דפנה גבירץ

‫ממקימות קבוצת נגשי"מ‪ ,‬מארגנת‬
‫את יריד הספרים‪ ,‬בזאר פורים‪,‬‬
‫ונותנת יד איפה שצריך‪.‬‬
‫תרמה ספר תורה על שם הוריה‬
‫לבית דניאל‪.‬‬
‫חברת קהילה משנת ‪.7002‬‬
‫איך התחלתי?‬
‫אני באה מבית עם נתינה יוצאת דופן‪ .‬אבא שלי ברח מבית חרדי‪ ,‬גזר פאותיו והתנדב להגנה‪ .‬במשך כל‬
‫השנים הוא ואמי עסקו בהתנדבות מכל סוג שהוא‪ .‬אמי הייתה שותפה בכל ועד הורים של שלושת ילדיה‪,‬‬
‫אספה בגדים לנזקקים‪ ,‬אספה כספים לבתי הבראה של נזקקים‪ ,‬ועזרה אישית לכל מי שהיה צריך בשכונתנו‬
‫פלורנטין‪ .‬עיקר תרומתה ניכר בעזרה שנתנו לבן דודה‪ ,‬שהיה פליט שואה‪ .‬כל משפחתו אבדה בשואה והוא‬
‫בא אלינו‪ ,‬לדירת שני החדרים שלנו‪ ,‬וגר אצלנו במשך שנתיים‪ ,‬עד שקבל מגורים מהסוכנות‪ .‬כשהגיע זמנו‬
‫להינשא‪ ,‬אמא גם עשתה לו חתונה על גג ביתנו‪ ,‬ובשלה את כל הארוחה!‬
‫בהמשך היא גם אמצה יתומות פליטות שואה‪ 3 ,‬יתומות ישנו אצלנו בדירה הקטנה‪ ,‬חלקנו איתן את‬
‫המיטות שלנו‪ ,‬ואת חיינו‪ .‬וגם אותן אמא חתנה על הגג‪ ,‬ודאגה לכל הארוחה‪ .‬ואבא שלי‪ ,‬אבא שלי עזר בכך‬
‫שתמך בה‪ ,‬ועבד קשה ופרנס ואפשר את כל ההתנדבויות של אמא‪.‬‬
‫משם צמחתי‪ .‬והחיידק הזה דבק בי‪ .‬זה עניין שעבר לי בגנים‪ .‬כך גדלתי ועבורי זה ברור מאליו שצריך לתת‬
‫ולהתנדב ולעזור לאנשים נזקקים‪.‬‬
‫אני גם נורא נמשכת תמיד לאנשים שבאמת צריכים עזרה‪ .‬מסלול חיי תמיד יוביל אותי למקומות של אלו‬
‫שזקוקים ליותר עזרה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כשסיימתי סמינר מורים‪ ,‬התגייסתי לצבא ואז כשסיימתי את הצבא התחלתי‬
‫לעבוד וללמוד באוניברסיטה‪ .‬עבדתי ולימדתי בבית ספר יסודי‪ ,‬ולאן נמשכתי? לבית ספר של משותקי פוליו‬
‫ושיתוק מוחין‪ .‬שם בחרתי לעבוד‪ .‬הילדים צריכים המון חום ועזרה‪ .‬הייתה שם אהבה ביני ובין הילדים‪ ,‬שזה‬
‫לא ייאמן‪ .‬לאחר שנים‪ ,‬עברתי ללמד ביפו‪ ,‬בבי"ס מאוד לא פשוט עם מורכבות של ילדים מכל העולם‪ .‬רוב‬
‫הילדים ממשפחות מצוקה‪ ,‬מתח בין יהודים וערבים‪ ,‬נוצרים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬יהודים‪ .‬ושם ביליתי את כל חיי‪ ,‬עד‬
‫הפנסיה‪ .‬זאת אומרת תמיד נמשכתי למקומות שצריך להשקיע יותר גם אהבה וגם בחינוך בחגים – אף פעם‬
‫לא היו לי חופשות‪ ,‬תמיד לימדתי את התלמידים שלי בהתנדבות‪.‬‬
‫מה זה נותן לי?‬
‫להתנדב נותן לי תחושה של סיפוק עצום‪ .‬אם אני רואה תלמידים שלי שמסיימים בגרות בתנ"ך בציון מעל‬
‫לממוצע ארצי‪ ,‬ברור זה אושר גדול וסיפוק! לא משנה למי אני עוזרת‪ ,‬אני מרגישה אחרי כן אושר וסיפוק‪ ,‬זה‬
‫סיפוק רוחני‪ .‬כשאני קונה את הבגדים לילדים במקלט לנשים מוכות‪ ,‬ובוחרת להם את הצעצועים ‪ ,‬לכל ילד‬
‫מה שהוא ביקש‪ ,‬זה אושר עילאי‪ .‬הכי כואב לי שאני לא יכולה לראות אותם מקבלים את זה‪ ...‬זה אסור‬
‫בגלל שהם במעון סגור‪.‬‬
‫המסר שלי‪....‬‬
‫תתנדבו‪ ,‬כי זה יעשיר אתכם רוחנית ונפשית‪ .‬זה מעשיר בע' וגורם אושר בא'‪ .‬אין לי די מילים לתאר את‬
‫ההרגשה של התרוממות הרוח הזו‪ .‬אני חושבת שגם ההורים שלי הרגישו את האושר הזה‪ ,‬כשהם טיפלו‬
‫ודאגו לכל העולם‪.‬‬