מבוא הספר - פירוש אליהו

‫‪ .31‬פירוש אליהו על ספר בן סירא‬
‫ספר בן סירא נחשב לאחד החשובים ביותר בספרים החיצונים‪ .‬מחבר הספר היה שמעון בן ישוע בן‬
‫אלעזר בן סירא שחי בחלק האחרון של המאה הרביעית‪ ,‬בסביבות ‪ 300‬לפנה"ס‪ .‬הספר כולל ‪ 51‬פרקים‪,‬‬
‫ומציג בעיקר פתגמים רבים שלכאורה יכולים להדריך את קוראיו בדרכי התורה וביראת שמים‪ .‬הספר‬
‫נחשב כספר חשוב ומעניין בין היהודים עד זמנו של סעדיה גאון במאה העשירית לספירה‪ .‬למרות חשיבותו‬
‫לא נכלל בתוך ספרי הקודש של התנ"ך הואיל ויצא לאור לאחר סיום קבלת ספרים חדשים לקנון התנ"ך‪.‬‬
‫הספרים האחרונים שנכללו בתנ"ך הם ספר עזרא‪-‬נחמיה וספר דברי הימים‪ ,‬שיצאו לאור לאחר ‪370‬‬
‫לפנה"ס‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ספר בן סירא יצא לאור כשבעים שנה לאחר מכן בסביבות ‪ 300‬לפנה"ס‪ .‬במשך‬
‫הדורות‪ ,‬עד זמנו של סעדיה גאון נשמר הטקסט העברי של ספר בן סירא על ידי חכמינו‪ ,‬ופסוקיו ופתגמיו‬
‫נפוצים מאוד בתלמוד ובמדרשים‪ .‬ידועים כ‪ 30-‬פסוקים שנשתמרו ממנו בציטוטים בתלמוד ובמדרשים‪,‬‬
‫ועוד ‪ 13‬פסוקים המובאים על ידי רבי סעדיה גאון‪ .‬לאחר מכן נעלם הטקסט המקורי‪ .‬אבל הספר נשמר‬
‫בתרגום לשפה היוונית שנעשה על ידי נכדו של המחבר )בסביבות ‪ 240‬לפנה"ס( ונכנס לתוך השבעים‬
‫)הספטואגינטה( כאחד מן הספרים החיצונים‪ .‬נוסח הספר נש ַתּמר גם בפשיטתא בתרגום מעברית לשפה‬
‫הסורית )סמוך לשנת ‪ 300‬לסה"נ(‪ .‬לאחר שנת ‪ 1896‬לסה"נ‪ ,‬נמצאו כתבי יד בעברית של קטעי הספר בגניזה‬
‫קוּמראן ובחפירות שנערכו ִבּ ְמ ָצ ָדה‪ ,‬ואיפשרו שיחזור כשני שליש מהטקסט העברי‬
‫ַ‬
‫של ַקאהיר ובמערות‬
‫המקורי‪ .‬אבל יש אי דיוקים במלים רבות ובקטעים קצרים של העברית מפני שכתב היד בהם לא היה ברור‪,‬‬
‫והחוקרים השתמשו בתרגום הטקסט היווני למלא את המלים החסרות בעברית‪.‬‬
‫במשך השנים הוצאתי לאור פירוש לכל ספרי התנ"ך‪ .‬בפירושים שלי הראיתי שאחדים מספרי הכתובים‪,‬‬
‫דהיינו תהלים‪ ,‬משלי‪ ,‬איוב וקהלת מבוססים ברובם על תיאורים בתנ"ך שהיו קיימים עד זמן כתיבת כל‬
‫אחד מן הספרים‪ .‬בכך יכולתי לבאר קטעים בספרים אלה שנחשבו לסתומים‪ ,‬וגם לתת קו מנחה לתוכן‬
‫הספרים‪ .‬לאחרונה עלה בדעתי שיתכן שגם ספר בן סירא מתבסס על תיאורים של התנ"ך‪ .‬ראיתי שפרקים‬
‫מד‪-‬מט של ספר בן‪-‬סירא מתייחסים לכל אחד ואחד מ‪ 24-‬ספרי המקרא‪ ,‬ולכן ברור שהוא הכיר את תוכן‬
‫התנ"ך על בוריו‪ .‬התחלתי לחפש מקורות בתנ"ך לשאר פרקי הספר‪ ,‬ולהפתעתי לטובה יכולתי למצוא לכל‬
‫הטקסט של ספר בן סירא את המקורות במקרא שעליהם התבססו הפתגמים‪ .‬הצלחה זאת איפשרה לי‬
‫לבאר באופן הגיוני מלים וביטויים קשים שהמפרשים המודרניים התייחסו אליהם כמשובשים‪.‬‬
‫שני שלישים של הטקסט העברי המקורי של ספר בן סירא שיש בידינו מבוסס על חמישה כתבי יד‬
‫חלקיים שנמצאו בגניזא בקאהיר ובמערת קומראן ובמצדה‪ ,‬ובהם אותיות רבות שאינן ברורות‪ .‬פעמים‬
‫רבות כאשר המפרשים כמו הרטום וסגל לא יכלו להבין את המשמעות של מילה‪ ,‬הם תיקנו את הטקסט‬
‫בטענה שהמילה משובשת‪ .‬בגישה שלי הטוענת שפתגמי בן סירא מבוססים על תיאורים בתנ"ך יכולתי‬
‫כמעט בכל מקרה להראות שהמלים הסתומות אינן משובשות‪ ,‬ויכולתי לתת הגיון לכל הפתגמים בספר‪.‬‬
‫חשוב להבין שהמקורות בתנ"ך‪ ,‬שעליהם התבסס בן סירא את פתנמיו‪ ,‬נעלמו לא רק ממחשבות‬
‫המפרשים המודרניים‪ ,‬אלא גם מהמתרגמים לי ָונית ולסורית בימי קדם‪ ,‬ואין להם רמז גם בדברי חז"ל‬
‫בתלמוד ובמדרשים‪ .‬החכמים והמפרשים המודרניים פירשו את הפתגמים לפי הבנתם את פשט הכתוב‪ .‬לכן‬
‫היו להם בעיות רציניות בהבנת המשמעות של רבים מפתגמי בן סירא‪ ,‬והם אפילו ביארו באופן לא מדויק‬
‫קטעים שהיה נראה להם שהם הבינו את הנושא של הפתגמים‪ .‬בנוסף‪ ,‬היו לחז"ל בעיות רציניות לתת‬
‫הסבר הגיוני לקטעים אחרים רבים‪ .‬לכן הרמב"ם כותב לגבי ספר בן סירא בפירושו למשניות סנהדרין‪,‬‬
‫"והוא היה איש שחיבר ספרים; יש בהם היתולים מענייני הכרת פנים‪ ,‬אין בהם טעם ולא תועלת אלא‬
‫איבוד זמן בהבל"‪ .‬וגם במסכת סנהדרין )בבלי‪ ,‬דף ק עמוד ב( טוען רב יוסף שאסור לקרוא בספר בן סירא‪,‬‬
‫אבל יכולים לדרוש בדברים הטובים שיש בו‪ .‬ייתכן שאילו אישים אלו היה ערים למובן האמיתי של‬
‫הטקסט לא היו מזלזלים בספר בן סירא‪ .‬כמו כן‪ ,‬אילו חז"ל היו מעריכים יותר את הפתגמים הרבים בתוך‬
‫הספר‪ ,‬הטקסט העברי המקורי לא היה נעלם לאחר זמנו של סעדיה גאון )במאה העשירית לסה"נ(‪.‬‬
‫כדאי לציין שהפתגמים בספר בן סירא נכתבו כחידות‪ ,‬והוטל על הקורא למצוא את המקור לפתגמים‪.‬‬
‫בעבודה זאת הקדשתי לפעמים שעות רבות עד שמצאתי את הקטע במקרא המתאים לפסוקים הרצופים‪.‬‬
‫במקרים רבים המחבר השתמש בכוונה במלים במשמעות כפולה‪ ,‬ולפעמים השתמש באותן המלים ובאותם‬
‫ביטויים במובנים שונים‪ .‬במקומות במקור שאין ניקוד ניתן לנקד את המלים באופנים שונים הנותנים‬
‫משמעויות שונות‪ .‬בפענוח כתבי היד העבריים יש מקרים רבים של אי בהירות ולפעמים יש הבדלים בנוסח‬
‫בין כתבי היד‪ ,‬הבדלים שמקשים על מציאת הקטע בתנ"ך שפותר את החידה בפתגם‪ .‬בנוסף‪ ,‬כשליש‬
‫הטקסט העברי שבידינו בא מתרגום חזרה לעברית של התרגום היווני והסורי‪ ,‬תרגומים שהיו מלאים באי‪-‬‬
‫דיוקים‪ .‬כאשר הנוסח העברי מבוסס על התרגום היווני‪ ,‬ואין לנו את הנוסח העברי המקורי‪ ,‬ישנם קשיים‬
‫נוספים למצוא את הקטע הנכון בתנ"ך שעליו מבוסס הפתגם‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬הנַחתי שהטקסט בכתב היד‪ ,‬ולא‬
‫בשׁוּלי הגליון או מהתרגום היוני או התרגום הסורי‪ ,‬הוא העיקר‪ ,‬ודבר זה נכון אפילו כאשר המפרשים‬
‫ֵ‬
‫סוברים אחרת‪ ,‬כי הם לא זיהו את הקטע בתנ"ך שעליו מבוסס הטקסט‪ .‬המפרשים מנסים לבאר את‬
‫הפתנמים כפשוטם‪ ,‬אבל הם נתקלים שוב ושוב בביטויים שלכאורה אינם קשורים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬גם‬
‫במקרים שהעברית באה מן התרגום של היוונית יכולתי בדרך כלל למצוא את המקור הנכון בתנ"ך‬
‫לפתגמים‪ .‬רוב הטקסט מבוסס על קטעים ותיאורים מן התנ"ך‪ ,‬וכאשר מוצאים את הקטע מן התנ"ך‬
‫שעליו מבוסס הטקסט‪ ,‬ניתן להבין את הרעיונות של המחבר‪.‬‬
‫כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬כמעט כל הפתגמים מבוססים על התנ"ך‪ .‬רובם של פתגמי בן סירא‪ ,‬המופיעים‬
‫בפרקים א עד מג‪ ,‬מבוססים על הספרים‪ :‬בראשית‪ ,‬שמות‪ ,‬במדבר‪ ,‬שופטים‪ ,‬שמואל‪ ,‬מלכים‪ ,‬ויש מקרים‬
‫אחדים שהפתגמים מבוססים על ספרים אחרים כמו‪ :‬דניאל‪ ,‬עזרא‪ ,‬נחמיה‪ ,‬אסתר ותהלים‪ .‬במקרים רבים‬
‫הקטע בספר בן סירא מתקדם לפי סדר הפסוקים בקטע התנ"כי אליו הוא רומז‪ ,‬ואז ניתן בקלות יחסית‬
‫לפרש את הביטויים בבן סירא שמשמעותם אינה ברורה‪ ,‬על סמך מקומם בין ביטויים שמשמעותם יותר‬
‫ברורה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ח ‪ 19-1‬מתאר אירועים לפי הסדר בספר במדבר; י ‪ 31-1‬מציג אירועים לפי הסדר בספר‬
‫עזרא; כט ‪ 20-1‬מתאר מאורעות לפי הסדר בספר שמואל‪-‬א‪ .‬לפעמים הביטויים בספר בן סירא מבוססים‬
‫על נושא ולא על ספר מסוים‪ ,‬ואז נמצאים בכל ביטוי רמזים בולטים לנושא המדובר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ג ‪ 16-1‬מביא‬
‫מקרים מספרי תנ"ך שונים של כיבוד אב ואם; ט ‪ 9-1‬מביא אירועים מספרי תנ"ך שונים הקשורים לנשים‬
‫שונות; לג ‪ 33-25‬מציג עבדים שונים המוזכרים בספרי תנ"ך שונים‪ .‬ויש קטעים המבוססים על רעיונות‬
‫שונים‪ ,‬כגון לד ‪ 26-23‬המביא מקרים שמעשים רעים מבטלים מעשים טובים; לה ‪ 18-1‬המתאר אירועים‬
‫בחיי ‪ 21‬אנשים שונים במקרא; מ ‪ 17-1‬המדגיש מקרים של מוות הקשורים לאנשים רבים‪ .‬בפרקים מד‪-‬מט‬
‫בן סירא מרמז לכל ‪ 24‬ספרי התנ"ך‪ .‬פרק נ אינו מבוסס על התנ"ך‪ ,‬אלא מהלל את שמעון הצדיק שחי בימי‬
‫בן סירא‪ .‬בפרק נא )‪ ,(12-1‬שהוא מעין נספח‪ ,‬מביא בן סירא ציטוטים מן התנ"ך כדי להרכיב מזמור המהלל‬
‫את ה' על שהציל את האדם מכל מיני צרות והקשיב לבקשות לעזרה‪ .‬אין המזמור מתייחס במיוחד לחיי בן‬
‫סירא עצמו‪ .‬אחרי כן )נא ‪12‬א‪12-‬טו( חיבר בן סירא מזמור הודיה בסגנון הדומה לתהל' קלו‪ ,‬והוא מודה‬
‫לה' על אירועים רבים שהתרחשו בתקופת התנ"ך‪ .‬בסוף הספר )נא ‪ (30-13‬מודה בן סירא לה' שנתן לו‬
‫לס ֵים את כתיבת הספר‪.‬‬
‫חכמה ואיפשר לו ַ‬
‫בעבודתי כאן‪ ,‬כפי שנאמר‪ ,‬סמכתי על הטקסט העברי של ספר בן סירא שהחוקרים המודרניים עבדו עליו‬
‫קשה‪ ,‬להחזיר לנו את הטקסט העברי המקורי ככל שאפשר‪ .‬הם לקחו את כתבי היד העבריים שנמצאו‬
‫בזמן האחרון והשתמשו בתרגום היווני ולפעמים בתרגום הסורי כדי להשלים מלים שאינן ברורות בכתבי‬
‫היד וגם להשלים את הטקסט במקומות שחסר לגמרי בכתבי היד‪ .‬על סמך הסגנון של הטקסט העברי‬
‫בכתבי היד יכלו החוקרים לבחור המילה בעברית המתאימה ביותר לתרגום היווני הלא מדויק‪ .‬החלוקה‬
‫לפרקים ולפסוקים בעבודה הזאת נעשית על פי הנוסח היווני‪ ,‬עם שינויים קלים במקרים אחדים על פי‬
‫כתבי יד העבריים‪ .‬כדאי לציין שיש הבדל גדול בעברית של הספר בין התרגומים שנעשו לפני מציאת‬
‫הטקסט העברי בגניזת קאהיר )לדוגמה התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרעאנקיל‪ (1885 ,‬לבין הטקסט‬
‫העברי שנקבע אחרי כן‪ ,‬ודבר זה נכון גם לקטעים המבוססים רק על התרגום היווני‪.‬‬
‫סך הכל נמצאו בזמנינו )לאחר שנת ‪ (1896‬חמישה כתבי יד עבריים‪ ,‬ובמקרים אחדים יש הבדלים קטנים‬
‫בין הטקסט בכתבי יד חופפים‪ .‬כנראה‪ ,‬גם אנשים אחדים שהעתיקו את העברית לא הבינו את משמעות‬
‫הטקסט ושינו במעט את המלים‪ .‬לפעמים גם בגליונות כתבי היד יש שינויים במלים אחדות‪ .‬חוקרים סימנו‬
‫את חמשת כתבי היד באותיות א‪ ,‬ב‪ ,‬ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ .‬להלן רשומים הטקסט )לפי א‪.‬ש‪ .‬הרטום( הנמצא בכל אחד‬
‫מכתבי היד האלו‪:‬‬
‫ב‪ :‬טו ‪-1‬טז ‪ ;7‬ל ‪-11‬לג ‪ ;3‬לה ‪-8‬לח ‪ ;27‬לט ‪-15‬נא ‪;30‬‬
‫א‪ :‬ג ‪-6‬טז ‪;26‬‬
‫ג‪ :‬ד ‪ ;31,30,23‬ה ‪-4‬ז ‪ ;13-9‬ו ‪ ;35,28,19,18,5‬ז ‪;25-23,21,20,17,6,4,2-1‬‬
‫יח ‪-31‬יט ‪ ;3‬כ ‪ ;13,7-5‬כה ‪ ;24,22-17,13,8‬כו ‪ ;2,1‬לו ‪ ;19‬לז ‪;26,24,22,19‬‬
‫ד‪ :‬לו ‪-24‬לח ‪ ;1‬ה‪ :‬לב ‪-16‬לד ‪;1‬‬
‫כמעט לגמרי חסר הטקסט העברי המקורי בקטעים הבאים‪:‬‬
‫א ‪-1‬ג ‪ ;5‬טז ‪-27‬יח ‪ ;30‬יט ‪-4‬כ ‪ ;4‬כ ‪ ;12-8‬כ ‪-14‬כה ‪ ;7‬כה ‪;26-25,23,16-14,12-9‬‬
‫כו ‪-3‬ל ‪ ;10‬לד ‪-2‬לה ‪ ;7‬לח ‪-28‬לט ‪.14‬‬
‫השתמשתי במיוחד בשלושה ספרים מודרניים על ספר בן סירא כמקורות לטקסט העברי ולהערות‪ ,‬והם‪:‬‬
‫‪ (1‬משה צבי סגל‪" ,‬ספר בן‪-‬סירא השלם"‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מהדורה שנייה‪ (2 .1958 ,‬א‪ .‬ש‪ .‬הרטום‪,‬‬
‫"הספרים החיצונים‪ ,‬בן‪-‬סירא"‪ ,‬הוצאת יבנה‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬מהדורה שלישית‪ (3 .1969 ,‬אברהם כהנא‪,‬‬
‫"הספרים החיצונים‪ ,‬דברי שמעון בן‪-‬סירא"‪ ,‬הוצאת מסדה‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬מהדורה שניה‪.1956 ,‬‬
‫היו מקרים רבים שנאלצתי לשנות את הניקוד שבו בחרו החוקרים המודרניים עבור הטקסט העברי כדי‬
‫לאפשר לי להתאים את הטקסט למסופר בתנ"ך‪ .‬אולם החלפתי את הניקוד של המילה ולא את אותיותיה‪.‬‬
‫למשל ב‪-‬ז ‪ 17‬החלפתי את המילה ִר ָמה למילה ָר ָמה; ב‪-‬יא ‪ 7‬את המילה ַבּ ֵקר למילה ָבּ ָקר; ב‪-‬כח ‪ 7‬את‬
‫המילה ְל ֵר ַע למילה ְל ַרע‪ .‬שינויים כאלה איפשרו התאמת הטקסט העברי לתיאור התנ"כי‪ .‬ישנם כמאה‬
‫מקרים שבהם שיניתי את הניקוד בפרקים א עד מ‪.‬‬
‫הארגון של ספר בן סירא‬
‫פרקים א עד מג מציגים פתגמים המבוססים על אירועים או קטעים בתנ"ך‪ ,‬בעיקר בספרים‪ :‬בראשית‪,‬‬
‫שמות‪ ,‬במדבר‪ ,‬שופטים‪ ,‬שמואל‪ ,‬מלכים‪ ,‬ויש מקרים אחדים שהפתגמים מבוססים על ספרים אחרים כמו‪:‬‬
‫דניאל‪ ,‬עזרא‪ ,‬נחמיה‪ ,‬אסתר ותהלים‪ .‬רבים מן הפרקים מחולקים לשנים או יותר חלקים‪ ,‬וכל חלק מבוסס‬
‫על קטעים שונים‪ .‬במקרים רבים הקטע בספר בן סירא מתקדם לפי הסדר בספר של התנ"ך המצוטט‬
‫המרומז בקטע‪ ,‬ואז ניתן להבין את המקורות לביטויים סתומים בבן סירא‪ ,‬על סמך מקומם בין ביטויים‬
‫שמשמעותם יותר ברורה‪ .‬במקרים אחרים‪ ,‬הביטויים מבוססים על נושא ולא לפי ספר מסוים‪ ,‬ואז נמצאים‬
‫בכל ביטוי רמזים בולטים המגדירים על איזה נושא מדובר‪.‬‬
‫בספרים רבים בתנ"ך כגון תהלים ומשלי ונביאים אחרונים הפרקים מסודרים לפי ביטויים דומים או‬
‫רעיונות דומים בין הקטעים‪ ,‬וכך נראה המצב בספר בן סירא‪ .‬יש מקרים שיש ביטויים דומים מאד‪ ,‬ויש‬
‫מקרים שבקושי רואים את הדמיון‪ .‬הראיתי בטבלה )שאינה נכללת כאן( את הדמיון בין הקטעים הרצופים‬
‫בפרקים א עד מג‪ .‬יתכן שיש מקרים נוספים של דמיון שלא הובאו בטבלה‪ .‬באופן כללי‪ ,‬הטבלה תומכת‬
‫ברעיון שהקטעים בספר בן סירא אכן מאורגנים לפי דמיון בין קטעים רצופים‪.‬‬
‫בפרקים מד עד מט ישנם אזכורים או לפחות רמזים לכל ‪ 24‬ספרי המקרא‪ .‬לפרקים אלו יש כותרת‬
‫מיוחדת‪" ,‬שבח אבות עולם"‪ .‬המפרשים הכירו במקרים רבים את המקורות בתנ"ך עבור פרקים אלו‪ .‬אחרי‬
‫כן‪ ,‬פרק נ מהלל את שמעון בן יוחנן הכהן‪ ,‬הידוע כשמעון הצדיק‪ ,‬שחי בימי בן סירא‪ .‬בחלק הראשון של‬
‫פרק נא‪ ,‬הפרק האחרון‪ ,‬בן סירא מביא ציטוטים מן התנ"ך כדי להרכיב מזמור המהלל את ה' כי הציל את‬
‫האדם מצרות שונות והקשיב לבקשות לעזרה‪ .‬בחלק השני של פרק נא )נא ‪12‬א‪12-‬טו( מוצג מזמור הודיה‬
‫לה'‪ ,‬בו כל פסוק מסתיים בביטוי "כי לעולם חסדו"‪ .‬בחלק השלישי והאחרון של פרק נא )נא ‪ (30-13‬מודה‬
‫בן סירא על הצלחתו לסיים את כתיבת הספר‪.‬‬
‫בפרקים מד‪-‬מט מתייחס בן‪-‬סירא לכל ‪ 24‬ספרי המקרא‬
‫בן סירא בפרקים מד‪-‬מט מתייחס לכל ‪ 24‬ספרי המקרא‪ ,‬אחדים במישרין ואחדים בעקיפין‪ .‬ברוב‬
‫המקרים הוא מזכיר שמות אנשים הקשורים לספרים‪ ,‬ובכך מרמז לספרים עצמם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הוא מזכיר את‬
‫נח‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב המופיעים בספר בראשית; את משה ואהרון המופיעים בספרים שמות‪ ,‬ויקרא‪,‬‬
‫במדבר ודברים; את יהושע בן נון וכלב בן יפונה המופיעים בספר יהושע; את "השופטים איש בשמו"‬
‫המתייחס לספר שופטים; את שמואל ודוד המופיעים בספר שמואל; את נתן הנביא‪ ,‬שלמה‪ ,‬אליהו ואלישע‬
‫המופיעים בספר מלכים; את ישעיהו‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬יחזקאל ו"שנים עשר הנביאים" המייצגים את כל ארבעה‬
‫ספרי הנביאים האחרונים; את נחמיה וזרובבל המופיעים בספר עזרא‪-‬נחמיה; את אנשים רבים המופיעים‬
‫בספר דברי הימים; ואת איוב המופיע בספרו‪ .‬שאר ספרי הכתובים מרומזים בעקיפין‪ .‬אזכור המילה‬
‫"מזמור" )מד ‪ (5‬מתייחס לספר תהלים; אזכור המילה "משל" )מד ‪ (5‬מתייחס לספר משלי; התיאור ב‪-‬מד‬
‫‪ ,4‬מתאים במיוחד לדניאל וחבריו המוזכרים בספר דניאל; ביטויים ב‪-‬מט ‪ 1‬לקוחים במיוחד מספר שיר‬
‫השירים וממגילת אסתר ובכך כוללים את כל חמשת המגילות‪.‬‬
‫בן‪-‬סירא‪ ,‬בפרקים מד עד מט‪ ,‬מתחיל בבריאת העולם )‪ 3922‬לפנה"ס(‪ ,‬המתואר בספר בראשית‪ ,‬וממשיך‬
‫עד סוף זמנו של נחמיה )‪ ,(370‬הספר האחרון של המקרא‪ .‬למרות שיש מפרשים הטוענים שהוא לא הזכיר‬
‫את הספרים דניאל‪ ,‬עזרא ואסתר‪ ,‬לאמתו של דבר גם ספרים הללו נזכרו בעקיפין‪) .‬בנוסף‪ ,‬פרק י ‪31-1‬‬
‫מבוסס על אירועים המתוארים בספר עזרא; לב ‪ 6-1‬מבוסס על אירועים המתוארים בספר דניאל; ו‪-‬לא‬
‫‪ 31-28‬מבוסס על אירועים בספר אסתר(‪ .‬אחרי פרק מט מופיע פרק נ שבו נכתב על הכהן הגדול שמעון בן‬
‫יוחנן )או בן חוניו(‪ .‬יש הטוענים ששמעון הצדיק היה שמעון הראשון )‪ (292-332‬בן חוניו הראשון‪ ,‬ויש‬
‫הטוענים ששמעון הצדיק היה שמעון השני )‪ (199-219‬בן חוניו השני‪ .‬לפי יוסף בן מתתיהו שמעון הצדיק‬
‫)קדמ' ‪ (43:12‬היה שמעון בן חוניו הראשון‪ .‬הגיוני להניח שבן‪-‬סירא בפרק נ מתאר את שמעון בן חוניו‬
‫הראשון‪ ,‬כהמשך של זמנו של נחמיה‪ ,‬ואינו מדלג עליו בכמאה שנים‪ .‬השבחים שבן‪-‬סירא ממטיר על שמעון‬
‫בן חוניו מתאימים למי שנודע כשמעון הצדיק המפורסם‪ .‬ניתן להסיק מן התיאור של שמעון בן חוניו‪,‬‬
‫שהוא היה בחיים בזמן כתיבת פרק נ‪ .‬למשל כתוב בלשון הוֹ ֶוה )נ ‪" ,(4‬הדואג לעמו ֵמ ֶח ֶתף ומחזק עירו‬
‫ָקם לו ברית פינחס"‪ .‬בכך ברור שבן‪-‬סירא חי‬
‫ֵאָמן עם שמעון חסדו וְ י ֶ‬
‫ִמ ָצּר"‪ ,‬וכתוב בלשון עתיד )נ ‪" ,(24‬י ֵ‬
‫בסביבות ‪ 300‬לפנה"ס ואז היו לפניו כל ספרי התנ"ך‪ .‬מידע זה שולל את טענות מבקרי המקרא הטוענים‬
‫שספרים אחדים מן התנ"ך‪ ,‬כגון ספר דניאל‪ ,‬נכתבו לאחר ‪ 300‬לפנה"ס‪.‬‬
‫זמנו של שמעון הצדיק )המכונה "שמעון בן יוחנן הכהן" בפרק נ(‬
‫ניתן להעריך את זמנו של שמעון הצדיק‪ ,‬המכונה "שמעון בן יוחנן הכהן" בפרק נ‪ ,‬על סמך נתונים מן‬
‫התלמוד וּ ֵמ ִכּ ְת ֵבי יוסף בן מתתיהו‪ .‬ביומא סט עמוד א מסופר כיצד אלכסנדר הגדול )‪ 332‬לפנה"ס(‬
‫השתחווה לכהן הגדול‪ ,‬שמעון הצדיק‪ .‬אותו האירוע מסופר בקדמוניות היהודים ‪ ,8 xi‬סעיף ‪ ,7‬בהבדל אחד‬
‫ַדוּע )הסבא של שמעון הצדיק( הוא הכהן הגדול שאליו השתחווה אלכסנדר‪ .‬אם מניחים‪ ,‬כדי ליַשב את‬
‫שי ַ‬
‫הסתירה‪ ,‬ששני הכהנים הגדולים השתתפו באותו האירוע‪ ,‬הרי שניהם כיהנו בתפקיד זה ב‪ .332-‬יתר על כן‬
‫אנו יודעים מקדמ' ‪ ,2 xii‬סעיף ‪ ,5‬ששמעון הצדיק מת בעת מלכות תלמי ‪ ,(285-305) I‬ומיומא ט‪ .‬ששמעון‬
‫הצדיק כיהן ‪ 40‬שנה‪ .‬הרי התאריכים לשמעון הצדיק ככהן גדול הם בערך ‪ 332‬עד ‪ .292‬הואיל ומרומז בפרק‬
‫נ שבן סירא חי בימי שמעון הצדיק‪ ,‬ניתן לומר שבן סירא פעל בסביבות ‪ 300‬וחי לפחות עד ‪ 292‬לפנה"ס‪.‬‬
‫נאמר במשנה אבות א ‪ ,2‬ש"שמעון הצדיק היה משיָרי כנסת הגדולה"‪ ,‬כלומר שהוא היה אחד מן‬
‫האחרונים שנשארו בחיים מבין אלה שהשתתפו באסיפה הגדולה של עם ישראל בשנה ה‪ 21-‬לארתאכסרסס‬
‫‪ 383) II‬לפנה"ס(‪ ,‬המתוארת בנחמ' ח‪-‬י‪ .‬מהאירוע של כנסת הגדולה עד שנת ‪ 292‬לפנה"ס עברו ‪ 91‬שנים‪ .‬אם‬
‫נניח למשל ששמעון הצדיק היה כבן ‪ 20‬בזמן הכנסת הגדולה‪ ,‬הרי שהוא חי עד לגיל של כ‪ 110-‬שנים‪.‬‬
‫במקומות אחרים בתלמוד נאמר "אנשי כנסת הגדולה"‪ ,‬כלומר האנשים שהשתתפו באסיפה הגדולה‪.‬‬
‫חשוב לציין‪ ,‬שביאור זה למשמעות "כנסת הגדולה" לא היה אפשרי‪ ,‬מחמת בעיות כרונולוגיות‪ ,‬אם מלך‬
‫פרס בספר נחמיה היה ארתאכסרסס ‪ ,(424-464) I‬כמו שמניחים היסטוריונים רבים‪ .‬אבל אני מוכיח על‬
‫סמך הכתוב בספר עזרא‪-‬נחמיה שמלך פרס היה ארתאכסרסס ‪) .(359-403) II‬ראה אליהו שץ‪",‬אמיתות‬
‫כרונולוגיית התנ"ך"‪ ,‬עמוד ‪ ,145‬הוצאת אל"ף‪.(1986 ,‬‬
‫נהוג לקבוע את זמנו של בן‪-‬סירא על יסוד דברי נכדו בהקדמתו לתרגום הספר מעברית ליוָנית‪ ,‬שבה הוא‬
‫לא ֶו ְא ְר ַג ַטס מלך מצרים‪ .‬שני מלכי מצרים כונו בשם זה‪ ,‬תלמי‬
‫אומר כי הגיע למצרים בשנת ‪ֶ 38‬‬
‫אוארגטס ‪ 221-246) I‬לפנה"ס( ותלמי אוארגטס ‪ 116-145 ,163-170) II‬לפנה"ס(‪ .‬יש מן ההיסטוריונים‬
‫הטוענים ש"שנתו ה‪ "38-‬מתאימה רק לאוארגטס ‪ II‬שהתחיל למלוך ב‪ ,170-‬ועל כן השנה ה‪ 38-‬היא ‪132‬‬
‫לפנה"ס‪ .‬אבל הסבר זה קשה שכן אוארגטס ‪ II‬לא מלך בין השנים ‪ 162‬ל‪ ,146-‬ולכן לא מלך ‪ 38‬שנה‬
‫ברציפות‪ .‬ניתן על כן להסביר ששנת ה‪ 38-‬מתייחסת לאוארגטס ‪ ,I‬שנולד בשנת ‪ 284‬והתחיל למלוך ב‪246-‬‬
‫בגיל ‪ .38‬על פי פירוש זה‪ ,‬השנה ה‪ 38-‬אינה מתייחסת לשנות מלכותו‪ ,‬אלא לגילו של המלך‪ .‬חילופין‪ ,‬ניתן‬
‫להניח שאוארגטס ‪ I‬החל למלוך כשותף לאביו תלמי ‪ II‬בשנת ‪ ,259‬ולכן שנתו ה‪ 38-‬היא ‪ .221‬תלמי ‪II‬‬
‫)‪ (246-284‬מלך במשותף עם "תלמי הבן" )‪ (259-267‬עד ש"תלמי הבן" מרד נגדו ב‪ .259-‬הנתונים אינם‬
‫ברורים‪ ,‬אבל הגיוני להניח שתלמי ‪ II‬מינה באותה שנה את הבן אוארגטס ‪ I‬כשותף למלוכה במקום "תלמי‬
‫הבן"‪ ,‬ו‪ 38-‬השנים של אוארגטוס ‪ I‬מתחילות משנת ‪ ,259‬והשנה ה‪ 38-‬היא ‪ 221‬לפנה"ס‪ .‬בין אם השנה ה‪38-‬‬
‫היא שנת ‪ 246‬לפנה"ס‪ 46 ,‬שנים לאחר מותו של שמעון הצדיק בשנת ‪ ,292‬ובין אם היא ‪ 221‬לפנה"ס‪71 ,‬‬
‫שנים לאחר מותו של שמעון הצדיק‪ ,‬אין מניעה שבן סירא כתב את ספרו בימי שמעון הצדיק‪ ,‬ונכדו ירד‬
‫למצרים ‪ 46‬או ‪ 71‬שנה לאחר מכן‪.‬‬
‫הקדמה לתרגום מעברית ליוונית של ספר בן סירא על ידי נכדו‬
‫כאן מוצג בעברית תרגום של ההקדמה שנכתבה ביוונית‪,‬‬
‫לפי התרגומים לעברית של מ‪.‬צ‪ .‬סגול וא‪ .‬ש‪ .‬הרטום‪.‬‬
‫לשׁ ֵבּ ַח את‬
‫רבות וגדולות ניתנו לנו על ידי התורה והנביאים ושאר הספרים שבאו אחריהם‪ ,‬ובעדם יש ַ‬
‫ישראל על מוּסר וחכמה‪ .‬ולא הקוראים עצמם בלבד צריכים להיות נבונים אלא גם לאלו שבחוץ צריכים‬
‫אוהבי תורה להיות יכולים להועיל בדיבור ובכתב‪ָ .‬ס ִבי‪ ,‬ישוע נתן את נפשו עד מאד למקרא התורה‬
‫והנביאים ושאר ספרי האבות‪ ,‬וכשקנה לו בהם בקיאות רבה‪ ,‬נמשך אף הוא לכתוב דבר הנוגע למוסר‬
‫וחכמה‪ ,‬כדי שאוהבי תורה ישקדו אף על אלו ויוסיפו עוד יותר בחיים לפי התורה‪ .‬לכן מתבקשים אתם‬
‫לקרוא את הספר ברצון ובתשומת לב ולסלוח אם נראה שלא הצלחנו במלים ידועות שעמלנו באהבה‬
‫לתרגם אותן במדויק‪ .‬כי הנאמרים בעברית אין כוחם שוה כשהם מתורגמים ללשון אחרת‪ .‬ולא אלו בלבד‬
‫אלא אף גם לתורה ולנביאים ושאר הספרים יש הבדל לא מעט כשהם נאמרים בשלהם‪ .‬כי בשנת שמונה‬
‫ֵטס המלך באתי למצרים וישבתי בה בימיו ומצאתי משנה מוסר לא מעט‪ ,‬וחשבתי לנחוץ‬
‫לאוְ ֶא ְרג ֵ‬
‫ושלושים ֶ‬
‫להשקיע גם אני חריצות ועמל של אהבה לתרגם את הספר הזה‪ .‬כי שקידה רבה ובינה הקרבתי במשך הזמן‬
‫להביא את הספר לידי גמר ולהוציאו גם לחפצים לאהוב חכמה בארץ מגוריהם ומוכנים במידותיהם לחיות‬
‫על פי התורה‪.‬‬