עלון השבוע

‫ערש“ק פרשת "וזאת הברכה" כ"א בתשרי תשע“ו‬
‫שורה בר‬
‫ש"י!‬
‫רבותינו ז"ל עמדו על השינוי שחל בברכתו של‬
‫יעקב אבינו ליהודה הפותחת במילה "וזאת"‬
‫בשונה משאר השבטים שלא מתחילה ברכתם‬
‫במילה "וזאת"‪ .‬כמבואר בגמרא סוטה )ז‪:(:‬‬
‫אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן‪ ,‬מאי דכתיב‬
‫יחי ראובן וזאת ליהודה‪ ,‬כל אותן השנים שהיו‬
‫ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין‬
‫בארון )כלומר נפרדים אחד מהשני( עד שעמד‬
‫משה וביקש עליו רחמים‪ ,‬אמר‪ ,‬ריבונו של עולם‪,‬‬
‫מי גרם לראובן שיודה ‪ -‬יהודה‪ ,‬וזאת ליהודה‬
‫שמע ה' קול יהודה‪ ,‬עלו אבריו לשפי כלומר‬
‫חזרו עצמותיו למקום חיבורם! הודאתו של‬
‫יהודה ברבים גרמה אף לראובן לעשות תשובה‬
‫ברבים על שבילבל יצועי אביו‪ ,‬זכות זאת עמדה‬
‫ליהודה לאחר שנים כאשר עמד משה בתפילתו‬
‫ודאג לחיבור העצמות ולא זאת בלבד אלא‬
‫המשיך בתפילתו ולא פסק עד שנכנס יהודה‬
‫למתיבתא דרקיעא ונפסק הלכה כמותו שנאמר‬
‫"ועזר מצריו תהיה!"‪ .‬נמצינו למדים הפלא‬
‫ופלא כמה גדול כוחו של מזכה הרבים ומחזירם‬
‫בתשובה ואפילו במצוה אחת שמביא לחיזוקה‬
‫גדול שכרו עד אין קץ! ובפרט אם זוכה להשפיע‬
‫על קרובו‪ ,‬מכרו או שכנו להצטרף למעגל‬
‫לומדי התורה הרי שכל התורה שילמד יטול‬
‫גם הוא חלק בה!‪ .‬ומסופר שביום גשום מאוד‬
‫ניגש אברך ירא שמים לחזון איש ובפיו שאלה‬
‫היות ומוסר הוא שיעור בעיר הסמוכה לבני‬
‫ברק‪ ,‬אך דא עקא הנסיעה אורכת שעה ארוכה‬
‫וספק גדול אם יגיעו אנשים ביום שכזה‪ ...‬שאלו‬
‫החז"א זצוק"ל האם יהודי אחד יהיה נוכח?!‪,‬‬
‫"כן"‪ ,‬הגבאי שפותח את שערי בית הכנסת וגר‬
‫בסמוך!‪ .‬ענה מגיד השיעור בביטחה‪" .‬אם כן"‪,‬‬
‫פסק החז"א פיסקו‪" ,‬בודאי שכדאי וכדאי לטרוח‬
‫מכיון שלימוד אפילו שורה אחת ברש"י הקדוש‪,‬‬
‫משנה את האדם לטובה לאין ערוך!"‪ .‬אחים‬
‫יקרים‪ ,‬נשתדל לשמוח ולשמח בשמחת התורה‬
‫בהרבות ספסלי בית המדרש‪ ,‬עד שניזכה ונראה‬
‫בקרוב בבית המקדש בימינו יחודש!‬
‫‪18:00‬‬
‫‪17:45‬‬
‫‪17:51‬‬
‫‪18:05‬‬
‫‪18:57‬‬
‫‪18:56‬‬
‫‪18:57‬‬
‫‪18:57‬‬
‫‪19:37‬‬
‫‪19:33‬‬
‫‪19:34‬‬
‫‪19:36‬‬
‫תורה עם דרך ארץ‬
‫גליון מס‘ ‪489‬‬
‫שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה‪ .‬בסיעתא‬
‫דשמיא גדולה זוכים אנו לסיים עוד פעם את פרשיות התורה‬
‫הקדושה ולהתחיל מחדש‪ .‬איזו זכות גדולה נפלה בחלקינו‬
‫לקרוא וללמוד את התורה הקדושה‪ .‬תורה נפלאה שהיא‬
‫שעשועיו של הקב"ה ישתבח שמו לעד והיא יקרה מכל‪ .‬אבל‬
‫צריכים אנו לדעת שהבעל שם טוב הקדוש זיע"א אמר שהסיבה‬
‫שהאות הראשונה בה מתחילה התורה הקדושה היא האות בית‪.‬‬
‫ללמדנו שעדין לא הגענו לאלף בידיעתה‪ .‬אין מושג כזה שמסיימים‬
‫ללמוד תורה‪ .‬כל סיום הוא התחלה חדשה‪ .‬לכל לימוד בתורה הקדושה אפילו‬
‫דבר שנלמד כבר פעמים רבות יש טעם חדש‪ ,‬ישנה הבנה מחודשת‪ .‬כל חזרה‬
‫על הלימוד מגלה רובד חדש נפלא ועמוק יותר וצריכים אנו להוסיף בלימוד‬
‫התורה הקדושה הן בכמות והן באיכות! דבר חשוב נוסף שצריכים אנו לזכור‬
‫שכדי לזכות שהתורה הקדושה תכנס לליבנו עמוק פנימה‪ ,‬כדי שנזכה שדברי‬
‫התורה הנפלאה יופנמו פנימה ויאירו את נשמותינו‪ ,‬ישפרו את דרכינו ויקרבו‬
‫אותנו לבורא עולם צריכים אנו להיות כלי קיבול מתאים‪ .‬גם יין משובח ככל‬
‫שיהיה אם נשים אותו בחבית עם חור ואפילו הקטן ביותר‪ ,‬לבסוף נגלה שהחבית‬
‫תתרוקנה‪ .‬היין המשובח כולו נשפך כולו נפסד‪ .‬כך גם בלימוד התורה הקדושה‪.‬‬
‫גם אם נרבה בלימוד התורה אפשר להגיע למצב שהתורה לא תחלחל פנימה‪,‬‬
‫זאת תהיה תורה מהשפה ולחוץ‪ .‬אחד הדברים הגדולים שיכול להפסיד את לימוד‬
‫התורה שיכול לגרום לחור בחבית עד שכל יינה של תורה ישפך ויתבזבז הוא‬
‫מידות לא טובות‪ .‬אדם שניחן להיות כלי קיבול מתאים‪ ,‬שכל דבר שהוא לומד‪ ,‬כל‬
‫דברי תורה שהוא שומע‪ ,‬נכנסים עמוק לתוך נשמתו ונשמרים שם היטב‪ ,‬התורה‬
‫הקדושה תאיר לו את הדרך ותסייע לו בכל המצבים‪ .‬בדברים חוצבים להבות‬
‫אש יצא חוצץ רבי נפתלי צבי יהודה ליב ברלין גאב"ד ור"מ וולוז'ין כלפי אותם‬
‫אנשים שלא ניחנו במידות טובות המשפילים את כבוד שיטת זולתם בהתיימרם‬
‫כי כל כוונתם לשם שמים‪ ,‬וכה הם דבריו הנוקבים‪" :‬הצור תמים פעלו כי כל דרכיו‬
‫משפט‪ ,‬אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"‪ .‬שבח ותואר "ישר" נאמר להצדיק‬
‫את דינו של הקב"ה בחורבן בית שני‪ .‬בדור זה היו צדיקים‪ ,‬חסידים ועמלי תורה‬
‫לרוב‪ ,‬ובכל זאת נתעטר אותו דור בתואר "דור עיקש ופתלתול"‪ ,‬היות שלא היו‬
‫ישרים בנימוסים והליכות עולם‪ .‬ומפני שנאת חינם שבליבם חשבו במי שראו‬
‫שנוהג שלא כדעתם והשקפתם ביראת ה' ודרכי עבודתו והשפילו כבודו כי הינו‬
‫צדיק ואפיקורוס! ולבסוף אנשים אלו התדרדרו ובאו מהלבנת פנים לתגרת ידים‬
‫ולבסוף לידי שפיכות דמים ובצורה הומנית ולכל הרעות שבעולם‪ ,‬עד שהוכרח‬
‫בית המקדש להחרב‪ .‬לכן אנו מצדיקים את דינו של הקב"ה‪ ,‬כי הוא יתברך שמו‬
‫ ישר ואינו סובל אנשים אלו והתנהגות שכזאת‪ ,‬כי הוא חפץ שילכו בדרך ישרה‬‫גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות הגם שמתכונים לשם שמים‪ ,‬כי שיטה שכזו‬
‫להשפיל ולעפר שיטה שכנגדי‪ ,‬מביאה לחורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ!‬
‫אחים ואחיות יקרים‪ ,‬נתחזק בלימוד התורה הקדושה עם מידות טובות ומבורכות‬
‫ונזכה לכל הישועות!‬
‫"הופיע מהר פארן ואתה‬
‫מרבבות קודש מימינו אש‬
‫דת למו" )לג‪,‬ב(‬
‫הנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כשבא הקדוש‬
‫ברוך הוא ליתן תורה לישראל החזירה‬
‫על כל אומה ולשון ושאלו מה כתוב‬
‫בה‪ ,‬לעשו השיב שכתוב "לא תרצח"‪,‬‬
‫לישמעל השיב שכתוב "לא תגנוב"‪,‬‬
‫ואמרו שאינם חפצים לקבלה‪ .‬לישראל‬
‫פתח הקדוש ברוך הוא מ"אנכי ה'‬
‫אלקיך" והראה להם לוח הימיני‪ ,‬מה‬
‫שאין כן לעשו וישמעאל הראה להם‬
‫תחילה לוח השמאלי )כדרך שהם קורין‬
‫משמאל לימין( לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪.‬‬
‫וזהו שאומר הכתוב‪" :‬מימינו אש דת‬
‫למו"‪ ,‬דהיינו לישראל נתן מימינו של‬
‫דת‪ ,‬ונרמז בזה תורה שבכתב ותורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬אות מ' של "מימינו" עם‬
‫תיבת "אש" יוצא בגימטריה כמנין‬
‫"מקרא" )‪ ,(341‬ותיבות "דת למו" הן‬
‫אותיות "תלמוד"‪.‬‬
‫)תורת הפרשה(‬
‫"תורה צוה לנו משה מורשה‬
‫קהלת יעקב" )לג‪,‬ד(‬
‫מה המשמעות של התורה כמורשה‬
‫לנו? נתאר לעצמו ‪ -‬אומר הגאון ר'‬
‫משה פיינשטיין ‪ -‬כלה הקונה זוג‬
‫פמוטים חדשים לפני נשואיה כמה‬
‫היא מאושרת‪ .‬אך כמה יגדל אושרה‬
‫של כלה המקבלת בירושה את פמוטיה‬
‫של הסבתא האהובה‪ .‬הם יקירם לה‬
‫לאין ערוך‪ ,‬והיא לא תמירם בכל זוג‬
‫פמוטים אחר שבעולם‪ .‬התורה שאנו‬
‫לומדים היא אותה תורה אשר משה‬
‫רבינו ציוה לבני עמנו בסיני‪ ,‬זו היא‬
‫ירושתינו‪.‬‬
‫)תורת הפרשה(‬
‫"ועזר מצריו תהיה" )לג‪,‬ז(‬
‫בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו‪,‬‬
‫ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו‬
‫מרום וקדוש היה הגאון רבי משה תורג'מן זצ"ל‪ .‬מריסאני‬
‫שבמרוקו‪ ,‬רבו של קדוש ישראל אבוחצירא זיע"א‪ .‬לעת זקנותו‬
‫תמך בו תלמידו‪ ,‬רבינו הבאבא סאלי זצ"ל‪ ,‬וכילכל את שיבתו‬
‫בכבוד‪ ,‬ורבי משה ישב על התורה ועל העבודה והתעלה בקדושה‬
‫ובטהרה‪ .‬פעם בא רבי יחיאל‪ ,‬אחיו של רבי משה‪ ,‬לבקר את רבינו‬
‫הבאבא סאלי זצ"ל‪ .‬מחיבת האורח הדגול אמר לו רבינו‪" :‬אמנם‪,‬‬
‫זכות גדולה נפלה בחלקי לכלכל את שיבתו של מורי ורבי‪ ,‬אך‬
‫מאהבתי אותך הנני נכון לזכותך ליטול חלק במצוה נעלה זו!"‪.‬‬
‫נענה רבי יחיאל ואמר‪" :‬הנני מסכים ברצון‪ ,‬אך בתנאי אחד‪ .‬שתהא‬
‫זו שותפות כיששכר וכזבולון‪ .‬כשם שאני משתתף בכלכלתו‬
‫בעולם הזה‪ ,‬כך אזכה ליטול חלק בשכר לימודו ובמצוותיו לעולם‬
‫הבא!"‪" .‬לשם כך"‪ ,‬נענה רבינו‪" ,‬יש צורך בהסכמתו!"‪ .‬קמו ונסעו‬
‫לריסאני‪ ,‬ורבינו שטח בפני רבי משה את בקשת אחיו‪ :‬מבקש הוא‬
‫ליטול חלק בכלכלתו כאן‪ ,‬בתנאי שיטול חלק בעולם הבא שלו‬
‫שם‪ .‬נענה רבי משה ואמר‪" :‬באבא סאלי! לו היה אדם אחר מעז‬
‫להציע בפני הצעה זו‪ ,‬לא הייתי עונה לו כלל‪ .‬אך מפני כבודך‬
‫ואהבתך‪ ,‬הנני לענותך דבר ‪ -‬וכי יודע אני אם יהיה לי עולם הבא‪,‬‬
‫שאוכל לערוך על חשבונו הסכמים לחלוקה? אין זה בא בחשבון‬
‫כלל ועיקר! וכי גנב אני‪ ,‬נוכל ועושק‪,‬ש את הכסף אקח ‪ -‬וכאשר‬
‫יגיע הדבר לנתינת התמורה‪ ,‬יודיעוני במרום‪ ,‬שהתורה נלמדה‬
‫מתוך פניות ושלא לשמה‪ ,‬והמצוות נעשו בלא כונה ראויה? לא‬
‫ולא! אם זהו התנאי ‪ -‬מעדיף אני להשאר עני מרוד כל ימי"‪...‬‬
‫יכול לו‪ .‬שנאמר‪" :‬צופה רשע לצדיק‬
‫ומבקש להמיתו‪ ,‬ה' לא יעזבנו בידו"‪.‬‬
‫וכתב הרב "בני שלמה" זצ"ל שזהו‬
‫שנאמר‪" :‬ועזר מצריו תהיה"‪" ,‬מצריו"‬
‫אותיות מיצרו‪ .‬אך זאת בתנאי ש"ידיו‬
‫רב לו"‪ ,‬שבתחילה פועל הוא נגדו בכל‬
‫יכולתו‪ ,‬וה' עוזרו!‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"ה' מסיני בא וזרח משעיר‬
‫למו" )לג‪,‬ב(‬
‫פירש רבינו עובדיה ספורנו זצ"ל‪ :‬לפני‬
‫שהתחיל משה רבינו בדברי ברכתו‬
‫הזכיר זכותם של ישראל‪ ,‬איך חיזר‬
‫הקדוש ברוך הוא עם התורה על כל‬
‫אומה ולשון ולא קיבלוה ובני ישראל‬
‫קיבלוה ברצון‪ .‬ועל ידי כך תקובל‬
‫תפילתו עליהם ותחול ברכתו‪.‬‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫אף מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל נדרש לענין זה‪ ,‬והביא‬
‫מעשה נורא‪ ,‬אשר ממנו יש ללמוד כיצד להתיחס לעולם הבא‪.‬‬
‫מעשה בעגלון יהודי‪ ,‬שהיה מביא פרות וירקות מן הכפר השוכן‬
‫מעבר ליער‪ .‬כשיצא מן העיר‪ ,‬החל לרדת שלג כבד‪ .‬הדרך‬
‫השתבשה והסוס התקשה ללכת‪ .‬ציר העגלה נשבר‪ ,‬והיא נתקעה‬
‫באמצע היער‪ .‬כל מאמציו של העגלון לתקנה עלו בתוהו‪ .‬בינתיים‬
‫ירד הלילה‪ ,‬והשלג המשיך לרדת ללא הפוגה‪ .‬עזב העגלון אתה‬
‫עגלה והסוס‪ ,‬והחל לחפש לו מחסה‪ .‬תעה בסבך היער‪ ,‬נוגף‬
‫במהמורותיו‪ ,‬נשרט בענפיו ונתקל בשרשיו‪ .‬כמה שמח כאשר‬
‫ראה מרחוק אור מאיר! היה זה כפר בפאתי היער‪ ,‬והבית ‪ -‬ביתו‬
‫של הרב שישב והגה בתורה‪ .‬נקש העגלון על הדלת‪ ,‬והרב פתח‬
‫לו במאור פנים‪ ,‬הושיבו ליד התנור והגיש לפניו מאכל ומשקה‪.‬‬
‫מאורעות היום נתנו את אותותיהם בעגלון המותש‪ .‬הוא פנה אל‬
‫הרב ושאלו במרירות‪" :‬רבי‪ ,‬עמל אני כל היום בזיעת אפי‪ ,‬מתייגע‬
‫ומתייסר בקור ובחום‪ ,‬בגשם ובשלג‪ ...‬עולם הזה אין לי‪ .‬אמור נא‬
‫לי‪ ,‬רבי‪ ,‬כלום יהיה לי לכל הפחות עולם הבא?"‪ ...‬ענהו הרב‪" :‬מה‬
‫שאלה היא זו? ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! והלא דברים קל‬
‫וחומר‪ :‬אם "עולם הזה" אין לך‪ ,‬שאתה כל עמל ויגע להשיגו ‪ -‬איך‬
‫יהיה לך "עולם הבא"‪ ,‬שלא עמלת ויגעת בו?‪ ...‬אם תקבע עיתים‬
‫לתורה‪ ,‬אם תעמול במצוות‪ ,‬תוכל לצפות לשכר בעלמא דאתי"‪...‬‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫שכחה ‪ -‬סגולה להסיר השכחה‪ ,‬לרחוץ המצח שלוש פעמים בשלג‪.‬‬
‫שלום בית ‪ -‬סגולה גדולה לשלום בית שילמד הבעל יחד עם אשתו‪ ,‬בספרי מוסר‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬הלכות‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫שלום בית ‪ -‬לפנות קורי עכביש מהבית בערב שבת‪.‬‬
‫)סגולות רבותינו(‬
‫ניסיתם הכל חוץ מזה‬
‫אכזריות שהיא רחמנות‬
‫מסופר על הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל‪ ,‬שפעם בא‬
‫אליו עסקן ציבורי בנוגע לענין חשוב‪ .‬הוא רצה לטכס‬
‫איתו עיצה כיצד יגייס סכום גדול הדרוש בהקדם עבור ענין‬
‫זה‪ .‬הגאון הציע נכונותו לעזור לעסקן באופן אישי‪ ,‬והוסיף‬
‫שראשית ישימו פניהם לגביר פלוני‪ .‬ענה העסקן בהתפעלות‪:‬‬
‫"הלא פלוני ידוע כקמצן מופלג"‪ .‬מפורסם הדבר שהיה דף‬
‫בולט מן הקיר על יד דלת ביתו פנימה‪ ,‬ושם היתה מונחת‬
‫המטבע הקטנה של אז‪ .‬כאשר היה בא מי שהוא לבקש ממנו‬
‫כסף לצדקה‪ ,‬היה מציע לו אותה המטבע‪ .‬המבקש הנעלב היה‬
‫מחזיר לו פרוטה זו‪ ,‬בדרך כלל תוך כדי טענות איך עשיר מופלג‬
‫כמוהו אינו נותן יותר משוה פרוטה‪ .‬והעשיר בשלו היה מחזיר‬
‫את המטבע למקומה מתוך סיפוק קר – היו שאמרו שאותה‬
‫מטבע נמצאה מונחת על הדף כעשר שנים‪ ...‬רבי חיים היה‬
‫נחוש בדעתו‪ ,‬ושניהם יצאו לביתו של הגביר‪ .‬העסקן הודיע‬
‫למשרת שהנה הרב רוצה לדבר עם בעל הבית בענין חשוב‪,‬‬
‫והעשיר הכניסם בכבוד גדול‪ .‬רבי חיים הסביר לו את גודל‬
‫מעלת מצות הצדקה בכלל ואותו ענין בפרט‪ ,‬וסיים את דבריו‬
‫בבקשה לעשיר שישתתף במצוה כפי אפשרותו‪ .‬העשיר ישב‬
‫במקומו לזמן מה‪ ,‬תוך שהוא שוקל במחשבתו את הצעד הבא‪.‬‬
‫ואחר כך קם‪ ,‬הלך לאותו דף‪ ,‬לקח את המטבע "המפורסמת"‬
‫והניח אותה בידו של רבי חיים‪ .‬רבי חיים נתן לעשיר לחיצת יד‬
‫חזקה‪ ,‬ובפנים צוהלות המטיר עליו רוב ברכות עבור נדבתו‪.‬‬
‫רבי חיים ניגש לדלת לצאת‪ ,‬והעשיר קרא לו בחזרה‪" :‬סלח‬
‫לי רבי נתתי רק מתנה מועטת"‪ ,‬ושם בידו עוד מטבע קטנה‪,‬‬
‫הפעם של עשר פרוטות‪ .‬רבי חיים לקח את הנדבה הזעומה‬
‫השניה בהתפעלות רבה‪ ,‬ואמר לעשיר שלא האמין שהוא כל‬
‫כך נדיב לב‪ ,‬ושוב הלך לכיוון הדלת‪ ,‬תוך שהוא מאחל לבעל‬
‫הבית הצלחה‪ .‬שוב הגיע רבי חיים לדלת‪ ,‬ושוב קרא לו העשיר‬
‫לחזור‪" .‬ימחול לי הרבי" – התנצל העשיר – "על שהנני מטריח‬
‫אותו בכל פעם‪ ,‬אבל הנני רוצה לתת עוד יותר"‪ ,‬והפעם נתן‬
‫רובל שלם‪ .‬כך קרה פעמים נוספות עד שלבסוף אמר העשיר‪:‬‬
‫"זה באמת לא נאה להטריח את כבוד תורתו כל כך‪ .‬אולי‬
‫יואיל נא כבודו להגיד מהו הסכום הנצרך?"‪ .‬הם התיישבו ליד‬
‫השולחן‪ ,‬והעשיר ספר את הסכום הנקוב בכסף מלא עובר‬
‫לסוחר עד הפרוטה האחרונה‪ ...‬בחיי הנישואין אנו מנסים‬
‫דרכים מדרכים שונות ומשונות איך "להוציא" מבן‪/‬בת הזוג‬
‫את מה שאנו "רוצים"‪ ,‬מבלי להכנס לעצם הענין אם הדבר נכון‬
‫או לא‪ ,‬אך האם מישהו מאיתנו ניסה "לעבוד" בדרך שגדולי‬
‫ישראל "עבדו"‪ ,‬ואם לא מה הפלא שאנו הולכים אחורה? סיפור‬
‫זה יש בו די והותר לא רק להשאירנו עם פה פעור‪ ,‬אלא לדרבן‬
‫אותנו לצאת לדרך ולפעול נכון‪ ,‬ואשרי המקדים שעה אחת‪...‬‬
‫נאמר בתורה‪" :‬ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם‬
‫על החמור" ופירש רש"י‪ :‬חמור המיוחד‪ ,‬הוא החמור‬
‫שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח‬
‫להגלות עליו‪ ,‬שנאמר‪" :‬עני ורוכב על חמור"‪ .‬גדולת יהודי‬
‫נמדדת לא רק בכמה שהוא נכון להקריב את עצמו על שמירת‬
‫כל היקר והקדוש לישראל‪ ,‬בעיקר היא נמדדת עד כמה הוא‬
‫נכון להקריב על מזבח היהדות ומצוותיה גם את עתיד בניו‪,‬‬
‫עד כמה שהוא ממריץ את כל כוחותיו לחנך את בניו על ברכי‬
‫האמונה‪ ,‬התורה והמצוות‪ ,‬כי יותר קל לאדם לעמוד בניסיון‬
‫במסירות נפשו הוא על קדושת השם‪ ,‬מאשר למסור למטרה‬
‫קדושה זו את נפשות בניו‪ .‬מובא במדרש שמשה לקח את‬
‫אשתו ובניו מבית חותנו‪ ,‬שם ישבו בשלום ובשלווה בהשקט‬
‫ובבטחה‪ ,‬והרכיבם על החמור‪ ,‬ושב ארצה מצרים להתענות‬
‫יחד עם כלל ישראל‪ ,‬וכאשר שאלו יתרו בתמיהה‪" :‬אותם‬
‫שהם במצרים מבקשים לצאת ואתה מוליכם?"‪ ,‬אמר לו‬
‫משה‪ :‬למחר הם עתידים לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע‬
‫מפי הגבורה "אנכי ה' אלקיך" ובני לא ישמעו כמותם? מיד‬
‫אמר לו‪" :‬לך לשלום"‪ ,‬תכנס לשלום ותבוא לשלום‪ .‬אהבת‬
‫משה רבינו לה' ולעם ישראל היתה כה גדולה‪ ,‬עד שהוא היה‬
‫נכון להוליך את בניו למצרים לחיות שם יחד עם אחיהם חיי‬
‫עוני וצער‪ ,‬כדי שכאשר יגאלו ישמעו מפי הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫"אנכי ה' אלקיך"‪ .‬משה כבש את רחמיו מבניו כדי שהם יגדלו‬
‫ויהיו בנים נאמנים לאלקים ולעם ישראל‪ .‬ואותו חמור שחבש‬
‫אברהם‪ ,‬היינו אותה הנכונות של אברהם למסור את נפש בנו‬
‫על מזבח ה'‪ ,‬הוא אותו החמור‪ ,‬היינו אותה הנכונות של משה‬
‫למסור את נפש בניו על מזבח האמונה בא‪-‬ל אחד ובייחודו‬
‫של עם ישראל‪ ,‬ועל אותו חמור עתיד מלך המשיח להגלות‬
‫עליו‪ ,‬היינו‪ ,‬גאולת ישראל תבוא רק על ידי שנהיה נכונים‬
‫ומזומנים להקריב את בנינו‪ ,‬את אושרם ועתידם על קדושת‬
‫השם ואהבת ישראל‪.‬‬
‫ידענו שמענו וגם ראינו הורים שולחים ילדיהם למרחקים‬
‫כדי להביא לחמה של תורה וזכו לרוות מבניהם רוב נחת‬
‫ותענוג דקדושה‪ ,‬וראינו נשים רחמניות שבישלו בשר בניהם‬
‫"מרחמים" על הפינמיה ותנאי האוכל בישיבה‪ ,‬וילדיהם היום‬
‫שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ורחמי רשעים אכזרי‪ ,‬ואשרי המבדיל‬
‫בין אור לחושך‪...‬‬
‫החזון איש הקדוש אומר‪ :‬כל המוסיף בקנינים שהתורה נקנית בהם‪ ,‬מוסיף ידיעה ברורה יותר‪ ,‬וטועם נעימות הצפונות‬
‫אשר היו בהעלם והסתר ‪ -‬טרם עמלו‪.‬‬
‫הרה"ק רבי אלימלך מליזנסק אומר‪ :‬ניתנה התורה באש‪ ,‬כיד שנדע שיש לקימה באש של התלהבות ומסירות נפש‪.‬‬
‫הרה"ק החפץ חיים אומר‪ :‬אילו היו מספרים לנו‪ ,‬שנמצא חיבור מאת גבריאל המלאך כמה היינו משתוקקים לקרותו‪ ,‬והרי‬
‫לפנינו חיבורו של ריבון העולמים‪ ,‬בכבודו ובעצמו‪.‬‬
‫הרה"ק הגאון מוילנא אומר‪ :‬ג' סיבות גורמות לאדם לבטל מן התורה‪ :‬א‪ .‬טרדות התאוה ‪ -‬שחושב שזהו עצם הטוב‪,‬‬
‫ולעולם יתקימו בידו‪ .‬ב‪ .‬שנמשך אחר דברים בטלים ‪ -‬וקשה לו לפרוש מהם‪ .‬ג‪ .‬שרוצה להשיג התורה ללא עמל ויגיעה‪,‬‬
‫וכשרואה שאינו מוצא בה טעם ‪ -‬עוזבה‪.‬‬
‫)פתגמים נבחרים(‬
‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬
‫עבודה עצומה השקיע ה"חפץ חיים" בחיבורו "משנה ברורה"‪ .‬ימים‬
‫ולילות עמל ויגע על כל סעיף‪ ,‬ועם כל אמונתו בדברי חכמים‪ ,‬לא‬
‫סמך על ציטוטים בשם פוסקים‪ ,‬אלא עיין בעצמו במקורות‪ ,‬בדק‬
‫וחקר בדקדוק רב ומתוך יגיעה עצומה כל שיטה‪ ,‬החל בסוגיות‬
‫התלמוד ועד לאחרוני הפוסקים‪ .‬בנו הגאון‪ ,‬ר' ליב זצ"ל‪ ,‬שעזר‬
‫לאביו בחלק מסוים מעבודתו‪ ,‬העיר לו פעם כמתלונן‪ ,‬שספק‬
‫רב‪ ,‬אם הלומדים בספר ידעו כמה עמל ויגיעה וכוחות עצומים‬
‫הושקעו בכל סעיף וסעיף‪ .‬אמר לו ה"חפץ חיים"‪ ,‬אמשול לך משל‪,‬‬
‫בני‪ .‬בודאי‪ ,‬נזדמן לך לראות כיצד סוללים מסילת ברזל‪ .‬מאות‬
‫פועלים עובדים‪ ,‬פעמים במשך שנה ויותר מזה‪ ,‬עבודה מפרכת‪,‬‬
‫וכשהזמן אץ להם‪ ,‬עובדים אף בלילות‪ ,‬בקור ובגשם‪ ,‬עד שסוללים‬
‫כמה עשרות פרסאות‪ .‬והנה בא אדם אחד‪ ,‬ראה את הפועלים‬
‫בעמלם הקשה במשך זמן ארוך מאוד ותמה עליהם‪ :‬מה העבודה‬
‫הזאת לכם? לשם מה העמל‪ ,‬היגע והממון הרב ההולך ונפסד כאן?‬
‫צחקו לו העוסקים בדבר ואמרו‪" :‬אי לך שעיניך רואות‪ ,‬ומוחך אינו‬
‫תופס את סוף העניין הנכבד הזה‪ .‬כאשר תסתיים העבודה‪ ,‬ותיסלל‬
‫הדרך בשביל הרכבת‪ ,‬ייסעו בה אנשים מתוך הרחבה‪ ,‬בנחת‪,‬‬
‫מוגנים מפני הגשמים‪ ,‬הקור והסופות‪ .‬הרכבת תגמא ברגעים‬
‫מהלכו של אדם ביום שלם‪ .‬אז תבין‪ ,‬כי כדאי היה להשקיע ממון‬
‫הרבה ועבודה רבה כדי לסלול את הדרך בשביל הרכבת לטובת‬
‫האנשים"‪ .‬כך גם בעניננו‪ .‬אומנם משקעים אנו כוחות ומאמצים‬
‫מרובים מאוד בעבודה הזו‪ ,‬יום ולילה אינם מספיקים לנו כדי‬
‫להגיע למטרתנו הנכספת‪ .‬אולם‪ ,‬אם ירצה השם‪ ,‬כשנזכה לברך‬
‫על המוגמר‪ ,‬ובני ישראל ילמדו ברצון בשולחן ערוך‪ ,‬שהכנו להם‪,‬‬
‫בדרך הקלה והברורה‪ ,‬שסללנו לפניהם‪ ,‬כדי שיגיעו מהר למטרתם‬
‫– הינו ידיעת ההלכה על בוריה ללא ספקות וללא לבטים – על‬
‫ידי כך יגבר הרצון ללמוד הלכות‪ ,‬הרי יתגדל ויתקדש שמו יתברך‬
‫וכבודו‪ .‬כדי להגיע למטרה זו כדאי להשקיע עמל רב וכל הכח‬
‫שיש לנו‪ ,‬אף על פי שמקצתם לא ידעו‪ ,‬מה רבה וקשה היתה‬
‫העבודה בסלילת הדרך הזו‪.‬‬
‫אם היו באים אנשים מכובדים להציע לפלוני לקנות בית גדול‪ ,‬או‬
‫חצר ובה בית‪ ,‬ומבטיחים לו שעל ידי רכישת הבית‪ ,‬או החצר‪ ,‬יעלה‬
‫מעלה מעלה ויגיע לעושר‪ ,‬ודאי שפלוני זה היה מתייחס לעצתם‬
‫ברצינות‪ .‬לא כל שכן אם אנשים אלה נמנים עם המפורסמים בכל‬
‫העולם‪ ,‬לאנשים נאמנים ובקיאים בעניני בתים וחצרות‪ ,‬ואותו‬
‫פלוני מכירם היטב‪ ,‬ויודע כי מדבריהם לא יפול צרור ארצה‪ ,‬לא‬
‫היה נשאר בליבו שום ספק‪ ,‬כי אומנם עסק טוב יש ברכישת הבית‪.‬‬
‫על אחת כמה וכמה אם המציע הוא ראש וראשון לכל הסוחרים‬
‫בעולם‪ ,‬והוא עצמו מהלל ומשבח את הקניה הזו‪ ,‬האם יש ספק‬
‫בכך‪ ,‬כי אותו פלוני ימהר ככל האפשר לרכוש את הבית המוצע‪,‬‬
‫אף אם הרכישה תעלה לו בכמה אלפי רובלים? פתי יהיה האיש‬
‫הזה‪ ,‬אם יאמר לאחר ההצעה הזו לא‪ ,‬לא אקנה את הבית‪ ,‬משום‬
‫שרכישת בית גדול כזה וההשקעה של סכום כה גדול‪ ,‬אינה יאה‬
‫לי‪ ,‬אלא לגבירים ושועי ארץ‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬הוא ישמח מאוד‪ ,‬שעלה‬
‫בידו להסתפח לחברת העשירים‪ .‬היצר הרע בא אצל האדם וטוען‪:‬‬
‫מה לך להיות צדיק וחסיד יותר מפלוני ופלוני‪ ,‬שהם עשירים יותר‬
‫ממך ואינם נותנים צדקה כלל‪ .‬כל שכן אתה‪ ,‬שאינך מגיע אליהם‬
‫בממון ובנכסים‪ ,‬אינך חייב להפריש צדקה‪ .‬אף אתה הקהה את‬
‫שיניו ואמור לו‪ ,‬הרי כל גדולי עולם באו והעידו על הצדקה והחסד‪,‬‬
‫שהם עסק מעשיר מאוד מאוד‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬מידתו‬
‫היתה מידת החסד‪ .‬שלמה המלך אמר בחוכמתו )משלי כא‪,‬כא(‪:‬‬
‫"רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"‪ .‬מי לנו גדול מעדים‬
‫ידועי שם אלה המעידים‪ ,‬שהרודף צדקה וחסד‪ ,‬יגיע לו כל הטוב‬
‫האמור בפסוק הנ"ל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו‬
‫ובעצמו הסכים‪ ,‬כי‪ ,‬אומנם‪ ,‬עסק הצדקה והחסד ברכה מרובה בו‪,‬‬
‫ואמר על אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪) ,‬בראשית יח‪,‬יט(‪" :‬כי ידעתיו‬
‫למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט"‪ .‬אם כן‪ ,‬האם יש עסק‬
‫טוב מזה?‬
‫)משלי החפץ חיים(‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫מצות עשה להלוות לעניי ישראל‪,‬‬
‫וגדולה מצוה זו ממצות צדקה‪ ,‬וקרובו‬
‫עני קודם לעניים אחרים‪ ,‬ועניי עירו‬
‫קודמים לעניי עיר אחרת‪ ,‬ואפילו עשיר‬
‫שצריך ללוות‪ ,‬מצוה להלוותו באותה שעה‬
‫ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת‬
‫לו‪.‬‬
‫אם באו עני ועשיר ללוות מאצלו ואין‬
‫ביכולתו להלוות לשניהם‪ ,‬העני קודם‪ .‬ומכל‬
‫מקום הכל לפי הצורך‪ ,‬שאם העני רוצה‬
‫הלואה כדי לקנות דבר של מותרות שיוכל‬
‫להתקיים בלעדיו‪ ,‬והעשיר רוצה הלואה כדי‬
‫לפרוע את חובו שלא יבוא לידי בושה ובזיון‬
‫והפסד אימונו‪ ,‬צריך להקדים את העשיר‪,‬‬
‫כיון שהוא נחשב באותה שעה כעני‪.‬‬
‫ראוי ונכון לייסד בכל מקום קופת‬
‫גמ"ח )גמילות חסדים( ציבורית‪ ,‬וכל אחד‬
‫יפריש לשם מעות לפי כוחו‪ ,‬ועל ידי זה‬
‫יתחזק מידת החסד‪ .‬ומצוה זו היא סגולה‬
‫לזכות לבנים‪ ,‬וכן עשו הרבה אנשים בזמנינו‬
‫והצליחו בזה‪.‬‬
‫שיעור ההלואה הוא כפי אשר תשיג‬
‫ידו‪ ,‬וכל אשר בכוחו לעשות לטובת חבירו‬
‫יעשה‪ ,‬ואם ידו משגת יתן כפי מה שצריך‬
‫הלווה‪ ,‬וכן על משך זמן ההלוואה אם ידו‬
‫משגת ילוה לו לפי בקשת הלווה ואם אין‬
‫ידו משגת אינו מחויב להלוות לזמן ממושך‪.‬‬
‫אין שיעור למצות הלואה אפילו עד‬
‫מאה פעמים‪ ,‬ולא ירע לבבו לחשוב כמה‬
‫מטריח עלי הלוה תמיד בלקיחת המעות‬
‫ובפרעון‪ ,‬כמו שאינו כועס על מי שהוא‬
‫דופק על פתח חנותו לתת לו ריוח בעסקיו‪,‬‬
‫וידע כי בכל פעם הוא מקיים מצות עשה‬
‫מהתורה ותבוא עליו ברכה מאת ה'‪.‬‬
‫אסור להלוות מעות שלא בעדים אלא‬
‫אם כן הלוהו על המשכון‪ ,‬והמלוה בשטר‬
‫משובח יותר‪ .‬וכל המלוה בלא עדים‬
‫עובר משום "לפני עיור לא תתן מכשול"‪,‬‬
‫שמא הלוה יכפור לו וגורם קללה לעצמו‬
‫שהבריות יקללוהו שתובע לחבירו מה‬
‫שאינו חיב לו‪ ,‬ואפילו לתלמיד חכם שבודאי‬
‫לא יכפור ‪ -‬אסור להלוות שלא בעדים‪,‬‬
‫שיש לחוש שמחמת טרדת למודו ישכח את‬
‫ההלואה‪.‬‬
‫אסור לנגוש )לדחוק( את הלוה לפקוע‬
‫כשיודע שאין לו‪ .‬ואם עשה כן עובר משום‬
‫"לא תהיה לו כנושה"‪ .‬והאיסור הוא דוקא‬
‫לנגשו ולדוחקו‪ ,‬אבל כשחושש שמא שכח‬
‫מהחוב מותר להזכירו‪ ,‬אף על פי שיודע‬
‫שכרגע אין לו‪ .‬ואסור אפילו להראות לפניו‪,‬‬
‫מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו‬
‫משגת לפרוע‪ .‬ומכל מקום אם כבר הורגל‬
‫הלוה בכך עד שאין לו צער ובושה‪ ,‬וגם‬
‫המלוה אינו מתכוין לצערו ‪ -‬אין איסור בזה‪.‬‬
‫כשם שאסור למלוה לתבוע‪ ,‬כך אסור‬
‫ללוה לכבוש ממון חבירו שבידו‪ ,‬ולומר‬
‫לו לך ושוב‪ ,‬כשיש לו‪ ,‬שנאמר‪" :‬אל תאמר‬
‫לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך" )משלי‬
‫ג(‪ .‬ואם הלוה אינו פורע מחמת אלמות‬
‫עובר משום לא תעשוק‪.‬‬
‫אין חיוב להלוות אלא כשיש לו מעות‬
‫מזומנים‪ ,‬אבל אם אין בידו מעות אינו חיב‬
‫ללוות מאחרים כדי להלוות אלא אם כן‬
‫רוצה לעשות זאת מצד מידת החסד‪ ,‬אבל‬
‫אם יש לו מעות בפקדון אצל אחרים‪ ,‬צריך‬
‫לטרוח ולהביא מעותיו כדי להלוותם‪.‬‬
‫מי שיש לו מעות מזומנים ויודע שבקרוב‬
‫יזדמן לו עסק להרויח לצורך פרנסתו‪ ,‬אינו‬
‫צריך להלוותם אם על ידי ההלואה לא יוכל‬
‫לעשות העסק‪ ,‬ומכל מקום אם הוא עשיר‬
‫ויש לו מעות שהן עתה בטלות אצלו‪ ,‬חיב‬
‫הוא להלוותם אף על פי שעל ידי זה לא‬
‫יוכל לעשות עוד עסקים‪ ,‬שאם לא כן אין‬
‫לדבר סוף‪ ,‬וכל ימיו יקח לעצמו עסקים‬
‫חדשים ולא יספיק לו כל הון שבעולם ויהיה‬
‫פטור לעולם ממצות אם כסף תלוה‪.‬‬
‫אסור ללוה לקחת את ההלואה‬
‫ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה‪ ,‬עד שלא‬
‫ימצא המלוה מהיכן לגבות את החוב‪ ,‬ואם‬
‫עושה כן נקרא רשע‪ .‬ואפילו אם אין כונת‬
‫הלוה לאבדם בידים‪ ,‬אלא כל מה שמוציא‬
‫שלא לצורך גדול נקרא "לאבדה"‪ ,‬כי היא‬
‫אבודה מהמלוה‪ .‬וכשהמלוה מכיר את הלוה‬
‫שהוא בעל מידה רעה ואינו מקפיד על ממון‬
‫אחרים ומעותיו יהיו כלין אצלו ולא ימצא‬
‫מהיכן לגבות‪ ,‬מוטב שלא ילוהו מאשר‬
‫ילוהו ויצטרך לנוגשו ויעבור בכל פעם‬
‫משום לא תהיה לו כנושה‪.‬‬
‫חיב לחבירו מנה ואין לו‪ ,‬טוב שיפייסנו‬
‫שימתין לו‪ ,‬ולא ידחנו לך ושוב וכיוצא‪ ,‬כי‬
‫האמת יסוד בנין וכזב"י בת נשיא מדין‪.‬‬
‫)הבית היהודי(‬
‫זכות העלון לע"נ שני בת ציפורה‪ ,‬אבנר בן זכריה‪ ,‬משה רפאל בן אפרים תנצב"ה‬