ספר עשירי: אנסטה

‫ולדימיר מגרה‬
‫אנסטה‬
‫‪ -‬ספר עשירי ‪-‬‬
‫ישראל‬
‫"גני מולדת"‬
‫‪2013‬‬
‫לטענת אנסטסיה‪ ,‬לתפיסה טובה‬
‫יותר של הטקסט‪ ,‬מוטב לקרוא את הספר‪,‬‬
‫כאשר אין משפיעים על השמיעה צלילים‬
‫המיוצרים ע"י עצמים ומנגנונים מלאכותיים‪.‬‬
‫צלילים טבעיים – שירת ציפורים‪ ,‬צליל הגשם‪,‬‬
‫רשרושי עלים על העצים – תורמים לתפיסה‬
‫טובה יותר של המסרים הטמונים בו‪.‬‬
‫הייתה זאת שנת ‪ 2010‬לפי לוח‪-‬השנה הגרגוריאני‪ .‬על כדור‪-‬הארץ אחרי תרדמת עשרת אלפי שנים‬
‫התעוררו בני‪-‬האדם הראשונים‪ .‬היה צפוי להם לראות‪ ,‬מה קרה לכדור‪-‬הארץ בעת השינה שלהם‪ ,‬להבין‬
‫את הגורמים‪ ,‬לקבע את המתרחש בזכרון שלהם כאנטי וירוס‪ ,‬על‪-‬מנת שלהבא כזה דבר לא יקרה‪.‬‬
‫הם תיעדו בזכרון את תאונות הדרכים הרבות מאוד והמלחמות‪ .‬תיעדו את האוויר המדיף צחנה‬
‫של הערים ואת ממדי הזיהום של המים‪ .‬תיעדו את התחלואה הרבה שפקדה את גוף האדם בעת‬
‫שהאנושות הייתה שרויה בתרדמה‪ .‬הם קיבעו ותיעדו‪...‬‬
‫אך בינתיים‪ ,‬לא יכלו לנסח את הגורמים‪ .‬אבל הם יוכלו‪ .‬וודאי שיוכלו! ישיבו לארץ את המראה‬
‫הבראשיתי שלה‪.‬‬
‫עם חיוך על הפנים הולכת ילדה קטנה בנבכי הטייגה החיה של סיביר‪ ,‬מאום לא מבהיל אותה‪ ,‬איש‬
‫לא תוקף אותה‪ ,‬להיפך‪ ,‬על‪-‬פי הקריאה הראשונה החיות מוכנות חיש‪-‬מהר להושיט לה עזרה‪ .‬הולך‬
‫האדם הקטן‪ ,‬כאילו צאצא לשושלת המלך מהלך בין העומד לרשות החזקה שלו‪ .‬מעניין לו להתבונן‬
‫בחיי החרקים הקטנים‪ ,‬הסנאים והציפורים‪ .‬להתבונן בפרחים‪ ,‬לטעום את טעם הצמחים ופירות היער‪.‬‬
‫הוא יגדל ויביא עוד יותר שלמות לעולם הנפלא הזה‪.‬‬
‫ואיה בזמן הזה נמצא ילדכם? איזה אוויר הוא נושם? איזה מים שותה? במה יעסוק‪ ,‬כשיגדל?‬
‫אך הכל לפי הסדר‪.‬‬
‫תוכן ‪ -‬עניינים‬
‫בתחילה ‪4.........................................................................................................‬‬
‫הבת הקטנה של הטייגה ‪10...............................................................................‬‬
‫בתי‪ .‬למי היא דומה? ‪14....................................................................................‬‬
‫למימד אחר‪15..................................................................................................‬‬
‫נחשים ‪-‬מתווכים ‪16............................................................................................‬‬
‫הכלי הראשי לבניית בית ‪18...............................................................................‬‬
‫את הזמן שלך אל תחישי ‪21...............................................................................‬‬
‫צריך לחשוב ‪23.................................................................................................‬‬
‫ממותה ָד ן ‪24....................................................................................................‬‬
‫אל תיכנעי‪ ,‬אני איתך‪ ,‬מולדת ‪25.........................................................................‬‬
‫הפכים ‪-‬אחים ‪27................................................................................................‬‬
‫מהי תוכנית החיים שלך? ‪29..............................................................................‬‬
‫מי שולט במחשבות שלנו? ‪33............................................................................‬‬
‫למה יגיעו בני ‪-‬האדם האלה? ‪35.........................................................................‬‬
‫פגישה עם הדימוי הבראשיתי שלך ‪39.................................................................‬‬
‫המקבץ את השושלת שלו ‪42..............................................................................‬‬
‫שלוש מילים מהחוק של היקום ‪44.......................................................................‬‬
‫מימד של האנטי ‪-‬תבונה‪45.................................................................................‬‬
‫העולם המלאכותי ‪45.........................................................................................‬‬
‫מובילי המים המלאכותיים ‪45.............................................................................‬‬
‫משכנתא של אנטי ‪-‬תבונה ‪46..............................................................................‬‬
‫מדוע אהבה מתפוגגת? ‪46................................................................................‬‬
‫השליטה ברשות השולטת ‪48.............................................................................‬‬
‫ממה מתות האימפריות ‪48.................................................................................‬‬
‫שנת ‪50................................................................................................... 2012‬‬
‫תמנון האוכל חיי אדם ‪52...................................................................................‬‬
‫מניעת אבדון העולם ‪53.....................................................................................‬‬
‫הצהרת הנחלה השושלתית ‪54...........................................................................‬‬
‫הקטר הבודד שלי ‪57.........................................................................................‬‬
‫מחדל חוסר האמונה ‪60.....................................................................................‬‬
‫תחרות מאגים ‪63..............................................................................................‬‬
‫ציפור עם להט אש ‪67........................................................................................‬‬
‫לשווא אל תשפוט ‪69.........................................................................................‬‬
‫המפלגה שלנו ‪73..............................................................................................‬‬
‫הכשרת פלנטות בתולות ‪74...............................................................................‬‬
‫אנשי הציוויליזציה הראשונה ‪76..........................................................................‬‬
‫הדם הבוער של האבות והאמהות ‪80..................................................................‬‬
‫מתנה מהציוויליזציה הארצית הראשונה ‪81.........................................................‬‬
‫טלפורטציה של מרחב‪83...................................................................................‬‬
‫מכתב לך‪ ,‬בן ‪85................................................................................................‬‬
‫בתחילה‬
‫בתחילה‬
‫את הספר הזה‪ ,‬החלטתי שאתחיל בלהזכיר לקוראים על ההתרחשויות שאירעו בסיביר לפני כחמש‪-‬עשרה שנים‪ ,‬כדי‬
‫שיותר יבינו אותו האנשים שלא קראו את הספרים הקודמים מהסדרה "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ .‬אנסה להציג מידע‪-‬‬
‫מה נוסף על הפגישה עם המתבודדת הלא רגילה של סיביר אנסטסיה‪.‬‬
‫אנסטסיה חיה במעמקי הטייגה הסיבירית‪ ,‬במקום שבו פעם חיו ההורים שלה‪ ,‬האמהות והאבות הקדומים שלה‪.‬‬
‫המרחק ממקום החיים שלה עד הכפר הנידח הקרוב הוא בערך עשרים וחמישה ‪ -‬עשרים ושבעה קילומטרים‪ .‬שום דרכים‬
‫ואפילו שבילים אין‪ .‬בלי מורה דרך מאוד בעייתי להגיע לשם‪ .‬קרחת‪-‬היער עצמה‪ ,‬איפה שהיא חיה‪ ,‬מעט במה שונה‬
‫מהקרחות האחרות של יער הטייגה‪ .‬אלא אם באופן שבו היא מטופחת והמגוון הרב של הפרחים‪ .‬בקרחת‪-‬היער של‬
‫אנסטסיה אין שום מבנים‪ ,‬מקום שבו מדליקים מדורות‪ .‬אך דווקא את המקום הזה אנסטסיה מחשיבה כמרחב השושלתי‬
‫שלה‪.‬‬
‫ברגע הפגישה הראשונה שלי עם אנסטסיה בשנת ‪ 1994‬היא הייתה בת עשרים ושש‪.‬‬
‫בת סיביר אנסטסיה היא אישה מאוד יפה‪ ,‬אפילו יפה באופן לא רגיל‪ .‬המילים "יפה באופן לא רגיל" – לא הגזמה‪ .‬תארו‬
‫לכם אישה צעירה שגובהה קצת יותר ממטר ושבעים‪ ,‬תמירה‪ ,‬לא שחיפית כמו הדוגמניות של היום‪ ,‬אלא דווקא תמירה‬
‫וגמישה‪ ,‬כמו מתעמלת‪ .‬יש לה תווי פנים מסודרים‪ ,‬עיניים אפורות‪-‬תכולות‪ ,‬שיער מזהיב כמו שיבולי חיטה שמגיע לה עד‬
‫המותניים‪.‬‬
‫אולי איפשהו אפשר לפגוש אישה עם מראה חיצוני דומה לשלה‪ .‬אבל את המיוחדות האחרת שלה‪ ,‬העמוקה‪ ,‬שעושה‬
‫את אנסטסיה בת הטייגה ליפה באופן לא רגיל‪ ,‬אני חושב‪ ,‬לא תוכלו לראות באף אחת אחרת‪ .‬כל המראה החיצוני שלה‬
‫מצביע על מצב בריאות אידיאלי – זה נראה הן בתנועות הזורמות והקלילות שלה‪ ,‬הן בהליכתה הגמישה‪ ,‬כשהיא כאילו‬
‫מרחפת מעל האדמה‪ .‬נוצר רושם כי הגוף שלה שופע באיזושהי אנרגיה שאין לעצור אותה‪ ,‬כאשר השפע הזה של האנרגיה‬
‫בקרני‪-‬אור לא נראות מחמם את המרחב מסביב‪.‬‬
‫תחת המבט של אנסטסיה הגוף קצת מתחמם‪ ,‬ובאיזשהו מבט מיוחד ומאומץ ממרחק היא יכולה לחמם את הגוף עד‬
‫כדי כך שכל כולו מתמלא זיעה‪ ,‬במיוחד באזור כפות‪-‬הרגליים‪ .‬מהגוף יוצאים רעלנים‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן אתה מרגיש את עצמך‬
‫הרבה יותר טוב‪.‬‬
‫בכלל אני משער כי הכרת התכונות של כל הצמחים בטייגה ואיזושהי אנרגיה פנימית מאפשרות לאנסטסיה לרפא את‬
‫האדם מכל חולי שהוא‪ .‬לכל הפחות לי היא ריפאה את אולקוס שלי תוך כמה דקות עם המבט שלה‪ .‬אך להבא כך לרפא‬
‫סירבה בתוקף‪.‬‬
‫"מחלה – זאת שיחה רצינית בין אלוהים ואדם‪ - ,‬אומרת אנסטסיה‪ – .‬בכאב שהוא באותה העת שלך ושלו הוא מודיע‬
‫לך על אורח חיים מזיק‪ .‬שנה אותו – הכאב יימוג‪ ,‬המחלה תעזוב"‪.‬‬
‫אנסטסיה היא בעלת סגולה אחת לא רגילה‪ :‬כשהיא מספרת על משהו‪ ,‬בתודעה של האדם המקשיב או במרחב עולות‬
‫תמונות המתרחש שליו היא מספרת‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬מה שהיא מציגה הרבה יותר מושלם מתמונות הוידיאו של ימינו‪ .‬התמונות‬
‫שלה הן בעלות היקף‪ ,‬נפח‪ ,‬עם ריחות וצלילים של אותם רגעים שעליהם היא מספרת‪.‬‬
‫מאוד יכול להיות שפעם כאלו יכולות היו לאנשים רבים‪ .‬אם לצאת מתוך נקודת הנחה שהאדם בימינו‪ ,‬אדם העת‬
‫הטכנוקראטית שלנו לא המציא שום דבר כזה שלא קיים בטבע‪ ,‬אז אולי בציוויליזציה האנושית המוקדמת הייתה חלופה‬
‫מושלמת יותר לטלוויזיה והטלפון של היום‪.‬‬
‫אנסטסיה הראתה תמונות מחיי אנשים בתקופות שונות החל מאז בריאת העולם‪ .‬על‪-‬פי רוב‪ ,‬ההתרחשויות שהיא‬
‫מראה בעיקר קשורות לאבות והאמהות הקדומים שלה‪.‬‬
‫אם לנסות לאפיין את היכולות של אנסטסיה באמרה אחת‪ ,‬אז הנה כך אפשר לומר‪ :‬ברמת הגנים בזיכרונה בת הטייגה‬
‫אנסטסיה שומרת ובצורה ספונטנית יודעת לשלוף את הידע‪ ,‬החוויות והאמוציות של בני השושלת שלה‪ ,‬החל מהאדם‬
‫הראשון שנברא‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬היא יכולה לבנות מודלים לתמונות מחיי האנשים בעתיד‪.‬‬
‫באופן ניכר נבדלים החיים של אנסטסיה בטייגת הסיביר מחיי האנשים בערים המודרניות‪ .‬בכדי שיובן‪ ,‬באילו תנאים‬
‫עוברים החיים שלה‪ ,‬יש לומר כמה מילים‪ ,‬מהי טייגת סיביר‪ .‬זהו אזור‪-‬נוף עתיר שלגים העתיק והגדול ביותר בשטחו של‬
‫רוסיה‪ .‬בחלק האירופאי אורכו מגיע ל‪ 800-‬קילומטרים‪ ,‬ואילו בסיביר המערבית והמזרחית – ‪ 2150‬קילומטרים‪ .‬כפי שאנחנו‬
‫רואים‪ ,‬הגודל שלה מרשים‪ .‬ובצדק נאמר כי טייגה היא "ריאות" של כדור‪-‬הארץ‪ ,‬היא מייצרת את עיקר מסת החמצן החופשי‪.‬‬
‫יש לקחת בחשבון כי אזורי הטייגה התגבשו עוד לפני עידן הקרחונים‪ ,‬מכאן שעם מחקר החיים באיזור הטייגה של היום‬
‫אנחנו יכולים לקבל מושג על החיים שהיו על כדור‪-‬הארץ לפני עידן‪-‬הקרח‪.‬‬
‫בשטחי הקרחונים התגלו שרידים מגופו של גור ממותה שנשמרו היטב‪ ,‬והיום הם מוצגים במוזיאון הזואולוגי בסנקט‪-‬‬
‫פטרבורג‪.‬‬
‫קשה לנו ליצור תמונת עולם החי באיזורי הטייגה שהיה לפני עידן‪-‬הקרח‪ .‬היום בטייגה נפוצים חתולי בר‪ ,‬גרגרנים‪,‬‬
‫סנאים מפוספסים‪ ,‬צובלים‪ ,‬סנאים‪ ,‬דובים‪ ,‬שועלים‪ ,‬זאבים‪ .‬מבעלי הפרסות – איילי הצפון‪ ,‬האייל האדמוני‪ ,‬האייל הקורא‪,‬‬
‫איילות; מכרסמים רבים – חדפים‪ ,‬עכברים‪.‬‬
‫מהעופות – השכווי הענק‪ ,‬שכווי יערות‪ ,‬אגוזיות∗‪ ,‬צלובי‪-‬מקור‪.‬‬
‫∗ אגוזית – כך ברוסית קרויה ציפור שניזונה בעיקר מאגוזי הארז‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫בתקופת החורף רובם המכריע של בעלי‪-‬החיים שוקעים באנאביוזה או תרדמת חורף‪ .‬המצב הזה של האורגניזמים‬
‫החיים נחקר במידה מעטה והיום מעורר עניין רב בקרב חוקרי החלל‪.‬‬
‫מה שנוגע לעולם הצומח – בטייגה צומחים מיני שיחים שונים – הערער המצוי‪ ,‬יערה‪ ,‬דומדמניות‪ ,‬ערבה ואחרים‪ .‬וגם‬
‫האוכמניות השחורות‪ ,‬האוכמניות האדומות‪ ,‬החמוציות‪ ,‬הפטל הכתום הם בעלי הרכב ויטמינים עשיר‪ .‬ממיני העשב האכילים‬
‫נקה ∗∗‪ ,‬שרך רבים‪.‬‬
‫גרוּשׁ ָ‬
‫ַ‬
‫אפשר לפגוש חמציצים‪,‬‬
‫עצים שגיאים המגיעים לגובה ארבעים מטר‪ – ,‬אשוחים‪ ,‬פיכטות‪ ,‬ארזיות‪ ,‬אורנים והעץ בעל התכונות הייחודיות – ארז‪,‬‬
‫שלעיתים המדענים קוראים לו אורן ממשפחת הארזים‪ .‬וכאן אני רוצה לומר שלדעתי‪ ,‬ממש לא ראוי כך לקרוא אותו‪ .‬אבל זה‬
‫מה יש‪ ,‬המדע יכול לרכז את דעתו על כך שזהו אורן עם סעיף‪-‬הסבר שהוא ממשפחת הארזים‪ ,‬ואילו אני אדבר עליו כעל ארז‬
‫של סיביר שאין להשוותו עם שום דבר אחר‪ .‬מדוע אין להשוותו עם שום דבר אחר? מכיוון שארז נותן פירות בעלי סגולה‬
‫ייחודית וראוי לשם נפרד משלו‪ .‬איכות הפירות של הארז הסיבירי‪ ,‬של אגוזי הארז ∗‪ ,‬משמעותית עולה על איכות הפירות של‬
‫הארזים הגדלים באזורי האקלים האחרים של כדור‪-‬הארץ‪ .‬על כך עוד בשנת ‪ 1792‬כתב חבר אקדמיה פלאס במכתבו‬
‫לקיסרית הרוסית יקטרינה ה‪.II-‬‬
‫אפילו אחרי שכבר כרתו או ניסרו את הארז הוא בעל יכולת טיהור וחיטוי מיוחדת במינה‪ ,‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בארון בגדים‬
‫העשוי מארז מעולם לא יופיע עש‪.‬‬
‫עוד המלך המקראי שלמה‪ ,‬שכפי הנראה ידע על התכונות המסתוריות של הארז‪ ,‬בנה בית‪-‬מקדש מהעץ הזה ובעד‬
‫ארזים שנבחרו במיוחד לשם כך נתן עשרים ערי ממלכתו‪.‬‬
‫אך לא יכלו הכהנים לשרת בבית‪-‬המקדש מסיבת הענן שהופיע בו )ספר מלכים א' פרק ח' פס' יא(‪.‬‬
‫אחרי שנברתי במקורות רבים המספרים על הארז הסיבירי אני נוטה לסבור‪ ,‬ויש לכך שחר‪ ,‬כי ארז הוא נציג עולם‬
‫הצומח שהיה לפני עידן‪-‬הקרח ואולי אף שליח אלינו מאת ציוויליזציה אחרת שהייתה מפותחת יותר במובן הביולוגי‪.‬‬
‫אז איך הוא עבר את אסון העולם וחזר לחיים בעולם שלנו?‬
‫זרעי הארז עמידים בפני כל קור ויכולים להישמר לאורך תקופת זמן ארוכה‪ ,‬כדי שבתנאי אקלים נוחים יותר יוכלו לנבוט‬
‫ולהסתגל לסביבת החיים החדשה; וההסתגלות הזו נמשכת עד היום הזה‪.‬‬
‫אז במה הייחודיות של פירות הארז? מדוע היום בבטחון אפשר להחשיבם כמוצר שיותר מהאחרים לא מזוהם אקולוגית‬
‫ומועיל לבריאות שלנו ?‬
‫גרעין של אגוז הארז מכיל את כל תשלובת הויטמינים הדרושה‪ .‬באוניברסיטת טוֹמסק** מדענים חקרו את התכונות של‬
‫שמן אגוזי הארז והמליצו עליו להרכב מנות המזון של מונעי האסון הגרעיני בצ'רנוביל שקיבלו על עצמם את הקרינה‬
‫הרדיואקטיבית; כתוצאה מהשימוש בשמן אגוזי הארז צוין כי גברה אצלם החסינות של הגוף‪.‬‬
‫אין כל התוויות נגד השימוש בשמן אגוזי הארז‪ ,‬אפילו נשים הרות ואמהות מניקות יכולות לצרוך אותו כמזון‪.‬‬
‫ישנה עוד עובדה מסתורית אחת שקשורה לגרעין של אגוז הארז‪ .‬בתקופה שבה הארז לא מניב את פירותיו נקבות של‬
‫חלק מבעלי‪-‬הפרווה לא מתירות לזכרים להתקרב לצורך ההזדווגות‪ .‬עד עכשיו לא מובן‪ ,‬באיזה אופן הארז מודיע לחיות על‬
‫כך שהשנה לא יניב פירות? הן הזיווג מתרחש באביב‪ ,‬ואילו הפירות של הארז נהיים בשלים בשלהי הסתיו ומאוד קשה על‪-‬‬
‫פי המראה של הארז לקבוע כי לא יניב פירות‪.‬‬
‫בטייגה קיים מגוון רב של צמחים אחרים שמהם העולם החי של הטייגה יכול להיות ניזון‪ .‬באזור מרכז ברוסיה בעלי‪-‬‬
‫חיים מאותו סוג כמו אלה של הטייגה בכלל חיים בלי שאוכלים את אגוזי הארז‪ .‬למה אם כן הנקבות אחרי שטעמו את אגוזי‬
‫הארז לא רואות לאפשרי להוליד צאצאים ללא סוג מזון זה?‬
‫מציינים כי פרווה של חיות הטייגה‪ ,‬במיוחד מהאזורים שבהם גדלים ארזים‪ ,‬באיכות שלה הרבה יותר טובה מהפרווה‬
‫של בני המין שלהם מהאזורי האחרים‪ .‬כזאת איכות פרווה אי‪-‬אפשר לקבל בחוות לגידול חיות‪-‬פרווה‪ ,‬כמה שלא ישכללו את‬
‫תפריט התזונה שלהם המדענים‪-‬המומחים לגידול בעלי‪-‬חיים‪ .‬תמיד פרווה של צובל סיבירי מאזורי הארזים היה במקום‬
‫ראשון באיכות שלו בעולם‪ .‬כידוע מצב הפרווה של החיות מאפיין את המצב של כל הגוף שלהן‪ .‬ואם הוא משתפר מאכילת‬
‫גרעיני הארז‪ ,‬אז אותו הדבר יקרה גם לאדם‪ ,‬במיוחד לנשים בהריון‪ .‬מאוד יכול להיות שהנשים שלנו לא מקבלות מספיק‬
‫מוצרים איכותיים‪ ,‬כדי שיתפתח עובר בריא בבטנן‪ ,‬וכזה מצב הוא השפלה לחברה‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬פירות הארז הסיבירי מונעים את הדעה של המדענים על כך שעבודת‪-‬אדמה מהווה הישגו ועדות להתפתחותו‬
‫של ייצור האדם‪ .‬אני חושב שעבודת‪-‬אדמה נוצרה כתוצאה מכך שהציוויליזציה האנושית איבדה את הידע על הטבע הטבעי‬
‫וכתוצאה משינוי אורח חיי האדם‪ ,‬וזה גרם לו להתחיל להשיג את לחם‪-‬החוק שלו בזיעת אפיו מהעבודה בשדות‪ .‬תחשבו‬
‫בעצמכם –‬
‫נתאר לנו שעל חלקת אדמה שעליה חיה משפחה המורכבת משלושה אנשים גדלים שני ארזים המניבים פירות‪.‬‬
‫בבטחון אפשר לומר כי משפחה שבבעלותה חלקת אדמה שעליה גדלים אך ורק שני ארזים‪ ,‬אפילו בשנה הלא נוחה ביותר‬
‫לאיסוף היבול‪ ,‬לעולם לא תסבול מרעב‪ .‬ולא רק שלא תסבול מרעב באוכלה מזון פעוט‪ ,‬אלא תזונתה תהיה עשירה ובאיכות‬
‫הכי טובה‪.‬‬
‫בשנה אך ורק ארז יחיד לבדו יכול להביא עד טונה אחת של אגוזי ארז הראויים למאכל אחרי שקולפו‪ .‬אך זה עוד לא‬
‫הכל‪ .‬מגרעין של אגוז הארז אפשר לקבל חלב אגוזי ארז שהוא לא פשוט מתאים להיאכל על‪-‬ידי האדם‪ ,‬אלא בהצלחה רבה‬
‫אפשר לתת אותו לתינוקות כחלב הנקה‪ .‬מגרעין של אגוז הארז מקבלים שמן באיכות מעולה‪ ,‬מוסיפים אותו לסלטים ולסוגי‬
‫מאכל אחרים‪ ,‬וכן משתמשים בו למטרות ריפוי‪.‬‬
‫אחרי סחיטת גרעיני אגוזי הארז לייצור השמן נשארת גפת שממנה אפשר להכין דברי מאפה נפלאים – לחם‪ ,‬עוגיות‪,‬‬
‫עוגות או פנקייקים‪.‬‬
‫עוד הארז נותן שרף שעל‪-‬ידי הרפואה הרשמית והעממית מוכר כאמצעי‪-‬ריפוי ומניעה‪.‬‬
‫∗∗ גרושנקה – שם רוסי‪ ,‬השם הלועזי של הצמח ‪.Pyrola grandiflora -‬‬
‫∗ ברוסית את האורנים המניבים צנוברים מכנים ארזים שמניבים אגוזים‪.‬‬
‫**‬
‫טומסק – עיר גדולה בסיביר‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הארז הסיבירי לא דורש שום טיפול מהאדם‪ ,‬לא דישון‪ ,‬לא עידור ואפילו זריעה‪ .‬את הזרעים שלו זורעת באדמה ציפור‬
‫הקרויה אגוזית‪.‬‬
‫נהיה מובן‪ ,‬מדוע האבות הקדומים שלנו לא ידעו חקלאות‪ .‬פשוט הם הכירו את מה שהרבה יותר מזה‪.‬‬
‫יהיה מי שיאמר כי ארז הרי מניב פירות פעם בשנתיים‪ ,‬ואם התקופה שבה הוא לא מניב את הפירות תיפול על שנת‬
‫יבול דל‪ ,‬אז איך אפשר לתקן את המצב בעזרת הארז? אז אני אענה‪ .‬אכן ארז מניב פירות פעם בשנתיים‪ ,‬לפעמים בתדירות‬
‫נמוכה יותר מזו‪ ,‬אך האגוזים הייחודיים שלו‪ ,‬אם לא להוציא אותם מהאצטרובל‪ ,‬נשמרים מתשע עד אחת‪-‬עשרה שנים‪.‬‬
‫כמובן שלא הכל כל‪-‬כך פשוט היום בחיים שלנו‪ .‬קשה לארז להתאקלם בסביבת הערים‪ .‬הוא לא יכול לשאת את‬
‫האזורים המזוהמים אקולוגית‪ .‬אך ישנן גם תוצאות מעודדות‪ .‬במקורות רבים נאמר כי ארז מגיב לרגשות של אדם‪ ,‬יכול לקבל‬
‫אנרגיה מהאדם‪ ,‬ואחרי שמרבה אותה‪ ,‬להשיב בחזרה‪ .‬בכך אישית יכולתי להיווכח‪.‬‬
‫לפני שבע שנים מסיביר שלחו לי עשרים וחמישה שתילי ארזים מטייגה‪ .‬יחד עם תושבי הבלוק בן חמש קומות שבו‬
‫נמצאת הדירה שלי נטענו את השתילים האלה בחורשה הסמוכה לבלוק‪ .‬שלושה מהם שתלתי בקצה חלקת הבית האחר שלי‬
‫שהוא מחוץ לעיר‪ .‬אחרי זמן קצר מישהו משך מהאדמה את הארזים שניטעו בחורשה‪ .‬זה העציב אותי‪ ,‬אבל לא להרבה זמן‪,‬‬
‫כי חשבתי שאם מישהו לקח אותם‪ ,‬אז זה אומר שאנשים יודעים על התכונות שלהם וככל הנראה‪ ,‬כשישתלו אותם במקום‬
‫אחר‪ ,‬ידאגו להם‪ .‬אבל שתיל אחד בכל זאת נשאר‪ .‬שתלו אותו על‪-‬יד חומת לבנים של החנייה לפני הבלוק‪ .‬האדמה שם‬
‫ממש רחוקה מלהיות פורייה‪ ,‬בעיקר היו שם שיירים מהבנייה‪ ,‬מחופים בשכבת אדמה לא גדולה‪ .‬אך הארז הסתגל ועד היום‬
‫שם הוא צומח‪ .‬משמעותית ברמת הצמיחה ובגזע החלק שלו הוא נבדל מהארזים שניטעו בחלקת הבית שלי מחוץ לעיר‪.‬‬
‫והוא גם פי שתיים גבוה יותר‪ .‬אז חשבתי‪ ,‬מה הסיבה‪ ,‬והתחלתי לשים לב שבעיר השכנים שלי‪ ,‬כשיוצאים למרפסת‪ ,‬פעמים‬
‫רבות מביטים על הארז‪ ,‬ולפעמים גם אומרים‪" :‬איזה ארז יפה יש לנו"‪ .‬וגם אני עצמי‪ ,‬כשעובר ברגל או במכונית מולו‪ ,‬מתענג‬
‫על המראה שלו‪ .‬ולפיכך‪ ,‬כל יום הארז הגדל על‪-‬יד החנייה מקבל את תשומת‪-‬הלב של האנשים ומתאמץ להיות ראוי לה‪.‬‬
‫עכשיו בתי‪-‬עסק רבים‪ ,‬במיוחד אחרי שיצאה לאור סדרת הספרים "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ ,‬מייצרים את מוצרי‬
‫הארז‪ ,‬בין השאר גם שמן אגוזי הארז‪.‬‬
‫גם אני ביקשתי מהבת שלי והבעל שלה לארגן ייצור של שמן אגוזי הארז‪ .‬סיפרתי על הטכנולוגיה הקדומה שעליה‬
‫אנסטסיה דיברה‪.‬‬
‫סֵרגֵי‪ ,‬בעלה של פולינה‪ ,‬באופן מרבי שאף להקפיד הן על כללי הטכנולוגיה העתיקה‪ ,‬והן על הדרישות של היום שעליהן‬
‫מקפידים בייצור מוצרי‪-‬מזון‪ .‬הייצור הוסדר במפעל לתכשירי‪-‬רפואה תחת השגחת מומחים מנוסים‪ .‬כל זה נעשה בכבישה‬
‫קרה ששומרת על מקסימום תועלת של השמן‪ ,‬וכן המשטחים שעמם במגע בא השמן היו עשויים מעץ‪ .‬זה היה הכרחי‪ ,‬מכיוון‬
‫שגרעין של אגוז הארז והשמן מכילים את כל טבלת מנדלייב∗‪ ,‬ואילו במגע עם מתכת חלק מהיסודות יכולים להתחמצן‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬השתמשו רק במיכלי זכוכית בעת המזיגה‪ .‬השמן אולי יצא טוב יותר באיכות שלו מזה המתקבל בדרכי הייצור האחרות –‬
‫לדוגמא‪ ,‬כשהוא מופק בכבישה חמה‪ ,‬אך בטעמו הוא נבדל מזה שטעמתי בטייגה‪ .‬היה רושם שיש בו פחות כוח חיים מאשר‬
‫בזה של הטייגה‪.‬‬
‫לא אספר על כל החיפוש הארוך של הגורמים להבדל‪ ,‬מייד אומר כי שינויים איכותיים קרו ברגע שכל הייצור‪ ,‬החל‬
‫משימור האגוזים‪ ,‬סחיטת השמן וכלה באריזה הועבר לכפר בטייגה המרוחק במאה ועשרים קילומטרים מהעיר‪.‬‬
‫הסתבר שבתנאי העיר ייצור שמן איכותי‪ ,‬אפילו במפעל לתכשירי רפואה‪ ,‬אינו אפשרי‪ .‬בכל שלבי הייצור הגרעין והשמן‬
‫באים במגע עם האוויר‪ ,‬ואילו האוויר העירוני נבדל מזה של הטייגה המלא במרכיבים ביולוגיים פעילים שמופרשים על‪-‬ידי‬
‫הצמחים והמדכאים או הממיתים את הבקטריות‪ ,‬הפטריות והאחרים מן הסוג הזה‪.‬‬
‫כתוצאה מהעברת הייצור של מפעל קטן שהוא אולי לא מצויד טכנית כראוי על‪-‬פי אמות המידה של היום איכות‬
‫התוצרת עלתה על זו של כל האחרות‪ ,‬ואני חושב שלא רק במדינה שלנו‪ ,‬אלא גם בכל העולם‪ .‬אני שמח שלפחות באיזושהי‬
‫מידה הייתה לי יד בהופעת המוצר זה היחיד במינו – שמן אגוזי הארז‪ .‬אני חושב שהמפעל הזה בטייגה הוא בכלל אחד ויחיד‬
‫שמפיק דווקא שמן ארזים‪ ,‬אחרים מייצרים שמן "אורנים"‪.‬‬
‫בעולם ישנה תוצרת רבה מאוד תחת השם "מוצרים אורגניים"‪ .‬אך מייד אני שואל את עצמי‪ :‬אך מאיפה המוצר הזה‪,‬‬
‫היכן גידלו אותו? האם בכלל אפשר לקרוא למוצר כלשהו אורגני‪ ,‬אם חומר הגלם שממנו הוא מיוצר גדל באיזור המוקף‬
‫בכבישים‪ ,‬בערים גדולות וקטנות? אני חושב‪ ,‬אף מוצר שמיוצר באזורים כאלה אינו יכול להיות אורגני‪ ,‬אפילו אם כשמגדלים‬
‫אותו‪ ,‬לא משתמשים בכל מדבירי המזיקים‪ ,‬קוטלי העשבים והדשנים הכימיים‪.‬‬
‫ארז גדל במעמקי הטייגה הסיבירית‪ ,‬במרחק מאות ואלפי קילומטרים מהערים הגדולות‪ .‬שם אין כבישים‪ ,‬ולהוביל את‬
‫התוצרת הייחודית הזו אפשר רק דרך הנהר‪ .‬כמובן‪ ,‬גם לשם יכול להגיע הלכלוך של הציוויליזציה שלנו‪ ,‬אך הכל בעולם יחסי‬
‫ובאמת שאין מה להשוות אפילו את האוויר והמים של הערים הענקיות ואת אלה של הטייגה‪ ,‬וגם אף אחד לא מפזר שם‬
‫רעלים לאדמה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אני חושב‪ ,‬בעולם לא קיים מוצר שהוא יותר אורגני‪ ,‬בריא ומרפא מהגרעין של אגוז הארז והמוצרים המופקים‬
‫ממנו‪.‬‬
‫בסיפור שלי על הטייגה הסיבירית תשומת‪-‬לב מיוחדת הקדשתי לארז‪ .‬אך באזורי הטייגה ישנם גם מצרכי‪-‬מזון אחרים‬
‫שבאופן ניכר האיכות שלהם עולה על זאת של המוכרים לנו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬חמוציות‪ ,‬פטל‪ ,‬הפטל הכתום‪ ,‬דומדמניות‪ ,‬פטריות‪.‬‬
‫ובהשיבי לשאלה‪ ,‬מה מהווה את התזונה של אנסטסיה‪ ,‬שחייה בטייגה‪ ,‬אני יכול כך לומר‪ :‬התזונה שלה מורכבת ממזון‬
‫אורגני באיכות מעולה שאותו אי‪-‬אפשר לרכוש בשום מיליוני דולרים‪.‬‬
‫עוד בספר הראשון תיארתי את הווי החיים של אנסטסיה בתנאי טייגה וכמה שעורר את פליאתי‪ .‬כעת‪ ,‬עם חלוף כבר‬
‫לא מעט שנים מאז ההיכרות שלנו‪ ,‬אחרי ההרהורים עליה אני משוכנע כי בלתי‪-‬טבעיים ואבסורדיים‪ ,‬על רקע החיים של‬
‫אנסטסיה בתנאי הטבע‪ ,‬נראים חיי האנשים בערים המודרניות הגדולות‪.‬‬
‫∗ טבלת מנדלייב – טבלה שהוצעה לראשונה על ידי הכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב ב ‪ ,1869-‬ומציגה את כל היסודות לפי המספר האטומי והסמל הכימי של‬
‫האטומים שלהם‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ממבט ראשון לא רגיל נראה איך שעל‪-‬פי סימן מוסכם החיות מביאות מזון לאנסטסיה‪ .‬אך הרי גם כלבי‪-‬הציד שבהם‬
‫משתמשים אנחנו היום מביאים טרף לבעלים שלהם‪ .‬וגם בז המיומן לצורכי הציד מביא את הטרף לבעליו‪ .‬בחצר‪-‬המשק‬
‫בכפר ברצון העז‪ ,‬הפרה מאכילות את הבעלים שלהן‪ ,‬כשנותנות להם חלב‪.‬‬
‫החיות שחייהן סביב קרחת‪-‬היער שעליה חיה אנסטסיה מציינות את הטריטוריה כשלהן ובשטח הזה הן רואות את‬
‫האדם‪ ,‬אולי כמנהיג הלהקה שלהן‪ .‬אני חושב‪ ,‬מדור לדור לימדו אותן האמהות והאבות הרחוקים של אנסטסיה‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬הן‬
‫בעצמן לימדו את הצאצאים שלהן‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬אנסטסיה אוכלת מעט מאוד‪ ,‬מעולם לא עושה פולחן מהאוכל‪.‬‬
‫בשנים שעברו אנשים רבים שאלו‪ ,‬איך אנסטסיה שורדת את הקור העז של החורף הסיבירי‪ ,‬כאשר הטמפרטורה‬
‫מגיעה למינוס שלושים וחמש‪-‬ארבעים מעלות‪ ,‬אם אין לה בגדים חמים ואמצעי הסקה במבנה כלשהו? קודם כל‪ ,‬מייד אני‬
‫רוצה לומר את הדבר הבא‪ :‬אם במרחב הפתוח הטמפרטורה של האוויר יורדת לשלושים מעלות‪ ,‬אז במעמקי הטייגה תמיד‬
‫היא גבוהה יותר באופן ניכר והפרשי הטמפרטורה יכולים להגיע עד לעשר מעלות‪.‬‬
‫לאנסטסיה יש מחפורות הממוקמות במקומות שונים של הטייגה‪ .‬זאתי שבה לרוב היא משתמשת היא איפה שישנתי‬
‫לא פעם‪ ,‬היא מהווה גומחה באדמה באורך כשניים וחצי מטרים‪ ,‬רוחב כשני מטרים‪ ,‬וגם הגובה הוא בערך שני מטרים‪.‬‬
‫הכניסה למחפורת צרה‪ ,‬רוחבה כשישים סנטימטרים והגובה שלה מטר וחצי בערך‪ .‬הכניסה סגורה בענפי ארז‪ .‬על פני‬
‫הקירות והתקרה של חדר השינה של הטייגה נצרי ערבה קלועים ולתוך המרווחים ביניהם תקועות פקעות של עשב יבש‬
‫ופרחים של הטייגה‪ .‬על הרצפה מרבד חציר יבש‪.‬‬
‫בקיץ בכזה חדר‪-‬שינה מאוד נעים לישון‪ .‬לא חודרים אליו שום קולות‪ ,‬שלא לדבר על כל גלי קרינת‪-‬הרדיו והחשמל‬
‫למיניהם‪ ,‬להם האדם שחי בבית רב‪-‬קומות נחשף‪.‬‬
‫בימי הסתיו המאוחרים אנסטסיה ממלאה את כל המרחב של חדר‪-‬השינה שלה בחציר היבש ושוקעת בשינה ארוכה‬
‫הדומה לזו שהמדענים קוראים לה אנאביוזה‪.‬‬
‫כפי שמפרש אותה המדע של היום‪ ,‬אנאביוזה – זה מצב שבו פעולות החיים בגוף‪ ,‬לרבות חילוף חומרים‪ ,‬עד כדי כך‬
‫יורדות למינימום שנעדרים כל סימני החיים הנראים‪.‬‬
‫על התופעה הביולוגית הייחודית הזו מדענים מרכזים את תשומת‪-‬הלב שלהם בתכנון מסעות חלל ארוכים‪ .‬קודם כל‬
‫מעניין אותם זה שבמצב אנאביוזה‪ ,‬או שנת חורף‪ ,‬האורגניזמים החיים צורכים הרבה פחות חמצן ולא זקוקים למזון‪ .‬הוכח כי‬
‫אצלם גוברת העמידות בפני גורמי הסביבה הקשים‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬נקבע כי אצל כאלה בעלי‪-‬חיים מחלות זיהומית אינן‬
‫מתפתחות אפילו בהידבקות מלאכותית‪ ,‬ואילו רעלים רבים‪ ,‬אשר בתנאים רגילים קטלניים לגוף שלהם‪ ,‬הם בלתי‪-‬מזיקים‬
‫כליל בשבילם במצב אנאביוזה או היברנציה‪ .‬הוכח אפילו שאם כאלה בעלי‪-‬חיים ייחשפו לקרינה מייננת‪ ,‬בכל זאת הם‬
‫שורדים‪ ,‬כיוון שבתקופה הזו חילוף החומרים שלהם הוא איטי מאוד‪ ,‬ואחרי התעוררותם תפקוד החיים שלהם מתנהל באופן‬
‫נורמאלי‪.‬‬
‫אך הנה נקודה מעניינת‪ .‬אם אדם בר תבונה נרדם בשינה הלא הרגילה של החורף‪ ,‬אז מה קורה לנשמה שלו במהלך‬
‫התקופה הזו? במאמרים של מדענים לא מצאתי אפילו היפותזות בנושא הזה‪ .‬והנושא הוא הרי מאוד מעניין‪.‬‬
‫פעם אחת גם לי יצא לחוות את המצב הלא רגיל של אנאביוזה‪ .‬זה קרה בזמן שהייתי בטייגה בימי הסתיו המאוחרים‪.‬‬
‫בעונה הזו של השנה שעות אור היום הן קצרות מאוד באותו אזור שבו חיה אנסטסיה‪ .‬כשהתחילו דמדומים‪ ,‬אנסטסיה‬
‫הציעה לי לשכב לנוח‪ .‬ומיד הסכמתי‪ .‬מהעייפות שהצטברה מהחיים בעיר והמעבר‪ ,‬שהיה לא קל‪ ,‬בטייגה כמעט הלכתי‬
‫ונרדמתי‪.‬‬
‫הפעם המחפורת הייתה מלאה בחציר יותר מהרגיל‪ .‬ידעתי שבתוך חציר לא קר לישון אפילו בטמפרטורה מתחת‬
‫לאפס‪ ,‬אז התפשטתי עד הלבנים ושכבתי לישון‪ ,‬כשמתחת לראש הנחתי לי את המעיל‪.‬‬
‫עליך כבר לקום‪ ,‬וולדימיר‪ - ,‬אנסטסיה העירה אותי‪.‬‬
‫‬‫הרגשתי שהיא מעסה לי את היד הימנית והבטתי על הכניסה למחפורת‪ .‬פתח הכניסה בקושי נראה – סימן לכך‬
‫שהשמש עוד לא עלתה‪.‬‬
‫למה לקום? השחר רק מתחיל‪.‬‬
‫‬‫מתחיל השחר השלישי מאז אותו רגע שנרדמת‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אם לא תתעורר‪ ,‬השינה שלך יכולה להימשך כמה‬
‫‬‫חודשים ואפילו שנים‪ .‬הנשמה שלך‪ ,‬לא מודאגת משמירה על הגוף שלך‪ ,‬תרצה לנוח בטיילה בעולמות האחרים של היקום‪.‬‬
‫להשיבה איש לא יוכל‪ ,‬כל עוד היא בעצמה לא תרצה לחזור‪.‬‬
‫אז היא לא הייתה איתי בזמן שישנתי?‬
‫‬‫היא הייתה איתך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬לידך‪ ,‬חיכתה שהשינה שלך תיעשה רגועה‪ ,‬עמוקה יותר‪ ,‬ואז היא הייתה יכולה לעזוב‪.‬‬
‫‬‫אך אני החלטתי להעיר אותך‪.‬‬
‫והנשמה שלך‪ ,‬למה היא לא עוזבת‪ ,‬כשאת נרדמת בשינה עמוקה?‬
‫‬‫גם הנשמה שלי עוזבת‪ ,‬אלא שתמיד בזמן היא חוזרת‪ .‬הרי איני מייסרת אותה‪.‬‬
‫‬‫ומה‪ ,‬אני מייסר את הנשמה שלי?‬
‫‬‫וולדימיר‪ ,‬כל אדם‪ ,‬שמשפיעים עליו הרגלים רעים‪ ,‬מחשבות הרסניות‪ ,‬שצורך מזון לא בריא‪ ,‬בראש ובראשונה‬
‫‬‫לנשמה שלו גורם סבל‪.‬‬
‫למה המזון חשוב לנשמה? מה‪ ,‬גם היא צורכת את המזון שאוכל האדם?‬
‫‬‫את המזון החומרי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הנשמה אינה צורכת‪ ,‬אך לראות‪ ,‬לשמוע ולהגשים את עצמה היא יכולה רק דרך‬
‫‬‫הגוף שלך‪ .‬אם הגוף לא בריא – לדוגמא‪ ,‬האדם שתוי‪ ,‬וחסר אונים הגוף שלו‪ ,‬הנשמה‪ ,‬כאילו כבולה‪ ,‬בשום אופן לא יכולה‬
‫לבטא ולהגשים את עצמה‪ .‬היא יכולה רק להרגיש ולבכות על הגוף‪ ,‬חסר ישע ומעונה על‪-‬ידי המשקה המזיק‪ .‬לנסות לחמם‬
‫את האיבר של הגוף שניזוק – ולכך להוציא כמות אנרגיה אדירה‪ .‬כשהאנרגיה שלה אוזלת‪ ,‬הנשמה הופכת חסרת כוח‬
‫ועוזבת את גוף האדם‪ .‬הגוף מת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫כן‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬מעניין מה שסיפרת על הנשמה‪ ,‬ודומה שזה באמת כך‪ .‬כי לעם יש ממרה כזאת‪ ,‬כשאדם מת‪,‬‬
‫‬‫אומרים עליו‪" :‬נתן את נפשו לאלוהים"‪ .‬בפרשנות שלך יוצא ש"הכוחות של הנשמה אפסו"‪ .‬מעניין‪ ,‬ולנשמה שלי עוד יש כוח?‬
‫אם היא חזרה‪ ,‬זה אומר שעוד יש כוח לנשמה שלך‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אך נסה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬לא לגרום לה סבל‪.‬‬
‫‬‫אני אשתדל‪ .‬ומה‪ ,‬כשאדם ישן‪ ,‬הנשמה שלו לא נחה?‬
‫‬‫נשמה – היא אנרגיה‪ .‬תשלובת אנרגטית חיה‪ .‬אנרגיה לא זקוקה למנוחה‪.‬‬
‫‬‫ולאן הנשמה הולכת בזמן השינה‪ ,‬איך את חושבת‪ ,‬אנסטסיה?‬
‫‬‫היא יכולה לעזוב למימדים אחרים‪ .‬לרחף בין הפלנטות של היקום‪ .‬ולפי הרצון של האדם לאסוף בשבילו את‬
‫‬‫המידע הדרוש לו‪ .‬ירצה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬האדם לדעת דבר‪-‬מה על העבר או העתיד‪ ,‬בעת שהוא נרדם יבקש מהנשמה שלו לבקר‬
‫בזמן או מקום כזה או אחר אשר מעניין אותו‪ ,‬הנשמה תמלא את הבקשה‪ .‬אך אם האדם ישן שינה רגילה שהיא לא מספיק‬
‫רגועה ובסביבה שאינה אידיאלית‪ ,‬הנשמה לא תוכל לעזוב לשום מקום‪ .‬היא אלוצה לשמור על הגוף שלו‪.‬‬
‫ממי לשמור עליו ?‬
‫‬‫מכל ההשפעות ההרסניות‪ .‬וולדימיר‪ ,‬אתה ישן בדירה שלך‪ ,‬הקירות שלה בחוטי חשמל‪ ,‬והם פולטים קרינה‬
‫‬‫מזיקה לאדם‪ .‬דרך החלון חודרים קולות העולם הלא טבעי‪ .‬האוויר בדירה לא כל‪-‬כך טוב לנשימה‪ .‬הנשמה לא יכולה לעזוב‬
‫אותך‪ .‬במקרה של מצב קריטי היא צריכה להעיר אותך‪.‬‬
‫הבנתי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬המחפורת הזו שבה ישנתי – לאמיתו של דבר‪ ,‬בתנאי הנוחיות שלה היא באופן ניכר מעל‬
‫‬‫חדרי‪-‬השינה הכי טובים של המלונות והדירות המודרניים‪ .‬היא מבודדת כמו תא לחץ‪ .‬האוויר כאן אידיאלי‪ ,‬אין קרינה ורעשים‬
‫מזיקים‪ ,‬הטמפרטורה יציבה‪ ,‬לכן גם השינה בתוכה הרבה יותר טובה‪ ,‬מאשר בדירה‪ .‬על עצמי חוויתי והבנתי את זה‪ .‬רק לא‬
‫ברור לי‪ ,‬כשאת נרדמת להרבה זמן‪ ,‬למה הנשמה שלך לא מודאגת מהעובדה שהגוף שלך הוא בתוך מאורה‪ ,‬שהכניסה‬
‫אליה לא נעולה? ובמקרה של סכנה‪ ,‬נגיד‪ ,‬מאיזשהם חוליגנים‪ ,‬לא יהיה מי שיעיר אותו?‬
‫וולדימיר‪ ,‬כאשר מישהו‪ ,‬לא חשוב עם אילו כוונות‪ ,‬פשוט ינסה להתקרב לקרחת‪-‬היער שעליה אנחנו נמצאים‪,‬‬
‫‬‫ברדיוס שלושה קילומטרים כל המרחב יידרך‪ .‬החיות‪ ,‬העופות‪ ,‬הצמחים יחלו להביע דאגה‪ .‬המתקרבים יהיו אחוזי בהלה‪ .‬אם‬
‫יוכלו להתגבר עליה ולא לסטות מדרכם‪ ,‬דרך בעלי‪-‬החיים המרחב יעיר את הגוף ויחזיר את הנשמה‪.‬‬
‫גם בחורף‪ ,‬כשהכל נרדם?‬
‫‬‫לא הכל נרדם בחורף‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬בחורף למי שעֵר קל יותר לצפות במתרחש‪.‬‬
‫‬‫לא הכל מובן לי ממה שדיברה אנסטסיה על הנשמה בעת שנת החורף שלה‪ ,‬אך זה שהחיות והעופות מביאות‬
‫לאנסטסיה בשורות מדאיגות או משמחות אני בעצמי ראיתי‪.‬‬
‫מהידוע על היחס של אנסטסיה לשינה אפשר להסיק מסקנה הבאה‪.‬‬
‫לאדם של היום ולאנושות בכללותה אין אפשרות לישון די הצורך‪ .‬לכך שחדרי‪-‬השינה המודרניים לא משתווים לחדר‪-‬‬
‫השינה הטבעי יש להוסיף עוד עובדה אחת חשובה‪ :‬האדם של היום כל הזמן שרוי במערבולת דאגות היומיום‪ ,‬ופעמים רבות‪,‬‬
‫כשהוא נרדם‪ ,‬עדיין ממשיך לחשוב עליהן‪ .‬ואם זה כך‪ ,‬אז עולה השאלה – במה האדם משקיע את האנרגיה של הנשמה‬
‫שלו? נשמה אשר ביכולתה להתוודע לעולמות אחרים בזמן השינה ולהביא מידע עליהם לאדם‪ ,‬כשיתעורר‪ .‬אולי את חדר‪-‬‬
‫השינה צריך לארגן כך שלא יחדרו אליו קולות חיצוניים‪ ,‬לא יהיו בו שום חוטי חשמל‪ ,‬כבלים וטלפונים? לעשות זאת אפשרי‪,‬‬
‫יותר קשה להשיג את האיכות האוויר הדרושה‪.‬‬
‫אז הנה בהמשך‪ ,‬המתבודדת של הטייגה הסיבירית אנסטסיה הפכה לגיבורה של סדרת הספרים "הארזים הצלצלניים‬
‫של רוסיה"‪ .‬היא ילדה לי בת ובן‪ .‬כעת היא חיה בטייגה‪ ,‬בלבי ובדמות גיבורת הספרים שלי‪.‬‬
‫אני חושב‪ ,‬במלוא המידה לא הצלחתי לתאר את יופייה של האישה המפליאה הזו‪ ,‬את האינטלקט שלה והיכולות‬
‫היוצאות מגדר הרגיל‪ ,‬וגם כנראה בשפה הרגילה בלתי‪-‬אפשרי לעשות זאת‪.‬‬
‫אפילו עכשיו רק לפעמים אנסטסיה נראית לי אדם קרוב ובת משפחתי‪ ,‬אך ברוב הפעמים לא נתפשת ומסתורית‪ ,‬בעלת‬
‫עוצמת רוח בלתי‪-‬מוסברת שבזכותה אפשר לברוא את העתיד‪.‬‬
‫אז הנה האפיון שלה למציאות ההיום שלנו‪ ,‬הסיפור שלה‪ ,‬ויותר נכון‪ ,‬הדימוי הנפלא שהיא יצרה לעתידה של רוסיה‪ ,‬של‬
‫העולם כולו הולידו את הפנומן הנפלא בחברה‪ .‬עשרות אלפי אנשים‪ ,‬לא מחכים להוראות מלמעלה‪ ,‬למימון מהמדינה‪ ,‬באופן‬
‫עצמאי החלו להגשים את הדימוי שיצרה בממשות הריאלית‪ .‬את הרעיון המרכזי של בניית המדינה העתידית אפשר להבין‬
‫בקריאת הספרים לפי הסדר שלהם‪ .‬אך אם לנסות לומר בקצרה‪ ,‬ולא בכל מלוא ההבנה‪ ,‬אז את האידיאה שבעזרתה‬
‫יתרחשו התמורות החיוביות אפשר לאפיין במילים הבאות‪.‬‬
‫אנסטסיה סבורה שכל משפחה צריכה‪ ,‬שתהיה בבעלותה חלקת אדמה בשטח של לא פחות מהקטר∗ אחד‪ .‬את החלקה‬
‫הזו‪ ,‬שלה המתבודדת של הטייגה קוראת נחלה שושלתית‪ ,‬המשפחה צריכה להפוך לנווה גן‪-‬עדן חי העונה על כל צרכיו‬
‫הכלכליים של האדם‪ .‬את המרכיב הרוחני של האדם מאפיין מראה היצירה החיה שלו ואורח החיים בה של היוצר עצמו‪ .‬היא‬
‫סבורה שלא עולה על הדעת לקבור את בני המשפחה בבתי‪-‬קברות‪ .‬חייבים לקבור אותם רק בנחלות השושלתיות‪ .‬אז‬
‫הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמם לא יסבלו מכך שהגוף שלהם כאילו הושלך למזבלה כמה שיותר רחוק מקרובי‬
‫המשפחה‪ ,‬לבית‪-‬העלמין‪ .‬ברוח שלהם הקבורים בנחלה השושלתית יעזרו וישמרו על אלה החיים בה‪.‬‬
‫גם בימי הקדם היו קיימים בתי‪-‬קברות דומים לשלנו‪ ,‬אך הם נועדו לבעלי‪-‬חיים שמתו ממחלה ופושעים‪ ,‬שלא היה ידוע‪,‬‬
‫מי המשפחה שלהם‪ ,‬חללים שנפלו בארץ זרה‪.‬‬
‫אנסטסיה סיפרה‪ ,‬איזו הנחלה השושלתית צריכה להיות‪ ,‬כדי שבעזרתה יהיה אפשר להיפטר מכל נגע פיזי‪.‬‬
‫די במפורט היא דיברה על טקס קידושי נישואים קדום ומאוד יפה שבעזרתו בכוח המחשבה שלהם הזוג‪-‬הצעיר יצרו‬
‫את פרויקט הנחלה השושלתית העתידית שלהם‪ ,‬וברגע קידושי הנישואים עצמו‪ ,‬בהשתתפות ההורים‪ ,‬קרובי‪-‬המשפחה‬
‫∗ הקטר – ‪ 10‬דונמים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫והחברים‪ ,‬המתוכנן מומש תוך כמה דקות‪ .‬אני חושב‪ ,‬הטקס הזה הוא תגלית כבירה של האלף שלנו‪ .‬הן גם היום בהשתמש‬
‫בו‪ ,‬בני‪-‬הזוג הצעירים כבר בעת הנישואים יכולים לקבל בית‪ ,‬גן‪ ,‬נחלה שושלתית‪.‬‬
‫אנסטסיה גם טוענת שאצל הנשואים הצעירים שכך בראו את הנחלה השושלתית שלהם האהבה אף פעם לא עוברת‪,‬‬
‫ויתרה מזו‪ ,‬עם השנים היא מתחזקת‪ ,‬ואנסטסיה מסבירה‪ ,‬משום מה זה קורה‪" :‬כאשר הבעל מביט על האישה שלו‪ ,‬בתת‪-‬‬
‫מודע הוא מזהה אותה גם עם הנחלה הנפלאה שלו‪ ,‬וגם עם הילד שלו שאותו גם כן יש ללדת בנחלה"‪ .‬ואפשר להאמין בזה‪.‬‬
‫הן בשביל כל אדם המקום הטוב ביותר בעולם תמיד היא המולדת‪-‬בית אביו ואמו‪ .‬והיפה והטוב מכל ילדי העולם תמיד יהיה‬
‫הילד שלו‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬אנסטסיה טוענת שאם כל בני‪-‬האדם או רוב‪-‬רובם יחלו לברוא את הנחלות השושלתיות שלהם במודע‪ ,‬הופכים‬
‫אותן לנאות גן‪-‬עדן‪ ,‬אז כל הארץ תשנה את פניה‪ .‬על האדמה לא יתרחשו אסונות טבע ומלחמות‪ .‬ישתנה העולם הפנימי‬
‫הרוחני של האדם‪ ,‬ייפתחו בפניו ידע ויכולות חדשים‪ .‬יוכל האדם לברוא עולמות מזהירים הדומים לארצי על כוכבי‪-‬לכת‬
‫אחרים‪.‬‬
‫את הדרך של היום‪ ,‬הטכנוקראטית להשגת השליטה בחלל ובכוכבי‪-‬הלכת האחרים היא רואה כאחת שמביאה למבוי‬
‫סתום‪ .‬דרך רציונאלית למימוש חיים על כוכבי‪-‬הלכת – היא על‪-‬ידי טלפורטציה עם המחשבה‪ .‬אך כדי שזה יתאפשר לבני‪-‬‬
‫האדם‪ ,‬תחילה הם צריכים להדגים את היכולות שלהם בעשיית שלמות וסדר על כדור‪-‬הארץ‪ ,‬לבטא את הרוחניות שלהם לא‬
‫במילים‪ ,‬אלא באורח חיים‪.‬‬
‫היחס של מבקרי הספרים הרשמיים לעלילות שבספרים ולמה שהוגה המתבודדת של הטייגה יכול להיות שונה‪ ,‬אך‬
‫הדעות שלהם עכשיו כבר לא ממש חשובות‪ .‬בעשרות אלפי מכתבים ומאות אלפי הודעות אלקטרוניות הביע את התמיכה‬
‫שלו המבקר החשוב מהאחרים – העם‪ .‬ועשה זאת לא רק במילים‪ ,‬אלא גם בפעולות קונקרטיות‪ .‬אישור לכך הן מאות‬
‫ההתיישבויות הגדולות והקטנות שהוקמו וממשיכות להיבנות על פני כל רוסיה‪.‬‬
‫אז הנה בדיוק כאן צצה התעלומה המסתורית שבינתיים אין לה פתרון‪ :‬אם התנועה ההמונית התעוררה רק מדבריה‬
‫של המתבודדת בת הטייגה לבדם‪ ,‬אז איזה מין כוח חבוי מאחורי המילים שלה? אולי הן כך נבנות שהאותיות מסתדרות‬
‫לאיזשהו צופן‪ .‬אולי משפיע איזשהו קצב שבו הן נאמרות‪.‬‬
‫ בדרך‪-‬כלל אנסטסיה משתדלת להתאים את אופן הדיבור שלה לזה של בן‪-‬השיח‪ ,‬משתמשת באוצר‪-‬המילים שלו‪,‬‬‫באותה צורת בניית המשפטים כמו שלו‪ ,‬אך ישנם רגעים‪ ,‬כשפתאום היא מתחילה לדבר בשפה שונה‪ ,‬קטגורית‪ ,‬מתנגנת‬
‫וקצבית‪ .‬בהגייה מאוד ברורה משמיעה כל אות של הדברים שלה‪ ,‬ומאחורי כל צליל ממש מורגשת אנרגיה לא רגילה‪ .‬ואז‬
‫הדברים שלה מוטבעים בזכרון מילה במילה‪ ,‬כאילו שמופעל טייפ במוח‪ .‬ואפילו יותר מזה‪ ,‬לפני האדם המקשיב עולות‬
‫תמונות חיות‪ ,‬ומשמעות הנאמר נקלטת בתת‪-‬מודע‪ .‬לצורך דוגמה‪ ,‬אביא קטע מהשיחה של אלוהים עם האדם הראשון‪ ,‬כפי‬
‫שנמסר מפי אנסטסיה והוצג בספר "הבריאה"‪ :‬איה גבול התבל? מה אעשה אני‪ ,‬כשאגיע אליו‪ ,‬כאשר אמלא הכל בי‪ ,‬ואברא‬
‫את פרי המחשבה?" ‪ -‬שואל האדם הבראשיתי את האלוהים ומקבל תשובה‪" :‬בני‪ ,‬התבל היא מחשבה‪ ,‬מהמחשבה נולד‬
‫החלום‪ ,‬חלקית נראה בחומר הוא‪ .‬כאשר תגיע לקצה של הכל‪ ,‬תחילה חדשה והמשך‪ ,‬תפתח המחשבה שלך‪ .‬מכלום תנבע‬
‫הלידה החדשה והנפלאה שלך‪ ,‬ותשקף בעצמה את השאיפה שלך‪ ,‬הנשמה והחלום‪ .‬בני‪ ,‬אתה אינסופי‪ ,‬נצחי אתה‪ ,‬בך‬
‫חלומותיך ברי הבריאה"‪.‬‬
‫ישנן כמה גרסאות שונות המסבירות את היכולות של אנסטסיה‪ ,‬גם אני אביא את זאתי שלי‪.‬‬
‫היכולות של אנסטסיה‪ ,‬שממבט ראשון נראות בלתי‪-‬רגילות‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬היו טבועות בכל או ברוב אנשי מקורות‪-‬‬
‫הראשית‪ .‬ההשפעה של הנאמר על‪-‬ידי המתבודדת של הטייגה על פעולותיהם של אנשים רבים מותנית לא בכוחות מיסטיים‪,‬‬
‫אלא ביכולת של האנשים עצמם לקבל את הנאמר עם הלב והנשמה‪ .‬נוצר רושם שבגֵנים של האנשים החיים היום או בתת‪-‬‬
‫מודע שלהם שמור הזכר על אורח חיי משפחה והאנושות בכללותה מזמני הראשית‪ ,‬כאשר האדם עוד הבין‪ ,‬איך במישיר‬
‫אפשר להיות בקשר עם אלוהים‪ .‬האורח הזה של חיי הראשית הוא הרבה יותר מושלם מזה של היום‪ .‬אולי הוא מאותם‬
‫זמנים‪ ,‬כאשר בני‪-‬האדם עוד ידעו‪ ,‬מהו גן‪-‬עדן‪ .‬אך אני לא חושב שלפעולות של האנשים האלה יש קשר לכל דת שהיא‪.‬‬
‫הנחלות‪ ,‬שאותן מייסדים קוראי הספרים‪ ,‬יוצאות שונות ונבדלות אחת מהשנייה‪ .‬הבתים המוקמים בהן נבדלים אחד‬
‫מהאחר לא רק במראה החיצוני שלהם‪ ,‬אלא גם באופני הבנייה‪ .‬יש בתי קומתיים שעשויים מעץ‪ ,‬יש עם קומה אחת‪ ,‬עשויי‬
‫לבני טיט‪ .‬באופנים שונים גם ניגשים להקמת גן‪ ,‬גדר חיה‪ ,‬בריכה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬ריטואל דתי מרציך הקפדה חמורה על הכללים התקניים בפעולות ובמה שאומרים מכל המשתתפים בו‪ .‬הרי‬
‫שכאן לעינינו יצירה אישית של כל אחד במימוש הרעיון המקסים‪.‬‬
‫ואם כבר מדברים על ההודייה של האנשים לאנסטסיה‪ ,‬אז קרוב לוודאי‪ ,‬היא יכולה להיות על כך שהיא הקימה לתחייה‬
‫את השאיפות של האדם‪-‬הבורא בנשמות שלהם‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הבת הקטנה של הטייגה‬
‫הבת הקטנה של הטייגה‬
‫כבר כחמש‪-‬עשרה שנים עברו מאז אני והמתבודדת של הטייגה הסיבירית אנסטסיה הכרנו‪ .‬כשבזמנו נודע לי שהיא‬
‫תלד לי בן‪ ,‬עשיתי מאמצים רבים‪ ,‬עד כדי ניסיון שליטה פיזי‪ ,‬להעביר את אנסטסיה לעיר נובוסיבירסק‪ .‬אז ראיתי את זה‬
‫כמשהו שלא יעלה על הדעת – ללדת בטייגה‪ ,‬ועוד לחנך ילד ללא המוסדות החברתיים – בלתי‪-‬אפשרי‪.‬‬
‫בתחילה בעיניי אורח‪-‬החיים של אנסטסיה בטייגה נראה מוזר‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬ואילו עכשיו יותר ויותר מוזר נראה לי‬
‫אורח חיי האנשים בערים המודרניות הגדולות‪.‬‬
‫וכשבבטנה‪ ,‬כשהיא כמקודם שוהה בטייגה‪ ,‬כבר הייתה הבת שלנו‪ ,‬הייתה לי שמחה על הלב ושקט בנשמה‪ .‬בשנים‬
‫האלו ראיית החיים השתנתה מקצה לקצה‪.‬‬
‫ואם אנסטסיה הייתה פתאום רוצה ללדת לא בטייגה‪ ,‬אלא אפילו בבית‪-‬היולדות הטוב ביותר של עיר‪-‬הבירה‪ ,‬זה היה‬
‫מביא אותי לדיכאון ודכדוך נפש‪ .‬ובטח לא הייתה עוזבת אותי הרגשת החרדה לעתיד של הבת שלי שאותה מחנכים‬
‫המוסדות המודרניים של החברה שלנו‪.‬‬
‫השתנו אצלי הערכים‪ ,‬תפיסת החיים שלי השתנתה‪.‬‬
‫את הבת שלנו אנסטסיה ילדה על קרחת‪-‬היער השושלתית שלה בטייגה הסיבירית‪ .‬לא נכחתי בעת הלידה‪ ,‬לא היו‬
‫איתה רופאים מקצועיים והמכשור הרפואי המודרני‪ .‬אבל היה לי שקט בנשמה‪ .‬ידעתי‪ :‬הלידה מתרחשת באחד מבתי‪-‬‬
‫היולדות המושלמים ביותר עלי האדמות – במרחב השושלתי‪.‬‬
‫אחרי שאנסטסיה ילדה את בתנו‪ ,‬היא שאלה‪ ,‬איך הייתי רוצה לקרוא לקטנטונת? ובלי לחשוב עניתי לה – אנסטסיה‪.‬‬
‫וזה לא מפני שלבן שלנו אנסטסיה קראה וולדימיר‪ .‬פשוט לעת הלידה של הבת שלנו כבר החשבתי את אנסטסיה כאישה‬
‫נבונה‪ ,‬אמיצה ועם הרבה טוב‪-‬לב‪ .‬השם שלה נהיה בשבילי שם נרדף לתכונות האלו ורציתי שהן יעברו גם לבת שלנו‪ .‬חוץ‬
‫מאנסטסיה לא יכול לתאר לעצמי אף אחד אחר כמחנך בשבילה‪ .‬אף שבדברים רבים החינוך שלה נראה כהיעדר מלא של‬
‫ממש חינוך‪ ,‬אך כלל אין זה כך‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬הנה מה שהיה עם בת הטייגה הקטנה‪.‬‬
‫הפעם אנסטסיה פגשה אותי במצב‪-‬רוח עליזי‪ ,‬אפילו נראתה שובבה כזאת‪ .‬בפתאומיות היא הופיעה לפני‪ ,‬כשכבר‬
‫התקרבתי לקרחת‪-‬היער המוכרת‪ ,‬עליה כבר שלושתם חיו‪ .‬לבושה בשמלה קלילה הדומה לטוניקה של העתות היוונו‪-‬רומיות‪,‬‬
‫היא עמדה בדרכי וחייכה‪ .‬מעניין‪ ,‬מאיפה השיגה את השמלה הזו? נעצרתי‪ ,‬מוקסם מהחיזיון הלא רגיל‪.‬‬
‫"מפליא‪ - ,‬חשבתי‪ - ,‬הן כמה זמן כבר עבר‪ ,‬שני ילדים היא ילדה לנו‪ ,‬אבל כמקודם נראית צעירה ויפה באופן לא רגיל‪.‬‬
‫אני כבר מזדקן‪ ,‬כל הראש שלי כבר אפור‪ ,‬אבל היא לא מזדקנת"‪.‬‬
‫נזכרתי איך היא מתעוררת מוקדם בבוקר ומביעה את שמחתה ליום החדש‪ ,‬עושה תחרות ריצה עם זאבה‪ ,‬מבצעת‬
‫סלטות מרהיבות‪ .‬מעניין‪ ,‬ועכשיו היא מסוגלת לעשות את זה?‬
‫כאילו שמעה את שאלתי האילמת‪ ,‬כמעט בלי תנופת ריצה אנסטסיה עשתה סלטה כפולה ונחתה לידי‪.‬‬
‫ שלום‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫לא מייד הצלחתי לענות לה‪ .‬גוף שלה נדף ניחוח העוטף בקסם וחמימות לא רגילה‪ .‬בזהירות נגעתי בכתף שלה‪ ,‬משום‪-‬‬
‫מה לא מעז לחבק אותה‪ .‬ואיכשהו לא מוצלח עניתי‪.‬‬
‫ וגם לך שלום‪ ,‬אנסטסיה‪.‬‬‫היא נצמדה אלי‪ ,‬חיבקה אותי ולחשבה‪:‬‬
‫ בתנו הקטנטונת יפהפייה וחכמה‪.‬‬‫אחר‪-‬כך אנסטסיה הלכה לפני יחפה על הדשא‪ .‬הולכת וכמו דוגמנית "מכשכשת" עם המותניים‪ .‬לא פעם ראשונה כך‬
‫היא עושה‪ ,‬אבל כל פעם מצחיק זה נראה ומרומם את מצב הרוח‪.‬‬
‫כרגיל‪ ,‬מייד הלכנו לאגם‪ ,‬כדי לשטוף את הלכלוך מהדרך‪ .‬כבר ידעתי – הייעוד של הרחצה הזו הוא לא רק כדי‬
‫להתרענן מהדרך הארוכה‪ ,‬אלא בעיקר – להשתדל לנטרל את הריחות הזרים לקרחת‪-‬היער של הטייגה‪ .‬לשם כך אחרי‬
‫הרחצה הראשונית אנסטסיה עזרה לי למרוח את הגוף בתערובת כתושה שהוכנה מצמחים שונים‪ .‬מרחה והתלוצצה‪:‬‬
‫ פחות ופחות נהיה אצלכם מזון טוב‪ ,‬הבטן שלך קצת מנופחת מהמזון הזה‪.‬‬‫ זה הפרעות עיכול‪ ,‬כך הרופאים אומרים‪ .‬כמעט אצל תשעים אחוז מהאוכלוסייה יש את זה‪ - ,‬עניתי לה‪.‬‬‫ ואולי כל העניין הוא בהיעדר מספיק כך‪-‬רצון של הבטנים? ‪ -‬אנסטסיה השמיעה צחוק‪ - .‬בעצמך אמרת – אצל‬‫עשרה אחוז בכל זאת אין את הפרעות העיכול האלו‪.‬‬
‫במשך כמה זמן היה עלי ללכת‪ ,‬כשגופי ואפילו שיער מכוסים בתערובת הכתושה הירוקה‪ ,‬אחר‪-‬כך – שוב לצלול למים‪,‬‬
‫להשתכשך‪ .‬כשיצאתי והגוף טיפה התייבש‪ ,‬אנסטסיה הורידה את השמלה שלה שדמתה לטוניקה מהעת העתיקה‪ ,‬והושיטה‬
‫לי אותה‪.‬‬
‫ יהיה טוב‪ ,‬אם עכשיו תלבש את השמלה הזו‪.‬‬‫אנסטסיה עמדה לפני עם שדיים חשופים‪ .‬הם היו אצלה קצת גדולים יותר מלפני זה‪ .‬על פטמה אחת הופיעה טיפת‬
‫חלב‪.‬‬
‫ את עדיין מניקה אותה? ‪ -‬שאלתי‪.‬‬‫ לפעמים‪ ,‬כתוסף מזון‪ - ,‬בעליזות אנסטסיה ענתה‪ .‬עם שתי הידיים לחצה על שד אחד והתיזה נתז חלב לפנים שלי‪,‬‬‫צחקה מהלב‪ ,‬מרחה לי את החלב על הפנים‪ - .‬כשתלבש אותה ותחגור‪ ,‬כמו חולצה היא תיראה עליך‪ .‬מיום הולדת הבת‬
‫שלנו כל הזמן לבשתי את החולצה הזו‪ .‬לפעמים‪ ,‬היא ישנה‪ ,‬מכורבלת בתוכה‪ .‬התרגלה לריח‪ ,‬למראה שלה‪ .‬אם תעשה כמו‬
‫שאמרתי לך‪ ,‬יהיה יותר קל לבתנו להתרגל אליך‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ ומה תלבשי את עכשיו?‬‫ אך הן יש לי שתיים כאלו‪ ,‬מאוד דומות‪ ,‬הייתי לובשת אותן לסירוגין‪ .‬את זאתי שאותה אני מציעה לך לבשתי יותר‪.‬‬‫והרבה פעמים גם את השיער קשרתי בסרט שקלעתי מצמחים‪ .‬עכשיו אלך ואקלע גם לך אחד כזה‪,‬בינתיים אתה יכול להביט‬
‫על הבת שלנו‪.‬‬
‫ רק להביט? זה אומר שלגעת בה אסור?‬‫ מובן שמותר‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אך יותר טוב תחילה להתבונן‪ .‬אף שהיא קטנה‪ ,‬אבל כבר אישיות עצמאית‪ ,‬ומוטב יהיה אם‬‫תחילה תעקוב אחרי הפעולות שלה‪ ,‬בלי שאתה כופה את עצמך עליה‪ .‬תכיר את ההרגלים שלה‪ ,‬תנסה להבין את העולם‬
‫שלה‪.‬‬
‫ אני יודע‪ ,‬על הבן בהתחלה גם כן רק הסתכלתי‪ .‬אנסטסיה‪ ,‬תגידי‪ ,‬אחרי כמזה זמן אפשר לקחת אותה על הידיים?‬‫ בעצמך תרגיש את זה‪ .‬הלב יאמר לך‪.‬‬‫כפי שזה נראה לי‪ ,‬אנסטסיה רצתה שאני לבדי אעקוב אחרי הבת הקטנה שלנו ושאנסה להבין משהו‪ ,‬בגלל זה גם היא‬
‫המציאה לעצמה איזשהו עניין שבגללו היא צריכה לעזוב‪ .‬אבל גם אני לא הייתי נגד כזאת גישה‪ .‬באמת איכשהו צריך לעקוב‬
‫אחרי צורת ההתנהגות של הילדה הקטנה‪ .‬כי בשבילה אני הרי בסך‪-‬הכל איזשהו איש זר ולא מוכר‪ .‬והאדם הזר הזה פתאום‬
‫בלי שום סיבה תופס אותה ומתחיל לשחק איתה כמו עם בובה‪ .‬לצבוט‪ ,‬למשש אותה עם היחס הזה של "פוצי‪-‬מוצי"‬
‫להשבעת הרצון שלו‪ .‬והילדה אולי לא סובלת את כל ה"פוצי‪-‬מוצי" האלה לא רק של אדם זר‪ ,‬אלא בכלל זה לא נעים לה‪.‬‬
‫שאלתי‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬ואיפה הבת שלנו עכשיו? אם תלכי לקלוע‪ ,‬נו את הסרט זה מהצמחים‪ ,‬איך אני אמצא אותה?‬‫ היא איפשהו כאן‪ ,‬לא רחוק‪ - ,‬ברוגע אנסטסיה ענתה‪ - .‬נסה בעצמך למצוא אותה‪ ,‬שהלב יעזור לך למצוא את‬‫המקום שבו היא נמצאת‪.‬‬
‫כפי שחשבתי‪ ,‬דברים רבים התחלתי להבין על החיים בקרחת‪-‬היער של הטייגה‪ .‬אבל כל פעם מחדש התפלאתי בכל‬
‫זאת – איך אפשר להתיר לילדה שהיא עוד לא בת שנתיים ללכת או לזחול בטייגה לאן שתרצה ואפילו לא לעקוב אחריה ?‬
‫וזה בטייגה‪ ,‬איפה שאין אנשים‪ .‬בטייגה המלאה בחיות‪-‬פרא‪.‬‬
‫לפני זה יצא לי לראות איך הבן שלי‪ ,‬כשהיה תינוק‪ ,‬נרדם במפשעה של הדובה‪ ,‬כשהיא שכבה ולא זזה עד שלא יישן די‬
‫הצורך‪ .‬ראיתי איך זאבים שומרים על התינוק‪ ,‬איך משחקים איתו הסנאים הזריזים‪ .‬היה לי ברור‪ :‬כאן על קרחת‪-‬היער החיות‬
‫של הסביבה הן כמו חיות‪-‬בית אצלנו‪ .‬על השטח שאותו הן מציינות לעצמן הן לא רבות‪ ,‬לא תוקפות אחת את השנייה‪ .‬בתנאי‬
‫הבית כלב יכול לא לגעת ואפילו להתיידד עם חתול שחי באותו הבית‪ ,‬ואילו חתול זר הוא יכול לתקוף‪ .‬מכאן שגם פה‪,‬‬
‫בטריטוריה שאותה הן ציינו לעצמן לא יתקפו זו את זו‪ ,‬שלא לדבר על הצאצאים של האדם‪.‬‬
‫לאדם החי על הטריטוריה שלהן הן סוגדות במובן הטוב של המילה‪ ,‬וכמובן שגם על הילד שלו יגנו ובשבילן זאת זכות‬
‫לדאוג לו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬איכשהו לא רגיל היה כזה מצב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מה יכול לקרות‪ ,‬אם הילדה תצא אל מחוץ לשטח הזה? חיות‬
‫אחרות יתייחסו אליה לא כמו אלו שלה‪ .‬בקיצור‪ ,‬לא תחושות רגילות עלו על‪-‬אף ההיגיון‪.‬‬
‫שאלתי את אנסטסיה שעמדה ללכת‪:‬‬
‫ נו ואם אני אפגוש איזושהי חיה בזמן שמחפש את הבת שלנו? אני עוד לא התרגלתי אליהם‪ ,‬והם לא התרגלו אלי‪.‬‬‫ שום דבר רע הם לא יעשו לך‪ ,‬הן החולצה עליך‪ ,‬וולדימיר‪ .‬ללא חשש אתה יכול להלך לך ולא להדיף פחד במחשבות‬‫שלך‪.‬‬
‫אנסטסיה מהר הלכה לכוון המחפורת שלה‪ .‬ואני יצאתי לקרחת‪-‬היער וכשלא מצאתי שם אף אחד‪ ,‬הילכתי ביער מסביב‬
‫לה‪ ,‬כי חשבתי שהבת שלי יכולה להימצא בקרבת‪-‬המקום‪ ,‬ואם כך אני אלך‪ ,‬כשאני מגדיל את קוטר המעגלים‪ ,‬אז בהכרח‬
‫אראה אותה‪.‬‬
‫וראיתי‪ ,‬עוד בלי שהשלמתי את המעגל הראשון‪ .‬אנסטסיה הקטנה לבדה עמדה בין שיחי דומדמניות‪ ,‬אוחזת בענף‪,‬‬
‫התבוננה באיזשהו חרק וחייכה‪ .‬הסתתרתי מאחורי שיח אחר ועקבתי‪.‬‬
‫הילדה לבשה שמלונת‪-‬חולצה קצרה‪ ,‬השיער שלה היה אסוף בסרט הקלוע מסיבי צמחים כלשהם‪.‬‬
‫מסופקת מההתבוננות במתרחש על הענף‪ ,‬ברגליה היחפות הלכה על הדשא לעבר קרחת‪-‬היער‪ .‬כנראה היה בדרכה‬
‫ענף או שהסתבכה בין העשב ונפלה‪ .‬עם כל הגוף הילדה הקטנה נפלה לתוך העשב‪ ,‬אבל לא בכתה‪ ,‬בלי שהוציאה הגה‬
‫מפיה‪ ,‬בידיה הקטנות היא נשענה על האדמה‪ ,‬התיישבה‪ .‬אחר‪-‬כך על ארבע זחלה כשני מטרים ושוב נעמדה על רגליה‬
‫ובצעדים איטיים המשיכה בדרכה‪.‬‬
‫∗‬
‫השתדלתי‪ ,‬שלא תשים לב אלי‪ ,‬ומאוד בזהירות התקדמתי בעקבותיה‪ .‬ופתאום ממש לנגד עיניי נסטנקה נעלמה‪.‬‬
‫בהתחלה קפאתי על מקומי מרוב הפתעה‪ ,‬אחר‪-‬כך מהר רצתי למקום‪ ,‬איפה שרק עכשיו היא הלכה‪ ,‬הבטתי לכל עבר‪ ,‬אך‬
‫בשום מקום היא לא הייתה‪ .‬לא מאחורי העץ שעל‪-‬ידו היא נעלמה‪ ,‬לא מאחורי השיח‪ .‬הילדונת הקטנה עוד לא הייתה‬
‫מסוגלת לרוץ מהר כדי להתפוגג כך פתאום‪.‬‬
‫סובבתי סביב העץ שלידו היא נעלמה‪ ,‬כשכל פעם אני מגדיל את קוטר הסבב‪ ,‬אבל לא ראיתי אותה‪ .‬במשך כמה זמן‬
‫עמדתי‪ ,‬כשאני מחליט‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬אחר‪-‬כך רצתי למחפורת‪ ,‬איפה שאנסטסיה הייתה אמורה להיות‪.‬‬
‫היא בשקט ישבה לה בכניסה למחפורת‪ ,‬מגבעולי עשב קלעה סרט לשיער ובקול שקט שרה‪ .‬לא הרחק ממנה שועל‬
‫שחור עם גווני חום‪ ,‬כמו חתול חנפן‪ ,‬השתפשף בגזע של עץ‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬בת שלנו נעלמה‪ - ,‬פלטתי‪ - .‬הלכתי אחריה במרחק כמה מטרים ממנה‪ ,‬כל הזמן הסתכלתי עליה‪.‬‬‫ופתאום היא‪ ...‬כאילו התפוגגה‪ .‬בשום מקום איננה‪.‬‬
‫התגובה של אנסטסיה הייתה רגועה להפליא‪ ,‬היא אפילו לא הפסיקה לקלוע‪ ,‬ענתה‪:‬‬
‫ אל תדאג‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אני חושבת‪ ,‬כעת היא במאורה הישנה של השועל ‪.‬‬‫ מי אמר לך את זה?‬‫∗ כזכור‪ ,‬נסטנקה – שם חיבה לשם המלא "אנסטסיה"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ אתה רואה‪ ,‬כמה בהתענגות השועל משתפשף בעץ?‬‫ רואה‪.‬‬‫ בכך הוא מודיע – הילדונת במאורה שלו‪.‬‬‫ ואולי השועל על משהו אחר מודיע?‬‫ אם זה משהו רע‪ ,‬אז הוא היה מביע דאגה‪ .‬היה כל פעם רץ הצידה‪ ,‬אחר‪-‬כך שוב אלי בבקשה לעזרה ‪.‬‬‫ אבל עדיין‪ ,‬את לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז‪ ,‬איפה הבת שלנו נמצאת‪ ,‬על אחת כמה וכמה שבמקום‪ ,‬איפה‬‫שהיא נעלמה‪ ,‬אין שום מאורה‪ ,‬הכל בדקתי שם‪.‬‬
‫ בסדר‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬יחד נלך ונראה‪ ,‬היכן מסתתרת המתחכמת הקטנה שלנו‪.‬‬‫כשבאנו למקום‪ ,‬איפה שכאילו התפוגגה הילדונת הקטנה‪ ,‬אנסטסיה הזיזה את העשב‪ ,‬ומיד ראיתי מאורה‪ .‬הכניסה‬
‫אליה הייתה קצת הרוסה ונוצרה שם גומה באדמה‪ .‬הבטתי לשם וראיתי‪ :‬אוספת את הגוף הקטן שלה כמו בייגלה‪ ,‬נסטנקה‬
‫ישנה לה בשקט בתחתית של הגומה‪.‬‬
‫ את רואה‪ ,‬היא נרדמה על אדמה לחה‪ .‬ואני חושב שבכוחות עצמה היא לא תוכל לצאת משם‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬שם בתחתית עשב יבש‪ .‬וכשבתנו תישן את מלוא השינה‪ ,‬בעצמה תוכל לפתור את הבעיה‪ ,‬איך לצאת‬‫ממקום המסתור שלה‪.‬‬
‫ איך היא תפתור אותה?‬‫ וולדימיר‪ ,‬אם אתה רוצה‪ ,‬תישאר כאן ותראה‪ ,‬ואני‪ ,‬בינתיים‪ ,‬אלך‪ ,‬אסיים את המתוכנן‪.‬‬‫נשארתי‪ .‬בערך אחרי שלושים דקות בגומה נשמעו רחשים‪ .‬הילדה התעוררה‪ ,‬אך בעצמה היה לה קשה לצאת מתוך‬
‫הגומה‪ ,‬ולמען האמת‪ ,‬גם היא לא כל‪-‬כך התאמצה‪ .‬כבר אחרי הניסיון הראשון‪ ,‬כשהעריכה את הכוחות שלה‪ ,‬הילדה‬
‫השמיעה קריאה‪ :‬אַהוֹ‪ֶ ,‬א ָהה‪ .‬לא בכי‪ ,‬אלא דווקא קול קריאה‪ .‬בו ברגע הופיע השועל שמקודם הסתובב על‪-‬יד אנסטסיה‪.‬‬
‫בהתחלה הוא נעמד על סף המאורה לשעבר‪ ,‬הביט‪ ,‬הריח‪ ,‬הסתובב עם האחוריים למאורה והוריד לתוכה את הזנב שלו‪.‬‬
‫הוא עשה מאמץ ולאט משך את הילדה שנתפסה בזנב שלו מהמאורה‪ .‬עוד כחצי מטר הילדה השתרכה אחרי השועל‪ ,‬אחר‪-‬‬
‫כך שיחררה את הזנב שלו‪ ,‬נעמדה על ארבע ואחר‪-‬כך התרוממה על רגליה הקטנות‪ .‬נסטנקה הקטנטונת הביטה לעברים‪,‬‬
‫חייכה‪ ,‬כאילו נזכרה במשהו‪ ,‬ולאט צעדה‪ ,‬מחויכת‪ ,‬הלכה לכוון האגם‪ .‬בלי מישים המשכתי להתקדם בעקבותיה‪.‬‬
‫שום חיות לא היו בקרבה והיה נדמה שמלבדי אף‪-‬אחד לא משגיח עליה‪ .‬אך מעט מאוחר יותר הבנתי שטעיתי‪ .‬הסתבר‬
‫שגם אחריה‪ ,‬וגם אחרי התנהלה השגחה צמודה‪ ,‬ואחרי כמה זמן לראשונה ראיתי קונפליקט בין הבת שלי לחיה של הטייגה‪.‬‬
‫כאשר נסטנקה יצאה משיחי הפטל‪ ,‬במשך כמה זמן היא עמדה במקום אחד והביטה על מימיו החלקים של האגם‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך התפשטה מהחולצונת הקצרה שלה‪ ,‬וברגליה היחפות בזהירות פוסעת‪ ,‬הלכה אל האגם‪ .‬עד המים נשארו לה‬
‫חמישה‪-‬שישה מטרים‪ ,‬כאשר פתאום מן השיחים זינקה זאבה קשוחה ותוך קפיצות ספורות התייצבה בין שפת האגם לבין‬
‫נסטנקה‪ .‬בידיה הקטנות הילדה טפחה על גבה של החיה‪ ,‬משכה בשיערות הפרווה שלה‪ ,‬נגעה בפרצוף שלה‪ .‬בתשובה‬
‫הזאבה פעם אחת ליקקה לה את הרגל‪ ,‬אבל כאן נגמרו גילויי החיבה שלהן‪ .‬נראה שנסטנקה כלל לא התכוונה לשחק עם‬
‫הזאבה‪ ,‬היא רצתה להתקרב למים‪ ,‬ובהתחלה ניסתה לעקוף את הזאבה העומדת על מקומה‪ ,‬כשעשתה שלושה צעדים‬
‫הצידה‪ .‬אך ברגע שהילדה ניסתה להתקדם אל האגם‪ ,‬הזאבה שוב חסמה לה את הדרך‪ .‬בידיים הקטנות נסטנקה ניסתה‬
‫להזיז את החיה שהיוותה לה מחסום‪ ,‬אך הזאבה לא נשמעה לילדונת הקטנה וכמו תקועה עמדה שם‪ .‬אז נסטנקה התיישבה‬
‫על הדשא‪ ,‬זמן‪-‬מה חשבה וניסתה לזחול מתחת לבטן של הזאבה‪ .‬אך גם ניסיון זה נכשל – הזאבה נשכבה עם בטן צמודה‬
‫לאדמה‪.‬‬
‫נסטנקה‪ ,‬כנראה‪ ,‬הבינה – החיה מונעת את הגישה שלה למים ובכוח אי‪-‬אפשר להסיר את המחסום‪ .‬עוד זמן‪-‬מה היא‬
‫ישבה על הדשא‪ ,‬חשבה על משהו‪ ,‬אחר‪-‬כך החלה לזחול ואפילו התרחקה מהזאבה ומהאגם‪.‬‬
‫אחרי‪-‬כן קמה על הרגליים ובידה החזיקה זרד לא גדול‪ .‬ניגשה לפרצופה של הזאבה‪ ,‬העבירה עליו עם הזרד והטילה‬
‫את הזרד בכוון היער‪ .‬הזרד הועף למטר וחצי רק‪ .‬הזאבה קפצה אחריו‪ ,‬תפסה אותו עם השיניים‪ .‬באותה העת נסטנקה‪,‬‬
‫פועלת כמה שיכולה עם הרגליים הקטנטנות שלה‪ ,‬רצה אל‪-‬עבר שפת האגם‪ .‬הזאבה הבינה שהערימו עליה ובשתי קפיצות‬
‫נמרצות השיגה את הילדה כבר ממש על‪-‬יד המים‪ ,‬אפילו הפילה אותה‪.‬‬
‫נסטנקה נפלה על הגב‪ ,‬הראש הקטן שלה נגע במים‪ ,‬ועם הרגליים נהדפת מהחול‪ ,‬היא ניסתה להתקדם הלאה‪ ,‬לתוך‬
‫האגם‪ .‬עם השיניים הזאבה תפסה את רגל הקטנה של הילדה‪ .‬היא וודאי ניסתה לא לגרום לה כאב‪ ,‬התפיסה שלה הייתה‬
‫לא אלימה‪.‬‬
‫עם הרגל השנייה נסטנקה נהדפה מהאף של הזאבה‪ ,‬את כף‪-‬הרגל משכה מהלוע שלה ובזריזות זחלה לתוך המים‪.‬‬
‫כאן כבר על‪-‬יד הגדה היה כמטר עומק‪ ,‬והקטנטונת עם הראש טבלה במים‪ ,‬אך מייד הופיעה על פני האגם‪ .‬פועלת עם‬
‫הידיים והרגליים הקטנות שלה‪ ,‬היא החזיקה את עצמה על פני המים‪.‬‬
‫חשבתי – היא‪ ,‬בטח‪ ,‬לא יודעת לשחות‪ .‬מהר יצאתי מהמחבוא שלי‪ ,‬כשאני כבר מוכן לקפוץ למים‪ ,‬אבל ראיתי –‬
‫בשחייה הזאבה מתקרבת לילדה‪ .‬הילדה המפרפרת במים בשתי ידיה נתפסה בשיערות הפרווה של הזאבה והן שחו לאורך‬
‫הגדה לאזור‪ ,‬איפה שהמים רדודים‪ .‬נסטנקה‪ ,‬כשהרגישה את הקרקעית לרגליה‪ ,‬מיד שיחררה את הזאבה‪.‬‬
‫הזאבה הרטובה יצאה אל הגדה והתנערה‪ ,‬מפזרת סביבה המוני נתזים הנוצצים בשמש‪ .‬היא לא עזבה‪ ,‬אלא נשארה‬
‫על הגדה ובתשומת‪-‬לב עקבה אחרי הילדה הקטנה‪ ,‬ועם ראייה צידית גם עלי הביטה מדי פעם בדריכות‪ ,‬כפי שזה היה נראה‬
‫לי‪.‬‬
‫ונסטנקה עמדה במים עד המותן‪ ,‬חייכה וכל הזמן חזרה וקראה לזאבה‪ .‬היא טפחה על המים עם הידיים‪ ,‬נופפה‬
‫לזאבה‪ ,‬אבל ההיא לא ניגשה‪ .‬אולי החיה לא אהבה להיות במים או שהמשחקים באגם נראו לה מסוכנים‪.‬‬
‫פתאום נסטנקה סובבה את ראשה אלי וקפאה על מקומה‪ .‬לראשונה הרגשתי את המבט המרוכז של הבת הקטנה שלי‬
‫ועמדתי תחת המבט שלה כמו משותק‪ .‬היה לי ברור‪ ,‬בעיניה אני איזשהו ייצור לא מובן שלפתע הופיע על שטח סביבת‬
‫החיים שלה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫במשך זמן כלשהו היא בחנה אותי‪ ,‬אחר‪-‬כך הסתובבה לצד אחר ובלי למהר יצאה מהמים‪ ,‬ניגשה לזאבה הרובצת על‬
‫הדשא שעם השיניים לקחה את השמלונת שלה והגישה לה אותה‪ .‬אולם נסטנקה לא לבשה אותה על הגוף הלח‪ ,‬היא לקחה‬
‫את התלבושת ופנתה לכוון המחפורת שבקצה קרחת‪-‬היער‪ .‬המשכתי לעקוב אחרי הטיול שלה בטייגה והרהרתי‪ .‬עם חיוך על‬
‫הפנים הולכת ילדה קטנה בנבכי הטייגה הסיבירית‪ ,‬מאום לא מבהיל אותה‪ ,‬איש לא תוקף אותה‪ ,‬להיפך‪ ,‬על‪-‬פי הקריאה‬
‫הראשונה החיות מוכנות חיש‪-‬מהר להושיט לה עזרה‪ .‬הולך האדם הקטן‪ ,‬כאילו צאצא לשושלת המלך מהלך בין העומד‬
‫לרשות החזקה שלו‪ .‬מעניין לו להתבונן בחיי החרקים הקטנים‪ ,‬הסנאים והציפורים‪ .‬להתבונן בפרחים ולטעום את טעם‬
‫הצמחים ופירות היער‪.‬‬
‫ובזמן הזה איזושהי ילדה אחרת באותו גיל נמצאת במרחב המוגבל בארבעה קירות‪ ,‬וגם בו‪ ,‬כמו חיה‪ ,‬היא מוגבלת‬
‫במחיצות של הלול‪ ,‬אפילו שיהיה הכי יפה‪ .‬וההורים הנחמדים קונים לה צעצועים שעשויים מפלסטיק‪ ,‬והיא טועמת את הטעם‬
‫שלהם‪.‬‬
‫מיליוני בנות ובנים קטנים של העולם שלנו‪ ,‬כמו חיות‪-‬מחמד גדלים בדירות‪-‬בכלובים‪ .‬ואנחנו עוד רוצים שיגדלו מהם‬
‫אנשים חכמים‪ ,‬חופשיים ומכובדים‪.‬‬
‫אבל האנשים‪-‬ההורים אפילו לא יכולים לתאר לעצמם – חופש – זה בראש ובראשונה מחשבה חופשייה‪ ,‬הכרת‬
‫ותחושת הבריאה החיה‪.‬‬
‫על הבריאה החיה הזו יספרו בבית‪-‬ספר לילד‪ ,‬כשיגדל‪ .‬הוא‪ ,‬אומנם‪ ,‬יקבל איזשהו מידע על העולם הכביר של הטבע‬
‫החי‪ ,‬על העולם שנברא על‪-‬ידי הבורא הגדול‪ ,‬רק אף‪-‬פעם הוא לא יוכל להרגיש אותו דרך עצמו‪ .‬לתחושות ההן – שאותן יכול‬
‫לקבל האדם מאז ימי חייו הראשונים בהרמוניה עם העולם הכביר של הבורא‪ ,‬כשזה בלי להתאמץ ולהיות במתח‪ ,‬אלא‬
‫להיפך‪ ,‬במשחק ובשובביות – לא יוכלו להוות תחליף שום שיעורי בית‪-‬ספר והרצאות באוניברסיטה‪.‬‬
‫אני לא קורא לאף‪-‬אחד ללכת לחיות עם הילדים בטייגה‪ .‬זה אבסורד‪ ,‬אבל משהו בכל‪-‬זאת צריך לעשות‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בתי‪ .‬למי היא דומה?‬
‫בתי‪ .‬למי היא דומה?‬
‫בערב בכניסה למחפורת הקטנה‪ ,‬שבה לפעמים נסטנקה הייתה ישנה לבדה‪ ,‬הניקה אותה אנסטסיה‪ .‬בשקט ישבתי‬
‫בקרבה והתבוננתי בתהליך המעניין‪.‬‬
‫נוצר רושם שההנקה כשלעצמה לצורך הזנת הגוף של הילדה בחלב האימהי כלל לא הייתה המטרה העיקרית‪ .‬עם שתי‬
‫הידיים נסטנקה אחזה בחזה של אנסטסיה ומצצה את החלב‪ ,‬לפעמים מצמצה עם השפתיים‪ ,‬אבל אחר‪-‬כך שחררה את‬
‫הפטמה והביטה בפנים של אמא‪ .‬וכמוה גם אנסטסיה לא הסיטה את המבט שלה מהילדה ולא שמה לב לא אלי‪ ,‬לא לכל‬
‫שמסביב‪.‬‬
‫היה נדמה‪ ,‬האם והבת כאילו התאחדו לשלם אחד בזמן ההנקה וללא מילים שוחחו אחת עם השנייה‪.‬‬
‫זה נמשך כעשרים דקות‪ ,‬אחר‪-‬כך נסטנקה נרדמה‪.‬‬
‫אנסטסיה השכיבה את הבת הקטנה במחפורת על מצע חציר שהיה מכוסה עם בד‪ .‬בשולי הבד החופשיים היא מעט‬
‫כיסתה את הילדה הישנה ומהצדדים גירפה אליה עוד חציר ובכך ארגנה לה מיטה נוחה‪ .‬אחר‪-‬כך עוד זמן‪-‬מה עמדה על‬
‫הברכיים בכניסה והביטה על הבת בשנתה‪ .‬כשאנסטסיה קמה ועכשיו כבר שמה לב אלי‪ ,‬שאלתי‪:‬‬
‫ איך את חושבת‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬בת שלנו‪ ,‬למי היא יותר דומה – לך או לי ?‬‫ כמו כל ההורים‪ ,‬אתה‪ ,‬כמובן‪ ,‬רצית שהילדה יותר לך תהיה דומה‪ ,‬וולדימיר?‬‫ הנה דווקא הפעם את טועה‪ .‬אני‪ ,‬כמובן‪ ,‬רוצה שלבת שלי יהיה גם משהו משלי‪ .‬אבל היא ילדה‪ ,‬היא צריכה להיות‬‫יפה‪ ,‬וזה אומר‪ ,‬יותר דומה לך‪.‬‬
‫ כלומר‪ ,‬אתה מחשיב אותי כיפה בהשוואה אליך ?‬‫ אני מחשיב אותך כיפה לא רק בהשוואה אלי‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬אני מחשיב אותך כהכי יפה מכל האנשים שאי‪-‬פעם ראיתי‪,‬‬‫כולל בתחרויות יופי הבינלאומיות‪ .‬ראיתי בטלוויזיה‪ .‬היופי של המועמדות בהשוואה ליופי שלך הוא איכשהו חצי כזה‪ .‬את הכי‬
‫טובה‪.‬‬
‫ תודה‪ ,‬וולדימיר‪ .‬המילים שלך – זאת מחמאה? או ווידוי ?‬‫ הן גם מחמאה‪ ,‬וגם ווידוי‪ ,‬וגם – התפעלות‪.‬‬‫ תודה‪ .‬אז אתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬לא תתאכזב‪ ,‬אם אומר שחיצונית בפנים שלה נסטנקה קצת דומה גם לך‪ ,‬ואילו העיניים‪,‬‬‫הריסים‪ ,‬הגזרה – שלי‪ ,‬וגם השיער יהיה כמו שלי‪.‬‬
‫הדימיון הפיזי אצל אנשים אומר גם על דימיון היכולות‪ ,‬ההרגלים‪ ,‬השותפות של הנשמות‪ .‬זה אומר שחלק מהיכולות‬
‫וההרגלים יהיו בה ממך‪ .‬חלק – ממני‪ .‬אך בנשמה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬של האדם הנולד תמיד נוכחים שלושה מרכיבים‪.‬‬
‫ שלושה? וממי השלישי ?‬‫ המרכיב השלישי – זהו חלקיק הנשמה שהיה בגוף של האדם בחייו הקודמים‪ ,‬אולי לפני מאה שנים‪ ,‬אולי אלף או‬‫מיליון‪ .‬באדם הרמוני המרכיב השלישי הזה לא מתפרק לחלקיקים‪ ,‬אלא מחכה לרגע שלו‪ ,‬כאשר יקבל גוף חדש שדרך‬
‫העיניים שלו יוכל לראות את העולם הסובב ודרך האוזניים שלו יוכל לשמוע את צלילי העולם הזה‪ ,‬לגעת בו עם הידיים‪,‬‬
‫להשתמש בדורונות שלו‪.‬‬
‫ אבל אם בחיים החדשים הנשמות שלנו התאחדו לשלם אחד‪ ,‬אז הן צריכות לדעת על כל הגלגולים אחת של‬‫השנייה?‬
‫ בוודאי‪ .‬אחרת ההתאחדות שלהן הייתה בלתי‪-‬אפשרית‪ .‬הן לא היו יכולות להפוך לנשמה יחידה‪.‬‬‫ אז זה אומר שהנשמה שלי יכולה לראות את החיים הקודמים של הבת שלנו ?‬‫ וודאי שיכולה‪ ,‬אבל את זה אתה תרגיש ותראה רק במקרה שתהיה בהרמוניה עם הנשמה שלך והמחשבה שלך לא‬‫תהיה כבולה בכל הסטיות של העולם שמקיף אותך‪ ,‬אם היא תוכל להתרכז‪.‬‬
‫לגבי העניין ברור‪ ,‬אני והאחרים כמוני לא יכולים לראות את העבר‪ ,‬אבל את‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬בטוח יכולה לדעת משהו על‬
‫ַ‬
‫‬‫החיים הקודמים של הבת שלנו דרך החלקיק של הנשמה שלה‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אני משתדלת לראות ולהבין את חייה הקודמים של בתנו‪ ,‬ומשונים באיזשהו אופן הם נראים לי‪ .‬מאוד‬‫קצרים היו חיי הבת שלנו בגוף גשמי‪ ,‬לא יותר משבע שנים‪ ,‬והיא חיה לפני אלפי שנים רבים‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬מכאלה חיים קצרים של ילדה קטנה לא הרבה אפשר לדעת על העבר‪.‬‬‫ כן‪ ,‬לא הרבה‪ ,‬אך לפעמים אפילו בחייו המאוד קצרים אדם מחולל כזה מעשה שיכול להשפיע על ההתרחשויות‬‫באלפי השנים הבאות‪.‬‬
‫ מעניין‪ ,‬איך זה ילדה קטנה יכולה לחולל איזשהו מעשה שאלפי שנים ישפיע על חיי האנשים? הרי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬את‬‫יכולה לספר‪ ,‬ועוד יותר טוב – לשחזר את התמונות מהחיים הקודמים של הבת שלנו?‬
‫ יכולה‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫ אז שחזרי‪.‬‬‫ואנסטסיה החלה לספר את הסיפור הבלתי‪-‬רגיל על חייה הקודמים של הבת שלנו‪ .‬או שזה סיפור על ילדה שחלקיק‬
‫הנשמה שלה עכשיו חי בנסטנקה הקטנה שלנו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫למימד אחר‬
‫למימד אחר‬
‫ היה זה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הזמן‪ ,‬כאשר‪ ,‬כפי שאתה יודע‪ ,‬על הארץ עידן הקרח החל‪ .‬באזורים שלעברם התקדם הקרחון‬‫השתנה האקלים‪ .‬ההתקררות לא איפשרה לסוגים רבים של צמחים לגדול‪ .‬המקומות שלפני זה היו שופעי יערות‪ ,‬גנים פורים‬
‫ועשב עשיר עם מגוון רב של פרחים בהדרגה הפכו לבקעות המכוסות אך ורק בצמחייה דלה‪.‬‬
‫האנשים שבעת ההיא חיו באחת מהבקעות‪-‬העמקים למרגלות ההרים כך חשבו‪ :‬בתנאי ההתקררות החיים כלפני‪-‬כן לא‬
‫ייתכנו‪ .‬הם החליטו לעזוב את הבתים שלהם ולצאת לחפש אזורים עם אקלים טוב יותר‪.‬‬
‫ראשונים עזבו גברים‪ .‬בעקבותיהם ראש בית‪-‬האב ווּד הוליך מהיישוב את הילדים‪ ,‬הנשים והזקנים‪.‬‬
‫זקן עם שיער שיבה ששנותיו מאה ועשרים‪ ,‬הוא הלך בראש השיירה שבהרכבה אחת‪-‬עשרה ממותות הנושאות על גבן‬
‫סלים קלועים שבחלק מהם הושיבו את הילדים‪ ,‬ובאחרים היה מלאי מזון – הן לא ידוע‪ ,‬כמה זמן יארך המסע‪.‬‬
‫משני צדי שיירת הממותות על סוסים וגם ברגל התקדמו אנשי השושלת שלו וכל בעלי‪-‬החיים שחיו בהתיישבות‬
‫השושלתית‪ .‬היה נדמה‪ ,‬כל החי הבין את הצורך לצאת למקום חדש והלך אחרי האדם‪ .‬בהתיישבות נשארו רק הצמחים שלא‬
‫היה ביכולתם לנוע‪ .‬צמחים הנידונים לאבוד‪.‬‬
‫ווד הרהר בניסיון להשיב לשאלות שלעצמו הציב‪:‬‬
‫מדוע קרו השינויים הלא רצויים בטבע‪ ,‬מפני מה החלה ההתקררות?‬
‫ברצונו של מי הופעלה הצרה הזו?‬
‫הלא תהפוך לאסון כלל עולמי?‬
‫המצוי באדם כוח לנקוט צעדים כלשהם למנוע אותו?‬
‫האם ישנה תלות של הקטסטרופות בפעולות של האדם?‬
‫ווד הבין‪ :‬אם התשובות לא יימצאו‪ ,‬לילדים ולנכדים שלו‪ ,‬לכל השושלת שלו צופן גורל מר‪ .‬הוא ראה‪ :‬כל המבוגרים‬
‫הצועדים עכשיו בשיירה רואים בשינויי הטבע טרגדיה‪ ,‬הבעת פניהם מלאת צער‪ ,‬הם שקועים בהרהור‪ .‬אפילו הילדים שקטו‬
‫ונהיו דרוכים‪ .‬רק הנינה שלו‪ ,‬בת שש‪ ,‬אנסטה‪ ,‬שיותר מכל אהב אותה‪ ,‬משתובבת – המציאה משחק עם הממותה‪-‬מנהיג‬
‫השיירה שצעד בראשה‪.‬‬
‫שולח מבטים צידיים‪ ,‬ווד התעניין במשחקה של הנינה עם מנהיג הממותות‪ .‬היא העמיסה את קצה החדק של הממותה‬
‫הענקי שמשקלו שבע טונות על כתפה והעמידה פנים‪ ,‬כאילו שהיא גוררת אחריה את חיית‪-‬הענק‪ .‬והממותה עוד משתף‬
‫איתה פעולה‪ .‬את החדק הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬מחזיק כך שרק ייגע בכתף של הילדה הקטנה‪ .‬מעת לעת אנסטה הייתה נעצרת‪ ,‬כאילו‬
‫לנוח מהעבודה הקשה‪ ,‬מחתה את אגלי הזיעה המדומים מהמצח הקטן שלה והייתה אומרת‪" :‬אח‪ ,‬כה גדול‪ ,‬כבד וכמה‬
‫שעצלן אתה"‪.‬‬
‫כאילו מסכים איתה‪ ,‬הממותה היה מהנהן בראשו‪ ,‬מניד אוזניו‪ ,‬עם החדק ניגב את המצח שלו ושוב הניח את הקצה של‬
‫החדק על הכתף הקטנה של הילדה‪ ,‬כאילו שבלי העזרה שלה לא היה יכול לזוז ממקומו‪ .‬המשחק הזה היה מצחיק ותמים‪.‬‬
‫ואילו הנה המשחק האחר שבהמשך הנינה יזמה לא היה לרוחו של ווד‪ .‬הנה כזה הוא היה‪:‬‬
‫אנסטה הייתה מטפסת על החדק אל ראשו של הממותה‪ ,‬והוא עזר לה‪ ,‬כשכופף את החדק הרב‪-‬עוצמה שלו וקלות‬
‫דחף אותה אל מעלה עם הקצה‪ .‬הייתה מתמקמת לה שם בנוחיות‪ ,‬במשך כמה זמן יושבת על ראשו של הממותה ההולך‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך פתאום כבבהלה קראה "אוי" ומהר גלשה על החדק אל מטה‪ .‬הממותה היה צריך לגלות מיומנות רבה‪ ,‬כדי להספיק‬
‫כבר ממש על‪-‬יד הארץ לתפוס אותה ולא לתת לה להיחבט או ליפול לרגליו הכבדות והגדולות‪.‬‬
‫ווד הרהר על העבר‪ ,‬מנסה למצוא בו את הגורם לקטסטרופה שאילצה אנשים לנטוש את העמק השושלתי‪ ,‬אך את‬
‫ההרהורים שלו כל הזמן קטעו זיכרונות‪-‬תמונות מהחיים של הנינה אנסטה‪ .‬את הזיכרונות האלה הוא לא הדחיק‪ ,‬הם היו‬
‫ללבו והסיחו את הדעת מהמחשבות המעציבות שהיו קשורות למה שקרה‪.‬‬
‫באיזשהו רגע ווד אפילו חייך‪ ,‬כשנזכר איך באחד מהשיעורים אנסטה הביעה מחאה לדעה שהוסכמה על‪-‬ידי כולם‪ .‬הוא‬
‫ראה את התמונה הזו לכל פרטיה הקטנים ביותר‪.‬‬
‫אז ווד עצמו העביר אז את השיעור‪ .‬לפניו תחת אלון בעל הצמרת המסועפת במעגל ישבו ילדים בגילאים שונים‬
‫ושלושה מבוגרים‪ .‬ווד פתח את השיעור במילים‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫נחשים‪-‬מתווכים‬
‫נחשים ‪-‬מתווכים‬
‫ לרבים ידוע כי ההורים הקדמונים שלנו שאפו לקבוע ייעוד לכל היצירים שעל הארץ חיים‪ .‬וכשעשו זאת‪ ,‬לימדו את‬‫בעלי‪-‬החיים‪ ,‬כיצד באופן מרבי להיות מועילים לבני‪-‬האדם‪ .‬בהמשך‪ ,‬בעלי‪-‬החיים היו מלמדים זאת את הצאצאים שלהם‪ .‬כך‬
‫הדור שלנו‪ ,‬ככל דור מאלה הקודמים לנו‪ ,‬קיבל את המתן הגדול מהאבות והאמהות‪ .‬וכעת גם עלינו לא רק להשתמש בו‪,‬‬
‫אלא גם להביא שלמות רבה עוד יותר לכל יצירי הארץ החיים סביבנו‪ .‬לפני הדור שלנו עומדת המשימה לקבוע את הייעוד של‬
‫אותם יצירים אשר בשבילם לא עשו זאת ההורים הקדומים שלנו‪ - .‬במילים אלו ווד שלף מתוך החולצה שלו נחש מים‬
‫והמשיך‪ - :‬לדוגמא‪ ,‬להבין‪ ,‬בשביל מה נבראו זוחלים‪ ,‬איזה שרות הם היו יכולים לעשות למען האדם‪.‬‬
‫הנוכחים הביטו על נחש המים שהתפתל סביב ידו של ווד ושתקו‪ .‬ראשון‪ ,‬מבקש רשות דיבור‪ ,‬הצביע ילד כבן חמש עם‬
‫שיער אדמוני‪.‬‬
‫ ראיתי‪ - ,‬החל הילד לדבר‪ - ,‬איך הנחש הזה או אחר דומה לו התקרב לעז שלנו וינק חלב מהעטין‪ .‬העז עמדה‬‫במקום‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬היא לא הייתה נגד לתת את החלב שלה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬נחשי מים והזוחלים האחרים יכולים לינוק חלב מפרות או עזים‪ ,‬זאת נכון הבחנת‪ ,‬אִיזוֹר‪ .‬אבל עכשיו אנחנו ננסה‬‫לפתור את הבעיה‪ ,‬במה אמורה להיות התועלת לאדם מקיומו של היציר הזה‪ - ,‬הזכיר ווד לנוכחים‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני זוכר על הבעיה שלנו‪ - ,‬המשיך הילד הג'ינג'י‪ - ,‬נזכרתי איך הוא שתה את החלב וחשבתי שצריך לעשות חור‬‫ליציר הזה בצד הנגדי לראש שלו – שיינק את החלב‪ ,‬ואת הזנב עם החור שיוריד אל‪-‬תוך כד‪ ,‬כדי שיתמלא בחלב‪.‬‬
‫מכל הכוונים נשמעה מקהלה מבולגנת של קולות ילדים‪:‬‬
‫ אסור לעשות חור‪...‬‬‫ לא צריך לעשות חור‪ ,‬יכאב ליציר!‬‫ מהחור החלב לא יזרום‪ ,‬אם היציר בעצמו לא ירצה‪.‬‬‫ הנימוק העיקרי נגד החור – הכאב שיחווה נחש המים‪ - ,‬סיכם ווד‪ - ,‬ואילו האדם אינו יכול לגרום כאב ליצירי הארץ‪.‬‬‫ההצעה שלך לא מתקבלת‪ ,‬איזור‪.‬‬
‫ווד רצה לעבור לנושא הבא‪ ,‬אך הילד הג'ינג'י לא נכנע‪.‬‬
‫ אם אסור לעשות חור בזנב‪ ,‬אז אחרת אפשר‪ - ,‬הוא הודיע‪ - .‬כאשר היציר הזה ינק חלב מהעז‪ ,‬הוא הפך יותר ויותר‬‫עבה‪ .‬זה היה מפני שהרבה חלב היה בו‪ .‬צריך ללמד את היציר הזה לזחול אלינו הביתה ולשפוך אותו לכד‪ .‬אז אנשים לא‬
‫יהיו צריכים עם הכד ללכת למרעה בשביל החלב‪ ,‬והחיות החלביות לא יהיו צריכות ללכת מהמרעה לבתים‪ ,‬כדי שיחלבו‬
‫אותן‪ .‬הרבה יצירים שונים יזחלו לבתים‪ ,‬ואיך שיראו כד ריק‪ ,‬ימלאו אותו עם החלב‪.‬‬
‫הרעיון של הילד הג'ינג'י דיבר על לבם של הילדים‪ ,‬וקוטעים אחד את השני‪ ,‬הם החלו להוסיף לנאמר‪.‬‬
‫ אפשר גם לקחת מהם חלב רחוק מהבית‪ ,‬אם רוצים לאכול‪ ,‬ורחוק ללכת עד הבית‪.‬‬‫ צריך ללמד אותם לזחול עם החלב אל האדם על‪-‬פי איזשהו צליל‪ .‬כדי לא לחפש אותם בעשב‪ .‬נגיד‪ ,‬מחא האדם כף‬‫או שרק שריקה‪ ,‬ומיד הם – מתחרים בזחילה לקראת האדם‪.‬‬
‫ ואני לא רוצה לשתות חלב שמוציא מהפה נחש‪ ,‬אולי עוד משהו משלו הוא מוסיף לו‪ - ,‬בקול לא בטוח העירה אחת‬‫מהילדות‪ .‬אך מיד כולם החלו להתווכח איתה‪.‬‬
‫ אבל גם החלב של פרה היה בה בפנים‪ ,‬אבל כולם שותים אותו‪.‬‬‫ אם הוא גם יוסיף עוד משהו משלו‪ ,‬אז יהיה עוד יותר טוב‪ .‬הרי הם עצמם‪ ,‬היצירים האלה‪ ,‬תמיד נקיים‪ ,‬למרות‬‫שזוחלים על האדמה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬נכון‪ ,‬הם תמיד נקיים כאלה‪ ,‬אף פעם לא ראיתי נחש שהתלכלך‪.‬‬‫איזור שמע איך הילדים דנים בהצעה שלו ואפילו הסמיק מהגאווה‪.‬‬
‫ איזור‪ ,‬הגרסא השנייה שהצעת ראויה לתשומת‪-‬לב‪ - ,‬שיבח ווד את הילד והוסיף‪ - :‬ביתר פירוט נדון בגרסה השנייה‬‫בפעם הבאה‪ ,‬ועד אז כולם יחשבו ויביעו את דעתם או יציעו גרסא משלהם על השימוש ביצירים הזוחלים‪ .‬ואילו עכשיו ברצוני‬
‫לשאול אתכם‪ ,‬איזה ייעוד לבעלי‪-‬החיים המוכרים לכם כבר נקבע‪ .‬מי מוכן‪...‬‬
‫ווד לא סיים את המשפט‪ .‬הוא ראה את היד הקטנה של אנסטה מורמת ומופנית אליו עם כף היד‪ .‬המחווה הזו‪ ,‬פירושה‬
‫היה שעם משהו הילדה לא מסכימה ובכוונתה להביע מחאה לנוכחים‪.‬‬
‫ תארי את המחאה שלך‪ ,‬אנסטה‪ - ,‬התיר ווד‪.‬‬‫ אני נגד הספקת החלב לבתים בעזרת היצירים הזוחלים‪.‬‬‫הילדים אחד אחרי השני החלו להגיב למחאה של אנסטה‪:‬‬
‫ אבל למה?‬‫ למה לנו לוותר על מה שנוח!‬‫ עכשיו היצירים לא עושים כלום בשביל האדם‪ ,‬וכך הם יעשו שירות טוב‪.‬‬‫ לאנשים יהיה יותר זמן להתעסק במשהו נעים במקום לחלוב פרה‪.‬‬‫ברוגע אנסטה הקשיבה לכולם והמשיכה‪:‬‬
‫ אם היצירים הזוחלים יביאו לאדם חלב מפרה‪ ,‬אז האדם בעצמו יהפוך להיות פרה‪.‬‬‫ ילדה‪ ,‬על מה את מדברת? הסבירי‪ - ,‬לא התאפק אחד מהמבוגרים שנכח בשיעור‪.‬‬‫ואנסטה המשיכה‪:‬‬
‫ אדם המקבל חלב מפרה‪ ,‬עז או גמל או מישהו אחר בתמורה נותן את תשומת‪-‬הלב והרגשות שלו לבעל‪-‬החיים‪ .‬אם‬‫הוא בעצמו לא ייקח חלב מהפרה‪ ,‬והיא לא תרגיש את תשומת‪-‬הלב שלו‪ ,‬אז גם החלב לא יהיה כל‪-‬כך טוב‪ .‬את הרגשת‬
‫התודה שלו האדם ייתן ליציר הזוחל‪ ,‬כשבתמורה יקבל ממנו חלב‪-‬נחשים‪ .‬הנחש יעמוד בין הפרה והאדם‪ .‬בין כל הבריות‬
‫‪16‬‬
‫והאדם הוא יהיה מתווך‪ .‬בשירות הנוח שלו הוא יפתה את האדם ויחלוב אותו‪ ,‬כשיינק ממנו את אותם הרגשות שמביאים‬
‫ברכה ומיועדים לכל היצירים הארציים‪.‬‬
‫במשך כמה זמן כולם שתקו בהרהור‪.‬‬
‫בדמיון של ווד פתאום הופיעה תמונה‪ :‬עץ‪-‬תפוח מסועף‪ ,‬מלא בפירות מבשילים‪ .‬לפני העץ עומדים גבר ואישה‪ .‬האישה‬
‫אומרת‪:‬‬
‫ אהוב שלי‪ ,‬הבט‪ ,‬הנה תפוח אחד כבר הבשיל‪ ,‬הוא מאוד יפה‪ .‬העץ רוצה לתת לנו או תו‪ .‬הטה את הענף‪ ,‬קטוף לנו‬‫את התפוח שהבשיל‪.‬‬
‫הגבר ניסה להגיע לענף עם היד‪ ,‬אבל לא הצליח‪ .‬הוא רצה לקפוץ‪ ,‬כדי להשיג את הענף עם התפוח שהבשיל עליו‪ ,‬אך‬
‫בזמן הזה על הענף הופיע נחש‪ .‬הוא קטף את התפוח‪ ,‬ועם הזנב נאחז בענף‪ ,‬בהבעת המוכנות הרבה לשרת נתלה‪ ,‬מושיט‬
‫את הפרי לאדם‪.‬‬
‫ תודה לך‪ ,‬רמש‪ - ,‬אמר האדם וליטף את הנחש‪.‬‬‫הגבר והאישה הלכו והתרחקו מהעץ‪ ,‬בלי שהודו לו‪ .‬הם נתנו את אנרגיית הברכה של הרגשות שלהם לנחש‪ .‬העץ‬
‫נרעד‪ ,‬ומחצית מהפירות שלו שעודם לא הבשילו נפלו על הארץ‪.‬‬
‫ווד הפר את השקט שנוצר‪:‬‬
‫ המחאה שלך‪ ,‬אנסטה‪ ,‬גם היא ראויה לתשומת‪-‬לב‪ ,‬וחלקית היא מתקבלת‪ .‬על כולנו להבהיר לעצמנו את המרת‬‫הקשר הישיר בתיווך בין האדם וכל הצומח והחי הארצי; לחשוב‪ ,‬למה זה יכול לגרום בעתיד‪ .‬אני מניח‪ ,‬בשיעורים הבאים‬
‫אנחנו נחזור לנושא הזה‪ .‬ואילו עכשיו‪ - ,‬ובעיניו הוא הקיף את כל הנוכחים‪ - ,‬כפי שכבר אמרנו‪ ,‬אבקש מכם להיזכר בייעודים‬
‫הקיימים בשביל בעלי‪-‬החיים המוכרים לכם‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הכלי הראשי לבניית בית‬
‫הכלי הראשי לבניית בית‬
‫ אני‪ ,‬אני‪ - ,‬בקוצר רוח קראו הילדים‪.‬‬‫ טוב‪ ,‬טוב‪ - ,‬הנהן בראשו ווד‪ - ,‬לפי תור דברו‪ ,‬ושכל אחד יזכיר לא יותר משני ייעודים של בעלי‪-‬חיים‪.‬‬‫לפי התור הילדים היו קופצים ממקומותיהם‪ ,‬מהר מדברים‪:‬‬
‫ פרה‪ ,‬עז נותנות חלב‪ ,‬הן אוכלות עשב וכל יום באות לאדם‪ ,‬כדי שייקח מהן חלב‪.‬‬‫ חמורים‪ ,‬סוסים מיועדים להעביר את האדם ממקום למקום‪ ,‬כשהוא לא רוצה ללכת ברגליו‪.‬‬‫ תרנגולות וברווזים איפשהו הולכים‪ ,‬איפשהו עפים‪ ,‬אבל כל יום חוזרים ומטילים ביצים‪ ,‬כדי שהאדם יבוא וייקח אותן‪.‬‬‫ ממותה צריך‪ ,‬כדי להרים משא כבד ולהעביר אותו למקום‪ ,‬שעליו יורה האדם‪...‬‬‫כבר בסבב שלישי דיברו הילדים‪ ,‬שואפים לציין את הייעודים של כל בעלי‪-‬החיים המוכרים להם‪ .‬שאלה חדשה שאל ווד‪:‬‬
‫ מי יכול לענות‪ ,‬באילו מקרים בעלי‪-‬חיים שונים עובדים בצוותא וכיצד האדם מנהל את העבודה שלהם?‬‫ אפשר‪ ,‬אני אגיד‪ - ,‬אותו ילד ג'ינג'י פנה לנוכחים‪ ,‬וכשלא שמע התנגדות‪ ,‬הביט על ווד‪ .‬ההוא הנהן בהסכמה‪ - .‬בעלי‪-‬‬‫חיים מתחילים לעבוד בצוותא‪ ,‬כאשר אדם רוצה לבנות לעצמו בית‪ .‬והאדם מנהל את העבודה של בעלי‪-‬החיים בעזרת חליל‪.‬‬
‫בהתחלה הוא מנגן מנגינת קריאה‪ ,‬ובאות אליו חיות שונות ועפים אליו עופות‪ .‬הם מתיישבים לא הרחק ממנו ומחכים‪ ,‬כך‬
‫לימדו אותם ההורים הרחוקים שלנו‪ .‬כשסיים את מנגינת הקריאה‪ ,‬האדם מביט על החיות בעדנה וקד להן קידה‪ .‬וכל החיות‬
‫שיש להן זנב‪ ,‬מכשכשות עם הזנב בשמחה‪ ,‬כשהאדם מביט בעדנה‪ .‬ומי שלא יכול לכשכש עם זנב‪ ,‬מביע את השמחה שלו‬
‫אחרת‪ ,‬כי לכל בעלי‪-‬החיים הכי נעים – זה כאשר האדם מביט עליהם בעדנה‪ .‬אחר‪-‬כך בחליל שלו האדם משמיע צליל אחר‪.‬‬
‫מקבוצת החיות מיד מהר יוצאים דובים ומתחילים לחפור באדמה תעלה לא גדולה במקום שאותו האדם סימן בענפים‪.‬‬
‫וכשלדעת האדם‪ ,‬כבר לא צריך יותר לחפור את התעלה‪ ,‬בחליל הוא משמיע צליל אחר‪ ,‬והדובים חוזרים למקום שלהם‪ .‬על‪-‬‬
‫פי הצליל החדש ממותות מניחות אבנים לתעלה שהדובים חפרו‪ .‬במשך כל אותו זמן מעל המקום הנבחר חגות סנוניות רבות‬
‫מאוד‪ ,‬כל‪-‬כך בקוצר רוח הן מצפות למנגינה שלהן‪ .‬וברגע שהאדם ינגן בחליל את המנגינה היפה שלהן‪ ,‬הסנוניות כולן‬
‫מתפזרות ומיד פעם אחרי פעם חוזרות‪ :‬במקורות הקטנים שלהן הן מביאות פיסות אדמה קטנות‪ ,‬קש‪ ,‬פלומה – כל מה‬
‫שממנו הן בונות לעצמן קן‪ ,‬ושמות את מה שהביאו על האבנים עד שלא יתקבל קיר של בית‪.‬‬
‫הילד השתתק‪ ,‬ואז ווד ראה איך שוב קמה ממקומה אנסטה והרימה יד‪ ,‬מופנית אליו עם הכף‪ .‬ווד התיר לאנסטה לדבר‪.‬‬
‫ מורה ווד‪ ,‬אני רוצה לשאול אותך‪ ,‬האם בניית ביית נחשבת לעיסוק מאוד נעים ומעניין ?‬‫ כן‪ - ,‬ענה ווד‪ - ,‬בוודאי‪ ,‬זוהי עשייה מאוד נעימה ויצירתית של אדם בר תבונה‪.‬‬‫ מורה ווד‪ ,‬מדוע אז חל איסור חמור לילדים לעסוק בעיסוק הנעים הזה?‬‫ווד ידע על הרעיון הטרדני של אנסטה לבנות בית קטן משלה‪ .‬לא פעם היא התחילה בשיחה על כך עם ווד‪ ,‬אבל‬
‫בסבלנות הוא היה מסביר לה‪ ,‬מדוע לא מתירים לילדים לבנות בתים‪ .‬עתה את השאלה שלה היא שאלה את ווד בנוכחות‬
‫ילדים ומבוגרים‪ .‬בטוח שעם איזושהי מטרה היא שאלה אותה‪" .‬משהו חדש היא המציאה"‪ - ,‬חשב ווד בחשדנות והחל‬
‫להשיב לה‪:‬‬
‫ ילדים‪ ,‬במיוחד מי שלא עד הסוף הבין את מהות מבנה העולם‪ ,‬כשייקחו לידיהם חליל וינגנו בו‪ ,‬בלי שעצמם רוצים‪,‬‬‫עלולים לעוות את המנגינה‪ ,‬ובעלי‪-‬החיים‪-‬הבנאים יבואו במבוכה ולא יידעו מה לעשות‪.‬‬
‫ מורה ווד‪ ,‬אני יכולה להראות לך משהו? ‪ -‬ביקשה אנסטה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬אם זה נוגע לשאלה שלך‪.‬‬‫ נוגע‪ - ,‬ענתה אנסטה והחלה לשיר‪ .‬מאוד‪-‬מאוד בשקט היא שרה‪ .‬עם הקול הדק שלה היא השמיעה מגינות שונות‪,‬‬‫את אותן המנגינות שניגנו מבוגרים בחליל בעת הבנייה‪.‬‬
‫ היא לא שגתה אף לא פעם אחת‪ - ,‬בקול שקט ציין אחד מראשי המשפחות שנכח בשיעור‪.‬‬‫ כן‪ ,‬לא שגתה‪ - ,‬הסכים האחר‪.‬‬‫ והרי רק פעם אחת שמעה את המנגינה‪ - ,‬הדגיש ראש המשפחה שישב בשורה האחרונה על עץ שהופל‪ .‬והוסיף‪- :‬‬‫זיכרון טוב יש לילדה‪.‬‬
‫כשסיימה לשיר‪ ,‬אנסטה שאלה את ווד‪:‬‬
‫ מורה ווד‪ ,‬האם עשיתי שגיאה לפחות באחת מהמנגינות?‬‫ לא‪ ,‬אנסטה‪ ,‬לא סילפת את המנגינות‪ ,‬השמעת אותן במדויק‪.‬‬‫ אז המחדל הראשון מוסר ממני?‬‫ נאמר שכן‪ - ,‬הודה ווד‪ - .‬אך ישנם גם התנאים האחרים‪ .‬לפנים משורת הדין למישהו מהילדים ניתן להתיר לבנות‬‫בית‪ .‬זה יכול לקרות‪ ,‬אם מישהו הזה‪ ,‬במקרה שלנו‪ ,‬מישהו מביניכם‪ ,‬יספר על הפרויקט המחשבתי שלו‪ ,‬וראשי המשפחות‬
‫יכירו בפרויקט הזה כבחידוש‪ .‬אז לפנים משורת הדין וכדי שישמש דוגמא‪ ,‬יכולים להתיר את בניית הבית‪.‬‬
‫ווד הרגיש שנוצרה סיטואציה מאוד נוחה והוא יכול להפעיל את המחשבה היצירתית של הילדים שנכחו בשיעור ואמר‪:‬‬
‫ אני מציע לכל הרוצים להציג פרויקט משלכם לאחר שני ירחים‪ .‬בהתחלה ביחד נדון בכל הפרויקטים‪ ,‬נבחר את‬‫הטוב ביותר‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן נציע לראשי המשפחות לערוך בירור בעניין הזה ולקבל החלטה‪.‬‬
‫ווד לא טעה‪ :‬גם הילדים שעודם היו ממש קטנים‪ ,‬גם היותר גדולים התלהבו ברצון להציג את הפרויקט היחיד במינו‬
‫משלהם‪ .‬כולם החלו להתלחש אחד עם השני‪ ,‬כנראה דנים‪ ,‬מה חדש הם יוכלו להביא לאופני בניית הבית שבמאות השנים‬
‫לוטשו‪ .‬בהבינו כי חסר טעם להמשיך בשיעור‪ ,‬שהרי הילדים עסוקים בפתרון המשימה שהוטלה עליהם וקשה להאמין שיצלח‬
‫להסב את תשומת‪-‬לב המחשבה‪ ,‬שהתלהטה בחיפוש היצירתי‪ ,‬למשהו אחר‪ ,‬הוא הפסיק את הלימוד ושיחרר את כל‬
‫הנוכחים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫אחרי שני ירחים בא היום המיוחל ללבם של הילדים‪ .‬רבים מהם באו לשיעור מוקדם מן הרגיל‪ ,‬ובלי לחכות למבוגרים‪,‬‬
‫סיפרו זה לזה על מה שהמציאו‪ .‬לקראת הזמן שנקבע לשיעור התאספו גם הורים רבים‪ .‬כשהשיעור החל‪ ,‬לפי תור כל אחד‬
‫מהילדים בהתרגשות סיפר על הפרויקט שלו‪.‬‬
‫על‪-‬פי הכללים הנהוגים‪ ,‬אנסטה הייתה צריכה להציג את הפרויקט שלה אחרונה‪ .‬מהפרויקטים שהוצגו עד לנאום שלה‬
‫הטוב ביותר היה הפרויקט של הילד ששמו אַלַן‪ .‬זה היה ילד יפה‪ ,‬בשמונה שנים גדול יותר מאנסטה‪ ,‬ששר בקול יפה ושצייתו‬
‫לו בעלי‪-‬חיים בהנאה‪ ,‬כמו למבוגר‪ .‬את הילד הזה חיבבו בנות רבות ביישוב‪ ,‬וביניהן גם אנסטה‪ .‬ולכן‪ ,‬אם היה מנצח‬
‫בתחרות‪ ,‬היא לא הייתה מתאכזבת עד כדי כך‪ " .‬מוטב כבר שזה יהיה הוא‪ ,‬מאשר מישהו אחר"‪ - ,‬חשבה אנסטה‪.‬‬
‫והנה הגיע התור שלה להציג את הפרויקט‪ .‬משתדלת להסתיר את ההתרגשות‪ ,‬היא פתחה לספר‪:‬‬
‫ כלפי חוץ הפרויקט שלי לא הרבה נבדל מהפרויקטים הקיימים‪ .‬את החידוש מיקמתי בקיר של הבית‪ .‬ההוא שיהיה‬‫לכוון דרום‪ .‬בו תתמקם כוורת עם דבורים‪ .‬כשהדבורים יתחילו להביא את אבקת הפרחים‪ ,‬והשמש תחמם את הכוורת‪ ,‬הן‬
‫לפּנים של הבית‪ ,‬והאוויר מהכוורת‬
‫יהיו צריכות לאוורר אותה עם הכנפיים‪ .‬בעזרת פתח לא גדול הכוורת תהיה מחוברת ֽ‬
‫ביחד עם ניחוחות הפרחים ימלא את החדר של האדם‪.‬‬
‫המבוגרים דיברו ביניהם‪ ,‬דנים בחידוש של אנסטה‪ .‬בסופו של דבר ווד קיבל החלטה שבפה אחד כולם הסכימו עליה‪.‬‬
‫הוחלט להוציא לדיון של ראשי המשפחות שני פרויקטים – של אלן ושל אנסטה‪ .‬אנסטה לא שמחה‪ ,‬היא לא רצתה להיות‬
‫יריבה לילד שהיה ללבה‪.‬‬
‫בפרויקטים ראשי המשפחות עמדו לדון כבר ביום למחרת‪ ,‬הישר בשיעור הבא‪ ,‬שאליו גם כן הגיעו אנשים רבים‪ .‬כטוב‬
‫ביותר הוכר הפרויקט של אנסטה‪ .‬על כך בחגיגיות הכריז ראש משפחה עם שיער‪-‬שיבה‪ ,‬חמור‪-‬סבר על‪-‬פי המראה החיצוני‬
‫שלו‪ .‬אולם העיר‪:‬‬
‫ אנסטה‪ ,‬הכרנו בפרויקט שלך להיות ראוי לתשומת‪-‬לב‪ ,‬אכן יש בו חידוש מעניין‪ ,‬אך אין אנחנו יכולים להתיר לך‬‫לבנות בית‪ .‬אין להפוך בניית בית למשחק ילדים‪ .‬בית יכולים לבנות רק גבר ואישה אשר החליטו להקים משפחה‪ ,‬כזה הוא‬
‫הכלל שאין עליו עוררין‪ .‬האם את מסכימה עם הכלל?‬
‫אנסטה שתקה‪ .‬המחנק בגרון – לא יכלה לדבר‪ .‬בהשראה לא רגילה היא עבדה על הפרויקט שלה‪ ,‬בדמיונה ראתה‬
‫ואפילו הרגישה את הבית הקטן שלה‪ ,‬במחשבות כבר חיה בו‪ ,‬ישנה על המצע הרך‪ ,‬מבעד לוילון שהעכביש ארג הביטה דרך‬
‫החלון על ערוגות הפרחים היפהפיות‪ ,‬נשמה את ניחוחות הפרחים העדינים ביותר שהדבורים הביאו‪ ...‬כאן קם ממקומו אלן‪.‬‬
‫ האם יורשה לי לומר על הכלל שאין עליו עוררין? ‪ -‬בהבעת שאלה הוא הביט על המבוגרים‪ ,‬ואחר‪-‬כך המשיך‪ - :‬הוא‪,‬‬‫כמובן‪ ,‬כלל צודק ואין לשנות אותו‪ ,‬אך אפשר כך לעשות שהכלל הזה לא יחול על אנסטה‪.‬‬
‫בתמיהה האנשים והילדים הסתכלו על אלן‪.‬‬
‫ ואיך אפשר לעשות את זה? ‪ -‬נשמעה שאלה‪.‬‬‫ ברשותכם‪ ,‬אני אראה‪ - ,‬אמר אלן‪.‬‬‫ הראה‪ - ,‬התיר ראש המשפחה המבוגר‪.‬‬‫אלן ניגש לאנסטה ונעמד מולה‪ .‬אחר‪-‬כך הוריד מהצוואר שלו את התליון השושלתי וקשר אותו סביב הצוואר של‬
‫אנסטה‪.‬‬
‫ תינשאי לי‪ ,‬אנסטה‪ - ,‬הוא הציע‪.‬‬‫בפה פעור ישבו הנוכחים‪ .‬אנסטה איבדה את כושר הדיבור‪ ,‬רק העיניים הקטנות שלה נצצו ומלמטה למעלה הביטו על‬
‫הנער העומד לפניה‪.‬‬
‫ את מסכימה‪ ,‬אנסטה? ‪ -‬שאל אלן‪.‬‬‫היא הנהנה בראש נמרצות‪ ,‬אחר‪-‬כך מהר הורידה מהצוואר את התליון השושלתי שלה והושיטה אותו לאלן‪ ,‬אבל הוא‬
‫לא לקח אותו‪ ,‬אלא ירד על ברכיו לפני הילדה‪ ,‬כדי שהיא בעצמה תוכל לענוד לו על הצוואר את התליון היפה שלה‪.‬‬
‫בתמיהה האנשים היו עדים למתרחש‪ .‬אלן לקח את היד הקטנה של אנסטה ואמר‪ ,‬פונה לראש המשפחה המבוגר‪:‬‬
‫ עתה אין לאנסטה מחדל‪ ,‬והכלל שאין עליו עוררין לא חל עליה‪.‬‬‫ טוב‪ - ,‬בקול במידת‪-‬מה לא בטוח השיב ראש המשפחה‪ - ,‬אולם אנשים מתאחדים זה עם זו‪ ,‬כדי להקים משפחה‪.‬‬‫אנסטה עודה קטנה‪ ,‬אינה יכולה ללדת ילדים‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬הסכים אלן‪ - ,‬היא קטנה‪ .‬אך עם כל יום‪ ,‬עם כל שנה חדשה היא תגדל‪ .‬ויבוא היום‪ ,‬כאשר היא תהפוך יפהפייה‬‫לגמרי בוגרת‪ .‬אני בטוח שאחיה בצפייה לרגע הזה ואת החלטתי לא אשנה‪.‬‬
‫אחרי שהתדיינו ביניהם‪ ,‬ראשי המשפחות התירו לאנסטה לבנות בית לא גדול‪ ,‬בתנאי שלאחר אחד‪-‬עשר יום הוא‬
‫יפורק‪ ,‬מכיוון שאין להתיר‪ ,‬שאיש לא יחיה בתוך הבית‪ ,‬כאשר מסיבת גילה של אנסטה עוד לא היה מותר לה לחיות לחוד‬
‫מההורים‪.‬‬
‫ביום המיועד על גבעה התאספו כמעט כל יושבי ההתיישבות השושלתית‪ .‬ליד ערוגת הפרחים שלה עמדה אנסטה‪.‬‬
‫מראש‪ ,‬עם מקלות וזרדים היא התוותה את הקווים הכללים של הבית הקטן שלה‪ .‬היא מאוד התרגשה – הן כל האנשים‬
‫האלה יביטו על הפעולות שלה‪ ,‬אך במיוחד ההתרגשות שלה הייתה‪ ,‬מכיוון שבין האנשים האלה היה אלן‪ .‬איזשהם רגשות‬
‫מיוחדים נולדו בה כלפי הנער הזה אחרי שעשה לה הצעה לחייהם המשותפים‪ .‬ניגש אליה ראש היישוב ופתח לפניה נרתיק‬
‫יפה שבו היה מונח חליל – הכלי הראשי לבניית בית‪ .‬בידיים רועדות הילדה לקחה את החליל‪ ,‬עם האצבעות סגרה כמה‬
‫מהחורים וקירבה את החליל לשפתיים‪ .‬אבל לא נשמעה המנגינה – אנסטה הרגישה שלפני זה היא צריכה איכשהו להירגע‪.‬‬
‫היא הצמידה את החליל לחזה‪ ,‬ומביטה על אנשים העומדים על הגבעה‪ ,‬מהר‪-‬מהר חשבה‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬כדי להרגיע את‬
‫עצמה‪ .‬אך ההתרגשות רק הלכה וגברה‪.‬‬
‫אז מקבוצת האנשים יצא נער ושם את פעמיו לאנסטה‪ .‬זה היה אלן‪ .‬הוא ניגש לילדה ואמר‪:‬‬
‫ גם אני מכיר את המנגינה הזו ויכול לנגן אותה‪ .‬את תכננת‪ ,‬היכן ימצא הבית‪ ,‬מה יהיה הגודל שלו‪ .‬את ניצחת‬‫בתחרות‪ ,‬כלומר‪ ,‬הבית הזה יהיה שלך‪ ,‬אני רק אנגן את המנגינה‪.‬‬
‫בעיניים שהבריקו בדמעות הילדה הביטה על הנער התמיר ובשפתיים הרועדות מההתרגשות לחשה‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫ אני‪ ,‬אלן‪ ,‬בעצמי רוצה‪ ,‬תודה לך‪ ,‬אבל אני מוכרחה‪ ,‬בעצמי חייבת לעשות את זה‪.‬‬‫ אז תקשיבי לי היטב‪ ,‬אנסטה‪ .‬שאפי אוויר ועצרי את הנשימה‪ .‬כמה שתוכלי עצרי אותה‪ ,‬אחר‪-‬כך נשפי‪ ,‬אבל לא‬‫בבת אחת‪ ,‬אלא בשלוש פעמים‪ .‬את הנשיפה האחרונה עשי כזאת‪ ,‬שכמה שפחות אוויר יישאר בך‪ .‬אחרי זה תתחילי לנשום‬
‫בקצב הרגיל‪ .‬מלכתחילה‪ ,‬מהשאיפה הראשונה את צריכה לחשוב רק על הנשימה שלך‪ ,‬שכחי על כל מה שסביבך‪ ,‬וברגע‬
‫שהנשימה שלך תוסדר‪ ,‬תתחילי לנגן‪ .‬אני אעמוד מאחורי הגב שלך ואביט על האנשים שנמצאים על הגבעה‪ ,‬לא אפספס את‬
‫המבטים שלהם וגם את המחשבות‪ ,‬לא אתיר להם לגעת בך‪ ,‬ורגועה ובטוחה‪ ,‬את תבני את הבית האגדי שלך‪.‬‬
‫הכל אנסטה עשתה כפי שלימד אותה אלן‪ ,‬קירבה את החליל לשפתיים שנרגעו ו – מנגינת קריאה מילאה את המרחב‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי‪ ,‬מהיער והמרעות החלו להתאסף חיות‪ .‬כאשר התאספו כל מי שצריך‪ ,‬אנסטה סיימה לנגן את מנגינת‬
‫הקריאה‪ ,‬נעמדה באמצע האליפסה שהתוותה את קירות הבית העתידי‪ ,‬ושוב החלה לנגן‪ ,‬אך הפעם כבר מנגינה אחרת‪.‬‬
‫מיד שלושה דובים יצאו מקבוצת החיות‪ ,‬בדילוגים רצו אל האליפסה שאנסטה ציירה‪ ,‬הלכו סביבה‪ ,‬מרחרחים‪ ,‬והחלו‬
‫לחפור תעלות לאורך הענפים שהניחה אנסטה‪.‬‬
‫הם השתדלו‪ ,‬מאוד השתדלו‪ .‬פתאום שני דובונים קטנים לא התאפקו וקפצו לתעלה שכנראה חפרה אמא שלהם‪.‬‬
‫בבלבול אנסטה הפסיקה לנגן‪ .‬כולם עצרו לנשום‪ .‬אז הדובה תפסה אחד מהדובונים באזור המפרקת‪ ,‬נתנה לו טפיחה‪,‬‬
‫ושלפה מהתעלה‪ ,‬ההוא‪ ,‬מתהפך מעל ראשו‪ ,‬התגלגל הלאה‪ ,‬והיא את אותם הדברים עשתה עם הדובון השני‪ ,‬אחר‪-‬כך‬
‫השמיעה שאגת אזהרה לעברם‪ ,‬הביטה על הילדה עם החליל והניפה לעברה את אחת הרגליים הקדמיות‪ ,‬כמו מנצחת‪ .‬ושוב‬
‫ניגן החליל של אנסטה‪.‬‬
‫כשהתעלה נחפרה‪ ,‬אנסטה שינתה את המנגינה – נשמעו צלילים נמוכים‪ ,‬מתונים וקצביים‪ .‬ואחת אחרי השנייה יצאו אל‬
‫התעלה ממותות‪ ,‬בחדק כל אחת נשאה אבן‪ .‬הממותות היו מניחות את האבנים והמשיכו את העבודה שלהן עד שלא מילאו‬
‫את כל התעלה‪ .‬עתה הצלילים הקצביים הנמוכים של החליל התחלפו באחרים‪ ,‬מתגוונים‪ ,‬דומים לציוצי ציפורים‪ .‬כמו על‪-‬פי‬
‫פקודה‪ ,‬הסנוניות שחגו מעל מקום הבנייה נעלמו פתאום‪ ,‬אך אחרי זמן קצר הופיעו שוב‪ .‬פעם פה‪ ,‬פעם שם הן היו נוחתות‬
‫על האבנים‪ ,‬ועליהן הניחו משהו מהמקורות הקטנים שלהן‪.‬‬
‫חומר בנייה כלל לא רב יכלו להביא הבנאים‪-‬הציפורים הקטנות במקור שלהן‪ ,‬אך הן היו רבות מאוד ופעלו בזרי זות‬
‫ומיומנות לא רגילה ובתיאום אידיאלי‪ .‬ולכן בליווי הצלילים המלודיים הקיר של הבית ממש צמח לנגד העיניים‪.‬‬
‫אחרי אחד‪-‬עשר יום לא פירקו את הבית של אנסטה‪ ,‬החליטו לראות‪ ,‬איך יתנהגו הדבורים בקיר של הבית בקיץ‬
‫ובחורף‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫את הזמן שלך אל תחישי‬
‫את הזמן שלך אל תחישי‬
‫ההיזכרות בחיים של הנינה אנסטה לא הניחה לווד‪ ,‬והוא אפילו הצטחק מעט‪ ,‬כשנזכר במקרה אחד‪.‬‬
‫באה שעת ערב‪ .‬ווד רחץ את רגליו בנחל ועמד לשכב לישון‪ ,‬כאשר פתאום שמע קול בכי של ילד או ילדה‪ ,‬ואפילו לא‬
‫בכי‪ ,‬אלא התייפחות‪ .‬הוא הסתובב וראה את אנסטה שרצה אליו‪ .‬לא רגיל המראה שלה היה‪ :‬הפנים מלוכלכות במשהו‬
‫שחור‪ ,‬ומתוך החתך שנעשה בשמלה באזור החזה בולט חציר‪ .‬קצת צולעת‪ ,‬בריצה היא התקרבה אליו‪ ,‬התיישבה על תל‪-‬‬
‫עפר שהיה צמוד לבית‪ ,‬בכפות‪-‬ידיה אחזה את ראשה וקוננה‪:‬‬
‫ אוי לי‪ ,‬איזו צרה‪ ,‬סבאל'ה‪ .‬ממש פשוט נפסקים לי החיים‪.‬‬‫עכשיו‪ ,‬אחרי שאלן עשה לה הצעת נישואים‪ ,‬היא רצתה לגדול כמה שיותר מהר‪ ,‬וכשהייתה מתעוררת בבקרים‪ ,‬לא‬
‫למפרץ הקטן של הנחל רצה להתרחץ‪ ,‬אלא הייתה לוקחת מוט‪-‬עץ ישר‪ ,‬מצמידה אותו לקיר של הבית ועשתה חריטות על‬
‫הקיר‪ ,‬לסמן את הגובה שלה‪ .‬ולפני שטבלה במפרץ הנחל‪ ,‬הביטה על ההשתקפות שלה במים וחשבה‪ ,‬מתי זה יהיה לה חזה‬
‫גדול‪ ,‬כמו לנשים המבוגרות‪ – ,‬שדיים שאיתם הן מניקות תינוקות‪.‬‬
‫ שתי מים‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬והירגעי‪ ,‬ספרי‪ ,‬מה קרה?‬‫אנסטה לגמה מים מן הכד ודרך ההתייפחות סיפרה לווד על הצרה שלה‪.‬‬
‫ ידעתי‪ ,‬סבאל'ה‪ ,‬ידעתי‪ ...‬הן כולן לא מסירות את עיניים מאלן‪ ,‬כי הוא הכי יפה והכי חכם‪ .‬דאגתי שעד שאגדל‪,‬‬‫מישהי מהנערות הבוגרות תגרום לאלן שלי להתאהב בה‪ ,‬בטוח שזה יקרה‪ .‬והיום‪ ,‬כשרק התחיל להיות ערב‪ ,‬ראיתי איך הן‪,‬‬
‫הנערות האלה‪ ,‬הלכו אל מחשוף‪-‬היער שלמרגלות ההר ודיברו על אלן שלי‪ .‬והבנתי שאסור יותר לחכות עד שאגדל‪ .‬צריך‬
‫עכשיו לפעול‪ .‬כך החלטתי והתחלתי לפעול‪.‬‬
‫לקחתי גחלת וצבעתי מתחת לעיניים‪ ,‬כמו שעושות את זה הנערות הבוגרות‪ .‬אחר‪-‬כך לקחתי סלק וצבעתי את הלחיים‬
‫והשפתיים‪ .‬ואפילו את כתם‪-‬הלידה צבעתי עם חימר‪ .‬את כתם‪-‬הלידה שהנה כאן אצלי‪ ,‬על המצח‪ - .‬אנסטה הזיזה את הפוני‪,‬‬
‫הראתה לווד את כתם‪-‬הלידה שדמה לכוכב קטן על המצח שלה‪.‬‬
‫ אך בשביל מה ניסית לצבוע את כתם‪-‬הלידה‪ ,‬אנסטוצ'קה? הוא הרי אינו נראה‪ ,‬השיער היפה שלך מסתיר אותו‪- ,‬‬‫מחביא חיוך‪ ,‬ווד שאל‪.‬‬
‫ מסתיר‪ .‬ואם תנשב רוח‪ ,‬השיער חושף אותו‪.‬‬‫ אז שיחשוף‪ ,‬בעיניי‪ ,‬למשל‪ ,‬מאוד מוצא חן כתם‪-‬הלידה שלך‪ ,‬לכוכב קטן הוא דומה‪.‬‬‫ א‪-‬ה‪-‬ה‪ - ,‬שוב התייפחה אנסטה‪ - ,‬בעיניך‪ ,‬סבאל'ה‪ ,‬הוא מוצא חן‪ ,‬ואילו בעיניי‪ ,‬כלל לא מוצא חן‪ .‬כאילו שאני‬‫מוכתמת‪ .‬לאמא אין כוכב קטן על המצח‪ ,‬לאבא אין‪ ,‬גם לך‪ ,‬סבאל'ה ווד אין‪ .‬מי על המצח צייר לי אותו? מי הטיל בי כזה‬
‫מום? א‪-‬ה‪-‬ה‪...‬‬
‫ איש לא הטיל בך מום‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬להיפך – עוד יותר יופי זה מקנה לך‪ .‬אם תעשי מעשים אשר נעימים לאנשים‪,‬‬‫הם יאמרו כי את המעשה הזה עשתה ילדה עם כוכב קטן על המצח‪ .‬ואם מעשים רעים תעשי‪ ,‬אנשים יכולים לומר – זאת‬
‫עשתה ילדה שיש לה כתם על המצח‪ .‬חיצוניותו של אדם‪ ,‬באשר תהיה‪ ,‬היא יפה בעיני אנשים‪ ,‬אם המעשים שלו יפים‪ - .‬ווד‬
‫ליטף את הנינה בראשה‪ ,‬אחר‪-‬כך שאל‪:‬‬
‫ אמרי‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬ומדוע חציר בולט לך מהחתך בשמלה?‬‫ אני עשיתי שני גושים קטנים מחציר ועם סרט קשרתי אותם לחזה‪ ,‬כדי שיהיה כמו לנערות הבוגרות‪ .‬וגם לתוך כל‬‫נעל מתחת לכפות הרגליים שמתי חציר‪ ,‬כדי להיות יותר גבוהה‪ .‬וכזאת מבוגרת כמו נערה הלכתי למחשוף‪-‬היער‪ ,‬איפה שהן‬
‫מתאספות עם הנערים‪ .‬באתי וראיתי שאלן יחד עם נערים אחרים עומד‪ ,‬ולא רחוק מהם נערות התאספו‪ ,‬מדברות ביניהן‪,‬‬
‫מהצד שולחות מבטים לאלן‪ .‬וגם אלן מפעם לפעם הביט על הנערות‪ - .‬ואנסטה פרצה בבכי מר‪ ,‬ממשיכה דרך הדמעות‪- :‬‬
‫ראיתי‪ ,‬סבאל'ה‪ ,‬הוא הביט‪ ,‬הביט מדי פעם‪ .‬ידעתי‪ ,‬עוד מעט הם יעמדו במעגל‪ ,‬יחזיקו ידיים ויסתובבו במחול‪ ,‬ישירו ויביטו‬
‫זה על זו‪ .‬וכדי גם להיות במעגל הזה‪ ,‬התקרבתי ועל‪-‬יד הנערות נעמדתי‪.‬‬
‫אחת מהן איך שנעצה בי את העיניים שלה‪ ,‬מסתכלת ומסתכלת‪ ,‬אחר‪-‬כך התפרצה בצחוק ולא מפסיקה לצחוק‪ ,‬וגם כל‬
‫האחרים‪ ,‬כשראו אותי‪ ,‬התפקעו מצחוק‪ .‬וכל הנערים שעמדו עם אלן‪ ,‬גם הם צחקו‪ .‬או לי‪ ,‬צרה צרורה‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ .‬לבדי‬
‫עמדתי‪ ,‬והם כולם צחקו וצחקו‪ .‬הסתכלו עלי וצחקו‪ .‬אחד אפילו השתטח על הדשא – מתגלגל וצוחק‪.‬‬
‫ווד הרכין את ראשו‪ ,‬משתדל להסתיר חיוך‪ ,‬ושאל‪:‬‬
‫ וגם אלן צחק עלייך‪ ,‬אנסטוצ'קה?‬‫ אלן‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ ,‬לא צחק עלי‪ ,‬לא צחק בכלל‪ .‬אלן הרביץ לי‪.‬‬‫ הרביץ? ‪ -‬התפלא ווד‪ - ,‬איך זה הרביץ?‬‫ כן‪ ,‬הרביץ‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ .‬בהתחלה ניגש ועל הידיים לקח אותי‪ .‬כמו תינוקת לקח על הידיים‪ - ,‬בהתייפחות היא‬‫סיפרה‪ - .‬ואני‪ ...‬אני כל‪-‬כך רציתי להיות מבוגרת‪ ...‬והוא‪ ...‬הוא לקח אותי‪ ,‬כמו פעוטה‪ ,‬ונשא אל מאחורי השיחים‪ .‬שם העמיד‬
‫אותי על השביל ואמר‪" :‬לכי הביתה‪ ,‬אנסטה‪ ,‬תתרחצי ויותר אל תעשי שטויות"‪ .‬ואני‪ ...‬אני אמרתי שלא אלך‪ ,‬וליתר בטחון‪,‬‬
‫רקעתי עם הרגל פעם ועוד פעם‪ .‬אז הוא תפס את היד שלי והטיח לי כאן‪ - .‬עם כף‪-‬היד הקטנה שלה אנסטה טפחה לעצמה‬
‫על הירך והתלוננה‪ - :‬עכשיו אני כולי מוכה‪ ,‬מסכנה‪ ,‬נטושה‪ ,‬לא נשואה‪.‬‬
‫ אך האם את התליון הוא לקח ממך בחזרה? ‪ -‬ווד שאל‪.‬‬‫ לא ‪,‬לא לקח‪.‬‬‫ אז זה אומר‪ ,‬עודך את נשואה‪ - ,‬דיבר להגיון שלה ווד‪.‬‬‫ עדיין‪ ,‬גם אם נשואה‪ ,‬עדיין מוכה ואומללה‪.‬‬‫ מה‪ ,‬באמת כה כאב לך‪ ,‬כשאלן טפח עם היד? ‪ -‬שאל ווד‪.‬‬‫‪ -‬סבאל'ה‪ ,‬לא יודעת‪ ,‬שום כאב לא הרגשתי‪ ,‬אבל העלבון המר היה חזק יותר מכל כאב‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ הירגעי נא‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬נראה שאלן היה נותן לך טפיחות מאהבה‪ ,‬כדי שלא תעשי מעשים שבגללם אנשים יצחקו‬‫עלייך‪ .‬משמע‪ ,‬כך הוא הגן עלייך‪ ,‬כדי שלא יצחקו בעתיד‪.‬‬
‫ מאהבה? האם כאשר אוהבים‪ ,‬כך מרביצים?‬‫ נו‪ ,‬וודאי‪ ,‬זאת לא שיטה לחנך‪ ,‬אך אולי באותו רגע אלן לא יכל לחשוב על שום דבר אחר יותר טוב‪ .‬ואת יודעת‪,‬‬‫אנסטוצ'קה‪ - ,‬המשיך ווד‪ ,‬מתיר את הצרורות ומסיר מהחזה שלה את פקעות החציר‪ - ,‬אל השתדלי כל‪-‬כך להיות בוגרת‪ .‬גם‬
‫ללא כל מאמץ את תתבגרי‪ .‬ואילו עכשיו על האחר את צריכה לחשוב‪ ,‬ילדתי‪.‬‬
‫ על מה‪ ,‬סבאל'ה‪ ,‬על מה?‬‫ על ברכיי שכבי‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬ואני אשיר את השיר האהוב שלך‪ ,‬את ההוא אשר בלי מילים‪.‬‬‫אנסטה הניחה ראש על ברכיו של ווד‪ ,‬עוד פעם‪-‬פעמיים קצת התייפחה ולצלילים הראשונים של המנגינה המוכרת‬
‫נרדמה‪.‬‬
‫ביום הבא אנסטה מיהרה לווד‪ ,‬שמחה ונסערת‪ .‬עוד תוך‪-‬כדי שרצה קראה לווד‪:‬‬
‫ הוא בא לבית הקטן שלי‪ ...‬בהתחלה רציתי להסתתר‪ ,‬כשראיתי אותו דרך החלון‪ ,‬אחר‪-‬כך בשקט‪-‬בשקט ישבתי‪ ,‬כדי‬‫שיחשוב‪ ,‬כאילו שאין אף אחד בבית‪ .‬אלן התקרב והתיישב ליד הכניסה‪ .‬הוא‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ ,‬התיישב ואומר‪" :‬אני יודע‪ ,‬את‬
‫בבית‪ ,‬אנסטה‪ ,‬את ילדה מאוד חכמה והכל תופשת מהר‪ ,‬אני אחכה עד שתהפכי נערה יפה‪ ,‬תאמיני לי‪ ,‬בסבלנות אחכה‬
‫לרגע הזה‪ ,‬אבל את אל תחישי את הזמן של יותר"‪ .‬ואני ישבתי‪ ,‬שתקתי וכבר בכלל לא כעסתי עליו‪ .‬רציתי לרוץ אליו‪ ,‬לחבק‬
‫אותו ואפילו לנשק‪ ,‬כמו מבוגרת‪ ,‬בלחי‪ ,‬אבל לא עשיתי את זה‪ .‬בשקט‪-‬בשקט ישבתי‪ ,‬כדי לא להחיש את הזמן שלי‪.‬‬
‫עוד קצת אלן ישב בכניסה לבית הקטן שלי בשקט‪ ,‬אחר‪-‬כך קם והלך‪ .‬ואני אליך מיהרתי‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ ,‬כדי לספר לך על‬
‫כך‪ .‬וסבאל'ה‪ ,‬עוד אתה יודע‪ ,‬אלן‪ ,‬כשישב שם אצלי‪ ,‬על הקיר של הבית הקטן שלי שלושה פרחים צייר – אחד גדול‪ ,‬השני‬
‫קטן יותר והשלישי ממש כזה פצפון‪.‬‬
‫ראיתי אותם‪ ,‬כשיצאתי מהבית‪ ,‬הם מאוד יפים‪.‬‬
‫ווד חיבק את אנסטה ושאל‪:‬‬
‫ אז את כבר לא אומללה ואין לך צרה צרורה?‬‫ עכשיו אני שמחה ורוצה לעשות משהו כזה בלתי‪-‬רגיל‪ ,‬יפה‪ ,‬כדי שכולם יביטו עליו‪ ,‬ישמחו ויגידו‪" :‬מאוד יפה‪,‬‬‫מקסים‪ ,‬נהדר"‪ ,‬וכדי שאלן ישמע את זה ויהיה גאה בי‪.‬‬
‫ החלטה מאוד נכונה‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ .‬בפרץ השראה צרי את היצירות הנפלאות – רק כך אפשר לזכות באהבה של‬‫אנשים‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫צריך לחשוב‬
‫צריך לחשוב‬
‫יוצא מזיכרונותיו‪ ,‬ווד דיבר לנינה שהמציאה משחק חדש עם הממותה ההולך בראש השיירה‪:‬‬
‫ אנסטה‪ ,‬עם השעשוע שלך את מחזיקה את הממותה במתח רב‪ .‬האם טוב כך לנהוג כלפי בעל‪-‬חיים תמים וטוב‪-‬‬‫לב?‬
‫ אך הרי‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ ,‬במתח נעים אני מחזיקה את הממותה‪ ,‬ממחשבות עצובות מסיחה את דעתו‪ .‬הנה גם את‬‫דעתך הסחתי מההרהורים הלא שמחים שלך‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ - ,‬בשטף זרמו הדברים של אנסטה‪.‬‬
‫ כן‪ ...‬אצל רבים עכשיו המחשבות ללא שמחה‪ .‬יש סיבה שמולידה אותן‪ .‬ולך‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬האם אין מחשבות‬‫עצובות ?‬
‫ לא‪ ,‬סבאל'ה ווד‪.‬‬‫ כלומר‪ ,‬אינך מבינה‪ ,‬משום מה האנשים המבוגרים בני השושלת שלנו אינם שמחים‪.‬‬‫ מבינה‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ .‬הם אינם שמחים מהסיבה שהקרחון הקר בא וקרב‪ .‬מהקור מתים צמחים רבים‪ .‬אנשים‬‫מהיישובים השונים נאלצו לעזוב את מרחב המולדת היקר‪ .‬ואילו לאן וכמה זמן ללכת איש אינו יודע‪.‬‬
‫ נכון‪ - ...‬בהרהור אמר ווד‪ ,‬ובמידת מה בפליאה שאל את הנינה‪ - :‬אך מה אם כן לא מעציב אותך להיפרד מהמרחב‬‫השושלתי שלנו‪ ,‬אנסטוצ'קה?‬
‫ סבאל'ה ווד‪ ,‬לא עצוב לי‪ .‬ברגע שהמחשבה העצובה הזו על הפרידה הופיעה בי‪ ,‬מייד דחיתי אותה‪ ,‬ועכשיו היא לא‬‫בי‪ - ,‬שוב מהר דיברה אנסטה בשמחה‪ ,‬מתנדנדת על החדק של הממותה שהלך לצד ווד וכאילו הבין את הצורך לשאת את‬
‫הילדה על‪-‬יד הרבסב שלה‪ ,‬כדי לאפשר להם לשוחח אחד עם השנייה‪.‬‬
‫התשובה של הנינה גם הפתיעה‪ ,‬וגם עוררה עניין בווד‪ .‬באיזה אופן מסתורי היא הצליחה להתגבר על המחשבות‬
‫המעציבות? והוא שאל‪:‬‬
‫ אנסטוצ'קה‪ ,‬ספרי לי‪ ,‬איך זה הצלחת לדחות את העצבות במחשבות‪ ,‬כיצד?‬‫ פשוט‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ .‬החלטתי להישאר עם מרחב המולדת שלי‪.‬‬‫ להישאר? החלטת? אך הן לא נשארת‪ ,‬ביחד עם כולם את מתרחקת ממנו‪ ,‬אנסטוצ'קה‪.‬‬‫ עכשיו מתרחקת‪ ,‬מלווה את כולם לדרך הארוכה‪ .‬אך ברגע שנעלה על ראש הגבעה שמרחוק שם נראה‪ ,‬יהיו‬‫צהריים‪ ,‬ויהיה עלי לצאת לדרך חזרה‪ .‬לקראת הערב אספיק להגיע למולדת‪ .‬יבוא בוקר‪ ,‬היא תשמח לי‪ .‬ואילו אני עצמי כבר‬
‫עכשיו שמחה‪ .‬מתארת לי איך שהמולדת תשמח לי‪.‬‬
‫ווד לא דאג בתשובה למילים של הנינה‪ .‬הוא חשב‪ ,‬היא התלוצצה או שרק מדמיינת את החזרה שלה‪ ,‬כדי להבריח את‬
‫המחשבות העצובות‪ .‬וכדי להשתתף במשחק של הילדה שהמציאה הנה מהלך חכם כזה‪ ,‬הוא אמר‪:‬‬
‫ כן‪ ,‬כל המרחב ישמח לך‪ ,‬אך מה תעשי שם לבדך?‬‫ דבר ראשון‪ ,‬אעשה תל מהאדמה והעשב על‪-‬יד ערוגת‪-‬הפרחים שלי‪ - ,‬פטפטה אנסטה‪ - ,‬כדי שהתל לא ייתן לרוח‬‫הקרה מהקרחון לנשב על הפרח האהוב שלי‪ .‬כשהפרח יפתח את עלי‪-‬הכותרת שלו‪ ,‬לידו אני צריכה להיות‪ .‬אם לא יהיה אף‪-‬‬
‫אחד ליד‪ ,‬הפרח מאוד יתעצב‪.‬‬
‫"בשביל מה נפתחתי‪ - ,‬הוא יחשוב‪ - ,‬אם היופי שלי לא משמח אף‪-‬אחד"‪ .‬אבל אני אהיה לידו ואשמח‪.‬‬
‫ אחרי ימים הפרח יקמל‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬יבוא קור שכמוהו קודם לא היה‪ .‬צמחים רבים לא יוכלו לפרוח בקור‪ .‬על‬‫המרחב השושלתי שלנו בא קרחון ענק‪ - ,‬דיבר‪ ,‬כאילו הרהר לעצמו ווד‪ ,‬בעוד הוא מתחיל לעלות על הגבעה שעליה דיברה‬
‫אנסטה‪ - .‬כן‪ ,‬הקרחון מתקרב‪.‬‬
‫ את הקרחון אני אעצור‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ - ,‬פתאום הילדה הקטנה פלטה‪ ,‬קפצה מהחדק של הממותה ובהתלהבות מהר‬‫המשיכה‪ - :‬עוד לא יודעת איך‪ ,‬אך בהכרח אני אעצור אותו‪ .‬שם‪ ,‬במולדת‪ ,‬משהו יגיד לי‪ ,‬איך לעצור אותו‪ .‬אני מרגישה‪ ,‬חזק‪-‬‬
‫חזק מרגישה שיתגלה לי‪ ,‬ושאני אוכל‪.‬‬
‫שם‪ ,‬במולדת‪ ,‬יש רמז‪ .‬הוא ישנו‪ ,‬אבל כולם הלכו‪ .‬אף‪-‬אחד לא חשב עליו‪ .‬ועכשיו אין למי לעזור לרמז לרמוז‪ .‬כולם‬
‫חשבו‪ ,‬איך לעזוב‪ ,‬לאן ללכת מהקור‪ .‬אבל באף‪-‬אחד לא הופיע הרצון לחשוב ביחד עם הרמז‪ ,‬איך להרחיק את הקרחון‪ .‬והרי‬
‫במפגשים שלנו‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ ,‬הרבה פעמים היית אומר שצריך לחשוב‪.‬‬
‫ווד קפא על המקום‪ .‬נעצר גם הממותה‪-‬מנהיג השיירה‪ ,‬ובעקבותיו נעצרו גם כל הממותות שהלכו אחריהם‪.‬‬
‫בתשומת‪-‬לב ראש השושלת הזקן הביט על הנינה שלו ושתק‪.‬‬
‫מה שווד עשה אחרי כמה רגעים לא לעצמו‪ ,‬קל וחומר לא לאחרים אף‪-‬פעם הוא לא יכל להסביר אחר‪-‬כך‪ .‬ווד סימן‬
‫לאנשים שהלכו לצדי שיירת הממותות להמשיך לנוע הלאה‪ .‬ואילו לאנסטה הוא אמר‪:‬‬
‫ אחרון בשיירה הולך הממותה הצולע‪ ,‬בנו של מנהיג השיירה‪ ,‬את מכירה אותו‪ ,‬והוא נשמע לך יותר טוב מכל אחד‬‫אחר‪ .‬אנסטה‪ ,‬קחי אותו איתך‪ ,‬כשיהיה קר מאוד‪ ,‬את תשיגי אותנו על‪-‬פי העקבות שלנו‪.‬‬
‫ תודה‪ ,‬סבאל'ה ווד‪ - ,‬בשמחה הילדה קראה‪ ,‬חבקה את הרגליים של הזקן‪ ,‬נצמדה אליו‪ - .‬תודה!‬‫ איך אספר על המיזם שלך לאמא ולאבא‪ ,‬להורים?‬‫ אני בעצמי אודיע להם‪ ,‬כשאבוא הביתה‪ ,‬עכשיו שום דבר לא צריך להגיד‪ .‬להתראות‪ ,‬סבאל'ה ווד‪.‬‬‫בקפצוצים אנסטה מיהרה אל הממותה האחרונה בסוף השיירה‪ ,‬כאשר במבטו ווד ליווה את דמותה הקטנה של הנינה‪,‬‬
‫כאילו לא מודע למתרחש‪ .‬הוא המשיך לנוע‪ ,‬ובמשך זמן כלשהו בראשו לא היו כל מחשבות‪ ,‬רק אחרי שעות ווד שאל את‬
‫עצמו‪" :‬מדוע הסכמתי? "צריך לחשוב"‪" ,‬אף‪-‬אחד לא חשב‪ ,‬איך לעצור"‪ .‬אף‪-‬אחד‪ .‬רק היא"‪ .‬אחר‪-‬כך בקול אמר‪:‬‬
‫‪ -‬נכון עשיתי‪..‬‬
‫‪23‬‬
‫ממותה ָדן‬
‫ממותה ָד ן‬
‫קצת צולע‪ ,‬בסוף השיירה הלך ממותה ענקי דן‪ .‬במבנה הגוף והכוח שלו הוא דמה לאביו – מנהיג הממותות‪.‬‬
‫כשעוד היה ממותה מתבגר‪ ,‬אבן גדולה שנפלה מההר הזיקה לו את הרגל‪ .‬בחבלים אנשים קשרו לרגל של בעל‪-‬החיים‬
‫מקלות‪ ,‬כדי שהעצם תתאחה טוב‪ .‬ימים רבים דן נאלץ לשכב בבדידותו‪ .‬אז הנה החלה חברות נוגעת ללב של הממותה‪,‬‬
‫אנסטה שהייתה אז בת שלוש והחתלתול שהילדה הייתה מביאה איתה‪.‬‬
‫תכופות אנסטה הקטנה הייתה מבקרת את הממותה השוכב עם הרגל החבושה‪ ,‬מביאה לו דברים טעימים‪ ,‬בעדנה‬
‫דיברה איתו‪ .‬על צדו האחד הייתה מניחה את החתלתול ולימדה אותו להבריח את החרקים והזבובים המציקים מהממותה‬
‫השוכב על הדשא‪.‬‬
‫אך העיקר – היא דיברה איתם‪ ,‬לימדה‪ ,‬כמו שמבוגרים מלמדים את הילדים שלהם‪.‬‬
‫אחרי שאת החתלתול הייתה מושיבה על הממותה‪ ,‬אנסטה הייתה נעמדת לפניהם‪ ,‬באצבע הקטנה שלה מצביעה על‬
‫השמיים‪ ,‬מפנה את מבטה אל מעלה ואומרת את המילים "שמיים"‪ ,‬עננים"‪" ,‬שמש"‪ ,‬אחר‪-‬כך על ברכיה יורדת‪ ,‬בידיה ליטפה‬
‫את העשב ובעדנה אמרה "דשא ירוק"‪" ,‬פרח מריח"‪.‬‬
‫בתשומת‪-‬לב הממותה והחתלתול עקבו אחרי הפעולות של הילדה‪ ,‬ואחרי ימים מספר‪ ,‬שבמשך הימים האלה בקביעות‬
‫היא חזרה על האימונים שלה‪ ,‬מאורע מפליא קרה‪ .‬כאשר אנסטה אמרה את המילים "שמיים"‪" ,‬עננים"‪ ,‬הממותה הצעיר‪,‬‬
‫ואחריו גם החתלתול הפנו את עיניהם לשמיים‪ .‬ואילו במילה "דשא" – הביטו על הדשא‪ .‬ובמילים "פרח מריח"‪ ,‬פתאום‬
‫החתלתול קפץ על הארץ והחל להריח את הפרח‪ ,‬כמו שהילדה הייתה עושה‪.‬‬
‫את התרגול שלה עם בעלי‪-‬החיים אנסטה המשיכה‪ ,‬גם כאשר הממותה הבריא‪ .‬הילדה אהבה להודיע לחברים שלה‬
‫ההולכים על ארבע את הייעוד של כל מילה חדשה שנודעה לה מהמבוגרים‪ .‬ואילו בעיני הממותה הצעיר והחתלתול מצאה חן‬
‫תשומת‪-‬הלב של הילדה שלבה היה טוב‪ .‬כמו תלמידים ממושמעים‪ ,‬בצוהרי היום הם היו באים אל ערוגת‪-‬הפרחים של‬
‫אנסטה‪ .‬בדרך‪-‬כלל בזמן הזה גם היא הייתה מופיעה שם והעבירה את השיעור הבא עם החניכים שלה‪ .‬אם מסיבה כלשהי‬
‫היא לא הייתה‪ ,‬במשך שעות התלמידים בעלי ארבע הרגליים המתינו לחבר ולמורה שלהם או שהלכו לחפש אותה‪.‬‬
‫כשמלאו לאנסטה שש שנים‪ ,‬חיצונית הממותה דן‪ ,‬שגם הוא גדל‪ ,‬כמעט נראה כמו המבוגרים‪ ,‬אך מהותית ההתנהגות‬
‫שלו הייתה שונה מהתנהגותם של הממותות האחרות‪.‬‬
‫הרבסב של אנסטה וראש השושלת ווד ראשון הבחין כי הממותה דן מבין את שפת האדם‪ .‬למסקנה הזו קדם האירוע‬
‫הבא‪:‬‬
‫ווד ישב בצלו של עץ מסועף ומנצרים קלע סל לפירות‪-‬יער‪ .‬רבות אנסטה הייתה מתראה עם הסבא‪-‬רבא‪ ,‬אהבה‬
‫להקשיב לסיפורים שלו‪ ,‬להיות מעורה בכל אשר עשה‪ ,‬וגם הפעם היא הייתה לידו‪ .‬בלשון מהירה ובהשראה הנינה הדברנית‬
‫סיפרה על המחשבות שלה לגבי איסוף פירות‪-‬יער ודרשה שיהיה יפה הסל‪ ,‬אז גם פירות‪-‬היער שייאספו אליו יהיו טעימים‪.‬‬
‫כאן ווד שם לב שהממותה דן שעמד במרחק כעשרה צעדים מהם בתשומת‪-‬לב מביט על אנסטה ומקשיב לדברים שלה‪,‬‬
‫כאילו מבין את משמעות המילים‪" .‬הוא בטח אוהב את נימות הדיבור של הילדה‪ ,‬את האנרגיה שבאה ממנה"‪ - ,‬חשב ווד‪.‬‬
‫כשראה שבשוקת שבה הוא השרה את הנצרים לקליעת סל נגמרים המים‪ ,‬ווד ביקש מהנינה להביא מעט מים מן המעיין‬
‫הקרוב‪ .‬אבל היא‪ ,‬שתמיד שקדה למלא את בקשותיו‪ ,‬לא מיהרה למלא את הבקשה הזו‪ .‬רק הסתובבה לממותה ומהר אמרה‬
‫לו‪" :‬דן‪ ,‬תביא מים מהמעיין" – וכאילו לא קרה כלום‪ ,‬המשיכה את הסיפור הנלהב שלה על פירות‪-‬היער והסל‪.‬‬
‫במתינות הממותה הסתובב ובהליכה איטית עשה צעדיו לכוון המעיין‪ .‬אז אנסטה אמרה עוד משפט אחד‪" :‬מהר‪ ,‬דן"‪.‬‬
‫והממותה הענק פתח בריצה‪.‬‬
‫ווד הבין שדן‪ ,‬להבדיל מהממותות האחרות‪ ,‬לא פשוט ממלא הוראות קבועות‪ ,‬אלא מבין את האדם הרבה יותר‪ ,‬מאשר‬
‫שאר בעלי‪-‬החיים‪ – ,‬הוא מבין את משמעות המילים ואפילו יותר מזה‪ ,‬מבין משפטים שלמים‪.‬‬
‫בחדק הממותה הביא מעט מים ועל‪-‬פי ההוראה של הילדה‪ ,‬הזרים אותם אל השוקת עם הנצרים‪.‬‬
‫ תודה‪ - ,‬אנסטה פרגנה לממותה והוסיפה‪ - :‬בערב אל תשכח להשקות את הערוגה עם הפרחים‪ .‬ובינתיים‪ ,‬תלך ליער‪,‬‬‫תאכל ארוחת‪-‬צהריים‪ ,‬אתה רואה‪ ,‬אני עסוקה‪ - .‬בתשובה בראשו הממותה הנהן לילדה ושם את פעמיו ליער‪.‬‬
‫"איפה גבול היכולת של העולם החי בשירותו לאדם? ‪ -‬חשב ווד‪ - .‬מהי המידה שבה האדם יכול לשלוט בו? הנה אנשים‬
‫המציאו גלגל‪ ,‬כולם החלו להתפעל מההמצאה‪ ,‬החלו לחפש דרכים שונות להשתמש בה‪ ,‬ואילו על מה שכבר הומצא והרבה‬
‫יותר מושלם מהגלגל‪ – ,‬על היצירים החיים – כלל הפסקנו ללמוד‪ .‬האם טוב מה שהשושלת שלנו עושה? למה יכולה להביא‬
‫אי‪-‬הכרת היכולות והייעוד של כל המגוון הרב אשר בטבע החי סביב האדם?"‪.‬‬
‫כך הרהר ווד‪ ,‬ומהמחשבות האלו היה לא שקט לו בנשמה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אל תיכנעי‪ ,‬אני איתך‪ ,‬מולדת‬
‫אל תיכנעי‪ ,‬אני איתך‪ ,‬מולדת‬
‫כשראה את אנסטה רצה אליו‪ ,‬דן נד בראשו בשמחה‪ ,‬עם האוזניים נפנף ונעצר‪ .‬ממותה ענקי הושיט את החדק שלו‬
‫לילדה הקטנה‪ ,‬עם הקצה קלות נגע בכתף שלה‪ .‬היא תפסה את קצה החדק‪ ,‬בלחיה נצמדה אליו‪ ,‬בעדנה ליטפה‪ ,‬אחר‪-‬כך‬
‫בקול שמח ציוותה‪" :‬אחרי!"‪ ,‬מקפצת‪ ,‬רצה בחזרה‪ ,‬אל המרחב השושלתי הנטוש‪.‬‬
‫בחופזה הממותה הסתובב ובעקבותיה רץ‪ .‬כשהתעייפה‪ ,‬במחווה אנסטה עצרה את הממותה ועל החדק טיפסה אל‬
‫הראש שלו‪ .‬כשאל גבו הגיעה‪ ,‬היא ראתה שם את החתלתול שמזמן נהיה חתול בוגר‪ ,‬אך כמקודם כונה "חתלתול"‪ .‬הוא‬
‫השתפשף ברגל של הילדה ונהם‪ ,‬מביע את השמחה והמסירות‪.‬‬
‫למרחב השושלתי העזוב השלישייה בשעות הערב המאוחרות הגיעה‪ .‬אנסטה שלחה את דן למרעה‪ ,‬נכנסה לבית הקטן‬
‫שלה שהיה עשוי חימר‪ ,‬בחושך התקדמה אל המשכב עם החציר הריחני‪ ,‬שכבה עליו ומייד נרדמה‪.‬‬
‫עם השחר אנסטה התעוררה‪ .‬בריצה יצאה מהבית הקטן שלה‪ ,‬עצמה את עיניה‪ ,‬את ידיה שלחה לצדדים וחשפה את‬
‫הגוף שלה לקרני האור המלטפות והחמות‪ .‬אחרי שטבלה בשמש‪ ,‬הילדה רצה אל הנחל ובתנופת הריצה קפצה‪ ,‬חובטת‬
‫בגופה במים הצלולים של המפרץ הקטן‪.‬‬
‫מי המעיין הקרים צרבו את הגוף שלה‪ ,‬אבל היא השתכשכה וצחקה באושר‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬כשיצאה מהמים וקיפצה‪ ,‬וחגה‬
‫סביב עצמה על הגדה‪ ,‬היא‪ ,‬כאילו לא יודעת‪ ,‬מה לעשות עם האנרגיה הלא רגילה שמילאה אותה‪ ,‬מהר עלתה על גבעה לא‬
‫גדולה‪.‬‬
‫רוח קרה נשבה‪ .‬סביב המותן הילדה קשרה מטפחת ואת הקצה החופשי שלה זרקה מעל הכתף‪ .‬בשתיקה היא הביטה‬
‫על האדמה שכלל לא מזמן חיה עליה השושלת שלה‪.‬‬
‫מרחב המולדת שמקודם ללא הפסק היה נשמע בהמוני קולות ציפורים‪ ,‬צרצור וזמזום של החרקים‪ ,‬עכשיו שמר על‬
‫איזשהו שקט שגורלו נחרץ‪ .‬פה ושם הלבין הדשא מהצינה של הלילה‪ .‬לא לבלבו העצים בגינות‪ ,‬השיחים‪ ,‬העלים שלהם‬
‫התקפלו כאילו מייאוש וללא תקווה‪.‬‬
‫ומרחב המולדת העטוף בדממה מעיקה‪ ,‬עם המגוון הרב הקמל‪ ,‬אך עודו חי‪ ,‬של הטבע‪ ,‬באי‪-‬הבנה הקשיב לילדה‬
‫הקטנה‪ .‬ופתאום הכל מסביב נרעד‪ ,‬כאשר‪ ...‬כאילו בקרן אור חמה את הדממה המעיקה פרצה צעקת השמחה הנואשת‬
‫והבטוחה‪:‬‬
‫ ֶא‪ֶ -‬הה‪ֵ -‬הי! א‪-‬הה‪-‬הההייי! ‪ -‬צעקה אנסטה כנגד הדממה המדכאת‪ - .‬אל תיכנעי‪ ,‬מולדת‪ .‬אני – אנסטה‪ ,‬מולדת‪ .‬אני‬‫– איתך‪.‬‬
‫בריצה נמרצת היא ירדה מהגבעה אל ערוגת‪-‬הפרחים שלה‪ ,‬תוך כדי שרצה בידיה נגעה בגזעים של העצים‪ ,‬ליטפה את‬
‫עלי השיחים‪.‬‬
‫ א‪-‬הה‪ -‬הי! ‪ -‬שוב היא קראה‪ ,‬רצה סביב הגזע של עץ‪-‬התפוח הזקן עם העלים הכמושים‪.‬‬‫קול דק‪ ,‬גבוה ושמח של הילדה הקטנה גבר על השקט המדכא את מרחב המולדת היקר‪ .‬ופתאום לקול שלה הצטרף‬
‫קול אחר‪ ,‬נמוך‪ ,‬עבה ועוצמתי – נענה לקול של אנסטה מהמרעה רץ הממותה דן‪ .‬רץ ובדרך בכל הכוח הריע‪.‬‬
‫ואילו לצד הילדה הנה עכשיו גם בקול רם נשמע "מיאו‪-‬מיאו‪-‬מיאו" – זה החתול המכונה חתלתול תמך באנסטה‪.‬‬
‫אנסטה נעצרה על‪-‬יד ערוגת‪-‬הפרחים שבה טיפלה‪ ,‬כמו כל הילדים ביישוב‪ ,‬כל אחד בערוגת‪-‬הפרחים שלו‪.‬‬
‫בקצה אחד של הערוגה הדשא הלבין‪ ,‬הפרחים השתוחחו‪ ,‬ורק על הפרח האהוב של הילדה עוד נשמר ניצן אחד שלא‬
‫נפתח; הוא רכן לאדמה‪ ,‬כאילו ששינה את דעתו לפרוח‪ .‬אך למראה הניצן השחוח הילדה לא התעצבה‪ ,‬היא הביטה עליו‬
‫וחייכה‪ .‬לא התעצבה‪ ,‬מכיוון שדמיינה את הפרח האהוב שלה לא שחוח‪ ,‬אלא פורח בכל היופי שלו‪.‬‬
‫בהתיישב על עקבים לפני הפרח שכבר היה מוכן לנבול‪ ,‬בשקט ובעדנה היא קראה לו‪:‬‬
‫ הי‪ ,‬פרח‪ ,‬אני כאן‪ ,‬תתעורר‪.‬‬‫אחר‪-‬כך בפה שמה אצבע‪ ,‬הרימה אותה‪ ,‬כדי לדעת‪ ,‬מאיזה צד הרוח הקרה מנשבת על הפרח‪ .‬כשקבעה את כוון זרם‬
‫האוויר הצונן‪ ,‬על צדה האחד היא נשכבה מהכוון הזה‪ ,‬מנסה לחסום את הדרך לאוויר הקר‪ .‬אך זרמי האוויר הקרים בכל זאת‬
‫עקפו את הגוף הקטן שלה וצרבו את העלים של הפרח‪ ,‬לא מאפשרים להם להתיישר‪ .‬פתאום שטף האוויר הקר נפסק‪,‬‬
‫ולהיפך‪ ,‬בגבה אנסטה הרגישה חום‪ .‬היא הסתובבה – הממותה דן‪ ,‬על צדו האחד נשכב‪ ,‬בגופו העצום מנע את גישת הרוח‬
‫הקרה הן אל אנסטה‪ ,‬והן אל כל ערוגת‪-‬הפרחים שלה‪.‬‬
‫ דן‪ ,‬כל הכבוד לך! חכם! ‪ -‬קראה אנסטה‪.‬‬‫נתפסת בשערות הפרווה‪ ,‬היא טיפסה על גבו של הממותה‪ ,‬הסתובבה לרוח הנושבת מכוון הקרחון‪ ,‬בשמחה ובחגיגת‬
‫ניצחון קראה את קריאת ה"א‪-‬הה‪ -‬הי!" שלה‪ .‬הרוח הקרה החלה לנשב ביתר שאת‪ .‬אז הילדה חשבה לה‪ ,‬הסתובבה לצד‬
‫אחר וקרא‪ ,‬נופפה בידיה‪ ,‬כאילו הזמינה מישהו שאינו נראה‪ .‬גם הממותה הרים את החדק שלו מעלה והרים תרועת קריאה‪.‬‬
‫בקול קורא יילל חתלתול‪.‬‬
‫הרוח הקרה שככה‪ ,‬אך אחרי זמן‪-‬מה התחדשה‪ ,‬רק נשבה מהעבר האחר‪ ,‬בזרמי אוויר חמים ליטפה גם את הפרח‪ ,‬גם‬
‫את הממותה‪ ,‬וגם את הילדה שעל גבו עמדה יחד עם החתול‪.‬‬
‫שירת ציפורים בודדות בירכה לשלום את נחלוני האוויר החיוניים‪.‬‬
‫במשך כמה ימים נאבקה אנסטה ברוח הקרה הבאה מהקרחון; שוב ושוב היא הייתה מחישה את פעמיה לערוגת‪-‬‬
‫הפרחים שלה‪ ,‬ברגע שהרוח הייתה מתחילה לנשוב‪ .‬ובכל פעם כרגיל הממותה היה נשכב על‪-‬יד ערוגת‪-‬הפרחים‪ ,‬חוסם את‬
‫הדרך לקור‪.‬‬
‫ואחר‪-‬כך בא היום‪ ,‬כאשר הפרח‪ ,‬שהחיים חזרו אליו‪ ,‬פרח‪ .‬בריצה אנסטה מיהרה לערוגה‪ ,‬על ברכיה ירדה לפניו‬
‫ונישקה את עלי‪-‬הכותרת הצהובים‪-‬האדומים‪ ,‬קלות נוגעת בהם עם השפתיים‪ .‬אחר‪-‬כך התרחקה שני צעדים הצדה‪ ,‬מתענגת‬
‫על מראה הפלא המקסים‪ ,‬הברייה בעלת היופי הלא רגיל – הפרח שלה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫לא יכולה לעמוד במקומה מהאנרגיה הצוהלת שמאיפה שהוא מבפנים הציפה אותה‪ ,‬אנסטה התחילה לקפוץ במקום‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך הקפיצות שלה עברו לריקוד לא רגיל מאולתר ומלהיט‪ .‬אפילו הממותה דן ניסה להצטרף לריקוד שלה‪ ,‬דשדש מרגל‬
‫לרגל‪ .‬חתלתול סביב עצמו הסתובב‪ ,‬פעם על גבו התפתל‪ ,‬פעם שוב עלה על רגליו‪ .‬ובעלי‪-‬הכותרת הצהובים‪-‬האדומים שלו‬
‫נופף להם הפרח החי ברוח החמימה‪.‬‬
‫וכאן אנסטה נעצרה‪ .‬היא ראתה שני בחורים‪ ,‬על הר עומדים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫הפכים‪-‬אחים‬
‫הפכים ‪-‬אחים‬
‫שני העלמים היו גבוהים באותה מידה ובעלי מבנה גוף אתלטי‪ .‬חיצונית מאוד דומים אחד לשני‪ ,‬הם נבדלו רק בצבע‬
‫השעיר והעיניים‪ .‬אחד היה עם שיער בהיר ועיניים תכולות‪ ,‬השני – עיניו שחורות ושיערו כהה‪.‬‬
‫במשך זמן‪-‬מה העלמים נשארו במקום שלהם‪ ,‬כאילו מאפשרים לאנסטה להתרגל להופעתם הלא צפויה‪ .‬אחר‪-‬כך בלי‬
‫למהר הלכו אליה‪.‬‬
‫ שלום‪ ,‬ילדה! ‪ -‬השחרחר פנה אליה‪ - .‬את‪ ,‬ילדה‪ ,‬צריכה כמה שיותר מהר לפעול‪ .‬אינטואיטיבית הרגשת שתוכלי‬‫לעצור את הקרחון‪ ,‬שיש בך כוח היכול לשנות את התוכנית של אלוהים‪ .‬זה בלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל את תחפשי את הכוח‬
‫הזה‪ .‬ואני אדע יותר על האדם משעכשיו יודע‪ .‬אני מוכן לספר לך על מבנה העולם‪ ,‬להשיב לכל שאלה שלך‪ ,‬רק תפעלי‪,‬‬
‫ילדה‪ ,‬מהר יותר‪.‬‬
‫אנסטה לא הספיקה לענות‪ .‬העלם השני דיבר‪:‬‬
‫ שלום‪ ,‬אנסטה‪ ,‬את יפה ורגישה‪ ,‬את נפלאה כמו כל הבריות המופלאות על כדור‪-‬הארץ בר הגדולה‪ .‬הרבה מאוד אחי‬‫יודע על מבנה העולם‪ ,‬אך אני חושב‪ ,‬יותר מכל האחרים לעצמך את צריכה להקשיב‪.‬‬
‫ יום טוב לכם ומחשבות נעימות ובהירות‪ - ,‬אנסטה בירכה לשלום את העלמים‪.‬‬‫ סטופ‪ - ,‬הפסיק את אנסטה השחרחר‪ - .‬הנה כך זה תמיד‪ ,‬אפילו מגעיל להקשיב למילים משוננות‪ ,‬סתומות‪,‬‬‫אוטומטיות‪ .‬יש אותנו שנינו כאן‪ ,‬אני מושחר‪ ,‬ולמה זה מאחלים לי מחשבות בהירות?‬
‫אני מושחר‪ ,‬המחשבות שלי מושחרות ואגרסיביות‪ .‬כזה אני ובכך הייעוד שלי בתוכנית האלוהית! ‪ -‬יותר ויותר נסער‬
‫השחרחר‪ - .‬אם אהיה חנון בהירוני שרק בהיר חושב‪ ,‬אז לא אני אני אהיה‪ .‬רגע אחד – ולא אהיה‪ .‬הבנת‪ ,‬ילדה? לפנייך‬
‫יישאר רק לא יוצלח אחד בבהיר‪ .‬יש אותנו שנינו‪ .‬הבנת‪ ,‬ילדה? ואת לא צריכה לדבר רק על מה שבהיר‪ .‬קחי בחזרה את‬
‫המחשבות שלך‪ ,‬אם הן היו מאחורי הדברים שאמרת‪ ,‬אם המילים שלך לא פשוט צלילים משוננים‪ ,‬כמו תוכי‪.‬‬
‫ אם הברכה שלי פגעה בכם‪ ,‬אז אשנה אותה ופשוט אומר לכם "שלום"‪ - ,‬ענתה אנסטה‪.‬‬‫ נו כך יותר טוב‪ .‬כי מה זה "מחשבות בהירות לכם" וכל השטויות האלה‪...‬‬‫ מי אתם? ‪ -‬שאלה אנסטה‪ - .‬מאיזו שושלת? מעולם קודם לא ראיתי אתכם?‬‫ וודאי שלא ראית‪ .‬אף‪-‬אחד אף‪-‬פעם לא ראה אותנו‪ .‬אבל הגילוי שלנו בפעולות של בני‪-‬האדם בכל רגע נוכח‪ - ,‬מהר‬‫דיבר העלם השחרחר‪ - .‬כן‪ ,‬בכל רגע‪ .‬הגילויים שלי הם‪ ,‬כמובן‪ ,‬רבים יותר – הם גרנדיוזיים‪ .‬מקטסטרופה לקטסטרופה‬
‫כמעט האנושות כולה חיה עם העליונות של האנרגיות שלי‪.‬‬
‫ עצור‪ ,‬אחי המשחיר והמוכשר‪ - ,‬דיבר העלם הבלונדיני‪ - .‬הן עד כה לא הצגנו את עצמנו‪ - .‬הוא הסתובב לילדה‬‫והמשיך‪ - :‬אנסטוצ'קה‪ ,‬נסי להבין את מה שאגיד‪ .‬אני ואחי הן שתי תשלובות של אנרגיות היקום‪ .‬כל המרחב האינסופי של‬
‫היקום מלא בישויות אנרגטיות‪ .‬כאשר אלוהים ברא את האדם‪ ,‬מכל ישות הוא לקח כמות שווה של אנרגיה‪ ,‬באופן בלתי‪-‬נודע‬
‫איזן אותן בתוכו ונתן לאדם שאותו הוא ברא‪.‬‬
‫כאשר זה קרה‪ ,‬כולנו הבנו – הישות החזקה ביותר ביקום צריכה להיות האדם‪ .‬הנה לכן כבר לא ישות הוא נקרא‪ ,‬אלא‬
‫אדם‪ .‬אך במה הכוח שלו‪ ,‬מה היכולות שלו והאם יש להן גבול‪ ,‬לא ידוע‪ .‬ומתי הוא‪ ,‬הכוח הזה‪ ,‬יתגלה במלוא המידה‪ ,‬עד‬
‫עכשיו לא ידוע לאף‪-‬אחד ביקום כולו‪ .‬אפילו לנו‪ ,‬על‪-‬אף שאנחנו‪ ,‬האנרגיות הנפרדות שלנו נוכחות בכל מקום‪ .‬תמיד לא‬
‫נראים‪ ,‬על‪-‬ידי עצמנו אנו ממלאים את המרחב‪ ,‬נוכחים במים‪ ,‬בכל חיה‪ ,‬בכל תולעת‪ .‬ואילו בכל אחד מבני‪-‬האדם ישנן‬
‫האנרגיות כולן‪ ,‬כל אנרגיה של היקום‪.‬‬
‫ לא נראים‪ ,‬אתם אומרים‪ - ,‬התפלאה אנסטה‪ - ,‬אך הן אני רואה אתכם!‬‫ כן‪ ,‬את רואה אותנו‪ ,‬מכיוון שצופפנו את האוויר באופן כזה שנוכל לקבל מראה של גוף האדם הרגיל בשבילך‪ .‬הנה‪,‬‬‫לדוגמא‪ ,‬העננים בשמיים‪ ,‬הן גם הם אדי אוויר מצופפים‪ .‬צורות שונות ומשונות מתקבלות מההצטופפות הזו שלהם‪ ,‬פעם הן‬
‫דומות לחיות‪ ,‬פעם לגוף או לפנים של אדם‪ .‬אז הנה גם גוף האדם ברובו מורכב ממידות שונות של צפיפות המים‪.‬‬
‫המשמעות‪ ,‬היחס ההדדי של המצופף בגוף האדם ידוע‪ ,‬אולי רק לבורא לבדו‪ .‬רק כלפי חוץ הגוף שלנו דומה לגוף האדם‪.‬‬
‫אחי השחרחר מהווה את כל הישויות האפל‪ ,‬אני – הישויות של הבהיר‪.‬‬
‫ ובשביל מה עשיתם בשבילי ציפוף במראה של גוף האדם? ‪ -‬אנסטה שאלה‪.‬‬‫ כדי שלא תיבהלי‪ ,‬למשמע הקולות שלנו‪ ,‬כדי שלא תבזבזי את אנרגיית המחשבות שלך לפתרון התעלומה‪ ,‬מהיכן‬‫בא הקול‪ - ,‬ענה הבלונדיני‪.‬‬
‫ אך בשביל מה רציתם לדבר איתי?‬‫ יצאת כנגד איתני‪-‬הטבע‪ ,‬יותר נכון‪ ,‬כנגד האסון על כדור‪-‬הארץ‪ .‬לבדך יצאת בביטחון שתוכלי למנוע אותו‪ .‬אנחנו‬‫בטוחים‪ ,‬בלתי‪-‬אפשרי לעשות זאת‪ .‬התוכנית של אלוהים מייעדת קטסטרופה‪ ,‬במידה והאנושות תלך בדרך הרת‪-‬אבדון‪ .‬כך‬
‫היה ולא פעם‪ .‬ולא היינו שמים לב למאמצים שלך‪ .‬אך נרעדו כל הישויות של היקום‪ ,‬כאשר הפרח פרח על ערגות‪-‬הפרחים‬
‫שלך‪ .‬הוא פרח‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שלפי התוכנית של הבורא היה צריך כבר למות‪ .‬ואילו הוא פרח‪.‬‬
‫ הפרח פרח הודות לממותה שהגן עליו מהרוח הקרה‪.‬‬‫ הממותה הוא רק חוליה בשרשרת ההתרחשויות המסודרות על‪-‬ידך‪.‬‬‫ לא סידרתי שום דבר‪.‬‬‫ המחשבה שלך סידרה‪ ,‬אנסטוצ'קה‪.‬‬‫ אז גם בי ישנם החלקיקים שלכם? ‪ -‬בהרהור שאלה אנסטה‪ - .‬אבל אין אני חשה אותם‪.‬‬‫ אין האדם חש בנו‪ ,‬במיוחד‪ ,‬כאשר הוא מצליח לאזן את החלקיקים שלנו‪ .‬כאשר הם מאוזנים‪ ,‬מופיעה האנרגיה‬‫השלישית‪ .‬והשלישית הזו אופיינית ליצור יחיד ביקום – לאדם‪ .‬היא מופיעה‪ ,‬כאשר אנחנו לגמרי מאוזנים‪ ,‬והיא‪ ,‬האנרגיה‬
‫‪27‬‬
‫החדשה הזו‪ ,‬כל‪-‬יכולה‪ .‬היא מסוגלת לברוא עולמות חדשים‪ .‬שום סודות לא קיימים בשבילה‪ .‬כזה אדם נהיה שליט היקום –‬
‫בורא‪ ,‬והבריות שלו‪ ,‬אף‪-‬אחד אפילו לא יכול להעלותן על הדעת‪ ,‬רבות גדולה ובלתי‪-‬נתפסות הן יכולות להיות‪.‬‬
‫ בי‪ ,‬כנראה‪ ,‬החלקיקים שלכם בכלל לא מאוזנים‪ ,‬אם אני לא יכולה לעצור את הקרחון‪ - ,‬נאנחה אנסטה‪ - .‬הפרח‬‫פרח‪ ,‬ואילו הכל מסביב במרחב השושלתי שלנו קמל‪ ,‬נשמד‪.‬‬
‫ את‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬בדרך לאחדות‪ .‬להשיג אותה תוכלי ברגע הבא או אחרי אלפי אלפי שנים‪ .‬הנה לכן האנרגיות של‬‫היקום ישאפו לעזור לך‪ ,‬כדי לגלות את הסוד הכביר על האדם ואת הגורל העתידי שלהן‪.‬‬
‫ כמה שמעניין סיפרת על הכוח הלא רגיל שחבוי באחדות ההפכים‪ .‬אבל למה כאשר אתם יודעים על הכוח הלא רגיל‬‫הזה‪ ,‬אתם בעצמכם לא תסכימו ביניכם על האחדות‪.‬‬
‫החליפו מבטים האחים‪ ,‬אחר‪-‬כך המבט שלהם סבב במרחב השושלתי של אנסטה‪ .‬ולעברים שונים הם הביטו‪.‬‬
‫התמהמהו עם התשובה‪ ,‬כאילו באותו רגע בעצמם בחרו מילים כדי להסביר‪ .‬הילדה חיכתה בסבלנות‪.‬‬
‫לבסוף הבלונדיני ענה‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫מהי תוכנית החיים שלך?‬
‫מהי תוכנית החיים שלך?‬
‫ זה בלתי‪-‬אפשרי‪ .‬לי ולאחי ייעודים שונים‪ - ,‬אמר הבלונדיני‪ - .‬לכל אחד התכונית שלו‪ .‬ורק באדם‪ ,‬כאשר אנחנו‬‫מגשימים‪ ,‬כל אחד את התוכנית שלו‪ ,‬ביחד עם זה‪ ,‬אנו יכולים לעבוד גם על התוכנית המשותפת‪ ,‬להיעשות חלקיקים של‬
‫האנרגיה החדשה שאופיינית רק לאדם‪.‬‬
‫ אבל איך אפשר לעבוד על דברים שונים‪ ,‬מנוגדים אחד לשני‪ ,‬ובאותו הזמן לעשות את הטוב המשותף? ‪ -‬בחשדנות‬‫שאלה אנסטה‪.‬‬
‫ אפשר‪ ,‬כאשר כל הזמן אנחנו עוקפים אחד את השני‪ .‬אנסטושקה‪ ,‬כאשר את מתחילה ללכת‪ ,‬רגל אחת שלך פורצת‬‫קדימה‪ ,‬השנייה מפגרת אחריה‪ .‬אחר‪-‬כך הרגל שנשארה מאחור‪ ,‬פתאום היא פרוצת קדימה‪ .‬וכך הן כאילו מתחרות אחת‬
‫בשנייה‪ .‬כתוצאה‪ ,‬ביחד שניהן מעבירות את הגוף ממקום למקום‪ ,‬על‪-‬פי הוראת המחשבות‪.‬‬
‫ נו‪ ,‬אחי‪ ,‬איזו דוגמא הבאת‪ ,‬כל‪-‬כך מצחיק שפשוט אפשר למות‪ - ,‬נכנס לשיחה השחרחר‪ ,‬מפסיק את האח השני‪- .‬‬‫אם כבר לתאר אותנו כשתי רגליים‪ ,‬אז אתה בכלל רגל קצרצרונת‪ ,‬ואני ארוכה‪ ,‬ארוכה מאוד‪ .‬אני איך שאעשה צעד‪ ,‬ישר כל‬
‫הגוף עובר מעל הרים‪ ,‬ואתה רק מזדנב אחרי‪ ,‬כאילו שעושה צעד‪ .‬בהגשמת התוכנית שלי כבר פעם חמישית אני מביא את‬
‫האנושות לאסון עולמי‪ .‬ואפילו שלפי המחשבה של הבורא היא שוב חוזרת לתחייה‪ ,‬מחדש אני לוקח אותה ו – בום‪ ,‬טראח! –‬
‫קבלי אסון‪-‬עולם‪ ,‬משתטה לי פה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה מוכשר‪ .‬באמת לא פעם הבאת את חייו של כל כדור‪-‬הארץ לאסון של כולם‪ .‬אך האסונות אינם מביאים‬‫לך גילויים‪ ,‬ידע חדשים ולא מוסיפים לך כוח‪ .‬ואילו לאדם תמיד הם נותנים ידע חדש‪ .‬והאנושות שוב חוזרת לתחייה‪.‬‬
‫ אבל לפני כן בייסורי תופת גוססת יחד עם כל הידע‪.‬‬‫ אחי‪ ,‬לא ידועה לך ולי התוכנית של הבורא‪ .‬אולי יום אחד כך יקרה שרגע לפני האסון האנושות תמנע אותו‪ ,‬והמחשבה‬‫שלה תואר אז בשאיפה שאינה נודעת לך ולי‪.‬‬
‫ נמאסת עלי עם החלומות הבהירים האלה שלך‪ ,‬אחי‪-‬בהירוני מושתן‪ .‬ילדה‪ ,‬אל תקשיבי לו‪ ,‬תקשיבי לי‪ - ,‬פנה העלם‬‫השחרחר לאנסטה‪ - ,‬ילדה‪ ,‬אני אראה לך את כל הכוח שלי תכלס‪ .‬אחי‪-‬בהירוני אמר כאן כמה דברים נכונים‪ .‬באמת‪,‬‬
‫מחשבה של אדם – זאת אנרגיה אדירה‪ ,‬ממש כמו האנרגיה שלי‪ ,‬שלא לדבר על האנרגיה של אחי‪ .‬באמת כל אדם‪,‬‬
‫בהשתמש נכון באנרגיה הזאת‪ ,‬יכול לשנות את פני העולם‪.‬‬
‫אבל יש עוד גם מחשבה אנרגטית שאין לה שוות – זאת המחשבה השיתופית‪ .‬זה כאשר מחשבות רבות של בני‪-‬אדם‬
‫יחידים מתאחדות לאחד שלם‪ .‬אם המחשבות של האנושות כולה יתאחדו ליחיד ותתקבל מחשבה כלל‪-‬אנושית‪ ,‬אני ואחי‪,‬‬
‫פשפשים נהיה לידה‪.‬‬
‫אבל למדתי לא להתיר היווצרות מחשבה שיתופית‪ .‬זה אני מציע לאנושות מסקנות ותפיסות פילוסופיות שונות‪.‬‬
‫כתוצאה‪ ,‬שיתופית מיליארד אחד של בני‪-‬האדם חושב בדימוי אחד‪ ,‬ואילו האחר – בדימוי אחר‪ ,‬ובכך לא בא בהסכמה עם‬
‫הקבוצה הראשונה‪ .‬ילדה‪ ,‬אני מהווה התגלמות של כל הכוחות האפלים ביקום‪ ,‬ואם תתאחדי איתי‪ ,‬כוח שאין עליו אנחנו‬
‫נהיה‪ .‬יש לי תכנית טמירה‪ ,‬את המהות שלה את תביני ותעזרי לי‪.‬‬
‫ביחד נעשה את כל בני‪-‬האדם צעצועים שלנו‪ .‬נשחק בתבונה שלהם‪ .‬אעשה אותך שליטת האנושות‪ ,‬ויום אחד את תגלי‬
‫לי‪...‬‬
‫ כזאת תכנית לא מוצאת חן בעיניי‪ - ,‬ענתה אנסטה והוסיפה‪ - :‬אף‪-‬פעם לא אקח בה חלק‪ ,‬ואף‪-‬אחד מהאנשים‪ ,‬אני‬‫חושבת‪ ,‬גם לא יסכים‪.‬‬
‫ חלק לא תיקחי? ילדה‪ ,‬את פשוט עוד לא יודעת‪ ,‬עד כמה שהמשחק הזה מעניין – לפי הרצון שלך‪ ,‬להכווין את‬‫המחשבה האנושית‪.‬‬
‫ואל תמהרי לומר שאנשים לא ילכו בתלם התוכנית שלי‪ .‬כבר הומצא גלגל שהוא בינתיים פרימיטיבי‪ ,‬אך אחר‪-‬כך עם‬
‫מוט אנשים יחברו שני גלגלי‪-‬עץ‪ ,‬ואילו זה בהתאם לתוכנית שלי‪ ,‬לתכנית הגאונית שלי‪.‬‬
‫ אבל מה רע בגלגל? כשהיה צריך להוביל מזון לממותה דן‪ ,‬כשהיה פצוע‪ ,‬העגלה עם הגלגלים מאוד עזרה בכך‪.‬‬‫ הכל טוב‪ ,‬ילדה‪ .‬אפילו טוב מאוד‪ .‬הגלגל הזה ישוכלל‪ .‬ייעשה ריבוי רב מאוד של הגלגלים‪ .‬ואנשים יראו שלא נוח‬‫לגלגל גלגל על האדמה הטבעית‪ ,‬על הגבשושיות‪ ,‬על הגומות‪ ,‬על העשב הגבוה‪ .‬ואז הם יכסו חלק ענק מהאדמה בכרום‪-‬‬
‫אבן‪ ,‬כדי שללא הפרעה הגלגלים יתגלגלו עליה‪.‬‬
‫רבים יותר ויותר‪ ,‬הגלגלים יתגלגלו על האדמה הנואקת‪ ,‬חלק מהאנשים עליהם יישאו‪ ,‬בלי רחמים אחרים ידרסו‪.‬‬
‫ילדה‪ ,‬לעצמך עני‪ ,‬נסי‪ ,‬מה יכול להיות איתן יותר מאותו כוח שמסוגל להכווין בני‪-‬אדם להיספות‪ .‬ואם בתוך עצמך לא‬
‫תמצאי תשובה‪ ,‬תכירי בגדולה שלי‪.‬‬
‫במחשבותיה אנסטה שקעה‪ ,‬אך בה עצמה לא מצאה תשובה‪ ,‬שוב הביטה על העלם הבלונדיני‪ .‬לתשובה האילמת‬
‫שלה הבלונדיני ענה‪:‬‬
‫ אחי‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬צייר לפנייך תמונה עגומה‪ .‬כזה הייעוד שלו‪ ,‬ובשקידה הוא ממלא אותו‪ .‬במבט שלך נראית‬‫השאלה‪ ,‬האם גם לי יש תכונית? היא ישנה‪ ,‬וגם אני רוצה לקרוא לך להשתתף בתוכנית שלי‪.‬‬
‫ ומה רוצה התוכנית שלך?‬‫ לנסות להבין את הברייה הכבירה של הבורא – את האדם‪ .‬להבין את הגדולה של מה שהבורא הועיד להתרחש‬‫בעתיד‪.‬‬
‫ אך האם על הארץ עוד לא הכל נברא? ‪ -‬התפלאה אנסטה‪.‬‬‫ העניין‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬הוא ש‪ ...‬את רואה את הפרח המקסים שפרח לפנייך‪ .‬כל צמח או בעל‪-‬חיים הוא כשלעצמו‬‫מושלם‪ ,‬אך הם כולם עוד גם קשורים בקשרי‪-‬גומלין אחד עם השני‪ .‬היה נדמה‪ ,‬הבורא ברא עולם ארצי נפלא‪ ,‬הרמוני‬
‫ומושלם‪ .‬אך אין זה אומר שהעולם הזה לא יכול להיות מושלם עוד יותר‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫את הבריות של הבורא אפשר לראות רק כחומר‪-‬גלם לברייה יותר מושלמת – ליצירת צורת חיים נפלאה ומושלמת שלא‬
‫נראתה קודם ולא תיאר אותה לעצמו אף‪-‬אחד‪.‬‬
‫ אבל מי יכול להיות יותר מושלם מהשלמות עצמה? ‪ -‬השתוממה אנסטה‪.‬‬‫ הנוצר ממנה – הבן והבת של ההורה הגדול‪ .‬לדוגמה‪ ,‬את‪ ,‬אנסטוצ'קה‪.‬‬‫ אני? אבל אפילו לדמיין אני לא יכולה‪ ,‬איך אפשר לשנות את מה שכבר נברא‪ .‬אני‪ ,‬למשל‪ ,‬בכלל לא רוצה אפילו טיפ‪-‬‬‫טיפה לשנות את הפרח שפרח על ערגות‪-‬הפרחים שלי‪ .‬אני אפילו חושבת‪ ,‬בשום פנים ואופן לא צריך לשנות אותו‪ ,‬כדי לא‬
‫לקלקל את השלמות‪ .‬וגם בשביל מה לי לשנות את חתלתול? ואיך אפשר לשכלל‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את הממותה דן? לשנות את‬
‫החדק‪ ,‬את האוזניים שלו? איך לשנות? בשביל מה?‬
‫ אך הן שינית את הממותה דן‪ ,‬אנסטוצ'קה‪.‬‬‫ לא‪ ,‬מעולם לא שיניתי אותו‪ - ,‬בפליאה היא אמרה‪.‬‬‫ חיצונית‪ ,‬כן‪ ,‬לא שינית‪ ,‬אולם הממותה דן שלך ממלא הוראות רבות הרבה יותר‪ ,‬מאשר כל שאר הממותות שאי‪-‬‬‫פעם חיו על הארץ‪ ,‬וגם האופן שבו דן מבין את המוטל עליו שונה במהות שלו‪ .‬זאת מיד תביני‪ ,‬אם תשווי אותו לכל הממותות‬
‫האחרות שדומות לו במראה שלהן‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬עכשיו אני מבינה‪ .‬לדעתי‪ ,‬הוא חכם יותר מכל הממותות האחרות‪ .‬פשוט לפני זה לא חשבתי על כך‪.‬‬‫ הנה‪ ,‬את רואה‪ ,‬החשיבות היא לא רק לצורה‪ ,‬למבנה של הגוף החיצוניים‪ .‬התוכן והייעוד חשובים יותר‪ .‬והנה בדיוק‬‫את קבעת את התוכן והייעוד לממותה דן‪ .‬והממותה דן‪ ,‬שלכפי חוץ אינו נבדל מהממותות האחרות שנבראו על‪-‬ידי הברוא‬
‫הגדול‪ ,‬בכל‪-‬זאת נהיה אחר‪ .‬עתה הוא – ברייה משותפת של הבורא ושלך‪ .‬ושל מי יותר – לא ידוע‪ .‬הן הממותה דן שונה לא‬
‫רק ביכולת מילוי מספר רב יותר של הוראות‪ ,‬שבהן יש צורך בחיי היומיום של האדם‪ .‬הוא הפך יותר נבון‪ ,‬מסור ורגיש‪.‬‬
‫היזכרי‪ ,‬פעם אחת נרדמת על עשב יבש תחת עץ גבוה‪-‬גבוה‪ ,‬וכשהתעוררת‪ ,‬ראית את הממותה דן‪ ,‬לא זז ממקומו ועומד‬
‫מעלייך‪ .‬כעסת עליו‪ :‬הוא הריח באיזשהו ריח מאוד לא נעים‪ ,‬כאילו התלכלך במשהו מבאיש ובכוונה בא‪ ,‬כדי להפר את‬
‫השינה שלך בסירחון הלא נעים הזה‪ .‬קמת ועל‪-‬פני עשב לח הלכת הביתה‪ ,‬ואילו לפני כן בקול לא מרוצה אמרת לממותה דן‪:‬‬
‫"דן‪ ,‬תמיד אתה לא ביחד עם הלהקה‪ ,‬עכשיו כבר התחלת לבוא כשאתה רוצה‪ ,‬כאשר אפילו לא קוראים לך‪ .‬לך למרעה שלך‪,‬‬
‫לאחים שלך"‪.‬‬
‫ברגליים יחפות הלכת על העשב הלח ואפילו פעם אחת לא הפנית אליו מבט‪ .‬את זוכרת‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬שהעשב היה‬
‫לח?‬
‫ כן‪.‬‬‫ ויודעת‪ ,‬למה הממותה דן הריח בכזה ריח לא נעים?‬‫ לא‪.‬‬‫ כשנרדמת‪ ,‬החלה סערה‪ .‬לא רק לבני‪-‬האדם‪ ,‬אלא גם לבעלי‪-‬חיים ידוע שעל‪-‬פי רוב‪ ,‬ברקים פוגעים בעצים גבוהים‪.‬‬‫דן ראה איך שנרדמת‪ ,‬וכשהסערה החלה‪ ,‬התמלא דאגה ומהלהקה שלו בא אלייך‪ .‬הוא לא העיר אותך‪ ,‬אלא פשוט נעמד‬
‫מעלייך‪ ,‬והסתיר אותך מהגשם‪ .‬בעץ שתחתיו ישנת פגע ברק‪ .‬ענף אחד נדלק והחל ליפול‪ .‬הוא היה נופל עלייך‪ ,‬אך עם‬
‫החדק הממותה דן הספיק לזרוק אותו הצדה‪ .‬אחר‪-‬כך נדלק עוד ענף‪ ,‬גם אותו דן השליך מפנייך‪ ,‬אך האש הספיקה לשרוף‬
‫חלק מהפרווה על ראשו של הממותה‪ ,‬בא ממנה ריח לא נעים‪ .‬כאב בלתי‪-‬נסבל חווה דן מהכוויה‪ ,‬אבל באין‪-‬נוע הוא עמד‬
‫מעלייך‪ ,‬הישנה‪ .‬ואילו כאשר עזבת והאשמת אותו בהטרדה‪ ,‬הוא אפילו לא יכל להיעלב ועל הכאב שכח‪ .‬הוא שמח שלא‬
‫נפגעת מהאש‪ ,‬ואחר‪-‬כך‪ ,‬מחלים מהכוויה‪ ,‬חשב עלייך בעדנה‪.‬‬
‫ממקומה אנסטה זינקה ורצה לממותה העומד במרחק‪-‬מה מהם‪ .‬בשמחה הוא נד עם הראש‪ .‬אנסטה תפסה את קצה‬
‫החדק שלו‪ ,‬טפחה עליו עם היד הקטנה‪ ,‬נצמדה עם הלחי‪ ,‬אחר‪-‬כך נישקה‪ .‬הממותה הפסיק לזוז‪ .‬וכך המשיך לעמוד בלי‬
‫תזוזה‪ ,‬בעוד עיניו עצומות‪ ,‬אפילו כאשר הילדה סרה ממנו וחזרה לעלם הבלונדיני‪.‬‬
‫ הבנתי‪ - ,‬אמרה אנסטה לבלונדיני‪ - .‬הממותה דן שוּנה‪ .‬אולי כך זה קרה מעצמו‪ ,‬אולי במשהו אני עזרתי לו‪ .‬הוא‬‫שוֹנה מהממותות שפשוט נבראו על‪-‬ידי הבורא‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לאדם ניתנה כזאת זכות – לשנות?‬
‫ ניתנה‪ - ,‬ענה הבלונדיני‪ - .‬עכשיו תחשבי‪ ,‬בהתאם לאיזו תוכנית?‬‫ תוכנית טובה‪.‬‬‫ אז תגדירי אותה‪ .‬תבחרי‪ ,‬צרי‪.‬‬‫ אז זה אומר שמי שיצר הכל על הארץ לא יצר שום תוכנית שעל‪-‬פיה האדם צריך לחיות?‬‫ אני חושב‪ ,‬הוא העמיד לרשות האדם אופציות רבות לבחירה‪ ,‬אך הוא עצמו חלם רק על דבר אחד‪.‬‬‫ על מה?‬‫ רק האדם יכול למצוא את התשובה‪.‬‬‫ ואיפה לחפש אותה?‬‫ בך‪ ,‬כאשר בדמיונך תעלי‪ ,‬תחשיבי‪ ,‬תשווי ברירות שונות של מבנה החיים על הארץ‪.‬‬‫ אז בני‪-‬האדם חיים על הארץ‪ ,‬אבל שום דבר לא יודעים על התוכנית של הבורא?‬‫ לבני‪-‬האדם ניתנה הכרה כבירה של יכולות התפתחות ביולוגיות‪ ,‬אבל חופשים שונים יש לבני‪-‬האדם‪ ,‬בין השאר גם‬‫החופש להמיר את היכולות הביולוגיות בטכנוקראטיות‪ .‬להם להחליט‪ ,‬אם להשתמש בסגולות הפנימיות‪ ,‬המעמיקות‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬של עץ חי אשר צומח‪ ,‬חש את התנודות הביולוגיות ומתאים את עצמו אליהן‪ ,‬מווסת את מצבו‪ ,‬בתלות בתנאי‬
‫הסביבה‪ ,‬או להשתמש בסגולות החיצוניות‪ ,‬השטחיות של העץ המת‪ .‬אנשים הנעמדים על דרך ההתפתחות הטכנוקראטית‬
‫מנצלים את היכולות השטחיות – מכינים כלים כאלה או אחרים מעץ‪ ,‬משתמשים בו כבאמצעי הסקה או חומר בניין‪.‬‬
‫משום‪-‬מה תמיד אנשים בוחרים את הדרך הטכנוקראטית‪ .‬ואילו אין מן הנמנע שהיא תביא אותם לקטסטרופה‪ .‬כך כבר‬
‫לא פעם קרה‪ .‬הן כל הקטסטרופות העולמיות על‪-‬ידי המחשבות של בני‪-‬האדם נוצרות‪ .‬מחשבות‪ ,‬שבעקבותיהן באה עשייה‪.‬‬
‫‪ -‬אבל את הקרחון שאילץ את השושלת שלי לעזוב את הבית אף‪-‬אחד מהאנשים לא יצר‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ השושלת שלך‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬כבר נעמדה על הדרך הטכנוקראטית‪ .‬ולפי תוכנית החיים‪ ,‬הקרחון ישיג אותה וימית‪ .‬אך‬‫יקומו לתחייה החיים‪ .‬תופיע תקווה חדשה לתבונה האנושית‪ .‬אם מישהו יעצור את הקרחון‪ ,‬ואת זה יכול לעשות רק אדם‪,‬‬
‫השושלת שלך תחיה בעולם טכנוקראטי‪ .‬ובמוקדם או במאוחר בכל זאת הדרך הטכנוקראטית תביא אותה לאסון‪ .‬אם כי‬
‫ישנה סבירות שאדם אשר מצא דרך לעצור את הקרחון‪ ,‬כלומר סיכל אסון אחד‪ ,‬יוכל לסכל גם את האסון הבא‪ .‬זמן קצר לפני‬
‫הקטסטרופה הבאה יצליח להאיר את נשמות האנשים בהבנה כי הבחירה שלהם שגויה ויסכל אותה‪ .‬אז האנושות תוכל‬
‫לבחור דרך חדשה‪ ,‬כשבהדרגה ובזהירות היא מפרקת את האמצאות הרות‪-‬האסון שלה‪ .‬אולם קשה להאיר את נשמות אנשי‬
‫העולם הטכנוקראטי‪.‬‬
‫בעידן החיים הטכנוקראטיים בני‪-‬האדם חדלים להיות יצורים ברי תבונה‪ .‬לא לתבונה שלהם צריך לפנות – אלא‬
‫לרגשות – ודרך הרגשות להודיע להם את מהות התוכנית האלוהית‪ ,‬לשם כך – בעצמך צריך להרגיש‪ ,‬להכיר אותה‪.‬‬
‫ ומה‪ ,‬אתה לא מכיר אותה?‬‫ לא עד הסוף‪ ,‬אני חושב‪ ,‬בכלל‪ ,‬להשלים את הכרתה לא ניתן‪ ,‬להבדיל מאיך שנשלמת הכרת התוכניות של אחי‪,‬‬‫הכרתה לא ניתן להשלים‪ ...‬היות נשלם – זאת תנועה עצורה‪ .‬כמו כן‪ ,‬איני רואה גבול להשלמה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬של הממותה שלך‪.‬‬
‫ וגם של שאר החיות?‬‫ וגם של השאר‪ .‬הן‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬הצאצאים של כל בעלי‪-‬החיים מאמצים את צורות ההתנהגות‪ ,‬את‬‫המיומנות של ההורים שלהם‪ .‬כלומר‪ ,‬כל דור חדש יהיה מעט מושלם יותר מהדור הקודם‪ ,‬ואם האדם יקבע את ייעודם של כל‬
‫היצירים נכון‪ ,‬אם כל דור חדש של האדם ימשיך להשלים את העולם החי סביבו אשר יפטור את האדם מכל דאגות לחיי‬
‫היומיום – אז בצורה כזו תשתחרר המחשבה האנושית להגשמות חשובות יותר‪.‬‬
‫ כנראה‪ ,‬כך זה יכול לקרות‪ ,‬אם אנחנו מדברים על החיות‪ .‬אבל הנה את פרח לעולם לא הייתי רוצה לשכלל – הוא‬‫מאוד‪-‬מאוד מושלם‪.‬‬
‫ אנסטוצ'קה‪ ,‬גם אני כך חושב‪ .‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬הפרח היפהפה שלך – רק צבע שניתן על‪-‬ידי הבורא לבת שלו לבריאות‬‫העתידיות שלה‪.‬‬
‫ למה צבע? הרי הוא חי‪.‬‬‫ כן‪ ,‬בוודאי‪ ,‬הוא חי ועצמאית דואג לכל הצרכים שלו‪ ,‬ובאותה העת הוא יכול להיות בסך‪-‬הכל חלקיק קטן מתמונה‬‫חיה הגדולה ביופייה‪.‬‬
‫תביטי על ערוגת‪-‬הפרחים שלך‪ ,‬עליה היפה מכולם נראה הפרח האהוב שלך‪ .‬אך אם תזרעי בה עוד שניים או שלושה‬
‫פרחים דומים‪ ,‬המראה של הערוגה ישתנה‪ .‬אחר‪-‬כך את יכולה לזרוע אחרים‪ ,‬לא דומים לאלה‪ ,‬אך גם כן פרחים יפים‪,‬‬
‫והמראה של הערוגה שוב ישתנה‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך את יכולה לארגן ערוגות‪-‬פרחים שונות בסדר שונה‪ ,‬כשאת מביאה שלמות רבה יותר לתמונה החיה‪ .‬לשלמות‬
‫אין גבול‪ .‬התנועה אליה היא בהתאם לתוכנית של הבורא‪.‬‬
‫ כלומר‪ ,‬אדם נברא כדי לעשות יותר ויותר יפה הכל סביבו? כדי לשכלל את העולם שהוענק לו על‪-‬ידי הבורא? בכך‬‫הייעוד הראשי של האדם?‬
‫ לברוא תמונות מופלאות חיות‪ ,‬להכיר ולהביא שלמות רבה יותר לעולם החי – זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬ייעוד חשוב של האדם‪ .‬אך‬‫העיקרי נראה לי באחר‪.‬‬
‫ במה?‬‫ אדם המשפר את מבנה העולם האלוהי‪ ,‬בהכרח בעצמו יהפוך בר שלמות רבה יותר‪ ,‬ולתופעה הזו לא נראה גבול‪.‬‬‫יכולות כבירות ייפתחו בפניו‪.‬‬
‫ ולמה הוא יהיה בר שלמות רבה יותר? הרי אף‪-‬אחד לא ילמד את האדם בתהליך הזה‪.‬‬‫ אנסטוצ'קה‪ ,‬יצרת ערוגת‪-‬פרחים יפה‪ ,‬הניסיון שלך עזר לך להבין‪ ,‬איך לעשות את זה‪ .‬בשנה הבאה את תשתדלי‬‫לעשות את היצירה שלך עוד יותר טובה‪ .‬ואת תעשי את זה‪ ,‬כשאת משתמשת בניסיון הקודם וברגשות‪ .‬כלומר‪ ,‬עם היצירה‬
‫שלך בפעם הראשונה רכשת ניסיון‪ ,‬ידע‪ ,‬תחושות המאפשרים לך ליצור את המושלם יותר‪ .‬וזה אומר שהיצירה שלך עצמה‬
‫מלמדת אותך‪.‬‬
‫היצירה בטבע האלוהי החי משלימה את היוצר עצמו‪.‬‬
‫לא נראים לא סוף‪ ,‬ולא שיא‪ ,‬יש האינסופי ביצירה כבירה כזאת‪.‬‬
‫ מאוד אני רוצה לחיות בכזה עולם נפלא‪ ,‬איפה שהכל יכול להשתלם בלי סוף‪ ,‬איפה שהיוצר ישלים את היצירות שלו‪,‬‬‫והיצירות ישלימו את היוצר שלהן‪ .‬אני רוצה שבעולם הזה יחיו אבא ואמא שלי‪ ,‬אחים שלי וסבא ווד‪ ,‬וכל השושלת שלנו‪- ,‬‬
‫אנסטה חייכה והעיניים שלה זהרו‪ - .‬צריך לעצור את הקרחון‪ .‬איך לעשות את זה? איך?‬
‫ מחשבת אדם – אנרגיה החזקה ביותר של היקום‪ ,‬ליכולות שלה אין גבול‪ .‬חשוב ללמוד לנצל אותה נכון‪ .‬אבל כיצד‪,‬‬‫בעזרת מה לעשות את זה‪ ,‬לא ידוע‪ .‬רק ליכולתו של אדם מתאים לעשות את התגלית הגדולה הזו‪.‬‬
‫ כנראה‪ ,‬המחשבה שלי עוד כה קטנטנה ולא חזקה‪ - ,‬בצער נאנחה אנסטה‪ - .‬אני רוצה שהקרחון יעצור‪ ,‬אבל הוא‬‫יותר ויותר מתקרב‪ ,‬ועם כל יום חדש נהיה קר יותר‪ .‬משמע‪ ,‬קטנטונת המחשבה שלי‪.‬‬
‫אם הממותה דן היה יודע לחשוב על הקרחון‪ ...‬הראש שלו גדול‪ ,‬אז זה אומר שבו גם המחשבה יכולה להיות גדולה‬
‫וחזקה‪.‬‬
‫אנסטה רצה לממותה‪ ,‬עם‪-‬כף היד טפחה על החדק המושט אליה‪ ,‬בהתרגשות אמרה‪:‬‬
‫ דן‪ ,‬אתה כל‪-‬כך גדול‪ ,‬ויש לך ראש גדול‪ .‬מכאן שבו מחשבה גדולה יכולה להיות‪ .‬דן‪ ,‬תחשוב עם המחשבה שלך‪,‬‬‫עצור את הקרחון‪ .‬כי אתה רק מקשיב ומקשיב‪ .‬דן‪ ,‬לך לפחות למרעה‪ ,‬כי נהיה פחות ופחות מזון בשבילך‪.‬‬
‫עם קצה החדק הממותה דן ליטף את הילדה בלחי‪ ,‬בשיער‪ ,‬לאט הסתובב והחל להתרחק‪ .‬החתול שכינוי חתלתול זינק‬
‫ממקומו וקפץ על הרגל של דן‪ ,‬ונתפס בפרווה‪ ,‬טיפס אל הגב שלו‪.‬‬
‫ עכשיו את והחיות‪-‬החברים שלך צריכים לעזוב את המקום הזה‪ - ,‬פנה העלם הבלונדיני לילדה‪ - ,‬מאחורי ההר ההוא‬‫כבר עומד קרח‪ .‬זה עוד לא הקרחון הראשי‪ ,‬אבל גם הוא עלול להדיח את ההר הסוגר את הבקעה‪ ,‬להחריב את הגנים‬
‫‪31‬‬
‫והבתים שבהם חיה השושלת שלך‪ .‬והוא גורם לטמפרטורה לרדת כל יום‪ .‬הקרחון הראשי ידחף את הקרח הזה ובהדרגה‬
‫ההר יזוז ממקומו‪ .‬זה יקרה אחרי כמה ימים‪.‬‬
‫ לא אעזוב את המקום הזה‪ .‬אני חייבת לראות אותו‪ ,‬את הקרח הזה‪ ,‬ולהבין‪ ,‬בשביל מה הוא פולש על הארץ שלנו‪.‬‬‫אני חייבת למצוא דרך לעצור את הקרחון‪ .‬מחר בבוקר אעלה על ההר ואראה אותו‪.‬‬
‫ מחשבות מדויקות וצלחות לך‪ ,‬אנסטוצ'קה‪ - ,‬העלם הבלונדיני קד קידת פרידה לילדה ודיבר לאח שלו‪ - :‬אחי‪ ,‬נלך‬‫מעיני הילדה‪ ,‬לא נפריע לה‪ ,‬אולי היא תצליח לדעת‪ ,‬איך ללמוד לשלוט במחשבה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬נלך‪ .‬אתה ההפרעה הראשית בין שנינו‪ .‬התחלת להתפלסף פה‪ ,‬על ימין ועל שמאל מתפלפל‪.‬‬‫ אוי‪ ,‬חכו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬חכו‪ - ,‬פתאום אנסטה יצאה ממחשבותיה‪ - ,‬סיפרתם‪ ,‬כל אחד על התוכנית שלו‪ .‬אז גם לי צריכה‬‫להיות תכנית‪ ,‬אבל אף‪-‬פעם לא חשבתי עליה‪ .‬אולי אין אותה בי?‬
‫ ילדה‪ ,‬אנחנו הולכים‪ ,‬שלא תראי אותנו‪ .‬יותר מהר תחשבי‪ ,‬אל תתעצלי‪ .‬כלל לא הרבה זמן נשאר לך‪ ,‬רק שתי‬‫זריחות החמה‪ - ,‬אמר השחרחר‪ ,‬בלי שהשיב לשאלה שלה‪.‬‬
‫והעלמים הסתלקו‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫מי שולט במחשבות שלנו?‬
‫מי שולט במחשבות שלנו?‬
‫לגמרי לבדה אנסטה נשארה‪ .‬לאט היא הלכה על העשב הקמול בבקעה‪ ,‬איפה שכלל לא מזמן חיה השושלת שלה‪,‬‬
‫ובשקט המוחלט שנוצר ניסתה להבין‪ ,‬איך אפשר לשלוט במחשבה העצמית‪.‬‬
‫"אם המחשבה היא האנרגיה החזקה ביותר‪ - ,‬הילדה הרהרה‪ - ,‬אז מה יכול לשלוט בה – בחזקה ביותר? אם בי‬
‫האנרגיה‪-‬המחשבה הזו ישנה‪ ,‬אז מה יש בי שיכול להיות יותר חזק ממנה? ולמה במפגשים ראשי‪-‬המשפחות החכמים הכל‬
‫לימדו אותנו‪ ,‬אבל שום דבר לא סיפרו על איך שניתן לשלוט במחשבה‪ .‬אולי על כך גם הם שום דבר לא יודעים?‬
‫האנרגיה הכי חזקה ממשיכה להישאר בלתי‪-‬נשלטת‪ .‬פעם תלך לצד אחד‪ ,‬פעם לצד אחר‪ .‬ואף שהיא בי‪ ,‬היא לא שלי‪,‬‬
‫אם לא כך ולא אחרת אני לא שולטת בה ומישהו יכול לרתק את דעתה ולמשוך אליו‪ ,‬ולשחק בה‪ ,‬ואם היא בי‪ ,‬אז גם בי ישחק‬
‫איזשהו משחק‪ ,‬אבל אני אפילו לא אדע על כך"‪.‬‬
‫אנסטה ניסתה לחשוב על כוח המחשבה עד הדמדומים אפילו‪ .‬וגם כששכבה לישון‪ ,‬במאומץ ניסתה לחשוב עליו‪.‬‬
‫בהתעורר עם הבוקר‪ ,‬להבדיל מהרגיל‪ ,‬על‪-‬יד הבית הקטן שלה אנסטה לא ראתה את הממותה דן‪ .‬תמיד הוא היה כאן‪,‬‬
‫כשהייתה מתעוררת‪ ,‬אבל עכשיו איננו‪.‬‬
‫גם כאשר אנסטה כבר התרחצה במפרץ הנחל‪ ,‬דן לא הופיע‪ .‬היא קראה לו‪ ,‬צעקה בכוון המרעה‪" :‬דן‪ ,‬דן!"‪ ,‬אבל‬
‫כמקודם הוא נעדר‪ .‬וגם חתלתול לא היה בקרבתה הלילה‪ ,‬וגם בבוקר היא לא ראתה אותו‪.‬‬
‫הם הלכו‪ ,‬הבינה אנסטה‪ .‬הממותה צריך מזון צמחי רב שהולך ופוחת‪ .‬משמע‪ ,‬דן הלך כדי לא למות לשווא מהרעב‪.‬‬
‫ואיתו גם חתלתול‪" .‬אבל אני לא אלך"‪ - ,‬חשבה אנסטה‪ ,‬את כתפה האחת כיסתה ברדיד הארוג מעשב‪ ,‬ונחושה בדעתה‪,‬‬
‫פנתה להר שמאחוריו הקרחון פלש על העולם‪ .‬עולה אל פסגת ההר על השביל‪ ,‬אנסטה שוב התאמצה להבין‪ ,‬כיצד עובדת‬
‫האנרגיה הזו החזקה ביותר – מחשבה של אדם‪ .‬איך צריך לנהוג‪ ,‬כדי שהיא תעצור את הקרחון?‬
‫כשהגיעה לפסגה‪ ,‬היא עמדה ברוח‪ ,‬מתעטפת ברדיד‪ .‬זרמי אוויר אלימים‪ ,‬צוננים פערו לה את השיער‪ ,‬שפעם היה‬
‫חושף את כתם‪-‬הלידה הדומה לכוכב קטן‪ ,‬ופעם הסתיר אותו‪ .‬אבל הילדה לא שמה לב לזרמי האוויר הקרים‪ ,‬היא התבוננה‬
‫במתרחש למטה‪ ,‬מהעבר השני של ההר שלמרגלותיו כבר לא נראה כל ירק‪ .‬עד האופקים כל שהמבט ראה היה קרח‪.‬‬
‫הקרחים התקדמו להר‪ .‬הם היו ענקיים‪ ,‬והרי זה עוד לא הקרחון הראשי‪ ,‬אלא רק גושי הקרח הראשונים שנדחפים על‪-‬‬
‫ידי הגדולים יותר‪" .‬ההר לא יחזיק מעמד מול גושי‪-‬ענק כאלה"‪ - ,‬חשבה אנסטה‪.‬‬
‫ צד אחד של ההר כבר קפא ואין עליו צמחייה‪ ,‬יקפא גם הצד השני‪.‬‬‫כאישור למילים שלה נשמע קול שבר של הקרח‪ .‬מתחתיו‪ ,‬מתערבב ברסיסים הקרחיים‪ ,‬נהר שטף מים‪ ,‬ועל העיסה‬
‫הנוזלית הזו שנוצרה‪ ,‬גושי הקרח התקדמו עוד יותר קרוב להר‪ ,‬פורצים את האדמה ודוחפים לפניהם את העצים המופלים‪.‬‬
‫אנסטה הביטה על גוש הקרח הגבוה מכולם ונרעדה ממה שראתה‪ .‬תוקע את הראש שלו בהר‪-‬הקרחון הענק הזה‪,‬‬
‫עמד הממותה דן‪ .‬על‪-‬יד הקרח הענק הוא כבר לא נראה גדול‪.‬‬
‫בן‪-‬רגע אנסטה נזכרה איך שדן הטה את אוזנו לדבריה על כוח המחשבה היכול הרבה‪ .‬נזכרה איך שאמרה לו כי‬
‫בראש גדול‪ ,‬נראה שצריכות להיות מחשבות גדולות וחזקות‪ .‬והוא הבין את זה אחרת‪ .‬הוא החליט שאם להצמיד ראש גדול‬
‫עם מחשבה גדולה לקרחון הענק‪ ,‬אז אפשר לעצור את התנועה שלו‪.‬‬
‫אנסטה נעתקה ממקומה‪ ,‬על השביל בריצה נמרצת מיהרה אל מרגלות ההר‪ ,‬לאותו מקום‪ ,‬איפה שעמד הממותה דן‪.‬‬
‫במשב פראי הרוח עם פתיתי‪-‬השלג הצורבים תלשה את הרדיד מכתפי הילדה‪ ,‬אבל היא הרימה אותו‪ .‬קפצה קדימה‬
‫על אבן‪ ,‬מעדה‪ ,‬עם הראש לפנים התגלגלה למטה‪ .‬ושוב קמה‪ ,‬פתחה בריצה‪.‬‬
‫כשהגיעה לרגלי דן‪ ,‬היא ראתה‪ ...‬בתוך הקרח‪ ,‬תחת ראשו של הממותה נוצר שקע לא גדול‪ ,‬כאן הקרח קצת הפשיר‪,‬‬
‫ובזרמים דקים על החדק של הממותה זרמו מים מטה‪.‬‬
‫הממותה רעד מקור‪ .‬ואילו למטה‪ ,‬לרגליו‪ ,‬אנסטה ראתה את חתלתול רועד מהקור‪ ,‬הוא – בדומה לדן‪ ,‬נתקע עם הראש‬
‫בקרח‪ ,‬ניסה להאט את התנועה של הקרחון‪.‬‬
‫ א‪-‬הא‪-‬הי‪ - ,‬צעקה אנסטה‪– .‬א‪-‬הא‪-‬הי!‬‫אבל לא הממותה‪ ,‬לא החתול לא הגיבו לצעקה שלה‪ .‬הילדה תפסה את חתלתול הרועד מקור‪ ,‬הצמידה אליה‪,‬‬
‫שפשפה‪ ,‬עיסתה את הגוף הקטן שלו‪ .‬כשהוא קצת התחמם‪ ,‬אנסטה ציוותה עליו לטפס אל הגב של הממותה‪ .‬בכל כוחו‬
‫חתלתול התאמץ‪ ,‬אבל נפל‪ .‬רק מהניסיון השני הוא הצליח לעלות למעלה‪.‬‬
‫אנסטה נעמדה על אבן‪ ,‬כדי להיות כמה שיותר קרובה לאוזן של הממותה‪ ,‬ולחשה לו‪:‬‬
‫ דן! דן הנאמן שלי‪ .‬אתה מאוד חכם ומסור‪ .‬יש לך לב טוב‪ .‬אתה יודע לחשוב‪ ,‬אולי לא כל‪-‬כך נכון‪ ,‬אבל יש לזה‬‫תקנה‪ .‬המחשבה‪ ,‬היא לא רק בראש‪ ,‬היא בכל מקום‪ .‬דן‪ ,‬עליך ללכת לצד האחר של ההר‪ - .‬בלי תזוזה עמד הממותה‪ ,‬רק‬
‫מפעם לפעם העוויתות הרעידו את גופו‪ .‬ואנסטה שוב לחשה לו‪ - :‬אני אנסטה! אתה שומע אותי‪ ,‬דן? אני אנסטה‪ .‬בלעדיך לא‬
‫אלך מכאן‪ .‬תסתובב אלי‪ ,‬דן‪.‬‬
‫לאט הממותה דן הזיז את ראשו מהגוש וסובב אותו לילדה‪ .‬על מצחו השערות העבותות היו רטובות‪ ,‬עם קושי הוא‬
‫הרים את עפעפיו והביט על הילדה‪ .‬אחר‪-‬כך עם מאמץ הרים את החדק ועם הקצה שלו נגע בכתפה של אנסטה‪ .‬הוא היה‬
‫כל‪-‬כך קר‪ ,‬החדק שלו‪ .‬בידיה אנסטה תפסה אותו‪ ,‬שפשפה ונשפה עליו‪ ,‬כאילו שכך יכלה לחמם את הגוף הענקי של‬
‫הממותה‪ .‬בעצם‪ ,‬היא באמת חיממה אותו‪ ,‬רק לא בחום הנשימה שלה‪ ,‬אלא במשהו חם ומהותי יותר‪ .‬והממותה נשמע לה‪.‬‬
‫בעקבות אנסטה שהוליכה אותו‪ ,‬כמו ביד מחזיקה בחדק שלו‪ ,‬בקושי מזיז את רגליו‪ ,‬דן עלה אל פסגת ההר‪ .‬שם באפיסת‬
‫כוחות הילדה התיישבה על גזע של עץ שנפל‪ ,‬הצביעה על המורד שעודו היה ירוק‪ ,‬הורתה לממותה לרדת למטה‪.‬‬
‫ לך‪ ,‬דן‪ ,‬למטה‪ .‬לך למרעה שלך‪ ,‬שם תנוח‪ ,‬תחזיר לעצמך כוח‪ .‬שם עוד יימצא מזון בשבילך‪ - .‬ובנחישות הוסיפה‪- :‬‬‫לך‪ ,‬דן‪ ,‬למטה‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫הממותה נשמע לה ולאט על השביל החל לרדת לבקעה שעוד הייתה ירוקה‪ .‬כעשרה צעדים אחרי‪ ,‬הוא הסתובב‬
‫לאנסטה‪ ,‬הרים את החדק שלו מעלה והרים תרועת קריאה‪ ,‬כמו אז‪ ,‬כאשר אנסטה רצה בעמק וביקשה מהמולדת שלה לא‬
‫להיכנע לקרחון‪ ,‬כאשר היא קראה את ה"א‪-‬הא‪-‬הי!" שלה‪ ,‬גוברת על הדממה‪.‬‬
‫וכמו אז‪ ,‬אנסטה אזרה כוח וצעקה "א‪-‬הא‪-‬הי!"‪ ,‬בידה נופפה לדן‪ ,‬שולחת אותו למטה‪ .‬ולאט הממותה דן ירד מההר‪,‬‬
‫ממלא את ההוראה של הילדה‪-‬הבעלה שלו‪ .‬ואילו היא‪...‬‬
‫אחרי שקצת נחה‪ ,‬אנסטה נעמדה על אבן‪ ,‬במבטה שוב הקיפה את ענקי הקרחים שמילאו לפניה את המרחב‪ ,‬כמה‬
‫שראה המבט‪ .‬ובקול לא חזק‪ ,‬אבל בטוח‪ ,‬אמרה‪:‬‬
‫ אני אדם! המחשבה שלי חזקה! את המחשבה שלי אני מכוונת נגדך‪ ,‬קרחון‪ .‬עליך לעצור ולסגת לאחור‪ .‬כך אני‬‫מצווה עליך במחשבה שלי‪.‬‬
‫למטה שוב נשמע קול שבר‪ ,‬והקרח עוד קצת התקרב להר‪ .‬משב רוח קרה פגע בחזה של הילדה‪ ,‬כאילו ניסה להפיל‬
‫אותה מרגליה‪.‬‬
‫ אחורה‪ ,‬אני מצווה עליך‪ ,‬קרח‪ .‬אחורה! ‪ -‬ושוב קול שבר‪ ,‬שוב הקרחון נע לעבר הילדה הקטנה‪.‬‬‫במשך כמה זמן אנסטה שתקה‪ ,‬בהביטה על הקרחון שנע לעברה‪ ,‬ופתאום חייכה‪.‬‬
‫ הבנתי‪ .‬אתה מוזן מהמחשבה שלי‪ ,‬קרחון‪ .‬הבנתי‪ .‬עכשיו אתה לא תהיה‪.‬‬‫אנסטה הפנתה גב לקרחון‪ ,‬התיישבה על הגזע של העץ והביטה על העמק שעודו ירוק היה‪ .‬אולם לא את הפרחים‬
‫והעשב הנובלים מהקור ראתה אנסטה‪ ,‬אלא דמיינה‪ ,‬איך בפריחה פורה מלבלבים השדות‪ ,‬איך על העצים מופיעים פרחים‬
‫כשלג לבנים וגם ורודים‪ ,‬איך שרות ציפורים ובעשב מצרצרים חגבים‪ .‬איך שחוזר לבקעה סבא‪-‬רבא ווד‪ ,‬ובעקבותיו חוזרת גם‬
‫כל השושלת‪ ,‬ויחפה‪ ,‬אנסטה רצה לקראתו על הדשא‪ .‬יותר ויותר מהר‪...‬‬
‫תאוצה רבה יותר ויותר צברה המחשבה של אנסטה‪ .‬היא הספיקה! בן רגע אחד מיליארדי עלי‪-‬עשב ליטפה‪ .‬וכל אחד‬
‫לכוד‪ ,‬מהשורש עד הגבעול‪ ,‬הצליחה לדמיין‪ .‬לכל אחד לכוון את קרן החמה הצליחה‪ .‬באגל‪-‬טל ובטיפת גשם להשקות וללטף‬
‫ברוח הקלילה‪.‬‬
‫אנסטה נרדמה על האבנים על‪-‬יד הגזע של העץ שנפל‪ .‬לגב שלה נשבה רוח קרה‪ .‬אבל גם כשנרדמה‪ ,‬אצל הילדה‬
‫פעלה המחשבה‪ ,‬הואצה יותר ויותר‪.‬‬
‫הברקים הנמרצים הבאים מהמחשבה נגעו בכל מה שיש במרחב‪ .‬התאושש כל החי‪ .‬וחדש נולד במרחב‪ .‬כאילו משינה‬
‫התעוררה כל מולדתה של אנסטה‪ .‬המחשבה המשיכה לפעול‪ ,‬גם כאשר לאלפי שנים נרדמה הילדה הקטנה אנסטה‪.‬‬
‫המחשבה שלה – אנרגיית אדם כבירה – ריחפה מעל העמק‪ ,‬ליטפה את החרקים‪ ,‬את עלי‪-‬העשב‪ ,‬את חתלתול ואת‬
‫הממותה דן‪.‬‬
‫גושי הקרח היו נרעדים‪ ,‬נשמעו מהם קולות אימתניים‪ ,‬אך אף לא למילימטר הם לא יכלו יותר להתקדם‪ .‬היו נמסים‪.‬‬
‫שטפי המים מהקרח הנמס היו עוקפים את העמק‪ ,‬מתמזגים לנהרות ואגמים‪.‬‬
‫הקרחון הפשיר‪ ,‬לא מסוגל להתגבר על מחשבת האדם‪ ,‬האנרגיה האיתנה ביותר של היקום‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫למה יגיעו בני‪-‬האדם האלה?‬
‫למה יגיעו בני ‪-‬האדם האלה?‬
‫שטפי המים מהקרחון הנמס יצרו נהר גדול‪ ,‬בדרכה הזרימה הסוערת שלו גרפה את האבנים והעצים המופלים‪ ,‬סחפה‬
‫את שכבת האדמה הפורייה יחד עם הצמחייה וכל החי בה‪ .‬אבל העמק השושלתי‪ ,‬שאותו האנשים היו אנוסים לעזוב‪ ,‬נשער‬
‫ללא פגע מהשטף האיום‪.‬‬
‫בעמק על העצים הצהיבה ונשרה העלווה‪ ,‬לא נשמעה שירת ציפורים‪ .‬אך חלק מהצמחים המשיכו להיאבק על החיים‪,‬‬
‫הסתגלו להתקררות החריגה לאיזורים האלה‪ .‬ואפילו על ערוגת‪-‬הפרחים של אנסטה‪ ,‬שפעם מאוד יפה הייתה‪ ,‬עוד נשאר‬
‫הפרח האהוב שלה‪.‬‬
‫על העמק הגנה החומה ההררית שעל אחת מהפסגות שלה לאלפי שנים נרדמה הילדה הקטנה אנסטה‪.‬‬
‫למרגלות ההר עמדו שני עלמים‪-‬אתלטים‪ ,‬שיערו של אחד בהיר‪ ,‬שיערו של השני כהה‪ .‬הם הביטו על סלע גרניט ענק‬
‫שגחן מעל האדמה‪ ,‬ומשני עבריו חלחלו טיפות מים‪.‬‬
‫עם שמחה לאיד העלם השחרחר אמר‪:‬‬
‫ מגיע להם‪ ,‬לבני‪-‬האדם האלה שמאבדים תבונה‪ .‬בשני הימים הקרובים בהדרגה המים יחתרו תחת הסלע‪ ,‬והוא‬‫יתמוטט ולשטף הקטלני יפתח גישה לעמק‪ .‬במפל עוצמתי ינהרו המים‪ ,‬סוחפים איתם את אבני ההרים‪ ,‬ובהדרגה יסחפו‪,‬‬
‫ימוטטו את כל ההר‪ .‬השטף שעכשיו ֵמימין יחסית להר‪ ,‬כשיפיל את הסלע הענקי הזה‪ ,‬ינהר לבקע שייווצר‪ ,‬יותר ויותר מרחיב‬
‫אותו‪ ,‬וישנה כוון‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אם הסלע הזה יתמוטט במהלך שני הימים הקרובים‪ ,‬כשהשטף עוד לא יגיע לאדמות השפלה שמאחורי הבקעה‬‫ולא יתפשט על‪-‬פניהן‪ ,‬כשבכך מרסן את לחץ המים‪ ,‬אז בכל עוצמתו הוא ינהר לעמק השושלתי של אנסטוצ'קה‪ - ,‬הסכים‬
‫העלם הבלונדיני‪ .‬והוסיף‪ - :‬עכשיו אני מצטער שהתגלמתי בדמות של גוף האדם‪ .‬עכשיו צריך בעל‪-‬חיים עם גוף חסון‪ ,‬כדי‬
‫לתמוך בסלע הזה‪.‬‬
‫ חה‪ -‬חה‪ ,‬הוא מצטער שהוא לא בעל‪-‬חיים חזק! ברור שיכולת להתגלם בדמות שלו‪ ,‬אבל אז גם היית צריך להתנהג‬‫בהתאם‪ .‬לא היית יכול לדבר כמו שמדבר אדם וגם להבין שבקרוב שטף המים יסחף את הסלע‪ .‬והרגשנות הזאת שלך –‬
‫"עמק שושלתי"‪" ...‬אנסטוצ'קה"‪ ...‬מה אכפת לה עכשיו‪ .‬הנשמה שלה מעופפת ביקום האינסופי‪.‬‬
‫ מעופפת‪ .‬כן‪ ...‬בהרהור ובעדנה הבלונדיני אמר‪ - .‬בדאגה שמורה בה המחשבה והחלום‪ .‬המודעות‪ ,‬ההכרה הגדולה‪.‬‬‫בכל‪-‬זאת‪ ,‬היא הצליחה לעצור את הקרחון‪ .‬ברגשות התוודעה בת אלוהים לכוח המחשבה האנושית‪ .‬מעט שינתה את‬
‫התוכנית של אלוהים‪.‬‬
‫ בדיוק – מעט! וכמה עדנה חנונית במילים שלך? אך ורק מעט‪ ,‬כך צריך להוסיף ולדייק‪ .‬מעט‪ .‬ואתה? "ברגשות‬‫התוודעה"‪" ...‬בת אלוהים"‪- ...‬בלגלוג חיקה השחרחר‪ .‬ובהתלהבות המשיך‪ - :‬השטף הסוער בכל זאת ינהר לעמק‪ .‬הוא‬
‫יחיש את פעמיו לקהל הטיפשים שאפילו אינם משערים שבהם הגורם לקטסטרופה‪ ,‬במחשבות ובפעולות שלהם‪ ,‬כאשר הם‬
‫מוסחים מהטבעי לעבר המלאכותי‪ .‬השאיפות שלהם עוד בעיבורן‪ ,‬אבל לנו ידועה ההשלכה הרת‪-‬האסון של כאלו שאיפות‬
‫לעצמם ולארץ‪ ,‬ולתבל כולה‪ .‬וכדי שלא יתענו‪ ,‬לא ירטשו את מרחב הארץ‪ ,‬הם יושמדו על‪-‬ידי התוכנית של אלוהים עוד ממש‬
‫בתחילה של השאיפה הקטלנית‪ .‬השטף הסוער ישיג אותם‪ .‬ללא רחם גל המים הנוהמים הענק יחד עם האבנים‪ ,‬הגזעים של‬
‫העצים המופלים והגוויות של החיות יתקרב אליהם‪.‬‬
‫בהתחלה הם‪ ,‬כשישמעו את הרעשים מאחורי הגב‪ ,‬ירגישו סכנה‪ ,‬יאיצו את התנועה שלהם‪ .‬אך הרעש יילך ויגבר‪ ,‬והנה‬
‫מרחוק הם יראו את הנחשול העצום שמתקרב אליהם ונושא עמו כליה‪ .‬פירוש הדבר יהיה בשבילם מבול לעולם‪ .‬אחוזי אימה‬
‫הם כולם יהיו – הממותות‪-‬הפילים שלהם‪ ,‬החתלתולים‪ ,‬הילדים והזקנים‪ .‬וליקום יעלו הנשמות שלהם‪ ,‬רק אימה שומרות‬
‫בהן‪.‬‬
‫עם איזשהו להט סרקסטי במחוות ובהבעות‪-‬הפנים השחרחר תיאר את האנשים שבהם אחזה האימה‪ .‬את האמהות‬
‫החובקות את התינוקות שלהן‪ ,‬את האנשים הנופלים על ברכיהם עם הידיים מושטות לשמיים ובפיהם התחינה לרחמים‪.‬‬
‫אחרים רצים בכוחותיהם האחרונים‪ ,‬משמיעים צרחות‪ .‬השחרחר החל לרוץ במעגל‪ ,‬משווע עם הבעת פנים איומה‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫נעצר והביט בכוון האנשים שהלכו‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ הבנת‪ ,‬אחי בהיר‪-‬פנים‪ ,‬מה מחויב במציאות של האנשים האלה? והנה הילדה שנרדמה על ההר לא שינתה את‬‫התוכנית של אלוהים מהותית‪.‬‬
‫ לא ללבי‪ ,‬אחי‪ ,‬העתיד שאתה מדמה לבני‪-‬האדם‪ .‬אנחנו‪ ,‬ישויות היקום‪ ,‬נראה שיכולים לנקוט צעדים כלשהם‪ .‬לא‬‫יטיב להישאר אדישים‪ .‬כאשר אנחנו אדישים – אנחנו לא קיימים‪.‬‬
‫ מה אכפת לעתיד מה"ללבי"‪" ,‬לא ללבי" שלך‪ ,‬אם אין מנוס ממנו? ‪ -‬גיחך השחרחר‪.‬‬‫וכשלא שמע תשובה מאחיו‪ ,‬הוא הסתובב וראה‪ ...‬האח הבלונדיני נעמד תחת סלע השחם‪ ,‬ועל‪-‬ידי עצמו‪ ,‬בכתפיו ובידיו‬
‫תמך בו‪ .‬באופן ניכר זרם המים מצדי הסלע פחת‪.‬‬
‫ טיפשי‪ ,‬חסר‪-‬תועלת‪ ,‬לא רציונאלי‪ - ,‬אחרי הפוגה לא גדולה אמר השחרחר‪ .‬אחר‪-‬כך עוד שתק‪ ,‬כאילו מהרהר על‬‫משהו‪ ,‬ובלהט חדש נזף באחיו‪ ,‬מוכיח כי חסרי‪-‬טעם המאמצים שלו‪ - :‬אין כאן אף‪-‬אחד‪ ,‬אין למי לצחוק על הטיפשות הגמורה‬
‫שלך‪ .‬נעמדת תחת סלע השחם ואפילו לא חישבת את המסה שלו‪ .‬המים בכל זאת עוברים וסוחפים את הסלע‪ ,‬הבא אומר‬
‫שילחץ עליך משקל שילך ויגדל‪ .‬אתה מבין את זה‪ ,‬כסיל שפניך בהירות?‬
‫ בכוח הרצון שלי אצופף את עצמי עד לצפיפות של השחם ואחזיק מעמד‪ .‬רק שני ימים אנחנו צריכים להחזיק מעמד‪.‬‬‫אעמוד איתן! ‪ -‬אמר האתלט הבלונדיני‪.‬‬
‫ מה אתה אומר! "אעמוד איתן"‪" ,‬אצופף את עצמי"‪ ...‬בסדר‪ ,‬תמשיך לדחוס את עצמך עד לצפיפות של השחם‪ .‬ומה‬‫שטח המשען? מידת שטח המשען היא גודל שתי כפות‪-‬רגליך‪ .‬ולקראת אמצע היום השני כל הכובד ינוח עליך‪ ,‬כאילו יתד‪-‬‬
‫‪35‬‬
‫גרניט אתה תלך ותשקע באדמה‪ ,‬מהרגליים שלך הסלעים היותר קטנים יידחפו הצידה‪ .‬ברגע שתשקע עד הברך‪ ,‬שטף‬
‫המים יהדוף את סלע‪-‬הגרניט‪.‬‬
‫ אני איישר את הידיים‪ ,‬ואז עוד חצי יום אחזיק מעמד‪.‬‬‫ בטח שכן‪ .‬רק לא חצי יום‪ .‬תעמוד בזה אולי עוד שעה‪ ,‬עקשן קשה‪-‬הבנה‪ ,‬אחר‪-‬כך ההתמוטטות תתרחש‪ .‬מאז‬‫הבריאה באינסופי השנים התוכנית של אלוהים לא השתבשה אף לא פעם אחת‪ .‬ואני מסכים איתה‪ .‬אם כבר האנושות‬
‫נעמדת על דרך התפתחות אבסורדית‪ ,‬מוטב להרדים אותם עוד בתחילת הדרך‪ .‬אולי הציוויליזציה החדשה של הארץ תבין‬
‫את הייעוד שלה‪ ,‬ואז גם אנחנו נבין‪ .‬היקום יראה את הנעשה החדש‪ ,‬לא את הפרימיטיביזם של עכשיו‪ .‬לא פעם היה היו‬
‫מתרחשים אסונות על הארץ‪ ,‬היו שוטפים את הלכלוך שהצטבר על‪-‬ידי האדם‪.‬‬
‫מי אתה רוצה להציל? את האנושות שבעתיד במו‪-‬ידיה תעולל תופת לעצמה ולכל מי שעל הארץ חי? להזכיר לך‪ ,‬לאן‬
‫תביא אותם הדרך הטכנוקראטית בעתיד? להזכיר? אך מדוע אתה שותק? אהה‪ ,‬יפה! את עצמך אתה מצופף ומתאבן‪,‬‬
‫עכשיו גם קשה לך לדבר? אל תדבר‪ .‬יפה מאוד! תעמוד כמו גולם ותראה‪ .‬תראה תמונות מחיי האנשים בעתיד‪ ,‬אותם אתה‬
‫מנסה להציל‪ .‬תמיד אהבתי לראות אותן! בהן טמטום וחושך‪ ,‬אבסורד ומרוצָה‪ .‬להביט עליהן‪ ,‬על התמונות האלו‪ ,‬אתה לא‬
‫אוהב‪ .‬אבל עכשיו תביט‪ ,‬בהיר שלי‪ ,‬מתאבן שלא יכול לזוז! אבל לא‪ ,‬קודם תשמע את מה שאתה לא אוהב לשמוע‪.‬‬
‫אם לא להשמיד את האנשים שעזבו את העמק‪ ,‬הם ילכו בדרך הטכנוקראטית שלהם‪ .‬הם יתרבו‪ ,‬מדור לדור ישברו‪,‬‬
‫יכחידו‪ ,‬יתיכו את ההרמוניה הארצית הגדולה‪ .‬ויהרגו בעלי‪-‬חיים‪ .‬את בעלי‪-‬החיים שהועדו להעניק להם טובה‪ .‬מחומר חי‬
‫מושלם יבנו המוני מכניזמים שונים חסרי נשמה‪ .‬לפעולות שלהם הם יקראו בשמות מרשימים "פיתוח תעשייה"‪" ,‬קדמה‬
‫מדעית‪-‬טכנולוגית"‪ ,‬ובמילים האלו ישקיעו משמעות של פיתוח בתבונה‪.‬‬
‫נו‪ ,‬איך? יש להם תבונה? בתבונה הם מתפתחים? כמו אחוזי‪-‬טירוף הם יחריבו את הבריות שאין שוות להן ויקראו‬
‫לעשייה הברברית שלהם "קדמה"‪ .‬הם נגועים! את התבונה שלהם פקד נגיף! ומגיפה תעשה סוף עם כל האנושות‪ .‬הנגיף‬
‫הזה הוא איום יותר מההשמדה הטוטלית של כל הארצי‪ .‬ממנו ליקום כולו נשקפת סכנה‪ .‬השם שלו‪ ...‬כבר הבנת‪ ,‬איזו מילה‬
‫אומר עכשיו? לא פעם ביקשת שלא אחזור עליה‪ ,‬והיית מפנה לי עורף‪ ,‬ורצית לסור ממני‪ ,‬עכשיו שום דבר לא תוכל לעשות‪.‬‬
‫את כל הציוויליזציה האנושית הזו תנגע ‪ ...‬אנטי‪-‬תבונה‪.‬‬
‫האנושות הנגועה באנטי‪-‬תבונה תיכנס למימד שלה‪ ,‬תתחיל לעולל פעולות שאין נעלות מהן באיוולת והיותן נבזיות‪,‬‬
‫כאשר אחד לפני השני הם יהדרו אותן במילים "קדמה"‪" ,‬אידיאלי"‪" ,‬מוסרי"‪" ,‬יפה"‪" ,‬רציונאלי"‪" ,‬רוחני"‪ .‬נו‪ ,‬איך?‬
‫לא‪ ,‬כאן בלי להמחיש לא אוכל! עכשיו תביט‪.‬‬
‫בידו העלם השחרחר התווה ריבוע במרחב‪ ,‬ונוצרה בו הולוגרמה‪.‬‬
‫היא הציגה בית בן תריסר קומות שהיה בתהליכי בנייה‪ .‬שני עגורנים הרימו את חומרי הבניין אל הקומות‪ .‬דרך פתחי‬
‫החלונות היה אפשר לראות אנשים בקסדות כתומות וסרבלים כחולים שהיו עסוקים בעבודות הגימור של הבניין‪.‬‬
‫העלם השחרחר פירש‪:‬‬
‫ הנה לתופעה הלא מובנת הזו עם המוני התאים הם יקראו בית‪ .‬אנטי‪-‬תבונה הופכת את בני‪-‬האדם לאנטי‪-‬בני‪-‬אדם‪.‬‬‫הם עיוותו את המושג והמשמעות העומדים מאחורי המילים‪ :‬בית שלי‪.‬‬
‫את הבית – את המרחב החי המגובש על‪-‬ידי מחשבת האדם‪ ,‬המשקף את היכולת המחשבתית שלו – הם החליפו‬
‫בתא‪-‬אבן מלאכותי‪ .‬וקראו לו‪ ,‬כאילו בזים לתבונה‪ ,‬בית‪ .‬המחשבה המוגבלת שלהם הופכת לסביבה המזינה את האנטי‪-‬‬
‫תבונה‪ ,‬מפתחת ומעצימה את כוחה‪ .‬וסביבת ההזנה הזו גדלה יותר ויותר‪.‬‬
‫מאופק לאופק השתרעה ההולוגרמה‪ :‬המוני קופסאות‪-‬בניינים עם תאי‪-‬אבן מלאכותיים נבנות‪ .‬חלקן היו נהרסות‪ ,‬אך‬
‫במקום שלהן האנשים בקסדות הכתומות היו מקימים בניינים חדשים‪ ,‬גבוהים עוד יותר עם המוני תאים בפנים‪.‬‬
‫השחרחר המשיך‪:‬‬
‫ כדי לקבל את הזכות לחיות בתאים האלה הם יצטרכו לעשות מעשים שאינם טבעיים ליצור בר תבונה – לאדם! ילדי‬‫אלוהים! אלות! תביט‪ ,‬אחי בעל הפנים הבהירות‪ ,‬תביט על המעשים האלה‪.‬‬
‫העלם השחרחר שוב הניף יד‪ ,‬ושוב במרחב נוצר ריבוע עם הולוגרמה‪ .‬אך הפעם הוצג בו סופרמרקט ענקי‪ .‬המוני‬
‫אנשים עשו את כל הקניות האפשריות‪ ,‬מילאו את הסלים המתכתיים והיו ניגשים לאחת הקופות המוצבות בשורה‪ ,‬כדי לשלם‬
‫על המוצר שבחרו‪.‬‬
‫ אלה יצורים מתאי‪-‬האבן‪ .‬כל יום הם מתעסקים בעשייה שונה שהיא חסרת‪-‬טעם לתבונה וקוראים למעשים שלהם‬‫עבודה‪ .‬על העבודה שלהם הם מקבלים ניירות‪ ,‬להם הם קוראים כסף‪ .‬כאן אתה רואה איך הם מחליפים את הכסף שקיבלו‬
‫בעד מזון‪.‬‬
‫מלכתחילה אלוהים הכל כך ברא שלאדם בעל תבונה מספיק היה להושיט יד ולקחת את הברייה האלוהית שהייתה‬
‫לטעמו‪ ,‬בהנאה לאכול אותה‪ ,‬כאשר בו העצים את האנרגיה וסיפק את הגוף‪ .‬אבל היצורים האלה שינו את אורח החיים‬
‫בצורה כזאת שבקרבתם אין את המזון של אלוהים‪ .‬זה שאותו הם משיגים בתמורה לניירות‪ ,‬אין בו את האנרגיה האלוהית‪.‬‬
‫יצורים שחוללו כזה אורח חיים לא יכולים להיקרא נבונים‪ .‬אורח החיים שלהם הוא תוצר של האל‪-‬נבונות‪.‬‬
‫בריבוע התמונה השתנתה‪ ,‬עתה בגדול הוצגה בו אישה‪-‬קופאית‪ .‬אחד אחרי השני לעמדה שלה היו ניגשים אנשים ועל‬
‫הסרט הנע היו מניחים איזשהם חבילות‪ ,‬קופסאות‪ ,‬צנצנות ובקבוקים‪ .‬עם חיוך לכל אחד האישה הייתה אומרת "שלום"‪,‬‬
‫הייתה לוקחת את האריזות‪ ,‬מעבירה אותן מול איזושהי זכוכית‪ ,‬ומזה על מסך המחשב היו מופיעות ספרות המציינות את‬
‫מחיר המוצרים‪ .‬האישה‪-‬הקופאית הייתה לוקחת כסף מהאדם ואומרת לו‪" :‬תודה על הקנייה‪ .‬נשמח לראות אותך שוב"‪ ,‬ושוב‬
‫חייכה‪.‬‬
‫וכאן בריבוע בגדול הוצגו הפנים של האישה באותו רגע‪ ,‬כאשר היא הסתובבה מהאנשים העומדים בתור והתכופפה‬
‫לרצפה‪ ,‬כדי להרים שקית שנפלה‪ .‬רק לכמה שניות היא הפנתה את גבה לאנשים העומדים לפניה‪ ,‬ועל הפנים שלה הופיעה‬
‫איזושהי הבעת הימאסות נוראה וחוסר מוצא‪ .‬העפעפיים כמעט נעצמו מאי‪-‬היכולת לשאת את העייפות הרבה‪ .‬בידה האחת‬
‫האישה הרימה את השקית‪ ,‬בשנייה לחצה על צד הגוף שלה ועיוותה את פניה מכאב‪ .‬כל זה היה במשך זמן כלל לא רב‪,‬‬
‫כשהסתובבה בחזרה‪ ,‬על פניה שוב היה חיוך ושוב לכל אחד היא אמרה‪" :‬שלום‪ ,‬תודה על הקנייה‪ ,‬נשמח לראות אותך שוב"‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫העלם השחרחר פירש‪:‬‬
‫ אחי‪ ,‬אתה רואה‪ ,‬לפניך יצור אשר לו אתה קורא אלה‪ .‬היא יושבת מאחורי המכשיר שמורכב מהמוני ברגים קטנים‬‫וחוטים חשמליים‪ ,‬והיא עצמה פחות מושלמת מהברגים האלה‪ .‬למכשיר אין לא נשמה‪ ,‬לא תבונה‪ ,‬הוא פשוט פועל על‪-‬פי‬
‫התוכנית שנקבעה‪ .‬ואילו היצור הזה יושב מולו שתים‪-‬עשרה שעות ביום‪ ,‬מקיש על הקלידים ולכל אחד אומר תודה‪ .‬על מה‬
‫הוא מודה לכל אדם שניגש אליו? על מאום‪ ,‬פשוט היצור הזה אוטומט‪ .‬אמורה להיות אצלו תבונה‪ ,‬אבל הוא יושב ומקיש‬
‫בקלידים של איזשהו מכשיר שתים‪-‬עשרה שעות‪ .‬כך הוא יעשה מחצית מהחיים שלו‪ ,‬כדי שבסופו של דבר להגיע לתא‪-‬אבן‪.‬‬
‫כזה דבר תבונה לא הייתה מתירה‪ ,‬ולכן המסקנה היא שפועל בו נגיף של האנטי‪-‬תבונה והאישה הזו אינה אדם‪ ,‬אלא‬
‫אנטי‪-‬אדם והיא שרויה במרחב של האל‪-‬תבונה‪ .‬איברי‪-‬הגוף הפנימיים שלה פגומים‪ ,‬היא לא מקבלת מזון נורמאלי‪ ,‬בעורקים‬
‫שלה הדם מתקרש והזרימה שלו מופרת מכך שהיא אלוצה לשבת במשך שתים‪-‬עשרה שעות‪ .‬היא נראית מבוגרת יותר‬
‫מגילה האמיתי‪ .‬הסתכל! הנה איך היא הייתה צריכה להיראות בגיל הזה‪ ,‬לו הייתה במימד של תבונה‪ ,‬לו הייתה אדם‪ .‬עכשיו‬
‫אראה אותה במימד הטבעי באותו הזמן של היום‪ .‬תסתכל!‬
‫בריבוע הולוגרמה חדשה הציגה יפהפייה תמירה עם שיער בהיר שרצה לאורך נחל לקראת ילד ערום קטן‪ ,‬בן שלה‪.‬‬
‫היפהפייה התקרבה אליו‪ ,‬הרימה אותו והחלה לסובב‪ ,‬צוחקת בצחוק מאושר‪.‬‬
‫שתי הנשים החיות במימדים שונים היו דומות אחת לשנייה מעט‪.‬‬
‫בריבוע שוב הופיעה הקופאית היושבת מול המכשיר בסופרמרקט‪.‬‬
‫ זאת רק סיטואציה זעירה נפרדת‪ - ,‬אמר השחרחר‪ - ,‬שכלל לא אופיינית לאנושות כולה‪ ,‬היית אומר? הבט‪.‬‬‫אחר‪-‬כך הוא פרש את ידיו לצדדים‪ ,‬מאופק לאופק התצוגה של הריבוע התרחבה‪ ,‬ונוצרה תמונה‪ :‬בשורות צפופות ישבו‬
‫מאות אלפי בני‪-‬אדם מול מכשירים שונים והקישו על הקלידים‪ .‬הם היו שונים‪ ,‬האנשים האלה‪ .‬הן בחורות צעירות‪-‬נערות‪ ,‬הן‬
‫נשים מבוגרות‪ ,‬גם גברים היו ביניהם‪ .‬אחר‪-‬כך במרחב הופיעה תמונה המציגה מאות אלפי ידיים שללא הפסק הקישו על‬
‫קלידי המכשירים‪ .‬בפינת המסך החסר גבולות שמש עלתה‪ ,‬אחר‪-‬כך במקומה בא הסהר‪ ,‬ושוב השמש‪ ,‬אחר‪-‬כך חצי‪-‬הסהר‪.‬‬
‫המאורות של היום והלילה‪ ,‬כמו שעון‪ ,‬מדדו ימים וחודשים‪ ,‬שנים‪ .‬ואילו האנשים שמילאו את כל המרחב בין האופקים‬
‫כמקודם המשיכו להקיש בקלידי המכשירים שלהם וכמו רובוטים חזרו על אותו המשפט‪" :‬שלום‪ ,‬תודה על הקנייה‪ ,‬נשמח‬
‫לראות אותך שוב"‪.‬‬
‫ תראה‪ ,‬אחי‪ ,‬תראה‪ ,‬עכשיו עוד יותר מעניין יהיה‪ .‬תביט על עתידה של האנושות‪.‬‬‫במרחב הופיעה הולוגרמה המתארת אדם רץ בגדול‪ ,‬בידו הוא החזיק חרב‪ ,‬ופניו היו מעוותות מרוב זעף‪ .‬התמונה‬
‫הוחלפה באחרת שהציגה אדם השוכב על האדמה בבוץ ויורה באש שוטפת במקלע‪ .‬אחר‪-‬כך הוצגו שלושה אנשים‪ ,‬יורים‬
‫בתותח‪ .‬ופתאום כל המרחב בין האופקים התמלא בהמוני בני‪-‬אדם‪ .‬הם היו מוצגים ממש‪-‬ממש קטנים‪ ,‬כדי שרבים יותר יוצגו‬
‫במרחב‪ .‬עם חרבות‪ ,‬קלשונים‪ ,‬מקלעים ותותחים אנשים רצחו אחד את השני‪ ,‬ירו אחד באחר‪ .‬בידיהם חנקו וחבטו ברגליהם‪.‬‬
‫מגבוה על האדמה המלאה‪ ,‬כשורצת‪ ,‬בהמוני בני‪-‬אדם כלי‪-‬טיס הפילו עצמים אשר במגע עם האדמה התפוצצו‪ ,‬העלו רגבי‬
‫בוץ ושאריות גוף של האנשים‪.‬‬
‫ יצורים נבונים‪ ,‬אחי‪ ,‬כוננו את עיסת הדם הזו? הם אנטי‪-‬נבונים‪ ,‬גם מכיוון שמצליחים להצדיק את זה‪ .‬לרציחה הזו‬‫הם יקראו מלחמות‪ .‬למצטיינים בקציר הדמים הזה הם יעניקו עיטורים‪ ,‬ובגאווה המקבלים אותם לעצמם ישימו את אותות‪-‬‬
‫ההצטיינות האלה על החזה‪ .‬הם ילמדו לחוקק חוקים המצדיקים את הטבח זה שאינו פוסק במאות השנים‪.‬‬
‫הפּנים‬
‫השחרחר שוב הניף ידיים‪ ,‬ושוב במרחב הופיעה הולוגרמה המחולקת להמוני ריבועים‪ .‬כל ריבוע הציג את מרחב‪ְ -‬‬
‫של אולמות שונים‪ ,‬בהם ישבו אנשים והאזינו לנואמים מהבמה‪ .‬קולו של השחרחר פירש‪:‬‬
‫ בשמות שונים בהם קוראים לזה‪ :‬קונגרס‪ ,‬פרלמנט‪ ,‬דוּמה‪ ,‬בית‪-‬נבחרים – המהות היא אחת‪.‬‬‫אחי‪ ,‬אתה רואה את היושבים? אתה עוד יכול לראות‪ ,‬תסתכל‪ .‬היושבים לפניך רושמים חוקים לעמים שונים ולאנושות‬
‫בכללה‪ .‬אלפי שנים הם רושמים אותם‪ ,‬אבל חוקים מושלמים אין להם וגם לא יכולים להיות‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה מבין את זה? בטח‬
‫שמבין!‬
‫השחרחר צחק בצחוק קולני‪ .‬הצחוק הזדוני שלו מילא את העמק‪ ,‬בהד חזר מרכס ההרים‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬פונה לאנשים‬
‫היושבים בתמונה‪ ,‬כאילו שהיו יכולים לשמוע אותו ולהבין‪ ,‬קרא‪:‬‬
‫ לעולם לא תוכלו לחוקק חוקים מושלמים‪ ,‬כי אינכם יודעים את העיקר‪ .‬לא ידוע לכם הייעוד של האדם היחיד‬‫והאנושות בכללה‪ .‬בשלוש מילים בסך‪-‬הכל אפשר לבטא את הייעוד הזה‪ .‬ייעוד הנוגע ליקום‪ .‬הוא היסוד לכל החוקים‪ .‬הוא‪,‬‬
‫רק הוא‪ ,‬כמו ציר יכול לחרוז על עצמו את חוקי הארץ או לשקף אותם‪ .‬אבל אינכם יודעים‪ ,‬מהו‪ ,‬שכחתם אותו‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬הם שכחו את העיקר‪ ,‬ועכשיו הם במימד של האנטי‪-‬תבונה‪ .‬הם שכחו שבשלוש מילים הייעוד שלהם‬
‫מבוטא‪ .‬איזה מילים? אתה רוצה שאומר אותן‪ ,‬אחי? רוצה! וודאי שרוצה‪ ,‬מאוד רוצה‪ ,‬תמיד אתה אומר אותן בתקווה‬
‫שישמעו אותך‪ ,‬יבינו‪ .‬אתה אומר‪ ,‬אבל הם לא שומעים אותך‪ .‬לא שומעים‪ ,‬כי נמצאים במימד של האנטי‪-‬תבונה‪ ,‬ואם אני‬
‫אומר אותן‪ ,‬אם ביחד שנינו נאמר אותן‪ ,‬הם ישמעו‪ .‬יתחילו לפעול ויחזרו להיות בני‪-‬אדם‪ ,‬אבל לא אגיד אותן‪.‬‬
‫שיקיימו את הישיבות שלהם עד האסון הבא שיבוא על העולם‪ ,‬מימדיו ועצמתו‪ ,‬כמותם לא היו‪ .‬ללא רחם הוא יתקרב‪,‬‬
‫ובחוקים שלהם אין להם את הכוח לעצור את הפלישה שלו‪ .‬היצורים האלה יודעים על כך שהוא בא וקרב‪ ,‬אפילו יודעים‪ ,‬עקב‬
‫מה הוא יתרחש‪ ,‬ולא יכולים‪ ,‬לא כך ולא אחרת לא יכולים לשנות את אורח‪-‬החיים שלהם‪ .‬במראה החיצוני הם עוד דומים‬
‫לבני‪-‬אדם‪ ,‬אבל רק בחיצוני‪ .‬הם בעצמם‪ ,‬אחי‪ ,‬רק תחשוב על זה‪ ,‬הם בעצמם ממציאים תחליפים מכאניים שונים ליכולות של‬
‫האדם מאות שנים‪ .‬תראה‪ ,‬למה הם הופכים‪.‬‬
‫במרחב נוצרה הולוגרמה‪ ,‬בחלק הימני של הריבוע תואר גוף יפה‪ ,‬הרמוני של עלם שרק רצועה על מותניו‪ ,‬בחלק‬
‫השמאלי – בחורה בחצאית קצרה מעשב‪ .‬ביניהם – מעגל המלא בהמוני עיגולים צבעוניים‪.‬‬
‫ בתוך המעגל אני מראה את היכולות שבהן מלכתחילה ניחן כל אדם‪ .‬הרבה היה ביכולתם‪...‬‬‫בהולוגרמה לילה בא להחליף את היום‪ .‬העלם הביט על השמיים ואמר‪" :‬היום בשמיים מעלי תשעה מיליארדים ושמונים‬
‫ושניים כוכבים נראים"‪" - .‬אהובי‪ - ,‬ענתה לעלם העלמה‪ - ,‬עכשיו בשמיים מעליך נראים תשעה מיליארדים ושמונים ושלושה‬
‫‪37‬‬
‫כוכבים‪ .‬לאחד מהם לא שמת לב‪ ,‬כלל לא חזק הזוהר שלו‪ .‬עליו אני אצפה לך‪ .‬עליו נברא את מרחב האהבה‪ ,‬ובאור תכול‬
‫זוהר יאיר הוא הכוכב שלנו שעודו כמעט אינו נראה"‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬הרבה היה ביכולת שלהם‪ - ,‬פירש השחרחר‪ - ,‬היכולות ההתחלתיות שלהם אפשרו לברוא כל מה שרק אפשר‬‫היה לדמיין‪ .‬ואפילו את מה עוד לא עלה על דעתו של אף‪-‬אחד‪ .‬אבל כאשר הם יתחילו להמציא תחליפי יכולות מכאניים‪,‬‬
‫בלתי‪-‬נבונים‪ ,‬הם יאבדו את הכישרונות שהוענקו להם על‪-‬ידי האלוהים‪.‬‬
‫בתצוגה אחד אחרי השני היו צצים ונעלמים כלי‪-‬חישוב שונים‪ ,‬ולפי מידת הופעת כל אחד מהמכשירים פחת גודלם של‬
‫כמה מהעיגולים הצבעוניים‪ ,‬חלקם בכלל הפכו לנקודות שחורות‪ - .‬רק במבט אחד לשמיים בן‪-‬רגע הם יכלו לספור את כל‬
‫הכוכבים‪ ,‬אבל בהמצאות שלהם הם יגיעו גם לכך ש"שתיים ועוד שתיים" יחשבו במחשבון‪.‬‬
‫הם ימציאו טלפון ויאבדו את היכולת לתקשר לרחוק‪ ,‬לראות את מקום הימצאות האדם האהוב שלהם‪.‬‬
‫בסופו של דבר הם ישתילו מנגנונים מלאכותיים בגוף שלהם‪ - ,‬המשיך השחרחר‪ - ,‬כשהם עצמם יותר ויותר הופכים‬
‫למנגנון פרימיטיבי בלי הנשמה‪ .‬בני‪-‬אדם לקרוא להם יהיה אי‪-‬אפשר‪ ,‬התבונה שלהם דחוסה לאיפשהו לבפנים‪ .‬עליהם‬
‫האנטי‪-‬תבונה שוררת‪ .‬היא מסביב להם ובהם ובאותה העת‪ .‬אחי‪ ,‬תראה‪ ,‬עכשיו תתגלה לעיניך התמונה האחרונה שלי‪.‬‬
‫השחרחר הניף יד‪ ,‬ועל המסך באוויר הופיעה מפת כדור‪-‬הארץ‪ .‬על המפה הוצג אותו חלק כדור‪-‬הארץ שבו בני‪-‬האדם‬
‫חיו בצפיפות גבוהה בערים‪ .‬ובכל עיר בין גודשי בני‪-‬האדם הגדולים‪ ,‬מתפתלות ונרעדות‪ ,‬השתרעו זרועות בשרניות של‬
‫איזשהו יצור בעל ממדים מפלצתיים‪ .‬מאוד רבות הן היו‪ .‬הן ליפפו את הערים במעגל‪ ,‬הן נמצאו בפנים‪ .‬מכל זרוע‪ ,‬מן‬
‫הנקבוביות המרובות נפלט איזשהו גז מסריח שצבעו כהה‪ .‬אבל בני‪-‬האדם לא נרתעו מההפרשות הנוראות האלו‪ ,‬הם נשמו‬
‫אותן‪ .‬בני‪-‬האדם בנו את הבתים שלהם קרוב ככל האפשר לזרועות‪ .‬לפעמים‪ ,‬כאילו ממתח רב‪ ,‬פעם במקום אחד‪ ,‬פעם‬
‫במקום אחר בזרועות המדיפות סירחון היו קרעים‪ ,‬ואנשים אצו לתקן אותם‪ ,‬להחליקם‪ ,‬לשקם את פעילות חייו של התמנון‬
‫המפלצתי‪.‬‬
‫ אחי‪ ,‬רואה את הזרועות של התמנון‪-‬המפלצת? אולי אתה רוצה שאראה את גופה של המפלצת שבזרועותיה עטפה‬‫אומר‪ ,‬הגוף הקטלני הזה‪ ,‬איפה הוא‪ .‬אני אגיד לך‪,‬‬
‫את העולם? ברור שאתה אפילו לא רוצה לחשוב ולדבר על זה‪ .‬אבל אני ַ‬
‫מהיכן באות הזרועות‪ .‬הן ממוחם של היצורים האלה שפעם היו נחשבים לבני‪-‬אדם נבונים‪ .‬הגוף של המפלצת במוחות‬
‫שלהם‪ ,‬משם הכל בא‪ .‬והם גאים בתולדה הקטלנית שלהם‪ ,‬בחרדת קודש דואגים לה‪ .‬לזרועות המפלצתיות הם קוראים‬
‫דרכים‪ ,‬כבישים‪ ,‬אוטוסטראדות‪ - .‬השחרחר פרץ בצחוק‪ - .‬הנה הוא‪ ,‬עתידה של האנושות! ואתה רוצה להציל את ההולכים‬
‫למימד של האנטי‪-‬תבונה ולדון אותם לכזה גורל? ‪ -‬השחרחר שאל והסתובב לאחיו התומך בסלע‪-‬השחם‪ ,‬כדי שלא ייפול‪.‬‬
‫סביב הסלע כבר לא פשוט בטיפות חלחלו מים‪ ,‬בזרמים דקים מכל עבר ניגרו‪ .‬גופו של העלם הבלונדיני המחזיק את‬
‫סלע‪-‬השחם התאבן יותר ויותר‪ .‬אפילו שרירי הפנים שלו התקשו‪ ,‬והוא לא יכל לדבר או למצמץ‪ ,‬רק העיניים התכולות שלו‪,‬‬
‫עודן חיות‪ ,‬הביטו על תמונות עתידה של האנושות‪.‬‬
‫העלם השחרחר הושיט יד לאחד מזרמי המים ובנימה מרושעת אמר‪:‬‬
‫ זמן כלל לא רב נשאר עד המבול‪ ,‬אחי‪ ,‬אולי אספיק לומר לך עוד חמישה משפטים או ארבעה‪ ,‬אבל לא‪ ,‬נראה שכבר‬‫אינך שומע אותי‪.‬‬
‫העלם השחרחר פרש ידיים לצדדים‪ ,‬קיפל אותן בתשעים מעלות‪ ,‬משחק עם השרירים האתלטיים‪ ,‬ניער את ראשו‪,‬‬
‫והועפו לאחור קווצות השיער השחור‪ .‬עוד זמן‪-‬מה בשתיקה הוא הביט על זרמי המים שנהיו יותר ויותר חזקים לצדי סלע‪-‬‬
‫השחם שתמך בו אחיו הבלונדיני‪ ,‬אחר‪-‬כך אמר‪:‬‬
‫ צריך להסתלק‪ .‬כן‪ .‬עכשיו יקרה מה שנגזר עליו להתרחש‪ .‬אבל‪ ...‬לא יקרה‪.‬‬‫האתלט השחרחר עשה צעד לסלע‪-‬השחם‪ ,‬נעמד לצד אחיו הבלונדיני‪ ,‬בכתפיו ובידיו דחף את הסלע‪.‬‬
‫שרירי הגוף האתלטי התאמצו‪ ,‬הוורידים התנפחו‪ ,‬אבל לאט האתלט השחרחר יישר את רגליו הכפופות מעט בברכיים‬
‫והורם סלע‪-‬השחם‪ .‬המים הפסיקו לחלחל‪ ,‬רק כמה טיפות עוד התגלגלו‪.‬‬
‫לאחד התאחדו הפכי היקום לזמן קט ובכך שינו את התוכנית של אלוהים‪ .‬התוכנית של אלוהים‪ ...‬אולי בהתאחדות‬
‫שלהם הם גילו יכולות חדשות של התוכנית?‬
‫אחרי זמן מסוים השטף הסוער הממוטט הכל הגיע לשפלה‪ ,‬ונמנעה סכנת הצפת העמק השושלתי של אנסטה‪ ,‬ואיתה‬
‫חלפה גם סכנת מות האנשים שעזבו את הבקעה‪.‬‬
‫בהדרגה ההתאבנות של העלם הבלונדיני עברה‪ ,‬ועל פניו הופיע חיוך‪ ,‬חזרה יכולת הדיבור‪.‬‬
‫ אחי‪ ,‬תודה‪ - ,‬עדיין עם קושי אמר הבלונדיני‪.‬‬‫ רק לא צריך את ה"תודה" האלה שלך‪ .‬האסון הזה שהיה מיועד לבני‪-‬האדם נמנע‪ .‬עכשיו לעוד יותר רחוק הם יגיעו‬‫עם ראיית‪-‬העולם האבסורדית שלהם‪ ,‬בעיקשות יבנו את האנטי‪-‬עולם‪ .‬רבים יותר הם יהיו‪ ,‬ובעלת היקף רב יותר תהיה‬
‫הקטסטרופה החדשה‪.‬‬
‫ ‪ -‬אחי‪ ,‬היא לא תהיה‪ .‬אפילו אם רק רגע לפני‪ ,‬אך בלבבות של האנשים יתעוררו חלקיקי הנשמה‪ ,‬הרגשות‪ ,‬הידע‬‫שפוזרו במרחב על‪-‬ידי הילדה אנסטה‪ .‬ובמחשבות שלהם נשים וגברים רבים יעצרו את האסון שכמותו לא היה‪ .‬ובני‪-‬האדם‬
‫החיים בממד של האנטי‪-‬תבונה פתאום יתפקחו‪ .‬על הארץ עולם חדש יחלו לבנות שלפני כן אף‪-‬אחד לא ראה‪.‬‬
‫הם‪ ,‬אשר להם יש הניסיון של האנטי‪-‬תבונה והתבונה באותה העת‪ ,‬יאחדו בהם את ההפכים בהרמוניה‪ .‬ובחומר וברוח‬
‫יממשו את פרץ שאיפת החלום האלוהי‪ .‬ולא פשוט יממשו‪ .‬יוסיפו שלמות החלום משלהם‪.‬‬
‫אנסטסיה השתתקה‪ .‬וגם אני שתקתי‪ .‬ניסיתי לעכל את מה שראיתי ושמעתי‪ .‬רק אחרי שעה או שעתיים פניתי אליה‬
‫בשאלה‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫פגישה עם הדימוי הבראשיתי שלך‬
‫פגישה עם הדימוי הבראשיתי שלך‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬כל מה שהראית וסיפרת על העלמים השחרחר והבלונדיני‪ ,‬על הילדה אנסטה‪ ,‬כל זה היה באמת או שרק‬‫בדמיון שלך?‬
‫ את התשובה לשאלה הזו תבחר בעצמך‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫ איך בעצמך? רק את יכולה להגיד בדיוק‪ ,‬האם זה היה באמת או בדמיון שלך?‬‫ תגיד‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬בסיפור שלי הופיע איזשהו מידע שהוא חדש בשבילך?‬‫ ועוד איך הופיע‪ .‬גם מידע‪ ,‬וגם דימויים‪ ,‬ועוד איזה!‬‫ כלומר‪ ,‬המידע קיים?‬‫ כן‪ ,‬קיים‪ ,‬צריך לנתח אותו‪ ,‬לעכל‪ .‬וגם יש לי שאלות‪.‬‬‫ אם מידע הופיע‪ ,‬מכאן קיים גם המקור שלו‪.‬‬‫ בטח‪ .‬מקור חייב להיות‪.‬‬‫ מידע – זה דימוי‪ .‬דימוי – זה מידע‪ .‬אם מישהו ירצה למחוק בך מידע‪ ,‬הוא ינסה להוכיח לך שהדימוי אינו קיים‬‫בממשות‪ .‬ואם תסכים לכך שהדימוי אינו מציאותי‪ ,‬בעצמך אתה תמחק בך את המידע שקיבלת מהדימוי‪.‬‬
‫ נו ואם איזשהו דימוי נוצר על‪-‬ידי אדם‪ ,‬אז במקרה כזה ממי בא המידע?‬‫ מהדימוי‪.‬‬‫ למה מדימוי‪ ,‬אם יצר אותו איזשהו אדם ספציפי?‬‫ וולדימיר‪ ,‬אם נולד לך ילד שמפיו נודע לכל האנשים וביניהם גם לך מידע חדש‪ ,‬מיהו מקור המידע החדש?‬‫ בטח שהילד‪ .‬אבל דימוי – הרי זה לא ילד עם גוף שהוא חומרי ‪ .‬הדימוי יכול להיות גם לא חומרי‪.‬‬‫ כלומר‪ ,‬ההבדל הוא רק בכך שבמקרה הראשון אתה רואה גוף חומרי‪ ,‬ואילו במקרה השני לא?‬‫ אולי לא ממש כך‪ ,‬פשוט עם גוף נראה איכשהו רגיל יותר‪ ,‬מהימן יותר‪.‬‬‫ הגוף הגלוי לעיניך אינו נושא בו את ההוכחה המלאה‪ .‬ויתרה מזו‪ ,‬עלול להטעות‪.‬‬‫ זה בטוח‪ .‬בהחלט! בקובץ החוקים הפליליים יש אפילו סעיף כזה‪ ,‬נקרא "הונאה"‪ ,‬זה כאשר עם איזושהי מטרה‬‫שמשרתת את העניין האישי אדם שיש לו גוף עובר על החוק בכך שמרמה מישהו‪ .‬אנסטסיה‪ ,‬אני חושב שהבנתי הכל‪ .‬אם‬
‫הופיע מידע‪ ,‬ועוד כזה שבא מדימוי‪ ,‬אז ללא ספק כל זה כבר קיים‪ ,‬וצריך לנתח את המידע שמקבלים‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬כאשר‬
‫אנחנו מתחילים עם השיפוט שלנו – "קיים – לא קיים"‪ – ,‬אז בכך אנחנו פשוט מבזבזים זמן‪ ,‬מונעים מעצמנו את המידע‬
‫שקיבלנו‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬הכל נכון הבנת‪.‬‬‫ רק דבר אחד לא מובן‪ .‬אם כל אדם יכול להמציא דימוי‪ ,‬והוא יהיה קיים‪ ,‬אז לאיזו כמות של מידע צריך להתוודע‪ ,‬כדי‬‫למצוא בה את מידע‪-‬האמת?‬
‫ לכמות לא רבה בכלל‪ .‬אכן להמציא דימוי יכול כל אדם‪ ,‬אך כלל לא כל דימוי יקבלו אנשים בלב ובנשמה שלהם‪.‬‬‫ נו כן‪ .‬נכון‪ ,‬לא כל דימוי‪ .‬בכלל‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬תודה לך‪ ,‬מעניין את מספרת על דימוי‪ .‬תגידי עוד‪ ,‬לדעתך‪ ,‬מהו דימוי ?‬‫ האדם עצמו הוא לא אחר מאשר דימוי המוגשם בחומר‪ ,‬ובהיות דימוי שקיבל את הצורה הגשמית‪ ,‬האדם בעצמו‬‫במחשבה שלו יכול ליצור דימויים ולהגשים אותם בחומר‪ .‬בכך הוא כוח‪-‬היקום שלו אשר אין לו שווים לאף‪-‬אחד אחר ולשום‬
‫דבר‪.‬‬
‫אם איזשהו אדם לא מודע ליכולות שבו שהוענקו לו על‪-‬ידי הבורא‪ ,‬אז כזה אדם בעצמו חוסם את הכוח האדיר שלו‬
‫והופך להיות מושפע מדימויים אחרים‪ ,‬מממש את הכוונות שלהם‪ ,‬עד להשמדה העצמית‪ ,‬השמדת המשפחה שלו‪ ,‬השושלת‪,‬‬
‫המדינה שלו וכל כוכב‪-‬הלכת‪.‬‬
‫עולם מלאכותי טכנוקראטי גם הוא נוצר על‪-‬ידי אדם בעזרת אנרגיה של דימוי שאותו כופים עליו המנוגדים לו‪ .‬העולם‬
‫המלאכותי‪ ,‬קצרים ימיו‪ .‬אפילו המכונה המשוכללת ביותר עם כל רגע מתכלה יותר ויותר ותוך אך ורק שנים בודדות הופכת‬
‫לעפר או לחמור יותר מזה‪ ,‬לפסולת שהיא הרסנית לאדם‪.‬‬
‫האדם עצמו‪ ,‬כשהוא חי בעולם מלאכותי‪ ,‬הופך להיות בן מוות‪ .‬כי הן קשה לאדם אשר דקה אחרי דקה מביט על המוני‬
‫עצמים מתכלים שהם משוללי יכולת לתת המשך לחיי עצמם‪ ,‬לתאר לעצמו חיים נצחיים‪ ,‬ליצור דימוי של הנצח שלו ולהגשים‬
‫אותו‪.‬‬
‫העולם הטבעי הנראה לעינינו קיים לא מיליארדי שנים‪ ,‬אלא הרבה יותר‪ ,‬שהרי תחילה היה קיים עוד בדימוי שלא היה‬
‫גשמי‪ .‬מדענים אשר קבעו את גילה של הארץ חישבו לא את תאריך הולדתה‪ ,‬אלא רק את תאריך ההגשמה החומרית‪ ,‬כאחד‬
‫משלבי החיים‪.‬‬
‫העולם הטבעי הוא בעל יכולת לתת המשך לחיי עצמו‪ ,‬והיכולת הזו עושה אותו נצחי‪ .‬הבורא שברא את הנצח‪ ,‬גם הוא‬
‫עצמו כזה‪ .‬הוא אלפא ואומגה ושוב אלפא‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫אנשים רבים יכולים להגיד‪ ,‬לחשוב‪ :‬מה היה לפני שנולד הבורא‪ ,‬המוני האנרגיות הבלתי‪-‬רגילות שלו? פעם שוב דבר‬
‫לא היה‪ .‬שום דבר! אך היזכר‪ ,‬איך הבורא אמר לבן שלו על "שום דבר"‪" :‬מכלום תנבע הלידה החדשה והנפלאה שלך‪,‬‬
‫ותשקף בעצמה את השאיפה שלך‪ ,‬הנשמה והחלום‪ .‬בני‪ ,‬אתה אינסופי‪ ,‬נצחי אתה‪ ,‬בך חלומותיך ברי הבריאה"‪.‬‬
‫אבל אם מ"כלום" נוצר משהו‪ ,‬אז גם ה"שום דבר" משתתף בלידה‪.‬‬
‫כשהבורא ילד‪ ,‬בין השאר גם מ"כלום"‪ ,‬הוא סגר מעגל והעמיד לרשות האדם את דימוי הנצח‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬הבנת ותחושת אנרגיית הדימוי בו מאפשרת לאדם לא למות‪ ,‬אך להירדם בשינה ענוגה ולהתעורר‪ ,‬להתגלם‬
‫במקום‪ ,‬בזמן ובדימוי הדרושים לו‪ ,‬בדימוי שנוצר לפני השינה‪.‬‬
‫הכרת מדע הדימויים מביאה להבנת כל מבנה העולם שנברא על‪-‬ידי הבורא‪ ,‬ולבריאת עולמות נפלאים חדשים‪.‬‬
‫אין מן הנמנע שאי‪-‬הכרת ואי‪-‬הבנת מדע הדימויים מביאה לשימוש לא נכון בעולם המושלם הטבעי ויצירת עולם‬
‫מלאכותי‪ ,‬פרימיטיבי‪ ,‬אל‪-‬טבעי‪.‬‬
‫אי‪-‬הכרת מדע הדימויים עושה מדינות ועמים שלמים לצעצועים‪ ,‬חיילי שחמט בידיהם של אלה המודעים לגדולה הזו‬
‫שהוענקה לאדם‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אבל הרי דימויים יכולים להיות חיוביים ושליליים‪ ,‬איך להבדיל‪ ,‬איזה מהם נושא מידע מועיל‪ ,‬ואיזה‬‫מתעתע‪ ,‬אולי במטרה שמשרתת את העניין האישי ?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬על‪-‬ידי עצמך‪ ,‬בעזרת הדימוי שלך אתה תדע את המחיר של כל מידע‪.‬‬‫ זאת אומרת‪ ,‬לכל אדם יש דימוי ?‬‫ בוודאי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬לכל אדם יש את הדימוי שלו‪ .‬באופן ניכר הם שונים אחד מהאחר‪.‬‬‫אילו כל אדם היה שומר את הדימוי הבראשיתי שלו‪ ,‬תגיד‪ ,‬איך העולם היה נראה היום‪ ,‬וולדימיר ?‬
‫ בראשיתי? זאת אומרת‪ ,‬לכל אדם יש או שהיה גם דימוי בראשיתי? איזה הוא היה?‬‫ אלוהי! כזה ברא אותו ההורה שלנו – הבורא – בפרץ ההשראה‪.‬‬‫ אז מה‪ ,‬הדימוי הבראשיתי שלנו היה אלוהים?‬‫ הוא בנו של אלוהים היה וגם עכשיו ממשיך להיות‪.‬‬‫ אז לאן נעלם הדימוי הבראשיתי הזה של האדם? ברחוב אפשר לראות דימויים של שיכורים‪ ,‬מסוממים‪ .‬לצד‬‫הכבישים – דימויים של פרוצות‪ .‬בטלוויזיה דימויים שונים משחקים את הקוף‪ .‬איפה אפשר לראות את הדימוי הבראשיתי של‬
‫האדם?‬
‫ בך‪ .‬אתה בעצמך‪ ,‬דמיין אותו‪ .‬לך לקראתו‪ .‬ובשמחה הוא ישאף אליך‪ .‬הדרך מרנינה תהיה‪ .‬בהדרגה מתקרבים‪ ,‬הוא‬‫אליך ואתה אליו‪ ,‬יום אחד אתם תיפגשו‪ .‬תתאחדו! ואז שמור על הדימוי הבראשיתי שלך‪ ,‬אל מסור אותו לאחרים לאינטרס‬
‫האישי שלהם‪.‬‬
‫ אבל איך לדמיין? מכל עבר שטף של מידע על אי‪-‬השלמות של האדם‪.‬‬‫או שאומרים שהוא תמיד עבד‪ ,‬או שהוא כמו שפן ניסיונות‪ .‬לא מזמן מכר שלי סיפר לי שהוא קרא באיזשהו ספר‬
‫שכביכול איזשהם יצורים‪-‬חוצנים בראו את בני‪-‬האדם ועכשיו ניזונים מהאנרגיה שלהם‪ ,‬מלמדים אותם כמו חסרי תבונה‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אם אתה רוצה להיות חסר תבונה‪ – ,‬אז האמן להם‪.‬‬‫בעבד תאמין – עבד תוליד בך‪.‬‬
‫אם תאמין שבאנרגיה שלך ניזונים בניגוד לרצונך – תדעך ואכן תיתן את האנרגיה שלך‪.‬‬
‫קיים כל מה שבעצמך תחשיב כי קיים‪.‬‬
‫מאז הלידה עצמה מנסים להנחית את חשיבותו של האדם – בנו של אלוהים‪ .‬אך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬שים לב‪ ,‬תמיד מאחורי זה‬
‫ישנו מישהו ששואף את עצמו לרומם‪ .‬מול האדם‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬הוא נחות ואינו מסוגל להתעלות‪ .‬אז הנה הדרך היחידה‬
‫שנשארת לו – את הרם להנחית ולא לתת לו לגדול‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬כאן את בטוח צודקת‪ .‬אני אפילו לא יכול להיזכר באף ספר או סרט‪ ,‬איפה שהאדם היה מוצג כיצור‬‫הכי חזק ביקום‪ .‬תמיד את החוצנים מציגים כהכי חזקים‪ ,‬ואם כבר את בני‪-‬האדם‪ ,‬אז את אלה שקשורים לאיזשהם כוחות‬
‫מחוץ לכדור‪-‬הארץ‪ .‬עכשיו אני מבין‪ ,‬לאיזו השאה רצינית וממושכת אנשים נחשפים‪ ,‬ומובן שזה לא במקרה‪ .‬מישהו מאוד‬
‫צריך את זה‪.‬‬
‫אם אדם באמת היה חלש ולא הייתה לו איזושהי עוצמה מסתורית ולא נודעת‪ ,‬אז למה לפחד ממנו? בשביל מה‬
‫להשקיע כל‪-‬כך הרבה מאמצים‪ ,‬להוכיח את ההפך?‬
‫רק את‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬רואה את האדם כבן של אלוהים והיצור הכי חזק ביקום‪ .‬אבל זה אומר שלפרשנות שלך לדימוי של‬
‫האדם יתנגדו המוני דימויים אחרים‪ .‬הטכניקה שלהם עם ניסיון של אלפי שנים‪.‬‬
‫הם כבר יצרו המוני דימויים של בני‪-‬אדם חסרי אונים‪.‬‬
‫תורות רבות שונות משפילות את האדם‪ .‬לטובתן עובדת העיתונות העולמית‪ ,‬תסריטאים ובמאים‪ ,‬ויש אותם הרבה‪,‬‬
‫הרבה מאוד‪ .‬דומה שיש רק אותך‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬ובכל‪-‬זאת את מקווה למשהו‪ .‬למה את מקווה? למה‪ ,‬אנסטסיה?‬
‫ לדימוי הבראשיתי שלי‪ .‬ולדימוי הבראשיתי שלך‪ ,‬וולדימיר‪ .‬לבראשיתיות הדימויים של האנשים אשר כבר בונים‬‫נחלות‪ .‬מי שבעתיד יצעד לקראת הדימוי האמיתי שלו‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬הם גם עוד אומרים שאין אותך בכלל‪ .‬ועלי אומרים שאני לא כזה‪ ,‬כמו שאני מופיע בספרים‪ .‬עכשיו‬‫הבנתי‪ ,‬בפעולות כאלה הם מנסים למחוק את המידע שבא מהדימוי שלך באנשים‪ .‬באופן חלקי זה מצליח להם‪ .‬יש קוראים‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫אפילו בין אלה שבונים נחלות שושלתיות‪ ,‬שאומרים – בואו לא נזכיר את השם אנסטסיה‪ ,‬לא נספר על הספרים‪ ,‬לא נקרא‬
‫לנחלות השושלתיות שלנו נחלות שושלתיות‪ ,‬אם את רשויות השלטון מישהו משכנע שהשמות האלה רעים‪ .‬על זה אפילו‬
‫מציעים להם זיכיונות שונים‪.‬‬
‫ ואתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬איך מתייחס לכזאת הצעה?‬‫ אנסטסיה‪ ,‬אם להיות כנה‪ ,‬אז חשבתי‪ :‬אם המילים האלה מרגיזות מישהו‪ ,‬אז אולי יותר טוב לא להגיד אותן? נו כדי‬‫שהעניינים ילכו מהר יותר‪ .‬עכשיו הבנתי‪ ,‬כלפי חוץ העניינים אולי באמת ילכו יותר מהר‪ ,‬רק שבכלל לא בכוון שהאדם צריך‪.‬‬
‫עכשיו אני מבין‪ ,‬רוצים שהמילים "אנסטסיה"‪ ,‬נחלות שושלתיות"‪" ,‬הארזים שהצלצלניים של רוסיה" לא ייאמרו‪ ,‬רק מהסיבה‬
‫שמאחוריהן מיד מופיעים דימויים ומידע חזקים‪ .‬הנה בדיוק אותם רוצים למנוע מהאנשים‪ .‬נכון אני מבין?‬
‫ בוודאי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מאחורי כל מילה באמת עומד דימוי ומידע‪ .‬לפעמים‪ ,‬רק מאחורי מילה אחת עומד נפח מידע כה‬‫עצום שאפילו במאות כרכי ספרים לא לתאר אותו‪ ,‬לא להחליף רק את המילה האחת הזו‪.‬‬
‫ אבל הרי יש מילים שמעוררות דימויים שונים באנשים‪ .‬למשל‪ ,‬מילה "מלחמה"‪ .‬יש כאלה שאת המילה הזו מפרשים‬‫כמלחמת שחרור‪ ,‬אחרים – כמלחמת פולשים‪.‬‬
‫ אך עדיין‪ ,‬כאשר את המילה הזו אומרים‪ ,‬בדמיון של אנשים מיד עולות המוני תמונות עם קרבות‪ ,‬מדינות מסוכסכות‪,‬‬‫נשק ורבות אחרות‪ .‬ואפילו שהתמונות מעט שונות יהיו אחת מהשנייה‪ ,‬תמונות רבות דומות יהיו‪ ,‬ואילו המילה הרי היא אחת‪.‬‬
‫ "נחלה שושלתית"‪ ,‬מאחורי המילים האלו גם יכולים להיות דימויים רבים שונים?‬‫ "נחלה שושלתית" – זה צירוף מילים שמאחוריו עומדים הדימויים החזקים ביותר שביכולתם להביא את האדם‬‫לסביבת חיים אלוהית‪ .‬בעצמך תחשוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬בצירוף‪-‬המילים הזה חמש האותיות הראשונות של המילה השנייה מהוות‬
‫את המילה "שושלת"‪ .‬ואילו שושלת – אלה אנשים הבאים זה אחר זה לחיים‪ ,‬והראשון מהם הוא מהאלוהים‪ .‬כל אדם שנולד‬
‫היום ניצב בראש השרשרת הגדולה הזו‪ .‬בשליטתו להביא את השושלת שלו לסביבת חיים זאת או אחרת‪ .‬לתא‪-‬אבן או‬
‫למרחב מקסים של הנחלה השושלתית שלו‪ .‬או – בכלל לקרוע את השרשרת השושלתית‪ .‬בשליטתו להזין את השושלת שלו‬
‫בברייה אלוהית או במזון שאינו נושא את אנרגיית הנשמה‪.‬‬
‫ אבל מה מזון קשור לזה‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬אם כבר מזמן לא חיים ההורים הקדמונים של השושלת שלי?‬‫ חלקיקים של כל האמהות והאבות שלך חיים בך‪ ,‬וולדימיר‪ .‬מהם הגוף שלך והרוח‪.‬‬‫ נו כן‪ ,‬מהם‪ .‬אבל‪ ...‬אבל זה אומר שעל כל אדם שמחדש נולד מונחת אחריות ענקית לגורל של שושלת שלמה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מונחת‪ ,‬ולכל אחד ניתנת השליטה בגורלו ובגורל השושלת שלו‪.‬‬‫ אני מסכים איתך שניתנת שליטה‪ .‬אבל רוב האנשים בכלל לא חושבים על השושלת שלהם‪ ,‬ויכול להיות שגם האבות‬‫והאמהות שלהם לא חשבו‪ .‬כלומר‪ ,‬התפרקה שושלת שנמשכה ממקורות‪-‬הראשית‪ ,‬מהאלוהים עצמו‪ ,‬התפוררה‪ ,‬ואין אותה‬
‫יותר ?‬
‫נחלה שושלתית‪ .‬וולדימיר‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תתעמק ותחשוב‪ .‬נחלה שושלתית‪ ,‬שתי מילים‪ .‬צירוף‪-‬מילים אחד‪ .‬ברגע שאומרים‬
‫אותו‪ ,‬האדם שעודו אולי אינו מודע במידה המלאה‪ ,‬אך בתת‪-‬מודע שלו הוא הביע את השאיפה שלו במילים‪" :‬אני מקבץ את‬
‫כל השושלת שלי ומביא אותה לכאן"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫המקבץ את השושלת שלו‬
‫המקבץ את השושלת שלו‬
‫ אדם אשר ייסד את הנחלה השושלתית יכול לקבץ בה את נשמות אנשי השושלת שלו‪ ,‬והן יהיו אסירות תודה על‬‫כזאת עשייה גדולה‪ .‬כמו מלאכים‪-‬מלווים הן ישמרו ויגנו על הנחלה השושלתית ועל האדם שברא אותה‪ .‬ביקום שום דבר לא‬
‫נעלם ללא עקבות‪ ,‬אלא רק עובר ממצב אחד למצב אחר‪ .‬כאשר אדם נפטר ואת הגוף הלא נצחי שלו מטמינים באדמה‪,‬‬
‫צומחים ממנו עצים‪ ,‬עשב ופרחים‪ .‬הוא עובר ממצב אחד למצב אחר‪ .‬ולמה עוברת התשלובת האנרגטית הראשית – נשמת‬
‫האדם?‬
‫תחילה היא מרחפת באותו מקום‪ ,‬שם נמצא גוף האדם‪ ,‬ובחלק מהדתות‪ ,‬בהבנה הזו‪ ,‬לא מיד קוברים את גוף האדם‬
‫באדמה‪ .‬ואילו כאשר כבר הגוף יחובק עם האדמה‪ ,‬כאשר יקברו את האדם בבית‪-‬העלמין‪ ,‬הנשמה מרחפת מעל אותו מקום‬
‫שבו הגוף קבור‪ .‬במשך איזשהו זמן קרובי‪-‬המשפחה נמצאים ליד הקבר‪ .‬הנשמה שכבר אין לה גוף‪ ,‬ומכאן שאין לה גם את‬
‫חוש השמיעה והראייה‪ ,‬אינה יכולה לראות ולשמוע‪ ,‬אך היא יכולה להרגיש‪ ,‬כשמדברים עליה‪ ,‬כשחושבים עליה‪ .‬אם דברים‬
‫טובים אומרים עליה‪ ,‬טוב לה‪ ,‬אם רעים – רע לנשמה‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך האנשים הולכים מבית‪-‬הקברות‪ .‬במשך איזשהו זמן הנשמה נמצאת מעל תל האדמה‪ ,‬איפה שהגוף שלה‬
‫קבור‪ ,‬אבל שום דבר כבר לא מרגישה‪ ,‬רק את הרֵיק‪ .‬אנשי היום השקועים במרוצת היומיום מהר שוכחים את קרובי‪-‬‬
‫המשפחה המנוחים שלהם‪ .‬פעמים רבות בדירות של האנשים בכלל שום דבר לא מזכיר על קרובי‪-‬המשפחה שהלכו לעולם‬
‫אחר‪ .‬אחרי שנה‪ ,‬חמש‪ ,‬עשר שנים כבר איש אינו נזכר בהם‪ ,‬ונשמות המנוחים מוצאות את עצמן לגמרי בריק‪ .‬וזה עוד אנחנו‬
‫מדברים על מי שמת לפני זמן לא רב‪ ,‬והרי ישנם עוד קרובי‪-‬המשפחה אשר חיו לפני מאה‪ ,‬אלף ומליון שנים‪ ,‬והם כולם‬
‫נמצאים בנשייה מוחלטת‪.‬‬
‫אדם הבורא את הנחלה השושלתית שלו יכול לאסוף את כל השושלת שלו‪ .‬לשם כך צריך לחשוב על קרוב‪-‬המשפחה‬
‫שלך‪ ,‬לדמיין אותו‪ ,‬ואז הנשמה תתאושש מהקיפאון שלה‪ ,‬היא תרגיש את המחשבה עליה‪ ,‬ומכל פינת יקום שבה תהיה‪ ,‬על‪-‬‬
‫פי קרן אור המחשבה הזו היא תזנק לקראת אותו מקום שממנו היא באה‪.‬‬
‫האדם אינו יכול להיזכר בכל קרובי‪-‬המשפחה שלו וגם אינו יכול כל הזמן לחשוב עליהם‪ ,‬לזכור‪ ,‬אבל הוא יכול לנטוע‬
‫חורשה לא גדולה מעצים‪ ,‬רצוי שאלה יהיו אילנות שושלתיים אשר חיים שנים רבות‪ ,‬כמו אלון‪ ,‬ארז∗‪ .‬בעת הנטיעה בהכרח‬
‫הוא צריך לשגר את המחשבה השושלתית שלו‪ ,‬להגיד לעצמו‪" :‬את החורשה או השדרה הזו אני נוטע לזכר בני השושלת‬
‫שלי‪ .‬שבנחלה השושלתית שאני מייסד יתאספו בני השושלת שלי אשר חיו בעבר ואלה אשר יחיו בעתיד"‪.‬‬
‫עם נטיעה של כל אילן בנפרד צריך להיזכר בשם של‪ ,‬כל פעם קרוב‪-‬משפחה אחר מאלה שלא מזמן הלכו לעולמם‪,‬‬
‫לדמיין כל אחד מהם‪ ,‬להעלות עליהם זכר טוב‪.‬‬
‫האדם אינו יכול להיזכר בקרובי‪-‬המשפחה שלו כל דקה או כל שעה‪ ,‬אך העצים שקיבלו כזה מידע‪ ,‬בהם ישמרו עליו כל‬
‫רגע‪ .‬נשמות בני השושלת שלך ירגישו את זה‪ .‬ויחיו בנחלה שלך באילנות‪ ,‬בעלי‪-‬העשב‪ ,‬בפרחים‪ .‬קרני‪-‬האור הבאות‬
‫מהעצים הרבה יותר חלשות מאלו הבאות מהאדם‪ ,‬אך מאידך הן יותר קבועות‪ .‬הנשמות ירגישו את זה‪ ,‬ובהתחלה למקום‬
‫הזה תבוא נשמת בן השושלת הקרוב שבו נזכרת‪ ,‬ובעקבותיה בהדרגה יימשכו למקום הזה גם האחרות‪.‬‬
‫אחרי תשע שנים החורשה מהעצים שנטע האדם תגדל‪ ,‬ואלה יהיו עצים לא רגילים‪ ,‬הם יהיו בעלי אנרגיה רבת עוצמה‬
‫וברת ברכה‪ .‬איש לא יוכל להרגיש את הברכה שלה מלבד מקבץ השושלת עצמו ובני‪-‬המשפחה הקרובים שלו‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬אתה מתאר לך‪ ,‬איזו עשייה טובה מאין כמוה תיעשה על‪-‬ידי האדם! כמו הבורא הוא שוב אוסף את השושלת‬
‫שלו שהתפזרה בזמן‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אבל הרי אמרת שנשמה – זאת תשלובת אנרגטית‪ ,‬ושחלק מהנשמות מתפרקות אחרי מות האדם‪,‬‬‫נותנות את האנרגיה לחרקים‪ ,‬לצמחים‪ ,‬לבעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אמרתי‪ ,‬זה קורה‪ ,‬כאשר בעת חיי האדם על הארץ התשלובת האנרגטית‪ ,‬נשמת האדם‪ ,‬נמצאת‬‫בדיסהרמוניה עם הסביבה עד כדי כך שהיא מהווה איום לקיום הארצי‪ .‬מלוא התשלובת נשמרת על‪-‬ידי נשמות המתים‪,‬‬
‫כאשר אי‪-‬האיזון אינו מגיע לנקודה קריטית‪ .‬שוב בגוף גשמי מתגלמות ההרמוניות יותר‪ .‬מצער שפחות ופחות הן נהיות‬
‫במרחב היקום‪ ,‬ועכשיו התוכנית בוחרת את הטוב יותר מהגרועות יותר‪.‬‬
‫ ואם בשושלת שלי כל הנשמות התפרקו לחלקיקים‪ ,‬אז אף אחת אפילו לא תתקרב לחורשה השושלתית שנטעתי?‬‫ וולדימיר‪ ,‬אם אתה קיים‪ ,‬אז זה אומר שלא קרועה גם השרשרת השושלתית שלך‪.‬‬‫ ומה קורה‪ ,‬כשאדם נקבר בנחלה?‬‫ כאשר את גוף האדם מטמינים בנחלה אשר לה הוא בעצמו דאג‪ ,‬הנשמה שלו לא נעתקת אל העלטה של היקום‪,‬‬‫היא נשארת בנחלה השושלתית‪ ,‬הרי שם האדם שתל עצים‪ ,‬תקשר עם האדמה‪ .‬בלי ששומעת ורואה‪ ,‬אך מרגישה‪ ,‬הנשמה‬
‫תחוש את החום הניתן לה מהצמחים‪ ,‬וגם האנשים‪ ,‬צאצאי האדם הזה‪ ,‬אשר חיים בנחלה השושלתית ייזכרו בו לעיתים‬
‫קרובות יותר‪ ,‬באים במגע עם מה שנעשה על‪-‬ידו‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אני יודע על מקרה אחד‪ ,‬כאשר לנחלה של מכרים שלי באה אמא הזקנה שלהם‪ ,‬בת יותר משמונים אז‬‫היא הייתה‪ .‬היא פשוט באה להתארח לכמה ימים‪ .‬באה לבת שלה פשוט לראות‪ ,‬איזה מין דבר זה היא יזמה עם בעלה‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך ביקשה להישאר שם לתמיד‪ .‬ונשארה‪ .‬הייתה מרבה לשבת על ספסל‪ ,‬לפעמים טיילה ביער הקטן של הנחלה‪ ,‬ויום‬
‫אחד אמרה להם‪" :‬כשאמות‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אל תיקחו אותי לבית‪-‬הקברות‪ ,‬תקברו אותי כאן"‪ .‬והצביעה על המקום שאותו בעצמה‬
‫בחרה‪ .‬כשהאישה הזקנה הזו נפטרה‪ ,‬הבת והחתן מילאו את הבקשה שלה‪ .‬מה יקרה לנשמה של האישה הזקנה הזו‪ ,‬אם‬
‫היא לא הספיקה לנטוע שום דבר בנחלה הזו?‬
‫∗ להזכיר לכם – ברוסית בשם "ארז" מכונים גם אורנים המניבים צנוברים‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ הנשמה שלה תישאר בנחלה השושלתית‪ ,‬אפילו אם פשוט הייתה יושבת על ספסל‪ .‬היא בעצמה רצתה להיקבר שם‪,‬‬‫כלומר‪ ,‬חשבה על כך לפני מותה‪ ,‬וקרובי‪-‬המשפחה שלה יותר יבואו לאותו מקום‪ ,‬שם היא מצאה את מנוחתה‪ ,‬משהיו באים‬
‫לבית‪-‬הקברות‪ ,‬יותר יחשבו עליה‪.‬‬
‫אסור לקבור את האדם בנחלה שושלתית בניגוד לרצונו‪ ,‬אפילו אם הוא עשה שם משהו‪ .‬אם כך יקרה‪ ,‬צריך לבקש ממנו‬
‫סליחה‪ ,‬לבוא למקום שבו הוא קבור ובמחשבות להסביר לו‪ ,‬בשביל מה זה נעשה‪ ,‬לבקש ממנו לעזור לכם‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬סיטואציה מעניינת‪ .‬ופעם אנשים ידעו על כך‪ ,‬הבינו ?‬‫ וודאי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬שידעו‪ .‬אפילו בעבר הלא רחוק לאנשים רבים היו מרתפי‪-‬קברים שושלתיים‪ ,‬על כך אתה יודע‪ .‬ואילו‬‫בתקופה מוקדמת יותר של חיי האנשים בתי‪-‬קברות בכלל לא היו קיימים‪ ,‬הם הופיעו‪ ,‬כאשר הופיעו אנשים אשר להם בכלל‬
‫לא הייתה אדמה שושלתית‪ :‬בעלי‪-‬מלאכה בערים‪ ,‬משרתים וסגל השרתים והעוזרים השונים‪ ,‬לוחמים שכירים‪ .‬כאשר היו‬
‫מתים‪ ,‬היה צריך לקבור אותם‪ ,‬אז הנה פינו את הגופות שלהם והשליכו לבורות בלי קרובי‪-‬המשפחה‪ ,‬לכאלה שהיו מיועדים‬
‫לבעלי‪-‬חיים חולים‪ .‬או שקברו אותם בבורות משותפים‪ .‬קצת מאוחר יותר‪ ,‬כאשר הערים נהיו גדולות יותר וחיו בהן משפחות‬
‫רבות זרות‪ ,‬בין השאר גם אמידות‪ ,‬החלו להתהוות בתי‪-‬עלמין‪ .‬אנשים אמידים היו קונים חלקות אדמה לא גדולות‪ ,‬עליהן‬
‫קברו את קרובי‪-‬המשפחה המנוחים שלהם‪ ,‬לידם כמוהם נהגו גם אחרים‪ .‬בהמשך‪ ,‬את בתי‪-‬הקברות החלו לסווג‪ ,‬אם לומר‬
‫בשפה של היום‪ ,‬ליוקרתיים‪ ,‬לבעלי יוקרת‪-‬ביניים ולרגילים – לעוזרים ולשרתים‪.‬‬
‫גם היום יש כזה סיווג‪ ,‬כדי לקבל מקום טוב בבית‪-‬קברות וַגָנ'קוֹבוֹ ∗‪ ,‬צריך להשקיע לא מעט כסף ומאמץ‪ ,‬על הקצבת‬
‫המקום מחליטה וועדת‪-‬קבורה מיוחדת‪.‬‬
‫∗ בית ‪-‬קברות ווגנ'קובו – בית ‪-‬קברות יוקרתי במוסקבה‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫שלוש מילים מהחוק של היקום‬
‫שלוש מילים מהחוק של היקום‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬ושלוש המילים ההן מהחוק של היקום שהזכיר השחרחר‪ ,‬אלה שקובעות את הייעוד של האדם היחיד‬‫והאנושות בכללה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬מהן?‬
‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬ידועות לי שלוש המילים האלו אשר מגדירות את המיועד לכלל העומד לפני האנושות‪.‬‬‫ את יכולה להגיד אותן ?‬‫ יכולה‪.‬‬‫ תגידי‪.‬‬‫אנסטסיה נעמדה ובהגייה ברורה כל אות השמיעה‪ ,‬אמרה‪:‬‬
‫ להשלים את סביבת החיים‪.‬‬‫ וזה הכל? ‪ -‬שאלתי‪ ,‬מאוכזב‪.‬‬‫ כן‪ ,‬זה הכל‪.‬‬‫ חשבתי שזה איזשהן מילים לא רגילות‪ ,‬מאגיות‪.‬‬‫ אלה אכן מילים לא רגילות‪ ,‬מאגיות מחוק היקום‪ .‬אלה הן המילים הראשיות של כל התוכניות האלוהיות‪ .‬בעזרתן‬‫אפשר לקבוע את מידת הצורך או אי‪-‬הצורך שיש ליקום כמו באדם‪ ,‬כן באנושות בכללה‪ .‬בעזרתן אפשר לקבוע את היות‬
‫החוקים הארציים שהומצאו על‪-‬ידי האנשים מועילים או לא מועילים‪.‬‬
‫להשלים את סביבת החיים – פירוש הדבר‪ ,‬להשלים את עצמך‪.‬‬
‫כל שחי וקיים ביקום ועל הארץ מהווה סביבת חיים אחת שבקשר בל‪-‬יינתק קשור אחד עם השני ועם האדם במרכז‪.‬‬
‫להשלים את סביבת החיים – אומר ללדת ולחנך ילדים יותר מושלמים מאשר אתה עצמך‪ .‬כל דור צריך להיות מושלם‬
‫יותר מהדור הקודם‪ .‬לשם כך על הדור הקודם להעמיד לרשות הדור הבא סביבת חיים יותר מושלמת‪.‬‬
‫בכך שהאדם משלים את סביבת החיים הוא משלים את המחשבה של עצמו‪ .‬סביבת חיים מושלמת מאיצה ומאצילה‬
‫את מחשבת האדם‪.‬‬
‫כאשר האדם משלים את סביבת החיים‪ ,‬הוא יודע את האל‪-‬מוות‪.‬‬
‫כאשר האדם משלים את סביבת החיים‪ ,‬הוא הופך את הארץ לכוכב‪-‬לכת המושלם ביותר ביקום‪.‬‬
‫השלמות הארצית מאפשרת ועוזרת לאדם להשלים כוכבי‪-‬לכת אחרים של היקום‪.‬‬
‫השלמות של היקום מאפשרת ועוזרת לאדם לברוא עולמות חדשים‪.‬‬
‫"איה גבול התבל‪ ,‬מה אעשה אני‪ ,‬כשאגיע אליו? כאשר אמלא הכל בי‪ ,‬ואברא את פרי המחשבה? ‪ -‬שאל אדם‪-‬‬
‫הראשית את האלוהים‪ .‬והאלוהים ענה לבן שלו‪" :‬בני‪ ,‬התבל היא מחשבה‪ .‬מהמחשבה נולד החלום‪ ,‬חלקית נראה בחומר‬
‫הוא‪ .‬כאשר תגיע לקצה של הכל‪ ,‬תחילה חדשה והמשך‪ ,‬תפתח המחשבה שלך‪ .‬מכלום תנבע הלידה החדשה והנפלאה‬
‫שלך‪ ,‬ותשקף בעצמה את השאיפה שלך‪ ,‬הנשמה והחלום‪ .‬בני‪ ,‬אתה אינסופי! נצחי אתה! בך חלומותיך ברי הבריאה"‪.‬‬
‫אנסטסיה השתתקה‪ .‬המום מנימות הדיבור הלא רגילות ומשמעות המילים שנאמרו‪ ,‬המשכתי לבהות בה‪ .‬ופתאום‬
‫לגמרי נהייתי מודע‪ .‬היא לא פשוט מתבודדת בת הטייגה שחיה בטייגה הסיבירית‪ .‬לא פשוט אישה בעלת יופי לא רגיל‪.‬‬
‫אנסטסיה – אדם של המימד האחר‪ ,‬המימד שבו ידה של התבונה האנושית על העליונה‪ .‬היא מרגישה‪ ,‬רואה את‬
‫המימד הזה של התבונה‪ .‬היא ראויה לו‪ .‬מימד שבו אדם‪-‬בורא מושלם‪ ,‬מאושר עושה את כוכב‪-‬הלכת כדור‪-‬הארץ להכי נפלא‬
‫ביקום‪ .‬ומשתוממים מהבריות הארציות שלו‪ ,‬כוכבי‪-‬הלכת של כל היקום קוראים לו גם עליהם לחשוב‪ ,‬לפחות עם היד קלות‬
‫לגעת בפנים שלהם‪ ,‬עם החיוך להעניק להם עתיד‪ .‬ואיזה כאב לא נסבל היא וודאי חווה בהביטה על האיום הנורא שמתחולל‬
‫היום על הארץ‪.‬‬
‫אבל היא ילדה שני ילדים‪ ,‬לא פחדה מהסיכון‪ ,‬שתבלע אותם האנטי‪-‬תבונה השוררת היום‪ .‬אז זה אומר שהיא בטוחה‬
‫שהכל ישתנה בעצמו‪ ,‬או שבעצמה היא תשנה אותו‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬עם ראיית העולם שלך לא כואב לך לראות את המציאות של היום?‬‫ מאוד‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬כואב‪ - ,‬לחשבה אנסטסיה‪.‬‬‫ אז איך את סובלת כאב שכזה?‬‫אני בוראת את תמונות העתיד הנפלא‪ ,‬נהנית לראות אותן ולהתפעל מהן‪ .‬השמחה מהמראה שלהן גוברת על הכאב‪.‬‬
‫וגם יותר תועלת מלראות אותן – כפי שתדמיין את העתיד‪ ,‬כזה הוא יהיה‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫מימד של האנטי‪-‬תבונה‬
‫מימד של האנטי ‪-‬תבונה‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬האם באמת יכול להיות שהיום האנושות חיה במימד של אנטי‪-‬תבונה שעליו דיבר העלם השחרחר? ומה‬‫זאת אנטי‪-‬תבונה? איך אפשר לראות את זה מעשית?‬
‫ הופיעה מחשבה‪ ,‬מידע‪ ,‬ואילו לבדוק את המציאות צריך רק על‪-‬ידי עצמך‪.‬‬‫ אבל איך‪ ,‬במה אפשר לבדוק? אם אדם חי במימד אנטי‪-‬נבון‪ ,‬אז הוא גם יחשוב במושגים של אנטי‪-‬נבונות‪.‬‬‫ כן‪ ,‬זה אכן כך‪ .‬אך בכל זאת תבונה נשארת באדם‪ ,‬אף שבמידה פחותה הרבה יותר‪.‬‬‫ואם במחשבות אתה תפנה אליה‪ ,‬היא תתופעל‪ ,‬ואז בעזרתה אתה תוכל לקבוע את הגילויים האנטי‪-‬נבונים‪ .‬בינתיים‪,‬‬
‫בוא‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬לא נדבר בנושא הזה‪ ,‬לבדך טייל לך כאן בקרחת‪-‬היער‪ ,‬תהרהר‪ .‬כאן‪ ,‬במקום הזה התבונה והאנטי‪-‬תבונה‬
‫מאוזנות‪ .‬ואילו בך לא‪ ,‬ולכן עזור לתבונה שלך‪ ,‬מעת לעת תפעל אותה‪.‬‬
‫ איך לתפעל ?‬‫ פשוט במחשבות בלבך חזור ואמור‪" :‬רָאזוּם ∗"‪ .‬ועוד יותר טוב‪" :‬ראאזז‪-‬וומם"‪.‬‬‫נשארתי לבדי וניסיתי לחשוב מזווית ראיה של התבונה‪ .‬והנה לאילו מסקנות הגעתי‪.‬‬
‫העולם המלאכותי‬
‫העולם המלאכותי‬
‫היום חברת בני‪-‬האדם חיה לא בעולם טבעי‪ ,‬אלא מלאכותי‪.‬‬
‫היא יצרה אותו וכעבד משרתת אותו‪.‬‬
‫יצרנו עולם מלאכותי ואנחנו חיים בו חיים מלאכותיים‪.‬‬
‫העולם הריאלי הטבעי הוא לצדי כבישי האספלט שעליהם האנושות של ימינו דוהרת לתהום‪.‬‬
‫לתודעת ההמונים הוחדרו מושגים מלאכותיים‪.‬‬
‫מה חשבו לעצמם המדענים שלנו והחוקרים ה"אינטליגנטיים"‪ ,‬כשקראו לרפואה המודרנית שהיא בסך‪-‬הכל בת מאתיים‬
‫שנים‪ ,‬מסורתית‪ ,‬ואילו לרפואה העממית‪ ,‬שההיסטוריה שלה מונה מאות אלפי שנים‪ ,‬לא מסורתית‪ .‬ועוד גם החלו לגדף את‬
‫המרפאים‪ ,‬לקרוא להם שרלטנים‪ ,‬אני מתכוון למרפאים אמיתיים שהיטב מכירים את התכונות של צמחי‪-‬המרפא‪ .‬כתוצאה‪,‬‬
‫את ים המחלות‪ ,‬שרק לפני מאה שנים בקלות וללא תשלום אנשים ריפאו בעזרת עשב מהגן שלהם‪ ,‬האדם של היום צריך‬
‫לרפא בכדורים מבתי‪-‬מרחקת שעולים הון תועפות על‪-‬פי המלצת רופא‪ .‬אולי צריכות להיות שתי מגמות ברפואה‪ .‬את‬
‫הרפואה העממית צריך ללמד בבתי‪-‬הספר‪ ,‬להכשיר מומחים במוסדות להשכלה גבוהה‪ .‬שמונים אחוז מהמחלות אפשר‬
‫לרפא בעזרת הרפואה העממית‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬במידה ניכרת יפחת העומס על מוסדות‪-‬הרפואה שקיימים היום‪ ,‬מה שיאפשר‬
‫מהותית לשפר את איכות שירותי הרפואה‪ .‬אך לשם כך חייבים לחשוב במושגים של תבונה‪.‬‬
‫מובילי המים המלאכותיים‬
‫מובילי המים המלאכותיים‬
‫על‪-‬ידי האנושות הוטמנו באדמה מיליוני קילומטרים של צינורות מתכתיים המכונים צנרת‪ .‬הושקעו מאמצים אדירים‬
‫להכנת הצינורות האלה‪ ,‬להכנסתם לתעלות‪ .‬הם דורשים טיפול קבוע ושיפוצים יסודיים‪ ,‬עליהם אנשים אנוסים לשלם‬
‫בעבודת פרך‪ .‬ועם כל זה המים הזורמים מהברזים בדירות שלנו מתגלים כלא ראויים לשתייה‪ ,‬וזה כאשר בטבע קיים מוביל‬
‫מים טבעי‪ ,‬אלה הם לא רק הנהרות‪ ,‬אלא גם מי‪-‬התהום‪ .‬בעורקים של הארץ זורמים מים חיוניים‪ ,‬בעלי סגולות‪-‬מרפא‪,‬‬
‫שיכולים למלא מיליוני בארות‪ .‬מוביל המים הטבעי אינו דורש שיפוץ‪ ,‬יתרה מזו‪ ,‬הוא מסוגל לטהר את המים המזוהמים על‬
‫פני הארץ‪ ,‬במינרלים ובחומרים נחוצים אחרים להרוות אותם‪ ,‬שהם מצרך החיוני לחיים‪ .‬אך אורח החיים המודרני של האדם‪,‬‬
‫תושב העיר‪ ,‬שלל ממנו את האפשרות להשתמש במוביל המים הטבעי שתוכנן ונבנה על‪-‬ידי הבורא‪.‬‬
‫עולה שאלה‪ :‬את אורח‪-‬החיים הזה האדם בחר בעצמו או תחת השפעת כוחות כלשהם? כדי להשיב עליה‪ ,‬הבה נבחן‬
‫עוד סיטואציה אחת‪ ,‬קשה לקרוא לה בשם אחר‪ ,‬אלא רק כמחלה פסיכית של החברה‪ .‬עשיית אילו פעולות מוצעת למשפחה‬
‫ממוצעת באירופה‪ ,‬אמריקה או רוסיה‪ ,‬כדי לזכות לדירה‪ ,‬בית משלהם?‬
‫∗ ברוסית המילה "ראזום"= תבונה‪ ,‬בינה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫משכנתא של אנטי ‪-‬תבונה‬
‫משכנתא של אנטי‪-‬תבונה‬
‫מוצעת‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬משכנתא‪ .‬או אם לדייק‪ ,‬מציעים בבנק לקחת אשראי לתקופה של עשרים‪ ,‬שלושים שנים‪ ,‬בכסף של‬
‫הבנק לרכוש מקום מגורים פשוט וכל חודש במשך עשרים שנים להחזיר לבנק את הכסף בתוספת ריבית‪ .‬אם את הכסף‬
‫המשפחה לא יכולה להחזיר‪ ,‬ייקחו מהם את הדירה‪ .‬עשרים שנים המשפחה הצעירה צריכה לחיות בפחד לאבד את הבית‪,‬‬
‫כשלרוב‪ ,‬היא משתכרת מעבודה שאותה לא אוהבים‪ ,‬העיקר שישלמו כמה שיותר‪ .‬להתרפס לפני המעביד בפחד לעבד את‬
‫העבודה‪ .‬אבל אולי לא קיימת שום חלופה לכזה מצב מצער? קיימת! והחלופה הזו בדיוק מראה על כך שהמחדלים בקבלת‬
‫מקום מגורים על‪-‬ידי הצעירים מוחדרים לראשם של הצעירים מלאכותית‪ .‬המחדלים האלה מדומים ואופייניים רק למציאות‬
‫שהיא תעתוע‪ .‬אביא דוגמא די טיפוסית מחיים ריאליים‪.‬‬
‫כלפי חוץ איש צעיר בשם אנדרי אשר חי בעיר וולדימיר לא היה שונה מבני גילו‪ .‬היה מבלה בבתי‪-‬קפה ובדיסקוטקים‪,‬‬
‫עישן ושתה משקאות חריפים‪ .‬כשקרא על הנחלות השושלתיות‪ ,‬החל לחלום על אדמה ובית משלו‪ .‬אמצעים לרכישת חלקה‬
‫ובניית בית לא היו לו‪ ,‬ההורים לא יכלו לתמוך בו כלכלית‪ .‬בשנת ‪ 2005‬הקטר אדמה זנוחה שעליה רק עשב שוטה צומח על‪-‬‬
‫יד כפר קונייבו שמרוחק בשלושים קילומטר מהעיר וולדימיר עלה שלושים אלף רובל‪ .‬באזור הזה כמעט חמישים משפחות‬
‫מחוג הקוראים רכשו את ההקטרים שלהם והחלו להקים עליהם מבנים‪ .‬אלה היו בעיקר אנשים מבוגרים יותר עם חסכונות‪.‬‬
‫גם בעיני אנדרי מצא חן המקום הזה על שפת האגם היערי‪ ,‬ועוד נשארה שם אדמה פנויה‪ .‬הולך אחרי החלום על נחלה‬
‫משלו‪ ,‬הוא הפסיק את הבילויים של הצעירים‪ ,‬והודות לשעות עבודה מאמצות תוך אך ורק חצי שנה הצליח לחסוך שלושים‬
‫אלף רובל וקנה את חלקת האדמה הריקה‪ .‬אך איפה לקחת כסף לבניית בית? בשנה ההיא בעיר וולדימיר מטר מרובע אחד‬
‫של מגורים עלה עשרים אלף רובל‪ ,‬ומכאן שלבניית בית ששטחו רק חמישים מטר מרובע היה צריך שיהיה לו עוד מיליון‬
‫אחד‪ .‬אנדרי לא לקח אשראי בבנק‪ ,‬שאותו היה צריך להחזיר בתוספת ריבית במשך עשרים שנה‪ .‬העלם שגילו היה אז‬
‫עשרים ושלוש הלך לחנות‪ ,‬קנה גרזן טוב ותוך שנה אחת בעצמו בנה בית מעץ על החלקה שלו‪ .‬זה אם לספר בקצרה‪ .‬ואם‬
‫קצת לפרט‪ :‬בהתחלה אנדרי מצא עבודה בפירמה שבה היו אומנים שיודעים לבנות בתים מקורות עץ‪ ,‬רכש מהם מיומנות‬
‫בעבודה עם עץ‪ ,‬ובד בבד עם זה גם הרוויח כסף לקניית קורות עץ לבית העתידי‪ .‬עכשיו על החלקה של האיש הצעיר צומח‬
‫גן‪ ,‬נחפרו באר‪ ,‬בריכה‪ ,‬עומד בית מעץ‪ .‬האנשים החדשים שבאים להתיישבות עומדים אצלו בתור‪ ,‬שיבנה להם בתי‪-‬עץ‪.‬‬
‫עכשיו אנדרי הוא אומן שזכה להכרה ולכבוד של אנשים‪.‬‬
‫אפשר לומר‪ ,‬בפעולות שלו תוך שנה אחת אנדרי פטר את עצמו מלהוציא מליון רובל‪ .‬או הרוויח אותם? אני חושב‪ ,‬אין‬
‫זה חשוב‪ .‬הוא רכש את החשוב יותר מהמיליון לאין ערוך – את הביטחון בכוחות שלו ואת הבית שבידיו שלו בנה‪.‬‬
‫אני חושב‪ ,‬תימצא בחורה ראויה שתיכנס לבית הזה ותלד לאנדרי בן או בת‪ ,‬והילדים יספרו לנכדים‪ ,‬מי במו‪-‬ידיו בנה‬
‫את הבית‪ ,‬את הגן נטע‪ ,‬מי הניח יסוד למולדת הקטנה שלהם‪.‬‬
‫מה שסופר על אנדרי אינו יחיד במינו‪ .‬באותה ההתיישבות ישנן עוד משפחות שבידיהן שלהן בנו לעצמן את הבתים‪.‬‬
‫אני נזכר איך שגם אבא וסבא שלי בנו בית‪-‬עץ משלהם‪ ,‬ולידם את אותו הדבר היו עושים גם השכנים‪ ,‬ההורים של בני‬
‫הדור שלי‪ .‬עברו אולי יותר מחמישים שנים‪ ,‬אבל כמקודם בבתים האלה גרים אנשים‪.‬‬
‫אז הנה כאן עולות שאלות‪ .‬איך היה יכול לקרות שבמשך חמישים שנים החברה פיתחה טכנולוגיות‪-‬בניין חדשות‪,‬‬
‫חומרי‪-‬בניין חדשים‪ ,‬מנגנונים ומכשור משוכללים יותר כביכול‪ ,‬ואילו כתוצאה‪...‬‬
‫במאומץ משפחה ממוצעת צריכה לעבוד עשרים‪-‬שלושים שנה‪ ,‬כדי לקבל מקום מגורים‪ ,‬שאותו פעם יכלה להבטיח‬
‫לעצמה תוך שנה‪-‬שנתיים‪ .‬למשפחות רבות בעיית המגורים הפכה לחסרת‪-‬פתרון‪ ,‬ונאלצת להתעסק בה הממשלה‪.‬‬
‫כזה מצב – האם הוא מקרי או שנוצר על‪-‬ידי מישהו באופן מלאכותי? בעצם‪ ,‬לא זה מה שחשוב‪ ,‬העיקר שהוא לגמרי‬
‫אנטי‪-‬נבון‪ ,‬אך בחיי מרוצת היומיום מתגלה כי החברה אינה מסוגלת לחשוב ולנתח‪ .‬היא התרגלה אליו ומצב אחר לא‬
‫מתארת לעצמה‪ .‬החברה התרגלה לאנטי‪-‬נבונות‪ .‬וחדלה להיות נבונה‪.‬‬
‫מדוע אהבה מתפוגגת?‬
‫מדוע אהבה מתפוגגת?‬
‫אורח חיי היום של האדם הוליד המון בעיות‪ ,‬וחל איסור חמור על הדיון בהן‪ ,‬ואם אין דיון‪ ,‬אז גם אין להן פתרון‪ .‬בכל‬
‫העולם מתרחשים מיליארדי עימותים משפחתיים‪ ,‬עד כדי מכות והריגה של אחד מבני‪-‬הזוג‪ .‬במדינות המתורבתות‪ ,‬כפי שהן‬
‫נקראות‪ ,‬עד שמונים אחוז מהאנשים הצעירים שבאים בברית הנישואים מתרגשים זמן קצר אחרי‪ .‬לפרוצדורת הגירושים הזו‬
‫קודמות אמוציות שליליות מתמשכות‪ ,‬מתחים נפשיים‪ ,‬ילדים נהיה אומללים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬בכל העולם במשך אלפי שנים מתנהלות מיליוני מלחמות לוקאליות בין שני האנשים שניסו ליצור ברית אהבה‪.‬‬
‫בהן נוחלים תבוסה לא רק שני הצדדים‪ ,‬אלא גם הילדים שלהם‪.‬‬
‫לאנושות של ימינו כזה מצב מוגש כמציאות‪ .‬דהיינו‪ ,‬זה טבעי – אהבה באה והולכת‪ .‬אבל הסתבר שכזה מצב הוא‬
‫אופייני‪.‬‬
‫לא‬
‫הוא‬
‫האדם‬
‫של‬
‫האמיתי‬
‫לטבע‬
‫המלאכותי‪,‬‬
‫העולם‬
‫לאנשי‬
‫רק‬
‫"טבעי"‬
‫לראשונה‪ ,‬המתבודדת בת הטייגה הראתה כי המשיכה הראשונית של שני הצעירים אחד לשנייה אינה אהבה‪ ,‬היא רק‬
‫אימפולס להולדת הרגש הכביר אשר נוצר באיחוד שלושת המרכיבים‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫היא נקבה בשמות של המרכיבים האלה והראתה שלושה טקסים עתיקים אשר עוזרים להולדת אהבה אמיתית‪.‬‬
‫תיארתי אותם בספרים הקודמים‪ .‬השתמשתי במילה "טקס"‪ ,‬מכיוון שבשפה הרוסית אין הגדרה יותר מדויקת שמאפיינת את‬
‫הפעולות ברות התבונה האלו של שני הצעירים שהרגישו משיכה זה לזו ושל ההורים שלהם‪.‬‬
‫אך הנושא הזה‪ ,‬כמו גם רבים אחרים‪ ,‬מסתבר‪ ,‬אסור לאמצעי המידע ההמוניים החופשיים‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬תחת עילות‬
‫טובות התאמצו להשחיר את מקור המידע‪ .‬העניין הזה הגיע עד כדי כך שבערוץ הטלוויזיוני הראשון של רשות השידור‬
‫המרכזית בתוכנית בשם "אנסטסיה המסתורית" במאורגן איזשהם טיפוסים הודיעו שכביכול אנשים יורדים מהפסים מקריאת‬
‫הספרים שלי עם האמירות של אנסטסיה‪ .‬מצחיק! מקריאת מגזינים עם פורנו‪ ,‬עלילות‪-‬פעולה המתיזות דם וצפייה בסרטים‬
‫על אלימות לא מאבדים שפיות‪ ,‬ואילו מהתבטאויות פילוסופיות על אהבה‪ ,‬על אורח חיי האדם מאבדים? כזאת עמדה מעידה‬
‫על כך שבחברה בת זמננו קיימים כוחות שמתכנתים את הקאטאקליזמים החברתיים‪ ,‬אפשר גם לעקוב ולראות‪ ,‬מי הם‬
‫האנשים שדרכם הם פועלים‪ ,‬כשמנצלים את אי‪-‬הבנת מהות המתרחש‪.‬‬
‫ואת האנשים האלה אפשר להבין‪ .‬תארו לעצמכם‪ ,‬מה יהיה‪ ,‬אם אדם שקרא את סדרת הספרים "הארזים הצלצלניים‬
‫של רוסיה" יטען שבהשתמש בשלושה טקסים עתיקים‪ ,‬תוך שלושים דקות לעיני כל קרובי המשפחה על חלקת אדמה ריקה‬
‫בעת עריכת טקס הנישואים הזוגות הצעירים בני זמננו יכולים ליצור נחלה שושלתית עם גן שבו יהיו כמאה נטעים הדרושים‬
‫לחייה של המשפחה‪ ,‬להקים בית עם מבני‪-‬העזר הדרושים ובין השאר גם כמו בנס לשכן בהם חיות‪-‬בית מסורות‪ .‬אנשי היום‬
‫שלא קראו את סדרת הספרים "הארזים הצלצלניים של רוסיה" יכולים לחשוב אותו למשוגע או אדם תמים‪ .‬אך בואו‪ ,‬מעט‬
‫אגלה את המנגנון שבעזרתו כאלה "ניסים" קורים במציאות‪.‬‬
‫לפי הכללים או הטקסים העתיקים – אפשר לקרוא לזה איך שרוצים – שני הצעירים שהרגישו משיכה זה לזו הולכים אל‬
‫מבעד לגבול היישוב‪ ,‬מוצאים להם חלקת אדמה שגודלה לא פחות מהקטר אחד‪ ,‬בונים שם סוכה לא גדולה ובפרטי פרטים‪,‬‬
‫ביסודיות ביחד יוצרים את פרויקט הנחלה העתידית שלהם‪ .‬למעשה‪ ,‬הם יוצרים בין השאר גם את המרחב שבו יכולה‬
‫להימצא אנרגיה של אהבה‪ .‬בפרויקט הזה הם מתכננים לא רק את מיקומם של הבית העתידי שלהם ומבני המשק האחרים‪,‬‬
‫בו הם מציינים את מקום הנטיעה של כל הנטעים עד האחרון שבהם‪.‬‬
‫לפעולות שלהם ליצירת הפרויקט יכול להידרש פרק‪-‬זמן של שלושה חודשים או שנה‪ .‬כאשר הפרויקט הושלם‪ ,‬הם‬
‫מסובבים בין קרובי‪-‬המשפחה שלהם‪ ,‬הן מצד הכלה‪ ,‬והן מצד החתן‪ ,‬מזמינים אותם להשתתף בטקס הנישואים‪ .‬ובכל פעם‪,‬‬
‫כשהם באים לקרובי‪-‬משפחה אלה או אחרים‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬לדוגמה‪" :‬אח‪ ,‬מה יפה עץ‪-‬התפוח שלכם"‪ .‬המילים האלה רומזות‬
‫לאדם המוזמן‪ ,‬מה להביא לטקס הנישואים‪ ,‬במקרה הזה – שתיל עץ‪-‬התפוח שמצא חן בעיני הבעל והאישה העתידיים‬
‫הצעירים‪ .‬למוזמנים אחרים הם יכולים להגיד‪ ,‬למשל‪" :‬איזה סייח חם‪-‬מזג יש לכם"‪ .‬זה אומר שמי שהזמינו אותם לא צריכים‬
‫לחשוב‪ ,‬איזה מתת להעניק לצעירים‪ ,‬הם ייתנו להם את הסייח במתנה‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫בעת עריכת טקס הנישואים הזוג‪-‬הצעיר‪ ,‬כאילו עומד למבחן הגדול ביותר של החיים לפני קרובי‪-‬המשפחה והחברים‪,‬‬
‫יספר על פרויקט הנחלה שאותו יצרו‪ ,‬במפורט יציינו‪ ,‬מה ואיפה צריך להיות‪ .‬כשתם הסיפור‪ ,‬הם נותנים סימן‪ ,‬וקרובי‪-‬‬
‫המשפחה והחברים שהתאספו ימקמו את הדורונות החיים שלהם בדיוק במקום המצוין‪ .‬בהמיית לב הזוג הצעיר יתבונן‬
‫בעשייה המשותפת הגדולה של קרובי‪-‬המשפחה והחברים שלהם‪ .‬אחר‪-‬כך אותם‪ ,‬את הזוג הצעיר שכבר קודש בנישואים‬
‫וחווה את ההשראה הגדולה וההתרוממות הרגשית‪ ,‬ילוו‪ ,‬כל אחד מבני‪-‬הזוג לבית ההורים שלו‪ ,‬שם הם יישנו שני לילות‪.‬‬
‫בזמן הזה בחלקים קרובי‪-‬המשפחה מצד החתן והכלה יעבירו לנחלה שלהם את המבנים שמראש הוכנו‪ .‬עם עלות שחר היום‬
‫השני הוא והיא ימהרו לנחלה השושלתית שלהם שזה רק נבראה‪ ,‬לפגישה הראשונה שלהם כבר כבעל ואישה‪ .‬מה שיקרה‬
‫להם בבית החדש המלא רק בתחושות חיוביות ואנרגיה רבת ההשראה מאין כמוה של האהבה אחד לשנייה ולמרחב‬
‫האהבה שזה רק נברא אי‪-‬אפשר לתאר‪.‬‬
‫מה היה‪ ,‬אילו לכאלה צעירים של מקורות‪-‬הראשית היו מספרים שיבואו זמנים‪ ,‬כאשר הנישואים יתרחשו לגמרי אחרת‪:‬‬
‫שני בני‪-‬הזוג יבואו לאיזשהו בניין‪ ,‬יחתמו באיזושהי חוברת‪ ,‬ויסיעו אותם ברכב‪ ,‬מקושט בסרטים‪ ,‬בעיר שאינה שייכת להם‬
‫ולעולם לא תהיה שייכת‪ .‬אחר‪-‬כך יחד עם האורחים המוזמנים הם יתיישבו לשולחן באיזושהי מסעדה ויאכלו מזון שלא‬
‫בידיהם ולא בידיהם של קרובי‪-‬המשפחה הוכן‪ ,‬ישתו וודקה‪ ,‬ואילו האורחים וקרובי‪-‬המשפחה שכבר השתכרו יצעקו להם‬
‫"לחיים‪ ,‬לחיים" בדרישה שלעיני כולם הם יתנשקו‪ .‬וזהו‪ .‬אחר‪-‬כך המיטה בליל‪-‬הכלולות‪ ,‬ושום ממשי נעים לא נשאר ממה‬
‫שהיה והיעדר מלא של המרחב‪ ,‬שאותו הייתה יכולה למלא האנרגיה של האהבה‪.‬‬
‫"לא ייתכן כדבר הזה! לעולם לא ייתכן! ‪ -‬יאמרו הנשואים הצעירים של מקורות‪-‬הראשית‪ - .‬אדם הוא יצור נבון‪ ,‬ולא‬
‫חיית‪-‬פרא‪ ,‬שהנה כך ידביר את האהבה‪ ,‬שעוד לא התחזקה‪ ,‬בעיבורה"‪.‬‬
‫אז מי לאמיתו של דבר יורד מהפסים? אתם תקבעו‪ ,‬נכבדיי הקוראים‪.‬‬
‫בתשובה לשאלה‪ ,‬מדוע האהבה נעלמת‪ ,‬אפשר לומר כי לרוב רובם של בני‪-‬הזוג הצעירים של ימינו אהבה אמיתית‬
‫מלאה פשוט לא באה ‪ ,‬מכיוון שאין את המרחב המתאים בשבילה‪.‬‬
‫מהי אהבה? זהו רגש‪ ,‬זאת אנרגיה כבירה אשר ביכולתה להפיח באדם השראה ליצירה‪ ,‬היא מעצימה את הכוחות‬
‫והיכולות הפיסיים והרוחניים‪ .‬זאת אנרגיה עם תבונה‪ ,‬על‪-‬ידי עצמה היא ממלאה את המרחב שבו נמצאים שני האנשים‬
‫המאוהבים ויוצרת בשבילם את האחד השלם – את מרחב האהבה‪ .‬ועכשיו תראו מה שקורה‪ .‬בני‪-‬הזוג הצעירים באים‬
‫ללשכה לרשום את הנישואים שלהם‪ .‬הבניין שבו נמצאת הלשכה – זה לא המרחב שלהם‪ ,‬אלא רק מקום שהייה זמני‪ ,‬ונוסף‬
‫על כך‪ ,‬בתוך הבניין הזה מתרחשים גם הליכי גירושין‪ .‬ואנרגיית האהבה הנבונה אינה יכולה על‪-‬ידי עצמה למלא כזה מרחב‪.‬‬
‫הנסיעה במכונית‪ ,‬שלרוב‪ ,‬היא לא של הזוג הצעיר‪ ,‬גם אינה מתאימה לאנרגיה של האהבה‪ .‬על‪-‬ידי עצמה למלא את‬
‫הדירה המודרנית היא גם לא יכולה‪ .‬הן האנרגיה של האהבה אינה יכולה להעניק את עצמה לעצמים מתכלים חסרי נשמה‪,‬‬
‫והרי בדירה המודרנית‪ ,‬אפילו הכי חדשה‪ ,‬כל רגע הכל מתיישן ונחרב‪ ,‬בה שום דבר אינו מחיה את עצמו‪ ,‬ולא יכולה האנרגיה‬
‫של האהבה להשלים עם כזה חורבן‪ ,‬לא יכולה לראות כזה מצב ברוח טובה‪ ,‬בהימצאה בה‪.‬‬
‫לאנרגיה של האהבה נחוץ מרחב חי שדואגים לו בני‪-‬אדם‪ ,‬במקרה המדובר שני אנשים קונקרטיים שהרגישו משיכה זה‬
‫לזו‪ .‬ולא יכול להיות אחרת‪ .‬ואישור לכך – המוני הליכי הגירושין של מאות השנים בכל העולם‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫השאלה‪ ,‬מדוע האהבה נעלמת‪ ,‬ראויה לבחינה מכל ההיבטים‪ ,‬ואני מתכנן להקדיש לכך את הספר הבא שבו אספר על‬
‫המדינה‪-‬הארץ העתיקה שבה אנשים ידעו את סוד האהבה שאינה ברת‪-‬חלוף‪ .‬היחס העכשווי לאהבה הוא באמת אנטי‪-‬נבון‪.‬‬
‫השליטה ברשות השולטת‬
‫השליטה ברשות השולטת‬
‫את ההשפעה על אנשים – וכאן השליטים אינם יוצאי דופן – אפשר לשיים בדרכים שונות‪ .‬והדרך ברת ההשפעה‬
‫החזקה ביותר – הדימוי‪ .‬אנשים מתרגלים לתנאים ולדימויים אבסורדיים‪ ,‬כשמקבלים אותם כמציאות‪ .‬קיים דימוי‪ ,‬שהשלטון‪,‬‬
‫בין השאר גם הדומא המדינית‪ ,‬איפה שמחוקקים חוקים‪ ,‬בהכרח צריך להימצא במרכז העיר הגדולה‪ .‬כך התרגלנו‪ ,‬אך האם‬
‫זה נבון ?‬
‫איפה הנביאים היו מקבלים את ההתגלויות שלהם? ואיפה חשבו את המחשבה שלהם החכמים? מאיפה היו מביאים‬
‫את החוקים האלוהיים?‬
‫משה‪ .‬קיבל את לוחות‪-‬הברית עם "עשרת הדברות"‪ ,‬כשהתבודד על הר סיני‪ .‬ישו‪ .‬לארבעים יום פרש למדבר‪ .‬בודהא‪.‬‬
‫לא שנה אחת חי בלב יער‪ .‬מוחמד‪ .‬בבדידות חודשים שהה במערה ע'אר חיראא' שעל הר ג'בל אל‪-‬נור‪.‬‬
‫גם הוגי‪-‬הדעות והמדענים הגדולים חיו בבדידות על‪-‬פני שנים – אלה קונפוציוס‪ ,‬לאו דזה‪ ,‬קנט‪ ,‬ניטשה ורבים אחרים‪.‬‬
‫ואיפה עומד המבנה של מוסד הדומא המדינית שלנו? איפה מחוקקים את החוקים שלנו החכמים שעל‪-‬ידי העם נבחרו?‬
‫נזכרתם?‬
‫המבנה של מוסד הדומא המדינית שלנו עומד בצומת אוטוסטראדות סואנות – האם אפשר ליצור תנאים עוד יותר‬
‫אבסורדיים לעבודה של נבחרי העם?‬
‫מה זה – דומא שולית בצדי הכביש ?‬
‫ממה מתות האימפריות‬
‫ממה מתות האימפריות‬
‫אפשר להביא המון דוגמאות היסטוריות שקשורות לאיך שעובדים הדימויים המשפיעים על חברת בני‪-‬האדם והמביאים‬
‫לאסון‪-‬עולם‪ .‬אבל לאדם של היום‪ ,‬במיוחד למי שחי ברוסיה‪ ,‬כדוגמא הבולטת ביותר תשמש הסיטואציה עם קריסתה של‬
‫אימפריית המלכים הרוסית‪ ,‬ויותר מאוחר – חורבן ברית‪-‬המועצות‪.‬‬
‫"מניצוץ תתלהט אש" – אמר מנהיג הפרולטריון העולמי ו‪.‬א‪.‬לנין על העיתון הבולשביקי "איסקרָה"∗ שבו חירפו את‬
‫משטר הצאר‪ .‬בשיטתיות הוחדר הדימוי השלילי של שלטון הצאר ונוצר דימוי חדש‪ ,‬יפה של השלטון הסובייטי‪ .‬צאריזם מיגרו‪.‬‬
‫התהוותה והחלה להתפתח מעצמה חדשה‪ ,‬חבר‪-‬העמים‪ ,‬שהיה לה צבא ענקי המזוין בחימוש גרעיני‪.‬‬
‫אך כעבור אך ורק שמונים שנים המעצמה הגדולה בריה"מ מתפרקת למדינות נפרדות שלא תמיד ידידותיות אחת‬
‫לשנייה‪ .‬המדענים הפוליטיים קבעו כי האשמים בפירוק הם פוליטיקאים שחתמו על הסכם ההפרדה וכן המצב הכלכלי‬
‫והפוליטי‪.‬‬
‫אך אם לבחון את המצב יותר מקרוב‪ ,‬כל זה גם הוא רק תוצאת פעילותו של הדימוי‪ .‬בואו ניזכר בספרים הכישרוניים‬
‫של סוֹל ֵז'ניצין על גוּלַג ∗∗ ויצירות של האומנים‪-‬המחברים האחרים ששטפו בתוכחה את חבר‪-‬העמים‪ .‬באותו הזמן סופרים‬
‫אחרים יצרו דימוי של המדינות המשגשגות במערב‪ ,‬שם להבדיל מחבר‪-‬העמים‪ ,‬מדפי החנויות שופעים בכל המצרכים‬
‫האפשריים והאנשים החופשיים והמאושרים נוסעים במכוניות מפוארות‪ .‬אך כשדיברו על היתרונות של הציוויליזציה‬
‫המערבית‪ ,‬שתקו על הבעיות הקיימות שם‪.‬‬
‫העתיד של רוסיה‪ ,‬גם הוא נקבע על‪-‬ידי דימויים שמוחדרים לראשם ולנשמתם של האנשים החיים במדינה‪ .‬לצערנו‬
‫הרב‪ ,‬זוהי מערכת דימויים שלמה המביאה להשמדת הארצות‪ .‬באלפי סרטי קולנוע וסרטים תיעודיים פולחן האלימות‪ ,‬פולחן‬
‫הכסף מגבשים את דימוי ההרס‪ .‬את ההתיישרות בקו אחד עם המערב מקדמים פוליטיקאים רבים שלנו‪ .‬שום הישגים‬
‫כלכליים‪ ,‬צבאיים‪ ,‬קריאות להיות פטריוטים האהובים את מולדתנו לא יכולים להתנגד לדימויים האלה‪.‬‬
‫להתייצב כנגד הדימוי יכול רק דימוי אחר‪ ,‬דימוי היצירה שביכולתו להשרות מיליוני אנשים‪ .‬אז הנה אנסטסיה יצרה אותו‬
‫כנגד צבא ההרסניים‪ .‬מאות אלפי אנשים קיבלו את דימוי הארץ‪-‬המדינה הנפלאה‪ ,‬הוסיפו אליו את ראיית החיים שלהם‬
‫והחלו להגשים אותו במציאות הריאלית – לבנות נחלות שושלתיות‪ .‬היוזמה מלמטה מתאימה לתוכניות של הממשלה‪ .‬דעה‬
‫חיובית על מקימי הנחלות השושלתיות הביעו פוליטיקאים ידועים רבים‪ ,‬מדינאים‪ ,‬עסקני ופעילי תרבות ומנהיגי העדות‬
‫הדתיות‪ .‬לא אציג כאן את האמירות שלהם‪ ,‬אבל כל מי שרוצה יכול להתוודע אליהן באתר ‪.Anastasia.ru‬‬
‫∗ ברוסית פירוש המילה "איסקרה "– ניצוץ‪.‬‬
‫∗∗ אלכסנדר סולז'ניצין – סופר והיסטוריון רוסי‪.‬‬
‫גולג ‪ -‬מערכת מחנות עבודה שהנהיג המשטר הסובייטי בברית המועצות בשנים ‪.1956–1918‬‬
‫‪48‬‬
‫כמובן‪ ,‬האמירות האלו עוררו השראה באנשים‪ ,‬אבל הן מובעות יחסית "מאחורי הקלעים"‪ ,‬אף שאכן הן מאוד אמיצות‪.‬‬
‫הרי הדברים הנבונים האלה נאמרו בסביבה של האנטי‪-‬נבונות‪ ,‬פורצים דרכה‪.‬‬
‫יש מה שאומרת המתבודדת בת הטייגה שיכול להיראות כבדיוני‪ ,‬גם בתחילת ההיכרות שלי איתה כך זה היה נראה לי‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬חמש‪-‬עשרה שנים אחרי‪ ,‬מאז הפגישה הראשונה שלנו על דברים רבים שאמרה הצטרכתי להביט מנקודת מבט‬
‫שונה‪ .‬זה אנחנו‪ ,‬החברה המודרנית‪ ,‬חיים בסביבת חיים‪ ,‬שבדיוני‪ ,‬כמה שהיא בלתי‪-‬טבעית לחיים נבונים‪ .‬אנסטסיה מדברת‬
‫על ממשות נבונה‪ .‬באופן שיטתי מגבשת אותה ותגבש אותה‪ ,‬אשתדל לעזור לה‪ ,‬ומאות אלפי אנשים אחרים כבר עוזרים‪.‬‬
‫והנה מה שמעניין‪ .‬באמצעי המידע ההמוניים האלקטרוניים והמודפסים‪ ,‬בספרות ובקולנוע כמעט אין גיבורים חיוביים‬
‫שבתבונה באים בקשר עם האדמה‪ .‬היזכרו באורח ובסביבת החיים של הדמויות הראשיות השונות‪ .‬בעיקר‪ ,‬הן מוצגות‬
‫בדירות‪ ,‬במשרדים‪ ,‬במסעדות‪ ,‬בבתי הימורים‪ ,‬ברחובות הערים הענקיות ובמקומות דומים אחרים‪ .‬ואפילו אם מראים אדם‬
‫שבא בקשר מודע עם האדמה‪ ,‬מה שקורה לעיתים רחוקות מאוד‪ ,‬אז את האדם הזה מציגים כדגנרט עם רמת התפתחות‬
‫נחותה‪ .‬בשיטתיות ובמכוון לתודעה של חברת האנשים מוחדר‪ ,‬באיזו סביבת חיים צריכים לעבור חייה‪ .‬האם כזאת סיטואציה‬
‫מקרית? אני חושב‪ ,‬ואפילו בטוח‪ ,‬שאינה מקרית‪ .‬היא מביאה לקטסטרופה אישית‪ ,‬חברתית ועולמית‪.‬‬
‫כבר אחר‪-‬כך‪ ,‬אחרי המחשבות שלי‪ ,‬כשדיברתי עם אנסטסיה‪ ,‬בביטחון אמרתי לה‪ - :‬אני לגמרי בטוח‪ :‬האנושות היום‬
‫חיה במימד של אנטי‪-‬תבונה‪ ,‬לכן גם אין לה תוכניות ברורות לבניית עתיד הרמוני‪ .‬היא רק מציינת את עובדת ההיספות‬
‫שלה‪ ,‬מדברת עליה‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫שנת ‪2012‬‬
‫שנת ‪2012‬‬
‫היום התאריך ‪ 22‬בדצמבר ‪ 2012‬זוכה לעניין רב ודיונים אינטנסיביים בחוגים האזוטריים והמדעיים‪ ,‬ובאינטרנט‪ .‬אנשים‬
‫רבים חושבים שביום הזה יבוא סוף עולם‪.‬‬
‫מדוע דווקא בתאריך זה? מכיוון שהיום הזה קשור לנבואה קודרת על אחרית הימים של בני המאיה המסתוריים מן‬
‫העת העתיקה‪ ,‬שעל‪-‬פי לוח השנה שלהם – אגב‪ ,‬המומחים מודים שלוח השנה שלהם הרבה יותר מדויק מהגרגוריאני שבו‬
‫אנחנו משתמשים היום‪ – ,‬ביום הזה‪ 22 ,‬בדצמבר ‪ ,2012‬מסתיים מחזור בלוח הספירה הארוכה‪ ,‬כפי שהיא נקראת‪ ,‬של‬
‫המאיה‪ ,‬עידן השמש החמישית‪ .‬על‪-‬פי הנבואה‪ ,‬בסוף עידן השמש החמישית יבואו שנות מוות וחורבן‪ ,‬אשר יימשכו עד שלא‬
‫ישתרר עידן התחדשותה של האנושות‪.‬‬
‫לא מזמן המדענים מצאו שהתאריך האסטרונומי המצוין בלוח‪-‬השנה של המאיה הוא בעל חשיבות‪ .‬ביום הזה יתרחש‬
‫מאורע אשר חוזר על עצמו רק פעם ב‪ 25800-‬שנים‪ – ,‬השמש תהיה בקו אחד עם המרכז האנרגטי המסתורי של הגלקסיה‪,‬‬
‫ולראשונה‪ ,‬הציוויליזציה הנוכחית תעבור תופעה אסטרונומית נדירה מאין כמוה‪ .‬או שלא תעבור‪.‬‬
‫ההנחה היא שבמהלך האלף השני לפני הספירה האבות של בני המאיה‪ ,‬שאת שרידי התרבות שלהם אפשר לפגוש‬
‫בשטח אמריקה המרכזית‪ ,‬ירדו מההרים‪ ,‬איפה שהם חיו‪ ,‬אל יערות טרופיים ואל שפלת יוקטן‪ .‬דווקא באיזורי השפלה באלף‬
‫הראשון לפני הספירה תרבות המאיה הגיעה לפריחה הרבה ביותר‪ .‬לבני מאיה היה כתב הירוגליפים‪ ,‬ברמה גבוהה הייתה‬
‫המתמטיקה והרפואה שלהם‪ ,‬הם בנו ערי‪-‬אבן ומבנים פולחניים בלתי‪-‬ייאמנים‪ ,‬כאלה כמו מגדל ארמון בפלנקה ו – מה‬
‫שהעיקר – היה להם ידע עמוק בתחום האסטרונומיה‪.‬‬
‫עד היום לא פוענחה עד הסוף העובדה שהערים של בני המאיה החלו להשתומם הרבה לפני ביאתם של האירופאים‪.‬‬
‫בבסיס האסטרולוגיה של בני המאיה מונחת ספירת הימים‪ .‬האסטרולוגיה המקובלת )שומר העתיקה‪ ,‬בבל( מתבססת‬
‫על מיקום כוכבי הלכת בגלגל המזלות‪ .‬גם המאיה ידעו עליהם‪ ,‬רק בגלגל המזלות שלהם היו לא ‪ ,12‬אלא ‪ 13‬מזלות‪ .‬הם‬
‫החשיבו גם את מזל נושא הנחש )אצל בני המאיה – העטלף(‪ ,‬שאותו השמש עוברת במהלך ימים ספורים בלבד‪.‬‬
‫עכשיו לגבי לוח השנה המסתורי‪ .‬המחזור שמסתיים בשנת ‪ ,2012‬סופרים אותו החל מתאריך עתיק מאוד – ‪13‬‬
‫באוגוסט‪ ,‬שנת ‪ 3114‬לפנה"ס‪ .‬וזה די מוזר‪ ,‬שהרי‪ ,‬כפי שכבר נאמר‪ ,‬תרבותם של בני המאיה עצמם היא צעירה יותר‬
‫במינימום אלף שנים‪ .‬המומחים שחוקרים את תרבות המאיה לא הגיעו למסקנה חד‪-‬משמעית לגבי השאלה – כיצד נוצר לוח‬
‫השנה המפורסם שלהם‪ .‬יש הנחה שאת לוח‪-‬השנה‪ ,‬כמו גם את הכתב‪ ,‬ירשו המאיה מהאולמקים‪ ,‬שלתרבות שלהם‬
‫היסטוריה קדומה יותר‪ .‬ובאמת‪ ,‬בשטחי התיישבותם של האולמקים הקדומים בלה ונטה ארכיאולוגים מצאו שרידים‬
‫שמאשרים איזושהי המשכיות או קשר שבין שתי התרבויות‪ .‬אך האחר הרבה יותר מעניין‪.‬‬
‫כאשר המדענים עסקו בכרונולוגיה השוואתית‪ ,‬התברר שעם תחילת המחזור הנוכחי על‪-‬פי לוח‪-‬השנה של המאיה –‬
‫שנת ‪ 3114‬לפנה"ס – אכן התרחשו מאורעות בולטים בעבר הציוויליזציה האנושית‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬בערך בזמן הזה מתחילה‬
‫בניית המבנה המגליטי המסתורי בסטונהנג'‪ .‬במסופוטמיה מופיע כתב‪ .‬במצרים‪ ,‬אחרי האיחוד של הממלכה העליונה‬
‫והתחתונה והקמת מבצר החומה הלבנה‪ ,‬ביוונית ממפיס‪ ,‬מתגבשות שושלות שולטות‪ .‬באמריקה מתחילים לגדל תירס‪ .‬נוצר‬
‫רושם שדווקא אז על‪-‬פני כל כדור‪-‬הארץ תחת השפעת איזשהם כוחות חיצוניים אירעה מהפכת תרבות גלובלית ואנשים‬
‫רכשו ידע חדש‪ .‬לפי אחת מההיפותזות‪ ,‬בעת מדיטציה כמרים‪ ,‬שמאנים וקדושים של אותה תקופה התחברו לאיזשהו בנק‬
‫ידע נסתר‪.‬‬
‫נבואות הציוויליזציה של בני המאיה‪ ,‬הנבואות הידועות והמקורות הרשמיים המדברים על אסון עולם‪ ,‬כמובן‪ ,‬ראויים‬
‫לתשומת‪-‬לב‪ .‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬את עיקר קביעת העתיד שתהיה האמינה ביותר יכול לעשות כל אדם שחי היום בעולם‪ ,‬אם הוא‬
‫מסוגל לחשוב‪.‬‬
‫בואו ננסה לנתח‪ ,‬מהי מגמת השינויים במצב האקולוגי ברוסיה‪.‬‬
‫ניקח פרק‪-‬זמן של אך ורק חמישים השנים האחרונות‪ .‬במדינה שלנו רוב האוכלוסייה החלה לחיות בערים גדולות‬
‫ובערי‪-‬ביניים‪ .‬אנשי הערים הענקיות נהיו משוללי מי שתיים איכותיים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬המצרך הזה החשוב ביותר לחיי אדם עוד‬
‫הפך להיות בתשלום‪ .‬לפני חמישים שנים בעיני החברה כזה מצב היה נראה פשוט בדיוני‪ .‬היום החברה התרגלה אליו‪ .‬חמור‬
‫מאוד‪ .‬מים הם המדד לכל‪ ,‬ואם החברה מסכימה עם זיהום המים שהולך וגדל‪ ,‬אז אין לה זכות קיום‪ .‬את הדין הזה גוזר לא‬
‫מישהו מלמעלה‪ ,‬אלא האדם לעצמו‪.‬‬
‫"בזאת אני מבטלת את נבואת התופת לעולם "‪.‬‬
‫את המילים האלו אמרה המתבודדת בת הטייגה אנסטסיה‪ .‬אני חושב‪ ,‬לרוב האנשים שעל הארץ חיים יועיל להגיד‬
‫דברים דומים ולעשות מעשים בהתאם‪ .‬היום זה הכרחי לחיים‪.‬‬
‫אנשים רבים שחיים על כדור‪-‬הארץ עדים לתוצאות הנגטיביות של ההתחממות הגלובלית‪ .‬מדענים מודיעים על שינוי‬
‫השדה הגיאומגנטי של הארץ והצפת יבשות שלמות בעתיד הלא רחוק‪ .‬לעיני בני זמננו החלו להתרחש כאלה אסונות גדולים‬
‫כמו באינדונזיה‪ ,‬איפה שניספו יותר ממאתיים אלף בני‪-‬אדם‪ ,‬בארה"ב‪ ,‬איפה שהוצפה ניו אורלינס – עיר עם אוכלוסייה בסדר‬
‫גודל של מיליון אנשים‪ .‬כמו כן‪ ,‬המדענים מודיעים על האיום משינוי הפעילות של השמש‪.‬‬
‫עניין הבטיחות האקולוגית של כדור‪-‬הארץ נהיה עד כדי כך נוקב שביוזמת אנגליה בשנת ‪ 2007‬הוא הועלה לסדר‪-‬היום‬
‫באו"ם‪ .‬בתחילת ‪ 2008‬הוא הוצא לדיון במועצת הביטחון של רוסיה‪.‬‬
‫לראשונה‪ ,‬הטענות של חוזי האסון הגלובלי החלו להיות זהות לדעה בנושא הזה של המדענים והממשלות של ארצות‬
‫רבות‪.‬‬
‫כוהני הציוויליזציה של בני המאיה גם הם דיברו על כך שיקרא אסון בקנה‪-‬מידה גדול ושזה יהיה בשנת ‪.2012‬‬
‫‪50‬‬
‫במידה כזאת או אחרת אנשים רבים שמעו על כך‪ ,‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬הדיבורים העל הקטסטרופה של ‪ 2012‬נוגעים רק לחלק‬
‫פעוט ממה שנאמר בדוחות שאינם נגישים לקהל הרחב‪.‬‬
‫רק מהשמועות אפשר לשער שהממשל היפני נוקט צעדים ליישוב האוכלוסייה שלהם במקום אחר‪ .‬על‪-‬פי מה שחוזים‪,‬‬
‫בין הראשונות תוצף אנגליה‪ ,‬ולכן‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬היא הייתה זאת שגילתה יוזמה להעלות את הנושאים האקולוגיים לסדר‪-‬יומה‬
‫של ישיבת מועצת הביטחון באו"ם‪.‬‬
‫אולי הממשלות של הארצות השונות נוהגות נכון‪ ,‬כשאינן מציגות בפומבי ובמפורט את המצב שנוצר‪ .‬בשביל מה לזרוע‬
‫פאניקה בעם? אך מצד שני‪ ,‬בהיותה לא מודעת‪ ,‬רוב האוכלוסייה יכולה להישמד‪ ,‬ואם כזה הוא מצב הדברים‪ ,‬אז להינצל‬
‫תוכל רק האליטה השולטת במידע עם פמליה ועבדים לכל אחד‪.‬‬
‫המדענים נותנים תחזית‪ ,‬אילו ארצות‪ ,‬כמו אטלנטיס ∗‪ ,‬יבלעו איתני‪-‬הטבע‪ ,‬ולאילו אינה צפויה סכנת ההצפה‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫ברוסיה יוצפו האזורים הסמוכים לחופים‪ ,‬ואילו המקום הטוב ביותר לחיות בו יהיה סיביר‪.‬‬
‫אחרי ההתחממות הגלובלית על הארץ ישתרר עידן‪-‬קרח‪.‬‬
‫אבל מה כבר חשוב‪ ,‬איזה סוג של אסון‪-‬עולם יקרה‪ ,‬אם החברה לא מסוגלת להתגבר על הגילויים הקטסטרופאליים‬
‫שכבר ישנם היום‪ ,‬זה‪ ,‬למשל‪ ,‬עודפי הגזים בערים‪ ,‬הקרינה האלקטרומגנטית הממלאה את מקום המגורים ודברים רבים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫האם יש אלטרנטיבה לעתידה הקודר של האנושות? וודאי שיש‪ .‬אך הכל לפי הסדר‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬בפורומים העולמיים הגיעו למסקנה חד‪-‬משמעית‪ .‬בשנים הקרובות תיתכן קטסטרופה‪ .‬אז הנה בדיוק כאן עולה‬
‫שאלה מעניינת – האם ביכולתם של בעלי השלטון והמדע לנקוט צעדים כלשהם למניעתה? לשאלה הזו נציגי המדע העולמי‬
‫לא הצליחו לתת תשובה‪ .‬הממשלות של המדינות השונות פיתחו פרוטוקול קיוטו‪ ,‬כפי שהוא נקרא‪ ,‬לפיו לכל הארצות מוצע‬
‫להפחית את הפליטות המזיקות לאטמוספרה‪ .‬עד היום מדינות רבות אינן מאשררות פרוטוקול זה‪.‬‬
‫מה שיכול לקרות בעתיד‪ ,‬כמובן‪ ,‬מעורר דאגה‪ ,‬אך האם לא יעורר דאגה רבה עוד יותר המצב הקטסטרופאלי שקורה‬
‫כבר היום בהסוואה של הישגי הציוויליזציה ?‬
‫∗ אטלנטיס ‪ -‬תרבות מפותחת שהתקיימה כ ‪ 9,600-‬שנה לפני הספירה‪ ,‬והייתה מתקדמת בהשוואה לתרבויות אחרות בתקופתה‪ ,‬אנשיה חיו על אי‪ ,‬אשר ים "בלע"‬
‫אותו‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫תמנון האוכל חיי אדם‬
‫תמנון האוכל חיי אדם‬
‫התמונה שהראתה אנסטסיה או העלם השחרחר‪ ,‬בה אנשים בונים את הבתים שלהם לאורך הזרועות המדיפות סירחון‬
‫של המפלצת האוכלת חייהם כלל לא בדותה‪ ,‬אלא הממשות האמיתית ביותר‪ .‬ממשות שאליה אנשים כה התרגלו שמקבלים‬
‫אותה כמובן מאליו‪.‬‬
‫והמפלצת ממשיכה להתקיים‪ ,‬וגדלים ממדיה‪ .‬אלה הדרכים שלנו ומה שנע עליהן‪ .‬המידע על כך פתוח לכולם‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬ידוע שאורך הכבישים של כל העולם עולה על ‪ 12‬מיליון קילומטרים‪ ,‬לשם השוואה‪ ,‬זה – יותר מרבע אורך קו‪-‬‬
‫המשווה של כדור‪-‬הארץ שנמשך לכ‪ 40-‬מיליוני קילומטר; אורך קווי האוויר – מתקרב ל‪ 6-‬מיליוני קילומטר‪ ,‬מסילות הברזל –‬
‫‪ 1.5‬מיליון קילומטר‪ ,‬הצינורות המובילים – כ‪ 1.1-‬מיליון קילומטר‪ ,‬עורקי המים הפנימיים – למעלה מ‪ 600-‬אלפי קילומטר‪.‬‬
‫קווי הים נמשכים למיליוני קילומטרים רבים‪ .‬אם לבחון את בעיית זיהום האטמוספרה שנעשה על‪-‬ידי סוגי התחבורה השונים‪,‬‬
‫אז הזיהום שבא מתחבורת הרכבים מהווה ‪ 85‬אחוזים! והרי העניין לא נגמר בגזים המזיקים‪ .‬לא צריך לשכוח גם על כאלה‬
‫גורמים‪ ,‬שהם הרסניים לאקולוגיה‪ ,‬כמו הוויברציה והרעשים‪ 80 .‬דציבל‪ ,‬שזה בערך רמת הרעש ברחוב העירוני הסואן –‬
‫פוטנציאלית‪ ,‬כבר מסוכנים לשמיעה‪ .‬לבריאות הנפשית התפתחות סוגי התחבורה השונים‪ ,‬סלילת הכבישים גם אינה טובה‪,‬‬
‫כאשר במישיר או בעקיפין הגורמים האלה משפיעים לא רק על הנהגים והנוסעים‪ ,‬אלא גם על המוני האנשים אשר נמצאים‬
‫מחוץ לאמצעי ועורקי התחבורה‪ .‬הכבישים הגודשים במכוניות‪ ,‬העמידה רבת השעות בפקקים‪ ,‬לפעמים‪ ,‬חוסר האפשרות‬
‫אפילו פשוט לחצות כביש – כל זה מגביר את רמת העצבנות בצורה חדה‪ ,‬מביא למתחים נפשיים ממושכים והגברת‬
‫האגרסיביות‪ ,‬לפעמים‪ ,‬גורם לאנשים לעשות דברים שלא רק שמעולם לא היו עושים אותם‪ ,‬אלא גם לא היו מתארים לעצמם‬
‫שהם מסוגלים כך לנהוג‪ ,‬אילו היו נמצאים במקום אחר כלשהו‪.‬‬
‫בדיקת מצב הסביבה הטבעית שעושים במחוזות המדינה שלנו כל שנה‪ ,‬בהפגנתיות מראה על כך‪ ,‬כמה שהוא בעיית‪-‬‬
‫חירום – בעיית הבטיחות האקולוגית של כל ערי רוסיה הגדולות בלי יוצא מן הכלל‪ .‬ובפה אחד המומחים אומרים כי הגורם‬
‫העיקרי לירידה ברמת הבטיחות האקולוגית במחוזות היא "התפשטות תהליך השימוש ברכבי‪-‬מנוע ההולכת וגדלה בחברה"‪.‬‬
‫כבר היום עובדי הרפואה מעידים כי "הלחץ האקולוגי" שבא מהמכוניות עולה לתושב ממוצע של עיר גדולה ברוסיה ‪5-4‬‬
‫שנות חייו‪ .‬וזה כשמדברים על אדם – הרי הוא יכול לא רק להבין את הבעיה‪ ,‬אלא גם לתת לה להישמע‪ .‬והארץ‪ ,‬למשל?‬
‫בעצם‪ ,‬גם הארץ משמיעה אותה בדרך שלה‪ ,‬רק שברעשי ההמולה וערפל הצחנה של חיינו האם אנחנו עוד מסוגלים לשמוע‬
‫את קולה?‬
‫אז במה קונקרטית הורגת את הארץ המערכת התחבורתית? קודם כל‪ ,‬אדמת הארץ נחוצה לבניית דרכי התחבורה‪,‬‬
‫כמו גם המים והאוויר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בארה"ב – יש סטטיסטיקה – שטח האדמות‪ ,‬שעליהן ממוקמים הכבישים‪ ,‬מסילות‪-‬הברזל‬
‫ושדות‪-‬התעופה‪ ,‬מהווה ‪ 101‬אלפי קילומטרים מרובעים‪ ,‬ואילו שטח הערים – ‪ .109‬ברוסיה אורך הכבישים עלה על חצי‬
‫מליון קילומטרים‪.‬‬
‫נו נבנות דרכים על האדמה – נו אז מה כל העניין? אז העניין הוא כזה שעם הבנייה והשימוש בדרכים‪ ,‬צינורות‪-‬‬
‫ההובלה‪ ,‬שדות‪-‬התעופה אנחנו הורסים את הקרקע‪ :‬שקיעת קרקע מתרחשת‪ ,‬מפולות‪ ,‬הולך וגדל הסחף‪ .‬והנה כבר סחף‬
‫דרכי‪-‬העפר יוצר ערוצים שמתרחבים יותר ויותר‪ ,‬ויותר ויותר מחמיר המצב‪.‬‬
‫וככל שיותר רחוק‪ ,‬כך יותר גרוע – לאורך הכבישים‪ ,‬מסילות‪-‬הברזל והצינורות המובילים נפט וגז על שטחים גדולים‬
‫האדמה מקבלת זיהום מתרכובות עופרת‪ ,‬גופרית‪ ,‬מוצרי‪-‬הנפט והחומרים האחרים‪ .‬המומחים מציינים כי המסוכנת ביותר‬
‫היא רצועה ברוחב עד ‪ 200‬מטר משני צדי הדרכים הפעילות ביותר‪ .‬ולפיכך‪ ,‬חד‪-‬משמעית אסור לגדל תוצרת חקלאית לאורך‬
‫הדרכים‪ ,‬לאסוף פטריות‪ ,‬גרגרים‪ ,‬לרעות‪ ,‬במיוחד בהמה שנותנת חלב )ידועים מקרי הרעלת תינוקות כתוצאה משימוש‬
‫בחלב פרות‪ ,‬שרעו אותן באזור הכבישים(‪ .‬בקרבת הדרכים שכבת האוויר על‪-‬יד האדמה‪ ,‬עד גובה מטר‪ ,‬גם היא‪ ,‬באופן‬
‫קטסטרופאלי מזוהמת באבק שבהרכבו חלקיקי אספלט‪ ,‬גומי‪ ,‬מתכת‪ ,‬נמצאים בו עופרת וחומרים אחרים בעלי השפעה‬
‫מוטגנית ומסרטנת‪ .‬על כך כדאי לחשוב למי שאוהב לטייל או לרוץ לצדי הדרכים‪ ,‬ובמיוחד כדאי לזכור על כך‪ ,‬כשמטיילים עם‬
‫ילדים קטנים – הרי בעגלה או בהליכה רגלית הם נמצאים בדיוק בסביבת הסיכון הזאת‪.‬‬
‫והנה עוד מה שברצוני להוסיף‪ .‬שימו לב‪ ,‬רוב רובן של הדרכים המזיקות לבריאותנו מרוכזות לא במדבר או‬
‫באנטרקטיקה‪ ,‬אלא במקומות שבהם יש גודשי האוכלוסייה הגדולים ביותר‪ .‬והערים הגדולות והענקיות גאות ברוצחות‪-‬‬
‫האוטוסטראדות המעגליות ורבות הנתיבים שלהן‪.‬‬
‫כשמתכננות את תקציב המדינה‪ ,‬כל הארצות מכלילות בו מימון רציני לבניית ושיפוץ האוטוסטראדות‪ .‬ואיך אחרת? הן‬
‫במקרה של היעדר דרכים תושבי הערים הגדולות יכולים להישאר ללא אספקת מצרכי‪-‬מזון‪ ,‬תרופות‪ .‬הדרכים הן כעורקים‬
‫שדרכם מספקים את כל הדרוש לאדם החי בעיר הגדולה‪.‬‬
‫סטופ! איזה אבסורד‪ .‬הנה ממש מתהוללת האנטי‪-‬תבונה‪ .‬העורק שבלעדיו‪ ,‬היה נראה שאי‪-‬אפשר לחיות‪ ,‬לאמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬נושא עימו גסיסה איטית‪.‬‬
‫אח‪ ,‬תראו‪ ,‬איזה רוחניים‪ ,‬אינטליגנטיים וחכמים אנחנו רוצים להיראות! אבל אם כאלו מפלצות נוריש לדור החדש‪ ,‬זה‬
‫אומר שאנחנו נותנים להן את הילדים שלנו לטריפה‪ .‬אז מי אנחנו?‬
‫ונראה שלא קיים מוצא מהמצב האבסורדי שנוצר‪ .‬אבל כך זה רק נראה‪ .‬יש מוצא‪ .‬והוא באורח החיים הן של האדם‬
‫היחיד‪ ,‬והן של האנושות כולה‪.‬‬
‫הגזים שנפלטים מהאגזוזים של מיליוני הרכבים‪ ,‬מהארובות של בתי‪-‬תעשייה גדולים וקטנים וכל המקורות האחרים‬
‫שבא מהם זיהום קטלני הן רק תוצאה‪ ,‬ולא הגורם שהוליד אותו‪ .‬הגורם הוא באורח החיים הטכנוקראטי האנטי‪-‬נבון‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫מניעת אבדון העולם‬
‫מניעת אבדון העולם‬
‫ובכן‪ ,‬על כך שאנחנו עומדים על סף קטסטרופה בקנה‪-‬מידה עולמי רבים מדברים‪ ,‬החל באו"ם‪ ,‬הממשלות של הארצות‬
‫השונות וכלה בתושבים מן השורה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נאמר גם על כך שהגורם לקטסטרופה הוא הפעילות של האדם‪.‬‬
‫מובן שרק בלציין את עובדת הצרה ההולכת וקרבה לא נמנע אותה‪ .‬חייבים לנקוט אמצעים קונקרטיים שיכולים לשנות‬
‫את המצב לטובה‪ .‬אך האם בטבע קיימת דרך לצאת מהמצב הנוראי? כן‪ ,‬קיימת! מילות‪-‬המפתח שלה – "נחלות שושלתיות"‪,‬‬
‫"הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪" ,‬אנסטסיה"‪ .‬בזמן הכי קצר המילים האלו‪ ,‬הדימויים העומדים מאחוריהן‪ ,‬המידע‬
‫והפילוסופיה מסוגלים לא פשוט להוציא את המדינה מהמשבר‪ ,‬אלא גם לפתוח דף חדש להתפתחות הרמונית של החברה‪.‬‬
‫כדי להבין‪ ,‬כיצד זה יכול לקרות‪ ,‬בואו תחילה נמנה חלק מהבעיות של היום‪.‬‬
‫אקולוגיה‪ .‬בערים חסר אוויר איכותי‪ ,‬מים טהורים‪ ,‬מזון בריא‪.‬‬
‫תחבורה‪ .‬רגילים נהיו הפקקים רבי הקילומטרים בערים הגדולות‪ .‬מסיבת הדרכים הגורעות ברוסיה כל שנה נקטלים‬
‫עד שלושים אלף בני‪-‬אדם בתאונות‪-‬הדרכים‪.‬‬
‫שחיתות‪ .‬הרבה דובר על ממדי התופעה הזו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬גם בדרגים המדיניים הגבוהים ביותר‪ .‬עובד‪-‬מדינה הבוזז את‬
‫הקופה המדינית‪ ,‬מי שלוקח ומי שנותן שוחד לא פחות מסוכנים ממחבלים מצד אויב‪.‬‬
‫אבטלה‪ .‬התוצאה המסוכנת ביותר של האבטלה – דיכאון‪ .‬כאשר המחלה הזו גוברת על אדם אחד‪ ,‬הוא נהיה מת‪,‬‬
‫בעודו חי‪ .‬אם היא גוברת על חלק מהחברה – המדינה תחת סכנת היכחדות‪.‬‬
‫אלכוהוליזם ונרקומניה‪ .‬בנגעים האלה מזמן נאבקים וללא הועיל‪.‬‬
‫בעיית הדיור‪ .‬כמה שלא ישקיעו מאמצים לפתרון הבעיה‪ ,‬המצב רק הולך ומחמיר‪.‬‬
‫ועכשיו בואו נתאר לעצמנו את המצב הבא‪ .‬חמישים אחוז מאוכלוסיית רוסיה‪ ,‬אמריקה וקנדה החליטו על אורח חיים‬
‫בריא והחלו לבנות נחלה שושלתית למשפחה שלהם על חלקת אדמה בגודל לא פחות מהקטר אחד‪.‬‬
‫לרשות המשפחות האלו הממשלות העמידו את שטחי האדמה הדרושים לצורך הקמת יישובי נחלות שושלתיות‪ ,‬דאגו‬
‫לבסיס הקונסטיטוציוני המתאים‪.‬‬
‫על אדמות המשקים השיתופיים ומשקי החוות לשעבר האנשים אשר קיבלו את האדמה פתחו בפעילות בנייה‪,‬‬
‫שממדיה‪ ,‬לא היו כמותם‪ .‬בנו בתים למגורים ואת מבני‪-‬העזר הדרושים‪ .‬מי שלא היו לו מספיק אמצעים‪ ,‬עסק בבנייה‪ ,‬כפי‬
‫כוחות המשפחה שלו‪ .‬בעלי האמצעים היו מעסיקים צוותים לבנייה‪.‬‬
‫אך העיקר‪ ,‬האנשים האלה‪ ,‬כל אחד על ההקטר שלו‪ ,‬נטעו גנים וטיפחו גינות‪.‬‬
‫במזרח הרחוק ∗‪ ,‬בסיביר‪ ,‬באזור מרכז רוסיה האדמות שלפני כן היו זנוחות לבשו פני נוות פורחים‪.‬‬
‫במדינה עם כאלה אואזיסים לגמרי נפתרת הבעיה עם אספקת מוצרי‪-‬מזון‪ ,‬שכן המשפחות ששינו את אורח‪-‬החיים‬
‫שלהן לא רק שלגמרי מספקות לעצמן מוצרי‪-‬מזון באיכות מעולה‪ ,‬אלא גם ביכולתם להאכיל את אוכלוסיית הערים הגדולות‬
‫והקטנות‪.‬‬
‫בערי‪-‬הענק נעלמה סכנת קריסת המערכת התחבורתית‪ .‬עקב הפחתת כמות המכוניות כפליים‪ ,‬מהותית השתפר‬
‫האוויר‪ .‬במלואה נפתרה בעיית הדיור‪ ,‬שכן הדירות והבתים שנשארו ללא הבעלים ניתנים לכל מי שזקוק להם‪ .‬לחלוטין‬
‫נעלמה האבטלה‪ ,‬והממשלה כבר יכלה לא להיות מודאגת‪ ,‬מה יקרה‪ ,‬כשייסגרו בתי‪-‬המפעל הלא רווחיים‪.‬‬
‫בצורה חדה הופג המתח הסוציאלי בחברה‪ .‬ההתפלגות לעניים ועשירים כבר לא עוררה רוגז וקנאה ברוב האנשים‪.‬‬
‫הופיעו תחומי התעניינות חשובים יותר‪ ,‬מאשר כמות הכסף‪.‬‬
‫הקשר המודע עם האדמה פותח כאלה אופקים ויכולות לפני האדם‪ ,‬שהראש הטכנוקראטי‪ ,‬אפילו בסרטי המדע‬
‫הבדיוני‪ ,‬לא יעכל אותם‪ .‬לכן דעתי היא שעל כולנו ביחד להשתדל להיכנס בעובי הקורה של מהות החבוי בו‪ ,‬בקשר הזה‪.‬‬
‫שינוי אורח החיים של חלק ניכר מהאוכלוסייה ישלול את ייתכנות האסון האקולוגי בקנה‪-‬מידה כלל‪-‬עולמי‪.‬‬
‫מישהו יחשוב שזאת יוצאת תמונה עתיד פשוט בדיונית והיא מבוססת על תקוות ורודות‪ .‬משום מה פתאום לחלק גדול‬
‫מהאוכלוסייה יופיע רצון נלהב להתחיל אורח חיים בריא ? לבנות נחלות שושלתיות‪ ,‬ועוד להתעסק עם אדמות שמלאו ת‬
‫בעשב שוטה‪ ,‬ועוד על חשבונם‪ .‬וכל זה הודות לאיזשהם מילות‪-‬מפתח‪-‬דימויים‪ .‬זה לא ריאלי‪ ,‬אגדי‪.‬‬
‫מההתחלה אני אומר‪ ,‬דווקא בעניין הזה הכל בסדר גמור‪ .‬עשרות אלפי אנשים מראים זאת מעשית‪ .‬ברוסיה יש כבר‬
‫למעלה ממאה ומחמישים יישובי נחלות שושלתיות אשר אורגנו על‪-‬ידי קוראי סדרת הספרים "הארזים הצלצלניים של‬
‫רוסיה"‪ .‬כאלו התיישבויות ישנן באוקראינה‪ ,‬בביילורוסיה‪ ,‬בקזחסטן‪.‬‬
‫ואילו בדיוני מהעמדה של תבונה זה שאין מספיק שיתוף‪-‬פעולה עם האנשים האלה מצד רשויות השלטון‪ ,‬ובחלק‬
‫מהמקרים גם התנגדותן לשאיפה המקסימה‪.‬‬
‫ברמה הבינלאומית והאזורית מקהלת קולות קוראת לנקיטת אמצעים למניעת האסון האקולוגי‪ .‬אך היחידים שבאמת‬
‫פועלים במגמת מניעת הזעזועים החברתיים והאקולוגיים הם מקימי הנחלות השושלתיות‪.‬‬
‫לפני יותר משנה נולד רעיון‪ :‬לכל מי שמייסד ועומד לייסד נחלה שושלתית להצהיר על הכוונות והשאיפות שלהם‪.‬‬
‫לראשונה‪ ,‬עיקריו של כזה פרויקט הקראתי באסיפה באחת מההתיישבויות‪ .‬הרעיון זכה לעידוד‪ ,‬ומאז הטקסט עבר השלמות‬
‫ושינויים רבים‪ .‬כאן אציג אותו עם כל ההשלמות החשובות‪.‬‬
‫∗ המזרח הרחוק – החלקים המזרחיים הקיצוניים של רוסיה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫הצהרת הנחלה השושלתית‬
‫הצהרת הנחלה השושלתית‬
‫הצהרת הנחלה השושלתית שלי‬
‫)פרויקט(‬
‫אני‪ ,‬אזרח הפדרציה הרוסית‪ ,‬התוודעתי לאידיאולוגיית אורח החיים המתוארת בסדרת הספרים "הארזים‬
‫הצלצלניים של רוסיה"‪ .‬רעיון הקמת נחלה שושלתית גם אותי השרה לעשייה‪.‬‬
‫על אדמה ריקה שמחוץ לגבולות העיר רכשתי חלקת אדמה בגודל הקטר אחד במטרה ליצור עליה סביבת חיים‬
‫מושלמת יותר למשפחה שלי‪ ,‬לצאצאים שלי ולזכר על האבות והאמהות שלי‪.‬‬
‫למקום הזה קראתי "נחלה שושלתית"‪ .‬על האדמה שרכשתי נטעתי גן‪ ,‬חפרתי בריכה שבה יחיו דגים‪ ,‬הבאתי כמה‬
‫משפחות דבורים‪ ,‬מגדל פירות‪ ,‬פירות‪-‬יער וירקות‪.‬‬
‫את האדמה אדשן אך ורק בדשנים טבעיים‪.‬‬
‫אני סבור כי יהיה טוב‪ ,‬אם ביכולתן של משפחות רבות אשר יודעות ורוצות לעבוד וליצור על האדמה‪ ,‬כשהן‬
‫מסדירות את הוואי החיים שלהן בנחלות השושלתיות הממוקמות סביב הערים הגדולות והקטנות‪ ,‬יהיה לספק מוצרים‬
‫אורגניים לתושבי הערים‪ ,‬לשפר את המצב האקולוגי במחוזות‪.‬‬
‫אני חושב ששערוריית היא העובדה שבמדינה שלנו עשרות מיליוני הקטרים של אדמה לא מעובדים‪ ,‬וצומח עליהם‬
‫עשב שוטה בזמן ש‪ %60-‬ממצרכי‪-‬המזון אנחנו מייבאים מחו"ל‪ ,‬ועוד במקרים רבים אלה לא מוצרי איכות שמזיקים‬
‫לבריאותנו‪ ,‬במיוחד לבריאות הילדים שלנו‪.‬‬
‫אני חושב שכזה מצב לא רק שמערער את בטיחות אספקת מוצרי‪-‬המזון במדינה‪ ,‬אלא גם מכחיד את האומות‬
‫החיות בשטחה‪.‬‬
‫אני חושב שבנסיבות הקיימות לא יועיל להאשים את הממשלה או מישהו אחר בשגיאות כאלה ואחרות‪ .‬את‬
‫השגיאות עשתה כל החברה‪ ,‬ולא רק במדינה שלנו‪ .‬כתוצאה‪ ,‬חברת ארצות רבות עומדת על סף התפרצויות חברתיות‪.‬‬
‫במצב שנוצר על כל אחד לחשוב‪ ,‬מה קונקרטית דווקא הוא יכול לעשות למען התמורות החיוביות כבר בעתיד הקרוב‪.‬‬
‫דוגמת המדינות אשר נשענות על משקי החוות מראה את אי‪-‬היעילות ואפילו נזק מכזאת בחירה‪ .‬בעלי‪-‬החוות‪,‬‬
‫שהשאיפה שלהם היא הגשת רווח מגידול התוצרת החקלאית‪ ,‬מנהלים מאבק תחרותי אחד עם השני‪ .‬כדי לנצח‪ ,‬הם‬
‫צריכים להשתמש בחומרי הדברה‪ ,‬קוטלי עשבים‪ ,‬לגדל תוצרי הנדסה גנטית מזיקים ובכך לסכן חיים של אנשי מדינות‬
‫שלמות‪.‬‬
‫בנחלה השושלתית המשפחה חיה‪ ,‬מגדלת את מוצרי‪-‬המזון לצרכי עצמה‪ ,‬וכן לצרכיהם של קרובי‪-‬המשפחה שלה‬
‫שחיים בערים‪ .‬מכאן שלמשפחה אשר חיה בנחלה שושלתית‪ ,‬באופן עקרוני יחס אחר לאדמה‪ .‬העודפים מהגידולים‬
‫שייווצרו בנחלות‪ ,‬לטובה ייבדלו מכל תוצרת אחרת שמגיעה למדפי החנויות בערים‪.‬‬
‫המשבר הכלכלי העולמי שהולך וגדל טומן התפרצויות חברתיות במדינות רבות‪ .‬כדי לצאת מהמשבר זקוקים‬
‫לאידיאולוגיה שבאופן עקרוני חדשה ומובנת לאנשים‪ ,‬אידיאולוגיית אורח חיי המשפחות‪ .‬וכזאת אידיאולוגיה מתוארת‬
‫בסדרת הספרים "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ .‬אני מקבל את התפיסות הראשיות שלה‪ ,‬והן השרו אותי לעשייה‬
‫שעליה דובר קודם לכן‪.‬‬
‫כפי שהראה ניסיון החיים המעשי‪ ,‬לא בזכות השקעות כספיות‪ ,‬אלא דווקא הודות לאידיאולוגיה זו לצד הנחלה‬
‫השושלתית שלי כבר בונות את הנחלות השושלתיות שלהן למעלה ממאה משפחות שלקחו הקטר אדמה אחד‪ ,‬ושם‬
‫נולדים ילדים‪ ,‬והם מקבלים חינוך בסביבה אקולוגית מושלמת יותר‪.‬‬
‫ידוע לי שהודות לאידיאולוגיה הזו‪ ,‬באזורים שונים ברוסיה‪ ,‬באוקראינה‪ ,‬בביילורוסיה עשרות אלפי משפחות כבר‬
‫בונות את הנחלות השושלתיות שלהן‪ .‬מיליוני משפחות רוצות לעשות זאת ברגע שייווצרו תנאים נוחים יותר בחוקה‪.‬‬
‫משפחות רבות מתכננות לעסוק ביזמות זעירה לייצור תוצרת חקלאית‪.‬‬
‫לגמרי תומך אני בשאיפות של ממשלת ונשיא הפדרציה הרוסית ליצירת תנאים נוחים לבניית בתי‪-‬מגורים פרטיים‬
‫בפרוורי הערים וכן העברת האדמות המיועדות לשימוש חקלאי לצרכי בניית בתי‪-‬מגורים פרטיים עם הקצאת חלקות‬
‫אדמה לכל משפחה‪ .‬אני סבור כי שטח החלקות הללו‪ ,‬עליו להיות לא פחות מהקטר אחד‪ ,‬מאחר שעל חלקה קטנה יותר‬
‫אי‪-‬אפשר ליצור מערכת אקולוגית יחסית מושלמת ואשר יכולה לשקם את עצמה‪ ,‬עסק חקלאי זעיר‪.‬‬
‫ללא הקצאת חלקת אדמה שתהיה מספיקה למשפחות ההתיישבויות סביב הערים תהיינה לא יצרניות‪ ,‬אלא‬
‫צרכניות‪ ,‬מה שרק יחריף את המצב עם אספקת מוצרי‪-‬המזון‪ ,‬המצב האקולוגי והחברתי במדינה‪.‬‬
‫דעתי היא שבעמדה תקיפה יש לבקש מהממשלה והנשיא של הפדרציה הרוסית לזרז את העבודה במגמה הזו‬
‫ולחוקק את החוק ההכרחי על הנחלה השושלתית‪.‬‬
‫אני פונה לנשיא ולקונגרס ארה"ב‪ ,‬לאו"ם‪ ,‬לכל ראשי הארצות‪ ,‬אשר מעוניינים בשגשוג העמים החיים בהן‪ ,‬בהצעה‬
‫לבחון ולקבל את רעיון הקמת הנחלות השושלתיות כפרויקט האפקטיבי ביותר למוצא מהמשבר הכלכלי הגלובלי‬
‫למדינות ולסיכול האסון האקולוגי שעם כל רגע קרב יותר ויותר‪ ,‬וכן למניעת משבר באספקת מוצרי‪-‬המזון‪.‬‬
‫חלק ניכר מעמי רוסיה רואה בפרויקט "נחלה שושלתית" רעיון לאומי‪ .‬אז שיהפוך להיות רעיון בינלאומי‪ ,‬והארצות‬
‫שלנו יתחרו בהגשמת העתיד הנפלא‪.‬‬
‫הבנה כנה לרעיון‪ ,‬השמעתו ועידודו מצד הממשלות של הארצות השונות יעצור את השפל הממשמש ובא‪ .‬יחל‬
‫תהליך מלא השראה‪ ,‬יצירה בינלאומי‪.‬‬
‫אלפי משפחות רוסיות כבר הוכיחו את ההשפעה החיובית של הפרויקט "נחלה שושלתית" מעשית‪ .‬על הצהרות‬
‫דומות חתמו יותר מאלף וחצי משפחות רוסיות שכבר ניגשו לבניית הנחלות השושלתיות שלהן‪ .‬נמשך איסוף החתימות‪.‬‬
‫הצלחה והשראה לכל השותפים לאידיאה בבנייה מלאת יצירה של סביבת חיים יפה לחיי המשפחות שלהם‪,‬‬
‫במדינות ובכל העולם!‬
‫)חתימתו של מייסד )מייסדי( הנחלה השושלתית(‬
‫‪54‬‬
‫אחרי זמן המסמך הזה שכבר קיבל חיים משלו עורר בי תחושת חשיבות שהלכה וגברה‪ .‬נוצרה תחושה שלא דרכון‪,‬‬
‫דיפלומה או תארים כלשהם‪ ,‬אלא דווקא הנה כזאת הצהרה מהווה את המסמך הראשי של האדם‪ .‬במחשבותיי הייתי חוזר‬
‫למסמך הזה וניסיתי להבין‪ ,‬מהיכן התחושה הזו‪ .‬הטקסט‪ ,‬הלשון יכולים להיות שונים‪ ,‬לא הם העיקריים כאן‪ ,‬המהות עיקרית‪.‬‬
‫הקראתי את ההצהרה לאנסטסיה‪ ,‬סיפרתי על התחושות שלי ושאלתי‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬איך את חושבת‪ ,‬למה כאלו תחושות מתעוררות‪ ,‬ולא רק אצלי? עם אנשים רבים דיברתי‪ ,‬גם אצלם יש‬‫הרגשת חשיבות של ההצהרה‪ ,‬אבל להסביר‪ ,‬למה זה כך‪ ,‬אף‪-‬אחד לא יכול‪ .‬למה?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬גם בי מייד הופיעה תחושת חשיבות של המסמך הזה‪ .‬אבל כמוך‪ ,‬כמו האנשים האחרים גם‬‫אני‪ ,‬מההתחלה לא יכולה להסביר‪ ,‬מה העיקרי בו שמעורר כזאת הרגשה‪ .‬אולי ביחד צריך לחשוב על כך ?‬
‫ אולי‪ ,‬אבל אני כבר הרבה חשבתי על הזה‪ .‬התחושה של החשיבות נשארת‪ ,‬אבל ממה‪ ,‬עד עכשיו לא הצלחתי‬‫להבין‪.‬‬
‫פתאום אנסטסיה איכשהו כולה התעוררה וכבאור הוצפה‪ ,‬דיברה עם הגייה ברורה של כל הברה‪ ,‬כמו שתמיד הייתה‬
‫עושה‪ ,‬כששאפה להדגיש את החשוב‪:‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬אני מתחילה להבין‪ ,‬במה החשיבות הגדולה שלו‪ .‬תסתכל! כשהבורא ברא את העולם הארצי‪,‬‬‫תחילה‪ ,‬לפני הבריאה הגדולה הוא השמיע את המיזם שלו‪ .‬בישר עליו לכל הישויות של היקום‪ ,‬כששאלו‪" :‬למה כה משתוקק‬
‫אתה?"‪ ,‬ענה‪" :‬ליצירה משותפת ולשמחת כולם מהמראה שלה"‪.‬‬
‫ אבל האם זה עד כדי כך חשוב ליידע כל אחד על הכוונות שלך?‬‫ בוודאי‪ ,‬מאוד חשוב‪ .‬הן ליידע כל אחד אומר‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬ליידע בין האחרים גם את עצמך‪ .‬להבין את המתרחש‪,‬‬‫להאמין בעצמך‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬כשבמילים הכרזת על הכוונות שלך‪ ,‬אתה כבר מגשים אותן‪ .‬כשאתה מבשר לכולם עליהן‪ ,‬אתה קורא ליצירה‬
‫במשותף‪.‬‬
‫ בשביל מה לקרוא לכולם? מישהו הרי יכול ללגלג‪ ,‬לפעול נגד או להיות אדיש‪.‬‬‫ הלעגים‪ ,‬ההתנגדות או האדישות ייקחו חלק ביצירה מן הצד הנגדי‪ .‬הם חשובים למלאוּת היצירה שבה הכל תאזן‬‫אתה‪.‬‬
‫ איזושהי התרגשות בי‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬ממה היא?‬‫ אני‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬גם מתרגשת‪ .‬כמבשר העידן החדש על הארץ‪ ,‬הופיע המסמך הזה‪ .‬שאיפות האנשים העומדות‬‫מאחוריו‪ ,‬בהן מודעות גדולה‪ .‬באלפי השנים אנשים חיו‪ ,‬לא הגדירו את חייהם‪ .‬למה שאפו‪ ,‬שאפו מדוע? מה לדורות הבאים‬
‫שלהם להמשיך? להביא בחשבון את אי‪-‬נכונות הדרכים? איזה דרכים? ובחיי המרוצה נשים היו יולדות את הילדים‪ ,‬לנולדים‬
‫לא הגדירו מטרה בחיים‪ .‬מה להמשיך‪ ,‬לא ידעו הילדים שלהן‪ .‬והציוויליזציות הארציות היו מתות‪ ,‬אחרי שבמרוצת ההבל חיו‬
‫חייהן‪ .‬רק הגולגולות ושברי החצים נשארו אחריהן‪ .‬לקול הדעות הזרות על ההורים שלהם היו שומעים הילדים‪.‬‬
‫ומה שרצה מהחיים סבא שלך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הוא לא הסביר לאמא ולאבא שלך‪ .‬הם לא הסבירו לך‪ .‬אתה ההמשך שלהם‪.‬‬
‫תגיד‪ ,‬איזה המשך חיים הם ציפו שיהיה?‬
‫ לא יודע‪ .‬אפשר רק לשער‪.‬‬‫ לשער אפשר הכל‪ .‬אך בבטחה אתה יודע‪ ,‬לא הוסברה היא‪ ,‬שאיפת החיים שלהם‪.‬‬‫ בטח שלא הוסברה‪ .‬כמו גם לכל האנשים האחרים שאני מכיר‪.‬‬‫ לראשונה‪ ,‬אולי במיליארדי שנים‪ ,‬כאילו בהתעורר לאור השחר‪ ,‬האדם אמר‪ :‬אני רוצה‪ .‬אתחיל את הבריאה שלי‪,‬‬‫והדורות שלי יחיו בסביבה היעודה‪ .‬והם ישכללו את הסביבה היעודה‪ .‬הם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מושלמים יותר יהיו ממני‪ .‬אך אני אתחיל!‬
‫בצאצאים יחיה גם החלקיק שלי‪.‬‬
‫דוגמאות רבות אפשר להביא‪ ,‬איך מה שלא משמיעים מת עם הגוף‪.‬‬
‫חשב את מחשבותיו האדם‪ ,‬איך לשפר את סביבת החיים לצאצאים שלו‪ ,‬על החלקה שלו ארז נטע‪ .‬זמן קצר אחרי מת‬
‫האדם‪ .‬עברו ‪ 29‬שנים‪ ,‬גובהו של הארז חמישה‪-‬עשר מטרים‪ ,‬צמרתו מסועפת‪ ,‬יפהפה הוא‪ .‬כבר אחרי שנה היה יכול להניב‬
‫פירות נפלאים שהיו ניחנים בסגולות‪-‬מרפא‪ ,‬אבל כרתו אותו‪ ,‬הילדים של האדם ששתל אותו‪ .‬חשבו‪ ,‬בשביל מה צריך את‬
‫העץ הזה כאן‪ ,‬הוא מצל על חלק מהחלקה‪ ,‬והצל שלו מפריע לעגבניות ולמלפפונים לגדול על הערוגה‪ .‬והם כרתו את הארז‬
‫המסתעף‪ ,‬כרתו אותו‪ ,‬מכיוון שלא השמיע האדם את הכוונות שלו‪.‬‬
‫כמעט חצי מהעולם כבש ג'נגיז חאן‪ ,‬רוסיה‪ ,‬הודו סין ופלסטינה איחד תחת השלטון שלו‪ ,‬כדי שלא תהיה מלחמה‪ ,‬בנה‬
‫דרכים‪ ,‬הפחית מסים‪ ,‬כיבד את המסורות‪ ,‬את התרבות של העמים השונים‪ ,‬הוא עצמו חי לא בארמונות הכבושים‪ ,‬אלא‬
‫ביורט בסך‪-‬הכל‪ .‬שאף להיפגש עם חכמי כל העולם‪ .‬איך לעשות את החברה מאושרת‪ ,‬ביחד איתם חשב‪ ,‬איך לכל העמים‬
‫לדעת את החיי הנצח והאלמוות‪ .‬בין כובשי העולם האימפריה שלו התקיימה יותר מהאחרות‪ ,‬היו דברים שעליהם הוא רכש‬
‫ידע‪ ,‬היה מה שהשיג והראה‪ ,‬ובכל זאת האימפריה התמוטטה‪ .‬ובמאות השנים ג'נגיז חאן קרוי פשוט ככובש‪ ,‬מי מהאנשים‬
‫החיים היום יוכל לומר‪ ,‬במה היו כוונותיו האמיתיות – הוא לא השמיע אותן‪.‬‬
‫ אבל אולי הן פשוט הושמדו או שאיפה שהוא עכשיו במגילות נשמרות‪.‬‬‫ הכוונות‪ ,‬לא רק במגילות – עליהן להיות שמורות בלבם של אנשים‪ .‬לא הצליח ג'נגיז חאן כך לנסח אותן‪ ,‬שמדור‬‫לדור יועברו במאות השנים‪.‬‬
‫ דוגמאות מובהקות‪ .‬אפשר רק להתפלא‪ ,‬למה במיליוני השנים אנשים לא ייחסו חשיבות להגדיר את החיים שלהם?‬‫עכשיו גם אני חושב – הוא מבשר העידן החדש‪ .‬תגידי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬ואיך את תגדירי את השאיפות שלך לפני האנשים ולפני‬
‫עצמך?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬הן בספרים שלך מתוארות השאיפות שלי‪ .‬אם צריך עוד קונקרטיות‪ ,‬אז אומר‪ :‬מהתבל כולה אאסוף את‬‫מיטב הצלילים ואשכן אותם בצירופי אותיות ובתווים‪ .‬מהמשוררים של היום‪ ,‬ממך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מהבארדים אבקש להשמיע‬
‫אותם‪ .‬אנשים רבים ירגישו אותם בנשמה שלהם‪ .‬שיפרשו אותם בשפה שתהיה מובנת להם וידמיינו את פריחתה של הארץ‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫את הלבלוב המקסים שלה‪ .‬וכאשר מנגינות הסביבה ההולמת יחבקו את הארץ כולה‪ ,‬בין שכנים טובים אעזור לנכדים שלנו‬
‫ליצור את הנחלות שלהם‪ ,‬אבל גם לא אשכח את המרחב השושלתי שלי‪.‬‬
‫ ומה אני אמור להגיד לעצמי ואיך לנסח את ההצהרה שלי לפני האנשים?‬‫ על כך כל אחד צריך בעצמו לחשוב‪.‬‬‫ כן‪ .‬נכון‪ ,‬כל אחד בעצמו‪ .‬למרות שכבר מדבר על לבי הפרויקט הקיים‪ .‬מה להוסיף אליו משלי‪ ,‬על זה אני אחשוב‪.‬‬‫גם מכל הקוראים אבקש לחשוב עליו‪.‬‬
‫צריך את המסמך הזה‪ .‬הוא מהווה מסר חשוב של מייסדי הנחלה השושלתית לדורות העתיד של השושלת שלהם‪ .‬הוא‬
‫צו שבא מהעם לבעלי השלטון מכל הרמות‪ ,‬הוא דרך שבה העם מדבר איתם‪ .‬יהיה טוב אם כזה מסמך‪ ,‬ערוך יפה‪ ,‬כמו חפץ‪-‬‬
‫קודש יישמר בכל משפחה ביחד עם הספר השושלתי של מייסדי הנחלה השושלתית או של מי שמתכנן לייסד אותה‪.‬‬
‫בהוקרה ובהכרת תודה יקרא אותו האדם בגן הנהדר של הנחלה השושלתית שלו גם אחרי מאה שנה‪ ,‬יקרא וייזכר‬
‫במייסד שלה‪ .‬ומישהו אחר אחרי מאה שנה‪ ,‬מישהו שהלך לאיבוד במערבולת החיים‪ ,‬כשיחפש משהו בחפצים הישנים של‬
‫ההורים שלו‪ ,‬פתאום יראה ויקרא על הכוונות שלהם שלא זכו להגשמה‪ .‬ויופיע באדם רצון עז להגשים אותן‪.‬‬
‫ועוד אני חושב שיועיל לשלוח כזה מסמך לכל אחד אישית מאנשי השלטון שלנו ולאו"ם‪ .‬ואני חושב גם שצריך להנהיג‬
‫וועידה מדעית‪-‬מעשית שנתית במסגרת האומות המאוחדות "הנחלות השושלתיות של העתיד"‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫הקטר הבודד שלי‬
‫הקטר הבודד שלי‬
‫יש לאנסטסיה תכונה שהיא לא נוחה‪ ,‬לדעתי‪ .‬יש לה נפח מידע אדיר‪ ,‬ברצון לשאלות רבות היא עונה‪ ,‬אבל יש כאלו‬
‫שעליהן בהחלט מסרבת לענות‪ .‬הפסקנות הזאתי שלה לפעמים מרגיזה‪ ,‬לפעמים פשוט מכעיסה אותי‪ .‬אבל היא‪ ,‬אפילו‬
‫שרואה את הרוגז והכעס‪ ,‬בכל זאת עומדת על שלה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬בהחלטיות היא מסרבת לעשות תכנון מדגים לנחלה שושלתית ולעיצוב הנוף שלה‪" .‬בכך אתערב ביצירה שלך‪,‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬אבלום את תנועת המחשבה שלך‪ .‬לא אתה‪ ,‬אלא אני אלד את הפרויקט‪ .‬כמו ילד שאימצת הוא יהיה בשבילך"‪- ,‬‬
‫היא אומרת‪ ,‬ועוד נימוקים שונים אחרים מביאה‪.‬‬
‫אבל נוצר אצלי מצב רציני ולא פתיר דווקא הנה בעניין יצירת הנחלה השושלתית‪ .‬הרבה חשבתי‪ ,‬איך לשכנע את‬
‫אנסטסיה לעזור או להגיד שאי‪-‬אפשר לפתור את הבעיה‪ ,‬כדי שלא אבזבז זמן לשווא‪.‬‬
‫ושוב ניסיתי לשכנע אותה‪ ,‬שתשנה את דעתה ובאיזושהי מידה תוותר על העקרונות שלה‪ .‬בחרתי זמן מתאים – היה‬
‫יום שמשי‪ ,‬הטייגה שפעה ניחוחות‪ .‬אנסטסיה ישבה מתחת לארז‪ ,‬קלעה את השיער המזהיב שלה בצמה‪ .‬הילכתי לידה לשם‬
‫ובחזרה‪ ,‬במחשבות בחרתי נימוקים משכנעים‪ .‬היא דיברה ראשונה‪ .‬בעדנה עם חיוך שאלה‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬מסעירות אותך מחשבות קשות? אתה כאן לידי‪ ,‬אך באותו הזמן במחשבות שלך רחוק מהמקום הזה‪.‬‬‫התיישבתי לידה ופתחתי לדבר‪ ,‬השתדלתי שהדברים שלי יהיו משכנעים כמה שיותר‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬את מבינה‪ ,‬נוצר כזה מצב שבלי העזרה שלך באמת לא אוכל להסתדר‪.‬‬‫ איזה מצב‪ ,‬וולדימיר ?‬‫ לפני שבע שנים‪ ,‬לא רחוק מהעיר וולדימיר‪ ,‬סובבתי שם באחד מהמקומות‪ ,‬בג'יפ שלי נכנסתי לשדה ונתקעתי שם‪.‬‬‫את הרכב היה אפשר לחלץ רק בעזרת טרקטור‪ .‬בזמן שחיכיתי לטרקטור‪ ,‬טיילתי בשדה הנטוש שצמח פרא‪ .‬המקום שם די‬
‫יפה‪ ,‬השדה היה מוקף ביער עם עצים מסוגים שונים‪ ,‬לפני היער זרם נחל‪ ,‬לא רחוק נראה אגם‪ .‬וחשבתי‪ ,‬טוב היה אם הייתה‬
‫מוקמת פה התיישבות של נחלות שושלתיות‪ .‬אנשים יבנו בתים יפים‪ ,‬יזרעו ערוגות פרחים‪ ,‬ייטעו גנים ויבנו דרכים‬
‫נורמאליות‪.‬‬
‫ולא להאמין איך שזה קרה‪ ,‬אחרי שנה דווקא במקום הזה בדיוק כך קרה הכל‪ .‬אנשים‪ ,‬קוראי הספרים "הארזים‬
‫הצלצלניים של רוסיה" התחילו לקחת אדמה לבניית נחלות שושלתיות‪ .‬המארגנים הציעו לי לקחת הקטר אחד‪ ,‬ואני‪ ,‬בעצמי‬
‫לא יודע למה‪ ,‬הסכמתי‪ .‬אולי רציתי אז לתמוך בהם‪ .‬אבל בהקטר שלי כמעט לא התעסקתי‪ ,‬לפעמים‪ ,‬בכלל לא הייתי זוכר‬
‫שהוא קיים‪ .‬רק פעמיים היה שטלפנתי וביקשתי שיזרעו על האדמה שלי חרדל‪ ,‬כדי לשקם את הפוריות של האדמה‪.‬‬
‫האדמות שם לא פוריות‪ ,‬חמישה‪-‬עשר‪-‬עשרים סנטימטר הראשונים שכבה יחסית פורייה‪ ,‬ומתחתיה חול לשלושים סנטימטר‬
‫בערך‪ ,‬אחר‪-‬כך רק חרסית‪.‬‬
‫על ההקטר שלי בכלל שכחתי‪ .‬יש לי דירה‪ ,‬בית לא רחוק מהעיר‪ ,‬את‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬יודעת עליו‪ .‬וגם בסיביר יש לי איפה‬
‫לחיות‪.‬‬
‫אבל כך קרה שאחרי חמש שנים באתי לשם‪ ,‬איפה שנתקע הג'יפ שלי‪ .‬כבר מרחוק נדהמתי ממה שראיתי‪ .‬את תופסת‪,‬‬
‫אנסטסיה? קורים ניסים! משני צדי האגם‪ ,‬איפה שלפני זה הייתה אדמה שוממת‪ ,‬עמדו בתים‪ .‬שונים הם היו‪ .‬גדולים‪ ,‬בנויים‬
‫היטב‪ ,‬וגם בכלל פצפונים‪ .‬מהדרך הראשית לבתים הובילו דרכי חצץ‪ .‬השדות הנטושים סביב האגם היו מחולקים לחלקות‪,‬‬
‫עליהן אנשים בנו את הנחלות השושלתיות שלהם‪.‬‬
‫נזכרתי איך שחלמתי על‪-‬יד הג'יפ התקוע על הנחלות השושלתיות רק באחד מהשדות‪ .‬וכאן‪ ,‬נו פשוט מדהים איך שזה‬
‫קרה‪ – ,‬אנשים יישבו את כל השדות סביב האגם‪ .‬על האדמה השוממת שעליה רק עשב שוטה נולד אי מאושר של רוסיה‪.‬‬
‫ משמע‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬איתן‪ ,‬נכון היה החלום שלך‪ .‬הם קיבלו אותו‪ .‬ועכשיו ראית‪ ,‬איך הוא מתגשם‪ ,‬הולך ומתרחב‪.‬‬‫ יותר בזהירות הייתי צריך לחלום על‪-‬יד הג'יפ לפני חמש שנים‪ .‬אם הייתי יודע‪ ,‬איך הכל יהיה‪ ,‬אז בעיבורו הייתי‬‫חונק את החלום הזה‪ .‬אנסטסיה‪ ,‬לא לקחתי בחשבון נקודה אחת‪.‬‬
‫הכל לפי הסדר אספר לך‪ .‬הפעם אני באמת מאוד חייב את העזרה שלך‪.‬‬
‫ אז ספר הכל לפי הסדר‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫ כעבור חמש שנים באותו הג'יפ נסעתי על אחת מדרכי החצץ עם אחד מבעלי הנחלות השושלתיות של ההתיישבות‬‫המתרחבת‪ .‬שם התעניינתי במקום אחד‪ ,‬חניתי את הג'יפ על‪-‬יד הקטר שהיה צומח פרא‪ .‬משמאלו‪ ,‬על ההקטר השכן‪ ,‬עמד‬
‫קרוואן‪ ,‬על‪-‬יד הקרוואן – בית יפה בתהליכי בנייה‪ ,‬עוד בלי החלונות‪ ,‬אבל היה נראה ממש שאנשים יצרו את הנחלה‬
‫השושלתית שלהם‪ .‬מימין מההקטר הנטוש גם עמד בית‪-‬עץ יפה ומבני‪-‬עזר אחרים בשביל המשק‪ ,‬בית‪-‬מרחץ‪ ,‬בריכה‬
‫נחפרה‪ .‬ההקטר הימיני הזה כאילו התגאה בערוגות‪-‬הפרחים שלו‪ ,‬וכמובן‪ ,‬באנשים שקישטו אותו‪ .‬ואז אמרתי לבחור‬
‫שהתלווה אלי‪" :‬יש לי כזה רושם‪ ,‬כאילו שלהקטרים האלה יש גורלות משלהם והגורלות האלה קשורים בגורלות של‬
‫האנשים"‪.‬‬
‫"גם אני כך חושב‪ - ,‬הוא ענה‪ - .‬בטח איפה שהוא על האדמה לכל אדם יש הקטר האדמה שלו‪ ,‬אבל האדם לא יודע‬
‫עליו שום דבר או ששכח"‪.‬‬
‫אני אמרתי‪" :‬כששדות גדולים ננטשים‪ ,‬לכל הקטר והקטר לא כל‪-‬כך כואב‪ ,‬כי הם כולם באותו המצב‪ ,‬כמו ילדים שאין‬
‫להם הורים‪ .‬אבל כאן מצב אחר‪ .‬פשוט כואב‪ .‬משמאל‪ ,‬מימין להקטרים דואגים‪ ,‬וביניהם‪ ,‬ההקטר הזה דומה לילד שנטשו‬
‫אותו"‪.‬‬
‫הבחור שהיה איתי שתק‪ ,‬אפילו איכשהו השפיל את הראש‪ ,‬כאילו שהרגיש לא נוח גם בגלל ההקטר שצמח פרא וגם‬
‫בגלל האדם שנטש אותו‪.‬‬
‫ושאלתי‪" :‬של מי ההקטר הזה"? ‪" -‬שלך‪ ,‬וולדימיר ניקולייביץ'"‪ - ,‬הוא ענה לי בלי שהרים את הראש שלו‪.‬‬
‫"שלי?‪."..‬‬
‫‪57‬‬
‫"כן‪ .‬פעם אחת התאספנו‪ ,‬עשינו גישה להקטר שלך‪ ,‬הטמנו צינור בתעלה וכיסינו אותו עם חצץ‪ .‬סימנו את המקום הזה‪,‬‬
‫משני הצדדים שתלנו אשוחים‪ .‬ויותר שום דבר‪ ,‬כל‪-‬אחד מתעסק באדמה שלו"‪.‬‬
‫יצאתי מהאוטו‪ .‬על ההקטר שלי‪ ,‬שהוא כמעט ריבוע‪ ,‬מאה על מאה מטר‪ ,‬ובצמוד אליו יער‪ ,‬צמח רק העשב השוטה‪.‬‬
‫והוא לא פשוט נראה נטוש ובודד‪ ,‬כמו ילד בלי הורים‪ .‬לא‪ ,‬יותר קשה היה לו מאשר לכזה ילד‪ .‬אפילו ילד שנשאר לבד יכול‬
‫ללכת לאיזשהו מקום‪ ,‬למצוא לעצמו חברים בין בני‪-‬הגיל שלו ואיכשהו להסתדר בחיים‪ .‬להקטר שלי כזאת אפשרות לא‬
‫הייתה‪.‬‬
‫הלכתי לאורך החלקה ופתאום ראיתי בין העשב שני פרחים יפים‪ .‬היה כבר סתיו‪ .‬ספטמבר‪ .‬אבל הם עדיין פרחו‪.‬‬
‫מהדרך לא הבחנתי בהם בין העשב הענקי‪" .‬איזה פלא‪ - ,‬חשבתי‪ - ,‬גם ההקטר שלי שואף להיות יפה‪ .‬לא ידוע איך זרעי‬
‫הפרחים הגיעו לכאן‪ ,‬אבל הוא הצמיח אותם ועם הפרחים האלה נמשך אלי ההקטר שלי‪ ,‬כמו שילד מושיט את הידיים‬
‫הקטנות שלו‪ ,‬ומבקש לעשות משהו"‪.‬‬
‫והתלהט בי איזשהו רצון שאי‪-‬אפשר לעמוד בפניו – ויהי מה‪ ,‬לעשות את חלקת האדמה הזו יפה‪ ,‬ושתהיה לא פחות‬
‫טובה מהאחרות‪ ,‬ואולי אפילו יותר טובה‪ .‬לא יודע למה כזאת שאיפה הופיעה‪ .‬באותו רגע לא חשבתי על חלקת האדמה הזו‬
‫כעל נחלה שושלתית למשפחה שלי‪ .‬פשוט רציתי לעשות עליה הכל יפה ונכון‪ .‬ולא פשוט רציתי‪ ,‬פתאום הופיע איזשהו רצון‬
‫שאי‪-‬אפשר לעצור אותו – לעשות אותה הכי טובה מכל האחרות‪ .‬אולי את דעת הנכדים והנכדות שלי היא תרתק מתישהו‪.‬‬
‫כשתיעשה הכי טובה בעולם‪.‬‬
‫במחשבות הרבה פעמים הייתי חוזר להקטר שלי‪ .‬סרטטתי תוכנית לבנייה שונה למשק‪ ,‬עשיתי רשימת צמחים‬
‫שצריכים לגדול עליו‪ .‬הייתי צריך לסיים לעבוד על כתיבת הספר ועוד בים של עניינים אחרים להתעסק‪ ,‬אבל ההקטר הזה כל‬
‫הזמן הסעיר לי את המחשבות ואפילו הסיח אותן מהבעיות הלא נעימות‪ .‬מפליא‪ ,‬אבל דווקא הוא זה שעזר לי להתגבר על‬
‫שורה של קשיים בחיים ובעיות פסיכולוגיות‪ .‬בכל‪-‬זאת‪ ,‬יש איזשהו מסתורין בקשר של האדם עם האדמה‪ .‬איזושהי ברית חיה‬
‫עומדת מאחורי הקשר הזה‪ .‬ויותר ויותר חזק נהיה הרצון לעשות את האדמה שלי יותר יפה ומטופחת‪.‬‬
‫ רצון טוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הופיע בך‪ ,‬אני מרגישה אפילו את הלהט שלו‪ .‬גם הוא יעזור לך‪.‬‬‫ מי הוא ?‬‫ ההקטר שלך‪ .‬הרי בעצמך אתה אומר‪ ,‬את המחשבות שלך הוא מסעיר‪ ,‬מסיח אותן מבעיות לא נעימות‪.‬‬‫ אנסטסיה‪ ,‬שם עם ההקטר הזה הרבה מאוד קשיים‪ ,‬במשהו הוא דומה לילד עם ליקוי פיזי מולד‪.‬‬‫ איזה ליקוי ?‬‫ על האדמות האלו חוץ מהעשב השוטה שום דבר לא גדל‪ .‬ירקות לא גדלים‪ .‬ובאזור הזה לאנשים אין גנים‬‫נורמאליים‪ .‬שם לא רחוק יש כפר‪ ,‬הוא הוקם לפני מאתיים שנה בערך‪ ,‬אבל גם לתושבים הכפריים אין גנים נורמאליים‪ .‬שם‪,‬‬
‫על האדמות האלו השכבה של האדמה הפורייה מאוד דקה‪ ,‬ואחר‪-‬כך רק חרסית מתחתיה‪ .‬באביב הרבה זמן המים עומדים‬
‫ולא מחלחלים לאדמה‪ ,‬וגם בקיץ‪ ,‬אם יש הרבה גשמים‪ .‬שורשים של צמחים רבים לא יכולים להיכנס לחרסית‪ .‬אם לחפור בה‬
‫בור עמוק‪ ,‬למלא אותו באדמה פורייה שהובאה מאיפשהו‪ ,‬אז בכל‪-‬זאת עץ יכול לא לשרוד‪ .‬בעונת הגשמים בבור שנחפר‬
‫בחרסית יצטברו מים‪ ,‬החרסית לא תיתן למים לחלחל‪ ,‬והשורשים יירקבו‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אני לא חושבת שעד כדי כך אין מוצא למצב‪ ,‬כפי שאתה מתאר אותו‪ .‬תגיד‪ ,‬איך אנשים מתייחסי ם‬‫למתרחש? לא מתייאשים?‬
‫ לא‪ ,‬לא מתייאשים‪ .‬בשביל הרוב‪ ,‬ממש מורגש שהאדמה הזאת היא שושלתית לנצח‪ .‬לחלק מהם אפילו באים הורים‬‫שלהם‪ ,‬חיים שם כמה זמן ומבקשים שלא בבית‪-‬הקברות יקברו אותם‪ ,‬אלא בנחלה השושלתית‪ .‬הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל זה‬
‫שהאדמה לא פורייה‪ ,‬מאוד כואב לי מזה‪ .‬אפילו הצטערתי שחלמתי שבמקום הזה תיווצר התיישבות‪ .‬עכשיו אפילו אני‬
‫מרגיש אשם כזה‪.‬‬
‫ אז איך עכשיו תנהג‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬עם ההקטר שלך?‬‫ לנטוש אותו אני לא מתכוון‪ .‬אני חושב‪ ,‬צריך להיות איזשהו מוצא‪.‬‬‫ גם אני כך חושבת‪ .‬אתה צריך לחפש אותו ולמצוא‪.‬‬‫ חיפשתי אותו‪ ,‬אבל לא מצאתי‪ .‬לכן הנה אני מבקש – תעזרי לי‪.‬‬‫ איזו מטרה הצבת לעצמך‪ ,‬וולדימיר? בפירוט תאר אותה‪.‬‬‫שמחתי שאנסטסיה שאלה קונקרטית על המטרה שהצבתי והחלטתי לנסח אותה כך שתהיה כמה שיותר קשה לביצוע‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬חשבתי‪ ,‬לא יהיה לה מעניין‪ .‬והתחלתי להסביר‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אני מבקש ממך‪ ,‬מאוד מבקש‪ ,‬עשי כך שעל ההקטר שלי וגם על ההקטרים האחרים יוכלו לגדול עצי‬‫תפוח‪ ,‬שזיף ואגס‪ ,‬דובדבנים וגודגדנים‪ .‬שענבים יגיעו לבשלות המלאה! פרחים ושיחים טובים שונים‪ .‬עוד עשי כך שכל זה‬
‫יהיה במינימום הוצאות – שיתאים ליכולת של אדם ממוצע‪ ,‬לא אוליגרך שיכול להשקיע מיליוני דולרים‪.‬‬
‫ זה הכל‪ ,‬וולדימיר?‬‫ לא‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬זה עוד לא הכל‪ .‬אני מבקש ממך‪ ,‬מאוד מבקש‪ .‬תעשי כך שלכל זה יידרשו לא יותר משלוש שנים‪.‬‬‫ מוטב ארבע או חמש‪.‬‬‫ לא‪ ,‬שלוש‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬מטרה טובה הצבת‪ .‬עם כל הלב אשמח‪ ,‬כשתגשים אותה‪.‬‬‫מכזאת תשובה הרגשתי‪ ,‬כאילו שכולי לוהט‪ ,‬ממקומי קפצתי‪ ,‬אבל החזקתי את עצמי בידיים‪ ,‬לא דיברתי גסויות‪ .‬ניסיתי‬
‫להירגע עד כמה שאפשר ולהסביר‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬הרי אני לא רק לעצמי מבקש‪ .‬תביני‪ .‬שם במקום הזה מאתיים וחמישים משפחות‪ .‬מאתיים וחמישים‪ .‬הם‬‫בונים נחלות שושלתיות‪ .‬הם הבינו‪ ,‬הרגישו את הדברים שאמרת‪ .‬זה הפך חלום שלהם! אבל הם בונים את החלות שלהם‬
‫על אדמה שהיא באמת ממש לא פורייה‪ .‬כך גם במסמכים נאמר עליה‪ .‬אדמה אחרת האנשים האלה לא היו יכולים לקבל‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫לפני זה‪ ,‬עוד לפני פרסטרויקה‪ ,‬האדמות האלו היו בבעלות סובחוז∗‪ .‬באותה תקופה המדינה עשתה עבודות ניקוז על‬
‫האדמות האלו‪ ,‬חפרו תעלות‪ ,‬הטמינו צינורות באדמה‪ ,‬כדי לנקז את המים‪ ,‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬חוץ מהדגניים שום דבר לא גדל עליה‪.‬‬
‫ועכשיו לא עושים את הניקוז הזה‪ ,‬האמצעים שהוקצבו לכך נגנבו‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כבר אין מה שאפשר לעשות בעניין הזה‪.‬‬
‫וגם מה הטעם‪ ,‬אם זה לא עזר‪ .‬איך עכשיו לשפר את הפוריות של הקרקע על ההקטר שלי?‬
‫ועוד אני גם לא מצליח לדמיין עד הסוף את התכנון לכל החלקה‪ .‬אני מאוד רוצה לעשות הכל יפה ומהר‪ .‬אני חייב‬
‫להדביק את האנשים האלה שאחריהם אני מפגר בחמש שנים‪ .‬אז הנה אני מבקש ממך לעזור‪ ,‬לעשות לי את התכנון הזה‬
‫ולבחור נטעים מתאימים‪.‬‬
‫ כמובן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬התכנון הוא מאוד חשוב‪ ,‬תכנון – זאת בריאה בעזרת מחשבת העתיד‪ ,‬אחר‪-‬כך מתרחש המימוש‬‫החומרי‪ .‬אבל אם תטיל את התכנון עלי‪ ,‬אז מה ימומש על חלקת האדמה הזאת שהוא שלך?‬
‫ הרי אני אומר לך שגם אני בעצמי עושה את התכנון‪ ,‬אבל אני מפחד שאני יכול לטעות‪ .‬הנה ניגשתי לכזה עניין‪,‬‬‫שהוא על פניו פשוט‪ ,‬כמו גדר חיה‪ ,‬אבל בפועל התגלה שבכלל לא פשוט העניין הזה‪ .‬בלי סוף אפשר לשכלל אותה‪ ,‬אבל כאן‬
‫דרוש ידע לא פחות מאשר למי שמהנדס את ספינת החלל‪ .‬צריך לדעת‪ ,‬כל צמח‪ ,‬מה זמן הפריחה שלו‪ ,‬לאיזה סוג קרקע‬
‫הוא זקוק‪ ,‬לאיזה גובה הוא מגיע במהלך תקופת הקיץ‪ ,‬איזה פרחים יש לו ואיך הם ישתלבו עם הפרחים של הצמחים‬
‫האחרים‪ ,‬והרבה‪-‬הרבה דברים אחרים‪ .‬תכננתי לבנות דבר זה או אחר מתערובת אדמה חרסיתית‪ ,‬חול וקש‪ ,‬אבל מומחים‬
‫אומרים לי‪ ,‬מבנה מכזאת תערובת יהרסו גשמים‪ .‬נו אז תארי לך‪ ,‬אני אבנה‪ ,‬אעסיק עובדים‪ ,‬ואחר‪-‬כך ישימו אותי לצחוק‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אפילו אם תעשה טעות‪ ,‬הטעות הזו תהיה שלך‪ ,‬והיא תתממש‪ .‬לכן את התכנון צריך לעשות בעצמך‪.‬‬‫כמובן‪ ,‬אפשר להתייעץ עם מישהו‪ ,‬אבל את ההחלטה הסופית במקרה כזה תמיד אתה צריך להחליט בעצמך‪ .‬באביב אתה‬
‫תוכל לזרוע רק צמחים חד‪-‬שנתיים‪ ,‬כשיגדלו‪ ,‬לקצור אותם‪ ,‬והם ידשנו את האדמה‪ .‬בשנה הבאה תעשה את אותו הדבר‪.‬‬
‫ אי‪-‬אפשר לחכות‪ ,‬אני רוצה מהר‪ ,‬אחרת עוד שנה אחת אאבד‪.‬‬‫ אולי לא כדאי למהר? מוטב לעשות הכל באופן ייסודי‪ ,‬כמו כן‪ ,‬אם אתה מציב תנאי לממש הכל תוך שנה אחת‪ ,‬אז‬‫אתה תהיה מאוד מוגבל בבחירת סוגי הנטעים‪ ,‬ובסתיו‪ ,‬כאשר כל החד‪-‬שנתי ייבול והגדר החיה שלך תישאר בלי שום צמח‪,‬‬
‫היא עלולה לאכזב אותך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם תעשה הכל נכון‪ ,‬אתה תקבל יותר אמוציות חיוביות‪ .‬כמובן‪ ,‬אפשר לעשות הכל‬
‫בהאצה‪...‬‬
‫לרגע אנסטסיה שקעה בהרהור‪ ,‬והיה לי נדמה שהיא חושבת איך לזרז את הכל‪ ,‬ואילו הנה מה הסתבר‪.‬‬
‫∗ סובחוז – סוג של משק שיתופי‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫מחדל חוסר האמונה‬
‫מחדל חוסר האמונה‬
‫ וולדימיר‪ ,‬מה שאתה מבקש‪ ,‬אפשר לעשות‪ ,‬אני מרגישה שאפשר‪ ,‬אבל אתה לא רוצה בעצמך לחפש את הפתרון‪.‬‬‫במקום שתשקיע את האנרגיה בחיפוש‪ ,‬אתה מבזבז אותה לשכנע אותי למצוא את הפתרון‪.‬‬
‫הצבת לפניך מחדל שהוא אי‪-‬האמונה בכוחות שלך‪ ,‬וכאשר אתה מתאמץ לשכנע אותי‪ ,‬יותר ויותר אתה מחזק את‬
‫המחדל הזה‪ .‬מאחוריו‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מאחורי המחדל שלך של אי‪-‬האמונה בכוחות של עצמך מלבלבים גנים יפהפיים‪ ,‬גדלים‬
‫פרחים מקסימים‪ ,‬ביניהם חיים אנשים מאושרים‪ ,‬אבל את כל זה אתה לא רואה‪ ,‬מפריע לך המחדל שיצרת‪.‬‬
‫אם את הפתרון אני אמצא‪ ,‬אז עוד יותר איתן הוא יהיה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬יכול להיות שהפתרון הוא מאוד‪-‬מאוד פשוט‪ ,‬וזה‬
‫ישפיל אותך‪ .‬אתה תחשוב‪" :‬איך בעצמי לא הגעתי לזה"? תחליט כשנראה אתה לא כשרוני‪.‬‬
‫אתה פונה אלי‪ ,‬אולי כי אתה סובר שאני מאג ויכולה לגייס לפתרון הבעיה שלך כוחות שאינם נודעים לאדם‪ ,‬אך כלל אין‬
‫אני כזאת‪ .‬דרך הרגשות שלי אני יכולה לקבל מידע מהיקום על כל מה שהיה‪ ,‬כל מה שהיקום יודע עליו‪ ,‬אבל גם כל אדם‬
‫מסוגל לקבל את אותו המידע‪ ,‬אם לא יערים מחסום אי‪-‬האמונה בכוחות שלו‪ .‬אם יהיה בריא פיזית ויחשוב לא במעוות‪.‬‬
‫המידע של היקום דומה למה שיכול להכיל מעבד‪-‬על‪ .‬אדם השולט במעבד מקיש על כמה קלידים ומקבל את המידע‬
‫הדרוש לו‪ .‬עכשיו‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬תאר‪ ,‬במקום להקיש על כמה קלידים את מבקש ממני לעשות את זה‪ .‬לאדם דרוש מידע כל‬
‫הזמן‪ ,‬ואם הוא בעצמו לא יידע להקיש על הקלידים האלה‪ ,‬תמיד לידו צריך להיות זה שכן יודע‪.‬‬
‫ נו בעזרת מחשב אני יודע לקבל מידע‪ ,‬אני לא יודע איך לקבל אותו מהיקום‪.‬‬‫ פשוט‪ ,‬פשוט מאוד – בעצמך לחפש את פתרון הבעיה‪ .‬להאמין שדווקא אתה תמצא את הפתרון הנכון‪ .‬הכי נכון‬‫שיכול להיות‪.‬‬
‫ נו אני חושב על זה‪ ,‬שנה שלמה חושב‪ ,‬אין תשובה‪.‬‬‫ הן אני אומרת לך‪ ,‬התשובה לא מצליחה לפרוץ את המחסום שיצרת‪ ,‬והפנייה הלהוטה שלך אלי רק אישור לכך‪ .‬לא‬‫אפתור את המשימה שלך במקומך‪.‬‬
‫הסירוב ההחלטי של אנסטסיה קומם אותי‪.‬‬
‫ נו בטח‪ .‬את לא תוותרי על העמדה שלך‪ ,‬שום נימוקים לא ישכנעו אותך‪ - ,‬אמרתי בלגלוג ובהרגשה מרה‪ - .‬נו עוד‬‫פעם אני מסביר לך‪ ,‬יש שם מאתיים וחמישים משפחות‪ ,‬שאלוהים לא ייתן לכזה מצב לקרות למי שבונה נחלות שושלתיות‬
‫במקומות האחרים‪ ,‬אבל כאן מאתיים וחמישים‪...‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אולי הנה אלוהים הוא זה שיצר כזה מצב‪ .‬תאר לך‪ ,‬אם הייתה שם קרקע פורייה‪ ,‬אז אנשים לא היו‬‫מקבלים את המקום הזה‪ .‬אולי דווקא אלוהים הנה הכל כך סידר‪ ,‬וגופי השלטון החשיבו את הקרקעות האלו כפסולות לגידול‬
‫גנים‪ .‬כזה מצב איפשר למאתיים וחמישים משפחות לקנות את האדמה הזו ולהתחיל לבנות נחלות שושלתיות‪ .‬אולי אפילו‬
‫מישהו לועג להם‪ ,‬חושב שהם לא יצליחו ליצור נוות גן‪-‬עדן‪ ,‬אך בניצוץ זעיר יפלס את דרכו אליהם המידע‪ ,‬והמקום הזה יואר‬
‫במיליארדי פרחים על עצי‪-‬הפרי והצמחים‪.‬‬
‫ אולי הניצוץ הזה יפלס לעצמו דרך‪ ,‬אבל לחיות כל אחד רוצה כבר היום‪ ,‬עכשיו‪ ,‬ועם ראייה נפלאה של העתיד‪ ,‬לא‬‫בתחושה של חוסר מוצא‪.‬‬
‫פתאום עם הגב הרגשתי חום נעים והסתובבתי‪ .‬לידי עמד בן שלי וולודיה‪ .‬המבטים שלנו פגשו‪ ,‬והחום הלא רגיל‬
‫התחזק‪.‬‬
‫פניו היו דומות לפנים של אנסטסיה‪ ,‬ואולי במעט הוא דמה לי בצעירותי‪ .‬גובהו היה כמעט כמו שלי‪ .‬מבנה הגוף שלו‬
‫היה כמו של נער בן גילו‪ ,‬אבל בלט בתמירות ובאתלטיות לא רגילה‪ ,‬רק לא בניפוח שרירים מלאכותי‪ ,‬אלא הרמוניה‬
‫אידיאלית‪.‬‬
‫המבט שלו‪ ...‬הוא דמה למבט המלטף של אנסטסיה‪ ,‬ועוד במבט הזה‪ ...‬אתם מבינים‪ ,‬במבט שלו היה בטחון שלא ניתן‬
‫להסבירו‪ .‬בטחון לא מוסבר ושליו‪ .‬נראה שהוא בכלל לא יודע על קיום קשיי חיים כלשהם או שלא מעלה על דעתו מצבים‬
‫שעליהם לא יכול להתגבר האדם‪.‬‬
‫וולודיה קד לי קידה‪ ,‬אחר‪-‬כך דיבר לאנסטסיה‪:‬‬
‫ אמא‪ ,‬שמעתי‪ ,‬על מה דיברתם כאן‪ .‬אמא‪ ,‬הרשי לי לפנות אלייך ולהביע את דעתי‪ - .‬בהבעת כבוד הוא קד קידה‬‫לאנסטסיה ובשתיקה חיכה לתשובה שלה‪.‬‬
‫בפעם ראשונה ראיתי או הרגשתי‪ ,‬באיזה כבוד ואהבה הוא מתייחס לאנסטסיה‪ .‬כנראה‪ ,‬בלי הרשות שלה הוא לא יכל‬
‫לפתוח בשיחה‪.‬‬
‫בעניין אנסטסיה הביטה על הבן ולא מיהרה לענות לו‪ .‬המבט שלה לא היה חמור‪-‬סבר‪ ,‬אלא‪ ,‬הייתי אומר שהייתה בו‬
‫עדנה וכבוד‪.‬‬
‫"מוזר‪ - ,‬חשבתי‪ - ,‬למה כל‪-‬כך הרבה זמן היא לא עונה לבקשה כל‪-‬כך פשוטה שלו? מהירות המחשבה שלה כבירה‪,‬‬
‫תוך שהייה עד כדי כך ארוכה היא יכלה להחשיב המוני אפשרויות של התפתחות האירועים‪ .‬אבל הרי כאן אין אפילו מה‬
‫להחשיב"‪ .‬לבסוף אנסטסיה ענתה‪:‬‬
‫ דבר‪ ,‬וולודיה‪ ,‬אני ואבא נקשיב לך היטב‪.‬‬‫ אמא‪ ,‬אני סבור כי יהיה טוב ונכון‪ ,‬אם תעזרי לאבא‪ .‬אני מרגיש‪ ,‬בשבילו חשוב לפתור את המשימה הזו‪ .‬ואם לעזור‬‫לו‪ ,‬אז לא יתחזק המחסום של אי‪-‬האמונה בכוחות ובתבונה שלו‪ ,‬אלא יפחת‪ .‬אולי בחלקו‪ ,‬אך הוא יתמוטט אפילו‪ .‬דעתי היא‬
‫שלאבא צריך לעזור‪ - ,‬והשתתק‪.‬‬
‫שוב לא מייד אנסטסיה ענתה לו‪ .‬במשך כמה זמן בעדנה‪ ,‬עם חיוך היא הביטה על הבן‪ ,‬אחר‪-‬כך אמרה‪:‬‬
‫ בוודאי‪ ,‬וולודיה‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬במצב הזה באמת צריך לעזור לאבא‪ .‬עזור לאבא‪ ,‬בבקשה‪ .‬שניכם ביחד ויחד עם‬‫האנשים האחרים אתם תמצאו פתרון‪ .‬יוטב אם כבר עכשיו‪ ,‬הנה ממש כאן תתחילו לחפש אותו‪ ,‬ואני לא אפריע לכם‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫ולאט אנסטסיה החלה להתרחק מאיתנו‪ .‬אחרי כמה צעדים היא הסתובבה והוסיפה‪:‬‬
‫ מעשה מאוד מעניין ומועיל אתם עומדים לעשות‪ ,‬מוחשית ומהותית להשלים את סביבת החיים‪.‬‬‫לבדנו אני ובן שלי עמדנו‪ ,‬אני לפניו‪ ,‬והוא לפני‪ .‬שאלתי אותו‪:‬‬
‫ תגיד‪ ,‬וולודיה‪ ,‬ואתה יכול כמו אמא להשתמש בכל המידע שיש ביקום? הוגי דעות רבים מדברים עליו‪ .‬סטניסלב לם‪,‬‬‫סופר ידוע‪ ,‬ממש כך אמר – היקום הוא כמו מעבד‪-‬על‪ .‬בלי המעבד‪-‬על הזה שום דבר לא יצליח לנו‪ .‬הולך לך להשתמש בו?‬
‫ כה מהר‪ ,‬כמו שאמא יכולה‪ ,‬לא‪.‬‬‫ למה?‬‫ מפני שאמא גזעית‪.‬‬‫ מה זאת אומרת גזעית? ‪ -‬התפלאתי‪.‬‬‫ זה אומר ששמור בה גזע אדם של מקורות‪-‬הראשית‪.‬‬‫ ובך למה לא שמור? הבנתי‪ - ...‬ולעצמי חשבתי‪" :‬זה בגלל שאני לא גזעי‪ .‬כך‪ ,‬בטח‪ ,‬אנסטסיה הסבירה לו את זה‪.‬‬‫אז בשביל מה הסכימה ללדת מאחד כמוני‪ ,‬לא גזעי? לא הצליחה למצוא אף‪-‬אחד אחר?"‪.‬‬
‫בתשומת‪-‬לב בן שלי הסתכל עלי‪ .‬אולי הוא הבין‪ ,‬מה חשבתי‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫ אבא‪ ,‬אמא מאוד אוהבת אותך‪ ,‬בוא איתי‪ ,‬אראה לך שני חפצים‪.‬‬‫ בוא‪ - ,‬הסכמתי והלכתי אחרי הבן‪.‬‬‫כשניגשנו לכניסה למחפורת‪ ,‬איפה שישנתי עם אנסטסיה בפגישה הראשונה שלנו‪ ,‬וולודיה הזיז אבן שחסמה פתח של‬
‫מעין מערה קטנטונת ומוארכת או שהייתה זאת מאורה‪ .‬הוא הכניס את ידו לתוכה‪ ,‬ושלף‪ ,‬כאילו מתוך כספת‪ ,‬בקבוק קוניאק‬
‫ריק וגם מקל‪.‬‬
‫נזכרתי‪ :‬זה היה אותו בקבוק שממנו שתיתי קוניאק בפגישה הראשונה שלנו‪ ,‬כשעצרנו לנוח בדרך לקרחת‪-‬היער‪" .‬וואו‪,‬‬
‫היא שמרה את הבקבוק הזה"‪ - ,‬חשבתי‪.‬‬
‫ ומה המקל הזה עושה כאן? ‪ -‬שאלתי את וולודיה‪.‬‬‫ זה המקל שבו רציתי להלקות את אמא‪ ,‬כשהיא לא הסכימה לתת אותי‪ ,‬שעוד לא נולדתי‪ ,‬לחינוך שלך‪.‬‬‫ את המקל היה אפשר לזרוק‪ - ,‬אמרתי במבוכה‪.‬‬‫ אמא אומרת‪ ,‬כשהחזקת את המקל הזה‪ ,‬סערו בך המוני אנרגיות‪ ,‬ועכשיו הוא יקר לה‪.‬‬‫ אבל איזה שימוש היא מצאה לבקבוק ולמקל? את הבקבוק‪ ,‬עוד אני מבין‪ ,‬אפשר למלא במים‪...‬‬‫ אמא לא ממלאה אותו במים‪ .‬הרבה פעמים היא באה למקום הזה‪ ,‬מזיזה את האבן‪ ,‬עם חיוך מביטה עליהם ואומרת‬‫מילים‪ .‬היא‪ ,‬אבא‪ ,‬עשתה כך שאתה תחיה לנצח‪ .‬מעת לעת תירדם לרגע ותתעורר בגוף חדש‪.‬‬
‫ ואיך אפשר לחולל את זה במילים? ‪ -‬נדהמתי‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬דברים רבים מאוד אפשר לחולל במילים‪ ,‬במיוחד‪ ,‬כאשר את המילים האלו הוגה אמא‪ ,‬ועוד כשפעמים רבות‬‫כל‪-‬כך חוזרת עליהן‪.‬‬
‫ איזה מילים אלו‪ ,‬וולודיה? ‪ -‬בשקט שאלתי את הבן‪.‬‬‫וכמו קריאת שיר‪ ,‬הוא השמיע את המילים שאותן פעמים רבות אנסטסיה הייתה אומרת במקום הזה‪:‬‬
‫ אהוב שלי‪ ,‬נצח לפני ולפניך‪ .‬לחיים תמיד הזכות לבוא בתור ראשון‪ .‬קרן החמה באביב תזהיר‪ ,‬הנשמה תלבש בגד‬‫חדש‪ ,‬אך הרי גם הגוף שאינו נצחי לא לשווא יקבל עליו להיפגש עם האדמה‪ ,‬דשא ופרחים צחים ינבטו מגופינו באביב‪.‬‬
‫ואפילו אם באבקיקים תפוזר במרחבי היקום האינסופי – אם תחסר בך האמונה‪ ,‬מהאבקיקים בנצח הנודד אאסוף אותך‪,‬‬
‫אהוב שלי‪.‬‬
‫ גם אני‪ ,‬וולודיה‪ ,‬שמעתי איך אנסטסיה אמרה את המילים האלו פעם אחת‪ ,‬חשבתי‪ ,‬פשוט צורת התבטאות יפה‪,‬‬‫ואפילו לא שיערתי שהן קשורות במישיר‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אבא‪ ,‬אכן הן קשורות במישיר‪.‬‬‫ פשוט ‪ ...‬מדהים‪ - ,..‬משכתי מילים‪ - .‬תודה רבה לאנסטסיה על הנצח‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬תגיד תודה‪ ,‬כשתראה את אמא‪ ,‬תגיד עם אמונה במילים שלה‪ ,‬אז מאוד היא תשמח‪.‬‬‫ אגיד לה תודה‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬צריכים אנחנו לפתור את המשימה שלך‪ ,‬עכשיו היא כבר משותפת לשנינו‪ .‬בוא לאגם‪ ,‬על החול נשרטט את‬‫התכנון להקטר שעליו דיברת‪ ,‬ונחשוב איך לעשות עליו הכל‪ .‬כך במאומץ אנחנו נחשוב עד שלא יבוא אלינו הפתרון הנכון‪.‬‬
‫הלכתי אחרי וולודיה וחשבתי‪" :‬נו אבל איך? איך הוא יכול לבוא‪ ,‬הפתרון הזה? אין תשובה לא בספרים‪ ,‬לא באינטרנט‪.‬‬
‫איפה שרק אפשר חיפשתי אותו‪ ,‬לא מצאתי‪ .‬עם מומחים באגרוטכניקה התייעצתי‪ ,‬שום דבר מהותי הם לא ייעצו לי‪ .‬וולודיה‬
‫– בטוח לא קרא שום דבר בנושא הזה‪ .‬כאלה יכולות כמו לאנסטסיה אין לו‪ .‬הוא לא יודע להשתמש במידע מכל היקום‪ .‬אז‬
‫בעזרת מה הוא יכול למצוא בכלל משהו? אבל הנה הוא כך הולך‪ ,‬כאילו שמסוגל לפתור את הבעיה‪ .‬צריך לעשות משהו‬
‫שבאמת יזיז את העניינים‪ ,‬במקום ציפייה או חיפוש לשווא"‪ .‬והחלטתי לדבר איתו‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬תעצור‪ ,‬בוא נשב על העץ הזה‪ .‬אני צריך לדבר איתך ברצינות‪.‬‬‫ בסדר‪ ,‬אבא‪ ,‬נשב‪ ,‬בתשומת‪-‬לב אקשיב לך‪.‬‬‫התיישבנו על גזע של עץ שהופל‪ .‬בן שלי הניח את ידיו על הברכיים ובתשומת‪-‬לב הביט עלי במבט של אנסטסיה‪ ,‬ואני‬
‫לא ידעתי איך להתחיל איתו שיחה לא כל‪-‬כך נעימה‪ .‬ואף שלא נעימה‪ ,‬היינו צריכים אותה‪.‬‬
‫ עכשיו‪ ,‬וולודיה‪ ,‬אולי אגיד מה שלא יהיה לך נעים‪ ,‬אבל צריך להגיד את זה‪.‬‬‫ דבר‪ ,‬אבא‪ ,‬אני אעמוד גם במה שלא נעים‪ ,‬לא איעלב‪.‬‬‫ וולודיה‪ ,‬עליך להבין‪ ,‬אנסטסיה הפנתה אותך לעזור לי‪ ,‬כדי שאפסיק עם הבקשות שלי‪ .‬שום עזרה לא לי‪ ,‬לא לאותם‬‫אנשים שיוצרים את הנחלות‪ ,‬אתה לא תוכל לתת‪ .‬אין לך כאלו יכולות כמו שיש לאמא‪ ,‬אגרוטכניקה אתה לא יודע‪ ,‬על "עיצוב‬
‫נוף" אתה בטח גם בכלל לא שמעת‪ .‬נכון?‬
‫‪ -‬אבא‪ ,‬אני חושב‪ ,‬עיצוב נוף‪ ,‬זה כאשר אדם בא לברוא את המרחב יפה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ כן‪ ,‬כך בערך‪ ,‬אבל כדי לעשות אותו יפה‪ ,‬אנשים שיש להם כשרון לזה עוד לומדים חמש שנים וגם יותר‪ ,‬מתחלפים‬‫במידע‪ ,‬מעיינים בתמונות שונות‪ .‬ואתה ראית לפחות נחלה אחת עם עיצוב טוב?‬
‫ כשהלכתי עם אמא לכפר‪ ,‬ראיתי‪ ,‬על האדמה סביב הבתים שלהם אנשים‪...‬‬‫ אתה ראית בסך‪-‬הכל גינות כפריות שבהן מגדלים ירקות‪ ,‬בלי שום עיצוב‪.‬‬‫ כן‪ ,‬אבא‪ ,‬גינות שבהן מגדלים ירקות‪ .‬אבל דמיינתי‪ ,‬איך הייתי יוצר את הנחלה שלי‪ .‬הרבה הרהרתי ודמיינתי‪.‬‬‫ פשוט רק לדמיין לא מספיק‪ .‬דרוש ידע מקיף‪ ,‬ואין לך אותו‪ .‬ומכאן שגם אין לך איך ועם מה לחשוב‪ .‬מה שנוגע אלי‪,‬‬‫כבר לא שנה אחת אני חושב‪ .‬ולא פשוט חושב‪ ,‬אלא מתייעץ עם מומחים‪ .‬הכל לשווא‪ .‬ועכשיו רק בזה שנחשוב לא נזיז את‬
‫העניינים‪ .‬אבל אתה באמת יכול לעזור‪ .‬יש לי תכנית‪ .‬אתה צריך לעזור לי לשכנע את אנסטסיה להצטרף לפתרון הבעיה הזו‪.‬‬
‫אם שנינו ביחד נעמוד על שלנו‪ ,‬היא תיכנע‪.‬‬
‫ אבל‪ ,‬אבא‪ ,‬אמא כבר קיבלה החלטה‪ .‬וההחלטה שלה הנה היא עזרה‪ .‬איני יכול להרשות לעצמי לשכנע את אמא‬‫לבטל את ההחלטה שלה‪.‬‬
‫ אהה! לא יכול להרשות לעצמך! ‪ -‬קראתי‪ - .‬כשאמא אומרת לך "תעזור"‪ ,‬בלי לחשוב אתה מציית לה‪ .‬וכשאבא‬‫מבקש‪" ,‬לא יכול להרשות לעצמי"‪ .‬כזה החינוך שלך? שום כבוד למבוגרים! לאבא שלך!‬
‫ ברוב כבוד‪ ,‬אבא‪ ,‬אני מתייחס אליך‪ - ,‬ברוגע הוא ענה לי‪ - .‬אמלא את הבקשה שלך ואעזור לך‪.‬‬‫ נו זאת כבר התחלה טובה‪ .‬עכשיו בוא נטייל איפשהו עד הערב‪ ,‬אחר‪-‬כך נבוא לאנסטסיה עם פנים כאלה קודרות‪.‬‬‫היא לא תעמוד בזה ותתחיל לעזור‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬כשאמרתי שאעזור לך‪ ,‬התכוונתי שביחד איתך אפתור את עניין שיפור הפוריות של הקרקע‪ ,‬וגם נעשה דמה‪,‬‬‫עיצוב נוף של כל הנחלה‪.‬‬
‫ אה‪ ,‬ככה? אז לפתור‪ ,‬אתה אומר‪ ...‬אתה לפחות מבין‪ ...‬בוא‪ ,‬אתה תבין‪ - ...‬ומהר הלכתי אל שפת האגם‪.‬‬‫עם מקל על החול שרטטתי תכנון של ההקטר שגובל ביער‪ .‬עלי‪-‬עשב שונים ומקלות קטנים מהעצים וולודיה תקע בצד‬
‫אחד בחול וכך תיאר את היער שצמוד לחלקה ממול הדרך‪ .‬את התכנון של החלקה סרטטתי‪ ,‬פשוט כדי שוולודיה ממש יראה‬
‫שחסרי טעם הניסיונות שלו‪ .‬אבל כך קרה שבעצמי נסחפתי אחרי חיפוש כל האפשרויות הקיימות‪.‬‬
‫יומיים חשבנו על הבעיה‪ ,‬איך לעשות כך שעל אדמה לא פורייה יוכלו לגדול גנים‪ ,‬להבשיל הירקות השונים‪ .‬בראשינו‬
‫העלנו ודנו בהמוני אופציות‪ ,‬אבל הבעיה לא נפתרה‪ .‬לא נפתרה‪ ,‬מכיוון שאחד מהתנאים היה לעשות הכל במינימום‬
‫אמצעים‪ .‬אם לא התנאי הזה‪ ,‬כיש כסף‪ ,‬אפשר בעזרת משאיות גדולות להביא הרבה אדמה פורייה‪ ,‬אך לשם כך היו נדרשות‬
‫לכל הפחות חמישים משאיות עם אדמה‪ .‬עלותה של כל משאית שבעה‪-‬עשר אלף רובל‪ .‬ולפיכך‪ ,‬היו נדרשים שמונה‪-‬מאות‬
‫וחמישים אלפי רובל‪.‬‬
‫רוב רובן של מאתיים וחמישים המשפחות לא יכלו להרשות זאת לעצמן‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬באביב המים שקרובים לפני הקרקע‬
‫יכלו לסחוף את השכבה הפורייה‪.‬‬
‫כדי להסיח את דעתנו מהמטרה‪ ,‬שנראתה אז כאבודה‪ ,‬לשיפור הפוריות של האדמה‪ ,‬וולודיה ואני התחלנו לתכנן את‬
‫עיצוב הנוף של החלקה‪ :‬ניסינו למקם את המבנים השונים כך שישתלבו אחד עם השני ועם השטח הסובב‪.‬‬
‫הסברתי לוולודיה‪:‬‬
‫ בהתחלה צריך לבנות את השירותים ואת בית‪-‬המרחץ‪ ,‬אחר‪-‬כך את קבוצת המבנים שמיועדים לצרכי המשק‪ ,‬את‬‫הבית‪ ,‬את מוסך החנייה‪ ,‬את החממה‪ .‬כל זה צריך למקם בצורה כזאת שיהיה יפה ונוח‪.‬‬
‫את דגם הבית עשינו מחול‪ ,‬מיקמנו אותו במרכז החלקה‪ .‬בית‪-‬המרחץ והשירותים ליד הבית‪ ,‬המכלול של מבני‪-‬המשק‬
‫מהצד העורפי של הבית‪ .‬גם את החממה עשינו מחול‪ :‬על ערימה מוארכת שמנו מקל לבן‪ ,‬כדי שיהיה דומה לזכוכית או יריעת‬
‫ניילון‪.‬‬
‫אבל החממה הזאת לא השתלבה טוב בשום מקום‪ ,‬פעם בנינו את הבית מימינה‪ ,‬פעם משמאלה‪ ,‬אבל עדיין היא לא‬
‫התאימה לכל השאר‪ .‬וגם כל השאר הזה לא נראה טוב בעיניי‪ ,‬וכפי שראיתי‪ ,‬גם בעיני וולודיה‪ .‬בהרהור הוא הביט על‬
‫הפרויקט ואמר‪:‬‬
‫ עשינו איזושהי שגיאה‪.‬‬‫ ולא אחת‪ - ,‬אני הוספתי‪ - ,‬דומה שלא מעט שגיאות עשינו כאן‪.‬‬‫ בכל‪-‬זאת‪ ,‬אחת‪ ,‬אני חושב‪ .‬צריכה להיות איזושהי גישה נכונה‪ ,‬איזשהו עקרון‪ ,‬איזשהו יחס‪ ,‬או שעוד משהו אחד‬‫כזה שיפתור מיד את כל השאלות‪.‬‬
‫ נו ואיזו מין גישה חדשה זאת יכולה להיות? הכל מיקמתי כמו שעושים את זה רוב האנשים במדינה‪ .‬כזה מיקום‬‫התפתח במאות שנים‪ ,‬משהו אחר אין‪ .‬הרי לא יכלו אנשים לטעות במשך מאות שנים בלי שידוע להם איזשהו עיקרון שאולי‬
‫הוא בכלל לא קיים‪.‬‬
‫ הוא קיים‪ ,‬אני מרגיש את זה‪ - ,‬ואחרי שתיקה וולודיה הוסיף‪ - :‬או שאולי הוא יהיה קיים‪ .‬עלינו‪ ,‬אבא‪ ,‬לחשוב‪ ,‬ואנחנו‬‫נמצא אותו‪.‬‬
‫ נו אבל איפה נמצא אותו‪ ,‬אם לא אתה‪ ,‬לא אני לא מחוברים לבסיס הנתונים הזה של היקום?‬‫ נחפש אותו בנו‪.‬‬‫ אתה אולי בך תמצא אותו‪ ,‬אבל אני עוד מעט בן שישים‪ ,‬ואני‪ ,‬נראה שלא אספיק‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬אנחנו נספיק‪ ,‬בהכרח נספיק‪ .‬מאוד אני אשתדל‪ ,‬אמצא אותו‪ ,‬אנחנו נמצא אותו‪.‬‬‫כל‪-‬כך אימצתי את הראש שאפילו בלילה‪ ,‬כשנרדמתי על העשב הריחני המחפורת‪ ,‬בחלום חשבתי על כל האפשרויות‬
‫הקיימות‪ .‬בחלום מהר‪ ,‬ממש לנגד עיניי‪ ,‬גדלו עצי הפירות והפרחים‪ ,‬אבל גם מהר הם נבלו ונפלו‪ ,‬ולא הניבו פרי‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫תחרות מאגים‬
‫תחרות מאגים‬
‫לעת אמצע היום השני בן ואני בדקנו את האפשרות הבאה‪ .‬ומה אם לא נענה את עצמנו עם הפוריות של האדמה‪ ,‬לא‬
‫ננקז את המים של האביב מהחלקה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬נחסום דרך למים שזורמים מהחלקה לשפלה ונבחר צמחים שאוהבים‬
‫מים? קיבלנו תוצאה די עלובה ועוד בלי גן טוב‪ .‬והנה בדיוק בזמן הזה ניגשה אנסטסיה יחד עם הבת שלנו‪ ,‬שתיהן אוחזות‬
‫ידיים‪.‬‬
‫נסטנקה הקטנה כנראה חשבה שוולודיה ואני משחקים איזשהו משחק‪ .‬חיש‪-‬מהר התיישבה לידנו ובשימת‪-‬לב התבוננה‬
‫בדמה‪ .‬שם בחול כבר חפרנו גומה לבריכה‪ .‬את החול שהוצא מהגומה הערמנו לצידיה‪ ,‬והוא דימה אדמה חרסיתית‪ ,‬שהרי‬
‫כזה ההרכב שלה בחלקה‪.‬‬
‫כדי לא לשבת בחיבוק ידיים עם מקל קטן עברתי על קו ההיקף של החלקה והעמקתי אותו‪ ,‬אחר‪-‬כך פשוט הבטתי על‬
‫הדמה שעשינו מחול‪.‬‬
‫על ארבע נסטנקה התקרבה לדמה‪ ,‬התיישבה מצדו האחד‪ ,‬משום‪-‬מה שפשפה את האף הקטן שלה בהרהור ופתאום‪...‬‬
‫עם היד הפצפונת שלה החלה לגרוף חול אל קו הגבול ובכך יצרה עליו תל לא גדול‪ ,‬היא עשתה את זה לאט וביסודיות‪.‬‬
‫כשהגיעה לאמצע הצד האחד של ההקטר‪ ,‬גם וולודיה מהצד שלו החל לעשות תל מוארך‪ .‬ובעצמי לא יודע למה‪ ,‬גם אני עם‬
‫שתי הידיים גרפתי חול לקו הגבול‪.‬‬
‫כתוצאה‪ ,‬יצא הקטר שמכל ארבעת הצדדים שלו היה מוקף בחומה אדמתית‪ .‬שתקנו והבטנו על מה שעשינו‪ .‬כנראה‬
‫כמוני כל אחד ניסה להבין‪ ,‬איך היה אפשר לפרש את זה‪.‬‬
‫ ואני הבנתי‪ - ,‬קול של אנסטסיה נשמע מאחורי הגב שלי‪ - .‬איזה יופי! פתרון מאוד לא רגיל מצאתם! תיכף‪ ,‬אנסה‬‫להבין‪ ,‬יותר במדויק לפענח את שתוכנן על‪-‬ידכם‪ .‬זהו‪ ,‬הבנתי! החלטתם מהאדמה הפורייה שנמצאת על ההקטר להערים‬
‫חומת אדמה פורייה בגובה כמעט מטר לאורך היקף ההקטר‪ ,‬ולשם כך להשתמש בחלק מהשכבה הפורייה ובחול‪ .‬איזה יופי!‬
‫הגדלתם את עובי השכבה הפורייה‪.‬‬
‫לאורך ההיקף של כל החלקה‪ ,‬במרחק ארבעה מטרים אחד מהשני‪ ,‬החלטתם לעשות שני דפנות מתערובת של‬
‫חרסית‪ ,‬חול וקש‪ .‬מחפירת הבריכה תצטבר הרבה חרסית‪ ,‬יהיה אפשר להשתמש בה ליצירת הדפנות האלה‪ .‬בצורה כזו‬
‫החומה‪-‬הסוללה שלכם תהיה בתוך תעלה חרסיתית‪ .‬בהתחלה למרווח הריק שבין הדפנות תזרקו זרדים וענפים דקים‪ ,‬ואת‬
‫העלים שמתחילים להרקיב מהשלכת‪ ,‬מהיער תביאו אותם‪ ,‬תחפו אותם באדמה ותיישרו אותה‪ .‬תיווצר תעלה עם קומפוסט‬
‫באורך ארבע‪-‬מאות מטרים שבה האדמה שהוגבהה תהיה מעל פני כל החלקה‪ .‬הדפנות החרסיתיים לא ייתנו לשכבה‬
‫הפורייה לגלוש החוצה‪ ,‬כשיירדו גשמים באביב‪.‬‬
‫באביב האדמה המוגבהת יותר מהר תתחמם‪ ,‬וזה יאפשר לשתול ולזרוע צמחים רבים שבועיים מוקדם יותר מהרגיל‪.‬‬
‫אני רואה שהבנתם שלעשות קומפוסט בחפירת בור באדמה‪ ,‬איפה הרבה זמן המים עומדים על הקרקע‪ ,‬זה פחות אפקטיבי‪,‬‬
‫כי הרי הוא יתמלא במים שלא יחלחלו לשכבת החרסית‪ ,‬ואם לנטוע שם עצי‪-‬פרי‪ ,‬השורשים שלהם יכולים להירקב‪.‬‬
‫כבר בשנה הראשונה על הסוללה הזו אפשר לזרוע תירס‪ ,‬חמניות‪ ,‬ובצדדים החיצוניים פרחים‪ .‬לקראת סתיו‪ ,‬כבר‬
‫בשנה הראשונה‪ ,‬ההקטר יהיה מוקף לא פשוט בסוללה‪ ,‬אלא סוללה שעליה לגובה שני מטרים תתנשא גדר ירוקה‪ .‬יותר‬
‫קרוב לסתיו אתם תפילו אותה ושוב תכסו באדמה‪ ,‬ולעת האביב הבא הסוללה הזו תהפוך לעוד יותר פורייה‪ .‬כשהאדמה‬
‫תצטופף‪ ,‬יהיה אפשר לנטוע ולזרוע בה עצי‪-‬פרי‪ ,‬ירקות ופרחים‪ .‬אחרי זמן דפנות החרסית יכולים לשקוע תחת השפעת‬
‫הלחות‪ ,‬אך בכל‪-‬זאת גם החרסית השקועה תחזיק את השכבה הפורייה‪ ,‬ושורשי הצמחים לא ייתנו לה "לברוח" החוצה‪.‬‬
‫ובשביל מה ריבועי חצי מטר האלה שהוכנו מהתערובת החרסיתית עם הקש והחול על‪-‬יד הבריכה? אוי‪ ,‬אל תגידו‪,‬‬
‫הבנתי‪ .‬הם ימולאו באדמה פורייה שהובאה מהיער‪ ,‬ובהם תשתלו עצי‪-‬פרי‪ ,‬מסביב לעצים – ירקות ופרחים‪ .‬מקסים‪ ,‬איזה‬
‫פתרון פשוט ומקורי מצאתם‪ .‬איפה שצריך‪ ,‬החלטתם להגביה את השכבה הפורייה‪ ,‬והעובי שלה יגדל להיות חצי מטר‪ .‬כזה‬
‫תל יהיה חמים ונוח לשורשים‪ .‬ובהמשך‪ ,‬העצים הגדלים בעצמם יעשו את שלהם‪ .‬בכל עונת סתיו העצים משליכים מעצמם‬
‫את העלווה‪ ,‬היא תתרקב‪ ,‬וכך תגדל השכבה הפורייה‪.‬‬
‫כמה טוב‪ .‬כאילו שלחצתם על כפתור והפעלתם אורגניזם ביולוגי שבעצמו מתגבש‪.‬‬
‫הובן לי שאנסטסיה מציגה את הפתרון שהיא מצאה‪ ,‬אבל מעמידה פנים‪ ,‬כאילו שאנחנו מצאנו אותו‪ ,‬ואילו היא בסך‪-‬‬
‫הכל מפענחת אותו‪ .‬כזאת סיטואציה כלל לא השפילה אותי‪ .‬שמחתי לפתרון שהיא הביאה‪ .‬הוא פשוט‪ ,‬יפה‪ ,‬לא ידרוש‬
‫הוצאות רבות‪.‬‬
‫אבל וולודיה בכלל לא שמח‪ ,‬בלי להרים את הראש במבטו הוא ננעץ בדגם של הנחלה‪ .‬הרגשתי שהלב שלי נמחץ‪,‬‬
‫כשהבנתי‪ ,‬מה היה יכול להתחולל עכשיו בנפשו‪ .‬הוא הרגיש לא טוב עם זה ששיכנע אותי שכביכול יוכל למצוא פתרון‪ .‬וגם‬
‫בגלל שלא מילא את המשימה שאנסטסיה הטילה עליו‪.‬‬
‫ביום וחצי האלה של העבודה המשותפת על הפרויקט בן ואני התקרבנו זה לזה‪ ,‬וכבר בכלל לא הייתי נעלב מהעיקשות‬
‫לו‪ ,‬ראיתי כמה וולודיה התאמץ לבדוק את כל האופציות האפשריות לשיפור הפוריות של האדמה‪ .‬ועכשיו כאב לי עליו‪ ,‬אפילו‬
‫הפסקתי להקשיב לאנסטסיה‪ .‬נו איך היא יכולה כך לפגוע בילד! לא מספיק כל מה שאמרתי לו‪ ,‬שלא ייצא לו שום דבר‪ ,‬והנה‬
‫עוד כאן אנסטסיה עם הביקורת שלה אבן על אבן לא השאירה מהמאמצים שלנו‪ .‬זה לא נכון שכך היא עשתה את זה‪ .‬או ש‪...‬‬
‫היה דומה שאנסטסיה בכוונה כאילו צוחקת עליו‪ ,‬גורמת לו לאמץ את הראש ולהאיץ את המחשבה‪.‬‬
‫ ומה המרובע הזה במרכז הדגם שלכם? ‪ -‬שאלה אנסטסיה‪.‬‬‫ זה בית‪ - ,‬אני עניתי‪ - ,‬וולודיה ואני החלטנו למקם את הבית במרכז הנחלה‪ .‬מסביב מבנים שונים בשביל המשק‪.‬‬‫מהשער לבית דרך‪ ,‬לצדי הדרך פרחים‪.‬‬
‫הייתי בטוח שאנסטסיה תפרגן לכזאת החלטה ולכן אמרתי "וולודיה ואני"‪ ,‬על‪-‬אף שהרעיון למקם את הבית במרכז‬
‫הנחלה היה שלי‪ .‬רציתי לפחות איכשהו לתמוך בו‪ ,‬אבל בדיוק להפך הכל יצא‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫ ואיפה הכניסה לבית שלכם? ‪ -‬שאלה אנסטסיה‪.‬‬‫ מובן שמצד הדרך שמקשרת בין הבית לדרך של ההתיישבות‪ .‬ישר במכונית אתה נוסע עד הכניסה של הבית‪ ,‬על‬‫הרחבה שלפניה משאיר את האוטו ועולה למרפסת הפתוחה‪ .‬במרפסת יעמוד שולחן‪ .‬שם עם חברים אפשר לשתות תה‬
‫ולהתענג על המראה של הפרחים היפים‪.‬‬
‫ וגם על המראה של הדרך‪ - ,‬עם נימה עוקצנית כזאת אמרה אנסטסיה‪.‬‬‫ גם על המראה של הדרך‪ - ,‬אני עניתי‪ - ,‬אפשר לרצף אותה יפה‪.‬‬‫ ומה מאחורי הבית?‬‫ מאחורי הבית הבריכה הטבעית‪ ,‬גן‪ ,‬אפשר לעשות גם גינה לירקות‪.‬‬‫ כלומר‪ ,‬הגן שלכם הוא בחצר האחורית‪ .‬במרפסת עם החברים אתם שותים תה‪ ,‬מתענגים על מראה הפרחים‪ ,‬ואילו‬‫כל מה שממוקם מאחור מקופח בחוסר תשומת‪-‬הלב שלכם‪ .‬וולדימיר‪ ,‬הן ידוע לך שכל בעלי‪-‬החיים‪ ,‬כל הצמחים זקוקים‬
‫לתשומת‪-‬לב של האדם‪ .‬בלעדיה הם לא יכולים להגשים את הייעוד שלהם במלואו‪.‬‬
‫צמחים יכולים לתת את האנרגיות הנחוצות לאדם‪ ,‬כאשר הם ידעו‪ ,‬לאילו אנרגיות בדיוק הוא זקוק בראש ובראשונה‪.‬‬
‫אבל איך הם ידעו זאת‪ ,‬אם אתה מגביל את הקשר עימם? וולדימיר‪ ,‬הייעוד של הקשר עם עולם הצומח ידוע לך ?‬
‫ ידוע‪ - ,‬עניתי לה‪ ,‬בעוד אני מנסה להסתיר את האכזבה שלי מכך שמיקום הבית‪ ,‬כפי שהסתבר‪ ,‬לא מוצלח‪ .‬באמת‬‫חצי מההקטר‪ ,‬ועוד גם הגן‪ ,‬נמצאו בחצר האחורית‪.‬‬
‫ ועוד גם לא מובן לי‪ - ,‬המשיכה אנסטסיה‪ - ,‬מדוע לא סילקתם את התל הענקי הזה על שפת הבריכה? הוא מכביד‬‫על המרחב‪.‬‬
‫אחרי המילים האלו וולודיה כבר לא יכל להתאפק‪ .‬הוא קם‪ ,‬שוב קד קידה קלה לאנסטסיה ואמר‪:‬‬
‫ אמא‪ ,‬הרשי לי להסביר לך‪.‬‬‫ בבקשה‪ ,‬בן שלי‪ ,‬הסבר נא‪.‬‬‫הם עמדו זה מול זו – אמא ובן‪ .‬ואילו נוצר אצלי כזה רושם‪ ,‬כאילו שהנה אחד לנגד השני עומדים שני מאגים גדולים של‬
‫היקום‪ .‬עכשיו הם יחלו להיאבק‪ .‬תהיה זו היאבקות התבונה והיכולות של האדם‪ .‬הו אלוהים‪ ,‬כמה שאנסטסיה יפה! כמה‬
‫מסתורית ומהממת ביכולות ובחשיבה שלה האישה הזאת שנהייתה לי קרובה מכל‪ .‬כל החיים‪ ,‬אפילו אם אחיה אותם שוב‬
‫ושוב‪ ,‬לא יספיקו כדי להגיע עד אליה‪ .‬וגם בן שלי‪ ,‬בתווי הפנים קצת דומה לאנסטסיה‪ ,‬תמיר ויפה‪ ,‬אבל מעט קל דעת או‬
‫שיתר על המידה בטוח בעצמו‪ .‬בשביל מה התחיל בעימות? ועוד בנוכחותי? הרי בעצמו אמר שהיכולות של אנסטסיה עולות‬
‫על שלו‪ .‬נראה שבאופי שלו גאווה והחלטיות‪ ,‬אבל מעט נמהר הוא‪ .‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬בכל לבי רציתי שהוא ינצח‪ ,‬לא ברור באיזו‬
‫תחרות‪ .‬והיא החלה‪.‬‬
‫ אמא‪ ,‬זה לא פשוט תל‪ - ,‬אמר וולודיה‪.‬‬‫ אז מה זה‪ ,‬אם כן? ‪ -‬עם חיוך ובמעין לעג אנסטסיה שאלה‪.‬‬‫ נו‪ ,‬איך אומר את זה‪...‬‬‫לאט‪ ,‬מאריך מילים‪ ,‬בטח מנסה להמציא משהו מועיל מהתל הזה‪ ,‬וולודיה פתאום אמר‪:‬‬
‫ זה בית‪-‬מרחץ‪ ,‬אמא‪.‬‬‫אפילו נרעדתי מכזאת טענה לא צפויה ואבסורדית‪ ,‬אבל‪ ,‬בעצמי לא יודע למה‪ ,‬בכזאת הבעת חשיבות אישרתי‪:‬‬
‫ כן‪ ,‬זה בית‪-‬מרחץ נורמלי‪ ,‬כנהוג בימינו‪ ,‬מבנה מאוד חשוב בנחלה‪ .‬אם אין בית‪-‬מרחץ‪ ,‬אז איפה להתרחץ‪ ,‬איפה‬‫ליהנות מההבראה באדים החמים? ‪ -‬השתדלתי כמה שיותר למשוך זמן‪ ,‬כדי לאפשר לוולודיה איכשהו לצאת מהמצב הזה‪,‬‬
‫לחשוב על משהו‪ .‬יותר טוב היה אומר שההר הזה הוא כדי לעשות עליו סקי בחורף‪ .‬נו כזה נחפז הוא‪ - ...‬בבית‪-‬המרחץ‬
‫אפשר גם לישון‪ ,‬עד שלא ייבנה הבית‪ - ,‬המשכתי להשמיע את הטיעונים שלי‪ .‬אבל כבר לא ידעתי יותר מה להגיד ושתקתי‪.‬‬
‫ מוזר‪ .‬איני רואה כל דימיון – הר חרסית ובית‪-‬מרחץ‪ ,‬וגם אין אני רואה כניסה לבית‪-‬המרחץ הזה‪ - ,‬העירה אנסטסיה‪.‬‬‫וואלה יופי‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬בן עם פליטת‪-‬הפה הזאתי שלו על בית‪-‬מרחץ שלא הגיוני כאן בכלל ככה הפסיד‪ ,‬אז בכלל‬
‫על איזו תחרות מאגים אפשר לדבר‪ .‬אך וולודיה המשיך‪:‬‬
‫ הן זה דמה‪ ,‬אמא‪ .‬תל מאדמת החרסית עשוי אצלנו מחול‪ ,‬חול נוטה להתפורר‪ ,‬וקשה גם את הכניסה להראות‪- ,‬‬‫כמקודם וולודיה דיבר לאט‪ ,‬והיה אפשר לראות שיחד עם זה הוא חושב על משהו במאומץ‪ .‬ופתאום הפנים שלו הוארו‪ ,‬הוא‬
‫המשיך‪ ,‬אבל עכשיו כבר בבהירות ובביטחון‪ - :‬כשתהיה אדמת חרסית‪ ,‬אז הנה כאן‪ ,‬מצד הבריכה תיווצר כניסה לא גדולה‬
‫אל מבנה קשתי דמוי אליפסה‪ .‬קוטר המבנה‪-‬האליפסה שניים או שלושה מטרים‪ .‬גובהו שני מטרים ושלושים סנטימטרים‪.‬‬
‫עובי הקירות יכול להגיע עד מטר אחד‪ .‬בתוך הקירות תעלות ליציאת העשן והאוויר החם‪ ,‬הן מתאחדות לתעלה אחת גדולה‬
‫שאותה אחר‪-‬כך יהיה אפשר לסתום עם פקק‪.‬‬
‫בתוך המבנה‪-‬האליפסה בצדדים אפשר להניח אבנים על הרצפה‪ ,‬במרכז תובער אש‪.‬‬
‫במבנה הזה הקירות הפנימיים יתחממו‪ .‬ממראה האש יהיה אפשר ליהנות מהבריכה‪ ,‬ואם לא רוצים‪ ,‬אז אפשר‬
‫להסתיר את הכניסה עם הדלת‪ .‬כשהקירות יתחממו והאש תכבה‪ ,‬לתוך המבנה הזה להיכנס יכול האדם‪ .‬הגוף שלו יחומם‬
‫היטב מכל הצדדים‪ ,‬מלמטה ומלמעלה‪ .‬החרסית תקרין חום מאוד מועיל לבריאות שיסב נחת לאדם‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬וודאי‪ ,‬זוהי קרינה מאוד מועילה לבריאות‪ - ,‬הפעם בהרהור אמרה אנסטסיה‪ - ,‬במיוחד‪ ,‬אם להכניס לשם מיכל‬‫עם חליטת צמחים מרפאים‪ .‬מידע על כזה בית‪-‬מרחץ לא היה ביקום‪ ,‬לקבל אותו לא יכולתם‪ ,‬מכאן שהוספתם את המידע‬
‫הזה אל היקום‪ ,‬ועכשיו אתם‪...‬‬
‫אני הסתכלתי על ערימת החול הקטנה על הדגם של הנחלה‪ ,‬דמיינתי את בית‪-‬המרחץ הזה‪ ,‬מסביבו ערוגות‪-‬הפרחים‪,‬‬
‫ורדים‪ ,‬את שפת הבריכה היפה‪ .‬ואפילו פשוט רק מהדמיון בגוף שלי באמת התפשט איזשהו חום שנתן תחושת ברכה‪.‬‬
‫אינטואיטיבית אני הבנתי – וולודיה המציא משהו שלפני כן לא היה קיים‪ .‬ומזה הרגשתי שמחה לא רגילה‪ ,‬כאילו ששמח גם‬
‫הגוף‪ ,‬גם הנשמה‪.‬‬
‫שוב חשבתי על פרויקט הנחלה בכללו‪ ,‬וכמה שאנינה בנפשה ונפלאה ביופייה ובחכמה שלה אנסטסיה‪ .‬כמובן‪ ,‬איכפת‬
‫לה מהפרויקט הזה‪ ,‬ואולי יותר זה דווקא בזכותה נפתרה המשימה לשיפור הפוריות של הקרקע‪ ,‬שלפני כן כבר לא קיוו לשום‬
‫‪64‬‬
‫טוב מהאדמה הזאת‪ .‬לא להאמין‪ ,‬איך על דבר כזה היה אפשר לחשוב – את בור הקומפוסט הרגיל להרים אל מעל האדמה‬
‫ולהפוך אותו לגדר חיה‪ .‬אז בכל‪-‬זאת היא הסכימה לעזור‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי עקרונות שלה‪ .‬לעזור איכשהו מבלי‪-‬מישים‪ .‬התקרבתי‬
‫לאנסטסיה ובשקט לחשתי לה‪:‬‬
‫ הרי זאת את חשבת על כל זה‪ ,‬את מצאת את הפתרון‪ ,‬תודה לך‪ ,‬אנסטסיה‪.‬‬‫ זה אנחנו ביחד‪ ,‬וולדימיר‪ - ,‬גם בלחש אמרה אנסטסיה‪ - .‬ואולי יותר זה בזכותן של מאתיים וחמישים המשפחות‬‫ההן שעליהן דיברת‪.‬‬
‫ אבל הרי הן לא היו כאן‪ ,‬כשחשבנו‪.‬‬‫ כאן אולי הן לא היו‪ ,‬אבל הן היו שם‪ ,‬על ההקטרים שלהן‪ ,‬וגם כן חשבו‪ ,‬כיצד יוטב לנהוג‪ .‬ועכשיו תאר‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מה‬‫היה‪ ,‬אם הן לא היו בכלל? האם היית כך מסעיר את כל המשפחה שלנו? האם היית עושה מאמץ כה רב ובסערה שכזאת‬
‫דורש למצוא את התשובה? אם הן לא היו‪ ,‬אולי אפילו עם קצה המחשבה לא היית נוגע בשאלה הזו‪ .‬הן‪ ,‬מאתיים וחמישים‬
‫המשפחות האלה‪ ,‬אולי המשתתפים הראשיים של הפרויקט‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני מסכים‪ ,‬יצרנו אותו כולנו ביחד‪ ,‬ועל ה"ביחד" הזה עוד יותר תודה לך‪ ,‬אנסטסיה‪ - .‬והוספתי‪ - :‬וגם על הנצח‬‫שהענקת לי תודה לך‪ .‬הייתי שם‪ ,‬איפה שאת מחביאה את הבקבוק הריק‪.‬‬
‫אנסטסיה קצת השפילה את הראש שלה והוסיפה‪:‬‬
‫ וגם את המקל‪.‬‬‫ כן‪ ,‬גם את המקל‪ - ,‬וצחקתי‪.‬‬‫גם אנסטסיה צחקה בצחוק משתפך וצלצלני‪ ,‬ואפילו נסטנקה הקטנה קיפצה על‪-‬יד הדמה‪ ,‬הניפה את ידיה וצחקה‪ .‬רק‬
‫וולודיה‪ ,‬אדיש למתרחש‪ ,‬כמקודם במרוכז ובהרהור הביט על הדמה‪.‬‬
‫ופתאום מאוד צר נהיה לי על הבן‪ .‬על‪-‬אף שהוא הצליח להמציא את בית‪-‬המרחץ הלא רגיל‪ ,‬הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬חושב שלא‬
‫מילא את המשימה שאנסטסיה נתנה לו‪.‬‬
‫ובטח גם לא נעים לו ממני שלא הקשיב לי וניסה להוכיח שכביכול נסתדר בלי העזרה מאנסטסיה‪ .‬הוא באמת השתדל‪,‬‬
‫אבל‪ ...‬רציתי איכשהו לעודד אותו‪ ,‬לתת לו תמיכה‪ .‬רק איך לעשות את זה?‬
‫וולודיה עכשיו מרכז את מבטו בדמה‪ ,‬כנראה מנסה להמציא שם עוד משהו משלו‪ .‬לא מבין שהעיקר כבר נעשה‪.‬‬
‫מאוחר בערב‪ ,‬לפני השינה‪ ,‬שאלתי את אנסטסיה‪:‬‬
‫ ואיפה ישנים וולודיה ונסטנקה?‬‫ במקומות שונים‪ - ,‬אנסטסיה ענתה‪ - ,‬נסטנקה‪ ,‬לפעמים איתי‪ .‬למה אתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬שואל?‬‫ פשוט רציתי לדבר על משהו עם וולודיה‪.‬‬‫ אז קרא לו‪.‬‬‫ איך לקרוא‪ ,‬לצעוק או מה?‬‫ פשוט קרא לו‪ ,‬הוא ישמע‪.‬‬‫קראתי לוולודיה‪ .‬ואחרי כמה זמן ראיתי אותו הולך לקראתי‪ .‬כמקודם הוא היה מאוד‪-‬מאוד מרוכז‪ .‬כשהתקרב אלי‪,‬‬
‫שאלתי אותו‪:‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬מתי זה חשבת שהר החרסית – זה בית‪-‬מרחץ‪ ,‬ולמה לפני זה לא אמרת לי?‬‫ כך החלטתי להגיד‪ ,‬כאשר אמא העבירה ביקורת על הפרויקט שלנו והר החרסית שעל הפרויקט‪ .‬החלטתי לקרוא לו‬‫בית‪-‬מרחת‪ ,‬כי אתה‪ ,‬אבא‪ ,‬אמרתי לי‪" :‬קודם כל צריך לבנות שירותים ובית‪-‬מרחץ על החלקה"‪ .‬לשירותים ההר הזה גדול‬
‫מדי‪ ,‬אז החלטתי לקרוא לו בית‪-‬מרחץ‪.‬‬
‫ אבל אחר‪-‬כך תיארת‪ ,‬איך הוא צריך להיראות ואיזו תועלת הוא יביא‪ .‬חשבת על זה תוך כדי‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬או שבכל‪-‬‬‫זאת‪ ,‬כמו אמא‪ ,‬אתה יכול להשתמש במידע של היקום?‬
‫ כמו אמא‪ ,‬אבא‪ ,‬איני יכול‪ ,‬אך גם בכך אולי יש יתרון‪ .‬אני משתדל בעצמי מהר להמציא את מה שעליו איני יכול לקבל‬‫מידע‪ ,‬לפעמים זה מצליח לי‪.‬‬
‫ ועוד איך זה מצליח לך! באמת אפשר לקרוא לך ממציא‪ .‬ההמצאה שלך לא יוצאת לי מהראש‪ .‬אפילו החלטתי‪,‬‬‫כשאגיע הביתה‪ ,‬אעשה הדמייה לבית‪-‬המרחץ‪ .‬אקנה כד חרס‪ ,‬ליד התחתית אעשה בו חור‪ ,‬את הפיה אסגור עם איזשהו‬
‫מכסה עם חור לארובה‪ ,‬ובתוכו בערך לשעתיים אדליק נר‪ ,‬במקום המדורה‪ ,‬כדי לראות‪ ,‬איך הוא יתחמם‪ .‬רק הדפנות של‬
‫הכד דקים‪ ,‬לא תצא הדמייה בדיוק של ממש‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬עטוף את הכד בחרסית‪ ,‬וההדמייה שלך מדויקת יותר תהיה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬נכון‪ ,‬אעטוף אותו בחרסית‪ .‬וולודיה‪ ,‬סלח לי על השטות הזאת שאמרתי‪ ,‬נו‪ ,‬בקיצור‪ ,‬שאין לך עם מה לחשוב‪ .‬אל‬‫תכעס עלי‪.‬‬
‫ מעולם‪ ,‬אבא‪ ,‬לא כעסתי עליך‪ - ,‬ברוגע הוא ענה‪.‬‬‫ וגם על אמא אל תכעס‪ .‬הרי הבנת שהיא רק העמידה פנים‪ ,‬כאילו שזה אנחנו המצאנו את הסוללה הזו לכל ההיקף‬‫של ההקטר‪ ,‬אבל באמת זאת היא ונסטנקה גילו לנו את הפתרון‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אבא‪ ,‬הבנתי הכל‪.‬‬‫ אבל זה לא חשוב‪ ,‬מי המציא‪ ,‬העיקר שעכשיו הבעיה הזאת עם האדמה נפתרה‪ .‬כל הכבוד לאנסטסיה‪ ,‬נכון‪,‬‬‫וולודיה ?‬
‫ אמא‪ ,‬אבא‪ ,‬קראה עלינו תיגר‪.‬‬‫ תיגר? משהו כזה הרגשתי‪ ,‬כשעמדתם‪ ,‬היא מולך‪ ,‬ואתה מולה‪ .‬זה כזה משחק‪ ,‬אה‪ ,‬וולודיה? לפיתוח היכולת‬‫השכלית‪ ,‬כן ?‬
‫ אפשר לומר‪ ,‬משחק‪ ,‬אך קרוב לוודאי‪ ,‬תחרות‪.‬‬‫ אין צדק בתחרות הזאת‪ .‬אנסטסיה שולטת במידע בקנה‪-‬מידה של היקום‪ ,‬ולעומת זאת לנו אין כזאת אפשרות‪ .‬איך‬‫כך אפשר להתחרות?‬
‫‪65‬‬
‫וולודיה הקשיב לנימוקים שלי ואחר‪-‬כך בבטחון וברוגע אמר‪:‬‬
‫ נעניתי לקריאת‪-‬התיגר‪.‬‬‫ זה לא היה חכם לעשות‪ .‬אתה תפסיד‪ .‬מאה אחוז‪ ,‬תפסיד! אחר‪-‬כך מצב הרוח שלך יהיה "על הפנים"‪ ,‬כמו שהיה‬‫היום‪ .‬ראיתי‪ ,‬כשאנסטסיה דיברה על הסוללה שתהיה מורכבת מהאדמה‪ ,‬על הבית במרכז הנחלה והחצר האחורית‪ ,‬אתה‬
‫ישבת כזה מסכן‪ ,‬העיניים שלך היו תקועות באדמה‪ .‬וכאן עוד יותר רע אתה תרגיש‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬אני לא יכול להפסיד‪ .‬ההפסד שלי יצער את אמא‪.‬‬‫ נו אז שבכוונה תיכנע איכשהו מבלי שנשים לב‪ ,‬כדי שבעצמה לא תרגיש רע אחר‪-‬כך‪.‬‬‫ בכוונה אמא לא יכולה להיכנע לי‪.‬‬‫ נו מה אני אגיד לך‪ ,‬וולודיה‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬לפעמים‪ ,‬אתה קצת לא זהיר‪ .‬נו מה לעשות‪ ,‬קרה מה שקרה‪ ,‬תלך לישון‪,‬‬‫וולודיה‪ .‬גם אני אלך ואחשוב איך למקם את הבית על ההקטר‪ ,‬אולי יעלה לי לראש איזשהו רעיון‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אבא‪ ,‬אתה זקוק לשינה טובה‪ .‬שתהיה לך‪ ,‬אבא‪ ,‬שינה ערבה‪.‬‬‫בן ואני נפרדנו‪ ,‬אבל לא מייד הלכתי לישון‪ .‬אמרתי לאנסטסיה‪:‬‬
‫ שלא תחכי לי‪ ,‬בעצמך תירדמי‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬יש כאן משהו שאני צריך לחשוב עליו‪.‬‬‫לאור הלילה הסיבירי הבהיר הילכתי על‪-‬יד הכניסה למחפורת‪ ,‬חשבתי‪ ,‬איך לעזור לוולודיה‪ .‬מעת לעת הייתי מביט על‬
‫אנסטסיה בשנתה‪ .‬היא שכבה על הצד‪ ,‬מכורכת כמו בייגלה‪ ,‬שמה כף‪-‬יד מתחת לראש וקצת חייכה‪ ,‬בחולמה‪ ,‬למשהו‪.‬‬
‫מחייכת‪ .‬יפייפיה שקטה‪ ,‬כמו ילדה‪ .‬רק לחשוב שלפני כמה זמן כזאת ביקורת העבירה על התכנון שלנו! הודיעה‬
‫שמיקום הבית על הדגם של הנחלה הוא לא נכון‪ .‬ועוד אמרה שחצי מההקטר יצא לנו בחצר האחורית‪ .‬צודקת‪ .‬צריך להיזכר‬
‫מהמגזינים לעיצוב נוף‪ ,‬איך מיקמו שם את הבתים‪ .‬מובן שוולודיה לא יוכל לפתור את המשימה‪ ,‬למקם מבנים על החלקה‪ ,‬כי‬
‫הרי אין לו מידע‪ .‬עלי לחשוב טוב על הכל‪ ,‬כי בכלל הוא יאבד אמונה בכוחות שלו‪ .‬כל‪-‬כך חזק רציתי לעזור לבן‪ ,‬שהרגשתי‪,‬‬
‫לא אירדם עד שלא יהיה לי איזשהו רעיון טוב‪ .‬ראיתי לא מעט בתים פרטיים מחוץ לעיר עם מבנים שונים על החלקות‪ ,‬אז‬
‫הנה אני זה שצריך למצוא את הפתרון הנכון‪ .‬אבל לא בא אלי הפתרון‪ .‬רוב הבתים שיצא לי לראות‪ ,‬בכלל עם החלונות‬
‫שלהם מופנים לדרך‪ ,‬שעליה נוסעות מכוניות‪.‬‬
‫השעה כבר הייתה הרבה אחרי חצות‪ ,‬עדיין התהלכתי באזור המחפורת‪ ,‬חשבתי על אפשרויות שונות למיקום הבית‬
‫והמבנים לצרכי המשק‪.‬‬
‫ופתאום‪ ,‬הנה! איכשהו הבזיק בראשי ומאוד מצא חן בעיניי הרעיון הזה‪ .‬מחר אני אענה לה! כמו שצריך אענה לה!‬
‫ודמיינתי איזו תשובה אני אתן מחר לאנסטסיה להערה שלה על החצר האחורית‪ .‬אתחיל בנימה אדישה כזאת‪" :‬אתמול‪,‬‬
‫אנסטסיה‪ ,‬דיברת על המיקום של הבית‪ ,‬משהו על החצר האחורית‪ ,‬כן?"‪" - ,‬כן‪ ,‬אמרתי שחצי מההקטר יצא לכם בחצר‬
‫האחורית"‪ - ,‬היא תגיד‪" .‬לא נכון‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬את טועה‪ .‬פשוט לא שמת לב לשקע שעשינו על הדמה של הבית‪ .‬וזה הרי‬
‫מרפסת פתוחה מסביב לכל הבית‪ .‬כשחם‪ ,‬עם החברים אנחנו יושבים בצד‪ ,‬איפה שיש צל‪ ,‬ליד הקיר שבצד הנגדי לכניסה‪.‬‬
‫יושבים‪ ,‬נהנים להביט על הגן‪ ,‬על ערוגות‪-‬הפרחים‪ ,‬ואין שום חצר אחורית‪ .‬המרפסת הפתוחה הזאת היא לאורך כל ההיקף‬
‫של הבית"‪" - .‬כן‪ ,‬באמת‪ ,‬לא שמתי לב"‪ - ,‬תגיד אנסטסיה‪.‬‬
‫טוב הרעיון הזה‪ ,‬חשבתי לי‪ ,‬ובזהירות‪ ,‬כדי לא להפריע לאנסטסיה בשנתה‪ ,‬נשכבתי על המצע הריחני על‪-‬יד היפהפייה‬
‫שישנה כל‪-‬כך יפה‪.‬‬
‫ בלילה חלמתי חלום מוזר על בית‪-‬המרחץ שלנו‪ .‬כאילו אני נכנס לשם‪ ,‬סוגר אחרי את הדלת‪ .‬ובית‪-‬המרחץ נעתק‬‫מהאדמה ועף השמיימה ביותר ויותר מהירות‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ציפור עם להט אש‬
‫ציפור עם להט אש‬
‫התעוררתי‪ ,‬אולי כשהשעה הייתה בערך אחת‪-‬עשרה‪ ,‬ישנתי כל‪-‬כך הרבה בגלל המאמץ השכלי הבלתי‪-‬פוסק ביומיים‬
‫האלה‪ .‬ברגע שהתעוררתי‪ ,‬מיד רציתי שוב לראות את הבן ולדבר איתו על בית‪-‬המרחץ‪ .‬לספר לו שזה לא פשוט בית‪-‬מרחץ‪,‬‬
‫אלא מבנה רב‪-‬תפקודי‪ .‬הוא יכול לשמש כאח בחוץ שלידו כיף לשבת עם החברים או המשפחה‪ .‬עוד אפשר לייבש בו בגדים‪,‬‬
‫פטריות ודברים רבים אחרים‪ .‬אפשר לאפות בו לחם ולהכין אוכל טעים‪ .‬וכמובן‪ ,‬אפשר להשתמש בו לריפוי בעזרת החימום‬
‫היחיד במינו של הגוף‪ .‬כך חשבתי לי‪ ,‬כשהלכתי אל אותו המקום על שפת האגם‪ ,‬איפה שהיה הדגם של הנחלה‪ .‬כשיצאתי‬
‫מתוך השיחים‪ ,‬לעיניי נגלתה תמונה‪:‬‬
‫על‪-‬יד הדגם של הנחלה רבצה זאבה עייפה‪ ,‬שארי חרסית נראו על הרגליים שלה‪ .‬במרחק כשני מטרים מהזאבה‪,‬‬
‫בגומה לא גדולה דשדשה דובה‪ ,‬דשדשה בחרסית‪ .‬וולודיה‪ ,‬עומד על הברכיים‪ ,‬עם כפות‪-‬הידיים ליטש את מה שבנה‬
‫מהחרסית על שפת הבריכה‪ ,‬הוא ליטש‪ ...‬לא! לא יכול לקרוא למה שראיתי בית‪-‬מרחץ‪ .‬אפילו החשש מנוכחותן של הזאבה‬
‫והדובה נמוג לאן שהוא לאחור‪ ,‬והתקרבתי אליהם‪.‬‬
‫החלק המרכזי של מה שוולודיה בנה היה דומה לראש וגוף של איזושהי ציפור לא רגילה‪ .‬קרוב יותר לבסיס – פתח לא‬
‫גדול‪ ,‬כניסה לחדר הפנימי‪ .‬מהחלק המרכזי של המבנה הדומה לציפור הלא רגילה נמשכו שתי כנפיה וחבקו את המרחב‪.‬‬
‫תחת אחת מהכנפיים ישבו גבר ואישה‪ ,‬הם היו דומים לי ולאנסטסיה‪ .‬במרכז שיחקה ילדה קטנה‪ .‬היום היה מעונן‪ ,‬השמש‬
‫פעם האירה חזק‪ ,‬ופעם הסתתרה מאחורי העננים‪ .‬משחק האור והצל יצר רושם‪ ,‬כאילו שהציפור חיה ויכולה להתרומם‬
‫מהאדמה ולעוף ברגע שייכנסו אליה אנשים‪.‬‬
‫ זאת פשוט הזיה או לא יודעת מה‪ ,‬מהבוקר לא חושבת על שום דבר אחר‪ ,‬רק על בית‪-‬המרחץ שלכם‪ - ,‬נשמע קולה‬‫של אנסטסיה שיצאה אל שפת האגם‪ ,‬מחזיקה בידה של נסטנקה הקטנה‪ - .‬משהו לא רגיל יש בו‪ ,‬צריך לפענח אותו‪ .‬אני‬
‫אפילו‪...‬‬
‫אנסטסיה השתתקה בלי לסיים את המשפט‪ .‬היא ראתה את מה שיצר בן שלנו‪ .‬ביחד עם נסטנקה ניגשה יותר קרוב‪,‬‬
‫התיישבה על‪-‬יד הדמה‪ ,‬חיבקה את הקטנה שלנו ובמשך כמה זמן בשתיקה הביטה על הפסל הלא רגיל ביופיו‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫אמרה‪ ,‬כאילו בקול חשבה‪:‬‬
‫ האדמה‪ ,‬האש‪ ,‬המים‪ ,‬האתרים‪ ,‬הקרינה‪ ,‬האדם וכל זה – רק בציפור אחת‪ .‬וכזאת מדהימה‪ .‬ציפור הדומה לאמא‪-‬‬‫עיט שמלמדת את גוזליה לעוף‪.‬‬
‫ המבנה הזה הוא רב‪-‬תפקודי‪ - ,‬אני ציינתי‪ ,‬שמח מההתפעלות שלה‪ - ,‬בו אפשר לא רק לעבור את הריפוי בחימום‬‫ביחד עם חברים‪ ,‬אלא גם לאפות לחם‪ ,‬להכין אוכל‪ ,‬לייבש פטריות או עוד משהו אחר‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אפשר‪ .‬רק לא עם החברים ביחד‪ .‬רק עם בני‪-‬המשפחה‪ ,‬וברוב הפעמים לבד‪.‬‬‫ למה?‬‫המתקן הזה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬יעבוד אולי אפילו ביעילות רבה יותר משל הדולמן‪ .‬בתוכו יהיה אפשר לעסוק במדיטציה‪.‬‬
‫בעת השיחה שלנו בשקידה עם אצבע נסטנקה עשתה משהו בדגם‪.‬‬
‫ תסתכלי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬נסטנקה רוצה להחריב את הדגם שלנו?‬‫ אני חושבת‪ ,‬היא רוצה להראות שבכיפה של בית‪-‬המרחץ צריך לעשות פתחים מעוגלים לא גדולים – חלונות שפונים‬‫לצפון‪ ,‬מזרח‪ ,‬דרום ומערב‪ .‬אז ביום יהיה הרבה אור בפנים‪ ,‬ובלילה יהיה אפשר לראות כוכבים‪.‬‬
‫ גם במרכז הכיפה תכננתי לעשות חלון בצורת עיגול‪ - ,‬וולודיה הוסיף‪.‬‬‫נסטנקה כאילו הבינה שכולנו מסכימים איתה‪ ,‬הפסיקה עם אצבע כאילו לקדוח את החרסית ולאט‪ ,‬חושבת מחשבות‬
‫משלה‪ ,‬הלכה לכוון היער‪.‬‬
‫ אנסטה‪ - ,‬בעצמי לא מבין למה‪ ,‬אמרתי בעקבותיה‪.‬‬‫נסטנקה הסתובבה ובעניין הביטה עלי‪ .‬הרוח סידרה את השיער שלה וחשפה כתם‪-‬לידה על המצח שדמה לכוכב קטן‪.‬‬
‫חייכה הילדה והמשיכה בדרכה אשר הובילה ליעד שרק לה היה ידוע‪.‬‬
‫אנסטסיה המשיכה להתבונן במה שוולודיה בנה‪ .‬היא ניסתה להבין משהו‪ .‬מעולם קודם לא ראיתי אותה כל‪-‬כך‬
‫מרוכזת‪ .‬לבסוף אנסטסיה כאילו לעצמה אמרה‪:‬‬
‫ חמישה מעגלי אור‪ ,‬והם ינועו לפי תנועת השמש והירח‪ .‬ינועו על הקירות והרצפה של המבנה הפנימי האליפטי או‬‫המעוגל‪ .‬זה מאוד חשוב‪ .‬הם יאירו את האדם‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬תגידי‪ ,‬מי שנמצא בתוך המבנה הזה יכול לשפר את המצב הבריאותי שלו כמו בכל בית‪-‬מרחץ רגיל ?‬‫ הוא יפעל ביעילות רבה יותר‪ ,‬מאשר כל בית‪-‬מרחץ אחר או שכולם יחד‪ .‬החרסית שהתחממה פולטת קרינה שהיא‬‫מאוד מועילה לבריאותו של האדם‪ ,‬יותר מהר יזרום הדם בורידים‪ ,‬יחוממו ויעברו טיהור האיברים הפנימיים‪.‬‬
‫ וקונקרטית‪ ,‬איזה מחלות אפשר לרפא בעזרת מה שעושים בתוך המבנה הזה?‬‫ האדם יקבל השפעה מבריאה לכל הגוף‪ ,‬מכאן שלגוף יהיה יותר קל להיאבק בכל מחלה‪ ,‬אך אפשר לרכז את‬‫הכוחות ולהכווין אותם לאיבר אחד קונקרטי‪.‬‬
‫ נו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬להבראת כליות מה צריך לעשות‪ ,‬איך להכווין את הכוחות?‬‫ צריך למלא אמבט שעשוי מעץ בחול שלא מעורב בשום דבר אחר‪ ,‬לגלגל את האמבט אל פנים המבנה האליפסי‪,‬‬‫וכאשר החול יתחמם‪ ,‬להתחפר לתוכו‪ .‬בחוץ רק הראש צריך להישאר‪ .‬לפני כן טוב לאכול אבטיח‪ .‬טוב מאוד חול סופג את‬
‫הזיעה שיוצאת מנקבוביות העור‪.‬‬
‫ אבל גם בבית‪-‬המרחץ הרגיל אתה מזיע כהוגן‪ ,‬בשביל מה להיות בתוך חול?‬‫ אך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הרי בבית‪-‬המרחץ הרגיל הזיעה שיוצאת‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מהנקבוביות העליונות על הגב‪ ,‬על החזה או על‬‫הכתף‪ ,‬לאן היא מגיעה ?‬
‫‪67‬‬
‫ איך לאן‪ ,‬נוטפת למטה‪.‬‬‫ הנה בדיוק‪ ,‬נוטפת למטה‪ ,‬על‪-‬פני הנקבוביות האחרות‪ ,‬ומקשה על הפרשת הזיעה מתוכן‪ .‬מאוד טוב חול יבש‪ ,‬אחרי‬‫שחומם‪ ,‬סופג את הלחות‪ ,‬והזיעה תעשה את דרכה הישר לתוך החול‪ ,‬ולא תיטוף על‪-‬פני כל גופו של האדם‪ .‬כששוכבים‬
‫בתוך האמבט עם החול‪ ,‬טוב גם לשתות חליטת צמחים מרפאים‪.‬‬
‫ ולריפוי כבד מה אפשר לעשות?‬‫ אז גם הכבד נותן לך הרגשה לא טובה‪ ,‬וולדימיר ?‬‫ נו‪ ,‬מעת לעת כולם מתלוננים בגלל הכבד‪.‬‬‫ בתוך המבנה הזה ריפוי אפקטיבי לכבד יכול להתרחש בשעה שלוש בלילה‪.‬‬‫ למה דווקא בשלוש בלילה?‬‫ בשעה הזו כל שאר האיברים עוזרים לכבד להתנקות מהלכלוך המצטבר בו‪ .‬עוד אם להניח את כפות‪-‬הידיים על‬‫המקום‪ ,‬איפה שהכבד נמצא‪ ,‬ולחשוב עליו בהכרת תודה‪ ,‬במחשבות להגיד לו‪" :‬תודה!"‪ ,‬הוא יתאושש ויתחיל לשקם את‬
‫עצמו‪.‬‬
‫ איך – לשקם את עצמו? מה – כבד זה משהו חי?‬‫ וודאי שהוא חי‪ ,‬כמו גם כל איברי הגוף שלך‪.‬‬‫ ולמה המבנה הזה טוב למדיטציה? אמרת שהיא תהיה בו אולי אפילו יותר טובה מאשר בדולמן‪.‬‬‫ האנשים שהיו נכנסים לתוך דולמן פרשו למדיטציה לעולמים‪ .‬הם השתדלו להעביר מידע לצאצאים שלהם‪ .‬בכך עזר‬‫להם הדולמן‪ .‬ביעילות רבה עוד יותר משל הדולמן המתקן הזה היחיד במינו יכול לעזור להעביר מידע‪ ,‬אך עוד הוא יכול‪,‬‬
‫בתנאי אחד‪ ,‬גם לקבל מידע מהיקום ולהעביר אותו לאדם אשר נמצא בתוכו‪ ,‬להחביא לעומק את המידע‪-‬האשפה‪.‬‬
‫פתאום אנסטסיה השתתקה‪ ,‬הביטה על הבן ושאלה אותו‪:‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬עוד משהו אתה רוצה להוסיף לפרויקט של הנחלה?‬‫ כן‪ ,‬אמא‪ .‬אך תחילה אני רוצה להיות לבדי ולחשוב‪.‬‬‫ כן‪ ,‬לא נפריע לך‪.‬‬‫היא הרימה את נסטנקה על הידיים וכבר עמדה ללכת‪ .‬אבל וולודיה ביקש‪:‬‬
‫ שנסטנקה תישאר‪.‬‬‫וכשנסטנקה שמעה את הבקשה של אחיה‪ ,‬מהר גלשה מהידיים של אנסטסיה והתקרבה לדגם‪ .‬אנסטסיה ואני הלכנו‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫לשווא אל תשפוט‬
‫לשווא אל תשפוט‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬אנסטסיה ואני החלטנו ללכת לקרחת‪-‬היער של סבא שלה‪ .‬מזמן ביקשתי להראות לי את המקום הזה‪,‬‬
‫את קרחת‪-‬היער שלו‪ ,‬וגם רציתי לדבר איתו‪ .‬אנסטסיה אמרה שעד קרחת‪-‬היער שלו צריך ללכת לא פחות משלוש שעות‪ .‬זה‬
‫אומר שהמסע יכל לקחת יום שלם‪ ,‬אבל ליומיים הוא התארך‪.‬‬
‫עוד בדרכנו לקרחת‪-‬היער של הסבא דיברתי עם אנסטסיה על הנחלות‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬רבים מאלה שמקימים את הנחלות השושלתיות סוברים שבהתיישבות לא כדאי להשתית‬‫חשמל‪ ,‬להשתמש באמצעים הטכניים השונים‪ .‬אחרים כן משתמשים בכל זה‪.‬‬
‫ ואיך אתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬חושב?‬‫ אני חושב בשלב ההתחלתי בלי האמצעים הטכניים ואפילו בנאים מקצועיים אי‪-‬אפשר להסתדר‪.‬‬‫ אתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אולי צודק‪ ,‬שלטובה ישמשו האמצעים הטכניים שבמאות השנים הונהגו לחיים‪ .‬יתקבל איחוד‬‫הפכים‪ .‬אך אני חושבת‪ ,‬צריך כך לתכנן את החיים‪ ,‬שבעתיד בהדרגה יהיה אפשר להסתדר בלעדיהם‪.‬‬
‫במשך זמן מסוים שתקתי‪ ,‬הולך אחרי אנסטסיה‪ .‬עברתי מעל הגזעים המופלים של העצים‪ ,‬עקפתי את סבכי השיחים‬
‫בשביל‪ ,‬שלא ראיתי אותו‪ ,‬וחשבתי על שלי‪ ,‬אולי בגלל זה קצת נשארתי מאחור‪ .‬אפילו כבר לא ראיתי אותה‪ .‬אבל אחרי עוד‬
‫כמה צעדים שמעתי את הקול של אנסטסיה‪.‬‬
‫ וודאי התעייפת‪ ,‬וולדימיר? אנחנו יכולים לנוח‪ ,‬בוא נעצור‪ ,‬נשב‪.‬‬‫ בואי‪ - ,‬הסכמתי‪ - .‬לא כך‪-‬כך קלה הדרך הזאת‪ .‬עוד רק שעה אנחנו הולכים‪ ,‬אבל ההרגשה‪ ,‬כאילו שעשינו עשרה‬‫קילומטר‪.‬‬
‫התיישבנו על גזע של עץ‪ .‬אנסטסיה הושיטה לי חופן דומדמניות שאספה בדרך‪ .‬אכלתי את הפירות הטעימים של‬
‫הטייגה הסיבירית והמשכתי לחשוב על הסיטואציה הלא נעימה שלי‪ .‬אחר‪-‬כך החלטתי לספר עליה לאנסטסיה‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬כך קרה שכבר לא שנה אחת אני חושב על סיטואציה שנותנת לי הרגשה לא נעימה‪ .‬באחד מהספרים‬‫סיפרתי על הולדת הנצרות ברוסיה‪ ,‬הבאתי עובדות היסטוריות‪ ,‬נתונים מהמוזיאונים‪ .‬ויצא לי מידע עם הרבה נגטיביות‪ .‬כל‬
‫הניצור הזה דמה להשתלטות בכפייה‪ .‬והרי תיארתי עובדות אמיתיות‪ ,‬וגם מסקנות נכונות הסקתי‪ ,‬אבל עכשיו לא טוב לי על‬
‫הלב‪ ,‬כבר לא שנה אחת ספקות לוחצים עלי‪.‬‬
‫ ממה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬יש לך כזאת הרגשה לא טובה? מכך שישנם אנשי כנסייה אשר מדברים בגנותך?‬‫ לא‪ ,‬לזה כבר אני רגיל‪ ,‬אבל יש את הפן האחר שאני לא מבין‪.‬‬‫ ומהו‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הפן הזה?‬‫ כשכתבתי את הדברים הנגטיביים על הניצור של רוסיה‪ ,‬אז יצא שאת היחס הנגטיבי הזה הפניתי לא למישהו‬‫קונקרטית‪ ,‬אלא לכולם‪ .‬כבר אחר‪-‬כך הבנתי שבשום אופן אסור היה לעשות את זה‪.‬‬
‫ ואיך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הבנת את זה?‬‫ בכפר קוזניצ'י‪ ,‬אצל סבתא וסבא שלי‪ ,‬עברו שנות הילדות הכי טובות שלי‪ .‬הרבה פרטים אני זוכר מתקופת החיים‬‫הזאת‪ .‬אני זוכר שם‪ ,‬באוקראינה‪ ,‬בית‪-‬איכרים קטן‪ ,‬ובו מעל השולחן בפינה עמדו דמויות איקונין פרבוסלאביות‪ .‬כדי שייראו‬
‫יפה‪ ,‬סבתא הייתה מקיפה אותן ברוּשׁניק ∗ והדליקה מנורת‪-‬נר קטנה‪.‬‬
‫עוד אני זוכר איך שאמא‪ ,‬אפילו שכבר כאבו לה הרגליים‪ ,‬הייתה מבקרת בכנסייה‪ .‬הרבה פעמים אני נזכר גם באב‬
‫הרוחני שלי‪ ,‬הכומר הראשי במנזר טרויצה‪-‬סרגייב – האב פאודוריט‪ .‬עד עכשיו אני שומר את כתבי‪-‬הקודש שהוא נתן לי‬
‫במתנה‪.‬‬
‫נו אז הנה יוצא שכשאמרתי דברים רעים על הנצרות‪ ,‬דיברתי רע על סבא וסבתא‪ ,‬על אמא שלי ועל האב פאודוריט‪ .‬נו‬
‫וגם אולי על עוד לא מעט אנשים טובים והגונים‪ .‬כשאת כל זה הבנתי‪ ,‬אז כבר בהזדמנות הראשונה‪ ,‬כשריאיינו אותי בערוץ‬
‫הטלוויזיוני הראשון‪ ,‬הבעתי התנצלות לפני הכנסייה‪ .‬אבל לא ממש הרגשתי הקלה מזה‪ .‬איך את חושבת‪ ,‬מה עוד צריך‬
‫לעשות‪ ,‬כדי לכפר על האשמה לפני כל מי שקרוב לי? וזה נוגע גם לי אולי‪.‬‬
‫ אני חושבת‪ ,‬צריך להבין את כל זה עד הסוף ולקרוא לדימוי חיובי אשר יסתיר את השלילי‪.‬‬‫ קל להגיד – להבין‪ ,‬כבר לא שנה אחת אני מנסה לעשות את זה‪ ,‬רק שבינתיים‪ ,‬לא מצליח להבהיר לעצמי את כל זה‬‫עד הסוף‪ .‬תגידי‪ ,‬ואת‪ ,‬איך מתייחסת לדתות‪ ,‬אולי את מעדיפה דת כזאת או אחרת‪ ,‬אולי את מכחישה או דוחה את אלו שהן‬
‫לא טובות לאמונה?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אינני מבינה‪ ,‬איזו משמעות אתה רואה במילה "מכחישה"‪ ,‬אך אנסה להראות לך את השרשרת‬‫השושלתית שלך‪ .‬הנה קח את הזרד הזה‪ ,‬הוא כאילו חרב שלך יהיה שבעזרתה אתה תקטע את החוליות בשרשרת שאותן‬
‫אתה שולל‪.‬‬
‫במרחב נוצרה תמונה המציגה שרשרת ארוכה של בני‪-‬אדם המחזיקים‪ ,‬אחד בידו של השני‪ .‬קבוצת האנשים הראשונה‬
‫ענדו צלבים ודמויות איקונין קטנות על צווארם‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אתה רואה‪ ,‬אלה בני השושלת שלך‪ ,‬שאמונתם פרבוסלאבית‪ .‬ואילו הנה אלה‪ ,‬החובשים טורבן‪ ,‬הם‬‫מוסלמים‪ ,‬גם מהם השושלת שלך מורכבת‪ .‬והנה קבוצת אנשים גדולה‪ ,‬אשר להם היום קוראים עובדי אלילים‪ .‬בהמשך‪,‬‬
‫אוחזים ידיים האבות והאמהות שלך בני העידן הוודי‪ .‬אחר‪-‬כך נראות דמויות מטושטשות של בני הגזע הראשון‪ ,‬עוד עליהם‬
‫אפשר לומר כי אלה הם אנשי התרבות הארצית הראשונה‪ ,‬והדמויות שלהם מטושטשות‪ ,‬מכיוון שבמרחב לא הושמע מידע‬
‫עליהם‪ ,‬אך גם שם ישנם קרובי‪-‬המשפחה שלך‪.‬‬
‫∗ רושניק – מגבת דקורטיבית רקומה דקה מבד תוצרת הבית‪ ,‬פריט זה הוא חלק מהתרבות והיצירה העממית של הסלאבים‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫בשרשרת השושלתית הזו האדם הראשון נברא על‪-‬ידי האלוהים‪ ,‬הוא גם עכשיו מחזיק בידו של האל‪ .‬גם בכל מי שבא‬
‫אחריו ישנו החלקיק של האלוהים‪ .‬יום אחד כך יקרה שאחד מהנולדים בשושלת שלך יתוודע לכל ואת כולם ירגיש‪ .‬ואז גם ידו‬
‫תאחוז ביד של אלוהים‪ .‬אולי זה אתה תהיה‪ ,‬אולי הנינים שלך‪ .‬ייווצר מעגל‪ .‬מעגל שהוא – אלפא ואומגה∗ ושוב אלפא‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬אחרי מחשבה‪ ,‬תגיד‪ ,‬איזו מקבוצות האנשים האלו היית רוצה להוציא מהשרשרת הזו?‬
‫ איזו‪ ...‬צריך לחשוב‪ ...‬אבל‪ ,‬רגע‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬אם אוציא לפחות קבוצה אחת של האנשים‪ ,‬הרי יהיה ניתוק בשרשרת‪.‬‬‫ וודאי‪.‬‬‫ ואם היא תהיה קטועה‪ ,‬אז האדם שקרע אותה אף‪-‬פעם לא יוכל להבין את האלוהים‪ ,‬לקחת את היד שלו וליצור‬‫מעגל‪.‬‬
‫ גם אני כך חושבת‪ ,‬לא יוכל‪.‬‬‫ אז מה זה אומר? שצריך להאמין בכל הדתות האלו?‬‫ באיזו דת להאמין – זאת בחירה אישית של כל אדם‪ ,‬אבל‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬אסור לשלול מאומה מהדרך שעברה‬‫האנושות‪ .‬אולי כל מה שהיה בעבר‪ ,‬היה בו צורך לתובנה של היום‪ .‬מה שאתה מחשיב כטוב – קבל‪ .‬מה שבעיניך נראה‬
‫שלילי‪ ,‬צריך פשוט להכיר אותו‪ ,‬כדי שלהבא לא יחזור על עצמו‪ .‬אך לא לדחות אותו‪.‬‬
‫ ומה‪ ,‬מה שלא ידוע לך בהכרח יחזור על עצמו‪ ,‬ובאותה הצורה?‬‫ כן‪ ,‬יחזור‪ .‬יבוא נביא הנושא דבר כביכול חדש‪ ,‬ובהתפעלות אלה אשר שכחו יקשיבו למה שיאמר‪ ,‬בלי שיודעים כי‬‫שום חדש אינם יוצרים‪.‬‬
‫ אבל הרי אי‪-‬אפשר לדעת בדיוק את כל מה שהיה עם האנושות מהבראשית‪ .‬אפילו את אירועי ההיסטוריה של‬‫המאה האחרונה ההיסטוריונים מעוותים לטובת השליטים‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬בך‪ ,‬ובכל אדם שעל הארץ חי‪ ,‬יש החלקיק‪ ,‬ובו חבוי כל המידע על השושלת שלך מאז ימי הראשית ועד‬‫היום‪.‬‬
‫ אני מבין‪ ,‬ברמת הגנים המידע הזה שמור בכל אדם‪ ,‬אבל איך ללמוד להשתמש בו? שאלה‪.‬‬‫ לא להכחיש‪ ,‬לא לדחות אף לא טיפה מהחלקיק שלך‪.‬‬‫ נו גם כך אף‪-‬אחד לא יחשוב לפסול את מה ששלו‪.‬‬‫ כאשר אתה מתכחש למידע על העבר שבא אליך מחוצה לך‪ ,‬אתה פוסל את אותו החלקיק אשר בך עצמך‪.‬‬‫ ואם המידע הזה הוא שקר?‬‫ החלקיק עם המידע השקרי גם בך‪ .‬הוא נשמר‪ ,‬כדי שתוכל להבהיר לעצמך כי זהו שקר‪.‬‬‫ אנסטסיה‪ ,‬אבל הרי זאת את הראית וסיפרת על איך שהנזירים השחורים הרגו את המשפחה הוודרוסית שלא רצתה‬‫לבגוד באמונה שלה‪ ,‬באורח‪-‬החיים‪ .‬כתבתי על כך בספר‪ .‬הדימוי של הוודרוסים יצא מאוד חזק‪ ,‬רבים אומרים את זה‪ .‬ומעת‬
‫לעת אני נזכר בו‪ .‬במיוחד בתמונה הזאת‪ ,‬כשהוודרוס הפצוע‪ ,‬האומן‪ ,‬שכב תחת אורן וקירב לחזה את הפסלון שחרט מעץ‪,‬‬
‫את האישה האהובה שלו‪ .‬כל החיים הוא אהב אותה‪ ,‬אבל היא התחתנה עם אחר‪ .‬הוא המשיך לאהוב‪ ,‬הסתיר את האהבה‬
‫שלו‪ .‬רק כשגילף את הפסלונים‪ ,‬תמיד הם היו דומים לה‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬איש‪-‬שיבה זקן‪ ,‬נלחם בפלגה שלמה של אויבים‪ ,‬כדי להסיח את דעתם מהמשפחה של האישה האהובה שלו‪,‬‬
‫ונפצע‪ .‬וכתבתי את המילים שלך‪ " :‬על העשב הוודרוס נשכב‪ ,‬אבל לא נאנק מהכאב‪ ,‬מחזהו נחל דם זלג‪ .‬לא ידע האורן העצי‬
‫לבכות‪ ."...‬נו‪ ,‬את זוכרת?‬
‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אני זוכרת את הסצנה הרגשית הזו‪.‬‬‫ נו אז איך אחרי כזאת תמונה לי או לעוד מישהו יהיה יחס טוב לנזירים השחורים?‬‫ תגיד‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אתה רואה את עצמך – וודרוס הפצוע ההוא או הנזיר השחור?‬‫ אני? רואה את עצמי? אה‪ ,‬אז בשביל זה הראית את התמונה הזו‪ ...‬כדי שיהיה אפשר לקבוע‪ ...‬אבל מה אני קשור‬‫לזה?‬
‫ שם‪ ,‬בעבר‪ ,‬בתמונה ההיא היו בני השושלת שלך‪ .‬מי הם היו‪ ,‬איך אתה חושב‪ ,‬וולדימיר?‬‫ לא יודע‪ .‬הייתי רוצה שהם יהיו וודרוסים‪ .‬בטח שהם היו וודרוסים! כי הנזירים השחורים באו לרוסיה מארץ אחרת‪.‬‬‫תגידי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬הכל נכון הבנתי? תגידי!‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אל תתרגש כל‪-‬כך‪ .‬ברוגע תתייחס למידע‪ .‬ההורים הרחוקים שלך אכן היו וודרוסים‪ .‬אך גם הנזיר השחור‬‫שצווח‪ ,‬גם הוא הורה קדום שלך‪.‬‬
‫הכל‪ ,‬מקורו באחד‪ ,‬מכאן שכולנו אחים‪ .‬על כך שוכחים העמים‪ ,‬כשנלחמים ביניהם‪ ,‬ב"יריב" את עצמם משמידים‪ .‬כך‬
‫אולי לא לשווא היה‪ .‬עם תחילת האלף החדש בתודעת החיים עידן חדש אל הארץ בא‪ .‬עידן פני הארץ החדשות הנפלאות‪.‬‬
‫ בא? כבר בא?‪ ..‬בעצם‪ ,‬גם בי יש תחושה שמשהו חדש קורה בעולם‪ ,‬במיוחד כשאני רואה איך שעל אדמה ריקה‬‫אנשים התיישבויות שלמות מקימים‪ ,‬שמהוות אותן נחלות שושלתיות‪ .‬הם מבשרי העידן החדש?‬
‫ המודעות והרגשות שלהם מהווים דבר חדש בשביל העולם‪.‬‬‫ אבל מצד שני‪ ,‬בטלוויזיה אני רואה חדשות‪ ,‬ושם הכל כמו שהיה לפני זה – בהתחלה מספרים‪ ,‬מי עם מי נפגש‬‫מהשליטים‪ ,‬אחר‪-‬כך כמה עולה נפט היום‪ ,‬כבר שנה ואולי יותר לא מפסיקים לדבר על המשבר בכלכלה‪ ,‬אבל שום דבר‬
‫מהותי לא מציעים‪.‬‬
‫ בטלוויזיה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אתה רואה חדשות מהחיים הקודמים‪ .‬היקום כבר חי באמות‪-‬מידה אחרות‪ .‬מה שהיה בעבר –‬‫זכוֹר הכל ללא שארית‪ .‬איתך קח את הכוח שגיבשו האמהות והאבות שלך בתפילה‪.‬‬
‫ למה הכוונה? מה זאת אומרת – "כוח שגיבשו בתפילה"? איך אפשר לראות את הכוח הזה?‬‫ מדור לדור האבות והאמהות שלך כל יום על איקונין פרבוסלאבי היו מביטים‪ ,‬אליו היו מכוונים תפילה‪ ,‬את הציפיות‬‫והתקוות‪ ,‬והבקשות שלהם הקדישו לו‪ .‬הוא קיבל אותן והשתדל לעזור‪ ,‬ומיום ליום הוא עצמו נהיה יותר ויותר איתן‪ .‬הוא יעזור‬
‫∗ כזכור‪ ,‬אלפא היא האות הראשונה‪ ,‬אומגה היא האות האחרונה באלפבית היווני‪ ,‬כלומר – סוף והתחלה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫לך וכבר עזר‪ .‬עוד גם מחרוזת התפילה והקוראן שבמתנה העניק לך המופתי ∗ העליון למוסלמים‪ .‬וספר כתבי‪-‬הקודש של‬
‫אביך פאודוריט‪ .‬בתחושת כבוד זכור את היום‪ ,‬כאשר הופעת לפני האנשים בקתדראלת ישו הגואל הגדולה‪ .‬גם את היום‪,‬‬
‫טוּלפּן לפני האנשים הממלאים את האולם מאחורי השולחן ישבת‪ ,‬ולצדך ישב כומר‬
‫ַ‬
‫כאשר במסגד היפהפה לַהלַה‬
‫פרבוסלאבי וגם רב‪ ,‬על הנחלות דיברת‪ ,‬ותמכו בך האקולוגים בנאומים שלהם‪ .‬את היום הזה אתה זוכר?‬
‫ כן‪ ,‬אני זוכר‪ ,‬אירגן המופתי העליון את המפגש הזה‪ ,‬ביום הזה מעדות שונות באו מאמינים למסגד‪ ,‬וכולם הודו לו‬‫אחר‪-‬כך‪ .‬אבל אני זוכר גם את הגילויים האחרים‪ .‬זוכר את המאמרים עם הדיבה בעיתונות‪ .‬זוכר איך בטלוויזיה בערוץ‬
‫הראשון במאורגן ניסו לשים אותי לצחוק‪.‬‬
‫ אולי היה בה צורך – בדיבה שעליך הוצאה?‬‫ צורך? בשביל מה? מה את מדברת‪ ,‬אנסטסיה?‬‫ להיכל כלמקדש אתה נכנס‪ .‬גיבור? כן! רק שלא עמדת בחצוצרות שלכבודך מריעות‪ .‬איך להצילך מהגאווה ?‬‫בעזרתי?‬
‫ אין לי גאווה‪ .‬רק העייפות‪.‬‬‫ אז מסיבת העייפות‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬באחד הימים‪ ,‬כשנאמת באולם המלא בקוראים‪ ,‬בבירת ביילורוסיה לפני כולם אמרת‬‫כי אתה מחרים בישוף מהכנסייה‪ .‬זה מהעייפות?‬
‫ אבל הרי לא ברצינות אמרתי את זה‪ .‬לפני שיצאתי לבמה אמרו עליו שהוא‪...‬‬‫ והקהל מחא לך כפיים‪ .‬באנרגיה עלתה למרום המחשבה השיתופית‪.‬‬‫ ומה עכשיו עם הבישוף?‬‫ אבל הרי עכשיו לא בו‪ ,‬אלא בך מדובר‪ ,‬וולדימיר‪ .‬רצית להבין את היחס שלך לדתות‪ ,‬להרגיש ולהבהיר זאת לעצמך‪.‬‬‫ כן‪.‬‬‫ זאת תעשה בעצמך‪ ,‬אך אני אספר על אירועי העתיד‪ ,‬אולי המידע עליהם יעזור לך‪.‬‬‫בקרוב כך יקרה שיתאספו יותר ממאה וחמישים מנהיגי מדינות שונות‪ .‬יחד עם המדענים הם יעסקו בפתרון בעיה אחת‪:‬‬
‫איך להפחית את כמות הגזים המזיקים אשר נפלטים לאטמוספרה‪ ,‬כתוצאה ממה שנעשה על‪-‬ידי האדם‪ .‬גזים המאיימים על‬
‫כדור‪-‬הארץ בקטסטרופה‪ .‬אך לא יצליחו לקבל החלטה אשר תציל את המצב מאה וחמישים השליטים הארציים‪ .‬וימשיך‬
‫לכלות את כדור‪-‬הארץ הגז הממית‪ ,‬שהוא תוצאת הנעשה על‪-‬ידי האדם ‪ .1‬מה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬תגיד על כזה מצב?‬
‫ מה יש פה להגיד? כבר לא פעם התאספו ראשי המדינות‪ ,‬כדי לפתור את בעיית הזיהום האקולוגי‪ ,‬אבל לשווא‪ .‬רוב‬‫האנשים כבר לא מתייחסים ברצינות להתכנסויות האלו‪.‬‬
‫ מדוע ?‬‫ כי אף אחת מהמדינות לא הציעה הצעה של ממש‪ .‬ואם כאלו הצעות לא הועלו לסדר היום‪ ,‬אז בשביל מה התאספו ?‬‫רק שאנשים יצחקו עליהם‪.‬‬
‫ ומה היית רואה כהצעה של ממש?‬‫ כזאת הצעה יכולה להיות‪ ,‬כשלרוב האנשים בעולם ישתנה סדר העדיפויות בחיים‪ .‬כשיופיע בהם רצון לשפר את‬‫סביבת החיים‪ ,‬ולא לעבוד בתעשיות המזיקות בעד כסף שמבטיח להם פרנסה‪ .‬שום מנהיג מדיני לא מסוגל לעצור את‬
‫התעשיות הקוטלות האלו‪ ,‬כי תתחיל אבטלה‪ ,‬מרד‪ ,‬והשליטה שלו תהיה בסכנה‪.‬‬
‫ כלומר‪ ,‬ראשי הארצות אינם מסוגלים לעצור את הקטסטרופה הגלובלית‪ .‬אך אולי שלטון אחר‪ ,‬רוחני‪ ,‬מסוגל לעשות‬‫זאת? יתאספו הפטריארכים של כל האמונות הדתיות‪ ,‬אחד לשני ייתנו מילה לקרוא למאמינים שלהם לשפר את סביבת‬
‫החיים על הארץ‪.‬‬
‫ כן! נכון! יותר סדר הם היו יכולים לעשות בעניין הזה ולהשפיע‪ ,‬בעת אחת גם על העם‪ ,‬וגם על השליטים‪.‬‬‫ כלומר‪ ,‬חשובות הן הדתות‪ ,‬יש בהן צורך‪ .‬איך אתה חושב‪ ,‬וולדימיר ?‬‫ יוצא שיש להן חשיבות ואנחנו צריכים אותן‪ .‬וכמה טוב היה אם הם ביחד כולם היו מכוונים את המאמצים שלהם‬‫לשיפור סביבת החיים הרוחנית והחומרית‪ .‬אבל גם כאן צריך להתמקד על דברים קונקרטיים‪ .‬הפרויקט שלך הוא קונקרטי‬
‫מאין כמוהו‪ ,‬ובכל מקום הלבבות והנשמות של האנשים מקבלים אותו‪ .‬אבל יש נקודה אחת שמערערת את הסיכוי שלו‬
‫להצלחה‪.‬‬
‫ איזו נקודה?‬‫ ללא ספק באין שיעור אורח החיים שהראית‪ ,‬של המשפחה בנחלה השושלתית מתעלה על אורח החיים של האנשים‬‫בערים ובכפר‪ .‬וכבר עכשיו‪ ,‬על‪-‬אף היעדר מלא של תמיכה מצד המדינה‪ ,‬כמות המשפחות האלו גדלה משנה לשנה‪ .‬ויכולים‬
‫לבוא כאלה זמנים‪ ,‬כשרוב האוכלוסייה של העולם ירצו שתהיה להם נחלה שושלתית משלהם ולחיות בה‪ .‬ואז לא יהיה‬
‫מספיק הקטרים לכל משפחה שתרצה‪ .‬כבר עכשיו מדברים על הצורך בהשמדת חלק מהאוכלוסייה של כדור‪-‬הארץ‪ ,‬בגלל‬
‫שאין מספיק מרחב לחיים ומשאבי‪-‬טבע‪ .‬על‪-‬פי השמועות האלו‪ ,‬על הארץ צריך להישאר מיליארד הזהב‪ ,‬כפי שהוא מכונה‪,‬‬
‫ושניים‪-‬שלושה מיליארדים שירשתו אותו‪ .‬היום אוכלוסיית העולם מהווה שישה מיליארדים‪ ,‬וכבר מעלים לדיון את נושא‬
‫הגבלת שיעור הילודה‪ ,‬כמו לדוגמא‪ ,‬בסין‪ ,‬איפה שעל שטח של ‪ 9.6‬מיליוני קילומטרים מרובעים חיים מיליארד ושלושת‬
‫מאות מיליון בני‪-‬אדם‪.‬‬
‫אם אורח החיים של האנשים יתחיל להשתנות לפי הפרויקט שלך‪ ,‬אז תגדל תוחלת החיים של האדם‪ .‬וזאת עובדה‬
‫שבתנאי של היעדר הרגלים רעים‪ ,‬אני מתכוון לשתיית אלכוהול‪ ,‬עישון ודברים אחרים‪ ,‬כשהתזונה היא מעולה‪ ,‬האוויר לא‬
‫מזוהם והמים מבריאים‪ ,‬תוחלת החיים של האדם שיחיה בנחלה השושלתית תגדל פי שתיים בממוצע‪.‬‬
‫∗ מופתי – איש דת מוסלמי בכיר‪.‬‬
‫‪ 1‬הערה של המחבר‪ :‬בין ה ‪ 7-‬בדצמבר ל ‪ 18-‬בדצמבר ‪ 2009‬בקופנהגן התקיימה ועידת האו"ם לשינוי האקלים בהשתתפות ראשי המדינות‪ ,‬אשר דנה בצמצום‬
‫פליטת פחמן דו ‪-‬חמצני לאטמוספרה‪ .‬בועידה השתתפו נציגי ‪ 192‬מדינות‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫המשפחה שתחיה בנחלה השושלתית תרצה ילדים‪ ,‬והשאיפה ללדת ילדים במשפחות כאלה היא הרבה יותר גדולה‪,‬‬
‫מאשר במשפחות שבערים חיות‪ .‬מכאן שאחרי זמן מסוים למשפחות החדשות לא תהיה אפשרות לקבל הקטר אדמה לבניית‬
‫הנחלה שושלתית‪.‬‬
‫אני מבין שאיזשהו מוצא צריך להיות‪ ,‬כשאלוהים חשב על הנפלא‪ ,‬הוא לא יכל ליצור כזה מצב בלי מוצא שיגרום‬
‫לאנשים להילחם על המרחב לחיים‪ .‬סבא שלך אמר שמה שעושים היום להתפתחות החיים בחלל‪ ,‬אין לזה עתיד‪ ,‬ושזה‬
‫אפילו אבסורד‪ ,‬ושיש דרך אחרת‪ ,‬והיא השימוש בכוח הפסיכי של הטלפורטציה‪ .‬אבל להבין את הדרך הזו בפרטי הפרטים‪,‬‬
‫כמה שלא חשבתי עליה‪ ,‬לא יודע איך אפשר‪ .‬בזה שהיא קיימת בכלל קשה להאמין‪ ,‬וגם המדע לא אומר עליה שום דבר‪.‬‬
‫ זה שיצירת חיים במרחב החלל‪ ,‬על הפלנטות בגלקסיות האחרות באמצעות הכוח הפסיכי של הטלפורטציה תיתכן‪,‬‬‫גם אני יודעת‪ .‬אך לאף‪-‬אחד מבני השושלת שלי לא ידועים הפרטים‪ ,‬המנגנונים של הדרך הזו‪ .‬אני תקווה שהאנשים אשר‬
‫היום מקימים את הנחלות השושלתיות‪ ,‬הילדים שלהם או הנכדים ימצאו‪ ,‬יבינו‪ ,‬איך‪ ,‬בעזרת מה היא פועלת‪ .‬וזה יקרה‪.‬‬
‫אך גם הדאגה שלך מובנת לי‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אם כבר היום האדם לא יִראה לפחות חלק מהמנגנון הזה‪ ,‬תישאר בו החרדה‬
‫מאי‪-‬בהירות העתיד של השושלת שלו‪ .‬נחוץ כבר היום לפחות את חלקו להבין‪.‬‬
‫ללא ליאות אני חושבת עליו‪ ,‬מחפשת‪ ,‬אך יותר ויותר מוצאת רק את ההיגיון המאשר את קיומו‪ .‬אולי צריך להציג את‬
‫הלך מחשבות ההיגיון ולבקש מהאנשים הבקיאים בביולוגיה ובתכנות ביחד לחשוב‪ .‬כולנו ביחד אנחנו צפויים לגלות אותו‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬הגענו‪ ,‬זה הבית‪ ...‬זה המרחב של סבא‪ - ,‬אנסטסיה הודיעה‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫המפלגה שלנו‬
‫המפלגה שלנו‬
‫סבא של אנסטסיה תמיד הצטיין בהתנהגות הלא רגילה שלו‪ .‬אפילו על דברים מאוד רציניים הוא תמיד דיבר פעם עם‬
‫הומור‪ ,‬פעם עם איזשהן תחבולות‪ .‬הנה גם הפעם‪ .‬כשיצאנו לקרחת‪-‬היער שלו‪ ,‬ראינו אותו יושב תחת ארז בישיבה מזרחית‬
‫ובריכוז מביט על המטה שהיה תקוע באדמה מולו‪ .‬על בטוח כבר מזמן הוא הרגיש שאנחנו הולכים אליו‪ ,‬ובטח שלא יכל שלא‬
‫לרגיש בנוכחותנו‪ ,‬אך התעלם מאתנו כאילו שלא היינו קיימים‪ .‬ואפילו כשכבר ניגשנו אליו‪ ,‬לא הסתובב ולא אמר לנו שלום‪.‬‬
‫שתקנו וכך עמדנו שלוש‪-‬ארבע דקות‪ .‬אחר‪-‬כך לחשתי לאנסטסיה‪:‬‬
‫ נסי לדבר איתו‪ ,‬כי ככה נצח נעמוד‪.‬‬‫ בסדר‪ ,‬וולדימיר‪ .‬אך אני מנסה להבין‪ ,‬מה הוא זמם‪ - ,‬גם בשקט אנסטסיה ענתה לי‪.‬‬‫אחר‪-‬כך בכל‪-‬זאת דיברה לסבא‪:‬‬
‫ סבא‪ ,‬כבר מזמן אנחנו כאן‪.‬‬‫למטה‪:‬‬
‫מה שקה בהמשך בכלל היה מוזר‪ .‬סבא של אנסטסיה פתאום דיבר ֶ‬
‫ בהתחשב בהתערבות הלא צפויה‪ ,‬אני מכריז על הפסקה של רבע שעה‪.‬‬‫אחר‪-‬כך קם‪ ,‬הצדה סר עימנו ובמלוא הרצינות הסביר‪:‬‬
‫ ברגעים האלה מתנהלת ישיבת המפלגה שלנו‪ .‬עוד כארבעים וחמש דקות היא תיארך‪ ,‬על‪-‬כן תצטרכו להמתין‪.‬‬‫ למה הכוונה – ישיבת המפלגה? הרי כאן אין אף‪-‬אחד‪ .‬וגם המפלגה שלנו עוד לא נוסדה‪ - ,‬התפלאתי‪.‬‬‫ נו‪ ,‬אתם עוד לא ייסדתם אותה‪ - ,‬ענה הסבא‪ - .‬ואילו אני כבר ייסדתי‪.‬‬‫ מה זאת אומרת – ייסדת? מי החברים שלה?‬‫ אני החבר היחיד‪ .‬הנה‪ ,‬מתכונן לכנס המפלגתי‪.‬‬‫ על איזה כנס אתה מדבר‪ ,‬אם אתה החבר היחיד במפלגה הזו?‬‫ בינתיים יחיד‪ ,‬אך אולי עוד מישהו ייסד את המפלגה שלנו משלו‪ .‬אז הנה נתכנסה‪.‬‬‫ איך בכלל יכול להיות דבר כזה?‬‫ נו הן בעצמך אמרת כי צריך ליזום משהו חדש‪ .‬אז הנה עלה בראשי הרעיון – בכדי שאיש לא ילחץ בסמכותיות‬‫ובמשרה שלו על חברי המפלגה מן השורה‪ ,‬שכל אחד בעצמו ינהל את ענייני המפלגה שלנו‪ .‬ובכנס כולם יהיו שווים אחד‬
‫לשני‪.‬‬
‫ וכאן בישיבה מה הועלה לסדר היום?‬‫ הממשלה מדווחת על העבודה לשיפור סביבת החיים שנעשתה‪.‬‬‫ ומי זה הממשלה?‬‫ כל מיני‪ .‬אחרי ההפסקה – אשמע את מה שיש לומר לשר התחבורה‪.‬‬‫ אבל הרי הוא לא כאן!‬‫ בשבילך הוא לא כאן‪ ,‬ואילו בשבילי דווקא כן כאן‪.‬‬‫ אבל לפחות הוא עצמו יודע שאתה מקבל ממנו דיווח? ‪ -‬התעניינתי‪.‬‬‫ אין הוא יודע‪ .‬וגם בשביל מה להסיח את דעתו מהעיסוקים שלו‪.‬‬‫ ומתי ואיפה ייערך כנס המפלגה שלך?‬‫ כאשר מעלי ההצעות יקבעו את המקום והשעה‪.‬‬‫ איזה מעלי הצעות?‬‫ המנהלים האחרים של המפלגה שלנו‪.‬‬‫בכלל‪ ,‬רעיון הקמת המפלגה שלנו שבה כולם שווים אחד לשני‪ ,‬יחד עם כל הקומיות של מה שהראה סבא של‬
‫אנסטסיה‪ ,‬אני חושב‪ ,‬ראויה לתשומת לב‪ .‬השיטה הרגילה של ארגון המפלגה כל הזמן מביאה רק להיותה מפלגה של קבוצה‬
‫קטנה שרחוקה מהעם‪ .‬ואילו כאן אני רואה גרעין רציונאלי‪ .‬לכל אחד החופש לפעול כפי קול הלב והנשמה שלו‪ ,‬ולא בהתאם‬
‫לצו או תקנון שהוא אחד לכולם‪ .‬חברי המפלגה האחרים יכולים לנקוט צעדים טובים יותר‪ ,‬להגיע להישגים יותר טובים‪ .‬אני‬
‫חושב‪ ,‬במקרה הזה זאת תהיה חברת אנשים חיה אשר מתפתחת באופן עצמאי ובה באמת כל אחד יכול לגלות את היוזמה‬
‫שלו‪ .‬כאשר כבר עמדנו להיפרד לשלום‪ ,‬באותה הרוח‪ ,‬כשאני משתדל להעמיד פנים רציניות‪ ,‬אמרתי לסבא‪:‬‬
‫ מעכשיו גם אני מייסד את המפלגה שלנו משלי‪ .‬בשביל מה רק לדבר? הגיע הזמן לכל אחד לפעול‪.‬‬‫מה שקרה על קרחת‪-‬היער של הסבא ולא תואר בספר הזה‪ ,‬על כך כדאי לספר בספר נפרד‪ ,‬ובכוונתי לעשות זאת‬
‫באחד הימים‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫הכשרת פלנטות בתולות‬
‫הכשרת פלנטות בתולות‬
‫בדרכנו חזרה‪ ,‬אחרי שנפרדנו מסבא של אנסטסיה‪ ,‬שוב דיברנו על ייתכנות קיומה של דרך ביולוגית להתיישבות אנשי‬
‫הארץ על הפלנטות ובגלקסיות האחרות‪ .‬הזכרתי לאנסטסיה‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אמרת שללא ליאות את חושבת על הדרך הביולוגית להתיישב על הפלנטות האחרות‪ ,‬ושבהיגיון את‬‫מוצאת אישור לכך שהיא קיימת‪ .‬את יכולה לספר על מחשבות ההיגיון האלה?‬
‫ עכשיו אני ואתה ביחד יכולים לנתח את המצב‪ ,‬אחר‪-‬כך אתה בעצמך תמשיך‪.‬‬‫ בסדר‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬רק את תתחילי‪.‬‬‫ תחילה יש להיווכח בעובדה הראשונה‪ .‬כל שנוצר בעולם הטכנוקראטי היה וקיים גם היום בצורה הביולוגית‪ ,‬שהיא‬‫גם הרבה יותר מושלמת‪ .‬עם כך אתה מסכים‪ ,‬וולדימיר? אתה מבין‪ ,‬עד כמה חשוב להיות בטוח בכזאת תובנה?‬
‫ בטח‪ ,‬אני מסכים‪ .‬זה ידוע לא רק לי‪ ,‬אלא גם לאנשים רבים‪ .‬פעם האדם חישב בראש הרבה יותר טוב ומהר יותר‪,‬‬‫לכל אחד היה המחשבון הפנימי שלו‪ .‬נו ועוד הרבה דוגמאות כאלה אפשר להביא‪.‬‬
‫הכי אני אוהב את הדוגמא עם לידת האדם‪ ,‬היא בולטת ומדגימה הכי טוב‪ ,‬כי היום בעולם בו‪-‬זמנית קיימות שתי דרכים‬
‫– הטכנוקראטית והביולוגית‪.‬‬
‫הדרך הטכנוקראטית‪ ,‬זה כאשר במכון מיוחד מדענים לוקחים את הזירעון הגברי ואת הביצית של אישה‪ ,‬שמים אותם‬
‫באותה מבחנה שמוחזקת בתוך מכשיר מיוחד‪ ,‬מקפידים על הטמפרטורה והלחות שצריך‪ ,‬בקיצור‪ ,‬מועקה רבה‪ ,‬והרבה‬
‫אמצעים דרושים לזה‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬הדרך הביולוגית היא הרבה יותר פשוטה ויעילה‪ .‬הגבר והאישה – למיטה‪ ...‬קיבלו‬
‫תענוג‪ ,‬בקרוב נולד אדם‪.‬‬
‫ דוגמא טובה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הבאת‪ ,‬רק‪ ,‬בבקשה‪ ,‬ציין פרט שהוא מאוד חשוב‪ .‬כאשר האדם נברא‪ ,‬אף אם בדרך‬‫הטכנוקראטית‪ ,‬ביסודה חומר שהוא בכל‪-‬זאת ביולוגי‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬בטח‪ ,‬הוא היסוד‪ .‬בלי הזרעון והביצית לא נקבל את מה שצריך‪.‬‬‫ ואילו הדרך הביולוגית אינה מצריכה שום לקיחה מהדרך הטכנוקראטית‪.‬‬‫ נכון‪ ,‬שום דבר לא לוקחים מהטכנוקראטי‪ .‬נו רק אם מיטה‪ .‬למרות שאפשר גם בלי המיטה‪ .‬בקיצור‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬אני‬‫לגמרי מסכים ומבין – היכולות הביולוגיות הן הרבה יותר משוכללות מהטכנוקראטיות‪ .‬האדם הטכנוקראטי‪ ,‬כאשר הוא‬
‫ממציא את ההמצאות והתגליות שלו‪ ,‬כפי שהוא קורא להן‪ ,‬הוא מחליף את המנגנונים הביולוגיים המושלמים בטכנוקראטיים‬
‫ופרימיטיביים‪ .‬כזה מצב הוא לגמרי אנטי‪-‬נבון‪.‬‬
‫ ויחד עם זאת‪ ,‬לא פעם הציוויליזציות של בני‪-‬האדם היו שוכחות על היכולות הטבעיות שלהן והמירו אותן ביכולות‬‫הטכנוקראטיות הפרימיטיביות‪.‬‬
‫היום איננו מתארים לעצמנו‪ ,‬איך בדרך טבעית להגיע לכוכב‪-‬לכת אחר‪ .‬והנה כך בדיוק אנשי הציוויליזציה האחרת לא‬
‫העלו על דעתם לידת ילד בדרך טכנוקראטית‪.‬‬
‫היום נשים רבות לא יכולות לתאר לעצמן לידת ילדים בלי העזרה מהאנשים הזרים‪ ,‬ללא בית‪-‬החולים והמכשור‬
‫הטכנוקראטי‪ .‬אם בכוון הזה להתפתח‪ ,‬אז יותר ויותר ילידם ייוולדו בעזרת אמהות פונדקאיות‪.‬‬
‫ייווצר משהו דומה לחווה‪ ,‬איפה שירוכזו נשים אשר הופרו בהפריה מלאכותית‪ .‬כל חייהן הן יילדו ילדים וימסרו אותם‬
‫לאחרים‪ .‬יספקו להן מזון‪ ,‬מקום למגורים‪ ,‬אולם הן עצמם‪ ,‬כל אחת מהן‪ ,‬יהוו אינקובאטור לעובר האנושי‪ ,‬כך כבר קרה באחת‬
‫מהציוויליזציות של האדם‪.‬‬
‫בציוויליזציה הזו גם היה מפותח שיבוט האדם‪ .‬כתוצאה‪ ,‬באדם בן התרבות הזו חסר המושג על היכולת ללדת בדרך‬
‫הביולוגית‪ .‬היעדר מחשבה ומושג על כך לא אפשרו לאישה להרות‪ ,‬לא משנה כמה פעמים הייתה מקיימת יחסי מין עם‬
‫הגבר‪ .‬וכאשר בכל‪-‬זאת היו מקרים שבהם אישה הייתה נכנסת להריון בדרך הטבעית‪ ,‬זה היה נחשב לסטייה חריגה‪ ,‬ומייד‬
‫את העובר האנושי השמידו או שהוציאו אותו מרחמה של האישה וגידלו בדרך המלאכותית‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬אתה מסכים עם הטיעון שלכל הישג טכנוקראטי קודמת שכחת היכולות הביולוגיות שלך?‬
‫ מסכים‪.‬‬‫ ועכשיו תגיד לי‪ ,‬האם טכנוקראטית יכול האדם להעביר תצוגה‪ ,‬תצלום‪ ,‬למשל של הנחלה השושלתית שלו ממקום‬‫אחד לאחר על הארץ או במרחב החלל?‬
‫ בטח שיכול‪ ,‬בעזרת המחשב והאינטרנט‪ ,‬צריך רק את כתובת הדואר האלקטרוני‪ ,‬לסרוק את התמונה הזו למחשב‬‫שלך‪ ,‬להתחבר לאינטרנט ולשלוח אותה לכתובת שבחרת‪ ,‬ושם היא תופיע על צג המחשב‪ .‬ואז אפשר להדפיס אותה בעזרת‬
‫המדפסת‪ .‬וגם לחלל אפשר לשלוח‪ ,‬אם ידועה כתובת הדואר האלקטרוני של ספינת‪-‬החלל‪ .‬וגם לירח אפשר לשלוח‪ ,‬וגם‬
‫מהירח לכדור‪-‬הארץ‪ ,‬כבר עשו את זה‪.‬‬
‫ יפה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬יפה מאוד‪ .‬רק שכחת פרט מאוד חשוב‪ .‬החשוב מכל‪.‬‬‫ איזה?‬‫ לפני שיחולל את התפעולים השונים במחשב‪ ,‬באדם נולדה מחשבה לשלוח תמונה‪.‬‬‫ נכון‪ .‬לא הזכרתי את המחשבה‪ ,‬כי זה מובן מאליו‪.‬‬‫ ועכשיו תגיד לי‪ ,‬האם אפשר בדרך הטכנוקראטית המודרנית להעביר גם את החפץ‪ ,‬לא רק את התצוגה שלו‪ ,‬לכל‬‫המקומות שבשמם נקבת?‬
‫ חפץ? חפץ‪ ,‬אני חושב‪ ,‬אי‪-‬אפשר‪ - .‬אחר‪-‬כך למשך כמה זמן חשבתי והוספתי‪ - :‬אנסטסיה‪ ,‬נזכרתי‪ ,‬יש כאלה‬‫מחרטות שבהשפעת תוכנת המחשב חורטות ציורים שונים על עץ‪ ,‬דמויות פסל קטנות למשל‪ ,‬ואם את תוכנת המחשב הזו‬
‫עם המשימה לגלף כזה פסלון נשלח ליבשת אחרת או לירח בעזרת הדואר האלקטרוני‪ ,‬אז שם המחשב האחר‪ ,‬אם הוא‬
‫‪74‬‬
‫מחובר לכזאת מחרטה‪ ,‬יפסל בדיוק את אותו הפסלון‪ ,‬ואז הם יהיו שניים‪ ,‬האחד שעשה המחשב שלי‪ ,‬השני ייחרט על‪-‬ידי‬
‫המחשב האחר‪ .‬וכך תהיה העתקה של הפסלון שלי ליבשת אחרת או לירח‪.‬‬
‫ הבא אומר כי בדרך הטכנוקראטית של היום ניתן להעביר‪ ,‬או להעתיק ולשחזר חפץ אפילו על כוכב‪-‬לכת אחר?‬‫ כן‪ ,‬ניתן‪.‬‬‫ אך אתה מבין‪ ,‬מה פירוש הדבר‪ ,‬וולדימיר ?‬‫ מה?‬‫ פירוש הדבר שקיימת דרך ביולוגית להעביר חפץ מכוכב‪-‬לכת אחד לאחר‪ ,‬והדרך הזו היא כפלי כפליים מושלמת‬‫ופשוטה יותר‪ ,‬ואולי נגישה לכל אדם‪ .‬הדרך הביולוגית אינה מצריכה הימצאות של כל ציוד שהוא‪ .‬בה העיקרית היא‬
‫המחשבה של האדם‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני מסכים‪ ,‬זה כמו במקרה של לידת ילד‪ ,‬העיקרי – זאת המחשבה‪ ,‬אבל הגבר שהופיעה בו המחשבה לברוא‬‫ילד צריך גם אישה‪ ,‬והאישה שיש בה המחשבה על הילד צריכה גבר‪ .‬ביחד הם מממשים את פרי המחשבה‪.‬‬
‫ ביחד הם‪...‬‬‫וולדימיר‪ ,‬היכולת של הגבר והאישה לברוא‪ ,‬ללדת אדם היא הישג עילאי‪ .‬כלומר‪ ,‬קל וחומר תיתכן בריאת חיים על‪-‬ידי‬
‫האדם על פלנטה אחרת בדרך ביולוגית‪ .‬בינתיים לא ברור‪ ,‬אילו מרכיבים נחוצים להגשמתה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬גילוי כביר‪ .‬יותר נכון‪ ,‬הוא היה יכול להיות כביר‪ ,‬אם את או מישהו אחר היו מוצאים או מגלים את‬‫המרכיבים הביולוגיים האלה‪.‬‬
‫‪ -‬עלינו לחשוב‪ .‬דברים רבים היה אפשר להבין ולהרגיש‪ ,‬לו יכולנו לגעת בידע אשר היה לאנשי הציוויליזציה הראשונה‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫אנשי הציוויליזציה הראשונה‬
‫אנשי הציוויליזציה הראשונה‬
‫ אני מניחה‪ ,‬משערת‪ ,‬ועל כך אומר ההיגיון של החיים‪ ,‬הם ביו בעלי יכולת רבה יותר משל האלוהים‪.‬‬‫ ומי זה "הם" המסתוריים האלה?‬‫ אלה ילדי האלוהים‪ .‬אנשי הציוויליזציה הארצית הראשונה‪.‬‬‫ ציוויליזציה ראשונה? זאת אומרת‪ ,‬אחר‪-‬כך אחריה היו עוד ציוויליזציות? ובמה הציוויליזציה הראשונה יכלה להיבדל‬‫מאלו שבאות אחריה?‬
‫ במגמת ההתפתחות שלה‪ .‬וולדימיר‪ ,‬לא תמיד האנושות הלכה בדרך הטכנוקראטית אל המימד של האנטי‪-‬תבונה‬‫ואל הקטסטרופה‪ .‬בהתחלה הייתה הציוויליזציה הראשונה אשר התפתחה במגמה אחרת‪ ,‬נקרא לה הדרך הביולוגית‪ .‬הם‬
‫השתמשו בכל מה שבראשית נברא על‪-‬ידי האלוהים‪ .‬אדם בן הציוויליזציה הזו למד את הבריות של האלוהים ובעזרתן‬
‫השלים את סביבת החיים‪ .‬הבריות של האלוהים מושלמות‪ ,‬אך כל דור‪ ,‬עליו להיות נבון יותר מהדור הקודם‪ ,‬כך האלוהים‬
‫תכנן‪.‬‬
‫אחרת גם לא יכל להיות‪ .‬כי אז האלוהים לא היה יכול להיקרא אלוהים‪ ,‬והבריות שלו‪ ,‬שאינן ביכולתן להשתכלל‪ ,‬היו‬
‫מהוות קץ בריאה‪ .‬אדם – ראשית הבריאה הגדולה‪.‬‬
‫והיום אפילו קשה לדמיין‪ ,‬לאילו שיאים ולאילו הישגים הגיעה הציוויליזציה הראשונה בהתפתחות האלוהית שלה‪ ,‬איך‬
‫נראתה הארץ בעידן חייהם הגשמיים‪.‬‬
‫כמובן שגם במראה החיצוני אנשי הציוויליזציה הארצית הראשונה יכלו להיבדל מהאדם של היום‪ .‬היה להם מבנה גוף‬
‫אידיאלי‪ ,‬הבריאות הפיזית אפשרה לגוף שלהם להכיל לאין ערוך אנרגיות רבות יותר משיכול להרשות לעצמו האדם בן זמננו‪.‬‬
‫ההכרה הבראשיתית של העולם האלוהי אשר מהאלוהים באה‪ ,‬אפשרה להם לעשותו יותר מושלם‪.‬‬
‫כל ההישגים של המדע והטכניקה‪ ,‬אשר קיימים היום בעולם הטכנוקראטי‪ ,‬אצלם היו קיימים בצורה ביולוגית הרבה‬
‫יותר מושלמת‪.‬‬
‫ איפה ההוכחות לקיום של הציוויליזציה הזאת ולהישגים שלהם?‬‫ וולדימיר‪ ,‬אם אתה רואה מבוגר‪ ,‬האם אתה צריך הוכחות לכך שבהתחלה האדם הזה היה עולל‪ ,‬אחר‪-‬כך ילד?‬‫ לא‪ .‬האדם עצמו הוא הוכחה לכך שלפני זה הוא היה ילד‪.‬‬‫ אז הנה גם הציוויליזציה של בני‪-‬האדם הנוכחיים היא הוכחה לכך שהייתה ציוויליזציה ראשונה‪ .‬והראשונה הזו לא‬‫יכלה להיות טכנוקראטית‪.‬‬
‫ טוב‪ ,‬שיהיה‪ ,‬לא יכלה‪ .‬אבל מהעדויות ההיסטוריות‪ ,‬החפירות הארכיאולוגיות אנחנו רואים שאנשי הציוויליזציות‬‫הקדומות‪ ,‬לפני מאה אלפי שנים‪ ,‬לבשו פרוות‪ ,‬כאלה עם האלָה ביד‪ ,‬צדו בעלי‪-‬חיים‪ ,‬עם הרבה קשיים השיגו לעצמם מזון‪.‬‬
‫ ארכיאולוגים מוצאים את אנשי הזמן שאחרי הקטסטרופות של התרבויות הטכנוקראטיות‪.‬‬‫וולדימיר‪ ,‬תאר לך‪ ,‬על הארץ חיה תרבות טכנוקראטית‪ ,‬מגיעה לשיאים בהתפתחות הטכנוקראטית‪ ,‬כפי שהיא שמכנים‬
‫אותה‪ .‬אבל כל דרך טכנוקראטית מרטשת את כדור‪-‬הארץ‪ ,‬פוגעת באקולוגיה‪ ,‬גורמת להפרעות בביוספרה‪ ,‬ומתרחש אסון‬
‫טכנוגני שמימדיו ענקיים‪ .‬בעלי השלטון או האליטה תמיד יודעים על ההתקרבות שלו ומבעוד מועד מתכוננים להציל את‬
‫עצמם‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אחת מהציוויליזציות בנתה מערך טכני שלם על המסלול של כדור‪-‬הארץ‪ ,‬שמידותיו כשתי אוניות‪-‬נוסעים‬
‫שחורשות היום אוקיינוסים‪ .‬ושם הם הצליחו להינצל מפני התמורות הקטסטרופאליות שפקדו את כדור‪-‬הארץ‪ .‬אך המערך‬
‫הטכני הזה לא יכל לספק תנאי חיים לאנשים האלה בלי סוף‪ ,‬שהרי הוא עצמו‪ ,‬קצרים ימיו‪ .‬כשישים שנה שהו עליו האנשים‬
‫הניצלים מפני האסון הארצי‪ .‬ילדים נולדו להם‪ .‬אך הגיע הזמן‪ ,‬כאשר כבר אי‪-‬אפשר היה להמשיך את החיים על המערך‬
‫המלאכותי‪ .‬אנשים החלו להיספות‪ ,‬ואז הוחלט לשוב לכדור‪-‬הארץ‪ ,‬והם חזרו‪ .‬הם היו נוחתים בקבוצות‪ ,‬בתוך תאי‪-‬חלליות‬
‫מיוחדים‪ .‬על הארץ שכבר החלה להתאושש מהשריפות שוב נבט דשא וגם בעולם‪-‬החי הייתה תחייה‪ .‬לא לכל האנשים‬
‫התאפשר להגיע לכזה אואזיס‪ .‬מי שהיה נקלע למדבר או שנחתו על הלבה הלוהטת היה אובד את חייו‪ .‬מי שהצליח לנחות‬
‫על שטחי אדמה עם חיים שנשמרו בחלקם‪ ,‬שמח למזלו‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬אראה לך‪.‬‬
‫הסתכל‪ ,‬הנה הם‪ ,‬בסך‪-‬הכל שישה אנשים‪ ,‬יוצאים מתא‪-‬החללית הלוהט‪ .‬שמחים לדשא הירוק ולאוויר שאפשר לנשום‪.‬‬
‫הנה שני ילדים‪ ,‬ילד וילדה‪ ,‬בהתעניינות מתבוננים בשיח דומדמניות והחיפושיות הזוחלות עליו‪ .‬והנה איש מבוגר שעל ראשו‬
‫אין אף שערה שב לתא‪-‬החללית ואחר‪-‬כך מוציא מתוכו קופסא‪ .‬בה נמצאים מצרכי‪-‬מזון‪ .‬האיש מניח את הקופסא על‬
‫האדמה‪ ,‬מביט על הילד והילדה שעומדים על‪-‬יד שיח הדומדמניות‪ ,‬אחר‪-‬כך ניגש לאמא שלהם שעומדת בקרבה‪.‬‬
‫ מוטב לך ללכת מהמקום הזה כמה שיותר רחוק ולקחת איתך את הילדים‪ .‬מלאי המזון שנשאר לנו יספיק לשבוע‪ ,‬לא‬‫יותר‪ .‬בעלך נפטר‪ ,‬אני קרוב משפחה שלכם‪ ,‬אך לא אגן עליכם‪ ,‬כשיחל המאבק על המאכל‪.‬‬
‫ תן לנו מה שיספיק לנו לפחות ליום אחד‪.‬‬‫ בעצמך תקחי‪ ,‬רק תשתדלי שלא ישימו לב‪ ,‬ומהר תעזבו את המקום‪.‬‬‫האישה ניגשה לקופסא שהונחה על הקרקע‪ ,‬התכופפה‪ ,‬כאילו מסדרת משהו בנעליה‪ ,‬ומהר לקחה שלוש שפופרות עם‬
‫איזשהו מילוי‪ ,‬החביאה אותן לתוך הסרבל‪ .‬אחר‪-‬כך מהר ניגשה לילדים‪ ,‬אמרה שתראה להם שיחים עוד יותר מעניינים‬
‫והלכה עימם כמה שיותר רחוק מהמכשיר שנחת על האדמה‪.‬‬
‫האנשים אשר שבו לכדור‪-‬הארץ שלטו בידע העולם הטכנוקראטי‪ .‬הם ידעו להשתמש במחשב ובטלפון הפועל בעזרת‬
‫הלוויין‪ ,‬לנהוג במכונית‪ ,‬לתפעל ספינות‪-‬חלל‪ ,‬אך עתה הידע שלהם היה חסר כל ערך ואפילו בר נזק‪ .‬על הארץ נהרסו כל‬
‫אמצעי התקשורת ורוב המכניזמים‪ .‬ואילו רבים מאלה שנותרו היוו סכנת מוות‪ ,‬הם היו רדיואקטיביים‪ .‬האם שעזבה עם הבן‬
‫והבת המשיכו את השושלת שלהם‪ .‬ושוב אלפי שנים האנושות התפתחה בכיוון הטכנוקראטי‪ .‬ארכיאולוגים היו מוצאים שרידי‬
‫התיישבות קדומים‪ ,‬קברי האבות והאמהות הרחוקים עם כלי הציד הפרימיטיביים‪ ,‬ולדעתם‪ ,‬אלה היו בני‪-‬האדם הקדמונים‬
‫‪76‬‬
‫בראשית התרבות שלהם‪ .‬אך הם ראו אנשי קץ התרבות שלהם‪ .‬מפעם לפעם הארכיאולוגים היו מוצאים ציורים‪ ,‬חרוטים על‬
‫סלעים – בציור היו מתוארים אנשים הלבושים בחליפת‪-‬חלל‪ .‬עולם המדע הציע היפותזות כי האנושות התפתחה מיצורים‬
‫שהגיעו מכוכבי‪-‬לכת אחרים‪ ,‬שבימי הקדם מחוצנים האנושות קיבלה ידע‪ .‬אך הם לא רצו אפילו להעלות השערה על כך‬
‫שביצורים הלובשים חליפות‪-‬חלל‪ ...‬הם רואים אנשי סוף הציוויליזציה שלהם‪.‬‬
‫ ואיפה עכשיו הציוויליזציה הראשונה?‬‫ נעלמה‪ .‬בפתאומיות היא נעלמה‪ ,‬מאיזושהי סיבה מסתורית‪ .‬ברגע ההיעלמות שלהם אנשי הציוויליזציה הראשונה‬‫מחקו את כל המידע על ההישגים שלהם מבסיס הנתונים של היקום‪ .‬לא נתפס כיצד הם עשו זאת‪ .‬בשביל מה כך הם נהגו‪,‬‬
‫אפשר רק להניח‪ ,‬לשער‪.‬‬
‫ ומה ההשערה שלך‪ ,‬אנסטסיה?‬‫ ההשערה שלי היא שכשהרגישו את עצמם ריבוני גורלות היקום‪ ,‬הם גילו כי בם יש גם סימני התפתחות ראשונים של‬‫נגיף האנטי‪-‬עולם‪ ,‬האנטי‪-‬תבונה‪ ,‬וכי אין להם חסינות שתהיה מספיקה נגדו‪ .‬ואז פסיכולוגית הם פוצצו את עצמם יחד עם כל‬
‫ההישגים שלהם‪ ,‬ואילו על הארץ הם השאירו את מי שיותר מהאחרים היה נגוע בנגיף של האנטי‪-‬תבונה‪ ,‬האנטי‪-‬עולם‪ ,‬כדי‬
‫עד הסוף לעבור‪ ,‬להכיר את המימד של האנטי‪-‬תבונה‪ .‬וכעת אנחנו‪ ,‬צאצאי הציוויליזציה הראשונה‪ ,‬עד הסוף מתוודעים‬
‫למהות של האנטי‪-‬תבונה‪ ,‬ורגע לפני האסון העולמי נאזן בנו את התבונה והאנטי‪-‬תבונה‪ .‬כל הישגי הציוויליזציה הראשונה‬
‫ייפתחו בנו בצורה חדשה ויותר מושלמת‪.‬‬
‫ אבל אם‪ ,‬כמו שאת אומרת‪ ,‬ייפתח הידע שלהם‪ ,‬אז הם קיימים איפשהו?‬‫ הם קיימים בכל אדם‪.‬‬‫לפתע אנסטסיה קטעה את הסיפור שלה וקפאה במקום‪.‬‬
‫ מה קרה‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬למה את שותקת בלי אף תזוזה?‬‫ משהו קרה במרחב היקום‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אני מרגישה זאת‪ .‬אני מרגישה תנודות‪ ,‬ואתה?‬‫ שום דבר אני לא מרגיש‪ ,‬פשוט איזושהי רוח קלילה התחילה לנשב‪.‬‬‫ כן‪ ,‬רוח קלילה‪ ,‬עם הפסקות היא נושבת‪.‬‬‫ נו אולי עם הפסקות‪ ,‬נו אז מה? ומה שקרה זה משהו רע או טוב?‬‫ אינני יודעת‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬רק דבר אחד ברור‪ ,‬מה שקרה את המרחב הסעיר‪.‬‬‫ ואיפה זה קרה?‬‫ אני חושבת‪ ,‬על שפת האגם שלנו‪.‬‬‫ ומה‪ ,‬כל היקום הגיב לזה?‬‫ הוא תמיד מגיב‪ ,‬כאשר מופיע מידע מעניין ולא רגיל‪.‬‬‫ בואי נמהר לאגם שלנו‪ ,‬אנסטסיה‪.‬‬‫הלכנו בהליכה מהירה‪ .‬מדי פעם‪ ,‬כשהטייגה הייתה עבירה‪ ,‬ניסיתי לרוץ‪ .‬רק פעם אחת עצרנו לנוח ושוב החשנו את‬
‫פעמינו לאגם‪.‬‬
‫כשכבר היינו קרובים‪ ,‬פתאום חשבתי על הלא נעים שיכול לקרות לבן שלנו‪ ,‬ביקשתי מאנסטסיה שנעצור לרגע‪.‬‬
‫ חכי‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬רגע תקשיבי לי‪ ,‬נסי להבין‪ .‬וולודיה בטוח שקראת לנו להתחרות איתך‪ .‬זה נכון ?‬‫ כן‪ - ,‬ברוגע ענתה אנסטסיה‪.‬‬‫ לא אסביר עכשיו‪ ,‬למה זה לא פייר‪ .‬אין זמן‪ .‬אבל אני מאוד מבקש ממך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אל תהיי ביקורתית למה שעשה‬‫וולודיה ביומיים שלא היינו כאן‪.‬‬
‫ הוא‪ ,‬בטוח‪ ,‬מבוקר ועד ערב עבד על הדגם‪ .‬הוא התאמץ‪ .‬אני יודע‪ .‬ראיתי‪ ,‬כשביחד חשבנו על הפרויקט‪ .‬אבל חסר‬‫לו מידע‪ .‬אם תתחילי להעביר ביקורת על היצירה שלו‪ ,‬הוא מאוד ידאג בגלל זה‪ .‬הוא אמר לי‪ :‬אם לא אנצח בתחרות‪ ,‬זה‬
‫מאוד יצער את אמא‪.‬‬
‫את מתארת‪ ,‬הוא יתאמץ כדי לא לצער אותך‪.‬‬
‫ וגם אותך‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫ כן‪ .‬גם אותי‪ .‬אבל הרי אנחנו כבר לא ילדים‪ .‬אנחנו יכולים להבין‪ :‬כבר באמת שאין מה להוסיף לפרויקט של הנחלה‪.‬‬‫הסוללה מהאדמה לאורך ההיקף – רעיון מבריק‪ ,‬אבל כבר נאמר עליו‪ ,‬כבר קבענו כל מה שקשור לבריכה‪ .‬עם המיקום של‬
‫הבית עם המרפסת מסביב את מסכימה‪ .‬מה נשאר עוד? ערוגות‪-‬פרחים‪ ,‬ערוגות לירקות‪ ,‬זה דברים קטנים‪ .‬הטכנולוגיה של‬
‫הבנייה – פרטים שהם לא מהותיים‪ .‬תביני‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬לא נשאר שם מקום ליצירה‪ .‬את הכל את כבר בעצמך עשית‪ ,‬גילית‬
‫את הפתרון ולבן לא השארת שום דבר‪ .‬תפרגני לו לפחות על המאמץ שלו‪.‬‬
‫ פשוט רק על המאמץ לא יכולה‪ .‬שבח משפיל זה יהיה‪.‬‬‫ משפיל? ולהעמיד ילד במצב של מבוי סתום – זאת לא השפלה? זה נקרא לעשות ממנו צחוק‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬האמן‪ ,‬בבקשה‪ ,‬כלל איני עושה צחוק מהבן שלנו‪ .‬בו יש חלקיק שלך וגם שלי‪ .‬המידע והידע שצברו‬‫האמהות והאבות שלך וגם שלי‪ .‬חינכו‪ ,‬לימדו אותו סבא וסבא‪-‬רבא‪ .‬עוד לא נפתחו יכולותיו של הבן שלנו‪ ,‬אך אני בטוחה‪ ,‬הן‬
‫אדירות‪.‬‬
‫ נו אפילו אם זה ככה‪ ,‬אבל הרי אני מסביר לך‪ :‬לא נשאר שם שום דבר בשביל היצירה‪ ,‬שם אין להן איפה להיפתח‪.‬‬‫את הפרויקט של הנחלה כבר יצרנו‪.‬‬
‫ כבר יצרנו‪ ,‬אתה חושב‪ .‬אך כבר מזמן נוצר אצלי רושם שהן אני ואתה‪ ,‬והן האנשים אשר יוצרים את הנחלות‪ ,‬בכל‬‫זאת לא מודעים לאיזשהו ייעוד ראשי שלהן‪ .‬אינטואיטיבית רבים מרגישים אותו‪ ,‬זאת מדוע מרתקת את דעת האנשים‬
‫המחשבה לברוא את הנחלה השושלתית שלהם‪ .‬המחשבה הזו היא ברמת הרגשות‪ ,‬אינה מובהרת עד הסוף ואינה מודעת‪.‬‬
‫אינו מודע מה שמאוד חשוב לעתיד ולחיי הנצח‪.‬‬
‫עוד מאז הבריאה ועד היום באדם יש כל מה שנברא בראשית‪ ,‬והם‪ ,‬האנשים‪-‬האלים של הציוויליזציה הראשונה‪,‬‬
‫בחלקיק זעיר‪ ,‬אולי מיקרוני‪ ,‬נחבאים בכל אדם‪ .‬אולי הם רואים או מרגישים את המתרחש‪ .‬כאש בפזיזות יתרה העמדתי את‬
‫‪77‬‬
‫הבן במצב מביך לפניך‪ ,‬החלקיק הזה אולי נענה‪ ,‬כבר לא יכל לשאת יותר‪ ,‬ואולי הגיע הזמן‪ ...‬אולי וולודיה מרגיש את הידע‬
‫ששמור בו‪ .‬מדהים עד מאוד ביופיו ובתפקודו הפונקציונאלי יצא לו המבנה הזה – הציפור עם הלהט האש‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬תביני‪ ,‬מה שאת רוצה בלתי‪-‬אפשרי‪ .‬את רוצה שבן שלנו יפרש לך או ייצור‪ ,‬אבל בעצמך את לא יודעת‬‫מה בדיוק‪ .‬את רק מרגישה איזשהן יכולות חדשות של הנחלה השושלתית‪ ,‬אבל וולודיה אולי אפילו לא יודע על הרגשות‬
‫שלך‪.‬‬
‫ הרגשות שלי הם גם בבן שלנו‪ ,‬וולדימיר‪.‬‬‫הלכתי אחרי אנסטסיה והיה לי ברור שהיא תהיה לגמרי כנה עם הבן‪ ,‬כך סתם לא תיתן לו שבחים‪ .‬ואפילו יותר מזה‪,‬‬
‫אולי תתחיל לבקר אותו‪ .‬אבל אני לא אעשה את זה‪ .‬חד וחלק החלטתי‪ :‬צריך למצוא בשבילו איזשהן מילות עידוד‪ ,‬לפרגן לו‬
‫על המאמץ שלו‪.‬‬
‫קצת פיגרתי אחרי אנסטסיה‪ .‬כשיצאתי מהטייגה‪ ,‬ראיתי שהיא מרחוק עומדת ליד ארז ועם ריכוז בעיניה מתבוננת‬
‫במתרחש על הגדה‪ .‬ועל הגדה החולית המוקפת בארזים שכבר יותר ממאה שנים חיים של אגם הטייגה וולודיה התעסק עם‬
‫איזשהו מבנה לא מובן‪ .‬הוא היה בצורת ריבוע רגיל‪ ,‬או מלבן‪ ,‬שמכל צדדיו הוקף בסוללת אדמה שהייתה תחומה בתוך‬
‫דפנות חרסיתיים‪ .‬בקצוות הדפנות היו לבנים וגבוהים יותר מאשר בצדדים‪ .‬בתוך הריבוע מן הצד בריכה‪ ,‬לידה הציפור הלא‬
‫רגילה שלו‪ ,‬במרכז הריבוע על החול ישבה נסטנקה – וזה הכל‪ .‬הובן לי – שבח וולודיה לא ישמע מאנסטסיה‪ .‬אין על מה‪ .‬את‬
‫הציפור עוד בפעם שעברה הוא עשה‪ ,‬את הסוללה מהאדמה בכלל לא הוא המציא‪ .‬את הבית ואת מבני העזר הוא או שלא‬
‫הספיק לבנות‪ ,‬או שלא ידע‪ ,‬איפה למקם אותם‪ .‬הריבוע‪ ,‬אמנם‪ ,‬קצת מוזר היה‪ .‬הסתובבתי לאנסטסיה ואמרתי‪:‬‬
‫ אני רואה‪ ,‬שום דבר מיוחד הוא לא הספיק לעשות כאן‪ ,‬ואם זה כך‪ ,‬אז גם אין פה מה שמצריך ביקורת‪.‬‬‫אבל אנסטסיה לא ענתה לי שום דבר‪ ,‬אפילו לא הסתובבה אלי‪ ,‬היא‪ ,‬כאילו מרוחקת מהכל‪ ,‬בריכוז הביטה על הריבוע‪.‬‬
‫התקרבתי לריבוע שלידו וולודיה התעסק‪ ,‬אבל כאן קרה משהו לא מובן‪ .‬נשארו לי כמה צעדים לעשות לדגם של‬
‫הנחלה‪ ,‬כשנעצרתי‪ ,‬בלי שיכול להמשיך ללכת‪ .‬המרחב מסביב כאילו שינה את פניו‪ .‬כלפי חוץ הכל כמו לפני כן היה‪ ,‬אך‬
‫התחושות‪ ...‬תחושות נעימות עד כדי לא להאמין‪ ,‬כאילו מוכרות או שמהחיים האחרים הן הגיעו‪ ,‬עטפו את כל המרחב מסביב‬
‫וחיממו לי את הגוף מבפנים‪ .‬פחדתי לזוז‪ ,‬כדי שלא יילכו‪ .‬פשוט עמדתי והבטתי על הקצה של הריבוע‪ .‬על הקצה שהייתה לו‬
‫צורה של בית לבן קטן עם חלון ודלת כניסה‪ .‬התחלתי לחזור לעצמי‪ ,‬כששמעתי את הקול של אנסטסיה שנעמדה לידי‪ .‬היא‬
‫דיברה לוולודיה‪ ,‬כשעמד על ברכיו והחליק את העקמומיות בדופן החיצוני של החומה‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬אפשר לשאול אותך?‬‫היה נדמה לי‪ ,‬אנסטסיה התרגשה‪.‬‬
‫מהחול וולודיה קם‪ ,‬התקרב לאנסטסיה‪ ,‬קד לה קידה קלה וענה‪:‬‬
‫ אשמח‪ ,‬אמא‪ ,‬לשמוע אותך‪.‬‬‫ מצאת הגדרה חדשה למושג "בית" ?‬‫ אמא‪ ,‬השתדלתי לחפש אותה‪ ,‬והחלטתי שאת הבית בו‪-‬זמנית האדם צריך לבנות הן לעצמו‪ ,‬והן להקטר שלו‪ ,‬אז‬‫בקשר בל‪-‬יינתק הם יהיו קשורים אחד עם השני ומאוחדים במרחב שלהם‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬ספר על הדמה שלך ועל הייעוד הפונקציונאלי שלו‪ .‬על כל הפרטים שלו ספר‪.‬‬‫ טוב‪ ,‬אמא‪ ,‬אספר‪.‬‬‫והוא פתח בסיפור שלו‪ .‬וממה שסיפר כאילו התמלא רוח‪-‬חיים המודגם על הדמה של הנחלה השושלתית הלא רגילה‪.‬‬
‫ הנה זאת כניסה לבית‪ ,‬אמא‪ - ,‬וולודיה הצביע על הפתח בחומה‪ - .‬היא לא מצד הדרך‪ ,‬אלא מצד היער‪.‬‬‫ אתה רוצה לומר כי זוהי כניסה לשטח הנחלה השושלתית‪ - ,‬ליתר דיוק הדגישה אנסטסיה‪.‬‬‫ את הבית כל הנחלה השושלתית מהווה‪ - ,‬ענה וולודיה‪ - ,‬לכן קראתי לה כניסה לבית‪ ,‬והאדם צריך לנגב רגליים לפני‬‫הכניסה‪ ,‬אם הן התלכלכו במשהו‪ ,‬אך גם אם לא‪ ,‬במחשבות צריך לעשות את זה‪.‬‬
‫הנה החומה הזו‪ - ,‬וולודיה הצביע על החממה לאורך ההיקף של ההקטר‪ - .‬זאת חומה חיה של הבית‪ .‬החלק הארי‬
‫שלה – זמני‪ ,‬היא תשמש להתהוות מהירה יותר של שכבת האדמה הפורייה‪ .‬אבא רצה שיהיה כמה שיותר מהר‪ .‬את‬
‫האדמה יגבשו התולעים‪ .‬לצמחים הגדלים בפנים יהיה חמים ושמח‪ .‬החומה הזו היא מחרסית‪ ,‬יחממו אותה קרני השמש‬
‫שמלמעלה יחדרו דרך הזכוכית או יריעת הניילון שעליה אבא דיבר‪ .‬ביום חומת החרסית תתחמם‪ ,‬ובלילה‪ ,‬כשקר יותר‪ ,‬היא‬
‫תחזיר את החום לכל מה שגדל בין הדפנות שלה‪.‬‬
‫בתוך החומה הזו ישנם חדרים‪ ,‬זה האיזור‪ ,‬בו יישמרו כלי‪-‬העבודה השונים לגינון והציוד‪ ,‬בו ישתמש האדם‪ .‬ובחדר‬
‫ההוא ‪ , -‬וולודיה הצביע על מבנה אליפסי שבלט מתוך ההיקף של הנחלה‪ - ,‬האדם‪ ,‬אמא‪ ,‬יכול לישון וליטול מזון בחורף‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬האגף‪ ,‬בו יישמרו העצים להסקה‪ .‬בקצוות של החומה החיה הסמוכה ליער יהיה השיכון של חיות‪-‬הבית‬
‫השונות‪ :‬תרנגולות‪ ,‬ברבורים‪ ,‬עז‪ ,‬סוס‪ ,‬קיפוד‪ ,‬טווסים ויונים‪ .‬ממקום השיכון שלהם יש שתי יציאות‪ ,‬האחת לעבר היער‪,‬‬
‫השנייה למרחב של הבית‪ .‬אבא אומר שרבות הוא נעדר בנסיעות‪ ,‬ולא יהיה למי לטפל בבעלי‪-‬החיים‪ .‬אבא סובר שאסור‬
‫שיהיו לאדם בעלי‪-‬חיים‪ ,‬אם הוא לא יכול להקדיש להם מספיק תשומת‪-‬לב ולתת להם לאכול בזמן‪ .‬אך אני סבור שלא צריכה‬
‫להיות תלות של בעל‪-‬החיים באדם מבחינת התזונה‪ ,‬זה משפיל את בעל‪-‬החיים‪ .‬על האדם ליצור סביבת חיים נוחה לחיות‬
‫אשר הוא רוצה שיהיו לו‪ ,‬כדי שבאופן עצמאי יוכלו להשיג לעצמן מזון‪ ,‬ואילו לאדם הן צריכות לבוא‪ ,‬כאשר יצטרך אותן‪ .‬סביב‬
‫קרחת‪-‬היער – הבית שלנו – חיים בעלי‪-‬חיים רבים שונים‪ ,‬אך אין לנו כל צורך לספק להם מזון‪ ,‬להפך‪ ,‬הם יכולים להביא לנו‬
‫מזון‪ ,‬וזה מסב להם עונג‪ .‬אני מניח שתנאים דומים לבעלי‪-‬החיים אפשר ליצור גם בנחלה השושלתית‪ ,‬במיוחד‪ ,‬אם היא‬
‫סמוכה ליער‪.‬‬
‫ אפשר‪ - ,‬במהורהר אמרה אנסטסיה והמשיכה לשאול את הבן‪ - :‬וולודיה‪ ,‬מצד הדרך‪ ,‬בקצוות‪ ,‬שני בתים קטנים עם‬‫חלונות לא גדולים‪ ,‬בשביל מה הם?‬
‫ אמא‪ ,‬את הפרויקט הזה עשיתי עבור אבא‪ .‬אני יודע שהזיכרונות הכי טובים מהילדות שלו קשורים לאותם זמנים‪,‬‬‫כאשר הוא היה ילד קטן וגר אצל סבא וסבתא שלו בבי ת‪-‬איכרים מלובן עם גג מקש‪ .‬בניתי את הקירות של הבית הכפרי‬
‫‪78‬‬
‫הקטן הזה‪ .‬אני חושב‪ ,‬מאוד טוב יהיה‪ ,‬אם בנחלה של אבא יהיו גם האלמנטים האחרים שמעלים זכרונות נעימים מהחיים‬
‫שלו‪.‬‬
‫מהר הסתובבתי לקיר הלבן‪ ...‬הבטתי עליו‪ .‬והכרתי אותו – הבית הכפרי הקטן מהילדות שלי‪ .‬הבית האוקראיני המלובן‬
‫עם הגג מקש‪ ,‬עם החלון הלא גדול ודלת הכניסה‪ ,‬והספסל הישן ליד‪ .‬רציתי לרוץ‪ ,‬לחבק את הבן שלי‪ ,‬רק התחושות‬
‫הנעימות שוב עטפו אותי ולא יכולתי לזוז מהמקום‪ ,‬רק יכולתי להוציא מפי‪:‬‬
‫ תודה‪ ,‬וולודיה‪ .‬הכל מאוד דומה – גם החלון הקטן‪ ,‬גם הספסל‪ ,‬גם הדלת‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬הדלת לבית הילדות שלך נפתחת‪ .‬אם תפתח אותה‪ ,‬אתה תיכנס הישר לתוך ההיקף המסוגר של הנחלה‬‫שלך‪ ,‬דרכו תעבור לאן שאתה רוצה‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬נוסף על כן‪ ,‬מיקמתי את הצמחים השונים גם במרחב של הנחלה‪ ,‬עשיתי אותם לסימנים הדרושים‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬בחממה אתה תוכל לגדל כל מה שאתה אוהב לאכול באביב ובקיץ‪ ,‬אך חוץ מהירקות והפירות האהובים שלך‬
‫מאוד טוב יהיה‪ ,‬אם במרווחים של לא פחות מאחד‪-‬עשר מטרים תמקם ערוגות‪-‬פרחים שהקוטר שלהן הוא לא פחות‬
‫מתשעים סנטימטרים‪ ,‬על הערוגות האלו תשתול שתילי צמחים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬דומדמניות‪ ,‬פטל‪ ,‬ומכל אחד מהצדדים טוב גם‬
‫לנטוע לפחות שתיל אחד קטן של ארז ומיני עשב ופרחים שהובאו מהטייגה‪ ,‬ורצוי שיילקחו לא משולי הטייגה‪ ,‬אלא‬
‫מהעומקים שלה‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬זה די יקשה על האנשים‪ ,‬אני‪ ,‬ברור שיכול‪ ,‬אבל רצוי שזה יתאפשר גם לאנשים האחרים שבונים את‬‫הנחלות השושלתיות שלהם‪ .‬לרבים מהם לא תהיה אפשרות לשתול צמחים מהנבכים של הטייגה‪.‬‬
‫בטייגה אין דרכים‪ ,‬אין מעבר לרכבים‪ ,‬על עצמך לא תביא הרבה‪ ,‬ואחר‪-‬כך עוד גם הדרך הארוכה הביתה‪ .‬לכל זה‬
‫יידרשו לא מעט אמצעים וכסף‪ .‬ואז הצמחים המובאים מסיביר יעלו הרבה יותר מאלה שמגדלים אותם במשתלות ומוכרים‬
‫ישר מהמשתלה או לא רחוק ממנה‪ .‬אתה יודע‪ ,‬יש אפילו אמרה כזאת‪" :‬בארץ זרה חצי מחיר עולה הפרה‪ ,‬ועוד מחיר אחד‬
‫על ההובלה"‪ .‬וגם חוץ מזה‪ ,‬תסביר‪ ,‬בשביל מה לקחת צמחים מלב הטייגה‪ ,‬אם אפשר לקחת אותם ביער המקומי או לקנות‬
‫במשתלה הקרובה?‬
‫ אך‪ ,‬אבא‪ ,‬אלה יהיו צמחים שונים‪ .‬הן סיפרת בעצמך שלדוגמא‪ ,‬אותו סוג של פטריות שגדל כאן‪ ,‬אפשר לאכול אותו‬‫כמו שהוא‪ ,‬ואילו באיזור מרכז של רוסיה את הסוג הזה אפשר רק לכבוש‪ ,‬כי שם טעמו מר‪ .‬נבדלות גם האוכמניות האדומות‪.‬‬
‫גם הפירות של הדומדמניות‪ ,‬של הפטל‪ .‬אבא‪ ,‬בספרים שלך בעצמך כתבת שעל כך גם המדענים אומרים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬חבר‬
‫האקדמיה פלאס‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬תגיד לי‪ ,‬ההבדל בתכונות הטעם – זאת הסיבה היחידה שבגללה צריך לעשות את הערוגות האלו עם‬‫הצמחים מהעומקים של הטייגה?‬
‫ היא לא היחידה‪ ,‬אבא‪ .‬צמחי הטייגה אינם סובלים מידע אנטי‪-‬נבון של העולם שבו אתה מצטרך לחיות‪ .‬כשיישתלו‬‫לאורך ההיקף‪ ,‬הן לא יתירו לו לחדור לטריטוריה של הנחלה‪ .‬הצמחים המקומיים שהסתגלו לתנאי האיזור‪ ,‬בו הם צומחים‪,‬‬
‫על‪-‬פי רוב התרגלו למידע הזה ויאפשרו את כניסתו‪ .‬במיוחד למידע הזה לא יהוו כל מחדל הצמחים אשר לא נותנים זרעים‪.‬‬
‫ אני יודע על מה אתה מדבר‪ .‬זה נקרא מהונדסים גנטית‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬חשוב שההיקף של הנחלה יוכל לא להתיר מעבר של המידע האגרסיבי אשר לא לצורך‪ ,‬כאשר היא תעביר‬‫אותך למקום האחר‪.‬‬
‫לא הבנתי למה וולודיה התכוון ושאלתי‪:‬‬
‫ לאיזה מקום אחר? איך היא יכולה להעביר אותי ?‬‫וולודיה לא הספיק לענות‪ .‬עם קושי מסתירה את ההתרגשות‪ ,‬אנסטסיה אמרה‪:‬‬
‫ דברים מאוד טובים‪ ,‬וולודיה‪ ,‬המצאת‪ ,‬מאוד חשוב לרכז רגשות חיוביים בנחלה‪ .‬וגם לנגב רגליים בכניסה‪ ,‬לא להביא‬‫את השלילי אליה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫הדם הבוער של האבות והאמהות‬
‫הדם הבוער של האבות והאמהות‬
‫אנסטסיה לקחה את היד שלי‪ .‬הרגשתי חום נעים מכף‪-‬היד העדינה שלה‪ .‬ועוד הרגשתי‪ ,‬כמה חזק היא מתרגשת‪,‬‬
‫הבטתי על הפנים שלה‪ .‬אנסטסיה הביטה למרכז של דגם הנחלה‪ .‬הסתכלתי לשם גם אני‪ .‬שום דבר מיוחד‪ .‬אולי רק‬
‫המקלונים הלבנים שהיו במרכז עוררו בה עניין‪.‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬ספר נא‪ ,‬מה פשר המעגל הלבן אשר ממוקם במרכז הנחלה?‬‫ הוא מסמן חממה עגולה קטנה‪ - ,‬אני הסברתי במקום הבן‪ - .‬כך וולודיה ואני סיכמנו‪ ,‬שמקלונים לבנים מסמנים‬‫איזשהו חומר שקוף‪ ,‬זכוכית‪ ,‬למשל‪ ,‬או פוליקרבונט‪ ,‬או ניילון‪ .‬הרבה זמן חשבנו‪ ,‬איפה למקם את החממה‪ .‬עם שום דבר היא‬
‫לא השתלבה טוב‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬אחרי שוולודיה מיקם את החממה על כל ההיקף של הנחלה‪ ,‬זה מאוד מוצא חן בעיניי‪ .‬יש כאן‬
‫הכל‪ ,‬גם חממה‪ ,‬גם גדר‪ ,‬גם חדרים לצרכים שונים‪ .‬וזה שוולודיה עוד גם במרכז עשה חממה קטנה‪ ,‬זה גם מעולה‪ ,‬עכשיו‬
‫מתאים לה להיות שם‪ .‬עכשיו דווקא יפה מאוד היא משתלבת עם כל ההיקף של הנחלה‪.‬‬
‫ אני חושבת‪ ,‬במרכז לא חממה‪ ,‬וולדימיר‪ - ,‬כמקודם קצת מתרגשת‪ ,‬בלחש אמרה אנסטסיה‪ .‬וולודיה שמע את‬‫המילים שלה וברוגע אמר‪ ,‬פנה אלי‪:‬‬
‫ אמא צודקת‪ ,‬המקלונים הלבנים במרכז הנחלה מסמנים לא חממה‪.‬‬‫ אז מה הם מסמנים? ‪ -‬את הבן שאלתי‪.‬‬‫מראה הראי‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ אבא‪ ,‬במרכז הנחלה מיקמתי מעגל מי‬‫ מראָה או מה? ‪ -‬לא הבנתי את מה שאמר‪.‬‬‫מראה הראי‪ - ,‬בקול רגוע הוא ענה‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ אפשר גם כך לומר‪ .‬מראָה עם מי‬‫ נו יפה מאוד‪ ,‬אפילו מקורי‪ .‬במרכז של הנחלה במקום קצת מוגבה ממוקמת מראה עגולה‪ ,‬בה משתקפים העננים‪,‬‬‫השמש‪ ,‬הירח‪ ,‬שיהינו להביט על עצמם‪ .‬וכל הנחלה תהיה מלאה בהשתקפויות של קרני השמש‪ .‬בשום עיצוב נוף אין שום‬
‫דבר דומה‪ ,‬הרבה מהם ראיתי‪ .‬מאוד מקורי‪.‬‬
‫ סביב המראה תקועים עלים אדומים‪ ,‬מה הם מסמנים‪ ,‬וולודיה? ‪ -‬מהר אנסטסיה שאלה‪.‬‬‫ אמא‪ ,‬זאת אש שבוערת‪.‬‬‫ מה מבעיר אותה?‬‫ נפט‪ ,‬אמא‪ ,‬וגז‪.‬‬‫אחרי התשובה הזו קצת יותר חזק הרגשתי את הלחיצה של כף‪-‬היד שלה‪ ,‬ואנסטסיה שאלה את השאלה הבאה שלה‪:‬‬
‫ הם הרשו לך להדליק את הדם שלהם‪ ,‬וולודיה ?‬‫ כן‪ ,‬אמא‪ ,‬נשמות האבות והאמהות שלנו הרשו להבעיר את הדם הארצי שלהם‪ .‬אילולא היו רוצים זאת‪ ,‬אז גם לא‬‫הייתה מופיעה בי כזאת מחשבה‪.‬‬
‫ אולי כבר מספיק להסיח את האדם מעניינים חשובים‪ - ,‬פתאום דיבר סבא של אנסטסיה‪ ,‬ובקול שלו גם הורגשה‬‫התרגשות‪ - .‬הן לא השלמת את הדגם של הנחלה‪ ,‬וולודיה ?‬
‫ סבא‪ ,‬עוד לא השלמתי אותו‪.‬‬‫ אז תסיים את זה‪ ,‬ושאף‪-‬אחד לא יפריע לך‪.‬‬‫ כן‪ ,‬וולודיה‪ ,‬תשלים אותו‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬בינתיים‪ ,‬נעזוב אותך‪ - ,‬אנסטסיה הוסיפה והזמינה אותי לסור איתה הצדה‬‫מהדמה הלא רגיל של הנחלה השושלתית‪ .‬כשהתיישבה ליד גזע של ארז גבוה‪ ,‬שאלתי‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אני מרגיש‪ ,‬את משום‪-‬מה מתרגשת‪ ,‬זה נכון?‬‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מתרגשת‪ .‬הרוב ממה שוולודיה עושה אינו קיים על הארץ‪ ,‬גם ביקום אין מידע עליו‪ .‬למה שהוא יצר‬‫במרכז הנחלה אתה קראת יפה ואוריגינלי‪ .‬אך לא המילים האלו‪ ,‬לא רק הן מאפיינות את מה שעשה‪ .‬הקונסטרוקציה הזו‬
‫שעליה וולודיה סיפר לנו היא מכשיר‪ ,‬אחד מחלקי המכשיר בעל עוצמה מאין כמוה‪ ,‬מכניזם ביולוגי‪ ,‬אני מרגישה זאת‪ ,‬אך לא‬
‫יכולה להתאים מילה מדויקת למאפיינים שלו‪ .‬אולי כזאת מילה עוד אינה קיימת‪ .‬על היכולות של המערכת הזו‪ ,‬יכולות‬
‫שכמותן לא היו מעולם‪ ,‬אפשר רק להעלות השערה‪ .‬אך אל תחיש אותי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אפשר לי בהדרגה להבין את‬
‫שנגלה לעינינו‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫מתנה מהציוויליזציה הארצית הראשונה‬
‫מתנה מהציוויליזציה הארצית הראשונה‬
‫ אני מניחה שבפרויקט של הנחלה כל החלקים הנפרדים ביחד מהווים שלם אחד‪ .‬אולי הוא – מכשיר ביולוגי שעודו‬‫אינו נתפס בדעתנו‪ ,‬או מכניזם‪ ,‬או משהו אחר‪ .‬צריך לחשוב‪ ,‬לפענח‪ .‬ההקטר שלך‪ ,‬שצורתו אליפסה‪ ,‬מוקף בסוללת אדמה‬
‫בין דפנות החרסית‪ .‬את הסוללה סוגר איזשהו חומר שקוף מלמעלה‪ .‬בפנים צמחים שונים‪ ,‬יש בהם משהו מהותי וחשוב‪.‬‬
‫ וולודיה אמר שהצמחים יכולים להיות פשוטים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬ירקות‪ ,‬עגבניות‪ ,‬מלפפונים‪ ,‬הירקות העליים השונים‪.‬‬‫בקיצור‪ ,‬כל מה שהאדם רוצה שיהיה לו למזון‪ .‬אבל במרווחים של לא פחות מאחד‪-‬עשר מטר צריך לעשות את הערוגות‪,‬‬
‫והקוטר שלהן צריך להיות בערך תשעים סנטימטר‪ .‬בערוגות צריך לשתול צמחים מאזור העומקים של הטייגה‪ ,‬כדי שהם יהוו‬
‫מחסום למידע של האנטי‪-‬תבונה‪ .‬כך הוא אמר‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬הם יהוו לו מחדל‪ .‬בצורה כזאת ההיקף מהווה מעטה‪.‬‬‫ מעטה למה?‬‫ לכל מה שתחום בתוך המעטה‪ .‬נראית יפה‪ ,‬והכל רציונאלי בחממה שממוקמת על ההיקף וכוללת את כל המבנים‬‫הדרושים לחייו של האדם ולמשק‪ .‬אחרי כמה שנים כבר לא יהיה צורך בכיפה השקופה‪ .‬העיקרי יישאר מה שיתחזק‬
‫מתחתיה‪ .‬בן שלנו חתר להשגת איזושהי מטרה לא רגילה‪ .‬הוא גידר את מחרב הנחלה מפני ההשפעה ההרסנית של האנטי‪-‬‬
‫העולם‪ ,‬האנטי‪-‬תבונה בעזרת הגדר האיתנה ביותר שרק אפשר לדמיין‪ .‬בגדר הזו לא דפנות החרסית והכיפה השקופה‬
‫משחקים את התפקיד העיקרי‪ ,‬אלא הצמחים בפנים‪ .‬כמובן‪ ,‬תהיה להם השפעה פסיכולוגית‪ ,‬אולם גם במישיר הם יעזרו לך‬
‫לאזן בך את ההפכים‪.‬‬
‫ איך בדיוק הם יעזרו לי לאזן בי את ההפכים? איזושהי מיסטיקה או מגיה‪.‬‬‫ אין כאן שום מיסטיקה או מגיה‪ ,‬וולדימיר‪ .‬יותר סביר‪ ,‬זהו המדע שאתם קוראים לו פסיכולוגיה‪ .‬תאר לעצמך‪,‬‬‫במכונית אתה מתקרב לנחלה שלך‪ ,‬מרחוק אתה רואה את הקירות הלבנים של הבית הקטן מהילדות שלך‪ ,‬ומייד זה מעורר‬
‫בך אמוציות חיוביות‪ .‬אחר‪-‬כך אתה יוצא מהרכב ומנגב רגליים‪ ,‬במחשבות אתה שוב מטהר את עצמך מהמידע הנגטיבי‪.‬‬
‫לפניך השער נפתח‪ ,‬והעיניים שלך רואות את התפארה החיה של מרחב המולדת השושלתית שלך שלהשתומם ולהתפעל‬
‫ממנה אתה לעולם לא תחדל‪ .‬היא‪ ,‬להבדיל מתמונה שאינה חיה‪ ,‬תמיד תהיה אחרת‪ .‬פרחים חדשים החלו לפרוח על‬
‫הערוגות והעצים‪ ,‬משחק האור שיהיה אחר כל פעם או הנענוע של העלים ברוח יקסימו אותך כל פעם מחדש‪ .‬אחר‪-‬כך תרצה‬
‫לראות‪ ,‬מה שם קורה בגדר החיה בפנים‪ ,‬ואתה תיכנס אל‪-‬תוכה‪ ,‬המגוון הרב החי המקסים שלה והאתרים לגמרי יסיחו את‬
‫דעתך מהמידע הנגטיבי של האנטי‪-‬העולם‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬באמת‪ ,‬משהו מדהים‪ .‬הנחלה עוד גם תמלא תפקיד של פסיכולוג אישי‪ ,‬ויהיה לזה באמת אפקט מאוד חזק‪.‬‬‫אנסטסיה‪ ,‬את צודקת‪ ,‬אפילו‪ ,‬כשאחרי שלושה‪-‬ארבעה ימים שלא הייתי בבית שלי מחוץ לעיר‪ ,‬אני חוזר לשם‪ ,‬כל פעם‬
‫באמת מעניין לראות‪ ,‬מה שם השתנה בגן‪ ,‬על הערוגות ובחממה‪.‬‬
‫והרי אפילו אין מה להשוות את הנחלה שעליה את מדברת עם הבית שלי שמחוץ לעיר‪ ,‬ברור שתהיה לה השפעה‬
‫הרבה יותר גדולה‪ .‬רק הציפור לבדה על שפת הבריכה‪ ,‬איזו תופעה‪ .‬איך רק היה אפשר לחשוב על זה‪ ,‬הכל התחיל מבית‪-‬‬
‫מרחץ רגיל‪ ,‬אבל בסוף יצא פסל מרהיב שלדברים רבים משמש‪ .‬עכשיו אני מבין‪ ,‬גם לו תהיה השפעה פסיכולוגית גדולה‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬בוודאי‪ .‬גם ברגע שאתה תפסע על מפתן הבית ותפגוש אותך הציפור‪ ,‬וגם כשתדליק בה את האש ואחר‪-‬‬‫כך תיכנס אל‪-‬תוכה‪ ,‬כדי להסב חום לגוף ולנשמה‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬תגידי‪ ,‬ולמה את נהיית כל‪-‬כך דרוכה או בהולה‪ ,‬כשוולודיה סיפר לך על הראי במרכז של הנחלה?‬‫ הקירות של הבית הלבן מהילדות שלך‪ ,‬החממה על ההיקף עם האורגניזם החי שבה‪ ,‬הציפור מהאדמה עם הלב‬‫הלוהט באש בשאיפה לקחת את האדם השמיימה‪ ...‬אולי באנלוגיה אפשר להשוות אותה‪ ,‬רק שהיא משוכללת יותר‪ ,‬ל‪ ...‬וגם‬
‫המראה במרכז שמשקפת את גרמי השמיים‪...‬‬
‫אנסטסיה קמה ואת המילים אמרה בהגייה ברורה‪ ,‬כמו שתמיד הייתה עושה את זה‪ ,‬כשדיברה על משהו בעל חשיבות‪:‬‬
‫ בננו וולדימיר ברא דגם‪ ...‬הוא בנה ספינה ביולוגית בין‪-‬כוכבית‪.‬‬‫ מה??? ‪ -‬הלום והמום‪ ,‬שאלתי‪ - .‬אנסטסיה‪ ,‬את בטוחה?‬‫ כן‪ .‬אני בטוחה‪ .‬אולי צריך לקרוא לה במילה אחרת‪ ,‬אך בינתיים‪ ,‬המילה הזו לא ידועה לי‪ .‬אך אני בטוחה‪ ,‬הייעוד‬‫הפונקציונאלי של מה שראינו הוא טלפורטציה של המרחב ביחד עם האנשים הנמצאים בו‪.‬‬
‫האדם אשר יבנה נחלה שושלתית וישתמש בכל האלמנטים של הפרויקט הזה‪ ,‬ללא ספק יכול לבנות את העולם שלו על‬
‫כוכב‪-‬לכת אחר‪ ,‬והעולם הזה נפלא יהיה‪.‬‬
‫במרכז הנחלה ממוקם חלק מהמכשיר שבעזרתו אפשר לעשות טרנספורמציה )פסיכו‪-‬טלפורטציה‪ ,‬העברה( של‬
‫המרחב עם כל אשר בו לכוכבי‪-‬לכת אחרים ולעולמות אחרים‪ .‬חלק‪ ...‬ואיפה‪ ...‬הבנתי‪ ,‬וולדימיר‪ .‬לפנינו דגם של הנחלה‬
‫השושלתית הנפלאה‪ ,‬אולם היא גם ספינה משוכללת בין‪-‬כוכבית‪ .‬היא יכולה לנוע במהירות המחשבה‪ .‬בן רגע אחד להגיע‬
‫לירח‪ ,‬מאדים או יופיטר‪.‬‬
‫בשבילה למרחק אין כל חשיבות‪ .‬על מרחק של מטר אחד או מרחק של מיליוני שנות אור היא מתגברת תוך אותה‬
‫מידת זמן‪ .‬היא יכולה להעביר בני‪-‬אדם לכל כוכב‪-‬לכת של מערכת השמש ואל מבעד לגבולות שלה‪.‬‬
‫ אבל‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬מדענים הוכיחו שעל כוכבי‪-‬לכת אחרים‪ ,‬לפחות על הקרובים‪ ,‬אין חיים‪.‬‬‫ אך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הן מה שאמרתי היה – לעשות פסיכו‪-‬טלפורטציה למרחב עם כל אשר בו‪ ,‬כולל סביבת החיים של כל‬‫מה שחי במרחב הזה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬את הנחלה הזו ניתן להעביר‪ ,‬ואם לדייק‪ ,‬להעתיק ולמקם אותה על כוכב‪-‬לכת אחר‪.‬‬
‫ והאנשים שבנחלה חיים גם יועברו לכוכב‪-‬לכת האחר?‬‫‪ -‬בין הכל גם האנשים‪ ,‬במידה וברגע ההעברה הם יימצאו בנחלה‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫ אבל אם על כוכב‪-‬הלכת האחר אין קרקע פורייה‪ ,‬ויש שם חום של שלוש‪-‬מאות מעלות או שטמפרטורת הקור מינוס‬‫מאה?‬
‫ כאשר נעשית טלפורטציה של המרחב‪ ,‬על כוכב‪-‬הלכת הזה מתרחש דבר דומה לפיצוץ‪ ,‬התוצאה שלו היא יצירת‬‫תנאי חיים למרחב החדש‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫טלפורטציה של מרחב‬
‫טלפורטציה של מרחב‬
‫ מידע בלתי‪-‬ייאמן‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬אפילו קשה להאמין שלאדם יש כאלו יכולות‪ .‬אולי את טועה בהשערות שלך?‬‫ אלו כבר לא השערות‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬וכלל וכלל לא טועה אני‪ .‬מקודם המידע הזה לא היה ביקום‪ .‬עכשיו הוא הופיע‪ .‬אך‬‫העיקר‪ ,‬את המידע הזה מקבל גם חלקיק הציוויליזציה הראשונה של האנושות אשר קיים גם בך‪ ,‬וגם בי‪ ,‬ובכל אדם‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬רק עכשיו אני מתחיל להבין‪ ,‬עד כמה עצומות שלוש המילים האלו‪ :‬לשפר את סביבת החיים‪.‬‬‫יוצא שאדם יכול לשכלל את סביבת החיים עד כדי כך שיהפוך לאלוהים‪ .‬הרי כשהאדם יעבור לחיות על כוכב‪-‬לכת אחר‪,‬‬
‫שלפני זה לא היו עליו חיים‪ ,‬הוא ייצור שם חיים כמו שאלוהים עשה על כדור‪-‬הארץ‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬לעולם אדם לא יהפוך לאלוהים‪ .‬כל אדם – בן של אלוהים או בת שלו‪ .‬ואלוהים‪ ,‬הבורא וההורה‪ ,‬רצה‬‫שהילדים שלו יהיו יותר מושלמים מאשר הוא עצמו‪ ,‬והם יהיו כאלה‪ ,‬בהכרח יהיו! כשיאזנו בהם את האנטי‪-‬תבונה והתבונה‪.‬‬
‫ הנה קדמה מדעית אמיתית‪ .‬עידן חדש לאנושות היא תפתח‪ - ,‬נשמע קול של הסבא שמבלי מישים ניגש אלינו‪.‬‬‫אנסטסיה קמה‪ .‬סבא שלה‪ ,‬איש זקן‪ ,‬שבראשו כבר זרקה שיבה רבה‪ ,‬אך בעל יציבה תמירה‪ ,‬עמד‪ ,‬נשען על המטה‪,‬‬
‫ובהרהור הביט על שפת האגם של הטייגה‪.‬‬
‫ סבא יקר‪ ,‬על הפרויקט של וולודיה אתה מדבר? ‪ -‬אנסטסיה שאלה‪.‬‬‫ מה יש פה לדבר‪ ,‬כשבאה ההארה‪ .‬את התורות של המשיחים‪ ,‬של מאורות המדע‪ ,‬אשר חייהן אלפי שנים‪ ,‬הוא או‬‫שהם‪ ,‬אין זה חשוב‪ ,‬הפכו לפטפטת חסרת‪-‬טעם‪ .‬הוא הראה את היכולות של בני‪-‬האדם אשר חיים על הארץ‪ .‬הוא יצר דמות‬
‫חדשה של האדם‪ .‬או שהשיב את מי שהיה קורא לעצמו בן של אלוהים‪ .‬אותו‪ ,‬אשר כמו האלוהים יכול לברוא חיים יפים יותר‬
‫מהארציים על כוכבי‪-‬הלכת אשר לא היו עליהם חיים‪.‬‬
‫ יהיה קשה לאנשים להאמין בדבר כזה‪ - ,‬הערתי לסבא‪.‬‬‫ אך גם אם מישהו לא יאמין‪ ,‬אז מה‪ ,‬אם כך? הן אי‪-‬האמונה בעוצמה הכבירה אשר בך לך‪ ,‬הלא מאמין‪ ,‬מה תותיר ?‬‫לידה? כן! אך בשביל מה? אם בהמשך‪ ,‬חיים בלי משמעות‪ ,‬מוות‪ .‬ואחר‪-‬כך שוב שאלה‪ :‬בשביל מה נולדת?‬
‫במיליוני השנים תורות רבות היו קיימות‪ .‬כולן רק על האחד‪ :‬שלמשהו ממישהו תצפה האנושות‪ .‬אז הנה בצפייה היא‬
‫הייתה‪ ,‬בכך סגרה את המחשבה והתבונה שלה‪ .‬לא חשבה‪ ,‬מדוע ולאיזו מטרה מעל האדם היקום כוכבים מדליק‪.‬‬
‫ ומה עכשיו? משיח בן שלנו יהיה? ‪ -‬עם מרירות בקולה הגתה אנסטסיה‪ - .‬קשה יהיה לו לעמוד בגאווה‪ .‬וגם האנטי‪-‬‬‫תבונה תזנק לחפש אותו‪.‬‬
‫כולנו השתתקנו ומשום‪-‬מה בו‪-‬זמנית הסתובבנו לכוון הדגם של הנחלה‪ .‬לעברנו הלך וולודיה בהליכה שלו‪ ,‬בטוחה‪ ,‬אך‬
‫באותו הזמן גם שלוה‪ .‬הוא נשא את נסטנקה על הידיים‪ .‬היא חיבקה אותו בצוואר בידיים הקטנות שלה‪ ,‬ובלחי שלו נגעה עם‬
‫הלחי שלה‪ .‬וולודיה נעצר כמה צעדים מאתנו‪ ,‬הוריד את נסטנקה על האדמה‪ .‬קד לנו קידה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ אל תדאגי‪ ,‬אמא‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אם אהיה משיח‪ ,‬אנשים יפנו אלי את המחשבה שלהם בתקווה‪ .‬הבא אומר שלא את כל‬‫המחשבה שלהם יכוונו לבריאה‪.‬‬
‫ מה‪ ,‬וולודיה‪ ,‬לעשות החלטת? ‪ -‬אנסטסיה שאלה את הבן‪.‬‬‫ עלי לעזוב‪ .‬בין המוני‪-‬האדם‪ ,‬לא מורגש‪ ,‬איטמע‪.‬‬‫אחרי המילים האלו וולודיה הביט לעיניו של כל אחד לפי התור‪ .‬בראשי צצה מחשבה שהוא עומד לעזוב לתמיד‪.‬‬
‫וכשהביט עלי‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬
‫ וולודיה‪ ,‬תודה לך על הפרויקט הבלתי‪-‬רגיל‪ ,‬המדהים של הנחלה השושלתית‪ .‬הוא יהיה המתנה הכי טובה ליובל‬‫השישים שלי‪ .‬ובכלל המתנה הכי טובה שהייתה בשישים שנות החיים שלי‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬הפרויקט הזה הוא מתנה לא רק לך‪ .‬זאת מתנה שלי לכל קוראי הספרים שלך‪ .‬שייקחו ממנו כל מה שירצו‪.‬‬‫ כן‪ ,‬שתהיה מתנה לכולם‪ .‬אז זה אומר שהיא מיועדת גם לי בין האחרים‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬לך אישית מתנה אחרת אני רוצה לתת‪.‬‬‫במילים אלה וולודיה הכניס יד מתחת לחולצה שלו‪ ,‬לקח משם משהו והושיט לי‪ .‬ראיתי‪ ,‬איך לאט ובזהירות הוא פותח‬
‫את האצבעות‪ ,‬חושף את המתנה המונחת על כף‪-‬היד‪ .‬אך כשפתח אותן‪ ,‬כלום לא היה שם‪ .‬הסתכלתי על הסבא‪ ,‬אחר‪-‬כך‬
‫על אנסטסיה בניסיון בעזרתם להבין‪ ,‬מה פירוש המחווה שלו ואיזו תגובה צריכה להיות לי‪ ,‬רק הם שתקו‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬קח את המתנה ממני לך‪ - ,‬וולודיה חזר על דבריו‪.‬‬‫המשכתי לעמוד‪ ,‬בלי שאני מבין איך אפשר לקחת את מה שאתה לא רואה‪ .‬פתאום נסטנקה ניגשה אלי‪ ,‬לקחה בידי‬
‫והקריבה אותי אל וולודיה‪ .‬כשהתקרבתי אליו‪ ,‬הושטתי את היד שלי אל היד של הבן‪ .‬בזהירות משהו לא נראה הוא העביר לי‬
‫לכף‪-‬היד‪.‬‬
‫הלא נראה הזה פעם וקצת חימם‪ .‬סגרתי אצבעות והכנסתי את המתנה אל מתחת לחולצה שלי‪ ,‬כמו שאצל וולודיה‬
‫הייתה‪ .‬חום ענוג ולא רגיל עטף את כל הגוף‪.‬‬
‫ אבא‪ ,‬היא בבית שלך תחיה‪ ,‬וכשתבנה את ההיקף של הנחלה‪ ,‬בקש ממנה את כל המרחב למלא‪.‬‬‫עד הארץ וולודיה השתחווה לכולנו ובצעדים בטוחים החל להתרחק מפנינו‪ ,‬אחר‪-‬כך נעלם פתאום מאחורי השיחים או‬
‫שהתפוגג במרחב‪ .‬ואנחנו כמו קסומים עמדנו‪ ,‬וכשהסתכל לכל אחד בעיניים‪ ,‬וכשהתרחק‪ ,‬כולנו רק שתקנו והבטנו בעקבותיו‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך אני אמרתי‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬נוצר לי רושם שלתמיד בן שלנו הלך מאתנו‪.‬‬‫וכשלא שמעתי תשובה‪ ,‬הסתובבתי לאנסטסיה‪ .‬היא הביטה לאותו כוון שאליו וולודיה עזב‪ .‬גוף שלה רעד‪ .‬מהשפה‬
‫התחתונה טיפות דם אדום זלגו בזליגה דקה‪ .‬היא נשכה לעצמה את השפה‪ ,‬כדי לא לצעוק‪ .‬הבנתי‪ .‬האנטי‪-‬תבונה תרדוף את‬
‫הבן‪ ,‬כמו גם אותי וגם את אנסטסיה‪ .‬הבטתי על האגרופים הקמוצים שלה‪ .‬והטייגה עצרה לנשום‪ .‬איזשהו קול לא מוכר מילא‬
‫את המרחב‪ ,‬דומה להדהוד של משהו עצום‪ .‬היה כזה רושם שמרחב ענק מתכווץ‪ ,‬וכשייפתח‪ ,‬יכול הכל למחות מפני האדמה‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫כבר הייתי עד לתופעה דומה‪ ,‬כשאיבדתי הכרה‪ ,‬כאשר ניסיתי בניגוד לרצונה‪ ,‬לכפות את עצמי על אנסטסיה‪ ,‬וגם‬
‫כשרציתי להלקות אותה עם מקל על כך שלא הסכימה את הבן לתת לי לחינוך‪ .‬כל פעם‪ ,‬כשהייתה מתחילה התופעה הזו‪,‬‬
‫אנסטסיה הייתה מרימה יד למעלה‪ ,‬כאילו נופפה למישהו‪ ,‬והכל היה נרגע עוד לפני הופעת הקול הזה‪ .‬אבל עכשיו הוא רק‬
‫יותר ויותר התחזק‪ ,‬אך את היד שלה היא לא הרימה‪ .‬וגם לא רציתי שתעשה את זה‪ ,‬רציתי שהאדיר והלא נודע הזה בקול‬
‫איום ירעם ומהאדמה ישטוף את כל הלכלוך שעליה הצטבר‪.‬‬
‫אך את ידה אנסטסיה הרימה‪ .‬המרחב החל לחזור למרגוע‪.‬‬
‫לפני עזיבתי את קרחת‪-‬היער של הטייגה שוב באתי לשפת האגם‪ .‬לבדי עמדתי והבטתי על הדגם של הנחלה שהבן‬
‫ברא‪ ,‬וכבר ראיתי את זה בממשות‪ ,‬על ההקטר שלי‪ ,‬שבינתיים‪ ,‬צמח עליו רק העשב השוטה‪ .‬הנה אני מתקרב בג'יפ שלי‪.‬‬
‫רואה את שני הקירות הלבנים עם החלונות הלא גדולים מהילדות המאושרת שלי‪ .‬אוטומטית השער נפתח ומראה לי את‬
‫התמונה החיה של הנוף הפנימי‪ ,‬ואני מתקדם לכניסה אל הבית‪ .‬סטופ! מה אני עושה? במכונית נוהמת נוסע על‪-‬פני כל‬
‫ההדר הזה! הן זה הבית שלי! אחורה!‬
‫אני חונה את הג'יפ ליד הכניסה לנחלה‪ .‬השער נפתח‪ ,‬אני מנגב רגליים‪ ,‬מהסוליות משתדל להסיר את כל הלכלוך של‬
‫העולם האחר‪ .‬אחר‪-‬כך חולץ את הנעליים‪ ,‬על‪-‬יד הכניסה משאיר אותן‪ ,‬ויחף מהלך בעולם הנפלא שלי‪ ,‬הולך לבריכה‪ ,‬איפה‬
‫שהברבורים צפים‪ .‬לצדי רצים כלב וחתול‪ .‬מרחוק‪ ,‬מאחת הפינות תרנגול מקרקר בברכת שלום‪ ,‬ומצד אחר – עז פועה לי‪.‬‬
‫וליד הבריכה נכדים ונינים שלי בונים את הדגמים של הנחלות השושלתיות שלהם‪ .‬והאישה‪ ,‬אהבת לבי‪ ,‬תמיד יפהפייה‪ ,‬מהגן‬
‫תצא‪ ,‬תחייך לי ותנופף בידה‪.‬‬
‫כשיחשיך ובשמיים יופיעו כוכבים‪ ,‬באור שמח כל החלונות של המבנה המעוגל יאירו‪ .‬ובאור ימלאו את החממה‬
‫המנורות‪ ,‬יראו לכוכבים את ההדר החי אשר גדל בה‪ .‬יחשבו להם הכוכבים‪" :‬שם‪ ,‬על כדור‪-‬הארץ‪ ,‬בנוגה לא רגיל זורחת‬
‫נקודה מאוד קטנה שגודלה אך הקטר אחד‪ ,‬אולם האור שלה מסב לנו נחת ועדנה"‪ .‬עוד הכוכבים לא יודעים שיילכו וירבו‬
‫כאלה נקודות על הארץ בקרוב‪ .‬והארץ כולה תוצף באור הנושא ברכה‪ ,‬והוא את מרחבי היקום יפנק‪.‬‬
‫חד וחלק החלטתי להפוך את הדגם של הנחלה שהבן ברא למציאות‪ .‬ואולי זה טוב שקיבלתי הקטר עם אדמה לא‬
‫פורייה ומים עומדים באביב‪ .‬אני אתגבר על הקשיים ואעשה את האדמה פורה‪ ,‬כזאת שעליה יפרחו עצים בגן ופרחים‪ .‬אשפר‬
‫את סביבת החיים במקום הזה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫מכתב לך‪ ,‬בן‬
‫מכתב לך‪ ,‬בן‬
‫שלום‪ ,‬וולודיה‪.‬‬
‫לא יודע‪ ,‬איפה אתה עכשיו‪ ,‬ולכן החלטתי דרך הספר לכתוב לך מכתב‪ .‬לפעמים‪ ,‬מכתבים אני כותב לך‪ ,‬רק לא מתאר‬
‫לעצמי‪ ,‬לאן לשלוח אותם‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬את מה שיתפרסם בספר‪ ,‬אני חושב‪ ,‬אתה תקרא‪ .‬במדינות רבות הספר מופץ‪ ,‬הוא‬
‫כאילו חי‪ ,‬אנשים שונים בעצמו הוא מוצא‪ ,‬ואולי ימצא גם אותך‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 2009‬ניגשתי ליצירת הנחלה השושלתית על‪-‬פי הפרויקט שלך‪ .‬מי יחיה בה‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬אולי תרצה אתה‪,‬‬
‫או נסטנקה‪ ,‬כשתגדל‪ .‬לא רחוק הזמן‪ ,‬כשלא יפריעו מי שדרכם האנטי‪-‬תבונה פועלת לכאלה אנשים כמוכם‪ .‬אולי הנכדות שלי‬
‫ירצו לחיות כאן או הנינות‪ .‬באיזשהו רגע הרגשתי צורך עז‪ ,‬בממשות להגשים את מה שתוכנן בעזרתך‪.‬‬
‫הזמנתי טרקטור‪ ,‬הוא חרש את ההקטר שלי‪ ,‬ועל ההקטר זרעתי שיפון ∗ לפני החורף‪ .‬את הגרעינים בעצמי זרקתי‪ ,‬גם‬
‫שכנים עזרו לי‪ .‬עם מחפר הערמתי סוללה מהאדמה לכל ההיקף בגובה מטר‪ ,‬מטר וחצי רוחב‪ .‬השנה דפנות מחרסית לא‬
‫הספקתי לעשות‪ ,‬התחילו גשמים והטמפרטורה ירדה‪ .‬באביב אתחיל לבנות אותם‪ .‬אבל גם ממה שהשנה נעשה ההקטר שלי‬
‫שינה את פניו‪ ,‬הוא היחיד שעל ההיקף הוקף בסוללת אדמה‪ ,‬ובמקום העשב השוטה השיפון נובט‪ .‬אפילו נדמה לי שהוא‬
‫קצת מתרברב לפני ההקטרים הקרובים אליו‪.‬‬
‫השנה עוד גם הספקתי לחפור בריכה‪ ,‬הקוטר שלה שלושים מטר בערך‪ ,‬באביב במים היא תתמלא‪.‬‬
‫עוד גם קניתי שתילים של עצי פירות שונים‪ .‬בינתיים‪ ,‬שתלתי אותם בחלקה של הבית שלי שמחוץ לעיר‪ .‬בסתיו הבא‬
‫אני מתכנן להביא אותם לנחלה שלי‪.‬‬
‫בחורף צריך להחליט‪ ,‬איך לעשות את הציפור שלך עם לב האש‪ .‬אני חושב שלכייר אותה מחרסית לא בעיה‪ ,‬אבל איך‬
‫לשרוף אותה‪ ,‬כמו שעושים בהכנת לבנים‪ ,‬כדי שלא תיהרס‪ ,‬כשיהיו גשמים? לא רק שהגובה שלה שלושה מטרים כמעט‪,‬‬
‫עוד גם הינף הכנפיים יוצא שנים‪-‬עשר מטר בערך‪ .‬בעצם‪ ,‬יש לי רעיון – לפסל אותה מחרסית‪ ,‬אחר‪-‬כך לנסר לחלקים‬
‫ולשרוף במפעל‪ ,‬ואז מחדש להרכיב את הציפור עם להט האש בנחלה על שפת הבריכה‪ .‬או שבהתחלה לעשות שלד‬
‫מלבנים‪ ,‬ואחרי זה לצפות אותו בחרסית‪.‬‬
‫הראיתי את היצירה שלך לחברים‪ ,‬ציירתי להם פשוט תא מחרסית עם אש שדולקת בפנים‪ ,‬הסברתי‪ ,‬איך אפשר לעבור‬
‫בו את הריפוי בחימום או שפשוט בחוץ עם החברים לשבת וליהנות מהמבט על האש‪ ,‬כמו ליד אח בחדר‪ .‬וגם הם אמרו‬
‫שרוצים לבנות משהו בסגנון הזה‪ .‬תאר לך‪ ,‬איך הם יתלהבו‪ ,‬כשיסתבר שזה לא פשוט תא שבו את הגוף אפשר לרפא‬
‫בעזרת החימום‪ ,‬אלא עוד גם ציפור יפה עם הלב הלוהט באש‪.‬‬
‫איך יכולת ליצור כזה פלא?‬
‫אנסטסיה משערת שעוזרים לך אנשי הציוויליזציה הארצית הראשונה‪ .‬אם זה כך‪ ,‬אז אולי הם יעזרו גם לכל מי‬
‫שמקימים את הנחלות השושלתיות שלהם?‬
‫בעצם‪ ,‬מצד שני‪ ,‬אם הפרויקט שלך הוא מתנה לכל הקוראים‪ ,‬אז יוצא שבאמת לכולם הם עזרו‪.‬‬
‫אנסטסיה עוד אמרה שהפרויקט שלך‪ ,‬וולודיה‪ ,‬לנחלה השושלתית – מהווה גם פרויקט של ספינה ביולוגית בין‪-‬כוכבית‬
‫שנשלטת במחשבה של אדם‪ ,‬והמראָה במרכז היא גם מכשיר ניווט‪ ,‬וגם מתג הפעלה‪ .‬זאת בשורה גדולה ונפלאה לאדם‬
‫מאת ציוויליזציה שלא מוכרת לאנשים של היום‪ .‬האם על כוכב‪-‬לכת אחר היא נמצאת או שבמימד אחר‪ ,‬זה לא חשוב‪ .‬היא‬
‫החלה לתקשר עם האנשים שבעולם חיים היום‪ ,‬בין השאר גם בשפה לא חומרית‪ .‬והיום חברת בני‪-‬האדם עומדת בפתח‬
‫תמורות כה גדולות ונפלאות‪.‬‬
‫כשאנסטסיה אמרה את זה‪ ,‬אז עוד לא כל‪-‬כך הרגשתי את החשיבות שבמילים האלה שלה‪ .‬אבל אחר‪-‬כך שוב הייתי‬
‫חושב על זה והגעתי למסקנה שבמאה אחוז היא צודקת‪ .‬וולודיה‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬בחברה שלנו הרבה מאוד מדברים על עצמים‬
‫בלתי‪-‬מזוהים‪ ,‬על חוצנים מכוכבי‪-‬לכת אחרים‪ ,‬יש גם לא מעט חיבורים שונים‪ ,‬שכתבו אותם‪ ,‬כביכול מורים גדולים‪ ,‬אבל‬
‫איפה תוצאה‪ ,‬שממש נראה אותה?‬
‫לא משתנה שום דבר‪ ,‬אנשים‪ ,‬כמו שהלכו בדרך שלהם אל הסוף המר‪ ,‬כך גם ממשיכים ללכת‪ .‬אפילו ציירתי לעצמי‬
‫כזאת תמונה דמיונית‪:‬‬
‫אנשים פוסעים על דרך‪ ,‬ובצד עומד אחד כזה לבוש בתלבושת‪-‬פלא‪ ,‬כדי להדגיש את הייחודיות שלו‪ ,‬וצועק‪:‬‬
‫ אני שליח‪ ,‬אני שליח‪ ,‬נציג כוחות גדולים‪.‬‬‫ ומה זה ייתן לנו? ‪ -‬אומרים לו האנשים‪ - .‬מה טוב הבאת לנו? אם אתה נציג כוחות גדולים‪ ,‬אז סלק מהעולם‬‫נרקומניה‪ ,‬זנות‪ ,‬מלחמות וגם את כל המחלות האלה‪.‬‬
‫ אתם לא מבינים‪ ,‬אני שליח‪....‬‬‫אבל את האנשים הוא לא הצליח לעניין‪ ,‬רק אדם אחד ניגש אליו‪.‬‬
‫ אם אתה שליח גדול‪ ,‬אז‪ ,‬בטח‪ ,‬תוכל לתת לי מאה רובל לבקבוק וודקה?‬‫ובתשובה‪:‬‬
‫ אני שליח גדול‪ ,‬בקולי עליכם לשמוע‪ ,‬לתת לי קורת גג‪ ,‬מזון‪ ,‬ואפילו על ידיכם תישאו אותי‪.‬‬‫הנה בערך כזה מסר בפי כל ה"שליחים" שהיו באים אלינו‪ ,‬לעולם שלנו‪.‬‬
‫אך הכל אחרת‪ ,‬וולודיה‪ ,‬עם הפרויקט שלך‪.‬‬
‫לעצמך שום דבר לא ביקשת‪ ,‬פשוט הצעת‪" :‬אנשים‪ ,‬תראו‪ ,‬אם מוצא חן בעיניכם‪ ,‬קחו ותהיו מאושרים"‪.‬‬
‫∗ שיפון משקם את הפוריות של הקרקע‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫וולודיה‪ ,‬כשעזבת‪ ,‬לא מיד אנסטסיה הבינה‪ ,‬הרבה זמן התבוננה בדגם של הנחלה שיצרת‪ .‬כבר אחר‪-‬כך הובן לה‬
‫שקיים קשר הדוק בין החלקים הנפרדים שלו‪ ,‬ושכולם ביחד הם מהווים לא אחר מאשר מכשיר ביולוגי בין‪-‬כוכבי שבן‪-‬רגע‬
‫יכול להעביר את האדם ביחד עם סביבת החיים שלו לכל כוכב‪-‬לכת‪ ,‬באשר יהיה‪.‬‬
‫על ההיקף של הנחלה מעטה ביולוגי של המכשיר הזה בעל עמידות מאוד גבוהה‪ .‬הציפור עם שלהבת האש מתוכננת‬
‫לטיהור מפני וירוסים‪ .‬המיקום הפנימי של הצמחים‪ ,‬הפירוט שלהם מצביע על הבטחת תנאי חיים למי שחי בתוך המכשיר‬
‫מראה הראי הוא לא אחר מאשר מתג הפעלה שמפעיל את התוכנה הביולוגית‪.‬‬
‫ֶ‬
‫הזה לתמיד‪ .‬המתקן עם מי‬
‫מבחינת העוצמה האנרגטית‪ ,‬המנוע של המכשיר הזה‪ ,‬אין עוד אחד כזה‪ ,‬הוא מבעד למושג של מהירות תנועה‪ ,‬כי‬
‫עקרון הפעולה שלו מבוסס על מחשבה של אדם‪ .‬היא צודקת?‬
‫עוד אנסטסיה אמרה שלכל ההמצאות הטכנוקראטיות יש ביולוגי דומה – יותר נכון‪ ,‬להיפך – והביולוגי הזה מושלם‬
‫הרבה יותר‪ .‬אף שכך‪ ,‬בכל‪-‬זאת‪ ,‬אנחנו מסתמכים על הישגי חקר החלל וטכנולוגיות המחשב כדי לקבל מושג על החלקים‬
‫הנפרדים של היצירה שלך‪ .‬אני חושב‪ ,‬הקוראים‪ ,‬שבקיאים בתכנות‪ ,‬יותר יבינו את מה שיצרת‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬וולודיה‪ ,‬יש כאן נקודה אחת שאני בספק לגביה‪ .‬ההיקף – מעטה‪ .‬הציפור עם לב האש – תוכנת אנטי‪-‬וירוס‬
‫לטיהור‪ .‬הראי עם האבוקות – מתג הפעלה‪ .‬את כל זה אעשה‪ ,‬אולי גם עוד מישהו יעשה את זה‪ .‬אבל הוראות שימוש לכל‬
‫זה אין‪ .‬לכל מכשיר תמיד מצורפות הוראות שימוש‪ ,‬כדי שהאדם לא יקלקל אותו ולא יזיק לעצמו‪ .‬ופה – כזאת טכניקה‬
‫ביולוגית רצינית‪ ,‬ובלי שום הוראות‪ .‬בטעות אדם יכול לעשות משהו לא נכון עם מתג ההפעלה‪ ,‬והמשפחה‪ ,‬בלי שבעצמה‬
‫רצתה‪ ,‬תתעורר על כוכב‪-‬לכת אחר‪ .‬ירצו לחזור‪ ,‬אבל איך – לא ידוע‪.‬‬
‫קניתי מראת שמונה פאות‪ ,‬גם אבוקות‪ .‬בערב בחלקה של הבית שלי שמחוץ לעיר הנחתי את המראה הזו על האדמה‪,‬‬
‫מסביב הדלקתי את האבוקות‪ ,‬יצא מאוד יפה‪ .‬אבל‪ ,‬אני חושב שזה סיכון לעשות את זה בגן בסתיו‪ .‬אחרי שעל המראה‬
‫שפכתי מים‪ ,‬הייתה תחושה‪ ,‬כאילו שהעצים מנסים להתעורר לחיים‪ ,‬כמו שהם עושים את זה באביב‪ .‬והרי אסור שזה יקרה‬
‫להם לפני החורף‪.‬‬
‫מאוד אני מצטער שלא יצא לי עוד לדבר איתך‪ ,‬וולודיה‪ ,‬כדי שיותר בפירוט תספר על הייעוד של המכשיר הזה‪ ,‬בשביל‬
‫מה הוא ואיך להשתמש בו? אולי הקוראים יצליחו לנחש או שבמוקדם או במאוחר בעצמי אני אבין‪ ,‬כשאעשה אותו על‬
‫ההקטר שלי‪.‬‬
‫עוד בעיה אחת יש לי‪ ,‬וולודיה‪ .‬צריך לנסח פנייה מובנת ותמציתית לרשויות השלטון במדינות השונות‪ .‬המטרה‪ :‬לקרוא‬
‫להם לנקוט צעדים ברי‪-‬ביצוע לשיפור סביבת החיים על האדמה‪ .‬לא פעם שוב ושוב הייתי חוזר ומנסח את הפנייה הזאת‪,‬‬
‫אבל כל פעם נדמה לי שאפשר יותר פשוט‪ ,‬יותר קצר‪ ,‬כדי שיותר משכנעת היא תהיה‪ .‬עד עכשיו הנה כך ניסחתי אותה‪ ,‬אולי‬
‫זה טוב? איך אתה חושב?‬
‫פנייה‬
‫רבותיי‪ ,‬בידי נכתבה סדרת ספרים שמאוחדים תחת השם "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ .‬אנשים רבים אשר קראו את‬
‫הספרים האלה‪ ,‬בגילאים שונים‪ ,‬בני לאומים שונים‪ ,‬דת ומעמד חברתי‪ ,‬רוכשים הקטר אדמה למשפחות שלהם ועליו הם‬
‫מקימים נחלות שושלתיות‪ .‬מי מהם דוקטור‪ ,‬ומי עובדים פשוטים‪ .‬רובם משכילים‪ ,‬והם גם מנוסים בניסיון החיים‪ .‬כל משפחה‬
‫בנפרד וכולם ביחד הם יוצרים סביבת חיים טובה יותר בכל המובנים לעצמם‪ ,‬לילדים שלהם ולדורות הבאים‪ .‬ברוסיה‬
‫ובארצות בריה"מ לשעבר בלי כל תמיכה מהמדינה האנשים האלה יצרו כבר למעלה ממאה וחמישים התיישבויות המורכבות‬
‫מנחלות שושלתיות‪ .‬יש מהן גדולות‪ ,‬עד שלוש‪-‬מאות משפחות‪ ,‬ויש גם קטנות‪ ,‬אשר ייסדו אותן עשר‪-‬חמש‪-‬עשרה משפחות‪.‬‬
‫עד כמה רבים הם‪ ,‬מאוחדים בקבוצות לא גדולות‪ ,‬ועל‪-‬פי רוב‪ ,‬בודדים אשר יוזמים פעולות דומות בארצות האחרות‪,‬‬
‫שבהן מוציאים את הספרים שלי "הארזים הצלצלניים של רוסיה" לאור‪ ,‬אין אני יודע‪ .‬אך כאלה אנשים ישנם‪ ,‬ובהתמדה‬
‫המספר שלהם הולך וגדל‪.‬‬
‫רבותיי‪ ,‬בעולם הרבה מאוד מדברים על הצורך לשפר את המצב האקולוגי שעל כדור‪-‬הארץ שלנו‪ .‬בחלק מהאזורים‬
‫המצב הזה כבר הפך להיות קריטי ומאיים בקטסטרופה עולמית‪ .‬כבר במשך שנים מתנהלות ועידות וסימפוזיונים ברמת‬
‫הממשלות של הארצות השונות‪ ,‬האו"ם והארגונים החברתיים השונים‪ .‬אך איה‪ ,‬רבותיי‪ ,‬ולו תוצאה מעטה‪ ,‬שבמו‪-‬עינינו‬
‫נראה אותה? האקולוגיה של העולם שלנו ממשיכה להחמיר‪.‬‬
‫רק האנשים אשר מייסדים את הנחלות השושלתיות שלהם עושים עשייה של ממש שמכוונת לשיפור סביבת חייו של‬
‫האדם‪.‬‬
‫רבותיי‪ ,‬אין אני מבקש מכם לדון ביתרונות או חסרונות של הספרים שלי וגם לא בי אישית‪.‬‬
‫אני מבקש לבחון את הרעיון עצמו מעמדת תבונה‪ .‬ואם‪ ,‬בהתבססותכם על המדע המודרני‪ ,‬לא תוכלו להציע שום דבר‬
‫אחר יעיל יותר – להתעמק במהות של הרעיון ולקבל אותו‪.‬‬
‫למי בדיוק לפנות עם המסר הזה‪ ,‬אני לא יודע‪.‬‬
‫ועוד גם רציתי לדבר איתך בנושא אחד רציני‪ .‬הרבה אני חושב על זה‪ .‬מנסה למצוא מוצא‪ .‬וולודיה‪ ,‬העניין הוא שעם‬
‫היחס שלך לחיים ועם איך שאתה רואה את מהות החיים יהיה לך קשה למצוא כלה‪ ,‬נערה שתבין אותך‪.‬‬
‫אתה‪ ,‬בטח‪ ,‬כבר יודע שמגיל צעיר נערות רבות חולמות להיות שחקניות‪ ,‬דוגמניות או להתחתן עם גבר עשיר‪ ,‬לבלות‬
‫בנופשים יקרים‪ ,‬ובבית שיהיו להן משרתים‪ .‬אם יקרה ותמצא חן בעיניך כזאת נערה‪ ,‬שלא קראה את הספרים ושום דבר לא‬
‫שמעה על הנחלות השושלתיות‪ – ,‬הרי אהבה אי‪-‬אפשר לחזות – אז בהתחלה אל תספר לה על הנחלה השושלתית‪ ,‬היא לא‬
‫תבין‪ .‬אבל כשאארגן את הנחלה לפי הפרויקט שלך‪ ,‬תבוא ביחד איתה ותראה לה את הנחלה‪ .‬כשתתקרבו אליה‪ ,‬תגיד לה‬
‫שהיא שלך ותיכנס איתה אל‪-‬תוך הנחלה‪ .‬תיכנס דרך הדלת של הבית הלבן‪ .‬המפתח תמיד יהיה באותו מקום‪ ,‬איפה‬
‫שסבתא הייתה משאירה אותו‪ .‬ושם הכל תראה לה‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫אנסטסיה אמרה שכאשר אישה רואה סביבת חיים מושלמת יותר מזו שבה לפני זה היא חיה‪ ,‬אז מיד נולד בה הרצון‬
‫ללדת ילד והיא נמשכת לגבר שעשה אותה כזאת‪.‬‬
‫וולודיה‪ ,‬אם תרגיש כזה רצון בנערה שלך‪ ,‬אז אתה יכול להיות בטוח – היא תאהב אותך ויניחו לה השטויות שהלהיבו‬
‫אותה בעבר‪.‬‬
‫ועוד שאלה מעניינת‪ :‬האדם שעובר לכוכב‪-‬לכת אחר ביחד עם המרחב של הנחלה השושלתית שלו ויוצר חיים על‬
‫הפלנטה הזו מידמה לאלוהים‪ .‬זה הגיוני‪ ,‬כי הרי הוא בורא עולם חדש על הפלנטה החדשה‪ .‬כבנו של אלוהים‪ ,‬לא פחות‬
‫יכולות מאשר לאביו צריכות להיות לו‪ .‬אבל לא פשוט הוא יחזור על מה שההורה שלו ברא‪ ,‬אלא ייצור סביבת חיים מושלמת‬
‫יותר‪ .‬אז עד כמה מושלמת ויפה צריכה להיות סביבת החיים הגשמית של האדם הזה – הנחלה השושלתית שלו? נראה‬
‫שעוד גילויים רבים ייעשו על‪-‬ידי בני‪-‬האדם‪ ,‬כשישלימו את סביבת החיים הארצית‪ .‬אבל כבר עכשיו מורגש קוצר‪-‬רוח‪ ,‬לראות‪,‬‬
‫באיזה יופי אלוהי ייבדלו הנשים אשר חיות בסביבה הזו‪ ,‬איך ייראו הגברים אשר ראויים להן ?‬
‫בן‪ ,‬על המתנה אני מודה לך‪ .‬אני בטוח‪ ,‬בעזרתה ייפתח עידן חדש בהתפתחות של כדור‪-‬הארץ והאנושות שעליו חיה‪.‬‬
‫על רקע האפשרויות העתידיות שהתגלו לנו‪ ,‬מאוד מצחיק לחשוב‪ ,‬במה התעסקו בני‪-‬האדם אלפי שנים – בני‪-‬האדם ששכחו‪,‬‬
‫מי הם‪.‬‬
‫אחות שלך‪ ,‬וולודיה‪ ,‬נסטנקה‪ ,‬הרבה פעמים באה לדמה‪ ,‬משחקת בפנים‪ .‬אנסטסיה סיפרה לי על החיים הקודמים של‬
‫נסטנקה‪ ,‬כאשר אנסטה היה השם שלה‪.‬‬
‫זהו‪ .‬די ארוך יצא המכתב‪ ,‬רק לא כל מה שרציתי להגיד כתבתי לך‪.‬‬
‫תהיה זהיר‪ .‬שמור על עצמך‪ ,‬וולודיה‪.‬‬
‫בכבוד אליך‪,‬‬
‫אבא שלך‪.‬‬
‫טקסט בצד האחורי של הכריכה‪:‬‬
‫עם חיוך על הפנים הולכת ילדה קטנה בנבכי הטייגה החיה של סיביר‪ ,‬מאום לא מבהיל אותה‪ ,‬איש לא תוקף אותה‪,‬‬
‫להיפך‪ ,‬על‪-‬פי הקריאה הראשונה החיות מוכנות חיש‪-‬מהר להושיט לה עזרה‪ .‬הולך האדם הקטן‪ ,‬כאילו צאצא לשושלת המלך‬
‫מהלך בין העומד לרשות החזקה שלו‪ .‬ובזמן הזה איפה נמצא הילד שלכם?‪..‬‬
‫‪87‬‬
‫לקבלת מידע הנוגע לתנועת "הארזים הצלצלניים" בישראל והקמת ישובים על בסיס אורח חיים של אנסטסיה‪ ,‬באפשרותכם‬
‫לפנות לאתר של אגודה "גני מולדת" – ‪. GaneyMoledet.org‬‬
‫© כל הזכויות שמורות‬
‫ליד וולדימיר מגרה‪,‬‬
‫יבגני פרונצ'ק – תרגום‪,‬‬
‫הוצאת "גני מולדת"‬
‫אין להעתיק קטעים מספר זה‬
‫בשום צורה שהיא ובשום אמצעי‪,‬‬
‫או לעבדם בדרך כלשהי‪ ,‬לרבות‬
‫צילום והקלטה‪ ,‬ללא אישור בכתב‪.‬‬
‫מסת"ב ?‪ISBN 978-965-7486-??-‬‬
‫‪Printed in Israel 2013‬‬
‫‪88‬‬