עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה

‫אסתר אזולאי‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫"פתאום בעומק היער" של עמוס עוז‬
‫לצד ציוריו של מרק שאגאל וספרו של מייק ונציה‪,‬‬
‫"מרק שאגאל (פגישה ראשונה עם גדולי האמנים בעולם)"‬
‫תקציר‬
‫מאמר זה יציג אפשרות של עיון וקריאה אינטרטקסטואליים‪ ,‬בין ספרות לאמנות‬
‫הציור‪.‬‬
‫המאמר יעסוק בקריאת הספר "פתאום בעומק היער" של עמוס עוז – לצד ציוריו של‬
‫מרק שאגאל‪ ,‬שמופיעים בספר לילדים ונוער של מייק ונציה‪" ,‬מרק שאגאל"‪ .‬ספרו של‬
‫ונציה מתייחס לביוגרפיה של מרק שאגאל‪ ,‬מציג מבחר ציורים שלו ושל ציירים‬
‫נוספים‪ .‬בספר מצויים גם איורים של מייק ונציה‪ ,‬המתייחסים לקורותיו של שאגאל‪,‬‬
‫שגם אליהם יתייחס המאמר‪ .‬בנוסף‪ ,‬נעיין בספרו של עוז – לצד ציורים נוספים של‬
‫שאגאל‪ ,‬שאינם מופיעים בספרו של ונציה‪.‬‬
‫מילות מפתח‪:‬‬
‫"פתאום בעמק היער" – עמוס עוז; מרק שאגאל – ציורים; קריאה‬
‫אינטרטקסטואלית; פרשנות דו‪-‬כיוונית; דקונסטרוקציה; יצירה חותרת תחת‬
‫עצמה; הוראות‪-‬קריאה סמויות; קריאה סימולטנית; מייק ונציה – "מרק שאגאל‬
‫(פגישה ראשונה עם גדולי האמנים בעולם)"‪.‬‬
‫מבוא‬
‫מאמר זה יציג קריאה אינטרטקסטואלית של היצירה של עמוס עוז "פתאום בעומק היער" –‬
‫לאור ציוריו של מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה בספר‪-‬ילדים‪ ,‬העוסק בקורות‪-‬החיים‬
‫ובציורים של שאגאל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בשנת ‪ 5002‬יצאה לאור הנובלה לילדים ונוער "פתאום בעומק היער" של עמוס עוז‪ ,‬ובכותרת‬
‫הספר הוא מכנה אותה אגדה‪.‬‬
‫בסיפור זה דנו מספר מבקרים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫ע' עוז‪ ,‬פתאום בעומק היער‪ :‬אגדה‪ ,‬ירושלים ‪.5002‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 502‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫זיוה שמיר‪ 2‬מתייחסת לסיפור כאל סיפור‪-‬מסע (‪ )quest‬ועומדת על המקורות האגדיים הקלסיים‬
‫של הסיפור‪ ,‬ואף מציינת‪ ,‬שגיבורי‪-‬הסיפור‪ ,‬מיה ומתי‪ ,‬בשיכול אותיות הם עמי ותמי‪ ,‬שנעזבו‬
‫ביער וחזרו לאחר‪-‬מכן עם תובנות חדשות לביתם‪ .‬בהמשך מאמרה מתמקדת שמיר בתשתית‬
‫האלתרמנית בספר ("מעשה בפ"א סופית" ו"מעשה בחיריק קטן")‪ .‬שמיר מנסה לדלות מכך את‬
‫משמעות הטקסט‪ .‬בסיום מאמרה היא מתייחסת למתרחש בעומק היער – בהשוואה לקיבוץ‪,‬‬
‫שהוא חלק מהתממשות הציונות בדור זה‪.‬‬
‫טליה הורוביץ‪ 3‬במאמרה מתייחסת למקורותיו היהודיים‪ ,‬ודנה במגמה האידאולוגית של‬
‫הנובלה‪ .‬היא טוענת‪ ,‬שהנובלה מדירה את הקדוש ברוך הוא מעולמה‪ .‬הורוביץ טוענת‪ ,‬ש"אגדה‬
‫זו היא טקסט חתרני‪ ,‬המתעמת עם תשתיות מקראיות – כדי להציע חלופה טהורה‪ ,‬המאמצת‬
‫‪4‬‬
‫אל שורותיה כל אדם וכל חיה‪ ,‬ומוותרת במודע על ישות מטפיזית"‪.‬‬
‫יעל דר‪ 5‬מתייחסת אל היצירה כאל פנטזיה ומשווה אותה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬על דרך הניגוד – לרומן‬
‫"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז‪ ,‬ואף – לספרו "סומכי"‪ .‬היא טוענת‪ ,‬שבספרים הקודמים‬
‫של עמוס עוז – מצויים יסודות ראליסטים אקטואליים‪ ,‬ואילו הנובלה הנוכחית היא יצירה‬
‫פנטסטית‪ ,‬איננה מעוגנת במקום ובזמן‪ ,‬והיא נכתבת במצב‪ ,‬שהוא מעין חלום‪ .‬דר מציינת‪,‬‬
‫שהסיפור שרוי בין שפיות לשיגעון‪ ,‬ומתארת את "המורא שמטיל השיגעון על הקולקטיב‬
‫הנורמטיבי ועל מחירו הכבד של הפחד הזה"‪ .‬לדבריה‪ ,‬המרחב של הנובלה חצוי לשניים –‬
‫כמרחב ילדותו ונעוריו של עוז‪ .‬העלילה מתארת חוויה של פרישת יחיד מתוך בחירה או מתוך‬
‫כורח ממרחב אחד למרחב אחר‪ ,‬והמעבר הוא מהקולקטיב השפוי – אל עומק היער המסוכן‬
‫והקסום‪ .‬בנובלה מסופר פעמיים על עזיבת החריג את הכפר‪ ,‬והיא משווה זאת לעזיבתו של עמוס‬
‫עוז את ירושלים – לקיבוץ‪ ,‬ב"סיפור על אהבה וחושך"‪ .‬למרות העזיבה והנטישה‪ ,‬לדעתה‪ ,‬עוז‬
‫אינו מוותר על השיבה הביתה‪ ,‬והוא מנסה להגדיר מרחב חדש‪ ,‬שיצליח לאכלס את השפיות יחד‬
‫עם השיגעון‪ .‬לדבריה‪ ,‬כשם שכתיבת האוטוביוגרפיה "סיפור על אהבה וחושך" היא מעשה איחוי‬
‫של כוחות מנוגדים‪ ,‬גם בספר הנוכחי שולח עוז את הגיבורים חזרה לכפר במאמץ לאחד את‬
‫המרחבים‪.‬‬
‫מסקירת המאמרים הללו – נראה‪ ,‬שהחוקרים התייחסו אל מקורותיה של אגדה זו ואל שורשיה‬
‫השונים‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬עסקו בעיון אינטרטקסטואלי או בעיון השוואתי של האגדה עם מקורות‬
‫שונים‪ ,‬כאשר שמיר מתייחסת למקורות קלסיים כלליים‪ ,‬כגון לסיפורי האחים גרים ולאגדות‬
‫נוספות‪ .‬לדבריה‪ ,‬ספרו של עוז עשוי מרקם צפוף של שיבוצים מיצירות‪-‬מופת של ספרות‪-‬הילדים‬
‫העולמית‪ .‬המקור היהודי הנזכר במאמרה הוא בעיקר שירתו של נתן אלתרמן‪ .‬דר מתייחסת‬
‫ליצירה בהקשר יצירות נוספות של עמוס עוז‪ ,‬והורוביץ מתייחסת בעיקר לתשתיות המקראיות‬
‫ביצירה זו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ז' שמיר‪' ,‬כוחה של חולשה‪ :‬ביקורת'‪ ,‬קשת החדשה‪ ,)5002( 12 ,‬עמ' ‪ ;142-131‬הנ"ל‪' ,‬עמוס עוז‪ :‬כוחה של חולשה'‪ ,‬אימגו‪,‬‬
‫‪ ,5.55.5002‬מתוך ‪http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-383.htm‬‬
‫‪.3‬‬
‫ט' הורוביץ‪ ,‬אגדה אידאולוגית על זיקת 'פתאום בעומק היער' מאת עמוס עוז לטקסט מקראי על ראשית הימים ועל אחריתם‪ ,‬שאנן‪ ,‬יד‬
‫(תשס"ט)‪ ,‬עמ' ‪.155-175‬‬
‫‪.4‬‬
‫הורוביץ (שם)‪ ,‬עמ' ‪175‬‬
‫‪.2‬‬
‫י' דר‪' ,‬מיהו הילד שפרש ברצון מהכפר אל היער והפך לשד'‪ ,‬הארץ‪ :‬מוסף ספרים‪ ,3.10.5002 ,221 ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 502‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫מעניין‪ ,‬שחלק ניכר מעיסוק מבקרות‪-‬הספרות היה סביב התשתיות הרבות של היצירה‪ ,‬והן‬
‫התחקו על עקבותיהן‪ .‬נראה אפוא‪ ,‬שהיצירה "פתאום בעומק היער" מזמנת עיון ועיסוק‬
‫אינטרטקסטואלי‪.‬‬
‫ברצוני לציין‪ ,‬שעמוס עוז מקדיש את יצירתו זו "לדין‪ ,‬נדב‪ ,‬אלון וליעל הנפלאים והאהובים‪,‬‬
‫שעזרו לי לספר את הסיפור הזה והוסיפו לו רעיונות‪ ,‬הצעות והפתעות"‪ .‬הקדשה זו תידון‬
‫בהמשך המאמר ותתקשר לקריאה המוצעת בו‪.‬‬
‫תקציר הסיפור‬
‫במרכז הסיפור עומד כפר מבודד‪ ,‬מנותק מהעולם החיצוני‪ ,‬שתושביו חיים באימה ובפחד מפני‬
‫הלילה‪ ,‬ששד היער מופיע בו‪ ,‬ומפני היער‪ ,‬שנמצא בצד הכפר‪ .‬לילה אחד‪ ,‬כשהורי הילדים היו‬
‫ילדים בעצמם‪ ,‬נעלמו מהכפר כל בעלי‪-‬החיים‪ ,‬החל מהכלבים‪ ,‬החתולים‪ ,‬בעלי‪-‬חיים שונים‪,‬‬
‫כולל רמשים‪ ,‬ואפילו הטרמיטים נעלמו מהכפר‪ ,‬ולא שבו אליו‪.‬‬
‫היעלמות בעלי‪-‬החיים הייתה‪ ,‬למעשה‪ ,‬מרד והתרסה כלפי בני הכפר‪ ,‬שנהגו באופן פוגעני‬
‫באנשים חלשים ואף לעגו להם‪ .‬תופעה זו הייתה טראומתית בעיני דור הילדים והמבוגרים דאז‪,‬‬
‫והם בכלל לא דיברו על כך‪.‬‬
‫מי שסחף אחריו את בעלי‪-‬החיים הוא נהי "השד"‪ .‬נהי עצמו‪ ,‬כילד בכפר‪ ,‬סבל מלעגם של אנשי‬
‫הכפר‪ ,‬ולכן הוא עזב את הכפר בהתרסה ואסף עמו את כל בעלי‪-‬החיים‪ ,‬שלא חזרו עוד לכפר‪.‬‬
‫סיפור זה עוסק בעיקר בילדים בני הדור החדש בכפר‪ ,‬שלא ידעו דבר על בעלי‪-‬החיים‪ .‬ההורים‪,‬‬
‫שבדורם ברחו כל בעלי‪-‬החיים‪ ,‬לא גילו לילדים כלל על מרד בעלי‪-‬החיים ועל עזיבתם את הכפר‪,‬‬
‫והילדים חיו‪ ,‬למעשה‪ ,‬בלי לדעת על קיומם של בעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫רק המורה‪ ,‬עמנואלה‪ ,‬הרווקה‪ ,‬סיפרה להם‪ ,‬שקיימים בעלי‪-‬חיים‪ ,‬ואף ציירה את דמותם‪ ,‬וכן‬
‫אלמון הדייג גילף להם צורות של בעלי‪-‬חיים מאצטרובלים‪.‬‬
‫אחד הילדים‪ ,‬נימי‪ ,‬שלעגו לו רבות וקראו לו "בור זבל" ושמות‪-‬גנאי נוספים – ברח גם הוא מן‬
‫הכפר אל היער ולא חזר עוד‪ .‬שני ילדים‪ :‬מיה ומתי‪ ,‬גיבורי הסיפור – מנסים להיכנס לעומק‬
‫היער – כדי לבדוק‪ ,‬מה עלה בגורלם של בעלי‪-‬החיים ומיהו נהי השד‪.‬‬
‫מיה ומתי זוכים גם הם ללעגם של בני‪-‬הכפר‪ ,‬מפני שהם רואים‪ ,‬שהם מסתודדים ושיש להם‬
‫עניין משותף‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מתי ומיה יוצאים אל היער בעקבות דג חי אמיתי‪ ,‬שהם גילו בנהר‪ .‬ביער הם פוגשים את נימי‬
‫ואת נהי‪ ,‬השד‪ ,‬וכן פוגשים בבעלי‪-‬חיים מגוונים‪ ,‬שחלק מהם‪ ,‬שנמנה על בעלי‪-‬החיים הטורפים‪,‬‬
‫שוב אינם טורפים עוד‪.‬‬
‫הם חווים חוויה של מפגש מופלא עם בעלי‪-‬החיים בגן‪ ,‬שדומה לגן‪-‬עדן ומשוחחים עם נהי השד‪,‬‬
‫שמגלה להם סוד‪.‬‬
‫המפגש ב"גן‪-‬העדן" שבאגדה הוא מפגש חוויתי‪ ,‬פנטסטי‪ ,‬מואר באור יקרות‪ ,‬שבו מתקיימים‬
‫יסודות של התמזגות עם הטבע‪ ,‬הכרת לשון בעלי‪-‬חיים‪ ,‬ואפילו – שליטה על גרמי‪-‬השמים‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.32-32‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 502‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫השעה נעשית מאוחרת‪ ,‬הלילה עומד לרדת‪ ,‬ומתי‪ ,‬מיה ונהי – צריכים לחזור לביתם‪ .‬נהי‪ ,‬השד‪,‬‬
‫מחזיק להם את האור‪ ,‬כדי שחושך לא ירד עליהם‪ ,‬כדי שיוכלו לשהות ביער פרק‪-‬זמן ממושך‬
‫יותר‪.‬‬
‫לאחר שיחה מרתקת ומרגשת עם נהי‪ ,‬אשר בה הוא מספר להם‪ ,‬כיצד בעלי‪-‬החיים הטורפים‬
‫הפכו ללא‪-‬טורפים‪ ,‬הוא מבקש לדעת על תושבי‪-‬הכפר‪ ,‬ובמיוחד על המורה‪ ,‬עמנואלה‪ .‬הוא‬
‫מלווה אותם לדרכם‪ ,‬והם רואים את בתי‪-‬הכפר הראשונים בקצה‪-‬היער‪ .‬נהי מבקש מהם‪ ,‬שינסו‬
‫לשכנע את חבריהם להפסיק ללעוג ולבזות את החלשים והמסכנים בחברה‪ ,‬ושינסו לשכנע את‬
‫בני‪-‬הכפר להפוך לחברה מקבלת יותר ואוהדת את כולם‪.‬‬
‫"פתאום בעומק היער" – לצד ספרו של מייק ונציה "מרק שאגאל"‬
‫‪7‬‬
‫מאמר זה מציג אפשרות של קריאה בו‪-‬זמנית (סימולטנית) של הספר "פתאום בעומק היער" –‬
‫לצד ספרו לילדים ונוער של מייק ונציה "מרק שאגאל"‪ .‬ספר זה מתייחס לביוגרפיה של מרק‬
‫שאגאל‪ ,‬ומציג מבחר ציורים שלו ושל ציירים נוספים‪ .‬בספר קיימים איורים של מייק ונציה‪,‬‬
‫המתייחסים לקורותיו של שאגאל‪ .‬בנוסף‪ ,‬יעסוק המאמר בעיון סימולטני בספרו של עוז – לצד‬
‫מספר ציורים נוספים של שאגאל‪ ,‬שאינם מופיעים בספרו של ונציה‪.‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬שהקריאה האינטרטקסטואלית‪ ,‬שתוצג במאמר על‪-‬פי התפיסות המודרניות והפוסט‬
‫מודרניות‪ ,‬איננה מחייבת להניח‪ ,‬שהטקסט של עוז נכתב בעקבות הספר‪ ,‬אלא הקישור יכול‬
‫להיערך אצל הקורא‪-‬החוקר עצמו‪ .‬מאז "מות המחבר" (של בארת')‪ 8 ,‬ולמעשה‪ ,‬כבר קודם‪-‬לכן‪,‬‬
‫עבר הטקסט אל הקורא‪ ,‬וְ לו יש מנדט לפרש את הטקסט על‪-‬פי האסוציאציות שלו‪ ,‬ובלבד‬
‫‪9‬‬
‫שיוכיח את תקפותן‪.‬‬
‫ב"פתאום בעומק היער"‪ ,‬חולם הילד נימי‪ ,‬שהוא עף בשמים עם עטלפים‪ ,‬שנשאו אותו דרך‬
‫קירות הבית לרוחב שמי הכפר‪ ,‬והביאו אותו לארמון מכושף‪.‬‬
‫לשאגאל יש ציורים של אנשים‪ ,‬שמתעופפים באוויר (הריקוד והקרקס‪ ,‬הטיול ועוד)‪ .‬הילד‪,‬‬
‫שחלם שהוא עף – מכונה "נימי הסיח"‪ ,‬ולשאגאל – ציורים של יצורים‪ ,‬שגופם – גוף אדם‪,‬‬
‫וראשם – ראש של בעלי‪-‬חיים; חלקם מתעופפים גם הם (שוב הריקוד והקרקס)‪ .‬שאגאל מצייר‬
‫כנרים על הגג (כנר ירוק‪ ,‬הכנר ועוד)‪ ,‬ובספר "פתאום בעומק היער" מסופר על אנשים‪ ,‬ששרו‬
‫וניגנו על הגג‪ .‬לשאגאל יש ציורים‪ ,‬של צליבה (צליבה לבנה)‪ ,‬ואחד הגיבורים ברומן של עוז רוצה‬
‫לחזור לכפר ולעמוד שם כמו צלב‪ .‬לשאגאל יש ציור‪ ,‬שנקרא "הזמן הוא נהר ללא גדות"‪ ,‬כלומר‬
‫כשם שנהר ללא גדות איננו נהר‪ ,‬כך הזמן איננו זמן‪ .‬עמוס עוז מתאר את הזמן בנובלה כזמן‪,‬‬
‫"שהוא לא יום ולא לילה"‪ .‬ובנוסף‪ ,‬בסיומי פרקים רבים בספר מופיע נהר‪ ,‬שזורם ללא‪-‬הרף –‬
‫‪10‬‬
‫דבר‪ ,‬התואם את עניין הנהר בציור זה‪ .‬לשאגאל יש גם ציור‪ ,‬שנקרא "בין לילה ויום"‪,‬‬
‫‪.7‬‬
‫מ' ונציה‪ ,‬מרק שאגאל‪ ,‬תרגמה א' ארב (פגישה ראשונה עם גדולי האמנים בעולם‪ ,)15 ,‬תל‪-‬אביב תשס"א‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫ר' בארת'‪ ,‬מות המחבר‪ ,‬תרגם ד' משעני‪ ,‬תל‪-‬אביב תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.11-7‬‬
‫‪.5‬‬
‫לעניין מעמד הקורא – ראו ו' איזר‪' ,‬אי‪-‬מוגדרות ותגובתו של הקורא בסיפורת'‪ ,‬הספרות‪ ,)1572( 51 ,‬עמ' ‪ ,12-1‬וכן – בספרו מעשה‬
‫הקריאה‪ ,‬תרגמה א' גורן‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ .151-103‬לעניין כתיבה מחדש והקורא ככותב מחדש ועל קריאה מחדש – ראו א'‬
‫אלקד‪-‬להמן‪ ,‬הקסם שבקשר‪ ,‬תל‪-‬אביב תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;32-35‬ראו גם א' אזולאי‪ ,‬יצירה ביצירה עשויה‪ :‬אינטרטקסטואליות ברומנים‬
‫של עמוס עוז‪ ,‬נתיבות תשס"ו‪.‬‬
‫‪ .10‬ד' גלעדי‪ ,‬מארק שאגאל‪ :‬סיפור חיים ופרקי ציור‪ ,‬תל‪-‬אביב תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪.104‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 502‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫שכותרתו מזכירה אף היא את הזמן‪ ,‬שהוא "לא יום ולא לילה" בנובלה של עוז ואת ציורו "הזמן‬
‫הוא נהר ללא גדות"‪ .‬לשאגאל – ציורים‪ ,‬שמבטאים הרמוניה בין האדם ובין בעלי‪-‬חיים‬
‫(לדוגמה‪" :‬אני והעיירה")‪ .‬בספרו של עמוס עוז מסופר על הרמוניה קוסמית בין טורפים‬
‫לנטרפים ובין הילדים שהגיעו ליער ובין חייתו‪-‬יער‪ .‬במספר ציורי שאגאל‪ ,‬שמתוארת בהם‬
‫הרמוניה – מצויים פרחים סגלגלים (אני והעיירה)‪ :‬עוז מספר על שיח הטולניות‪ ,‬שמתואר כשיח‬
‫בעל פרחים סגולים‪ ,‬שטעמו – כטעם הבשר‪ ,‬ושבעזרתו נהי‪ ,‬השד‪ ,‬הצליח לגרום לכך שבעלי‪-‬‬
‫החיים הטורפים יפסיקו לטרוף‪.‬‬
‫עוז מתייחס בספרו לחזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬ואף לשאגאל – ציורים‪ ,‬המבטאים חזון זה‪ ,‬כגון‬
‫"הכניסה לירושלים"‪.‬‬
‫בספרו של ונציה‪ ,‬שמציג חלק מהציורים הללו – מופיעים גם איורים שלו עצמו‪ ,‬שתואמים‬
‫לתיאורים נוספים‪ ,‬המצויים בספרו של עוז‪.‬‬
‫המסע בעקבות הדג המכונף‬
‫בנובלה "פתאום בעומק היער" – יכול הקורא להפליג עם גיבורי הסיפור‪ :‬מתי ומיה – בעקבות‬
‫ציוריו של שאגאל; שעון‪-‬קיר כחול עם כנף‪ 11,‬ובעקבות מסעו של הדג בעל הכנף מהציור "הזמן‬
‫‪13‬‬
‫הוא נהר לא גדות"‪ – 12‬למסע מופלא‪ ,‬לזמן ללא גדות‪ ,‬זמן מיוחד‪ ,‬שהוא לא יום ולא לילה‪,‬‬
‫ולגן‪-‬עדן – למקום‪ ,‬אשר בו צומח גן מופלא‪ ,‬שמצוי בו ארמון מכושף‪ ,‬שנמר משתעשע בו עם‬
‫‪14‬‬
‫גדיים פעוטים‪ ,‬והזאב משגיח על עדרי‪-‬כבשים‪.‬‬
‫בספר "פתאום בעומק היער" מסופר שנהי‪ ,‬השד – חינך את בעלי‪-‬החיים הטורפים להשתעשע‬
‫בחברת גדיים וכבשים‪ ,‬בכך שזרע בכל היער טולניות‪ ,‬שהן פרות‪ ,‬שטעם בשר להן‪ ,‬והטורפים‬
‫‪15‬‬
‫ובעלי‪-‬החיים השונים אכלו מהם‪ ,‬טעם הבשר בא בפיהם‪ ,‬ואז איבדו את הרצון לטרוף‪,‬‬
‫והתחילו לחיות זה בצד זה בשלווה ונחת‪.‬‬
‫‪ .11‬מ' לוינגר וב' אביקסיס (עורכות)‪ ,‬עלי ספרות‪ :‬לתלמידי כיתות ט' ולתלמידי הכיתות העל‪-‬יסודיות‪ ,‬תל‪-‬אביב תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.522‬‬
‫‪ .15‬א' הולצמן‪ ,‬ספרות ואמנות פלסטית‪ ,‬תל‪-‬אביב תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪( 111‬ראו ציור בעמוד הבא)‪ .‬מופיע גם בספרו של גלעדי (לעיל הערה ‪,)10‬‬
‫עמ' ‪ .57‬הציור‪ ,‬שמופיע בספר של גלעדי – נקרא "לזמן אין גדה" ‪ .1532‬זוהי גרסה אחרונה משלוש גרסאות מוזאון לאומנות מודרנית‬
‫ניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫‪ .13‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ .14‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪ .12‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 502‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫החלום והריקוד והקרקס‬
‫בתחילת הספר של עוז – נזכר החלום של נימי‪ ,‬הסייח‪,‬‬
‫שמתאר עטלפים שחורים‪ ,‬שבאו בחצות‪-‬הלילה‪ ,‬נשאו אותו‬
‫על כנפיהם ועפו עמו דרך קירות הבתים לרוחב שמי הכפר‬
‫‪17‬‬
‫להרים וליערות‪ 16.‬חלום זה תואם ציורים של שאגאל‪,‬‬
‫ובעיקר – את הציור‪ ,‬הריקוד והקרקס‪ ,‬שבו מצויר אדם בעל‬
‫ראש של בעל‪-‬חיים מעופף באוויר‪ ,‬תוך שהוא מנגן בכינור;‬
‫למרגלותיו מעופף לו דג‪ .‬ציור זה תואם את מה שמתרחש גם‬
‫לאחר‪-‬מכן בסיפור‪ ,‬כאשר מתי ומיה יוצאים למסעם בעקבות‬
‫הדג ובעקבות הדבר השקוף‪ ,‬שהתעופף לו בשמים‪ 18.‬ציורו של‬
‫שאגאל נקרא הריקוד והקרקס וכולל‪ ,‬למעשה‪ ,‬את כל‬
‫האלמנטים הללו‪.‬‬
‫נימי הסייח ומחלת הצהלת – מניין?‬
‫הריקוד והקרקס‪ ,‬מרק שאגאל‪0591 ,‬‬
‫ראוי לזכור‪ ,‬שנימי ה"סייח"‪ ,‬חולה הצהלת – נאלץ לעזוב את‬
‫הכפר בשל לעגם של בני הכפר וברח לעומק היער‪.‬‬
‫שמיר התייחסה במאמרה‪ 19‬למחלת הצהלת – כאל מחלה מסתורית‪ ,‬ולגבי שמו של נימי‪ ,‬הסייח‪,‬‬
‫היא טוענת‪ ,‬שהוא לקוח מהסיפור "הקוסם בארץ עוץ"‪.‬‬
‫יעל דר‪ 20‬מתייחסת לצהלת כאל מילת קוד‪,‬‬
‫שמחליפה את המילה שיגעון‪ ,‬שאין הוגים אותה‬
‫בסיפור‪.‬‬
‫מאמר זה יציע אפשרות נוספת‪ ,‬שתסביר את‬
‫מקור כינוי הגיבור נימי‪" ,‬הסייח"‪ ,‬ויסביר את‬
‫פשר השם מחלת "הצהלת" על‪-‬פי הקשר של‬
‫הנובלה "פתאום בעומק היער" עם ציוריו של‬
‫שאגאל ועם איוריו של ונציה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫אם נתבונן באיורו של ונציה‪ ,‬נראה בו ילד (לפי‬
‫הסיפור של ונציה‪ ,‬הילד הוא מרק שאגאל‬
‫עצמו)‪ ,‬שמתפרץ בשעת השיעור בפראות רבה –‬
‫למראה ילד אחר‪ ,‬שמעתיק ציור של סוס או של‬
‫סייח‪ .‬הילד המתפרע שואל את הילד שמעתיק‪" :‬מה אתה עושה? אתה בטוח שמותר לעשות את‬
‫‪ .16‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.1 ,7‬‬
‫‪ .17‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.7 ,2 ,4‬‬
‫‪ .18‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.43 ,45 ,32 ,32‬‬
‫‪ .19‬שמיר (לעיל הערה ‪.)5‬‬
‫‪ .20‬דר (לעיל הערה ‪.)2‬‬
‫‪ .21‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.13‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 510‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫זה?"‪ ,‬מן הצד נראה המורה‪ ,‬כשהוא מנסה לעצור את הילד הפרוע הצועק‪ .‬האיור מאיר את‬
‫הטקסט שאומר‪ ,‬שהילד (מרק שאגאל) נרגש או מהציור עצמו‪ ,‬או ממעשה הציור‪ ,‬ואולי – מעצם‬
‫האפשרות‪ ,‬שניתן להעתיק ציור‪ .‬אך לפי הסיפור של עוז נראה‪ ,‬שהילד מתפעל דווקא ממראה‬
‫הסוס הקטן המצויר‪ ,‬משום שהסוס הוא בעל‪-‬חיים‪ ,‬והרי מסופר בסיפור‪ ,‬שבעלי‪-‬החיים נעלמו‬
‫לחלוטין מהכפר‪ ,‬ושאנשי הכפר אסרו לחלוטין לדבר עליהם‪ ,‬והילדים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא נתקלו קודם‪-‬‬
‫לכן בשום בעל‪-‬חיים‪ 22.‬על‪-‬פי האמור לעיל‪ ,‬נראה‪ ,‬שהילד באיור (נימי‪" ,‬הסייח"?) הגיב בעוצמה‬
‫רגשית כל‪-‬כך חזקה‪ ,‬דווקא משום שראה ציור של סייח‪ ,‬כי זהו בעל‪-‬חיים‪ ,‬שלא נראה בכפר‬
‫שנים רבות‪ ,‬ולא בעקבות הציור עצמו או בעקבות מעשה ההעתקה‪ ,‬כפי שמסביר ונציה‪ .‬מכאן‬
‫נראה‪ ,‬שמתחיל להסתמן הבדל בין איורו של ונציה‪ ,‬שמפרש את המצוין בספרו‪ ,‬שמרק ראה ילד‪,‬‬
‫שמעתיק ציור מתוך ספר‪ ,‬כי הוא לא ידע קודם‪-‬לכן‪ ,‬שניתן להעתיק ציור‪ – 23‬לבין הפרשנות‪,‬‬
‫שעולה מהסיפור של עמוס עוז לצד איור זה‪.‬‬
‫תגובה זו של הילד שבאיור עשויה להיות ביטוי גם למחלת הצהלת‪ ,‬שנימי חלה בה‪ ,‬ומסבירה‬
‫יפה מדוע קשה היה להתמודד עם הילד בשיעור‪.‬‬
‫נימי מתואר בנובלה של עוז – כיצור פרוע‪ ,‬שצוהל כסוס‪ ,‬ואף מכונה "סייח"‪ .‬ואכן נימי‪ ,‬הסייח‪,‬‬
‫בצהלותיו מזכיר את הילד שמופיע באיור‪ ,‬שפורץ בצהלה ושמחה; ילד‪ ,‬שאולי מתפעל מהציור –‬
‫בכלל‪ ,‬וממראה הסייח – בפרט‪ .‬ציור הסייח נקשר לצהלת גם משום שידוע שהסוס צוהל‪ ,‬וקולו‬
‫הוא קול הצהלה‪ .‬אולי מכאן נולדו הכינוי "סייח"‪ ,‬ואפילו – מחלת ה"צהלת" שבסיפור של עוז‪,‬‬
‫כשנימי "הסייח" ראה את הציור של הסייח‪ ,‬המופיע באיורו של ונציה‪ ,‬ופצח בצהלת‪-‬שמחה‬
‫והתפעלות‪.‬‬
‫"הזמן הוא נהר ללא גדות"‬
‫מיה ומתי‪ ,‬גיבורי‪-‬הסיפור‪ ,‬שגדלים‪ ,‬כאמור‪ ,‬בכפר‪ ,‬שאין בו‬
‫בעלי‪-‬חיים‪ ,‬מעוניינים לדעת‪ ,‬אם אכן קיימים בטבע בעלי‪-‬‬
‫חיים‪ ,‬ואם ייתכן‪ ,‬שבעלי‪-‬החיים ברחו מן הכפר‪ .‬הם‬
‫מסתודדים ביניהם ומגיעים לנהר‪ ,‬ששוצף וקוצף ללא‪-‬הרף‬
‫‪24‬‬
‫בכפרם‪ ,‬ואז הם מזהים לפתע דג אמיתי‪.‬‬
‫בעקבות הדג החי שגילו בנהר – מתחיל מסעם המופלא‬
‫והמטפורי של מיה ומתי‪ ,‬המסע לעומק היער‪ ,‬שבו הם פוגשים‬
‫את בעלי‪-‬החיים‪ ,‬שברחו מן היער‪ ,‬וגם את שד היער‪.‬‬
‫בציור של שאגאל "הזמן הוא נהר ללא גדות" – מופיע‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬דג בעל‪-‬כנפיים‪ .‬ייתכן‪ ,‬שדג זה מוביל את מתי ומיה‬
‫במסע של הזמן‪ .‬בנובלה של עוז מתואר הדג‪ ,‬כאמור‪ ,‬כשהוא‬
‫שט במים‪ ,‬ומיד לאחר‪-‬מכן נאמר‪ ,‬ש"משהו ריחף ממרומי‬
‫האוויר ההולך ומחשיך; משהו שט או נישא שם דק ומואר‬
‫מרק שאגאל‬
‫הזמן הוא נהר ללא גדות‬
‫‪ .22‬חוץ מהמורה עמנואלה‪ ,‬נימי הסייח‪ ,‬מתי ומיה‪ ,‬שהסתודדו והאמינו‪ ,‬שיש בעלי‪-‬חיים‪ ,‬ואף דיברו על כך‪.‬‬
‫‪ .23‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪ .24‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.37-32‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 511‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫‪25‬‬
‫כמו ענן"‪.‬‬
‫כלומר הנובלה כורכת דג עם משהו ששט באוויר‪ ,‬ומכאן מתחיל סיפור‪-‬המסע של הגיבורים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הנובלה "פתאום בעומק היער" כורכת יחדיו שוב דג עם ציפור‪ ,‬כשהיא מציינת‪ ,‬שאמה‬
‫של מיה – "האופה המשוגעת" – פיזרה כל ערב פתיתי‪-‬בצק בנחל‪ ,‬שאין בו דגים‪ ,‬ואף זרעה כל‬
‫ערב פתיתים מתחת לעצים‪ ,‬שאין בהם ציפורים‪ 26.‬בדומה לציור של שאגאל‪" :‬הזמן הוא נהר‬
‫ללא גדות"‪ ,‬שמופיע בו דג בעל‪-‬כנף – ציור זה כורך אף הוא דג עם כנף יחדיו‪.‬‬
‫שם הציור "הזמן הוא נהר ללא גדות" – מוסיף גם את ממד הזמן‪ ,‬התופס מקום חשוב בנובלה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בסיפור מתואר זמן‪ ,‬שהוא לא יום ולא לילה‪ .‬בעצם‪ ,‬הזמן ביצירה אינו זמן מוגדר‪ ,‬כמו‬
‫שהציור – חסר בו ממד הזמן‪ ,‬כי השעון שהדג נושא הוא בעל מחוג תקוע‪ ,‬וגם נראה‪ ,‬שהמטוטלת‬
‫שלו תקועה במסגרת‪.‬‬
‫בציור ובשמו של הציור‪" :‬הזמן הוא נהר ללא גדות" – מופיע גם מוטיב של נהר‪ ,‬ובסיפורנו מופיע‬
‫הנהר‪ ,‬שמתי ומיה הלכו בעקבותיו ליער‪ .‬הנהר תופס מקום חשוב ומרכזי בסיפורו של עוז‪:‬‬
‫בסיומי פרקים שונים וגם במרכזו של פרק (מסוים) – מתואר נהר שוטף ושוצף ללא‪-‬הרף בפאתי‪-‬‬
‫הכפר‪ ,‬המקשר בין הכפר ובין היער‪ 27,‬ובמקום מסוים מצוין‪ ,‬שנהר זה נעצר – כדי לקלל את‬
‫‪28‬‬
‫הכפר‪.‬‬
‫תיאור הנהר והזמן בסיפור אכן תואמים את שם הציור‪" :‬הזמן הוא נהר ללא גדות"‪ ,‬שמעצב‬
‫נהר‪ ,‬הזורם תדיר ואינו מפסיק בזרימתו‪ .‬עניין זה רומז לפרדוקס‪ ,‬לפנטסטי ולאניגמה שבמעשיה‬
‫שלפנינו‪ :‬כשם שנהר ללא גדות איננו נהר‪ ,‬כי נהר – תחּום ומוגדר באמצעות גדותיו‪ ,‬כך הזמן‬
‫בסיפור איננו זמן (לא יום ולא לילה)‪ ,‬והעלילה מתרחשת באל‪-‬זמן ומעל לזמן ובמקום שאיננו‬
‫מקום‪.‬‬
‫הנהר הלא‪-‬מציאותי‪ ,‬שאיננו פוסק מזרימה‪ ,‬אך נעצר כדי לקלל – תואם את הציור ואת כותרתו‪,‬‬
‫שמצביעה על הנהר הלא‪-‬מציאותי‪ ,‬שהוא ללא גדות‪ .‬כמו‪-‬כן נהר זה מעורר אסוציאציה לנהר‬
‫המיסטי‪ ,‬הסמבטיון‪ ,‬שזורם ללא‪-‬הרף‪ ,‬אך איננו זורם בשבת‪.‬‬
‫הזמן בסיפור – לא יום ולא לילה‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫"חרדת יום שאיננו יום וחרדת לילה שאיננו ממש לילה"‬
‫המפגש של מתי‪ ,‬מיה ובעלי‪-‬החיים – נערך בזמן‪ ,‬שהוא לא יום ולא לילה‪ ,‬זמן מיוחד‪ ,‬שמזכיר‬
‫את הפסוקים הבאים‪" :‬והיה יום אחד‪ ,‬הוא יּודע לה' – לא יום ולא לילה; והיה לעת ערב יהיה‬
‫אור"‪ 31.‬וכן "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם‪ּ ,‬ולְ נגּה הירח לא יאיר לך‪ ,‬והיה לך ה' לאור עולם‬
‫ואלוהיך לתפארתך‪ :‬לא יבוא עוד שמשך‪ ,‬וירחך לא יָאסף‪ :‬כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי‬
‫‪ .25‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.43-45‬‬
‫‪ .26‬שם‪ ,‬עמ' ‪.42 ,33‬‬
‫‪ .27‬שם‪ ,‬עמ' ‪.50 ,24 ,34 ,30 ,17 ,10‬‬
‫‪ .28‬שם‪ ,‬עמ' ‪.50 ,30‬‬
‫‪ .29‬שם‪ ,‬עמ' ‪.15 ,22‬‬
‫‪ .30‬שם‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ .31‬זכריה יד ‪.7‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 515‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫אבלך"‪ 32.‬כמו‪-‬כן הוא מזכיר את השיר בהגדה של פסח (שמקורו ביוצר לשבת הגדול)‪" :‬קרב יום‬
‫אשר הוא לא יום ולא לילה"‪ .‬זמן זה תואם‪ ,‬כאמור‪ ,‬את ציוריו של שאגאל‪ :‬השעון הכחול‪ ,‬שעון‪,‬‬
‫שמובל בידי דג בעל‪-‬כנף‪ ,‬וגם תואם לציור‪ ,‬שנקרא "הזמן הוא נהר ללא גדות"‪ .‬בציור זה‪– 33‬‬
‫השעון הוא ללא מחוגים‪ ,‬או שאחד ממחוגיו תקוע‪ ,‬ולכן שעון זה איננו מסמן זמן מסוים‪ ,‬אין‬
‫יום ואין לילה‪ ,‬ואין זמן תחּום‪ .‬כך – גם הנהר‪ ,‬שהוא נהר ללא גדות – איננו נהר‪ ,‬ולכן נשפך הוא‬
‫לכל הכיוונים וזורם אף ללא‪-‬הפסקה‪.‬‬
‫גם בסיפור של עוז הזמן איננו זמן‪ ,‬אין זמן קצוב קבוע וידוע‪ ,‬ונהי‪ ,‬השד‪ ,‬אפילו שולט בו לרצונו‬
‫– באומרו‪ ,‬שהוא ישאיר את האור ויחזיק את החושך‪ ,‬כדי שלא ייפול עליהם‪ 34,‬כדי שמתי ומיה‬
‫יוכלו לחזור לכפר באור‪ ,‬ללא פחד כלשהו‪ .‬בעולם הסיפורי תלוי הזמן בנהי‪ ,‬השד‪ ,‬וניתן לשליטה‬
‫ולשינוי על‪-‬פי רצונו‪.‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬שכל המקורות הללו‪ ,‬שהם לא יום ולא לילה גם במקרא וגם ב"פתאום בעומק היער"‬
‫– קשורים לגאולה מסוימת ולחזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪.‬‬
‫השיחה עם גרמי‪-‬השמים והשליטה עליהם‬
‫באיורו של ונציה‪ 35‬מסופר‪ ,‬שמרק שאגאל דיבר עם הכוכבים וסיפר‪ ,‬שהם תמיד חיכו לו למעלה‬
‫זמן רב‪ .‬על‪-‬פי האיור יש שיג ושיח עם הכוכבים ועם גרמי‪-‬השמים‪ ,‬והוא מתנצל לפניהם‪ ,‬שהם‬
‫חיכו לו‪ .‬הם אומרים לו‪ ,‬שלא ידאג ושהכול בסדר‪ .‬בעלי‪-‬החיים‪ ,‬שמתבוננים בקשר‪ ,‬שנרקם בין‬
‫שאגאל והכוכבים – מתייחסים לְ מה שהם רואים‪ ,‬ומסבירים‪ ,‬שלכוכבים לא איכפת לחכות‬
‫‪ .32‬ישעיהו ס ‪.50-15‬‬
‫‪ .33‬לפי הולצמן (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪ .34‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.55‬‬
‫‪ .35‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.11-10‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫למרק‪ ,‬כי הם רגילים לכך‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם לנהי‪ ,‬השד‪ ,‬יש קשר כזה עם גרמי‪-‬השמים‪,‬‬
‫ולכן הוא יכול להחזיק את האור (עמ' ‪ .)25‬השליטה בזמן‬
‫ובגרמי‪-‬השמים מזכירה גם את הציור‪" :‬הלהטוטן"‪ 36‬של‬
‫שאגאל‪ ,‬שבו השעון והזמן ניתנים להכוונה‪ .‬הוא תלוי על‬
‫הלהטוטן כרצונו‪ ,‬ומקופל על זרועו – כתיק‪ .‬הלהטוטן מצליח‬
‫לעשות להטוטים באמצעות השעון‪ ,‬ואולי אף לשלוט עליו‪.‬‬
‫הלהטוטן בציור הוא אדם‪-‬ציפור‪ ,‬שיכול לעוף בשמים‪ ,‬לרחף לו‬
‫מעל הקרקע ולשלוט בזמן‪.‬‬
‫הזמן והארמון המכושף ביצירה‬
‫אחרית‪-‬הימים והחזון בסיפור‬
‫הלהטוטן‪ ,‬מרק שאגאל‬
‫באותו זמן‪" ,‬שהוא לא יום ולא לילה" – מתקיים ומתממש אי‪-‬‬
‫שם בתוך היער משהו מעין חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬טקס משיחי מיוחד‪ ,‬בגן קסום‪ ,‬התואם את גן‪-‬‬
‫עדן‪ 37:‬מתי‪ ,‬מיה‪ ,‬נהי ונימי – נפגשים במעמד קסום עם בעלי‪-‬חיים שונים‪ .‬באותו מעמד מסופר‪,‬‬
‫שבעלי‪-‬החיים היו מאוד ידידותיים כלפי מתי ומיה‪ ,‬ומסופר‪ ,‬שאפילו הנמרים העייפים לא איימו‬
‫על הילדים‪:‬‬
‫"…בגן היפה זרמו פלגים קטנים שנראו כקמה בחוטי‪-‬כסף והיה רחש נעים של חיות"‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫הכל זימר ואמר שירה‪ .‬מתי חלם באותו אירוע‪ ,‬שיביא חלק מאנשי‪-‬הכפר וחשב על מראה‪-‬‬
‫פניהם‪ ,‬כשיראו את המקום‪ ,‬ואז מסופר‪:‬‬
‫"והנה עלתה לקראתם פרה איטית‬
‫נשואת פנים ומיוחסת… מקושטת‬
‫בכתמי שחור ולבן טיפסה בכבדות‬
‫וטפפה לה… כל חישוביה הצליחו וכל‬
‫השערותיה התקיימו‪ ...‬היא בהחלט‬
‫‪39‬‬
‫מסכימה"‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫הדבר תואם את האיור של מייק ונציה‪,‬‬
‫שגם בו נראה זמן‪ ,‬שהוא לא יום ולא לילה‪,‬‬
‫משום שהציור מואר באור‪-‬יום‪ ,‬אך‬
‫העובדה‪ ,‬שהכוכבים זוהרים בשמים‬
‫והפנסים דולקים – מצביעה על כך שמדובר‬
‫על לילה‪ .‬הסיפור תואם גם את האפיזודה באיור‪ ,‬שבו נראית פרה מנומרת בצבעי שחור‪-‬לבן‪,‬‬
‫‪ .36‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.35‬‬
‫‪ .37‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.75-70‬‬
‫‪ .38‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬
‫‪ .39‬שם‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪ .40‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪ ,11-10‬חלק מהאיור הקודם‪.‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫נשואת‪-‬פנים‪ ,‬שופעת ביטחון עצמי עומדת בין בעל‪-‬חיים לבין עוף כלשהו‪ ,‬ונראית אפילו‬
‫מהורהרת‪ .‬הפרה נמצאת במעלה גבעה או על משטח מסוים; בעלי‪-‬החיים סביבה חושבים‬
‫ומהרהרים‪ ,‬ומחשבותיהם של בעלי‪-‬החיים באות לידי ביטוי באמצעות עננים‪ ,‬שהדברים כתובים‬
‫בהם‪ .‬ואכן‪ ,‬ונציה מספר על שאגאל‪ ,‬שאהב מאוד בעלי‪-‬חיים‪ ,‬ונהנה לשוחח עמם‪ .‬בהמשך אותו‬
‫איור כבר ראינו‪ ,‬שיש לו קשר אפילו עם גרמי‪-‬השמים‪ ,‬וכאמור‪ ,‬ראינו‪ ,‬שהילד באיור מתנצל לפני‬
‫הכוכבים‪ ,‬שהיו צריכים לחכות לו כל‪-‬כך הרבה זמן‪ ,‬כלומר גם הילד באיור השפיע במידה‬
‫מסוימת על החושך‪.‬‬
‫מכאן נראה את הקשר הקוסמי שבין ילדים‪ ,‬ובין בעלי‪-‬חיים וגרמי‪-‬שמים‪ ,‬שאופייני לאגדה‬
‫הקסומה של עמוס עוז וגם לאיוריו של ונציה‪ ,‬המתארים את עולמו של שאגאל‪ ,‬שייחודו היה‬
‫בהרמוניה מלאה עם בעלי‪-‬החיים והטבע‪.‬‬
‫מלבד איור זה של ונציה‪ ,‬שמתייחס לזמן שהוא לא יום ולא לילה – הצביע המאמר קודם‪-‬לכן גם‬
‫על הציור על שאגאל‪" :‬הזמן הוא נהר ללא גדות"‪ ,‬שמתאר זמן שאיננו זמן – דבר‪ ,‬התואם את‬
‫הזמן באיור של ונציה‪.‬‬
‫לשון בעלי‪-‬החיים‪ :‬בעלי‪-‬חיים‪ ,‬בני‪-‬אדם וגרמי‪-‬השמים – משוחחים‬
‫בספרו של עוז מסופר על נהי‪ ,‬השד‪ ,‬נימי‪ ,‬הסייח‪ ,‬ואפילו על מתי ומיה‪ ,‬שאהבו מאוד בעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫נעמן‪-‬נהי דיבר עם בעלי‪-‬החיים‪ 41‬וסיפר‪ ,‬שלמד לדבר בלשונם של החיות והעופות‪ :‬יונים‪,‬‬
‫צרצרים‪ ,‬צפרדעים‪ ,‬עזים וכו'‪ .‬הוא אף הסביר את סגולתה המיוחדת של שפת החיות; אפילו‬
‫מתי ומיה הספיקו ללמוד כבר מספר מילים באנקורית‪ ,‬בחתולית ובלשון הפרות‪ 42.‬באיור של‬
‫ונציה כבר ראינו‪ ,‬שבעלי‪-‬החיים מהרהרים הרהורים שונים‪ 43.‬הרהוריהם באים לידי ביטוי‬
‫במילים‪ ,‬המצויות בתוך עננים‪ ,‬המצוירים מעל ראשם‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬מצויה גם ה ְקבלה בין‬
‫‪44‬‬
‫השיח בין הכוכבים והילד שבאיור‪ ,‬ובין העובדה‪ ,‬שנהי דיבר עם הלילה וביקש מהערב שיתעכב‪.‬‬
‫נהי אומר למתי‪" :‬אל תחשוש מפני החושך שהולך ומתקרב‪ ,‬החושך יאחר קצת לרדת הערב כדי‬
‫‪45‬‬
‫שאנחנו נוכל להמשיך לשוחח"‪ .‬וכן בהמשך‪" :‬אני אחזיק לכם את החושך שלא ייפול עליכם"‪.‬‬
‫גם בציור של ונציה וגם בתיאור של עוז – מחכה החושך ומתעכב‪ .‬באיור – הכוכבים מחכים‬
‫לילד‪ ,‬ובסיפור החושך מאחר לרדת‪ ,‬כדי שיהיה יותר זמן של אור לילדים‪.‬‬
‫‪ .41‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.53 ,11 ,10‬‬
‫‪ .42‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪ .43‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.11 ,10‬‬
‫‪ .44‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪ .45‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.55 ,71‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫האור בארמון המכושף‬
‫אור יקרות‬
‫המראה הססגוני שבארמון המכושף‪,‬‬
‫שמתגלה לעיני הילדים‪ ,‬כשהוא טבּול‬
‫‪46‬‬
‫באור יקרות‪ ,‬אור פנימי ומיוחד‪,‬‬
‫הנובע גם מאור הגחליליות‪ .‬תיאור זה‬
‫של האור – תואם את האור שבציוריו‬
‫של שאגאל‪ ,‬ובמיוחד – לאחר שהייתו‬
‫בפריז ולאחר שחיקה את אורותיה‬
‫של פריז בציוריו‪ .‬ונציה מספר‪,‬‬
‫שהדבר החשוב ביותר‪ ,‬ששאגאל שם‬
‫סוחר הבקר‪ ,‬מרק שאגאל‪0501 ,‬‬
‫‪47‬‬
‫לב אליו בצרפת‪ ,‬היה האור‪.‬‬
‫ונציה מציין את האור המיוחד של הציורים‪ ,‬ואף מציין את העובדה‪,‬‬
‫שציוריו של שאגאל מאירים מבפנים‪.‬‬
‫גם עוז מתאר את האורות שבגן (ואת האורות שנובעים מבפנים)‪ ,‬שבו‬
‫מתקיים המפגש בין הילדים לבין בעלי‪-‬החיים‪.‬‬
‫"הגן היה מוצל ומרנין‪-‬עין ומואר כולו לא רק בקרני השמש השוקעת‬
‫אלא גם באלומות חזקות של אור‪-‬יקרות ססגוני‪ .‬אלומות האור‬
‫האלה בקעו מבין העצים והשיחים מבין הערוגות הפורחות מבין‬
‫בריכות המים ומבין היובלים ופלגי הבדולח הקטנים שפכפכו להם‬
‫פה ושם בחגווי הסלע ובסתר המדרגות‪.‬‬
‫האורות האלה‪ ,‬אמרה מיה בלחש‪ ,‬אינם בוקעים מתוך פנסים‬
‫מוסתרים כמו שנדמה לך וכמו שנדמה היה גם לי כשרק נכנסתי‬
‫הנה‪ ,‬אלא מושבות גדולות של גחליליות מפיקות מתוך עצמן את‬
‫‪48‬‬
‫הזוהר הנפלא הזה‪[ "...‬ההדגשה שלי‪ ,‬א"א]‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בשני המקומות רואים את האור הזוהר מבפנים‪ .‬ובהמשך‬
‫התיאור‪:‬‬
‫רחוב מונטורגי‪ ,‬פסטיבל‬
‫ה‪ 01-‬ביוני‪ ,0771 ,‬קלוד מונה‬
‫"‪...‬פה ושם גלשו להם פלגים קטנים שנראו כמו רקמה בחוטי כסף‪ .‬ומעל הכול נחפזו תזזו וזגזגו‬
‫כאן המוני חרקים ורמשים קטנים שהשמיעו בתוך מעופם אשדות‪-‬אשדות סואנים של ביזוז ופיזוז‬
‫וזמזומים וזזרוזים‪ ,‬כאילו הוטל עליהם למתוח בחריצות מעל לכל מרחבי הגן רשת שתי וערב‬
‫צפופה של קורי מתכת דקיקים‪ ,‬וכל החוטים המתוחים העדינים הלא נראים האלה מזדמרים‬
‫‪49‬‬
‫ומזדמזמים להם דק‪-‬דק בפיזוז תזזיתי שמזדרזז ותוזז לו עם כל משב רוח חולף‪".‬‬
‫תיאור זה מזכיר את ציורו של מונה "רחוב מונטורגי‪ ,‬פסטיבל ה‪ 00-‬ביוני ‪."8181‬‬
‫‪ .46‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ .47‬ראו ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬הציורים של מונה ומטיס‪ ,‬עמ' ‪ ,12‬וציורו של שאגאל בעמ' ‪.17‬‬
‫‪ .48‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ .49‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫ניתן להשוות בין הציורים המוארים הללו לבין הציור של‬
‫מונה (שונציה הכניס לספר על שאגאל – כדי להדגים את‬
‫זהרורי האור) לתיאור האורות בארמון בשעת הפגישה‬
‫המופלאה שהתרחשה ביער‪.‬‬
‫הסוד שמתגלה בארמון והשיחה על בני‪-‬הכפר‬
‫חלום ליל קיץ – אהבה לא‪-‬ממומשת‬
‫בביקור בעומק היער‪ ,‬מתגלה למיה ולמתי סוד‪ :‬מסתבר‪,‬‬
‫שבין המורה‪ ,‬עמנואלה‪ 50,‬ובין נהי‪ ,‬השד‪ ,‬היה בעבר קשר‬
‫של אהבה – קשר‪ ,‬שלא דיברו עליו ושמעולם לא‬
‫התממש‪ .‬נהי ברח ליער והתנתק מחברת בני‪-‬אדם‪ ,‬ואילו‬
‫עמנואלה נשארה לבדה בכפר ולא נישאה לעולם‪ .‬הם לא‬
‫גילו זה לזה על אהבתם – מחשש ללעגם של אנשי הכפר‪.‬‬
‫למרק שאגאל יש ציור של חתונה‪ ,‬שנקרא "חלום ליל‬
‫קיץ"‪ ,‬שבו מצוירים חתן וכלה‪ :‬הכלה יפה ונחמדה‪,‬‬
‫ואילו לחתן – פני סוס‪ ,‬ציור זה מזכיר‪ ,‬את הצירוף נימי‪,‬‬
‫הסייח (בנו הצעיר של הסוס)‪ ,‬שקושר אדם עם בעל‪-‬חיים‬
‫וכמו‪-‬כן – את הקשר (ספק רומן)‪ ,‬שנרקם בין נהי‪-‬נעמן‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫השד‪ ,‬ובין המורה‪ ,‬עמנואלה‪.‬‬
‫חלום ליל קיץ‪ ,‬מרק שאגאל‪0505 ,‬‬
‫השיחה על הכפר‬
‫צליבה לבנה‬
‫נהי מבקש ממתי ומיה לשמוע סיפורים על אנשי הכפר‪,‬‬
‫שממנו נאלץ לברוח לפני שנים רבות‪ :‬הוא מבקש‪,‬‬
‫שיספרו לו על הכפר עוד ועוד‪ .‬הוא מספר למתי ומיה‪,‬‬
‫שיום אחד הוא כל‪-‬כך השתוקק לבוא לכפר ולא הייתה‬
‫לו סבלנות לחכות עד שיחשיך‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא רצה להגיע‬
‫לכפר באותו יום לאור‪-‬היום‪ ,‬אל גן‪-‬הירקות של דניר‪,‬‬
‫לעמוד שם שעה או שעתיים בזרועות פרושות כמו צלב‪,‬‬
‫לסלק את הדחליל ולהתחפש בעצמו לדחליל שלו‪ .‬הוא‬
‫אף הוסיף ואמר‪ ,‬שאכן היה מגיע לכפר ומממש את‬
‫רצונו "לולי חששתי שכולם שם יקומו ויברחו מפני‬
‫‪52‬‬
‫בזעקות אימה"‪.‬‬
‫‪ .50‬המורה עמנואלה תיארה לבני‪-‬כיתתה את בעלי‪-‬החיים וסיפרה עליהם; עמנואלה לא נישאה מעולם‪.‬‬
‫‪ .51‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪ .52‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.100‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫‪53‬‬
‫רצונו של נהי לעמוד כמו צלב והבריחה של אנשים מפניו – תואמים את ציורו של שאגאל‪ ,‬ציור‪,‬‬
‫שנקרא "הצליבה הלבנה"‪ ,‬כשבמרכז התמונה מופיע הצלוב‪ ,‬ואנשים מבועתים בורחים באימה‬
‫לנוכח הימצאו של הצלוב‪.‬‬
‫בציור של שאגאל – נראה אנשים (יהודים)‪ ,‬שבורחים באימה מהמקום‪ ,‬וקיימים בו סממנים‬
‫יהודיים‪ ,‬כגון מנורה‪ ,‬ספר תורה‪ ,‬יהודי עטוף טלית ותפילין‪ .‬הצלוב עטוף בטלית ועוד‪ ,‬ואילו אצל‬
‫עוז אנשי‪-‬הכפר אינם מזוהים כלל‪ ,‬ודתם אינה רלוונטית ואיננה ידועה‪ .‬מגמה זו של עולם בלתי‪-‬‬
‫מזוהה של עוז‪ ,‬לעומת עולם יהודי שורשי בציורי שאגאל – מתחילה‬
‫להסתמן בשיח‪ ,‬המתנהל בין ציור זה לבין הטקסט הספרותי‬
‫ותתעצם בהמשך‪.‬‬
‫שירה על הגגות – כנר על הגג‬
‫בציור‪ ,‬המופיע בכריכת ספרו של עוז – מופיע כפר בעל גגות רעפים‪,‬‬
‫הדומה לגגות הרעפים בציורו של שאגאל (בתים בעלי גגות רעפים‬
‫היו שכיחים מאז ועד היום באירופה)‪ .‬בנובלה של עוז מסופר על דניר‬
‫וחבריו‪ ,‬העומדים על הגגות ושרים עליהם‪ 54.‬וגם בציור "כנר ירוק"‬
‫‪55‬‬
‫רואים את הכנר‪ ,‬העומד על גג הבית שר ומנגן‪.‬‬
‫ראוי לשים‪-‬לב לעובדה‪ ,‬שבציורו של שאגאל מזוהה המנגן‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫כיהודי בעל טלית קטנה‪ ,‬ואילו דניר וחבריו‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינם מזוהים‬
‫כלל וכלל מבחינת השתייכותם הדתית‪.‬‬
‫בעלי‪-‬חיים מתנהגים כבני‪-‬אדם – אדם ובהמה‬
‫כנר ירוק‪ ,‬מרק שאגאל‪0511- ,‬‬
‫‪0510‬‬
‫בספר של ונציה מסופר‪ ,‬ששאגאל צייר בעלי‪-‬חיים‪ ,‬שעושים דברים‪,‬‬
‫שבני‪-‬אדם עושים‪ 56,‬ובאיור שבאותו עמוד רואים אדם‪ ,‬שראשו –‬
‫ראש של בעל‪-‬חיים‪ ,‬שאפילו מנגן בכינור‪ .‬גם בנובלה "פתאום בעומק‬
‫היער"‪ ,‬בעלי‪-‬החיים נוהגים כבני‪-‬אדם ואפילו מדברים ביניהם‪ ,‬ויש‬
‫להם אפילו מילים מיוחדות‪ ,‬המבטאות התפעלות ועונג; יש כאלה‬
‫‪57‬‬
‫של תפילה‪ ,‬ויש מילים של געגועים‪.‬‬
‫עוז גם מספר‪ ,‬שהנמר שומר על כבשים‪ ,‬וזה תואם את האמור בספרו‬
‫‪58‬‬
‫של ונציה "שבעלי חיים התנהגו כמו בני‪-‬אדם"‪.‬‬
‫הריקוד והקרקס‪ ,‬מרק שאגאל‪,‬‬
‫‪0591‬‬
‫‪ .53‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪ .54‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.21 ,35‬‬
‫‪ .55‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪ .1‬גם בציור הריקוד והקרקס של שאגאל (ונציה‪ ,‬שם) מופיע אדם מנגן עף באוויר‪ .‬ראש אותו אדם – כראש בעל‪-‬חיים‬
‫ומזכיר הוא את נימי הסייח‪ ,‬שגם הוא צירוף של אדם ובעל‪-‬חיים‪ ,‬האדם בציור הזה אף הוא מרחף ומנגן‪.‬‬
‫‪ .56‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ .57‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪ .58‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫שמרי נפשך‬
‫הקשר בין בעלי‪-‬חיים ובין בני‪-‬אדם – מתבטא בנובלה במפורש גם בדברי הסיכום‪:‬‬
‫"כולנו בלי יוצא מן הכלל מנסים רוב הזמן לשמור על עצמנו ולהישמר מפני כל מה שחותר‪ ,‬נושך‬
‫ודוקר‪ ,‬הרי כל אחד מאיתנו קל מאוד למעוך‪ ,‬וכולנו ציפור ותולעת‪ ,‬חתול‪ ,‬כלב וזאב‪ .‬כולנו‬
‫‪59‬‬
‫משתדלים רוב הזמן להיזהר מפני הכאב והסכנה"‪.‬‬
‫ולסיכום ההשוואה בין בני‪-‬אדם ובעלי‪-‬חיים – נאמר בנובלה‪ :‬ש"כולנו בלי יוצא מן הכלל‬
‫‪60‬‬
‫נמצאים בסירה אחת"‪.‬‬
‫שיח ושיח הטולניות – כיצד מתממש החזון של "וגר זאב עם כבש" בסיפור?‬
‫חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים ברומן של עוז – מתממש באמצעות‬
‫הרמוניה מלאה‪ ,‬שמתקיימת בין בני‪-‬האדם ובעלי‪-‬החיים‬
‫ובין הטורפים ושאינם טורפים‪ ,‬ובשיתוף‪-‬פעולה עם גרמי‪-‬‬
‫השמים‪ .‬הרמוניה מלאה של הקוסמוס כולו‪ ,‬הרמונית אפילו‬
‫‪61‬‬
‫יותר מההרמוניה‪ ,‬המתקיימת במזמור "ברכי נפשי"‪.‬‬
‫במזמור מעוצב קשר בין טורף לנטרף‪ ,‬ואילו בנובלה של עוז‬
‫קשר זה מתבטל‪ :‬אין טורף ואין נטרף‪ .‬אידיליה מלאה‬
‫מתקיימת בין האדם לבעלי‪-‬החיים ובינם לבין עצמם‪.‬‬
‫גורם מעשי חשוב‪ ,‬שתרם לאפשרות של קיום ההרמוניה‬
‫והשיח בין בני‪-‬אדם ובעלי‪-‬חיים – נעוץ בשיח הטולניות‪.‬‬
‫נהי מספר‪ ,‬שגילה שיח‪ ,‬שטעמו כטעם הבשר‪ ,‬וזרע אותו‬
‫ביער; בעלי‪-‬החיים אהבו את השיח‪ ,‬אכלו אותו ולא טרפו‬
‫עוד‪ .‬שיח הטולניות והשיח בין בעלי‪-‬חיים לאדם – תואם את‬
‫אני והעיירה‪ ,‬מרק שאגאל‪0500 ,‬‬
‫ציורו המפורסם של שאגאל "אני והעיירה"‪ 62.‬בציור זה‬
‫מתקיימים יחסי‪-‬חיבה‪ ,‬קרבה וידידות בין אדם לפרה‪ ,‬ובקדמת הציור מצוי שיח של פרחים או‬
‫פרות‪ .‬ייתכן‪ ,‬שהאדם מגיש אותו לפרה; אולי ניתן לחשוב‪ ,‬ששיח זה דומה לשיח הטולניות‬
‫שבספרנו‪ .‬ייתכן‪ ,‬ששיח זה עומד בבסיס היחסים ההרמוניים ויחסי‪-‬החיבה ההדדית בין האדם‬
‫לבעלי‪-‬החיים‪.‬‬
‫שיח הטולניות מתואר בספר של עמוס עוז‪" :‬שיח קטן שעליו צמחו מיני פירות לבנבנים‬
‫וסגולים"‪ 63,‬וגם בציור של שאגאל "אני והעיירה" – מצויר שיח בעל פרות עגולים לבנים סגולים‬
‫‪ .59‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ .37 ,32‬בפסקה זו מהדהדים שיר משמר של אלתרמן ושיר הנשמרת של תרצה אתר‪.‬‬
‫‪ .60‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫‪ .61‬תהילים קד‪.‬‬
‫‪ .62‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ .63‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 512‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫וכו'‪ 64,‬שהאדם מעניק‪ ,‬כנראה‪ ,‬לפרה‪ .‬נראה שבין האדם לפרה – מתקיים קשר רגשי אמיץ‪.‬‬
‫הסגול והסגלגל (האובלי)‪ ,‬שמתואר בסיפור – תואם גם‪-‬כן את הציור‪ ,‬באמצעות השיח הצומח –‬
‫ייווצר שיח‪-‬אמת בין אדם לרעהו‪ ,‬בין אדם לבעל‪-‬חיים‪ ,‬ובין הטורף לנטרף‪.‬‬
‫שיח‪-‬העץ הקטן מאפשר קיום שיח בובריאני בין האדם לטבע‪ ,‬ומעין הרמוניה דיוניסית‬
‫מתקיימת באמצעותו בטבע‪ .‬כאן ראוי לשים לב לדמיון הצלילי בהומונימיות בין המילים‪ :‬שיח‬
‫(עולם הצומח)‪ ,‬ושיח (במשמעות שיחה – עולם‪-‬הדיבור)‪ ,‬שמבטא את ההרמוניה הפנטסטית‬
‫שבטבע‪.‬‬
‫מעניין‪ ,‬שהציור של שאגאל נקרא "אני והעיירה"‪ ,‬ולא "אני והפרה" או שם דומה‪ .‬מערכת‬
‫היחסים בינו לבין הפרה כפי שמתבטאת בציור – מייצגת את מערכת‪-‬היחסים האידילית בינו‬
‫לבין העיירה כולה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬נראה‪ ,‬שבאחרית‪-‬הימים לפי עוז‪ ,‬עקרון הבררה הטבעית יהיה כבר פחות דומיננטי‪,‬‬
‫משום שייתכן‪ ,‬שיימצא שיח מסוים או שיטה מסוימת‪ ,‬שבאמצעותם ניתן יהיה לגרום לכך‬
‫שזאב יגור עם כבש‪ ,‬ונמר עם גדי ירבץ; תשרור הרמוניה כללית בטבע – דבר‪ ,‬שמתבסס גם על‬
‫עצם קיומו של מילים הומונימיות‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שהיחס החם וההרמוניה בין אדם לבעלי‪-‬החיים – מצא כבר את מקומו בעיירת הילדות‬
‫‪65‬‬
‫של שאגאל‪ ,‬ויימצא אף בעולם האוטופי של אחרית‪-‬הימים‪.‬‬
‫עוז מנסה בספר זה למצוא אמצעי כלשהו‪ ,‬שבעזרתו ניתן יהיה אולי להתקרב לחזון‪ ,‬שמבטיח‬
‫לנו הנביא ישעיהו‪ :‬פרחים דמויי‪"-‬טולניות" – מופיעים גם בציור הכנר של שאגאל‪ 66,‬ואנשים‪,‬‬
‫המעופפים בין בתים ומעל הגגות – תואמים אף הם את המסע הסוריאליסטי‪ ,‬המתקיים‬
‫ביצירתו של עוז‪.‬‬
‫חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים של עוז לעומת הציור "הכניסה לירושלים" –‬
‫חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים בעיני שאגאל‬
‫ציורו של שאגאל "הכניסה לירושלים"‪ ,‬שוונציה מצרף לספרו לקראת סיום הספר‪ ,‬שבו מצוירים‬
‫אנשים מתעופפים בשירה ובריקודים לכיוון ירושלים‪ – 67‬תואם במובן מסיים גם את אחרית‪-‬‬
‫הימים ב"פתאום בעומק היער"‪ 68,‬ותואם גם את חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬כפי שמתבטא בישעיהו ב‬
‫‪.4-5‬‬
‫בספר "פתאום בעומק היער" – ראינו אפשרות של התממשות של חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬כאשר‬
‫יגור זאב עם כבש‪ ,‬האדם יחיה בהרמוניה מלאה עם הטבע‪ ,‬ובעיקר – יחיה האדם בהרמוניה‬
‫מלאה עם חבריו ולא ילעג לשונה ולחלש‪ .‬אפשרות זו תתממש‪ ,‬אם תימצא דרך מעשית כלשהי‪,‬‬
‫שתעמוד לרשות האדם‪ .‬בציוריו של שאגאל יתממש החזון – באמצעות הנהירה של כל הגויים‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫‪ .64‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ .65‬ייתכן‪ ,‬שתמונה זו עמדה אף לנגד עיניה של דבורה בארון‪ ,‬כשכתבה את הסיפור "שברירים"‪.‬‬
‫‪ .66‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪ .67‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬
‫‪ .68‬עוז (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.57‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 550‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫לקראת סיום ספרו של ונציה הוא מציג‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫את תמונתו של מרק שאגאל – "הכניסה‬
‫לירושלים"‪.‬‬
‫בציור זה מתוארים אנשים מתעופפים בשירה‬
‫ובריקודים לעבר ירושלים‪ 69.‬עם ישראל לדורותיו‬
‫נוהר בו לירושלים‪ :‬דוד המלך‪ ,‬משה רבנו ויהודים‬
‫נוספים‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬במידה מסוימת מתממשת‬
‫תחיית‪-‬המתים בציור זה‪ ,‬מעופפים גם הם‬
‫בדרכים שונות לירושלים‪ ,‬ואכן הציור תואם גם‬
‫את אחרית‪-‬הימים ב"פתאום בעומק היער"‪ 70‬וגם‬
‫את חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬כפי שמתבטא בישעיהו‪:‬‬
‫"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'‬
‫בראש ההרים וְ נשא מגבעות ונהרו אליו כל‬
‫הגויים‪ ...‬ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית‬
‫אלוקי יעקב‪ ...‬כי מציון תצא תורה ודבר ה'‬
‫‪71‬‬
‫מירושלים"‪.‬‬
‫הכניסה לירושלים‪ ,‬מרק שאגאל‪,0591-0599 ,‬‬
‫שטיח קיר‬
‫ואכן‪ ,‬הציור של שאגאל מראה‪ ,‬שלא רק כל הגויים ינהרו להר בית ה'‪ ,‬אלא גם כל הדורות‬
‫הקודמים‪ ,‬לאורך ההיסטוריה ולאורך המקרא – ינהרו לירושלים‪ .‬לפי הציור שלו‪ ,‬נראה‪ ,‬שחזון‪-‬‬
‫אחרית‪-‬הימים הוא המשך אינטגרלי של כל ההיסטוריה היהודית‪ ,‬שנרקמת ומתעצבת לאורך‬
‫המקרא והדורות השונים‪ .‬כל ההיסטוריה היהודית זורמת על דורותיה לירושלים‪ .‬שאגאל‬
‫מעצים‪ ,‬למעשה‪ ,‬את חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים בכך שלא רק כל העמים ינהרו להר בית ה'‪ ,‬אלא גם כל‬
‫הדורות הקודמים‪ ,‬דוד המלך‪ ,‬המרגלים ועוד‪.‬‬
‫גם ב"פתאום בעומק היער" מתקיים חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬אבל בהיבט שונה – חזון של שלום‬
‫ואחווה בין בני‪-‬אדם לבין בעלי‪-‬החיים‪ :‬בעלי‪-‬החיים הטורפים והנטרפים יחיו בשלווה יחדיו‪,‬‬
‫ויתקיימו אפילו יחסים קרובים בין בני‪-‬האדם לגרמי‪-‬השמים‪.‬‬
‫מכאן נראה‪ ,‬שמתקיים קשר הדוק בין עוז לשאגאל לגבי חזון גאולת העולם‪ ,‬חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‬
‫– החזון הנכסף והמבטיח עולם של אידיליה והרמוניה בטבע‪ ,‬אך כאן גם נעוץ כבר ההבדל‬
‫העיקרי בין עוז לשאגאל ובתפיסותיהם את חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪:‬‬
‫אצל עוז מתבטא החזון בהרמוניה האפשרית בין בני‪-‬אדם – לבין עצמם‪ ,‬ובין כולם – לבין גרמי‪-‬‬
‫השמים‪ ,‬בין בני‪-‬אדם לבעלי‪-‬החיים‪ ,‬בין בעלי‪-‬החיים בינם לבין עצמם‪ ,‬ובין כולם – לבין גרמי‪-‬‬
‫שמים‪ ,‬שאף הם מתחשבים באדם ומנהלים עמו שיח‪.‬‬
‫אצל שאגאל חודרת לחזון גם הישות המטפיזית‪ ,‬היהודית‪ ,‬המתקיימת במקום ידוע ומובטח‬
‫בירושלים‪ ,‬ועולה הפן של ההבטחה לעם ישראל‪ ,‬שישוב לארץ המובטחת‪ ,‬לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ההבטחה האלוהית תתקיים‪ ,‬והעמים כולם ינהרו אף הם לירושלים וילכו בדרכי ה'‪ ,‬כי מציון‬
‫‪ .69‬ונציה (שם)‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬
‫‪ .70‬עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪ .71‬ישעיהו ב ‪.4-5‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 551‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫תצא תורה‪ ,‬ודבר ה' מירושלים‪.‬‬
‫מה הם המחוזות‪ ,‬שאליהם הגענו בקריאה הסימולטנית ביצירות של עוז‬
‫ושאגאל?‬
‫הכרנו את עולם ילדותו של שאגאל‪ ,‬שהיה עולם מלא דמיון‪ ,‬עולם מאושר‪ ,‬שהוא חי בו‬
‫בהרמוניה עם העיירה ועם הטבע‪ ,‬כפי שמסופר בתחילת הביוגרפיה שלו‪ .‬עקבנו אחר שלבים‬
‫נוספים‪ ,‬שהיו בהם קשיים רבים בחייו של שאגאל‪ .‬גם בכפר של עוז היו קשיים חברתיים‬
‫מרובים; בשתי היצירות נרמז‪ ,‬שיכול להיות עתיד אופטימי‪.‬‬
‫על‪-‬פי ספרו של ונציה קשה היה ההווה של שאגאל‪ :‬אשתו האהובה נפטרה‪ ,‬והוא גם חווה את‬
‫השואה‪ ,‬אך בכל זאת‪ ,‬הציור "הכניסה לירושלים"‪ ,‬שצייר בערוב‪-‬ימיו – מלווה בשמחה‬
‫ובהתרוממות‪-‬רוח‪.‬‬
‫ב"פתאום בעומק היער" – ההווה גם הוא קשה‪ :‬בעלי‪-‬החיים מורדים בבני‪-‬אדם‪ ,‬אין הרמוניה‪,‬‬
‫אדם פוגע בזולתו וגורם לחלק מן החברה להרגיש חוסר‪-‬שייכות אליה‪ .‬אנשים בעלי‪-‬צרכים‬
‫מיוחדים – נאלצים לעזוב את החברה ולברוח ליער עקב ההשפלות וההצקות‪ .‬אם קיימת‬
‫אידיליה והרמוניה‪ ,‬הן יכולות להתקיים אך ורק ביער‪ ,‬לא בעיר ולא בכפר‪ ,‬אולם העתיד יכול‬
‫להיות מבטיח גם בכפר‪ ,‬אם מתי ומיה יפיקו לקחים ממסעם ביער‪ ,‬ישתפו את האנשים בחוויה‬
‫שחוו ויחנכו את אנשי הכפר‪ ,‬שלא ילעגו לחלש ולא יתעוללו בבעלי‪-‬החיים‪.‬‬
‫לגבי שאגאל‪ ,‬כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הסתמנה מגמה של תקווה‪ ,‬הוקמה מדינה‬
‫ליהודים; מדינת‪-‬ישראל עומדת על יסודותיה היהודיים האיתנים‪ ,‬ויהודים אכן הגיעו מכל‬
‫קצווי‪-‬העולם לביתם הלאומי‪ .‬הנהירה לארץ תהיה באמצעות שירה ותזדהר באור‪-‬יקרות‪ .‬ואכן‬
‫חזון זה התקיים באופן כלשהו‪ ,‬והיהודים חזרו לארץ לאחר אלפיים שנות גולה‪ .‬שאגאל נתן‬
‫ביטוי לכמיהה לרעיון של השיבה לארץ ולתופעה זו – בציורו "הכניסה לירושלים"‪.‬‬
‫גם אצל עוז יש תקווה‪ ,‬אך עוז מחפש דרך מעשית לשם יצירת הרמוניה‪ .‬עוז סבור‪ ,‬שאולי‬
‫באמצעות חינוך וכתיבת ספרו – יכול לבוא מזור לבעיות של אדם‪ ,‬שאיננו מקובל בחברה‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫תוחלתו של שאגאל התקיימה במידת‪-‬מה בעיניו‪ ,‬אך של עמוס עוז – פחות‪ ,‬והוא עדיין תר‬
‫בספרו אחר דרך כלשהי‪ ,‬כגון מציאת צמח מסוים‪ ,‬שיקרב בין איש לרעהו ובין טורף לנטרף‪.‬‬
‫החזון של עמוס עוז חסר סממנים דתיים משיחיים‪ ,‬אך גם הוא איננו מתייאש ומייחל לכינונה‬
‫של מערכת‪-‬יחסים קוסמית‪ ,‬שיתקיימו בה אחווה ורעות‪.‬‬
‫שאגאל אופטימי ובעל‪-‬חזון‪ ,‬והוא חש בפעמי‪-‬הגאולה ומצפה למימוש חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪.‬‬
‫בציור הכניסה לירושלים – מהדהד הפסוק "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגְ בעות‬
‫ונהרו אליו כל הגויים"‪ .‬החזון הציוני של קיבוץ גלויות והחזון הרוחני של "ונהרו אליו כל‬
‫הגויים" מתבטא בציור הכניסה לירושלים‪.‬‬
‫גם עמוס עוז השתמש בחזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ ,‬אך השתמש‪ ,‬כאמור‪ ,‬רק בחלקו השני‪ ,‬רק ברעיון‬
‫האוניברסלי של "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ"‪ ,‬והחזון שלו חסר כל ממד דתי‪ .‬עוז מחריף‬
‫את מגמת החילון גם בכך שהוא משתמש דווקא בחלק הכללי האוניברסלי מחזון‪-‬אחרית‪-‬‬
‫הימים‪ ,‬כאשר בחזון בספר ישעיהו קיים גם פן של חזון דתי‪ ,‬קוסמי‪ .‬עוז מפקיע‪ ,‬כאמור‪ ,‬את‬
‫הממד הזה‪ ,‬מתעלם ממנו‪ ,‬ומתייחס רק לסיפא של החזון‪ .‬החזון של אחרית‪-‬הימים‪ ,‬שבעיקרו‬
‫הוא גם חזון יהודי דתי‪ ,‬מתגשם בעיר‪-‬הקודש‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ואילו אצל עוז אין כל התייחסות‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 555‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫לאלמנטים הללו‪ .‬עוז הוציא אפוא את הקב"ה מהחזון שלו ומהאוטופיה המיוחלת‪ ,‬ובכך יש‬
‫‪72‬‬
‫התעלמות מדעת מהפן החסר שבחזון‪.‬‬
‫יתר על‪-‬כן‪ ,‬ראוי לציין‪ ,‬שבחירה בחלק משלם היא אמירה‪ ,‬וגם הוויתור וההתעלמות מחלק‬
‫מסוים בקורפוס ידוע‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬מחלק מהותי של "חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים"‪ ,‬הם אמירה‬
‫ונקיטת‪-‬עמדה‪.‬‬
‫ההתעלמות והלעומתיות‬
‫למעשה‪ ,‬על‪-‬פי "פתאום בעומק היער"‪ ,‬החזון החברתי‪ ,‬שנראה מושלם ובעל‪-‬תפיסת‪-‬עולם‬
‫אופטימית וחיובית – הופך לעומתי בסמוי או בגלוי אל מול הפן הראשון שב"חזון‪-‬אחרית‪-‬‬
‫הימים"‪.‬‬
‫עניין זה מתגבר ומועצם במיוחד לנוכח הקשר והשיח האפשריים בין ספרו של עוז ובין ספרו של‬
‫ונציה וציוריו של שאגאל‪ ,‬ובעיקר – בשל העובדה‪ ,‬שוונציה בחר לסיים את מסע‪-‬חייו של שאגאל‬
‫דווקא בציור "הכניסה לירושלים"‪ ,‬שבו מתממש חזון דתי יהודי אוניברסלי בעיר‪-‬הקודש‪,‬‬
‫ירושלים – בבחינת "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"‪ .‬בכך מודגשת ביתר‪-‬שאת אופציית‬
‫החזון של עוז‪ ,‬שמתנערת מכל סממן של דת ואלוהות‪ ,‬ומציגה אופצייה ארצית (אמנם גם היא‬
‫חלק מחזון‪-‬אחרית‪-‬הימים)‪ ,‬של אחווה קוסמית בין אדם – לאדם‪ ,‬ובינו – לבין בעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫הקשר בין אגדה זו לציוריו של שאגאל – אכן מאשש את התפיסה של מגמתיות הטקסט ומעמת‬
‫זאת גם על דרך הניגוד בין האגדה‪ ,‬שאיננה מעוגנת בזמן ומקום ואיננה מתייחסת לדת ספציפית‬
‫או לדת כלשהי – כנגד הציור "הכניסה לירושלים"‪ ,‬שמעוגן במקום‪ ,‬ואפילו מבחינה מסוימת –‬
‫בזמן (של התעוררות ציונית‪ ,‬הקמת‪-‬המדינה וקיבוץ‪-‬גלויות)‪ ,‬ואולי גם משאירה פתח לחזון‬
‫לעתיד לבוא‪.‬‬
‫זאת – ועוד‪ ,‬כל החלום האוטופי כבר היה‪.‬‬
‫בעקבות העיון המוצע במאמר‪ ,‬שמנסה לקרוא את הנובלה בצמוד לציורי שאגאל ולאיורים של‬
‫ונציה ולסיפור חייו של שאגאל – נראה‪ ,‬שעוז מחזיר את הקורא לאחווה‪ ,‬שהייתה כבר בכפרו של‬
‫שאגאל בילדותו‪ 73.‬לפי המסופר בספרו של ונציה‪ ,‬אחווה זו לא הייתה כלל וכלל ערובה לעולם‬
‫שכולו טוב‪ ,‬והמציאות הוכיחה‪ ,‬שגם בכפר‪ ,‬שבו שוררת אחווה מלאה בין כולם – יכול לצוץ‬
‫ההרס‪ ,‬ויכול לבוא הכורת על כפר כזה‪ .‬השואה הגיעה והרסה כל חלקה טובה‪ ,‬ועולמו של‬
‫שאגאל‪ ,‬העולם‪ ,‬הכל‪-‬כך הרמוני‪ ,‬עולמו האוהב – התנפץ‪ .‬אמנם בעבר‪ ,‬בעולמו של שאגאל שררה‬
‫הרמוניה בין בני‪-‬אדם ובעלי‪-‬החיים‪ ,‬אך בכל זאת היה רוע‪ ,‬שהצליח להפר הרמוניה זו ולהרוס‬
‫את האידיליה הפנתאיסטית‪ .‬החיה הנאצית פגמה באידיליה זו – ויכלה לה‪ .‬עולמו של שאגאל‬
‫התערער והתנפץ‪ ,‬וצרות רבות פקדו אותו‪ ,‬הן במישור האישי‪ ,‬והן במישור הלאומי‪ ,‬כאשר‬
‫‪ .72‬לעניין זה התייחסה הורוביץ במאמרה (לעיל הערה ‪ ,)3‬והצביעה על העובדה‪ ,‬ש"פתאום בעומק היער" מקיים קשר עם תשתיות‬
‫מקראיות גלויות ושאינן גלויות‪ :‬ראשית הימים (בראשית ב‪-‬ג) ואחריתם (ישעיהו יא)‪ .‬היא טוענת‪" ,‬שעל אף השיתוף הלשוני והענייני‬
‫הבולט בין 'פתאום בעומק היער' לבין המקורות המקראיים‪ ,‬שאלוקים עומד במרכזם כבורא‪ ,‬כמעניש וכמושא אמונה אולטימטיבי הוציא‬
‫המסַפר את אלוקים מיצירתו – ובכוונה תחילה"‪ .‬לדבריה‪'" ,‬פתאום בעומק היער'‪ ,‬היא אפוא טקסט חתרני‪ ,‬המתעמת עם תשתיותיו‬
‫המקראיות – כדי להציע חלופה חברתית טהורה‪ ,‬המאמצת אל שורותיה כל אדם וכל חיה‪ ,‬ומוותרת במודע על ישות מטפיזית" (ראו‬
‫הורוביץ (שם)‪ ,‬עמ' ‪ 155-111‬ותקציר המאמר)‪.‬‬
‫‪ .73‬על‪-‬פי התיאור בספר של עוז ועל‪-‬פי הציורים של שאגאל‪ ,‬וכן על‪-‬פי המסופר על עולמו ועל כפר ילדותו של שאגאל‪ ,‬בספרו של ונציה‪.‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫‪74‬‬
‫הנאצים החריבו את עיר‪-‬מולדתו‪ ,‬והוא נאלץ שלא לשוב לעירו ולעבור למקומות אחרים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬נמצא‪ ,‬שהנובלה "פתאום בעומק היער" לצד ספרו של ונציה – חותרת תחת עצמה‪.‬‬
‫ההרמוניה הקוסמית (שעוז שואף אליה בספרו) איננה בהכרח ערובה להמשך קיום עולם טוב‬
‫ומוסרי יותר‪ ,‬שהרי ספרו של ונציה מצביע על מציאות של מצוקות שונות ושואה‪ ,‬שפקדו את‬
‫עולם הילדות ההרמוני והדיוניסי של מרק שאגאל‪ .‬הקשר הנפלא‪ ,‬שנרקם בעבר בין בני‪-‬אדם‬
‫ובין בעלי‪-‬חיים אז באותו הכפר – לא הוכיח את עצמו‪ ,‬ולא הבטיח שלום ושלווה ולא גדולות‬
‫ונצורות‪ .‬גם העולם האוטופי‪ ,‬שהנובלה חותרת אליו – איננו מחייב‪ ,‬שהעתיד יהיה ורוד ומבטיח‪.‬‬
‫למרות עובדה זו‪ ,‬הרי על‪-‬פי ספרו של ונציה נראה‪ ,‬שבערוב‪-‬ימיו של שאגאל הייתה קיימת בכל‬
‫זאת תקווה בעולמו‪ .‬תקווה זו התבטאה בציור "הכניסה לירושלים"‪ .‬מכאן‪ ,‬דומה‪ ,‬שאצל‬
‫שאגאל חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים בשלמותו על רכיביו השונים – אולי יכול לבשר קיום של עולם‬
‫מבטיח וטוב יותר‪ ,‬ואכן הוא מצביע על עולם זה‪ ,‬בתארו את הכניסה לירושלים ביצירתו‪.‬‬
‫אם נבחן את הנובלה לפי המושגים של ניטשה‪ 75:‬דיוניסי ואפוליני‪ ,‬נדמה‪ ,‬שעוז שואף לחזור‬
‫לעולם הדיוניסי‪ ,‬אך גם עולם זה‪ ,‬שחלק ממנו היה עולמו של שאגאל – נגדע ונהרס‪ ,‬ומה שנשאר‬
‫זה אולי הפן היותר אפוליני‪ ,‬אך על‪-‬פי שאגאל‪ ,‬קיימת בכל זאת תקווה לעולם מבטיח יותר‪,‬‬
‫וההבטחה תתקיים בחזון של אידיליה בעתיד לבוא‪.‬‬
‫דיאלקטיקה – שיח סמוי על העולם היהודי האלוקי (הפוך על הפוך)‬
‫יש לציין עניין דיאלקטי נוסף‪ :‬בשל העובדה‪ ,‬שניתן לנהל שיח בין ספרו של עוז לסדרת ציורים‬
‫של שאגאל – נראה‪ ,‬שגם אם הנובלה "פתאום בעומק היער" משוללת כל ממד יהודי ואלוקי‪,‬‬
‫אולי בכל זאת מתקיים ממד כזה ביצירה בסמוי‪.‬‬
‫זאת – מהנימוקים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬ראינו‪ ,‬שעוז‪ ,‬שהכיר את חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים כולו – בחר דווקא בחלק מסוים וויתר על‬
‫החלק האחר‪ ,‬והקריאה ליד ספר על שאגאל‪ ,‬שעוסק בחלק שהתעלם ממנו עמוס עוז –‬
‫מעצימה עוד יותר את עובדת ההתעלמות מהפן הרוחני והדתי‪ ,‬וההתעלמות היא פער‬
‫ש"זועק" ביתר‪-‬שאת את עובדת ההתעלמות ממנו‪.‬‬
‫ב‪ .‬עניין זה מתעצם במיוחד לנוכח העובדה הידועה‪ ,‬ששאגאל היה מחובר לעולם היהודי בכל‪-‬‬
‫נימי‪-‬נפשו בחייו ובציוריו‪ 76,‬ויצירתו של עוז יכולה לשוחח על‪-‬פי המאמר במיוחד עם ציוריו‬
‫‪77‬‬
‫של שאגאל (הכל‪-‬כך יהודיים) על כל מרכיביהם האמורים‪.‬‬
‫‪ .74‬ונציה (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.55-57‬‬
‫‪ .75‬פ' ניטשה‪ ,‬הולדתה של הטרגדיה‪ :‬המדע העליז‪ ,‬תרגם י' אלדד‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪.‬‬
‫‪ .76‬גלעדי (לעיל הערה ‪ ,5‬עמ' ‪ )21‬מספר על הקשר האמיץ שבין שאגאל לעולם היהדות ומצטט את שאגאל‪" :‬בעוד שאמונתי לא מלאה שום‬
‫תפקיד בחיי קרובי‪ ,‬הרי‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬מילאו חייהם ועיסוקיהם תפקיד משפיע באמנות שלי‪ .‬הייתי כשיכור יחד עם סבי בבית‪-‬הכנסת ‪...‬‬
‫עם סידור‪-‬התפילה בידי ופני אל החלון‪ ,‬התבוננתי להנאתי במראה הרחוב ביום השבת‪ .‬תוך זמזום התפילה נראו לי השמים כחולים יותר‪,‬‬
‫הבתים נחו שוקטים בתוך חללם וכל מי שעבר (ברחוב) נראה היה כיצור נבדל לעצמו‪ .‬מאחורי גבי מתחילים להתפלל וסבי מוזמן לעבור‬
‫לפני התיבה‪ .‬הוא מתפלל‪ ,‬קולו בניגון הוא מגלגל שוב ושוב מילותיו כמתרונן‪ .‬מכבש קטן מטפטף שמן על לבי‪ ,‬או כאילו דבש טרי שזה‬
‫עתה נלקט‪ ,‬נוזל לתוך קרבי‪ ."...‬גלעדי מוסיף ומספר‪ ,‬שעולמו היהודי הדתי של שאגאל ליווה אותו ביצירותיו‪ ,‬ואפילו הציור "צליבה‬
‫לבנה" מפורש על ידו כצליבה של יהודי על‪-‬ידי הגויים בשנות המלחמה‪ ,‬והצליבה היא של פוגרום בעיר ובבית‪-‬הכנסת‪ .‬בנוסף‪ ,‬שאגאל‬
‫גם כתב שיר על כיסופיו לירושלים (שם‪ ,‬עמ' ‪ )51‬בעת הפלגתו לירושלים בשנת ‪.1527‬‬
‫‪ .77‬ראו נספח ‪.1‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫מכלל עובדה זו‪ ,‬נראה‪ ,‬שייתכן‪ ,‬שהנובלה אולי מקיימת קשר עקיף (באמצעות מתווך – ציוריו‬
‫של שאגאל) גם עם העולם הדתי (ואולי אפילו) עם הכמיהה להגיע גם למימוש של החלק היהודי‬
‫הרליגיוזי שבחזון‪-‬אחרית‪-‬הימים‪ .‬ייתכן‪ ,‬שמתקיים בנובלה רצון לברוח מהסממנים היהודיים‬
‫המסורתיים‪ ,‬אך בכל זאת‪ ,‬במובן מסוים הניסיון איננו עולה יפה – בבחינת "אברח ממך –‬
‫אליך"‪.‬‬
‫מכאן נראה תפקיד נוסף לאינטרטקסטואליות‪ ,‬שבאמצעות קריאה צמודה שקוראת יחדיו‬
‫טקסטים וציורים – עולה גם עניין התיווך בין רעיונות באמצעות יצירה נוספת‪ .‬ושוב‪ ,‬עולה‬
‫היכולת לחשוף את התת‪-‬מודע של הטקסט‪ ,‬והרובד אשר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לא היה קיים ביצירה –‬
‫הדהד מבין השיטין של הטקסט גם על‪-‬ידי הקשר לציורי שאגאל ולרוחו‪.‬‬
‫ההקדשה שבראש הספר – כהוראת קריאה סמויה‬
‫ההקדשה רומזת‪ ,‬שניתן לקרוא את הספר באמצעות גורם מתווך (למשל‪ ,‬יחד עם ספרו של‬
‫ונציה)‪.‬‬
‫המאמר התייחס בתחילתו להקדשה של עוז "לדין‪ ,‬לנדב‪ ,‬לאלון וליעל"‪ ,‬אשר‪ ,‬בה הוא מספר‪,‬‬
‫שהם עזרו לו לספר את הסיפור והוסיפו לו רעיונות והצעות‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬איך מספרים יחד‬
‫סיפור? איך זוכרים מה כל אחד אמר? איך מגבשים זאת יחד‪ ,‬וכיצד מעצבים את כל הרעיונות‬
‫וההצעות לכלל סיפור קוהרנטי?‬
‫נראה‪ ,‬שבעקבות הקריאה שהוצעה במאמר‪ ,‬שהצביעה על כך שניתן לקרוא ולספר את "פתאום‬
‫בעומק היער" לצד ספרו של ונציה ולצד ציורים נוספים – דומה‪ ,‬שאולי קיימת שיטה‪,‬‬
‫שמאפשרת גם לספר סיפור ולהציע הצעות ודרכים לרקום עלילה‪ ,‬תוך דפדוף ועיון בספר כלשהו‪.‬‬
‫אפשרות של דפדוף בספר של ונציה‪ ,‬למשל‪ ,‬שמכיל טקסט סיפורי‪ ,‬ציורים ואיורים – מאפשרת‬
‫לרקום ביתר‪-‬קלות מארג ספרותי ועלילתי‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שכבר במוטו שבראש הנובלה נעוץ אם כן‪ ,‬מפתח סמוי‪ ,‬ונעוצה בו מעין הוראת קריאה‬
‫סמויה לקורא‪ ,‬שניתן לקרוא את הנובלה – תוך עיון בספר נוסף‪.‬‬
‫נמצאנו למדים אפוא‪ ,‬ש‪...‬‬
‫ציוריו של שאגאל מוסיפים לספר של עוז את הפן היהודי ואת העובדה‪ ,‬שקיומה של הרמוניה‬
‫קוסמית בין אדם לאדם ובין האדם לטבע – אינה ערובה לקיומו של עולם מוסרי וטוב יותר‪.‬‬
‫הרמוניה כזאת כבר הייתה בעולמו של שאגאל‪ ,‬אך היא התנפצה לנוכח הרוע‪ ,‬שהתגנב והסתנן‬
‫לעולם האידילי בדמות המלחמה והנאציזם‪ .‬אין עולם שכולו טוב‪ ,‬ואוטופיה איננה יכולה‬
‫להתממש‪ .‬מכאן‪ ,‬ניתן לראות‪ ,‬שבאמצעות קריאה אינטרטקסטואלית ניתן לעשות‬
‫דקונסטרוקציה לטקסט‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬הכרנו את ספרו של ונציה‪ ,‬שקשר קשר סיפורי בין ציוריו של שאגאל לתולדות‪-‬חייו‪.‬‬
‫מהעיון האמור נראה‪ ,‬ש"פתאום בעומק היער" מאפשר לרקום קשר סיפורי ועלילתי נוסף בין‬
‫ציוריו של שאגאל‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬באמצעות קריאה של שני הטקסטים – נראה‪ ,‬שהנובלה של עוז יכולה לעגן את הציורים‬
‫של שאגאל בסביבה שונה בעולם שונה‪ ,‬לא בעיר ולא בכפר‪ ,‬אלא דווקא ביער‪.‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫אוטופיה ביצירות של עוז‬
‫עוז איננו זונח את העיסוק באפשרות של קיומה של חברה אידילית ואידאלית‪:‬‬
‫כבר ביצירתו "לגעת במים‪ ,‬לגעת ברוח"‪ – 78‬מתייחס עוז בסקפטיות לאמונתם התמימה של‬
‫העולים לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬שבאה בעיקר לידי ביטוי בשיר‪" :‬פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל‬
‫התקוות"‪ .‬הוא מצביע על כך‪ ,‬שהיו אנשים‪ ,‬שחשבו שהמדינה הוקמה גם מרוחה של המוזיקה‪,‬‬
‫ושאנשים בזמנו חשבו בתמימותם‪ ,‬שניתן להקים מדינה אידילית ואידאלית מכוח השירה‬
‫ה'ארץ‪-‬ישראלית' ומכוח החזון של הקיבוץ‪.‬‬
‫עוז לועג לכך‪ ,‬ומנתץ את החלומות הללו‪ .‬למרות זאת‪ ,‬עוז איננו זונח את רצונו לתור אחר חברה‬
‫אידאלית‪ ,‬וב"פתאום בעומק היער" הוא אינו מתייאש מקיומה של חברה כזאת‪ ,‬שתיּכון לא‬
‫בכוח השירה‪ ,‬ולא בכוח האידיאלים של הקיבוץ‪ .‬עכשיו פונה עמוס עוז אל היער ואל חייתו‪-‬יער‪,‬‬
‫לשם בניית חברה צודקת מתוקנת‪ ,‬שמכילה את החלשים ואיננה פוגעת בהם‪ .‬ההתבוננות בחזון‬
‫של חברה אידאלית לצד ספרו של ונציה וציוריו של שאגאל – מפריכה במידה מרובה את קיום‬
‫החזון (שמתבסס רק על "וגר זאב עם כבש") של חברה זו‪.‬‬
‫‪ .71‬ע' עוז‪ ,‬לגעת במים‪ ,‬לגעת ברוח‪ ,‬תל‪-‬אביב תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪ 152 ,32-34‬ועוד‪.‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬
‫עמוס עוז בעבותות מרק שאגאל ואיוריו של מייק ונציה‬
‫נספח‬
‫אחרית‪-‬הימים ב"קופסה שחורה"‪ ,‬ב"פתאום בעומק היער" ובציורי שאגאל‬
‫גם בספר "קופסה שחורה" מתייחס עמוס עוז לאחרית‪-‬הימים‪ ,‬ובעיקר – בטיוטות‪ ,‬שכותב‬
‫פרופסור גדעון‪ .‬לדעתו‪ ,‬הביטוי העברי המיסטי 'אחרית‪-‬הימים' – פירושו‪ :‬אחרית‪-‬הימים‪.‬‬
‫פשוטו כמשמעו‪" .‬ובעצם חווית הזמן שלו אינה דו אלא חד‪-‬ממדית‪ .‬גן‪-‬העדן שהיה הוא גן‪-‬העדן‬
‫שיהיה"‪ .‬וכן‪..." ,‬העבר והעתיד מתמזגים יחדיו‪ ,‬ההווה הוא אפוא אפיזודה עכורה‪ ,‬כתם על‬
‫יריעת הנצח‪ :‬יש למחוק אותו‪ ...‬כדי לבטל כל חיץ בין הילת העבר להילת העתיד ולאפשר את‬
‫התמזגותן של שתי ההילות האלה‪".‬‬
‫דבר זה מתבטא בלשון העברית הקדומה‪" ,‬שאין לה כלל זמן הווה ובמקומו יש רק צורת בינוני –‬
‫'ואברהם יושב פתח האוהל'‪ .‬לאמור לא 'אי פעם ישב אברהם'‪ ,‬ולא 'אברהם נהג לשבת'‪ ,‬ולא‬
‫'בעת כתיבת הדברים האלה אברהם יושב'‪ ,‬וגם לא בעת קריאתם אלא כבהוראות בימוי של‬
‫מחזה‪ :‬בכל פעם שהמסך מתרומם – נשקף אלינו אברהם יושב פתח אוהלו‪ .‬מעולם עד עולם‬
‫‪79‬‬
‫והוא יושב והוא ישב לעולמי‪-‬עד בפתח האוהל ההוא‪".‬‬
‫ב"קופסה שחורה" מתייחס פרופסור גדעון ביתר פירוט לעניין חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים ולהווה‪,‬‬
‫שמקפל בתוכו את העתיד – באומרו‪:‬‬
‫"אבל‪ ,‬פרדוכסלית‪ ,‬השאיפה להרוס את ההווה בשם העבר והעתיד מקפלת בתוכה את היפוכה‪ :‬ביטול כל‬
‫הזמניים‪ .‬קיפאון‪ .‬הווה נצחי‪ .‬כאשר יתחדשו הימים כקדם ותכון מלכות שמים יעמוד הכול מלכת‪ .‬היקום‬
‫ייעצר‪ ,‬התנועה תסולק ועמה יורחק גם האופק‪ .‬ישתרר זמן הווה אינסופי‪ .‬ההיסטוריה‪ ,‬יחד עם המשוררים‬
‫מגורשת ממדינתו האידאלית של אפלטון‪ ,‬ושל ישו‪ ,‬ושל לותר‪ ,‬ושל מרכס‪ ,‬ושל מאו ושל כל האחרים‪ .‬וגר זאב‬
‫עם כבש – לא בשביתת נשק זמנית אלא אחת ולתמיד‪ :‬אותו זאב‪ .‬אותו כבש‪ .‬בלי אוושה ובלי משב רוח‪...‬‬
‫הביטוי העברי המיסטי "אחרית הימים" פירושו‪ :‬אחרית הימים‪ .‬פשוטו כמשמעו‪.‬‬
‫ועוד פרדוכס‪ :‬ביטול ההווה השפל לטובת הווה נשגב שנושקים בו עבר ועתיד‪ ,‬פירושו גם‪ :‬קץ המאבק‪ .‬עידן‬
‫השלום והאושר הנצחיים‪ .‬אשר אין בו שום צורך בלוחמים‪ ,‬במרטירים מורי‪-‬דרך‪ ,‬במשיחים מושיעים‪.‬‬
‫במלכות הגאולה אין אפוא מקום לגואל‪ .‬ניצחון המהפכה הוא ּכלְ יונּה‪ ,‬כמו האש של הרוקליטוס האפל‪ .‬עיר‬
‫‪80‬‬
‫האלוהים המשוחררת איננה זקוקה למשחררים‪".‬‬
‫נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬שלידתה של הנובלה "פתאום בעומק היער" מסתמנת כבר ברומן "קופסה‬
‫שחורה" של עמוס עוז‪ .‬בטיוטות של גיבור‪-‬הספר‪ ,‬פרופסור גדעון‪ ,‬עלתה התפיסה‪ ,‬שחזון‪-‬‬
‫אחרית‪-‬הימים וגן‪-‬העדן בעבר ובעתיד – חד המה‪ ,‬כמו‪-‬כן רואים את הגישה המיוחדת‪ ,‬שחזון‪-‬‬
‫אחרית‪-‬הימים מתבטא ב"וגר זאב עם כבש" אולי במגורים נצחיים של זאב עם כבש ובהרמוניה‬
‫בין טורף ונטרף בטבע‪ .‬בטיוטות הללו צץ ומבצבץ הרעיון‪ ,‬שבעתיד לא יהיה צורך במושיעים או‬
‫במשיחים‪ .‬מהטיוטות עולה במפורש‪ ,‬הרעיון‪ ,‬שאין מקום לגואל‪ .‬כלומר‪ ,‬אין מקום גם לישות‬
‫מטפיזית‪.‬‬
‫גם בספר "פתאום בעומק היער" – גן‪-‬העדן שהיה בעבר מתלכד עם אחרית‪-‬הימים‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫ב"פתאום בעומק היער" המפגש ברוח חזון‪-‬אחרית‪-‬הימים – מתרחש בגן‪ ,‬שמתואר כגן‪-‬עדן‪ ,‬ואין‬
‫בספר גואל ומושיע‪ ,‬כמו שנאמר ב"קופסה שחורה"‪ ,‬שאין מקום לגואל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬גם בציורו של שאגאל הזמנים מתלכדים‪ ,‬וגיבורי‪-‬ישראל לדורותיהם נוהרים לירושלים‪.‬‬
‫‪ .79‬ראו ע' עוז‪ ,‬קופסה שחורה‪ ,‬תל‪-‬אביב תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ,112-112‬הערות ‪ 171 ,171‬א'‪.111 ,‬‬
‫‪ .80‬ראו עוז (שם)‪ ,‬עמ' ‪ ,112-112‬הערות ‪.122 ,125‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬
‫אסתר אזולאי‬
‫כל זה תואם את ציורו של שאגאל – "זמן הוא נהר ללא גדות" – זמן‪ ,‬הזורם כמו נהר חסר גדות‪,‬‬
‫אך‪ ,‬למעשה‪ ,‬נהר ללא גדות – אינו נהר‪ ,‬ולכן אף הזמן – אינו זמן‪ ,‬ואולי העבר והעתיד יכולים‬
‫להתלכד יחדיו‪.‬‬
‫שנתון "שאנן" – תשע"ה – כרך כ‬
‫– ‪– 552‬‬