פרק שישי - exodus.org.il

‫‪34‬‬
‫פרק שישי‪ :‬לאה‬
‫היהודי שהתעורר בי‪ ,‬לא רק על הנייר בתעודת‪-‬הזהות שלו‪ ,‬אלא גם בליבו‪ ,‬חיפש שותפים לזהות‪,‬‬
‫אך מסביב ‪ -‬הכל היה שומם‪ .‬בספריה הציבורית לא פגשתי באנשים צעירים‪ .‬ישבו שם יהודים שכבר‬
‫יצאו לפנסיה‪ ,‬ודיברו זה עם זה ביידיש‪ .‬כשניסיתי לפתוח איתם בשיחה על ישראל‪ ,‬הם התחמקו‬
‫באדיבות‪ .‬אולם לבסוף‪ ,‬בסתיו ‪ ,8591‬מצאתי את אשר חיפשתי‪.‬‬
‫היה זה בחג שמחת‪-‬תורה בחצר בית‪-‬הכנסת בלנינגראד‪ .‬חג זה היה היחיד בשנה‪ ,‬שבו היה מנהג‬
‫שעשרות בחורים ובחורות צעירים מתכנסים בחצר בית‪-‬הכנסת‪ ,‬לראות ולהיראות‪ .‬צעירים רבים‪,‬‬
‫שחיו בסביבה לא‪-‬יהודית‪ ,‬ראו במפגש הזה הזדמנות להכיר את בן‪-‬זוגם‪ ,‬להינשא לאיש יהודי או‬
‫לשאת אישה יהודיה‪ .‬מהציונות הם עדיין היו רחוקים‪ ,‬אפילו "הורה" טרם רקדו בחצר בית‪-‬הכנסת‪,‬‬
‫אלא פשוט הצטופפו במעברים‪ ,‬האזינו לחזנים‪ ,‬נשמו אוירה יהודית‪ .‬משנה לשנה גדל מספר הבאים‪,‬‬
‫עד שהדבר הדאיג את השלטונות ‪ -‬והם התחילו לשלוח לבית‪-‬כנסת מתנדבים עוזרי המשטרה‪,‬‬
‫העונדים סרט כחול‪ .‬רחוב לרמונטוב נחסם‪ ,‬ו"עורבים שחורים‪ "64‬ריקים חנו ליד שערי בית‪-‬הכנסת‬
‫בציפיה לטרף‪ .‬בחצר הרעים רמקול של המשטרה‪" :‬אזרחים יהודים‪ ,‬תתחשבו‪ ,‬אתם מפריעים‬
‫לילדים לישון‪ .‬הילדים חולים‪ ...‬חוסו עליהם‪ ...‬התפזרו"‪ ,‬ואמנם אגף אחד של בית‪-‬הכנסת הופקע‬
‫בשעתו‪ ,‬לטובת בית חולים לילדים‪ .‬עכשיו היה למשטרה תירוץ טוב למלא את העורבים השחורים‬
‫בשמואליקים ובשלומיקים‪ ,‬ולהובילם למשטרה‪ .‬החצר שרצה סוכנים שרשמו את שמות הסטודנטים‬
‫שבאו לחצר‪ .‬אחרי כן היו יורדים לחייהם‪ :‬מגרשים מהקומסומול ומהאוניברסיטה ‪" -‬בשל התנהגות‬
‫לא‪-‬מוסרית"‪ .‬יום שמחת‪-‬תורה היה לקג"ב יום של מתח עצום‪ .‬פעם פגשתי בחצר את ליוניה גרושב‬
‫שלמד יחד אתי בפקולטה למשפטים‪ .‬משראה אותי‪ ,‬התחמק חיש‪-‬מהר‪ :‬ידעתי שלאחר סיום המכון‬
‫הוא עבד במנגנון החקירה של קג"ב‪ ,‬וכבר הגיע לדרגת רב‪-‬סרן‪.‬‬
‫אך ככל שהמשטרה הגבירה את "השתתפותה" בחג שמחת‪-‬תורה‪ ,‬ככל שהתרבו ההתנגשויות‬
‫בחצר בית‪-‬הכנסת‪ ,‬כך משכה החצר יותר ויותר את המתמרדים‪ ,‬אנשים שגאוותם הלאומית‬
‫התעוררה‪ .‬לקראת סוף שנות השישים‪ ,‬היה החג הזה הפגנה אדירה של אחדות וליכוד לאומי‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,8591‬ביום שמחת‪-‬תורה הייתה חצר בית‪-‬הכנסת ריקה למחצה‪ .‬קבוצת יהודים התקהלה ליד‬
‫בית‪-‬הכנסת החסידי הקטן‪ .‬התקרבתי וראיתי במרכז אישה כבת חמישים‪ ,‬ועמה ילד קטן‪ ,‬עומדת‬
‫ומספרת על ישראל‪ .‬מפעם לפעם הרימה מתוך הרגל את משקפיה שהחליקו למטה‪ .‬בדבריה‬
‫הסתמכה על מכתבים מהדוד בישראל‪ .‬אותי זה מאד עניין‪ .‬ישראל הפכה ממדינה דמיונית ביבשת‬
‫אחרת למדינה שבה שוכנים אנשים חיים‪ ,‬שהם כמונו‪ ,‬כמו הדוד של האישה הזאת‪ .‬החלטתי להכיר‬
‫אותה בכל מחיר‪ .‬אך ככל שהסתובבתי והתקרבתי אליה‪ ,‬כן גברו חשדותיה כלפי‪ .‬לבסוף היא קטעה‬
‫את סיפורה‪ ,‬נפרדה‪ ,‬נטלה את הילד וחמקה מחצר בית‪-‬הכנסת‪ .‬כמעט פתחה בריצה‪ .‬מדי פעם‬
‫הסתובבה‪ ,‬הבחינה בי והגבירה את קצב הליכתה‪ .‬ליד כנסיית ניקול ְס ָקיה השגתי אותה בכל זאת‪.‬‬
‫ברור היה לי למה היא מפחדת ‪ -‬ימי‪-‬סטאלין עדיין היו טריים מדי בזיכרונה‪ ,‬וכנראה שבעה מרורים‪.‬‬
‫אך לא הייתה לי ברירה‪.‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬לצערי אינני יודע איך קוראים לך‪ ,‬אבל מזמן אני רוצה להכיר מישהי כמוך‪ .‬את לא מתארת‬
‫לעצמך כמה זה חשוב לי!"‬
‫"שמע בחור‪ ,‬עזוב אותי! אחרת אקרא למשטרה‪"...‬‬
‫"אבל הפגישה איתך‪"...‬‬
‫"תפסיק לרדוף אחרי‪ ...‬סאשה‪ ,‬מה הוא רוצה ממני?‪ ...‬מה עשיתי לו?‪"...‬‬
‫‪64‬הכינוי שהוצמד למכוניות הסגורות של הבולשת המשמשות להובלת אסירים‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫ושוב הרימה את המשקפיים‪ ,‬אני פרצתי בצחוק‪ ,‬וזה הפשיר קצת את הקרח‪.‬‬
‫לא קל היה לי להכיר את רוזה דוידובנה אפשטיין‪ ,‬אך כאשר נפרדנו‪ ,‬קיבלתי את הכתובת והטלפון‬
‫שלה‪ .‬ידעתי שהכתובת נכונה‪ ,‬כי לוויתי אותה עד לדירתה וראיתי כיצד פתחה את הדלת‪...‬‬
‫כעבור שבועות אחדים הביאה אותי רוזה לדירתה של לאה לוריא‪ ,‬ואני מיד הבאתי אתי את סולומון ‪.‬‬
‫נכנסנו לביתה כציונים מתוך רגש‪ ,‬ויצאנו כציונים מתוך הכרה‪ ,‬היודעים מה רצונם ובמה נקנית‬
‫מולדת‪.‬‬
‫לאה לוריא נולדה בשנת ‪ .8581‬אביה היה רופא בריגה‪ .‬אך מי שנתנה את הטון בבית היתה‬
‫היפהפיה איז'אני לוריא‪ ,‬אמה של לאה‪ .‬היא השליטה בבית סגנון מערב‪-‬אירופי‪ ,‬כאן קראו ודיברו‬
‫גרמנית וצרפתית‪ ,‬ויצאו עם ידידים לטיולי רכיבה‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫כיוון שרצתה להישאר חטובה ומושכת גם בעת ההריון‪ ,‬היתה איז'אני משתמשת במחוך מהודק‪.‬‬
‫כשגדלה ליליה הקטנה‪ ,‬כפי שקראו לה בבית‪ ,‬התברר שהיא אינה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה‬
‫ולהשתמש בידיה ‪ .‬כפות ידיה ורגליה היו מעוקמות ומעוותות‪ .‬אף על פי כן היתה לאה שופעת מרץ‪,‬‬
‫שובבה‪ ,‬סקרנית‪ ,‬בחדוות‪-‬החיים שלה ובאופטימיות שלה יכלו לקנא אנשים שלא היו בעלי‪-‬מום‬
‫מלידה‪ .‬תחומי העניין שלה היו משתנים לעתים‪ ,‬אך תמיד נבעו מתוך ליבה‪.‬‬
‫לפני תחילת מלחמת העולם השניה התמודדו ביניהן בלנינגראד המעריצות של שני הזמרים הרוסיים‬
‫הידועים‪ ,‬לֶ מֶ שוב ופֵ צ'קובסקי‪ ,‬בשצף‪-‬קצף‪ .‬מעריצות פצ'קובסקי היו יוצרות הפרעות קולניות ללמשוב‬
‫בעת הופעותיו‪ .‬היריבות שלהן‪ ,‬חדורות ברוח‪-‬קרב‪ ,‬השיבו מלחמה והיו "מפוצצות" את הקונצרטים‬
‫של פצ'קובסקי‪ .‬בראש מעריצותיו של פצ'קובסקי עמדה לאה לוריא‪ ,‬שהייתה בעצמה זמרת לא רעה‪,‬‬
‫על כך יעידו שירי הילדים בביצועה השמורים בתקליטיית הרדיו הלנינגראדי‪.‬‬
‫המלחמה והשואה‪ ,‬וכן המציאות האנטישמית שלאחר המלחמה‪ ,‬זעזעו את לאה‪ ,‬והיא נהייתה ציונית‪.‬‬
‫בשנת ‪ 8595‬נעצרו היא ואביה באותו היום‪ .‬סֶ נדר לוריא צעד למאסר‪ .‬לאה לוריא הוצאה מהבית על‪-‬‬
‫גבי אלונקה‪ .‬האב אהב מאד את "לאה הקטנה" שלו‪ ,‬הוא חש כי לגבי לאה משמעות המאסר היא‬
‫מוות ודאי‪ :‬אפילו גברים בריאים לא היו יכולים לעמוד בחקירות ובסבלות הכלא באותו זמן‪ .‬בלי לאה‬
‫הוא לא רצה לחיות‪ ,‬והוא לא שב ממאסרו‪.‬‬
‫ואילו לאה חזרה‪ .‬ופניה היו יפות כבעבר‪ .‬ומעיניה האפורות והקשובות הבזיקו ניצוצות אור כבעבר‪,‬‬
‫רק קמטים צצו בפינות העיניים וסימני‪-‬שיבה בשערה האדמוני הקצר‪.‬‬
‫כזאת היתה כשהכרנו אותה‪ ,‬סולומון ואני‪ ,‬בשלהי הסתיו של שנת ‪ .8591‬כזאת היתה כשהלכה‬
‫מאתנו בינואר ‪ ,8591‬שנה זו העניקה משמעות עמוקה לחיינו‪ .‬מצאנו את מה שחיפשנו ‪ -‬שותפים‬
‫לדעה‪ .‬אותות השידור של הרדיו הישראלי הפכו לצווי‪-‬הקריאה שלנו‪ .‬השירים בביצוען של יפה ירקוני‬
‫ושושנה דמארי התנגנו בליבנו‪ .‬וכל קיבוץ חדש שקם בפרוזדור‪-‬ירושלים היה לנו לניצחון‪ .‬שיחות אין‪-‬‬
‫ספור על מדינת ישראל קירבו אותה אלינו והפכו אותה לממשית בשבילנו‪ .‬לאה חלמה ללמד את ילדי‬
‫התימנים‪ ,‬אותם אהבה מאוד בשל חריצותם ומסירותם לארץ‪ .‬בין אורחיה הקבועים נמנו אנשים שהיו‬
‫מוכנים לעלות לישראל בכל שעה שהיא‪ .‬הרגשתי שגם אצלי התחיל להבשיל החלום‪ ,‬שאחר‪-‬כך‬
‫מילא את כל כולי‪.‬‬
‫לאה הלכה מאתנו‪ ,‬לאחר שהספיקה לתת לסולומון ולי שמונה שיעורים בעברית‪ ,‬אותה השפה‬
‫שלמדה בכוחות עצמה בעזרת שידורי הרדיו‪ .‬לא רק לנו הייתה נותנת שיעורי עברית‪ .‬מאיש לא‬
‫לקחה שכר‪-‬לימוד‪ ,‬למרות ששעורים פרטיים היו מקור הפרנסה היחיד שלה ושל אמה הזקנה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫את השיעור התשיעי היא לא הספיקה לתת‪.‬‬
‫‪65‬חגורת בטן רחבה ומהודקת‪ ,‬ששומרת על צורת הגזרה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫היא לא הספיקה לסיים את התרגום מיידיש לרוסית של "המרד בגטו‪-‬וארשה"‪ ,‬ורק אמּה ראתה איך‬
‫היא מתאמצת לכתוב בידיה המשותקות‪ ,‬כשהיא הופכת בלשונה את העמודים‪.‬‬
‫היא לא הספיקה לקרוא את הגיליון החדש של "ואֵ סטניק איזראיליא" שנתן צירולניקוב עמד להביא‬
‫ממוסקבה‪.‬‬
‫היא הייתה מבין המעטים שעברו את כל מדורי הגיהינום של הגולאג וחזרו משם בחיים‪ .‬היא אחת‬
‫ממעטים שמצאו אומץ להמשיך במפעל שהתחילו בו‪ .‬היא נפטרה על שולחן הניתוחים‪ ,‬והיו רבים‬
‫שחשבו שזה היה רצח‪ .‬מיד לאחר מותה אסרו את נתן‪ ,‬והחלו חיפושים וחקירות‪ .‬אני גורשתי‬
‫מעבודתי במשטרה בשל "קשר עם ארגון יהודי בורגני לאומני"‪.‬‬
‫לאה נקברה בבית‪-‬העלמין היהודי בסמוך לבית‪-‬הכנסת‪ .‬על מצבתה נחקק באותיות עבריות‪" :‬לאה‬
‫לוריא ז"ל ‪ .8591 -- 8581‬בת נאמנה לעמה"‪ .‬אולם‪ ,‬בריונים אלמונים ניתצו את המצבה‪ .‬על המצבה‬
‫המשוחזרת נחקקה כתובת ברוסית‪ ,‬המשפט‪".‬בת נאמנה לעמה" הושמט‪.‬‬
‫אם אמנם יש אנשים בני‪-‬אלמוות‪ ,‬הרי לאה לוריא ‪ -‬אחת מהם‪ .‬גופתה טמונה מתחת לאבן‪-‬מצבה‬
‫בבית‪-‬העלמין היהודי הישן בלנינגראד‪ ,‬ועיניה האפורות מחייכות אלינו‪ ,‬לאלה שזכו להכירה‪" :‬אם אין‬
‫אני לי ‪ --‬מי לי? וכשאני לעצמי ‪ -‬מה אני?"‬
‫כעבור שש שנים נוצר ארגון‪-‬נוער ציוני מחתרתי בלנינגראד‪ .‬שניים ממייסדיו היו תלמידיה של לאה‬
‫לוריא‪.‬‬
‫באותה השנה נולדה לי בת‪ .‬קראנו לה ליליה‪.‬‬