תש"ע

‫בס"ד‬
‫בס"ד‬
‫מהות‬
‫בתי מדרש למורים‬
‫(ע”ר)‬
‫הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחר כה'�באדר�התשס"ז�� גיליון�אלקטרוני�מס'�‪9‬‬
‫גיליון�אלקטרוני�מס'�‪9‬‬
‫כה'�באדר�התשס"ז��גיליון אלקטרוני מס‘ ‪86‬‬
‫הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחרכ"ה בניסן התש“ע‬
‫הסתכלות חינוכית בין אמונה לנפש היום אתמול ומחר פרשת שמיני‬
‫לימוד לקראת יום הזיכרון‬
‫לחללי מערכות ישראל‬
‫לפניך הצעה ללימוד מדרש לקראת יום הזיכרון‪ .‬ימי חודש אייר‬
‫שייכים בתודעת הציבור אל המימד הציוני‪-‬חילוני‪ ,‬ולאו דווקא‬
‫אל המימד האמוני‪ .‬על כן ראוי מאד לעסוק במשמעותם של‬
‫ימי הזיכרון‪ ,‬יום העצמאות ויום ירושלים דווקא מתוך מבט‬
‫אמוני‪ .‬מתוך הדברים הבאים עולה זווית אמונית מיוחדת‪ ,‬ייקח‬
‫כל אחד ואחת את הדברים‪ ,‬יוסיף אליהם כראות עיניו ולבו‪.‬‬
‫הלימוד יתרכז במדרש תהילים על מזמור כ' בתהילים‪" ,‬יענך‬
‫ה' ביום צרה"‪.‬‬
‫יענך ה' ביום צרה‪ .‬לאב ובן שהיו מהלכין בדרך ונתיגע הבן‪,‬‬
‫אמר לאביו‪ ,‬והיכן היא המדינה? אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬סימן זה יהא‬
‫בידך‪ ,‬אם ראית בית הקברות לפניך דע כי המדינה קרובה לך‪.‬‬
‫כך אמר הקב"ה לישראל‪ ,‬אם ראיתם שהצרות מכסות אתכם‬
‫באותה שעה אתם נגאלים‪ ,‬שנאמר‪ :‬יענך ה' ביום צרה‪.‬‬
‫דגשים דידקטיים‪:‬‬
‫‪ .‬אלימוד מדרש הינו דבר נפלא‪ .‬אך יש לדעת כיצד לנהלו‪.‬‬
‫ראשית יש לקרוא את המדרש לאט ובהטעמה‪ .‬לא‬
‫נורא אם יש קצת פרשנות מכוונת בהטעמה‪ .‬לאחר מכן‬
‫יש לפתוח את המדרש לשאלת שאלות‪ ,‬אך לא לדיון‬
‫בתשובות לשאלות בשלב זה‪.‬‬
‫‪ .‬ביש לשים לב כי יש כאן משל ונמשל‪ .‬למערכת היחסים‬
‫בין ה' לבין האדם‪/‬ישראל יש מאפיינים רבים‪ ,‬שקשה‬
‫לצמצמם למודל אחד מוכר‪ .‬על כן לעיתים בוחר המדרש‬
‫במערכת של בני זוג‪ ,‬לעיתים של מלך ועבד‪ ,‬מלך ובנו‪,‬‬
‫ובתו וכד'‪ .‬למערכת היחסים הנבחרת ישנה משמעות‬
‫ייחודית כחלק מהתוכן הכולל של המדרש‪ .‬הבה נשים לב‬
‫למערכת המיוחדת שלנו – אב ובן‪.‬‬
‫‪ .‬גיש למצות את הלימוד של המשל כשלעצמו‪ ,‬ורק לאחר‬
‫מכן לעבור לנמשל וללמוד על היחס בין המשל לנמשל‪.‬‬
‫דוגמא – במשל הולכים האב והבן יחדיו בדרך‪ .‬האם גם‬
‫בנמשל הקב"ה הולך יחד איתנו? כמובן‪ ,‬העיקרון של‬
‫"עמו אנכי בצרה" מקבל דגש חזק דרך הצגת המשל‪.‬‬
‫‪ .‬דיש להדגיש היטב את הקושי של חז"ל בפסוק‪ ,‬שעל גביו‬
‫הם בנו את המדרש הזה‪ ,‬וממילא מה חידוש עלה בידם‬
‫לאחר שלמדו את המשל הזה‪.‬‬
‫נקודות לעיון‪:‬‬
‫‪ .‬אאב ובן מהלכים בדרך – יש כאן ייעד מסוים‪ ,‬אין זה טיול‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫‪ .‬במדוע הבן התייגע?‬
‫‪ .‬גשאלת הבן מתחילה בו' החיבור – מה היה המשפט‬
‫הקודם? (אם המשפט הקודם חשוב מדוע אינו מובא‪,‬‬
‫ואם אינו חשוב‪ ,‬מדוע נכתבת ו' החיבור הרומזת אליו?)‬
‫‪ .‬דאם ראית בית קברות – ועתה הבן ישאל "והיכן הוא בית‬
‫הקברות?"‪...‬‬
‫‪ .‬ההאם בית הקברות הוא סימן סתמי – באותה מידה היה‬
‫יכול האב לומר "אזור תעשייה"‪" ,‬שדרת עצים" וכד'?‬
‫בשולי הלימוד‪:‬‬
‫‪ .‬אאב ובן מהלכים בדרך – הדרך היא של הבן‪ ,‬אך אין זה רק‬
‫מסע גיבוש‪ ,‬הלא גם האב בדרך‪" .‬בכל צרתם לו צר" ו"עמו‬
‫אנכי בצרה"‪ .‬התהליך שאדם עובר‪ ,‬כמו גם התהליך שעם‬
‫ישראל כולו עובר‪ ,‬אין הם אלא הדרך אותה עובר ה' בדרך‬
‫להתגשמות החזון של עולם טהור יותר‪ ,‬שלם יותר‪ ,‬מוסרי‬
‫יותר וקדוש יותר‪.‬‬
‫‪ .‬במהלכין בדרך ‪ -‬להליכה שלנו יש יעד‪ ,‬איננו מהלכים סתם‪.‬‬
‫אנו מבקשים להגיע למדינה‪ .‬מה יהיה במדינה הזו? כיצד‬
‫נחיה במדינה הזו? בהחלט תלוי מה קורה בדרך‪...‬‬
‫‪ .‬גממה מתייגע הבן? האם זה באמת חשוב? אולי המדרש‬
‫בכוונה מעלים את המשפט הראשון משום שהוא כלל‬
‫אינו חשוב‪ ,‬העיקר הוא שהבן אינו יודע היכן היא המדינה‬
‫וזו הסיבה האמיתית לכך שהוא מתייגע‪ .‬הקושי האמיתי‬
‫בצעידה במסע‪ ,‬אינו הקושי הפיזי‪ ,‬אלא הקושי הנפשי‪.‬‬
‫עליי לדעת לשם מה‪ ,‬והאם יש לכך סוף‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן לקרוא‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫את שאלת הבן גם במנגינה שמשמעותה‪ :‬האם יש בכלל‬
‫מדינה בסוף הדרך?! וכאן מזדקר השוני המהותי בין הבן‬
‫לאב‪ .‬האב יודע את תוואי הדרך‪ ,‬הוא יודע מה נדרש על‬
‫מנת להגיע למדינה‪ ,‬אך הבן חסר את כל אותן הידיעות‪,‬‬
‫ומשום כך הדרך קשה לו‪.‬‬
‫דחשוב להעלות דוגמאות שמגמתן להרחיב את הרעיון‬
‫החשוב הזה‪ .‬דוגמה‪ :‬בספר במדבר‪ ,‬פרק כא פסוקים ד‪-‬ה‪.‬‬
‫שם מופיע הביטוי "ותקצר נפש העם בדרך"‪ .‬רש"י מסביר‬
‫באופן מרתק את הביטוי הזה‪" :‬כאדם שהטורח בא עליו‪,‬‬
‫ואין דעתו רבה לקבל אותו הדבר‪ ,‬ואין לו מקום בתוך‬
‫ליבו לגור שם אותו הצער"‪ .‬זהו סוד היגיעה‪ .‬כאן המקום‬
‫להדגיש כי במקרא‪ ,‬העייפות קשורה לעולם בצד הנפשי‪,‬‬
‫ורק לאחר מכן מופיעה בצד הפיזי‪ .‬מסתבר איפוא כי צער‬
‫אינו דבר אובייקטיבי אלא תלוי בהחלט ברוחב המקום בלב‬
‫לקבל אותו‪ .‬כשם שיש לבנות בית‪ ,‬כך יש להכין ולבנות‬
‫מקום בלב‪[ .‬כיצד המדינה כולה השתוממה אל מול דמותו‬
‫של הרב ירחמיאל וייס שליט"א‪ ,‬ודרך התמודדותו עם‬
‫האסון שפקד את ישיבתו‪ ,‬רציחתם של שמונה מתלמידי‬
‫הישיבה‪ .‬ניכר היה עליו כי יש בלבו מקום רב לקבל את‬
‫הדייר החדש בחייו – הצער על תלמידיו הרבים שנרצחו‪].‬‬
‫נפש יכולה להיות קצרה ויכולה להתרחב‪ ,‬אך הדבר תלוי‬
‫בידיעת המשמעות של הצער‪ ,‬והכוון אליו אנו צועדים‪.‬‬
‫הדוגמה נוספת – פרק ג‪-‬ד בספר נחמיה‪ ,‬המתאר כיצד "כשל‬
‫כח הסבל" לאחר התנכלות צרי יהודה ובנימין לבוני החומה‪.‬‬
‫ההתנכלות ֵהחלה בלוחמה פסיכולוגית והמשיכה באיום‬
‫קיומי‪ .‬האיום הקיומי ממוטט את היכולת הנפשית לבנות‪.‬‬
‫ובית הקברות – בשפת ובמשנת חז"ל הסימן אינו דבר‬
‫חיצוני המסייע בזיהוי הדבר‪ ,‬אלא עניין מהותי‪ ,‬חלק‬
‫מהדבר‪ ,‬מהתהליך‪ .‬בית קברות אינו צמוד למדינה סתם‬
‫כך‪ .‬ייסורים הם חלק מהותי בדרך לייעד‪ .‬דווקא הזורעים‬
‫בדמעה‪ ,‬ברינה יקצורו‪ .‬בית קברות יוצר קשר דם אל‬
‫האדמה‪ ,‬אל היישוב‪ .‬הוא הופך את היישוב לקבוע‪.‬‬
‫בית הקברות מחייב את החיים לבסס את שייכותם אל‬
‫המדינה‪ .‬הם כבר לא יוכלו לחיות ללא משמעות‪" .‬במותם‬
‫צוו לנו את החיים" – ישנם חיים כה גדולים ומשמעותיים‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ואלו שמתו מצווים עלינו לחיות על מנת‬
‫לממש ולהגשים את אותה עוצמה אדירה הטמונה בחיים‬
‫שלנו‪ ,‬של עם ישראל‪ ,‬של עם התנ"ך‪.‬‬
‫זהיגיעה של הבן‪ ,‬מצטרפת לאותם קברות ולכל אותם‬
‫ייסורים שאנו עוברים בדרך לקבל את המתנות הטובות‬
‫( על פי ברכות דף ה – "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה‬
‫לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין – תורה ארץ‬
‫ישראל ועולם הבא"‪ .‬כלומר החזון והשיטה ‪ -‬האידיאל‪,‬‬
‫מרחב המחיה‪ ,‬והיעד)‪ .‬הלא "כסף קל הולך בקלות"‪ ,‬ומה‬
‫שלא עבדנו עליו‪ ,‬הזענו עבורו והקזנו דם למענו‪ ,‬אינו‬
‫חלק מהותי מחיינו‪ .‬כך יובן שכשהבן שומע שיש בית‬
‫קברות ליד המדינה‪ ,‬הוא מבין כי אין לו כבר מה לשאול‬
‫על היגיעה שלו‪...‬‬
‫‪ .‬חבית הקברות במשל של המדרש הופך להיות ממשי מאד‬
‫כשמדובר על התחייה הלאומית שלנו‪ .‬כאן יש מקום‬
‫ללמוד את דברי הנביא יחזקאל בפרקים לו‪-‬לז‪ ,‬לשים לב‬
‫לתיאור הגלות שבפרק לו‪ ,‬ולמשל שבפרק לז‪ .‬מדוע הגלות‬
‫הינה בית קברות עבור העם היהודי‪ ,‬הלא חיינו שם והיו לנו‬
‫קהילות למופת? האם רק בשל הקושי הקיומי – פרעות‬
‫וכד'? האם אנו בארץ ישראל רק בשל האיום הקיומי‬
‫בחו"ל? מה הנביא חושב על כך‪ ,‬לאור דברים אלו?‬
‫‪ .‬טיש מקום להדגיש כי בברכת מחיה המתים שבשמונה‬
‫עשרה התכוונו חז"ל‪ ,‬על פי הר"ש משאנץ ועוד‪ ,‬לגאולתו‬
‫של עם ישראל‪ ,‬לאור נבואת יחזקאל‪( :‬שו"ת מהר"ם‬
‫מרוטנברג ח"ד סימן אלף יח) "ששאלת מפני מה אין‬
‫אומרים באתה גבור מלביש ערומים ופוקח עורים כמו‬
‫רופא חולים ומתיר אסורים‪ ,‬אל תתמה דלא קאמרינן‬
‫בתחיית המתים אלא השקול כתחיית המתים‪ ,‬כדאמרינן‬
‫בתענית (ב' ע"א) ובפרק אין עומדין בברכות (ל"ג ע"א)‬
‫גבי גשמים מפני שהיא שקולה כתחיית המתים קבעו לה‬
‫בתחיית המתים‪ ,‬סומך נופלים ומתיר אסורים בנפילתם‬
‫של ישראל ואסוריהם משתעי‪ ,‬שהקב"ה סומכם ועתיד‬
‫להוציאם ולהתירם‪ ,‬כדכתיב 'לאמר לאסורים צאו להוציא‬
‫ממסגר אסיר' וכתיב 'נפלה לא תוסיף' ואמרינן (ברכות ד'‬
‫ע"ב)‪ ,‬דרמזה דוד בתהלים 'סומך ד' לכל הנופלים וזוקף לכל‬
‫הכפופים'‪ .‬ותחיית המתים תלויה בגאולתם של ישראל"‪.‬‬
‫‪ .‬יבנבואת יחזקאל יש לשים לב אף לשוני שבין הציווי על‬
‫הנביא לבין מה שמתממש בפועל‪ :‬בתחילה מדובר על‬
‫ציווי אחד על ביאת הרוח לגוף ההולך ונבנה‪ .‬אולם למעשה‬
‫הדבר זוקק שני ציוויים‪ .‬בספר על הרב בנימין הרלינג‬
‫הי"ד נכתב כך‪" :‬על פסוקים אלה היה רגיל ר' בנימין לומר‬
‫דברים‪ ,‬עליהם חזר לא פעם בשנים האחרונות‪ .‬הרגע‬
‫הזה שאחרי העלאת הגידים והבשר וקרימת העצמות‪,‬‬
‫הוא רגע קריטי ומסוכן מאד‪ :‬דווקא עכשיו‪ ,‬כאשר אין‬
‫מדובר בעצמות יבשות‪ ,‬אלא בבשר וגידים‪ ,‬חסרון הרוח‬
‫התחברות למהות רח’ הפסגה ‪ ,5‬בית אריאל ירושלים‪ .‬טל‪ 02-6416645 .‬פקס‪02-6416637 .‬‬
‫‪e-mail:mahut.shoresh.org.il‬‬
‫חמור ומסוכן‪ .‬קיימת סכנה נוראה של ריקבון‪ ,‬חס ושלום‪,‬‬
‫ולכן באה הקריאה הכפולה‪ ,‬המורה על הדחיפות‪" :‬ויאמר‬
‫אלי הנבא אל הרוח‪ ,‬הנבא בן אדם! ואמרת אל הרוח‪ ,‬כה‬
‫אמר ה' אלוקים‪ ,‬מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים‬
‫האלה ויחיו"‪ .‬ואותה הרוח הגדולה שלה אנו מצפים תבוא‬
‫על ידי בני אדם בעלי שאר‪-‬רוח‪ ,‬שיחושו בחיוניותה‪ ,‬ומתוך‬
‫צימאון גדול יחפשוה ויגלוה‪ ,‬לעצמם ולכל העם"‪.‬‬
‫‪.‬איפרוש חדש נתנו חז"ל לפסוק שלנו‪ .‬אם היה נראה בקריאה‬
‫ראשונה כי הפסוק אומר שה' עונה למי שקורא לו כבר ביום‬
‫הצרה עצמו‪ ,‬הלא עתה מתברר כי האות ב של "ביום צרה"‬
‫אינה משמשת לתיאור זמן‪ ,‬אלא באה לומר כי האמצעי של‬
‫ה' לענות לנו הוא יום הצרה‪ .‬בית הקברות הוא דרך שלנו‬
‫להגיע אל המדינה‪.‬‬
‫אחרית דבר‪:‬‬
‫[ניתן להקדים את הדברים הבאים כבר לתחילת הלימוד –‬
‫לבחירתך]‪ .‬הסמיכות של יום הזיכרון לשואה ושל יום הזיכרון‬
‫לחללי צה"ל ליום העצמאות‪ ,‬קשה מאד‪ .‬קשה מאד למשפחות‬
‫השכולות לצאת מתוך עומק יום הזיכרון ותחושת האבל שבו‪,‬‬
‫אל תחושת החגיגיות של יום העצמאות‪ .‬אך יחד עם זאת‪ ,‬אין‬
‫דרך טובה יותר להבין את בית הקברות שבדרך למדינה‪ ,‬לולא‬
‫הצמידות בין ימי הזיכרון ליום העצמאות‪ .‬ככל שיום העצמאות‬
‫יקבל אצלנו משמעות גדולה‪ ,‬עמוקה ורחבה יותר‪ ,‬יקבלו ימי‬
‫הזיכרון משמעות כזו‪ ,‬משום שהם שווים את ערכם כבית‬
‫קברות הסמוך למדינה‪ ,‬מעוצמתה וחייה של המדינה העצמאית‬
‫שאנו עדיין מקימים‪.‬‬
‫יום זיכרון איפוא אינו יום של בכי על חיים שחדלו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫יום של התייחדות עם גודל הציווי לחיות שקיבלנו מכל אותם‬
‫שמסרו נפשם על המדינה‪ .‬מאלו שנתנו את היקר מכל‪ ,‬אנו‬
‫מקבלים את האחריות להקים וליצור חיים ששווים את הקרבנות‬
‫הגדולים של בית הקברות‪ .‬אנו חוברים אל נקודות החיבור שלנו‬
‫אל הנצח‪ ,‬אל סתר כנפיו של רבונו של עולם‪.‬‬
‫חן חלמיש‬
‫בס"ד‬
‫שמיני‬
‫פרט הצריך לכלל וכלל הצריך לפרט‬
‫כל המביט השמימה ורואה את הכוכבים הרבים‪ ,‬יכול לקבל את‬
‫הרושם כי כל כוכב עומד בפני עצמו‪ ,‬ונע במסילתו שלו‪ ,‬אולם‬
‫האמת היא כי כל כוכב הינו חלק ממערכת שלימה‪ ,‬מגלקסיה‬
‫ענקית שיש בה כוכבים וכוחות תנועה רבים‪ .‬לכל כוכב תפקיד‬
‫ומסלול‪ ,‬אך כולם הינם חלק ממערכת אחת‪.‬‬
‫ישראל נמשלו לכוכבים‪...‬‬
‫המושג "עבודת ה' " נתפס כתחום שבין האדם הפרטי לאלוקיו‪,‬‬
‫אך בתורה מצאנו התייחסות רחבה הרבה יותר למושג זה‪:‬‬
‫אתָך‬
‫מׁשה ֶאל ַא ֲהרֹן ְקרַ ב ֶאל ַה ִּמזְ ֵּב ַח וַ ֲע ֵׂשה ֶאת ַח ָּט ְ‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫וְ ֶאת ע ָֹל ֶתָך וְ כַ ֵּפר ַּב ַע ְדָך ְּוב ַעד ָה ָעם וַ ֲע ֵׂשה ֶאת ָקרְ ַּבן ָה ָעם וְ כַ ֵּפר‬
‫ַּב ֲע ָדם‪...‬‬
‫כשאהרן מגלה היסוס‪ ,‬מאיץ בו משה‪:‬‬
‫שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך‬
‫נבחרת‪.‬‬
‫עבודת ה' של הכהן הינה שליחות ציבורית‪ ,‬כל הניגש להקריב‬
‫את קרבנו או את קרבן העם‪ ,‬מקבל מעמד של שליח ציבור‪.‬‬
‫מדוע זוקקת עבודת ה' שליחות ציבורית?‬
‫ּבּוציו‪ְ ,‬ל ֵׁשם‬
‫‪...‬לכֵ ן ַמ ֲא ִציל ָה ָא ָדם ֵח ֶלק ֶע ְליֹון ִמ ִּקרְ ּבֹו‪ִ ,‬מ ֶּקרֶ ב ִק ָ‬
‫ָ‬
‫ּכהן ֶה ָח ִסיד ָה ֶע ְליֹונִ י‪ַ ,‬ה ָּמ ֵלא ֶח ֶסד‬
‫אֹלהים‪ַ .‬ה ֵ‬
‫ִה ְת ָקרְ בּותֹו ּכֻ ּלֹו ֵל ִ‬
‫ֹלהים ֶּב ֱא ֶמת‪ ,‬וְ ַעל ְס ַמְך ַּד ְעּתֹו‬
‫יֹוד ַע ֶאת ָה ֱא ִ‬
‫וְ ֵד ָעה ֶע ְליֹונָ ה‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫וְ ַהרְ ּגָ ָׁשתֹו ָה ֶע ְליֹונָ ה נִ ְס ָמְך הּוא ָה ָעם ּכֻ ּלֹו‪ְּ ,‬ב ִע ִּתים ֶׁשּזֶ רֶ ם ַה ַחּיִ ים‬
‫ַהּשָׁ ֵלם ְמ ַא ֵחד ֶאת ָה ָעם ִעם ָה ֶע ְליֹונִ ים ֶׁש ְּב ָבנָ יו‪ .‬הּוא נִ ְס ָמְך ָאז‬
‫כח‬
‫ְּב ֵח ָילם ַּומ ֲאזִ ין ֶאת ִׂש ָיחם‪ֶּ ,‬ב ֱאמּונָ ה ְּברּורָ ה ַה ִּמ ְת ָּברֶ רֶ ת לֹו ְּב ַ‬
‫ּכְ ָל ִלי‪( ...‬מרן הרב קוק‪ ,‬אורות‪ ,‬אורות התחיה ד)‬
‫לחלק מיוחד בעם ישנה רגישות רוחנית יתירה‪ ,‬שאר רוח‪,‬‬
‫שהמפגש עימו מעורר את המון העם להתבוננות פנימית‬
‫יותר‪ ,‬והוא העומד בקדמת הציבור בקרבתו אל אלוקיו‪ .‬ולא‬
‫רק בעלייה אל הקודש ניצב הכהן‪ ,‬אלא אף בהשפעת הקודש‬
‫ממעלותיו אל העם עומד הכהן כשליח רחמנא ושליח דידן‪.‬‬
‫על כן מפרש המלבי"ם את הסמיכות בין העבודה לברכה‬
‫המתוארת בפסוק הבא‪:‬‬
‫וַ ּיִ ָּש ׂא ַא ֲהרֹן ֶאת יָ ָדו ֶאל ָה ָעם וַ יְ ָברֲ כֵ ם וַ ּיֵ רֶ ד ֵמ ֲעׂשת ַה ַח ָּטאת‬
‫וְ ָהע ָֹלה וְ ַהּשְׁ ָל ִמים‪.‬‬
‫ענין הברכה באה מה' לבריותיו‪ ,‬היא ִהתרבות השפע והטוב‬
‫ממעון הברכות‪ .‬האל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד‬
‫והמקור פתוח תמיד‪ ,‬רק צריך שהמקבל יהיה מוכן כל כך‪,‬‬
‫ויריק עליו השפע האלוקי באמצעות אנשים אלוקיים עובדי‬
‫ה' שהם יפתחו צנור הברכה ע"י מעשיהם ותפילתם וברכתם‬
‫ויריקוהו על העם‪ .‬ובחר לזה את בני אהרן הקרובים אל ה'‬
‫בעבודתם בקדש‪.‬‬
‫הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פרק טו) מיטיב לחדד‬
‫נקודה זו‪:‬‬
‫ואל תתמה ותאמר‪ ,‬ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קבול‬
‫הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר 'ושמו‬
‫את שמי על בני ישראל ואני אברכם' – הכהנים עושים מצוותן‬
‫שנצטוו בה‪ ,‬והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו!‬
‫הכהן הינו צינור דו‪-‬כווני‪ ,‬בין הקב"ה לישראל ובין ישראל‬
‫לקב"ה‪ .‬על פי רעיון זה‪ ,‬יש המבקשים לבאר את חטאם של‬
‫נדב ואביהוא – שם נאמר‪" :‬ויקחו איש מחתתו" – כי פעלו‬
‫ביוזמה אישית המנותקת מן השליחות הציבורית‪ ,‬וכך כותב‬
‫הרש"ר הירש‪:‬‬
‫בשעה שהאומה זכתה לגילוי קירבת ה'‪ ,‬הרי הם חשו צורך‬
‫בקרבן מיוחד משלהם‪ ,‬ומכאן שלא פעמה בלבם רוח נכונה‬
‫של כהונה – כהני ישראל בטלים בכלל האומה! אין להם מעמד‬
‫משלהם‪ ,‬כל עצמם – שהם עומדים בקרב עמם‪ ,‬ומכאן כל‬
‫מעמדם לפני ה'‪ .‬נמצא שעצם קריבתם היה בה משום חטא‪.‬‬
‫על פי מתווה רעיוני זה מבאר ה'משך חכמה' (ויקרא כב ב) את‬
‫ההלכה המתירה לכהן טמא לעבוד בציבור‪ ,‬בשעה שאין דרך‬
‫אחרת‪:‬‬
‫‪...‬הוא מורה לנו‪ ,‬שטמא הותר לעבוד בצבור באופן שאי‬
‫אפשר להיעשות בטהרה או אם הצבור הם טמאי מתים‪ .‬וזה‬
‫שאמרו 'השוכן אתם בתוך טומאתם' – אפילו כשהן טמאים‬
‫שכינה ביניהם‪ .‬ולכן אמר 'לא יחללו שם קדשי' באופן ש'הם‬
‫מקדישים לי'‪ ,‬פירוש‪ :‬בני ישראל מקדישים לי‪ ,‬שאם הם‬
‫בטהרה והשם שורה עליהם בטהרת הקודש אז לא יחללו‪ ,‬ואם‬
‫הם בטומאה והשם שורה עליהם בתוך טומאתם אז מותרים‬
‫לעבוד בטומאה‪ ,‬שהם סבת קדושת השי"ת בבית שכינתו‪,‬‬
‫בית המקדש‪ ,‬ובאופן אשר הם מקדישים את השם‪ ,‬כן בזה‬
‫האופן מוזהרים בני אהרן להשמר בקדשיהם לגשת‪ .‬בינה זה‪.‬‬
‫מצב הכהן ומצב הציבור חד הם‪ ,‬ואם שרוי הציבור בטומאתו‪,‬‬
‫רח'�הפסגה�‪�,5‬בית�אריאל�ירושלים‪�.‬טל‪�02�6416645�.‬פקס‪02�6416637�.‬‬
‫התחברות�למהות‬
‫רח'�הפסגה�‪�,5‬בית�אריאל�ירושלי‬
‫התחברות�למהות‬
‫יכול הכהן לעבוד כשהוא טמא‪ ,‬אם אין דרך אחרת‪.‬‬
‫אם נעמיק עוד יותר בענין זה‪ ,‬נמצא כי שורש הדבר תלוי‬
‫בסגולתו של כלל ישראל‪ ,‬והיותו יצירה אלוקית אהובה‬
‫ונבחרת‪ ,‬כפי שמגלה אליהו הנביא את אשר בלבבו‪:‬‬
‫פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש‬
‫בו מקרא ואין בו משנה ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם‬
‫ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬תורה וישראל‪ .‬אבל‬
‫איני יודע איזה מהם קודם‪ .‬אמרתי לו‪ :‬בני‪ ,‬דרכן של בני אדם‬
‫אומרים התורה קדמה‪ ,‬שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'‪ ,‬אבל‬
‫אני אומר ישראל קדושים קודמים‪ ,‬שנאמר 'קודש ישראל‬
‫לה' ראשית תבואתה'‪ ,‬משל למלך שהיה לו אשה ובנים‬
‫בתוך הבית וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם‪,‬‬
‫"אלמלא אשתי ובני שלי שעושין לי נחת רוח בתוך הבית‪,‬‬
‫החרבתי את המקום"‪ ,‬כך אלמלא הם ישראל לא נברא העולם‬
‫ונחרב העולם‪...‬‬
‫וכך מרבה היה רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל להדגיש כי חז"ל‬
‫שיקעו עיקרון זה בברכת התורה‪" :‬אשר בחר בנו מכל העמים‬
‫ומתוך כך ונתן לנו את תורתו"‪ .‬כלומר‪ ,‬מהות תכונת חייהם של‬
‫ישראל בעולם‪ ,‬כפי שמתגלים במהלך ההיסטוריה ובגאולה‪,‬‬
‫הם המביאים את הקב"ה ליתן את התורה להם‪ .‬ובעומק –‬
‫התורה היא תמונת ראי של מה שמונח בחייהם של ישראל‪.‬‬
‫מבט זה מאפשר לנו להבין את אזהרתו של הלל בפרקי אבות‪:‬‬
‫"אל תפרוש מן הצבור"‪ ,‬ואת פסיקתו של הרמב"ם (הלכות‬
‫תשובה פרק ג) בעקבותיה‪:‬‬
‫הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל‬
‫מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא‬
‫מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו‬
‫אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫מי לא היה שמח לקבל את התואר‪" :‬שלא עבר עבירות"?‬
‫אולם בכל זאת‪ ,‬אם אינך מבין כי כל הבסיס לקיום המצוות‬
‫הוא חייהם של ישראל‪ ,‬על צרותיהם ושמחותיהם‪ ,‬אינו מבין‬
‫תורה מהי!‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מדגיש ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ב נו)‪,‬‬
‫ביחס למשה רבנו‪:‬‬
‫התבונן נא ביסוד שעליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה‪.‬‬
‫בתחלה הוא מתאר את השמש בפסוק 'השמים מספרים‬
‫כבוד אל' והוא מספר על אורה החודר בכל‪ ,‬על זך עצמה‪ ,‬על‬
‫ישר דרכה ועל יפי מראיה‪ ,‬אך מיד אחר זה הוא אומר 'תורת‬
‫ה' תמימה וכו'‪ ,‬כאלו הוא אומר אל תתפלאו על תארי השמש‬
‫האלה‪ ,‬כי התורה מאירה ובהירה יותר‪ ,‬והיא גם מפרסמת‬
‫ונעלה ומועילה יותר‪ ,‬אך לולא בני ישראל לא היתה התורה‬
‫בעולם‪ .‬גדלה מזאת – מעלת בני ישראל אינה מכח משה‪,‬‬
‫להפך! גדולת משה אינה כי אם מכחם‪ .‬כי בראשונה חלה‬
‫אהבת האלוה על המון זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ובחירתו‬
‫במשה לא באה כי אם למען יגיע הטוב אליהם על ידו ובאמת‬
‫אין אנו נקראים עם משה כי אם עם האלוה‪...‬‬
‫על פי זה ממשיך ריה"ל (מאמר ג יז) ללמדנו כי גם העבודה‬
‫שבלב‪ ,‬היא התפילה‪ ,‬המהווה מפגש אישי של כל אחד עם‬
‫אלוקיו‪ ,‬מבוססת על קשר קדושת היחיד עם הציבור‪ ,‬ועל כן‬
‫היא מנוסחת בדרך כלל בלשון רבים‪:‬‬
‫‪...‬ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל‪ ,‬זאת אומרת‬
‫מחובתו לעבוד למען תיקון הצבור שהוא חלק ממנו‪ ,‬ומחליט‬
‫לחסך תועלתו לו לעצמו‪ ,‬חוטא הוא לכלל‪ ,‬וביותר לנפשו! כי‬
‫היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף‪ ,‬שכן אלו‬
‫היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו‪ ,‬היה‬
‫הגוף כלה והזרוע כלה עמו‪ .‬אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את‬
‫מר המות למען הצלת הכלל אך לפחות צריך היחיד לחשב על‬
‫חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו‪...‬‬
‫החידוש של ריה"ל הוא שהמפסיד הראשון מההסתגרות‬
‫במיצרי הפרטיות הוא האדם עצמו‪ ,‬משום שהוא מנתק את‬
‫עצמו ממקור החיים שלו‪ ,‬ממהות ועצם חיי העם כולו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הדברים קשים להבנה משום שברובד הגלוי‪ ,‬דומה עם‬
‫ישראל לכל עם על פני האדמה‪ ,‬ובקשר היחיד והציבור של כל‬
‫עם אחר לא מצאנו עיקרון זה‪ .‬מעמיק הרב זצ"ל (אורות פרק‬
‫ב סע' ג) לבאר את העניין‪:‬‬
‫חּוׂשים‬
‫ַהּיַ ַחׂש ֶׁשל ּכְ נֶ ֶסת‪-‬יִ ְׂשרָ ֵאל ִל ִיח ֶיד ָיה הּוא ְמ ֻׁשּנֶ ה ִמּכָ ל ַהּיִ ִ‬
‫נֹותנִ ים‬
‫ּבּוצים ַה ְּלאֻ ִּמּיִ ים ְ‬
‫ֶׁשל ּכָ ל ִקּבּוץ ְלאֻ ִּמי ִל ִיח ָידיו‪ּ .‬כָ ל ַה ִּק ִ‬
‫ֵהם ִל ִיח ֵיד ֶיהם רַ ק ֶאת ַה ַּצד ַה ִחיצֹונִ י ֶׁשל ַה ַּמהּות‪ֲ ,‬א ָבל ֶע ֶצם‬
‫ֹלהים‪,‬‬
‫ׁשֹואב ּכָ ל ָא ָדם ִמּנִ ְׁש ַמת ַהּכל‪ִ ,‬מּנִ ְׁש ַמת ֱא ִ‬
‫ַה ַּמהּות זֶ ה ֵ‬
‫ֹלהית‪,‬‬
‫ֶׁשּלא ְּב ֶא ְמ ָצעּות ַה ִּקּבּוץ‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ֵאין ְל ַה ִּקּבּוץ ֲח ִט ָיבה ֱא ִ‬
‫ֹלהית ַע ְצ ִמית ְׁשרּויָ ה ְּבתֹוכֹו‪ֹ .‬לא כֵ ן ְּביִ ְׂשרָ ֵאל‪ַ ,‬הּנְ ָׁש ָמה‬
‫ֶׁש ְּמגַ ָּמה ֱא ִ‬
‫אֹוצר ַהּכְ ָלל‪ ,‬וְ ַהּכְ ָלל‬
‫עֹול ִמים ְּב ַ‬
‫ֶׁשל ַהיְ ִח ִידים נִ ְׁש ֶא ֶבת ִמ ְּמקֹור ֵחי ָה ָ‬
‫נֹותן נְ ָׁש ָמה ַליְ ִח ִידים‪.‬‬
‫ֵ‬
‫בכל עם אחר מהווה הציבור מסגרת חיים חיצונית‪ ,‬שיש בה‬
‫אמנם ייחודיות‪ ,‬אך זו נוגעת בעיקר הדבר להתנהלות החיים‬
‫ולא למהותם‪ .‬שונה הדבר בישראל‪ ,‬שמהות החיים נמצאת‬
‫בכלל‪ ,‬ומתוכם שואב היחיד את מהותו ותפקידו‪.‬‬
‫כך ניתן להבין את הפסק של הנצי"ב בשו"ת 'משיב דבר' (סימן‬
‫מד)‪ ,‬בהתייחסו לרעיון הפרדת הקהילות‪ ,‬שהחלו לצוץ על‬
‫פני הארץ‪ ,‬במגמה להיבדל מהמשכילים הרפורמיים‪ ,‬מפאת‬
‫החשש להשפעה קלוקלת‪:‬‬
‫והנה‪ ...‬הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה‬
‫לגמרי‪ ,‬כמו שנפרד אברהם מלוט‪ ,‬במטותא מן המעריך – עצה‬
‫זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה!‬
‫אם נשוב למה שבו פתחנו‪ ,‬נוכל לעמוד היטב על הגדרתו‬
‫ההלכתית‪-‬רעיונית של הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל ('על התשובה'‬
‫עמ' ‪:)74-5‬‬
‫מה היא ההגדרה הנכונה של "קרבן ציבור"? אין הכוונה שזהו‬
‫קרבן שמשתתפים בו ציבור גדול של בעלים (והרי לכל קרבן‬
‫יש "בעל הקרבן") כי אין זה הגדרתו של קרבן ציבור‪ ,‬אלא של‬
‫קרבן השותפים‪ .‬הרמב"ן אומר כי אם יאספו‪ ,‬למשל‪ ,‬כסף מכל‬
‫ישראל‪ ,‬איש בל יעדר‪ ,‬ויביאו ממנו קרבן‪ ,‬הרי גם אז לא יהיה‬
‫זה "קרבן ציבור"‪ ,‬אלא קרבן השותפין‪ .‬ויש כידוע חילוקי דינים‬
‫(ב"סמיכה וכו') בין שני אלה‪ .‬בניגוד גמור לקרבן השותפין שיש‬
‫לו הרבה בעלים‪ ,‬שניים או אלפיים או מליון – הכל לפי מספר‬
‫המשתתפים בו – "קרבן ציבור"‪ ,‬אין לו אלא בעלים אחד‪ ,‬ממש‬
‫כמו קרבן היחיד‪ ,‬ומי הוא הבעלים? הציבור‪ ,‬כלל ישראל‪ ,‬שאינו‬
‫על פי דין הסך הכולל‪ ,‬הצירוף האריתמטי‪ ,‬של כך וכך יחידים‪,‬‬
‫אלא אישיות יחודית‪-‬עצמית‪ ,‬מעין חטיבה בפני עצמה‪" .‬כנסת‬
‫ישראל" – ואינני מדבר כאן על דרך המיסתורין והקבלה‪ ,‬אלא‬
‫לפי הגדרה של הלכה למעשה – מהווה אישיות משפטית‬
‫אינדיבידואלית ובלתי מתחלקת‪ ,‬לא פחות מאישיות משפטית‬
‫אינדיבידואלית של יחיד‪ .‬לא ראובן או שמעון או לוי‪ ,‬אף לא‬
‫כולם יחד‪ ,‬או כל אלה שתרמו מחצית השקל תרומת הלשכה‬
‫שממנה נקנה הקרבן‪ ,‬הם הבעלים של "קרבן ציבור"‪ ,‬אלא כנסת‬
‫ישראל כחטיבה אחת‪ ,‬כאישיות אינדיבידואלית עצמית ולא‬
‫כסכום של כך וכך יחידים‪.‬‬
‫העצמיות והמקום האישי של כל אחד ואחד‪ ,‬משתכללים ככל‬
‫שהוא מעמיק בנקודת החיבור שלו אל הכלל‪ ,‬בייחודיות ובייעוד‬
‫שלו בתוך התמונה כולה‪ ,‬כפי שמדגיש החת"ם סופר בביאורו‬
‫'תורת משה' על תחילת פרשת ויצא‪:‬‬
‫עד עתה היתה המצבה העשויה מאבן אחת אהובה‪ ,‬כי אחד‬
‫היה אברהם‪ ,‬וכן יצחק וכן יעקב‪ ...‬אבל מלידת י"ב השבטים‬
‫יהיה המזבח מאבנים הרבה‪ ,‬שיעשו כולם אבן אחת על ידי בנין‪,‬‬
‫לומר‪ :‬בניך הם בוניך‪ ,‬מחוברים אל ה' יתברך!‬
‫בדגש כפול אמורים הדברים בדורנו‪ ,‬אשר יצא את הגלות‬
‫המפורדת ובא לארץ המאחדת‪ ,‬וחווה את התחדשות כוחות‬
‫החיים של הציבור ושל היחיד‪ ,‬שנראה הדבר כעין מצבר ענק‬
‫המונע בכח אלוקי אינסופי‪ ,‬שבו ששים רבוא שקעים‪ ,‬ולכל אחד‬
‫מישראל שקע אישי המתאים לו‪ ,‬שממנו יונק הוא את כוחו‪,‬‬
‫לביטוי עצמי המאיר את דרכו ואישיותו‪ .‬וכל האורות והגוונים‬
‫השונים מאירים באור יקרות‪ ,‬אור חדש המאיר על ציון ועל‬
‫העולם כולו‪.‬‬
‫פרט הצריך לכלל‪ ,‬וכלל הצריך לפרט!‬
‫זאב הס‬
‫רגע של חינוך‬
‫‪ .‬אכיצד את‪/‬ה מבין‪/‬נה את המושג עבודת ה'?‬
‫‪ .‬במהן נקודות ההשקה בין הנפש לבין הציבור‪-‬‬
‫העם בחייך?‬