רחל שגיא - מפלגת העבודה
Transcription
רחל שגיא - מפלגת העבודה
צמצום הפער החברתי בחינוך רחל שגיא המטרה :לפעול לצמצום משמעותי של הפערים בחינוך – מתוך אמונה כי חברה צודקת פועלת להגברת שוויון ההזדמנויות של כל האזרחים בה .חשיבות מכרעת להשקעה בנושא בשלבי החיים הראשונים. בשיח הציבורי אין סיסמא יותר שחוקה מזו – לצמצם את הפער החברתי ,להשקיע בחינוך ,כל אחד יכול ,העם דורש צדק חברתי ,וכו' ...אבל כשיורדים מרמת ההצהרות ובודקים מה כל ממשלה השקיעה ואיך היא השקיעה בנושא – רואים פערים גדולים הן בהיקף ההשקעה ,הן בנושאים ובדרכים שהנושא טופל. אציג כאן מודל פשטני וסכמטי שבו אני מנסה לגעת במספר סוגיות בנושא הרחב והסבוך של אי השוויון בחינוך בחברה הישראלית .מקורות מרכזיים הם המאמר של פרופ' יוסי יונה על דוח דברת ,המאמר "רפורמות בחינוך וצמצום פערי ההשכלה בישראל של פרופ' יוסי שביט וויקי ברונשטיין מתוך דוח טאוב למצב המדינה ,2010דוח ועדת טרכטנברג – הפרק הדן בחינוך ,ומצע מפלגת העבודה לכנסת ה .18 -מומלץ בחום לקרוא את המקורות, המצ"ב: כיצד הרפורמה בחינוך – יישום דוח דברת – פוגעת בשיוויון ההזדמנויות? תפיסת עולם ניאו ליברלית – שרבות מממשלות ישראל בעשרים שנה האחרונות תמכו ודחפו ,היא היא שעומדת בבסיס של דוח דברת ,דו"ח שאומץ ויושם גם על ידי מפלגת העבודה בדמות "הרפורמה בחינוך". ישנם 2תפיסות עולם מנוגדות השולטות בתפיסה הניאו ליברלית וגורמות לה להיות בעלת מסקנות הפוכות אבל משלימות: מדינה חלשה :אמונה בסיסית כי תפקיד המדינה במתן שירותים ומעורבות בניהול המתרחש – צריך להיות מוגבל ומצומצם ,ויש לתת חופש מירבי לכוחות השוק לנהל את המתרחש החברה .הדבר נכון גם לגבי הפיכת עולם החינוך לעולם מנוהל בגישה עסקית ,כלכלית ותחרותית עם יעדים כמותיים ,דגש על ניהול בית הספר בסגנון קאופרטיב עם תוצרים ברורים במונחים של הישגים כמותיים מדידים . במצב זה ,ישנו חוסר שוויון מובנה ,הגדל והולך ,שנובע מהעובדה שהמשאבים הכלכליים של החברה אינם מחולקים גם לשכבות החלשות אלא נצברים על ידי בעלי ההון ,במנגנונים שתומכים בהמשך צבירת הון .במדינה חלשה – רמת הדאגה והאחריות של המדינה לאזרחים החלשים שבה – ובעקבות כך ההשקעה ברווחתם – הולכת ופוחתת .התפיסה הבסיסית היא שאם אנשים אינם מצליחים במרוץ החיים – למרות שלכאורה ניתנה להם הזדמנות שווה ללמוד בבית הספר -זו בעיה שלהם .זה מעיד על עצלותם או חוסר רצונם להצליח .העובדה שהוריהם בעלי משאבים כלכליים אבל גם השכלתיים ונפשיים פחותים, ולא החדירו בהם מוטיבציה להצליח או שלא יכלו לסייע להם בקשיי החיים – זאת לא בעיה של המדינה. מדינה חזקה :יישום תפיסות של כלכלה חופשית ושוק חופשי על החברה – תמיד מחזקת את החזקים ומשאירה מאחור שכבות רחבות של עניים וחלשים שלא נהנים מהשפע הכלכלי .על מנת למנוע מירמור ודה-לגיטימציה ,וליצור סולידריות חברתית )מלאכותית( -משתמשים במערכת החינוך ככלי לפתח זהות לאומית משותפת ,היוצרת מראית עין של סולידריות חברתית .זאת על ידי הטמעת "ערכים חברתיים" בתוך מערכת החינוך כמו לאומיות ,מורשת משותפת וכו' . מדינה חלשה ניאו ליברלית יוצרת באופן אוטומטי שכבות שלמות חלשות שלא מצליחות להשתלב במרוץ החברתי – כלכלי הישגי – לכן חשוב ליצור את "סם הנגד" המרגיע – שהוא – מערכת "ערכים לאומיים וסולידריות חברתית משותפת" שיגרמו לכל האזרחים תחושה של שייכות ושוויון מדומה ,וירגיעו את הרצון להתמרד ולשנות את הסדר החברתי. חינוך הוא מצרך חברתי שלמדינה חשוב לנהל ולשלוט ,ומטרתיו החברתיות: א .סוציאליזציה )חיברות( של הילדים והצעירים לתפיסות העולם השולטות בחברה הנוכחית . ב .ליצור כוח אדם מיומן ובעל יכולות להתמודד בשוק הייצור והעבודה הגלובלי – לפתח את הכוח הכלכלי תחרותי של המדינה . ג .גיבושה והטמעתה של מערכת ערכים ושל סולידריות חברתית – כאמור ,כדי להנחיל דבק ושקט חברתי . גם בדוח דברת יש את כפל התפיסות ,שמשלימות אחת את השנייה: מדינה חלשה – יותר עצמאות וניהול עצמי של בתי הספר .כל בית ספר מתנהל כמו בית עסק שמצופה ממנו לייצר הישגים של התלמידים ,כאשר למנהל יש כוח רב בכל היבטי הניהול – גיוס ופיטורי מורים ,ניהול כלכלי עצמאי, שיווק בית הספר ומכירתו לצרכן -שהוא ההורה שיכול לבחור איפה ילמד הבן/בת .הרבה פחות פיקוח של משרד החינוך ושל המדינה .המדינה מתנערת מאחריותה – ומעבירה את האחריות לניהול של כל המערך החינוך – לרמת הרשות המקומית או רמת בית הספר. בזירה תחרותית כזו ,שכל בית ספר נלחם על המוניטין שלו ,ועל המשאבים ועל התלמידים החזקים -ברור שלאף בית ספר אין מוטיבציה לקבל ולשמור בקרבו תלמידים חלשים – ובתי הספר החזקים יקיאו מתוכם במהירות תלמידים ש"פוגעים להם סטטיסטיקה" למשל של אחוז הזכאים לבגרות .פתיחת אזורי הרישום מרחיבה את התחרותיות ואת היכולת לתמרן ולבחור את התלמידים הטובים ואת המורים הטובים – והנה אנחנו נמצאים במצב של בתי ספר אליטיסטיים ומדושנים בתלמידים חזקים ,הורים חזקים ומורים טובים ,ואילו האוכלוסייה היותר חלשה תתרכז בבתי ספר מדרג ג' ,שבהם מתרכזים המורים הפחות טובים ,בעלי יכולת גיוס משאבים נמוכה, והנה – שוב הפערים הולכים וגדלים. כמי שעובדת מזה 20שנה בפרויקט הגדול בישראל לצמצום פערים חברתיים וחינוכיים – פרויקט שיקום שכונות – כאב לי במיוחד ההתבטאות של יעקב כץ – "במשך השנים "שפכו" מאות מיליונים על יחידות שמטפלות באוכלוסיות החלשות ,ושום דבר לא יצא מזה .עד עכשיו התפיסה הסוציאליסטית לא הוכיחה את עצמה"... אנחנו בשיקום שכונות ראינו במו עיננו איך מצילים שכבות שלמות של ילדים מחיים של חוסר השכלה ומסייעים להם למצות את הפוטנציאל הגלום בהם .לא כל התוכניות הצליחו ובטח לא באותה מידה ,ואולם אני נחרדת לחשוב איך היתה נראית החברה שלנו ללא ההשקעה הזאת .כמובן שאפשר תמיד לפעול להגביר את היעילות והאפקטיביות של ההשקעות ,אבל זוהי ורק זוהי הסיבה שגם בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית – אחוז מסיימי הבגרות בקרב האוכלוסיות החלשות -מתקרב לאחוזם בערים החזקות ביותר. בעקבות דוח דברת – שקל משרד החינוך לצמצם וכמעט לסגור את הסיוע שניתן לאוכלוסיות חלשות – באמצעות "אגף שח"ר ,שיקום שכונות ,כיתות מב"ר ,תוכניות ":אומץ" ועוד .החלטה זו שונתה והמשרד החליט להמשיך ולהשקיע בשכבות החלשות ,באמצעות סיוע ממוקד המיועד ומותאם לקידומם. מהם הנקודות של אי השיוויון בחינוך כיום? המדינה באמצעות מערכת החינוך בישראל השקיעה לאורך השנים משאבים רבים לצמצום הפערים -במגוון גדול של תוכניות .למרות זאת ,הורי התלמידים בקבוצות החזקות ,שהינם משכילים יותר – הם בעלי יכולות לסייע לבניהם /בנותיהם )כלכלית ,מוטיבציה ,לימודית וכו'( -להתמודד עם דרישות הלימודים .הורים אלו מנצלים טוב יותר את ההזדמנויות והתוכניות שנפתחות על ידי המערכת .מעבר לכך ,ההשקעה של משפחה בסעיף "חינוך ותרבות" במשפחה מבוססת שונה לחלוטין מההשקעה בנושא במשפחה שאינה מבוססת .היכולת לשלוח את הילדים לשעורים פרטיים ,לשעורי העשרה וחוגים שונים ,לרכוש לכל ילד מחשב משלו ,וכן הלאה – יוצרים פערים שקשה להתגבר עליהם .בנוסף -ברשויות מקומיות מבוססות ישנה השקעה גבוהה באופן מהותי בחינוך בהשוואה לרשויות עניות. אלו הן חלק מהסיבות שהפערים בחינוך לא נסגרים אלא אפילו הולכים וגדלים .אם בעבר לסיים בגרות ולהירשם לאוניברסיטה היהתה פעולה של אליטות – הרי היום הקבוצות החזקות מממנות לילדיהם לימודים לתארים מתקדמים בחו"ל באוניברסיטאות פרטיות ,תארים המבטיחים את השתלבותם המהירה והרווחית בתאגידים ובצמרת המדינה .היום תואר אקדמי במדעי הרוח והחברה ללא קשרים אישיים וללא הצטיינות מיוחדת – אינו מספיק לשמש מקפצה לתעסוקה איכותית. רפורמות מרכזיות בעבר :תוכנית האינטגרציה שהייתה כשלון גדול .הכנסת בגרויות למגמות המקצועיות. הקלה בבגרויות – יצירת מיקוד בבחינה. הקמה של שלוחות ומכללות אזוריות ,ואקדמיזציה של מכללות להוראה -הביאה להכפלת מספר הלומדים באקדמיה -פי שלושה .מ 50,000 -לומדים בשנות השמונים ל 168,000 -ב .2008 -מסגרות אלו קלטו סטודנטים רבים מישובי הפריפריה ו"השכבות החלשות"? עם זאת – האוניברסיטאות שמרו על מידת הסלקטיביות. על פי המאמר של שביט וברונשטיין -כאשר מדברים על פערים בחינוך בישראל ברמת מאקרו ,אפשר למנות 3 פערים ברורים בחינוך : .1פער בין אוכלוסיות חלשות לבין אוכלוסיות חזקות -הנתון הקובע שנילקח הוא השכלת ההורים – וחולקו להשכלה אקדמאית ,השכלה על יסודית והשכלה יסודית .כאן היתה מגמה של צימצום הפער בהישגים בבתי הספר התיכוניים – כשנבדקו אחוזי הזכאים לבגרות .צמצום הפער מוסבר בכך שהשכבות החזקות הגיעו למקסימום הישגים בתחום הזכאות לבגרות ) (85%וההשקעות בשכבות החלשות ובישובים הפריפריאלים לקידום הבגרויות – העלו את אחוז הזכאים גם לקבוצות החלשות יותר )מ64% - ל 72% -השכלת הורים על תיכונית ,ו -מ 40% -ל 55% -להורים עם השכלת יסודית .כך שצומצמו הפערים – אבל לא נסגרו . הפער המרכזי בין האוכלוסיות החזקות והחלשות כלכלית ,ואשר נשמר באופן מתפיע ועקבי זה 3עשורים – הוא בלימודים האקדמיים .למרות גידול עצום במספר הלומדים – הכפלה של פי 2בעשור וחצי האחרון – אין שינוי באחוזים לאורך 25שנה!! כשהשכלת ההורים אקדמית 60% ,לומדים כשההשכלה היא על תיכונית 30%לומדים ,ו – !!!15%כאשר השכלת ההורים יסודית!! .2פערים לפי לאום -בין החברה היהודית לחברה הלא יהודית .הפערים הקיימים בזכאות לבגרות ובלימודים הגבוהים -של המגזרים הלא יהודיים לבין ה"מגזר" היהודי – הינם יציבים למדי ועומדים לאורך שנים על פערים בין ,25% - 18%למעט התרחבות בפער בקרב ילידי תחילת שנות ה ,70 -לכ- 30%וצמצום הפער בתחילת שנות האלפיים ל) 15% -ילידי סוף שנות ה .(70 -חלק ניכר לומדים בירדן ובאוניברסיטאות שונות בחול .בעשור האחרון המדינה ומשרד החינוך משקיעים בתוכניות ממוקדות לקידום הערבים ,הדרוזים והבדואים ,וכן בפיתוח כלכלי בחלק מהישובים הערביים .דוגמא לפער :אחוז הסטודנטים המגיעים להשכלה גבוהה בקרב אוכלוסיות הלא יהודיות עלה באופן דרמטי ב 20 -שנים האחרונות ,ואולם עדיין הוא עומד על כמחצית מהיקף הפונים להשכלה גבוהה בקרב היהודים .כמו כן, אחוז הלומדים במגמות בעלות תוחלת לתעסוקה ריווחית ויוקרתית – נמוך באופן משמעותי מהאחוז המקביל בקרב היהודים) .אצרף מצגת בנושא בהמשך(. .3פערים לפי מגדר -בין גברים לבין נשים -לטובת הנשים .הפער קיים הן בזכאות לבגרות ופער קטן יותר באחוז בעלי תואר ראשון .הפער גדל באופן לא מוסבר בקרב ילידי אמצע שנות ה – ) 70אולי בגלל כניסת חרדים לסטטיסטיקה( פערים אלו כנראה מצטמצמים בקרב ילידי שנות ה .80 - התוכנית הכוללנית לילדים ונוער בסיכון – "תוכנית שמידט" תוכנית רחבת היקף ומשאבים ,המופעלת על ידי משרד החינוך ומשרד הרווחה בשלוש השנים האחרונות – בכ 50 -ישובים -לפיתוח מענים רחבים ומערכיים לילדים בגיל הרך ולנוער – הנמצאים בסיכון .זאת תוכנית שממבט חיצון תורמת לצמצום הפערים והשקעה ממוקדת באוכלוסיות חלשדות יחסית. צריך לבדוק את המשמעות וההשפעה של תוכנית זו ,ותוכניות נוספות כמו תוכנית החומש לקידום שילוב עולי אתיופיה -לצמצום הפערים בחינוך. ועדת טרכטנברג – העם דורש צדק חברתי מסקנות ועדת טרכטנברג התמקדו ב 3 -רובדים מרכזיים – שאחד מהם הוגדר במונחים של צמצום פערים" :צדק חברתי פירושו כללי משחק הוגנים על פני מחזור החיים :שיוויון הזדמנויות בשלבי הפתיחה ,מרחב פעולה וכללי תחרות הוגנים בהמשך ,בטחון בסיסי וכבוד לאחר הפרישה". בפרק הדן בתחום החינוך גם יש התמקדות בנושא – "חתירה לשיוויון הזדמנויות וצמצום פערים חברתיים" כאשר הדגש ניתן על משפחות צעירות של מעמד הביניים – הנושאות בעול כלכלי כבד של גידול ילדים ,רכישת דירה תוך התבססות בעולם העבודה. המסקנות בתחום החינוך התמקדו במסקנות מידיות – בעיקר בתחום החלינוך בגילאי :.9 – 0חינוך חינם בגילאי – 3-4שכבר מיושם) ,אם כי לא ממקורות המומלצים( ,הורדה של נטל עלויות הנלוות מההורים – בעיקר ספרים וטיולים ,העברת מערכת המעונות יום ,המשפחתונים והצהרונים מניהול הת.מ.ת .לניהול של משרד החינוך - הרחבת המערכת והוזלת השירותים לאפשר לשני ההורים לצאת לעבודה. הצעות לקווי מדיניות נוספים לצמצום הפערים: .1השקעה משמעותית וממוקדת באוכלוסיות החלשות במערכת החינוך לאורך רצף הגילאים – שיאפשרו הפעלת תוכניות מותאמות ומשמעותיות לקידום ילדי השכבות החלשות . .2פיתוח ממוסד של מערכת שירותים מקיפה לגיל הרך – לאיתור מוקדם של ליקויי למידה ומתן מענים וכלים לטיפול בבעיות כבר מגיל צעיר – ,0-3מאחר וזהו הגיל הקריטי ביותר להשקעה ,כשהמוח עדיין מתפתח וגדל .מתן מענים לקשיי התפתחות הנובעים לא רק מבעיות פיזיות אלא גם מחסרים חינוכיים וחברתיים – חסך לשוני ,חסך בגרייה והשקעה רחבה בהדרכת הורים – בתי ספר להורים . .3חינוך בלתי פורמי באחריות המדינה – במקום מערכת החינוך האפור -יצירת /חידוש בתוך מערכת החינוך תכנים של העשרה לפיתוח מגוון יכולות אישיות – במיוחד חשוב לילדים שהבית אינו מספק אפשרויות אלו - .להלבין את החינוך האפור .במקביל – להשקיע בהדרכת הורים! .4כוח הוראה איכותי בבתי ספר וישובים חלשים -יצירת תגמול משמעותי למורים טובים ללמד בבתי ספר בהם מתרכזת אוכלוסיה חלשה – גם בישובים בפריפריה אבל גם בבתי ספר חלשים בערים ,לדוגמא בתי ספר עם ריכוז גבוהה של עולי אתיופיה . .5השקעה משמעותית של המדינה בהנגשת ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסיות החלשות ובקרב הערבים ,הדרוזים והבדואים – לצמצם את הפער הקיים בהשכלה הגבוהה – על ידי עידוד מעמעותי של ילדים להורים לא משכילים ללכת להשכלה – "דור ראשון בהשכלה" .כיוםפועלת תוכנית "הישגים" שפותחה בשיקום שכונות יחד עם המלג ,ועם הג'וינט והרשויות המקומיות ,לעידוד להשכלה גבוהה בקרב אוכלוסיות חלשות בפריפריה .יש להרחיב את התוכנית ,וכן להכניס לימודים מקדימים וסדנאות מוטיבציה כבר לילדים בתיכונים וכן להוריהם .צמצום הפערים בחינוך – חייב להתנהל בחזית של האקדמיה!! משימה כלל לא פשוטה – לצמצם פערים בחינוך ,אבל חשיבותה ברורה לכול .התחלתי ברמה האידיאולוגית – ערכית של תפקיד המדינה ועומק המעורבות שלה בחינוך ,סקרתי מספר תובנות ממחקרים של פרופ' יוסי יונה ופרופ' יוסי שביט וויקי ברנשטיין ,סקירה קצרה של תוכניות חינוכיות גדולות הפועלות בתחום ,וסיימתי בהצעות לקווי מדיניות להשקעה של המדינה בצמצום הפער החברתי בחינוך. תודה על תשומת הלב ,אשמח מאד לתגובות ולהתייחסויות. רחל שגיא 050-6247082 רפורמות בחינוך וצמצום פערי השכלה בישראל יוסי שביט וויקי ברונשטיין תקציר בישראל ,כמו במדינות רבות אחרות ,קיימים פערי השכלה ניכרים בין קבוצות הנבדלות במצבן החברתי- כלכלי ,בין יהודים וערבים ובין נשים וגברים .מערכת החינוך פועלת לצמצום פערים אלו בדגש מיוחד על שיפור ההישגים של הקבוצות החלשות יותר כלכלית-חברתית אך צמצומם אינה משימה קלה ,מפני שלקבוצות החזקות באוכלוסייה יתרונות בולטים בתהליך השגת ההשכלה .המחקר בוחן אחר שיעורי ההשכלה של ילידי 1955-1981ומאפשר מעקב אחרי פערי השכלה מאז שנות השבעים ועד תחילת שנות האלפיים ,תקופה בה חלו הרפורמות הגדולות בבחינות הבגרות ובהשכלה הגבוהה .התוצאות מצביעות על כך שחל צמצום מסוים בפער בין שכבות חברתיות-כלכליות בשיעורי הזכאות לבגרות ,אולם ,במערכת ההשכלה הגבוהה ,למרות ההתרחבות הניכרת שלה ,נשמר אי -השוויון החברתי-כלכלי .הפער בין יהודים לערבים בהשכלה גבוהה , שהתרחב דווקא בתחילת התקופה ,הלך והצטמצם בקרב ילידי אמצע שנות השבעים ואילך ,כאשר שיעורי ההשכלה הגבוהה בקרב הערבים גדלו מאד .הפער המגדרי בשיעורי הבגרות ובשיעור האקדמאים בקרב ילידי המחצית השנייה של שנות השבעים גדל מאד לטובת נשים .