f - La Trobe University
Transcription
f - La Trobe University
Kurze A n l e i t u n g zum Erlernen der Hebräischen Sprache. Dr C. H. Vosen und Dr Franz Kaulen, Kurze Anleitung zum Erlernen der Hebräischen Sprach für Gymnasien und für das Privatstudium. Neunzehnte Auflage, neu bearbeitet von Prof. Jakob Schumacher, Religions- und O b e r l e h r e r a m Kgfl. K a i s e r W i l h e l m s - G y m n a s i u m zu C ö l n . Freiburg• im Breisgau. 1909. Herdersche Verlagshandlung. Berlin, Karlsruhe, München, Straßburg•, Wien und St. Louis, Mo. 4 ף ־Z יLu 5 V 17 ו ף ף0 ף Alle Rechte vorbehalten. LA T R O B E UNIVERSITY LIBRARY Druck Ton W . Drugulin in Leipzig. f< Vorwort zur neunzehnten Auflage. Nicht ohne Bedenken übernahm der Unterzeichnete auf Wunsch der Verlagshandlung die Bearbeitung der ״Kurzen Anleitung zum Erlernen der hebräischen Sprache" von Yosen-Kaulen; galt es doch, eine Arbeit anerkannter Autoritäten weiter fortzuführen. Wenn ich schließlich meine Bedenken überwand, so geschah es in der Erwägung, daß es sich bei der neuen Bearbeitung nur darum handeln konnte, die praktischen Erfahrungen des Unterrichtes in den Dienst eines bewährten Buches zu stellen. Die Pietät gegen die verstorbenen Verfasser wie auch die Tatsache, daß sich das Buch seit vielen Jahren einer großen Beliebtheit erfreut, verlangten, daß seine Eigenart erhalten blieb. In der G r a m m a t i k wurde deshalb (von einigen kleineren Umstellungen abgesehen) die alte systematische Ordnung beibehalten; so schien es auch im Interesse der "Übersichtlichkeit geboten zu sein. Ebenso verblieb es bezüglich der Ü b u n g s f o r m e n , die in engem Anschluß an die Grammatik zusammengestellt waren, bei der bisherigen Ordnung; jedoch wurden zu diesen Übungsbeispielen nur häufiger vorkommende Wörter verwendet, damit durch die grammatischen Übungen zugleich die Aneignung eines angemessenen Vokabelschatzes erleichtert werde. Die Ü b u n g s s ä t z e wurden der heutigen Unterrichtsmethode entsprechend bedeutend vermehrt und (wie es auch in vielen andern Lehrbüchern geschieht) nicht nach der systematischen Einteilung der Grammatik zusammengestellt, sondern nach methodisch-praktischen Gesichtspunkten; es wird zweckmäßig sein, auch bei der Erteilung des Unterrichtes dieser Ordnung zu folgen. Das anfangs meist so rege Interesse an der neuen Sprache würde gewiß sehr beeinträchtigt werden, wollte man gleich zu Beginn des Unterrichtes die ganze abstrakte Elementargrammatik ohne Unterbrechung durchnehmen. Daher dürfte es sich empfehlen, die Schüler, nachdem sie mit den Lesezeichen zur Genüge bekannt sind, sogleich in den konkreten Gebrauch der Sprache einzuführen VI Vorwort zur neunzehnten Auflage. und sie kleine, leichte Sätze lesen und übersetzen zu lassen; zur Bildung solcher Sätze werden sich am besten die Pronomina eignen. Nach den allgemeinen Regeln über die Assimilation und die Gutturalen folgt die praktische Anwendung derselben in der Lehre vom Artikel. Dann wird die wichtige Lehre von den Silben und der Silbenbildung in der Anwendung der Präfixe (Präpositionen, Waw copulativum und H e interrogativum) veranschaulicht und eingeübt. Hierdurch werden die Schüler zugleich mit den einfachsten und allgemeinsten Erscheinungen des Hebräischen vertraut, ohne deren Kenntnis die Bildung von Übungssätzen kaum möglich ist. Im Anschluß hieran folgt die leichtere Lehre vom Nomen, zuletzt die verwickeitere vom Verbum. Die zusammenhängenden Ü b u n g s s t ü c k e wurden unverändert aufgenommen, da sie zur Vorbereitung auf die Lektüre der Heiligen Schrift ausreichend erscheinen. Schließlich wurde ein nach der Grammatik geordnetes Verzeichnis von ״Vokabeln zum Auswendiglernen" beigefügt. Die zahlreichen Schwierigkeiten nämlich, mit denen der hebräische Unterricht zu kämpfen hat, beruhen wenigstens zum Teile auf der mangelhaften Kenntnis der Wörter; das kleine Verzeichnis möchte helfen, diese Schwierigkeiten zu überwinden. Die dargelegten Grundsätze stimmen mit zahlreichen Wünschen überein, die in brieflichen Mitteilungen wie in Rezensionen zum Ausdruck gelangt sind. Möge das altbewährte Buch auch in seiner neuen Gestalt geeignet erscheinen, zum Erlernen der für unsere Zeit so wichtigen Ursprache des Alten Testamentes die erste Anleitung zu geben. C ö l n , Weihnachten 1908. Der Herausgeber. Inhaltsverzeichnis. Seite V o r w o r t zur neunzehnten Auflage Einleitung. Sprache und Schrift der Hebräer Erster Abschnitt. Grundregeln für die Formenbildung Zweiter Abschnitt. Formenlehre. A. Das Pronomen B. Das Verbum G. Das Nomen D. Die Partikeln Dritter Abschnitt. Die nötigsten Angaben aus der Syntax. A. Syntax des Nomens B. Syntax des Verbums 0. Syntax der Partikeln Vierter Abschnitt. Paradigmen Fünfter Abschnitt. Übungsbuch I. Formen zur Anwendung des Gelernten I I . Ganze Sätze I I I . Zusammenhängende Texte Vokabeln zum Auswendiglernen Alphabetisches Wortregister zum Übungsbuch v 1 10 16 18 38 49 52 63 71 74 96 108 126 137 147 Berichtigungen. S. 9, Z. 1 ergänze hinter ״Kolon": ״oder Semikolon". S. 14, Z. 8 1. מה־^כם. S. 30, Z. 17 1. Inoptv. היטב. S. 31, Z. 5 v. u. 1. הסביב. S. 36, i n m . 5, Z. 6 1. Palel (oder Pilel). S. 44, Z. 2 v. u. 1. Nomina. Sprache 2 Eigentümlichkeit der Schrift. dasselbe schriftlich in den biblischen Büchern des Alten Testamentes, außerdem bloß in Inschriften und Münzlegenden vor. § 2. Eigentümlichkeit der Schrift. 1. Die hebräische Schrift ist von Anfang an eine B u c h s t a b e n s c h r i f t gewesen; zuerst lag ihr das allen semitischen Völkern gemeinsame Alphabet zu Grunde, das sich aus der hieratischen Schrift der Ägypter herausgebildet hatte. Dieses Alphabet heißt gewöhnlich das p h ö n i z i s c h e und ist von den Samaritern auch fürs Hebräische immer beibehalten worden. Die J u d e n dagegen vertauschten seit der Zeit des babylonischen Exils ihre Schrift allmählich mit der a s s y r i s c h e n oder Q u a d r a t s c h r i f t , die selbst nur eine kalligraphische Umbildung der älteren Schriftart ist, und diese blieb seitdem immer für das Hebräische in Gebrauch. 2. Die hebräische Schrift geht von der r e c h t e n Seite zur l i n k e n , und die hebräischen Bücher fangen daher, mit den abendländischen Büchern verglichen, auf dem letzten Blatte an. Die Buchstaben des hebräischen Alphabets sind alle nur K o n sonan-ten, da die Juden zuerst o h n e V o k a l e schrieben. Anm. Über die Art, wie der hebräische Text a u s z u s p r e c h e n ist, gibt es keine volle Sicherheit. Auch die heutigen Juden weichen in dieser Hinsicht voneinander ab. Die bei den Christen jetzt übliche Aussprache schließt sich an die der spanischen und portugiesischen Juden an. § 3. Das Alphabet. 1. Die hebräische Quadratschrift zählt z w e i u n d z w a n z i g Buchstaben; sie bezeichnen, da einer von ihnen vermittelst eines diakritischen Punktes zweifache Bedeutung erhält, d r e i u n d z w a n z i g Laute; sie dienen zugleich als Z a h l z e i c h e n . Es sind die nebenstehenden (S. 3). A n m . Sajin wird in den alten Übersetzungen gewöhnlich mit z (nach französischer Art zu sprechen!) wiedergegeben, z. B. זבדיZaßoJ, זוזיםZuzim. Das עist ein schwer zu beschreibender Kehllaut, den die Septuaginta mit Spiritus (lenis oder asper) oder mit ךumschreiben, z. B. ' עמלקAfxaXex, עברי 'Eßpatoi, עטרהr ö p - o ^ a (ähnlich die Vulgata). Jetzt wird עmeistens nicht ausgesprochen. — Zur Unterstützung des Gedächtnisses gruppiere man: 1—5. 11 ; ; ה—א6—10. י — ו. Kaph; 12—16. 22;;ע—ל17—21. ש — פ. Taw. 2, Fünf Buchstaben haben am Ende der Wörter eine andere Form als im Innern: ךD ( ץ ף ןlitterae finales, vereinigt in der Konsonanten. Gestalt א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ, am Ende ך ל מ, am Ende ם נ, am Ende ן D ע פ, am Ende ף צ, am Ende ץ ק ר 1ע U) ת Name Aleph Beth Otmel Däleth He Wem Säjin Cheth Teth Jod Käpli Lämed Mem Nim Sämex Ajin Pe Zade Kdph Besch Sin Sin Täw Aussprache 3 Zifferwert ג b 1 bh 2 3 4 5 6 7 8 9 10 20 30 40 50 60 70 80 90 100 200 g gh d dh h w s (weich) ch (hart wie in ,ach') t (hart) נ k, ( (יweich wie in ,ich') 1 m n s (scharf) < P Ph z k (q) (stark) r s (scharf) § (sch) t th 300 400 vox memorialis כמנפץkamnephez oder כמנפץhantfnapjpez wie der Zerschmetterer). 3. Die "Wörter dürfen am Ende der Zeile nicht abgebrochen werden. Damit dadurch kein leerer Raum entsteht, wird die Zeile gefüllt, indem man gewisse Buchstaben im Schreiben länger zieht (ilitterae dilatabiles). Dieses geschieht mit r־1, *ל־־, ( ר־ןvox , memorialis " אהלתםhalten ihr zeltetet). 4. Als Ziffern bezeichnen die Buchstaben von אbis טdie Einer, die von יbis צdie Zehner, die übrigen die Hunderter. Das Zeichen שwird nur einmal, und zwar ohne den diakritischen Punkt, gebraucht f ü r die Zahl 300. Die Zahlen 500, 600, 700, 800, 900 werden der Reihe nach durch die litterae finales bezeichnet oder auch durch Zusammenstellung ausgedrückt, z. B. ,500 = תק = תתק900. Von Tausend an beginnt die Reihe des Alphabetes von neuem, aber dann meistens größer geschrieben und oben mit zwei Punkten bezeichnet, z. B. 2000 ־ ־ =ב. Die Einer, Zehner und Hunderter werden so nebeneinander 1* Vokalzeichen. 4 gesetzt, daß der größere W e r t von der Rechten her vorangeht, z. B. 436 ת ל ו. Bloß fünfzehn ist 6 + 9 = ו ט , weil יהeine Abkürzungsform des Namens J a h w e (Jehowa) ist. § 4. Vokalzeichen (Punktation). Alle Vokale lassen sieh auf die drei L a u t e a, i, u zurückführen; die übrigen nämlich sind entweder Mittellaute, wie e zwischen a und i, 0 zwischen a und u, das griechische v zwischen i und u, oder Doppellaute, wie das griechische av und ai. Das Hebräische nun h a t keine Doppellaute und von Mittellauten bloß e und 0; seine ganze Vokalreihe besteht also aus den fünf Lauten a, e, i, 0, u, und zwar kommen diese alle sowohl l a n g als auch k u r z vor. 1. Im Bibeltexte sind die langen Vokale häufig durch die drei Konsonanten Aleph, J o d , Waw, die ihrer Natur nach mit den Vokalen verwandt sind, bezeichnet (wie im Mitteldeutschen zv jnen = zu ihnen). Es werden nämlich der physiologischen Verwandtschaft gemäß die Hauptlaute ä durch א, i durch י, ü durch וausgedrückt; die Mittellaute können wie jeder der beiden Hauptlaute, zwischen denen sie liegen, bezeichnet werden, z. B. ראשras arm, שיםsirn stellen, לוןlün übernachten, צאתzeth hinausgehen, ביןben zwischen, צאןzon Schafe, יוםjdm Tag. Der vokalische Auslaut eines Wortes wurde häufig durch הbezeichnet, z. B. גלהfür gälä, gälö, gole, gole. Man nennt daher diese Konsonanten V o k a l b u c h s t a b e n oder L e s e m ü t t e r , matres lectionis. 2. Nachdem aber die hebräische Sprache aus dem Volksgebrauche geschwunden war, setzten jüdische Gelehrte (Punktatoren) im 6. und 7. Jahrhundert n. Chr. zur Bezeichnung der Vokale kleine Zeichen, meist Punkte oder Striche, unter oder über die Konsonanten der unveränderten alten Schrift. Diese neue Vokalschrift nennt man die P u n k t a t i o n des Textes. Mit Ausnähme von zweien geben diese Zeichen zugleich die Q u a n t i t ä t des Vokals an. Es sind die folgenden nach Gestalt T — -ד.— — — — Name נןמץ פתח צרי סגול הירק חולם כןמץ חטוף קבוץ Kämez Päthaeh Zere S'göl CMrek Cholem Kämez-chatüph Kihhüz Lautwert: a V a e e I und T ö Ö ü und ü Die Vokalzeichen stehen im Texte u n t e r der Zeile, nur Cholem ü b e r der Zeile, 5 Vokalzeichen. 3. Diese Vokale werden immer n a c h dem Konsonanten ausgesprochen, bei welchem sie stehen, z. B. D sä, D se, b so; von einer einzigen Ausnahme wird § 11, 3 die Rede sein. 4. Diese nämlichen Zeichen werden auch da geschrieben, wo ein l a n g e r Vokal schon durch eine Lesemutter bezeichnet ist, so daß ein doppelter Vokalausdruck vorhanden ist. z. B. ראשräS arm, קירkir Wand, צאze gehe hinaus, אין,en Nichtsein, ראשrol Kopf, ל1 קhol Stimme, היהhäjä er war, הזהchöse Seher, ראהrä'ö sehen. Wird ein langer Vokal in dieser doppelten Weise ausgedrückt, so heißt er plene g e s c h r i e b e n , oder man sagt, der Vokalbuchstabe ruhe, q u i e s z i e r e , in dem betreffenden Vokal; fehlt der Vokalbuchstabe, so heißt der Vokal defective g e s c h r i e b e n , z. B. גרgär wohnend, מתmeth er starb, אם,im wenn, בלhol G-esamtheit, קםküm aufstehen. Bloß Waw quiesziert nie in Kibbuz, sondern wo es ü bezeichnet, erhält es in der Mitte einen Punkt ()י und wird dann שורקSürek genannt. 5. Am Ende der Wörter quiesziert auch הin den zum Hauptlaut a gehörigen Vokalen, z. B. דדהhäjä er war, הזהchöse Seher, ראהrä'o sehen. Wenn הim Wortschluß nicht quiesziert, wird es mit einem Punkt versehen, der מפיקMappik genannt wird, z. B. ארצה,arzäh (ihr Land), fast wie 'arzäch, verschieden von ' ארצהärzä in ein Land. A n m . 1. S a gol wird mitunter wie ein langer Vokal behandelt, so daß א, ה, יdarin quieszieren, z.B. ! מצאניm'zenä findet (s. §48), , לעדrol Hirt, שתעה s3thenä trinket. A n m . 2. Cholem fällt mit dem diakritischen Punkte des שzusammen, wenn so oder os zu lesen ist, z. B. שנאsone hassend, משלmosel herrschend; dagegen י עישקosek bedrückend, שמרsomer wachend. Das וist 0, wenn kein anderer Vokal vorhergeht oder folgt, z. B. לשוןlasön Sprache; es ist wo, wenn ein anderer Vokal vorangeht, z. B. י עויןaw'on Schuld, und ist ow, wenn es noch ein Vokalzeichen unter sich hat, z. B. לוהlowe borgend. A n m . 3. Das Zeichen — ist 0, so oft es in einer g e s c h l o s s e n e n t o n l o s e n Silbe steht, eine Regel, die erst in der Folge ganz verstanden werden kann. Beispiele sind חכמהchöxmä Weisheit, ףהןםivajjäköm und er stand auf (s. § 15, Anm.). In o f f e n e r Silbe muß es ö gelesen werden, so oft ein anderes kurzes 0 (Kamez-chatuph oder Chateph-Kamez, § 6, c) darauf folgt, z. B. פעלף pöolcha dein Werk, 18§) ) ב ח ר יböchPrt in Zornesglut, ferner in den zwei Wörtern גןו־שיםkodasim Heiligtümer und שישיםiöraSim Wurzeln. A n m . 4. Im Bibeltext stehen öfters bei einem Worte Vokale, die nicht zu diesem, sondern zu einer unter dem Texte stehenden und durch — oder — angezeigten Lesart zu ziehen sind. So steht Gen. 30,11 im Text בגדund unten ;בא נדdies will heißen, daß בא נדzu lesen ist. Man nennt in solchen Fällen die im Text stehenden Wörter כתיבkdtMb {scriptum), die unten stehenden קרי k.rS (legendum). Letzteres Wort steht auch immer als Zusatz bei den Rand- 6 lesarten: בא גד קריoder mit dem Abkürzungszeichen בא גד ק׳. Bei einigen Wörtern, die überall durch eine andere Lesart ersetzt werden sollen, ist das EL9re ganz weggelassen und bloß die Punktation desselben angegeben (K"re perpetuum); so steht im Pentateuch immer הוא, wo (nach Meinung der Juden) היאsie gelesen werden soll; ferner überall ;)ישיכר( יששכר, ?)ירושלים( ;רויטל, ,הוד אדגי, § 79, 2) Anm.). § 0. Schawa (S3wa). 1. Unter die (hörbaren) v o k a l l o s e n Konsonanten wird, um sie als solche zu bezeichnen, ein Doppelpunkt gesetzt, z. B. בb. Dieses Zeichen heißt שואj§'tvä. Unter den letzten Konsonanten der Wörter wird kein § 9 wa gesetzt, z. B. א בVater, הןsiehe. Nur Kaph finale hat immer Ö9wa (zur leichteren Unterscheidung von Nun finale), z. B. איךwie?, לךdir; außerdem jeder letzte Konsonant, der auf ein anderes S 9 wa folgt, z. B. קישטWahrheit, = א ת תdu (§ 7, Anm. 1); jedoch Schluß-K erhält kein S 9 wa, z. B. חטא Sünde. 2. Das S 9 wa wird im Anlaut der Silbe wie ein schwaches e ausgesprochen und heißt dann S 9 w a m o b i l e ; im Auslaut wird es gar nicht ausgesprochen und heißt S 0 w a q u i e s c e n s . So ist in קטלתםJcHaltem (ihr habt getötet) das erste S 9 w a m o b i l e , das zweite q u i e s c e n s . 3. S 9 wa mobile und quiescens werden mit gemeinschaftlichem Namen S 9 w a s i m p l e x genannt. A n m . 1. Der Anlaut einer Silbe ist anzunehmen, und ausgesprochen wird daher das S 3 wa: a) unter dem ersten Buchstaben des Wortes, b) nach einem langen tonlosen Vokale, c) unter dem Verdoppelungspunkte (Dages forte, s. § 7), d) nach einem andern S 9 wa. A n m . 2. Bei der Abwandlung der Nomina und Verba wird häufig ein Vokal zu S 9 wa verflüchtigt; dieses S 9 wa wird etwas flüchtiger als S 9 wa mobile gesprochen und heißt SPwa medium. v § 6. S8wa compositum oder Chateph. Bisweilen soll das S 9 wa mobile nicht den schwachen E - L a u t haben, sondern einen andern schwachen Vokallaut. Dieses wird dadurch bezeichnet, daß man einen kurzen Vokal links neben das S*wa schreibt (— — —). Ein solches S 9 wa heißt S 9 w a c o m p o s i t u m oder חטףChateph. Es gibt deren drei: a) C h a t e p h - P a t h a c h , z. B. in הלאhalo nicht? 1 אכלe x ~ol essen, &) C h a t e p h - S 9 g o l , z. B. in c) C h a t e p h - K a m e z , z. B. in הליch°li Krankheit. את Dages. 7 § 7. Verdoppelung der Konsonanten; DageS forte. Wenn ein Konsonant verdoppelt werden soll, so schreibt man ihn nur einmal und setzt einen Punkt hinein. Dieser Punkt heißt רגיש כבדDageS forte, z. B. קטלkuttäl er wurde ermordet. A n m . 1. Dages forte steht nie am Ende der Wörter, z. B. ' עזass stark, זללdall schwach, D ! ) ' a « « V o ] k ; ausgenommen: את, entstanden aus אתיdu (fem.). A n m . 2. Dages forte wird nie bei verdoppeltem י, selten bei doppeltem נ מ לgesetzt und auch bei verdoppeltem קund טhäufig weggelassen, z. B. \TJ ivajfhi und es geschah, הלליhaWlü preiset, הנניhinrini hier bin ich, המבקשיםhanm%aM?s1m die Suchenden. -״-•י . . V A n m . 3. Waw mit Dages forte unterscheidet sich dadurch von Surek, daß bei ersterem immer ein Vokal vorhergeht und folgt, z. B. עורcür wachen, ' עורiiviver blind. § 8. Wegnahme der Aspiration; Dages lene. 1. Die sechs Buchstaben נ י נ נS ( הvox memorialis כגךכפת Vgadffphath) sind A s p i r a t e n . Soll ihnen die Aspiration genommen werden, so setzt man einen Punkt in sie hinein. Dieser Punkt heißt ו־גש קלDagel lene. F ü r unsere jetzige Aussprache findet dadurch nur bei כund פeine Veränderung statt, indem כ כk, und פph, פp gesprochen wird, z. B. שכרsa/är er kaufte, לשברliskör um zu kaufen. A n m . Manche lassen auch bei ב, נund תeine veränderte Aussprache eintreten, nämlich = בw (bh) und = בb, i = gh und =־ גg, = תs (das englische th) und = תt. Beispiele sind קרבkerebh Inneres, קי־בוkirbo sein Inneres; סגר saghar er verschloß, לסנירlisgur um zu verschließen; ' אתם כתבתםattem IcHhabhfäm ihr habt geschrieben. 2. Die Aspiraten erhalten Dages lene, so o f t k e i n V o k a l u n d k e i n & 3 wa m o b i l e o d e r c o m p o s i t u m u n m i t t e l b a r v o r i h n e n s t e h t , also a) zu Anfang eines Satzes oder Satzabschnittes, b) am Anfange eines Wortes, wenn das vorhergehende Wort mit einem Konsonanten schließt, z. B. על כןdeshalb, c) in der Mitte und am Ende eines Wortes nach einem Ööwa quiescens. z. B. קטלתםkHaltem ihr habt getötet, וישבtcajjüb und er führte weg. A n m . 1. Früher wurde jede Aspirata, die kein Dages lene hatte, jeder Konsonant, in dem (nach § 7, Anm. 2) Dages forte ausgefallen war, sowie das He ohne Mappik zum Zeichen der weichen Aussprache mit einem darüber stehenden Strich versehen, der רפהRaphe (weich) genannt wird. Jetzt findet sich dieses Zeichen nur noch selten in den Bibelausgaben, z. B. Zach. 4, 7: הר^שהhardSä die oberste. A n m . 2. Dages forte hebt in den Aspiraten immer die Aspiration auf, z. B. ' עכוakko Accho (nom. pr.), נפהnuppäch es wurde angefacht. Akzente. 8 A n m . 3. Ein Dages, das in einer Aspirata auf e i n e n V o k a l folgt, ist immer f o r t e und unterscheidet sich durch diese Stellung vom Dages lene, dem n i e ein Vokal vorangeht, z. B. כזלגב: ßgtob er schreibt, בתבkitteb er schrieb eifrig. Anm. 4. 41,2§) ) ׳ ט ל ח תdu (fem.) sandtest steht für unter Beibehaltung des Dages lene und des Schluß-S®wa (§ 5, 1). § 9. Akzente. Metheg. 1. Bei weitem die meisten hebräischen W ö r t e r haben den Ton auf der l e t z t e n , die übrigen auf der v o r l e t z t e n , keine auf der drittletzten Silbe. Demnach sind die hebräischen W ö r t e r entweder מלרעMilrä unten betont, d. i. öttzova, z. B. מלךmaläx er war König, oder מלעילMilel ölen betont, d. i. irapostkova, z. B. כולך melex König. 2. Bei der Punktation des Textes hat jedes W o r t seinen Akzent erhalten. Der Akzentzeichen sind nicht weniger als 31, weil man durch sie den gesangartigen Vortrag des heiligen Textes bis ins kleinste regeln wollte; der Vortrag richtete sich aber nach den logischen Beziehungen der Worte. Daher sind die Akzente nicht bloß für den Vortrag, sondern auch für das Verständnis des Textes von Wert. 3. Sämtliche Akzente zerfallen in zwei Klassen, je nachdem sie das betreffende W o r t von dem folgenden t r e n n e n oder mit demselben v e r b i n d e n sollen; jene heißen d i s t i n k t i v e , diese k o n j u n k t i v e Akzente, oder kurzweg Distinctivi, Coniunctivi. 4. Die einzelnen Akzente stehen teils ü b e r , teils u n t e r dem Worte, z. B. ספרsepher Buch, כתבkdthob schreiben. Einige wenige werden an den A n f a n g oder an das E n d e des W o r t e s geschrieben, z. B. תאבדtobed peribis, ל{טלkatäl er tötete, ־ ־עצםezem Gebein, קהלתkoheletli Prediger, ס|ךשködes Heiligtum, וייטבwajjäSöb und er kehrte zurück, דברdeber Pest, 1 ' א|יa m ich; die meisten aber stehen immer b e i d e r T o n s i l b e , z. B. הגרhuggäd, ישבתjoMbeth. 5. Die wichtigsten Distinctivi, welche größere Abschnitte in der Satzbildung bezeichnen, und deren Kenntnis daher zur Konstruktion des Satzes notwendig ist, sind: — Sittük, immer bei der Tonsilbe des letzten Wortes, also unserem Punkt zu vergleichen, — 'Athnäch, der größte Satzeinschnitt in der Prosa. — 'Ole WsjÖred, Haupttrenner in den Psalmen, Sprichwörtern und Job, — Säkeph — Säkeph kätön, gädol, 18,1§)<טלחת,Anm. 2) 9 Akzente. — (endständig) S'göltä, gleichen, — R9bia, alle unserem Kolon oder Komma zu ver- das häufig bei Anführung direkter Worte steht. Die am häufigsten vorkommenden Coniunctivi sind: — Mer'/ß und — Münäch. A nm. 1. Die Einteilung der Akzente in reges, duces, comites und servos und die subtilen Regeln über die Akzentsetzung können hier nicht berücksichtigt •werden. A n m . 2. braucht. I n dieser Grammatik ist als allgemeines Tonzeichen — ge- A n m. 3. Am Schlüsse jedes Satzes oder Verses steht mitten in der Zeile Soph-pasulc, der Versteiler, der demnach immer mit Sillük zusammen vorkommt. 6. Bei mehr als zweisilbigen "Wörtern, die den Ton auf der Endsilbe haben, wird zu einer der ersten Silben ein Zeichen gesetzt, das eine A r t Gegendruck gegen die Betonung des Endvokals bilden oder die Stimme verhindern soll, zu sehr nach dem Ende zu eilen. Dieses Zeichen ist eine senkrechte Linie links neben dem Vokal, also dem Sillük gleich, z. B. _יהןיכיןJViöjacMn, ד«_עמךים haammudim die Säulen. Der Name desselben ist מתגM e t h e g (Zaum). A n m . In Bezug auf die Setzung des Metheg wird auch S 9 wa compositum und mobile a l s V o k a l gerechnet. Daher schreibt man ציעקיםz6'aMm Schreiende, ןבדיוkätfdü sie sind schwer, und selbst Ps. 144, 14 מסנליםbelastet, Ruth 1, 11 במ&יin meinem Innern. Das Metheg wird demnach in einzelnen Fällen ein S i l b e n t e i l e r und kann zur Erkennung des Kamez-chatuph dienen; so ist 1 כןטלTiot-lo (ihn zu töten). dagegen קטליk ä f l ü (sie töteten) zu lesen. Erster Abschnitt. Grundregeln für die Eormenbildung. § 10. Einteilung der Laute. 1. Die Vokale zerfallen in k u r z e und l a n g e , in u n v e r ä n d e r l i e h e und v e r ä n d e r l i c h e , und in einzelnen Fällen (§ 12) in h o m o g e n e und h e t e r o g e n e . A n m . Unveränderlich sind in der Regel die plene geschriebenen langen Vokale, dann die kurzen Vokale in geschärften und in geschlossenen Silben, wenn die letzteren nicht Endsilben sind, z. B. i in.(14§)קטל, גקטל 2. Die Konsonanten werden nach dem O r g a n , womit sie gesprochen werden, eingeteilt in: g u t t u r a l e (Kehllaute) א, ה, ח, )אהחע( ע, p a l a t a l e (Gaumenlaute) ג, י, כ, )ניכק( ק, l i n g u a l e (Zungenlaute) ד, ט, ת, ל, )דטלנת( נ, d e n t a l e (Zahnlaute) ז, ם, צ, )זסציש( ש, l a b i a l e (Lippenlaute) ב, ו, מ, )גיומף( פ. Zwischen den Gutturalen und Lingualen liegt ר. Nach der Art der A u s s p r a c h e unterscheidet man: m u t a e ג, כ, ד ; ק, ת, ב ; ט, פ, l i q u i d a e ל, ט, נ, ר, s i b i l a n t e s D, ש, ש, ז, צ, s p i r a n t e s א, ע, ה, ח, s e m i v o c a l e s .(א, ו, י, (ה 11 L Die § . vier Eigentümlichkeiten der Gutturalbuchstaben. Gutturalbuchstaben א, ע, ה, חerhalten statt des S wa mobile i m m e r §־־wa compositum, wobei אChateph-S 8 gol, die übrigen Chateph-Pathach vorziehen, z. B. אכלessen, עדיSchmuck, הלאnicht?, המשיםfünfzig. Das §>־wa quiescens vertauschen sie nur z u w e i l e n mit S 3 wa compositum und nehmen dann in der s Die Gutturalen. 11 Wahl des Chateph auf den vorhergehenden Vokal Rücksicht, z. B. יעמידer wird stellen, העמידer stellte, העמדer wurde gestellt; aber auch נאזרgegürtet, נהפךer wandte sich, יחמדer wird begehren, העדיףer erübrigte. 2. Die Gutturalen lassen nie das Dages forte in d e r S c h r i f t zu, können aber in der A u s s p r a c h e verstärkt bezw. verdoppelt werden. Wo eine grammatische Regel die Verdoppelung einer Gutturale fordert, wird entweder zum Ersatz der voraufgehende Vokal verlängert (Ersatzdehnung), oder die Gutturale wird mit kurzem Vokal doppelt bezw. stärker gesprochen (virtuelle Verdoppelung, Dages forte implicitum). Vor אtritt meistens, vor ע häufig, vor הselten, vor הnur zuweilen Ersatzdehnung ein. Beisp.: האדםhä'adäm für hä"adäm der Mensch, צעקzäcek für za'ek schreien; dagegen מהרmähher eilen; נחםnichcham er tröstete, נחםnüchcham er wurde getröstet. 3. Die Gutturalen sind organisch mit dem Vokal a verwandt und ziehen deswegen überall bei veränderlichem Vokal den A-Laut vor; das Imperf. von שלףz. B. heißt ישליף. er wird ziehen, von שלחaber ישלח. er wird schicken, von שחטebenso יישחט, er wird schlachten. Wenn aber am Ende eines Wbrtes lange, unveränderliehe Vokale (außer a) stehen, so fordern ה, ח, עim Auslaut noch ein Pathach zwischen sich und dem Endvokal, z. B. גביהgaböäh hoch, רוחrüäch Geist, השמיעhiSmtä' er verkündete, ירחjareäch Mond, ;־הושעf h d s ü ä ' (nom. prop.); אund הdagegen, die mit den Vokalen mehr Verwandtschaft haben, stehen ohne Zwischenlaut und quieszieren in den Schlußvokalen (§ 12), z. B. גלהauswandern, הגלהin die Verbannung fuhren. Dieses Pathach, das als einzige Ausnahme vor seinem Konsonanten gelesen wird, wird P a t h a c h f u r t i v u m genannt. A nm. Auch רduldet kein Dages forte, sondern verlangt fast immer Ersatzdehnung, z. B. הלאשhärö§ für härrdsch der Kopf; בדף־bäre% für härrex segnen. (Nur in seltenen Ausnahmen steht es mit Dag. f., z. B. Spr. 14, 10 מרתmörräth Kummer.) Ebenso hat רlieber ä vor sich als andere Vokale, z. B. ויסרstatt ויסרund er wich sowie für ויסרund er entfernte. § 12. Eigentümlichkeiten der schwachen Konsonanten. 1. Die schwachen Konsonanten oder Semivoeales sind mit den Vokalen so verwandt, daß sie öfters in sie übergehen und deswegen auch zur Schreibung derselben verwendet werden (§ 4, 1). Einem schwachen Konsonanten gegenüber heißen diejenigen Vokale, welche zu ihm in nächster Beziehung stehen (a, e, 0 zu 12 Assimilation. 'Aleph, e, i zu J o d , 0, u zu Waw), h o m o g e n e , heterogene. alle andern 2. Die schwachen Konsonanten verlieren ihren konsonantischen Klang oder q u i e s z i e r e n , so oft sie im Auslaute der Silben nach einem homogenen Yokal stehen. Z. B. ביה ודהfür בןהוד־הin Juda, צאתfür ־ צאתhinausgehen, הושבfür הושבbewohnt werden. Dasselbe gilt für ה, wenn es am Ende des Wortes steht, z. B. גלהer offenbarte, הזהSeher, זהdiese. A n m . 1. אbehauptet oft auch im Auslaut der Silben nach homogenem Vokal seinen konsonantischen "Wert, z. B. לאצלzu essen, ר1 _יאכer bindet. (Chateph hebt, wenn es für S®wa quiescens steht, den Silbenschluß nicht auf.) Dagegen ר1 לאנf ü r לאנ*רdicendo, לאלהיםf ü r לאלהיםdeo. A n m . 2. Gewöhnlich quieszieren die schwachen Konsonanten in langen Vokalen, doch kommen auch Formen vor, wie לאלניf ü r לאלניdem Herrn, יגלה er wird offenbaren, תגלינהsie werden offenbaren. § 13. Assimilation. 1. Wenn ein Konsonant mit S 3 wa quiescens vor demselben Konsonanten steht, so wird er nur einmal geschrieben und die Verdoppelung durch Dages forte ausgedrückt; so schreibt man ש ת הstatt שתתהdu setztest, התטםstatt התתמםredlich verfahren. 2. Ein vokalloses Nun kann jedem Konsonanten assimiliert werden, z. B. אתםfür אנתםihr, מקדםfür מנקד־םvon Osten, מזהfür מנזהvon diesem. Auch ל, תund הwerden mitunter andern Konsonanten assimiliert, z. B. יקהfür ילקה, er nimmt, הנבאfür התנבא weissagen, מזהfür מהזהwas denn? A n m . Zuweilen assimiliert sich הeinem v o r a u f g e h e n d e n vokallosen נoder תund wird dann als Dag. f. hineingeschrieben, z. B. קטלני: f ü r קטלנהי: er tötet ihn; תו5 ל(טfür קטילתהוsie tötete ihn. § 14. Unterschied der Silben. Die Silben beginnen im Hebräischen mit einem Konsonanten; ausgenommen sind nur die Wörter, die mit יund anfangen, z. B. ומיund wer? Nach dem Auslaute unterscheidet man drei Arten von Silben: 1. o f f e n e oder e i n f a c h e Silben, d. h. solche, welche mit einem Vokal oder einem quieszierenden Konsonanten schließen, z. B. ליוihm, זיצאer ging hinaus; 2. ( e i n f a c h ) g e s c h l o s s e n e oder z u s a m m e n g e s e t z t e Silben, d. h. solche, die mit e i n e m hörbaren Konsonanten schließen, z. B. ביתHaus-, dazu gehören auch die g e s c h ä r f t e n Silben, Unterschied der Silben. 13 d. h. solche, die durch Dages forte einen Konsonanten als Schluß erhalten, z. B. = קטלkit-tel, er mordete; 3. d o p p e l t g e s c h l o s s e n e Silben, d. h. solche, die mit zwei Konsonanten schließen, z. B. קטלת, du tötetest; sie finden sich nur selten und nur am Schlüsse des Wortes. Ein Konsonant mit S 3 wa mobile (auch mit S 3 wa compositum) bildet keine eigene Silbe, sondern nur einen Silbenvorschlag. 111 dem Worte יתקטליjithkatflü sind drei Silben, wovon die e r s t e j i t h eine geschlossene, die zweite hat eine geschärfte, die dritte flu eine offene mit Vorschlag ist (vgl. jedoch § 9, 6, Anm.). § 15. Vokale der verschiedeneu Silben. 1. O f f e n e Silben haben l a n g e Vokale (einzelne Ausnahmen werden im Verlauf der Formenlehre berührt). 2. U n b e t o n t e g e s c h l o s s e n e S i l b e n h a b e n s t e t s k u r z e V o k a l e ; b e t o n t e geschlossene Silben können sowohl lange als auch kurze Vokale haben. Dieselbe Regel gilt für g e s c h ä r f t e Silben. A n m . Demnach ist das Zeichen — in tonlosen geschlossenen Silben stets 0 zu lesen: a) vor S®wa quiescens: z. B. י אכלהo/-la Speise (dem auf offene Silbe folgenden S e wa mobile geht Metheg voraus, z. B. ' אכלהä--/la sie aß). b) vor Dages forte, z. B. הנניchon-ne-ni erbarme dich meiner. c) vor Makkeph (§ 16, 1, b), z. B. כל־האו־ץköl haarez die ganze Erde. d) in tonlosen geschlossenen Endsilben, z. B. רכןםwajjäköm und er stand auf. § 16. Verbindung der Wörter. Makkeph. 1. Mitunter stehen zwei Wörter in so enger Verbindung, daß sie in der Aussprache, gleich unsern Zusammensetzungen, ganz verschmolzen werden. Dies wird in der Schrift angezeigt a) durch D a g e § f o r t e zu Anfang des z w e i t e n Wortes, z. B. Ps. 18, 41 נתתה ליnathattälli du gabst mir, Gen. 46, 28 ' אךצהarzäggösSn in das Land Gosen; b) durch ein V e r b i n d u n g s z e i c h e n , das in einer wagerechten Linie zwischen beiden Wörtern besteht und מקףMakkepli (Verbinder) genannt wird, z. B. p ־ \ ־n wajfMxen und es geschah so. כי־טובkttöb daß es gut war; c) durch D a g e s f o r t e und M a k k e p h z u s a m m e n , z. B. 2 Chr. 2, 3 בונה־ביתbönebbüjith ein Haus bauend, Gen. 27, 26 ג׳טה־נאgdiännä tritt doch näher. 14 Vokalverän derun gen. 14 2. Dieses Dages forte wird D a g e s f o r t e c o n i u n c t i v u m genannt und kommt fast nur nach הquiescens vor (s. die Beispiele). 3. Alle so entstandenen Verbindungen gelten als e i n Wort und haben nur e i n e n Hauptton auf dem letzten Worte; daher werden die Vokale des voraufgeh enden Wortes verkürzt, und zuweilen werden so verbundene W ö r t e r auch in der Schrift zusammengezogen, z. B. מזהfür מה־זהwas denn?, מלכםfür מה־לבם was ist euch?, und dies für .מה זה, מ ה לכם A n m . Eine Verbindung zweier Wörter kann selbst wieder mit einem dritten (und vierten) zusammengezogen werden, z. B. את־כל־האךםalle Menschen. § 17. Veränderung der Vokale. 1. L a n g e Vokale gehen in die entsprechenden k u r z e n über: a) wenn eine g e s c h l o s s e n e b e t o n t e S i l b e d e n T o n auf i r g e n d e i n e W e i s e v e r l i e r t , z. B. ם£ מer stehe auf—ויכןם und er stand auf-, ב: אFeind —• איבףdein Feind; roioß du bist klein — ם1 כןטניihr seid klein-, אםMutter — אמיmeine Mutter; ph Gesetz — הפןיmein Gesetz. b) wenn eine o f f e n e Silbe durch die Flexion eine ges c h l o s s e n e wird, z. B. ספרBuch, ספריmein Buch, כ|ך'שHeiligtum, נןךשיmein Heiligtum. A n m . Zere wird hierbei zu Chirek parvum oder, besonders vor Makkeph, zu S B gol verkürzt; Cholem wird Kamez-chatuph oder, besonders bei der Verkürzung durch Dages forte, Kibbuz; s. oben die Beispiele. 2. K u r z e Vokale werden gedehnt: a) wenn eine g e s c h l o s s e n e Silbe o f f e n wird, z. B. סוסתPferd, ( סוסתיsüsä-thi) mein Pferd; דברWort — דבריםWorte; b) wenn die Silbe durch Dage§ g e s c h ä r f t sein sollte, das Dages aber w e g b l e i b e n muß (§ 11, 2), z. B. ב ק יstatt ( ברךbe-rech statt Ur-rech) er segnete, ברךstatt ברךer wurde gesegnet, מאןstatt מאןer weigerte sich; c) durch Zusammentreffen mit q u i e s c i b i l e s (§ 12, 2); den verwandten Litterae d) in der P a u s a , d. i. in der Tonsilbe des letzten Wortes im Satze (§ 20). A n m . Bei diesen Verlängerungen geht Chirek parvum regelmäßig in Zere, Kibbuz in Cholem über. Vokalverän derun gen. 15 § 18. Entstehung neuer Yokale und neuer Silben. 1. Die hebräische Sprache zwei vokallose Konsonanten zu Silbe eines Wortes mit zwei wird gewöhnlich ein Hilfsvokal נער, יגל, er offenbare für יגל, זית sucht den harten Wortauslaut auf vermeiden. Wenn daher die letzte Konsonanten schließen müßte, so eingeschoben, z. B. נערKnabe für Ölbaum für זית. A n m . 1. Der Hilfsvokal ist gewöhnlich S 9 gol, bei einer Gutturale Pathach, bei Jod Chirek (s. die Beispiele). A n m . 2. Eine Ausnahme von vorstehender Regel bildet beim Verbum die 2. fem. sing., z. B. קטלת, ;נקטלתbei Gutturalen jedoch שלחתstatt ׳טלחת. Seltene andere Ausnahmen sind וישבund er nahm gefangen, קשטWahrheit, ג רךNarde. 2. Ein Wort oder eine Silbe kann nicht m i t zwei v o k a l l o s e n K o n s o n a n t e n a n l a u t e n . Um dies zu verhüten, wird a) S 3 wa mobile vor S a wa simplex in Chirek geändert, z. B. לקטלfür לקטלum zu töten, כנבלfür כנפלbeim Fallen; b) S®wa mobile vor S 8 wa compositum zu dem in diesem angedeuteten Vokal umgewandelt, z. B. לעמדfür לעמדzu stehen, כחלי für כחליin einer Krankheit; c) S a wa compositum vor S e wa simplex in den entsprechenden Vokal verändert, z. B. יעמדוfür יעמדוsie stehen, נאכלוfür •נאכלו sie wurden verzehrt, פעלףfür פעלףdein Werk. 3. Sehr häufig wird ein S a w a s i m p l e x , das v o r d e r T o n s i l b e stehen müßte, mit ( V o r t o n - ) K a m e z vertauscht. Diese Regel beherrscht die ganze hebräische Grammatik, kann aber hier nur an einigen Beispielen verdeutlicht werden: לרבfür לרבin Menge, טח5 לfür לבטחin Sicherheit, ב ורע1 טfür טוב ורעgut und bös, קטלfür קטלer tötete. 4. Auch durch die Pausa können neue Silben s. § 20. entstehen, § 19. Verschwinden von Vokalen. Wenn ein Wort am Ende einen Zusatz erhält und infolgedessen der Ton weiter fortrückt, so wird im Stamme meist ein Vokal verflüchtigt; besonders geschieht dieses mit Vorton-Kamez, z. B. aus קטלer mordete wird קטלוsie mordeten, von &פרSchreiber lautet der Plural בפרים, aus קטלer tötete wird קטלתםihr tötetet. In ähnlicher Weise werden Vokale ausgeworfen, wenn ein Wort in enger Verbindung (Status constructus) mit einem andern seinen Ton verliert, z. B. דברWort, aber דבר יהוהdas Wort Jahwes. • s ׳ - IT v 1 - Ii Pausa. 16 Yokale jedoch, die plene geschrieben sind, fallen nie aus, z. B. גבריםPlural von גבזדHeld. § 20. Pausa. 1. Der Ton des letzten Wortes im Verse oder in einem größeren Einschnitte des Verses (bei den § 9 genannten Distinktiven) heißt Pausa und verändert in einigen Fällen die Vokale. 2. H a t die Tonsilbe einen kurzen Vokal, so wird derselbe in Pausa gewöhnlich lang, z. B. קטל— קכולer tötete; מים— מיםWasser; ארץ— ארץErde. 3. H a t das Wort in Pausa den Ton auf der letzten Silbe und steht vor dieser Silbe unmittelbar ein S 9 wa mobile, so wird dieses S 9 wa meist in S 9 gol verwandelt, und letzteres erhält den Ton, z. B. שבי, in Pausa שביGefangenschaft (doch ! אתןdich, in P. ;)אתןזstatt Chateph tritt der entsprechende Vokal ein, z. B. חליKrankheit, in P. \חליH a t jedoch ursprünglich an der Stelle des S°wa ein Vokal im Stamme gestanden, der durch die Flexion in der vorliegenden Form ausgefallen ist, so wird in Pausa nicht S 9 gol, sondern jener ursprüngliche Vokal statt des S 9 wa gesetzt, und zwar betont und lang, z. B. קטלוfür קטלוsie töteten, מלאהfür מלאהsie war angefüllt, יקטלוfür יקטלוsie töten. . . Zweiter ז ז ו : »nr 7 T (״ r Abschnitt. Formenlehre. A. Das Pronomen. § 21. Das Demonstrativum. F ü r das Demonstrativum sind hauptsächlich drei zu merken: Sing. masc. זהdieser; fem. זאתdiese (dieses); Plur. comm. אלהdiese. Formen A n m . 1. Seltene Nebenformen sind: Sing. masc. הלזה, fem. זו, זה, ;הילזו comm. ;הלזPlur. האל,• poet. für alle genera und numeri זו. * A n m . 2. זהbat oft die Bedeutung eines Adverbs mit hinweisender Kraft: hier, da; auch dient es häufig zur Verstärkung von Fragewörtern, z. B. מה־זה wie doch? warum denn? Die Pronomina. 17 § 22. Das Relativum. Als relative Satzverbindung dient die Partikel אשר, die (wie das deutsche so) unverändert für Mask. und Fem., Sing, und Plur. gebraucht wird. Bisweilen, besonders in späteren Schriften, steht als Relativpartikel שmit folgendem Dages forte (seltener • שoder )ש, als Präfix vorn an das Wort gesetzt, z. B. 'שלאwelcher nicht § 23. Das Interrogativum. F ü r das fragende Fürwort sind zwei Formen da: מיwer? und מה( מהmit folgendem Dages forte, )מהwas? Die Form מהsteht fast nur vor אund ר, z. B. מה אמרivas soll ich sagen? Vor Wörtern mit der Anfangssilbe הoder הoder עsteht מה, z. B. מה עשיתwas hast du getan? Sonst wird gewöhnlich die Form מ ה gebraucht, die meist durch Makkeph und Dag. f. mit dem folgenden Worte verbunden wird, z. B. מה־תריבוןwas hadert ihr? Bisweilen wird מהals Präfix mit dem folgenden Worte vereinigt, z. B. מלכםwas ist euch? § 24. Pronomen personale (und possessivum). Zehntes Paradigma (X, 1). 1. Im Hebräischen gibt es bloß für den Nominativ des persönlichen Fürwortes eine selbständige Form; in allen andern Verhältnissen wird das Pronomen personale dem Verbum oder dem Nomen angehängt und heißt dann Pronomen suffixum oder einfach Suffixum. 2. Das Suffixum am Nomen bezeichnet den Genetiv des Pronomens oder das Pronomen possessivum; das Suffixum am Yerbum bezeichnet das Pronomen als Objekt des Verbums, also den Akkusativ. A n m . Die Suffixa stellen (ebenso wie die Afformativa und Präformativa des Verbs, s. § 29 u. 31) abgekürzte Formen des persönlichen Pronomens dar, bei deren Bildung כund תwiederholt miteinander vertauscht worden sind. § 25. Der Artikel. 1. Der Artikel war ursprünglich Pronomen demonstrativum (in einzelnen Ausdrücken bewahrte er diese K r a f t auch später noch, z. B. ם1 היdieser Tag, heute). E r lautet gewöhnlich • הund wird stets als Präfix mit dem zu determinierenden Nomen zu e i n e m Worte verbunden. D a die Gutturalen kein Dage§ forte dulden, so entstehen vier Formen: •ה, ה, ה, ה. V o 8 e n - K 1 1 1 e i , Hebr. Grammatik. 19. Aufl. 2 Konjugationen. 18 a) •( הHe mit Pathach und folgendem Dages forte) die gewöhnliehe Form, z. B. הדברdas Wort, הפיסdas Pferd; in נ מ ל יfällt Dages forte aus (§ 7,'Anm. 2), z. B. היארder Nil, הלרםdie Leviten. b) ( הmit Dages forte implicitum ohne Ersatzdehnung) gewöhnlieh vor הund ה, z. B. Khhri der Monat, ההיאjener. (Ausnahmen: ההם, ה ה מ הjene, החיder lebendige.) c) ( הmit voller Ersatzdehnung) immer vor אund ר, gewöhnlieh vor הund ע, z. B. הארץdie Erde, הראשdas Haupt, ה ע ב דder Sklave, ההרder Berg. d) ( הmit halber Ersatzdehnung) vor unbetontem הund vor ( חä) und ח, z. B. ההריםdie Berge, העריםdie Städte, החזוןdas Gesieht, החליdie Krankheit (aber החכמהdie Weisheit). 2. Der Artikel wird nicht nur vor Substantiva, sondern auch vor Adjektiv» und Pronomina gesetzt, z. B. ההואjener, ה ה מ הjene. B. Das Yerbum. I. Das Verbum überhaupt. § 26. Eigentümlichkeiten der hebräischen Konjugationsweise. 1. Das Yerbum hat im Hebräischen, wie in allen semitischen Sprachen, die Eigentümlichkeit, daß für die einzelnen K a t e g o r i e n der Bedeutung durch regelmäßige Ableitung verschiedene Stammformen entstehen. Diese werden nach dem Vorgänge der alten Grammatiker (in einem andern Sinne als bei den indogermanisehen Sprachen) K o n j u g a t i o n e n genannt. Die Namen und die Bedeutungen der am häufigsten vorkommenden Konjugationen sind folgende: 1) K a i , die Grundform, z. B. töten. 2) N i p h a l , das Passivum, getötet werden; bei vielen Yerben auch Reflexivum. 3) P i e l , die intensive oder iterative F o r m , morden, niedermetzeln (viele töten)] oft auch Kausativum, z. B. למדlernen, למד lehren. 4) P u a l , das Passiv zu Piel, ermordet, niedergemetzelt werden. 5) H i p h i l , das Kausativum, töten lassen, die Tötung veranlassen. 6) H o p h a l , das Passiv zu Hiphil, zur Tötung veranlaßt werden. 7) H i t h p a e l , das Reflexivum zu Kai oder Piel, sich töten. Grundformen. 19 A n m . 1. Die erste Konjugation heißt bp_, d. h. leicht oder einfach ihrer Form nach; die übrigen Namen sind die Stammformen des alten Paradigmas פעלer hat getan. Nur selten sind von e i n e m Yerbum alle Konjugationen in Gebrauch. A n m . 2. Eine ähnliche Änderung des Wortsinnes durch Umbildung im Stamme findet sich, •wenngleich viel seltener, auch in indogermanischen Sprachen, z. B. sinken, senken, liegen, legen; cado, caedo (occido); ^lyvo^ai, •yevvau). 2. Das hebräische Yerbum hat nur zwei sogenannte Tempora, P e r f e k t u m und I m p e r f e k t u m genannt; sie bezeichnen nicht die Zeit, sondern die H a n d l u n g als v o l l e n d e t , abgeschlossen, oder als u n v o l l e n d e t , fortdauernd, ־werdend. Dazu kommen Infinitiv, Imperativ und P a r t i z i p i u m . 3. F ü r die M o d i gibt es nur e i n e besondere Form, den Jussiv (zugleich auch Optativ); für die übrigen Modi tritt das Imperfekt ein. 4. F ü r die zweite und dritte Person gibt es zwei Formen nach den Geschlechtern; nur die 3. Plur. Perf'ecti hat für beide Genera eine gemeinsame Form. § 27. Bildung der Formen des Verbums. 1. Das Yerbum hat zwei G r u n d f o r m e n , nämlich die 3. masc. Sing. Perfecti und den Infinitiv. 2. Die andern Formen werden aus diesen Grundformen abgeleitet, und zwar durch Zusätze am Anfange des Wortes, P r ä f o r m a t i v a , durch Zusätze am Ende des Wortes, A f f o r m a t i v a , durch Yokalveränderungen und durch Verdoppelung des mittleren Stammkonsonanten. 3. Die Grundformen des Verbums haben regelmäßig K o n s o n a n t e n , welche R a d i k a l e genannt werden. drei Bei der Abwandlung des Verbums bewirken die in § 11—13 angeführten Regeln besondere Veränderungen, so daß die Bildung der einzelnen Formen eine große Mannigfaltigkeit an sich trägt. Man pflegt daher die Verba nach der Beschaffenheit ihrer Stammlaute in einzelne Klassen zu teilen und unterscheidet: a) s t a r k e Verba, die unverdrängbare Konsonanten im Stamme haben, b) s c h w a c h e Verba, bei denen durch Assimilation oder Quieszierung oder Elision ein Radikal verschwinden kann. Bei ersteren bewirkt das Vorkommen von Gutturalbuchstaben wieder eigentümliche Bildungen. Nach altem Herkommen nennt man nun die Verba, die den ganz einfachen allgemeinen Bildungsgesetzen folgen, r e g e l m ä ß i g e , alle übrigen u n r e g e l m ä ß i g e Verba und unterscheidet letztere als Verba g u t t u r a l i a und s c h w a c h e Verba. 2* 20 Perfektum. II. Das regelmäßige Verbum. Erklärung des ersten Paradigmas ( כןטלtöten). § 28. Bildung des Perfektums in den sieben Konjugationen. 1. Die Grundform des regelmäßigen Verbums, 3. masc. Sing. Perfecti Kai, hat unter dem zweiten Radikal bei den meisten T r a n s i t i v e n Pathach, bei den I n t r a n s i t i v e n in der Regel Zere, seltener Cholem; daher die Namen Verbum mediae (seil, radicalis) ä, e, ö. Unter dem ersten Radikal steht Vorton-Kamez (§ 18, 3), z. B. נןטלer hat getötet, כבדer ist schwer gewesen, כןטיןer ist klein gewesen. A n m . Im Paradigma steht die dritte Person vorauf, weil aus ihr die andern Formen gebildet werden; in dieser Grundform finden sich die Verben auch in den Wörterbüchern, die Bedeutung jedoch wird im Infinitiv angegeben (doch s. § 46, 1. Anm.). 2. Die sechs übrigen Konjugationen werden aus dem K a i gebildet durch Präformative, durch Verdoppelung des mittleren Radikals und durch Vokalveränderungen. Diese Umbildungen der Grundform sind in den Namen der einzelnen Konjugationen angedeutet; denn was mit פעלgeschehen ist, um נפעל, הפעילusw. zu bilden, das muß mit jedem andern Verbum geschehen, um von ihm die entsprechende Konjugationsform zu erhalten. § 29. Bildung der Personen im Perfekt. 1. Zur Bildung der Personenformen im Perfekt werden an die 3. masc. Sing, folgende A f f o r m a t i v e angehängt, welche meistens abgekürzte Formen der Personalpronomina sind: Sing. Plur. 3. femin. H— 3. masc. und femin. ו 2. masc. ת 2. masc. תם femin. ( תfür (תי femin. תן 1. masc. und femin. תי 1. masc. und femin. נו Beim Ansetzen dieser Afformative an den Stamm ist § 19 zu beachten; demgemäß fällt vor —הund וder letzte und in der 2. Plur. des Kai der erste Vokal aus. 2. Diese Personenformen werden in a l l e n sieben Konjugationen in gleicher Weise aus der 3. masc. Sing, gebildet. N u r zwei Bemerkungen sind dabei notwendig: erstens, daß das Chirek magnum im Hiphil vor den mit Vokalen anfangenden Afformativen nicht ausfällt, weil es plene geschrieben ist (§ 19); zweitens, daß die in זי Infinitiv und Imperativ. 21 den Endsilben von Piel, Hiphil, Hithpael stehenden langen Vokale beim Hinzutreten der mit Konsonanten anfangenden Afformative sich verkürzen, und zwar in Pathach. Ebenso wird im K a i der Intransitiva Zere verkürzt; nur Cholem hält sich vor den unbetonten konsonantisch anlautenden Afformativen, vor den betonten wird es (in unbetonter geschlossener Silbe) zu Kamez-chatuph verkürzt; z. B.: Sg. 3. m. 2 ק ט י ן. m. קטנת1. קטנתיPL 3 . 2 ק ט נ ו. m. קטנתם f. ק ט נ ה f. קטנת f. קטנחן Hiervon abgesehen, ist also vor Konsonant-Afformativen der Vokal der letzten Stammsilbe in allen Formen des Perfektums Pathach. § 30. Infinitiv und Imperativ. 1. Die zweite Grundform des Verbums ist der I n f i n i t i v u s c o n s t r u c t u s in allen Konjugationen; seine Formen muß das Paradigma lehren. Vom Infinitiv ist außerdem noch eine zweite, seltener gebrauchte Form da, welche sich durch längere Vokale unterscheidet und I n f i n i t i v u s a b s o l u t u s genannt wird. A n m . Zuweilen nimmt der Inf. constr. die Femininendung — הan, z. B. כןטלה. Mit dem Präfix 73§)) ל wird er wie ein Gerundium z. B. ליןנ&לad interficiendum; לכתבscribendo. 2. Der I m p e r a t i v hat vier Formen für die zwei Genera und Numeri der zweiten Person. Die 2. masc. Sing, ist d e m I n f i n i t i v u s c o n s t r u c t u s g l e i c h (nur im Imptv. Hiph. in der letzten Silbe e statt des 1 im Inf, constr.); die drei andern Formen werden durch folgende an den Infinitiv gehängte Afformative gebildet: —יfem. Sing., וmasc. Plur., ! נדfem. Plur. Auch hier kommt wieder § 19 zur Anwendung, und daher fällt im Fem. Sing, und im Masc. Plur. der Vokal aus. Da im K a i alsdann zwei S a wa am Anfange stehen würden, so wird das erste in einen Hilfsvokal verwandelt (nach § 18), קטלי—קטל, קטלו. Bei den passiven Konjugationen Pual und Hoplial fehlt der Imperativ. § 31. Imperfektum und Partizipium. 1. Das I m p e r f e k t u m aller Konjugationen wird aus dem jedesmaligen Infinitivus constructus gebildet, indem man abgekürzte Formen des persönlichen Pronomens vor den Infinitivus constructus setzt und die nötigen Endungen für Genus und gebraucht, 1.קטנו Imperfektum. 22 Numerus anhängt. perfektums sind: Sing. 3. m. Die Präformative und Afformative des Im• Plur. ו f. 2. m. f. 1. ( י ן- ) י- comm. • • . . . . ת ת ת א ()ין ()ין • • י נהT . . . • • י. נהT . . . . .. י ת ת ת נ Alle diese Präformative haben an sich S 8 wa mobile, das bei אS wa compositum sein muß. W o nun der Inf. constr. mit vokallosem Konsonant anlautet, erhalten die Präformative Chirek (oder einen andern Yokal nach § 18, 2, b und c), z. B. קטל, יקטיל., אקטל. W o aber der Inf. constr. mit הanfängt, wird dieses ausgeworfen, und die Präformative treten in dessen Yokalisation ein, z. B. יקטיל für יהקטיל, יקטלfür יהקטל. Bei Anhängung der Afformative kommt § 19 wieder zur Anwendung. a A n m . Das Afformativ וerhält zuweilen Verstärkung durch ein angebängtes ], besonders in oder kurz vor der Pausa; der ausgefallene Vokal der letzten Stammsilbe wird dann meistens wiederhergestellt, z. B. יללןטיןsie sammeln. (Auch — יwird, allerdings seltener, in ähnlicher Weise verstärkt.) 2. Das P a r t i z i p i u m wird vom Piel an auf gleiche Weise durch das Präformativum מgebildet; nur wird Pathach in der letzten Silbe zu Kamez. Die beiden Partizipien im K a i sind selbständige Formen; bei Transitiven lautet das Part. act. קטל, das Part. pass. ;קטולbei den Intransitiven ist das P a r t . כבדund קטן. Das Part. Niphal ist gleich der 3. m. Sing. Perf., aber mit langem ä: .נקטל 32 § . Tom Waw consecutiyum. 1. I m Hebräischen steht bei der Erzählung von v e r g a n g e n e n Ereignissen sehr häufig nur das erste Yerbum im Perfekt, die übrigen aber im Imperfekt; umgekehrt wird bei der Darstellung z u k ü n f t i g e r Handlungen nur die erste durch das Imperfekt, die übrigen durch das Perfekt ausgedrückt; dabei müssen jedoch stets die späteren Handlungen oder Ereignisse durch ein mit den entsprechenden Yerbalformen verbundenes Waw als die (zeitlichen oder logischen) Folgen der ersten bezeichnet werden. Dieses ו wird Waw consecutivum genannt. A n m . Früher nannte man diese Bindepartikel Waw conversivum, weil sie die Temporalbedeutung umwandle. Allein diese Auffassung und Bezeich- Jussiv und Kohortativ. 23 nung ist eine rein äußerliche und wird deshalb jetzt von den Grammatikern allgemein aufgegeben. 2. Vor dem Perfekt wird Waw consecutivum mit S 9 wa punktiert, vor dem Imperfekt jedoch mit Pathach und folgendem Dages forte, aber 7§) ר ק ט ל, Anm. 2) und 2,11§) ) ו א ? ן ט ל. consecutivum wird, wenn die vorletzte Silbe offen ist, der Ton meist um eine Stelle nach vorn gezogen; daher kann die letzte Silbe des Wortes, wenn sie eine geschlossene ist, keinen langen Vokal behalten (§ 17, 1 a), z. B. ייאמרer wird sprechen, ויאמרund er sprach; ;מתer ivird sterben, מת5 וזund er starb; auch ohne TonVeränderung wird der Vokal der letzten Silbe häufig verkürzt, z. B. נ?ןטילer tötet, וי?ןטלund er tötete. Beim Perfectum consecutivum geht umgekehrt bei der 2. m. Sing, und der 1. Sing. der Ton der vorletzten Silbe auf die letzte, z. B. והלכתund du wirst gehen, והלכתיund ich werde gehen. § 33. Vom Konjunktiv und Jussiv. Wo in andern Sprachen der Konjunktiv nötig wäre, gebrauchen die Hebräer das Imperfekt, z. B. יגמר־נאes möge enden, מי ידברwer mag sagen, פךתכםישיdamit ihr nicht lüget. Ebenso wird sehr oft statt des Imperativs das Imperfekt als ״J u s s i v " gebraucht (und dafür auch das Perfectum consecutivum), z. B. לא תגנבdu sollst nicht stehlen, ( משבת שםbaue dir ein Haus) und wohne darin. Das 1 des Impf. Hiph. wird dabei in den afformativlosen Singularformen zu e verkürzt, z. B. !?־!טילer wird töten lassen, Jussiv: קטל: er lasse töten. Eigentliche Imperative kommen verhältnismäßig selten und nur in positiven Geboten vor. § 34. He paragogicum oder cohortativum. 1. Die 1. Sing, und Plur. des Imperfektums und die 2. masc. Sing, des Imperativs kommen bisweilen mit der betonten Verlängerung —הvor, z. B. טלה, אלich will töten, אזכיו־הich will erwähnen, שמרהbewache, שכבהlege dich. Dieses angesetzte ה heißt H e p a r a g o g i c u m , weil die Grammatiker jede WortVerlängerung eine Paragoge nennen. Das verlängerte Imperfekt wird meistens bei der Selbstaufmunterung gebraucht und dann C o h o r t a t i v u s genannt (daher auch der Name הcohortativum), z. B. אשמרה$laß mich) ich will bewahren, נדבו־הlaßt uns (1wir wollen) sprechen. 2. Bei diesem H e paragogicum oder cohortativum muß der letzte Stammvokal im Worte ausfallen, wenn er nicht, wie im Beim Imperfectum 24 Dages. Intransitiva. Hiphil, plene geschrieben ist (§ 19); im Imptv. K a i wird das Cholem der letzten Silbe meist als 6 unter den ersten Radikal zurückgeworfen; s. die Beisp. § 35. Dages bei der Konjugation. 1. Folgende Formen des Verbums können am Dages f o r t e erkannt werden: a) das ganze Piel, Pual und Hithpael am Dages forte im m i t t l e r e n Stammkonsonanten; b) Infinitiv, Imperativ und Imperfekt Niphal am Dages forte im e r s t e n Stammkonsonanten. 2. Ist der erste Radikal eine B'gadk'phath, so erhält er Dages l e n e im ganzen Hithpael; ebenso der zweite Stammkonsonant im Impf. K a i , Perf. und P a r t . Niph., im ganzen Hiph. und Hophal, auch meistens im Inf. constr. Kai, wenn dieser mit dem Präfix לverbunden ist; z. B. לכתבscribendo, dagegen כתבscribere. § 36. Imperfekt und Imperativ der Intransitiva. Die Intransitiva, welche im Perfekt Zere und Cholem in der letzten Silbe haben, nehmen im Imperfekt und Imperativ Kai meistens nicht, wie die Transitiva, Cholem, sondern Pathach an, z. B. יגדל, יקטן., כבד. Zuweilen existieren zwei Formen, eine mit Cholem und eine mit P a t h a c h , nebeneinander, wo dann meistens die eine transitiv, die andere intransitiv ist, z. B. יקצרer wird abschneiden, יקצרer wird kurz sein. A n m . Man spricht daher in der Grammatik von einem Imperfektum 0 und einem Imperfektum A, welche beide regelmäßig sind. (Bei unregelmäßigen Verben kommt auch ein Imperfektum E vor.) - Auch im Inf. constr. haben die Intransitiva in der zweiten Silbe zuweilen Pathach. § 37. Bemerkungen zu einzelnen Konjugationen. 1. Die letzte Silbe hat im Perfekt Piel häufig Pathach statt Zere, ebenso zuweilen im ganzen Hithpael; in Pausa wird Zere des Hithpael stets zu Kamez gedehnt. Drei Verba haben im Piel S 8 gol statt Zere: דברreden (Pausa: )דבר, ב י םwaschen, כפר sühnen. 2. Die Verba, welche mit den Z i s c h l a u t e n D, צ, ש, שanfangen, s t e l l e n im Hithpael das תdes Präformativs mit dem Zischlaut u m , z. B. שבת, Hithp. השתבת, und bei צwird das so versetzte תin טverwandelt, z. B. צדק, Hithp. הצטדק. Ist der erste Radikal ein T-Laut (ד, טoder )ת, so wird das תder Silbe ה ת Yerbum mit Suffixen. 25 diesem Buchstaben a s s i m i l i e r t , z. B. דבר, Hithp. טהר ;הדבר, Hithp. תמם ;הטהר, Hithp. .תטם,ד 38 § . Das regelmäßige Yerbum mit Suffixen. Erklärung des elften Paradigmas. 1. Die Verbalsuffixe (außer ף, כםund )כןhaben drei verschiedene Formen: a) die e i n f a c h e Form, die mit einem Konsonanten anfängt und an diejenigen Formen des Verbums angesetzt wird, die mit einem Vokal schließen; b) eine Form mit dem vorhergehenden Vokal (Bindevokal) a, welche für die auf einen Konsonanten auslautenden Formen des P e r f e k t u m s gebraucht wird; und c) eine Form mit dem Bindevokal e für die konsonantisch auslautenden Formen im I m p e r f e k t und I m p e r a t i v . ף, כםund כןwerden im Perf. wie im Impf, an konsonantisch auslautende Formen mit lautbarem S 3 wa angehängt; vor |יsteht auch im Perf. häufig e. 2. Außer den gewöhnlichen Formen der Suffixe sind noch die verlängerten Formen in Gebrauch, die man Suffixe mit N u n e n e r g i c u m ( e p e n t h e t i c u m ) nennt, und die das Paradigma (X, 2, B) in der dritten Kolonne angibt. Vgl. dazu § 13, Anm. 3. Das Verbum wird beim Ansetzen der Suffixe in folgender Weise verändert: a) Im P e r f e k t haben sich vor dem Suffix einige ältere Endüngen erhalten: 3. f . S. die s t e t s b e t o n t e alte Femininendung ( —תstatt ןז ;)—הwird mit e, םund ןmit a angehängt; bei den übrigen Suffixen fehlt der Bindevokal; so entstehen die Formen: 1^־תן, ^־תם, (aus 13 §^-תהו,Anm.), ebenso stets ת ה 2;(^-תה.m. S. neben תauch ( תvor 2,(ני.f . S. 2;תי.PI. comm. תו. Im Perf. K a i fällt das Kamez der ersten Silbe aus, weil es nicht mehr vor dem Tone steht; die zweite Silbe hingegen erhält, wrenn sie offen ist, Kamez. So entstehen im Perfekt Kai folgende Formen: Sing. 3. masc. fem. 2. masc. fem. l . comm. )קטל( קטל קטלת )קטלת( קטלת קטלתי קטלתי Plur. 3. comm. קטלו 2. comm. קטלתו l. comm. קטלנו Im Perf. P i e l geht das Zere des Stammes vor ף, כםund כן in S 8 gol über, vor den andern Suffixen fällt es ganz aus. Das Perf. H i p h i l bleibt unverändert. (statt Yerbum mit Suffixen. 26 26 b) Beim I m p e r f e k t K a i gebt Cholem vor ף, כםund כןin Kamez-cliatuph über, vor den andern Suffixen fällt es ganz aus. P a t h a c h hingegen wird nicht verflüchtigt, sondern in Kamez verlängert (§ 17, 2, a), z. B. וישלחםund er sandte sie, וילבשניund er kleidete mich. Das Impf. Piel verliert und verkürzt sein Zere wie das Perf.; Hiphil bleibt unverändert. Die Femininform der 2. und 3. Plur. (auf . )נדwird nicht gebraucht, sondern statt ihrer die Maskulinform (auf )ו. c) Der I n f i n i t i v K a i erscheint beim Ansetzen der Suffixe in der Form ( קטלvor ף, כם, כןauch in der F o r m ;)קטלer erhält bald das Suffixum verbi, bald das Suffixum nominis; beide unterscheiden sich jedoch der Form nach nur in der ersten Person Sing., z. B. קטלניmit dem Suffixum verbi, d. h. dem Akkusativ, heißt mich zu töten, קטליmit dem Suffixum nominis, d. h. mit dem Pronomen possessivum, heißt mein Töten. d) Die Form des I m p e r a t i v s ist der des Infinitivs gleich: קטל. Die Formen קטליund קטלוbleiben; letztere dient auch fürs Femininum. Die Verba mit Impf, a behalten und dehnen ä auch im Imptv., z. B. שלחניsende mich. e) Die P a r t i z i p i e n von K a i und Piel verlieren ihr Zere und erhalten in der Regel Nominal-, nur selten Verbalsuffixe. A n m . 1. Die passiven Konjugationen nehmen nur selten im Inf. (oder Part.) ein Suffix an, z. JB. בהיצפטיivenn er gerichtet wird. (Uber Suffixe an intransitiven Verben s. § 85 A 3.) Anm. 2. Das Verbalsuffix hat nie reflexive Bedeutung; dafür treten diereflexiven Konjugationen Niphal und Hithpael ein. III. Die unregelmäßigen Verba. A. V e r b a gutturalia. Wenn einer von den drei Stammkonsonanten eines Verbums ein Gutturalbuchstabe oder רist, so sind die in § 11 erwähnten Eigentümlichkeiten dieser Buchstaben zu beachten. Zu übersichtlicherer Darstellung teilt man die Verba gutturalia in drei Klassen, Verba p r i m a e gutturalis, Verba m e d i a e gutturalis und Verba t e r t i a e gutturalis, je nachdem die Gutturalis der erste, der zweite oder der dritte Stammkonsonant ist. § 39. Verba primae gutturalis. Erklärung des zweiten Paradigmas ( עמדstehen, חזקstark sein). 1. Wenn der erste Stammkonsonant eine Gutturalis ist, so entstehen Unregelmäßigkeiten in denjenigen Formen, welche unter Verba gutturalia. 27 dem ersten Radikal S 8 wa mobile haben; dieses S 8 wa muß nämlich (nach § 11, 1) Chateph sein, meist Chateph-Pathach, bei אvor dem Tone Chateph-S 8 gol. So im Kai in der 2. Plur. Perf., im Inf. und Imptv., sowie im Perf. vor Suffixen. 2. Im Impf. Kai, Perf. und Part. Niph., im ganzen Hiph. und Hoph. steht unter dem ersten Radikal S°wa quiescens; auch dieses wird bei den Yerbis primae gutt. in der Regel in Chateph verwandelt, und das Präformativ erhält dann den entsprechenden Vokal: im Impf. Kai steht bei Transitiven meist Chateph-Pathach, bei den Intransitiven und auch bei manchen Transitiven (besonders unter )אChateph-S 8 gol; im Perf. u. Part. Niph. sowie im Perf. Hiph. Chateph-S 9 gol; im Inf., Imptv. und Impf. Hiph. Chateph-Pathach; im Hophal Chateph-Kamez. Geht vor Vokalaiformativen (oder vor Suffixen) der Vokal der zweiten Stammsilbe in S®wa über, so wird das Chateph unter der Gutturalis in den entsprechenden Vokal verwandelt. Das S®wa quiescens wird aber auch, besonders bei ח, häufig beibehalten; auch dann steht unter dem Präformativ derselbe Vokal wie bei der Umwandlung des S®wa in Chateph; z. B. יחפץu. ;חפץ er hat Gefallen, ( נחמדPart. Niph.) begehrenswert, החסירer ließ fehlen, ההפךer wandte sich. 3. Die andere Eigentümlichkeit der Gutturalen, daß sie kein Dages forte dulden, kommt beim Verbum primae gutturalis im Inf., Imptv. und Impf. Niphal zur Anwendung; das i des Präformativs wird zu e gedehnt, z. B. יאמרes icird gesagt (§ 11, 2 und 17, 2, b). § 40. Verba mediae gutturalis. Erklärung des dritten Paradigmas ( >טחטschlachten; ברךsegnen). 1. Im Piel, Pual und Hithpael kann im mittleren Konsonanten kein Dages forte stehen; dafür tritt bei רimmer, bei אmeistens, bei עhäufig Ersatzdehnung ein, des — zu —, des — zu —, des — zu —. Sonst findet virtuelle Verdoppelung statt, bei חimmer, bei הmeistens, häufig auch bei 2,11§) ) ע, z. B. רחם, er erbarmte sich, רחםer fand Erbarmen, בלולer erschreckte. Das Impf. Kai, häufig auch Perf. Piel, haben in der letzten Silbe ä (§ 11, 3. Dieses ä des Impf. K a i wird vor Suffixen zu ä gedehnt). 2. Eür das einfache S a wa mobile (vor Vokalafformativen und Suffixen) steht unter der Gutturalis das zusammengesetzte, z. B.,שחטי ישחטו., ךחמףer erbarmte sich deiner; das S 8 wa mobile unter dem 28 Verba gutturalia. 28 e r s t e n Stammbuchstaben wird in den entsprechenden Vokal verwandelt, z. B. 2,18§) ש ח ט ו, b). § 41. Verba tertiae gutturalis. Erklärung des vierten Paradigmas (יצלח senden). ]. Zu dieser Klasse sind nur diejenigen Verba zu rechnen, deren letzter Stammkonsonant ה, חoder עist; denn אund ה quieszieren, wenn sie am Ende eines Verbums stehen (s. § 48 u. 49). 2. Die Besonderheiten dieser Verba reduzieren sich auf das, was § 11, 3 gesagt ist; veränderliche Vokale der letzten Silbe werden in Pathach verwandelt, bei unveränderlichen Vokalen wird Pathach furtivum eingeschoben; also עבה. er ist hoch, פ ת חöffne, שמחsich freuend, פתחer löste, הרשיעer frevelte, שמעhörend, גבה hoch sein, )פתח( פתוחgeöffnet usw. Wo die dritte Gutturalis Ö9wä hat, ist es ein einfaches und nicht Chateph, da es hier S®wa quiescens ist, z. B. תבצענה. Aber die 2. fem. Sing. Perf. erhält statt S 8 wa den Hilfsvokal Pathach unter der Gutturalis durch alle Konjugationen, z. B. 1,18§) ש ל ח ת, Anm. 2). mit dem die Suffixe ף, בם, כןangehängt werden, wird unter der dritten Gutturalis Chateph, z. B. שלחף. B. S c h w a c h e Verba. S c h w a c h heifSen diejenigen Verba, welche bei der Abwandlung einen von ihren Radikalen verlieren. Dies geschieht, wenn entweder ein Radikal ein Vokalbuchstabe, oder der erste ein Nun ist, oder die beiden letzten Radikale gleich sind. Die Stellung des wegfallenden Radikals dient zur Unterscheidung der einzelnen Klassen dieser Verben. Um nämlich f ü r diese Klassen eine Be"Zeichnung einzuführen, haben die alten Grammatiker die drei Stammbuchstaben nach dem früheren Paradigma פ, עund לgenannt, und so bezeichnet denn פ״ ןein Verbum, dessen erster Stammbuchstabe ein Nun ist, ל״הein Verbum, dessen dritter Radikal הist usw. Die Verdoppelung des zweiten Stammbuchstabens wird durch ע״עausgedrückt. § 42. Verba ( פ אPe-Aleph) ohne Paradigma. 1. Eünf Verba, deren erster Konsonant אist, haben die Eigentümlichkeit, daß dieses אim Imperfekt K a i in Cholem quiesziert. Es sind die Verba: אבדzu Grunde gehen, אכלessen, אמרsagen, אבהwollen und אפהlacken. 2. Außerdem haben die drei ersten Verba in der letzten Silbe des Imperfektums Kai meist Zere, bisweilen Pathach. Das Imperfekt heißt also: Das S*wa mobile, Yerba פ״אund פ״ן. ( Sing. ; ר תאמר מ א י 29 Plur. ) תיאמרנה י *־ T תאמר תאמרי : ־ תאמרו תאמרנה Wegen der beiden Verba auf הs. § 49. 3. In der ersten Person Sing., wo durch das Präformativ zwei אnebeneinander stehen müßten, fällt das אdes Stammes beständig aus, und diese Person heißt nicht אאמר, sondern .אמר 4. Alle übrigen Formen bilden diese fünf Verba wie die Verba primae gutturalis, z. B. אמר, נאכל, יאכיל. A n m . Der Inf. IbS verbindet sich mit לzu dem häufig vorkommenden לאנ)רdicendo, also; sonst aber bleibt באנ)ר, לאגל. Das Impf. Kai mit וconsec. lautet וייאמר, ויאכל. Aucb אחזergreifen bat im Impf. Kai ייאחז, selten thi}\ § 43. Verba ( פ ןPe-Nun). Erklärung des fünften Paradigmas (גגיט hinzutreten). 1. Die Verba, deren erster Stammkonsonant נist, verlieren meist dieses Nun im Imptv. und Inf. constr. K a i , z. B. ,גש, ״שו-ג שלנהziehet aus, und zwar erhält (bei ihnen und bei mehreren noch zu erwähnenden unregelmäßigen Verben) der durch das Ausfallen des ersten Stammkonsonanten einsilbig gewordene Infinitiv die Femininform der Nomina 1 —ת-( ךmit doppeltem S 8 gol), z. B. גשתvon ( נגשmit Suff. )גשתו, und wenn ein חoder עzweiter oder dritter Stammkonsonant ist, ( — — תmit doppeltem Pathach), z. B. געתschlagen von נגע, פחתanfachen von .נפח 8 2, Wo das Nun nach einem Präformativ S wa quiescens unter sich haben sollte, wird es dem folgenden Stammbuchstaben a s s i m i l i e r t , z. B. ;דירer gelobt, אפלich falle, נגףer wurde geschlagen (Niph.), הביטer blickte hin, אגידich verkündige; dabei hat Hophal ein Kibbuz statt des Kamez-chatuph, z. B. הצבer wurde hingestellt, מצלgerettet. A n m . 1. Yerba mit Impf, ö bilden Inf. und Imptv. K a l regelmäßig, z. B. נפלfallen. — Die Assimilation tritt nicht ein, wenn der zweite Stammbuchstabe eine Gutturalis ist, z. B. ינאץer hadert, מנחילin Besitz gebend-, doch kommt aucb נחםer betrübte sich als Niph. vor. A n m . 2. Das Yerbum ( נתןgeben) hat außer der Unregelmäßigkeit der Yerba פ״ןund dem Impf. E noch die Eigentümlichkeit, daß es auch sein letztes 1 vor תassimiliert, z. B. Perf. 2. m. Sing. נתתstatt נתנתund Inf. תתstatt תנת, mit Suff. תתי, ; תתןזImptv. תן, häufig תנה, Impf. יתן. ייאמר ו Verba פ״י. 30 A n m . 3. In ( לקחnehmen) wird das לbehandelt wie das נder Verba ;פ״ן Impf. ןח5י, Inf. קחת, mit Suff. ;ל!חתיImptv. ( ר(תoft )קחה, Impf. Hoph. ;ל!ח, Niphal jedoch .נלקח 44 § . Verba ( פ יPe-Jod). Die Verba, deren erster Stammkonsonant J o d ist, teilen sich in drei Klassen. 1. Die erste Klasse (assimilierende Verba )פיייbilden solche, die ihr J o d behandeln wie die Verba פ״ןihr Nun, nämlich יצת verbrennen (Niph. גצת, Hiphil )הצית, ;צעunterbreiten, ;צקgießen, ;צג stellen, lauter Verba med. ;צz. B. הציע, מצק, Inf. 2. Die zweite Klasse (Verba quiescentia )פ׳ייumfaßt solche, welche mit schwachem J o d anlauten. Diese lassen im Imperfekt Kai und im Hiphil das J o d des Stammes im Vokal des Präformativs quieszieren. Das Imperfekt K a i behält dabei Chirek, Hiphil erhält Zere, z. B. ;טבgut sein, K a i Inf. []יטב, Imptv. []יטב, Impf. ייטב. •ו;יטב איטב תיטביHiph. Perf. היטבת היטיבה היטיב, Inf. constr. היטיב, Imptv. היטיבה היטב, Impf. איטיב תיטיבי;יטיב, juss. ייטב, mit וconsec. וייטב, Part. מיטיב. Zu dieser Klasse gehören: ;שרrecht sein, ;טבgut sein, ;נקsaugen, ;ללwehklagen, ;קץerwachen. j i n m . Imperfekt und Imperativ Kai haben in der zweiten Silbe gewöhnlieb ä; vom Inf. Kai kommt nur ;ביטvor. 3. Zur dritten Klasse gehören diejenigen Verba, welche ursprünglich Waw im Anlaut hatten und dies bei der Abwandlung im Innern des Wortes wieder hervortreten lassen. Erklärung des sechsten Paradigmas (;׳טב wohnen). 4. Im Imperfekt K a i tritt zweifache Bildung ein. a) Einige Verba stoßen das יdes Stammes aus, und das Präformativ erhält dann Zere (§ 17, 2, a), die letzte Silbe gleichfalls Zere, bei Gutturalen Pathach, z. B. ישב., ידעer wird erkennen. Auch der Inf. constr. und der Imperativ werden bei diesen Verben durch Abstoßung des Jod gebildet, der Infinitiv erhält die Eemininendung ת- . f (bei Gutturalen ת - ) , z. B. ש י ת, דעתerkennen (mit Suffix )דעתי שבתי, Imperativ ישב. b) Bei andern (meist intransitiven) Verben quiesziert im Imperfekt Kai das J o d des Stammes im Chirek des Präformativs (letzte Silbe ä), Inf. constr. und Imperativ werden regelmäßig gebildet. 5. Im Infinitiv, Imperativ und Imperfekt Niphal steht an Stelle des Jod das ursprüngliche Waw als Konsonant (verstärkt durch Dages forte), z. B. Inf. הושב, Impf. יושב. Zuweilen tritt ו .צקת Yerba ע״ע. 31 auch im Hithpael als Konsonant wieder ein, z. B. התודעer gab sich zu erkennen. 6. Im Perfekt Niphal, im Hiphil und Hophal kehrt statt des J o d das ursprüngliche Waw als Yokalbuchstabe wieder und quiesziert im Perf. Niph. und im Hiphil in Cholem, im Hophal in Surek, z. B. נושב, הושיב, הושב. A n m . 1. Manche Verba פ״יgehören zugleich zu mehreren der oben bezeichneten Klassen, z. B. ;שר, Impf. יי׳טו־und ; ע שtrocken sein, Impf. ;יבש, Hiph. ;לד ;הובי׳טgebären, Impf. לד:, Inf. Hoph. ;צר ;הלדתbilden, ו; יצרu. יצר. A n m . 2. Das häufig vorkommende Verbum הלךgehen bildet seine Formen mit Ausnahme des Perf., Part, und Inf. abs. Kai von einer Wurzel ;לך aus der dritten Klasse פ״י, also K&1 Inf. constr. ( לכתmit Suff. )לכתי, Imptv. לך ))לכה, Impf. ילך. ()!!לך, Hiph. Perf. הוליךusw. § 45. Yerba mediae geminatae ( ע״עAjin-Ajin). Erklärung des siebten Paradigmas ( סבumgeben). 1. Die Yerba, welche zu dieser Klasse gehören, sind insofern unregelmäßig, als der zweite Radikal, wo es möglich ist, mit dem dritten zusammengezogen wird. Diese Verschmelzung tritt nicht ein, wo unwandelbare Vokale stehen (also im Inf. absol. und Part. Kai) und wo der mittlere Radikal bereits verdoppelt ist (also in den Konjugationen Piel, Pual, Hithpael). Sonst werden die beiden identischen Stammkonsonanten durch das ganze Verbum nur einmal mit Dages forte geschrieben. Das Dages forte kann aber (nach § 7, Anm. 1) nicht in den Endkonsonanten geschrieben werden, tritt also nur da ein, wo der Stamm ein Afformativ hat, z. B. Perf. K a i Sing. 3. m. 3,סב.fem. אבה. A n m . Die transitiven Verben bleiben gewöhnlich auch im Perf. Kai unkontrahiert, z. B. בזזו, זנו1 בsie, wir raubten. Zuweilen wird im Impf, Kai, Hiph. und Hophal statt des zweiten Stammkonsonanten der erste verdoppelt, z. B. &ב:, ;סב, ( ;סבaramäische Bildung). 2. Der nun e i n s i l b i g gewordene S t a m m wird mit demjenigen Vokale punktiert, den das regelmäßige Verbum für die entsprechende Form in der letzten Stammsilbe hat, so סבfür סבב, Imptv. סבfür סביב. Davon ist nur ausgenommen Inf., Imptv., Impf. Niph. mit Pathach statt Zere: הסבfür הסבב, und Hiphil mit Zere statt Chirek, הסבstatt .הסביב 3. Die P r ä f o r m a t i v e erhalten vor diesem einsilbigen Stamme lange Vokale, weil sie hier offene Silben bilden, und zwar erhalten sie im Perf. Niph. und im Impf. Kai der transitiven Verben Kamez: Impf. Kai Niph. ;נסבim Impf. Kai der intransitiven, Yerba ע״ע. 32 im Perf. und P a r t . (!) Hiphil Zere, in den übrigen Formen des Hiph. Kamez, z. B. Impf. K a i ירע. er ist böse, Hiph. Perf. הפב (Part. )מסב, Impf. ;;סבim Hophal Öurek 2,17§) ה ו ס ב, 4. Vor den mit einem K o n s o n a n t e n anfangenden A f f o r m a t i v e n wird (wahrscheinlich um die deutliche Aussprache des verdoppelten Stammkonsonanten zu sichern) ein Hilfsvokal eingeschoben, und zwar Cholem (meist plene geschrieben) im Perfekt und S 9 gol mit quieszierendem J o d ( )—יim Imperativ und Imperfekt, also ת1 סבund תוסבינה, D a nun der Ton auf diese Einschiebsel rückt, so fällt der Vortonvokal der Präformative aus (nur im Hoph. hält sich plene geschriebenes Surek)׳, z. B. Niph. ( נסבfür 2(נסב.m. S. נסבות. Aus demselben Grunde werden im Imperativ und Imperfekt K a i sowie im Hiphil die langen Vokale der Stammsilbe, da sie nun in tonloser geschärfter Silbe stehen, verkürzt, z. B. Impf. Kai, 3. m. S. 3,;6ב.fem. PI. ;תסבינהHiph. Perf. 3. m. S. 2,;סב.f. PL תסבינה. 2,הסב.m. ;הסבותImpf. 3. m. S. T ־ r - A n m . Dieselben Veränderungen treten ein, wenn S u f f i x e a n g e h ä n g t werden, weil auch dann der Ton vom Stamme wegrückt, z. B. הסבני, ; ;ם|ניstatt ü stebt jedoch häufig ö, z. B. חנניerbarme dich meiner, חננו: er wird sich unser erbarmen. 5. Bei den v o k a l i s c h anlautenden A f f o r m a t i v e n —ה, י T 7 und —יrückt dagegen in diesen Verben ausnahmsweise der Ton nicht vom Stamme weg; deshalb kann in den betr. Formen die geschärfte Silbe den langen Vokal behalten, Hiphil Perf. 3. f. Sing. 3,הסבה.c. PL הסבו, Impf. 2. f. Sing. .תסבי 6. Im Piel, Pual und Hithpael müßte bei diesen Verben der zweite Stammkonsonant wegen des Dages forte dreimal stehen. Dieses wird dadurch vermieden, daß man statt jener Konjugationen die Formen Poel, Poal und Hithpoel bildet, die regelmäßig durchkonjugiert werden.': A n m . Einige Verben ע״עhaben im Piel, Pual und Hithpael ganz regelmäßige Bildungen, z. B. הללpreisen, קללverwünschen, רנןjubeln. Andere verdoppeln die erste Silbe des Stammes und bilden so Formen, die man Pilpel und Hithpalpel nennt, z. B. גלגלwalzen, Hithpalpel התגלנלsich wälzen, von dem Stamme .גלל 46 § . Yerba ( ע־־וcAjin-Waw). Erklärung des Paradigmas V I I I A (קים aufstehen). 1. Zu dieser Klasse gehören diejenigen Verba, deren mittlerer Stammkonsonant ursprünglich וwar und jetzt entweder verloren gegangen ist oder in den Vokalen Cholem oder Surek quiesziert. a). Verba ע״ו. 33 Sie haben größere Unregelmäßigkeiten als die bisher erwähnten Klassen. W i r vergleichen _ sie am besten mit den vorhergehenden Verben ע״עund heben die Ähnlichkeiten und die Verschiedenheiten beider Klassen hervor. A n m . Man pflegt diese Verba (wie aucb die Verba )ע״יim Infinitiv zu zitieren, weil hier ( וbezgl. )יzum Ausdruck gelangt. 2. Mit dem Verbum סבhat das Paradigma קוםfolgende Ähnlichkeiten: a) Der Stamm behält nur zwei Konsonanten und wird einsilbig. b) Unter den Präformativen stehen lange Vokale, und zwar dieselben wie bei ע״ע: im Impf. Kai, im Perf. Niphal, im Inf., Imptv., Impf. Hiphil Vorton-Kamez (im Perf. und auch im Part. Hiph. Zere, im Hophal Surek). c) Statt Piel, Pual und Hithpael werden durch Reduplikation des letzten Radikals die Formen Polel, Polal und Hithpolel ( , ק י ו מ ם, )התקומםgebildet, die mit den Formen Poel, Poal und Hithpoel bei den Verben ע״עgleichlautend sind. 11) Vor den konsonantisch anlautenden Afformativen wird im Perf. der Hilfsvokal 1, im Impf. —יeingeschoben, jedoch nur im Impf. K a i und im Perf. Niph. und Hiph. (nicht im Perf. Kai, im Impf. Niph. und Hiph. und nicht im Hoph.); deshalb wird auch hier der Vortonvokal unter dem Präformativ ausgestoßen, z. B. K a i Impf. 3. f. PI.1 תקומינה, Niph. Perf. 2. m. Sing. נקומות, Hiph. Perf. 2. m. Sing. ( הקימותdagegen Perf. K a i 2. m. Sing. 1 )'קמת. A n m . Ebenso werden dieVortonvokale wegen der Verschiebung des Tones auch bei Anhängung der S u f f i x e verflüchtigt, z.B. ;יטבניerführt mich zurück-, היטיביer führte ihn zurück (aber in offener Silbe vor dem Tone: ני1כ1 עer setzte mich). Vor dem Afformativ נהwird im Imptv. Kai und im Impf. Niph. das י bezw. 1 in — , im Impf. Hiph. das — יin — verkürzt, .־Uöjsn תכןמגה. e) Die vokalisch anlautenden Afformative sind unbetont, z. B. 3. f. S. Perf. K a i ( ק מ הaber Part. act. Kai קם, fem. ;)קמהnur im Hophal ziehen sie den Ton auf sich. 3. V e r s c h i e d e n von סבist das Paradigma קוםdurch die Punktation des einsilbigen Stammes, und zwar folgendermaßen: a) Perf. K a i hat Kamez, bei Intransitiven auch Zere oder Cholem: קם, מתer ist gestorben (מתה, )מתה, אורer hat geleuchtet. b) Inf., Imptv., Impf, und Part. pass. K a i haben Öurek oder Cholem: Inf. und Imptv. קום, בוא, Impf. ;קום, ;בוא, Part. pass. קום. c) Der Jussiv K a i hat Cholem, das Impf, consec. Kai Kamezchatuph, selten Kibbuz: ויק• ;;קם, ריקם.. d) Part. act. K a i hat Kamez, bei Intrans. auch Zere: קם, מת. V o 8 e מ- K a u ] e a , Hebr. Grammatik. 19. Aufl. 3 קיומם Yerba ע״יund ל״א. 34 e) Niph. hat Cholem, das beim Fortrücken des Tones zu Surek wird, Perf. נקוים, נקוטות, impf. יקום.. f ) Hiph. hat Chirek magnum: Perf. הקים, Impf. ( ;קיפJussiv ;קם, Impf, mit וconsec. )ו*קם. A n m . Auch hier kommen einige aramaisierende Bildungen vor, z. B. מ תruhen, Hiph. הגיחberuhigen-, (aram.) הגיחhinlegen. — Nicht alle Yerba med. וsind unregelmäßig; bei einigen bleibt das Waw Konsonant, besonders bei allen, deren letzter Radikal He ist; ציה, Pi. , צודbefehlen-, קוה, Pi. קי־ericarten; auch נוע, Impf. עועsterben. § 47. Yerba ( ע יAjiii-Jod). Erklärung des Paradigmas Y I I I B ( ביןbemerken). Die Yerba, deren mittlerer Stammkonsonant יist, bilden ihr Perf. Kai wie die Yerba ;ע״וdoch finden sich von einigen Yerben einzelne Nebenformen wie von einem Hiphil ( )הביןmit abgeworfenem Präformativ, z. B. בין, בינתי. Ähnliche von einem Hiphil gebildete Formen überwiegen im Inf., Imptv., Impf. Kai. In allen übrigen Formen folgen die Yerba dieser Klasse den Yerben ע״ו, z. B. נבון, הבין, התבונן. A n m . Yon einigen Verben finden sich fast nur Formen von ע״י, z. B. >טיתsetzen, ריבstreiten, דיןrichten, sich freuen. § 48. Yerba ( ל אLamed-Alepk). (Ohne Paradigma.) Die Yerba, deren dritter Stammkonsonant אist, haben die Eigentümlichkeit, daß dieses אquiesziert, 80 oft es den S c h l u ß d e s W o r t e s bildet; deshalb wird Pathach in der letzten Silbe überall in Kamez verlängert; auch haben diese Yerben im Imptv. und Impf. K a i in der letzten Silbe stets ä. Vor allen K o n s o n a n t Afformativen quiesziert das אim Perf. [in Zere (aber in Kai med. A in Kamez), im Impf, und Imptv. in S־־gol. Vor v o k a l i s c h anlautenden Afformativen bleibt אfester Konsonant, die Form also regelmäßig. Beispiele: K a i Perf. Sing. 3. m. מצאer fand, 3. f. 2,מצאה.m. מצאת, Impf. Sing. 3. m. ימצא, Plur. 3. m. ,ימצאו 3. f. — תמצאנהNiphal Perf. 3. m. 1,נמצא.m.1 — נמצאתיHiph. Perf. Sing. 3. m. 3,המציא.f. 2,המציאה.m. המצאת. Impf. Sing. 3. m ; ;מציאPlur. 3. m. 3 , ו א י צ ימ . f. .תמצאנה 1 • T V » ־ A n m . Quieszierendes אwird zuweilen in der Schrift ausgelassen, z B מצתיManche Verba ל״אbilden nicht selten Formen nach der Analogie der Verba ל״הund umgekehrt; z. B. קרהbegegnen erscheint zuweilen in denselben .rormen wie קראrufen und umgekehrt (לקראת, Inf. constr. mit לist zum Adverb geworden: entgegen). Verba ל״ה. 35 § 49. Yerba ( ל״הLamed-He). Erklärung des neunten Paradigmas (גלה offenbaren). 1. Die zahlreichen Verba, deren dritter Stammkonsonant ה ist, waren ursprünglich ( לייeinige )ל״ו־und haben wegen dieser Doppelnatur mancherlei Eigentümlichkeiten. 2. Bei der Personenbildung ändert sich das הvor jedem Zusatze, und zwar: a) In der 3. fem. Sing. Perf. tritt zunächst die alte Femininendung —תein, ;גלתsie bleibt vor Suffixen unverändert, ,גלתני לתןז3, wird aber sonst durch —הerweitert, גלתה, l) Vor den übrigen Vokal-Afformativen fällt das הeinfach aus: גלו, תגליusw. c) Vor allen Afformativen, welche mit einem Konsonanten anfangen, tritt statt des הdas ursprüngliche Jod wieder ein, und dieses J o d quiesziert im Perf. in Chirek oder in Zere (im K a i in Chirek, im Pual und Hophal in Zere, in den übrigen Konjugationen teils in Chirek teils in Zere), im Imperativ und Imperfekt in S®gol; also גלית, נגלית, תגלינהusw. 3. F ü r die Bildung der Konjugationsformen ist folgendes zu merken: a) Das הquiesziert in allen Perfekten in Kamez: ,גלה, נגלה גלהusw.; in allen Imperativen in Zere, גלה, הגלה, גלהusw.; in allen Imperfekten und Partizipien in S 9 gol, ,.עלה, [יגלה יגלהusw., גלה, נגלה, מגלהusw. b) Im Part. Pass. K a i erscheint statt des הwieder das ur.sprüngliche י, גלוי. c) I m Inf. constr. aller Konjugationen verwandelt sich das ה in die Endung ת1: ת1גל, הגלות, גלותusw. Im Inf. abs. quiesziert הin Cholem oder Zere, z. B. .גליה, הגלה 4. Die Yerba ליהbilden durch alle Konjugationen ein häufig gebrauchtes I m p e r f e c t u m a p o c o p a t u m und zuweilen auch einen I m p e r a t i v u s a p o c o p a t u s , indem sie das הmit dem zugehörigen Vokal abwerfen; z. B. im Piel עלvon יגלה, ( צוbefiehl von )ציה. Im K a i und im Hiphil würden nun hierdurch Silben entstehen, welche auf zwei Konsonanten auslauten, z. B. יגלה. apocop. יגל., Hiphil עלהapocop. על. Um diesen härteren Wortschluß zu vermeiden, wird nach § 18,1 ein Hilfsvokal (S°gol, oder bei Gutturalen Pathach) eingeschoben, z. B. ע לer offenbare, ויבןund er baute, ייטעer schaue, רחןund er lagerte sich. T • : 1 - 1 • '•11 ד - 1 7 2* ? י Yerba ל״ה. 36 A n m . 1. Der Hilfsvokal bleibt mitunter auch aus, wie in ויפתund er öffne, נפתer mache iveit, ;רדer unterjoche, besonders bei Aleph, dessen Lautlosigkeit den doppelkonsonantischen Auslaut verhindert, z. B. יא.! er lasse sehen. A n m . 2. Das Chirek des Präformativs wird beim Impf, apocop. Kai vor dem Hilfsvokal, weil es in offener Silbe steht, oft in Zere verlängert (§ 17, 2, a), z. B. יראer sehe, !תפןund sie wandte sich; mitunter tritt die Dehnung auch bei doppeltem Silbenschluß ein, z. B. ויבןןund er weinte-, vor רsteht zuweilen statt Chirek Pathach, z. B. _דראund er sah. A n m . 3. I m Hiphil wird der Yokal des Präformativs beim Impf, und Imptv. apoc. in S 9 gol verwandelt, z. B. נל: וlind er führte weg, תרףlaß ab (Juss. 2. m. S.), הרבmehre (für הרב, ;)הרבהist das Yerbum zugleich prim. gutt., dann entstehen oft f ü r Kai und Hiphil gleichlautende Formen, z. B. עלהhinaufgehen Impf. Kai u. Hiphil ;עלה:; Impf, mit וconsec. ויעלund er ging hinauf (Kai), und er führte hinauf (Hiph.). A n m . 4. Die Verba ד\הsein und ח;הleben haben im Impf. apoc. \ T und יחי, (mit וconsec. \T1 und er war, mit וcopul. ויהיund er sei). A n m . 5. Das Verbum ! יטהרbeugen hat statt Hithpael die Form Hithpalel. In dieser Konjugation wird das הverdoppelt, jedoch so, daß an der ersten Stelle das ursprüngliche וwieder hervortritt, z. B. היטתחוה, Impf. יטתחוה:, apoc. ריטתחוund er verbeugte sich, betete an, ון׳טתחויund sie verbeugten sich. (In ähnlicher Weise wird von נאהschön sein und von ! טחז־spannen statt Piel eine Form Palel gebildet: נאוה, kontr. נאוהes ziemte, טחוהer schoß.) 5. Bei der Anhängung von Suffixen wird Schluß-H mit dem zugehörigen Vokale ausgestoßen; z. B. ענני, ענהוer erhörte mich, ihn (aber nicht kontrahiert 1 ;)ענbei der 3. fem. Sing, werden die Suffixe an die alte Endung — תangefügt, z. B. ענתני. In der 3. Sing, und 3. Plur. Perf. K a i wird Kamez vor der Tonsilbe nicht verflüchtigt; z. B. ?ראן, ( ראוניaber .(,ראיתיו 50 § . Allgemeine Bemerkungen über die unregelmäßigen Verba. 1. Manche Verba bieten durch ihre Stammkonsonanten Veranlassung zu zwei oder zu drei gleichzeitigen Unregelmäßigkeiten. Das Verbum נכהist zugleich פ״ןund ליהund erscheint oft ganz unkenntlich, indem nur noch das כvom Stamme in der Form steht, Hiph. ה כ הschlagen, Impf. כה:, ; ויןזImptv. הכה, ;י׳ך־Inf• constr. .הטית נטהausstrecken, neigen ( פ״ןund )ל״הImpf. ;טה, ;ויטHiph. הטה,. Impf. נטה, ו;ט, Imptv. .הטה, הט היהsein und ח;הleben (prim. gutt. und הייתם )ליה, Inf. היות ))להיות, impf. ידעה., Juss. .(יהי, (יהי,ו, ויהי נשאheben, tragen ( ל״אund )פיןImpf. ישא., ישאו., Imptv. שא, Inf. )לשאת( שאת. ;צאhinausgehen, Inf. צאת, Imptv. צא, Impf. ;צא. Unterscheidung der Verbalstämme. 37 ידהHiph. הודהpreisen, loben ( פ״יund )ליה, Impf. ייוו־ה, ImptY. הודו. «TT iverfen, Hiph. הורהlehren, Impf. .יורה 2. Die unregelmäßigen Verba, namentlich die mit einsilbigen Stämmen, sind oft in verschiedenen Klassen vorhanden, so daß dasselbe Wort nach zwei Paradigmen abgewandelt wird, und zwar mit identischer oder mit verwandter Bedeutung, z. B. ,גיד, נדה נרדfliehen, פורbrechen, פראund פרהfruchtbar sein, פררspalten. 3. Es gibt Verba, von denen nur einzelne Formen in Gebrauch sind (Verba d e f e c t i v a ) ; diese werden nicht selten durch die Formen verwandter Verben ergänzt, z. B. טובgut sein, Impf. ייטב. ( עיר ;)זיטבfürchten, Impf. .(גור( עור 51 § . Andeutungen für die richtige Unterscheidung der Verbalstämme. 1. Bleibt nach Wegnahme der bekannten Ansätze am Anfang und am Ende ein Stamm von zwei Konsonanten übrig, so kann das Verbum entweder פי ן, oder ע״ע, oder עייר, oder ע״ י, oder ל״הsein. 2. Die Verba פ״ןsind daran zu erkennen, daß im ersten Konsonanten Dages forte steht. (Vgl. indes § 7, Anm. 2.) Man hat also נvorzusetzen, um im Lexikon die Form zu finden. Steht sie nicht unter Nun, so suche man sie unter J o d ; denn sie kann zu einem jener Verba פ״יgehören, die wie פ״ףbehandelt werden (selten gehört die Form zu einem Verb 1,45§ ;ע״ע, Anm.). 3. Die Verba פ יhaben einen einsilbigen Stamm im Inf., Imptv. und Impf. K a i und Hiphil; diese Formen kennt man leicht an der Punktation. Der Infinitiv endet auf ——ת. Man hat sich hier nur vor Verwechslung mit den Verben פיןzu hüten. 4. Die Verba ע״עkönnten zunächst verwechselt werden mit פ יund פץ, jedoch nur im Infinitiv und Impf. Hier aber sind sie erkennbar am Cholem des Stammes und am Kamez des Präformativs, am Dageg forte im zweiten Konsonanten und am Hilfsvokal 1) —)י. Auch könnten die Verba פ״ןund פ״יverwechselt werden mit ליו, allein durch ihr Dages forte und durch das dem Verbum ע״וeigentümliche Surek und Cholem lassen sie sich leicht unterscheiden. 5. Die Verba ע״וsind nur mit ע״עzu verwechseln; s. darüber § 46. 6. Die Verba ליהkönnen nur im Impf, apocopatum Zweifel veranlassen. Hier aber unterscheiden sie sich schon durch den Vokal des Präformativs, der Chirek parvum (Zere) oder P a thach ist. 88 Deklination. A n m . Die Regeln zur Unterscheidung der Verbalstämme sind in folgenden Distichen zusammengefaßt: Abice serviles, et tres si forte supersint, Radicem vocis noveris esse tuae. Sin tantum remanere duas conspexeris, adde נvel יfronti, יvel וmedio; הvel אpostpone aut conduplicato secundam: Prodibit radix hinc genuina tibi. Unica si restat, נvel יaddito fronti, הfini: radix inde petita venit. C. Das Nomen. § 52. Das Substantirum und das Adjektiyum, 1. Substantiva und Adjektiva sind im Hebräischen für die Formenlehre gleich. (Ebenso sind die Adverbia von den Substantiven in der Form nicht verschieden.) E s gibt ferner keine eigene Form für Komparativ und Superlativ. (Die Umschreibung des Komparativs und Superlativs s. unten § 83 A u. B.) 2. Das Nomen ist entweder Maskulinum oder Femininum; die Sprache kennt kein Neutrum. F ü r das Maskulinum ist keine charakteristische Endung da, wohl aber für das Femininum die Endungen —הund ( —תseltener —ית, ית, Fl—, )—ת. Jedoch haben nicht alle Feminina eine von diesen Endungen. 3. Es gibt außer Singularis und Pluralis im Hebräischen auch einen Dualis, aber fast nur für diejenigen Dinge, welche ihrer Natur nach paarweise vorkommen: Augen, Hände, Schuhe u. dgl. 4. Die meisten Nomina sind wie die Yerba aus der Wurzel gebildet und haben wie diese drei Konsonanten und zwei Yokale. Ein solches einfaches W o r t nennt man N o m e n n u d u m . Treten aber noch Buchstaben vorn oder am Ende zu der Wurzel hinzu, so heißt das W o r t N o m e n a u c t u m . Als Zusatzbuchstaben dienen: א, ה, ו, י, מ, נ, ת, die wegen der vox memorialis האמנתיו auch l i t t e r a e h e e m a n t i c a e genannt werden. § 53. Die Deklination. Eine Deklination im Sinne der meisten indogermanischen Sprachen gibt es im Hebräischen nicht, und hier kann daher nur gelehrt werden, wie die aus jenen Sprachen bekannten Verhältnisse hebräisch bezeichnet werden. 1. Der D a t i v wird gebildet, indem man dem Worte die Präposition ל, der A b l a t i v , indem man { בdurch, mit) oder ( מןvon) Status constructus. 39 vorsetzt (״Präfixe"). H a t das W o r t den Artikel, so verschwindet hei dem Vorsetzen der Kasusbuchstaben ל, בdas הdes Artikels, der Kasusbuchstabe tritt an dessen Stelle und erhält statt seines S 8 wa den Vokal des Artikels, z. B. דברWort, Dativ הדבר ;לדיבר das Wort, Dativ המקום ;לדברder Ort, במקוםan dem Orte. Die Präposition מןläßt den Artikel unverändert. A n m . Das S®wa mobile der Praep. ל, a wird vor folgendem S*wa simplex in 1 verwandelt (wobei יin i quiesziert), vor Chateph in den entsprechenden Vokal; z. B. לעלנ!הdem Salomo, בחליin einer Krankheit, 1 ביךיחin Jericho. V o r der Tonsilbe erhalten die Präfixe oft Vorton-Kamez, Sicherheit. 7 z. B. לבטחin • ־VT (In ähnlicher "Weise wird auch כwie, gemäß mit dem Nomen verbunden.) מןwird als selbständiges Wort fast nur vor dem Artikel gebraucht, z. B. מךהארץvon dem Lande-, sonst wird es mit dem folgenden Worte verbunden: vor gewöhnlichen Konsonanten steht •מ, vor Gutturalen und רmeistens ö, mit יverbindet es sich zu מי, z. B. מביתaus einem Hause, ( מהארץaber auch מחיץ von außen), מיחידהaus Juda. (Bei den Gottesnamen merke die ZusammenZiehung: באלהיםfür באלי, לאדני, aber (.מאלגי 2. Der Akkusativ wird entweder durch die einfache Form des Nomen oder, wenn das Nomen irgendwie näher bestimmt ist, durch Vorsetzung von אתoder את־ausgedrückt, z. B. את הדבר das Wort, את־האישden Mann, את דודDavid, את־בנוseinen Sohn. A n m . Eine alte Akkusativbezeichnung ist die unbetonte Endung —ה ( H e l o c a l e ) , welche den Ort, gewöhnlich die Richtung wohin, ausdrückt, z. B. הגלתהin das Haus, von ת:ב, ארצהzur Erde (von ארץoder )ארץ, בבלהnach Babylon oder in Babylon. § 54. Status constructus (Genetiv). Das Genetivverhältnis wird im Hebräischen auf eine von dem abendländischen Sprachgebrauche abweichende Weise bezeichnet. Es wird nämlich nicht das Nomen rectum, nicht dasjenige Wort, welches bei uns im Genetiv steht, verändert, sondern das Nomen regens, indem man es fast ohne eigenen Ton ׳m i t dem folgenden Nomen eng zusammenspricht, z. B. ה1 ךבר ןהdas Wort des Herrn, בל־העםdie Gesamtheit des Volkes, ים־מלחSalzmeer. (Vgl. unser ein Stück Brot.) Die (meist veränderte) Form, in welcher ein W o r t in enger Anlehnung mit dem folgenden Nomen verbunden wird, heißt S t a t u s c o n s t r u c t u s , während man die selbständige Form des Nomen S t a t u s a h s o l u t u s nennt. Manche' Nomina haben dieselbe Form für beide Status, aber nie hat der Status constructus den Artikel (§ 77); z. B. מל[לKönig, ישראל. מלךder König von Israel. 40 Vokal Veränderungen. § 55. Veränderung- der Nomina bei Bildung des Status constructus. Vgl. das dreizehnte Paradigma Nr 1 u. 2. 1. Die Nomina, welche in den beiden letzten Silben oder in einer derselben K a m e z oder Z e r e haben, erleiden bei der Bildung des Status constructus, des Plural, (des Femininums bei Adjektiven) sowie bei der Anhängung der Suffixe manche Veränderungen. Dabei kommen zwei allgemeine Regeln zur AnWendung: ci) Bückt der Ton um e i n e S t e l l e w e i t e r , so werden ä und e in der zweiten Silbe vor dem Tone zu S 3 wa verflüchtigt; in offener Silbe vor dem Tone bleiben ä und e, in geschlossener Silbe (vor כםund )כןwerden sie zu ä verkürzt. b) Rückt der Ton um zwei S t e l l e n w e i t e r , so tritt wieder in vorletzter Silbe vor dem Tone S 9 wa ein; an dritter Stelle vor dem Tone stehendes S 0 wa wird in j, bezw. bei Gutturalen in den entsprechenden Vokal verwandelt. Ähnliche Veränderungen treten ein, wenn bei der Bildung des Status constructus der Hauptton auf das folgende W o r t hinübergeht. 2. Bei der Bildung des Status constructus werden Kamez und Zere in der letzten (tonlosen, geschlossenen) Silbe zu Pathach verkürzt, in der vorletzten Silbe zu S 9 wa verflüchtigt, z. B. דבר, Stat. constr. זקן ;דברGreis, Stat. constr.זקן. Die Gutturalen erhalten auch hier Chateph statt S°wa, z. B. חצרVorhof, Stat. constr. חצר. Alle andern Vokale bleiben im Status constructus unverändert, z. B. סוס Pferd, סוס המלזיdas Pferd des Königs. A n m . In Partizipialformen hält sich Zere der letzten Silbe im Stat. constr. (s. § 69); ebenso in einzelnen Nomina, besonders in den einsilbigen; z. B. עלן בFerse, Stat. constr. ער ;ערןבZeuge, Stat. constr. ; עדzuweilen bleibt aucb Kamez in der letzten Silbe, z. B. צבאHeer schar, Stat. constr. צבא )א quiescens!). 3. Die Femininendung —זזändert sich im Status constructus m —ת, Z. B. מלכת מצריםdie Königin Ägyptens. Steht Kamez oder Zere in der vorletzten Silbe, so wird es zu S 9 wa verflüchtigt, z. B. עצהBat, Stat. constr. עצת. Steht an drittletzter Stelle g 9 wa, so wird es in % (oder in den entsprechenden Vokal) verwandelt (§ 18, 2, a u. b), z. B. צדקהGerechtigkeit, Stat. constr. זעקה ;צדקת Geschrei, Stat. constr. אדמה ;?עקתLand, Stat. constr. אדמת. Die Femininendungen — ת, —ית, ותbleiben im Status constructus unverändert, z. B. מלכותReich, מלכות כבוייםReich der Chaldäer. Plural und Dual. 41 § 56. Pluralform (1er gewöhnlichen Maskulina. Der Plural der Maskulina wird gebildet, indem man die Endung —יםan den Status constructus Sing, anhängt, z. B. פקיד, Vorsteher — פקידים — פקיד. Ist der Vokal der letzten Silbe verkürzt (§ 55), so wird er in der offenen Silbe vor dem Tone wieder verlängert (§ 17, 2, a), z. B. )יבר, Stat. constr. דבר, Plur. זקן ;ךב!־ים, Stat. constr. זקן, Plur. .זקנים 57 § . Form des Dual. Der Dual wird gebildet, indem man die Endung 4.ים- auf dieselbe Weise, wie die Pluralendung —ים, an das Nomen anhängt, z. B. כנףFlügel — .ם:כנפ 58 § . Status constructus des Plural und Dual. Der Status constructus ist bei den Maskulinen für Plural und Dual gleich. E r wird gebildet, indem man die Endung —יםoder ים. יךin —יverwandelt und, da der Ton auf das folgende W o r t hinübergeht, Kamez und Zere der vorletzten Silbe zu S 9 wa verflüchtigt; wo infolgedessen zwei S 9 wa an den Anfang kommen müßten, wird das erste (nach § 18, 2) durch Chirek, bei Gutturalen durch den entsprechenden Vokal, meist durch ä ersetzt, z. B. דבר, Plur. ךבךים, Stat. constr. Plur. חצר ;דברי, Plur. חצדים, Stat. constr. Plur. ( חצריauch sonst erhalten einzelne Nomina im Stat. constr. Plur. oder Dual ä statt % z. B. כנ&יםFlügel, Stat. constr. .(כנפי 59 § . Plural und Dual der Feminina. 1. Der Plural der Feminina wird gebildet, indem man die Femininendung in 1 תverwandelt, z. B. שנהJahr, Plur. ת1 ;שנwenn das Wort keine Femininendung hat, so wird 1 תangehängt, z. B. כףflache Hand, Plur. .?פות 2. Beim Status constructus des Plural bleibt diese Endung, aber es fällt wie im Singular das Kamez und Zere aus, falls ein solches in der vorletzten Silbe steht; z. B. ת1שנ, Stat. constr. ;שנותein der vorletzten Silbe voraufgehendes Ö9wa wird in i, bezw. bei Gutturalen in den entsprechenden Vokal verwandelt; z. B. צדקותGerechtigkeit, Stat. constr. ת1 חרבות ;צךקTrümmer, Stat. constr. .ת1חךב 3. Der Dual wird (mit Verlängerung des nun in offener Silbe vor dem Tone stehenden Vokals, § 17, 2, a) aus dem Status constructus des Singular gebildet, indem man —יםanhängt, z, B. שפהLippe, Ansetzen der Suffixe. 42 שפתיםbeide Lippen. Hieraus wird der Status constructus gebildet wie bei den Maskulinen (§ 58), also .שפתי 4. Existiert für ein Wort neben der Endung —הauch die Endung auf ת, so wird letztere Form als Status constructus gebraucht, aber aus der Eorm auf n — der Plural gebildet. Dies trifft am meisten die Eeminina der Part. act. Kai, z. B. קטל, fem. קטלהund קטלת, Stat. constr. immer קטלת, Plur. ממלכה ;קיטליותKönigtum, Stat. constr. ממלכת, Plur. ממלכות. T I ־ v ... 7 - ן A n m . Manche Feminina haben im Plural die Maskulinendung —ים, und mehrere Maskulina haben die Pluralform der Feminina, nämlich m. Hierüber 8. die Lexika. § 60. Ansetzen der Suffixe. Paradigma X I I u. X I I I 1. u. 2. 1. Das Nomen hat eigene Suffixe für den Singular und eigene für den Plural. Die Suffixe des Plural unterscheiden sich dadurch, daß sie ein יzu Anfang haben (außer bei der 1. Person, )—י. Sie werden auch an die Pluralform des Femininums angehängt, z. B. חקהVorschrift, תי1 דזקmeine Vorschriften; jedoch wird für die 3. PL das Singularsuffix gesetzt: תם1 חקund ( חקותןerst später auch אבותיהםihreVäter). F e r n e r unterscheidet man l e i c h t e und s c h w e r e Suffixe. S c h w e r sind diejenigen, welche für sich eine geschlossene Silbe bilden, nämlich: בם, כןund הם, הן. Diese nehmen beim Ansetzen an das Wort den letzten Stammkonsonanten nicht zu sich herüber und veranlassen daher keine VokalVerlängerung in der letzten Silbe; alle andern Suffixe heißen leichte. 2. Beim gewöhnlichen Nomen werden (nach § 55, 1) alle Suffixa Singularis und bei den Maskulinen auch die leichten Suffixa Pluralis an den Status constructus des Singular angehängt; dabei wird der kurze Vokal in offener Silbe vor dem Tone gedehnt. Bei den Maskulinen werden nur die schweren Suffixa Pluralis, bei den Femininen a l l e Suffixa Pluralis an den Status constructus des Plural angehängt. Beispiele s. in den Paradigmen. A n m . Wie die bisher besprochenen Maskulina werden auch manche e i n s i l b i g e Nomina behandelt, z. B. ידHand, Stat. constr. T , IT, aber !ךכם (Plur. ;רות, Stat. constr. ת ת: ) , Dual ;דים, Stat. constr. ;די, ;דיו, דיכם:. דםBlut, Stat. constr. דם, ךמןד, aber ;דמכםPlur. דמיים, Stat. constr"דמיי." עםName, Stat. constr. oder ׳טם־, 1>טמ, ( ׳טמףPausa ;)׳ט'מץזPlur. >טמות," Stat." constr. .שמות עץBaum, Stat. constr. ; עץPlur. עצים, Stat. constr. עצי. ירעFreund, Stat. constr. ?1; Plur. יעים, Stat. constr. 2,5 §).רעיAnm.) Segolatformen. 43 § 61. Segolatformen. Dreizehntes Paradigma, Nr 3. 1. F ü r die (a potiori) sogenannten S e g o l a t f o r m e n gelten besondere Regeln. Diese N o m i n a s e g o l a t a waren ursprünglich einsilbige, auf zwei Konsonanten auslautende Bildungen, wie ,קטל קטל, )קטל( קטל. Um die Aussprache zu erleichtern, wurde zwischen die beiden Schlußkonsonanten meistens ein nie zu betonender Hilfsvokal (in der Regel S 9 gol, bei Gutturalen Pathach) eingeschoben, und dieser bewirkte dann Dehnung (und zum Teil Umlautung) des nun in der offenen Tonsilbe stehenden Stammvokals; demnach lauten die typischen Formen der Nomina segolata jetzt ,קטל, קטל זקיטלBei Anwesenheit eines Vokalbuchstabens entstehen auch Formen wie 66 .65 §) פדי, ) ד ת. Bei den Segolatformen, die auf zwei gleiche Konsonanten auslauten, wird kein Hilfsvokal angenommen; die beiden gleichen Konsonanten werden nur einmal geschrieben, und da der Schlußkonsonant kein Dages forte duldet, wird der vorhandene Vokal meist verlängert, z. B. ;םMeer für מם:, אםMutter für אמם, חקGesetz für חקק. A n m . In Pausa tritt in der Form כןטלmeist ganze Dehnung des ä zu ä ein, z. B. ( ארץ )ארץErde, in Pausa ( ארץauch mit Artikel stets ; )הארץdagegen bleiben z. B, כולךKönig und צדקGerechtigkeit in P. unverändert, 2. Der Hilfsvokal fällt indessen wieder weg, und die alte einsilbige Stammform tritt meistens wieder ein, wenn das W o r t am Ende einen Zusatz erhält (statt קטלaber steht ;)קטלdaher wird beim Anhängen der meisten Suffixe die alte Form gebraucht. (Ausnahme § 63.) A n m . Yor Zusätzen wird ä zuweilen in 1 zugespitzt ( צדקGerechtigkeit, ; )צךר(יbei Gutturalen wird 1 oft zu e ( עזרHilfe, , )עזך. Die einsilbige Form findet sich (meist mit verlängertem Yokal) als Stat. absol. noch in גןאTal, חטאSünde, ק>טטWahrheit, ׳טואEitles. § 62. Formen der Nomina segolata ohne Suffixe. Der Stat, constr. Sing, ist dem Stat. absol. gleich. Im Plural sind alle Segolatformen mit S 9 wa und Kamez punktiert, z. B. מלןז König, Stat. constr.לןל1כ, Plur. אפר ;מלכיםBuch, Stat. constr.ספר, Plur. בקר ;ספריםMorgen, Stat. constr. בקר, Plur. בקדים. Bei den Formen mit dem Stammvokal 0 ist dieses § 9 wa bei Gutturalen Chateph-Kamez, z. B. חדשNeumond, ;חדישיםaußerdem, kommt ( קךישיםneben )חקז־שים von כ|ךשHeiligtum, und שרשיםvon שרשWurzel vor (§ 4, Anm. 3). Im Status constructus des Plural wird Kamez der zweiten Silbe Segolatformen. 44 44 in S 8 wa mobile verflüchtigt, statt des ersten S 8 wa aber tritt der ursprüngliche Yokal ein, also: ( מלכיnicht )מלכי, םפךי, )רכסי( כןךשי. Die Dualendung tritt im Stat. absol. wie im Stat. constr. an die alte Form, z. B. אזני םOhren, .אזני 63 § . Ansetzung der Suffixe an Segolatformen. Die Suffixe des Singular werden an dje alte F o r m angesetzt, z, B. םפךיmein Buch, נןךשכםeuer Heiligtum, 1( גךל1 )נךלseine Größe; die leichten Suffixe des Plural an den Stat. absol. PL, die schweren an den Stat. constr. PL, z. B. ספריmeine Bücher, מלכיכםeure Könige (aber מלכיmein König). § 64. Segolatformen mit Gutturalen. Dreizehntes Paradigma Nr 4. Wenn der zweite oder letzte Konsonant einer Segolatform eine Gutturalis ist, so wird meist als Hilfsvokal nicht S8gol, sondern Pathach angenommen, und in der A-Form bleibt bei mittlerer Gutturalis Pathach auch in der ersten Silbe. Die typischen Formen sind also פעל, פעל, פעל. (Ist אSchlußkonsonant, so bleibt S 8 gol, z. B. דשאgrün.) Im übrigen sind diese Segolatformen den andern gleich. Ist der mittlere Konsonant eine Gutturalis, so tritt auch statt des S 8 wa quiescens Chateph ein, z. B. ;נעריvor folgendem S 8 wa der entsprechende Vokal, z. B. 65 § . Segolatformen von Verben ל ה. Dreizehntes Paradigma Nr o. Wenn von einem Verbum ליהSegolatformen gebildet sind, so erscheint für das הbisweilen das alte י, und der Hilfsvokal ist Chirek; z. B. ( פריin Pausa )|ריFrucht für פריvon פרהoder פ_רי fruchtbar sein, bei Gutturalen ( הליPausa )הליKrankheit (neben בכה Weinen, רעהFreund, חזהSeher). Die Formen der Nomina auf י. werden gemäß obigen Regeln vom Stamme פרי, חליgebildet. Vor ףund כםwird l zu e; im Stat. constr. PL und Dual wird — nicht ausgestoßen. § 66. Segolatformen von Verben ע וund ע י. Dreizehntes Paradigma Nr 6. Bei den Segolatformen von Wurzeln ע״ וund ע״יist der mittlere Radikal meistens fester Konsonant. Bei den Nominia ע״וwird bei Annahme des Hilfsvokals ä zu ä gedehnt (§ 17, 2, a), z. B. .נערך Segolatformen. 45 מותTod, אוןUnheil, תוךMitte; bei den Nomina ע״יist der Hilfsvokal C h i r e k , ä bleibt kurz, z. B. ד תÖlbaum, חילHeer, ליןAuge. Oft quieszieren aber schon im Stat. absol. וund יin den homogenen Vokalen (§ 12, 2), z. B. שיוטGeißel für שוט, רוח Geist für רוח. Im Stat. constr. sowie vor allen Endungen und Suffixen ist eine solche Kontraktion zur Begel geworden, wie das Paradigma zeigt. A n m . Doch bleiben im Plural וund יzuweilen feste Konsonanten mit Kamez und voraufgehendem S 9 wa, z. B. וד׳טיםvon Bock, שוקיםvon pltf Straße, ת1( עעStat. constr. )עיניתvon עץQuelle. § 67. Einsilbige Nomina von Wurzeln ע״ע. Die von Wurzeln ע״עabgeleiteten Nomina sind einsilbig (s. § 61,1), z. B. ;םMeer, אםMutter, עזKraft, und erhalten bei jedem Zusatz kurzen Vokal mit Dages forte im letzten Konsonanten, z. B. ימים., אמות, )עזי( עזי, שן( שניםZahn), חק( חפןיוGesetz). A n m . Ähnlichen Kegeln folgen a) einige einsilbige Nomina, welche wegen Assimilation eines Nun ein Dages forte erhalten, z. B. אףZorn, aus אנף, daher ;אפיb) einige dreibuchstabige Nomina, welche den letzten Konsonanten verdoppeln, z. B. גמלKamel, .גמלים 68 § . Segolatfeminina. Dreizehntes Paradigma Nr 9. 1. Durch die Eemininendung —חwerden oft zu Segolatmaskulinen Eeminina gebildet, z. B. מלךKönig, מלכהKönigin. Im Singular bleibt überall der Vokal des Stammes unverändert; im Plural treten dieselben Veränderungen ein wie bei maskulinen Segolatformen, nur werden die Suffixe (wie bei allen Femininformen) an den Stat. constr. PL angehängt, z. B. מלכותKöniginnen, Stat. constr. ( מלכותwie .(מלכים, מלכי 2. Die Femininendung —ת( —תbei Gutt.) bildet Formen, deren Ende für sich eine eigentliche Segolatform ist und auch im Singular so behandelt wird, z. B. אגרתBrief, mit Suff. ;אגךתי, אגךתכם תוכחתZüchtigung (Feminina segolata). Der Plural weicht ab, wie das Paradigma zeigt. Manche Feminina haben die Segolatendung erst im Stat. constr. (§ 59, 4). § 69. P artizipialformen. Dreizehntes Paradigma Nr 7 und 8. 1. Die Partizipien des Verbums sind ebenfalls echte Nomina, und manche jetzige Substantiva, sowohl Maskulina als Feminina, sind nach Ursprung und Form Partizipien. Unregelmäßige Substantive. 46 2. Die Partizipien von K a i , Piel und Hithpael, als Nomina gebraucht, bleiben im Status constructus des Singular unverändert; bei Zusätzen wird das Zere ihrer letzten Silbe gewöhnlich in S 9 wa (bezw. Chateph), vor ףund כםin S 9 gol (zuweilen in Chirek) verwandelt, z. B. שימרJBehüter, שמריmein Behüter, שמו־ףdein Behüter, בכם: אeuer Feind. 3. Die Partizipien von Verben ל״הwerden vor Zusätzen apokopiert ( —הfällt weg), z. B. ריאהSeher, Plur. מראה ;לאיםAnblick, mit Suff, der 3. m. S. (stets tfK3 , מ ר א ה ו )״. f. S. (häufig (—ה מראה. I m Stat. constr. verlängert sich ihr S 9 gol in Zere, also ריאה מרמהTrugseher. 4. Die Partizipien von Verben ע יוund ע״יbehalten im Stat. constr. ihr (bloß defektiv geschriebenes) Kamez oder Zere, z. B. Dg, מת. Ebenso werden deren Feminina abgewandelt, z. B. קמה, Stat. constr. .קמת 70 § . Alphabetisches Verzeichnis der unregelmäßigen Substantive. I. אבVater, Stat. constr. אבי, mit leichtem Suffix אבי, mit schwerem אבי, z. B. אביף, אביהוu. אביו, אביכם, אביהם. Plur. אבות, Stat. constr. .אבות, אבותיף, אבותיכם 2. אהBruder, Stat. constr. אחי, mit leichtem Suffix אחי, mit schwerem אחי, Plur. אחים, mit Suff. ( אחיin P. .)אחי, אחיו, אחיה 3. אחותSchwester, Stat. constr. א ח ו ת, א ח ו ת י, PI. אחיות, mit Suff. ( אחיותיוzuweilen auch .(אחותיף 4. אישMann, Plural אנשים, stat. constr. אנשיו ;אנשי, אנשיכם (selten auch .(אישים 5. א מ הMagd, behält im Plural sein ה, also אמהות, Stat. constr. .אמהות 6. אשהWeib, Stat. constr. אשת, bei Suffixen als Segolatform אשתי, אשתף, Plur. נשים, Stat. constr. .נשיו ;נשי, נשיהם 7. ביתHaus, Stat. constr. בית, Plur. ( בתיםbättun), .בבי 8. בןSohn, Stat. constr. בן־oder בך, mit Makkeph verbunden; בני, ( בנףin P. )בנף, Plur. בנים, Stat. constr. ;בניmit leichtem Suff. בני, mit schwerem Suff. .בניכם 9. בתTochter (Stamm bint), בתי, Plur. בנות, Stat. constr. בנות, mit Suff. .בנותי, בנותיכם 10. חםSchwiegervater und ת1 חמSchwiegermutter, wie N r 2 und 3. I I . יוםTag, Plur. ;מים, Stat. constr. .ימי 12. כליGefäß (i. P. )בלי, כליף, Plur. כלים, Stat. constr. ,כלי ;כלי כליכם. -ז . t / • R - J 7 - 1 - ׳ T T — 7 V - : ־ Zahlwörter. 47 13. כרםWasser (Pluralform), Stat. constr. מיund .מימי 14. עירStadt, Plur. ערים, Stat. constr. .ערי 15. פהMund, Stat. constr. ;פיmit Suff. פיmein Mund, ,פיף פיהוoder .פיו 16. ריאשHaupt, Plur. ראשים, Stat. constr. .ראשי 71 § . Zahlwörter. 1. Die K a r d i n a l z a h l w ö r t e r von 2 bis 10 sind Nomina abstracta; sie haben einen Status absolutus und einen Status constructus, sowie eine Maskulin- und eine Femininform. Auffallend und nicht hinreichend zu erklären ist der Umstand, daß die Maskulina von 3 bis 10 die Femininendung und die Feminina die Maskulinendung haben. Das Dages in 2>תי zwei ist Dag. lene, weil die Punktation die Aussprache estajim, este voraussetzte (mit einer Art von אprostheticum). Maskulinum. Stat. constr. Stat. absol. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 א ב ג ד ה ו ז ח ט אחד שני שלשת: ארבעת דזמשת ששת שבעת שמנת תשעת עשרת אחד שרם שלשה אז־בעה חמישה ששה שבעה שמנה תשעה עשרה ו V Femininum. Stat. constr. Stat. absol. אחת שתי שלש ארבע חמש אחת שתים ש ל שT אךבע חמש שש שש שבע ()־שמנה תשע עשר &בע שמנה תשע עשר Die folgenden Zahlen bis 100 haben keinen Status constructus. Femininum, Maskulinum. 11 יא עשיר 12 יב { עשר ן אחד עשתי שנים שני עשרה עשרה אחת עשתי שתים שתי Die Zahlen von 13 bis 19 werden dadurch ausgedrückt, daß die Einerzahlen vor ( עשרfem. )עשרהals getrennte Wörter gesetzt werden. Beim Maskulinum stehen die Einer im Status absolutus, beim Femininum im Status constructus, z. B.: Maskulinum. 13 14 15 יג יד טו עשר עשר עשר Femininum. שלשה ארבעה חמשה עשרה עשרה עשרה ישלש ארבע חמשusw. bis 19. Zahlwörter. 48 כzwanzig ist 30 bis 90 sind die daher: 30 שלשים ל 40 ארבעים מ der Plural von zehn ()עשיר, nämlich עשרים. Für Pluralformen der Einer als Zehner gebraucht, 50 נ 60 ם ממשים ששים 70 ע 80 פ שבעים שמנים 90 צ תשעים Alle diese Zehner sind nur in e i n e r Form da, ohne Fem. und ohne Status constr. Mit ihnen werden die Einer als selbständige W ö r t e r wie oben verbunden, und zwar bald vor-, bald (namentlich in den jüngeren Schriften) nachgesetzt, aber immer mit W a w c o p u l a t i v u m , das und bedeutet, zwischen Einern und Zehnern, z. E. חמשה ושבעים עה fünfundsiebzig. Hundert heißt מאה ק, Stat. constr. ( מ א תein Subst. gen. fem.). Zweihundert ( מאתים רDual). Die übrigen Hunderte setzen den Plural מאותzu der Einerzahl im Stat. constr. der Femininform hinzu, z. B. שלש מאות 'שt dreihundert. Tausend heißt ( אלף אein Subst. gen. masc.). Zweitausend ( אלפים בDual). Die übrigen Tausende setzen zu der Einerzahl im Stat. constr. masc. אלפיםhinzu; dreitausend 'שלשת אלפים ג. Zehntausend heißt auch ת( ו ב ב ה י1ךב, רביו., רבוא.). Zwanzigtausend רביותים ב.. 2. Die O r d i n a l z a h l e n von 2 bis 10 bilden sich aus den Kardinalzahlen durch ein angehängtes —י, und wenn nicht schon ein -Z-Laut im Kardinalzahlworte steht, so wird noch ein zweites 1 in die letzte Silbe gesetzt. Daher die F o r m e n : - שניzweiter חמישיfünfter (auch )חמשי שמיני יachter שלישיdritter שישיsechster תשיעיneunter רביעיvierter שביעיsiebter עשיריzehnter. Der Erste heißt ( ראשוןvon ראישAnfang), fem. ראשונה.. Zur Bildung des Femininums der Ordinalia wird noch ein תangehängt, z. B. ששיתdie sechste. Die Zahlen über zehn haben keine eigene Form für die Ordinalia; hierfür werden die Kardinalzahlen gebraucht. A n m . Bei Angabe der Monatstage und der Jahreszahlen werden auch die Zahlen von 1 bis 10 häufig durch die Cardinalia (nicht durch die Ordinalia) bezeichnet, z. B. ( ביטנת עליטim Jahre drei) im dritten Jahre. 3. Die D i s t r i b u t i v z a h l e n werden durch Verdoppelung der Kardinalzahl ausgedrückt, z. B. ים. שמם שנzwei und zivei, je zwei. 4. Als M u l t i p l i k a t i v a werden bisweilen die Feminina der Kardinalzahlen gebraucht: אחתeinmal, שתיםzweimal, שלישdreimal usw. Häufiger jedoch steht das Substantivum gen. fem. פעם Adverbia. 49 (Schritt, Mal) dabei. Zweimal wird dann durch den Dual ausgedrückt: ;פעמ;םdreimal heißt שלוש פעמיםusw. Iterativzahlwörter werden durch das Femininum der Ordinalzahl ausgedrückt: שלישית zum drittenmal. Multiplikative Adverbien entstehen durch den Dual der Kardinalzahlen, z. B. או־בעתיםvierfach, שבעתיםsiebenfach. 5. Die B r u c h z a h l e n werden durch das Femininum Ordinalia ausgedrückt, z. B. שישיתein Sechstel. der 6. Die Z a h l w ö r t e r erhalten auch Suffixe, z. B. שניהם1 ״sie zwei oder beide, שלישתכםihr drei. ׳ D. -t Die Partikeln. § 72. Adverbia. 1. Die meisten Adverbia sind ursprünglich Nomina, können daher zum Teil Suffixe annehmen und das Hilfsverbum ״sein" einschließen. Es wird jedoch das Suffixum Verbi, und zwar meist die Form mit Nun energicum (epentheticum), gebraucht. Hierhin gehören: ( איןeigentlich: Nichtsein) Stat. constr. איןnicht, z. B. אינני ich bin nicht; .אינך, איננו, אינכם, אינם _ישda, vorhanden, z. B. ;שףdu bist da, ;שנוer ist vorhanden. עודnoch, z. B. עודנוer ist noch übrig, .עודני, ךף1ע, עודנה הנהund הןhier (dem lateinischen ecce entsprechend), z. B. הנני, in Pausa הנניund נני. ךSiehe mich, hier bin ich; ננו.ד, הננוhier sind wir (§ 7, Anm. 2), •הנף, הנכם, הנם איIVO, z. B. איוIVO ist er? איכהwo bist du? 2. Die F r a g e p a r t i k e l heißt gewöhnlich הund wird mit dem ersten Worte des Fragesatzes als Präfixum verbunden; z. B. השמת לבף על־עבדי איובhast du dein Augenmerk auf meinen Diener Job gerichtet? Das Chateph-Pathach geht vor S a wa nach der Regel in Pathach über, z. B. האניich? השמעתםhabt ihr gehört? Oft tritt dann Dages forte hinzu, z. B. הכתנת בנף היאist das der Rock deines Sohnes? Vor Gutturalen steht Pathach, z. B. האירא soll ich fürchten? vor Gutturalen mit Kamez und Chateph-Kamez aber S s gol, z, B. החכם א ת הbist du weise? — אםob, in indirekter Frage; א ם. , . . הutrum — an, in disjunktiver Frage. § 73. Präpositionen. Einige Präpositionen bilden keine eigenen Wörter mehr, sondem werden abgekürzt als Präfixa vorne an die abhängigen V o s e n - K a u 1 e n , Hebt. Grammatik. 10. Aufl. 4 Präpositionen. 50 Wörter angesetzt. Hierzu gehören בin, 3 gemäß, לzu, von denen schon § 53 die Rede war; ferner מןvon, vor, das oft mit dem Nomen zusammengezogen wird. A n m . Das "Wort , יהודwird von den Juden nicht ausgesprochen, sondern dafür אדיגיgelesen. Daher erhalten vor יהוהdie obigen Präpositionen denjenigen Vokal, welchen אלגיverlangt, z. B. ,ליהוד. S. § 53,1, Anm.; § 75, 1, Anm.; § 79, Anm. § 74. Suffixe an Präpositionen (Kasus der Personalprouomina). 1. Da die Präpositionen Nomina sind, so können sie auch Suffixe annehmen, und zwar Suffixa nominis, z. B. ת ח תunter oder anstatt, mit dem Suffixum תחתיanstatt meiner. 2. Die Präposition אתhei, mit, unterscheidet sich beim Hinzutreten der Suffixe von der Nota accusativi א תdadurch, daß sich die erstere in ( אתanstatt )אנת, die letztere in ת( את1 )אverwandelt, z. B. אתיbei mir, אתיmich. 3. Besonders zu merken sind hier die als Kasusbildner angeführten Präpositionen, welche bei Hinzutritt von Suffixen teils ihre alte Form wieder annehmen, teils durch Vorton-Kamez verstärkt werden (§ 18, 3). ליmir אתיmich ביan mir m • (P• ^ ^ L r ( P . ך ב f. t r בך m. לוihm אתוihn 1ב f. להihr א ת הsie בה T k * לנוuns אחנוuns בנו m. f. לכמ־ןeuch אתכמ־ןeuch בכפ־ן m . f. להפ־ןihnen אתבדןsie בחמץ oder בם מכןניvon mir בכווניwie ich ) ]ממד ך16 כtvie du י ^ מ ךvon dir כמוהוwie er ממנוvon ihm כמוהwie sie מ מ נ הvon ihr כמונוtvie wir ממנוvon uns ןכמוכם־ן מכס־ןvon euch כם־ן3]j• wie ihr ]כמוהס־ן מ ה נ חvon ihnen •|]כהס־ןwie sie » * T | • * V • V • t t V I ? T X T * V י A n m . Außer den vorstehenden Formen sind noch in der Poesie gebräuchlieh: למוihnen, מגיund מניvon mir, מגהוund מנהוvon ihm, מנהםvon ihnen. אתף)אתך1 }אתך u Konjunktionen. Interjektionen. 51 Auch kommen in der Poesie die Formen למן, ימיוund 13 מstatt ל, 2, כohne Suffixe als selbständige Wörter vor. 4. Da die Präpositionen früher (wahrscheinlich) Noxnina pluralia waren, so erscheinen einzelne Präpositionen teils selbständig, teils in Verbindung mit Suffixen als Pluralformen. Hierzu gehören: א ח י, אחריhinter, nach, mit Suffixen immer pluralisch, ,אחרי אחריך. ( אל־poet. auch )אליzu, nach, gen, mit Suff, immer ,אלי, אליו אליכם. ( ביןStat. constr. von )ביןzwischen, mit Suff. ביני, ;ביניוdagegen mit Suff., die eine Mehrzahl bedeuten, בינינו, ביניכםoder ,בעיותינו בינותם. ( ערpoet. )עריbis zu, mit Suff, immer ע ד, עריך, עריו, עריכם (Kamez bleibt im G-egenton). ( עלpoet. )עליauf, über, mit Suff, immer עלי, עליו, עליה, עליהם (poet. auch .(עלימו תחתunter, hat bei Suff, gewöhnlich Pluralform, .תחתי, תחתיהם T 75 § . Konjunktionen. 1. Die gebräuchlichste aller Konjunktionen ist das sogenannte W a w c o p u l a t i v u m . Sowohl nämlich um Wörter als um Sätze auf i r g e n d e i n e W e i s e zu verbinden, wird dem zweiten Teile ein Waw mit S 9 wa simplex vorgesetzt, das nach unserer Ausdrucksweise die verschiedensten Bedeutungen (und, oder, sonst, dann, auch, und zwar, nämlich u. a.) erhält. A n m . Vor Gutturalen mit Chateph wird S 9 wa in den entsprechenden Yokal verwandelt: ואניund ich; vor andern Konsonanten mit S 9 wa und vor den Lippenlauten ( פ מ ו בvox mem. )בומףerscheint Waw cop. in der Form ו, z. B. ובארץund auf der Erde, ? ולןund dir j mit ןverschmilzt es zu וי, z. B. ויהי für ויהיund er sei-, vor vorn betontem Worte erhält Waw cop. oft (besonders in Wortpaaren und in Pausa) Vorton-Kamez, טוב ורעgut und böse. (Bei den Gottesnamen merke die Zusammenziehung: (.ואלהיט, ואלני 2. Mit den übrigen Konjunktionen muß das Lexikon bekannt machen. Hier bleibt nur noch zu bemerken, daß durch Zusetzung der nota relativa אשרviele Präpositionen zu Konjunktionen werden, z. B. כאשרwie (zur Verbindung von Sätzen), אחר אשרnachdem, עד אשרbis daß. §76. Interjektionen. Außer den eigentlichen Interjektionen א ח, אהה, הויwerden verschiedene andere Redeteile durch lebhafte Aussprache zu 4* 52 Artikel. Interjektionen, z. B. הןund ה נ הecce! ה ב הPlur. הביage, agite! (Imptv. von );הב, לכהund לכוwohlan! (Imptv. von הלךgehen) usw. Höflichkeitspartikeln sind ־נאund ?י, dem lat. quaeso, unserem doch entsprechend. Dritter Abschnitt. Die nötigsten Angaben aus der Syntax. A. Syntax des Nomen. § 77. Artikel. 1. Der Hebräer setzt den Artikel ziemlich in denselben Fällen wie wir, in der Poesie jedoch nur selten. Der Artikel steht nie, wenn das Nomen ein Suffixum oder einen Genetiv bei sich hat (im Status constructus steht), z. B. בני ד<אבייוןdie Söhne des Armen. 2. Der Artikel vor einem Genetiv bezieht sich auf das Nomen regens, oder vielmehr auf den ganzen Begriff, der hier zusammengesetzt ist, z. B. בית המלךdie Königsburg, בית מלךeine königliehe Burg. 3. Wo das Substantivum den Artikel hat, da hat ihn auch jedes dazu gehörige Adjektiv und das adjektivisch gebrauchte Demonstrativ, z. B. . הנוי הגדול הזדdieses große Volk, העצה הרעהder böse Hat. Ist mit dem Artikel eine Präposition verbunden, so wird vor diesen Attributen nur der Artikel, nicht die Präposition wiederholt, z. B. לאיש הזהdiesem Manne. Diese Zusätze haben den Artikel auch da, wo er beim Substantivum (nach Nr. 1) darum fehlt, weil dasselbe durch ein Suffixum oder durch einen Genetiv näher bestimmt ist: בית המלך הגדולdie große Königsburg. 4. Die Eigennamen haben in der Regel keinen Artikel, ausgenommen diejenigen, deren ursprüngliche Appellativbedeutung noch ersichtlich ist, z. B. הלבנוןder Libanon {der weiße Berg), הרמהBama (die Höhe). 5. Der Vokativ hat gewöhnlich den Artikel, z. B. 0 המלך 0 הבהן הגדול Hoherpriester! 6. Der Artikel wird im Hebräischen auch bei a l l g e m e i n b e k a n n t e n Gattungsbegriffen angewandt, z. B. כשלג ילבינוsie sollen weiß werden wie Schnee, יהושע את־העי באש, י וישרףund Josue König! Genus und Numerus. 53 verlrannte Hai mit Feuer, כבד במקנה בכסף ובזהבreich an Vieh, Silber und Gold. 7. Der Artikel steht im Hebräischen auch, um eine noch nicht erwähnte (aber an und für sich bestimmte) Person oder Sache zu bezeichnen, während wir hier im Deutschen den unbestimmten Artikel gebrauchen, z. B, וישלח את־הערבund er ließ einen Haben fliegen. 8. Der Artikel hat bisweilen demonstrative Kraft, namentlich in ( היוםdiesen Tag) heute, הפעםdieses Mal, השנהdieses Jahr. 9. Den unbestimmten Artikel bezeichnen die Hebräer durch das "Weglassen des Artikels, bisweilen auch durch das Zahlwort אחדeiner, z. B. והנה נביא אחד נגש אל־אחאבund siehe ein Prophet trat zu Ach ab. § 78. Genus. Die hebräische Sprache hat keine eigene Form fürs Neutrum; dasjenige Neutrum abendländischer Sprachen, welches zur BeZeichnung allgemeiner und abstrakter Begriffe dient, wird meist durch das Femininum ersetzt, z. B. אין בפיהו נכונהin seinem Munde ist nichts Aufrichtiges, לעשות קטנה או גדולהGroßes oder Kleines zu tun, ( אחת שאלתיunam petii) um eins bitte ich Ps, 27, 4. § 79. Numerus. 1. Der Singular steht oft zur Bezeichnung einer Mehrheit von Dingen oder Lebewesen, z. B. בקרRinder (Vieh), צאןSchafe, עץ Holz, Gehölz, כסףSilber, Geld, חטהWeizen. Kommen solche Kollektiva im Plural vor, so haben sie eine veränderte Bedeutung, z. B. חטיםWeizenkörner, כספיםSilberlinge. Der Singular der Yölkernamen mit dem Artikel hat sehr häufig Pluralbedeutung, z, B. היבוסיdie Jebusiter. 2. Der Plural wird zuweilen als Ausdruck der Ehrfurcht gebraucht, wo nur von e i n e r Person die Rede ist, und heißt dann P l u r a l i s m a i e s t a t i c u s . Hierhin gehören: a) אליהיםGott, Plural des selten vorkommenden Singular אלוה, in der Regel nur vom wahren Gotte, selten von Götzen gebraucht. b) אלניםHerr (Stat. constr. )אלניund ( אדוניeigentlich mein Herr), vom Singular אדון. Yon Gott wird immer die Form אלני gebraucht; doch ist das Suffix meist ganz bedeutungslos; in der• Anrede an hochgestellte Menschen steht die Form אלניoder אלני 54 Numerus. A n m . Die Juden pflegen den Namen , יהודnicht auszusprechen, sondern in der Bibel statt dessen Ädonaj zu lesen. Darum haben die Punktatoren auch unter die Konsonanten יהיהdie Punktation von אלגיgesetzt, nur daß das S 8 wa compositum einfach wurde, weil J o d keine Gutturalis ist. Wenn aber אלגיmit , יהודverbunden vorkommt, so lesen die Juden 'Adonaj 'Elohim, und darum steht dann die Punktation von אליהיםbei ,יהוד, z. B. nln* 5( ה אמר אלגיlies ko ,amär ,a donäj )elohim). Die eigentliche Punktation des Namens Gottes ist wahrscheinlieh יהוהJahwe (Imperf. von הוה, der im Aramäischen herrschenden, im Hebräischen seltenen Form für היהsein), der sein wird, oder der ist, d. h. der Ewige. c) ^דיder Allmächtige, alter Plural von שד. d) קתשיםder Heiligste, Plural von קדוש. e) בעלHerr, wird, wenn es Suffixe annimmt, meist im Pural gebraucht mit Singularbedeutung, z. B. בעליוsein Herr, בעליל׳ihr Herr. Jedoch kommt der Plural dieses Wortes auch vielfach in Pluralbedeutung vor, z. B. בעלי מיםVölkerfürsten. 3. Der Plural in der Bedeutung des Singular steht auch bisweilen, um dem Begriff einen besondern Nachdruck zu geben, z. B. ( נקמותvollständige) Rache. 4. Außerdem gibt es manche Wörter, die nur in der Pluralform gebräuchlich sind, teils weil im Hebräischen der Plural zur Bezeichnung des A b s t r a k t e n dient, z. B. חייםLeben, זקניםGreisenalter, רחמיםMitleid, teils aus andern in der Bedeutung liegenden, oft auch aus wenig ersichtlichen Gründen, z. B. צואריםNacken (aus mehreren Wirbeln bestehend), פניםAngesicht, ת1 &דUmstände, Viranlassung, Ursache. ,5. Wenn ein aus einem Status constructus und einem Genetiv zusammengesetzter Begriff in den Plural gesetzt werden soll, so wird dieses meistens durch den Plural des Status constructus ausgedrückt, z. B. גבוו־י חילHelden der Stärke, starke Helden•, oft stehen beide Wörter im Plural, z. B. גבירי ח;לים, selten bloß der Genetiv, z. B. בית אבותFamilien (PI. von .(בית אב 80 § . Kasus. A. Nominativ. Im Hebräischen wird bisweilen ein Wort im Nominativ ganz unverbunden an den Anfang des Satzes hingestellt, um dasselbe besonders hervorzuheben und der Rede plastische Lebendigkeit zu geben. Man nennt einen Nominativ, der so allein steht, N o m i n a t i v u s a b s o l u t u s oder ״casus pendens". Das grammatische Verhältnis des betr. Nomen wird dann später meistens durch ein Pronomen näher bezeichnet, z. B. ר הוא בבהמה1 ליש גבder Löwe ist Gebrauch der Kasus. 55 mächtig unter den Tieren, ה בשמים כסאיו1 ־יהder Thron des Herrn ist im Himmel; auch steht wohl וals Verbindung des Nominativus absolutus mit dem folgenden, z. B. מסבר שניו ולא חקרdie Zahl seiner Jahre ist unerforschlich. A n m . Zuweilen wird ein casus pendens durch ein לwas anbetrifft eingeleitet; mitunter ist er mit einem Partizipium verbunden; z. B. ע>פןד דם האדם פןד1 יע1 באדם ךמivenn jemand Menschenblut vergießt, so soll durch Menschen sein Blut vergossen werden. B. Genetiv. Wenn man die Anwendung des Status constructus Genetiv nennen will, so gebrauchen die Hebräer den Genetiv oft, wo die Abendländer ihn nicht erwarten. 1. Ein inneres Abhängigkeitsverhältnis liegt dem Status construetus zu Grunde in folgenden Fällen: a) Der Genetiv bildet das Objekt eines andern Begriffes und muß (ähnlich dem Genetivus obiectivus im Lateinischen) je nach dem Zusammenhange in verschiedener Weise übersetzt werden, z. B. . _יךאת יהודdie Furcht vor Gott (Gottesfurcht), |ךןי מצרןםder Weg nach Ägypten, אימת מלךFurcht vor dem Könige. So könnte חמס בני יהודהdas Unrecht der Juden und nach Umständen auch das Unrecht gegen die Juden heißen. T I " : : b) Ein Adjektiv im Status constructus wird oft durch ein Substantiv näher bestimmt (Genetivus explicativus oder epexegeticus), z. B. נקי כפיםrein von Händen, _יפה מךאהschön von Ansehen. c) Eine Eigenschaft wird oft nicht durch ein Adjektiv, sondern durch ein dem Status constructus folgendes Nomen ausgedrückt; regelmäßig geschieht dieses bei Angabe des Stoffes, z. B. שבט מישור ein gerechtes Zepter, כלי כסף וכלי זהבsilberne und goldene Gefäße, ספל אדיריםeine herrliche Schale, דרף הצדיקהder richtige Weg. 2. Nicht wegen eines wirklichen Abhängigkeitsverhältnisses, sondern nur z u r e n g e r e n V e r b i n d u n g eines Wortes mit dem folgenden Worte oder Satzgliede steht der Status constructus in folgenden Fällen: a) wo wir eine Apposition gebrauchen, z. B. נהר פרתder Fluß Euphrat, קרית }זצותdie Stadt Chuzzoth, בתולת בת־יהוךהdie Jungfrau, die Tochter Juda (nicht Judas)׳, b) vor Präpositionen, besonders wenn das Nomen regens ein Partizipium ist, z. B. ישבי בארץ צלמותdie Wohner im Lande des Todesschattens; שמחת בקצירFreude in der Erntezeit; Gebrauch der Kasus. 56 56 c) bisweilen vor Belativsätzen, oft unter Auslassung von א^ר, z. B. מקום אשר ישחטder Ort, wo man schlachtet, כלץמי התהלכנו אתם alle Tage, da wir mit ihnen wanderten-, d) auch vor dem Waw copulativum, jedoch selten, z. B. חכמת ולעתWeisheit und Wissenschaft. Anm. Über den Status constructus bei den Zahlwörtern s. unten § 84. 0. Andere Ausdrucksweisen f ü r den Genetiv. Neben dem Gebrauch des Status constructus haben die Hebräer noch zwei andere Weisen, den Genetiv zu bezeichnen, nämlich: 1. durch ״ איטר לwelches dem etc. ist", z. B. הרעים איטר ל^טאויל die Hirten Sauls (welche Said hat)•, so wird meistens der Gene• tivus possessivus bezeichnet; 2. durch לallein. Diese Umschreibung wird besonders angewandt, wenn ein Genetiv vom andern abhängt, z. B. דברי ;מים למלכי ישראל, die Geschehnisse aus den Jahren der Könige von Israel. Auch bei Angabe des Datums tritt diese Verbindung ein, z. B. בשבעה מישרים יום לחדיטam 27. des Monats. So wird auch das sogenannte L a m e d a u c t o r i s in den Überschriften von Büchern und Schriftstücken erklärt, z. B. לדוד מזמורPsalm D. Davids. Dativ. 1. Im Hebräischen steht der Dativ beim passiven Verbum, um das Subjekt des Aktivums auszudrücken, z. B. ! ברוןי ליהודvom Herrn gesegnet, ah ישנא, גם לרעהוauch von seinem Oesellen wird der Arme gehaßt, Spr. 14, 20. 2. Diejenigen hebräischen Yerba, welche den lateinischen mit doppeltem Akkusativ oder Nominativ entsprechen, erhalten statt des Prädikat-Akkusativs oder Nominativs häufig den Dativ ohne Artikel, z. B. לילה ליום זיש'ימוdie Nacht machen sie zum Tag, Job 17, 12; וימשחו את־רוד למלךsie salbten David zum König, 2 Sam. 5, 3; היו לאנ׳טיםseid Männer, 1 Sam. 4, 9. E. Akkusativ. 1. Der Akkusativ bezeichnet nicht nur das Objekt des Satzes, sondern wird auch häufig a d v e r b i a l i s c h zur Bestimmung der Zeit, des Ortes, des Maßes, des Grundes, der A r t und "Weise gebraucht (Accusativus adverbialis); z. B. נצא ה&ד־הwir wollen aufs Feld gehen; היוםheute; פה אחדmit einem Munde, einstimmig. Syntax der Adjektiva. 57 2. Die Nomina, welche von transitiven Verben gebildet sind, nehmen gern statt des G-enetivs den Akkusativ an, als ob sie noch Partizipien oder Infinitive wären, z. B. זיךא את יהוהgottesfürchtig, ה1 דעה את ןהErkenntnis Gottes. 3. Der Akkusativ mit אתsteht auch bisweilen statt des Nominativs bei Passiven, z. B. יקרא עוד את־שמף. ולאes soll nicht mehr genannt werden ( = m a n soll nicht mehr nennen) dein Name. § 81. Apposition. Die Apposition, d. b. die Zusammenstellung zweier Nomina im Status absolutus, findet sich im Hebräischen nicht nur da, wo andere Sprachen sie auch haben, sondern auch bisweilen, wo man einen Genetiv erwartet, z. B. ככרים כסףzwei Talente Silber, המבול מיםdie Wasserflut. § 82. Wiederholung eines Nomen. Wenn dasselbe Nomen zwei- oder dreimal unmittelbar aufeinander folgt, so kann dieses bezeichnen: 1. die Menge, z. B. באריות בארותBrunnen an Brunnen; 2. die Gesamtheit, z. B. יום יוםTag für Tag, איש אישjedermann, דור דורalle Geschlechter; 3. die Distribution, z. B. בבקר בבקרeinen Morgen nach dem andern; 4. die Mannigfaltigkeit, z. B. יהיה לף אבן ואבן. לאdu sollst nicht verschiedenerlei Gewichtsteine haben, לב ולבHerz und Herz, d. i. ziveideutige Gesinnung. (Vgl. auch § 71, 3 und § 83, B.) § 83. Syntax der Adjektiva. A. Komparativ. Der Komparativ hat im Hebräischen keine eigene Form, sondern wird dadurch ausgedrückt, daß man nach der Angabe der Eigenschaft die Präposition מןvor das verglichene Wort setzt, z. JB. חכם ממלךweiser als ein König (wörtlich weise über einen König), מתוק מך~שsüßer als Honig. Diese Komparativform bezeichnet wie im Lateinischen auch das Übermaß; sie wird auch nach Verben, die einen Eigenschaftsbegriff enthalten, in Anwendung gebracht, z. B. הדבר איטר ;יקיצה מכםdie Angelegenheit, welche für euch zu schwer ist. Besonders geschieht dies vor einem Infinitiv, z. B. גדול עוני מנשואmeine Schuld ist zu groß, als daß sie zu heben wäre. 58 Syntax der Zahlwörter. B. Superlativ. Auch für den Superlativ hat die hebräische Sprache keine eigene Form und ersetzt ihn auf verschiedene Weise. Sie setzt den Artikel vor das Adjektiv, oder sie läßt einen Genet. partit. folgen, z. B. דוד הוא הקטןDavid war der Jüngste, קטן בניוder jüngste seiner Söhne-, am häufigsten aber setzt sie die Partikel מאדsehr hinzu, die auch wohl noch verdoppelt wird, z. B. טובה הארץ מאד מאדdas Land ist sehr gut, Num. 14, 7. 0. Verbindung des Adjektivs mit dem Substantiv. 1. Das Adjektiv steht nach dem Substantiv, dessen Attribut es ist, und muß in bezug auf Genus, Numerus und Setzung des Artikels damit übereinstimmen. 2. Bei dem sogenannten Pluralis maiestaticus steht das Adjektiv meistens (nicht immer) im Singular, z. B. אלנים קשהein harter Herr. 3. Die Kollektiva haben oft Adjektiva und Partizipia im Plural bei sich, z. B. העם ההלכים בחש־das Volk, das im Dunkeln wandelt, Is. 9, 1. 4. Der Dual hat Adjektivum und Partizipium im Plural bei sich, z. B. חזקו ;דים רפות וברכים בשלות אמצוstärket die lassen Hände״ und kräftiget die schwachen Kniee, Is. 35, 3. 5. Wenn das Adjektivum Prädikat ist, so steht es ohne Artikel und gewöhnlich ohne Kopula vor dem Substantiv, z. B. ג ח ל האלהיםgroß ist Gott, זה אלהיףdas ist dein Gott (n. 2), aber auch גדולה היתה בינוהNinive ivar groß. 6. Wenn ein Adjektiv im Status constructus vor einem Substantiv steht, so dient letzteres zur Limitation des Adjektivbegriffes, z. B. ׳יפה־ר]ארschön von Gestalt, גדול כחgroßmächtig. § 84. Syntax der Zahlwörter. 1. Die Kardinalzahlwörter von 2 bis 10 sind Nomina abstracta, sie werden mit dem gezählten Gegenstande auf dreierlei Weise verbunden: a) Sie stehen im Status constructus vor dem Substantiv. &) Sie stehen im Status absolutus vor dem (als Apposition aufgefaßten) Substantiv, c) Die Zahl steht (als Apposition oder als Adjektiv aufgefaßt) im Status absolutus hinter dem Substantiv, was in den späteren Büchern gewöhnlicher ist. Man sagt also שלשת ;מיםoder שלשה ;מיםoder ( ;מים שלשהDreiheit von Tagen; Dreiheit, nämlich Tage; Tage und zwar Dreiheit) drei Tage. Gebrauch der Pronomina. 59 2. Die Einer (von 2 bis 10) haben regelmäßig das Substantiv im Plural bei sich, z. B. ת1 שבע פרsieben Kühe, בניתdrei Töchter. Die Zehner haben, wenn sie voranstehen, meist den Singular, wenn sie nachstehen, immer den Plural bei sich, z. B. תשעים אמהneunzig Ellen, אילים עשיו״יםzwanzig Widder. Ebenso ist es bei den Zusammensetzungen aus Einern und Zehnern, z. B. אךבעים ושמנה עירoder ערים אךבעים ושמנהachtundvierzig Städte, עזלשים ושליש שניםdreiunddreißig Jahre. Bisweilen steht der Gegenstand bei diesen Zahlen zweimal, und zwar bei der Einerzahl im Plural und bei der Zehnerzahl im Singular, z. B. המיט ^נים וישכים שנהfünfundsechzig Jahre. 3. Die Ordinalia folgen ganz der Syntax der Adjektiva (§ 83, C), z. B. היום השניder zweite Tag, שני דניאלDaniel war der zweite. § 85. Gebrauch der Pronomina. A. Pronomen personale. 1. Das Pronomen separatum der dritten Person bildet nicht selten die K o p u l a zwischen Subjekt und Prädikat, z. B. ^ה מתת אלהים היאdies ist eine Gabe Gottes, מ ה ה מ ה אלהwas sind diese? גם־זה הוא רעיון רוחauch dies ist Geistesplage. Selbst dann werden הואund ך«יאals Kopula gebraucht, wenn die erste oder zweite Person als Subjekt steht, z. B. אתה־הוא _יהיוהdu bist Jahwe, ךאו עתה כי אני אני הואsehet nun, daß ich Ich bin. 2. Hinter dem Suffix findet sich zuweilen des größeren Nachdrucks wegen das entsprechende Pronomen separatum mit oder ohne גםwiederholt, z. B. ךףטוני אנכיsuchet mich, הודעתיך אתהich habe dich bekannt gemacht, ברכני גם אניsegne auch mich, הוא seine Seele, לבי נם אניauch mein Herz, לכם אתםeuch, ותהי עליו גם־הוא רוח אלהיםauch über ihn kam der Geist Gottes. 3. Das Suffixum Verbi drückt in der Regel den Akkusativ aus, jedoch bei i n t r a n s i t i v e n Verben und ebenso bei den Verben, die ein G e b e n ausdrücken, bezeichnet es den Dativ, z. B. גז־לני כאב er wuchs mir wie einem Vater auf, ארץ הנגב נתתניdas Südland hast du mir gegeben. 4. H a t das Verbum einen doppelten Pronominalakkusativ bei sich, so wird der eine durch das Verbalsuffix, der andere durch אתmit dem Nominalsuffix ausgedrückt, z. B. 1 הראני <לתer ließ mich ihn sehen. 5. Das Suffixum nominis kann auch G e n e t i v u s o b i e c t i v u s 60 Gebrauch der Pronomina. 60 sein; inST kann demnach heißen seine Furcht, ihm; הממיdas Unrecht gegen mich. 6. Wenn ein aus gesetzter Begriff das dieses auf den ganzen הר נןך׳טיmein heiliger oder die Furcht vor einem Nomen und einem Genetiv zusammen• Suffix am Genetiv hat, so bezieht sich Begriff, z. B. כלי מלחמתוseine Kriegswaffen, Berg. B. Demonstrativum. 1. Das Pronomen זהsteht bisweilen in der Bedeutung des Belativums (besonders in poetischen Schriften), z. B. שמע לאמך זה ןלךתךgehorche deiner Mutter, die dich gehören hat. 2. W o das Demonstrativum zugleich mit einem Adjektivum beim Substantivum steht, hat es immer die zweite Stelle, z. B. ההר הגדול הזהdieser große Berg. 3. Das Pronomen separatum הואsteht auch adjektivisch in der Bedeutung selbst, z. B. אלגי הואder Herr selbst, הפלשתים ה מ ה die Philister selbst. Mit dem Artikel verbunden heißt dieses Pronomen derselbe, der nämliche, oder jener, z. B. בעת ההיאzur nämliehen Zeit, היום ההואjener oder dieser Tag (d. h. der anderweitig bekannte Tag; dagegen היום הזהder heutige Tag); הגרם הגללים ה א ל ה jene großen Völker. C. Interrogativum. 1. Aus dem Gebrauche von מהin i n d i r e k t e n Fragesätzen hat sich die r e l a t i v e Bedeutung das ivas sowie alles was entwickelt; Z. B. האינף ראה מה ה מ ה עשיםsiehst du nicht, was sie tun? ויהי מה ארצהwas es sein mag, ich will hinlaufen. Auch wird מה u als Indefinitum für ״etwas gebraucht, z. B. בל־יךעה־מהsie weiß nichts; öfter steht jedoch für etwas, quidquam ".מאומה 2. Mit Präpositionen geht מהmancherlei Verbindungen ein, die besonders zu ׳merken sind: למהoder למהwarum, verstärkt למה זהwarum denn; ferner כמהwie viel, wie oft, במהwodurch, weshalb, עד־מהbis wann, wie lange, על־מהworüber, iveswegen. 3. Auch adverbialiter wird מ הin Verbindung mit Adjektiven gebraucht, z. B. מה־גחלwie groß, מה־אדיר שמךwie herrlich ist dein Name, Ps. 8, 2; מה־טבו א־הליךwie schön sind deine Zelte, Num. 24, 5. 4. Durch Vorsetzung der Partikel איvor das Demonstrativum wird das f r a g e n d e A d j e k t i v u m (qualis, welcher, was für ein) gebildet, z. B. מי הוא זה ואי־זה הואwer ist dieser, und was für Gebrauch der Pronomina. 61 einer ist er? Esth. 7, 5; אי־זה הדרך הלךwelchen Weg ist er gegangen? אי מזה עיר א ת הaus welcher Stadt bist du? D. Relativum. 1. איצרist bald P r o n o m e n , bald bloßes R e l a t i o n s z e i c h e n , bald endlich K o n j u n k t i o n ; zur Unterscheidung der verschiedenen Bedeutungen dienen die folgenden Regeln. 2. Der Nominativ und der Akkusativ des Relativums werden einfach durch איטרausgedrückt, z. B. כל־איטר־לוalles, was sein ist, מלאכתו איטר ע^הsein Werk, das er gemacht hatte. A n m . Hierhin gehört auch die Stelle Gen. 45, 4: *םף אחיכם איטר1אני י תי1מכרתם א, wo zu איטרals Akkusativ אתmit dem Pronomen suffixum der 1. Pers. hinzugefügt ist: ich bin Joseph, euer Bruder, den ihr (mich) verkauft habt. 3. Oft schließt ( איטרnach unserer Auffassung) noch ein dem Relativ voraufgehendes Demonstrativum ein, wie das deutsche wer für derjenige, welcher, z. B. איטר לא שמעו התבונניdie, welche {es) nicht gehört haben, verstehen (es) [andere übersetzen: was sie nie hörten, vernehmen sie]. Dies ist immer der Fall, wenn איטרmit einer Präposition verbunden erscheint, z. B. לאיטרdemjenigen, welcher oder denen, ivelche, מאשרvon dem, welcher, את־אישרden, welcher, oder das, was׳, ויאמר לאשר על־ביתוund er sprach zu dem, der über sein Haus (gesetzt war), Gen. 43, 16; מלבד איטר נתן־להaußer dem, was er ihr gegeben hatte, 1 Kön. 10, 13. Ebenso gehört hierhin אל־ איטר תלכי אלךwohin du gehst, werde ich gehen, Ruth 1, 16. 4. Häufig ist איטרbloß das Zeichen für die relative Verbindung eines Nebensatzes mit einem Hauptsatze. Dadurch erhalten die Adverbia und Pronomina, welche mit איטרverbunden sind, relative Bedeutung, z. B. שםdort, 'טם. . . א ש רwo, ?טמהdorthin, שמה. . . א ש ר wohin, מיטםvon dort, מ ש ם. , . א י ט רvon wo, אותוihn, א ו ת ו. . . א ש ר welchen. Es werden also im Hebräischen die Casus obliqui des relativen Pronomens durch Verbindung von אשרmit den Suffixen und Kasuszeichen ausgedrückt, ohne daß die Wortstellung des Nebensatzes geändert würde. Gen. איטר אזנוdessen Ohr, איטר־בכנפיוmit dessen Flügeln. Dat. כל איטר־ליו סנפירalles, was Floßfedern hat, האנשים איטר ריב. להם הdie Männer, welche den Streit haben. Akk. המץ אשר תךפנו רוחder Staub, den der Wind verweht. Abi. הארץ איטר גרו בהdas Land, worin sie zelteten, רעה איטר לא יוכלו לצאת ממנהein Übel, wovon sie sich nicht befreien konnten. 62 Gebrauch der Pronomina. 62 A n m . I n altertümlicher und poetischer Redeweise wird זהebenso, wie א^ר, als indeklinables Relationszeichen gebraucht, z. B.1 הר זה ״קנתה יימינder Berg, den seine Rechte gewonnen hat, 13 ן זה >טכנת1 הר ציder Berg Sion, auf dem du wohnest, Ps. 74, 2. (Vgl. Is. 25, 9.) ' 5. Bei jeder der oben erwähnten Gebrauchsweisen wird (namentlich in dichterischer Rede) אשרauch ohne Änderung der Konstruktion weggelassen (wie im Englischen the table you are writing on), z. B. בארץ לא להםin einem Lande, das ihnen nicht gehört, בדרך לא יךע!יauf einem Wege, welchen sie nicht kannten, אל־;ךרך יךרך הדרך קשתוgegen den, ivelcher spannt, spanne der Spannende seinen Bogen, גזל שאול חטאוdie Hölle verschlingt diejenigen, luelche sündigen, אדם לא נחשב _יהוה לו עיןein Mensch, dem Jahwe die Sünde nicht anrechnet. So ist auch zu erklären שפת לא ;דעתי die Sprache dessen, den ich nicht kenne, תשלחTS שלדדנאmache doch die Sendung durch den, welchen du senden wirst. 6. Uber die einzelnen Bedeutungen von אשרals Konjunktion muß das Lexikon Aufschluß geben. Hierhin gehört nur die Bemerkung, daß אשרin der Bedeutung daß beim Objektsatze (besonders nach den sogen, verba cordis) zuweilen mit dem Akkusativzeichen verbunden wird, z. B. זכר־נא את־אשר התהלכתי לפניך באמת gedenke doch, daß ich vor dir in Einfalt gewandelt bin. 7. Das v e r a l l g e m e i n e r n d e Relativpronomen ist מי אשרwer immer, z. B. מי אשר דזטא־לי אמחנו מספריwer immer gegen mich sündigt, den will ich aus meinem Buche auslöschen. Uber מה s. § 85, C, 1. 7 V מי מ I V ד s • 1 - ־ s • • / ד v T T E. Pronomen reflexivum, reciprocum und indefinitum. 1. Das R e f l e x i v u m erhält im Hebräischen seinen Ausdruck entweder durch die Konjugationen Niphal und Hithpael oder durch das Nominal-Suffix der dritten Person oder durch UmSchreibung mit Substantiven, welche die P e r s ö n l i c h k e i t nach ihrer inneren oder äußeren Seite bezeichnen; z. B. היו רעים אותםsie haben sich selbst geweidet, לא אדע נפשיich kenne mich selbst flicht, אל־תשאו נפשתיכםbetrügt euch nicht selbst, אמר בלבוer spricht bei sich selbst. 2. Das R e z i p r o k u m wird mit den Ausdrücken Bruder und Nächster umschrieben, auch wenn von unbelebten Dingen die Rede ist, z. B. לא ראו איש את־אחיוsie sahen einander nicht, ושיאמרו איש אל־רעהוsie sprachen zueinander, כנפי החיות משיקות אשה אל־ אחותהdie Flügel der lebenden Wesen stießen aneinander. F ü r das D i s j u n k t i v u m steht ( זה—זהoder )אחד—ואחדder eine, der ן Gebrauch der Tempora. andere, z. B. וקרא זה אל־זה dem zu. und es rief 63 der eine dem an- 3. Jeder heißt, wenn das Wort substantivisch ist, entweder אישund איטהoder אייט אייטoder איש ואיש, z. B. איש מטנוjeder von uns, וילכו איש למקמוund sie gingen jeder an seinen Ort; כרצון איש ואישnach dem Wohlgefallen eines jeden. 4. Irgend ein und jemand heißt ebenfalls אישoder אדםoder כל (ohne Artikel), etwas aber דבר, כל, כל־דבר, מאומה, z. B. יהנה. כי בארץ כל־נגע וכל־מוזלהivenn irgend eine Plage oder Seuche im Lande ist, היפלא מיהוה דברist für den Herrn etivas zu schwer? Beim Hinzutritt der Negation zu diesen Wörtern entstehen die Ausdrücke für niemand und nichts, z. B. לא אוכל לעשות דברich kann nichts tun, אין כל־הךיש תחת היטמשes gibt nichts Neues unter der Sonne, אין אי'ש עמנוniemand ist bei uns, לא נמלט מהם אדםniemand von ihnen entkam, לא־ייטוב מפני־כלer weicht vor niemand zurück, לא נותר כל־ירקes blieb nichts Grünes übrig. Die Bezeichnung für einige ist " אחךיםoder ( _יש אשרsunt qui), z. B. ;שבת עמו ;מים אחו־ים du bist einige Tage bei ihm geblieben, ;ש אשר אמו״יםeinige sind, welche sagen. B. Syntax des Verbums. § 86. Gebrauch der Tempora. 1. Die gewöhnliche Bedeutung des Perfekts ist die des lateinischen P e r f e c t u m h i s t o r i c u m ; es ist das Tempus der Erzählung. Auch wird es gebraucht wie das e i g e n t l i c h e Perfekt und wie das I m p e r f e k t , das P l u s q u a m p e r f e k t und das F u t u r u m e x a c t u m anderer Sprachen, z. B. מה ע^יתwas hast du getan? איש היה בארץ עוץes war ein Mann im Lande Hus, Job 1, 1; לא המטיר יהוהder Herr hatte noch nicht regnen lassen, Gen. 2, 5. 2. Das Perfekt hat ferner die Bedeutung des I m p e r f e c t u m und P l u s q u a m p e r f e c t u m C o n i u n c t i v i im Bedingungssatze, z. B. לו• מתנוwenn wir gestorben wären, לולי ןהוה הותיר לנו שריד כסדם היינוhätte der Herr uns nicht einen Best übrig gelassen, so ivären wir wie Sodom, Is. 1, 9. 3. Das Perfekt hat die Bedeutung des P r ä s e n s da,, wo es einen dauernden Zustand ausdrückt, besonders bei allgemeinen Aussprüchen, wie sie sich in den moralischen Schriften, in den Sprichwörtern und in den Psalmen finden, z. B. אמר עצל ארי בחוץ 64 Gebrauch des Imperfektums. es spricht der Faule: ein Löwe ist auf der Gasse, Spr. 22, 13; יהח־ז אלהי גדלת מאדHerr mein Gott, du bist überaus groß. 4. Zur Bezeichnung z u k ü n f t i g e r Handlungen steht das Perfekt bei Zusicherungen, besonders von seiten Gottes, und bei zweifellos bevorstehenden Tatsachen, namentlich in der prophetisehen Bede (Perf. confidentiae, propheticum), z. B. לןךעןז נתתי את־ האךץ־הזאתdeinen Nachkommen gebe ich dieses Land, לכן גלה עמי darum muß mein Volk ins Exil. 5. Das Imperfekt bezeichnet die unvollendete Handlung. Zuerst also drückt es die Z u k u n f t aus (und wurde deshalb auch früher Futurum genannt); dann wird es als P r ä s e n s gebraucht, besonders bei andauernden oder sich wiederholenden Handlungen und darum auch in allgemeinen Aussprüchen (in denen aber auch das Perf. stehen kann, s. ob. n. 3), z. B. לא ;היה עוד מכיל es wird keine Flut mehr sein, ליא ;וכלון המצרים ל אכיל את־העברים להם die Ägypter dürfen mit den Hebräern nicht speisen, .;דאת ;הוה תוסיף ;מיםdie Gottesfurcht mehrt die Lebenstage. 6. Bei lebhafter Schilderung findet sich das Imperfekt auch für die V e r g a n g e n h e i t angewandt, besonders wenn die geschilderten Handlangen längere oder kürzere Zeit fortdauerten oder sich wiederholten, z. B. ככה יעשה איוב כל־הימיםso tat Job immer. In der Hegel wird das Imperfekt so gebraucht bei den Partikeln אז damals, טרםnoch nicht und בטרםbevor, z. B. .אז ידבר ;הושע ליהוד da sprach Josue zum Herrn, אז ;עלה הזאלda zog Hasael herauf, משיב דבר בטרם ;שמע אולת היא־לוwer antwortet, ehe er gehört hat, der besitzt Torheit, Spr. 18, 13. § 87. Modalistischer Gebrauch des Imperfektums. Eine Handlung erscheint auch dann als unvollendet, wenn sie bloß subjektiv (als möglich oder unmöglich) gedacht oder gewollt (bezw. nicht gewollt) wird; darum wird das hebräische Imperfekt auch für die verschiedenen Modi unserer Sprachen gebraucht (Konjunktiv, Optativ, Imperativ). Zunächst findet sich diese Anwendung nach Finalkonjunktionen; z. B. למען תבר?ף נפשיdamit ich dich segne, פן־תכרית בריתdamit du keinen Bund schließest; ferner beim Ausdruck von Wünschen, Verboten, Bestimmungen, Bitten, Ermahnungen, sowie zur Bezeichnung einer Möglichkeit, einer Erlaubnis, eines Entschlusses u. dgl., z. B. ייאבד יום אולד־בוzu Grunde gehe der Tag, an dem ich geboren worden, ;דבר־נא עבז־ףes dürfe dein Liener reden, לא תגניבdu sollst nicht stehlen, היום יומת אלניהוheute soll Adonias sterben, יהר לאדני. אל־נאmein Herr zürne Gebrauch des Waw consecutivum. 65 nicht, מי־יאמר זכיתי לביwer mag sagen: ich habe mein Herz gereinigt? מפךי עץ״ה?ן נאכלvon der Frucht der Bäume im Garten dürfen ivir essen, ביהוה תתהלל נפשיob dem Herrn will ich jubeln. § 88. Gebrauch des Waw consecutivum. Die Tempora mit Waw consecutivum werden gebraucht, um Ereignisse oder Zustände als die zeitlichen oder logischen Folgen der früher erwähnten Ereignisse oder Zustände zu bezeichnen. 1. Das Imperfectum consecutivum setzt die mit einem Perfekt (oder mit einem Äquivalent des Perfekts) angefangene Erzählung oder Rede fort und erhält demnach die Bedeutung des voraufgehenden Perfekts. Wenn ganz neue Abschnitte der Erzählung oder sogar ganze Bücher mit Waw consecutivum, besonders mit der Form רהיund es geschah, beginnen, so soll dadurch eine enge Verbindung mit dem Voraufgegangenen hergestellt werden. 2. Das Perfectum consecutivum dient zur Fortsetzung eines Imperfektums oder eines Äquivalents des Imperfektums und erhält demnach auch die Bedeutung dieser voraufgehenden Verbalform, z. B. פן ;בוא והכניdamit er nicht komme und mich schlage, אה י יה עמך והכית את־מדיןich werde mit dir sein, und du wirst Midian schlagen, בנה־לך בית בירויטלם רישבת שםbaue dir ein Haus zu Jerusalem und wohne darin, וד\ה ביום ההואund an jenem Tage wird geschehen. § 89. Der Kohortativ. Das durch <־t— ( הc o h o r t a t i v u m oder p a r a g o g i c u m ) verlängerte Imperfekt hat die Bedeutung der Selbstaufmunterung, z. B. נהללהlaßt uns frohlocken! Dieser verwandt ist seine AnWendung bei der Bitte um Erlaubnis, z. B. אעכו־ה בארצךlaß mich ziehen durch dein Land. Wenn es durch die Konjunktion וan den voraufgegangenen Ausdruck eines Wunsches oder an einen Bedingungssatz angeknüpft wird, so bezeichnet es eine Absicht oder eine beabsichtigte Folge, z. B. הביאה לי ו^כלהbringe mir, so will ich essen, ;׳טית ממני ואבליגה מעטer lasse von mir, damit ich mich ein wenig erhole. § 90. Gebrauch des Jussivs. Das verkürzte Imperfekt oder der J u s s i v wird besonders angewandt a) beim G e b o t und V e r b o t , z. B. \ אורT es werde Licht, תוצא הארץ נפש חיהdie Erde bringe lebende Wesen hervor, אל־;רא כפלנותer sehe nicht auf die Bächlein, לא־תורד ש־בת! ביטלים שאלlaß V o e e n - K a u l e n , Hebr. Grammatik. 19. Aufl. 5 66 Gebrauch des Imperativs. seine grauen Haare nicht friedlich zur Unterwelt hinabsteigen. b) Nach einem I m p e r a t i v steht der Jussiv häufig zum Ausdruck eines "Wunsches oder einer Absicht, z. B. העתירי אל־יהוה דסר הצפךךעיםbetet zu Gott, daß er die Frösche entferne, סקלה י ר מ ת steinigt ihn zu Tode, c) Der Jussiv wird häufig in B e d i n g u n g s Sätzen (im Vorder- wie im Nachsatz) gebraucht, z. B. תגזר אמר ו;קם לךwenn du etwas beschließest, so wird es dir zufallen; so auch לי ;הי כדבךךgeschähe es nach deinem Worte! § 91. Gebrauch des Imperativs. 1. Der Imperativ wird zum Ausdruck eigentlicher Befehle sowie auch (besonders bei den Propheten) zum Ausdruck einer z u v e r l ä s s i g e n V o r h e r s a g u n g verwendet, z. B. בשנה השלישית זרעו וקצריim dritten Jcthre werdet ihr säen und ernten, ;תפלל בעךך ודעהer soll für dich beten, so wirst du leben, צהלי קולךdu wirst stöhnen. 2. Wenn zwei Imperative verbunden sind, so enthält der erste häufig eine Bedingung, der zweite die (vom Redenden beabsichtigte oder gewünschte) Folge, z. B. עזבי פתאים והיוwenn ihr von Torheit laßt, werdet ihr leben, זרעו לכם לצדקה קצרו לפי הסדwenn ihr Gerechtigkeit aussäet, werdet ihr Barmherzigkeit einernten. § 92. Gebrauch des Infinitivus (absolutus und constructus). 1. Wenn der Infinitiv als Ergänzung eines andern Verbums steht, so wird der Inf. constructus mit oder ohne ל, zuweilen auch der Inf. absolutus gebraucht, z. B. למדו היטבlernt recht tun, לא אבו הלוךsie wollten nicht gehen, אהל ת תich fange an zu geben, לא ;דעתי ד ב יich weiß nicht zu sprechen, למדני להתפללlehre uns beten, ויחדלו לבנותsie hörten auf zu bauen. 2. Der Infinitivus absolutus steht als Accusativus adverbialis zur Bezeichnung der näheren Umstände einer Handlung, z. B. ךבה, ;עבדנו לer dient ihm vielfach, ואבת אתו טחון היטבich zerschlug es, indem ich es vollständig zermalmte ( היטבbene faciendo, von dem vollständigen Vollzuge einer Handlung gebraucht). 3. Dem Hebräischen eigentümlich ist die Verbindung des Verbum finitum mit dem Infinitivus absolutus des nämlichen Wortstammes (derselben oder auch einer andern Konjugation). Durch diese Verbindung soll meistens der Verbalbegrift' nachdrücklich hervorgehoben werden; so immer, wenn der Infinitiv voraufgeht, z. B. לא השמיר אשמידich will nicht vollständig vernichten, המליך Gebrauch des Infinitivs. עלינוt תמיwillst du gar unser König finitum vorauf, so soll häufig die zeichnet werden, z. B. אמך?ם אמיר sie gingen (ein Gehen und Brüllen) 67 sein? Geht aber das Verbum ״Fortdauer der Handlung beimmer sprechend, הלכו הליך וגעי beständig brüllend. 4. Der Infinitivus absolutus wird auch, wie der Infinitivus historicus im Lateinischen, statt des Verbum finitum gebraucht, z. B. א ילת בשדה ;לדה ועזובdie Hindin gebiert auf der Flur und verläßt (das Junge), החיות זיצוא וישובdie Tiere gingen und kamen. So steht häufig der absolute Infinitiv für den Imperativ, z. B. זכור את־יום השבתgedenke des Buhetages. 5. Der Infinitivus constructus ist ein N o m e n v e r b a l e , wird ganz als Substantiv behandelt und kann deswegen mit Suffixen und Präpositionen verbunden werden. Man sagt also אין הביןes ist keine Einsicht da, טיוב לנו ישובgut ist es uns, umzukehren (Nom.), ( עת ספוד ועת ךקודes gibt) eine Zeit zu trauern und eine Zeit zu tanzen, לא ;כלו ךברsie konnten nicht reden (Akk.), נחבאת לבריחdu verbirgst dich, um zu fliehen, השמר־לך מדברhüte dich zu reden, גם בשחוק יכאב־לבauch beim Lachen grämt sich das Herz. 6. Häufig wird der Infinitivus constructus durch לmit dem Hilfszeitworte sein verbunden; diese Verbindung hat mannigfaltige Bedeutung, z. B. im Begriffe, bereit, verpflichtet, bestimmt, in der Lage sein, etwas zu tun. דרה לאכלes war eßbar, אין לראותes war nichts zu sehen, אין לבואes ist nicht erlaubt einzutreten. 7. Mit dem Infinitivus constructus wird die nähere Bestimmung des Verbums (das O b j e k t oder adverbiale Zusätze) ganz so, wie mit dem Verbum finitum, verbunden, z. B. לא אסיף להניד רגל ;שיראלich werde fürder keinen Fuß von Israel in Beiuegung setzen, דברוmit ihm reden, להרגניmich zu töten, לדעת אתיmich kennen zu lernen, ךיע אתך את־כל־זיאת1ב ה1 לא טes ist nicht gut, dich dies alles zu lehren, לא חפץ "שאל ביהוהer wollte den Herrn nicht fragen. 8. Das S u b j e k t des Verbum finitum tritt zum Infinitivus constructus als G e n e t i v (so besonders in Gestalt des Nominalsuffixes) oder als N o m i n a t i v , z. B. לא טוב היות האדם לבדוes ist nicht gut, daß der Mensch allein ist, כעביר מופה ואין ריטעwie der Sturm vorüberzieht, so ist der Böse dahin, ראל ממצרים4יע. בצאתals Israel aus Äggpten zog. A n m . Das Suffixum nominis beim Infin. constr. bezeichnet also das S u b j e k t , das Suff. Yerbi das O b j e k t des Verbalbegriffs, z. B. להרגיdamit ich töte, להרגניmich zu töten. 68 Gebrauch des Partizipiums. 9. Wenn zum Infin. constr. Subjekt und Objekt zugleich hinzutreten, so wird ersteres dem Infinitiv zunächst gestellt, z. B. לפני שחת •הוה את־סדיםehe der Herr Sodom zerstörte, בסרימי קוליda ich meine Stimme erhebe, בשליח אליו המלך צךק;הו את־פשחורals der König Sedecias den Pa&chur zu ihm schickte. § 93. Gebrauch des Partizipiums. 1. Das Partizipium kann für das Yerbum finitum aller Tempora stehen; מ תkann bedeuten: moriens, mortuus, moriturus, z.B. נהר יצאein Fluß entsprang, אהוד מ תEhud war gestorben, בהצת הלילה אני ייצאum Mitternacht ivill ich aufbrechen. In lebhafter Schilderung hat das Partizipium oft ( ה נ הecce) bei sich, besonders zur Darstellung von Handlungen, die gerade stattfinden oder unmittelbar bevorstehen (das sog. F u t u r u m i n s t a n s ) , z. B. דור הלך ודור באein Geschlecht geht und das andere kommt, הנני גרש את־ האמרי מפניךich tilge den Amoriter aus deinen Augen. Mit dem Perfekt oder Imperfekt von ד\הverbunden, bezeichnet es eine in der Vergangenheit oder Zukunft andauernde Handlung, z. B. משה יתרו. היה רעה את־צ־אןMoses hütete die Schafe Jethros. 2. Die näheren Bestimmungen der Handlung (Objekt, adverbiale Zusätze) werden beim Partizipium entweder in derselben Weise ausgedrückt, wie beim Verbum finitum, oder durch den Genetiv, z. B. ה1 הירא את־דבר ;הwer das Wort des Herrn fürchtet, לבוש בדיםin linnene Geivande gekleidet, הרךים בעםdie über das Volk Herrschenden, קמים עליoder auch קמיsolche, welche sich gegen mich erheben, ישב ציוןin Sion wohnend, שבבי קברim Grabe Liegende. A n m . Die Suffixe werden mit demselben Unterschiede, wie beim Infinitiv, auch ans Partizipium angehängt, z. B. עעיניmich schaffend, ע״טיmein Erschaff er-, jedoch zeigt sich hier der Unterschied nur in der Porm, nicht in der Bedeutung. § 94. Personalformen. 1. Das unbestimmte Subjekt (man) wird im Hebräischen ausgedrückt: a) durch das Passiv, z. B. אז הוחל לקראdamals fing man an zu rufeyi; b) durch die 3. m. Sing. Act., z. B. אבן ;צוק נחושהeinen Stein schmilzt man zu Erz; c) durch die 3. m. Plur. Act., z. B. יקךאו חות ;איר. להםdiese nannte man Hütten Jairs; Rektion der Verba. 69 d) durch die 2. m. Sing., z. B. לא־תבוא 'טמהman geht nicht dahin; עד־באךoder באףbis man kommt. 2. Die dritte Person masc. Sing. Perf. und Imperf. steht oft unpersönlich, z. B. ויהיund es geschah, 1 חרה לes brannte ihm, d. h. er ward zornig, לא ;נוח לךdu wirst keine Ruhe haben. Seltener findet sich die 3. fem. Sing, unpersönlich, z. B. תמטירes regnet, עשנןה־ליes ängstigt mich. 3. Die Maskulinform der Personen herrscht überhaupt vor und wird zuweilen auch fürs Femininum gebraucht, z. B. ויאמר אליה עמר פתחund er sprach zu ihr: stelle dich an die Tür, שמעי הדבר הזה פרות הבשןhöret dieses Wort, ihr Basankühe. § 95. Eigentümliche Transitiva. 1. Außer den Verben, welche uns als Transitiva erscheinen, werden im Hebräischen noch manche andere Verba als transitiv behandelt und regieren den Akkusativ, nämlich diejenigen, welche a) S i t z e n , W o h n e n , V e r w e i l e n , b) A n - und A u s z i e h e n (verba induendi et exuendi), c) V o l l s e i n und M a n g e l h a b e n (verba copiae et inopiae), daher auch W i m m e l n , T r ä u f e l n , U b e r f l i e ß e n bedeuten. 2. Andere Verbalbegriffe, die im Hebräischen transitiv behandelt werden, sind bei uns bloß dem Sprachgebrauch nach intransitiv, z. B. ענה פ׳jemandem antworten. Einige hebräische Verba vereinigen transitive und intransitive Bedeutung, z. B. בכה weinen und beweinen, ^!ירsingen und verherrlichen. Hier muß das Lexikon Auskunft geben. Verbindungen, die uns besonders auffallen müssen, sind ייטב אהלim Zelte sitzend, הם ;צאו את־העירsie gingen aus der Stadt, תירוש ;כןביןל ;פרצוvoll Most sind deine Keller (s. oben a u. c. Vgl. § 80, E). § 96. Doppelter Akkusativ. 1. Die k a u s a t i v e n Konjugationen t r a n s i t i v e r Verba haben ihrer Natur nach einen doppelten Akkusativ, den der Person und den der Sache, z. B. ה׳טמיעף את־קולוer ließ dich seine Stimme hören, האל המאזרני חילGott, der mich mit Kraft gürtet. 2. Verba, die eine E i n w i r k u n g auf ein Objekt durch ein äußeres Mittel oder ein Machen, Bilden zu etwas bezeichnen, haben auch schon im Kai zwei Akkusative (Akk. des Objektes und Akk. des Mittels oder Produktes), z. B. חנינו אותםgebt sie uns, דטעהי שרק er bepflanzte ihn mit Edelrebe, איטר גמלנו אתי. הרעדdas Böse, das 70 Subjekt und Prädikat. wir ihm angetan haben; ויבנה את־אבנים מזבחund Altar aus Steinen. er baute einen § 97. Eigentümliche hebräische Konstruktionen. 1. Wenn ein Verbalbegriff als Ergänzung zu einem sogen. relativen Verbum hinzugefügt wird, so steht das ergänzende Verb in der Regel im Infinitiv (§ 92, 1), zuweilen auch im Imperfekt oder Partizipium, z. B. לא ;דעתי אבנהich weiß nicht zu schmeicheln, חפץ נגדילer will groß machen, ידע מנגן בבניור1 אישjemand, der auf der Harfe zu spielen versteht. Sehr häufig wird aber die Ergänzung durch das Verbum finitum (durch dieselbe Form oder durch ein Äquivalent) b e i g e o r d n e t . I n beiden Fällen stellt die Ergänzung oft den Hauptbegriff dar, das zu ergänzende Verbum nur eine nähere Bestimmung der Haupthandlung, z. B. ישבתי ואראה ich kam wieder und sah, d. h. ich sah wiederum. (In diesen Verbindungen bedeutet: שובwiederum, הוסיףabermals, מהרeilends etwas tun.) 2. Es finden sich in der Bibel Sätze, worin zwischen dem Verbum und dem Objekte noch ein Verbum der Bewegung hinzuzudenken ist; z. B. 1 חללת לארץ נןוdu entweihst seine Krone (1sie hinwerfend) zur Erde, החרישו אלי אייםschweiget zu mir (gewendet), ihr Inseln. Diese Verbindungsweise heißt c o n s t r u c t i o praegnans. § 98. Verbindung• des Subjekts mit dem Prädikat. 1. Die Kopula bleibt oft aus, z. B. אלה תולדותdies ist die Geschichte, גדול ןהוהgroß ist der Herr, בתורת י״י חפצוauf das Gesetz des Herrn ist sein Verlangen gerichtet. Oft wird sie durch das persönliche Pronomen der dritten Person oder auch durch das Verbum היהsein ausgedrückt, z. B. הבהמה אשר לא טהרה ד\אdas Vieh, das nicht rein ist-, selbst ח1 אתה־הוא יהdu bist der Herr (§ 85, A, 1). Wenn das Subjekt ein Pronomen, das Prädikat aber ein Partizipium ist, so wird _ישund אץals Kopula verwendet, z. B. אם ;שןל מושיעwenn du erlösest, איננו• מברךer segnet nicht. 2. Das Prädikat steht zuweilen in anderem Genus und Numerus als das Subjekt (constructio ad sensum). Die Kollektiva nämlich nehmen das Prädikat im Plural zu sich, z. B. ישךאל: ויקךאן־ ביתund es [rief das Haus Israel, ריעו. בל־העם זיalles Volk Voll ausrufen, רבים עפ־הארץzahlreich ist das Volle des Landes. Ebenso wird der sogen. P l u r a l i s m a i e s t a t i c u s dem Sinne nach mit dem Singular Syntax der Partikeln. 71 konstruiert, z. B. בעליו יומתsein Herr werde getötet, כןשה אדניםhart ist der Herr. 3. Der Plural der Namen von Tieren oder unbelebten Dingen wird manchmal mit dem Singular des Femininums verbunden, z. B. שאל־נא בהמות ותריfrage die Tiere, so werden sie dich unterweisen, לא תמעד א׳צזריוseine Schritte wanken nicht. Auch der Plural von Personen wird zuweilen mit dem Singular des Prädikates verbunden. Solche Abweichungen finden sich besonders dann, wenn das Prädikat dem Subjekt voraufgeht, z. B. יהי מארות es sollen Leuchten sein; ;בוא השודדיםes kommen Räuber. 4. Wenn das Subjekt einen Genetiv bei sich hat, so stimmt das Prädikat zuweilen im Genus und Numerus mit dem Genetiv überein, wofern nämlich dieser den wichtigeren Teil der Zusammensetzung bildet, z. B. עעי גבהות אךם שפלdie stolzen Augen des Mensehen sind gedemütigt, קיול־נגידים נחבאוdie Stimme der Feldherren verstummte. C. Syntax der Partikeln. § 99. Syntax der Adverbia. 1. Die negativen Adverbien לאund אלsind so unterschieden, daß לא, wie das lateinische non, eine w i r k l i c h e , אל, wie ne, eine g e w o l l t e Verneinung bezeichnet, z. B. לא ;לךer wird nicht gehen, אל־נלןיer soll nicht gehen; indes sagt man auch bei nachdrücklichem Verbot לא תגניבdu sollst nicht stehlen (non furaberis). 2. Eine doppelte Negation stellt nicht eine starke Affirmation dar, sondern eine mit Nachdruck betonte Verneinung, z. B. אין כסף לא נח׳טבSilber wird gar nicht geachtet. 3. Das Wort לאsteht auch als Antwort für nein. F ü r unser ja ist kein einzelnes W o r t vorhanden, sondern das in der Frage betonte Wort wird als bejahende Antwort wiederholt, z. B. $;ה דבר מאת יהוה ויאמר י׳טist ein Wort vom Herrn da? und er sprach: Ja. ד T S - ~ T T § 100. Syntax der Präpositionen. Eigentümlich ist im Hebräischen die Z u s a m m e n s e t z u n g von P r ä p o s i t i o n e n . Präpositionen der Bewegung nämlich werden vor Präpositionen des Ortes gesetzt, um zugleich mit der Bewegung solche örtliche Verhältnisse zu bezeichnen, welche vorher stattfanden oder nun erst eintreten, z. B. ( מעלaus מןund )עלoben 72 Syntax der Partikeln. von etwas weg, von oben her; מן( מאחרund )אחרhinter etwas weg; מ ת ח תunter etwas weg; מעםvon jemand her, ebenso אל אחרי ; מ א ת hinter etwas hin; מחוץ לvon außen, vor etwas; אל מחוץ לhinaus vor etwas u. dgl. § 101. Syntax der Konjunktionen. Von zusammengesetzten Konjunktionen (§ 75, 2) wird häufig der eine Teil weggelassen. So steht z. B. für נען איטרoft entweder bloß נעןoder bloß אשר, z. B. ען הטעו את־עמי: נען ובdeswegen, weil sie mein Volle hintergangen haben. (Vgl. § 85, D 5.) I n einzelnen lebendigen Ausdrücken fehlt sogar die Konjunktion ganz, und die lebhafte Betonung muß sie ersetzen. Dieses findet meist in Be• dingungs- und Vergleichungssätzen statt; z. B. אכלי עמי אכלו לחם (mein Volk essend, essen sie Brot) sie zehren mein Volk auf wie Brot Ps. 14, 4; חטאתי מה אפעל לךwenn ich sündige, was tue ich dir (dann)? J o b 7, 20; יךעו נוים אנוש ה מ הes sollen die Heiden wissen, daß sie Menschen sind Ps. 9, 21. Vierter Abschnitt. Paradigmen. Zu den Paradigmen sind diejenigen "Wörter gewählt, welche seither in den Schulen hierfür am häufigsten gebraucht worden und durch die allgemeine Benutzung zur Gewohnheit geworden sind. Bei den unregelmäßigen Zeitwörtern sind diejenigen Formen, welche nicht an der Unregelmäßigkeit teilnehmen, soviel wie möglich aus den Paradigmen weggelassen. Die Verbalformen, bei deren Bildung die grammatischen Regeln zum ersten Male angewandt werden, sind besonders zu beachten und deshalb mit einem Sternchen bezeichnet. Paradigmen. Regelmäßiges 74 I. Kai. Fiel. Niphal. trucidavit necatus est Intransitiv. gravis fuit קטל קטלה ק§ולת קט^ת קט^תי קטלו קטלוקט קטלהן קטלנו *:קטל בקטלה :ק6לת נקטי^יז נקט^תי :קטלי נקטלים נקט^ו^ן נקטי^נו *כבד *כבז־ה *כ5ךת כבךוי] בבךתי כבדו *כבךו;ם כבלהן כבך:ו *י,טל* *קטלה *ק6לת* קט?*ת קטיפתי קטלו *קטלוזם קטלהן קטלנו קטל קטל *הקטל בקטל,הקנ&ל כבד *קטל* קט־ול - כגדי בדו ?בתה *הקטל *קפ*ל הקטלי *קטלי ז/קטלו קטלו *ק£ל:ה הק^לנה —׳ קטל קטלי קטלו קטלנה Transitiv. necavit Perf. Sing. 3. m. .־/ 2. m. .־/ 1. piur. 3. 2. m. f. 1. I n f . constr. ״ absoi. imptv. Sing. 2. m. fpiur. 2. m. f. *יקטל הקטל הקטל הקטלי *אקטל וקטלו תקבלנה תקטלו תקבלנה :קטל *יק טל תקטל תקטל תקטלי אקטל יקטלו תקטלנה תקטינו תקטלנה :קטל *ילבד תלבד תכבד *תכבד *אלבד וכבדו *תלבךנה תכבדו תלבך:ה נלכד* *יקפ1ל f. תקטל 2. W. תקטל f. *תקטלי 1. *«קטל יקטלו 3. To. *תקבלנה .־/ .ן«2. תקטלו תקבלנה .־/ 1. נקפ*ל *מקטל *:קטל *כבד )קטלת.־* (/קטל«c*. pass. *קטול impf. sing. 3. m. piur. Part. Paradigmen. 75 Verbum. Hithpael. se necavit *התקטל התקטלה *התקטלת התקטלת התקטלתי התקטלמם התקטקיתן התקטלנו *התקטל התקטל Hiphil. Pual. Hophal. necare iussus est necare iussit trucidatus e3t *הקטל הקטלה הקטלת הקטל ת הקטלתי הקטלו הקטלהם הקטלהן הקטלנו *הקטיל *הקטילה *הקטלת הקטלת הקטנתי הקטילו הקטלותם הקטילתן הקטינו *קטל קטלה קטלת קטילת קט^תי קטלו קטלתם קטי^תן קפזלבזי הקטל *הקטי־ל הקטל קטל *התקטל התקטלי ההקטלר התקטלנה fehlt *הקטל *הקטילי הקטילו הקטלנה fehlt ;יתקטל תתקטל תתקטל תתקטלי אתקטל יתקטלו תתקטלנה תתקטלו תתקטלנה נתקטל *יק טל תקטל תקטל תקטלי אקטל יקטלו תקטלני׳ תקטלו תקטלני׳ נקטל' י *1יקטיל תקטיל תקטיל *תקטילי אקטיל יקבילו *תקטלני׳ תקטילו תקטלנה נקטיל *יקטל ^1קטל תקטל תקטלי *אקטל יקטלו תקטלנה תק?1לו תק|לנה ;קטל *מתקטל *מקטל *מקטיל :.קטל Impf. (Jussiv): *?וקטל Verkürztes 1 Paradigmen. gutturalis. Hophal. statutus est *העמד העמדה העמךת /העמדת: r: IT־ : Hiphil. I I . Verbum primae Kai. Niphal. stetit statuit עמד עמדה* עצוךת ־־:ד :ת Tע מ *העמיד * נ ע מ ד העמידה *נעמדה נעמדת העמךת IVהv:ע־ :מ ד :ת IVנVJע ־מ:ד :ת העמךתי העמךתי נעמדתי נעמדו העמידו העמדו *העמדתם ה ע מ ך ת ם נ ע מ ך ת ם העמדתן נעמךתן • העמדתן זו :ז ־ה:ע מ ד נ ו ivה ע מ ד נ ו- v: ivנ :ע מ ד נ ו V.־ : העמד •• T: 1T * ע כ } ד *עמדי עמדו *ע£ךנה 7ß עמךתי עמדו *עמךתם *עמךתן : Tע ־מ ד נ ו העמיד *העמד *ע0ד* ־:1־••מ ד *הע ן -:מ ו ד*נע Tעמוד* העמד *העמד Perf. Sing. 3. m. f. 2. m. .׳ י 1. piur. 3. 2. m. f. 1. Inf. constr. absoi. ״״ *חזק imptv. Sing. 2. m. *חזקי חןקו f. piur. 2. m. העמיד העמידו העמד העמדו העמךנה העמךנה *הזקנה f: impf. sing. 3. m. *יעמד *יחזק *יעמד *נעמיד *יעמד f. תעמד תחזק תעמד תעמיד תעמד .״»2 . תעמד תחזק תעמד תעמיד תעמד תעמיד *תעמד .־/ *תעמדי תעמד * ת ח ז ק י 1. *אעבוד אחזק אעמד אעמיד אעמד piur. 3. m. *;עמדו *יחזקו יעמדו מנמידו יעמדו תעמךנה תעמךנה תעמךנה תחזקנה תעמךנה f . 2. m. תעמדו תחזקו תעמדו תעמידו תעמדו ת ע מ ך נ ה ת ע מ ך נ ה תעימךנה ת ח ז ק נ ה ת ע מ ך נ ה .־/ 1. נעמד נחזק נעמד נעמיד נעמד *ITמ עTמ ד TJ *מעמיד ־: 1־ י *נעמד :־I . •.־ן עמד act. עמוד pass. Part. Paradigmen. 77 gutturalis. Hithpael. sich Segen wünschen *התברך התברכה I I I . Verbum mediae Pual. Piel. Kai. gesegnet werden segnen schlachten *ברך ברכה התבר?ת התברכת התברכתי התברכו התברכתם ההברכהן ב1כת ברכת בירכתי ^1ךכר ברכתם בנלכותן התברכנו כ^כנו *בךןד שחט בךכה)ברכד׳(^םטה שסטת ברכת שחכוה ברכת •ע :־ח ט ת י בריכתי T בךכר ברכתם *שחטו שחטתם ברכנו שחטתן שחטנו *התברך VT ברך שחט שחיוט T *התברך י ה1ת ב•ITר יכ י התברכו ־ ה :ת בד״ו ־:כ7נ ה VT ברכי ׳ :1T ב:1Tר כ ו בוכנה *שחט *שחטי שסטו ׳ :ש ־א :ט Tנ ה הברך הבךבי *יביך הברך הברך :ת בJ1Tר כ י :אביך :י וב :ר כ ו ;אביך 1י בJLTר כ ו *ישחט תשחט תשחט *השחטי אשחט תברכנה תברכנה :ת בMר כ ו תברכנה 1 נברך *והברך התברך התברך התורכי *!תברך יתברכו תתברכנה *ת :ת ב!ITר כ ו ההבריכנה נתברך" *מתברך *יברך תברך הגנןכו תברכנה ;ברך *מבוך Perf. Sing. 3. rn. *?׳ברך f2. m. •f 1. Plur. 3. 2. m. f. Inf. constr. absol.״ Imptv. Sing. 2. m. •f Plur. 2. m. •f Impf. Sing. 3. m. f. 2. m. >f 1. Plur. 3. m. ישחטו ה ש ח ט נ ה •f 2. m. תשחטו ת ^ ן ז ט נ ה •f נשחט שחט 1. act. ש ח ו ט pass. Part. Paradigmen. Verbum, IV. Piel. Niphal. Kai. entlassen gesandt werden senden *שלח 78 נ^לח שלח שלחה ש^חת Perf. Sing. 3. rn. •%־־ — — — — *שלחת *נשלחת *שלח שלח *השלח נשלח *שלח * Tש ל ו ח *שלח etc. *השלח etc. *שלח שלחי ש^חו :ש ־ל :ח Tנ ה *ישלח *ישלח *:שלח תשלח T : ־ ־ •f 2. m. f- etc. תשלח תשלח תשלחי אשלח ישלחו *תשלחנה תשלחו תשלחנה ;שלח *?!שלח 1 תשלח תשלח תשלחי אשלח לשלחו תשלחנה תשלחו תשכחנה נשלח נ* :ש1ל ח תשלח תשלחי אשלח ישלחו תולחנה תשלחו תשכחנה נ^לח י constr. absol. Sing.2.m. Inf. ״ Imptv. fPlur. 2. m. f. Impf. Sing. 3. m. •f 2. m. •f 1. Plur. 3. m. f2. m. f1. )שלחת.־* (/שלח act. '*שלוח pass. T Part. Paradigmen. 79 tertiae gutturcdis. Hithpa'ä. *העתלח — *העתלחת Hophal. העלה — *העילחוז *העתלח *העלם Hiphil. Pual. schicken entlassen werden *העלית הבליחה הע״לחת *העלת? *העלית *העלה עלה — — *עלתת עלה *העלה העליתי etc. *העמלה etc. * 1יעלית תעלית תעלית תצליחי אעלית *יעתלת תעתלת תעתלת תעתלהי אעתלת לעתלתו *תעתלתנה תעתלתו תעתללזנה נעתלת י יעלת תעלת תעלת תעלתי אעלה יעלהו תעלתנה תעלתו תעלתנה 1 נ 1ע :ל־ת יצליחו *תעלתנה תצליחו תעילתנה נעלית תולחנה תעלהו תולחנה 1 :שלח *מעתלת %מ :ע 1ל ת *מעלית :מ \ע Tל ת nbtiK יעלת העלח תעלת תעלתי אעלת יעלהו Verkürztes Impf. (Jussiv): 1 Paradigmen. S.״] Hophal. dargebracht •werden *הגע הגעה ך|,עת הגעת הנעתי הן׳טו הגעתם הגעתן הגענו הגע *הגע *גע * ה נ ג ע ;עי הננעי געו הגגעו נענה הגי נענה «.־••:ז V. Verla Hiphil. Niphal. Kai. nahe bringen sich nähern r הגישה הנעת הגעת הגעתי הגיעו הגעתם הגעתן הגענו *הגיע *הגע הגע הגיעי הגיעו הגענה *יגע )יגע( *יגיע תגיע תגע תגיע ת גע תגיעי ה;עי אגיע אגע נגיעו יגעו תגענה תגענה תגיעו תגעו תגענה ת|ענה ־ ינגיע ..״ -נגע י *מגע \ ז 80 *מגיע ־• W f נ;עה נגעת נגעת נגעתי נגעו נגעתם נגעתן נגענו הנגיט הנגע י ז״ ! ו ^t נגעה etc.'1 regeim. *$עת* נגוע absoi. ־ נגע piur. I n f . constr. 2. m. f. 2. m. f. *יגע יגנע תגע ת נגע תגע ת נגע ת;עי תננעי אגע אניגע ן;עו י נ געו תגענה תניגעגה תגעו תגגעו ת!ענה תנינענה נגע נגגע * • T־ *נגע ״t 3. m. f. 2. m. f. 1. 3. 2. m. f. 1. Perf. Sing. 3. m. f. 2. m. f. 1. 3. m. f. 2. m. f. 1. act ננועpass. ״ imptv. Sing. Piur. impf. Sing. piur. Part. Paradigmen. 81 S).׳ . Klasse Yפ ״ י)VI. Verba3 Hophal. Hiphil. Niphal. wohnen lassen bewohnt werden *היועיב *נ1עב *הועב ה ו ש י ב ה *נ־ועבה הועבה ניו&בת הויעבת היושבת 1 ניועבת היועבת הועבת ה ו צ ב ת י ה ו צ ב ת י נ־ו&בתי נ־ועבו היועיבו הועבו ה ר ע ב י ם היועבתם נ ו ע ב ת ם « «tt* >m ד! ןי ר(׳ tf>iו ח י יל»fשו*ב ת «»ב ץתן ז* ה ו הוש ה ו צ ב נ ו ה ו צ ב נ ו ניו^בנו ו זו : ־ ו הועב* *הועיב *הרעב Kai. wohnen besitzen ישב ירע יעבה ירעה etc. regelm. T :1T : ־ 7 Piur. 3. : T י 2. m. / 1 . '־ T *עב *.הjו..ע ב *ה־ועב הועבי הו&יכי לרעי וןעו הועבו הושיבו ה ו ••^ :ב זנ ה ה ו & ב נ ה י ^ ע נ ה ת־ועיב תועב תיועיב תועב תועיבי תועבי א־ועיב אועב יושיבו יועבו ת ו ס ב נ ה תיועבנה תועיבו תועבו ת ו ס ב נ ה ת ו ״ס :ב דנ ה נ־ועיב נועב ו ן : • : ־ : T ״ IT : י IT : י T ־ : T *יועב ית7ו ״ע ב תועב תועבי *אועב יועבו תוסבנה תועבו • תTו ־ס :ב Iנ ה נועב •י • ז י ז י• • IT : ז • IT * י י • ״ : ־ T ״ T : T J : מועב T 6 ״ T f. Impf. Sing. 3. m. תעב תעב אירע •f Piur. 2. m. T *יעב *וירע תירע תירע תילעי •f 2. m. >f תעבי אעב Piur. 3. wi. יעבו ת & ב נ ה •f m. תעבו ת&בנה f . נעב 1 . יידעו תירענה תירעו תיגענה נירע : Inf. ״ Imptv. Sing. 2. m. עבי עבו &בנה • *•2V/T *וי1עב *מועיב constr. absol. יעוב *ירע *יועב IT : T •f 2. m. 0 f. 1 . היועב *יועיב T ׳־ Perf. Sing. 3. m. ״ ־ : T 2 . ••ו : ״ ־ : T 1 . )Verk. Impf. (Jussiv *ויעב Impf. m. Waw consec. ad. ישב ;שובpass. *נושב* ז 19. Aufl. Part. V o s e n - K a u l e n . Hebr, Grammatik, 7ß Paradigmen. geminatae Poet verwandeln *סובב סובבה סובבת סובבת Verba mediae VII. Niphal. Kai. sieb wenden umgeben T־ *נסבה *;סבות נסבות ;סבותי *סב Perf. Sing. 3. m. *סבה *ס1ות סבות סבותי •f 2. m. סובבתי־ וס ו :ב ב ו סובבתס סובבתן סובבנו ;סביותן ;סבונו סובב סובב *הסב הסוב *&ב Tס ב ו ב סובב וס ו :ב •ב י סובבו ס ו ״ב :ב Tנ ה *הסב *0ב *6בי וסובב תסובב תסובב גת•ס ו יב *ב י אסובב !י וס ו ?ב ב ו :ת ס ו ־־ב :ב Tנ ה :ת וס ו :ב ב ו תסובבנה ;סובב *הסבי הסבו *הסבינה * *ת ־ס Vב י Tנ ה תסבו תס|ינה נסב 1. Plur. 3. 2. m. סבו סביותס סביותן סבונו Tנ ־ס ב ו ;סביותס *יסב תסב תסב *תסביי אסב :־סבו •־/ f1. constr. absol. Imptv. Sing. 2. m. Plur. 2. m. 6בו *.,׳ס Vב יTנ ה *יסב ת&ב ת&ב •f )יקל( *יסב Tת ס ב תסבי אפ£ב ייסבו ת&בנה תסבו ת&בנה נ0ב *ד;6בי אסב Tי 6ב ו *תס|ינה ת6בו תסבינה נ&ב ) * (wajjäsobו י ס ב יסובבני• מ Jס ו ב ב יסב;י נTTס ב )סבוב(pass. Inf. ״ ס ו ב ב ad. Impf. Sing. 3. m. •f 2. m. •f 1. Plur. 3. m. f2. m. •f 1. Impf, consec. impf, mit Suffix Part. Paradigmen. 83 oder geminantia J? (}?"J?). Hiphil. Hophal. Hithpoel. *הסתובב הסתובבה etc. Poal. sich wenden wenden umhergehen *הוסב ה ו ־ס Tב ה הוסבות הוסביות הוסבותי הוסבו הוסבותס הוסבותן הוסבונו *הסב * ה••ס דב ה *הסבות הסבות *סובב 1ס ו :ב 7ב ה ס ו ־ב :ב Tת סובבת סובבתי וס ו :ב ב ו הסתובב •״ הסבותי הסבו הסביוהס הסבוהן הסבונו סובבתם סובבתן סובבנו T״ סובב * זה••ס ב * jה..ס ב 1ה ״ס •ב י Tה ״ס ב ו :־־ • V ל ס ת ו ב ב )יסב( *יוסב תוסב תסתובב תוסב etc. תוכובי אוסב יוסבו תוסבינה תוסבו ת ו ־ס Vב י 1נ ה נוסב 1 )לסב( *יסב Tת ״ס ב תסב T־* י 1א ס ב י6בו •• *תסבינה Tת ״ס ב ו :ת *ס ב Vי Tנ ה Tנ ״ס ב יסובב תסובב תסובב מסובבי אסובב :י וס ו :ב ב ו :ת ס ו-ב:בדנ ה תסובבו תסובנה נסובב י *ויסב ״V J )י9ב?ם( י ס ב נ י מסתובב *6 מ וTס ב *מסב :מ ס ו דב ב Paradigmen. aufstehen. Hophal. Hiphil. Dlp Niphal. aufger. sein aufrichten *הוקם *הוקמה *הקים *הקימה *נקום *נקומה *הוקמת הוקמת *ך״קי6ות הקימות *נקומות הוקמתי הוקמו הקימותי־ הקימו הוקמתם הוקמתן הוקמנו הקימותם ה ק י מ ו תן הקימונו *הוקם תיקמי אוקם :וקמו תוקמנה תוקמו תוקמנה נוקם aufstehen נקומות נקומותי נקומו נקומותם נקו מותן ;קומונו קמתם קמתן *הקם *הקימי הקימו *הקיום *קום *קומי קומו *יקים תקים תקים *תקימי אקים :קימר *תקמנה תקימו תקמנה נקים 1 *הקומי הקומו הפן?ונה *יקום תקום תקום *תקומי אקום יקומו תקמנה תקומו תפ!מנה נקום *מקים ?מנה f. 1. Plur. 3. 2. m. •f 1. constr. absol. fPlur. 2. m. •f Impf. Sing. 3. m. *תקומינה תקומו 2. Hl. תקומינה נקום *קם act. *קוםpass. Inf. ״ Imptv. Sing. 2. m. Plur. 3. m. ;קומני *נקום •'/ 2. m. *;קום תקום תקום *תקומי אקום :קומו *:קם ו:כןםו*,ריקם :קימני Perf. Sing. 3. m. קמני *הקים *:קם *מקם *מוקם • r ?מה *קמת קמת קמתי קמי *הקיום *הקיום הקמנה VIII. Kai. *קום *קום *הקם *יוקם תוקם תוקם ß A. Verbum 7 •f 2. m. f1. •f 1. Jussiv Impf, consec. Impf, mit Suffix Part. Paradigmen. 85 .ע //י B. Verbum Niphal. klug sein נבון נבונה נבונות ;בונות ;בוניותי בבונו בבונותם ;בובותן בבוניונו Polal. Kai. bemerken *בין *בינה *בינות בינות ביניותי ביבו בינותם ביביותן ביניובו aufrichten ״ *בן *|נה *ב;ת בבת בבתי בנו ב;תם בנתן בנו הביון *בין הביון ^ן הביון etc. *בין |יני בינו — לבון etc. Polel. _ | ן £ ^ ״ J | ~ *קומם קוממה קיממת קוממת קיוממתי קוממו קוממתם קוממתן קיוממבו קומם *קומם קוממה קוסמת קיוממת קוממתי קוממו קוממתם קוממתן קוממבו קומם קומם קו?1מי קוממו קוממנה *לבין תבין יקומם תקומם יקומם תקומם תבין תבעי אבין לביבו *תבי;יבה תביבו תבינינה נבין תקומם תקוממי אקומם יקוממו תקוממבה תקוממו תקומ?ןבה ;קומם תקומם תקוממי אקומם יקוממו תקוממבה תקוממו תקומ?ובה ;קומם י *לבן ^ J יביבבי נבון ad. *בן *בוןpass. I מקומם מקומם 7ß Paradigmen. Verbum IX. Fiel. Niphal. aufdecken sich offenbaren *גלה גלתה 1לית *נגלה נגלתה נ;לל י ת עלית Kai. offenbaren, auswandern *גלה ן־ ז *גלתה *גלית גלית גליתי גלו נגליתי נגלו גלית גיליתי *גלו גליתם % MhLt גליתן גילינו עליתם נגליתן עלינו גליתם kMkLt גלי תן גלינו Tי *גלות *הגלות *עלה *גלות *גלה T *גלה גלי גלו גלינה * •ה ןג ״ל ה הגלי הגלו ה גלינה *גלה *גלי גלו *}לינה *יגלה *לגלה תגלה תגלה תגלי אגלה *לגלה תגלה תגלה *תגלי אגלה לגליו *גלה תגלה תנ|ה תגלי אגלה יגלו תגלינה תגלו תגלינה נגלה *יגל יגלו תגלינה תגלו *תגלינה תגלינה יד•:ל ה נג תגלינה נגלה *יגל י T *מגלה *עלה f. 2. TO. f. 1. Plur. 3. 2. m. 'X •/ 1. constr. absol. Inf. :0 Imptv. Sing. 2. m. •f Plur. 2. m. f. Impf. Sing. 3. m. f. 2. in. f. 1. Plur. 3. m. f. 2. TO. *;יגל יגלני יגלני Perf. Sing. 3. m. **לה act. *גלויpass. f. 1. apocop. Suffix Impf, Impf, mit Part. Paradigmen. 87 .ל״ה Hithpael. Hophal. Hiphil. Pual. sich offenbaren Pass, zu Hiph. ins Exil führen Pass, zu Piel *התגלה התגלתה התגלית התגלית התלליתי התגלו התגליתם התגליתן התגלינו הגלות* *ה;לה הגלתה הגלית הגלית הגליתי ה;לר הגליתם ד׳גליתן העלינו •• : T ד&ית הגלית הגליתי הגלו הגליתם הגל תן העלינו *הגלות *התגלות *הגלה : T״ י• גלית גלית 'ג)ליתי גלו גליתם גליתן גילינו *;לות *הגלה *הגלה הגלי הגלו הבליגה T V : התגלי התגלו התגילינה י :־T V *יתגלה תתגלה תתגלה תתגלי *!תגלה יתגלו תתגלינה תתגל\ תתגלינה נתגלה *הגלה • :ז הגלתה גלה* % ז ה ת ל ג T : *:גלה תגלה תגלה תגלי אגלה עלי תגלינה תגלו תגלינה Tנ :ג Vל ה *יתגל *.י;לה תגלה תגלה תגלי אגלה .יגלו תגלינה תגלו תגלינה נגלה *יגלה תגלה תגלה תיגלי אגלה יגלו תגלינה תגלו תגלינה ג גלה' *יגל נגלני *מתגלה : T״־ *מגלה *מגלה 7ß Paradigmen. X. 1, Nominativ des Pronomens Persönliches 2. Akkusativ des oder Pronomen oder separatum. Suffixum A. Gewöhnliche Formen: Sing. 1. comm. אנכי, אני, in Pausa אניכיf זא• נ ילM . ( W. )את( א ת<ה, ן ״־ 2. •j in Pausa > < א _ת ה j! du. ( / 1 ־. א ת — ד ; דin ]Pausa ^ ( י )אתיJ< w. הואer. (ן)—ך yiich ;ד 01-);ך;—ד...י ;הו,ו ^ ה ו, )ה( ז 3. ihn. ±4הו f . יא/ לsie. ;—יי ;ל׳ Plur. 1. comm.,(נ ח נ ו ( אנחנו ))אנו wir. ןm.אתם ו 1 /־.אתן, אתנהJ m.הם,7 מה ד־׳ ״ sie (eam). ^ נ ו ; נ ו- ; נ ו- ^ - uns (nos). ן — כ ם ;כםe u c } )—)כן •כן ^ ( v o s )• T ״ sie. f• הן, ה נ ה ^ה- —ם, ;(ם (הם ״lö-p* . sie (eos). *-^—ם, ם.7—,מיו )לין( ז: I —ן,ן.— > sie (eas). (hr) j *) Die mit einem Sternchen versehenen Formen kommen nur in der Paradigmen. 89 Fürwort.*) Pronomens 3. Genetiv des Pronomens oder Verbi. Suffixum Nominis (Prem, possess.). B. A. B. Formen mit Nun energicum. Nominis singularis. Nominis pluralis. ^־ני —ני t-7- ן ^ Vr> deine. in Pausa *J-- • ־dein. 3 ־r Clf : ו kommt nicht vor ü - f (für - meine. mein. I (—•־ •ד.. (ך הו, י ; ו (הו )טי- ל, sein. (י׳( י ( ~ נ הfür ^נה-) OK-) ^ ה 1'־ י י;ל׳ J - ו ^נו;נוunser. 0J־r) — י הihre ihr. ־ינו4־ unsere. יכם- ״ ד־י?ן | eure —יהם, ימיו-^* י —ם ;הם *^מו ן;ל׳ן- seine. ! —כם ;כם euer. '-כן;"כן kommen nicht vor -יי י- ihr. ihre. ^־יל׳ן Poesie, die in Klammern stehenden überhaupt nur selten vor. 7ß Paradigmen. Verbum Regelmäßiges 3. Sing. f. 2. Sing. m. 2. Sing. f . 3. Sing.m. eam , eum ]קטלהו 41 XI. te ק ט לך קטלתך קטלתה ל^/דיי ]?!טלתל __ ה ! ? מ ט ל ת י ה ! ׳ ־ :־ ] 1כ־/טלתיד — te me קטלך קטלני Perf. Kai s. 3. m. necavit קטל תך קטלתני f . necavit ״{ ]קטלתני — קטלתיה קטלתיו קטלוה קטלוהו קטלתוה קטלתוהו קטלנוה קטלנוהו קטלנוך קטלנוך קטלה קטלה hק :ט דל ה וקטלה קטלתיך קטלתיך קטלוך — 1. Sing. ק ט לו ך — קטלתיגי : י — קטלוגי ?(?ליי קטלהו — I n f . Kai necare ]קטלך — קטלני יקטלהו וקטלנה וקטלני — יקט?נ יקטלני יקטלוך יקטלוני ק$לןז קטלני קטלה קטלו קטלך Plur. 3. c. neeaverunt — יקטלך וקטלוה 1.e. neeavi 1. c. neeavimns יקטלך ו ק ט ל ו ה ו י ק ט ל ו ךי f . necavisti קטלתוני :יקטלני וקטלה "2. m, necavisti 2. c. neeavistis |קטלך לו^לך Suffixum Kai neca Imptv. S. 3. m. necabit Impf.Kai mit Nun energicum S. 3. m. Plur. 3. m. necabunt Perf. Piel sing. 3. m. Paradigmen. 91 Suffixen. ?1לכם1 2. Piur. m. 3. Piur. f . 3. Piur. m. 2. Piur. f . eas eos vos vos fehlt fehlt קטלן טלם ק (:ד 1 1. Piur. nos קטלנו קטלתן קפולתם ! ) ז ז ״ — — קטלתן קטלתם — — קטלתנו קטלתץ קטלתים — — קטלתי־נו ק טל חין קטלתים קטלון קטלום קטלתון קטלוזום קטלנון קטלנום קטלן 11ק :ט Tל ם — ק טלם קטלתיכן קטלתיקם fehlt fehlt קטליזנו קטלוגו קטלתונו קטלגוכן ן?ן?י!מ |קטל?ז — קטלנים jקטל?ם — mit קטלנו ק טילנו לקטלן יקטלם יקטל5ן יקטל?ם יקטלון יקטלום לקטלינן לקטלוכם :־קטלוגו קטלן קטלם קטלבן קטלכם קטלנו יקבלנו לקטלגו . 92 Paradigmen. / X I I . Unveränderliches Suffixe am Nomen Singular. 1. Mask. 1 m. D1D equus D1D equus סוסיequus rneus — סוסזזtuus [ f. [ m. { f. — סוסןדtuus — סוסוeius (suus) — סוסהeius (suus) Stat. absol. ״constr. 1. 2. c. Sing. { סוסנוequus noster — סוסכםvester Piur. 1 : 1 v : ' — ?וסכןvester — סוסס- eorum (suus) — סוסןearum (suus) 2. Fem. Am Stat. absol. ח ק הlex ח?ןתlex 1. c. Sing. חקתיlex mea Piur. ^ f m. — ח?ןתןזtua [ f. ^iTn — t u a ןm. — חקתוeius (sua) ( f. — חקתהeius (sua) ״constr. חקתנו חפןתכם חקתכן חקתם חקתן lex nostra — vestra — vestra — eorum (sua) — earum (sua) Paradigmen. mit 93 Suffixen. Suffixe am Plural. Mask. סרסיםequi פרסיequi Sing. ס ו ס יequi mei Plur. ס ו ס י נ וequi nostri םרסיןז — tui סוסיכם — vestri סוסיך — tui סוסיכן — סרסיר t הT ס יV ס ו — eius (sui) סוסיהם — eorum (sui) — סוסיהן — eius (sui) vestri earum (sui) Fem. קיות1 ךleges חקירתleges Sing. " חקרתיleges meae Plur. חקיותינוleges nostrae חקותיןז — tuae חקירתייכם — vestrae חקיותיך — tuae ]5 חקירתי — vestrae חקרתיר — eius (suae) חקירתם — eorum (suae) חקרתי ח — eius (suae) חקדתן — earum (suae) 94 Paradigmen. X I I I . Paradigmen , 1. Maskulina mit Kamez und Zere. ׳ (Wort) (Weiser) (Greis) Sing, absolut. — — — Piur. — — — constr. mit leichten S u f f . mit schweren S u f f . absolut. constr. mit leichten S u f f . mit schweren S u f f . (Flügel) (Hüften) (Lenden) כנפים כנפי חלצים ירכים • (Dauer) ם דבר חכם זקני דבריי זקנכם ךבךכם זקנים דברים זקני דברי זקני דברי דבריכם זקניכם כ חכמי סכמכם חכמים חכמי חכמי חכמיכם 5. Segolatformen von (Werk) Sing, absolut. (Frucht) ע ל פרי£ constr. mit leichten S u f f . mit schweren S u f f . absolut. constr. mit leichten S u f f . mit schweren S u f f . constr. דבר , Verben ל׳יה. (Knabe) — זקן זקן חצר חצרי חצרכם זזצרים חצרי חצרי חצריכם 4. Segolatformen mit einer Gutturale. Dualis absolut. (Vorhof) צר Dualis absolut. — constr. — — — piur. — — — der נער פ ע ל די פריי פריכם עיביים עביי עבייי פעליכם נער פעלי פעלכם פעלים פעלי פעלי נצחיכם (Schuhe) (Kinnbacken) נעלים לחיים נעלי «,לחל נצח ח צ נ נערי נצחי נעחנם נצחכם נערים נצחים נעריי נצחי נערי נצחי נעריכם ח Paradigmen. 95 Nomina, Segolatformen. )(Heiligtum : T : )(Buch ספר נ|ךע *(ספר mp ספרי קךעי םפך?ם קךע?ם ם פרים קז־עים ספרי קז־עי ספרי קדעי קךעיכם ם פריכם ~ ('. 3. , mit Kamez und Zere. 2. Feminina f )(König )(Schlaf מלך מ^ןי מ?*כי מ^ככם מלכים מלכי מלכי מלכיכם ענה ענת ענתי ענתכם עניות עניות ענותי ענותילם ־ veränderlichen : ־ )(Gerechtigkeit )(Jahr ענה צךקה ענת צדקת ענתי צךקתי צךקתכם ענת?ם עניות צדקות ענות צדקות ענותי צדקותי צךקיותיכם עניותיכם י )(Hüften )(Füße )(Lippen מתנים מתני חולים רגלי עפתים עפתי Segolatfeminina, • , )(Lohn )(Sprößling 9. 8. Partie. clerVerba .ל״ה , )(Königin 7. Partieipia. 6. Segolatformen von .ע״י ,ע״ו Verben )(Tod) (Ölbaum) (Herrscher) (Seher הזה מלכה יונקת מע1ךת הזה מי^כת יונקת מ%ךת הזי יונקתי מלכתי מע?ךתי מעכרתכם יונקתכם מבתיכם הזכם הזים ,יונקות מלכות מעברות הזי יו;קות מלכות מעלרות מעכרותי ינקותי מזכותי הזי מעכרותיכם ןונקותיכם מאבותיכם היזיכם מות זית מעל מות זית מעל זיתי מותי מעלי מעלכם זיתכם מותכם מעלים זיתים מזיתים מעלי זיתי מותי זיתי מותי מעלי מעליכם זיתיכם מותיכם )(Augen עינים עיני fürעיר רבתי >} — oder 1, z. B. nי *) In der Poesie zuweilen mit dem Affix ein Landtier.חןתראךץ ; eine volkreiche Stadtרבת עם Abschnitt. Fünfter Übungsbuch. I. Formen zur Anwendung des Gelernten. Zu § 2 und § 3. ג ש ש ן ך ס ף ס ק ז י כ ת ם ל ו ר ב ח מ ץ י נ ה ט צ ע א ס ם י ס ק ש צ ח ב ל ך ו ר ג ל ש ז ה ר ג א ת כ ע ם ט ת א ק ע ב מ ך ש־ צ פ נ ט ד נ ת ס כ ץ א ב צ ן א מ ש י ה ע ז ט ו צ ה מ ק ה § 4 )Ton auf der letzten Silbe). ä 1. e ! 6 Ü שא ראש קאם לאט שאת ריק חיק שים עיר זיז איש ראש צאן צום לא אור קום סוף נון מול לו חוץ .Zu 97 אש היה חלק Übungsbuch. 2 זה זעק זקן ח?ש חני חכם חלב הלם חק הרב חרש חתן חק ט ף יד יכל יפה ישב יתם לבב לבן לץ מאה מר מהר מחר מעד מצא מר נבט נר נשיא סכל ספר עד עוה עוין עין עלה עם עם ענה עפר עץ ערל ^שן עת צוה צלל קרש קץ קרב ראה רדף רחום רחק רעה רעה שידה שנא שהה שחט שלה שער שפט שרש שש ששר שתל שתם שלש שם T ־ • T | T T T T ־ V T ״ - T T • ״ •־ T T ־־ T V • • T * ־ . T ־• T ז I " I T •• | - • T • * • T T ־ - .. T ־ ־ • • . ־ T T ן ארון איות אין איפה איש אתיון היא המון זיאת היוף חזון .4 חיל טהור טיוב ייוסף לתום לאמיר לוי ליל לשון מהיול מיטב מקיום נביא נא ניר סיר עוף עיטם קציר צידה ציץ צאת קריוב ראש ראשית שיים שיור שיר שליש קום טוב נוס סור שוב הוץ הוא ^צום תה ״• 5 אישה נגה קומתה נכה קצה שה שיחק שיכל שיער השה ישב משה נשה חשף נשא עשה שר שאה שר שבה חיוה קרוב קיוו T T T T | - T T T T T T V T T T *״ T י־ T T V |T Zu § 5. אד צדקה אילבים בהמה לבר שמרים בער הללו נ^ם לף? T T T 'אכלה חכמה T * T מלאך T • T מרבד ־־/TT בלתי י I אבדם י Iי תשעים ~ T יראה * * T *T עלייון בף־ עמלת נפת תסף, שלשם שלשים רבדים דברי דרשתם נקטלו קטלו לקטל מלכי מלכה קרשף ירמיהו•' י Zu § 6. • ,אשר אני אנחנו• אניוש אלהים אמיר אני עני מרדכי הרי הללו וורזב ברכו סובבה ־: V :־ • 7 :־ ־ : :־'. :־. • .•: r: • ,-:־ T : T: ־ •T: V o i e n - K a u l e n , H e b r . G r a m m a t i k . 19. Aufl. I 98 Übungsbuch. Zu §§ 7 und 8. עמים •א Tש ה *.ס Tב ה •א• .ו ' .ל ת אולי צדיק Iע— ז ית ה ל— Tב ה מ ב ו ל •ה•נ• ה • •צואר צוית מ ג פ ה מ פ ץ בית ב ל ת י א ר ב ע ב כ ה ויבך א מ ת ד ל ת ד ל ת י גבריות כ ו כ ב פתה :פתה תורה עמךת כתב ל א כ ב ו ד ??ן ת?5תח י א ל ת ־ מ י ד כ ת ב לכתב כ ת ב י ת כ ת ב מ ל ך י מ ל ך ק ט ל ת ם אפיו כ ס א לפל מ ק ל מ ת ן כ פ ר רלזעט לבקשו מ ק ל ו ת ו!?2אה Zu § 9. 1 - 5 .חיים :ה ) ה ד ו ר צער א ל י ך עמיו איור :ה מ ל ך מי?יחיו ל ח ט א א ר ם ה מ ל ך נפשי תנהגי :היו עשית עשוי ^ מ ך ספרו- • ' הנגשי 1ב :ר כ ו Iהללו• א נ כ י רגשו ב ר Tכ ה :קT Jט | :ל Iד • • |י Tא • •מ ר |Tכ :ת ב ו • • :1T אילביכם מ י ־ ל ך ל א ־ א ש י ת ש מ ע ־ נ א נ ב ל ציץ אך!זק .יעקב יעברו• ה ח ר ש ת ם יחיה מ א כ ל ת ה מ ב ק ש י ם נ נ ת ק ה ב ל ד ־ מ ש ה ש ת ־ •ל י | Tק) Tד ־ש י ם פT |Tע :לIך ITמ :עT Tמ ד 1כ כ לT־ א־ש Vר ־ •צ וTה ב• |Tת י ם |T Zu § 11. ה ל ם א ש ר ח ל י פ ה הגיור עגלה א ח ר ו ן .י א ח ן אחוי ח ר ב ו ת האמין נ ע ב ר לחוק החזיק לחכם ה ה פ ך ק ל ע ת י לאשם " ב ר ך ר ח ץ ב ע ר ייעכר ל ש י ת ה ח ר ב מ ה עמדי ד^ני ר ע ק ל ע ת ע ל ה ש ל ה בריא מ ש ל י ח ב ק ע ל5קע ש ל ח ש ל ה נשליה מ ד ו ע גבה גבה מלאת Zu § 12, 2. נ א ו ה י א ב ד ראשון ר א ש י ת ת?ןצאן ,לכ־ון הוצר באל־הים בישובה ויהי היטיב ואעשר ל ק ר א ת וחיה של־ה ש'ךה ז|ז ה קז|זר א פ ר ה כ ה קר zu §13. ל ט מ א א ד מ ה נגש יגד מגיע מיום מ | נ ו משיא מ ל ק ם נ ת ת י נתנו ס כ ה א ס ב קלו ת ק ח Übungsbuch. 99 Zu § 16. היושרה נא ימה סוף יבנה בה קסם־ נא ליא־כן יראה־ עשה־פרי את־כל־אשר־ליו לשאל־איכל הארץ Tכל־ • . : V .־־ V T 7 V • T : ) .• T T ליו זה־יהיה אם־:שך־נא Zu § 17. בן בךדור ייוסף ויוסף גמל גמלים עזעוים עם עמי .1 ותשב מדתי Tתשוב כל־ארם מדר כיל כליו ־TT • - - T TT T עגל עגלה :כלת לבלתיו יגדל גדלו צרק צל־קי בגד בגרי עת עתיו סתר סתרה י 2.אל אליך על עלי י קטל קטלני דע דעהו ^מע שמעני ישלה ישלהני קטל לפאר קטל בהן :קטל יאחז קטל שרת: בית ביתיו קטלת גלית שמע קרא קרה •• Jt - ; t •t - t t t/t t/t Zu § 18. • 1מלן :מלך זרע זרע קז־ש קדש :כל ל?ל 2. In folgenden Beispielen nehme man die Verwandlung des S9wa vor: לכתב כתבו :קטל דברי בצדקה שמף :עמר יעמד יחזק ברמי לחריב יעמרו יחזקו חכמי הדברים :יו:ד התקטל התקטל להם להם 3. VT V : לקום לקום I T ; I דיור ודיור ד Tנע TTונר Zu § 19. צדיק צדיקים קיול קוליות קרשי דברים |Tקדוש ידבר :־1 •T : T T חרב חו־ביו ־־ שפט שפטמבש היכל היכליו תקומינה תקומו T V ) : | T חכם :־חכם T T קטר־ '1קטלי קז־מבש קוממה נסבה יסבני Tנסב כתביו Tיסב Tיכ£בו כתב כתבת כתבתן r - T ...... T־ T : IV : - : T : T־ נסבות T * *7 100 Übungsbuch. Zu § 20. גזל חללה אפתה דרך רבו אני אהה פרי הלי יהי ידברו אהבו יכתבו בבדה a t t AT ־•'• :at " •• t A: at i TA T " מה־מתיוק ראיתם מה ; * י,׳ T מה־גריול t : •'at at •at v ־ מ ה ראה t מה־צדיק t a •<: •iv Zu § 2 3 . מה חטאתי j t t • a :־ • א • - t t t מה אכלת t i ; - t מה־לי ולך מזה ־ v - • t tי מה עשיתי t • Zu § 25. ז זן ־; הצדיק הברית הבקר הזהב ה:בוסי המקטל הצירה הצדקה החשך החוץ החרבה הזאת הרבים האלה האם - ) v ן - הרע — t ; t העצה - העוין האיש הזה החדשים העשן הגוי החתן הסירים האלה החק המדבר ההליום — t • החריש v •• t העפר *• t ההמון העבדים העים י העמים Zu § 28. שמר נסמך כתב גדל הזכיר הפקר התכבד נךךף בק& השכיב שבר גדל התקדש השלך שלם השבית נשפט ה?זלך התמכר למר )למר( דבר הדריך )(Die Formen mit * sind mehrdeutig. הצדיק התלקט זמר* השבר קרש* נשרף המשיל ש כ ך נשבר רדף* התפקר י Zu § 29. מכרת כבדו שמרנו ךךפתם נסמכת החביתה קד^תן התקדשנו דברת 'לקטתם זמרתי הןכירו נ ^ פ ^ ז ם הךכיבו התמשלתן זכרתם':כלת :כלתם כרת ה^בהם למךת שכנו בקשו י שמרתם נפקרנו השביתו נמלטת* התמכרתן הלבשנו כתבתם* הכרית* קטנתי הקטינה הקטנו Übungsbuch. 101 Zu § 30. רריף השמד זמר הקריב התקדש השלף סתר השפט הזכר נרדף שכיות התכבד בתב בקשנה הזכירו שריף הסמכי שלם התפללנה שפטו המליכו שמור התקרשנה השבת* רדפי* נמשל שכב* Zu §,31. • : • • תרדף אקבר נלמד תוכרנה תמלטנה יקריבו אכרת תקדשנה נסתיר תשברי תתקדש אומר אשכב תזכרנה ישבר תסתרון אשבית אכבד ימכרו אסמך תסתירי מכתב משלך מתכבד מקדש נסמך שמר מקריב רדוף נמכר שרף אשפט* תסמכו* מלמד* תרדפנה* אצדיק נשמר* ישביתו אשלם* כתוב Zu §§ 32—34. וימכר ורדף ולבקשו ותנמר ורבת ולדבר ואמלט והשלכתי וימטר ותרכבנה אל־תגזל־דל אומיה פן ־תשכיל נסתרה נמליכה נלבנה אולי־אכפרה שמר־נא הקשיבה נקבה אשכבה אשיכילה ארברה ומכרתי ויסתר* נשביתה וינדל־אלהים דוד )(accus. ; 7 | • - : - - יי•: | T״ : : T • ־־ - : T : ״ י • - : : T T : • ־ : :־ ; T ; - : T - ; • ) : - T ־ T T T ; ן - - 1 7 • : ז T • ;I ; • .. ד ד IT : . . •י ד Zu § 36. תשכל תגברנה ידבק לבשנה שכב שכבה תקטן Zu § 37. נשתמר אסתכל משתכר ואשתמרה השתפבנה נצטדקה הדכא תטמאו Zu § 38. שמרני כרתיו שברך מכרם גמלנו דרשתו רדפוני קברתני r : סמ^תיו זכרתם קדשני בקשוהו למדום הסתירני הלכי שף הקריבה הכרתיך הלבשתיו השבתים תעמרנייאשפטףיישמרף ידרשהו:כתבכם אוכרנו יררשהו — • ; T : • • T ) : T T ; T T ; T - * T . Übungsbuch. 102 תק?1זךם י ו ר ו נ י ילבשני רזבקשמיו תכבךף אומרך תזמיף אספרנה נשליכהו גכריתנה תמשילוני:לבישת י ש מ י ם דךשוני ישפטנו במלכו למדני בקשוני מקדשכם הזכירני ירדפוני־* עברתך* שפטני* הכהכום הזכירו* שירפה* אספרם* Zu § 39. יאסף :הלמו תעזיב אמר נאמן האסף תהרגנה ערכתן :חשבון ואמרתם:חשבו עבר נחשבנו.האכיל והאכלתי האמין אהבך יחסרו יחזקני ואהתם האזינה מאחז החרבה לא־ יחזיק :־ ••:ו• -:״ו I : ־: : ז׳: •. T • -:זן TT: ן- I • -;-ן T ATT: עזבוך :עורם יאהבהו *החלים* ערבו* תעזבי אעבדך* הרגוני עזבתיך* העביר Zu §;40. תבחר אפעל:שאלו נלחמו יאחזו ]:צעקו ירחם ותמחי ל^אלו הרגתם התנחמו שחתי נשענו משרת נהם רחמו ו:ברך גאלתיף :שחיתך ישאלוני י נ ב ר ך * ת ל ה מ נ ה ישחטו* בשחת* שאול מצעק יברכך וישחטוהו Zu § 41. יפתה !יצלח הבטחת זביוה השמע להרשיע ואשבע תשמחנה פתחת :שמיע אשכח ירעתם שכחתני השמעתיכם יבריחנו:שלחנו יזבההו אשלחך תתפתחנה השמיר * .נשבע לזבה שמחנו* שמעתיו אשמיעך Zu § 42. ייאכל תאבד אכל ריאבדו וייאמר אכלה נאבדה ויאכל תאבחן תיאכלנה יאחז יאחז ואחז ותאכל יאבד נאכלה תאכלנה יאכלון ואמרה* Übungsbuch. 103 Zu § 43. תנהל:נעילו להנחיל יבל חצרנה נ^לה נ^פו נק?זתי הב?&ת הגישה הגירו• הצלתם תגידי אביטה ]הטף מגר תתנו מציל נחמתם של סעו נקים נ ד ת טעת ^סע לציר נ^בה שיא שיאת שאת אתנה תתן נתת נתנו הנתן ואקחה קהי לקה ?ג^תם יצילוך תקרזנו נתנוך לקהה אפל תקה הכירו תנו קהת נתנו הגירו תנצל Zu § 44. ן•• • 1 v v •• ־״״ v • 1- יצק צקת יוצק תצתנה מצג נצתו הצתי ויצת־אש ל ^ ת ה :ינק וייקץ נח ילשר מישר הטכנו• !ייטב יונק :צק נ^בה התי_צבו יצר תצאו צא ורעו נוצרתם tי תדעי ארר רשת תלרנה ״•! 1 •• שב וישב ; . תוז־עי ואותר :ודע תורע הודיע יוכיחו• אל־תיוסף ןניוךיעה חיוכה הורדת מוצק .ילכו הולדתם וידעתם ומוצא ולך ייותר ?לכתך: דענוך הורשתנו הציתוה י מוציא תיטיב תלך אישן נושע לדת דעת Zu § 45. גליות ואקל וידון אאר תם גלו• בזיונו בזזנו• הסכינה תם חניון רבה תחלינה ויגל הוחל T XX החלה T V • : השמיות •• •• T T • נשמה ; • - צרר ארור T־־ T T תרעו מרה ויהל הרעיות הללתם:קלל הללו הספללת אתחנן מחונן מהולל התקלקלו חננו תקכני בזזום רב?ם ויח^ך צידת יסבני יקללך Zu § 46. ותגר רומה תשובינה רבת T Tימת T T - ''. ארום ; תמותי T • T Tיגור T באה ; - נם TT T השב בושה מתי אביוש נכונה ותכין הביון באיור הביא הסירה ויסר וירם T אסירה VT- תרמנה T • T אל־תשב Tי י * T תמיתי ~ T השיבות • T T־ הכיניות ;• ... ־־ ־T . יומתו מובא מניה מניה כוננת רוממו מרומם 104 Übungsbuch. שמוך :שופני ער־באך כוננת־ הביאיתיו נמיתם הקימני הבינו ויביאהו Zu § 4 7 . אשית שירו דנו לנו אלין תשימי ישת נשירה ריבות יהב • •T ־ T • • T J •T •T T • T .'TT־ • Zu § 48. • ;) שנאת הנבא נמלאת תקראנה •• T T מלאה • 7J : נמלא T ; |T מלא • T קרא T״ TJT יראת החטיאו חטאתם ויקרא תמלאנה T • •T •T V 1:-•. • ־ : מילאו ; • קראת V T -: נקרא• : T): בראת יחטאו קראהו מצאתיך ואמצאך רפאני קראך קראי י T) T T T|: •••• » Tן•• ; T T: • • ן • •• T : T I Y T : V T • - )-: T|: • ״ ; • *|T Zu § 49. השקתה ענית • ; ):ד הייתם ״• T צויתי ;•V *-. כלינו • •• • עשייתם • • בכית v • -: כלה T • T בנתה •T T : !T • T T •• ; T שתה עשוי חליות עניות בכו• נבנה :קרה :שקו ותכלינה נעלה נחליתי• •.יעלו החייתי 1:•.''/ורבו העלית :בכינה פרו• ו•••.: : הראיתT חלית V : T ••••:I'. ההלית הרבה ויכן ותרא ויבך :פת ואען :קו סרב העל השתהויתם סישתהות הכהו הראני ־ T נחם AT : V־ ענהו TT ראך TT יעשנו . |T־־ | T Zu § 50. T אבו יאבו ויט סט ויט חנקו צאו נה;ה מנד סכה א?ה יצר ויצר הדיח -רבו Tרבו* ITרבו• ויצר ידחה דיך הך -T ־־ י T- -.־ _ .. .. . ן T Zu § 51. T T- וישב וישב וישב וישב וישב .. - .. _, . .ד — T א ס ף אוסף ^ס^ה א ס ף יצר הצר תצר ויצר ••־־־ יאצר "־* V תצר• * • T • תצור• * • T T ותרץ* יגורו* Zu § 52. לכות 2 ךעות שביעית אולת T T ; - TT :r־T י-.". — T : Übungsbuch. 105 4.באר פקיד נ מ ל שליום נאם נצח פעל רם מות היק ?כי עור חנון רהום ?:שת אצבע היכל:קום מדבר משיא ?זךכבה מריבה תורה תקלה תלמיד עליון Zu § 53. לדור מן־:הוה בראשית בחזיון ברזלי בהליום מנם מן־הים כמיץ בארץ בחשך מךההרים מרחוק ממדבר מהים את את־הארם TTT ויביא . עיוף — T אלהים ן ברא • ... את־כל־אשר־ליו TT :־־ V T השמים /׳ — •- T ימה הפתחה TT מצרימה — T : V • ; T; - I Zu § 54. מבול מ:ם בת ציון מלך ה^ים ?די עץ בת מי כל־ השידה יום הנקם סיר הבשר כלי יוצר שבט ב ח ל דרך הצדיק היכל יהוד׳ Zu § 55. משפט אל חזיון הלילה האיש נקם ברית :רא יהיוה ברכת האב תבונת שלמיה לשון הרשע ״! משה — TT . _ . הצר היכל :מין אמונת יהיוה ... _ . T ספר תורת ••.. - עצת רשעים Zu §§ 56 und 57. צדיקים טובים הסירים גברים ישרים רשעים נביאים גרילים המרים אריגים חטאים ההרים:דים ייומ:ם אפ:ם הבפ:ם משפטים המלאכים כוכבים חסידים משלים עשירים קדושים Zu § 58. גברי אדירי כוכבי משכבי משלי יראי גדלי :חסיךי נדרי חכמי מלאכי עברי וקני כברי כ:נפי ?ני ידי י גבולי י צדיקי משפטי פקידי ישרי אנשי עשירי רשעי Übungsbuch. 106 Zu § 59. האלה הישרות מלהמ־ות תפליות בהמיות בהמיות בהמת • T״ V ־־ :יי ״ ;T ; • ־:1־ • 1״ דן •::״ *קללות* זקנות השיפתלם עדיות גדלות מצות מלחמות הפלשתים ברכיות מחשבות בינות מציות לשניות מלמות מקימות המזבחות דברים יונים נמלים צעקות רבבות* העצות חכמות* ברכות* מטרות *צדקות Zu § 60. קולי גבו־יך נעוריו המריכם ציאננו שירה משכביותם נביאכם צעיריהם קללתו שירותיהן ריבם חתניו זעקתי זקני?• חכמתכם :ל ח ת ך יללתר ,המוניו נהלתכן נריתיה עברתי קךבניהם קרוביך רמתך צךקתינו צואריו משכנתם תעלתיה רשעתו :־עבתימיו משמריו • T J מחולנו • *TT ; •• משפטי* קצירי* ריבותינו תנוריך* אחריתו בקרך* בשרכם המנכם קדושיו מלאכיך* נהרותם Zu §§ 61—63. סתרי סתרים * • • : גברי • T : חסרים ~ * I״ עברים • T - : כלבי •:־־יי נפשיות ־־ • :י גברים * T ; Tי אפסי־ארץ כפרי הבלי אלפ:ם קרנים י קרניכם סתרי לשרו ארצנו קרבי מלכיכם חשבי ךך?יה אזנך אכל?ם ארחי Zu § 64. זרעיהם נערך* לחמנו פשעכן זבחיך* בעלי* שעריכם רמהיכם אהלי* רעתך* Zu § 65. גדיים אריות חזל:ים פ ת ן בכיי הליו ש מ ך לדרי Übungsbuch. 107 Zu § 66. ליל הילים צירי אילי יינך היליכם שורים בתוכם מתיו - : ; I • T ; •. ; • T T T Zu § 67. הרכזת גמליו עמי חיים סביו צרי צרי כפימיו מכרך ד2מם התכם הרים Zu § 68. ־ י נערות עלמת ילדות טהרתיו ממלכתי עגלתי ממשלותיו :יונקותיה אולתיו מצבתה מולדתך טבעתו משכרתי ־ן—. ־ : ־ T : |T T T : ־ : ~ : ־ V ; T ־ ־ .־ : T Zu § 69. ךיךפי שלהי גאלכם איהביך המאכלך מברכיך גאולי מעלים עשך רעי בניך משקיו מנדיכם איבנו• קמי באירן מתיך מךימיו שמרך* משחתים* שביה* ראיה• אהבי* קראתיך* מביאך* Zu § 70. בנכם בנות האדם שמעי בתי בני ישראל קרא לאחיו אנשי המלחמה אחיותך ויקח־לו שתי נשים אבי ישב אהל בימי אברהם עריהם פיו ראשי ההרים בית ישראל • ; • T ]T Zu § 71. תשע מאיות שנה ושלשים שנה שתים עשירה שי ותשע מאיות ש שתים ושמנים ש חמש ותשעים ש.וחמש מאיות ש' שנים וששים ^לף ושבע מאיות כשנה השנית המשיך גתכד Zu § 72. אינך אייו מעיורי הנך א?ם איננה ישכם עש?ם( עיורני חוק הנם אינמיו הנהו התךבר הלא החטאתי האלך העמךתם המן־העץ אכלת הבדרך החיתה בעודנו הי העשייתם* הבחוץ האךבךה המרחיוק Übungsbuch. 108 Z u § 74. אליך עלינו בינך אלימיו תחתיו תחתני בינותינו מאחרי ) • - . . ״ ן •ך*•• ) : - • • • • T : ־ • ־ ן - - : :־ Z u §§ 74—76. אחריו ביניכם מתחתיך* ויהודה ולכל־חאדם וכאשר צויתני ואומרה הנה־נא עמך* לפניכם מפני* II. Ganze Sätze. Präfixe. A. Pronomina und 1. Pronomina. )(Gram. § 21—24. auf über. Am Schlüsseעל" zu,אל־ ) und er (sie) sprach,ותאמר( וייאמר in Pausa") wird der kurze Yokal der Ton״( eines Satzes oder Satzabschnittessilbe gedehnt. ויאמר לצחק אל־ יעקב מי אתה ויאמר אנכי עשו :מי אתה להיוה 1יומי אנחנו&? :ני אל שדי :מי אלה^ :ני 1ו^ייון אני :מ ה אנוש' 1ומה בן 2־אךם :וייאסר וליעוד אל־ך?קה בת־מי 3את :ותאמר בת־8בתואל אנכי :נער אתה 1והוא שמי : 4 אני :יהי זויה הוא איש: • :ו ד• •1 2. Der Artikel. |T - _ : V ־ : ־־ T " י | • )(Gram. § 11—13 und 25. denn.כי bis.ו ע ד "IJ?, D? auch. nota Accusativi.א ת ,א ת ־ 6 ברא אל־הים את השמים 1ואת הארץ6 :ויעש את־השמש 1ואת־הירה 1ואת־הככבים :ערום הנחש :וייאמר הנביא אל־ T • V : י י ־ V I T •| T ־ T • • . • - T - • • • • ' . ' 1 T T I T T - I •. • . • T המלך אתה האיש; :נפר האנש :ויאמר יעקב מ ה ההליום חוה :אני הראשון 1ואני האחרון :ויוסף הוא השלים 7על־ הארץ :ככד המגב מאיר :מ ה נורא המקיום הן;ה: . 4 3 .und (aber).י >י לי 2 Sohn des. als Genetiv zu übersetzen 6 und er bildete mein Name. 5 erschuf. 1 Übungsbuch. 109 Diese Städte. Dieser mächtige Held. Ein barmherziger Gott )) gerecht. Esau (warו( (ist) Jahwe. Gnädig (bist) du, (o) Gott, und der Erstgeborene. Dieser weise Mann. Dieser Mann (ist) weise. 3. Präpositionen. )(Gram. § 53 und 73. כבר הרעב בארץ :התרה נר לאדם ואיור לדרך :אביהם כבר מאיר במקנה ב?סף בזו/ב ונם ללוט צאן ובקר :הכם 2 שלמיה מכל־האדם :לא קם 1נביא בישראל כמשה :נתן להיוה לאברהם את־ארץ הכנעני את־החתי את־הפתי את־ היסאים את־האמירי את־היבוסי :אב האלהים לאבייה3 :כרת יהושע כל־יריהיו מארם ער ־בהמה מאיש וער ־א שה מנער T •* J T T T • ; |T T : T ־ • — V |T T T V T ־ ן T |T T ) T V I IT ; • ״• • T T T • T •ן V • • T T : ־־ : • : T ־־.־) VI T : v:|T ־• • •• T — •• : •I '. • V T I : י T —: T T I T ן -ן - T י - - 4 ועד־וקן מישור ועד־המור :מלך דוד בירושלים :שקר הסוס לתשועה בי לאל שדי המלחמה :טיוב ה ס ר מכסף ומזהב: מעולם אתה יהירה: • T ; ־ T • : T ־. •• - ־ - • ;• ; ז ז ! • : • 1TT I v V |T Waw copulativum und He interrogativum. .4 (Gram. § 75, 1 und (.2 ,72 חנון ורחום האלחים :נח איש צדיק ותמים5 :בני נח שם והם רפת :א ל ה 5בני ;עקיב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ולשכר וובליון ויוסף ובנימין ורן ונפתלי וגד ואשר :איש הסיר ומלך אדיר דור :סרימה ועמדה :ישראל ועמלק :אברהם ואליעזר :יום ויום :יום ולילה :אנכי עפר ואפר :ברוד יהיוה אלהים :לדיור I Tודיור: אנכי :ויאמר הכלב אל־דור גלית וייאמר עשו: האתה Tו- :־ י .׳.׳ •t ׳.׳ -: T ׳.׳•• IT ־! ־ T 'י' ־:r.־\ יי' י 1 ־ ־ •Vi'. T *I : T |T ־ן:־ T ; |TT • |T T * T : T T ־ ן :־ T״! (••Tי.־ ־ ־ T T . ) T I ; T י-וסף הןר> אהינ;ם °הקפ£ן :הלוא־ איש א ת ה :הגם שאול בנביאים : 7 ־• • :ו a 9 David und J honathan. J'hüdä und Israel; Israel und J hüdä. Abraham und Lot. Gerecht und weise (war) David. herrschte. 4 Piur. 1 7 2 3 stand auf. gab. vernichtete. 6 euer Bruder. 5 Die Söhne des. Übungsbuch. Nomen. 110 B. Das 5. Maskulina mit unveränderlichen Vokalen. a) Ohne Suffixe. )(Gram. § 52, 54, 56—58. 1רדתה הקע^ת מגנן לאיות־ברית עולם בין האלהים ובין *בל־בשיר אשר בארץ :אני יה־וה אלהי אברהם ואליהי יצחק: מי אל נריול כאלהי ישראל :המשפט לאריני בשמים ומהאלהים T T . T .. V :־ ,.. x V I T T 1 . . .. • T ,.. T ־ • ; v : - -ן T ; T T T - T _ • • • ן •• ־־ • I IT : V:|T 3כל־השלם :קרוב ייום להיוה :נרים אנחנו ב*ןךץ כנען :אלילי הגולם בסף וזהב: b) Mit Suffixen. )(Paradigma XII, 1. אני בברה עשו :אל רחום יחזה אליהיך ישראל :לאדני :־ : • 1 : •• 1 •• IT : - V: T I V : • I- T T ־1 הארץ ומלואה :קולי אל־אליהי :ל־א כצורנו צורם :אנכי יהוד .אלהיכם :רמה 3אדני בים את־סוסי פרעה ואת־כל־ גביוריו :הפלשתי הזה איש מלחמה מנעריו :ברוך יהוד ,צורי T •• v : ־ |T *.־I ; T ; • • T T ־ V —T ־ V • ־ T T . •• ־ • :־ IT ״ — I J T •/ : T T לעולם: Deine Helden. Unsere Lieder. Ihr Kleinvieh. Mein Leben. Eure Stimme. Euer Gott. Seine Kraft. Dein Gott, J3hüdä, ist barmherzig und gerecht. Du, Jahwe, bist mein Eels von meiner Jugend an. 6. Maskulina mit veränderlichem Kamez und Zere. )(Gram. § 55, 1 und 2, 56—58, 60. דרך' הרשעים בצלמות וקץ הצדיקים ?שהר :המה הגברים אשר מעולם אנשי השם :אין 6זכר ל?סיל עם החכמים לעולם שם הסכל כעשן :מוקש הלין בימי השימחה לסכל וגם לחכם :עפט 6יהיוה את־הישרים ואת־הרשעים: : T ;— T ; IT T T - ; T V ־־ : • T : V T : • Tן 7 א הב להוה את־ישרי־לב :וייאמר מ #ה לא איש הךברים אנכי כבד פה וכבד לשון אנכי: Weg, Stat. constr. 4 3 warf. liebt.י war. 2 ganz, all, jeder. Es ist nicht. 6 richtet. 1 5 Übungsbuch. 111 ביודע ביהודה אלהים בישראל גריול שמיו :צ־יק אהה T T ; • ; • » • • • v : : T I I להור ,דשר משפטך :הקל קיול .יעקב והידלם ידי עשו בי דוד בני הקולה־ Vזה וייאמר שאול ידיו כירי עשו שעריות:1 ז׳ •: :־ || ] : v TT • ; - ן ז T ויאמר דור קולי אריגי המלך :טיוב אל־הים לחסידיו :איש 5דרה 2באו־ץ־עוץ איוב שמיו ודרה האיש ההוא תם ולשר וירא אלהים :ממןרה שמש ועד מבואו גדול שמי בגרם י• וז^ר יהיוה מעולם ועד עולם על יראיו :ידיכם דמים מלאו : 3יהוד. אדנינו מה אדיר שמך בכל־הארץ: Ihre Männer. Deine Altesten, (0) JBhüdä. Gottesfürchtige. ) den Herrn, (ihr) seine Engel alle, (ihr) Himmel derהללי( Lobet ) und (ihr) Greise. Gut sind dieבחורים( Himmel, (ihr) Jünglinge ?) seine Worte in deinem Herzen.צמר( Worte des Herrn. Bewahre T : T • • T ; ־ I T • • : ־ V ••: • T ״ן T T ; 7. Gewöhnliche Eeminina. )(Gram. § 55, 3; 59; 60, 2. 4 ברא אליהים את־עוף השמים ואת־דגת הלם ואת־הלת !0,הארץ :ראשית חכמה יראת לחיוך :.תורת להרה תמימה ערות הצדיק( ביד תשועת שקר: שיפתי יהיוה תיועבת נאמנה: יהירה :־ : JviT • :״ T : - - : 1 •.־,״•ITT T : האליהים :מה ימי שני חייך :אליהים צורי וישועתי :קרוב אתה יהוד .וכל־מצויתיך אמת :טיוב יהירה ועד דיר וריראמונתו: 6 ויבאו מצרימה יעקיב ובניו ובני בניו בנתיו ובניות בניו :מה־ V.*iT ־ •ן T T : ־ T T • ; : |T J : •• T : • T ; V ־ ן ; ־ | •• ־ I 1 V I v : • •.••,•:ו T T T : ; • • T T T :־ : T ; T | t •ן T •;• I ITT טובות משכנותיך אליהי צבאיות :עצת להרה לעולם מחשבותיו !.5 לריר וריר :צךקסך צדק לעולם ותורתך אמת :ולקן ' ייוסף מצרים לפרעה כי מכרו 7מצרים את־ארמתם :את־כל־אדמת Deine Segnungen. Eure Bedrängnisse. Ihre Gerechtigkeit. Unser Gebet. Sein Geschrei. Mein Ratschluß. Worte des Truges !.) ihren Lippen. Wie gut deine Segnungen, 0 Herrעל( (sind) auf Ein Greuel vor (genet.) dem Herrn (sind) die Brandopfer der Frevler. 6 T Sie zogen. . 5 ־ : schuf. ־ 4 ־ : ־ : IT ־ : 3 sind voll von. verkauften. 7 : ־ ־ V : - 2 behaart. war. Und . . . kaufte. T 1 6 |T 112 Übungsbuch. 8. Präpositionen mit Suffixen. )(Gram. § 74. לא לנו ירוה לא לנו כי 1לשטף כבור :אני אתכם נאם יהירה כבאיות לי ה ? 9ף .ולי הזהב :אנכי מגן לך :י מי כמוך באלים2 :אין לי הנ?ץ בכם :בהא 3אלהים את־האךם כדמותו א&אי״ממנו אל־אליהים נפשי איותו: ברא אל־הים בצלם ... TV . .״. . V ן TT • v: . V :־ ממני: אתה ,.. . צדיק ־ T ישועתי :־• I ; |• T : וייאסרו• 6א^שי לשיראל אל־גךעיון 6משל־בנו גם אתה גם בנך גם ב ך ? נ ך ויאמר אליהם 'גךעיון ליא־אמשל 7אני בכם 8 8 הרעב: עלינו IT T T כבד T״״ יהירה ״ ימשל 1VTבכם • T:י בכם • T בני * V וליא־ימשל ״ T ; •; 9 ־ T־ • 10 ה ה אדני ;גלי :אל־נא תהי מריבה ביני ובינך :בא אורך ובהנית אלי :בחרב ־ :־ • עליך T :אתה בא" V V יהיוה T - ובבור^I • IT T ירושלים: : מערביות אל־הי צבאיות יהיוה בשם אליך בא" ואנכי ובכידון . -J- .. ... יT ; T ״ • •• ; ) • . T • T; ) A•: לשיראל :אמר מלאך להוה אל־גדעיון להירה עמך גבירר החלל וייאמר אליו גדעון ולש 12להרה עמנו ולמה כל זאת עלינו: Ihn. Euch (acc.). Mit euch. Von mir. Zwischen dir und ) über ganzמלך( uns. Mir. Sie. Von dir. Ihm. David herrschte Israel, und nach ihm herrschte sein Sohn Salomon. Der Herr ist ) uns? Das (ist) das Zeichen meinesעל( mit uns. Wer ist wider Bundes zwischen mir und euch. T 9. Nomina segolata von starken Stämmen. )(Gram. § 61—64. גדול המלך של־מה מכל מלכי הארץ :להוה א ל ה ^ ם ברכי, דברך• : IT : לרגלי I IV T : בכל־דרכיו •• :נר • : - : יהיוה ,TT: T : צדיק T : מלככם) • - : IV I I 13 _.....T . ... .. . . _ _ נפשי את־להיוה וכל־קרבי את־שם קרשיו :יהירה אל־וזיך ?קרבך ;אל ,־גדול ונורא :לא מחשביותי מחשבותיכם ולא דרכיכם : 1 4 3 2 1 sondern. Es ist nicht. schuf. ich erhebe meine Seele. sie sprachen. 6 herrsche. 7 ich will herrschen. 8 (er) soll herrschen. 9 es möge doch nicht sein! 1 0 gekommen igt. 1 1 kommend. 12 es ist. 13 !preise . , ;. •! ,״• ! .. 5 Übungsbuch. 113 ךרלי נאם ירוה :וירן 1לבן לעבר מים לךהץ 2רגליו אתיו: אשר האנשים * I :־ V • T —.1T לחרשי לכם ראשון הוא הרשים לכם ראש הירש ־הו Vה ־ה .. . t . ... ן . T T:א V T V ודגלי T השנה :סלעי ומצודתי אתה :טיוב חסדך מחיים^ :ני עברך 5אני עברך ירוה בן־אמתך :זאת הפעם עצם מעצמי ובשיר וזבחיכם עליותיכם ולרחבה: לארכה התהלך 3בארץ מבשרי: . . . . . . . •־ V ; IT : T T ; T ; 1 VT T •:־־••) • ; • tן לא לרצון לי :יהוה בשמלם חסדך אמונתך ער־שהקים :טיוב ייום בהצריך מאלף ?אחלי ר^ע: Unsere Wege. Dein König, J9hüdä. Die Füße seiner Knechte. Die Zelte; meine Zelte; eure Zelte. Eure Ohren. Ihre Herren. ] den Herrn inהללי[ Gott ist der Richter der Könige. Preiset seinem Heiligtum; in Ewigkeit währet (ist) seine Gnade. Eure Knechte (sind) wir. Die Könige der Erde (sind) Knechte des Herrn. Gerechte Seelen (sind) eine Freude für (genet.) den Herrn. 10. Nomina segolata von schwachen Stämmen. )(Gram. § 65—67. יהיוה :זאת ל־א־דיש בהלייו ברגליו וגם אסא הלא* וי |T : T־ : T : T ; - : TT ־•T V:!•. 5 ומכסף: מפז פריי נשיא :טיוב הלינו הוא בעניי: נהמתי ><! • I V IT • ־ • • : |T T ••TT: |• : T : • T TV הרשעים: בהיכלי רבים מימים יהיוה בבית אחר טיוב ייום • T : 1Tר • • : • • : ־ • • •T T : •• : T V אין 6בית אשר אין שם מת :עינים אני לעור ויגלום לפסח ואדניו אל־ אל־צדיקים י עיני .יהיוה לאביונים: אנכי אני Tאב T: T : ־• V .. .. 1• : V T • T • J^T יהיוה: בתוכנו לחסידיו: המות יהירה בעיני ר ק שועתם: |T ; •• : ן IT • - : V TT : •• • • : TT׳ ־ |T T : T צדיק ?עץ שתול על־פלגי מלם אשר פרייר לת; 7בעתו: ״ 8 יהיוה':אמר יצילנו ומכלם צדיק ומגני :־רביות Tרעיות יהיוה • •.עזי - T |T : ־ ־ V T | ־ • T־ •| T י הנבל ?לביו אין אלהים :עבדיך כלים ?לנו בני איש אחד: Deine Frucht. Unser Elend. Deine Krankheit. Seine Stärke. Mein Tod. Euer Haus. Ihre Augen. Dein Gesetz. Ihr alle. חזק(Meine Zeit. Ihr Bedränger. Seine Krankheit war heftig (. 1 1 3 4 5 er gab. zu waschen.י wandle umher. wurde krank. trug. 7 das Nichtsein (Gram. § 72).אץ , Stat. constr.אין 6 gibt. 8 rettet ihn. 8 18. Aufl. V o g e u - K a u l e n , Hebt. Grammatik. 2 4 Übungsbuch. ) über diesem Hause sein in Ewigkeit.יהיו( Meine Augen werden In der Mitte der Stadt. Dieser Ort ist das Haus Gottes. 11. Feminina segolata. )(Gram. § 68. 1 אחריות להיוה אמרות בשחרות :שפחה ההל בלהה :וישע להור .אל־הבל ןאל־מנהתיו ואל־קין'ואל־מנהתיו לא שעה : מלכוסך מלכות כל־עיולמים וממשלתך בכל־רירוךר :שלטה הלה 2מושל בכל ־הממלכות מן־הנהר ארץ פלשתים וער גבול מצרים :ורבה הכמת שלמה מחכמת כל־בני־קרם ומכל־ 5 הכמת מצרים :יהיוה איש מלחמה מרכבות פרעה וחילו :ירה 3בים 1 ו • . TT — • T - . .ך — . • ״ "י • V) V T ־IT Deine Worte. Seine Weisheit. Unsere Hilfe. Ihre Königin. Unsere Gedanken. Deine Herrschaft. Eure Wagen. Der Sonne ist die Herrschaft des Tages. Zahlreich sind die Gedanken im Herzen des Menschen. 12. Partizipialformen. )(Gram. § 69. יחיה צבאיות שפט צדק בהן כלייות ולב :אשרי ליושבי ביתף :אלה ב ט ח י • ברכב ואלה בסו5ים ואנחנו בשם להיוה !0 אל־הינו :אליהים צורם ואל עליון גאלם: רור היה 2ארמני ויפה מראה :מחסי ומצודתי אלהי :עורנו בשם לה1ה עשה שמלם וארץ :להור ריעי :הלה 2ריב בין -יעי מקנה־אברם ובין ריעי מקנה־ליוט :וייאמר אכרם אל־נא תהי 4מריבה בין ריעי ובין רעיך :וייאמר פרעה מה־מעשיכם ויאמרו אנשי מקנה עבדיך מנעורינו וער־עו^ה ותיועבת !5 מצרלם כל־ריעה צאן: Euer Feind. Die Bewohner des Landes. Unser Erlöser. Mein Beschützer. Sein Thron. Dein Stab. Deine Priester. Gott !) war Hirt der Schafe. Jahwe,זבל( ist unser Richter. Abel unser Beschützer, dein Name (bleibt) in Ewigkeit. ־•••• v: ••I • T TT • T . . . . ; •• . . !es möge doch nicht sein •י: ,.. • - 4 I IT—. . - er warf. . 3 . war. . T 2 ... ..... )T er sah. 1 Übungsbuch. 115 13. Unregelmäßige Substantive. )(Gram. § 70. טיוב לי היורה פיך מאלפי זהב וכסף :אין־פחד מליחים לנגד עיני £שע רברי פיו'און ומרמה :בדיה ביני ו-ביצף בין אבי ובין אביך :פקד 1להוה עוין אביות על־בנים :א;שי מקנה עבליך גם־אנחנו גם־אבתינו :וייאמר ייוסף אל־אחייו אני 5ייוסף אחיכם העיור אבי הי :הלא טיוב אבנה 2ופרפר 2נהרות י דמשק מכל מימי לשיראל :בימי השפטים ולחי 3תנב בארץ ובניו: ואשריו יהודה הוא להם מבית וילך• 4איש ,TT . . . T ; VV • •• )•. Ihre Väter. Eure Tage. Meine Tage. Seine Männer. Eure Weiber. Ihre Töchter. Deine Häuser. Unsere Gefäße. Du bist ein Prophet Gottes, und das Wort deines Mundes ist Wahr), er und sein Weib undתבה( ) aus der Archeיצא( heit. JNloe zog seine Söhne und die Weiber seiner Söhne. C. Das Yerbum. 14. Das regelmäßige Verbum. Perfekt. )(Gram. § 26—29. אמרו במדבר במחנה: ליהיוה כל־העם שבת השביעי היום : |T • T :ו :־•••ו T ןT T - T ־ • :־ T בני לשיראל זכרנו את־הדגה אשר אכלנו במצרלם הגם: עשית אשר החסדים קפ£נתי ימכל אליהינו: את־יהיוה דרשנו !0 T • T :־ V :־ T־ | T־ .־ ־־[ ״• T V T־ : 5 : ^ת־עבדך :אני ייוסף אחיכם אשר מכרתם איתי מצרלמה: נפשנו ליהודה': המלכים על־ספר נבתב הזה הדבר Tכל ־ :־• 1T ־ ־ T : ־י V ־ ־ :־ ־V T Tנמלטנו: ואנחנו נשב!ר הפח ייוקשים מפח נמלטה כצפיור • ; : [T : --:r • T : -ו A• ): • - • T : : • : בי־ום ההוא גדל יהיוה את ־להושע בעיני כל־לשיראל :מפי !5עוללים ריונקים לסךת עז :גנב ' 6גנבתי מארץ העברים :הנון ןרחום האלהים אשר המשיל דור בישראל :המלכת יהיוה אל־הי את־עבדף תחת דוד אבי :לכר להושע את־יריחיו du liast 5 ging. *8 4 war (herrschte). 3 2 Nom. propr. Inf. abs. 1 c sucht heim. erwiesen. jjß Übungsbuch. : את־האלהים ה ת ה ל ך נ ח:ן א ת ־ ב ל ־ ^ ש א ע ך בעיר הכרית על־שבר בת־עמי:התהלכתי לפניכם מנערי ער־הייום הזה התאבל שמואל: ־ מ ל ך על־מלכות כשירים1 ךלמש:הגבלתי :אל־שאול I T Ihr habt verfolgt. Ich habe verkauft. Wir sind alt geworden. Du hast geruht. Du hast dich gerechtfertigt. Ihr habt erzählt. Wir haben uns geheiligt. Du wurdest geehrt. Ich wurde verworfen. Gott, unser Herr, du bist überaus ( )מאדgroß. Du hast meine Gebote nicht beobachtet. Sie suchten David, und er spielte vor dem Angesichte Sauls. 15. Infinitiv, Imperativ und Imperfekt. (Gram. § 30, 31 und 36.) 5 ובררה בבית השמים והארץ את־אלהי ודרש את־יהיוה ;זכר j v v־־ *— י ׳v T T — ״״ v r * v שמעו־נא :זמרו למלכנו זמרו: זמרו ־ אליהים זמרו :ולילה ייום T : • ־••ן • ־: ־: ־•א • : ־ T : |TT לבקש ••עת:מחטאי פניך הסתר :חלמתי אשר הזה ההליום I••- : IT T - : ״ ן I VT •• : ־ • : |T T V V-:ן* * ״ T t ועת2 ועת לאבר עת לשמור ועת להשליך עת להחשות :רנליו לרחיץ מים נתז ליו :בצרה אל־יהיוה התפללו :לדבר |T : ־ I : • •־ ) ־T |T T ־ T ; V : ־: ־ ! ־ •י: 10 המליוך תמליך:אם יהוה ליא־ושמר־עיר שוא שקר שומר יהיוה את יבדיל משפט ;בייום:(בנוT תמשל אם־משול עלינו T : • :T ; • : • T • • T : ישב בשמים יהוה מלך וימליך בארץ:הצדיקים מן החטאים יהיוה שנא איש מתכבד ואהב:מי יספר את־ביוכבי השמים ... A_״ . . . .. T . . |TT _ .. . ! ; - •• ״ טיוב לאיש אשר הלך בדרך מוסר שדי:אביונים וצדיקים יהיוה נדיולT :ידך עלי תכבד ולילה ייומם :»וישתמרימעון T ; זIVT - T - : • : ־T T )[T•• • • : ־: ׳ מאיר ומהלל: ו: ־י. : Sei König. Um ( )לzu richten. Heiliget euch (Pi.). Lernet. Wir werden uns erinnern. Sei eingedenk. Hütet euch. Ihr werdet suchen. Ich werde erzählen. Der Herr wird herrschen in Ewigkeit. Ich werde deine Gnade preisen, 0 Herr! Wir werden erzählen die Werke (ה1 )מ?עdes Herrn. Der Sohn wird seinen Vater ehren und der Knecht seinen Herrn. T 1 Nom. propr. - schweigen. Übungsbuch. 117 16. W a w c o n s e c u t i v u m , J u s s i v , K o h o r t a t i v . )(Gram. § 32—34. , ויבדל אלהים בין האיור וכין החשך :קול להור .שכר ארוים וישבר יהיוה ארוי הלבנון :וייאמר יהיוה אל־שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך :וייאמר שמואל שמעתי בקילכם ואמליך עליכם מלך :נסמכת באמת האנשים האלה 5ותמכר ביד אייבים :אל־תסתר פניה ממני :וייאמר יהיוה אל־משה כה תדבר לבית :עקיב לבני לשראל :בבר את־ למרה תגנב :א T : —: תנא*ף :ולא • :ו תר^ה :ולא • :־ י ו ואת־אמך לא • T : • I k: אביך v: ״י • I . T . - _. .. •ד _ ־ : . .. ו _ . T : •ן . - ־־ ־ . T : , ן - ז•., •• . ־ I V T ־־ דו ־ . ••־ ־ : פשעים דרכיך :הקשיבה יהיוה אלי :וייאמר הכהן אל־שאול נקרבה אל־האלהים :אשמרה תורתך תמיד וארברה בעריתיך !0נגד מלכים :ויאמרו העצים לזית מלבה עלינו: • ; T T •ן v V:IT -ן •ן • : v • • : T : ; ix T T | ; T -ן•-- א T T ... - . ן ... !.. Ich will deiner Gnaden gedenken, 0 Herr, und alle deine Gebote will ich halten. W i r wollen einen Bund schließen. David herrschte über ganz Israel, und es herrschte nach ihm sein Sohn Salomo. Höre die Stimme des Herrn und beobachte alle seine .Gebote D a s r e g e l m ä ß i g e Y T erbum m i t S u f f i x e n . .17 .(Gram (.38 § ליהיוה הארץ כי על־ימים יסדה :אתה גמלתני הטיול־ ן I T י : י י V AT T ־ I ; T ־ ־ ־ |T : T ־ ־ ־ ל T ־ ואני גמלתיך הרעה כי סגרני :הורי בירך ולא קטלתני: בדרך הזה :שמע ישראל את־הדברים האלה יהיוה שמרני 1 * ־ וקשךתם לאיות על־לדיך וכתבתם בשעריך :אשת הלל מי 15למ11אג בטח בה לב בעלה גמלתהו טיוב ולא רע כל־ימי הייה :העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק 2ממני: המלכתני על־עמך הכבד הזה: זכור 3את־ייום השבת לקדשו :צדיק אתה להור בשפטך: הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלהי לש^י :שפטני אל־דים T , ׳־J V V ־ T : ••! IV - T T T T T — •: ־• ־־ ־AT: ; • Gram. § 92, 4. • : ; 3 * T T T ־ ן T v •״ ־־ ; : • T . • ; • hält es fern. • : 2 T ׳• T • finden. - •• V _ I wird ... .,... • 1 Übungsbuch. מאיש מרמה תפלטני :להיוה ישלמך טיובה א ש י גמלתני: אז?ךך להיוה בעמים :ירוה ל^מרך מכל־רע 'לשמר י את־ מה אנוש כי תן?לנו ו?ן־אךם כי הפקרנו :ובכיור והדר יריד תמשילהו במעשיי :תעטררו : r :־ •־ I r.T .... :־ • :א Die Furcht des Herrn will ich euch lehren. O Gott, du hast mich erforscht von meiner Jugend an. Ich habe dich zum König gemacht über mein Volk. Mein Sohn, höre auf meine Worte, bewahre sie in deinem Herzen. Führe mich, 0 Herr, auf dem Wege deiner Gebote. Ich werde dich erretten, und du sollst mich preisen. 18. Adverbien mit Suffixen. )(Gram. § 72. השליום וייאמר ייוסף אל־אהיו איכה: אל־הארם וייאמר להיוה ••! : T V V־ T ־" V ־ TIV ~ TT T V אביהם הזקן העו־נו היי ויאמרו שליום לעבלך לאבינו עיודנו 2 1 T T אל־שמו^ל 'יהיוה יהיוה: הי: : ויקרא T : ;|T לפני |T : עמר • •• : עודנו ־־ אברהם V : וילץ 3אל־עלי וייאמר הנני :וייאמר שמואל אל־כל־לשיראל הנה המלך מלהלך לפניהם ואני זקן ובני הנם אתכם: ויתהלך לניוך א ת ־ ־אלילים ואיננו :אינכם שמלים את־ מצויהי :אמר פרעה אינני נתן לכם תבן: 19. Yerba primae gutturalis. )(Gram. § 39. . עצת ל כ מ י ט תעמד לעולבם ומלשביות הצריקיבם לא תלשכנה לריר ודר :ויעברו הלוים ויעמידו את ארון הב־־ית למלחמה אל־ אויביכם ff T : • - לפני ו V •*: תעמרו • •• : באהל• :אם r־ : המקום Tו V אל I T - תלהזו ואל־תעלצו מפניהם :תחנן את השנא באבל ואל־ תאמין ה ל ^ ר אייבים :שדי אתה להור ,העמקת להסתיר und er lief. 3 und er rief. 2 stehend. 1 Übungsbuch. 1X9 א־רהיוה המשפט :לא האמין העם ביריוה ויעברו בני:שיראל ( _ . . . -ך| ו ״ ,״• • ן T T ן ff אה אלהים אחרים :ויאסף אברהם אל־עמיו :אהב אה :חיוה אליהי חשמ:ם והאלץ ושמרת אה החקם ]אה המשפטים בל הימים :לא תהמר בית רעף :סהר ו א מ ת אל־נעןבןז: עזבתני :אל־ יאספני :אלי אלי למה • • ויהיוה r־ " :ו • עזבוני -ן T ואמי • T-: אבי ; • • • T5 תעזב הבמה אהבה ותשמרך: Ihr werdet aufgenommen werden. Wir werden kämpfen. Ich will dienen. Horche! Du horchtest. Um zu verlassen. Ihr habt )אחר( consecutivum) fremdenו( den Herrn verlassen und dientet Göttern. Höre auf mein Gebet, 0 Herr, und verlaß mich nicht. Die Kinder Israels werden meinen Worten nicht glauben. |T T T 20. Verba mediae gutturalis. )(Gram. § 40. * : IT־ T- :־ח: . —.. T ״ T ־VV •״ :־ אל־תבהל ברוח לכעס כי כעס בהק כסילים י^כץ :בהל האיש ההוא על־הלשיון ולמהר לדבר בךבךים רבים :אתה שם האליהים לעולם :איש ומברך העם יהיוה ברכת את ־־ T : -ST T ימחצו: בררך : I :־ I מהר ־*I V '. נפלים ־־ •י ולצים : Iי שרי •:־ י יתעב ־ AT ומרמה•• T : • T!0דמים • ; T הרירפים :גם ודרשו את הילד ביראת I T ברח - :• : אשר -T V מהרו רבניות : '1 יאהב האייבים: בעיני מצאו ה ס ר רגל לא ומועדי הזקנים •••׳.•: tו r : ..... . v׳.־ ו ־•I••: אריגי את אהבי הישר במרחם אב את־הבנים ירחם יהיוה \T 1 |T T .. I •• VA- .. _ . . :י' * : ~ v v T y •T- ; .. - ; T את־הצדיקים :נחמו נחמו עמי :ויקרא למך את־שם בניו נח יהיוה: ממעשנו •מ!ד |Tה א אדרה IT : אשר •• T-: מ ה !־ V T-:ד T ינחמנו ־ ־ן:־ ״ >־! לאמר זה ;־ן•• —. ויגרש אליהים את־האדם מגן ערן: :ען 1מ א ס ת את־דבר יהיוה !ימאסף ממליך על־ישיראל :יברכך יהיוה מציון: Du fandest Erbarmen. Sie erbarmte sich. Sie suchten. Vernichtet! Tuet! Sie werden erwählen. Eile uns zu retten, 0 Herr! Unsere Väter schrieen zu dir, 0 Herr, und du erbarmtest dich ihrer (acc.). Und der Herr segnete den Noe und seine Söhne. weil. 1 120 Übungsbuch. 21. Verba tertiae gutturalis. )(Gram. § 41. ובהו זבחי צדק ובטחו אל־להיוה :שימה חללן לבב־אנוש: ולא שמע ה$לך אל־העם וישלחו ויקראו את־לרמנם וימליכו את ירבעם על־כל־ ישראל :בטח אל־יהיוה בכל־לבך ואל־ בינתך אל־תשען :דבר יהיוה כי שמע עבדך :בן חכם ישימה־ אל־בת־שבע הליוא 5 אב וכל _ אטיו :וייאמר נתןן _ _ ,. ״[ כסיל תוגת , . T T - ; T • T : T ; ״ן V - T : T ; : •'.־L(S V שמעת כי מלך ארניהו :בל אשר יוסף עשה להוה הצליח בידיו :אמר יהיוה אל־שמו^ל כעת 1מחר אשלח אליך איש מארץ בנלמן'ומשרתיו לנגיד על־עמי ישראל :וייאמר ^מואל אל־שאול קומה 2ואשלחך ואשמיעך את־דבר אלהים: וישמע ישעיהו את־קיול אדני אמר את־מי אשלח וייאמר !0 שלחני: הנני :׳״ו • • •: Er handelte schlecht. Hörend. Erfreuend. Joseph ließ seine Brüder schwören. Höret das Wort des Herrn. Pharao weigerte ) entlassen. Sion spricht: Der Herrל( ), das Volk zuמאן( sich )hat mich verlassen, und Grott hat mich vergessen. Wird (denn ) vergessen? Ich aber werde dich nichtעול( ein Weib ihr Kind vergessen. .פ״א 22. Verb a ; T Tן ; — - - ; : T - ; V T • • : | V T • • T •• T : • V T V • ־־ : • V ן AT )(Gram. § 42. 7 " נייאמר יהיוה אליהים אל־האדם מכל עץ הגן אבל תיאכל: ומעץ הדעת טיוב ורע לא תיאכל ממנו כי ?יום אכלך מהגו- מיות תמות : 3המן־העץ אשר אמרתי אליך לבלתי אכל־מ?זנו אכלת ':וייאמר האלם האשה נתנה־לי ואכל :וייאמר אליעזר !5 לא אכל עד־אם דברתי דברי וייאמר לבן דבר :ותאבךנה ל י ד רשעים ת א ב ד : האתניות לקי^ Wir werden sprechen; ich werde sprechen; sprechend; es wird gesagt werden; sprich. Um zu essen; und du hast gegessen; und IT T ; T ~ V T T T 3 c}u w j r s t des Todes sterben. T • T IT : T 2 mache dich auf. , י•' - Art. = Demonstr. 1 Übungsbuch. 121 er wird mich essen lassen. Der Herr wird unser gedenken, und wir werden nicht umkommen. Viele sprechen (Part.) zu mir: Es gibt kein Heil für ihn. B.״23. V e r b a J )(Gram. § 43. בני תורתי אל־תשכה ומצויתי יצר לבד :כאשר תדר נדר : • ־ T • ־ : AT : • • - *.־ן1 לאליהים אל־תאחר לשלמו :השמים מספרים ?ביוד־ אל ומעשיה לדיו מניר הרקיע :ויגר לך?קה את־רברי עשו ?נדו הגוזל :יהיוה אל־הי השמלם נשבע־לי לאמר לזרעף אתן 5את־הארץ הזאת :ויגר ללבן כי ברה יעקב ויקה את־אהיו עמיו וירדיף אחריו ונשיג אתיו ?רד הגלעד :להיוה אשר הצילני מלר הארי ומלד הריב הוא לצילני מ:ד הפלשתי הזר :ויאמר שאול אל־ארימלף למה קשרתם זגלי אתה ובן לשי ?תתף ליו לחם והרב: Sie werden fallen. Er ließ fallen. Wir werden verkündigen. cons.) er erkannte ihn. Ich habeו( ) ihn. Undנכר( Er erkannte gegeben. Als (S mit Inf.) er hinzutrat. Laßt uns nehmen. Joseph sprach zu seinen Brüdern: Tretet doch her zu mir; und sie traten hinzu. Grib dem Herrn die Ehre. ! • . • T T — . - ! - ; S.׳ ! T T V - T • . - ־ I A — . 1 -ן ״ ... T 24. V e r b a )(Gram. § 44. !0ויקץ נח מילנו וידע את אשר־עשה ליו בנו הקטן :ויקד שמואל את־פף השמן ויצק על־ריאשיו וישקהו וייאמר הלוא כי משחד יהיוה על־נחלתיו לנגיד :היטיבה ברציונד את־צייון: : | IT T : -ן ; - - : T •• TיI T • I • : I : ' 1 V I ויקרא מלאך אלהים אל־הגר אל־תיראי ?י שמע אליהים אל־קול הנער :את־קילף שמעתי בגן ואירא ?י עירום אנ?י !5ואחבא :אלהיכם הוא מושיע לכם מכל־רעיותיכם וצריותיכם: ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ :וייאמר יהיוה אל־ גדעון היורד את־רעם אל־רמלם ויורד אותם אל־המלם :ויצא T - : •• T T "I . •.': : T י •• V ־ • : 'A • : |T -י T V I : T ״ .' I -־ T 1 I • • ' . V : T ; ״ T 'I'. 122 Übungsbuch. ויפגע במקום ויקה מאבני: עקב מ?אר שבע וילך ח י נ ה: נצב יה־וה מצב והנה סלם והגה ויחלים שם וישבב המקום T• T . ־ ־• ־: T . T •־ • •־: -:,'־־ AT ־.־־ ־ I T־ ה?ט־נא חשמימה וספר הכוכבים אם הובל לספר:עליו ביר משה - . הערה • • • T ולחה: : סיני T מהר ־ משה •• ־ V ברדת V V : ־ויהי: ־:אתם IT 5 י: היוו־יעני־נא את־דרכיך ואדעך: יירךתיו מ ך ה ה ר Du erkanntest; wir werden erkennen; ich habe kund gemacht. Du wirst gehen; ihr habt geführt ( הלךHiph.); als (3 mit Inf.) er ging. Du (f.) wirst dich fürchten; timendus. Und Joseph wurde nach Ägypten hinabgeführt. Siehe, nicht schläft der Hüter Israels. Ich weiß, daß der Herr mir Gutes tun wird. 25. Verba (Gram. § 45.) החל:חוה ךיכ!ך ובטח ?גליו: גל על:חיוה:מה־רבו• מעשיך שמואל וירע:האדמה I" : בעיני . . . . . הדבר TT IT T ־: |T על־פני *• ; - לריבT האדם: TT T 1 וסבתם את־יריחיו בירד נתתי ראה :הרעב ותחלינה שני - . .. ״ I :1T : • - T •• : |T T T •• ; TV•:־ שבע את־העיר תסבו השביעי וביום ימים ששת את־העיר ־V • T V T • ; ־T •. •י • T !0 אברכה את־ :יהיוה דבר כאשר את־העיר ויסבו :פעמים T : |T י־. |T : 7 • V ־:־ן ־T V T! ־T : - A , דנני:חוה: אז הוחל לקרא בשם:ומקללך אאר אפפוני ויתפלל T ־: יונה T ••- ; — :נגעה •ןבי T:|T יד־אלוה V: - רעי •כי AT•• .אתם V הנני ־ ••• T חבלי שאול סבוני קדמוני:סבבני: מים עד־נפש תהום השמש רום —וידיםA שמש 'יהושע ... |T V •• ־ : וייאמר V ־:מות VIT מיוקשי: •• I: I Du erbarmtest dich; ich werde mich erbarmen; erbarme dich meiner. Ich habe schlecht gehandelt; du wirst böse sein; wir werden zerbrechen. Ihr werdet jubeln; sie werden verwüsten. Ich werde meinen Bund mit euch nicht brechen ( פררHiph.). Und Sara wurde gering in den Augen der Hagar. Ihr habt böse an mir gehandelt. 1 siehe! Übungsbuch. 123 .ע״י undע״26. Verba 1 )(Gram. § 46 und 47. אשר אל־האלהים והרוח Tחשוב העפר Vאל־ הארץ Tישוב :־־ V * V:|T v VAן ; — T T TV וינסו למלחמה ־ ד ; ישראל -י AT T : לקראת .. . . העיר * 1:־ אנשי T־ ויצאו ־ ; •• נתנה:,..- : IT T : רחל מתה הרעים: מררביבם המדבר :שובו דרך כל־ישראל .. T •• T r ־ ־ :״ V ־ ־ IT : ! VY •• T ; • T אל-יהו- ויאמרו תתפלל אל־משה העם אפרתהT- :ויביא בדרך T : V .. - . . ן ... .. TT V •.• :ן r IT : V TT T T T ויסר מעלינו את־הנהש :נילי מאיר בת־צייון רריעי בת־ ירושלים הנה מלבך יבוא לך צדיק ונושע : 1כי ומלאו למיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אהריך והכינתיאת־ ממלכתו וכננתי את־בסא ממלכתו ער־עיולם: בני וישבו מרחיוק: לרעי בנתה וקומי שבתי אתה ידעת ... _ . •• |Tן • •• : ־T : A* I : • : • T : -T TT לשיראל מדליק אדרי פלשתים וישסו את־מחניהם ויקה דיר באהליו: ואת־כליו rשים |T : •* T ירושליםV . : ויבארו • IT T ; הפלשתי • • • :את־ריאש• : • : ־־ עלינו:I T:תנו ימליך השאול האימר מי אל־שמואל העם וייאמר | . A" T • : T —. T • •• : V TT V הזה כי בייום איש ליא־יומת שאול וייאמר ונמיתם: האנשים —v ־ T ־־ V Iי ״» :|T־ י T הייום עשיה־והיוה תשוער בישראל :איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ;שופך ראש ואתה תשופנו עקב: Sie kehrten zurück; ich kehrte zurück; ihr werdet zurückführen; du wirst mich zurückführen. Sie starben; ihr werdet sterben; wir werden töten; sie werden dich töten. Ihr (f.) werdet singen; singet; laßt uns singen. Ich habe meine Stimme zum Herrn erhoben (Hiph.). Es frohlocke mein Herz über mein Heil. Im Himmel hat der Herr seinen Thron festgestellt. Du, Herr, bist mein Ruhm; du richtest mein Haupt empor. .ל״א 27. Verba T "Ii )(Gram. § 4g. ה^אתי .כי עברתי את־פי .יהיוה אל־ .שמואל ישאול ־וייאמר . .. T ואת דבריך כי יראתי את־ה ז עם ואשמע בקולם ועתה שיא נא T T T gerettet, s. v. a. siegreich. T 1 ]24 Übungsbuch. את־הטאתי :וייאמר ראובן הלוא א מ י ת י אליכם לאמר אל־ תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש :אל־תקראנה לי נעמי קלאן ז לי מ ר ה כי המר שדי לי מאיר :הוצאתיך מאור כשדים לתת ל ־ את־ הא רץ הזאת לרשתה :וייאמר גרעיו; בי אריגי ויש יהוד .עפ^נו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־ 5 נפלאותיו אשר ספרדלנו אבותינו: Ich habe gefunden; ihr (f.) werdet finden. Rufen; rufet; wir werden rufen. Ihr weissagtet; weissagend. Ihr werdet die Sünden e J hüdäs nicht mehr finden. Du hassest alle Frevler. Ein reines !Herz erschaffe mir, o Gott v iv V V - : "T : • ״ ־. : !״* T ־ ! :־ T V ־ T T * * •א ! T : T T • T ־ • ־־ • : ״ |T ־ T • ; A ־ T ;ן••. T •• :־ .ל״ה 28. Verba )(Gram. § 49. וייאמר להיוה אל־אברם הנה בריתי א ת ך והזית לאב המיון גיוים :אבל מאסו הבנים היתר ,לראש פגה :בניות ישראל אל־שאול בכינה :באתם לראיות ערות הארץ :ויכלו השמים 10 והארץ וכל־צבאם: •| I V V T . T T ; V ; I T IT י ״ , T : * ־ T |T • V : T : V : • ; - 1T V I T T ; ן • •.. ; - T T . . - • IT T קה־נא את־בנך את־להילך והעלהו לעלה :למה העליתנו ממצלים להביא'אותנו אל־המקיום רתע הזה :בקראי ענני אליהי צללך הנני ושמע תפלתי :וייאמר.פרעה אל־משה לך מעלי לשמר לך אל־תסף לאיות פני כי ?יום לאילך פני !5 תמות: אל־תהי הכם בעיניך ירא את־יהיוה וסור מרע :וללא אלהים את־כל־אשר עשה והנה טיוב מאיר :וירעו כל־העם ויאמרו ולי המלך :וירא להיוה אל־אברם וייאמר אליו לתהלך לפני וליה תמים ואלבה איולך במאיר ;?איד :ותיאור הגר יהיויה 20 וייאמר T . ותבך. - : את־קיולה —•ן :ן: ן T ותשיא v הילד T - - במיות vat - אל־אראה : v :v צוה את־הבהנים ויעלו מךהירדן :ולצו להושע את־הכהנים לאכזר עלו' מן־הלרדן :׳ולחי בעליות י הלהבים מתוך הירדן . V: . . ־ - ; . V T • T T ~ T V V T T • - T • •• ) T T ••'I ; J : — • T . :1 T T : T T Übungsbuch. 125 וישבו מי־היררן למקומם :ויבן אברהם מובה לאי־יני :וישת T- r הורני *a •• • ) • • : - - I : — J v . ז! , - _ . . . . T T : - . . . . •ך, מךהלין ולשכר :וייאמר להורה לשב־נא עבדף ת ה ה הנער לפני רור עליות .... יעל עם אחיו :ויעל . עבר לאריני •והנער— 1T v יהוה: IT : להיוה דרכף ונהגי בארה מישור :אני קראתיך 8 כי תענני אל הט־אזגןל לי שמע אמרתי :ליא־אוכל אנכי לברי לשאת את־כל־העם הזה כי בבר ממני :ויקרא רור מהנערים וייאמר גש הכהו ויכהו וימת :הורו ליהוד .לאחר :בי טיוב כי לעולם חסדיו ;Ich baute; er wird bauen; bauend; und erbaute. Verachtet ;ihr werdet verachten. Sie machte; wir werden machen; machen mache. Du wirst gesehen werden; ich werde sehen lassen; und ;er sah. Ich führte hinauf; hinaufführen; er wird hinaufführen und er stieg hinauf. Ich werde danken. Er wird mich führen. Sie lehrte dich. Ich habe dich hinaufgeführt. Er erhörte uns. Du erhörtest mich. Der Herr wird sie nicht erhören. Es erschien ) der Bogen in der Wolke. Erhöre mich, 0 Herr, undראה (Niph. erlöse mich; ich werde dich loben in meinem ganzen Leben. t ; ־ T • •• ; T י. ־••; T־ ; TT V ־ ־ T : •'-־A — ־־ T • "A ־ ״ .. - - ־' IV־ T) : | T - • T ־ן T I 29. Zahlwörter. )(Gram. § 71. ;, 10יהיו כל־ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאיות שנה ולמת :עשה לף תכת עצי־ג^ר שלש מאיות א מ ה ארן• תתלה המשים א מ ה רהב!ה ושלשים א מ ה קומתה :ויהיו בל־ה?קךים שש מאיות אלף ושלשת אלפים וחמש מאיות והמשים :הנה השמש והירח ואחר עשיר כוכבים משתחוים 1 האחת !5לי :בשנה הרבעית יסר בית יהיוה בירח זיו ובשנה ד ~ - עשרה ?ירח בול 1הוא החרש השמיני בלה חבלת ויבנהו שבע שנים: •• T ־ - : •I • :־ •1 • • • T T - - •• : IT ־ • • T V T V ; T :־ י • •י־ •• : ־ • :־ ־ : T - | t T T V :־־ T 'A .-ן; ז ז , . T T - Nom. propr. 1 Übungsbuch. Matth. 2, 1—15. 126 I I I . Zusammenhängende Texte. Morgenland, aus dem A. Die Weisen 1ויהי מ*#ר נולה לשוע בבית־להם להודה בימי ה־ור־ורס ה$לך הנה חכמים באו מקדם ירושללמה 2 :ויאמרו איה 1 מלך־חלהוךים הנולד כי ראינו ביובביו בקרם ונבא להשתהות לו 3 :ולשמע ר־וריוריוס המלך וירגז הוא וכל־ירושללם עמיו: אתם וישאל בעם והסופרים הכהנים את־כל־ראשי 4וקהל T ־ :־ TT :־ : I־ ־ .: I־־ ־ T T ״V ••): יהורד־ז אליו :ב•• ב י ^ ־ Vל Vה ^ ויאמרו המשיח5 : איר—; ••יולר AT : •• T ־ :1 ־ • Tן - T כי כה־כתוב ביר הנביא6 :ואתה בית־להם ארץ להורה אינך צעיר באלפי 2להורה ממך יצא משל אשר ירעה את־עמי לשךאל 7 :אז ק י א הוריודיוס לחכמי הקרם בסתר ולחקר אתם וישלה הכיוכב8 : T J־ נראה Tבה — IT אשר י T : העת :־־ V מהם Vאת־ T״• ״״ V . . T . לבית־להם וייאמר לכו ח־ישו היטב על־הילד וכאשר תמצאוהו השיבוני ר ב י למען אלך גם־אנכי להשתהות 1א 9 :וכא^ר שמעו את־המלך וללבו והנה הכוכב אשר ראו בקדם הלך הילר: שם VIT- היה T לאשר TT ויעמר יממעל V —. r אשר־בא ־־—.1 לפניהם -עדT V —. ׳•: ער־מאיד: גדולה שימחה שמחו את־חביוכב • : •10וכראותם _ :ן T : • ;T ; |T TV T ; •: 11ובבאם הביתה מצאו את־הילד עם מרים אמו ויפלו *1 מנחות ליו הקריבו אוצרותיהם ובפתהם ליו וישתחוו ;T • ;)• V :1 T ; T: ארצה - ; •-ן-: ־T : בחלום מאליהים נזהרו ואת־מר 12 :והם את־זהבV :ואת־לביונה ־:1־ •יו:׳• •. •• :י ::־ I V: T TT . .- I לבלתי שוב אל־הורורוס !ילכו ב ד י ך אחר לארצם 13 :ויהי בלכתם והנד־־! מלאך להיוד־ז נראר־ת ליוסף בהליום לאמר קום קח את־הילד ואת־ אמו וברה מצרימה והלה שם עד־ אשר אמר אליך כי לבקש היוריוריוס את־הילר לאבריו 14 :ולק• ויהי Tשם מצרימה15 : • וילד• T : ,T : בלילה I-. ואת־אמיו T : את־הילדV ויקה — ; V V V • 3 לאמר הנביא ביר ירוה על־פי הנאמר לקים היוריודיוס עד־מיות ״ A •T; T ־ י- T •.•:!•. :־)•• 127 .- . . . -: •; ;T •T- T| T Übungsbuch. Matth. 2, 16—23. Gen. 22, 1—7. :16ן־ויהי כראיות הוריודיוס כי התלו ממצרים קראתי לבני: • • : ••. 4 ביו חכמי t z n g r jויקציף ע ד ־ מאיד וישלח ויף־ א ת ־ כל־ ה;לךים אשר בבית־לחם ובכל־גבוליה מבךשנת;ם ולמטה כסי העת אשר הקר מחכמי ה ק ד ם 17 :אז התק.ים 6הנאמר נשמע נהי בכי ברמה • :־י קיול • : : 18 ביד Iירמיהו IהנביאTT:לאמר• : •• ויהי 19 איננו: כי להנהם מאנה על־בניה מבכה רחל תמרורים ־; י T VT״«ן • • • T • * T -:״• ״f. • T״ :־־־ T ־־ X : אחרי מות הורוריוס והנה מלאן־ ;היוה נראה בהליום ליוסף ב מ צ ת ם לאמר 20 :קום קח את־הילר ואת־אמיו ולך אל־אדץ ;שיראל כי מתו המבקשים את־נפש הילד 21 :ויקם ויקה את־הילר ואת־אמיו ויבא אל־ארץ ישראל 22 :ובשמעו כי ויירא'ללכת VVT ביהודה ־ ־תחת חיוריוריוס• TאביוT • - T ארכלאיוס• T־ /מלך־ T V : הגליל:6 אל־גליליות וילד בהליום מאליהים נזהר כי ויהי שמה • Tן; • V )•. :r־ ״ה••• • י י :־ ־• : AT : 1 7T: 2T : V 3 • : ־••V TT ר אשר שמה נצרת Hithpalel (§ 49, 4. Arim. 5). 2.ע ח ה 1. 1000 אלף Mann, Familie, Stamm; er heißt: wahr halten, erfüllenקום sitz, hier Hauptort, 3. Seltener Inf. Piel von (Ez. 13, 6). 4. Unreg. Piel von .Hithpael (wie 3). 6. Galiläa.התל5. Abrahams. B. Das Opfer אברהם וייאמר אליו וייאמר את־אברהם נסה 7: IT1 .והאליהים TT:•• T ־ 7 ; AT T7 •T הנני 2 :וייאמר קה־נא <*ת־בנך את־יהירך אשר־אהבת את־ יצחק ולך־לך אל־ארץ המדיה והעלהו שם לעלה על אחר ההרים אק!ר אמר אליך 3 :ו:שכם אבךהם בבקר _ויהבש את־המירו ויקה את־שני נעריו אתיו ואת יצחק בניו ולבקע עצי T האליהים 4 :ביום אשר •ן אמר־לו IT - T :7 אל־המקיום :־ 7 I Tוילך 7 ויקם ־••)7 עלה י ~lTT מרחיק: את־המקיום וירא את־עיניו אברהם וישיא השלישי **) I T ] T7 ־־: T 7 ־ T T : • T־ • • : ואני עם־החמיור פה שבו־לכם אל־נעריו אברהם וייאמר 5 ן• -:־:1״ • VT I : TT: 7 •TT:-•. אברהם ויקה ונשובה אליכם6 : :והנער נלכה ער־כה ונשתחוה TT:I •• T : I־T T: 7 — : •: A1-•••:1 את־עצי ך»עלה וישם על־; צחק ?ניו ויקח בידיו את־האש ואת־ אביו אל־אברהם • T TT:יצחק 7 וייאמר • ! T : יהרו7 - 7 : שניהם ־IT : וילכו 7 •• : המאכלת ־••ן: :־ 7AV Übungsbuch. Gen. 22, 8—14. Exod. 3, 1—8. 128 וייאמר אבי וייאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה י ן " V ־ •V Ä: v — .. T • •• ..- . . .. T . השה לעלה 8 :ויאמר אברהם אליהים יראה־ליו השיה לעילה אמר־ליו אשר אל־המקיום ויבאו יהרו9 : שניהם וילבו בני :־ V I ־ """י "״ " .י! .י V . I n . T T המליחים ו י ק שם אברהם את־המזבה ויעריך את־העציםויעקיד ארדיצהק ?נו וישים אתיועל־הפ£ובח ממעל לעצים 10 :וישלה ויקרא את־בניו11 : ל&7ח'ט את־המאכלת ויקה את־יריו אברהם • T|:1: v • : ••-:r־VAV ) יV Y T אליו מלאך :חוה מ ך ה ש מ י ם וייאמר אברהם אברהם וייאמר הנני 12 :וייאמר אל ־תשלה יךך אל ־הנער ואל־ תעש ליו השבת Vאת־ אתה ;ולא בי־ירא V:אליהים ידעתי עתה מאומה •כי T : - T T••: ־ •ד־ • : ־ T T A : T A•: V בנך את־להידך ממני 13 :וישיא אברהם את־עיניו וירא ןהנה־איל א ה ד נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקה את־ שם־המקיום אברהם ויקרא בניו14 : תחת לעלה ויעלהו• האיל יראהI T - : •• יהיוהT ברר ־ T : היום• ;)T I : -יראהT : ן:־ •• T־• יאמר אשר יהיוה ההוא : • י •• T Dornbusch. ־ : - : T ••I••• T C. Der brennende 1ומשה היה רעה את־ציאן יתרו חתניו כהן מדין וינהג וירא חרבה2 : האליהים אל־הר ויביא המדבר את־הציאן) אחר "•T • T ־ IT״•. ־ V T־ • T : מלאך :חוה אליו בלבת־אע& מחיוך הסנה וירא והנה הסנה ואראה אסרה־נא משה וייאמר אכל 3: 1 איננו והסנה באש בער v : v : T T •. T v י.״ — |T •• ־•. ;־־.•:־ •• T את־המראה הגדל ת ה מדוע ליא־לבער הסנה_ 4 :וירא:חיוה כי ס י לראיות ויקרא אליו אליהים מתוך חס^ה וי'א?זר משה משה וייאמר הנני 5 :ויאמר אל־תקרב חלים של־נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עיומר דגליו אךמת־קיךש הוא: ] 6ייאמר אנכי אליהי אביך אליהי אברהם אליהי וי^הק ואליהי אל־האליהים 7 :וייאמר מהביט ירא פניו •כי משה ויסתר יעקיב 1• V:|T V • - .. * "T TT V •• : |A-.r ואת־צעקתם במצרים אשר עמי את־עני ראיתי ראיה יהוד, ןT]T—.V: ; • •AT: :־ v ••r: v • • T T • • T להצילו וארד את־מכאיביו8 : ידעתי נגשייו •כי מפני שמעתי ־ — .־ •••• T IT :V Tי— • : ן ; T • •• : • : - T מנר מצרים ולהעליתיו מךהאךץ ההיא אל־ארץ טיובה ולחכה Übungsbuch. Exod. 3, 9—15. 1 Sam. 3, 1—8. 129 אל־ארץ זבת הלב ודבש אל־מקיום הכנעני וההתי והאמירי והפרד והחד והיבוסי 9 :ועתה הנה צעקת בני־ישיראל באה אלי ונם־דאיתי את־הלהץ אשר מצרים לחצים אתם 10 :ועתה לכה ואשלחך אל־פרעה והיוצא את־עמיבני־ישיראל ממצרים: : ::־••: • • T ; • ־ T A : T V • • : • • V ' :1T • I V A : - :־ V : • •• ״ : -ן - ן••: • ־ V ן • | : • • - T : T . . IT • )•• : : T T T • • • • : IT • 11 וייאמר משה אל־האליהים מי אנכי כי אלך אל־פדעה וכי אוציא את־בני:שיראל ממצרים 12 :וייאמר כי־אהיה עמך וזה־לף האיות כי אנכי שלחתיף בהוציאך את־העם ממצרים תעברון את־האליהים על ההר הזה] 13 :ייאמר משה אל־ האליהים הנה אנכי בא אל־בני ישראל ואמרתי להם אליהי :אבותיכם שלחני אליכם ואמרו־לי מה־שמו מה אמר אלחם ייאמר אליהים אל־משה אהיה אשר אהיה וייאמרכיה[14 תיאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם 15 :וייאמר עיור אלהים ^ ל ־ מ #ה כה תיאמר אל־בני ישראל :חיוה אליהי לבתיכם אליהי אברהם אליהי יצחק ואליהי ;עקיב שלחני :אליכם זה־שמי לעלם ווה זכרי לריר דיר •• : ־••- , V < ; T : V ־ •• • : • : AV : T IT V : • - • : : : T ן ).מ Part. Pual (ohne Präformativאבל 1. D. Gottes Wort an Samuel. 1והנער שמואל משרת את־יהיוה לפני עלי ודבר יהיוה : : ־ : • • • • T : '•' T • : ״ *A • • - : T : היה :קר בימים ההם אין חזיון נפרץ 2 :ויהי ביום ההוא ןעלי שכב במקומו ועיניו ה ח ל ו ' כ ה ו ת ליא יוכל לראיות: 3ונר אליהים .9רם יכבה ושמואל שכב בהיכל :חיוה אישר־ שם ארון אליהים 4 :ויקרא:חיוה אל־שמואל וייאמר הנני_ 5 :וירץ ^ל־עלי וייאמר הנני כי־קראת לי וייאמר לא־קראתי שוב שכב וילך וישכב 6 :ויסף :חיוה קריא עיור שמואל וי קם לי י וייאמר לא- שמואל וילך אל־עלי וייאמר הנני כי קראת K קראתי בני שוב שכב 7 :ושמואל טרם ידע את־יהיוה וטרם יגלה אליו דבר־לה־וה 8 :ויסף יה1ה קרא־שמואל בשלישת : T •• I T k • : 9 v •• : • •י' • V : • : • • 19. Aufl • V T V T TI - T - V V : ן AT V 0 8 e n - K a u 1 e n , Hebr. Grammatik. 1 Sam. 3, 9—21; 4, 1 - 2 . 130 Übungsbuch. ולקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ניבן עלי כי יהיוה קרא לנער 9 :וייאמר עלי לפ&מו-אל לך שביי־ וירה אם־ לקרא אליך ןאמךת דבר :חוה כי שמע עברך גילך שמואל ול^כב במקומו 10 :ויבא להור .ויתלצב ולקרא כפעם־בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל רבר כי שמעעברך] n :יאמר להיוה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל־ שמעיו תצלינה שתי אוניו 12 :ביום ההוא אקים אל־עליאת כל־אשר דברתי אל־ביתיו ההל וכלה 13 :והגדתי ליו כי־שפט בניו להם כי־מקללים ער־עיולם בעוז אשר־ירע את־ביתיו אני TT VT :־)*: • Iי־ י •י" '•' _T־ AT ־ ״ ! יי ולא כהה בם 14 :ולכן נשבעתי לבית עלי אם־לתבפר עוין שמואל <-עד- .. וישכב ; עד־עיולם : • " " 15 :־ ־ IT ובמנהה ־־ בזבה ; • ; T בית־עלי — V: •• • ••! הבקר ויפתה את־דלתית בית־יהיוה ושמואל לו־א מהגיר T T את־שמואל וייאמר ויקרא את־המראה '•־אל־עלי16 : : עלי v הדבר אשר דבר וייאמר״ •והנני17 :־• l:וייאמר•• •מה שמואל :בני •י : — *A • V •יו • V ־ T T - .־־ T V V • אליך אל־נא תכתר ממני כה יעשיה־לך אליהים וכה יוסיף אם־תכהר ממני רבר מבל־הרבר אשר־רבר אליך 18 :ויגד־ ליו שמואל א ת ־ כ ל ־ הדברים ולא כהר ממנו וייאמר לה! ו - הוא הטיוב בעיניו יעשה_ 19 :ולגךל שמואל וירוה הלה יעמו וליא־הפיל מכל־דבריו ארצה 20 :וידע כל־ישיראל מרן וער- באר שבע כי ־ 3אמן שמואל לנביא ליהיוה 21 :ויסף יהודי להראיה בשליה כי־נגלה יהיוה אל־שמואל בשלו בדבר יהיוה: ! :׳ ־־ • T * *״ • V״ • * : T : T |- A T T T * : * T |T T - : T :־ T * V T T : V T V Strafe. : ••'.־Ii • •־ י־ . T ־ . . י ־ : T ) ־ ; — |T : E. Helis 1ויהי ךבר־שמואל לכל־לשיראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על־האבן העור ופלשתים חנו באפק: 2ויעךכו• ?לשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף כארבעת אלפים לשראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשרה — • - : . • . . T ־ • : ־ • T • : T • — - . 1 : "A - T V ) v | T - : V V T T : - V T • : • T - ; R —. T -ן • I 131 •ן Übungsbuch. 1 Sam. 4, 3—17. למה העם אל־המהנה ויאמרו •וקני ישראל ויביא איש3 : TT TT T - : 1״ 7 -ן V ••I : ; • • • T נגפנו יהיוה היום לפני פלשתים נקהה אלינו משליה את־ ארון ברית יהיוה ויביא בקרבנו וישיענו מכף אלבינו 4 :וישלח הזעם שליה וישיאו משם את ארון ברית־:היוה צבאיות ישב הכרכים ושם שני בני ־עלי עם ־ארון ברית האליהים הפני ופינחס 5 :ויהי כבוא אדון ברית־יהוה אל־המחנה וידעו כל־ :ישראל תרוזעה גדולה ותחם הארץ 6 :וישמעו פלשתים את־קיול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וירעו כי אדון יהיוה י א אל־המחנה 7 :ויראו אל־המחנה ויאמרו איוי לנו הפלשתים כי אמרו בא אליהים • rי־ ־ ־־ : : - • : *A : : —1 : T • T • : " : IT • : •־ A •• -ו • : : • :־ V : T :־ : | ־ I T V : T • VR|T V V ־ ־ - -ן - : 1 : • T •.ין : • — ן : 1 T כי ליא ה;תה כזאת אתמיול שלשם 8 :איוי לנו מי יצילנו מיד האליהים האדירים האלה אלה הם האליהים המכים איך מצר?ם בכל־מכה במדבר 9 :התחזקו והיו• לאנשים פלשתים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם: פן תעבדו לעברים -;r 10וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאיהליו ותהי '."IT V - : | T • - • I ; ־ - 1 : • T : ־ T * • : • A - T • V V • — I 7 T • • V • T ; IT • ־ • A'.'T : • - T - V R I T •ן : • • • V • - : R T י • • : • : T - •/ן : T המכה גדולה מאיר ויפל מישראל שלשים אלף רגלי 11 :וארון וירץ ופינחס12 : נלקה ושני בני־עלי מתו הפני אליהים ן IT lAT איש־בממן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על־ריאשיו! 13 :יביוא והנה עלי ישב על־הכסא T רדף מצ^ה כי־היה לביו חרר על אריון האליהים והאיש בא להגיר בעיר ותזעק כל־העיר 14 :וישמע עלי את־קיול הצעקה ויאמר מה קיול ההמון הזה והאיש מהר ויביא _ויגד לעלי: 15ועלי בן־ תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה ולא "יכול לראיות 16 :וייאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־המערכה ואני מן־המערכה נסתי היזם וייאמר מה־היה הדבר בני: ־ '.•: ־ " . ־ : : ־ : '•'I י I י. ״ • • :ן י ־. ־ ־ - • ) - ! : - T T T • • ־ : • T • A T T V • ־ ־ — • A : • • • י •| • T ־ : T | T T 7 T T - ־ ; T •.ן * T ) T T ~ - T ־ ן , T T T • :ן 17ו י ק המבשר וייאמר נס :שיראל לפני ולשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם־שני בניד מתו חפני ופינחס וארון : T |T : T *9 A T T - : : • • T 7 ] •• T : • •ן : T : R־ ! 1 Sam. 4, 18. Gen. 45, 1—15. ן Übungsbuch. 32 האליהים נלקחה 18 :ו :הי בהזכירו את־אריון האליהים ויפל מעל־הכסא אהרנית בעד :ד השער ותשבר מפרקתו וימת :בי־זקן האיש ובבר והוא ש פ ט את־ישיראל ארבעים שנה • י׳ • י "fS • erkennen. T • •• T : V ~• ^ * ~ jT F. Joseph gibt sich zu 1ולא ־:כל ייוסף להתאפק לבל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל־איש מעלי וליאמימר איש אתיו בהתודע יוסף אל־אהיו 2 :ויתן את־קיליו בבכי וישמעו מצילם ולשמע בית ^רעה 3 :וייאמר ייוסף אל־אחיו אני ייוסף העיור אבי חי ןלא־יכלו אחיו לעניות אתיו כי נבהלו מפניו 4 :וייאמר יוסף אל־אהיו ^שו־נא אלי ייגעו וייאמר אני ייוסף אחיכם אשר־ בעיניכם ואל־יהר אל־תעצבו ועתה מצרימה5 : איתי מכרתם •• V • - ; - •״: 1T ־־ T • :־קT : י .י. לפניכם: אליהים שלחני למחיה הנה •בי איתי כי־מכרתם ,.. .. . . . .. • • • יא T ־ :־:־'. ־! T T 6כי־וה שנתלם התנב בקרב הארץ ועיור חמש שנים אשר לכם לשום ... T לפניכם T אליחים • :־• V וישלחני .•:־ • וקציר 7 :־• ; • .. T חריש T:ו ין אין־• T •ין ו ועתה ןלא- 8 גרילה: לפליטה לכם ולהחיות בארץ שארית T- : IT : ־ :״ T VT - : I VATTן-: ••• : לפרעה לאב וישימני האליהים כי הנה איתי שלחתם אתם - :־. ;T _. . . . . -,ן״- .• ••T • :־V: ־V A ולארון לבל־ביתיו ומשל בכל־או־ץ מצרים 9 :מהרו ועלו אל־ אבי ואמרתם אליו כיה אמר בנך יוסף שימני אליהים לארון לכל־מצרלם רדה אלי אל־תעמיד 10 :ולשבת בארץ־גשן והלית קרוב אלי אתה וב^יך ובני בניך וצאנך ובקו־ך וכל־א^ר־ לך 11 :וכלכלתי אתך שם כי־עור המש שנים רעב פ ך תורש אתה וביתך וכל־אשר־לך 12 :והנה עיניכם ראיות ועיני לאבי ...את־ והגדתם אליכם13 : המדבר כי־פי אחי בנימין• T : •:־V : :־ ״ ־ :־ • • ־ • ! A-T:־ כל־כבה־י במצרים ואת כל־אשר ראיתם ומהךתם והורדתם את־אבי הנה 14 :ויפל על־צוארי בנלמן־אחיו!לבך ובנלמן בכה על־צואריו 15 :ולנשק לכל־אחיו!לבך עלהם'ואחרי כן אתו: אחיו • ו דברו 7יי ; Übungsbuch. Gen. 45, 16—28; 46, 1 - 5 . 133 O. Jakob zieht nach Ägypten. 1והקל נשמע בית פרעה לאמו־ באו אחי ייוסף !ליטב בעיני'פרעה ובעיני עבריו 2 :וייאמר פרעה אל־ייוסף אמר אל־אהיך זאת עשו טענו ^ת־בעיך?ם ולכו־ביאו אךצה ?ננען: 3וקהו את־אביכם וארדבתיכם ובאו• אלי ואתנה לכ:ם את־ טוב ארץ מצרים ואכלו את־הלב הארץ 4 :ואתה צויתה זאת עשו קחו־לכם מארץ מצרים ענליות לטפכם ונשיכם ונשיאתם את־אביכם ובאתם 5 :ועינכם אל־תהם על־כליכם כי־טוב כל־ארץ מצרים לכם הואי 6 :ולעשרכן ?ני :שיראל ולתן להם ייוסף עגלות על־פי פרי^ה ויתן להם צרה לדרך: 7לכלם נתן לאיש תלפיות שמלת ולבנימן נתן שלש מאיות בסף וחמש הלפת שמלת 8 :ולאביו שלה כזאת עשירה המרים נשאים מטוב מצרים ועשיר אתנת נשאית בר ולהם ומזיון לאביו לדרך 9 :וישלח את־אהיו וילכו וייאמר אלחם : V -. T | V :־ T • .ך • | T ) - .. I : T : T • :־ • • • ״ ־ ־'.•IT ־ ; T T A ן ־ : • AT : | : V : ־ : T : • • T • V I •י T ־ I —. V V ־ I T T ו : T T A .. - V V T . . . . - . אל־תק-זו בדרך! 10 :יעלו ממצרים !יביאו ^רץ כנען אל־נעקב אביהם 11 :ולגת ליו לאמיר עיור ייוסף חי וכי־הוא משל בכל־ארץ מצרים ויפג לביו כי ליא־האמין להם 12 :וירבה אליו את כל־דמ־י ייוסף אשר דבר אלחם ו!לא את־העגליות _אשר־שלה ייוסף לשאת אתיו ותהי ת ה לעקב אביהם 13 :וייאמר ישראל רב עיור־ייוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות: 14ויסע ישראל וכל־אשר־ליו ויביא בארה שבע ויזבח זבחים לאליהי אביו יצחק 15 :וייאמר אליהים לישראל במראית הלילה אביר אליהי האל וייאמר Tאנכי הנני16 : יעקיב וייאמר !ייאמר ז ז! I ״• •• •• t v • V ־ו•.־ I אל־תירא מרדה מצרימה כי־לגיוי גריול אשימך שם 17 :אנכי ; • T : ••.־.־ T ן • • ־ י -ן ־ R T •AT | • •• י • - : T T - : • • • | •• T י ״ ן : • :ז ו •י * : :י־ T I ־ :־־ : •.יו-.•: • •ן AT V ־־ T • • ; T —T '•' • :׳•. ו : : ; ־ !'.' T V : V •״T ־ .־ T ז : AT : נ - : T •ו - ״ ן V ; ־־ : : V T ־ : |T ן T I - ״ ; - T T • ארד עמך מצרלמה ואנכי אעלך גם־עליה ויוסף ישית ידיו על־עיניך 18 :ויקב! לעקב מבאר שבע !לשיאו בני־ישראל את־ :עקיב אביהם ואת־טפם ואת־נשיהם בעגליות אשר־שלח 134 Übungsbuch. Gen. 46, 6—7. 1 Sam. 17, 33—44. פרעה לשאת אתיו 19 :ולקחו את־מקנילם ואת־לכושם אשר ודשו ?ארץ כנען !יביאו מצרימה ;עקיב וכל־זןעיו אתיו: הביא את־ו וכל־ורעיו . . . בניו \ •- T: ובנות TT בנתיו : בניו •אתיו ; T ובני TT בניו ;•• TT 20 מצרימה: • , t ; |T : דוד וייאמר ו• Tג ל י!Tת:ז* h. : 1 שיאול אל־דור ליא תוכל ללכת אל־הפלשתי מנעריו: מלהמה והוא•>איש &תה כי־נער עמיו להלחם הז:ר. • 1T •. : •:זז •j : T• .־ג־ • A c זר • ; 2 בצאן ובא לאביו עבדך וייאמר דור אל־שאול רעה היה CT I A (TT־ I : :׳ג C T : V׳ T י• . • T V והכתיו מהעדר 3 :ויצאתי אחריו ואת־הדיוב ונשיא שה הארי :ז ז • י־ו:־ * : •J־ ־ c • n T :ע "י y"''\ T ~ י י•• והמיתיו והכתיו בזקנו והחזקתי מפיו ויקם עלי :והצלתי ־־ • : r c • •: ־:־h •••: -Tו.•:־•!: |T jt• •A • •: : ־נ 4 הערל הפלשתי וחיה עבדך הבה גם־הדיוב את־הארי גם י ••י ־ » TT: !av:־ •: • : JT • . I- . ..!•-:IT v r וייאמר אליהים חיים5 : • מערכת^ ... הריף L : - ! - כי I — f מחם •J א ח j-ד •• v הזח :כ - r T יצילני יהיוה ייאשר הרב jהוא ... . - ומיד^ . - הארי j- . מיד • —. |T הצלני • ־< Tידודי י י י "י י T '•' י 7 . ^ - V T V .. - . . . j. מיד הפלשתי חזה ־ וייאמר שאול אל־דוד לך ויהיוה יהיר׳ עמך:! 6 :לבש שאול את־דוד מליו ונתן קובע ^חשת על־ ראשיו!:לבש אתיו שקיק:! 7 :הגר דוד את־חלביו מעל למדיו ויאל ללכת כיי לא־ נסר; וייאמר דוד אל־ שאול לא־ אוכל ללכת באלה כי ליא נסיתי ויסרם דוד מעליו 8:ויקה מקליו אתם מן־ ויבחר־ליו וישים T הנחל . JT אבנים ו • ן חלקי :־ j. T המשה lj•••. - • JT J בידו — - . T: כי־היה נער ויבזהו הפלשתי ויראה את־דוד 10ויבט לפניו: •ן JTT. .' :ץ A••:^- C T V־: •: ,TT: —r הכלב אל־דור הפלשתי וייאמר 11 מראה: עם־יפה וארמני . J. . ־־ T V • ; • : ־־< V • / • — fין ; —י ^ • אצכי כי־ אתה בא־אלי במקלות ויקלל החלשתי את־דוד T ואתנה •את־ לכה אלי • • • ־ אל־דור JT : הפלשתי A* T V באליחיו)- 12 :וייאמר ־ ( ; : * : ו IT* In diesen beiden letzten Übungsstücken sind alle Akzentzeichen bei-gedruckt (siehe § 9), während diese Zeichen in den bisherigen Stücken absieht lieh weggelassen waren, Übungsbuch. 1 Sam. 17, 45—51 54—58; 18, 1. 135 השמים ולבהמת השידה 13 :וייאמר דוד אל־ לעיוף בשרך c I I הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובהנית ובכידון ואנכי בא־ א ליד בשם יהיוה צבאיות אליהי מערביות ישראל אשר חרפת: את־ריאשך והסרתי בירי והכתיך יהיוה היום הדה יסגרך 14 I: , v I • • • :־<• !•.-, •ך T : I נמעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולהית הארץ וירעו כל־הארץ כי יש אליהים לישראל: 15וידעו כל־הקהל הזה כי־ליא בחרב ובחנית יהיושיע יהיוה כי ליהיוה המלחמה ונתן אתכם בידנו 16 :והיה כי־קם וימהר דו:ר וירץ המערכה הפלשתי וילך ויקרב לקראת דור j-T : י ״ : - : .־.ע • V : ך • י - : • T ״ ; • : .ו J T : ) - • : : - : JT : ־י T - V T V V : < - R ״)• ־ ן ־ ׳ • ג : : ) ; • • T V A T ) ^ • IT: .־־ ־J :י) ז ן י • • T- : י • • [ V T : ) T : J - - ־ ־־ : ־ : ־ —•(VJ ־ ־ CK • | :־ J T • A T T־ • • • • :ן : •< Y J V I T -ן ־ ! :־ • ־ < ••:ו: - T ־ : • • _ T . J T | T - T : T ־ ׳ .׳ T .: • :יי • V T - ) ע V ־ ) 1 : : ׳•;י 1 ••; ^ j : ;־.. ״)••• י A J .y V - -ן — . •V : _ T ; - - . 1: ;••T | . ״ג : • . T T C ״ , T ־ : • T T ; T - • IJT IT ־ : | -־ T לקראת החלשתי 17 :וישלה דוד את־ידיו אל־הכלי ויקח מ ש ם ! י ק ל ע ויך את־ה^לשתי אל־מצהיו ותטבע האבן במצחו־ ויפל על־פגיו ארצה 18 :ויחזק דור מדהפלשתי בקלע ובאבן וי ך את־הפלשתי וימתחו והרב אין ביר־דור: 19וירץ דוד ויעמיד אל־הפלשתי ויקה את־חרביו וישלפה מתערה דמיתתהו ויכרת־בח את־ריאשיו ויראו הפלשתים כי- מת גביורם וינסו: • : — V T 1.-. 1 ־ינ־ין - • - p T v h ' * י - .־ ״ ו :־ T • : V T : IT IT V — M "> ) VTT : : : ־ T —.•:<•. ז ־ VT : • • . - : • I : A- • - V •< v . v ־ • ־ ־ ) J A T V ־ ־ : • p R — ; ־ ( ־ ) I : - : : : • ) : T ־־״ • • : • •ן >T : . — | \ T v. 3.הת׳ בדגש v. 13.פ ת ח בס״פ י v. 5.פ ס ק א ב א מ צ ע פ ס ו ק דוד ויהונתן1. : וי_קח דור את־ריאש הפלשתי ולבארו לרושלם ואת־כליו 1 שים באהלו 2 :וכראות שאול את־דור ייצא לקראת הפלשתיי אמר אל ־אבנך שיר הצלא בן ־מי־זה הנער אבנר וייאמר אבנר חי־נ?#ןז המלך אם־ץדעתי 3 :ויאמר המלך שאל וכשוב דור מחכות את־הפלשתי אתה בן־מי־זה העלם1 4 : בידיו: הפלשתי י וראש שאול ויבאהו לפני אבנר ויקה אתו' |T : ־ •יt •••. )'. • ; AT j- ־(:••: ־ • :י <l ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דויד בן־עבדך 5 ישי בית הלחמי 6 :ולחי ככלתו לרבראל־ש^ול ונפש יהונתן : 'T ־1 * ־ < :ז V V I I ^ • • • I IV T ( T T י ז . V V | T J • • • ' • ) T — 1T T * * - A T - ״ •י, J - * *J~J - — Y V R . - • . : ) . - . . . . . . - . : \ J 136 Übungsbuch. 1 Sam. 18, 2—9. ויקחהו Tשאול ש "Aר ו .ר ו י • I :נ :קITש ר הJV :ב יהונתן ;כ-נ;פ ןש ו 7 :־•)•• |T ־••.ן •.•:אTה rב ו :ן (J Tן Vנ פ ז־ ורוד ויברית יהונתן אביו8 : לשוב ••;בית Jבייום ־ הAה ו א J :ולא :נTת נ ו; ןT: I-JT T;1 —;; • Tן VT ברית ב א ה ב ת ו אתיו כ נ פ ש ו 9 :ו י ת פ ש ט לרזיונתן א ת ־ ה מ ע י ל — ״• T־ : וער־הנריו: ומריו .וער־חרביו ועד־קשתיו Aד ויתנהו :ל Tד"ו א ש ר עליו _T ן ) :־ -ן ; ^ :־1״ :־•.־! C- ! — T T שאול ישידיל וישימהו ש^ול ישלחנו 10ויצא ד ו ר ב כ ל י א ש ר T T :־ ־•' 7 ן '־ :־ "< ־ :־ "J T עבדי בעיני ונם בעיני כ ל ־ ה ע ם וייטב אנשי -ה .מ ;ל ח מ _ה על ,.. ,. . . . _. ... . . . ״ ׳•j r ז ATT T T בשוב Tד• ו ר -ומ־ח Jכ ו ת י.א ת ־ ־ה:פ•ל :ש•ת י ו -תVצ אTנ ה ויהי :ב ב וIא ם < : שאול 11 :־J• : Tן .־Ivaך שאול ־ה•מ ל לשיר :ו־ה:מ ח ל ו ת יל ק הנשים •מrכ ל ־Tע ר י י cl:ר א ת J T ••«;•:שTר א״ ל J• T • Tהמשחקיות ותענינה הנשים ובשלשים12 : :ב \ת rפ י ם :ב־ש :מITח ה )• Tץ ־ : 1־:1־ 1^1"•־ןT .)•••—. IT :־ •. 1 ודוד :ב•ןי :כ ב תITי ו 13 :וך י ־ח ד : .לשאול T ב אTלTפ ו _;T ותיאמרן• Tה כ הTש^א ו ל -:.- T ולי לדור ;רTב ב ו ת בעיניו T -ר דJTב ר ; מאיד )• : נתנו • T : וייאמר< ; 1T V הוד .־־ ־V ע•• T —- :ו י ר : עיון Vא ת ־ שאול ויהי ועור I.לו א1J-ך ־ה :מ ל ו |Tכ ה 14 : —.ITא Tל A-פ י ם נתנו ה "M •יו ־• : O: (. :IT דור -ומ -ה )י ו ם ־ה Iה ו א rוITה :ל Tא ה : A' t v. 6.ויאהבהו קי v. 12.באלפיו קרי v. 14.עוין ק׳ Vokabeln zum Auswendiglernen. 1. Nomina mit unveränderlichen Tokalen. אביוןarm 20 זקניםGreisenalter אדירprächtig, mächtig א י נ יder Herr, Gott 5 איורLicht ת1 אZeichen {? איMann ואל 'יאלהיםGott /]אליוד־ 10 ע1 א נMensch זרוע חוץ חטא חי 25 30 Arm, K r a f t Straße Sünder lebendig חייםLeben ם1 סלTraum niorj חנון טוב טוב י^ר Esel gnädig gut Güte, Bestes Strom (be- ארוןLade, Kasonders Nil) ' sten [mit Art. UV Tag ]הארון ס1 כBecher ] ב א רBrunnen,ZiÜ3 ׳K r a f t }בורsterne, Ge- 35 3ר1 נZither fängnis ל י חTafel ב מ רErstge מזמורPsalm, Geborner sang 15 ב ר י תBündnis מ י םWasser גבורHeld גויYolk (Heiden) גרFremdling דורGeschlecht מ י ש ו רGerechtigkeit 40 מ תtot נ א םAusspruch יעודיםJugend CflD Pferd 45 ע יZeuge ף1 עGeflügel, Vogel ע י יStadt רים$> Städte ע ל ק. der Hoch- ste צ א ןKleinvieh, Schafe 50 צ ד י קgerecht ־ffi» Fels HB? לןיל ראע 55 ]WiT! Yogel Stimme Haupt erster, früherer Geist רחוםbarmher ריבStreit ר עFreund, Genosse 60 ר עböse, schlecht [#]ךא arm jgg Vokabeln. ל1 שאUnterwelt ^ דAllmächtiger Tiü* Rind 65 T t ? Lied ת ב לErde ת ה ו םUrmeer, Flut 2. Nomina mit veränderlichem Kamez und Zere. אדוןH e r r 90 כ ב דschwer, ד םTT אMensch 70 75 80 85 אנ^ים בן [בנים בלוי ע רI Tב Männer Sohn Söhne] Rindvieh Fleisch ג ב הhoch גדולgroß ד ב רWort, Sache ד םT Blut Schuld reich, ge" ehrt כ ב ו דEhre, Herrlichkeit כ ו כ בStern ב בT "לHerz מאור 95 מ א כ ל מטיל מלבר ע בTמ ו 115 W demütig, >ןני ^פר עץ ־T O* leidend elend Staub Baum reich Lichtkörper Speise Turm Wüste,Trift Sitz, יWoh- פ נ י םAngesicht 120 פ ק י דAufseher פ ר עReiter, Reitpferd ב אTT צHeerschar היכלPalast, nung Tempel ^ ?!לאBote, Engel ז ה בGold 100 מ ס פ רZahl זכרוןAndenken מ ק ד עHeiligtum זקןGreis, Ä1 מ ק ו םOrt tester ! מעילGesalbter, ח כ םweise Messias ח ס י דfromm, מ ע כ בLager, Bett gnädig 105 מ ע כ ןWohnung T Hand מ ע לSprichwort ;מיםTage מ ע מ רGefängnis ימיןrechte מ ^ פ טGericht, Hand Recht, יראfürchtend, Satzung Verehrer נ ב י אProphet ירחMond 110 נ ה רStrom נ ע י םWeiber, ז יערgerade, rechtFrauen schaffen לם1 עEwigkeit ק ל ו עheilig klein, jung 125 ק ר ב ןOpfergabe ב1 קרnahe רתוקfem ך ^ בHungersnot ר ע עFrevler 130 ע מ ןWidersacher ע ב תRuhetag, י Sabbat 'עלוםFriede, [hen Wohlerge ע ל םvollständig, treu, ergeben ע םName 135 ע מ י םHimmel ת מ י םvollkommen Vokabeln. 139 3. Feminina mit unveränderlichen Vokalen. א י ב הFeindschaft מ כ הSchlag,Nie- א מ ו נ הTreue, Beständigkeit ] ב י נ הEinsicht. HO ] ת ב ו נ הKlugheit derlage ,TJB K u h 155 ו מ ל כ ו תKönigtum, ] מ ל ו כ הRegierung מ צ הungesäuer- ב כ ר הErstge- צ ר הBedrängnis, Not י א ^ י תAnfang !IJft Bosheit, tes Brot burtsrecht ג ב ו ר הKraft, Macht ח י הLebendes, Tier (coli.) ]ישועהHilfe 1451ה$ תעמRettung Unglück 150 מ צ ו הBefehl, G־eHJp. bot מ ר מ הTrug, List תלולה ע ב ד ה. Dienst, 160 ,TflFl Knechtתירה schaft ע ל הBrandopfer תפלה Genossin, Freundin Lobgesang Preis, Dank Lehre, Gesetz, Gebet 4. Feminina mit veränderlichem Kamez oder Zere. אז־מהErdboden, Land ;ב••ה זמ הVieh 165 בניותTöchter ב ר כ הSegen ח?!קהG e s c h r e i (]צעקהjeschre1 ] ח ט א הSünde(cstr. !70 ח ט א ת } ח ט א ת, PI. חטאיות T ~cstr. ע צ הRatschluß צ ד ק הGerechtigkeit ק ל ל הSchmähung, Fluch י׳קזצ הEnde רבבה ע פ הLippe,Rand ע נ הJahr ע נ הSchlaf 5. Masculina segolata. a) Von starken Stämmen. בקר ג80 ג ב ר גידל דרך Morgen Mann Größe Weg זכרAndenken יללKind 185 כ ל בHund כסף מלך נגב נפש Silber, Geld König Süden Seele 195 190 ס פ רBuch, Brief לק. צGerechtigkeit קבר קלס mp קרב Grab [zeit Osten, VorHeiligtum Inneres, Mitte ק ע תBogen ת לFuß )הפלאות !75 Menge 140 Vokabeln. ע ב טStab, Stamm 200 ] t t ? Öl, Salbe b 0 ע ל םFriedopfer W p Wurzel Sonne Sekel b) Von Stämmen mit Gutturalen. א ב ןStein 205 א ה לZelt א£? חSünde 215 ח ס דGnade ע צ םGebein ע ר בAbend ח פ ץWohlgefallen 225 ע ע רReichtum ח ל בSchwert פ ס חOsterlamm אזןOhr א ב לSpeise א ל ףtausend, Rind יעע. Rettung, Heil א ר ץErde, Land ם1 ללBrot [ling 210 ב ט חSicherheit 220 נ ע רKnabe, Jüng- 2 עלWerk, Tat פ ע םSchlag,Schritt, mal. [gehen ב ע לHerr, Bürger ז ב חSchlachtopfer ע ב דKnecht, Sklave פ ע עFrevel, Ver230 פ ת חÖffnung, זרעSame, Nachkommenschaft ע ב רjenseitiges Land Pforte ר ע עFrevel c) Segolatformen von schwachen Stämmen. ^ריLöwe מ ו תTod חליKrankheit כליGefäß 235 ע נ יElend 245 ע ץAuge (Quelle) תןןיMitte א םMutter [sieht פריFrucht ע ב יGefangener אוןUnrecht, [keit Schlechtig ב י תHaus 240 חילStärke, Tüchtigkeit ] ייWein ]לילN a c h t עלילה אף אע 250 ה ר חי חן חק ים 255 בל Zorn, AngeFeuer Berg lebendig Gunst, Gnade Gesetz Meer Gesamtheit, alle, jeder, ganz כ ףHand ל א םVolk ל בHerz מ רbitter 260 ty עם עת צר רב Stärke, Kraft Volk Zeit Bedränger Menge, Größe 265 ר בviel, groß ל עböse, schlecht *ץZahn 6. Feminina von Segolatstämmen. א כ ל הSpeise א מ ר הWort 270 ב ע ל הHerrin מ ה7 כ: 1 חWeisheit ח ו ״ פ הSchmach • : י ר אדהFurcht i :• Vokabeln. מ ל כ הKönigin 275 ר הT ע.1- נMädchen ע ז ר הHilfe ח הT מ: •שFreude 141 ש פ ח הMagd Feminina mit Segolatendung. א מ תWahrTreue 280 ג ב ר תHerrin ו מ ח ש ב הGe(c. ) מ ח ש ב ת/ danke ו מ ל ח מ הKrieg, ו מ ה ל כ הKönig(c. 9ת3 })©לreich ו מ מ ש ל הHerr(c. ] ) מ מ ע ל תschaft 285 ו מ ר כ ב ה מ ע מ י תWache | מ ש פ ח הFa( c . ! ) מ ש פ ח תmilie 8. Partizipialformen. א י בFeind גאלErlöser 290 י ש בBewohner כהן משל שמר שפט 295 כ כ א Priester Herrscher Behüter Richter Thron SCllÖn f.]יפה מ ח נ הLager, Heer מחסה מטה sooH&ip JtJJPP מראה ]יפה ' stalt ע ש הtuend, Zuflucht Schöpfer Stab [Werk ה$ ( לEnde Handlung, 305 , לערHirt Besitz, ש ל הFeld, Acker Herde 9. Starke Yerba. בקש גבר גדל 310 ג מ ל suchen stark sein groß sein erzeigen, erweisen ד ב רreden [führen לרךtreten, Hiph. זמרsingen, spielen כתב זקןalt sein (werלבש den) כ ב דschwer(geehrt) למד sein, Piel ehren, Hiph. 325 ל ק ט belasten[scl1en מכר ל ל שsuchen, belügen, täufragen 320 כ פ רsühnen, Sühne הללloben, preisen leisten 315 זכר זכ יר תabhauen, ver ־T sich erinnern, Hiph. in Erinnerungbringen, rühmen schreiben anziehen, [den Hiph.bekleilernen. Piel lehren sammeln verkaufen מ ל טretten מ ל ךKönig sein, werden •מ ש לherrschen, tilgen, mit ב ר י ת Nipb.ähnlicb Bündnis sein, gleichen schließen 330 ס מ ךstützen Anblick, Ge- 42 ן Vokabeln. ס פ רzählen, Piel erzählen ק ט לtöten 340 [sein ש כ בliegen, sich klein, gering legen ס ת רHiph. verbergen קרב הסתיר Hiph.herbei- פ ל טretten פללH i t h p . ה ת פ ל ל beten führen, dar- 350 ש כ ןwohnen bringen ש ל ךHiph. ה ש ל י ך ך ך ףnachjagen, werfen 335 פ ק דmustern,heimverfolgen suchen ר נ ןjubeln צ ד קgerecht sein, ש כ לklugsein,Hiph. Hiph. für geklug handeln recht erklä- 345 ש ל ףverbrennen 1־en, Niph. u. שיברzerbrechen; Hithp. sich (Getreide) rechtfertigen einkaufen, ק ב רbegraben Hiph. ver ק ד שheiligsein,Piel kaufen u. Hiph. hei ש ב תruhen, Hiph. ligen, Hithp. zur Ruhe refl. bringen sich nähern; früh aufstehen ש ל םvollendet, unversehrt sein, Piel erfüllen, vergelten ש ט לbehüten,beobachten; Niph. u. Hithp. sich hüten ש פ טrichten, Recht verschaffen, Niph. rechten 10. Verba primae gutturalis. 355 א ה בlieben אזןHiph. האזין horchen, hören א ח זergreifen 360 ה ר גtöten, ermorden ח ז קstark sein, Hiph. ergreifen א מ ןstützen, traחכם gen; Hiph. glauben, verחלם trauen ;Niph. חמד fest, treu, zuverlässig sein 365 ח ס ר ( א ס ףver)sammeln, חפץ aufnehmen ח ר דerschrocken 1 sein, Hiph. erschrecken ח ש בdenken, Niph. gehalten weise sein, Piel werden für... belehren ע ב דdienen träumen 370 ע ב רhinübergehen begehren, ע ז בverlassen wünschen עזרhelfen Mangel haben ע מ דstehen, Hiph. Gefallen stellen haben ע ך ךordnen ש כ םHiph. ה ש כ י ם Vokabeln. 143 11. Verba secundae gutturalis. 375 ב ת רerwählen ב ר חfliehen [nen פ ע לtun, machen 385 ר ח בweit sein,Hiph. ב ר ךknien, Pi. segגאל ־T erlösen Raum verschaffen, be- וזעה , . l schreien ten ^י'ח טschlachten, töten freien רחם 380 נלחם א ל$ fragen, fordern, bit- kämpfen }צעק Pual Erbar- מהרeilen sicherbarmen, ה^חית/ verwüsten men finden נחםtrösten רעבhungern 12. Yerba tertiae gutturalis. בטח — Tvertrauen גבה hoch sein ־T ד ־פתחöffnen 400 י]שמחsich freuen, פ ^ עT freveln, sünUtiti?! Pi. erfreuen ״ זבחschlachten, opfern זרעsäen 395 משחsalben פגעschlagen digen ך ^ עgottlos sein, Hiph. schlechthandein נ ^ ב עschwören ^ כ חvergessen ^ ל חsenden (T ausstrecken) ^ מ עhören 13. Yerba .פ ן 405 נבטHiph. blicken 410 נ י רgeloben נ ב לverwelken נ ט עpflanzen 415 נצלHiph. retten ־ נצר bewachen, נגדHiph. verkünden, melden נ כ רHiph.ansehen, erkennen beobachten נקםrächen נגעberühren, schlagen ע שsich nähern, hinzutreten נפלfallen נ צ בHiph. stellen, Niph. feststehen נ ת ןgeben ל ק חnehmen, holen 14. Yerba פ י. a) Assimilierende Verba 420 יצב Hithp. sich hinstellen יצג Hiph. ה צ י ג hinstellen .פ״י ausgießen יצתverbrennen יצק 390 1 שחתverderben, Vokabeln. 144 b) Quieszierende Verba .פ״י ^שרgerade, recht ט ב: gut sein, Hiph. 425 עלןsaugen sein gut handeln c) Ursprüngliche Verba פ״י. a) Impf, gebildet durch Elision. JJT erkennen, können, verwissen, Hiph. mögen kund tun, לד: gebären Niph. kund 430 ( י ס ףImpf. יוסיף werden Hiph.) hinzu5ל: (Impf. יוכלaus fügen dem Hophal) צ א: herausgehen, -kommen, Hiph.hinausführen TT hinabgehen, -kommen ^ בsitzen,wohnen, bleiben הלך־gehen, ziehen, Hiph. führen ß) Impf, gebildet durcb Quieszierung. 435 יצרbilden ־T ירא sich fürchten "T ר ע-יT in Besitz nehmen,besitzen, Hiph. in Besitz geben ז יעןschlafen י ע עHiph. ה ו ע י ע, helfen, befreien 15. Verba ארר Uli גלל הלל verfluchenden מרר plündern, rauwälzen - i Piel ה ל לrühmen, preisen 445 ח ל לHiph. ה ח לanfangen, Piel ח ל לentweihen סכןז־ ח נ ןgnädig sein, sicherbarmen 450 KJJ bitter, er- 440 י ת רHiph. ה ו ת י ר übrig lassen, Niph. übrig bleiben .ע״ע צררenge,bedrängt bittert sein sein, Hiph. 1 ס ב ב. intr. sich bedrängen. קללleicht, schnell wenden, umsein, Piel קלל hergehen; verfluchen 2. trans. um ר ב בzahlreich, groß geben, umsein (werden) gehen bedecken, ver( ת ןPiel )רנן jubeln hüllen stark sein Vokabeln. 4-55 ר ע עintr. (Impf. ירע.) böse, schlecht sein, Hiph. schlecht handein; Irans. (impf. ע ר ע zerbrechen 145 DD^ öde, wüst sein, Hiph. ver־wüsten. ת ־־מ םT vollendet, יzu Ende sein 16. Yerba ע׳׳וund .ע י איורhell werden; בוא 460 ב ז ע בין נור ח טוב 465 כדןHiph. הכיןund Pol. כונןfestHiph. erstellen, beleuchten festigen kommen, geלון, ליןübernachten hen, Hiph. מ ו תsterben, führen, brinHiph.u.Piel 475 gen töten sich schämen נ ו חsich niederbemerken, lassen, ruhen verstehen נוםfliehen (als Fremdling) wohnen, 470 סורweichen, Hiph. ent- 480 verweilen fernen richten, Recht עודHiph. ה ע י ד verschaffen bezeugen gut sein (nur קוםaufstehen, sicherhebea רוםhoch sein; Hiph. u. Pol. erhöhen ה ר י ע רועjubein ר י בstreiten, hadern ן ע ו םsetzen,stellen, } ע י םlegen, machen )עית ע ו בzurückkehren ע י רsingen ע ו ףzermalmen Perf. Kai) 17. Verba ל א. ב ר אschaffen ח ט אsündigen מ ל אvoll sein, füllen 485 אTמ צT finden, treffen נ ב אNipli. u. Hith- verachten בזה T T בכהweinen pael weissagen ע אTT נaufheben, tragen, fortnehmen נ הT ב1 bauen 495 ל הT נT offenbaren, auswandern; V o a e n - K a u l e n , Hebr. Grammatik. 19. Aufl ל א פ ל אTפ: *נwunderbar sein ק ך אrufen, nennen 490 פ אT רT heilen ע נ אhassen Hiph. ins Exil führen י הI הT sein, werden 10 146 Vokabeln. ח י הleben, Piel u. Hiph. beleben » ^ללhinaufsteigen, Hiph. hinauf- ח ל הkrank sein ח נ הsich lagern 500 י ד הH i p h . 1 0 ben, danken ר א הsehen, Niph. erscheinen führen, opfern ר ב הzahlreich, groß ע נ הantworten, ersein היוךהhören; be ר ד הniedertreten, drückt sein unterjochen ירהII werfen ש הI עtun, Twirken 1 ! רעלweiden ׳ ( היורהHiph.) lehren 510 פ ד הerlösen 520 ר צ הWohlgefallen ל ה11 כzu Ende, vollנ ה11 פsich wenden haben ׳ endet sein, Pi. פ ר הfruchtbar sein ש ח ה/^תחיל/ לsich I I vollenden צול! צ ו הbefehlen נחלוführen ק ו ה קלהhoffen, 505 נ ט הausstrecken, "Niph. sich sich neigen sammeln < ה כ ה נכלschlagen, 515 קו״הbegegnen töten !־: 1־ : ־ beugen, anbeten ש ח ל ׳trinken ה ש ק ה ש ק הtränken 19. Adverbien. א זdamals 525 ו א ח רdarauf P~^n£jdanach ואחמול )המזלges זהhier e1n 530 ! מזלvon hier ח נ םumsonst, ohne Grund יומםbei Tage כן ב הso מ א דsehr 535 מ ח רmorgen מ ע טwenig < עתלnun, jetzt ר קnur, jedoch ש םdort, da 540 תחתunten Alphabetisches Wortregister zum Übungsbuch. א אבVater (§ 70), Piur. Vorfahren. אבדzu Grunde gehen, Pi. töten, verderben lassen. אבהwollen. ן1 אביdürftig, arm. אבלTrauer, Elend. ( אבן ??זרStein der Hilfe) N.propr., Denkmal unweit Mizpa. אברםund אברהםN. propr. אגרzusammenscharren. אדוןHerr, Piur. אדניGott (§ 79,2). אדירgewaltig, herrlich. אדםMensch, coli. Menschen. אדמהErde, Staub. אדמניrötlich, fuchsig. אהב, אהבlieben. הל$* Zelt. אויInterj. wehe. אויבFeind, Part, von א^בbefeinden. אוליwenn nicht; vielleicht. א?לתTorheit. א!ןUnrecht, Unheil. צר1 אSchatz. אירFlamme, Feuer. ר1 אleuchten. Ni. erleuchtet werden. אורm. und אורהf. Licht. - T T T T 7 :־ ת1 אZeichen. אזAdv. dann, damals. (מאז )אישר Prä/p. und Konj. von der Zeit an, wo = seit. אזןHi. vernehmen. יאזןOhr, Du. •אזנים אחBruder (§ 70). אחדein, der eine, irgend ein (§ 71). אחזfangen, fassen. Ho. befestigt werden. אחרzögern, säumen. אחרund ( אחריPluralform) 1. Adv. a) loci hinten, b) temporis hernach, nachher; 2. Präp. hinter, nach; 3. Konj. nachdem. אחרי־כןdarauf. אחרder folgende, zweite (alter), ein anderer (alias). אחרוןder hintere, folgende, letzte. אחרית das Äußerste, Ende. • r אחרניתrücklings. איבEeind. איבהFeindschaft. איהwo? איך־wie? אילWidder. איןoder ( איןeig. Subst. Mangel, Nichtsein) es ist nicht, war nicht (§ 72). איפהEpha (ein Getreidemaß). 7 T 10* 148 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 148 ^ 1 א י. Mann und coli. Männer, אניSchiff, Flotte. 2. Mensch überhaupt, 3. je- אסא-V. propr. König von J u d a . mand, 4. jeder (§ 70. § 85, אסףsammeln. E, 3. 4). אףNase; Du. Nasenlöcher. אךnur, auch, sicherlich. אפסdas Nichts, das Ende. אכלessen, verzehren. Hi. speisen. אפףumgeben. ( אבלPart. Pual ohne Präf. אפק מ.) stark sein, Hithp. sich stark כל£, אכלהEssen, Speise. machen, an sich halten. אלnicht (fi1j, ne, besonders v o r : א פ קN. propr. die Stadt Aphek. dem Jussiv, § 99, 1). אפרStaub. אל־Präp. zu, auf, gegen, nach — אצבעFinger. hin, bis—zu, wegen, über (de). אצרanhäufen. אלGott (von אן!לoder אלהstark 1 א ר ב י. knüpfen. 2. nachstellen. sein). ארבעהm. ארבעf . vier; Plur. אלהschwören. ארבעיםvierzig. אלהSubst. f . Schwur, Eid. )הארון( א ת ןKasten, Lade. אלהPron. dem. Plur. comm. diese ארזZeder. (§ 21). ארהwandern. ,ך1 אלGott. Gewöhnlicher im Plur. ארהPfad. אלהיםmit Singularbedeutung או־יund אריהLöwe. (§ 79, 2, a). אךךLänge." אלילNichtigkeit, Götze. ם1לא3 אךN. propr. Archelaus. אלםstumm. ארץErde, Land. אלףtausend; Du. zweitausend. אררverfluchen. אםKonj. 1. wenn, 2. im Anfange א׳עFeuer. eines Schwur es: nicht. א׳טהWeib (§ 70). אםMutter. איטםsich verschulden. אמהEllbogen, Elle. 1 א י ט ר. Pron. rel. welcher (§ 22); אמונהWahrhaftigkeit, Treue. א^ר־שםwo; 2. Konj. als, daß; אמןNi. und (seltener) Kai 1. fest כאשרgleichwie, als wenn ;באיטר sein, 2. treu, zuverlässig sein, wo, weil; ער־איטרbis daß Hi. glauben. j (§ 85, D). 1 א מ ר. sagen, 2. denken. איטרGlück; Plur. constr. איטרי אמרU. אמר, אמרהRede, AusGlückseligkeiten des . . ., Heil sprucli. dem . . . ךי0 אN. gent. Amoriter, ein ka- אתoder 1 א ת ־. (Wurzel )אות naanitisches Yolk. Zeichen des Akkusat., 2. (Wur אמתTreue, Aufrichtigkeit. zel )אנתbei, mit (s. § 74). אנושcoli. אתה ארם =־־. kommen. אצחנוwir (Parad. X). אתהdu (Parad. N). ^ניoder א}כיich (Parad. X). ן1 אתEselin. Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. אתםund אתןihr (Parad. X). אתמולgestern. 149 1(70§) ב ן. Sohn, Piur. Kinder, 2. mit einem Oen. temp. das lat. natus. ב בנהbauen. בPraep. praef. in, an, bei, ver- ( ב^מיןSohn des Glückes) N. mittels, wegen, mit. propr. Benjamin. בארBrunnen. בעדPräp. 1. hinter, 2. zwischen, ( באר שבעEidesbrunnen) N. propr. 3. an ( בעד ידan der Seite). die Stadt Bersabee. בעירcoli. Vieh.' בא?טübel riechen; Hithp. sich ver- בעלHerr. haßt machen. בערbrennen, trans. und intrans. | ג דKleid. בקעspalten, Pi. zerspalten. בדלHi. scheiden, trennen. בכן קentvölkern, verwüsten. Po. desgl. בהלNi. heftig bewegt sein, Pi. schnell bei der Hand sein, jem. בכןרcoli. Binder, Rindvieh. קר.1 בder Morgen. erschrecken. בקש Pi• 1. suchen, 2. trachten. בהמהVieh. ברGetreide. 1 א1 • בeingehen, 2. kommen, Hi. ברא schaffen. Pi. umhauen. führen. ב ת ךgepriesen. בוזverachten. ברזלEisen. ש1 בsich schämen. ברחfliehen. Hi. jagen. בזהverachten. בריתBund, Bündnis; Stw. ברה בזזplündern. schneiden (oQxia z^fiveiv). בחןprüfen. 1ברן {Impf, a) die Knie beugen. בחרauswählen, Part. Ni. schätzPi. segnen. bar, vortrefflich. בטחvertrauen; ruhig, sicher sein. ברבהSegen, Heil. בטחSicherheit, לבטחAdv. arglos. בררläutern, auswählen, sondern. Hithp. sich lauter zeigen. ביןStat. constr. von ( ביןZwischen בשרPi. Botschaft bringen. räum), Präp. zwischen. בשר Fleisch. ביןbemerken, wahrnehmen. 70§)*)בתTochter, Mädchen. בינהEinsicht, Verstand. 1 ב י ת. Haus, 2. Familie (§ 70). ג ( בית־לחםHaus des Brotes) N. 1 ג א ל. erlösen, 2. beflecken (Pi. propr. Bethlehem. N. gentil.בית u. Hl). הלחמי. גבולGrenze, Gebiet, Umgegend. בכהweinen, Impf, consec. •בןי5י נבורstark, Held. בביWeinen. גברstark 1 ב ל ת י. Adv. nicht, 2. Präp. ohne,sein. גבר Mann. 3. Konj. ohne daß, לבלתיvor v 1 גדולgroß (von Gestalt). dem Inf. so daß nicht. ־ T T ' " : T T T T T - T - T 150 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 150 ( דודGeliebter) N. propr. David. ג ךdas Junge, Böckchen. דורGeschlecht, Zeitalter, Gene גדלgroß sein, heranwachsen. ration. 1ךל Größe. ד ח הstoßen. גדרMauer. 1 ד י ן. nom, Recht, Urteil. 2. verb. גזיVolk. Plur. Heiden. richten. גועvergehen, sterben. דכה 1 ג ו ר. als Fremder weilen,Pi. zerschlagen ,Hithp. niedergeschlagen werden. 2. fürchten. דלschwach, gering, arm. גזלrauben. דללherabhängen. גילjauchzen. דלקhitzig verfolgen. גלגלRad. גלהoffenbaren, Ni. offenbar sein. קת. דלhitzige Krankheit. גללwälzen, rollen (anheimstellen). דלתTür. Du. דלתיםFlügeltür. דםBlut. גםAdv. auch. ה ד מoder ähnlich sein. Hithp. sich 1 ג מ ל. reifen, 2. etwas (Gutes gleich achten. Schlechtes) erweisen. דמותAbbild. גמל TT Plur. גמלים • - t Kamel. דמיRuhe, Schweigen. גמרzu Ende gehen. דמםStill sein (stehen). גןGarten; Stw. גנןschützen. דן N. propr. Dan. גנבstehlen. ( ד ע תInf. von )דעwissen) 1. Er !יפרeine A r t Nadelholz. kenntnis, 2. Kunde, 3. Einsicht, גרFremdling. Verstand. ? ת ר ו תPlur. tant. Hals. דרs. •דור גרהPi. Streit veranlassen. 2ךן Tenne. ד ו ד 1 ג ר ר. verschlucken, ד ר ע2. suchen. fortschleppen. א$ דHi. hervorsprießen lassen. גרעforttreiben. ד׳טןfett, markig. N. propr. das Land Gessen. ז •'T T " ־T T T י T ־ T * T ־T ־ ן ־־ T T הArtikel (§ 25). , ךAdv. der Frage (§ 72, 2). דבורהPlur. דבריםBiene. היא, f . ־יא, Pron. sep. der 3. Per דבקkleben, haften. son Sing. (Parad. X). ( דברKai fast nur Part.) Pi. ה י ה דברVerderben, Unglück. reden. הוםverwirrt machen, Ni. in Be1 ד ב ר. W o r t , 2. Sache, wegung Ding, geraten. * 3. etwas (§ 85, E, 4). הורולסN. propr. Herodes. ך ב עHonig. 4,49§) ד ד ה, Anm. 4) 1. sein, 2. wer דגהcoli. Fischspeise. den, 3. geschehen. )דב( דובBär. היכלTempel. Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 151 ה ל א הAdv. des Ortes und der Zeit, זרעsäen. dorthin, danach, später. 1 ז ר ע. Same, 2. Nachkommenschaft. 6,44§) ה ל ך, Anm. 2) gehen. ח הללleuchten, glänzen. Pi. preisen, lobsingen. חבאNi. sich verbergen. הל־םAdv. hierher. חבלStrick. הםund הןPron. sep. der 3. Per- חב>טbinden, satteln, zurüsten. son Piur. (Parad. X). חגורGürtel. ה מ הGetöse machen. חגרumgürten. Neumond, Monat. 1 ה מ ץ. L ä r m , G e t ü m m e l , חדש 2.Menge; חודRätsel aufgeben. Stw. •המה הןund ה נ הInterj. siehe (§ 72, 1). ח ףNom. gent. Heviter, eine kanaanitische Völkerschaft. הגהAdv. hierher. חול sich drehen, tanzen. Hith הפךumkehren, stürzen. Ho. sich palpel in Schrecken geraten. wenden, überfallen. חוס sich erbarmen, verschonen. הרBerg, mit dem Art. .ההר חוף Gestade. הרגtöten, erschlagen. חוץ Straße. התלPi. betrügen, verspotten. חותםSiegel. חזהsehen. ז חזוןGesicht, Offenbarung. זאתs. . חזק זהstark sein, Pi. stärken, Hi. sich ermutigen, ergreifen. זבחschlachten, opfern. חזקAdj. stark. זבחSchlachtopfer. זהm. זאתf . Pron. demonstr. ח ט אsündigen. ח ט אSünder. ' dieser (§ 21). חטאSchuld. זהבGold. זהרNi. erleuchtet, belehrt wer- ח ט א תSünde. den, Hi. glänzen. חיfem. ח;הAdj. lebend. זובfließen, זבתStat. constr. fem. 1 ח י ה. leben, 2. wieder aufleben. Part. Kai. חיהTier (vivum). 1 ז י ז. Fülle, 2. Wild. חייleben; חי יהיהso wahr Gott זכרgedenken, Hi. ins Gedächtnis lebt. bringen, erwähnen, erinnern. חילStärke, Kraft, Heer. זכרoder זכרAndenken, Name. חיקs. .חק זמרschneiden, Pi. singen, lob- חכםweise sein. ־ חכםweise. singen. ח כ מ הWeisheit. זעקschreien. זעקהGeschrei. חלבfett sein. }]?/Bart. חלבMilch. 1 ז ק ן. Greis, 2. Ältester. ( חלבeig. Fett) das Vorzüglichste. ־ T T T T T T " T V T T T T ־ T T ז T : TT T 152 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 152 חלדWelt. חלהkrank sein. ח א םTraum. חליKrankheit. חליפהWechsel, חליפות שמלת Wechselkleider, Feierkleider. דןללeröffnen, Hi. anfangen. חלםträumen. חלקglatt sein, Part. pass, glatt. חמדverlangen, liebgewinnen. חמורEsel. חמםwarm, heiß sein. חמםGewalt, איע ח׳gewalttätig. דזמעהm,, חמשf . fünf. ח ג הein Lager aufschlagen, belagern. חנוןgnädig. חניתLanze. חגםumsonst (gratis). חנןImpf. ;חןu. יחנןgnädig sein. חסדLiebe, Güte, Gnade. חסידfromm. חסרMangel leiden. חפזzittern. חפניN. propr. Ophni. חצץPu. genau abgegrenzt werden. חצרVorhof. חק, חיקBusen. חקetwas Bestimmtes, Gesetz. חקרerforschen, erspähen. חרבaustrocknen (intrans.). חרבSchwert. ארבTrockenheit. חרבN. propr. Horeb, westliche Anhöhe des Sinai. חרבהVerwüstung, Einöde. חררzittern, sorgen. חררbesorgt, ängstlich. חרהglühen, brennen. ־ חריGlut, חריעPflügen, Pflügezeit. - T • ־־ •• T T T חרףKai u. Pi. verhöhnen. רר1 דglühen, verdorren. ח ר עeig. pflügen; dann bearbeiten; trop. machinari. ךע1 דKai und Mi. schweigen. ח ע ךzurückhalten, verweigern. ח ^ ףaufdecken. ח ^ בsinnen, denken; ח ע בkünstlerischer Arbeiter, Weber. Ni. für etwas gelten. חיטהschweigen. חעןיdunkel sein, Hi. verdunkeln. אעןיFinsternis. 1 • ח תzerbrochen, 2. Furcht, Schrecken (vor S u f f . .(חת חתיN. gent. Hethiter, ein kanaanitisches Volk. חתלPu. und Ho. eingewickelt werden. חתםbesiegeln. חתןSchwiegersohn. חתןSchwiegervater. ט טבעintr. eintauchen, sich festhalten. ט ב ע תSiegelring. טהורrein. טהרrein sein. Hitlip. sich reinigen. טהרהReinigung. ב1 טgut sein. טובAdj. gut, schön. 1 ט ו ב. Güte. 2. das Gute, Beste. טמאunrein sein. Hithp. sich verunreinigen. טעןbeladen, bepacken. טףcoli, die Kleinen, Kinder. טרםAdv. noch nicht, בטרםehe ""(§ 86, 6). ו 1;אל.Ni. töricht sein. 2. Hi. איל1 הbeginnen, zustimmen. Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 153 ;אשNi. abstehen von etwas. יכחHi. Richteramt üben, entיבוסי. N. gent. die Jebusiter, Einscheiden. wohner von Jerusalem. ;צלImpf. (Ho.) יוכלkönnen; 7 leiten. יבל Hi. führen, mit .ל -T ;לךgebären. ;בשתdas Trockene, Festland. ילדKind, Knabe, Jüngling. ;געmüde werden. ערT sich' fürchten. ! ;לדהMädchen. T 1. H a n d , metaph. Gewalt, ; ל ת תJugendalter. •'ילך8. הלך 2. Seite; T ? vermittels, durch. ;ללHi. wehklagen. ידהHi. loben, danken. TT י 1;ךע.sehen, 2. wissen, kennen, erkennen, 3. erfahren, Pi. anzeigen, Hi. belehren, Hithp. sich zu erkennen geben. ( יהודהGepriesener) N. pr. Juda. יהודים. N. gent. die Juden. , יהודder Name Gottes (§ 79, 2, b Änm.). ( יהושעJahwes Hilfe) X propr. Josue. יולדתPart. fem. von .;לד §('יום70) Tag; ם1י, דheute (§ 77,8); יום יוםTag für Tag, täglich (§ 82, 2). יונהPiur. יוניםTaube. יונקSäugling. יונקתReis, Sprößling. יוסףN. propr. Joseph. יוצרFormer, Töpfer. קש1 יVogelsteller. יחד ־T Gemeinschaft haben. ;חדVereinigung, Acc. adv. (oft mit bedeutungslos gewordenem Suffix: ;חדו, )יחדיוzusammen, miteinander, zugleich. ;חידeinzig; Stw. .;חד יחל ־T Hi. warten, harren. יחםs. •חמם 1;טב.gut sein, 2. gefallen . •יי = יהוה ייןWein. ־ T - T יללהKlage. ;לקוטSack, Tasche; Stw. •לקט יםT Meer. ;מיןdie Rechte (Seite, Hand). ;מןHi. sich rechts wenden. ע קsaugen. ;סדKai und Pi. gründen, bestimmen. Ni. ratschlagen. ;סףfortfahren, Hi. hinzufügen, vermehren. ;עץraten. Ni. sich beraten. ( יעכ|בHinterlistiger) N. propr. Jakob (auch ישראל. genannt), Stammvater der Israeliten. יפהf . יפה, schön. ;צאherausgehen, Hi. herausführen, hervorbringen. יצב ־T Ni. sich hinstellen, stehen. V T ׳ TT׳ Hithp. sich stellen, dastehen. ;צגHi. hinstellen. ( ;צחקLacher) N. propr. Isaak. ;צעHi. hinbreiten, sich betten. ;צקgießen. Hi. ausgießen. יצרbilden, gestalten. יצתKai u. Hi. entzünden, vei*brennen. Ni. 1. Pass.. 2. Ref., sich entzünden (vom Zorne). יקום. das Bestehende. ;קץerwachen. יקרteuer, kostbar, dah. selten. $ יקSchlingen legen, nachstellen. Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 166 Pi. schwer, hart machen, ehren. זיךאfürchten, Ni. furchtbar sein; Hithp. sich schwer machen, sich adj. fürchtend, furchtsam. brüsten. ילאה. Furcht. כבד Adj. schwer. TT hinabsteigen, Hi. hinabführen. כבה ירהwerfen, Hi. lehren. TT erlöschen. ד1 כבeig. Schwere, dann Ehre, ירועלים. N. propr. Jerusalem. Ruhm. ירח Monat. ־־v פבעןOfen. יריחו. N. propr. Jericho. רמיהןג: N. propr. Jeremias, der כדKrug. כ!הAdv. 1. so, 2. hier, da. Prophet. כהה, f . כהה, erlöschend, blöde. ;ךעmißmutig sein (wie .(ו־עע כהה klein sein, erlöschen, Pi. ירעin Besitz nehmen, Ni. des schelten, züchtigen. Besitzes beraubt werden, ver^הן Priester, Part, von .כהן armen. כוכב Stern. ךאל1( ;עGotteskämpfer) N. propr. J a k o b , dann Reich und Volk ם לmessen, Pilp. כלכלjemand mit Lebensmitteln versorgen, Israel. unterhalten. י עes ist, ist da, ist vorhanden כן!ן Ni. sich rüsten, fest u. wohl " (§ 72, 1. § 98). eingerichtet sein. Hi. u. Polel ; ע בsitzen, wohnen. richten, befestigen. י ע בder Bewohner, Part, von ח כ Stärke, Macht. יעב. כחד Pi. und Hi, verhehlen, ver( ; ע ו עRetter) N. propr. Jesus. bergen. יעועהRettung, Heil. ע ח כ abnehmen. Pi. lügen. ; ע ןschlafen. כיKonj. 1. daß, 2. weil, denn, ;עע, Hi. עיע1ה, helfen, retten. 3. sondern. ; ע ףgerade sein, Pi. gerade כירון Lanze. machen, ebnen. ^לund כל־eig. Gesamtheit, dah. ; ע רAdj. recht, gerecht. 1. all, alle, ganz, 2. jeder. י ע רRechtschaffenheit. כלב Hund. ם1 יתWaise. ;תרNi. übrig bleiben. Hi. übrig כלהvollendet sein, Pi. vollenden. Pu. passiv. lassen. כליGefäß (§ 70), Plur. Geräte. ;תרוN. propr. Jethro. כליהNieren. כלםHi. beschämen. כןAdv. richtig, so, לכןdeshalb ; 1 כ. Adv. gewissermaßen, ungefähr, Adj. ehrlich. etwa; 2. Präp. gemäß, wie; כנעןN. propr. Land Kanaan. 3. vor Infinitiven: als, da (§ 73). כמנניKanaaniter. )כבד( כבדschwer sein, geehrt sein, ׳ כנףFlügel. - T T - T - T T T T T : •־T • Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 155 כ פ אund כפהSessel, Thronhimmel; לחםBrot, Nahrung. Stw. כסה. לחץdrängen, bedrücken. T T כסהKai u. Pi. bedecken. לחץBedrückung, Drangsale. כסילNarr, Frevler. לילStat. constr. לילNacht, mit כסףnach etwas verlangen. Ni. alter Akkusativendung "לילה sich sehnen. Nacht und nachts. 1 כ ס ף. Silber, 2. Silbermünzen, ליןübernachten. Silberlinge. לכדfassen, greifen. כעסzürnen, verdrießlich sein. למד lernen,; Pi. lehren. ־T כעסUnmut, Verdruß, Arger. למטהunten. כףhohle Hand. לץSpötter, Religionsverächter, כפרbedecken, Pi. zudecken, Part, von .לוץ sühnen. Hithp. gesühnt werden. §( לקח43, Anm. 3) 1. nehmen, 5 פרSühngeld. 2. holen. כרובCherub. לקטKai u. Pi. aufsammeln. כררPilp. tanzen. לקקlecken. כרתabschneiden, ausrotten, ver- { לקראתInf. von )קראentgegen, nichten, (ein Bündnis) schließen. gegen. Hi. ausrotten. לשוןZunge. כתבschreiben. ל^ןPi. verleumden. T T * ־T כ ת תzerstoßen. Pi. zerschlagen. ל מ לPraep. praef. (§ 53. § 80, C. D). מs. •מן לאAdv. nicht. מ<לדHeftigkeit, K r a f t ; Adv.heftig, לאה sehr. עד־מאדbis zur HeftigT T ermüden. Ni. sich abmühen. לאטadj. heimlich. keit, sehr. לב, לבבHerz. מאה hundert. T לבדAdv. allein, Präp. außer. מאומה T i etwas. לבה מאזניםWage (bilanx). T ־Flamme. לבונה Weihrauch. מאכלת Messer. T : לבטחs. . מאן בטחPi• verweigern. לבןBacksteine machen, Hi. weiß מבואUntergang. מבולFlut. machen, läutern. $ ל ־בT, לבשanziehen, Hi. kleiden. מגפהNiederlage, Plage. מדKleid. להבה T T v Flamme. מדבר לוKonj. wenn. T ! יTrift, Wüste; יStw. דבר ־T Vieh לוחTafel. treiben. לויder Levit. מדדmessen. לחיKinnbacke, Wange. מדועwarum? 1 • ל ח םessen, 2. Ni. Krieg מדיןführen. N. propr. Madian. ' V 7 156 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 156 Schlag, Plage, Niederlage; מ הund 1 • מ הPron. interrog.מכהwas? (§ 23.)' 2. Adv. wie; במהwo- * ״Stw. נכה. durch? למהwarum? (§ 85, C.) מכרverkaufen. Hithp. pass. , מהדHithpalpel zögern. מלאvoll sein. Pi. füllen. מהרPi. eilen. מלאךBote, Engel. { מהרInf. Pi.) alsbald, eilends. מלוכהKönigreich. מודעתBekannter. מלחsalzen. Ho. in Salzwasser מוטwanken. Ni. erschüttert getaucht werden. werden. מ ל ח מ הKrieg. מולdas Gegenüber. Präp. gegen- מלטNi. gerettet werden. über von. מלךherrsch eil, König sein, Hi. מולbeschneiden. zum Könige machen. מולדת Geburt. מלך König. vf מלכהKönigin. מוסרZucht, Zurechtweisung. קש.1 מSchlinge, metaph. Nach- מלכותKönigreich. Stellung, Seelengefahr. ; ממלכהKönigreich. ממשלהHerrschaft. מושלHerrscher. מותsterben, Pi. (Pol.) und Hi. • מןgewöhnl. als Präf. מoder מ . 53. § 74). 1§)' töten. Schreibung des Komparativs מותTod. ( § 8 3 , A). מזבחAltar; Stw. •זבח מז־וןNahrung, Speise; Stw. מ נ ח ה זוןGeschenk, Opfergabe. מעדwanken, מ ו ע ך רגלsolche, nähren. deren Fülie wanken. מזרחAufgang. מעטwenig. מ ח אin die Hände klatschen. מחה abwischen, auslöschen מעילOberkleid. מעלAdv. oben, ממעלvon oben, * (Schrift). oberhalb. מחול, מחולהTanz, Reigen. מעןAbsicht. Dali.: 1 למען. מודהErhaitung, Rettung. wegen, 2. Konj. damit. מחנהLager; Stw. ח נ ה מערכהSchlachtordnung, Heer. מחץbrechen, zerschmettern. מפץHammer. מחרmorgen. קת.ר.$ מGenick. מחשבה TT —. r Plan, Vorhaben. מץSpreu. מ ט הAdv. hinab. מצאfinden, treffen. Hi. treffen מטרregnen. lassen; hingelangen. מטרRegen. Plur. .!ת מצבתDenksäule. מיPron. interrog. wer? (§ 23.) מיטבdas Beste an einer Sache. מצהungesäuertes Brot. מצודהFeste, Schutz. מיםWasser (§ 70). ,מצוד Befehl. מיעורRecht, Gerechtigkeit. מצח Stirn. מכאובSchmerz, Leid, Drangsal. T T •• T ־ T TT SV T T T : ' • von, 2. aus, 3. Um- Präp. Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 157 נאםAusspruch. מ^רים-V. propr. Ägypten. מקוםOrt, Stelle; Stw. . נאמן קוםzuverlässig, wahr. מקלStab, Stecken, Piur. .ת1 נאף מקלehebrechen. מקנהBesitztum; Herde, Vieh. נאץverschmähen. Pi. lästern. מר, fem. מרה, bitter. נבאMi. u. Hithp. prophezeien. 0 רMyrrhe, Stw. נבטמלרbitter sein. Hi. hinblicken. מךאהu. 1 מ ר א ה. Anblick, 2. Er נביאProphet. scheinung, Gesicht; Stw. .נבל ראה, נבלwelken. מרדכיN. propr. Mardochäus. נבלverächtlich, töricht. מריבה Streit. * •: נבעhervorquellen. מ ת הN. propr. Berg Moria. נגדHi. anzeigen, verkündigen, מרכבהWagen. erzählen. מרמהTrug, List. נגהGlanz. מרפאGelassenheit, Sanftmut. נגידFürst. מררbitter sein, Hi. betrüben. נגעherankommen. 1 מ ש א. das Tragen, 2. נגף Last.schlagen. משכילweise, fromm; Stw. . נגר שכלHi. überfließen lassen. נגשdrängen, treiben. ךת.5 משLohn. נגשKai u. Ni. hinzutreten, sich משהN. propr. Moses. ח$ מsalben. nähern. נדPart. s. מד. מיצןיהder Gesalbte, Messias. נדדLager. sich entfernen, Ho. ver1 מ ^ כ ב. das Liegen, 2. schwinden. מ^כןWohnung {Piur. .(מ^כנוה משל1. gleichen 2. herrschen. Hi. נ ד הPi. entfernen, ausstoßen. zum Herrscher machen. Hithp. נדהhineinstoßen, verstoßen. Hi. verjagen. gleichgestellt sein. נדיבwillig. Subst. Vornehmer, משלGleichnis. Fürst. משמרBewachungsort, Gefängnis. נדף verwehen. מ ^ מ ו תWache. נדר geloben. 1 מ י ט פ ט. Gericht, 2. Recht, Geנדר, נ׳Gelübde. setz; Stw. שפט. מששbetasten. Pi. durchsuchen. נהגführen, leiten, treiben. נהיKlage. מתוקsüß. מתןGeschenk, Bestechung; Stw. נהרStrom. Piur. —יםu. ni. נודumherirren. * "•נתן ךע1 נbekannt. נוהRuhe finden, weilen. נוחsich niederlassen, ruhen. Hi. ־נאPartikel der Bitte: doch. lassen, zulassen, überlassen. ניאN. propr. Theben. נוןFisch. נ א הPil. lieblich sein. נוסfliehen. נאוהlieblich. ־ T ־ T T T •• T ' • T ־־T ־־T ־T - י T T TT -T T T ' - - T T T T TT T T ' ' T • 158 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 158 נקםstrafen, rächen. Ni. sich נועsich bewegen, umherirren. rächen. רא1נ furchtbar. T נקםRache, Vergeltung. נ ה הKai u. Hi. führen, leiten. נרLeuchter, Licht, Plur. ni; Stw. ינחלBach, Bachtal (Wadi). נירleuchten. נחלהBesitz, Anteil. 1 נ > ט א. erheben, 2. tragen. נחם Ni. sich trösten. Pi. trösten. ־T ק ע נ Hi. heizen. מ הTחTנv Trost. ניטהvergessen, verlassen. נ ח עSchlange. נעיםWeiber, s. א ע ה. ; ח ע תErz. j נ ע י ק הKuß, Umarmung. נ ט הausstrecken. !נישל ausziehen, vertreiben. נטעpflanzen. ־־T נטףträufeln, Hi. weissagen. נ ע קküssen, umarmen. 1 נ ט ע. verlassen, 2.נתךsich sichausergießen. Hi. schmelzen. breiten. Ni. sich ausbreiten. ?תיבהWeg. ניר, נרLeuchte. 43§)נתן Anm. 2) geben, zu etwas נכהHi. 1. schlagen, werfen, 2. ermachen. schlagen, töten. j נתקabreißen, entfernen. Pi. zer נכהAdj. geschlagen. reißen. נמלה Plur. נמלים Ameise. t t : • T ; נתרHi. lösen, befreien. נסה T T Pi• versuchen. נסעaufbrechen, wegziehen. סבבherumgehen, Po. umgeben. נעPart. v. .נוע נעורות, ( נעוריםStw. )נערJugend, סבךStrauchwerk; Stw. סבךverstricken. Kindheit. סבלtragen; Hithp. lästig sein. 1 • נ ע לverriegeln, 2. beschuhen סגרverschließen, Pi. überliefern. (auch Hi.). סוג וNi. zurückweichen. נעלSchub, Sandale. ; סוףvergehen. Hi. vernichten. נערschütteln. Schilf. 1 נ ע ר. Knabe, Jüngling, 2.סוף Diener. 1 נ ע ר ה. Mädchen, 2. Dienerin. 1 ס ו ר. weichen, 2. vom Wege abr-tr נפלfallen, Hi. hinwerfen. | biegen, Hi. entfernen. סירTopf. נ פ עSeele, lebendes Wesen. }מך, סבהHütte. נצב - T = •יצב -T נצחDauer. סכל T T Narr. סלםLeiter. נצלHi. herausstellen, retten. סלע3.Fels. 1 נ צ ר. hüten, 2. beobachten, beסלק hinaufsteigen. wachen, 4. belagern. | סמךstützen, Ni. sich stützen. נצרתN. propr. Nazareth. סנהStrauch, Dornstrauch. נקבbohren. נקהNi. für rein, straflos erklärt ספהhinwegnehmen. ספרzählen, Pi. erzählen, sagen. werden. TT 7 ־־T - T ' ' Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 159 מפרSchreiber, Schriftgelehrter. 1 ס פ ר. Buch, 2. Brief. סתרHi. verbergen. סתרVerborgenheit, das Verborgene. סתרהSchutz. עזוAuge. עירStadt (§ 70). 1 ע י ר ם. nackt, 2. Blöße. עלPräp. über, auf, an, wegen;, מעלvon (oben) weg. עלהhinaufsteigen, hinaufgehen, Ni. sicherheben. Hi. 1. hinaufführen, hinaufbringen, 2. 1 ד ב ע . 7bearbeiten, 2. dienen. opfern. ־T עלהOpfer. עבדDiener. עליN. propr. Heli. עבדהArbeit, Dienst. עברhinübergehen, übertreten, Hi. עליוןHöchster. עללPo. jem. etwas zufügen; b e hinüberführen. handeln. עבןיN. gent. Hebräer. עלם Jüngling. עצתStrick. עלמה Mädchen, Jungfrau. עגלKalb. עםVolk; Stw. עמםversammeln. עגלהjunge Kuh. עםPräp. 1. mit, 2. bei. ?נגלהWagen. 1 ע מ ד. stehen, 2. bleiben, 3.säumen. עדbis. Hi. stellen. ( עדהein Kleid) anlegen. עמק tief sein. Hi. unerforschlich עדהZeugnis, Zeugin. machen. עדיתZeugnis, Gesetz. ( עדןWonne) N.propr. Land Eden. עמקTal. ענבWeinbeere, Traube. עדרHerde. 1 • ע נ הantworten, anheben. Pi. 1 ד1 • עnoch einmal, wiederum, singen; 2. leiden. Pi. bedrücken. 2. noch, ferner. עניelend, leidend. עוהkrumm sein, verkehrt sein. עניLeiden. עויןverdreht, neidisch; Stw. .עין ענןWolke. לל1 עKind. עפר 1 ע ו ל ם. Ewigkeit, 2. Adv. Tauf ewig; 1 Erde. T Staub, עץBaum (Piur. constr. עציcoli. Stw. עלםverbergen. Baumwerk), Holz. עויןFrevel,* Schuld. עצב Ni. sich über etwas betrüben. עוףVogel, collect. Geflügel. ־T V T •• T T . עורwachen. עורPi. blind machen. עורblind. עותPi• krümmen. עזPiur. עזיםZiege. עזב ־T verlassen. עזרhelfen, unterstützen. עיטםNom. propr. einer Stadt. י 7 עצהStat. constr. עצתRat, Anschlag. עצוםstark, mächtig. עקבFerse. עקדbinden. ערבWeide. ערבlieblich. ערבRabe. 160 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 160 | פנהMauerzacke, Zinne; ראש פ׳ עריהBlöße, Schwäche. Eckstein. ערוםlistig. ערךzurechtlegen, ordnen, sich פעלtun, machen. פעלWerk. ordnen. פעם Mal, (§ 71, 4) ?פעם בפעםein ערלunbeschnitten, Heide. mal wie das andere Mal. ערץtrans, schrecken, intr. fürchten. פקד suchen, mustern, heimsuchen. עררHithpalpel zerstört werden. Hi. mit einem Amt betrauen. עשהmachen, tun. Hithp. gemustert werden. עערהm., עשרf• zehn (§ 71, 1). פקיד Aufseher. ע ע ןRauch. פרהfruchtbar sein, hervorbringen. עיטרreich sein. פרהjunge Kuh. עתZeit. פרזיN. gent. Pheresiter, ein ka עתהAdv. jetzt, nun. naanitisches Volk. 1 ר ת ע . beten; 2. überfließen. Ni. ־T פךי Frucht; Stw. .פרה viel sein. פרץreißen, ausbreiten. Xi. ausgebreitet sein. פרר Hi. verletzen, brechen (einen פלגי = פ ׳jemand. Bund). פארPi• schmücken. פ׳טטausziehen. פגעauf jmd. stoßen, antreffen. |>טעSünde (auch die personi פגרLeichnam. fizierte S.). פדה loskaufen. TT פשעAusspruch, abfallen, sündigen. 70§) ) פ הMund; trop. Befehl, כפיgemäß. 1 פ ת ה. töricht sein; 2. aufsperren. פיהAdv. hier, hierher. Hi. weit machen. פוגkalt sein. Ni. erstarren. פ ת הÖffnung, Tür. פוץsich zerstreuen. פתהöffnen. Hithp. sich (sibi) öff פזGold. nen lassen. פזרKai u. Pi. zerstreuen. פ תSchlinge. צאןcoli, kleines Yieh, Schafe und פ ח דFurcht, Schrecken. פינחסN. propr. Phinees. Ziegen. פלח furchen, Pi. durchbohren. צאת Inf. von \צא ־T צבא Plur. צבאית פלטentkommen. TT T : Heerschar. צדיקgerecht, der Gerechte. פליטהRettung. צדקgerecht sein. Hi. für gerecht er פללHithp. beten. kl&ven.Hithp. sich rechtfertigen. פלשתיN. gent. Philister. צדק, צדקהGerechtigkeit, Recht. פןdamit nicht. צואוים { פנהWange;) פניםGesicht; mit )צור( צו א רHals, Plur. constr. צוארי mit SingularPräp.: לפניvor, מפניvon,על־פני bedeutung (§ 79, 4). auf, an, gegen. - r Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 173 צוה צום צום צור צור Pi. befehlen. fasten. das Fasten. zusammenbinden. Fels. כןךיש, קדשheilig sein. Pi. heiligen. Hithp. sich heiligen. קדישHeiligkeit. קהלrufen. Hi. versammeln. קהלVersammlung. צחקlachen. Pi. verlachen. קובעHelm. צידJagd, Wildbret. קוהvertrauen. Pi. harren. צידהKost, Mundvorrat; Stw. קול צודStimme, Laut, Gerücht. jagen. קוםaufstehen, stehen. Pi. fest ציוןN. propr. Sion. stehen, festsetzen. Hi. aufstehen ציץBlume. machen, erregen. צלחhindurchgehen. Hi. durch- I קומהHöhe, Erhebung. setzen, gelingen lassen. קטלtöten. צללklingen, gellen. Hi. (von קטן צלklein, als Verb, klein sein. Schatten) Schatten geben. קטףabpflücken. ?לםBild. קללleicht sein. Pi. schmähen. צלמותTodesschatten. Hithp alpel schwanken. גנהSchild. קללהBeschimpfung. קלעKai und Pi. werfen, צעדeinherschreiten. schleudern. צעירklein, gering. 1 ק ל ע. Schleuder, 2. Vorhang. צעקschreien. Ni. (durch Geקמל verwelken. schrei) versammelt werden. קסםPo. abschneiden. צעקהGeschrei. קץEnde; Stw. קצץabschneiden. צערklein sein. קצה Ende, Endpunkt, צפהhinschauen. Pi. lauern, ab קצירErnte, Erntezeit. warten. קצף zürnen, aufgebracht sein. צפףPilpel zirpen. קרא I. 1. rufen, 2. nennen; II. be צפרVogel. gegnen. צרGegner, Feind. קרב sich nähern. Hi. nähern, dar צררKai u. Hi. bedrängen. . bringen. קרבdas Innerste einer Sache, ק Mitte. קךבןGabe. קרי = ק׳legendum (est). קרהbegegnen, treffen. ( קאםvon .קם = )קום ב1 קרnahe, verwandt. קבץsammeln, versammeln. קרןHorn. קברbegraben. קרעzerreißen. קדושheilig. קרץzusammenkneifen (die Lippen, קרםentgegenkommen. Augen). לןךם. Adv. vorn, Subst. Morgen קיטבKai u. Hi. aufhorchen. land. T • •־ T T T 7 V o s e n - K a u l e n , H e l r . Grammatik. 19. Aufl. 11 162 Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 162 ק ע רKai u. Pi. binden, Kai u. רטיעPi. zerschmettern. Hithp. sich verschwören. ריבstreiten, zanken. ק ע תBogen, Regenbogen. ריבNom. Streit. ריקleer. רך, f . רכה, zart, jugendlich. ראהsehen, erfahren. Ni. gesehen ך?בreiten. Hi. reiten lassen. werden, erscheinen. Hi. sehen רכבReiter. lassen, zeigen. ר כ עerwerben. ראעAdj. arm. רמהHöhe. ראשArmut. רמהN. propr. die Stadt Rama. ראשKopf, Haupt, Gipfel. רימהLanze, Spieß. ן1 ןאשder erste. רמסtreten, zertreten. ראשיתAnfang. ללעf . רעה, böse, schlecht; Stw. רב, f . רבה, Adj. viel, genug, Adv. .רעע reichlich. רעI. Freund, Genosse, Nächster; רבב - * viel sein. I I . Wollen, Streben. רבהviel sein. Hi. vermehren. רעבhungern. ת1רב, zehntausend (§ 71, 1). רעבHunger, Hungersnot. רגזin Bewegung geraten, Hi. Zank 1 • ר ע הweiden, hüten, regieren; erregen. 2. sich an etwas weiden, gern רגזהdas Beben. sehen. •??!Fuß. רעהFreund. ת ל יFußsoldat. רעות. Genossin, die andere. רגשtoben. ךעעschlimm sein, mißfallen. Hi. רדףfolgen, verfolgen. schlecht machen. רדףPart. Verfolger. רפאheilen. רוחhauchen. Hi. riechen. רפהerschlaffen. Hi. erschlaffen רוחHauch, Wind, Seele. lassen, ablassen. רוםhoch sein. Polel u. Hi. er- רצהWohlgefallen haben. heben. ן1 ךצWohlgefallen. רועund ריעHi. lärmen, jubeln, רצהtöten. ein Kriegsgeschrei erheben. רצץzerbrechen. רוץlaufen, eilen. Hi. eilig holen. רקdünn, mager. רחבweit, geräumig. ו־עעFrevler, Sünder. רחבBreite. ו ע ע הSchlechtigkeit. רחוםbarmherzig. ק1 ךחferne. ש רחלN. propr. Rachel. רחםlieben, pflegen. שאImptv. von .נעלא רחץwaschen, baden. ד הV זעFeld. רחקs. רחוק. ע הKleinvieh, Schafe. ־־ T T T - T T T * T Alphabetisches Wortregister zum Übungsbuch. Xß3 שיוםund 1 ש י ם. stellen, legen, ein >טגעHithp. sich wahnsinnig besetzen; 2. bewahren; 3. zu etwas nehmen. machen. שדBrust; Gewalttat. ע!חקlachen. Pi. spielen. שדיder Allmächtige (§ 79, 2, c). שיכלklug sein, Hi. klug handeln, שיאdas Nichtige, Adv. unnütz; bedenken, belehren. Stw. שואböse sein. ^ כ רmieten. Hithp. sich vermieten. שובzurückkehren. Hi. zurück שימחsich freuen. PL und Hi. erführen. שועה Geschrei um Hilfe. freuen. שוףzermalmen, nach etwas שימחהFreude. trachten. שמילה * • נKleid. שנאhassen. עורOchs. ח ד$ Geschenk, Bestechung. שיעירhaarig. ע ע רstürmisch fortreißen, sich ש ח הbeugen. Hithp. sich beugen, anbeten (§ 49, 4, Anm. 5). entsetzen. >טחחsich niederbeugen, gebeugt שרFürst, Feldherr. sein. עזרה T I Fürstin. >טחט schlachten. שרףverbrennen. שידרherrschen. ישחקWolke. שחרMorgenröte. V» שחתPL u. Hi. verderben. ש א בschöpfen. שירsingen. שאהverwüstet werden. Ni. wüst עירNom. Lied. liegen. Hi. verwüsten. 1 ע י ת. legen, 2. zu etwas machen. ש א הUnglück, Sturm. שכבliegen, sich legen. שאלfordern, fragen. Ni. sich etwas ׳טכחvergessen. Hi. vergessen erbitten. machen. ש א תN. propr. Seth. ע כ לkinderlos werden. שאריתÜberrest, שכםHi. früh aufstehen. ^טבהgefangen fortführen. שכןsich niederlassen, wohnen. שבטStab, Rute. Pi. wohnen lassen. ע ב יGefangenschaft, Gefangener. עכרsich berauschen. שביעי, f . עביעיתder siebente. עליהund *byN.yropr,, die Stadt Silo. שבעschwören. Ni. dasselbe. עלוםFriede. ע ב ע הrn., שבעf . sieben (§ 71). שלחKai u. Pi. 1. schicken; 2. jem. ע ב רzerbrechen. Pi. zerschmettern. etwas sagen lassen, entbieten; Hoyh. gebrochen werden, 3. mit ידdie Hand ausstrecken. niedergedrückt sein. שליטMachthaber. ע ב רZusammenbruch, Untergang. )עלע( שלישmusikalisches Instru שבתaufhören, ruhen. Hi. bement (Triangel oder dreieckige schwichtigen. Harfe). *־ T T : - ־־T ־ ־ T ־ T T T T T ־ T ־ T T - T ד ־ T 7 11* Alphabetisches "Wortregister zum Übungsbuch. 176 1G4 ע ל י ע יder dritte (§ 71). .ער = שלךHi. werfen. ן1 עךיPanzer. 'שללberauben, Hithpo. beraubt שרץwimmeln. ע ר שPi. entwurzeln. sein. ע ל םzu Ende gehen. Pi. voll- ע ל תPi. bedienen. enden. ששsechs (§ 71). ע ל םVergeltung. ש ע רRötel. עלימהN. propr. Salomo. ע ת הtrinken. שלףherausziehen. ל1 עתgepflanzt. ע ל ש הm., ע ל עf . drei (§ 71). שתלpflanzen. ע ל ע י םdreißig (§ 71). ע ת םPart, geschlossen. ע ל ע םehegestern. ת שםAdv. daselbst, ( שמהmit ה ( תבלStw. );בלdie Welt. loc.) dahin. תבן Stroh. ע םName, Ruf. שמדHi. vernichten, ausrotten. תהלהLoblied, Psalm. עמיםPlur. tantum Himmel. תוגהKummer. מ ם.. עwüst, verödet sein. Ni. ver- דה1ת Bekenntnis,7 Dank. r wüstet werden. Hi. verwüsten. תוךStat. constr. תוךMitte. תוכחהStrafe, Vergeltung. ע מ נ הm., ע מ נ הf . acht. ע מ עhören. Hi. hören lassen, תועבהGreuel, Abscheu. תורהLehre, das göttliche Gesetz. verkünden. תPräp. 1. unter, 2. für, anstatt, 1 • ע מ רbewachen, 2.ח תbeachten. an der Stelle. Hithp. sich hüten. תלמיד Schüler. ע נ הJ a h r , Plur.ענים, Dual.ענתים תם, vor Suffixen תמ, Vollständigzwei Jahre. keit, ישניםm., עתיםf . zwei (§ 71). שסםplündern. תמים, תםvollkommen. עעןNi. sich lehnen, stützen. תמםZU Ende gehen. ע ע עbestreichen. Pilpel streicheln. תמרוריםBitterkeiten. ישערTor, Pforte. תנורOfen. ע ע רabscheulich. ת ע בPi. verabscheuen. ע ע רWächter. תעלהKanal. ט5 עצrichten. תערScheide. ע פ טRichter. תף, Plur. תפים, Pauke. ע פ ךvergießen. Hithp. ausge- ת ? עKalu. Pi. anfassen, ergreifen. gössen sein, sich ergießen. תרועהFeld-, Kriegsgeschrei; Stw. ע ק רwachen (nicht schlafen). * •רוע עכןהHi. tränken. ת ע ו ע הRettung, Hilfe; Stw. .עוע קר. עLüge, Trug. תשעיםneunzig (§ 71). ־ T T T " • ־־ T x ־־ T ־ T T T T T > • T י • - T : • - T T T עור ,w u an imi »ייs« C3 2934 01477 3396 m i m i m b r n s m 492.45 V967K 1909 VOSEN, C , H . (CHRISTIAN HERMANN, 1815-1871 KURZE A N L E I T U N G ZUM TRLERNEN • E R HEBRÄISCHEN 014775596 (757812)