קורות חיים ילישביץ שלמה אלירז ` (

‫שלמה אלירז )ילישביץ'( ‪ -‬קורות חיים‬
‫שלמה ילישביץ' נולד ב‪ -‬ה' בתשרי תרע"ג‪ 19 ,‬באוקטובר ‪ .1912‬הוא נולד להוריו חיה ויעקב‬
‫בכפר החקלאי אוספנובקה שבמחוז יקטרינוסלב שבאוקראינה‪ ,‬האימפריה הרוסית‪ ,‬אשר בראשה‬
‫עמד הצאר ניקולאי השני‪ .‬הכפר אוספנובקה היה אחד ממערכת מושבות יהודיות אשר הוקמו‬
‫עשרות שנים קודם לכן‪ ,‬בעידוד הצאר ניקולאי הראשון‪.‬‬
‫אביו של שלמה – יעקב ילישביץ' – מעיד כי ביתם עמד בקצה הכפר‪ ,‬ובשכנות לאיכרים גרמניים‪.‬‬
‫מהם הוא למד מלאכות "מודרניות" כמו בניין‪ ,‬נגרות ועבודות מתכת‪ .‬אפשר שכבר שם‪,‬‬
‫באוקראינה‪ ,‬רכש הילד שלמה מאביו את היחס החיובי לעבודת כפים ואת אומנות השימוש בכלי‬
‫עבודה‪.‬‬
‫עם התרחש מהפכת אוקטובר )‪ (1917‬השתנה היחס של המקומיים לאיכרים‪ ,‬אשר הוצגו כ‪-‬‬
‫"קפיטליסטים ובעלי אדמות" ואלו הוכרחו לוותר על חלק גדול מרכושם‪ .‬המשפחה עברה‬
‫מאוספנובקה לגורלובקה‪ ,‬שם קיבל האב יעקב חזקה להפעיל מכרה פחם‪.‬‬
‫אי‪ -‬היציבות החברתית ברוסיה לאחר המהפכה הייתה גדולה מאד‪ .‬בשנת ‪ 1919‬פשטו פורעים על‬
‫העיירה בה התגוררה המשפחה ובמהלך מסע ההרס הם העלו באש את בית הכנסת על המתפללים‬
‫שבו‪ ,‬ביניהם סבו של שלמה‪ ,‬יהושע ילישביץ'‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1922‬יצאה משפחת יעקב ילישביץ' )בהם אשתו חיה‪ ,‬והילדים לוסה‪ ,‬ויטה‪ ,‬שלמה‪ ,‬אלכס‬
‫ושרה( בדרכה לעלות לארץ ישראל‪ .‬אתם היה גם אחיו יצחק ואשתו הנייה‪ ,‬אחותה של חיה‪ .‬הם‬
‫עשו דרכם ברכבת והגיעו לבאטום שבגרוזיה‪ ,‬על חוף הים השחור‪ .‬שם הם חברו לעוד משפחות‬
‫של יהודים שביקשו גם הם לעלות לארץ ישראל‪ .‬אחרי תלאות בים וביבשה הם הגיעו‬
‫לקונסטנטינופול )כיום איסטנבול(‪ ,‬שם הם שהו עוד כחצי שנה עד שאנשי הסוכנות היהודית השיגו‬
‫תעודות כניסה )"סרטיפיקטים"( לארץ‪ .‬בשנת ‪ 1923‬עגנה האנייה שהשיטה אותם בנמל יפו‪ .‬שלמה‬
‫היה כבר בן אחת‪-‬עשרה שנים‪ ,‬ילד בעל ניסיון חיים‪.‬‬
‫בן אחת‪-‬עשרה‪ ,‬קונסטנטינופול‬
‫המשפחה עברה תחילה להתגורר בעין‪-‬גנים‪ ,‬מושב עובדים ליד פתח תקווה )כיום רק רחוב בפתח‬
‫תקווה(‪ .‬יעקב ילישביץ' דאג שילדיו ילמדו עברית עוד ברוסיה‪ ,‬הודות לכך לא התקשו הילדים‬
‫להשתלב מייד בבית ספר פיק"א בפתח תקווה‪ .‬שלמה בן השתים‪-‬עשרה ‪ ,‬אחיו הצעיר ושתי‬
‫אחיותיו הבוגרות )האחות הקטנה הייתה צעירה מדי( עסקו בעבודות שונות‪ ,‬בעיקר בחקלאות כדי‬
‫לעזור בפרנסת הבית‪ .‬ושלמה כותב על הימים ההם באסופת "קטיף" בהוצאת עירית פתח תקווה‪:‬‬
‫"עודני יושב‪ ,‬ונובר ומחפש – בשרשי השרשים באדמת המושבה שידעה להתאכזר ולהתנכר )אוהל‪,‬‬
‫צריף דולף בפאתי עין גנים‪ ,‬קילוף שקדים ונטיעות טבק בבקרים ערפיליים‪ ,‬ו"צלחות" באפלולית‬
‫הפרדס‪ ,‬ומחצית יום לימודים בין יוהרת נערי בני איכרים הקוראים אחריך מלא("‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1925‬עברה המשפחה להתגורר בצריף בעפולה‪ .‬האב יעקב הקים שם בית‪-‬מלאכה לייצור‬
‫רעפים מבטון באמצעות מכונה‪ ,‬אותה רכש עוד בהיותם ברוסיה‪ .‬הרבה גגות של בתים בעמק‬
‫יזרעאל של אז‪ ,‬וגם בעמק הירדן‪ ,‬כוסו ברעפים אלו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1928‬חזרה המשפחה לפתח תקווה‪ ,‬ואת ביתם ובו גם משק הקימו בכפר גנים‪ .‬שלמה כבר‬
‫בן שש‪-‬עשרה והוא מסייע בפרנסת המשפחה ובמקביל פעיל בתנועת "הנוער העובד" ועסוק‬
‫בהדרכת נוער‪.‬‬
‫בירושלים‪1934 ,‬‬
‫דרכו האמנותית החלה בפתח תקווה בלימוד רישום אצל הצייר רעיוני בן המקום‪ .‬עם חברו יחיאל‬
‫קריזה‪ ,‬ועם עמירם תמרי ופנחס אברמוביץ' הלך ללמוד ציור אצל הצייר יצחק פרנקל בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫אולם ההגשמה הציונית דרשה מן היחיד לבחור‪ .‬בכתביו מתייחס שלמה לשנת ‪ 1929‬ואומר‪:‬‬
‫"הכרעתי באותה שנה לצאת ל‪'-‬הגשמה קבוצתית' בניגוד לחברי הנ"ל שבחרו לצאת לפריז" )את‬
‫הנסיעה לפריז הגשים שלמה כשלושים שנה לאחר מכן(‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1930‬בגיל ‪ 18‬מצטרף שלמה לקבוצה המקימה את קיבוץ נענע )כיום קיבוץ נען(‪ .‬החומר‬
‫האנושי של בני תנועות הנוער אז היה מיוחד בלהט ובכישרון‪ .‬בין החברים בקיבוץ נען מאותה‬
‫תקופה יוזכרו ישראל גלילי )לימים ראש המפקדה הארצית של ה"הגנה"‪ ,‬חבר‪-‬כנסת ושר‬
‫בממשלה( ושמריהו גוטמן )לימים חושף שרידי "מצדה" ומגלה שרידי "גמלא"(‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1933‬נשלח שלמה להדרכת נוער בקומונה של "הנוער העובד" בירושלים‪ ,‬שם הכיר ופעל‬
‫עם אהרון קצ'לסקי‪ ,‬לימים פרופ' אפרים קציר והנשיא הרביעי של מדינת ישראל‪ .‬תקופת הפעילות‬
‫בירושלים נמשכה כשנתיים‪.‬‬
‫בזמן שהותו בירושלים המשיך את לימודי הציור בסטודיו של הצייר אהרון מוקדי‪ .‬פעילות זו נתנה‬
‫לו את הכח להמשיך לעסוק בציור חרף הגישה המסתייגת של החברה הקיבוצית )"העבודה קודמת‬
‫לצרכי היחיד"(‪ .‬בשנת ‪ , 1935‬בגיל ‪ ,23‬כותב שלמה בביטאון הקיבוץ המואחד "מבפנים" על‬
‫היחס של הקיבוץ לאמן‪:‬‬
‫"קשה להשלים עם זה‪ ,‬שהקיבוץ אין אונים הוא לסייע לאדם‪ ,‬להעלותו‪ ,‬לסייע לו ביצירת הכלים‬
‫והתנאים הדרושים‪ ,‬ולו גם במעט מן המעט‪ ,‬ליצור את היחס האוהד‪ ,‬את ההבנה מסביב‪ .‬אני מאמין‬
‫באדם החי בקרבנו‪ ,‬ביכולתו הסובייקטיבית ליצירה‪ ,‬אשר לה הוא נועד ואשר צורך היא של כולנו‪,‬‬
‫הבה וניצור אפיקים לניבים הטמונים"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1936‬התקיים ליד הירקון "יריד המזרח" בתל אביב‪ ,‬תערוכה שהציגה בין השאר את הישגי‬
‫החברה בארץ ישראל‪ .‬שלמה היה אחראי להקמת האגף של תנועות הנוער‪ .‬לצורך זה שוטט בארץ‬
‫עם אחרים לאסוף צילומים ולייצר תמונות שייטיבו לייצג את רוח התנועה‪ .‬חלק מצילומים אלה‬
‫נשמרו באוספו האישי‪.‬‬
‫באותה התקופה התעורר צורך להשקיע מאמץ מצד היישוב להקים את מפעל האשלג בסדום‪.‬‬
‫ההנהגה הציונית פנתה בקריאה לתנועה הקיבוצית ורבים התנדבו‪ .‬הפלוגה המקובצת של הקיבוץ‬
‫המאוחד ירדה לסדום והחלה בעבודה‪ .‬שלמה הצטרף לפלוגה בשנת ‪ 1936‬ושהה עמה עד שנת‬
‫‪ .1937‬בשנת ‪ 1936‬פרץ "המרד הערבי"‪ ,‬שכונה בדברי‪-‬ימי הישוב בשם "מאורעות תרצ"ו‪-‬‬
‫תרצ"ט"‪ .‬כחבר ה"הגנה" מזה זמן לא נרתעו שלמה וחבריו לאחוז מדי פעם בנשק כנגד מתנכלים‪.‬‬
‫שלמה חזר לקיבוץ נען‪ .‬בסתיו ‪ 1937‬ביום ג' לחודש תשרי תרצ"ז הוא נשא לאשה את מלכה‬
‫כרמלית‪ ,‬בוגרת תנועת הצופים בחיפה אשר לא מזמן השלימה את לימודיה בבית הספר לאחיות‬
‫"הדסה" שעל הר הצופים בירושלים‪ .‬מלכה נולדה בליפקן שבבסרביה כמלכה שטיפלמן‪ ,‬ועלתה‬
‫עם משפחתה שהתיישבה בחיפה‪ .‬לאחר השלמת לימודיה בגימנסיה ויציאתה לדרך עצמאית קראה‬
‫לעצמה "כרמלית" על שם עיר הכרמל‪ .‬מלכה הצטרפה ל‪"-‬קבוצת החוגים" אשר החזיקה הכשרה‬
‫ברעננה לקראת עלייה להתיישבות‪ .‬שלמה הצטרף למלכה ואל חבריה שזה‪-‬עתה הקימו ישוב‬
‫"חומה ומגדל" בעמק בין‪-‬שאן‪ .‬הישוב נקרא "מעוז"‪ ,‬אך כעבור כשנה קיבל את השם "מעוז חיים"‪,‬‬
‫לזכר חיים שטורמן וחבריו אנשי ההגנה שנהרגו בעלות רכבם על מוקש‪.‬‬
‫מלכה ושלמה ילישביץ'‪1937 ,‬‬
‫בשנת ‪ 1937‬התגבשה לראשונה קבוצת אמני הקיבוץ המאוחד‪ .‬בשנת ‪ 1938‬מציג שלמה עבודות‬
‫בתערוכת אמני הקיבוץ המאוחד שנערכה באשדוד יעקב‪ .‬לפני‪-‬כן ערך שתי תערוכות הקיבוץ נען‪.‬‬
‫קיבוץ מעוז שהוקם בשנת ‪ 1937‬עלה לקרקע בשיטת "חומה ומגדל"‪ .‬אבל עקב המצב הביטחוני‬
‫)פרעות( וקצב בניית הישוב מחוץ לחומה‪ ,‬המתינו בינתיים האמהות והילדים בהכשרה ברעננה‪ .‬בנו‬
‫הבכור של שלמה‪ ,‬יובל‪ ,‬נולד בתאריך ‪ 30‬ליולי ‪ .1939‬חודש לאחר מכן פלשו הגרמנים לפולין‬
‫ונפתחה מלחמת העולם השנייה‪ .‬העת להעלות את המשפחות לקיבוץ הגיעה כחמישה חודשים‬
‫לאחר הולדת יובל‪ .‬כשנה לאחר הולדת הבן עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה להתגורר בפתח‬
‫תקווה‪ .‬עם העזיבה עבר על שלמה משבר קשה‪ ,‬והוא שרף את רוב עבודותיו‪ .‬ככל הידוע נותרו רק‬
‫שני ציורי שמן‪ .‬אחד מהם‪ ,‬משנת ‪ 1931‬מראה פינה בקיבוץ נען ‪ -‬מבנה אבן ומספר אוהלים לבנים‬
‫מחודדים שהיו מאוד אופייניים להתיישבות הקיבוצית בתקופה‪.‬‬
‫בכך מסתיים פרק מאד אינטנסיבי ומעצב בחיי שלמה‪ .‬פרק זה כולל עלייה‪ ,‬הגשמה ציונית‬
‫וחלוצית‪ ,‬תרומה אישית להקמת המדינה שבדרך בהקמת ישובים חדשים ותעשייה‪ ,‬וכמובן – הקמת‬
‫משפחה‪.‬‬
‫בהרי ירושלים‪1933 ,‬‬
‫הזמן ‪ -‬תחילת ‪ ,1941‬מלחמת העולם משתוללת באירופה‪ ,‬בארץ המצב קשה והעתיד עלום‪ .‬מלכה‪,‬‬
‫שהייתה מהאחיות הראשונות בבית החולים ע"ש בילינסון חזרה לעבוד בבית החולים במקצועה‪,‬‬
‫ושלמה הצטרף לחברת הבנייה של ההסתדרות – "סולל בונה"‪ .‬העבודה שלקח על עצמו הרחיקה‬
‫אותו דרומה לרפיח שם הבריטיים בנו מחנות צבא לקראת האפשרות של פלישת הנאצים מדרום‪.‬‬
‫הביתה הגיע פעם בשלושה‪-‬ארבעה שבועות‪ .‬זמן לא רב לאחר השלמת העבודה בדרום הצטרף‬
‫שלמה לצוות שעליו הוטל להקים סכר מים גדול בעסלוג'‪ ,‬בסמוך למצפה רביבים‪ .‬תקוות רבות תלו‬
‫בהצלחת הסכר לאגור ולספק מים להתיישבות בנגב )הבריטים עדיין שלטו בארץ‪ .(...‬אך לא נמצא‬
‫פתרון לאטימת קרקעית האגם שנוצר‪ ,‬ואחרי מספר ניסיונות ננטש הפרוייקט‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1945‬חדלים ה"נדודים"‪ ,‬ושלמה החל לעבוד כמנהל עבודה בסניף "סולל בונה" בפתח‬
‫תקווה‪ .‬בנו גיורא נולד ב‪ 15 -‬לפברואר ‪ ,1947‬ביום שבת‪ .‬באותו יום הטיל הצבא הבריטי "משטר‬
‫צבאי" בארץ ישראל למשך מספר ימים‪.‬‬
‫שלמה היה חבר ב"הגנה" עוד מתקופת נען‪ .‬ערב הקמת המדינה שימש‪ ,‬בנוסף לעבודתו ב"סולל‪-‬‬
‫בונה"‪ ,‬כסגן מפקד איזור ב"הגנה" שבסיסו היה ב"משק הפועלות" )לימים – בית הספר לגננות‬
‫ושתלנות( בפתח תקווה‪ .‬עם הקמת צה"ל גוייס לשירות סדיר בפלוגת חיל הנדסה שלחמה בגזרת‬
‫ראש העין‪ ,‬מגדל‪-‬צדק‪ ,‬קולה )גבעת כ"ח כיום(‪ ,‬ועוד‪ .‬מה שראה וחש לאחר הקרבות במגדל צדק‬
‫בא לידי ביטוי בציור גדול‪-‬הממדים הראשון שצייר שנים מאוחר יותר‪ .‬הציור נמצא במוזיאון יד‪-‬‬
‫לבנים בפתח תקווה‪ .‬עם תום הקרבות בשנת ‪ 1949‬השתחרר משירות הסדיר‪.‬‬
‫עם שחרורו קיבל מחבריו מתנת פרידה – תיבת צבעי שמן‪ ,‬מצרך יקר‪-‬ערך באותם הימים‪ .‬שלמה‬
‫חזר לצייר לאחר שחנק את הדחף לציור ולא נגע במכחול מאז עזב את הקיבוץ‪ .‬תחילה צייר על בד‬
‫שק יוטה שנמרח בשפכטל‪ .‬גם שעווניות ולוחות מזונית של נגרים היו כשרים‪ .‬עד לעידן ציור על‬
‫בד תיקני תחלופנה עוד שנים‪ .‬ביתו היה קטן ואת כן‪-‬הציור היה מציב בפינת האוכל‪ .‬גם הציורים‬
‫שצייר היו קטני ממדים‪ ,‬וריח הטרפנטין מילא בסופי השבוע את ביתו‪.‬‬
‫בשלהי שנת ‪ 1949‬שינה את שם המשפחה ל‪" -‬אלירז"‪ .‬אלכס‪ ,‬אחיו הצעיר של שלמה שירת אותו‬
‫זמן בצה"ל בתפקיד קצין קליעה במטכ"ל מה"ד‪ .‬אלכס העלה הצעה לארגון קליעה ספורטיבית‬
‫שתשמש גם תשתית לשיפור רמת הקליעה בצבא‪ .‬שוויצריה נתפשה אז כמקום מתאים לקחת ממנו‬
‫דוגמא‪ ,‬והוחלט לשלוח לשם את אלכס‪ .‬שר החוץ‪ ,‬משה שרת‪ ,‬הוציא הוראה כי קצין צה"ל בתפקיד‬
‫ייצא רק בשם עברי‪ .‬בהתייעצות בין האחים נבחר השם אלירז‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1960‬עברה המשפחה להתגורר בהרצליה לאחר שמספר שנים קודם התמנה שלמה לנהל‬
‫את סניף הרצליה והשרון של "סולל בונה"‪ .‬בבית זה הקצה מקום לפינת ציור )"אטלייה"(‪ .‬מאז‬
‫היה הציור חלק בלתי נפרד מחייו‪ ,‬יחד עם עבודה תובענית ב"סולל בונה" ונשיאה בעול המשפחה‪.‬‬
‫שלמה המשיך בניהול הסניף בהרצליה עד יציאתו לגמלאות בשנת ‪.1977‬‬
‫שלמה‪1979 ,‬‬
‫בשנת ‪ 1950‬השתתף בפעם הראשונה בתערוכה כללית של אמני ארץ‪-‬ישראל‪ .‬בשנת ‪1952‬‬
‫השתתף בתערוכה קבוצתית של ציירי פתח‪-‬תקווה וביניהם צבי שור‪ .‬בשנת ‪ 1960‬התקבל כחבר‬
‫באגודת האמנים והפסלים ובשנת ‪ 1961‬נבחר כחבר הועד בתל‪-‬אביב ואף לועד הארצי‪ .‬במשך‬
‫השנים קיים עשרות תערוכות יחיד ברחבי הארץ‪ ,‬והציג בעוד תערוכות קבוצתיות רבות‪ ,‬מהן גם‬
‫מעבר לים‪.‬‬
‫'נקודת המוצא של ציוריו היא הציור הפיגורטיבי‪ .‬עד ‪ 1962‬שלט האפור בציוריו‪ ,‬אך‬
‫מאז חל שנוי בסולם הצבעים והתרבו הכחול והאדום‪ .‬פעילותו המגוונת באמנות כללה‪,‬‬
‫מלבד לציורי השמן‪ ,‬ציורי גואש‪ ,‬צבעי מים‪ ,‬מונוטיפים‪ ,‬ליטוגרפיות‪ ,‬תחריטים ואף‬
‫תבליטים יצוקים‪ .‬נושאי הציור הם בעיקר האדם – סביבתו ופועלו‪ ,‬עבודת הבניין ופינות‬
‫נוף כמו בפתח תקווה הכפרית או צפת על נופיה ובתיה‪ .‬לאחר מלחמת ששת הימים‬
‫)‪ (1967‬מתחזק בציורו שילוב פרטי נוף וצורות גיאומטריות בגוונים עזים המייצרים‬
‫תאורה וצל‪ .‬במידה רבה שלטו בציוריו נופי ומבני ירושלים משולבים במעגלים‬
‫ומרובעים‪ .‬עם הויתור על המבנה והדמויות קמו התחילו להתייצב הצורות המוגדרות‪,‬‬
‫הגיאומטריות‪ ,‬בשפה צבעונית וצורנית‪ .‬ועם אלה‪ ,‬ממורשת הילדות עלתה האות העברית‬
‫כמרכיב בקומפוזיציה והיא איננה ניתנת לקריאה'‪) .‬משולב מדברי שלמה על יצירתו ודברי‬
‫ביקורת אומנותית של אחרים(‪.‬‬
‫הדחף להפיח חיים במשטח הבטון החשוף של קיר בניין הוליד אצל שלמה פירות בצורת אומנות‬
‫משולבת בארכיטקטורה‪ ,‬שהיא "זיכוך וסינתזה בין הציור והפיסול"‪ .‬הראשון בהם הוא קיר‬
‫הכניסה למוזיאון יד‪-‬לבנים בהרצליה‪ ,‬בשיתוף עם האדריכל יעקב רכטר‪ .‬בהמשך באה בניית קיר‪-‬‬
‫חזית כפתרון ארכיטקטוני לבית מגורים בן שלוש קומות בכיכר החלוץ בהרצליה‪ ,‬אולם הכניסה‬
‫בבי"ס "היובל" ברעננה‪ ,‬חזית מקלט ביפו העתיקה‪ ,‬וזו רשימה חלקית‪.‬‬
‫הגדולה ביצירותיו בתחום האומנות המשולבת בארכיטקטורה היא עיצוב אולם התפילה בבית כנסת‬
‫"תפארת בחורים" בהרצליה‪ ,‬ברחוב גיסין‪ .‬שלמה נולד למשפחה מסורתית‪ ,‬תפילה ובית כנסת היו‬
‫חלק מילדותו‪ .‬לאחר עליית המשפחה לארץ ועם התבגרותו בחר באורך חיים חופשי מבחינה דתית‪,‬‬
‫אך לרגע לא זנח את היחס למסורת היהודית ולמקורותיה‪ .‬גישתו הציונית נעוצה עמוק באמונה על‬
‫עם החוזר לארצו ובא לבנות מחדש את מולדתו‪ ,‬ופרקי חזנות נשמעו ברדיו שבביתו כל שבת‪ .‬תמיד‬
‫קיווה כי תינתן לו ההזמנות לעצב בית כנסת‪ .‬הזדמנות זו באה כאשר פנו אליו יוזמי הקמת בית‬
‫הכנסת עם האדריכל מוריס סגל‪ .‬עבודת העיצוב שהתמשכה עשר שנים החלה בשנת ‪1980‬החלה‬
‫בפרטים הקטנים ולבסוף כללה את כל היקף האולם‪ ,‬ובתוכו גם את התיבה וחזית ארון הקודש‪.‬‬
‫החומרים היו בטון‪ ,‬עץ וזכוכית צבעונית )ויטראז'ים(‪ ,‬וחלק מהעבודה בוצע גם בידי בעלי מלאכה‬
‫מומחים בעץ ובזכוכית‪ .‬בשנת ‪ ,1993‬ביוזמת אוצרת מוזיאון בית יד לבנים בהרצליה ובשיתוף‬
‫מוזיאון בית יד לבנים בפתח תקווה התקיימה בבית הכנסת "תערוכת הגבורות" של שלמה במלאת‬
‫לו שמונים שנה‪.‬‬
‫שלמה‪ ,‬כבן שמונים‬
‫שלמה היה איש הביטוי גם בכתב‪ .‬סיפורים‪ ,‬רשימות‪ ,‬תיאורים ודברי עיון בענייני החברה והשעה‬
‫מלווים אותו מצעירותו‪ .‬את סיפור האגדה אודות יובל כתב בשנת ‪ 1936‬והוא התפרסם באותה‬
‫השנה ב"במעלה"‪ ,‬עיתון תנועת הנוער העובד‪ .‬זהו סיפור פסטורלי בסגנון המזכיר את "אהבת ציון"‬
‫של אברהם מאפו‪ .‬סיפורו "החוזרים" )אגדת סדום( הופיע בשנת ‪ 1938‬בעיתון מועצת פועלי סדום‬
‫– "מחננו"‪ .‬רשימתו "אורות בערבה"‪ ,‬על חוויות בני התנועה הקיבוצית העוסקים בהקמת מפעל‬
‫האשלג בסדום פורסמה אף היא ב"במעלה" בדצמבר ‪ .1939‬סיפורים אודות חוויותיו בעבודה‬
‫במחנות רפיח ובהקמת הסכר ברביבים פורסמו בשנים מאוחרות יותר בחוברות "יחד" של ארגון‬
‫היציבים ב"סולל בונה"‪ .‬רשימות בנושאי אמנות הופיעו בירחונים "גזית" ו‪"-‬ציור ופיסול"‪.‬‬
‫באסופת "קטיף – ילקוט לדברי ספרות‪ ,‬הגות ואמנות" בהוצאת עירית פתח תקווה פורסמו סיפורים‬
‫מעברה של המושבה ובענייני הזמן‪ .‬שלמה גם כתב שירים קצרים מלאי רגש‪ ,‬רק מיעוטם ראה‬
‫אור‪.‬‬
‫שלמה בבית הכנסת "תפארת בחורים"‪1995 ,‬‬
‫בשנת ‪ 1998‬הלכה מלכה לעולמה‪ .‬שלמה נפטר שנים אחריה‪ ,‬בשנת ‪ .2004‬על מצבתה של מלכה‬
‫כתוב‪" :‬האחות מלכה אלירז"‪ ,‬ועל מצבתו של שלמה כתוב "האמן שלמה אלירז"‪.‬‬
‫מילה אחת‪ ,‬חיים שלמים‪.‬‬
‫נכתב ב‪ -‬ה' בחודש תשרי תשע"ג‪,‬‬
‫ספטמבר ‪2012‬‬
‫מאה שנים להולדת שלמה אלירז – ילישביץ'‪.‬‬
‫מצבת זיכרון לאבא ולאמא מהבנים יובל וגיורא‪.‬‬
‫עידכון‪ :‬אוגוסט ‪2014‬‬
‫עידכון‪ :‬ינואר ‪2015‬‬
‫‪I‬‬