזאת שאינם מפחדים מרוחות‪ ,‬ולאחר שהעתירה את‬
‫ברכות ההשגחה העליונה על אדונה וגברתה החדשים‪,‬‬
‫והסדירה את העלאת משכורתה‪ ,‬התנהלה סוכנת הבית‬
‫הזקנה ברעדה לחדרה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הסופה געשה בזעם כל אותו הלילה‪ ,‬אבל שום דבר ראוי‬
‫לציון לא קרה‪ .‬אך בבוקר המחרת‪ ,‬כאשר ירדו לארוחת‬
‫הבוקר‪ ,‬מצאו שוב את הכתם הנורא על הרצפה‪" .‬אינני‬
‫‪12‬‬
‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬
‫חושב שזו אשמת 'המנקה למופת'‪ ",‬אמר וושינגטון‪" ,‬כי‬
‫ניסיתי אותו עם כל דבר‪ .‬זה מוכרח להיות הרוח‪ ".‬וכך‬
‫הוא ניקה את הכתם שנית‪ ,‬אבל זה חזר למחרת היום‪ .‬גם‬
‫ביום השלישי היה שם‪ ,‬אף כי מר אוטיס עצמו נעל את‬
‫הספרייה באותו לילה‪ ,‬ונשא את המפתח אתו‪ .‬כל המשפחה‬
‫גילתה עכשיו התעניינות‪ .‬מר אוטיס הגיע למסקנה‪ ,‬שהיה‬
‫יותר מדי דוגמטי כאשר הכחיש את קיומם של רוחות‬
‫רפאים; מרת אוטיס הביעה את כוונתה להצטרף לחברה‬
‫הספיריטואליסטית; וושינגטון הכין מכתב ארוך לאדונים‬
‫מאייר ופודמור על הנושא של "התמדתם של כתמי דם‬
‫בהקשר עם פשע"‪ .‬באותו לילה‪ ,‬הוסרו כל הספקות בדבר‬
‫קיומם הגשמי של חזיונות תעתועים‪.‬‬
‫אותו היום היה חמים ושטוף שמש; ובקרירות הערב‪,‬‬
‫יצאה כל המשפחה לנסיעת טיול‪ .‬רק בשעה תשע בערב‬
‫חזרו הביתה‪ ,‬וסעדו ארוחת ערב קלה‪ .‬השיחה לא נסבה‬
‫על רוחות כלל‪ ,‬כך שלא נוצרו אפילו התנאים המוקדמים‬
‫של ציפייה הנוחה לקליטה‪ ,‬המקדימים לעתים תכופות‬
‫כל כך את הצגתן של תופעות רוחניות‪ .‬כפי ששמעתי‬
‫לאחר מכן מפי מר אוטיס‪ ,‬הנושאים שנדונו היו רק אלה‬
‫המרכיבים את שיחתם הרגילה של אמריקאים תרבותיים‬
‫מהמעמד העליון‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬עליונותה העצומה של‬
‫העלמה פאני דאבנפורט על שרה ברנהרט כשחקנית;‬
‫הקושי שבהשגת תירס ירוק‪ ,‬עוגות כוסמת וקמח תירס‪,‬‬
‫אפילו בבתים הטובים ביותר באנגליה; חשיבותה של‬
‫בוסטון בהתפתחותה של נשמת העולם; היתרונות‬
‫שבשיטת אחסון המטענים בנסיעה ברכבת; ומתיקותו‬
‫של המבטא הניו–יורקי בהשוואה למשיכת הדיבור‬
‫הלונדונית‪ .‬נושא העל–טבעי לא הוזכר כלל‪ ,‬ושמו של‬
‫סר סיימון מקנטרוויל לא נרמז בכל דרך שהיא‪ .‬בשעה‬
‫אחת עשרה הלכו בני המשפחה לישון‪ ,‬ולפני תום מחצית‬
‫השעה‪ ,‬כבר כובו כל האורות‪ .‬זמן מה לאחר מכן‪ ,‬התעורר‬
‫מר אוטיס משנתו על ידי רעש מוזר שעלה מהפרוזדור‪,‬‬
‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬
‫‪13‬‬
‫מחוץ לחדרו‪ .‬נשמע קול כעין שקשוק מתכת‪ ,‬ונראה‬
‫שהוא מתקרב מרגע לרגע‪ .‬הוא היה שקט לגמרי‪ ,‬חש את‬
‫דופקו‪ ,‬אך זה לא היה קודח כלל‪ .‬הרעש המוזר נמשך‪,‬‬
‫ויחד אתו שמע בבירור קול צעדים‪ .‬הוא נעל את נעליו‪,2‬‬
‫נטל צלוחית קטנה משולחן ההלבשה ופתח את הדלת‪.‬‬
‫ממש לפניו‪ ,‬ראה באור הירח החלש איש זקן נורא למראה‪.‬‬
‫עיניו נראו כמו גחלים אדומות; ׂשֵער אפור ארוך נפל על‬
‫כתפיו בגלילים סבוכים; לבושו בעל הגזרה העתיקה היה‬
‫מלוכלך וממורטט‪ ,‬על פרקי ידיו נתלו שלשלאות כבדות‪,‬‬
‫וסדים חלודים הקיפו את קרסוליו‪" .‬אדוני היקר‪ ",‬אמר מר‬
‫אוטיס‪" ,‬אני מוכרח לעמוד על כך שתשמן את השרשרות‬
‫האלו‪ ,‬ולשם כך‪ ,‬הבאתי לך בקבוק קטן של 'משמן השמש‬
‫העולה של טאמאני'‪ .‬אומרים שהוא יעיל ביותר בשימוש‬
‫יחיד‪ ,‬ובקשר לכך‪ ,‬תמצא על העטיפה את עדויותיהם של‬
‫אחדים מאנשי הדת הילידים הדגולים ביותר שלנו‪ .‬אשאיר‬
‫אותו כאן בשבילך על יד נרות חדר השינה‪ ,‬ואשמח מאוד‬
‫לספק לך עוד אם תזדקק לכך‪ ".‬בדברים אלה הניח שגריר‬
‫ארצות הברית את הבקבוק על שולחן השיש‪ ,‬ולאחר שסגר‬
‫את הדלת‪ ,‬שכב לישון‪.‬‬
‫לרגע‪ ,‬עמד הרוח של קנטרוויל ללא תנועה‪ ,‬בחרון‬
‫אף המובן מאליו‪ .‬אחר כך‪ ,‬בהעיפו את הבקבוק בזעם על‬
‫הרצפה המבהיקה‪ ,‬נמלט לאורך הפרוזדור‪ ,‬כשהוא משמיע‬
‫גניחות חלולות ומפיק אור מתים ירקרק חיוור‪ .‬אך בדיוק‬
‫כאשר הגיע לראש מדרגות האלון המרכזיות‪ ,‬נפתחה‬
‫דלת בתנופה‪ ,‬שתי דמויות קטנות הופיעו‪ ,‬עטויות לבן‪,‬‬
‫וכר גדול חלף בשריקה מעל לראשו! היה ברור שאין לו‬
‫זמן לאבד‪ ,‬וכך נזקק במהירות לממד הרביעי של החלל‬
‫כאמצעי בריחה‪ ,‬ונעלם דרך דופן הקיר‪ ,‬והבית היה שקט‬
‫כבתחילה‪.‬‬
‫כאשר הגיע ללשכת סתר קטנה שבאגף השמאלי‪,‬‬
‫_______________‬
‫‪ 2‬נעלי בית‪.slippers ,‬‬
‫‪14‬‬
‫אוסקר ויילד ‪ -‬סיפורים‬
‫נשען על קרן אור ירח כדי להשיב את נשימתו‪ ,‬והחל לנסות‬
‫לברר את מצבו‪ .‬מעולם‪ ,‬בכל שנות הקריירה המזהירה‬
‫והמתמשכת שלו של שלוש מאות שנה‪ ,‬לא העליבו אותו‬
‫בצורה גסה כל כך‪ .‬הוא חשב על הדוכסית האלמנה‪,‬‬
‫אותה הפחיד עד כדי שבץ כשעמדה לפני הראי בתחרתה‬
‫ויהלומיה; על ארבע המשרתות שפרצו בהיסטריה‪ ,‬כאשר‬
‫בסך הכול גיחך אליהן דרך הווילונות של אחד מחדרי‬
‫השינה היתרים; על כומר הקהילה‪ ,‬שאת נרו כיבה כאשר‬
‫לילה אחד יצא מאוחר מהספרייה‪ ,‬ואשר מאז היה מעונה‬
‫גמור לעצביו המרוטים ונמצא בקביעות בטיפולו של סר‬
‫ויליאם גאל; ועל מאדאם דה טרימויאק הזקנה‪ ,‬אשר לאחר‬
‫שהתעוררה בוקר אחד מוקדם וראתה שלד יושב בכורסה‬
‫ליד אש האח וקורא ביומנה‪ ,‬הייתה רתוקה למיטתה‬
‫שישה שבועות בגלל התקף של דלקת המוח‪ ,‬ובהחלמתה‪,‬‬
‫השלימה עם הכנסייה וניתקה את קשריה עם מיסייה דה‬
‫וולטיר‪ ,‬הספקן הנודע לשמצה‪ .‬הוא זכר את הלילה הנורא‬
‫בו נמצא לורד קנטרוויל הרשע חנוק בחדר ההלבשה‪,‬‬
‫ונער היהלומים תקוע בגרונו‪ ,‬ואשר לפני מותו הודה‪ ,‬כי‬
‫בעזרת אותו הקלף זכה במרמה ב–‪ 50,000‬ליש"ט מידיו‬
‫של צ'ארלס ג'יימס פוקס‪ ,‬ונשבע כי הרוח גרם לו לבלוע‬
‫אותו‪ .‬בכל ההישגים האלה נזכר‪ ,‬מהרב–שרת שירה בעצמו‬
‫במזווה‪ ,‬כי ראה יד ירוקה טופחת על שמשת החלון‪ ,‬ועד‬
‫לליידי סטאטפילד הנאווה‪ ,‬שהיה עליה תמיד לענוד‬
‫רצועה של קטיפה שחורה סביב לצווארה‪ ,‬כדי להסתיר את‬
‫סימן חמש האצבעות שנצרב על עורה הלבן‪ ,‬ואשר לבסוף‬
‫הטביעה את עצמה בברכת הקרפיונים ב"משעול המלך"‪.‬‬
‫בהתלהבותו האנוכית של האמן האמתי‪ ,‬עבר על פני‬
‫מעלליו המפורסמים ביותר‪ ,‬וחייך לעצמו במרירות כאשר‬
‫נזכר בהופעתו האחרונה בדמות "ראובן האדום או התינוק‬
‫החנוק"‪ ,‬הופעת הבכורה שלו כ"גבעון הארוך‪ ,‬מוצץ הדם‬
‫מבצת בקסלי"‪ ,‬ובהתרגשות שעורר בערב נאה אחד של‬
‫חודש יוני‪ ,‬כאשר בסך הכול שיחק בעצמותיו בכדורת על‬
‫הרוח של קנטרוויל או רומנסה על אלוהות החומר‬
‫‪15‬‬
‫מגרש הטניס‪ .‬לאחר כל אלה‪ ,‬איזה אמריקאים מודרניים‬
‫עלובים היו צריכים לבוא ולהציע לו את "משמן השמש‬
‫העולה" ולזרוק כרים על ראשו! הוא לא יוכל לשאת זאת‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬מעולם בכל דברי הימים‪ ,‬לא התייחסו כך לרוח‬
‫כלשהו‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬החליט החלטה נחושה לנקום את‬
‫נקמתו‪ ,‬וכל הלילה נשאר במצב של מחשבה עמוקה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫למחרת‪ ,‬כאשר נפגשו בני משפחת אוטיס בארוחת‬
‫הבוקר‪ ,‬הם דנו ברוח באריכות‪ .‬כמובן ששגריר ארצות‬
‫הברית לא שבע נחת‪ ,‬כאשר ראה שמתנתו לא נתקבלה‪.‬‬
‫"אין לי כל רצון‪ ",‬אמר‪" ,‬לגרום לרוח כל נזק גופני‪ ,‬ואני‬
‫מוכרח לומר‪ ,‬שבהתחשב עם הזמן הארוך בו הוא נמצא‬
‫בבית הזה‪ ,‬אין זה כלל מנומס‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לזרוק עליו כרים"‬
‫ הערה צודקת לחלוטין‪ ,‬ואני מצטער לומר שהביאה‬‫את התאומים לידי צרחות של צחוק‪" .‬אבל מצד שני‪",‬‬
‫המשיך‪" ,‬אם הוא באמת יימנע מלהשתמש ב'משמן‬
‫השמש העולה'‪ ,‬ניאלץ לקחת ממנו את השרשרות‪ .‬ברעש‬
‫מה מעבר לדלתות חדרי השינה‪ ,‬אי אפשר יהיה לישון‪".‬‬
‫אבל עד סוף השבוע לא הייתה כל הפרעה‪ ,‬והדבר‬
‫היחיד שמשך את תשומת לבם‪ ,‬היה התחדשותו המתמדת‬
‫של כתם הדם על רצפת הספרייה‪ .‬זה היה באמת מוזר‪,‬‬
‫מאחר שהדלת ננעלה תמיד בלילה על ידי מר אוטיס‪,‬‬
‫והחלונות היו חסומים‪ .‬גם צבעו של הכתם‪ ,‬שהשתנה‬
‫כזיקית‪ ,‬היה הגורם להערות רבות‪ .‬לפעמים היה הכתם‬
‫אדום כהה‪ ,‬כמעט סגול‪ ,‬ולפעמים כעין השני; אז הפך‬
‫לארגמן עשיר‪ ,‬ופעם כאשר ירדו לשם תפילת המשפחה‬
‫בהתאם לפולחן הפשוט של הכנסייה האפיסקופלית‬
‫המתוקנת האמריקאית החופשית‪ ,‬ראו שלכתם גוון ירוק‬
‫ברקת מזהיר‪ .‬כמובן ששינויים ססגוניים אלה שעשעו‬