עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים

‫כתב עת‬
‫לענייני ציונות‪ ,‬יהדות‪,‬‬
‫מדיניות‪ ,‬חברה ותרבות‬
‫עורך‬
‫אלי אייל‬
‫סגנית־עורך ליפשה בן ש"ך‬
‫גיליון מס' ‪ ,28‬סיון‪-‬תמוז תשע"ג‪ ,‬יוני ‪2013‬‬
‫כתב העת כיוונים חדשים הנו במה ע צ מ א י ת ו ב ל ת י ת ל ו י ה‬
‫לדיון בסוגיות הציונות והעם היהודי בימינו‪ :‬תיאור התמורות בישראל ובגולה‬
‫וכיווני התפתחותן; חקר תולדות היישוב והתנועה הציונית; ביטוי למחשבה‬
‫היהודית בת־זמננו; עיון בבעיות הזהות התרבותית של החברה הישראלית;‬
‫עתיד הציונות ‪ -‬הערכות ומגמות‪.‬‬
‫כיוונים חדשים מאפשר מתן ביטוי פ ל ו ר ל י ס ט י מ ל א ו ח ו פ ש י‬
‫ולכן הוא כתב עת הפתוח להשקפות מגוונות‪ .‬הדעות המובעות במאמרים‬
‫מבטאות את עמדות מחבריהם ולא בהכרח את עמדת המערכת‪.‬‬
‫השער האחורי‪:‬‬
‫מיכאל קובנר‪ ,‬קרית־ענבים‪ ,‬גואש על נייר‪ 120x90 ,‬ס"מ‪.‬‬
‫מיכאל קובנר‪ ,‬יליד ישראל‪ ,1948 ,‬גדל בקיבוץ עין־החורש‪ ,‬למד ציור בניו־יורק‪ .‬על פי המלצת אביו‪ ,‬הסופר‬
‫אבא קובנר‪ ,‬פגש את מאייר שפירו‪ ,‬אחד ההיסטוריונים של האמנות המשפיעים במאה העשרים‪ .‬בשנות‬
‫לימודיו בניו־יורק נקשר אל מורו‪ ,‬הצייר פיליפ גאסטון‪ ,‬שהשפיע על דרכו בציור‪ .‬את שירותו בצה"ל עשה‬
‫ביחידת עילית‪ ,‬שם למד‪ ,‬לפי הביוגרפיה שלו‪" ,‬משמעותם של יחסי אנוש וחשיבותה של נשיאה בעול"‪.‬‬
‫בשובו לארץ‪ ,‬ב־‪ ,1975‬זנח את הציור המופשט ובעבודותיו הוא מציג בעיקר את נופי הארץ‪.‬‬
‫כותב עליו אריאל הירשפלד‪" :‬המקומיּות של קובנר אינה הכרזה על בעלות אלא של אהבה‪ .‬הנוף מוחש‬
‫כדבר קרוב ואבהי‪ ,‬ניתן לגעת בו ויש לדאוג לו‪ .‬הציור אינו עדות לזהות המובנית מאליה‪' ,‬ילידית'‪ ,‬הקודמת‬
‫כביכול לידיעה ולהבנה‪ ,‬אלא מבטא ִרגְשָה של יחיד בתוך קבוצה‪ ,‬מעין ניסוח פומבי מעט יותר של מגעים‬
‫אינטימיים שהיו עד כאן בגדר סוד‪".‬‬
‫כתובת המערכת‪:‬‬
‫ההסתדרות הציונית העולמית‪ ,‬ת"ד ‪ ,92‬ירושלים ‪ ,91000‬טל' ‪052-3473934‬‬
‫יוצא לאור בסיוע המכון לתולדות הציונות וההתיישבות של קק"ל‬
‫מחיר חוברת‪ 45 :‬ש"ח‬
‫© כל הזכויות שמורות‬
‫המערכת אינה מחזירה כתבי־יד‬
‫עריכה לשונית‪ ,‬עימוד והפקה‪" :‬מערכת"‬
‫נדפס בישראל‪ ,‬סיון‪-‬תמוז תשע"ג‪ ,‬יוני ‪2013‬‬
‫לוחות והדפסה‪ :‬סדר־צלם‪ ,‬תל־אביב‬
‫קיבוץ דליה ‪19239‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫כיוונים חדשים‪ :‬אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫אלי אייל‬
‫על השתיקה‬
‫אניטה שפירא‬
‫‪20‬‬
‫בשבחי "העגלה הריקה"‬
‫ז'אק שלנגר‬
‫‪34‬‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫‪41‬‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫משה מעוז‬
‫‪51‬‬
‫אין השלמה בין האסלאם הפוליטי‬
‫לבין ערכים של ִקדמה ומודרנה‬
‫טאֶרק ֶהג ִי‬
‫‪65‬‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה‬
‫במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫אבי בקר‬
‫‪72‬‬
‫מה מאחורי התפטרות בנדיקטוס ה־‪16‬‬
‫יצחק (סרג'יו) מינרבי‬
‫‪87‬‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫רמה זוטא‬
‫‪91‬‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה‬
‫נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫זיוה שמיר‬
‫‪104‬‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים גבריאל שטרסמן‬
‫‪5‬‬
‫‪119‬‬
‫עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים‬
‫לירון א' ליבמן‬
‫‪132‬‬
‫תת־ההכרה של ה"פופ־ארט" הישראלי‬
‫גדעון עפרת‬
‫‪139‬‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫אדם רז‬
‫‪147‬‬
‫תגובות‪ :‬קדימת טובת הכלל לטובת הפרט‬
‫אליעזר שביד‬
‫‪161‬‬
‫אופציה גרעינית בחיתוליה ו"אור ירוק" ערב ששת הימים שלמה אהרונסון‬
‫‪168‬‬
‫שתי הערות לשני מאמרים‬
‫אורי הייטנר‬
‫‪170‬‬
‫מדינה עברית או יהודית?‬
‫יוסי ברנע‬
‫‪172‬‬
‫שבירת מונופול האוניברסיטאות‬
‫ניצה דוידוביץ‬
‫וצילה סינואני שטרן‬
‫‪174‬‬
‫מי קובע "עובדות בשטח"? (‪)1‬‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫‪187‬‬
‫הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש (‪)2‬‬
‫יורם אטינגר‬
‫‪193‬‬
‫היכן נכשל החינוך הקיבוצי‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫‪201‬‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫אריה ש' איסר‬
‫‪209‬‬
‫ירושלים בעוד ‪ 3,000‬שנה? ‪ -‬תרגיל במדע בדיוני‬
‫אלוף הראבן‬
‫‪219‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪:‬‬
‫כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו למינכן‬
‫נתן ברון‬
‫‪225‬‬
‫גיוס צעירים דתיים ל"הגנה"‬
‫דוד מלמד‬
‫‪244‬‬
‫האמירה החסרה‬
‫אורי הייטנר‬
‫‪251‬‬
‫ספרות וביקורת ספרים‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫עליזה שנהר‬
‫‪258‬‬
‫משורר שלא המריא‬
‫אלישע פורת‬
‫‪268‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫בעקבות ספרה של רות נצר‪ ,‬נומה עמק‬
‫נורית גוברין‬
‫‪272‬‬
‫אוסף אמנות ישראלית עם טעם אישי‬
‫אופקים רחבים‪ 120 ,‬שנות אמנות ישראלית‪ ,‬מאוסף עפרת‬
‫לאוסף לוין‪ ,‬עבודות נבחרות‪ ,‬קרן וינה ירושלים לאמנות ישראלית‬
‫סבינה שביד‬
‫‪295‬‬
‫מְִדּבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪-‬‬
‫בודד בדרכו שלו‬
‫עמוס עוז‪ ,‬בין חברים‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫‪300‬‬
‫טיפוסֵי הציונות לגֹונ ֵיהם‬
‫אלון גל (עורך)‪ ,‬הציונות לאזוריה‪ :‬היבטים גאו־תרבותיים‬
‫יצחק בצלאל‬
‫‪310‬‬
‫האמנם עיתוי הקמת המדינה נבע מחששו של ב"ג שבגין יקדימו‬
‫ארז כסיף‪ ,‬מדוע "באמת" הוקמה מדינת ישראל?‬
‫גיורא גולדברג‬
‫‪316‬‬
‫כיוונים חדשים‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫אינטרס לאומי‪ .‬חזון‪ .‬י ֶדע‪ .‬כושר שיפוט פוליטי‪.‬‬
‫יכולת סינתזה‪ .‬הסתכנות בשינוי‪ .‬שיפוט מוסרי‬
‫אלי אייל‬
‫"בעוד שבכל שאר המדעים חלה התקדמות‪ ,‬נעצרה אמנות השלטון במקומה‪ :‬הנעשה בימינו בתחום זה טוב‬
‫רק במעט ממה שהיה לפני שלושת אלפים או ארבעת אלפים שנה"‬
‫(ג'ון אדמס‪ ,‬הנשיא השני של ארצות־הברית)‬
‫"אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה‪ .‬ייאמר אשר ייאמר על המוסריות‪ ,‬הרי‬
‫חכמת המדיניות היא לבטח דבר שאינו קבוע"‬
‫(מצעד האיוולת‪ ,‬מאת ברברה טוכמן)‬
‫"דע‪ ,‬בני‪ ,‬מה מעטה החוכמה בו נשלט העולם‪".‬‬
‫(הרוזן אְַקסֶל אֹוְקסֶנסטֶירנ ָה‪ ,‬קנצלר שוודיה בסערת מלחמת שלושים השנה‪,‬‬
‫בעת גסיסתו‪ .‬מובא במצעד האיוולת‪ ,‬מאת ברברה טוכמן)‬
‫לעתים‪ ,‬ראוי שלא להחמיר עם מה שקרוי "שיחת רכילות"‪ .‬ידיד שלי‪ ,‬איש‬
‫רציני ומשכיל‪ ,‬טוען כי "רכילות‪ ,‬במקרים רבים‪ ,‬היא בסך הכול אינפורמציה"‪.‬‬
‫המחמירים רואים ברכילות חדירה לפרטיות‪ ,‬חוסר אמינות‪ ,‬שיח על אנשים‬
‫‪6‬‬
‫אלי אייל‬
‫אחרים‪ .‬הזהירים יותר מנכים ממנה את הרוע‪ ,‬את הרִשעּות והשמחה לאיד‪.‬‬
‫העיסוק האקדמי ברכילות מתרכז ביחסי כוח גלויים ונסתרים‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? אלמלא מה שקרוי "להג רכילות" אולי לא הייתה באה‬
‫לעולם המסה המפורסמת של ישעיה ברלין "הקיפוד והשועל"‪.‬‬
‫מעשה שהיה כך היה‪ :‬בחוגי האקדמיה באנגליה היו שעיקמו את אפם באכזבה‬
‫ותמיהה על תהליך התערותו של ישעיה ברלין במעמדות הגבוהים באוקספורד‪,‬‬
‫בקיימברידג' ובלונדון ועל התענגותו על שיחות רכילות בסאלונים החברתיים‪.‬‬
‫הביוגרף שלו‪ ,‬מייקל איגנטייף‪ ,‬האוהד את נשוא מחקרו‪ ,‬אינו מסתיר את‬
‫התפתותו של ישעיה ברלין ‪ -‬שוחר שיחות רכילות וסיפורי תככים ‪ -‬לאותם‬
‫הבלי עולם‪ ,‬אבל מדגיש כי תכונה זו נתנה לו את האפשרות לעמוד על המנגנונים‬
‫הפנימיים של עולם הכוח וההשפעה ולהבין את המניעים השפלים הפועלים בו‪.‬‬
‫כותב איגנטייף‪:‬‬
‫נזיפות אלה העיבו על המוניטין שלו‪ ,‬אך גם נשענו על קריקטורה של‬
‫הסגפנות שציינה‪ ,‬כביכול‪ ,‬את החיים האינטלקטואליים‪ .‬למעשה‪ ,‬המסיבות‬
‫היו אחד המקומות שבהם צצו במוחו רעיונות טובים‪ .‬אחד הרעיונות הטובים‬
‫ביותר שלו‪ ,‬למשל‪ ,‬צץ ועלה בעת המשחק במסיבה‪ .‬לפני המלחמה סיפר‬
‫הלורד אוקספורד ‪ -‬איש אצולה קתולי‪ ,‬שקיבל את תוארו בירושה‪ ,‬ולמד‬
‫לימודים קלאסיים בבליול ‪ -‬לישעיה‪ ,‬שהוא נתקל בשורה של המשורר היווני‬
‫ארכילוכוס‪ .‬השורה הצטיינה בהידור ובמסתורים של האיקו יפני‪" :‬השועל‬
‫יודע דברים רבים‪ ,‬אך הקיפוד יודע דבר גדול אחד‪ ".‬בו־במקום החל ישעיה‬
‫לחלק את גדולי הדעת של העבר לשתי קבוצות‪ ,‬קיפודים מזה ושועלים‬
‫מזה‪ :‬גיתה ופושקין היו שועלים; דוסטוייבסקי וטולסטוי ‪ -‬קיפודים‪ .‬האבחנה‬
‫הדגישה באורח דרמטי את הפער הבלתי ניתן ליישוב בין שני סוגי האישיות‬
‫האמנותית והמוסר של חיי היצירה‪ .‬בשנת ‪ ,1951‬שב ונזכר באבחנה הזאת‪,‬‬
‫כאשר עבד על מחקר על השקפתו של לב טולסטוי על ההיסטוריה‪ :‬נדמה לו‬
‫שהיא תפסה את הבקיע שבין כישרונו השועלי של טולסטוי כסופר‪ ,‬לתאר‬
‫את חיי האדם לפרטי פרטיהם‪ ,‬לבין החיפוש הקיפודי שלו אחר התיאוריה‬
‫החובקת־כל של הקיום האנושי‪.‬‬
‫וכך החלו למיין את הוגי הדעות‪ ,‬את הסופרים‪ ,‬את אנשי הרוח והמנהיגים‪,‬‬
‫לקיפודים ולשועלים‪ .‬אמנם‪ ,‬ברלין עצמו הודה כי "סיווגים ממין זה לוקים‬
‫בפישוט יתר‪ ,‬הפער נעשה מלאכותי ופלפולי"; אבל גם אם אין בו כדי לסייע‬
‫‪7‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫לביקורת רצינית‪ ,‬עדיין אין לדחותו כאילו אינו אלא שטחי או קליל‪ .‬ברלין‬
‫מסכים כי בכל האבחנות שגלומה בהן אמת כלשהי‪ ,‬מעניק סיווג זה נקודת מבט‬
‫המאפשרת התבוננות והשוואה‪" ,‬נקודת מוצא לעיון של ממש"‪.‬‬
‫*‬
‫יחזקאל דרור‪ ,‬בספרו מנהיג תהיה לנו!‪ ,‬השתמש במשל הקיפוד והשועל של‬
‫ברלין‪ ,‬בהמליצו למנהיג להישען על יועצים בעלי "ראש גדול"‪" .‬עליהם להיות‬
‫בעלי חשיבה של 'שועל'‪ ,‬כלומר עליהם להיות מקצוענים כוללניים ברמה‬
‫מקצועית מלאה‪ ",‬כותב דרור לגבי העסקת יועצים‪ ,‬והוא מודע לכך שהוא דורש‬
‫מהם רף גבוה‪ .‬אבל ממה שמגדיר יחזקאל דרור מנהיג־מכונן הוא דורש גם רמת‬
‫אוריינות מלאה‪ ,‬לפי המטפורה של ברלין‪ .‬כוונת ה"שּועלּות" בהקשר זה היא‬
‫"שאסור לראות את העולם כמערכת אחת בעלת עקרונות ברורים‪ ,‬אלא יש‬
‫לחשוב על המציאות ולהבין אותה כמגוון אין־סופי ששום פרספקטיבה בודדת‪,‬‬
‫ראייה אידאולוגית ומומחיות צרה אינה יכולה לתפוס אותו"‪.‬‬
‫[שוב ושוב אני חוזר לנושא איכויות המנהיג‪ ,‬בפזילה ברורה לדוגמאות בעולם‪,‬‬
‫ועושה זאת בהכרה כי טרם הסתיים תהליך בנייתה והקמתה של מדינת ישראל‬
‫ גם אחרי שישים וחמש שנות קיומה‪ .‬לאיכויות ההנהגה נועדה‪ ,‬אפוא‪ ,‬השפעה‬‫היסטורית על עיצובה‪ ,‬מעבר להתנהלותה‪].‬‬
‫*‬
‫ומה בעניין אופיו של המנהיג? האם לאופי עצמו‪ ,‬מנּוּכֶה מסגולות אחרות‪ ,‬יש‬
‫חשיבות מיוחדת בתכונות המנהיג?‬
‫נראה כי טיב שיפוטו והכרעותיו אינו תלוי אך ורק בהשכלה וברוחב יריעה‬
‫של ידע (החשובה לעצמה) אלא גם ‪ -‬ובעיקר ‪ -‬באופי‪ .‬ההיסטוריונית ברברה‬
‫טוכמן ביטאה זאת בהקבלה בין שני נשיאים בולטים של ארצות הברית‪ ,‬ג'ורג'‬
‫וושינגטון ותומס ג'פרסון‪:‬‬
‫פרי יצירתה של האומה החדשה‪ ,‬ג'ורג' וושינגטון‪ ,‬היה מנהיג משכמו‬
‫ומעלה‪ .‬אמנם ג'פרסון היה מלומד ממנו‪ ,‬מתורבת ממנו‪ ,‬בעל מוח יוצא‬
‫מגדר הרגיל‪ ,‬תבונה שאין למעלה ממנה ואדם בעל תכונות אוניברסליות‬
‫‪8‬‬
‫אלי אייל‬
‫במלוא מובן המילה‪ ,‬אבל וושינגטון היה בעל אופי איתן כסלע ואצילות מן‬
‫הסוד המשרה שליטה טבעית בזולתו‪ ,‬יחד עם עוצמה והתמדה פנימית‬
‫שאפשרו לו להתגבר על שטף של מכשולים‪ .‬הוא אפשר גם את ניצחונה‬
‫הפיזי של העצמאות האמריקנית וגם את התקיימותה של הרפובליקה‬
‫הצעירה‪ ,‬השבירה והמתנודדת‪ ,‬בשנותיה הראשונות‪.‬‬
‫סביבו פרחו כישרונות מדיניים בשפע יוצא מגדר הרגיל‪ ,‬כאילו נגעה בהם‬
‫תּכַּנּו האבות‬
‫איזו שמש טרופית‪ .‬למרות כל חסרונותיהם ומריבותיהם‪ ,‬נ ִ ְ‬
‫המייסדים בצדק‪ ,‬בפי ארתור מ' שלזינגר האב‪" ,‬דור אנשי הציבור המצוין‬
‫ביותר בתולדות ארצות־הברית ואולי בתולדותיה של כל אומה"‪ .‬ראוי לתת‬
‫את הדעת לתכונות שהיסטוריון זה מונה בהם‪ :‬הם היו עשויים ללא חת‪ ,‬בעלי‬
‫עקרונות נעלים‪ ,‬בקיאים במחשבה המדינית העתיקה והחדשה‪ ,‬פיקחים‬
‫ומעשיים‪ ,‬אינם חוששים מניסוי וכן ‪ -‬וזה רב משמעות ‪" -‬משוכנעים‬
‫ביכולתו של האדם להשתמש בתבונתו לשיפור מצבו"‪ .‬זה היה תו ההיכר‬
‫של עידן התבונה שעיצב אותם‪ ,‬ולמרות שהמאה השמונה־עשרה נטתה‬
‫לראות את האדם כיותר הגיוני ממה שהוא באמת‪ ,‬הפיקה נטייה זו מאנשים‬
‫אלה את השלטון במיטבו‪.‬‬
‫טוכמן הבינה שניתן יהיה להפיק תועלת "לו יכולנו לדעת במה לתלות את פרץ‬
‫הכישרון מתוך אוכלוסייה [ואין לשכוח זאת‪ :‬מדובר בלפני כ־‪ 240‬שנה‪ .‬א"א] של‬
‫שניים וחצי מיליון תושבים בלבד"‪ .‬היא מפנה אותנו‪ ,‬שוב‪ ,‬להיסטוריון ארתור‬
‫שלזינגר האב‪ ,‬שתלה את פרץ הכישרון הזה בכמה גורמים‪:‬‬
‫תפוצה נרחבת של חינוך‪ ,‬הזדמנויות כלכליות שהציבו אתגרים‪ ,‬ניידות חברתית‪,‬‬
‫הכשרה בממשל עצמי ‪ -‬כל אלה עודדו את האזרחים לטפח את כישוריהם הפוליטיים‬
‫במידה המרבית‪ .‬בתקופה שבה ירדה יוקרתה של הכנסייה‪ ,‬ותחומי העסקים‪ ,‬המדע‬
‫והאמנות לא הציגו עדיין אתגרים ראויים‪ ,‬נותרה המדינאות כמוצא היחיד כמעט‬
‫לפעילותם של אנשים בעלי מרץ ומטרה‪ .‬ואולי מעל הכול‪ ,‬צורך השעה‪ ,‬ההזדמנות‬
‫ליצור מערכת פוליטית חדשה‪ ,‬הוא זה שמשך אותם ביותר‪.‬‬
‫*‬
‫לדידו של יחזקאל דרור‪ ,‬אברהם לינקולן‪ ,‬הנשיא ה־‪ 16‬של ארצות הברית‪ ,‬הוא‬
‫דגם ל"אחד המנהיגים המכוננים החשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית"‪ .‬דרור‬
‫‪9‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫מדגיש את התפתחותו המוסרית של האיש‪ ,‬תכונה הנשחקת אצל מנהיגים רבים‬
‫בשל המציאות‪ .‬דגם המנהיג המכונן השני‪ ,‬לדידו של דרור‪ ,‬הוא שארל דה־גול‪,‬‬
‫שהנהיג את צרפת בעקשנות ובבטחה‪ ,‬תוך עמידה בלחצים ודבקות ביעדים‪,‬‬
‫"תוך התעלמות מדעות רווחות בציבור‪ ,‬מקוריות ומחשבה חזונית"‪.‬‬
‫הספר "הארוך והתובעני" מנהיג תהיה לנו!‪ ,‬של יחזקאל דרור‪ ,‬מעורר ציפיות‬
‫אידאליות גבוהות לגבי אופיו של המנהיג המכונן‪ .‬נראה כי מחברו יודע זאת‪,‬‬
‫אבל מסרב להתפשר על התכונות הנדרשות ממי שהוא מגדיר כ"מנהיג של‬
‫ממש"‪ .‬הוא גם עֵר לכך שהמלצותיו "נוגדות את מרבית דפוסי התרבות הפוליטית‬
‫של ימינו"‪ ,‬שמאופיינת "בהערצת האגואיזם האינדיווידואלי ואמונות השוק"‪.‬‬
‫קריאה מפוכחת של ספר זה עשויה להנביט זרע או זרעים של מה שדרור מכתיר‬
‫"מנהיג מזן חדש"‪.‬‬
‫*‬
‫במסתו לנין‪ :‬דיוקן של מנהיג‪ ,‬מתייחס גם יעקב טלמון לאופיו של המנהיג‪ .‬את‬
‫המיזוג בין שני המאוויים העמוקים בנפש האדם ‪ -‬הדחף להתבטא‪ ,‬להגשים‬
‫ולהתממש מצד אחד‪ ,‬והכמיהה להתמכר ולהתמסר מצד שני‪ ,‬הוא מוצא ממוזגים‬
‫באישיותו של לנין‪ .‬טלמון מתנגד למרקסיזם שלא נתן דעתו לאישיותו של‬
‫המנהיג‪ .‬לדידם של מרקס ואנגלס‪ ,‬חשובים היו רק התהליכים‪ ,‬ההתפתחויות‪,‬‬
‫המעמדות‪.‬‬
‫ראוי לצטט‪ ,‬באריכות־מה‪ ,‬את דבריו של טלמון על א ו פ י ו של לנין ועיצובו‪:‬‬
‫חכמים וסופרים מתלבטים בשאלה‪ :‬האם סוד הפעילות הכבירה של גיבור‬
‫היסטורי והשפעתו הוא בשלמות האישיות המוצקה‪ ,‬באינטגרציה של‬
‫המרכיבים‪ ,‬והאם האפקטיביות שלו היא תוצאה של חיסכון גדול במרץ ושל‬
‫היכולת לגייסו כולו למטרה האחת ‪ -‬מאחר ובהיעדר חיכוכים בפנימיותו‪,‬‬
‫בנפשו‪ ,‬הוא ניצל מן הבזבוז המתיש ההוא‪ ,‬פועל יוצא של סתירות ומתיחות‬
‫סכיזופרנית; או שמא סוד כוחו של גיבור היסטורי הוא דווקא בדחף של‬
‫מועקה‪ ,‬מצוקה‪ ,‬ליקוי־הסברים המבקשים תיקון‪ ,‬העורגים לפיצוי ואולי‬
‫לנקם‪ ,‬החותרים לפתרון? הפסיכולוג וההיסטוריון‪ ,‬אריק אריקסון‪ ,‬בניתוחו‬
‫המפורסם על "לותר הצעיר"‪ ,‬מביע דעה מעניינת מאוד‪ :‬הגיבור ההיסטורי‬
‫מעתיק בעצם את בעיותיו ואת מצוקותיו הקדומות‪ ,‬את לבטי הנעורים‬
‫שלו‪ ,‬אל הבימה הציבורית בנסותו לפתור את הפרובלמטיקה הפרטית‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫אלי אייל‬
‫את התסביכים הנעוצים עמוק בנשמתו ‪ -‬רגשי אשם‪ ,‬תאוות נקם‪ ,‬כמיהה‬
‫לגאולה ‪ -‬על גופם של הרבים‪ .‬אין לכך כל שיור וזכר אצל לנין‪ .‬הייתה חוויה‬
‫טראומטית אחת בחייו‪ ,‬והיא העלאת אחיו לגרדום בשל פעילות מהפכנית‪.‬‬
‫לבד מזאת‪ ,‬במידה שאנו יודעים על הוריו ומשפחתו‪ ,‬מּונּו לו בילדותו‬
‫ובנעוריו חיים שקטים‪ ,‬מסודרים ואפילו מאושרים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לפנינו אישיות מגובשת מאוד‪ ,‬מלוכדת ביותר‪ ,‬אם אפשר לומר ‪-‬‬
‫שלמה‪.‬‬
‫[בספרו הביוגרפי סטאלין‪ ,‬מציין אדוארד רבזינסקי שלנין "מאז ומעולם היה‬
‫מסוגל לשלוט בדחפיו"‪ .‬א"א]‬
‫נראה לי שלא בחוויית אי־נחת‪ ,‬לא בעלבונות וביזיונות שספג משחר‬
‫נעוריו‪ ,‬לא בסכסוכים אשר שרשם ביחסים דו־ערכיים של אהבה ושנאה‬
‫לאב‪ ,‬אם‪ ,‬בני־משפחה וסביבה‪ ,‬יש לחפש את הכוחות שהניעו את לנין‪ .‬יש‬
‫לחפשם ברעיונות־חוויות שהם כוחות חווייתיים כבירים‪ .‬כראשון במעלה בין‬
‫ה"מניעים" הללו הייתי מעמיד את חזון ההיסטוריה שלו‪ :‬ההיסטוריה היא‬
‫היגיון ברזל‪ ,‬כעין יריעה ההולכת ונפרשת בצורה גזורה מראש‪ ,‬שאין לעצור‬
‫בעדה; התקופות בה הן בבחינת שכבות גיאולוגיות או מוטציות בתהליכים‬
‫ביולוגיים והתמורות משולות לדרמה של לידה‪ :‬בתום תשעת ירחי היריון‬
‫האֵם כורעת ללדת ואין כוח שיעצור בעדה‪ .‬אמנם‪ ,‬התהליכים המשמעותיים‬
‫שבהיסטוריה מכוסים פסולת‪ ,‬קש וגבבה‪ ,‬ואלה מעלים את קצף הטעויות‪,‬‬
‫את הבלבול‪ ,‬את ההשתוללות של יצרים קפריזיים‪ .‬אבל האיש שנגלו לו‬
‫הרזים‪ ,‬זה היודע להבחין בין עיקר לטפל‪ ,‬בין המהותי לבין המקרי‪ ,‬זה שלמד‬
‫להתעלות על המאוויים האנוכיים והפניות האישיות היצריות‪ ,‬המסוגל‬
‫להיאחז בכוחות המשמעותיים ‪ -‬בשבילו ההיסטוריה נהפכת למנוף של‬
‫אפקטיביות כבירה‪ .‬אם כן‪ ,‬לנין ראה את עצמו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬כמי‬
‫שההיסטוריה מדברת מגרונו‪ .‬ההכרה הזאת הייתה אצלו אלמנטלית‪ ,‬אפשר‬
‫לומר ‪ -‬אינסטינקטיבית‪ .‬הוא לא תבע מאחרים שיודו בכוחו הסגולי הזה‪,‬‬
‫הוא לא התפאר בו‪ ,‬הוא אף לא ניתח אותו כלל‪ .‬אך מעולם לא התעורר בו‬
‫חשד קל שבקלים שמא הוא מּונע על ידי שרירות לב‪ ,‬אינטרסנטיות אישית‪,‬‬
‫קנאה ותאווה‪ .‬אין זה נכון שלנין מעולם לא הודה בטעות‪" .‬חברים‪ ,‬הייתה‬
‫טעות בידינו‪ ,‬שגינו" ‪ -‬המוטיב הזה חוזר הרבה בנאומיו ובכתביו‪ .‬ברם‪ ,‬הוא‬
‫מדבר בלשון רבים‪ .‬אך לא מפני שלנין מבקש להטיל את האחריות או לשתף‬
‫‪11‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫אחרים באשמה ואינו מוכן להודות שהוא בעצמו שגה‪ .‬לשון הרבים‪ ,‬הנקוטה‬
‫גם בהקשר של הצלחה וגם במקרה של כישלון‪ ,‬רק באה להבליט שהנושא‬
‫אינו ה"אני"‪ ,‬כי אם פעולתו של כוח אובייקטיבי‪ .‬באורח פרדוקסלי‪ ,‬הנחת־‬
‫היסוד של אובייקטיביות בלתי־אישית סופה להעלות את האישיות לדרגת‬
‫גורם מכריע‪.‬‬
‫*‬
‫לכן ָקשַר מקס וֶּבֶר‪ ,‬סוציולוג‪ ,‬פילוסוף וכלכלן פוליטי (מייסדה של הסוציולוגיה‬
‫המודרנית ותורת המִנהל הציבורי)‪ ,‬את מושג המנהיגות במושג הכריזמה‪ :‬המנהיג‬
‫הכריזמטי מהווה גורם מרכזי ביצירת שותפויות היסטוריות חדשות‪ .‬ההיסטוריון‬
‫יהושע אריאלי מסתמך על מקס ובר‪ ,‬שדעתו הייתה כי סמכות המנהיג נובעת‬
‫מכוח עצמה וממצוקת אלה ההולכים אחריו והמאמינים בו כבעל סגולות‬
‫יוצאות דופן‪ .‬הכריזמה של המנהיג מעוררת התמסרות והערצה שמקורן במצוקה‬
‫ובהתלהבות‪ .‬אריאלי סבור שהתפיסה ההרואית של ההיסטוריה הדגישה את‬
‫החשיבות המכרעת של האישיות בקביעת מהלך תולדות הימים‪" .‬אולם הטענה‬
‫הפרדוקסלית‪ ,‬כי האדם הוא גם יוצר תולדותיו וגם יצירם של תולדות אלה אינה‬
‫באה על פתרונה על ידי הדגשת יתר של אחד הרכיבים של נוסחה זו‪ ".‬לדעת‬
‫אריאלי‪ ,‬בעל ההשקפות הליברליות‪ ,‬רק כאשר המנהיגות פועלת למען השגת‬
‫מטרות המגלמות מאוויים‪ ,‬צרכים ואידאלים הצומחים מתוך מעמקי החברה‪ ,‬או‬
‫מבטאים חזון של תקופה‪ ,‬ניתן לאמוד ולהעריך את מידת השפעתה של האישיות‬
‫במכלול הגורמים ההיסטוריים‪.‬‬
‫אומות ודברי הימים העניקו את המקום הראשון במדרג הכבוד וההערצה‬
‫בפנתיאון של הגדולה האנושית לאישים אשר הנהיגו את בני עמם וחברתם‬
‫בעתות משבר ומצוקה‪ ,‬או עמדו בראש תנועות היסטוריות גדולות‪ ,‬רק‬
‫מכוח אישיותם ובתוקף התמסרותם לטובת הכלל‪ .‬גישה זאת נובעת מן‬
‫ההכרה שגדולתה של מנהיגות ציבורית נבחנת ביכולתה לפעול במסגרת‬
‫של מוסדות חופשיים ועל בסיס של הסכמה מרצון‪ .‬הסיכוי להישרדותן של‬
‫החירות המדינית ושל הדמוקרטיה תלוי‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ביכולתן להעלות‪,‬‬
‫בעת מצוקה וצורך‪ ,‬מנהיגות ציבורית‪ ,‬לקבל את מרותה‪ ,‬להכיר בסמכויותיה‪,‬‬
‫ועם זאת לשמור בקנאות על אופיו החופשי של הממשל ועל כפיפותו של‬
‫השלטון למגבלות שהחוק והמשפט במשטר דמוקרטי מטילים עליו‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אלי אייל‬
‫*‬
‫פעם נפגש יהושע אריאלי עם דוד בן־גוריון‪ ,‬ששאל אותו‪ ,‬מיד עם היכנסו לחדר‪:‬‬
‫"מה דעתך‪ ,‬כהיסטוריון‪ ,‬על חשיבותה של האישיות בהיסטוריה?" אריאלי מודה‬
‫כי היה נבוך מן השאלה הבלתי צפויה (שלא הייתה קשורה למטרת שיחתם)‪.‬‬
‫פתחתי ואמרתי כדברים האלה‪ ,‬לערך‪" :‬זה תלוי ‪ -‬תלוי בזמנים‪ ,‬במצבים‬
‫היסטוריים‪ ,‬במשטר החברתי והפוליטי‪ ,‬ובמידה רבה גם במקום שהפרט‬
‫תופס בממשל ובהיררכיה של התפקידים הציבוריים‪ ".‬ובפנותי אל בן־‬
‫גוריון במישרים הוספתי ואמרתי‪" :‬והיה ואיש רכש לעצמו‪ ,‬בתוקף אישיותו‬
‫ופעולתו ומכוח הדחף להיות גורם מנהיג במערכת הציבורית‪ ,‬השפעה‬
‫מרכזית בקרב ציבור מסוים; גיבש אותו לכוח פוליטי הנתון להנהגתו‪ ,‬והגיע‬
‫בדרך זאת למעמד מכריע במערכת הציבורית ‪ -‬וזאת במצבים הדורשים‬
‫הכרעות הרות גורל‪ ,‬כגון הנהגת היישוב בתקופות משבר ומלחמה ושאלת‬
‫כינונה של מדינת ישראל ‪ -‬אזי יש לאישיות משקל מכריע בעיצוב גורל‬
‫עמו‪".‬‬
‫לבן־גוריון‪ ,‬איש שהשפיע על מהלך ההיסטוריה של עמו‪ ,‬הייתה דעה אחרת‪.‬‬
‫"אינני מסכים"‪ ,‬אמר ב"ג בפסקנות‪" ,‬ההיסטוריה נעשית בידי העם‪ ,‬ולא בידי‬
‫אישים‪ ".‬אריאלי פירש את דבריו אלה של בן־גוריון כמושפעים מהלאומיות‬
‫הרומנטית ומהפופוליזם הרוסי‪ ,‬השקפה המבקשת להציג מנהיג הרואה את עצמו‬
‫כמשרת את הכלל‪ ,‬מבטא את מאווייו‪ ,‬נשמע לרצונו ומתבטל בפניו‪ .‬האמת היא‬
‫שקשה ליישב אמירה זו של בן־גוריון עם המשפט הידוע שלו‪" :‬אני לא יודע מה‬
‫העם רוצה‪ .‬אני יודע מה העם צריך‪".‬‬
‫לפני כחמש שנים‪ ,‬בעודו מסיים את כתיבת ספרו מנהיג תהיה לנו!‪ ,‬פרסם‬
‫יחזקאל דרור מאמר בכיוונים חדשים (גיליון ‪ )19‬בשם "מנהיגות מכוננת חדשה‬
‫לישראל"‪ ,‬ובין השאר‪ ,‬כלקח שלמד על סמך חקר מנהיגים מכוננים לדורותיהם‪,‬‬
‫הוא קבע כי רבים מן המנהיגים "אינם אנשים נעימים"‪ .‬אבל‪ ,‬לדעתו‪" ,‬חלקם‬
‫אינם מוסריים בקנה מידה של ערכים מקובלים‪ ,‬הגם שבמדינות דמוקרטיות אין‬
‫הם מפירי חוק"‪ .‬לכן‪ ,‬מעבר לאיכויות‪ ,‬ידע וחשיבה ולאיכויות פוליטיות‪ ,‬גם דרור‬
‫מייחס חשיבות לאיכויות של אופי‪.‬‬
‫*‬
‫‪13‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫כל המ ָערֵב שיקולי מוסר (וצדק) בפוליטיקה (ובאינטרס לאומי) מסתכן במבטי‬
‫רחמים על הנאיביות שבו ובאי הבנת תהליכים פוליטיים‪ .‬פרופ' אביגדור לבונטין‬
‫שואל האם האמירה "‪ "Honesty is the best policy‬אינה אלא אמירה חסודה‪.‬‬
‫שמא יושר ומצפון טובים‪ ,‬אמנם‪ ,‬ביחסים שבין אדם לחברו‪ ,‬אך מה למדיניות‬
‫(‪ ,)Policy‬שעניינה בהגדרת מאוויינו כקבוצה ובהגשמתם‪ ,‬ולקול הדממה הדקה‬
‫של המצפון?‬
‫לבונטין‪ ,‬משפטן מבריק רחב השכלה‪ ,‬כתב ספר בעילום שם (המחבר כינה עצמו‬
‫"פרט"‪ ,‬ויש שראו בכך מזיגה של צניעות ויוהרה) בשם בוקר וערב‪ ,‬שפרקיו‬
‫הם ממּואריים־נוסטלגיים‪ ,‬ולאחר מכן הוא מציג בנימה אישית את תובנותיו‬
‫הביקורתיות על התנהלות ממשלות ישראל בנושאים הקשורים למדיניות פנים‬
‫ולמדיניות חוץ (הספר יצא לאור ב־‪.)1992‬‬
‫את המושג "אינטרס לאומי" רואה לבונטין כבעל אופי חמקמק ומוקשה‪.‬‬
‫ב־‪ ,1940‬פרסם צ'רצ'יל‪ ,‬לפני שהיה לראש הממשלה‪ ,‬אבל בהיותו חבר קבינט‬
‫המלחמה והשר הממונה על הצי המלכותי‪ ,‬מאמר בכתב עת מכובד שבו ניסה‬
‫להעריך מהו האינטרס הלאומי של איטליה‪ .‬בסיכום מאמרו כתב שהאינטרס‬
‫שלה אינו להצטרף להיטלר אלא להישאר ניטרלית‪ ,‬או אפילו להצטרף לבריטניה‬
‫וצרפת‪ .‬צ'רצ'יל דאג להוסיף שאינטרס אינו משקר‪ ,‬ועל כן צפה את הימנעותו‬
‫של מוסוליני מתמיכה פעילה בהיטלר‪ .‬ייתכן כי כוונתו של צ'רצ'יל לא הייתה‬
‫לכתוב מאמר עיוני בדיסציפלינה של מדעי המדינה‪ ,‬אלא לאותת לאיטלקים לאן‬
‫רצוי שיפנו‪ ,‬בתחילתה של מלחמת העולם השנייה‪ .‬אולם תמיד תישאר על כנה‬
‫העובדה כי גם שועל קרבות ותיק ומנוסה כצ'רצ'יל שגה בהערכתו‪ .‬כך או כך‪,‬‬
‫סיפור זה מדגים את אופיו החמקמק של מושג האינטרס הלאומי‪.‬‬
‫*‬
‫הרקע לאותו פרק בספרו של לבונטין‪ ,‬הקרוי "קול המצפון‪ ,‬והאינטרס הלאומי"‪,‬‬
‫עוסק בבעיית הפליטים‪ .‬קריאת הקטע הבא צריכה להיעשות ללא נטייה פוליטית‬
‫מסוימת ותוך כדי ניתוחו העקרוני‪:‬‬
‫לכאורה‪ ,‬מה בין אימוץ ראשנו לחשוב‪ ,‬הפעלת פיקחות ותבונה לשם‬
‫תכליות מועילות וכדאיות‪ ,‬לבין חובה מוסרית? ובכל זאת‪ :‬כשאינך מפעיל‬
‫את תבונתך ואת פיקחותך ככל שביכולתך‪ ,‬כשאתה נוטל לעצמך חירות‬
‫לשקוע בעצלות מחשבתית ובחוסר מסקניות‪ ,‬סופך להיקלע להתכחשות‬
‫‪14‬‬
‫אלי אייל‬
‫אל חובותיך המוסריות ‪ .‬ולא רק בתבונה ובפיקחות מדובר אלא אף בידע‬
‫ובהשכלה‪ ,‬לפחות באותה מידה שיכול כל אדם לרכוש אם לא יהא עוצם‬
‫עיניו ואוטם אוזניו (כבר הזכרתי‪ ,‬למשל‪ ,‬שאפילו לבעלי השכלה אלמנטרית‬
‫מאנשי העלייה השנייה אסור היה להיות מופתעים מנוכחות "הגוי" הערבי‬
‫בארץ)‪ .‬אכן‪ ,‬אין הּבּור‪ ,‬ובייחוד לא הּבּור הרשלן‪ ,‬יכול להיות ירא חטא‪ ,‬ועם‬
‫הארץ לא יהא חסיד‪ .‬כושר ניתוח מפוכח ומצפון רגיש אינם מוציאים זה את‬
‫זה‪ .‬וכלום לא עמד פסקאל הגדול על החובה המוסרית לאמץ את ראשנו‬
‫לחשוב? ובמבט הפוך‪ :‬משעה שהחילות להתכחש לחובותיך המוסריות ‪-‬‬
‫אשר אליהן יכולת להתוודע אלמלא אטמת אוזן לקול המצפון ‪ -‬מוטב לך‬
‫שתזדרז להציב שמירה מוגברת‪ ,‬אם תוכל‪ ,‬על האינטרסים שלך‪.‬‬
‫כיוון שהמנהיגות‪ ,‬ורוב העם‪ ,‬בישראל לקו ברגישותם המצפונית לבעיית‬
‫הפליטים‪ ,‬לא עלה בידינו להתרשם ממנה כראוי לה לפני שתפחה עד כדי‬
‫להתפוצץ בפנינו‪ .‬האם יכול להיות ש"מלכי השטח" שלנו‪ ,‬עם כל מודיעיהם‪,‬‬
‫וה"מומחים" למיניהם‪ ,‬לא צפו בעוד מועד‪ ,‬בשל אטימות מצפונית‪ ,‬את‬
‫פרוץ האינתיפאדה‪ ,‬ולא מיהרו להבינה אחרי שפרצה‪.‬‬
‫מה שברור הוא שהעיסוק בפוליטיקה ובמדינאות אינו שולל את קיומו של‬
‫ה ת כ ס י ס בניהול ענייני המדינה‪ .‬במדינאות‪ ,‬התכסיס יכול לדור בכפיפה אחת‬
‫עם שיפוט מוסרי‪.‬‬
‫לגבי אופיו של המנהיג ראוי‪ ,‬אפוא‪ ,‬לציין גם את הרגישות לעובדות ולמצבים;‬
‫טביעת עין‪ ,‬אוזן חדה; נכונות לשינויים; חכמה טבעית; תחושה ברורה לגבי‬
‫מה מתאים לְמָה ומה נובע ממה; וכן את היכולת להבין שאותם דברים נתפסים‬
‫באורח שונה בעיניהם של מתבוננים שונים‪.‬‬
‫*‬
‫אמֶרסון‪,‬‬
‫ברברה טוכמן מסכימה עם "הערה מאירת עיניים" של ראלף ואלדו ֵ‬
‫שהזהיר‪" :‬בבואך לנתח את ההיסטוריה אל נא תעמיק יתר על המידה‪ ,‬כיוון‬
‫שלעתים קרובות הסיבות נמצאות על פני השטח‪ ".‬טוכמן היא סופרת‬
‫והיסטוריונית (‪ ,)1989-1912‬ולכן מסתייגת מאנשי מדעי המדינה‪ ,‬שמתעלמים‬
‫מכלל אמרסוני זה בבואם לדון בטבעו של הכוח הפוליטי‪:‬‬
‫הם מתייחסים אליו תמיד‪ ,‬גם כאשר יחסם אליו שלילי‪ ,‬ביראת כבוד עצומה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫אין הם מצליחים לראות שיש כאן עניין באנשים רגילים הנקלעים לנסיבות‬
‫שעמן קשה להם להתמודד‪ ,‬אנשים הפועלים בסכלות‪ ,‬או בעיוורון כדרך‬
‫שעושים אנשים‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬בעניינים של יום־יום‪ .‬סממני השלטון‬
‫ועוצמת השפעתו הם המטעים אותנו‪ ,‬בכך שהם מעניקים למי שאוחזים בו‬
‫איכות שמעל למציאות‪.‬‬
‫*‬
‫אבל באמנות השלטון יש בכל זאת סגולות שבהן ניחן פלוני ולא אלמוני‪ .‬ישעיה‬
‫ברלין כתב מסה בשם "כושר שיפוט פוליטי"‪ ,‬וכלל בכישרון זה "יכולת למזג בליל‬
‫עצום של נתונים משתנים בלי הרף‪ ,‬רב גוניים‪ ,‬נמוגים‪ ,‬חופפים לעד‪ ,‬נתונים‬
‫שהם רבים מדי‪ ,‬מהירים מדי‪ ,‬מעורבבים מכדי שיהיה אפשר ללכוד אותם‪ ,‬לקבוע‬
‫אותם בסיכה ולהגדירם כמו אוסף של פרפרים"‪.‬‬
‫האדם שעושה זאת רואה את הנתונים (המזוהים על ידי ידע מדעי ועל‬
‫ידי תפיסה ישירה)‪ ,‬אותם ואת השלכותיהם‪ ,‬כיסודות בדפוס אחד‪ ,‬רואה‬
‫אותם כתסמינים של אפשרויות בעבר ובעתיד‪ ,‬רואה אותם ראייה מעשית‬
‫ כלומר‪ ,‬מבחינת מה שאתה או אחרים יכולים לעשות או יעשו להם‪,‬‬‫ומה שהם יכולים לעשות או יעשו לאחרים או לך‪ .‬כדי לתפוס סיטואציה‬
‫במובן זה‪ ,‬האדם צריך לראות‪ ,‬להיות במעין מגע ישיר‪ ,‬כמעט חושי‪ ,‬עם‬
‫הנתונים הנוגעים לעניין‪ ,‬ולא רק להכיר את תכונותיהם הכלליות‪ ,‬לסווגם‬
‫או לחשוב עליהם בהיגיון‪ ,‬לנתחם או להסיק מהם מסקנות ולנסח תיאוריות‬
‫על פיהם‪.‬‬
‫לאחר מכן מנה ברלין גם את המוצלחים והמצליחים וגם את הכושלים ומה היה‬
‫כושר השיפוט הפוליטי של אלה ולא של אלה‪.‬‬
‫התכונה שאני משתדל לתאר היא אותה הבנה מיוחדת של חיי הציבור‬
‫(וגם‪ ,‬בעצם‪ ,‬של חיי היחיד) שניחנו בה מדינאים מוצלחים ‪ -‬בין שהם‬
‫נוכלים ובין שהם ישרי דרך ‪ -‬אותו הדבר שהיה משותף לביסמרק (בוודאי‬
‫דוגמה בולטת‪ ,‬במאה שעברה‪ ,‬לפוליטיקאי שניחן בכושר שיפוט פוליטי לא‬
‫מבוטל)‪ ,‬לטלרן ולפרנקלין רוזוולט‪ ,‬ובעצם גם לאנשים כמו קוור‪ ,‬ד'ישראלי‪,‬‬
‫גלדסטון ואטטורק ‪ -‬משותף להם ולסופרים הפסיכולוגיים הגדולים‪ ,‬משהו‬
‫‪16‬‬
‫אלי אייל‬
‫שבולט בחסרונו באנשים בעלי גאונות תאורטית יותר‪ ,‬כגון ניוטון‪ ,‬איינשטיין‪,‬‬
‫ראסל ואפילו פרויד‪ .‬הוא הדין אפילו בלנין‪ ,‬למרות המעמסה העצומה של‬
‫תאוריה שהעמיס על עצמו‪.‬‬
‫איך נקרא ליכולת זו? חוכמה מעשית‪ ,‬היגיון מעשי‪ ,‬אולי‪ ,‬חוש לדעת מה‬
‫"יעבוד" ומה לא‪ .‬בראש ובראשונה זו יכולת לסינתזה‪ ,‬ולא לאנליזה‪ ,‬לידיעה‬
‫במובן שבו מאלפים מכירים את החיות שלהם‪ ,‬הורים את ילדיהם ומנצחים‬
‫את תזמורותיהם‪ ,‬בניגוד למובן שבו הכימאים יודעים את תוכן המבחנות‬
‫שלהם והמתמטיקאים את החוקים שעל פיהם פועלים הסמלים שלהם‪ .‬מי‬
‫שחסרים זאת‪ ,‬ויהיו אשר יהיו תכונותיהם האחרות‪ ,‬ואחת היא כמה פיקחים‬
‫הם ומלומדים‪ ,‬ורבי דמיון‪ ,‬ונדיבים‪ ,‬ואצילים‪ ,‬ומצודדים‪ ,‬ומוכשרים בדברים‬
‫אחרים ‪ -‬הם נחשבים בצדק לכושלים מבחינה פוליטית‪ ,‬במובן שבו יוזף‬
‫השני קיסר אוסטריה היה כושל (ומבחינה מוסרית הוא בוודאי היה שליט‬
‫טוב ונטה חסד למין האנושי הרבה יותר מהשליטים בני זמנו‪ ,‬פרידריך הגדול‬
‫והצארית יקתרינה השנייה מרוסיה‪ ,‬למשל‪ ,‬שהצליחו הרבה יותר בהשגת‬
‫מטרותיהם)‪ ,‬או במובן שבו הפוריטנים או ג'יימס השני או רובספייר (ובעצם‬
‫גם היטלר ואפילו לנין‪ ,‬בסופו) התגלו ככושלים‪ ,‬על כל פנים בהגשמת‬
‫יעדיהם המפורשים‪.‬‬
‫*‬
‫יחזקאל דרור אינו פוסח על היטלר ברשימת מנהיגים־מכוננים והוא מגדיר אותו‬
‫מנהיג־מכונן רעיל ביותר לאחרים ולמדינתו כאחד‪" .‬הוא גם המחשה מדאיגה‬
‫מאוד של מנהיג מכונן המצליח‪ ,‬תוך זמן קצר מאוד ובתמיכה ציבורית רבה‪,‬‬
‫לגרום לברבריזציה של חברה שלמה שנחשבה לתרבותית מאוד‪".‬‬
‫רק בשנת ‪ ,1952‬יצאה הביוגרפיה ה מ ד ע י ת הראשונה על היטלר‪ ,‬מאת‬
‫אלן בולוק‪ .‬בולוק הצטרף לחוקרים אחרים שקדמו לו (וגם לאלה שיבואו‬
‫אחריו) בקביעה כי להיטלר לא היו כל רעיונות‪ ,‬מטרות והשקפת עולם‪ .‬היו גם‬
‫חוקרים שעסקו בהשקפת העולם של היטלר ושל הנאציונל־סוציאליזם‪ .‬האמנם‬
‫ההיסטוריוגרפיה על היטלר היא תולדות ההמעטה בערכו‪ ,‬כפי שטוען החוקר‬
‫פייט ולנטין בספרו היסטוריה גרמנית?‬
‫אברהם יקל‪ ,‬בספרו היטלר‪ ,‬השקפת עולמו וחותמו בהיסטוריה‪ ,‬טוען כי‬
‫ההיסטוריוגרפיה הבריטית היא זו שפרצה את הדרך לגישה חדשה‪ ,‬משוחררת‬
‫מדעות קדומות הניזונות מלהט רגשי‪ .‬לדעתו רק טרוור־רופר‪ ,‬גם הוא היסטוריון‬
‫‪17‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫מאוקספורד‪ ,‬שמט ב־‪ 1953‬וב־‪ ,1959‬את הקרקע מתחת לבסיס ההססני והזהיר‬
‫שאפיין את המחקר על היטלר‪ ,‬עד אותה תקופה‪.‬‬
‫להלן‪ ,‬רשימה מעניינת‪ ,‬הפתוחה לתוספות או לגריעות ‪ -‬שערך יחזקאל דרור‪,‬‬
‫של מנהיגים פוליטיים מכוננים בעולם (להוציא את ישראל) במאה העשרים‪:‬‬
‫קונרד אדנאור‪ ,‬ברק אובמה (במאה ה־‪ ,)21‬מוסטפה קמאל אטאטורק‪ ,‬מיכאיל‬
‫גורבצ'וב‪ ,‬מהטמה גנדי‪ ,‬שארל דה־גול‪ ,‬אדולף היטלר‪ ,‬דאג המרשלד‪ ,‬הרי טרומן‪,‬‬
‫לי קואן יו (בסינגפור)‪ ,‬לנין‪ ,‬מאו טסה טונג‪ ,‬ז'אן מונה‪ ,‬נלסון מנדלה‪ ,‬ג'ון קנדי‪,‬‬
‫פרנקלין רוזבלט‪ ,‬מרגרט תאצ'ר‪ .‬דרור מסייג את חשיבות הרשימה משום‬
‫היותה רק חלק מרשימה של למעלה ממאה מנהיגים פוליטיים מכוננים שעיצבו‪,‬‬
‫להערכתו‪ ,‬את המאה העשרים‪ ,‬לטובה ולרעה כאחד‪.‬‬
‫*‬
‫במאמר על פ"ד רוזוולט‪ ,‬מִיין ישעיה ברלין את המדינאים לפי סוגים אחרים‪ .‬סוג‬
‫אחד של בעלי עיקרון אחד וחזון קנאי; ללא ספקות והיסוסים; בעל ישרּות ועוצמה‬
‫ויכולת להתעלם מן המתרחש מחוצה לו‪ ,‬שעצם העיוורון הזה וההשתקעות‬
‫העקשנית בעצמו מאפשרים לו לכוף מאורעות ואנשים לדפוס הקבוע שלו; שכוחו‬
‫טמון בעובדה שבני אדם חלשים ופוסחים־על־סעיפים‪ .‬בהם גדולים בסגולתם‬
‫המוסרית והאינטלקטואלית ואלה מביאים או תועלת או נזק לעולם‪ .‬לטיפוס‬
‫זה הוא ׁשִּיֵךְ את גריבלדי‪ ,‬טרוצקי‪ ,‬דה־גול‪" ,‬אולי גם לנין"‪ .‬סוג שני של מדינאי‬
‫מצליח הוא בעל משושים עדינים המעבירים אליו את קווי המתאר המשתנים‬
‫תדיר של מאורעות ומעשי אנוש; הם מחוננים בתחושה מדינית מיוחדת הניזונה‬
‫מן היכולת לקלוט רשמים דק־דקים‪ ,‬לעכל שפע עצום של פרטים קטנים ובני‬
‫חלוף שאין להשיגם; יודעים לעשות מה ומתי; יכולת לשפוט את החומר בדומה‬
‫שי ִש; דומים לרופאים בעלי כישרון‬
‫ל ַּפּסָל היודע מה אפשר לצּור מעֵץ ומה מ ַ‬
‫לריפוי שאינו תלוי במישרין בידיעה של האנטומיה המדעית שאפשר לקנותה‬
‫רק על ידי הסתכלות או ניסוי‪ .‬הערנות האינסטינקטיבית מנחילה להמונים את‬
‫התחושה שהמדינאי־המנהיג יודע את צורכי ההמון ויודע לארגן את העולם‬
‫על פי קווים שההמונים מגששים אחריהם באופן אינסטינקטיבי‪ .‬לסוג זה של‬
‫מדינאי הוא משַיי ֵך את ביסמרק‪ ,‬לינקולן‪ ,‬לויד ג'ורג'‪ ,‬תומס מסריק ופרנקלין‬
‫דלנו רוזוולט‪ ,‬בו ראה ברלין "וירטואוז מפואר"‪.‬‬
‫אלֵי־קרב פוליטי וממאבק ציבורי המבדילים‬
‫משום־מה התעלם ברלין מהששון־ ֵ‬
‫פוליטיקאי־מדינאי נחוש מאחד האדם‪ .‬ב־‪ ,1936‬נאם רוזוולט את נאומו הידוע‬
‫‪18‬‬
‫אלי אייל‬
‫במדיסון סקוויר גארדן בניו־יורק‪ ,‬ובהתייחסו לביקורת החריפה של הרפובליקאים‬
‫נגדו הכריז‪" :‬אני מקדם בברכה את שנאתם‪".‬‬
‫"‪ and I welcome their hatred.‬־ ‪"They are unanimous in their hate for me‬‬
‫*‬
‫יסולח לי אם בהקשר זה של מנהיגים ששינו את פני העולם (במאה ה־‪ )20‬אחזור‬
‫על כעין שעשוע אינטלקטואלי שאהבתי לעשות בתקופת התפרקות ברית־‬
‫המועצות‪.‬‬
‫אחד מבני שיחי היה פרופ' מרטין גילברט‪ ,‬שהוא גם הביוגרף הרשמי של‬
‫צ'רצ'יל‪ ,‬מן המנהיגים הגדולים במאה העשרים‪ .‬אמרתי לו שאם ההגדרה היא‬
‫שהאיש עשה מעשה חדש לחלוטין‪ ,‬שלא היה לפניו‪ ,‬שקפץ קפיצה נחשונית‬
‫ובכך שינה את פני העולם ‪ -‬ויהא צדיק או מנוול ‪ -‬אזי ב מ א ה ה ע ש ר י ם‬
‫מתאימים לנוסחה זו רק שלושה אנשים‪ :‬לנין‪ ,‬היטלר וגורבצ'וב‪ .‬כל אחד מאלה‬
‫עשה מעשה והגה רעיון ש ל א ה י ה לפניו ‪ -‬ושינה את פני העולם‪ .‬אמנם‬
‫זו‪ ,‬לעצמה‪ ,‬אינה גדּולה‪ ,‬אבל זו עובדה‪ .‬לנין "המציא" את הקומוניזם העולמי‬
‫שהחל במהפכת אוקטובר והיה לסמכות של קאנון מקודש לאחר מותו; היטלר‬
‫שהטביע כמפלצת את חותמו האכזרי על ההיסטוריה הגרמנית והאירופית‪,‬‬
‫היהודית והעולמית‪ ,‬גאון פסיכופט‪ ,‬נאצי שהבעיר עולם ומלואו באש מלחמה‬
‫ובשיגעון השנאה; וגורבצ'וב‪ ,‬שהגלסנוסט והפרסטרויקה שלו החישו את‬
‫פירוקה של ברית־המועצות ‪ -‬גם אם נתכוון לכך מראש וגם אם לא! ביקשתי‬
‫להדגיש שוב באותן שיחות‪ :‬אין כוונתי למנהיג גדול אלא למנהיג שמעשה‬
‫ח ד ש שלו‪ ,‬שלא היה לפניו‪ ,‬שינה את פני העולם‪ .‬לכן (ומדובר‪ ,‬כאמור‪ ,‬רק‬
‫במאה העשרים) איני מזכיר את צ'רצ'יל או את רוזוולט‪ ,‬את מאו־טסה־טונג או‬
‫את מנדלה‪ ,‬ועוד שורה של מנהיגים גדולים‪.‬‬
‫השיחה עם מרטין גילברט התנהלה בארוחת ערב בקייב‪ ,‬ערב האזכרה לנרצחי‬
‫באבי־יאר‪ .‬גילברט חשב וחשב וביקש להשיב על שאלת ה"שעשוע" שלי‬
‫בארוחת הבוקר‪ .‬בבוקר ניגש ואמר‪" :‬כנראה שאתה צודק‪ ,‬במסגרת הנוסחה‬
‫ה מ ס ו י מ ת מאוד שהגדרת‪".‬‬
‫אמנות השלטון‪ :‬מקומו של האופי‬
‫‪19‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫יחזקאל דרור‪ ,‬מנהיג תהיה לנו!‪ ,‬מורה נבוכים למנהיג מכונן יהודי־ציוני‪ ,‬ידיעות ספרים‪.‬‬
‫מייקל איגנטייף‪ ,‬ישעיה ברלין‪ ,‬ביוגרפיה‪ ,‬ספריית אופקים‪ ,‬הוצאת עם עובד‪.‬‬
‫ישעיה ברלין‪ ,‬הקיפוד והשועל‪ ,‬מסה על השקפת טולסטוי על ההיסטוריה‪ ,‬הוצאת רשפים‪.‬‬
‫יהושע אריאלי‪ ,‬היסטוריה ופוליטיקה‪ ,‬עם עובד‪.‬‬
‫פרט‪ ,‬בוקר וערב‪ ,‬הוצאת ששר‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ברברה טוכמן‪ ,‬מצעד האיוולת‪ ,‬ספריית מעריב‪.‬‬
‫יעקב טלמון‪ ,‬בעידן האלימות‪ ,‬ספריית אופקים‪ ,‬עם עובד‪.‬‬
‫אברהם יקל‪ ,‬היטלר‪ ,‬השקפת עולמו וחותמו בהיסטוריה‪ ,‬ספריית פועלים‪.‬‬
‫ישעיה ברלין‪ ,‬המסה "כושר שיפוט פוליטי" בתוך‪ :‬תחושת המציאות‪ ,‬ספריית אופקים‪ ,‬עם‬
‫עובד‪.‬‬
‫אדוורד רדזינסקי‪ ,‬סטלין‪ ,‬ספריית מעריב‪.‬‬
‫ישעיה ברלין‪ ,‬רשמים אישיים‪ ,‬ספריית אופקים‪ ,‬עם עובד‪.‬‬
‫הערת תיקון‪:‬‬
‫בסקירתי על האינטואיציה הפוליטית (כיוונים חדשים ‪ )27‬עשיתי עוול לספרו‬
‫של יחזקאל דרור‪ ,‬מנהיג תהיה לנו!‪ ,‬בכותבי כי ספרו אינו כולל את המושג‬
‫אינטואיציה (כתבתי כי במילון המושגים שלו לא מופיע המושג אינטואיציה‪,‬‬
‫ולא התכוונתי בכך לכל הספר‪ ,‬שבו קיימת התייחסות לאינטואיציה‪ .‬ברם‪ ,‬נוצר‬
‫הרושם המוטעה כי הספר מזניח את נושאי האינטואיציה)‪.‬‬
‫האמת היא כי האינטואיציה מוזכרת בספר פעמים רבות‪ ,‬כפי שגם מסתבר‬
‫ממפתח העניינים בעמוד ‪ ,802‬בו הפריט "אינטואיציה" ומושגים הכרוכים בו‬
‫מופיע תחת פריט העל "מנהיגות" ‪ -‬בצדק מבחינת כללי הכנת מפתח עניינים ‪-‬‬
‫שכן הספר עוסק באינטואיציה של מנהיגות ולא באינטואיציה סתם‪.‬‬
‫לא זו בלבד שאינטואיציה נדונה בטקסט לעתים מזומנות‪ ,‬היא גם מובלטת‬
‫בחלק מההמלצות‪ ,‬למשל קרוב לתחילת הספר‪ ,‬בהמלצה ‪( 2.4‬ד) בעמוד ‪ ,59‬בה‬
‫מדובר במפורש על משמעותה היתרה ביחס למנהיגות; באמצע הספר‪ ,‬בהמלצה‬
‫‪( 44.4‬א) בעמוד ‪ ,427‬בה מדובר על התפקיד החיובי הנכבד של האינטואיציה‬
‫בעיצוב מדיניות; לקראת סוף הספר‪ ,‬בהמלצה ‪( 60.4‬ב)‪ ,‬עמוד ‪ ,700‬בה מדובר‬
‫על אינטואיציה כאחד הבסיסים להחלטיות; וכן לאורכו ולרוחבו של הספר‪ .‬שכן‬
‫ברור שלאינטואיציה נודעת חשיבות רבה במושג מנהיגות ומובן שעל מנהיג‬
‫מכונן לשפרּה ‪ -‬מה גם שיש להסביר את מהותה ובסיסיה‪ ,‬כגון "ידע מכללה"‪,‬‬
‫ולעמוד על סכנותיה המחייבות בחינה ביקורתית‪ ,‬כפי שהספר חוזר ומדגיש‪.‬‬
‫על השתיקה‬
‫לשתיקה כמחוז של השִכחה והזיכרון‪ ,‬היה‬
‫תפקיד חשוב בעיצוב האתוס והתרבות‬
‫הישראלית‪ .‬עם הֵחלשּות האתוס הקולקטיבי‪,‬‬
‫שליווה את הקמת המדינה‪,‬‬
‫תם עידן השתיקות‪.‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫"אל המקום ההוא‪,‬‬
‫אליו כל המלים באות לנוח‪,‬‬
‫(‪)1‬‬
‫והימים בו נועדים יחדיו"‬
‫בהמולה הבלתי פוסקת של מלחמת הדעות וההשקפות שמתחוללת בחברה‬
‫הישראלית‪ ,‬מן הראוי להיזכר באותם אזורים של התודעה שההמולה מנסה‬
‫לפלוש אליהם‪ ,‬אך הם הודפים שוב ושוב את המתקפה הבלתי פוסקת של‬
‫פרופ' אניטה שפירא היא פרופסור(אמריטה) להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב‬
‫ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה‪.‬‬
‫על השתיקה‬
‫‪21‬‬
‫התקשורת‪ ,‬הפוליטיקה ואפילו הספרות והשירה‪ .‬מחוזות השתיקה שייכים‬
‫לאותם אזורים של התודעה שמעדיפים את הדומייה על פני ההמולה‪ ,‬ככלי מרכזי‬
‫לעיצוב זיכרון‪ ,‬שִכחה או זהות‪ .‬שתיקה אינה שִכחה‪ .‬היא עלולה ברבות הימים‬
‫להיות לשִכחה‪ ,‬אם כזאת גזר הזיכרון הלאומי‪ ,‬בהנחה שקיים זיכרון קולקטיבי‬
‫או שִכחה קולקטיבית‪" .‬מהותה של אומה‪ ",‬כתב ארנסט רנאן‪" ,‬היא שלכל‬
‫הפרטים יש דברים רבים במשותף‪ ,‬וגם שהם שכחו דברים רבים‪ )2(".‬השתיקה‬
‫היא אזור דמדומים‪ ,‬בין הזיכרון והשִכחה‪ ,‬וכשם שספק אם הזיכרון והשִכחה‬
‫חלים על כל בני האומה‪ ,‬בעת ובעונה אחת‪ ,‬כך גם השתיקה לא בהכרח מקיפה‬
‫את כל הקולקטיב הנדון‪ .‬הדומייה דוברת לא פחות מן הדיבור‪ ,‬אך צריך להתאמץ‬
‫ולהאזין להמייתה החרישית‪.‬‬
‫שתיקה היא צורת התנהגות מותנית־תרבות של החברה‪ .‬במאמרי‪ ,‬להלן‪ ,‬אנסה‬
‫להתייחס לשתיקה כמחוז של שִכחה ושל זיכרון תוך הצבעה על שורה של מקרים‬
‫בהם השתיקה מילאה תפקיד חשוב בעיצוב האתוס והתרבות הישראלית‪ ,‬ובסוף‬
‫אתייחס למקומה של השתיקה‪ ,‬היום‪ .‬את ההשראה למאמר זה קיבלתי מעבודתו‬
‫(‪)3‬‬
‫של ההיסטוריון ג'יי וינטר‪.‬‬
‫"אַל סְפֹוד‪ ,‬אַל ּבְכֹות"‬
‫הלווייתו של הסופר יוסף חיים ברנר‪ ,‬שנרצח במאורעות תרפ"א‪ ,‬התקיימה‬
‫כחלק מהלוויה קולקטיבית של עשרות קורבנות‪ ,‬שהובאו יחד לקבורה בבית‬
‫העלמין שהוקם במה שלימים יהיה רחוב טרומפלדור בתל־אביב‪ .‬ההמולה‪ ,‬הבכי‬
‫ויללות האבלים ליוו את מסע ההלוויה‪ ,‬שהקיף משכילים ופשוטי עם‪ ,‬ציונים‬
‫וסתם מהגרים‪ .‬אך לאחר שנקברו כל ההרוגים וגוויותיהם כוסו בעפר‪ ,‬התיישבו‬
‫כל הנוכחים על הארץ ושתקו‪ .‬באותן דקות של התייחדות בדומיה גובש אתוס‬
‫לאומי‪ ,‬שלימים נתן לו המשורר דוד שמעוני ביטוי פואטי‪" :‬אל ספוד‪ ,‬אל בכות‪/,‬‬
‫לעת כזאת‪ /.‬אל הורד ראש‪ /,‬עבוד! עבוד!" היה זה אתוס של איפוק‪ ,‬נשיכת‬
‫שפתיים ודבקות עקשנית במטרה הלאומית‪ ,‬על אף הקורבנות שנפלו בדרך‪,‬‬
‫ואולי כדרך לכיבוד זכרם‪ .‬האתוס של נשיכת השפתיים והאיפוק בביטויי אבל‬
‫עיצב את תרבות ההתנהגות של שני דורות‪ ,‬דור האבות המייסדים ודור הבנים‬
‫שלחמו בתש"ח‪ .‬הייתה זו הכרעה יהודית־ארצישראלית בגנות החצנת רגשות‬
‫ובזכות הפנמתם‪ .‬התרבות היהודית המסורתית מעניקה מקום נכבד לטקסי‬
‫אבלות‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬נועדו טקסים אלה לתת מעין נחמה לאבל על ידי צידוק הדין‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫"ה' נתן וה' לקח‪ ,‬יהי שם ה' מבורך‪ ".‬תפילת ה"קדיש" מדברת על גדולת האל‪,‬‬
‫ורק בסופה מזכירה את הנפטר‪ .‬אך דפוסי האבלות שהתפתחו בקהילות ישראל‪,‬‬
‫הלכה למעשה‪ ,‬נתנו מקום נרחב לביטויי צער ויגון פרטיים‪ ,‬שהחצינו את הכאב‬
‫והיגון על האובדן‪ .‬ביטויים אלה נתקשרו באתוס הציוני עם בכיינות "גלותית"‪,‬‬
‫שאינה יאה לבוני מדינה הנושאים על שכמם את עתיד העם היהודי‪ .‬זו הייתה‬
‫מורשת העלייה השנייה‪ ,‬שביקשה להתרחק ממילים גבוהות‪ ,‬לנהוג צניעות‬
‫בביטוי‪ ,‬ולהעדיף את המעשה על ההתהללות בו‪ .‬אולי היו כאן גם השפעות‬
‫תרבותיות מערביות‪ ,‬בזכות האיפוק (הגרמנים והבריטים נחשבו מאופקים;‬
‫הרוסים נחשבו כמחצינים רגשות ‪ -‬ראו את הסרט בעקבות ספרו המפורסם‬
‫של גונצ'ארוב על אובלומוב‪ ,‬המציג את האב הגרמני של חברו של אובלומוב‬
‫כנכה מבחינה רגשית‪ ,‬לעומת הרוסים‪ ,‬המצטיינים בגילויי אהבה משתפכים)‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בד בבד עם הפרסום היום־יומי בעיתונות של רשימות החללים במסגרות‬
‫שחורות‪ ,‬המסקנה הייתה ברוחו של שמעוני‪ ,‬שיש להמשיך לעבוד‪ .‬זה היה כוחו‬
‫של האתוס‪ ,‬שהפך את ההתמודדות עם המציאות הקשה לנורמה התנהגותית‬
‫שהכתיבה התעלמות והדחקה של הכאב‪ ,‬תוך דחיית סיפוקים בתקווה לעתיד‬
‫אישי ולאומי רב השראה‪ .‬הדומייה אפפה את שני הדורות‪ .‬כך כתב חיים גורי‬
‫בשירו "הנה מוטלות גופותינו"‪ ,‬המדבר בשם הל"ה שנהרגו‪" :‬ראה‪ ,‬אמותינו‬
‫שחוחות ושותקות‪ ,‬ורעינו חונקים את בכיים‪ )4(".‬ובשיר "הרעּות" הוא הגדיר את‬
‫היחס התוך־דורי‪" :‬הרעּות‪ ,‬נשאנוך בלי מילים‪ ,‬אפורה‪ ,‬עקשנית ושותקת‪ )5(".‬וכך‬
‫כתב נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה"‪" :‬נעלים נקשות‪ ,‬ילקוטים‪/.‬־־־ ורעּות‪,‬‬
‫וקרבן לאין אומר‪ )6(".‬חיים גורי ציטט את המשורר ע‪ .‬הלל‪" :‬אנחנו אנשים שאינם‬
‫בוכים‪ ".‬ומדבר על "שתיקות שחלחלו ואמיתות שהודחקו"‪ )7(.‬יצירות פואטיות‬
‫אלה שיקפו נורמה קיימת וגם נתנו לה נוכחות תרבותית‪ ,‬שהעצימה את כוחה‪.‬‬
‫השתיקות של בן־גוריון‬
‫המקרה של בן־גוריון הוא דוגמה למקרה קיצוני של הפנמת אבל על ידי בני דור‬
‫האבות‪ .‬דוד בן־גוריון היה אדם ורבאלי מאוד‪ ,‬שכתב ודיבר כמעט על כל נושא‬
‫שבעולם‪ .‬אך הוא לא דיבר על נושאים שגרמו לו כאב‪" :‬מדברים על מה שכבר‬
‫התגברנו‪ .‬אולי לא כל אחד‪ ,‬אבל אני לא יכול לדבר על כאב שלא התגברתי עליו‪",‬‬
‫הסביר‪ )8(.‬נראה שסבר כי מנהיג צריך להפנים ולהדחיק כאב או חרדה ולהציג‬
‫בפני עמו דיוקן של אדם נחוש‪ ,‬ללא חת‪ .‬הוא האמין שהעם ייתן את אמונו‬
‫על השתיקה‬
‫‪23‬‬
‫למנהיג אשר ירגיע את חרדותיו ולא יעצים אותן‪ .‬לכן‪ ,‬לעתים נדירות הוא גילה‬
‫לסובבים אותו את דאגותיו ואת פחדיו‪ .‬הוא חרד מאוד ערב הקמת המדינה‪:‬‬
‫למרות שהיה אגנוסטיקן‪ ,‬לפי אחד ממכתביו‪ ,‬אחת משתי הפעמים היחידות‬
‫שנכנס בארץ לבית כנסת הייתה ערב הקמת המדינה (השנייה ‪ -‬לרגל עלייתו‬
‫לתורה של אחד מנכדיו‪ .‬לפי מכתב אחר‪ ,‬נכנס לראשונה לבית כנסת בארץ לאחר‬
‫הבחירות‪ ,‬בינואר ‪ .)1949‬במברקיו לשליחי הרכש‪ ,‬באותם ימים‪ ,‬הפגין תחושת‬
‫דחיפות על סף תחושת אבדון‪ .‬הוא חשף לרגע בפני גולדה מאיר את חרדתו‪ ,‬ולא‬
‫יסף‪ .‬בו בזמן‪ ,‬הוא הופיע בפומבי כמנהיג הבטוח בעצמו‪ ,‬שאמנם מבטיח לעמו‬
‫דם‪ ,‬יזע ודמעות‪ ,‬אך גם אמונה בניצחון‪ .‬השתיקה של בן־גוריון בולטת ביחסו‬
‫לשואה‪ .‬בנושא זה הוא הותקף על ידי היסטוריונים‪ ,‬על שכביכול לא גילה חמלה‬
‫לעם היהודי הנשחט‪ )9(.‬האמת היא‪ ,‬שלבו לא גילה לפיו‪ :‬הוא היה מודע מאוד‬
‫לסבל‪ ,‬לייסורים ולהשפלה שעלו בגורלם של אחיו‪ ,‬אך מיעט להתבטא בנושא‬
‫בפומבי‪ .‬במכתבים לידידה אינטימית שלו בארצות־הברית‪ ,‬כתב על הזוועה‬
‫ועל הזעזוע שחווה בעקבות מפגש שארך שעות ארוכות עם ניצולה‪ ,‬שהגיעה‬
‫ארצה במסגרת חילופי השבויים ב־‪ ,1943‬וסיפרה לו על המוצאות אותה‪" .‬ואתה‬
‫לגמרי חסר ישע‪ ,‬ואינך יכול אפילו לצאת מדעתך‪ ,‬והשמש זורחת במלוא הדרה‪",‬‬
‫כתב בפאראפראזה של שירו של ביאליק "על השחיטה"‪" .‬הדבר היחיד שניתן‬
‫לעשות הוא לדמות שחיים בעולם נורמלי ולהמשיך לפעול למען הצלת שארית‬
‫הפלֵיטה‪ ",‬הוסיף‪ )10(.‬בינואר ‪ ,1944‬הוא חוזר וכותב לה על כך‪" :‬היטלר יובס‪ ,‬אך‬
‫בינתיים הוא חיסל כמעט מחצית של עמנו‪ ",‬והוא משכנע את עצמו ואותה‪:‬‬
‫"אנו חייבים‪ ,‬חייבים למרות זאת‪ ,‬להביט קדימה ולהציל את מה שיישאר‪ ,‬לפחות‬
‫נציל את כבודנו העצמי‪ )11(".‬אך בארץ הוא נזהר מלדבר על הנושא בפומבי ‪ -‬יאה‬
‫שתיקה לכאב‪ .‬הוא כאב את חורבנה של עירו‪ ,‬פלונסק‪ ,‬ועקב אחרי רשימות‬
‫הניצולים ממנה‪ ,‬שהגיעו ארצה‪ )12(.‬הכחדתה של פלונסק היהודית ליוותה אותו‪,‬‬
‫וככל שחלפו השנים כן הרבה להתעניין בה‪ )13(.‬הוא דאג לפרסום ספר פלונסק‪,‬‬
‫כמין מטאפורה לחורבן יהדות פולין‪ ,‬אך שכנע את שלמה צמח‪ ,‬רעו מילדות‪,‬‬
‫בן פלונסק‪ ,‬לכתוב את המאמר על ההיסטוריה של עירו‪ .‬הוא כאב את כיליונה‬
‫של משפחת אחת מאחיותיו‪ ,‬אך פרט לאִזּכּור בודד לא הזכיר אותה במכתביו‪,‬‬
‫ובוודאי שלא בנאומיו‪ .‬הדומיות של בן־גוריון לא אמרו שִכחה‪ .‬הן סימנו את‬
‫אזור הכאב שאין לגעת בו על ידי דיבור‪.‬‬
‫השתיקות של בן־גוריון לא היו ייחודיות לו‪ ,‬אם כי אולי אצלו הן התעצמו במיוחד‬
‫לנוכח עמדתו כיצד צריך מנהיג להתנהג בפומבי‪ .‬צמח הסביר את הקושי שלו‬
‫לכתוב את המאמר על פלונסק בנימוק‪" :‬שלוש אחיות ‪ -‬שיינדל‪ ,‬פראניה‪ ,‬סאלה‬
‫‪24‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫ עלו בעשן במשרפות היטלר ויגון אבלי הכבד אשא בלבי עד יומי האחרון" ‪-‬‬‫(‪)14‬‬
‫הנה דוגמה לקושי של בן דור האבות לגעת במקום הכאב‪.‬‬
‫מול הצונאמי של ההיסטוריה‬
‫היישוב היהודי בארץ־ישראל היה אפוף דומיות‪ :‬הטראומה של דור האבות הייתה‬
‫העלייה לארץ‪ ,‬ולאחר שעלו אליה המעיטו ביותר לדבר על הבית שנטשו בגולה‪.‬‬
‫הייתה זו נטישה לא רק של נופי ילדות‪ ,‬אהבות נעורים‪ ,‬משפחה‪ ,‬עיר או עיירה‪,‬‬
‫אלא של מרקם תרבותי שלם‪ ,‬שכלל גם את שפת הדיבור‪ ,‬היידיש‪ ,‬ואת האינטימיות‬
‫התרבותית שנגזרה ממנה‪ )15(.‬אף אם לא התכוונו לכך‪ ,‬השואה והנתק שבא אחריה‬
‫בין ה"כאן" וה"שם"‪ ,‬כתוצאה מהמלחמה הקרה‪ ,‬יצרו תהום בין שני העולמות‪.‬‬
‫רובם לא סיפרו לילדיהם על המשפחה שאבדה‪ ,‬על עיירה שעלתה בלהבות‪ ,‬על‬
‫המסכת התרבותית שהחליפו כאשר אימצו בקנאות את העברית וקרעו את עצמם‬
‫בכוח מן העולם שאבד‪ .‬שוב ושוב אנו קוראים על ילידי שנות ה־‪ 40‬וה־‪ ,50‬שמצרים‬
‫על כך שלא חקרו את הוריהם על המשפחה שהותירו מאחור‪ ,‬שלא שוחחו אתם‬
‫על הבית בגולה‪ .‬אך הם נזכרים בכך מאוחר מדי‪ ,‬כשההורים כבר הלכו לעולמם‪.‬‬
‫כך ההורים לא סיפרו והבנים לא שאלו‪ .‬החיים התרכזו במהות החדשה המתגבשת‬
‫בארץ‪ ,‬והבנים לא פיתחו קשר נפשי למהות שנשארה מאחור‪ .‬השתיקה של‬
‫ההורים הייתה צורה של אבל‪ :‬לא לגעת במחוזות היגון‪ .‬האבל השותק של ההורים‬
‫שיקף תערובת של כמה מרכיבים‪ ,‬ובעיקר רגשי אשם על נטישת המשפחה‪ :‬גם‬
‫אם מבחינה רציונלית יכלו להצדיק את הנטישה‪ ,‬שהרי אי אפשר היה להעלות על‬
‫הדעת את השואה‪ ,‬וארץ־ישראל לא נחשבה ל"מקלט בטוח"‪ ,‬אחרי החורבן הם לא‬
‫יכלו שלא לחוש אלא כמי שהפקירו הורים‪ ,‬אחים או אחיות לגורלם המר‪ .‬שיריהם‬
‫של אבות ישורון ושל אמיר גלבוע חושפים את הכאב והגעגוע ותחושת האין‪,‬‬
‫שאיננו יכול להתמלא‪ ,‬ואת רגשי האשם שלהם על הנתק שניתקו‪" .‬ונצמדו לערפי‬
‫המבטים‪ /‬של זכר אבי ואחי מעבר לרחוב והשטחים‪ ",‬כתב אמיר גלבוע‪ )16(.‬בשירו‬
‫"יצחק"‪ ,‬הופך גלבוע את מודל העקדה על פיו‪ ,‬ובמקום שהבן עולה לקרבן הפעם‬
‫האב הוא זה שדמו נשפך‪ ,‬והבן ‪ -‬קצרה ידו מלהושיע‪ .‬אך הסופרים והמשוררים‬
‫היו הבודדים שניתן להם פתחון פה בנושא‪ .‬הרוב הגדול נשאו את הכאב בשתיקה‪,‬‬
‫מנסים להתעלם ממנו‪ ,‬להמשיך בעיסוקיהם‪ ,‬בגידול הילדים‪ ,‬בפרנסה וכיוצא באלה‪.‬‬
‫השתיקה מבטאת את חוסר הישע של אנשים מול הצונאמי של ההיסטוריה‪ .‬היא‬
‫גם אומרת‪ :‬העברנו קו‪ ,‬ואנו רוצים לבנות כאן חברה חדשה‪ .‬הנקודה האחרונה‬
‫על השתיקה‬
‫‪25‬‬
‫הייתה חזקה במיוחד בתקופה שקדמה למלחמת העולם‪ ,‬כאשר המשיכה של הבית‬
‫בגולה שעמד עדיין על תלו הייתה מגנט רציני למדי‪ .‬היא איבדה את תוקפה עם‬
‫החורבן‪ ,‬אך הדפוסים של השתיקה קיבלו הצדקה חדשה לנוכח האסון והצורך‬
‫למצוא דרך להמשיך ולחיות‪ ,‬למרות הכול‪ .‬העברת הקו הנחושה על העבר הייתה‬
‫מקור לרגשות אשמה בהווה‪.‬‬
‫שתיקת ניצולי השואה הולידה דיון ציבורי סוער‪ ,‬שעיקרו האשמת היישוב‬
‫הוותיק בהתנכרות לניצולים ואי רצון להאזין לסיפורי הזוועה‪ .‬כתמיד‪ ,‬כאשר‬
‫מדברים בהכללות‪ ,‬מסתבר שהאמת הייתה מורכבת יותר‪ :‬ברמה הציבורית‪,‬‬
‫הניצולים לא שתקו ‪ -‬הם גילו אנרגיות מרשימות ביותר לא רק בשיקום חייהם‬
‫ובהקמת משפחות חדשות‪ ,‬אלא גם בהתארגנויות חברתיות ברמה של עיירות‬
‫מוצא במטרה להנציח את הקהילה שאבדה‪ ,‬התרבות שנכחדה‪" .‬יד ושם" וספרי‬
‫הקהילות היו חלק ממאמץ הנצחה שהלך וגבר עם השנים‪ )17(.‬העיתונות‪ ,‬בעיקר‬
‫(‪)18‬‬
‫עיתונות הנשים‪ ,‬אך לא רק היא‪ ,‬נתנה מקום לסיפורי גבורה והצלה מדהימים‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בתחומו של האדם הקטן‪ ,‬הפרט‪ ,‬במסגרת משפחתו‪ ,‬השתיקה אפפה‬
‫את תקופת שש השנים הנוראות‪ .‬השתיקה של הפרט על עברו נבעה‪ ,‬בחלקה‪,‬‬
‫מחוסר רצון של החברה הקולטת לשמוע את סיפוריו‪ ,‬אך גם‪ ,‬באותה מידה‬
‫לפחות‪ ,‬מחתירתו לשקם את חייו‪ .‬כל עוד היו הניצולים עסוקים בבנייה מחדש‬
‫של המשפחה‪ ,‬העבודה‪ ,‬הפנמת הזהות הישראלית‪ ,‬הם מיעטו לדבר על השנים‬
‫ההן‪ ,‬בוודאי שלא דיברו על כך עם הילדים‪ ,‬או עם הקרובים שעלו לפני מלחמת‬
‫העולם‪ .‬זיכרונות של חוסר ישע‪ ,‬השפלה‪ ,‬ואף של מעשים שאינם מובנים למי‬
‫שלא חווה את המצבים הבלתי אפשריים ההם‪ ,‬לא נראו כנושאים מתאימים‬
‫לשיחה עם מי שלא היה "שם"‪ .‬השתיקה הייתה נשברת בעת מפגשים עם קרובים‬
‫או ידידים מן העבר‪ ,‬אך גם אז הסיפור היה סלקטיבי למדי‪.‬‬
‫משפט אייכמן ‪ -‬פתחון פה לניצולי השואה‬
‫השתיקות נשברות כאשר מישהו מוכן לשמש עֵד ‪ -‬העדות האותנטית פורצת את‬
‫חומות השתיקה‪ .‬החשיבות של סיפור העד התגלתה בחברה הישראלית פעמיים‪:‬‬
‫בפעם הראשונה כאשר הגיעו הניצולים בחילופי השבויים‪ ,‬בסוף ‪ 1942‬וראשית‬
‫‪ ,1943‬וסיפרו מכלי ראשון על החוויות שעברו‪ .‬הפעם השנייה הייתה לאחר‬
‫העדויות במשפט אייכמן‪ .‬במקרה הראשון‪ ,‬היו אלה העדויות של אנשים חיים‬
‫שהאירו לפתע באור בלהות את המציאות שבשטחי הכיבוש הנאצי‪ .‬העובדות‬
‫‪26‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫היו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ידועות גם קודם לכן‪ ,‬אך האנשים התקשו להאמין‪ .‬פעמים רבות‬
‫כל כך התבררו סיפורי העיתונות כתעמולת זוועה מלחמתית גרידא‪ .‬מוטב לא‬
‫להאמין‪ ,‬יותר קל לא להאמין‪ .‬העדויות החיות קרעו את קשר השתיקה‪ ,‬והפכו מה‬
‫שהיה מציאות תאורטית‪ ,‬של נתונים סטטיסטיים‪ ,‬לחוויות של אנשים ונשים‪.‬‬
‫כוחה של העדות לפרום את מסך השתיקה התבטא‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬בצורה דרמטית‬
‫מאין כמוה‪ :‬מה שלא עשו הדיווחים‪ ,‬הדו"חות‪ ,‬ואפילו המכתבים (שהיו‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫מצונזרים והציגו קטעי מציאות בלבד)‪ ,‬עשו העדויות‪ .‬הסופר הטורקי פומוק‪,‬‬
‫בספרו שלג‪ ,‬מתאר כיצד ניתוק פיזי מהעולם מאפשר לעשות דברים שלא ייעשו‪.‬‬
‫מסך הניתוק שהוא מתאר נוצר כתוצאה מסופת שלגים‪ .‬הכיבוש הגרמני את‬
‫אירופה היה מעין סופה כזו‪ ,‬בדרגת חומרה גדולה בהרבה‪ .‬העדויות של אנשים‬
‫שבאו מאירופה הכבושה פרצו את ההסגר ואפשרו הצצה לתוך העולם המנותק‬
‫(‪)19‬‬
‫של ארצות הכיבוש‪.‬‬
‫משפט אייכמן נתן פתחון פה לניצולי השואה להציג את פצעיהם בפומבי‪ .‬לאחר‬
‫העדויות שנשמעו במשפט‪ ,‬אנשים לא חששו עוד לחשוף חולשה‪ ,‬השפלה‪ ,‬כאב‪.‬‬
‫הסיפורים שנשמעו במשפט נתנו לגיטימציה לכל קשת החוויות האנושיות‬
‫שיכולות להתחולל במצבים בלתי אנושיים‪ .‬הקתרזיס שחווה הציבור הישראלי‪,‬‬
‫שהיה מרותק למשמע העדויות‪ ,‬גילה עד כמה השתיקה הייתה לנטל‪ ,‬והיה צורך‬
‫פסיכולוגי ולאומי לפרוק אותה בסיפור הגדולה בדרמות של המאה ה־‪ .20‬לא‬
‫עוד סיפור של מקרים יוצאי דופן‪ ,‬אלא מארג שלם‪ ,‬של גורלות של אמיצים ולא‬
‫אמיצים‪ ,‬חכמים ולא חכמים‪ ,‬שאיכשהו‪ ,‬הודות למזלם הטוב‪ ,‬הצליחו לשרוד‪.‬‬
‫החוויות של העדים במשפט היו מדגם של חוויות יהודים בשואה‪ ,‬ולכן יכלו‬
‫להיות לפה לחיים‪ )20(.‬לאחר המשפט‪ ,‬החלו לאט־לאט להישבר כללי השתיקה‬
‫בבית‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬הם לא נשברו כליל עד בוא הנכדים‪ ,‬שלא הִרפו מסבא‬
‫וסבתא וביקשו לשמוע על השורשים‪ ,‬על המשפחה "שם"‪ ,‬על מה שקרה אותם‬
‫בשואה‪ .‬לאחר שנפל מסך הברזל‪ ,‬הזרם האיטי של מחפשי השורשים היה למפל‬
‫אדיר‪ ,‬והעבר הרחוק גיאוגרפית נעשה חלק מן הזהות הישראלית‪.‬‬
‫הפיצוי על מות הבנים ‪ -‬הקמת המדינה‬
‫השתיקה הייתה דפוס ההתנהגות המקובל לגבי חללי מלחמת העצמאות‪ .‬דווקא‬
‫משום שכה רבים נפלו‪ ,‬ההורים ושאר הקרובים גזרו על עצמם שתיקה‪ ,‬לפחות‬
‫בפומבי‪ .‬להיות ראויים לקורבנם של הנופלים ‪ -‬פירושו היה לקפוץ שפתיים‬
‫על השתיקה‬
‫‪27‬‬
‫ולהחריש‪ .‬בן־גוריון מתעד ביומנו את ביקורו אצל משפחת רעו‪ ,‬יצחק בן צבי‪,‬‬
‫לאחר נפילת בנם בקרב‪" .‬בן צבי לא הזיל דמעות ודן על העניינים ‪ -‬אבל כאבו לא‬
‫היה חלש מזה של רחל [האם]‪ ",‬כתב‪ .‬גם בן־גוריון נמנע מלהביע רגשות‪ ,‬ובאותו‬
‫(‪)21‬‬
‫איפוק רשם ביומנו שהבן שנפל עמד להתחתן בעוד כמה ימים‪ ,‬ולא הוסיף דבר‪.‬‬
‫מועצות מקומיות ועיריות הנציחו את הנופלים באנדרטאות שהוקמו ושלעתים‬
‫ציינו את שמות הנופלים‪ ,‬לפחות במקומות הקטנים‪ ,‬יחסית‪ ,‬שבהם היו הנופלים‬
‫מוכרים וידועים‪ .‬הוקמו גם אנדרטאות של יחידות צבאיות‪ ,‬שלעתים רשמו‬
‫את שמות הנופלים ולעתים הסתפקו בהנצחת היחידה‪ .‬הוקמו גם אנדרטאות‬
‫במקומות שבהם התחוללו הקרבות‪ .‬היו אלה אמצעי הנצחה לא אישיים‪ ,‬שלא‬
‫נתנו את הפורקן המבוקש לבני המשפחה‪ .‬הדרך שבה התמודדו רבים מן האבלים‬
‫עם האובדן הייתה באמצעות פרסום העיזבון הספרותי של הבן‪ ,‬או פרסום‬
‫מכתביו וזיכרונות חבריו עליו‪ .‬שפע הספרים וחוברות הזיכרון שהופיעו בשנות‬
‫ה־‪ ,50‬משקף את העימות בין השתיקה‪ ,‬כנורמה חברתית ותרבותית מחייבת‪,‬‬
‫לבין הצורך של הקרובים והידידים לתת פורקן לאבל על ידי הצגת הבן אן הבת‬
‫בכל הדרם‪ .‬אין אומרים‪" :‬אני אבל‪ ,‬אני כואב‪ ",‬ולעתים מאוד נדירות שואלים‬
‫שאלות חתרניות לגבי ערך הקורבן‪ ,‬אלא מציגים את גודל האבדה ‪ -‬אישיותו‬
‫הקורנת של הנופל ‪ -‬וממנה משתמעת עוצמת הכאב‪ .‬זו הזדמנות לשבור את‬
‫האנונימיות שגזרו ההנצחה הממוסדת ונורמת השתיקה על הנופלים וגם להציג‬
‫את מערכי הנפש של צעירים אלה‪ ,‬שמאחורי חזות השתיקה האדישה כביכול‬
‫(‪)22‬‬
‫שלבשו הסתירו‪ ,‬לא פעם‪ ,‬רגישות אנושית רבה וחיי נפש עשירים‪.‬‬
‫רבים מאלה שפרסמו ספרי זיכרון הקפידו לשלוח עותק של הספר לראש‬
‫הממשלה‪ ,‬דוד בן־גוריון‪ ,‬האיש ששלח את הצעירים למלחמה‪ ,‬בבחינת "ההולכים‬
‫למוות מברכים אותך"‪ .‬הייתה בכך הצהרה של ההורים שהנה‪ ,‬למרות כאבם‪ ,‬הם‬
‫מקבלים בהבנה את האובדן שנגזר עליהם‪ .‬ובן־גוריון‪ ,‬שכה היטיב לשתוק‪ ,‬היה‬
‫קורא כל אחד מהספרים שקיבל וכותב בעקבות הקריאה מכתב מרגש להורים‪.‬‬
‫כמו הבנים שנפלו‪ ,‬שחשפו רגשות בכתב שלא העזו לחשוף בעל פה‪ ,‬גם בן־גוריון‬
‫חשף במכתביו להורים רגישויות שדאג להסתיר בנאומיו‪ .‬ריטואל זה‪ ,‬של משלוח‬
‫הספרים לראש הממשלה ותשובתו המרגשת‪ ,‬נועד לשמש כמין הצדקה ונחמה‬
‫כאחת‪ :‬הפיצוי על מות הבנים הוא בהקמת המדינה‪ ,‬בתחושת ההישג ההיסטורי‪.‬‬
‫לכן ממעטים למצוא במכתבי ההורים התרסה כנגד בן־גוריון או צה"ל על‬
‫הקורבן שנדרש מהבנים‪ .‬הדור הזה האמין אמונה שלמה בצדקת המלחמה ולא‬
‫ערער על הכרחיותה‪ )23(.‬ארתור מילר כתב פעם שהמשבר הכלכלי של ‪ ,1929‬היה‬
‫המשבר האחרון שבו אנשים האשימו באסונם את עצמם ולא את ה"מערכת"‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫דומה שמלחמת העצמאות הייתה אחת המלחמות האחרונות שההורים קיבלו‬
‫בהבנה את הקורבן שנגזר עליהם‪ ,‬ולא קראו תגר על ההנהגה‪ .‬פירוש שתיקתם‬
‫היה השלמה‪ ,‬מעין צידוק הדין‪" :‬אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף‪ ",‬אמר‬
‫חיים וייצמן‪ .‬היה זה ביטוי לעומק ההפנמה של האתוס הציוני על ידי היישוב‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬יש לזכור שמדובר בשכבה אליטיסטית‪ ,‬מאוד מוגדרת‪ ,‬של מעמד‬
‫משכיל‪ ,‬שחלקו הגדול היה קשור לתנועת העבודה‪ ,‬ולא כל היישוב‪ ,‬ובוודאי שלא‬
‫כל העולים ‪ -‬שהגיעו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה ובמרוצת מלחמת‬
‫העצמאות‪ ,‬והתגייסו ואף נפלו בקרב ‪ -‬הפנימו אתוס זה‪ .‬בעוד שהשתיקה של‬
‫בני המעמד המשכיל נבעה מהכרת צדקת המלחמה‪ ,‬השתיקה של בני מעמדות‬
‫אחרים ביישוב נבעה‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬מהיעדר כלי ביטוי הולמים‪ .‬הייתה זו שתיקה‬
‫מאולצת ולא שתיקה שבהכרה‪ .‬לגבי המעמד המשכיל‪ ,‬שליחת הספר המנציח‬
‫את המת לראש הממשלה‪ ,‬וקבלת מכתב התשובה שלו‪ ,‬הייתה חלק מתהליך‬
‫ההנצחה של הבן‪/‬בת‪ ,‬שהוא שמהווה פיצוי כלשהו לאובדן‪.‬‬
‫שתיקות מכסות‪ ,‬לעתים‪ ,‬על מעשים שלא ייעשו‬
‫דוגמה לשתיקה שנשברת כתוצאה ממעשה מכוון הוא הספר שיח לוחמים‪.‬‬
‫הרעיון לקיים שיחות עם קבוצות של לוחמים‪ ,‬שחזרו ממלחמת ששת הימים‪ ,‬נבע‬
‫מההכרה שלוחמים אלה שותקים מאז שובם מהקרבות‪ .‬הם חוו חוויות קשות‪,‬‬
‫כואבים את מות חבריהם‪ ,‬וגם מתקשים לעכל את האלימות כנגד הצד השני‪ .‬אל‬
‫מול דפוס השתיקה בא דפוס הווידוי הקולקטיבי‪ ,‬שאִפשר לצעירים לפרוק את‬
‫משא החוויות שחוו ולהתאבל בקול על מות חבריהם‪ .‬שבירת השתיקה נעשתה‬
‫על ידי קבוצה נבחרת של יוצאי קיבוצים‪ ,‬אך היא מסמלת‪ ,‬אולי‪ ,‬את השינוי‬
‫(‪)24‬‬
‫ההדרגתי שחל בנורמת השתיקה‪.‬‬
‫שתיקות מכסות‪ ,‬לעתים‪ ,‬על מעשים שלא ייעשו‪ .‬אנשים נוטים להעטות צעיף‬
‫של השְּכחה ושתיקה על מעשים‪ ,‬שבאור התכלת העזה‪ ,‬לאחר המלחמה‪ ,‬נראים‬
‫בלתי קבילים לפי כללי המוסר האנושי‪ .‬ההיסטוריה של אירופה‪ ,‬מאז ‪,1945‬‬
‫היא היסטוריה של שתיקות‪ ,‬שנשברות לאט־לאט‪ ,‬וחלקן לא נשברות כלל‬
‫אלא יורדות אלי קבר עם המבצעים‪ .‬הקושי של חברה להתמודד עם עבר שנוי‬
‫במחלוקת בולט במקרה של טורקיה ונושא טבח הארמנים‪ ,‬למשל‪ .‬זכורה הסערה‬
‫הציבורית בפולין‪ ,‬שקידמה את ספרו של יאן גרוס על ידוואבנה‪ ,‬שבו תיאר‬
‫כיצד השכנים הפולנים הרגו את בני העיירה היהודים‪ .‬מאז נפרץ הסכר‪ ,‬ומקרים‬
‫על השתיקה‬
‫‪29‬‬
‫נוספים כדוגמת ידוואבנה עלו מנבכי השִכחה‪ )25(.‬הפולנים מתקשים להשלים עם‬
‫האמביוולנטיות המוסרית הכרוכה במעבר מדימוי עצמי של קורבנות הכיבוש‬
‫הנאצי והסובייטי‪ ,‬לדימוי עצמי דו־ערכי‪ ,‬של קורבן ואשם בעת ובעונה אחת‪.‬‬
‫קושי זה בולט גם בהתמודדות החלקית והאיטית של הצרפתים עם העבר של‬
‫וישי‪ .‬המעבר מדימוי עצמי של אומת הרזיסטנס לדימוי של אומה שיזמה ואף‬
‫ביצעה פשעים כנגד אזרחיה היהודים‪ ,‬מתחולל שם לאיטו‪ ,‬אך נראה שטרם‬
‫הופנם‪ )26(.‬במקרה של גרמניה‪ ,‬חלק גדול מן האבות השותקים הלכו לעולמם‬
‫מבלי שאי פעם פרצו את חומת השתיקה‪ ,‬אך מדי פעם מישהו מוצא לנחוץ‬
‫לחשוף שלדים בעליית הגג‪ ,‬כפי שנהג לפני שנים מעטות הסופר גינתר גראס‪,‬‬
‫שהתוודה בפומבי לעת זקנתו על עברו כחייל בוואפן אס־אס‪ .‬אורך השתיקות‬
‫הוא‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬פונקציה של גודל הפשע‪ :‬ככל שהפשע חמור יותר ומסכן‬
‫יותר את תמונת העולם שהתעצב לאחר המלחמה‪ ,‬או שהחשיפה עלולה להביא‬
‫את מבצעיו לבית דין לפשעי מלחמה‪ ,‬נרתעים המבצעים מלחשוף אותו‪ .‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬בני הדור השני והשלישי מתחילים לחפור בעבר‪ ,‬תוך זעם והתנגדות של‬
‫חלק גדול מהחברה‪ ,‬שמתקשה לקבל את המראה החדשה המוצבת לפניה‪.‬‬
‫החשיפה‬
‫אפשר לראות תופעה דומה‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬גם בחברה הישראלית‪ ,‬בכל הנוגע‬
‫לפלסטינים‪ .‬הגם שפינוי‪/‬גירוש‪/‬בריחת הערבים מן השטחים שכבשה ישראל‬
‫בקיץ ‪ 1948‬היה תופעה ידועה ומוכרת‪ ,‬ואף התנהל עליה דיון ציבורי בראשית‬
‫שנות ה־‪ ,50‬היא ירדה מעל הפרק עד לאחר ‪ ,1967‬ועלתה מחדש במסגרת‬
‫הדיונים על השטחים והכיבוש‪ )27(.‬דומה שרק לאחר מלחמת לבנון הראשונה‪,‬‬
‫שיצרה קרע בחברה הישראלית‪ ,‬החלו להופיע סיפורי עבר על התעללות ומעשי‬
‫אכזריות של חיילים במלחמת תש"ח‪ .‬השתיקה ארוכת הימים של חיילים שחוו‬
‫חוויה קשה‪ ,‬אופיינית ללוחמים באותן שנים‪ ,‬שהזדהו עם מטרות המלחמה‪,‬‬
‫ואם היו עדים למעשים אסורים הם העדיפו לשתוק עליהם‪ .‬עם זאת‪ ,‬טוען גורי‪,‬‬
‫אפשר למצוא ביומנים‪ ,‬בסיפורים ובשירים‪ ,‬את "האמת החשופה ‪ -‬מה עשו הם‬
‫לנו ומה עשינו להם"‪ )28(.‬שבירתה של השתיקה הייתה תוצאה של התמוטטות‬
‫האתוס של צדקת הדרך‪ .‬אלה שהשלימו עם מעשי התעללות‪ ,‬או לפחות העדיפו‬
‫לשתוק ולא לחלוק את חוויותיהם עם אחרים‪ ,‬לא מצאו להם יותר הצדקה לכך‬
‫וגם ראו חשיבות בחשיפתם‪ ,‬לנוכח השבר של מלחמת לבנון‪ ,‬שהייתה המלחמה‬
‫‪30‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫הישראלית הראשונה שהתנהלה ללא קונסנזוס לאומי‪ .‬אומות מוכנות להשלים‬
‫עם עבר שנוי במחלוקת‪ ,‬שנגזרה עליו שתיקה‪ ,‬כאשר המעשים עליהם מדובר‬
‫מאבדים את חשיבותם הפוליטית והזיכרון מתמקד בהיבטים המוסריים של‬
‫סיפור המעשה‪ .‬במקרה של ישראל‪ ,‬התופעה שנויה במחלוקת קשה‪ :‬מצד אחד‪,‬‬
‫הנכונות של הישראלים‪ ,‬בשנות ה־‪ ,80‬להתמודד מחדש עם סוגיות מן העבר‬
‫הייתה קשורה לביקור סאדאת ולהסכמי קמפ־דייוויד‪ ,‬שדומה היה שפתחו דף‬
‫חדש בהיסטוריה הקשה של יחסי הערבים וישראל‪ .‬מצד שני‪ ,‬הסכסוך הישראלי־‬
‫ערבי עדיין איננו נחלת ההיסטוריה‪ ,‬ולפיכך קיימת רתיעה להעלות זיכרונות‬
‫שעלולים לפגוע במדינה‪.‬‬
‫הערבים נמנעים מלספר על מעשים לא מוסריים משלהם‬
‫במלחמת העצמאות נעשו מעשי אכזריות על ידי שני הצדדים‪ .‬היהודים לא‬
‫הרבו לתאר את מעשי האכזריות של הערבים‪ ,‬כדי למנוע פאניקה ואולי אף‬
‫למנוע התפתחות של שנאה כלפי העם השכן‪ .‬נימוק זה היה תקף עוד בתקופת‬
‫היישוב‪ ,‬שאז נמנעה רוב העיתונות העברית מתיאור מעשי זוועה של הערבים‬
‫כדי למנוע הסתה ואף תגובות אלימות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬העיתונות הערבית וגם‬
‫השמועות שנפוצו מפה לאוזן בחברה הערבית‪ ,‬הציגו תמונת זוועה של התנהגות‬
‫היהודים ואף גרמו לפאניקה‪ ,‬שהעצימה את הבריחה בשלבים המוקדמים של‬
‫הלחימה‪ .‬הפלסטינים מיעטו להעלות בכתב את חוויותיהם במלחמה‪ .‬מספר‬
‫היומנים או קובצי המכתבים שהתפרסמו היו מעטים‪ .‬במרוצת השנים‪ ,‬נעשה‬
‫מפעל של תיעוד בעל פה בקרב פלסטינים‪ ,‬שנועד לתעד את מה שעבר עליהם‪.‬‬
‫תיעוד בעל פה מעניק קול לאוכלוסיות שאינן אמונות על כתיבה וכתוצאה מכך‬
‫נעדר קולן מן התיעוד ההיסטורי‪ .‬אפשר לראות בתיעוד זה שבירת שתיקה של‬
‫עדים על החוויות שחוו‪ ,‬ושלא תועדו עד אז‪ .‬אך היות שעדים אלה מציגים עדות‬
‫מאוד חד־צדדית‪ ,‬במלחמה שהיו בה שני צדדים‪ ,‬קשה להעריך את אמינותן‪.‬‬
‫בניגוד ליהודים‪ ,‬שחשפו את הפשעים שנעשו על ידם‪ ,‬נמנעים הערבים מלספר‬
‫על מעשים לא־מוסריים שעשו אנשיהם‪ ,‬והם מציגים את עצמם כקורבנות‬
‫בלבד‪ :‬הם עדיין נמצאים בעיצומו של מאבק להגדרה ולזהות לאומית‪ ,‬ולפיכך‬
‫(‪)29‬‬
‫הם נמנעים מלשבור שתיקה לגבי מעשים אלה‪.‬‬
‫התיעוד בעל פה היה לחלק בלתי נפרד מן המחקר ההיסטורי על השואה‪,‬‬
‫ואלפי העדויות שנגבו ותועדו מהוות רובד חשוב ביותר במתן הקול לניצולים‪.‬‬
‫על השתיקה‬
‫‪31‬‬
‫היסטוריונים רבים היו ספקנים לגבי אמינותן של העדויות‪ ,‬והתייחסו אליהן‬
‫בביטול‪ ,‬אף אם החוקרים הקפידו להצליב עדויות והשתמשו בכל שיטות המחקר‬
‫החדישות כדי להבטיח את האותנטיות שלהן‪ .‬רק עם פתיחת הארכיונים במזרח‬
‫אירופה התברר שהעדויות של הניצולים‪ ,‬בחלקן הגדול‪ ,‬הציגו תמונת מציאות‪,‬‬
‫שהמסמכים מאששים‪ .‬מפעל גביית העדויות‪ ,‬שנערך בעיקר בשנות ה־‪ 80‬וה־‪,90‬‬
‫כמעט ברגע האחרון לפני היעלמות דור הניצולים‪ ,‬היה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אחד הזרזים‬
‫החשובים לפתיחת סגור הזיכרונות על ידיהם‪ ,‬שיתוף בני המשפחה בעבר‪ ,‬ואפילו‬
‫הנכונות להציג בפני הילדים והנכדים את מחוזות הזיכרון‪.‬‬
‫השתיקות יצאו מן האופנה‬
‫כיום‪ ,‬השתיקות יצאו מן האופנה‪ .‬זהו הדור של "שוברים שתיקה"‪ :‬סיסמה זו‬
‫מתייחסת לאגודה שהוקמה במהלך האינתיפאדה השנייה ושגובה באופן שיטתי‬
‫עדויות של חיילים ישראלים על מעשי אכזריות‪ ,‬ביזה ושוד שראו‪ .‬היא שוברת‬
‫בזמן אמיתי את קשר השתיקה שממשיך להתקיים בחברה הישראלית בכל הנוגע‬
‫למערכת היחסים עם הפלסטינים‪ .‬הנה דוגמה לשתיקה שממשיכה להתקיים‪,‬‬
‫שכן הנושא הפוליטי שהיא מתייחסת אליו לא ירד מעל הפרק‪ :‬יש תג מחיר‬
‫גבוה לשבירת השתיקה במקרה זה‪ ,‬וכפי שאמרנו לעיל‪ ,‬בדרך כלל חברות מוכנות‬
‫להכיר בעוול שגרמו לאחרים ולהתייחס לכך בפומבי רק לאחר שפג התוקף‬
‫האקטואלי של הנושא‪.‬‬
‫אך הדור הנוכחי הוא דור של שבירת שתיקות במובנים תרבותיים כלליים יותר‪.‬‬
‫זהו דור הלהג הבלתי פוסק‪ ,‬שחבריו חולקים ביניהם בפייסבוק כל רמז של‬
‫חוויה‪ .‬החיפוש הבלתי נלאה של המדיה אחרי ריגושים גורם לחשיפה מוגברת‬
‫ולהעצמה של אשמה‪ ,‬חטא‪ ,‬כאב או אובדן‪ .‬מאז מלחמת לבנון הראשונה‪ ,‬אין‬
‫עוד בישראל מלחמות שמלוות בקונסנזוס ציבורי רחב‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬גם אין‬
‫נכונות להשלים עם אמביוולנטיות מוסרית‪ ,‬שלא לדבר על מעשים בלתי חוקיים‬
‫בעליל‪ .‬השתיקות‪ ,‬במידה שהן קיימות‪ ,‬נוגעות יותר לחרדת מלחמה‪ ,‬לגילוי‬
‫פחד‪ ,‬לרתיעה בקרב‪ ,‬לטעויות העולות בחיי אדם‪ .‬הן גם נוגעות לעמידות אחוות‬
‫החיילים בתנאי מצוקה‪ .‬כיום‪ ,‬קשה למצוא בחברה האזרחית שתיקות שחורגות‬
‫מעבר לדרמה המשפחתית‪ .‬הפרטת השתיקות באה בד בבד עם החלשות האתוס‬
‫הקולקטיבי שליווה את הקמת המדינה‪ .‬ובכלל‪ ,‬למה לשתוק? הנורמות השתנו‪,‬‬
‫האתוס התחלף‪ .‬תם זמן השתיקה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫אניטה שפירא‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬אברהם סוצקבר‪" ,‬בן שלושים"‪ ,‬אוגוסט ‪ ,1943‬כינוס דומיות ‪ -‬מבחר שירים‪ ,‬עם‬
‫עובד‪ ,‬תל־אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪.135‬‬
‫‪Ernest Renan, 'What is a nation?', quoted in Geoff Eley and Ronald Grigor Suny‬‬
‫‪(ed.), Becoming National: a Reader, New York and Oxford 1996, p. 45.‬‬
‫‪3 .3‬ג'יי וינטר‪" ,‬ההבניה החברתית של שתיקה"‪ ,‬מאיר חזן ואורי כהן (עורכים)‪ ,‬תרבות‪,‬‬
‫זיכרון והיסטוריה‪ ,‬בהוקרה לאניטה שפירא‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב ומרכז זלמן שזר‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,2012‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .70-53‬וכן‪:‬‬
‫‪Ze'ev, Ruth Ginio and Jay Winter (ed.), Shadows of War, A Social History‬־‪Efrat Ben‬‬
‫‪of Silence in the Twentieth Century, Cambridge University Press, 2010.‬‬
‫‪4 .4‬חיים גורי‪" ,‬הנה מוטלות גופותינו"‪ ,‬השירים‪ ,‬כרך א'‪ ,‬מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד‪,‬‬
‫‪ ,1998‬עמ' ‪.93‬‬
‫‪5 .5‬חיים גורי‪" ,‬הרעות"‪ ,‬משפחת הפלמ"ח‪ ,‬ילקוט עלילות וזמר‪ ,‬בעריכת חיים גורי‬
‫וחיים חפר‪ ,‬הוצא לאור על ידי ארגון חברי פלמ"ח (אין שנת הוצאה)‪ ,‬עמ' ‪.233‬‬
‫‪6 .6‬נתן אלתרמן‪ ,‬הטור השביעי‪ ,‬ספר שני‪ ,‬הוצאת דבר‪ ,‬תל־אביב‪ ,1954 ,‬עמ' ‪.246-245‬‬
‫‪7 .7‬חיים גורי‪ ,‬עד עלות השחר‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬עמ' ‪ .200-152‬וראו גם ספר‬
‫הזיכרון על נמרוד לויטה‪ ,‬בעלות ימיו‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,1959 ,‬שם כתב גורי ברשימה‬
‫"בדרך לקברו" (עמ' ‪" :)307‬ובאנו אל קברך ונתייצב בתוך הקהל והייתה דומיה גדולה‬
‫עד אין שיעור‪ .‬ואמך ואביך ניצבים כצמד סלעי שחם‪ .‬ואין בכי‪ .‬רק שתיקה ההורה את‬
‫הרעם והחרדות‪ ,‬ואת האמונה‪ ,‬ואת מוקד השירים והעלילות‪ ".‬תודתי לנורית כהן־‬
‫לוינובסקי‪ ,‬שהסבה את תשומת לבי לקטעים אלה‪.‬‬
‫‪8 .8‬ראו מכתבו אל וירה שומרוני‪ ,‬אפיקים‪ ,30.8.1954 ,‬דוד בן־גוריון‪ ,‬ראש הממשלה‬
‫הראשון‪ ,‬מבחר תעודות (‪ ,)1963-1947‬ערכו ימימה רוזנטל ואלי שאלתיאל‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.566‬‬
‫‪9 .9‬בין אלה בולט תום שגב‪ ,‬בספרו המיליון השביעי‪ ,‬הישראלים והשואה‪ ,‬כתר‪ ,‬ירושלים‬
‫(אין שנת הוצאה); עדית זרטל‪ ,‬זהבם של היהודים‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב ‪.1996‬‬
‫‪1010‬בן־גוריון למרים כהן־טאוב‪ ,‬ירושלים‪.15.2.1943 ,‬‬
‫‪1111‬בן־גוריון למרים כהן־טאוב‪ ,‬ירושלים ‪.25.1.1944‬‬
‫‪1212‬בן־גוריון אל ועד ארגון עולי פלונסק בא"י‪ ,12.2.1948 ,‬ארכיון צה"ל‪.890/73-4093 ,‬‬
‫‪1313‬במכתבו לחברו מילדות‪ ,‬שאותר בארצות־הברית‪ ,‬שמואל פוקס‪ ,‬הוא מתאר את חורבן‬
‫פלונסק היהודית‪ ,‬כל המוסדות שהכירו בנעוריהם‪ ,‬ומתייחס להשמדת יהודי העיירה‪,‬‬
‫כחלק מהשמדת יהודי פולין‪ .‬בן־גוריון לשמואל פוקס‪ ,‬שדה־בוקר‪ ,14.5.1955 ,‬ארכיון‬
‫צה"ל ‪ .260/73-12‬ראו גם מכתב בן־גוריון לרבקה שחר‪ ,‬ירושלים ‪ ,22.7.1962‬ארכיון‬
‫צה"ל‪ .22.7.1962 ,‬היא ביקרה בפלונסק‪ ,‬ובן־גוריון תִחקר אותה לגבי גורל המוסדות‬
‫היהודיים בעיר‪ ,‬ולגבי בית אביו‪.‬‬
‫‪1414‬שלמה צמח לבן־גוריון‪ ,‬ירושלים ‪ ,5.6.1966‬ארכיון צה"ל ‪.890/73-631‬‬
‫‪1515‬ראו לדוגמה את שירו של א"צ גרינברג "ההכרח"‪ ,‬באמצע העולם ובאמצע הזמנים‪,‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬ישראל ‪ ,1979‬עמ' ‪.31-30‬‬
‫‪1616‬אמיר גלבוע‪" ,‬כל מקום"‪ ,‬קטף‪ ,‬שירים מכאן ומכאן‪ ,‬הקבוץ המאוחד‪ ,1974 ,‬עמ' ‪.29‬‬
‫‪2.‬‬
‫‪33‬‬
‫על השתיקה‬
‫‪1717‬ראו סִפרה של חנה יבלונקה‪ ,‬אחים זרים ‪ -‬ניצולי השואה במדינת ישראל‪,1948-1952 ,‬‬
‫יד בן צבי‪ ,‬ירושלים ‪ .1994‬חנה יבלונקה‪ ,‬בלה גוטרמן‪ ,‬אבנר שלו (עורכים)‪ ,‬אנחנו פה‪:‬‬
‫ניצולי השואה במדינת ישראל‪ ,‬יד ושם‪ ,‬ירושלים ‪.2008‬‬
‫‪1818‬ראו ספרה של שרון גבע‪ ,‬אל האחות הלא־ידועה‪ :‬גיבורות השואה בחברה הישראלית‪,‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל־אביב‪.2010 ,‬‬
‫‪1919‬ראו דינה פורת‪ ,‬הנהגה במלכוד‪ ,‬הישוב נוכח השואה‪ ,1942-1945 ,‬עם עובד‪ ,‬תל־‬
‫אביב‪ ,1986 ,‬עמ' ‪.73-23‬‬
‫‪2020‬ראו חנה יבלונקה‪ ,‬מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן‪ ,‬הוצאת ידיעות אחרונות ויד‬
‫בן צבי‪ ,‬ישראל‪ ;2001 ,‬אניטה שפירא‪" ,‬משפט אייכמן ‪ -‬דברים שרואים מכאן לא‬
‫רואים משם"‪ ,‬יהודים‪ ,‬ציונים ומה שביניהם‪ ,‬עם עובד תל־אביב‪ ,2007 ,‬עמ' ‪;129-111‬‬
‫"לאן הלכה שלילת הגלות" ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪110‬־‪ ;63‬חיים גורי‪ ,‬מול תא הזכוכית‪ ,‬משפט‬
‫ירושלים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬ישראל‪.2001 ,‬‬
‫‪2121‬בן־גוריון‪ ,21.3.1948 ,‬יומן המלחמה‪ ,‬תש"ח־תש"ט‪ ,‬בעריכת גרשון ריבלין ואלחנן‬
‫אורן‪ ,‬הוצאת משרד הביטחון‪ ,‬תל־אביב‪ ,1982 ,‬עמ' ‪.314‬‬
‫‪2222‬ראו דיון נרחב בנושא הספרים וחוברות ה"יזכור" לאחר המלחמה‪ ,‬במאמר של‬
‫עמנואל סיוון‪ "Private pain and public remembrance in Israel" ,‬ב‪:‬‬
‫‪Jay Winter and Emmanuel Sivan (ed.), War and Remembrance in the Twentieth‬‬
‫‪204.‬־‪Century, CUP, 1999, pp. 177‬‬
‫‪2323‬ראו חיים גורי‪ ,‬עד עלות השחר‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫‪2424‬שיח לוחמים‪ ,‬פרקי הקשבה והתבוננות בהוצאת קבוצת חברים צעירים מהתנועה‬
‫הקיבוצית‪ ,‬אוקטובר ‪.1967‬‬
‫‪25. Jan Tomasz Gross, Neighbors: the destruction of the Jewish community in Yedwabne,‬‬
‫‪Poland, Princton University Press, New Jersey, 2001.‬‬
‫‪Jan Tomasz Gross and Irena Grudzinska, Golden Harvest: Events at the periphery of‬‬
‫‪the Holocaust, Oxford University Press, New York, 2012.‬‬
‫‪26. Michael Marrus and Robert Paxton, Vichy France and the Jews, Schocken Books,‬‬
‫‪New York, 1983.‬‬
‫‪2727‬ראו מאמרי "חרבת חזעה ‪ -‬זיכרון ושִכחה"‪ ,‬אניטה שפירא‪ ,‬יהודים‪ ,‬ציונים ומה‬
‫שביניהם‪ ,‬עם עובד ‪ ,2007‬עמ' ‪.62-13‬‬
‫‪2828‬חיים גורי‪ ,‬עד עלות השחר‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫‪2929‬ראו הספר‪:‬‬
‫‪Lughod (eds.), Nakba: Palestine, 1948, and the Claims‬־‪Ahmad H. Sa'di and Lila Abu‬‬
‫‪of Memory, Columbia University Press, New York 2007.‬‬
‫וכן ראו מאמרה של אפרת בן־זאב‪:‬‬
‫‪censorship: Palmach soldiers remember 1948", in‬־‪"Imposed silences and self‬‬
‫‪180.‬־‪Shadows of War, pp. 173‬‬
‫‪n‬‬
‫שישים שנה לפגישת בן־גוריון עם החזון־איש‬
‫בשבחי "העגלה הריקה"‬
‫ומה אומרים העגלונים על המטען בעגלותיהם‬
‫ז'אק שלנגר‬
‫לפני יותר משישים שנה‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1952‬בא בן־גוריון‪ ,‬ראש ממשלת ישראל‪,‬‬
‫אל החזון־אי"ש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ)‪ ,‬מנהיג היהדות החרדית באותה‬
‫עת‪ ,‬כדי להיוועץ עמו כיצד יחיו יחדיו בשלום יהודים דתיים עם יהודים חילוניים‪.‬‬
‫בפגישה זו הציג החזון־איש בפני בן־גוריון את משל העגלה המלאה מול העגלה‬
‫הריקה‪ ,‬בהסתמך על ההלכה על פיה כאשר שני גמלים עולים במשעול צר‪ ,‬וגמל‬
‫אחד טעון משא והשני אין עליו משא‪ ,‬על זה האחרון לפנות את הדרך‪ .‬מדובר‪,‬‬
‫אם כן‪ ,‬בשתי עגלות העולות במעלה ההר אי שם בארץ־ישראל‪ ,‬בה בן־גוריון הנו‬
‫בעל השררה‪ ,‬ואליו פונה החזון־איש בדרישה‪ .‬בעיני החזון־איש העגלה המלאה‬
‫מסמלת את היהדות הדתית־חרדית‪ ,‬עגלה מלאה ש"ס ופוסקים‪ ,‬שולחן ערוך‪,‬‬
‫פרופ' ז'אק שלנגר‪ ,‬הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬ספריו‬
‫בעברית‪ :‬הפילוסופיה של שלמה אבן גבירול (מאגנס ‪ ,)1979‬דרכי פילוסופים (מאגנס ‪ ,)1997‬על‬
‫החיים הטובים (כרמל ‪ ,)2002‬מורה דרך לאוהב החוכמה (מאגנס ‪ ,)2004‬בשבחי נפשי הגשמית‬
‫ובשבחי מותי ( כרמל ‪ ,)2005‬על החוכמה הבלתי אפשרית (כרמל ‪.)2008‬‬
‫בשבחי "העגלה הריקה"‬
‫‪35‬‬
‫תרי"ג מצוות וכל היסודות עליהם נבנית היהדות החרדית‪ ,‬עגלה אותה חייבים‬
‫להציל מּכְלָי ָה ולתת לה להתאושש לאחר חורבנה בשואה‪ .‬מול עגלה מלאה‬
‫זו ניצבת העגלה הריקה של היהודים החילונים‪ ,‬עגלה שאין בה כל חשיבות‪.‬‬
‫בתגובתו לדברים אלה שאל־החרה בן־גוריון‪ ,‬איש המעשה‪ :‬מה עם מצוות יישוב‬
‫הארץ? מה עם הביטחון? הכלכלה?‬
‫במשלו מדבר החזון־איש על העגלות ואינו מזכיר כלל את העגלונים‪ ,‬שהם בעצם‬
‫בני השיח‪ .‬אני מציע לא להתמקד רק בתכולת העגלות אלא לתת גם לעגלונים לומר‬
‫את דברם‪ ,‬לתת ליהודים לבטא את עמדתם בנוגע למעמסה אותה הם סוחבים‪.‬‬
‫הרי העגלות הללו אינן קיימות למען עצמן אלא למען אלה הסמוכים על המטען‬
‫שבתוכן‪ .‬שיח העגלונים‪ ,‬כאשר ניתנת להם רשות הדיבור‪ ,‬נסוב על מהות היהדות‪,‬‬
‫על חיי היהודים‪ ,‬על קורותיהם במשך הדורות‪ ,‬על הגלויות היהודיות‪ ,‬על חידוש‬
‫עצמאותם במדינה משלהם‪ ,‬ובעצם על כל עניין הנוגע לזהותם היהודית‪.‬‬
‫סוגים שונים של זהות יהודית‬
‫בעשורים האחרונים‪ ,‬הפך עניין הזהות היהודית לנושא שאין פוסקים מלעסוק‬
‫בו בחוגים אינטלקטואליים‪ ,‬בארץ ומחוצה לה‪ :‬מיהו יהודי‪ ,‬מה זה להיות יהודי‪,‬‬
‫מה היא היהדות‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬מה עורר התעניינות גוברת זו‪ ,‬האם באה כתוצאה‬
‫ממשבר מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬מתחושת זילות וריקנות‪ ,‬או מתוך רצון כן ליצור‬
‫תרבות יהודית חדשה בחברה יהודית מתחדשת ‪ -‬עובדה היא שקמים‪ ,‬חדשות‬
‫לבקרים‪ ,‬חוגים‪ ,‬כתבי עת ובתי מדרש שמטרתם לברר‪ ,‬להבהיר‪ ,‬להנחיל ולהמליץ‬
‫על סוגים שונים של זהות יהודית‪ ,‬שכוונת כולם לעצב אורח חיים יהודי התואם‬
‫את זמננו‪ .‬הציונות‪ ,‬שהיוותה ומהווה‪ ,‬עוד היום‪ ,‬פתרון קיומי לבעיית העם‬
‫היהודי ואשר אחת ממטרותיה הייתה והנה להפוך את העם היהודי לעם נורמלי‬
‫בארצו‪ ,‬לא נתנה ולא התיימרה לתת פתרון לבעיית הזהות היהודית‪ .‬תקופת‬
‫הצבר הצעיר יפה הבלורית‪ ,‬סמל היהודי החדש בארצו‪ ,‬אשר שורשיו נטועים‬
‫בסיפורי המקרא וההתנחלות של שבטי ישראל בארץ־ישראל‪ ,‬והתפיסה שניתן‬
‫לקפוץ ישירות ממנה להוויה העכשווית שלנו‪ ,‬פג תוקפה מזמן‪ ,‬בשל סיבות‬
‫היסטוריות וחברתיות‪ .‬בחברה היהודית והדמוקרטית שבה אנו שואפים לחיות‪,‬‬
‫בעיית הזהות היהודית הפכה ממשית ודחופה עבור רבים מאתנו‪.‬‬
‫אני מציע להבחין בין זהות אישית‪ ,‬זהות עיונית־מעשית וזהות קיומית‪ .‬הזהות‬
‫האישית פירושה האדם כפי שהוא‪ ,‬בדומה לתעודת הזהות שלו‪ .‬היא כוללת‬
‫‪36‬‬
‫ז'אק שלנגר‬
‫את השינויים החלים בו במשך השנים והיא פרטית ביסודה‪ .‬הזהות העיונית־‬
‫מעשית פירושה מערכת הדעות והאמונות ואורח החיים הנובע ממנה‪ ,‬שהאדם‬
‫מקיימו מרצונו‪ ,‬והיא ציבורית בעיקרה‪ .‬הזהות הקיומית מתייחסת לתחושותיו‬
‫של האדם ביחסו אל העולם בו הוא חי ואליו הוא משייך את עצמו‪ ,‬והיא פרטית‬
‫וציבורית כאחד‪ .‬הדיון בין החזון־איש לבין בן־גוריון מתקיים כאשר אין ביניהם‬
‫מחלוקת על זהותם האישית‪ .‬אין החזון־איש מטיל ספק ביהדותו האישית של‬
‫בן־גוריון‪ ,‬שנולד לאם יהודייה ומשייך עצמו לעם היהודי‪ .‬הטענה של החזון־איש‬
‫מכוונת כנגד זהותו העיונית־מעשית והקיומית‪ ,‬או ליתר דיוק כנגד העגלה הריקה‬
‫שהוא סוחב אחריו‪ .‬הזהות היהודית העיונית־מעשית והקיומית היא נושא הדיון‬
‫והפלוגתא שביניהם‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬אין לזהות העיונית־מעשית קיום עצמאי‪,‬‬
‫היא רק עגלה‪ .‬מה שקיים בממשות היא זהותם הקיומית של האנשים היהודים‪.‬‬
‫ברגע שיהודי מאמץ לעצמו זהות יהודית עיונית־מעשית מסוימת‪ ,‬הופכת זו‬
‫לחלק בלתי נפרד מקיומו כיהודי‪.‬‬
‫עגלון העגלה המלאה בטוח בעצמו‬
‫עגלון העגלה המלאה‪ ,‬על פי גרסתו של החזון־איש‪ ,‬מרוצה מאוד מהמטען‬
‫שהוא סוחב ומקבל אותו באהבה על אף כובד משקלו‪ .‬בעיניו‪ ,‬לא יכול להיות‬
‫מטען המתאים לו יותר מזה שהעבירו לו אבותיו‪ ,‬מטען שסימן הדורות טבוע‬
‫בו‪ .‬מסורת העבר היא הערובה לנכונות אמונותיו ואורח חייו בהווה‪ ,‬ואין למוש‬
‫ממנה‪ .‬לרוב היהודים הדתיים עניין הזהות היהודית אינו מהווה בעיה‪ .‬זהותם‬
‫היהודית ברורה להם‪ ,‬היא נמדדת על פי היענותם לציוויי ה"נעשה ונשמע" של‬
‫דתם‪ ,‬ואין הם מרגישים צורך להעמיק בסוגיה‪ .‬עגלון העגלה המלאה מתבונן‬
‫ברחמים בעגלון העגלה הריקה ומתייחס אליו כאל תינוק שנשבה בין הגויים‪,‬‬
‫שצריך להציל אותו מנחשלותו‪ .‬הוא פונה אליו ואומר לו‪:‬‬
‫העגלה שלך ריקה‪ ,‬אין עליה דבר בעל ערך‪ .‬העגלה שלי מלאה כל טוב‪ .‬גם‬
‫לך מגיע ליהנות מטוב זה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אינני מכריח אותך לקבל את המטען‬
‫הזה כהווייתו וכפשוטו‪ ,‬כי נראה לי שאינך מסוגל להתעלות לרמתו‪ .‬אבל‬
‫אני דורש ממך להתייחס אליו לא רק בכבוד אלא גם בצייתנות‪ .‬אנחנו‪ ,‬ואלה‬
‫שכמותי‪ ,‬מהווים ממלכת כוהנים‪ ,‬גוי קדוש‪ .‬אנו עובדים עבודת קודש למען‬
‫העם כולו‪ ,‬בזכותנו אתה קיים‪ ,‬לכן מגיע שתסייע לקיומנו הגשמי‪.‬‬
‫בשבחי "העגלה הריקה"‬
‫‪37‬‬
‫עד כאן השיח‪ ,‬או יותר מדויק‪ :‬המונולוג של העגלון הבטוח בעצמו ובצדקתו‪.‬‬
‫יש ועגלון העגלה הריקה‪ ,‬מלא הערכה על מה שנגלה לפניו‪ ,‬אינו פוצה פה‪ ,‬מרכין‬
‫ראש‪ ,‬מקבל את הדין וממהר למלא את התפקיד המיועד לו‪ ,‬לשמש חוטב עצים‬
‫ושואב מים העומד לשירות העגלונים השרועים על הּדְפָנֹות של העגלה המלאה‪.‬‬
‫זהו התסריט המקורי והמועדף על החזון־איש‪ ,‬שלפיו כל צד צריך לדעת את‬
‫מקומו ואת התפקיד המיועד לו‪ :‬עגלון העגלה המלאה המשוכנע בצדקת דרכו‪,‬‬
‫ועגלון הבערות החילונית הנלעג והממושמע‪.‬‬
‫תסריט אחר ותסריט שונה‬
‫והנה תסריט אחר‪ ,‬הדומה לראשון‪ .‬עגלון העגלה הריקה מתפעל ממה שראה‬
‫בעגלה המלאה ושמע עליה‪ .‬הוא מכיר בריקנות מצבו הנפשי והקיומי‪ ,‬רוצה‬
‫לשנות את אורח חייו‪ ,‬ומשתוקק לאורח חיים נעלה יותר התואם את מאווייו‪.‬‬
‫והנה מזדמנת לו עגלה מלאה כל טוב‪ ,‬המשמשת מענה לכיסופיו‪ .‬הוא חוזר‬
‫בתשובה ומבטיח לעגלון העגלה המלאה שיעשה כל מה שביכולתו‪ ,‬ומעבר‬
‫לכך‪ ,‬כדי לקבל על עצמו את הדרישות המחמירות ביותר של אמונתו החדשה־‬
‫ישנה‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬הוא אף מגזים בלהיטותו למלא אחר הדרישות העיוניות‬
‫והמעשיות של אמונה זו‪ ,‬משום שהוא רוצה להתחבר אליה בכל כוחו‪ .‬העגלון‬
‫החרדי‪ ,‬מצדו‪ ,‬מתבונן בו בעין ספקנית‪ .‬כלפי חוץ הוא מעודד אותו‪ ,‬אבל בלבו‬
‫פנימה הוא יודע שהלז אינו באמת "משלנו"‪ ,‬לעולם לא יגיע לדרגת האמונה‬
‫התמה שלו‪ ,‬שהיא אמונה שנולד בה‪ ,‬ואת בתו לא ישדך לו לעולם‪ .‬לפי תסריט‬
‫זה‪ ,‬שני העגלונים משייכים את עצמם לאותו עולם‪ ,‬עולם הדת היהודית‪ ,‬עולמו‬
‫של מטען העבר הבנוי על מסורת אבות‪ :‬אחד נולד בעולם הזה‪ ,‬והשני מטרתו‬
‫הנכספת היא לעבור בקפיצה מעולמו שהתרוקן‪ ,‬לעולם התורה המלא אמונה‪.‬‬
‫וייתכן תסריט שונה לחלוטין‪ :‬שני העגלונים עולים עם עגלתם במעלה ההר‪.‬‬
‫עגלון העגלה המלאה מתאמץ בכל כוחו להניע את עגלתו הכבדה‪ ,‬מתבונן בקנאה‬
‫בעגלון העגלה הריקה הדוהר בקלות אל הפסגה ואומר לעצמו שהמטען בעגלתו‬
‫כבד מדי‪ ,‬בלתי מועיל‪ ,‬אינו תואם את המצב בו הוא נתון‪ ,‬ואולי הוא אך אחיזת‬
‫עיניים ומטרתו לשעבד את בני האדם‪ .‬הוא מתחיל להרהר במהות המטען שהוא‬
‫סוחב‪ ,‬באמיתותו ובערכו‪ ,‬ומביט על העגלון השני שעגלתו מתקדמת ללא מאמץ‬
‫מבלי שמטען כלשהו יכביד עליה‪ .‬הוא מתלבט‪ ,‬ממלמל לעצמו‪ ,‬וברגע מסוים‬
‫אוזר כוח וזורק את המטען הכבד החוצה‪ .‬לפתע הוא מרגיש הקלה מרובה‪,‬‬
‫‪38‬‬
‫ז'אק שלנגר‬
‫המלּווה בכל זאת פחד ועצב‪ .‬קשה להיפטר בבת אחת‪ ,‬לתמיד‪ ,‬ממעמסה שאתה‬
‫רגיל לסחוב אותה לאורך שנים‪ ,‬לשנות פתאום אורח חיים שהתרגלת אליו‪ .‬וכמו‬
‫כן‪" ,‬מה יגידו הבריות"‪ ,‬המשפחה‪ ,‬החברים‪ ,‬אשר יראו ב"חוזר בשאלה" בוגד?‬
‫ואיך יתקבל הוא בעולם הפתוח שהקושי לחיות אינו מוכר ואינו מובן לו? עגלון‬
‫העגלה הריקה‪ ,‬מצדו‪ ,‬מעודד אותו‪ ,‬משתדל ללמד אותו את דרכי העולם החדש‬
‫ומעריץ את אומץ לבו‪ ,‬אבל עד מהרה הוא פונה לדרכו ומשאיר את ה"יוצא‬
‫בשאלה" בודד בהתמודדותו‪.‬‬
‫תסריט נוסף‪ :‬א־דתיּות ולא אנטי־דתיּות‬
‫לבסוף‪ ,‬התסריט שנראה לי כמעניין ונכון ביותר‪ .‬החזון־איש מתעמת עם בן־גוריון‪,‬‬
‫היהודי החרדי מתעמת עם היהודי החופשי‪ .‬אינני אוהב את המונח "חילוני" ואני‬
‫מבקש לחזור לכינוי "חופשי"‪ ,‬שבו השתמשו לפני עשרות בשנים‪ .‬מיהו יהודי‬
‫חופשי זה? אין הוא בור ועם הארץ‪ ,‬אין הוא תינוק שנשבה בין הגויים‪ .‬ההפך‬
‫הוא הנכון‪ .‬הוא שייך לקבוצה של יהודים‪ ,‬בארץ ובחוץ לארץ‪ ,‬בעלי צימאון לדעת‬
‫ולהבין‪ ,‬המוכנים ללמוד ולהשקיע מזמנם כדי שיוכלו לעצב מסד רעיוני יהודי‬
‫שעליו אפשר יהיה לפתח תרבות יהודית ישראלית מקורית‪ .‬החופשיות שלהם‬
‫אינה מזוהה עם אנטי־דתיות אלא עם א־דתיות‪ .‬מדובר‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בקבוצת אנשים‬
‫סובלניים אשר סיסמתם היא‪" :‬איש באמונתו יחיה‪ ,‬וייתן לזולתו לחיות על פי‬
‫אמונתו שלו‪ ".‬החברים בקבוצה מורחבת זו‪ ,‬המוצאת את ביטויה בבמות שונות‪,‬‬
‫רוצים לברר לעצמם מה משמעות היותם יהודים ומשמעות היהדות בשבילם‪,‬‬
‫ובמה הם יהודים בדעותיהם‪ ,‬באמונותיהם ובאורח חייהם‪ .‬האם היהדות היא‬
‫נכס היסטורי ותרבותי שאפשר לדלג עליו‪ ,‬או להתעניין בו התעניינות עיונית‬
‫ומחקרית בלבד‪ ,‬או שעליהם ליזום ולפתח המשכיות יהודית חדשה על פי רצונם‬
‫ויכולתם‪ .‬כינון זהות משייכת זו אינו מוגבל להיבט העיוני בלבד‪ ,‬להכרת הדעות‪,‬‬
‫המסורות והמנהגים היהודיים‪ .‬המטרה היא קיומית‪ ,‬בעיקרה‪ ,‬וקשורה לקיומם‬
‫האמיתי‪ ,‬האותנטי‪ ,‬של יהודים חופשיים אלה‪ ,‬שכוונתם להיבנות על העבר‪,‬‬
‫לחזק את ההווה‪ ,‬ולפתוח פתח לעתיד שיהיה בו תוכן יהודי‪ .‬בעיניהם‪ ,‬היהדות‬
‫היא פיקדון שאותו קיבלו מן העבר‪ .‬הם רוצים להחיותו ולהעבירו הלאה‪ ,‬אל‬
‫אלה שיבואו אחריהם‪ .‬וכל זאת‪ ,‬מפני שאם לא יטפחו אוצר תרבותי זה‪ ,‬הוא‬
‫עלול להיעלם ולא להיות נחלתה של היהדות החופשית‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬אפשר‬
‫לראות במאמצי הקבוצה היהודית החופשית לשמר את זהותה היהודית מבצע‬
‫בשבחי "העגלה הריקה"‬
‫‪39‬‬
‫הצלה ומבצע לחיזוק עצמי‪ .‬מדובר באנשים החפצים לדעת במה להחזיק ועל‬
‫מה להיבנות‪ ,‬על משקל "דע מאין באת ולאן אתה הולך"‪ ,‬וכל זאת‪ ,‬מבלי להיות‬
‫כפופים לציוויי הדת‪ .‬שאיפתם היא להכיר ולהתהלך בהיכלות התרבות היהודית‬
‫מבלי להתחייב לאמונה הדתית שתרבות זו נוצרה ונשתמרה במסגרתה‪ ,‬מאות‬
‫בשנים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הלקוחות מן הלהג היידישאי‪ ,‬מטרתם היא לעצב דמות‬
‫של אפיקורס שלא יהיה עם הארץ‪.‬‬
‫האם חיי העם היהודי מסתכמים רק בהיבט הדתי?‬
‫לכן‪ ,‬את העימות בין החזון־איש לבין בן־גוריון אפשר להבין ולפרש בשני אופנים‬
‫שונים‪ ,‬כאשר שניהם פותחים בפנינו אופקים מעניינים‪ .‬בשני האופנים העגלון‬
‫של העגלה המלאה ממשיך בשלו‪ ,‬מרוצה מעצמו וממצבו‪ .‬השוני ניכר בעגלון‬
‫השני‪ ,‬העגלון של "העגלה הריקה"‪ ,‬על פי האופן שבו הוא מתייחס אליה‪ .‬אם‬
‫נקבל את אמרתו של החזון־איש כפשוטה‪ ,‬דהיינו שעגלת היהודים החופשיים‬
‫ריקה‪ ,‬הרי ברור שאפשר להעמיס עליה כל מיני טובין‪ ,‬גם ישנים וגם חדשים‪.‬‬
‫זהו בדיוק היתרון הגדול של העגלה החופשית הריקה‪ .‬היא פתוחה לכל עבר‪,‬‬
‫בעוד העגלה הדתית־חרדית המלאה דחוסה‪ ,‬עמוסה מדי‪ ,‬סגורה בעצמה ואי‬
‫אפשר להוסיף לה דבר‪ .‬הסוחבים את העגלה המלאה עד גדותיה כלואים בתוכה‪,‬‬
‫עסוקים בסחיבתה עד שאין להם זמן וכוח‪ ,‬ובעיקר אין להם רצון להתבונן במה‬
‫שקורה מסביב‪ ,‬במה שחסר להם‪ ,‬במה שהיה מיטיב עמם‪ .‬העתיד אינו פתוח‬
‫בפניהם וההווה מוגבל לתחזוקת העגלה המלאה כביכול שלהם‪ .‬לעומתם‪ ,‬אלה‬
‫הנמצאים על העגלה הריקה עיניהם פקוחות‪ ,‬הם יכולים לקטוף מכל הבא ליד‬
‫ולברור לעצמם את מה שנראה ראוי להם ולתכלית אליה הם שואפים‪ .‬מול‬
‫הטענה האפשרית של העגלון החרדי שהיהדות איננה כל־בו לשירות עצמי שבו‬
‫לוקחים מכל הבא ליד‪ ,‬אלא צריך לקבל את הכול כמקשה אחת‪ ,‬ישאל אותו עגלון‬
‫החופשי‪ ,‬האם חיי העם היהודי לדורותיו מסתכמים אך ורק בהיבטים הדתיים‬
‫של זהותו‪ ,‬האם אין בהם דבר נוסף‪.‬‬
‫על פי הפשר השני לאותו מפגש‪ ,‬העגלון החופשי לא נשאר חייב לעגלון החרדי‪.‬‬
‫הוא מתקומם נגד אמירה פוסלת ופסולה זו‪ .‬על איזו עגלה ריקה מדבר העגלון‬
‫החרדי? לכל אדם יש עגלה טעונה משלו ‪ -‬מי פחות מי יותר ‪ -‬במטענים מסוגים‬
‫שונים‪ ,‬עיקריים ונלווים‪ .‬מי שטוען שרק עגלתו מלאה והאחרות ריקות‪ ,‬אינו‬
‫מודע לפגמים שבעגלתו שלו‪ .‬אין‪ ,‬לא קיימת עגלה יהודית ריקה‪ .‬ברגע שמדובר‬
‫‪40‬‬
‫ז'אק שלנגר‬
‫בעגלה יהודית תמיד מוצאים בה מטען המאפיין אותה ‪ -‬קיומי‪ ,‬עיוני ומעשי‪.‬‬
‫יש יהודים שעגלתם מלאה ש"ס ופוסקים‪ ,‬יש יהודים שעגלתם מלאה מקרא‬
‫ונביאים‪ ,‬יש יהודים שבעגלתם אפשר למצוא את חקר תולדות עם ישראל‪ ,‬את‬
‫חיי התרבות של היהודים‪ ,‬ההגות היהודית‪ ,‬את התחדשות השפה העברית‪ ,‬את‬
‫הלשונות היהודיות‪ ,‬את הספרות העברית המתחדשת‪ ,‬את המצב העכשווי של‬
‫עם ישראל בארצו ובתפוצות ואת הבטחת קיומו הגשמי והרוחני‪ .‬בעגלות אלה‬
‫אפשר למצוא ניסיונות לעצב אורחות חיים חדשים‪ ,‬לבסס קיום יהודי חדש‪ .‬ולכל‬
‫אלה מתווספים‪ ,‬כמובן‪ ,‬מטענים חיצוניים הלקוחים מעושרה הרב של התרבות‬
‫הכללית‪ ,‬שהם שונים ומגוונים‪ .‬העובדה שהמטענים היהודיים שונים אלה מאלה‪,‬‬
‫היא סימן לעושר התרבות היהודית על כל גוניה‪ ,‬על פי הנאמר בפסוק‪" :‬אלה‬
‫ואלה דברי אלוהים חיים" (תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ערובין‪ ,‬דף יג‪ ,‬עמוד ב)‪.‬‬
‫חזרנו למתכונת הראשונית של המשל‪ ,‬עגלון חרדי המתייצב מול עגלון חופשי‪,‬‬
‫אבל הפעם בהיפוך תפקידים‪ .‬העגלון החרדי תקוע במגננת הדרישות המגזריות‬
‫שלו‪ ,‬בעוד העגלון החופשי דוהר עם סוסיו אל העולם הפתוח‪ .‬את העגלה‬
‫הכאילו־ריקה הזאת‪ ,‬המלאה כל טוב‪ ,‬הפתוחה לרוחות החיים‪ ,‬באתי לשבח‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫פרדוקס העוצמה‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫דמוקרטיות מתקשות לנצח במלחמות "קטנות" נגד טרור‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫הקשר בין הטכנולוגיה ובין אמנות המלחמה הוא דו־צדדי ומורכב‪ ,‬במיוחד‬
‫בעידן המידע‪ .‬מטרת המאמר להלן היא לתהות על העתיד‪ :‬לאן מובילות אותנו‬
‫הטכנולוגיות המודרניות? מה תהיה השפעתן על שדה הקרב? מה תהיה המהפכה‬
‫הבאה בשדה הקרב? ננסה לצייר את קווי המתאר העיקריים של העתיד הנראה‬
‫לעין‪ ,‬כפי שהם נגזרים מהתפתחות הטכנולוגיה עד כה‪.‬‬
‫זהו נושא גדול ומורכב המצדיק ספר שלם בפני עצמו‪ .‬נתרכז‪ ,‬אפוא‪ ,‬בשאלה אלו‬
‫טכנולוגיות עשויות להימצא בידינו‪ ,‬בשנים הקרובות‪ ,‬אשר עשויה להיות להן‬
‫השפעה מהפכנית על אופי המלחמה‪.‬‬
‫חשוב להדגיש כי העתיד‪ ,‬לתפיסתנו אינו ניתן לחיזוי‪ .‬אין לנו מושג אלו המצאות‬
‫שעדיין לא נהגו‪ ,‬עלולות להיות מומצאות מחר‪ ,‬בעוד שנה‪ ,‬או בעוד עשור‪.‬‬
‫יכולת החיזוי שלנו היא מוגבלת מאוד‪ .‬המרב שאנו יכולים לעשות הוא לדון‬
‫בטכנולוגיות ובתפיסות שכבר מבצבצות היום במעבדות המחקר המתקדמות‪,‬‬
‫ולנסות לחזות לאן הן יובילו אותנו‪.‬‬
‫אלוף (מיל') פרופסור יצחק בן ישראל הוא יו"ר סוכנות החלל הישראלית; ראש סדנת יובל נאמן‬
‫למדע‪ ,‬טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל־אביב ויו"ר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח‬
‫במשרד המדע‪ .‬באחרונה יצא לאור ספרו תפיסת הביטחון של ישראל‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫גם זו משימה קשה להפליא‪ :‬קצב ההתפתחות הטכנולוגית הוא כה גבוה עד‬
‫שקשה מאד לברור אלו מן הטכנולוגיות שנמצאות כבר היום בפיתוח במעבדה‬
‫כזו או אחרת‪ ,‬עשויות להבשיל ולהגיע לשימוש מבצעי‪ .‬נתרכז‪ ,‬אפוא‪ ,‬רק במספר‬
‫מצומצם של טכנולוגיות שרמת ההבשלה שלהן כבר גבוהה מספיק כדי לדעת שהן‬
‫יהיו חיוניות במלחמה המודרנית‪ ,‬ובמיוחד בטכנולוגיות המחשוב והרובוטיקה‪.‬‬
‫‪ .I‬מחשבים קוונטיים‬
‫המחשב הדיגיטלי הוא למעשה הטכנולוגיה המרכזית העומדת מאחורי כל‬
‫ההתפתחות הטכנולוגית ב־‪ 50‬שנה האחרונות‪ ,‬כמעט‪ ,‬הן במערכות צבאיות‬
‫והן במערכות אזרחיות‪ .‬רוב ההתפתחויות שמצאו את ביטויין בתפיסה הקרויה‬
‫"מהפכה בענייני צבא" (‪ Revolution in Military Affairs‬־‪ )RMA‬הן תוצאה‬
‫של התפתחות המחשבים‪ ,‬שכלולם‪ ,‬מזעורם ושילובם במערכות נשק‪ ,‬במערכות‬
‫פיקוד ושליטה וכולי‪.‬‬
‫טכנולוגיות המחשוב הלכו והשתכללו בקצב שנקבע על ידי חוק מור‪ ,‬כלומר‬
‫הכפלת הביצועים כל שנה וחצי או שנתיים‪ .‬זהו הזמן הדרוש לשיפור הטכנולוגי‬
‫המאפשר "חיתוך" של פרוסות הסיליקון לטרנזיסטורים בגודל מחצית מעוביין‬
‫הקודם‪ .‬כתוצאה מכך אפשר להכפיל את צפיפות הטרנזיסטורים על השבב כל‬
‫שנה וחצי עד שנתיים‪ ,‬להגדיל את ביצועי המחשב ומהירותו‪ ,‬ולהקטין בהתאם‬
‫את ממדיו‪ .‬זה מה שמאפשר את רעיון התקיפה המדויקת‪ ,‬החימוש החכם‪,‬‬
‫מערכות השליטה ובקרה ואת היכולת לאסוף מודיעין בזמן אמת‪ ,‬העומדים‬
‫בבסיס תורת המלחמה המודרנית שנוסחה על ידי ארצות־הברית‪ ,‬בתחילת שנות‬
‫ה־‪ ,'90‬והקרויה ‪.RMA‬‬
‫בבואנו לדון בעתיד הטכנולוגי‪ ,‬השאלה הראשונה שצריך לשאול היא‪ ,‬אפוא‪:‬‬
‫עד מתי אפשר יהיה להגדיל את כוח המחשוב לפי חוק מור? הטכנולוגיה‪ ,‬כיום‪,‬‬
‫מאפשרת לייצר טרנזיסטורים בעובי של כ־‪ 30‬ננומטר‪ .‬אם נזכור כי רדיוס‬
‫האטום הוא כעשירית ננומטר‪ ,‬נקבל שהטרנזיסטורים המיוצרים כיום בקנה‬
‫מידה תעשייתי מכילים כ־‪ 300‬אטומים כל אחד‪ .‬בהנחה שחוק מור ימשיך‬
‫להיות תקף‪ ,‬בעוד שנה וחצי הם יכילו רק ‪ 150‬אטומים‪ ,‬ובעוד שלוש שנים‬
‫‪ 75‬אטומים‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬בעשור הקרוב יש ‪6‬־‪" 7‬מחזורים" של שנה וחצי‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫אם הטכנולוגיה תמשיך להתפתח לפי חוק מור‪ ,‬נקבל שממדי הטרנזיסטור‬
‫יקטנו בערך פי ‪ .100‬במילים אחרות‪ ,‬בעוד כעשור‪ ,‬הטרנזיסטור יכיל אטומים‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫‪43‬‬
‫בודדים בלבד‪ .‬היכולת לבנות טרנזיסטור קטן יותר תיעצר‪ ,‬כמובן‪ ,‬ברגע שנגיע‬
‫לטרנזיסטור המכיל אטום אחד‪ .‬טרנזיסטור כזה‪ ,‬המכיל אטום זרחן בודד‪,‬‬
‫נבנה במעבדה כבר בשנת ‪ ,2012‬על ידי חוקרים משלוש אוניברסיטאות‪:‬‬
‫‪ New South Wales, Purdue‬ו־‪ , Melbourne‬ששיתפו פעולה ביניהם‪.‬‬
‫האם זה אומר כי יכולת המחשבים תגדל בעשור הקרוב עד לפי ‪ 100‬בערך מזו‬
‫הקיימת היום ואז תיעצר? האם המהירות וכוח החישוב לא יגדלו יותר אחר כך?‬
‫לשמחתנו‪ ,‬התשובה לשאלה זו היא שלילית‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬כבר היום נמצאה דרך לעקוף את התלות של ביצועי המחשב בביצועים של‬
‫המעבד (‪ .)Processor‬זה המצב בתחום מחשבי־העל (‪.)High Power Computers‬‬
‫מחשבים אלו בנויים על אוסף (‪ )Cluster‬גדול של מעבדים הפועלים במקביל‪,‬‬
‫וכוח החישוב שלהם אינו תלוי עוד רק בכוח של מעבד אחד‪ ,‬אלא גם במספרם‬
‫הכולל‪ .‬מחשב־על אופייני יכול להכיל כמה עשרות אלפי מעבדים כאלו‪ ,‬וכתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬מהירותם גדולה פי מיליארד בערך מהמחשבים הביתיים המוכרים לכולנו‪.‬‬
‫מחשב ביתי מסוגל לבצע כמה מיליארדי (‪ )109‬פעולות בשנייה‪ .‬מהירות מחשבי־‬
‫העל הנוכחיים נמדדת במונחים של ‪ 1015‬פעולות בשנייה‪ ,‬ובמעבדות כבר נמצאים‬
‫בפיתוח מחשבים שיוכלו לבצע ‪ 1018‬פעולות בשנייה‪.‬‬
‫בעתיד‪ ,‬מהנדסי הייצור ינטשו עקרונות הפיזיקה הקלאסית‬
‫יתרה מכך‪ ,‬התשובה המלאה לשאלה ששאלנו‪ ,‬מפתיעה עוד יותר‪ :‬אנו צופים‬
‫כי תוך עשור או שניים יופיעו "בשוק" מחשבים בטכנולוגיה אחרת ‪ -‬מחשוב‬
‫קוונטי ‪ -‬אשר מהירותם תהיה כה גדולה עד שהמחשבים הנוכחיים שלנו ייחשבו‬
‫כגלמים גמורים לעומתם‪ .‬למעשה‪ ,‬גם המוח האנושי ייראה כגולם גמור לעומת‬
‫המחשבים הקוונטיים‪ ,‬ויש הרואים בכך (כמו ריי קורצווייל) אפילו את ִקצו של‬
‫מין האדם עלי אדמות וסיכוי להופעתו של מין משוכלל יותר‪.‬‬
‫הפיזיקה הקוונטית‪ ,‬אשר נולדה בשליש הראשון של המאה העשרים‪ ,‬מלמדת‬
‫אותנו כי התנהגות האטום הבודד‪ ,‬ושאר הגופים המיקרוסקופיים‪ ,‬שונה מאוד‬
‫מהתנהגותם של הגופים הגדולים (המַקרוסקופיים) שאנו רגילים לראותם‬
‫סביבנו‪ .‬גופים מקרוסקופיים‪ ,‬כמו שולחן‪ ,‬כיסא או מטבע של שקל מכילים‬
‫מספר עצום של אטומים (מספר אופייני‪ .)1030 :‬כאשר גודל הטרנזיסטור יתקרב‬
‫לממדים של אטומים בודדים (וזה כאמור צפוי לקרות תוך כעשר שנים)‪ ,‬יצטרכו‬
‫המהנדסים העוסקים בתכנון הייצור לנטוש את עקרונות הפיזיקה הקלאסית‬
‫‪44‬‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫ולהשתמש בפיזיקה קוונטית‪ .‬בעולם האטומי שולט עיקרון אי הוודאות של‬
‫הייזנברג ולפיו האטום‪ ,‬או האלקטרון‪ ,‬יכול להימצא במספר מצבים בו־זמנית‪.‬‬
‫הפיזיקאים קוראים לכך סופר־פוזיציה‪ ,‬וזה מאפשר בניית מחשבים קוונטיים‬
‫שיהיו שונים לחלוטין מהמחשבים הקלאסיים‪.‬‬
‫העבודה על מחשבים קוונטיים החלה כבר לפני כ־‪ 20‬שנה‪ .‬שוב‪ ,‬כמו במקרים‬
‫רבים אחרים‪ ,‬היא החלה בדרך כלל במעבדות ובמימון גופי הביטחון של המדינות‬
‫המובילות את הטכנולוגיה בעולם‪ ,‬וארצות־הברית בראשן‪ .‬זאת משום שהשימוש‬
‫המעשי הראשון באותם עקרונות הוא בתחום ההצפנה הקוונטית‪ .‬ההצפנה‬
‫המקובלת כיום בעולם מבוססת על שיטת ‪ , RSA‬הקרויה על שם שלושת מפתחיה‬
‫(ה־‪ S‬מתייחס לפרופסור עדי שמיר [‪ ]Shamir‬ממכון וייצמן)‪ .‬פיצוחה דורש יכולת‬
‫לפרק מספר גדול לגורמיו הראשוניים וזה מחייב כושר חישוב גבוה מאוד‪ .‬אגב‪,‬‬
‫השימוש המעשי הראשון החזוי למחשבים קוונטיים הוא שבירת צפנים המבוססים‬
‫על מפתח ‪ ,RSA‬פעולה המחייבת כוח חישוב למעלה מן המצוי כיום‪.‬‬
‫יכולתו של תא זיכרון במחשב קוונטי‬
‫כבר היום‪ ,‬קיימים אבות־טיפוס של מחשבים קוונטיים הפועלים במעבדות‪ ,‬אולם‬
‫הם רחוקים מיישום מעשי‪ .‬המחשבים הקיימים‪ ,‬היום‪ ,‬גדולים מאוד פיזית‪ ,‬אבל‬
‫אין בכך כדי לייאש את המהנדסים הזוכרים את גודלם העצום של המחשבים‬
‫הדיגיטליים הראשונים‪ ,‬שנבנו רק לפני ‪ 50‬שנה‪ .‬אחת הבעיות הכרוכות בבניית‬
‫מחשב קוונטי היא הצורך לגרום לאטומים‪ ,‬מהם מורכבת יחידת העיבוד‪ ,‬להתנהג‬
‫באופן קוהרנטי‪ ,‬ולשם כך הם פועלים בטמפרטורה הקרובה לאפס המוחלט‪.‬‬
‫המחשבים הקיימים כיום מחייבים השקעה עצומה באנרגיה לקירור והם מסוגלים‬
‫לטפל במספרים בעלי מעט מאוד ביטים‪ .‬בניגוד למחשב הקלאסי המשתמש‬
‫בביטים היכולים להכיל ספרה דיגיטלית אחת‪ 1 ,‬או ‪ ,0‬המחשבים הקוונטיים‬
‫משתמשים בביטים קוונטיים הנקראים קיו־ביט (‪ )qubit‬ומכילים בו־זמנית את‬
‫שתי הספרות ביחד (זה מתאפשר בגלל עיקרון אי־הוודאות והסופר־פוזיציה‬
‫שהזכרנו קודם)‪ .‬לכן‪ ,‬תא זיכרון (‪ )register‬של מחשב קוונטי יכול לבצע הרבה יותר‬
‫פעולות באותה יחידת זמן מאשר מחשב רגיל‪ .‬המחשבים הקוונטיים המגושמים‬
‫הקיימים כיום במעבדות מכילים כ־‪ 10‬תאי זיכרון (רגיסטרים) בלבד‪ .‬כאשר נגיע‬
‫ל־‪ 60‬רגיסטרים‪ ,‬המחשבים הללו יהיו מהירים פי מיליארד מיליארדים מאלה‬
‫הקיימים היום‪ .‬צריך לחזור על המספר הזה מספר פעמים כדי לקלוט את גודלו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫קשה לשער את גודל המהפכה שטכנולוגיה זו תגרום בכל שטחי חיינו ובתחום‬
‫המלחמה במיוחד‪ .‬דוגמה אחת תספיק‪ :‬את מקומן של הפצצות המונחות יתפסו‬
‫תחילה כדורי רובה מונחים ואחר כך אולי אפילו התקנים בגודל מולקולרי‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫מחשבים כאלו כבר נמצאים בשלבי פיתוח במעבדות מסוימות בעולם‪ ,‬אולם‬
‫עדיין הם גדולים‪ ,‬מגושמים ויקרים מדי לשימוש מעשי‪ .‬כאשר ממדיהם יגיעו‬
‫לגודל דומה של המחשבים הנוכחיים (וזה כאמור צפוי תוך כעשרים שנה)‪ ,‬ישתנו‬
‫היכולות הכרוכות במחשבים באופן שאשאיר אותו לדמיונו של הקורא הנבון‪.‬‬
‫‪ .II‬רובוטים‬
‫אחד היישומים מעוררי הדמיון של מחשבים הוא רובוטים‪ .‬קשה להגדיר במדויק‬
‫רובוטים‪ ,‬אולם ברור שמדובר במכונות‪ ,‬בעלות יכולת אינטליגנציה מלאכותית‬
‫(כלומר‪ ,‬מוח מלאכותי‪ ,‬או במילים אחרות ‪ -‬מחשב)‪ ,‬ובדרך כלל גם בעלות כושר‬
‫תנועה‪ .‬ניתן לחלק אותם למשפחות‪ )1( :‬רובוטים אוטונומיים; (‪ )2‬רובוטים חצי־‬
‫אוטונומיים‪ ,‬או היברידיים‪.‬‬
‫רובוטים אוטונומיים מצוידים בסנסורים (המאפשרים להם לחוש את הנמצא‬
‫בעולם החיצון) וביכולת חישוב עצמאית (המאפשרת להם קבלת החלטות‬
‫על התנהגות רצויה‪ ,‬בהתאם לאלגוריתמים שתוכנתו לתוכם)‪ .‬דוגמה לרובוט‬
‫כזה הוא שואב אבק אוטומטי המסתובב לבדו בחדר ומנקה את השטיח‪ ,‬ללא‬
‫התערבות אדם‪ .‬זו כמובן מכונה פשוטה למדי הפועלת בסביבה סגורה אשר כמעט‬
‫שאינה משתנה‪ .‬אחרי כמה סיבובים בחדר‪ ,‬הרובוט יכול "ללמוד" אותו ולבצע‬
‫את משימת השאיבה‪ .‬אבל‪ ,‬מה בדבר רובוטים מתוחכמים‪ ,‬בעלי אינטליגנציה‬
‫הדומה לזו שלנו? האם רובוטים כאלו יוכלו להסתובב בעולם‪ ,‬לחפש‪ ,‬ללמוד את‬
‫הנדרש ולבצע משימות באופן אוטונומי? מלבד סרטי מדע בדיוני‪ ,‬כמעט ואין‬
‫רובוטים כאלו בשימוש מעשי‪ .‬הסיבה העיקרית לכך היא מוגבלות כוח המחשוב‬
‫שלנו‪ ,‬ומוגבלות הבנתנו את האלגוריתמים המנחים את האינטליגנציה האנושית‪.‬‬
‫אלו הן‪ ,‬כמובן‪ ,‬סיבות "זמניות" ולא "עקרוניות"‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬אנו צופים כי כבר‬
‫תוך עשר־עשרים שנה יאפיל כוח החישוב של המחשבים (שאינם אלא "מוחות‬
‫מלאכותיים") על כוח החישוב האנושי‪ ,‬ומחקר האלגוריתמים הקובעים את‬
‫ההתנהגות האנושית לא יפגר הרבה אחרי הטכנולוגיה‪ .‬אולם‪ ,‬כיום‪ ,‬עדיין פשוט‬
‫יותר לשלב אדם בחוג ההחלטות של הרובוט מאשר לצייד את הרובוט ביכולת‬
‫אינטליגנציה מלאכותית שתאפשר לו להיות באמת אוטונומי‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫בין המכונה לאדם‬
‫זו הסיבה לכך שהרובוטים הנפוצים כיום‪ ,‬הן בתחום הביטחון והן בכלכלה‪,‬‬
‫במסחר ובשאר שטחי החיים‪ ,‬הם רובוטים חצי־אוטונומיים‪ .‬ההחלטות היותר‬
‫קשות והיותר "אינטליגנטיות" של רובוטים כאלו‪ ,‬מבוצעות למעשה על ידי אדם‬
‫המשולב בחוג ההחלטות‪ .‬זה למשל המצב לגבי מרבית המטוסים ללא טייס‬
‫הנמצאים כיום בשימוש מבצעי בעולם‪ .‬אפשר לבנות כלי טיס בלתי מאוישים‬
‫אוטונומיים למשימות פשוטות יחסית‪ .‬למשל‪ :‬כלי שימריא‪ ,‬ינווט אל נ"צ קבוע‬
‫מראש‪ ,‬יצלם את האזור שנקבע מראש‪ ,‬ויחזור לנחיתה‪ ,‬ללא התערבות אדם‪.‬‬
‫אפילו משימה כזו לא הייתה אפשרית עד לפני שנים ספורות‪ .‬מתברר שתהליך‬
‫ההמראה והנחיתה היה מורכב מדי כדי להפקידו בידי מכונה‪ .‬מה שהיה נהוג‬
‫הוא להמריא את המל"ט באמצעות בני אדם‪ ,‬לתת לו לבצע את משימתו באופן‬
‫אוטונומי‪ ,‬ו"לעזור" לו שוב בנחיתה‪ .‬כיום יש כבר כלי טיס בלתי מאוישים‬
‫שההמראה והנחיתה שלהם מבוצעים באופן אוטונומי‪ ,‬כמו למשל המל"ט‬
‫האמריקאי ‪.Global Hawk‬‬
‫אבל אם מדובר במשימה מורכבת יותר‪ ,‬כמו חיפוש מטרה ניידת או הפצצה‪ ,‬נהוג‬
‫להכניס אדם לחוג ולהפקיד בידיו את ההחלטות הקשות‪ :‬האם מה שנצפה הוא‬
‫באמת המטרה המבוקשת? עד כמה אנו בטוחים שאין כאן טעות "טכנית"? וכולי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אין הבדל מבחינה זו בין מטוס מאויש למטוס ללא טייס‪ .‬באחד נמצא‬
‫אדם בתא הטייס‪ ,‬ובשני הוא נמצא על הקרקע ומפעיל את המל"ט באמצעות‬
‫מערכת תקשורת‪ .‬אחת הסיבות לכך שישראל נמצאת בחזית הטכנולוגיה‬
‫של מל"טים‪ ,‬ושבמשך שנים רבות השגנו אפילו את האמריקאים (שהצטיידו‬
‫במל"טים תוצרת ישראל) היא ההבנה (אצלנו) שהטכנולוגיה אינה בשלה עדיין‬
‫לאוטונומיות וכי כדאי לשלב אדם בחוג‪ .‬האמריקאים‪ ,‬שהתחילו בפיתוח מל"טים‬
‫לפנינו‪ ,‬פיגרו אחרינו במרוץ משום ששאפו לבנות כלים אוטונומיים לגמרי‪.‬‬
‫רובוטים ואחריות שילוחית‬
‫בשנים האחרונות צפה ועולה דרישה בינלאומית להגביל את השימוש הצבאי‬
‫ברובוטים בכלל‪ ,‬ובכלי טיס בלתי מאוישים בפרט‪ .‬הדרישה עולה במוסדות‬
‫בינלאומיים כמו האו"ם והיא מובלת בדרך כלל על ידי מדינות העולם השלישי‪.‬‬
‫המוטיבציה של מדינות אלו שקופה‪ :‬הן מבקשות להגביל את כוחן של מדינות‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫‪47‬‬
‫המערב‪ ,‬וארצות־הברית בראשן‪ ,‬ביכולת לפעול מרחוק ולפגוע במטרות‬
‫באמצעות טכנולוגיה המציבה אותן חסרות הגנה‪ .‬יש פה ניסיון לפעול בכלים‬
‫לגליים ובינלאומיים על מנת לצמצם פער טכנולוגי‪.‬‬
‫הנימוק ה"אידאולוגי" שבו נאחזים המתנגדים לשימוש ברובוטים קשור לשאלת‬
‫האחריות של המשתמש בכלים אלו‪ .‬כאשר חייל הורג מישהו בשדה הקרב‪ ,‬ברור‬
‫שהוא אחראי למעשה‪ .‬אם יתברר כי הרג ללא סיבה‪ ,‬אפשר יהיה לתבוע אותו‬
‫ולהעמידו לדין‪ .‬אפילו אם יתברר כי מעשיו לא נבעו מזדון אלא מטעות‪ ,‬עדיין‬
‫אפשר יהיה להטיל עליו אחריות במקרה שיתברר כי הטעות נבעה מכך שהיורה‬
‫לא עשה את כל מה שנחוץ כדי למנוע אותה (מה שקרוי בשפה המשפטית בשם‬
‫"רשלנות")‪ .‬אבל‪ ,‬את מי נתבע לדין (כלומר מי אחראי) במקרה של חיסול על ידי‬
‫רובוט לא אנושי‪ ,‬את היצרן?‬
‫הנימוק הזה רלבנטי‪ ,‬כמובן‪ ,‬רק למקרה של רובוטים אוטונומיים‪ .‬כפי שהסברתי‬
‫לעיל‪ ,‬כלי הטיס הבלתי מאוישים‪ ,‬אשר עליהם יצא הקצף והם אלו שחוללו את‬
‫הרצון להגביל את תפוצתם‪ ,‬אינם אוטונומיים‪ .‬בחירת המטרה‪ ,‬זיהויה הנכון‬
‫והלחיצה על כפתור הירי מתבצעים על ידי אדם‪ ,‬בדיוק כמו במקרה של ירי‬
‫ממטוס מאויש או מטנק‪ .‬ההבדל היחיד הוא בכך שהאדם אינו יושב בתא הטייס‬
‫אלא במקום מרוחק מאוד משדה הקרב‪ ,‬והוא שולט בכלי מרחוק‪.‬‬
‫מגבלות על הטכנולוגיה‬
‫הניסיון להגביל את פעולתם של רובוטים הוא למעשה אחד ההיבטים של תופעה‬
‫נרחבת יותר‪ ,‬אשר ניתן לכנותה בשם פרדוקס העוצמה‪ ,‬שתוסבר להלן‪.‬‬
‫קיים קשר ברור בין התפתחות המדע והטכנולוגיה ובין אופי החברה‪ .‬היצירה‬
‫המדעית והטכנולוגית אפשרית רק בחברה פתוחה שיש בה חופש ביקורת‪ ,‬אין‬
‫בה דחייה אוטומטית של רעיונות חדשים המאיימים על הסדר הישן‪ ,‬ולא ניתנת‬
‫סמכות ו ֶטֹו‪ ,‬בכל רגע ורגע‪ ,‬לדעתן של האוטוריטות הדומיננטיות‪ .‬אין‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫פלא בכך שהמדע והטכנולוגיה פורחים בעולם המערבי‪ ,‬המתאפיין בתרבות‬
‫ובמשטרים ליברליים וחופשיים‪ ,‬והם נמצאים בפיגור באותם חלקי עולם שבהם‬
‫הסדר הישן חשוב יותר‪ .‬סין למשל‪ ,‬לא קיבלה‪ ,‬עד היום‪ ,‬פרסי נובל לפיזיקה‪,‬‬
‫אבל סינים רבים קיבלו פרס נובל בתחום זה כ"אמריקאים"‪ .‬זו דוגמה פשוטה‬
‫הממחישה כי היצירה המדעית היא‪ ,‬קודם כל‪ ,‬תוצאה של הסביבה התרבותית‬
‫בה פועל המדען‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬מידת הפתיחות החברתית בסביבה זו‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫העובדה כי רובוטים‪ ,‬כמו המל"ט התוקף הבלתי־מאויש‪ ,‬נמצאים רק בידי‬
‫המערב‪ ,‬ולא בידי מה שמכונה "העולם השלישי"‪ ,‬היא‪ ,‬אפוא‪ ,‬תוצאה של הבדל‬
‫יסודי יותר בין התרבויות השונות‪.‬‬
‫בעידן הישן נקבעה העוצמה בעיקר על ידי הגורם המספרי‪ .‬אמנם‪ ,‬כבר אז לא‬
‫הייתה זו קביעה מדויקת לחלוטין‪ ,‬וידועים מקרים רבים בהם כוח קטן ניצח‬
‫כוח גדול ממנו בזכות מנהיגות טובה יותר‪ ,‬מיומנות גבוהה יותר של הלוחמים‪,‬‬
‫רוח לחימה וכיוצא בזה‪ .‬אולם‪ ,‬בסופו של דבר המספרים קבעו את התוצאות‪.‬‬
‫כיום נקבעת העוצמה על ידי "מכפלה" של המספרים בטכנולוגיה‪ .‬מכיוון‬
‫שלמדינות המערב יש עדיפות טכנולוגית בולטת (כתוצאה מאופי המשטר‬
‫הנהוג בהן) יש להן‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬עוצמה גדולה בהרבה מזו של מדינות‬
‫העולם השלישי‪ .‬זו אחת הסיבות העיקריות לכך שמדינות העולם השלישי‬
‫מנסות להשתמש בטיעונים מהסוג שתואר קודם כדי להגביל את השימוש‬
‫במוצרי הטכנולוגיה המערבית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אליה וקוץ בה‪ .‬בדיוק אותה הסיבה שלמדינות המערב יש עוצמה צבאית‬
‫גדולה יותר‪ ,‬היא גם זו המונעת מהן את השימוש בעוצמה זו‪ .‬מחד‪ ,‬החברה‬
‫הפתוחה היא המצע הדרוש לפיתוח המדע והטכנולוגיה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬החברה‬
‫הדמוקרטית אינה ששה למלחמה‪ .‬במשטרים דמוקרטיים מהסוג הנהוג במערב‪,‬‬
‫מעורב הציבור כולו בקבלת ההחלטות על מלחמה (באמצעות נציגיו)‪ ,‬וההמון‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬אינו שש אלי קרב‪ ,‬ביודעו שהוא יהיה מי שישלם את מחירו‪.‬‬
‫קאנט ו"השלום הנצחי"‬
‫הראשון שעמד על תופעה זו היה הפילוסוף עמנואל קאנט‪ ,‬אשר ניסח בספרו על‬
‫השלום הנצחי את הכלל לפיו דמוקרטיות (או "רפובליקות" בלשונו) אינן נוטות‬
‫להכריז מלחמה בקלות‪ ,‬משום שכל אזרח משתתף בקבלת ההחלטה ומודע‬
‫לפגיעתה הרעה בו‪ .‬או במילותיו‪:‬‬
‫המשטר הרפובליקני‪ ...‬יש לו גם הסיכוי לתוצאה המבוקשת‪ ,‬כלומר לשלום‬
‫הנצחי; הנימוק לכך הוא זה‪ :‬כאשר נדרשת ההסכמה של אזרחי המדינה‬
‫(ובמשטר זה לא ייתכן אחרת) כדי להחליט אם צריך שתהיה מלחמה או‬
‫לא‪ ,‬או־אז אין דבר טבעי יותר מזה‪ ,‬שהואיל והם יהיו חייבים להחליט ליטול‬
‫על עצמם את כל המצוקות של המלחמה (והללו הן‪ :‬להילחם בעצמם;‬
‫יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‬
‫‪49‬‬
‫לשלם את הוצאות המלחמה מתוך קניינם שלהם; לשקם מתוך דוחק‬
‫את ההריסות שזו משאירה מאחוריה; וכדי להוסיף רעה על רעה‪ ,‬לקבל‬
‫בסוף על עצמם עוד עול־חובות הממרר אפילו את השלום‪ ,‬עול שלעולם‬
‫אין להיפטר ממנו ‪ -‬בגלל קִרבתן של מלחמות חדשות תמיד)‪ ,‬הם עצמם‬
‫ישקלו בדעתם יפה אם להתחיל במשחק רע כל כך‪ .‬לעומת זה‪ ,‬הואיל‬
‫ובמשטר שבו הנתין אינו אזרח מדינה‪ ,‬ועל כן אין זה משטר רפובליקני‪ ,‬זה‬
‫עניין שאינו צריך שיקול דעת כל־עיקר‪ ,‬כי ראש־השלטון אינו חבר־המדינה‬
‫אלא בעל־המדינה‪ ,‬ואינו מפסיד על ידי המלחמה אפילו שמץ לא בסעודותיו‪,‬‬
‫לא במעשי הציד שלו‪ ,‬לא בארמונות תענוגותיו‪ ,‬לא בנשפי חצרו וכיוצא‬
‫באלו‪ ,‬הריהו יכול להחליט עליה כעל מין חגיגת־שעשועים מתוך סיבות‬
‫חסרות חשיבות‪ ,‬ולהניח‪ ,‬למען הנימוס‪ ,‬את צידוקה‪ ,‬מתוך שוויון־נפש‪,‬‬
‫בידי הסגל הדיפלומטי‪ ,‬המוכן והמזומן לכך תמיד" (השלום הנצחי‪,1795 ,‬‬
‫תרגום‪ :‬ש"ה ברגמן ונ' רוטנשטרייך‪ ,‬הוצאת מגנס‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.)36‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬המשטר במדינות המערביות הוא סוד כוחן והוא גם המגבלה‬
‫העיקרית על השימוש בכוח זה‪ .‬תופעה זו ידועה בשם פרדוקס העוצמה‪:‬‬
‫המדינות החזקות (בעלות העוצמה) נמנעות משימוש בכוחן‪ ,‬בגלל חוסר הרצון‬
‫של החברה (שהיא מקור עוצמתן) לשלם את מחיר השימוש בכוח‪ .‬החוקר גיל‬
‫מרום‪ ,‬בספרו ‪,)Cambridge, 2003( How Democracies Lose Small Wars‬‬
‫סבור כי זו אחת הסיבות לכך שדמוקרטיות מתקשות לנצח במלחמות "קטנות"‬
‫כנגד ארגוני טרור וכו'‪.‬‬
‫"מחיר" השימוש בכוח כולל גורמים רבים ואחד המרכזיים שבהם הוא מחיר‬
‫האבדות בנפש‪ ,‬וזו אחת הסיבות העיקריות להכנסת רובוטים חצי אוטונומיים‬
‫(דוגמת המטוסים ללא טייס) לשדה המערכה‪ .‬כפי שכבר הסברתי לעיל‪ ,‬היכולת‬
‫הטכנולוגית הקיימת כיום אינה מאפשרת בניית רובוטים אוטונומיים‪ .‬יש צורך‬
‫לשלב אדם בחוג וזו משימה טכנולוגית שאינה קלה כלל‪ .‬בסופו של חשבון‪ ,‬עלות‬
‫שעת הטיסה של מל"ט‪ ,‬כולל המערכות הנלוות‪ ,‬אינה שונה בהרבה מזו של מטוס‬
‫מאויש‪ ,‬ולפני כעשור הייתה אף גבוהה ממנה בהרבה‪ .‬המניע העיקרי לפיתוח‬
‫המל"טים לא היה‪ ,‬אפוא‪ ,‬החיסכון הכספי‪ ,‬אלא החיסכון באבדות בנפש‪ :‬כאשר‬
‫נופל מל"ט מדובר באובדן רכוש בלבד ולא באובדן חיים‪ .‬הידיעה שלא מדובר‬
‫בחיי אדם‪ ,‬מקלה על מקבלי ההחלטות במדינות דמוקרטיות ליזום מבצעים‬
‫צבאיים‪ .‬קל יותר לאשר פעולות לא מאוישות מאשר פעולות שבהן עלולים‬
‫להיפגע אנשים‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫יצחק בן ישראל‬
‫סיכום‪ :‬רובוטים אינטליגנטים מן האדם‬
‫אם הניתוח לעיל מבוסס‪ ,‬נראה יותר ויותר רובוטים בשדה הקרב העתידי‪ .‬לכך‬
‫יש שתי סיבות עיקריות‪ .‬הראשונה טכנולוגית‪ :‬ההתפתחות העצומה בכושר‬
‫המחשוב‪ ,‬ובמיוחד הכנסת המחשבים הקוונטיים‪ ,‬תיתן לנו אפשרות ליצור‬
‫רובוטים אינטליגנטיים שיהיו אולי אף יותר אינטליגנטיים מהאדם‪ .‬הסיבה‬
‫השנייה היא תרבותית‪ :‬אחד התנאים ההכרחיים לפיתוח מואץ של מדע‬
‫וטכנולוגיה הוא חברה פתוחה‪ ,‬הפורחת במשטר ליברלי מערבי‪ .‬הטכנולוגיה‬
‫הרובוטית תימצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬בידי המערב‪ ,‬וזה יעשה בו שימוש כדי להתגבר על‬
‫המחסומים של הפעלת עוצמה הנובעים מהחשש לאבדות בחיי אדם‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫הערכה זהירה על "האביב הערבי"‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫משה מעוז‬
‫מוקדם עדיין להעריך באופן מלא את התוצאות וההשלכות של מהפכות‬
‫"האביב הערבי" בכל הקשור לצביון המשטרים הערביים־אסלאמיים החדשים‪,‬‬
‫להתפתחויות הגאו־אסטרטגיות הצפויות ולמעמדה של ישראל במזרח התיכון‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬ניתן לזהות מגמות משמעותיות אחדות ולבחון בצורה ראשונית כיצד‬
‫ישפיעו אלה על עתיד האזור‪ .‬מגמות אלה הן‪ ,‬מחד‪ ,‬האסלאמיזציה של המשטרים‬
‫הערביים החדשים‪ ,‬ומאידך‪ ,‬ניסיונות הדמוקרטיזציה שלהם‪ ,‬ועמדותיהם כלפי‬
‫איראן המוסלמית־שיעית‪ ,‬תורכיה המוסלמית־סונית‪ ,‬ישראל היהודית־ציונית‬
‫וארצות־הברית בהנהגתו המחודשת של ברק אובמה‪.‬‬
‫מבוא ל"אביב הערבי"‬
‫ראוי לציין כי מהפכות באזור אירעו רק בארבע או חמש מדינות ערביות‪ :‬תוניסיה‪,‬‬
‫מצרים‪ ,‬לוב ובמידה מסוימת גם בתימן‪ .‬בסוריה הניסיונות של מוסלמים סונים‬
‫פרופ' משה מעוז הוא פרופסור אמריטוס ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה‬
‫העברית‪ .‬באחרונה‪ ,‬ערך ופרסם את הספר ‪.Muslim Attitudes to Jews and Israel‬‬
‫‪52‬‬
‫משה מעוז‬
‫ דתיים וחילונים ‪ -‬לסלק את המשטר הדיקטטורי של בשאר אסד‪ ,‬עדיין‬‫נמשכים מאז מרץ ‪ ;2011‬ואילו בארצות ערביות נוספות‪ ,‬כגון בחריין‪ ,‬עומאן‪,‬‬
‫ירדן ולבנון אירעו זעזועים ומאבקים‪ ,‬אך המשטרים המכהנים עדיין שורדים‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬למרות ההבדלים במינונים של הגורמים ושל התוצאות‪ ,‬היה מכנה‬
‫משותף משמעותי בין המתקוממים במדינות השונות‪ ,‬דהיינו נפילת "מחסום‬
‫הפחד" מול המשטרים העריצים והמושחתים‪ ,‬ודרישות לחופש‪ ,‬צדק‪ ,‬כבוד‪,‬‬
‫שוויון ודמוקרטיה‪ ,‬ולשיפורים כלכליים־חברתיים‪ .‬ואכן‪ ,‬הבחירות שנערכו‬
‫בתוניסיה‪ ,‬בלוב ובמצרים היו דמוקרטיות וחופשיות (בתימן היו בחירות רק‬
‫לנשיאות‪ ,‬והנשיא החדש‪ ,‬עבד אל־ראב מנצור אל־האדי‪ ,‬סגנו של הנשיא הקודם‪,‬‬
‫עלי עבדאללה צאלח‪ ,‬נבחר ב־‪ 99.8%‬מן הקולות)‪ .‬המהפכות הללו העלו לשלטון‬
‫לראשונה ‪ -‬מאז המהפכות הצבאיות במדינות אלה ‪ -‬ממשלות אסלאמיות‬
‫חדשות‪ .‬עתה‪ ,‬השאלות הקריטיות העומדות על הפרק הן‪ :‬מהו צביון המשטרים‬
‫האסלאמיים החדשים‪ ,‬ובעיקר במצרים‪ ,‬והאם ניתן להגדיר אותם כדמוקרטיים?‬
‫ומה תהיה השפעתם על עיצוב המזרח התיכון החדש‪ ,‬ובתוך כך על יחסי ערב־‬
‫ישראל וערב־ארצות־הברית?‬
‫באשר לסוגיה של אסלאם ודמוקרטיה בארצות ערביות אלה‪ ,‬קיימים עדיין חילוקי‬
‫דעות בין אסכולות מנוגדות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬נשיא ארצות־הברית‪ ,‬ברק אובמה‪ ,‬ממשיך‬
‫כנראה להאמין בתהליך הדמוקרטיזציה של המשטרים האסלאמיים החדשים‪,‬‬
‫ומדיניות ארצות־הברית היא לקדם רפורמות בכל האזור ולתמוך במעבר‬
‫לדמוקרטיה ("‪...‬לא כל ארץ תלך בעקבות הדמוקרטיה הייצוגית שלנו‪ ,‬אך אנו‬
‫תומכים בחופש דיבור‪ ,‬בחופש התארגנות‪ ,‬בשלום‪ ,‬בחופש הדת ובשוויון בין גבר‬
‫ואישה תחת שלטון החוק");(‪ )1‬מצד שני‪ ,‬ראש ממשלת ישראל‪ ,‬בנימין נתניהו‪,‬‬
‫מפקפק בכך‪ .‬הוא הגדיר את "האביב הערבי" כ"חורף אסלאמי"‪" ,‬חורף איראני"‪,‬‬
‫"איראן כבר פה"‪" :‬המגמות הן אסלאמיות‪ ,‬אנטי־מערביות‪ ,‬אנטי־ישראליות‬
‫ואנטי־דמוקרטיות‪ )2(".‬ברם‪ ,‬למרות שאין עדיין לדעת כיצד יעוצבו המשטרים‬
‫האסלאמיים החדשים‪ ,‬לפי שעה מתחוור שלא אימצו את המודל האיראני‬
‫התאוקרטי־קנאי־שיעי‪ ,‬אלא הם נוטים יותר לכיוון המודל התורכי־פרגמטי (מה‬
‫עוד שהם מוסלמים סונים כמו תורכיה; תוניסיה אף אימצה את המודל התורכי‬
‫בפומבי)‪ .‬משטרים אסלאמיים אלה אמנם אינם העתק הדמוקרטיה הבריטית של‬
‫ווסטמינסטר או האמריקנית של ג'פרסון‪ ,‬אולם הן מחשיבות עצמן כדמוקרטיות‬
‫אסלאמיות (בדומה לאינדונזיה‪ ,‬מאלזיה‪ ,‬בנגלדש‪ ,‬סנגל‪ ,‬אלבניה ועוד)‪ ,‬ומאמצות‬
‫כמה מאפיוני הדמוקרטיות המערביות‪ :‬בחירות חופשיות‪ ,‬ייצוגיות בפרלמנטים‪,‬‬
‫חופש דיבור והתארגנות וחופש הדת‪ .‬מקומו והשפעתו של החוק המוסלמי ‪-‬‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪53‬‬
‫שריעה ‪ -‬בחוקותיהן עדין לא נקבע סופית (פרט למצרים)‪ .‬זאת ועוד‪ :‬משטרים‬
‫אסלאמיים חדשים אלה אינם אנטי־מערביים ואנטי־ישראליים‪ ,‬אלא נוטים‬
‫לארצות־הברית ובוחנים עדיין את העמדה כלפי ישראל‪.‬‬
‫נבחן בקצרה את תוצאות המהפכות של "האביב הערבי־אסלאמי" בתוניסיה‪ ,‬לוב‪,‬‬
‫תימן ובהרחבה מסוימת במצרים‪ ,‬נתייחס גם להשפעת "האביב הערבי" במדינות‬
‫ערביות נוספות ונעקוב אחר המאבק המוסלמי־סוני בסוריה נגד המשטר הרודני‬
‫של בשאר אסד‪ .‬לבסוף‪ ,‬נעריך באופן ראשוני את ההשלכות של התפתחויות‬
‫ותהליכים אלה על המפה הגאו־אסטרטגית של האזור תוך דגש על ישראל‪.‬‬
‫"האביב הערבי־אסלאמי" בצפון אפריקה ומצרים‬
‫בתוניסיה‪ ,‬החלוצה במהפכות ("מהפכת היסמין")‪ ,‬התמודדו בבחירות אוקטובר‬
‫‪ 2011‬עשרות רבות של מפלגות ואישים (ביניהם מועמד יהודי)‪ ,‬והמפלגה שזכתה‬
‫ברוב הקולות (‪ )41%‬היא אלנהדה (התחייה‪ ,‬הקשורה ל"אחים המוסלמים")‬
‫בראשות רשיד ע'נושי; זו גברה על שתי מפלגות חילוניות שהצטרפו לקואליציה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך הוקמה ממשלה בעלת צביון דמוקרטי מודרני־מתון שהציבה‬
‫בשורותיה נשים ללא כיסוי ראש‪ ,‬בין השאר כביטוי למעמדן‪ ,‬להשכלתן‬
‫ולהשקפותיהן המודרניות־ליברליות של נשים בתוניסיה‪ )3(.‬בפרלמנט‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫‪ 17%‬מן המושבים הם של נשים‪ ,‬כאשר תוניסיה היא אולי המדינה הערבית‬
‫היחידה האוסרת פוליגמיה על פי חוק‪ ,‬ובהתאם למסורתה החילונית‪ .‬ברם‪,‬‬
‫המפלגה הסלפית־קיצונית מתעקשת לצמצם את זכויות הנשים גם בחוקה‬
‫החדשה (שעדיין לא אושרה) וגם ברחוב התוניסאי‪ .‬בכל זאת שורר במדינה‬
‫חופש פוליטי‪ ,‬אישי ותקשורתי‪ ,‬אך היו גם התפרצויות אלימות של גורמים‬
‫סלפיים‪ ,‬כולל הפגנות קשות מול השגרירות האמריקנית‪ ,‬בספטמבר ‪ .2012‬עם‬
‫זאת‪ ,‬למשטר עצמו אוריינטציה פרו־מערבית אך לא־פרו ישראלית (כולל ראש‬
‫הממשלה ע'נושי‪ ,‬וזאת בעיקר בגלל הבעיה הפלסטינית)‪ .‬באשר ליהודי תוניסיה‪:‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬המסורת של סובלנות ואהדה כלפיהם נמשכת‪ ,‬והנשיא הליברלי‬
‫החדש‪ ,‬מונצף מרזוקי‪ ,‬אף ביקר בבית הכנסת בג'רבה‪ ,‬בפסח ‪ ;2012‬מצד אחר‪,‬‬
‫סלפים־אנטישמים תקפו בתי כנסת וקראו "מוות ליהודים‪ ...‬מוות לישראל‪"...‬‬
‫(ב־‪ 2002‬היה פיגוע קטלני בבית הכנסת‪ ,‬שגבה את חייהם של ‪ 21‬תיירים)‪.‬‬
‫בלוב השכנה‪ ,‬למרות התחזיות השחורות על עליית האסלאם הקיצוני‪ ,‬עלתה‬
‫לשלטון מפלגה אסלאמית מתונה‪" ,‬מפלגת כוחות הברית הלאומית" בהנהגת‬
‫‪54‬‬
‫משה מעוז‬
‫מחמוד ג'יבריל (היא גם מכונה "מפלגה חילונית")‪ .‬בבחירות יולי ‪ ,2012‬זכתה‬
‫המפלגה ב־‪ 39‬מושבים מתוך ‪ 80‬המושבים המיועדים למפלגות‪ ,‬מול ‪17‬‬
‫מושבים בלבד ל"אחים המוסלמים"‪ ,‬ולמעלה מ־‪ 16%‬מן המושבים בפרלמנט‬
‫שייכים לנשים‪ .‬לוב נוטה לפתח אוריינטציה פרו־מערבית‪ ,‬למרות רצח השגריר‬
‫האמריקני בעיר בנגאזי‪ ,‬ב־‪ 11‬ספטמבר ‪ ,2012‬על ידי טרוריסטים לובים‪ .‬ראוי‬
‫לציין כי הקבוצות הג'יהאדיסטיות בלוב ותוניסיה הן גם בעלות מסרים חברתיים‬
‫פנימיים‪ )4(.‬באשר לישראל וליהודים‪ :‬ראש ממשלת לוב‪ ,‬עלי זידאן‪ ,‬הכריז בכנס‬
‫דאבוס‪ ,‬בינואר ‪ ,2013‬כי פתרון הבעיה הפלסטינית יביא לשלום עם ישראל‬
‫ולשילוב של היהודים בלוב‪.‬‬
‫גם באלג'יריה‪ ,‬המדינה הגדולה ביותר בצפון אפריקה ‪ -‬שלא הצטרפה להפיכות‬
‫"האביב הערבי" ‪ -‬נכשלו המפלגות האסלאמיות בבחירות ב־‪ ,2012‬וזכו רק‬
‫בכ־‪ 10%‬מן המושבים בפרלמנט‪ ,‬כנראה בהתערבות השלטון‪ ,‬ואולי גם בגלל‬
‫הטראומה של בחירות ‪ ,1991‬שבהן ניצחו האסלאמיסטים‪ ,‬אך דוכאו באכזריות‬
‫על ידי הצבא‪ .‬בינואר ‪ ,2013‬הרג הצבא עשרות בני ערובה וטרוריסטים אסלאמיים‬
‫שהשתלטו על מתקן להפקת גז במדבר האלג'ירי‪.‬‬
‫אף במרוקו השכנה‪ ,‬בעלת המשטר המלוכני היחיד בצפון אפריקה‪ ,‬לא הופל‬
‫שלטונו של המלך מחמד השישי‪ ,‬וזאת הודות ללגיטימיות הדתית שלו ‪ -‬ייחוסו‬
‫לנביא מחמד ‪ -‬ולמדיניותו השקולה‪ .‬הוא שילב בממשלתו תנועה אחת משל‬
‫"האחים"‪ ,‬ואת אחותה נטרל‪ .‬באביב ‪ ,2011‬עשה המלך שינויים בחוקת מרוקו‬
‫כדי לשוות לה צביון דמוקרטי לכאורה (מלוכה תחוקתית)‪ ,‬במסגרת משטר‬
‫אסלאמי מתון‪ ,‬פרו־מערבי ובעל גישה חיובית ליהודים ולישראל (לא בפומבי)‪.‬‬
‫מצרים‪ :‬בין קנאות לפרגמטיזם‬
‫לעומת מדינות אלה‪ ,‬מצרים ‪ -‬המדינה הערבית הגדולה באזור והמודל למדינות‬
‫ערביות אחרות ‪ -‬חוותה מהפכה אסלאמית מרחיקת לכת‪ .‬בבחירות הדמוקרטיות‬
‫החופשיות שנערכו בחודשי חורף ‪ ,2012‬זכו "האחים המוסלמים" ‪ -‬מפלגת‬
‫"החירות והצדק" ‪ -‬ב־‪ 45%‬מן המושבים בפרלמנט‪ ,‬בעוד המפלגה הסלפית‬
‫הקנאית יותר‪" ,‬נור"‪ ,‬קיבלה כ־‪ 28%‬מהמושבים (בחירות אלה נפסלו על ידי בית‬
‫המשפט החוקתי)‪ .‬מנהיג "האחים"‪ ,‬מחמד מורסי‪ ,‬נבחר למשרת נשיא מצרים‬
‫רק ב־‪ 52%‬מקולות המצביעים‪ ,‬וכעבור ימים אחדים‪ ,‬ב־‪ 12‬באוגוסט ‪ ,2012‬הדיח‬
‫את צמרת הפיקוד הצבאי ‪ -‬מוקד הכוח היריב ‪ -‬והשלים בכך את השתלטות‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪55‬‬
‫"האחים" על מוסדות השלטון במצרים‪ .‬בנובמבר־דצמבר ‪ ,2012‬ניסה מורסי‬
‫להשתלט גם על מערכת המשפט ונתקל בהתנגדות ציבורית קשה מצד המחנה‬
‫החילוני־ליברלי‪ .‬מחנה זה הביע מחאה תקיפה נגד אישור החוקה החדשה בשורה‬
‫של הפגנות אלימות‪ ,‬בסוף ינואר ‪.2013‬‬
‫לכאורה‪ ,‬על רקע האידאולוגיה האסלאמית הקיצונית של "האחים" בענייני פנים‬
‫וחוץ כאחד‪ ,‬ניתן לצפות להתפתחות משטר מוסלמי קנאי במצרים‪ ,‬הן בסוגיות‬
‫חברה ומשפט והן ביחס למערב ולישראל‪ .‬בתסריט הגרוע ביותר עשוי‪/‬עלול‬
‫המשטר החדש לאמץ את המודל של איראן ‪ -‬כמדינת הלכה מוסלמית ‪ -‬ולכרות‬
‫עמה ברית אידאולוגית־אסטרטגית נגד המערב וישראל‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז עלייתם‬
‫לשלטון מסתמנות מגמות כאלה בקרב הנהגת "האחים" במצרים‪ ,‬ובעיקר הדרישה‬
‫לאסלאמיזציה של החברה והמוסדות על בסיס השריעה‪ ,‬התקרבות לאיראן וביטול‬
‫הסכם השלום עם ישראל‪ )5(.‬אולם מאידך גיסא‪ ,‬מול זרם קנאי זה אצל "האחים"‬
‫במצרים יש גם זרם פרגמטי־מציאותי חזק ‪ -‬ודומה שהנשיא מורסי מנהיג אותו‬
‫ הדוגל בכינון דמוקרטיה אסלאמית במצרים‪ ,‬בשילוב כמה סממנים מערביים‬‫כולל סובלנות כלפי מיעוטים דתיים‪ ,‬חופש דיבור ומדיניות חוץ המבוססת על‬
‫אינטרסים לאומיים ולא רק על תפיסות אידאולוגיות‪ .‬בסוגיות אלה מורסי אכן‬
‫חייב להתחשב באילוצים שונים ובמצבים נתונים‪ ,‬כגון עוצמתו של המחנה‬
‫החילוני־האזרחי־ליברלי‪ ,‬וכן באנשי הממסד הקודם שנציגם‪ ,‬אחמד שפיק‪ ,‬זכה‬
‫בכ־‪ 48%‬מקולות המצביעים בבחירות לנשיאות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא אינו יכול להתעלם‬
‫ממצבה הכלכלי הקשה מאוד של מצרים (בת ‪ 85‬מיליון תושבים) התלויה בסיוע‬
‫אמריקני שנתי‪ ,‬בהלוואות מהבנק העולמי‪ ,‬באספקת אמצעי לחימה משוכללים‬
‫ובתיירות מן המערב; הוא גם לוקח בחשבון את נחיתותה הצבאית מול ישראל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬למרות שאין לדעת עדיין כיצד תתגבש מדיניות הפנים והחוץ של מורסי‪,‬‬
‫אפשר כבר להבחין בצעדים ראשונים שנקט‪ ,‬אשר ניתן להגדירם כאמביוולנטיים‬
‫וכבעלי נטיות פרגמטיות‪ .‬מחד‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא פיטר ‪ 53‬עורכי עיתונים ומינה אחרים‬
‫ רובם מ"האחים" ‪ -‬במקומם‪ ,‬במגמה לשלוט בתקשורת המצרית‪ ,‬וכן מינה שר‬‫הגנה חדש‪ ,‬עבד עלי פתח אל־סיסי‪ ,‬שלא נחשב כאוהד ארצות־הברית וישראל‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נעשו גישושים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם איראן‪ ,‬ומורסי ערך‬
‫ביקור קצר בטהרן‪ ,‬בסוף אוגוסט ‪ ,2012‬במסגרת ועידת המדינות הבלתי מזדהות‪.‬‬
‫אולם מאידך‪ ,‬במהלך מערכת הבחירות ואחריהן הוא הבטיח לעם המצרי "חופש‬
‫מלא ודמוקרטיה אמיתית"‪ ,‬שוויון לכל האזרחים ומינוי נוצרי־קופטי ואישה כסגני‬
‫נשיא‪ .‬הוא גם פרסם ב־‪ 25‬באוגוסט ‪ ,2012‬צו האוסר את מעצרם של אזרחים‬
‫בגין עבירות על פרסום‪ ,‬והתיר למעשה חופש דיבור ועיתונות שבאו לביטוי מעשי‬
‫‪56‬‬
‫משה מעוז‬
‫ועוצמתי מאז המהפכה החדשה‪ .‬הגישה האמביוולנטית או המרוכבת של המשטר‬
‫החדש ‪ -‬בין שלטון סמכותי אסלאמי־דתי על פי האידאולוגיה של "האחים"‬
‫ובלחץ הסלפים‪ ,‬מחד‪ ,‬ובין משטר דמוקרטי חדש בלחץ של המפלגות החילוניות־‬
‫ליברליות‪ ,‬מאידך ‪ -‬כל אלה משתקפים בחוקה החדשה‪ ,‬שאושרה ב־‪ 15‬בדצמבר‬
‫(‪)6‬‬
‫‪ ,2012‬ברוב של ‪.64%‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬מדגישה החוקה את "ריבונות העם" שהוא "מקור כל הסמכויות"‬
‫וכי המשטר הוא דמוקרטי‪ ,‬תומך כפלורליזם פוליטי ומעניק חופש מחשבה‪,‬‬
‫ביטוי ויצירה‪ ,‬שוויון לכל האזרחים ‪ -‬גברים ונשים ‪ -‬בערבות מערכת המשפט‬
‫העצמאית‪ ,‬זכויות לנוצרים וליהודים בענייני דת‪ ,‬פולחן וחקיקה על פי הערכים‬
‫של "סובלנות ומתינות"; חופש הפרסום והתקשורת ‪ -‬שתהיה עצמאית‬
‫ותבטא מגמות שונות בדעת הקהל‪ .‬הנשיא נבחר לארבע שנים עם אפשרות‬
‫לקדנציה אחת נוספת‪ ,‬ובין היתר הוא עומד בראש המועצה הצבאית העליונה‬
‫ונועץ בה במקרה מלחמה‪ .‬מצד אחר‪ ,‬בחוקה מושם דגש על סמכויות הצבא‪,‬‬
‫תפקיד האסלאם ומוסד אל־אזהר העצמאי‪ ,‬אך כל זאת לא בצורה קיצונית‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬נקבע בחוקה כי "העם המצרי הוא חלק מהעמים הערבים והמוסלמים";‬
‫"האסלאם הוא דת המדינה"; "עקרונות השריעה [החוק המוסלמי] הם המקור‬
‫הראשי לחקיקה"; "המלומדים הבכירים של אל־אזהר יפעלו כיועצים בעניינים‬
‫הקשורים לחוק המוסלמי"‪ ,‬שיתבסס על האסכולות הסוניות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בחוקה‬
‫החדשה אין דגש על ערבויות לזכויות אדם‪ ,‬נשים ומיעוטים כמו בחוקות‬
‫המערב‪ ,‬אולם בדומה למשטרים נשיאותיים במערב‪ ,‬הנשיא הוא המפקד העליון‬
‫של הכוחות המזוינים ומתווה את מדיניות החוץ של המדינה‪.‬‬
‫‪...‬והסוגיה הפלסטינית‬
‫אכן‪ ,‬למרות הלחצים של חוגים מוסלמים אנטי־מערביים ואנטי־ישראליים‪ ,‬נוקט‬
‫מורסי‪ ,‬כנראה‪ ,‬מדיניות מאוזנת בין המעצמות העולמיות והאזוריות‪ ,‬ובמסגרת‬
‫זאת מפתח קשרים טובים עם ארצות־הברית‪ ,‬אינו מבטל או משנה עדיין את‬
‫הסכם השלום עם ישראל ואף משתף עמה פעולה במאמציו להילחם בגורמים‬
‫טרוריסטיים ‪ -‬סלפים ג'יהאדיסטיים ‪ -‬השולטים בחלקים של חצי האי סיני‪.‬‬
‫שר ההגנה‪ ,‬אל־סיסי‪ ,‬אף התקשר לברק‪ ,‬שר הביטחון של ישראל‪ ,‬ב־‪ 26‬באוגוסט‬
‫‪ ,2012‬והעביר לו מסר מרגיע באשר לפעילות הצבאית המצרית בסיני‪ ,‬ושבוע‬
‫לפני כן השיב הנשיא מורסי בצורה חיובית לאיגרות הברכה של נשיא המדינה‪,‬‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪57‬‬
‫שמעון פרס‪ ,‬שבירכו לרגל בחירתו לנשיא ולרגל צום הרמדאן; בתחילת ספטמבר‬
‫‪ ,2012‬מינה מורסי שגריר מצרי חדש בישראל; ובנובמבר ‪ ,2012‬פעל‪ ,‬בהשראת‬
‫אובמה‪ ,‬להשיג הפסקת אש בין חמאס וישראל בתום מבצע "עמוד ענן"‪.‬‬
‫במדיניות האזורית דומה כי מורסי מעדיף להתחבר לציר אסטרטגי עם תורכיה‪,‬‬
‫סעודיה ועוד מדינות מוסלמיות־סוניות פרגמטיות‪ ,‬ולהסתייג מיחסים קרובים‬
‫עם איראן השיעית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא שותף למדינות הסוניות בתמיכתו במורדים‬
‫הסונים בסוריה הנלחמים נגד המשטר העלאווי ‪ -‬בן הברית החשוב של איראן‪.‬‬
‫לפי שעה‪ ,‬מורסי אף דוחה חיזורים של אחמדינג'אד ומחזק קשרים עם ארדואן‬
‫(‪)7‬‬
‫התורכי ועבדאללה הסעודי‪.‬‬
‫על בסיס צעדים חיוביים־פרגמטיים אלה ניתן‪ ,‬אולי‪ ,‬לצפות כי מצרים החדשה‬
‫בהנהגת מורסי והזרם הרפורמי־מציאותי של "האחים המוסלמים" תפתח‬
‫משטר אסלאמי־דמוקרטי פלורליסטי‪ ,‬בדומה למשטרים אסלאמיים־דמוקרטיים‬
‫אחרים בעולם הערבי והמוסלמי‪ ,‬שאינם זהים לדמוקרטיה מערבית‪ ,‬אך יש להם‬
‫מוסדות דמוקרטים‪ ,‬ייצוג ושוויון כל האזרחים‪ ,‬סובלנות למיעוטים דתיים ואולי‬
‫גם יחסים טובים ‪ -‬סבילים או סבירים ‪ -‬עם המערב וישראל (בחלקם)‪ .‬הכוונה‬
‫לתוניסיה ולוב בצביונן החדש‪ ,‬הרשות הפלסטינית‪ ,‬לבנון‪ ,‬תורכיה‪ ,‬אינדונזיה‪,‬‬
‫מלזיה‪ ,‬פקיסטן ובנגלדש (באסיה)‪ ,‬סנגל (באפריקה) וכן אלבניה‪ ,‬קוסובו‬
‫ובוסניה־הרצגובינה בבלקנים‪ .‬ארצות־הברית וישראל יכולות לסייע‪ ,‬במידה‬
‫רבה‪ ,‬למגמות חיוביות חשובות אלה לא רק באמצעות סיוע כלכלי אמריקני‪,‬‬
‫אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬על ידי קידום תהליך השלום עם הפלסטינים ופתרון הבעיה‬
‫הפלסטינית בכללותה‪ .‬פתרון כזה יפחית או ינטרל‪ ,‬במידה ניכרת‪ ,‬את האיבה‬
‫לישראל וליהודים (וגם לארצות־הברית)‪ ,‬המצויה בקרב ציבור המצרים ובקרב‬
‫ציבורים מוסלמיים אחרים באזור ומעבר לו (מורסי עצמו‪ ,‬כאחד ממנהיגי‬
‫"האחים"‪ ,‬עשה שימוש בביטוי אנטישמי לפני שלוש שנים‪ ,‬באומרו כי היהודים‬
‫הם צאצאי קופים וחזירים)‪ .‬על חשיבות הבעיה הפלסטינית למשטר החדש‬
‫במצרים (וגם לקודמו) ניתן ללמוד מדברי מורסי בכמה הזדמנויות‪ .‬בכנס מדינות‬
‫האסלאם במכה‪ ,‬ב־‪ 15‬באוגוסט ‪ ,2012‬אמר כי "הסוגיה הפלסטינית היא ראשונה‬
‫במעלה בעבור מצרים ושאר מדינות ערב והאסלאם"; ובנאומו באוניברסיטת‬
‫קהיר‪ ,‬ב־‪ 30‬ביוני ‪ ,2012‬אמר מורסי‪" :‬אנו נתמוך בעם הפלסטיני עד שישיג את‬
‫זכויותיו הלגיטימיות‪ ".‬גם שר ההסברה המצרי החדש הצהיר‪ ,‬באוגוסט ‪ ,2012‬כי‬
‫"מצרים לא תאפשר נורמליזציה עם ישראל לפני שישוחררו האדמות הכבושות‪,‬‬
‫כולל מזרח ירושלים"‪ .‬ראש ממשלת מצרים‪ ,‬האשם קנדיל‪ ,‬אמר בוועידת דאבוס‪,‬‬
‫ב־‪ 24‬בינואר ‪ ,2013‬כי ארצו מקווה שהממשלה החדשה בישראל תחדש את‬
‫‪58‬‬
‫משה מעוז‬
‫תהליך השלום עם הפלסטינים‪ ,‬למען האינטרסים שלה‪ ,‬של מצרים ושל האזור‬
‫כולו‪ )8(.‬בהקשר זה צריך לציין שוב את יוזמת השלום הסעודית‪/‬ערבית מ־‪,2002‬‬
‫אשר אושרה על ידי כל מדינות ערב והאסלאם‪ ,‬כולל מצרים‪ ,‬ולא בוטלה עד כה‬
‫(ראו גם להלן)‪.‬‬
‫השיעים בבחריין מול מיעוט סוני‬
‫בניגוד למצרים‪ ,‬לוב ותוניסיה‪ ,‬שעברו והשלימו מהפכות אסלאמיות‬
‫שתוצאותיהן שונות‪ ,‬מדינות ערביות אחרות התנסו‪ ,‬אמנם‪ ,‬בזעזועים בדרגות‬
‫שונות בתקופת "האביב הערבי"‪ ,‬אולם אף לא אחת מהן חוותה מהפכה‬
‫אסלאמית קיצונית‪ .‬בתימן‪ ,‬על רקע הפגנות המוניות נגד מדיניות הפנים של‬
‫המשטר‪ ,‬בראשית ‪ ,2011‬התקוממו בני שבט אל־אחמר‪ ,‬יריביו של הנשיא עלי‬
‫עבדאללה צאלח (החילוני למחצה ופרו־אמריקני)‪ ,‬וניסו להדיחו בקיץ ‪.2011‬‬
‫לאחר מאבקים צבאיים אלימים הסכים הנשיא להעביר את השלטון לסגנו‪,‬‬
‫עבד אל־רבו מנצור אל־האדי‪ ,‬בפברואר ‪ .2012‬זה זכה ביותר מ־‪ 99%‬מקולות‬
‫הבוחרים במשאל עם ב־‪ .2012‬הבחירות (הדמוקרטיות) הבאות לנשיאות‬
‫נקבעו ל־‪ .2014‬אולם שתי הקבוצות האסלאמיות־מיליטנטיות בתימן‪ ,‬שצמחו‬
‫עוד לפני "האביב הערבי"‪ ,‬ניצלו את הזעזועים בשלטון כדי לחזק את אחיזתן‬
‫בחלקים של תימן‪ :‬אנצאר אל־שריעה‪ ,‬ארגון סוני קיצוני הקשור לאל־קאעידה‪,‬‬
‫אשר השתלט על העיר אביאן וסביבותיה בדרום המדינה‪ ,‬על יד מפרץ עדן;‬
‫ושבט אל־חותי השיעי־קיצוני השולט באזור סעאדה בצפון ונתמך על ידי‬
‫איראן‪ .‬אלו גם אלו מאיימים על יציבותן של תימן וסעודיה‪ ,‬ועל האינטרסים‬
‫(‪)9‬‬
‫האסטרטגים של ארצות־הברית באזור‪.‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬גם השיעים בבחריין שעל המפרץ הפרסי‪ ,‬המהווים רוב בממלכה זו‬
‫(‪ )70%‬ומושפעים מאיראן‪ ,‬מאיימים במידה מסוימת על משטר המיעוט הסוני‪,‬‬
‫על סעודיה השכנה ועל בסיס הצי ה־‪ 5‬האמריקני באזור‪ .‬בעת אירועי "האביב‬
‫הערבי" התקוממו שיעים נגד המשטר בבחריין‪ ,‬כמו שעשו בעבר‪ ,‬אך דוכאו‬
‫ביד קשה בסיוע כוחות צבא סעודיים‪ .‬למרות התביעה האיראנית לספח אותה‬
‫כמחוז ה־‪ 14‬של איראן‪ ,‬נותרת בחריין מוצב סוני בסביבה שיעית‪ ,‬בת־ברית‬
‫הדוקה של ארצות־הברית ומנהלת משטר אסלאמי מתון ופלורליסטי‪ ,‬המתייחס‬
‫באהדה גם ליהודים (למשל‪ ,‬ב־‪ ,2009‬מונתה אישה יהודייה מבחריין כשגרירה‬
‫בוושינגטון)‪.‬‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪59‬‬
‫בתי המלוכה‬
‫כך גם בתי המלוכה המוסלמיים־סוניים השכנים‪ ,‬של ערב הסעודית הווהאבית‬
‫וירדן ההאשמית‪ ,‬ממשיכים בקו פרו־אמריקני מובהק‪ ,‬בקשרים אסטרטגיים‬
‫עם ישראל (בעיקר ירדן) ובגישה חיובית ליהודים‪ .‬למשל‪ ,‬ב־‪ ,2002‬יזם המלך‬
‫עבדאללה הסעודי (עוד בהיותו נסיך הכתר) את יוזמת השלום מול ישראל‪.‬‬
‫ב־‪ 2008‬וב־‪ ,2009‬יזם שלושה מפגשים בין־דתיים‪ ,‬כולל עם יהודים‪ ,‬באירופה‬
‫ובארצות־הברית‪ ,‬ובאפריל ‪ ,2009‬העניק את "פרס נובל" הערבי למדען יהודי־‬
‫אמריקני‪ ,‬ד"ר רונלד לוי‪ ,‬שהגיע לטקס בריאד עם אשתו הישראלית‪ )10(.‬בכל‬
‫זאת‪ ,‬יש לציין כי המשטר האסלאמי בסעודיה משתייך לזרם הסוני־ווהאבי‬
‫הקיצוני‪ ,‬וידוע בתמיכתו ב"אחים המוסלמים" באזור‪ ,‬כולל בחמאס‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫הוא מאוים במידה מסוימת על ידי קבוצות סלפיות־סוניות קיצוניות יותר‪ ,‬כגון‬
‫אל־קאעידה‪ ,‬וגם על ידי המיעוט השיעי (כ־‪ )8%‬המתגורר באזורים עתירי נפט‬
‫בקטיף ואחסא‪ .‬סכנות פוטנציאליות נוספות למשטר הם‪ ,‬מחד‪ ,‬גילו הגבוה‬
‫ובריאותו הרופפת של המלך‪ ,‬ומאידך‪ ,‬האמביציה של מאות נסיכים סעודים‬
‫לתפוס את השלטון‪ .‬אולם עד עתה‪ ,‬וחרף תהפוכות "האביב הערבי" באזור‪ ,‬לא‬
‫זועזע המשטר הודות ללגיטימיות האסלאמית שלו‪ ,‬הנובעת מהשליטה בערים‬
‫הקדושות מכה ומדינה‪ ,‬וגם לאמצעי הפיקוח והדיכוי הנוקשים שלו‪ .‬ליתר‬
‫ביטחון‪ ,‬הכריז המלך עבדאללה‪ ,‬בראשית אירועי "האביב הערבי"‪ ,‬על הענקת‬
‫הטבות שונות לאזרחי הממלכה ‪ -‬במשכורות ובדיור ‪ -‬בסך ‪ 130‬מיליארד‬
‫דולר‪ ,‬לחמש שנים‪.‬‬
‫לעבדאללה השני‪ ,‬מלך ירדן‪ ,‬היה קשה יותר להתגבר על ההפגנות ההמוניות נגד‬
‫מדיניותו הכלכלית־חברתית‪ ,‬שפרצו בראשית ‪ ,2011‬במסגרת "האביב הערבי"‪.‬‬
‫הוא נאלץ לפטר שלושה ראשי ממשלה והכריז על אימוץ "תהליך רפורמות‬
‫פוליטיות‪' ...‬לחיזוק הדמוקרטיה'‪ ...‬וחירויות הציבור"‪ .‬המלוכה החוקתית שלו‬
‫נהנית עדיין מלגיטימיות אסלאמית ניכרת‪ ,‬וזאת הודות לייחוסו המשפחתי‬
‫לנביא מחמד‪ .‬מאידך‪ ,‬התרבו לאחרונה מוקדי ההתנגדות למשטר ההאשמי‬
‫לא רק מצד פלסטינים וסלפים‪ ,‬אלא גם מצד חוגים עבר־ירדניים מרכזיים‪,‬‬
‫בעיקר על רקע כלכלי‪ .‬האתגר המשמעותי למשטר הם "האחים המוסלמים"‪,‬‬
‫שנחלקים לשתי קבוצות‪" :‬חזית הפעולה האסלאמית" הקיצונית‪ ,‬בעלת זיקה‬
‫סלפית־ג'יהאדיסטית‪ ,‬שהיא בעלת השפעה ניכרת ברחוב הירדני; וחוגים‬
‫מתונים של "האחים"‪ ,‬המשולבים במשטר מזה שנים רבות ותומכים בו‪ ,‬גם‬
‫כחברים בפרלמנט הירדני (חזית הפעולה האסלאמית החרימה את הבחירות‬
‫‪60‬‬
‫משה מעוז‬
‫לפרלמנט‪ ,‬שנערכו ב־‪ 23‬בינואר ‪ )11(.)2013‬ייתכן‪ ,‬כי שליטת "האחים" במצרים‪,‬‬
‫ואולי בעתיד גם בסוריה‪ ,‬עשויה להשפיע גם על המאבק בין קבוצות "האחים"‬
‫בירדן‪ .‬לכאורה‪ ,‬אף החמאס יכול להשפיע על חוגים מוסלמים קיצוניים בירדן‪,‬‬
‫אולם המלך עבדאללה השני הצליח‪ ,‬עד כה‪ ,‬למנוע סכנה זו‪ ,‬למרות התחזקות‬
‫המגמות האסלאמיסטיות‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬אירועי "האביב הערבי" לא גרמו לתמורות משמעותיות בקרב החמאס‬
‫ברצועת עזה ואש"ף בגדה המערבית‪ .‬כמו אצל "האחים" במצרים‪ ,‬ישנם בחמאס‬
‫אגפים שונים ‪ -‬קיצוניים ופרגמטיים ‪ -‬ולמעשה‪ ,‬קיים שיתוף פעולה כלכלי ניכר‬
‫בין חמאס ובין ישראל; חמאס גם הציע לישראל לחתום על הסכם "הודנה"‬
‫(שביתת נשק) אך בלי להכיר בה‪ .‬אולי הסכם הפסקת האש בין חמאס לישראל‪,‬‬
‫בעקבות מבצע "עמוד ענן" (נובמבר ‪ ,)2012‬עשוי להתעצב כמעין "הודנה"‪.‬‬
‫ובמקביל‪ ,‬ההכרה באו"ם במדינה פלסטינית‪ ,‬ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ - 2012‬כמדינה לא‬
‫חברה ‪ -‬עשויה להביא לפיוס בין אש"ף לחמאס‪.‬‬
‫והיה ו"האחים" יעלו לשלטון בסוריה‬
‫בדומה לאש"ף ולירדן‪ ,‬האתגר המרכזי למשטרו של בשאר אסד הם "האחים‬
‫המוסלמים"‪ ,‬אשר גם בסוריה הם נחלקים בין קיצונים ומתונים‪ .‬אולם יש‬
‫הבדלים משמעותיים בין סוריה לירדן באשר להתמודדות המשטר הסורי עם‬
‫"האחים" ומוסלמים סונים נוספים‪ .‬ראשית‪ ,‬משטר הבעת' בסוריה‪ ,‬שעלה‬
‫לשלטון במרס ‪ 1963‬בהפיכה צבאית‪ ,‬מעולם לא היה לגיטימי בעיני מוסלמים‬
‫סונים רבים‪ ,‬בגלל שליטת בני המיעוט העלאווי (מ־‪ )1966‬ה"כופר" באסלאם‪,‬‬
‫אשר הנהיג רפורמות חילוניות וסוציאליסטיות בלתי פופולריות שפגעו בסונים‬
‫רבים‪ .‬המשטר העלאווי מציג עצמו כ"שיעי" וקשור בברית אסטרטגית עם‬
‫איראן וחזבאללה השיעיות‪ ,‬האויבות המושבעות של המשטרים המוסלמים־‬
‫סונים ו"האחים"‪ .‬תנועת "האחים המוסלמים" הוותיקה בסוריה (משנות ה־‪30‬‬
‫של המאה הקודמת) נאבקה בפומבי‪ ,‬וגם באלימות‪ ,‬נגד המשטר עוד מ־‪,1964‬‬
‫וזה הגיב בכוחנות ובאכזריות רבה‪ ,‬כאשר השיא היה בטבח חמה‪ ,‬בפברואר‬
‫‪ ,1982‬שבו נהרגו כ־‪ 30,000‬מוסלמים־סונים ובהם נשים וילדים רבים‪ .‬אולי‬
‫מחמת הפחד מאלימות המשטר לא יזמו "האחים" את ההתקוממות האחרונה‬
‫בסוריה‪ ,‬שהחלה ב־‪ 15‬במרס ‪( 2011‬וגבתה כבר כ־‪ 65,000‬הרוגים ואלפי‬
‫פצועים‪ ,‬רובם אזרחים סונים)‪ .‬הם הצטרפו אליה מאוחר יותר‪ ,‬ומאז מהווים‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪61‬‬
‫מוקד מרדני חשוב בגלל ארגון יעיל‪ ,‬אידאולוגיה צרופה ומוטיבציה רבה‪ ,‬וכן‬
‫פוטנציאל תעמולה גדול באמצעות מאות מסגדים ברחבי סוריה‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫ספק אם "האחים" שולטים בצבא המורדים המורכב מחיילים וקצינים סונים‬
‫עריקים‪ .‬צבא בלתי סדיר זה מתמודד גם עם קבוצות קנאיות יותר מ"האחים"‪,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬גורמי אל־קאעידה וג'יהאד עולמי שהסתננו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לשורות המורדים‬
‫ונחלו הצלחות צבאיות בצפון סוריה וסמוך לגבול עם ישראל‪ .‬בגלל גורמים‬
‫אלה ואחרים קשה להעריך אם ומתי יצליחו המורדים לסלק את בשאר (הנתמך‬
‫גם על ידי רוסיה) ולשלוט בסוריה‪ ,‬ומה יהיה מקומם והשפעתם של "האחים"‬
‫והקבוצות האסלאמיות הקיצוניות יותר בשלטון החדש‪ .‬עם זאת‪ ,‬במסגרת‬
‫הערכה טנטטיבית לגבי הקמת שלטון מוסלמי סוני בסוריה‪ ,‬בעתיד‪ ,‬ראשית‪,‬‬
‫יש לקחת בחשבון כי בניגוד למצרים‪ ,‬סוריה הייתה במשך דורות בעלת מסורת‬
‫חילונית עם מיעוטים לא מוסלמים־סונים גדולים למדי (עלאווים כ־‪,12%‬‬
‫נוצרים כ־‪ ,10%‬דרוזים ‪ 4%‬ואחרים); שנית‪ ,‬תנועת "האחים המוסלמים"‬
‫בסוריה‪ ,‬לפני הפיכת הבעת'‪ ,‬הייתה קטנה ומתונה‪ ,‬יחסית‪ ,‬השתתפה בבחירות‬
‫דמוקרטיות לפרלמנט ויוצגה גם בממשלות סוריות אחדות; ושלישית‪ ,‬רבים מן‬
‫"האחים" בסוריה תומכים בחברה אזרחית פלורליסטית ובממשל דמוקרטי־‬
‫ייצוגי תוך הפרדת רשויות‪ ,‬חירות המחשבה‪ ,‬הביטוי וההתכנסות‪ ,‬בבחירות‬
‫ישירות ובשמירת זכויות המיעוטים‪ .‬אולם "דגם הדמוקרטיה האסלאמית‬
‫שהגו 'האחים המוסלמים' הסורים נותר שונה מהדגם הליברלי בנקודה‬
‫מרכזית אחת‪ :‬זכות הפיקוח שהם מעניקים לשומרי אמוני הדת על החקיקה‬
‫(‪)12‬‬
‫ועל הבחירות"‪.‬‬
‫על סמך דברים אלה ניתן להעריך שגם אם "האחים" יעלו לשלטון בסוריה על‬
‫חורבות משטר אסד‪ ,‬הרי על פי תסריט אופטימי הם לא ינהיגו משטר אסלאמי־‬
‫קנאי‪ ,‬אלא יצטרפו לתוניסיה ומצרים‪ ,‬תורכיה‪ ,‬אינדונזיה ומדינות אחרות‬
‫בדרך להקמת משטר אסלאמי־דמוקרטי־פלורליסטי‪ ,‬אם כי לא לפי המודלים‬
‫המערביים‪ .‬במקרה זה‪ ,‬יש לצפות לפגיעה בחימוש הצבאי ובהשפעה הפוליטית‬
‫של חזבאללה בלבנון‪ ,‬וכן במעמד האזורי של איראן השיעית‪ ,‬ולהצטרפות סוריה‬
‫לקואליציה המוסלמית־סונית האזורית בהשתתפות תורכיה‪ ,‬מצרים וסעודיה‬
‫(וישראל?)‪ ,‬החותרות לבלום את הסכנה השיעית‪ .‬מאידך‪ ,‬כל עוד ישרוד‬
‫משטרו של בשאר אל־אסד יכולות איראן וחזבאללה לשמור על השפעתן‪ ,‬בעוד‬
‫הסכסוכים האלימים בין סונים ועלאווים בלבנון ובין סונים ושיעיים בעיראק‬
‫ימשיכו ויחריפו‪ .‬דומה כי לישראל יש אינטרס שחוגים מוסלמים מתונים ישלטו‬
‫בסוריה ויפנו עורף לאיראן וחיזבאללה‪ ,‬וכי הציר המוסלמי־סוני יבלום את‬
‫‪62‬‬
‫משה מעוז‬
‫הסכנה המוסלמית־שיעית‪ .‬ייתכן‪ ,‬אולי‪ ,‬כי ישראל נקטה‪ ,‬בסוף ינואר ‪ ,2013‬צעד‬
‫משמעותי ראשון לקראת הפלת משטר בשאר‪ :‬היא הפציצה "בסיס צבאי־מדעי"‬
‫על יד דמשק‪ ,‬ו‪/‬או שיירת נשק אנטי־אווירי לחזבאללה בלבנון‪.‬‬
‫אין ייצוג לאסלאם המרכזי‬
‫בסיכומם של דברים ובבחינה זהירה‪ ,‬ניתן להעריך כי התקוממויות "האביב‬
‫הערבי"‪ ,‬מאז ראשית ‪ ,2011‬לא גרמו לעליית משטרים מוסלמיים קנאים באזור‪,‬‬
‫אלא דווקא סייעו לעליית משטרים אסלאמיים דמוקרטים־למחצה ופרגמטיים‬
‫חדשים בתוניסיה‪ ,‬לוב ואולי במצרים‪ ,‬בעוד משטרים אסלאמיים שמרניים‬
‫ופרו־מערביים ותיקים יותר ‪ -‬בתי המלוכה במרוקו‪ ,‬ירדן‪ ,‬סעודיה ובחריין ‪-‬‬
‫מחזיקים מעמד ברמות שונות של הצלחה‪ .‬זאת ועוד‪ :‬משטרים אסלאמיים אלה‪,‬‬
‫רובם ככולם‪ ,‬מסתייגים ואף נאבקים ביתר שאת בקבוצות מוסלמיות קנאיות‬
‫הפועלות בארצותיהם‪ ,‬כגון ארגוני אל־קאעידה‪ ,‬סלפים ג'יהאדיסטים סונים‪,‬‬
‫וכן שיעים מיליטנטיים בתימן‪ ,‬בחריין ולבנון‪ .‬קבוצות קנאיות אלה ‪ -‬סוניות‬
‫ושיעיות כאחד ‪ -‬בצירוף המשטר השיעי־קנאי באיראן והסוני־קיצוני בסודן‪,‬‬
‫הנן בעלות השפעה ניכרת בקרב גורמים מוסלמים שונים‪ ,‬אך הם מפוצלים‬
‫ומסוכסכים ביניהם וגם אינם מייצגים את האסלאם המרכזי בדורנו‪ ,‬לא‬
‫במסרים האידאולוגיים ולא במעשים הקנאיים־קיצוניים שלהם‪ .‬הם מדברים‬
‫בשם האסלאם אך מעוותים את מסריו ומוציאים לו מוניטין שלילי בעולם‪ .‬הם‬
‫אף מאיימים על משטרים מוסלמים שמרניים‪ ,‬מתונים ופלורליסטיים רבים‪,‬‬
‫כולל אליטות פוליטיות וכלכליות המייצגות את הזרמים המרכזיים באסלאם‬
‫של ימינו‪ .‬מסך כל ‪ 57‬משטרים מוסלמיים בעולם‪ ,‬כשליש מהם נמצאים בשלבים‬
‫שונים של דמוקרטיזציה‪ ,‬רבים אחרים הם סמכותיים‪ ,‬מושחתים ופוגעים‬
‫בזכויות אדם ובזכויות נשים‪ ,‬אולם רובם אינם דוגלים בהשקפות אסלאמיות‬
‫קיצוניות‪ ,‬בענייני פנים וחוץ כאחד‪ .‬חלקם הגדול הנו בעל גישות פרגמטיות‬
‫בענייני דת וחברה ומוכנּות לדיאלוגים‪ ,‬לשיתוף פעולה עם מדינות המערב (ועם‬
‫ישראל)‪ ,‬עם נוצרים ויהודים‪ ,‬תוך הסתייגות מאלימות וטרור של מוסלמים‪.‬‬
‫בכך מזימים מוסלמים אלה את התאוריות האסלאמופוביות של חוקרים‪,‬‬
‫פוליטיקאים‪ ,‬סופרים ומנהיגי דת נוצרים ויהודים‪ ,‬כגון פרופ' סמואל הנטינגטון‪,‬‬
‫אשר בספרו התנגשות הציוויליזציות‪ ,‬שפורסם ב־‪ ,1996‬טען כי "גבולות‬
‫האסלאם הם עקובים מדם (‪ ,)bloody‬כך גם קרביו"; פרופ' ג'ין קירקפטריק‪,‬‬
‫האם הולכים לציוויליזציה אסלאמית חדשה‬
‫‪63‬‬
‫לשעבר שגרירת ארצות־הברית באו"ם‪ ,‬הכריזה באותה שנה כי "האסלאם הוא‬
‫ציוויליזציה המטפחת אלימות"; האפיפיור בנדיקט ה־‪( 16‬שהתפטר) תמך‬
‫בטענה נוצרית עתיקת יומין כי הנביא מחמד נשא עמו רק דברים "זדוניים‬
‫ובלתי אנושיים"‪ .‬ובדומה לכך חוקרים ופוליטיקאים ישראלים־יהודים סבורים‬
‫שהאסלאם כולו הנו "אנטישמי מיסודו"‪" ,‬טרוריסטי ונאצי"‪ )13(.‬אין לכן ספק‬
‫כי תפיסות כוללניות‪ ,‬שטחיות‪ ,‬מוטעות ומטעות אלה‪ ,‬בצירוף מעשי טרור‬
‫חמורים של מוסלמים קנאים‪ ,‬אנטי־נוצרים ואנטישמים רק מגבירים תחושות‬
‫אסלאמופוביות קשות בקרב נוצרים ויהודים באירופה‪ ,‬בישראל ובארצות־‬
‫הברית‪ .‬הללו מצאו ביטוי בקריקטורות‪ ,‬במאמרים ובחקיקה אנטי־מוסלמית‬
‫באירופה‪ ,‬ובשריפת ספרי קוראן ומסגדים בישראל ובשטחים הפלסטינים על ידי‬
‫קיצונים יהודים‪ .‬אין ספק כי ביטויים ומעשים מעין אלו‪ ,‬משני הצדדים‪ ,‬עלולים‪,‬‬
‫בתסריט הגרוע ביותר‪ ,‬להוביל למלחמת דת של מוסלמים נגד יהודים באזור‬
‫ומעבר לו‪ .‬כדי לנטרל תסריט זה ולטפח דו־קיום ושיתוף פעולה יהודי־מוסלמי‬
‫וישראלי־ערבי‪ ,‬על ישראל לבחון מחדש את יחסיה עם מדינות ערב והאסלאם‪,‬‬
‫ולשפרם‪ .‬לרובם קשרים אסטרטגים‪ ,‬ביטחוניים וכלכליים עם המערב‪ ,‬ולחלקם‬
‫גם עם ישראל‪ .‬כמה ממדינות אלה מכירות בישראל ואחרות מוכנות להכיר‬
‫בה ולשתף עמה פעולה‪ ,‬אך בתנאי חשוב אחד‪ :‬פתרון הבעיה הפלסטינית על‬
‫פי יוזמת השלום הסעודית‪/‬ערבית (מ־‪ ,)2002‬כלומר הקמת מדינה פלסטינית‬
‫לצד ישראל על פי קווי ‪ ,1967‬עם בירה במזרח ירושלים‪ ,‬ופתרון צודק ומוסכם‬
‫לבעיית הפליטים הפלסטינים על פי החלטת האו"ם ‪ 194‬מ־‪( 1948‬שאיננה‬
‫מציינת כלל את "זכות השיבה" של אש"ף)‪ .‬פתרון הבעיה הפלסטינית יסייע‬
‫למשטרים המוסלמים הפרגמטיים־מתונים להיאבק בארגונים המוסלמיים־‬
‫קנאים‪ ,‬ובהשפעתם הניכרת בקרב ציבורים מוסלמיים בארצותיהם‪ .‬זאת ועוד‪:‬‬
‫פתרון מוסכם של הבעיה הפלסטינית יתרום להפחתה‪ ,‬או לנטרול‪ ,‬המניעים ו‪/‬‬
‫או התירוצים לשנאת המערב וישראל ולאנטישמיות בארצות האסלאם (אולי‬
‫גם באיראן) וגם באירופה (בקרב מוסלמים ונוצרים כאחד)‪ .‬ברם‪ ,‬לצורך המאבק‬
‫בקנאי האסלאם והשפעתם‪ ,‬חייבים המשטרים המוסלמיים הפרגמטיים לעקור‬
‫מקרבם גם את מוקדי השחיתות ולבצע רפורמות חברתיות־כלכליות‪ ,‬כולל חינוך‬
‫מתקדם ופלורליסטי‪ ,‬ומתן ייצוג הולם לאוכלוסיותיהם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬חייבים‬
‫משטרים אלה להיאבק בגורמים האסלאמיים הקנאיים ובהשפעתם הציבורית‪,‬‬
‫תוך הצגת אלטרנטיבה אסלאמית פלורליסטית ומתונה‪ .‬בנוסף‪ ,‬עליהם לתאם‬
‫צעדים אסטרטגים וטקטיים עם משטרים מוסלמים אחרים‪ ,‬לצמצום או לנטרול‬
‫הפעילות של קבוצות מוסלמיות קנאיות‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫משה מעוז‬
‫בפני ארצות־הברית‪ ,‬בהנהגת אובמה‪ ,‬עומד אתגר אסטרטגי חשוב ביותר‪ :‬לסייע‬
‫למדינות ערב והאסלאם הסוניות־פרגמטיות לערוך רפורמות חברתיות־כלכליות‬
‫וחינוכיות‪ ,‬כדי להיאבק בזרמים המוסלמים הקיצונים‪ ,‬ובעיקר באיראן השיעית‪,‬‬
‫חזבאללה בלבנון והארגונים הסלפיים־ג'יהאדיסטיים ובראשם אל־קאעידה‪.‬‬
‫[מאמר זה הוא גרסה מעודכנת ומלאה יותר של רשימה מקוונת באתר "מיתווים" וכן ממאמר בכתב העת‬
‫‪]Insight Turkey‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1. The Right Scoop, 19 May 2011.‬‬
‫‪2. The Daily Telegraph, London, 24 November 2011.‬‬
‫הארץ‪ ,‬תל־אביב‪ 24 ,‬בנובמבר ‪ ;2011‬איי־אף־פי‪ 17 ,‬באפריל ‪.2011‬‬
‫‪ 3 .3‬הארץ‪ 28 ,‬באוקטובר ‪( 2011‬על פי רויטרס); ‪ 11‬במאי‪ 20 ,‬בדצמבר ‪ 11 ; ;2012‬במאי‪,‬‬
‫‪ 20‬בדצמבר ‪.Spero News, 14 may 2011; Tunisian Daily, 13 Jan. 2012 ;2012‬‬
‫‪4. Foreign Policy, 14 November 2012, Zelin in Aaron.‬‬
‫הארץ‪ 14 ,‬בספטמבר ‪ ;2011‬הארץ‪ 19 ,‬ביולי ‪( 2012‬על פי רויטרס)‪.‬‬
‫‪5. Mahdi Khajazi, The Washington Institute, 31 December 2012.‬‬
‫‪6 .6‬הנוסח המלא‪.Egypt Independent, 17 January 2013 :‬‬
‫‪7 .7‬מהדי חג'אזי‪ ,‬לעיל; הארץ‪ 28 ,‬ביוני ‪ 13 ,2012‬בינואר ‪.2013‬‬
‫‪8. BBC News, 30 June 2012.‬‬
‫גם הארץ‪ 26 ,‬באוגוסט ‪ 24 ;2011‬בספטמבר ‪ ;2012‬קול ישראל‪ ,‬רשת ב'‪ 25 ,‬בינואר‬
‫‪.2013‬‬
‫‪9 .9‬צבי בראל‪ ,‬הארץ‪ 28 ,‬בספטמבר ‪.Policy Watch, 2024, 25 January 2013 ;2011‬‬
‫‪ 1010‬הארץ ‪ 13-12‬באוגוסט ‪..BBC News, ibid ;2012‬‬
‫‪1111‬ראו מאמרו של שמואל בר‪" ,‬האחים המוסלמים בירדן‪ :‬מאופוזיציה נאמנה לאיום על‬
‫היישות ההאשמית"‪ ,‬אצל האחים המוסלמים‪ ,‬חזון דתי במציאות משתנה‪ ,‬עורכים‬
‫מאיר חטינה ואורי מ' קופפרשמידט‪( ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,)2012 ,‬עמ' ‪186‬‬
‫ואילך; ‪ ; Policy Watch, 2020, 22 January 2013‬הארץ‪ 26 ,‬בינואר ‪.2013‬‬
‫‪1212‬יצחק ויסמן‪" ,‬פונדמנטליזם ודמוקרטיה בשיח של האחים המוסלמים בסוריה"‪ ,‬אצל‬
‫חטינה וקופפרשמידט‪ ,‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪ ;142-125 ,141‬ראו גם משה מעוז‪ ,‬אסד‪ ,‬הספינקס‬
‫של דמשק‪ ,‬ביוגרפיה פוליטית (דביר‪ ,‬תל־אביב)‪ ,‬עמ' ‪ 158‬ואילך‪.‬‬
‫‪1313‬מובאות ומקורות אצל‪:‬‬
‫‪Moshe Ma'oz (ed.), The Meeting of Civilizations - Muslim, Jewish and Christian‬‬
‫‪(Suffex Academic Press, UK 2009), p. vii; idem, Muslim Attitudes to Jews and Israel‬‬
‫‪(same publisher, 2010), pp. vii,viii.‬‬
‫‪n‬‬
‫אסלאמיסטים ומודרניּות‬
‫אין השלמה בין האסלאם הפוליטי‬
‫לבין ערכים של ִקדמה ומודרנה‬
‫טארֶ ק ֶהגִ י‬
‫"היה עד‪ ,‬הו עט שלי‪ ,‬לאשר נאמר‪:‬‬
‫לא‪ .‬אנו לא ננום‪ ,‬לא‪,‬‬
‫ולא נהסס‪,‬‬
‫בין 'כן' ל'לא'‪".‬‬
‫אמל דונקול (משורר מצרי)‬
‫על השאלה אם האסלאם הפוליטי הוא תנועה דתית־תאוקראטית או תנועה‬
‫פוליטית‪ ,‬במובן העכשווי של המושג‪ ,‬יש להשיב בהתייחסות לעמדתו של‬
‫האסלאם הפוליטי כלפי מערכת הערכים אשר אינטלקטואלים בחברות‬
‫מתקדמות רואים כבסיס לִקדמה ולמודרניות‪ .‬יהיה צורך לנסות ולקרב בין ערכי‬
‫הבסיס של חברות מתקדמות‪ ,‬הרעיונות וההתנהגות של התנועות הפוליטיות‬
‫האסלאמיות‪.‬‬
‫ד"ר טאֶרק הֶגי‪ ,‬אינטלקטואל מצרי (מוסלמי) כיהן בעבר כיו"ר חברת נפט בינלאומית ומן הבולטים‬
‫בין הקוראים לרפורמות ליברליות במצרים; כותב על נושאי חברה‪ ,‬כלכלה‪ ,‬תרבות‪ ,‬פוליטיקה‬
‫ונפט‪ ,‬מרצה באוניברסיטאות בארצות־הברית‪ ,‬באירופה ובמזרח התיכון; כותב על התודעה‬
‫המוסלמית ועתידה‪ ,‬על ערכי המודרנה‪ ,‬דמוקרטיה‪ ,‬סובלנות וזכויות נשים במזרח התיכון‪.‬‬
‫טארק הגי ביקר כמה פעמים בישראל‪ ,‬ובאחרונה גלה ללונדון‪ ,‬אחרי ששירותי הביטחון המצריים‬
‫הודיעו לו כי לא יוכלו לערוב לביטחונו על רקע ה"פתווה" שהוצאה נגדו; בכל זאת‪ ,‬הוא מרבה‬
‫לשהות במצרים כדי להוביל את קבוצת תומכיו‪" ,‬מצרים האזרחית"‪ ,‬בכיכר תחריר‪.‬‬
‫מאמר זה מתפרסם בעברית בישראל בהסכמתו של הכותב‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫טארק הגי‬
‫תפיסת הרעיון של המדינה המודרנית‬
‫כאשר הנביא מוחמד שכב על ערש־דווי הוא ביקש מידידו הקרוב‪ ,‬אבו בכר אל־‬
‫סידיק‪ ,‬לנהל במקומו תפילות בציבור‪ .‬זמן קצר לאחר פטירתו של מוחמד‪ ,‬נוצרה‬
‫הסכמה כללית בקרב העולם המוסלמי כי המינוי של אבו בכר היה סימן שהנביא‬
‫האמין שהוא האיש הראוי ביותר לרשת אותו‪ .‬אבו בכר נבחר על ידי מועצה של‬
‫זקני השבטים להיות הח'ליף הראשון‪ ,‬והפך ליורשו של הנביא‪ .‬מודל היסטורי זה‬
‫(פשוט כמו התקופה שבה הונהג) ממשיך לשלוט בדרך מחשבתם של אסלאמיסטים‬
‫רבים‪ ,‬אשר רואים את הדת והפוליטיקה שזורות זו בזו‪ ,‬ללא הפרדה‪.‬‬
‫עשורים רבים מאוחר יותר‪ ,‬נעשו ניסיונות להעניק בסיס פילוסופי ותאורטי‬
‫למודל זה‪ ,‬שמצאו ביטוי בספרים הידועים‪ ,‬כיום‪ ,‬כאל־אהכאם אל־סולטנייה‬
‫(פסקי הדין העליונים)‪ .‬למרות העובדה שפרטי "פסקי דין" אלה משקפים את‬
‫שלבי ההתפתחות במחשבה המדינית‪ ,‬בפרק הזמן שבין המאה השביעית ובין‬
‫חמש המאות שבאו אחריה‪ ,‬האסלאמיסטים של היום עדיין מעריצים אותם‬
‫ורואים בהם חלופה מעשית למערכת המדינית המודרנית‪.‬‬
‫פלורליזם‬
‫תפיסת הפלורליזם מושרשת היטב בתרבות ובדפוסי החשיבה של חברות‬
‫מתקדמות‪ ,‬והיא מוערכת כאחד המנועים העיקריים להתפתחות ולקדמה אנושית‪.‬‬
‫חברות אשר אינן מאמינות בפלורליזם ואינן מסוגלות להשלים עם תוצאותיו‪ ,‬אינן‬
‫צועדות קדימה‪ .‬כמו שהמארקסיזם בישר את קצו של הפלורליזם‪ ,‬כאשר השתמש‬
‫בכל המערכות ‪ -‬המדינית‪ ,‬הכלכלית‪ ,‬התרבותית והחברתית ‪ -‬כדי למחוץ כל‬
‫מערכת וכל אדם שלא הסכימו עם עקרונותיו הבסיסיים‪ ,‬כך גם האסלאם הפוליטי‬
‫הוא ביסודו אנטי־פלורליסטי‪ ,‬אפילו אם חסידי האסלאם טוענים את ההפך מזה‪.‬‬
‫עבור האסלאמיסט‪ ,‬המאמין כי האידאולוגיה האסלאמית הנה האמת המוחלטת‪,‬‬
‫כל מחלוקת היא דבר תועבה וכפירה בדברי האל הכל יכול‪.‬‬
‫שֹוני (אחֵרּות)‬
‫הפלורליזם הוליד את קבלת האחר‪ .‬משניהם נולד מושג היחסיות‪ ,‬האמונה כי‬
‫אין השלמה בין האסלאם הפוליטי לבין ערכים של ִקדמה ומודרנה‬
‫‪67‬‬
‫החיים מבוססים על מגוון נרחב של תחומים‪ ,‬מערכות‪ ,‬רעיונות ועקרונות‪ .‬כאשר‬
‫אסלאמיסט טוען כי הוא מקבל את האחר‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬מאמין כי האל מצוי‪ ,‬הוא‬
‫עזר כנגדו וניצב קרוב יותר לאמת‪ ,‬מידת הקבלה שלו צנועה ויחסית‪ .‬במצרים‪,‬‬
‫היום‪ ,‬האסלאמיסטים טוענים כי האדם יכול להיות מוסלמי‪ ,‬יהודי או נוצרי‪ ,‬אך‬
‫אין הוא יכול להיות בודהיסט או בהאי‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין הם מסכימים לכך שחירות‬
‫האמונה פירושה כי המוסלמי יכול להמיר את דתו לדת אחרת‪.‬‬
‫תורת היחסיות‬
‫מתוך רחם האמונה בפלורליזם נולדת קבלת האחר‪ .‬מרחם שתיהן נולדת "תורת‬
‫היחסיות"‪ ,‬במובן שבו הדעות‪ ,‬השיפוטיות‪ ,‬התאוריות וההסברים הם יחסיים‪,‬‬
‫לא מוחלטים‪ .‬האסלאמיסט יכול לטעון כי הוא מאמין בתורת היחסיות‪ ,‬אולם‬
‫כל דיון אתו על אודות נשים‪ ,‬לא־מוסלמים‪ ,‬תורת האבולוציה‪ ,‬או דעות השונות‬
‫מדעותיו‪ ,‬יוכיח כי לעולם לא יהיה מסוגל להאמין בתורת היחסיות בלב שלם‪ .‬הוא‬
‫משליך את הרעיון של האבסולטי מתחום הנושאים הפרטיים לתחום הנושאים‬
‫הציבוריים‪ .‬זו הסיבה שבגינה האסלאמיסטים מאמינים כי האידאולוגיה שלהם‬
‫מציעה פתרונות קבע‪ ,‬אשר אינם ניתנים לשינוי‪ ,‬לבעיות אשר מעצם טבען הנן‬
‫בנות החלפה‪ .‬אם נטען כי פתרונות אלה שייכים לזמן ולמקום ספציפיים‪ ,‬ידחה‬
‫האסלאמיסט בזעם את ההיגיון שבטענה זו‪.‬‬
‫זכויות אדם‬
‫זכויות אדם‪ ,‬כפי שהן מעוגנות בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם‪ ,‬הן‬
‫פרי מאבק אנושי ארוך ומייגע‪ .‬הבעיה של האסלאמיסטים בהקשר לזכויות אדם‬
‫מתבטאת בכך שהם מוכנים לקבל אך ורק את הזכויות התואמות את רצון האל‪,‬‬
‫שלפי אמונתם‪ .‬אם נאמר לאסלאמיסט כי אישה זכאית להתלבש ככל העולה‬
‫על רוחה‪ ,‬הוא יסרב לקבל זכות זו על בסיס ודאות מוסרית־אישית שלו‪ ,‬אשר‬
‫על פי אמונתו משקפת את רצון האל! אם נאמר לו כי מוסלמי רשאי להמיר‬
‫דתו ולהיות יהודי או נוצרי‪ ,‬הוא ישתמש שוב בוודאות מוסרית אבסולוטית‬
‫כדי לאיין זכות אנושית זו‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש בנפשו מחסום לקבלת זכויות אדם הנבנה‬
‫מתפיסותיו באשר לרצונו של האל‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫טארק הגי‬
‫היחס לנשים‬
‫הפחד מנשים והערגה אליהן הם המאפיינים העיקריים של השקפת האסלאמיסט‬
‫עליהן‪ .‬אין ספק כי האסלאמיסט רואה את הנשים כיצורים הנחותים מהגברים‪,‬‬
‫אם כי רק במעט‪ .‬האסלאמיסט מאמין שהנשים הן מקור כל הרע‪ ,‬ולפיכך יש‬
‫לפקח עליהן פיקוח צמוד‪ .‬השקפה זו מיושמת בהקפדה יתרה בעיקר בערב־‬
‫הסעודית‪ ,‬שבה הנשים הן קורבנות לכפייה הקיצונית ביותר שאפשר להעלות‬
‫על הדעת‪.‬‬
‫אין זה מפתיע‪ ,‬כי אווירה זו מציבה מכשול חמור ביותר בפני מתן זכויות לנשים‬
‫וכל ניסיון להתגבר עליו נתקל בהתנגדות ברוטלית‪ .‬ככל שזה נוגע לאסלאמיסטים‪,‬‬
‫סוגיות מסוימות אינן פתוחות לדיון‪ .‬אחת מאלה הוא האופן שבו שווי עדותה‬
‫של האישה בבית המשפט הוא כמחצית מזו של הגבר‪.‬‬
‫הוראת החוק במובנה העכשוי‬
‫האסלאמיסטים דבקים באמונתם כי הוראות משפטיות וחוקתיות‪ ,‬מעשה ידי‬
‫אדם‪ ,‬הן משגה חמור מבחינה דתית וחברתית‪ ,‬כיוון שהן מתירות לבני אדם‪,‬‬
‫חסרי הכשרה‪ ,‬לנסח מסגרת משפטית וחוקתית כדי למשול בעצמם‪ .‬כאשר‬
‫עבודותיו של סייד קוטוב‪ ,‬אבי תנועת האחים המוסלמים (‪ ,)1966-1906‬הפכו‬
‫לספרות החשובה ביותר של האסלאם הפוליטי (חלק חשוב בהן נלקח ממשנתו‬
‫של הפילוסוף האסלאמיסטי‪ ,‬ההודי־פקיסטני‪ ,‬סיד אבואלא עלי מודודי)‪ ,‬השקפת‬
‫האסלאמיסט על חוקים מעשי ידי אדם בוטאה במונחים הבאים‪ :‬רק האל יודע‬
‫מהם הליקויים של בני תמותה‪ ,‬והם אינם מסוגלים לחוקק את החוקים אשר‬
‫יקבעו את טיב היחסים שבין בני אדם‪ .‬מהנחה זו צמחה "תאוריית הקימייא"‪,‬‬
‫שאבן הפינה שלה היא כי אל לבני אנוש לקבוע את החוקים האמורים לשלוט‬
‫ביחסים שבין בני אדם‪ ,‬באשר אלה יכולים להיקבע רק על ידי האל הכול יכול‪.‬‬
‫אפילו אם המשפטן הדגול‪ ,‬ד"ר עבד אלרזאק אלסנהורי (מנסח הקודקס האזרחי‬
‫המצרי‪ ,‬בשנת ‪ ,)1948‬טען כי בתנאים ובסעיפים של הקודקס לא הבחין בדבר‬
‫העלול להתפרש כסטייה מעקרונות השריעה האסלאמית‪ ,‬אין בכך משמעות‬
‫לאסכולה כלשהי באסלאם המדיני‪ ,‬אשר נותר משוכנע כי המשימה הבסיסית‬
‫היא ליישם את השלטון במדינה על שיטה משפטית מקיפה הנובעת מהשריעה‪,‬‬
‫שלפי השקפתו‪ ,‬מבטאת את רצון האל‪.‬‬
‫אין השלמה בין האסלאם הפוליטי לבין ערכים של ִקדמה ומודרנה‬
‫‪69‬‬
‫שימוש באלימות‬
‫ההנהגות של מרבית האסכולות של האסלאם הפוליטי מסרבות להגדיר את‬
‫מתקפות המתאבדים‪ ,‬המשוגרים על ידי קנאים מוסלמים כדי לפגוע באזרחים‪,‬‬
‫כמתקפות טרור‪ .‬איש מהם לא חשב שאוסמה בין־לאדן הוא טרוריסט ורובם‬
‫העריכו אותו מאוד‪ .‬כאשר נשאל מועמד אסלאמיסטי לנשיאות מצרים האם‬
‫הוא רואה את בין־לאדן כטרוריסט‪ ,‬השיב‪" :‬זו אמריקה שהיא הטרוריסטית‪".‬‬
‫אך מה לנו כי נלין על האסלאמיסט‪ ,‬שאינו מסוגל לגנות אלימות נגד אזרחים‬
‫בכל צורותיה והיבטיה‪ ,‬כאשר הקהילייה הבינלאומית לא הצליחה עדיין לנסח‬
‫הגדרה לטרור שתהיה מקובלת על כולם? האסלאמיסטים מאוחדים באמונתם‬
‫כי הם זכאים ‪ -‬ולמעשה‪ ,‬נדרשים ‪ -‬שלא לקבל את הגדרת מעשיהם כמעשי‬
‫טרור‪ ,‬עד שיצליחו לתפוס את השלטון‪ .‬אני משוכנע‪ ,‬כי יותר ממחצית בני האדם‬
‫החיים בחברות כמו ערב־הסעודית‪ ,‬פקיסטן ותימן יסרבו להגדיר את בין־לאדן‬
‫כטרוריסט‪.‬‬
‫תודעה מאוזנת‬
‫מאז ומעולם האמנתי כי מה שמאפיין את הקנאים ברחבי העולם הוא היעדר‬
‫תודעה מאוזנת‪ .‬דרך החשיבה של כל הקנאים אטומה לחלוטין ליצירתיות‬
‫אנושית ולכושר ההמצאה בכמעט כל התחומים התרבותיים והאינטלקטואליים‪.‬‬
‫שמעתי כי רבים בקרב מנהיגי הדת בערב־הסעודית מזהירים מפני הסכנות‬
‫הטמונות בקריאה של מה שאני מחשיב כדוגמאות המשובחות ביותר של‬
‫היצירתיות האנושית‪ ,‬מדקארט עד עמנואל קאנט‪ ,‬מוויקטור הוגו ועד אלברט‬
‫קאמי‪ .‬סלידתם ממוזיקה‪ ,‬אמנות ותאטרון‪ ,‬עמוקה באותה מידה‪ .‬אולי הדוגמה‬
‫הבאה תמחיש מצב הרה אסון זה‪ :‬באוגוסט ‪ ,2012‬שבו אסטרונאוטים סינים‬
‫לכדור הארץ ממשימתם בחלל‪ .‬באותה הזדמנות פורסם צילום של אסטרונאוטית‬
‫שיוצאה מספינת החלל בסיועו של עמית‪ ,‬גבר‪ .‬אתר אינטרנט סאלאפי הציג את‬
‫הצילום בתוספת הערה שלא התייחסה כלל להיבטים המופלאים של הטיסה‬
‫לחלל‪ ,‬אלא התמקדה בשחיתות המוסרית של הגבר המחזיק בידה של נקבה על‬
‫מנת לעזור לה לצאת מן החללית!‬
‫‪70‬‬
‫טארק הגי‬
‫ההבנה המודרנית של האנושות‬
‫הספרות האסלאמיסטית‪ ,‬התרבות והאידאולוגיה מבוססות על חלוקת העולם‬
‫לשני מחנות‪ :‬דאר אל אסלאם (בית האסלאם) ודאר אל חרב (בית החרב‪,‬‬
‫המלחמה)‪ .‬חלוקה זו ממשיכה למשול בחשיבתם של האסלאמיסטים וקשה להם‬
‫להבין ולקבל את ההבנה המודרנית של האנושות ועד כמה הרחיקה לכת זו בהסרת‬
‫הגבולות בין תרבויות וחברות‪ .‬אני מאמין כי עד עצם היום הזה‪ ,‬האסלאמיסטים‬
‫תופסים את האחר כאויב‪ ,‬והם רואים אותו כאחראי לכל בעיותיהם מתקופת‬
‫הקולוניאליזם ועד למצוקות שאתן הם מתמודדים היום‪ .‬לפני למעלה משנתיים‪,‬‬
‫פרסם המנהיג האסלאמיסטי הבולט‪ ,‬עבד אל־מונעם אבו אל־פתוח (מועמד‬
‫לנשיאות מצרים בבחירות מאי ‪ ,)2012‬ספר בו טען כי כל הבעיות הניצבות‪ ,‬כיום‪,‬‬
‫בפני החברות המוסלמיות מקורן בקולוניאליזם‪ .‬מה שמנהיג זה אינו מסביר הוא‬
‫מה הסיבה‪ ,‬למשל‪ ,‬לכך שהאירופאים הצליחו לכפות עלינו משטר קולוניאלי‪,‬‬
‫ואילו אנחנו לא הצלחנו לשלוט עליהם! כמו כן‪ ,‬אין הוא מסביר מדוע רוב חצי‬
‫האי ערב נותר במצב של פיגור קיצוני‪ ,‬במשך למעלה ממאה השנים האחרונות‪,‬‬
‫למרות שלא נמצא תחת משטר קולוניאלי‪.‬‬
‫תקייה (הונאה)‬
‫עיקרון התקייה הוא עיקרון בסיסי של השיעה‪ ,‬אשר הסתנן וחדר גם למנהגים‬
‫המודרניים של האסלאם הפוליטי‪ ,‬השיעי והסוני כאחד‪ .‬משמעותו היא שכאשר‬
‫המאמין מוצא את עצמו בעמדה נחותה לעומת מתנגדיו‪ ,‬הוא רשאי להכריז‪,‬‬
‫כלפי חוץ‪ ,‬על ההפך מאמונתו האמיתית‪ .‬עיקרון זה אומץ בהתלהבות גלויה‬
‫על ידי האחים המוסלמים‪ ,‬אשר מאז נפילתו של נשיא מצרים לשעבר‪ ,‬חוסני‬
‫מובארק‪" ,‬הרנינו" את לבנו בסדרה של הצהרות סותרות‪ .‬השימוש בתקייה על‬
‫מנת להסוות את כוונותיהם האמיתיות הוא ברור‪ ,‬בולט ‪ -‬ואף מעורר דאגה‪.‬‬
‫במפגשים שלהם עם נציגים בכירים מתרבויות אשר נמנעות מדבר שקר‪ ,‬הם‬
‫מכריזים על התכחשותם לאלימות‪ ,‬תמיכתם בזכויות הנשים וכיבוד הלא־‬
‫מוסלמים‪ .‬אמנם‪ ,‬הצהרות אלה מנוגדות לאמונותיהם ולכוונותיהם האמיתיות‪,‬‬
‫אך לפי גרסתם של האחים המוסלמים‪ ,‬הדת מתירה להם לשקר כל עוד לא‬
‫הצליחו להתבסס בעמדות שלטוניות‪.‬‬
‫אין השלמה בין האסלאם הפוליטי לבין ערכים של ִקדמה ומודרנה‬
‫‪71‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬אינני צופה שתיתכן השלמה בין האסלאם הפוליטי לבין‬
‫הערכים של קדמה ומודרניות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אני מאמין כי מימוש עוצמתם‬
‫הפוליטית במסגרת חוקה וחוקים מודרניים עשוי להפוך את קבוצות האסלאם‬
‫הפוליטי לדומות לחברותיהן‪ ,‬הקבוצות הנוצריות באירופה‪ ,‬אולם צריך לזכור‬
‫שמדובר כאן בתהליך אפשרי‪ ,‬במסע ארוך‪ ,‬שאליו לא יצאו עדיין‪.‬‬
‫[תרגום‪ :‬ג'ני גריג]‬
‫‪n‬‬
‫תיאולוגיה ופוליטיקה‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה‬
‫במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫אבי בקר‬
‫בנספח מיוחד למסתו הנודעת רומי וירושלים (שפורסמה ב־‪ ,)1862‬הזכיר משה‬
‫הס‪ ,‬ממבשרי הציונות‪ ,‬אירוע שהתקיים במלבורן‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬שבו תמכו נוצרים‬
‫בשיבת ציון‪ .‬הס‪ ,‬אשר שילב בספרו ניתוח היסטורי־פילוסופי עם התלהבות ורגש‬
‫משיחיים כמעט‪ ,‬שאב עידוד רב מתמיכתם של נוצרים ברעיון תחיית הלאומיות‬
‫היהודית‪:‬‬
‫בדצמבר ‪ ,1861‬התכנסה במלבורן של אוסטרליה ועידה גדולה של נכבדי‬
‫היהודים והנוצרים אשר קיבלה החלטות דומות בכל להצעותיהם של אותו‬
‫צרפתי נוצרי ושל אותו תלמיד חכם יהודי; נכבדי העדות האלה הציעו את‬
‫ההחלטות לפני אספת עם גדולה והוחלט לאסוף כספים‪ ,‬למען רכוש קרקע‬
‫בשביל היהודים בארץ־ישראל‪ .‬אם כן‪ ,‬לא רק יהודים בני ארצות שונות ודרגות‬
‫השכלה שונות‪ ,‬אלא גם העדות הנוצריות ואומות התרבות השונות ‪ -‬רצון‬
‫(‪)1‬‬
‫אחד להן לסייע לעמנו לשוב לנחלתו הלאומית‪.‬‬
‫ד"ר אבי בקר הוא מרצה בתכנית לתואר שני בדיפלומטיה באוניברסיטת תל־אביב; כיהן בעבר‬
‫כמזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי‪.‬‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪73‬‬
‫מזכירו הפרטי של נפוליון השלישי על שיבת היהודים‬
‫את "הוועידה הגדולה" שעליה מדובר ארגן מטעם "הוועד הירושלמי להקמת‬
‫בתי מחסה והכנסת אורחים"‪ ,‬הרב חיים צבי שניאורסון‪ .‬על פי דיווחו של הרב‬
‫מאיירס‪ ,‬לעיתון היהודי־בריטי ג'ואיש כרוניקל‪ ,‬הנוצרים שהגיעו לכינוס תרמו‬
‫‪ 75%‬מכלל הכנסות המגבית ובדבריהם שילבו את אמונתם בתנ"ך ובגאולה‬
‫בגישה מאוד מדינית־פרגמטית לגבי שיבת היהודים לציון‪ )2(.‬אותו "צרפתי נוצרי"‬
‫הוא ארנסט לאהראן‪ ,‬מסאי צרפתי קתולי‪ ,‬שפרסם ב־‪ 1860‬את חיבורו "שאלת‬
‫המזרח החדשה‪ :‬קיסרויות מצרים וערב‪ ,‬שיקום הלאום היהודי"‪ ,‬והציע להקים‬
‫מדינה יהודית בארץ־ישראל‪ ,‬מסואץ בדרום ועד איזמיר שבתורכיה בצפון‪.‬‬
‫השפעת הגותו של לאהראן על הס משמעותית ביותר והוא מצטט קטעים ממנה‬
‫במכתבים הכלולים ברומי וירושלים‪ .‬לאהאראן‪ ,‬שהייתה לו עמדת השפעה‬
‫כמזכירו הפרטי של נפוליון השלישי‪ ,‬מדבר על שיבת היהודים לציון כמאורע‬
‫היסטורי צפוי ובהתלהבות רבה קורא להם "לבנות מחדש את שערי ירושלים‪.‬‬
‫זהו תפקידכם קדימה!‪...‬קדימה יהודים מכל הארצות! המולדת העתיקה קוראת‬
‫(‪)3‬‬
‫לכם‪...‬יום שיבת הגזע לארץ ההבטחה הוא יום גדול בקורות האנושות!"‪.‬‬
‫אותו "תלמיד חכם יהודי" הוא הרב צבי יהודה קלישר‪ ,‬גם הוא ממבשרי הציונות‪,‬‬
‫המסמן (כעמיתו הרב יהודה אלקלעי) את התגייסותם יוצאת הדופן של רבנים‬
‫אורתודוכסיים לרעיון הציוני‪ .‬לצד דברי האמונה והבטחת האל‪ ,‬הם חזרו על‬
‫דברי הנוצרים‪ ,‬מזה כמה דורות‪ ,‬אודות הצורך של היהודים להתנער מתרדמתם‬
‫ההיסטורית וליטול את גורלם בידם לקראת פעילות אנושית־מעשית ליישוב‬
‫ארץ־ישראל‪ ,‬מבלי להמתין למעשה נסים‪ .‬מבשרי הציונות‪ ,‬עד לימיו של הרצל‬
‫ולאחריו‪ ,‬הושפעו מתהליכים היסטוריים‪ ,‬כגון ההתעוררות הלאומית של עמי‬
‫אירופה והתגברות האנטישמיות‪ ,‬אך בכל מה שקשור לחיבור המעשה המדיני‬
‫לרעיון הציוני הנוצרים קדמו להם באופן בולט והם שקידמו את הרעיון בהטפות‪,‬‬
‫בכתובים‪ ,‬בפעילות פוליטית ואף בעידוד מעשי של היהודים לנצל את חלון‬
‫ההזדמנויות שנוצר במזרח התיכון‪ ,‬העומד בפני תהפוכות גאו־פוליטיות‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אוסטרליה של ‪ 1861‬מסמלת‪ ,‬לכן‪ ,‬את בשלותם של התהליכים שחלחלו עוד‬
‫מהמאה ה־‪ ,16‬והעניקו השראה ואף תמיכה פרגמטית ויעילה למבשרי הציונות‬
‫היהודים‪ .‬יש שפע של דוגמאות מתועדות על נוצרים הפועלים למען שיבת ציון‬
‫באירופה‪ ,‬בעיקר באנגליה‪ ,‬אך גם בצרפת‪ ,‬גרמניה‪ ,‬דנמרק וכמובן באמריקה‪ .‬רק‬
‫לאחרונה‪ ,‬נערך מחקר רחב ממדים המכיר בתרומתם של נוצרים לתחיית הרעיון‬
‫של שיבת ציון בתפוצות‪ .‬המחקר טרם מוצה אך ברור כי ההיסטוריוגרפיה‬
‫‪74‬‬
‫אבי בקר‬
‫הציונית המקובלת נטתה להתעלם מהשפעתם של נוצרים בקידום הבשורה‬
‫(‪)4‬‬
‫הציונית‪ ,‬או שהסתפקה באזכורם השולי בלבד‪.‬‬
‫יש להדגיש כי הנצרות הציונית הופיעה בעיקר בקרב קבוצות מיעוט של זרמים‬
‫פרוטסטנטיים‪ ,‬ורק במידה מעטה ביותר בכנסייה הקתולית‪ ,‬אך פיזורם של זרמים‬
‫אלה במדינות בעלות השפעה ופעלתנותם להפצת רעיונותיהם יצרו תהודה לא‬
‫מבוטלת בקרב דעת הקהל הנוצרית והתנקזו לכדי השפעה פוליטית מהותית‬
‫על השלטונות‪ .‬אין עוררין כמעט על ההשפעה הפוליטית של קבוצות אלה בכל‬
‫הקשור בעיצוב מדיניותה של בריטניה במאה ה־‪ ,19‬לקראת הצהרת בלפור‬
‫והמנדט‪ ,‬ובוודאי שלא ניתן להתעלם‪ ,‬בימינו‪ ,‬מהשפעתם הפוליטית של הנוצרים‬
‫האוונגליסטים תומכי ישראל‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬ניתן לקבוע כי לנוצרים הציונים יש‬
‫זכות ראשונים‪ ,‬אם כי לא זכות יוצרים (השמורה תמיד לכיסופי היהודים לציון)‪,‬‬
‫בתרומה רעיונית ופוליטית של ממש‪ ,‬ובוודאי בהענקת עידוד למבשרי הציונות‬
‫היהודים‪ .‬קבוצות אלה של נוצרים שימשו‪ ,‬לעתים‪ ,‬כסנונית שבישרה את האביב‬
‫היהודי ויותר מכך‪ ,‬הם העניקו השראה‪ ,‬דחיפה‪ ,‬וסיוע פוליטי וכלכלי לשיבת‬
‫ציון‪ .‬זוהי‪ ,‬למעשה‪ ,‬מהותה של הבשורה הנוצרית המקדימה של הציונות‪.‬‬
‫"הציונות האנגליקנית" והשינוי התיאולוגי‬
‫שורשי התמיכה הנוצרית בשיבת ציון היהודית ראשיתם עוד במאות ה־‪ 17‬וה־‪,18‬‬
‫ואפילו מעט לפני כן‪ ,‬ומקורם בהתעוררות הדתית של האנגליקנים בבריטניה‬
‫והפוריטנים בארצות־הברית‪ .‬העניין המחודש בלימודי עברית ותנ"ך לצד המרידה‬
‫והפרישה מהכנסייה הקתולית‪ ,‬שימשו קרקע פורייה לפרשנות אקטואלית יותר‬
‫של התהליכים ההיסטוריים והשלכותיהם על מעמד היהודים‪ .‬המחקר ההיסטורי‬
‫החדש מוכיח עד כמה נפוצה הייתה הדעה‪ ,‬כבר במאות ה־‪ 17‬וה־‪ ,18‬משני עברי‬
‫האוקיינוס האטלנטי‪ ,‬כי למרות שפלותם של היהודים בגלות "האלוהים לא שכח‬
‫(‪)5‬‬
‫את עמו הנבחר"‪ ,‬וכשתגיע העת הוא יחזיר אותם למעמדם הבכיר בין האומות‪.‬‬
‫כפי שניתן לראות מסקירתו ההיסטורית המאלפת והמעמיקה של פרנץ קולבר‪,‬‬
‫החזון של שיבת ציון חלחל והעמיק בבריטניה משך מאות בשנים‪ .‬האנגליקנים‪,‬‬
‫שהיו פעילים בלונדון בהפצת הרעיונות ה"ציוניים"‪ ,‬לא היו אוהבי יהודים באמת‪,‬‬
‫אולם הם האמינו בלהט כי סימני הגאולה תלויים בחזרתם של היהודים לציון‪.‬‬
‫לכן כתבו (‪ )1835‬כי הדבר הוא בבחינת "עיקר של האמונה" הנוצרית כי "ישראל‬
‫(‪)6‬‬
‫נותר עם מיוחד (סגולה) והוא עתיד לשוב לארצו"‪.‬‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪75‬‬
‫אף כי הגדירו את עצמם כ"ישראל החדשה"‪ ,‬כמרים אנגליקנים כמו תומס ברייטמן‬
‫ב־‪ ,1585‬או חבר הפרלמנט הבריטי הנרי פינץ'‪ ,‬ב־‪ ,1621‬חשבו כי תמיכה בשיבת‬
‫היהודים לארץ־ישראל תזרז גם את סדרת האירועים לחזרתו של ישו משיחם‪.‬‬
‫ברייטמן‪ ,‬שניתן לראותו כמייסד הזרם בנצרות למען שיבת ציון‪ ,‬החל בהטפותיו‬
‫בסוף המאה ה־‪ ,16‬וכתב את הקונטרס "האם הם יחזרו שוב לירושלים?"‪ ,‬שכלל‬
‫תכנית פעולה ברוח מה שעתיד להנחות את הציונות המדינית‪ 300 ,‬שנה אחר‬
‫כך‪ .‬לצד החזון הדתי־משיחי של הנצרות הוסיף ברייטמן חשיבה גיאו־פוליטית‬
‫החותרת לשלב את שיבת היהודים באינטרסים הבריטיים לפעול כנגד התורכים‬
‫ומול הוותיקן ברומא‪ .‬לצורך כך הוא הציג‪ ,‬לראשונה‪ ,‬את ההתאמה התיאולוגית‬
‫המועידה ליהודים תפקיד חשוב בתהליך הגאולה שיכלול את חזרתם לארצם‬
‫ולמעמדם ההיסטורי‪ ,‬כשעל פי הבנתו‪ ,‬הם ישכילו להתגבר על הפגמים באמונתם‬
‫ויחברו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לנצרות‪ )7(.‬רעיונותיו של חבר הפרלמנט‪ ,‬הנרי פינץ'‪,‬‬
‫חיזקו עוד יותר את כיוון המחשבה הגיאו־פוליטי של ברייטמן והעניקו ליהודים‬
‫תפקיד מרכזי בהובלת השינוי העולמי‪ .‬דבריו נראו כה פרובוקטיביים וחתרניים‬
‫בעיני המלך ג'יימס ה־‪ ,1‬עד שתבע אותו על הוצאת דיבה כנגד בריטניה והשליך‬
‫אותו למעצר‪ ,‬אך הם חלחלו עמוק לתודעה הציבורית‪ )8(.‬ב־‪ ,1695‬לקראת סוף‬
‫המאה ה־‪ ,17‬הגיע ללונדון סוחר מדנמרק בשם אוליגר פאולי‪ ,‬וניסה לפגוש את‬
‫מלך אנגליה‪ ,‬ויליאם ה־‪ ,3‬כדי שיתמוך בתזכיר שהפיץ בין מלכי אירופה למען‬
‫(‪)9‬‬
‫הקמת מלכות יהודית בארץ־ישראל‪.‬‬
‫הדיון הפוריטני שהשפיע על קרומוול‬
‫חשיבותם של כותבים כמו ברייטמן והנרי פינץ' נעוצה בעובדה כי הציגו רעיון דתי‬
‫אך נתנו לו ביטוי פרגמטי של תכנית מדינית‪ ,‬ובכך שינו מסורת של מאות שנים‬
‫שבהן התייחסו לתנ"ך כבסיס אלגורי לתקומת הנצרות‪ )10(.‬גם אם לא התכוונו לכך‪,‬‬
‫הרי שגישתם החדשה שינתה לחלוטין את הפרספקטיבה הקתולית־אוגסטיאנית‬
‫ביחס ליהודים‪ ,‬שעד אז הדגישה רק את החילופין בין היהדות לנצרות כעמו‬
‫הנבחר של האל‪ ,‬והותירה את היהודים כמיעוט שנגזרו עליו חיי השפלה בגלות‪,‬‬
‫בפזורה‪ ,‬ללא מולדת‪ )11(.‬אוגוסטינוס (‪ ,)430-354‬הנחשב לאבי הכנסייה הקתולית‪,‬‬
‫ביצע גם "טריק" פרשני שהפך את כל התנ"ך לאלגוריה או טרום־הדמיה (פרה־‬
‫פיגורציה) לתולדות ישו והנצרות‪ ,‬וניכס את כל המורשת היהודית כדי לחזק את‬
‫תורת החילופין‪ .‬לעומתו‪ ,‬הפרשנות של הזרם ה"ציוני" בנצרות קיפלה בחובה‬
‫‪76‬‬
‫אבי בקר‬
‫את הטענה כי כל מה שנאמר בתנ"ך על החזרה לציון‪ ,‬אפילו פסוקים על חידוש‬
‫הברית עם ישראל‪ ,‬נאמר ליהודים ולא לנוצרים‪ .‬הדיון הפוריטני על שיבת ציון‪,‬‬
‫באמצע המאה ה־‪ ,17‬סלל את הדרך להחלטתו של השליט‪ ,‬אוליבר קרומוול‪,‬‬
‫שנפלה בתיווכו של מנשה בן ישראל‪ ,‬להתיר את שיבתם של היהודים לאנגליה‪,‬‬
‫ממנה גורשו ב־‪ .1290‬ככל שהפוריטנים מדברים על עצמם כהתגלמות מחודשת‬
‫של "העם הנבחר"‪ ,‬כך גוברות התעניינותם ודבקותם בלימוד התנ"ך והשפה‬
‫העברית ובמתן שמות מקראיים לילדיהם‪ )12(,‬מגמה שנפגוש בה במלוא עוצמתה‬
‫בקרב המתיישבים הראשונים בארצות־הברית‪.‬‬
‫הפתרון התיאולוגי לסתירה הזועקת בין הפעילות למען חזרת היהודים לציון‬
‫לבין שנאת היהודים המסורתית התאפשר‪ ,‬ביתר תוקף‪ ,‬עם פיתוח תפיסת‬
‫ההתגלות רבת הצדדים‪ ,‬או המקוטעת (‪ )dispensationalist‬שתשפיע‪ ,‬מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬על גישתם של האוונגליסטים כלפי היהודים‪ .‬היה זה ג'ון דרבי‪ ,‬שהקים‬
‫ב־‪ 1830‬את מסדר האחים בפליימות'‪ ,‬אנגליה‪ ,‬והציע שילוב בין ההתגלות רבת‬
‫הצדדים לתפיסת המילנריים (‪ ,)millenarianism‬האמונה בהופעתו השנייה‬
‫של ישו‪ ,‬שישוב ויכונן בירושלים את מלכות אלף השנים עלי אדמות‪ .‬מכיוון‬
‫שהתגלויות האל עשויות להתחלף ולאפשר ביטויים שונים של אמונה‪ ,‬אין‬
‫בעיה בקיומו של עם נבחר נוסף כדוגמת היהודים‪ .‬פריצת דרך תיאולוגית זו‬
‫אפשרה לדלג מעל המכשול האדיר של תפיסת החילופין במחיר של כרסום‬
‫הבלעדיות הנוצרית הטוענת לכתר העם הנבחר‪ .‬מעתה‪ ,‬היהודים‪ ,‬אף כי שגו‬
‫וחטאו‪ ,‬משמשים עדיין כעמו הנבחר של האלוהים‪ ,‬ולכן יש להחיש את שיבתם‬
‫(‪)13‬‬
‫לציון‪ ,‬ארצם המובטחת‪.‬‬
‫בעקבות הלורד שפטסבורי‬
‫כוונות תיאולוגיות היוו מניע חשוב‪ ,‬אך מבחינתה של הציונות יש משמעות‬
‫קריטית לעובדה כי הנוצרים הציונים הציפו את השיח הדתי בחשיבה פוליטית־‬
‫אסטרטגית שסיפקה את הרקע והלגיטימיות לדיפלומטיה הבינלאומית‪ ,‬לצורך‬
‫התגייסותה למען שיבת היהודים לציון‪ .‬עוד ב־‪ ,1956‬פרסמה ההיסטוריונית‬
‫היהודית־אמריקנית‪ ,‬ברברה טוכמן‪ ,‬את ספרה התנ"ך והחרב‪ ,‬שגם תורגם‬
‫לעברית‪ ,‬המדגים את מרכזיותו של התנ"ך ‪ -‬שאותו היא מכנה "האפוס של‬
‫בריטניה" ‪ -‬במדיניותה במזרח התיכון‪ ,‬שהובילה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להצהרת‬
‫(‪)14‬‬
‫בלפור‪.‬‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪77‬‬
‫דמות מובילה בתחום זה היה הלורד שפטסבורי (לפני כן‪ ,‬הוא נקרא לורד אשלי)‪,‬‬
‫נוצרי אוונגליסט שאימץ את רעיון שיבת היהודים לציון כמהלך מרכזי בהתגלות‬
‫הנוצרית המחודשת והפך להיות שתדלן רב השפעה על המדיניות הבריטית‪.‬‬
‫במאמר מפורסם שכתב ב־‪ ,1839‬עבור כתב עת מכובד של האליטה הבריטית‪,‬‬
‫‪ Quarterly Review‬תחת הכותרת‪" :‬השבת היהודים למדינתם"‪ ,‬הסביר מדוע יש‬
‫לעודד את היהודים לעבור לפלסטינה בהיקפים גדולים כדי שישובו להיות "בעלי‬
‫יהודה והגליל"‪ .‬לכן‪ ,‬המהלך של שפטסבורי מהווה ציון דרך דרמטי בחשיפת‬
‫רעיון שיבת היהודים לציבור רחב של האליטה הבריטית‪ ,‬ואין ספק כי עורר‬
‫הדים והשפיע רבות על גויים ויהודים כאחד‪ .‬על פי לורנס אפשטיין‪ ,‬השפעתו‬
‫ההיסטורית‪ ,‬הפוליטית והתיאולוגית של הלורד שפטסבורי הייתה עצומה‪ ,‬מכיוון‬
‫שאנשי זרם משיבי היהודים לציון בבריטניה "לא המתינו מעולם להתערבות‬
‫השכינה ואף לא ציפו כי היהודים ייטלו זאת על עצמם‪ .‬הם כבר לא הסתפקו‬
‫בתעמולה גרידא אלא‪ ,‬בעקבות הלורד שפטסבורי‪ ,‬נקטו בעמדה פוליטית כדי‬
‫לקדם את אמונתם"‪ )15(.‬מעתה‪ ,‬נכנסו הגויים הנוצרים למהלך פוליטי מאורגן‬
‫ומתוזמן לקידום החזון של השיבה לציון‪.‬‬
‫לורד שפטסבורי והאנגליקנים שמסביבו העניקו תנופה אדירה לרעיון הציוני‪,‬‬
‫אך לא פחות חשוב‪ ,‬הם הבליטו באופן לא מודע את קלקוליה ועיוותיה של‬
‫תורת החילופין שהשתלטה על התיאולוגיה הנוצרית לכל זרמיה‪ ,‬הקתולי‬
‫והפרוטסטנטי‪ 320 .‬האירים שחתמו על העצומה שהוגשה לשר החוץ‬
‫פלמרסטון‪ ,‬ב־‪ ,1841‬כדי לחזק את ידי הלורד שפטסבורי‪ ,‬מערערים בעצם‬
‫על תפיסותיו העוינות של מרטין לותר (מייסד הזרם הפרוטסטנטי) לגבי‬
‫הבטחת האל ליהודים‪ ,‬ושומטים למעשה לחלוטין את הבסיס לתפיסתו של‬
‫אוגוסטינוס בדבר מעמדה האלגורי של הברית הישנה‪ .‬איך ייתכן כי התורה היא‬
‫רק מסמך פיגורטיבי המבשר את בואם של ישו והנצרות‪ ,‬כשבעצם הם נשענים‬
‫על הבטחת האל לאברהם לגבי שיבת היהודים לציון? כיצד תסביר הנצרות‪,‬‬
‫מעתה‪ ,‬את תפיסתם של השליח פאולוס (שאול התרסי) ואוגוסטינוס‪ ,‬העושה‬
‫את אברהם לנוצרי ולא יהודי‪ ,‬כשלאחר ‪ 1,800‬שנה הנצרות מכריזה מחדש‬
‫כי הבטחתו של האל לאברהם‪ ,‬המבוססת על הברית עם עַם ישראל‪ ,‬הולכת‬
‫ומתגשמת בארץ־ישראל? הבלבול והמבוכה היו בלתי נמנעים‪ ,‬ולכן‪ ,‬גם אם‬
‫רוב האנגליקנים והקתולים המשיכו לדבוק בפרשנותם של אוגוסטינוס ולותר‪,‬‬
‫ברור כי הזרם החדש סטה באופן משמעותי מן הפרשנות המסורתית ונטש‬
‫בדיעבד את תורת החילופין המקורית‪ .‬בהמשך‪ ,‬יש לכך משמעות מיוחדת‪,‬‬
‫למרות המחלוקת התיאולוגית‪ ,‬בכל הקשור לדיון באפשרות שיתוף הפעולה‬
‫‪78‬‬
‫אבי בקר‬
‫עם הנוצרים אוהבי ישראל‪ ,‬גם בימינו‪ .‬וכך כתבו אז מחברי העצומה לשר‬
‫החוץ הבריטי‪:‬‬
‫להזכירך‪ ,‬הוד מעלתו שר החוץ‪ ,‬אדמת פלסטינה יועדה על ידי בורא העולם‬
‫לצאצאיו של אברהם כקניין קבוע שלהם ללא עוררין לפני כ־‪ 4,000‬שנים‬
‫ולכן שום כיבוש או חוזה לא יכול לשנות את בעלותם על הארץ‪ .‬הוא גם‬
‫קבע כי הם ישובו מחדש אל הארץ וכי הגויים יהיו המבצעים של תהליך‬
‫(‪)16‬‬
‫השיבה‪...‬‬
‫מאליוט עד הרצל‬
‫ג'ורג' אליוט (‪ )1880-1819‬הוא שמה הספרותי של מרי אן אוונס‪ ,‬פמיניסטית‬
‫מתוחכמת שהשתמשה בשם גברי ליצירותיה כדי שהחברה האנגלית השמרנית‬
‫תתייחס אליה ברצינות‪ .‬אליוט גדלה בחברה האנגליקנית של בריטניה אך‪,‬‬
‫למגינת לבו של אביה‪ ,‬הייתה חשופה לדעות ביקורתיות על הפרשנות המקובלת‬
‫של סיפורי התנ"ך‪ ,‬וכנראה שהושפעה מהן‪ .‬את עבודתה הספרותית החלה‬
‫בתרגום יצירה על חיי ישו‪ ,‬ואחר כך הוכיחה את בורותם של נוצרים רבים שלא‬
‫הכירו ביהדותו‪ .‬אליוט‪ ,‬שחיה ‪ 24‬שנים מחוץ לנישואין עם ג'ורג' לואיס‪ ,‬גבר‬
‫נשוי‪ ,‬ובכך ביטאה את גישתה הנון־קונפורמיסטית‪ ,‬נחשבת לכותבת הנובלות‬
‫הטובה ביותר בבריטניה במאה ה־‪ .19‬חשיבות כתיבתה נעוצה בעובדה שהיא‬
‫הפכה למעריצת היהודים מבלי להאמין באוונגליזם האנגליקני‪ ,‬וכתבה על‬
‫התחייה הלאומית היהודית בציון ללא כל חזון מיסיונרי של המרות דת‪.‬‬
‫הרומן האחרון של אליוט‪ ,‬דניאל דרונדה‪ ,‬נקרא ממש כחזון מבשר לציונות‪,‬‬
‫והגיבור‪ ,‬שאינו מודע ממש לזהותו היהודית‪ ,‬מקדים במידה רבה את דמותו של‬
‫בנימין זאב הרצל‪ ,‬מייסד ההסתדרות הציונית‪ .‬נראה‪ ,‬כי לאחר ביקור מרגש בבית‬
‫הכנסת בפראג ובאמצעות ידיד יהודי במוזיאון הבריטי צברה אליוט ידע עצום‪,‬‬
‫המשתקף בספר המציג רבדים רבים של ההיסטוריה היהודית ומורשתה בתנ"ך‪,‬‬
‫במשנה ובתלמוד‪ ,‬ואצל הוגי הדעות היהודיים בימי הביניים ובעת החדשה‪ .‬בקטע‬
‫שבו מגיעה הסאגה ה"ציונית" לשיא מעביר מרדכי‪ ,‬מורהו הרוחני של דניאל‪ ,‬את‬
‫שרביט הובלת העם אליו ומאיץ בו להיות "נביא או חוזה או מליץ אשר יישא‬
‫משא באזני הנוצרים היושבים באירופה‪ ,‬עד אשר תצילנה אוזניהם בשמעם את‬
‫חרפתם ואת חרפת מעשיהם ורבותיהם אשר הם מתעשקים על אודות האדמה‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪79‬‬
‫הקדושה"‪ .‬מרדכי מעודד את דניאל להוביל את העם "לבנות את הארץ ולחדש‬
‫את דבר המלוכה‪ ...‬קומו נא ועוררו את רוח ישראל‪ ...‬כי החזון הנה בא‪ ,‬בוא יבוא‬
‫(‪)17‬‬
‫ולא יאחר"‪.‬‬
‫בביוגרפיה חדשה על "מסעה היהודי של ג'ורג' אליוט" קובעת גרטרוג הימלפרב‪,‬‬
‫מומחית לתקופה הוויקטוריאנית‪ ,‬כי לספר יש חיים משלו גם לאחר מות‬
‫המחברת והוא מעניק ללאומיות היהודית מניע המבוסס כולו על גאווה בייחוד‬
‫המורשת היהודית ולא על בריחה מפוגרומים ומאנטישמיות‪ )18(.‬יצירתה של‬
‫אליוט הפיחה רוח תזזית בקוראים רבים‪ ,‬יהודים ולא יהודים‪ ,‬והשפיעה מיידית‬
‫על כמה מפעילי העלייה הראשונה‪ ,‬משתתפי הקונגרס הציוני ומנהיגיו‪ .‬רשימת‬
‫המושפעים‪ ,‬על פי עדותם‪ ,‬כוללת "ידוענים" רבים כמו אליעזר בן יהודה ‪-‬‬
‫מחדש השפה העברית‪ ,‬אבשלום פיינברג ‪ -‬איש מחתרת ניל"י‪ ,‬הנרייטה סאלד‬
‫ שהייתה פעילה בעליית הנוער‪ ,‬וישראל בלקינד ‪ -‬מתנועת ביל"ו‪ .‬גם בארצות־‬‫הברית הייתה לספר השפעה אדירה על נוצרים ויהודים כאחד‪ ,‬ביניהם המשוררת‬
‫ולוחמת החופש היהודייה אמה לזארוס ‪ -‬ששירה מופיע על פסל החירות בניו־‬
‫יורק ‪ -‬אשר החלה להתעניין בשורשיה בעקבות קריאת דניאל דרונדה והתגייסה‬
‫(‪)19‬‬
‫אחר כך לפעילות ציונית‪.‬‬
‫הכומר האנגליקני וילאם הכלר‬
‫במפגשם בלונדון אמר הרב אדלר להרצל כי רעיונותיו על מדינת היהודים דומים‬
‫לדברי אליוט בדניאל דרונדה‪ ,‬והרצל השיב כי "הרעיון קיים מזה אלפיים שנה‪,‬‬
‫אך אני אביא להגשמתו"‪ )20(.‬לצדו של הרצל פועלת גם דמות מרתקת הניזונה‬
‫מאותו חזון נוצרי־משיחי‪ ,‬הכומר האנגליקני וילאם הכלר‪ ,‬משגרירות בריטניה‬
‫בווינה‪ ,‬שהפך לאיש סודו של הרצל בראשית פעילותו המדינית‪ .‬הכלר‪ ,‬שעסק‬
‫בעידוד ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל עוד בטרם הכיר את הרצל ופרסם‬
‫מאמרים מחשבי קץ‪ ,‬ראה את עצמו כ"אוהבו של עם האלוהים העתיק" וטען כי‬
‫הגיעה שעת הגאולה לציון‪ .‬לאחר שנפגש עם הרצל מיהר הכלר לבשר לשגריר‬
‫הבריטי כי "התנועה שהוכרז עליה הנה באה! מתהלך הוא בקרבנו ‪ -‬בעילום־‬
‫(‪)21‬‬
‫שם ‪ -‬מלך היהודים"‪.‬‬
‫הכלר פנה מיד לקיסר וילהלם השני וסיפר לו על הרצל וחזון המדינה היהודית‪,‬‬
‫ובגלל נסיעת הקיסר הסדיר להרצל את הפגישה עם הארכי־דוכס‪ ,‬המהווה את‬
‫ראשית פעילותו הדיפלומטית‪ .‬הפגישה נמשכה שעתיים וחצי ושימשה להרצל‬
‫‪80‬‬
‫אבי בקר‬
‫זירת ניסוי חשובה להרצאה מדינית ולהצגת טיעוניו‪ .‬הכלר המשיך בהכנת‬
‫פגישותיו של הרצל עם שורה ארוכה של ראשי מדינות ובעלי השפעה‪ ,‬הופיע‬
‫לצדו במגעיו עם הקיסר וילהלם‪ ,‬כשזה הגיע ליפו ולמקוה־ישראל ב־‪ ,1898‬ועזר‬
‫לו בהכנותיו לפגישה עם הקיסר בירושלים‪ .‬הכומר הכלר עמד לצד ערש הדווי של‬
‫הרצל‪ ,‬לפני מותו ביוני ‪ ,1904‬והבטיח לו כי בקרוב ייסעו יחד לארץ־ישראל ויראו‬
‫את ירושלים מהר הזיתים‪ )22(.‬גם לאחר מותו של הרצל סייע הכלר בהכשרת‬
‫הקרקע להצהרת בלפור‪ ,‬שניתנה ב־‪.1917‬‬
‫הוויכוח היהודי על הנוצרים הציונים‬
‫הדיון על השפעת הנוצרים הציונים מלווה במבוכה היסטורית ותהייה דתית‪,‬‬
‫ונגוע בשיקולים פוליטיים‪ .‬ברור כי למרות העובדה שהמחקר מייחס חשיבות‬
‫לתרומת הנוצרים‪ ,‬במאה ה־‪ ,19‬להגברת העניין בארץ־ישראל ובעתיקותיה‪,‬‬
‫נטתה ההיסטוריוגרפיה הציונית להשמיט את חלקם בעידוד התהליך הפוליטי‬
‫ובהשראה שהעניקה לו‪ )23(.‬במקראות הקלסיות המצויות באקדמיה הישראלית‬
‫והאמריקאית‪ ,‬כגון אלה של ארתור הרצברג ושלמה אבינרי‪ ,‬אין כל התייחסות‬
‫לרעיונותיהם של הנוצרים על שיבת ציון‪ )24(.‬דווקא השורות הבודדות ב"קלסיקה"‬
‫האקדמית־פופולרית לתולדות עם ישראל (מסוף שנות ה־‪ ,)60‬של ההיסטוריונים‬
‫מהאוניברסיטה העברית ובראשם חיים הלל בן ששון‪ ,‬מספקות צוהר קטנטן‪,‬‬
‫שלא זכה לפיתוח ולהרחבה‪ ,‬על התשתית הרעיונית שהניחו הנוצרים לפתחה‬
‫של הציונות‪ .‬בכרך השני מזכיר בן ששון בחצאי משפטים "תקוות ובשורות‬
‫משיחיות" של כתות פרוטסטנטיות קיצוניות באנגליה המסייעות ליהודים לשוב‬
‫לשם‪ ,‬ובהמשך הוא מציין את קיומם של נוצרים "קיצונים ומוזרים"‪ ,‬עוד במאה‬
‫ה־‪ ,17‬שהאמינו במלכות החמישית והביעו "מגמות של סיוע ליהודים לגאול‬
‫את ארץ־ישראל"‪ .‬בכרך השלישי עוסק שמואל אטינגר ב"צמיחתה של התנועה‬
‫הלאומית היהודית"‪ ,‬אך מסתפק בקביעה דרמטית כי "החסידים הנאמנים ביותר‬
‫של שיבת היהודים למולדתם ההיסטורית בעבר היו דווקא בני כיתות נוצריות‬
‫שונות‪ ,‬במאה ה־‪ 17‬וה־‪ ,"18‬ועליהם התווספו במאה ה־‪" 19‬כמה מדינאים באנגליה‬
‫ובקונטיננט האירופי" שחשבו על ההסדר במזרח לאחר מותו של "האיש החולה"‬
‫(האימפריה העותומנית)‪ ,‬שיביא גם להקמת מדינה יהודית‪ )25(.‬למען הדיוק‪ ,‬יש‬
‫להדגיש כי "הקיצונים והמוזרים" של המאות ה־‪ 18-16‬שילבו בבשורת בואו של‬
‫המשיח רעיונות להסדר מדיני במזרח‪ ,‬ולכן יש לראותם כמעניקי ההשראה הן‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪81‬‬
‫למדינאים האירופאים והן לאבות הציונות המדינית‪.‬‬
‫הוויכוח הפוליטי המתנהל בישראל‪ ,‬לגבי היחס לנוצרים תומכי ישראל‪ ,‬חוצה‬
‫את המחנות היריבים ומאחד‪ ,‬לעתים‪ ,‬את הקיצונים מימין ומשמאל‪ .‬אנשי‬
‫שמאל ניצבים‪ ,‬לעתים‪ ,‬בראש התוקפים את השאיפות הדתיות ה"סמויות" של‬
‫האוונגליסטים תומכי ישראל‪ ,‬בטענה כי עמדתם מבוססת על חזון השמדת‬
‫היהודים‪" :‬כידוע‪' ,‬הגאולה הנוצרית' תגיע לאחר שהיהודים יתנצרו או יוכחדו‪.‬‬
‫אך תרומות האוונגליסטים‪ ,‬כאמור‪ ,‬כשרות למהדרין‪ )26(".‬אלה נוהגים להתעלם‬
‫מהשינוי האידאולוגי ביחס הנוצרים האוונגליסטים אל היהודים‪ ,‬והם גם‬
‫מתעלמים לחלוטין ממעורבותם של נוצרים מאמינים בכל הפעילות הציונית‪,‬‬
‫ללא כל ראיות בדבר מיסיונריות‪ ,‬מימי הרצל‪ ,‬דרך הצהרת בלפור ועד פעילות‬
‫הלובי למען מדינת ישראל‪.‬‬
‫גם בתוך הקהילה הדתית בישראל רבה המבוכה‪ ,‬והמחלוקת חוצה קבוצות‬
‫חרדיות וציוניות‪ .‬את הניצנים הראשונים לשינוי ביטא הרב צבי יהודה קוק‪,‬‬
‫כשהעיר‪ ,‬בזמנו‪ ,‬כי ג'ורג' אליוט "הייתה אחת מהנוצרים הבודדים שהבינו את‬
‫השורשים הדתיים של הציונות"‪ )27(.‬הרב קוק נהג להיפגש עם קבוצות נוצרים‬
‫מרחבי העולם שהגיעו אליו לירושלים‪ ,‬והמשיך את דרכו של אביו‪ ,‬הרב אברהם‬
‫יצחק קוק‪ ,‬שבירך את הבריטים על שאימצו את הצהרת בלפור בציינו "כי זו‬
‫טבעה של הגאולה‪ ,‬שבה הגויים שותפים"‪ .‬אלה רואים בתמיכת הגויים משום‬
‫(‪)28‬‬
‫הגשמת חזון הנביאים של נהירת גויים אל ציון והכרה במלכות שדי‪.‬‬
‫אך בהשפעתם של רבנים חרדים‪ ,‬בעיקר מהזרם הליטאי‪ ,‬שאינו תומך בציונות‬
‫הלאומית ובהתיישבות‪ ,‬אצל כמה מהרבנים ביהודה ושומרון יש עדיין‬
‫הסתייגות וחשדנות כלפי המניעים של הנוצרים האוונגליסטים‪ .‬בהתייחסות‬
‫לשאלה עד כמה מותר ליהנות מהתרומות של נוצרים אוהבי ישראל‪ ,‬נאמר‬
‫בערוץ ‪( 7‬של גוש אמונים)‪" :‬התופעה של נוצרים ידידי ישראל שמסייעים לנו‬
‫בכל מיני דרכים ישירות ועקיפות (קרן הידידות‪ ,‬מאיר פנים ועוד) נועדה כדי‬
‫לשרת את המגמה האלילית ולהעבירנו על דתנו‪ )29(".‬זו גם השקפתם של רבנים‬
‫כדוגמת דוב ליאור מחברון או שלמה אבינר מישיבת עטרת כוהנים‪ ,‬המובילים‬
‫קו תקיף כנגד שיתוף הפעולה עם האוונגליסטים‪ )30(.‬לעומת זאת‪ ,‬הרב אליעזר‬
‫מלמד‪ ,‬מישיבת הר ברכה‪ ,‬מייצג את מגמת השינוי וקורא למתן "כבוד ואהבה‬
‫לאוהבי ישראל‪ ...‬האוונגליסטים [ש]עומדים לצדנו באופן מובהק"‪ ,‬ומבהיר כי‬
‫מכיוון שהם מכירים בבחירתו של עם ישראל ואינם טוענים להחליפו ואינם‬
‫עוסקים בהעברת יהודים על דתם הרי שאסור לוותר על תמיכתם הפוליטית‬
‫(‪)31‬‬
‫בארצות־הברית ויש לראותם כ"חסידי אומות העולם"‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫אבי בקר‬
‫"אין עם שהיה כה מסור לתנ"ך כמו האנגלים"‬
‫מי שחרג באופן בולט מגישת הממסד וגם הקדים את המחקר ההיסטורי היה נחום‬
‫סוקולוב‪ ,‬שכיהן כנשיא ההסתדרות הציונית‪ ,‬השפיע רבות על עיצוב העיתונות‬
‫העברית‪ ,‬אך דעתו לא התקבלה בקרב ההיסטוריונים‪ .‬נראה כי סוקולוב‪ ,‬שהשתתף‪,‬‬
‫לצדו של וייצמן‪ ,‬במגעים המכריעים עם בריטניה שהובילו להצהרת בלפור‪,‬‬
‫התרשם עמוקות מההשפעה הדתית־תנ"כית על ההנהגה הבריטית‪ .‬ב־‪ ,1912‬פנה‬
‫סוקולוב אל הוועד הפועל הציוני המצומצם והציע לפנות לדעת הקהל באנגליה‬
‫ולפתוח במסע הסברה שיתבסס על פסוקי תנ"ך המצביעים על הקשר של העם‬
‫היהודי לארץ־ישראל‪ .‬סוקולוב התייחס לבישופים וכמרים בקיאים בתנ"ך‪ ,‬שנטו‬
‫חיבה להרצל‪ ,‬הטיפו לשיבת ציון והביעו שפע רגשות פרו־ציוניים‪ )32(.‬בשני כרכים‬
‫שפרסם סוקולוב ב־‪ ,1919‬שכולל הקדמה של הלורד בלפור‪ ,‬הוא הקדיש כמעט‬
‫את כל הכרך הראשון (כ־‪ 300‬עמודים) להשפעת הנוצרים על התפתחות הציונות‪.‬‬
‫סוקולוב מסביר בהקדמה כי "אין עם שהיה כה מסור לתנ"ך כמו האנגלים‪ ,‬והדבר‬
‫השפיע עליו לאורך כל ההיסטוריה‪ ...‬הרעיון הדתי הנוצרי של תקומת ישראל‬
‫(‪ )Restoration of Israel‬היווה מוקד של עניין‪ ,‬חשיבות והשפעה בעיצוב דעת‬
‫הקהל באנגליה במשך דורות רבים‪."...‬‬
‫בדברי סוקולוב אין רק הכרה בתרומת הנוצרים אלא גם קביעה היסטוריוגרפית‬
‫חד־משמעית המכריזה על כך בכותרת הספר‪ :‬תולדות הציונות ‪ .1918-1600‬השנה‬
‫‪ 1600‬נבחרה כנקודת מוצא להשפעה הנוצרית־אנגליקנית ולא בגלל תהליכים שקרו‬
‫בעם היהודי‪ .‬בכך שונה סוקולוב מאסכולות אחרות של היסטוריונים הבוחרים‬
‫בהתפתחויות פנימיות יהודיות כנקודת מפנה בכרונולוגיה הציונית‪ .‬יש המציינים‬
‫את עלילת דמשק (‪ )1840‬ויש המדגישים את מבשרי הציונות‪ .‬בולט מכולם‬
‫ההיסטוריון בן ציון דינור‪ ,‬מי ששימש כשר החינוך במדינת ישראל‪ ,‬אשר הציב את‬
‫‪ ,1700‬השנה שבה הגיעה שיירת רבי יהודה החסיד לירושלים‪ ,‬עשרות משפחות‬
‫בעלייה מאורגנת‪ ,‬כאירוע הפותח את העת החדשה בתולדות ישראל ומציין את‬
‫תחילת ההתעוררות הלאומית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬גרשם שלום בחר דווקא בשבתאי צבי‪,‬‬
‫שהוכרז כמשיח (‪ ,)1665‬כמבשר המפנה בלאומיות היהודית‪ .‬סוקולוב מתייחס‬
‫להצהרת בלפור כאל "הצהרת כורש" מודרנית המאיצה ביהודים לשוב ולבנות את‬
‫ביתם הלאומי‪ .‬גם משורר תהילים חזה‪ ,‬במזמור קכ"ו‪ ,‬כי לפני שיבת ציון יקדימו‬
‫הגויים את היהודים בהבנה ההיסטורית כי אכן נפל דבר‪" :‬אז יאמרו בגויים הגדיל‬
‫ד' לעשות עם אלה‪ ",‬ורק לאחר תגובת האומות יפנימו היהודים את המשמעות‬
‫ההיסטורית של האירוע‪" :‬הגדיל ד' לעשות עמנו‪ ,‬היינו שמחים‪".‬‬
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
‫‪83‬‬
‫"עד שיבוא אליהו"‬
‫לאחר הקמת מדינת ישראל‪ ,‬ובמיוחד מאז מלחמת ששת הימים‪ ,‬עבר מוקד‬
‫התמיכה הנוצרית בישראל לארצות־הברית‪ ,‬והוויכוח המדיני־דתי ממשיך לייצג‬
‫גישות והשפעות פוליטיות‪ .‬עוד לפני הופעתו של הרצל על בימת ההיסטוריה‬
‫הציונית‪ ,‬התעוררה מבוכה רבה בקרב יהודי ארצות־הברית נוכח פעילותם של‬
‫נוצרים למען קידום רעיון שיבת ציון‪ .‬ב־‪ ,1891‬סערו הרוחות בקהילה היהודית‬
‫בעקבות יוזמתו של הכומר וויליאם בלקסטון‪ ,‬שארגן עצומה שנשלחה לנשיא‬
‫ארצות־הברית‪ ,‬בנג'מין האריס‪ ,‬ובה נאמר כי יש להחזיר ליהודים את ארץ־‬
‫ישראל שנלקחה מהם בכוח‪ ,‬כי היא שייכת להם על פי דבר האלוהים‪ .‬העובדה‬
‫ש־‪ 400‬נציגים מקרב האליטה האמריקנית חתמו על העצומה נתפסה כאיום אצל‬
‫אותם יהודים שחתרו להשתלב בחברה האמריקאית‪ .‬בוויכוח הגדול שפרץ בין‬
‫הרפורמים‪ ,‬ששללו את הרעיון מכל וכל‪ ,‬לבין קומץ הציונים שהיו אז בקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬הציע וולף שור‪ ,‬עורך כתב העת בעברית הפסגה‪ ,‬שלא לדחות לגמרי את‬
‫התמיכה הנוצרית בשיבת ציון‪ ,‬כל זמן שאין הם נוקטים במיסיונריות‪" :‬כי הלא‬
‫אינם חפצים להביאנו תחת כנפי הדת הנוצרית בימינו אלה‪ ".‬מסקנתו הסופית‬
‫רלוונטית גם למתווכחים היום‪" :‬אם כן‪ ,‬יעשו הנוצרים כל מה שביכולתם לעשות‬
‫לטובתנו בעניין היישוב‪ ,‬דבר אמונתם יהיה מונח עד שיבוא אליהו‪ ,‬ונראה אם‬
‫(‪)33‬‬
‫יקום החלום אשר חלמו‪ ,‬אם לא‪".‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪1‬משה הס‪ ,‬רומי וירושלים‪ ,‬תרגום י' קשת‪ .‬ירושלים תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫‪2‬על האירוע במלבורן ופועלו של ר' חיים שניאורסון‪ ,‬ראו‪ :‬ישראל קלוזנר‪ ,‬ר' חיים צבי‬
‫שניאורסון‪ ,‬ממבשרי מדינת ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל"ג ‪.1973‬‬
‫‪3‬ח' מרחביה‪ ,‬קולות קוראים ציון‪ ,‬מרכז זלמן שז"ר‪ ,‬תשמ"א ‪ ,1980‬עמ' ‪.115‬‬
‫‪4‬גדעון שמעוני מציין כי "המחקר בנושא הזה עדיין לא מוצה" ובספרו הוא מקדיש‬
‫לנוצרים כארבעה עמודים במסגרת הדיון הרחב על מבשריה האידיאולוגיים של‬
‫הציונות‪:‬‬
‫גדעון שמעוני‪ ,‬האידיאולוגיה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ :‬מגנס‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫והספרייה הציונית‪ ,‬תשס"ג ‪ ,2003‬עמ' ‪ .60-56 :‬אצל יונתן פרנקל במחקרו המקיף על‬
‫עלילת דמשק של ‪ ,1840‬שכלל סריקה יסודית בארכיונים של לונדון‪ ,‬נמצא פרק מיוחד‬
‫המשלב את פעילותם של הנוצרים המשיחיים עם ההתעוררות הלאומית היהודית‪:‬‬
‫‪Jonathan Frankel, The Damascus Affair - "Ritual Murder" Politics, and the Jews‬‬
‫‪in 1840, Cambridge University Press, 1997 Chapter 11: "Christian Millennialists,‬‬
84
‫אבי בקר‬
Jewish Messianists, and Lord Palmerston" pp284‫־‬310, Chapter 12: "Jewish
Nationalism in Embryo" pp. 311‫־‬328.
‫בספרים חדשים יותר יש בהחלט הרחבה ואפילו הבלטה לתרומת הנוצרים לרעיון‬
:‫ למשל‬.‫הציוני־מדיני‬
Shalom Goldman, Zeal for Zion: Christians, Jews, and the Idea of the Promised
Land, University of North Carolina Press, 384.
Donald M. Lewis, The Origins of Christian Zionism: Lord Shaftesbury and
Evangelical Support for a Jewish Homeland, Cambridge University Press,
2009.
,‫ כדוגמת ספני סיזר ופאול מרקלי‬,‫ גם מבקרים מובהקים של הציונות‬,‫מצד שני‬
‫המנסים לערער את אושיות התמיכה הנוצרית במדינת ישראל ולכן הם מפריזים‬
‫בתיאור הסיוע הנוצרי כגורם הראשי לצמיחת הציונות ואף ממשיכים בשכתובה‬
‫של ההיסטוריה כפי שעושה זאת שלמה זאנד הטוען כי היו אלה "פרוטסטנטים‬
‫ את 'ארץ־ישראל' כמושג‬19‫אוונגליסטים ויהודים ציוניים [אשר] המציאו במאה ה־‬
."‫גיאו־פוליטי מודרני‬
Paul C. Merkley, The Politics of Christian Zionism: 1891‫־‬1948, London, Frank
Cass, 1998; Stephen Sizer, Christian Zionism: Road‫־‬Map to Armageddon?
England: Inter‫־‬Varsity Press, 2004.
‫ ראו בכריכה‬2012 ,‫ זמורה ביתן‬,‫ כנרת‬,‫ מתי ואיך הומצאה ארץ־ישראל‬,‫שלמה זנד‬
.159-146 '‫ובעמ‬
,‫ "שנאת ישראל כנרטיב" מוסף שבת‬,‫ אבי בקר‬:‫ביקורת המחבר על ספרו של זנד‬
.‫ תמוז תשע"ב‬2012 ‫ ביולי‬23 ,‫מקור ראשון‬
:‫ראו במקורות להלן‬5 .5
See Robert G. Clouse,"The Rebirth of Millenarianism" in Puritans, the
Millennium and the Future of Israel: Puritan Eschatology 1600 to 1660", ed.
Peter Toon Cambridge: James Clarke& Co. 1970, 42‫־‬65.
:‫ במהדורה מקוונת‬6 .6
Franz Kobler, "The Vision Was There: A History of the British Movement for the
Restoration of the Jews to Palestine", London, 1956' , p. 47
http://www.britam.org/vision/Kobler.pdf
7. Philip Almond, "Thomas Brightman and the Origins of Philo‫־‬Semitism:
An Elizabethan Theologian and the Restoration of the Jews to Israel",
(Reformation and Renaissance Review, Vol. 9, No. 1, 2007).
:‫על השפעת אנגליה הפורטנית לצמיחת הציונות ראה‬
Douglas J. Culver, Albion and Ariel: British Puritanism and the Birth of
Political Zionism (New York: Peter Lang, 1995), 60
8. Lawrence J. Epstein, Zion's Call: Christian Contributions to the Origins and
Development of Israel Lanham, Md.: University Press of America, 1984, 8.
.56 '‫ עמ‬,‫ שם‬,‫ שמעוני‬.99 .9
10. Peter Toon, "The Latter‫־‬day Glory," in Puritans, the Millennium and
85
‫הדיון על תרומת הנוצרים לציונות מלּוו ֶה במבוכה היסטורית ובתהייה דתית‬
the Future of Israel: Puritan Eschatology 1600 to 1660, ed. Peter Toon
Cambridge: James Clarke & Co. 1970, 32.
‫ מאשים את אוגוסטינוס בפיתוח גישת החילופין‬,‫ ג'יימס קרול‬,‫הכומר לשעבר‬1111
.‫ובזריעת התיאולוגיה האנטישמית של הנצרות‬
James Carroll, Constantine's Sword: The Church and the Jews, New York:
Houghton Mifflin company, 2001 Chapter 21 "Augustine Trembling" pp. 208-219.
:‫וכן אצל המחבר‬
Avi Beker, The Chosen: The History of an Idea and the Anatomy of an Obsession,
Palgrave‫־‬Macmillan, 2008
.119 '‫ עמ‬,1987 :‫ זמורה ביתן‬,‫ אנגליה וארץ־ישראל‬:‫ התנ"ך והחרב‬,‫ברברה טוכמן‬1212
‫ראו עוד על תפיסת החילופין כבסיס לשנאת ישראל לדורותיה והשינוי בעקבות‬1313
.Beker, Ibid, 47‫־‬8 :‫ אצל המחבר‬,‫הפרשנות האוונגליסטית‬
1914-1918 ‫ שאלת ארץ־ישראל בשנים‬,‫ וראו בהקדמתו של ישעיה פרידמן‬.‫ שם‬,‫טוכמן‬1414
.‫ ירושלים תשמ"ז‬,‫ היחסים שבין בריטניה הציונות והערבים‬15. Epstein, 33.
:‫ גם במהדורה מקוונת‬1616
Nahum Sokolov, History of Zionism 1600‫־‬1918, with an introduction by the RT.
A. J. Balfour, M.P. p.127 Petition to Lord Palmerston (British Foreign Secretary),
by 320 British Christians, memorandum dated March 2, 1841.
http://www21.us.archive.org/stream/historyofzionism01sokouoft/
historyofzionism01sokouoft_djvu.txt
‫ שקיצץ מהספר את חלקו הגדול‬,‫ בתרגומו העברי של דוד פרישמן‬,‫באתר בן יהודה‬1717
:23 ‫ ראו בפרק‬.‫סביב סיפור האהבה עם גוואנדולן והאירועים הלא־יהודיים‬
http://benyehuda.org/frischmann/daniel_deronda.html
:)XLII( 42 ‫הספר כולו גם מופיע בכמה אתרים באנגלית והטקסט כאן נמצא בפרק‬
http://www.victorianlondon.org/etexts/eliot/deronda‫־‬0042.shtml
18. Gertrude Himmelfarb The Jewish Odyssey of George Eliot, Encounter
Books, 2009, 10, 12.
19. Alexander Edward, "George Eliot’s Rabbi", Commentary 92 (1991), 28–32,
and Arthur Zeiger, "Emma Lazarus and Pre‫־‬Herzlian Zionism", in American
Jewish Women and the Zionist Enterprise, ed. Shulamit Reinharz and Mark
A. Raider (Waltham, MA: Brandeis University Press, 2004), 13–17.
.195 ,1977 ,‫ עם עובד‬,‫ הרצל‬,‫ עמוס איילון‬.202020
Douglas J. Culver, Albion and Ariel: British Puritanism and the Birth of Political
Zionism, (New York: Peter Lang, 1995).
21. Shalom Goldman, Zeal for Zion, 19‫־‬21,
.213 , ‫והציטוט מתוך יומנו של הרצל אצל אילון‬
.438‫ ו־‬321 ,‫אילון‬2222
‫היסטוריונים תוהים כיצד העלימו את הכלר ותרומתו מהרבה מחקרים על ראשית‬2323
.Shalom Goldman, Zeal for Zion, Ibid .‫הציונות המדינית‬
‫‪86‬‬
‫אבי בקר‬
‫‪2424‬ארתור הרצברג‪ ,‬הרעיון הציוני‪ ,‬כתר תשל"א‪ .‬שלמה אבינרי‪ ,‬הרעיון הציוני לגוניו‪,‬‬
‫עם עובד ‪.1980‬‬
‫מעניין כי באתר הרשמי של הסוכנות היהודית (נבדק בדצמבר ‪ )2012‬יש "תיקון"‬
‫להיסטוריוגרפיה והכרה מסוימת בתפקידם של נוצרים בקידום הציונות‪" :‬אך‬
‫הציונות לא קמה מעצמה‪ .‬קדמו לה‪ ,‬במשך דורות‪ ,‬ובמיוחד במהלך המאה ה־‪,19‬‬
‫מי שכונו 'מבשרי הציונות'‪ ...‬היו יהודים‪ ...‬אליהם הצטרפה שורה לא מבוטלת של‬
‫'מבשרים' לא־יהודים‪ ,‬אנגלים ברובם‪ ,‬שמטעמים שונים ‪ -‬אנושיים‪ ,‬דתיים ומדיניים‬
‫ ביקשו לסייע לעם ישראל להיגאל‪ .‬רוב ה'מבשרים' הללו‪ ,‬יהודים ולא־יהודים‪,‬‬‫נתקלו בתמיהה אם לא בבוז‪".‬‬
‫‪h t t p : / / w w w. j e w i s h a g e n c y. o rg / J e w i s h A g e n c y / H e b r e w / E d u c a t i o n /‬‬
‫‪Compelling+Content/Israel+and+Zionism/Timeline/120/1.htm‬‬
‫‪ 2525‬תולדות עם ישראל‪ ,‬בעריכת חיים הלל בן ששון‪ ,‬דביר ‪ 1969‬כרך ב' עמ' ‪ 243‬ו־‪,256‬‬
‫וכרך ג' שכתב שמואל אטינגר‪ ,‬עמ' ‪.179‬‬
‫‪2626‬עקיבא אלדר‪" ,‬ממשלת נתניהו יוצאת למלחמה באירופה‪ ",‬הארץ‪ 15 ,‬בנובמבר ‪.2011‬‬
‫‪http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1566476‬‬
‫‪27. Shalom Goldman, Zeal for Zion, 22.‬‬
‫‪2828‬יואב שורק "עין בעין יראו" פורסם במוסף "שבת"‪ ,‬מקור ראשון‪ ,‬כ"ט באדר תשע"ב‪,‬‬
‫‪.23.3.2012‬‬
‫‪2929‬פורומים בערוץ ‪:7‬‬
‫‪http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t403200‬‬
‫‪30. www.kimizion.org/maamar/mms63a.doclio‬‬
‫‪3131‬הרב אליעזר מלמד "כבוד ואהבה לאוהבי ישראל‪ ",‬אתר ישיבה‪ ,‬בית־אל‪ ,‬תשע"ב‪.‬‬
‫‪http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=17125‬‬
‫הוויכוח בתוך הציונות הדתית גולש גם למשמעותו של האיסור לדיאלוג עם הנוצרים‪,‬‬
‫במיוחד על פי משנתו של הרב יוסף דב סולוביצ'יק‪ .‬ראה‪ :‬שלמה ריסקין‪" ,‬דיאלוג‬
‫יהודי־נוצרי‪ :‬חשיבה מחודשת"‪ ,‬מקור ראשון‪ 12 ,‬במאי ‪ ,2012‬ותגובתו של דוד ברגר‬
‫"אמונה ברשות היחיד" מקור ראשון‪ 16 ,‬בנובמבר ‪.2012‬‬
‫‪3232‬נחום סוקולוב אל הועד הפועל הציוני המצומצם‪ ,‬ארכיון המכתבים‪ ,‬מלונדון‪ 29 ,‬ביוני‬
‫‪http://benyehuda.org/sokolov/letters.html .1912‬‬
‫‪3333‬יעקב אריאל‪" ,‬יוזמה אמריקנית להקמת מדינה יהודית ‪ -‬ויליאם בלקסטון והעצומה‬
‫של ‪ ,"1891‬קתדרה (‪ ,)49‬תשמ"ט‪ ,1988 ,‬עמ' ‪.101‬‬
‫‪n‬‬
‫אפיפיור חדש בוותיקן‬
‫מה מאחורי התפטרות בנדיקטוס ה־‪16‬‬
‫יצחק (סרג'יו) מינרבי‬
‫במשך כ־‪ 500‬שנה‪ ,‬התחלפו האפיפיורים בוותיקן רק כשאחד מהם נפטר‪,‬‬
‫ומועצת החשמנים בחרה ביורש‪ .‬הפעם‪ ,‬התפטר בנדיקטוס ה־‪ ,16‬וויתר על כס‬
‫האפיפיורות בעודו בחיים‪ .‬השאלה הגדולה היא‪ :‬מה הביא אותו לעשיית מהלך‬
‫כה קיצוני? לדעתי‪ ,‬הסיבה נעוצה בהתנהלות של בנק הוותיקן‪ ,‬ה־‪( IOR‬המכון‬
‫לפעולות דתיות)‪.‬‬
‫המקרה מזכיר לי את מה שאירע ב־‪ ,1978‬כאשר נבחר החשמן לוצ'אני (‪.)Luciani‬‬
‫הייתי אז בבריסל‪ ,‬וכשביקר אצלי כומר מקומי ביקשתי אותו למסור דבר מה‬
‫לאפיפיור‪ .‬הוא ענה לי‪" :‬אני אמסור לו כאשר אפגוש אותו‪ ,‬בקרוב‪ ,‬בתנאי שלא‬
‫ירצחו אותו קודם לכן‪ ".‬היה זה בשעות אחר הצהריים המוקדמות והשמש עדיין‬
‫לא שקעה‪ .‬אך באותו ערב‪ ,‬בשעה תשע בערך‪ ,‬הודיעו על מותו של האפיפיור‪.‬‬
‫למרות גילו הצעיר‪ ,‬בוותיקן טענו כי הוא מת מוות טבעי‪ ,‬אך אני מעז להטיל‬
‫ספק בכך‪ .‬הוותיקן ביקש מסופר אמריקני בשם דוד יאלופ (‪)David Yallop‬‬
‫לחקור את מותו של האפיפיור‪ ,‬ובשנת ‪ 1984‬הופיעה המהדורה הראשונה של‬
‫ספרו ‪ .In God’s Name‬לאחר מותו של האפיפיור‪ ,‬מת בבית הסוהר גם מיקלה‬
‫סינדונה (‪ )Sindona‬יליד סיציליה המקורב למאפיה‪ .‬תחילה ברח לארצות־‬
‫ד"ר יצחק (סרג'יו) מינרבי הוא חוקר בענייני הוותיקן; ספרו הוותיקן והציונות יצא לאור‬
‫באנגלית‪ ,‬בעברית ובאיטלקית‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫יצחק (סרג'יו) מינרבי‬
‫הברית‪ ,‬אך הוסגר לאיטליה ומת למחרת שובו בבית הסוהר‪ ,‬לאחר ששתה ספל‬
‫קפה‪ .‬שנים אחדות לאחר מכן‪ ,‬נמצא גם רוברטו קאלווי (‪ ,)Roberto Calvi‬מנכ"ל‬
‫בנק אמברוזיאנו (‪ ,)Ambrosiano‬תלוי מתחת לגשר בלונדון‪ .‬לפי העיתונות‪ ,‬גם‬
‫סינדונה וגם קאלווי היו קשורים למאפיה ולאי סדרים ב־‪.IOR‬‬
‫אי סדרים בבנק של הוותיקן‬
‫נזכרתי במותו של האפיפיור לוצ'אני‪ ,‬כאשר קראתי שני ספרים חשובים‬
‫שפורסמו אשתקד‪ )1(,‬בהסתמך על מסמכים סודיים של הוותיקן שהגיעו ככה‬
‫לידיעת הציבור‪ .‬כל זה קרה לאחר שבחודש מאי ‪ ,2012‬קיבל האפיפיור בנדיקטוס‬
‫ה־‪ 16‬את התפטרותו של אטורה גוטי טדסקי (‪ )Ettore Gotti Tedeschi‬מתפקידו‬
‫כמנכ"ל ה־‪ ,IOR‬תפקיד רב חשיבות לו מונה שלוש שנים לפני כן‪ ,‬על ידי האפיפיור‬
‫עצמו‪ .‬אני משער שבמאי ‪ ,2012‬פיטר האפיפיור‪ ,‬למעשה‪ ,‬שני אנשים חשובים‪:‬‬
‫את טדסקי ואת עצמו‪ .‬לאחר שהודיע על פרישתו‪ ,‬הספיק בנדיקטוס ה־‪ 16‬לטפל‬
‫בעניין דחוף אחד ‪ -‬ניהול ה־‪ ,IOR‬הבנק של הוותיקן‪ .‬ואכן‪ ,‬כפעולה שלמעשה‬
‫הייתה האחרונה בתפקידו כאפיפיור‪ ,‬הוא מינה לתפקיד זה מנהל חדש‪.‬‬
‫ב־‪ 12‬במארס‪ ,‬התכנס ה"קונקלווה" (‪ )Conclave‬כדי לבחור אפיפיור‪ ,‬וב־‪13‬‬
‫במארס‪ ,‬במהירות מפתיעה‪ ,‬בישר הוותיקן לעולם שהאפיפיור החדש הוא החשמן‬
‫חורחה מריו ברגוליו (‪ ,)Jorge Mario Bergoglio‬בן ‪ ,76‬ישועי‪ ,‬ארכיהגמון בירת‬
‫ארגנטינה‪ ,‬בואנוס־איירס‪ .‬לראשונה אחרי כ־‪ 1,000‬שנה‪ ,‬נבחר אפיפיור מארץ‬
‫שמחוץ לאירופה‪ ,‬ולראשונה היה כומר ישועי לאפיפיור‪ .‬מיד לאחר בחירתו‪ ,‬לקח‬
‫לעצמו האפיפיור את השם פרנציסקוס (‪ )Francesco‬שאף אפיפיור לא בחר לפניו‪.‬‬
‫יש לייחס משמעות רבה לשם‪ ,‬משום שכפי שהסביר האפיפיור עצמו‪ ,‬הוא קיבל‬
‫השראה מפרנציסקוס הקדוש מאסיזי‪ ,‬שחי במאה ה־‪ ,13‬דגל בצניעות‪ ,‬פעל למען‬
‫העניים ואף ידע לדבר עם החיות‪ .‬הוא ייסד את מסדר הפרנצ'יסקנים‪ ,‬המיוצג גם‬
‫בישראל‪ ,‬ומתאפיין בלבוש פשוט ‪ -‬אפילו החגורה הוחלפה בחבל צנוע‪.‬‬
‫מדוע הפסיד הארכיבישוף של מילנו במרוץ‬
‫מעריכים שבאמריקה הלטינית חיים‪ ,‬כיום‪ ,‬כ־‪ 40%‬מהקתולים בעולם‪ ,‬למרות‬
‫שאלפי אנשים נוטשים‪ ,‬מדי יום ביומו‪ ,‬את הכנסייה הקתולית‪ .‬יש הטוענים‬
‫מה מאחורי התפטרות בנדיקטוס ה־‪16‬‬
‫‪89‬‬
‫שמשנות ה־‪ 80‬ועד היום‪ ,‬הפסידה כנסייה זו כמעט רבע ממאמיניה באמריקה‬
‫הלטינית‪ ,‬שעברו לאוונגליסטים‪ ,‬לפנטקוסטלי (‪ )pentecostali‬ולכתות אחרות‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬מה גרם לסקולה‪ ,‬הארכיבישוף של מילנו‪ ,‬שרבים ראו בו את‬
‫המועמד המועדף לתפקיד‪ ,‬להפסיד במרוץ? כיום‪ ,‬יש כתריסר תנועות בתוך‬
‫הכנסייה הקתולית‪ ,‬כאשר הידועה ביותר היא ה"אופוס דיי" (‪,)Opus Dei‬‬
‫המקיימת אוניברסיטה חשובה במדריד‪ ,‬בירת ספרד (האפיפיור יוחנן פאולוס‬
‫ה־‪ ,2‬בחר את הדובר שלו מבין בוגרי אוניברסיטה זאת)‪ .‬יש הטוענים שסקולה‬
‫מקורב מדי לתנועה איטלקית קתולית העוסקת בנושאים חברתיים וכלכליים‪,‬‬
‫וקרבתו זו הייתה בעוכריו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כנראה שגבר הרצון להעניק ייצוג הולם‬
‫לאזור חשוב עבור הכנסייה‪ ,‬כמו אמריקה לטינית‪.‬‬
‫בימים אלו מתלקח ויכוח בעולם הנוצרי‪ .‬יש הטוענים שהאפיפיור החדש היה‬
‫מקורב למדי לכת הקצינים הפשיסטית ששלטה בארגנטינה‪ ,‬והוותיקן נאלץ‬
‫להוציא הכחשה רשמית לשמועה זאת‪.‬‬
‫רגישות האפיפיור החדש לשואה‬
‫יש לנו עניין מיוחד לדעת מהו יחסו של האפיפיור פרנציסקוס ליהודים‪ .‬כאשר‬
‫הוצג לעמי העולם‪ ,‬ב־‪ 19‬במרס‪ ,‬היו נוכחים בטקס גם הרב הראשי של רומא‪,‬‬
‫ריקרדו דיסני (‪ ,)Ricardo Disegni‬וגם ראשי קהילת רומא‪ ,‬לאחר שהוזמנו‬
‫במיוחד לטקס במכתב ששיגר האפיפיור‪ .‬פרנציסקוס אמר‪" :‬כל יהודי שנרצח על‬
‫ידי הנאצים הוא פגיעה באלוהים בשם האלילים‪ ".‬בנוסף‪ ,‬בנוגע לפתיחת ארכיון‬
‫הוותיקן מתקופת השואה אמר האפיפיור החדש‪:‬‬
‫נראה לי סביר לפתוח את הארכיון‪ .‬שיפתחו ושכל דבר יתברר‪ .‬נראה אם‬
‫הכנסייה יכלה לעשות דבר מה כדי לעזור ליהודים‪ .‬אם עשו שגיאה יהיה עלינו‬
‫לומר "טעינו"‪ .‬אנו לא צריכים לחשוש כי האמת צריכה להיות מטרתנו‪.‬‬
‫כארכיבישוף של בואנוס־איירס‪ ,‬היו לברגוליו יחסים טובים עם הקהילה היהודית‬
‫המקומית‪ ,‬אך אין להסיק מכך שמדינת ישראל תזכה לאותו יחס‪.‬‬
‫חשוב להדגיש שעד עתה לא שררה ידידות הדוקה בין ישראל לוותיקן‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫בדצמבר ‪ ,1993‬נחתם הסכם של הכרה הדדית‪ ,‬אך ממשלות ישראל לא השכילו‬
‫עדיין למלא אחר התחומים הפיסקליים הנמצאים בו‪ .‬בנוסף‪ ,‬מאז הקמת מדינת‬
‫‪90‬‬
‫יצחק (סרג'יו) מינרבי‬
‫ישראל מותח הוותיקן ביקורת חריפה על מדיניותה של ישראל ועל מעשיה‪.‬‬
‫כתב העת ‪ ,La Civiltà Cattolica‬היוצא פעמיים בחודש‪ ,‬הקדיש מאמרים רבים‬
‫לסכסוך באזרונו בהם שיבח ורומם את מדינות ערב‪ ,‬ואפילו את החיזבאללה‪.‬‬
‫מדינת ישראל לא זכתה מעולם ליחס דומה‪ ,‬ולכן אין לצפות שיחס זה ישתנה‬
‫לטובה‪ ,‬בעתיד הקרוב‪.‬‬
‫הערה‪:‬‬
‫‪1. Gianluigi Nuzzi, Sua Santità, Le Carte Segrete di Benedetto XVI, ChiareLettere,‬‬
‫‪2012; Maria Antonietta Calabro` e Gian Guido Vecchi, I segreti del Vaticano, Corriere‬‬
‫‪della Sera, 2012.‬‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫______________________________‬
‫המשורר והמספֵּר של ארץ־ישראל בן ‪90‬‬
‫רמה זוטא‬
‫"ולא היה לי זמן‪ / .‬כעת ברור שלא היה לי זמן‪ / .‬מחצית חיי‪ /.‬מותר כעת ‪/‬‬
‫להחריש‪ / .‬צלי הולך ומתארך ‪ /‬עם פסע החמה ‪ ]...[ /‬נשימתי הייתה קטועת‬
‫‪ /‬ריצה למרחקים קצרים" )עם השירה והזמן‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .)5‬גורי היה בן ‪35‬‬
‫כשכתב שיר זה בספרו שושנת רוחות (‪ ,)1960‬והוא זכה בשנים ארוכות פי‬
‫כמה מתחזיתו‪ .‬לנוכח היקף יצירתו‪ ,‬תוהה הקורא‪ :‬את כל זאת כתב האיש שלא‬
‫היה לו זמן? מרבית יצירתו של גורי ‪ -‬המשורר‪ ,‬העיתונאי ("חגור" ו"ח־גי")‪,‬‬
‫הפזמונאי והפרוזאיקן ‪ -‬נאספה בשנים האחרונות בשלושה כרכי שירה (חיים‬
‫גורי‪ ,‬השירים‪ ,‬תשנ"ח‪-‬תשע"א) ובשני כרכים של פרוזה (עם השירה והזמן‪:‬‬
‫דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית‪ ,‬תשס"ח)‪ .‬גורי‪ ,‬בכרכים אחרונים אלה‪ ,‬מביט‬
‫אחורה ומפרש את עצמו כצפנת פענח‪.‬‬
‫רמה זוטא עורכת כתבי יד עיוניים‪ .‬הביאה לדפוס‪ ,‬העירה והאירה את הספר יומנים גנוזים מן‬
‫השנים ‪ 1936-1919‬של אמה‪ ,‬ימימה אבידר־טשרנוביץ ז"ל (הוצאת דביר ‪ .)2003‬בעבר כיהנה‬
‫כדוברת בנק ישראל‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫רמה זוטא‬
‫כאב‪ ,‬חמלה ואהבה נטולת ציניות‬
‫חברים רבים לו לגורי‪" ,‬שלעתים קרובות לא ידעו לדבר ‪ /‬ובקשוני לדבר במקומם"‬
‫(השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ,)279‬והוא מספר על עצמו בגוף ראשון ובגוף שני ובגוף שלישי‪,‬‬
‫מתעד את רוח העם ברגישות רבה כעיתונאי ופובליציסט אנין הרוקח אמת ובדיה‪,‬‬
‫סופר פרוזה הזוכר הכול‪ ,‬ליריקן ופזמונאי ויוצר סרטים תיעודיים‪ .‬עם השנים גורי‬
‫מצטלל והולך‪ ,‬ממשיך לנוע‪ ,‬החל בשירו הראשון "מסע יום" שהתפרסם באוקטובר‬
‫‪ ,1945‬דרך כ־‪ 24‬ספרים‪ 13 ,‬ספרי שירה ו־‪ 10‬ספרי נובלות‪ ,‬רשימות ועדות עיתונאית‪.‬‬
‫נוסף על אלה עסק גורי בתרגום סיפורים‪ ,‬שירים ומחזות מן הספרות הצרפתית;‬
‫יצירתו תורגמה לכמה שפות והוא זכה בפרסים רבים‪ ,‬ובהם פרס סוקולוב ופרס‬
‫אוסישקין‪ ,‬פרס ביאליק ופרס ישראל‪ .‬הטרילוגיה הקולנועית התיעודית ("המכה‬
‫ה־‪" ,"81‬הים האחרון"‪" ,‬פני המרד")‪ ,‬הייתה מועמדת ל"אוסקר"‪.‬‬
‫גורי הוא המספר של ארץ־ישראל‪ ,‬הפוליטית והאחרת‪ ,‬שר לעברה ולתהפוכות‬
‫שעברו עליה‪ ,‬מאז "פרחי אש" ועד "עיבל"‪ ,‬מחברותו בשומר הצעיר ובמחנות העולים‬
‫ועד חתימתו על מנשר ארץ־ישראל השלמה בשנת ‪ ;1967‬מאז עלה השחר בכדורי‬
‫ועד הקריאה "אל תלך ליפו" וזיכרון חבריו המתים והנצחתם‪ .‬כל זאת מנקודת‬
‫מבט אישית מאוד‪ ,‬בכאב ובחמלה ובאהבה גדולה‪ ,‬נטולת ציניות‪ ,‬בלשון מיוחדת‬
‫ויפהפייה המכילה את כל אשר על שפתותינו‪ .‬וכולנו‪ ,‬מקהלת קוראיו‪ ,‬מנסים לדלוק‬
‫אחריו באהבתו למכמני הלשון העברית‪ ,‬השזורים כמעיל תשבץ בכל אחד מעמודיו;‬
‫למן ספר הספרים דרך פרקי אבות ושירת ימי הביניים והפאתוס שבהשכלה ועד‬
‫הסלנג של החברה בפלמ"ח‪ ,‬וקצת ערבית שימושית ושמות מקומות‪ ,‬ושברי שורות‬
‫משירי הזמר לדורותיהם‪ .‬כי גורי כלל אינו פותח ספר ואינו מחפש ב"גוגל" אלא‬
‫מצטט מהזיכרון הפנומנלי שניחן בו‪ ,‬הפעיל בו היום אולי אפילו טוב יותר בהתקרבו‬
‫לתשעים‪ .‬הוא לא מתקשה לזכור אלא מתקשה לשכוח‪ ,‬את הזיכרונות וחשבונות‬
‫הנפש והחיים של דם וחרב והחרטות הגדולות‪ .‬על סף העשור התשיעי הכול כנראה‬
‫מזדכך והולך‪ ,‬וגורי הוא בעת ובעונה אחת גם "מלחמת אזרחים" וגם "הבא אחריו"‬
‫וגם "מאוחרים" וגם הדפים שימשיכו אתו ובלעדיו‪.‬‬
‫בית הורים סגפני‬
‫ואנו בעקבותיו ומוצאים בכתיבתו לא מעט מחברינו‪ ,‬ידועים או ירויים‪ ,‬שוכני‬
‫עפר וחברי אגודת דוברי אמת‪ ,‬ועולים משיריו משקעי הקפה והקוניאק הזול‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫‪93‬‬
‫בבתי הקפה והמסבאות של החֶברֶה‪ ,‬כי גורי הוא איש רעים להתרועע‪" :‬המשכנו‬
‫ללכת מכות‪ /.‬השתלמנו‪ ,‬תלמידים טובים‪ ,‬בשוד ושבר‪ ,‬בפרצים ובצווחות‪ .‬היינו‬
‫אלופי הריב והתהפוכות‪ /,‬כמו נעורי האהבה האנושה ‪ /‬לא הסתפקנו בפחות"‬
‫(השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)195‬ספרי הפרוזה שלו‪ ,‬חלקם שכוחים וניצלים לאחרונה‬
‫בהדפסות חדשות‪ ,‬מסייעים לקורא לעקוב אחר מהלך חייו ואחר מקורות כתיבתו‬
‫של גורי ‪ -‬כי מקשה אחת היא האיש ויצירתו‪.‬‬
‫"התדע מאין נחלתי את שירי‪ ",‬שואל ביאליק ב"שירתי"‪" ,‬בבית אבי השתקע‬
‫משורר ערירי [‪ ]...‬זה היה הצרצר משורר הדלות‪" ".‬צרצר הדלות" של ג'ורי הוא בית‬
‫ההורים הסגפני והטבעוני‪ :‬האב ישראל‪ ,‬שהיה "צדיק מדי"; גילה האם‪ ,‬הנוצרת‬
‫סוד איום של אמה‪ ,‬שנפגעה אנושות בנפשה לאחר שהתעללו בה ושבעלה‪ ,‬הסב‬
‫חיים‪ ,‬נאלץ לשלוח לה גט בידי שליח‪ ,‬הד לתקופת הפוגרומים הנוראה במזרח‬
‫אירופה‪ .‬זאת "נימת האלם הנמשך‪ / .‬שוכנת חשכה‪ ]...[ / .‬הרחק באדמה זרה היא‬
‫שוכנת ‪ /‬החפה מחטא‪ ]...[ .‬שדודה מכל"‪'( .‬אם אמי'‪ ,‬השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)95‬חוויות‬
‫התשתית של גורי‪ ,‬לשון המראות שלו שהיו מראשותיו‪ ,‬הן שפת הים בתל־אביב‪,‬‬
‫ושירים רבים מקדיש הוא בבחרותו ובבגרותו "ליד הים" (השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪199‬‬
‫ואילך)‪ .‬משפחת גורפינקל התגוררה תחילה ברחוב הירקון‪ .‬הים והחולות הזהובים‪,‬‬
‫מצוקי הכורכר ושיירות הגמלים ליוו את חיים הילד גם כשעברה המשפחה לשכונת‬
‫נורדיה‪ .‬הוא נמשך לדרך העולה צפונה‪ ,‬לאבו־קישק שמעבר לירקון‪ ,‬לשיחי הצבר‪,‬‬
‫לעץ הבלוט ולבית הערבי בצבע טרקוטה‪ ,‬לארץ־ישראל הנשכחת‪" :‬פעם ארחיק‬
‫לנוע עד החולות‪ ,‬עד ראשית הזיכרון [‪ ]...‬צריפים מחופי 'טול קרוע'‪ .‬לוקס המאיר‬
‫את החולות‪ .‬גַמָלים עייפים לעת ערב הנענים לחרחור ג ְמליהם וכורעים מצחינים‬
‫ליד השקמים האפלות‪ ]...[ .‬אראה את דרך חול השיירות‪ .‬עטרן ופעמונים" (הספר‬
‫המשוגע‪ ,‬עמ' ‪ .)19‬ועוד‪" :‬החולות‪ ,‬הצריפים והשקמה העתיקה ‪ /‬כמו מגלי כשרונות‪,‬‬
‫ידעו על אודותיךָ ‪ /‬יותר משנדמה לך" (השירים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.)233‬‬
‫האב הוריש לבנו את אהבת המילה הכתובה‬
‫וגורי הולך על שפת הים דרומה ומתקרב ליפו‪" ,‬נמל הבית" בלשונו‪" ,‬מבקש עקבות‬
‫רגליים ושבועת אמונים" ומדמה שזוהי "הראשית המשוערת"‪" :‬כאן‪ ,‬לא הרחק‬
‫כנראה‪ ,‬עמדו אבי ואמי לאחר שירדו מ"רוסלאן"‪ ,‬הם וצרורותיהם לפני האכסניה‬
‫של חיים־ברוך או לפני אכסניה אחרת" ("אל תלך ליפו"‪ ,‬השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)286‬ועוד‪:‬‬
‫"'רוסלאן' תרע"ט‪ .‬אודסה‪ / .‬אמי ואבי‪ / .‬תודה לים שהביא אותם הנה‪ /.‬תודה לחוף‬
‫‪94‬‬
‫רמה זוטא‬
‫יפו‪ / .‬לחולות תל־אביב" (עיבל‪ ,‬השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)203‬זוהי אניית המשא הרעועה‬
‫שהפליגה מנמל אודסה בנובמבר ‪ ,1919‬בעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה‪,‬‬
‫ולאחר כחודש של תלאות נחתה ביפו בנר השלישי של חנוכה תר"פ‪ ,‬דצמבר ‪,1919‬‬
‫וזכתה לכינוי ה"מייפלאואר" של היישוב‪ .‬עד היום שוררת מחלוקת האמנם סימנה‬
‫ה"רוסלאן" את תחילתה של העלייה השלישית‪ ,‬עליית החלוצים שתרמה ליישוב את‬
‫מוסדות ההסתדרות וגדוד העבודה והקיבוץ הגדול ומושב העובדים‪ .‬יש הנשבעים‬
‫שברל כצנלסון‪ ,‬כשראה את גלריית האישים המרשימה על סיפונה‪ ,‬ספק כפיים‬
‫בייאוש וקרא‪" :‬והיכן החלוצים?" שהרי אל סלעי יפו הקיאה הספינונת מאות רבות‬
‫של סופרים ואדריכלים‪ ,‬מורים וציירים‪ ,‬רופאים ומהנדסים ובהם רחל המשוררת‬
‫ורוזה כהן‪ ,‬אמו של רבין; גליקסון וברוך אגדתי‪ ,‬ליטוינובסקי ומגידוביץ וזאב רכטר‬
‫וגם אדון אוסישקין המהודר ‪ -‬כ־‪ 600‬ויותר מתחזים ל"חוזרים" ארצישראלים‪,‬‬
‫רובם צעירים ודוברי עברית‪ ,‬שניצלו ליציאתם את ימי בין־הזמנים של שלטון‬
‫ה"לבנים" ברוסיה‪ .‬סיפור העקירה והשבר ויצירת חברת הבאים הזו פותח את רומן‬
‫המופת אלף לבבות של דן צלקה‪ .‬עם העולים נחבא אל הכלים יהודי רזה וישר‬
‫דרך‪ ,‬ישראל גורפינקל‪ ,‬ספרן ברוסיה‪ ,‬שהביא עמו לפאתי מזרח את אהבתו למילה‬
‫הכתובה והוריש אותה לבנו‪ ,‬ועמו רעייתו גילה‪ .‬אלה היו "אבותי הבוערים באש‬
‫אהבת־ציון‪ ]...[ .‬אמותי השבריריות‪ ,‬הנשרפות בשמש הנזירה מרחמים‪ ,‬התועות‬
‫על פני החולות הנודדים האלה" (השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)288‬הילד חיים‪ ,‬שנקרא על‬
‫שם אב אמו שלא הכיר‪ ,‬נולד לעולי העלייה השלישית בכ"ט בתשרי תרפ"ד‪,1923 ,‬‬
‫ונמנה כילד מספר ‪ 308‬בתל־אביב‪.‬‬
‫בין העכשיו לאתמול‬
‫ילד רגיש מאוד היה ג'ורי‪ ,‬כך העידה עליו אמו וכך מתרשמים כל קוראיו ואוהבי‬
‫כתיבתו‪ ,‬בפרוזה ובשירה‪ .‬בספרי האוטוביוגרפיה הספרותית שלו‪ ,‬שנכתבו בעירוב‬
‫אופייני ומקורי של זיכרון אישי לצד שירי משוררים שנטבעו בו ופרשנותם ולצד‬
‫קטעי עיתונות משלו‪ ,‬הוא נע ונד בין העכשיו לאתמול‪ ,‬בין החוויות שעיצבוהו‬
‫כיליד הארץ הגדל בשכונת נורדיה שבתל־אביב לבין בנם של המהגרים ממזרח‬
‫אירופה‪ ,‬שנשאו על גבם את המהפכה הציונית והמעמדית‪ .‬צריפי השכונה שהוקמה‬
‫על הדיונות בצל האקליפטוסים היו בימת חיזיון לפועלים החולמים‪ ,‬לדוד פרץ‬
‫של יעקב שבתאי המנסה להמריא ולילד חיים‪ .‬זו השכונה שבבגרותו‪ ,‬לאחר סער‬
‫הפלמ"ח והפגישה עם השואה‪ ,‬הוא חוזר אליה בשיר המזומר‪" :‬היה היה פנס בודד‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫‪95‬‬
‫בקצה שכונה ‪ /‬והוא האיר את ילדותנו הקטנה ‪ /‬והוא האיר את משחקי המחבואים‬
‫‪ /‬ולאורו היו הקדרים באים" (השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)254‬בספר המשוגע‪ ,‬שהופיע בשנת‬
‫‪ 1971‬כנר זיכרון לתל־אביב הקטנה‪ ,‬הוא הנציח את השכונה‪:‬‬
‫לך‪ ,‬לך לך אל שכונת נורדיה‪ / ,‬אל הירח האדום העולה על החולות ועל הצריפים‪/ .‬‬
‫[‪ ]...‬אל מרק האיטריות השפוך ליד חנות המכולת‪ /]...[ ,‬ריבועי הזהב מאירים את‬
‫הסמטאות המאותרות האלה‪ ]...[ .‬המשך לנוע ברחובות צעירים כמוך‪ ]...[ / .‬שוב‬
‫אל עיר מולדתך הנגלית אליך כמו בפעם הראשונה (עמ' ‪.)87‬‬
‫במילים נוקבות גורי מתאר את האווירה הקודרת בבית ההורים‪" :‬אמי לא הדליקה‬
‫נרות‪ .‬לא שמעתי אגדות משפחה‪ .‬לא חיבבו עלי דודות ודודים‪ .‬לא דרכתי על‬
‫סף בית כנסת‪ .‬לא ידעתי למי אני שייך‪ ".‬אביו (לימים חבר הכנסת ויו"ר ועדת‬
‫הכספים שלה) היה "אנין דעת וחיוור‪ ,‬בודד ונזירי"‪" ,‬מסור עד התמכרות קשה‬
‫לעבודתו‪ ,‬היה יוצא השכם בבוקר לבניין הוועד הפועל ושב לרוב לאחר חצות";‬
‫ואמו‪" ,‬יפה ובודדה שלא מצאה את עצמה בין הקירות ובין הרהיטים"; זו האם‬
‫"שנשאה ביתמותה איזה סוד כמוס על גורל אמה שמעולם לא ראיתי את פניה‬
‫בכל תמונה שהיא; אימא שלמדה באודסה אצל יחיאל הלפרין בסמינר לגננות‬
‫ולא הייתה גננת משום שלא ידעה לשיר"; האם ש"הייתה בוכה למראה צערם‬
‫של בני־אדם‪ ,‬אחת היא אִם יהודים הם אִם ערבים"‪.‬‬
‫דמו של י"ח ברנר‪" :‬אל תלך ליפו"‬
‫תל־אביב נולדה ארבע־עשרה שנה קודם בואו של גורי לעולם‪ ,‬אולם זוהי גם‬
‫שכנתה של יפו‪ ,‬שגורי מעלה בכתביו את ריחה‪ ,‬את מראהו של העולם הערבי של‬
‫ימי המנדט‪ ,‬הקרוב והמושך והמאיים גם יחד‪:‬‬
‫העולם הערבי ליווה אותי מילדות‪ ]...[ ,‬תל־אביב ויפו היו שתי ערים שכנות‪]...[ ,‬‬
‫אני מרבה לכתוב על [‪ ]...‬קו התפר שבינינו לבינם‪ ]...[ .‬הערבים לא היו מטאפורות‬
‫אלא שכנות חיה ונושמת‪ ]...[ .‬יפו העתיקה מימי יונה הנביא‪ ,‬המזרחית‪ ,‬רבת‬
‫הדורות‪ .‬יפו המושכת בקולותיה‪ ,‬טעמיה וריחותיה‪ .‬יפו הנחום־גוטמנית‪.‬‬
‫והייתה גם יפו ‪-‬‬
‫‪96‬‬
‫רמה זוטא‬
‫של האלות ושל הסכינים‪ ,‬של דרשות המסגדים המטורפות‪ ]...[ .‬אל תלך‬
‫ליפו! אני הולך ליפו‪ ]...[ ,‬אל הצפופה והצועקת והניחרת והחג'אמינית‪,‬‬
‫היוצאת מכל מסגדיה‪ ,‬הרועשת דגלים ירוקים וידיים מסויפות‪ ]...[ .‬שמש‬
‫על דמו של יוסף חיים‪ ]...[ .‬אל תלך ליפו! שם שוחטים ("אל תלך ליפו"‪,‬‬
‫השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.)285‬‬
‫מן הבית העצוב מוצא גורי מפלט בבית החינוך לילדי עובדים במרכז תל־אביב‪.‬‬
‫עם מייסדיו של בית החינוך בשנות העשרים נמנה אליעזר שמאלי‪ ,‬לימים סופר‬
‫ידוע שכתב את "בני היורה" על כיתה אחת בבית החינוך (למדו בה בין השאר‬
‫יצחק רבין וחנה‪ ,‬אחותו של גורי) ושסיפוריו מלאים בתיאורי אהבת הארץ‬
‫והטבע‪ .‬היה זה בית ספר עמלני‪ ,‬מיוחד במינו‪ :‬יום לימודים ארוך‪ ,‬ללא שיעורי‬
‫בית‪ ,‬בחינות וציונים; חברת ילדים שהאחריות הוטלה על שכמם‪ ,‬עבודה בנגרייה‬
‫ובחקלאות ובחדר האוכל ועוד‪ .‬גורי מספר שלמרות החינוך הבלתי פורמלי‪,‬‬
‫הוא קרא עיתון כבר בגיל שש ובכיתה בי"ת כתב ללא שגיאות‪ .‬מורהו המופלא‬
‫היה אהרון זאב‪ ,‬משורר וסופר שהכיר את נפש הילד (לימים קצין חינוך ראשי‬
‫ועורך דבר לילדים); גורי מעיד שמכיתה ב' הוא זוכר את שיריו‪ ,‬ומצטט‪" :‬בעין‬
‫חרוד‪ /‬טוב מאוד‪ /.‬אין שם כסף כלל‪ /.‬עוברות עגלות‪ / ,‬רצונך לעלות ‪ /‬אמור רק‪:‬‬
‫'עמוד!' ‪ /‬מעמיד הבחור ‪ /‬נותן גם להחזיק במושכות ‪ /-‬וחסל! [‪ ]...‬שם כולם ‪/‬‬
‫יחד יושבים לאכול ‪ /‬יחד יוצאים במחול" (מוסף לילדים של דבר‪ ,‬תרצ"ד; פרחי‬
‫בר)‪ .‬זאב חיבב על הילדים את העמק ואת אדמת ארץ־ישראל העובדת‪" :‬אכלו‬
‫ילדים ‪ /‬לחם תוצרת ‪ /‬צמחה החיטה ‪ /‬על יד ים כינרת‪ / .‬עבדו אנשי דגניה ‪/‬‬
‫בזעת אפיים‪ /‬שם אור השמש ‪ /‬גדול שבעתיים‪ ]...[ /‬שם יודע לזרוע ‪ /‬גם ילד‬
‫שבגן‪" ".‬שירי האדמה" קראו לצעיר לברוח מן העיר אל הקיבוץ‪ ,‬מרכז ההוויה‬
‫הארץ־ישראלית באותם ימים‪.‬‬
‫לברוח לעמק ממועקת הבית‬
‫אבל היצירה הראשונה שהרשימה את גורי כילד בן אחת עשרה הייתה שירו של‬
‫אלתרמן "אבא נלחם לחופש"‪ ,‬שהתפרסם באותו מוסף לילדים של דבר (שקדם‬
‫לדבר לילדים)‪ .‬בשבועון זה השתתפו אז גדולי המשוררים והסופרים‪ ,‬כשלונסקי‬
‫ולאה גולדברג; ככל בני הדור‪ ,‬גדל גם גורי על מילות השבועון‪ .‬השיר האמור‬
‫חובר בשנת ‪ 1934‬לאחר דיכוי מרד ה"שוצבונד" בווינה בידי השלטון הראקציוני‪.‬‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫‪97‬‬
‫כילד ב"עיר פתוחה לכל רוחות העולם" המתחנך בבית ספר ציוני־סוציאליסטי‪,‬‬
‫חש גורי אהדה גדולה לרעיו האוסטרים וחוויית השיר נצרבה בו; הוא מדקלם‬
‫אותו בעל פה‪ ,‬עדות לתכונתו המופלאה לקלוט שירה "מחורזת‪ ,‬ריתמית‪ ,‬פרי‬
‫עטו של משורר גדול שלימים הכרתי כבר את שירתו למבוגרים"‪" :‬וכל הלילה‬
‫יורים ויורים‪ / .‬אפילו אמא חדלה לבכות‪ / .‬רק פניה היו חוורים ‪ /‬ועיניה היו‬
‫רכות‪ ]...[ / .‬ואבא אמר עוד לפני אשר מת ‪ /‬ספרו נא להנסי את כל האמת‪/ .‬‬
‫אמרו לו כי רק בשבילו בן יקיר‪ / ,‬כרעתי ליפול בגבי על הקיר‪".‬‬
‫בגיל שתים־עשרה התמזגה אפוא המשיכה לעמק עם רצונו הפרטי של גורי לברוח‪,‬‬
‫מן האווירה המעיקה של הבית‪" ,‬שמעולם לא סעדנו [בו] סביב שולחן אחד"‪,‬‬
‫ובהשפעת מוריו ואנשי העמק‪ ,‬עבר לחברת הילדים המשותפת לקיבוצים חפצי־‬
‫בה ובית־אלפא ושהה בה שלוש שנים‪ .‬הוא מצא שם עולם אחר‪ ,‬של "נפש בריאה‬
‫בגוף בריא"; ואילו כיום הוא משקיף על החינוך בקיבוץ‪ ,‬בתקופה המעצבת ההיא‪,‬‬
‫כחינוך ציוני פוליטי קנאי‪" ,‬שגבל בשטיפת מוח"‪ .‬עם זאת למדו ילדי הדור ההוא‬
‫את מיטב השירה העברית‪ ,‬משמעונוביץ וטשרניחובסקי וביאליק ועד לתרגומים‬
‫רבים מרוסית וגרמנית; במקהלה המדברת‪ ,‬שנהגה בכל חג ומועד‪ ,‬שיננו שירה‪,‬‬
‫וגורי משער שחלק מקצב הדברים הללו סייע לו לזכור אותה‪ .‬החינוך העברי גישש‬
‫אז את דרכו בין המקומי לאוניברסלי וגורי‪ ,‬באירוניה דקה‪ ,‬מתאר את ליל הסדר‬
‫בקיבוץ כשעטנז מדהים של מצות ולחמניות‪ ,‬של ציור "הקוצר" של דייגו ריברה‬
‫ושירת ההגדה עם מארש הפרשים של בודיוני‪ .‬בספריו האחרונים הוא בא חשבון‬
‫עם הקולקטיביות הרעיונית מבית מדרשו של השומר הצעיר‪ ,‬עם "המשיחיות‬
‫האדומה" הלניניסטית־סטליניסטית‪ ,‬עם העיוורון שלא רצה לראות את הזוועות‬
‫המתרחשות מעבר למסך הברזל‪ ,‬עם הגל הפציפיסטי שעבר על העולם קודם‬
‫מלחמת העולם השנייה והתבטא למשל ב"אל תיתנו להם רובים" לאלתרמן‪ .‬אך‬
‫אז‪ ,‬כילד חוץ בחברת הילדים‪ ,‬מצא שם גורי את מקומו‪ ,‬והוא בורח אל "היחד"‬
‫הצעיר בחולצה הכחולה ‪ -‬ובה בעת "נידון ללבדיות הצופה מן הצד"‪.‬‬
‫כל אלתרמן בעל־פה‬
‫בשנות המאורעות של ‪ 1939-1936‬היה גורי חלק מחברת "הנצורים והצודקים"‬
‫וזימר את אלתרמן האחר‪" ,‬כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת‪ ,‬אין עם אשר‬
‫ייסוג מחפירות חייו!"‪ .‬בשנת ‪ 1938‬פרסם אלתרמן את הראשון בספרי שירתו‪,‬‬
‫כוכבים בחוץ‪ ,‬וגורי מספר על ההתוודעות "הפתאומית לעד" עמו‪ .‬בחופשת‬
‫‪98‬‬
‫רמה זוטא‬
‫הקיץ‪ ,‬כשגורי בן ה־‪ 15‬ישוב על הדשא בבית הוריו‪ ,‬הגיע חברו ספי ובידו הספר‪,‬‬
‫"כמביא מים גנובים"‪ ,‬ואמר‪" :‬הגיע זמן שתקרא משהו טוב ואחר‪ ".‬הוא נשבה‬
‫מיד בקסם הכישוף האלתרמני‪" ,‬סוג של שירה שמעולם לא נתקלתי בה עד אז‬
‫[‪ ]...‬מלאה מטאפורות‪ ,‬סמלים ושימושים מלשון המראות שהיו כל כך נועזים‪.‬‬
‫[‪ ]...‬פונדקים וקרקסים ו"רחובות ברזל ריקים וארוכים" ושירי אהבה שהיה בהם‬
‫יסוד של פחד‪ ]...[ ,‬שורות מתנגנות ומטאפורות מפתיעות"‪ .‬יודגש‪ :‬גורי יודע את‬
‫כל אלתרמן בעל פה! כאשר החל גורי לכתוב‪ ,‬כבר היו משוקעים בו כוכבים בחוץ‬
‫ושמחת עניים‪ .‬שירה זו ליוותה אותו במהלך חייו כמשורר; הוא מכנה את ספרו‬
‫הראשון של אלתרמן "ספר המראשות" של בני דורו‪ .‬חמש שנים לאחר עליית‬
‫הנאצים לשלטון ושנה לפני פרוץ הנוראה שבמלחמות‪ ,‬ניבא אלתרמן את כל‬
‫האותות לפורענויות‪ ,‬את המתח הנורא בין האיש וביתו והעם וארצו‪ ,‬בסמליות‬
‫ובטקסיות מרובה‪.‬‬
‫לאחר בית־אלפא עשה גורי את כיתה י' בבית הספר המחוזי בגבעת־השלושה‪,‬‬
‫ובשתי השנים האחרונות של התיכון למד בבית הספר החקלאי כדורי‪ ,‬הגם שלא‬
‫התכוון להיות חקלאי וידע שירי יין יותר מגידול גפנים‪ .‬כבר בכדורי כתב פזמוני‬
‫הווי‪ ,‬מחורזים כולם‪ .‬בתום לימודיו בקיץ ‪ ,1941‬הצטרף גורי בחורשת גינוסר‬
‫לפלוגה א' של הפלמ"ח בפיקודו של יגאל אלון‪ .‬שמונה שנות שירותו בפלמ"ח‬
‫היו‪ ,‬לפי עדותו‪" ,‬האוניברסיטאות שלי"‪ .‬ההכשרות המגויסות היו ערש הפזמונים‬
‫הידועים של מה שנקרא לימים "דור תש"ח"‪ ,‬וחלקם קובצו לספר משפחת‬
‫הפלמ"ח‪ ,‬שערכו גורי וחיים חפר ושכתבו בו‪ .‬בפתיחה נאמר‪" :‬שולחנות הכתיבה‬
‫של הפזמונים האלה היו סלע שטוח‪ ,‬תיבת תפוזים‪ ,‬מכסה של ג'יפ או ארגז‬
‫תחמושת‪ ".‬גורי העיד‪" :‬הפלמ"ח היה אקדמיית־לשון של שדה‪ ,‬מקום בו נבראה‬
‫עברית אחרת‪[ .‬לשירים אלה] שמור מקום בתעודת הזהות של התקופה‪".‬‬
‫את פרסומו הראשון כמשורר לירי חב גורי לאלתרמן‪ .‬בחופשה בתל־אביב הגיע‬
‫גורי אל אלתרמן המגיה בדבר ובילקוט הצד שלו שיריו הראשונים; בדחילו‬
‫ורחימו השאיר בידיו את המחברת‪ ,‬ולמחרת‪ ,‬לאחר פגישה שתוקה בקפה "קנקן"‪,‬‬
‫כשגורי הפגוע כבר עמד על הסף‪ ,‬הקשה אלתרמן‪" :‬אתה רוצה להדפיס אותם?"‬
‫וגורי שואל מה ערכם בעיניו‪ ,‬ואלתרמן משיב‪" :‬יום אחד תראה שפרסמת‪".‬‬
‫המחברת עשתה את דרכה לשלונסקי‪ ,‬עורך הדף הספרותי של משמר‪ ,‬ושלושה‬
‫שבועות אחר כך הופיע (‪ )1945‬בו השיר "מסע יום"‪ .‬הציפייה עם שחר לעיתון‬
‫המודפס מתוארת כחוויה חזקה ביד אמן ב"על השירה והזמן"‪" :‬גיליתי את עצמי‬
‫בפעם הראשונה מבחוץ [‪[ ]...‬והדברים] הם ברשות הרבים‪ ".‬בשנת ‪ 1949‬הופיע‬
‫פרחי אש ובו שיר זה‪.‬‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫‪99‬‬
‫התנתקות איטית מאלתרמן‬
‫אלתרמן השפיע כאמור על משוררי דור הפלמ"ח וגורי מתקומם נגד המבקרים‬
‫שהדביקו לרעיו המשוררים תווית של "שירת היחד"; היו בהם משוררים וסופרים‬
‫מרקע מגוון כמו אמיר גלבוע או עמיחי; "היו שירי יחיד והיו שירי היחד‪ ,‬אבל שירי‬
‫הקרב והקרבן תפסו את קדמת הבמה‪ ,‬כי מלחמות לא עושה יחיד‪ ".‬החל בגיל‬
‫תשע־עשרה חש אפוא גורי צורך לכתוב שירה אישית‪ ,‬לירית‪ ,‬ולא רק פזמונים או‬
‫"שירת היחד"‪ .‬חרף השפעתו של אלתרמן‪ ,‬הרי כבר בתחילתה נעדרים משירתו‬
‫של גורי הסמלים המופשטים המאפיינים את אלתרמן‪ ,‬ולשיריו של המשורר‬
‫הצעיר ניחוח של מציאות קונקרטית‪ .‬הנימה המאופקת והאירונית בשירת‬
‫דור זה דחקה את הפאתוס והחזון שאפיינו את שירת קודמיו‪ ,‬והיא התקרבה‬
‫למציאות החיים המודרניים בנושאיה‪ ,‬בדימוייה וברובדי הלשון‪ .‬במקום המבנה‬
‫הסימטרי‪ ,‬החרוז והבית‪ ,‬המשקל והמוזיקליות‪ ,‬הופיעו מבנים חופשיים יותר‪,‬‬
‫כמו־ספונטניים‪ ,‬חרוז לבן‪ ,‬שורות ארוכות וקצרות גם יחד‪ ,‬מקצבים משתנים‬
‫ועוד‪ .‬השירה התעשרה בלשון דיבור יומיומית‪ ,‬בלשון טכנית ובלשון עיתונאית‪,‬‬
‫בפסוקים מחוזים משפטיים‪ ,‬בעגת ילדים ובמובאות מהזמר העברי‪ ,‬בהרמזים‬
‫מסרטי קולנוע ובלשונות זרות‪ .‬כך מיטשטש לעתים קרובות ההבדל בין פרוזה‬
‫לשירה‪ .‬קורא שאינו מאבחן את מקורות המשלבים הללו מפספס לעתים את‬
‫כוונת המכוון‪ .‬התפתחות הדרגתית זו‪ ,‬שהחלה בשנות החמישים‪ ,‬ניכרת מאוד‬
‫בשירתו המאוחרת יותר של גורי‪ ,‬שהחל להתנתק בהדרגה מאז שושנת רוחות‬
‫(‪ )1960‬גם מהאלתרמניות שבשירתו; לימים הודה כי "לאחר שנים הכלתי בתוכי‬
‫גם את הפואטיקה של מתנגדיו [של אלתרמן]; האופנות משתנות"‪ .‬גם הממד‬
‫הלאומי‪ ,‬שבלט בשירתו המוקדמת‪ ,‬שקע למעמקי השיר‪.‬‬
‫נחזור אחורה‪ .‬בפלמ"ח נשלח גורי ב־‪ 1944‬לקורס מ"כים ולקורס מ"מים בג'וערה‪,‬‬
‫שבוגריו יישאו לימים את מלחמת העצמאות על שכמם‪ .‬הוא מתאר‪ ,‬כמשתתף‬
‫פעיל‪ ,‬את פעולות המאבק העקשני כנגד הבריטים‪ ,‬חורז באוהל על הורדת‬
‫מעפילים‪ ,‬מאזכר עשרות פעולות וממשיך לנוע על פני כל הארץ‪ :‬שירי מסעות‬
‫רבים מופיעים בספריו ובשיריו‪ .‬כאיש השורה הוא מפגין בהפגנות הגדולות‬
‫שמארגן בני מרשק‪ ,‬בעיקר בעקבות "השבת השחורה"‪ ,‬ומנציחם בספר המשוגע‪.‬‬
‫גם כאן מפציע אלתרמן בשמו המחופש‪ ,‬נתנאל‪" ,‬בודד ככלות הכל‪ ,‬אחר‪ .‬ביישן‪,‬‬
‫וכמו אציל‪ .‬משורר‪ ,‬חברו של 'הזקן'" (יצחק שדה)‪ ,‬נתנאל "החי בעולם שיש בו‬
‫חלום וכזב ובדיה‪ ]...[ ,‬מעניק למאורעות את משמעותם ומבטיח להם אריכות‬
‫ימים עשויה אותיות" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)213-212‬פה נרמז המפנה שיתחולל בחייו‬
‫‪100‬‬
‫רמה זוטא‬
‫של ג'ורי‪ ,‬כאשר בהפגנה הגדולה ב־‪ 1946‬עלה לבימה "האיש משם"‪ ,‬שהגיע מן‬
‫התופת‪ ,‬וסיפר "את הסיפור אשר עשה אותנו לאחרים" ‪ -‬סיפור השואה‪.‬‬
‫"הנה מוטלות גופותינו‪ ".‬ג'ּוִרי‬
‫וכך יוצא ג'ורי את הארץ ‪ -‬לראשונה בחייו ‪ -‬במאי ‪ ,1947‬במשלחת של הפלמ"ח‬
‫וההגנה לשרידי היהודים שבאירופה‪ ,‬להונגריה ולצ'כוסלובקיה‪ .‬תיאור עז של‬
‫שליחות זו‪ ,‬הקרוי "אל האח הלא ידוע"‪ ,‬צורף למהדורה המאוחרת של ספרו עד‬
‫עלות השחר (‪ ,)2000‬שבמקורו המצונזר הופיע ב־‪ 1950‬וכלל את הרשמים מקרבות‬
‫הנגב במלחמת העצמאות‪" .‬הפגישה [עם הניצולים] שינתה את חיי‪ ",‬מעיד ג'ורי‪.‬‬
‫היא ניכרת בכל יצירתו מאז בשירה‪ ,‬בסיפור‪ ,‬בתיעוד העיתונאי ובטרילוגיה‬
‫הקולנועית‪ .‬בן הארץ‪ ,‬שאינו יודע מילה יידיש או פולנית או הונגרית‪ ,‬מגיע אל‬
‫חורבותיה של היהדות המפוארת ונודד עם השרידים ב"בריחה"‪ ,‬אוזנו כרויה‬
‫בלילות לשברי זעקות המתערבבים באנקות אהבה‪ ,‬במחנות העקורים וב"רוטשילד‬
‫שפיטל" בווינה‪ .‬כאן נסדקה פתאום הדמות הבטוחה בעצמה של בן הדור הראשון‬
‫לגאולה‪ ,‬הצבר שכביכול קרע את עצמו מ"ההווי הגלותי" של הוריו מחוללי‬
‫המהפכה הציונית והמציא את אתוס הרעות והגבורה‪" .‬שם שאלתי‪ :‬מי אתה?"‬
‫מודה ג'ורי‪" .‬הרי דברים שרואים מכאן לא רואים משם‪ ,‬מהמולדת‪ ]...[ .‬המשכתי‬
‫לדרוש אל המתים‪ ]...[ .‬באנו מאוחר מדי [‪ ]...‬תחושת אשם שלא תרפה ממני"‬
‫(עם השירה והזמן‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .)64‬דמותה של קוטי‪ ,‬אחת הניצולות‪ ,‬הפכה בשיריו‬
‫לגיבורה ספרותית‪" :‬יום אחד‪ ,‬לאור נרות‪ ,‬ברחובות דצמבר אפורים ‪ /‬סיפרה לי‬
‫קוטי הקטנה פרטים על המיתות המשונות‪ ]...[ /.‬סיפורה משחיר על שמי המערב‪,‬‬
‫‪ /‬מעל לרחובות שלגים‪ ]...[ / .‬חדרי שכן בין הרוצחים ובין הנרצחים‪ ]...[ / .‬סרוּוס‪,‬‬
‫קוטי‪ ,‬ישמרך השם!" (השירים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .)215‬גורי עובר לצ'כוסלובקיה‪ ,‬מאמן את‬
‫אנשי הגח"ל לעתיד בשדאות ובצניחה‪ ,‬ומתחנן שייתנו לו לחזור וללחום לצד חבריו‬
‫בקרבות שפרצו בארץ‪.‬‬
‫בווינה‪ ,‬תוך כדי פעולות "הבריחה"‪ ,‬הוא קונה עיתון אנגלי ובו ידיעה על ‪35‬‬
‫הרוגים בהרי חברון‪ .‬בבירור קצר מתחוורת לו הפרשה הנוראה של שיירת ל"ה‬
‫הנופלים‪ ,‬ובראשם חברו מקורס המ"מים דני מס‪ .‬גורי חוזר לבירת הונגריה‪ ,‬לחדרה‬
‫של בעלת ביתו‪ ,‬מנסה לכתוב ולא עולה בידו‪ ,‬מטיח בייאושו לעבר האח טיוטות‬
‫מקומטות; ולמחרת נותנת בידו בעלת הבית את גיליון הנייר שהצילה מן האבדון‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫‪101‬‬
‫ובו הקינה "הנה מוטלות גופותינו"‪ .‬על כתב היד הנקי שנשלח לשלונסקי הוא חותם‬
‫"ג'ורי"‪ ,‬ומימין מוסיף‪" :‬בנכר"‪ .‬השיר נדפס בעמוד הראשון של השבועון הספרותי‬
‫עתים במרס ‪ .1948‬גורי עוד יחזור אל אחיו שהוכחדו ואל הניצולים כאשר יתעד‪,‬‬
‫כעיתונאי‪ ,‬את משפט אייכמן (‪ )1961‬בספרו המטלטל מול תא הזכוכית (‪)1962‬‬
‫ובעסקת השוקולד (‪ .)1965‬המשפט עצמו היווה מפנה אצל רבים מילידי הארץ‬
‫ולתודעתם חדרה ההכרה שהצבר היחף‪ ,‬השזוף והמחוספס‪ ,‬קשור בנימי נפשו‬
‫לאותם שהגיעו מ"שם"‪.‬‬
‫רובדי לשון עברית לדורותיה‬
‫מארץ־ישראל המנדטורית יצא אפוא ג'ורי למזרח אירופה ולמדינת ישראל‬
‫העצמאית והמדממת הוא שב‪ ,‬בהפוגה השנייה באוגוסט ‪ ,1948‬אל חבריו‬
‫בהראל בין שלדי הברזל בשער הגיא‪ ,‬אל חבריו ביפתח‪ ,‬ומצטרף כסמ"פ לגדוד ‪7‬‬
‫של חטיבת הנגב השועטת דרומה‪ ,‬כמסופר בגוף ראשון רבים בעד עלות השחר‪.‬‬
‫בנגב נכתב גם שירו האהוב ביותר‪" ,‬הרעות" (השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .)257‬באחד הימים‬
‫בבאר־שבע‪ ,‬ליד מיטת פצוע‪ ,‬צדה עינו בחורה אחת וצמתה מוטלת על כתפה‪.‬‬
‫עליזה בקר הירושלמית מהגדוד החמישי תהיה מאז אתו‪ ,‬היד התומכת ומושא‬
‫שירי אהבתו הנפלאים‪" :‬היי לידו‪ /‬הוא כה רגיל אליך‪ /‬כאילו היית מחציתו‪]...[ .‬‬
‫את פתרת כבר את כל חידותיו" (השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪" ;)138‬שאין אני אחד יותר‪/ ,‬‬
‫ששניים אנוכי‪ ]...[ / ,‬שאין זה לחם הסתרים ‪ /‬כי לחם התמיד" (השירים‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .)153‬לירושלים‪ ,‬עירה של עליזה‪ ,‬עלה עם שוך הקרבות‪ ,‬וב־‪ 1950‬החל ללמוד‬
‫באוניברסיטה העברית ספרות עברית‪ ,‬פילוסופיה ותרבות צרפת‪ ,‬ונגלתה לו‬
‫העברית הססגונית של דורות עברו‪.‬‬
‫מורנו‪ ,‬פרופ' חיים שירמן‪ ,‬שניווט אותנו בים שירת הקודש והחול בספרד ופרובנס‬
‫של ימי הביניים‪ ,‬הרביץ את לקחו לילידים‪ :‬רבים מאתנו החילונים לא ידעו מהי‬
‫תפילת שמונה־עשרה ולא החזיקו סידור או מחזור בחייהם‪ .‬שירת הקודש המעורבת‬
‫בשירי החשק והיין‪ ,‬בשירה החצרונית ובהודיה לבורא‪ ,‬הילכה עלינו קסם‪ .‬מכתמי‬
‫המשנה ושורות הפיוט נצרבו בגורי‪ ,‬בילד שלא הדליקו בביתו נרות שבת‪ ,‬והוא‬
‫הוסיף ללשון שירתו משלב אחר משלב‪ ,‬הלביש למילים העתיקות בגד בן־ימינו‬
‫וסיגל אותן בהדרגה ללשון החיה‪ .‬כיום נוכחים אפוא בשיריו רובדי הלשון העברית‬
‫לדורותיה‪ ,‬והוא עובר מלשון גבוהה לנמוכה ומחלקי פסוקים לשפה טכנית או‬
‫יומיומית‪ ,‬בשיבוץ טבעי היוצר אירוניה והומור‪ .‬כך למשל במחזור השירים עיבל‬
‫‪102‬‬
‫רמה זוטא‬
‫(‪ ,)2009‬אחד משיאי יצירתו‪ ,‬ב"שיר ‪( "16‬השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ,)170‬בשורה "ביני ובין‬
‫אבי ‪ -‬הים"‪ ,‬מהדהדת קינתו של שמואל הנגיד על אחיו‪" :‬הים ביני ובינך ‪ /‬ולא אטה‬
‫לחלותך?"; "אל נורא עלילה‪ ,‬המצא לנו מחילה בשעת הנעילה‪ ",‬שורה מפיוטו של‬
‫משה אבן עזרא המושר בסיום יום הכיפורים‪ ,‬נחרזת כאן עם "סימן להקלה" משפת‬
‫יומיום‪ ,‬עם "אמולה" (אומללה‪ ,‬מילה מקראית יחידאית]‪ ,‬ובעיקר עם מטורללה‬
‫(מילת עגה) ועם "לא גמולה"; בתיבה "יד למותן יד לשכם" נרמז השיר הישן‪ ,‬פרי עטו‬
‫של ש"י עגנון (!!!) ללחן טורקי‪" :‬ריבות יוצאות אל הבארות ‪ /‬מחוללות המחניים‪,‬‬
‫‪ /‬יד למותן כד לשכם ‪ /‬קלות הרגליים‪ ".‬הפסוק "וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים‬
‫במושך הזרע" הופך ל"כי ניגש שולף בסופד והוזה נקמות בעייף"; "קובעת כוס‬
‫התרעלה" סמוכה מיד ל"חיים משוגעים"; ונמנים פה כעשרים משלבים המתחברים‬
‫זה לזה בעזרת החרוז והמשקל‪.‬‬
‫תקופת החרטות והבושה‬
‫במקביל לכתיבתו הלירית‪ ,‬הקדיש ג'ורי את מיטב שעות האור לעיתונות הכתובה‪,‬‬
‫ככתב ובעל טור בלמרחב‪ ,‬ומששבק העיתון ‪ -‬החל לכתוב בדבר ובדבר השבוע‪,‬‬
‫במעריב ובידיעות‪ .‬חלק הארי מרשימותיו כונס בעם השירה והזמן‪ ,‬ובכרכים‬
‫הבאים ייכללו בוודאי דברי פרוזה נוספים‪.‬‬
‫זה שנים לא מעטות גורי שרוי בתקופת החרטות והבושה‪ .‬השם "עיבל"‪ ,‬הר הקללה‪,‬‬
‫שנתן לקובץ שיריו‪ ,‬מעיד על מצב הרוח הכואב של אדם החש בכישלונות ובטרגיות‬
‫שבחיינו כאן‪ ,‬על השנאה והמלחמות והסתירות של מי שנולד למשפחה פציפיסטית‬
‫ והשתתף בארבע מלחמות‪ .‬הוא מביט בפיכחון על "המשיחיות האדומה" שעטפה‬‫את השמאל הישראלי‪ ,‬שסירב להכיר בשלטון העריצות הסובייטי; על התפוגגות‬
‫החלום של יצירת חברה צודקת ושוויונית; על שפתו הרדודה של הדור הצעיר; על‬
‫היעלמות תחושת ה"יחד" וחורבנם של נופי ארץ־ישראל‪ .‬אלה מתוארים ברומנטיקה‬
‫מתרפקת‪ ,‬קצת בנוסח ס‪ .‬יזהר ובנימין תמוז ובנוסח הקובץ בבריתך של תנועת‬
‫המחנות העולים (בימי מאורעות תרצ"ו־תרצ"ט וועדת פיל)‪ ,‬שהכריז‪" :‬מעולם לא‬
‫השלמנו עם גבולנו בצפון [‪ ]...‬תמיד נשאנו את נפשנו אל עבר הירדן‪ ]..[ .‬חינכנו את‬
‫עצמנו [‪ ]...‬כי הארץ אחידה‪ ,‬שלמה ואינה ניתנת להיקרע" ("בבריתך"‪ ,‬כצמח השדה‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)104‬ארץ־ישראל "האחידה" היא המקום של ילידי שנות העשרים והשלושים‪:‬‬
‫"הייתי שייך לפרדסים האפלים שמעבר למשוכות השיטה [‪ ]...‬למשאבה הנוקשת‬
‫[‪ ]...‬לחלילי הרועים‪ ]...[ ,‬לחזקים האלה‪ ,‬יוצאי רוסיה" (החקירה‪ :‬סיפור רעואל‪,‬‬
‫‪103‬‬
‫חיים גורי בעקבות הזמן שנמצא‬
‫עמ' ‪ .)23‬תעודת הזהות של ג'ורי קרובה יותר לאידאל הכנעני‪" ,‬טריטוריה ושפה‬
‫כמרכיבי הזהות" והתנ"ך "כחוויית יסוד תרבותית ולאומית"‪ .‬דומה שגם חתימתו‬
‫של גורי על מנשר "ארץ־ישראל השלמה"‪ ,‬בעת האופוריה שלאחר מלחמת ששת‬
‫הימים‪ ,‬כחתימתו של אלתרמן‪ ,‬נובעת מאותה כמיהה לנופים הקדומים ולשמות‬
‫מקומות מקראיים‪ ,‬כחברון ועמק דותן‪ .‬כיום‪ ,‬למראה "נערי הגבעות" המקפצים‬
‫בינות עצי הזית ששרפו‪ ,‬הוא מסכם‪:‬‬
‫כנער האמנתי בארץ ישראל השלמה וקיוויתי ליום שבו הארץ תאוחד‪ ,‬וגם‬
‫לחמתי על זה‪ .‬המפגש הזה עם ארץ ישראל אחרי מלחמת ‪ 1967‬היה מדהים‬
‫[‪ ]...‬כמו תחיית המתים‪ .‬אבל קרה לי אותו דבר שקרה לשירה העברית‪:‬‬
‫החיכוך המיוסר עם העם האחר שאנו שולטים בו שינה את החלום הזה‪.‬‬
‫החומה עוברת באבו־דיס‪.‬‬
‫"דמי שתיקה" לזיכרונות‬
‫ג'ורי מתקרב לתשעים‪" ,‬כבד בזמן‪ ,‬נושא על גבו את משאו"‪ .‬לפעמים "אתה‬
‫בורח מפניך רק אלייך" ("מבוקש"‪ ,‬השירים‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ,)16‬אתה‪ ,‬גוף שני שאינו אלא‬
‫הבבואה שלו‪ ,‬מלאת חרטה ובריחה אל השייכות והגעגוע‪ .‬הוא משלם לזיכרונות‬
‫"דמי שתיקה" ללא הנחות‪ .‬כינוס שירי הבושה הללו בכרך אחד עם שירי הפלמ"ח‬
‫והזמר כמו מעמת פוליטית את שירתו‪ ,‬את הטרגיות וחוסר המוצא שבחיים על‬
‫קו הקץ בארץ הזו‪ .‬גם בכרכים האחרונים הוא ממשיך לנוע‪ ,‬ולשון שירתו הופכת‬
‫למופשטת; התקווה והרחמים‪ ,‬הסבלנות והטעות הן דמויות סמליות ואירוניות‬
‫כאחד‪" :‬ותהיה שם עוד טעות האוהבת אותך‪ / ,‬האומרת שלמדה אתך בעממי‪/ ,‬‬
‫שכבר אז‪ ,‬בתל־אביב‪ ,‬היית ילד מיוחד" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)180‬הוא עוסק בחשבון נפש‬
‫של בן דור שחגג את תרבות הנעורים‪ ,‬דור שסירב להזדקן ‪ -‬ו"כותב על חולי‬
‫והזדקנות ופרידה‪ ]...[ .‬המון דברים יומיומיים [‪ ]...‬נראים כמו איזה איחול שנגזל‬
‫ממך"‪ .‬הזמן‪ ,‬שגורי בעקבותיו‪ ,‬סוגר מעגלים‪" :‬הנה אני נפרד מהדפים האלה‪,‬‬
‫שימשיכו בלעדי‪ ]...[ / .‬והם ימשיכו לבדם‪ ,‬כמו לחם ששלחוהו על המים‪]...[ / .‬‬
‫אך מה שהייתי הייתי‪ / .‬ואלה פני הדברים" (השירים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.)349‬‬
‫‪n‬‬
‫ׁשרֶיך ָ צָע ִיר רֹדֵם"‬
‫"א ַ ְ‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה‬
‫נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫לאחר עלותו ארצה נאלץ המשורר להודות בהישגיה‬
‫של הציונות ה"מדינית" מול הציונות ה"רוחנית"‬
‫זיוה שמיר‬
‫עולם־הדעות העולה מיצירות ביאליק שנכתבו במִפנה המאה העשרים הוא עולם‬
‫מונוליתי‪ ,‬אך גם תזזיתי וססגוני‪ .‬מתברר שפואמות סִמליות‪ ,‬מִּפסגת יצירתו של‬
‫ביאליק ("המתמיד" ו"מתי מִדּבר")‪ ,‬ובצִדן סיפורים על יהודי אוקראינה ("אריה‬
‫'בעל גוף'" ו"מאחורי הגדר")‪ ,‬ואפילו "שירי עם" ושירי־ילדים קלים‪ ,‬מכּוונים‬
‫כולם לאותה תכלית עצמה‪ .‬לא תמיד ניתן לזהות זאת בנקל‪ ,‬אך בכולם משולבת‬
‫בווריאציות שונות מִתקפה מרומזת על הרצל ועל חסידיו ה"צעירים" שנועדה‬
‫להגחיך את יריביו הפוליטיים של אחד־העם ואת האֶתוס הניצשיאני שלהם‪.‬‬
‫פרופ' זיוה שמיר‪ ,‬חוקרת ספרות‪ ,‬חיברה ‪ 20‬ספרים בחקר הספרות‪ .‬בעבר‪ ,‬עמדה בראש ביה"ס‬
‫למדעי היהדות ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל־אביב‪ .‬היום‪ ,‬היא‬
‫מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה‪.‬‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪105‬‬
‫נזכיר שרק לאחד־העם‪ ,‬ולא לאישיות אחרת זולתו‪ ,‬הקדיש ביאליק שיר שלם‪,‬‬
‫המשרטט את דיוקן המנהיג באופן ישיר ומפורש‪ ,‬ולא בדרכי עקיפין מרומזות‪.‬‬
‫האֹודה החגיגית "לאחד־העם" היא לאמִתו של דבר תופעה חריגה בנוף שירתו‬
‫ה"קנונית"‪ .‬לקובצי שיריו לא הכניס ביאליק "שירי־הזדמנות" ו"חרוזים־לעת־‬
‫מצוא"‪ ,‬והוא אף מיעט לחבר שירי־דיוקן כדוגמת שירו "אבי" (במקביל לדמותו‬
‫של האב הביולוגי‪ ,‬מוצג בו גם האב הרוחני ‪ -‬אחד־העם ‪ -‬שהלך לעולמו בעת‬
‫(‪)1‬‬
‫חיבור השיר בגרסתו הראשונה)‪.‬‬
‫אמנם בעלומיו חיבר ביאליק שיר־מִספד לזכר יל"ג‪ ,‬גדול משוררי ההשכלה ("אל‬
‫הארי המת")‪ ,‬אך חרף המאמצים הרבים שהשקיע בו‪ ,‬הוא לא הזכירֹו אפילו‬
‫ברשימות שהכין לקראת הוצאת ספר שיריו הראשון (בניגוד לשיר־סָטירה קליל‬
‫נגד הרצל בשם "רבי זרח" שאותו דווקא הכליל ביאליק בספר שיריו הראשון‪,‬‬
‫ואחר־כך הוציאֹו מן "הקנון" וגנזֹו לנצח)‪ )2(.‬כאמור‪ ,‬על הרצל לא כתב המשורר‬
‫דבר בגלוי ובמפורש‪ .‬הוא אף לא ניסה מעולם לפגוש בו‪ ,‬ואפילו לא הספידֹו‬
‫באחד מנאומי־המספד הרבים שנשא‪ ,‬ואף התנזרות זו אומרת "דרשני"‪.‬‬
‫המלחמה ב"ציונים המדיניים"‬
‫עם זאת‪ ,‬סיעתו של הרצל‪ּ ,‬ובתוכה חבורת הסופרים שנקראה ה"צעירים"‪,‬‬
‫ובראשם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (להלן‪ :‬מי"ב) העסיקה את ביאליק ללא־הרף‪,‬‬
‫במיוחד בתקופת הקונגרסים הציוניים הראשונים‪ ,‬אך גם לאחר מכן‪ .‬הביקורת‬
‫על הציונות ה"מדינית"‪ ,‬שנלחמה על כתר ההנהגה של התנועה הציונית ואף‬
‫זכתה בו‪ ,‬חִלחלה לכל פינות היצירה הביאליקאית‪ ,‬והתבטאה בה בעשרות דרכים‬
‫שונות ומפתיעות‪ .‬למרבה הפרדוקס‪ ,‬מתברר שעל הרצל ועל ה"צעירים" כתב‬
‫ביאליק הרבה יותר מאשר על אחד־העם‪ .‬את רוב חִציו נגד יריביו הפוליטיים‬
‫של אחד־העם שילח המשורר בשנים ‪ ,1904-1895‬למן עלייתו של הרצל על‬
‫במת ההנהגה הציונית ועד לפטירתו בטרם־עת‪ ,‬ובמיוחד בשנות התכנסותם‬
‫של שני הקונגרסים הציוניים הראשונים‪ .‬בשנים אלה נפרצו דרכים חדשות‪:‬‬
‫ביאליק כתב את סיפורו הראשון‪ ,‬את שירו "האוטוביוגרפי" הראשון‪ ,‬את שירו‬
‫הראשון ביידיש‪ ,‬את שיריו הראשונים "מפי העם"‪ ,‬את שיר־הילדים הראשון‪ ,‬את‬
‫שיר־הזעם הראשון‪ ,‬וכיוצא באלה חידושים שלא נודעו עד אז בשירה העברית‪.‬‬
‫המלחמה בציֹונים ה"מדיניים" מצאה כאמור את ביטויה בכל אחד מסגנונות‬
‫הכתיבה החדשים הללו‪ ,‬ואין אתר פנוי ממנה‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫רק לאחר ביקורו בקישינב וכתיבת שירו "בעיר ההרֵגה" התפרסם ביאליק‬
‫וזכה בכתר "המשורר הלאומי"‪ .‬לפני־כן נודע שמו בעיקר בחוג הסופרים של‬
‫אודסה‪ ,‬ולא בכל תפוצות ישראל‪ .‬באותה עת כתב סַטירות נגד הרצל ואנשיו‪,‬‬
‫אך אלה נותרו ללא מענה ותגובה‪ .‬מי"ב עצמו לא השיב לביאליק על מתקפותיו‪,‬‬
‫בין משום שלא זיהה את הכוונות הטמונות בהן‪ ,‬בין משום שלא ראה במשורר‬
‫האלמוני והפרובינציאלי‪ ,‬שהחל אז להתפרסם בחוג אודסה‪ ,‬בן־פלוגתא ראוי‬
‫לשמו‪ .‬ייתכן שמי"ב‪ ,‬בן לאינטליגנציה הרבנית‪ ,‬שקיבל כתב־סמיכה מישיבת "עץ‬
‫חיים" בוֹולֹוז'ין ואחר־כך נתדקטר בברלין‪ ,‬לא מצא לנכון לענות ל"ּפֶרא אדם"‪,‬‬
‫אוטודידקט חסר השכלה פורמלית כביאליק‪ ,‬שברח מה"ישיבה" חודשים ספורים‬
‫לאחר שהחל לחבוש את ספסליה‪.‬‬
‫הרצל ו"הצעירים" המתמערבים מול "יושבי בית המדרש"‬
‫לכאורה‪ ,‬נבע יחסו האמביוולנטי של ביאליק כלפי הרצל ממניעים פוליטיים‬
‫בני־חלוף‪ .‬כבן־חסותו של אחד־העם‪ ,‬הוא ביקש לתמוך בציונות הרוחנית‬
‫ולראות את מורהו בראש הנהגת התנועה הציונית‪ .‬ואולם‪ ,‬לרתיעתו מהרצל‬
‫ מדמותו‪ ,‬מִּפועלו‪ ,‬מסגנונו ומחבורת הסופרים שהקיפה אותו ‪ -‬היו סיבות‬‫עמוקות הרבה יותר ש"משורש נשמתו" של המשורר‪ .‬הרצל ואוהדיו עמדו‬
‫בניגוד גמור לכל השקפתו ואורחות חייו‪ .‬הוא וחבריו האודסאיים כונו על ידי‬
‫סופרי המערב בכינוי המזלזל "יושבי בית־המדרש" כי אחד־העם‪ ,‬אף ששלט‬
‫בשפות המערב‪ ,‬כתב בעברית והתמקד בחיים הלאומיים ‪ -‬בבעיותיו של‬
‫"אדם באוהל"‪ .‬הרצל ואוהדיו ה"צעירים"‪ ,‬לעומתו‪ ,‬ייצגו את היהודי המשכיל‬
‫של מרחב התרבות הגרמני‪ ,‬שהשתרע מהקיסרות האוסטרו־הונגרית שבמזרח‬
‫ועד ללטביה שבצפון־מערב‪ .‬התהדרותם של ה"צעירים" המתמערבים הללו‬
‫בחליפה ובמגבעת ברוח־הזמן‪ ,‬בשפם ניצשיאני ובגרמנית קולחת ‪ -‬הציבה‬
‫אותם במחוזות אחרים מאלה שעמדו במרכז־עולמם של סופרי אודסה‪ .‬גם‬
‫ריתמוס החיים המתון של אחד־העם התאים לביאליק יותר מאשר הריתמוס‬
‫המהיר והאימפולסיבי של הרצל וחסידיו‪ ,‬והָא ראָיה‪ :‬למן היום שבו הצטרף‬
‫לאגודה הציונית "נצח־ישראל" ב־‪ 1890‬ועד שהציג רגלו בנמל־יפו כדי לבנות‬
‫את ביתו בתל־אביב‪ ,‬חלפו ‪ 34‬שנים ‪ -‬רוב חייו הבוגרים‪ .‬ביאליק לא צידד‬
‫במהפכות של ּבִן־לילה‪ ,‬וסגנון חייהם האּוטֹופיסטי של הרצל וה"צעירים"‪,‬‬
‫שדרש "שינוי כל הערכים" לאלתַר‪ ,‬לא נשא חן בעיניו‪ .‬הוא ראה בכל התנהלותם‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪107‬‬
‫"מהומה גדולה על לא מאומה" ‪ -‬דברים מרובים שנועדו לחפות על יכולת דלה‬
‫ועל עשייה מועטה‪.‬‬
‫עד לניצחונו של הרצל בקונגרס הראשון‪ ,‬כתב עליו ביאליק רק סַטירות‬
‫עוקצניות‪ ,‬שאחד־העם סירב לפרסמן בעיתוניו‪ .‬החריפה והפוגענית שבהן‬
‫היא שירו "רבי זרח" על משיח־שקר שניסה לקרב את הקץ וסיים את חייו‬
‫בבית־משוגעים‪ .‬כידוע‪ ,‬באותה עת חלש אחד־העם על העיתונות העברית‬
‫שיצאה באודסה ‪ -‬פרדס‪ ,‬לוח אחיאסף‪ַ ,‬הּׁשִֹלחַ‪ ,‬האביב‪ ,‬דער יוד ‪ -‬והוא החזיר‬
‫לביאליק אחר כבוד יצירות בדחניות כאלה‪ ,‬בטענה כי לא יוכל להקל ראש‬
‫ּבִתנועה הקדושה להמוני בית ישראל‪ )3(.‬לרגל הקונגרס כתב ביאליק את השיר‬
‫"ילדּות" ואת תאומו "בכרכי ים"‪ .‬שני השירים נשלחו לפרסום ב ַהּׁשִֹּלחַ‪ ,‬ואחד־‬
‫העם פרסם רק את הראשון‪ ,‬שֶּכּוון נגד הסופרים ה"צעירים"‪ ,‬אוהדי הרצל‬
‫ו ַחסידי תורת ניצשה‪ .‬את השיר השני שּכּוון נגד הרצל עצמו צִנזר‪ ,‬וכאן הוא‬
‫מובא במלואו‪:‬‬
‫ּׁשמֶׁש‬
‫ִּבכְרַּכֵי י ָם ִּבמְבֹוא ַה ֶ‬
‫ׁשּכָכָה לֹו ּבָעֹולָם! ‪-‬‬
‫י ֵׁש ‪ּ -‬בָרּוךְ ֶ‬
‫אנָׁשִים ּג ְדֹולִים ּכַ ֲענ ִָקים‪,‬‬
‫ֲ‬
‫עַם רָם ‪ -‬מְִק ַטּנ ָם וְעַד ּג ְדֹולָם‪.‬‬
‫ו ְ ַאנְׁשֵי ְּפלָאֹות ֵהּמָה ֻכּלָם‪,‬‬
‫ֵמהֶם ּכָל ּדָבָר ֹלא י ִ ָּפלֵא;‬
‫א ְצּבַע ְק ַטּנ ָה יַעֲׂשּו מְִדינ ָה‪,‬‬
‫ְּב ֶ‬
‫ּובְבֹהֶן יָדָם ‪ -‬עֹולָם ָמלֵא‪...‬‬
‫ּג ַם ַעּתָה‪ ,‬א ֹ ְמרִים ‪ֹ -‬לא‪ַ ,‬מכְרִיז ִים! ‪-‬‬
‫ּכְבָר מּוכָן הַּכֹל ׁשָם ְּבו ִינ ָא; ‪-‬‬
‫ח ִמּׁשָה ‪-‬‬
‫ׁשנ ֵי רְגָעִים ו ְַדּקִים ֲ‬
‫ִמּקֵץ ְ‬
‫תהִי‪ ,‬לְ ַמּז ָל טֹוב‪ ,‬מְִדינ ָה!‪..‬‬
‫ּו ְ‬
‫ּׂשרִים יֹו ְצאִים ‪ֹ -‬לא‪ ,‬הֵם רָצִים! ‪-‬‬
‫ּו ְמבַ ְ‬
‫ּוׁשְָקלִים א ֹ ְספִים‪ ,‬א ֹ ְספִים‪ ,‬א ֹ ְספִים;‬
‫וְעַל ַהּנִּסִים‪ ,‬עַל ַה ֻּפרְָקן‬
‫תבִים‪.‬‬
‫תבִים‪ּ ,‬כ ֹ ְ‬
‫תבִים ְס ָפרִים‪ּ ,‬כ ֹ ְ‬
‫הֵם ּכ ֹ ְ‬
‫‪108‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫ּומִי ָהאִיׁש ֶה ָחפֵץ מְִדינ ָה!‬
‫ּומִי ָהאִיׁש ֶה ָחפֵץ ַחּי ִים! ‪-‬‬
‫ח ָמנ ִים!‬
‫ְקנּו‪ְ ,‬קנּו י ְהּוִדים ְּבנ ֵי רַ ֲ‬
‫ׁשנָי ִם!‬
‫ׁשנָי ִם‪ ,‬זּוז ִים ְ‬
‫ּבְזּוז ִים ְ‬
‫ּובְעֹוד הֵד ַּפ ֲעמֵי ָה ֲענ ִָקים‬
‫ּבְרֹאׁש הֹמִּיֹות ּובָרְחֹובֹות ‪-‬‬
‫תרָה ‪-‬‬
‫חגָבִים נ ִ ָּס ֵ‬
‫אנַחְנּו ֲ‬
‫ֲ‬
‫ׁשמַע ּבְׂשֹורֹות טֹובֹות‪...‬‬
‫ֵמרָחֹוק נ ִ ְ‬
‫מתוארים כאן ענקים המהלכים ב"כרכי הים" ‪ -‬בבירות המעטירות של מערב‬
‫אירופה ‪ -‬והמילים "ענקים" ו"חגבים" רומזות כמובן למרגלים שנשלחו לרַגל‬
‫את הארץ‪ ,‬אבל גם לרעיון הניצשיאני שהתחבב על אוהדי הרצל בדבר "האדם‬
‫העליון"‪ ,‬שכולם לידו כננסים וכחגבים‪ .‬הרצל שלבש תמיד חליפה אירופית‬
‫והתהדר בכובע צילינדר נראָה בהופעותיו כאילו היה גבוה משכמו ומעלה מכל‬
‫סובביו‪ .‬במילים אחרות‪ :‬המנהיג נראה כענק בין גמדים‪ ,‬וגם כתב אּוטֹופיות‬
‫שנראו לביאליק כאגדה וכחלום פורח באוויר‪ .‬באותה שעה עצמה‪ ,‬דגל אחד־העם‬
‫ברֵאליזם העומד בשתי רגליו על קרקע המציאּות‪ .‬הוא ותלמידיו ראו באּוטֹופיה‬
‫‪ -‬בכל אּוטֹופיה ‪ -‬הבל ורְעּות רוח‪.‬‬
‫ביאליק רואה בחסידי הרצל "יהודים ישנים"‬
‫שירו של ביאליק‪ ,‬שנפסל לדפוס‪ ,‬מלעיג גם על מהירותם הנמהרת של הציונים‬
‫תהִי‪ ,‬לְ ַמּז ָל טֹוב‪ ,‬מְִדינ ָה!‪ ."..‬אחד־‬
‫ח ִמּׁשָה ‪ּ / -‬ו ְ‬
‫ׁשנ ֵי רְגָעִים ו ְַדּקִים ֲ‬
‫המדיניים‪ִ " :‬מּקֵץ ְ‬
‫העם ואוהדיו דגלו כזכור ב"הכשרת לבבות" ממושכת‪ ,‬ודיברו על ארץ־ישראל‬
‫כעל "מרכז רוחני" שרק מקץ שנות דור יעלו אליו בניו של אותו דור חדש‪ ,‬שיפסח‬
‫על דור המִדּבר‪ .‬שירו הסַטירי של ביאליק מצמיד זה לזה את הפכי המודרניזם‬
‫המערב־אירופי ואת סגנונם המזרח־אירופי המיושן של החסידים‪ .‬ביטויים כמו‬
‫ח ָמנ ִים" או‬
‫"עַל ַהּנִּסִים‪ ,‬עַל ַה ֻּפרְָקן"‪ָ " ,‬האִיׁש ֶה ָחפֵץ ַחּי ִים"‪ְ" ,‬קנּו י ְהּוִדים ְּבנ ֵי רַ ֲ‬
‫ׁשמַע ּבְׂשֹורֹות טֹובֹות" לקוחים היישר מסגנונם של "שומרי אמוני ישראל"‪.‬‬
‫"נ ִ ְ‬
‫בשילובם של החדש והישן רמז ביאליק כי חסידי הרצל אינם אלא "יהודים‬
‫ישנים" המתחפשים ל"יהודים חדשים"‪ ,‬וכי נהייתם אחרי "מלכם" ונסיעתם‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪109‬‬
‫לקונגרסים מזכירה את נסיעות החסידים לחצרות הצדיקים כדי לקבל ברכות‬
‫וקמיעות (טיעון דומה עולה גם משירו הנידח "איגרת" ‪ -‬שיר סַטירי ארוך‬
‫(‪)4‬‬
‫שנתגלה לי באקראי ב־‪.)1987‬‬
‫אנָׁשִים ּג ְדֹולִים ּכַ ֲענ ִָקים‪ /,‬עַם רָם"‪ ,‬שמקץ שנים הופיע גם בשיר־‬
‫את הצירוף " ֲ‬
‫הילדים "מעֵבר לים"‪ ,‬נטל ביאליק משירו של יל"ג "דֹור המדבר" ("עַם ּג ָדֹול וָרָם‬
‫ְּבנ ֵי ֲענ ִָקים ֻּכּלָם")‪ ,‬אך המיר בו כמובן את הפתוס המרומם של המקור היל"גי‬
‫בבתוס (‪ )bathos‬נמוך ואירוני‪ ,‬בסגנון מנדלי־מוכר־ספרים‪" ,‬יוצר הנוסח" של‬
‫הספרות ההיּברידית (עברית־יידית) שנכתבה באודסה‪ .‬יל"ג המהפכן היה אביהם‬
‫הרוחני של המהפכנים ה"צעירים"‪ ,‬שּכן יצירתו הדגישה‪ ,‬כשנות־דור לפניהם‪,‬‬
‫את הצורך בשינוי ערכים יסודי ‪ -‬בכינונו של "שולחן ערוך" חדש לצורכי‬
‫החיים המתחדשים‪ .‬כבר בשנות השבעים של המאה התשע־עשרה תלה יל"ג‬
‫את הטרגדיה של עם ישראל בשלטון "הספר" ו"האות המתה"‪ ,‬וראה ברבנים‬
‫וברועי־העדה מכשול בדרכה של המהפכה שתעשה את היהודי ל"אדם בצאתו"‪.‬‬
‫ביאליק העריך את כישרונו הספרותי של יל"ג‪ ,‬ובשנות יצירתו הראשונות אף‬
‫ראה בו דגם־מופת‪ ,‬אך מעולם לא צידד באידאולוגיה המשכילית־המהפכנית‬
‫שלו כנתינתה‪ .‬ביאליק הצעיר אף קונן על ההחמצה הגדולה של יל"ג‪ ,‬שלא זכה‬
‫ת לִבְּכֹות עֱנּותֵנּו ‪ / -‬מִי י ִ ְהי ֶה ַהּכִּנֹור‬
‫ּתּנ ִים ָהי ִי ָ‬
‫לשיר לעמו את שירת התחייה‪ַ " :‬‬
‫לָׁשִיר ׁשִירֹותֵינּו?"‬
‫יל"ג שאף שהיהודי יתערה כאזרח בארצות מושבו‪ ,‬וגם מי"ב שם פניו אל "כרכי‬
‫הים" ואל המתוקנות שבאומות־העולם‪ .‬הצירוף "בכרכי הים"‪ ,‬שבו הכתיר‬
‫ביאליק את שירו נגד הרצל וחסידיו לקוח מלשון חז"ל‪ ,‬אך גם מצוי הרבה בכתבי‬
‫מי"ב (וראו סיפוריו "נהריים"‪" ,‬נידויה של מתה"‪" ,‬עורבא פרח" ועוד)‪ .‬גם את‬
‫סדרת רשמיו הליריים "מחשבות" פתח מי"ב בדיווח על תחושותיו בבואו אל‬
‫"כרכי הים" ובשובו מהם אל אוהל בית אביו ‪ -‬כלומר‪ ,‬בדיוּוח על היקרעותו של‬
‫הצעיר היהודי המודרני בין "מערב" ל"מזרח"‪.‬‬
‫"שפם ניצשיאני ומגבעת שחורה"‬
‫ביאליק ראה בקרע זה אות להיותו של ה"צעיר" היהודי בן־הדור מין ברייה‬
‫אַמפיבית ‪ -‬צפרדע המדלגת בין יּבשה למים ‪ -‬ברוח דבריו האירוניים של‬
‫אחד־העם על יריביו ה"צעירים" במאמרו "מזרח ומערב"‪" :‬רגלם האחת במזרח‬
‫והשנייה במערב ולִּבם פונה לכאן ולכאן"‪ .‬על "צעירים" אלה‪ ,‬שנפשם קרועת־‬
‫‪110‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫לבטים וראשם כשבשבת הנוטה לכל רוח‪ ,‬כתב המשורר הצעיר שיר סָטירי‪,‬‬
‫"אשרֶיךָ צעיר רודם"‪ )5(,‬שחּוּבר נגד אותם בני־תורה מן הנוסח הישן ש"נתדקטרו"‬
‫חמֻּדֹות הַּמֹודָה"‪,‬‬
‫באוניברסיטאות של מערב אירופה‪ֶ ,‬העֱטּו על עצמם את "ּכָל ֲ‬
‫התהדרו בשפם ניצשיאני מסולסל ובמגבעת שחורה בטעם העת‪ ,‬אך ‪ -‬בניגוד‬
‫להמלצת אחד־העם ‪ -‬לא טרחו לתקן את אורחות חייהם תיקון יסודי‪ .‬מאחורי‬
‫החזּות המצוחצחת שלהם וכותונתם הצחורה מסתתרים כל הסחי והמאֹוס‬
‫שהביאו אתם מבית‪ ,‬כמאמר הפתגם הגרמני "‪"Oben Putz, unten Schmutz‬‬
‫(ובתרגום‪" :‬מלמעלה נוצץ כזהב‪ ,‬ומלמטה מסואב")‪:‬‬
‫תךָ‪.‬‬
‫או ָ ֶ‬
‫ׂשפָם ּג ַ ֲ‬
‫אׁשֶר ָ‬
‫ׁשרֶיךָ‪ָ ,‬צעִיר רֵֹדם‪ֲ ,‬‬
‫ַא ְ‬
‫ּת מֹור ִּבג ְדֹותֶיךָ;‬
‫ּתלְּבַׁש‪ ,‬נ ַ ְפ ָ‬
‫הֹוד ו ְ ָהדָר ִ‬
‫ׁשךָ ַהּנ ָבּוב עַד נ ַ ֲעלֵי ָהרַגְלָי ִם ‪-‬‬
‫ִמ ְּצנ ִיף רֹא ְ‬
‫או ָה לָעֵינ ָי ִם!‬
‫ֻּכּלְךָ אֹומֵר ּבָחּור ַּת ֲ‬
‫ּׂשעָר ו ִיפִי ז ֶה ַהּבְלֹורִית‪,‬‬
‫ז ֶה ָקְדקֹד ַה ֵ‬
‫ׁשעִי ּבְ ַתמְרּוִקים ּובִֹרית;‬
‫ַהּמְׁשּוחִים לְ ִמ ְ‬
‫ׁשנ ֵי ֻחּדָיו ַהּכְפּופִים‪,‬‬
‫תלְּתֹל‪ְ ,‬‬
‫ׂש ָפ ְמךָ ַה ְּפ ַ‬
‫ז ֶה ְ‬
‫נַפְתּולֵי זַנ ְבֹותָיו ַהּדַּקִים ּוז ְקּופִים;‬
‫ׁשבֶת‬
‫ז ֶה ְצנ ִי ְפךָ ֶהעָגֹל‪ַ ,‬ה ַּמגְּבִיהִי לָ ֶ‬
‫ׁשבֶת; [‪]...‬‬
‫ׁש ְב ֶ‬
‫ׁשךָ ּכְעֹורֵב ּבְרֹאׁש ַה ַ‬
‫עַל רֹא ְ‬
‫חמֻּדֹות הַּמֹודָה ו ִיצִירֹותֶי ָה ַהּנ ָאֹות‪,‬‬
‫ּכָל ֲ‬
‫ּתךָ ַארְּבַע ׁשָעֹות [‪]...‬‬
‫הָאֹוכְלֹות ְּבכָל יֹום ֵמ ִע ְ‬
‫אךְ יֹום יֹום‬
‫ארְ ֲ‬
‫אּלֶה‪ּ ,‬כִי ֶ‬
‫נ ֶ ְאּפָד ְּבכָל ֵ‬
‫ׁשנַּבִי עֹובֵר ּכַחֲלֹום ‪-‬‬
‫א ְ‬
‫ּבַּבֶֹקר עַל ֶ‬
‫אָז עַל לִּבִי ָהרֵיָקן יַעֲלּו ִהרְהּורִים‬
‫ּכְ ַענְנ ֵי בֶֹקר עַל־אֹודֹות ְּבנ ֵי ַהּנ ְעּורִים‪]...[ ,‬‬
‫עַל רֹב ָחכְמַת הַּדֹור וְעַל ִסכְלּות ְמעָט‪,‬‬
‫עַל הַּמֹודָה ִּבכְלָל‪ ,‬וְעַל ִמכְנ ָ ַסי ִם ִּב ְפרָט‪,‬‬
‫סחִי ּומָאֹוס‪,‬‬
‫אׁשַו נֶגְּדִי‪ּ :‬כַּמָה ְ‬
‫ּו ְבלִּבִי ֲ‬
‫חֲבּוׁשִים ּבַּטָמֹון ַּתחַת ֵאּלֶה ַהּבְלָאֹות‪...‬‬
‫ׁשרֶיךָ‪ּ ,‬ג ִּבֹור ַצי ִד‪ ,‬זָכָר ּכַ ֲהלָכָה‪,‬‬
‫ַא ְ‬
‫ַמּזָלְךָ ַמּז ָל ּבְתּולָה‪ַ ,‬מ ְעיָנְךָ ַמ ְעי ַן ְּברָכָה‪...‬‬
‫הכותרת מרמזת לַפסוק "ׁשָם ִּבנְיָמִן ָצעִיר רֵֹדם" (תהלים סח‪ ,‬כח)‪ ,‬והיא עשויה‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪111‬‬
‫לכרוך באחת גם את הרצל וגם את אוהדיו ה"צעירים" (שמו של בנימין‪ ,‬צעיר‬
‫בניו של יעקב‪ ,‬הוא שם־נרדף לבן־זקונים אהוב ומפונק)‪ .‬סביר להניח שהשיר‬
‫הסַטירי הזה נכתב לאחר הופעתו המזהירה של הרצל ב־‪ .1895‬שימושו של‬
‫ביאליק במילה "מֹודָה" (במקום המילה "אָפנה"‪ ,‬שחודשה על ידי חמדה בן־‬
‫יהודה) רומז שהחידוש האָפנתי הזה בתחום הלשון אינו לטעמו של המשורר‪ .‬לא‬
‫אחת יצא ביאליק נגד חידושיהם המהפכניים של אליעזר בן־יהודה ובני־חוגו‪,‬‬
‫והגחיכם ביצירתו‪ ,‬בצדדו במדיניות החידוש המתונה והאֶבולוציונית של אחד־‬
‫העם ומנדלי־מוכר־ספרים‪ .‬ביאליק סלד מחידושי־הלשון המהירים והנמהרים‬
‫של "הירושלמים"‪ ,‬אוהדי הרצל‪ ,‬שבחפזונם הכניסו ללא היסוס מילים לועזיות‬
‫לתוך הפרדיגמה של הלשון העברית‪ ,‬אף גרמו לטעויות לא מעטות‪ ,‬כגון החלפתן‬
‫זו בזו של המילים "מקהלה" ו"תזמורת"‪" ,‬מלפפון" ו"קישוא"‪" .‬המהירות היא מן‬
‫(‪)6‬‬
‫השטן"‪ ,‬חשב אז ביאליק‪ ,‬ונתן למחשבה זו ביטוי ביצירתו לסוגיה‪.‬‬
‫אחד־העם "מרסן" את ביאליק‬
‫משנפסלו שיריו הסַטיריים נגד הרצל‪ ,‬למד ביאליק ממורו אחד־העם מידות‬
‫נאצלות של כיבוד זכותו של היריב הפוליטי להשמיע את דברו ללא חשש של חרם‬
‫ּוביזוי‪ .‬יש הטוענים שאחד־העם קיצץ את כנפיו של ביאליק וריסן את כישרונו‪.‬‬
‫כנגדם אפשר לטעון שהרסן היה לברכה‪ .‬אלמלא מיתן את מעשי־הקונדס של‬
‫ביאליק וׂשם עליהם רתמה‪ ,‬ספק אם היה ביאליק מגיע למעמדו‪ .‬המשורר למד‬
‫אפוא להצניע את עוקץ הסָטירה שלו ולעַדנו‪ .‬כיצד? בדרכים סימבוליסטיות‪,‬‬
‫דוקרות ומלטפות כאחת‪ .‬שלא כסופרים אחדים בימינו המבקשים לשכנע את‬
‫המשוכנעים ומרחיקים מעליהם רבים מקוראיהם‪ ,‬למד ביאליק לשַלח עוקץ‬
‫מרומז‪ ,‬שכל קורא יפיק ממנו לקח לפי המִטען שהוא מביא אִתו מלכתחילה‪.‬‬
‫בשנה־שנתיים שלאחר תבוסת אחד־העם במאבק על הנהגת התנועה הציונית‬
‫כתב ביאליק את שירי־הקונגרס הנודעים שלו "אכן חציר העם" ו"מתי מדבר‬
‫האחרונים"‪ ,‬שבהם שפך זעם ותוכחה על ראש העם על שלא הקים מִקרּבו מנהיג‬
‫ראוי לשמו והמשיך לשכב סרוח על צרורותיו (באותו זמן כתב את סיפורו "אריה‬
‫בעל גוף" על יהודי חדש־ ישָן‪ ,‬שבניו הצעירים מתבוללים־למחצה‪ ,‬ואילו הוא‬
‫עצמו שוכב כעכבר על דינריו מבלי שישמע את קול פעמוני הגאולה)‪ .‬במקביל‪,‬‬
‫עבר לנוסח הכתיבה הסמלני‪ ,‬זה המגלה־ואינו־מגלה את כוונותיו‪ .‬ב"מתי‬
‫מדבר"‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא ענה ל"צעירים"‪ ,‬חסידי הרצל‪ ,‬בלשון עקיפה‪ ,‬ברומזו שסֹופה‬
‫‪112‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫של המהפכנות הנמהרת של הרצל ואוהדיו‪ ,‬יריבי אחד־העם ו"בני משה"‪ ,‬יהיה‬
‫כסופם של המורדים במשה בימי־קדם‪ .‬ביאליק הביא את הפואמה עד לפֶתח‬
‫ביתו של אחד־העם‪ ,‬מסרּה וברח כל עוד רוחו בו‪ .‬יש להניח שהוא ידע שהוציא‬
‫מתחת ידיו את הפואמה המרשימה והנועזת ביותר שנכתבה עד אז בעברית‪,‬‬
‫אבל הוא חשש פן לא יקבל אחד־העם באהדה את הביקורת הנוקבת על הרצל‬
‫וסיעתו‪ ,‬המובלעת בין שיטי שירו‪.‬‬
‫מן הסָטירה הגלויה לסָטירה הקלילה והמרומזת‬
‫באותה עת כתב שירים אחדים שבמרכזם הצפרירים‪ ,‬בריות אגדיות זעירות‬
‫המעירות את הילד משנתו‪ ,‬ויוצאות אִתו אל השדה‪ .‬את המילה "צפרירים" (בשיריו‬
‫"צפרירים‪" ,‬זוהַר" ו"משירי החורף") חידש המשורר על־בסיס המילה הארמית‬
‫"צפרירין" (שדים)‪ .‬אוהדי הרצל הן התהדרו בּכינוי "צעירים"‪ ,‬ו"צעירים" פירושו‬
‫ׁשלְחּו ְצעִירֵיהֶם לַ ָּמי ִם" (ירמיהו יד‪,‬‬
‫גם תיישים‪ ,‬על־פי הפסוק המקראי "ו ְ ַאּדִרֵיהֶם ָ‬
‫ג); ִהלְּכָךְ‪ ,‬ה"צעירים" הם גם "שעירים" וגם "צפירים" וגם "צפרירים"‪ ,‬על שלל‬
‫משמעי־הלוואי המשוקעים במילים אלו‪ .‬היווצרות המושג "צפרירים" ‪ -‬שקיפל‬
‫בתוכו את שלל התופעות החדשות של שנות מִפנה המאה ‪ -‬הוא נושא לדיון בפני‬
‫עצמו‪ּ .‬בִקליפת אגוז נזכיר רק שביאליק ברא את ה"צפריר" גם מן ה"ז ֶפיר" ‪ -‬מרוח‬
‫המערב שבשירת טשרניחובסקי‪ )7(,‬כאילו אמר‪ :‬ילך נא טשרניחובסקי‪ ,‬הצעיר‬
‫המערבי המשתחווה לפסל אפולו‪ ,‬אל הז ֶפירים שלו שמתרבות יוון‪ ,‬ואילו אני יכול‬
‫למצוא את "אחיהם" העבריים בארון הספרים של אבי־זקני‪ ,‬והם עשירים וטעונים‬
‫יותר מ"אחיהם" היווניים‪ .‬בני חוגו של אחד־העם אינם מחפשים אוצרות גנוזים‬
‫"בכרכי הים"‪ ,‬כי העושר האמִתי נמצא דווקא בין הגווילים המצהיבים של "ארון‬
‫הספרים היהודי"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ביאליק סבר שיש להרחיב את יריעות "אוהל‬
‫שם"‪ ,‬כהמלצת אחד־העם‪ ,‬ולא לחפש בשדות־נ ֵכר‪ ,‬כמו המהפכנים ה"צעירים"‬
‫המתמערבים‪ ,‬המנסים לתפוס את המרּוּבה ואינם תופסים מאומה‪.‬‬
‫הוויכוח עם ה"צעירים" ‪ -‬שהצטיירו לביאליק ּבִדמות "שעירים" המרקדים על‬
‫שממות חיינו (כך כתב עליהם במכתב לאחד־העם‪ )8(,‬בהסתמך על הפסוק המקראי‬
‫ׂשעִירִים יְרַּקְדּו־ׁשָם"; ישעיהו יג‪ ,‬כא)‪ ,‬עבר אפוא מן הסָטירה הגלויה‪ ,‬שעוקציה‬
‫"ּו ְ‬
‫עבים כקורת בית הבד (כבשירו "רבי זרח")‪ ,‬אל הסָטירה הקלילה והמרומזת‬
‫שעוקציה דקים כמחט‪ .‬הוויכוח חִלחל לכל פינה‪ :‬לשירתו "הקנונית" לסוג ֶיה‪,‬‬
‫לסיפוריו (גיבורו אריה "בעל גוף"‪ ,‬למשל‪ ,‬מכּונה "צָפיר"‪ ,‬ובניו המתבוללים־למחצה‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪113‬‬
‫מחללים כסַטירים בחליליהם)‪ ,‬לשירי העם שלו‪ ,‬לפזמונותיו‪ ,‬לשירי הילדים ועוד‪.‬‬
‫אפילו שיר ילדים מאוחר כגון "מעֵבר לים" ( ֵמ ֵעבֶר לַּי ָם‪ִּ / ,‬במְִדינֹות ַהּי ָם‪ׁ / ,‬שָם‬
‫ת ַהּלְכִים ֲענ ִָקים‪/ ,‬‬
‫ּשמָם‪ּ // .‬ו ְבאִּי ֵי ַהּזָהָב ‪ֵ /‬מ ֵעבֶר לַּי ָם‪ִ / ,‬מ ְ‬
‫ׁשכַ ְחּתִי מַה ְ‬
‫אִּי ֵי ַהּזָהָב‪ָ / ,‬‬
‫עַם ּג ָדֹול וָרָם) דומה דמיון כלל לא מפתיע לשיר הסָטירה המוקדם "בכרכי ים"‪,‬‬
‫שאותו פסל אחד־העם לפרסום‪ .‬גם במעשייה המחורזת לילדים "קטינא כל־בו"‬
‫הלעיג ביאליק במשתמע על ביקורי הרצל בחצרות ׂשּולטנים וקיסרים‪ ,‬במרכבה‬
‫מלכותית מהודרת‪ ,‬וכן על סדרי המדינה שקבע הרצל‪ ,‬לרבות צורת הדגל שהציע‬
‫למדינה שבדרך ("עַל הַּתֹרֶן נ ֵס הֹוִקי ַע ‪ / -‬לִ ְבנ ַת ַסּפִיר ּדְמּות רִָקיעַ‪ / ,‬נ ֵס עִם צּורַת‬
‫חז ִים ֻּכּלָם‬
‫ָמג ֵן־ּדָו ִד [‪ַ / ]...‬עּתָה ָחז ָה לֹו ּבַחּורִים ‪ַ /‬עּז ֵי נֶפֶׁש‪ֻּ ,‬כּלָם ּבְרּורִים‪ֻּ / ,‬כּלָם ּפ ֹ ֲ‬
‫רֵיִקים‪ּ ]…[ ,‬ובַּמְִדינ ָה ָע ְברָה רִּנ ָה‪ָ / :‬אכֵן ּג ְדֹולִים ַמ ֲעׂשֵי ְקטִינ ָא!")‪ .‬אכן‪ ,‬גם בשיר־‬
‫הילדים "מעֵבר לים" וגם בשיר־הילדים "קטינא כל־בו" נזכרת ה"מדינה" ‪ -‬מושג‬
‫שלא נודע במקורות העבריים אלא בהקשרים נ ָכריים ‪ -‬מושג חדש בתולדות‬
‫עם ישראל הכרוך בהקמת מנגנון שלטוני‪ ,‬ובכינון ריבונות ובהשגת טריטוריה‪.‬‬
‫למרבה הפרדוקס‪ ,‬הסָטירה "קטינא כל־בו" מתרחשת במציאּות לימינלית‬
‫ואֶקס־טריטוריאלית ‪ -‬בלב ים ‪ -‬כמו חלק מספרו של הרצל אלטנוילנד (במישור‬
‫האלגורי מסמל הים את מערביותו של הרצל ואת היותו נתון בעיצומה של סערה‬
‫בלב־ים ‪ -‬באמצע הדרך אל הארץ המובטחת ורחוק מכל חוף־מִבטחים)‪.‬‬
‫האם ּתָדי הוא תאודור?‬
‫בפתח אלטנוילנד משולב מוטו אשר שּונה לימים‪ ,‬והפך בגרסתו החדשה לסיסמה‬
‫הציונית הידועה "אם תרצו אין זו אגדה"‪ .‬במקור הגרמני נכתב‪"Wenn ihr wollt, :‬‬
‫"‪"( ist es kein Märchen‬אם תרצו‪ ,‬אין זו אלא מעשייה")‪ .‬ובאחרית־דבר לספרו‬
‫כתב‪" :‬חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב‪ ,‬כי כל מעשי בני האדם‬
‫בחלום יסודם‪ ,‬וגם אחריתם חלום היא‪ .‬ואם לא תרצו‪ ,‬הרי כל אשר סיפרתם לכם‬
‫אגדה‪ ,‬ויוסיף להיות אגדה"‪ .‬ביאליק הפך את החזון ההרצלאי ‪ -‬כאן ובשירים‬
‫אחרים כגון "גמדי ליל"‪" ,‬צפרירים"‪" ,‬זוהַר" ו"מתי מדבר" ‪ -‬למעשייה ולאגדה‪.‬‬
‫לצורכי ניגוח‪ ,‬השתמש ביאליק בדברי הרצל עצמו‪ ,‬שהודה שחזונו מבוסס על חלום־‬
‫משאלה‪ ,‬ואף עלול להישאר בגדר אגדה אם לא יזכה לתמיכה ציבורית נרחבת‪.‬‬
‫ב ַאחַד משירי הילדים המשעשעים ‪" -‬מושי ותדי וצעצועיהם" ‪ -‬תיאר ביאליק ילד‬
‫בשם ּתָדי ([‪ = ]TODI‬שם חיבה של "תאודור") המהלך עם כדור־פורח (להרצל לא‬
‫היו רק חלומות אּוטֹופיים‪ ,‬אלא שבין סיפוריו יש סיפור על כדור־פורח)‪ .‬הוויכוח‬
‫‪114‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫עם הרצל ו"הצעירים" מחלחל אפילו לאגדה מאוחרת כדוגמת "אגדת שלושה‬
‫וארבעה" (‪ ,)1929‬שּבה העניק ביאליק לגיבורו הצעיר הנמהר (הממהר לצאת‬
‫למסע־ימי כדי לקצר את הדרך‪ּ ,‬ולבסוף מאריכּה) את השם "נתניה" ‪ -‬תרגום של‬
‫השם "תאודור"‪ :‬תֵאֹו = יה; דֹור = מתן‪ ,‬מתנה‪ ,‬דורון (כמו בשם היווני "פנדורה"‬
‫שהוראתו‪" :‬כל המתנות")‪.‬‬
‫לא כל הצעירים‪ ,‬שוחרי תרבות המערב‪ ,‬היו עשויים מעור אחד‪ :‬היה צעיר כמו‬
‫טשרניחובסקי "היווני"‪ ,‬שבין שורות שיריו ניתן להכיר את גרסא דינקותא שלו‪.‬‬
‫היו "צעירים" כדוגמת דוד פרישמן‪ ,‬בן־גילו של אחד־העם "הקשיש"‪ .‬פרישמן ישב‬
‫בוורשה‪ ,‬כתב את יצירותיו בעברית‪ ,‬אך לא התלהב מן הרעיון הציוני‪ .‬היה כמובן‬
‫הרצל‪ ,‬שלא למד עברית מימיו‪ ,‬אך הקדיש את חייו לרעיון הציוני‪ ,‬והיו יהודים‬
‫מערביים כדוגמת גאורג ברנדס‪ ,‬למשל‪ ,‬שזכה לתהילה בארצו‪ ,‬ואף־על־פי־כן‬
‫דבק ביהדותו‪ ,‬אך ראה ב"מדינת היהודים" של הרצל הזיה אּוטֹופית של עיתונאי‬
‫צעיר רודף־תהילה‪ ,‬וגם חזר בו לימים‪ .‬לנגד עיני ביאליק נפרשה קשת רחבה‬
‫של גוונים ובני־גוונים‪ ,‬שהלכו והתערבלו זה בזה מִסיבות שהזמן גרמן‪ .‬המשורר‬
‫הכיר את ההבדלים הדקים שעל גבי הרצף שבין מזרח למערב‪ ,‬או בין "הֶּבראיזם"‬
‫ל"הלניזם"‪ ,‬או בין "זֵקנים" ל"צעירים"‪ ,‬ולא אהב את ההכללות חסרות־התובנה‬
‫שנשמעו מעל כל במה‪ .‬ברשימותיו "'צעירּות' או 'ילדּות'?" ו"'המֵליץ'‪' ,‬הצפירה'‬
‫וצבע הנייר" לִגלג על הנטייה לסווג סיוּוגים כאלה‪ ,‬חסרי שורש ובסיס‪.‬‬
‫סטִים"‬
‫סטִים" מול ה" ֶהלֶנ ִי ְ‬
‫ה" ֶהּבְָראִי ְ‬
‫קצרה היריעה מלהראות כיצד חִלחל הדיון על שתי הדרכים שעמדו לפני היהודי‬
‫הקונטמפורני בדור של "לאן" ושל "על פרשת דרכים" ‪ -‬דרכו ה"הֶּבראיסטית" של‬
‫אחד־העם וזו ה"הֶלניסטית" של הרצל ‪ -‬לתוך כל אחת מן הפואמות של ביאליק‪,‬‬
‫הנחשבות בצדק לפסגת יצירתו השירית‪ .‬במיוחד אמורים הדברים לגבי הפואמה‬
‫"מגילת האש"‪ ,‬שביאליק עצמו‪ ,‬שלא כמנהגו‪ ,‬סייע לפרשניו והעניק לה פירוש‬
‫אקטואלי‪ .‬כאן הראה ביאליק ששתי הדרכים המחפשות גאולה עלולות להביא‬
‫את ההולכים בהן אל נהר־האבדון כשמתלווה אליהן אמונה עיוורת‪ ,‬ללא גמישות‬
‫רעיונית‪ )9(.‬כשבחר לתאר ביצירתו את דמות החייל היהודי (בשירו "יונה החייט"‬
‫ובסיפורו "החצוצרה נתביישה")‪ ,‬רמז ביאליק לקוראיו שגם כשהיהודי מתערה‬
‫כאזרח בארצות מושבו וממלא את כל חובותיו (כהמלצת יל"ג והמשכילים)‪ ,‬הוא‬
‫נשאר תמיד שנוא ומנודה ‪ -‬ז ָר הצפוי לג ֵרוש מביתו‪ .‬המסקנה הציונית עולה‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪115‬‬
‫ובוקעת מבין שיטי הטקסט‪ ,‬גם אם אינה נאמרת בגלוי ובמפורש‪.‬‬
‫ביאליק הוסיף לכתוב על הרצל בדרכי עקיפין‪ .‬למשל‪ ,‬בסוף שיר התוכחה הגדול‬
‫שלו "בעיר ההרֵגה" מתוארת התפילה של היהודים הניצולים לחסד לאומים‬
‫ולרחמי גויים‪ .‬היו שראו בכך רמז לַפעילות השתדלנית של הרצל אצל שר־הפנים‬
‫הרוסי האנטישמי פון פלווה בקיץ ‪ ,1903‬בתקווה שהלה יבטל את הצו האוסר על‬
‫כל פעילות ציונית בגבולות רוסיה‪ .‬פון פלווה הבטיח להרצל לבטל צו זה‪ ,‬בתנאי‬
‫שההנהגה הציונית תעודד את ההגירה מרוסיה‪ ,‬ואף הבטיח להרצל שממשלת‬
‫רוסיה תמליץ על תכניתו לפני השולטן‪ .‬באותה עת‪ּ ,‬ובמיוחד לאחר הפוגרום‬
‫בקישינב‪ ,‬נטה הרצל לקבל את הצעת בריטניה‪ ,‬שההסתדרות הציונית תקים‬
‫מושבה יהודית אוטונומית באפריקה המזרחית‪ .‬בעזרת תכנית זו ‪" -‬תכנית‬
‫אוגנדה" ‪ -‬ביקש להביא עזרה מהירה להמונים כדי שלא ינוסו מנוסת בהלה‬
‫ויתפזרו בעולם‪ .‬ביאליק תיאר בסוף שירו מצב זה של אָבדן־כיוונים‪ ,‬שּבו העם‬
‫המבוהל נפוץ לכל עֵבר ורועיו מסוכסכים זה עם זה ּבִתמונה של קריעת הנפש‬
‫לַעשרה קרעים‪ )10(.‬לאחר שנפסלות בשיר זה כל הדרכים להתמודד עם זוועות‬
‫הטבח‪ ,‬מתרמזת גם בו המסקנה הציונית כפתרון בלעדי למצבו הנואש של‬
‫היהודי הנודד (פתרון העולה למן מילות הפתיחה ‪" -‬קּום‪ ,‬לֵך ְ לְךָ")‪.‬‬
‫וכשהרצל מת‪...‬‬
‫אירוע תכַף אירוע‪ ,‬כמקובל בתולדות עם־ישראל‪ .‬טרם נתאושש הציבור מן‬
‫הּפרעות וממשבר אוגנדה‪ּ ,‬וכבר נודע דבר מותו החטוף של הרצל שהִכה בכל‬
‫תפוצות ישראל כמכת־ברק‪ .‬המשורר התבונן במציאּות בדממת ייאוש‪ ,‬והבין כי‬
‫העם מחכה לִדברו‪ּ .‬ודברו אכן הגיע בדמות השיר "דבר"‪ ,‬שבו מתואר הלב השרוף‬
‫של המנהיג‪ ,‬המושלך מעל המזבח‪ ,‬תיאור שרּבים ראו בו תגובה על מותו בטרם־‬
‫עת של הרצל (שפירוש שמו "לב"‪ ,‬ואשר לקה כידוע בלִּבו מחמת פעילותו חסרת־‬
‫הלֵאּות בשירות הרעיון הלאומי)‪ .‬לכאורה הוליד מות הרצל את שירו של ביאליק‬
‫"דבר"‪ ,‬ותּו לא; אולם‪ ,‬כל הכורה אוזן לאגדות המעובדות‪ ,‬ימצא באגדה "המלך‬
‫דוד במערה" תיאור של שני בחורים המחליטים לחפש את המלך המשיח ולהביא‬
‫גאולה לעַמם‪ ,‬אך מאחרים את המועד כי המלך נפל ומת ּומסביב משתררת חשכה‪.‬‬
‫באותם ימים קיבל ביאליק על עצמו לערוך את החלק הספרותי של ַהּׁשִֹלחַ‪ ,‬ובין‬
‫השאר ערך את יצירתו הנודעת של טשרניחובסקי "כחום היום" על הילד ולוולה‪,‬‬
‫שלא התנהג כמו אחיו‪ ,‬יהודי המזרח‪ ,‬אהב פרחים‪ ,‬שנא את החנוונות ּומת בשלג‬
‫‪116‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫בדמי ימיו‪ ,‬כי האמין לסיפורי ארץ־ישראל של המשולח וניסה להגשים את חלומו‬
‫תיכף ומיד‪ ,‬ללא דיחוי‪ .‬אביו הזקן‪ ,‬ממחזיקי נושנות‪ ,‬המום ממותו של בן־זקוניו‬
‫והולך להניח פרחים על קברו‪ ,‬שלא כמנהג היהודים‪ .‬ביאליק‪ ,‬שערך אז כאמור את‬
‫מדור־הספרות של ַהּׁשִֹלח‪ ,‬ערך את האידיליה הזאת‪ ,‬ואפילו חיבר קטע שלם בתוכה‪.‬‬
‫טשרניחובסקי השאיר חלל ריק בכתב־היד‪ּ ,‬וביקש את עזרת העורך בהשלמתו‪,‬‬
‫וביאליק הפשיל שרוולים ומילא את בקשת רעהו‪ .‬האידיליה "כחום היום" פותחת‬
‫בתיאור חמתו של תמוז‪ .‬היא נכתבה בסוף תרס"ד ונדפסה בראשית תרס"ה‪ .‬האם‬
‫אך מקרה הוא שבתמוז תרס"ד קבר העם הזקן את צְעיר־בניו‪ ,‬בנימין־זאב (השם‬
‫ולוולה הוא צורת ההקטנה של זאב)‪ ,‬שלִּבו נשבר בדרך אפרתה‪ ,‬באמצע החלום ‪-‬‬
‫חלום ארץ־ישראל‪ ,‬שאותו ביקש להגשים לאלתַר? גם ולוולה היה "איש חלומות"‬
‫שהאמין בתום לִּבו כי ניתן להגיע לארץ־ישראל בקפיצת הדרך‪.‬‬
‫ייתכן שזוהי פרשנות מרחיקת־לכת‪ ,‬אך‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬קשה להאמין שסופר‬
‫דוגמת טשרניחובסקי‪ ,‬שהיה קרוב בהשקפותיו ל"צעירים" הניצשיאניים אוהדי‬
‫הרצל‪ ,‬לא טרח להגיב על מות הרצל ‪ -‬על האירוע הטראומטי ביותר בתולדות‬
‫עם־ישראל בשנות מִפנה המאה‪ .‬גם בסיפורו "ספיח" תיאַר ביאליק את ילדי־‬
‫השכונה ‪ -‬ובמיוחד את ולוולה‪ ,‬נחום ותודי המכּונים "עסקנים‪ ,‬גיבורי צי ִד"‬
‫ בעת בניית מרכבה קטנה מנייר‪ ,‬כבשיר הילדים "קטינא כל־בו"‪ .‬גם בסיפור‬‫לפנינו‪ ,‬אפוא‪ ,‬סָטירה על מנהיגי הציונות ועסקניה‪ ,‬המוצגים בדמות ילדים‬
‫קטנים‪ ,‬העוסקים במעשי ילדּות ונערּות‪ .‬ביאליק‪ ,‬שהשתתף כאמור בכתיבת‬
‫האידיליה "כחום היום"‪ ,‬אולי אף נתן לרעהו הצעיר את הרעיון לכתיבתה‪.‬‬
‫אידיליה זו ‪ -‬אם נראה בה אלגוריה על סיפור חייו הקצר של הרצל ועל ניסיונו‬
‫לחנך את אחיו הסוחרים ‪ -‬אינה דומה לאידיליות אחרות של טשרניחובסקי‪,‬‬
‫הנטולות מגמה אלגוריסטית מובהקת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬היא משתלבת היטב בנוף‬
‫יצירתו של ביאליק‪ ,‬ששיקף תכופות את עולמם של המדינאים כ"מעשי ילדּות"‬
‫של שובבים‪ ,‬קונדסים ו"בעלי חלומות"‪.‬‬
‫גם בכוח ולא רק ברוח‬
‫לאחר שעלה ביאליק ארצה‪ ,‬הוא הבין שלא יוכל להתבטא בסוגיות שנויות‬
‫במחלוקת‪ ,‬לא מפני שביקש "להלך בין הטיפות"‪ ,‬אלא מחשש פן י ַרּבו דבריו מריבה‬
‫ומחלוקת‪ .‬אגדות "ויהי היום" היו לו אמצעי לפריקת מועקות אישיות ולביטוי‬
‫דעותיו הפוליטיות‪ .‬כל הכורה אוזן לַנאומים הכלולים ב"אגדת שלושה וארבעה"‪,‬‬
‫ביאליק משחיז ִחצֵי סָטירה נגד הרצל וחסידיו "הצעירים"‬
‫‪117‬‬
‫למשל‪ ,‬יוכל למצוא בהם בבירור את עיקרי תפיסתו המדינית של המשורר ‪ -‬את‬
‫השקפתו על הדרך שּבה ניתן לחיות במרחב השֵמי בין שכנים עוינים‪ .‬בשלב זה‬
‫של תולדות הציונות נאלץ ביאליק להודות כי הציונות ה"מדינית" מיסודו של‬
‫הרצל‪ ,‬שּבָה נהג לשלֵח בעבר חִצי לעג שנונים‪ ,‬היא שהשיגה את רוב ההישגים‬
‫הממשיים‪ ,‬היא ולא הציונות ה"רוחנית"‪ ,‬שאת עקרונותיה נשא בלִּבו משחר‬
‫עלומיו‪ .‬בסוף שנות העשרים‪ ,‬לאחר הישגי "השומר" ו"הגדודים העבריים"‪,‬‬
‫ולאחר הישגי "הצהרת בלפור" הוכרח ביאליק להודות שגם בכוח ולא ברוח‬
‫בלבד יושגו ההישגים‪ .‬על כן הוא המיר ב"אגדת שלושה וארבעה" את דמותו של‬
‫יושב־האוהלים התם מן הנוסח הראשון‪ ,‬הנושא לאישה את בת־שלמה‪ ,‬בדמותו‬
‫של מרדן צעיר חסר סבלנות‪ ,‬נתניה שמו (כאמור‪ ,‬זהו תרגום שמו הלועזי של‬
‫הרצל)‪ ,‬המחפש קיצורי־דרך נועזים‪.‬‬
‫בסוף דרכו‪ ,‬כשראה בסוף ימיו את יהדות גרמניה נמלטת ארצה‪ ,‬הוא כתב‬
‫בהמנון תל־אביב "על שילשים"‪ ,‬משנת ‪ ,1934‬את השורות‪ִּ " :‬בצְעֹק ָהעָם לְיֶשַע‪,‬‬
‫חטְא"‪ .‬כלומר כשהקרקע‬
‫ּתי ִם ֵ‬
‫שפְלּות י ַָדי ִם ּפֶשַע ‪ /‬ו ַ ֲע ַצלְ ַ‬
‫‪ּ /‬ובְבֹא הַּקֹול‪ַ " :‬מּלֵט"!‪ִ /‬‬
‫בוערת‪ ,‬אין מקום למתינות אחד־העמית הקוראת ל"הכשרת לבבות" ממושכת‪.‬‬
‫לפנינו שעת חירום‪ ,‬ואין בודקין בשעת הסכנה‪ .‬חייבים לפעול בשיא המהירות‪.‬‬
‫בשנותיו האחרונות כתב את סיפורו "איש הסיפון"‪ ,‬על משורר הנוסע מיפו‬
‫למרסיי באנייה צרפתית‪ ,‬ומשוחח על סיפונה עם מלח שבדי היודע מעט רוסית‬
‫ונשוי לאישה יהודייה־רוסייה‪ .‬המלח שואל את המשורר מה שם העיר החדשה‬
‫שהקימו היהודים ליד יפו‪ּ ,‬ומתוך שאלת־האגב הזאת ניתן להבין שביאליק‬
‫התחיל אז לשנות את דעתו על הרצל (מן העיון השהוי בסיפורו "איש הסיפון"‬
‫ניּכר שספרו של הרצל אלטנוילנד‪ ,‬או תרגומו לעברית בידי סוקולוב שהוכתר‬
‫בכותרת תל־אביב‪ ,‬היה מונח על שולחנו בעת חיבורו של סיפור זה)‪.‬‬
‫ביאליק שראה כיצד הצליח שירו "בעיר ההרֵגה" לשַנות את פני המציאּות ולא‬
‫רק לשקף את המציאּות‪ ,‬מראה כאן במרומז שגם חזונו של הרצל הפך ברבות‬
‫הימים למציאּות מוחשית‪ .‬לא רק המהירות‪ ,‬מהירותו הנמהרת של הרצל‪,‬‬
‫היא מן השטן; גם היהירות‪ ,‬יהירותם המתנשאת של מתנגדיו‪ ,‬היא מן השטן‪.‬‬
‫האמונה הבלתי מעורערת בצדקת דרכו הסולידית והמתונה של אחד־העם החלה‬
‫להתערער ונ ִבעו בה סדקים ובקיעים‪ .‬ביאליק ראה כי החזון ההרצלאי הוליד‬
‫מציאות חדשה‪ ,‬שאין להתכחש לה או לבוז לה‪ .‬תל־אביב הפכה משם של ספר‬
‫אּוטופי‪ ,‬שזכה עם פרסומו לקיתונות של לעג‪ ,‬לעיר של ממש‪ ,‬שבה החלו הוא‬
‫וחבריו להקים את ביתם ולכונן בה חיים חדשים‪ .‬בתחילת דרכו לעג ביאליק‬
‫לפנטזיות של הרצל וראה בהן חלומות באספמיה‪ ,‬אך בסוף דרכו נוכח לדעת כי‬
‫‪118‬‬
‫זיוה שמיר‬
‫החלומות לא שווא ידברון‪ .‬הוא התחיל להבין שחזונו של הרצל‪ ,‬אּוטֹופי ובלתי‬
‫מציאותי ככל שנראה לו בתחילה‪ ,‬החל לקרום עור וגידים והיה מחלום פורח‬
‫למציאּות פורחת‪.‬‬
‫[מאמר זה יכלל במבוא לספר צפרירים ‪ -‬ביקורתו של ביאליק על הרצל ו"הצעירים"‪ ,‬שעתיד לראות אור‬
‫במרוצת שנת ‪]2013‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬במספד שהשמיע על קבר אחה"ע בחורף תרפ"ז תיארֹו‪ ‬ביאליק כ"גולגולת צפה"‪ ,‬בדיוק‬
‫כפי שתיאר את גולגולת אביו־מולידו‪ .‬את חלקו הראשון של השיר פרסם ביאליק בשם‬
‫"מוזר היה אורַח חיי" בשנת תרפ"ח‪ ,‬כשנה לאחר פטירת אחה"ע‪ ,‬בעת כתיבת המספד‬
‫מטבת תרפ"ח‪ ,‬תיאר את המצבה הפשוטה שהוקמה על קבר אחה"ע‪ ,‬ובשיר תיאר את‬
‫ציּון־העץ הדל ואת הכתובת הדלה שעל קבר אביו‪ .‬הגבולות בין האב הביולוגי לאב הרוחני‬
‫ניטשטשו‪.‬‬
‫‪2 .2‬שיר בוטה זה מתאר את המנהיג הציוני‪ ,‬המבקש להביא את הגאולה‪ ,‬כגלגולו של מקובל‬
‫שהחליט להחיש את הקץ ולהשיג היתר מהמלך לסייע לעמו הסובל ‪ -‬רמז לפגישותיו‬
‫אלֶךְ; ‪ /‬עַד לִ ְפנ ֵי‬
‫ת ַמ ְהמַּה ‪ /‬חִיׁש ּכְרֶג ַע ֵ‬
‫של הרצל עם הקיסר והשולטן ("ֹלא‪ֹ ,‬לא אּוכַל עֹוד ִה ְ‬
‫ַהּכִּסֵא אְֶקרַב ‪ /‬יָׁשָר אֶל ַה ֶּמלֶךְ!")‪ .‬ייתכן שביאליק רמז בשיר להיות הרצל נצר למשפחת‬
‫מקובלים שהגיעה לאימפריה האוסטרו־הונגרית דרך הבלקן ותורכיה‪.‬‬
‫‪3 .3‬אחד־העם לא הסכים להדפיס ב ַהּׁשִֹּל ַח את השיר הסַטירי של ביאליק "בכרכי ים"‪ ,‬המלגלג‬
‫על הרצל ועל רעיון המדינה‪ .‬במכתב מיום ‪ ,11.8.1898‬כתב למשורר‪" :‬למרות התנגדותי‬
‫לדרכי הציונים [המדיניים ‪ -‬ז"ש]‪ ,‬איני מוצא לאפשר להתל בקלות ראש כזו בתנועה‬
‫הקדושה לאלפי בני ישראל" (ראו אגרות אחד העם‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.)128-127‬‬
‫‪"4 .4‬האם השיר 'איגרת' הוא מִשל ביאליק"‪ ,‬מאזנים‪ ,‬ס‪( 9-8 ,‬שבט־אדר תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪.13-1‬‬
‫‪5 .5‬ראו בחיבורי שירי ביאליק הראשונים‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1980‬עמ' ‪.145-140‬‬
‫‪ 6 .6‬על יחסו של ביאליק לחידושיו של אליעזר בן־יהודה‪ ,‬ראו בספרי ִמּי ָם ומִקדם (שמיר‬
‫[‪ ,]2012‬עמ' ‪.)236-217‬‬
‫‪7 .7‬ראו יצחק בקון‪ ,‬הפרוזודיה של ביאליק‪ ,‬באר־שבע תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;180-176‬ובהרחבה‬
‫במאמרי "'צפרירים' ‪ -‬להבהרת המושג ולחשיפת מקורותיו הפיוטיים והאידאיים"‪ ,‬בתוך‪:‬‬
‫הלל לביאליק ‪ -‬עיונים ומחקרים ביצירת ח"נ ביאליק (בעריכת הלל ויס)‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫בר־אילן‪ ,‬רמת־גן ‪ ,1989‬עמ' ‪.201-191‬‬
‫‪8 .8‬ראו כנסת (לזכר ביאליק)‪ ,‬ז‪ ,‬תש"ב‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪9 .9‬ראו הרצאתו של ביאליק "משהו על 'מגילת האש'"‪ ,‬דברים שבעל־פה‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' כה‪.‬‬
‫‪1010‬ראו מאמרי "הגות פואטית ופוליטית בפואמה 'בעיר ההרגה'"‪ ,‬בתוך‪ :‬במבואי עיר ההרגה‬
‫(מבחר מאמרים על שירו של ביאליק)‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1994‬עמ' ‪.159-135‬‬
‫‪n‬‬
‫­­‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪-‬‬
‫בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫כיצד זכו עיתונאים במעמד של "מייצגי ציבור" במשפטים פליליים על ידי פסיקת‬
‫שופטים ולא על ידי החוק‪ ,‬שקבע רק לפני שנה שלכלי התקשורת יש מעמד‬
‫משפטי בבקשות להסרת צווי פרסום‪.‬‬
‫מעמד זה כלל לא היה טבעי ומובן מאליו‪ .‬בזמנו ביסס את עצמו בדרך מקרה‬
‫יוצא דופן בזכות החלטה אמיצה של שופטת‪ ,‬ורק לפני כשנה זכה למעמד‬
‫משפטי מפורש‪ .‬לא מכבר גם נמנע פרסומה של תכנית טלוויזיה מחמת אפשרות‬
‫שתשפיע על הליך פלילי‪.‬‬
‫*‬
‫איסורי פרסומים מבתי המשפט בישראל היו‪ ,‬בשנים האחרונות‪ ,‬כמעט דבר‬
‫שבשגרה‪ .‬חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד־‪( 1984‬להלן‪ :‬החוק)‪ )1(,‬קובע‬
‫איסורים אלה במפורש‪ .‬האחד‪ ,‬סעיף ‪ - 68‬דן בפומביות הדיון בבתי המשפט‪,‬‬
‫והשני‪ ,‬סעיף ‪ - 70‬דן באיסורי פרסומים‪.‬‬
‫גבריאל שטרסמן הוא שופט בדימוס ועיתונאי לשעבר‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫היחסים בין בתי המשפט לבין התקשורת זוכים‪ ,‬לאחרונה‪ ,‬לביטוי בדיונים‬
‫ציבוריים‪ .‬יש האומרים‪ ,‬כי ידם של השופטים קלה במתן החלטות איסור פרסום‬
‫וכי לרבות מאלה אין הצדקה לגופם של דברים‪ .‬לא מעטות מן ההחלטות הללו‬
‫מגיעות לשלב שני‪ ,‬בין אם בהגשת ערעור על צו איסור הפרסום ובין אם בפנייה‬
‫חוזרת לבית המשפט שנתן את הצו‪ .‬להרבה מן הפניות הללו יש תוצאות חיוביות‪,‬‬
‫מבחינת התקשורת‪ ,‬הצווים מבוטלים ובדיעבד‪ ,‬משחררים פרטים שאסור היה‬
‫לפרסם בעת נתינת הצו‪.‬‬
‫עתירות לביטול צו איסור פרסום ‪ -‬עניין חדש יחסית‬
‫כללית ניתן לומר‪ ,‬כי עתירות של עיתונאים לבית המשפט בדבר ביטול צווים‬
‫לאיסור פרסום או להתרת פרסום של מה שנאסר פרסומו בצו‪ ,‬הן עניין חדש‪,‬‬
‫יחסית‪ ,‬בהיסטוריה המשפטית של ישראל‪ .‬בזמנו‪ ,‬איש לא העלה בדעתו‪ ,‬מן‬
‫הסתם‪ ,‬שיש לעיתונאי‪ ,‬שאינו צד להליך המשפטי עצמו‪ ,‬מעמד כלשהו בתיק שבו‬
‫ניתן צו שכזה‪ .‬ואילו בימינו זהו מעשה שגור למדי‪ ,‬כשהשופטים מסבירים את‬
‫העילה להחלטתם להטיל צו איסור פרסום (לפי סעיף ‪ )70‬או לקיים את הדיון‬
‫בדלתיים סגורות (לפי סעיף ‪ )68‬בהנמקות כבדות משקל בדבר הצורך לשמור על‬
‫הזכות המקודשת של חופש הביטוי מחד גיסא‪ ,‬ואת השמירה על ביטחונו של‬
‫בעל דין או עֵד או חשוד או כל עילה אחרת‪ ,‬מאידך גיסא‪.‬‬
‫רק לפני כשנה‪ ,‬קיבלה הכנסת תיקון מרחיק לכת לחוק‪ ,‬שכלל חמישה סעיפים‬
‫(‪)2‬‬
‫הדנים במפורש בבקשות להתיר או לאסור את פרסום שמו של החשוד‪.‬‬
‫בסעיף ‪( 70‬ג) ניתנה לכלי תקשורת זכות מפורשת‪ ,‬זו הפעם הראשונה בתולדות‬
‫החקיקה בישראל‪ ,‬להגיש לבית המשפט שנתן את צו איסור הפרסום‪ ,‬בקשה‬
‫לביטולו‪ .‬ממש קשה להאמין שנוהג שבתי המשפט ועיתונאים נהגו על פיו‪ ,‬במשך‬
‫עשרות שנים‪ ,‬כלל לא היה מעוגן בחוק אלא ברצונם הטוב של שופטים בלבד‪.‬‬
‫"כלי תקשורת" אינם מוגדרים בחוק‪ ,‬ומותר להניח שהם מן המפורסמות שאינן‬
‫צריכות ראיה‪" .‬כלי תקשורת" ככאלה מוגדרים בדברי חקיקה אחרים‪ .‬פקודת‬
‫העיתונות(‪ )3‬אינה נכללת בהם‪ ,‬שכן היא ישנה ודנה בדברי דפוס בלבד‪ .‬חוק רשות‬
‫השידור תשכ"ה־‪ )4(,1965‬מזכיר את הרדיו ואת הטלוויזיה‪ .‬רק בשנים מאוחרות‬
‫יותר‪ ,‬המונח "כלי תקשורת" או "אמצעי תקשורת" נזכר במפורש בדברי חקיקה‪,‬‬
‫והחשובים בהם‪ :‬כללי התקשורת (בזק ושידורים) (תשדירי פרסומת‪ ,‬תשדירי‬
‫שירות והודעות חסות בשידורי ערוץ יעודי‪ ,‬תשס"ד־‪ )5(,)2004‬חוק התקשורת‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪121‬‬
‫(בזק ושידורים)‪ ,‬תשמ"ב־‪ )6(,1982‬וחוק איסור לשון הרע‪ ,‬תשכ"ה־‪ )7(.1965‬חוק‬
‫(‪)8‬‬
‫אחרון זה מגדיר לראשונה‪ ,‬במפורש‪ ,‬את המונח "אמצעי תקשורת"‪.‬‬
‫תופעה זו מאלפת היא‪ ,‬משום שבמשך עשרות שנים נהגו נציגי התקשורת לפנות‬
‫לבתי המשפט ולבקש הסרת צו איסור פרסום או ביטולו ואיש לא שאל את עצמו‬
‫מנין יש להם הסמכה לכך‪ ,‬או מעמד של עותרים‪ ,‬בלא שהיו צד לדיון המשפטי‬
‫עצמו‪.‬‬
‫(‪)9‬‬
‫בהצעת החוק המקורית לתיקון החוק בנושא זה‪ ,‬שהוגשה לכנסת על ידי‬
‫הממשלה בשנת ‪ ,2010‬נאמר‪:‬‬
‫סעיף ‪( 70‬ג) לחוק [המוצע‪ .‬ג"ש] מאפשר למי שמעוניין בכך‪ ,‬כגון הרשות‬
‫החוקרת‪ ,‬כלי תקשורת או כל צד מעוניין אחר‪ ,‬לפנות לבית המשפט ולבקש‬
‫ביטול צו איסור פרסום‪...‬‬
‫בהמשך הסעיף‪ ,‬כפי שהוצע‪ ,‬הייתה הוראה חשובה‪ ,‬שנאמר בה‪:‬‬
‫סעיף ‪( 70‬ג) המוצע חל לא רק על צווים לאיסור פרסום שמות חשודים‪,‬‬
‫אלא על כל צווי איסור הפרסום הניתנים לפי סעיף ‪ 70‬לחוק‪ ,‬כגון איסור‬
‫פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם הגנה על ביטחונו של אדם או לשם‬
‫מניעת פגיעה חמורה בפרטיות‪...‬‬
‫כך מקיימים דיון והצבעה‬
‫בנוסח הצעת החוק‪ ,‬שעובדה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ונדונה בוועדת‬
‫החוקה‪ ,‬חוק ומשפט של הכנסת‪ )10(,‬לא היה כל זכר למילים "לרבות כלי‬
‫תקשורת"‪ .‬מכאן ברור‪ ,‬שלעומת נוסח הצעת החוק המקורית הושמטו המילים‬
‫הללו במתכוון‪.‬‬
‫בוועדת החוקה התנהל דיון סוער למדי בנושא כולו‪ .‬אך בענייננו‪ ,‬אירע דבר מוזר‬
‫ביותר‪ :‬נוסח הצעת החוק נתקבל‪ ,‬הוכן לקריאה שנייה ושלישית(‪ )11‬בשעה ‪,11:45‬‬
‫כפי הרשום בפרוטוקול הוועדה‪ )12(,‬והיו"ר‪ ,‬ח"כ דוד רותם‪ ,‬נעל את הישיבה‪.‬‬
‫חמש דקות מאוחר יותר‪ ,‬שוב על סמך הרשום בפרוטוקול הנ"ל‪ ,‬פתח היו"ר את‬
‫הישיבה מחדש‪ ,‬הצהיר "כי בסעיף העוסק במי שרשאי לפנות לביטול צו‪ ,‬סעיף‬
‫‪( 70‬ב)‪ ,‬יהיו רשאים לפנות גם כלי תקשורת וכל צד מעוניין‪ ",‬ולשאלתו מי בעד‬
‫‪122‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫ומי נגד‪ ,‬נרשם כי הרוב ‪ -‬שלושה חברי כנסת! ‪ -‬הצביע בעד ואיש לא התנגד‬
‫(לא נרשם כמה נכחו בישיבה זו‪ ,‬שנמשכה עוד חמש דקות)‪ .‬אגב‪ ,‬נוסח חדש זה‬
‫כונה בפרוטוקול "רביזיה"‪ .‬הצעת החוק הוגשה סוף־סוף למליאת הכנסת‪ ,‬ולאחר‬
‫אישורה במליאה החוק התפרסם‪ )13(.‬כך קיבל נוהג שנהגו על פיו עשרות בשנים‬
‫אישור חוקי מפורש‪ ,‬למרות שלא עמד בשום מבחן משפטי‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬כיצד ייתכן שבמשך עשרות שנים איש לא ערער על קיומו‬
‫"הבלתי חוקי" של נוהג זה? שהרי אם היה חוקי עד עתה‪ ,‬לשם מה נדרש הוראה‬
‫מפורשת להכנסת תיקון לחוק? היה מקרה שבו השופטת סביונה רוטלוי נענתה‬
‫לבקשת מתלוננת‪ ,‬שלא הייתה צד בתיק פלילי‪ )14(,‬לפנות לבית המשפט המחוזי‬
‫בתל־אביב בבקשה לאיסור פרסום שמה‪ .‬בא־כוחה טען כי "הפסיקה הקנתה‬
‫מעמד לעיתונאים המייצגים את האינטרס הציבורי בהליכים של איסור פרסום"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬גם הוא היה מודע לעובדה שרק הפסיקה העניקה להם מעמד בהליכים‬
‫אלה‪ ,‬לא החוק‪ .‬השופטת קיבלה את הבקשה בלי להתייחס לטענת עורך הדין‪,‬‬
‫אלא "מכוח כללי הצדק הטבעי של זכות השימוע"‪.‬‬
‫המחוקק מול פומביות הדיון‬
‫כמוזכר לעיל‪ ,‬לפני עשרות שנים‪ ,‬לא העלה איש בדעתו שיש לעיתונאי‪ ,‬שאינו צד‬
‫להליך המשפטי עצמו‪ ,‬מעמד כלשהו בתיק שבו ניתן צו שכזה‪ .‬כיצד ומתי החל‬
‫כל העניין להתגלגל? כיצד הומצא לעיתונאים‪ ,‬בדרך־לא־דרך‪ ,‬מעמד של בעלי דין‬
‫בהליך פלילי‪ ,‬כשלא היו כלל צד לתהליך? באחד מפסקי הדין הראשונים בנושא זה‪,‬‬
‫נדונה בקשתו של עיתונאי להתיר לו לפרסם תוכנו של תיק משפטי‪ )15(.‬בתיק זה‬
‫הוציא שופט בית משפט השלום צו איסור פרסום הליכים בתיק פלילי שהתנהל‬
‫לפניו‪ .‬ההחלטה האמורה ניתנה לאחר שהמתלונן ‪ -‬שנקרא להעיד במשפטה של‬
‫אשתו‪ ,‬שהואשמה על פי תלונתו ‪ -‬ביקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות מחשש‬
‫פגיעה בילדיו הקטינים‪ .‬השופט שוכנע כי לשם הגנה על אותם קטינים יש להיעתר‬
‫לבקשה‪ .‬העיתונאי‪ ,‬זאב יפת‪ ,‬טען בעתירתו כי חובה עליו להביא לפני הציבור‬
‫פרשיות שונות מאותו דיון‪ .‬בג"ץ פסק כי עקרון פומביות הדיון חשוב הוא‪ ,‬ובתי‬
‫המשפט מקפידים עליו ושומרים עליו מכל משמר; ואולם יש‪ ,‬לעתים‪ ,‬שעניינים‬
‫אשר המחוקק ראה אותם כבעלי חשיבות מיוחדת‪ ,‬גוברים על אותו עיקרון חשוב‬
‫(‪)16‬‬
‫של פומביות הדיון‪ .‬בין אלה מצויה גם ההגנה של עניינו של קטין‪.‬‬
‫פסק דינו של בית המשפט הוא קצר ולעניין‪ ,‬ורחוק משפע ההנמקות שניתנו‪,‬‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪123‬‬
‫ברבות הימים‪ ,‬בכל הערכאות כל אימת שהוגשו בקשות דומות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נראה‬
‫כי בקשתו של יפת בתיק ההוא הייתה נדחית גם היום‪ ,‬לאור הפרשנות שאין כל‬
‫אפשרות לערער או להרהר אחרי צו שופט לקיים דיון בדלתיים סגורות‪ ,‬כפי‬
‫שיבואר להלן‪ .‬עד מהרה נתרבו והלכו עתירות ובקשות דומות לערכאות‪ ,‬כאשר‬
‫העיתונאים היו העותרים או המבקשים‪.‬‬
‫באחד המקרים הראשונים מסוגם‪ ,‬בו עתרו ארבעה עיתונאים לבית המשפט‬
‫המחוזי בתל־אביב‪ ,‬הם ראו את עצמם "כמייצגים את הציבור וביקשו על ידי‬
‫עררם להגן על זכות הפרט לדעת את המתרחש בבית המשפט"‪ ,‬כלשונו של‬
‫השופט א' אבן־ארי‪ )17(.‬הם ביקשו "להיאבק על חופש הביטוי"‪ ,‬ולכן משנמנע‬
‫מהם לדווח על הנעשה בבית המשפט לאור צו איסור פרסום שהוצא על ידי בית‬
‫משפט השלום‪ ,‬פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו לבטלו‪.‬‬
‫ההפרדה בין שם החשודה לשם החברה‬
‫על מה נסב העניין? בבית משפט השלום נערך דיון פומבי בבקשה לשחרור בערבות‬
‫של אשת ציבור החשודה בעבירות שונות‪ ,‬וסנגורה ביקש את בית המשפט לצוות על‬
‫איסור פרסום זהות החשודה והחֶברה שלה‪ .‬המשטרה לא נקטה עמדה בעניין בתיק‬
‫זה ובתיקים רבים אחרים דוגמתו‪ .‬שופט בית משפט השלום החליט באותו עניין‪,‬‬
‫כי "מדובר בחברה פיננסית שפרסום שמה בטרם עת‪ ,‬על יסוד חשדות בלבד‪ ,‬ימיט‬
‫אסון על עסקיה"‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשמדובר עדיין בפרטים ולא בגוף משפטי‪ ,‬יש להפריד בין‬
‫השניים ולהגן על החברה שאיננה צד לחקירה‪ .‬בבוא העת‪ ,‬אם יהיו ראיות מספיקות‬
‫כדי לפתוח תיק ולהגיש כתב אישום‪ ,‬המצב יהיה שונה‪" .‬בשלב זה אני אוסר על‬
‫פרסום שם החשודה או שם החברה או כל פרט מזהה אחר‪ ",‬קבע השופט‪.‬‬
‫העיתונאים הגישו ערר על צו זה‪ ,‬בטענה שאינו חוקי ולכן בטל מעיקרו‪ .‬חוץ‬
‫מזה‪ ,‬הם טענו כי הצו מפלה בין החשודה לבין חשודים אחרים המובאים לבית‬
‫המשפט‪ .‬המשיבים בבקשה היו החשודה והמדינה‪ .‬בא כוחה של החשודה טען‬
‫שלעיתונאים אין כלל זכות עמידה בתיק זה‪ .‬מי שרשאי לערור‪ ,‬לפי החוק‪ ,‬הוא‬
‫המשוחרר בערובה או התובע‪.‬‬
‫העיתונאים הגיבו על טענה זו באומרם‪ ,‬כי יש להם זכות עמידה לאור היותם‬
‫עיתונאים המייצגים מכוח תפקידם את הציבור וכי אין למנוע "זרימת מידע"‪ .‬הם‬
‫הדגישו כי הדיון עצמו בבקשה להארכת מעצרה של החשודה התקיים בדלתיים‬
‫פתוחות ולכן הצו אינו חוקי כלל‪ ,‬מה גם שכוון נגד העיתונאים בלבד ולא כנגד‬
‫‪124‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫הציבור בכללו‪ ,‬שהרי בעת הדיון נמצאו באולם המשפט אנשים שונים‪.‬‬
‫השופט אבן־ארי בדק את נסיבות מתן הצו‪ ,‬התייחס לעקרון פומביות המשפט‬
‫מימי הנביאים ועד ימינו אלה‪ ,‬עיקרון המגן על הציבור מפני משפטי־סתר‪.‬‬
‫מסקנתו הייתה כי "אין בית המשפט רשאי ליטול לידיו את שרביט החקיקה‬
‫ולהעניק את זכות הערר לעוררים"‪ .‬אמנם‪ ,‬הוא ציטט את הוראת החוק‪ )18(,‬לפיה‬
‫"לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות‬
‫בית המשפט"‪ ,‬וציין כי הדיון בעניינה של החשודה התנהל בדלתיים פתוחות‬
‫ולכן הסעיף אינו חל במקרה זה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הדיון היה בבקשה להארכת מעצר וזהו‬
‫הליך נפרד מן ההליך המשפטי עצמו‪ .‬לפיכך‪ ,‬החליט השופט אבן־ארי‪:‬‬
‫אין בית משפט זה יודע מנין שאב השופט דלמטה את הסמכות לאסור‬
‫פרסום שמה של המשיבה‪ .‬באשר לאי פרסום שמה של החברה הכלכלית‬
‫אשר שמה נזכר בדיון‪ ,‬הרי אין לדעת מנין נשאבה סמכות זו‪.‬‬
‫שנ ֶה‬
‫הלכה לדורות ‪ -‬עד שהמחוקק י ְ ַ‬
‫בשולי החלטתו ציטט השופט החלטה בת תשע שנים של השופט דב לוין‪ ,‬שבה‬
‫(‪)19‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫‪...‬על היפגעותו של המבקש מהחלטת שופט השלום בהיותו עיתונאי‪ ...‬עם כל‬
‫ההערכה לעיתונות בתפקיד שהיא ממלאת בהעברת מידע לידיעת הציבור‬
‫הרחב‪ ,‬המחוקק לא העניק לעיתונאים בתור שכאלה מעמד שונה ומיוחד‬
‫באשר להליכים פליליים וזכות התייצבות ועמידה בבית משפט‪ ...‬אילו רצה‬
‫המחוקק שתהיה לעיתונאים זכות כזו‪ ,‬היה מעניק אותה במפורש‪ ...‬רואה‬
‫אני לנכון לומר רק זאת‪ ,‬כי הדיון הפומבי במשפט הוא מעיקרי השיטה‬
‫המשפטית במדינה דמוקרטית ורק במקרים יוצאי דופן יש מקום לסטות‬
‫מכלל זה‪ .‬ומכיוון שאינני רואה בדיון שהתנהל לפני משהו יוצא דופן‪ ,‬לכן‬
‫הדיון בפני הוא פומבי והוא הדין בהחלטתי‪.‬‬
‫והשופט אבן־ארי הוסיף סיומת משלו להחלטתו‪" :‬זו ההלכה לדורות‪ ,‬אלא אם‬
‫יבוא המחוקק וישנה החוק מעיקרו‪ ".‬הנה‪ ,‬צריכות היו לחלוף עשרים ושמונה‬
‫שנים עד שהמחוקק שינה את החוק מעיקרו‪.‬‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪125‬‬
‫אולם העיתונאים השיגו בעתירתם זו את התוצאה המעשית שחפצו בה‪ ,‬וזאת‪,‬‬
‫חרף העובדה שבית המשפט קבע כי אין להם זכות עמידה בפניו בעניין זה‪ .‬פרטי‬
‫הפרשה זכו לפרסום‪ .‬הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבית המשפט המחוזי דן בבקשת‬
‫העיתונאים בדלתיים פתוחות ובלא להגביל את הפרסום בצו כלשהו‪ ,‬למרות‬
‫שנשוא הבקשה היה צו איסור פרסום של הערכאה הנמוכה‪ .‬אכן‪ ,‬בעת ההיא לא‬
‫שינה המחוקק את החוק‪ ,‬אך זכות העמידה של עיתונאים בבתי משפט כל אימת‬
‫שהיה מדובר בהחלטות לפי סעיף ‪ 70‬לחוק‪ ,‬דהיינו לאחר שהתנהל בבית משפט דיון‬
‫בדלתיים סגורות (שלא לפי החלטה לאסור פרסום [לפי סעיף ‪ .)]68‬עיתונאים טענו‬
‫את טענותיהם וגם זכו לא אחת לאוזנם הקשבת של שופטים‪ ,‬ללא שינוי החוק‪.‬‬
‫את התשתית להלכה‪ ,‬העתידה להנחות את בתי המשפט מאז ולהבא‪ ,‬הניחה סגן‬
‫נשיא בית משפט השלום (דאז) בתל־אביב‪ ,‬השופטת שולמית ולנשטיין‪.‬‬
‫ארבעה עיתונאים שסיקרו את בית המשפט ביקשו להרשות להם לפרסם פסק‬
‫דין שפסק השופט אברהם מלול‪ ,‬טרם צאתו לגמלאות‪ .‬היה זה במשפטה של‬
‫אישה שהואשמה בעבירות הקשורות לזנות והורשעה‪ .‬בתחילת אותו דיון‬
‫ביקשה התביעה לשמוע עדויות אחדות בדלתיים סגורות לשם הגנה על המוסר‪.‬‬
‫השופט נענה לבקשה ואף הרחיב את הנימוקים לסגירת הדלתות וכלל בהם את‬
‫הנימוק של הגנה על עניינו של נאשם בעבירת מין וגם את הנימוק‪ ,‬שתכלית‬
‫האיסור לאפשר למתלוננת להעיד עדות חופשית‪ .‬ברם‪ ,‬למעשה התנהל כל הדיון‬
‫בדלתיים סגורות‪ .‬השופט אף הסביר את החלטתו בהכרעת הדין ובגזר הדין‪ ,‬שבו‬
‫קבע כי החלטתו תחול גם על הנאשמת‪ .‬העיתונאים‪ ,‬שפנו בבקשה להתיר את‬
‫פרסום הפרשה‪ ,‬הסתמכו על סעיף ‪ 70‬לחוק‪ )20(.‬השופטת ניתחה אותו כדי לברר‪,‬‬
‫תחילה‪ ,‬אם יש להם זכות עמידה בנושא‪ ,‬לאור העובדה שהדיון בתיק נסתיים‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬יש זכות לערור על החלטות לפי סעיף זה‪ ,‬משום שאין הוא נמנה עם‬
‫(‪)21‬‬
‫הסעיפים שסעיף ‪ 74‬קובע‪ ,‬כי אין אחרי החלטות על פיהם "ולא כלום"‪.‬‬
‫השופטת ולנשטיין קבעה‪ ,‬כי אין משמעות לחלופה שהשופט מלול בחר בה כדי‬
‫לצוות על דיון בדלתיים סגורות‪ .‬איסור הפרסום חל על כל אדם‪ ,‬בין אם היה צד‬
‫למשפט ובין אם לא היה‪ .‬על כן המובן של "אדם" בסעיף ‪ ,70‬זה המבקש רשות‬
‫מבית המשפט לפרסם דיון שהתנהל בדלתיים סגורות‪ ,‬כולל גם את העיתונאים‪,‬‬
‫שככל האדם זכאים להיווכח בעשיית הצדק‪ .‬אין למבקשים מעמד בדיון בשאלה‬
‫אם לקיים בכלל דיון בדלתיים סגורות‪ ,‬אך יש להם מעמד בתום הדיון‪ .‬מסעיף ‪70‬‬
‫(ב) האוסר לצלם או לפרסם צילום מבית המשפט בלא רשותו‪ ,‬הקישה השופטת‬
‫ולנשטיין לגבי סעיף ‪( 70‬א)‪ .‬כפי שמבקשים רשות לגבי צילום‪ ,‬כך מבקשים‬
‫רשות לגבי פרסום‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫אכן‪ ,‬השופטת ולנשטיין מאמצת את עמדתו של השופט אבן־ארי‪ ,‬שהובאה‬
‫לעיל‪ ,‬אך קובעת כי ‪-‬‬
‫שונה דין איסור הפרסום על פי החלטה לדון בדלתיים סגורות מאיסור פרסום‬
‫על פי צו איסור פרסום‪ .‬במקרה הראשון בלבד קיים הסייג "אלא ברשות‬
‫בית המשפט" ורשות כזאת זכאי לבקש מי שרוצה לפרסם את הדברים‬
‫שהתרחשו במשפט שהתנהל בדלתיים סגורות‪.‬‬
‫מי זכאי לבקש להתיר פרסום‬
‫בדיון זה‪ ,‬הסכימה לבסוף בא כוח המדינה‪ ,‬שיש לעיתונאים זכות עמידה‪ .‬השופטת‬
‫החליטה‪ ,‬אפוא‪ ,‬להתיר את פרסום עיקרי הכרעת הדין ללא פרטים מזהים של‬
‫המתלוננת העיקרית ושל העדים במשפט‪.‬‬
‫השאלה שעמדה במרכז החלטתה של השופטת ולנשטיין‪ ,‬מיהו הזכאי לבקש‬
‫רשות להתיר פרסום שנאסר לפי סעיף ‪ ,70‬נתעוררה בדיון בבית המשפט המחוזי‬
‫בחיפה‪ ,‬בפני השופט (כתוארו אז) מיכה לינדנשטראוס‪ )22(.‬היו אלה שני עררים‬
‫על החלטת שופט בית משפט השלום‪ ,‬השופט רפאל חרסונסקי‪ ,‬לאסור פרסום‬
‫שמות הצדדים ופרטים מזהים של המעורבים בפרשה‪ ,‬שבה הוחשד המבקש בירי‬
‫על המתלוננת ובסחיטה מינית‪ .‬היה זה דווקא החשוד (דובר בפרשה שבה עדיין‬
‫לא הוגש כתב אישום) שביקש לפרסם את פרטי הפרשה שבעקבותיה נעצר ‪-‬‬
‫כולל שמו ‪ -‬ואילו האישה ביקשה לאסור על פרסום הפרשה‪ ,‬כולל שמות הצדדים‬
‫ופרטים מזהים לגביהם‪ .‬לפרשה ולשמו של החשוד בלבד ניתן פרסום במספר‬
‫עיתונים‪ ,‬הן לפני הוצאת צו איסור הפרסום על ידי שופט השלום והן לאחריו‪ .‬צו‬
‫איסור הפרסום ניתן על ידי השופט חנוך שילוני‪ )23(,‬לבקשת בא כוח המתלוננת‪,‬‬
‫וזאת‪ ,‬לאחר שהדיון בבקשה לשחרורו של החשוד בערובה התקיים ימים מספר‬
‫קודם לכן‪ .‬במועד זה לא נתבקש השופט לדון בנושא‪ ,‬כולו או מקצתו‪ ,‬בדלתיים‬
‫(‪)25‬‬
‫סגורות‪ )24(,‬והדיון כולו התנהל בפומבי‪.‬‬
‫בבקשה לאסור את הפרסום קבע השופט שילוני‪ ,‬כי החשוד שוחרר מן המעצר‬
‫ופרסום הפרשה וזהות המעורבים עלולים לפגוע במתלוננת ובבנותיה בעניין‬
‫הקשור לעבירת מין‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא נעתר לבקשה של בא כוח המתלוננת ואסר על‬
‫פרסום שם החשוד‪ ,‬כתובתו‪ ,‬שם המתלוננת ופרטי הפרשה‪.‬‬
‫בהמשך להחלטה זו הגיש החשוד בקשה חוזרת לשופט רפאל חרסונסקי‪ ,‬להתיר‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪127‬‬
‫פרסום כל הפרשה‪ .‬השופט נעתר לבקשתו אך השאיר בתוקפו את האיסור‬
‫לפרסם את שמות הצדדים ופרטים מזהים של המעורבים‪ .‬על החלטות אלה‬
‫עורר החשוד‪ .‬עתה נאלץ השופט לינדנשטראוס להיכנס לפני ולפנים ההבחנה‪,‬‬
‫שעמדנו עליה לעיל בעקבות החלטתה של השופטת ולנשטיין‪ )26(.‬אמר השופט‪:‬‬
‫מנוסח החלטת השופט שילוני‪ ,‬לא ברי לי על פי איזו משתי הוראות החוק‬
‫הקיימות בעניין‪ ,‬דיון בדלתיים סגורות על פי סעיף ‪( 68‬ב) לחוק או איסור‬
‫פרסומים‪ ,‬לפי סעיף ‪( 70‬ד) ו־‪( 70‬ה) לחוק‪ ,‬קבע את עמדתו‪.‬‬
‫איסור פרסום שמות ‪ -‬היתר פרסום הפרשה‬
‫הייתה לעניין זה של ציון המקור והבסיס להחלטה חשיבות רבה מאוד‪ ,‬משום‬
‫שאם החלטת השופט שילוני הייתה לפי סעיף ‪(68‬ב) לחוק‪ ,‬הרי החלטה זו הייתה‬
‫סופית‪ ,‬ועל פי סעיף ‪ 74‬לחוק "אין אחריה ולא כלום"‪ ,‬היינו ‪ -‬אין ערר עליה‪.‬‬
‫מנוסח האמור בהחלטתו של השופט שילוני עלה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כי הוא התייחס‬
‫לסעיף ‪( 68‬ב) (‪ )5‬לחוק‪ ,‬על פיו רשאי בית משפט לדון בעניין מסוים כולו או‬
‫מקצתו בדלתיים סגורות‪ ,‬אם ראה צורך בכך‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לשם הגנה על עניינו של‬
‫מתלונן או נאשם בעבירת מין‪ .‬אם זהו מצב הדברים‪ ,‬קבע השופט לינדנשטראוס‪,‬‬
‫אין לו סמכות לשנות את החלטתו של השופט בבית משפט השלום‪ ,‬וממילא‪ ,‬לא‬
‫היה השופט חרסונסקי יכול לדון בבקשתו של החשוד ולהחליט את שהחליט‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬השופט חרסונסקי היה סבור בהחלטתו‪ ,‬נשוא הערר בפני השופט‬
‫לינדנשטראוס‪ ,‬כי על המקרה הנדון חל סעיף ‪( 68‬ב) (‪ )5‬לחוק‪ .‬לפיכך‪ ,‬הורה על‬
‫איסור פרסום שמות הצדדים ופרטיהם‪ ,‬אך התיר פרסום הפרשה‪ .‬לכן‪ ,‬החלטתו‬
‫הייתה סופית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ולא הייתה זכות להגיש עליה ערר על פי סעיף ‪ 74‬לחוק‪.‬‬
‫כך נמצאו בפני השופט לינדנשטראוס שתי החלטות נוגדות של בית משפט‬
‫השלום‪ :‬בעוד השופט שילוני אסר פרסום הפרשה ושמות הצדדים ‪ -‬החשוד‬
‫והמתלוננת ‪ -‬התיר השופט חרסונסקי את פרסום הפרשה‪ ,‬אך אסר את פרסום‬
‫שמות הצדדים‪ .‬זו בוודאי תוצאה שאינה רצויה‪ .‬עכשיו קבע השופט‪ ,‬שלּו צדקו‬
‫שני שופטי בית משפט השלום ובאמת הסתמכו על סעיף ‪ 68‬לחוק‪ ,‬כי אז לא‬
‫הייתה לו כל סמכות להתערב ולנסות "ליישב" מחלוקת זו‪.‬‬
‫אולם השופט לינדנשטראוס הגיע למסקנה‪ ,‬כי לא סעיף ‪ 68‬חל בעניין אלא סעיף‬
‫‪( 70‬ד) ו־(ה)‪ ,‬ועליו ניתן לערור‪ .‬על כן החליט להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את‬
‫‪128‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫טיב הצווים‪ .‬השופט חייב היה להסביר מדוע אין סעיף ‪ 68‬לחוק חל על העניין וכך‬
‫אמר‪:‬‬
‫בעת הדיון בפרשה ב־‪ ,26.10.90‬בפני כב' השופט ראובן בן־חורין‪ ,‬לא ביקש‬
‫איש מבית המשפט לדון בעניין בדלתיים סגורות‪ ,‬וגם בית המשפט לא עשה‬
‫זאת ביוזמתו‪ .‬לא היה בפני בית המשפט כל חומר על פיו הוא נתבקש‬
‫לדון בעניין בדלתיים סגורות‪ ,‬לשם הגנה על המתלוננת בתיק‪ .‬וכך‪ ,‬מאחר‬
‫שהדיון התקיים בפני שופט השלום בפומבי ואיש לא ביקש מבית המשפט‬
‫לדון בעניין בדלתיים סגורות‪ ,‬הייתה הדרך היחידה הפתוחה בפני בא כוח‬
‫המתלוננת לפעול על פי סעיף ‪( 70‬ד) לחוק‪ ,‬על פיו‪ ,‬גם אם הדיון התקיים‬
‫בפומבי‪ ,‬רשאי בית המשפט לאסור כל פרסום‪ ,‬במידה שהוא רואה צורך‬
‫בכך "לשם הגנה על בטחונו של בעל דין‪ ,‬עד או אדם אחר ששמו הוזכר‬
‫בדיון"‪ .‬בדרך זו הלך בא כוחה של המתלוננת‪.‬‬
‫ראשית המהפכה התקשורתית להיתר פרסום‬
‫בדרך זו החליט השופט כי יש לו סמכות לדון בערר על החלטותיהם של שופטי‬
‫בית משפט השלום‪ ,‬כפי שהשופטת ולנשטיין החליטה‪ ,‬כמבואר לעיל‪.‬‬
‫(‪)27‬‬
‫הנושא נזכר‪ ,‬אמנם כבדרך אגב אך באותה רוח‪ ,‬גם בבית המשפט העליון‪,‬‬
‫כשהשופט אהרון ברק (כתוארו אז) העיר‪ ,‬כי "‪...‬שונה הדבר אם בית המשפט‬
‫סגר את הדלתות לבקשתו של צד‪ ,‬ועיתונאי מבקש לפתוח הדלתות; אז הופך‬
‫העיתונאי להיות צד בהליך מיוחד שעניינו פתיחת הדלתות‪ .‬אם בהליך זה נפסק‬
‫הדין נגד העיתונאי‪ ,‬עניין לנו בפסק דין בעניינו‪ ,‬ונתונה לו זכות הערעור‪".‬‬
‫הנה רְ ָאי ָה שלאמיתו של דבר‪ ,‬פנייתם של עיתונאים לבתי משפט בבקשה להתיר‬
‫פרסום שחל עליו צו איסור‪ ,‬נולדה בדרך מקרה וחדרה לאט־לאט לתודעת השופטים‬
‫ומערכת המשפט בכללה‪ ,‬בלי שאיש שאל או חקר לתשתיתה המשפטית‪.‬‬
‫ארבע שנים לפני שבית המשפט העליון נתן היתר חוקתי למי שאינם בעלי דין‬
‫והם עותרים ציבוריים לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק‪ ,‬כבר החלה להתחולל‬
‫המהפכה התקשורתית שאפשרה לעיתונאים לפנות לערכאות בלא שיהיה‬
‫לפנייתם בסיס משפטי של ממש‪.‬‬
‫מאלפת העובדה‪ ,‬שכפי שחוקים רבים באים לעולם לאחר שמתברר‪ ,‬בדיעבד‪,‬‬
‫שקיימות עובדות משפטיות בלתי מבוססות כראוי‪ ,‬כך קרה גם לגבי ביסוס‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪129‬‬
‫פניותיהם של עיתונאים לבתי המשפט‪ .‬רק לפני כשנה‪ ,‬צורפו לחוק בתי המשפט‬
‫הוראות מיוחדות המגדירות כיצד ואיך יהיו למי שאינם צדדים לתיק‪" ,‬לרבות‬
‫כלי תקשורת"‪ )28(,‬אפשרויות לפנות לבתי המשפט בבקשות ליתן צווי איסור‬
‫פרסום או לבטלם‪ .‬דרך אגב‪ ,‬המושג "כלי תקשורת" אינו מוגדר בחוק‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬הסעיף המכשיר‪ ,‬לראשונה‪ ,‬לפי חוק‪ ,‬את מעמדם המשפטי של כלי‬
‫התקשורת‪ ,‬לא חל רק על פרסום שמות חשודים אלא גם על כל פרסום הקשור‬
‫לדיוני בית המשפט‪ ,‬שפרסומו נאסר בצו‪.‬‬
‫ההחלטה החריגה של השופט גדעון גינת‬
‫בשולי נושא צו איסור פרסום במקרים שנדונו עד כאן‪ ,‬מן הדין להביא בהבלטה‬
‫את החלטתו החורגת מן המקובל של שופט בית המשפט המחוזי בתל־אביב‬
‫(‪)29‬‬
‫גדעון גינת‪ ,‬שאסר מראש שידור תכנית "עובדה" בטלוויזיה‪.‬‬
‫(‪)30‬‬
‫לכאורה‪ ,‬החלטה זו מנוגדת לפסיקתו של בית המשפט העליון‪ .‬מקרה דומה‬
‫אירע כשראש ועדת הכספים של הכנסת‪ ,‬בזמנו‪ ,‬ח"כ אברהם שפירא‪ ,‬ביקש‬
‫למנוע את פרסום ספרו של העיתונאי אריה אבנרי‪ ,‬שעסק בפעילותו האישית‪.‬‬
‫בית המשפט העליון דחה את בקשת איסור הפרסום‪ ,‬הרחיב את נושא חופש‬
‫הביטוי והתיר דלת פתוחה לח"כ לתבוע את המחבר לדין‪ ,‬אם ימצא זאת לנכון‪,‬‬
‫לאחר פרסום ספרו‪.‬‬
‫אך יש הבדלים בין שני המקרים‪ ,‬וראוי לעיתונאים מכל כלי התקשורת להביא‬
‫בחשבון שפסיקתו של השופט גינת תנחה‪ ,‬בעתיד‪ ,‬גם שופטים נוספים‪.‬‬
‫בעניין "עובדה" מדובר היה בריאיון עם עדי תביעה שפרסום דבריהם עלול היה‬
‫להשפיע על הליך משפטי‪ ,‬שהתנהל נגד המבקש‪ ,‬קופר‪ ,‬שנאשם ברצח אשתו‪,‬‬
‫ולא בספר שלדעת הח"כ היה בו מעין לשון הרע‪ .‬הנושא של השפעה אפשרית על‬
‫הליך פלילי על ידי פרסום בתקשורת‪ ,‬הידוע בשם "סוּב יודיצה"‪ ,‬כמעט שלא הגיע‬
‫לערכאות‪ ,‬בשלושים השנים האחרונות‪ .‬כיום‪ ,‬הדברים נעשו חמורים יותר ויותר‪,‬‬
‫מבחינת האתיקה הציבורית‪ ,‬כשאמצעי התקשורת מפרסמים כמעט ללא מעצור‪,‬‬
‫כל מה שמגיע לידיעתם על פרשיות פליליות או אזרחיות‪ ,‬לפני שאלה נתבררו‬
‫בבית המשפט‪.‬‬
‫פסק השופט גינת‪:‬‬
‫המקום הראוי לבירור אשמתו של המבקש‪ ,‬הוא בית המשפט הפלילי‪ .‬יצירת‬
‫‪130‬‬
‫גבריאל שטרסמן‬
‫במה נוספת שבה מובא חלק מחומר הראיות‪ ,‬בצורה דרמטית‪ ,‬ומושכת‬
‫את העין‪ ,‬פוגעת‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬הן באפשרות של המבקש‪ ,‬והן באפשרות של‬
‫המאשימה‪ ,‬להביא את עניינם בדרך המלאה‪ ,‬ובהתאם לכללי הדיון בפני‬
‫בית המשפט הפלילי‪.‬‬
‫פסיקה חריגה של בית המשפט העליון‬
‫ראוי שאמצעי התקשורת ישקלו היטב את הדברים לפני שהם מפרסמים את‬
‫ממצאי חקירותיהם או חומר המודלף להם‪ ,‬ולבטח לפני שעולה על דעתם לבקש‬
‫הסרת צווי איסור פרסום‪.‬‬
‫בינתיים פסק בית המשפט העליון‪ ,‬זו הפעם הראשונה‪ ,‬פסק דין המפרש את‬
‫משמעותו של סעיף ‪( 70‬ה) החדש‪ ,‬הדן בהסרת איסור פרסום בנסיבות מיוחדות‪.‬‬
‫הפרשה שבה דן מסובכת למדי וארוכה‪ ,‬וכל המתעניין בנושא ראוי שיעיין‬
‫במקור‪ :‬ע"פ ‪ 8225/12‬בש"פ ‪ 8239/12‬חברה פלונית בע"מ ופלונית (מדובר‬
‫באמצעי תקשורת ובכתבת שלו‪ ,‬שבית המשפט לא זיהה אותם‪ .‬ג"ש) נ' פלונית‬
‫(קטינה) ובקשתה של זו‪ ,‬נ' פלוני ומדינת ישראל‪ .‬פסק הדין ניתן בבית המשפט‬
‫העליון ביום ‪ .7.1.13‬את עיקר הדברים כתב השופט עוזי פוגלמן‪ ,‬והסכימו עמו‬
‫השופטים חיות ועמית‪ .‬השופט פסק כי באיזון בין תוחלת "הנזק החמור" שעלול‬
‫להיגרם למשיב מהפרסום המסויג‪ ,‬המצויה‪ ,‬כמובהר‪ ,‬ברף שאינו גבוה ‪ -‬לבין‬
‫העניין הציבורי שבפרסום ‪ -‬יש להתיר את פרסום הפרשה תוך השמטת שמו‬
‫של המשיב וכל פרט מזהה אודותיו‪" .‬אציע‪ ,‬אפוא‪ ,‬לחבריי לקבל את הערעור‬
‫ולהחזיר על כנו את הצו שקבע בית משפט השלום‪".‬‬
‫ולבל יהיו אי הבנות‪ :‬הנושא שאנו דנים בו‪ ,‬במאמר זה‪ ,‬קשור אך ורק לשאלת‬
‫מעמדם של עיתונאים בהליכים משפטיים פליליים שלא היו צד להם‪ ,‬ואין לו‬
‫שום קשר ל"עותר הציבורי"‪ ,‬מעמד מיוחד שבית המשפט העניק לגופים מחוץ‬
‫להליך משפטי במסגרת עתירות לבג"ץ‪ .‬וגם מעמד זה נקבע לאחר עתירות רבות‬
‫(‪)31‬‬
‫שלא צלחו‪.‬‬
‫הצו לאיסור פרסום ולהתרתו ‪ -‬בין עיתונאים‪ ,‬שופטים ומחוקקים‬
‫‪131‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬ס"ח ‪ ,31.8.1984 ,1123‬עמ' ‪.198‬‬
‫‪2 .2‬סעיפים ‪( 70‬א) ‪( 70 -‬ה) לחוק‪.‬‬
‫‪3 .3‬פקודת העיתונות‪ ,1929 ,‬חוקי ארץ־ישראל‪ ,‬פרק קט"ז‪ ,‬מס' ‪ 3‬לשנת ‪.1933‬‬
‫‪4 .4‬ס"ח תשכ"ה מס' ‪ 451‬מיום ‪ ,17.3.1965‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪5 .5‬ק"ת תשס"ד מס' ‪ 6328‬מיום ‪ ,5.7.2004‬עמ' ‪.776‬‬
‫‪6 .6‬ס"ח תשמ"ב מס' ‪ 1060‬מיום ‪ ,22.8.1982‬עמ' ‪.218‬‬
‫‪7 .7‬ס"ח תשכ"ה מס' ‪ 464‬מיום ‪ ,30.7.1965‬עמ' ‪.240‬‬
‫‪8 .8‬בסעיף ‪ ,11‬לא "כלי"‪ ,‬אך נראה שמה שמפריד בין השניים הוא רק אי תשומת לבו של המחוקק;‬
‫"עיתון (כמשמעותו בפקודות העיתונות)‪ ...‬וכן רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור‪."...‬‬
‫‪9 .9‬ה"ח הממשלה ‪ 521‬מ־‪.29.6.2010‬‬
‫‪1010‬ביום ‪.27.6.2011‬‬
‫‪1111‬ביום ‪.11.8.2011‬‬
‫‪1212‬מס' ‪.445‬‬
‫‪1313‬בספר החוקים ‪ 2332‬התשע"ב‪ ,‬עמ' ‪ 70‬עמ' ‪ ,1‬לאחר שנתאשר במליאה ביום ‪ 9‬בינואר ‪.2012‬‬
‫‪1414‬בית המשפט המחוזי בתל־אביב‪ ,‬ת‪.‬פ‪ 10279/98 .‬מיום ‪.15.12.1998‬‬
‫‪1515‬בג"ץ ‪ 559/82‬יפת נ‪ .‬בית המשפט ופלונית‪ ,‬פ"ד לו‪.642 ,4 ,‬‬
‫‪1616‬כאמור בסעיף ‪( 38‬א) (‪ )3‬לחוק בתי המשפט הישן‪ ,‬שהיה אז בתוקף (בגרסתו בעת הדיון‪.‬‬
‫כיום סעיף ‪( 68‬ב) (‪ )4‬לחוק)‪.‬‬
‫‪1717‬בית המשפט המחוזי בתל־אביב‪ ,‬ב"ש ‪ - 548/84‬לא פורסם‪.‬‬
‫‪1818‬אז היה זה סעיף ‪( 40‬א) לחוק הישן‪.‬‬
‫‪1919‬היותו עדיין שופט בבית המשפט המחוזי בתל־אביב‪ ,‬ב"ש ‪ ,1244/74‬פ"מ תשל"ו‪.103 ,2 ,‬‬
‫‪2020‬סעיף ‪ 40‬בנוסח הקודם‪.‬‬
‫‪2121‬בית משפט השלום בתל־אביב‪ ,‬ב"ש ‪ ;80/86‬ת‪.‬פ‪( .‬ת"א) ‪ - 1050/86‬לא פורסם‪.‬‬
‫‪2222‬ב"ש ‪ 659/90‬פלוני נ‪ .‬משטרת ישראל ופלונית‪ ,‬פ"מ נא‪.36 ,‬‬
‫‪2323‬ביום ‪.1.11.90‬‬
‫‪2424‬על פי סעיף ‪( 68‬ב) לחוק‪.‬‬
‫‪2525‬גם לא נתבקש איסור פרסומים על פי סעיף ‪ 70‬לחוק‪.‬‬
‫‪2626‬בין צו לקיים דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף ‪ ,68‬לבין צו איסור פרסום לפי סעיף ‪ 70‬לחוק‪.‬‬
‫‪2727‬בש"פ ‪ ,658/88‬חסן נ‪ .‬מ"י‪ ,‬פ"ד מה ‪.67 ,1‬‬
‫‪2828‬כלשונו של סעיף ‪( 70‬ג) לחוק המתוקן‪.‬‬
‫‪2929‬ה"פ ‪ 19664-01-13‬קופר נ' שידורי קשת‪ ,‬דיין‪ ,‬אסנהיים‪ ,‬גונן‪ ,‬מ"י‪.‬‬
‫‪3030‬השופט א' ברק‪ ,‬כתוארו אז‪ ,‬ב־ע"א ‪ 214/89‬אבנרי נ' שפירא פ"ד מ"ג‪.869 ,840 ,3 ,‬‬
‫‪3131‬פסק דינו של השופט‪ ,‬כתוארו אז‪ ,‬אהרון ברק בבג"ץ ‪ 910/86‬יהודה רסלר ואח' נגד שר‬
‫הביטחון‪ ,‬מב‪ .441 ,2 ,‬לימים נתאפשר מתן מעמד של בעל זכות עמידה גם בהליך אזרחי‬
‫(עא ‪ 334/01‬מדינת ישראל נגד אבו שינדי נז ‪.)883 1‬‬
‫‪n‬‬
‫עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים‬
‫לירון א' ליבמן‬
‫שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס ביטא את הסולידריות של החברה בישראל‬
‫ורגישותה לחיי כל פרט ופרט‪ .‬עם זאת‪ ,‬השמחה וההקלה שהורגשו בישראל‬
‫כתוצאה מהשחרור‪ ,‬נמהלו במוטרדות וחוסר נחת מן ה"מחיר"‪ :‬שחרורם של‬
‫מאות רבות של טרוריסטים‪ ,‬שהורשעו במעשי רצח וזוועה‪ ,‬והחשש שעסקה‬
‫זו תעודד חטיפות דומות‪ ,‬בעתיד‪ .‬רבים חוששים כי משוחררי העסקה ישובו‬
‫ויעסקו בטרור‪ ,‬שיגבה מחיר כבד ויעלה בחייהם של אזרחים נוספים‪.‬‬
‫אבל האם ניתן להצהיר‪ ,‬כפי שיש המציעים‪ ,‬כי לא ישוחררו פעילי טרור תמורת‬
‫ישראלים חטופים בעתיד? או שישוחררו רק לפי מפתח של אחד תמורת אחד?‬
‫האם הצהרה כזו תילקח ברצינות על ידי ארגוני הטרור? וכיצד תעמוד בדיבורה‬
‫ממשלה ישראלית בעתיד‪ ,‬מול טענה מוצדקת של בני משפחתו של חטוף‪ ,‬כי דמו‬
‫של יקירם אינו סמוק פחות מדמם של חטופים קודמים‪ ,‬ששוחררו במחיר כבד?‬
‫חשוב לעסוק בדילמה קשה זו‪ ,‬לשקול את הדברים ביישוב הדעת ולקבוע עקרונות‬
‫פעולה לעתיד דווקא כעת‪ ,‬כאשר אין שבוי ישראלי בידי האויב‪ ,‬שיש לו פנים‪,‬‬
‫משפחה‪ ,‬חברים ומפקדים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬שר הביטחון הקודם מינה ועדה‪ ,‬בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס‬
‫מאיר שמגר ובהשתתפות פרופ' אסא כשר ואלוף (מיל') עמוס ירון‪ ,‬לקביעת‬
‫לירון א' ליבמן‪ ,‬עורך דין ואלוף משנה (מיל')‪ ,‬היה ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל‪.‬‬
‫עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים‬
‫‪133‬‬
‫עקרונות חדשים לעסקאות חילופין בעתיד‪ .‬פורסם(‪ )1‬כי הוועדה הגישה דו"ח‬
‫שסווג כ"סודי ביותר" והוצהר שיובא לדיון בממשלה‪ .‬אולם מלבד אמירה כללית‪,‬‬
‫לפיה מדינת ישראל איננה יכולה להמשיך ולשלם "מחירים" דומים בעתיד וכי‬
‫ישנה כוונה היא להקשיח עמדות‪ ,‬לא פורסם דבר ולא הצלחתי לאתר החלטת‬
‫ממשלה או הודעה של מזכיר הממשלה‪ ,‬העוסקת בנושא זה‪.‬‬
‫בענייני ביטחון‪ ,‬יש‪ ,‬לעתים‪ ,‬הצדקה לסודיות ובטוחני שהיו טעמים עניינים‬
‫להטלת החיסיון על ממצאי הוועדה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ברצוני להציע עקרונות לניהול‬
‫משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים בעתיד‪ ,‬שכוחם דווקא בהיותם גלויים‪,‬‬
‫מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם‪ ,‬ויתרונם טמון באפשרות‬
‫להשפיע מראש על התנהגות הצד שכנגד‪ ,‬לגבי שקילת התועלת הטמונה בעצם‬
‫ביצוע חטיפה‪ ,‬והן לגבי שינוי דרך הלחימה בכלל‪ ,‬כפי שיובהר להלן‪.‬‬
‫(‪)2‬‬
‫משבר הציות לדיני הלחימה‬
‫אחת הבעיות המשמעותיות ביותר‪ ,‬כיום‪ ,‬בתחום דיני הלחימה (המכונים גם‬
‫המשפט הבינלאומי ההומניטרי) היא בעיית היעדר הציות לכללים‪ ,‬בעיקר‬
‫מצדם של ארגוני טרור וארגונים מזוינים אחרים שאינם מדינתיים‪ .‬אכן‪ ,‬גם‬
‫צבאות סדירים אינם מצייתים לכללים באופן מוחלט ואוניברסלי ומלא‪ ,‬וקשה‬
‫לכפות אותם ביעילות על מדינות‪ ,‬אולם כלפי מדינות ניתן להפעיל כלים רבים‪,‬‬
‫להפעיל לחץ ולכפות ציות באמצעות המערכת הבינלאומית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬סנקציות‬
‫כלכליות עשויות להפעיל לחץ רב על מדינות‪ ,‬המחויבות לכלכל את אוכלוסייתן‬
‫או על שליטים שיש להם אינטרסים כלכליים ואישיים העלולים להיפגע‪ .‬בעידן‬
‫הגלובליזציה‪ ,‬היכולת לקיים קשרי חוץ חיונית מאוד למדינה‪ ,‬ולכן השעיית קשרי‬
‫(‪)3‬‬
‫תעופה וים או השעיית יחסים דיפלומטיים הם צעדים בעלי השפעה רבה‪.‬‬
‫כלים אלה אינם רלוונטיים‪ ,‬לרוב‪ ,‬כשמדובר בארגונים מזוינים שאינם מדינתיים‪,‬‬
‫בפרט כאשר אין הם נוטלים על עצמם את האחריות היומיומית לשלומה של‬
‫האוכלוסייה שבקרבה הם פועלים ומידת תלותם בקשרי חוץ ‪ -‬מועטה‪.‬‬
‫וכי איזה מניע יש לארגונים אלה לציית לכללים? דיני הלחימה גובשו‪ ,‬באופן‬
‫היסטורי‪ ,‬על בסיס הסכמה ועקרון ההדדיות‪ .‬אם צד אחד אינו מציית לדינים‬
‫אלה‪ ,‬הצד הנפגע מבצע כנגדו פעולת גמול‪ ,‬באמצעות הפרת אחד הכללים‪,‬‬
‫במטרה להניעו לחזור ולציית להם‪ .‬זהו מנגנון פרימיטיבי אך יעיל של אכיפה‪ :‬כל‬
‫אחד מהצדדים הלוחמים אמר לעצמו‪ ,‬שאם יתקוף את אזרחי האויב באופן מכוון‬
‫‪134‬‬
‫לירון א' ליבמן‬
‫או ישתמש בנשק אסור‪ ,‬יסכן את אוכלוסייתו האזרחית ואת לוחמיו בהתקפה‬
‫דומה‪ .‬יש בכך כדי להרתיע מהפרת הכללים מלכתחילה ולאיין את רצונו של אחד‬
‫הצדדים להשיג יתרון באמצעות נקיטת אמצעים בלתי חוקיים‪.‬‬
‫במהלך השנים‪ ,‬ירדה קרנו של עקרון ההדדיות‪ .‬כיום‪ ,‬רבים מהכללים היסודיים‬
‫של דיני הלחימה אינם מותנים בהדדיות והם מחייבים את הלוחמים אפילו אם‬
‫הצד שכנגד מפר אותם‪ .‬כמו כן‪ ,‬נאסרו פעולות גמול כנגד בני אדם מוגנים‪ :‬שבויי‬
‫מלחמה‪ )4(,‬פצועים(‪ )5‬ואזרחים(‪ )6‬הנתונים לחסדו של הצד שכנגד‪.‬‬
‫ישנם טעמים מוצדקים לשינוי זה‪ ,‬בראש ובראשונה ההבנה כי האדם‪ ,‬באשר הוא‬
‫אדם‪ ,‬זכאי לכבוד ולזכויות יסוד מסוימות‪ ,‬שאינן מותנות ואינן ניתנות לשלילה‬
‫בגין התנהגותה של מדינתו‪ )7(.‬ואולם‪ ,‬לאחר צמצום תחולתו של כלי אכיפה זה‪,‬‬
‫לא בא במקומו הסדר אחר המניח את הדעת‪.‬‬
‫פער זה מומחש באופן מטריד ויומיומי בעימות המזוין בין ישראל לבין החמאס‬
‫וארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים‪ ,‬בין השאר בסוגיה של שבויים ועצירים‬
‫המוחזקים בידי שני הצדדים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬ישראל‪ ,‬כמדינה המחויבת לשלטון החוק‬
‫בכלל‪ ,‬ולמשפט הבינלאומי‪ ,‬בפרט‪ ,‬נוהגת בפעילי טרור היושבים בבתי הכלא‬
‫בהתאם לכללים‪ ,‬ואף אם מדובר במי שאינו זכאי למעמד של שבוי מלחמה על‬
‫פי אמנת ג'נבה‪ ,‬חלים לגביו כללים מפורטים בכל הקשור לתנאי החזקה הוגנים‪,‬‬
‫קשר עם החוץ וביקורת שיפוטית עִתית על ההצדקה הביטחונית שבהמשך‬
‫החזקתו‪ )8(.‬אם הוא מועמד לדין פלילי‪ ,‬מוקנות לו כל הערובות המקובלות‬
‫למשפט הוגן‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬החמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים‪,‬‬
‫בהניחם את ידם על ישראלי‪ ,‬חייל או אזרח‪ ,‬בזים לכל נורמה קיימת‪ ,‬כפי שקרה‬
‫בעניינו של גלעד שליט‪ ,‬שהוחזק למעלה מחמש שנים בבידוד מוחלט‪ ,‬ללא מתן‬
‫גישה לנציגי הצלב האדום‪ ,‬והכול כדי להפעיל לחץ שיביא לשחרורם‪ ,‬בטרם עת‪,‬‬
‫גם של מי שהורשעו בפשעים חמורים שמשקיף הוגן אינו יכול להצדיקם‪.‬‬
‫בסיס ערכי ותועלתי לעמדה הישראלית‬
‫הצעתי העקרונית לביצוע הסכמים לחילופי שבויים‪ ,‬בעתיד‪ ,‬מושתתת על יצירת‬
‫קשר בין ציות לדיני הלחימה לבין האפשרות להשתחרר במסגרת משא ומתן‬
‫עתידי‪ .‬אני מקווה שהצעה זו תעניק בסיס ערכי ואיתן לעמדה הישראלית‪,‬‬
‫שתועלת מעשית בצדו‪.‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬מדינת ישראל תצהיר כי בעתיד לא תנהל משא ומתן על שחרורם‬
‫עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים‬
‫‪135‬‬
‫של פעילי טרור שנתפסו במהלך עימות מזוין‪ ,‬אם ביצעו מעשים המנוגדים לדיני‬
‫הלחימה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬פעילי חמאס וארגוני טרור אחרים שנתפסו במהלך‬
‫העימות המזוין‪ ,‬פגעו בחיילים ישראלים או ברכוש צבאי‪ ,‬אבל לא הפרו את דיני‬
‫הלחימה של המשפט הבינלאומי במהלך פעילותם‪ ,‬ניתן יהיה לשחררם במסגרת‬
‫עסקות חילופין עתידיות‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬ישראל אינה מבחינה בין פעילי טרור הנעצרים בעקבות מעורבותם‬
‫בפעילות עוינת‪ .‬הם אינם מוכרים כשבויי מלחמה‪ ,‬מאחר שאינם פועלים מטעם‬
‫מדינה ואינם ממלאים את התנאים הנדרשים באמנת ג׳נבה‪ )9(.‬משמעות הדבר‬
‫היא‪ ,‬כי אין הם זוכים לחסינות המוקנית לשבויי מלחמה‪ .‬לא ניתן להעמיד‬
‫לדין שבויי מלחמה בגין ביצוע מעשי לחימה‪ ,‬כגון הרג לוחמי אויב או חבלה‬
‫במתקנים צבאיים‪ ,‬גם אם בהקשר שאינו לחימתי‪ ,‬מעשים אלה מהווים עבירות‪,‬‬
‫למשל רצח או חבלה ברכוש‪ .‬שבויי מלחמה ניתן להעמיד לדין רק בגין פשעי‬
‫מלחמה‪ ,‬כגון‪ :‬הריגה מכוונת של אזרחים או הריגת לוחמים בדרכי מעל (למשל‪,‬‬
‫תוך לבישת מדי האויב)‪ .‬בכל מקרה אחר‪ ,‬ניתן להחזיק בשבויים עד תום מעשי‬
‫האיבה‪ ,‬על מנת להוציאם ממעגל הלחימה ולהחליש את כוחו הצבאי של האויב‪.‬‬
‫בתום מעשי האיבה‪ ,‬על כל הצדדים לשחרר את השבויים שבידיהם ולאפשר‬
‫להם לחזור למולדתם‪ ,‬אלא אם הם מרצים עונש בגין פשעי מלחמה או עבירות‬
‫שבוצעו במהלך השבי‪ ,‬או שהליכי המשפט כנגדם לא הסתיימו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לוחמים שאינם זכאים למעמד של שבויי לחימה‪ ,‬אינם נהנים מחסינות‬
‫זו‪ .‬משמעות הדבר היא‪ ,‬כי עם מעצרם‪ ,‬אפשר להעמידם לדין גם בגין מעשי‬
‫לחימה שאינם בגדר פשעי מלחמה‪ ,‬על פי הדין הפלילי הרגיל‪ .‬חשוב להדגיש‪,‬‬
‫שלא ניתן להסיק מכך שהחוק אינו חל על לוחמים בלתי סדירים אלה והחובה‬
‫לנהוג בהם באופן אנושי אינה שנויה במחלוקת‪.‬‬
‫יישום הרעיון המוצע כאן‪ ,‬אין פירושו הימנעות מהעמדתם לדין של כל פעילי‬
‫הטרור שייעצרו בעתיד‪ .‬האבחנה תיעשה בעת שיעמוד על הפרק הסכם לחילופי‬
‫שבויים ועצירים‪ .‬כאמור‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬לפי המוצע‪ ,‬ניתן יהיה לשקול רק את שחרורו‬
‫של כלוא שביצע את מעשיו תוך כדי לחימה‪ ,‬באופן שאינו מהווה פשע לחימה‪.‬‬
‫פעילי טרור אינם זכאים למעמד של "שבויי מלחמה"‬
‫מי לא ייכללו בגדר מועמדים אפשריים לשחרור?‬
‫ראשית‪ ,‬לא ייכללו מי שביצעו את מעשיהם שלא במסגרת העימות המזוין‪ .‬מדינת‬
‫‪136‬‬
‫לירון א' ליבמן‬
‫ישראל מתמודדת עם הטרור הפלסטיני במשך עשרות שנים‪ ,‬אולם רק במתקפת‬
‫הטרור‪ ,‬שפרצה באוקטובר ‪ ,2000‬עברו פעולות האיבה את הסף הנדרש להגדרתן‬
‫כ"עימות מזוין"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬פעולות איבה מתמשכות ומתואמות בהיקף נרחב‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬לא ייכללו בגדר מועמדים לשחרור מי שפעלו במכוון על מנת לפגוע‬
‫באזרחים‪ ,‬שכן מדובר בפשע מלחמה‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מי שפעלו לפיצוץ אוטובוסים‬
‫אזרחיים‪ ,‬לשילוח מחבלים מתאבדים למרכזי קניות ומסעדות או לביצוע פיגועי‬
‫ירי לעבר כלי רכב אזרחיים‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬מי שפגעו או ניסו לפגוע בחיילים או במטרות צבאיות ועשו כן בדרכי‬
‫מעל‪ ,‬האסורות לפי דיני הלחימה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מי שפתח באש לעבר חיילים בנקודת‬
‫בידוק מתוך אמבולנס‪ ,‬או שהתחזה לחולה הנזקק לטיפול רפואי בישראל על מנת‬
‫להפעיל מטען במעבר‪ .‬גם מי שהרג חייל שנחטף על ידו והיה נתון לשליטתו‪ ,‬או‬
‫התעלל בו‪ ,‬ביצע פשע מלחמה ולא יהיה מועמד לשחרור‪.‬‬
‫יהיו מועמדים לשחרור‪ ,‬במסגרת הסכם חילופין ותמורת שבוי או חטוף ישראלי‪,‬‬
‫מי שנלכדו במסגרת קרב מול כוח ישראלי‪ ,‬כשהם לבושים מדים‪ ,‬מי שהציבו‬
‫מארב לכוח צבאי ישראלי או הניחו מטען על גדר המערכת‪ ,‬במקום בו עוברים‬
‫רק סיורים צבאיים‪ ,‬וכן מי שתקפו מוצבים צבאיים ישראליים‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי ההתייחסות השונה והמקלה לפעילי טרור שפגעו בחיילי צה"ל‬
‫בנסיבות מסוימות‪ ,‬היא "גלולה מרה" לציבור הישראלי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יודגש כי אין‬
‫משמעותה של ההצעה מתן לגיטימציה מלאה לפגיעה בחיילים‪ :‬מאחר שפעילי‬
‫הטרור הפלסטינים אינם זכאים למעמד של "שבויי מלחמה"‪ ,‬כפי שבואר לעיל‪,‬‬
‫הם יועמדו לדין פלילי גם בגין פגיעה בחיילים ובמטרות צבאיות‪ .‬ההתייחסות‬
‫השונה תבוא לידי ביטוי רק אם וכאשר יעמוד על הפרק הסכם חילופין‪.‬‬
‫דומה כי גם הציבור הישראלי רואה בפגיעה באזרחים מעשה מגונה ובזוי יותר‬
‫מאשר פגיעה בחיילים‪ ,‬למרות הכאב הכרוך בכל פגיעה בישראלי והיחס המיוחד‬
‫לחיילי צה"ל‪ .‬דומה כי לאבחנה המוצעת כאן יש בסיס ערכי מוצק יותר מאשר‬
‫לחלק מהאבחנות המשמשות בשיח הציבורי כיום‪ ,‬למשל‪ ,‬הקריטריון של "דם‬
‫על הידיים"‪ ,‬הנוטה להחמיר עם "דרג השטח" המבצע‪ ,‬לעומת הדרג המשלח‪,‬‬
‫המתכנן והמפקד‪ ,‬או האבחנה לפי מספר ההרוגים בפיגוע‪ ,‬שאינה מתיישבת עם‬
‫העיקרון לפיו כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם ומלואו‪.‬‬
‫לאבחנה זו יש בסיס מוצק מבחינת המשפט הבינלאומי‪ ,‬בכל שלביה‪ ,‬הן ביחס‬
‫להעמדתם לדין של כל פעילי הטרור שיילכדו‪ ,‬והן בנכונות לשחרר‪ ,‬בשלב מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬במסגרת הסכמי חילופין רק את אותם פעילים שנלחמו בהתאם לדיני‬
‫הלחימה‪ .‬ביצוע אבחנה זו יקל על ההסברה וישפיע על דעת הקהל הבינלאומית‪:‬‬
‫עקרונות חדשים לחילופי שבויים וחטופים‬
‫‪137‬‬
‫מי שישראל אינה מוכנה לשחרר אינם "אסירים פוליטיים" המוחזקים בגין‬
‫השקפתם‪ ,‬אלא פושעי מלחמה שגם הפלסטינים היו צריכים להוקיע ולהעניש‪,‬‬
‫לו היו מכבדים את הנורמות הבינלאומיות‪.‬‬
‫הסיכוי להרתיע מפני פגיעה באזרחים‬
‫אבל התקווה העיקרית הגלומה בהצעה היא האפשרות לשנות את התנהגותם של‬
‫ארגוני הטרור ולהרתיעם מפני פגיעה באזרחים ומהפרת דיני הלחימה‪ .‬ההצעה‬
‫יוצרת מניע משמעותי לציות לדיני הלחימה‪ ,‬גם ברמה האישית של פעיל הטרור‪.‬‬
‫לשם כך‪ ,‬יש להבטיח שהמסר בדבר המדיניות הישראלית החדשה יועבר לכל‬
‫הדרגים בארגוני הטרור‪ ,‬בצורה יעילה‪ ,‬וייקלט כמסר רציני ואמין‪.‬‬
‫כדי לחזק את משמעות המדיניות החדשה‪ ,‬חשוב לעגן אותה באמצעות חקיקה‬
‫בכנסת‪ .‬החקיקה כובלת את ידיה של הממשלה‪ ,‬שהיא המוסמכת‪ ,‬כיום‪ ,‬לאשר‬
‫הסכמי חילופין‪ ,‬ואינה מאפשרת לה לחרוג מן המדיניות שהותוותה בחוק – אלא‬
‫אם ייעשו כל ההליכים הפומביים הכרוכים בשינוי חוק בכנסת‪ .‬לעתים‪ ,‬דווקא‬
‫מגבלה כזו מהווה יתרון במשא ומתן ומבהירה לצד האחר כי "חוקי המשחק"‬
‫השתנו‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שאין כל ביטחון שההצהרה על המדיניות המוצעת תביא לשינוי בהתנהגותם‬
‫של הפלסטינים‪ .‬יטען הטוען כי פעילי הטרור אינם בהכרח "שחקנים רציונלים"‪,‬‬
‫הם מושפעים ממניעים חזקים ביותר ולכן ימשיכו במעשי טרור הפוגעים‬
‫באזרחים ומנוגדים לדיני הלחימה‪ .‬דעתי היא‪ ,‬שגם ללא שינוי התנהגותו של‬
‫הצד האחר‪ ,‬המדיניות המוצעת יוצרת איזון נכון יותר בין חובתנו‪ ,‬כחברה‪ ,‬כלפי‬
‫ישראלי שנשבה או נחטף‪ ,‬וכלפי נפגעי הטרור‪ ,‬לבין חובתנו להרתיע מפני מעשי‬
‫טרור עתידיים ולצמצם את הסיכון הכרוך בשחרור מחבלים‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬גילי כהן‪" ,‬ועדת שמגר‪ :‬יש להקשיח עמדות במו"מ עתידי על שחרור שבויים"‪ ,‬הארץ‪,‬‬
‫‪.6.1.2012‬‬
‫‪2 .2‬כנס בינלאומי בנוגע לאכיפת המשפט הבינלאומי ההומניטרי‪ ,‬הפוטנציאל והמגבלות של‬
‫מנגנוני האכיפה הקיימים‪ ,‬התקיים בירושלים בנובמבר ‪ .2010‬סיכום תמציתי שלו ניתן‬
‫למצוא במאמר זה‪:‬‬
‫‪138‬‬
‫לירון א' ליבמן‬
‫‪Clarke, Benjamin M., Securing Compliance with International Humanitarian Law:‬‬
‫‪The Promise and Limits of Contemporary Enforcement Mechanisms (January 24,‬‬
‫‪2010). Journal of International Humanitarian Legal Studies, Vol. 1, No. 1, pp. 213‬‬‫‪220, October 2010‬‬
‫המאמר זמין ברשת האינטרנט בכתובת‪:‬‬
‫?‪http://booksandjournals.brillonline.com/docserver/18781373/v1n1_splitsection9.pdf‬‬
‫‪expires=1357111803&id=id&accname=guest&checksum=972643D1D2CE9ABED9‬‬
‫‪DDA0DA69E984AE‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫(נבדק ב־‪.)2.1.2013‬‬
‫‪3‬אמצעים אלה נמנים עם האמצעים שמועצת הביטחון של האו"ם יכולה להורות למדינות‬
‫לנקוט על מנת לאכוף את החלטותיה ולשמר או להשיב את השלום והביטחון הבינלאומיים‪,‬‬
‫לפי סעיף ‪ 41‬למגילת האו"ם‪.‬‬
‫‪4‬סעיף ‪ 13‬לאמנת ג'נבה בדבר היחס לשבויי מלחמה (מס' ‪ ,)3‬מיום ‪.12.8.1949‬‬
‫‪5‬סעיף ‪ 46‬לאמנת ג'נבה בדבר הקלת מצבם של פצועים וחולים מקרב הכוחות המזוינים‬
‫(מס' ‪ ,)1‬מיום ‪.12.8.1949‬‬
‫‪6‬סעיף ‪ 33‬לאמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בזמן מלחמה (מס' ‪ ,)4‬מיום ‪.12.8.1949‬‬
‫‪7‬ראו המבוא להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם‪ ,‬שאומצה על ידי העצרת הכללית‬
‫של האו"ם ביום ‪ ,10.12.1948‬דהיינו‪ ,‬באותו עידן שלאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בה‬
‫גובשו אמנות ג'נבה‪.‬‬
‫ההכרזה זמינה באינטרנט בכתובת‪:‬‬
‫‪http://www.ohchr.org/EN/UDHR/Documents/UDHR_Translations/hbr.pdf‬‬
‫‪8 .8‬חבר ארגון טרור שנעצר ואינו מועמד לדין פלילי‪ ,‬עשוי להיות עצור לפי חוק סמכויות שעת‬
‫חירום (מעצרים)‪ ,‬תשל"ט‪ 1979-‬או חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים‪ ,‬התשס"ב‪-‬‬
‫‪ .2002‬ביהודה ושומרון הוא עשוי להיעצר מכוח הצו בדבר מעצרים מנהלים‪ ,‬שהוציא‬
‫מפקד האזור‪.‬‬
‫‪9 .9‬גם לוחמים בלתי סדירים עשויים להיות זכאים למעמד של שבויי מלחמה בכפוף לתנאים‬
‫המוגדרים בסעיף ‪ 4‬לאמנת ג'נבה בדבר היחס לשבויי מלחמה‪ .‬בית המשפט העליון דן בטענה‬
‫כזו ביחס לאנשי חיזבאללה שנעצרו במלחמת לבנון השנייה בבש"פ ‪ 8780/06‬סרור ואח' נ'‬
‫מדינת ישראל (החלטה מיום ‪ .)20.11.2006‬ניתן לעיין בהחלטה באינטרנט בכתובת‪:‬‬
‫‪http://elyon1.court.gov.il/files/06/800/087/t05/06087800.t05.HTM‬‬
‫למעשה‪ ,‬רק לעתים רחוקות טענו פעילי טרור פלסטינים כי הם זכאים להכרה כשבויי‬
‫מלחמה‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫תת־ההכרה של ה"פופ־ארט" הישראלי‬
‫קריאה שונה‪ ,‬לא קונדסית‪ ,‬ביצירת אמני "עשר‪"+‬‬
‫גדעון עפרת‬
‫הביטוי "פופ־ארט ישראלי" אינו נוח לעיכול‪ .‬הוא מניח יניקה פרובינציאלית‬
‫מהשָד הניו־יורקי הגדול‪ ,‬וזאת במהלך תקופה ‪ -‬בעיקר במחצית השנייה של‬
‫שנות ה־‪ - 60‬אשר מקשה מאוד על אנלוגיות בין התרבות הניו־יורקית לתרבות‬
‫הישראלית‪ .‬די אם נזכיר‪ ,‬שבאותן שנים ממש בהן מחלחלת תורתו של מרשל‬
‫מקלוהן אודות "המדיום הוא המסר"‪ ,‬כשהמדיום הוא טלוויזיוני בעיקר‪ ,‬כאן רק‬
‫יתחילו בשידורי טלוויזיה ניסיוניים‪ ,‬לא לפני ‪ .1968‬וטרם אמרנו "מלחמת ששת‬
‫הימים" לעומת "מלחמת וייטנאם"‪ ,‬ומילה לא אמרנו על הסטודנט הישראלי‬
‫ההולך בתלם לעומת הסטודנט האמריקאי המורד בקמפוסים של סוף אותו‬
‫עשור‪ .‬תל־אביב דאז‪ ,‬נסכם‪ ,‬רחוקה מאוד מהעיר ה"מנהאטנית" שהיא מבקשת‬
‫להיות היום‪ .‬בהתאם‪ ,‬הכתיבה ההיסטוריוגרפית בנושא אמני ה"פופ" הראשונים‬
‫בישראל‪ ,‬מרביתם ילידי שנות ה־‪ ,30‬שהתאגדו בין ‪ 1970-1965‬בעשר תערוכות‬
‫אוונגרד משותפות תחת השם "עשר‪ ,"+‬לא ייחסה ל"פופ" המקומי הרבה יותר‬
‫מאשר פרובוקטיביות ברוח משובה קונדסית צברית‪ ,‬חביבה וחוצפנית‪ .‬ב־‪,1969‬‬
‫ד"ר גדעון עפרת‪ ,‬מבקר אמנות וחוקר תרבות‪ ,‬אוצר תערוכות‪ ,‬כתב ספרים על אמנות ישראל‬
‫ותרבותה‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫גדעון עפרת‬
‫הודה מנהיג הקבוצה‪ ,‬רפי לביא‪" :‬אני חושב שצריך להתייחס לתערוכה של‬
‫'עשר פלוס' כאל חגיגה [‪ ]...‬ולא להתייחס לזה כל כך בכובד ראש‪ )1(".‬בהתאם‪,‬‬
‫"הייתה הרגשה בקרב אמנים רבים‪ ,‬שתערוכות אלה הן מין שעשוע ובהן‬
‫מציגים בדיחות‪" )2("...‬תרגומו של ה'פופ' האמריקני היה דרך ההומור‪ ",‬ציינה‬
‫דורית לויטה ב־‪ ,1980‬והוסיפה‪..." :‬פעולות הקבוצה מורות על רוח שובבה ועל‬
‫הומור בלתי רציני‪ )3("...‬ועדיין ב־‪ ,2008‬משהוצגה במוזיאון תל־אביב תערוכת‬
‫המחווה לקבוצת "עשר‪ ,"+‬חזר האוצר‪ ,‬בנו ּכָלֵב‪ ,‬אל עדותו של רפי לביא מ־‪:1979‬‬
‫(‪)4‬‬
‫"‪...‬ראיתי את תערוכות עשר פלוס כמין שעשוע‪ ,‬לא כאמנות רצינית‪".‬‬
‫בעמודים הקרובים אציע קריאה שונה בתכלית של חלק ניכר מיצירות ה"פופ־‬
‫ארט" הישראליות של אמני "עשר‪ ."+‬תהיה זו קריאה המעלה באוב תכנים מאוד‬
‫לא משעשעים או קונדסיים‪ ,‬ושלא כמסורת ההיסטוריוגרפית שהפרידה הפרדה‬
‫דיכוטומית בין האמנים הצעירים דאז בישראל לבין תודעה היסטורית יהודית‪,‬‬
‫הדברים שלהלן יצביעו על קשר ישראלי־יהודי מפתיע‪.‬‬
‫המפגש עם זיכרון השואה‬
‫ב־‪ ,1968‬הדהים יהודה בן־יהודה את המבקרים בתערוכת "סאלון הסתו"‬
‫ב"ביתן הלנה רובינשטיין" בתל־אביב‪ ,‬כשהציג מיצב של ‪ 60‬בובות ריאליסטיות‬
‫העשויות לאטֶקס אפור ‪ -‬מרביתן נשים עירומות ‪ -‬שמעט האוויר שנפח בהן‬
‫האמן העניק להן נוכחות ספק חיה ספק מתה‪ )5(.‬העבודה‪ ,‬ש ִהּכְתה גלים‪ ,‬נתפסה‬
‫בעיקר במונחים של ארוס באכחאנלי‪ ,‬ולחלופין‪ ,‬הזכירה לרבים את מיצבי‬
‫הדמויות המגובסות של ג'ורג' סיגל‪ ,‬אמן ה"פופ" האמריקאי שהִרבה לבטא‬
‫ביצירתו את הניכור המודרני ואת אובדן הסובייקט באובייקט (חפצון האני)‬
‫בתרבות חברת השפע‪ .‬רק מעטים ההינו לראות במיצב של יהודה בן־יהודה ייצוג‬
‫של השמדה נאצית‪ ,‬או כפי שהגדיר זאת ג ֶרף שיף‪ ,‬בספרו מ־‪ ,1979‬דימויי אימה‬
‫ופנטזיה‪" ,‬קבר המוני של קורבנות תאי הגזים"‪ .‬בדברים שלהלן אבקש לטעון‪,‬‬
‫שהמפגש הזה בין יצירת ה"פופ־ארט" הישראלית לבין זיכרון השואה רחוק‬
‫מלהיות מקרי וחד־פעמי‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שמלבד הערעור שמערערת טענה זו‬
‫על התפיסה ההיסטורית המקובלת את אמני ה"פופ" המקומיים‪ ,‬היא דוחה את‬
‫רעיון "האסתטיקה של הסתמי" (טענת שרה ברייטברג־סמל)(‪ )6‬כהסבר הולם‪,‬‬
‫לפחות לגבי רפי לביא של השנים ‪.1977-1976‬‬
‫את תחילתו של ה"פופ־ארט" הישראלי נהוג לזהות עם שובו של יגאל תומרקין‬
‫תת־ההכרה של ה"פופ־ארט" הישראלי‬
‫‪141‬‬
‫מפאריז‪ ,‬עת הציג ב־‪ 1961‬תערוכת אסמבלאז'ים בבית הנכות "בצלאל" (אוצר‪:‬‬
‫יונה פישר)‪ .‬כאן נראו ההדים ל"ריאליזם החדש" הפאריזאי‪ ,‬שהוא הגרסה‬
‫הצרפתית של ה"פופ־ארט" האמריקאי‪ .‬ואמנם‪ ,‬השימוש שעשה תומרקין‬
‫בהֱצרפיו בגלגלי שיניים‪ ,‬מאטריצות ושאר גרוטאות הלם את שפת ה"פופ"‪.‬‬
‫מעטים‪ ,‬עם זאת‪ ,‬התייחסו לרקעו הגרמני של תומרקין‪ ,‬בנו של מרטין הלברג‪,‬‬
‫שאחיו שירת באס־אס ואשר עמו (עם האב) ניהל תומרקין מערכת יחסים עכורה‬
‫ביותר‪ ,‬אף אלימה‪ ,‬שלא הייתה בלתי קשורה לגרמניה של שנות ה־‪ .40‬נזכיר‪,‬‬
‫שתומרקין הגיע לפאריז ב־‪ 1958‬דרך אמסטרדם‪ ,‬לאחר שהייה ב־‪ 1956‬בברלין‬
‫המזרחית במחיצת ברטולד ברכט‪ .‬יותר מכל‪ ,‬מעטים שמו לב לעובדה שהדף‬
‫המתקפל שליווה את תערוכת האסמבלאז'ים של תומרקין ב־‪ ,1961‬נשא עליו‬
‫צילום אחד בלבד‪ :‬צילום של‪ ...‬יהודים בקרונות המוות‪ .‬התוקפנות‪ ,‬שמצאה את‬
‫ביטויה האקספרסיוניסטי באסמבלאז'ים של תומרקין‪ ,‬הייתה קשורה‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫במידה זו או אחרת‪ ,‬גם לגרמניה הנאצית‪.‬‬
‫אריאל בראון‪ ,‬המוכר בשם "אייקה"‪ ,‬הושפע מאוד משפת ה"פופ" של תומרקין‬
‫הפאריזאי‪ .‬כאן‪ ,‬בפאריז של תחילת שנות ה־‪ ,60‬יצר אייקה את ציוריו‬
‫האסמבלאז'יים המורבידיים ועתירי השחור‪ ,‬שמתוכם בקעו ראשיהן של בובות‪,‬‬
‫ראשי תינוקות ערופים‪ .‬במבט אחורנית‪ ,‬זיקת הציורים הללו לנושא ה־‪Kindertöd‬‬
‫‪ -‬מות ילדים ובהקשר לשואה‪ ,‬היא זיקה בלתי נמנעת‪.‬‬
‫השפעתו של אריה ארוך‬
‫הבה נדגיש‪ :‬הרבה מאוד דובר בעבר על היעדר תנאים קפיטליסטיים בחברה‬
‫הישראלית של מחצית שנות ה־‪ ,60‬דהיינו ייצור המוני‪ ,‬שיווק אגרסיבי‪ ,‬ניכור‬
‫וכיו"ב ‪ -‬אותם תנאים שהצמיחו והזינו את תגובת הנגד של ה"פופ־ארט"‬
‫האמריקאי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התרבות הישראלית של מחצית שנות ה־‪ 60‬לא‬
‫הייתה בשלה לקלוט את ה"פופ־ארט" האמריקאי לעומקו‪ .‬יתר על כן‪ :‬החברה‬
‫הישראלית הקטנה‪ ,‬האינטימית‪ ,‬טרם פיתחה אורבאניות ניכורית‪ .‬להפך‪ ,‬הייתה‬
‫זו חברה שהתלכדה סביב "מלחמת ששת הימים" (והחרדות שקדמו לה) וסביב‬
‫משפט אייכמן (‪ .)1961‬בהקשר הגרמני‪ ,‬החברה הישראלית של אותו עשור סערה‬
‫בנושאי כינון היחסים עם גרמניה (‪ ,)1965‬רכישת מכוניות "פולקסוואגן" וביקורו‬
‫של הקנצלר אדנאואר ב־‪ .1966‬חברה ישראלית שכזו נגזר עליה שתצמיח "פופ־‬
‫ארט" שונה לחלוטין מזה האמריקאי‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫גדעון עפרת‬
‫לא נכחד‪ :‬אין לצמצם את סיפור התנחלותו של ה"פופ־ארט" בישראל באפיק הנרמז‬
‫עד כה‪ .‬שהרי‪ ,‬השפעה חשובה שמורה לאריה ארוך‪ ,‬מי שלא עסק בנושא השואה‬
‫ביצירתו‪ ,‬אך מי שראה יצירות "פופ" אמריקאיות בתערוכות במוזיאון לאמנות‬
‫מודרנית בשטוקהולם‪ ,‬שבניהולו של פונטוס הולטן‪ ,‬וכן בפאריז‪ ,‬בדרכו חזרה‬
‫ארצה מתקופת שירותו כשגריר ישראל בשוודיה‪ .‬ב־‪ ,1963‬בהשפעת תערוכות‬
‫אלה‪ ,‬יצר אריה ארוך את "שולחנותיו" ‪ -‬ציורים מופשטים על לוחות שולחנות‬
‫משומשים‪ ,‬אשר על אחד מהם אף הדביק רפרודוקציה של לז'ה (מי שבמחיצתו‬
‫צייר ארוך פעם בפאריז)‪ .‬ואם נזכור את "רחוב אגריפס" מ־‪ ,1964‬על ה"רֶדי מֵייד"‬
‫של שלט הרחוב‪ ,‬הד ל"‪ "Combined Paintings‬של רוברט ראושנברג‪ ,‬כי אז נבין‬
‫את חשיבות מרכולתו האמנותית של ארוך השב ארצה‪ .‬וידועה ומוכרת השפעת‬
‫התערוכה של ציורי הפנדה (גירי פסטל שמן) על דפי מגזינים אמריקאיים שאריה‬
‫ארוך הציג ב־‪ ,1964‬בגלריה "מסדה" שברחוב דיזנגוף התל־אביבי‪ .‬יותר מכל‪,‬‬
‫השפיעה התערוכה הזו על רפי לביא‪ ,‬שהוא במקור רפי לוי‪ ,‬אך בגרסתו הגרמנית‬
‫ ‪ .Löwe‬היה זה הייקה הצעיר שב־‪ ,1965‬צייר את ציוריו המתיילדים על גבי‬‫קולאז'ים של עיתונים‪ ,‬בהם חזרו דמויות של תינוקות‪ .‬כאן החל רפי לביא לשזור‬
‫את ציורו המתיילד‪ ,‬מסוף שנות ה־‪ ,50‬עם השפעות ה"פופ־ארט" של אריה ארוך‪.‬‬
‫בהקשר לתזה שתפותח לאורך המאמר‪ ,‬אציע כבר עתה‪ ,‬אף כי בדחילו ורחימו‪,‬‬
‫לשוב אל ציורי הילדים של לביא מהשנים ‪ ,1959-1958‬ולהתבונן בילדים המרימים‬
‫ידיים‪ ,‬כמו גם במוטיב החוזר של העשן המסתלסל‪ ,‬בהקשר טראגי הרבה יותר מזה‬
‫שנהוג עד היום אצל פרשני לביא למיניהם‪ .‬אבל לרפי לביא עוד נחזור‪.‬‬
‫הפשטות משולבת במילים אנגליות‬
‫מקובל לייחס את הולדת ה"פופ־ארט" הישראלי גם להגעתו מארצות־הברית‬
‫ב־‪ ,1964‬של הצייר מיטש בֵֶקר‪ ,‬מי שב־‪ 1967‬שב וצייר בסגנון לארי ריברס דימויים‬
‫של אדם בקופסה‪ ,‬אדם חד־ממדי ושאר דימויים של אובדן אותנטיות בחברה‬
‫המודרנית‪ .‬אך כיום‪ ,‬אנו כבר יודעים שלא מיטש בקר הביא ארצה את בשורת‬
‫ה"פופ" האמריקאי‪ ,‬כי אם סרג'יו סֶגרֶה‪ ,‬צייר נשכח שהציג עם "עשר‪ ."+‬הלה סיים‬
‫לימודיו ב"אבני" ב־‪ ,1960‬ומיד נסע למשך חמש שנים לפאריז‪ ,‬בה נחשף ל"פופ־‬
‫ארט" של רוברט ראושנברג וג'יימס רוזנקוויסט‪ .‬ציורי אקריליק שלו מ־‪,1961‬‬
‫מאשרים זיווג זה במלואם‪ ,‬כאשר "הורדות" דפוס (באמצעות נוזל ריכוך‪)thiner ,‬‬
‫משולבות בהפשטה עזת גוונים ועומדות בסימן ארוס בנאלי ואופנה המונית‪.‬‬
‫תת־ההכרה של ה"פופ־ארט" הישראלי‬
‫‪143‬‬
‫מכאן ואילך‪ ,‬נפרצו השערים ואמנים תל־אביבים רבים מהשנים ‪ ,1967-1966‬לא‬
‫חדלו "להוריד" צילומים‪ ,‬פרסומות‪ ,‬מאמרים וכו' מעיתונים שונים‪ .‬הנרי שלזניאק‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬שהעדיף אז פוטומונטאז'ים על פני "הורדות"‪ ,‬החל מאכלס את ניירותיו‬
‫בהפשטות המשולבות במילים אנגליות ובדימויים ארוטיים‪ .‬אך בפוטומונטאז'‬
‫מ־‪ ,1967‬עתיר כתמים שחורים‪ ,‬נאתֵר טנק ישראלי ממלחמת ששת הימים‪ ,‬עת‬
‫בשולי הנייר נמצא דמות עלם אלמוני שמגן דוד תלוי על חזהו‪ .‬בהקשר לטענת‬
‫המאמר הנוכחי‪ ,‬לא תהיה זו הגזמה פרועה לקשר את מגן הדוד לטלאי הזכור‬
‫לשמצה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬דימויי ה"פופ" בציורים התל־אביביים דאז לא היו אחידים‪:‬‬
‫יאיר גרבוז של ‪ 1967‬הרבה לשלב "הורדות" של צילומי מיק ג'אגר (איש להקת‬
‫"האבנים המתגלגלות") ולשלבם בציורי ארוס גרוטסקיים‪ .‬ב־‪ ,1968‬עניינו של גרבוז‬
‫דאז בתרבות הצעירים הביאו‪ ,‬בין השאר‪" ,‬להוריד" לציורו צילום של סטודנטים‬
‫מרדנים‪ .‬מבט בצילום מגלה‪ ,‬שמקורו בחוברת די שטרן הגרמנית‪ .‬ובכן‪ ,‬הסיפור‬
‫המיתולוגי הוא שצעירי "עשר פלוס" העדיפו מאוד את די שטרן על פני עיתונים‬
‫אחרים‪ ,‬משום שקל יותר היה "להוריד" מהמגזין הגרמני את המודפס בו‪ .‬למותר‬
‫להזכיר‪ ,‬שמגזינים בהדפסות צבעוניות על נייר כרומו יצטרכו להמתין בישראל עד‬
‫לשנות ה־‪ .80‬היה זה רפי לביא שהוביל גם בכל הנוגע לשימוש בעיתון המסוים‬
‫הגרמני הזה‪ ,‬וכפי שנראה להלן ‪ -‬לא רק עניין טכני עמד בשורש ההידרשות הזו‪.‬‬
‫אך בטרם נפנה לבחון את הנושא ביצירת רפי לביא‪ ,‬נמהר ונזכיר דימויי אסון‬
‫למיניהם שנראו ב־‪ ,1968‬בציורי ה"פופ" של משה גבעתי (צילומה הידוע של‬
‫הילדה הווייטנאמית‪ ,‬מכוסת הכוויות‪ ,‬הנסה עירומה מפני אימת פצצות הנפאלם)‬
‫ושל אביבה אורי (דימויי ‪ Esso‬ו־‪ ,Shell‬חברות הנפט הגדולות‪ ,‬ששולבו בדימויי‬
‫קטסטרופות קוסמיות ואחרות)‪ .‬אמת‪ ,‬זיקת "פופ־ארט" ואסונות אינה ייחודית‬
‫לאמנות הישראלית‪ :‬ציוריו של אנדי וורהול הרבו להתחכך במוות‪ ,‬בתאונות דרכים‪,‬‬
‫בהוצאה להורג וכו'‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬בישראל של מחצית שנות ה־‪ ,60‬צילום של ילדה‬
‫שרופה אינו יכול שלא להתקשר בתודעה המקומית לזיכרון מאוד מסוים‪.‬‬
‫רפי לביא וה"ביטלס" ‪ -‬עם דימוי אֶרֹוס מתקתק‬
‫ב־‪" ,1967‬הוריד" רפי לביא על נייר את צילום דיוקנאותיהם של חברי ה"ביטלס"‪,‬‬
‫כתב "‪( "I love you‬להיטם הראשון של "ארבעת המופלאים") ובצד השני של‬
‫הדף רשם רישום ילדותי של אקדח‪ .‬מוטיב האקדח בציורי לביא מאותה עת‬
‫מזוהה‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬עם מלחמת ששת הימים‪ .‬מפי תלמידו של לביא‪ ,‬אבי גנור‪,‬‬
‫‪144‬‬
‫גדעון עפרת‬
‫אני למד שמקור אפשרי אחר הוא תקליטם של ה"ביטלס" "רבולבר" (אקדח)‪,‬‬
‫שהופיע בגרסה לבנה ושחורה ואשר לביא גילה כלפיו אהדה‪ .‬עד כאן‪" ,‬פופ־‬
‫ארט" אנגלו־סקסי לכל דבר‪ .‬בהתאם‪ ,‬עוד ועוד ציורים על נייר של רפי לביא‬
‫מ־‪ ,1967‬שבים ומפגישים אותנו עם ה"‪ ,"I love you‬עם דימויי ארוס מתקתקים‬
‫ואפילו עם ההברות "‪ ,"Ha Ha Ha Ha‬המלוות כמה מהציורים ומאשרות את‬
‫רוח השובבות העליזה‪ ,‬אשר כה מזוהה עם יצירת האמן הנדון מאותה עת‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬כאשר אנו נתקלים באחד מציורי הסדרה ב"‪ - "I love you‬בסמוך ל"הורדה"‬
‫של דימוי צילומי מהעיתון די שטרן ולידו המילה העברית "שחור"‪ ,‬החוזרת על‬
‫עצמה עוד ועוד ‪ -‬אנחנו מתחילים להרהר‪ .‬כי‪ ,‬משום מה‪ ,‬הדימוי הצילומי נושא‬
‫בכתב־ראי את המילים הגרמניות "‪" - "Sie wuste es nicht‬היא לא ידעה מזה"‪...‬‬
‫מה לו‪ ,‬למר ‪ Löwe‬הצעיר‪ ,‬לבחור במשפט כה טעון בהקשר הבתר־שואתי?! וכשאנו‬
‫ממשיכים לציור אחר מ־‪ ,1967‬בו "הוריד" רפי לביא על גבי דף של עיתון הארץ‪,‬‬
‫שנצבע אדום‪ ,‬את צילומו של פרנץ יוזף שטראוס‪ ,‬נשיאה הלאומני של בוואריה ‪-‬‬
‫הרהורנו נעשה כבד יותר ויותר‪ .‬אנחנו נזכרים‪ ,‬למשל‪ ,‬שב־‪ 1966‬הוצג ב"הבימה"‬
‫מחזהו של אהרון מגד‪" ,‬העונה הבוערת"‪ ,‬בו שרפה גדולה מכלה את ביתם של‬
‫אנשי המחזה על רקע הוויכוח הציבורי הגדול בנושא הנורמליזציה עם גרמניה‪,‬‬
‫קבלת כספיה ורכישת מוצריה‪ .‬אנו גם נזכרים בפרשנותה המאוחרת הרבה יותר‬
‫של שרית שפירא לציורים מאוחרים יותר של רפי לביא‪ ,‬בהם הודבקו צילומי וילי‬
‫ברנדט‪ ,‬או רפרודוקציות של גיתה‪ ,‬היינה ושאר "גרמנים טובים"‪ .‬לפי שפירא‪,‬‬
‫(‪)7‬‬
‫לרפי לביא היה שיג ושיח משמעותי עם תרבות גרמניה‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬אנו ממשיכים לבלוש אחר ציורי לביא מ־‪ ,1967‬ומגלים את זה שבו "הוריד"‬
‫האמן מדי שטרן תמונת פרסומת לסיגריות עם המילים "‪"Lang und leicht‬‬
‫("ארוך וקל")‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬חברת השפע הגרמנית‪ ,‬על כל הגלום ב"נס הגרמני"‪,‬‬
‫מודפסת לה בתל־אביב של שנות ה־‪ ;60‬ומאידך גיסא‪ ,‬הסיגריות עשויות להעלות‬
‫בנו זיכרון של אפר ועשן‪ .‬הפרשנות קצת כפויה‪ ,‬אני מודע לכך‪ ,‬והיא זועקת‬
‫לחיזוקים נוספים שאינם בהישג ידי‪ ,‬ובכל זאת‪ .‬באותה רמה של ספקולטיביות‪,‬‬
‫שאיני יכול להימנע ממנה‪ ,‬אני מתבונן בציור נוסף‪ ,‬בו "הוריד" רפי לביא מדי‬
‫שטרן תמונת פרסומת לחברת ‪( Hundertgrad‬דרגה מאה)‪ ,‬פרסומת לחולצות‬
‫ללא גיהוץ‪ ,‬כאשר הצילום של החולצה הלבנה אינו יכול שלא להזכיר לי חולצות‬
‫שחורות‪ .‬שחור? המילה הזו אינה חדלה לשעתק את עצמה בציוריו דאז של רפי‬
‫לביא‪ ,‬למשל ליד "הורדה" (מאותו עיתון גרמני‪ ,‬כמובן) של תמונת פרסומת‬
‫(‪ )Bruno‬בה נראה מספר של מכונית גרמנית עם האות ‪( D‬דויטשלנד)‪ .‬האם‬
‫נפריד בין הציור לבין סערת ה"פולקסוואגן" בישראל‪ ,‬של אותן שנים?!‬
‫תת־ההכרה של ה"פופ־ארט" הישראלי‬
‫‪145‬‬
‫הבורגנות הגרמנית והאחריות ההיסטורית‬
‫ומה נאמר על "הורדה" אחרת של מאמר בגרמנית בנושא "מסחר וניהול פקידותי"‬
‫(‪angestelte‬־‪ ?)Kauf-mannische und Verwalungs‬או ציור אחר עם "הורדה"‬
‫של מאמר בנושא תחזיות הפיתוח הלאומי והכלכלי בגרמניה? שוב‪ ,‬הדברים אינם‬
‫כה פשוטים וישירים‪ ,‬וספק אם נעשו במודע‪ .‬ישנם גם דימויים "אמריקאיים" רבים‬
‫ביצירות אמני "עשר‪ "+‬שאינם נגועים בזיכרון הגרמני (ראו השפעת טום ווסלמן‪,‬‬
‫אמן ה"פופ" האמריקני‪ ,‬על ציורי נשים של יואב בראל‪ ,‬איש "עשר‪ ,)"+‬וגם בסדרת‬
‫הציורים הנ"ל של רפי לביא מ־‪ 1967‬נמצא "הורדה" של מרלין מונרו‪ ,‬הד לדימוי‬
‫המפורסם של אנדי וורהול‪ .‬אבל‪ ,‬האם יש בכך משום סתירה לנטען במאמר זה?‬
‫ראו את דמותה של מרלין ב"הורדה" ש"הוריד" יואב בראל בציור מ־‪ :1967‬המקור‬
‫עודנו די שטרן‪ ,‬ובסמוך לדיוקנה הוורהולי של השחקנית הבלונדינית הוסיף בראל‬
‫דימויים ישירים מהעיתון‪ ,‬שנושאם "קרּופּ"‪ ,‬אותה חברת נשק גרמנית ידועה‬
‫לשמצה‪ ,‬שייצרה גם כלי משחית במלחמת העולם השנייה‪ .‬זהו אותו יואב בראל‪,‬‬
‫שבציור אחר מאותה שנה "מוריד" מדי שטרן דימוי שבמרכזו בכתב ראי המילה‬
‫"‪" - "Vorsicht‬זהירות"‪ .‬מדוע‪ ,‬אני תוהה‪ ,‬בחר יואב בראל להזהיר אותנו בגרמנית‪,‬‬
‫ומפני מה בדיוק?! וכשהוא‪ ,‬בציור אחר בשם "בעלי ההשפעה"‪" ,‬מוריד" צילום של‬
‫חבורת מנהלים בעלי חזות בורגנית ביותר ‪ -‬הנוכל שלא להרהר בבורגנות הגרמנית‬
‫ובאחריותה ההיסטורית‪ .‬ובציור בשם "‪ - "E.E.G‬מה עושה ראשו של ילד קטן מעל‬
‫לצילום של גבר גרמני שראשו נתון במכשיר סריקה? וכשאני מניח ליואב בראל‬
‫וממשיך לבחון את יצירות ה"פופ־ארט" הישראליות‪ ,‬נמשכות עיניי לציור שיצר‬
‫איזיקה גאון ב־‪ ,1967‬והציג בתערוכת "‪ "10+‬באותה שנה‪ ,‬ובו "הורדה" (מקורה‬
‫אינו ידוע) של טייס קרב היורה אש תופת ב‪...‬תינוק המרים ידיים‪.‬‬
‫הדור שמרד בממלכתיות הבן־גוריונית‬
‫אז מה נאמר על ה"פופ־ארט" הישראלי‪ ,‬ולפחות על תת־ההכרה שלו‪ :‬האם נוכל‬
‫לראות בו סתם כך הד פרובינציאלי ל"פופ־ארט" האמריקני או לגלגול הפאריזאי‬
‫שלו (גם הגלגול הלונדוני הותיר כאן חותמו‪ ,‬וראו‪ ,‬למשל‪ ,‬תחריטי מיכה אולמן‬
‫משנות ה־‪ 60‬המאוחרות)? ודאי שלא‪ .‬הזיקה הישירה או העקיפה למשקעי השואה‬
‫הנאצית‪ ,‬ההדים למלחמת ששת הימים (מוטיב המטוס‪ ,‬כולל הדבקת צילומי‬
‫הפלת "מיגים" סוריים‪ ,‬בציורי רפי לביא מ־‪ )8(,)1967‬אפילו ההדים למלחמת‬
‫‪146‬‬
‫גדעון עפרת‬
‫וייטנאם (צילום חיילי וייטקונג עם ראשים ערופים של אויביהם ‪ -‬בציור של‬
‫רפי לביא מ־‪ - )1967‬כל אלה מאשרים דבר אחד בוודאות‪ :‬כאן‪ ,‬בישראל‪ ,‬לא‬
‫סרקזם‪ ,‬לא שחיטת פרות קדושות‪ ,‬לא דה־מיתולוגיזציה של גיבורים‪ ,‬לא אנטי־‬
‫ממסדיות ושאר תכנים מוכרים של "פופ־ארט" אמריקני ‪ -‬לא אלה היו המסר‬
‫המרכזי‪ .‬הנתונים שהובאו לעיל אומרים דבר הפוך בתכלית‪ ,‬חרף כל חריגיו‪:‬‬
‫אמנות ה"פופ" הישראלית הפנימה לתוכה‪ ,‬במודע או שלא במודע‪ ,‬את החוויה‬
‫הישראלית־יהודית של שנות ה־‪ .60‬יתר על כן‪ ,‬השואה לא הייתה נחלתם‬
‫הבלעדית של אמנים דוגמת מרדכי ארדון או נפתלי בזם וכו'‪ .‬מסתבר‪ ,‬שגם‬
‫אויביהם המושבעים מחוגי האוונגרד התל־אביבי ‪ -‬אף הם לא היו משוחררים‬
‫ממנה‪ ,‬גם אם ניגשו אליה מזווית "קלילה" יותר של "צברים" צעירים‪.‬‬
‫אין לכחד‪ :‬דור האמנים הצעירים של שנות ה־‪ ,60‬נשא באמנותו מסרים חדשים‬
‫ונועזים לתרבות הישראלית‪ :‬זהו דור שמרד בממלכתיות הבן־גוריונית; זהו‬
‫דור שמרד במנהיגיו;(‪ )9‬זהו דור שסירב למורשת ה"גבורה" וביקש אחר האנטי־‬
‫גיבור;(‪ )10‬זהו דור שהצמיח "ילדים נוראים" בציור‪ ,‬בפיסול ובשירה; וזהו דור שפנה‬
‫את פניית האמריקניזציה באמצו לא מעט מתחביר ה"פופ־ארט" האמריקאי‪.‬‬
‫אך חרף כל המפנים הדרמטיים הללו של הדור‪ ,‬כולל התנכרותו לזיכרון היהודי‬
‫הגלותי‪ ,‬תהיה זו החמצה שטחית לנתק בין חוויית הישראליות התל־אביבית של‬
‫דור האמנים הצעירים משנות ה־‪ ,60‬לבין החוויה הישראלית היהודית דאז‪ ,‬ולו רק‬
‫ברמת הנושא הגרמני‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬מצוטט במאמרו של יגאל צלמונה‪" ,‬עשר‪ ,"+‬מושג‪ ,‬מס' ‪ ,6‬נובמבר ‪ ,1975‬עמ' ‪.69‬‬
‫‪2 .2‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪3 .3‬סיפורה של אמנות ישראל‪ ,‬עורך‪ :‬בנימין תמוז‪ ,‬מסדה‪ ,‬תל־אביב‪ ,1980 ,‬עמ' ‪.252 ,250‬‬
‫‪4 .4‬קטלוג תערוכת "עשר‪ ,"+‬מוזיאון תל־אביב‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.26‬‬
‫‪5 .5‬על העבודה ראו מאמרי "מיצב הבובות של יהודה בן־יהודה"‪ ,‬בתוך אתר המרשתת "המחסן‬
‫של גדעון עפרת"‪ ,‬קטגוריה‪ :‬אמנים נשכחים‪.‬‬
‫‪6 .6‬שרה ברייטברג־סמל‪ ,‬קטלוג תערוכת רפי לביא‪ ,‬מוזיאון תל־אביב‪ ,1980 ,‬עמ' ‪.14‬‬
‫‪7 .7‬שרית שפירא‪" ,‬רפי לביא"‪ ,‬מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,2003 ,‬עמ' ‪.246‬‬
‫‪8 .8‬אלה כבר קושרו‪ ,‬בעבר‪ ,‬למתקפת המטוסים האיטלקיים על תל־אביב ב־‪ .1940‬והרי לנו‬
‫קשר נוסף למלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫‪9 .9‬גדעון עפרת‪" ,‬דיוקן המנהיג באמנות הישראלית"‪ ,‬בתוך‪ :‬בהקשר מקומי‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬
‫תל אביב‪ ,2004 ,‬עמ' ‪.228-208‬‬
‫‪1010‬גדעון עפרת‪" ,‬איך נפלו גיבורים"‪ ,‬בתוך‪ :‬בהקשר מקומי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.240-234‬‬
‫‪n‬‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫______________________________‬
‫איך עברה ישראל‬
‫מאוריינטציה צרפתית לאמריקנית‬
‫אדם רז‬
‫מספר עדויות מאשרות את העובדה שערב מלחמת ששת הימים‪ ,‬ב־‪ 1‬במאי ‪,1967‬‬
‫הציע שמעון פרס לבצע ניסוי גרעיני בנגב‪ )1(.‬בספרו (שלא עבר צנזורה) ציין ש ‪-‬‬
‫על תרומתי באותה תקופה דרמטית איני יכול עדיין לכתוב בגלוי‪ ,‬מטעמים‬
‫של ביטחון המדינה‪ .‬אחרי שנעשה דיין שר הביטחון‪ ,‬העליתי בפניו הצעה‬
‫(‪)2‬‬
‫מסוימת אשר [‪ ]...‬הייתה מרתיעה את הערבים ומונעת את המלחמה‪.‬‬
‫על דברים דומים הוכנס יצחק (יצה) יעקב‪ ,‬שבתחילת שנות השבעים שימש‬
‫כראש יחידת המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון‪ ,‬ובשנות דיוננו עמד בראש‬
‫מחלקת אמצעי לחימה באג"ם‪ ,‬למעצר בית למשך כשנה‪ )3(.‬יצה טען שישראל‬
‫יכלה להרתיע את מצרים‪" .‬לא אני הייתי אחראי לפיתוחה‪ ,‬אבל הייתי מעורב‬
‫(‪)4‬‬
‫בתכנית‪ ",‬כתב‪.‬‬
‫אדם רז הוא דוקטורנט החוקר את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫אדם רז‬
‫נדיב יותר מכולם במסירת מידע על ההיסטוריה של דימונה והמחלוקות‬
‫הפוליטיות סביבה היה רב אלוף (מיל') צבי צור‪ ,‬רמטכ"ל בעבר ועוזר שר‬
‫הביטחון‪ ,‬שבריאיון השמור במרכז רבין סיפר שהחליטו ‪-‬‬
‫לבדוק בדיוק אם אפשר לעשות משהו‪[ ,‬או] לא לעשות משהו‪ .‬כמובן‬
‫שדיברנו על ניסוי [גרעיני]‪ .‬בדקנו את הצד הטכני של העניין‪[ .‬אולם] לא‬
‫בדקנו את הצד הפוליטי‪ ,‬שלא היה שום היגיון‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬לעשות אותו‪.‬‬
‫בהמשך הוסיף צור‪:‬‬
‫כתוצאה מזה הגענו לכל מיני מסקנות והשקענו הרבה כסף כדי ליצור‬
‫אופציה [גרעינית] כזו‪ .‬אני לא מדבר ליצור נשק שיכה את העולם‪ .‬אני מדבר‬
‫(‪)5‬‬
‫כרגע על אופציה של ניסוי שמישהו יבין שצריך לקחת אותנו ברצינות‪.‬‬
‫הביוגרף של פרס‪ ,‬מיכאל בר זוהר‪ ,‬שכתב את הספר בשיתוף פעולה עמו כותב ש ‪-‬‬
‫ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה העלה פרס בחשאי הצעה בפני אשכול‬
‫(לפי גרסה אחרת ‪ -‬בפני דיין) [‪ ]...‬לבצע ניסוי גרעיני הפגנתי‪ ,‬שיציג בפני‬
‫הערבים והעולם את עוצמתה של ישראל‪ .‬בדרך זו‪ ,‬סבר‪ ,‬ירתיע את הערבים‬
‫ואולי ימנע את פריצת המלחמה‪ .‬הצעתו נדחתה‪ ,‬כעבור שלושה ימים‪,‬‬
‫(‪)6‬‬
‫פרצה המלחמה‪.‬‬
‫"הכול חסוי"‬
‫אין ספק שהצעתו של פרס נשמעה ונדונה במקומות שונים‪ ,‬שכן אשר בן נתן‪,‬‬
‫שהיה אז שגריר בגרמניה (ולפני כן מנכ"ל משרד הביטחון)‪ ,‬סיפר למחבר על‬
‫הצעתו של פרס ש"זה נכון‪ .‬ידעתי על כך למרות שלא הייתי בארץ‪ ]...[ .‬היו לנו‬
‫צינורות להעביר את החומר‪ .‬אתה לא תמצא את החומר בארכיון צה"ל כרגע כי‬
‫(‪)7‬‬
‫הכול ‪ , Red File‬הכול חסוי"‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬פרס הציע לבצע ניסוי גרעיני ערב מלחמת ששת הימים‪ .‬עתה נשאר‬
‫לברר מדוע‪.‬‬
‫כשדנים בממד הגרעיני של המלחמה לרוב דנים בה מנקודת מבטה של מדיניות‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪149‬‬
‫החוץ‪ .‬כלומר‪ ,‬מה היה התפקיד‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬שמילאה דימונה בנסיבות שהובילו‬
‫למלחמה? רוב המחקרים שמתחקים אחר המאורעות מנקודת מבט "גרעינית"‬
‫מנסים להסביר ולפרש את מעשיהם של נאצר או של ברית־המועצות בהקשר זה‪.‬‬
‫שלמה אהרונסון (כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון יוני ‪ )2012‬טוען שחתירתה של ישראל‬
‫לרכוש נשק גרעיני‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬וניסיונותיה הכושלים של ארצות־הברית לעצור‬
‫את הפרויקט הישראלי‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬גררו את מדינות ערב‪ ,‬ובראשן מצרים‪ ,‬ליצירת‬
‫תנאים גאו־פוליטיים שהובילו לפרוץ המלחמה‪ )8(.‬עמי גלוסקא בספרו אשכול‪ ,‬תן‬
‫פקודה!‪ ,‬מתייחס בקצרה לתזה זו ומסביר את מגבלותיה‪ .‬לדידו‪ ,‬דימונה מילאה‬
‫רק "תפקיד משנה" אצל המצרים‪ )9(.‬אבנר כהן‪ ,‬מחבר הספר ישראל והפצצה‪,‬‬
‫טוען‪ ,‬בניגוד לאהרונסון‪ ,‬שדימונה לא מילאה תפקיד מרכזי באירועים ובנסיבות‬
‫שהובילו למלחמה‪ )10(.‬זכי שלום ממעיט אף הוא בחשיבות התפקיד שמילאה‬
‫דימונה‪ ,‬באירועים שקדמו למלחמה‪ )11(.‬לדידו‪ ,‬מצרים נמנעה מנקיטת "‪...‬פעולה‬
‫צבאית יזומה נגד 'פרויקט דימונה'" מסיבות הקשורות "‪...‬להקשר הרחב של‬
‫תפיסת מאזן הכוחות הכללי בין מצרים וישראל"‪ .‬שלום טוען שיחסי כוחות‬
‫אלה הרתיעו "ללא ספק‪ ,‬את מנהיגי מצרים מייזום פעילות צבאית נגד 'פרויקט‬
‫דימונה'"‪ )12(.‬מנגד‪ ,‬במעין השלמה לדבריו של אהרונסון‪ ,‬טוענים גדעון רמז‬
‫ואיזבלה גינור‪ ,‬בספרם עטלפים מעל דימונה‪ ,‬שברית־המועצות היא שדחפה‬
‫למלחמה בגלל חששה מהצטיידותה של ישראל בנשק גרעיני‪ .‬לדידם‪ ,‬מצרים‬
‫שיחקה לידיה של ברית־המועצות ושתיהן דחפו למלחמה שעיקר מטרתה הייתה‬
‫(‪)14 ,13‬‬
‫הפצצת הכור בדימונה‪.‬‬
‫הסברים שונים להצעתו של פרס‬
‫כפי שגלסוקא כותב‪" ,‬רוב הספרות שעסקה במשבר ובמלחמה לא התייחסה‬
‫כלל לנושא הגרעיני"‪ )15(.‬הבודדים שעסקום בנושא זה‪ ,‬והזכירו את הפרשה‪,‬‬
‫הציעו פרשנויות שונות להצעתו של פרס‪ ,‬ורובן ככולן מסבירים אותה כנובעת‬
‫(‪)16‬‬
‫משיקולים של חשש וחרדה לגורל הכור‪.‬‬
‫אין חולק על כך שבצמרת הפוליטית והביטחונית היה חשש אמיתי שהכור‬
‫בדימונה הוא אובייקט מרכזי לתקיפה מצרית‪ .‬לוי אשכול העלה את האפשרות‬
‫שהכור בדימונה יותקף ולאחר מכן תיפתח מתקפה כללית‪ )17(.‬יצחק רבין העיד‬
‫(‪ )20.5.67‬שבימי ההמתנה "לא היה עדיין אקט מלחמה מצרי והמצב לא היה‬
‫ברור‪ .‬באותה עת‪ ,‬חשבו על שתי אפשרויות פעולה של המצרים‪ :‬האחת ‪ -‬פגיעה‬
‫‪150‬‬
‫אדם רז‬
‫בדימונה‪ ,‬והאחרת ‪ -‬חסימת המצרים‪ )18(".‬באותו יום קבע ש"מחר חייבים להיות‬
‫מוכנים‪ .‬נאצר עשוי להשתכר מעצמו ולתקוף דימונה"‪ )19(.‬לפי גלוסקא‪ ,‬שערך‬
‫מחקר מקיף על הפיקוד העליון והדרג המדיני‪ ,‬הערכתם הייתה ש"הכור בדימונה‬
‫מהווה יעד ראשון במעלה להתקפה ערבית‪ ,‬אם במכה מוקדמת ונקודתית ואם‬
‫במסגרת של עימות צבאי כולל"‪ )20(.‬אין ספק שחשש זה התגבר בעקבות הידיעה‬
‫ששני מטוסי מיג ‪ 21‬מצריים ביצעו גיחה מעל דימונה‪ )21(.‬האם החשש של פרס‬
‫לגורל הכור הייתה הסיבה להצעתו?‬
‫לפי כהן‪" ,‬על רקע החרדות והלחצים הללו אין להעלות על הדעת שהממונים‬
‫על ביטחון ישראל לא החליטו להעמיד את מערכת הנשק הגורלית ביותר של‬
‫המדינה בכוננות מבצעית"‪ )22(.‬אולם זו ספקולציה שאין לה כל סימוכין‪ .‬יעקב‬
‫חזן ממשיך קו זה‪ ,‬ובמחקר שערך על המערכה הפוליטית ב"תקופת ההמתנה"‬
‫כתב ש ‪-‬‬
‫אין לדעת בשלב הנוכחי שבו מצוי המחקר‪ ,‬אם אחד הגורמים שהנחו את‬
‫אשכול בהארכת תקופת ההמתנה היה השיקול שרק בדרך זו יוכל להכריע‬
‫את הכף במחלוקת הפנימית בנושא הגרעיני ולהביא לכך שאמנם תימצא‬
‫ברשות ישראל יכולת אופרטיבית של שימוש בנשק גרעיני‪ ,‬גם מבלי לאמץ‬
‫את דעתו של פרס באשר לשימוש מופגן בו לצורכי הרתעה‪ .‬מה שברור הוא‬
‫שבלעדי הנחייתו של אשכול לא היה ניתן היתר להאיץ את שלב המעבר‬
‫ממיזם גרעיני לנשק גרעיני "על המדף"‪ ,‬כפי שאמנם אירע בשלהי מאי‬
‫(‪)23‬‬
‫‪.1967‬‬
‫לא נתייחס להנחתו של יעקב חזן (שלדעתי היא משוללת יסוד) שאשכול היה‬
‫מעוניין להעביר את המיזם הגרעיני לשלב של נשק גרעיני (מה גם‪ ,‬שדובר על‬
‫התקן ולא על נשק גרעיני)‪ ,‬ההסבר שהשתרש במחקר הוא שהצעתו של פרס‬
‫נבעה מחששו לגורל המדינה והכור‪.‬‬
‫גם אם‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬חשש זה מילא תפקיד חשוב בשיקוליו של פרס‪ ,‬הוא לא‬
‫הביא לכך שאנשים אחרים במערכת הפוליטית הסכימו להצעתו אלא להפך‪ ,‬הם‬
‫התנגדו לה‪ .‬לפי עדותו של צור‪ ,‬שותף קרוב של פרס‪ ,‬כל העניין היה "בסך הכול‬
‫קשקוש"‪ )24(.‬אולם‪ ,‬בהחלט אפשר לתהות האם חששו של פרס לגורל הכור היה‬
‫כן‪ ,‬או שאולי ישראל כלל לא עמדה לפני תבוסה והצעתו לחשוף את יכולתה‬
‫הגרעינית נועדה להשגת מטרות פוליטיות אחרות‪ .‬לשם כך יש לדון במציאות‬
‫הפוליטית במזרח התיכון‪.‬‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪151‬‬
‫בצבת המעצמות והכוחות הקולוניאליים‬
‫בתקופת האיחוד של מצרים וסוריה (‪ )1961-1959‬היה גבולה הצפוני של ישראל‬
‫שקט‪ .‬היעד העיקרי של הממשל המצרי תחת נאצר היה בתחום הפיתוח הפנימי‬
‫והמודרניזציה של החברה המצרית‪ .‬יעד זה עורר את עוינותם של האינטרסים‬
‫הקולוניאליים הישנים ולכן היה כרוך במאמץ להשתחרר מלחצם הישיר והעקיף‪.‬‬
‫לשם הבנת הרקע למאורעות ‪ ,1967‬חשוב לעמוד על עובדת יסוד שהאוריינטציה‬
‫של המנהיגים‪ ,‬שבראש סדר היום שלהם עומד הפיתוח הפנימי‪ ,‬החברתי‬
‫והכלכלי‪ ,‬היא בהכרח על ארצות־הברית‪ ,‬משום שהיא הכוח העולמי המסוגל‬
‫לתמוך ‪ -‬כלכלית ופוליטית ‪ -‬בסדר יום כזה‪ .‬דבר זה נכון ברמה הגלובלית‬
‫והאזורית כאחד‪ .‬גלובלית ‪ -‬חרושצ'וב‪ ,‬מנהיג ברית־המועצות בשנות החמישים‬
‫המאוחרות והשישים הראשונות‪ ,‬חתר לכונן שיתוף פעולה קונסטרוקטיבי עם‬
‫ארצות־הברית‪ ,‬במקום "שיתוף פעולה" בקיום המלחמה הקרה‪ ,‬מרוץ החימוש‬
‫וטיפוח הסכסוכים האזוריים כאמצעי לרכישת קליינטים במדינות הקטנות‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬משום שבראש סדר היום של המנהיג הסובייטי עמדה רפורמה כלכלית‪,‬‬
‫חברתית ופוליטית של המשטר הסובייטי‪ .‬מדיניותו של חרושצ'וב קיבלה חיזוק‬
‫ניכר עם בחירתו של ג'ון קנדי לכהונת נשיא ארצות־הברית‪ ,‬שחתר לסיום‬
‫(‪)25‬‬
‫המלחמה הקרה ולהבטחת התפתחות כלכלה עולמית יציבה‪.‬‬
‫עובדת יסוד זו באשר למיקומה של ארצות־הברית במערך האינטרסים והכוחות‪,‬‬
‫המתבקשת מסדר יום שכזה‪ ,‬התגלתה באופן מובהק ב־‪ ,1957-1956‬בעת הלאמת‬
‫תעלת סואץ (הקשורה במיזם הפיתוח הגדול של הסכר הגבוה באסואן) על ידי‬
‫ממשלת נאצר‪ .‬אנגליה וצרפת (בעלות השליטה בחברת התעלה) הגיבו על צעד‬
‫זה בהתקפה צבאית על מצרים‪ ,‬שכוונתה הייתה להפיל את נאצר‪ .‬נאצר ניצל אז‬
‫הודות לשיתוף הפעולה הגלוי של ברית־המועצות וארצות־הברית (בעיצומה של‬
‫(‪)26‬‬
‫המלחמה הקרה!) שיצאו כנגד הקואליציה שתקפה את ארצו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬כל עוד שלט נאצר במצב‪ ,‬בתקופת האיחוד הסורי־מצרי‪ ,‬היה הגבול‬
‫הצפוני של ישראל שקט‪ .‬שקט זה הופר מיד לאחר ההפיכה בדמשק‪ ,‬בספטמבר‬
‫‪ ,1961‬שהעלתה לשלטון הנהגה אנטי־נאצרית‪ .‬המשענת הבינלאומית של הנהגה זו‬
‫הייתה צרפת הגוליסטית (ולאחר נפילת חרושצ'וב ב־‪ ,1964‬גם ברית־המועצות)‪.‬‬
‫צרפת נמצאה במסלול התנגשות מחריף והולך עם ארצות־הברית‪ ,‬מאז עלותו‬
‫לשלטון של דה־גול‪ ,‬ב־‪ ,1958‬וביתר שאת‪ ,‬מאז היבחרו של קנדי לנשיא‪ ,‬בינואר‬
‫‪ .1961‬כל העניינים שעליהם התנהל המאבק ביניהן היו בעלי השלכות ישירות‬
‫או עקיפות לגבי ההתפתחות הכלכלית והחברתית של העולם המתפתח‪ ,‬וממילא‬
‫‪152‬‬
‫אדם רז‬
‫גם על גורלו של המזרח התיכון‪ :‬מדיניות דה־גול הייתה מכוונת למנוע ניסיון‬
‫אמריקאי לרפורמה של מדינות העולם השלישי והמזרח התיכון באמצעות‬
‫התנגדות לתמיכה האמריקאית בגורמים האנטי קולוניאליים באזור זה‪ .‬אספקט‬
‫אחד של מדיניות זו הייתה הדרישה הצרפתית להחזיר את בסיס הזהב העולמי‬
‫שמלפני ‪ ,1914‬והתנגדות לסדר הכלכלי העולמי שנוצר בהובלת ארצות־הברית‪,‬‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה‪ )27(.‬אספקט מרכזי נוסף היה פעילותה להכשלת‬
‫(‪)28‬‬
‫מאמצי ארצות־הברית למנוע את תפוצת הנשק הגרעיני‪.‬‬
‫בתקופת חרושצ'וב‪ ,‬תמכה ברית־המועצות במטרות הנזכרות לעיל של המדיניות‬
‫האמריקאית‪ ,‬ושיתוף הפעולה ביניהן הגיע לשיאו ב־‪ .1963‬אולם בנובמבר אותה‬
‫שנה נרצח הנשיא קנדי‪ ,‬והגיבוי למדיניותו נחלש מאוד בתקופתו של יורשו‪.‬‬
‫מדיניות עולמית זו ספגה מכה אנושה עם הדחתו של חרושצ'וב מן ההנהגה‬
‫הסובייטית ‪ -‬מכה שהיו לה השלכות מיידיות במזרח התיכון‪.‬‬
‫מפנה ב־‪ 1961‬ומהפך ב־‪1964‬‬
‫הממשל האנטי־נאצרי שהושלט בדמשק ב־‪ ,1961‬והתחזק עם מהפכת מפלגת‬
‫הבעת' ב־‪ 1963‬ועליית הפלג הצבאי בפברואר ‪ ,1966‬ביטל את האיחוד עם מצרים‬
‫ופתח בסדרה של התגרויות בגבולה הצפוני של ישראל‪ ,‬שהסלימו בהדרגה לכלל‬
‫מלחמת התשה‪ .‬הממשל הסורי ‪ -‬שהתגרויותיו נעשו מרובות יותר מהפיכה‬
‫להפיכה ‪ -‬קיבל תמיכה מכרעת מההנהגה הנאו־סטליניסטית במוסקבה במאמציו‬
‫לערער את היציבות האזורית‪ )29(.‬הנהגה זו חברה למאמץ הצרפתי להרוס את‬
‫הברית שרקם הנשיא קנדי בין ארצות־הברית לבין ההנהגות הלאומיות המתקדמות‬
‫בארצות העולם השלישי‪ .‬מטרתה של מדיניות זו במזרח התיכון הייתה ליבוי‬
‫הסכסוך הישראלי־ערבי לממדי משבר‪ ,‬שנועד למוטט את ההנהגות הקיימות‬
‫במצרים וישראל ולהעביר את השלטון לידי הכוחות המעוניינים להשאיר את‬
‫הסכסוך הישראלי ערבי על סדר היום האקטואלי‪ ,‬לדחוק לשוליים את סדר היום‬
‫הכלכלי־חברתי‪ ,‬ולסלק את ההשפעה האמריקאית הכרוכה בו‪.‬‬
‫לשם קיבועו של מצב זה צריך היה (‪ )1‬לקיים את הסכסוך לאורך הגבולות ברמה‬
‫של מלחמת התשה‪ ,‬כדי (‪ )2‬לקדם הכנסת נשק גרעיני‪ .‬גירעּון הסכסוך היה מעקר‬
‫את עדיפותה הקונבנציונלית של ישראל‪ ,‬שרק היא יכלה להשיג הכרעה צבאית‬
‫במקרה הצורך; הכרעה‪ ,‬שעשויה‪ ,‬אם תנוצל כראוי‪ ,‬לשבור את הקיפאון בין‬
‫ישראל לשכנותיה ולהתניע תהליך שלום‪.‬‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪153‬‬
‫בוועידת הפסגה הערבית (‪ )1964‬הותקף נאצר על ידי הסורים על כך שהוא‬
‫מתחמק מחובת המלחמה בציונים‪ )30(.‬בעוד סוריה מסלימה את הפעילות‬
‫הפרובוקטיבית מול ישראל (ירי קבוע לעבר יישובי אצבע הגליל ופעולות להטיית‬
‫מקורות הירדן)‪ ,‬היחסים בין מצרים וסוריה החריפו בהדרגה‪ ,‬עד לניתוק היחסים‬
‫הדיפלומטיים ביניהן‪ .‬העוינות בין ההנהגות והמדינות הייתה גלויה והתבטאה‬
‫בחתירה למטרות פוליטיות וחברתיות מנוגדות‪ .‬החלטת ההנהגה הצבאית של‬
‫מפלגת הבעת'‪ ,‬השלטת בסוריה ממרץ ‪ ,1966‬מבטאת בבהירות שאין למעלה‬
‫ממנה את המטרות הפנימיות והחברתיות של אויביו אלה של נאצר‪:‬‬
‫אנחנו מוכרחים להיות מוכנים פסיכולוגית לשאת בתוצאות [של המאבק]‪,‬‬
‫עד כמה שיהיו נוראיות‪ ,‬אפילו במחיר השמדת כל הישגינו [של סוריה] שבנינו‬
‫בציוויליזציה [והשמדת] כל הפרויקטים לפיתוח שחשבנו עליהם; מכיוון שכל‬
‫(‪)31‬‬
‫אלו יוכלו להיבנות מחדש‪ ,‬לאחר שנצליח לעקור את הישות הציונית‪.‬‬
‫נאצר לא היה שותף לתכנית זו‪.‬‬
‫ערב המלחמה התבצעה במצרים הפיכה שקטה בסיוע סובייטי‪ .‬על נאצר נכפתה‬
‫ממשלה חדשה שהדומיננטיים בה היו יריביו‪ .‬העיקרי שבהם היה זכריה מוחי א־‬
‫דין‪ ,‬סגן הנשיא‪ ,‬שהתנגד לתכניות התיעוש והפיתוח של נאצר‪ .‬אחרי שהסלמה‬
‫סורית נוספת בצפון נגמרה בהפלת מטוסים סוריים על ידי ישראל‪ ,‬אולץ נאצר‬
‫לחדש את היחסים עם סוריה ולהתיישר עם הקו הסורי בדבר גיבוש מאמץ ערבי‬
‫כולל לעימות עם ישראל‪ .‬הסורים יצרו את האווירה הנחוצה על ידי הכשלת‬
‫הניסיונות החוזרים ונשנים שעשתה ישראל‪ ,‬במהלך השנים ‪ ,1967-1966‬כדי‬
‫לחדש את ועדת שביתת הנשק הישראלית־סורית (שחדלה לפעול לאחר מבצע‬
‫קדש) וליצור פלטפורמה להידברות בשאלות השנויות במחלוקת‪.‬‬
‫משבר מתמשך או מלחמה והכרעה‬
‫במהלך המחלוקת בין הסורים למצרים טען נאצר שאל להם לערבים לנסות‬
‫להתמודד עם ישראל לפני שבנו עוצמה הכרחית‪ ,‬שתושג רק על ידי תיעוש‬
‫והתקדמות כלכלית; עד אז יש להימנע מעימות זה אפילו אם פירוש הדבר שהוא‬
‫יידחה עשרות שנים‪ )32(.‬כלומר‪ ,‬שבפועל יש להימנע ממלחמה עם ישראל‪ .‬ואילו‬
‫צמרת הבעת' הסורית טענה שהנשק היעיל נגד ישראל הוא "האיש עם הרובה" ולא‬
‫‪154‬‬
‫אדם רז‬
‫הטנק ומערכות הנשק המתוחכמות‪ ,‬כפי שטען נאצר‪ )33(.‬מלחמת התשה‪ ,‬חדירות‪,‬‬
‫חבלה מתמשכת‪ ,‬שהערבים יכולים להתמיד בהם ללא הגבלה‪ ,‬ישחקו ויפוררו‬
‫את החברה הישראלית‪ .‬גם במקרה זה לא חשוב הנימוק הפוליטי אלא העמדה‬
‫המנומקת‪ :‬הדרישה לחולל‪ ,‬כאן ועכשיו‪ ,‬משבר אקוטי המלווה במעשי אלימות‪.‬‬
‫במצב זה‪ ,‬נכפה על נאצר להיכנס לעימות מתמשך ונותרה בידיו הבחירה בין שתי‬
‫אפשרויות‪ :‬הסכמה למלחמת התשה בלתי מוגבלת שתחסל את מדיניותו וכוחו‬
‫הפוליטי‪ ,‬כשהוא שבוי בידי אויביו בממשלה החדשה; או מלחמה שבה מובטחת‬
‫תבוסתה של מצרים‪ ,‬אך האחריות על כך תיפול על מחוללי המשבר‪ .‬הוא בחר‬
‫באפשרות השנייה‪ ,‬ולפיכך העביר את הכוח האופרטיבי של צבא מצרים לחזית‬
‫ניצנה‪ ,‬תוך חילוקי דעות עם חלק מהצמרת המצרית‪ .‬כמהלך מגננה‪ ,‬צעד זה היה‬
‫חסר שחר ונתן לישראל עילה לתקוף‪ ,‬אם לא תתקבל דרישתה להרחקת הצבא‬
‫המצרי מגבולה‪ ,‬לאלתר‪ .‬הצמרת המצרית ידעה על הלחץ שהופעל על ישראל‬
‫מבחוץ שלא לפתוח במלחמה ‪ -‬בעיקר מצד דה־גול ‪ -‬וכן על המאבק הפנימי‬
‫בישראל‪ ,‬בהובלת רפ"י‪ ,‬להפלת ממשלת אשכול‪.‬‬
‫מאבק פנימי זה כבל את ידי הממשלה ודחה את קבלת החלטה לתקוף‪ ,‬וככל‬
‫שנקפו הימים והשבועות‪ ,‬התערער האמון בממשלה המכהנת וגברה הקריאה‬
‫(‪)34‬‬
‫להבאת מושיע‪ ,‬כמו דיין‪ ,‬וזאת‪ ,‬למרות שהתנגד ליוזמה צבאית ישראלית‪.‬‬
‫כאשר ישראל לא תקפה‪ ,‬עד ה־‪ 22‬במאי (שבוע לאחר התחלת ריכוז הכוח המצרי‬
‫בסיני)‪ ,‬הודיע נאצר על סגירת מצרי טיראן‪ ,‬דבר שהיה בו משום הפרה בוטה‬
‫של החוק הבינלאומי‪ )35(.‬צעדו עורר זעם רב בפריז‪ ,‬שכן מבחינת דעת הקהל‬
‫העולמית‪ ,‬דה גול ראה בכך‪ ,‬בצדק‪ ,‬מתן עילה לישראל ‪ -‬לתקוף‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עבור נאצר‪ ,‬המפלה הייתה גם ניצחון גדול‪ :‬באמצעות תרגיל מבריק‪,‬‬
‫שאורגן על ידי עלי סאברי‪ ,‬האיש שייצג בצמרת המצרית‪ ,‬במובהק‪ ,‬את מדיניות‬
‫הפיתוח של נאצר‪ ,‬סולק זכריה מוחי א־דין (שישב מאז במאסר בית‪ ,‬עד ימי‬
‫סאדאת) ויריביו הקשים ביותר של נאצר הוזזו הצדה או נדונו למוות‪.‬‬
‫מדוע המתינה ישראל ‪ -‬לאחר פינוי כוחות האו"ם מסיני‪ ,‬ריכוז ‪ 80‬אלף חיילים‬
‫מצרים בגבולה הדרומי‪ ,‬סגירת מיצרי טיראן‪ ,‬גיוס המילואים ‪ -‬שלושה שבועות‬
‫נוספים? הסיבה העיקרית לכך הייתה המאבק בצמרת הישראלית‪.‬‬
‫"הפיכה ללא שפיכות דמים"‬
‫בצמרת הישראלית התנהל מאבק בין שתי עמדות בשאלה‪ :‬כיצד יש להגיב על‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪155‬‬
‫המשבר המדיני והצבאי‪ .‬פרס ודיין ניסו לשכנע את הציבור ששואה שנייה עומדת‬
‫להתרחש ("המדינה ניצבת על סף חיים ומוות")‪ )36(.‬ובמקום אחר‪ ,‬ש"המדינה‬
‫נמצאת במצב הכי גרוע בו הייתה מאז הקמתה"‪ )37(.‬לפיכך‪ ,‬שואה תמתין לישראל‬
‫אם תצא למלחמה ויש להתחפר מול המצרים לזמן בלתי ידוע‪ .‬העובדה‪ ,‬שהייתה‬
‫ידועה לכול בצמרת הישראלית‪ ,‬שלישראל עדיפות מכרעת והיא יכולה להוציא‬
‫מכלל פעולה את חילות האוויר של המדינות השכנות‪ ,‬תוך שעות ספורות‪ ,‬לא‬
‫הייתה ידועה לציבור‪ ,‬שנשאר חשוף לתעמולה של פרס‪ .‬לוי אשכול ויצחק רבין‬
‫הוצגו כאנשים בלתי אחראים שבפזיזותם ובצחצוח החרבות שלהם (כלפי סוריה‪,‬‬
‫בשל התגרויותיה בגבול הצפוני) הביאו את ישראל אל סף חורבן בית שלישי‪.‬‬
‫לאחר ניסיונות שונים להפיל את ממשלת אשכול‪ ,‬על ידי גיוס מפלגות הקואליציה‬
‫והאופוזיציה (מנחם בגין)‪ ,‬הצליחו אנשי רפ"י (בסיוע ידידיהם בסיעת מפא"י‬
‫ומול התנגדותה הנחרצת של מזכירת מפא"י‪ ,‬גולדה מאיר)‪ ,‬לאלץ את אשכול‬
‫להסכים למינוי דיין לשר הביטחון במקום יגאל אלון‪ ,‬שעל מינויו כבר הוחלט‪,‬‬
‫אך הוא לא פורסם עדיין; וכן לצרף את בגין כשר בלי תיק‪ ,‬בתמורה להסכמתו של‬
‫דיין לנהל את המלחמה בהתאם לקווים שגובשו בממשלה‪ ,‬במשך תקופה ארוכה‪.‬‬
‫הניסיון להפיל את הממשלה באמצעות משבר חיצוני‪ ,‬שנעשה בהצלחה מלאה‬
‫כמעט במצרים ובסוריה‪ ,‬כמעט והצליח גם בישראל ‪ -‬אם גם לא באופן מלא‪,‬‬
‫ואחדים מן המנהיגים נתנו לכך ביטוי פומבי‪ .‬בוועידה המדינית של מפא"י אמרה‬
‫גולדה מאיר‪ ,‬על החלטת המזכירות למסור את תיק הביטחון לדיין‪" :‬המערך‬
‫לא יהיה המפלגה הסוציאליסטית הראשונה שתמסור את השלטון לפשיזם ללא‬
‫קרב‪ )38(".‬היא התכוונה לניסיונות של רפ"י להחליף את צמרת השלטון‪.‬‬
‫האסטרטגיה והתכנון של המלחמה נקבעו לפני מינוי דיין‪ ,‬ויעדיה‪ ,‬בעיני הקבוצה‬
‫המובילה (אשכול‪ ,‬אלון‪ ,‬גלילי‪ ,‬ספיר‪ ,‬רבין) היו תפיסת שטחי סיני עד לתעלת‬
‫סואץ (וסגירת התעלה)‪ ,‬הגולן‪ ,‬הגדה המערבית וירושלים המזרחית‪ ,‬והכרזה‬
‫שישראל מוכנה להחזיר את השטחים שתכבוש לאחר משא ומתן ישיר עם שכניה‪,‬‬
‫שיביא לשלום בגבולות מוכרים ובטוחים‪ .‬מטרת המלחמה‪ ,‬אפוא‪ ,‬הייתה לתת‬
‫בידי ישראל את הקלפים (השטחים) שבעבורם ניתן יהיה להשיג את הסכמת‬
‫השכנים לסיום מצב האיבה‪ .‬התפיסה האסטרטגית־מדינית שהנחתה את מקבלי‬
‫ההחלטות ב־‪ ,1967‬הייתה שונה מזו של בן גוריון‪ .‬במקום להשתמש בכוחה‬
‫הצבאי של ישראל רק לשם חזרה אין־סופית לנקודת המוצא לאחר כל סיבוב‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬המשך השיתוק ההדדי בתהליך מלחמת התשה המתלקחת לסירוגין‪ ,‬בצל‬
‫איום גרעיני להשמדה הדדית ‪ -‬להשתמש בכוח זה ליצירת תנאים לפתיחת משא‬
‫ומתן ולתהליך להשגת שלום‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫אדם רז‬
‫פרס‪ :‬ממשלת אשכול הפכה את צרפת מידיד לאויב‬
‫פעולות האיבה התקופתיות לא הובילו לשינוי כלשהו במצב משום שהישגיה‬
‫הצבאיים של ישראל לא היו מכוונים לכך למפרע‪ .‬האסטרטגיה של האסכולה‬
‫שהובילה את ישראל במלחמת ששת הימים הייתה מבוססת על החיבור בין‬
‫נחישות בהפעלת הכוח לבין נכונות מרבית לוויתורים‪ ,‬צירוף שרק בכוחו לשנות‬
‫את העמדה הערבית השוללת את קבלת ישראל מכל וכל‪ .‬מדוע? מכיוון שרק‬
‫צירוף זה נותן את הנשק בידי אותם כוחות בהנהגה הערבית‪ ,‬המעוניינים‪ ,‬עקב‬
‫אינטרסים שלהם (תמורה יסודית בחברה הערבית)‪ ,‬המסוגל לערער את מעמדם‬
‫של הפוליטיקאים המעוניינים לרתום את עמיהם למלחמה נצחית‪ ,‬המבטיחה‬
‫את המשך ההגמוניה של הכוחות השליליים ביותר‪ ,‬ומנציחה על ידי כך את‬
‫הפיגור בחברה הערבית‪.‬‬
‫משום שמטרות המלחמה לא כללו פעולת תגמול וסיפוח שטחים‪ ,‬נתמכה ישראל‬
‫על ידי ארצות־הברית‪ ,‬שקיבלה על עצמה לנטרל כל אפשרות של התערבות‬
‫סובייטית והשיגה את החלטת מועצת הביטחון ‪ ,242‬המייצגת במדויק את מטרות‬
‫המלחמה‪ ,‬לדעתה של ישראל; מצד שני‪ ,‬בשל מטרות אלה עוררה המלחמה את‬
‫איבתו של דה־גול‪ ,‬וכאשר פרס האשים את ממשלת אשכול שהיא האחראית‬
‫לכך שצרפת הפכה מידידה לאויב‪ ,‬הוא צדק‪ .‬האסטרטגיה של אסכולת פרס־דיין‬
‫הייתה להשאיר את הסכסוך על אש קטנה‪ ,‬לזמן בלתי מוגבל‪ ,‬ולהכניס לאזור‬
‫נשק גרעיני‪ ,‬שיקּבֵ ַע את הקיפאון המדיני‪ .‬הקיפאון המדיני‪ ,‬מצדו‪ ,‬יקפיא את‬
‫הסטטוס קוו החברתי (משני עברי המתרס היהודי־ערבי)‪ ,‬מאחר שמרוץ גרעיני‬
‫ירתום את משאביהם הכלכליים המוגבלים של עמי האזור למסלול עקר לחלוטין‬
‫מבחינת סיכוי לצמיחה כלכלית מאוזנת ולעלייה ברמה החברתית והתרבותית‪.‬‬
‫כפי שהראינו‪ ,‬במהלך מאמציו למנוע את ההחלטה לצאת למלחמה‪ ,‬הציע פרס‬
‫לערוך ניסוי גרעיני בנגב ולהרתיע בכך את המצרים‪ .‬צעד כזה היה מביא לפגיעה‬
‫אנושה בקשרי ישראל עם ארצות־הברית‪ ,‬שהובילה מזה שנים את המאמצים‬
‫שמטרתם הייתה למנוע את כניסת מדינות האזור לעידן הגרעיני‪ ,‬ובעיקר את‬
‫גירעּון הסכסוך הישראלי־ערבי‪ .‬כאן אנחנו מגלים פן נוסף של הבדלי הדעות‬
‫בצמרת הישראלית‪ :‬ההכרעה הקונבנציונלית של אסכולת אלון הייתה האמצעי‬
‫שיוכל למנוע את הסכנה של גירעּון הסכסוך‪.‬‬
‫קבלת האסטרטגיה של פרס הייתה בגדר הכרעה להתחבר למערך העולמי האנטי־‬
‫אמריקאי בהנהגת צרפת הגוליסטית‪ ,‬וההכרעה ההפוכה‪ ,‬ללחום מלחמת הכרעה‬
‫קונבנציונלית‪ ,‬הציבה את ישראל בצד ארצות־הברית‪ ,‬כנגד הגוליזם‪ ,‬והפכה‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪157‬‬
‫אותה לכוח העולמי שסייע לישראל בהתנעת תהליך שלום‪ ,‬שתוצאות מלחמת‬
‫ששת הימים אפשרו את פתיחתו‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬שישראל "הרוויחה ביושר" את‬
‫איבתו של דה גול‪ ,‬כמו גם את ידידותה של ארצות־הברית‪.‬‬
‫ההנמקה האידאולוגית של פרס לאסטרטגיה זו הייתה ההבנה ה"ריאליסטית"‬
‫של המציאות‪ ,‬שלפיה הערבים לא יוותרו לעולם על מטרתם להשמיד את‬
‫ישראל‪ ,‬שהיא נטע זר במזרח התיכון‪ .‬ואילו ארבעה העשורים שחלפו מאז‬
‫הוכיחו‪ ,‬בפועל‪ ,‬שהמדיניות של תפיסת שטחים כקלפי מיקוח‪ ,‬לשם המרתם‬
‫בשלום‪ ,‬הייתה יותר "ריאליסטית"‪ .‬הקורא מוזמן להרהר בשאלה‪ ,‬האם השורש‬
‫והסיבה להנחתם של פרס ודיין‪ ,‬שצפויה לנו מלחמת נצח עם עמי ערב‪ ,‬טמונים‬
‫בקוצר ראיית הנולד שלהם‪ ,‬לעומת יריביהם‪ ,‬או שמא היו אלה הערכים והמטרות‬
‫שהבדילו בין האסכולות השונות בצמרת הישראלית‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬ראיית ישראל‬
‫כמבודדת‪ ,‬כאי של תרבות ומבצר קדמי של אירופה בים הברבריות האסיאתית‪,‬‬
‫מבטאת את חזונו של ז'בוטינסקי‪ ,‬עליו הכריז בריש גלי ‪ -‬ולא באינטליגנציה‬
‫נבדל ז'בוטינסקי ממנהיגי תנועת העבודה‪ ,‬אלא במטרות ובערכים‪ .‬אין להניח‬
‫שז'בוטינסקי הבין פחות מווייצמן או ברל כצנלסון את ההשלכות שיש ליחסיה‬
‫של החברה הציונית עם שכניה על אופייה של חברה זו‪ .‬תהא התשובה לכך אשר‬
‫תהא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬לא קשה להבין מדוע גילה דה גול איבה כה עזה למדיניות‬
‫ממשלות אשכול וגולדה מאיר‪.‬‬
‫המשחק על קלפי המיקוח‬
‫ואם ישאל השואל‪ :‬האם האסטרטגיה של קלפי מיקוח הצדיקה את עצמה? שהרי‬
‫מול החתימה על הסכמי השלום ומול השינוי הטוטלי ביחס לישראל מצד העולם‬
‫הערבי עומדת העובדה שההישגים שהגענו אליהם הושגו באיטיות רבה ובמחיר‬
‫מלחמות נוספות‪ ,‬הם חלקיים‪ ,‬נכון להיום‪ ,‬בייחוד בנקודה המכרעת של מצבנו‬
‫מול הפלסטינים‪.‬‬
‫כדי להשיב על כך יש לגולל את פרשת החבלה המתמשכת במדיניות קלפי‬
‫המיקוח‪ ,‬בעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים‪ ,‬בתקופת ממשלות המערך‪,‬‬
‫וביתר שאת בממשלות הימין ו"האחדות הלאומית"‪ ,‬לאחר ‪ .1977‬האחריות על‬
‫העיקור החלקי של תוצאות המלחמה ושל המדיניות שניהלו התומכים בה נפלה‪,‬‬
‫בראשונה‪ ,‬על כתפיו של משה דיין‪ ,‬ואחריו על כתפי שותפו לדרך‪ ,‬שמעון פרס‪.‬‬
‫מינויו של דיין לשר הביטחון ב"פוטש ללא שפיכות דמים"‪ ,‬בימים הראשונים‬
‫‪158‬‬
‫אדם רז‬
‫של חודש יוני ‪ ,1967‬השפיע מאוד גם בתקופה הקריטית שלאחר המלחמה‪ ,‬ובכך‬
‫גם הובטח שמשרד הביטחון יעבור לידי פרס‪ ,‬לאחר פרישתו‪ .‬בידי פרס ודיין‪,‬‬
‫והשקפתם הפוליטית‪ ,‬ניתן משלט אסטרטגי‪ ,‬שממנו יכלו ‪ -‬בראש וראשונה‬
‫כשליטים יחידים בשטחים הפלסטינים ‪ -‬להפעיל מדיניות שעיְקרה רבים‬
‫מהישגי המלחמה‪ .‬אלא שזוהי פרשה בפני עצמה‪ ,‬שיש לגולל אותה בנפרד‪.‬‬
‫דיין הביע בפומבי את התנגדותו לאסטרטגיה שהנחתה את ההחלטות הממשלה‬
‫שבה כיהן כשר (כך גם פרס‪ ,‬ב־‪" :)1977-1974‬מטרת מלחמה זו איננה צריכה‬
‫להיות צבירת קלפי מיקוח‪ ",‬אמר‪ ,‬ואכן‪ ,‬בהתאם לכך השתדל לשנות את המטרות‬
‫המקוריות במהלכה של המלחמה עצמה‪ :‬לא להגיע לתעלת סואץ‪ ,‬לא לתפוס את‬
‫רמת הגולן‪ ,‬לא לכבוש את הגדה המערבית וירושלים‪ ,‬לאחר שירדן הצטרפה‬
‫למלחמה‪ .‬אולם עיקר הצלחתם של דיין ופרס בעיקור חלקי של תוצאות מלחמת‬
‫ששת הימים שייך לתקופה שאחרי ה־‪ 10‬ביוני ‪ ,1967‬כאשר ניטש המאבק בצמרת‬
‫הישראלית על מימוש קלפי המיקוח‪.‬‬
‫אסכם בכך‪ ,‬שהצעתו של פרס הייתה ביטוי לשאיפתו לבסס את הדוקטרינה‬
‫הביטחונית של ישראל על נשק גרעיני‪ ,‬בגבולות ‪ ,1949‬במקום על גבולות בני‬
‫הגנה‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬ראו‪ :‬מרדור‪ ,‬מוניה‪ ,‬רפא"ל (תל־אביב‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,)1981 ,‬עמ' ‪ ;499‬כהן‪ ,‬אבנר‪,‬‬
‫ישראל והפצצה (ירושלים ותל־אביב‪ ,‬שוקן‪ ,)2000 ,‬עמ' ‪ ;353‬מרגלית‪ ,‬דן‪ ,‬ראיתי‬
‫אותם (תל־אביב‪ ,‬זמורה ביתן‪ ,)1997 ,‬עמ' ‪ .60‬מרגלית מתייחס לפרשה הזו גם בספרו‬
‫האחרון‪ ,‬התפכחות (תל־אביב‪ ,‬זמורה ביתן‪ ,)2009 ,‬עמ' ‪.155‬‬
‫‪2 .2‬כהן‪ ,‬עמ' ‪ .354‬הציטוט של פרס לקוח מתוך ספרו של האחרון‪:‬‬
‫‪Shimon Peres, Battling for Peace (London: Weidenfeld and Nicholson, Orion edition,‬‬
‫‪167.‬־‪1995), pp. 166‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪ 3‬הארץ‪ .16.09.2011 ,‬צבי צור‪ ,‬הרמטכ"ל שהחליף את רבין ומשנהו האזרחי של דיין‬
‫במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים‪ ,‬אמר בריאיון שאם "היום יכניסו את תת־אלוף‬
‫יצה לבית־סוהר זה בגלל זה שהוא דיבר על דברים כאלה מיד אחרי ששת הימים‪]...[ .‬‬
‫אני לא יודע למה יצה פטפט‪ ,‬משום כך הוא יושב היום עצור‪ ,‬ללא צורך‪ ,‬הוא לא עשה‬
‫שום דבר גדול‪ .‬רק עצם זה שהוא מספר את זה"‪.‬‬
‫‪4‬יצחק‪ ,‬יעקב (יצה)‪ ,‬אדון כלום בריבוע (תל־אביב‪ ,‬ידיעות ספרים‪ ,)2011 ,‬עמ' ‪.205-203‬‬
‫‪5‬הריאיון עם צבי צור נערך על ידי בועז לב טוב‪ .16.8.2000 ,‬בהארץ ערכו ושינו את‬
‫המילים של צור במעט‪ ,‬לכן אני מביא את המקור‪.‬‬
‫‪6‬בר־זהר‪ ,‬מיכאל‪ ,‬כעוף החול (ידיעות אחרונות‪ ,‬תל־אביב‪ ,)2006 ,‬עמ' ‪.401‬‬
‫‪7‬שיחה של המחבר עם אשר בן נתן‪.5.6.2012 ,‬‬
‫הממד הגרעיני ערב ששת הימים‬
‫‪159‬‬
‫‪8 .8‬אהרונוסון‪ ,‬שלמה‪" ,‬דרך הייסורים של האופציה הגרעינית‪ :‬לוי אשכול‪ ,‬דימונה‪,‬‬
‫ומלחמת ששת הימים"‪ ,‬כיוונים חדשים‪ ,‬כרך ‪ ,26‬יוני ‪ ,2012‬עמ' ‪ .67-42‬זו תזה‬
‫"ותיקה" של אהרונסון‪ ,‬והיא מלווה את כתיבתו על הנושא הגרעיני שנים רבות‪.‬‬
‫‪9 .9‬גלוסקא‪ ,‬עמי‪ ,‬אשכול‪ ,‬תן פקודה! (מערכות‪ ,‬תל־אביב‪ ,)2004 ,‬עמ' ‪.74-72‬‬
‫‪1010‬כהן‪ ,‬במיוחד פרק ‪( 13‬הערבים ודימונה) ופרק ‪( 14‬מלחמת ששת הימים)‪ .‬כהן סיכם‬
‫בקצרה‪ ,‬כתגובה ("זריקת רפש") לביקורת שאהרונסון כתב בעיתון על מחקרו‬
‫(מעריב‪ ,‬סילוף גרעיני‪ )18.6.00 ,‬את דעתו על התזה של אהרונסון על המלחמה‬
‫והסוגיה הגרעינית‪" :‬עסקתי בשאלות אלה בהרחבה בספרי‪ ,‬ואני מאמין שהראיתי‬
‫שם שלהגיגיו הספקולטיביים אין בסיס היסטורי־תיעודי‪ ".‬אציין‪ ,‬שעמדתו של כהן‬
‫השתנתה במידה כלשהי‪ ,‬לאורך השנים‪ .‬במאמר שלו‪ ,‬שהופיע לפני פרסום ספרו‪,‬‬
‫נראה שהנושא הגרעיני ממלא תפקיד מרכזי יותר מאשר האופן שבו הוצג במחקר‬
‫עצמו‪ .‬ראו‪ :‬אבנר כהן‪" ,‬קהיר‪ ,‬דימונה ומלחמת ששת הימים"‪ ,‬מערכות‪ ,‬משרד‬
‫הביטחון‪ ,‬גיליון ‪ ,360‬אוגוסט ‪ ,1998‬עמ' ‪ .15-2‬דיון על כך חורג מהמטרה שהצבנו‬
‫לעצמנו‪.‬‬
‫‪1111‬שלום‪ ,‬זכי‪ ,‬בין דימונה לוושינגטון‪ :‬המאבק על פיתוח האופציה הגרעינית של ישראל‬
‫‪( 1960-1968‬בהוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל הציונות ומורשת בן גוריון‪,‬‬
‫הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב ומרכז יפה למחקרים אסטרטגיים‪,‬‬
‫אוניברסיטת תל־אביב‪ ,‬שדה בוקר ותל־אביב‪ ,)2004 ,‬עמ' ‪.14-12‬‬
‫‪1212‬שם‪ ,‬עמ' ‪.14‬‬
‫‪13. Iisabella Ginor and Gideon Remez, Foxbats Over Dimona: the Soviets’ Nuclear‬‬
‫‪Day War (Yale University Press: New Haven & London, 2007).‬־‪Gamble in the Six‬‬
‫‪1414‬לאורך השנים התפתח דיון בנושא זה‪ .‬ראו גם‪ :‬יאיר עברון‪" ,‬הגרעין וגבולות הדיון‬
‫הציבורי" או "הדיון הפתוח והפריית המחשבה האסטרטגית הגרעינית"‪ ,‬פוליטיקה‪,‬‬
‫גיליון מס' ‪ ,13‬חורף ‪ ,2005‬עמ' ‪ ;32-19‬אורן‪ ,‬מיכאל שישה ימים של מלחמה (אור‬
‫יהודה‪ ,‬הוצאת שלם‪ ,‬זמורה־ביתן ודביר‪ ,)2004 ,‬עמ' ‪.426 ,103‬‬
‫‪1515‬גלוסקא‪ ,‬עמ' ‪.72‬‬
‫‪1616‬ראו‪ :‬גלוסקא עמ' ‪ ;73‬כהן‪ ,‬עמ' ‪356‬־‪.352‬‬
‫‪1717‬יצחק רבין‪ ,‬מבחר תעודות מפרקי חייו‪ :‬כרך ראשון ‪ ,1922-1967‬בעריכת ימימה‬
‫רוזנטל (גנזך המדינה‪ ,‬ירושלים‪ ,)2005 ,‬עמ' ‪ .450‬דבריו של אשכול נאמרו בוועדת‬
‫השרים לענייני ביטחון‪.‬‬
‫‪1818‬שם‪ ,‬עמ' ‪.449‬‬
‫‪1919‬מצוטט אצל יעקב חזן‪ ,‬ראו‪ :‬מאיר חזן‪" ,‬מעורבותו של עיתון 'הארץ' במערכה‬
‫הפוליטית ב'תקופת ההמתנה'"‪ ,‬ישראל ‪ ,2006 ,10‬עמ' ‪ .115-75‬הציטוט מעמ' ‪.92‬‬
‫‪2020‬גלוסקא‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪2121‬פרשת הגיחה ומשקלה אצל הקברניטים נידונה בספרות‪ .‬יש לציין שבספרם "עטלפים‬
‫מעל דימונה" המוזכר לעיל‪ ,‬חולקים המחברים על כך שמדובר במטוסי מיג ‪21‬‬
‫וטוענים שאלה היו מטוסי מיג ‪ .25‬ראיה לכך‪ ,‬לדידם‪ ,‬שברית־המועצות הייתה הכוח‬
‫המניע מאחורי התכנית המצרית להפצצת הכור‪.‬‬
‫‪2222‬כהן‪ ,‬עמ' ‪.354‬‬
‫‪2323‬חזן‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪160‬‬
‫אדם רז‬
‫‪2424‬צבי צור‪.2000 ,‬‬
‫‪1963 (New‬־‪25. Michael R. Beschloss, The Crisis Years: Kennedy and Khrushchev 1960‬‬
‫‪York: Harpercollins, 1991).‬‬
‫‪2626‬כפכפי‪ ,‬איל‪ ,‬מלחמת ברירה‪ :‬הדרך לסיני ובחזרה ‪( 1956-1957‬רמת אפעל ותל־‬
‫אביב‪ ,‬יד טבנקין ‪ -‬מכון גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות‪ ,‬הביטחון והחוץ עם‬
‫העמותה למורשת משה שרת‪.)1994 ,‬‬
‫‪2727‬על כך ראו את מאמרו המצוין של גאוין‪:‬‬
‫‪Francis J. Gavin, "The Gold Battles within the Cold War: American Monetary Policy‬‬
‫‪and the Defense of Europe, 1960–1963", Diplomatic History, Volume 26, Issue 1,‬‬
‫‪Winter 2002, pages 61–94.‬‬
‫‪28. Erin R. Mahan, Kennedy, de Gaulle, and Western Europe (New York: Palgrave‬‬
‫‪Macmillan, 2002).‬‬
‫‪2929‬הספר הטוב ביותר שנכתב על כך הוא ספרו של אברהם בן צור‪ ,‬גורמים סובייטיים‬
‫ומלחמת ששת הימים (ספריית פועלים‪ ,‬תל־אביב‪ .)1975 ,‬בנוסף‪ ,‬נמצא ברשותי‬
‫אוסף מסמכים גדול שנאסף על ידי בן צור ולא פורסם‪ ,‬ובו מסמכים רבים של מפלגת‬
‫הבעת' הסורית המעידים על קשריה עם מוסקבה‪ .‬המסמכים נאספו‪ ,‬כאמור‪ ,‬על ידי‬
‫בן צור ואחרים בקוניטרה ובגולן לאחר המלחמה‪ .‬להלן‪ :‬מסמכי בן צור‪.‬‬
‫‪3030‬על יחסיו של נאצר עם הכוחות הערביים השונים ראו‪ :‬שמש משה‪ ,‬מהנכבה לנכסה‪:‬‬
‫הסכסוך הערבי־ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית ‪ .1967-1957‬דרכו של נאצר‬
‫למלחמת ששת הימים (מכון בן גוריון‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון ‪.)2004‬‬
‫‪3131‬מסמכי בן צור‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪3232‬גלבוע‪ ,‬משה א'‪ ,‬שש שנים ששה ימים (הוצאת‪ ‬עם עובד‪ ,‬תל־אביב‪ ,)1969 ,‬עמ' ‪.28‬‬
‫‪3333‬מסמכי בן צור‪.‬‬
‫‪3434‬על כך נכתב רבות‪ .‬ראו את מאמרו של חזן‪ ,‬שצוין לעיל‪ ,‬וגם את דבריו של דיין‪" :‬בעניין‬
‫מועד ההתקפה לא זז מדעתו [בן גוריון]‪ .‬כשאמרתו לו שחיל האוויר טוען שאם לא‬
‫נקדים את ההתקפה נאבד את כוחנו‪ ,‬השיב שזו גישה צבאית נכונה‪ ,‬אולם השיקול‬
‫המדיני עדיף‪ .‬ואם נצא עתה להתקפה זה יהיה אסון ‪ -‬אני חייב להודות שהתרשמתי‬
‫מדבריו‪ ".‬דיין‪ ,‬משה‪ ,‬אבני דרך (הוצאת עידנים‪ ,‬ירושלים‪ ,)1976 ,‬עמ' ‪.411‬‬
‫‪3535‬על הנסיבות שהובילו לכך וחילוקי הדעות בצמרת המצרית והסורית ראו‪ :‬בן צור‪,‬‬
‫עמ' ‪.194-192 ,173-166‬‬
‫‪3636‬גלבוע‪ ,‬עמ' ‪.186‬‬
‫‪3737‬נקדימון‪ ,‬שלמה‪ ,‬לקראת שעת האפס (רמדור‪ ,‬תל־אביב‪ ,)1968 ,‬עמ' ‪.82‬‬
‫‪3838‬מצוטט בגיליון אות‪ ,‬מס' ‪.31.5.1973 ,106‬‬
‫‪n‬‬
‫תגובות‬
‫קדימת טובת הכלל לטובת הפרט‬
‫על המאמר "הבעיות האמיתיות שעלו מתנועת‬
‫המחאה"‪ ,‬מאת יקיר פלסנר (כיוונים חדשים ‪)27‬‬
‫אליעזר שביד‬
‫התחלתי לפרסם את מאמריי הביקורתיים על מדיניותה הכלכלית־חברתית‬
‫הפוסט־ציונית של מדינת ישראל‪ ,‬בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת‪.‬‬
‫צפיתי בהם את המשבר החברתי‪ ,‬התרבותי והפוליטי שמדינת ישראל‪ ,‬כמוה‬
‫כמדינות שאותן היא מְחקה‪ ,‬שרויה בו היום‪ .‬לאורך כל תקופה זו‪ ,‬לא זכיתי לקבל‬
‫מהעילית האקדמית והפוליטית‪ ,‬המובילה את ההשתלבות בכלכלת השוק החופשי‪,‬‬
‫אפילו תגובה אחת‪ .‬מתוך ביטחונם שמדיניותם מבוססת על מדע מדויק‪ ,‬לא טרחו‬
‫הכלכלנים‪ ,‬הסוציולוגים והפוליטיקאים להפנות תשומת לב לאזהרות של פילוסוף‬
‫חברתי שאיננו כלכלן‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהתעוררות המחאה החברתית ושיבת מפלגת‬
‫העבודה למצע סוציאל־דמוקרטי עשו את שלהם‪ :‬סוף־סוף זכיתי לתגובה של‬
‫כלכלן בכיר באקדמיה הישראלית‪ .‬זוהי בשורה המעידה שהביטחון העצמי המופלג‬
‫של מובילי כלכלת השוק החופשי המופרטת־תחרותית התחיל להתערער‪ .‬אבל על‬
‫שמחתי מעיבה המעטפת הפובליציסטית שבה עטף פלסנר את טיעוניו הכלכליים‪.‬‬
‫היא רצופה להטוטים דמגוגיים‪ ,‬כגון‪ :‬הצגתי כפשיסט וה"הוכחה" שמדינת ישראל‬
‫פרופ' אליעזר שביד‪ ,‬הוא פרופסור (אמריטוס) למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫תגובות‬
‫לא הייתה מדינה סוציאל־דמוקרטית‪ ,‬בעשרים שנותיה הראשונות; שורה של‬
‫קלישאות משומשות מן הארסנל של תועמלני כלכלת השוק החופשי‪ ,‬שהוכחו‬
‫מזמן כמופרכות‪ ,‬כגון הטענה שהעניּות הנוצרת על ידי כלכלת השוק החופשי היא‬
‫יחסית בלבד; הטענה שעשיית צדק משפטי זהה לשוויון פורמלי של כל האזרחים‬
‫בפני החוק ושאת מושג הצדק החברתי אי אפשר להגדיר‪.‬‬
‫המציאות אותה מציאות ‪ -‬ההסברים שונים‬
‫מאחר שבמאמרי (בכיוונים חדשים ‪ )26‬דנתי בסוגיות אלה בצורה מפורטת‪,‬‬
‫נראית לי ההתעלמות מטיעוניי כעדות שאין ליקיר פלסנר מענה משכנע עליהן‪.‬‬
‫עדות נוספת שמחזקת את השערתי היא העדפתו של פלסנר להציג את המחלוקת‬
‫בינינו כמחלוקת על עובדות ולא על השקפת עולם‪ .‬רק בפתיחת מאמרו הוא מעלה‬
‫את החשד ש"ייתכן" שיש בינינו חילוקי דעות אידאולוגיים‪ ,‬מאשים אותי בנטייה‬
‫פשיסטית‪ ,‬גוער בי בחומרה ומצהיר שהוא מצדו ליברל כשר למהדרין‪ .‬זוהי הצגת‬
‫דברים פתטית‪ .‬מצד אחד‪ ,‬השקפת עולמי מוצגת בגלוי בכל מאמריי התוקפים‬
‫את השקפת העולם הקפיטליסטית‪ ,‬הנאו־ליברלית‪ ,‬שעליה מתבססת כלכלת‬
‫השוק החופשי‪ .‬כנגדה אני מציע השקפת עולם סוציאל־דמוקרטית‪ ,‬ומצד שני‪,‬‬
‫תגובתו של פלסנר היא כולה כתב הגנה על השקפת העולם הנאו־קפיטליסטית‪.‬‬
‫כאיש מדע אובייקטיבי הוא מעדיף לטעון שהוא מתווכח על עובדות‪ ,‬אולם‬
‫כאשר בוחנים את טיעוניו לגופם מתברר שהוא אינו מתאר מציאות שונה‬
‫מזו שתיארתי‪ ,‬כי אם ְמ ַסּפֵק הערכות והסברים מנוגדים להערכותיי ולהסבריי‪,‬‬
‫שיסודם בהשקפת עולמו הנאו־קפיטליסטית‪ .‬מטרתו הברורה היא להצדיק את‬
‫המשך המדיניות המיישמת אותה‪.‬‬
‫בתגובתי לתגובתו‪ ,‬עליי לפתוח בהסרת החשד‪ :‬כסוציאל־דמוקרט אני חושב‬
‫שטובת הכלל‪ ,‬כשהיא מוגדרת כטובת כל הפרטים המהווים את הכלל במידת‬
‫שוויון‪ ,‬קודמת לטובת הפרט גם מנקודת הראות של טובת הפרט‪ ,‬כלומר‪ ,‬של‬
‫טובת כל הפרטים‪ ,‬שכן מטרת המדיניות המקדימה את טובת הכלל היא למנוע‬
‫את השתלטותם של הפרטים החזקים‪ ,‬אלה שהצליחו לצבור עוצמה כלכלית‬
‫ופוליטית‪ ,‬לקחת לעצמם כל מה שביכולתם על חשבון פרטים אחרים‪ ,‬ולסכן בכך‬
‫את האינטרסים הלאומיים הכוללים‪ .‬המשבר החברתי שהמצליחנים חסרי הרסן‬
‫מחוללים על ידי נצלנותם ושחיתותם פוגע‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬גם בהם‪.‬‬
‫נכונה טענתו של פלסנר שהמשטרים הטוטליטריים‪ ,‬הפשיסטיים והקומוניסטיים‪,‬‬
‫תגובות‬
‫‪163‬‬
‫דיכאו את אזרחיהם בשם טובת הכלל‪ ,‬הלאום או המעמד‪ ,‬אבל בפועל הם לא‬
‫התכוונו לטובת כל אלה‪ ,‬כי אם לטובת שלטונם בלבד‪ .‬בהקשר זה ראוי להוסיף‪,‬‬
‫שגם כאשר המשטר הנאו־קפיטליסטי‪ ,‬שהוא חומרני ואנוכי כמו המשטרים‬
‫הקומוניסטי והפשיסטי‪ ,‬ממיר את אנוכיות הקולקטיב באנוכיות הפרטים‪,‬‬
‫התוצאה היא השתלטות של שכבה דקה של אדירי הון ועושי דברם‪ ,‬הלוקחים‬
‫לעצמם את פירות העבודה של רוב העובדים בלי לשאת באחריות לגורלם של אלה‬
‫שהמשטר ה"ליברלי" מגדירם כשווים לפני החוק‪ ,‬אבל איננו ערב להם שיוכלו‬
‫לממש את הזכויות שהחוק מבטיח להם‪ .‬אינני משווה את עריצות המשטרים‬
‫הטוטליטריים לשחיתות השלטונית המתבטאת בעירוב הון ושלטון‪ ,‬המובנית‬
‫לתוך המשטר התחרותי־הדרוויניסטי המנהל את כלכלת השוק החופשי‪ ,‬אבל‬
‫התוצאה מבחינת טובת כלל אזרחי המדינה היא זהה‪ ,‬כפי שמעידה המחאה‬
‫החברתית הגוברת‪ ,‬ולא רק במדינת ישראל‪ .‬זוהי‪ ,‬אפוא‪ ,‬משמעותה האמיתית‬
‫של הנאו־ליברליות האנוכית שפלסנר מתגאה בה‪.‬‬
‫עקרון הצדק ועקרון החירות‬
‫השאלה הקובעת היא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כיצד ועל ידי מי מוגדרת טובת הכלל‪ .‬אם היא‬
‫מוגדרת על ידי משטר טוטליטרי או על ידי מצליחנים פרטיים‪ ,‬לטובת עצמם‪ ,‬היא‬
‫מביאה לתוצאות החמורות שפלסנר מזהיר מפניהן‪ ,‬אבל אם היא מוגדרת בתהליך‬
‫דמוקרטי־ליברלי‪ ,‬היא מאזנת את עקרון החירות על ידי עקרון הצדק ואת עקרון‬
‫הצדק על ידי עקרון החירות‪ ,‬וזוהי דרכו של המשטר הסוציאל־דמוקרטי‪.‬‬
‫מסקנת טיעון זה היא שהמשטר הסוציאל־דמוקרטי‪ ,‬ההולך בדרך האמצעית בין‬
‫הסוציאליזם הלאומי־הומניסטי לקפיטליזם הלאומי־הומניסטי‪ ,‬הוא המיישם‬
‫בצורה עקבית ונכונה את ערכי הדמוקרטיה הליברלית‪ .‬אוסיף להבהרת טענה‬
‫זו‪ ,‬שיש הבדל מהותי בין הליברליזם ההומניסטי־לאומי מן התקופה שקדמה‬
‫למלחמת העולם השנייה‪ ,‬לליברליזם הנאו־קפיטליסטי הלא־לאומי והלא־‬
‫הומניסטי שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה‪ .‬ההבדל מתמצה בצורת הגדרת‬
‫החירות בשני סוגים אלה של ליברליזם‪ .‬הליברליזם הלאומי־הומניסטי מגדיר‬
‫את החירות כערך תבוני‪ :‬הזכות והחובה לבחור בטוב שהוא הטוב לכול ולא רק‬
‫לאנוכיותו של הפרט‪ ,‬או לאנוכיותו של הקולקטיב‪ ,‬בעוד שעל פי הפילוסופיה‬
‫החומרנית של כלכלת השוק החופשי חירות הפרט פירושה גם היענות לדחף‬
‫הייצרי האנוכי של הפרט להיטיב עם עצמו בלי להתחשב באחרים‪ .‬הנאו־‬
‫‪164‬‬
‫תגובות‬
‫ליברליזם מקדש את זכותו של כל אדם לקדם את האינטרסים האנוכיים שלו‪ ,‬בכל‬
‫דרך העולה בדעתו‪ ,‬בלי להגבילה על ידי חובה לזולת או לכלל‪ .‬ההגבלה היחידה‬
‫הנובעת מן ההיגיון של האנוכיות הרציונלית היא האיסור לפגוע בחירותם‬
‫האנוכית של האחרים‪ ,‬שאתם מוכרחים כל האגואיסטים לשתף פעולה בתפקוד‬
‫הכולל של הציוויליזציה הטכנולוגית‪ .‬הרציונל הוא תועלתני‪ :‬בלי שיתוף פעולה‬
‫לא יוכל אף פרט אנוכי לספק את צרכיו‪ .‬מתכנני תהליך כלכלת השוק החופשי‬
‫ומוביליו מניחים‪ ,‬כהנחה מדעית‪ ,‬שרוב המצליחנים האנוכיים הם רציונלים ועל‬
‫אלה שאינם רציונלים‪ ,‬יכפה החוק להתנהג רציונלית‪ .‬אולם זוהי הנחה מופרכת‬
‫מיסודה‪ :‬הניסיון מעיד שכאשר מעודדים את אנוכיות הפרט ולא מרסנים אותה‬
‫על ידי חינוך מוסרי ועל ידי חוק המטיל חובות כנגד זכויות‪ ,‬מוטה הרציונל האנוכי‬
‫של היחידים לעשות כל שביכולתו למען הצלחתו המיידית‪ ,‬בין אם המעשה הוא‬
‫חוקי ובין אם אינו חוקי‪ .‬המערכת המשפטית‪ ,‬הנקראת להתמודד עם מציאות‬
‫זו‪ ,‬נכשלת במילוי תפקידה מפני שהוא מוגדר כהגנה על זכויות הפרט (החזק)‬
‫ולא כאכיפת חובות כלפי הזולת והכלל‪ .‬פלסנר דורש עובדות מוכיחות‪ ,‬ובכן‪ ,‬כלי‬
‫התקשורת מספקים אותן בשפע בדיווחיהם היום־יומיים‪.‬‬
‫אין דפוס אחיד לסוציאל־דמוקרטיה‬
‫נעבור להגדרתו של המשטר הסוציאל־דמוקרטי‪ .‬פלסנר טוען שסימן ההיכר‬
‫המגדיר אותו הוא קיום שכר מינימום לעובדים‪ .‬זוהי טענה שרירותית‪ ,‬ופלסנר‬
‫עצמו מוכיח‪ ,‬בהמשך דבריו‪ ,‬שהיא שגויה‪ .‬שכר המינימום נעשה הכרחי להגנת‬
‫העובדים דווקא במשטר הנאו־קפיטליסטי‪ ,‬ואילו את המשטר הסוציאל־דמוקרטי‬
‫מאפיינת ההגנה על זכויות העובדים על יסוד העיקרון של שוויון ערך העבודה‪,‬‬
‫שהוא הבסיס להגדרת הצדק החברתי‪ .‬הנחת היסוד של המשטר הסוציאל־דמוקרטי‬
‫היא שזכות היסוד של האזרח החופשי היא הזכות לעבודה מפרנסת בתנאים‬
‫אנושיים ובשכר המאפשר רמת חיים סבירה‪ ,‬יחסית ליכולתו של המשק לפרנס‬
‫את כל העובדים‪ .‬מאחר שהמשטר הסוציאל־דמוקרטי התפתח באמצעות מאבק‬
‫דמוקרטי על זכויות הפועלים במדינות הלאום הקפיטליסטיות־ליברליות‪ ,‬לפני‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הופקדה הערבות למימוש זכויות העובדים בידי האיגודים‬
‫המקצועיים‪ .‬תנאי העבודה והשכר לא נקבעו על ידי הממשלה‪ ,‬אלא במשא ומתן בין‬
‫האיגודים המקצועיים המייצגים את העובדים לבין נותני העבודה‪ .‬זאת לא הייתה‬
‫רק דרכה של הסוציאל־דמוקרטיה במדינת ישראל אלא בכל המדינות הסוציאל־‬
‫תגובות‬
‫‪165‬‬
‫דמוקרטיות‪ ,‬כולל בסוציאל־דמוקרטיה האנגלית תחת שלטון הלייבור‪ ,‬שאותה‬
‫חיקתה מדינת ישראל עם הקמתה‪ .‬אולם סוציאל־דמוקרטיה‪ ,‬כמו כל סוג אחר של‬
‫משטר‪ ,‬איננה דפוס אחיד‪ .‬כל מדינה מיישמת את הערכים והעקרונות של משטרּה‬
‫במציאות המיוחדת שלה‪ ,‬על רקע תולדותיה‪" .‬הסתדרות העובדים הכללית" קמה‬
‫בתקופת היישוב על רקע התנאים והצרכים המיוחדים של הגשמת הציונות‪ .‬מלבד‬
‫תפקודה כאיגוד מקצועי היא תפקדה כאיגוד של משקי עובדים‪ ,‬מפעלי שיווק‬
‫שיתופיים מסוגים שונים ושל שירותי בריאות‪ ,‬חינוך ורווחה‪ .‬חלקה הגדול של‬
‫התשתית הכלכלית־חברתית‪ ,‬היצרנית‪ ,‬השיווקית והשירותית שעליה קמה מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬נוצרה על ידי התנועות ההתיישבותיות בכפרים ועל ידי "חברת העובדים"‬
‫הקואופרטיבית בערים‪ .‬זה היה‪ ,‬בשעתו‪ ,‬יתרונה הגדול של הסתדרות העובדים‬
‫מבחינת הגשמת הציונות‪ .‬אבל עם הקמת המדינה נעשה הצירוף של איגוד‬
‫מקצועי‪ ,‬בעלות על מפעלי ייצור‪ ,‬שיווק ומתן שירותים לגורם מכשיל ומשחית‪,‬‬
‫בייחוד מבחינת היחסים שנרקמו בין ההסתדרות לבין מוסדות השלטון באמצעות‬
‫מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י)‪ ,‬שהחזיקה בשלטון בעשרים וחמש שנותיה‬
‫הראשונות של מדינת ישראל‪ .‬פלסנר טוען בצדק שהרפורמה של פירוק הקונצרן‬
‫ההסתדרותי הריכוזי לחלקיו השונים הייתה הכרחית‪ ,‬והסתדרות העובדים‬
‫צריכה הייתה להפוך לאיגוד מקצועי רגיל שתפקידו להגן על זכויות הפועלים‪.‬‬
‫אולם מכאן לא נובעת המסקנה שמדינת ישראל לא הייתה סוציאל־דמוקרטית‬
‫עם הקמתה‪ .‬סוציאל־דמוקרטיה‪ ,‬כמוה כמו כל סוג אחר של משטר‪ ,‬מבוססת על‬
‫ערכים ועקרונות מבניים שהנורמות והדפוסים של יישומם אינם אחידים‪ .‬לכל‬
‫מדינה דמות משטרית מיוחדת שמעוגנת בנסיבות הקמתה‪ .‬הסוציאל־דמוקרטיה‬
‫הישראלית התייחדה בשל הנסיבות החריגות של הקמתה כמדינה של עם גולה‬
‫שחזר לארצו בצלה של שואה חסרת תקדים‪ .‬היא יישמה‪ ,‬אפוא‪ ,‬את ערכיה ואת‬
‫עקרונותיה בדרך שהותאמה למטלה הזאת ועשתה זאת בהצלחה שעלתה על‬
‫הצלחתן של מדינות סוציאל־דמוקרטיות אחרות‪ ,‬שהוטל עליהן לשקם את עמיהן‬
‫אחרי מלחמת העולם השנייה‪ .‬עובדה היא‪ ,‬שעד אמצע שנות השבעים‪ ,‬הפער‬
‫בשכר וברמת החיים במדינת ישראל היה המצומצם ביותר בהשוואה לכל מדינות‬
‫העולם החופשי‪ ,‬בעוד שעם התחלת היישום של רפורמות ההשתלבות בכלכלת‬
‫השוק החופשי‪ ,‬הפכה ישראל למדינה השנייה רק לארצות־הברית בגודל פעריה‬
‫המעמדיים‪ .‬זאת‪ ,‬כתוצאה מכך שהרפורמות הרחיקו לכת‪ ,‬השתיתו את המשק‬
‫הישראלי על עבודה זולה שיובאה ממחנות הפליטים הפלסטינים וממדינות‬
‫"העולם השלישי"‪ ,‬מזה‪ ,‬ועל "חברות כוח אדם" פרטיות‪ ,‬מזה‪ ,‬ובכך חתרו תחת‬
‫מעמדו של האיגוד המקצועי‪ ,‬המגן על זכויות העובדים‪ ,‬והפכו את עובדי הכפיים‬
‫‪166‬‬
‫תגובות‬
‫במדינת ישראל לעבדים‪ .‬התוצאות המיידיות היו‪ :‬ראשית‪ ,‬היעלמות שכבת עובדי‬
‫הכפיים היהודים‪ ,‬שהוחלפו על ידי העובדים הזרים‪ ,‬ושנית‪ ,‬זילות ערך העבודה‬
‫לעומת ערך הרווח שתפס את מקומה‪ .‬אין ביטוי מובהק יותר מתמורות סוציו־‬
‫אקונומיות אלה‪ ,‬שהתחוללו בארצנו תוך שנים ספורות והרסו מן היסוד את‬
‫האתוס החלוצי שהגשים את הציונות ובנה את המדינה‪ ,‬להבדל שבין סוציאל־‬
‫דמוקרטיה לנאו־קפיטליזם החזירי שהשתלט על מדינת ישראל‪.‬‬
‫הריכוזיּות נבעה מצורכי קליטה המונית‬
‫משפט זה חל גם על הטענה הביקורתית השנייה של פלסנר‪ ,‬שבמדינת הרווחה‬
‫הסוציאל־דמוקרטית הישראלית הייתה ריכוזיות יתר שהחניקה את התחרות‬
‫החופשית‪ .‬הטענה כשלעצמה נכונה‪ ,‬וגם המסקנה שהיה הכרח לרסן ריכוזיות‬
‫זו כדי לאפשר תחרות חופשית בייצור ובשיווק‪ ,‬כך שמדינת ישראל תוכל להגיע‬
‫לעצמאות כלכלית ‪ -‬היא נכונה‪ .‬אולם ריכוזיות היתר לא נבעה‪ ,‬כפי שטוען פלסנר‪,‬‬
‫מ"אתתיזם"‪ ,‬כי אם ממצבה של מדינת ישראל עם הקמתה‪ .‬היה עליה לקלוט עלייה‬
‫המונית שהכפילה פעמיים פי שלושה את אוכלוסייתה‪ ,‬רוב העולים שבאו באותה‬
‫תקופה היו חסרי אמצעים וגם חסרי כישורים מקצועיים הנדרשים להפעלתו של‬
‫משק טכנולוגי מודרני‪ ,‬ובו־זמנית היה צורך לבנות תשתיות חדשות בכל התחומים‪:‬‬
‫התיישבות‪ ,‬פיתוח מוסדות המדינה והקמה של צבא מודרני ותחזוקתו‪ .‬לשם עשייה‬
‫זו נדרשה יוזמה ממלכתית‪ ,‬ואת המימון לכך לא ניתן היה להשיג מהמשק הישראלי‬
‫וגם לא מהשקעות חוץ‪ ,‬אלא רק על ידי גיוס הון מתרומות של העם היהודי בתפוצות‪,‬‬
‫ממענקים ומִלווי־חוץ ומפיצויים מגרמניה‪ .‬כל אלה הוזרמו באמצעות הממשלה‬
‫ומימנו את מטלותיה‪ .‬מובן מאליו שכאשר נוצרה האפשרות‪ ,‬אחרי מלחמת ששת‬
‫הימים‪ ,‬להשתחרר מאילוץ זה‪ ,‬נדרשה רפורמה שתגביר את היוזמה הפרטית‪ ,‬את‬
‫השקעות ההון ואת התחרותיות החופשית במשק‪ ,‬ואפשר היה לעשות זאת במסגרת‬
‫הסוציאל־דמוקרטית‪ .‬אולם הרפורמה שהתחוללה נעה בתנועת מטוטלת אדירה‬
‫מקצה אל קצה‪ .‬הקיצוניות התבטאה בהפרטה ההדרגתית ששאפה לטוטליות‪ .‬לא‬
‫הסתפקה בייצור ובשיווק‪ ,‬אלא פירקה את המשק הקואופרטיבי המונע על ידי הון‬
‫ציבורי‪ ,‬מנעה כל התערבות כלכלית ישירה של הממשלה במשק‪ ,‬והתחילה להפריט‬
‫גם את שירותי הבריאות‪ ,‬החינוך והרווחה‪ ,‬שהם אלה האמורים לממש את אחריות‬
‫המדינה לכל אזרחיה‪ .‬היה זה התהליך שבו פרקה מעליה המדינה‪ ,‬שהייתה בראשיתה‬
‫מדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית‪ ,‬את האחריות לחירותם ורווחתם של אזרחיה‪,‬‬
‫תגובות‬
‫‪167‬‬
‫למרות שכולם שווים בפני החוק‪ ,‬והתחילה לעודד בצורה שיטתית את הצלחתם‬
‫של בעלי ההון הפרטי על חשבון ניצולם המביש של רוב הפרטים חסרי ההון‪.‬‬
‫תועמלני כלכלת השוק החופשי טוענים שהעניּות הגדלה ומתעמקת‪ ,‬מדי שנה‬
‫בשנה‪ ,‬עקב המדיניות הנאו־קפיטליסטית היא יחסית‪ ,‬כי בפועל עלתה רמת‬
‫החיים של כל אזרחי ישראל במידה ניכרת‪ ,‬למרות שהפערים ברמת ההשתכרות‬
‫של העשירונים השונים גדלים והולכים בהתמדה‪ .‬בשלבים הראשונים של יישום‬
‫כלכלת השוק החופשי‪ ,‬לפני שפורקו כל מנגנוני ההגנה על שכרם ותנאי עבודתם‬
‫של העובדים‪ ,‬אפשר היה לטעון את הטענה הזאת בלי להתעלם מהמציאות‪,‬‬
‫אולם פלסנר חוזר על הקלישאה הזאת היום‪ ,‬כאשר תרבות העוני‪ ,‬שלתוכה‬
‫שוקע גם מעמד הביניים‪ ,‬גלויה לעיניו של כל אדם שאינו מגביל את שהותו‬
‫לשכונות העשירים‪ ,‬למשרדו ולמלונות יוקרתיים בחו"ל‪ .‬לידיעתם של הכלכלנים‬
‫והפוליטיקאים מובאת מציאות זו בצורה סטטיסטית על ידי דוחות העוני השנתיים‬
‫של המוסד לביטוח לאומי‪ .‬פלסנר מנסה להתמודד עם הדיווח הסטטיסטי על ידי‬
‫ניתוחים המראים‪ ,‬כביכול‪ ,‬שלא המדיניות הכלכלית היא האחראית להידרדרות‬
‫זו אלא גורמים אחרים ובייחוד העניים עצמם‪ ,‬שאינם רוצים לעבוד‪ .‬תוך כדי‬
‫כך‪ ,‬הוא מכחיש את הטענה שמעמד הבינים העובד שוקע בהתמדה אל מתחת‬
‫לקו העוני‪ ,‬אבל המחאה החברתית המונהגת דווקא על ידי בני המעמד הבינוני‬
‫המשכיל והעובד מכחישה אותו ואת ניתוחיו הסטטיסטיים‪ .‬מדיניות האוצר‬
‫המכוונת לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים נמשכת והולכת ומתברר שאי‬
‫אפשר לבלום את הידרדרות המעמד הבינוני אל מתחת לקו העוני בלי לשנות מן‬
‫היסוד את המדיניות הנאו־קפיטליסטית המייצרת אותה‪.‬‬
‫שכלכלני האקדמיה יֵצְאּו מ"מגדל השן"‬
‫במאמרי בכיוונים חדשים הראיתי בפירוט שהעוני הנוצר על ידי כלכלת השוק‬
‫המפריטה־תחרותית איננו יחסי גרידא‪ ,‬וכי העניּות הזאת חמורה מן העניּות‬
‫שהייתה גם בתקופה הסוציאל־דמוקרטית‪ ,‬מפני שהיא שוללת מן העניים כל‬
‫יכולת להתמודד בכוחות עצמם עם עניּותם וכל תקווה להיחלץ ממנה ולהשתלב‬
‫במערכת התחרותית‪ ,‬שהעמידה בה מותנית ברמת חיים מתגבהת והולכת ‪-‬‬
‫ומכאן השקיעה בתרבות עוני רוויית סמים המדרדרת לעולם הפשע‪ ,‬שלא הייתה‬
‫כדוגמתה בתקופתה הסוציאל־דמוקרטית של מדינת ישראל‪ .‬באותו מאמר‬
‫הראיתי שההנחה שלפיה חינוך המכוון כולו להקנות לתלמידיו "הזדמנות שווה"‬
‫‪168‬‬
‫תגובות‬
‫בשוק העבודה‪ ,‬על ידי הכשרה למקצוע תחרותי‪ ,‬עשויה לבלום את הירידה אל‬
‫מתחת לקו העוני‪ ,‬היא כוזבת מיסודה‪ .‬הצגתי גם את אמת המידה לעשיית צדק‬
‫חברתי המבוססת‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬על שוויון ערך העבודה המפרנסת וגם פירטתי‬
‫את האמצעים כיצד ליישם מדיניות כלכלית־חברתית המושתתת על אמת מידה‬
‫זו‪ .‬אם פלסנר מעוניין בתיקון מצבה החברתי של מדינת ישראל ולא בפולמוס‬
‫עקר‪ ,‬אני מציע שיבחן שנית את הצעותיי‪ .‬הגיע הזמן שגם כלכלני האקדמיה‬
‫יִצְאּו מ"מגדל השן" הסטטיסטי‪ ,‬החוצץ בינם לבין המציאות‪ ,‬ויתחילו לחפש‬
‫דרכים של היענות עניינית למחאה החברתית‪ .‬היא ראויה לכך‪ ,‬מפני שאינה‬
‫דורשת דבר שמשק המדינה אינו יכול לספק אלא חלוקה צודקת של פירותיו‪,‬‬
‫שאם לא כן תצא המחאה משליטה ותחולל כאוס שממנו יקשה מאוד להתנער‪.‬‬
‫אופציה גרעינית בחיתוליה ו"אור ירוק" ערב ששת הימים‬
‫שלמה אהרונסון‬
‫קיים קושי אחד בטענתם של איזבלה גינור וגדעון רמז‪ ,‬בתגובתם על מאמרי‬
‫בכיוונים חדשים (גיליון ‪ )26‬בעניין ביקורו של יגאל אלון במוסקבה‪ ,‬ערב מלחמת‬
‫ששת הימים‪ .‬הם טוענים שטעיתי בכך‪ ,‬שלוי אשכול שיגר את אלון למוסקבה‬
‫כדי להפיס את דעתו של הקרמלין בעניין דימונה‪ ,‬שכן אשכול הודיע לסובייטים‬
‫בפירוש שאין בדעתו לוותר בעניין הכור‪ .‬הכור אכן עמד על מכונו ועשה את‬
‫פרופ' שלמה אהרונסון‪ ,‬הוא פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬
‫תגובות‬
‫‪169‬‬
‫שלו‪ ,‬למרות שאשכול‪ ,‬אלון וגלילי פעלו ככל שיכלו "כדי להאט את הפיתוח‬
‫הגרעיני" של ישראל כדי להפיס את דעת האמריקנים דווקא‪ ,‬כמצוטט במאמרי‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אין גינור ורמז מזכירים את הטיל הבינוני‪ ,‬הידוע היום בשם "יריחו ‪,"2‬‬
‫שאמור היה להגיע לישראל מצרפת בסוף ‪ ,1967‬ואשר טווחו גבל בתוככי ברית־‬
‫המועצות‪ .‬הסובייטים אף פרסמו ברבים‪ ,‬כמה שנים לאחר מכן‪ ,‬כאשר אכן שוגר‬
‫טיל ישראלי בעל פוטנציאל דומה לחלל‪ ,‬שיגאל אלון הבטיחם‪ ,‬בשעתו‪ ,‬שלא‬
‫יוצב ולא ישוגר טיל כזה‪ .‬וראו‪:‬‬
‫‪Foreign Broadcast Information Service (FBIS), “Commentary Views‬‬
‫‪188, 29 September 1987.‬־‪87‬־‪Israel’s Nuclear Option” SOV‬‬
‫בידיעה זו הוזכרה ההתנגדות שיוחסה ליגאל אלון בנושא האופציה הגרעינית‬
‫הישראלית כאשר "הייתה עוד בחיתוליה"‪ .‬אפשר שכך אמר אלון לסובייטים‬
‫בביקורו במוסקבה ערב מלחמת ששת הימים‪ ,‬לפחות בעניין הטיל הבינוני‪.‬‬
‫באשר לתגובתה של ד"ר אורנה כץ־אתר (כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון ‪ )27‬בזכות‬
‫"האור הצהוב או "האור הירוק" שניתן על ידי השר מקנמארה לראש המוסד‪,‬‬
‫מאיר עמית‪ ,‬לפתוח במלחמת ששת הימים‪ ,‬הרי שאין לה זכר בעדויותיהם של‬
‫מקנמארה עצמו ושל וולט רוסטאו‪ ,‬יועץ הנשיא ג'ונסון לביטחון לאומי‪ ,‬לאחר‬
‫המלחמה‪ .‬זאת‪ ,‬בעוד שמסמכי הבית הלבן‪ ,‬שהגב' כץ־אתר אמורה הייתה להכירם‪,‬‬
‫מלמדים אותנו כי הנשיא עצמו ָקצַף ֶקצֶף גדול על ישראל משום שיצאה למלחמה‬
‫ללא רשותו‪ ,‬בניגוד לחובתה שלא לעשות כן‪ .‬רוסטאו טרוד היה בתחילה בבירור‬
‫השאלה מי ירה לראשונה‪ ,‬ואילו ג'ונסון חזר ואמר‪ ,‬גם אחרי הניצחון הגדול‪,‬‬
‫שישראל "טעתה טעות מרה" בצאתה למלחמה‪ .‬פרטים תמצא המגיבה במחקר‬
‫החשוב ביותר על יחסי ישראל וארצות־הברית ממלחמת העצמאות עד מלחמת‬
‫ששת הימים‪ ,‬מאת פרופ' יוסף הלר (שדה־בוקר‪ ,‬מכון בן־גוריון‪ ,)2011 ,‬ובספרי‬
‫שלי‪ ,‬המסבירים כיצד נחה רוחו של הנשיא הזועם‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬בבוא העת‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫תגובות‬
‫שתי הערות לשני מאמרים‬
‫אורי הייטנר‬
‫א‪ .‬הערה למאמרו של פרופ' יורם דינשטיין (כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון ‪" ,)27‬התאמת‬
‫דיני הלחימה לתנאים המשתנים בעידן של מהפכה טכנולוגית"‪:‬‬
‫המאמר חשוב ומעניין כמבוא להכרת דיני הלחימה והעקרונות עליהם הם‬
‫מבוססים‪ ,‬ובהצגת הצורך בהתאמת הדינים לשינויים הטכנולוגיים‪ .‬אולם חסרה‬
‫בו מאוד ההתייחסות לצורך להתאים את דיני המלחמה למלחמות בין צבא של‬
‫מדינה ריבונית לבין ארגון טרור‪ .‬דיני המלחמה מבוססים על הנחה שמלחמה‬
‫היא בין שני צבאות‪ ,‬אולם המלחמות‪ ,‬הנפוצות בימינו‪ ,‬בין מדינות ריבוניות‬
‫לארגוני טרור‪ ,‬מאתגרות את הדין הקיים ומחייבות את התאמתו למציאות‬
‫החדשה‪ .‬המלחמה בין צבא לארגון טרור היא בלתי סימטרית‪ .‬בעוד הצבא‬
‫הריבוני כפוף לדיני המלחמה‪ ,‬ובמקרה של צה"ל אף מחמיר עם עצמו מעבר‬
‫לאותם דינים‪ ,‬ארגון הטרור‪ ,‬מעצם טבעו כארגון בלתי חוקי‪ ,‬אינו כפוף לחוקים‬
‫ואין הם מחייבים אותו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬עצם טיבה של מלחמתו ‪ -‬פיגועי טרור‬
‫המופנים כלפי אזרחים ‪ -‬סותרת מעיקרה את החוק הבסיסי‪ ,‬לפיו אין לפגוע‬
‫באוכלוסייה אזרחית‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬ארגוני הטרור אינם מאורגנים ואינם פועלים כצבא סדיר‪ ,‬אלא‬
‫מתוך אוכלוסייה אזרחית המשמשת להם‪ ,‬מרצונה או בכפייה‪ ,‬מגן אנושי‪ .‬עצם‬
‫השימוש באזרחים כמחסה אנושי נחשב לפשע מלחמה על פי דיני הלחימה‪ ,‬אך‬
‫מאחר ואין המדובר בצבא של מדינה‪ ,‬אין הדין חל עליהם‪ ,‬לכאורה‪ .‬נוצר כאן‬
‫מצב של ארגון המשוחרר מכל כללים‪ ,‬חוקים וגבולות הן בפעולתו ההתקפית והן‬
‫בפעולתו ההגנתית‪ ,‬הלוחם נגד צבא המוגבל בכללים קשים המקשים מאוד על‬
‫יכולתו להילחם בטרור ולהגן על אזרחיו‪ .‬מן הראוי שדיני הלחימה נגד ארגוני‬
‫הטרור יאפשרו חופש תמרון רב יותר לצבא‪ ,‬כחלק מהתגוננות העולם החופשי‬
‫מפני הטרור המאיים עליו‪.‬‬
‫אורי הייטנר‪ ,‬הוא פובליציסט‪.‬‬
‫תגובות‬
‫‪171‬‬
‫ב‪ .‬הערה למאמרו של ד"ר צבי צמרת (כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון ‪" :)27‬מי ינווט את‬
‫הספינה החינוכית התועה"‪:‬‬
‫המאמר פוקח את עיני הקורא להבנת הכשלים במערכת החינוך הישראלית‬
‫והוא בהחלט מעורר דאגה‪ .‬הצעתו האופרטיבית של צמרת אודות הקמת‬
‫מועצה מרכזית לחינוך‪ ,‬מועצה עצמאית ובעלת סמכויות בדומה למועצה‬
‫להשכלה גבוהה (המל"ג)‪ ,‬היא הצעה טובה וראויה‪ .‬אחת הרעות החולות‬
‫שהציג צמרת היא מערכות החינוך שאינן ממלכתיות‪ ,‬אולם במאמרו לא הציג‬
‫פתרון הולם לבעיה‪.‬‬
‫בעיניי‪ ,‬עיקר הבעיה היא הלגיטימציה שהמדינה נותנת למערכות הללו והמשאבים‬
‫הרבים שהיא מעניקה להם‪ .‬אני סבור שיש לבטל את כל מערכות הכלאיים כמו‬
‫"מוכר שאינו רשמי" וכד'‪ .‬יש מקום לאבחנה חדה וברורה בין החינוך הממלכתי‬
‫לבין החינוך הפרטי‪ ,‬בנוסח‪ :‬החינוך הפרטי הוא כל החינוך שאינו ממלכתי‪.‬‬
‫את כל משאבי המדינה יש להשקיע אך ורק בחינוך הממלכתי‪ ,‬על מנת לשפרו‬
‫מכל הבחינות‪ ,‬ובעיקר את רמת ההוראה‪ .‬על המדינה להעלות את שכר המורים‬
‫בכלל‪ ,‬ושכר המורים בפריפריה בפרט‪ ,‬כדי שמקצוע ההוראה בחינוך הממלכתי‬
‫יהיה אטרקטיבי לצעירים‪ .‬אין מדובר בשכר בלבד‪ ,‬אלא גם בעידוד השכלת‬
‫המורים באמצעות מלגות נכבדות ללימודי תארים מתקדמים‪.‬‬
‫אולם את כל המשאבים הללו יש לייחד אך ורק לחינוך הממלכתי‪ .‬החרדים רוצים‬
‫חינוך עצמאי‪ ,‬ללא מקצועות הליבה‪ ,‬ללא כפיפות לפיקוח המדינה? אדרבא‪,‬‬
‫שיממנו אותו בעצמם‪ .‬גורמים אחרים בחברה הישראלית אינם רוצים להיות‬
‫כפופים למשרד החינוך? זאת זכותם המלאה‪ ,‬אך אל יבקשו ממשלם המסים‬
‫הישראלי לממן אותם‪.‬‬
‫הפרדה מוחלטת כזו תחזק באופן משמעותי את החינוך הישראלי‪ ,‬תחזיר‬
‫לחינוך הממלכתי את יוקרתו ומעמדו וכן רבים מן הפורשים ממנו (המקפידים‬
‫שלא לפרוש מן התקציבים הממלכתיים)‪ .‬את ההפרדה הזאת יש לקבע בחוק‬
‫החינוך הממלכתי‪ ,‬באופן שלא יהיה כפוף לקוניוקטורות פוליטיות ולחצים‬
‫קואליציוניים‪.‬‬
‫‪172‬‬
‫תגובות‬
‫מדינה עברית או יהודית?‬
‫יוסי ברנע‬
‫על מאמרו של פרופ' אסא כשר‪" ,‬מדינה דו־לאומית היא פשיטת רגל רעיונית‪,‬‬
‫ערכית ומוסרית למדינת הלאום" (כיוונים חדשים‪ ,‬גיליון ‪:)27‬‬
‫כבר בתמצית מאמרו של אסא כשר עולה בעייתיות בתפיסתו הלאומית‪ .‬הוא גורס‬
‫כי "רעיון המדינה הדו־לאומית בא להיות תחליף מוחלט לרעיון מדינת הלאום‬
‫הדמוקרטית של העם היהודי‪ .‬אין לו הצדקה ואין לו טעם"‪ .‬אולם לדיון כזה יש‬
‫להקדים את השאלה‪ :‬מהו "רעיון מדינת הלאום של העם היהודי"? תשובות אסא‬
‫כשר אינן מספקות‪ .‬הוא גורס שזכותו של העם היהודי זהה לזכויות כל העמים‬
‫האחרים‪ ,‬ולכן מן הראוי "שלא יפריעו לעם היהודי לפעול לפי העקרונות של ארגון‬
‫האומות המאוחדות בדבר ההגדרה העצמית של כל עם ועם" (עמ' ‪.)17‬‬
‫מחקר משווה של מדינות הלאום יראה בנקל שהמדינה היהודית הדמוקרטית איננה‬
‫כמו כל מדינות הלאום‪ .‬דומה שכשר עצמו מסייג קצת את תכניה בגורסו ש"החזון‬
‫הציוני של מדינת הלאום היהודי לא היה חזון של מדינת לאום יהא אופייה אשר‬
‫יהא‪ ,‬אלא של מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי"‪ ,‬ובמקום אחר הוא‬
‫מציין ש"האחריות של מדינת ישראל לגורלו של העם היהודי ברחבי העולם היא‬
‫אחריות מסויגת‪ ,‬מפני שכל מדינה שיהודים אלה חיים בה נושאת באחריות מסוימת‬
‫לגורלם" (עמ' ‪ .)33‬ההבדל הוא פשוט‪ :‬מדינת לאום צריכה להיות מאופיינת בשלטון‬
‫ריבוני על טריטוריה מוגדרת בה כלל אזרחי המדינה מהווים את הלאום שלה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬האזרחים בישראל מחולקים לשני סוגים‪ :‬יהודים ולא יהודים‪ .‬חשוב‬
‫לציין שחוק השבות קובע שגם יהודים שמשפחתם יושבת דורי דורות בארץ‬
‫הם אזרחים מכוח שבות ולא מכוח לידה וישיבה‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם הם מהגרים ולא‬
‫תושבים אותנטיים‪ .‬תפיסה זו מרוקנת את הלגיטימציה הפוליטית של לאום‬
‫טריטוריאלי‪ .‬עצם אי ההכרה בלאום ישראלי על ידי המדינה ומוסדותיה‪ ,‬יש בה‬
‫משום עדות חד־משמעית לכך‪.‬‬
‫כשר‪ ,‬העומד על היעדר המילה "דמוקרטיה" מהכרזת העצמאות‪ ,‬מציין את ערכיה‬
‫יוסי ברנע‪ ,‬הוא חוקר ומבקר‪ ,‬חבר עמותת "אני ישראלי"‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫תגובות‬
‫המופיעים בה‪ ,‬ובצורה מפורשת בתזכיר תנועת המרי העברי‪ ,‬שגרס ש"המדינה‬
‫העברית תושתת על יסודות של דמוקרטיה פוליטית מלאה ודמוקרטיה סוציאלית‬
‫אמיתית‪ ,‬והיא תבטיח שוויון גמור לכל אזרחיה‪ ,‬בלי הבדל דת וגזע" (עמ' ‪.)19‬‬
‫נוסח אחרון זה חופן שני צמדי מילים שיש לתת עליהם את הדעת‪":‬מדינה עברית"‬
‫ו"דמוקרטיה פוליטית מלאה"‪ .‬הצמד הראשון מבחין בין היישוב העברי לכלל‬
‫העם היהודי‪ ,‬ושלוש המילים האחרונות מגדירות את הדמוקרטיה הליברלית‪,‬‬
‫שאינה רק פורמלית אלא נסבה על תרבות דמוקרטית וזכויות פוליטיות לכלל‬
‫האזרחים‪ .‬אבל ישראל‪ ,‬כיום‪ ,‬איננה מדינת לאום טריטוריאלית‪ ,‬כמו שניתן היה‬
‫להסיק על פי חזון העבר‪ :‬מדינה עברית בה קיימת דמוקרטיה פוליטית מלאה‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬כמדינת לאום שהאזרחות בה הנה אזרחות ישראלית‪ ,‬צריכה להיות‬
‫מושתתת על לאומיות ישראלית‪ ,‬שהרי אם לא קיים לאום ישראלי‪ ,‬האזרחות‬
‫היא בגדר הצהרה חלולה של תוכן בעל משמעות פוליטית נורמטיבית‪.‬‬
‫ואשר ליהודים בעולם‪ ,‬כשר טוען שהכרזת העצמאות "אינה אומרת שזוהי זכותו‬
‫של כל יהודי להיות ככל אדם ואדם‪ ,‬עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית של‬
‫עמו‪ ,‬אלא אומרת על העם היהודי שזוהי זכותו להיות עומד ברשות עצמו" (עמ'‬
‫‪ .)27‬אך גם ‪ 65‬שנים לאחר חקיקת חוק השבות‪ ,‬העם היהודי יושב בארצות‬
‫שונות ושייך ללאומים שונים ואינו מתכוון כלל לממש "זכות" זו‪.‬‬
‫כשהוא נדרש למעמד בני מיעוטים לאומיים‪ ,‬מביא כשר דוגמאות בעיקר ממזרח‬
‫אירופה‪ ,‬בה הלאומיות קדמה לדמוקרטיה הליברלית‪ ,‬טוען ש"היסוד הדמוקרטי‬
‫של המדינה מחייב לאפשר לכל אזרח שהוא בן מיעוט לאומי להיות מועמד לכל‬
‫תפקיד ציבורי שהוא מתאים לו"‪ ,‬ומציין בהקשר זה את "התפקידים שממלאים‬
‫באופן מופתי בני המיעוט הדרוזי בישראל" )עמ' ‪ .)31-30‬הדוגמה הזאת מצריכה‬
‫עיון‪ ,‬אבל גם אם נניח שמדינות לאום בנוסח מדינות המערב יכירו במיעוטים‬
‫כמיעוטים לאומיים ולא תרבותיים או לשוניים‪ ,‬נשאלת השאלה‪ :‬האם בישראל‬
‫אכן יכולים בני המיעוטים לשמש‪ ,‬כיום‪ ,‬בכל התפקידים הציבוריים? כשר אף‬
‫מציין ש"במדינת לאום דמוקרטית לא ניתן להצדיק שום פגיעה בזכויות האזרח‬
‫בן המיעוט‪ ,‬בין אם הן זכויות פוליטיות ובין אם הן זכויות חברתיות‪ ,‬גם לא בשם‬
‫האחריות הלא מסויגת לגורלו של העם שזו מדינת הלאום שלו" (עמ' ‪ ,)31‬אבל‬
‫המציאות אינה מתיישבת עם טענת כשר‪ .‬די לעיין בדו"חות "סיכוי"‪ ,‬ו"עדאללה"‬
‫ולראות שאין לטענה זו על מה לסמוך‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫נגישּות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫שבירת מונופול האוניברסיטאות‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫עם העלייה מברית־המועצות לשעבר‪ ,‬בשנות התשעים‪ ,‬בה שיעור האקדמאים‬
‫היה גבוה משמעותית מהמקובל בחברה הישראלית דאז‪ ,‬עלה הצורך בהרחבת‬
‫הנגישות להשכלה הגבוהה בישראל‪ ,‬כשלב להתקדמות בסולם החברתי־כלכלי‪.‬‬
‫נוצרו מודלים שונים של מוסדות אקדמיים‪ ,‬כשאת חלקם יזם הממסד תוך‬
‫שדרוג ופתיחת מכללות אקדמיות חדשות‪ ,‬במטרה לתת מענה לגידול בביקוש‬
‫להשכלה גבוהה‪ .‬שנת המפנה הייתה ‪ ,1995‬עם התיקון לחוק המל"ג‪ ,‬שהשווה‬
‫את התואר האקדמי של המכללות לזה של האוניברסיטאות‪ .‬אולם התקצוב‬
‫של המכללות נקבע מלכתחילה על ידי הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) ברמה‬
‫נמוכה מזו של האוניברסיטאות באופן מהותי‪ ,‬בעיקר במרכיב המחקר שאינו‬
‫מופיע בהן (דו"ח שוחט‪ .)2007 ,‬מדיניות זו מספקת הנגשה של השכלה גבוהה‬
‫להמונים בעלות נמוכה ‪ -‬אך האם גם באיכות נמוכה? נוצר מבנה דיכוטומי של‬
‫אוניברסיטאות לעומת מכללות אקדמיות‪ ,‬שהוא המאפיין המרכזי של המערכת‬
‫האקדמית בישראל עד היום‪ ,‬כאשר מרבית הסטודנטים לתואר ראשון (‪)65%‬‬
‫לומדים במכללות‪.‬‬
‫ד"ר ניצה דוידוביץ‪ ,‬היא מנהלת היחידה לפיתוח והערכה אקדמית באוניברסיטת אריאל בשומרון;‬
‫פרופ' צילה סינואני שטרן‪ ,‬מלמדת במחלקה לתעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪.‬‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪175‬‬
‫באיזו מידה השפיעו האוניברסיטאות נותנות החסות ומתוות הדרך‪ ,‬מדעתן‬
‫ושלא מדעתן‪ ,‬על יישומה של מדיניות הנגישות במכללות? האם ובאיזו‬
‫מידה הושפעו האוניברסיטאות מן המכללות מקיומה בפועל של מדיניות זו?‬
‫להערכתנו‪ ,‬בחינת מדיניות הנגישות במערכת האקדמית לסוגיה‪ ,‬מהווה מפתח‬
‫להערכת התסריטים העתידיים בהתפתחות המערכת האקדמית בישראל‪.‬‬
‫הבידול של אוניברסיטה ממכללה‬
‫הפרדוקס הקשור למקומה של מדיניות הנגישות ייבחן לאור חלוקת התפקידים‬
‫בין האוניברסיטאות והמכללות‪ .‬התפתחותם הדיפרנציאלית של המוסדות‬
‫הביאה למגוון יעדים ולשינויים פרדיגמאטיים בתפיסת האוניברסיטה והמכללה‬
‫ותפקידן האקדמי‪.‬‬
‫לפי ‪ ,)1970( Trow‬האוניברסיטאות אמורות לעסוק בהנחלת "התרבות‬
‫הגבוהה"‪ ,‬בקידום המחקר‪ ,‬בעיצוב ובהסמכת קבוצות העילית ‪ -‬בעוד‬
‫שהמכללות אמורות לעסוק בחשיפת מגזרים חדשים של האוכלוסייה לתכניה‬
‫של התרבות הגבוהה; בהענקת תעודות הנחוצות להבטחת תעסוקה ראויה;‬
‫באספקת שירותים שימושיים מבוססי־ידע ומתן מידע לקהילה‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫‪ )1970( ,Luria & Luria‬סבורים כי כיום‪ ,‬בידול זה בין אוניברסיטאות לבין‬
‫מכללות איננו מציאותי‪ .‬השאיפה להגיע לסטטוס חברתי גבוה הולידה את‬
‫התחרות על ההשכלה‪ ,‬שהיא המפתח לרכישת הסטטוס בחברה המודרנית‬
‫(וולנסקי‪ )2005 ,‬בכלל‪ ,‬ובישראל בפרט‪.‬‬
‫יסודות ההשכלה הגבוהה הונחו כאשר נפתחו הטכניון (‪ )1924‬והאוניברסיטה‬
‫העברית (‪ ,)1925‬לפני קום המדינה‪ .‬הגידול באוכלוסייה וההתפתחויות‬
‫הכלכליות־חברתיות הולידו דרישה גוברת להשכלה גבוהה‪ ,‬ובשנות ה־‪ 50‬וה־‪,60‬‬
‫הוקמו חמש אוניברסיטאות‪ :‬מכון וייצמן למדע‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬בר־אילן‪ ,‬חיפה ובן־‬
‫גוריון‪ .‬בשנות ה־‪ ,70‬פתחה את שעריה האוניברסיטה הפתוחה והחל תהליך של‬
‫אקדמיזציה להכשרת מורים‪ .‬בשנות ה־‪ ,90‬התקבל התיקון לחוק ההשכלה הגבוהה‬
‫(חוק המל"ג‪ ,‬תיקון מס' ‪ ,)10‬שחיזק את איכות התואר האקדמי במכללות‪ ,‬לבל‬
‫תיפול מזו המקבילה באוניברסיטאות‪.‬‬
‫תפיסת הות"ת (‪ )2009‬הייתה כי מערכת ההשכלה הגבוהה תורכב משני רבדים‪:‬‬
‫האוניברסיטאות‪ ,‬שתעסוקנה במחקר ובהסמכה לתארים מתקדמים‪ ,‬והמכללות‪,‬‬
‫שתתמקדנה בלימודי התואר הראשון‪ ,‬ותשמשנה מכשיר לשוויון ולצדק חברתי‬
‫‪176‬‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫לתלמידי הפריפריה‪ .‬נראה כי כוונת קברניטי ההשכלה הגבוהה הייתה ליצור‬
‫מערכת בינארית‪ ,‬בה מתקיימת חלוקת עבודה בין האוניברסיטאות העוסקות‬
‫במחקר‪ ,‬למכללות העוסקות בהוראה אקדמית‪ .‬אולם למעשה‪ ,‬כל המוסדות‬
‫האקדמיים פתחו את שעריהם והפכו למרובי אוכלוסין‪ ,‬שינוי שנטל מן ההילה‬
‫של ההשכלה הגבוהה‪ ,‬המשמשת סולם לעלייה חברתית ולקידום מקצועי בחיים‬
‫יותר מאשר למחקר ולקידום המדע‪.‬‬
‫הטלטלה באוניברסיטאות ובמכללות‬
‫באשר למחקר‪ ,‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬למרות ההשפעה האמריקנית על תפיסת‬
‫החינוך הגבוה בישראל‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בהקמת המכללות וביסוסן כמענה‬
‫חברתי ביסודו‪ ,‬ניתן לומר כי במערכת האקדמית בישראל הכתיבה הקונספציה‬
‫של אוניברסיטת המחקר את אופן ההתארגנות של המערכת העתידית (עירם‪,‬‬
‫‪ .)1978‬פונקציית ההכשרה המקצועית נעשתה רק בשלב מאוחר יותר‪ ,‬לחלק‬
‫בלתי נפרד מהמערכת‪ .‬למעשה‪ ,‬ההבדל בין המוסדות השונים הוא במינונם‬
‫של תפקידיהם המסורתיים‪ ,‬אך לא במהות‪ ,‬שהרי כל המוסדות שקמו לאחר‬
‫האוניברסיטה הראשונה‪ ,‬המשיכו בנתיב שזו התוותה להן‪ ,‬תוך הדגשים שונים‬
‫על פי צורכי המקום והזמן‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬אנו עדים לקריאה שמשמעותה שבירת מונופול האוניברסיטאות‪ .‬קיימת‬
‫דרישה לאפשר צירוף חברות חדשות לרשימת האוניברסיטאות בישראל ‪ -‬שלא‬
‫השתנתה זה ‪ 40‬שנה‪ .‬עם ריבוי הסטודנטים והגידול בתכניות לימוד ‪ -‬יחד עם‬
‫הדרישה לעמוד בסטנדרטיים האקדמיים‪ ,‬עלתה השאלה האם מכללה יכולה‬
‫להפוך לאוניברסיטה ומהי בכלל אוניברסיטה? חלק מהמכללות טוענות כי הן‬
‫בעצם אוניברסיטאות‪ :‬הן עוסקות במחקר ובהוראה ברמה גבוהה‪ ,‬הנהגתן‬
‫האקדמית והסגל האקדמי בהן באים מהאוניברסיטאות‪ ,‬כך שבפועל‪ ,‬מתקיימת‬
‫מציאות אוניברסיטאית גם בקמפוסים במכללות‪.‬‬
‫ניתן לומר כי הדיאלוג על "חלוקת תפקידים" בין האוניברסיטאות למכללות‬
‫מלמד כי הטלטלה שעברו המכללות‪ ,‬לא פסחה גם על האוניברסיטאות‪ .‬את‬
‫התכנים הארגוניים של המערכת הכתיב הביקוש‪ ,‬שיצר שינויים ורענן את‬
‫המערכת‪ .‬האוניברסיטאות תרמו להכשרת מנהיגות אקדמית‪ ,‬הן יצרו את‬
‫העתודה למכללות והובילו את הטלטלה בתכניות הלימודים ובדרכי ההוראה‬
‫האקדמיות‪.‬‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪177‬‬
‫המאבק על מקצועות "יישומיים"‬
‫במבחן הזמן‪ ,‬יצרה הנגישות תהפוכות‪ :‬מהנחלתה של השכלה גבוהה לשמה‬
‫להנחלתו של מקצוע‪ ,‬מראיית ההשכלה כמטרה לראיית ההשכלה כאמצעי‪,‬‬
‫מהרחבת הדעת וערך החקר והגילוי ללימודים טכנולוגיים ומדע שימושי־יישומי‪.‬‬
‫יש הרואים את ניצחונה הגדול של ההשכלה בכך‪ ,‬שנעשתה שימושית והוכרה‬
‫ככזו על ידי החברה‪ .‬אך יש הטוענים כי השכלה שימושית עלולה להיראות‬
‫כבעלת צידוק רק בשימושיות שבה‪ ,‬בעוד שהשכלה שהיא דעת‪ ,‬היא אחד‬
‫הקניינים שחשיבותו עומדת תמיד‪ .‬לפיכך מייצגת האוניברסיטה עניין שאינו רק‬
‫חברתי או מקצועי מעיקרו‪ .‬ה"אוניברסיטה" מסמלת את הנשגב והמיוחד‪ ,‬את‬
‫החופש מהחובה להשתמש בידע לצרכים מעשיים ואת הנאמנות הבלתי מסויגת‬
‫לתורה לשמה (דרור‪.)1996 ,‬‬
‫הקונפליקט בין האוניברסיטה ‪ -‬הנוטה אל המופשט‪ ,‬והחברה ‪ -‬המחפשת‬
‫פתרונות לבעיותיה הדחופות‪ ,‬הלך והיטשטש‪ .‬כיום‪ ,‬יש לחברה ציפיות‬
‫מהמוסדות האקדמיים‪ ,‬כגון מעורבות בבעיות החברה‪ ,‬רלוונטיות של הלימודים‬
‫ושל המחקרים‪ ,‬ובניית מערכת העונה לצורך הלאומי‪ ,‬כלומר הכשרת אנשי‬
‫מקצוע שיקדמו את המדינה ויספקו את התשתית המקצועית‪ ,‬הטכנולוגית‬
‫והאינטלקטואלית למהלכי ייעול‪ ,‬חיסכון ומודרניזם משקי‪ .‬האוניברסיטאות‬
‫והמכללות קיבלו‪ ,‬במינונים שונים‪ ,‬תפיסה זו‪ ,‬הדוגלת ב"ידע לשם עשייה"‪.‬‬
‫המאבק על מקצועות בעלי אופי יישומי ועל מעמדם באוניברסיטה העברית‪,‬‬
‫עם היווסדה (עירם‪ ,)1978 ,‬משקף את חילוקי הדעות בין הדוגלים בהרחבת‬
‫תפקידיה של האוניברסיטה‪ ,‬כמו בארצות־הברית‪ ,‬לבין הדוגלים בתכנית‬
‫הלימודים הקלאסית־מדעית ובתפקידיה ה"מסורתיים" בהרחבת הידע‪ ,‬כמו‬
‫בגרמניה (מזרחי‪ .)1994 ,‬מסורת החינוך האנגלית‪ ,‬ובעיקר האמריקנית‪ ,‬ראתה‬
‫בשירות לחברה ובהכשרה המקצועית תפקיד שעל האוניברסיטאות למלא‪ ,‬לצד‬
‫תפקידן במחקר‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬האוניברסיטה הראשונה שהתוותה את הדפוסים שהשפיעו השפעה‬
‫מכרעת על כל המוסדות האקדמיים‪ ,‬בכל התקופות‪ ,‬השפיעה גם על מקומו של‬
‫בית הספר "המקצועי" באוניברסיטה‪ .‬אולם הטכניון נועד לשרת מטרה מעשית‬
‫יותר של הכשרת מהנדסים ואדריכלים לבניינה הפיזי של המדינה‪ ,‬להגשמת‬
‫הצרכים הטכנולוגיים של המדינה שבדרך‪ .‬בשנות ה־‪ 50‬וה־‪ ,60‬עוצב הטכניון‬
‫ברוח האוניברסיטה העברית‪ ,‬וקיבל על עצמו אחריות לאומית כוללת לחינוך‬
‫מדעי וההנדסי‪ .‬גם אוניברסיטאות חיפה ובן־גוריון‪ ,‬שנפתחו בשנות ה־‪,70‬‬
‫‪178‬‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫ביססו את בתי הספר המקצועיים על פי גישת המענה לצרכים )‪,)Miller, 1990‬‬
‫המשלבת בין האקדמיה לשדה‪.‬‬
‫הפרדוקס של טשטוש התחומים‬
‫כיום‪ ,‬האוניברסיטאות בישראל עוסקות בו־זמנית בכל התחומים‪ :‬הן מציעות‬
‫השכלה גבוהה עממית‪ ,‬כולל מסלולי הכשרה מקצועית בתחומים "מקצועיים‬
‫למחצה" ומשמשות כמרכזים של למדנות ומחקר בכל מקצוע אקדמי‪.‬‬
‫האוניברסיטאות והמכללות משרתות‪ ,‬כיום‪ ,‬קהל סטודנטים בעל תכניות‬
‫השכלה ותעסוקה שונות ומגוונות‪ ,‬מהם בעלי כוונות מחקריות‪ ,‬מהם בעלי‬
‫כוונות מקצועיות‪ ,‬ומהם המבקשים השכלה כללית‪ .‬ההבדל בין המוסדות הוא‬
‫ב"מינון" שניתן למדע ולמקצוע‪ ,‬והוא המגדיר את אופיו של המוסד‪ .‬על פי הלמ"ס‬
‫(‪ ,)2010‬רוב הסטודנטים‪ ,‬גם באוניברסיטאות‪ ,‬הלומדים לתואר הראשון‪ ,‬פונים‬
‫לרכישת מקצוע ולא לדיסציפלינות מחקריות‪ ,‬ורק כשליש לומדים מדעי הרוח‪,‬‬
‫מדעי הטבע ומתמטיקה (‪ 14%‬במכללות בתשס"ט)‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬מגבירות‬
‫האוניברסיטאות את ההכשרה המקצועית ומתחרות מול המכללות‪ .‬במדעי‬
‫הרוח‪ ,‬אף ירד מספר הסטודנטים באוניברסיטאות משיא של ‪ 20,000‬ב־‪,1995‬‬
‫לשפל של ‪ 14,500‬ב־‪ ,2009‬ובמנהל עסקים והנדסה‪ ,‬מקצועות פרקטיים‪ ,‬חל‬
‫גידול‪ ,‬בעשור האחרון‪ .‬מצד שני‪ ,‬במכללות גדל מספר הסטודנטים במדעי הרוח‪,‬‬
‫מ־‪ 1,900‬ב־‪ ,1995‬ל־‪ 6,900‬ב־‪ ,2009‬וגם במדעי הטבע ובמתמטיקה גדל מספר‬
‫הסטודנטים במכללות מאפס ב־‪ ,1995‬ל־‪ 5,000‬ב־‪ .2009‬כך נוצר הפרדוקס של‬
‫טשטוש התחומים בין האוניברסיטאות למכללות‪.‬‬
‫המערכת האקדמית הבינארית בישראל העניקה הזדמנות חדשה לסטודנטים‪,‬‬
‫שלולא הרפורמה בהשכלה הגבוהה לא היו זוכים לבוא בשעריה‪ .‬כדי להוות גורם‬
‫שווה־ערך אימצו המכללות את המגמה‪ ,‬שנמשכה מאז הקמת האוניברסיטה‬
‫הראשונה‪ ,‬בניסיון לשכפל את הדגם האליטיסטי שלה‪ ,‬בשילוב הניסיון לתת‬
‫מענה הולם לבעיות הקשורות בקליטת אוכלוסיות שונות וחדשות‪ .‬היו שטענו‬
‫כי האוניברסיטאות אינן ערוכות לקלוט עשרות אלפי סטודנטים‪ ,‬שרובם אינם‬
‫מעוניינים להמשיך בקריירה מחקרית‪ ,‬והניסיון של חלק מהן לתת מענה לצורכי‬
‫אוכלוסיית הסטודנטים הגדלה ומתרחבת עלול לפגוע ברמתן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬גיוון‬
‫המערכת ובידול הפונקציות של המוסדות השונים המרכיבים אותה עשוי דווקא‬
‫לשּמֵר את רמתה המחקרית של האוניברסיטה‪.‬‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪179‬‬
‫מדיניות המל"ג (לב ציון‪ )2000 ,‬הייתה לתת ייצוג לכל מגזרי האוכלוסייה בכל‬
‫המוסדות האקדמיים‪ .‬אולם המדיניות להאטת הגידול באוניברסיטאות והפניית‬
‫רובו למכללות האזוריות הגבירה את התחרות על מספר המקומות המוגבל‬
‫באוניברסיטאות בכלל‪ ,‬ובמקצועות המבוקשים בפרט‪ .‬למרות מאמצי משרד‬
‫החינוך להגדיל את שיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות (פלקסר‪ )2001 ,‬שיעור‬
‫זכאי הבגרות‪ ,‬מתוך כלל מספר הניגשים‪ ,‬הלך וקטן בהתמדה מ־‪ 68%‬בתשס"ג‬
‫ל־‪ 62%‬בתשס"ח‪ ,‬התייצב בשנים האחרונות‪ ,‬והוא כולל גם חרדים שאינם ניגשים‬
‫לבגרות בדרך כלל‪ ,‬אך לאחרונה חל שיפור בסקטור זה‪ ,‬בייחוד בקרב הבנות‪.‬‬
‫תולדות הנגישּות להשכלה גבוהה‬
‫לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬בעשור שבין תשנ"ט לתשס"ט‪ ,‬אחוז‬
‫הנבחנים בבחינה הפסיכומטרית מבין הסטודנטים בשנה הראשונה‪ ,‬בתואר‬
‫ראשון‪ ,‬באוניברסיטאות ובמכללות ירד‪ ,‬פרט למכללות להוראה‪ ,‬שם הוא עלה‪.‬‬
‫במכללות החוץ־תקציביות הירידה הייתה דרסטית‪ ,‬מ־‪ 85%‬ל־‪ .58.5%‬ישנן מכללות‬
‫הדורשות מבחן התאמה מקצועית אחר ‪ -‬ולא מבחן פסיכומטרי‪ .‬למרות הירידה‬
‫בשיעור הניגשים למבחן הפסיכומטרי באוניברסיטאות הציון הממוצע עלה‪,‬‬
‫בעוד שבמכללות האקדמיות הוא ירד‪ .‬הירידה הדרסטית היא במכללות החוץ־‬
‫תקציביות‪ .‬במדעי הרוח באוניברסיטאות‪ ,‬פרופיל הסטודנטים בשנה א' נופל מזה‬
‫של אלו הלומדים במכללות‪ .‬מנתוני הלמ"ס (‪ )2010‬עולה כי הציון הפסיכומטרי‬
‫הממוצע של תלמידי שנה א' במדעי הרוח באוניברסיטאות נמוך מזה של תלמידי‬
‫המכללות האקדמיות המתוקצבות‪ 523 :‬לעומת ‪ 552‬בהתאמה‪ .‬במצב האידאלי‬
‫היינו מצפים כי למקצועות העיוניים יפנו רבים וטובים‪ ,‬ומהם יתקבלו הטובים‬
‫ביותר‪ .‬אולם המצב אינו כך‪ .‬אם יחס גבוה בין מועמדים ללומדים מבטא את‬
‫הביקוש למקצוע וליוקרתו‪ ,‬הרי שבאוניברסיטאות היחס הנמוך ביותר הוא דווקא‬
‫במקצועות העיוניים‪ :‬מדעי הרוח בתחתית הסולם ‪ ,1.3 -‬אך בארכיטקטורה‬
‫ובמקצועות עזר רפואיים היחס הוא למעלה מ־‪( 2‬למ"ס‪.)2010 ,‬‬
‫סוגיית הנגישות להשכלה הגבוהה‪ ,‬לתואר הראשון‪ ,‬מהווה סוגיה מרכזית‪,‬‬
‫בעשורים האחרונים‪ .‬מאז הקמתה של האוניברסיטה הראשונה‪ ,‬במאה ה־‪,11‬‬
‫היו האוניברסיטאות מגדלי שן שרק מתי מעט זכו להיכנס בשעריהן‪ ,‬ובמשך‬
‫מאות שנים הן שמרו על מעמדן האליטיסטי תוך שהן משמרות את אי השוויון‬
‫החברתי‪ .‬באירופה של שנות ה־‪ ,50‬נע אחוז הסטודנטים לתואר ראשון בין ‪5%‬־‪3%‬‬
‫‪180‬‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫משכבת הגיל הרלוונטית‪ .‬בסוף שנות ה־‪ ,90‬המספר נע בין ‪ 36%‬ל־‪ .53%‬כיום‪,‬‬
‫במרבית מדינות אירופה המספר עומד על למעלה מ־‪ .)Lindberg, 2007( 60%‬גם‬
‫בארצות־הברית התרחשה מגמה דומה‪ ,‬כאשר המספרים מגיעים ל־‪ 65%‬כמעט מן‬
‫האוכלוסייה הרלוונטית (שם)‪ .‬קנדה ואוסטרליה הדגימו תהליך דומה וחצו את‬
‫קו ה־‪ 50%‬של סטודנטים לתואר ראשון (‪ .)Finnie & Usher, 2007‬מגמה כלל־‬
‫עולמית זו לא פסחה על ישראל‪ ,‬שהצטרפה גם היא למהפכה הבינלאומית בהשכלה‬
‫הגבוהה‪ .‬בתוך שני עשורים הוכפל מספר הסטודנטים במאות אחוזים‪ :‬מ־‪23%‬‬
‫בתחילת שנות ה־‪ ,90‬ל־‪ 50%‬עד שנת ‪( 2012‬המל"ג‪ .)2012 ,‬התואר הראשון הפך‬
‫לנחלת ההמונים‪ ,‬והיה מושא למחקרים רבים אשר ביקשו לבחון את השלכותיו‪.‬‬
‫קרדיטיזציה (‪ )credentialism‬הוגדרה על ידי ‪ )1976( Dore‬כדגש המושם על‬
‫ידי הסטודנט או המעסיק לא על ה"…‪mastery, but with being certified as‬‬
‫‪( "having mastered‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .)8‬הנטייה להעריך את חשיבותה של התעודה יותר‬
‫מאשר את הכישורים עצמם יוצרת מעגל קסמים המצריך להשיג תארים מתקדמים‬
‫יותר כניסיון לפצות על ירידת ערכה של התעודה‪( Dore .‬שם) מתייחס למציאות‬
‫התעסוקתית בימינו‪ ,‬כשהמעסיק מקבל עובד בעל תואר אקדמי‪ ,‬שאמנם איננו‬
‫נחוץ אך זמין ללא עלות נוספת‪ ,‬מתוך אמונה כי ההשכלה "משפרת" את העובדים‬
‫והמעסיק מקבל "יותר" בעבור כספו‪ .‬אם מעסיק יכול להעסיק "מוסמך" במקום‬
‫"בוגר" הוא יעשה זאת ‪ -‬עובד משכיל יותר בעבור אותה משכורת‪ .‬כשהמעסיקים‬
‫מעדיפים בעלי תארים על פני נטולי תארים נוצרת תופעה אותה כינה‬
‫)‪ Brown (2001) "Credentialism". Tyler (1982‬סבור כי בהתאם לתאוריית ההון‬
‫האנושי‪ ,‬משתמשים המעסיקים בקרדיטציה כגורם ממיין‪ ,‬שהוא מעין משתנה מנבא‬
‫ליעילות וליצרנות של העובדים‪ (1988) Bills .‬מציין כי תפקידה של הקרדיטציה‬
‫הוא להעניק למעסיקים מדד למיון‪ .‬אולם‪ ,‬הבעיה מתעצמת כאשר שוק העבודה‬
‫רווי בבעלי תארים מובטלים‪ .‬כך הדבר במקרה של ה־‪ ,MBA‬המוביל בשכיחותו‬
‫על פני כל שאר התארים המתקדמים‪ ,‬כשהמוסמך עלול להתפשר ולעסוק בעבודה‬
‫שאינה דורשת‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬תואר מתקדם‪.‬‬
‫שּולש מספר הסטודנטים ‪ -‬חל פיזור גיאוגרפי‬
‫ב־‪ ,2012‬כוללת המערכת האקדמית בישראל ‪ 67‬מוסדות‪ 7 :‬אוניברסיטאות מחקר‬
‫והאוניברסיטה הפתוחה‪ 21 ,‬מכללות אקדמיות מוכרות‪ 23 ,‬מכללות אקדמיות‬
‫להכשרת מורים‪ 14 ,‬מכללות שאינן מתוקצבות על ידי המדינה ו־‪ 18‬שלוחות של‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪181‬‬
‫מוסדות להשכלה גבוהה מארצות שמעבר לים (ות"ת‪.)2012 ,‬‬
‫בעקבות הגידול במספר המוסדות האקדמיים שולש מספר הסטודנטים‪ ,‬בעשרים‬
‫השנים האחרונות‪ .‬ביטוי לעודף ההיצע עולה מפרסום הלמ"ס (‪,)22.10.2008‬‬
‫האומר כי‪:‬‬
‫שיעור בעלי ההשכלה העודפת בקרב מקבלי תואר ראשון המועסקים‬
‫בישראל עמד על ‪ 37%‬שנתיים לאחר קבלת התואר‪ ...‬לאורך השנים קיים‬
‫פער בהכנסה בין העובדים שהשכלתם תואמת את עבודתם ואלה הנמצאים‬
‫בהשכלה עודפת‪ ,‬לטובת הראשונים‪.‬‬
‫מבחינת הפיזור הגיאוגרפי בין מחוזות הפריפריה לעומת המרכז‪ ,‬מדיניות ההנגשה‬
‫בתואר ראשון הוכיחה את עצמה‪ .‬בין השנים תש"ן לתשס"ב‪ ,‬אחוז הסטודנטים‬
‫בדרום עלה מ־‪ 10%‬ל־‪ ,15%‬בצפון מאפס ל־‪ ,10%‬ובמרכז (מחוץ לשלוש הערים‬
‫הגדולות) מ־‪ 4%‬ל־‪ .17.5%‬בשלוש הערים הגדולות עלה אחוז הסטודנטים מ־‪13%‬‬
‫ל־‪( 42%‬למ"ס‪ .)2010 ,‬אך הפער בין הפריפריה למרכז עדיין קיים‪ ,‬בתקופה זו‪,‬‬
‫כשהתארים בפריפריה ניתנים על ידי מכללות ולא על ידי אוניברסיטאות‪.‬‬
‫מבחינת הרמה החברתית־כלכלית עולה כי ב־‪ ,2006‬הפער בין עשרת האשכולות‬
‫בשיעורי הסטודנטים‪ ,‬בני ‪ ,29-20‬גדל‪ ,‬לטובת העשירונים העליונים‪ ,‬והוא‬
‫אף גדול יותר מהפער בשיעור הניגשים לבגרות ולפסיכומטרי (למ"ס‪.)2010 ,‬‬
‫העובדה שרוב הסטודנטים לתואר ראשון לומדים במכללות‪ ,‬מגדילה את מספר‬
‫התארים האקדמיים הנחותים בישראל‪ ,‬כשמעסיקים רבים נותנים עדיפות לבוגרי‬
‫אוניברסיטה‪ ,‬והנפגעים הם הסטודנטים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית‪,‬‬
‫הנאלצים להסתפק במכללות שנפתחו באזורם‪.‬‬
‫תגובות הבוגרים‬
‫מסקר שביעות רצון של בוגרי תואר ראשון שנערך בלמ"ס ב־‪ 2008‬על בוגרי‬
‫תשס"ו‪ ,‬עולה כי בוגרי המכללות יותר מרוצים‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬מעמיתיהם‬
‫באוניברסיטאות (ות"ת‪ )2009 ,‬בכל תחומי ההוראה והשירות האוניברסיטאי‪,‬‬
‫וזאת‪ ,‬למרות שלאוניברסיטאות תקציבים הרבה יותר גבוהים מאשר למכללות‬
‫בתחומים אלה‪ ,‬כי האוניברסיטאות מתוקצבות על ידי הות"ת בסכום גבוה‬
‫יותר פר־סטודנט‪ .‬באוניברסיטאות ובמכללות‪ ,‬אין הבדל רב בין שביעות הרצון‬
‫‪182‬‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫של בוגרי מדעי החברה והרוח ושל בוגרי מדעים והנדסה‪ .‬לגבי שביעות הרצון‬
‫בכללותה‪ ,‬המכללות החוץ־תקציביות קיבלו את הציון הגבוה ביותר (‪,)91‬‬
‫המכללות המתוקצבות זכו במקום השני (‪ ,)89‬והאוניברסיטאות נותרו בתחתית‬
‫הסולם (‪ .)80‬יתרה מזאת‪ ,‬על פי נתוני הלמ"ס (לוח ‪ ,9‬תשס"ח)‪ ,‬אחוז הממליצים‬
‫לעמיתיהם ללמוד במוסד בו למדו‪ ,‬גבוה יותר במכללות (‪ 86.8%‬במכללות‬
‫המתוקצבות‪ ,‬ו־‪ 87%‬במכללות הלא־מתוקצבות) מאשר באוניברסיטאות (‪.)86%‬‬
‫הסיבות העיקריות להיעדר המלצה ללמוד באוניברסיטאות הן רמת ההוראה‬
‫וסביבת ההוראה (‪ ,)6%‬ובמכללות אי ההמלצה מוסבר בכך ש"התואר ממוסד זה‬
‫פחות מוערך" (‪ 6%‬במכללה מתוקצבת‪ ,‬ו־‪ 5%‬במכללה חוץ־תקציבית)‪.‬‬
‫תוצאות אלה חוזרות על עצמן בסקרי שביעות הרצון שביצעה אגודת הסטודנטים‬
‫הארצית (דצמבר ‪ )2011‬בקשר לאיכות ההוראה‪ :‬המכללות הפרטיות קיבלו ציון‬
‫ממוצע של ‪( 3.78‬מתוך ‪ ,)5‬והאוניברסיטאות קיבלו ציון ממוצע של ‪ .3.26‬תגובת‬
‫ועד ראשי האוניברסיטאות הייתה כי הסקר משקף את מידת הקושי בלימודים‬
‫ואת העומס הרב‪.‬‬
‫מבחינת ההשתלבות בעבודה‪ ,‬מסקר שנערך בתשס"ח על בוגרי תשס"ו‪ ,‬אחוז‬
‫העובדים מקרב בוגרי המכללות (‪ 92%‬מקרב המתוקצבות ו־‪ 92%‬מקרב החוץ־‬
‫תקציביות) גבוה מאחוז בוגרי האוניברסיטאות (‪ .)85%‬הפער בשיעור העובדים‬
‫נובע‪ ,‬כנראה‪ ,‬מכך שבאוניברסיטאות רבים ממשיכים ללמוד לתארים מתקדמים‬
‫(מל"ג‪.)1999 ,‬‬
‫למרות שנתוני הקבלה של הסטודנטים במכללות נמוכים מאלו של הסטודנטים‬
‫באוניברסיטאות‪ ,‬הרי ששיעור המועסקים מביניהם לפני ובמהלך הלימודים גבוה‬
‫יותר (‪ 26%‬במכלות המתוקצבות‪ ,‬ו־‪ 28%‬במכללות החוץ־תקציביות) מאשר‬
‫באוניברסיטאות (‪ .)22%‬את הפירות קוצרים בוגרי האוניברסיטאות‪ ,‬כששיעור‬
‫גבוה מהם משובצים בתפקיד המחייב תואר אקדמי (‪ 49%‬באוניברסיטאות‬
‫לעומת ‪ 43%‬במכללות המתוקצבות‪ ,‬ו־‪ 36%‬במכללות החוץ־תקציביות)‪ .‬מפתיע‬
‫שאחוז בוגרי המכללות המתוקצבות ששיפרו את שכרם או קודמו בתפקיד גבוה‬
‫מזה של בוגרי אוניברסיטאות ומכללות חוץ־תקציביות‪.‬‬
‫מבחינת ההלימה בין הלימודים לעבודה‪ ,‬בסקר הנ"ל (עמוד ‪ )87‬נמצא כי אחוז‬
‫גבוה של בוגרי המכללות דיווחו על הלימה טובה בין הלימודים לעבודה‪66% :‬‬
‫מבוגרי המכללות המתוקצבות‪ ,‬ו־‪ 67%‬במכללות החוץ־תקציביות‪ ,‬לעומת ‪61%‬‬
‫מבוגרי האוניברסיטאות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬היינו מצפים שבוגרי האוניברסיטאות הבאים ממוסדות יוקרתיים‬
‫ועתירי תקצוב יהיו מרוצים יותר מבוגרי המכללות‪ ,‬אולם נראה כי המצב הפוך‪.‬‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪183‬‬
‫"זליגה" לתארים מתקדמים‬
‫ככל שמגמת המסיפיקציה מתעצמת בתואר הראשון‪ ,‬אנו מזהים את "זליגתה"‬
‫לעבר התארים המתקדמים‪ .‬בישראל‪ ,‬מספר הסטודנטים לתואר שני גדל בהתמדה‪,‬‬
‫ובמשך הזמן הגיע ליותר מפי שלוש (למ"ס‪ .)2010 ,‬בלימודי הדוקטורט‪ ,‬שיעור‬
‫הגידול עלה אף יותר‪.‬‬
‫הלימודים לתואר מוסמך עברו מספר שינויים‪ ,‬במהלך השנים האחרונות‪ ,‬שאפשרו‬
‫את הגידול במספר הסטודנטים‪ :‬מכללות פרטיות קיבלו היתר להעניק תואר‬
‫מוסמך‪ ,‬נפתחו מסלולים ללא תזה במכללות ובאוניברסיטאות‪ ,‬נפתחו תכניות‬
‫לימוד וחוגים חדשים‪ ,‬התאפשרה גמישות בזמני הלימוד‪ ,‬במסלולים מואצים‬
‫ובמסלולים בלתי מתוקצבים‪ .‬כל אלה תרמו לגידול במספר הסטודנטים הלומדים‬
‫לתארים מתקדמים שהם בעלי נגישות‪ ,‬דבר שלא היה קיים קודם‪ ,‬ולמגוון רחב של‬
‫אפשרויות בתנאי הקבלה‪ ,‬מוסדות הלימוד‪ ,‬בתכניות לימוד ובמשך הלימוד‪.‬‬
‫עד שנות ה־‪ ,90‬תואר המוסמך היה תואר מחקרי‪ ,‬שכלל עבודת תזה שנכתבה‬
‫במשך שנתיים‪ .‬האוניברסיטאות בישראל (למעט הפתוחה) היו המוסמכות‬
‫היחידות מטעם המל"ג להעניק תואר זה‪ .‬בשנים שבין הקמת המדינה ועד שנות‬
‫ה־‪ ,90‬הייתה המערכת האקדמית כולה מערכת אליטיסטית‪ .‬במהלך שנות ה־‪,90‬‬
‫עם התרחבותה של ההשכלה לתוארי "בוגר"‪ ,‬חלחלה מגמה זו גם אל התארים‬
‫המתקדמים‪ :‬כ־‪ 39%‬מכלל בוגרי התואר הראשון ממשיכים לתארים מתקדמים‪.‬‬
‫העלייה הדרמטית במספרים משקפת את השינויים שהתרחשו במדיניות‪ ,‬שנים‬
‫קודם לכן‪ ,‬והם שאפשרו את תחילתה של מסיפיקציה גם בתארים המתקדמים‪.‬‬
‫אם בעבר היו רק ‪ 8‬מוסדות זכאים להעניק תואר שני‪ ,‬הרי שב־‪ ,2009‬למדו לתואר‬
‫מוסמך ב־‪ 35‬מוסדות‪ .‬היכולת של המכללות להעניק תואר מתקדם הפקיעה את‬
‫המונופול מידיה של האוניברסיטה והפכה את התואר השני לנגיש מאוד‪ .‬ב־‪,2003‬‬
‫כ־‪ 68%‬ממסיימי תואר שני עשו זאת ללא תזה‪ ,‬בעוד שבראשית שנות ה־‪ ,90‬שיעור‬
‫המקבלים תואר שני ללא תזה היה ‪ 27%‬בלבד (דו"ח הכנסת‪ .)2006 ,‬הוספת מסלול‬
‫הלימודים לתואר שני ללא תזה פגע במעמדן של האוניברסיטאות‪ ,‬שחוו קיצוצים‬
‫תקציביים הנאמדים בכ־‪ 1.2‬מיליארד ‪ ,₪‬במקביל לעלייה הדרמטית במספר‬
‫הסטודנטים לתואר ראשון‪ ,‬ודבר זה יצר עומס תקציבי על המערכת‪ .‬לאוניברסיטאות‬
‫לא נותרה ברירה אלא להצטרף למגמה החדשה ולפתוח מסלולים ללא תזה במטרה‬
‫למשוך אליהן סטודנטים ולאפשר את המשך קיומה של האוניברסיטה‪ .‬ב־‪,2005‬‬
‫החלו גם האוניברסיטאות המחמירות‪ ,‬שחקקו על דגלן‪ ,‬באופן מסורתי‪ ,‬את‬
‫עליונות המחקר‪ ,‬לפתוח מסלול לתארים מתקדמים ללא תזה‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
‫בכל המוסדות האקדמיים בישראל ‪ ,‬נוצרו באופן פרדוקסלי גם תכניות לתואר שני‪,‬‬
‫אך בעוד שבאוניברסיטאות התפתח מסלול ללא תזה לצד מסלול התזה‪ ,‬תכנית‬
‫שהיא בעלת אופי יישומי ‪ -‬גם המכללות קיבלו אישור ללמד סטודנטים לתואר‬
‫שני מחקרי (מל"ג‪ ,)15.7.2003 ,‬המהווה ציון דרך משמעותי בהתפתחותן‪.‬‬
‫אחוז מקסימלי של בוגרי תואר ראשון‪ ,‬הממשיכים לתואר שני‪ ,‬מצוי בקרב בוגרי‬
‫אוניברסיטאות (‪ ,39%‬לעומת ‪ 19%‬מבוגרי המכללות המתוקצבות‪ ,‬ו־‪ 16%‬מבוגרי‬
‫המכללות החוץ־תקציביות)‪ .‬המוטיבציה של המכללות לפתוח תכניות לתואר‬
‫שני נעוצה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בקשיים שמערימות האוניברסיטאות בקבלת בוגרי‬
‫מכללות ללימודי תואר שני‪ .‬בארצות־הברית פתרו את בעיית המעבר ממוסד‬
‫אחד למשנהו באמצעות מבחני כניסה‪ .‬בישראל‪ ,‬נערכים מבחני כניסה מסודרים‬
‫רק במנהל עסקים ובפסיכולוגיה‪ .‬ביתר התחומים‪ ,‬מבחני הכניסה לתואר שני‬
‫אינם מקובלים‪ ,‬ולכן‪ ,‬חלק מהמוסדות דורשים מבוגרי המכללות קורסי השלמה‬
‫בכל מיני תצורות העוקפות את החוק המחייב שוויון בתארים‪.‬‬
‫מתקבע מעמד המכללות בתודעה הציבורית‬
‫בשני עשורים האחרונים‪ ,‬הושגה המטרה של נגישות להשכלה גבוהה‪ ,‬בכל שלושת‬
‫התארים‪ .‬מבחינה איכותית‪ ,‬קיים חשש שהאיכות ירדה‪ ,‬ולו גם מפני שכיום‪,‬‬
‫שני שלישים מתלמידי תואר ראשון לומדים במכללות הנחשבות‪ ,‬בהשוואה‬
‫לאוניברסיטאות המחקר‪ ,‬ללא יוקרתיות‪ .‬המל"ג הקימה מערך של אבטחת איכות‬
‫בהשכלה הגבוהה‪ ,‬ונראה כי המשך מדיניות הנגישות נמצא על פרשת דרכים‪.‬‬
‫הנגישות פעלה כך שמעמדן של המכללות התקבע היטב בתודעה הציבורית‬
‫והן נתפסות כמוסדות ראויים ולגיטימיים להענקת תארים‪ ,‬הסטיגמה שלהן‬
‫כאוניברסיטאות סוג ב' הולכת ופוחתת‪ ,‬אך עדיין יש להמשיך ולפעול כדי‬
‫ליצור את הזיקה האקדמית והארגונית בין שני סוגי מוסדות אלה ולעשות למען‬
‫הסינכרוניזציה ביניהם באמצעות המל"ג‪ .‬מול הטרוגניות בסיסית בכל התחומים‪,‬‬
‫ניצבת מערכת ההשכלה הגבוהה כשהמגמה היא להאחדה בין המוסדות‬
‫האקדמיים‪ :‬אחידות ‪ -‬בשכר הלימוד‪ ,‬בתארים האקדמיים ובתנאי ההעסקה של‬
‫הסגל האקדמי‪ .‬אך ההישג החשוב של מתן שוויון הזדמנויות אמיתי‪ ,‬עדיין לא‬
‫בא לידי ביטוי בגיבוש חשיבה שיטתית ומובחנת בין שתי המערכות האקדמיות‪.‬‬
‫נראה כי המוסדות האקדמיים יתחרו ביניהם על איכויות ועל משאבים‪ ,‬וכן‬
‫צפויה ירידה בערך החברתי־כלכלי של ההשכלה הגבוהה‪ ,‬שתביא לאכזבה‬
‫נגישות להשכלה גבוהה ‪ -‬מאבק על איכות ומשאבים‬
‫‪185‬‬
‫ולתסיסה בקרב שכבות חדשות בחברה שפנו אליה בעקבות הנגישות‪ ,‬אך אינן‬
‫מצליחות למצוא עבודה עקב הגידול בהיצע הבוגרים‪ .‬התחרות בין המוסדות‬
‫עלולה לגרום לירידה בספי הקבלה וברמת התארים‪ ,‬גם בתארים המתקדמים‪.‬‬
‫יימשך הלחץ מצדם של מוסדות לא אוניברסיטאיים‪ ,‬גם פרטיים‪ ,‬במטרה לשדרג‬
‫את תואריהם‪ ,‬להעניק תארים מתקדמים ולהפוך לאוניברסיטאות‪ .‬ולבסוף‪,‬‬
‫יימשך הלחץ של חברי הסגל האקדמי במכללות להשוואת מעמדם ושכרם לאלה‬
‫המקובלים באוניברסיטאות‪.‬‬
‫הדיאלוג שהתקיים בין האוניברסיטאות והמכללות בתהליך יישומה של הנגישות‪,‬‬
‫מעיד על קיום מערכת אמביוולנטית ועל הצורך להכריע בשאלות מהותיות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫באיזו מידה ייוצרו הבדלים בין המכללות השונות באשר לייעודן? האם נטייתן‬
‫של האוניברסיטאות הנמצאות במרכז הארץ להשפיע על כל המהלכים תתבטא‬
‫גם בחלוקת התפקידים בין המכללות האקדמאיות? האם יש סיכוי שמכללה‬
‫אקדמית‪ ,‬שגדלה על ברכי הנגישות החברתית‪ ,‬תוביל גם בתחום המחקר?‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫דרור‪ ,‬י' (‪ .)1996‬בית־הספר האוניברסיטאי‪ ,‬בין האקדמיה לשדה‪ ,‬התהוותו של ביה"ס לחינוך‬
‫באוניברסיטת חיפה תשכ"ד־תשמ"ג‪ .‬קיבוץ חמדיה ‪ /‬אורנים‪.‬‬
‫הכנסת (‪ .)2006‬נתונים על מספר הסטודנטים ועל תקצוב המחקר מטעם הוועדה לתכנון‬
‫ולתקצוב‪.‬‬
‫הלמ"ס‪ )2010( .‬השכלה גבוהה בישראל תשס"ח‪ ,‬פרסום מס' ‪.)23.10.10( 1388‬‬
‫הלמ"ס‪ .)2005( .‬סטודנטים באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים להשכלה גבוהה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫וולנסקי‪ ,‬ע' (‪ ,)2005‬אקדמיה בסביבה משתנה‪ ,‬מוסד שמואל נאמן‪ ,‬אדום הוצאת הקיבוץ‬
‫המאוחד תל אביב‪.‬‬
‫ות"ת‪ .)2009( .‬דין וחשבון מס' ‪ 34/35‬לשנים תשס"ז (‪-)2006/7‬תשס"ח (‪ ,)2007/8‬המל"ג‪,‬‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫ות"ת (‪ .)2012‬ההשכלה הגבוהה בישראל ‪ :2012‬לקראת חשיבה מחודשת על מבנה המערכת‪.‬‬
‫מסמך ‪ ,1‬המל"ג‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫חוק המועצה להשכלה גבוהה‪ ,‬תיקון מס' ‪[ 10‬מכללות] התשנ"ה (‪ .)1995‬ירושלים‪ .‬סעיף ‪.8‬‬
‫לב ציון‪ ,‬נ' (‪ .)2000‬כנס בשער על "החלון לחלום האקדמי"‪ ,‬רמת־גן‪.‬‬
‫מזרחי‪ ,‬י' (‪ .)1994‬היסטוריה של המתח בין השכלה גבוהה כללית ליברלית להשכלה גבוהה‬
‫התמחותית דיסציפלינרית ובדיקת אפשרויות לפרוגרמה קוריקולרית מאזנת במכללות‬
‫האזוריות‪ .‬ביה"ס למנהיגות חינוכית‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫מל"ג (תשרי תש"ס‪ ,‬אוקטובר ‪ .)1999‬דו"ח הוועדה להערכת לימודי הנדסה במכללות ובמוסדות‬
‫להשכלה גבוהה אחרים‪ ,‬המלמדים מקצועות טכנולוגיים‪.‬‬
186
‫ניצה דוידוביץ וצילה סינואני שטרן‬
.‫ השפעת מסורות בחינוך הגבוה על דרכה האקדמית של האוניברסיטה העברית‬.)1978( '‫ י‬,‫עירם‬
.140-123 '‫ עמ‬,28 ,‫עיונים בחינוך‬
.9-4 '‫ עמ‬:10 ,‫ כתב העת של ור"ה‬:‫ אקדמיה‬.‫ איזון דק בין כמות לאיכות‬.)2001( '‫ ע‬,‫פלקסר‬
Bills, D., B., (1988). Credentials and Capacities: Employers’ Perceptions of the Acquisition
of Skills. The Sociological Quarterly. 29 (3): 439‫־‬449.
Brown D., K., (2001). The Social Sources of Educational Credentialism: Status Cultures,
Labor Markets, and Organizations. Sociology of Education, 74, Extra Issue: Current of
Thought: Sociology of Education at the Dawn of the 21st Century, 19‫־‬34.
Dore, R., (1976). The Diploma Disease. Berkley and Los Angeles: University of California
Press.
Finnie, R., & Usher, A., (2007). Room at the Top: Strategies for Increasing the Number of
Graduate Students in Canada: C.D. Howe Institute
Lindberg, M. (2007). At the Frontier of Graduate Surveys: Assessing Participation and
Employability of Graduates with Master's Degree in Nine European Countries. Higher
Education: The International Journal of Higher Education and Educational Planning, 53,
623‫־‬644.
Luria, S. E., & Luria, Z. (1970). The role of the University: Ivory tower, service station, or
frontier post? Daedalus, 99, 75‫־‬83.
Miller, R. I. (1990). Major American higher education issues and challenges in the 1990s.
London: Jessica Kingsley.
Trow, M. (1970). Reflections on the transition from mass to universal higher education.
Daedalus, Journal of the American Academy, Winter, 1‫־‬42.
Tyler, W., (1982). Complexity and Control: The Organizational (sic) Background of
Credentialism. British Journal of Sociology of Education. 3 (2): 160‫־‬170.
n
‫דמוגרפיה‪ ,‬סטטיסטיקה ואידאולוגיה (‪)1‬‬
‫מי קובע "עובדות בשטח"?‬
‫"עורמת ההיסטוריה"‪:‬‬
‫סכנתה של מדינה דו־לאומית‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫על משקל האִמרה הידועה על פורנוגרפיה וגיאוגרפיה‪ ,‬אפשר לומר כי הדמוגרפיה‬
‫היא עניין של אידאולוגיה‪ .‬הדמוגרפים והסטטיסטיקנים יתקוממו‪ ,‬בוודאי‪ ,‬נגד‬
‫גישה זו‪ .‬לדידם‪ ,‬דמוגרפיה זה עניין של מספרים‪ .‬הצרה היא שהמספרים ניתנים‬
‫למניפולציה בהתאם להשקפה‪ .‬ויכוח על מספרים הוא חלק ממחלוקות בעלות‬
‫אופי אתני ולאומי‪ .‬מקטינים נתונים מסוימים ומנפחים נתונים אחרים‪ ,‬הכול‬
‫לפי הצרכים השוטפים‪ .‬דוגמאות לא חסרות‪ ,‬לא בעולם ולא בארץ‪ ,‬ולא נרחיק‬
‫עדות‪ .‬למשל‪ ,‬מהו מספר הפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית או בירושלים‬
‫המזרחית? התשובה לשאלה זאת תלויה את מי שואלים‪ .‬הימין הישראלי‬
‫יצמצם מספר זה עד כמה שאפשר והפלסטינים יגדילו אותו‪ .‬מספרי האוכלוסין‬
‫מבוססים‪ ,‬אמנם‪ ,‬על מפקדי אוכלוסין הנערכים אחת לכמה שנים‪ ,‬ובין מפקד‬
‫למפקד יש אומדנים והערכות‪ .‬ברם‪ ,‬יש המערערים גם על מהימנותם של מפקדי‬
‫ראול טייטלבאום הוא פובליציסט; ספרו הפיתרון הביולוגי ‪ -‬שערוריית הפיצויים האישיים‬
‫לניצולי השואה יצא לאור בהוצאת קו אדום ‪ -‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫האוכלוסין ובוודאי שעל האומדנים‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לפי הנתונים של הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה‬
‫(‪ ,)PCBS‬ב־‪ ,2012‬התגוררו בגדה המערבית ‪ 2,649‬מיליון פלסטינים‪ .‬מספר זה‬
‫כולל גם את ‪ 397‬אלף הפלסטינים המתגוררים בירושלים המזרחית‪ .‬לפי התחזית‬
‫שלהם‪ ,‬ב־‪ ,2016‬יגדל מספר הפלסטינים בגדה המערבית ל־‪ 2,935‬מיליון‪ ,‬ומספר‬
‫הפלסטינים במזרח ירושלים יגיע‪ ,‬באותה שנה‪ ,‬ל־‪ 427‬אלף‪ .‬ואולם‪ ,‬תשובה לאותה‬
‫שאלה תהיה אחרת לחלוטין אם נשאל את אנשי "מרכז בגין־סאדאת למחקרים‬
‫אסטרטגיים"‪ ,‬גוף ישראלי בעל נטיות ימניות‪ .‬לדעתם‪ ,‬מספר הפלסטינים בגדה‬
‫המערבית קטן בלא פחות ממיליון‪ ,‬לעומת הנתונים הסטטיסטיים הפלסטיניים‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬בלי האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים‪.‬‬
‫השלכות פוליטיות למאפיינים דמוגרפיים‬
‫הסיבה לפערים עצומים אלה בגודל האוכלוסייה הפלסטינית נעוצה בהיעדר‬
‫נתונים המבוססים על מפקדי אוכלוסין שוטפים‪ .‬בשנת ‪ ,1967‬מיד לאחר מלחמת‬
‫ששת הימים‪ ,‬נערך על ידי שלטונות הכיבוש הישראליים המפקד הכולל האחרון‬
‫של האוכלוסייה בגדה המערבית וברצועת עזה‪ .‬הנתונים שהתפרסמו לאחר מכן‪,‬‬
‫מבוססים בעיקר על אומדנים והערכות‪ .‬אמנם‪ ,‬ב־‪ ,1997‬ערכה הלשכה המרכזית‬
‫לסטטיסטיקה של הפלסטינים מפקד אוכלוסין‪ ,‬שלפיו בגדה המערבית ובמזרח‬
‫ירושלים התגוררו אז ‪ 1.9‬מיליון פלסטינים‪ ,‬אבל היו גורמים בישראל שהטילו‬
‫ספק באמינותו של מפקד אוכלוסין זה‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬הפולמוס והמחלוקת סביב נתוני האוכלוסייה הפלסטינית אינם‬
‫מקריים‪ .‬למאפיינים הדמוגרפיים יש השלכות פוליטיות מובהקות ומשמעותיות‬
‫על שני הצדדים בסכסוך‪ ,‬בפרט לגבי השאלה איזה עובדות קבעה ישראל‬
‫בשטחים אלה ב־‪ 45‬השנים האחרונות‪.‬‬
‫כבסיס להתפתחויות דמוגרפיות אלה אשתמש במסמך של מרכז המחקר והמידע‬
‫של הכנסת שכותרתו "נתונים דמוגרפיים על אוכלוסייה בישראל ‪ -‬סקירת‬
‫מחקרים"‪ ,‬אשר הוגש בינואר ‪ ,2011‬לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת‪ .‬תזכיר‬
‫זה‪ ,‬שנכתב על ידי פלורה קוך דבידוביץ'‪ ,‬התבסס בין היתר על מחקריהם של‬
‫פרופ' סרג'ו דלה פרגולה‪ ,‬מן האוניברסיטה העברית‪ ,‬מחשובי המומחים בעולם‬
‫לדמוגרפיה יהודית‪ ,‬וכן של פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה‪ ,‬מומחה‬
‫לגיאוגרפיה ודמוגרפיה‪ .‬בתזכיר נכללו מספר לוחות מסכמים ומאירי עיניים‪.‬‬
‫מי קובע "עובדות בשטח"?‬
‫‪189‬‬
‫כבר היום‪ :‬רוב פלסטיני בין הירדן לים‬
‫אתחיל בשורה התחתונה‪ .‬בוויכוחים הפוליטיים המתנהלים בארץ אודות‬
‫הפתרון של שתי מדינות לשני עמים או מדינה דו־לאומית מן הירדן לים‪,‬‬
‫המתנגדים למדינה דו־לאומית נאחזים בנימוק המבוסס על הסכנה דמוגרפית‬
‫בעתיד‪ ,‬כאשר האוכלוסייה הפלסטינית בשטח שבין הירדן לים תהפוך לרוב‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬האמת היא שהעתיד כבר כאן‪ .‬לפי הנתונים בתזכיר‪ ,‬בשנת ‪ ,2010‬שיעור‬
‫היהודים בשטח שבין הירדן לים היה ‪ 52.9‬אחוזים ואילו מספר הערבים בשטח‬
‫זה (יהודה ושומרון‪ ,‬רצועת עזה‪ ,‬ירושלים המזרחית וערבים אזרחי ישראל) הגיע‬
‫ל־‪ 47.1‬אחוזים‪ .‬אולם ב־‪ ,2015‬שיעור היהודים ירד ל־‪ 49.4‬אחוזים‪ ,‬והאוכלוסייה‬
‫הפלסטינית תגיע ל־‪ 50.4‬אחוזים‪ .‬לפי התחזית בתזכיר של הכנסת‪ ,‬מגמה זו‬
‫תימשך גם בשנים הבאות‪ .‬בשנת ‪ ,2025‬האוכלוסייה היהודית תהווה ‪44.9‬‬
‫אחוזים מכלל התושבים‪ ,‬ואילו חלקם של הפלסטינים יגיע ל־‪ 55.1‬אחוזים‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬גם בפרסומים של סוכנות המודיעין המרכזית של ארצות־הברית ‪CIA‬‬
‫)‪ )World Fact Book‬מופיעים נתונים דומים‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬יש מומחים ישראלים הסבורים כי כבר כיום‪ ,‬לא רק בעתיד‪ ,‬המאזן‬
‫הדמוגרפי ב"ארץ־ישראל השלמה"‪ ,‬בין הירדן לים‪ ,‬נוטה לטובת הפלסטינים‪.‬‬
‫לפי הנתונים של פרופ' ארנון סופר‪ ,‬כבר ב־‪ 2010‬המאזן הדמוגרפי היה שלילי‪.‬‬
‫שיעור היהודים שהתגוררו בשטח זה‪ ,‬בשנה זו‪ ,‬היה ‪ 48.6‬אחוזים‪ ,‬ב־‪ ,2015‬ירד‬
‫ל־‪ 45.5‬אחוזים‪ ,‬ובשנת ‪ 2025‬יהוו היהודים רק ‪ 41.8‬אחוזים מכלל האוכלוסייה‬
‫בין הירדן לים (ארנון סופר‪ ,‬דמוגרפיה ועתיד היחסים בין ישראל לפלסטינים‪,‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‪ ,‬קתדרת הייקין לגאואסטרטגיה)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בשעת‬
‫כתיבתן של שורות אלה‪ ,‬הפלסטינים מהווים רוב באוכלוסייה המתגוררת בין‬
‫הירדן לים‪ ,‬אשר ילך ויגדל‪ ,‬על כל המשמעויות מרחיקות הלכת הנובעות מכך‬
‫לגבי אופייה היהודי של מדינה דו־לאומית זו‪.‬‬
‫זוהי גם דעתו של פרופ' סרג'יו דה לה פרגולה‪ ,‬מבכירי המומחים הדמוגרפיים‬
‫בישראל‪ ,‬שבסוף ‪ ,2010‬פרסם מאמר תחת הכותרת "הקשיים הקיומיים של‬
‫ישראל‪ :‬אוכלוסייה‪ ,‬שטחים וזהות" (‪A Journal of Contemporary world‬‬
‫‪ .)Affairs, December 2010, Volume 109‬על פי מאמרו‪ ,‬בראשית ‪,2010‬‬
‫התגוררו בגדה המערבית ‪ 2.2‬מיליון פלסטינים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מ־‪ ,1967‬גדלה‬
‫האוכלוסייה הפלסטינית בגדה בלמעלה מ־‪ 1.6‬מיליון נפש‪ ,‬יותר מפי שלושה‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬באותה תקופה גדלה האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים מ־‪ 70‬אלף‬
‫ל־‪ 276‬אלף תושבים‪.‬‬
‫‪190‬‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫במאמרו כותב פרופ' דה לה פרגולה‪ ,‬כי אם ישראל תחליט לספח את כל השטחים‬
‫בין הירדן לים‪ ,‬מדינה כזו לא תוכל להיות דמוקרטית‪ ,‬ואם יוענקו זכויות של‬
‫"אדם אחד ‪ -‬קול אחד" לכל תושבי השטחים‪ ,‬זו לא תהיה מדינה יהודית‪ .‬אם‬
‫ישראל רוצה להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית עליה לסגת ולוותר על חלק‬
‫משמעותי מן השטחים ומן האוכלוסייה הפלסטינית‪" .‬הנתונים הדמוגרפיים‪,‬‬
‫כאשר יובנו כהלכה‪ ,‬משאירים מעט מרחב לוויכוח‪ ",‬כתב‪.‬‬
‫הסכנה בשער‬
‫לא צריך להיות נביא‪ ,‬אלא רק סטטיסטיקן נבון‪ ,‬כדי להבין שאם לא ננקוט‬
‫בפתרון של שתי מדינות לשני עמים‪ ,‬תוך זמן קצר ישראל תחדל מלהתקיים‬
‫כמדינה יהודית דמוקרטית‪.‬‬
‫נתונים ותחזיות אלה מבוססים על שיעורי הריבוי הטבעי הקיימים כיום‪ .‬שיעור‬
‫הריבוי הטבעי של ערביי ישראל כפול מזה של האוכלוסייה היהודית‪ .‬בשטחים‪,‬‬
‫שיעור הריבוי הטבעי גבוה פי ‪ 2.5‬עד פי ‪ 3‬בהשוואה לאוכלוסייה היהודית‬
‫בישראל‪.‬‬
‫מן הראוי לציין‪ ,‬כי אין שום סיכוי שהעלייה תאזן‪ ,‬בעתיד‪ ,‬מגמות דמוגרפיות‬
‫אלה‪ .‬לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬בעשור האחרון עלו‬
‫לארץ‪ ,‬בממוצע שנתי‪ ,‬כ־‪ 16‬אלף עולים חדשים ‪ -‬שיעור נמוך משמעותית‬
‫ממספר העולים שהגיעו לישראל בעשורים הקודמים ‪ -‬וישנם סימנים לעליית‬
‫מספר היורדים מן הארץ‪ ,‬בשנים האחרונות‪.‬‬
‫ולבסוף נשאלת השאלה‪ :‬מהו העובדות שנקבעו על ידי מפעל ההתנחלות‬
‫בשטחים? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬בסוף ‪ ,2011‬התגוררו בגדה‬
‫המערבית כ־‪ 319‬אלף מתנחלים‪ .‬אפשר להניח שהיום מגיע מספרם ל־‪ 335‬אלף‪.‬‬
‫לפי הערכות מסוימות‪ ,‬השקיעה ישראל למעלה מ־‪ 100‬מיליארד ‪ ₪‬בהתנחלויות‬
‫בתשתיות מסביבן ובשמירה עליהן‪.‬‬
‫לפי מפקד האוכלוסין שערכו שלטונות ישראל ב־‪ ,1968‬התגוררו בגדה המערבית‬
‫כ־‪ 700‬אלף פלסטינים‪ ,‬ואילו לפי הנתונים של סוכנות המודיעין המרכזית של‬
‫ארצות־הברית‪ ,‬מאמצע ‪ ,2012‬התגוררו בגדה המערבית‪ ,‬בשנה זו‪ ,‬כ־‪ 2.6‬מיליון‬
‫פלסטינים‪ .‬מכאן‪ ,‬שבמהלך אותה תקופה של ‪ 45‬שנים‪ ,‬גדלה האוכלוסייה‬
‫הפלסטינית בגדה ב־‪ 1.9‬מיליון נפש‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬האוכלוסייה גדלה בפי‬
‫‪ 5.6‬משיעור הגידול במספר המתנחלים בגדה‪ .‬אגב‪ ,‬באותו פרק זמן‪ ,‬גדל מספר‬
‫מי קובע "עובדות בשטח"?‬
‫‪191‬‬
‫הפלסטינים המתגוררים בירושלים רבתי מ־‪ 86‬אלף ל־‪ 305‬אלף‪.‬‬
‫לנוכח נתונים אלה קשה להימנע מהמסקנה הבאה‪ :‬מדיניות ההתנחלויות‬
‫בשטחים הייתה כישלון היסטורי‪ .‬המשך המצב הקיים מהווה סכנה מוחשית‬
‫להמשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית‪ ,‬בה מימש העם היהודי את הגדרתו‬
‫העצמית‪ .‬סכנה זו קיומית גדולה יותר מכל הסכנות הנדונות בשיח הציבורי‬
‫המתנהל בארץ‪ .‬אין זו סכנה לעתיד הרחוק‪ ,‬היא כבר מוחשית וניצבת בשערינו‪,‬‬
‫וצריך להיות עיוור כדי שלא לראות עובדות דמוגרפיות אלה‪ .‬הדברים נאמרים‬
‫גם באוזני אנשי "ארץ ישראל השלמה" ובאוזני אותם אנשי שמאל בארץ‪ ,‬אשר‬
‫ברוב ייאושם מתחילים‪ ,‬אולי‪ ,‬לצדד ב"מדינה אחת לשני עמים"‪.‬‬
‫האם יש הסכמה בין ימין לשמאל?‬
‫יש בכך מעין "עורמת ההיסטוריה" בכך שב־‪ ,2013‬הימין הסיפוחיסטי והשמאל‬
‫הרדיקלי מגיעים להסכמה לגבי הרעיון של "מדינה דו־לאומית"‪ .‬למי ששכח‬
‫ראוי להזכיר כי זה היה החזון של אש"ף‪ ,‬שנוסח באמנה הלאומית הפלסטינית‬
‫ב־‪" :1968‬פלסטין בגבולותיה מתקופת המנדט היא יחידה טריטוריאלית‬
‫אינטגרלית שאיננה נחלקת‪ "...‬ובמקום ישראל תקום מדינה פלסטינית‪ ,‬שתהיה‬
‫"מדינה חילונית ודמוקרטית בה יחיו יחד בשוויון מלא מוסלמים‪ ,‬נוצרים‬
‫ויהודים‪ "...‬אפילו יאסר עראפאת נטש את נוסחתו זו‪ ,‬בעת המו"מ עם ישראל‬
‫על הסכמי אוסלו‪ ,‬בראשית שנות ה־‪ .90‬והנה‪ ,‬ב־‪ ,2013‬בגלגול דיאלקטי מוזר‪,‬‬
‫חזון תעתועים זה של מדינה אחת בין הירדן לים קם לתחייה‪.‬‬
‫בוויכוחים המתנהלים בארץ נשמעת הטענה ש"המצב שנוצר בגדה המערבית‬
‫הוא בלתי הפיך‪ "...‬ברם‪ ,‬מן ההיסטוריה‪ ,‬שלנו ושל עמים אחרים‪ ,‬אפשר ללמוד‬
‫שאין מצבים בלתי הפיכים‪ .‬הכול הפיך והבעיה היא המחיר שמשלמים‪.‬‬
‫לאחר מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬החזרנו למצרים‪ ,‬במסגרת הסכם השלום‪ ,‬את‬
‫כל סיני עד לגרגר החול האחרון ‪ -‬למרות שבממשלת גולדה מאיר היו שראו‬
‫בשליטה הישראלית בשטח זה אינטרס אסטרטגי קיומי‪...‬‬
‫אריק שרון פינה מרצועת עזה‪ ,‬באורח חד־צדדי‪ 14 ,‬אלף מתנחלים והרס‬
‫עשרות יישובים ישראליים שנ ִבנו שם‪ .‬צה"ל נסוג עד לקו הגבול הבינלאומי בין‬
‫ישראל לרצועת עזה‪ .‬זאת‪ ,‬אחרי שהתברר כי המשך הכיבוש הצבאי הישיר אינו‬
‫משתלם‪.‬‬
‫סיפור הגדה המערבית מסובך יותר‪ ,‬אך אני מעריך שהשלב‪ ,‬שבו תצטרך ישראל‬
‫‪192‬‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫לפנות את חלק הארי של הגדה‪ ,‬הולך ומתקרב‪ .‬לתסריט זה יש שלוש אפשרויות‪:‬‬
‫ •האפשרות הטובה ביותר‪ ,‬עבור ישראל והפלסטינים‪ ,‬היא הסכם שלום עם‬
‫הרשות הפלסטינית על בסיס העקרונות שכבר צוינו‪ :‬נסיגת ישראל מן הגדה‬
‫על בסיס "הקו הירוק" וחילופי שטחים של ‪ 1‬ל־‪ .1‬כלומר‪ ,‬תמורת סיפוח‬
‫ריכוזי ההתנחלויות שהוקמו מעבר ל"קו הירוק"‪ ,‬תעביר ישראל למדינה‬
‫פלסטינית שטחים חלופיים באותו גודל‪ .‬כל זה‪ ,‬מבלי להכיר בזכות השיבה‬
‫אך תוך מימוש איחוד משפחות בשיעור מוסכם‪ .‬הסכם זה אפשר לבצע‬
‫בשלבים שייקבעו מראש‪ .‬חשוב לציין שב־‪ ,2012‬גברו הלחצים הבינלאומיים‬
‫על ישראל‪ ,‬מצד ארצות־הברית ומערב אירופה‪ ,‬לפתרון כזה‪.‬‬
‫ •אפשרות שנייה ופחות טובה‪ :‬נסיגה ישראלית חד־צדדית מן הגדה‪ ,‬ללא‬
‫הסכם‪ ,‬על פי התקדים שקבע אריק שרון לגבי רצועת עזה‪.‬‬
‫ •האפשרות השלישית‪ ,‬הגרועה ביותר עבור ישראל‪ :‬נסיגה ישראלית אחרי‬
‫סיבוב נוסף של עימות דמים מזוין ‪ -‬אינתיפאדה שלישית או בדומה לה ‪-‬‬
‫שיהיה כרוך בקורבנות רבים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אין אפשרות להמשך המצב הקיים של שליטה ישראלית‪ ,‬ישירה או‬
‫עקיפה‪ ,‬על הפלסטינים‪ ,‬החול בשעון המדיני אוזל והולך‪ ,‬והזמן הדמוגרפי עובד‬
‫לרעת ישראל‪.‬‬
‫הטענה של הממסד הרשמי של נתניהו שאין פרטנר פלסטיני היא חסרת שחר‪.‬‬
‫זהו תירוץ ישראלי רשמי להקפאת התהליך המדיני‪ ,‬וכך נראה הדבר‪ ,‬כיום‪ ,‬גם‬
‫בעיני דעת הקהל העולמית‪ ,‬לרבות זו שבארצות־הברית‪.‬‬
‫אבו מאזן והרשות הפלסטינית היו והנם פרטנר ראוי וניתן להגיע עמם להסכם‬
‫שלום ולסיום הסכסוך‪ .‬בקרב הפלסטינים לא יימצא פרטנר טוב יותר לישראל‬
‫מאשר אבו־מאזן‪ .‬אבל‪ ,‬בעוד שבממסד הישראלי הרשמי מתעלמים מכך‪ ,‬בקרב‬
‫חוגים פלסטיניים שונים גוברת המודעות שהזמן עובד לטובתם‪ .‬יש מנהיגים‬
‫פלסטינים האומרים‪ ,‬כבר עכשיו‪ ,‬ש"פתרון שתי המדינות מת"‪ ,‬והפתרון האפשרי‬
‫הוא "מדינה דו־לאומית"‪ ,‬שתחסל‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬את ישראל כמדינה יהודית‪,‬‬
‫ודבר זה עלול לקרות עד מהרה‪...‬‬
‫מכאן‪ ,‬שכל אלה המטיפים לסיפוח או משלימים עמו‪ ,‬עמדתם אנטי־ציונית‬
‫בעליל‪ .‬וכך חזונם של הפלסטינים הקיצונים בדבר חיסולה של ישראל‪ ,‬חובר‬
‫לחזונם של ה"סּוּפר־ציונים" בנוסח "ארץ ישראל השלמה"‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫דמוגרפיה‪ ,‬סטטיסטיקה ואידאולוגיה (‪)2‬‬
‫הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש‬
‫"טרור פסיכולוגי" יעיל באמצעות הדמוגרפיה‬
‫יורם אטינגר‬
‫מדיניות ישראל כלפי יהודה ושומרון מתעלמת מהתפתחויות דמוגרפיות‬
‫מערבית לנהר הירדן ובמזרח התיכון כולו‪ .‬המדיניות מתבססת‪ ,‬במידה רבה‪,‬‬
‫על הנחה מופרכת כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין נהר הירדן לבין הים‬
‫התיכון‪.‬‬
‫למגמה הדמוגרפית מערבית לירדן ‪ -‬השונה בתכלית מהתובנה המקובלת ‪-‬‬
‫השלכות מדיניות‪ ,‬אך גם לגבי הלך הרוח הכללי (אופטימיות לעומת פטליזם)‪,‬‬
‫פוטנציאל הצמיחה הכלכלית הגבוה‪ ,‬היקף מחזורי הגיוס לצה"ל‪ ,‬הצורך בהרחבת‬
‫תשתיות הרפואה‪ ,‬הבריאות והחינוך‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫בניגוד לתובנה המקובלת‪ ,‬הדמוגרפיה היהודית בארץ ישראל (כולל כ־‪300,000‬‬
‫יורם אטינגר הוא שגריר (בדימוס)‪ ,‬מנכ"ל "במחשבה שנייה‪ :‬יוזמה ישראל‪-‬ארצות־הברית"‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫יורם אטינגר‬
‫עולי ברית־המועצות שעדיין לא הוכרו כיהודים־כהלכה על ידי הרבנות הראשית)‬
‫נהנית מרוח גבית‪ ,‬ואילו הדמוגרפיה הערבית מושפעת מתהליכי מודרניזציה‬
‫מהירים‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫ •ב־‪ ,2013‬שיעור הפריון היהודי (‪ 3‬לידות לאישה) גבוה יותר מאשר בכל מדינה‬
‫ערבית חוץ מתימן (‪ ,)4.8‬עיראק (‪ )4.7‬וירדן (‪ ,)3.4‬הנמצאות בעיצומה של‬
‫קריסה דמוגרפית‪.‬‬
‫ •התנופה בדמוגרפיה היהודית מקורה‪ ,‬במיוחד‪ ,‬בנסיקה בפריון החילוני‬
‫(לדוגמה‪ ,‬עולי ברית־המועצות וה"צפונים") למרות הירידה בפריון החרדי‪.‬‬
‫ •מפער של שש לידות בין שיעור הפריון הערבי והיהודי בישראל ב־‪,1969‬‬
‫הצטמק הפער לחצי לידה ב־‪.2013‬‬
‫ •ב־‪ 2013‬קיים שוויון בשיעור הפריון היהודי־ערבי‪ ,‬בקרב נשים בגילאי עשרים‬
‫ושלושים‪ ,‬בשטח המשולב של יהודה‪ ,‬שומרון ו"הקו הירוק"‪.‬‬
‫ •שיעור הפריון היהודי נמצא במגמת עלייה‪ ,‬למעלה משלוש לידות לאישה‬
‫(שיעור הפריון הממוצע של יהודייה ילידת הארץ ‪ 3.09 -‬לידות); שיעור‬
‫הפריון הערבי ב"קו הירוק" וביו"ש נמצא במגמת ירידה‪ ,‬מתחת לשלוש‪ ,‬עקב‬
‫השתלבות מוצלחת בתשתיות המודרניזציה (עיור‪ ,‬חינוך‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬תכנון‬
‫משפחה‪ ,‬יזמות‪ ,‬תרבות‪ ,‬ספורט‪ ,‬פוליטיקה)‪.‬‬
‫ •מ־‪ 1995‬עד סוף ‪ 2012‬זינק מספר הלידות היהודיות ב־‪ ,62.5%‬מ־‪80,400‬‬
‫לכ־‪ 130,000‬לשנה‪ ,‬לעומת גידול של כ־‪ 10%‬אצל הערבים מערבית לירדן‪.‬‬
‫ב־‪ 1995‬נולדו בישראל ‪ 2.3‬ילדים יהודים על כל ילד ערבי; ב־‪ 2012‬נולדו ‪3.2‬‬
‫ילדים יהודים על כל ילד ערבי‪.‬‬
‫ •מספר הלידות במגזר היהודי‪ ,‬מסך הלידות השנתיות בישראל‪ ,‬נסק מ־‪69%‬‬
‫ב־‪ 1969‬ל־‪ 77%‬ב־‪ ,2012‬למרות ירידת שיעור הפריון החרדי‪ ,‬שהיא פועל‬
‫יוצא של השתלבות המגזר החרדי בשוק העבודה והיזמות‪ ,‬ובאופן איטי‬
‫יותר בגיוס לצה"ל‪.‬‬
‫ •ב־‪ 2011‬היה שיעור הריבוי הטבעי (שיעור לידות פחות שיעור פטירות) של‬
‫הבדווים הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה ‪ 6.3%( 2.2% -‬ב־‪.)2000‬‬
‫ •פער של מיליון קיים בין המספר המתועד של ערביי יו"ש (‪ 1.65‬מיליון) לבין‬
‫טענת הרשות הפלסטינית (‪ 2.6‬מיליון)‪.‬‬
‫ •רוב יהודי של ‪ 66%‬ב־‪ ,2013‬בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש‪ ,‬עשוי‬
‫להמריא ל־‪ 80%‬ב־‪ ,2035‬אם ישראל תשכיל למנף את חלון ההזדמנויות‬
‫לעליית (לפחות) ‪ 500,000‬יהודים בעשור הבא‪.‬‬
‫הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש‬
‫‪195‬‬
‫התמערבות שיעורי הפריון הערבי‬
‫כרסום־מונחה־מודרניזציה בפריון הערבי מאפיין את כל העולם המוסלמי ‪-‬‬
‫להוציא את מדינות התת־סהרה ‪ -‬קורא תיגר על התקינות הפוליטית בישראל‬
‫ומחייב הערכה מחודשת של ההתייחסות לעתיד יו"ש‪.‬‬
‫לדברי ראש אגף האוכלוסין של האו"ם‪ ,‬הנייה זלוטניק‪" ,‬הכרסום בפריון‬
‫המוסלמי מדהים‪ ....‬שמונה מחמש־עשרה המדינות בעלות הירידה החדה ביותר‬
‫בשיעור הפריון‪ ,‬מאז ‪ ,1980‬הן מדינות מוסלמיות במזרח התיכון‪".‬‬
‫היומון השוויצרי מג'נבה‪ ,‬לה טאמפ‪ ,‬דיווח ב־‪ 31‬למרס ‪:2012‬‬
‫ב־‪ 30‬השנים האחרונות ירד שיעור הפריון המוסלמי ב־‪ ,50%‬באיראן ‪-‬‬
‫‪ 75%‬ובצפון אפריקה ‪ .70% -‬לאירופה נדרשו ‪ 200‬שנים כדי לרדת מ־‪5‬‬
‫ל־‪ 2‬לידות לאישה‪ ....‬מדינות מוסלמיות אף ירדו מתחת לשיעור פריון של‬
‫‪ 2.1‬לידות לאישה השומר על מספר האוכלוסין הקיים‪ ...‬העולם מתקדם‬
‫לקראת התכנסות שיעורי הפריון האירופאים והמוסלמים‪ ...‬איראן מוכיחה‬
‫שאין זיקה בין האסלאם לבין שיעור פריון גבוה‪ .‬משבע לידות לאישה תחת‬
‫השלטון החילוני של השאה הפרסי ירד שיעור הפריון ‪ -‬ביוזמת שלטון‬
‫האיאתולות המעודד שימוש באמצעי מניעה ‪ -‬ל־‪ ,1.8‬פחות מבצרפת‬
‫(שתי לידות)‪ .‬האישה האיראנית בעלת רמת חינוך וקריירה גבוהות ולכן‬
‫אינה ממהרת ללדת ילדים‪ ...‬בצפון אפריקה [ובהדרגה בשאר מדינות‬
‫ערב] מושפע הכרסום בשיעור הפריון מתהליך המודרניזציה בקרב‬
‫הנשים‪ ,‬ממגבלות כלכליות ומהנטייה להינשא בגיל מבוגר יותר‪ .‬האישה‬
‫הלובית הממוצעת נישאת בגיל ‪ 33‬ובתוניסיה ואלג'יריה בגיל ‪ …30‬יוסוף‬
‫קורבאז'‪ ,‬מנהל מחלקת המחקר של "המכון הלאומי ללימודים דמוגרפיים"‬
‫בפריז‪ ,‬מציין שתופעת הקריסה של שיעור הפריון המוסלמי ידועה זה ‪25‬‬
‫שנים‪ .‬שיעור הפריון בלבנון רק ‪ 1.6‬ילדים לאישה‪ ,‬נמוך משיעור הפריון‬
‫בצרפת ‪.2.02 -‬‬
‫מחקר של ה־‪ Population Reference Bureau‬הוושינגטוני‪ ,‬מיוני ‪,2012‬‬
‫מתעד גידול דרמטי בשימוש באמצעי מניעה בכל מדינות ערב‪ 72% :‬מהנשים‬
‫הפלסטיניות הנשואות בגילאי ‪ 49-15‬שואפות להימנע מהיריון‪ 78% ,‬במרוקו‪,‬‬
‫‪ 71%‬בירדן‪ 69% ,‬במצרים ולוב‪ 68% ,‬בסוריה‪ 63% ,‬בעיראק‪ 61% ,‬בתימן‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫התמערבות שיעור הפריון בכל המדינות המוסלמיות (חוץ מדרומית לסהרה)‬
‫‪196‬‬
‫יורם אטינגר‬
‫מתועדת במחקרו של ד"ר ניקולאס אברסטאד מ־‪American Enterprise‬‬
‫‪ Institute‬הוושינגטוני‪:‬‬
‫שיעורי פריון מתמוטטים בעולם המוסלמי‪ ...‬לפי חטיבת האוכלוסין של‬
‫האו"ם‪ ,‬הכרסום הדרמטי מתרחש ב־‪ 30‬השנים האחרונות‪ ,‬ב־‪ 48‬ישויות‬
‫מוסלמיות‪ ...‬כרסום הפריון באזורי האסלאם עמוק מכל אזור אחר בעולם‪...‬‬
‫שש מתוך עשר המדינות המובילות בהיקף הירידה בפריון‪ ,‬בעולם כולו‪ ,‬הן‬
‫מדינות מוסלמיות‪ .‬זו הירידה החדה ביותר בהיסטוריה האנושית‪ ...‬הצניחה‬
‫בשיעור הפריון המוסלמי היא אחת מהתופעות הדמוגרפיות הקריטיות‬
‫בתקופתנו‪.‬‬
‫לפי איך תרבויות גוועות (דוד גולדמן‪" ,‬ספנגלר"‪" ,‬הוצאת רגנרי"‪ ,‬וושינגטון‪- )2011 ,‬‬
‫שיעור הפריון המוסלמי מתכווץ בקצב מהיר המפתיע דמוגרפים ומתכנס‬
‫לשיעור הפריון האירופאי‪ ....‬באמצע המאה הנוכחית תרד "חגורת‬
‫האסלאם" ממרוקו עד לאיראן לשיעור הפריון האירופאי (עמ' ‪ ...)X‬החברה‬
‫הכפרית [המוסלמית] המסורתית ראתה בילדים נכס כלכלי כעובדי אדמה‬
‫וכתומכים בזקני המשפחה; החברה העירונית רואה בילדים תוספת הוצאה‬
‫ולא מקור הכנסה‪ ...‬הנשים האיראניות מתחתנות בגיל מאוחר יותר‪ ,‬או‬
‫נשארות רווקות‪ ,‬ומקדישות את שנות הפוריות להעצמת החינוך והקריירה‬
‫ולא להעצמת הפוריות‪ ...‬שיעור הפריון של אישה מוסלמית אקדמאית דומה‬
‫לשיעור הפריון של חברתה האירופאית (עמ' ‪ ...)6-5‬שיעורי פריון גבוהים‬
‫של שבע־שמונה לידות לאישה קיימים רק במדינות מוסלמיות עניות ובעלות‬
‫שיעור בערות גבוה‪ :‬מאלי‪ ,‬ניז'ר‪ ,‬סומליה ואריתריאה (עמ' ‪...)11‬‬
‫התמערבות שיעור הפריון הערבי מאפיינת את כל המזרח התיכון‪ :‬איראן צנחה‬
‫ל־‪ 1.8‬לידות לאישה‪ ,‬ירדן ‪ ,3.4 -‬מצרים ‪ ,2.97 -‬סוריה ‪ ,2.94 -‬סעודיה ‪2.3 -‬‬
‫וצפון אפריקה ‪ -‬פחות מ־‪ 2‬לידות לאישה‪ .‬מיתוס "הכפלת האוכלוסין הערבי מדי‬
‫‪ 20‬שנים" ‪ -‬ותובנות דמוגרפיות מופרכות שקנו חזקה בדיון הציבורי בישראל‬
‫ מתרסקים מול צוקי המציאות‪ .‬תקדימים מלמדים שקיים סיכוי זעיר שחברה‬‫יכולה‪/‬רוצה לשחזר שיעור פריון גבוה לאחר תקופה של צמצום דרמטי‪ ,‬במיוחד‬
‫אם הצמצום נובע משדרוג תשתיות החינוך והקריירה‪.‬‬
‫לה טאמפ השוויצרי טוען‪:‬‬
‫הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש‬
‫‪197‬‬
‫ירידה חדה בשיעור הפריון הפלסטיני חלה מאז האינתיפאדה השנייה‬
‫[שפרצה בסוף שנת ‪ ,]2000‬במקביל לגידול שיעור הפריון היהודי בישראל‪.‬‬
‫ב־‪ 2005‬התכנסו שיעורי הפריון הפלסטיני (‪ )3.94‬והיהודי (‪ )3.95‬בירושלים‬
‫המזרחית‪ .‬שיעור הפריון של האישה הפלסטינית ביו"ש הוא ‪ 3.8‬לידות [לפי‬
‫ה־‪ CIA‬והלמ"ס הפלסטינית שיעור הפריון נמוך יותר]‪ ,‬לעומת ‪ 3‬לידות של‬
‫האישה היהודייה‪ ,‬אך כמעט ‪ 6‬לידות לאישה ביישובים היהודיים ביו"ש‪....‬‬
‫בעוד האישה הפלסטינית מטפחת את האינדיווידואליזם‪ ,‬מגלה האישה‬
‫היהודייה בישראל יותר רגישות לאידיאולוגיה המשפחתית‪...‬‬
‫ערביי יו"ש ‪ -‬מחברה כפרית לעירונית‬
‫שיעור הפריון של ערביי יו"ש צונח במהירות במקביל להאצת המודרניזציה‪.‬‬
‫מ־‪ 70%‬חברה כפרית עתירת פריון ב־‪ ,1967‬הפכו ערביי יו"ש ב־‪ 2013‬ל־‪75%‬‬
‫חברה עירונית הנוטה לצמצום הפריון‪ .‬כמעט כל הנערות הערביות ביו"ש ‪ -‬כולל‬
‫מחנות הפליטים והכפרים ‪ -‬מסיימות ‪ 12‬שנות לימוד‪ ,‬ומספר הולך וגדל משתלב‬
‫בלימודי תואר ראשון ושני‪ .‬השתלבות הנשים (יותר מהגברים) במערכת החינוך‬
‫מצמצמת באופן דרסטי את שיעור הנישואין בקרב בנות ‪ 15‬ואת תופעת היריון‬
‫גיל הנעורים‪ ,‬במקביל לטיפוח שאיפת האישה לקריירה‪ ,‬לשדרוג רמת החיים‬
‫ולקריאת תיגר על החברה הפטריארכלית הערבית‪ .‬תהליכי הנישואין והפריון‬
‫נדחים לגילאי ה־‪ 20‬ומתקרבים בהדרגה ‪ -‬כמו אצל האישה היהודייה ‪ -‬לגיל‬
‫‪ .30‬המעבר מהכפר אל העיר‪ ,‬קידום מעמד האישה הערבייה‪ ,‬שיעורי האבטלה‬
‫הגבוהים בערים (‪ )30-40%‬והאלימות הפנים־פלסטינית מביאים לשיא בשיעור‬
‫הגירושין (שאינם אפשריים בכפר)‪ ,‬המכרסם גם הוא בשיעור הפריון‪ .‬תכנון‬
‫המשפחה‪ ,‬ביוזמת הרשות הפלסטינית ואונר"א‪ ,‬משריש את השימוש באמצעי‬
‫מניעה בקרב רוב הנשים בגיל הפריון (‪ .)49-15‬כמו כן‪ ,‬מאזן ההגירה השלילי‬
‫השנתי המורכב ברובו מגברים בגיל הפריון‪ ,‬מגדיל את הפער בין מספר הנשים‬
‫למספר הגברים הערביים ביו"ש‪.‬‬
‫מספר ערביי יו"ש מנופח באופן מלאכותי על ידי הרשות הפלסטינית‪ ,‬במיליון‬
‫איש (‪ 1.65‬מיליון ולא ‪ 2.6‬מיליון)‪ .‬בריאיון לניו יורק טיימס‪ ,‬ב־‪ 11‬בדצמבר‬
‫‪ ,1997‬הגדיר ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית‪ ,‬חסן‬
‫אבו־ליבדה‪ ,‬את מפקד האוכלוסין שהתקיים ביוני ‪( 1997‬בעיצומה של "עליית‬
‫המיליון" מברית־המועצות) כ"אינתיפאדה אזרחית"‪ .‬ואכן‪ ,‬הנתונים המנופחים‬
‫‪198‬‬
‫יורם אטינגר‬
‫מהווים טרור פסיכולוגי יעיל‪ ,‬המכרסם באופטימיות לגבי עתיד המדינה‬
‫היהודית‪ ,‬משפיע לרעה על היקף העלייה וההשקעות‪ ,‬מפחיד את האוכלוסייה‬
‫היהודית וסוחף אותה לוויתורים חסרי תקדים‪ .‬המספרים המנופחים מאפשרים‬
‫לרשות הפלסטינית לשדוד את משלם המסים האמריקאי‪ ,‬מכיוון שסיוע החוץ‬
‫האמריקאי מבוסס‪ ,‬בחלקו‪ ,‬על מספר האוכלוסין‪.‬‬
‫למעלה מ־‪ 400,000‬תושבים השוהים בחו"ל למעלה משנה (רובם מיו"ש) כלולים‬
‫במפקד הפלסטיני‪ ,‬בניגוד לכללי הדמוגרפיה הבינלאומית‪ .‬כ־‪ 300,000‬ערביי‬
‫ירושלים בעלי תעודת זהות ישראלית וכ־‪ 105,000‬ערביי יו"ש שנישאו לערביות‬
‫ישראליות נספרים פעמיים‪ :‬כערביי ישראל על ידי הלמ"ס הישראלית וכערביי‬
‫יו"ש על ידי הלמ"ס הפלסטינית‪ .‬מאזן ההגירה השלילי השנתי מ־‪18,000( 1950‬‬
‫מיו"ש ב־‪ ,)2011‬אינו משוקלל בנתוני הלמ"ס הפלסטינית‪ ,‬מספר הפטירות מצומק‬
‫מלאכותית ומספר הלידות מנופח‪ .‬בספטמבר ‪ ,2006‬פרסם "הבנק העולמי" דו"ח‬
‫על מערכת החינוך ברשות הפלסטינית‪ ,‬המתעד פער של ‪ 32%‬בין נתוני הלידות‬
‫של הלמ"ס הפלסטינית לבין מספר הלידות המתועדות‪.‬‬
‫דמוגרפיה יהודית בנסיקה‬
‫דוד גולדמן מציין "שהמדינה המפותחת היחידה‪ ,‬בנוסף לארצות־הברית‪,‬‬
‫המציגה שיעור פריון גבוה היא ישראל (עמ' ‪ ."...)199‬הוא מותח ביקורת על‬
‫ההנהגה הישראלית המעצבת מדיניות שמתבססת על הנחות דמוגרפיות‬
‫מוטעות‪" :‬ויתורים ישראליים בעשור הראשון של המאה ה־‪ ,21‬הונחו על ידי‬
‫הפחד שהדמוגרפיה הערבית תציף את המדינה היהודית‪ .‬אבל‪ ,‬המציאות הייתה‬
‫הפוכה‪( "...‬עמ' ‪.)200‬‬
‫לדמוגרפיה המוצקה יש השלכות חיוביות כלכליות‪ ,‬חברתיות‪ ,‬טכנולוגיות‬
‫וביטחוניות‪ .‬לפי גולדמן‪" ,‬בנתוני הפריון הנוכחיים יהיו בישראל‪ ,‬בסוף המאה‪,‬‬
‫יותר צעירים מאשר באיטליה וספרד וכמו בגרמניה‪ .‬ישראל תוכל לגייס צבא‬
‫גדול מגרמניה" (עמ' ‪.)202-201‬‬
‫הנסיקה בפריון היהודי מהווה פועל יוצא של רמה גבוהה‪ ,‬יחסית‪ ,‬של אופטימיות‪,‬‬
‫אחריות קולקטיבית‪ ,‬פטריוטיות‪ ,‬יחס חיובי‪ ,‬יחסית‪ ,‬לערכי דת ומסורת וכלכלה‬
‫יציבה‪.‬‬
‫הדמוגרפית היהודית זוכה לרוח גבית מפוטנציאל עלייה של ‪ 500,000‬עולים‬
‫בעשר השנים הבאות‪ ,‬כפועל יוצא של מציאות בינלאומית ייחודית‪ .‬לראשונה‬
‫הערכה מחודשת על הנתונים ביו"ש‬
‫‪199‬‬
‫ ולא ידוע עד מתי ‪ -‬יש לישראל יתרון כלכלי על פני כל מדינות הריכוזים‬‫היהודיים הגדולים‪ :‬ברית־המועצות לשעבר‪ ,‬גרמניה‪ ,‬צרפת‪ ,‬אנגליה‪ ,‬ארגנטינה‬
‫וארצות־הברית‪ .‬לראשונה‪ ,‬מגיעים לישראל עולים עקב שיקולים כלכליים ולא‬
‫רק רעיוניים‪ .‬פוטנציאל העלייה מקבל רוח גבית מהקצנת האנטישמיות בברית־‬
‫המועצות לשעבר‪ ,‬באירופה ובארגנטינה‪ ,‬במקביל להעמקת החדירה המוסלמית‬
‫לצפון אירופה ומערבה‪ ,‬המוסיפה שמן למדורת האנטישמיות‪ .‬תשתית החינוך‬
‫היהודי־ציוני התרחבה להיקף חסר תקדים בכל המדינות הנ"ל‪ ,‬ובוגריה מועמדים‬
‫טבעיים לעלייה‪ .‬יוקר החינוך היהודי־ציוני בארצות־הברית ובמערב אירופה‬
‫(כ־‪ 25,000$‬לשנה לתלמיד‪/‬ה במשפחות של שלושה־ארבעה ילדים) מהווה‬
‫תמריץ נוסף לעלייה‪ .‬מדיניות עלייה פרו־אקטיבית‪ ,‬וקריאת תיגר על ספקנות‬
‫"מומחים"‪ ,‬הביאה לגלי עלייה בשנות ה־‪ 70 ,50 ,30‬ו־‪ 90‬של המאה הקודמת‪.‬‬
‫מדיניות עלייה פרו־אקטיבית היא תנאי למימוש פוטנציאל העלייה‪ ,‬בעשור‬
‫הנוכחי‪.‬‬
‫בברית־המועצות לשעבר יש כ־‪ 350,000‬יהודים־כהלכה‪ ,‬בנוסף ל־‪400,000‬‬
‫עד ‪ 500,000‬יהודים לפי חוק השבות‪ ,‬ועוד יהודים "היוצאים מהארון" ברגעי‬
‫אמת‪ .‬בגרמניה‪ ,‬כ־‪ 200,000‬יהודים־כהלכה‪ ,‬יוצאי ברית־המועצות‪ ,‬המתקשים‬
‫להשתלב בקהילה היהודית המקומית וחרדים לזהותו היהודית של הדור הצעיר‪.‬‬
‫בצרפת‪ 500,000 ,‬יהודים המהווים מטרה לאנטישמיות גואה ולאלימות וטרור‬
‫אסלאמיים‪ .‬גרעין קשה של ‪ 100,000‬בעלי זיקה ציונית וקרובי משפחה בישראל‬
‫מהווה פוטנציאל עלייה‪ .‬באנגליה‪ ,‬יותר מ־‪ 300,000‬יהודים החווים את החרפת‬
‫האנטישמיות והשפעת המיעוט האסלאמי הגואה‪ .‬בארגנטינה‪ ,‬כ־‪200,000‬‬
‫יהודים הנהנים ממוסדות חינוך יהודי‪ ,‬מעורים בחברה הארגנטינאית‪ ,‬אך בעיות‬
‫כלכליות ואנטישמיות מביאות למחשבות הגירה־עלייה בקרב מספר הולך וגדל‪.‬‬
‫בארצות־הברית‪ ,‬כ־‪ 600,000‬יהודים יוצאי ברית־המועצות המטפחים מוסדות‬
‫חינוך יהודי־ציוני‪ ,‬מתקשים להשתלב בחברה היהודית האמריקאית וחוששים‬
‫לזהותם היהודית של בני הדור הצעיר‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬גוברת עליית יהודי‬
‫ארצות־הברית‪ ,‬למעלה מ־‪ 20,000‬ממתינים לסידורי תעסוקה ודיור בישראל‪,‬‬
‫והפוטנציאל הוא של כ־‪ 10,000‬לשנה‪.‬‬
‫קיימת גם פזורה של כ־‪ 700,000‬ישראלים‪ ,‬שרובם שומרים על זיקה לישראל‬
‫ו‪/‬או לחינוך יהודי‪ ,‬תוך חשש גובר לאבד את דור הבנים‪ .‬בשנים האחרונות‪,‬‬
‫גובר קצב החוזרים ‪ -‬גם מתוך שיקולים כלכליים‪.‬‬
‫ההנחה כאילו היהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון מוטעית‬
‫באופן דרמטי או מטעה באופן שערורייתי‪ .‬אמנם‪ ,‬קיימת בעיה דמוגרפית‪ ,‬אך‬
‫‪200‬‬
‫יורם אטינגר‬
‫אין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית‪ .‬הרוח הגבית הדמוגרפית‬
‫היא יהודית‪ ,‬ואין צורך לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל דמוגרפיה‪ .‬מ־‪ 8%‬ו־‪33%‬‬
‫מיעוט יהודי ב־‪ 1900‬וב־‪ 1947‬בהתאמה‪ ,‬מערבית לירדן‪ ,‬צמח רוב יהודי של ‪66%‬‬
‫בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" (רוב של ‪ ,57%‬כולל עזה)‪ .‬המשך המגמה‬
‫הנוכחית‪ ,‬בתגבור מדיניות עלייה פרו־אקטיבית‪ ,‬ישדרגו את הרוב היהודי מ־‪66%‬‬
‫ל־‪ 80%‬ב־‪.2035‬‬
‫‪n‬‬
‫היכן נכשל החינוך הקיבוצי‬
‫רק אנשים צעירים שניחנו ביכולת להאמין‪ ,‬ליצור ולחדֵש‪,‬‬
‫ספקנים שרוחם ממריאה מעבר לחיי החולין היום־יומי‪ ,‬יוכלו‬
‫להמשיך ולקיים את המפעל הציוני שהקיבוץ הוא חלק ממנו‪.‬‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫מאמר זה עוסק בשלושה נושאים‪ :‬חינוך‪ ,‬אמונה וחינוך קיבוצי‪ .‬נגדירם כך‪:‬‬
‫ •חינוך‪ :‬סיוע לחניך לבחור ולהפנים ערכים מסוימים‪ .‬הפנמת הערכים‬
‫מסייעת לו לסגל לעצמו‪ ,‬בחיי היום־יום‪ ,‬נורמות התנהגות שהן פועל יוצא‬
‫מערכים אלה‪.‬‬
‫ •אמונה‪ :‬הכרה פנימית שקיים משהו שהוא מעבר לנִג ְלה‪ ,‬שקיומו ודרכי‬
‫השפעתו אינם תלויים‪ ,‬בהכרח‪ ,‬בחשיבה רציונלית או בעובדות מחקריות‪.‬‬
‫האמונה מכתיבה למאמין אורח חיים וסדרי עדיפויות ערכיים‪ .‬דוגמאות‬
‫נפוצות‪ :‬אמונה בבורא עולם או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬שוויון ערכם של כל בני האדם‪.‬‬
‫ •חינוך קיבוצי‪ :‬מערכת שלמה שמטרתה לסייע לחניך להפנים מערכת ערכים‬
‫ונורמות התנהגות המאפיינים‪ ,‬בעיני המחנך‪ ,‬את החברה הקיבוצית הרצויה‪.‬‬
‫אבישי גרוסמן הוא מחנך‪ ,‬מורה וסופר‪ ,‬חבר קיבוץ עין־שמר‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫לדוגמה‪ :‬בשנות החמישים של המאה הקודמת‪ ,‬המחנך שמואל גולן הגדיר‬
‫מערכת זו‪ ,‬בספרו החינוך המשותף‪ ,‬ברשימה שכותרתה‪" :‬הקבוצה כמחנך‬
‫אופי"‪ ,‬כך‪ :‬החניך הוא א‪ .‬איש קיבוץ ( איש חברה); ב‪ .‬איש משק (עובד ובעל‬
‫מקצוע); ג‪ .‬לוחם אמיץ; ד‪ .‬משכיל; ה‪ .‬בעל רגש; ו‪ .‬איש תנועה ומפלגה; ז‪.‬‬
‫בעל מוסר אישי ומצפון קולקטיבי; ח‪ .‬פעיל בכל התחומים הנ"ל‪.‬‬
‫שמואל גולן‪ ,‬המחנך והוגה הדעות‪ ,‬שהיה בין מעצבי החינוך הקיבוצי‪ ,‬ניסה‬
‫לתאר בצורה תמציתית את תכונות אופיו של החניך האידאלי‪ ,‬תוצר החינוך‬
‫הקיבוצי‪ .‬השיטות והאמצעים החינוכיים נועדו לכך‪ ,‬שהחניכים יפנימו את הדגם‬
‫הרצוי בעיני מחנכיהם‪.‬‬
‫אמונה תמה שמעבר למילים‬
‫אפשר לומר‪ ,‬שהחניך שהתחנך בבית הספר הקיבוצי היה אפוף‪ ,‬במידה רבה‪,‬‬
‫באמונה שמעבר למילים‪ .‬בשנות השלושים ובראשית שנות הארבעים של המאה‬
‫הקודמת‪ ,‬כינה אריך פרום אמונה זו בשם‪ :‬מימוש עצמי‪ .‬בספרו מבית‪ ,‬היטיב דוד‬
‫כנעני לתאר אמונה מסוג זה‪ .‬וכך הוא כותב‪:‬‬
‫הכפר העברי לא היה רק משלח יד‪ ,‬כי אם וגם (וקודם כל) שליחות‪.‬‬
‫המצוות "הקטנות"‪ ,‬המעשים הניטרליים‪ ,‬הטפלים‪ ,‬חולין שבחולין‪ ,‬נאצל‬
‫עליהם מזיוון של המצוות "הגדלות"‪ ,‬ינקו ממעשים נעלים‪ ,‬חגיגיים וגדושי‬
‫אמוציות‪ :‬ציונות‪ ,‬סוציאליזם‪ ,‬מולדת‪ ,‬גאולה‪ ,‬גבורה‪ ,‬מהפכה‪ ,‬חזון‪ ,‬אדם‬
‫חדש‪ ,‬שחרור האישה‪ ...‬בית לא הוקם רק כדי לדור בו ‪ -‬הוא היה "בית‬
‫במולדת"; טרקטור בן כך וכך כוחות סוס נועד "להפריח שממה"; שביתה‬
‫של פועלי כביש בעפולה השתלבה בתהליכי המהפכה העולמית‪ .‬הכול ידעו‬
‫למה כלה נכנסת לחופה‪ ,‬אבל אנחנו אמרנו לה ולעצמנו כי היא "מבצרת‬
‫את עתיד העם"‪ ,‬ורך נולד היה בשורה "לאדם חדש"‪.‬‬
‫מי שקורא קטע זה בימינו אלה יתקשה להבין‪ ,‬ואולי אף יתקשה להאמין‪ .‬מכל‬
‫שורה ושורה בוקעת אותה אמונה תמה ותמימה שחדרה לכל פינה בעולמם של‬
‫הראשונים‪ ,‬מייסדי הקיבוצים‪ ,‬והניעה אותם לממש את המשתמע ממנה בחיי‬
‫היום־יום‪.‬‬
‫היכן נכשל החינוך הקיבוצי‬
‫‪203‬‬
‫מאמצע שנות הארבעים ועד סוף שנות החמישים‪ ,‬החליפה האמונה בעולם המחר‬
‫את האמונה התמימה שקדמה לה‪ .‬ברית־המועצות‪ ,‬המקום בו התגשם‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫הרעיון הסוציאליסטי הלכה למעשה‪ ,‬המדינה ששברה את מפרקתה של החיה‬
‫הנאצית‪ ,‬הפכה למחוז חפץ‪ ,‬לדגם ראוי לחיקוי‪ .‬נעשה מאמץ אינטלקטואלי אדיר‬
‫כדי לשלב את רעיונות הקיבוץ והציונות בחזון הסוציאליסטי המנצח‪ .‬הייתה זו‬
‫אמונה בלבוש מדעי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שהיה בה גוון משיחי מובהק‪ .‬כאן ועכשיו‪ ,‬בימינו‬
‫אלה‪ ,‬האמינו המאמינים‪ ,‬הולך ומתגשם חלום החברה הצודקת‪ ,‬שאנחנו חלק‬
‫בלתי נפרד ממנה‪.‬‬
‫"אינך עוד אדם פרטי ‪ -‬הנך נכס התנועה"‬
‫בשנים אלה‪ ,‬לימדו בבתי הספר הקיבוציים את משנתם של הוגי דעות‬
‫סוציאליסטים באדיקות דתית כמעט‪ ,‬כאילו מדובר בכתבי קודש‪ ,‬באמת מוחלטת‬
‫שאין להרהר אחריה‪ .‬בקיבוצים שררה הוויה רוחנית שנשענה על ממד אמוני‬
‫שאריך פרום כינה אמונה בעלנית‪ :‬יש אמת אחת וצדק אחד‪ ,‬והחבר‪ ,‬האדם‬
‫הפשוט‪ ,‬מצּווה לקבל את האמונה כמכלול ולציית לדוברים בשמה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬לא מפתיעים דבריו של יצחק בן־אהרון ליגאל אלון‪ ,‬שבתום מלחמת‬
‫העצמאות‪ ,‬בשנת ‪ ,1949‬הרהר באפשרות לחבור לבן־גוריון שהציע לו תפקידים‬
‫מפתים‪ .‬וכך מצטטת את דבריו ‪ -‬שנאמרו במסגרת פגישה סגורה של הנהגת‬
‫הקיבוץ המאוחד‪ ,‬שנערכה בצריפו של טבנקין ‪ -‬ההיסטוריונית אניטה שפירא‪,‬‬
‫בספרה יגאל אלון ‪ -‬אביב חלדו‪" :‬אינך עוד אדם פרטי ‪ -‬הנך נכס התנועה והיא‬
‫קוראת לך למקומך‪ "...‬ובהמשך קבע הדובר‪:‬‬
‫דבריך הבוטים לא הצליחו להטיל בלבי אף ספק ספיקה בנאמנותך לדרך‪,‬‬
‫למאבק החמור שלנו‪ ,‬ולאור החברה הקומוניסטית שבסוף הדרך עקובת‬
‫הזיעה והדם והייסורים שבה נתייסר כולנו‪.‬‬
‫בספרה יהודים חדשים יהודים ישנים מספקת לנו אניטה שפירא הסבר למקור‬
‫הסמכות ממנו שאבו בן־אהרון וחבריו את הלגיטימציה לחייב את יגאל אלון‬
‫לוותר על קריירה מבטיחה ולהישאר נאמן למחנה הרעיוני אליו השתייכו כל‬
‫משתתפי הפגישה‪ .‬וכך היא מגדירה את השילוב בין ממד האמונה לממד התקווה‬
‫בהם היו שרויים‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬מנהיגי הקיבוץ המאוחד‪:‬‬
‫‪204‬‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫הייתה זאת‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬שותפות גדולה של מאמינים ‪ -‬אנשים שחייהם‬
‫מונעים ומושפעים על ידי קיומה של אמונה גדולה‪ ...‬המשותף לכולם הייתה‬
‫האמונה בדבר התגשמותה של האידאה בעתיד הנראה לעין‪ .‬האמונה בדבר‬
‫הממשיות של ביאת המשיח‪ ,‬בדמות ההגשמה הציונית או בדמות המהפכה‬
‫הסוציאלית המעניקה חשיבות מיוחדת לכל מעשה או מחדל בחיים‪.‬‬
‫אמונה הנשענת על אמיתות מוחלטות ומחויבּות להגשמתן‪ ,‬מוליכה‪ ,‬לעתים‬
‫קרובות‪ ,‬להעדפת אמונה זו על פני דאגה לגורלם האישי של המאמינים‪ .‬הפילוג‬
‫בקיבוץ המאוחד וסילוק חסידיו של סנה מקיבוצי הקיבוץ הארצי‪ ,‬אירועים‬
‫שהתחוללו בתחילת שנות החמישים‪ ,‬היו פועל יוצא מאמונות מוחלטות שאין‬
‫בהן מקום לספק‪ ,‬לתהייה ולחמלה אנושית‪ .‬אמונה מוחלטת מקלה ביותר‬
‫את מלאכתו של המחנך‪ .‬הוודאות והסיכוי למימוש החזון‪ ,‬בטווחים קצרים‪,‬‬
‫מאפשרים למחנך‪ ,‬המאמין בדרכו‪ ,‬לשדר אמינות אישית מלאת תקווה‪ ,‬ההופכת‬
‫את הטמעת אמונתו לאפשרית‪ ,‬לטבעית כמעט‪ ,‬בעולמם הרוחני של חניכיו‪.‬‬
‫ציניות והיחלשות באמונה‬
‫כיצד השפיעה על בני הדור השני ההתפכחות מהאמונה היוקדת והבנת‬
‫תוצאותיה הטראגיות ‪ -‬קשה לדעת‪ ,‬ניתן רק לשער‪ .‬אולם אין ספק שבעקבותיה‬
‫בלטו הגישה הצינית לכל רעיון המנוסח במילים גבוהות‪ ,‬והיחלשות האמונה‬
‫במנהיגות שבאה בשם אמונה כוזבת שנתנה לדברים נוראים להתרחש‪.‬‬
‫האם הצליחו המחנכים‪ ,‬באותן השנים בהן שררה במחנה הקיבוצי כולו אמונה‬
‫גדולה‪ ,‬לעצב את נפשם של החניכים כך שירצו ויוכלו להמשיך ולפתח את הרעיון‬
‫הקיבוצי גם במציאות שונה ובתנאים משתנים? ספק גדול‪ .‬רק חלק קטן ביותר‬
‫מאותם חניכים ניחן ברצון ובסגולות אישיות שהובילו להתעניינות בתחומים‬
‫רוחניים־אידאולוגיים‪ .‬רובם הצטיינו‪ ,‬בעיקר‪ ,‬בניהול השוטף‪ ,‬היום־יומי‪ ,‬של‬
‫המשק הקיבוצי‪ ,‬כראוי למי שהתחנך על ברכי הרעיון של שמרנות מהפכנית‪.‬‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬אחד ההוגים החשובים של תנועת העבודה‪ ,‬אמר‪ ,‬כבר בשנות‬
‫הארבעים‪ ,‬את הדברים הבאים‪ ,‬הכלולים בספר עד פנה היום (עורך‪ :‬מוקי צור)‪:‬‬
‫לא נעמוד בייעודנו בלי תנופה גדולה‪ .‬בלי לימוד שקדני להכרת העולם‬
‫וכוחותיו‪ ,‬בלי מאמצי נפש ושכל‪ .‬ולא נגיע לניצחון אם כל דור ודור בתנועת‬
‫היכן נכשל החינוך הקיבוצי‬
‫‪205‬‬
‫הפועלים לא יקים מתוכו חבר אנשים תאבי דעת‪ ,‬בעלי מצפון לא רק בחיי‬
‫המעשה של הפרט והקיבוץ אלא גם בחיי המחשבה של התנועה‪ ,‬מבקשי‬
‫אמת בכל מחיר‪ ,‬בודקי דרכים ומוכנים להודות על שגיאותיהם‪.‬‬
‫המאמינים‪ ,‬בני הדור הראשון‪ ,‬וממשיכיהם‪ ,‬בני הדור השני‪ ,‬לא הצליחו ליצור‬
‫הוויה רוחנית שבה יוכלו לצמוח הוגים חברתיים שמשנתם מבוססת על רעיון‬
‫כולל‪ ,‬מעמיק‪ ,‬שיש בו ממד מעשי וחזוני כאחד‪ .‬להפך‪ ,‬לעתים מתקבל הרושם‬
‫שהמציאות הרוחנית בה צמחו בני הדור השני‪ ,‬מציאות של ודאויות מוחלטות‬
‫עליהן אין לערער ואחריהן אין להרהר‪ ,‬הצמיתה ניסיונות של חשיבה עצמאית‬
‫שלבלבו‪ ,‬פה ושם‪ ,‬בעולמם הפנימי של בני הדור השני‪.‬‬
‫בשנות השישים והשבעים ועד לאמצע שנות השמונים‪ ,‬נעלמה מחצרו של‬
‫קיבוץ האמונה המשיחית‪ ,‬הספקות תפסו את מקום הוודאויות‪ ,‬והמילים‬
‫הגבוהות ‪ -‬שבעבר היוו ביטוי הולם לאמונה ולתקווה ‪ -‬נותרו כצליל ריקני‬
‫בלבד‪ ,‬זכר לחורבן של מה שהיה ואיננו‪ .‬המוטיבציה של החניכים לרכוש‬
‫השכלה ולסגל לעצמם אורחות התנהגות קיבוציות איבדה את תקפותה‪,‬‬
‫וכוונתי לאמונה שחשיבות רכישת ההשכלה נעוצה בהנחה שבאמצעותה‬
‫ניתן לתרום למערכת הקיבוצית‪ ,‬שהם חלק בלתי נפרד ממנה‪ .‬תהליך זה‬
‫התרחש לפני הכנסת בחינות הבגרות והנהגת בחינות תקופתיות בבתי הספר‬
‫הקיבוציים‪ ,‬כמוטיבציה עיקרית ללמידה‪.‬‬
‫"מציאות חלופית במחיר סביר"‬
‫בשנות השמונים‪ ,‬שינתה החברה הישראלית את פניה‪ ,‬ועוצבה בהן חברה‬
‫שמרכיביה העיקריים היו אינדיווידואליזם והדוניזם‪ ,‬והקריטריון העליון‪,‬‬
‫לעתים היחיד‪ ,‬להצלחתו של היחיד היה עושרו ושליטתו במשאבים חומריים‪,‬‬
‫ואילו חשיבות קיומם של קודים מוסריים והנכונות לתרום למערכת‪ ,‬שלא על‬
‫מנת לקבל פרס‪ ,‬הפכו מטרות משניות ולעתים אף מזולזלות‪ .‬בישראל צמחה‬
‫חברה אלימה‪ ,‬כוחנית‪ ,‬הכובשת את שכניה הפלסטינים‪ ,‬חברה שקיים בה פער‬
‫בלתי נסבל בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם דבר כמעט‪ .‬המציאות‬
‫הרוחנית המסתמכת על תפיסת הפוסט־מודרניזם ומתאפיינת בחוסר נכונות‬
‫והיעדר אמונה באפשרות לגבש סדר עדיפות ערכי שיהיה מקובל ומוסכם ‪-‬‬
‫מולכת בכיפה‪.‬‬
‫‪206‬‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫וכך תיאר יובל נתן מציאות רוחנית זו שנתהוותה בשנות התשעים‪ ,‬הממשיכה‬
‫להתקיים גם בראשית המאה הראשונה לאלף השלישי‪ ,‬במאמרו "תרבות‬
‫הסיפוקים המהירים" שפורסם בעיתון פוליטיקה‪ ,‬לפני שנים אחדות‪:‬‬
‫‪...‬אבל פתאום נחתו הניינטיז‪ ,‬ואחרי הוואקום השורקני של האייטיז‪ ,‬החלו‬
‫להתגלגל חופשי על פני הקרקע בלי שום יעד מוגדר‪ .‬הכול מותר והכול‬
‫אסור‪ .‬לא ברור מי נגד מי‪ ,‬ואת אף אחד לא מעניין למה‪ .‬לדור הצעיר שייקח‬
‫את הביזנס לידיים עם תום האלף השני לספירה‪ ,‬אין לאן להיסחף‪ ,‬או‪ ,‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬אין לו שום חשק לעשות את זה‪ .‬העולם‪ ,‬על אתגריו ומפגעיו‪ ,‬מיצה‬
‫את עצמו‪ ,‬והדרך הפופולרית לשרוד עוברת דרך קופסה קטנה ושחורה‪,‬‬
‫שמחוברת לכמה עשרות ערוצים ירודים המציעים מציאות חלופית‬
‫במחיר סביר‪.‬‬
‫מוקדם להתייאש‬
‫אם כן‪ ,‬מה יכול המחנך לעשות כאשר החברה הקיבוצית נתפסת ככישלון‬
‫בעיני רבים מאזרחי ישראל‪ ,‬ומרבית הקיבוצים כבר ויתרו על קיום ערכי הליבה‬
‫שאפיינו את החברה הקיבוצית בעבר‪ ,‬כגון‪ :‬ניתוק הקשר בין תרומה לתמורה‪,‬‬
‫ערבות הדדית כוללת וניסיון מתמשך ליצור ולעצב תרבות מקורית‪ ,‬וכל זאת‪,‬‬
‫כאשר דמות החברה הישראלית המהווה את תמצית הגשמת הרעיון הציוני‬
‫השתבשה כליל‪ ,‬והקוד הנמסר ממנה לאזרחיה‪ ,‬ובני הנוער כחלק מהם‪ ,‬בא לידי‬
‫ביטוי בתיאורו של יובל נתן?‬
‫רק חוויית אמת יכולה להשפיע על כל אדם‪ ,‬ובמיוחד על בני נוער‪ .‬הסביבה‬
‫הרוחנית‪ ,‬שהמחנך הוא אחד מנציגיה המובהקים‪ ,‬מחלחלת לעולמו הפנימי של‬
‫כל אדם‪ ,‬ולכן‪ ,‬במקום שבו האמונה במשהו שמעבר לכאן ועכשיו אינה קיימת‬
‫עוד‪ ,‬ובמציאות שבה מדינת ישראל והקיבוץ שינו את פניהם באופן קיצוני‪ ,‬קשה‬
‫לבני הנוער להפנים את אותם ערכים שעמדו‪ ,‬בעבר‪ ,‬במוקד החינוך הקיבוצי‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬האם הכול אבוד? או שניתן לגבש דרכים חדשות שיאפשרו למחנכים לחנך‬
‫את בני הנוער ברוח ערכי היסוד הקיבוציים‪ ,‬הנשענים על תפיסות הומניסטיות‬
‫ואוניברסליות?‬
‫אני מאמין שעדיין מוקדם להתייאש‪ .‬ידוע שהיישוב היהודי בארץ‪ ,‬כולל התנועה‬
‫הקיבוצית‪ ,‬עברו‪ ,‬במהלך השנים‪ ,‬מבחנים קשים ויכלו להם‪ .‬החיים הם גלגל‪,‬‬
‫היכן נכשל החינוך הקיבוצי‬
‫‪207‬‬
‫פעם אתה למעלה ופעם למטה‪ .‬ייתכן שבעוד שנים אחדות‪ ,‬ישתנה המצב גם‬
‫בנושא שבו עסקתי לעיל‪.‬‬
‫קיימים כמה תנאים הכרחיים‪ ,‬חיצוניים לכאורה‪ ,‬לנעשה בחצר הקיבוצית‪,‬‬
‫שרק אם יתחולל בהם שינוי מהותי ייתכן שיתרחש מהפך בכיוון התפתחותה‬
‫של החברה בישראל‪ .‬התנאי הראשון הוא האיום הקיומי המתבטא במלחמות‬
‫מתמשכות‪ ,‬היוצרות חרדות קיומיות בנפשם ובעולמם הרוחני של אזרחי ישראל‪,‬‬
‫כולל בני הנוער המתחנכים בבתי הספר‪ .‬התנאי השני‪ ,‬הקשור לראשון‪ ,‬הוא‬
‫הפסקת השליטה על בני העם הפלסטיני‪ ,‬מציאות מתמשכת המקהה את רגשותינו‬
‫ומקשה מאוד על גילוי אמפטיה לאחר‪ ,‬לשונה‪ .‬התנאי השלישי הוא יצירת שינוי‬
‫דרסטי בדמותה של החברה הישראלית‪ :‬צמצום פערים‪ ,‬אפליה מתקנת לשכבות‬
‫המקופחות‪ ,‬חיזוק הסולידריות ‪ -‬ולא רק בשעת מלחמה על קיומנו‪ .‬התנאי‬
‫הרביעי‪ ,‬שקיומו מוטל בעיקר על כתפיהם של חברי הקיבוץ‪ ,‬הוא לעשות מאמץ‬
‫מתמשך לשמירת צלמו החברתי של הקיבוץ‪ .‬מקום המכנה את עצמו קיבוץ‪ ,‬אבל‬
‫מקדש באורחות חייו את עקרון ה"כמו כולם"‪ ,‬וחבריו שואפים להיות ככל עם‬
‫ישראל‪ ,‬ללא ייחוד כלשהו‪ ,‬מהווה דגם חינוכי שלילי‪ ,‬חסר ייחודיות ואמת משלו‪,‬‬
‫לנוער המתחנך בו‪ .‬אבל מעבר לכל אלה‪ ,‬עלינו לעשות כל מאמץ לעצב מחדש‬
‫חזון חברתי המייצג את המטרות שברצוננו להגשימן‪ ,‬חזון הכולל בתוכו ממד‬
‫רוחני־אמוני‪ ,‬הכולל בתוכו תפיסה סוציאליסטית‪ ,‬ציונית‪ ,‬הומניסטית וחילונית‬
‫המבוססת על מיטב ההגות הכללית והיהודית ‪ -‬לדורותיה‪.‬‬
‫חוויית החילוניות של דוד גרוסמן‬
‫במאמרו של דוד גרוסמן‪" ,‬שפה מיוחדת פרטית"‪ ,‬שפורסם לפני שנים אחדות‪,‬‬
‫ישנה דוגמה לחיבור בין חילוניות לבין ממד נוסף‪ ,‬גבוה יותר‪ ,‬שיש לו יכולת‬
‫להדליק ולסחוף‪ .‬וכך מתאר דוד גרוסמן את הוויית חילוניותו‪:‬‬
‫אני אדם חילוני‪ .‬אינני "לא דתי"‪ :‬אני חילוני גמור‪ .‬יהודי מאוד‪ ,‬אבל (בלי‬
‫אבל) אין אלוהים בחיים שלי‪ :‬זה חלק מהמחויבות שלי לעצמי‪ ,‬כיצור בן‬
‫תמותה שחייו צל עובר‪ :‬לחוות את מאורעות החיים האלה ואת תענוגם‬
‫בכל חריפותם‪ ,‬על כל סתירותיהם וחוסר הפשר הטראגי שבהם; אינני‬
‫רוצה בשום מגן‪ ,‬שום חיץ חיצוני ביני לבין הריקנות; אני זקוק להיחשפות‬
‫התמידית הזאת‪ :‬היא משמשת לי דלק עשיר ועז‪ ...‬אני חייב לדעת שכל רגע‬
‫‪208‬‬
‫אבישי גרוסמן‬
‫פה הוא הרגע האחרון מסוגו‪ .‬שהאחריות העליונה שלי והמיצוי הנעלה של‬
‫קיומי מצויים במחויבות ברגע הזה שחולף‪ .‬שחלף‪ .‬האם חייתי בו? האם‬
‫הייתה לו משמעות כלשהי בעיניי? האם נתעשרה נפשי במשהו? התענגתי?‬
‫הבנתי? האם עמדתי מול כל אפשרויותיו ודקויותיו?‬
‫יש בדבריו של הסופר משהו המעלה את התפיסה החילונית הקלאסית‪ ,‬הסובלת‪,‬‬
‫לעתים קרובות‪ ,‬מיובש רציונליסטי‪ ,‬אל הממד הנוסף‪ ,‬הטרנסצנדנטי‪ ,‬שבהיעדרו‬
‫נשמעות המילים‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬כחלולות‪ ,‬וככאלה אין בכוחן לענות על הצורך‬
‫הבסיסי של כל אדם‪ ,‬ובמיוחד של בני הנוער‪ ,‬להיתפס לרעיון מלהיב המחזק את‬
‫רצונם לפעול למען הגשמתו‪.‬‬
‫גם החזון הקיבוצי העתידי צריך לכלול בתוכו‪ ,‬מעבר לתוכן הגלוי‪ ,‬ממד רוחני‬
‫גבוה‪ ,‬אמונה במשהו שהוא מעבר להיגיון הצרוף‪.‬‬
‫רק אנשים צעירים שניחנו ביכולת להאמין‪ ,‬להטיל ספק‪ ,‬ליצור ולחדש; צעירים‬
‫שניחנו בסקרנות אינטלקטואלית‪ ,‬בנכונות רוחנית לחיפוש מתמיד אחר תשובות‬
‫לשאלות; צעירים היודעים להכיל בעולמם הפנימי‪ ,‬בו־זמנית ובאופן מתמיד‪,‬‬
‫ספקנות וודאויות; החשים אמפתיה לאחר‪ ,‬לשונה‪ ,‬ומגלים כלפיו יחס של שוויון‬
‫ערך האדם; אנשים צעירים שרוחם ממריאה מעבר לחיי החולין היום־יומיים ‪-‬‬
‫רק בכוחם של אלה שניחנו בסגולות הללו‪ ,‬נצליח להמשיך ולקיים את המפעל‬
‫הציוני שהקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד ממנו‪ .‬זהו האתגר החינוכי האדיר העומד‬
‫בפנינו‪ ,‬ולמחנכים ישנו חלק חשוב ביותר בניסיון להגשימו‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫עם תהליך ה ִמדְבּּור וההתחממות העולמית‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של‬
‫מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫אריה ש' איסר‬
‫מאז ‪ ,2010‬ישראל חברה בארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי‪,‬‬
‫ה־‪ .OECD‬אחת ההתחייבויות הנובעות מחברות זו היא הפרטת הקרקע והפסקת‬
‫סבסוד המים‪ .‬אחד ההישגים החיוביים של ישראל‪ ,‬שצוינו על ידי ה־‪,OECD‬‬
‫קשור לפעולה כנגד המדבור‪ .‬אמנם‪ ,‬ישראל התחייבה לפעילות בחזית זו כבר‬
‫(‪)1‬‬
‫ב־‪ ,1996‬כאשר אימצה את אמנת המסגרת של האו״ם בדבר שינוי האקלים‪.‬‬
‫אך החברות ב־‪ OECD‬מחייבת לתת קדימות לפעולה זו‪ ,‬משום שחברות ארגון‬
‫זה לקחו על עצמן להוביל את ההתמודדות העולמית עם תופעת התחממות‬
‫העולם‪ ,‬הגורם להתעצמות תהליך המדבור‪.‬‬
‫אך הפעילות הישראלית במלחמה במדבר לא התחילה עם קבלתה לחברות‬
‫בארגון זה‪ .‬המסתכל על תמונות הלוויין של הנגב וסיני יראה את ההבדל‬
‫המשמעותי שבין שני צדי הגבול המפרידים בין חלקי מדבר אלה‪ .‬הגוון הכהה‬
‫של הצד הישראלי נובע מהעובדה שזה שנים נלחמת ישראל ברעייה ובכריתה‬
‫לא חוקית של הצומח בנגב‪ .‬אולם‪ ,‬אם עד עכשיו המלחמה במדבור באזורים‬
‫הצחיחים והחצי צחיחים ברחבי העולם הייתה בעיקרה מלחמת הגנה המונחית‬
‫אריה ש' איסר הוא פרופסור אמריטוס‪ ,‬במכון לחקר משאבי מים ע"ש צוקרברג‪ ,‬המכונים לחקר‬
‫המדבר בשדה־בוקר‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪.‬‬
‫‪210‬‬
‫אריה ש' איסר‬
‫על ידי העקרונות של מדיניות ה"פיתוח בר קיימא"‪ ,‬הרי שסכנת הרעב העולמי‪,‬‬
‫שעליה מתריעים ארגוני המזון והסיוע הבינלאומיים‪ ,‬מחייבת לעבור למלחמת‬
‫התקפה ולאמץ מדיניות של "פיתוח מתקדם"‪.‬‬
‫במאמר מוצגת תכנית מעשית ל"פיתוח מתקדם" של משאבי המים והאנרגיה‬
‫של ישראל‪ ,‬שרובם ככולם נמצאים באזור חצי צחיח מפני שחצי משטחה הוא‬
‫מדבר‪.‬‬
‫"קונספציה" שבטעות יסודה‬
‫‬
‫מסיפורי המקרא אנו למדים על נדידות אבותינו‪ ,‬שהתחילו בנדידה הגדולה מאור־‬
‫כשדים‪ ,‬אשר כיום מזהים אותה עם אורקיש‪/‬תל־מוזאן‪ ,‬בירת החורים(‪ )2‬שבצפון‬
‫מזרח סוריה‪ ,‬המשכה להרן‪ ,‬מערבה לה‪ ,‬משם דרומה לכנען ומשם למצרים‪ .‬גם‬
‫בספרי הארכיאולוגים וההיסטוריונים העוסקים בתולדות ארץ־ישראל יש מידע‬
‫על תקופות של נדידות עמים עקב משבר אקלימי‪ ,‬אך עד לאחרונה לא קשרו‬
‫את תקופות הבצורת עם שינויי אקלים עולמיים‪ .‬אצל רוב רובם של אנשי המדע‬
‫שלטה ה"קונספציה" שלפיה מאחר ואזורנו נמצא על גבול המדבר‪ ,‬הרי ששנות‬
‫הבצורת שהתרגשו עליו והביאו לנדודי עמים היו אירועים אקראיים‪ ,‬הבצורות‬
‫היו זמניות ואחריהן באו שנות ברכה‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫מחקריי‪ ,‬שהתבססו על מחקרי עמיתיי שעסקו בפענוח השינויים ברוחב ובהרכב‬
‫טבעות הזקיפים (סטלגמיטים) במערת שורק‪ ,‬במיפוי המפלסים הקדומים של‬
‫ים המלח תוך השוואה עם תקופות של גשמים ויובש‪ ,‬כפי שפוענחו ממשקעי‬
‫אגם ואן בטורקיה‪ ,‬וכן התקדמות הקרחונים בסקנדינביה ונסיגתם‪ ,‬הראו‬
‫ש"קונספציה" זו בטעות יסודה‪ .‬קיים קשר נסיבתי בין תקופות של התחממות‬
‫האקלים בעולם לבין תקופות של מיעוט גשמים באזורנו ונדידות העמים‪ )3(.‬מאחר‬
‫ובתקופות ההיסטוריות התחממויות האקלים לא נבעו מהפעילות האנושית‪,‬‬
‫נשאלת השאלה מה היה הגורם הטבעי לשינויים אלה‪ .‬ההערכה המקובלת‪ ,‬כיום‪,‬‬
‫היא שהשינויים נגרמו כתוצאה מפעילות השמש‪ ,‬שהתבטאה בריבוי הכתמים‬
‫שעל פניה או התמעטותם‪ .‬תצפיות האסטרונומים מראות ש"בתקופת הקרח‬
‫הקטנה"‪ ,‬שהייתה תקופה קרה ששיאה היה באמצע המאה ה־‪ ,17‬לא נצפו כתמי‬
‫שמש‪ .‬בתקופה זו‪ ,‬שנמשכה לסירוגין מהמאה ה־‪ 14‬ועד לאמצע המאה ה־‪,19‬‬
‫התקדמו הקרחונים וקפאו הנהרות באירופה ובאמריקה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אין עדיין תמימות דעים גמורה בין אנשי המדע בדבר הגורמים שהביאו‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫‪211‬‬
‫לשינויי האקלים בתקופות העבר (וגם בהווה)‪ ,‬אך העובדה הקובעת היא שכל‬
‫תקופת התחממות גרמה למדבור של אזורנו ולנטישת היישובים לאורך ספר‬
‫המדבר‪ .‬אחת מתקופות ההתחממות הקיצונית שררה לאחר כיבוש האזור על ידי‬
‫הערבים‪ ,‬במאה ה־‪ 7‬לספירה‪ ,‬והגיעה לשיאה במאה ה־‪ .9‬התחממות זו הביאה‬
‫למדבור קיצוני של אזורנו‪ ,‬להתייבשות החלק הדרומי של ים המלח‪ ,‬לנטישת‬
‫הערים והחקלאות הנבאטית־ביזנטית בנגב ולפלישת דיונות החול לשפלת החוף‪.‬‬
‫התחממות נוספת אירעה בתקופה העותומאנית‪ ,‬בין ‪ 1600‬ל־‪ 1800‬לספירה‪.‬‬
‫לאור העיקרון של "העבר הוא מפתח לעתיד"‪ ,‬הרי רבים הסיכויים שאנו עומדים‬
‫בפני סדרה של שנים שחונות במידה והתחממות האקלים תימשך‪ .‬ואכן‪ ,‬התחזיות‬
‫של גופי המחקר והמוסדות הבינלאומיים לגבי התחממות האקלים צופות את‬
‫המשך התהליך‪ ,‬זאת‪ ,‬ככל הנראה בעיקר בגלל כמויות הפחמן הדו־חמצני ושאר‬
‫גזי החממה שהתעשייה וכלי התחבורה פולטים לאוויר‪ .‬כמות זו תלך ותעלה‪,‬‬
‫במקביל לקצב עליית רמת החיים בארצות מרובות האוכלוסין כמו הודו וסין‪,‬‬
‫(‪)4‬‬
‫המתבטאת במעבר מהאופניים ככלי תחבורה משפחתי ‪ -‬למכונית‪.‬‬
‫השילוב בין מים לאנרגיה‬
‫‬
‫משבר נוסף על משבר המים הצפוי הוא "משבר" משק האנרגיה‪ .‬אמנם‪ ,‬לאחר‬
‫מציאת מאגרי הגז התת־ימיים נשמעות נימות אופטימיות לגבי עצמאות המדינה‬
‫בנושא זה‪ ,‬אך אופטימיות זו לא לוקחת בחשבון שכל שרפה של דלק פוסילי‬
‫תורמת למאגר גזי החממה‪ ,‬ואלה תורמים להתחממות הגלובלית התורמת‪ ,‬מצדה‪,‬‬
‫להחרפה במשבר המים‪ .‬עקב כך‪ ,‬מתפתחת תופעת שרשרת־תגובות הצוברת‬
‫תאוצה‪ ,‬משום שככל שהפער בין כמות הגשם לכמות המים השפירים הנצרכת‬
‫על ידי האוכלוסייה ילך ויגדל‪ ,‬הן בגלל התמעטות הגשמים עקב ההתחממות‬
‫העולמית והן בגלל הגידול באוכלוסייה‪ ,‬כך תלך ותעלה‪ ,‬במקביל‪ ,‬כמות האנרגיה‬
‫הדרושה לאספקת מים שפירים‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שמדובר במעגל קסמים שכדי למנוע את תוצאותיו השליליות יש צורך‬
‫לקדם תכנית פיתוח כוללנית שתשלב שיטות יעילות ומתוחכמות הן של פיתוח‬
‫וניהול משאבי המים והן של מקורות אנרגיה שלא מבוססים על שרפת דלק‬
‫פוסילי‪ ,‬וזאת‪ ,‬בנוסף לקידום תכניות של ייעול וחיסכון במים ובאנרגיה‪.‬‬
‫תכנית הפיתוח הכוללנית כרוכה בהקמת מפעלי חלוץ שישלבו ייצור מקורות מים‬
‫ואנרגיה חדשים‪ ,‬שיהיו קשורים גם למוסדות האקדמאיים השונים וגם לחברות‬
‫‪212‬‬
‫אריה ש' איסר‬
‫מפיקות המים והאנרגיה‪ .‬מפעלי חלוץ אלה ישמשו גם מוקדים למחקרים מדעיים‬
‫מתקדמים שמטרתם הכללית היא הפחתת התלות בשרפת דלק פוסילי ופיתוח‬
‫מקורות מים חדשים‪.‬‬
‫מאז הקמתה‪ ,‬מתמודדת מדינת ישראל בפער שבין כמות המים השפירים המסופקת‬
‫על ידי המשקעים לבין הכמות הנצרכת על ידי אוכלוסייתה‪ .‬ההתגברות על פער זה‬
‫נעשתה‪ ,‬ונעשית עדיין‪ ,‬בעזרת השקעה של אנרגיה‪ .‬במפעל המים הארצי מושקעת‬
‫אנרגיה לשאיבת מי הכנרת‪ ,‬שאחרת היו זורמים לים המלח (בשנים של שפע)‪,‬‬
‫בשפלת החוף ובאקוויפרים של ירקון־תנינים והגליל מושקעת אנרגיה בשאיבה‬
‫ממי התהום ובתפיסת המים שהיו זורמים לים‪ .‬לאחרונה‪ ,‬תוספת המים השפירים‬
‫באה על ידי השקעת אנרגיה בהתפלת מי תהום מליחים ומי ים‪.‬‬
‫רוב מפעלי האנרגיה מבוססים על שרפת דלק‪ ,‬אם פחם או גז‪ .‬עד כה לא נדרשה‬
‫מדינת ישראל לקצץ בפליטה של גזים אלה‪ ,‬משום שסווגה כמדינה מתפתחת‪ ,‬אך‬
‫קרוב לוודאי שבגלל התפתחותה ועם המשך העלייה התלולה בכמות גזי החממה‬
‫באטמוספרה‪ ,‬ובמקביל לעלייה בטמפרטורה הגלובלית ובתופעות הנובעות‬
‫ממנה‪ ,‬תידרש גם היא להצטרף למאמץ העולמי ולקצץ בפליטת גזים אלה‪.‬‬
‫‬
‫מקורות מים ואנרגיה חדשים‬
‫התפתחות זו מחייבת אותנו‪ ,‬כבר עכשיו‪ ,‬לחפש דרכים שתשלבנה פיתוח‬
‫מקורות מים שפירים בפיתוח מקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה‪ .‬להלן‪ ,‬כמה‬
‫רעיונות להתקדמות בתחום משולב זה‪ .‬חלק מהם ניתן לביצוע מיידי וחלק דורש‬
‫השקעות במחקר ופיתוח‪:‬‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬כמו מדינות רבות‪ ,‬מקדמת את ניצול אנרגיית השמש‪ ,‬אם‬
‫במערכות ביתיות ואם בתחנות כוח‪ .‬ישראל היא מהחלוצות בשימוש בקולטי‬
‫שמש לצריכה ביתית של מים חמים‪ ,‬החוסכים יותר מ־‪ 3%‬של תצרוכת האנרגיה‬
‫של המדינה‪ .‬כיום‪ ,‬יש חוק המחייב בניית קולטי שמש בדירות חדשות‪ .‬בישראל‬
‫יוקמו‪ ,‬בעתיד הקרוב‪ ,‬גם תחנות כוח סולאריות‪ ,‬גם כזו המבוססת על ניצול‬
‫אנרגיית השמש ליצירת קיטור שיפעיל טורבינות ‪ -‬המתוכננת לקום בצפון‬
‫הנגב ‪ -‬וגם כזו המבוססת על תאים פוטו־וולטאיים שהופכים את קרינת השמש‬
‫לאנרגיה חשמלית ‪ -‬המתוכננת לקום בערבה‪ ,‬ליד קיבוץ קטורה‪ .‬תחנה זו תחובר‬
‫לרשת החשמל הארצית ותחסוך‪ ,‬במשך עשרים שנה‪ ,‬כ־‪ 250,000‬טון של פחמן־‬
‫דו־חמצני‪ ,‬שהיה מיוצר בתחנות כוח מבוססות דלק פוסילי‪ ,‬היוצרות גזי חממה‪.‬‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫‪213‬‬
‫אמנם‪ ,‬החשמל מאנרגיית השמש הוא יקר‪ ,‬יחסית‪ ,‬לעומת ייצורו בתחנת כוח‬
‫המבוססת על דלק פוסילי‪ ,‬אך יש לקחת בחשבון גם את נזקי הבצורות הנגרמות‬
‫על ידי שרפתו‪.‬‬
‫ראוי לציין שהתחנות שיוקמו בנגב‪ ,‬ואשר יתבססו על יצירת קיטור מהמים‬
‫המליחים המצויים בו‪ ,‬ייצרו מים שפירים עם עיבוי הקיטור‪ .‬את התמלחת יהיה‬
‫צורך לסלק ‪ -‬אם בצינור לים המלח או אם על ידי אידוי בבריכות‪.‬‬
‫בארץ פועלים שני מרכזי מחקר בתחום האנרגיה הסולארית‪ :‬האחד הוא‬
‫המרכז לחקר אנרגיית השמש בשדה־בוקר‪ ,‬במכונים לחקר המדבר על שם יעקב‬
‫בלאושטיין של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬והשני המרכז למחקר אנרגיות‬
‫מתחדשות בקטורה שבערבה‪.‬‬
‫אנרגיה גרעינית ובעיותיה‬
‫ההסתייגויות מאנרגיה גרעינית ידועות‪ ,‬אך עם זאת חשוב לדעת שבעולם‬
‫פועלות כיום כ־‪ 400‬תחנות כוח גרעיניות המייצרות כ־‪ 15%‬מתצרוכת החשמל‬
‫העולמית‪ ,‬ושצרפת מפיקה כ־‪ 70%‬מתצרוכת החשמל שלה בתחנות כוח גרעיניות‬
‫וממשיכה בפיתוחן‪ ,‬בלגיה כ־‪ ,65%‬וארצות־הברית כ־‪.20%‬‬
‫לגבי הבעיות הסביבתיות הקשורות בתחנות כוח גרעיניות‪ ,‬הרי תכנון אשר ישים‬
‫דגש על בניית מערכת כורים קטנים ותת־קרקעיים יקטין את הסיכונים‪ .‬כורים‬
‫כאלה יבטיחו שבמקרה של תאונה גרעינית הנזק והסכנה מדליפה של קרינה‬
‫רדיו־אקטיבית יהיו מוגבלים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כורים תת־קרקעיים יהיו חסינים בפני‬
‫התקפה מהאוויר‪ ,‬מה שאי אפשר לומר על תחנות הכוח‪ ,‬הקיימות והמתוכננות‪,‬‬
‫המופעלות בדלק פוסילי‪.‬‬
‫לגבי הבעיה של סילוק הפסולת הרדיו־אקטיבית‪ ,‬ניתן לומר שעקב המבנה‬
‫הגיאולוגי והגיאוגרפי של מדינת ישראל בעיה זו ניתנת לפתרון‪ .‬בנגב קיימים‬
‫מבנים גיאולוגיים שבהם ניתן לחצוב מחפורות עמוקות שבהן ניתן לקבור את‬
‫הפסולת הגרעינית‪ ,‬כפי שמקובל בכמה ארצות‪.‬‬
‫קיום אקוויפרים עמוקים‪ ,‬ברוב חלקי הארץ‪ ,‬מאפשר אגירה תרמית בתת־הקרקע‪,‬‬
‫דבר המיושם בכמה ארצות‪.‬‬
‫לאורך ההעתקים הגובלים עם הבקע הסורי־אפריקאי יש תופעות של מעיינות‬
‫חמים‪ ,‬המעידים על קיום גופי מים חמים בעומק‪ .‬יש צורך בהשקעה במחקר‬
‫ופיתוח בכיוון זה‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫אריה ש' איסר‬
‫מול תחזיות ההתייבשות‬
‫מחקר שנעשה במרכז למחקרי מים ע"ש צוקרברג‪ ,‬בשיתוף עם תה"ל‪ ,‬הוכיח‬
‫שניתן לכרות מהאקוויפרים המכילים מים פוסיליים מליחים המצויים מתחת‬
‫לאדמת הנגב כמויות בסדר גודל של כמה מאות מיליוני ממ"ק לשנה (מלמק"ש)‪,‬‬
‫במשך כמה מאות שנים‪ .‬מים אלה‪ ,‬שמליחותם היא בין ‪ 800‬ל־‪ 1,000‬מיליגרם‬
‫(מ"ג) כלור‪/‬ליטר (וכ־‪ 500‬מ"ג גופרת הסידן) דורשים רק התפלה חלקית‪ .‬עלות‬
‫ההתפלה (גם לאחר הוצאת יסודות קורט כמו בורון) נמוכה מעלות מי ים‬
‫מותפלים שיישאבו לאזור העיר באר־שבע‪ .‬עם גידול האוכלוסייה באזור זה‪,‬‬
‫ונוכח סדרת שנות בצורת קיצוניות‪ ,‬יש צורך במערכת אלטרנטיבית שתאפשר‬
‫אספקת מים בסדר גודל של ‪ 50‬מלמק"ש לאזור באר־שבע ולאזורי התיישבות‬
‫חדשים בנגב‪ .‬זאת‪ ,‬משום שמים אלה הם הבסיס הבלעדי שעליו ניתן יהיה לבנות‬
‫מרכזי התיישבות עירוניים בנגב‪ ,‬הכוללים תעשייה מודרנית וגינון סביבתי‪ .‬אין‬
‫ספק שנושא יישוב הנגב חייב לקבל עדיפות לאומית עליונה‪ ,‬לאור העובדה‬
‫שהעולם סביבנו הופך טילי וגרעיני ואסור שהאוכלוסייה תתרכז ברדיוס הרס‬
‫של פצצת אטום אחת‪.‬‬
‫כמות נוספת‪ ,‬באותו סדר גודל‪ ,‬יכולה לשמש להשקיית מטעי עצים העמידים‬
‫למים מליחים‪ ,‬כמו זיתים‪ ,‬וכן להשקיית עצים לאספקת שמנים ודלק‪ ,‬כמו עץ‬
‫החוחובה‪.‬‬
‫על הכמות הנוספת בסדר גודל של ‪ 100‬מלמק"ש מוצע לשמור כעל "מימיית‬
‫החירום" של מדינת ישראל‪ ,‬במידה ואכן תתאמתנה התחזיות (שהולכות‬
‫ומתאמתות) בדבר התייבשות האזור‪ ,‬שלפי תצפיות העבר תהיה קיצונית בדרום‬
‫הארץ‪.‬‬
‫ידועות הטענות נגד כריית מים פוסיליים‪ ,‬אך מאחר ומדובר בהקטנת הצריכה‬
‫של דלק פוסילי וצמצום שרפתו‪ ,‬אין לטענות אלה הצדקה‪.‬‬
‫מפעלי ההמתקה החלקית ייצרו תמלחות שאותן ניתן יהיה לרכז ולהעביר במוביל‬
‫אזורי לים המלח‪ ,‬או לאגרם באגמים שייבנו על השכבות הגיאולוגיות האטומות‬
‫המצויות ברחבי הנגב‪ .‬נושא אגמים אלה יידון בהמשך‪.‬‬
‫מתחת לכל החלק המערבי של הנגב‪ ,‬באקוויפר הגיר (חבורת יהודה) ואקוויפר‬
‫אבן החול הנובית (תצורת כורנוב)‪ ,‬המשתרעים לתוך סיני‪ ,‬מצויות רזרבות‬
‫גדולות של מי תהום שהמליחות שלהם היא למעלה מ־‪ 2,000‬מ"ג כלור‪/‬ליטר‪.‬‬
‫לא הורצו עדיין מודלים ממוחשבים כדי לבדוק אפשרות לניצול מסיבי של‬
‫אקוויפרים אלה‪ ,‬תוך יצירת משפכים במי התהום שישתרעו מעבר לגבול‪ ,‬אך‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫‪215‬‬
‫לאור התוצאות מהמודלים בחלק המזרחי יותר של הנגב‪ ,‬ניתן להעריך שמדובר‬
‫בסדר גודל של כ־‪ 100‬מלמק"ש‪ .‬מאחר ולכל אורך הגבול עם סיני יש גם עתודות‬
‫קרקע‪ ‬של כמה מאות קמ"ר‪ ,‬מוצע לנצל מים אלה ולנטוע באזורים אלה עצים‬
‫עמידים למליחות‪ ,‬כגון אשלים לסוגיהם‪ .‬מטרות ייעור זה הן‪ :‬קיבוע פחמן־דו־‬
‫חמצני אטמוספרי (כל דונם מיוער מקבע כ־‪ 300‬ק"ג פחמן אטמוספרי בשנה)‪,‬‬
‫יצירת חומר גלם לתעשייה וגם ‪ -‬לאחר בדיקת כלכליות המהלך ‪ -‬שימוש בעץ‬
‫כחומר בעֵרה בתחנות כוח קונוונציונליות‪.‬‬
‫משיכת מים מסיני‬
‫עתודות קרקע אלה כוללות גם את‪ ‬אזורי הדיונות של חלוצה‪ .‬השתילה באזורי‬
‫הדיונות חשובה‪ ,‬בשל האופי ההידרולוגי של שכבות החול‪ ,‬המאפשר רק השפעה‬
‫מזערית על המלחת הקרקעות ועל ניקוז המים המלוחים המצטברים בתת־‬
‫הקרקע‪ .‬‬
‫למותר לציין שמים אלה ניתנים גם להתפלה חלקית ולאספקתם ליישובים‬
‫שיקומו באזורים אלה‪ .‬נושא‪ ‬המלחת הקרקעות ויצירת מפלס שטוח של מי‬
‫תהום מלוחים‪ ‬דורש בדיקה מפורטת‪ ,‬בהתאם לכמויות ההשקאה‪ ,‬אופי הקרקע‬
‫ומליחות המים‪.‬‬
‫שאיבת מי תהום מהאקוויפרים המשתרעים אל תוך סיני‪ ,‬תקבע את "זכות‬
‫הקדימה"‪ ‬של ישראל על המים הללו‪ .‬הקדמת הניצול המסיבי של האקוויפרים‬
‫הללו‪ ,‬לפני המצרים‪ ,‬עשויה לבנות מכתש שימנע‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬זחילת מים מלוחים‬
‫לכיוון באר־שבע‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬משיכת מים מסיני‪ .‬את הכמויות שאפשר יהיה‬
‫לשאוב ואת ההשפעה שתהיה לכך על מליחות המים ועל מפלסי מי התהום‬
‫האזוריים‪ ,‬יש לבדוק בעזרת מודלים ממוחשבים‪.‬‬
‫ההתפלה החלקית של המים המליחים בנגב תיצור כמויות לא מבוטלות של‬
‫תמלחות ממתקני ההתפלה השונים‪ .‬אחת הסיבות לעלות הגבוהה של המים‬
‫המותפלים היא הצורך בסילוק התמלחות‪ .‬בגלל ההוראות המחמירות הקיימות‬
‫היום‪ ,‬יש צורך בדיפון יקר של בריכות התמלחת‪ .‬על מנת להוזיל מרכיב עלות זה‬
‫יש צורך בניצול הידע הגיאולוגי‪ ,‬ולמקם אותן על שכבות גיאולוגיות חרסיתיות‪,‬‬
‫בלתי חדירות למים‪ ,‬המצויות במרחבי הנגב‪ .‬בריכות אלה‪ ,‬לאחר התקנה נאותה‪,‬‬
‫יכולות לשמש כאתרי רחצה ליד מרכזי תיירות‪.‬‬
‫מומלץ גם לבדוק מחדש את נושא הבריכות הסולאריות כאוגרות חום ואפילו‬
‫‪216‬‬
‫אריה ש' איסר‬
‫לייצור אנרגיה על ידי ניצול יעיל של קרינת השמש‪ .‬בזמנו‪ ,‬נעשה ניסיון כזה‬
‫בצפון ים המלח‪ ,‬אך הוא נכשל בגלל סיבות טכניות (בעיקר ערבול המים על ידי‬
‫הרוח)‪ .‬ייתכן שבריכות סולאריות קטנות‪ ,‬מכוסות‪ ,‬המבוססות על התמלחות‬
‫הנ"ל‪ ,‬יכולות לשמש לצרכים מקומיים של אגירת אנרגיה‪ ,‬למשל לחממות‪.‬‬
‫ניתן לנצל את מקורות מי התהום ‪ -‬השטוחים‪ ,‬יחסית ‪ -‬שנמצאו בנגב‪ ,‬ובעיקר‬
‫לאורך הערבה (זאת‪ ,‬בשלב הראשון בעזרת כעשרים הקידוחים שכבר נקדחו)‪,‬‬
‫אם על ידי ניצול אנרגיית הרוח בעזרת שבשבות‪ ,‬משאבות או ניצול אנרגיית‬
‫השמש‪ .‬מדובר בפוטנציאל של כמה מיליונים מלמק"ש‪ .‬החניונים יכללו גם‬
‫בריכות מוצלות להנאת המטיילים‪.‬‬
‫ניצול רכסי ההרים לתפיסת אנרגיות רוח ושמש‬
‫‬
‫אזור רכסי ההרים‪ ,‬בכל אזורי הארץ‪ ,‬הוא גם האזור עליו יורדת כמות הגשמים‬
‫הגדולה ביותר‪ ,‬והוא גם האזור הסחוף ביותר על ידי אנרגיית רוח‪ .‬המורדות‬
‫הדרומיים גם מקבלים קרינת שמש מרבית‪ .‬המחסור שילך ויגבר במים ואנרגיה‬
‫חלופית יביא לכך שהרכסים ייהפכו לאתרים לתפיסת האנרגיות החלופיות‬
‫ומערכת סכרונים בערוצי נחלים קטנים תביא לתפיסת מי השיטפונות‪ .‬מחקר‬
‫שנעשה במכונים לחקר המדבר בשדה־בוקר הראה שבעוד שמאזורים נרחבים‬
‫כמות מי השיטפונות היא רק אחוזים בודדים מכמות הגשם שיורדת על אגן‬
‫ההיקוות‪ ,‬הרי שבאגני היקוות קטנים כמות מי השיטפונות עשויה להגיע עד‬
‫ל־‪ 40%‬מכמות מי הגשם‪.‬‬
‫קיימים כל הסיכויים שבעתיד הלא רחוק תצטרף ישראל למדינות המתקדמות‬
‫שפועלות במרץ לכיסוי הגגות בפאנלים סולריים‪ .‬עד כה‪ ,‬הפעילות הציבורית ‪-‬‬
‫ובעקבותיה התכנון והמגמה שתופסת תאוצה ‪ -‬התמקדו בנושא האנרגיה‪ ,‬אך‬
‫לא לקחו בחשבון את נושא מי הגשם היורדים על הגגות‪ .‬לפנינו עוד אפשרות‬
‫לפיתוח מתקדם‪ ,‬משולב אנרגיה ומים‪ ,‬כדי ליצור לא רק אנרגיה נקייה אלא גם‬
‫מים דלי מליחות‪ .‬מי הגשם שלא נתפסים בתחילת דרכם על האזורים הבנויים‬
‫נטענים במלחים ובמזהמים‪ .‬צריך לבדוק מחדש את האפשרות של תפיסת‬
‫המים הללו מהגגות ואחסונם בבורות לאספקת מי שתייה‪ ,‬כפי שהיה נהוג פעם‬
‫ביישובים העירוניים והכפריים‪ .‬כיום‪ ,‬ניתן להתקין בצמוד לבור משאבה ומסנן‬
‫ומערכת צנרת מיוחדת לאספקת מי מטבח לדיירים‪.‬‬
‫אם ניקח בחשבון שהשטח הבנוי בישראל הוא כ־‪ 1.3‬מיליון דונם‪ ,‬וככמחצית‬
‫מפעלי חלוץ לפיתוח מתקדם של מים ואנרגיה באזורים צחיחים‬
‫‪217‬‬
‫ממנו הוא שטחי גגות שניתן לאסוף מהם כ־‪ 50%‬מכמות הגשם הממוצעת של‬
‫‪ 500‬מ"מ שנה (רוב השטח הבנוי הוא במרכז)‪ ,‬הרי מדובר בסדר גודל של ‪150‬‬
‫מלמק"ש של מים שפירים‪.‬‬
‫הייעור באזורים בנויים סלעי גיר‬
‫מחקרים שונים בארצנו הראו שקיים הבדל משמעותי בין אחוזי החלחול‬
‫לאקוויפרים באזורים בנויים סלעי גיר וחסרי צמחייה צפופה‪ ,‬לבין החלחול‬
‫באזורים דומים מיוערים‪ .‬ממחקרים שנעשו‪ ,‬עוד בשנות השבעים‪ ,‬ניתן ללמוד‬
‫שבאזורים חשופים מצמחייה אחוז החלחול עשוי להגיע עד ל־‪ ,60%‬ואילו‬
‫באזורים המיוערים בצפיפות בעצים ירוקי־עד‪ ,‬אחוז החלחול הוא כמעט אפסי‪,‬‬
‫מאחר והמים המחלחלים לתת־הקרקע נתפסים על ידי מערכת השורשים הענפה‬
‫ומדּוי ָתים (מלשון ִדיּות = טרנספירציה) על ידי העלווה‪ .‬ראוי לבדוק האם ניתן‬
‫להקטין איבוד זה? למותר לציין‪ ,‬שאין הכוונה להקריח את הרי ישראל‪ ,‬אולם‬
‫במידה ויערות אלה יוחלפו על ידי צמחיית עצים נשירים‪ ,‬כגון שקדי־בר‪ ,‬תאנים‬
‫ושיחים בעלי מערכת שורשים שטוחה‪ ,‬שיסתפקו בדיּות של ‪ 60%‬מהגשם‪ ,‬הרי‬
‫שיש סיכוי ש־‪ 40%‬מכמות המשקעים יחלחלו ויעשירו את מי התהום‪.‬‬
‫במקביל יש צורך בבדיקת נושא הייעור באזורים הקירטוניים‪ ,‬בהקשר לקידום‬
‫נושא תפיסת מי השיטפונות‪.‬‬
‫נוכח תהליך המדבור של אזור המזרח התיכון המתקדם במקביל לתהליך‬
‫ההתחממות העולמית‪ ,‬שמתקדם במקביל לעלייה בכמות גזי החממה‬
‫באטמוספרה‪ ,‬יש צורך לקדם תכנית פיתוח ממלכתית שתקדם תפיסת מקורות‬
‫מים שוליים‪ ,‬בחלקם שפירים ובחלקם מליחים ומלוחים‪ ,‬שתהיה משולבת‬
‫בפיתוח מקורות אנרגיה שאינם מבוססים על שרפת דלק פוסילי‪.‬‬
‫מדובר בסדרה של מפעלים שאמנם כל אחד מהם הוא בסדר גודל של עשרות עד‬
‫מאות מיליונים מטרים מעוקבים‪ ,‬אך כידוע מטיפה לטיפה מצטרף ההין ‪ -‬זאת‪,‬‬
‫כאשר מדובר ביין ‪ -‬אך בפיתוח משאבי מים אפשר לומר שממיליון למיליון‬
‫מצטרף המיליארד‪...‬‬
‫בנוסף לרווח הכלכלי המקומי ניתן יהיה להפיץ את הידע בארצות בעלות אקלים‬
‫דומה‪ ,‬הן על ידי קורסים למשתלמים והן על ידי משלחות של מומחים ישראלים‬
‫שיסייעו לארצות מתפתחות‪.‬‬
‫המאמר הנוכחי עסק בבעיות המים והאנרגיה של ישראל‪ .‬יישום ההמלצות‬
‫‪218‬‬
‫אריה ש' איסר‬
‫הכלולות בו והצלחתו בקנה מידה של מדינה קטנה‪ ,‬יחסית‪ ,‬יהפוך אותו למפעל‬
‫חלוץ בקנה מידה עולמי‪ .‬למדינת ישראל ניתנת ההזדמנות להוות דוגמה למדינות‬
‫רבות הנמצאות באזורים הצחיחים והחצי צחיחים בעולם‪ ,‬משום שקיימים בה‪,‬‬
‫אמנם בקנה מידה קטן‪ ,‬יחסית‪ ,‬כל התנאים הגיאוגרפיים של אקלים וקרקע‬
‫האופייניים לאזורים אלה‪ .‬מכאן‪ ,‬שבפני ישראל עומד אתגר בקנה מידה‬
‫בינלאומי‪ :‬ביצוע מפעל חלוץ של פיתוח מתקדם של מים ואנרגיה‪ ,‬העשוי לסייע‬
‫למדינות רבות הסובלות ממחסור במשאבים אלה‪.‬‬
‫‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪1‬אריה איסר ויהודה גוברין‪" ,1991 ,‬שינויים אקלימיים ומדבור הנגב בסוף התקופה‬
‫הביזנטית"‪ ,‬קתדרה ‪ -‬לתולדות ארץ־ישראל ויישובה ‪ ,61‬עמ' ‪.83-67‬‬
‫‪2‬אריה איסר ודורית מקובר־לוין‪" ,1995 ,‬פריחה ונטישה של יישובי המדבר בתקופה הרומית‬
‫ביזנטית בהקשר לשינוי אקלים"‪ ,‬מכמנים ‪ ,8‬אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫‪3‬אריה ש' איסר‪ ,‬מתניה זהר‪" ,2006 ,‬מדבור ‪ -‬מי האחראי העיקרי? שינויי אקלים והשפעתם‬
‫על ההיסטוריה של המזרח התיכון"‪ ,‬גלילאו‪ ,‬גיליון ‪ ,92‬עמ' ‪.34-20‬‬
‫‪4‬אריה ש' איסר‪ ,‬מתניה זהר‪ ,2008 ,‬והרעב כבד בארץ‪ ,‬הוצאת "כרמל"‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪5‬אריה ש' איסר‪ ,2012 ,‬אדם‪ ,‬סלע‪ ,‬מים‪ ,‬מדבר ‪ -‬המאבק המתמיד נגד המדבר במזרח‬
‫התיכון‪ ,‬הוצאת "כרמל"‪ ,‬בשיתוף עם הקתדרה ע"ש אלן פוהר והמכון למחקרי מים ע"ש‬
‫צוקרברג‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪.‬‬
‫‪6‬אמנם‪ ,‬מיעוט כתמי השמש הנוכחיים עשוי להביא למספר שנות גשם‪ ,‬אך נראה שהוא‬
‫זמני‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫ירושלים בעוד ‪ 3,000‬שנה?‬
‫ תרגיל במדע בדיוני‬‫אלוף הראבן‬
‫לכאורה‪ ,‬מה מרהיב יותר מאשר להשקיף לאחור על פני הדורות ולומר‬
‫לעצמנו‪ :‬עברו שלושת אלפים שנה מאז קבע המלך דוד את בירתו על צלע‬
‫הר בירושלים‪ ,‬והנה‪ ,‬אנחנו כאן ושוב ירושלים בירתנו לתפארת‪ .‬לכמה עמים‬
‫בעולם יש בירה שבמשך מאה ועשרים דורות הייתה בירתם‪ ,‬אם בפועל (אצלנו‬
‫כשבע מאות שנה‪ ,‬אמנם לא רצופות) ואם בזיכרון ("אם אשכחך ירושלים"‪,‬‬
‫למעלה מאלפיים שנה‪ ,‬וגם הן לא רצופות)? וכמה עמים יש עוד בעולם‬
‫שכעבור אלפיים שנות גלות חזרו והקימו את בירתם בממדים העולים על כל‬
‫מה שידעו בעבר? וכך‪ ,‬רגש עמוק של הישג היסטורי מפליא מתלווה בתחושה‬
‫של עליונות היסטורית‪ ,‬שהמודד לה הן שלושת אלפים שנה‪.‬‬
‫‪ 68‬שינויי שלטון בירושלים‬
‫אפשר לחגוג שלושת אלפים שנה שעברו‪ ,‬וקל לחגוג אותן במבט לאחור‪,‬‬
‫שכן העבר כבר היה‪ ,‬ולא ניתן לבטלו או לחולל אותו מחדש‪ .‬לא ניתן לבטל‬
‫אלוף הראבן הוא מחבר הספר לדעת שאיננו יודעים‪ ;2004 ,‬לשעבר איש קהילית המודיעין‪.‬‬
‫‪220‬‬
‫אלוף הראבן‬
‫את מעשה דוד‪ ,‬שקבע את ירושלים כבירתו; ולא את מעשה בנו‪ ,‬שלמה‪ ,‬שבנה‬
‫בה מקדש לאל האחד‪ ,‬ובהר המשקיף מעל למקדש העמיד אלילים וקיים‬
‫עבודת אלילים; ולא ניתן לבטל את כיבוש ירושלים וחורבנה בידי נבוכדנצר‪,‬‬
‫מלך הבבלים; ולא את יישובה מחדש בימי כורש מלך פרס ובניית המקדש‬
‫מחדש‪ ,‬וכן הלאה על פני הדורות‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬אנו יודעים את רצף‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬ומפני שאנו יודעים אותו הוא נראה לנו‪ ,‬כביכול‪ ,‬מובן מאליו‪,‬‬
‫כשרשרת נסיבות המובילות זו לזו‪ :‬אחרי בית ראשון בא בית שני‪ ,‬ואחרי‬
‫היוונים והרומאים באו הביזנטים ושוב הפרסים ואחריהם המוסלמים ואחריהם‬
‫הצלבנים‪ ,‬ואחריהם שוב המוסלמים‪ ,‬האיובים‪ ,‬הממלוכים והעותומנים‬
‫ואחריהם הבריטים ואנחנו‪.‬‬
‫בספרו המרתק תולדות ירושלים (שלשה כרכים) מונה המחבר‪ ,‬נתן שור‪86 ,‬‬
‫כיבושים ושינויי שלטון שעברו על ירושלים‪ ,‬במשך ‪ 3,000‬שנה‪ .‬אולם רצף זה‪,‬‬
‫אותו אנו יודעים‪ ,‬ואותו היסטוריונים ומורים משננים לנו לפרקיו‪ ,‬מה מתוכו‬
‫ניתן היה לחזות מראש? וכך‪ ,‬במקום לצפות‪ ,‬בתחושת עוצמה‪ ,‬על שלושת‬
‫אלפים שנה שעברו‪ ,‬נשים את עצמנו במקומו של המלך דוד ונשאל‪ :‬מה היה‬
‫דוד מסוגל לצפות לה‪ ,‬לירושלים‪ ,‬בשלושת אלפי השנים שיבואו אחריו?‬
‫ותשובתנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהיה מסוגל לצפות מעט מאוד‪ :‬לא את כיבושה בידי‬
‫בבלים‪ ,‬פרסים‪ ,‬יוונים‪ ,‬צלבנים‪ ,‬ערבים‪ ,‬עותומנים‪ ,‬בריטים‪ ,‬ירדנים וישראלים;‬
‫ולא את בנייתה מחדש בידי כובשיה ובידי בני העם היהודי החוזרים אליה‪,‬‬
‫פעם אחר פעם; לא את היותה עיר מוצא לדת עולמית שתיגזר‪ ,‬כעבור אלף‬
‫שנה‪ ,‬מתוך האמונה היהודית; ולא את היותה לעיר מקודשת לדת עולמית‬
‫נוספת‪ ,‬שתבקש לרשת את שתיהן‪ ,‬ושתגיע אליה כעבור אלף ושש מאות‬
‫שנה; לא את היותה‪ ,‬כעבור שלושת אלפים שנה‪ ,‬בירת ישראל‪ ,‬שאיננה עוד‬
‫מלוכה אלא מדינת אזרחים שווי זכויות הבוחרים את ממשלתם מדי כמה‬
‫שנים; ולא את היותה מקושרת בקשר מיידי עם יתר העולם‪ ,‬במערכות‬
‫מידע ותקשורת המגיעות לכל בית‪ .‬לו היה דוד מזדמן בימינו בירושלים‪,‬‬
‫מה היה אומר על העיר שהתפרסה הרחק מעבר לחומותיה‪ ,‬שבימיו מנתה‬
‫כ־‪ 5,000‬תושבים‪ ,‬וכעבור שלושת אלפים שנה יש בה למעלה מ־‪?700,000‬‬
‫מה היה אומר על כבישים סלולים‪ ,‬שאלפי מכוניות נוהרות לאורכם‪ ,‬על‬
‫חשמל ותאורת רחובות ובתים בלילות‪ ,‬על מים זורמים בצינורות לכל בית‪,‬‬
‫על טלוויזיה‪ ,‬טלפונים ניידים‪ ,‬על מחשבים ועל קניונים? ומה היה אומר על‬
‫"יד ושם"‪ ,‬ועל הדיונים בכנסת? כל אלה ודאי היו נראים לו‪ ,‬בשפתנו כיום‪,‬‬
‫כ"מדע בדיוני"‪.‬‬
‫ירושלים בעוד ‪ 3,000‬שנה? ‪ -‬תרגיל במדע בדיוני‬
‫‪221‬‬
‫עתיד עתיר הפתעות‬
‫מה שנכון לגבי דוד נכון גם לגבי בני הדורות שבאו לאחריו‪ .‬גם הם לא היו מסוגלים‬
‫לחזות את עתידה של עירם בדורות שיבואו אחריהם‪ .‬קרוב לוודאי שרוב הדורות‬
‫סברו שירושלים שהם מכירים היא "ירושלים לנצח"‪ ,‬ולא היו מסוגלים להעלות‬
‫בדמיונם את גודל התמורות בעתיד‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מה מסוגלים היו יהודים בירושלים‪,‬‬
‫בשנת ‪ ,1850‬לשער על ירושלים בשנת ‪ ?2000‬מה היו רבבת יהודים‪ ,‬בעיר מסוגרת‬
‫בחומותיה‪ ,‬ענייה ומלוכלכת‪ ,‬מסוגלים לדמיין על ירושלים של ניניהם? ירושלים‬
‫של דתיים ושל חילונים‪ ,‬של יהודים וערבים‪ ,‬מוסלמים ונוצרים‪ ,‬אלה לצדם של‬
‫אלה ואלה מעורבים באלה? התשובה היא‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬שתושב ירושלים של שנת‬
‫‪ ,1850‬שהיה נקרה לירושלים של שנת ‪ ,2000‬היה מוכה בהלם‪.‬‬
‫מכל השאלות האלה עולה ההיגד המוכר‪ ,‬שהדבר הוודאי היחיד על העתיד הוא‬
‫שיהיה עתיר הפתעות; כל עתיד‪ ,‬ובוודאי גם עתידה של ירושלים‪ .‬לכן‪ ,‬כל המתבונן‬
‫לאחור בגאווה על שלושת אלפים שנה שאותן אנו יודעים‪ ,‬מוטב לו שיציב לעומתן‬
‫בענווה גם את התעלומה הגדולה‪ :‬מה יהיה על ירושלים בשלושת אלפי השנים‬
‫הבאות שאותן אין אנו יודעים עדיין? בוודאי יהיה מי שייטען שזו שאלה יומרנית‪,‬‬
‫שכן (כמו המלך דוד לפני שלושת אלפים שנה) יכולתנו להשיב עליה מצומצמת‬
‫ביותר‪ ,‬וספק אף אם נוכל להשיב מה יהיה על ירושלים בעוד מאה שנה‪ .‬היש‪ ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬טעם בהצגת שאלה כזו? האם לא מוטב לעסוק בכאן ובעכשיו‪ ,‬שהם עתירי‬
‫בעיות לכשעצמם?‬
‫אך דווקא מפני שאין לנו תשובה על השאלה‪ ,‬אין מנוס מלהציג אותה‪ ,‬אחרת נמצא‬
‫את עצמנו לכודים בראי העבר וההווה כאילו‪ ,‬בכותל‪ ,‬במסגד ובכנסייה‪ ,‬בגילויים‬
‫ארכאולוגיים‪ .‬האם אנו דנים את ירושלים להיות חוזרת ומפארת את עברה‪,‬‬
‫בעשרות מוזיאונים ומוסדות אחרים הפזורים לאורכה ולרוחבה‪ ,‬בלי שניתן את‬
‫דעתנו על עתידה שמן ההכרח יהיה שונה‪ ,‬ובאורח מפתיע‪ .‬אין שום סיבה שבעולם‬
‫לחשוב ששיעור ההפתעות הנכונות לירושלים בשלושת אלפי השנים הבאות יהיה‬
‫פחות משיעור ההפתעות שהתחוללו במהלך שלושת אלפים השנה הקודמות‪ .‬ואין‬
‫שום כורח שיהיו אלה אך ורק הפתעות מאותו הסוג שידענו בעבר‪.‬‬
‫איזה סוג של עיר בירה?‬
‫אין אנו יודעים מה יעלה בגורלה של ירושלים במאה ועשרים הדורות הבאים‪,‬‬
‫‪222‬‬
‫אלוף הראבן‬
‫ואפילו לא בשלושת הדורות הבאים‪ ,‬אך לפחות נוכל להציג לעצמנו כמה‬
‫שאלות מכריעות לגבי עתידה‪ .‬קרוב לוודאי שהשאלה העיקרית היא‪ :‬האם‬
‫המפתח לעתידה של ירושלים‪ ,‬בדורות הבאים‪ ,‬הוא היותה בירה של עם אחד‬
‫ומוקד הכוח השלטוני העומד לרשותו? ואם כך‪ :‬כיצד ייראו‪ ,‬בעוד שלושת‬
‫אלפים שנה‪ ,‬העם‪ ,‬המדינה‪ ,‬הבירה ואמצעי השלטון שיעמדו לרשותם? נוכל רק‬
‫לשער שהתמורות שיתחוללו בתחומים אלה בדורות הבאים‪ ,‬וקצב התמורות‪,‬‬
‫יעלו לאין ערוך על מה שהתחולל בשלושת אלפי השנים הקודמות‪ ,‬ואף על מה‬
‫שאנו מסוגלים לשער‪ .‬בשנת ‪ ,2000‬המדינה שבירתה ירושלים‪ ,‬שונה באורח‬
‫מפליג מהמדינה שירושלים הייתה בירתה בשנת ‪ 1000‬לפני הספירה (אם ניתן‬
‫לכנותה מדינה ‪ -‬ואולי התואר המתאים לה יותר הוא מלוכה)‪ ,‬והמדינה שתהיה‬
‫בשנת ‪( 5000‬אם ניתן יהיה לכנותה מדינה) תהיה שונה‪ ,‬בוודאי‪ ,‬באורח קיצוני‬
‫מהמדינה שאנו מכירים‪ ,‬כיום‪ .‬אם כן‪ ,‬מה משמעותה של ירושלים במסגרת זו‪,‬‬
‫שאין אנו יודעים עדיין כיצד תפעל‪ ,‬לטובת מי‪ ,‬כיצד תיקרא‪ ,‬ובירה של מה ושל‬
‫מי תהיה?‬
‫שאֵלה זו ‪ -‬בירה של מי? בירה של מה? ‪ -‬נובעות עוד כמה שאלות מכריעות‬
‫ִמ ְ‬
‫לגבי העתיד‪ .‬בירה של עם אחד ודת אחת? או בירה של שני עמים וכמה דתות?‬
‫או שתי בירות של שני עמים ושתי דתות? ואם שני עמים‪ ,‬מה יהיה טיב היחסים‬
‫ביניהם? המשך סכסוך בן שלושת אלפים שנה‪ ,‬או חיים בצוותא ובכבוד הדדי‪,‬‬
‫אלה לצד ישותם של אלה? או אולי בירה אחת של חבר עמים‪ ,‬שלכל אחד מהם‬
‫בירה משלו? מה תהיה המשמעות של "להיות ישראלי" בשנת ‪ ?5000‬איננו‬
‫יודעים‪ .‬אך בוודאי שתהיה שונה לא פחות מאשר השוני בין משמעותה כיום‪,‬‬
‫לבין זו שהייתה לפני שלושת אלפים שנה‪ ,‬כאשר תושבי ירושלים כינו את עצמם‬
‫בני שבט יהודה‪ ,‬או אולי בני ישראל‪.‬‬
‫אם נמשיך בשאלה‪ :‬בירה של מה? ההכרעה המתבקשת‪ ,‬עוד מימי קדם‪ ,‬היא‪:‬‬
‫האם בירה שעיקרה כוח ושלטון או בירה שעיקרה אדם? ירושלים של דת שלטת‬
‫או ירושלים של דת שואלת? ירושלים שבמרכזה עומדים נשיא‪ ,‬כנסת‪ ,‬ממשלה‬
‫ומערכת חוק ומשפט‪ ,‬או ירושלים שהיא מרכז רוחני של נביאים‪ ,‬חוקרים ופיתוח‬
‫הדעת? ואם נביאים ‪ -‬האם רק נביאי העבר (ואז אולי נציין‪ ,‬בראשית המאה‬
‫הנוכחית‪ ,‬אלפיים שנה לצליבת ישו בירושלים‪ ,‬ומאתיים שנה אחרי כן נציין‬
‫שלושת אלפים שנה לנביא ישעיהו‪ ,‬וארבע מאות שנה אחרי כן אלפיים שנה‬
‫לעלותו של מוחמד השמימה על סוס‪ ,‬מהר הבית‪ ,‬כאמונת המוסלמים?) או אולי‬
‫לא כל אלה‪ ,‬אלא נביאים שאין אנו מסוגלים לחזות מי יהיו ומה תהיה נבואתם‬
‫ומי ישמע להם‪ ,‬ואם בכלל יהיו להם שומעים בדורם‪ ,‬בירושלים?‬
‫ירושלים בעוד ‪ 3,000‬שנה? ‪ -‬תרגיל במדע בדיוני‬
‫‪223‬‬
‫צומת של מתחים בלתי פתּורים‬
‫ירושלים‪ ,‬כיום‪ ,‬היא עיר של מתחים בלתי פתורים‪ :‬בין יהודים לערבים פלסטינים‪,‬‬
‫בין דתיים לחילוניים‪ ,‬בין עניים (רובם ערבים וחרדים) לבין עתירי הכנסה‪ ,‬בין‬
‫עתירי השכלה לדלי השכלה‪ .‬מה יהיה גורלם של מתחים אלה ‪ -‬לא בעוד שלושת‬
‫אלפים שנה אלא בדור הבא ובדורות שלאחריו? האם יהודים וערבים פלסטינים‬
‫ידעו לפתח שפה משותפת של שוויון גם בשלטון? האם דתיים וחילונים ידעו‬
‫לפתח שפה משותפת של חיים יחד כאזרחים באותה עיר? האם הפער בין עניים‬
‫ועתירי הכנסה ילך ויצטמצם או ילך ויחריף? האם ירושלים תמשיך להיות צומת בין‬
‫חברה עשירה (ישראל) לבין חברות עניות שכנות? או שבחלוף הדורות תהיה צומת‬
‫לחברות עתירות הכנסה ועתירות ידע? ומה על ירושלים כמוקד שלוש הדתות‬
‫המאמינות באל אחד? האם האמונה באל אחד תמשיך‪ ,‬כמו היום‪ ,‬לגרום לכך‬
‫שמיעוט ניכר בקרב המאמינים בני דתות אלה יוביל ליתר קיטוב ולקנאות דתית?‬
‫או שתוביל להסכמה בין־דתית נרחבת‪ ,‬שכל אדם נברא בצלם האל ושלאף דת אין‬
‫פטרונות עליו? מה הייתה דמות האדם בירושלים של לפני שלושת אלפים שנה‪,‬‬
‫מְעּוט זכויות ונתון בידי שררת השלטון? ומה‪ ,‬לעומתה‪ ,‬דמות האדם בירושלים‪,‬‬
‫כיום‪ ,‬כשכבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד של המדינה אך כהתנהגות יום־יומית‬
‫בין אדם לאדם עדיין איננו נפוץ בתוכה? ומה תהיה דמות האדם בירושלים בעוד‬
‫שלושת אלפים שנה?‬
‫מעבר לכל אלה‪ :‬מה תהיה המשמעות של להיות יהודי בירושלים בעוד דור אחד?‬
‫בעוד שלושה דורות? ובעוד מאה ועשרים דורות? האם ירושלים תהיה למוקד של‬
‫יהדות מתחדשת‪ ,‬של מדרש חדש בכל התחומים‪ ,‬של שפה עברית הולכת ומחדשת‬
‫עצמה מתוך שורשיה הקדומים‪ ,‬או שתהפוך לבירת החרדים על שימור יהדות‬
‫שפניה לעבר‪ ,‬ועברית ששורשיה החיים הולכים ומידלדלים לעומת שפות אחרות‬
‫(אנגלית? סינית?)‪.‬‬
‫האם משמעותה של ירושלים לָעולם‪ ,‬בדורות הבאים‪ ,‬תהיה כמו של אתונה‪ ,‬כיום‪,‬‬
‫מרכז לתיירות שפניה לעבר? או שתהיה מוקד לתרבות האדם ודרך הדעת שפניה‬
‫לעתיד?‬
‫עד שנת ‪...5000‬‬
‫במישור אחר לגמרי‪ ,‬עד שנת ‪ ,5000‬וקרוב לוודאי הרבה לפני כן ‪ -‬יהיו הסינים‬
‫‪224‬‬
‫אלוף הראבן‬
‫וההודים לא רק האומות הגדולות ביותר בעולם‪ ,‬כפי שהם כבר כיום‪ ,‬אלא גם‬
‫האומות המובילות בעולם בעוצמתן ובתרבותן‪ .‬ואם כך‪ ,‬מה משמעות תהיה‬
‫לירושלים בעולם שאותו מובילים המזרח הרחוק ותרבויותיו המתפתחות? האם‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הסינית תהיה לשפה נוספת בשלטים שברחובות ירושלים‪ ,‬נוסף לעברית‬
‫ערבית ואנגלית?‬
‫עד שנת ‪ ,5000‬קרוב לוודאי שבני אדם יתיישבו בכוכבים אחרים ביקום‪ .‬אולי‬
‫אחדים מהם יהיו יוצאי ירושלים‪ .‬אולי בעתיד‪ ,‬למושג "ירושלים של מעלה" יהיה‬
‫מיקום מדויק על פני אחד הכוכבים בחלל‪ .‬ומה משמעותה של ירושלים בעידן‬
‫החלל?‬
‫מרביתן של שאלות אלה הן שאלות קיומיות קשות‪ ,‬שאלות שיחזרו ויעלו‪,‬‬
‫בשנים הבאות‪ ,‬שאלות שעוד אין לנו תשובות עליהן; ודווקא משום כך כורח‬
‫הוא לנו שנעסוק בהן‪ .‬לו הייתי ראש העיר‪ ,‬החוגגת שלושת אלפים שנה‪ ,‬הייתי‬
‫מעז ומציג שאלה בממד אחר לגמרי‪ :‬ירושלים בעוד ‪ 3,000‬שנה ‪ -‬לאן פניה? לא‬
‫כשאלה חדפעמית לבירור חולף‪ ,‬אלא כ"שאלת צומת"‪ ,‬החוזרת ונשנית‪ ,‬כתום‬
‫שלושת אלפים שנה ראשונות‪ :‬האם תישאר ירושלים בדמות עברה (וההווה הוא‬
‫כבר חלק מהעבר)‪ ,‬או שתהפוך לחלק מעתיד מפתיע‪ ,‬שאותו היטיב לתאר‪ ,‬לפני‬
‫ּתזְּכְרּו‬
‫אלפיים ושבע מאות שנה‪ ,‬בן העיר‪ ,‬הנביא ישעיהו (פרק מג‪ ,‬יח‪-‬יט)‪" :‬אַל ִ‬
‫תדָעּוהָ?!‬
‫ת ְצמָח‪ ,‬הֲלֹוא ֵ‬
‫חדָׁשָה‪ַ ,‬עּתָה ִ‬
‫ּתתְּבֹנ ָנּו‪ִ .‬הנְנ ִי עֹׂשֶה ֲ‬
‫רִאׁשֹנֹות‪ ,‬ו ְַקְדמֹנִּיֹות אַל ִ‬
‫אַף ָאׂשִים ּבַּמְִדּבָר ּדֶרֶךְ‪ּ ,‬בִיׁשִמֹון נְהָרֹות‪".‬‬
‫‪n‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך‬
‫התחברו ה"פייסנים" שהובילו למינכן‬
‫נתן ברון‬
‫"אויבינו הם תולעים קטנות‪ .‬ראיתי אותם במינכן"‬
‫(אדולף היטלר‪ ,‬אוגוסט ‪)1939‬‬
‫"למרות הקשיחות והאכזריות שראיתי בפניו [של היטלר]‪ ,‬היה לי‬
‫הרושם שמדובר באדם שאפשר לבטוח בו לאחר שנתן את דברתו"‬
‫(נוויל צ'מברליין‪ ,‬בשובו ממינכן‪ ,‬ספטמבר ‪)1938‬‬
‫[הערה בפתיחה‪ :‬הכוונה כאן היא אך ורק לתאר מה קרה לפני ‪ 75‬שנה בקשר‬
‫ל"הסכם מינכן"‪ .‬כל מי שינסה להשוות את הכתוב להלן למצב בישראל‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬עושה זאת על אחריותו האישית בלבד‪].‬‬
‫בלילה שבין ‪ 29‬ו־‪ 30‬בספטמבר ‪ ,1938‬נחתם "הסכם מינכן" הידוע‪ ,‬שבו הסכימו‬
‫אנגליה וצרפת שאזור הסּוֶדטים בצ'כוסלובקיה יעבור‪ ,‬למעשה‪ ,‬לידיו של אדולף‬
‫היטלר‪ .‬ההסכם נחתם אחרי השתלשלות אירועים שעד היום מעוררת פליאה‪,‬‬
‫ד"ר נתן ברון חוקר את ההיסטוריה של מערכת השיפוט בארץ ישראל‪ ,‬ומרצה על נושא זה‬
‫בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר־אילן‪ .‬באחרונה‪ ,‬יצא‬
‫לאור ספרו שופטים ומשפטנים בארץ־ישראל‪ ,‬בין קושטא לירושלים‪.1900-1930 ,‬‬
‫‪226‬‬
‫נתן ברון‬
‫תדהמה ואפילו בושה ומבוכה ‪ -‬בעיקר משום שממשלת אנגליה‪ ,‬בראשותו של‬
‫נוויל צ'מברליין‪ ,‬גילתה רפיסות ופחד מול איומיו המתלהמים של היטלר שהוא‬
‫עומד לפתוח במלחמה אם לא יקבל לידיו את הסודטים‪ .‬לכן‪ ,‬ניהל צ'מברליין‬
‫מדיניות של "פיוס" (‪ )Appeasement‬מול היטלר‪ ,‬מתוך מחשבה ‪ -‬מוטעית‪,‬‬
‫כמובן ‪ -‬שבדרך זו הוא יימנע מלנקוט בצעדים מלחמתיים באירופה‪.‬‬
‫כל מי שיעיין בספרות העצומה ובמסמכים שהתפרסמו ב־‪ 75‬השנים שחלפו מאז‬
‫ חייב להגיע למסקנה שבניגוד למה שחושבים לעתים קרובות‪ ,‬צ'מברליין לא‬‫פעל בחלל ריק‪ .‬ניתן אפילו לומר שהתנהלותו עד "הסכם מינכן"‪ ,‬כולל נסיעותיו‬
‫הבהולות לגרמניה כדי לפגוש את היטלר‪ ,‬זכו לתמיכה רבה ואפילו גורפת של‬
‫הציבור הבריטי על כל שכבותיו ‪ -‬מן המלך עד אחרון האזרחים‪ .‬ביום בו חזר‬
‫צ'מברליין ממינכן‪ ,‬הוא נופף בנייר עליו חתם עם היטלר במסגרת "הסכם מינכן"‬
‫והכריז כי הביא אתו "שלום בזמננו" (‪ .)Peace in our time‬המונים הריעו לכבודו‪,‬‬
‫הוא הוכתר בכל כתר אפשרי‪ ,‬נכתבו עליו שירי הערצה‪ ,‬ועיתונים ערכו מגביות‬
‫על מנת לרכוש עבורו בתי קיץ על גדות נהר‪ ,‬שם יוכל לעסוק בתחביביו הגדולים‪:‬‬
‫דיג וצפייה בציפורים‪.‬‬
‫כשהאנגלים לא רצו במלחמה‬
‫הציבור הבריטי רצה בשלום‪ .‬ניתן להבין זאת על רקע האבדות האיומות של‬
‫הבריטים במלחמת העולם הראשונה ‪ -‬כמיליון הרוגים‪ ,‬דור שלם שהושמד‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬באנגליה הייתה תחושה שהצבא הבריטי נחות בהשוואה לצבא‬
‫הגרמני‪ .‬לכן‪ ,‬שררה באנגליה אווירה אנטי־מלחמתית‪ .‬כל המתנגדים ל"פיוס"‪,‬‬
‫ה־‪appeasers‬־‪ ,anti‬ובראשם וינסטון צ'רצ'יל‪ ,‬הושתקו ונדחקו לקרן זווית‬
‫פוליטית וחברתית והתייחסו אליהם כאל משביתי שמחה ומחרחרי מלחמה‪.‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬כידוע‪ ,‬צ'רצ'יל לא כיהן אז שום משרה ממשלתית‪ ,‬והכנסותיו‬
‫היחידות באו משכר הסופרים שקיבל עבור מאמרים שפרסם בעיתונים‪.‬‬
‫בעיצומו של המשבר סביב "הסכם מינכן" החליטו כמה עיתונים שתמכו‬
‫ב"פיוס" לבטל חד־צדדית את החוזים שחתמו עמו‪ ,‬כי לא הסכימו לפרסם‬
‫את דעותיו נגד ה"פיוס"‪ .‬הכנסותיו של צ'רצ'יל ירדו פלאים‪ ,‬והוא אפילו שקל‬
‫ברצינות למכור את ביתו האהוב‪ ,‬צ'ארטוול‪.‬‬
‫הנטייה האמיתית של האנגלים לא להיכנס למלחמה בגלל ארצות כמו‬
‫צ'כוסלובקיה ופולין באה לידי ביטוי במילים מפורסמות של צ'מברליין‪ ,‬בנאום‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪227‬‬
‫ברדיו ב־‪ 27‬בספטמבר ‪ ,1938‬יומיים לפני שטס לגרמניה כדי לחתום על "הסכם‬
‫מינכן"‪:‬‬
‫כמה זה איום‪ ,‬דמיוני‪ ,‬ולא־יאומן שכאן אנו חופרים מקלטים ומנסים מסכות‬
‫גאז ‪ -‬בגלל מריבה בארץ רחוקה בין אנשים שאנו לא יודעים עליהם מאומה‪.‬‬
‫המילים הללו נשמעות‪ ,‬כיום‪ ,‬מחרידות ממש‪ ,‬משום שהן משַדרות אדישות‬
‫מוחלטת לגורלה של צ'כוסלובקיה‪ .‬היטלר ומוסוליני הבינו מיד שצ'מברליין מגיע‬
‫למינכן על מנת להיכנע‪ ,‬וכי יקבלו ממנו כל מה שירצו‪ .‬על כן כדאי להבין מה‬
‫בעצם קרה לאותה אימפריה בריטית גדולה‪ ,‬שהולידה מתוכה אנשים אמיצים‬
‫ונועזים‪ ,‬שנתקפה‪ ,‬בסוף שנות השלושים‪ ,‬במין פחדנות אומללה‪ .‬הדבר מקבל‬
‫משמעות מיוחדת לאור האומץ‪ ,‬הנחישות ואפילו הגבורה שגילה העם הבריטי‪,‬‬
‫במהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬למרות ההפצצות הקשות והקטלניות על ערי‬
‫אנגליה והאבדות הקשות בשדות הקרב‪.‬‬
‫לא רק בגרמניה סברו ש"הסכם ורסאי" גורם עוול‬
‫אין בכוונתי לעסוק במחקר היסטורי חדש על פרשת "הסכם מינכן"‪ ,‬אלא לעמוד‬
‫אך ורק על כמה היבטים‪ ,‬חלקם לא מּוּכָרים‪ ,‬הקשורים לנושא זה‪ .‬פרשת ה"פיוס"‬
‫ידועה היטב‪ ,‬ונכתבה עליה כמות עצומה של ספרים‪ ,‬מאמרים‪ ,‬זיכרונות ומחקרים‬
‫אקדמיים‪ )1(.‬גם השתלשלות הדברים ידועה למדי‪ ,‬וניתן לתעד בקלות רבה את‬
‫המסלול המדויק בו צעד היטלר בדרכו הנחושה אל מטרתו העיקרית והחשובה‬
‫ביותר‪ :‬ניתוץ וביטול "הסכם ורסאי" מ־‪ ,1919‬שלדעתו‪ ,‬גרם עוול גדול לגרמניה‪,‬‬
‫כי הטיל עליה סנקציות קשות ביותר‪ :‬נאסר עליה להחזיק צבא משמעותי ובעיקר‬
‫לא חיל אוויר וצי מלחמתי; נלקחו ממנה שטחים שונים‪ ,‬בין השאר כדי לאפשר‬
‫למדינה החדשה‪ ,‬פולין‪" ,‬מסדרון" לים הבלטי‪ ,‬וכן אזורים במערב גרמניה‪ ,‬בגבול‬
‫עם צרפת; נלקחו ממנה המושבות שלה (כגון טנגנאיקה) באפריקה; והוטל עליה‬
‫לשלם "קנסות" כספיים כבדים על הנזקים שגרמה המלחמה‪.‬‬
‫הבעיה הייתה‪ ,‬שלא רק בגרמניה חשבו ש"הסכם ורסאי" גורם עוול‪ .‬גם במקומות‬
‫‪1 .1‬כל החומר הכלול במאמר מקורו בספרות שפורסמה בנושא זה‪.‬‬
‫‪228‬‬
‫נתן ברון‬
‫אחרים באירופה‪ ,‬ובעיקר באנגליה‪ ,‬סברו כך‪ .‬לכן עמד המערב ‪ -‬ובראשו אנגליה‬
‫וצרפת ‪ -‬וצפה במעין־אדישות במהלך העניינים בגרמניה מאז עלה היטלר‬
‫לשלטון‪ ,‬בינואר ‪ .1933‬כל העולם ראה וידע שבשנים הראשונות לשלטונו עסק‬
‫היטלר‪ ,‬באינטנסיביות רבה‪ ,‬בחיסול "הסכמי ורסאי"‪ :‬הוא החל לשקם את הצבא‬
‫ואת הצי הגרמני‪ ,‬השתלט על חבלי נהר הריין המפורזים‪ ,‬ובמרס ‪ ,1938‬ביצע‬
‫באבחת־חרב את ה"סיפוח" ("אנשלוס") של אוסטריה לגרמניה‪ .‬אבל הוא‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬לא הסתפק בכך‪ ,‬והתחיל לדרוש בצורה מאיימת וקולנית להעביר לרשותו‬
‫את אזורי הסודטים (‪ )Sudeten‬שהשתרעו לאורך גבולה של צ'כוסלובקיה עם‬
‫גרמניה ואוסטריה‪ .‬הטענה של היטלר הייתה שרוב תושבי הסודטים הם גרמנים‬
‫ ולכן יש להעביר את השליטה עליהם לגרמניה‪.‬‬‫מול הדרישות של היטלר ניצבו ההנהגות הרופסות באנגליה ובצרפת‪ ,‬ומי שמסמל‪,‬‬
‫עד היום‪ ,‬את "אווירת מינכן" ואת מגמת ה"פיוס" (יש שיאמרו‪ :‬הכניעה) מול‬
‫היטלר הוא ראש ממשלת אנגליה‪ ,‬נוויל צ'מברליין‪ ,‬שהיה אז כבן ‪ .70‬למרות גילו‬
‫המתקדם‪ ,‬ולמרות שמעולם לא טס במטוס קודם לכן‪ ,‬לא היסס לטוס לגרמניה‬
‫שלוש פעמים כדי להיפגש עם היטלר ולנסות לשכנע אותו שלא לנקוט בצעדים‬
‫מלחמתיים נמהרים‪ .‬האיש הגבוה‪ ,‬הרזה‪ ,‬במגבעת שחורה ובצווארון גבוה‬
‫נוקשה ומיושן ‪ -‬הפך לדמות מפורסמת ביותר‪ ,‬ואף מגוחכת במקצת‪ ,‬בעיקר‬
‫(‪)2‬‬
‫משום שבכל תמונותיו הוא מחזיק בידו מטרייה שחורה‪.‬‬
‫מגמת ה"פיוס" הייתה מבוססת על חשש טבעי מפני מלחמה עקובה מדם‪ ,‬ומשולבת‬
‫בתחושה ששלטה בחוגים נרחבים בחברה הבריטית‪ ,‬ש"הסכמי וורסאי" לא היו‬
‫צודקים‪ .‬תחושה זו רווחה בעיקר בכמה מרכזי כוח והשפעה של האליטות בזירה‬
‫הציבורית הבריטית‪ ,‬והייתה לכך השפעה רבה על מהלך האירועים‪.‬‬
‫הון‪ :‬פייסנים בארמון על גדות התמזה‬
‫צריך להכיר את צורת החיים של המעמדות העליונים בבריטניה‪ ,‬בראשית המאה‬
‫ה־‪ ,20‬על מנת להבין מה התרחש בתקופת ה"פיוס"‪ .‬שלל היומנים האישיים‬
‫וספרי הזיכרונות של אישים מרכזיים‪ ,‬באותה תקופה‪ ,‬פורשים לפנינו תמונה‬
‫ברורה על אורח חייו של שר בממשלה או מנהל בנק גדול בלונדון‪ .‬לאחר כמה‬
‫‪2 .2‬ראו "נספח‪ :‬חידת המטרייה של צ'מברליין"‪ ,‬בסוף המאמר‪.‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪229‬‬
‫שעות עבודה במשרד‪ ,‬הוא נהג לאכול צהריים ב"קלאב" שלו‪ ,‬ואחר כך חזר‬
‫למשרד לעוד שעה־שעתיים‪ .‬בשעות אחר הצהריים היה חוזר ל"מועדון" שלו או‬
‫ל"קלאב" אחר‪ ,‬בו היה חבר‪ .‬ארוחת ערב אכל‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬באחד ה"בתים" הנאים‬
‫בלונדון‪ ,‬אצל מארחות מפורסמות (כמו ליידי קולפאקס או ליידי קונארד)‪ ,‬וביום‬
‫שישי היה יוצא יחד עם רעייתו (ובליווי המשרתים האישיים שלהם) אל אחד‬
‫הארמונות או בתי האחוזה הגדולים בסביבות לונדון כדי לבלות שם את סוף‬
‫השבוע‪ .‬בכל המקומות הללו נפגשו אנשים אך ורק עם בני מעמדם הדומים‬
‫להם והמנהלים אורח חיים דומה‪ .‬היומנים האישיים הרבים שהתפרסמו מגלים‬
‫שלמעשה הדיונים החשובים ביותר התנהלו לאו־דווקא ליד שולחן הממשלה‪,‬‬
‫אלא ב"מועדונים" ובמקומות דומים אחרים‪ ,‬ולכך הייתה השפעה אדירה על‬
‫מהלך העניינים‪.‬‬
‫בחוגים שונים של עשירי אנגליה שררה תמיכה רבה בפיוס‪ ,‬חלקה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשל‬
‫אמונה ש"הסכמי ורסאי" אינם צודקים וחלקה בשל שיקולים כלכליים שונים‪.‬‬
‫בעיקר מרבים לדבר על "חוג קלַייבֶדן" ("‪ ,)"The Cliveden Set‬על שם ארמונו‬
‫המפואר של הלורד אסטור (‪ ,)Astor‬על גדות התמזה‪ ,‬לא רחוק מלונדון‪ .‬מדי‬
‫סוף שבוע היו מתארחים שם מדינאים‪ ,‬בעלי־הון‪ ,‬מלומדים ועיתונאים ‪ -‬שהיו‬
‫מבלים את זמנם באכילה‪ ,‬שיחות‪ ,‬ציד‪ ,‬דיג וטיולים בסביבה‪.‬‬
‫הלורד אסטור ומשפחתו שלטו‪ ,‬למעשה‪ ,‬בעיתונות האיכותית באנגליה‪,‬‬
‫ובעיקר בטיימס ובאובזרבר‪ .‬רעייתו של הלורד‪ ,‬ננסי אסטור‪ ,‬האישה הראשונה‬
‫בהיסטוריה שכיהנה בפרלמנט הבריטי‪ ,‬הייתה דמות חברתית בולטת בשל לשונה‬
‫החדה והתנהגותה המיוחדת‪ .‬ננסי ובעלה היו חסידים גדולים של צ'מברליין‬
‫ומדיניות ה"פיוס" שלו‪ ,‬ואירחו בארמונם רבים שתמכו בדעתם‪ ,‬וביניהם ג'פרי‬
‫דואוסון‪ ,‬עורך הטיימס‪ ,‬שהיה לו חלק עיקרי באירועים שהובילו ל"הסכם מינכן"‬
‫(ראו להלן)‪ .‬בגלל מעמדם המיוחד של הטיימס והאובזרבר שיחרו רבים לפתחם‬
‫של בני הזוג אסטור‪ ,‬וכך נוצרה שם קבוצה רצינית‪ ,‬שתמיכתה העניקה עוצמה‬
‫רבה לצ'מברליין בניהול מדיניות ה"פיוס" שלו‪.‬‬
‫אין פלא‪ ,‬שקרבות מילוליים קשים ניטשו בין שני אנשים חריפי־ביטוי‪ ,‬וינסטון‬
‫צ'רצ'יל וננסי אסטור‪ .‬בוויכוח הגדול בפרלמנט על "הסכם מינכן"‪ ,‬אמר‬
‫צ'רצ'יל מילים קשות על ההסכם‪ ,‬וטען כי "ספגנו תבוסה טוטאלית ומוחלטת‬
‫(‪ .")unmitigated defeat‬ננסי אסטור קראה לעומתו‪" :‬שטויות!" כאשר המשיך‬
‫צ'רציל ותקף את צ'מברליין‪ ,‬ידידה‪ ,‬קראה לעברו‪" :‬חוצפה!" צ'רציל לא התבלבל‬
‫ואמר‪" :‬כנראה שהגברת סיימה לאחרונה קורס להליכות ונימוסים‪ "...‬אז נשמעו‬
‫קולות של חברי פרלמנט שקראו‪" :‬היא למדה אצל ריבנטרופ!" וזאת‪ ,‬משום‬
‫‪230‬‬
‫נתן ברון‬
‫שיואכים פון ריבנטרופ‪ ,‬לימים שר החוץ של היטלר‪ ,‬אשר נתלה בנירנברג‬
‫ב־‪ ,1945‬היה בשנות השלושים שגריר גרמניה בלונדון‪ ,‬ואורח רצוי בסופי השבוע‬
‫בקלייבדן‪.‬‬
‫גם צ'ארלס לינדברג מתרשם מגרמניה‬
‫בארמון קלייבדן‪ ,‬ולא רק שם‪ ,‬נראו‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬שני אמריקנים שתמכו‬
‫מאוד ב"פיוס" מול היטלר והייתה להם השפעה רבה‪ .‬הראשון היה ג'וזף קנדי‪,‬‬
‫אביו של הנשיא ג'והן‪ ,‬שכיהן אז כשגריר ארצות־הברית בלונדון‪ .‬הוא תמך‬
‫נמרצות ב"בדלנות" (‪ )Isolationism‬של ארצות־הברית‪ ,‬הזהיר את אנגליה מפני‬
‫הרפתקה צבאית נגד היטלר ועודד את צ'מברליין ללכת בדרך ה"פיוס"‪ .‬האמריקני‬
‫השני היה הטייס הצעיר והנועז‪ ,‬יפה התואר ובעל הקסם האישי הרב‪ ,‬צ'ארלס‬
‫לינדברג‪ .‬הוא היה‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬האמריקני המפורסם ביותר בעולם בגלל טיסת‬
‫ה"סולו" שלו מעבר לאוקיינוס האטלנטי‪ ,‬בשנת ‪ .1927‬לינדברג ביקר בגרמניה‪,‬‬
‫התרשם מאוד מן השיקום המהיר של חיל האוויר הגרמני‪ ,‬ה"לופטוואפה"‪ ,‬והגיע‬
‫למסקנה שלאנגליה וצרפת אין שום סיכוי במלחמה מול גרמניה‪ .‬מכיוון שהיה‬
‫אורח רצוי בבתיהם של אישים רמי־מעלה באנגליה‪ ,‬ובגלל המוניטין הרב שלו‬
‫כטייס וכמומחה במטוסים‪ ,‬היה לדעתו משקל רב מאוד‪ ,‬באותם ימים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫רשם עורך הטיימס‪ ,‬ג'פרי דואוסון‪ ,‬ביומנו בעיצומו של "משבר מינכן"‪ ,‬ב־‪23‬‬
‫בספטמבר ‪ ,1938‬ולדברים היה הד ברור במאמרים הראשיים שכתב‪:‬‬
‫ביקרתי אצל שגריר ארצות־הברית‪ ,‬ג'ו קנדי‪ ,‬ומצאתי אותו נרגש מאוד‪...‬‬
‫היה אתו [הטייס צ'ארלס] לינדברג‪ ,‬שאינו רואה כיצד נוכל לצאת למלחמה‪,‬‬
‫(‪)3‬‬
‫והוא תומך בכל מה ש"הזקן" [צ'מברליין] עושה‪.‬‬
‫‪3 .3‬לינדברג חזר לארצות־הברית ונכשל בניסיון להקים "מפלגה בדלנית"‪ .‬קשה להימנע מלציין‪,‬‬
‫כי כיום נפגם קשות המוניטין הציבורי שלו בארצות־הברית‪ ,‬שהגיע לשיאו ב־‪ ,1932‬כאשר‬
‫בנו הקטן נחטף ונרצח‪ .‬לאחר מותו של לינדברג התגלה שב־‪ 20‬השנים האחרונות לחייו‪,‬‬
‫כאשר היה יועץ לחברות תעופה אמריקניות ובילה זמן רב באירופה‪ ,‬נולדו לו לא פחות‬
‫משבעה (!) ילדים לא־חוקיים משלוש נשים גרמניות שונות (שתיים מהן אחיות)‪.‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪231‬‬
‫ה"טיימס" הלונדוני דוחף לפיוס‬
‫כיום‪ ,‬קשה להבין את המעמד המיוחד במינו שהיה לעיתון הטיימס של לונדון‪,‬‬
‫לא רק באנגליה עצמה‪ ,‬אלא גם בעולם כולו‪ .‬דומה היה שמלכים‪ ,‬נשיאים‪ ,‬ראשי‬
‫ממשלות ושרים בכירים היו מתחילים את יומם בקריאת הטיימס‪ .‬עד כדי כך‬
‫הגיעו הדברים‪ ,‬שהטיימס כונה "הרועם" או "המרעים" ("‪,)"The Thunderer‬‬
‫ובעיקר הייתה הכוונה למאמר הראשי הבלתי חתום של העיתון‪ .‬מאמר זה‬
‫נכתב‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בסגנון תקיף ונחרץ‪ ,‬בנוסח של "הוראות מלמעלה"‪ ,‬וממנו‬
‫עלתה בבירור עמדת העיתון בשאלות הפוליטיות והחברתיות המרכזיות‬
‫שעמדו על הפרק‪.‬‬
‫הכול ידעו על הקשרים ההדוקים שהיו אז בין עורכי העיתון לבין ראשי‬
‫הממשלה והשרים הבכירים של בריטניה‪ ,‬והניחו שלמעשה הטיימס מעביר‬
‫לעולם כולו‪ ,‬מדי בוקר‪ ,‬את המסרים של ממשלת בריטניה‪ .‬כך נוצר מצב שבו‬
‫תמך הטיימס בהתלהבות בפיוס מול היטלר‪ ,‬ונתן רוח גבית חזקה מאוד‬
‫לצ'מברליין ולמדיניותו הפייסנית‪ .‬בכל הממשלות והשגרירויות התייחסו‬
‫למאמרים שפורסמו בטיימס כאילו נוסחו במשרד החוץ או אפילו במשרד‬
‫ראש הממשלה בלונדון‪ .‬היה ידוע‪ ,‬שהעורך הראשי של הטיימס‪ ,‬ג'פרי דאוסון‬
‫)‪ ,)Geoffrey Dawson‬הוא ידידם האישי של ראש הממשלה צ'מברליין ושר‬
‫החוץ האליפקס‪ ,‬שהובילו את המדיניות הפייסנית מול היטלר‪ ,‬והוא סועד‬
‫אתם צהריים‪ ,‬לעתים קרובות‪ .‬גם בארמון בקינגהאם היו לו מהלכים‪ ,‬ויומניו‬
‫האישיים מעידים על פגישות תכופות שקיים עם המזכירים האישיים של‬
‫המלכים ג'ורג' החמישי ובנו‪ ,‬ג'ורג' השישי‪.‬‬
‫על מנת להבין את מעמדו של הטיימס בצמרת החברתית הבריטית‪ ,‬נביא כאן‬
‫את פרשת מותו ‪ -‬ויש הטוענים "רציחתו" ‪ -‬של המלך ג'ורג' החמישי (סבה של‬
‫המלכה אליזבת)‪ ,‬בלילה שבין ה־‪ 20‬ל־‪ 21‬בחודש ינואר ‪ .1936‬מסתבר‪ ,‬שאחד‬
‫הסודות השמורים ביותר באנגליה היה קשור לכך‪ ,‬שהמועד המדויק של מות‬
‫המלך היה "מתואם" עם‪ ...‬מועד ההדפסה של הטיימס‪ ,‬באותו לילה‪.‬‬
‫הפרשה התגלתה רק כאשר נחשפו ‪ 50 -‬שנה אחרי האירוע ‪ -‬היומנים‬
‫האישיים של הרופא האישי של המלך‪ ,‬הלורד דואוסון (לא קרוב משפחה‬
‫של עורך הטיימס)‪ ,‬שהיה רופא מפורסם ביותר ששימש כרופא של כמה בתי‬
‫מלוכה ומנהיגים ידועים באירופה‪ .‬הוא הגיע אל מיטתו של המלך בשעות‬
‫הערב והבין מיד כי מצבו חמור והוא נוטה למות‪ .‬הוא קיים התייעצות עם‬
‫רעיית המלך‪ ,‬המלכה מרי‪ ,‬ועם בנו הבכור‪ ,‬הנסיך מוויילס (לימים אדואד‬
‫‪232‬‬
‫נתן ברון‬
‫השמיני‪ ,‬שהפך לדוכס מווינדזור)‪ .‬לטענתו‪ ,‬שניהם ביקשו ממנו לפעול בצורה‬
‫כזו שהמלך לא יסבול‪ ,‬כי אין טעם להאריך את חייו לשווא‪ .‬השאלה הייתה‪,‬‬
‫מה לעשות ומתי‪.‬‬
‫ממש מדהים להיווכח‪ ,‬שהשיקול העיקרי של הלורד דואוסון היה איך לגרום‬
‫לכך שמותו של המלך יתפרסם קודם כל בטיימס הלונדוני‪ ,‬אשר ללא ספק‬
‫יטפל בנושא בצורה מכובדת ואצילית‪ ,‬לא כמו עיתונות הערב הסנסציונית‪,‬‬
‫שבוודאי תפרסם כותרות רעשניות במיוחד‪ .‬הרופא ידע שהטיימס עומד‬
‫להיסגר תוך זמן קצר‪ ,‬ולכן החליט להביא את חיי המלך לִקצם במהירות‪ .‬הוא‬
‫הזריק למלך הגווע זריקה קטלנית ובה שילוב של שלושת רבעי גרם מורפיום‬
‫ועוד גרם של קוקאין‪ .‬תוך כדי כך טלפן לאשתו בלונדון‪ ,‬ביקש ממנה להתקשר‬
‫לטיימס ולבקש שיעכבו מעט את הדפסת העיתון‪ .‬ואכן‪ ,‬למחרת בבוקר‪ ,‬הודיע‬
‫שלֵו בחצות‬
‫הטיימס לקוראיו על מות המלך בכותרת מכובדת וראויה‪ֵ" :‬קץ ָ‬
‫הלילה" ("‪.)"A Peaceful Ending at Midnight‬‬
‫"שחר חדש"‪ :‬להיענות לדרישות היטלר‬
‫לא ייפלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שלעמדת הטיימס בנושא ה"פיוס" הייתה חשיבות רבה לא‬
‫רק באנגליה‪ ,‬אלא בעולם כולו‪ ,‬וכל מהלך בנושא זה קיבל גיבוי נלהב במאמרי‬
‫העיתון‪ .‬יום לאחר שצ'מברליין חזר ממינכן ונופף בה"הסכם" לעיני כל ‪ -‬כתב‬
‫העורך‪ ,‬דואוסון‪ ,‬מאמר ראשי שהוכתר בכותרת "‪"( "A New Dawn‬שחר חדש")‪,‬‬
‫שנפתח במילים‪:‬‬
‫אף כובש שחזר לאחר ניצחון בשדה הקרב‪ ,‬לא חזר לביתו עטור ומכובד יותר‬
‫ממר צ'מברליין‪ ,‬שחזר אתמול ממינכן‪ .‬בקבלת הפנים שהעניקו לו ביטאו‬
‫המלך והעם את דעתם על הישגו‪.‬‬
‫המאמרים בטיימס לא נכתבו רק בדיעבד‪ ,‬כתמיכה לאחר מעשה‪ .‬היו מקרים‪ ,‬בהם‬
‫נטל הטיימס חלק ממשי באירועים‪ ,‬קבע והוביל מדיניות והשפיע על מהלך הדברים‪.‬‬
‫ב־‪ 7‬בספטמבר ‪ ,1938‬בעיצומם של המגעים הנמרצים בקשר לאזור הסודטים‪,‬‬
‫שבוע לפני פגישתו הראשונה של צ'מברליין עם היטלר‪ ,‬הטיל הטיימס של דואוסון‬
‫"פצצה עיתונאית"‪ :‬בפעם הראשונה נאמר במפורש שלמעשה‪ ,‬יש להיענות‬
‫לדרישותיו של היטלר התובע לקבל לידיו את אזורי הסודטים‪ .‬וכך נכתב בטיימס‪:‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪233‬‬
‫כדאי לממשלת צ'כוסלובקיה לשקול האם עליה לשלול לחלוטין את התכנית‪,‬‬
‫הזֹוכָה לתמיכה בחוגים מסוימים‪ ,‬לפיה תהפוך צ'כוסלובקיה למדינה יותר‬
‫הומוגנית [ההדגשה שלי‪ .‬נ"ב] על ידי מסירה שולית של אוכלוסייה זרה‬
‫הסמוכה לאומה אליה היא קשורה מבחינה גזעית‪...‬‬
‫ברור שהמילה המכובסת "הומוגנית" כוונה לכך שצ'כוסלובקיה פשוט תיכנע‬
‫ויילקחו ממנה שטחים נרחבים‪ ,‬ובהם תעשייה מתקדמת‪ ,‬כמו מפעלי "סקודה"‬
‫הענקיים‪ .‬בכל בירות אירופה נרעשו מן המאמר‪ .‬משרד החוץ הבריטי פרסם‬
‫הכחשה רפה‪ ,‬וטען שאין לו קשר למאמר בטיימס‪ ,‬אבל זו הייתה הטעיה מוחלטת‪.‬‬
‫באותו יום עצמו סעדו דואוסון ושר החוץ האליפקס‪ ,‬כהרגלם‪ ,‬ב"קלאב" שלהם‪,‬‬
‫‪ ,The Travellers‬ברחוב פאל מאל בלונדון‪ ,‬ודואוסון רשם בסיפוק ביומנו האישי‪:‬‬
‫"משרד החוץ קפץ עד הגג ‪ -‬אבל האליפקס לא מתנגד לרעיון‪ "...‬האירועים‬
‫בהמשך ‪ -‬מסירת הסודטים לגרמניה ב"הסכם מינכן" ‪ -‬הוכיחו‪ ,‬למעשה‪ ,‬כי‬
‫דואוסון ידע שזוהי המדיניות הרשמית של צ'מברליין והאליפקס‪.‬‬
‫הגרמנים לא הסתפקו‪ ,‬כנראה‪ ,‬במאמרי תמיכה ב"פיוס"‪ ,‬אלא דרשו שהסיקור‬
‫של כתבי הטיימס יהיה אוהד לגרמניה ולא יעסוק בכל מיני עניינים שוליים כמו‬
‫רדיפת יהודים‪ ,‬מחנות ריכוז (שהחלו להיפתח) ועוד תופעות שליליות‪ ,‬בגרמניה‬
‫של שנות השלושים‪ .‬כאשר כתב הטיימס בברלין דיווח על כך‪ ,‬הוא גורש מיד‬
‫מגרמניה‪ .‬העורך דואוסון נרעש‪ ,‬וכתב ביומנו כי הוא אינו מבין מה הגרמנים‬
‫רוצים ממנו‪ ,‬כי "אני עושה ככל יכולתי‪ ,‬לילה אחרי לילה‪ ,‬להוציא מן העיתון כל‬
‫דבר שעלול לפגוע ברגישות שלהם‪"...‬‬
‫העורך דאוסון מוחק ‪ -‬הכתב מתפטר‬
‫אם כן‪ ,‬בלהיטותו לתמוך ב"פיוס" עשה דואוסון צעדים שבעיני עיתונאים רגילים‬
‫נחשבים כפגיעה חמורה ביותר בחופש העיתונות ובאתיקה העיתונאית‪ .‬הנה‬
‫דוגמה נוספת‪ :‬בעיצומו של "משבר מינכן" התפטר שר הימייה‪ ,‬דאף קופר (‪Duff‬‬
‫‪ ,)Cooper‬מן הממשלה‪ .‬הכתב הפרלמנטרי של הטיימס‪ ,‬אנתוני ווין (‪,)Winn‬‬
‫דיווח‪ ,‬כמקובל‪ ,‬על נאום ההתפטרות של קופר בפרלמנט ותיאר אותו כנאום‬
‫מוצלח שזכה לשבחים‪ .‬דואוסון נטל לידיו את החומר של הכתב הפרלמנטרי‪,‬‬
‫מחק את כל מילות השבח‪ ,‬והכניס משפט חדש האומר שנאומו של קופר היה‬
‫מעין "‪"( "Damp squib‬זיקוק־ ְסרָק")‪ .‬הכתב התפטר מיד תוך מחאה על התערבות‬
‫‪234‬‬
‫נתן ברון‬
‫בוטה שכזו‪ .‬דואוסון רשם ביומנו האישי‪:‬‬
‫קיבלתי מכתב התפטרות מנופח‪/‬שחצני (‪ )pompous‬מאנתוני ווין [‪]...‬‬
‫שלחתי לו בחזרה מכתב יותר מדי נחמד‪ ,‬בו קיבלתי את התפטרותו‪,‬‬
‫שלמעשה היה בה משום הקלה רבה‪...‬‬
‫העורך דואוסון גם הפגין ברבים את יחסו האישי לצ'מברליין‪ .‬כאשר יצא‬
‫צ'מברליין לפגישה המכרעת עם היטלר‪ ,‬החליט ללוותו לשדה התעופה‪ ,‬ואף‬
‫צולם כשהוא מסתודד אתו בידידות מופגנת‪ .‬ביומנו רשם‪:‬‬
‫‪...‬נסעתי להֶסטון [שדה התעופה] כדי להיפרד מנוויל צ'מברליין‪ ...‬אני חושב‬
‫שהוא שמח לראות אותי‪ ,‬ושהוא מעריך מאוד את העזרה של הטיימס‪.‬‬
‫אקדמיה‪ :‬ה"‪ "Common Room‬בקולג' אול סואולס באוקספורד‬
‫ב־‪ 9‬בפברואר ‪ ,1933‬תשעה ימים לאחר מינויו של אדולף היטלר לקאנצלר (ראש‬
‫ממשלה) של גרמניה‪ ,‬התקיים באוניברסיטת אוקספורד כינוס של "מועדון‬
‫הוויכוחים" של אגודת הסטודנטים (‪ .)Union‬כרגיל במפגשים אלה ‪ -‬המתקיימים‬
‫באותה צורה זה מאות בשנים‪ ,‬עד היום ‪ -‬הועמדה להצבעה הצעה מנוסחת בקצרה‪:‬‬
‫"שּבַי ִת זה לא יילחם בשום תנאי למען המלך והמדינה" (ובאנגלית‪That this" :‬‬
‫‪ .)"House will in no circumstances fight for its King and Country‬ההצעה‬
‫זכתה ברוב גדול‪ 275 ,‬מול ‪ ,153‬ועוררה רעש גדול בכל רחבי העולם‪.‬‬
‫ייתכן שבאנגליה התייחסו לדיון ולהחלטה כמו למשובת נעורים רגילה למדי‪ ,‬וראו‬
‫בכך נטייה טבעית של צעירים לשגות בחלומות ובדמיונות‪ .‬אבל ברור לחלוטין‬
‫שבגרמניה ראו את הדברים בצורה אחרת לחלוטין‪ :‬הגרמנים‪ ,‬והיטלר בראשם‪,‬‬
‫היו משוכנעים שאנגליה‪ ,‬העומדת בראש האימפריה הגדולה בעולם‪ ,‬בה "השמש‬
‫לא שוקעת לעולם" ‪ -‬נמצאת למעשה בתהליך הרסני של ריסוק עצמי לדעת‪.‬‬
‫אבל זו הייתה רק ההתחלה‪ .‬בתקופת ה"פיוס" התרכזה באוניברסיטת אוקספורד‪,‬‬
‫ובעיקר בקולג' המפורסם "אול סואולס" (‪ )All Souls‬קבוצה נכבדה של עמיתים‬
‫(‪ ,)Fellows‬שיחד עם מלומדים אחרים תמכו בצורה נלהבת במדיניות ה"פיוס"‬
‫של צ'מברליין‪.‬‬
‫האופי המיוחד במינו של קולג' "אול סואולס" דורש הבהרה‪ :‬בניגוד לכל הקולג'ים‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪235‬‬
‫האחרים באוקספורד‪ ,‬אין בו בכלל סטודנטים הלומדים לתואר כלשהו‪ ,‬אלא‬
‫רק עמיתים‪ ,‬שלעתים מתמנים לכל ימי חייהם‪ .‬להיבחר לעמית ב"אול סואולס"‬
‫נחשב לפסגת ההישגים האקדמיים באנגליה‪ ,‬ויש הטוענים כי הבחינה לבחירת‬
‫(‪)4‬‬
‫העמיתים‪ ,‬הנערכת מדי שנה‪ ,‬היא "הקשה ביותר בעולם"‪.‬‬
‫וכך קורה‪ ,‬עד היום‪ ,‬ששר בממשלה או ראש של ארגון כלכלי גדול‪ ,‬שבצעירותו‬
‫נבחר כ"עמית" ב"אול סואולס"‪ ,‬ממשיך את הקשר עם הקולג' כל ימי חייו‪ :‬בסוף‬
‫שנות השלושים ניתן היה לראות בסופי השבוע‪ ,‬בחדר האוכל וב"חדר המורים"‬
‫(‪ )Common Room‬של "אול סואולס"‪ ,‬עמיתים נכבדים‪ ,‬ובין השאר‪ :‬עורך הטיימס‬
‫דאוסון‪ ,‬שר החוץ הלורד האליפקס‪ ,‬שר המשפטים לורד סיימון והלורד לותיאן‬
‫(‪)5‬‬
‫(לימים שגריר בריטניה בארצות־הברית)‪ ,‬שתמכו ב"פיוס" ובצ'מברליין‪.‬‬
‫ניימיר וישעיה ברלין נגד פייסנות‬
‫אכן‪ ,‬לא כולם תמכו ב"פיוס"‪ .‬באותו זמן הייתה גם קבוצה קטנה של עמיתים‬
‫שהתנגדו ל"פיוס" ‪ -‬וביניהם הפילוסוף הידוע סֶר ישעיה ברלין (שהיה היהודי‬
‫הראשון שזכה להיבחר כעמית ב"אול סואולס")‪ .‬ברלין מספר בזיכרונותיו‬
‫שיום אחד בא ההיסטוריון היהודי‪ ,‬לואיס ב' ניימיר (‪ ,)Namier‬שלימים סייע‬
‫לווייצמן בהסתדרות הציונית‪ ,‬לביקור ב"אול סואולס"‪ ,‬ושמע מישהו המצדיק‬
‫את התביעות הטריטוריאליות של הגרמנים‪.‬‬
‫ניימיר קם‪ ,‬סקר בזעף את החדר מסביבו‪ ,‬נעץ מבט כשל ּבָז‪ ...‬ואמר בקול‬
‫רם‪"( "!Wir Juden und die andere farbigen meinen anders" :‬אנו‬
‫(‪)6‬‬
‫היהודים ושאר העמים הצבעוניים חושבים אחרת")‪.‬‬
‫אבל אלה היו קולות של מיעוט‪ ,‬ורוב העמיתים ‪ -‬בעיקר הוותיקים והמפורסמים‬
‫שבהם ‪ -‬תמכו ב"פיוס" ובצ'מברליין‪ ,‬וכן רוב המרצים האחרים באוקספורד‪.‬‬
‫הדבר עמד למבחן חודש בדיוק לאחר "הסכם מינכן"‪ .‬ב־‪ 27‬באוקטובר ‪,1938‬‬
‫‪4 .4‬תודתי לפרופ' חיים מיליקובסקי מאוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬שהיה עמית־מחקר ב"אול‬
‫סואולס"‪ ,‬תקופה מסוימת‪ ,‬על הסבריו ותיאוריו המאלפים‪.‬‬
‫‪5 .5‬היה מי שאמר שה־‪ Common Room‬של "אול סואולס" הוא "הקלאב הטוב ביותר בעולם"‪.‬‬
‫‪6 .6‬ישעיהו ברלין‪ ,‬רשמים אישיים‪ ,1980 ,‬עמ' ‪( 115‬תרגם אהרן אמיר)‪.‬‬
‫‪236‬‬
‫נתן ברון‬
‫נערכו באוקספורד בחירות־משנה‪ ,‬בשל מותו של חבר הפרלמט שייצג את‬
‫העיר‪ .‬שני מועמדים התייצבו למערכה‪ :‬את המפלגה השמרנית‪ ,‬ולמעשה את‬
‫עמדתו של צ'מברליין‪ ,‬ייצג קווינטין הוג (‪ ,)Quintin Hogg‬לימים שר המשפטים‬
‫הבריטי‪ ,‬בעצמו עמית של "אול סואולס"‪ ,‬ומולו התייצב‪ ,‬כמועמד עצמאי‪ ,‬מתנגד‬
‫חריף ל"פיוס"‪ ,‬פרופסור אלכסנדר לינדסיי (‪ ,)Lindsay‬סגן נשיא האוניברסיטה‪,‬‬
‫שעמד בראש קולג' יוקרתי אחר‪" ,‬באליול" (‪ .)Balliol‬הוג בן ה־‪ 31‬הביס את‬
‫לינדסיי‪ ,‬הבכיר ממנו‪ ,‬ברוב משמעותי‪ ,‬והוכיח כי אוקספורד ממשיכה לתמוך‬
‫ב"פיוס" ובמדיניותו של צ'מברליין‪.‬‬
‫שלטון‪ :‬צ'מברליין‪ ,‬היטלר ‪ -‬והנחליאלי הזנ ַבתָן‬
‫בשנת ‪ ,1935‬הפך נוויל צ'מברליין לראש ממשלת בריטניה‪ .‬סביר להניח‪ ,‬שאם‬
‫בסוף שנות השלושים היה עומד בראשה אדם אחר –ההיסטוריה הייתה שונה‪,‬‬
‫לטוב ולרע‪ .‬לכן‪ ,‬אי אפשר להבין את ההתרחשויות שהובילו ל"הסכם מינכן"‬
‫מבלי לעסוק באישיות המיוחדת והמורכבת שלו‪.‬‬
‫צ'מברליין נולד בבירמינגהאם‪ ,‬בשנת ‪ .1869‬בניגוד לרוב הפוליטיקאים הבריטים‬
‫הבכירים הוא לא למד באוניברסיטאות יוקרתיות כמו אוקספורד או קמברידג'‪,‬‬
‫אלא בבתי ספר טכניים‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬לא ברור אם אכן השלים את לימודיו‪ .‬עד‬
‫גיל מבוגר ניהל קריירה די מוצלחת כאיש עסקים‪ ,‬בלי לגלות שום עניין מיוחד‬
‫בפוליטיקה‪.‬‬
‫הוא התחתן רק בגיל ‪ , 42‬ורק אז ‪ -‬לראשונה‪ ,‬וכנראה בעידודה של רעייתו‬
‫אנ ִי ‪ -‬החל בפעילות ציבורית ונבחר למועצת העיר בירמינגהאם‪ .‬בשנת‬
‫החדשה‪ֶ ,‬‬
‫‪ ,1915‬והוא בן ‪ ,46‬נבחר להיות ראש עיריית בירמינגהאם‪ ,‬ומיד הוכיח את עצמו‬
‫כראש עיר מצוין וזכה לשבחים על תפקודו בימי מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫רק בשנת ‪ ,1919‬בגיל ‪ ,50‬נבחר לפרלמנט הבריטי‪ .‬גיל כזה נחשב גבוה למדי‬
‫בעבור כניסה לחיים הפרלמנטריים‪ :‬רוב חברי הפרלמנט נבחרים בשנות העשרים‬
‫והשלושים לחייהם‪ )7(.‬למרות גילו הגבוה‪ ,‬עלייתו הייתה מטאורית‪ :‬תחילה שימש‬
‫בתפקידים שונים‪ ,‬כגון שר הבריאות או שר הדואר‪ ,‬אך בראשית שנות השלושים‬
‫‪7 .7‬מבין ראשי הממשלה במאה ה־‪ :20‬וינסטון צ'רצ'יל נבחר לפרלמנט בגיל ‪ ,26‬לויד ג'ורג'‬
‫בגיל ‪ ,27‬מרגרט תאצ'ר בגיל ‪ ,34‬ג'ון מייג'ור בגיל ‪ ,36‬טוני בלייר בגיל ‪ .30‬דייויד קמרון‪,‬‬
‫ראש הממשלה הנוכחי‪ ,‬נבחר לפרלמנט בגיל ‪.35‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪237‬‬
‫היה לשר האוצר הבריטי‪ ,‬ומילא תפקיד זה שנים מספר‪ .‬את כל תפקידיו מילא‬
‫היטב‪ ,‬ולמרות אופיו הבעייתי ‪ -‬בו נדון מיד ‪ -‬קנה לו אהדה רבה בקרב המפלגה‬
‫השמרנית‪ .‬וכך‪ ,‬במאי ‪ ,1937‬כאשר התפטר ראש הממשלה‪ ,‬סטנלי בולדווין‪ ,‬היה‬
‫זה אך טבעי שצ'מברליין ייבחר במקומו‪.‬‬
‫לצ'מברליין לא היה כל ניסיון במדיניות חוץ‪ .‬למרות זאת‪ ,‬החליט ליטול יוזמה‬
‫ולנהל אישית את המגעים עם גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר‪ .‬הוא‬
‫היה משוכנע ביכולתו להגיע להסדר ולפשרה עם כל אדם‪ ,‬כולל אתו‪ .‬הוא אהב‬
‫חנופה‪ ,‬וכאשר שמע שהיטלר אמר עליו כמה מילים טובות ‪ -‬החליט שיוכל‬
‫"לסגור עניינים" עם מנהיג המפלגה הנאצית‪ .‬היה ברור‪ ,‬מראש‪ ,‬שצ'מברליין אינו‬
‫מבין את המצב‪ .‬פוליטיקאי בריטי אמר‪" :‬הוא מתייחס למו"מ עם היטלר כמו‬
‫למו"מ עם פקידי עיריית בירמינגהאם הדורשים העלאה בשכרם‪ ".‬ואכן‪ ,‬יועצו‬
‫הראשי בענייני החוץ היה הוראס וילסון‪ ,‬שאותו הכיר כאשר היה ממונה על‬
‫יחסי העבודה בבריטניה וניהל מו"מ מוצלח עם איגודים מקצועיים שונים‪ .‬לאדם‬
‫זה‪ ,‬שלא היה לו כל ניסיון מדיני ושום הבנה במתרחש באירופה‪ ,‬הייתה השפעה‬
‫אדירה על צ'מברליין‪ .‬הוא אפילו שוגר לפגישות אישיות ‪ -‬שכולן נכשלו ‪ -‬עם‬
‫הנאצים הבכירים‪ ,‬ובראשם היטלר‪.‬‬
‫אופיו המיוחד של צ'מברליין ראוי לעיון ולבחינה יסודית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ב־‪ 24‬בינואר‬
‫‪ ,1933‬בעוד העולם כולו עוקב בדריכות אחרי המגעים הקדחתניים שהובילו‪,‬‬
‫שישה ימים לאחר מכן‪ ,‬למינויו של אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה‪ ,‬הופיע במדור‬
‫המכתבים של הטיימס הלונדוני המכתב הבא‪ ,‬תחת הכותרת "נחליאלי אפור"‪:‬‬
‫מאת‪ :‬שר האוצר‬
‫כאשר טיילתי היום בפארק סט‪ .‬ג'יימס ראיתי נחליאלי אפור (‪)Grey Wagtail‬‬
‫רץ על השטח היבש של האגם‪ ,‬ליד הסכר מתחת לגשר‪ ,‬ומפעם לפעם בולע‬
‫חרקים מתוך הסדקים בסכר‪.‬‬
‫ייתכן ונוכחותה של ציפור זו בלב לונדון כבר צוינה בעבר‪ ,‬אבל אני עצמי‬
‫מעולם לא ראיתי אותה קודם לכן בפארק‪.‬‬
‫עבדכם הנאמן‪,‬‬
‫נוויל צ'מברליין‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬על מנת להסיר כל ספק‪ ,‬כפי שאנו נוהגים לומר בפרלמנט‪ ,‬אולי עליי‬
‫(‪)8‬‬
‫לציין כי כוונתי לנחליאלי הזנ ַבתָן ולא לנחליאלי הלבן (‪.)Pied Wagtail‬‬
‫‪8 .8‬תודתי לפרופ' יום־טוב‪ ,‬פרופסור אמריטוס לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬‬
‫‪238‬‬
‫נתן ברון‬
‫קווים לדמותו של צ'מברליין‬
‫דומה‪ ,‬שממכתב זה ניתן ללמוד על אישיותו המיוחדת של נוויל צ'מברליין יותר‬
‫מאשר מיליוני המילים שנכתבו עליו‪ ,‬ב־‪ 75‬השנים האחרונות‪ ,‬שכללו ניתוחים‬
‫פסיכולוגיים מורכבים למדי‪ .‬כאן באו לידי ביטוי שני קווים אופייניים ביותר‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬הגישה הדייקנית ואפילו הדקדקנית שלו‪ ,‬והשני‪ ,‬היכולת שלו לנתק את‬
‫עצמו מן האירועים מסביב ולהתייחס למתרחש באדישות ובקרירות בריטית‬
‫אופיינית‪.‬‬
‫הוא היה איש של הרגלים קבועים‪ ,‬שלא סר מהם כל חייו‪ ,‬כמו טיול קבוע מדי‬
‫בוקר בפארק סט‪ .‬ג'יימס‪ .‬מדי שבוע בשבוע נהג לכתוב מכתב מפורט לשתי‬
‫אחיותיו החורגות הרווקות‪ ,‬אידה והילדה‪ ,‬שגרו בכפר קטן ליד בירמינגהאם‪.‬‬
‫אפילו בימים המתוחים ביותר של משבר הסודטים‪ ,‬ובתחילת מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬פינה לעצמו זמן כדי לכתוב מכתבים ארוכים לאחיותיו‪ ,‬שהעריצו אותו‬
‫וסגדו לו‪ .‬ממכתבים אלה ‪ -‬שפורסמו לאחרונה במלואם בארבעה כרכים גדולים‬
‫ ניתן ללמוד טוב יותר‪ ,‬מאשר מכל מקור אחר‪ ,‬על אופיו של צ'מברליין‪ .‬חייבים‬‫להודות בצער‪ ,‬שבימים הקשים ההם עמד בראש ממשלת אנגליה אדם בינוני‪ ,‬ללא‬
‫שאר רוח‪ ,‬וקשה אפילו להרהר בהשוואה האפשרית בינו לבין וינסטון צ'רצ'יל‬
‫ברוך הכישרונות‪ .‬מן המכתבים הארוכים והמשעממים הללו עולה תמונה של‬
‫אדם קטן למדי‪ ,‬שואף כבוד‪ ,‬צדקן ומלא הערכה עצמית חסרת בסיס‪ .‬לאחר אחד‬
‫מנאומיו ברדיו‪ ,‬שנתקל בביקורת קשה ואפילו בבוז ובלעג‪ ,‬הוא כותב לאחיותיו‪:‬‬
‫"הנאום הרשים את כולם בכנות שבו‪ ",‬ובמכתב אחר‪ ,‬אחרי שכבר הוכח כי הוא‬
‫אינו מבין דבר בפוליטיקה עולמית ובענייני צבא וביטחון‪ ,‬הוא כותב שנאמר לו‬
‫כי "הפרסטיז'ה שלי אצל ראשי הצבא היא אדירה‪ ,‬והם אומרים שאני האדם‬
‫היחיד שהם סומכים על שיקול דעתו"‪.‬‬
‫שהשיב לשאלתי כך‪" :‬צ'מברליין ראה מין נחליאלי ששמו בעברית נחליאלי ז ַנבתָן (שמו המדעי‬
‫‪ ,)motacilla Cinerea‬מין נפוץ למדי באנגליה‪ .‬מין זה נמצא בדרך כלל בטבע‪ ,‬בדרך כלל ליד‬
‫נהרות מהירים או גבעות מיוערות‪ ,‬ולא בערים‪ ,‬ואולי מכאן נובעת התרגשותו של צ'מברליין‪,‬‬
‫שראה אותו בתוככי לונדון‪ .‬מין הנחליאלי השני שהזכיר (‪ )pied wagtail‬הוא הנחליאלי הלבן‬
‫(שמו המדעי ‪ )Motacilla alba‬הנפוץ גם בערים‪ ,‬גם הרחק ממקווי מים‪ .‬בחורף ניתן לראות‬
‫בארץ את שני המינים‪ ,‬והשני גם מקנן כאן‪ ,‬לעתים‪ ".‬תודתי גם לפרופ' לזואולוגיה יוסי לשם‪,‬‬
‫על הסבריו‪.‬‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪239‬‬
‫בשנת ‪ ,2010‬פורסמה הביוגרפיה האחרונה על צ'מברליין (מאת ניק סמארט)‪,‬‬
‫שהיא ביקורתית למדי‪ ,‬ונאמר בה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כי הוא היה "דג קר בצווארון‬
‫נוקשה‪ ,‬רברבן‪ ,‬לא נדיב‪ ,‬חסר הומור‪ ...‬הוא היה אדם משעמם בקנה מידה אדיר‪,‬‬
‫יהיר‪ ,‬אוהב שמתחנפים אליו‪ ,‬וממהר להאשים אחרים כאשר קורה אסון"‪.‬‬
‫יש לדון גם בתפקיד שמילא בית המלוכה הבריטי באירועי השנים ההן‪ .‬בית‬
‫המלוכה הבריטי מקפיד מאוד שלא להתערב בחיים הפוליטיים‪ ,‬ובמיוחד לא‬
‫להביע אהדה לפוליטיקאי זה או אחר או סלידה ממנו‪ .‬רק אחרי שנים רבות‪,‬‬
‫מתפרסמים יומנים וזיכרונות של מקורבים מהם עולה את מי חיבבו המלך או‬
‫המלכה ואת מי שנאו ותיעבו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בפרשת "הסכם מינכן" סטה ג'ורג' השישי (אביה של המלכה הנוכחית‪,‬‬
‫אליזבת) מכל הכללים‪ ,‬והפגין אהדה רבה ובולטת במיוחד כלפי צ'מברליין‬
‫ומדיניות הפיוס שלו‪ .‬כאשר נחת מטוסו של צ'מברליין בשדה התעופה ליד‬
‫לונדון‪ ,‬לאחר "הסכם מינכן"‪ ,‬האיש הראשון שפגש בו ליד כבש המטוס היה‬
‫נציגו האישי של המלך‪ ,‬שהחזיק בידו מעטפה ואמר שלוש מילים‪From the" :‬‬
‫!‪ ."King‬עדי ראייה סיפרו ש"רחש של התפעלות עבר בקהל"‪ .‬במעטפה היה‬
‫מכתב בכתב ידו של המלך‪:‬‬
‫ראש הממשלה יקירי‪,‬‬
‫אני שולח לך מכתב זה על מנת לבקש ממך לבוא היישר לארמון בקינגהאם‪,‬‬
‫על מנת שאוכל לבטא באופן אישי את איחוליי הלבביים על הצלחת הביקור‬
‫שלך במינכן‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬מכתב זה בא לבטא קבלת פנים חמה ביותר למי שבסבלנות‬
‫ובנחישות הבטיח לעצמו את התודה הנצחית שרוחשים לו האזרחים בכל‬
‫רחבי האימפריה‪.‬‬
‫שלך בכנות ובתודה‪,‬‬
‫המלך ג'ורג'‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬צ'מברליין נסע ישירות משדה התעופה לארמון המלך‪ ,‬שם ציפו לו המלך‬
‫והמלכה יחד עם רעייתו‪ .‬ארבעתם יצאו אל המרפסת המפורסמת בארמון‬
‫בקינגהאם ונופפו בידיהם אל הקהל הרב שנאסף והריע ממושכות תוך קריאות‬
‫"!‪ ."We Want Chamberlain‬מארמון המלך נסע צ'מברליין לבית ראש הממשלה‬
‫ברחוב דאונינג סטריט ‪ ,10‬והתייצב בחלון הבית מול אלפי האנשים שהריעו‬
‫וקראו "נאום! נאום!" צ'מברליין אמר מילים ספורות בלבד‪:‬‬
‫‪240‬‬
‫נתן ברון‬
‫ידידים יקרים‪ ,‬זו הפעם השנייה בהיסטוריה שלנו שראש ממשלה חוזר‬
‫מגרמניה עם שלום של כבוד (‪ .)Peace with honour‬אני מאמין שזה שלום‬
‫בזמננו (‪ .)Peace for our time‬תודה לכם מעומק הלב‪ .‬ועתה אני ממליץ‬
‫שתלכו הביתה לישון בשקט במיטתכם‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬אפוא‪ ,‬שצ'מברליין יכול היה לחוש בצדק שכל העם הבריטי ‪ -‬מהמלך‬
‫ועד אחרון האזרחים ברחוב ‪ -‬תומך לחלוטין במהלכיו בקשר ל"הסכם מינכן"‬
‫(‪)9‬‬
‫ולמדיניות הפיוס כלפי אדולף היטלר‪.‬‬
‫הנפילה הגדולה ‪ -‬משיאי הפופולריות לתהומות האיבה‬
‫אבל תוך חודשים ספורים התדרדר צ'מברליין משיאי הפופולריות אל תהומות‬
‫האיבה והבוז הציבורי‪ .‬במרס ‪ ,1939‬פלש היטלר לצ'כוסלובקיה המקוצצת‪,‬‬
‫השתלט במהירות על השטח שנותר עדיין בשלטון צ'כי ונכנס לפראג כמנצח‪.‬‬
‫רבים באנגליה הבינו כי צ'מברליין נפל בפח והיטלר שיקר לו במצח נחושה‪,‬‬
‫כאשר התחייב שאין לו שום תביעות טריטוריאליות נוספות באירופה‪.‬‬
‫חצי שנה לאחר מכן‪ ,‬כאשר היטלר פלש לפולין במלחמת בזק ("בליץ־קריג")‪,‬‬
‫עדיין ניסה צ'מברליין לתמרן על מנת להישאר בראשות הממשלה‪ .‬הוא צירף‬
‫את צ'רצ'יל לממשלתו כשר הימייה‪ ,‬וייתכן שקיווה כי היטלר יעצור אחרי כיבוש‬
‫פולין‪ ,‬ואז ניתן יהיה אולי להגיע אתו להסכם כלשהו‪ .‬אבל הוכח שוב כי לא הבין‬
‫מה מניע את היטלר‪ ,‬ולא שיער לעצמו שהיטלר רוצה‪ ,‬למעשה‪ ,‬להשתלט על‬
‫אירופה‪ ,‬ואולי על העולם כולו‪ .‬הקורנס הלם בו ב־‪ 10‬במאי ‪ ,1940‬כאשר הצבא‬
‫הגרמני פלש להולנד ובלגיה בדרכו לכיבוש צרפת‪ .‬צ'מברליין נתקל בתגובה‬
‫ציבורית עוינת ביותר‪ .‬אותם אנשים שהריעו לו בהתלהבות כאשר חזר ממינכן‬
‫ קראו עתה לעברו קריאות גנאי בוטות ודרשו את התפטרותו‪.‬‬‫באותו יום הוא התפטר‪ ,‬ולראש הממשלה מונה צ'רצ'יל‪ ,‬שמחק מהרגע הראשון‬
‫את המילה "שלום" ודיבר רק על "ניצחון במלחמה"‪ .‬במשך כל המאבק הארוך‬
‫והקשה עד לניצחון על גרמניה בשדה הקרב‪ ,‬דיבר צ'רצ'יל על מלחמת חורמה‪,‬‬
‫‪9 .9‬גם אדוארד דאלאדיה‪ ,‬ראש ממשלת צרפת‪ ,‬שחתם יחד עם צ'מברליין על "הסכם מינכן"‪,‬‬
‫התקבל בתשואות רמות כשחזר ממינכן לפריז‪ .‬כאשר ראה את ההמונים המריעים לו אמר‬
‫לבני לווייתו‪" :‬אה‪ ,‬הטיפשים הללו!"‬
‫הון‪ ,‬עיתון‪ ,‬אקדמיה ושלטון‪ :‬כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬
‫‪241‬‬
‫שבה "לא אוכל להציע לכם אלא רק דם‪ ,‬עמל‪ ,‬יזע ודמעות"‪.‬‬
‫בזיכרון הציבורי הבריטי נתפס צ'מברליין כ"אשם" בפרשת ה"פיוס"‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫בשנים האחרונות התפרסמו כמה מחקרים הטוענים כי צ'מברליין נקט במדיניות‬
‫נכונה‪ ,‬משום שאנגליה "הרוויחה" זמן ויכלה להתכונן טוב יותר למלחמת העולם‬
‫השנייה‪ .‬אבל לנוכח העובדות קשה לקבל עמדה זו‪ .‬ברור‪ ,‬שאם המערב היה בולם‬
‫את היטלר‪ ,‬בשנות השלושים‪ ,‬בנקודה כלשהי‪ ,‬כל התמונה הייתה שונה‪ ,‬וייתכן‬
‫אפילו שניתן היה למנוע את מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫צ'מברליין נשאר כשר בממשלה‪ ,‬אבל לקה במחלה ממארת ולמעשה לא יכול‬
‫היה למלא את תפקידו‪ .‬הוא נפטר ב־‪ 9‬בנובמבר ‪ ,1940‬חצי שנה לאחר שהודח‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬מראשות הממשלה‪ .‬בסוף ימיו‪ ,‬היחסים בינו לבין צ'רצ'יל היו טובים‬
‫למדי‪ ,‬למרות שבמשך שנים רבות תיעבו השניים זה את זה‪ .‬צ'מברליין ראה‬
‫בצ'רצ'יל אדם בלתי אחראי‪ ,‬מחרחר מלחמה ועושה צרות מקצועי‪ .‬ואילו צ'רצ'יל‬
‫אמר שמכל בני האדם‪ ,‬צ'מברליין היה האיש "הכי צר אופקים‪ ,‬הכי בור והכי‬
‫לא נדיב"‪ .‬אבל כמקובל בפרלמנט הבריטי‪ ,‬הנימוסים וההליכות גוברים על‬
‫יחסים אישיים גרועים‪ .‬כאשר נפטר צ'מברליין‪ ,‬נשא צ'רצ'יל בפרלמנט את אחד‬
‫מנאומיו הנהדרים בו הספיד את יריבו הוותיק‪ .‬וכך אמר‪ ,‬בין השאר‪:‬‬
‫נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין‪ ,‬באחד המשברים העולמיים האדירים‪,‬‬
‫שהאירועים הוכיחו כי טעה‪ ,‬שתקוותיו נכזבו‪ ,‬ושאיש מרושע רימה אותו ושיקר‬
‫לו‪ .‬אבל מה היו התקוות הללו שנכזבו? ומה היו השאיפות שלא התגשמו?‬
‫ומה הייתה התקווה אשר סוכלה? היו אלה לבטח הרגשות‪ ‬הנאצלים ביותר‬
‫של הלב האנושי ‪ -‬אהבת השלום‪ ,‬המאבק לשלום‪ ,‬החתירה לשלום‪.‬‬
‫ייתכן שבכך עשה צ'רצ'יל צדק‪ ,‬במידת מה‪ ,‬עם צ'מברליין ּבִיש המזל‪ ,‬שלא הבין‬
‫כי אהבת השלום לא יכולה לבוא‪ ,‬אף פעם‪ ,‬במקום היכולת לראות את המציאות‬
‫בעיניים פקוחות‪.‬‬
‫* * *‬
‫‪242‬‬
‫נתן ברון‬
‫נספח‪ :‬חידת המטרייה של צ'מברליין‬
‫הגיע הזמן לפתור את "חידת המטרייה של צ'מברליין"‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬אין כאן‬
‫שום חידה‪ ,‬וההסבר פשוט למדי‪:‬‬
‫כל מי שיביט בתמונות של שרים ופקידים בכירים בריטים‪ ,‬בראשית המאה ה־‪,20‬‬
‫יראה שרובם ככולם נהגו ללכת באופן קבוע בעזרת "מקל הליכה" ‪ -‬גם כאשר היו‬
‫צעירים ולא נזקקו לכך‪ .‬אין כמעט אף תמונה של וינסטון צ'רצ'יל‪ ,‬מגיל ‪ 30‬עד גיל‬
‫‪ ,80‬שבה הוא אינו אוחז בידו מקל הליכה שחור‪ .‬בימי החורף הגשומים החליפו‬
‫רבים מהם את המקל במטרייה שחורה מגולגלת ומהודקת (ייתכן שקיימת תמונה‬
‫בה נראה צ'מברליין כשהוא מחזיק בידו מטרייה פתוחה מעל לראשו‪ ,‬אך אני‬
‫אישית לא נתקלתי בה)‪.‬‬
‫כל מי שיעמוד‪ ,‬גם כיום‪ ,‬בשעות הבוקר‪ ,‬ב"סיטי" של לונדון‪ ,‬יראה המוני פקידים‬
‫המגיעים לעבודתם בחליפות שחורות‪ ,‬חובשים מגבעת שחורה ובידם מטרייה‬
‫שחורה סגורה‪ ,‬גם בימי הקיץ‪.‬‬
‫קיים גם אביזר אופנתי‪ ,‬הקרוי "מקל־מטרייה" (‪Cane‬־‪ - )Umbrella‬המטרייה‬
‫המגולגלת והמהודקת נכנסת למקל מעוצב היטב‪ ,‬דמוי צינור‪ ,‬וכך היא משמשת‬
‫לכל תקופות השנה‪.‬‬
‫יש הסברים תרבותיים שונים לתופעה זו‪ ,‬ולדעתי ההסבר הנכון הוא שיש בכך מעין‬
‫תחליף לחרב או לפגיון שאישים רבים‪ ,‬בימי הביניים‪ ,‬נהגו לחגור דרך קבע‪.‬‬
‫לא פלא‪ ,‬שיש האומרים כי "המטרייה היא האדם"‪ ,‬ומבטאת את אופיו של האיש‬
‫הנושא אותה‪ .‬בעיצומם של המשברים סביב צ'כוסלובקיה‪ ,‬בראשית ‪ ,1939‬ראיין‬
‫כתב של הדיילי אקספרס את בעל חנות המטריות בלונדון שמכר לצ'מברליין‬
‫את המטרייה המפורסמת‪ .‬המוכר אמר לו‪" :‬זו היא הרולס־רויס של המטריות‪...‬‬
‫מטרייה ההופכת ממש לחלק מאישיותו של האדם [הנושא אותה]‪".‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬גם נשים מן המעמד העליון אחזו בידן מקלות מסוגננים כאביזרי‬
‫אופנה‪ .‬ש"י עגנון אף סיפר על אישה ידועה ("אחת הגבירות") שהופיעה בציבור‬
‫ביפו‪ ,‬בשנת ‪" ,1912‬ובידה שוט"‪ .‬גם כאן מדובר במעין אביזר אופנה המזכיר את‬
‫השוט שהחזיקו בידן הנשים בעת שרכבו על סוסים (למשל‪ ,‬במהלך ציד שועלים‬
‫באנגליה)‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬ניתן להאשים את צ'מברליין בדברים רבים‪ ,‬אבל למרות הרצון לגחך‬
‫את דמותו וללעוג לו‪ ,‬דווקא בעניין המטרייה הייתה הגזמה מרובה‪ :‬צ'מברליין‬
‫נהג בדיוק כמו כל אנגלי טוב מן המעמד העליון‪ ,‬ולא ניתן לראות במטרייתו סמל‬
‫כלשהו או "אמירה" כלשהי‪.‬‬
243
‫ כך התחברו ה"פייסנים" שהובילו מינכן‬:‫ אקדמיה ושלטון‬,‫ עיתון‬,‫הון‬
‫לקריאה נוספת‬
‫ להלן כמה‬.‫פרשת ה"פיוס" ו"הסכם מינכן" זכתה למבול של ספרים ומאמרים‬
:‫ספרים המאפשרים "הצצה" אל מאחורי הקלעים של ההתרחשויות‬
Isaia Berlin, Personal Impressions, New York, Viking, 1981.
Earl of Birkenhead, Halifax, The Life of Lord Halifax, London, Hamish Hamilton,
1965.
Duff Cooper, Old Men Forget, London, Hart‫־‬Davis, 1953.
David Faber, Munich 1938, Appeasement and World War II, New York, Simon &
Schuster, 2008.
Horold Nicolson, Diaries and Letters, 1930‫־‬1962 (3 Vol.), London, Collins, 1966.
Anthony Masters, Nancy Astor, London, Weidenfeld and Nicholson, 1981.
Norman Rose, The Cliveden Set, London, Jonathan Cape, 2000.
Alfred L. Rowse, All Souls And Appeasement, London. MacMillan. 1961.
Robert Self (Editor), The Neville Chamberlain Diary Letters (4 Vol.), London. Ashgate,
2005.
Robert Shepherd, A Class Divided, Appeasement and the Road To Munich, London,
MacMillan, 1988.
Graham Stewart, Burying Ceasar, The Churchill‫־‬Chamberlain Rivalry, New York,
Overlook Press, 2001.
Nick Smart, Neville Chamberlain, London, Routledge, 2010.
Oliver Woods & James Bishop, The Story of the Times, London, Michael Joseph, 1983.
John Evelyn Wrench, Geoffrey Dawson and Our Times, London, Hutchinson, 1955.
n
‫‪244‬‬
‫דוד מלמד‬
‫פעם היה אחרת‬
‫גיוס צעירים דתיים ל"הגנה"‬
‫דוד מלמד‬
‫העיסוק בשאלת גיוסם של בחורי הישיבות לצה"ל מעלה בזיכרון ההיסטורי‬
‫את המפגש הדתי והצבאי לפני קום המדינה‪ ,‬מפגש שהוא סיפורן של הפלוגות‬
‫הדתיות‪ .‬ראשיתו של המפגש הייתה בשנות השלושים של המאה הקודמת‪,‬‬
‫במסגרת ה"הגנה"‪ .‬גיוס צעירים דתיים ל"הגנה" העסיק‪ ,‬באותו זמן‪ ,‬את ראשי‬
‫הארגון ואת מנהיגי הציבור הדתי‪ .‬עיקר הבעיה היה הקושי לשלב חיילים דתיים‬
‫בתוך המסגרת הצבאית החילונית‪ ,‬אף שחיילים דתיים רבים שירתו ביחידות‬
‫שונות‪ .‬הפתרון הפשוט היה להקים פלוגות דתיות נפרדות שיאפשרו לאנשיהן‬
‫להשתתף במערכה הצבאית תוך שמירה על עקרונות הדת‪.‬‬
‫בחוגי הצעירים של תנועת "הפועל המזרחי" הציונית־דתית חלה חובת התגייסות‬
‫ל"הגנה"‪ ,‬לאחר שבכינוס ארצי‪ ,‬שהתקיים בכפר־פינס‪ ,‬התקבלה החלטה בנושא‬
‫זה‪ .‬הנושא הדתי עלה על הפרק כשהוחלט להקים במסגרת ה"הגנה" מחלקה‬
‫לענייני דת שנקראה "השירות הדתי"‪ .‬מחלקה זו פעלה במשך כשנה וחצי‪ .‬היא‬
‫הניחה את היסודות לשירותי הדת גם בצה"ל‪ ,‬שעם הקמתו נוסדה הרבנות‬
‫הצבאית‪.‬‬
‫בספרו חמושים לפני המחנה (סיפורה של פלוגה דתית‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר‬
‫אילן ומשרד הביטחון ההוצאה לאור‪ ,)1984 ,‬כותב אלתר ולנר‪:‬‬
‫דוד מלמד הוא סופר וחוקר תולדות ארץ־ישראל וראשית העיתונות העברית‪.‬‬
‫גיוס צעירים דתיים ל"הגנה"‬
‫‪245‬‬
‫בראשית הייתה המחשבה שהביאה צעירים ונערים דתיים להחלטה‪,‬‬
‫שיש להקים יחידה דתית בארגון ה"הגנה"‪ ...‬אותם בחורים שומרי מצוות‬
‫שהתנדבו כיחידים לארגון מצאו עצמם לא פעם עומדים בפני ברירה קשה‪,‬‬
‫כיצד להמשיך ולהישאר דתי בארגון שפעילותו כרוכה בחילול שבת‪ ...‬לא‬
‫קלה הייתה‪ ,‬אפוא‪ ,‬דרכם של שומרי מצוות באותם ימים בארגון ה"הגנה"‪,‬‬
‫שהיה לו צביון חילוני מובהק‪.‬‬
‫ולנר מספר דברים הנשמעים רחוקים‪:‬‬
‫רוב הישיבות ותלמידיהן היו מעורים אז בחיי היישוב‪ ,‬ועניינה ובניינה של ארץ־‬
‫ישראל היה חלק בלתי נפרד מחייהם‪ .‬היה זה‪ ,‬אפוא‪ ,‬מובן מאליו‪ ,‬שלא רצו‬
‫לפטור עצמם מעול הגנת יהודים ויישובי ארץ־ישראל‪ .‬בין בחורי הישיבות‪,‬‬
‫שבאו כבודדים ל"הגנה" היו אז לא רק תלמידי ישיבות חסידיות ו"ליטאיות"‬
‫אלא גם מאותו חוג הקרוי היום "נטורי קרתא"‪ ,‬ולא פעם אפשר היה לראות‬
‫אותם באים אפילו בשבתות ב"שטריימל" ובז'ופיצה להתאמן בנשק‪.‬‬
‫שבת‪ּ ,‬כשרּות והווי דתי‬
‫ספר אחר על אותו נושא‪ ,‬לא בחיל ולא בכח (הוצאת האגודה לחקר תולדות בני־‬
‫ברק‪ ,‬תשנ"ט)‪ ,‬כתב הרב יצחק מאיר‪ ,‬ששימש כחבר מפקדת ה"הגנה" בגוש דן‪,‬‬
‫ממייסדי השירות הדתי והרבנות הצבאית‪ ,‬סגן־אלוף ומ"מ הרב הראשי לצה"ל‪.‬‬
‫בספרו הוא מביא את הוראת מפקדת ה"הגנה" לכל המפקדים‪:‬‬
‫הפ‪ .‬הע‪[ .‬הפיקוד העליון‪ .‬ד"מ] הקים במטכ"ל‪ ,‬באגף כח־אדם‪ ,‬מחלקה‬
‫מיוחדת לטיפול והסדר העניינים הדתיים בכנסת [מפקדת ה"הגנה"‪ .‬ד"מ]‪,‬‬
‫תפקידה‪ :‬הגשמת השבת כיום מנוחה‪ ,‬הסדר העבודות ההכרחיות בשבת‪,‬‬
‫פיקוח על הכשרות‪ ,‬טיפוח הווי דתי במחנות‪ .‬דאגה לביצוע מעשי של פקודות‬
‫והוראות הפ‪ .‬הע‪ .‬בנדון‪ .‬רבנות־הדרכה רוחנית‪ ,‬מגע עם גופים דתיים‪ ,‬גיוס‬
‫וחיול חוגים דתיים‪ ,‬מקומות שיכון ואימון לדתיים‪ ...‬הנך אחראי שהוראות‬
‫בעניין דת וכשרות הקיימות‪ ...‬תימסרנה מיד לידיעת כל המפקדים ממ"כ‬
‫ומעלה (חטיבות) ממא"ז (בחי"ם) וממג"ד ומעלה (בעלומים) וכן לפיקודיך‬
‫במנגנון המוציא לפועל‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫דוד מלמד‬
‫הקביעה האחרונה בענייני שמירת הכשרות שפורסמה במסגרת ה"הגנה" הייתה‪:‬‬
‫"המטבח נחשב לכשר אם הוא מאושר ע"י המחלקה לעניינים דתיים בכנסת‪".‬‬
‫באשר להקמת יחידות דתיות נפרדות הייתה התנגדות גם בהנהגת "הפועל‬
‫המזרחי" וגם בארגון ה"הגנה"‪ ,‬כל צד ונימוקיו‪ .‬רק כשגברו הלחצים מהשטח‬
‫להקים יחידות דתיות גם מחוץ לירושלים‪ ,‬הסכים פיקוד ה"הגנה" לשנות את הקו‪.‬‬
‫בתחילה הסכים להקמת מחלקות‪ ,‬ואחר כך ‪ -‬יחידות גדולות יותר‪ .‬ההצעה להקמת‬
‫יחידה דתית לא התקבלה בעין יפה‪ ,‬וגם יגאל אלון התנגד לה‪" .‬מי שתמך בכך וגם‬
‫'נתן מנה' ליגאל אלון היה משה סנה ז"ל‪ ,‬שהייתה לו גישה אוהדת לתכנית לגייס‬
‫לפלמ"ח צעירים מבין הנוער הדתי בארץ־ישראל‪ ",‬מספר שמעון וסרמן‪ ,‬חבר‬
‫המטה הארצי של ה"הגנה" מטעם "הפועל המזרחי"‪ .‬בעקבות שינוי הקו של פיקוד‬
‫ה"הגנה" הוגברה הפעילות לגיוסם של צעירים דתיים לשורות הארגון‪.‬‬
‫ומוסיף משה כהן דברים על ד"ר סנה‪" :‬היה זה משה סנה שהשפיע בעד קיום הקורס‬
‫הראשון‪ ,‬שהכשיר את המ"כים הדתיים הראשונים‪ ,‬והוא שבא בסיום הקורס לברך‬
‫את מסיימיו‪ ".‬גם י' אליאש אומר על סנה‪ ,‬ש"גילה הבנה רבה לעמדת החברים‬
‫הדתיים בעניין אימונים בימי חול‪ ,‬שבת וכשרות‪ ,‬והוא סייע לפתרון הבעיה בצורה‬
‫חיובית‪ ...‬ד"ר סנה הטעים בכנסי מפקדים‪ ,‬כי יש ליצור אווירה ותנאים‪ ,‬שיאפשרו‬
‫לחברים הדתיים לפעול ב"הגנה" כחברים שווים בזכויות ובחובות"‪.‬‬
‫גם בנות דתיות השתלבו ב"הגנה"‬
‫כך קמה פלוגה דתית בחי"ש תל־אביב‪ ,‬פלוגה ה'‪ .‬בגלל האות ה' כינוה בתחילה‬
‫"פלוגת אלוקים"‪ ,‬אך לימים עבר שם זה לפלוגה הדתית של רמת־גן‪-‬בני־ברק‪ ,‬שרובה‬
‫נפל בקרב על כיס פלוג'ה המצרי במלחמת העצמאות‪ .‬במסגרת הפלוגה נכללה גם‬
‫כיתת בנות‪ ,‬ומאוחר יותר ‪ -‬מחלקה‪ ,‬שהשתלבה בכל פעילות היחידה ב"הגנה"‪.‬‬
‫ולנר מביא בספרו את סיפורה של הפלוגה הדתית שקמה ב"הגנה" בתל־אביב‬
‫במסגרת החי"ש ‪ -‬חיל השדה‪ ,‬ומתאר את דברי ימיה במחתרת ואת לחימתה‬
‫בחטיבות "גבעתי" ו"קרייתי" במלחמת העצמאות‪ .‬אנשי פלוגה זו נלחמו על‬
‫זכותם ליטול חלק בכוח המגן תוך קיום אורח חיים דתי‪ ,‬שמירת שבת וכשרות‪.‬‬
‫בשנת תש"א הוקם הפלמ"ח‪ ,‬וכעבור שנה לערך הוקמה בו מחלקה דתית‪,‬‬
‫ובייסודה היה משום חידוש בתולדות כוח המגן העברי של היישוב ובתולדות‬
‫הציונות הדתית בארץ‪ .‬ביוני ‪ ,1942‬קם הגרעין הראשון שאורגן על ידי צעירים‬
‫מחוגים דתיים שונים‪ .‬כך קמה מחלקה דתית במסגרת פלוגה ה' של הפלמ"ח‪.‬‬
‫גיוס צעירים דתיים ל"הגנה"‬
‫‪247‬‬
‫מעניין שבפלמ"ח נעשה ניסיון להקים גם ישיבה של ממש‪ ,‬כעין "ישיבת הסדר"‬
‫של ימינו‪ .‬היה זה בשנות הארבעים‪ .‬את ההצעה העלה מפקד הפלמ"ח‪ ,‬יצחק‬
‫שדה‪ ,‬אך הרעיון לא יצא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬אל הפועל‪.‬‬
‫במלחמת העצמאות השתתפו מספר פלוגות דתיות‪ ,‬וביניהן הפלוגה הדתית של‬
‫חי"ש תל־אביב‪ ,‬הפלוגה הדתית של חטיבת "יפתח" והפלוגה הדתית של חטיבת‬
‫"אלכסנדרוני"‪ .‬הפלוגה הדתית של חי"ש תל־אביב‪ ,‬שהייתה פלוגה א' בגדוד ‪51‬‬
‫של חטיבת "גבעתי"‪ ,‬השתתפה בקרבות רבים‪ ,‬עשרים מלוחמיה הוטסו לגוש־‬
‫עציון ושישה־עשר מהם נפלו בקרב‪.‬‬
‫הפלוגה הדתית בפלמ"ח הייתה פלוגה ב' של הגדוד הראשון (גדוד העמק)‬
‫בחטיבת "יפתח"‪ .‬פלוגה זאת מנתה שתי מחלקות‪ :‬המחלקה הדתית הוותיקה‪,‬‬
‫שכללה לוחמים מבני הקיבוצים הדתיים וחברים עירוניים ב"הגנה"‪ ,‬וכן מחלקת‬
‫בוגרי הסקטור הדתי במוסד החקלאי "מקווה־ישראל"‪ .‬הפלוגה הדתית בחטיבת‬
‫"אלכסנדרוני" הייתה פלוגה ג' בגדוד ‪.33‬‬
‫הרב גורן נגד "גטו דתי"‬
‫במהלך מלחמת העצמאות פרץ משבר ממשלתי על רקע סירובם של שני טבחים‬
‫דתיים לבשל בשבת לפני יציאת יחידותיהם לקרב‪ .‬הם הועמדו למשפט צבאי‬
‫ונשלחו למאסר‪ .‬בעקבות זאת התפטר שר הדתות‪ ,‬הרב מימון‪ ,‬מן הממשלה‬
‫הזמנית‪ .‬אחר כך הוקמה ועדת שרים לענייני החייל הדתי‪ .‬השרים הדתיים ואנשי‬
‫הרבנות הראשית המליצו לרכז ביחידות דתיות נפרדות את החיילים הדתיים‬
‫ששירתו בזרועות צה"ל השונות‪ ,‬כדי לא להעמידם בפני ניסיונות קשים‪ .‬גם‬
‫שרי השמאל תמכו בכך‪ ,‬משום שסברו שבדרך זו "ייפטר" צה"ל‪ ,‬החילוני ברובו‪,‬‬
‫מהצורך להנהיג מערכת דתית כללית‪.‬‬
‫מי שהתנגד לכך בחריפות היה הרב גורן‪ ,‬משום שלא רצה ליצור "גטו" לחייל‬
‫הדתי בצבא וסבר שמצב כזה יגרום לוויתור על חקיקה דתית וקביעת אורח‬
‫חיים דתי מחייב בצבא כולו‪ .‬בן־גוריון תמך בעמדת הרב גורן‪ .‬כך נסללה הדרך‬
‫לחקיקה הדתית בצה"ל‪ ,‬שהתבטאה בפקודות מטכ"ל בנוגע לשמירת הדת‪ ,‬שהיו‬
‫מכוונות לכל החיילים ולא רק לדתיים‪.‬‬
‫במבוא לספרו של ולנר כותב הרב גורן‪:‬‬
‫מגיעה לפלוגה [הדתית‪ .‬ד"מ] זכות ראשונים בסלילת הדרך לשמירת התורה‬
‫‪248‬‬
‫דוד מלמד‬
‫ולקיום המצוות במסגרת צבאית‪ .‬בזכות־יוצרים זאת זכתה הפלוגה בקבעה‬
‫לראשונה את התשתית הדתית בזעיר־אנפין והוכיחה שאפשר לשלב את‬
‫הביטחון הצבאי עם הביטחון הדתי־רוחני כאחד‪ .‬הפלוגה עברה את כל‬
‫הלבטים והניסיונות הקשים שנערמו בדרכו של החייל הדתי בראשית דרכו‬
‫הצבאית‪ .‬חיילי הפלוגה הדתית נאלצו לפתור את בעיותיהם ההלכתיות־‬
‫ביטחוניות בכוחות עצמם‪ ,‬בטרם הייתה כתובת מוסמכת לבעיות אלו‪.‬‬
‫מקום מיוחד תפסה המחלקה הדתית המורחבת בירושלים‪ ,‬שבין מפקדיה היה גם‬
‫יעקב פראנק‪ ,‬בנו של הרב צבי פסח פראנק‪ ,‬רבה של ירושלים‪ .‬מיד לאחר הקמת‬
‫הגרעין דרשו להעביר אליו חברים דתיים מיחידות אחרות‪" .‬נערכו התייעצויות‬
‫בלתי לגליות יחד עם אברהם הלפרין ז"ל ופרופ' ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬ונקבע שיש‬
‫לדרוש ריכוז החברים הדתיים ביחידות הדתיות‪".‬‬
‫ולנר כותב על התארגנות שבה היה חבר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬פרופ' ישעיהו ליבוביץ‪:‬‬
‫באותו זמן התארגנה ועדה‪ ,‬ש"מינתה" את עצמה והחלה לפעול כעין‬
‫"מחתרת" בתוך מחתרת ה"הגנה"‪ ,‬כדי לפתור את הבעיות הדתיות‪.‬‬
‫הוועדה דרשה שלא להסתפק במחלקה אלא להקים מסגרת פלוגתית‪ ,‬ואם‬
‫פלוגה ‪ -‬יש צורך בקאדר של מפקדים‪.‬‬
‫ישעיהו ליבוביץ וש' אגסי הורדו בדרגה‬
‫במשך הזמן‪ ,‬התארגנה הפלוגה הדתית שכללה מחלקה גדולה של בנות דתיות‪.‬‬
‫היה רצון להקים מחלקה דתית גם בפלמ"ח‪ .‬בתחילה לא נתנה המפקדה אישור‬
‫לכך‪ ,‬אך לבסוף הסכימה‪ .‬ראשיתה של המחלקה הדתית בפלמ"ח הייתה‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫בירושלים‪ .‬בפלוגה בירושלים היו חברים מחוגים ציוניים וגם כאלה המוגדרים‬
‫היום כ"חרדים"‪ .‬אחד המפקדים‪ ,‬ש' אגסי‪ ,‬מספר על קורס שהסתיים בשבת‪:‬‬
‫החברים הלא דתיים הוסעו לבתיהם‪ .‬למחלקה הדתית הובטחה הסעה‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬אבל התברר ששכחו אותה ולא באו לקחתה‪ .‬המחנה נסגר‬
‫בינתיים ונותרנו ללא מזון‪ .‬הוריתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬לפרוץ את המחסן של המצרכים‪.‬‬
‫כתוצאה מכך הועמדנו למשפט והוצא פסק דין‪ :‬להוריד בדרגה‪ ,‬לתקופה‬
‫מסוימת‪ ,‬אותי ואת פרופ' ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬שהשתתף אתי בפעולה זו‪.‬‬
‫גיוס צעירים דתיים ל"הגנה"‬
‫‪249‬‬
‫ולנר מציין כי‪:‬‬
‫מכלול הבעיות הדתיות הביא את החברים הדתיים להכרה‪ ,‬כי קיומן של‬
‫יחידות־משנה דתיות במתכונת של כיתה או מחלקה אינו פיתרון מלא‪ ...‬כך‬
‫עלתה ההצעה להקים פלוגה דתית ‪ -‬היחידה המינימלית שהנה אוטונומית‪,‬‬
‫יחסית‪ .‬אמנם‪ ,‬כנגד השיקולים האלה של המחייבים פלוגה דתית טענו‬
‫כאלה ששללו התארגנות כזו‪ ,‬כי פלוגה דתית פירושה יצירת "גטו" בשּורה‬
‫[כינוי ל"הגנה"‪ .‬ד"מ]‪ ...‬ההכרעה נפלה‪ :‬קמה פלוגה דתית‪.‬‬
‫מסעי התעוררות לכל החיילים‬
‫ניתן לומר‪ ,‬כי חברי היחידות הדתיות בירושלים התוו את הדרך להקמת יחידות‬
‫דתיות בכל הארץ‪ .‬ולנר מספר כי בין אלה שנמנו על הפלוגות הדתיות היו אחר‬
‫כך מפקדים בכירים בצה"ל‪ ,‬וביניהם הרב גורן והאלוף חיים הרצוג‪.‬‬
‫ועוד פרט שאינו ידוע ברבים‪:‬‬
‫יחידות דתיות קטנות מפלוגות‪ ,‬לעתים במתכונת של כיתה ומחלקה‪,‬‬
‫היו עוד בפו"ש (פלוגות שדה)‪ ,‬שבימי מאורעות תרצ"ו‪-‬תרצ"ח‪ ,‬היו הן‬
‫שהשתתפו גם בעלייה לחניתה והיו מהם שנפלו על הגנת המקום‪ ...‬גם אל‬
‫אורד וינגייט‪ ,‬הלוחם האגדי‪ ,‬הצטרפו בחורים דתיים‪ ,‬שלחמו בפו"ש ‪ -‬אותן‬
‫יחידות שפעלו בנפרד ובשיתוף פעולה עם הבריטים נגד הכנופיות הערביות‬
‫ב"מרד הערבי"‪ ,‬בשנים ‪ .1938-1936‬אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה‬
‫[‪ ]...‬הוקמו יחידות חדשות‪ ,‬וביניהן יחידה דתית גדולה במסגרת "משמר‬
‫החוף"‪ ,‬שנוסד אז כדי לשמור על חופי הארץ מפני סכנה של חדירת יחידות‬
‫אויב גרמניות או איטלקיות מהים‪.‬‬
‫החשש של מתנגדי הפלוגות הדתית פן יהוו מעין גטו לא התאמתו‪ .‬היו קשרים‬
‫וידידות בין החברים‪ ,‬המפקדים והיחידות‪ .‬לא הייתה הרגשה של הסתגרות אלא‬
‫של שותפות בערכי היסוד של ה"הגנה"‪ ,‬בייעודה ובהווייתה המתמדת‪.‬‬
‫מספר הרב גורן‪:‬‬
‫שיטת הריכוז של החיילים הדתיים במסגרת של מחלקות ופלוגות היוותה‬
‫‪250‬‬
‫דוד מלמד‬
‫בעיה קשה עבורי‪ ,‬בבואי לכונן לראשונה את שירותי הדת בצה"ל במסגרת‬
‫הרבנות הצבאית הראשית‪ .‬ראיתי בשיטה זו סכנה כפולה‪ :‬א‪ .‬יצירת גטו‬
‫לחייל הדתי בצבא; ב‪ .‬ויתור על חקיקה דתית וקביעת אורח חיים דתי מחייב‬
‫בצבא כולו‪ ,‬וכל מצוות התורה יהיו לנחלתם של היחידות הדתיות בלבד‪.‬‬
‫והוא מוסיף‪:‬‬
‫שיטה זו לפתרון בעיית הדת בצה"ל באה לידי ביטוי בוועדת השרים לענייני‬
‫החייל הדתי שקמה במלחמת השחרור בראשותו של‪ ...‬בן־גוריון‪ ...‬בדיון‬
‫בוועדת השרים‪ ,‬הציגו שלושת השרים הדתיים‪ ...‬עמדה אחידה תוך דרישה‬
‫אולטימטיבית להורות על ריכוז החיילים הדתיים בכוחות היבשה‪ ,‬האוויר‬
‫והים ביחידות דתיות מיוחדות כדי לא להעמיד אותם בפני ניסיונות קשים‪.‬‬
‫דרישתם של השרים הדתיים קיבלה סיוע על ידי החלטת מועצת הרבנות‬
‫הראשית דאז‪ ,‬שדרשה גם היא לרכז את החיילים הדתיים בצבא ביחידות‬
‫דתיות‪ .‬גם שרי השמאל בממשלה הזמנית תמכו בדרישה זו‪ ,‬וכוונתם הייתה‬
‫שעל ידי ריכוז החיילים הדתיים ביחידות מיוחדות ישתחרר צה"ל מן הצורך‬
‫לשמור על אורח חיים דתי בסיסי‪ ,‬כפי שדרשתי מיד עם התמנותי כרב ראשי‬
‫לצה"ל‪ .‬כשנתבקשתי להביע את דעתי על כך‪ ,‬התנגדתי בכל תוקף לדרישה‬
‫זו של יחידות דתיות בגלל שני הנימוקים הנ"ל‪ ...‬למזלנו קם‪ ...‬בן גוריון‪ ,‬הצדיק‬
‫את עמדתי בנידון זה וקבע שיש לעשות הכול לאחדותו של צה"ל ולא לגרום‬
‫לפיצולו לשני צבאות ‪ -‬לדתי ושאינו דתי‪ ...‬החלטה זו של ראש הממשלה‬
‫ושר הביטחון‪ ,‬סללה את הדרך לחקיקה דתית בצה"ל‪ ,‬כפי שבאה לידי ביטוי‬
‫בפקודות המטכ"ל ובהוראות הפיקוד העליון שהוצאו אחרי כן בצה"ל‪ .‬הוראות‬
‫אלו‪ ,‬גם במישור הדתי‪ ,‬היו מכוונות לכלל החיילים ולא לדתיים בלבד‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬המבוגרים שבינינו זוכרים‪ ,‬למשל‪ ,‬את מסעי ההתעוררות שערכה הרבנות‬
‫הצבאית בראשות הרב גורן מדי שנה בחודש אלול‪ ,‬ושבהם חויבו להשתתף כל‬
‫החיילים‪ ,‬דתיים וחילוניים (הייתה אז פקודת מטכ"ל ‪" 34-0202‬ימים נוראים"‪,‬‬
‫סעיף ‪" :4‬ההשתתפות במסע ההתעוררות חובה על כל חיילי צה"ל")‪.‬‬
‫כך נראתה תמונת שירותם של חיילים דתיים בכוחות הביטחון בעבר‪ .‬כיצד‬
‫ייראה שירותם בעתיד ‪ -‬זו שאלה שמקומה בדיון אחר‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫האמירה החסרה‬
‫על מכתב (שלא נשלח) מאשכול לעמוס קינן‬
‫אורי הייטנר‬
‫במסגרת מחקר על מדיניות ממשלת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬ישבתי‬
‫בארכיון המדינה והתענגתי על ים המסמכים המרתקים‪ ,‬בהם עיינתי‪ .‬את‬
‫הדובדבן מצאתי באופן הבלתי צפוי ביותר ובמקום הפחות צפוי‪.‬‬
‫באחד מתיקיו של ראש הממשלה‪ ,‬לוי אשכול‪ ,‬מצאתי חוברת עבת כרס ‪ -‬דו"ח‬
‫סודי של צוות פיתוח השטחים המוחזקים‪ ,‬בראשות פרופ' מיכאל ברונו‪ ,‬לימים‬
‫נגיד בנק ישראל ואז כלכלן צעיר‪ ,‬שנחתמה ב־‪ ,10.9.67‬שלושה חודשים בדיוק‬
‫לאחר שוך הקרבות‪ .‬בעודי מעלעל בחוברת‪ ,‬מצאתי בתוכה נייר מכתבים דקיק‬
‫ועליו‪ ,‬בכתב ידו של אשכול‪ ,‬טיוטה בלתי גמורה של מכתב לסופר ולעיתונאי‬
‫עמוס קינן‪ .‬המסמך לא היה ידוע‪ ,‬הוא אינו מקוטלג ונתקלתי בו לגמרי במקרה‪.‬‬
‫המכתב אינו מתוארך‪ ,‬אך אני משער שנכתב ב־‪ ,18.8.1968‬או לכל המאוחר‬
‫ביום שלמחרת‪ .‬זהו מכתב כעוס‪ ,‬תגובה למאמר שפרסם קינן בעיתון‪ ,‬ודומה‬
‫שנכתב בספונטניות‪ ,‬בתום קריאת המאמר‪ .‬הטיוטה אינה גמורה‪ .‬ראשיתה ‪-‬‬
‫מנוסחת במלואה כמכתב‪ .‬בהמשך‪ ,‬היא הופכת לראשי פרקים‪ ,‬ובשלב כלשהו‬
‫אורי הייטנר הוא פובליציסט‪ ,‬חבר קיבוץ אורטל ברמת הגולן‪ ,‬מנהל מרכז "יובלים" לפלורליזם‬
‫וזהות יהודית של מכללת תל־חי‪.‬‬
‫‪252‬‬
‫אורי הייטנר‬
‫היא מסתיימת בלי למצות את נושא המכתב‪ .‬כנראה שאשכול קרא את המאמר‪,‬‬
‫התיישב לכתוב את המכתב‪ ,‬אך זמנו התקצר‪ ,‬בשל פגישה או ישיבה כלשהי‪ ,‬ולכן‬
‫עבר לראשי פרקים והפסיק את כתיבתו באמצע‪.‬‬
‫להלן נוסח המכתב (לא את כל הכתוב פענחתי‪ ,‬אך הרוב מפוענח ורוח הדברים‬
‫ברורה)‪:‬‬
‫לעמוס קינן‪ ,‬שלום!‬
‫קראתי רשימתך ב"ידיעות אחרונות" מיום ‪ ,18.8.1968‬בעמוד ‪.10‬‬
‫הרשימה מופנית אליי ופותחת במילים "לוי אשכול היקר"‪ .‬צר לי מאוד‬
‫להתוודות (?) על כי לא אזכור אם פעם נפגשנו בכלל ואם שוחחנו על‬
‫עניינים שונים ומשונים‪ ,‬ועל בעיית הפליטים בפרט‪.‬‬
‫תבין‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי לא יעלה על דעתי לדבר בשמך‪ ,‬כשם שלא יעלה על דעתי‬
‫לקבל דבריך ודעותיך כהלכות פסוקות שאין להרהר אחריהן‪.‬‬
‫"אינני גאה בך"‪ ,‬כלומר בי‪ ,‬אתה קובע במשפט שני בכתבה‪ .‬זו היא בוודאי‬
‫זכותך‪ ,‬וגם זכותך להודיע על כך ברבים‪ .‬וצר לי על כך‪ .‬אם כי גאווה אינה מן‬
‫המידות התרומיות‪.‬‬
‫משום מה‪ ,‬אתה מערבב ברשימתך בין גוף ראשון לגוף שני‪ ,‬וכל שכן אינך‬
‫מבדיל בין מספר יחיד לרבים‪ .‬וכמובן כל מה שאתה אומר על ‪ )?( ...‬זו היא‬
‫זכותך‪ ,‬אולם מי שמך לדבר בשמי‪ ,‬בשם "אתה" ובשם "אנחנו"‪" ,‬כולנו"‬
‫וכו'‪ ...‬ואת דעתי ואת מעשיי בנדון לא תדע‪.‬‬
‫ולמצב העניין‪ :‬היש אתה ועם כל מי שמציע להתייצב בשער כדואג לפליטים‬
‫ענ ְי ָם‪ ,‬ושואף להופיע כהומניסט [?] "נימוק צודק שבגללו‬
‫וכואב סבלם ו ָ‬
‫אתה ראוי לאהדה בידי גורם שהוא בעולם"‪ .‬היש אתך פתרונים ושמא זה‬
‫רק העמדת פנים?‬
‫הבה נא ונווכחה‪.‬‬
‫שטחה של ישראל בגבולה הקרוא ירוק הוא כ־‪ 10‬אלפים מיל מרובעים‪.‬‬
‫מחציתם הטובה מדבר‪ ,‬או שממה‪ ,‬או ערבה‪ .‬הצד ה(?) גשמים‪ ...‬חסרים‬
‫נהרות‪ ,‬לית מאן דפליג‪...‬‬
‫וגם האדמה‪ ,‬רק חלק ניתן לעיבוד חקלאי‪ ,‬לו היו מים בשפע ובתנאים‬
‫מתאימים‪ .‬על השטח הזה התיישבו קרוב ל־‪ 2.5‬מיליון יהודים וקרוב למחצית‬
‫המיליון לא יהודים‪ ,‬כולל כמובן תושבי מזרחה של ירושלים ותושביה‬
‫הקבועים של עזה‪.‬‬
‫‪253‬‬
‫האמירה החסרה‬
‫באופן כזה ‪ %‬הלא יהודים מגיע ל־‪ .16-17%‬ישראל זו מוקפת מכל עבריה‬
‫אויבים והם זורעים ומטפחים איבה ושנאה לישראל‪ .‬לא ירחק היום‪ ,‬ואין צורך‬
‫לאדם להיות למומחה בסטטיסטיקה‪ ,‬למען הבן כי פתרונם של הפליטים‬
‫הנמצאים עוד בארץ מוכרח להימצא מחוץ לגבולות ישראל המצומקת‪,‬‬
‫בתוך אחיהם ללשון‪ ,‬לדת ולמנהגים וכו'‪.‬‬
‫ומן הראוי להזכיר כי לשם פתרון ערביי ארץ־ישראל נחתכה הארץ וחולקה‬
‫שלוש פעמים‪.‬‬
‫לראשונה ב[‪ ]...‬המלחמה הראשונה‪ ,‬כאשר נקבע הגבול הידוע בשם סייקס־‬
‫פיקו‪ ,‬ואשר מנע מפלשתינה גישה לנהר הליטני ואשר עד היום הזה מזרים‬
‫לים התיכון מחצית המיליארד מים ומשחיתם‪ ,‬במקום לתת להם מוצא‬
‫לירדן לטובת המים המובלים בירדן‪.‬‬
‫בשנייה חולקה הארץ למורת רוחנו לפי זרימת הירדן‪ .‬הוקמה מדינת עבר הירדן‬
‫המזרחי‪ ,‬אשר שטחה כפול אם לא למעלה מזה‪ ,‬מן השטח שנשאר להקמת‬
‫הבית הלאומי בתוך פלשתינה או מדינת ישראל בתוך ארץ־ישראל השלמה‪.‬‬
‫ובשלישית לאחר מלחמת ‪[ ...‬הנקודות במקור‪ .‬א"ה] נקרעו שטחים בחוזק יד‬
‫בעל כורחנו ובניגוד למוסדות החוק‪ .‬ל‪ ...‬רצועת עזה ושטחי יהודה ושומרון‪...‬‬
‫*‬
‫עד כאן נוסח הטיוטה‪ .‬בטרם התמודדתי עם תוכן המכתב‪ ,‬חשוב היה לי לקרוא‬
‫את מאמרו של קינן‪ ,‬עליו הגיב אשכול‪ ,‬ולברר האם המכתב נשלח למענו‪.‬‬
‫פרופ' נורית גרץ‪ ,‬אלמנתו של קינן והביוגרפית שלו‪ ,‬אינה מכירה את המכתב‬
‫ולהערכתה הוא לא נשלח אליו‪.‬‬
‫המאמר של קינן התפרסם‪ ,‬כאמור‪ ,‬בידיעות אחרונות ב־‪ ,18.8.68‬תחת הכותרת‪:‬‬
‫"ראש הממשלה והפליטים"‪ .‬אביא את נוסח המכתב במלואו‪:‬‬
‫לוי אשכול היקר‪,‬‬
‫קראתי את נאומך בכנסת‪ ,‬בו הודעת שישראל לא תעשה שום דבר לפתרון‬
‫בעיית הפליטים הערבים‪ .‬שום דבר‪ .‬אפילו לא תכנית! אפילו לא יישוב אחד‬
‫לדוגמה!‬
‫אינני גאה בך‪ ,‬ומבקש ממך בכל לשון של בקשה לא לדבר יותר בשמי‪.‬‬
‫מעכשיו‪ ,‬אל תציג אותי כעם של פליטי חרב שנמלטו מהשואה כדי לבנות‬
‫את ביתם‪.‬‬
‫‪254‬‬
‫אורי הייטנר‬
‫אל תציג אותי לעולם כדוגמה של הומאניזם‪.‬‬
‫אל תדבר על ביאפרה‪.‬‬
‫ואל תדבר על היהודים ברוסיה‪.‬‬
‫מפני שאם אתה לא רוצה לתרום שום דבר לפתרון בעיית הפליטים‬
‫הפלשתינאים‪ ,‬אין לך שום זכות לדרוש ממישהו להגן עליך‪.‬‬
‫ועכשיו אמור רק את האמת‪ ,‬האמת שלך‪.‬‬
‫אתה לא הומאניסט ואין לך שום נימוק צודק‪ ,‬שבגללו אתה ראוי לאהדה‬
‫מכל גורם שהוא בעולם‪.‬‬
‫ואם אינך ראוי לאהדה‪ ,‬אני אישית אינני רוצה להיות הקורבן שלך‪ .‬כי אני כן‬
‫ראוי לאהדה ‪ -‬אני עם של פליטים ואני מבין שכל פליט בעולם ראוי לחרות‪,‬‬
‫לבית ולצדק‪.‬‬
‫בגללך‪ ,‬אף אחד לא ירצה לעזור לי יותר‪ ,‬כשם שאתה אינך רוצה לעזור לאף‬
‫אחד חוץ מאשר לעצמך‪ .‬תסלח לי אם אינני סומך עליך שאתה לבדך‪ ,‬נגד‬
‫העולם כולו‪ ,‬תוציא אותי מהבוץ‪.‬‬
‫גרמת צער לכולנו‪ .‬לכל הישראלים שמשום מה נדמה להם עדיין שמדינת‬
‫ישראל היא קצת יותר אנושית‪ ,‬קצת יותר תרבותית‪ ,‬אי של צדק ושל‬
‫סובלנות בתוך הג'ונגל העולמי‪.‬‬
‫כנראה שכולנו טעינו‪ ,‬אם אתה הצודק‪.‬‬
‫*‬
‫עד כאן‪ ,‬נוסח מאמרו של עמוס קינן‪ .‬אגב‪ ,‬ביום בו אני כותב מאמר זה‪ ,‬התפרסם‬
‫בהארץ מאמר של יוסי שריד‪ ,‬הפונה לראש הממשלה נתניהו ודורש ממנו לא‬
‫לדבר בשמו‪ ...‬כנראה שמשהו סדרתי בשמאל הישראלי מתבייש בראשי ממשלה‬
‫המעדיפים את האינטרס הישראלי על אינטרסים פלסטיניים‪ .‬בשם ההומניזם‪,‬‬
‫כביכול‪.‬‬
‫גישת אשכול לפליטים ולגבולות‬
‫חשיבות מכתבו של אשכול רבה‪ ,‬הגם שלא נשלח‪ ,‬להתחקּות אחר הסדנה‬
‫הרעיונית שהתרוצצה במוחו של ראש הממשלה בתקופה קריטית זו בהיסטוריה‬
‫האמירה החסרה‬
‫‪255‬‬
‫של מדינת ישראל‪ .‬ניתן ללמוד מן הטיוטה מה הייתה גישתו ‪ -‬לא רק לסוגיית‬
‫הפליטים‪ ,‬אלא גם לסוגיית הגבולות‪.‬‬
‫בנוגע לפליטים‪ ,‬דבק אשכול בגישה שאין זו בעייתה של ישראל‪ .‬על הפלסטינים‬
‫שלא קיבלו את החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ולמחרת פתחו במאורעות‬
‫דמים ומתקפות טרור על היישוב היהודי‪ ,‬ועל מדינות ערב‪ ,‬שפלשו למדינת ישראל‬
‫ביום הקמתה‪ ,‬על מנת להטביעה בדם‪ ,‬מוטלת מלוא האחריות לכל תוצאות‬
‫המלחמה‪ ,‬ובהן בעיית הפליטים‪ .‬לכן‪ ,‬סירב אשכול ליטול אחריות כלשהי על‬
‫הבעיה ועל פתרונה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מאחר וחלק ניכר מן הפליטים היו לנתיני ישראל‪,‬‬
‫לאחר שבמלחמת ששת הימים הרחיבה ישראל את גבולותיה והכילה בתוכם‬
‫את יהודה‪ ,‬שומרון ועזה‪ ,‬היה עליה לקבוע מדיניות לגבי אותם תושבים‪ .‬הפתרון‬
‫שאשכול הציע היה אבחנה בין התושבים המקוריים של אותם שטחים‪ ,‬לבין‬
‫הפליטים‪ .‬הפתרון לפליטים‪ ,‬לדעתו‪ ,‬הוא ביישובם מחוץ לארץ־ישראל‪ ,‬במדינות‬
‫ערב‪" :‬לא ירחק היום‪ ,‬ואין צורך לאדם להיות למומחה בסטטיסטיקה‪ ,‬למען הבן‬
‫כי פתרונם של הפליטים הנמצאים עוד בארץ מוכרח להימצא מחוץ לגבולות‬
‫ישראל המצומקת‪ ,‬בתוך אחיהם ללשון‪ ,‬לדת ולמנהגים וכו'"‪.‬‬
‫מה הם השטחים מהם מציע אשכול לפנות את הפליטים? לכך יש חשיבות רבה‪,‬‬
‫מאחר והדבר מעיד אלו שטחים ראה אשכול כחלק מגבולה העתידי של ישראל‪,‬‬
‫ולפיכך מאלה שטחים הוא היה נכון לסגת‪ ,‬במסגרת הסכם שלום המבוסס על‬
‫פשרה טריטוריאלית‪" .‬על השטח הזה התיישבו קרוב ל־‪ 2.5‬מיליון יהודים וקרוב‬
‫למחצית המיליון לא יהודים‪ ,‬כולל כמובן תושבי מזרחה של ירושלים ותושביה‬
‫הקבועים של עזה‪ ".‬השטח הזה = שטחי מדינת ישראל הריבונית‪ .‬לשטח זה‬
‫הוא מציע לצרף את ירושלים השלמה ואת רצועת עזה‪ .‬ברור לו‪ ,‬שמשמעות‬
‫הסיפוח הזה (מזרח ירושלים כבר סופחה לישראל) הוא מתן אזרחות לתושבים‬
‫הפלסטינים‪ .‬מיהם התושבים הללו? "התושבים הקבועים"‪ ,‬כלומר לא הפליטים‪.‬‬
‫ירושלים‪ ,‬זה ברור‪ .‬ולמה רצועת עזה? מאחר ובאותה תקופה‪ ,‬בשנים שלאחר‬
‫מלחמת ששת הימים‪ ,‬הקונסנזוס הרחב ביותר בישראל‪ ,‬מלבד סיפוח ירושלים‪,‬‬
‫נגע לרצועת עזה ‪ -‬אפילו מפ"ם (שהיום היא חלק ממרצ) דגלה בצירוף עזה‬
‫למדינת ישראל‪.‬‬
‫מכלל הן ניתן להסיק את הלאו ‪ -‬ירושלים ועזה כן‪ ,‬יהודה ושומרון לא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫לוי אשכול התייחס ליהודה ושומרון כאל קלפים למיקוח במו"מ לשלום‪ ,‬והסכים‬
‫לפשרה טריטוריאלית‪ .‬הוא לא שרטט גבולות (להבדיל מסגנו יגאל אלון‪ ,‬למשל)‬
‫והשאיר זאת למו"מ‪ ,‬אך היה מוכן לסגת מן השטחים שבהם חיה אוכלוסיה‬
‫פלסטינית צפופה‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫אורי הייטנר‬
‫אולם מעבר לעמדתו הפרגמטית אודות המו"מ הטריטוריאלי העתידי‪ ,‬מעניינת‬
‫מאוד נקודת המוצא‪ ,‬שעליה ביסס את השקפתו‪ .‬הוא לא דיבר על כיבוש‪ .‬הוא לא‬
‫חשב שאנו שולטים על ארץ זרה‪ .‬הוא התייחס לשטחי יהודה ושומרון כשטחי‬
‫מולדת‪ ,‬שטחי ארץ־ישראל‪ ,‬ומכאן שפשרה טריטוריאלית‪ ,‬אם תהיה‪ ,‬אינה תיקון‬
‫עוול‪ ,‬החזרת שטח לבעליו וכו'‪ ,‬אלא נכונות ישראלית לוויתור על חלק מארצנו‪.‬‬
‫ארבע חלוקות ועוד אחת‬
‫אשכול הבין שהזכות על ארץ־ישראל היא הבסיס לציונות‪ ,‬ובלעדיה ‪ -‬אין זכות‬
‫לקיומנו בכל מקום שהוא בארץ־ישראל‪ .‬ומהן גבולותיה של ארץ־ישראל‪ ,‬נקודת‬
‫המוצא לכל המעשה הציוני? הרבה מעבר לגבול הקו הירוק ולגבול שנקבע אחרי‬
‫מלחמת ששת הימים‪ ,‬כלומר נקודת המוצא היא זכותנו על ארץ־ישראל משתי‬
‫גדות הירדן ועל שטחים נוספים כמו שטח לבנון עד הליטני‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כאשר אשכול ניגש לדון בגבולות המדינה‪ ,‬מתוך נכונות לפשרה‪ ,‬חשוב לו‬
‫להזכיר‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬שאין זו החלוקה הראשונה של ארץ־ישראל‪ ,‬אלא‬
‫החלוקה הרביעית‪ :‬ארץ־ישראל חולקה לראשונה בהסכם סייקס־פיקו‪ ,‬שבו‬
‫נקבע הגבול בין המנדט הבריטי על ארץ־ישראל לבין המנדט הצרפתי על סוריה‬
‫ולבנון; בחלוקה השנייה נקרע עבר הירדן המזרחי (‪ ,)1922‬והופקעו ‪ 75%‬משטח‬
‫המדינה היהודית העתידית; והחלוקה השלישית ‪ -‬בתכנית החלוקה של האו"ם‪.‬‬
‫חשוב לו להזכיר זאת‪ ,‬ולציין שכל החלוקות הללו נועדו לפתור את בעיית ערביי‬
‫ארץ־ישראל‪ ,‬אך ככל שהארץ חולקה‪ ,‬הבעיה לא נפתרה‪.‬‬
‫איזו מהומה הייתה מתרחשת אילו בנימין נתניהו‪ ,‬ראש "הממשלה הימנית ביותר‬
‫בתולדות המדינה" היה אומר זאת היום‪ ...‬אך מי שאמר זאת היה דווקא לוי‬
‫אשכול‪ ,‬מי שהיה לשם נרדף לפשרה‪ ,‬עד שדבקה בו הבדיחה שכאשר שאלו אותו‬
‫אם למזוג לו תה או קפה ענה‪" :‬חצי חצי‪ ".‬אשכול עצמו‪ ,‬אחד מראשי הממשלה‬
‫הטובים שהיו לנו‪ ,‬ידע היטב על מה להתפשר ועל מה לא‪ ,‬ונהג להשיב ללועגים‬
‫לו‪" :‬אני מתפשר ומתפשר ומתפשר‪ ,‬עד שאני משיג את מה שאני רוצה‪."...‬‬
‫טיוטת מכתב שלא נשלח עשויה ללמד על אופן החשיבה של אשכול‪ .‬אך האם‬
‫אלו דברים שאמר גם כמדינאי שפעל בשדה המדיני הבינלאומי? על כך ניתן‬
‫ללמוד מן הפרוטוקול (המסווג כ"סודי ביותר") של פגישת ההיכרות שלו עם‬
‫גונאר יארינג‪ ,‬שליח האו"ם למזרח התיכון‪.‬‬
‫הפגישה נערכה ב־‪ .15.12.67‬מלבד שני האישים נכחו בה מנכ"ל משרד ראש‬
‫‪257‬‬
‫האמירה החסרה‬
‫הממשלה‪ ,‬יעקב הרצוג‪ ,‬ושגריר ישראל באו"ם‪ ,‬יוסף תקוע‪ ,‬שאף כתב את‬
‫הפרוטוקול‪ .‬אני מביא כאן את המחצית הראשונה‪ ,‬הפותחת‪ ,‬של הפרוטוקול‪,‬‬
‫כלשונה‪:‬‬
‫השיחה הוקדשה בעיקרה לסקירת רקע ע"י רוה"מ‪ .‬הזכיר שיבת ציון‬
‫והמפעל היהודי בארץ‪ .‬ניתח הגורמים ההיסטוריים‪ ,‬החברתיים ואחרים‬
‫אשר הביאו לכמיהה לציון בעיקר בקרב יהדות מזרח אירופה‪ .‬הדגיש את‬
‫רצון השבים לחיות בשלום עם השכנים הערביים ואת העובדה שבראשית‬
‫המפעל בארץ היו אמנם יחסים תקינים ואף יחסי אחווה‪ .‬התייחס לחוזה‬
‫שנחתם בין ויצמן ופייסל‪ ,‬ולעובדה שנציגי האומה הערבית קדמו בברכה‬
‫את שובם של היהודים למולדתם‪ .‬סקר את תולדות ההגדרות הגיאוגרפיות‬
‫של ארץ־ישראל במאה ה־‪ .20‬הדגיש שלמעשה היו שלוש חלוקות של‬
‫הארץ‪ :‬הראשונה בהסדר סייקס־פיקו; השנייה כאשר צ'רצ'יל הפריד בין‬
‫הגדה המערבית לבין הגדה המזרחית‪ ,‬והשלישית ב־‪.1947‬‬
‫*‬
‫הנה כי כן‪ ,‬גם בפגישותיו המדיניות ‪ -‬זו הייתה נקודת המוצא של לוי אשכול‪.‬‬
‫חשוב היה לו להימנע מן השיח שבו הפלסטינים מדברים בשם הצדק והזכות‬
‫ואנו בשם הביטחון‪ .‬לא‪ ,‬נקודת המוצא שלו הייתה מוסרית ‪ -‬זכותנו על הארץ‬
‫וזיקתנו אליה‪ ,‬וחשוב היה לו להדגיש שארץ־ישראל אינה רק השטח שבידי‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬ושכבר חולקה שלוש פעמים בעבר‪ .‬היום‪ ,‬לנוכח המנטרה הגורסת‬
‫שבנסיגה ישראלית לקווי ‪ 1949‬יקבלו הפלסטינים ‪ 22%‬מן הארץ בלבד‪ ,‬כה‬
‫חסרה אמירה זו‪ ,‬וכה חבל שההיסטוריה של חלוקות הארץ לא נאמרה באדיקות‪,‬‬
‫במשך כל השנים הללו‪.‬‬
‫נקודה מעניינת נוספת היא המקום המרכזי שהיה‪ ,‬בתפיסתו של אשכול‪,‬‬
‫להתיישבות ולחקלאות‪ ,‬כפי שהוא בא לביטוי באבחנה שעשה בין אזורים‬
‫פוריים לשאינם כאלה‪ ,‬ובתחושת ההחמצה שחש מכך שישראל אינה שולטת‬
‫בליטני ומי הנהר מתבזבזים בזרימה לים התיכון‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫ספרות וביקורת ספרים‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫עליזה שנהר‬
‫את לימודיי בחוג לספרות עברית‪ ,‬באוניברסיטת העברית בירושלים‪ ,‬התחלתי‬
‫בשנת ‪ .1963‬שם‪ ,‬לראשונה‪ ,‬בשיעוריו של הד"ר דב נוי‪ ,‬נסתבר לי‪ ,‬כמו לגיבורו‬
‫של מולייר‪ ,‬אשר יום אחד גילה כי הוא מדבר פרוזה‪ ,‬כי הסיפורים שאמי‪ ,‬מלכה‬
‫ז"ל‪ ,‬נהגה לספר לי בילדותי ובבגרותי‪ ,‬היו סיפורי עם‪.‬‬
‫אמי‪ ,‬כך למדתי במרוצת שנות לימודיי והתמחותי בספרות עממית‪ ,‬הייתה‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬מספרת ששאבה את הרפרטואר הסיפורי שלה מן המסורת היהודית‬
‫המזרח אירופאית‪ .‬היא לא נהגה לספר רק בהזדמנויות המיועדות לסיפור‬
‫סיפורים‪ ,‬אלא הוכיחה את כישוריה היצירתיים גם בבחירת סיפורים הולמים‬
‫ובקישורם להזדמנויות שונות‪ .‬ברצף של שיחה לא ספרותית‪ ,‬ולעתים באופן בלתי‬
‫צפוי‪ ,‬התאימה סיפור להקשר החברתי המיידי והוכיחה בכך יכולת התמודדות‬
‫עם סיטואציות חברתיות שונות ולעתים גם בעייתיות‪.‬‬
‫בילדותי הייתי משוכנעת‪ ,‬כי אמי "המציאה" את הסיפורים במיוחד בשבילי‪ .‬רוב‬
‫סיפוריה התאימו לאופייה‪ .‬היא ניחנה בחוש הומור חריף ובגישה ריאליסטית‬
‫ומפוכחת לגבי העולם‪ ,‬ומרבית סיפוריה היו סיפורים קצרים‪ ,‬חינוכיים־דידקטיים‬
‫או לֵיציים־הומוריסטיים‪ ,‬שאת רובם שמעה ביידיש‪ ,‬בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה‬
‫פרופ' עליזה שנהר היא פרופסור לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה‪ .‬המאמר‬
‫מוקדש לזכרו של פרופ' דב נוי‪.‬‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫‪259‬‬
‫המזרחית‪ ,‬בה נולדה ב־‪ 7‬ביולי ‪ ,1913‬אך נהגה לספרם לאחי ולי בעברית‪ .‬לעתים‬
‫שילבה מילים או ביטויים ביידיש‪ ,‬ותמיד טענה כי הסיפור בתרגומו העברי‬
‫מאבד הרבה מטעמו‪ .‬היא גם התאימה‪ ,‬לעתים‪ ,‬את הסיפורים ששמעה בפולין‬
‫למציאות החדשה בארץ־ישראל‪ .‬את הסיפורים הרבים שעניינם "כיבוד אב ואם"‬
‫ובהם מוצגים נציגי דור הבנים באור שלילי‪ ,‬שמעה מפי אביה‪ ,‬ר' משה פרנקל ז"ל‪,‬‬
‫וחזרה וסיפרה אותם שוב ושוב‪.‬‬
‫גם על העיירה הרבתה לספר וזיקתה אליה‪ ,‬כמו אצל רבים אחרים‪ ,‬נבעה הן‬
‫מזיכרונות ממשיים והן מתדמית שנוצרה לאחר שעזבה אותה והצטרפה להכשרת‬
‫תנועת "דרור" (פרייהייט) בקרקוב (בהיותה בת ‪ ,)21‬שהתכוננה לעלייה לארץ־‬
‫ישראל‪ .‬תנאי החיים בפלוגת ההכשרה בפולין היו קשים ביותר‪ .‬חבריה של אמא‬
‫מאותה תקופה סיפרו לי‪ ,‬כי תמיד ידעה לספר‪ ,‬לבדר ולבדח גם בשעות הקשות‪.‬‬
‫את הסיפורים‪ ,‬הבדיחות והמהתלות הייתה מספרת‪ ,‬להנאת החבורה‪ ,‬בשפת‬
‫יידיש עשירה ועסיסית‪ ,‬שפת הבית‪.‬‬
‫בפברואר ‪ 1935‬נישאו הוריי‪ ,‬מלכה פרנקל ז"ל וישראל גוטר (אייזנר) ז"ל‪ ,‬בעיר‬
‫קרקוב‪ ,‬וביולי אותה שנה עלו לארץ‪ ,‬התיישבו בחיפה והתמודדו‪ ,‬ככל העולים‪,‬‬
‫עם בעיות השפה‪ ,‬הקיום והפרנסה‪.‬‬
‫בין קולומיאה לבוצ'אץ'‬
‫כאשר היכרותי עם הד"ר דב נוי נעשתה אישית יותר והוא שאל‪ ,‬כפי שנהג‬
‫לעשות‪ ,‬על משפחתי‪ ,‬גילה כמובן עניין רב בבוצ'אץ'‪ ,‬ונדמה היה לי כאילו‬
‫גם אני‪ ,‬סטודנטית צעירה ובוסרית לתואר הראשון‪ ,‬מתכבדת בכבוד העיירה‬
‫בוצ'אץ' שבה נולדה אמי‪ .‬וכך למדתי על מורי‪ ,‬פרופ' דב נוי (‪ ,)20.10.1920‬יליד‬
‫העיר קולמיאה‪ ,‬אחת הערים שלרגלי הקרפטים‪ ,‬ועל שפתו הראשונה והאהובה‬
‫ יידיש‪ .‬עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון הפולני עלה דב נוי (אז נוימן)‬‫לארץ־ישראל בגפו (‪ ,)1938‬לאחר שחלומו ללמוד רפואה נגוז ולאחר שנתקל‬
‫באנטישמיות בלבוב‪ .‬הוא החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי ולאחר מכן התנדב לשמש‬
‫כמורה במחנות המעצר בקפריסין‪.‬‬
‫מבחינות רבות‪ ,‬דמתה קולמיאה לבוצ'אץ'‪ :‬בשתי העיירות נטלו היהודים חלק‬
‫פעיל בפיתוח הכלכלה המקומית‪ ,‬בשתיהן נאבקו החסידים והמתנגדים‪ ,‬התארגנו‬
‫הציונים‪ ,‬התמזגו התרבות היהודית והתרבות האירופית‪ ,‬נאבקו האמונה‬
‫‪260‬‬
‫עליזה שנהר‬
‫והכפירה‪ ,‬המסורת והמשבר‪ ,‬הגלות והגאולה‪ ,‬קהילת היראים הדתית והקהילה‬
‫החילונית החדשה‪ ,‬התערבבו היידיש‪ ,‬העברית‪ ,‬הפולנית‪ ,‬הגרמנית‪ ,‬האוקראינית‬
‫ואחר כך העברית‪ .‬והשואה לא פסחה על שתיהן‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬מפי דב נוי לא שמעתי מעולם זיכרונות על הבית‪ .‬אבל אחיו‪,‬‬
‫מאיר נוי‪ ,‬נהג לעתים לספר על בית ההורים וגם פרסם חוברת של שירי עם‬
‫ביידיש לזכרם של בני המשפחה שנספו בשואה‪ .‬מדבריו של מאיר למדתי‪ ,‬כי‬
‫זינדל נוימן‪ ,‬אביהם של דב ומאיר‪ ,‬היטיב לספר מעשיות ואנקדוטות‪ ,‬וכי היה‬
‫איש חברה‪ ,‬מלא חיים‪ ,‬שמח ומעורר חיבה‪ ,‬כמו אמי‪ .‬כמה מן האנקדוטות‬
‫שסיפר זינדל נוימן‪ ,‬ואותן רשם מאיר נוי‪ ,‬מוכרות לי מהבית‪.‬‬
‫אמי נפטרה צעירה‪ .‬בת ‪ 54‬הייתה במותה‪ .‬דב נוי שכנע אותי‪ ,‬במלאת שנה‬
‫לפטירתה‪ ,‬לפרסם ילקוט של תריסר סיפורי עם שנרשמו מפיה (מלכה גוטר‪,‬‬
‫כיבוד אם‪ ,‬י"ב סיפורי עם מבוצ'אץ'‪ ,‬חיפה ‪ .)1969‬לגביי‪ ,‬העיסוק בסיפורים‪,‬‬
‫העיון בהם והכנתם לדפוס היה הליך של עיבוד האבל ומצאתי בו הרבה נוחם‪.‬‬
‫ילקוט הסיפורים הצנוע נועד הן כדי להנציח את זכרה של אמי והן כדי להאיר‬
‫הארה נוספת את המסורת היהודית של יהודי גליציה שבפולין‪ ,‬אשר ייחודה‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬רב על אף העובדה שהיא שזורה במסכת היצירה העממית האוניברסלית‬
‫של כל מרחב התרבות המזרח־אירופי‪ .‬דב נוי‪ ,‬שספג בביתו שבקולמיאה לא רק‬
‫סיפורי עם אלא גם שירי עם ביידיש‪ ,‬הפך לימים למייסד חקר הפולקלור בישראל‪,‬‬
‫הקים דור של חוקרים‪ ,‬והפך למושא גאוותם של הקולומאים‪.‬‬
‫הצלת מסורות סיפּוריֹות‬
‫פעמים רבות הרהרתי לעצמי האם הייתי נתפסת למחקר הפולקלור היהודי רק‬
‫בשל הגירויים האקדמיים־אינטלקטואלים באוניברסיטה גם ללא ההשפעה של‬
‫הבית וסיפוריה של אמי? והאם דב נוי היה הופך לחוקר המובהק של הפולקלור‬
‫היהודי ללא הרקע של הבית‪ ,‬הסבתא‪ ,‬האימא‪ ,‬האבא‪ ,‬הלשון‪ ,‬ההווי‪ ,‬המנהגים‪,‬‬
‫הסיפורים והשירים? מאיר נוי סיפר‪ ,‬כי הסבתא‪ ,‬מרגלית נוימן‪ ,‬אמו של האב‪,‬‬
‫הייתה אישה צדקת ויראת שמים ומומחית ברפואה עממית‪ .‬היא שפעה חכמת‬
‫חיים והייתה ספוגה מעשיות ופתגמים בפולנית‪ ,‬אוקראינית‪ ,‬גרמנית ויידיש‪.‬‬
‫כן הייתה מוזיקלית מאוד‪ ,‬בעלת שמיעה מצוינת‪ ,‬וזכרה בעל־פה מאות שירים‬
‫מאת גולדפאדן‪ ,‬וורשבסקי‪ ,‬צונזר‪ ,‬גבירטיג‪ ,‬שירי בדחנים ושירי עם‪ .‬הסבתא‬
‫התאלמנה בגיל צעיר‪ ,‬גרה בבית בנה וחינכה את הנכדים‪ .‬מאיר נוי הודה לה‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫‪261‬‬
‫ולאביו על מורשת הפולקלור והזמר היהודי שנחל מהם‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬בעבר‪ ,‬באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬נתפס הפולקלור כתחום שולי‬
‫ובלתי נחשב‪ .‬בתנועת התחייה הלאומית היהודית במזרח אירופה‪ ,‬כפי שכבר‬
‫הראה דן בן עמוס‪ )1(,‬סימל הפולקלור היהודי את מהות הגלות‪ ,‬שהאידאולוגיה‬
‫הציונית שאפה להינתק ממנה‪ .‬רעיון התחייה הלאומית גרס הזדקקות למקורות‬
‫עתיקים כמו התנ"ך והאגדה‪ ,‬ואלו נחשבו כתחומים בעלי משמעות גם‬
‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬
‫ולמרות הגישה הפוסלת את הפולקלור שחה דב נוי נגד הזרם‪ .‬תחילה עסק בהצלת‬
‫המסורות הסיפוריות של יהודי צפון אפריקה ואסיה‪ ,‬מסורות אשר לדעתו היה‬
‫חשש כי ילכו ויאבדו בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים ובעיקר בעקבות‬
‫העלייה לישראל והמודרניזציה של החברה המסורתית ‪ -‬וזה היה הרעיון שהנחה‬
‫אותו בייסוד ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י)‪ .‬עם השנים‪ ,‬חזר למסורות‬
‫ילדותו‪ ,‬לאלו של מזרח אירופה בכלל וליידיש בפרט‪ ,‬וכך‪ ,‬בהיותו בן שישים החל‬
‫לשמש כפרופ' אורח ליידיש באוניברסיטאות שונות בארץ ובעולם והִרבה ללמד‬
‫סמינרים על השיר העממי ביידיש‪ ,‬בעיקר בברית־המועצות לשעבר‪.‬‬
‫הדמויות שעיצבו את עולמי הרוחני‬
‫בעת שהותי במוסקבה כשגרירת ישראל בפדרציה הרוסית (‪ ,)1998-1994‬הגיע‬
‫דב נוי לאחד הכינוסים ביידיש והתארח בביתי‪ .‬מספרי הטלפון האישי בבית היו‬
‫אמנם חסויים‪ ,‬מטעמי ביטחון‪ ,‬אך כבר בערב הראשון לשהותו אצלנו הגיעו‬
‫עשרות צלצולי טלפון‪ ,‬בשלושת הטלפונים בבית‪ ,‬שחיפשו את דב נוי‪ ,‬רובם‬
‫ביידיש ומקצתם ברוסית‪ .‬הטלפונים נמשכו גם שבועיים־שלושה לאחר שעזב‬
‫את מוסקבה‪ .‬דב נוי חזר לכור מחצבתו‪ ,‬לאחר שהניח את התשתית האקדמית־‬
‫מחקרית לחקר הפולקלור בישראל‪.‬‬
‫התייחסתי‪ ,‬עד כה בקצרה‪ ,‬לאמי המספרת‪ ,‬למורי החוקר‪ ,‬והואיל ובלי שלוש‬
‫דמויות אי אפשר‪ ,‬כך למדנו ושיננו‪ ,‬אני מבקשת להזכיר דמות נוספת שלה‬
‫משמעות רבה בחיי ואשר הייתה גאוות כל יוצאי בוצ'אץ'‪ ,‬הסופר ש"י עגנון‪.‬‬
‫אמי‪ ,‬מלכה ז"ל‪ ,‬מורי‪ ,‬הפרופ' דב נוי‪ ,‬ייבדל לחיים ארוכים‪ ,‬והסופר‪ ,‬חתן פרס‬
‫נובל לספרות (‪ ,)1966‬ש"י עגנון‪ ,‬היו שלוש הדמויות שעיצבו את עולמי הרוחני‪,‬‬
‫התרבותי והאינטלקטואלי‪.‬‬
‫שמואל יוסף צ'צ'קס‪ ,‬שנקרא לימים עגנון‪ ,‬נולד בבוצאץ' בי"ח באב תרמ"ז‪8 ,‬‬
‫‪262‬‬
‫עליזה שנהר‬
‫באוגוסט ‪ .1887‬עגנון עצמו התכחש‪ ,‬כידוע‪ ,‬לתאריך זה ונהג לטעון כי תאריך‬
‫לידתו הוא ט' באב תרמ"ח‪ 8 ,‬באוגוסט ‪ )2(.1888‬על אף העובדה שלטענה זו אין‬
‫על מה לסמוך התעקש עגנון כי נולד בט' באב תרמ"ח‪ ,‬היום בו חרב בית המקדש‬
‫ובו‪ ,‬על פי המסורת‪ ,‬נולד המשיח‪ .‬יתר על כן‪ ,‬שנת תרמ"ח היא שנת "תרחם‬
‫ציון" (בהיפוך אותיות) על פי האמור בתהילים ק"ב‪" :14 ,‬אתה תקום תרחם ציון‪,‬‬
‫כי עת לחננה כי בא מועד‪".‬‬
‫יהירות זו של עגנון‪ ,‬שהיה אגוצנטרי‪ ,‬אוהב כבוד ופרסום‪ ,‬אשר נהנה מן הפולחן‬
‫סביבו‪ ,‬אינה אופיינית לאופיו של מורנו‪ ,‬דב נוי‪ .‬הפרסום הממשי הראשון של‬
‫ש"י עגנון היה דווקא ביידיש ‪ -‬שיר על רבי יוסף דלה ריינה‪ ,‬המקובל בן המאה‬
‫השש־עשרה‪ ,‬אשר הפך לגיבורם של סיפורי עם רבים ונפוצים בשל ניסיונותיו‬
‫לקרב את הגאולה (נכתב ב־‪ 26‬ביוני ‪ .)1903‬כבר ביצירה ראשונה זו‪ ,‬שנתפרסמה‬
‫ביודישעס וואכענבלאטט (ב־‪ 17‬ביולי)‪ ,‬מעיד עגנון על זיקתו לפולקלור היהודי‪.‬‬
‫הוא אף כינה את השיר "לעגענדע" (אגדה)‪ ,‬בה יוסף דלה ריינה‪ ,‬אשר לומד‬
‫תורה‪ ,‬קבלה ומדע‪ ,‬מתפלל בדבקות ומסגף עצמו‪ ,‬כדי שיוכל להתגבר על השטן‬
‫ולאפשר ליהודים לחיות בשלווה בארץ־ישראל‪ .‬הפרסום הראשון בעברית היה‬
‫"הסכמה" חרוזה אשר הוזמנה וצורפה לספר מנחת יהודה מאת ר' יהודה צבי‬
‫גלבארד‪ ,‬אשר כלל ביאורים על אגדות רבה בר רב חנא‪.‬‬
‫יחסו של עגנון למסורות העממיות‬
‫פרסומיו הראשונים של עגנון היו‪ ,‬אפוא‪ ,‬בעברית וביידיש‪ ,‬ובעקבות השירים‬
‫החל לפרסם גם סיפורים‪ ,‬אשר החלו להידפס בעתון וועקער‪ ,‬במהלך יוני ‪,1906‬‬
‫במסגרת סדרה שכותרתה הייתה "פון איין עיק שטאט צום אנדערן" (מקצה‬
‫העיר ועד קצהָ) ובה הוארו דמויות שונות מן ההווי של העיירה‪ .‬לעיירה בוצ'אץ'‪,‬‬
‫הקרויה לעתים ביצירתו של עגנון שבוש‪ ,‬תפקיד חשוב בפרקי ספריו‪ ,‬והוא הִרבה‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬במרוצת שנות כתיבתו הספרותית‪ ,‬לשבץ ביצירותיו מסורות שבכתב‬
‫ושבעל־פה ממזרח אירופה‪ .‬עגנון סיפר עלילות של סיפורים עממיים וחסידיים‪,‬‬
‫סיפוריו משובצים ברמיזות לנושאים המצויים באוצר הפולקלור היהודי וספרות‬
‫האגדה‪ ,‬ולעתים קרובות אין להבין את המתח הסיפורי מבלי להתייחס אל‬
‫(‪)3‬‬
‫הסיפור העממי המובלע בעלילה‪.‬‬
‫יחסו של עגנון למסורות העממיות והשימוש הספרותי שעשה בהן הוא מורכב‬
‫ביותר‪ ,‬ועל מקצת מן הדברים עמדתי בספרי הפנים לפנים ‪ -‬תשתיות בסיפורי‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫‪263‬‬
‫עגנון‪ )4(.‬בעיצובה של עיירת הולדתו‪ ,‬בוצ'אץ'‪ ,‬נזקק עגנון לכל הכלים הספרותיים‬
‫האפשריים‪ ,‬וכבר הדגיש גרשון שקד כי ביצירתו של עגנון הוקדם חזיון‬
‫ההתפוררות של בוצ'אץ' לחורבנה הפיזי‪ ,‬שהגיע למיצויו גם בשואה‪ )5(.‬יצירתו‬
‫היא מעין אפוקליפסה דיאלקטית בשלבים‪ :‬ההתפוררות הפנימית שראשיתה‬
‫במלחמת חסידים ומתנגדים (הנדח)‪ ,‬המשכה בפער הדורות המערער את‬
‫האושיות (סיפור פשוט) וסופה בתיאור מכות המוות הבאות על העיירה‪ ,‬לאחר‬
‫מלחמת העולם הראשונה (אורח נטה ללון)‪ .‬כל התהליכים מתמצים בחוויות‬
‫השואה‪ ,‬שאיננה רק גזירה משמים‪ ,‬אלא גם תהליך הנגזר מבפנים (כיסוי הדם)‪.‬‬
‫אמי אהבה מאוד לשמוע אותי "לומדת" את עגנון‪ ,‬הן בתיכון והן באוניברסיטה‪,‬‬
‫אך דחתה את העיצוב האירוני־המרוחק או הגרוטסקי־מעוות של העיירה‪ ,‬כאילו‬
‫יש בו משום פגיעה בקודש‪ .‬את כל בני משפחתה שכלה אמי בשואה‪ .‬לבוצ'אץ‬
‫צריך היה להתייחס בכבוד הראוי‪.‬‬
‫אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו‪ ,‬הרי עגנון הוא בעיקר בן העיירה בוצ'אץ‪ ,‬כפי שדב‬
‫נוי הוא בעיקר בן העיירה קולומיאה‪ .‬עולמה של בוצ'אץ‪ ,‬כמו עולמה של קולמיאה‪,‬‬
‫הולכים אחרי עגנון ונוי בכל אתר ואתר‪ .‬שניהם אף עשו את ירושלים לביתם‪,‬‬
‫וכשנודע על הענקת פרס נובל לעגנון אמר‪" :‬יש לי כבוד שאני אזרח ירושלים וכל‬
‫העולם כולו הוא ככיסוי דקדירא של ירושלים‪ ".‬בכך מאמין גם דב נוי‪.‬‬
‫יצירות שהועברו בעל־פה מדור לדור‬
‫אך נדמה כי נוימן בקולמיאה ‪ -‬נוי בישראל‪ ,‬כמו צ'צ'קס בבוצ'אץ ‪ -‬עגנון בישראל‪,‬‬
‫שורשיהם אינם נעוצים בירושלים‪ ,‬על אף שירושלים משורש נשמתם‪ ,‬אלא‬
‫בעיירות בהן נולדו‪ .‬מבחינה תרבותית‪ ,‬שניהם מוצרי המיזוג בין תרבות יהודית‬
‫לתרבות אירופית‪ ,‬שהמתח הדיאלקטי ביניהן הִפרה את חקר התרבות היהודית‬
‫בכלל‪ ,‬ואת הספרות העברית החדשה בפרט‪ .‬נוי הִרבה‪ ,‬כזכור‪ ,‬בפרסום קבצים‬
‫של סיפורי עם מּוערים בהם הדגיש את הזיקה הכפולה והמכופלת של הספרות‬
‫העממית היהודית‪ ,‬בין אם היא ממרוקו ובין אם היא מלוב‪ ,‬עיראק‪ ,‬גליציה או‬
‫רומניה‪ ,‬למקורות עתיקים‪ .‬הוא הדגיש את היניקה ממקור ישראל וממקורות‬
‫בינלאומיים זרים‪ ,‬שפרנסו את המספרים היהודים ועיצבו את הרפרטואר הסיפורי‬
‫שלהם‪ .‬רפרטואר זה‪ ,‬הדגיש נוי‪ ,‬היה מטבעו דואליסטי‪ :‬מכאן‪ ,‬אגדות היונקות מים‬
‫התלמוד והמדרש ומתולדות ישראל‪ ,‬ומכאן‪ ,‬יצירות אוניברסליות המשותפות לכל‬
‫תושבי המרחב‪ .‬נוי ציין‪ ,‬כי בפרסום סיפורי העם בקבצים ‪-‬‬
‫‪264‬‬
‫עליזה שנהר‬
‫פה ושם תיקנו את השפה ואת הסגנון‪ ,‬אך לא התיימרנו לעבד ולסגנן‪ .‬ניסינו‬
‫לשמור‪ ,‬אגב עיצוב העברית‪ ,‬על רוח הסגנון והשפה‪ ,‬אך לא הוספנו מליצות‬
‫וקישוטים סיפוריים‪ ,‬גם אם שיערנו את מציאותם במקור הלא־עברי‪ ...‬לא‬
‫(‪)6‬‬
‫חלו בשעת העריכה שינויים מבחינה תוכנית‪.‬‬
‫מה קרה ליצירות הספרותיות שהועברו מדור לדור בעל־פה בחברה היהודית‪,‬‬
‫כאשר עלו מספריהם־מסרניהם לישראל? האם הם זוכרים עדיין את הסיפורים‬
‫שעל ברכיהם נתחנכו וגדלו? האוהבים הם עדיין להאזין להם? הנוהגים הם עדיין‬
‫לספרם? או שמא השכיחו ערכי התרבות החדשים במדינה החדשה והדינמית‬
‫את דרכי הבידור הסטטיות? ואם נשכח המוסד החברתי־התרבותי של האזנה‬
‫בצוותא ונתרופפה מסורת הסיפור‪ ,‬הנעלמו הם לעולמים? ושמא נראַה עדיין‬
‫הבהוב השלהבת הרומז לאפשרות של חידוש ותחייה בעתיד? שאלות אלו‬
‫הטרידו את דב נוי‪ ,‬וכדי שניתן יהיה להשיב עליהן באופן אקדמי־מדעי יסד‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬בשנת ‪ ,1955‬את "ארכיון הסיפור העממי בישראל"‪ ,‬מפעל חייו‪.‬‬
‫פרופ' דב נוי זכה בפרס ביאליק (‪ )2002‬ובפרס ישראל (‪ .)2004‬ש"י עגנון זכה‬
‫פעמיים בפרס ביאליק ‪ )1951 ,1935‬ובפרס ישראל (‪.)1954‬‬
‫גם עגנון הִרבה‪ ,‬כידוע‪ ,‬באיסוף נידחי תרבות‪ ,‬כשהוא מטביע עליהם את חותמו‬
‫האישי וסגנונו המקורי‪ .‬הוא הוציא לאור שלושה קבצים של סיפורים ואגדות‬
‫מתחום התרבות היהודית‪ :‬ימים נוראים ‪ -‬ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי‬
‫הרחמים והסליחות לרה"ש וליוה"כ; ספר‪ ,‬סופר וסיפור‪ ,‬הכולל חלק מן החומר‬
‫שנאסף על ידי עגנון‪ ,‬כפי שהובא בספריהם של צדיקים ‪ -‬מאה סיפורים ואחד‬
‫על ספריהם של תלמידי הבעש"ט; ואתם ראיתם ‪ -‬קובץ סיפורים על פרשת מתן‬
‫תורה‪ .‬חומר זה מעיד על בקיאותו המופלגת של עגנון במקורות‪ ,‬כפי שהערותיו‬
‫של דב נוי לסיפורים בקבצים הרבים שפרסם‪ ,‬כמו גם מאמריו הרבים בתחום‬
‫האגדה והספרות העממית‪ ,‬מעידים על ידע עמוק במקורות היהודיים וזיקה‬
‫עמוקה אל התשתית היהודית‪.‬‬
‫מדוע ז ִלזל עגנון בחוקר הפולקלור?‬
‫ואולם אין להפוך את עגנון‪ ,‬כפי שאין להפוך את דב נוי‪ ,‬לטלית שכולה תכלת‬
‫יהודית‪ .‬לשניהם בקיאות מרשימה בתרבות אירופה לא פחות מאשר מעורבות‬
‫בתרבות היהודית‪ .‬ועם זאת‪ ,‬חשוב להדגיש‪ ,‬הספרות המסורתית הייתה בעיני‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫‪265‬‬
‫שניהם אידאל אמנותי שלו השפעה עצומה על חייהם הרוחניים‪ .‬נשאלת‪,‬‬
‫אפוא‪ ,‬השאלה‪ :‬מדוע פיתח הסופר ש"י עגנון‪ ,‬שניזון מן הפולקלור היהודי‪,‬‬
‫יחס של זלזול כלפי חוקר הפולקלור? מדוע יצר עימות בין הסופר לחוקר?‬
‫מובנת העדפתו את המעורבות הספרותית בסיפור העממי ואת הפיכתו לחלק‬
‫אינטגרלי מהוויית הסופר‪ ,‬אך ממה נובעת נימת הביקורת הגלויה והסמויה‬
‫כלפי היחס העיוני והמלומד אל סיפורי העם בהשוואה ליחס היצירתי‪ ,‬הפעיל‬
‫והרצוי?‬
‫דב סדן וגרשום שלום העידו‪ ,‬כי לעגנון היה עניין רב בפרסומים המדעיים‬
‫הקשורים בפולקלור יהודי‪ ,‬על אף דברי הביקורת שהשמיע כלפי המחקר‬
‫הפולקלוריסטי‪ .‬אך שעה שדב נוי חי את חיי האוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫הורה‪ ,‬חקר‪ ,‬והקים תלמידים הרבה‪ ,‬כתב עגנון על חיי הפרופסורים על סמך‬
‫היכרותו הקרובה עם רבים מהם (שירה)‪ .‬עגנון היה מעורה היטב בחוגי‬
‫האוניברסיטה העברית והתמצא היטב בשאיפות‪ ,‬ביריבויות ובקנאות של‬
‫מרצי האוניברסיטה‪ .‬במרכז הרומן שירה מוצגת‪ ,‬כזכור‪ ,‬דמותו של ד"ר מנפרד‬
‫הרבסט‪ ,‬מרצה להיסטוריה ביזנטית‪ ,‬אשר היה אוסף פתקאות לחיבורו הגדול‬
‫על קבורת העניים בביזנטיון "אלא יותר משנתן לבו על המדע היה מצטער‬
‫והולך‪ ,‬שלא יתמנה לפרופסור‪".‬‬
‫וכך אומר עגנון בלפנים מן החומה על חוקרי הפולקלור‪:‬‬
‫פעם אחת בליל שבת נטפל לי חוקר אחד שאסף כל מיני ניגונים וזמירות‬
‫ושירות שבכל הארצות ובכל המקומות שמזרח הקרוב‪ .‬ביציאתנו מבית‬
‫התפילה היה הולך ודואב‪ .‬לבסוף אמר לי‪ ,‬עשרת אלפים תקליטים יש לי‬
‫של תפילות כל העמים והרבה תפילות ושירות שמעתי ומימי לא שמעתי‬
‫תפילה ערבה וקדושה שכזו‪ .‬ועוד אמר לי‪ ,‬הריני נותן לו עשר לא"י על מנת‬
‫שאקליט מפיו תפילה אחת איזו שירצה‪ .‬אחר השבת הלכתי אצל רבי אברהם‬
‫חיים כדי לבשר לו את הדבר‪ .‬כשבאתי לביתו לא ראיתיו לפי שהיה דר בבית‬
‫אפל‪ .‬ראה אותי והושיבני על מטה רעועה ואני סיפרתי לו שניתן לו להשתכר‬
‫בחמשה רגעים מה שהוא משתכר בעשרה חדשים בשלש תפילות בכל יום‬
‫וביום שיש בו מוסף בארבע תפילות‪ .‬ענה ואמר לי איני יכול‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬מה‬
‫פירוש איני יכול‪ ,‬כלום חשש איסור יש בדבר? אמר לי‪ ,‬מחוסר קול נעימה‬
‫אני‪ .‬ראה שאני תמוה‪ .‬הוסיף ואמר‪ ,‬כשאני מתקרב אצל התיבה הקב"ה‬
‫נותן לי קול נעימה ואני מתפלל לפניו‪.‬‬
‫‪266‬‬
‫עליזה שנהר‬
‫חוקר הפולקלור‪ ,‬אליבא דעגנון‪ ,‬הוא "התייר המדעי"‪ ,‬הזר המתבונן‪ ,‬הפוגע בעצם‬
‫נוכחותו ופעילותו ביסודות האמונה הדתית והמסורת התרבותית‪ .‬העובדה כי‬
‫בידיו קני מידה אובייקטיביים־מדעיים מעידה על ניכור לערכי התרבות שהוא‬
‫חוקר ואשר אותה הוא מבין רק מהיבטיה האמנותיים ואינו חש בממדיה הדתיים‬
‫העמוקים‪.‬‬
‫להביא לגילוי אמת אמנותית חדשה‬
‫דברים אלה אינם נכונים‪ ,‬כמובן‪ ,‬כאשר מדובר בעבודתו המדעית של דב נוי‬
‫ובדרכו במחקר‪ .‬מעולם לא היה חוקר זר ונוכחותו ופעילותו הפכו‪ ,‬אמנם‪ ,‬את‬
‫המסורת העממית לנושא מחקר‪ ,‬אך על ידי כך לא חיסלו אותה‪ .‬נהפוך הוא‪.‬‬
‫האיסוף והחקר של המסורות העממיות לא שימשו לו מעולם תחליף‪ ,‬אמצעי‬
‫רטורי להתעלמות מן המציאות ומשמעותה‪ ,‬ומעולם לא היו אשליה מחקרית‪.‬‬
‫היה בהם כוח לשרת מספרים‪ ,‬אספנים‪ ,‬חוקרים‪ ,‬יוצרים‪ ,‬מורים וכד'‪ ,‬לחדור‬
‫אל ריבוד המשמעויות של הסיפורים העממיים‪ ,‬ולהביא לגילויה של אמת‬
‫אמנותית חדשה‪.‬‬
‫ואיני יכולה לסיים את דבריי ללא הקטע האירוני והחכם של ש"י עגנון ברומן‬
‫שירה‪ ,‬המתייחס לענייננו‪:‬‬
‫ישבו להם הרברט וולטפרמד והיו תמיהים כשעה קלה‪ ,‬היכן כאן המשל‬
‫והיכן כאן הנמשל‪ .‬בפתאם קפץ וולטפרמד וחיבק את טגליכט ואמר‪ ,‬מתוק‬
‫שלי בוא ואוכל אותך‪ ,‬אלף שנה ושנה של שנותי אני נותן לכל מי שילך‬
‫ויאמר למלומדים שספריהם עשויים ממש כמשליו של אותו המגיד‪ ,‬ראיות‬
‫על גב ראיות ואין בשנייה מה שאין בראשונה‪ .‬טגליכט יקר אוצר נחמד אתה‪.‬‬
‫על כל דבר ודבר יש לך דבר שהוא יפה מן הדבר שמסיחים בו‪ .‬אני נותן את‬
‫כל הפולקלוריסטים שלנו במשל קטן של משליך‪ .‬צריך אתה טגליכט יקר‬
‫לכתוב דבריך בספר‪ .‬מובטחני שספר טוב יהיה ודברים טובים אמצא בו‪ .‬אמר‬
‫טגליכט‪ ,‬אצלנו בגליציה היו אומרים סתם רוקח שוטה הוא‪ .‬אמר וולטפרמד‪,‬‬
‫משער אני שלא הזכרת רוקח אלא משום שיש לך לומר בו דבר‪ .‬ובכן אצלכם‬
‫בגליציה היו אומרים סתם רוקח הוא שוטה‪ .‬למה? אמר טגליכט‪ ,‬אדם‬
‫שעשה באוניברסיטה כך וכך שנים ולבסוף מסתפק במלאכת הרוקחות ולא‬
‫למד תורת הרפואה כלום לא שוטה הוא‪ .‬כך הפולקלוריסטן הזה יש בידו‬
‫‪267‬‬
‫מי מזלזל בפולקלור‬
‫חומר הרבה ומסתפק לעשותו ענין לפולקלור ואינו עושה הימנו סיפור וכו'‪.‬‬
‫אמר וולטפרמד‪ ,‬אם כך למה אין אתה כותב סיפורים? אמר טגליכט‪ ,‬מאותו‬
‫הטעם שהפרופסורים לפילוסופיא אין בידם להיות פילוסופים‪.‬‬
‫וכפי שאין העולם יכול להתקיים רק עם מי שלמדו את תורת הרפואה ויש צורך‬
‫לו גם ברוקחים‪ ,‬כך אין העולם יכול להתקיים רק עם סופרים השואבים אמנותם‬
‫מן הפולקלור היהודי ללא חוקרי הפולקלור‪ ,‬וכמובן‪ ,‬ללא המספרים‪ ,‬נושאי‬
‫המסורות העממיות‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪1‬דן בן עמוס‪" ,‬ברנר ועגנון‪ :‬שני סופרים ויחסם לפולקלור"‪ ,‬הספרות‪ 29 ,‬בדצמבר ‪,1979‬‬
‫עמ' ‪.68-58‬‬
‫‪2‬דן לאור‪ ,‬חיי עגנון‪ ,‬ירושלים ותל־אביב ‪ ,1998‬עמ' ‪.34-19‬‬
‫‪3‬גרשון שקד‪ ,‬הסיפורת העברית ‪ ,1980-1880‬ירושלים ‪ ,1988‬עמ' ‪.184-157‬‬
‫‪4‬עליזה שנהר־אלרעי‪ ,‬הפנים לפנים ‪ -‬תשתיות בסיפורי עגנון‪ ,‬תל־אביב ‪.1989‬‬
‫‪5‬גרשון שקד‪ ,‬לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,4‬עמ' ‪.230-226‬‬
‫‪6‬דב נוי‪ ,‬שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מארוקו‪ ,‬ירושלים ‪ ,1967‬עמ' ‪.17‬‬
‫‪n‬‬
‫משורר שלא המריא‬
‫אלישע פורת‬
‫משה ליפשיץ (‪ )1940-1894‬היה משורר יידיש שלא המריא‪ ...‬הוא היה‬
‫"אוסטיודן" טיפוסי‪ ,‬מעיירה קטנה באוקראינה‪ ,‬אך בנעוריו היגר לווינה ודבק‬
‫בתרבות הגרמנית‪ .‬סיבות שונות‪ ,‬שהעיקרית שבהן היא מהלך חייו העקלקל‪,‬‬
‫לא אפשרו לו לפרוח כמשורר‪ ,‬אך הוא פרח גם פרח כסוכן סובייטי‪ ,‬כמאהב של‬
‫נשים דגולות‪ ,‬כמחזאי ובמאי של תיאטרון חובבים וכהרפתקן מדהים‪ ...‬ספר‬
‫שיריו היחיד ביידיש‪ ,‬דב מרקד‪ ,‬יצא לאור כשהיה בן ‪ .28‬בספר נדפסו ‪ 29‬שירים‪.‬‬
‫כיום ידועים לנו כ־‪ 45‬משירי היידיש שלו‪ ,‬שמחציתם אינה מכונסת‪.‬‬
‫כשהגיע ליפשיץ ארצה‪ ,‬בשנת ‪ ,1934‬ניסה לרכוש את העברית במהירות ולכתוב‬
‫בה שירים‪ .‬הנה עדותה של לאה גולדברג על כישלונו‪:‬‬
‫‪...‬ותמיד הפגישה האינטנסיבית עם הזמן‪ .‬עם מאורעותיו שהיו נוגעים בו‬
‫בכל פעם נגיעה ישרה ביותר‪ ,‬אישית ביותר‪ .‬הזמן פוגע פגיעה רעה‪ .‬הקרבה‬
‫לשתי השפות של העם [היידיש והעברית]‪ .‬רומאן ארוך ומאושר למדי עם‬
‫אלישע פורת הוא משורר‪ ,‬סופר ועיתונאי‪ .‬כתב‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על שירת אבא קובנר‪ ,‬אמיר גלבוע‬
‫וניסן גנסין‪ .‬זמן קצר לפני סגירת גיליון זה‪ ,‬נפטר אלישע פורת בקיבוצו‪ ,‬עין־החורש‪.‬‬
‫משורר שלא המריא‬
‫‪269‬‬
‫יידיש‪ ,‬ספרותה‪ ,‬והתיאטרון שלה‪ .‬ובימים האחרונים‪ ,‬לבטי הלשון העברית‪.‬‬
‫בשנה שעברה ניסה לכתוב שיר בעברית‪ .‬הטכניקה כבר הייתה משוכללת‬
‫למדי‪ ,‬את המוסיקאליות של הלשון הספיק לתפוס בחמש שנות ישיבתו‬
‫בארץ‪ .‬אולם משהו היה פגום בשיר הזה‪ .‬זו הייתה שירת מעבר‪ .‬הוא ידע‬
‫זאת‪ ,‬והניחו ‪ -‬לא גמור‪ .‬ויתר בכאב רב‪...‬‬
‫במספדה עליו‪ ,‬ביומון דבר‪ ,‬בראשית מאי ‪ ,1940‬היא מציינת את צמד המילים‬
‫"בשנה שעברה"‪ ,‬כלומר ב־‪ ,1939‬ארבע שנים לאחר הגיעו ארצה‪ .‬רק אז העז‬
‫לנסות לראשונה לשורר בעברית‪ .‬בהמשך נראה שעל הפרוזה העברית השתלט‬
‫טוב יותר‪ .‬כזכור‪ ,‬עם הגיעו הצטרף לחבורת משוררי "יחדיו"‪ ,‬ביניהם היו אלתרמן‬
‫ושלונסקי‪ ,‬וכך זכה גם בתרגומים הבודדים משיריו לעברית‪.‬‬
‫משיריו המתורגמים‪" :‬הרהורים"‬
‫"הרהורים"‪ ,‬מתוך דב מרקד‪ ,‬ריגה ‪( 1922‬פארקלערט‪ ,‬א בער טאנצט‪ ,‬פון מוישע‬
‫ליוושיץ‪ ,‬ריגע‪ ,‬לעווין)‪ .‬מיידיש‪ :‬אברהם שלונסקי (נדפס לראשונה בשבועון‬
‫השומר הצעיר‪ 16 ,‬במאי ‪:)1940‬‬
‫ת ָארֵחַ?‬
‫אזְּכֶה לְ ִה ְ‬
‫הַעֹוד ְּבבֵית ָאבִי ֶ‬
‫לִרְאֹות ַצלְמִי ִּבי ְגֹון עֵינ ֵי אָחֹות־וָאֵם?‬
‫ִּבזְּבַזְּתִי אֶת הֹונ ִי ְּב ֶעׁשֶן ַה ַּמרְזֵחַ‪,‬‬
‫ּתּמֵם‪.‬‬
‫ׁשּנ ִ ְס ַ‬
‫ׂשּתִי ִמכְ ָמרְּתִי ּבַי ְאֹור ֶ‬
‫ָּפרַ ְ‬
‫ּתי ִם‬
‫ׁשכֶת ּכִי ּבֵינ ְ ַ‬
‫אסִיפָה הֹומָה נ ִ ְמ ֶ‬
‫זֹו ֲ‬
‫ּתנַצְחּות אֵין־ּדַי‪.‬‬
‫ּכַ ַּפי ִם רֹועֲׁשֹות‪ ,‬ו ְ ִה ְ‬
‫תי ִם‬
‫ׂש ָפ ַ‬
‫ּובֵין ּכִבְֵדי־ ַהּפֶה ּוְקהַל ּפֹוׂשְֵקי־ ְ‬
‫ׁשאִי‪.‬‬
‫ח ַ‬
‫ׁשתְַקּתִי ּבַ ֲ‬
‫עַד גְמִירָא אֶת ַעצְמי ָ‬
‫אנ ִי‪ִ ,‬מלִיטָא‪ ,‬מֵאּוְקרָינ ָה‪.‬‬
‫מֵרּו ִסי ָה ֲ‬
‫אכְסֹוף‪.‬‬
‫חבִיבָה‪ .‬וְאֶל טִירֹול ֶ‬
‫לִי ו ִינ ָה ֲ‬
‫אׁשֵר אֶת ַעצְמֹותַי נ ָא‬
‫אַיֵהִי ַהּג ֵָדר‪ֲ ,‬‬
‫ּתחַת לָּה ַאּטִיל־ ַאּצִי ַע לְבַּסֹוף?‬
‫ִמ ַ‬
‫‪270‬‬
‫אלישע פורת‬
‫אעֱטֹוף‪ִ ,‬מּצֶמֶר ּומִּמֹוךְ הִיא‪,‬‬
‫ַאּדֶרֶת ֶ‬
‫ו ְזּוגַתִי תְַקרִיב לִי ּתֵה ָחרִיף וָחָם‪.‬‬
‫אמָן אָנֹכִי‪.‬‬
‫אהְי ֶה אָב נ ֶ ֱ‬
‫ׁשנ ֵי ּבָנ ַי ֶ‬
‫לִ ְ‬
‫ארְחָם‪.‬‬
‫אֹותָם ְּבכָל לִּבִי אֶׁשמֹור נ ָא ו ְ ֶ‬
‫ּומַה ּכַאן ָה ִעּקָר‪ּ ,‬ומַה ּכַאן ֹלא ִעּקָר הּוא‪,‬‬
‫ּומָה נִגְז ַר ָעלַי ּומָה אֵינ ֶנּו גְז ָר‪.‬‬
‫ּתּכְרּו‪,‬‬
‫ׁש ַ‬
‫ׁשי ִ ְ‬
‫ת ַּפּכְחּו‪ ,‬יָמִים ֶ‬
‫ׁשי ִ ְ‬
‫יָמִים ֶ‬
‫ַאּבִיטָה ַא ְחרֵיהֶם ‪ְּ -‬בבַת־צְחֹוק‪ְ ,‬מ ֻהרְהָר‪.‬‬
‫השיר לא תורגם במלואו‪ .‬שתי שורות לפחות‪ ,‬הכתובות בשחצנות‪ ,‬הושמטו‬
‫ממנו‪ .‬ליפשיץ כתב בהן בערך כך‪ :‬אני יודע שאני משורר גרוע ממאני לייב‪ ,‬אך‬
‫אני בטוח שאני טוב בהרבה ממלך ראוויטש‪...‬‬
‫חיי נדודים מתישים‬
‫השיר נכתב בצעירותו‪ ,‬בווינה‪ ,‬בעת נישואיו הקצרים (‪ )1918‬והולדת שני בניו‪,‬‬
‫ששניהם הגיעו ארצה‪ .‬הבכור‪ ,‬יחזקאל ולנטין ליפשיץ ז"ל‪ ,‬היה פרופסור לכימיה‬
‫אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬והשני‪ ,‬אלכס ליפשיץ שליט"א‪ ,‬שהיה‬
‫בין מייסדי קיבוץ המעפיל‪ ,‬שומר ונוצר את מורשת אביו‪ ,‬עד היום‪ ,‬מתוך תקווה‬
‫שלא כמו שנכתב לעיל‪ ,‬כן יקרה הנס ומשה ליפשיץ יזכה להכרה מחדש‪...‬‬
‫השיר פותח בגעגועים לבית הוריו‪ ,‬בעיירה באוקראינה‪ ,‬ומזכיר את חייו ההוללים‪.‬‬
‫הוא בהחלט אהב את "החיים הטובים"‪ :‬משקה חריף‪ ,‬נשים מחוזרות‪ ,‬הימורים‬
‫ובזבזנות ולבוש יקר‪ .‬וכן‪ ,‬הוא מזכיר את חיי הסרק שחי‪ ,‬באמונה מסונוורת‬
‫בצדקת הקומוניזם‪ .‬הוא מונה את תחנות נדודיו‪ :‬רוסיה‪ ,‬לטוויה (שלונסקי תרגם‬
‫"ליטא"‪ ,‬כנראה משיקולי משקל)‪ ,‬אוקראינה‪ ,‬אוסטריה ועוד‪ ,‬ותוהה היכן ימות‬
‫וייקבר‪ .‬הוא מזכיר את שני בניו הקטנים ואת חיי המשפחה עם אשתו‪ ,‬שבעצם‬
‫לא נתקיימו אלא זמן קצר מאוד‪ .‬הוא נטש את הבית‪ ,‬נטש את אשתו וילדיו‪,‬‬
‫סופית (‪ ,)1927‬ויצא לחיי נדודים מתישים אך מרתקים‪.‬‬
‫מסתבר שאברהם שלונסקי ניסה לתרגם שיר נוסף של ליפשיץ‪ ,‬שכותרתו לא‬
‫הובאה‪ .‬ביומנו (מתוך‪ :‬אברהם שלונסקי‪ ,‬פרקי יומן‪ ,‬ספרית פועלים‪ .1981 ,‬ערך‪,‬‬
‫ההדיר והוסיף הערות ‪ -‬אריה אהרוני) מספר שלונסקי‪:‬‬
‫‪271‬‬
‫משורר שלא המריא‬
‫‪3.6.1943‬‬
‫היום פשפשתי בניירותיי‪ .‬איזה בעל־משק רע אני! הכול הולך אצלי לאיבוד‪.‬‬
‫וחבל‪ .‬עכשיו נזדמנה לידי פיסת־נייר מעוכה‪ .‬כתב עיפרון מטושטש‪ .‬ונזכרתי‪:‬‬
‫היה זה בביתו של יעקב הורוביץ‪ .‬בימים ההם (הה! כמה רחוקים הם! כמו‬
‫בגלגול אחר‪ .)...‬אחד הערבים הרבים שישבנו יחדיו‪ .‬ומשה ליפשיץ שר את‬
‫השירים העממיים באידיש (הוא ידע להגניב ללב שירים ודברים)‪ .‬ופתאום‬
‫אמר אחד ‪" -‬צריך לתרגם לעברית"‪ .‬ובו במקום תרגמתי‪ .‬הוא שר אידיש‪,‬‬
‫ואני רשמתי כהרף־עין‪ ,‬לאלתר‪ ,‬בעברית‪.‬‬
‫נשתמרו פה‪ ,‬בפיסת נייר זו‪ ,‬רק שני בתים‪:‬‬
‫רְתֹום נ ָא אֶת סּוסֶיָך‪ַ ,‬אּבָא‬
‫דְפֹוק ּבָם ו ְיִסָעּו‪.‬‬
‫ז ֶה הַיֹום ל ִי יֹום־טֹוב רַּבָא‪,‬‬
‫אדַע מַהּו‪.‬‬
‫אְַך ֹלא ֵ‬
‫מל ִיטָה ֵעג ֶל‬
‫ה ְ‬
‫ּפר ָה ִ‬
‫ֹלא ָ‬
‫ֹלא אִׁשְ ּתִי יָלְד ָה ל ִי‪...‬‬
‫מצָאתִי‪,‬‬
‫ׁשּום דָבָר ּג ַם ֹלא ָ‬
‫ּכִי הּוא ֹלא הָי ָה ל ִי‪.‬‬
‫היו עוד בתים‪ .‬וזכורני כי תרגמתי (זוכרני באידיש‪ :‬ס'האָט מִיְך נאָר‬
‫פארשמעקט אין נאָז א ליפטעלע אַז ַא וכו') [ורק נמלא אפי שלי מין אווריר‬
‫כזה] ‪ -‬אך התרגום אבד‪ .‬וחבל שאיני יכול לרשום כאן גם את התווים‪...‬‬
‫בהערה לדברים הללו נכתב‪:‬‬
‫משה ליפשיץ‪ ,1940-1894 ,‬משורר‪ ,‬דראמטורג‪ ,‬במאי‪ ,‬מבקר ביידיש‪ ,‬מתרגם‬
‫מגרמנית‪ ,‬מרוסית‪ ,‬לעברית וליידיש‪ .‬קומוניסט ואיש הקומאינטרן בצעירותו‪.‬‬
‫בארץ ‪ -‬מאנשי חבורת "יחדיו"‪ .‬פעיל בכתב העת טורים‪ .‬עיבד ל"הבימה" את‬
‫"אוריאל אקוסטה"‪ ,‬המחזה הוצג בשנת ‪ ,1931‬ועוד‪ .‬בשנים ‪ 1936-1935‬הקים‬
‫בקיבוץ הארצי השומר הצעיר‪ ,‬יחד עם שולמית בת־דורי‪ ,‬להקה דרמטית בין־‬
‫קיבוצית‪ ,‬שהציגה את ההצגות "כשיצאת איש פשוט לדרך"‪ ,‬ו"הגיבור"‪ .‬ראה‬
‫רשימתה של לאה גולדברג‪ ,‬במלאת עשרים למותו‪ ,‬על המשמר‪.29.4.1960 ,‬‬
‫‪n‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫נורית גוברין‬
‫רות נצר‪ ,‬ההתחלה ‪ -‬נומה עמק ‪ -‬אוטוביוגרפיה משפחתית‪,‬‬
‫הוצאת כרמל‪ ,‬תשע"ב ‪.2012‬‬
‫אוטוביוגרפיה היא אחד הז'אנרים העתיקים‪ ,‬השכיחים והנפוצים בספרות בכלל‪,‬‬
‫ובספרות העברית בפרט‪ .‬בכל דור‪ ,‬מתמודדים יוצרים עם עברם‪ ,‬עם הוריהם‪ ,‬עם‬
‫בית גידולם‪ ,‬ועושים את חשבון נפשם ואת חשבון דורם‪ .‬התמודדות זו נעשית‬
‫בהתאם לרוח התקופה ועל יסוד קווי הביוגרפיה המשותפת "הקלאסית" של‬
‫הדור ובד בבד תוך עימות עם פרטי הביוגרפיה האישית של הכותב‪ .‬זהו השילוב‬
‫הקבוע של אוטוביוגרפיה מדורי דורות‪ .‬אם פעם התעמתו עם החינוך המסורתי‬
‫ב"חדר" והמאבק בין הדת‪ ,‬המסורת והחיים על רקע החיים בגולה‪ ,‬הרי עם‬
‫העלייה לארץ־ישראל‪ ,‬העימות היה בין דרישות החברה ושאיפות היחיד‪ ,‬בין‬
‫החזון לבין המציאות‪ .‬עימות זה לובש ופושט צורה בכל עשור‪ ,‬תחילה בארץ־‬
‫ישראל ולימים בישראל‪ .‬גרעין המתח בין היחיד לבין החברה נשאר קבוע‪ ,‬ימיו‬
‫כימי החברה‪ ,‬ורק הרקע‪ ,‬הנסיבות‪ ,‬הפרטים והאווירה משתנים‪ .‬למותר להוסיף‪,‬‬
‫פרופ' נורית גוברין‪ ,‬פרופסור אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת תל־אביב; כלת פרס ביאליק‬
‫(‪ ;)1996‬ספרה האחרון‪ :‬אהרן מגד‪ :‬חסד החיים‪ ,‬דיוקן של בן הארץ כסופר עברי‪.‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪273‬‬
‫ש"ההתחשבנות" עם ההורים‪ ,‬הוא אחד הנושאים השכיחים ביותר בספרות בכלל‪,‬‬
‫ובספרות העברית בפרט‪" .‬התחשבנות" זו‪ ,‬היא חלק בלתי נפרד מן ההתבוננות‬
‫בעבר‪ ,‬ומשמשת נושא מרכזי בתוכה‪.‬‬
‫אחד השינויים שבכל זאת מתרחש לנגד עינינו‪ ,‬בעשורים האחרונים‪ ,‬הוא‬
‫כניסתן של נשים למעגל הספרות העברית והישראלית‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬שבמציאות‬
‫הספרותית של מדינת ישראל‪ ,‬מספרן של הסופרות זהה‪ ,‬כמעט‪ ,‬לאחוז הנשים‬
‫באוכלוסייה‪ .‬זה שינוי גדול ומבורך ביחס לדורות הקודמים‪ ,‬שבהן פעילותן של‬
‫סופרות הייתה נדירה ביותר‪.‬‬
‫כשהעבר מפעפע עדיין בתוך ההווה‬
‫באוטוביוגרפיה מתמודד הכותב עם עברו‪ ,‬עם משפחתו‪ ,‬עם הסביבה שבתוכה‬
‫גדל ופעל‪ ,‬וכאמור‪ ,‬עושה את חשבון נפשו וחשבון דורו‪ .‬התמודדות מסוג זה‬
‫דורשת בדרך כלל‪ ,‬התרחקות מן הזמן שבו התרחשה‪ ,‬פרספקטיבה ובעיקר בגרות‬
‫ובשלות נפשית‪ .‬הכותב המתבונן בעברו‪ ,‬שרוי כבר במציאות אחרת ושונה‪ ,‬והוא‬
‫צריך להיות מסוגל להתבונן לאחור בהשלמה ובעיקר בהבנה‪ .‬גם כשהוא עדיין‬
‫כועס וגם כשחשבונותיו עמו עדיין לא הסתיימו‪ .‬יש אמנם דוגמאות של בחינת‬
‫העבר הקרוב ללא־מרחק‪ ,‬או ממרחק זמנים קצר‪ ,‬כשהעבר עדיין לא הסתיים‬
‫והוא מפעפע בתוך ההווה‪ ,‬אך דוגמאות אלה הן מיעוט‪ ,‬ובדרך כלל לוקות בעודף‬
‫(‪)1‬‬
‫רגשות‪ ,‬אם לא לומר ברגשנות יתרה‪ ,‬בפאתוס וברחמים עצמיים‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬חשבון נפש ביוגרפי זה נכתב‪ ,‬כאמור‪ ,‬ממרחק הזמנים‪ ,‬בידי מבוגר‪,‬‬
‫המביט לאחור על ילדותו ומנסה להכיר ולהבין את הוריו ואת המקום שבו גדל‪.‬‬
‫כך קרה וקורה‪ ,‬למשל‪ ,‬עם תקופת המעברות‪ ,‬עם התבגרותם של מי שהיו ילדים‬
‫באותן שנים‪ .‬ממרחק־הזמנים הם תוהים על ילדותם במעברה‪ ,‬מנסים להכיר‪,‬‬
‫לזכור‪ ,‬ללמוד ובעיקר להבין את מה שאירע להם ולהוריהם‪ .‬במקרה זה‪ ,‬דור‬
‫ההורים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬חסר כישורים לשוניים‪ ,‬במיוחד בלשון העברית‪ ,‬כדי לתאר‬
‫את קורותיו‪ ,‬והבנים הם המשמשים לו כפה‪.‬‬
‫דוגמאות אחרות‪ :‬הדור השני והשלישי של עולי גרמניה‪ ,‬בשנות ה־‪ 30‬של המאה‬
‫ה־‪ ;20‬הדור השני והשלישי של ניצולי השואה; הדור השני של העולים ממזרח‬
‫וממערב‪ ,‬בשנות העליות הגדולות‪ ,‬המתארים את קשיי היקלטותם של ההורים‬
‫בישראל ואת חייהם הכפולים בבית המשפחה ובחוץ‪ ,‬ברשות הרבים‪ ,‬ואת‬
‫המאמץ להיות "ישראלים" לכל דבר‪.‬‬
‫‪274‬‬
‫נורית גוברין‬
‫ז'אנר בדיעבד‬
‫אך טבעי וצפוי הוא כי הדור השני של ילידי הקיבוץ‪ ,‬יעשה גם הוא את חשבון‬
‫נפשו ויתבונן בעברו הקיבוצי‪ ,‬במשפחתו בקיבוץ‪ ,‬בתנאים ובאווירה שבתוכם‬
‫נולד‪ ,‬גדל והתחנך‪ .‬חשבון נפש זה נעשה‪ ,‬כצפוי‪ ,‬כשבני אותו דור הם בעצמם כבר‬
‫הורים לילדים ואף לנכדים‪" .‬גל" זה של סופרים המספרים על ילדותם בקיבוץ‪,‬‬
‫הדור השני‪ ,‬בנותיהם ובניהם של מייסדי הקיבוץ‪ ,‬הוא חלק מאותה מגמה קבועה‬
‫של כתיבה אוטוביוגרפית־ספרותית־דוקומנטרית‪ ,‬הממשיכה מסורת ארוכה‬
‫ומפוארת בספרות העברית לדורותיה‪ .‬הוא גם חלק מ"ספרות הקיבוץ" שליוותה‬
‫ומלווה את הקיבוץ מראשיתו‪.‬‬
‫מכיוון שמדובר בספרות יפה‪ ,‬אין ספק כי נוצר כאן ז'אנר מיוחד‪ ,‬ז' א נ ר‬
‫ש ב ד י ע ב ד‪ ,‬המחשק ספרים אלה של ילידי הקיבוץ הבוחנים את עברם‪,‬‬
‫לחטיבה אחת‪ .‬ז'אנר בדיעבד פירושו‪ ,‬שכל סופר כתב את אשר כתב באופן‬
‫עצמאי ובנפרד‪ ,‬אבל ממבט לאחור מתגלה מכנה משותף ליצירות אלה‪ ,‬מתוקף‬
‫הנושא המשותף‪ .‬בעיון משווה מתגלה ז'אנר בעל סימני היכר אופייניים‪,‬‬
‫חוזרים וצפויים‪ .‬פירושו של דבר‪ ,‬שלמרות הייחוד של כל ביוגרפיה‪ ,‬שהיא‬
‫פרטית מאוד ושונה מחברותיה‪ ,‬ולמרות הייחוד שבכתיבתו של כל סופר וסופר‪,‬‬
‫ולמרות הייחוד שבין קיבוץ לקיבוץ‪ ,‬יש משהו משותף לכולם‪ .‬משותף וצפוי‬
‫למה שכבר נכתב ולמה שעתיד להיכתב‪ .‬משותף זה‪ ,‬מאפשר לראות בספרות‬
‫זו ז'אנר בפני עצמו‪ ,‬בעל חוקיות קבועה וצפויה‪ .‬משותף זה מבליט דווקא‬
‫את ייחודו של כל ספר‪ .‬כל ספר ממשיך את המשותף ומדגיש את המשתנה‪,‬‬
‫(‪)2‬‬
‫הייחודי לו‪.‬‬
‫עם כל הדחף הפנימי האישי של כל אחד מהכותבים‪ ,‬לשחרר את מה שהעיק עליו‬
‫ולתת לו ביטוי פומבי‪ ,‬אין ספק שכל ספר בנושא מעודד גם את האחרים לכתוב‪,‬‬
‫מחזק את רוחם להביע את מה שמציק להם ואף מתווה להם דרך‪ :‬המשך מתוך‬
‫שינוי בכתיבתם העצמאית‪ .‬כך מצטברים בתקופה מסוימת ומוגבלת‪ ,‬מספר‬
‫ספרים באותו נושא שכל אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬אבל בהצטרפם יחד‪ ,‬הם יוצרים‬
‫(‪)3‬‬
‫"מגמה"‪ ,‬או "אופנה" ז'אנרית‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬ש"הגל החדש" של "ספרות הקיבוץ" וההתחשבנות עמו‪ ,‬של מי שחווה‬
‫את החיים בתוכו‪ ,‬קשורה גם לתהליכי ההפרטה העוברים על הקיבוץ‪ ,‬המממשים‬
‫הלכה למעשה את תהליכי ההיחלשות של הקיבוץ‪ ,‬שהחלו זמן רב קודם לכן‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬הביקורת על הקיבוץ ו"ההתחשבנות" עמו מתוכו ומחוצה לו‪ ,‬ימיה כימי‬
‫הקיבוץ‪.‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪275‬‬
‫המלכוד של "ספרות הקיבוץ"‬
‫תיאור החיים בקיבוץ‪ ,‬כהווייתם‪ ,‬הוא משימה בלתי אפשרית‪ .‬תיאור החיים‬
‫בקיבוץ נידון מלכתחילה להיקלע למלכוד קבוע‪ :‬אם השלילה גוברת על החיוב‬
‫ "חוטאים" להווייה הקיבוצית ולמפעל כולו; אם החיוב גובר על השלילה ‪-‬‬‫"חוטאים" לאמת הפנימית של הכותב ולמציאות כפי שהוא חווה אותה‪ .‬האיזון‬
‫ביניהם הוא כמעט בלתי אפשרי‪ .‬מלכוד קבוע נוסף הוא בין הכותב לקהל‬
‫קוראיו‪ ,‬בין רצונו של היוצר לרצונו של הקורא‪ ,‬במיוחד הקורא חבר הקיבוץ‪.‬‬
‫הראשון‪ ,‬נותן ביטוי ל"אמת" שלו שהיא כואבת ונוקבת‪ ,‬והשני מעוניין לקרוא‬
‫ספר אוהד וחיובי על חייו בקיבוץ‪ .‬שני הרצונות אינם יכולים לעלות בקנה אחד‪.‬‬
‫מכיוון שכל אחד וחוויית הקיבוץ האישית שלו‪ ,‬הרי ה"אמת" יכולה להיות אך‬
‫ורק האמת הפנימית של הכותב מנהמת לבו‪ .‬ה"עובדות" תהיינה תמיד שנויות‬
‫במחלוקת‪ ,‬ואין בכוחן להשפיע על ההסתכלות האישית של היוצר‪ .‬לקורא‬
‫"עובדות" משלו ועדיפויות משלו‪ .‬הוא רוצה לקבל חיזוק ועידוד מן הספרות על‬
‫(‪)4‬‬
‫חייו ומשמעותם‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי בספרות כמו בספרות‪ ,‬ולמעשה גם בתאטרון ובקולנוע‪ ,‬מציגים‬
‫את המציאות בקיצוניותה‪ ,‬כדי ליצור את הדרמה ואת ההתנגשות בין היחיד‬
‫והחברה‪ ,‬בין האידאולוגיה הקולקטיבית לבין רשות היחיד‪ .‬ואילו המציאות כפי‬
‫שהיא‪ ,‬היא מורכבת וזוויותיה הרבה פחות חדות‪ .‬גם אין ספק‪ ,‬כי מי שבוחר‬
‫להפוך את החוויה האישית שלו לאמנות‪ ,‬במיוחד בתחום הספרות‪ ,‬יש לו "פצע"‬
‫כלשונו של עמוס עוז‪ ,‬שאותו הוא בא לפתוח ולרפא כאחד‪.‬‬
‫לא רק המתח הבלתי אפשרי בין היחיד לרבים בחיי הקיבוץ הביא לביקורת‬
‫זו‪ ,‬אלא גם הפער העצום בין החזון להגשמתו במציאות‪ .‬היה זה מלכתחילה‬
‫"חזון" בלתי אפשרי‪ ,‬שאינו ניתן למימוש‪ ,‬כנגד "הטבע האנושי"‪ ,‬אבל רק מעטים‬
‫העזו להודות בכך‪ .‬לכך נוסף המתח של "ילדי הקיבוץ" שדור ההורים והמחנכים‬
‫תלה בהם ציפיות רבות וגדולות‪ ,‬על סמך התנאים שבהם גדלו והתחנכו‪ ,‬לבין‬
‫המציאות שהוכיחה שאין שום אפשרות שציפיות אלה תתגשמנה אפילו בחלקן‪.‬‬
‫הייתה כאן אכזבה של דור ההורים והייתה כאן אכזבה של הילדים עצמם‪ ,‬שהיו‬
‫מודעים למה שנדרש מהם ולמה שציפו מהם‪ ,‬והם בכלל לא היו כאלה!‬
‫הביקורת על הקיבוץ ‪ -‬ימיה כימי הקיבוץ‪ .‬כל מי שחי בקיבוץ ‪ -‬ביקר אותו‪ ,‬במעט‬
‫או בהרבה‪ ,‬מבפנים או מבחוץ‪ .‬ה ה ת ק ב ל ו ת הסוערת של "ספרות הקיבוץ" על‬
‫ידי קוראיה‪ ,‬חברי הקיבוץ וקוראים מן החוץ‪ ,‬כמותה‪ .‬האם הקיבוץ הוא "שלמות‬
‫שהתנפצה" או שמלכתחילה לא הייתה "שלמות" כלל‪ ,‬והשאיפה אליה הייתה‬
‫‪276‬‬
‫נורית גוברין‬
‫בגדר אשליה? נימוקיה של ההתקבלות הסוערת על ספרות הביקורת על הקיבוץ‬
‫לא השתנו‪ ,‬מאז ראשית "ספרות הקיבוץ" ועד היום‪ .‬במרכזם הנימוק על ניסוחיו‬
‫השונים‪" :‬אל תגידו בגת"; או‪" :‬אסור לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ"; או‪:‬‬
‫(‪)5‬‬
‫"אסור לירוק לבאר שממנה שותים‪".‬‬
‫פסטיבל הרחמים העצמיים‬
‫ההבדלים בין ספר לספר ובין ביקורת לביקורת הם בעיקר במינון‪ ,‬ובמשמעות‬
‫הכוללת העולה מן הכתוב‪ .‬משלילה טוטאלית הגובלת בשנאה ורחמים עצמיים‪,‬‬
‫ועד חיוב גדול ותחושת זכות לחיות במסגרת זו‪ ,‬על אף פגמיה‪ .‬במיוחד‪ ,‬כצפוי‪,‬‬
‫יצא הקצף על "הלינה המשותפת"‪ .‬התערוכה שהעמידה במרכזה נושא זה (יוני‬
‫‪ ,)2005‬עוררה גל שלם של תגובות‪ .‬ספרים‪ ,‬ראיונות‪ ,‬עדויות ללא מספר מתעדים‬
‫את החוויה הטראומטית הזו‪ ,‬וכנגדה‪ ,‬אם כי בקול ענות חלושה‪ ,‬יצאו ספרים‬
‫המנסים "להגן" עליה‪ )6(.‬שק חבטות נוסף הוא "המקלחת המשותפת"‪ ,‬במיוחד‬
‫בקיבוצי "השומר הצעיר"‪ ,‬אבל לא רק בהם‪ .‬הביקורת באה לידי ביטוי גם בסרטים‪,‬‬
‫מהם על גבול הדוקומנטרי‪ )7(.‬חמי רודנר (בן גבעת־ברנר) כינה את עצמו בריאיון‬
‫עיתונאי‪" :‬ניצול קיבוץ"; גילי חסקין כינה תופעה זו "פסטיבל הרחמים העצמיים‬
‫(‪)8‬‬
‫של יוצאי הקיבוצים‪".‬‬
‫ספרה של רות נצר‪ ,‬ההתחלה ‪ -‬נומה עמק‪ ,‬על רקע הקיבוץ הדתי טירת־צבי‬
‫שבעמק בית שאן‪ ,‬שייך במובהק לסוג זה של אוטוביוגרפיות של ילידי קיבוץ‪,‬‬
‫(‪)9‬‬
‫ומצטרף לקודמיו שראו אור בשנים האחרונות‪.‬‬
‫ספרים אלה של "התחשבנות" עם הקיבוץ ועם ההורים וחשבון הנפש העצמי של‬
‫הכותב ממרחק השנים‪ ,‬מצטרפים ל"ספרות הקיבוץ" הענפה שנכתבה בידי הדור‬
‫הראשון‪ ,‬דור המייסדים של הקיבוץ‪ ,‬ונמשכת עד היום בהתמדה וברציפות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫(‪)10‬‬
‫ספריהם של צבי שץ‪ ,‬דוד מלץ‪ ,‬אברהם רייכנשטיין מתקופת ההתחלה‪.‬‬
‫זוויות הראייה שמתוכן נכתבו ספרים אלה הן רבות ומגוונות ומתחלקות בין‪:‬‬
‫ספרים שנכתבו בידי המייסדים; חברי קיבוץ שהיו בין המצטרפים הראשונים;‬
‫אלה שנולדו בו; מי שהתחנכו בו או נקלעו אליו‪" :‬ילדי חוץ" למיניהם‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫ראובן קריץ (משמר־העמק); דליה רביקוביץ (גבע)‪ ,‬נורית זרחי (גבע)‪ ,‬אלי‬
‫עמיר (משמר־העמק)‪ ,‬עמוס עוז (חולדה)‪ ,‬אם להזכיר מעטים מרבים מאוד‪ .‬גם‬
‫בתוך חטיבה זו קיימות זוויות ראייה שונות‪ ,‬כגון‪ :‬מי שהתחנך בקיבוץ כילד או‬
‫כנער‪ ,‬באחד ממוסדות החינוך שלו‪ ,‬או מי שהגיע אליו במסגרת "השלמה" או‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪277‬‬
‫"הכשרה" או נישואין לבת‪/‬בן קיבוץ‪ .‬כהכשרה‪ :‬ס‪ .‬יזהר באפרים חוזר לאספסת‪,‬‬
‫משה שמיר‪ ,‬יגאל מוסינזון‪ .‬בתוך זה‪ ,‬חטיבה נפרדת היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬המצטרפים‬
‫הראשונים למייסדים של קיבוץ חדש‪ ,‬כהמשך לקיבוצים קיימים‪ ,‬כגון‪ :‬אהרן‬
‫מגד בקיבוץ שדות־ים‪ .‬לכך‪ ,‬מצטרפים גם ספרים של מי שאינם חברי קיבוץ‪,‬‬
‫אבל מכירים את בעיותיו מקרוב‪ ,‬כגון ספרו של ישראל עוז‪ ,‬האסיפה האחרונה‬
‫(‪ .)2012‬למעשה‪ ,‬כל סופר וזווית הראייה המיוחדת שלו ‪ -‬משפט בנאלי אבל‬
‫נכון גם בהקשר זה‪.‬‬
‫"הנוכחות" של "ההיעדרות"‬
‫הכותבים על ילדותם בקיבוץ מודעים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬לספרות בנושא זה שנכתבה‬
‫בעבר‪ ,‬מושפעים ממנה‪ ,‬ממשיכים אותה‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬מחדשים מנקודת המבט שלהם‪.‬‬
‫מודעות זו היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬חלקית בלבד‪ ,‬כיוון שבלתי אפשרי להכיר את הכול‪ .‬אבל‬
‫גם אם אין מודעות ישירה לקודמיהם ול"מלכוד" הקבוע של הכתיבה על החיים‬
‫בקיבוץ‪ ,‬אפשר להעז ולומר שמרבית הכותבים‪ ,‬אם לא כולם‪ ,‬מודעים באופן בלתי‬
‫ישיר למשימה הבלתי אפשרית שנטלו על עצמם‪ .‬לכן‪ ,‬ספריהם נכתבים‪ ,‬כמעט‬
‫תמיד בכמה קולות בעת ובעונה אחת‪ :‬קול החיוב וקול השלילה‪ ,‬השבח והגנאי‪,‬‬
‫הנעימות וההסתייגות‪ ,‬הרגשת הזכות מול תחושת ההחמצה והרחמים העצמיים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ההבדלים הם במינון ובטון שבו נכתבים הדברים‪ .‬אותן החוויות מנקודת‬
‫מבטם של אנשים שונים‪ ,‬יתוארו באופנים שונים‪ ,‬שינועו בין הנאה לסבל‪ .‬מי‬
‫שרגיש יותר‪ ,‬יתאר את החיים בקיבוץ כ"יתמות מתמשכת" ואילו אחרים‪ ,‬יראו את‬
‫החיים ב"חברת הילדים" וב"לינה המשותפת" כחוויה אדירה של "יחד"‪ ,‬בחברת‬
‫ילדים משוחררת המאפשרת חיים הקרובים לטבע ולנוף‪ .‬ההבדלים מושפעים גם‬
‫ממערכת היחסים בתוך המשפחה שבתוכה גדל הכותב‪.‬‬
‫ריבוי קולות ניכר גם בעמדתו של הכותב‪ :‬מבפנים ומבחוץ; ללא־מרחק וממרחק‬
‫השנים; כילד וכמבוגר; מתוך הקיבוץ ומבחוץ‪ .‬הכותב מנסה לחיות מחדש את‬
‫ילדותו בקיבוץ‪ ,‬בזמן אמת‪ ,‬ללא מרחק; ובעת ובעונה אחת לסקור אותה‪ ,‬כמבוגר‬
‫ממרחק השנים‪ ,‬כשהוא נמצא כבר במקום אחר פיזית ונפשית‪ .‬התיאור מנסה‬
‫לשחזר את חייו בקיבוץ כשהיה חלק ממנו‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬וממרחק השנים‪ ,‬לאחר‬
‫שעזב אותו‪ ,‬והוא מתבונן בו מבחוץ מצד שני‪.‬‬
‫ריבוי הקולות מתאפיין גם בכך‪ ,‬שתיאור החיים בקיבוץ‪ ,‬על נוהגיהם הקבועים‬
‫והבלתי ניתנים לשינוי ולערעור‪ ,‬מתערבבים עם המציאות של משפחת הכותב‪:‬‬
‫‪278‬‬
‫נורית גוברין‬
‫מערכת היחסים שבין הוריו לבין עצמם; בינו לבין הוריו; בינו לבני המשפחה‬
‫האחרים‪ .‬מכאן פתח ל"התחשבנות" רחבה ומקיפה יותר‪ ,‬שעורך אדם עם הוריו‬
‫ועם כל אחד מהם בנפרד‪ .‬זאת‪ ,‬עם או בלי קשר לרקע המסוים שבו גדל‪ ,‬ובמקרה‬
‫זה ‪ -‬על רקע הקיבוץ‪ .‬ההתחשבנות עם המערכת המשפחתית גם היא כפופה‬
‫לאותו "מלכוד" שבו אין אפשרות לנסח עמדה חד־משמעית‪ ,‬וכל ניסוח מכיל‬
‫בתוכו גם את היפוכו‪ .‬התחשבנות משפחתית זו היא מרובת קולות‪ ,‬וגם היא‬
‫כפופה לשינויים בין תיאור ללא־מרחק לבין תיאורים מתוך פרספקטיבה‪ ,‬וכן‪,‬‬
‫בין תיאורו של ילד לבין תיאורו של המבוגר הסוקר את ילדותו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬על רקע "החינוך המשותף" ו"הלינה המשותפת" נוכחות ההורים‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫מועטת‪ ,‬בוודאי בהשוואה לחיים מחוץ לקיבוץ‪ ,‬אבל דווקא "ה י ע ד ר" זה זועק‬
‫לשמים ויש לו "נוכחות" גדולה לא פחות‪ .‬הכמיהה להורים‪ ,‬החיים את חייהם‬
‫בנפרד‪ ,‬ונפגשים עם הילדים רק באותן שעות אחר הצהרים המוקצבות לפגישה‬
‫ובאים "להשכבה" לעת ערב ועוזבים מיד‪ ,‬היא עצומה ונואשת‪ .‬היא גם משותפת‬
‫לרבים מן הספרים‪ ,‬שבהם "המחלה" היא כמעט משאת נפש‪ ,‬כיוון שאז יכול‬
‫"החולה" לשכב בבית ההורים‪ ,‬ולהרגיש את תשומת הלב המיוחדת שלהם שעות‬
‫רבות יותר‪.‬‬
‫אפשר גם לנסח מגמה‪ ,‬שעדיין יש להוכיחה במחקר מפורט‪ ,‬שככל שהיחסים‬
‫בתוך המשפחה בין ההורים טובים יותר‪ ,‬ויש ביניהם אהבה‪ ,‬הבנה‪ ,‬הידברות ‪-‬‬
‫כך הילד מפויס יותר‪ ,‬ומסוגל יותר להתמודד עם "חברת הילדים" ואורח החיים‬
‫הקיבוצי הלוחץ‪.‬‬
‫ספר קשה ועצוב‬
‫עוד יש להעיר‪ ,‬שאמנם הרקע הקיבוצי הוא זה שבולט וזוכה לתשומת לבם של‬
‫הקוראים‪ ,‬אבל ייתכן שהחוויה האישית‪ ,‬לגדול בתוך משפחה משוסעת שבה‬
‫היחסים בין ההורים מתוחים ואינם מתוקנים‪ ,‬על רקע אחר‪ ,‬שונה‪ ,‬עירוני‪ ,‬הייתה‬
‫יכולה להיות קשה הרבה יותר‪ .‬ייתכן דווקא‪ ,‬שעל רקע בית הורים מסוכסך ומשפחה‬
‫אומללה‪ ,‬ההוויה הקיבוצית שימשה כגורם ממתן‪ ,‬מרכך‪" .‬בית הילדים" ו"חברת‬
‫הילדים" אפשרו לברוח אליהם‪ ,‬מן ה"בית" שאינו בית‪ .‬יצירות ספרות‪ ,‬על רקע‬
‫עירוני בבית הורים שאין השלווה שורה בו‪ ,‬קשות לא פחות ואולי יותר‪ ,‬מאשר‬
‫יצירות ספרות על רקע קיבוצי‪ .‬אפשר לשער‪ ,‬שאותו ילד "פגוע" המייחס את ביש‬
‫מזלו לחיים בקיבוץ‪ ,‬היה יכול להיות פגוע יותר לו חי בעיר‪ .‬תחושת ה"קורבן"‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪279‬‬
‫אינה תמיד תוצאה של נסיבות החיים‪ .‬לפעמים היא טבועה באדם עצמו‪ ,‬כמעט‬
‫ללא קשר לקורותיו‪ ,‬אבל כמעט תמיד "קל" לו יותר להאשים את "הסביבה" מאשר‬
‫את עצמו‪ )11(.‬אבל שאלות מסוג זה של "אילו" אינן רלוונטיות‪ ,‬לא בספרות ולא‬
‫בתחומים אחרים‪ ,‬שכן אין לנו אלא מה שעינינו רואות‪ :‬היצירה עצמה‪.‬‬
‫ספר קשה ועצוב כתבה רות נצר‪ .‬ספר אמיץ ונועז‪ .‬ספר של חשבון נפש נוקב‬
‫וגלוי לב‪ .‬ספר "מצמרר"‪ ,‬כפי שכתבה רבקה שאול בן צבי‪ )12(.‬הספר כתוב‬
‫ב ר י ב ו י ק ו ל ו ת‪ ,‬בהתאם למגמה הקבועה בספרות זו‪ ,‬לנוע ב י ן ש ב ח‬
‫ל ג נ א י לסירוגין‪ .‬אבל הספר נכתב בכמה קולות גם במישור אחר‪ .‬הספר‬
‫נכתב בידי פסיכולוגית‪ ,‬אנליטיקאית יונגיאנית‪ ,‬שהיא גם משוררת‪ ,‬אמנית‬
‫וחוקרת ספרות‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬הספר מודע מאוד למלאכת הכתיבה‪ ,‬מודע מאוד‬
‫לעצמו‪ .‬לכן הוא מתאר את המתחים בתוך המשפחה ב כ מ ה ק ו ל ו ת‪:‬‬
‫ה ק ו ל ה ח ו ו ה ו ה ק ו ל ה מ ק צ ו ע י ה מ ת ב ו נ ן ב ח ו ו ה‪.‬‬
‫ה ק ו ל של מי שחווה את ההתרחשויות‪ ,‬נפגע מהן‪ ,‬עצוב וכועס‪ ,‬משחזר את‬
‫הרגשותיו כילד מנקודת המבט של הילד‪ .‬זהו קול־מן־השורה; קולו של הילד‬
‫המספר‪ .‬ה ק ו ל ה א ח ר הוא של איש המקצוע‪ ,‬המתאר את המתחים בתוך‬
‫המשפחה מתוך הבנה מלאה למניעיהם של גיבוריו‪ ,‬ממרחק השנים‪.‬‬
‫ריבוי קולות זה הוא אחד ממאפייני הספר המובהקים‪ .‬בכך יש בספר המשך מתוך‬
‫חידוש‪ .‬החידוש הוא גם‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬בשל אישיותה ומקצועה של הכותבת‪.‬‬
‫היא מסוגלת להיות בפנים ובחוץ בעת ובעונה אחת‪ .‬לתאר בכעס את המציאות‬
‫מצד אחד‪ ,‬להבין את התנהגותם של אלה שפגעו בה מן הצד השני ולנמקה‪.‬‬
‫ראייה רב־קולית זו‪ ,‬מאפשר גם פרשנויות שונות לאותו מאורע‪ ,‬הן של המספרת‬
‫ללא־מרחק וממרחק והן של "הנפשות הפועלות"‪ ,‬האם‪ ,‬האב ויתר בני המשפחה‪.‬‬
‫מודעות זו‪ ,‬המלווה את הספר מראשיתו‪ ,‬מקשה מאוד על המבקר להוסיף הערות‬
‫והארות למסופר‪ .‬יש הרגשה שכל הצריך הסבר כבר הוסבר‪ ,‬כל ההבנות ‪ -‬נוסחו‬
‫וכל ההנמקות הובאו‪ .‬יש רצון לצטט במקום לנסח תובנות‪.‬‬
‫בין ספרות יפה לתיעוד‬
‫זהו ספר המתאר תהליכים‪ ,‬ספר של התפתחות משלב לשלב‪ .‬שלבי התהליכים‬
‫וההתפתחויות אינם מתוארים בקו רצוף אלא מפוזרים לכל אורך הספר‬
‫ב"זיגזגים" (עמ' ‪ ,)109‬כמו "דג מפרכס" (עמ' ‪ )175‬כניסוחיה‪ .‬המספרת‬
‫מתפתחת במהלך סיפורה‪ ,‬היכרותה עם עצמה מתעצמת ככל שהיא מתעמקת‬
‫‪280‬‬
‫נורית גוברין‬
‫במערכת היחסים שבינה לבין הוריה ובין הוריה לבין עצמם‪ .‬הספר מתנועע‪,‬‬
‫משתנה ומתפתח כל הזמן‪ .‬היחס לתופעות אינו נשאר אחיד אלא מתגוון‬
‫ככל שמתרחקים בזמן מן המאורעות שמדובר בהם‪ .‬ביניהם‪ :‬ה י ח ס א ל‬
‫ה ה ו ר י ם‪ :‬מכעס‪ ,‬להיכרות‪ ,‬להבנה ולהתפייסות; ח ב ל י צ מ י ח ת ה‬
‫ש ל י ו צ ר ת ־ ח ו ק ר ת‪ :‬מתחושת בדידות‪ ,‬עליבות ודחייה להכרה בנ ִבחרּותה‪,‬‬
‫בכוחותיה וביכולותיה‪ .‬תהליך ההבנה וההתפייסות ממרחק־השנים‪ ,‬קשור‬
‫למקצועה כפסיכולוגית‪" :‬בקיבוץ של שנות החמישים לא ידעו שאם הנפש לא‬
‫מקבלת רשות לחיות היא צוברת תאוצה הרסנית‪ .‬עובדה‪ :‬התעלמו מהדיכאון‬
‫של אבא שגם אני לא ידעתי אז על קיומו‪ .‬התעלמו גם מסבלם של אחרים"‬
‫(עמ' ‪.)235 ;72‬‬
‫הספר נע בין ספרות יפה לתיעוד‪ ,‬כשהספרות היפה גוברת על התיעוד ומשעבדת‬
‫גם אותו לתבניתה הכוללת‪.‬‬
‫בפרקי הסיום "אמצע" ו"אחרית" מסכמת המספרת את מה שתואר במפורט‬
‫ובמפוזר בפרקים הקודמים‪ ,‬ומנסחת את המסקנות והתובנות בניסוחים‬
‫מהוקצעים‪ ,‬שקשה להוסיף עליהם ואף אין צורך בכך‪ .‬הציטטות מדבריה מדברות‬
‫בעד עצמן‪ ,‬בספר כל כך מודע לעצמו זה‪.‬‬
‫שבעה קווים מצטלבים מחשקים את הספר ליחידה אחת‪ .‬יובאו כאן כמה‬
‫מאפיינים ודוגמאות ספורות בלבד לכל אחד מהם‪ .‬למֹותר להוסיף‪ ,‬שאפשר‬
‫למיין גם אחרת‪ ,‬להוסיף או לגרוע‪ ,‬ולמֹותר להוסיף שההפרדה ביניהם קשה‬
‫עד בלתי אפשרית‪ .‬הם משיקים זה לזה ואף חופפים‪ .‬החלוקה נעשתה מטעמים‬
‫(‪)13‬‬
‫מתודיים בלבד‪.‬‬
‫‪ .1‬סיפור חניכה‬
‫זהו ספר המתאר את צמיחתו של סופר‪ ,‬ובמקרה זה סופרת‪ .‬המספרת מרבה‬
‫לשאול את עצמה‪" :‬מי אני?" היכן מקומי בתוך המערכת המשפחתית המשובשת?‬
‫האם ואיך הקיבוץ הפריע או עזר לי בתוך המערכת המשפחתית הזו? היא מרבה‬
‫לאפיין את עצמה מתוך המשך להוריה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬והתפתחותה העצמאית‪,‬‬
‫מן הצד השני‪ .‬היא עוקבת אחר השלבים השונים של צמיחתה כסופרת‪ ,‬מרגע‬
‫הלידה ועד עמידתה על דעתה‪ ,‬ועוד קודם‪ ,‬מתוך התעמקות בשורשי המשפחה‪.‬‬
‫סיפור חניכה הוא נושא מוכר בספרות הכללית והעברית‪ :‬צמיחתו של האמן‬
‫כאיש צעיר‪ .‬גם לנושא זה יש חוקיות קבועה וצפויה‪ ,‬מעבר לשינויים האישיים‬
‫בין יוצר ליוצר‪ ,‬מקום‪ ,‬תקופה‪ ,‬אווירה‪ ,‬רקע‪ .‬המודעות לנבחרותה כסופרת מלווה‬
‫את המספרת מראשיתה‪ .‬הספר מתאר תהליך זה טיפין־טיפין‪ ,‬כששלבי מודעות‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪281‬‬
‫זו מפוזרים לכל אורכו‪ ,‬ומופיעים בעיקר ברגעי מצוקה ולחץ‪.‬‬
‫המספרת נעה בין "פצע" ל"צלקת"‪ .‬הצלקת הפיזית נשארה עד היום‪:‬‬
‫צלקת של עור דקיק מאוד‪ .‬הצלקת שלי היא האומנת שלי‪ .‬היא מזהה אותי‪.‬‬
‫העור הדקיק מעל החתך ממשיך לספר לי מי אני (עמ' ‪.)31‬‬
‫הצלקת היא גם "הצלקת של אודיסיאוס"‪ ,‬שהיא סימן ההיכר המובהק שלו‪,‬‬
‫ומחזק את מאפיין "הספרותיות" של הספר (ראו בהמשך)‪ .‬גם "הפצע" האישי‬
‫נשאר ו"חוזר בחלומות" (עמ' ‪ )31‬ומתמזג עם "הפצע" של ההורים‪" :‬פצע פנימי‬
‫רדף אותם כל ימיהם‪ ,‬פצע שאינו חדל להדיר את מנוחתי" (עמ' ‪.)230‬‬
‫אחד המאפיינים הקבועים של סיפור חניכה הוא "מ י ת ו ס ה ל י ד ה‬
‫ה פ ל א י ת" של הסופר‪:‬‬
‫המיתוס מעניק לאדם חבל שיקשור אותו לחידת היותו הוא עצמו‪ .‬וכך‬
‫הסיפור הזה שמתמקד סביב נקודת לידתי‪ ,‬כמו נעץ בזמן‪ ,‬אישר את קיומי‪,‬‬
‫והפך את הרגע הצף לוודאות‪.‬‬
‫פרטיו של סיפור הלידה‪ :‬האֵם נוסעת ללדת בעפולה במוצאי פסח וערב שבת‪,‬‬
‫במשאית‪ ,‬או במשוריין‪ ,‬לפי גרסה אחרת‪ ,‬כורעת ללדת בעיר הערבית בית־‬
‫שאן‪ ,‬בסביבה מסוכנת‪ ,‬בלית ברירה היא יולדת באורווה‪ ,‬על מזרון‪ ,‬ליד הסוסים‪,‬‬
‫כשאישה ערבייה באה לעזרתה ונותנת לה מים‪ .‬הילדה נולדה "כשחבל הטבור‬
‫כרוך על צווארה"‪ ,‬והמיילדת‪ ,‬לני‪ ,‬חברת הקיבוץ‪ ,‬שהייתה לידּה‪ ,‬שחררה אותו‬
‫בזהירות ואז נשמע הבכי (עמ' ‪.)15-13‬‬
‫המספרת מעניקה משמעות סמלית ללידתה‪:‬‬
‫נולדתי בסימן מועקה‪ ,‬בעיצומה של שעת בין הדמדומים המקודשת‪ ,‬בתפר‬
‫בין מוצאי חג לערב שבת‪ .‬חוט סמוי נותר כרוך סביב צווארי‪ .‬לפעמים זו‬
‫הייתה תחושה פיזית ממשית (עמ' ‪.)15‬‬
‫לימים‪ ,‬מתברר לה "שגם ישו נולד באורווה‪ .‬אז התנחמתי‪ .‬כך אירע שבצוק‬
‫העתים נולדתי לתוך המיתוס של הלידה הפלאית" (עמ' ‪ .)15‬וכן‪" :‬היה משהו‬
‫ניסי בלידה הזו‪ ,‬כשניצלתי מחבל הטבור שנכרך על צווארי" (עמ' ‪.)17‬‬
‫תאריך הלידה מחזק גם הוא את המיתוס‪" :‬גם תאריך לידתי‪ ,‬שיש בו ארבע‬
‫‪282‬‬
‫נורית גוברין‬
‫פעמים ארבע ‪ - 14.4.44 -‬הילך עלַי מסתורין‪ ,‬כמו היה צופן חידתי" (עמ' ‪.)19‬‬
‫לאורך כל הספר מפוזרים ניסוחים על תחושת "הנבחרּות" של המספרת‪ ,‬הדגשת‬
‫בדידותה וייחודה בתוך היחד של הקיבוץ‪:‬‬
‫אולי הייתי זקוקה לאיזו נקודת ייחוד כשחיי הקיבוץ לא נתנו מקום לחשיבות‬
‫האדם היחידי לעצמו‪ ,‬ולעומת זאת הזהות החברתית בקיבוץ‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בקיבוץ הדתי‪ ,‬הייתה של נבחרי אלוהים ומולדת ‪ -‬נבחרות גבוהה ממפלס‬
‫החיים (עמ' ‪.)19‬‬
‫המספרת מנציחה את "הרגע בו נולדה ההתבוננות"; "הרגע של הולדת התודעה"‬
‫וחשה את כוחה ואת ייחודה‪:‬‬
‫התודעה שיש בתוכי משהו פנימי עד מאוד‪ ,‬סמוי‪ ,‬שהוא שלי בלבד‪ .‬והסמוי‬
‫הפרטי הזה הוא שעושה אותי קיימת‪ .‬אבל גם שונה ואחרת (עמ' ‪.)26‬‬
‫מקום מיוחד ב"מיתוס הלידה" תופס השם‪ :‬רות‪ ,‬שהמספרת מתעמקת בו‪,‬‬
‫ומקשרת אותו עם רות המואבייה‪" ,‬הסבתא רבתא של המלך דוד" (עמ' ‪;16‬‬
‫‪ )300 ;225 ;219‬ועם דמויות נשים נוספות‪ ,‬כגון זו הנזכרת בשיר של אלזה לסקר‬
‫שילר (עמ' ‪ .)17‬זאת‪ ,‬בניגוד להסתייגות משם המשפחה (עמ' ‪ .)219-218‬סיכום‬
‫מיתוס־הלידה חותם את הספר‪:‬‬
‫אני רות שנולדתי בחג אחרון של פסח [‪ ]...‬על רצפת האורו ָה במשטרה‬
‫הבריטית בבית שאן ולצווארי כרוך נחש חוט הטבור [‪ ]...‬מכבה ומדליקה‬
‫משואת מִלים (עמ' ‪.)308-307‬‬
‫‪ .2‬מּודעּות למלאכת הסיפור‬
‫הספר מביא תובנות רבות לארס פואטיקה של הסופרת‪ .‬הסופרת מודעת מאוד‬
‫למאפייני כתיבתה ומנסחת אותם במקומות שונים בספר‪ .‬אלה הן מסקנות מן‬
‫הגילויים השונים שהיא מגיעה אליהם במסע ההיכרות עם עברה של המשפחה;‬
‫מערכת היחסים בין ההורים; קריאה בספרים; תיאור החיים בקיבוץ‪ .‬מודעות זו‪,‬‬
‫משיקה לקו של תהליך סיפור החניכה המתואר בספר‪ ,‬ולעתים חופפת לה‪.‬‬
‫בפתח הספר מובאות שתי ציטטות מנוגדות‪ .‬האחת‪ ,‬של מרק טווין‪ ,‬על אי‬
‫האפשרות של כתיבת ביוגרפיה‪ ,‬וכן ב"אפילוג"‪ ,‬בציטטה מתוך אנדרה מלרו‪:‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪283‬‬
‫"הביוגרפיה שלנו עשויה מהדברים שאנחנו מסתירים" (עמ' ‪ ,)302‬והשנייה של‬
‫תומס מאן‪ ,‬על הצורך להעמיק בעבר לשם כתיבתה‪ .‬הספר מממש את שתיהן‬
‫בעת ובעונה אחת‪.‬‬
‫הכתיבה היא המפיגה את הפחדים "מפני הערבים הגונבים בלילות ומפני אימת‬
‫המוות" (עמ' ‪ .)46‬היא מועידה את עצמה לתפקיד זה מילדותה‪" :‬כשאהיה גדולה‬
‫אכתוב ספרים!" (עמ' ‪ .)46‬היא מתארת את חשיבות הכתיבה‪ ,‬את מלאכת‬
‫הסופר ואת מרכזיותו של "הזיכרון"‪" :‬אני כותבת עכשיו משום שחייבת הייתי‬
‫להציל את הזיכרון של מה שהיה בחיי הורַי ובחיי שלי; את מה שהיה‪ ,‬ואת מה‬
‫שלא ראוי היה שיהיה‪ ,‬ולהפוך אותם לחיים ראויים להיזכר" (עמ' ‪.)46‬‬
‫הזיכרון מעסיק מאוד את המספרת והיא מרבה להתעמק בו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כתבה‬
‫ביומנה‪" :‬הזיכרון מעניק משמעות לחיים שהיו ואבדו‪ .‬אבל בו בזמן גם איבדתי‬
‫משהו מהפרטיות האינטימית שביני לביני‪ ,‬ביני לסיפור חיי וסיפור חייה [של‬
‫האֵם‪ .‬נ"ג]" (עמ' ‪.)126‬‬
‫ובמקום אחר‪" :‬הזיכרון הוא דג מפרכס; לפעמים הוא מנסה לדבר‪ .‬לפעמים אני‬
‫מתבוננת בדג והוא מתבונן בי‪ .‬אני כותבת כדי למצוא את הטון הנכון‪ .‬כדי לחיות‪.‬‬
‫אני כותבת את עצמי‪ .‬כשאני כותבת‪ ,‬אני יודעת שאני פה" (עמ' ‪.)175‬‬
‫על מלאכת הסופר היא כותבת‪:‬‬
‫אני רוצה לזכור את כל הפירורים [של הזיכרון‪ .‬נ"ג] כולם משום שהיו‪ .‬ומשום‬
‫שהם שלי‪ .‬אל הכול הכרחי לגשת בלי משוא־פנים או סדרי עדיפויות‪ .‬אני‬
‫לומדת להסכים לכל שהיה ׁשָם (עמ' ‪.)47-46‬‬
‫בדידות‪ ,‬פחד‪ ,‬עזובה וכאב‬
‫המספרת מודעת לכך שהיא ממשיכה את מסורת "ספרות הקיבוץ"‪ .‬ספרו של דוד‬
‫מלץ מעגלות (‪ )1945‬נזכר פעמים אחדות בספר‪ ,‬כשהיא מזדהה עם ביקורתו על‬
‫הקיבוץ (עמ' ‪ .)147 ;146 ;20‬השפעת יצירותיהן של נורית זרחי בספרה משחקי‬
‫בדידות (עמ' ‪ )173 ;37‬ושל דליה רביקוביץ (עמ' ‪ ,)50‬שתיהן "ילדות חוץ" בקיבוץ‪,‬‬
‫ניכרת‪" :‬יתמות ובדידות" (עמ' ‪" :)37‬אני שומעת מה שבני קיבוץ‪ ,‬בני דורו חוו ‪-‬‬
‫סיפורים דומים כל כך‪ :‬בדידות‪ ,‬פחד‪ ,‬עזובה וכאב‪ .‬פה ושם פירורי יופי‪( "...‬עמ' ‪.)226‬‬
‫כאמור‪ ,‬המספרת לא רק שאינה מנסה להעלים השפעות אלה ורבות אחרות (ראו‬
‫להלן בסעיף‪ :‬ספרותיות) אלא מבליטה אותן ואת מקומה כממשיכה ומחדשת‪:‬‬
‫‪284‬‬
‫נורית גוברין‬
‫אחרים לפנ ַי כבר היטיבו ממני להבין ולנסח‪ ,‬וכל זה כדי שעכשיו‪ ,‬בעת‬
‫הכתיבה‪ ,‬אני עצמי‪ ,‬באורח מסתורי כלשהו‪ ,‬אוכל להתבונן ובו בזמן להיות‬
‫הבעלים של הקול המספר‪ .‬לקראת סיום הכתיבה של הספר הזה חלמתי‬
‫שמישהי קוראת את כתב־היד ואומרת לי שהקריאה בו היא כמו הליכה‬
‫זיגזגית בשביל שעולה בגבעה ויורד למישור ושוב עולה ויורד‪ .‬בחלום ידעתי‬
‫שדבריה הם אישור לאופן שבו הספר כתוב (עמ' ‪.)109‬‬
‫בין המסקנות הפואטיות‪ :‬כתיבת אוטוביוגרפיה היא הכרח והיא מורכבת‬
‫מפרטים‪:‬‬
‫לכתוב אוטוביוגרפיה זה כמו לנכש עשבים‪ ,‬לשטוף כלים‪ ,‬לתקן רהיטים‪,‬‬
‫למיין חפצים‪ ,‬לכבס‪ ,‬לבשל; כל הדברים האלה שאי אפשר שלא לעשות‪.‬‬
‫הדברים שמצטרפים זה לזה כמו מחרוזת כדי ליצור את החיים הפעוטים‬
‫(עמ' ‪.)222‬‬
‫בפרק האחרון של הספר‪" ,‬אחרית"‪ ,‬ובמיוחד ב"אפילוג"‪ ,‬מרוכזים ניסוחים‬
‫ארס פואטיים רבים שיש בהם סיכום מודע של מלאכת כתיבת האוטוביוגרפיה‪.‬‬
‫כדוגמה‪ ,‬יובא אחד מהם‪" :‬סיפור אמיתי הוא סיפור שהתחיל הרבה קודם‬
‫לכתיבתו‪ ,‬וממשיך את עצמו‪ ,‬משנה את עצמו‪ ,‬ומשנה אותנו גם הלאה מזה"‬
‫(עמ' ‪.)306‬‬
‫(‪)14‬‬
‫למודעות פואטית זו‪ ,‬שייכים גם ׁשֵם הספר והציור על העטיפה‪ .‬שניהם מבטאים‬
‫את התקווה ואת האכזבה‪ ,‬את החזון והתנפצותו‪ ,‬את האור והחושך גם יחד‪ .‬השם‬
‫"נומה עמק" לקוח מתוך שירו של נתן אלתרמן‪ )15(,‬המבטא את השלווה והפחד‬
‫ב"שדות עמק יזרעאל" (עמ' ‪ .)28‬זהו גם שיר אירוני‪ ,‬מאותם שירי ערש מפחידים‪,‬‬
‫שלא רק שאינם מרדימים אלא דווקא מעוררים פחד (עמ' ‪ .)29-28‬כאנטיתזה‬
‫לשיר זה‪ ,‬נזכר שירו של ש' שלום‪" :‬העמק הוא חלום" (עמ' ‪ ,)159‬שהוא כולו "זוהר‬
‫ואורה"‪ .‬פחד זה מלווה את הילדים בימים ובעיקר בלילות (עמ' ‪ ,)45-41‬והוא חלק‬
‫(‪)16‬‬
‫מסיוטי הקיבוץ ומהביקורת על "הלינה המשותפת"‪.‬‬
‫דיון מפורט מוקדש לציור ה"מזרח של אבא"‪ ,‬המתנוסס על ע ט י פ ת ה ס פ ר‪,‬‬
‫שצויר בשנת ‪( 1933‬עמ' ‪" :)66-64‬את 'המזרח' התמים אבא הביא אתו לארץ‪,‬‬
‫ותלה על קיר ביתו‪ .‬הייתי מתבוננת בתמונת ה'מזרח'‪ ,‬מהלכת בשדרת דקליו‪,‬‬
‫ׁשחַר אֹורֶךָ'‪ .‬השמש זרחה ואבא‬
‫ּבַׁשְביל שאינו חדל‪ ,‬ומתפללת בלחש‪' :‬אָז יִּבַָקע ּכַ ּ ַ‬
‫שקע" (עמ' ‪ .)65‬עם זאת‪" ,‬ה'מזרח' הוא חוט השני בינו לביני" (עמ' ‪ .)66‬הציור‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪285‬‬
‫מלווה את האב גם בשנות חייו המאוחרות מחוץ לקיבוץ (עמ' ‪ ,)237‬וחוזר ונזכר‬
‫על דרך השלילה לאחר מותו‪"" :‬אבא ציווה לנו את אור אֹלהים‪ ,‬אף כי לא בקע‬
‫כשחר בחייו שלו‪ ,‬למען יהיה לנו לאור עולם‪ ]...[ .‬אני שמצאתי את הדף הזה‪,‬‬
‫ידעתי שהוא מיועד אלַי" (עמ' ‪ .)265‬ובכל זאת מאפיין פסוק זה את האב‪:‬‬
‫והוא נער רך לבב ולא ידע כי הוא השה לעולה‪ ,‬והביאו ‪ -‬מלא תקוות‪ ,‬אל‬
‫ארץ אובות וצייה‪ ,‬אל ארץ חמדת אבות‪ ,‬והוא עול ימים‪ ,‬ולבו התם מאמין‬
‫ַׁשחַר אֹורֶָך" (עמ' ‪.)276‬‬
‫ותמֵה‪ ,‬ולבו לוחש מתגעגע ‪" -‬אָז יִּבָקַע ּכ ּ ַ‬
‫‪ .3‬חידת המשפחה‬
‫הספר מנסה לפתור את חידת המשפחה‪ :‬מי הם הוריי? מה הרקע למשפחת‬
‫האב? מה הרקע למשפחת האם? איך נפגשו? מדוע נישאו? מה מערכת היחסים‬
‫ביניהם? מדוע נפרדו? מי אשם? האם יש אשם? מה חלקו של הקיבוץ בשבר‬
‫המשפחתי? זהו ניסיון להכיר את ההורים ולהבינם‪ ,‬בחייהם ובמיוחד לאחר‬
‫מותם‪ ,‬באמצעות חומר כתוב שהשאירו אחריהם‪ .‬בתוך זה משתלבת גם מערכת‬
‫היחסים שבין הילדים‪ ,‬האחים בינם לבין עצמם‪ ,‬ועם ההורים‪ .‬בנושא זה במיוחד‪,‬‬
‫בולט ריבוי הקולות ללא־מרחק וממרחק‪ .‬בולט בספר תהליך השינוי שעבר היחס‬
‫להורים‪ :‬עלבון והאשמה בילדות‪ ,‬מול ניסיון הבנה‪ ,‬סליחה ופיוס בבגרות‪ ,‬בהווה‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אולי גם תחושה של הכרת־תודה בכל זאת ולמרות הכול‪ .‬תהליך‬
‫זה‪ ,‬שראשיתו בתחושת ההיעדר (עמ' ‪ ,)72‬ובווידוי הנועז‪" :‬התביישתי בהורַי"‬
‫(עמ' ‪ ,)73‬המשכו בניסיון היכרות‪ ,‬הבנה‪ ,‬התפייסות וסליחה ‪" -‬צר לי‪ .‬אמא‪ ,‬אני‬
‫מבקשת סליחה" (עמ' ‪ - )288‬הוא אחד המרכיבים המחשקים את הספר ליחידה‬
‫אחת‪.‬‬
‫הספר נותן ביטוי עז לתחושה הכבדה של היעדרות ההורים בשעה שהילדה‬
‫הייתה זקוקה להם יותר מכל‪.‬‬
‫המשפט החוזר הוא‪" :‬הם לא היו שם בשבילנו" (עמ' ‪ )11‬וכן‪" :‬על מיטתי אמא לא‬
‫שמרה‪ .‬גם אבא לא" (עמ' ‪ ,)28‬ועוד‪"" :‬הנטישה העצובה של אז‪ ]...[ .‬אבא־אמא‬
‫שלא באו" (עמ' ‪ .)46‬נעשה בספר מאמץ גדול לפענח את דמותם של ההורים‪ ,‬כל‬
‫אחד בנפרד ושניהם יחד‪ .‬הספר בנוי על כך‪ ,‬שהיכרות עם אילנות היוחסין של‬
‫האם ושל האב בנפרד‪ ,‬תוביל להבנה טובה יותר של התנהגותם בהווה ‪" -‬אני‬
‫מבינה היום‪ ,‬שלא חשה נאהבת" (עמ' ‪ - )29‬ובעיקר של הבנה טובה יותר של‬
‫הכותבת עצמה‪ .‬בעת ובעונה אחת היא רוצה להשתייך אליהם‪ ,‬ולמצוא בעצמה‬
‫תכונות שאותן ירשה מהן ואותן היא ממשיכה‪ ,‬אבל היא מאפיינת את עצמה‬
‫‪286‬‬
‫נורית גוברין‬
‫כשונה‪ ,‬עצמאית‪ ,‬מקורית‪ .‬בתוך תיאורים אלה נשאלות השאלות הבלתי נמנעות‪:‬‬
‫איזה תפקיד מילאו החיים בקיבוץ בשיבוש מערכת היחסים בתוך המשפחה?‬
‫אילו חיו מחוץ לקיבוץ‪ ,‬האם חייהם היו נראים אחרת? ובעיקר‪ :‬האם "המשפחה‬
‫המפורקת" שהשאירה אותה בבדידותה‪ ,‬הוציאה מן הכוח אל הפועל את הכוחות‬
‫הגנוזים בה והביאה למימושם ולגילוי יכולותיה?‬
‫"הורישו לי עולם פוגע ופגוע"‬
‫עשרות ניסוחים מעמיקים ומרתקים מצויים בספר על התחבטות זו של הכותבת‬
‫כילדה וכמבוגרת במערכת היחסים בין הוריה לבינה‪ ,‬בהתחשבנות עמהם‪ ,‬בד‬
‫בבד עם ההבנה המאוחרת על מה שאירע להם‪ ,‬ועל השפעתם עליה‪:‬‬
‫אידיאלים רומנטיים ונ ִרד ָפּות דחפו אותם אל הארץ הקשה והאהובה‪ ,‬ודחף‬
‫החיים והבדידות דחפו אותם בשוגג זו לזרועות זה‪ .‬הם עשו ככל יכולתם‬
‫אף שלא עלה בידיהם מה שקיוו לו‪ .‬פצע פנימי רדף אותם כל ימיהם‪ ,‬פצע‬
‫שאינו חדל להדיר את מנוחתי‪( .‬עמ' ‪.)230‬‬
‫מורשת ההורים קשה ומכבידה‪" :‬הם הורישו לי עולם פוגע ופגוע‪ .‬הם גם הורישו‬
‫לי את המבט שלהם על העולם‪ ,‬ואת המבט של העולם עליהם" (עמ' ‪,)231‬‬
‫ולכן‪:‬‬
‫מרשת המבטים האלה חייבת הייתי להימלט‪ .‬להמציא את עצמי‪ .‬לברוא‬
‫לעצמי מבט משלי על העולם‪ ,‬כדי שהעולם יראה אותי באמת וכדי שאני‬
‫אראה אותי באמת ולא את הורי בתוכי (עמ' ‪.)231‬‬
‫אבל בסופו של דבר‪ ,‬מגיעה המסקנה הבוגרת החד־משמעית שאין כל אפשרות‬
‫להינתק אבל גם אין כל צורך לעשות זאת‪:‬‬
‫נדמה שהכתיבה הזאת היא פרידה מההורים‪ ,‬אבל לא‪ .‬אני מתירה וקושרת‪,‬‬
‫מתירה וקושרת‪ .‬וגם מתברר שככל שההורים היו כושלים כהורים וככל‬
‫שהיו הורים נעדרים‪ ,‬בכל זאת כל הזמן הם היו שם‪ ,‬והם קיימים גם עכשיו‪,‬‬
‫ושבאופן בלתי מובן הם חותם מקועקע בנשמתי (עמ' ‪.)231‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪287‬‬
‫‪ .4‬הרקע הקיבוצי‬
‫הספר מתאר את חיי המספרת על רקע ההווי של חברת הילדים והקיבוץ‬
‫הדתי טירת־צבי‪ ,‬של שנות ה־‪ 40‬וה־‪ 50‬של המאה ה־‪ .20‬תיאורי חיי יום־יום‬
‫על חוקיהם‪ ,‬איסוריהם ומנהגיהם מפוזרים בכל הספר‪ .‬יש להם תפקיד של‬
‫שִחזּור החיים כפי שהיו פעם ונעלמו‪ .‬בכך יש לספר תפקיד היסטורי חשוב של‬
‫ש ח ז ּו ר‪ .‬במיוחד‪ ,‬שלא רבות הן העדויות על הווי הקיבוץ הדתי‪:‬‬
‫שימור ו ִ‬
‫"עכשיו‪ ,‬כשאני כותבת את כל זה‪ ,‬אני יודעת שאני מנסה לשמר זיכרון של‬
‫עולם שאכן הולך ונעלם‪ ,‬ולשמר מתוכו את האמונה" (עמ' ‪ .)39‬אבל בעיקר‬
‫משמשים חיי היום־יום בקיבוץ כרקע להכרה עצמית של המספרת‪ ,‬לצמיחתה‬
‫כסופרת וכבעלת מקצוע‪ .‬המספרת שואלת את עצמה במפורש ובמובלע‪ :‬האם‬
‫הרקע הקיבוצי הגביר או החליש את היחסים הלא־תקינים בתוך המשפחה?‬
‫האם החליש או הגביר את הישגיה האישיים הספרותיים והמקצועיים? האם‬
‫"היחד" הכפוי‪ ,‬שימש בסיס לנבדלותה מ"האחרים"?‬
‫המיקום הגיאוגרפי של הקיבוץ‪ ,‬שהוא גם מיקום נפשי‪ ,‬כפוף אף הוא לשני‬
‫הקולות המנוגדים המהלכים בתוך הספר‪ :‬מקום סגור ומוקף "פינה של שבר‪,‬‬
‫יובש‪ ,‬צמחייה ומים"‪ ,‬אבל גם "ּפִתחו של גן עדן" (עמ' ‪.)9‬‬
‫תיאורי ההווי של הקיבוץ ממשיכים את אלה של "ספרות הקיבוץ"‪ ,‬ואינם שונים‬
‫ממנה‪ .‬כל מרכיבי ההווי מצויים בהם‪ .‬אפילו העובדה שמדובר בקיבוץ דתי‪ ,‬אינה‬
‫משנה הרבה‪ .‬אותם מרכיבי הווי החיים הקיבוצי‪ ,‬המתוארים בביקורתיות רבה‬
‫בספריהם של בני הקיבוץ שקדמו לה‪ ,‬מופיעים גם כאן‪ ,‬אבל אולי ביתר תוקף‪,‬‬
‫(‪)17‬‬
‫בשל המשפחה שלא מתפקדת שבתוכה גדלה‪.‬‬
‫מלאות החיים בקיבוץ מתוארת על כל פרטיה‪ ,‬מנקודת הראות של הילדה‬
‫החווה והסובלת‪ ,‬אבל גם מנקודת מבטה של המבוגרת‪ ,‬המתבוננת ומנסה‬
‫להבין ואולי גם לסלוח‪ .‬תיאורי ההווי חורגים בדרך כלל מן הריאליה‪ ,‬שהיא‬
‫חשובה מאוד לכשעצמה‪ ,‬ויש בהם גם "ערך עודף" סמלי‪ ,‬המבטא משמעות‬
‫כוללת ורחבה יותר‪ ,‬מעבר ל"כאן" ולעכשיו ולעלבונו של היחיד‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫תיאור "עץ הסידריה"‪" :‬וכמובן שהיה שם עץ הסידריה הגדול‪ ,‬שהיה נטוע שם‬
‫ועומד כמו היה ציר החיים בין שמים וארץ" (עמ' ‪ .)52‬דוגמה נוספת לאביזרים‬
‫בתפקיד סמלי היא "השמיכה" עם "החורים" שבה מתכסה האב‪" ,‬כדי לברוח‬
‫מהעולם" (עמ' ‪.)44‬‬
‫‪288‬‬
‫נורית גוברין‬
‫ביקורתיות סמויה וגלויה‬
‫המציאות הארץ־ישראלית המיוסרת והמאורעות האקטואליים חודרים לתוך‬
‫הספר‪ ,‬ומשפיעים בעיקר על המבוגרים ופחות על הילדים‪ ,‬שחיים בתוך "בועה"‪.‬‬
‫בעיקר בולטים‪ :‬ההתנפלויות של הערבים‪ ,‬מלחמת העולם השנייה‪ ,‬השואה‬
‫ואובדן המשפחות שנשארו בגולה (עמ' ‪ ,)138-137‬מלחמת העצמאות‪ ,‬תקופת‬
‫"הצנע" ושנותיה הראשונות של מדינת ישראל‪ .‬אבל‪ ,‬על אף מאורעות מסעירים‬
‫אלה‪ ,‬מציאות זו נשארת כרקע עמום בלבד‪ ,‬בעיקר משום שחלקים אלה של‬
‫הספר מסופרים מנקודת המבט של הילדה‪.‬‬
‫בין מרכיבי ההווי הבולטים‪ ,‬שרובם מתוארים בביקורתיות סמויה ובעיקר‬
‫גלויה‪" :‬החינוך המשותף" (עמ' ‪" ;)12‬בית התינוקות" (עמ' ‪ ;)20‬הסבל של‬
‫האמהות שהמטפלות מחליפות אותן (עמ' ‪" ;)21‬הלינה המשותפת" (עמ' ‪,28‬‬
‫‪ ;)48‬סיוטי הלילות (עמ' ‪ ;)44‬חוסר הפרטיות (עמ' ‪ ;)36‬חדר האוכל והפודינג‬
‫השנוא (עמ' ‪ ;)33-32‬הריהוט הקיבוצי (עמ' ‪ ;)34-33‬מחלות (עמ' ‪ ;)36‬היחס‬
‫המחפיר ל"ילדי חוץ" (עמ' ‪ )143‬ולעולים החדשים (עמ' ‪ .)156‬בד בבד נשמע‬
‫גם הקול האחר‪ ,‬החיובי‪ ,‬הפסטורלי‪ ,‬הנעים‪ :‬הקשר לטבע ולנוף‪ ,‬שמינונו‬
‫בספר נמוך‪" :‬ובכל־זאת הילדות היתה שחר חרישי‪ ]...[ .‬שמורה אתי תמונה‬
‫פסטורלית של אחו ירוק נרחב מלא כלניות צבעוניות מחוץ לגדר הקיבוץ"‬
‫(עמ' ‪ ,)52‬ועוד (עמ' ‪ ;)52 ,31-30‬החינוך לעבודה (עמ' ‪.)148‬‬
‫סולם הרגשות השליליים הבאים לידי ביטוי בקיבוץ הוא מגוון‪ .‬כגון‪" :‬הפחד" של‬
‫הילדים ושל ההורים‪ ,‬שסיבותיו חיצוניות ופנימיות (עמ' ‪ ;)35‬הרגשת הקורבן‬
‫בשל המסגרת הקיבוצית‪ :‬הקרבת הילדות‪ ,‬הקרבת ההורות‪ ,‬העדפת הכלל על‬
‫היחיד (עמ' ‪ ;)37‬הפער העצום בין החזון למציאות (עמ' ‪ ;)23‬ההימנעות מהבעת‬
‫רגשות (עמ' ‪ ;)29‬תחושת בדידות בתוך "היחד"‪.‬‬
‫אחת המסקנות בפרק "אמצע"‪ ,‬לפני פרק הסיום "אחרית"‪" :‬אומרים שאפשר‬
‫להוציא אדם מקיבוץ‪ ,‬אבל אי־אפשר להוציא את הקיבוץ מהאדם" (עמ' ‪.)223‬‬
‫‪ .5‬ספרותיות‬
‫זהו ספר ספוג תרבות‪ ,‬אמנות וספרות‪ .‬יצירות ספרות רבות מוזכרות בו‪ ,‬מלוות‬
‫אותו ובעיקר מעמיקות את המסופר בו‪ .‬לפי הכלל‪ :‬אמור לי איזה ספר אתה‬
‫קורא‪ ,‬או מה אתה מצטט מתוך ספר מסוים‪ ,‬ואומר לך מה עובר עליך‪ .‬מתקיימת‬
‫בו השוואה קבועה בין יצירות ספרות לבין המציאות המתוארת‪ .‬נזכרות בו גם‬
‫יצירות אמנות‪ ,‬שליוו את המספרת והשפיעו עליה בדרכים שונות‪.‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪289‬‬
‫המספרת‪ ,‬כדרכה‪ ,‬מודעת לציטוטים הרבים שהיא מביאה מתוך ספרים‪,‬‬
‫לחשיבותם בחייה ולהשפעתם הרבה על הכרת עצמה‪:‬‬
‫אני כותבת כאן בשפת המיתוס והספרות משום שזו היתה דרכי‪ ,‬אז וגם‬
‫היום‪ .‬כבר בתיכון הכנתי לי מחברת ובה רשמתי לעצמי ציטוטים של‬
‫משפטים מתוך רומנים ו ס פ ר י ה ג ו ת ו ש י ר ה ש ה ס ב י ר ו ל י‬
‫מ י א נ י ו מ ה ח י י (עמ' ‪[ )146‬ההדגשה שלי‪ .‬נ"ג]‪.‬‬
‫ועוד הוסיפה בעקבות פוקנר‪:‬‬
‫כל אדם הוא יתום ויורש‪ .‬יתום מהוריו שהוא הולך ונפרד מהם וכך נהיה‬
‫בודד לנפשו‪ ,‬ויורש של חכמת החיים ומורשת המיתוסים של אבות אבותיו‪.‬‬
‫כשקראתי את דבריו של פוקנר ‪ -‬ידעתי שבי מדובר (עמ' ‪.)146‬‬
‫המספרת היא אמנית הציטוט‪ .‬בספר נזכרים עשרות רבות של שמות יוצרים והוגים‪,‬‬
‫שהמספרת מאמצת אותם‪ ,‬מצטטת ומושפעת מהם ובעזרתם היא מתעדת את‬
‫חייה ומבינה אותם טוב יותר‪ .‬זהו ספר עמוס "ספרותיות"‪ ,‬כללית ועברית‪ ,‬עתיקה‬
‫וחדשה‪ ,‬שבעזרתה היא מתחברת וחשה שייכות‪ ,‬אבל גם מדגישה את פרטיותה‬
‫ומעגל חייה הייחודי‪ .‬אין ספק שגם מקצועה‪ ,‬כאנליטיקאית יונגיאנית‪ ,‬מחזק מגמה‬
‫זו של הפיכת הציטוט המשותף לרבים לחוויה אישית‪ )18(.‬המספרת נעזרת הרבה גם‬
‫במחקרים בנושאים שונים‪ ,‬שגם אותם היא מאמצת ללבה‪ ,‬לומדת מהם עובדות‪,‬‬
‫(‪)19‬‬
‫פרטים‪ ,‬רקע‪ ,‬הסברים על המציאות שאותה היא מתארת‪.‬‬
‫דמויות האם והאב‬
‫תובאנה דוגמאות בודדות בלבד‪ ,‬מתוך השפע שבספר‪ ,‬כמעט בכל עמוד‪ ,‬כחיזוק‬
‫להבנה טובה יותר של סיפור חייה של המספרת‪ ,‬של דמויות האם והאב ושל‬
‫נסיבות החיים שאליהם נקלעו‪ .‬מלכתחילה היא קוראת קריאה אישית את‬
‫יצירות הספרות‪ ,‬ובאותו אופן היא קוראת את המחקרים‪ ,‬כדי להבין טוב יותר‬
‫את עולמה ודמויותיו‪ )20(.‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬היא מבינה טוב יותר את א מ ה באמצעות‬
‫הספרים שקראה האם‪ ,‬שעיצבו את דמותה ואת השקפת עולמה‪" :‬היא קראה‬
‫ספר על שבתאי צבי‪ ,‬קראה את מנדלי מוכר ספרים בגרמנית‪ ,‬את ספרו של‬
‫‪290‬‬
‫נורית גוברין‬
‫הרצל ‪' -‬אלטנוילנד' ואת תורת העבודה של א‪ .‬ד‪ .‬גורדון שאת ספרו הביאה‬
‫אתה לארץ" (עמ' ‪ ,)59‬ומקץ שנים ‪ -‬באמצעות הספרים שהביאה עמה האם‬
‫מגרמניה (עמ' ‪ .)294‬השיר שכתבה עליה מבטא בצורה מרוכזת את הטראומה‬
‫"על בואה של אמא לארץ"‪ ,‬שיר‪ ,‬שפתיחתו‪" :‬אמרו לה ‪ /‬שאפשר להחליף שם‪,‬‬
‫ואפילו הכרחי‪ ,‬בשעה ‪ /‬טובה‪ ,‬בארץ חדשה‪ ",‬וסיומו‪" :‬הו ארץ שמיר ושית‪ / ,‬ארץ‬
‫נוער עזוב לתפארת" (עמ' ‪ .)60‬בהשפעה זו של הספרים שעיצבו את דמותה של‬
‫האם כמו גם בכתיבת השירים של האם (עמ' ‪ ,)61‬חשה המספרת שהיא ממשיכה‬
‫את דמותה של האם‪ .‬בפרק "אחרית"‪ ,‬שבו תמצית מרוכזת של הספר ומסקנותיו‪,‬‬
‫מסייעת הספרות לאפיון דמותה‪ ,‬קורותיה והבנתה של האם‪ :‬במובאות מתוך‬
‫אמרסון ואווה שטרום; ובהשוואת קורותיה לדמותה של לאה בתנ"ך; לדמותה‬
‫של לאה גולדברג; לסיפורי עגנון‪" :‬לפנים מן החומה" ו"בדמי ימיה" (עמ' ‪.)269‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬היא מבינה טוב יותר את א ב י ה באמצעות דמותו של יצחק קומר‬
‫בתמול שלשום של עגנון‪:‬‬
‫שעלה לארץ מתוך געגועים רומנטיים אל ארץ חמדת אבות ורצה לבנות‬
‫ולהיבנות בה‪ ,‬אבל כשל כחלוץ וכשל בחיי האהבה שלו‪ ,‬וצייר שלטים במקום‬
‫לצייר‪ ,‬ושסופו שננשך על ידי כלב‪ ,‬שהוא עצמו גרם להפיכתו לכלב שוטה‪,‬‬
‫והשתגע מנשיכתו (עמ' ‪.)147‬‬
‫וכן‪" :‬כשקראתי את סיפוריו של ברונו שולץ על אביו חשבתי על אבא" (עמ'‬
‫‪ .)247‬באמצעות פוקו היא מגדירה את "מצבו הנפשי של אביה" (עמ' ‪ .)247‬גם‬
‫בפרק המסיים והמרוכז "אחרית"‪ ,‬מסייעת הספרות להבין טוב יותר את דמותו‬
‫של האב ואופיו‪ :‬החמצת חייו בקיבוץ‪ ,‬יחסו לאשתו ולילדיו‪ ,‬ויחסה המוקדם‬
‫והמאוחר של הבת אליו‪ ,‬באמצעות מובאות מצ'סלב מילוש (עמ' ‪ ,)232‬בורחס‬
‫(עמ' ‪ ,)236‬טשרניחובסקי (עמ' ‪ ,)239‬רילקה (עמ' ‪ )239‬ורבים אחרים‪.‬‬
‫אבל בעיקר מסייעת לה הספרות להבין טוב יותר את עצמה ואת כתיבתה‪ .‬היא‬
‫מצטטת את בורחס "שחיינו [‪ ]...‬הם טקסט שכותב כדי להגיע להבנה עם ׁשֵד"‪,‬‬
‫ובעקבותיו‪:‬‬
‫אני ממשיכה את הכתיבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה‪ ,‬משום שאני‬
‫מסרבת להיפקד ממצב הדמדומים של הווה־עבר שחוברים בי‪ ,‬כשעדיין‬
‫טעם דם בפה‪ .‬כאילו אם אשתהה שם מספיק זמן‪ ,‬ידי המגששת תגלה מי‬
‫נחל זורחים בקרקעית דוממת אפלה (עמ' ‪.)173‬‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪291‬‬
‫‪ .6‬חלומות‬
‫"אני זוכרת את עצמי גם דרך החלומות‪ .‬החלומות הם הביוגרפיה שלי"‬
‫(עמ' ‪ .)226‬כצפוי‪ ,‬בספרה של מי שמקצועה הוא פסיכולוגית‪ ,‬אנליטיקאית‬
‫יונגיאנית‪ ,‬הספר רווי חלומות‪ .‬החלום מלווה את המספרת ומשפיע על‬
‫התנהגותה בחיי היום־יום ועל תפיסתה את המציאות‪ .‬למספרת "מחברת‬
‫חלומות" שבה היא רושמת את חלומותיה ומפרשת אותם (עמ' ‪ .)99‬החלומות‬
‫הולכים ומתרבים ככל שהספר מתקדם‪ .‬כדרכה‪ ,‬מנסחת הכותבת את תפקידי‬
‫החלום ומשמעותם בחייה‪:‬‬
‫בחלום יש כעס על הנטייה להעלים ולהסתיר דברים‪ .‬נטייה של המשפחה‬
‫ושלי‪ .‬אבל מופיע גם הרצון החדש "להביא לארץ"‪ ,‬כלומר להביא לתודעה‬
‫את מה שהוסתר עד כה‪ .‬זה הדחף שמכאן ואילך הניע אותי במשך השנים‬
‫לדובב ולתחקר את הורַי (עמ' ‪.)99‬‬
‫יש מן החלומות המתארים משאלה המנוגדת למציאות‪" :‬בחלום אני כבת‬
‫שמונה‪ ,‬לבושה שמלונת פרחונית בהירה [‪ .]...‬התעוררתי בשמחה‪ ,‬משום‬
‫שהילדה היתה חמודה שכזו ולבי יצא אליה" (עמ' ‪ .)29‬יש חלומות שבהם שולט‬
‫הפחד (עמ' ‪ .)216‬יש חלומות שבהם היא מזדהה עם ההורים ועברם‪" ,‬יורשת"‬
‫מהם את הביוגרפיה שלהם וממשיכה אותה‪" :‬בחלום חוזר בחיי הבוגרים אני‬
‫מהלכת בגבעות ועמקים‪ ,‬לבדי‪ .‬אני פליטה‪ ,‬ידי בידה של בתי הקטנה‪ ,‬ובידי‬
‫השנייה סיר לבישול‪ .‬סיפרתי לאמא את החלום והיא שאלה בתמיהה ‪ -‬איך‬
‫הגיע אליך החלום שלי?" (עמ' ‪ .)110‬וכן‪" :‬האם אני חולמת על עצמי? האם אני‬
‫חולמת את החלום של אמא?" (עמ' ‪ .)139‬ובהמשך‪:‬‬
‫היה לאמא הכשרון הזה‪ ,‬שגם אני פיתחתי‪ ,‬ככורח שרידה‪ ,‬להמציא סבא‬
‫וסבתא‪ ,‬כאילו היו הורים אבודים ולהאמין בכוחם המיטיב‪ .‬אפילו להתגעגע‬
‫אליהם‪ .‬בעיקר בחלומות (עמ' ‪.)141‬‬
‫לעומת חלומות־המשך של האם‪ ,‬היא חולמת חלומות על האב‪ :‬חלום המגלה‬
‫"מה שהוסתר ממני עד כה‪ ,‬זה שאבא בנעוריו ניסה להתאבד" (עמ' ‪ ,)254‬לעומת‬
‫חלום־תיקון של האב‪:‬‬
‫שנים רבות אחרי היציאה מהקיבוץ חלמתי חלום תיקון לדמותו הפגועה‪,‬‬
‫‪292‬‬
‫נורית גוברין‬
‫המזולזלת של אבא‪ .‬חלמתי שבחדר האוכל של הקיבוץ מתקיימת אסיפת‬
‫חברים‪ ,‬ושלא כדרכו‪ ,‬אבא קם לדבר [‪ ]...‬ודבריו היו ראויים ובעלי ערך‪ .‬וחיים‬
‫יעקובי‪ ,‬מזכיר הקיבוץ לשעבר וידידו של אבא‪ ,‬אומר לו‪" :‬כמה שאתה יפה!"‬
‫(עמ' ‪.)147‬‬
‫‪ .7‬ספר של "תיקון בלתי־אפשרי" (עמ' ‪)303‬‬
‫האם זה ספר של "תיקון" כפי שרואה אותו רבקה שאול בן צבי? או שזהו ספר של‬
‫"שבר"? של "מעוות לא יוכל לתקון"? האם זה ספר פתוח‪ ,‬של הכרה‪ ,‬הבנה אבל‬
‫גם ידיעה שאין אפשרות לתקן? של‪ :‬ככה הם פני הדברים; של‪ :‬עלייך להמשיך‪,‬‬
‫להתחזק‪ ,‬ולעשות את מה שאת אוהבת‪ ,‬מסוגלת ויכולה‪ .‬זאת‪ ,‬למרות ‪ -‬ואולי‬
‫דווקא בגלל ‪ -‬מה שאת‪ ,‬המשפחה שנולדת לתוכה והקיבוץ שבו התחנכת וגדלת‪.‬‬
‫או שזה ספר של בכל־זאת ואף־על־פי־כן‪ ,‬של גילוי כוחות יצירה למרות התנאים‬
‫ההתחלתיים הקשים ואולי דווקא בגללם‪.‬‬
‫בגוף הספר יש כמה ניסוחים המעידים על כפל הפנים שלו‪ ,‬תנודתו הקבועה‬
‫בין חיוב לשלילה ועל חוסר האפשרות המובנית להכריע ביניהם‪ .‬על כל ניסוח‬
‫חיובי‪ ,‬בא כנגדו ניסוח שלילי‪ ,‬או שהם מפותכים זה בזה‪" :‬החיים העיקשים‬
‫ומתחדשים" (עמ' ‪" ;)43‬החיים היו רשת מלאה חורים" (עמ' ‪" ;)44‬לילות הפחד‬
‫הגדולים" (עמ' ‪" ;)45‬רַע שהתחפש לטוב כשהוא מרומם לאור החזון הקיבוצי"‬
‫(עמ' ‪ .)47‬אפשרות התיקון קיימת כחלק מן המורשת הדתית והמשפחתית‪:‬‬
‫"יעקב עמדין [‪ ]...‬שהוא בשורש אילן־היוחסין שלנו‪ ,‬ובשורש נשמתי‪ ,‬אינו מניח‬
‫לי עד היום שתצא שעה מבלי שאעשה את שעלַי לעשות‪ ,‬מבלי שאתקן משהו"‬
‫(עמ' ‪.)148‬‬
‫מכיוון שהכותבת היא גם בפנים וגם בחוץ‪ ,‬וגם בתוך מקצועה‪ ,‬אפשר לשער‬
‫שכוונתה לא רק לבטא את עצמה‪ ,‬להשתחרר מחוויותיה הקשות‪ ,‬כפיצוי‬
‫וכנחמה אישית‪ .‬אפשר לשער שמטרתה לתת בידי הקורא "כלי"‪ ,‬דרך‪ ,‬ספר‪,‬‬
‫להבין את עצמו‪ ,‬לספק ביטחון ביכולתו‪ ,‬לאפשר לו ליצור חיים מלאים‪ ,‬על אף‬
‫עברו רב־המכשולים ואולי דווקא בגללו‪ .‬המקצוע שבחרה בו הוא חלק מ"תיקון‬
‫עולם"‪" :‬האמונה האוטופית שניתן ליצור אדם מתוקן קיימת גם בבסיסה‬
‫של הפסיכותרפיה שנ ִ ְהיְתָה לימים עיסוק חיי‪ .‬ההבדל הוא כמובן שהדגש‬
‫בפסיכותרפיה עבר מהחברה אל היחיד" (עמ' ‪" .)39‬לכתוב על אבא ואמא הרי‬
‫זה לנסות לעשות את התיקון הבלתי אפשרי לחיי שניהם‪ .‬שהרי למדתי מיונג‪,‬‬
‫שהמתים מפנים אלינו שאלות והם ניצבים ממש מאחורינו‪ ,‬מצפים לקבל תשובה‬
‫לשאלותיהם" (עמ' ‪ .)303‬כתיבתה הספרותית‪ ,‬גם היא חלק מאותה שאיפה‬
‫"הכתיבה מחזיקה את העולם שלא יפול"‬
‫‪293‬‬
‫ל"תיקון"‪ .‬ובניסוחה‪" :‬הכתיבה מחזיקה את העולם שלא ייפול" (עמ' ‪ .)46‬לאחר‬
‫גילוי הלב‪" ,‬ההתחשבנות"‪ ,‬הכעס‪ ,‬ההבנה והפיוס‪ ,‬מגיע השלב האחרון‪ ,‬באמצעות‬
‫החלום‪" :‬החלום מבקש להזהירני ‪ -‬שאניח לזה" (עמ' ‪ .)299‬יש צורך בהינתקות‪,‬‬
‫בהרפיה‪ ,‬בהתרחקות‪ ,‬בפרידה על מנת שלא לחזור לנושא שמּוצה‪ .‬תם הווידוי‪,‬‬
‫וכעת יש לעזוב ולהיפרד (עמ' ‪" :)299‬בכתיבה כאן על ההורים התקיים טקס‬
‫כפרה הדדי‪ ,‬כולל הכפרה של ההורים על שפלשתי אל עולמם והוצאתיו לאור‪,‬‬
‫מבלי לבקש את רשותם" (עמ' ‪" .)301‬אבל לכל סיפור יש התחלה‪ ,‬אמצע וסוף‪,‬‬
‫כי ככה החיים‪ .‬אבל נכון יותר שכל סיפור מתחיל תמיד באמצע של משהו ונפרד‬
‫ממך באמצע" (עמ' ‪.)306‬‬
‫כצפוי‪ ,‬כל קורא מביא את עצמו אל הספר‪ ,‬ומפרש אותו בהתאם לאישיותו‪,‬‬
‫להשקפת עולמו ולמצבו‪ .‬הספר נשאר פתוח ומאפשר פרשנויות ומשמעויות‬
‫מגוונות‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪1‬אחת הדוגמאות היא סיפוריו הראשונים של מ"י ברדיצ'בסקי‪ ,‬ועל כך נכתב לא מעט‪.‬‬
‫‪2‬על מושג זה‪ ,‬ראו מיכאל גלובינסקי‪" :‬הז'אנר הספרותי ובעיות הפואטיקה ההיסטורית"‪,‬‬
‫הספרות‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מס' ‪ ,1‬ספטמבר ‪ ,1969‬עמ' ‪ .15-14‬בהקשר כאן אין אפשרות לשרטט‬
‫את החוקיות הקבועה והמשותפת ליצירות בנושא זה‪.‬‬
‫‪3‬דבריי אלה כאן הם נושא ליותר ממחקר אחד‪ .‬יש בהם הזמנה למחקר מסוג זה‪ .‬מחקרים‬
‫רבים מאוד בנושא זה של "ספרות הקיבוץ" פורסמו כבר בעבר‪ ,‬אבל כאן הכוונה לאותן‬
‫אוטוביוגרפיות של בני הדור השני‪ ,‬שהן בבחינת תת־ז'אנר בתוך ספרות הקיבוץ‪ .‬בתוכו‬
‫צריך להבחין בין בנות קיבוץ לבין בני קיבוץ; וכן‪ ,‬בין הקיבוצים של התנועות המפלגתיות‬
‫השונות כגון‪ :‬איחוד הקבוצות והקיבוצים‪ ,‬השומר הצעיר‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬הקיבוץ‬
‫הדתי‪ .‬זאת‪ ,‬בלי לדון‪ ,‬בשלב זה בנושאים כגון‪ :‬רמת הכתיבה הספרותית; המינון של‬
‫ספרות יפה ותיעוד; הסתכלות צרה והסתכלות רחבה‪ .‬המחקר המפורט והנרחב ביותר‬
‫בנושא "ספרות הקיבוץ" הוא של אֹורי קריץ וראובן קריץ‪ :‬סיפורי הקיבוץ‪ ,‬הוצאת ספרי‬
‫ּפּורָה‪ ,1997 ,‬בשלושה כרכים‪ :‬כרך ראשון‪ ;1950-1920 :‬כרך שני‪ ;1975-1950 :‬כרך‬
‫שלישי‪ .1995-1975 :‬נסקרו שם אלפי (!) יצירות על הקיבוץ‪ ,‬בתוספת רשימות ביוגרפיות‬
‫וביבליוגרפיות‪ .‬במבוא מנה ראובן קריץ את הנושאים הקבועים המאכלסים את ספרות‬
‫הקיבוץ (כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.)69-14‬‬
‫‪4‬כך אירע בראשית המאה ה־‪ 20‬לסיפורת הארץ־ישראלית בראשיתה‪ ,‬שנקלעה למה‬
‫שקראתי במחקרי‪" :‬תסביך המרגלים"‪ ,‬או‪" :‬המלכוד הארץ־ישראלי" בכל הקשור לתיאורי‬
‫המציאות בארץ־ישראל בספרות‪ ,‬בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה‪ .‬ראו בספריי‪:‬‬
‫העומר‪ .‬תנופתו של כתב־עת ואחריתו (‪ ;)1980‬תלישות והתחדשות (‪ ;)1985‬ודבש מסלע‪.‬‬
‫מחקרים בספרות ארץ־ישראל (‪.)1989‬‬
‫‪294‬‬
‫נורית גוברין‬
‫‪5 .5‬על התקבלות סוערת זו נכתב הרבה מאוד‪ ,‬בעיקר מאז מעגלות (‪ ,)1945‬של דוד מלץ‪.‬‬
‫‪6 .6‬כגון הספר בעריכתה של גינה גלי‪ ,‬שגם ראיינה את המשתתפים‪ :‬הילדים הם של כולנו‪.‬‬
‫שיחות על החינוך המשותף‪.2005 ,‬‬
‫‪7 .7‬כגון‪" :‬אדמה משוגעת" (כיסופים); "ילדי השמש"; "הקיבוץ"; "יחפים" (בית־ניר); וכן‬
‫בזמר העברי‪ ,‬כגון‪" :‬בלדה לעוזב קיבוץ" ‪ -‬מילים‪ :‬יענק'לה רוטבליט; לחן‪ :‬שמוליק קראוס‪.‬‬
‫פרטים מלאים ראו ברשימות הביבליוגרפיות בכרך השלישי בספרם של אֹורי קריץ וראובן‬
‫קריץ‪.‬‬
‫‪8 .8‬מצוטט מכתבתּה של יעל (פרוינד) אברהם‪" :‬החברים מתבקשים לשמור על הכביסה‬
‫המלוכלכת" ‪ ,‬מקור ראשון‪ ,‬דיוקן‪ ,‬ח' באב תשע"ג‪.27.7.2012 ,‬‬
‫‪9 .9‬ביניהם‪ :‬יהודית כפרי‪ :‬כל הקיץ הלכנו יחפים (עין־החורש)‪ ;1997 ,‬אברהם בלבן‪ :‬שבעה‬
‫(חולדה)‪ ;2000 ,‬אסף ענברי‪ :‬הביתה (אפיקים)‪ ;2009 ,‬יעל נאמן‪ :‬היינו העתיד (יחיעם)‪,‬‬
‫‪ ;2011‬יצחק ורדי‪ :‬את כל הדברים‪ ;2011 ,‬ארנה גולן‪ :‬ילדה של קיבוץ (מסדה)‪;2012 ,‬‬
‫שושנה גוטלשק־סבג‪ :‬לפעמים פצע לפעמים סופה (רמת־רחל)‪ ;2012 ,‬נחמה נבון‪ :‬לפני‬
‫שהנמר יתעורר‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ;2012 ,‬ענר שלו‪ :‬אמא‪( ,‬קבוצת כנרת)‪.2012 ,‬‬
‫‪1010‬רשימה מפורטת בספרם של אֹורי קריץ וראובן קריץ‪ ,‬שנזכר בהערה ‪.3‬‬
‫‪ 1111‬לעתים האשמת הסביבה היא בכל זאת "נכונה"‪.‬‬
‫‪"1212‬האופל והפצע"‪ .‬עיתון ‪ ,77‬גיליון ‪ ,361‬יולי ‪ ,2012‬עמ' ‪.15-14‬‬
‫‪1313‬מאפיינים אלה אינם כוללים קווים נוספים כגון‪ :‬היחס לשואה; האיכויות הספרותיות;‬
‫הדימויים והמטפורות; מקומה של הדת בחיי הקיבוץ ובחיי המשפחה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בניגוד‬
‫לציפייה‪ ,‬דומה שמקומה של הדת הוא השולי ביותר בספר‪ .‬היא אמנם נזכרת לא מעט‬
‫בהווי של הקיבוץ ובתיאור חיי היום־יום שבתוכו‪ ,‬אבל אינה תופסת מקום מרכזי לא‬
‫בקיבוץ ולא בהווי המשפחתי‪ .‬מכל חמשת ילדי המשפחה רק הבכור‪ ,‬אורי‪ ,‬נשאר דתי‪.‬‬
‫‪1414‬סעיף זה שייך גם ל"חידת המשפחה" וגם "לרקע הקיבוצי"‪.‬‬
‫‪1515‬הלחן‪ :‬דניאל סמבורסקי‪.‬‬
‫‪1616‬שירי ערש עצובים ומפחידים נוספים נזכרים כחלק מטקס ההשכבה של "הלינה המשותפת"‪,‬‬
‫שגם לו לא זכתה הילדה‪" :‬על מיטתי אמא לא שמרה‪ .‬גם אבא לא" (‪.)28‬‬
‫‪1717‬מן הראוי להשוות‪ ,‬למשל‪ ,‬לספרה של ארנה גולן‪ :‬ילדה של קיבוץ (‪ ,)2012‬בת קיבוץ‬
‫מסדה‪ ,‬שגדלה בתוך משפחה אוהבת ומחבקת‪.‬‬
‫‪1818‬אזכיר את ספרו של אבי‪ ,‬ישראל כהן‪ :‬בחביון הספרות העברית‪ .‬עיון לאור משנתו של‬
‫ק"ג יונג‪ ,‬הוצאת עקד‪ ,1981 ,‬שבו הוא מפגיש את מחשבת ישראל ואת ספרות ישראל עם‬
‫משנתו של יונג‪ .‬רות נצר מוסיפה לפגישה זו גם את הביוגרפיה האישית שלה‪ .‬יונג עצמו‬
‫נזכר כמה פעמים בספר‪ ,‬כגון בעמ' ‪.303‬‬
‫‪1919‬אזכיר גם מאמר שלי‪" :‬גלות בארץ־ישראל ‪ -‬עולי גרמניה ביצירתו של יצחק שנהר"‪,‬‬
‫על קשיי היקלטותם של ה"ייקים" בסיפורי יצחק שנהר‪ ,‬שפורסם לראשונה במאזנים‬
‫(‪ )93‬וכונס בספרי‪ :‬קריאת הדורות‪ .‬ספרות עברית במעגליה‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬הוצאת כרמל‪,‬‬
‫תשס"ח ‪.2008 -‬‬
‫‪2020‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ספריהם ומחקריהם של דוד זינגר (‪ ,)111‬עמוס אילון (‪ )115 ,58‬וזאב לקויר‬
‫(‪ - )120‬מסייעים לה להבין את חיי היהודים בגרמניה‪ ,‬בין שתי מלחמות העולם‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫אוסף אמנות ישראלית עם טעם אישי‬
‫סבינה שביד‬
‫אופקים רחבים‪ 120 ,‬שנות אמנות ישראלית‪ ,‬מאוסף עפרת לאוסף לוין‪ ,‬עבודות נבחרות‪,‬‬
‫קרן וינה ירושלים לאמנות ישראלית ‪ 554 ,2012‬עמודים‪.‬‬
‫הספר אופקים רחבים הנו קטלוג‬
‫המתייחס לחלק מיצירות האמנות‬
‫מן האוסף הגדול של גדעון עפרת‪,‬‬
‫אשר עבר לאחרונה לבעלותו של‬
‫מר לוין‪ ,‬החי בווינה‪ .‬הספר מפרש‬
‫מאתיים מתוך אלף וחמש מאות‬
‫יצירות המצויות באוסף‪ ,‬ומהווה‬
‫יצירה מקורית בפני עצמה; מחקר‬
‫מעמיק ופרשנות המתבססת לא רק‬
‫על ידענות מחקרית‪ ,‬אלא בעיקר על‬
‫יכולת ויזואלית "לקרוא" את היצירה‬
‫ו"להבין את הנקרא"‪.‬‬
‫אך לפני שניגש לספרו של עפרת‪,‬‬
‫העוסק באוסף של יצירות אמנות‪,‬‬
‫כדאי שנלמד משהו על אוספי אמנות‬
‫ובייחוד על האספנים המקצועיים‬
‫הצוברים את האוספים וקובעים את‬
‫אופיים‪.‬‬
‫ניתן להבחין בין כמה סוגים של‬
‫אספנות‪ :‬יש אספנים המּונעים על‬
‫סבינה שביד היא סופרת‪ ,‬מדריכה לחינוך בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬
‫‪296‬‬
‫ידי הנאה רכושנית‪ .‬הם נהנים מן‬
‫העובדה שחפץ בעל ערך שייך להם‬
‫ורק להם‪ ,‬שרק ברשותם וברצונם יזכה‬
‫מישהו מלבדם לראותו; יש כאלה‬
‫הרואים ביצירות האמנות שרכשו‬
‫בכספם סמל של סטטוס; ואחרים‬
‫שמתייחסים לאוסף יצירות האמנות‬
‫שברשותם כאל השקעה בורסאית‪.‬‬
‫יש המתייעצים עם מומחים‪ ,‬המנחים‬
‫אותם באיסוף יצירות של אמנים‬
‫בעלי "שם" או כאלה שהם "‪,"In‬‬
‫כלומר אמנים אופנתיים‪ ,‬השייכים‬
‫ל"‪ "Trend‬המוביל‪.‬‬
‫לצערנו‪ ,‬מוצגים אוספים כאלה גם‬
‫במוזיאונים וזוכים למבקרים רבים‬
‫הודות ליחסי ציבור מושקעים ויקרים‪.‬‬
‫לעתים קרובות קורה שהמבקר‬
‫בתערוכה מעין זו‪ ,‬יוצא ממנה בנפש‬
‫שוקקה ובהרגשת ריקנות‪ .‬כי האדם‬
‫הוא יצור המחפש משמעות ואיננו‬
‫מסתפק באסופת יצירות בעלות‬
‫ערך כספי מכובד ואף לא ב"שמות"‬
‫של אמנים מפורסמים‪ .‬אדם אוהב‬
‫אמנות‪ ,‬הבא לראות תערוכה‪ ,‬רוצה‬
‫למצוא בה רעיון‪ ,‬חוט המקשר בין‬
‫היצירות השונות ‪ -‬או איזו "תבנית"‬
‫משמעותית‪ .‬הרעיון יכול להיות‬
‫צורני טהור‪ ,‬אסתטי‪ ,‬דתי או פוליטי‪,‬‬
‫אך הוא צריך להעביר מסר בשפה‬
‫חזותית והוא צריך לומר גם משהו‬
‫על טעמו האישי של האספן‪ ,‬מעבר‬
‫לעובדה שהיה לו די כסף כדי לרכוש‬
‫תמונה או פסל‪.‬‬
‫סבינה שביד‬
‫"סיפורה של אמנות ישראל"‬
‫הדבר החשוב המייחד את האוסף של‬
‫גדעון עפרת הוא תבניתו הברורה‪.‬‬
‫זהו אוסף של היסטוריון האמנות‬
‫הישראלית‪ ,‬אחד הבקיאים בתחום‬
‫זה‪ ,‬החוקר וכותב על הנושא במשך‬
‫כ־‪ 40‬שנים‪ .‬לכן‪ ,‬אוסף עפרת הוא‬
‫בעל ערך רב כמייצג את "סיפורה‬
‫של אמנות ישראל" ותולדותיה‪.‬‬
‫נמצא בו את יצירותיהם של רוב‬
‫הציירים החשובים שפעלו בארץ־‬
‫ישראל‪ ,‬במאה השנים האחרונות‪,‬‬
‫וכן ייצוג‪ ,‬צנוע יותר‪ ,‬של ה ַּפ ָּסלִים‪,‬‬
‫וזאת‪ ,‬ודאי‪ ,‬מסיבות תקציביות‬
‫וגם ממגבלת אפשרויות ההצבה או‬
‫האכסון‪ .‬מה שעושה את הסיפור‬
‫ההיסטורי המיוצג באוסף עפרת‬
‫לבעל ערך מיוחד הוא הכללתן‬
‫של יצירות "נידחות" כביכול‪ ,‬של‬
‫אמנים שלא זכו לפרסום רב ולכן‬
‫הן אינן מוצגות באולמות התצוגה‬
‫של המוזיאונים הגדולים‪ ,‬אך הן‬
‫בעלות ערך אסתטי והיסטורי רב‪,‬‬
‫כעדות לתולדות התרבות היהודית־‬
‫ישראלית המתחדשת בארץ־ישראל‪.‬‬
‫כדי להסביר את דבריי אתן כמה‬
‫דוגמאות‪ :‬אחת התמונות באוסף‬
‫היא "הורה" (עמוד ‪ ,)75‬של משה‬
‫מטוסובסקי (מטוס) (‪.)1958-1908‬‬
‫מטוסובסקי עלה ארצה כנער ב־‪,1924‬‬
‫למד כשנתיים בפריז והושפע מן‬
‫האקספרסיוניסטים היהודים שם‪.‬‬
‫אוסף אמנות ישראלית עם טעם אישי‬
‫בשובו ארצה צייר את מה שכינה‬
‫"רנסנסה של ישראל"‪ ,‬בציורים‬
‫סוערים‪ ,‬כמעט אקסטטיים‪ .‬הציור‬
‫"הורה" המובא בספר‪ ,‬הוא דוגמה‬
‫מצוינת לסגנונו המקורי של אותו אמן‪.‬‬
‫לרוע מזלו‪ ,‬היה מטוס רוויזיוניסט‬
‫בהשקפת עולמו‪ ,‬ולכן לא מקובל על‬
‫הממסד האמנותי שצנזר‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫את היצירות העלולות להשפיע‬
‫בכיוון בלתי רצוי‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬הוא‬
‫גם מת צעיר‪ ,‬בגיל ‪ ,50‬לכן יצירתו‬
‫המצוינת‪ ,‬המתעדת את ה"רנסנסה‬
‫הישראלית"‪ ,‬נשכחה למרות ערכה‬
‫כיצירה אקספרסיוניסטית טובה‪,‬‬
‫ויצירה חשובה בתולדות האמנות‬
‫המקומית‪.‬‬
‫אמנים שנ ִדחו על ידי הממסד‬
‫גורל דומה היה ליצירות של אברהם‬
‫אמרנט (טושק) (‪,)1989-1908‬‬
‫חבר קיבוץ מזרע‪ ,‬אמן רב־תחומי‬
‫שתרומתו לתרבות הקיבוצית היא‬
‫חשובה ומקורית‪ .‬לצערנו‪ ,‬הוא‬
‫לא דאג לפרסום יצירתו או אפילו‬
‫לשימורה‪ ,‬ורק בקושי אפשר למצוא‬
‫היום שרידים עלובים של תמונותיו‬
‫המונומנטליות במשכן לאמנות‬
‫בעין־חרוד‪ .‬בספר שלפנינו‪ ,‬נמצא‬
‫רישום צנוע של פחם על נייר (עמוד‬
‫‪ .)131‬שם הרישום הוא "חדר אוכל"‪,‬‬
‫ובו ארבעה חברי קיבוץ ישובים סביב‬
‫‪297‬‬
‫שולחן‪ .‬עפרת מתאר את הרישום‬
‫כיצירה המבטאת "אופטימיות‬
‫אידילית ומלנכוליה דרמטית"‪ .‬אני‬
‫רואה בה גרסה מקומית צנועה של‬
‫אוכלי תפוחי האדמה של ואן גוך‪ .‬יש‬
‫משהו מן הרוחני באור שמאיר את‬
‫חבורת הפועלים ומשהו "קיבוצניקי"‬
‫טיפוסי ב"ביחד ולחוד" של החברים‬
‫המכונסים בחללו של ה"סלון"‬
‫המשותף של המשפחה המורחבת‪.‬‬
‫בין האמנים הנְדחים‪ ,‬מסיבות‬
‫שונות‪ ,‬על ידי הממסד‪ ,‬אך בעלי‬
‫סגנון מובהק ואמירה ייחודית‪ ,‬נמצא‬
‫באוסף עפרת יצירות של רועי רוזן‬
‫(עמוד ‪ ,)337‬טדאוש ריכטר (עמוד‬
‫‪ ,)59‬או יוסף הירש (עמוד ‪,)115‬‬
‫ועוד רבים וטובים שלא זכו להיכלל‬
‫בפנתיאון הממוסד‪.‬‬
‫בעל האוסף מעיד את עצמו שהוא‬
‫אוהב אמנות מושבע‪ ,‬אך לא‬
‫אהבתו לאמנות היא שעושה את‬
‫האוסף הזה לאחד ומיוחד‪ ,‬אלא‬
‫"האינטליגנציה החזותית" המולדת‬
‫שלו‪ ,‬שבאמצעותה השכיל לבחור‬
‫יצירה מסוימת מבין רבות‪ ,‬לפעמים‬
‫כאלה הדומות לה‪ ,‬בגלל איזו תכונה‬
‫המעניקה לאותה יצירה משמעות‬
‫מיוחדת‪ .‬נראה לי שמכל כישוריו של‬
‫אספן טוב זוהי התכונה החשובה‬
‫ביותר‪ ,‬למרות שקשה להגדיר אותה‪,‬‬
‫אך היא ניכרת היטב במבחר היצירות‬
‫של האוסף‪ .‬שוב אנסה להסביר את‬
‫כוונתי על ידי כמה דוגמאות‪:‬‬
‫‪298‬‬
‫בין הפסלים הכלולים באוסף‪,‬‬
‫מצוי פסל של משה שטרנשוס‬
‫(‪ .)1992-1903‬שם הפסל הוא "ציפור‬
‫מתגוננת" (‪ .)165‬הציפור אינה‬
‫מתיימרת להיות "טבעית"‪ ,‬היא פסל‬
‫מסוגנן הבנוי מצורות גאומטריות‬
‫פשוטות‪ ,‬כדור ופירמידה‪ .‬יש בה יופי‬
‫פשוט ונקי כמו בפסליו המאוחרים‬
‫של ברנקושי‪ ,‬ועם זאת יש לה מראה‬
‫מכמיר לב‪ .‬משהו במסה המתכנסת‬
‫לתוך עצמה‪ ,‬משהו בצורה המזדקרת‬
‫כלפי מעלה מעניק לפסל הלא גדול‬
‫אופי מונומנטלי‪ .‬הוא מביע‪ ,‬לדעתי‪,‬‬
‫מצב קיומי המאפיין אותנו כפרטים‪,‬‬
‫כאזרחי מדינת ישראל וגם כאזרחי‬
‫העולם בעידן הפוסט־מודרני‪.‬‬
‫גם יצירתו של מיכאל גרוס‬
‫(‪" ,)2004-1920‬איקס על מרחב"‬
‫(עמוד ‪ ,)199‬נבחרה בקפידה‪ .‬בין‬
‫תמונותיו של גרוס ישנן יצירות‬
‫הדומות לה‪ ,‬גם בהן מפר ה"איקס"‬
‫את השקט שנוסכים המשטחים‬
‫החלקים של הצהוב המדברי ותכלת‬
‫השמים‪ ,‬אך בציור זה הוא משורטט‬
‫בעיפרון מחודד ובעזרת סרגל‪.‬‬
‫"צורת האיקס מבטלת את הטבע‬
‫(צבע) הקורן"‪ ,‬כותב עפרת בהסברו‬
‫לתמונה‪" ,‬ומעניקה לתמונה תוכן‬
‫קיומי וחוזק רב‪".‬‬
‫אפילו תמונתו המתיילדת של רפי‬
‫לביא (‪" ,)2007-1937‬ילד בגשם"‬
‫(עמוד ‪ ,)215‬שנבחרה לאוסף‪ ,‬יש‬
‫בה עדיין ספונטניות ותום משכנע‪,‬‬
‫סבינה שביד‬
‫שהתחלפו ברבות הימים במניירה‬
‫ריקה‪ .‬הסגנון התמים שבו משתמש‬
‫הצייר מביע בצורה הולמת את‬
‫בדידותו של האדם‪ ,‬שלעולם נשאר‬
‫קטן וחלש כמו ילד‪ ,‬למרות רצונו‬
‫לחבוק בזרועותיו את העולם ואת כל‬
‫פלאיו‪.‬‬
‫האמנות החזותית‬
‫והפרשנות המילולית‬
‫אוסף יצירות האמנות של עפרת הוא‬
‫פרי אהבתו אליהן‪ .‬הן משמשות לו‬
‫מעין חלון שדרכו התבונן בארץ־‬
‫ישראל כל פעם מזווית ראייה חדשה‪.‬‬
‫לפי דברי המבוא לספר אופקים‬
‫רחבים‪ ,‬הוא חווה את נופי הארץ‬
‫דרך עיניהם של אנה טיכו‪ ,‬קראקואר‪,‬‬
‫רובין ואחרים‪ .‬את המזרח הוא חווה‬
‫דרך עיניהם של רבן וגוטמן‪ ,‬בזכות‬
‫אמנים אחרים השתתף בקונגרסים‪,‬‬
‫חווה את השואה‪ ,‬נלחם במלחמות‬
‫ישראל‪ ,‬הצטרף לתנועות מחאה‪...‬‬
‫בקיצור‪ ,‬חי חיים מלאים יותר‬
‫ומעניינים יותר‪ .‬זהו‪ ,‬אכן‪ ,‬תפקידה‬
‫של אמנות טובה‪ .‬אמנות איננה רק‬
‫"מימזיס" ‪ -‬חיקוי תמים של הנראה‬
‫לעין‪ ,‬הידוע והמוכר‪ .‬תפקידה להאיר‬
‫את המוכר באור חדש‪ ,‬לגלות בו‬
‫את הנסתר מעינינו או לגלות את‬
‫ה"אידאה" המסתתרת במראה‬
‫החולף‪ .‬אלא שנס זה איננו מתרחש‬
‫‪299‬‬
‫אוסף אמנות ישראלית עם טעם אישי‬
‫בקלות‪ .‬אנו רואים אנשים החולפים‬
‫על פני יצירות אמנות נפלאות‬
‫כסומים‪ ,‬בבחינת "עיניים להם‬
‫ולא יראו"‪ .‬הספר אופקים רחבים‬
‫המלווה את אוסף היצירות שעליהן‬
‫כתבנו הוא בבחינת מדריך ומפרש‪,‬‬
‫וברצוני להתייחס כעת לחשיבות‬
‫שיש לפרשנות המילולית של היצירה‬
‫החזותית‪.‬‬
‫לא כל אדם ניחן בכישרון המבטיח‬
‫את מה שכינינו קודם "אוריינות‬
‫חזותית"‪ ,‬ובוודאי שלא כל מתבונן‬
‫הוא בעל ידע מספיק כדי "להבין‬
‫את הנקרא"‪ ,‬לכן יש חשיבות רבה‬
‫לפרשנות של יצירות האמנות‪.‬‬
‫מניסיוני האישי אני יודעת כמה‬
‫למדתי מכתביהם של וולפלין‪,‬‬
‫ברנזון‪ ,‬ריד‪ ,‬קנדינסקי וקלרק‪ ,‬ממורי‬
‫באוניברסיטה העברית משה ברש‪,‬‬
‫ובתחום האמנות הישראלית מגדעון‬
‫עפרת‪ ,‬מחבר הספר שאנו דנים בו‪.‬‬
‫מקדש יווני קלסי ייראה לאדם שלא‬
‫למד ולא קרא כחורבה רומנטית‪.‬‬
‫מונה ליזה‪ ,‬אולי היצירה המפורסמת‬
‫ביותר בתחום הציור‪ ,‬חיה ומעניינת‬
‫בזכות כל מה שנכתב ונאמר עליה‬
‫מימי ואסרי‪ ,‬דרך מרסל דושאן‪ ,‬ועד‬
‫למי שמצא שזהו בעצם דיוקן עצמי‬
‫של ליאונרדו בלבוש אישה‪ .‬הספר‬
‫אופקים רחבים משלים את ההנאה‬
‫מן האוסף המצוין על ידי פרשנות‬
‫שהיא גם מלומדת וגם מלאת‬
‫השראה‪ ,‬ובעיקר כתובה "בלשון בני‬
‫אדם"‪ ,‬בעברית עשירה אך מובנת‪,‬‬
‫ללא הזדקקות מיותרת לביטויים‬
‫לועזיים מקצועיים כביכול‪ ,‬שאין להן‬
‫שום משמעות ושום קשר ליצירה‪.‬‬
‫חבל שאוסף כה יפה עוזב את הארץ‪,‬‬
‫אבל במציאות הגלובלית שאנו חיים‬
‫בה‪ ,‬ואולי בזכות בעליו החדש‪ ,‬ייחשף‬
‫האוסף הזה לקהלים רחבים יותר‬
‫ויש תקווה שאחרי שיראה עולם וגם‬
‫ייראה בו‪ ,‬ישוב ארצה בשלום‪ ...‬עד אז‬
‫נסתפק בספר המציג אותו בכבוד‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫מְִדּבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪:‬‬
‫כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫עמוס עוז‪ ,‬בין חברים‪ ,‬כתר ספרים‪ 160 ,2012 ,‬עמ'‪.‬‬
‫קובץ הסיפורים החדש של עמוס עוז‪,‬‬
‫בין חברים‪ ,‬הוא כעין המשך לקובץ‬
‫הקודם‪ ,‬תמונות מחיי הכפר‪ ,‬בשינוי‬
‫מקום העלילה‪ :‬קיבוץ לעומת כפר‪,‬‬
‫על רקע שקיעתו של עולם הציונות‬
‫המעשית‪ .‬הקובץ החדש מתמקד‬
‫אף הוא בשני מוטיבים מרכזיים‪,‬‬
‫שבֶר המשפחה והבדידות האנושית‪,‬‬
‫ֶ‬
‫החותרים מתחת לשורשי הציונות‬
‫החלוצית ומאיימים לפורר ולמוטט‬
‫את החלום הציוני (ראו מאמרי על‬
‫תמונות מחיי הכפר)‪.‬‬
‫בשני הספרים משתמש עמוס‬
‫עוז בטכניקה הלקוחה ממחרוזת‬
‫הסיפורים וויינסבורג‪ ,‬אוהיו (עם‬
‫עובד‪ ,)1959 ,‬מאת שרווד אנדרסון‪,‬‬
‫המתרחשים כולם בעיירה אחת‬
‫נידחת‪ ,‬עלובה‪ ,‬שכוחת אל‪ .‬עמוס‬
‫הסופר ישראל בנימינוב כתב ביוגרפיה על יאנוש קורצ'אק; היה בעבר מנהל קריית החינוך של‬
‫"אורט"‪.‬‬
‫מדבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫עוז מעיד על עצמו שאנדרסון ּפָקח‬
‫את עיניו לכתוב על מה שמסביבו‪.‬‬
‫הוא הבין פתאום שהעולם הכתּוב‬
‫לא תלוי רק במקומות מרכזיים‬
‫מסוימים‪ ,‬כמו מילאנו או לונדון‪,‬‬
‫פאריס או ניו־יורק‪ ,‬אלא הוא חג‬
‫תמיד סביב היד הכותבת במקום‬
‫שהיא כותבת‪" :‬כאן אתה ‪ -‬כאן מרכז‬
‫היקום" (ריאיון במוסף הארץ‪16 ,‬‬
‫במרס ‪ .)2012‬ואכן‪ ,‬גם הלול‪ ,‬הרפת‬
‫ובתי הילדים בקיבוץ יכולים להוות‬
‫מרכז היקום בשביל היד הכותבת‪.‬‬
‫ועוד‪" :‬הסיפורים השונים נקשרו‬
‫ביניהם גם בכך שהדמויות גלשו‬
‫מסיפור לסיפור‪ :‬מי שהיו דמויות‬
‫מרכזיות בסיפור אחד‪ ,‬חזרו והופיעו‪,‬‬
‫הם עצמם‪ ,‬כדמויות משניות‪ ,‬דמויות‬
‫רקע‪ ,‬בסיפורים האחרים" (סיפור על‬
‫אהבה וחושך‪ ,‬עמ' ‪ .)545‬וכך נכתב‬
‫רומן בסיפורים‪.‬‬
‫האידאל ה"חד"‬
‫בריאיון הנ"ל הסביר עמוס עוז את‬
‫בחירתו התמוהה בשם הקיבוץ‪ ,‬בו‬
‫מתרחשות העלילות הסיפוריות‬
‫ יקהת‪ :‬השם מעורר אסוציאציה‬‫למשהו שהיה חד בעבר וקהה עם‬
‫השנים‪ .‬האידאל הראשון של הקיבוץ‬
‫היה חד‪ ,‬להפוך על פיו את טבע האדם‬
‫בבת אחת‪ .‬הצעירים שהצטרפו לדרך‬
‫החדשה האמינו שיישארו לעולם בני‬
‫‪301‬‬
‫שמונה־עשרה ובני עשרים‪ .‬נערים‬
‫ונערות שהשתחררו מעול ההורים‪,‬‬
‫של‬
‫והמעצורים‬
‫ומהאיסורים‬
‫העיירה היהודית והאמונה הדתית‪.‬‬
‫והצעירים לנצח‪ ,‬בהוויה הקיבוצית‪,‬‬
‫באקסטזה בלתי פוסקת‪ ,‬עובדים‪,‬‬
‫מתווכחים‪ ,‬אוהבים ורוקדים עד‬
‫כלות הכוחות‪ .‬עם השנים‪ ,‬כל זה‬
‫קהה ופחת‪ .‬ואז צצו וצמחו הג ֶנים‬
‫השליליים של טבע האדם‪ :‬הפגיעּות‪,‬‬
‫האנוכיּות‪ ,‬האמביציות‪ ,‬החומרנּות‬
‫והחמדנּות‪ .‬המהפכנים הצעירים‬
‫חלמו שאפשר לנצח את הכוחות‬
‫האלה ולהיוולד מחדש‪ ,‬וליצור‬
‫אדם חדש‪ ,‬ללא חסרונותיו של‬
‫האדם הישן‪ .‬עם השנים‪ ,‬האכזבה‬
‫והכישלון הִּכּו בהם ללא רחמים‪.‬‬
‫למרות שהסיפורים מתמקדים בחיי‬
‫הקיבוץ‪ ,‬הם מספרים על מצבים‬
‫אוניברסליים‪ ,‬על הכוחות הבסיסיים‬
‫בקיום האנושי‪ :‬על בדידות‪ ,‬על‬
‫תשוקה ואהבה‪ ,‬על געגועים וידידות‪,‬‬
‫על מוות ועוד‪ .‬בחלק מסיפוריו של‬
‫עמוס עוז‪ ,‬מתוארת השאיפה לשנות‬
‫את העולם‪ .‬כהרף עין יכלו לעשות‬
‫זאת‪ ,‬כביכול‪ ,‬ולא היא!‬
‫יחסי מין חופשיים‪ ,‬ללא גבולות‬
‫חוסמים‪ ,‬הם הגורם המרכזי לשבר‬
‫המשפחתי בסיפוריו של עוז‪ .‬צבי‬
‫פרוביזור ולונה בלנק‪ ,‬בועז ואסנת‪,‬‬
‫דויד דגן ועדנה אשרוב‪ ,‬נינה ואבנר‪,‬‬
‫יותם ונינה‪ ,‬מרטין ואסנת ‪ -‬בשישה‬
‫מתוך שמונת סיפורי הקובץ‪ ,‬עומדת‬
‫‪302‬‬
‫במוקד העלילה הסיפורית הזוגיות‬
‫מבשילה‬
‫שאינה‬
‫המתערערת‬
‫ומגיעה לידי שבר משפחתי; בכמה‬
‫מהסיפורים בן הזוג ה"בוגד" נוטל‬
‫את חפציו האישיים‪ ,‬עוזב את חדר‬
‫המשפחה ועובר לגור בחדר מגוריה‬
‫של אהובתו (בועז בסיפור "שתי‬
‫נשים"; עדנה בסיפור "בין חברים";‬
‫נינה בסיפור "בלילה")‪ .‬עמוס עוז‬
‫מתאר גם את התשוקה המינית‬
‫שאינה באה על סיפוקה (לונה‬
‫בלנק בסיפור "מלך נורווגיה"; יואב‬
‫בסיפור "בלילה"; יותם בסיפור "דיר‬
‫עג'לון"; אסנת בסיפור "אספרנטו")‪.‬‬
‫הקלות הבלתי נסבלת של קיום יחסי‬
‫מין בתוך הקולקטיב הקיבוצי הורסת‬
‫כל חלקה טובה בחיי הזוגיות של שני‬
‫המינים‪.‬‬
‫לקיבוץ אין מענה לבדידות‬
‫כתוצאה מהשבר המשפחתי צצה‬
‫ועולה הבדידות בקולקטיב הקיבוצי‪,‬‬
‫שבה אין (כאילו!) מקום לבדידות‪,‬‬
‫לדעתו של עמוס עוז‪ .‬אריאלה מנסה‬
‫לגעת בבדידות של בועז‪ ,‬אהובה‪,‬‬
‫והוא איננו מתייחס אליה‪" ,‬כאילו‬
‫הוא בא ישר ממדבר של בדידות"‬
‫(עמ' ‪ .)30‬ובמדבר הבדידות‪,‬‬
‫הכול קמל ושום דבר איננו צומח‪.‬‬
‫אריאלה רצתה להשתתף בבדידותה‬
‫של אסנת‪ ,‬כפי שרצתה במקביל‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫לגעת בבדידותו של בועז‪ .‬ויואב‪,‬‬
‫מזכיר הקיבוץ‪ ,‬מהרהר בינו לבינו‬
‫שלרווק מזדקן ובודד קשה יותר‬
‫בקיבוץ מאשר במקומות אחרים‪,‬‬
‫"מפני שלחברה הקיבוצית אין שום‬
‫מענה לבדידות‪ .‬יתר על כן‪ :‬מעצם‬
‫הרעיון שלה‪ ,‬החברה שלנו שוללת‬
‫את הבדידות" (עמ' ‪ .)96‬הבדידות‬
‫משתרעת בין ההרגשה הנפשית‬
‫למציאות החברתית‪ ,‬כשידּה של‬
‫האחרונה על העליונה‪ .‬האדם‬
‫הגלמוד‪ ,‬הפרוש מן הקולקטיב‪ ,‬יחיד‬
‫ובודד ללא בן זוג‪ ,‬הוא מקרה יוצא‬
‫דופן‪ ,‬שאיננו מתאים לחיי הקיבוץ;‬
‫ולמרות הכול‪ ,‬כמותו מצויים רבים!‬
‫צבי פרוביזור הוא מזדקן כבן‬
‫חמישים שלא ידע אישה מימיו‪.‬‬
‫הצטיין בעבודת הגננות‪ ,‬וכולם‬
‫העריכו ושיבחו אותו בשל כך‪.‬‬
‫התחביב שלו היה לשמוע את כל‬
‫מהדורות החדשות ברדיו‪ ,‬לקרוא‬
‫יום־יום את כל העיתונים שהונחו‬
‫בחדר התרבות ולבשר לכל חברי‬
‫הקיבוץ את הבשורות הרעות‬
‫והאירועים הטרגיים שהתרחשו‬
‫בעולם‪ .‬ובוקר אחד קרא בקול רם‬
‫מהעיתון‪" :‬שמעתם? כתּוב פה שמלך‬
‫נורווגיה חלה בסרטן‪ ",‬והוסיף‪" :‬וגם‬
‫אצלנו ראש המועצה האזורית חולה‬
‫בסרטן" (עמ' ‪ .)12‬העיסוק בבשורות‬
‫הרעות היה ניסיונו של צבי לשבור‬
‫את הבדידות שמסביבו‪ ,‬ליצור מגע‬
‫אנושי‪ ,‬ולו חלקי‪ ,‬בינו לחבריו בקיבוץ‪.‬‬
‫מדבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫אולם‪ ,‬צבי כשל ונשאר בבדידותו‬
‫שנים רבות‪ ,‬עד שהחל להיפגש‬
‫עם לונה בלנק‪ ,‬שבעלה נהרג‪ ,‬לפני‬
‫שנים אחדות‪ ,‬בעת שירות מילואים‬
‫בגבול עזה‪ .‬כמורָה‪ ,‬הקדישה את כל‬
‫כולה למלאכת ההוראה ולתלמידיה‪.‬‬
‫ישובים על הספסל בקצה הדשא היו‬
‫משוחחים ביניהם‪ .‬היא לא הבינה‬
‫מדוע הוא נוטל על עצמו את כל צער‬
‫העולם‪ ,‬והוא היה משיב‪" :‬לעצום את‬
‫העיניים למראה החיים האכזריים‪,‬‬
‫זוהי גם טיפשות וגם חטא‪ ".‬לונה‬
‫הזמינה אותו לכוס קפה בחדרה‪,‬‬
‫בעוד בחדרו של צבי עמד תמיד ריח‬
‫עבה של רווקות‪.‬‬
‫ערב אחד אחזה בו בידה והוא נרתע‬
‫בבהילות; כל ימי חייו לא נגעו בו‪,‬‬
‫והוא סלד מכל מגע גופני‪ .‬בכך‬
‫הפסיק את הקשרים עם לונה‪ .‬סירב‬
‫להיפגש עמה ולא נענה לבקשותיה‬
‫ותחינותיה‪ .‬בתחילת החורף‪ ,‬בלי‬
‫לקבל אישור מהמזכירות‪ ,‬קמה‬
‫ונסעה לארצות־הברית‪ ,‬אל אחותה‬
‫ששלחה לה כרטיס טיסה‪ .‬השכם‬
‫לפנות בוקר עצר צבי את אחד‬
‫הרפתנים המשכימים לחליבת‬
‫הבוקר ובישר לו בעצב שהלילה מת‬
‫מלך נורווגיה‪ .‬היה לו סרטן בכבד‪.‬‬
‫האין זה גם רמז מטפורי על מות‬
‫האהבה והידידות‪ ,‬שהחלו להתרקם‬
‫בין צבי ללונה?!‬
‫‪303‬‬
‫הנער המזרחי‬
‫והחברה האשכנזית‬
‫בסיפור "אבא" מופיע צבי פרוביזור‬
‫כדמות רקע‪ :‬בדרך לאוטובוס שיביא‬
‫את משה‪ ,‬הנער המזרחי‪ ,‬אל אביו‬
‫השוכב חולה בבית חולים‪ ,‬פגש‬
‫אותו צבי פרוביזור ושאל מדוע הוא‬
‫נוסע העירה? מה יש שם שאין כאן‬
‫בקיבוץ? משה שתק ולא ענה‪ ,‬אך רצה‬
‫להשיב‪" :‬זרים" (עמ' ‪ .)65‬כלומר‪,‬‬
‫געגועים לבני אדם זרים שאינם‬
‫מכירים אותך‪ ,‬ובו־זמנית אינם‬
‫יורדים לנשמתך ואינם מפשפשים‬
‫בתוך תוכך‪ ,‬בחייך הפרטיים‪ ,‬כמו‬
‫בחברה הקיבוצית‪ ,‬החושפת את‬
‫כולך‪ ,‬במערומיך‪ ,‬לעיני כל‪.‬‬
‫משה ישר‪ ,‬הנער העולה ממוצא‬
‫מזרחי‪ ,‬המתחנך בקיבוץ‪ ,‬הוא דמות‬
‫מרכזית בסיפור "אבא" ודמות‬
‫משנית בסיפור "אספרנטו"‪ .‬נתלתה‬
‫מודעה בכניסה לחדר האוכל‪ ,‬על‬
‫פתיחת קורס למתחילים בלשון‬
‫אספרנטו‪ .‬מטרת האספרנטו לאחד‬
‫את כל האנושות ולהיות לפחות שפה‬
‫שנייה לכל בני אנוש‪ .‬אם כל תושבי‬
‫העולם ידברו אספרנטו‪ ,‬תתבטלנה‬
‫המחיצות בין אדם לאדם ובין עם‬
‫לעם וישרור שלום עולמי‪ .‬בתחתית‬
‫המודעה נרשמו שלושה חברים‬
‫לשיעורי אספרנטו‪ :‬צבי פרוביזור‪,‬‬
‫אסנת‪ ,‬והנער משה ישר‪ ,‬מכיתה י"א‬
‫במוסד החינוכי‪ .‬שלושתם מוצרי‬
‫‪304‬‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫בדידות של החברה הקיבוצית‪.‬‬
‫מרטין‪ ,‬המורה לאספרנטו‪ ,‬הסביר‬
‫במפגש הראשון‪:‬‬
‫כאשר ידברו כל בני אנוש בשפה‬
‫משותפת‪ ,‬שוב לא תהיינה מלחמות‪,‬‬
‫כיוון שהלשון מאחדת ומונעת אי‬
‫הבנות בין בני האדם והעמים‪ .‬משה‬
‫ישר הקשיב והעיר‪" :‬גם קין והבל דיברו‬
‫כנראה באותה שפה" (עמ' ‪.)154‬‬
‫מרטין שאל אותו בחוסר סובלנות‬
‫מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬בא ללמוד אספרנטו?‬
‫ומשה השיב שאולי לימוד‬
‫האספרנטו יעזור לו גם ללמוד שפות‬
‫אחרות‪ .‬כלומר‪ ,‬הנער המזרחי איננו‬
‫משתלב בחיפוש אחר אידאולוגיה‬
‫הומניסטית‪ ,‬שהיא מנת חלקם של‬
‫הקיבוצניקים ממוצא אשכנזי‪.‬‬
‫רוני שינדלין הוא הדמות המרכזית‬
‫בסיפור "ילד קטן"‪ ,‬ודמות רקע‬
‫בשאר הסיפורים‪ .‬הוא משמש כליצן‬
‫הקיבוץ‪ ,‬היודע לעקוץ בלשונו החדה‬
‫כל דמות שסרחה וכל מעשה מעורר‬
‫גיחוך ואירוניה‪ .‬בשעות הערב הייתה‬
‫מתאספת חבורת הליצנים‪ ,‬ורוני‬
‫בראשם‪ ,‬ומשליכה את יהבה בזולתם‪.‬‬
‫לצבי פרוביזור‪ ,‬מבשר האירועים‬
‫הטרגיים בעולם (בסיפור "מלך‬
‫נורווגיה") קראו "מלאך המוות"‪,‬‬
‫ורוני שינדלין הלץ‪ ,‬אמר לחבריו‬
‫שישבו עמו ליד אותו שולחן בחדר‬
‫האוכל הקיבוצי‪" :‬מלאך המוות יורד‬
‫על האלמנה השחורה" (עמ' ‪ .)15‬עם‬
‫חשיפת היחסים בין צבי ללונה בלנק‪,‬‬
‫אלמנת צה"ל‪ ,‬וכאשר לונה נסעה‬
‫לארצות הברית‪ ,‬העיר רוני שינדלין‪:‬‬
‫"האלמנה השחורה בורחת ממלאך‬
‫המוות" (עמ' ‪.)19‬‬
‫רוני שינדלין פוגש את אריאלה‪,‬‬
‫אהובת בועז‪ ,‬ואומר לה בלעג‪" :‬מונה‬
‫ליזה‪ ,‬מים שקטים חודרים עמוק"‬
‫(עמ' ‪ ,29‬בסיפור "שתי נשים")‪.‬‬
‫ומשנודע בקיבוץ שדויד דגן‪ ,‬המחנך‬
‫והמרקסיסט‪ ,‬פיתה את תלמידתו וזו‬
‫עברה לגור עמו בביתו‪ ,‬ליד השולחן‬
‫בחדר האוכל געשו הרוחות‪" :‬אמרו‬
‫אבישג השונמית‪ ,‬ואמרו לוליטה‬
‫ואמרו כחול הזקן" (עמ' ‪ ,38‬בסיפור‬
‫"בין חברים")‪ .‬ועוד‪ :‬כאשר נינה‬
‫סירוטה עזבה את בעלה ועברה‬
‫דירה‪ ,‬אמרו שיותם קליש מאוהב‬
‫בה‪ ,‬למרות שהייתה מבוגרת ממנו‬
‫בשש שנים‪ .‬רוני שינדלין הגיב‪:‬‬
‫"מזל טוב‪ .‬עוד לב שבור‪ .‬הגולם‬
‫התאהב בפרפר" (עמ' ‪ ,127‬בסיפור‬
‫"דיר עג'לון")‪ .‬שינדלין מגיע לשיאו‬
‫האירוני בדבריו על דויד דגן‪ ,‬המחנך‬
‫המרקסיסט והנואף הבלתי נדלה‪:‬‬
‫"כל מי שחסרה לו אישה בקיבוץ‬
‫יקהת‪ ,‬יכול פשוט לעמוד בתור תחת‬
‫המדרגות של דויד דגן ולחכות קצת‪.‬‬
‫נשים מועפות משם כל הזמן כמו‬
‫בדלי סיגריות" (עמ' ‪.)81‬‬
‫וההפתעה‪ :‬כל עוד מדובר היה באחר‬
‫ובהתנהגותו היוצאת דופן‪ ,‬נפתחו‬
‫מדבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫חרצובות לשונו של רוני שינדלין‪,‬‬
‫והיה משלח את חִציו המורעלים‬
‫לכל עבר וללא רחם; אולם‪ ,‬כאשר‬
‫הנפגע הוא בנו בן החמש‪ ,‬שירדו‬
‫לחייו בבית הילדים‪ ,‬מתמלא רוני‬
‫זעם‪ ,‬מאבד עשתונותיו‪ ,‬מאיים‬
‫ומרביץ לילדים שפגעו בבנו חסר‬
‫ההגנה‪" :‬זה עוד כלום! זה עוד שום‬
‫דבר! מי שייגע עוד פעם אחת ביובל‬
‫אני ארצח אותו" (עמ' ‪ ,90‬בסיפור‬
‫"ילד קטן")‪ .‬זוהי דרכו של עולם‪:‬‬
‫זכות הדיבור הבלעדית לליצן החצר‪,‬‬
‫ובו אין לגעת גם כאשר הוא נחשף‬
‫בחולשותיו האנושיות! צריך להיזהר‬
‫מלשונו החדה‪ ,‬שמא יום אחד תכה‬
‫שוב בחברים שמעדו ונחשפו‪...‬‬
‫אידאולוגיה‪ ,‬סקס ובדידות‬
‫חיי הקולקטיב בהוויה הקיבוצית‬
‫מבוססים על עקרונות היסוד של‬
‫עבודה עצמית‪ ,‬שוויון חברתי ושיתוף‬
‫מלא בייצור ובצריכה‪ .‬כל חבר נותן לפי‬
‫יכולתו ומקבל לפי צרכיו‪ .‬בספרו של‬
‫עמוס עוז‪ ,‬שתי הדמויות המייצגות‬
‫בצורה מרשימה את הייחודיות‬
‫האידאולוגית של הקולקטיב הקיבוצי‬
‫הן דויד דגן (בסיפורים‪" :‬בין חברים"‪,‬‬
‫"אבא") ומרטין ונדנברג (בסיפור‬
‫"אספרנטו")‪.‬‬
‫כל חברי הקיבוץ נרעשו ונדהמו‪,‬‬
‫כאשר נודע להם שעדנה אשרוב‪,‬‬
‫‪305‬‬
‫בת השבע־עשרה‪ ,‬נטלה את בגדיה‬
‫וחפציה מחדרה במוסד החינוכי‬
‫ועברה לגור אצל דויד דגן‪ ,‬המורה‬
‫והמחנך שלה‪ ,‬בן גילו של אביה‪.‬‬
‫בסיפור "אבא"‪ ,‬פנה משה ישר למחנך‬
‫שלו‪ ,‬דויד דגן‪ ,‬וביקש רשות לנסוע‬
‫לאחר הלימודים ולאחר העבודה‬
‫לבקר אצל אביו‪ ,‬ילון אצל קרובי‬
‫משפחה באור־יהודה ולמחרת בבוקר‬
‫ישכים בארבע וחצי כדי לחזור לקיבוץ‬
‫באוטובוס הראשון ויגיע עוד לפני‬
‫תחילת הלימודים‪ .‬תגובת המחנך‪:‬‬
‫"הנסיעות האלה אל הקרובים שלך‬
‫מרחיקות אותך מאתנו‪ .‬הלא אתה‬
‫כבר כמעט אחד מאתנו" (עמ' ‪.)55‬‬
‫המחנך הקפדן בודק האם משה‬
‫ישר הוא באמת אחד משלנו ושואל‬
‫אותו‪ :‬לשחות כבר למדת?! עדיין‬
‫אתה מסתפר קצר?! עם הזיפים על‬
‫הראש‪ ,‬אתה נראה כפליט! "הגיע‬
‫הזמן שתהיה לך בלורית כמו לכל‬
‫הבנים" (עמ' ‪ .)55‬דויד דגן מרשה לו‬
‫לנסוע‪ ,‬בתנאי שיזכור שם "שאתה‬
‫כבר אחד משלנו" (עמ' ‪ .)56‬האם‬
‫הוא "יפה נפש"? ביטוי בו השתמש‬
‫דויד דגן‪ ,‬המורה להיסטוריה‪ ,‬כלפי‬
‫אלה הנרתעים מפני אכזריותה‬
‫ההכרחית של המהפכה‪.‬‬
‫מרטין ונדנברג חי לבדו והיה חולה‬
‫בריאותיו מריבוי עישון סיגריות‪.‬‬
‫היה משכים בשש בבוקר והיה הולך‬
‫לעבוד שלוש־ארבע שעות בסנדלרייה‬
‫של הקיבוץ‪ .‬בא לקיבוץ יקהת‬
‫‪306‬‬
‫מקיבוץ אחר של יוצאי הולנד‪ ,‬אותו‬
‫עזב על רקע מחלוקת אידאולוגית‬
‫עקרונית‪ :‬הם התירו לניצולי השואה‬
‫לשמור לעצמם בחשבון בנק סגור‬
‫חלק מכספי הפיצויים מגרמניה‪.‬‬
‫ואילו מרטין‪ ,‬ניצול שואה אף הוא‪,‬‬
‫סבור היה שהרכוש הוא אֵם כל‬
‫חטאת‪ ,‬ובייחוד הפיצויים מגרמניה‪.‬‬
‫בנעוריו‪ ,‬ברוטרדם‪ ,‬היה מורה‬
‫ללשון אספרנטו‪ .‬מאז בואו ארצה‪,‬‬
‫בשנת ארבעים ותשע‪ ,‬לא הזדמן לו‬
‫להשתמש בשפה מופלאה זו‪ .‬היה‬
‫בדעתו לפתוח בקיבוץ חוג קטן‬
‫ללימודי אספרנטו‪ .‬האמין באחווה‬
‫עולמית פציפיסטית שתשתרר לאחר‬
‫שהגבולות שבין האנשים‪ ,‬העמים‬
‫והשפות יימחקו‪ .‬בקיבוץ אישרו לו‬
‫לעסוק בסנדלרות‪ .‬לא החסיר אף‬
‫יום עבודה‪ ,‬ואם חלה‪ ,‬החזיר את‬
‫ימי העבודה לקולקטיב‪ .‬רוני שינדלין‬
‫קרא לו "גנדי" של קיבוץ יקהת‪.‬‬
‫מרטין ביקר קשות את ממשלתו‬
‫של בן־גוריון וסבר שכל הממשלות‬
‫מיותרות לגמרי‪" ,‬והממשלה שלנו‬
‫מיותרת כפליים‪ ,‬מפני שאנחנו‬
‫היהודים‪ ,‬הראינו לעולם איך יכול עם‬
‫להתקיים ואף לפרוח‪ ,‬במשך אלפי‬
‫שנים‪ ,‬פריחה רוחנית ותרבותית‪ ,‬בלי‬
‫שתהיה לו ממשלה כלשהי"‪ .‬בפורים‪,‬‬
‫לפני שנתיים‪ ,‬התחפש רוני שינדלין‬
‫לגנדי‪ ,‬עטוף בסדין לבן‪ ,‬ואחריו גרר‬
‫עז‪ ,‬שעל צווארה תלוי היה שלט‬
‫באספרנטו‪" :‬גם אני בן אדם" (עמ'‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫‪ .)141‬בחדרו של מרטין הייתה‬
‫תלויה תמונתו של זמנהוף‪ ,‬ממציא‬
‫לשון האספרנטו‪ .‬יום אחד הופיע‬
‫בסנדלרייה יואב המזכיר‪ ,‬פנה למרטין‬
‫ואמר לו שוועדת הבריאות החליטה‬
‫שבגלל בריאותו הרופפת אסור לו‬
‫להמשיך לעבוד בסנדלרייה‪ .‬ומי‬
‫יחליף אותו? מצאו עובד זמני‪ ,‬עולה‬
‫חדש מרומניה שגר במעברה הסמוכה‬
‫לקיבוץ‪ .‬תגובתו של מרטין‪" :‬עוד‬
‫עובד שכיר?! עוד מסמר אחד בארון‬
‫של עקרונות העבודה העצמית?!"‬
‫והוסיף יואב המזכיר‪ ,‬שמרטין יוכל‬
‫לעבוד במזכירות הקיבוץ‪ ,‬שעתיים כל‬
‫בוקר‪ ,‬לסדר ולתייק מסמכים‪ .‬בחלוף‬
‫הימים‪ ,‬בריאותו הלכה והתדרדרה‪.‬‬
‫מצבו הורע והוא הובל באמבולנס‬
‫לבית החולים הקרוב לקיבוץ‪ .‬אסנת‪,‬‬
‫שכנתו‪ ,‬שנעזבה לאחרונה על ידי‬
‫בעלה‪ ,‬טיפלה בו באהבה גדולה‪ .‬בבית‬
‫החולים חיפשה את המילים הנכונות‬
‫כדי לומר לו שהוא יקר לה ‪-‬‬
‫לא מצאה את המילים המתאימות‬
‫ולא אמרה דבר‪ .‬ורק החזיקה את‬
‫אצבעותיו החמות בשתי ידיה‬
‫שהיו קטנות וקרות; מגע ידיים של‬
‫ידידות ואהבה‪ .‬כעבור חמישה ימים‬
‫נפטר; למחרת היום נערכה הלוויה‬
‫בהשתתפות חברי הקיבוץ בלבד‪.‬‬
‫חיפשו ושאלו‪ ,‬ולא נמצא אף לא‬
‫קרוב משפחה אחד‪ .‬שריד השואה‬
‫בבדידותו המוחלטת‪.‬‬
‫מדבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫כאב על זוגיות כושלת‬
‫בשם המזכירות הספיד אותו יואב‬
‫קרני‪ ,‬שציין ש"מרטין היה כל חייו‬
‫אדם בודד‪ ,‬ניצול שהסתתר בהולנד‬
‫בימי השואה" (עמ' ‪ .)158‬ולמרות‬
‫הכול הגיע לקיבוץ חדור אמונה‬
‫עמוקה באדם‪ ,‬ומלא להט של צדק‬
‫חברתי‪ .‬דבק באידאלים הקיבוציים‪,‬‬
‫ללא פשרות‪ ,‬וביושר אישי‪ .‬רוני‬
‫שינדלר שלא כדרכו‪ ,‬אמר הפעם‬
‫דברי שבח‪" :‬חבל עליו‪ ,‬כבר‬
‫כמעט שלא נשארו אנשים כאלה"‬
‫(עמ' ‪.)159‬‬
‫הרומן‬
‫לפתיחת‬
‫כפרפראזה‬
‫המונומנטלי מאת טולסטוי‪ ,‬אנה‬
‫קארנינה‪ ,‬נוכל לומר שכל אדם‬
‫בודד‪ ,‬גם בקולקטיב הקיבוצי‪,‬‬
‫בודד בדרכו שלו‪ .‬הבדידות הולכת‬
‫ונשחקת‪ ,‬הולכת ונעלמת (אם‬
‫בכלל!) באמצעות זוגיות בריאה‪,‬‬
‫ידידות נאמנה‪ ,‬מגע גופני עדין‪,‬‬
‫יחסים ארוטיים מידתיים‪ .‬נסקור‬
‫בקצרה כמה וריאנטים נוספים של‬
‫בדידות ושל הניסיון הכושל לגבור‬
‫עליה‪ ,‬בסיפוריו של עמוס עוז‪.‬‬
‫בסיפור "שתי נשים"‪ :‬בועז‪ ,‬בעלה‬
‫של אסנת‪ ,‬עזב אותה ועבר לגור‬
‫אצל אריאלה הגרושה‪ .‬בבוקר־‬
‫בבוקר הייתה אסנת מגיעה למקום‬
‫עבודתה במכבסה‪ ,‬מדליקה את‬
‫הרדיו‪ ,‬בו זכתה בחלוקת הרכוש‬
‫המשותף ומנסה להפיג בעזרתו‬
‫‪307‬‬
‫את הבדידות‪ .‬מצפונה של אריאלה‬
‫הציק לה על ששברה את חיי‬
‫הזוגיות של אסנת‪ ,‬ומלבד פתקי‬
‫התרופות שבועז צרך‪ ,‬שקיבלה‬
‫מהנבגדת‪ ,‬מחשבותיה נתונות היו‪,‬‬
‫כל הימים‪ ,‬למעשה הנבלה שעשתה‬
‫לצרתה‪ .‬אריאלה הייתה נשואה‬
‫לקצין בצבא הקבע‪ ,‬אפרים‪ ,‬שנטש‬
‫אותה למען חיילת צעירה‪ .‬בקיבוץ‬
‫ריכלו על בועז ואריאלה‪ ,‬וסבורים‬
‫היו שלבועז לא אכפת לאיזו דירה‬
‫הוא הולך אחרי העבודה ובאיזו‬
‫מיטה הוא ישן‪ .‬התשוקה המינית‬
‫וסיפוקה שולטים ביחסיו של בועז‬
‫עם נשותיו‪ ,‬וחליפת המכתבים‬
‫ביניהן מהווה עוגן הצלה מהבדידות‬
‫שכפה עליהן‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬אסנת החלה מטפלת‬
‫במרטין הזקן‪ ,‬השכן החולני (בסיפור‬
‫"אספרנטו")‪ ,‬ודחתה מכל וכול את‬
‫הצעת ועדת הבריאות לקבל ארבע‬
‫שעות שבועיות למטרה זו‪ .‬היא‬
‫התנגדה‪ ,‬כי כל מה שעשתה למענו‪,‬‬
‫עשתה מתוך יחסי ידידות‪ ,‬ואין צורך‬
‫שסידור העבודה יתגמל אותה‪ .‬מותו‬
‫של מרטין שם קץ לידידות שהלכה‬
‫ונרקמה בינה לבינו‪.‬‬
‫בסיפור "בלילה"‪ :‬במשך אותו שבוע‬
‫היה יואב קרני‪ ,‬הבן הבכור של‬
‫הקיבוץ המכהן כמזכיר‪ ,‬שומר לילה‪.‬‬
‫ולפתע‪ ,‬התפרצה נינה לתוך בדידות‬
‫הלילה וזעקה את כאבה על זוגיות‬
‫כושלת‪.‬‬
‫‪308‬‬
‫ישראל בנימינוב‬
‫תגיד לי מה אתה היית עושה‪ ,‬יואב‪,‬‬
‫אם היה יוצא לך לחיות כל יום ולישון‬
‫כל לילה‪ ,‬כל החיים‪ ,‬בלי הפסקה‬
‫ליד מישהו שדוחה אותך‪ .‬כבר שנים‬
‫דוחה אותך‪ ,‬הדיבורים שלו‪ ,‬הריח‬
‫שלו‪ ,‬הבדיחות שלו‪ ,‬ההתגרדויות‪,‬‬
‫הגיהוקים‪ ,‬השיעולים‪ ,‬הנחירות‪,‬‬
‫החיטוט באף‪ .‬הכול‪ .‬מה היית עושה?"‬
‫(עמ' ‪.)99‬‬
‫שלילת האֶרֹוס‬
‫נינה הייתה אישה מושכת‬
‫ואינטליגנטית‪ ,‬בגיל שבע־עשרה‬
‫היה יואב מאוהב בה‪ ,‬אבל לא העז‬
‫להתקרב אליה‪ .‬ברגע זה הוא נכסף‬
‫לאמץ את גופה הדק העטוף במעיל‬
‫קל‪ ,‬לפתוח את כפתורי מעילו‬
‫ולאסוף אותה פנימה‪ ,‬לתוכו‪ .‬זכר‬
‫את אשתו ושני בניו התאומים‪ .‬יואב‬
‫תהה בינו לבינו‪ ,‬האם מדובר במשבר‬
‫של לילה אחד‪ ,‬או "בעוד משפחה‬
‫שבורה" (עמ' ‪ .)103‬הוא העריץ את‬
‫נינה‪ ,‬שפיתחה את ענף המכוורת‬
‫בקיבוץ‪ ,‬הייתה עצמאית בדעותיה‬
‫החברתיות‪ ,‬והייתה מנהיגת הנשים‬
‫שהתקוממו נגד הלינה המשותפת‬
‫ודרשו שהילדים הקטנים ילונו‬
‫בדירות הוריהם‪ .‬יואב עצם את עיניו‬
‫וניסה לישון‪" .‬מחר אולי יתבהר לו‬
‫סוף־סוף דבר מה" (עמ' ‪ )112‬על‬
‫אהבתו הסמויה לנינה?!‬
‫בסיפור "בין חברים"‪ :‬דויד דגן‪,‬‬
‫המחנך והאידאולוג של הקיבוץ‪,‬‬
‫מרקסיסט אדוק וקנאי‪ ,‬נחשף‬
‫במלוא כיעורו האנושי באהבתו‬
‫המופרזת לנשים‪ .‬הִרבה להחליף‬
‫את בנות זוגו‪ .‬הוליד שישה ילדים‬
‫מארבע נשים שונות‪ ,‬כולל בשני‬
‫קיבוצים שכנים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הטיף‬
‫לכולם‪ ,‬צעירים ומבוגרים כאחד‪,‬‬
‫מה דרכו של הקיבוץ וכיצד לנהוג‬
‫בכל סוגיה בחיי היום־יום‪ ,‬ומאידך‬
‫גיסא‪ ,‬ניצל את מעמדו הכריזמטי‬
‫כאיש חינוך וחי חיי אישות עם‬
‫תלמידתו‪ ,‬עדנה‪ ,‬בת השבע־עשרה‪,‬‬
‫בהסתמך על העיקרון של "אהבה‬
‫חופשית" המקובל בחיי הקולקטיב‪.‬‬
‫האֶרֹוס שלט ביחסים ביניהם‪ ,‬ובאין‬
‫ידידות אמת התפוררו היחסים חיש‬
‫מהר ועדנה נאלצה לעזוב את חדרו‪,‬‬
‫כדי לפנותו לאישה חדשה ולסקס‬
‫סוער חסר גבולות ומעצורים‪ .‬כנגדו‬
‫עומד‪ ,‬חסר אונים‪ ,‬אביה של עדנה‪,‬‬
‫נחום אשרוב‪ ,‬אלמן ואב שכול‬
‫לבן שנהרג בפשיטת כוחותינו על‬
‫הכפר הערבי דיר א־נאשרף‪ .‬נחום‪,‬‬
‫בן גילו של דוד דגן וידידו משכבר‬
‫הימים‪ ,‬הוא חשמלאי הקיבוץ‪ ,‬החי‬
‫בבדידות מוחלטת‪ ,‬בין ארבעה‬
‫קירות‪ ,‬ואינו מסוגל להחזיר הביתה‬
‫את בתו לאחר ההרפתקה הארוטית‬
‫המבישה‪.‬‬
‫הוא שנאמר‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד‬
‫בדרכו שלו‪.‬‬
‫מדבר הבדידות בהוויה הקיבוצית‪ :‬כל אדם בודד ‪ -‬בודד בדרכו שלו‬
‫‪309‬‬
‫רשימת מקורות שהוזכרו במאמר‪:‬‬
‫בנימינוב ישראל‪" :‬רקוויאם לחלום שנגוז" (על "תמונות מחיי הכפר" מאת עמוס עוז)‪ ,‬כיוונים‬
‫חדשים‪ ,‬גיליון ‪ ,22‬יוני ‪.2010‬‬
‫לניר ניבה‪" :‬אין מקום אחר"‪ ,‬ראיון עם עמוס עוז‪ ,‬מוסף הארץ‪.16.3.2012 ,‬‬
‫טולסטוי ל"נ‪ :‬אנה קארנינה‪ ,‬מרוסית‪ :‬נילי מירסקי‪ ,‬עם עובד‪ ,‬ספרייה לעם‪.1999 ,‬‬
‫עמוס עוז‪ :‬סיפור על אהבה וחושך‪ ,‬כתר‪.2002 ,‬‬
‫עמוס עוז‪ :‬תמונות מחיי הכפר‪ ,‬כתר‪.2009 ,‬‬
‫עמוס עוז‪ :‬בין חברים‪ ,‬כתר‪.2012 ,‬‬
‫שרווד אנדרסון‪ :‬וויינסבורג‪ ,‬אוהיו‪ ,‬מאנגלית‪ :‬אהרון אמיר‪ ,‬עם עובד‪.1959 ,‬‬
‫‪n‬‬
‫טיפוסֵי הציונות לגֹונֵיהם‬
‫יצחק בצלאל‬
‫אלון גל (עורך)‪ ,‬הציונות לאזוריה‪ :‬היבטים גאו־תרבותיים‪ ,‬כרך א' ‪ 386 + xiv -‬עמ'‪ ,‬כרך‬
‫ב' ‪ 456 -‬עמ'‪ ,‬כרך ג' ‪ 389 -‬עמ'‪ ,‬ירושלים וקרית שדה־בוקר‪ ,‬מרכז זלמן שזר לתולדות‬
‫ישראל ומכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ 2010 ,‬תש"ע‪.‬‬
‫כל כרך מצויד במפתחות של אישים ושל מוסדות וארגונים‪ ,‬שהותקנו על ידי זאב קריל‪.‬‬
‫ההנחה שיש ציונות אחת ויחידה‪ ,‬זו‬
‫שהתפתחה במזרח אירופה‪ ,‬הייתה‬
‫מקובלת בכתובים ובשיח שבעל־‬
‫פה; זאת‪ ,‬חרף הידיעה שלפחות‬
‫במרכז אירופה ובמערבה היו טיפוסי‬
‫ציונות‪ ,‬או ציֹונּויֹות‪ ,‬שונות מזו‬
‫שבמזרחה‪ ,‬וגם הן היו מוכרות בתור‬
‫תופעות אותנטיות‪ .‬בספר הציונות‬
‫לאזוריה‪ ,‬בעריכת פרופסור אלון גל‪,‬‬
‫משתקפת מציאות שונה לחלוטין מזו‬
‫המקובלת־שגרתית‪ .‬עשרים ושישה‬
‫חוקרים מתארים בפירוט פעילות‬
‫ציונית בעשרים ושתיים ארצות‪.‬‬
‫המאמרים בשלושת כרכי הספר‪,‬‬
‫הכוללים למעלה מ־‪ 1,200‬עמודים‪,‬‬
‫ראשיתם בסדנאות שהתקיימו‬
‫בירושלים משנת תשנ"ו ואילך‪.‬‬
‫ציֹונּויֹות אלו מוינו לשישה טיפוסים‬
‫שונים לפי שלושה מכלולי גורמים‪:‬‬
‫אופי הקהילה ויהדותה‪ ,‬טיב הסביבה‬
‫ד"ר יצחק בצלאל‪ .‬היסטוריון‪ ,‬פעיל־מוביל קהילתי‪ .‬היה מייסדו ועורכו של פעמים‪ :‬רבעון לחקר‬
‫קהילות ישראל במזרח‪ ,‬מכון בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫טיפוסי הציונות לגוֹנֵ יהם‬
‫ֵ‬
‫הלא־יהודית מבחינת המשטר ואופי‬
‫הלאומיות בה‪ ,‬וטיב היחס בין‬
‫היהדות לסביבה הלא־יהודית‪.‬‬
‫מצע משותף להגדרות שונות‬
‫אין זו אנציקלופדיה של הציונות‪,‬‬
‫אך לדעת העורך‪ ,‬הדיונים עוסקים‬
‫בכל סוגי הציונות‪ .‬בכל אחד מששת‬
‫אזורי הציונות נכללו ("כדי למנוע‬
‫מקריות") לפחות שתי ארצות‪,‬‬
‫והאזורים הם כדלקמן‪( :‬א) מזרח‬
‫אירופה ‪ -‬רוסיה‪ ,‬פולין‪ ,‬רומניה; (ב)‬
‫מרכז אירופה ‪ -‬גרמניה‪ ,‬אוסטריה‬
‫ההבסבורגית (ובקצרה על בוהמיה‬
‫ומורביה "המדינות היורשות" שנכללו‬
‫בקיסרות ההבסבורגית עד התפרקותה‬
‫בסוף מלחמת העולם הראשונה); (ג)‬
‫ארצות הבלקן ‪ -‬יוון ובולגריה; (ד)‬
‫ארצות האסלאם ‪ -‬עיראק‪ ,‬מצרים‬
‫(במזרח התיכון)‪ ,‬מרוקו‪ ,‬תוניסיה‬
‫(בצפון אפריקה)‪ ,‬איראן‪ ,‬אפגאניסתן‪,‬‬
‫בוכרה (באסיה התיכונה); (ה) ארצות‬
‫המערב ‪ -‬בריטניה‪ ,‬צרפת (מערב‬
‫אירופה)‪ ,‬ארצות־הברית‪ ,‬קנדה (צפון‬
‫אמריקה)‪ ,‬אוסטרליה; (ו) אמריקה‬
‫הדרומית ‪ -‬ארגנטינה‪ ,‬אורוגוואי; וכן‬
‫אפריקה הדרומית‪.‬‬
‫לפני הדיון המיוחד במיון הציֹונּויֹות‪,‬‬
‫מתקיים דיון בשלושה עניינים‬
‫שבהגדרה‪ ,‬וגם בהם יש מהמיוחד‪.‬‬
‫האחד ‪ -‬החוקרים התלבטו בשאלה‬
‫‪311‬‬
‫"הציונות מהי"‪ ,‬והעורך מגדיר‬
‫אותה‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬בבהירות‪" :‬שאיפה‬
‫ארצית שבמרכזה חתירה לתקומה‬
‫לאומית ולתחייה תרבותית של עם‬
‫ישראל בארץ־ישראל" (כרך א'‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .)13‬הגדרה זו היא מצע משותף‬
‫לזרמים האידאולוגיים השונים‬
‫של הציונות‪ :‬המדינית‪ ,‬המעשית‪,‬‬
‫הסינתטית וכיו"ב‪ .‬העניין השני בו‬
‫התחבטו החוקרים ‪ -‬מועד ראשיתה‬
‫של הציונות‪ ,‬ועל כך יש דעות שונות‬
‫מאוד זו מזו‪ .‬נחום סוקולוב גרס‬
‫שראשיתה ב־‪ 1600‬בערך‪ ,‬בן־ציון‬
‫דינור ‪ -‬ב־‪ ;1700‬לעומתם דוד ויטל‬
‫ קשר אותה להתחלת הציונות‬‫המדינית‪ ,‬למעשה‪ ,‬מהרצל‪ .‬לפי הספר‬
‫שבדיוננו‪ ,‬ראשיתה במחצית השנייה‬
‫של המאה ה־‪ ,18‬ופעילותה נמשכת‬
‫לאורך יותר ממאתיים שנה‪ .‬הגדרת‬
‫העורך מקדימה את פעילות הציונות‬
‫לזו של "חובבי ציון" ומבשרי הציונות‬
‫וכוללת גם את הגילויים הפרוטו־‬
‫ציוניים‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שבתקופה זו אין‬
‫עדיין ביטויים של תנועה ציונית אלא‬
‫פעילות של יחידים ואף של קבוצות‬
‫שהיא בבחינת ציונות‪ .‬פרק זמן זה‬
‫נבחר‪ ,‬לדברי אלון גל‪ ,‬גם משום‬
‫שבמהלך המאה ה־‪ 18‬הלאומיות‬
‫הלכה וגאתה בקרב החברה הכללית‬
‫ונעשתה גורם ראשי שהשפיע גם‬
‫על המתרחש בחברה היהודית (כרך‬
‫א'‪ ,‬עמ' ‪ .)14‬העניין השלישי ‪-‬‬
‫הגדרת הספרדיות‪ .‬גם על כך הדעות‬
‫‪312‬‬
‫חלוקות‪ :‬יש המגדירים את כל הלא־‬
‫אשכנזי בתור ספרדי‪ ,‬או ספרדים‬
‫ויהודי המזרח; יש המציינים שלוש‬
‫גזרות ‪ -‬הספרדים‪ ,‬יהודי המזרח‪,‬‬
‫יהודי צפון־אפריקה‪ .‬לדיוקו של דבר‪,‬‬
‫גם מיון זה אינו ממצה‪ ,‬הוא אינו‬
‫כולל את יהודי גרוזיה ואת הספרדים‬
‫בארצות המערב (בהן בריטניה‪,‬‬
‫הולנד וארצות־הברית)‪ .‬אלון גל כולל‬
‫ב"ספרדים" את רוב יהודי ארצות‬
‫הבלקן וארצות האסלאם ומגדיר‬
‫(‪)1‬‬
‫אותם כספרדים או יהודי המזרח‪.‬‬
‫שישה טיפוסי ציונות‬
‫רובו של סיווג הציונות לשישה אזורים‬
‫אתנו־תרבותיים סביר בעיניי‪ .‬ברם‪,‬‬
‫בעייתי הנו אזור ארצות האסלאם‪.‬‬
‫יש הבדלים בין הציונות בארצות‬
‫המזרח התיכון‪ ,‬צפון אפריקה‪ ,‬אסיה‬
‫התיכונה‪ ,‬וגם בין הארצות בכל אחת‬
‫מהחוליות הנ"ל‪ ,‬וקשה במיוחד‬
‫למצוא צדדים שווים בין איראן‪,‬‬
‫אפגניסטן ובוכרה‪ .‬גם הכללת מצרים‬
‫ברצף המזרח התיכוני הנה בעייתית‪,‬‬
‫כי היהדות והפעילות הציונית בה‬
‫היו מיוחדות מבחינות רבות‪ .‬יצוין‬
‫כי הקושי בצירוף יהודי ארצות‬
‫האסלאם ליחידה אחת הנו מובנה‬
‫וניכר בהקשרים מרובים בגלל השוני‬
‫בין ארצותיהם‪ ,‬לשונותיהם‪ ,‬מצבם‬
‫הכלכלי‪ ,‬מידת היחשפותם למודרנה‪,‬‬
‫יצחק בצלאל‬
‫קשריהם עם היהדות האשכנזית‬
‫ועוד‪ ,‬וכאמור‪ ,‬יש דעות שונות האם‬
‫הם בכלל מהווים יחידה אחת‪.‬‬
‫להלן‪ ,‬יובאו הנימוקים לפיהם קיימת‬
‫התגבשות של ששת טיפוסי הציונות‬
‫כפי שאופיינו על ידי העורך‪:‬‬
‫התפתחה‬
‫אירופה‬
‫‪1 .1‬במזרח‬
‫בהדרגה "ציונות של תמורה‬
‫ותקומה"‪ ,‬שהייתה אתנית‬
‫רדיקלית וקלטה יסודות אשר‬
‫הכשירוה להפוך לחברה מודרנית‬
‫דמוקרטית‪ .‬היא שאבה ממסורות‬
‫קהילתיות (כמו מוטיבים של‬
‫תיקון עולם) וממסורות יהודיות‬
‫פרוטו־דמוקרטיות וחברתיות‬
‫נאורות‪ .‬היא גם קלטה השפעות‬
‫סוציאליסטיות מהסביבה הלא־‬
‫יהודית והייתה פתוחה לספוג‬
‫ערכים מערביים דמוקרטיים‪.‬‬
‫‪2 .2‬במרכז אירופה (שיהודיה זכו‬
‫לאמנציפציה לא רציפה כלל)‬
‫התפתחה "ציונות של זהות‬
‫וליברליות"‪ .‬מאפייניה העיקריים‬
‫הם היותה פתרון גם (לעתים‬
‫בראש וראשונה) לשאלת הזהות‬
‫של חלק ניכר מהם‪ .‬המאגר הערכי־‬
‫תרבותי שלה היה‪ ,‬במידה ניכרת‪,‬‬
‫ממקורות לא־יהודיים‪ .‬הציונים‬
‫באזור זה התעניינו במפעל בארץ־‬
‫ישראל‪ ,‬תרמו להתפתחותו‪ ,‬וחלק‬
‫מהם עלו בהדרגה לארץ‪ .‬ציונות‬
‫זו הייתה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬פחות אתנית‬
‫ויותר אזרחית־ליברלית מזו‬
‫טיפוסי הציונות לגוֹנֵ יהם‬
‫ֵ‬
‫שבמזרח אירופה‪.‬‬
‫‪3 .3‬בשתי ארצות הבלקן‪ ,‬חרף‬
‫ההבדלים בין נסיבות הקיום‬
‫הקהילתיות וסוגי הציונות‬
‫הפוליטית בהן‪ ,‬התפתחה "ציונות‬
‫של גאולה לגווניה"‪ .‬מאפייניה‬
‫הם‪ :‬לקהילה בארצות אלו לא היה‬
‫עתיד‪ ,‬כי לא הייתה בהן דמוקרטיה‬
‫יציבה והן היו ספוגות לאומנות‬
‫לוחמנית‪ .‬לכן התנועות הציוניות‬
‫לא פיתחו זיקה משמעותית‬
‫לאתוס ולתרבות של החברה‬
‫הלא־יהודית והן התאפיינו‬
‫בשורשיות תרבותית יהודית‬
‫ובנטייה גבוהה לעלייה‪ .‬הציונות‬
‫בסלוניקי נתמכה על ידי הרבנים‬
‫ורוב הציונים בה היו מסורתיים‪.‬‬
‫מאפיינים דומים בעיקרם היו‪,‬‬
‫לדברי העורך‪ ,‬לתפוצות באזור‬
‫הקאווקאז‪ ,‬ליהודים ההרריים‬
‫(או התאתים) והגרוזים‪ ,‬שאוזכרו‬
‫בספר אך לא נדונו לעומק‪.‬‬
‫‪4 .4‬בארצות האסלאם התפתחה‬
‫"ציונות של רצף ותחייה"‪ .‬היהדות‬
‫הספרדית הטיפוסית בממלכה‬
‫העות'מאנית‪ ,‬במאות ה־‪18‬‬
‫וה־‪ ,19‬הייתה בעלת פוטנציאל‬
‫ציוני גבוה מזה שבתפוצות‬
‫אשכנז‪ .‬פוטנציאל זה התממש‬
‫בגלל היעדר יציבות וזעזועים‬
‫בממלכה‪ ,‬ובמחצית השנייה של‬
‫המאה ה־‪ 19‬התפתחה בממלכה זו‬
‫ציונות מקורית וייחודית‪ .‬העולים‬
‫‪313‬‬
‫לארץ באו לחיות ולפעול בה‪ ,‬ולא‬
‫כבעבר כדי למות בה‪ .‬העולים הללו‬
‫שאפו לחיי עבודה‪ ,‬יזמו מפעלים‬
‫כלכליים (לרוב בערים)‪ ,‬הרחיבו‬
‫את תחומי היישוב הישן וקידמו‬
‫את השימוש בשפה העברית‬
‫ואת החינוך העברי‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫היסוד של שינוי המבנה הכלכלי‬
‫של היהודים בארץ ישראל על‬
‫ידי פרודוקטיביזציה היה שולי‬
‫בקרבם‪ .‬לדברי כמה ממנהיגי‬
‫הציונות‪ ,‬הספרדים ויהודי המזרח‬
‫היו אכן ציונים ‪ -‬בסגנונם שלהם‬
‫ משכבר הימים‪ ,‬הם "נולדו‬‫ציונים"‪ .‬חלק ניכר מהם לא הצטרף‬
‫להסתדרות הציונית מסיבות‬
‫שונות‪ ,‬אך גם לא נערך כנגדה‪.‬‬
‫יהודי ארצות המזרח היו בבחינת‬
‫"ערש ראשון של הציונות" (כרך‬
‫א'‪ ,‬עמ' ‪ ;)31‬בציונותם ‪ -‬שהייתה‬
‫שמרנית למדי בתחום החברתי‬
‫ומתונה בתחום יחסי החוץ ‪-‬‬
‫בלטו יסודות של מסורת‪ ,‬רצף‬
‫ותחייה‪ ,‬ברם‪ ,‬חלו בה שינויים‬
‫בתקופה מאוחרת יותר‪.‬‬
‫‪5 .5‬במערב אירופה‪ ,‬בצפון אמריקה‬
‫ובאוסטרליה התפתחה "ציונות‬
‫של תפוצה ותעודה"‪ ,‬לפיה‬
‫הציונות היא מנוף להחייאת‬
‫היהדות בארצות הללו‪ ,‬וכן מופת‬
‫לאתוס המערבי־דמוקרטי‪ .‬ציונים‬
‫אלה היו מעורבים‪ ,‬בדרך כלל‪,‬‬
‫"מרחוק" בבניין ארץ־ישראל‪,‬‬
‫‪314‬‬
‫דאגו לשלומה והִקנו לחלוציה‬
‫את החיוניות הדמוקרטית‬
‫להצלחת המפעל הציוני המשותף‪.‬‬
‫ציונות זו התפתחה בתור גורם‬
‫משלים‪ ,‬לא כתחליף להוויית‬
‫הפזורה‪ ,‬והדגישה את הפעילות‬
‫הפילנתרופית כאפיק פעולה‬
‫ראשי עבורה‪ .‬הציונות בארצות‬
‫הברית הדגישה בעיקר את חוליות‬
‫החיבור והערכים המשותפים‬
‫לה ולאתוס האמריקני (כרך‬
‫א'‪ ,‬עמ' ‪ .)33‬השופט העליון‬
‫והמנהיג הציוני־אמריקני‪ ,‬לואיס‬
‫ד' ברנדייס‪ ,‬הפליג ואמר‪" :‬כדי‬
‫להיות אמריקנים טובים יותר‬
‫עלינו להיות יהודים טובים יותר‪,‬‬
‫וכדי להיות יהודים טובים יותר‬
‫עלינו להיעשות לציונים" (כרך‬
‫א'‪ ,‬עמ' ‪.)32‬‬
‫‪6 .6‬באמריקה הדרומית ובדרום‬
‫אפריקה התפתח טיפוס ביניים‬
‫ "בין ציונות תפוצתית לציונות‬‫התקומה"‪ .‬את טיפוס הביניים‬
‫הזה אפיין דגש חזק על מִשנת‬
‫אחד־העם‪ .‬צירופן של קהילות‬
‫אלו‪ ,‬למרות גורם ההגירה‬
‫המאוחרת (יחסית) המשותף‬
‫להן‪ ,‬לכלל טיפוס אחד פחות‬
‫סביר בעיניי‪ ,‬בהשוואה לחמשת‬
‫הטיפוסים הקודמים; המאפיינים‬
‫המשותפים לקהילות אלה ולסוג‬
‫הציונות שהתפתחה בקרבן נראים‬
‫לי מעטים‪.‬‬
‫יצחק בצלאל‬
‫חסרות שתי תפוצות‬
‫אלון גל מציין שיש שהאבחנה בין‬
‫ששת הטיפוסים הנ"ל איננה דוגמטית;‬
‫חלקם השתנו בתמורות העתים‪ ,‬וכן‬
‫אפשר למצוא בכל אחד מהטיפוסים‪,‬‬
‫במידה כזו או אחרת‪ ,‬מאפיינים של‬
‫כל השאר‪ .‬לכן יש‪ ,‬לדעתו‪ ,‬להפעיל‬
‫שיפוט היסטורי וחברתי גמיש‬
‫באבחנה בטיפוסים השונים‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬ספר זה אינו אנציקלופדיה;‬
‫בכל אופן יש לשים לב כי כמה‬
‫תפוצות יהודיות לא הוזכרו בו‪ .‬נוסף‬
‫לשתי התפוצות בקאווקז‪ ,‬שהעורך‬
‫אך נגע בהן‪ ,‬לא נידונו התפוצות‬
‫בקרים (הקרימצ'אקים)‪ ,‬יהודי קוצ'ין‬
‫ובני ישראל בהודו‪ ,‬שבכולן הייתה‬
‫פעילות ציונית אפקטיבית ואשר‬
‫יהודיהן‪ ,‬רובם ככולם‪ ,‬עלו ארצה‪.‬‬
‫כן לא נידונה עליית יהודי אתיופיה‪,‬‬
‫שהם בבחינת "כת יהודית"‪ .‬אני‬
‫מקווה שבמהדורה הבאה של הספר‪,‬‬
‫או בכרך נוסף לו‪ ,‬יושלם החסר‪.‬‬
‫בסיכומו מציין אלון גל‪ ,‬כי "הכלת‬
‫האחרים בציונות אפשרה להציג‬
‫בספר זה תמונה מדעית עשירה‬
‫ומדויקת יותר מזו שהייתה מקובלת‬
‫עד כה" (כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .)38‬הודות‬
‫לשלושת הכרכים הללו מצטיירת‬
‫הציונות‪ ,‬עתה‪ ,‬כתופעה היסטורית‬
‫בעלת חיוניות רבה‪ ,‬תופעה‬
‫הנמשכת יותר מ־‪ 200‬שנה ופרושה‬
‫על פני חמש יבשות‪ .‬הציונות‬
‫‪315‬‬
‫טיפוסי הציונות לגוֹנֵ יהם‬
‫ֵ‬
‫מובחנת עתה גם כבעלת "יצירתיות‬
‫היסטורית עשירה"‪ ,‬הניכרת‪ ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬בטיפוסי הציונות השונים‪.‬‬
‫גישה זו גם מעשירה את הראייה‬
‫של הקמת מדינת ישראל כפרי‬
‫של כל טיפוסי הציונות לגווניהם‬
‫ולתפוצותיהם‪ ,‬הן בהצלחת הקמתה‬
‫והתבססותה‪ ,‬הן בכינונה בתור‬
‫מדינה יהודית ובעיצוב אופייה‬
‫הדמוקרטי‪ )2(.‬ולבסוף‪ ,‬העורך מציין‬
‫כי דווקא המודעות‪ ,‬ההכרה וההבנה‬
‫הדיאלקטית של פעולת הציונות‬
‫לאזוריה תמנע יצירת מגזרים‬
‫קשיחים ובעייתיים אשר עלולים‬
‫לרופף את חישוקי המפעל הלאומי‬
‫המשותף (כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ .)41‬כדוגמה‬
‫לקבלה מדעית־פרודוקטיבית של‬
‫האחר אסתפק‪ ,‬מקוצר היריעה‪,‬‬
‫בציון האידאולוגיה הציונית של‬
‫הרב הציוני רב ההשפעה בתוניסיה‬
‫ובקהילות צפון אפריקה‪ ,‬כלפון משה‬
‫הכהן‪ ,‬אשר ראה בציונות טיפוח של‬
‫ארץ מולדת‪ ,‬של השפה העברית‪,‬‬
‫של חיי התורה ושל "הכרת ערך יקר‬
‫צור מחצבת"‪ .‬לפי ד"ר חיים סעדון‪,‬‬
‫המביא את דבריו‪ ,‬הייתה לרב הכהן‬
‫משנה שיטתית מקיפה של הציונות‬
‫ותפיסה מגובשת של דמות המדינה‬
‫העתידה (כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.)283-282‬‬
‫על עשרים ושישה המחברים‬
‫המשתתפים בספר נמנים חוקרים‬
‫ותיקים ונודעים וצעירים בראשית‬
‫צעדיהם‪ ,‬מהארץ ומארצות אחרות‪,‬‬
‫ונראה‪ ,‬כי גם זה בזכות אלון גל ‪-‬‬
‫בנוסף לעצם קיום המפעל ולפעילות‬
‫הסדנאות שבהן נערכו הדיונים‪,‬‬
‫אשר הכשירו את הדרך לספר העשיר‬
‫והמחדש ולמבנהו‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪1 .1‬על סוגי ציונות ראו ספרי‪ ,‬נולדתם ציונים‪ :‬הספרדים בארץ־ישראל‪ ,‬בציונות ובתחייה‬
‫עברית בתקופה העות'מאנית‪ ,‬ירושלים (יד יצחק בן־צבי ומכון בן־צבי לחקר קהילות‬
‫ישראל במזרח)‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪( 20-13 ,6-3‬במסורג)‪ ;119 ,‬על הספרדים לעדותיהם‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ .45-38‬דיון נרחב על כך ראו במאמרי "החיטוב של עדות ישראל ‪ -‬שיטות החיטוב‪,‬‬
‫השינויים בהן ומאפייניהן"‪ ,‬פעמים‪( 112-111 ,‬תשס"א)‪ ,‬עמ' ‪.)35-5‬‬
‫‪2 .2‬לשימוש פרודוקטיבי של תפיסת הציונות לאזוריה להבנת התפתחותה של ישראל כמדינה‬
‫דמוקרטית ראו אלון גל‪ ,‬גרשון בקון‪ ,‬משה ליסק‪ ,‬פנינה מורג־טלמון (עורכים)‪ ,‬בדרך‬
‫הדמוקרטית‪ :‬על המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית‪ ,‬קרית שדה־בוקר‪,‬‬
‫מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬תשע"ג ‪ ,2012‬בייחוד‬
‫השער השני‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫האמנם עיתוי הקמת המדינה נבע‬
‫מחששו של בן־גוריון שבגין יקדימֹו‬
‫גיורא גולדברג‬
‫ארז כסיף‪ ,‬מדוע "באמת" הוקמה מדינת ישראל?‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת כרמל‪ 211 ,2011 ,‬עמ'‪.‬‬
‫ד"ר ארז כסיף‪ ,‬מרצה למדע המדינה‪,‬‬
‫כתב ספר מקורי בתולדות הפוליטיקה‬
‫הישראלית‪ .‬מרבית הספרים ניתנים‬
‫לאפיון כבעלי עומק תאורטי רב בצד‬
‫דלות נתונים‪ ,‬או כלוקים ברדידות‬
‫תאורטית בצד עושר בנתונים‪.‬‬
‫הספר המונח לפנינו מצליח לשלב‬
‫איתנות תאורטית עם שפע נתונים‪.‬‬
‫מעלה נוספת שלו היא עיסוק בנושא‬
‫קרדינלי מבחינה תאורטית ומעשית‪.‬‬
‫אין זה דבר של מה בכך‪ ,‬שהרי מה‬
‫שניתן לחקור הנו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬צפוי‬
‫ושגרתי‪ ,‬בעוד שמה שקשה מאד‬
‫לחקור (או שכלל אינו ניתן למחקר)‬
‫הנו בעל חשיבות ועניין עצומים‪.‬‬
‫לפנינו מקרה של נושא חשוב מאוד‬
‫שקשה לחקור אותו באופן יסודי‪.‬‬
‫המחבר הצליח להתמודד עם הקושי‬
‫הזה בצורה יסודית ורצינית‪.‬‬
‫יתרון נוסף הוא בהצגת תזה ברורה‪.‬‬
‫הטענה המרכזית היא‪ ,‬כי עיתוי‬
‫הקמת המדינה נעוץ בתאוות שלטונו‬
‫פרופ' גיורא גולדברג מלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן‪ .‬ספרו האחרון‪,‬‬
‫‪ ,Ben Gurion against the Knesset‬יצא בבריטניה בשנת ‪ .2003‬פרופסור גולדברג התמחה בחקר‬
‫הפוליטיקה הישראלית על ממדיה השונים‪.‬‬
‫האמנם עיתוי הקמת המדינה נבע מחששו של בן־גוריון שבגין יקדימֹו‬
‫של בן־גוריון ובניסיונו למנוע מבגין‬
‫להקדימו בהכרזה על הקמתה‪.‬‬
‫מבחינה צבאית‪ ,‬סבור כסיף‪ ,‬עדיף‬
‫היה לקבל את הצעת ארצות־הברית‬
‫לשביתת נשק‪ ,‬שמשמעותה הייתה‬
‫מניעת הפלישה של צבאות ערב‬
‫ודחייה מסוימת בהקמת המדינה‪,‬‬
‫על פני ההחלטה שהתקבלה ב־‪12‬‬
‫במאי‪ ,‬על ידי מִנהלת העם‪ ,‬להקים‬
‫את המדינה מיד עם סיום השלטון‬
‫הבריטי‪ .‬כסיף הגיע למסקנה זו‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬על ידי אימוץ הערכותיהם‬
‫של שני אנשי ביטחון מובהקים‪ ,‬ידין‬
‫וגלילי‪ ,‬שהוזמנו לישיבה המכרעת‬
‫של מִנהלת העם‪.‬‬
‫"צוהר להציץ במתרחש"‬
‫נדיר לקרוא ספר אקדמי הכתוב באופן‬
‫כה קולח וזורם כפי שנכתב ספר זה‪.‬‬
‫כסיף יודע לכתוב היטב‪ .‬הטקסט‬
‫מעניין‪ ,‬ואפילו מותח‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שקריאתו גורמת תענוג‪ .‬המחבר מֹונע‬
‫מקוראיו את כל הצרות האקדמיות‬
‫הנושנות‪ :‬שעמום‪ ,‬טרחנות‪ ,‬רצינות‬
‫יתר נפוחה‪ ,‬חזרות שלא לצורך‪,‬‬
‫התעכבות על פרטים לא רלוונטיים‪,‬‬
‫שפה מגושמת ולשון מסורבלת‪ .‬הנה‬
‫דוגמה אחת לקלילות הסגנונית‪,‬‬
‫לסרקזם ולכישרונו הספרותי של‬
‫המחבר‪ :‬בספטמבר ‪ ,1945‬היה לבן־‬
‫גוריון אינטרס "להכות את האצ"ל‬
‫‪317‬‬
‫מכה ניצחת"‪ ,‬ולשם כך החל "לנקוט‬
‫סגנון אקטיביסטי של מנהיג מחתרת‪,‬‬
‫העומד בניגוד כה בולט להתנהגותו‬
‫הרגילה‪ ...‬של מי שהיה רוב ימיו‬
‫עסקן פוליטי‪ .‬את המאבק החליט‬
‫לנהל‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬מפאריס‪...‬‬
‫הוא נעשה למנהיג מחתרת אמיתי‪:‬‬
‫צ'ה גוריון" (עמ' ‪.)68-67‬‬
‫על אף התזה הנועזת אותה מציג‬
‫המחבר‪ ,‬הוא מיטיב לעשות כאשר‬
‫הוא מנמיך מראש את ציפיות‬
‫קוראיו‪ .‬אל ניתוחו הוא מתייחס‬
‫"כלא יותר מאשר צוהר שבעדו‬
‫אפשר להציץ במתרחש" (עמ' ‪,)27‬‬
‫הוא מצהיר מראש‪ ,‬כי הוא עומד‬
‫להציג נראטיב (סיפר)‪ ,‬ומודה כי אין‬
‫בכוחו "לשחזר באורח בלתי־אמצעי‬
‫את מחשבותיו ורגשותיו של 'העושה‬
‫ההיסטורי'‪ ,‬ואף לא לפענח 'צילומי‬
‫רנטגן פסיכולוגיים'" (עמ' ‪.)41‬‬
‫כסיף לא נגרר ליישום קפדני של‬
‫תאוריה מסוימת‪ ,‬וכותב‪" :‬כשם‬
‫שאין לי עניין בהצעת חלופה‬
‫תאורטית מעוצבת ומתוחמת‪...‬‬
‫ניתוח הסיּפֵר ההיסטוריוגרפי הוא'‬
‫אפוא' צנוע הרבה יותר‪ ,‬המסתפק‬
‫ב'רוח הדברים'‪ ,‬בהתרשמות כללית‬
‫ואינטואיטיבית‪ ,‬ונוטה פחות להביא‬
‫היגדים מנומקים‪ ,‬סדורים וערוכים‬
‫שיטתית" (עמ' ‪ .)27-26‬במקום‬
‫אחר (הערה ‪ 1‬לפרק השני‪ ,‬עמ' ‪)179‬‬
‫כסיף אף מטיל ספק במדעיותו של‬
‫מדע המדינה‪ ,‬והרי הוא עצמו רכש‬
‫‪318‬‬
‫גיורא גולדברג‬
‫השכלה גבוהה בתחום זה‪ .‬הצגה כה‬
‫כנה של מגבלות המחקר והמקצוע‬
‫נדירה במחוזותינו‪ ,‬ועל כך ראוי‬
‫המחבר לברכה‪.‬‬
‫"האסטרטגיה הדו־ראשית"‬
‫של בן־גוריון‬
‫ניתוחו של כסיף חף מהזדהות עם‬
‫אחת משתי התנועות הפוליטיות‬
‫שנאבקו על השלטון ב־‪ .1948‬מבחינה‬
‫זו ספרו יוצא דופן‪ ,‬שהרי מרבית‬
‫המחקרים ההיסטוריים העוסקים‬
‫בתקופה של ראשית המדינה מוטים‬
‫לצד פוליטי זה או אחר‪ .‬כסיף גילה‬
‫עצמאות מוחלטת‪ ,‬שמצאה ביטויה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬בגישה ביקורתית כלפי שתי‬
‫התנועות ובחשיפת האינטרסים‬
‫האמיתיים שלהן‪ .‬הביקורת על בן־‬
‫גוריון ומפא"י וליבון האינטרסים‬
‫שלהם שזורים כמעט לכל אורכו של‬
‫החיבור‪.‬‬
‫דוגמה לכך היא גרירת הערבים‬
‫למלחמה‪:‬‬
‫אם יסרבו הערבים "לשתף פעולה"‬
‫ קרי‪ :‬להילחם (והסיכויים לכך נראו‬‫קלושים ביותר) ‪ -‬תנקוט ה"הגנה"‬
‫פרובוקציות יזומות כדי לאלצם‬
‫לעשות כן‪ .‬בן־גוריון היה מעוניין‪,‬‬
‫אפוא‪ ,‬במלחמה עם הערבים‪ ,‬מלחמה‬
‫שמטרתה הייתה למזער את הישגיו‬
‫של האצ"ל‪ .‬זהו הפיגום העיקרי שעליו‬
‫נסמך מפעל ההכרזה על הקמתה‬
‫של מדינת ישראל‪ ,‬ובאמצעותו יש‬
‫להסביר את עיתויה המיוחד של‬
‫הקמת המדינה‪( "...‬עמ' ‪.)78‬‬
‫אכן‪ ,‬דברים כדורבנות‪ ,‬המתקשרים‬
‫לכך שבן־גוריון נהנה ממאבקו של‬
‫האצ"ל בבריטים‪ ,‬תוך שהוא מפנה‬
‫את ה"הגנה"‪ ,‬שנהנתה "‪...‬מיתרון‬
‫ברור במשאבים בזירה זו‪( "...‬עמ'‬
‫‪ ,)78‬למאבק נגד הערבים‪ .‬המחבר‬
‫מכנה זאת "האסטרטגיה הדו־‬
‫ראשית שביקש בן־גוריון לנקוט‪:‬‬
‫אצ"ל יעשה בעבורו את העבודה ‪-‬‬
‫בבחינת 'צדיקים מלאכתם נעשית‬
‫בידי אחרים' ‪ -‬ויתויג כגורם החותר‬
‫תחת הצלחתו של המפעל הציוני;‬
‫ואילו את הצְלחת המפעל אפשר‬
‫יהיה לזקוף לזכות מאמציה המדיניים‬
‫של התנועה הציונית‪ ...‬הוא [אצ"ל]‬
‫ינוצל‪ ,‬אפוא‪ ,‬כדבעי" (עמ' ‪.)79-78‬‬
‫נדמה‪ ,‬כי המחבר נגרר להגזמה‬
‫עוצמתו‬
‫בהערכת‬
‫מסוימת‬
‫הפוליטית של בן־גוריון‪ ,‬כשהוא‬
‫קובע כאילו היה "מקבל החלטות‬
‫דומיננטי יחיד‪( "...‬עמ' ‪ .)39‬הקשיים‬
‫העצומים בהם נתקל בן־גוריון‬
‫בקבלת ההחלטה על הקמת המדינה‬
‫השתקפו בכישלונו להשיג לכך רוב‬
‫במרכז מפא"י ובחששו כי לא ישיג‬
‫זאת אף במועצת המדינה הזמנית‪.‬‬
‫בקושי רב עלה בידי בן־גוריון לגרום‬
‫האמנם עיתוי הקמת המדינה נבע מחששו של בן־גוריון שבגין יקדימֹו‬
‫לקבלת ההחלטה המיוחלת במִנהלת‬
‫העם ברוב מינימלי של שישה מול‬
‫ארבעה‪ ,‬וגם זאת לאחר אין סוף‬
‫תחבולות ומניפולציות‪ ,‬לרבות‬
‫מניעת השתתפותם של חלק מחברי‬
‫ההנהלה בהצבעה הגורלית‪ .‬הקשיים‬
‫העצומים הללו מתקשרים לכמה‬
‫כישלונות פוליטיים צורבים של‬
‫בן־גוריון כמו הניסיון להוציא את‬
‫מק"י מחוץ לחוק ב־‪ ,1953‬להעלות‬
‫את אחוז החסימה לעשרה לאחר‬
‫בחירות ‪ ,1951‬ולכונן שיטת בחירות‬
‫לכנסת‪.‬‬
‫אזורית־אישית־רובית‬
‫על כל הכישלונות הללו יכול היה‬
‫המחבר ללמוד מספרי ‪Gurion‬־‪Ben‬‬
‫‪.against the Knesset‬‬
‫הביקורת על האצ"ל‬
‫אולם גם את האינטרסים של האצ"ל‬
‫לא מנסה כסיף להעלים‪ .‬בניתוח‬
‫פרשת דיר־יאסין‪ ,‬למשל‪ ,‬מסביר‬
‫המחבר מדוע מיהרה מפקדת האצ"ל‬
‫להודיע על מספר הרוגים רב (‪)240‬‬
‫בקרב הערבים‪ ,‬לרבות נשים וילדים‪:‬‬
‫"‪...‬לא הייתה זו הודעה 'פזיזה'‪ ,‬אלא‬
‫דווקא הודעה מפוברקת לצורכי‬
‫תעמולה‪ ,‬שמניעיה קשורים לזירת‬
‫המאבק הפנים־יישובי‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫לתחרות על נכסים סימבוליים ערב‬
‫השקת המדינה" (עמ' ‪ .)118‬כתיבה‬
‫משובחת ונוקבת שכזו ראויה לשבח‪,‬‬
‫‪319‬‬
‫אולם היא מסבירה מדוע גרסתו של‬
‫כסיף לא יכולה לזכות בגיבוי מצד‬
‫אחד משני הצדדים הפוליטיים‪ .‬רק‬
‫חוקרים עצמאיים ונטולי פניות‪,‬‬
‫שאינם פועלים "מטעם"‪ ,‬עשויים‬
‫לקבל את גרסת המחבר‪.‬‬
‫הנה כמה דוגמאות נוספות לגישה‬
‫ביקורתית כלפי האצ"ל‪ :‬תלייתם של‬
‫אבשלום חביב‪ ,‬מאיר נקר ויעקב וייס‬
‫על ידי הבריטים "סייעה‪ ...‬לקדם את‬
‫האצ"ל במאבקו הפנימי ברחוב העברי‬
‫בכך שסיפקה לו מרטירים חדשים‪ :‬את‬
‫'עולי הגרדום' הללו אפשר היה להפוך‬
‫על נקלה לגיבורי תרבות על ידי הצגתם‬
‫כהרוגי מלכות‪ ,‬לוחמי חופש אמיצים‬
‫ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים‪"...‬‬
‫(עמ' ‪ .)92‬במקום אחר מדּווח על‬
‫"‪ ...‬אירוע ב־‪ 25‬ביולי ‪ ,1938‬עת רצחה‬
‫חוליה של אנשי אצ"ל בחיפה אדם‬
‫חבוש תרבוש‪ ,‬יהודי בן עדות המזרח‪.‬‬
‫ה'הגנה' הגיבה בלכידת הרוצח"‬
‫(עמ' ‪ .)49‬בדיון על הקמת תנועת‬
‫המרי העברי ועל פיצוץ מלון "המלך‬
‫דוד" בירושלים תוהה כסיף "האם‬
‫ההצטרפות ל'תנועת המרי העברי'‬
‫לא הייתה אלא מארב פוליטי שטמן‬
‫האצ"ל ל'יישוב המאורגן'?‪ ...‬לכאורה‪...‬‬
‫פעולתו של האצ"ל נועדה גם לפגוע‬
‫בהנהגתו הפוליטית ה'לגיטימית'‬
‫של היישוב" (עמ' ‪ .)72‬ואם לא די‬
‫בכך‪ ,‬מתייחס המחבר לאצ"ל כ"מי‬
‫שהוכיח את נחישותו בהפעלת טרור‬
‫שיטתי ‪ -‬גם נגד יהודים‪( "...‬עמ' ‪.)130‬‬
‫‪320‬‬
‫גיורא גולדברג‬
‫כל הטחות הביקורת הללו לא מנעו‬
‫מכסיף מלהגיע לקביעה גורפת‬
‫ביחס לחלקם של האצ"ל והלח"י‬
‫בהסתלקות הבריטים מן הארץ‪" :‬את‬
‫הצלחתו של המאבק הציוני‪ ,‬שעליה‬
‫מעידה החלטתה של בריטניה לסיים‬
‫את שלטונה בפלסטיין‪ ,‬יש לזקוף‬
‫בראש וראשונה לזכות פעילותם של‬
‫ארגוני 'הפורשים'" (עמ' ‪.)94‬‬
‫בפרטי פרטים ובזוטות‪.‬‬
‫עיון דקדקני בארכיון האצ"ל‬
‫ובארכיון ז'בוטינסקי עשוי היה‬
‫לשפוך אור נוסף על הסוגיה האם‬
‫אכן עשו מנהיגי האצ"ל הכנות‬
‫מעשיות להכרזה על הקמת ממשלה‬
‫במקרה שבן־גוריון יימנע מלעשות‬
‫זאת‪ .‬אפשר היה אף לנסות ולראיין‬
‫כמה מן המנהיגים הרוויזיוניסטים‬
‫שהיו מעורבים בכך ואשר עדיין ניתן‬
‫להאזין לעדותם‪.‬‬
‫במקרה אחד גילה המחבר חוסר‬
‫זהירות ודיוק‪ .‬בדיווח "על מעצרם של‬
‫‪ 36‬מראשי התנועה הרוויזיוניסטית‬
‫בפלסטיין‪ ,‬ביניהם ראש עיריית תל־‬
‫אביב‪ ,‬ישראל רוקח‪ ,‬ראש המועצה‬
‫רמת־גן‪ ,‬אברהם קריניצי‪ ,‬וראש‬
‫המועצה המקומית נתניה‪ ,‬עובד בן־‬
‫עמי" (עמ' ‪ ,)95‬לא היטיב המחבר‬
‫להבחין בין היות שלושת האישים‬
‫תומכים‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬באצ"ל‪,‬‬
‫לבין השתייכותם לציונים הכלליים‬
‫ולא לתנועה הרוויזיוניסטית‪.‬‬
‫על אף מספר מצומצם ביותר של‬
‫מגרעות‪ ,‬מצטיין ספר זה בהנפקת‬
‫תובנות רבות ערך‪ .‬בניגוד לשפע‬
‫המחקרים ההיסטוריים‪ ,‬ערכו‬
‫התאורטי של הספר בולט מאוד‪.‬‬
‫כל מי שמתעניין או עוסק בחקר‬
‫הפוליטיקה הישראלית חייב לקרוא‬
‫ספר זה ולהתעמק בו‪.‬‬
‫שיטת מחקר בעייתית‬
‫מחקרו של כסיף נעשה בשיטה יוצאת‬
‫דופן‪ .‬הוא לא הגיע לחומר ארכיוני‪,‬‬
‫אלא הסתפק בשימוש במחקרים‬
‫של מלומדים אחרים‪ ,‬שחלקם‬
‫עשו עבודה ארכיונית מאומצת‪.‬‬
‫כלל לא בטוח‪ ,‬כי אם היה המחבר‬
‫משקיע מאמץ כביר וצולל למעמקי‬
‫הארכיונים‪ ,‬אכן היה הדבר תורם‬
‫באופן משמעותי לניתוחו‪ .‬אולם אי‬
‫אפשר גם להניח את ההפך‪ .‬אין מנוס‬
‫מן הקביעה שייתכן כי מסקנותיו‬
‫של כסיף היו משתנות בעקבות‬
‫נבירה בחומר ארכיוני‪ ,‬ואולי אף‬
‫מתהפכות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ההימנעות‬
‫מעבודה ארכיונית אפשרה לו להרים‬
‫את ראשו אל על וסייעה לו לחשוב‬
‫בראיית מאקרו‪ ,‬תוך דילוג על ראייה‬
‫צרה ברמת מיקרו ועל היאחזות‬
‫‪n‬‬