ספר שמיני פרק ב: הציוויליזציה החדשה

‫ולדימיר מגרה‬
‫טקסי האהבה‬
‫שמיני ‪-‬החדשה‬
‫הציוויליזציה‬
‫ ספר‬‫פרק ב'‬
‫ישראל‬
‫"גני מולדת"‬
‫‪2013‬‬
‫לטענת אנסטסיה‪ ,‬לתפיסה טובה‬
‫יותר של הטקסט‪ ,‬מוטב לקרוא את הספר‪,‬‬
‫כאשר אין משפיעים על השמיעה צלילים‬
‫המיוצרים ע"י עצמים ומנגנונים מלאכותיים‪.‬‬
‫צלילים טבעיים – שירת ציפורים‪ ,‬צליל הגשם‪,‬‬
‫רשרושי עלים על העצים – תורמים לתפיסה‬
‫טובה יותר של המסרים הטמונים בו‪.‬‬
‫תוכן ‪ -‬עניינים‬
‫אהבה – ישות של היקום ‪3 .......................................‬‬
‫התואמים חיינו לתוכנית האלוהית?‪6 .........................‬‬
‫מדוע באה והולכת האהבה? ‪7 ..................................‬‬
‫הצריך לחפש את החצי השני שלנו? ‪7 ........................‬‬
‫הדימוי המתעה ‪8 ....................................................‬‬
‫טקסי החתונה ‪10 ....................................................‬‬
‫לא רק הגוף משתתף ביצירת האדם ‪12 ......................‬‬
‫אל מעמקי ההיסטוריה ‪14 ........................................‬‬
‫על מה רצה לספר סוּנגיר? ‪16 ..................................‬‬
‫הנוהג השושלתי ‪20 .................................................‬‬
‫התמרון העטוף במסתורין ‪21 ....................................‬‬
‫האהבה וכושר הלחימה של המדינה ‪25 ......................‬‬
‫רוסיה המחוקה ‪26 ..................................................‬‬
‫המשגה שעשו הזקנים ‪28 ........................................‬‬
‫מהיותך משרת – הינך נסיך כעת ‪28 ..........................‬‬
‫לא לחזור על השגיאה ‪29 .........................................‬‬
‫המתן הגדול מהבורא ‪30 ..........................................‬‬
‫האהבה של הילדים ‪30 ............................................‬‬
‫האהבה‪ ,‬כבת משפחה לכל דבר ‪32 ...........................‬‬
‫האהבה האמיתית‪ ,‬בהכרח הדדית תהיה ‪33 ...............‬‬
‫בבית‪-‬הספר הוודרוסי גם האהבה לימדה ‪35 ...............‬‬
‫העשייה שקדמה לנישואים ‪38 ...................................‬‬
‫"זורם נחל" ‪38 .......................................................‬‬
‫סטוּשקה‪ ,‬דברי" ‪38 ............................................‬‬
‫ָ‬
‫" ַצ'‬
‫טקס קידושי הנישואים ‪40 ........................................‬‬
‫בריאת האדם ‪44 .....................................................‬‬
‫על טלגוניה אפשר להתגבר ‪46 .................................‬‬
‫הפסיכולוגיה של היווצרות והופעת האדם לעולם ‪48 .....‬‬
‫כשהגבר יילד את הילד‪49 .................................... ...‬‬
‫טקס לאישה היולדת בלי הבעל ‪52 ............................‬‬
‫ואיפה נלד את הילדים שלנו? ‪54 ...............................‬‬
‫לידה אצל הוודרוסים ‪55 ...........................................‬‬
‫לא קרבו האחרון של ראדומיר ‪57 ..............................‬‬
‫הם מהכוכבים יחזרו שוב לארץ ‪59 ............................‬‬
‫גם הכאוס הוא בר משמעות ‪63 .................................‬‬
‫מפגשים לנשמות תאומות ‪64 ...................................‬‬
‫טקס קידושי הנישואים לנשים עם ילדים ‪66 ................‬‬
‫נשים מהחברה הגבוהה ‪68 ......................................‬‬
‫פגישה דרך אלפי שנים ‪71 .......................................‬‬
‫הקידושין לאנסטסיה ‪73 ...........................................‬‬
‫אהבה – ישות של היקום‬
‫אהבה – ישות של היקום‬
‫האיש הזה איכשהו לפתע הופיע על הכביש‪ .‬הוא עמד כמעט באמצע הדרך עם הגב לג'יפ המתקרב אליו‪ .‬מיד התחלתי‬
‫להאט‪ ,‬כדי בזהירות לעקוף את איש‪-‬השיבה המוזר‪.‬‬
‫כאשר רק כעשרה מטרים נשארו עד אליו‪ ,‬הזקן פשוט הסתובב אלי ומוכנית אני לחצתי על דוושת הבלמים‪.‬‬
‫לפני על הכביש עמד סבא של אנסטסיה‪ .‬מיד הכרתי אותו‪ .‬שיער וזקן השיבה‪ ,‬בשום אופן לא השתלבו עם ברק העיניים‬
‫הצעירות הלא רגיל‪ ,‬וכזה חוסר שילוב מיד הבליט את הזקן על רקע זקנים רבים אחרים‪ .‬וגם הגלימה האפורה הארוכה שלא‬
‫מובן מאיזה בד נעשתה ועל‪-‬פי איזו גזרה הייתה מוכרת לי היטב‪ .‬ויחד עם זאת‪ ,‬לא האמנתי למראה עיניי‪ .‬איך איש‪-‬השיבה‬
‫הזה היה יכול להגיע מטייגת הסיביר לכאן‪ ,‬למרכז רוסיה‪ ,‬ולהופיע על הכביש המוביל מהעיר וולדימיר לעיר סוּזדָל‪ .‬איך? עם‬
‫איזו הסעה? איך בקלות המתבודד הסיבירי יכול להתמצא בסיבוכי מוסכמות התחבורה שלנו? אחרי הכל‪ ,‬הרי אין לו שום‬
‫תעודה מזהה המאפשרת נסיעה למרחקים ארוכים‪.‬‬
‫את הכסף‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא היה יכול להשיג על‪-‬ידי מכירת פטריות מיובשות‪ ,‬צנוברים‪ ,‬כמו שעשתה זאת הנכדה שלו‬
‫אנסטסיה‪ .‬אבל בלי תעודה מזהה‪...‬‬
‫נכון שאצלנו לחסרי בית רבים אין תעודה מזהה‪ ,‬והמשטרה לא יכולה לעשות עם זה שום דבר‪ .‬אבל לא הייתי אומר‬
‫שסבא של אנסטסיה דומה לחסר בית‪.‬‬
‫הוא לבוש‪ ,‬כמובן‪ ,‬בבגדים מרופטים וישנים‪ ,‬אבל תמיד הם נקיים‪ ,‬וגם המראה שלו מטופח למדי‪ ,‬פנים בהירות‪ ,‬על‬
‫הלחיים סומק קל‪.‬‬
‫אני כך גם המשכתי לשבת מאחורי ההגה של הג'יפ בלי תזוזה‪ .‬הוא בעצמו התקרב לרכב‪ ,‬ואני פתחתי לו את הדלת‪.‬‬
‫ היי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬נוסע לסוזדל? תקפיץ אותי? ‪ -‬שאל הזקן‪ ,‬כאילו כלום לא קרה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬בטח‪ ,‬עלה‪ .‬איך אתה כאן? איך הגעת עד לכאן מהטייגה?‬‫ איך הגעתי‪ ,‬אין לכך חשיבות‪ ,‬העיקר‪ ,‬לאיזו מטרה?‬‫ נו אז לאיזו מטרה?‬‫ לעשות איתך סיור בהיסטוריה האמיתית של רוסיה וגם להפיג את העלבון שלך עלי‪ .‬כך צוותה לי הנכדה אנסטסיה‪.‬‬‫אמרה‪" :‬זה אתה‪ ,‬סבא'לה‪ ,‬אשם בעלבון"‪ .‬אז הנה אני נוסע איתך לעשות סיור‪ .‬הלא דרכך לסוזדל?‬
‫ כן‪ ,‬רוצה לבקר במוזיאון‪ .‬וזה שנפגעתי ממך‪ ,‬באמת נכון‪ ,‬רק שזה כבר עבר לי‪.‬‬‫בשתיקה נסענו במשך זמן מה‪ .‬נזכרתי איך בקרירות נפרדו עם סבא של אנסטסיה בטייגה‪ .‬אפילו שלום לא אמרנו אחד‬
‫לשני‪ .‬הנה מה שקרה‪.‬‬
‫סבא של אנסטסיה ייעץ לי לייסד מפלגה והציע לקרוא לה "המפלגה שלנו"‪.‬‬
‫בכלל ההצעה להקים מפלגה המבוססת על הרעיונות של אנסטסיה כבר מזמן הועלתה על‪-‬ידי אנשים שונים‪ .‬דעתם של‬
‫רבים הייתה‪ :‬אנחנו זקוקים למפלגה על מנת להקל על האנשים לקבל אדמה לבניית הנחלה השושלתית ובעתיד להגן עליהם‬
‫מפני כל ההטרדות הביורוקרטיות של הפקידים‪ ,‬מאחר שלצערנו הרב‪ ,‬אף אחת מהמפלגות הקיימות אינה מתעסקת‬
‫בנושאים האלה‪.‬‬
‫בהתחשב בכך שישנם כוחות הפועלים נגד הרעיונות של אנסטסיה‪ ,‬המנסים להכפיש את האידיאות עצמן בכל דרך‬
‫אפשרית‪ ,‬וגם את האנשים שעל לבם הן מדברות‪ ,‬אותי ואת אנסטסיה‪ ,‬הועלו הצעות לייסד מפלגה‪ ,‬בלי שיושם דגש בסעיף‬
‫"מטרות ויעדים" בתקנון שלה על נושאי יצירת תנאים נוחים לבניית הנחלה השושלתית‪ .‬ובכלל הציעו לא להזכיר את‬
‫האידיאות של אנסטסיה‪ ,‬את הספרים מהסדרה "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ .‬שכנעו אותי שאחרת לא ירשמו את‬
‫המפלגה‪ .‬אז החלטתי בעניין הזה להתייעץ עם סבא של אנסטסיה‪ ,‬וגם לשאול‪ ,‬מה דעתו על המבנה של המפלגה‪ ,‬על‬
‫המטרות והיעדים העיקריים שלה‪ .‬חשבתי‪ :‬אם הוא מכיר היטב את מה שעשו הכהנים שתמיד היו יוצרים את המבנים‬
‫החברתיים השונים‪ ,‬את הדתות שקיימות כבר אלפי שנים‪ ,‬אז כנראה הוא יודע גם על עקרונות הארגון הסודיים שהודות להם‬
‫התצורות החברתיות האלו היו בעלות חיות שכזאת‪.‬‬
‫חוץ מזה גם הוא עצמו לא אחרון בין הכוהנים‪ .‬ואולי אף יותר חזק מאלה שהיום שולטים בעולם‪ .‬ואם זה כך‪ ,‬אז צריכים‬
‫להיות ידועים לו העקרונות שלפיהם נוצר אפילו ארגון הכוהנים עצמם שהחיוּת שלו אפילו יותר חזקה מזו של הדתות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬ארגון הכוהנים שהיה וקיים גם היום – מבנה על‪-‬דתי‪ ,‬שכן דווקא הכוהנים היו אחראיים על יצירת הדתות‬
‫והתצורות החברתיות החילוניות‪ .‬זה מתגלה מההיסטוריה של מצרים העתיקה ושל הארצות האחרות‪.‬‬
‫מכאן שסבא של אנסטסיה היה יכול לנסח עקרונות מסוימים של "המפלגה שלנו"‪ ,‬מה שהיה הופך אותה לארגון רב‬
‫עוצמה‪ ,‬ואולי החזק ביותר‪.‬‬
‫בלב תמים רציתי לשמוע את העצות שלו ולכן מצאתי רגע שבו‪ ,‬כפי שהיה נראה לי‪ ,‬הוא לא היה שקוע בחשיבה‪,‬‬
‫ודיברתי אליו‪:‬‬
‫ דיברת כאן על המפלגה‪ .‬גם הקוראים מזמן מדברים עליה‪ .‬אבל יש מי שמציע שבתקנון שלה לא נזכיר את אנסטסיה‪,‬‬‫את הרעיונות שלה‪ ,‬את הספרים‪ .‬כדי שהרישום יעבור בלי כל הבעיות‪.‬‬
‫הזקן עם שיער השיבה עמדה לפני‪ ,‬נשען על המטה של אביו‪ ,‬ושתק‪ .‬הוא לא פשוט שתק‪ ,‬במבט חודר הוא התבונן בי‪,‬‬
‫כאילו ראה אותי בפעם ראשונה‪ .‬המבט שלו איכשהו לא היה טוב‪ ,‬אלא ביקורתי יותר‪ .‬וכאשר‪ ,‬אחרי שהייה ארוכה‪ ,‬דיבר‪ ,‬גם‬
‫בקול שלו הורגשה נימה של מעין זלזול כזה‪:‬‬
‫ רישום‪ ,‬אתה אומר‪ .‬אז באת לבקש עצה? לבגוד או לא לבגוד?‬‫ מה פתאום לבגוד? אני באתי להתייעץ‪ ,‬איך לעשות כך שלא יהיו מכשולים לרישום המפלגה‪.‬‬‫ הן הרישום הוא לא מטרה בפני עצמה‪ ,‬וגם המפלגה היא לא מטרה בפני עצמה‪ .‬בלי הרעיונות‪ ,‬אתה אומר‪ ,‬בלי‬‫להזכיר‪ ,‬אבל איך אז הקוראים ידעו כי זו המפלגה שלהם? ולא מפלגה של בוגדים רודפי בצע? הציעו לך ליצור איזושהי צורה‬
‫‪3‬‬
‫חסרת משמעות‪ ,‬לא מבוססת‪ ,‬ללא אידיאה‪ ,‬ללא סמלים שבעזרתם המנהיגות כבר יעודה למאות שנים‪ .‬ואתה באת לשאול‬
‫אותי‪ ,‬הלא כדאי לנהוג כפי שייעצו‪ .‬לא הצלחת בעצמך להבחין בתחבולה?‬
‫הבנתי שיצרתי מצב טיפשי במידת‪-‬מה ובניסיון איכשהו לצאת ממנו‪ ,‬שאלתי שאלה אחרת‪:‬‬
‫ כעקרון רציתי לדעת‪ ,‬איזה עקרונות היית יכול לייעץ שעל‪-‬פיהם יגבשו את מבנה המפלגה‪ ,‬המטרות והיעדים שלה?‬‫מה שקרה בהמשך‪ ,‬פשוט הוציא אותי מהכלים‪ .‬איך שזה היה נראה לי אז‪ ,‬הזקן לא פשוט לא השיב על השאלות שלי‪,‬‬
‫בהתנשאות הוא התחיל ללגלג לי‪ .‬בהתחלה בפליאה הביט עלי‪ ,‬השמיע איזשהו קול כברוגזה‪ ,‬הפנה לי גב‪ .‬אפילו עשה צעד‬
‫אחד מפני‪ .‬אחר‪-‬כך בכל זאת הסתובב אלי ואמר‪:‬‬
‫ האין אתה מבין‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬כל התשובות לשאלות‪ ,‬אותן אתה שואל‪ ,‬צריכות להיוולד בתוכך עצמך ובכל מי שיחליט‬‫ליצור איתך את המבנה‪ .‬כמובן‪ ,‬אני יכול לייעץ לך‪ .‬ומחר מישהו אחר ייתן לך עצה‪ ,‬אחריו עוד אחד‪ ,‬ואתם לא תפעלו‪ ,‬אלא‬
‫רק תספגו עצות‪ .‬תלכו ימינה‪ ,‬אחר‪-‬כך שמאלה‪ ,‬תתקדמו קדימה ושוב תחזרו אחורה או שבמעגל סגור תדשדשו מסיבת‬
‫עצלות החשיבה‪.‬‬
‫הנה האמרה הזו "מסיבת עצלות החשיבה" מאוד פגעה בי‪ .‬אחרי הפגישה הראשונה עם אנסטסיה כבר לא שנה אחת‬
‫אני מתאמץ לחשוב גם ביום‪ ,‬וגם כשהולך לישון‪ .‬אולי כבר יש לי עומס יתר בראש מהעבודה הרציפה והמאומצת‪ .‬כתבתי‬
‫שמונה ספרים‪ ,‬בעצמי חשבתי על הנאמר בהם‪ .‬לפעמים כמה פעמים הייתי בודק את נכונות המשמעות של אמירות יחידות‪.‬‬
‫והרי את כל זה הזקן יודע‪.‬‬
‫העלבון החל להתלהט‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬השתלטתי על עצמי והסברתי‪ - :‬אבל לא מעט אנשים חושבים ומהרהרים‪ ,‬נוסדים‬
‫ארגונים שונים‪ :‬קומוניסטיים‪ ,‬דמוקרטיים‪ ,‬מחנה המרכז‪ .‬אבל‪ ,‬כמו שאדם אחד אמר‪" :‬לא חשוב איזו מפלגה נקים‪ ,‬בכל זאת‬
‫בסופו של דבר נקבל את אותה הצרה"‪.‬‬
‫ יפה אמר‪ .‬הנה גם אני אומר לך‪ :‬בחוג סגור אתם מדשדשים‪ ,‬כי מתעצלים לחשוב‪.‬‬‫ אבל מה פתאום מתעצלים לחשוב? אולי פשוט חסר מידע?‬‫ אז חסר מידע‪ ,‬ואתה באת אלי כדי לקבל אותו‪ .‬ותוכל לרדת לעומקו בחשיבה העצלה?‬‫העלבון המשיך לגבור‪ ,‬אבל החזקתי את הכעס ועניתי‪:‬‬
‫ נו אני כבר אנסה‪ ,‬אתאמץ‪.‬‬‫ אז תקשיב‪ .‬המבנה צריך להיות דומה לזה כמו שהיה בוֵ ֵצ'ה* של נוֹבגוֹרוֹד** בתקופתו המוקדמת‪ .‬ויותר מזה – תבינו‬‫בהמשך‪.‬‬
‫כזאת תשובה אפילו הכעיסה אותי‪ .‬הזקן ידע טוב מאוד‪ :‬בשום מקום אין תיעוד היסטורי על התקופה שלפני הנצרות‬
‫ברוסיה‪ ,‬הכל מחוק‪ .‬לכן אף אחד לא יוכל להגיד‪ ,‬איך עבד הוצ'ה הזה בנובגורוד‪ ,‬קל וחומר לא בתקופה המוקדמת שלו‪ .‬אז‬
‫הוא פשוט צוחק עלי‪ .‬אבל למה? מה עשיתי שהוא ככה‪ ...‬ניסיתי לדבר בנימה רגועה‪ ,‬מתוך הכבוד לגילו‪ ,‬אמרתי‪ - :‬סליחה‬
‫שהפרעתי‪ ,‬אתה אולי היית עסוק בעניינים חשובים‪ ,‬אני הולך‪.‬‬
‫והסתובבתי כדי ללכת‪ ,‬והוא אחרי‪:‬‬
‫ והמטרה או היעד של "המפלגה שלנו" יהיה יצירת תנאים להשבת אנרגיית האהבה למשפחות‪ .‬צריך להשיב את‬‫הטקסים והחגים היכולים לעזור למצוא החצי השני שלך‪.‬‬
‫ מה? ‪ -‬שוב הסתובבתי אליו‪ - .‬אהבה? למשפחות? אני מבין שאתה לא רוצה לדבר איתי על הדברים החשובים‪ .‬אבל‬‫לצחוק‪ ,‬למה?‬
‫ לא לועג לך אני‪ ,‬וולדימיר‪ .‬זה אתה לא מסוגל להבין‪ :‬אם לא תלמד בעצמך לחשוב‪ ,‬יידרשו שנים להסביר לך‪.‬‬‫ מה להסביר? לפחות בערך אתה בכלל יודע‪ ,‬איזה מטרות ויעדים כותבות המפלגות בכל העולם בתקנון שלהן?‬‫ יודע בערך‪.‬‬‫ נו אז תגיד‪ ,‬אם אתה יודע‪ ,‬נו תגיד‪.‬‬‫ הן מבטיחות כי בהכרח ישפרו את רווחת הכלל‪ ,‬ייתנו יותר חופש לאנשים‪.‬‬‫ הנה בדיוק‪ .‬ואם עוד יותר לדייק‪ :‬יפתחו את התעשייה‪ ,‬יבטיחו דירה לכל אחד‪ ,‬ימנעו אינפלציה‪.‬‬‫ טיפשות שכמותה לא תיאמן‪ - ,‬בבוז אמר הזקן‪.‬‬‫ טיפשות? כן‪ ,‬יהיה מטופש אם אני אקשיב לך וכיעד המרכזי בתקנון של המפלגה ארשום‪" :‬המפלגה תעסוק בפתרון‬‫בעיית חיפוש החצי השני לכל אדם"‪.‬‬
‫ ועוד גם תוסיף‪" :‬המפלגה תשיב לעם את אורח החיים והטקסים היכולים לשמור על האהבה במשפחות לתמיד"‪.‬‬‫ על מה אתה מדבר?! אתה ‪ ...‬רוצה לשים אותי לצחוק לפני העם? בעניינים האלה‪ ,‬חיפוש החצי השני או איך שזה‬‫נקרא‪ ,‬מתעסקות כל מיני סוכנויות לנישואים על בסיס מסחרי‪ .‬ועם כאלה מטרות ויעדים נקבל לא מפלגה‪ ,‬אלא איזושהי‬
‫סוכנות שידוכין‪ .‬והאהבה במשפחות – עניין אישי של כל משפחה‪ ,‬ואף אחד לא רשאי להתערב בעניינים המשפחתיים‪ ,‬שום‬
‫מפלגה‪ .‬זה לא מהעניינים המדיניים‪.‬‬
‫ והמדינה שלך‪ ,‬הלא מהמשפחות מורכבת? האם לא המשפחות מהוות את היסוד של כל מדינה?‬‫ מהוות‪ ,‬מהוות‪ ,‬אז הנה המדינה צריכה להעלות את רמת‪-‬החיים של המשפחות ושל כל אזרח‪.‬‬‫ ומה‪ ,‬אם תעלו את רמת‪-‬החיים במדינה‪ ,‬תשיבו את האהבה להמוני המשפחות?‬‫ לא יודע‪ .‬אבל הרי מקובל לחשוב שכל המדינות צריכות לדאוג לרמת‪-‬החיים של האזרחים‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬תחשוב על המשמעות של צירוף המילים "רמת חיים"‪ .‬בשקט תתעמק במשמעות שלו‪ .‬עכשיו אומר אותו‬‫קצת אחרת‪ :‬רמת החיים המאושרים‪ .‬תחשוב ותבין‪ :‬רק האהבה יכולה להעלות את רמת החיים של כל אדם לנקודה הגבוהה‬
‫ביותר של אושר‪ .‬לא כסף‪ ,‬לא ארמונות‪ ,‬אלא רק התחושה שהעניק הבורא לאדם – הרגשת האהבה‪.‬‬
‫* וצ'ה – אספת בני יישוב למטרת פתרון ענייני הציבור במאות ‪ 15- 10‬ברוסיה‪.‬‬
‫** נובגורוד ‪ - -‬מרכז עירוני עתיק ברוסיה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫האהבה – היא ישות קוסמית‪ .‬ישות חיה שחושבת‪ ,‬עם אינטליגנציה במידה רבה‪ .‬היא רבת עוצמה ולא במקרה אלוהים‬
‫התפעל ממנה‪ ,‬העניק את האנרגיה הכבירה שלה במתנה לאדם‪ .‬צריך לנסות להבין את האהבה‪ ,‬וגם ברמת המדינה לא‬
‫להתבייש להקדיש לה תשומת‪-‬לב‪.‬‬
‫והמדינה המורכבת מהמוני משפחות המביאות לעולם ילדים באהבה לא תסבול מאינפלציה ופשיעה‪.‬‬
‫לה‪ ,‬לכזאת מדינה‪ ,‬אין צורך להילחם במידות רעות‪ :‬הן תיעלמנה בחברה‪ .‬וישתתקו כל הנביאים המתחכמים‬
‫והמטעים‪ .‬מאי‪-‬הבנתם הם לא הזכירו או שלא ידעו‪ ,‬לא משנה‪ ,‬אך את האנשים הם הסיחו מהעיקר אל איפה שהאהבה‬
‫איננה‪.‬‬
‫על כך הכוהנים ידעו‪ ,‬ולכן בכך תמכו בנביאים‪.‬‬
‫במהלך מאות שנים האנושות יצרה טקסים לעזור לחיים ולאהבה‪ .‬ולא חשוב אם הבורא רמז על הטקסים ההם או‬
‫שחכמת העם השיאה אותם אל הנקודה הנעלה ביותר‪ .‬הם באמת בראו את הרגשת האושר ועזרו לצעירים לזכות באהבה‬
‫ושמחה לעד‪ .‬כל טקס התאפיין לא באמונה אוקולטית טפלה‪ ,‬כמו היום‪ .‬חינוך והשכלה הגבוהים ביותר הוא היה‪ ,‬מבחן‬
‫היקום‪ .‬על טקס הנישואים הוודרוסי ממעמקי מאות השנים סיפרה לך אנסטסיה‪ .‬רק בספר אחד אתה הצגת אותו‪ ,‬והוא ראוי‬
‫להיות מוזכר בכל אחד מהספרים‪ .‬בינתיים לא עד הסוף הוא הובן על‪-‬ידך ועל‪-‬ידי האנשים החיים היום‪.‬‬
‫תראה‪ :‬היא גם סיפרה לך על דרכי חיפוש האדם האהוב העתיקות מאוד‪ .‬אך גם להן לא עד הסוף נהייתם מודעים‪.‬‬
‫אשמה גם‬
‫אומר‪ ,‬בכך ֵ‬
‫הנכדה אמרה‪" :‬כנראה לא חזקים הדימויים שיצרתי"‪ .‬כל האשמה היא לוקחת על עצמה‪ ,‬אך אני ַ‬
‫עצלות החשיבה שלך או שלכם‪.‬‬
‫בכל אות ואות שמיטב מדענים יפרשו את טקס הנישאים הוודרוסי‪ .‬והם לא ימצאו‪ ,‬האמן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬לא ימצאו בו אף‬
‫עשייה אוקולטית או אמונה טפלה‪ .‬הוא רציונלי ומדויק לבריאת האהבה‪ .‬על רקע שלו אתה תראה את האבסורד‪ ,‬האוקולטיזם‬
‫והאמונות הטפלות שבחגיגות המודרנית‪ .‬עליך להבין‪ :‬לאנסטסיה ידוע לאין שיעור יותר ממה שהיא אומרת לך‪ .‬גם הכוהנים‬
‫לא מיד מבינים את מה שהיא עושה‪ ,‬את היגיון העשייה שלה ובהמשך רק מתפלאים מהיצירה של הנכדה‪.‬‬
‫שאל אותה והשראה עורר בה בשאלתך‪ .‬שאל אותה‪ :‬איזה טקס היה לוודרוסים בהולדת הילדים?‬
‫על כך היא לא תספר לך בעצמה‪ .‬סבורה כי יש לדבר רק על מה שאתה מחשיב כמעניין‪ .‬אבל אתה לא יודע איזו חוכמה‬
‫גדולה ממאות השנים טמונה בטקסים הקדומים‪ .‬הם בריאת העולמות הקוסמיים‪.‬‬
‫לבוז יכול לזכות העם אשר שכח את החוכמה של מאות השנים מהאבות והאמהות שלו‪ .‬ולא חשוב‪ ,‬אם כל אחד בעצמו‬
‫היה שוכח או בהשפעת הכוהנים השולטים במדעים האוקולטיים‪.‬‬
‫שאל ובשאלתך עורר השראה בנכדה‪ .‬וגם דע לקרוא למפלגה לבריאת האהבה‪ .‬ואילו בינתיים‪ ,‬מעט עניין אני מוצא בך‪.‬‬
‫זמן רב נדרש להסביר לך את מה שעד כדי כך נראה בברור‪ .‬סלח לי‪ ,‬לזקן‪ .‬לכה‪ .‬על הלא נעים לא טוב לי לדבר ולחשוב‪.‬‬
‫הזקן הסתובב ולאט הלך לדרכו‪ .‬עמדתי לבדי בטייגה עם הרגשה‪ ,‬כאילו ירקו עלי‪ .‬העלבון שהופיע בתחילת השיחה‬
‫איתו לא איפשר להבין את כל מה שאמר‪ .‬אבל מאוחר יותר‪ ,‬כשכבר חזרתי הביתה‪ ,‬הרבה פעמים במחשבות שלי הייתי חוזר‬
‫לשיחה בטייגה‪ ,‬הייתי חושב ומנתח‪ .‬מאוד רציתי להוכיח‪ ,‬ואולי יותר לעצמי‪ ,‬מאשר לסבא של אנסטסיה‪ ,‬שלא עד כדי כך‬
‫שקעתי בעצלות בחשיבה שלי‪.‬‬
‫רציתי שבתוך עצמי יופרך או יאושר מה שאמר‪.‬‬
‫בטייגה הזקן דיבר שכל עוד אנשים רק יקשיבו לעצות ועד שכל אחד בעצמו לא יתחיל לחשוב על מהות החיים‪ ,‬החברה‬
‫לא תיחלץ משרשרת האסונות החברתיים‪ .‬ולא יהיה מאושר האדם‪.‬‬
‫דומה שכך זה באמת‪.‬‬
‫הוא גם דיבר על קיום התוכנית של אלוהים‪ .‬במה מדובר? עד כמה חיי האדם של היום תואמים לתוכנית הזו?‬
‫‪5‬‬
‫התואמים חיינו לתוכנית האלוהית?‬
‫התואמים חיינו לתוכנית האלוהית?‬
‫אדם נולד בקומה השנייה בחדר הניתוחים של בית היולדות‪ .‬לפליאת הרופאים‪ ,‬הרך הנולד היה לגמרי בריא‪.‬‬
‫שנייה אחר שנייה‪ ,‬חלפו הימים והחודשים‪ ,‬הקטן הלך לגן‪ ,‬לבית‪-‬הספר‪ ,‬לאוניברסיטה‪" .‬המלומדים והחכמים" –‬
‫המחנכות‪ ,‬המורים והפרופסורים הכניסו בו תוכנית חיים מסוימת‪.‬‬
‫האדם החליט‪ :‬העיקר בחיים – שיהיה לו הרבה כסף המאפשר לו לאכול טוב‪ ,‬להיות בעל דירה‪ ,‬מכונית‪ ,‬להתלבש‬
‫בבגדים טובים‪ .‬והוא השתדל לעבוד הרבה‪ ,‬לפעמים בשתי משמרות אפילו‪.‬‬
‫ובאותה העת השניות ספרו שנים‪ ,‬וכשהגיע לפנסיה‪ ,‬הצליח להרוויח כסף לרכישת דירת שני חדרים ומכונית יד שניה‪.‬‬
‫עוד לפני שפרש לפנסיה הוא התאהב‪ ,‬התחתן‪ ,‬התגרש‪ ,‬שוב התחתן‪ .‬מאשתו הראשונה נולד לו ילד‪ ,‬אבל אחרי הגט‬
‫נשאר עם אמא שלו‪ .‬מאשתו השנייה גם נולד לו ילד‪ ,‬אבל נסע רחוק ממנו לאזורי הצפון‪ ,‬מטלפן אליו פעם‪-‬פעמיים בשנה‪.‬‬
‫השניות מדדו את שנות הזקנה‪ .‬האדם חלה ונפטר‪ .‬כזהו גורלם המר של רוב בני‪-‬האדם החיים בעולם‪.‬‬
‫יש מיעוט שמצליח להפוך לאומנים מפורסמים‪ ,‬פוליטיקאים‪ ,‬נשיאים‪ ,‬מיליונרים‪ .‬חיי סוג זה של אנשים נחשבים‬
‫למאושרים יותר‪ ,‬אך זוהי אשליה‪ .‬גם להם לא פחות דאגות מהאחרים‪ ,‬ובדיוק אותו הקץ‪ :‬זקנה‪ ,‬מחלות ומיתה‪ .‬היכול להיות‬
‫שכזה גורל ייעדה התוכנית האלוהית לבני‪-‬האדם החיים על הארץ? לא!‬
‫הבורא לא יכל לייעד כזה גורל אכזר ועצוב לילידם שלו‪ .‬זאת חברת בני‪-‬האדם עצמה‪ ,‬תחת השפעת כוחות מסוימים‪,‬‬
‫זנחה את התוכנית האלוהית ונעמדה בדרך ההשמדה והעינוי העצמיים‪.‬‬
‫מישהו יכול לפקפק בקיום תוכנית חיי האדם האלוהית‪ .‬הן לא מדברים עליה המדענים‪ ,‬הפוליטיקאים‪.‬‬
‫הדתות מפרשות את מיזמו של אלוהים‪ ,‬אך תמיד דרך מתווכים‪ ,‬ולרוב‪ ,‬הפרשנויות שונות אחת מהשניה‪ .‬הן מאוחדות‬
‫רק בדעה אחת‪ ,‬שיש אלוהים‪.‬‬
‫בקיומה של הישות העליונה‪ ,‬ברת התבונה והאינטלקט אשר בראה את העולם הגלוי לעינינו‪ ,‬את החיים הארציים‪,‬‬
‫מאמינים פילוסופים ומדענים רבים‪ .‬ובכך אי אפשר שלא להאמין‪ .‬כי בחכמה שכזו הכל קשור אחד עם השני בעולמנו‪ .‬ואם‬
‫כך‪ ,‬אז הישות העל‪-‬נבונה יכלה לברוא רק עם משמעות‪ ,‬רק את הנצחי‪ ,‬ולייעד עתיד שמח לכולם‪ ,‬ובראש ובראשונה‪ ,‬לאדם‬
‫האהוב שלה הדומה לה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הוצע לאדם אורח חיים מסוים על כדור‪-‬הארץ המאפשר לו להתוודע לעצמו‪ ,‬לעולם‬
‫ומלואו‪ .‬להכיר ולהמשיך לממש את התוכנית האלוהית‪ ,‬בעוד הוא מביא אליה בריות נפלאות משלו‪ .‬אלוהים רוצה מהבן‪-‬‬
‫האדם בריאה משותפת ושמחת כולם מהמראה שלה‪.‬‬
‫התוכנית של אלוהים קיימת ללא ספק‪ ,‬ולהתוודע לתוכנית הזו יכולים לא אנשי סגולה יחידים‪ ,‬אלא כל החפץ בכך‪.‬‬
‫התוכנית האלוהית מתוארת לא באותיות או חרטומים על גיליונות פפירוס‪ ,‬אלא בסימנים האופייניים רק לאלוהים עצמו החיים‬
‫של הטבע אשר ברא‪ .‬היכולת האינטלקטואלית‪ ,‬השכלית של האנשים בתקופת רוסיה הקדומה עוד איפשרה לקרוא את‬
‫הספר האלוהי הכביר הזה‪ .‬היום רוב בני‪-‬האדם מכירים רק חלק קטנטן מתוך מיליארדי הסימנים‪-‬האותיות האלה‪ ,‬ואנחנו‬
‫נצטרך מחדש להתחיל ללמוד את הא"ב האלוהי‪.‬‬
‫הספר שאני כותב עכשיו הוא לא בנושאים דתיים‪ .‬ואין זה ניסיון לדון בנושאים פילוסופיים‪ .‬הספר הזה – קריאה‬
‫למחקר‪ ,‬הכרת התוכנית האלוהית‪.‬‬
‫אין בכוונתי ללמד מישהו או להטיף משהו‪ .‬אני רק רוצה להביא לידיעת הקוראים את המידע על תרבות ההורים‬
‫הקדמונים שלנו דרך הטקסים שחושבו על‪-‬ידי האישים המלומדים ונועדו לשמור על האהבה במשפחות ולקרוא לכולם לתקן‬
‫או לאשר את המסקנות המוסקות‪.‬‬
‫להוציא את החומר הבא לאור גרמו לי הנאמר והמסקנות הלוגיות של מתבודדי הטייגה‪ ,‬ובראש ובראשונה – של‬
‫אנסטסיה‪.‬‬
‫יש צורך בהוצאת החומר הזה לאור על מנת להעביר את המידע דרך הרגשות של כל אחד ובמאמצים משותפים‬
‫להתחיל לפעול כפי ההיגיון של החיים‪ .‬ובתקווה כי הדור שלנו יתחיל לחשוב ומהר יותר יבנה את הציוויליזציה החדשה לעצמו‬
‫ולילדים שלו‪.‬‬
‫תפיסתית אנסטסיה תיארה‪ ,‬אולי רק את הסעיף הראשון בתוכנית ההתפתחות של האנושות‪ ,‬וזוהי המהות שלו‪" :‬על‬
‫חברת בני‪-‬האדם להכיר את התוכנית האלוהית‪ ,‬בשימושה בחומר שניתן לה על‪-‬ידי האלוהים‪ ,‬ולהפוך את כל הארץ לנווה גן‬
‫עדן מקסים‪ ,‬ליצור חברת כל היצורים החיים המאוזנת בהרמוניה‪ .‬בהגיעו של האדם לרמה כזו של החיים‪ ,‬ייפתחו בו היכולות‬
‫לבריאת חיים על כוכבי לכת האחרים בגלקסיות האחרות"‪.‬‬
‫עם כוונה לכזאת תפיסה אדירה‪ ,‬תחילה אנסטסיה הציעה לבנות נחלות שושלתיות‪.‬‬
‫אז בואו גם אנחנו נתחיל את מחקרינו מהבעיות הידועות והפשוטות כלפי חוץ‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מדוע באה והולכת האהבה?‬
‫מדוע באה והולכת האהבה?‬
‫אח‪ ,‬כמה שירים וחיבורים פילוסופיים מוקדשים לרגש הזה‪ .‬קשה למצוא יצירה ספרותית שבה‪ ,‬במידה כזאת או אחרת‪,‬‬
‫לא יתייחסו לנושא האהבה‪ .‬כמעט כל הדתות מדברות על אהבה‪ .‬נחשב כי הרגש הנעלה הזה על‪-‬ידי אלוהים הוענק לאדם‪.‬‬
‫אבל מציאות חיי האדם של היום מציגה את רגש האהבה כתופעה הסדיסטית ביותר‪.‬‬
‫בואו נדבר איך שהכל קורה באמת‪ .‬הנתונים הסטטיסטיים מראים‪ %70-60 :‬מהנישואים מתפרקים‪ .‬לפירוק הזה‬
‫קודמות שנות חיים כושלות של שני המאוהבים לשעבר‪ .‬לפעמים השנים האלו עוברות בהעלבות הדדיות‪ ,‬ריבים ואפילו‬
‫מכות‪.‬‬
‫הרגש כבהתחלה‪ ,‬הנפלא‪ ,‬המעורר השראה חולף‪ ,‬ובמקומו באות – שנות הכעס‪ ,‬הפגיעות‪ ,‬השנאה‪ ,‬וכתוצאה – ילדים‬
‫אומללים‪.‬‬
‫כזאת היא התוצאה המצערת של האהבה בימינו‪.‬‬
‫האם בתוצאה כזאת ניתן לראות מתת האל? וודאי שלא!‬
‫אך אולי זה אנחנו בעצמנו סוטים מאורח חיים מסוים שאופייני לאדם‪ ,‬ולכן האהבה עוזבת‪ ,‬ובכך מאותתת לנו‪" :‬איני‬
‫יכולה לחיות בתנאים כאלה‪ .‬אורח החיים שלכם הורג אותי‪ .‬וגם אתם עצמכם גוססים"‪.‬‬
‫בשובי במחשבות שלי לשיחה בטייגה‪ ,‬הייתי נזכר איך שלא רגיל דיבר המתבודד‪ ,‬איש‪-‬השיבה על האהבה‪" :‬האהבה –‬
‫זוהי האנרגיה הקוסמית בעלת העוצמה הרבה ביותר‪ .‬איננה משוללת חשיבה‪ .‬יש לה מחשבות ורגשות משלה‪ .‬אהבה – זוהי‬
‫יצור חי‪ ,‬ישות עצמאית חיה‪.‬‬
‫כרצונו של אלוהים‪ ,‬היא נשלחה לארץ ומוכנה להעניק את האנרגיה הכבירה שלה לכל אדם החי על כדור הארץ ולהפוך‬
‫את חייו נצחיים באהבה‪.‬‬
‫היא באה לכל אחד‪ ,‬בשפת הרגשות מנסה לספר על התוכנית האלוהית‪ ,‬ואם אינו מקשיב לה האדם‪ ,‬היא אלוצה לעזוב‪,‬‬
‫לא מרצונה‪ ,‬אלא על‪-‬פי רצון האדם"‪.‬‬
‫אהבה! רגש מסתורי‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי שכמעט לכל אדם שאי‪-‬פעם חי על הארץ יצא לחוות אותו‪ – ,‬עד היום הוא לא נחקר‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬נושא האהבה מוזכר ברוב יצירות השירה והפרוזה‪ ,‬ברוב הז'אנרים של האומנות‪ .‬מצד שני‪ ,‬כל המידע בהם‬
‫רק מציג כזאת תופעה כמו האהבה כעובדה‪ ,‬ובמקרה הטוב מתאר את גילוייה החיצוניים ואת אופני ההתנהגויות של האנשים‬
‫השונים תחת השפעת הרגש שהופיע בהם‪.‬‬
‫אבל האם באמת עד כדי כך חשוב לחקור את רגש האהבה המוכר לכולם?‬
‫המידע היוצא דופן שבשום מקום לא נתקלנו בו קודם לכן אשר קיבלתי בטייגה הסיבירית‪ ,‬מעיד‪ :‬מאוד הכרחי לחקור‪,‬‬
‫ללמוד להבין את האהבה‪ .‬אני חושב שאחת התשובות הנכונות ביותר לשאלה‪ ,‬מדוע האהבה הולכת‪ ,‬תהיה התשובה‬
‫הפשוטה‪ :‬היא עוזבת‪ ,‬כי לא זכתה להבנה‪.‬‬
‫ואילו בעבר אנשים הבינו אותה‪.‬‬
‫בעצמכם תחשבו‪ :‬לפני יותר מעשרת אלפים שנים הוודרוסים היו בעלי ידע שבעזרתו היו עושים את מה שהיה מחזק‬
‫את האהבה‪ ,‬ויתרה מזו‪ ,‬היה עושה אותה נצחית‪ .‬אחד המעשים האלה – טקס הנישואים הוודי הקדום‪ .‬לאחר שהוא הוצג‬
‫באחד הספרים שלי‪ ,‬מדענים‪-‬חוקרים רבים החלו לנטות לטענה כי הריטואל הזה‪ ,‬ביכולתו להפוך את הרגש שהתלהט‬
‫בתחילה לנצחי‪ .‬בעודי משווה אותו לטקסים של עמים שונים בעבר והיום‪ ,‬יותר ויותר התחלתי להשתכנע במחשבה‪ :‬טקס‬
‫הנישואים הוודי הקדום מהווה עשייה רציונלית‪ ,‬בה מחושבים כל ההיבטים על‪-‬ידי החכמה העממית‪ ,‬וגם היום היא יכולה‬
‫לעזור לזוגות רבים לזכות באהבה נצחית‪.‬‬
‫אך הכל לפי הסדר‪ .‬ונתחיל מהעיקרי‪.‬‬
‫הצריך לחפש את החצי השני שלנו?‬
‫הצריך לחפש את החצי השני שלנו?‬
‫"החצי השני שלי" – כזה ביטוי נפוץ בעם‪ .‬בואו נגדיר לעצמנו‪ ,‬מהו "החצי השני שלי"‪ .‬אני חושב‪ ,‬רבים יוכלו להסכים עם‬
‫ההגדרה הבאה‪ :‬זהו אדם‪ ,‬גבר או אישה‪ ,‬הקרוב לכם ברוחו‪ ,‬באיך שהוא רואה את החיים‪ ,‬איתו נעים לכם להיות ביחד‪ ,‬אליו‬
‫אתם נמשכים‪ ,‬בין השאר מדובר גם במראה החיצוני שלו‪ ,‬ואשר ביכולתו לעורר בכם השראה לאהבה‪.‬‬
‫האם צריך לחפש את הנפש התאומה שלנו‪ ,‬או שבעצמה היא תימצא על‪-‬פי רצון הגורל?‬
‫כפי שמראה ניסיונה של האנושות במאות השנים הרבות ‪ ,‬יש צורך בחיפוש מכוון‪ .‬על כך מעידות ההגדות הרבות שבהן‬
‫בחורים‪-‬גיבורים היו יוצאים למסעות ארוכים בחיפוש הנבחרה שלהם‪.‬‬
‫יש טקסים עתיקי‪-‬יומין המסייעים בחיפוש החשוב ביותר בחיינו‪.‬‬
‫ישנם גם טקסים עתיקים מאוד העוזרים לקבוע אם אינה מוטעית הבחירה שלנו? אם לא מהרע התחבר לנו החצי‬
‫השני?‬
‫חלקם הצגתי בספרים הקודמים‪ .‬בדיבורי על הטקסים‪ ,‬לא התייחסתי לאלה הידועים לכולם‪ ,‬אלא בעיקר תיארתי את‬
‫אלה שלא פגשנו בשום מקום קודם לכן‪ .‬בספר הזה בהקשר אחר אני אחזור על החשוב בטקסים – טקס הנישואים שהוא גם‬
‫הטקס הבוחן את נכונות הבחירה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫"נו אז קדימה‪ ,‬שלוף את הטקסים ברי ההשפעה המפליאה‪ - ,‬יחשבו חלק מהקוראים‪ - ,‬בשביל מה צריך איזשהו שיפוט‬
‫עליהם? אז דווקא כן צריך את השיפוט שלנו! אנחנו צריכים את ראיית המציאות של היום‪ ,‬לנתח‪ ,‬אחרת לא נבין את‬
‫המשמעות המעמיקה של החוכמה העממית‪ .‬הכול יחסי בעולם‪ ,‬ולכן יש צורך בהשוואה‪.‬‬
‫אז הנה בואו נראה‪ ,‬אילו מצבי החיים של העולם המודרני יכולים לעזור לפגישה ואילו – להפריע לה‪.‬‬
‫כמה שזה לא ייראה מוזר‪ ,‬אך דווקא בזממנו המודרני‪ ,‬וכפי שנראה לנו שהוא גם שופע במידע‪ ,‬פחות ופחות יש מצבים‬
‫העוזרים לפגישת שני החצאים‪.‬‬
‫האנשים החיים בערים הגדולות המאוכלסות בצפיפות כאילו במחיצות בלתי‪-‬נראות מופרדים אחד מהשני‪.‬‬
‫הרבה פעמים האדם החי בדירה המודרנית בבניין רב‪-‬קומות לא מכיר אפילו את השכנים לחדר‪-‬המדרגות‪ .‬הנוסעים‬
‫בתחבורה הציבורית‪ ,‬אפילו העומדים‪ ,‬נצמדים אחד לשני‪ ,‬כל אחד שקוע בבעיות שלו‪.‬‬
‫גם לעוברי‪-‬האורח ברחוב לא אכפת אחד מהאחר‪.‬‬
‫באמריקה‪ ,‬למשל‪ ,‬אסור ארוכות להביט באישה‪ ,‬שכן זה יכול להיחשב כהטרדה מינית‪.‬‬
‫מכאן שאם יושבים בדירה או שאנחנו בדרך ללימודים‪ ,‬לעבודה‪ ,‬כמעט לא ניתן למצוא את הנפש התאומה שלנו‪.‬‬
‫נניח‪ ,‬העבודה שלכם מייעדת מגעים רבים‪ .‬נניח‪ ,‬אתם יושבים בקופה רושמת בסופרמרקט גדול‪ .‬אבל כל אחד מהקונים‬
‫העוברים דרככם לא מתכוון להכיר אתכם‪ ,‬אתם‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬יותר נחשבים כתוסף לקופה‪.‬‬
‫המכללה או האוניברסיטה‪ ,‬בה מרוכזים אנשים צעירים רבים‪ ,‬אף שמאפשרת לתקשר אחד עם השניה וליצור זוגות‪,‬‬
‫אינה מהווה מקום בחירה המוני‪ ,‬שהרי בכל זאת למוסד החינוכי פונקציה אחרת‪.‬‬
‫היום מקובל להחשיב את הבארים‪ ,‬המסעדות‪ ,‬הדיסקוטקים‪ ,‬אתרי הנופש כמקומות הנוחים ביותר להיכרויות‪ .‬אבל‬
‫מהיכרויות שכאלו‪ ,‬אפילו אם הן מובילות לברית הנישואים‪ ,‬ככלל‪ ,‬לא יוצאים חיים מאושרים באהבה ובהבנה הדדית‪.‬‬
‫בתשעים מתוך מאה מקרים‪ ,‬כפי שמעידה הסטטיסטיקה‪ ,‬נישואים כאלה מתפרקים‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬הסיבה נעוצה בדימוי הכוזב‪ .‬למה אני מתכוון? הנה דוגמה‪.‬‬
‫הדימוי המתעה‬
‫הדימוי המתעה‬
‫עוד לפני היכרותי עם אנסטסיה‪ ,‬יצאתי לשיט תענוגות בים התיכון‪.‬‬
‫במשך כל ארבעה‪-‬עשר הימים מאחורי השולחן בבאר של הספינה בעת הארוחה היוו לי חברה שתי בחורות ואיש צעיר‬
‫אחד שעבדו במכון לתכנון בנובוסיבירסק‪ .‬כל יום הבנות האלו היו באות למסעדה בלבוש אלגנטי חדש‪ ,‬עם תסרוקות‬
‫מעניינות‪ .‬היה תענוג לתקשר איתן‪ .‬וָליָה ונָאדיָה‪ ,‬כך קראו להן‪ ,‬הן היו תמיד חביבות ושמחות‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כשהייתי בתא של‬
‫השכן שלי לשולחן‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬
‫ איזה בנות יפות וחביבות יושבות בשולחן שלנו‪ ,‬אולי נחזר אחריהן? ולכך הוא השיב‪:‬‬‫ אין לי שום רצון לפלרטט עם כאלה‪.‬‬‫ מה לא בסדר איתן?‬‫ הן לומדות איתי באותו מכון‪ ,‬ואני יודע‪ ,‬מה הפנים האמיתיות שלהן‪.‬‬‫ על מה אתה מדבר?‬‫ א' כל‪ ,‬הן סקנדליסטיות‪ .‬ב' כל‪ ,‬רשלניות ועצלניות‪ .‬זה כאן הן משתדלות להיראות טיפ‪-‬טופ‪ ,‬משחקות אותה אדיבות‬‫וחכמות‪ .‬ברור שבאו לכאן במיוחד כדי למצוא בעל עשיר‪ .‬רק תראה איך הן מתחנחנות‪ ,‬כשרואות גברים מהקבוצה‬
‫הארמנית‪.‬‬
‫עד כמה אחרת נראות הבחורות בעבודתן במכון‪ ,‬יצא לי לראות‪ ,‬כשבסוף היום אחרי הטיול הגעתי למכון כדי להתראות‬
‫עם החברים שלי מההפלגה‪.‬‬
‫החיצוניות שלהן באמת הייתה‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬לא מרהיבה‪ ,‬כמו במהלך השיט בספינה‪ ,‬וגם השמחה והחביבות נעלמו‬
‫לאן שהוא‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬על הספינה הן הפגינו דימוי שקרי‪.‬‬
‫הרצון למצוא את החצי השני שלנו בעזרת הדימוי החיצוני שאינו תואם לטבעי‪ ,‬אופייני לגברים ונשים רבים בעולמנו‪,‬‬
‫כפי שהוא היום‪ .‬אולי כזאת תופעה ברת הסוף המר‪ ,‬מקורה בהשכחת האופנים האחרים? כתוצאה‪ ,‬כל אחד מהשניים יוצא‬
‫מרומה‪.‬‬
‫הגבר מעניק פרחים ומתנות יקרות לדימוי שמצא חן בעיניו ואפילו מציע את הלב והחיים במשותף‪ ,‬ואחרי החתונה‬
‫פתאום רואה את האדם האמיתי שכלל אינו כלבבו ומעורר בו רגשי כעס וגעגועים לדימוי שהתפוגג‪.‬‬
‫האישה פתאום רואה שמי שרק לא מזמן היה מחזר קשוב ואדיב כלל לא אוהב אותה‪ ,‬לא מבין אותה‪ .‬מדוע כדבר הזה‬
‫קרה? העניין הוא שמעולם הוא גם לא אהב אותה‪ ,‬הוא אהב את הדימוי‪.‬‬
‫עד כמה נבדל הדימוי המעושה מהטבעי של האדם‪ ,‬היטב אפשר לראות בדוגמת כוכבי הפופ‪ ,‬במיוחד למי שיצא לראות‬
‫אותם בחיי היומיום‪.‬‬
‫מצב עגום לא פחות נוצר‪ ,‬גם כאשר פעמים רבות בפתאומיות האישה משנה את החיצוניות שלה אחרי הנישואים‪.‬‬
‫כאשר גבר מתאהב באישה‪ ,‬במיוחד ממבט ראשון‪ ,‬קשה לומר‪ ,‬מה בדיוק עורר בו את רגש האהבה‪ .‬אולי הצמה‬
‫ההדוקה וצבע השיער‪ ,‬אולי העיניים‪ .‬נהוג לחשוב שאת רגש האהבה מעורר כל מכלול התכונות החיצוניות והפנימיות‪ .‬וכאשר‬
‫אישה משנה את החיצוניות שלה‪ ,‬היא מעלימה חלק ממה שהלב אהב‪ ,‬ובכך מחלישה את האהבה‪ .‬וגם אם אחרי השינויים‬
‫‪8‬‬
‫החדים בלבוש‪ ,‬תסרוקות ואיפור‪ ,‬כולם מסביב יגידו‪ :‬איזו יפה נהיית‪ ,‬מושכת‪ ,‬ואפילו אם האמירות האלו יתאימו למציאות‪.‬‬
‫ואפילו אם הבעל יתפעל מן המראה החדש של אשתו‪ ,‬אחרי זמן מה‪ ,‬האהבה שלו עלולה להיחלש באופן ניכר או לגמרי‬
‫להיעלם‪.‬‬
‫לא מעט יפהפיות הוא ראה והרבה יותר זוהרות מהאישה שלו‪ ,‬אבל הוא התאהב דווקא בה‪ ,‬עם המראה הקודם שלה‪.‬‬
‫ופתאום דמותה שהייתה איננה עוד‪ .‬ותסכימו שכאשר הוא מתאהב בדמות החדשה‪ ,‬הוא בוגד בקודמת‪.‬‬
‫מדוע בזמני הקדם אנשים היו מאוד זהירים עם שינוי הלבוש שלהם? לא היה מספיק מבחר של בדים? היה מבחר‪ .‬את‬
‫כל סוגי המשי למיניהם הביאו מהארצות הרחוקות‪ ,‬וגם בעצמם יכלו לארוג בדים‪ ,‬גסים או עדינים‪ .‬על‪-‬ידי צביעה יכלו לשים‬
‫ציורים שונים על הבד או לרקום אותם‪.‬‬
‫היה חסר הדמיון או האמצעים? הדמיון היה‪ ,‬ובשפע‪ .‬כל אדם שני היה אמן ומעצב מיומן‪ .‬רק תסתכלו על הבתים‬
‫העתיקים‪ :‬הם כולם מעוצבים בעבודת גילוף יפהפייה‪.‬‬
‫וכל אישה ידעה לרקום‪ .‬ובאשר לאמצעים‪ ,‬לא רק האנשים בעלי ההכנסה הממוצעת‪ ,‬אלא גם האמידים למדי לא הרשו‬
‫לעצמם החלפת בגדים תדירה וגוון בתסרוקות‪ .‬מאוד בזהירות הם התייחסו לשינוי המראה החיצוני שלהם‪ ,‬השתדלו לשמור‬
‫על הדימוי‪.‬‬
‫עולם האופנה המודרנית‪ ,‬כמו בקליידוסקופ‪ ,‬מחליף דימויים‪ ,‬במיוחד של נשים‪.‬‬
‫לתעשייה המייצרת בגדים‪ ,‬מאוד רווחי השינוי החד‪ :‬פריטי לבוש במצב טוב אנשים משליכים למזבלות בקנייתם את‬
‫החדשים‪ ,‬האופנתיים‪ ,‬בתקווה שיקרה להם משהו חדש הדומה לאושר‪ .‬אבל לא‪ ,‬לא קורה‪ .‬רק מופיע הדימוי החדש אשר‬
‫מלאכותית נוצר על ידי מישהו‪ ,‬והאדם מלביש אותו על עצמו‪ ,‬כשעליו השפעת התעמולה האינטנסיבית‪.‬‬
‫במציאות החיים של היום לא מצאתי מערכת מסודרת של פעילויות המסייעות לאדם בחיפוש בן או בת זוג‪ .‬ויתר על כן‪,‬‬
‫נוצר רושם כי חיי היומיום המודרניים‪ ,‬כל אורח החיים נועד לכך ששני החצאים לא יוכלו להיפגש לעולם‪ .‬אולי יש מי שאפילו‬
‫מעוניין בכזה מצב‪ .‬אדם שלא מסופק מהחיים‪ ,‬כאשר אין לו מטרה‪ ,‬משמעות בחיים‪ ,‬נוח לרבים כאלה שעושים כסף‪ .‬גם‬
‫לבעלי השלטון נוח כזה אדם‪.‬‬
‫ובתשובתנו לשאלה‪ :‬האם אנחנו מחפשים את החצי השני שלנו‪ – ,‬אני חושב‪ ,‬יהיה נכון אם נאמר – לא‪ ,‬לא מחפשים‪.‬‬
‫לא יודעים לחפש‪ .‬ואין תנאים לכזה חיפוש‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫טקסי החתונה‬
‫טקסי החתונה‬
‫ניסיתי למצוא גרעין רציונאלי לחיפוש האדם האהוב בטקסי המאות האחרונות‪ .‬אציג כאן כמה טקסי חתונה טיפוסיים‪.‬‬
‫בואו נראה‪ ,‬עד כמה הם רציונליים או שלהפך‪ ,‬פרימיטיביים‪ .‬בד בבד עם זה אני אציג פרשנות משלי‪ ,‬אבל אם לא תסכימו‬
‫איתה‪ ,‬אז הישר בספר אתם יכולים פשוט למחוק בנוזל מחיקה ובמקום לרשום את שלכם‪.‬‬
‫יותר ויותר באה אלי המחשבה‪ :‬צודק סבא של אנסטסיה – אם אנחנו בעצמנו לא נתחיל לחשוב‪ ,‬כך גם נמשיך לקבל‬
‫את הטיפשות כחכמת החיים‪.‬‬
‫לא אספר על החתונה כפי היום‪ .‬שם‪ ,‬חוץ מההשתכרות‪ ,‬הנחת פרחים ל"אש התמיד" מה שנקרא‪ ,‬נסיעה במכוניות‪ ,‬לא‬
‫נראה שום דבר אחר‪.‬‬
‫בואו ננסה לבחון את טקסי החתונה המוקדמים יותר‪.‬‬
‫אני אציג טקס טיפוסי שהיה נהוג ברוסיה עד לפני המהפכה‪ ,‬כדי להסתכל עליו מנקודת מבט של הידרדרות החברה‬
‫ביחסה לאהבה‪.‬‬
‫השידוך שהיה נהוג בחבל‪-‬ארץ פֵּרם‪ .‬ליושבי חבל‪-‬ארץ פרם המורכבות בעניין החתונה הייתה בפעילויות המקדימות‬
‫השונות‪ :‬היה צריך לבקש היתר מהממונים עליך בעבודה‪ ,‬לבקש היתר מהכומר‪ ,‬כאשר האב היה בוחר כלה לבן שלו‪ .‬תמיד‬
‫בעניין חתונה כמו זו החליטו ללא השתתפותו של החתן‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬על פי המנהג הישן‪ ,‬הסתפקו אך ורק בדעתם של קרובי‬
‫המשפחה והחברים‪ ,‬שאיתם ההתייעצות וההחלטה‪ .‬וכך היה נקבע גורל החיים העתידיים הטובים של בן המשפחה הקרוב‬
‫שלהם‪ .‬ולפעמים החתן פגש את אשתו היעודה רק כשכבר היו לוחצים ידיים או שרק ביום החתונה; לעתים נדירות היה קורה‬
‫שבן חבל‪-‬ארץ פרם הצעיר בעצמו שידך לו כלה‪ .‬בדרך‪-‬כלל אבי החתן היה משדך כלה לבן עם נדוניה טובה‪ ,‬וגם היה דואג‬
‫שיהיה לה אופי טוב וגם נימוסים‪.‬‬
‫לאחר ההחלטה הסופית – איזו מהבחורות לשדך – מתחיל השידוך עצמו‪ .‬העניין הזה תמיד מוטל על ראש המשפחה‪,‬‬
‫ואם הוא איננו‪ ,‬אז על הסנדק‪ ,‬או על אחד מקרובי המשפחה המבוגרים ובכלל על אדם אשר מנוסה בעניינים כאלה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מסופר איך ומה צריכים לומר השדכנים‪ ,‬אבל אני חושב‪ :‬זאת עשייה כבר חסרת כל משמעות‪ ,‬שהרי‬
‫מלכתחילה מופר העיקרי‪.‬‬
‫כפי שאנחנו רואים‪ ,‬אין אפילו זכר לאהבת האנשים הצעירים במנהג המדובר‪ .‬מצערת גם העובדה שיחד עם כל היחס‬
‫הפוגעני לאנרגיית האהבה מערבים כאן גם את אלוהים‪.‬‬
‫בעת החתונה אמו של החתן או בת משפחת הבית המבוגרת מביאה אל השולחן המכוסה במפה לחם המיועד לברכת‬
‫החתן‪ ,‬מלח‪ ,‬בירה ומדליקה נר לפני האיקונין‪ .‬החתן מתפלל‪ ,‬עד הארץ משתחווה לפני אביו ואמו‪ ,‬מבקש את ברכתם‪ ,‬ואחרי‬
‫שקרא את תפילת ישו‪ ,‬נעמד מאחורי השולחן‪ ,‬שאליו עם אותה התפילה זה אחר זה ניגשים כל האורחים ומבעד לשולחן‬
‫בשתי ידיהם נותנים לחתן את המתנות אשר הביאו‪ :‬מאפה או פיסת בשר חזיר לא מבושלת‪ ,‬ותמיד על‪-‬גבי לחם‪ ,‬וכל אחד‬
‫אומר‪" :‬קבל נא‪ ,‬נסיכנו הצעיר‪ ,‬מנחות יקרות" ומלווה את דבריו בתפילת "אדוננו ישוע המשיח" וכן הלאה‪ .‬על כך לכל אחד‬
‫עונה החתן‪" :‬לתפילה שלך – אמן"‪ ,‬ולאחר מכן מקבל‪ ,‬גם כן בשתי הידיים‪ ,‬את המנחות‪ ,‬תחילה מניח אותן על ראשו‪ ,‬אחר‪-‬‬
‫כך על השולחן ומכבד כל אורח בבירה הביתית‪ ,‬לעיתים רחוקות ביין‪ ,‬בעוד אומר את התפילה של ישו ואחר‪-‬כך‪" :‬שתה נא‬
‫לבריאות )פונה בשמו של האורח(‪ .‬לכך האורח שוב משיב במילים‪" :‬לתפילה שלך – אמן"‪ ,‬ובקבלו את הכוס עם השתייה‪ ,‬קד‬
‫קידה לחתן ואומר‪" :‬האל שנים ארוכות ייתן לך‪ ,‬מזל רב‪ ,‬בחיים ובאושר תזכה‪ ,‬ובבהמה‪ ,‬ובחיים שבעים‪ ,‬ובלחם ובמלח‪,‬‬
‫ובנסיכה‪-‬הבת הצעירה‪ ,‬ולכנסייה תבוא איתה‪ ,‬תחת כתר הזהב תעמדו‪ ,‬את החוק האלוהי קבלו!"‪ ,‬ואחרי כן האורח מתכבד‬
‫ושותה‪.‬‬
‫והנה עוד מידע מעניין‪.‬‬
‫היה נדיר שבנות חבל‪-‬ארץ פרם הצעירות שמרו על בתולים‪ ,‬אך החתנים לא ייחסו לכך חשיבות ולא זלזלו בהן‪ ,‬ולהיפך‪,‬‬
‫ברצון לקחו אותן‪ ,‬ואפילו אם האישה הייתה בהריון‪ ,‬היו בונים על כך שבקרוב יהיו ידיים עובדות במשפחה‪ .‬מספרים גם‬
‫שראשי המשפחות קבעו‪ :‬במשפחה אשר בה הבנות נחשבות בתולות‪ ,‬נעלבים‪ ,‬אם באים לשדך אותן‪ ,‬מגנים ואפילו מגרשים‬
‫את השדכנים‪ ,‬לפעמים מכים אותם אפילו ואומרים‪" :‬מה‪ ,‬אם בתי אשמה?"‪.‬‬
‫יוצא שרוצים לא את ממשיך השושלת שקיבל את חייו באהבה‪ ,‬אלא עובד במשק הבית‪.‬‬
‫והאלמנטים הטיפוסיים הרבים של טקסי החתונה מאפיינים את אבותינו כברברים פראיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬אני רוצה לציין כי‬
‫לא כל הטקסים הידועים לנו‪ ,‬מקורם במסורת הסלאבית‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שלפעמים הם מכונים כמסורתיים בספרות השונה‪ .‬הם‬
‫באים מאותם זמנים שבהם הכנסייה אסרה את הטקסים שאכן היו מסורתיים וברי חכמה רבה‪ ,‬ואילו במקום לא הוצע שום‬
‫דבר נבון‪ .‬הנה דוגמא לכך‪.‬‬
‫חליצת מגפיים‪ .‬במנהג המסורתי הרוסי היה מקובל‪ ,‬וגם היום נהוג בחלק מהמקומות‪ ,‬שהכלה תחלוץ את נעלי בעלה‪.‬‬
‫בעת העתיקה המנהג הזה הביע צייתנות‪ ,‬יחסי עבד ובעל‪ ,‬השפלה אפילו‪ ,‬כי הרי מי יחלוץ מגפיים לאחר‪ ,‬אם האדם אינו‬
‫כנוע לו‪ .‬מההיסטוריה אנחנו יודעים כי המנהג הזה היה קיים בזמני הנסיך וולדימיר‪ ,‬וגם ידוע המקרה‪ ,‬כאשר בתו של הנסיך‬
‫אשר מלך על פּוֹלוֹצק סירבה לחלוץ את מגפי בעלה‪.‬‬
‫בגרמניה בתקופתו של לותר היה מנהג דומה‪ ,‬שלפיו בליל הכלולות הכלה הצעירה הייתה חולצת מגפיים ומניחה אותם‬
‫במראשות המיטה‪ ,‬כאות לשליטת הגבר‪ ,‬בעלה‪ ,‬עליה‪ ,‬האישה המשועבדת לו‪.‬‬
‫נשׁטין מספרים כי בביקורם במוסקבה‪ ,‬אפילו בחתונות האצילים והנסיכים‪ ,‬הקפידו על מנהג החליצה‬
‫ֵרבּ ֵ‬
‫אוֹמרי וג ֵ‬
‫ַ‬
‫וההצלפה המשולשת בשוט‪ ,‬שאותו יחד עם המנחה היו שמים בשידה‪ .‬בליטא הריטואל הזה היה נמשך עד תקופת השלטון‬
‫היגלוני‪ ,‬ועד היום הוא נשמר במה שנהוג בחיי האיכר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫כמו שאנחנו רואים‪ ,‬מגישים לנו את מנהג חליצת המגפיים והיחס לכלה כמו לעבד כמנהג מסורתי רוסי‪ ,‬מה שאינו נכון‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬ברוסיה בתקופה שלפני שלטון הנסיכים עבדות לא הייתה קיימת‪ .‬מה שאומר על כך שהמנהג הזה הוא לא במסורת‬
‫העם שלנו‪ ,‬אלא תקופת‪-‬ביניים‪ ,‬והעם שלנו לא קיבל אותו‪.‬‬
‫אבל אני חושב‪ ,‬סיטואציה עוד יותר טיפשית‪ ,‬אלימה ובלתי‪-‬מוסרית היא זאת שהייתה אופיינית לטקסי החתונה‪ ,‬אפילו‬
‫במאות ‪ ,XVIII-XIX‬של עמים רבים‪.‬‬
‫מנחה טקס החתונה היה עוטף את הצלחת עם הצלי‬
‫כמסופר‪ ,‬ברגע שיגישו את המנה האחרונה על השולחן‪ ,‬הצלי‪-‬אש‪ֶ ,‬‬
‫החם וביחד עם לחם ומלח לוקח אל מקום לינת הצעירים‪ ,‬מניח על המיטה‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן הובילו לשם גם את הזוג הצעיר‪ .‬ושם‬
‫על‪-‬יד הדלת אבי הכלה היה מוסר אותה לידי הבעל‪ ,‬מטיף לה מעט מוסר ומייעץ‪ ,‬איך לחיות בחיי‪-‬הנישואין‪ .‬וכשהתקרבו‬
‫הצעירים למיטה‪ ,‬אשתו של מנחה החתונה‪ ,‬לכבוד הרגע הזה לבושה בשני מעילי פרווה‪ ,‬אחד מהם לבשה כתמיד‪ ,‬את השני‬
‫– הפוך‪ ,‬זרתה עליהם גרעיני תבואה‪ ,‬כסף וכשות‪ ,‬האכילה את הצעירים על המיטה‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬כל משתתפי החתונה היו באים אל מקום הלינה של הצעירים‪ ,‬היו מרימים ומותחים באוויר את‬
‫השמיכה של הזוג הטרי ועל‪-‬פי הסימנים הידועים קבעו‪ ,‬האם הכלה איבדה את בתוליה‪.‬‬
‫החלק הזה של הטקס הוא הכי מחריד וסוטה‪ ,‬גם אם בני הזוג אוהבים זה את זו‪ .‬למראה כל האורחים‪ ,‬הצעירים‪,‬‬
‫מפוטמים ושיכורים‪ ,‬חייבים להיכנס לחדר ובהכרח לקיים שם יחסי מין‪ .‬במבטים תאוותניים‪ ,‬כמו סוטים‪ ,‬האורחים מלווים‬
‫אותם ובמילים או בקריאות עידוד‪.‬‬
‫א' כל‪ ,‬אחרי כל הסמטוחה של החתונה ולפני החתונה‪ ,‬אחרי שתיית האלכוהול והאכילה הרבה‪ ,‬במשך זמן מסוים בכלל‬
‫מוטב להימנע מהאינטימיות‪ ,‬כדי לא להביא לעולם ילדים‪ ,‬כשהגוף בכזה מצב‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬בכלל‪ ,‬מה פתאום הצעירים הנשואים דווקא ביום הזה בהכרח צריכים לבוא בקשר האינטימי‪ ,‬ואחר‪-‬כך גם לתת‬
‫דין וחשבון למתאספים על מה שעשו או לא? ומה אם דווקא ביום הזה לנערה יש מחזור? בכלל‪ ,‬כל זה דומה לזיווג בעלי‪-‬‬
‫חיים ואפילו עוד יותר גרוע‪.‬‬
‫אף אחד לא יחשוב לזווג כלב עם כלבה‪ ,‬פר עם פרה או כבש עם כבשה לא בזמן הייחום‪ .‬וכאן תזדווגי וזהו‪ ,‬אחרת‬
‫תזכי לחרפה‪ .‬הנה מה שסיפר לי זקן אחד בן שבעים‪ ,‬כשנודע לו שאני מחפש מידע על הטקסים השונים‪:‬‬
‫קסיוּשׁה קראו‬
‫ָ‬
‫ התחתנתי כשחייתי בכפר‪ .‬שידכו לי את הכלה בהסכמה ובאהבה‪ ,‬שקטה כזאת‪ ,‬טובת‪-‬לב היא הייתה‪,‬‬‫לה‪ .‬בת תשע עשרה היא הייתה אז‪ ,‬הייתי בן עשרים‪ .‬חצי שנה היינו זורקים מבטים אחד על השניה‪ ,‬התאהבנו כנראה‪.‬‬
‫אז הנה כשהיום הראשון של הנישואים הגיע לתומו‪ ,‬שלחו אותנו לחדר נפרד לישון‪ .‬על‪-‬יד הדלת שמו שומר‪ ,‬ובבוקר היו‬
‫צריכים לבוא לבדוק את הסדין‪ ,‬כדי שכולם יראו‪ :‬אם יש עליו דם הבתולין או לא‪ .‬וכשהגיע רגע הקרבה‪ ,‬אני‪ ,‬אולי‬
‫מההתרגשות מהחתונה‪ ,‬ואולי אכלתי משהו לא טוב‪ ,‬רק אני מרגיש‪ :‬שום דבר לא יוצא לי עם קסיושה‪ .‬והיא‪ ,‬מנסה לעזור לי‪,‬‬
‫גם מראה לי את החזה בחוסר‪-‬ניסיון‪ ,‬גם ניסתה לנשק אותי‪ ,‬אחר‪-‬כך לגמרי התפשטה‪.‬‬
‫רק כך גם שום דבר לא הגיב בי לנסיונות שלה‪ .‬וזה בכלל גרם לי מבוכה‪ .‬התיישבתי על המיטה‪ ,‬עם הפנים לקיר‪ .‬אני‬
‫שומע‪ ,‬קסיושה נצמדה לגב שלי עם הלחי‪ ,‬נרעדת‪ ,‬ודמעות זולגות לי על הגב‪ .‬כאן גם אני בעצמי התחלתי לבכות מרוב‬
‫הייאוש‪ .‬וכך אנחנו יושבים על המיטה ובוכים‪ .‬אחר‪-‬כך אני אומר לה‪:‬‬
‫ קסיושה‪ ,‬אל תפחדי‪ ,‬לפני כולם אני אודה שזה אני אשם‪.‬‬‫והיא עונה‪:‬‬
‫ לא צריך‪ ,‬יצחקו עליך‪.‬‬‫ולפני השחר היא בעצמה עם אצבע קרעה לעצמה את מה שצריך‪ ,‬יצא לה דם‪ .‬אחר‪-‬כך בבוקר הראתה את הסדין‬
‫לאורחים שבאו להפיג את מועקת‪-‬השיכרון‪ .‬חצי שיכורים הם קוראים לנו‪ ,‬צוחקים בגסות ו"לחיים" צועקים לנו לפני ששותים‬
‫עוד כוסית‪.‬‬
‫חצי שנה חיינו עם קסיושה בכפר‪ ,‬אחר‪-‬כך נסענו לעיר‪ ,‬התגרשנו‪ .‬כך גם שום דבר לא הצליח לי בחצי השנה הזו‪.‬‬
‫התחתנתי עם אישה אחרת‪ ,‬עכשיו ארבעה ילדים יש לי‪ ,‬בת ושלושה בנים‪ ,‬יש גם נכדים‪ .‬אבל את החתונה המלוכלכת הזו‬
‫לא אשכח לעולם‪ .‬ובקסיושה עד היום אני נזכר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫לא רק הגוף משתתף ביצירת האדם‬
‫לא רק הגוף משתתף ביצירת האדם‬
‫מי שקרא את "הספר השושלתי" זוכר‪ :‬טקס קידושי הנישואים הוודרוסי‪ ,‬סיומו היה ביצירת הילד על‪-‬ידי ראדומיר‬
‫ולובומילה‪.‬‬
‫אבל אז לא שאלתי אצל אנסטסיה‪ ,‬האם יש משהו מיוחד שמאפיין את הולדת הילדים בציוויליזציה הוודרוסית‪ ,‬ובכלל‪,‬‬
‫האם צריך להקדיש תשומת לב מיוחדת לעניין הזה? אבל היא‪ ,‬כאילו הרגישה כי תיתכן כזאת שאלה ואמרה‪:‬‬
‫ לוודרוסים הייתה הבנה גדולה למהות הולדת הילדים שלהם‪ .‬אבל אני בינתיים לא יודעת איך בשפה מובנת לספר על‬‫כך‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬כבר אחרי השיחה עם סבא של אנסטסיה וחיפוש הטקסים אשר יכולים לשמור על האהבה במשפחות של‬
‫עמים שונים‪ ,‬קיבלתי מידע על יצירת האדם והבנתי‪ :‬לא אנסטסיה‪ ,‬אלא אני עוד לא הייתי מוכן להבנת הנאמר על‪-‬ידה‪ ,‬גם‬
‫המדע המודרני‪ ,‬נכון להיום‪ ,‬עוד לא חקר את הנושא הזה במלואו‪.‬‬
‫מדענים מנסים לעשות שיבוט לאדם‪ ,‬אבל נראה שאם יעשו זאת‪ ,‬הם יקבלו יצור שרק חיצונית דומה לאדם‪ .‬שהרי ברגע‬
‫העיבור משתתפים לא רק הזרעון והביצית‪ ,‬אלא גם משהו שאינו נראה‪ ,‬לא מוחשי כמו החומר‪.‬‬
‫תיאור המידע שקיבלתי אולי יזעזע ויגרום הלם למישהו‪ ,‬חצי שנה חשבתי האם כדאי להציג אותו לפני הקוראים‪ .‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬החלטתי – כדאי‪ .‬והעניין הוא כזה‪.‬‬
‫בעת הנוכחית משפחות רבות החיות בעולם‪ ,‬בלי שבעצמן יודעות‪ ,‬מגדלות את הילדים שהם לא בדיוק שלהן‪ .‬ולכך יש‬
‫הוכחות מבוססות‪.‬‬
‫בעולם המדעי יש מונח ששמו " ֶטלֶגוִֹניָה"‪ .‬ברפואה הוא מכונה "תופעת ה ָזכָר הראשון"‪ .‬על הפנומן הזה משתדלים כמה‬
‫שפחות לדבר‪ .‬מהו?‬
‫גילויו החל מכך שלפני בערך ‪ 150‬שנים באנגליה‪ ,‬לורד ַמרטוֹן החליט ליצור גזע חדש של סוסים בעלי הסיבולת‬
‫הגבוהה ביותר‪ .‬לשם כך הוא הכליא סוסה אנגלית גזעית עם סוס‪-‬הרבעה‪-‬זברה‪ .‬אבל לא יצאו צאצאים עקב אי‪-‬ההתאמה‬
‫הגנטית של שני המינים‪ .‬אחרי זמן‪-‬מה את הסוסה הזו הכליאו עם סוס אנגלי גזעי‪ .‬כתוצאה‪ ,‬לסוסה נולד סייח‪ ,‬אבל ‪ ...‬עם‬
‫עקבות ברורות של פסים כמו של זברה‪ .‬אז הנה לורד מרטון קרא לתופעה הזו טלגוניה‪.‬‬
‫לעיתים די קרובות המומחים לגידול בעלי‪-‬חיים נתקלים בתופעה הזו בעסקנות המעשית שלהם‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כל מועדון‬
‫אוהבי כלבים פוסל את הכלבה שהייתה גזעית ביותר‪ ,‬אם היה לה משגל עם כלב מעורב‪ .‬מכזאת כלבה לעולם כבר לא ייצאו‬
‫גורים גזעיים‪ ,‬גם אם יזווגו אותה עם הזכרים הכי גזעיים שיש‪.‬‬
‫חובבי היונים מיד הורגים אפילו את הנקבה‪-‬היונה הכי מוערכת שגזעה טהור‪ ,‬אם היה לה מגע עם הזכר‪-‬היונה שהוא‬
‫לא גזעי‪ .‬הניסיון מראה‪ :‬כבר לעולם לא יהיו לה גוזלים מגזע טהור‪.‬‬
‫מדענים ממדינות שונות ערכו מחקרים רבים המראים כי התופעה זו חלה גם על בני‪-‬האדם‪.‬‬
‫ידועים מקרים של לידת ילדים עם עור שחור אצל בני‪-‬זוג שעורם לבן‪ .‬ישנם גם מקרים שבהם נולדים ילדים עם צבע‬
‫עור שחור עקב המגעים שהיו לסבתה או לאמה של היולדת עם גבר שחור‪ .‬תמיד הסיבה לכזאת תופעה היא הקשר המיני‬
‫שהיה לבחורה לפני הנישואים או לדורות האמהות שלה‪ ,‬אם הגבר הראשון שלהן היה עם צבע עור שחור‪.‬‬
‫אך אלו הן עובדות שנראות בבירור‪ .‬וכמה כאלו שאינן גלויות עד כדי כך? יוצא שרבות הן מאוד‪ .‬ואם כך‪ ,‬אז אין‬
‫להאשים אישה‪ ,‬אם היא נישאת בהיותה לא בתולה‪ .‬החברה שלנו‪ ,‬התעמולה המפלצתית של הסקס‪ ,‬תעשיית המין הפכו‬
‫אותה לכזאת‪.‬‬
‫במערב ההורים דואגים לספק לילדים שלהם‪ ,‬שהם תלמידים בבית‪-‬ספר‪ ,‬קונדומים‪ ,‬בידיעה שהם כבר לא בתולים‪ .‬אבל‬
‫הם לא יודעים ששום קונדום לא יגן מפני "תופעת הזכר הראשון" או הטלגוניה‪ .‬על כך מעידים מקרים קונקרטיים מחייהם של‬
‫האנשים ובעלי‪-‬החיים‪.‬‬
‫תורות ודתות עתיקות רבות גם כן מדברות על תופעת הטלגוניה‪ ,‬רק מכנות אותה במילים אחרות‪ .‬אבל זה לא משנה‬
‫את המהות‪ .‬גם לדעת המדענים‪ ,‬גם לדעת החכמים מהעת העתיקה‪ :‬הגבר הראשון בחיי הבתולה משאיר לה את הדמות‬
‫של רוחו ודמו‪ ,‬את הדיוקן הפיזי והנפשי של הילדים שאותם היא תלד‪ .‬כל הגברים האחרים אשר ייכנסו למערכת יחסים‬
‫אינטימית עם האישה הזו כדי להביא לעולם ילדים‪ ,‬נותנים לה רק את הזרע והמחלות הגופניות‪.‬‬
‫הלא בכך מקור אי‪-‬ההבנה שבין המוני האבות והילדים? מקור ההידרדרות של כל חברת בני‪-‬האדם המודרנית?‬
‫המוני דוגמאות קונקרטיות מעידות כי אנרגיה מסוימת משתתפת בהתעברות‪ .‬אבל אם זה כך‪ ,‬אז לא רק המדע‪ ,‬אלא‬
‫גם כל בני‪-‬האדם צריכים לדעת עליה‪ .‬האבות והאמהות שלנו מהדורות הלא רחוקים‪ ,‬נראה ששיערו על כך‪ .‬בחומרה הם‬
‫השתדלו להקפיד שהבחורה הבאה בברית הנישואים תהיה בתולה בהכרח‪.‬‬
‫אולי דווקא מהסיבה הזו אצל עמים רבים הייתה מסורת‪ ,‬בזמן החתונה לנעול את הנשואים בחדר נפרד‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫להוציא מהחדר את הסדין ולהראות לנוכחים את כתמי הדם אשר היוו אישור לכך שהכלה הייתה בתולה‪ .‬אולם ההורים‬
‫הקדמונים יותר שלנו סברו כי עובדת הבתולים אינה גורם מספק ללידת ממשיך השושלת‪ .‬הם טענו כי במידה ובעת הקרבה‬
‫המינית עם אחד האישה תחשוב על אחר‪ ,‬אז ייוולד ילד הדומה לזה שעליו היא חשבה‪.‬‬
‫כזה טיעון מורה על כך שאנשי העת העתיקה הניחו‪ ,‬ואולי ידעו בוודאות‪ :‬העיקרית ביצירת הילד היא המחשבה‪ .‬וליתר‬
‫דיוק‪ ,‬האנרגיה של המחשבה‪.‬‬
‫תופעת הטלגוניה‪ ,‬גם היא מצביעה על כך‪ .‬בזיכרונה אישה‪ ,‬אולי בתת מודע‪ ,‬שומרת את המידע על הגבר הראשון‬
‫שלה‪ ,‬כתוצאה‪ ,‬נולד ילד שבאופן מלא או חלקית דומה לו‪.‬‬
‫בהתחלה חשבתי‪ :‬לא כדאי לכתוב בנושא הזה כדי לא לעורר אצל הילדים‪ ,‬ההורים שלהם ובני‪-‬הזוג שאלות לא נעימות‬
‫מאחד לאחר‪ .‬שיהיו מאושרים באי‪-‬הידיעה שלהם‪ .‬אבל הנה בדיוק שלא רואים אושר‪.‬‬
‫ואולי הסיבה לכך היא בין השאר בחוסר הידיעה על תרבות העיבור‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כבר מזמן מעלים את נושא החינוך המיני לילדים בבתי הספר‪ :‬מתווכחים‪ ,‬האם צריך להנהיג אותו או לא‪ .‬אם פירוש‬
‫המגמה הזו הוא רק ללמד את הילדים איך להשתמש בקונדומים‪ ,‬אז אין בשביל מה להנהיג אותו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם יסופר‬
‫לילדים על הייעוד המרכזי של אישה‪ ,‬על הגישה הנכונה לנושא עיבור הילדים – אז כזה מקצוע הוא חיוני‪.‬‬
‫אלא שלשם כך‪ ,‬על המורים להכיר את מהות העניין עצמה‪ ,‬וצריכה לעמוד לרשותם הספרות המתאימה‪ .‬צריך לדבר‬
‫על זה‪ ,‬אך לצערנו‪ ,‬כיום באמצעי התקשורת אנחנו רואים רק את תעמולת הסקס‪.‬‬
‫במדינות הדמוקרטיות‪ ,‬כפי שהן נקראות‪ ,‬הרבה מדברים על חופש האדם‪.‬‬
‫אך האם אדם יכול להיחשב חופשי‪ ,‬אם מוסתרים ממנו נושאי הקיום החיוניים‪ ,‬ובמקום‪ ,‬בעזרת התעמולה החופשית‬
‫כביכול דוחפים לו את הסטיות המוגשות כברכה? בכזה מצב האדם הוא וודאי רק חופשי שלא לחיות את חיי האדם‬
‫האמיתיים‪ ,‬המאושרים‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬לא הייתי מעז לכתוב על הטלגוניה‪ ,‬אם לא היה נודע לי מאנסטסיה‪ ,‬איך אפשר לתקן את המצב‪ ,‬אפילו אם‬
‫לאישה שמתחתנת כבר הייתה מערכת יחסים עם גבר אחר‪.‬‬
‫ויותר מזה‪ ,‬התברר שלוודרוסים היה פלא של טקס‪ ,‬אשר בעזרתו ניתן להפוך את הילדים שהם "לא שלנו" לשלנו בדם‬
‫וברוח‪.‬‬
‫על התופעה‪ ,‬אשר ברפואה המודרנית מכנים אותה "תופעת הזכר הראשון"‪ ,‬ידעו היטב ההורים שלנו בני התרבות‬
‫האלילית‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה הוודרוסים‪ .‬ובעזרת טקסים מיוחדים הגנו על הנוער מפניה‪.‬‬
‫כמו כן בעזרת פעולות‪-‬טקסים מסוימים החכמים המלומדים יכלו למחוק את הצופן הגנטי של "הזכר הראשון"‪ ,‬ואפילו‬
‫אם הבנות נאנסו‪ ,‬כשתקפו האויבים‪ ,‬יכלו לעשות אותן לגמרי טהורות‪ .‬ההוכחה היא בכך שהם לא חששו לחתן איתן את‬
‫הבנים שלהם‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬את הטקסים של אנשי התרבות האלילית‪ ,‬וקל וחומר‪ ,‬את הטקסים הקדמונים של הוודרוסים אי‪-‬אפשר להבין‬
‫ולשחזר רק בהכרת הפן החיצוני שלהם‪ .‬צריך להכיר אותם עם הרגשות‪.‬‬
‫מה יעזור לכתוב – צריך לאהוב‪ ,‬להתכונן להופעת התינוק‪ ,‬ללדת דווקא בבית‪ ,‬במקום שבו חלה ההתעברות שלו‪.‬‬
‫לאחד את שלוש הנקודות‪ ,‬שלוש‬
‫ָ‬
‫מה הטעם פשוט לכתוב ש"למען לשמור את האהבה במשפחה לתמיד יש למזג‬
‫התחושות‪ ,‬שלושת ממדי ההוויה"‪ .‬לא מספיק להבין את זה פשוט עם השכל‪ ,‬צריך להרגיש את זה‪ .‬להרגיש את הפילוסופיה‬
‫של האמהות והאבות שלנו‪.‬‬
‫והדבר הראשון שחייבים לעשות יכול להיות רק החרטה לפני ההורים שלנו שהיום מכנים אותם עובדי אלילים‪ ,‬שאת‬
‫שמם הכפישו‪ ,‬ואנחנו בגדנו בהם‪ .‬בגדנו בתרבות המסורתית הסלאבית של האבות והאמהות שלנו‪ .‬תרבות אשר הייתה‬
‫קיימת עשרות אלפי שנים‪.‬‬
‫קראנו לנצרות מסורתית לעם הרוסי‪ .‬ואילו היא הרי בסך‪-‬הכל אלף שנים קיימת ברוסיה‪ ,‬ובשום אופן לא מתאים לה‬
‫המונח "מסורתית"‪.‬‬
‫מדוע אנחנו זקוקים לחרטה? זה הרי מהסיבה הפשוטה שאם נמשיך לראות בהורים הקדמונים שלנו פראי אדם‪,‬‬
‫ברברים מפגרים‪ ,‬כמו שמתאמצים להחדיר זאת לתודעתנו‪ ,‬אך יחד עם זאת נאמץ את הטקסים שלהם‪ ,‬הם לא יהיו יעילים‪.‬‬
‫הרי כל הטקסים שלהם מבוססים על הכרת הקוסמוס‪ ,‬הייעוד של כוכבי הלכת‪ ,‬המודעות לכוחה של האנרגיה הנפשית ולכוח‬
‫המחשבה‪.‬‬
‫בעזרת הטקסים שלהם אנחנו ננסה להפעיל את האנרגיה האדירה של מחשבתנו‪ ,‬אבל לא נקבל תוצאה חיובית‪ ,‬שכן‬
‫למחשבה שלנו תתנגד המחשבה האחרת שלנו‪ :‬הם היו מפגרים‪.‬‬
‫פרדוקס‪ .‬אתה – טיפש מטופש‪ ,‬אך הפעולות שלך – נפלאות הן‪ .‬האחד מונע או נוגד לשני‪.‬‬
‫אולי זה לא מקרה שמסתירים מאיתנו את תרבות ההורים שלנו? באנשים נבערים מדעת‪ ,‬מבולבלים‪ ,‬מנותקים‬
‫מהשורשים שלהם קל יותר לשלוט‪ .‬אולי זה עונש מאלוהים לציוויליזציה שלנו? החוכמה העממית אומרת‪" :‬מה שתזרע –‬
‫כזה יהיה היבול שתקצור"‪ .‬קרענו את הקשר עם ההורים שלנו‪ ,‬כתוצאה‪ ,‬נקרעים החוטים המקשרים בינינו לילדים שלנו‪.‬‬
‫מושג על הרמה היותר גבוהה של תרבות ההורים שלנו בני האמונה האלילית בעניין הולדת ילדים יכולה לתת לנו‬
‫המסורת שעוד נשמרה בסין המודרנית ובמיוחד ביפן‪ ,‬שם הגבר והאישה‪ ,‬לפני הקרבה המינית במטרה להרות‪ ,‬עוברים טקס‬
‫מיוחד של טיהור‪ .‬האמונות של סין העתיקה‪ ,‬יפן‪ ,‬הודו‪ ,‬יוון הקדומה‪ ,‬אשר במסורת שלהן אלו הן ארצות פגאניות‪ ,‬מקדישות‬
‫תשומת לב רבה לנושא עיבור האדם‪.‬‬
‫אז מה נדרש לעשות לכל אדם שחפץ שיהיו לו צאצאים טובים? קודם צריך להשקיע זמן רב ללימוד החיבורים הרבים‬
‫בנושא הזה? ועוד גם צריך להקדיש לא מעט זמן ללימוד המסכתות העוזרות בבחירת האדם המיועד‪ ,‬חינוך הילדים?‬
‫מייד אני אומר‪ :‬להקדיש חלק מחיינו ללמוד אותם אין צורך‪ .‬כמה שנים לקח לי לא ללמוד‪ ,‬אלא רק לרכוש מידע עליהם‪,‬‬
‫ופתאום הבנתי‪ :‬את כל שלל החיבורים העצום הוודרוסים פשוט ריכזו למערכת טקסים פשוטים‪ ,‬עליזים ורציונליים לכל מקרי‬
‫החיים‪ .‬נוצר רושם שהאלוהים עצמו עזר להם ביצירת הטקסים האלה‪ ,‬כמו גם בהבנת המהות של חיי האדם‪.‬‬
‫לפני שננסה להשתמש בניסיון ההורים הרחוקים שלנו‪ ,‬עלינו להחליט‪ ,‬מי אלה‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לפני כמה שנים‪ ,‬באילו אזורים של רוסיה הנוכחית ישבו ההורים שלנו?‬
‫כידוע‪ ,‬הספרים ההיסטוריים‪ ,‬כולל אלה הכתובים בשפה הרוסית‪ ,‬מספרים על חיי האדם במצרים וברומא עד לפני‬
‫חמשת אלפים שנים‪ .‬בארצות האלו התנהלו ומתנהלות חפירות ארכיאולוגיות ולשם שם את פעמיו זרם תיירים עצום‪.‬‬
‫על רוסיה‪ ,‬בספרי ההיסטוריה שהם שלנו‪ ,‬מסופר רק על אלף השנים האחרונות שלה‪.‬‬
‫כביכול‪ ,‬איזושהי עליבות הייתה באזורי ארצנו או שבכלל לא היה שום דבר‪ .‬אך האם זה כך באמת? או שבמזיד מישהו‬
‫מסתיר את ההיסטוריה שלנו מפנינו? כן‪ ,‬מסתיר‪ .‬כבר כתבתי על כך‪ ,‬אבל עכשיו אציג לפניכם מידע ארכיאולוגי‪.‬‬
‫אַרקאים‪ ,‬המקום שבמישרין קשור בעניין הטלגוניה‪.‬‬
‫אני אספר על ָ‬
‫לדברי סבא של אנסטסיה‪ ,‬דווקא שם לפני שלושה וחצי אלפי שנים נעשתה התגלית הגדולה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫אל מעמקי ההיסטוריה‬
‫אל מעמקי ההיסטוריה‬
‫ארקאים – האקדמיה של החכמים המלומדים‬
‫בשנת ‪ ,1952‬לוויינים העבירו לכדור‪-‬הארץ תצלומים של כמה מעגלים לא רגילים‪ ,‬אשר בבירור בלטו על פני שטחי‬
‫ערבות דרום אוּרָל*‪ .‬העובדה כי המעגלים האלה נוצרו באופן מלאכותי לא עוררה ספק אצל אף אחד‪ .‬אבל לבטח איש לא יכל‬
‫לומר‪ ,‬מהם‪.‬‬
‫באותה עת בחוגים האוקולטיים והמדעיים היה בשיאו הויכוח – היכן לחפש את מקור העמים ההודו‪-‬אירופיים‪ .‬למדענים‬
‫הייתה סיבה להניח כי בעבר מקורם של עמים אירופאיים רבים‪ ,‬וכן עמי הודו‪ ,‬פרס וחלק מאסיה היה בעם אחד מסתורי‬
‫שהיום הוא מכונה – העם ההודו‪-‬אירופאי הקדום‪.‬‬
‫חוקרים רבים חלמו למצוא את שרידי הארץ שבה חיו אנשי הגזע האגדי הארי הלבן‪ .‬החוקרים שאפו לפחות לגעת בידע‬
‫הקדום הנסתר שאבד‪ ,‬אשר היה לארים הקדמונים‪.‬‬
‫כשהחלו החפירות בעמק ארקאים‪ ,‬הארכיאולוגים הודיעו לעולם המדע כי הם גילו עיר עתיקה מאוד‪ ,‬אשר הייתה קיימת‬
‫לפני יותר מארבעה אלפי שנים‪ ,‬וכי בה חיו אנשי הציוויליזציה ההודו‪-‬אירופיות הקדומה‪ .‬מאז החוקרים החלו לדבר על‬
‫ארקאים כעל הן עיר‪ ,‬הן מקדש והן מקום מצפה כוכבים‪.‬‬
‫אם מישהו רוצה להתוודע להיפותזות של המדענים‪ ,‬הן מתוארות בספרים הדנים בנושא הזה‪.‬‬
‫כאן אני אתאר את מה שסיפר לי סבא של אנסטסיה על ארקאים‪ .‬היגיון החשיבה שלו הרבה יותר מדויק ומעניין מאשר‬
‫הלוגיקה שעליה ביססו את ההשערות המדעיות‪.‬‬
‫הוא מיד אמר‪:‬‬
‫ ארקאים – לא עיר וגם לא מקדש‪ .‬בנוגע למקום מצפה כוכבים – זה נכון‪ ,‬אך כלל לא בכך החשיבות‬‫המרכזית‪ .‬ארקאים – אקדמיה‪ ,‬כך אפשר לומר במונחים של היום‪ .‬בארקאים חיו ועבדו מוריהם של החכמים המלומדים‪ .‬כאן‬
‫הם עסקו במחקר היקום‪ ,‬קבעו את קשרי‪-‬הגומלין של גופי החלל‪ ,‬השפעתם על האדם‪ .‬את התגליות הכבירות שלהם הם לא‬
‫תיעדו וגם לא הופיעו לפני הציבור עם הנאומים הארוכים‪ .‬מתוך המחקרים שניהלו על‪-‬פני שנים ארוכות‪ ,‬הם חישבו טקסים‪,‬‬
‫הציעו אותם לעם‪ ,‬ובהמשך ראו‪ ,‬עד כמה הם יעילים‪ .‬במידת הצורך תיקנו בהם דבר כזה או אחר ‪ .‬בסופו של דבר למחקרים‬
‫הממושכים הם יכלו לקרוא במילה אחת קצרה או שתיים‪ ,‬שמאחוריהן עמדה המהות של התגלית‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬הטקסים העתיקים מאוד‪ :‬חג הדבש‪ ,‬חוגגים אותו ב ‪ 14-‬ביולי‪ ,‬וב‪ 19-‬ביולי – חג עץ התפוח‪.‬‬
‫עד לחג עץ התפוח אנשים לא אכלו תפוחים מהקטיף הראשון‪ ,‬עד חג הדבש – לא אכלו את הדבש החדש‪.‬‬
‫במהלך מחקרים ומעקב ארוכים החכמים המלומדים קבעו‪ :‬עד לתאריך זה התפוח לא מביא תועלת משמעותית‬
‫לבריאות האדם‪ ,‬אפילו אם הוא כבר הבשיל‪ .‬והעניין כאן הוא לא רק בתפוח עצמו‪ .‬עד חג עץ התפוח מבשילים גרגרים‪,‬‬
‫צמחים ושורשים אכילים רבים המועילים לאדם‪ .‬אם האדם מתחיל לאכול תפוחים‪ ,‬אז הוא לא מותיר מקום למאכל שיותר‬
‫מועיל לבריאותו ברגע זה‪.‬‬
‫דווקא החכמים המלומדים היו אלה אשר קבעו כי לא במקרה בטבע יש סדר מוגדר להבשלת הפירות‪ .‬דווקא סדר זה‬
‫הוא אותו התפריט האלוהי המיועד לאדם שבהמשך יחפש המדע במאות השנים‪ ,‬אך ללא הועיל‪.‬‬
‫אפשר לחבר חיבורים מרובי‪-‬כרכים שיספרו על מהלך המחקרים האלה‪.‬‬
‫אלא שהחכמים המלומדים לא חיברו אותם‪ ,‬לא הטריחו את האנשים בלימודם‪ :‬הם הגישו לאנשים את המסקנה‬
‫המוכנה בכמה מילים‪ .‬והאנשים האמינו לחכמים המלומדים‪ .‬תמיד החיים הוכיחו את מה שייעצו‪.‬‬
‫נוסף על כן‪ ,‬את החכמים הוודרוסיים‪ ,‬אפילו אי‪-‬אפשר להשוות לחכמי יוון‪ ,‬כוהני מצרים והמדענים בימינו‪ .‬המלומד‬
‫הוודרוסי לא קיבל שום פרסים או תואר על התגליות הכבירות שעשה‪ ,‬לא היה יכול לצבור הון ושום שליטה לא הייתה בידיו‪,‬‬
‫כמו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לכוהני מצרים‪ .‬ומעולם איש לא העריץ את החכם המלומד‪ ,‬כמו שסוגדים היום למורים הרוחניים‪ ,‬כפי שהם‬
‫נקראים‪ .‬הדבר היחידי שהיה מקבל המלומד הנודד‪ ,‬בבואו ליישוב זה או אחר‪ ,‬היה אוכל‪ ,‬בגדים‪ ,‬הנעלה‪ ,‬אם היו מתבלים או‬
‫נשחקים‪ ,‬וכן מקום שבו היה יכול לנוח‪ ,‬אך לפעמים גם על קורת‪-‬הגג היה מוותר החכם המלומד והיה לן תחת כיפת השמיים‪.‬‬
‫עוד הוא זכה לכבוד הכנה‪ ,‬האמיתי של האנשים‪.‬‬
‫אז הנה כזה מצב במאות השנים בחר את מיטב הוגי‪-‬הדעות והמורים מהעם‪.‬‬
‫ומתוך הכרת תודה‪ ,‬כפי התכנון של החכמים המלומדים‪ ,‬אנשים היו בונים להם מקומות הדומים לארקאים‪ ,‬לשם‬
‫החכמים המלומדים היו באים לחשוב‪ ,‬שם הם היו יכולים להתחלף במחשבות אחד עם השני‪ .‬שם‪ ,‬כמו בועידה מדעית‬
‫עליונה‪ ,‬הם היו מספרים על התגליות שלהם‪ ,‬מתארים את הטקסים המחושבים על‪-‬ידם על סמך התגליות האלו‪.‬‬
‫לעיתים קרובות אנשים אפילו לא ידעו‪ ,‬מי עמד מאחורי טקס זה או אחר‪ ,‬למי להודות על הטקס החכם‪ ,‬היעיל‪.‬‬
‫הנה לדוגמא‪ ,‬היה חכם אחד מלומד שרבה היא גדולתו בהיסטוריה האנושית‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬אסטרונום ופסיכולוג‪ ,‬הוא‬
‫הקדיש תשעים שנה למחקר האופן‪ ,‬בו ניתן להתגבר על התופעה שהיום קוראים לה טלגוניה‪.‬‬
‫הוא מצא אותו והביא לאנשים טקס בר השפעה שמשכו הוא חמש עשרה דקות בלבד‪ .‬אמנם‪ ,‬ההכנה לטקס לוקחת זמן‬
‫רב הרבה יותר‪ .‬וולדימיר‪ ,‬בקש מאנסטסיה‪ ,‬אולי היא תספר עליו‪.‬‬
‫רק מיד אני אומר‪ :‬להבין‪ ,‬להרגיש את הטקס הזה אפשר רק דרך הבנת רגשות האהבה אשר היו להורים הקדמונים‬
‫שלנו‪ ,‬פילוסופיית האהבה שלהם‪ .‬ככל שעמוק יותר תצליח להגיע אל העבר במחשבה שלך‪ ,‬כך גם הטקס מובן יותר יהיה‪.‬‬
‫כדי להיווכח בנכונות הנאמר על‪-‬ידי סבא של אנסטסיה על הייעוד של ארקאים‪ ,‬הבה נרכוש מידע על הארכיטקטורה‬
‫שלה‪.‬‬
‫* אורל ‪ -‬אזור בין אירופה המזרחית ושפלת הסיביר המערבית‪ ,‬אליו משתייכת מערכת ההרים של אורל)יותר מ ‪ 2000-‬ק"מ(‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫לארקאים הייתה צורת מעגל שקוטרו החיצוני כ ‪ 160 -‬מטרים‪ .‬כפי שאנחנו רואים‪ ,‬די מעט בשביל עיר‪ .‬אבל אני אקרא‬
‫לה עיר‪ ,‬כפי שלעת עתה עושים זאת המדענים‪.‬‬
‫היא הייתה מוקפת בתעלה שעומקה שני מטרים עם מים‪ .‬החומה החיצונית מאסיבית מאוד‪ .‬חמישה מטרים היה‬
‫הרוחב שלה עם גובה של ‪ 5.5‬מטרים‪ .‬בתוך החומה היו ארבע כניסות‪ .‬הגדולה ביותר – דרומית‪-‬מערבית‪ ,‬שלוש האחרות‪,‬‬
‫קטנות יותר‪ ,‬היו ממוקמות בצדדים המנוגדים‪.‬‬
‫הנכנס לעיר מיד היה מוצא את עצמו ברחוב המעגלי היחיד ברוחב כ‪ 5-‬מטרים אשר הפריד בין המעונות הצמודים‬
‫לחומה החיצונית ומעגל הקירות הפנימי‪.‬‬
‫רצפת הרחוב הייתה עשויה מעץ ותחתיה לכל אורכה נחפר ביב בעומק שני מטרים אשר היה מקושר עם התעלה‬
‫החיצונית‪ .‬לפיכך‪ ,‬לעיר היה ביוב עם ניקוז בעזרת הגשמים‪ :‬עודפי המים חלחלו דרך מדרכת‪-‬העץ אל הביב ולאחר‪-‬מכן הגיעו‬
‫אל התעלה החיצונית‪.‬‬
‫לכל המעונות שכמו פרוסות לימון היו צמודים לחומה החיצונית הייתה יציאה אל הרחוב הראשי‪ .‬בסך‪-‬הכל נמצאו ‪35‬‬
‫מעונות של המעגל החיצוני‪ .‬אפילו בשביל כפר זה מעט‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אנחנו רואים את מעגל החומה הפנימית המסתורי‪ .‬היא הייתה אפילו עוד יותר מסיבית מהחיצונית‪ .‬עם רוחב‬
‫של שלושה מטרים‪ ,‬גובהה הגיע עד כדי שבעה מטרים‪.‬‬
‫על‪-‬פי נתוני החפירות‪ ,‬בחומה הזו לא היה מעבר‪ ,‬למעט מרווח קטן בדרום‪-‬מזרח‪ .‬לפיכך‪ ,‬למעשה‪ 25 ,‬המעונות‬
‫הפנימיים הזהים למעונות המעגל החיצוני היו מבודדים מהכל בחומה גבוהה ועבה‪ .‬כדי לגשת לכניסה הקטנה אל המעגל‬
‫הפנימי‪ ,‬היה צריך ללכת לכל אורך הרחוב המעגלי‪ .‬לכך הייתה משמעות נסתרת‪ .‬הנכנס לעיר היה צריך לעבור את הדרך‬
‫שעוברת השמש‪ .‬ולבסוף‪ ,‬סיומה של ארקאים בכיכר המרכזית שצורתה כמעט ריבועית‪ ,‬כ‪ 27x25-‬מטר‪.‬‬
‫על‪-‬פי עקבות המדורות שמיקומן הוא בעל סדר מוגדר‪ ,‬הייתה זו כיכר לעריכת טקסים כלשהם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬סכימטית‪ ,‬אנחנו רואים ַמנ ָדלָה – ריבוע החסום במעגל‪ .‬בטקסטים הקוסמוגוניים העתיקים מעגל מסמל את‬
‫היקום‪ ,‬ריבוע – את הארץ‪ ,‬העולם החומרי שלנו‪ .‬האיש הקדמון החכם שהיטב הכיר את מבנה הקוסמוס‪ ,‬ראה באיזו‬
‫הרמוניה וטבעיות הוא מאורגן‪ .‬ולכן בבניית העיר‪ ,‬כאילו מחדש הוא יצר את היקום בזעיר‪-‬אנפין‪.‬‬
‫מראש ארקאים נבנתה על‪-‬פי תכנון שלפיו היא היוותה מכלול מורכב אחיד‪ ,‬והכוונתו הייתה על‪-‬פי גופי החלל בדיוק רב‬
‫מאוד! התמונה הנוצרת על‪-‬ידי ארבע הכניסות בחומה החיצונית של ארקאים מהווה צלב קרס המכוון על‪-‬פי תנועת השמש‪.‬‬
‫צלב הקרס )בסנסקריט – "הנוגע לטוב"‪" ,‬ההצלחה הטובה ביותר"( – אחד הסמלים הארכאיים המקודשים ביותר‬
‫שאותו אפשר לפגוש כבר בתקופה הפלאוליתית המאוחרת אצל עמי עולם רבים‪ .‬הודו‪ ,‬רוסיה העתיקה‪ ,‬סין‪ ,‬מצרים ואפילו‬
‫ארץ בני מאיה המסתוריים במרכז אמריקה – הנה גיאוגרפיה חלקית של הסמל הזה‪ .‬את צלב הקרס אנחנו יכולים לראות על‬
‫האיקונין הפרבוסלאבי הישן‪ .‬צלב הקרס – סמל לשמש‪ ,‬הצלחה‪ ,‬אושר‪ ,‬יצירה‪ .‬ולפיכך‪ ,‬צלב הקרס ההפוך מסמל את החושך‪,‬‬
‫החורבן‪" ,‬השמש הלילית" אצל בני‪-‬רוסיה הקדמונים‪ .‬כפי שניתן לראות מהקישוטים העתיקים‪ ,‬כדוגמת אלה שעל הקנקנים‬
‫האריים אשר נמצאו בסביבות ארקאים‪ ,‬השתמשו בשניהם )צלב‪-‬הקרס משמאל לימין וצלב‪-‬הקרס מימין לשמאל(‪ .‬ובכך‬
‫משמעות מעמיקה‪ .‬מתחלפים יום ולילה‪ ,‬זה אחר זה באים אור וחושך‪ ,‬הלידה החדשה מחליפה את המוות – וזה סדר‬
‫הדברים הטבעי ביקום‪ .‬לכן בעת העתיקה לא היו צלב‪-‬הקרס ה"רע" וצלב‪-‬הקרס ה"טוב" – הם נתפסו כאחדות )כמו‬
‫האנרגיות יִין ויאנג במזרח(‪.‬‬
‫היה יפה המראה החיצוני של ארקאים‪ :‬עיר עם צורה עיגולית מושלמת וצריחי השער הבולטים‪ ,‬עם האורות הדולקים‬
‫וה"חזית" המעוצבת להפליא‪ .‬וודאי היה זה איזשהו ציור הנושא משמעות נסתרת‪ .‬שהרי בארקאים בכל טמונה משמעות‪.‬‬
‫בצדו האחד כל מעון היה צמוד לחומה החיצונית או הפנימית‪ ,‬וצדו השני היה עם הפנים לרחוב הראשי‪ ,‬המעגלי או‬
‫לכיכר המרכזית‪ .‬בפנים ב"מסדרון" המאולתר היה ניקוז מים מיוחד אשר הוציא את המים לביב שהיה מתחת לרחוב הראשי‪,‬‬
‫היה ביוב לארים הקדמונים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בכל מעון היו באר‪ ,‬תנור ומקום אחסון לא גדול שהיה בצורת כיפה‪.‬‬
‫מעל פני המים מהבאר יצאו שתי תעלות סגורות בתוך האדמה‪ .‬האחת הובילה אל התנור‪ ,‬השניה – אל מקום האחסון‬
‫הקשתי‪ .‬לשם מה? כל מה שגאוני הוא פשוט‪ .‬כולנו יודעים כי מהבאר‪ ,‬אם להתכופף מעליה‪ ,‬תמיד מרגישים רוח פרצים‬
‫קרירה‪ .‬אז הנה‪ ,‬בתנור הארי האוויר הקריר הזה היה יוצר רוח פרצים בעוצמה כזאת שהיא אפשרה להתיך ברונזה ללא‬
‫שימוש במפוחים! כזה תנור היה בכל מעון‪ ,‬ולנפחים הקדמונים היה החופש המלא לשכלל את כישוריהם ולהתחרות‬
‫באוּמנות שלהם! התעלה הסגורה השניה בתוך האדמה שהובילה אל מקום האחסון‪ ,‬בזכותה כל הזמן נשמרה בו טמפרטורה‬
‫נמוכה‪.‬‬
‫אסטרו‪-‬ארכיאולוג רוסי ידוע ק‪.‬ק‪.‬בּיסטרוּשׁקין חקר את ארקאים כמקום מצפה כוכבים אסטרונומי והגיע למסקנה הבאה‪.‬‬
‫ארקאים – לא פשוט מקום בעל מבנה מורכב‪ ,‬אלא אפילו מורכב עד כדי מתוחכם‪ .‬כשבחנו את התכנון שלה‪ ,‬מיד‬
‫התגלה כי היא דומה לשריד המפורסם סטונהנג' באנגליה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מציינים כי קוטר המעגל הפנימי של ארקאים בכל מקום‬
‫הוא ‪ 85‬מטר‪ ,‬לאמיתו של דבר – זהו מעגל עם שני רדיוסים ‪ 40 -‬ו ‪ 43.2 -‬מטרים‪) .‬נסו לשרטט!( והרדיוס של מעגל בורות‬
‫אובריי בסטונהנג' הוא גם כן ‪ 43,2‬מטר! הן סטונהנג'‪ ,‬והן ארקאים ממוקמים על אותו קו הרוחב‪ ,‬שניהם במרכז עמק דמוי‬
‫קערה‪ .‬והרי ביניהם כמעט ‪ 4000‬קילומטרים‪...‬‬
‫מדענים‪-‬חוקרים אומרים‪" :‬עם סך כל העובדות ניתן לומר‪ :‬ארקאים – מקום מצפה כוכבים לפני קו האופק‪ .‬מדוע לפני קו‬
‫האופק? מפני שבמקום הזה לצורך המדידות והתצפיות היו משתמשים ברגעי הזריחה והשקיעה של השמש והירח על‬
‫האופק‪ .‬ועוד היו מודדים את רגע ה"ניתוק" )או המגע( של התחתית‪ ,‬מה שמאפשר באופן המדויק ביותר לקבוע את מקום‬
‫האירוע הזה‪ .‬אם לעקוב אחרי זריחות החמה‪ ,‬אנחנו נראה כי נקודת הזריחה כל פעם תזוז מהמיקום הקודם‪ .‬תזוזת הנקודה‬
‫הזו תהיה צפונה עד ה ‪ 22-‬ביוני‪ ,‬ואז היא תנוע דרומה עד ל‪ 22-‬בדצמבר‪ .‬כזה הוא סדר האירועים הקוסמי‪ .‬מספר הנקודות‬
‫שבהן בבירור נצפית החמה – ארבע‪ .‬שתיים – נקודות הזריחה ב ‪ 22-‬ביוני וב‪ 22-‬בדצמבר ושתי נקודות דומות של ההינץ –‬
‫בצד השני של האופק‪ .‬ותוסיפו גם עוד שתי נקודות – רגעי השוויון של היום והלילה ב ‪ 22-‬במרץ וב‪ 22-‬בספטמבר‪ .‬זה היה‬
‫נותן הגדרה מדויקת למדי של משך השנה‪ .‬אך הרי במהלך השנה יש לא מעט מאורעות חשובים אחרים‪ .‬אז אותם אפשר‬
‫‪15‬‬
‫לציין בעזרת הירח‪ .‬על‪-‬אף הקשיים במעקב אחרי הירח‪ ,‬בכל זאת האנשים הקדמונים הכירו את חוקי התנועה שלו על כיפת‬
‫השמים‪ .‬הנה כמה מהם‪:‬‬
‫‪ (1‬הירחים המלאים שהתאריך שלהם קרוב ל‪ 22-‬ביוני‪ ,‬נצפים בנקודת היפוך‪-‬החורף )‪ 22‬בדצמבר( ולהיפך‪.‬‬
‫‪ (2‬בנקודות ההיפוך האירועים של הירח עוברים עם מחזור של ‪ 19‬שנים )הירח ה"גבוה" וה"נמוך"(‪.‬‬
‫ארקאים כמקום מצפה אפשרה לעקוב גם אחרי הירח‪ .‬בסך הכל‪ ,‬על החומות‪-‬המעגלים הענקיים האלה היה אפשר‬
‫לציין ‪ 18‬מאורעות אסטרונומיים! שישה הנוגעים לשמש ושנים‪-‬עשר הקשורים לירח )כולל הירח ה"גבוה" ו ‪ -‬ה"נמוך"(‪ .‬לשם‬
‫השוואה‪ :‬חוקרי סטונהנג' הצליחו להבליט רק ‪ 15‬מאורעות שמימיים‪.‬‬
‫יחד עם העובדות המפליאות האלו התקבלו הנתונים הבאים‪ :‬מידת האורך הארקאימית – ‪ 80‬סנטימטרים‪ ,‬מרכז‬
‫המעגל הפנימי מוסט ביחס למרכז המעגל החיצוני ב‪ 5.25 -‬של המידה הארקאימית‪ ,‬שזה קרוב לזווית ההטיה של מסלול‬
‫הירח – ‪ 5‬מעלות‪ 10 -9 ,‬דקות‪ .‬לדברי ק‪.‬ק‪ .‬ביסטרושקין‪ ,‬זה משקף את היחס בין מסלולי הירח והשמש )בשביל הצופה‬
‫מכדור‪-‬הארץ(‪ .‬לפיכך‪ ,‬המעגל החיצוני של ארקאים מוקדש לירח‪ ,‬הפנימי – לשמש‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬מדידות אסטרו‪-‬ארכיאולוגיות‬
‫מורות על הקשר שבין חלק מהפרמטרים של ארקאים והנקיפה של ציר כדור‪-‬הארץ‪ ,‬וזה כבר נחשב לרמה הכי גבוהה אפילו‬
‫באסטרונומיה המודרנית‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אנחנו רואים ש‪ :‬בשום אופן לארקאים לא מתאים להיקרא "עיר"‪.‬‬
‫במעון המאוד קטן אין אפשרות להשתכן עם המשפחה‪.‬‬
‫ואילו להרהוריו של הוגה‪-‬דעות הוא דווקא מאוד מתאים‪.‬‬
‫זה שבימי הקדם לאישים המלומדים האלה רחשו כבוד של חכמים ומורים ידוע להיסטוריונים‪ .‬מכאן‪ ,‬ארקאים‪ ,‬כגדול‬
‫המרכזים המדעיים‪ ,‬היה יכול להיות שייך רק לחכמים המלומדים‪ .‬באותה תקופה מדענים אחרים פשוט לא היו‪.‬‬
‫זה שהחכמים המלומדים היו מחשבים ולפעמים מתקנים את הטקסים על סמך הידע של הקוסמוס‪ ,‬גם כן ידוע‪.‬‬
‫השאלה היא‪ ,‬איה היום הטקסים הייחודיים האלה? באיזו בערות זדונית כילו או מחביאים אותם מהאנשים?‬
‫על מה רצה לספר סוּנגיר?‬
‫סונגיר?‬
‫על מה רצה לספר ּ‬
‫ועכשיו אני אביא לידיעתכם מידע עוד יותר סנסציוני שמולו גוועות הפירמידות של מצרים והחורבות של רומא העתיקה‪.‬‬
‫המידע הזה נחוץ גם כדי‪ ,‬כמו שאמר המתבודד הסיבירי‪ ,‬טוב יותר להבין את הגילויים ורמת הידע על היקום של‬
‫ההורים הקדמונים שלנו‪ .‬ולשם כך צריך עמוק כמה שיותר להסתנן אל ההיסטוריה‪.‬‬
‫הוא אמר‪:‬‬
‫ תוכל המחשבה שלך להתעמק בשלושה אלפי שנים‪ ,‬בהדרגה תתחיל להרגיש את הידע של שלושת אלפי השנים‪ .‬אם‬‫בחמישה אלפי שנים‪ ,‬אז את הידע של חמשת אלפי השנים‪ .‬ואילו צריך להכיר את הידע של לפחות תשעה‪-‬עשר אלפי השנים‬
‫האחרונות‪.‬‬
‫כזאת התעמקות בעבר ההיסטורי של ארצנו נראתה לא מציאותית לגמרי‪ .‬כבר הייתי מוכן לנסוע להודו‪ ,‬לטיבט‪,‬‬
‫אומרים‪ ,‬שם אפשר ללמוד יותר על ההורים הרחוקים שלנו מאשר אצלנו‪ .‬אבל לא היה צריך לנסוע לשום מקום‪ .‬התברר‬
‫שהכל ישנו בקרבתנו‪ ,‬ועכשיו אני מציע לכל מי שקורא את השורות האלו להוביל את המחשבה שלו על האמהות והאבות‬
‫שלנו אל יותר מתשעה‪-‬עשר אלפי שנים אחורה‪.‬‬
‫התגלית הארכיאולוגית‪ ,‬שעליה אני אספר לכם‪ ,‬במקרה נעשתה על‪-‬יד העיר וולדימיר‪ ,‬שגילה‪ ,‬על פי נתונים רשמיים‬
‫שונים‪ ,‬כ‪ 1015-‬שנים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1955‬במהלך העבודות במחצבה למען המפעל המייצר קרמיקה בוולדימיר נהג מחפר א‪.‬פ‪.‬נַ ָצ'רוב הבחין‬
‫בעצמות של בעל‪-‬חיים מאוד גדול בכף של המחפר‪ ,‬העצמות האלו נמצאו בעומק של ‪ 3‬מטרים באדמה‪ .‬על המציאה הודיעו‬
‫לארכיאולוגים‪...‬‬
‫כבר החפירות הראשונות היממו את המדענים‪ .‬שיירי בני‪-‬אדם אשר נמצאו בקברים‪ ,‬התכשיטים וכלי הבית היוו ראייה‬
‫לאיזושהי תרבות עתיקה מאוד‪ .‬מחקר נוסף העלה‪ :‬ההורים הרחוקים שלנו הגיעו אל גדות הנהר קליאָז' ָמה עוד בתקופת‬
‫האבן העתיקה‪ ,‬לפני כ ‪ 25-‬אלף שנים‪.‬‬
‫מישהו יכול לחשוב‪ :‬הם זחלו על ארבע או שרצו עם אלות ולבשו פרוות של בעלי‪-‬חיים‪ .‬לא‪ .‬עובדה אחרת היממה את‬
‫המדענים‪.‬‬
‫סביב השלדים ועליהם עצמם היו תכשיטים רבים‪ ,‬בעזרתם שוחזר הלבוש של האנשים הקדמונים‪ .‬התגלה כי הוא דומה‬
‫לאוברול או שמלה מתורבתת לכל דבר‪.‬‬
‫הגילוי הוא כזה שקל יותר לייחס את השרידים האלה לקבורת חוצנים‪ ,‬אחרת צריך לבחון מחדש את כל ראיית‪-‬העולם‬
‫ההיסטורית שלנו‪.‬‬
‫באחד מהאולמות שלו המוזיאון ההיסטורי לידיעת הארץ שבוולדימיר ערך תצוגה המוקדשת למציאה הייחודית‪.‬‬
‫פורסם ספרון‪ ,‬אשר בו נאמר כי מקום מושבם של בני‪-‬האדם הקדמונים סונגיר – שריד ארכיאולוגי מעניין ביותר של‬
‫רוסיה – מוכר היטב לארכיאולוגים של כל העולם‪ .‬כאן לא פעם היו נערכים סימפוזיונים מדעיים בינלאומיים‪.‬‬
‫סונגיר – אחד היישובים הצפוניים ביותר של האדם הקדמון באיזור השפלה הרוסית ובשטח מחוז וולדימיר‪ .‬בעולם אין‬
‫לו שווים מבחינת עושר החפצים ושימור השרידים הקדומים כל‪-‬כך‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫הודות למאמצים המשותפים של הארכיאולוגים‪ ,‬הגיאולוגים‪ ,‬הפליאונטולוגים והפליאובוטנאים ‪ ,‬אנחנו יכולים לקבל‬
‫מושג על חייהם של בני‪-‬האדם בזמנים ההם הרחוקים עד כדי לא ייאמן‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬על‪-‬יד קצה הקרחון הייתה תחילת טונדרה‪ ,‬האיזור שלפני הקוטב שאת צמחייתו היוו פה ושם יערות דלים של‬
‫אשוחים‪ ,‬אורנים‪ ,‬עצי לבנה ואלמונים‪ .‬היה מגוון רב של העולם החי‪.‬‬
‫כאמור בעלון‪" :‬יושבי סונגיר הקדמונים צדו את איילי‪-‬הצפון‪ ,‬סוסי פרא‪ ,‬את השועל הצפוני‪ ,‬בואש‪ ,‬גרגרן‪ ,‬ביזונים‪,‬‬
‫דובים‪ ,‬זאבים‪ ,‬ארנבים‪ ,‬עופות בר‪ ,‬שחפים‪ .‬וכמובן‪ ,‬ממותות – החיה הענקית שהיום כבר איננה‪ ,‬בגובה כמעט ארבעה‬
‫מטרים ועם מסה של ‪ 6‬טונות‪ .‬זה היה שלל נחשק‪ :‬הבשר‪ ,‬השלח אשר אין לו תחליף לבניית מקום מגורים‪ ,‬והניבים – חומר‬
‫עמיד ובעל ערך להכנת נשק ותכשיטים"‪.‬‬
‫מאוד מעניינים הכלים העשויים מהעצמות והקרניים‪ :‬מיישרים לקתות או מוטות של כלי עבודה‪ ,‬מכושים או מעדרים‬
‫קטנים‪ ,‬מוטות מחודדים‪ ,‬חודים של חצים או חניתות‪ ,‬מחרוזת העשויה מהניבים של ממותה‪ ,‬תכשיטים משיני השועל‬
‫הצפוני‪ .‬יצירה נדירה של האמנות הקמאית – פסלון שטוח קטן של סוס עם ראש גדול – הפסלון הזה אשר נמצא בסונגיר‬
‫ונהיה למפורסם מעוטר בציור של נקודות ואוכרה אדומה‪ .‬מספר הנקודות עליו‪ ,‬שהוא מכפולות של חמש‪ ,‬מעיד על קיום‬
‫מערכת ספירה שהייתה מבוססת על הערך חמש‪ .‬והספירה המבוססת על שבע – מעידה על הידע שהיה לבני‪-‬האדם אשר‬
‫חיו לפני ‪ 25‬אלף שנים‪ .‬אבל את שמו העולמי סונגיר קנה בזכות הקבורה הייחודית של בני‪-‬האדם הקדמונים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1964‬בתוך שכבה עבה של אדמת אוכרה מצאו גולגולת של אישה‪ ,‬ובשכבה מתחתיה – שרידים של איש‬
‫מבוגר‪ .‬על צווארו היה תכשיט מחלוקי אבנים‪ ,‬על הידיים – ‪ 25‬צמידי‪-‬פסים מהניב של ממותה‪ ,‬על הגולגולת‪ ,‬לאורך הזרועות‬
‫והרגליים‪ ,‬על גופו‪ ,‬ממוקמים בשורות‪ ,‬היו כמעט ‪ 3.5‬אלפי חרוזים‪ .‬המיקום שלהם על השלד איפשר לשחזר את הלבוש של‬
‫בן‪-‬סונגיר הקדמון המקושט ברקמה‪ .‬הוא הזכיר את לבוש‪-‬הפרווה של העמים שהיום חיים באיזורים הארקטיים‪ .‬בתחתית‬
‫של הקבר שלא היה כל‪-‬כך עמוק נמצאו סכין ומגרד עשויים מהצור‪.‬‬
‫לא פחות עשיר היה הקבר שמצאו חמש שנים מאוחר יותר‪.‬‬
‫בקבר נמצאו שרידי מבוגר ללא הגולגולת‪ .‬לידו – מחרוזת העשויה מהניבים‪ ,‬טבעת וצמד קרניים של אייל‪-‬‬
‫הצפון‪ .‬ובהמשך‪ ,‬בעומק ‪ 65‬סנטימטרים מתחת לקבר העליון מצאו שני שלדי ילדים‪.‬‬
‫ילד בן ‪ 13-12‬וילדה בת ‪ ,9-7‬הם הונחו לתוך הקבר שרועים לאורך‪ ,‬ראשיהם צמודים בהידוק‪ .‬ב"עולם הבא" את‬
‫הילדים ילווה נשק לצורכי הציד מהניבים של ממותה‪ 11 :‬כידונים‪ 3 ,‬פגיונות ו ‪ 2‬חניתות‪ .‬מעניינות במיוחד החניתות שהן גוף‬
‫אחד שלם‪ ,‬הן עשויות מניבים מפוצלים ומיושרים‪ ,‬אורכן ‪ 2,5‬ו ‪ 1,5‬מטרים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקום הקבורה נמצאו שני "שרביטים"‬
‫העשויים מהניב של ממותה‪ ,‬מאוד מרשימים הפסלונים של סוס ושל ממותה‪ ,‬דיסקים מחוררים‪ ,‬כנראה השתמשו בהם‬
‫בעשיית טקסים והקשר שלהם הוא לפולחן החמה והירח‪ .‬גם הלבוש של הילדים היה מקושט ברקמה עם אלפי חרוזים‪ ,‬ועל‬
‫החזה הוא כופתר בעזרת סיכות שהיו עשויות מעצמות או ניבים‪ .‬מאחור היו תפורים עליו חוטי מחרוזות שהיו מדמים זנבות‬
‫של בעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫המציאה הזו מעידה על טקס קבורה מורכב ועל אמונות דתיות מפותחות של האדם הקדמון בתקופת האבן‪ .‬בבטחון‬
‫אפשר להניח כי הם האמינו בחיים שאחרי המוות‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 1956‬ועד היום‪ ,‬עם הפסקות לא גדולות‪ ,‬בסונגיר נערכים מחקרים ארכיאולוגיים מקיפים‪ .‬במשך כמעט ‪20‬‬
‫שנה את העבודות האלו ניהל ארכיאולוג ידוע‪ ,‬ד"ר אוטו ניקולייביץ' ָבּדֶר‪ .‬אנתרופולוג‪ ,‬חבר אקדמיה מ‪.‬מ‪ֵ .‬גרַסימוב והתלמידות‬
‫דינסקיָה וט‪.‬ס‪.‬סוּרנינָה‪ ,‬הצליחו לשחזר את המראה של בני‪-‬סונגיר הקדמונים‪.‬‬
‫ַ‬
‫ֵבּ‬
‫שלו‪ ,‬ג‪.‬ב‪.‬ל ֵ‬
‫כידוע‪ ,‬די במדויק אנתרופולוגים יכולים לשחזר את פני האדם על‪-‬פי הגולגולת‪ .‬אז הנה הופיעה ההזדמנות הנדירה‬
‫להביט על פניהם של בני‪-‬האדם הקדומים‪ .‬ואני ניצלתי את ההזדמנות הזו‪ .‬פנים נבונות‪ ,‬מביעות חכמה של הגבר‪ .‬קצת‬
‫עצובות – של הילדה ומהורהרות – של הילד‪.‬‬
‫ואילו ההנחות בדבר הציד‪ ,‬ובמיוחד כשמדברים על ממותה‪ ,‬אינן מדויקות באיזושהי מידה‪.‬‬
‫לקחתי את סבא של אנסטסיה אל האולם היחיד במינו של המוזיאון שבעיר וולדימיר‪ .‬הזקן התהלך לאיטו לאורך כל‬
‫היציעים‪ ,‬לא עצר על‪-‬יד אף אחד מהם‪ ,‬אחר‪-‬כך נעמד באמצע האולם והשתחווה ארבע פעמים‪ ,‬ובכל פעם הסתובב בתשעים‬
‫מעלות‪ .‬כאשר סיפרתי לו על המסקנות של המדענים‪ ,‬דברים רבים הוא הכחיש‪ ,‬הנה מה שהוא אמר‪:‬‬
‫ האנשים האלה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מעולם לא היו צדים ממותות‪ .‬הממותות היו חיות הבית שלהם‪ ,‬עוזרים מאוד טובים במשק‬‫הבית‪ ,‬אמצעי הובלת משא‪ .‬הן היו מבצעות סוגי עבודה רבים יותר מאשר הפילים שהיום בהודו מנוהלים על ידי הרוכבים‪.‬‬
‫האנשים האלה‪ ,‬בעמידה על ממותה‪ ,‬יכלו לקטוף פירות מהעצים הגבוהים ולסדר אותם בתוך שקים וסלים קלועים‪,‬‬
‫ואחר‪-‬כך להוביל לאן שהיה צריך‪.‬‬
‫הממותה הייתה מנכשת את העצים הצעירים של היער שהיה פולש לקרחות‪-‬היער השושלתיות‪ ,‬או שהיה מוטל עליה‬
‫לנדנד ולאחר מכן לעקור עצים להרחבת קרחת‪-‬היער‪ .‬במידה והיה צריך להעתיק את מקום מושב האדם למקום אחר‪ ,‬על גב‬
‫הממותה היו מעמיסים את הרכוש הביתי ומלאי של מצרכי מזון‪.‬‬
‫זוהי חיית‪-‬בית עם המון טוב לב‪ ,‬והיא גם חרוצה מאוד‪ .‬אפילו ילד קטן עם האצבעות הקטנות שלו היה יכול לקחת את‬
‫קצה החדק הרך ולהוביל אותה אחריו‪.‬‬
‫ילדים אהבו לשחק עם הממותה‪ ,‬היו מורים לה לשאוב מים עם החדק ולאחר‪-‬מכן להשקות אותם‪.‬‬
‫נהנתה הממותה לראות איך קופצים וצווחים בשמחה הילדים הקטנים‪.‬‬
‫תענוג עילאי היה בשביל הממותה‪ ,‬כאשר בעזרת כלי מיוחד הדומה למגרפה היו מסרקים את השיער שלה ומקבלים‬
‫צמר‪ .‬האדם היה רוחץ את הצמר‪ ,‬מייבש ואחר‪-‬כך השתמש בו לצרכיו האישיים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לערוך מיטה‪.‬‬
‫לאנשים האלה לא היה צורך לצוד ממותה‪ .‬אפילו על‪-‬פי המידע שקיבלת מהעלון‪ ,‬אפשר להבין זאת‪ .‬דבר אחד סותר בו‬
‫דבר אחר‪.‬‬
‫ למה סותר?‬‫ בעצמך תחשוב‪ .‬מפרטים שם סוגים רבים של בשר חיות ציד‪ ,‬אותן בקלות אפשר ללכוד בעזרת מלכודות מיוחדות‬‫ובכמות הרצויה‪ .‬בהריגת ממותה שהיא בעלת מסה של ‪ 6‬טונות‪ ,‬האדם לא היה מסוגל מיד לאכול את כל הבשר‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫ ואם הרבה אנשים?‬‫ הרבה לא יכלו להיות‪ .‬בימי הקדם לא חיו בני‪-‬האדם כל‪-‬כך צפוף כמו היום בערים או ביישובים‪ .‬לכל שושלת היו שטחי‬‫אדמה משלה‪ .‬לכל משפחה הייתה הטריטוריה‪ ,‬הבית שלה‪ .‬בשטח של ‪ 3‬קילומטרים יכלו לחיות לא יותר מ ‪ 100‬בני‪-‬אדם‪.‬‬
‫לאכול פגר שהמסה שלו היא ‪ 6‬טונות הם לא יכלו ב‪ 2-3-‬ימים‪ ,‬גם אם מלבד הבשר לא היו צורכים שום מזון אחר‪ .‬הבשר‬
‫המתקלקל היה מתחיל להירקב והיה מושך אליו המוני חרקים‪ ,‬היה יכול לגרום למגיפה‪.‬‬
‫ אבל אולי הם היו מזמינים אורחים לסעודה החגיגית מהאזורים האחרים?‬‫ מה הטעם ללכת קילומטרים רק כדי לאכול את הבשר שגם בבית מצוי בשפע ?‬‫ אבל אם אתה אומר שהפגר המתרקב של הממותה היה יכול להוות איום של מגיפה‪ ,‬אז אותו איום היוותה גם‬‫הממותה הביתית‪ ,‬כשהייתה מתה‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬מעולם הממותה לא הייתה מתה במשפחה‪ .‬כאשר הזדקנה וחשה כי פטירתה קרבה‪ ,‬הייתה מתרחקת קצת‬‫מהבית‪ ,‬שלוש פעמים השמיעה תרועה ולאחר‪-‬מכן עשתה דרך ארוכה אל בית‪-‬הקברות של הממותות ושם היא מתה‪ .‬גם‬
‫אתה בעצמך אמור לדעת זאת‪ ,‬הן גם היום כך עושים פילי הפרא ההודיים‪ .‬לפני מותם הם משמיעים תרועה ועוזבים את‬
‫העדר שלהם‪.‬‬
‫ אז זה אומר שיש לנו מושג מוטעה לגבי התזונה של האדם הקדום?‬‫ כן‪ ,‬זה אכן כך‪ .‬אולי זה משום הרצון להצדיק את היחס האכזרי לבעלי‪-‬החיים היום‪ .‬ככל שמתעמקים בעבר ההיסטורי‪,‬‬‫כך פחות אנשים אוכלי בשר נוכל לפגוש‪ .‬הספיק להם המזון מן הצומח בכמות שהייתה רצויה‪ .‬ומן החי הם אכלו רק את מה‬
‫שבעלי‪-‬החיים בעצמם היו נותנים לאדם‪ ,‬החלב והביצים‪ ,‬למשל‪ .‬קיבת האדם בן העידן הראשון הייתה יכולה להינזק מן‬
‫הבשר‪.‬‬
‫עוד הוכחה לכך שבשביל האדם הקדמון הציד לא היה המקור העיקרי להשגת מזון היא באי‪-‬הרציונליות שלו בהשוואה‬
‫לדרכי קבלת מזון האחרות‪.‬‬
‫ אילו אחרות?‬‫ מאת החיות המאולפות‪ ,‬המבויתות‪ .‬תאר לך אדם שבמשק הבית שלו יש נקבת ממותה‪ ,‬פרה‪ ,‬עז‪ ,‬שאותן אפשר‬‫לחלוב וכל יום לקבל מוצר טרי באיכות גבוהה‪ .‬במשק‪-‬הבית יש לאדם גם העוף המבוית‪ :‬האווז‪ ,‬הברווז‪ ,‬התרנגולת המביאות‬
‫לו ביצים ואינן דורשות טיפול מיוחד‪ .‬הוא יכול גם לקחת חלק מהדבש ואבקת הפרחים מהדבורים‪ ,‬ובקרבתו גם המוני ירקות‬
‫שורשיים והצמחים האכילים‪ .‬ופתאום האדם כאילו יוצא מדעתו‪ .‬הוא הורג את כל חיות הבית ‪ ,‬שמלבד לכל השאר גם שמרו‬
‫על שינתו‪ ,‬אוכל אותן ומתחיל לצוד את חיות הבר ובכך חושף את עצמו לסכנה‪ ,‬וכבר לו ולמשפחה שלו לא מובטחת סדירות‬
‫בהספקת מוצרי מזון טריים‪.‬‬
‫במקום הסביבה הידידותית והאהבה של חיות הבית הוא מקבל את הסביבה העוינת לבדה אשר בה‪ ,‬אפשר לומר‪,‬‬
‫כמעט בלתי‪-‬אפשרי למשפחה שלו לשרוד‪.‬‬
‫ אבל רגע‪ ,‬מה‪ ,‬האנשים הראשונים מיד התחילו להתעסק בביות ואילוף בעלי‪-‬חיים? אולי כך זה קרה בתקופה‬‫מאוחרת יותר?‬
‫ אך הרי שום תקופה מאוחרת יותר לא הייתה יכולה להיות לאדם‪ ,‬אם מיד הוא היה מראה את עצמו כתוקפן‪ .‬הרי‪,‬‬‫וולדימיר‪ ,‬ידוע לך על העובדות‪ ,‬כאשר אפילו זאבים‪ ,‬חיות‪-‬טרף‪ ,‬יכלו להיניק תינוק שהיה נקלע לסביבה יערית‪ ,‬ואילו באותו‬
‫היער להקת הזאבים הייתה יכולה לטרוף אדם מבוגר‪ .‬משום מה כה שונה היה היחס כלפי האדם?‬
‫ קשה לי לומר‪.‬‬‫ זה משום שבמקרה הראשון‪ ,‬לילד‪-‬עולל אין אגרסיה‪ ,‬ואילו במקרה השני – ישנם האגרסיה והפחד‪ ,‬והם גורמים‬‫הרגשה לא נעימה לסביבה‪.‬‬
‫באנשים הראשונים לא היו רגשי הפחד והאגרסיה‪ ,‬על הכל הייתה בהם האהבה וההתעניינות הכנה בעולם הסובב‬
‫אותם‪ .‬על כן כלל הם לא היו צריכים להשקיע מאמץ מיוחד לביות ואילוף החיות והעופות‪ ,‬החשוב ביותר בשבילם היה לקבוע‬
‫את הייעוד של כל יצר חי אשר אפשר לפגוש על הארץ‪ .‬וזה מה שהם עשו‪ .‬לגבי החיות‪ ,‬אז זה כבר ידוע לך‪ :‬האושר העילאי‬
‫בשבילן הוא תחושת האהבה ותשומת לב האדם כלפיהן‪.‬‬
‫בפעם הראשונה הבשר נאכל על‪-‬ידי אדם לקוי‪ ,‬אותו אדם אשר עזבה אותו האנרגיה של האהבה‪ .‬הוא כאילו יצא‬
‫מדעתו או לקה במחלה הנוראית מכולן‪ .‬גם עד ימי היום המחלה ההיא הגיעה‪.‬‬
‫ אבל איזה קשר יכול להיות בין אהבה לתחילת אכילת בשר על‪-‬ידי האדם?‬‫ ישיר‪ .‬האדם החי באהבה איננו מסוגל להריגה‪.‬‬‫ יכול להיות‪ .‬ואתה היית יכול לקבוע‪ ,‬מאיזו סיבה מתו הילדים האלה לפני ‪ 25‬אלפי שנים? למה הם קבורים ככה‬‫איכשהו לא רגיל‪ ,‬ראש צמוד לראש?‬
‫ אני יכול‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל מאוד ארוך יהיה הסיפור‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬כעת נחוץ לך לקבוע‪ ,‬לא משום מה פקדה אותם מיתה‪ ,‬אלא‬‫בשביל מה?‬
‫ בשביל מה?‬‫ הנה שוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הכל שאלות אתה שואל‪ .‬בעצמך מתעצל לחשוב‪ .‬רק אתה אל תיעלב עלי על כאלו מילים כמו‬‫ששם‪ ,‬בטייגה‪ ,‬אחז בך העלבון‪ .‬יותר טוב‪ ,‬תתעמק ותחשוב‪ ,‬מה משמעות הסיפור שלי? יותר נזק יהיה ממנו‪ ,‬כאשר לא‬
‫תלמד בעצמך לחשוב‪.‬‬
‫אני אומר‪ ,‬אתה מקשיב‪ ,‬ובזמן הזה המחשבה שלך אינה עובדת על המסקנות של עצמך‪ ,‬רק מציינת את אלו שלי‪.‬‬
‫הצבת לעצמך מטרה‪ ,‬בימי העבר למצוא את התנאים שבהם לתמיד האהבה יכלה לחיות עם האדם ולהשיבם אל ימי‬
‫היום‪ ,‬זה טוב‪ ,‬הדרך נכונה‪ ,‬והמטרה היא החשובה מהכל‪.‬‬
‫מנסה אתה לקבוע‪ ,‬מאז אילו זמנים האהבה חיה עם בני‪-‬האדם‪ ,‬הסתכל‪ ,‬לפניך תאריך‪ ,‬תחשוב‪ .‬לפניך מונחים שני‬
‫שלדי ילדים‪ .‬לשווא מותם בגיל כה צעיר‪ ,‬אם אנשים לא יוכלו לקבוע‪ ,‬מהו המידע החשוב הטמון בקבורה שלהם‪.‬‬
‫המוות שלהם יקבל משמעות‪ ,‬אם עכשיו אתה תיקח את המידע‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫לא נעלבתי על הזקן בגלל המילים שלו על עצלות החשיבה‪ .‬כבר מזמן מובן נהיה לי‪ :‬בשימושו באיזשהן שיטות משלו‪,‬‬
‫לא פעם הוא מנסה ללמד איכשהו אחרת לשלוט במחשבה העצמית‪ .‬אבל אני הרי לא עברתי את ה"בית‪-‬ספר" שהם עברו‬
‫בעבודה על המחשבה שלהם מהילדות‪ .‬אני למדתי בבית ספר רגיל שהוא ככל הנראה דווקא מנתק את המחשבה‪.‬‬
‫והנה אני עומד לנגד שלדים של ילדים‪ ,‬מאמץ את המחשבה ולא מסוגל להבין‪ ,‬איך אפשר בלהביט עליהם לפחות משהו‬
‫לדעת על האהבה שהייתה קיימת לפני ‪ 25‬אלף שנים‪ .‬וגם בכלל‪ ,‬האם היא הייתה בזמנים ההם?‬
‫ הייתה‪ - ,‬פתאום הזקן אמר‪.‬‬‫ אבל משום מה כך אתה חושב? הרי על השילוט במוזיאון אפילו מילה לא נאמרה על אהבה‪.‬‬‫ לא נאמרה‪ ,‬אז מה? בתשומת‪-‬לב הסתכל‪ .‬על‪-‬פי השלדים רואים כי אלה הם ילדים‪ .‬ילד בן שתים‪-‬עשרה וחצי‪ ,‬וילדה‪,‬‬‫היא בת שמונה‪.‬‬
‫על השלדים שלהם מאות חרוזי שנהב‪ .‬ועל פי המיקום שלהם‪ ,‬המדענים שלכם קבעו‪ ,‬מה הילדים לבשו‪ .‬אך האם רק‬
‫על כך חרוזי השנהב מעידים?‬
‫ ומה עוד אפשר ללמוד מהם?‬‫ על‪-‬פיהם‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אפשר ללמוד כי ההורים מאוד אהבו את הילדים האלה‪ .‬אהבו את הילדים שלהם וגם זה את‬‫זו‪.‬רק ההורים האוהבים היו יכולים להקדיש זמן כה רב להכנת עיטור הלבוש המצריך עבודה כה רבה לילדים שלהם‪ .‬זה גם‬
‫אומר על כך שהיה להם די והותר זמן פנוי לעסוק באומנויות‪ ,‬לבנות וליצור‪ ,‬ולאחר‪-‬מכן גם להכין בגדים טובים‪.‬‬
‫בין העצמים הנמצאים בקבר אין אף לא כלי הרג אחד‪.‬‬
‫ והכידונים? מה‪ ,‬זה לא נשק?‬‫ כמובן שלא‪ .‬ואין זה אפילו צלצל המיועד לדיג‪ ,‬שהרי הוא לא משונן בקצה‪ .‬קצה הכלי אשר קראו לו כידון‪ ,‬אפילו לא‬‫חד כל‪-‬כך‪ .‬בעזרת כידון כל‪-‬כך קל ודק היה קשה להרוג או לפצוע מישהו‪.‬‬
‫ אז למה הכלי הזה שימש?‬‫ לאילוף ושליטה בחיות‪ .‬ראה איך הוא דומה למקל שעמו עובדים היום המאלפים‪ ,‬המקל שבעזרתו שולטים בפילים‬‫בימינו‪.‬‬
‫ אבל למה הם היו צריכים להכין את זה משנהב? הם יכלו גם כן לקחת מקל ולא לבזבז זמן ליישור הניב‪ ,‬לקישוט‪.‬‬‫ מקל לא יוכל להאריך ימים‪ ,‬ואילו החיות מתרגלות למשהו אחד‪ ,‬לצורה שלו‪ ,‬לריח הנוצר ממגע יד הבעלים‪.‬‬‫ אוקי‪ ,‬די משכנע כל מה שאתה אומר‪ ,‬אבל יש שם גם מה שדומה לחודים של חצים‪ .‬והרי חץ מיועד להרוג‪.‬‬‫ לבני‪-‬האדם הספציפיים האלה‪ ,‬אשר אינם בני התקופה המוקדמת ביותר של חיי האדם על הארץ‪ ,‬החצים שימשו‬‫להברחת חיות‪-‬טרף‪ ,‬כשהיו תוקפות אותם‪.‬‬
‫בין הכלים האחרים יש כאלה הדומים למעדרים קטנים‪ .‬זהו אכן כלי המיועד לזריעה והוצאת ירקות שורשיים מן‬
‫האדמה‪.‬‬
‫ והתכשיטים? הנה הרי חרוזים משיני השועל הצפוני‪ .‬וגם הביגוד‪ ,‬כמו שמשערים המדענים‪ ,‬נעשה מעור בעלי‪-‬חיים‪,‬‬‫כלומר‪ ,‬בכל זאת הם היו הורגים בעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫ זה שהביגוד שלהם היה עשוי עור‪ ,‬נכון משערים המדענים‪ ,‬אך לשם כך לא היה כל צורך להרוג בעל‪-‬חיים‪ .‬היו קיימים‬‫זוחלים אשר השילו את העור הישן שלהם‪ .‬היה קורה‪ ,‬הזוחלים היו מתים מאיזושהי סיבה‪ ,‬ואז נמלים היו אוכלות את כל‬
‫הפּנים שלהם‪ ,‬בעור הן לא נגעו‪ ,‬והוא מאוד התאים לייצור בגדים‪ .‬במצב כזה טיפשי לבזבז זמן להריגת בעל חיים‪ ,‬להתעסק‬
‫ְ‬
‫עם הפגר‪ ,‬לעבד ולייבש את העור‪ ,‬לרכך אותו‪ .‬בשביל מה? אם אפשר לקחת את מה שכבר מוכן ובמצב אידיאלי‪ .‬הטבע‬
‫האלוהי מראש דואג למה שזקוק לו האדם‪ .‬ואת שיני השועל הצפוני בשביל החרוזים גם הרבה יותר פשוט לקחת מהשלד‬
‫אשר היטב מעובד ומיובש על‪-‬ידי הטבע‪.‬‬
‫כאן אני אפסיק את סיפורו של הסבא על הממצא היחיד במינו של הארכיאולוגים‪.‬‬
‫בעלון שפירסם המוזיאון הממלכתי בוולדימיר‪ ,‬מצוירות שתי תמונות של ביתני התערוכה‪ ,‬פארק הארכיטקטורה‬
‫"סונגיר"‪ ,‬המתחם "סונגיר" של המוזיאון‪ .‬נאמר שם כי לרגל הממצא הייחודי נערכו סימפוזיונים בינלאומיים‪.‬‬
‫רק אל לכם למהר לצאת לדרך כדי לבקר באתר החפירות הייחודי של התרבות העתיקה‪ .‬במקום הזה אין שום ביתנים‬
‫– רק החורבות שבנייתן לא הושלמה‪ .‬והעבודות הארכיאולוגיות מתבצעות לא בקצב הדרוש‪ .‬המדינה לא מוצאת אמצעים‬
‫לעבודות רציניות‪ .‬הן מתבצעות‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬מהיוזמה דלת האמצעים של המדענים והרשויות המקומיות‪.‬‬
‫הגעתי למקום המיוחד הזה בסוף השבוע‪ .‬באחת מהמחפורות ראיתי שני אנשים הלוקחים דגימות מהאדמה ובעדינות‬
‫שמים אותן בתוך שקיות ניילון‪ .‬הם היו עובדי המכון הארכיאולוגי המדיני ואישרו כי סונגיר הוא מקום מושב האדם הקדמון‬
‫העשיר ביותר בעולם מבחינת הממצאים הארכיאולוגיים‪.‬‬
‫התצוגה של המוזיאון בוולדימיר – אחת ויחידה ברוסיה‪ .‬הם סיפרו כי לפעמים באתר החפירות בסונגיר מבקרים‬
‫תיירים‪ ,‬אבל בעיקר מיפן‪ ,‬כי בטוקיו במוזיאון הלאומי הארכיאולוגי יש תצוגה על סונגיר והיא טובה יותר משלנו‪.‬‬
‫מוזר‪ ,‬חשבתי‪ ,‬יוצא שביפן עם יותר כבוד מתייחסים להורים הקדמונים אשר חיו באזור המדינה שלנו‪ ,‬מאשר אנחנו‬
‫בעצמנו‪ .‬תודה לכם‪ ,‬אנשי יפן‪ ,‬על שימור התרבות של האמהות והאבות שהם שלנו ושלכם‪.‬‬
‫אנחנו מדברים על הייעוד הנעלה של רוסיה‪ ,‬על רוחניות‪ ,‬על הצורך לתמוך בתדמית של המדינה‪ ,‬אבל על איזו תמיכה‬
‫אנחנו מדברים‪ ,‬אם התיירים הזרים במו‪-‬עיניהם רואים את היחס שלנו להיסטוריה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬נקווה שאולי הצאצאים שלנו התרבותיים יותר יגלו‪ ,‬איזה עוד סודות נשארו נסתרים בסונגיר‪.‬‬
‫היה לי הכבוד לגלות כי לפני ‪ 25‬אלפי שנים ההורים הרחוקים שלנו היו אנשים תרבותיים‪ ,‬הם ידעו לאהוב בעדנה‬
‫ולנצח לשמור על האהבה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫הנוהג השושלתי‬
‫הנוהג השושלתי‬
‫ככל הנראה‪ ,‬בכדי להשיב את המסורת והטקסים רבי ההשפעה המסייעים לשמור את האהבה במשפחות‪ ,‬צריך לקבל‬
‫יותר שלמות מידע על חיי ההורים הקדמונים שלנו‪.‬‬
‫לשם כך דרוש לנו להתעמק בעבר ההיסטורי‪ ,‬עד למבנה החברתי הקהילתי‪-‬השושלתי‪ ,‬כאשר גבר ואישה שהיו‬
‫מתאהבים זה בזו‪ ,‬יצרו קהילה שושלתית מלוכדת מהילדים‪ ,‬הנכדים והנינים שלהם‪.‬‬
‫היום בקרבת הגבר והאישה לא נשארים אפילו בני המשפחה הקרובים ביותר –הילדים שלהם‪ .‬זה עתה רק התבגרו‪,‬‬
‫והם כבר שואפים לעזוב את ההורים שלהם‪ .‬הולכים לחיות במעונות‪ ,‬שוכרים דירה‪ ,‬פעמים רבות על חשבון הרווחה‬
‫הכלכלית‪ ,‬אבל עוזבים‪.‬‬
‫והילדים זה עוד כלום! זוגות רבים מתפרקים עוד לפני הופעת הילדים או זמן קצר לאחר הופעתם‪.‬‬
‫אלפי שנים רבות התקיים המבנה החברתי הקהילתי‪-‬השושלתי ברוסיה לפני שלטון הנסיכים‪ .‬הוא התאפיין בהיעדר‬
‫גירושים ובמשפחות המלוכדות‪ ,‬בהשוואה למבנים החברתיים הבאים אחריו‪ .‬רק אהבה אמיתית יכולה ליצור שושלת‪ .‬בעבר‪,‬‬
‫לילדים שהתבגרו היה הרבה יותר קל לעזוב את המשפחה‪ ,‬מאשר היום‪ .‬אני מתכוון לתקופה שלפני הנסיכים ברוסיה‪ ,‬כאשר‬
‫הצעירים המאוהבים זה בזו‪ ,‬אם הם לא היו מרוצים מהיחסים עם ההורים‪ ,‬יכלו לעזוב את הבית‪ ,‬בעצמם לבנות להם מבנה‬
‫למגורים במקום שבחרו‪ ,‬להשיג את מזונם ביער‪ ,‬ואחר‪-‬כך לעבד את האדמה ולהקים משק‪ .‬אבל הם לא עשו זאת‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בכירי השושלת התייחסו אליהם בהבנה ובאהבה‪.‬‬
‫אנחנו צריכים ללמוד על התקופה הזו ומתוכה לקחת אל החיים המודרניים את הרציונלי שיכול לעזור לנו לבנות‬
‫משפחות חזקות‪.‬‬
‫אבל איך‪ ,‬באיזה אופן אפשר להגיע אל המידע על תקופה זו של חיי האדם‪ ,‬אם ההיסטוריה הרוסית מתארת רק את‬
‫התקופה הנוצרית?‬
‫הסיבה להכיר את העבר ההיסטורי של העם שלנו‪ ,‬היא גם כדי לקבוע‪ :‬האם הטקסים והתרבות העתיקים נעלמו‬
‫מעצמם‪ ,‬כי כבר לא היה בהם צורך‪ ,‬או שמא במכוון הודברה המסורת רבת אלפי השנים?‬
‫אם הם נעלמו מעצמם‪ ,‬אז גם אין מה לנבור בעבר ההיסטורי‪ ,‬שכן העם בעצמו דחה את התרבות הקדומה חסרת‬
‫התועלת‪ ,‬ולכן גם עכשיו לא יקבל אותה‪.‬‬
‫אם במכוון כילו את המסורת העתיקה‪ ,‬אז הכרחי להבהיר לעצמנו‪ ,‬מי ולאיזה צורך עשה זאת‪ .‬להבהיר‪ ,‬למצוא אותה‬
‫ולהציג להערכת האנשים‪.‬‬
‫אולי הטקסים והמסורות העתיקים מכילים בהם כאלה סודות חיי אדם‪ ,‬שבלי לגלות אותם‪ ,‬נמשיך אנחנו להתקדם אל‬
‫עבר התהום‪ ,‬תמשיך התמותה שלנו והסבל בסכסוכים המשפחתיים‪ .‬פעמים רבות אנחנו מדברים על מלחמות גדולות‪ .‬והרי‬
‫ברוב המקרים הסכסוך המשפחתי הוא יותר מכאיב לכל אחד מהמשתתפים שלו מהידיעה על המלחמה בעיראק או את‬
‫ההתנגשויות בישראל‪.‬‬
‫בזיכרוני העליתי כל מה שהיה ידוע לי על ההיסטוריה של רוסיה הקדומה‪ ,‬והחלטתי‪ :‬החוט היחיד שיוכל להוביל דרך‬
‫מבוך השקרים ההיסטוריים אולי יהיה‪ ,‬כמה שזה לא ייראה מוזר ממבט ראשון‪ ,‬הכובש הגדול ג'נגיז חאן‪ .‬או במילים אחרות‪,‬‬
‫התקופה שאנחנו קוראים לה שלוש‪-‬מאות שנות עול של הטטארים‪-‬המונגולים על רוסיה‪ .‬מדוע? הן משום שהתקופה הזו‬
‫החלה זמן קצר אחרי הניצור‪ ,‬כאשר עוד לא לגמרי הושמדה המסורת של האמהות והאבות שלנו‪ .‬וגם משום שג'נגיז חאן היה‬
‫אולי האישיות הבולטת‪ ,‬המעניינת‪ ,‬הנאורה ביותר בזמנו‪ .‬וזה לא רק בגלל שהוא והצאצאים שלו כבשו חצי מהעולם – מעניין‬
‫איך הם עשו זאת‪ .‬מייד אני אומר‪ ,‬בעניין הזה הצבא שלהם שיחק תפקיד משני‪ .‬ממקורות היסטוריים שונים ידוע‪ :‬לארצות‬
‫רבות‪ ,‬עד כדי סין והודו‪ ,‬ג'נגיז חאן היה שולח מסעות‪ ,‬אשר עמם בחזרה הם היו מביאים לו חכמים‪ .‬חלק ניכר מזמנו הוא‬
‫בילה בשיחות עם החכמים‪ .‬ניסה להבין את משמעות הקיום האנושי על הארץ‪ ,‬למצוא חיי אלמוות‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הוא אסף‬
‫את חכמת העמים השונים ובהחלט היה יכול להיות לו מידע על המבנה החברתי ברוסיה העתיקה‪.‬‬
‫וכפי שהתברר‪ ,‬אכן המידע הזה היה לו‪ .‬אני משוכנע‪ :‬הודות למידע הזה‪ ,‬השושלת שלו‪ ,‬הבנים והנכדים שלו יכלו‬
‫להכפיף לשליטתם את אנשי המעמד הגבוה‪ ,‬כפי שהם נקראים‪ ,‬של ארצות רבות במשך מאות שנים‪ .‬ולא נכשלתי בלשוני‪,‬‬
‫כשאמרתי שלא את הארצות‪ ,‬לא את העם הוא הכפיף לשליטתו‪ ,‬אלא דווקא את רמי‪-‬המעלה אשר השתלטו על עמי הארצות‬
‫האלו‪.‬‬
‫מישהו יחשוב‪ :‬אבל איזה קשר יכול להיות בין הכרת המסורות העתיקות של המשפחות‪ ,‬הטקסים היכולים לשמור על‬
‫האהבה וההצלחה בהכנעת ארצות?‬
‫אל תמהרו להתפלא – הקשר הוא ישיר ביותר‪ ,‬והידע הזה הוא איתן יותר מהחרבות של מיליוני לוחמים ואפילו הנשק‬
‫המתקדם ביותר‪.‬‬
‫אין בכוונתי להתייחס כאן לכל אותה התקופה בת שלוש‪-‬מאות השנים של העול הטטארי‪-‬המונגולי על רוסיה‪ .‬אני אתאר‬
‫רק מאורע אחד‪ ,‬אבל הוא מאוד מאפיין וגם מעניין – זהו כיבוש הנסיכוּת של האיזור וולדימיר‪-‬סוזדל‪.‬‬
‫מידע עליו אספתי ממקורות שונים‪ .‬את המסקנות‪ ,‬ביחד בואו ננסה להסיק‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫התמרון העטוף במסתורין‬
‫התמרון העטוף במסתורין‬
‫על עובדת התמרון המשונה ואפילו מסתורי של חאן ָבּאטו‪ ,‬נכדו של ג'נגיז חאן‪ ,‬על‪-‬יד העיר וולדימיר באביב בשנת‬
‫‪ 1238‬מוזכר בדברי הימים‪ ,‬במקורות ההיסטוריים של ימינו‪ ,‬בספרות הכנסייתית‪ .‬במה המסתוריות שלו? הנה מה שמספרים‬
‫דברי הימים‪:‬‬
‫""אחרי שבשנת ‪ 1237‬כבש באטו את העיר ריאזאן‪ ,‬באביב בשנת ‪ 1238‬עם הפרשים שלו הוא פרץ את שערי העיר‬
‫סוזדל"‪ ,‬וכפי שבהמשך מסופר במקורות כנסייתיים רבים‪ ,‬שרף את סוזדל‪ ,‬המית חלק מהאוכלוסייה‪ ,‬וחלק לקח בשבי‪ .‬וכאן‬
‫גם הרבה מספרים על "מעשי הזוועה שבוצעו נגד העם"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ההיסטוריונים החילוניים מתארים את המצב באופן יותר מדויק ואובייקטיבי‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ברישומי המוזיאון‬
‫הממלכתי לוולדימיר‪-‬סוזדל על האירועים הללו נאמר‪:‬‬
‫"אז הטטרים הקימו את המחנות שלהם על‪-‬יד העיר וולדימיר‪ ,‬אולם הלכו וכבשו את סוזדל‪ ,‬ואת קתדרלת "האם‬
‫הקדושה" בזזו‪ ,‬ואת חצר הנסיך שרפו‪ ,‬ועמו את המנזר של הקדוש דמיטרי‪ ,‬ואת האחרים גם כן בזזו; את הכמרים‪ ,‬את‬
‫הנזירים‪ ,‬את הנזירות הזקנים‪ ,‬את העיוורים והפיסחים‪ ,‬את החירשים והחלשים‪ ,‬ואת כלל האנשים היכו בחרבות‪ ,‬ואילו את‬
‫הנזירים המתבגרים‪ ,‬את הנזירים‪ ,‬את הכמרים ונשותיהם‪ ,‬ואת שרתי הכנסייה ונשותיהם‪ ,‬ואת בנותיהם ואת בניהם – אל‬
‫מחנותיהם את כולם לקחו‪ ,‬ואחרי כן אל‪-‬עבר וולדימיר"‪.‬‬
‫כפי שאנחנו רואים‪ ,‬כלל לא את אוכלוסיית העיר כולה באטו שבה‪ .‬הוא הוציא להורג את הנזירים הבכירים‪ ,‬את‬
‫הצעירים שבהם לקח בשבי‪ .‬שרף ובזז לא את כל העיר‪ ,‬אלא את מקום מושבו של הנסיך‪ ,‬את הכנסיות והמנזרים של סוזדל‪.‬‬
‫ועכשיו נסו לפענח תעלומה סופר‪-‬היסטורית‪ .‬מדוע‪ ,‬כפי שנאמר בתעודה‪" :‬על‪-‬יד העיר וולדימיר הטטרים הקימו את‬
‫המחנות שלהם‪ ,‬ואילו בעצמם הלכו והשתלטו על סוזדל"?‬
‫כל מי שבקיא בהיסטוריה הצבאית וגם כל מפקד צבא בימינו יאשר כי כזה תמרון נוגד את הטקטיקה הצבאית‪.‬‬
‫להקים מחנה מלפני חומות עיר מבוצרת גדולה‪ ,‬לעזוב אותו ויחד עם החיילים ללכת לכבוש עיר יותר קטנה‪ .‬זה יכול‬
‫להתפרש רק כהתאבדות‪.‬‬
‫מוולדימיר של אז עד סוזדל ‪ 35‬קילומטרים‪ .‬בתנאי דרכים בקושי עבירות – רכיבה של יום על סוסים‪.‬‬
‫להשתלט על סוזדל היה לוקח עוד כמה ימים לכל הפחות‪ ,‬ולאחר מכן – עוד יום בדרך חזרה‪.‬‬
‫והרי רק יום אחד היה מספיק ללוחמים – המגנים על וולדימיר‪ ,‬כדי לצאת מהעיר המבוצרת ולהביס את המחנה שנשאר‬
‫בלי החיל‪ .‬לקחת את הסוסים השמורים להחלפה‪ ,‬את האשפות הרזרביות עם החצים‪ ,‬את מלאי המזון‪ ,‬את הסולמות לטיפוס‬
‫על החומות‪ ,‬את המרגמות‪ ,‬ובכך לשלול מהאויב לא רק את אפשרות התקיפה‪ ,‬אלא גם בכלל את יכולת הלחימה‪.‬‬
‫אבל הם לא יצאו‪ .‬מדוע? אולי הם לא ידעו כי הגיסות של באטו עזבו את המחנה? ידעו‪ .‬מגובה החומות היה אפשר‬
‫לראות זאת‪ ,‬וגם הסיירים היו מדווחים על כך‪.‬‬
‫אולי הצבא של באטו היה כה רב‪ ,‬שהיה מספיק להשאיר את השומרים על המחנה שהיו הודפים את המתקפה?‬
‫בהתחלה כך גם הסבירו זאת ההיסטוריונים‪ .‬אמרו שמספר חיילי האויב היה אולי אפילו מיליון‪ .‬אחר‪-‬כך חזרו בהם‬
‫והתחילו להפחית את המספר‪ :‬עד ‪ 130‬אלף‪ ,‬וחלק בכלל דיברו על ‪ 30‬אלף חיילים‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬בעזרת גורם המספר הרב מאוד של חיילי האויב היה הכי קל להסביר את התבוסה שלנו‪ .‬אלה מהחוקרים שהיו‬
‫יותר אובייקטיביים ציינו כי באותה תקופה כלל בלתי‪-‬אפשרי היה לנוע עם צבא בן מיליון חיילים‪.‬‬
‫למיליון לוחמים – יחד עם העגלות יידרשו שלושה מיליוני סוסים‪ .‬כזה עדר‪ ,‬אם יוחזק במקום אחד‪ ,‬אפילו בקיץ ימות‬
‫מרעב‪ ,‬שהרי ברגליו ירמוס סביבו את כל העשב‪ .‬ובחורף בכלל שום מספוא לא יספיק לו‪.‬‬
‫אז הנה ירד המספר עד ‪ 130-30‬אלף‪ .‬מאוד מביש‪ .‬בקלות אחת אחרי השניה הכוח של החאן באטו בן בסך‪-‬הכל מאה‬
‫ושלושים אלף איש כובש את הנסיכויות הרוסיות וארצות שלמות‪.‬‬
‫אבל גם מספר זה מופרז‪ .‬כדי להכניע את הנסיכים הרוסיים של אז‪ ,‬כשיש הידע שירשו הצאצאים מג'נגיז חאן‪ ,‬לא היה‬
‫כל צורך אפילו בצבא עם חמישים אלפי לוחמים‪.‬‬
‫היה מספיק הידע על אורח חיי העם הרוסי‪ ,‬אורח חיי המשפחות הרוסיות והמדיניות הנכונה המבוססת על הידע הזה‪.‬‬
‫וכשבאטו הקים את המחנה שלו על‪-‬יד העיר וולדימיר‪ ,‬לא עם הצבא שלו הוא הלך לכבוש את סוזדל‪ ,‬אלא שלח פלגה‬
‫קטנה להשתלט על העיר‪ .‬זאת הסיבה לכך שלא יצאו יושבי וולדימיר מן העיר המבוצרת ולא הביסו את המחנה‪ ,‬ולא השמידו‬
‫את המערכים הצבאיים של האויב‪.‬‬
‫ואתם יודעים כמה ימים ולילות נדרשו לפלגה הקטנטונת של באטו לכבוש את אחד המרכזים הרוחניים של רוסיה‬
‫באותה תקופה‪ ,‬עם לפחות חמש מצודות‪-‬מנזרים מסביב‪ ,‬את העיר האגדית סוזדל ?‬
‫אף לא יום ולא לילה‪ ,‬מסתבר‪ .‬הם פשוט ישר נכנסו לעיר ושרפו את מקום מושבו של הנסיך אשר נמלט יחד עם גיסות‬
‫שלו‪ ,‬המיתו לגמרי את כל אנשי הכמורה מן הדרג העליון‪ ,‬את הנזירים הצעירים שבו‪ .‬אחרי‪-‬כן גם את הנסיך עם הפמליה‬
‫והחיילים שלו השיגו והרגו המונגולים על נהר סיט‪.‬‬
‫מישהו יחשוב‪ ,‬אבל איך ייתכן ? איפה העם הרוסי האמיץ‪ ,‬רוחו הלא כנועה ושוחרת החופש?‬
‫וכאן מיד אני אגיד‪ ,‬הכל בסדר עם העם הרוסי והרוח שלו‪ .‬ההיגיון הוא ש‪ :‬העם הריע לפלגה הקטנה של באטו‪,‬‬
‫כשהייתה בדרך חזרה מסוזדל‪ .‬ולאורך כל הדרך עד המחנה על‪-‬יד העיר וולדימיר כיבדו אותם בשתייה מרעננת‪.‬‬
‫כל העניין הוא שבזמנים ההם בעיני העם סוזדל לא הייתה עיר אשר היא שלו‪ .‬ואם לדייק‪ ,‬בשבילו הנסיכים החיים בה‬
‫היו בוגדים‪ ,‬ואילו הכמורה – פולשים ומשעבדים זרים‪ .‬זאת מדוע בעם מעת לעת היו פורצות התקוממויות נגד השעבוד‬
‫הבלתי‪-‬נסבל‪.‬‬
‫במסמכים של המוזיאון הממלכתי לערי וולדימיר‪-‬סוזדל נאמר‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫"בשלהי המאה ה‪ 13-‬בסוזדל היו ‪ 8‬מנזרים‪ .‬הם הוקמו ע"י הנסיכים ונציגי הדת הנוצרית והיה להם תפקיד‬
‫חשוב ביצירת תנאי חיים על האדמה החדשה וכן הם שישמשו כמבצר למקרה סכנת מלחמה "‪.‬‬
‫"בסוף המאה ה‪ – XV-‬תחילת המאה ה‪ XVI-‬בבעלות הכנסייה היו שליש ממיטב הקרקעות של הממלכה והיא‬
‫שאפה להטיל את חסותה על שלטון הנסיכים‪ .‬מאז סוף המאה ה‪ XV-‬הממלכה מנסה להגביל את הבעלות על‬
‫הקרקעות של המנזרים והכנסיות‪ ,‬וכן כליל לשלול מהם את זכות בעלי הקרקעות‪ .‬בחוג הכנסייתי עניין האדמה עורר‬
‫בתוכו שני זרמים אידיאולוגיים‪ :‬את הראשון מאפיינת הגנה על רכוש המנזר‪ ,‬את השני – רעיון ההשתלמות העצמית‬
‫הווֹלוֹקוֹלמי יוסף‪,‬‬
‫ָ‬
‫הפנימית‪ ,‬גינוי אהבת הבצע של שרתי המנזר‪ .‬האידיאולוג של התפיסה הראשונה היה אב המנזר‬
‫מנגד יצא הנזיר ניל סוֹרסקי מן המנזר קירילוֹ‪ֵ -‬בּלוֹזֵרסקי‪ .‬בתקיפות הכמורה והמנזרים של סוזדל‪ ,‬אשר היו בעלי‬
‫קרקעות גדולים‪ ,‬תמכו בתפיסה של יוסף‪ .‬והנה במאה ה‪ XVI-‬הנסיכים לא הצליחו לבטל את הבעלות של הדת על‬
‫הקרקעות‪ ,‬ועושרה של הכנסייה המשיך לרבות‪ ,‬אם כי בהיקף מצומצם "‪.‬‬
‫תראו מה מסתבר‪ ...‬שליש מאדמות רוסיה היו שייכות לכמורה ולבני החסות שלה אשר הגיעו מקונסטנטינופול‪.‬‬
‫המנזרים הפכו למצודות צמיתים גדולות‪ .‬ולא הנזירים עבדו את האדמה‪ ,‬עסקו בגידול הבהמה‪ ,‬אלא איכרים‪-‬צמיתים‪.‬‬
‫ואפילו כשכבר הנסיכים ניסו להשיב חלק מן הממלכה האבודה‪ ,‬לא צלח להם‪.‬‬
‫אז איך באה לידי ביטוי ההעשרה הרוחנית שקיבלו האיכרים‪ ,‬שהאדמות שלהם‪ ,‬שמאז ומתמיד היו נחלת השושלת‬
‫שלהם‪ ,‬פתאום נהיו שייכות למנזרים? מה הוצע לאנשים במקום המסורת והטקסים בני אלפי השנים הרבות שהוגדרו‬
‫כברבריים?‬
‫כפי שמעידים כל אותם מסמכי הארכיון‪ ,‬הנה מה שהתרחש‪:‬‬
‫"אגרות וקנסות לאיכרים אשר הם צמיתים במנזר פּוֹקרוֹבסקי בשנת ‪:1635‬‬
‫על צליית בשר – ‪ 2‬אַלטינים‪ ,‬עוף אחד וצמר ראשון מטלה‪.‬‬
‫על קניית‪:‬‬
‫סוס – ‪ֵ 2‬דנגות‪.‬‬
‫פרה – דנגה אחת‪.‬‬
‫על מכירת‪:‬‬
‫תבואה‪ ,‬סוס‪ ,‬פרה‪ ,‬חציר – רובל על כל אחד מבין אלה‪.‬‬
‫מסגרת‪-‬שלד הבית – דנגה על כל פינה‪.‬‬
‫על פתירת מחלוקות‪:‬‬
‫בדבר אדמת השדה – ‪ 2‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות‪.‬‬
‫בדבר אדמת החצר – ‪ 4‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות‪.‬‬
‫מס על ענייני המשפט‪:‬‬
‫ֵרסטה ‪.‬‬
‫על הנסיעה אל מקום הבירור – דנגה אחת על כל ו ָ‬
‫על הנסיעה במקרה של זיכוי – ‪ 2‬דנגות על כל ורסטה‪.‬‬
‫מהאשם – אלטין אחד מכל רובל‪.‬‬
‫מהזכאי – ‪ 7‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות‪.‬‬
‫על השבועה – ‪ 4‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות‪.‬‬
‫*‬
‫מס בעבור החתונה‪:‬‬
‫מהחתן – ‪ 3‬אלטינים ו‪ 3-‬דנגות‪.‬‬
‫מהכלה בעבור השולחן – ‪ 2‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות‪.‬‬
‫מחתן מחבל‪-‬ארץ אחר – ‪ 2‬גריבנות‪.‬‬
‫מבישול בירה לחג‪,‬‬
‫לחתונה‪ ,‬ללוויה – דלי בירה אחד‪.‬‬
‫עונשים‪:‬‬
‫על הכנת שיקוי משכר בזיקוק לצורכי עצמך ללא היתר או למכירה – ‪ 5‬רובלים‪ ,‬הלקאה במקלות ומעצר‪.‬‬
‫על שתיית משקה משכר בימי חול – ‪ 8‬אלטינים ו‪ 2-‬דנגות והלקאה במקלות"‪.‬‬
‫והנה רשימת מצאי הנכסים של משרת דת בכיר‪:‬‬
‫הילאריוֹן‪:‬‬
‫"פירוט האנשים והרכוש של מטרופוליט ָ‬
‫‪ 16‬אישי‪-‬שיבה‪ 6 ,‬פקידים‪ ,‬מנהלי הרכוש‪ 66 ,‬איש – משמרו האישי‪ 23 ,‬איש – משרתים‪ 25 ,‬זמרים‪ 2 ,‬פקידי דת‬
‫זוטרים‪ 13 ,‬המצלצלים בפעמונים‪ 59 ,‬בעלי‪-‬מלאכה ועובדים‪.‬‬
‫‪ 180‬איש בסך הכל‪.‬‬
‫* ורסטה – מידת מרחק עתיקה ברוסיה )בערך ‪ 1.06‬ק"מ (‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫נשק – ‪ 93‬כלי נשק‪ ,‬מערכת כלי שולחן – עשויי כסף‪ ,‬משקלם פּוּד** ‪ 1‬ו‪ 20-‬ליטרות‪ ,‬כלי שולחן – עשויי בדיל‪,‬‬
‫משקלם יותר מ‪ 16-‬פוד‪ 112 ,‬סוסים מן החווה של המטרופוליט‪ 5 ,‬כרכרות‪ 8 ,‬מזחלות ומרכבות‪ 147 ,‬ספרים"‪.‬‬
‫)מתוך ספר המפקד של בית ההגמון‪(1701 ,‬‬
‫מסמך ייחודי‪ .‬אין בו אי דיוקים היסטוריים באשר יהיו‪ .‬זה פשוט ִמפרט הרכוש בבית ההגמון‪ ,‬אבל הוא מעלה שאלות‬
‫רבות‪.‬‬
‫בשביל מה צריך לא אחד‪ ,‬לא שניים‪ ,‬אלא ‪ 6‬מנהלי הרכוש?‬
‫בשביל מה אדם אחד צריך ‪ 23‬משרתים?‬
‫ו ‪ 93‬כלי הנשק‪ ,‬מה‪ ,‬גם הם לעריכת טקסי הכנסייה ?‬
‫ושימו לב‪ ,‬כל זה לא נכסי המנזר‪ ,‬אלא הנכס האישי‪ .‬למנזרים היו נכסים משלהם‪.‬‬
‫מפני מי היה צורך בכזה משמר כדי להתגונן? מספר המאבטחים בו הוא רב יותר ממספר מאבטחי נשיאי ארה"ב‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬מפני העם הרוסי נועדו להגן המאבטחים הרבים‪ ,‬כמו גם חומות המנזר הגבוהות‪ .‬שום חשיבות אסטרטגית‬
‫למטרות הצבאיות לא הייתה לחומות המנזרים של סוזדל‪.‬‬
‫אז מדוע כמעט כל המקורות ההיסטוריים מדברים על החומות הגבוהות של המנזרים עם אשנבי‪-‬ירי כעל מצודות‬
‫מבוצרות המגנות על העם מפני האויב ?‬
‫למה לפחות חודש לא יכלו להחזיק מעמד המצודות המבוצרות‪ ,‬כפי שהן נקראות?‬
‫אז הנה הסיבה לכך היא שהן לא נועדו להגנה מפני האויב החיצון‪ ,‬ועוד אחד כזה שכלל לא היה טיפש‪.‬‬
‫בשביל הלוחמים של הנכד של ג'נגיז חאן כאלה ביצורים בכלל היו מטרה לשעשוע‪ .‬אם בעלי המצודות המצחיקות האלו‬
‫לא היו נענים לדרישת כניעה מיידית‪ ,‬הם היו מארגנים סוללה‪ ,‬תל‪-‬עפר בגובה קצת רב יותר מזה של החומה‪ ,‬העמידו עליו‬
‫מרגמה‪ .‬אחר‪-‬כך בחרו באחת מהאפשרויות הרבות‪ ,‬לדוגמא‪ :‬היו שמים במרגמה שק שהיה קשור בחבל ארוך‪ ,‬השליכו את‬
‫השק אל מבעד לחומה של המנזר‪.‬‬
‫לפני שהשק הגיע לקרקע‪ ,‬הוא היה נפתח‪ ,‬ומתוכו על האנשים המסתתרים מאחורי החומות היה נופל בשר נגוע‪ .‬ואחרי‬
‫כן פשוט היו יורים באנשים שניסו להימלט משערי העיר החוצה‪.‬‬
‫מה שכן‪ ,‬החומות הגבוהות של המנזר היו מצילות מפני הצמיתים שלנו‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬עבדי המנזר שהיו מתקוממים מעת‬
‫לעת‪.‬‬
‫דווקא במאמצי הרוחניות הנעלה של הכמורה שהגיעה מקונסטנטינופול הושרשה הצמיתות ברוסיה‪.‬‬
‫מסמך מהארכיון של המוזיאון בסוזדל מעיד‪:‬‬
‫"במאה ה‪ XVII-‬כמקודם על‪-‬פי רוב בסוזדל הבעלות על הקרקעות הייתה של הכנסייה‪ .‬המנזרים ובית ההגמון‬
‫היו פיאודלים גדולים בעלי ממון רב ועבודת חינם של אלפי צמיתים‪.‬‬
‫ֶפימיֶב היה במקום חמישי בין הפיאודלים הרוחניים של רוסיה‪ .‬רווחתו הייתה תלויה לחלוטין‬
‫ספּסוֹ‪-‬י ִ‬
‫המנזר ָ‬
‫במענקי הקרקעות וההשקעות‪ .‬במחצית השנייה של המאה ה‪ XVII-‬הבעלות על האדמה‪ ,‬שכבר לפני כן התגבשה‪ ,‬לא‬
‫הורחבה‪ ,‬שכן הצמיחה הרבה של הפאודליזם בין המנזרים נבלמה ע"י שלטון הממלכה‪ .‬האיכרים סבלו כפליים‬
‫מהניצול‪ :‬מצד הבעלים )העבדה‪ ,‬גביית מסים( ומצד השליטים )היטל כספי והיטל באמצעות עבודה(‪.‬‬
‫או הנה ציטוט מעוד מסמך דומה מההיסטוריה של מנזר נשים פוקרובסקי המקודש‪:‬‬
‫"עמלם של האיכרים הצמיתים ושלל משרתים הבטיח חיים שבעים ללא כל דאגה לנזירות; הבעלות על‬
‫הקרקעות של המנזר פוקרובסקי התעשרה בזכות ההשקעות הרבות והמענקים מהשושלות הרוסיות המכובדות ביותר‪,‬‬
‫כולל הנסיכים ומשפחת הצאר"‪.‬‬
‫אז הנה כך זה היה‪ :‬ככל שיש יותר אדמות – כך יהיו יותר צמיתים‪ ,‬ירבו האוצרות‪.‬‬
‫אבל נשוב למאה השלוש עשרה‪.‬‬
‫מה אם כן קרה‪ ,‬כשהתקרבה הפלגה של באטו לסוזדל? ואיך זה קשור למסורת ולאהבה?‬
‫באותה עת האוכלוסייה של סוזדל הייתה פחות מארבעת אלפים איש‪ .‬בעיקרון‪ ,‬אלה היו מקורבי הנסיך והלוחמים שלו‪,‬‬
‫ומי ששירת אותו‪ ,‬ובעלי‪-‬מלאכה‪ ,‬ונכבדי הכמורה עם המוני משרתים שעבדו בשבילם ללא תשלום‪ ,‬הם אשר הסתתרו מהעם‬
‫מאחורי חומות המנזר‪.‬‬
‫מסביב לוולדימיר וסוזדל חיו עשרות אלפי משפחות איכרים‪ ,‬ובהחלט הם יכלו להתנגד לתוקפן‪ .‬אבל הם לא עשו זאת‪,‬‬
‫לא התגייסו כנגדו‪ ,‬לא הלכו אל מאחורי חומות המנזר להגן על הכמורה‪ .‬פשוט הם שנאו אותה‪ .‬לא את אלוהים‪ ,‬אלא את‬
‫המדכאים שלהם‪ ,‬את האלוהים העם אהב ורחש לו כבוד רב‪.‬‬
‫מאותה סיבה העם לא קם להגן על העיר וולדימיר גם כן‪.‬‬
‫באטו המתין שישה ימים לפני שיצא למתקפה על וולדימיר‪ .‬הוא חיכה עד שתופץ הבשורה‪ :‬לא את העם אני כובש‪ ,‬אלא‬
‫את המדכאים שלו‪.‬‬
‫ואחרי ההמתנה תוך יום אחד בלבד השתלט על עיר שהייתה מבוצרת היטב‪ .‬לשם כך‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הוא יצא לפני כן‬
‫לסוזדל‪ ,‬ולא הייתה לזה שום חשיבות מנקודת מבט צבאית‪ ,‬אך בזכות כך הוא מנע מהשליטים את תמיכת העם‪.‬‬
‫** פוד – בערך ‪ 16.38‬ק"ג‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ומה היו הצעדים הבאים של הכובשים?‬
‫הם ראו‪ :‬לא יימצאו משגיחים וגובים טובים יותר מהנסיכים בשיתוף עם הכמורה‪ ,‬והחלו לתת לנסיכים את סמכות‬
‫השליטה והזכות לגבות מהעם הרוסי מסים שאת חלק הם היו צריכים לשלוח אל ארץ הכובשים‪ .‬ומנזרים רבים הם בכלל‬
‫פטרו מתשלום ההיטל‪.‬‬
‫ואת כל זה מאשרים עדויות ומסמכים‪ .‬וכדי שלא יאשימו אותי או את עובדי המדע‪ ,‬את ההיסטוריונים החילוניים‪ ,‬הבה‬
‫נפנה לספרות הכנסייתית עצמה‪.‬‬
‫בספר היסטורי לא רע אשר הוצא לאור על‪-‬ידי מנזר הנשים פוקרובסקי המקודש‪ ,‬עם ברכת הארכיבישוף הממונה על‬
‫וולדימיר וסוזדל‪ ,‬נאמר‪:‬‬
‫"ההגמון ֵפאוֹדוֹר‪ ,‬הבישוף הראשון בעיר סוזדל‪ ,‬היה מיוון‪ .‬הוא הגיע לרוסיה בשנת ‪ 987‬בהרכב הפמליה אשר ליוותה‬
‫את ההגמון מיכַאיל אשר בא מקונסטנטינופול‪.‬‬
‫בעיר קוֹרסוּנ' מיכאיל הטביל את הנסיך הגדול וולדימיר‪ ,‬ומאוחר יותר נהיה המטרופוליט הראשון בקייב*‪.‬‬
‫לאחר שהוטבלו לנצרות היושבים בקייב בשנת ‪ ,988‬הנסיך‪ ,‬כשליח ישו‪ ,‬יחד עם הבנים שלו וההגמון מיכאיל‪ ,‬עבר‬
‫בערים הרוסיות ובלהיטות הפיץ את האמונה הנוצרית‪ .‬בערים ֵצ'רניגוֹב‪ֵ ,‬בּלגוֹרוֹד‪ֵ ,‬פּרֵסלַבל‪ ,‬נוֹבגוֹרוֹד‪ ,‬וולדימיר‪-‬ווֹלינסקי מונו‬
‫בישופים"‪.‬‬
‫כפי שעולה מהידיעה הזו‪ ,‬וכן גם ממקורות אחרים‪ ,‬ברוסיה הופיעו אידיאולוגים זרים‪ ,‬קהל שלם בבת אחת‪ ,‬ועוד עם‬
‫שומרים‪-‬שכירי חרב‪ ,‬ויחד עם הפמליה של הנסיך באו לערים הרוסיות והחלו לערער את מה שהיה נהוג באלפי השנים‬
‫הרבות‪ ,‬להלביש על האנשים את האידיאולוגיה הנוחה להם ולמנות ראשי ערים זרים‪.‬‬
‫מסמכים היסטוריים רבים מעידים איך התנגד לכך העם‪ ,‬רק נראה שלא היה מאורגן כיאות ולא ציפה שיבגוד בו הנסיך‬
‫שהוא אחד משלנו‪.‬‬
‫בצורה כזו התבצעה פלישת זרים המונית על רוסיה‪ ,‬הודות לבגידת הנסיכים‪ .‬ומה שהכי מצער‪ ,‬כל זה התנהל בשם‬
‫האלוהים‪ .‬לא יאומן‪ ,‬איזה חילול!‬
‫אבל אולי הנסיך וולדימיר והבישופים שנשלחו מקונסטנטינופול באמת בכל לבם האמינו במצוות המשיח? האירועים‬
‫לאחר‪-‬מכן מראים‪ :‬בעליהם האמיתיים – הם ההפך הגמור מהאלוהים‪ .‬והנסיכים והבישופים – המשרתים של ההפך הזה‬
‫שהיטב ידעו להפנט את העם‪ ,‬לשעבד לעצמם את הרוח‪ ,‬הרצון והחופש שלו‪ .‬הם החדירו לתודעת האדם‪ :‬אתה עבד של‬
‫אלוהים‪ ,‬ובכך התכוונו – אתה עבד שלי‪ .‬והחל לשכוח האדם שאין וגם לא יכולים להיות עבדים לאלוהים‪ .‬אלא האדם – בנו‬
‫של אלוהים‪ ,‬והוא בן אהוב‪.‬‬
‫כל הציטוטים המובאים בספר הזה לקוחים ממקורות היסטוריים‪ ,‬גישה אליהם קיבלתי לא באיזשהם ארכיונים סודיים‬
‫שסגורים לקהל הרחב‪ ,‬אלא בתשלום ‪ 15‬רובלים על הכניסה למוזיאון הממלכתי ו ‪ 30‬רובלים על האפשרות לצלם את‬
‫התצוגה‪ .‬צילמתי את הסטנדים המוצגים לראוות כל החפץ‪ .‬אחד מהם כך גם נקרא‪" :‬המנזרים כפיאודלים רוחניים"‪.‬‬
‫והמקור הממלכתי הרשמי הזה כלל איננו יחיד – יש עוד רבים כמותו‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬הנה אחד שהוא בעל השפעה לאין ערוך רבה יותר‪ ,‬במיוחד על הנוער‪ ,‬ספר לימוד לכיתה י' בבית‪-‬הספר התיכון‬
‫שיצא לאור בבית הוצאת‪-‬ספרים " חינוך והשכלה" בשנת ‪ 2003‬והומלץ על‪-‬ידי משרד החינוך שלנו‪ .‬ספר הלימוד הזה הוצא‬
‫לאור באופן מאוד איכותי‪ ,‬הוא בעריכתם של ו‪.‬א‪.‬בּוּגָנוב וא‪.‬נ‪ַ .‬ס ַחרוב‪ .‬שם בעמוד ‪ 63‬כתוב‪:‬‬
‫"יחד עם זאת‪ ,‬הכנסייה רדפה את התרבות הישנה של העם‪ ,‬הפגאנית‪ ,‬וכן יצאה נגד הנצרות‪ ,‬כפי גרסתה הרומית‪,‬‬
‫וקראה לה "התורה הלטינית" וכפירה באמונה‪ .‬עקב כך היו נפגעים הקשרים של רוסיה עם הארצות שדתם הייתה קתולית‪,‬‬
‫וזה גם תרם לבידודה מן התרבות האירופאית המערבית‪.‬‬
‫במשקים הכנסייתיים החלו להשתמש בעמלם של האנשים התלויים אשר עבדו בכפייה‪ .‬חלק משרתי הכנסייה וכן גם‬
‫המנזרים היו עוסקים בהלוואה בריבית וגזלו כספים מאנשים‪ .‬היו גם מקרים‪ ,‬בהם אישי כנסייה בולטים השתתפו בתככים‬
‫פוליטיים‪ .‬והנה פעמים רבות מה שהכנסייה דיברה לא תאם את מה שהיא עשתה‪ ,‬וזה היה מעורר תרעומת בעם"‪.‬‬
‫בספר‪-‬הלימוד הזה גם נאמר כי הנסיך וולדימיר אשר הטביל את רוסיה לנצרות בשנת ‪ ..." :987‬היה בנם של הנסיך‬
‫לוּשׁה‪ .‬לכן בין בניו של הנסיך מעמדו היה יותר נחות"‪.‬‬
‫סביאָטוֹסלָב ומשרתת האם שלו ָמ ָ‬
‫בהמשך‪ ,‬נודע לנו‪" :‬במשך שנתיים וחצי שהה וולדימיר בארצות נכר‪ ,‬וכשהופיע בקרבת העיר נובגורוד‪ ,‬הוביל אחריו‬
‫חיל ורנגים* איתן‪.‬‬
‫במהירות הוא השיב את שלטונו בנובגורוד והחל בהכנת המסע דרומה‪ .‬בדרך וולדימיר השתלט על העיר פולוצק‪ ,‬בה‬
‫הוא הרג את הורנג רוֹגבוֹלד‪ ,‬אשר שלט עליה כנסיך‪ ,‬וכן את בניו‪ ,‬ועל בתו רוֹגנֶדָה הוא כפה להתחתן איתו"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬באותו ספר הלימוד מסופר‪ ,‬איך הנסיך אשר מלך בקייב‪ ,‬יָרוֹפּוֹלק‪ ,‬אחיו של וולדימיר‪ ,‬בא לשאת ולתת עמו‪ ,‬ו‪:‬‬
‫"ברגע שנכנס לחדר‪ ,‬שומרי הראש של וולדימיר דקרו אותו בחרבותיהם"‪.‬‬
‫מספרים גם על הניצור ועל המחויבות בשבועה לשלם ‪ %10‬מן המס שייגבה מהעם לכנסייה‪ .‬כאן יש לציין כי באותה‬
‫תקופה הכנסייה הייתה כפופה לפטריארך הראשי של קונסטנטינופול‪ ,‬ברוסיה לא היה אז פטריארך‪ ,‬מכאן שבקונסטנטינופול‬
‫עשו מה שרצו עם ה‪ %10-‬האלה – המס שנגבה מהעם הרוסי‪.‬‬
‫פּיוֹטר‬
‫אז אולי בעובדות היסטוריות כמו אלו חבויות התשובות לשאלה‪ :‬מדוע העם לא קם להגנת הכנסייה‪ ,‬כאשר הצאר ֵ‬
‫הגדול סגר שליש מהמנזרים‪ ,‬כאשר מפעמוני הכנסייה הוא היה יוצק תותחים‪ ,‬וגם כאשר הצארינה יקתרינה ה‪ II-‬יזמה‬
‫הפקעת קרקעות של המנזרים )כתוצאה מכך הנזירים שלפני כן היו עשירים נאלצו לקבץ נדבות למחיה ולהתקיים‪ ,‬כפי חסד‬
‫המלכים(‪ .‬ובזמן שהבולשביקים היו מוציאים להורג את שרתי האמונה ופוצצו כנסיות‪ ,‬חלק מן העם השתתף בבזיזת הרכוש‬
‫של הכנסייה‪.‬‬
‫* קייב – בירת רוסיה )עד תחילת המאה ה ‪.(12-‬‬
‫* ורנגים – מוצאם מן השבטים הסקנדינביים‪ .‬היו מתאחדים לקבוצות מזוינות לצורכי סחר ובזיזה‪ ,‬לפעמים‪ ,‬היו מתיישבים ברוסיה ומשרתים בחילות של הנסיכים‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫בהתייחסותי לנושא הכנסייה‪ ,‬הסתמכתי על עובדות ותעודות היסטוריות קונקרטיות‪ ,‬והמטרה שלי הייתה – לקרוא‬
‫לבכירי הכנסייה אשר חושבים בתבונה‪ ,‬לזקנים הנבונים‪ ,‬וכאלה וודאי ישנם‪ ,‬לעשות מהכנסייה כפי שהיא היום‪ ,‬מוסד שהוא‬
‫באמת רוחני ואשר ביכולתו לעזור לחברה שלנו לצאת מן המשבר הכלכלי והרוחני‪.‬‬
‫האהבה וכושר הלחימה של המדינה‬
‫האהבה וכושר הלחימה של המדינה‬
‫אבל איך יכולים להיות קשורים‪ ,‬יכול הקורא לחשוב‪ ,‬כיבוש רוסיה והאהבה? הקשר הוא ישיר‪ .‬ה"צוות" שנשלח‬
‫מקונסטנטינופול‪ ,‬כשהשתלט על אדמות רוסיה ושיעבד את האיכרים הרוסיים‪ ,‬ואסר את הטקסים שעזרו לאהבה להיבנות‪,‬‬
‫בכך החל למנוע את היווצרות המשפחות החזקות והאוהבות‪ ,‬שלא לדבר כבר על ההתיישבויות השושלתיות‪ .‬למעשה‪ ,‬כמעט‬
‫מיד הונהגה הצמיתות‪.‬‬
‫אהבה של צמיתים – ככלל‪ ,‬זוהי אהבה אומללה‪.‬‬
‫כדי לשמור על תחושת האהבה שהתעוררה בצעירים‪ ,‬צריך מרחב משלהם‪ ,‬ואם המרחב איננו‪ ,‬בדרך‪-‬כלל האהבה‬
‫הולכת‪ .‬ואיזה מרחב היה יכול להיות לצמית? שום מרחב‪.‬‬
‫בואו נשאל את עצמנו‪ ,‬מדוע‪ ,‬עד שהופיעו הנסיכים ברוסיה‪ ,‬במשך אלפי שנים איש לא כבש את הטריטוריה שלנו? הרי‬
‫היו הצבא המצרי‪ ,‬לגיונות המעצמה הרומית‪ ,‬אבל הצבאות שלהם עם החיילים המוכשרים והחמושים היטב במושגים של אז‪,‬‬
‫לא השתלטו על האדמות שלנו‪ .‬כדי לענות על השאלה הזו‪ ,‬הבה נדמיין לנו כי הצבא של ג'נגיז חאן תקף את רוסיה‬
‫בתקופתה שלפני שלטון הנסיכים‪.‬‬
‫בזמנים ההם באיזורי המדינה שלנו‪ ,‬כפי שהיא היום‪ ,‬כמעט כל האנשים חיו בהתיישבויות שושלתיות‪.‬‬
‫כאשר התקרב צבא אויב עם מספר חיילים באשר יהיה‪ ,‬כדי לשמור ולהגן על השושלת‪ ,‬חלק ממלאי המזון המתיישבים‬
‫הסתירו‪ ,‬חלק לקחו איתם ועזבו אל היערות‪ .‬גם את חיות הבית הם לקחו איתם‪ .‬על גבם הפרות והסוסים נשאו את הרכוש‬
‫המשפחתי‪ .‬צבא האויב היה יכול להתקדם אל תוך הטריטוריה שלנו רק באותה מידה שבה הספיק לו מלאי מצרכי המזון‬
‫שנשא איתו‪ .‬אבל זה היה כבר צבא שהיה צפוי לו קץ חיים‪ .‬חזרתו אל מאיפה שהגיע הייתה הופכת לבלתי אפשרית‪.‬‬
‫הם לא יכלו לצוד ביערות‪ ,‬שהרי ניתן לעשות זאת רק בקבוצות קטנות‪ ,‬קהל גדול מיד היה מבריח את החיות‪ ,‬ואילו‬
‫כאשר הקבוצות הקטנות היו מתקדמות אל תוך היער‪ ,‬בו במקום הן היו נהרגות‪ ,‬כי היה צפוי להן מארב‪.‬‬
‫אז הם היו אוכלים בעיקר את בשר הסוסים שלהם שכבר בעצמם נהיו כחושים‪ ,‬מספרם הצטמצם במהרה‪ ,‬התנועה‬
‫בכלל הייתה הופכת בעייתית‪.‬‬
‫לכל אורך דרך הנסיגה המשוערת של האויב ובתוך היער‪ ,‬וגם על המים האבות והאמהות שלנו עשו המוני מלכודות‬
‫מתוחכמות‪ .‬למשל‪ ,‬הטביעו עץ ענק עם ענפים חדים‪ ,‬קשרו אליו חבל עבה‪ ,‬את הקצה השני של החבל קיבעו על הגדה;‬
‫כאשר הספינה או הארבה של האויב התקרבה למקום‪ ,‬העץ היה עולה אל פני המים‪ ,‬עם הענפים החדים היה נתפס בדופן‬
‫שלה‪ ,‬ושוב טבע והפך אותה‪ .‬ומגדות הנהר עפו חצים וצלצלים על החיילים הנסוגים‪ .‬אבל כאשר האויב אשר התפרש‬
‫בשיירה התאסף יחד לחיל אחד ויצא אל הגדה‪ ,‬לא מצא אף אחד שם‪.‬‬
‫האנשים היו עושים סוף עם האויב שבא למולדתם‪ .‬היה להם על מה להגן‪ .‬לא מולדת אבסטרקטית הייתה להם שרק‬
‫במילים יפות מסומלת‪ ,‬מילים שמאחוריהן אין כוונה אפילו לא לפיסת אדמה אשר היא שלך‪.‬‬
‫הייתה להם האדמה השושלתית אשר עליה חיו ההורים שלהם‪ ,‬וכעת הם עם המשפחות שלהם‪ ,‬עם הילדים‪ ,‬הנכדים‬
‫והנינים‪ .‬ובמשפחות שלהם הייתה אהבה‪ .‬והם הגנו על האמהות‪ ,‬על האבות ועל הילדים האהובים שלהם‪ .‬הם הגנו על‬
‫האהבה! ולכן לנצח אותם לא היה ניתן‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫רוסיה המחוקה‬
‫רוסיה המחוקה‬
‫בשתיקה אני וסבא של אנסטסיה נסענו‪ .‬כאשר מרחוק הופיעה העיר סוזדל‪ ,‬אני אמרתי לו‪:‬‬
‫ תראה‪ ,‬זאת סוזדל – עיר שהיא בת אלף שנים בערך‪ .‬לנסיכות אחת היא והעיר וולדימיר היו שייכות‪ .‬זאת‪ ,‬למעשה‪,‬‬‫אחת הבירות הרוחנית בתקופה ההיא‪.‬‬
‫ בשביל מה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אתה נוסע לשם?‬‫ עוד פעם אני רוצה לבקר במוזיאון‪ ,‬להביט על המבנים העתיקים‪ ,‬כדי להבין את חיי האנשים שחיו באלף השנים הזה‪.‬‬‫ נסה להבין את חייהם לפני הכניסה לעיר‪ .‬כל אשר סביבה ראוי לתשומת לב רבה הרבה‪ ,‬הרבה יותר‪.‬‬‫ רק שדות וכפרים שכבר גוססים מסביב‪ .‬אין מידע שאיתו אפשר לחשוב‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬עצור את המכונית‪ :‬לא יטיב לנו לדבר תוך‪-‬כדי‪.‬‬‫ אל תפחד‪ ,‬אני נוהג לא רע‪.‬‬‫ אני לא מפחד‪ .‬אני יודע‪ ,‬ולכן יוטב לי לנצור את פי‪.‬‬‫עצרתי את המכונית על שולי הכביש‪ .‬מאוחר יותר הבנתי‪ :‬התנועה במהלך השיחה הייתה בלתי אפשרית‪ .‬העניין הוא‬
‫שבדומה לאנסטסיה‪ ,‬סבא שלה לפעמים יכול לדבר עם איזשהן אינטונציות מיוחדות‪ ,‬ולפני האדם המאזין מופיעות תמונות‬
‫ממשיות‪ ,‬כאילו הולוגרמה מופיעה במרחב‪ .‬כזה אופן דיבור מאפשר להראות תמונה מהעבר או מהעתיד‪ .‬להראות חיים על‬
‫כוכב‪-‬לכת אחר‪ ,‬כמו שכבר פעם עשתה אנסטסיה‪ .‬קשה להגיד‪ ,‬על מה התופעה הזו מבוססת‪ .‬אולי זאת היפנוזה‪ ,‬אולי‬
‫איזושהי יכולת מסתורית של אנשים בעלי ייחוס מסוים של כוהנים‪ .‬ואולי כאלו יכולות היו לכל האנשים שחיו בעולם בעת‬
‫המאוד עתיקה‪ .‬שחקן מוכשר‪ ,‬על הבמה‪ ,‬גם הוא יוצר תמונות‪ ,‬דמויות לפני הקהל עם אינטונציות וחוויית הרגשות העצמיים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הן לא כה מוחשיות ולא בפרטי פרטים כמו אלו של אנסטסיה‪ .‬אבל הרי דווקא המיומנות של השחקנים מאשרת כי‬
‫כאלו יכולות קיימות באדם‪.‬‬
‫אז יוצא שבני‪-‬האדם הקדומים לא היו צריכים טלוויזיה‪ ,‬עם כל צוות העובדים הענק שלה וכל הטכניקה‪ ,‬עד ללוויינים‪.‬‬
‫מתברר – האדם‪ ,‬עם אובדן היכולות הטבעיות שלו שאלוהים העניק לו‪ ,‬החליף אותן במלאכותית ומגושמות‪ ,‬ומסורבלות שהן‬
‫לאין ערוך הרבה פחות מושלמות‪ .‬ועוד הוא גם גאה בהן‪ ,‬קורא להמצאות שלו הישג‪.‬‬
‫אבל העצוב ביותר הוא ש‪ :‬בימינו האנושות מתחילה לאבד את היכולת לחשוב בהיגיון‪ .‬זאת לא פשוט עובדה מצערת‪,‬‬
‫אלא אולי המגיפה הנוראה ביותר שעלולה להפוך את האנושות של היום ללהקה של מכרסמים אחוזי טירוף המכחידים אחד‬
‫את השני והמשמידים את סביבת החיים העצמית שלהם‪ .‬מכרסמים‪-‬מתאבדים‪.‬‬
‫מה שסבא של אנסטסיה סיפר בשדה‪ ,‬דורש חשיבה‪ .‬ומזה ניתן להסיק‪ :‬אנשי כדור הארץ‪ ,‬עם אובדן היכולת לחשוב‬
‫בהיגיון‪ ,‬כבר לא רואים ולא מבינים את המצב העגום שאליו מושכים אותם‪ .‬ראו בעצמכם‪.‬‬
‫החניתי את הג'יפ בקרבת שולי הכביש‪ .‬איש‪-‬השיבה הזקן יצא מהמכונית‪ ,‬הלך בשדה‪ ,‬ואני אחריו‪ .‬עד מהרה הוא‬
‫נעצר‪ ,‬השתחווה עד הארץ ואמר‪:‬‬
‫ בריאות למחשבותיכם ולשאיפותיכם‪ ,‬אנשים טובים‪.‬‬‫את המילים האלו הוא אמר בהבעה מאוד כנה ובנימה כזאת‪ ,‬כאילו באמת איזשהם אנשים עמדו לפניו‪ .‬והנה‪ ,‬מה‬
‫שקרה בהמשך‪ ,‬בינתיים‪ ,‬לא ידוע‪ ,‬איך לקרוא לזה‪.‬‬
‫בהתחלה התרחשה איזושהי תנועה באוויר‪ ,‬מתוך האדמה עלה ערפל בקושי נראה‪ ,‬הוא כאילו התעבה עד אשר‬
‫נהייתה גלויה לעין דמות של איזשהו אדם‪ .‬היא הפכה יותר ויותר ברורה‪ .‬והנה לפנינו הופיע גבר בגיל מבוגר בעל מבנה גוף‬
‫חסון‪ .‬שערו הבהיר היה קשור בסרט‪ ,‬הבעת פנים רגועות‪ ,‬מבט עצוב במעט‪.‬‬
‫מאחוריו‪ ,‬מרחוק נראו גנים‪ ,‬חורשות קטנות ובתים יפים בסגנון בנייה עתיק‪ .‬היה נדמה‪ ,‬השדות אשר היום שוממים‪ ,‬היו‬
‫מיושבים בהמוני משפחות‪.‬‬
‫ללא קול דיבר משהו הגבר שעמד לנגדנו לזקן בן‪-‬הסיביר‪ .‬החיזיון נמשך כמה דקות‪ .‬אחר כך לאט החל להיעלם‪ ,‬כאילו‬
‫מחק אותו מישהו לא נראה‪ .‬מחק את רוסיה האמיתית‪ ,‬את ההיא שלא הומצאה‪.‬‬
‫החיזיון נעלם לגמרי‪ ,‬כשסבא של אנסטסיה הסתובב לכוון סוזדל‪ .‬במשך זמן‪-‬מה בשתיקה הוא התבונן בכיוון העיר‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך הסתובב אלי ושאל‪:‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬מה אתה חושב על הייעוד המקורי של העיר שאותה אנחנו רואים מרחוק ?‬‫ מה יש כאן לחשוב? מההיסטוריה ידוע לכולם‪ :‬בעיר הזו הייתה הכמורה מרוכזת‪ .‬הבישופים הנוצריים הראשונים חיו‬‫כאן‪ .‬עד היום נשמרו המנזרים והמצודה שבה התכנסו רמי‪-‬המעלה‪ .‬זאת עובדה היסטורית‪.‬‬
‫ אכן‪ ,‬היסטורית‪ .‬אלא שלכל ערי רוסיה העתיקות ישנן שתי היסטוריות‪ .‬הראשונה מביניהן היא החשובה יותר‪.‬‬‫ ההיסטוריה הראשונה כבר בטח אף פעם לא תהיה ידועה לנו‪.‬‬‫ תהיה ידועה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬עכשיו בהגיון שלך אתה תגדיר אותה‪ ,‬תוכל לראות אותה אפילו‪ .‬אך בתור התחלה‪ ,‬בעצמך‬‫בתוכך קבע את הסיבה שבגללה היו מתהוות ערים‪ ,‬ומה היה הייעוד המקורי שלהן‪.‬‬
‫ אני חושב שהייעוד היה בכך שביחד היה קל יותר לחיות‪ ,‬להתגונן מפני פלישת האויב‪ .‬בסוזדל‪ ,‬למשל‪ ,‬חוץ מהכמורה‬‫והאצילים חיו בעלי‪-‬מלאכה רבים‪ .‬הם עשו רתמות לסוסים‪ ,‬עגלות‪ ,‬מזחלות‪ ,‬כדי‪-‬חרס‪ ,‬מחרשות ומשדדות‪ .‬את כל זה היו‬
‫מוכרים‪ ,‬וזאת הייתה הפרנסה שלהם‪.‬‬
‫ למי היו מוכרים?‬‫ לאיכרים‪ ,‬כמובן‪.‬‬‫ הנה בדיוק‪ :‬מכרו או התחלפו‪ ,‬התוצרת שלהם בעד מוצרי מזון‪ .‬והרי מוצרי המזון סופקו לעיר מהנחלות הרבות אשר‬‫היו סביבה‪.‬‬
‫‪ -‬כן‪ ,‬נכון‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ אך מה היה המקורי או העיקרי במקום הזה – הנחלות או העיר ?‬‫ אני חושב‪ ,‬הנחלות‪ .‬הבנאים ובעלי המלאכה כל יום רוצים לאכול‪ .‬ואם הם היו מקימים עיר בשדה‪ ,‬לא היה להם‬‫מאיפה לקחת את מה שיאכלו‪.‬‬
‫ אכן כן‪ .‬אז הנה הגענו למסקנה‪ :‬רק לפני קצת יותר מאלף שנים מסביב לעיר הזו השדות היו מיושבים בנחלות‬‫עשירות מרהיבות‪ .‬ואילו המקום‪ ,‬בו היום ממוקמת העיר סוזדל‪ ,‬היה מקום הירידים שלהם‪ .‬מכל הסביבה בימים מוגדרים‬
‫במקום הזה היו מתאספים אנשים ליריד‪ ,‬כדי להתחלף בסחורה‪ ,‬לרכוש את כלי‪-‬הבית הדרושים‪ .‬היו מתחלפים בניסיון‪.‬‬
‫נערכו חגיגות המוניות‪ ,‬משחקים‪ ,‬שירים ומחול לצעירים שהיו עוזרים למצוא את הנבחרה או הנבחר‪.‬‬
‫עוד כאן היו מתכנסים זקני השושלות לוֵ ֶצ'ה*‪ ,‬והם היו אלה שחוקקו את חוקי החיים הלא כתובים‪ .‬שם הם גם יכלו לנזוף‬
‫באשמים במעשים לא נאים‪ ,‬אף כי זה היה נדיר‪ .‬הנזיפות שלהם היו חמורות יותר מכל העמדה לדין או ענישה פיזית‪.‬‬
‫ ומי היה אחראי על ניהול העניינים של כל הסביבה?‬‫ משרת‪ ,‬מילה אחרת לא עולה בראשי‪ .‬המשרת היה אחראי על ניהול עניינים במקום הירידים‪ .‬אולם הוא לא עמד‬‫בראש‪ ,‬אלא ביצע את מה שהחליטו הזקנים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אם הם יחליטו לבנות מקום לקשירת סוסים‪ ,‬דרך חדשה או אסם גדול‪ ,‬אז מכל נחלה יקצו אנשים למימוש‬
‫ההחלטה‪ .‬לפעמים‪ ,‬על המשרת עצמו הוטל למצוא אנשים שכירים הדומים לו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬תפקידו היה לשמור על ניקיון וסדר במקום הירידים כולו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הסתיים היריד‪ ,‬התפזרו האנשים‪ .‬צריך לסדר‬
‫את מקום קשירת הסוסים ואחריהם לנקות את הזבל בכל מקום‪ .‬אז המשרת יחד עם העוזרים היה מבצע את המשימה‪.‬‬
‫אם לא מילא את תפקידו כיאות‪ ,‬הזקנים יכלו לשחרר אותו מתפקידו‪ .‬ואז המשרת הלך לחפש עבודה במקום ירידים‬
‫אחר‪ ,‬או שנשאר באותו המקום‪ ,‬אלא שהפעם כעוזר בהרכב צוותו של המשרת‪ .‬קשה היה לזקנים למצוא משרתים‪ :‬כמעט כל‬
‫האנשים בנחלות שלהם רצו לחיות‪ .‬אז הנה לכן לפעמים – הם חיפשו סדרנים למקום הירידים מארצות אחרות‪.‬‬
‫ברוסיה המבנה החברתי הוודרוסי בתקופה שלפני שלטון הנסיכים התקיים במשך אלפי שנים רבות‪ .‬הוא היה מושלם‬
‫יותר מכל המערכות החברתיות שהיום בעולם קיימות‪ .‬הוא חל על כל היבשות של כדור הארץ‪.‬‬
‫וכאשר השיגעון אחז בעולם‪ ,‬ושועבדו מצרים ורומא‪ ,‬בכל זאת ברוסיה במשך חמישה וחצי אלפי שנים עדיין נשאר‬
‫המבנה החברתי הוודרוסי‪.‬‬
‫ אבל למה התוהו ובוהו בא במקום המבנה החברתי הוודרוסי?‬‫ יותר מעניין לך לדעת על רומא‪ ,‬מצרים הקדומה‪ ,‬או רוסיה‪ ,‬אף שכמעט אותו תסריט היה בכל אחת מהן?‬‫ אם אותו תסריט‪ ,‬אז מוטב על רוסיה‪ .‬אני כבר יודע‪ ,‬היא נחשפה לתקיפות מבחוץ‪ ,‬ובמהלך ההתקפה הזו הודברו‬‫המסורת והתרבות של הציוויליזציה רבת הגדולה‪.‬‬
‫ תקפו אותה‪ ,‬אך לא רק בזה העניין‪ .‬לראשונה‪ ,‬בארצות האחרות השתנה המבנה החברתי הוודרוסי‪ ,‬כאשר עוד לא‬‫היה למי לתקוף‪ .‬צבאות אז לא היו‪ .‬ולא היו מלחמות‪ ,‬שהרי לא הייתה להן סיבה‪ .‬על‪-‬פני כל הארץ היו אז נחלות יפהפיות‪.‬‬
‫כבירה הייתה התרבות של העם והמושגים‪ .‬כל אחד ידע‪ :‬לא יטיב לקחת פרי מהגן אשר אינו שלך בגניבה או בכוח – הוא‬
‫יהיה לא מועיל וגם מסוכן‪.‬‬
‫רק הפירות הניתנים מהרצון יכולים להועיל‪.‬‬
‫גם לקחת בעלי חיים מהנחלה הזרה במרמה או בכוח לא יהיה טוב‪ .‬לאדם זר לא תתיר להתקרב הפרה‪ .‬גם הכלב אשר‬
‫אינו שייך לך לא כחבר‪ ,‬אלא כאויב יהיה פתאום‪ .‬הסוס ‪ ,‬ברגע שיזדמן‪ ,‬על הארץ את הרוכב יפיל‪ ,‬אם הוא לא הסוס שלו‪.‬‬
‫עם כאלה מושגים מי יתקוף אז? עם כזאת תובנה – לתקוף חסר כל טעם‪ .‬לרוב‪ ,‬הסטייה מדרך הישר קרתה מחמת אי‪-‬‬
‫הידיעה‪ ,‬או‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬הבגידה‪ ,‬אפילו בדברים קטנים‪ ,‬בתרבות האמהות והאבות שלך‪ ,‬באורח החיים שלהם‪ .‬השרשרת‬
‫השושלתית שלנו מובילה אותנו לאלוהים‪ .‬לבגוד במשמעות חיי ההורים‪ ,‬משמע‪ ,‬בתוך עצמך לכלות את האלוהים‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אכן ברוסיה הוליכו שולל את העם‪ ,‬כבר היטב בתכסיסים שלהם הכהנים היו מנוסים‪ .‬וגם היום הטכניקות האלו‬
‫פועלות‪ .‬בזמנו‪ ,‬לא הבחינו הזקנים במהלך מתוחכם‪ ,‬עד היום על השגיאה שלהם ביוקר הדורות הבאים אחריהם משלמים‪.‬‬
‫*וצ'ה – ראו הערה למילה זו בפרק הראשון‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫המשגה שעשו הזקנים‬
‫המשגה שעשו הזקנים‬
‫מהיותך משרת – הינך נסיך כעת‬
‫מהיותך משרת – הינך נסיך כעת‬
‫בתחילת התקופה הנוכחית‪ ,‬בארצות רבות כבר היו קיסרים‪ ,‬פרעונים‪ ,‬מלכים‪ .‬צורת השלטון‪ ,‬לפיה בראש ממלכה‬
‫גדולה עמד אדם יחיד‪ ,‬היא בלתי‪-‬טבעית‪ .‬לשום עם בעולם היא לא הביאה חיים טובים‪ ,‬מאושרים‪ ,‬ולעולם לא תביא‪ .‬כזאת‬
‫צורת שלטון נוחה לכהנים אשר היו משחקים עם הארצות דרך השליטים‪ .‬הרי עִם עַם שלם קשה להגיע להסכם‪ ,‬ואילו עם‬
‫אדם אחד יותר קל‪.‬‬
‫רק ברוסיה לבדה לא הלך להם להמליך שליט יחיד‪ .‬ברוסיה בכל שלטו מועצות זקני השושלות‪ .‬את המועצות האלו לא‬
‫היה ניתן לשחד או על‪-‬ידי איום לאלץ לקבל החלטה שתלחץ על העם‪ .‬מי יקבל החלטה רעה לילדים שלו?‬
‫אז הנה לא פעם עוזרי הכוהנים היו מנסים כך לעשות‪ ,‬ששליט אחד ישלוט על העם‪ .‬במקומות שונים בדרכים שונות‪,‬‬
‫בעזרת תחבולות ועורמה‪ ,‬שאפו העוזרים של הכהנים להנהיג שלטון נסיכים על העם‪.‬‬
‫באיזור זה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הנה כך זה קרה‪.‬‬
‫יום אחד אל מקום הירידים הוודרוסי‪ ,‬הוא עמד איפה שעומדת סוזדל כעת‪ ,‬הגיע איש זר מרחוק‪ .‬בדומה למלומדים‪,‬‬
‫לשחקנים הנודדים‪ ,‬הוא היה רשאי לקבל מזון ומקום אשר בו ילון‪.‬‬
‫במשך שבועיים התגורר שם האיש‪ ,‬אולם לא התעסק בשום דבר מועיל‪ .‬המנהל‪-‬המשרת שאל אותו‪:‬‬
‫ במה‪ ,‬נודד נכבד‪ ,‬תוכל למקום הירידים להועיל ?‬‫והתשובה שקיבל‪:‬‬
‫ במאום לא‪ ,‬אולם בשבילך אוכל לעשות טובה גדולה מאוד‪ .‬שמעתי‪ ,‬הזקנים אינם שבעי‪-‬רצון מהשירות שלך‪ .‬שנה ‪-‬‬‫חצי‪-‬שנה תעבור‪ ,‬תודח מן התפקיד‪ .‬אך אם תשמע לעצתי‪ ,‬לפניך יזחלו על ברכיהם הזקנים‪ .‬מכל נחלה שתרצה תוכל לחתן‬
‫לעצמך אישה‪ .‬בעוד היום‪ ,‬אף אחת מהן אינה רוצה לחיות לצדך‪ .‬אני כך אוכל לעשות‪ ,‬שאת החלטותיך‪ ,‬ולא את החלטת‬
‫הזקנים‪ ,‬יקיימו כולם‪.‬‬
‫הסכים המשרת – הממונה על מקום הירידים והאחראי על הניקיון – לשמוע בקולו של האורח הזר – הסוכן של‬
‫הכהנים‪ .‬והאיש הזר הציע לו‪:‬‬
‫ כאשר מכל הסביבה יתאספו אנשים במקום הירידים‪ ,‬עד למחרת ילכו לישון‪ ,‬בלילה עם הסכין חתוך לעצמך את‬‫הפנים‪ ,‬קח את סוסך ויחד עם עוזריך הנאמנים ממקום הירידים הסתלק‪ ,‬כדי בערב לשוב עם סוסים לגמרי תשושים‪.‬‬
‫בלילה אני יחד עם העוזרים שלי )הם כבר פה‪ ,‬מסווים כשחקנים ובעלי‪-‬מלאכה( אקח מכאן את הסוסים הקשורים‪,‬‬
‫ואתה תשיב אותם בערב‪ ,‬כביכול נאבקת עליהם עם פושעים‪ .‬פצוע‪ ,‬תבקש מהזקנים לארגן משמר עם לוחמים חמושים‪,‬‬
‫לצורך ההגנה‪ .‬הם יסכימו‪ .‬ואתה תיקח את החברים שלי ללוחמים‪ :‬הם יצייתו לך בכל אשר תגיד‪.‬‬
‫המשרת הסכים לזימה‪ .‬הכל עשה כמו שהוצע לו‪.‬‬
‫כשחזר בערב "פצוע" עם עדר הסוסים הגנובים‪ ,‬נודע לו‪ :‬העוזרים של הנודד הזר לא רק גנבו את הסוסים‪ ,‬אלא גם‬
‫שלושה אנשים הרגו‪ ,‬שרפו את הנפחייה‪ ,‬את האסם‪.‬‬
‫שיחק את תפקידו המשרת ה"פצוע" מלפני הזקנים‪ .‬סיפר‪ ,‬איך יחד עם העמיתים שלו רדף אחרי הפושעים‪ ,‬אך לא‬
‫שווים היו הכוחות – הוכו הם על‪-‬ידי הנבלים‪ .‬והחל לבקש מהזקנים לתת לו את האמצעים הדרושים להחזקת כוח לוחמה‬
‫רציני ולאפשר לו לבדו לקבל החלטות למען הביטחון של כולם‪.‬‬
‫הזקנים נדהמו ממעשי זוועה שכאלה שלא נראו כמותם והסכימו לפרנס את החוליה הלוחמת‪ ,‬אלא שלא רצו להסיח את‬
‫הבנים שלהם מהנחלות‪ .‬והציעו להרכיב אותה מתוך הבאים הזרים‪ ,‬וקבעו להקציב אגרה מהנחלות להחזקתה‪ .‬כדוגמתם‪,‬‬
‫גם במקומות אחרים במקום הירידים החלו להיווצר חילות חמושים‪.‬‬
‫אז הנה המשרתים‪ ,‬כשבידיהם נהיה כוח‪ ,‬החלו להיעשות לנסיכים‪ .‬וביניהם היו מנהלים קרבות‪ ,‬ואילו לזקנים הציגו‬
‫אותם כהכרחיים בתור מכה מקדימה‪.‬‬
‫היה נראה לנסיכים‪ ,‬עוצמה רבה בידיהם נהייתה‪ .‬ואילו במציאות‪ ,‬במאות השנים‪ ,‬ברוב המקרים בלי שבעצמם מבינים‪,‬‬
‫הם נהגו בדיוק כפי עצת הכוהנים‪ .‬כך מערכת השלטון עצמה הסתדרה‪ .‬המשרת המשיך לשרת – רק הוחלפו הבעלים‪.‬‬
‫באופן לא רגיל אכזריים למשרתים היו בעליו החדשים‪.‬‬
‫על‪-‬פני אלפי שנים משרתי הכוהנים הורגים אחד את השני‪ ,‬קושרים קשרים‪ ,‬יוצרים תככים בשאיפה לשליטה‪ ,‬אליה הם‬
‫כה משתוקקים‪.‬‬
‫הן מההיסטוריה המוכרת ידוע לך‪ ,‬כמה רציחות חוללו הנסיכים בדרכם לשלטון‪ .‬אפילו את האבות והאחים שלהם היו‬
‫הורגים‪ .‬כך בכל מקום בארצות השונות היה‪ ,‬וגם היום לא הרבה השתנה‪.‬‬
‫והנה ברוסיה כך החלה תקופת הנסיכים‪ ,‬כפי שכבר הייתה מזמן בארצות האחרות‪ .‬מכאן ואילך ההיסטוריה כבר ידועה‬
‫לך‪ .‬וגם היום בכל המקומות משרתים למישהו החילות‪.‬‬
‫השתנו ההצטיידות‪ ,‬אמצעי הלחימה‪ ,‬ואילו המהות היא אותה אחת‪ .‬ולא פוחתים הפשעים‪ ,‬רבים יותר נהיים הם‪ ,‬ובכל‬
‫פעם הם מתוחכמים יותר ויותר‪.‬‬
‫שגו הזקנים‪ .‬אתם‪ ,‬אשר ברצונכם מפלגה להקים‪ ,‬רק שלא תחזרו על השגיאה שלהם‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫לא לחזור על השגיאה‬
‫לא לחזור על השגיאה‬
‫ במה בדיוק הייתה השגיאה שלהם? בכך שהם יצרו חילות מהשכירים הזרים? אבל עכשיו כך הכל בנוי שהמדינה לא‬‫יכולה להתקיים בלי המשטרה והצבא‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬כאן לא הם הגורם העיקרי‪ .‬הוא הרבה יותר עמוק‪ ,‬הוא בפסיכולוגיה‪.‬‬‫איני יודע איך לומר זאת כך שיהיה מובן יותר‪ ,‬הגורם הוא בהשכחת המצוות של האמהות והאבות‪ ,‬כהשכחת המצוות‬
‫של אלוהים‪ .‬בעצמך תחשוב‪ :‬לכל בני‪-‬האדם ולכל אחד לחוד אלוהים נתן את אותה עוצמת השליטה‪ .‬מכאן שרק המבנה‬
‫החברתי שבו אין מרכז שליטה יכול להיות מושלם‪ .‬בו אצל כל אדם יכולת השליטה היא שווה‪.‬‬
‫כאשר אתה נותן את קולך למישהו‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬לרשות איש אינך נותן שליטה‪ ,‬אלא אתה נותן את הקול שלך‬
‫לאדם ובכך גורם לו לבוא בתלות במערכת שנוצרה‪ .‬ובכך מרצונך החופשי גם מעצמך אתה מונע את יכולת השליטה‬
‫שאלוהים נתן לך‪ .‬ובמאות השנים אצל אנשים רבים מתגבשת המנטליות המעוותת‪ :‬המושל והממשלות צריכים להתעסק‬
‫בפתרון עניינים חשובים במקומנו‪ .‬אצל אנשים כאלה המחשבה לא מהרהרת על מבנה החיים‪.‬‬
‫ אז מה עכשיו‪ ,‬לא נצביע? כך אנחנו לא נוכל להקים מפלגה‪ .‬לפי החוק‪ ,‬רק בעזרת ההצבעה אפשר‪.‬‬‫ אם רק בעזרתה אפשר‪ ,‬אז הצביעו לכך שכל אדם – לא אחד יהיה אחראי על החיים‪.‬‬‫ אם אתה מתכוון לאספות וצ'ה‪ ,‬כאלו כמו שהיו ברוסיה הוודית‪ ,‬אז זה בלתי אפשרי‪ .‬לא יכול העם כל הזמן להתכנס‬‫לאספות מקצות הארץ השונים‪ .‬וחוץ מזה גם לא יכולים לתת תוקף רשמי לכזאת מפלגה‪.‬‬
‫ בשביל מה להתכנס? נצלו את כל ההמצאות העכשוויות לטובתכם‪ .‬את התקשורת למיניה‪ ,‬את אמצעי המחשב‪.‬‬‫והתוקף הרשמי‪ ...‬זה הרי מצחיק בשביל מפלגת הרוב של העם‪ .‬אתם בעצמכם צפויים להיות הרשמים‪.‬‬
‫והעיקר בעניין הזה הוא לא איזשהו רישום‪ .‬העיקר – לא להתיר יצירת מרכז שליטה‪ ,‬כפי שהוא נקרא‪.‬‬
‫כל מי שיעבוד בממסד המרכזי‪ ,‬אם אתם זקוקים לו בהכרח על פי החוק שלכם‪ ,‬בכל מקרה צריך שהוא יהיה שכיר‪ .‬וגם‬
‫שלא תהיה לו כל גישה לכסף‪ .‬בכלל אין לרכז כספים במקום אחד‪.‬‬
‫ אבל לפי החוק‪ ,‬את הועד המרכזי של המפלגה בהכרח צריך לבחור‪.‬‬‫ נו אז בחרו לשם את כל חברי המפלגה או את כל ראשי הקבוצות‪.‬‬‫ בעניין הזה צריך עוד לחשוב‪ .‬בהתחלה‪ ,‬כשהגדרת את המשימה העיקרית של המפלגה – להשיב אהבה למשפחות‪,‬‬‫מאוד כעסתי בגלל זה‪ .‬חשבתי‪ ,‬אתה לועג לי‪ ,‬רוצה לשים אותי לצחוק‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני יודע‪.‬‬‫ אבל עכשיו‪ .‬הרבה חשבתי על הבעיה הזו והגעתי למסקנה‪ :‬היא באמת לא פשוט אחת העיקריות‪ ,‬אלא העיקרית לפני‬‫הכל‪ .‬וגם למציאת החצי השני שלנו צריך ליצור ממש איזשהם תנאים‪ ,‬לערוך פעילויות במיוחד לשם כך‪ .‬צריך לפרסם ברבים‬
‫את הטקסים הרוסיים העתיקים‪ ,‬גם את המדע צריך לגייס לפתרון הבעיות האלו‪ ,‬וגם את ממסד התרבות‪ ,‬וגם את התעמולה‬
‫האידיאולוגית‪ .‬כאלו בעיות צריכות להיות פתורות ברמת המדינה‪ .‬ועד כמה תרבותית מדינה כזאת או אחרת‪ ,‬זה צריך‬
‫להתבטא במספר המשפחות המאושרות‪ ,‬האוהבות החיות בה‪.‬‬
‫ ברכותיי‪.‬‬‫ על מה?‬‫ על ההבנה‪.‬‬‫ עוד חכה עם הברכות‪ .‬אני לא מצליח לנסח את היעד הזה של המפלגה כך שלא יצחקו על התקנון שלה‪ ,‬וגם עלי‪ ,‬וגם‬‫עליה עצמה‪ ,‬העתידית‪...‬‬
‫ נו אז שיצחקו‪.‬‬‫ איך זה? אם יתחילו לצחוק‪ ,‬אז כך גם אשאר רק אני בהרכב המפלגה עם התקנון הזה‪ .‬ולא רשמית תהיה המפלגה‬‫הזו‪ ,‬ועוד עם תקנון מצחיק שתומך בו רק אדם אחד‪ .‬חבר מפלגה זוטר‪.‬‬
‫ למה אחד? שניים‪ .‬גם אני אתמוך בו‪ .‬הון אנחנו נצבור‪ ,‬נשכור לנו מזכיר שיהיה אחראי על הביצוע‪.‬‬‫ מה‪ ,‬ברצינות? מה‪ ,‬אתה תחבור למפלגה הזו?‬‫ לא‪ .‬לא אחבור אליה‪ .‬וגם לפי החוק‪ ,‬כמו שאתה אומר‪ ,‬שלכם‪ ,‬לא ירשמו אותי‪.‬‬‫בכל לבי אתמוך ב"מפלגה שלנו" מהטייגה‪.‬‬
‫וזה שרק אנחנו שנינו נהיה‪ ,‬אז הרי תמיד את כל הדברים הגדולים לא ההמונים היו מתחילים‪ ,‬אלא רק אדם אחד‪ .‬זה‬
‫כבר אחר‪-‬כך‪ ,‬אחרי שנים‪ ,‬הקהילה האנושית תצחק‪ ,‬רק לא עליך‪ ,‬מעצמה היא תצחק‪ ,‬ומאושרת תהיה‪.‬‬
‫ אוקיי‪ ,‬אני אנסה‪ ,‬עוד אחשוב על הניסוח‪ .‬אפנה גם לקוראים בבקשה‪ ,‬שגם הם יחשבו‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬היית מבקש מאנסטסיה‪ ,‬ביתר פירוט לספר על טקס הנישואים‪ .‬הן מהלידה הוא היה מתחיל אצל העם‬‫הוודרוסי‪.‬‬
‫ אבל איך טקס נישואים יכול להתחיל בלידת אדם?‬‫ אצל הוודרוסים ללידה הראשונה הייתה נחשבת לא הופעת הגוף‪ ,‬אלא ההארה של האהבה‪ .‬כמו שאנסטסיה יכולה‪,‬‬‫נראה שהיום בעולם איש לא יראה זאת‪ .‬בקש ממנה לשחזר תמונת חייה של משפחה וודרוסית אחת‪.‬‬
‫***‬
‫לא אספר איך ואיפה הייתה הפגישה הזו עם אנסטסיה‪ .‬מההתחלה אתאר את מה שסיפרה על היחס לאהבה‬
‫במשפחה אחת וודרוסית‪.‬‬
‫מי שיוכל להבין‪ ,‬להרגיש את המשמעות הטמונה בתרבות האהבה שלהם‪ ,‬אולי יהיה ביכולתו להבין גם את החכמה‬
‫הרבה והמהות הקוסמית של הטקסים הוודרוסיים‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫המתן הגדול מהבורא‬
‫המתן הגדול מהבורא‬
‫האהבה של הילדים‬
‫האהבה של הילדים‬
‫עם איזושהי שמחה כמו של ילדים והשראה אנסטסיה החלה לספר על הטקסים הוודרוסיים הקשורים לאנרגיה של‬
‫האהבה‪:‬‬
‫ מה שנהגו לעשות הוודרוסים – השכלה ללא סוף‪ ,‬בית‪-‬ספר גדול‪ ,‬שמח של החיים המודעים‪.‬‬‫לכל החגים הוודרוסיים אפשר לקרוא ִהתחרות בבינה ובמיומנות‪ .‬אפשר לומר עליהם כי אלה הם שיעורי חכמה‬
‫לצעירים‪ ,‬תזכורת למבוגרים‪ .‬אבל גם בימי עונות העבודה המאומצת בשמחה היא הייתה עוברת אצל הוודרוסים‪ .‬חשיבות‬
‫רבה יותר הייתה לעבודה‪ ,‬מאשר העשייה החומרית‪.‬‬
‫הבט‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הנה עונת‪-‬הקציר‪ .‬היום המקסים בהיר‪ .‬עם עלות השחר כל היישוב‪ ,‬מגדול ועד קטן‪ ,‬מחישים את‬
‫פעמיהם לשדות‪ .‬הסתכל‪ :‬הנה על שתי עגלות בדרכה כל המשפחה‪ .‬רק הזקנים נשארו בבית‪ ,‬כדי שלא יהיו משועממים‬
‫בעלי‪-‬החיים בנחלה‪.‬‬
‫הבחורים – החבר'ה הצעירים – ברכיבה על הסוסים שעליהם רק הקולרים‪ ,‬מחזיקים במושכות‪ ,‬והן מאוד ארוכות‪ .‬על‬
‫הסוסים האלה בעזרת המשוכות הארוכות‪ ,‬אל חרוטי השחת הגדולים הם יגררו את ערימות החציר הקטנות‪.‬‬
‫עם הלהב כלפי מעלה מחזיקים את החרמשים האבות‪-‬הגברים שבעגלות‪ ,‬ולידם הנשים שלהם והילדים הגדולים יותר‬
‫עם המגרפות‪ :‬יבחשו את החציר שיקצרו הגברים‪.‬‬
‫עוד בעגלות נמצאים גם ילדים‪ ,‬עודם ממש קטנים‪ .‬לשם מה? זה הרי בלי כל סיבה‪ ,‬פשוט כי מעניין להם‪ ,‬רוצים להיות‬
‫בין האחרים‪ ,‬להשתובב‪ ,‬לשחק‪ ,‬להביט על המבוגרים‪.‬‬
‫כולם לבושים לא בבגדי עבודה ישנים וטלואים‪ .‬חולצות לבנות‪ ,‬ראה‪ ,‬פרחים שזורים בצמות אצל הנשים‪ ,‬והשמלות עם‬
‫רקמה‪ .‬מדוע הלבוש שלהם הוא‪ ,‬כאילו הם נוסעים לחגוג?‬
‫התשובה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬היא בכך שאין להם כל צורך במיוחד לקצור את החציר‪ .‬בנחלה אצל כל אחד יש ערמות‬
‫השחת‪ .‬כמובן‪ ,‬לשעת הצורך מוטב שתהיינה כמה ערמות משותפות שמורות במלאי‪.‬‬
‫אך בעשייה המשותפת העיקר ומה שלא נאמר בקול – להראות את עצמך בעבודה‪ .‬ובלי מישים גם להביט על האחרים‪,‬‬
‫ובאשר לצעירים‪ ,‬הבחורים והבחורות – להכיר אחד את השניה תוך כדי המעשה‪ .‬הנה על‪-‬כן בשמחה רבה באים הצעירים‬
‫לקציר מההתיישבויות השכנות‪.‬‬
‫התחיל – ראה‪.‬‬
‫בטור בהבעה מתונה הולכים הגברים‪-‬הקוצרים‪ .‬על כל אחד מהם להיות בקצב אחד עם האחרים‪ .‬הנשים שלהם‬
‫הופכות את העשב מאתמול‪ ,‬למען יתייבש‪ ,‬ומזמרות‪ .‬את החציר שהוא כבר יבש – הנערים והנערות אוספים לערמות‪ .‬אלה‬
‫מהם הבוגרים יותר מרכיבים מהן את חרוטי השחת‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬רואה‪ :‬על‪-‬גבי החרוט שני בחורים עומדים‪ ,‬אחד בן שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬בן עשרים – השני‪ ,‬מסדרים עליו את החציר‬
‫שאותו שש בנות מגישות להם מלמטה‪.‬‬
‫הורידו מעצמם את החולצות‪ .‬את גופם‪ ,‬השזוף כערד‪ ,‬שוטפת זיעה‪ .‬אבל הם משתדלים לעמוד בקצב‪ ,‬לא להיכנע‬
‫לצחקניות‪.‬‬
‫אם על חרוט השחת שניים עומדים‪ ,‬אז למטה ארבע בנות צריכות להיות‪ ,‬וכאן הנה הן שש‪ ,‬מתבדחות וצוחקות‪,‬‬
‫מלמטה מנסות להטביע את החברה ברוב השחת‪.‬‬
‫אביהם של השניים ניגש לחרוט כדי לשתות‪ ,‬מייד מבין את המצב‪ .‬שני הבנים שלו מנסים לא לפגר אחרי שש‬
‫הבנות‪ .‬רק שלא ינחלו בושה‪ .‬אולי בין הבנות הזריזות והמצחקקות מתחת‪ ,‬שתיים כלות תהיינה לבנים שלו‪ .‬הוא שותה‪,‬‬
‫אחר‪-‬כך צועק אל מעלה לבנים‪:‬‬
‫ הי‪ ,‬בנים שלי‪ ,‬לא יודע‪ ,‬נמאס לי כבר לקצור‪ ,‬אולי אעלה‪ ,‬אעזור לכם‪ ,‬אם שש‪ ,‬לא ארבע למטה עומדות?‬‫ בשביל מה‪ ,‬אבא‪ - ,‬ענה הבכור‪ ,‬בלי שהפסיק את עבודתו‪ - ,‬אני ואחי‪ ,‬שנינו כאן‪ ,‬אבל אפילו לא התחממנו עוד‪.‬‬‫ ואני בכלל מרגיש‪ ,‬עוד מעט אירדם‪ - ,‬הוסיף השני‪ ,‬בסתר מחה ממצחו זיעה‪.‬‬‫ולמטה הבדחניות הבחינו בכך ואחת מהן קראה‪ ,‬וצחקו כולן‪:‬‬
‫ רק תראה‪ ,‬שלא תירטב כולך כשתישן‪.‬‬‫האב‪ ,‬מרוצה‪ ,‬חייך‪ ,‬שוב נכנס לטור הקוצרים שהחל להסתדר‪.‬‬
‫מהשדה הרחוק התקדמה לעברם שיירה שבה ארבעה סוסים‪ ,‬הובילו אותם‪ ,‬אוחזים ברסן‪ ,‬ארבעה נערים‪.‬‬
‫את הסוס האחרון הוביל הצעיר מביניהם ראדומיר‪ .‬שמונה שנים מלאו לו לפני תחילת הקיץ‪ ,‬הוא עכשיו בשנה‬
‫התשיעית שלו‪ .‬אך בוגר יותר משנותיו היה ראדומיר‪ ,‬הילד‪.‬‬
‫על בני‪-‬גילו הוא התעלה לא רק בגובה‪ ,‬אלא גם מהר יותר מהאחרים הפנים את המדעים‪ ,‬היה הטוב מכולם‬
‫במשחקים‪ .‬וכאן‪ ,‬בקציר‪ ,‬היה גאה בכך שקיבל עבודה שאותה היו עושים הילדים הגדולים יותר‪ .‬ועכשיו בהכרח הוא היה‬
‫צריך להיות בקצב אחד איתם‪.‬‬
‫מהר עם המושכות בעצמו הוא השתדל לקשור מסביב את ערימת השחת‪ ,‬והסוס נשמע לו‪ .‬ואף שראדומיר הלך אחרון‬
‫בשיירה‪ ,‬בכל זאת הוא לא פיגר אחרי האחרים‪.‬‬
‫קצת מרחוק‪ ,‬בקרבת היער‪ ,‬השתובבו ילדים קטנים‪ .‬כשראו את השיירה עם הסוסים‪ ,‬חיש מהר כולם רצו אליהם לקבל‬
‫הסעה על הערמות‪.‬‬
‫במהירות רצו הילדים‪ ,‬ורק ילדה אחת‪ ,‬בקושי ארבע שנים מלאו לה‪ ,‬נשארה מאחוריהם‪ .‬כל הילדים כבר היו על‪-‬יד‬
‫הערמות‪ .‬והיא‪ ,‬מלאת ייאוש‪ ,‬כדי לקצר את דרכה‪ ,‬החליטה הישר דרך הביצה לרוץ‪ .‬הביצה כבר הייתה יבשה כמעט‪ ,‬אבל‬
‫‪30‬‬
‫הגבשושיות עוד היו גדולות‪ .‬מגבשושית אחת לשניה הילדונת קיפצה‪ ,‬כבר היו כה קרובים הסוסים המושכים את‬
‫הערימות‪ .‬אבל פתאום‪ ,‬בניסיון לקפוץ על הגבשושית הבאה‪ ,‬הילדה החליקה ונפלה‪ ,‬ובדרך עם מקל את הברך שרטה‪,‬‬
‫ובשלולית לכלכה את השמלה‪ ,‬את הפנים‪ .‬מהר קמה‪ .‬ומייד שוב נפלה‪ ,‬ומרוב עלבון בבכי מר התייפחה‪.‬‬
‫ערימת השחת האחרונה חלפה מולה‪.‬‬
‫ראדומיר‪ ,‬דעתו מיושבת עליו‪ ,‬שמע כי ילדה בוכה‪ .‬את סוסו עצר‪ ,‬הלך לקול הבכי מכוון הביצה‪ .‬ראה‪ :‬ילדה קטנה‬
‫התלכלכה‪ ,‬בשלולית יושבת‪ ,‬עם האגרוף הקטן על פניה המלוכלכות את הדמעות מורחת ומייללת בכל הכוח‪.‬‬
‫תפס ראדומיר את הילדה תחת זרועותיה‪ ,‬מן השלולית הרים אותה‪ ,‬העמיד במקום יבש ושאל‪:‬‬
‫ מה את בוכה‪ ,‬זאטוטונת‪ ,‬מרה כל כך?‬‫בבכי מר היא התייפחה‪ ,‬דרך הבכי הסבירה‪:‬‬
‫ אני רצתי‪ ,‬רצ תי לי‪ ,‬לא הספקתי‪ ,‬אחר‪-‬כך נפלתי‪ .‬כל הערימות כבר נסעו‪ ,‬אני נשארתי‪ .‬כל הילדים רוכבים עכשיו על‬‫הערמות‪ ,‬ואני בשלולית יושבת‪.‬‬
‫ לא כולם נסעו‪ - ,‬ענה ראדומיר‪ - ,‬הנה אני נשארתי‪ ,‬ושם הערימה שלי‪ .‬אם תפסיקי לבכות‪ ,‬ארכיב אותך עליה‪ .‬אבל‬‫את מלוכלכת כולך‪ .‬נו כבר‪ ,‬תפסיקי ליילל‪ ,‬עוד תחרישי לי את האוזניים‪.‬‬
‫ראדומיר תפס את שולי השמלה של הילדה‪ ,‬את החלק היבש קירב לאף הקטן שלה‪ ,‬בחומרה אמר‪:‬‬
‫ נו‪ ,‬קנחי את האף‪.‬‬‫מרוב שלא ציפתה‪ ,‬הילדה השמיעה "אוי"‪ ,‬בידיה הקטנות מהר הסתירה את מערומיה‪ ,‬אחר‪-‬כך פעם‪ ,‬ועוד פעם את‬
‫האף קינחה‪ ,‬וכבר לא בכתה‪ .‬ראדומיר שיחרר את שולי השמלה שלה‪ ,‬במט ביקורתי בחן את הילדה הקטנה העומדת לפניו‪,‬‬
‫מלוכלכת ועם מראה פרוע‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫ בעצם‪ ,‬בכלל תורידי את השמלה שלך‪.‬‬‫ לא‪ - ,‬היא הודיעה בתקיפות‪.‬‬‫ תורידי אותה‪ ,‬אסתובב אלייך עם הגב‪ .‬באגם אשטוף את השמלה המלוכלכת שלך‪ ,‬את בינתיים תשבי כאן בין‬‫העשב‪ .‬הנה‪ ,‬את החולצה שלי תקחי‪ .‬עד העקבים שלך היא תהיה‪ ,‬החולצה שלי יותר ארוכה מהשמלה שלך‪.‬‬
‫באגם ראדומיר שטף את שמלתה של הילדה הקטנה‪ ,‬והיא‪ ,‬מתעטפת בחולצה שלו‪ ,‬הציצה‪ ,‬ישבה בתוך העשב‪.‬‬
‫ואז כמו חץ ננעצה מחשבה נוראה בילדה‪ .‬היא נזכרה במילים שפעם אחת בסתר שמעה‪ ,‬כשסבא אמר לסבתא‪:‬‬
‫ מעשה כל‪-‬כך נורא קרה ביישוב השכן‪ ,‬לפני הנישואים בחור אחד מגונה הרים את השמלה אצל בחורה‪.‬‬‫ הרים את שמלתה‪ ,‬משמע‪ ,‬שבר את חייה‪ - ,‬הסבתא נאנחה‪.‬‬‫הילדה הקטנה חשבה שגם אצלה משהו יישבר‪ ,‬אם בחור שאותו היא לא מכירה הרים את השמלה שלה‪ .‬היא בחנה‬
‫את הידיים‪ ,‬את הרגליים שלה‪ ,‬ואף שהכל היה בסדר גמור‪ ,‬שום דבר לא שבור‪ ,‬לא נמוג הפחד‪.‬‬
‫אם לדעת סבא וסבתא‪ ,‬כאשר מרימים את השמלה‪ ,‬משהו נשבר‪ ,‬אז גם אצלה יישבר‪.‬‬
‫מהר הילדה קמה‪ ,‬כשהיא בתוך העשב‪ ,‬וצעקה לראדומיר ששטף את השמלה שלה‪:‬‬
‫ אתה – בחור מגונה ונורא‪.‬‬‫ראדומיר הזדקף‪ ,‬הסתובב לילדה העומדת בין העשב והלובשת את החולצה שלו ושאל‪:‬‬
‫ מה את שוב צועקת? לא הבנתי‪ ,‬מה רצית?‬‫ אליך אני צועקת‪ ,‬אתה – בחור מוגנה ונורא‪ .‬לפני הנישואים הרמת שמלה של בחורה‪ .‬הכל שברת לה‪.‬‬‫בהתחלה ראדומיר הביט על הילדה‪ ,‬מלוכלכת כולה‪ ,‬אחר‪-‬כך צחק בקול רם‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ שמעת שמועה‪ ,‬רק לא יודעת מאיפה היא באה‪ .‬כן‪ ,‬זה באמת מעשה מגונה‪ ,‬לפני הנישואים להרים שמלה של‬‫בחורה‪ .‬אבל אני הרי לא הרמתי שמלה של בחורה‪.‬‬
‫ הרמת‪ ,‬הרמת‪ ,‬אני זוכרת‪ ,‬הרמת את שולי השמלה שלי‪.‬‬‫ את שולי השמלה שלך הרמתי‪ - ,‬הסכים ראדומיר‪ - ,‬אבל את הרי לא בחורה‪.‬‬‫ למה לא? ‪ -‬בפליאה הילדה שאלה‪.‬‬‫ כי לכל הבחורות החזה נפוח‪ ,‬ואצלך לא‪ .‬אצלך במקום חזה של בחורה יש שני חצ'קונים שבקושי רואים אותם‪ .‬זה‬‫אומר שאת לא בחורה‪.‬‬
‫ אז מי אני? ‪ -‬בבלבול הילדה שאלה‪.‬‬‫ את עודך ילדונת‪ .‬ובלי יותר מדי דיבורים תשבי שם בתוך העשב‪ ,‬אין לי פנאי לדבר איתך‪.‬‬‫שוב הוא נכנס למים‪ ,‬שטף‪ ,‬אחר‪-‬כך סחט את השמלה‪ ,‬על הדשא פרש אותה בצורה מסודרת וקרא לילדה‪.‬‬
‫ גשי‪ ,‬ילדונת‪ ,‬למים‪ ,‬צריך להתרחץ‪.‬‬‫רחץ אותה‪ ,‬כשבהכנעה היא ניגשה אליו‪ ,‬שקטה‪ .‬אמר‪:‬‬
‫ ועכשיו נלך‪ ,‬ארכיב אותך על הערימה‪.‬‬‫ רק תחזיר לי את השמלה‪ - ,‬בשקט ביקשה הילדה‪.‬‬‫ אבל היא הרי עוד לא התייבשה‪ .‬בינתיים תהיי בחולצה שלי‪ .‬את השמלה שלך אני אקח איתי‪ .‬עד שנגיע לחרוט‪ ,‬היא‬‫תתייבש יותר‪ ,‬ושם תלבשי אותה‪.‬‬
‫ לא‪ ,‬תתן לי את השמלה שלי‪ - ,‬עמדה על שלה הילדה‪ - .‬גם אם היא רטובה‪ ,‬אני אלבש אותה‪ .‬שתתייבש עלי‪.‬‬‫ קחי‪ ,‬בבקשה‪ - ,‬ראדומיר הושיט לה את השמלה ולמקום שבו הסוס‬‫שלו עמד הלך‪.‬‬
‫מהר את השמלה הילדה לבשה‪ .‬חיש‪-‬מהר על‪-‬יד ערימת החציר את ראדומיר השיגה‪.‬‬
‫ הנה‪ ,‬אני כאן‪ - ,‬מתנשפת‪ ,‬אמרה‪ - .‬קח את החולצה שלך‪.‬‬‫ נו בטח‪ .‬את – צרה צרורה שלי‪ .‬כבר כל החבר'ה בדרכם חזרה‪ ,‬ואני מתעסק איתך‪ .‬בואי‪ ,‬עלי למעלה‪.‬‬‫הוא עזר לה לטפס על הערמה‪ .‬אחז ברסן‪ ,‬והם יצאו לעבר חרוט השחת‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫בשמלה הרטובה הילדה הקטנה ישבה על ערימת החציר שלאיטה התנועעה לה וכמנצחת צהלה‪ .‬היא לבדה עליה‬
‫ישבה‪ ,‬לא כמו כולם‪ ,‬בזוג או בשלשה‪ .‬ועל פניה אושר‪ ,‬כאילו פתאום נהייתה אלה‪.‬‬
‫אח‪ ,‬אם החברות שלה היו רואות‪ ,‬איך היא לא בין כולם בשיירה‪ ,‬אלא רק היא‪ .‬רק אותה מרכיב‪ ...‬היא הביטה על‬
‫ראדומיר שהוליך את הסוס‪ ,‬ומגבו יותר כבר לא הסיטה את עיניה‪ .‬החל לפעום הלב של הילדה הקטנה ביתר שאת‪ .‬ובכל‬
‫גופה – חום‪ .‬וודאי‪ ,‬הילדה הקטנטונת לא יכלה להבין‪ :‬היא התאהבה‪.‬‬
‫אח‪ ,‬האהבה הזו של הילדים! כה טהורה היא – מתנה מאלוהים‪ .‬רק מדוע כה מוקדם היא באה לפעמים‪ ,‬מסעירה‬
‫לבבות של הילדים הקטנים? לשם מה? איזו משמעות יש לה‪ ,‬אשר באה כה מוקדם? אז הנה מתברר‪ ,‬משמעות גדולה‬
‫באהבה המוקדמת‪ ,‬ועליה ידעו הוודרוסים‪.‬‬
‫בהגיעם לחרוט השחת‪ ,‬ראדומיר שב אל הערימה‪.‬‬
‫ בואי‪ ,‬רדי למטה‪ ,‬אל תפחדי‪ ,‬אני תופס אותך‪.‬‬‫הוא תפס את הילדונת‪ ,‬כשקפצה אליו‪ ,‬הוריד אותה על האדמה‪ ,‬שאל‪:‬‬
‫ מאיפה את?‬‫ אני מהיישוב השכן‪ ,‬לובומילה אני‪ .‬כאן מתארחות אני ואחותי‪ ,‬עוזרות לאח שלנו‪ - ,‬היא ענתה‪.‬‬‫ נו אז יפה‪ ,‬לכי לאחותך‪ - ,‬השיב‪ ,‬מתרחק ממנה‪ ,‬ראדומיר‪ .‬אף לא פעם אחת לא הסתובב אליה אפילו‪.‬‬‫והיא עמדה ולא הפסיקה להביט‪ ,‬איך הוא שיחרר את הערימה מהמושכות‪ ,‬טיפס על חבית‪ ,‬על הסוס עלה ודהר להביא‬
‫עוד ערימה חדשה‪.‬‬
‫האהבה‪ ,‬כבת משפחה לכל דבר‬
‫האהבה‪ ,‬כבת משפחה לכל דבר‬
‫הביתה יחד עם אחותה שבה לובומילקה הקטנה‪ .‬בדיוק עמדה לאכול ארוחת ערב המשפחה‪ .‬רק לא רצתה לובומילקה‬
‫לשבת לארוחה‪ ,‬היא חיבקה את הסבתא וביקשה‪:‬‬
‫ בואי‪ ,‬סבתוש‪ ,‬איתי לגינה‪ .‬רק לך לבדך אני רוצה לספר על הנס‪.‬‬‫כשהאב שמע את בקשתה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ לא יאה‪ ,‬יקירה שלי‪ ,‬ללכת‪ ,‬כשהמשפחה סביב השולחן מתאספת‪ .‬ועוד את סבתא איתך את לוקחת‪...‬‬‫על פני בתו הביט האב וחייך‪ .‬הכירו הוודרוסים את ברכת האהבה של הילדים‪ .‬ידעו לעשות נעים לאהבה‪ ,‬כמתנה‬
‫מהשמיים לקבל אותה למשפחה‪ ,‬לא לצחוק על האהבה‪ ,‬אלא לכבד‪.‬‬
‫העריכו את ברכת האנרגיה ברת הגדולה‪ ,‬הנה לכן בשמחה רבה האהבה הייתה באה אליהם‪.‬‬
‫ טוב‪ ,‬שם בגינה יחד עם סבתא תאכלו את פירות היער‪ - ,‬כאילו בשוויון נפש אמר האב‪.‬‬‫אז הנה בגינה בפינה הרחוקה לובומילקה הושיבה את הסבתא היקרה שלה על ספסל ומייד בהתרגשות סיפרה‪:‬‬
‫ סבתוש‪ ,‬שם‪ ,‬איפה שהיה הקציר‪ ,‬עם החברות שיחקתי‪ .‬ואז הן כולן פתחו בריצה‪ ,‬איפה שירכיבו אותן על הערימות‪.‬‬‫ואני לא ממש רציתי לרכב עליהן‪ .‬נו אז סתם כך אני הולכת לי‪ .‬פתאום בחור צעיר אחד‪ ,‬כזה יפה‪ ,‬הכי נדיב שיש‪ ,‬עצר את‬
‫הסוס שלו‪ ,‬מתקרב אלי‪ .‬כן‪ ,‬סבתוש‪ ,‬ממש ניגש אלי קרוב‪ ,‬הנה כמו שעכשיו אני עומדת לידך‪ .‬כזה יפה כולו וממש אדיב‪.‬‬
‫עומד לפני‪ ,‬אומר‪" :‬ילדה‪ ,‬אני מאוד מבקש‪ ."...‬לא‪ ,‬לא כך הוא אמר‪ .‬אמר לי‪" :‬ילדה‪ ,‬לא פשוט אני מבקש ממך‪ ,‬מתחנן אפילו‬
‫שתרכבי קצת על הערימה שלי"‪ .‬אז הסכמתי‪ .‬הנה‪ .‬הבנת‪ ,‬סבתוש? קרה לו משהו ?‬
‫ לך קרה‪ ,‬נכדתי‪ .‬ואיך קוראים לו?‬‫ לא יודעת‪ .‬שום דבר הוא לא אמר‪.‬‬‫ תחילה‪ ,‬לובומילוצ'קה‪ ,‬הכל ספרי לי‪ ,‬והשתדלי לא לשכוח‪ ,‬איך הכל היה באמת‪.‬‬‫ איך היה באמת‪ - ,‬את עיניה לובומילקה השפילה‪ -,‬הכל איך שהיה באמת? נפלתי לשלולית‪ ,‬הוא רחץ את השמלה‬‫שלי‪ ,‬אחר‪-‬כך הרכיב אותי על הערימה‪ ,‬אבל איך קוראים לו לא אמר‪ .‬זאטוטונת קרא לי‪ ,‬וכשהלך‪ ,‬אף לא פעם אחת לא הביט‬
‫עלי‪ - ,‬לסבתא סיפרה לובומילקה ובבכי פרצה‪ .‬דרך הבכי המשיכה לספר‪:‬‬
‫ ואני רק עמדתי והבטתי‪ ,‬איך שעזב‪ .‬רק הוא אפילו פעם אחת לא הביט עלי‪ ,‬ואיך קוראים לו לא אמר‪.‬‬‫את הנכדה חיבקה הסבתא‪ .‬את שיערה הבהיר ליטפה‪ ,‬כאילו פינקה בו את האנרגיה של האהבה‪ .‬ובשקט‪ ,‬כתפילה‪,‬‬
‫לחשה‪" :‬הו‪ ,‬אנרגיה נשגבת מהאלוהים‪ .‬בטוב הנעלה שבך עזרי לנכדה‪ .‬אל צרבי לבה שעוד אין בו הכוח‪ .‬לבריאה השרי"‪.‬‬
‫ובקול ללובומילקה אמרה‪:‬‬
‫ נכדתי‪ ,‬את רוצה‪ ,‬הבחור המאוד אדיב ההוא‪ ,‬תמיד רק עליך יביט ?‬‫ כן‪ ,‬סבתוש‪ ,‬רוצה‪ .‬רוצה!‬‫ אז אם כן‪ ,‬דאגי ששלוש שנים לא יראה אותך‪.‬‬‫ למה?‬‫ מלוכלכת בבוץ‪ ,‬הוא ראה אותך‪ .‬ילדונת קטנה וחסרת אונים שבוכה‪ .‬כך נשארה הדמות הזו שלך בעיניו‪ .‬בשלוש‬‫השנים את תגדלי‪ ,‬תהפכי יפה ונבונה יותר‪ ,‬אם בעצמך תשתדלי‪.‬‬
‫ מאוד‪-‬מאוד אשתדל‪ .‬רק‪ ,‬סבתוש‪ ,‬תגידי לי‪ ,‬איך להשתדל?‬‫ את כל הסודות‪ ,‬נכדתי‪ ,‬אגלה לך‪ .‬אם תקפידי לנהוג על‪-‬פיהם‪ ,‬תהיי יפה יותר מכל הפרחים שעל האדמה‪ ,‬יקסים‬‫המראה שלך את עיניהם של האנשים‪ .‬לא אותך‪ ,‬אלא את עצמך תוכלי לבחור את האהוב‪.‬‬
‫ סבתוש‪ ,‬דברי‪ ,‬הכל אני אעשה‪ ,‬דברי מהר יותר‪ - ,‬האיצה לובומילקה הקטנה בסבתה‪ ,‬בקוצר‪-‬רוח משכה את שולי‬‫השמלה שלה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ולאט‪ ,‬משמיעה את המילים בהבעה חגיגית‪ ,‬הסבתא גילתה לנכדה‪:‬‬
‫ בבקרים לקום מוקדם יותר צריך‪ .‬ואת מתפנקת במיטה‪ .‬לקום ולרוץ למעיין‪ ,‬שם לשטוף את עצמך במים הזכים שבו‪.‬‬‫בשובך הביתה‪ ,‬מעט דייסה לאכול‪ .‬ואת תמיד דורשת את פירות‪-‬היער המתוקים‪.‬‬
‫ סבתוש‪ ,‬אבל למה שאתאמץ לעשות את זה בבית‪ ,‬אם הוא לא יראה אותי? איך שאני מתרחצת במעיין בבוקר ואיך‬‫שאוכלת את הדייסה? ‪ -‬התפלאה לובומילקה‪.‬‬
‫ את זה הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא יראה‪ .‬אך המאמצים שתשקיעי יניבו את יופייך החיצוני‪ .‬וגם בך האנרגיה תופיע‪.‬‬‫לובומילקה השתדלה לנהוג כפי שסבתא ייעצה‪ .‬לא תמיד זה היה מצליח לה‪ ,‬במיוחד בשנה הראשונה‪ .‬אבל אז בבוקר‬
‫סבתא הייתה מתיישבת על המיטה שלה ואומרת‪" :‬אם לא תקומי יחד עם החמה‪ ,‬לא תרוצי אל המעיין‪ ,‬ביום הזה לא תיעשי‬
‫יפה יותר"‪.‬‬
‫ולובומילקה הייתה קמה‪ .‬בשנה השנייה כבר התרגלה לסדר היום‪ ,‬בקלילות הייתה מתרחצת בבוקר‪ ,‬בשמחה את‬
‫הדייסה אכלה‪.‬‬
‫עד המועד שעליו סבתא דיברה – שלוש השנים – רק חודש אחד נשאר‪ .‬מהיישובים השונים אל מקום הירידים באו‬
‫אנשים ליריד‪ .‬העגלות עם האנשים היו חולפות מול הנחלה שבה חיה לובומילקה‪ .‬יחד עם אחותה הגדולה יקטרינה‬
‫לובומילקה הביטה על העוברים ממול‪ .‬ופתאום אחת מהעגלות סטתה מהדרך ופנתה אל השער‪ ,‬לידו שתי הבנות עמדו‪ .‬ובה‪,‬‬
‫בעגלה המתקרבת‪ ...‬מיד לובומילקה זיהתה אותו‪ .‬בין האנשים האחרים ישב וכיוון את הסוס ראדומיר האהוב שלה שכבר‬
‫התבגר‪.‬‬
‫לבה של הילדה נסער‪ ,‬כשהעגלה עצרה על‪-‬יד השער‪.‬‬
‫הגבר המבוגר מכל היושבים‪ ,‬כנראה האב‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ בנות‪ ,‬שלום לכן‪ .‬שלום לאביכן ולאמכן‪ ,‬ולמבוגרים‪ .‬אותנו כבדו נא במשקה מרענן‪ .‬את שלנו שכחנו לקחת‪.‬‬‫במלוא הקיטור לובומילקה רצה ואת דלת הבית פתחה‪ ,‬קראה‪:‬‬
‫ מסר שלום לכולכם‪ .‬ואיפה הכד? נו איפה הכד שלנו עם השתייה? אה‪ ,‬נכון‪ ,‬הוא במחסן‪ ,‬מתקרר‪ - .‬ורצה לשם‪,‬‬‫הפילה את הדלי שבפתח הדלת עמד‪ .‬הסתובבה לסבא וסבתא ומהר אמרה‪ - :‬ששש‪ ,...‬את השלולית אנגב‪ ,‬כשאחזור‪.‬‬
‫את הכד תפסה ואצה לשער‪ ,‬נעצרה‪ ,‬הסדירה את נשימתה‪ ,‬כבשה את ההתרגשות‪ ,‬לאט מן השער יצאה‪ ,‬הגישה את‬
‫הכד עם המשקה לגבר המבוגר‪.‬‬
‫כל אותו הזמן שאב המשפחה שתה מן הכד‪ ,‬בלי להסיר את עיניה רק על ראדומיר היא הסתכלה‪ .‬אבל מבטו נח על‬
‫יקטרינה‪.‬‬
‫כשהתור הגיע אליו‪ ,‬הוא שתה את היתרה מהכד‪ ,‬קפץ מן העגלה וליקטרינה הושיט‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ תודה‪ .‬בידיים טובות הוכנה השתייה‪.‬‬‫העגלה התרחקה‪ .‬לובומילקה הביטה בעקבותיה ורצה לספסל שבגן בפינה הרחוקה‪ ,‬לא התיישבה עליו‪ ,‬אלא צנחה‪,‬‬
‫במרירות התייפחה‪.‬‬
‫ מה שוב את מרה כל‪-‬כך‪ ,‬לובומילקה? ‪ -‬באה אליה סבתא ולידה ישבה‪.‬‬‫בעוד בוכה‪ ,‬סיפרה לובומילקה לסבתא על מה שקרה‪:‬‬
‫ הם באו‪ ,‬ביקשו לשתות‪ ,‬היה שם הנער הזה שהרכיב אותי על הערימה לפני שלוש שנים‪ .‬הוא עוד יותר יפה נהיה‪.‬‬‫אני רצתי‪ ,‬הבאתי את הכד עם השתייה‪ .‬כולם שתו ושיבחו‪ .‬גם הוא שתה‪ ,‬אחר‪-‬כך את הכד החזיר ליקטרינה‪ .‬סבתוש‪ ,‬לא‬
‫לי‪ ,‬אלא לה‪ ,‬ליריבה שלי‪ ,‬ליקטרינה‪ .‬ולא לי‪ ,‬אלא לה אמר "תודה"‪ .‬היא‪ ,‬כזאת מגודלת‪ ,‬בזמן שרצתי להביא את השתייה‪,‬‬
‫דיברה איתו על משהו והביטה עליו‪ .‬גם הוא הביט עליה ואפילו חייך‪ .‬אחותי‪ ,‬אחות שלי – יריבה‪ .‬כזאתי מגודלת‪.‬‬
‫ אך מדוע העלבון שלך על אחותך? אין האשמה שלה‪ .‬שלך האשמה‪.‬‬‫ אבל סבתוש‪ ,‬במה היא? מה לא עשיתי טוב?‬‫ הקשיבי היטב‪ .‬רקמה צבעונית‪ ,‬מאוד יפה רקמה אחותך על שרוולי השמלה שלה‪ .‬בעצמך לעשות הכל רצית גם את‪,‬‬‫רק עקלקלה יצאה הרקמה על השמלה שלך‪.‬‬
‫בחרוזים אחותך גם יודעת לדבר‪ ,‬במזמורי החג היא הכי טובה‪ ,‬ואילו את אינך רוצה עם החכמים המלומדים להיפגש‪:‬‬
‫הם מלמדים לקרוא ולחבר שירים‪.‬‬
‫נבחרך‪ ,‬הוא וודאי נער נבון ויודע להעריך את היפה ובר החכמה‪.‬‬
‫ מה‪ ,‬סבתוש‪ ,‬עוד שלוש שנים עלי ללמוד?‬‫‪ -‬אולי שלוש‪ .‬ואולי חמש‪.‬‬
‫האהבה האמיתית‪ ,‬בהכרח הדדית תהיה‬
‫האהבה האמיתית‪ ,‬בהכרח הדדית תהיה‬
‫חלפו עשר שנים‪ .‬יחד עם חברו הטוב עם שם לא רגיל אַרגָה ראדומיר הלך ביריד שלכבוד החג נערך‪.‬‬
‫ארגה ידע ליצור תגליפים מפליאים‪ ,‬צייר תמונות מופלאות‪ .‬כייר פסלונים‪ ,‬כמו חיים‪ ,‬מחימר‪ .‬מסבו את הכישורים האלה‬
‫ירש‪ ,‬ומאביו – את המיומנות של נפח‪ .‬הדוכנים הארוכים עם המאכלים מכל המינים מעט עניינו את שני החברים‪.‬‬
‫גם הדוכנים עם המגוון הרב של כלי‪-‬הבית לא משכו את תשומת‪-‬לבם של החבר'ה הצעירים‪ .‬בכלל‪ ,‬העיקר היה לא‬
‫ברכישות החומריות באשר תהיינה ביריד‪ .‬העיקר – המפגש‪ ,‬ההיכרויות‪ ,‬חילופי הניסיון‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫החבר'ה החליטו לשים את פעמיהם למקום‪ ,‬בו הייתה צפויה להיערך הצגה מרהיבה של השחקנים הנודדים‪ .‬פתאום‬
‫קראו להם‪:‬‬
‫ ראדומיר‪ ,‬ארגה‪ ,‬ראיתם אותה?‬‫ארגה וראדומיר הסבו את ראשיהם לאחור‪ .‬שלושה בחורונים מהיישוב שלהם עמדו קצת מרחוק ודיברו ביניהם על‬
‫משהו בהתלהבות‪ ,‬ובמחווה הציעו להם להצטרף‪.‬‬
‫ מה או מי ראיתם? ‪ -‬בגשת אליהם‪ ,‬ראדומיר שאל‪.‬‬‫ החולצה המדהימה הזו‪ .‬מבד חלק היא עשויה‪ ,‬והרקמה עם כאלה אורנמנטים‪ ,‬כמוהם לא נראו‪ .‬כנראה יש בהם‬‫איזושהי משמעות סמויה‪ - ,‬ענה אחד משלושת הבחורים‪ ,‬השני תיקן אותו‪:‬‬
‫ החולצה יפה‪ ,‬אבל ההיא שמוכרת את החולצה‪ ,‬היופי שלה‪ ...‬מכל הסביבה כאלו בחורות היריד עוד לא ראה‪.‬‬‫ ואיפה כזה פלא? ‪ -‬שאל ארגה‪.‬‬‫כל החמישה הלכו אל הדוכנים‪ ,‬עליהם מכרו תכשיטים‪ ,‬יצירות עבודת‪-‬יד מופלאות‪ ,‬לבוש יפהפה‪.‬‬
‫על‪-‬יד אחת מהעגלות התקהלו יותר אנשים מהרגיל‪ .‬הקסים אותם המראה בעל היופי הלא רגיל של חולצה שעל מקל‬
‫הייתה תלויה‪ .‬הרוח הקלילה מעט הניעה את הבד‪ ,‬והיה נראה היטב‪ ,‬איך בקלילותו והעדן שבו הוא נבדל מהבד הגס הרגיל‪.‬‬
‫וגם הציורים הרקומים על הצווארון והשרוולים מורכבים ומהממים היו‪.‬‬
‫ כזה עיטור ראוי לאומן דגול‪ - ,‬בהתפעלות אמר ארגה בקול‪.‬‬‫ עזוב אותך עיטור‪ ,‬דרך הקהל תתקדם‪ ,‬תראה מי לידו‪ - ,‬אמר שכן מהיישוב שלהם‪.‬‬‫מהצד השני החברים הקיפו את הקהל‪ ,‬התקרבו לעגלה וראו עלמה‪.‬‬
‫הצמה הבהירה ההדוקה‪ ,‬ועיניה – כחול שמיים‪ .‬הקשתות‪-‬הגבות‪ ,‬ועל שפתיה‪ ,‬במעט נסתר‪ ,‬החיוך‪ .‬התנועות זורמות‪,‬‬
‫אך כאילו איזושהי אנרגיה רוחפת בהן‪ .‬לא מיד היה אפשר להסיר מבט מהעלמה‪.‬‬
‫ היא גם עם לשון חריפה ויודעת לדבר בחריזה ובפתגמים‪ - ,‬כמעט בלחש אמר הנער החסון מביניהם‪.‬‬‫ וגם נראה שהיא מלאת עדנה‪ ,‬רק שומרת על מרחק‪ - ,‬השני הוסיף‪ - .‬נסו‪ ,‬דברו איתה‪.‬‬‫ אני לא יכול‪ .‬כאילו אין לי נשימה‪ - ,‬אמר ראדומיר‪.‬‬‫עם הבחורה פתח לדבר ארגה‪:‬‬
‫ אמרי לנו‪ ,‬עלמה נכבדה‪ ,‬הלא את יצרת את החולצת‪-‬הפלא?‬‫ כן‪ ,‬אני‪ - ,‬בלי להרים את עיניה הבחורה ענתה‪ - .‬כדי שקצרים יותר יהיו ערבי החורף‪ ,‬פן אשועמם ארגתי לי‪ .‬גם‬‫כשהיה עולה השחר‪ ,‬לפעמים הייתי רוקמת‪.‬‬
‫ איזה תשלום את רוצה על העבודה שלך? ‪ -‬ארגה שאל‪ ,‬כדי לשמוע שוב את דבריה המלודיים של העלמה‪.‬‬‫היא הרימה את עיניה על הבחורים הצעירים ומייד את כולם כאילו סחפה אל מרום גן עדן שמיימי‪ .‬על ראדומיר קצת‬
‫עיכבה את מבטה‪ .‬וכאילו פיזרה אותו בתכלת הכחול‪ .‬את מה שהיה בהמשך הוא חווה כאילו בחלום לא ממשי ולא רגיל‪.‬‬
‫ איזה תשלום? הנה אסביר‪ - .‬המשיכה היפהפייה הישובה בעגלה‪ - :‬ללא תשלום את החפץ הזה אוכל לתת במתנה‬‫רק לאדם טוב‪-‬לב שהוא גם איש צעיר נועז‪ .‬לי למזכרת אקח ממנו‪ ,‬נו אולי דבר של מה בכך – סוס מובחר‪ ,‬לדוגמא‪.‬‬
‫ איזוהי היפה! תשובה הולמת‪ ,‬אומנית אכן! ‪ -‬נשמעו קריאות בקהל‪ - .‬דבר של מה בכך‪ ,‬אומרת‪ ,‬סוס מובחר‪.‬‬‫היפהפייה לא תחמיץ את שלה‪.‬‬
‫וכך נמשכו הקריאות‪ ,‬רק לא התפזרו האנשים בקהל‪ .‬ופתאום משני הצדדים לשניים התפצל הקהל‪.‬‬
‫סוס צעיר בצע אדמוני‪-‬בהיר עם רעמה וזנב כהים הוביל אחריו ארגה‪ .‬בעל מזג חם ועודו לא מאולף הוא היה‪ ,‬קיפץ‬
‫במקום וקפץ בקימור גב‪.‬‬
‫ איזה סוס! סוס להפליא! היכול להיות שהבחור יוותר עליו? ‪ -‬התפשט בקהל הרחש‪.‬‬‫ארגה התקרב לעגלה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ את הסוס הזה אבי נתן לי‪ .‬לך‪ ,‬יפיפייה‪ ,‬אותו בעד החולצה אני נותן‪.‬‬‫ תודה‪ - ,‬ברוגע העלמה ענתה‪ - .‬אך אמרתי‪ ,‬ושמע העם‪ ,‬את החולצה איני מוכרת‪ ,‬רק במתנה אוכל לתת‪ ,‬לך אולי‪,‬‬‫או אולי לאיש צעיר אחר‪.‬‬
‫ אהה‪ ,‬פוחדת היפה שלנו‪ .‬כמובן‪ ,‬הסוס חם‪-‬מזג‪ ,‬גם לא לכל בחור נועז יתאים‪ .‬רצתה סוס מובחר‪ ,‬התגאתה‪- ,‬‬‫נשמעו צחקוקים בקהל‪ - .‬הנה קיבלה רגליים קרות‪ ,‬נו אז לא נורא‪ ,‬מסוס כזה כל אחד ייזהר‪ ,‬מאוד הוא נלהב‪ ,‬והוא גם לא‬
‫מאולף‪.‬‬
‫חיוך ערמומי עלה על פני העלמה‪ ,‬על הקהל היא הביטה ובקלילות מדהימה על הארץ קפצה מן העגלה‪.‬‬
‫באותה שנייה נדמו כל הקריאות בקהל‪ .‬כאילו אומן פיסל‪ ,‬מה יפה הייתה הגזרה של העלמה‪ .‬בכל יופייה היא הופיעה‬
‫לפני כולם‪ ,‬עם חיוך על הסוס הסתכלה‪ ,‬בקושי נוגעת באדמה‪ ,‬שלושה צעדים לעבר ארגה עשתה‪ ,‬כאילו ריחפה‪.‬‬
‫מרוב תדהמה‪ ,‬את חבל ההובלה שיחרר מידיו ארגה‪ .‬התרומם על רגליו האחוריות הסוס החמום‪ ,‬אך בידה העלמה‬
‫הספיקה לתפוס את המושכה‪.‬‬
‫ואז‪ ...‬ואז לפליאת האנשים העומדים בקהל‪ ...‬בידה השמאלית במיומנות העלמה לחצה את נחיריו של הסוס‪ .‬עזבה את‬
‫המושכה וביד הימנית את פרצופו ליטפה‪ .‬והסוס המחומם פתאום נרגע‪ .‬אל הארץ את ראשו היא כופפה‪ .‬הסוס קצת התנגד‪,‬‬
‫אך בכל זאת הוריד את ראשו לאדמה‪ .‬למטה יותר ויותר‪ ...‬ופתאום הסוס המשלהב על ברכיו ירד לפני העלמה‪.‬‬
‫מהקהל יצא זקן עם שיער שיבה לבן‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ כך לאלף חיות רק הזקנים המלומדים יודעים‪ ,‬וגם‪ ,‬לא כולם‪ .‬אבל את – בחורה צעירה‪ .‬מה שמך? ולמי השיוך שלך?‬‫ אני – לובומילה מהיישוב השכן‪ .‬ולמי שייכת? לאף‪-‬אחד‪ .‬אני פשוט בת לאב‪ .‬והנה הוא אבי המחמיר עמי‪.‬‬‫ אם הייתי מחמיר‪ - ...‬אביה אשר שב מענייניו אמר‪ - ,‬מה שוב עוללת כאן‪ ,‬לובומילקה?‬‫ לא כלום בעצם‪ .‬רק עם הסייח החביב שיחקתי מעט‪.‬‬‫‪ -‬מעט? אני רואה‪ .‬שחררי את הסוס‪ .‬זמננו הביתה לחזור‪...‬‬
‫‪34‬‬
‫בבית ‪-‬הספר הוודרוסי גם האהבה לימדה‬
‫בבית‪-‬הספר הוודרוסי גם האהבה לימדה‬
‫מה קרה ללובומילקה בשנים האלו‪ ,‬איה פתאום למדה מיומנות וחכמה? בבית‪-‬הספר הוודרוסי‪.‬‬
‫בבית‪-‬ספר הזה מימי הילדות הראשונים עד הזקנה המופלגת כל אחד למד‪ .‬ובכל שנה היו מבחנים‪ .‬בבית‪-‬הספר הזה‬
‫תוכנית הלימודים הורכבה‪ ,‬פרט קטן ועוד פרט‪ ,‬החל מאז בריאת העולם ובמאות השנים הועשרה‪ .‬ואת החכמה לימדו בלי‬
‫טורח‪ .‬השיעורים היו לא כמו שזה היום בבתי‪-‬הספר‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬פעם אמרת לי על כזאת מימרה שבה נהגתם להשתמש‪ .‬כאשר היה קורה‪ ,‬ילד היה הופך בעייתי‪ ,‬התנהג‬
‫בגסות‪ ,‬קיבל הרגלים רעים‪ ,‬הייתם אומרים כי "הרחוב חינך אותו"‪ ,‬קלקל אותו החופש המופרז‪.‬‬
‫בלי חשש הוודרוסים אפשרו חופש לילדים שלהם‪ .‬כולם ידעו‪ :‬מערכת החגים והטקסים עד‪-‬כדי כך חושבה בגישה נכונה‬
‫ובחכמה שריתקה את דעתם של כל הילדים‪ ,‬להתכונן אליהם‪ .‬היה נדמה‪ ,‬בסך‪-‬הכל הם משחקים‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬בעצמם‬
‫הם התלמדו‪ ,‬הרבה פעמים בלי המבוגרים‪ ,‬רכשו בקיאות במדעים שונים‪.‬‬
‫בבית‪-‬הספר הוודרוסי המבחנים דמו לחגיגה‪ ,‬פעילויות ומשחקים הבאים זה אחר זה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬יש כזה חג – קוֹליאַדקי‪ .‬בימי החג ילדים הולכים ומזמרים מזמורים לכל שכניהם‪ .‬בעצמם מחברים את‬
‫השירים‪ ,‬המנגינות והתנועות הריקודיות‪.‬‬
‫הרבה לפני תחילת החגיגות מכינים הילדים את ההופעה שלהם ובעניין אמיתי מפצירים בבני‪-‬המשפחה הגדולים‪ ,‬אחד‬
‫בשני‪ ,‬בחכמים המלומדים‪ ,‬לגלות להם‪ ,‬איך ללמוד לחבר שירים יותר טוב‪ ,‬איך לשיר ולעשות את תנועות הריקוד טוב יותר‪.‬‬
‫כמובן שבמידה שונה כל ילד מוכשר‪ .‬מי שפיגר אחרי האחרים בדבר זה או אחר‪ ,‬הפציר בהורים שלו‪ ,‬שילמדו אותו‪.‬‬
‫ולפעמים‪ ,‬ההורים היו משתמשים בשאיפה של הילדים לידיעה לשתף אותם בעזרה בענייני הבית‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬נכד דבק לסבתא‪:‬‬
‫ נו סבתא‪ ,‬יקרה שלי‪ ,‬קראי לי שיר‪ .‬נו בבקשה‪ ,‬סבתא‪.‬‬‫והסבתא עונה‪:‬‬
‫ הרבה דברים יש לי לעשות‪ ,‬היית עוזר לי‪ ,‬אז אקרא לך בערב‪.‬‬‫ברצון הילד היה עוזר ואחר‪-‬כך בשימת‪-‬לב הקשיב לסבתא‪ ,‬השתדל לזכור את כל השירים או המנגינות שלה‪ ,‬ביקש‬
‫שתלמד אותו תנועות מחול‪ .‬אחר‪-‬כך ביקש מסבא‪ ,‬גם מאמא ומאבא‪ ,‬שלפחות קצת ילמדו אותו‪ .‬ואסיר תודה היה להוריו‪,‬‬
‫כשקיבל את שיעוריהם‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬השווה את הפעילות הזו לשיעור בבית‪-‬ספר של ימינו – לשיעורי ספרות‪ ,‬לדוגמא‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬אי‪-‬אפשר אפילו להשוות‪ .‬אצל הוודרוסים מאז הילדות בעצמו הילד שאף להיעשות משורר‪.‬‬
‫המגוון הרב של חגי השמחה שהיו לאנשי העת הוודרוסית – זוהי מערכת העוזרת להכיר את העולם וללמד את הילדים‬
‫חכמה פשוטה של החיים‪.‬‬
‫*‬
‫החכמים המלומדים – מורים נודדים ומיידעים על המתרחש בעולם‪ .‬גם הבּוֹיאַנים ‪ ,‬הבארדים הזכירו על האירועים מן‬
‫העבר והיו חוזים את העתיד‪ ,‬והיללו את עולם התחושות המופלאות או גינו את עושי המעשים הלא נאים‪.‬‬
‫איש לא הכריח את הילדים ללכת לשיעוריהם שבאופן קבוע נערכו בכל יישוב‪ .‬היה נחשב כי כל מורה בעצמו צריך‬
‫לדעת לעורר את עניינו של הילד במה שדיבר על המדע‪ ,‬עליו הוא עמד לספר‪.‬‬
‫במאות השנים כאלו כללים יותר ויותר השלימו את החכמים‪-‬המורים‪.‬‬
‫ ואם אחד מהמורים‪-‬החכמים המלומדים‪ ,‬כדי למשוך את תשומת‪-‬הלב של הילדים‪ ,‬במקום ללמד אותם איזשהו מדע‪,‬‬‫רק ישחק איתם?‬
‫ אילו זה היה קורה‪ ,‬החכם המלומד היה מאבד את תוארו‪ .‬ההורים‪ ,‬בשיחה עם הילדים שלהם בבית‪ ,‬מיד יכלו להבין‪:‬‬‫לא לימדו את הילדים מדע‪ .‬הבשורה על ההתנהגות הלא נאה יכלה להתפשט ביישובים האחרים‪ ,‬ובבוא החכם המלומד‬
‫שהכתים את עצמו‪ ,‬יבקשו ממנו לעזוב‪.‬‬
‫עד שהאהבה הופיעה בלובומילקה הקטנטנה היא לא שאפה לבקר בשיעוריהם של החכמים המלומדים ולהאזין‬
‫לשיריהם של הבארדים והבויאנים‪ .‬ההורים לא הכריחו את הילדים שלהם ללמוד‪ ,‬אבל כשהייתה הזדמנות‪ ,‬בלי מישים יכלו‬
‫לרמוז להם‪.‬‬
‫באנרגיה שלה האהבה עטפה את הילדונת הקטנה‪ .‬במשפחה וודרוסית הופעת האהבה הייתה כהופעת חבר משפחה‬
‫חדש מאלוהים שלעזרתם נשלח‪ .‬והם ידעו‪ ,‬איך בהסכמה עם האהבה אפשר את חיי הילדה נפלאים לעשות‪ .‬אז הנה סבתא‬
‫ייעצה ללובומילקה ללכת לחכמים המלומדים וללמוד ידע‪ .‬לא ללמוד בלי לדעת בשביל מה‪ ,‬אלא במטרה – להיעשות הטובה‬
‫ביותר למען האהוב‪ .‬לובומילקה הסכימה והחליטה‪ :‬כשיבוא החכם המלומד שילמד‪ ,‬איך עם הקול לשיר שירים יפים‪ ,‬ביחד‬
‫עם החברות היא תלך אליו‪.‬‬
‫אך לא בא החכם המלומד‪ ,‬לו היא ציפתה‪ .‬לובומילקה החליטה סתם כך ללכת לזה שכרגע בא‪ .‬הגיעה והחלה להקשיב‪.‬‬
‫החכם המלומד דיבר על ייעוד הצמחים השונים‪ ,‬על הריחות שלהם ואיך ניתן לרפא אדם בעזרתם‪.‬‬
‫"בשביל מה זה נחוץ לי? בכלל אין לי צורך בזה‪ - ,‬בלבה לובומילקה החליטה‪ - ,‬גם כך כולם יודעים איך לרפא‪ ,‬אמא‬
‫יודעת‪ ,‬וגם סבתא‪ ,‬וגם אחותי – כולם יודעים‪ .‬ואפילו אם יותר מכולם אדע על העשבים השונים‪ ,‬איך יראה את זה הנבחר‬
‫שלי? בכלל הוא לא יראה את זה"‪.‬‬
‫*בויאנים – זמרים ‪-‬מספרי שירים‪ ,‬לשיריהם הייתה השפעה חיובית מכרעת על המאזינים‪ ,‬בדומה לבארדים )ראה פרק "החרב הצלצלנית של בארד" בספר השני(‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫ולא בקשב לובומילקה שמעה את דבריו של החכם המלומד‪ .‬סתם כך‪ ,‬יחד עם החברות על הבול‪-‬עץ ישבה‪ .‬ולפעמים‬
‫שמחה‪ ,‬כשהחכם המלומד סיים את דבריו וכולם התכוננו‬
‫הייתה קמה ומתרחקת מהם‪ ,‬ולבדה משוטטת בקרחת‪-‬היער‪ַ .‬‬
‫לחזור הביתה‪.‬‬
‫ופתאום הזקן המלומד פנה ללובומילקה‪:‬‬
‫ אמרי לי‪ ,‬ילדה‪ ,‬דבריי לא היו מעניינים לך?‬‫ אני פשוט אפילו קצת לא צריכה את זה לעניין הסודי שלי‪ - ,‬בשקט סיפרה לובומילקה הקטנה לאיש‪-‬שיבה החכם‪.‬‬‫המורה המלומד רק טיפה חייך‪ .‬הוא‪ ,‬שהיטיב להביט לנפש האדם‪ ,‬הכל הבין על ענייניה הסודיים של הילדה‪ ,‬אמר לה‪:‬‬
‫ אולי‪ ,‬בתי‪ ,‬צודקת את ואין לך צורך בכזה ידע בינתיים‪ .‬הן עודך את ילדה קטנה‪ .‬ואילו אני נותן את הידע לעלמות‬‫צעירות‪ ,‬איך להיעשות היפה מכל ואיך לברוא את מרחב האהבה למען האהוב‪ .‬כשיראה אותו‪ ,‬בהכרח ירצה לדעת‪ ,‬מי היה‬
‫זה שיכל לברוא יופי כה מדהים? ויתפעל מזו שכבורא תצא אליו‪ .‬כמו כן אגלה לעלמות את הסוד‪ ,‬איך לשזור זר‪-‬עטרה וגם‬
‫איך להכין חליטת צמחים לאהוב‪ ,‬במה אפשר לרחוץ את הגוף בבקרים‪ ,‬כך שידיף ניחוח כמו של פרח‪ .‬עוד גם אספר‬
‫לעלמות‪...‬‬
‫לובומילקה הקטנה הקשיבה לאיש הזקן ויותר ויותר הצטערה על כך שלא ביקרה בפגישות איתו‪ .‬כבר יותר משבוע הוא‬
‫מתארח ביישוב‪ .‬סודות חשובים הוא מגלה לעלמות‪ ,‬היא לא יודעת שום דבר עליהם‪ .‬ולובומילקה שאלה את האיש‪:‬‬
‫ עוד הרבה זמן תתארח ביישוב שלנו ?‬‫ אחרי יומיים לדרכי אלך‪ - ,‬הזקן אמר‪.‬‬‫ אחרי יומיים? ‪ -‬את אכזבתה הילדה לא הסתירה‪ - .‬אחרי יומיים‪ ...‬אני מאוד‪ ,‬מאוד מבקשת ממך שתלון אצלנו בשני‬‫הלילות האחרונים‪.‬‬
‫ לבתים האחרים הוזמנתי וכבר את הסכמתי נתתי‪ - ,‬השיב החכם‪ - .‬אך במחשבה שנייה‪ ,‬אם את רוצה‪...‬‬‫ כן‪ ,‬מאוד‪-‬מאוד אני זקוקה לדעת ממך על הצמחים השונים‪.‬‬‫במהלך הערבים הזקן החכם שוחח עם לובומילקה המאוהבת‪.‬‬
‫ידע האיש בר החכמה‪ :‬תוך יום אחד ההשראה של האהבה תעזור לילדה להתוודע למהות המדע‪ ,‬לאחרים לא תספיק‬
‫לכך שנה‪ .‬ובעוזבו‪ ,‬כשליוותה לובומילקה את החכם עד קצה היישוב‪ ,‬לילדה הקטנה הוא אמר‪:‬‬
‫ אחריי חכם מלומד אחר יבוא אליכם‪ .‬הוא ידבר על הכוכבים‪ ,‬על הלבנה במרחב השמיים‪ ,‬על החמה והעולמות הלא‬‫נראים‪ .‬מי שיוכל להבינו‪ ,‬יהיה ביכולתו להדליק כוכב שבשמיים יזהר ויהיה מורה דרך לנבחר האהוב‪ ,‬ולעולם לשניים הכוכב‬
‫הזה יאיר‪.‬‬
‫אחרי‪-‬כן יגיע אליכם החכם המלומד אשר ידוע לו‪ ,‬כיצד ניתן לאלף את הסוס הכי סורר‪ ,‬כדי שיהיה חיה נאמנה וחבר‬
‫לאהוב‪ ,‬וכן לביית את החיות האחרות‪.‬‬
‫עוד גם יגיע אליכם בארד‪ ,‬ידוע לו‪ ,‬כיצד לכתוב שירים ומנגינות ולשיר אותם בקול כזה שאנשים רבים יתאהבו בקול‬
‫הזה‪ ,‬ואחר‪-‬כך – בכל אשר יצא מפיו‪ .‬וכן מחול יכול הוא ללמד‪.‬‬
‫ בבקשה‪ ,‬תגיד לי‪ ,‬ולאיזה מהחכמים המלומדים אין לי בשביל מה ללכת? ‪ -‬פתאום את הזקן שאלה לובומילקה‪ - .‬הן‬‫לא יכולה אני רק להקשיב למורים המלומדים כל הזמן‪.‬‬
‫את חיוכו הערמומי שוב הסתיר החכם הזקן וברצינות השיב לילדה‪:‬‬
‫ אכן‪ ,‬את צודקת‪ .‬אם לכולם תלכי‪ ,‬לא יהיה לך שום זמן לשחק‪ .‬אל תלכי אל כולם‪ .‬באמת‪ ,‬בשביל מה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את‬‫צריכה ללכת ללמוד לצייר? לרקום ציורים ולהחביא בהם משמעות נסתרת‪ .‬בשביל מה לך המדע הזה‪ ,‬אם כבר יש לך אחות‬
‫גדולה‪ ,‬והיא‪ ,‬כפי דעתי‪ ,‬תהיה אומנית מאין כמוה בתחום הזה‪.‬‬
‫וגם למה לך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬ללכת ללמוד‪ ,‬איך אפשר להשכין רגשות טובים בחולצה‪ ,‬כשתופרים אותה‪ ,‬וכזאת חולצה מפני‬
‫צרות רבות תשמור‪.‬‬
‫וגם איך אפשר להכין דייסה באהבה לאנשים הקרובים‪ ,‬כשלא רק את גופם הם ישביעו‪ ,‬אלא גם את הנשמה‪ .‬טעם‬
‫הדייסה ההיא‪ ,‬אין לו שווים‪ .‬גם את זה באופן אידיאלי יכולה לעשות ילדה‪ ,‬שכנה שלך‪ ,‬חברה של אחותך‪.‬‬
‫כשתרצי לקבל שמלה יפה או להעניק חולצה מפליאה למישהו במתנה‪ ,‬ושכולם יתפעלו ממנה‪ ,‬בקשי מאחותך‪ ,‬הנה‬
‫היא תיצור את יצירות‪-‬הפלא‪.‬‬
‫ואם תרצי לכבד מישהו בדייסה או משקה לא רגילים‪ ,‬מחברה של אחותך תבקשי‪.‬‬
‫ לא אבקש מאף‪-‬אחד‪ - ,‬לובומילקה שכחה ופלטה פתאום‪ ,‬אפילו ברגל רקעה‪ - ,‬הן יריבות שלי‪.‬‬‫ יריבות? אך במה? ‪ -‬ברצינות הזקן שאל‪.‬‬‫וללא ביישנות לובומילקה ענתה לאיש‪:‬‬
‫ יש ילד אחד‪ ,‬הוא הכי טוב‪ ,‬אבל לא שם לב אלי‪ ,‬כי המגודלות האלו הספיקו לגדול לפני‪ .‬כל הזמן הן מחייכות לו‪.‬‬‫ראיתי‪ ,‬איך במקום הירידים רקדו את המחול במעגל‪ .‬ואני עוד אהיה צריכה להעניק לו במתנה חולצה מאחותי ומשקה –‬
‫מהחברה שלה?! לעולם זה לא יהיה! לעולם!‬
‫ אך מדוע? הן אמרת‪ ,‬הוא הטוב מכל הבנים‪.‬‬‫ הוא הכי טוב‪ .‬את זה אני יודעת‪.‬‬‫ אז אם כן‪ ,‬אמרי לי‪ ,‬משום מה הטוב מכולם לא יקבל את החולצה הטובה ביותר במתנה‪ ,‬וגם את הדייסה והמשקה‬‫הכי טובים? וגם ‪ - ...‬איש‪-‬השיבה החכם הפסיק את דבריו לרגע ובשקט‪ ,‬כאילו לעצמו‪ ,‬הוסיף‪ - :‬אני חושב‪ ,‬יהיה צודק‪ ,‬אם‬
‫יקבל גם את הכלה הטובה מבין האחרות‪.‬‬
‫ כלה? ‪ -‬סומק התלהט על הלחיים של לובומילקה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬כלה‪ - ,‬ענה לה הזקן‪ - ,‬הן את הטוב תייחלי לו? אז שתהיה לו הטובה שבכלות‪.‬‬‫לובומילקה הביטה על האיש החכם ולא מצאה מילים‪ .‬הרגשות גדשו אותה וצרבו את לבה‪ .‬ופתאום היא נעתקה מהזקן‬
‫ורצה קדימה‪ .‬אבל אחרי מרחק קצר עצרה‪ ,‬הסתובבה למורה החכם וצעקה‪:‬‬
‫‪36‬‬
‫‪ -‬הוא ראוי לטובה שבכלות‪ .‬כזאת כלה אני אהיה!‬
‫***‬
‫בהתעניינות רבה לובומילקה הלכה לכל חכם מלומד שהיה בא ליישוב‪ .‬ראשונה היא הייתה באה לשוחח איתו וגם‬
‫עזבה אחרי כולם‪ ,‬בשאלות שלה הפתיעה את החכמים‪ .‬זכרה כל מה שדיברו אישי‪-‬החכמה‪ .‬כזאת התלמדות תיתכן‪ ,‬רק‬
‫כאשר לא סתם כך הילד בא לשיעור‪ ,‬אלא בדיוק יודע‪ ,‬איפה ייישם את הידע שרכש‪.‬‬
‫כאשר הלימוד מעיק על התלמיד‪ ,‬אין הוא מניב פרי‪ .‬כאשר יש לאדם מטרה שאותה אפשר להשיג בלימוד מדעים‬
‫שונים‪ – ,‬הלמידה היא עם שמחה וכפלי כפליים מהירה יותר תהיה ההפנמה‪.‬‬
‫ואילו כאשר האהבה משתתפת בהוראה – התוצאה היא כזאת שאין כמוה‪ .‬האהבה יכולה לסרוק מחשבה של כל חכם‪,‬‬
‫לפעמים כמה מילים בלבד שהמורה אמר מספיקות כדי שתוך רגע אחד האהבה תסביר לתלמיד את כל הנושא ואפילו הלאה‬
‫תזמין את המחשבה שלו‪.‬‬
‫המתת של אלוהים – האנרגיה ברת הגדולה – האהבה הייתה העיקרית בלימודים של לובומילקה‪.‬‬
‫ובבית בהתעניינות לא רגילה הילדה עקבה אחרי אמא או סבתא המכינות ארוחה למשפחה‪ .‬ודרשה שפרטי‪-‬פרטים‬
‫יסבירו לה כל עשייה‪ ,‬וגם בעצמה השתדלה ליצור את סוגי המאכלים השונים‪ .‬ויצירות מפליאות היו יוצאות לילדה הקטנה‪.‬‬
‫יום אחד בחג ַמסלֵניצָה* קרובי המשפחה באו לסעודת פנקייקים‪ ,‬אנשים רבים ניגשים לשולחן‪ ,‬משתי ערימות שולפים‬
‫פנקייק‪ .‬אחת מהן אמא וסבתא אפו‪ ,‬את השניה – לובומילקה‪ .‬טעם הפנקייקים שלה מצא חן בעיני האורחים יותר מהאחרים‪.‬‬
‫ובשמחה מן הפינה הרחוקה ראתה הילדונת‪ ,‬איך מהר יותר מהערימה השנייה מתמעטת ערימת הפנקייקים שלה‪.‬‬
‫וכשכל המשפחה הייתה מתיישבת לסעוד בימי חול‪ ,‬את המרק סבא היה דולה ראשון עם הכף‪ .‬היה טועם ואומר‪:‬‬
‫ ללא ספק אני יודע‪ ,‬מי הכין את זה‪ .‬על כזה טעם מעודן ומנעים לא יתעלה אף טעם‪.‬‬‫ נו בוודאי‪ - ,‬היה מוסיף האב‪ - ,‬יש בו לא רק מרקם צמחים ייחודי – יש בו הרגש‪.‬‬‫בקלות לובומילקה הקטנה רכשה בקיאות במדעים‪ ,‬בבית בכל שבידיה עשתה אומנית מאין כמוה נהייתה וגם ביופייה‬
‫החיצוני הלא רגיל פרחה‪.‬‬
‫מהחכם המלומד הראשון‪ ,‬בלי שבעצמה ידעה‪ ,‬היא נחלה את האמת הגדולה של האהבה‪ .‬עם אל את רוצה להיות –‬
‫בעצמך היי אלה‪.‬‬
‫* מסלניצה ‪ -‬חג מסורתי שמשכו שבוע בימי פברואר המאוחרים או ימי מרץ המוקדמים המציין את ביאת האביב‪ ,‬מתכוננים אליו טקסית‪ ,‬וכן בחג הזה נהוג לאכול‬
‫פנקייקים‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫העשייה שקדמה לנישואים‬
‫העשייה שקדמה לנישואים‬
‫הילדים גדלו‪ .‬הגיעה העת לחפש את האדם האהוב‪ .‬בעשייה חשובה נערכו פעילויות העוזרות לצעירים‪.‬‬
‫פעמים רבות בערבים במקום מוסכם‪ ,‬בדרך‪-‬כלל מעט מחוץ ליישוב היו מתאספים הוודרוסים הצעירים‪ .‬הדליקו מדורה‪,‬‬
‫דיברו ביניהם או שרו‪ .‬ופעם בשבוע הייתה חגיגה בחיק הטבע לכל השלושה או הארבעה יישובים יחד במקום האהוב‪.‬‬
‫בחגיגה המשותפת גם כן הדליקו מדורות ושרו שירים‪ ,‬ושוחחו‪ .‬אך היו גם פעילויות שיכולות לעזור למצוא את האהובה או‬
‫האהוב‪.‬‬
‫חיצונית פשוטות הן‪ ,‬אך בפשטות הזו משמעות כבירה הייתה‪.‬‬
‫"זורם נחל"‬
‫"זורם נחל"‬
‫הנה משחק כזה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬היה‪ .‬בזוגות האנשים הצעירים היו נעמדים אחד אחרי השני‪ ,‬היו מחזיקים ידיים והרימו אותן‬
‫מעלה‪ .‬בהתחלה בחור עם בחור‪ ,‬נערה עם נערה עמדו‪ .‬אלה שלא מצאו לעצמם בן או בת זוג או שעמדו ראשונים הלכו אל‬
‫סוף "הנחל"‪ ,‬התכופפו ועברו תחת הידיים המורמות אל ההתחלה שלו‪.‬‬
‫העובר דרך "הנחל" לא הביט למעלה‪ .‬באקראי הוא טפח על ידו של מישהו ובכך זמנית בחר לעצמו בת או בן זוג‪.‬‬
‫הנבחר הלך אחריו וביחד הם היו נעמדים מלפני הזוגות האחרים‪ .‬וזה שנשאר לבד הלך אל סוף הטור ובאותה הדרך שוב‬
‫בחר לעצמו בן‪-‬זוג‪.‬‬
‫המשחק פשוט‪ ,‬אך הנה בעצמך תחשוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬שני הצעירים שלראשונה היו אוחזים ידיים‪ ,‬לא מעט רגשות יכלו‬
‫לשדר זה לזו ללא מילים‪ .‬הוקרה‪ ,‬הודאה ואהבה או מאידך‪ ,‬דחייה‪ .‬עם המשך המשחק הזוגות התחלפו ובקלות היה אפשר‬
‫להשוות‪ ,‬ידו של מי יותר מכל נעימה לך‪.‬‬
‫סטוּשקה‪ ,‬דברי "‬
‫ָ‬
‫" ַצ'‬
‫*‬
‫סטושקה ‪ ,‬דברי"‬
‫"ַצ' ּ ָ‬
‫המשחק הזה הוא עתיק מאוד‪ ,‬הרבה יותר קשה מכל שאר המשחקים‪-‬הפעילויות‪ .‬הצ'סטושקות של ימינו‪ ,‬אותן עד‬
‫היום אנשים שרים‪ ,‬מן המשחק הזה באות‪.‬‬
‫"צ'סטושקה‪ ,‬דברי"‪ ,‬משחק לנישואים קדום‪ ,‬הוא היה כזה‪ .‬זו מול זו היו נעמדות שתי שורות‪ .‬האחת הייתה מבחורים‬
‫צעירים‪ ,‬והשנייה – בחורות‪ .‬הבחורה האחרונה בשורה הייתה מקדישה צ'סטושקה בת ארבע שורות לבחור האחרון בשורת‬
‫הבנים שעמד ממולה‪ .‬השיר שלה היה מלווה גם בתנועות ריקוד‪ .‬ברגע שסיימה לשיר את הצ'סטושקה‪ ,‬מהר הבחורות‬
‫האחרות היו פעמיים רוקעות ברגליהן ושלוש פעמים מוחאות כפיים‪ .‬ואם בזמן הזה הבחור העומד ממול לא הספיק לחבר או‬
‫להיזכר בתשובה ראויה‪ ,‬הבחורה שרה צ'סטושקה חדשה כבר לבחור הבא העומד בשורת הבנים‪.‬‬
‫אם האיש הצעיר היה מספיק למצוא תשובה הולמת‪ ,‬נמשכה ביניהם השיחה בעזרת הצ'סטושקות השנונות‪ .‬אך‬
‫לעיתים רחוקות כך היה קורה‪.‬‬
‫על‪-‬אף שהוודרוסים הצעירים הכירו המוני שירים‪ ,‬בכל זאת לא כל אחד יכל להתאים תשובה יאה תוך פרק זמן קצר‪ ,‬קל‬
‫וחומר כשיריביו העומדים מצידיו מאוד השתדלו להפריע לו בכך שרקעו ברגליהם ומחאו כפיים‪.‬‬
‫אז הנה באחד ממפגשי הצעירים מן היישובים השונים הופיעה לובומילה‪ .‬חמשת החברים של ראדומיר שראו את‬
‫הבחורה הלא רגילה ביריד הגניבו מבטים עליה‪ .‬חברו הקרוב של ראדומיר ארגה‪ ,‬הוא בכלל לא הסיט את עיניו מהעלמה‪.‬‬
‫כשהתחיל המשחק "זורם נחל"‪ ,‬ראדומיר‪ ,‬בדרך‪-‬כלל החלטי ומלא העזה‪ ,‬כשעבר תחת ידי הזוגות העומדים‪ ,‬ובכוונתו‬
‫לקחת את היד של לובומילה וליצור איתה זוג‪ ,‬פתאום לא העז לעשות זאת‪ .‬בהתכופף תחת הזוגות‪ ,‬כשעבר‪ ,‬הרגיש אותה‪.‬‬
‫גם בעיניים עצומות היה מרגיש אותה‪ .‬אך כשהתקרב ללובומילה אשר עמדה בזוג עם חברה שלה‪ ,‬רק האט את צעדיו‪,‬‬
‫ואחרי כן בכלל הלך כאילו בחלום ואחז בידו של אחד מהנערים מהיישוב השכן‪.‬‬
‫ואילו החבר שלו ארגה היה יותר בטוח בעצמו‪ .‬כשהגיע תורו "לזרום בנחל"‪ ,‬ארגה הגיע עד לובומילה‪ ,‬לקח את ידה‬
‫והתייצב עם בת‪-‬זוגו הבלתי‪-‬רגילה בראש הזוגות העומדים‪ ,‬זוכה בקנאת כל שאר הבנים‪.‬‬
‫מאוחר יותר שאלו אותו‪:‬‬
‫ איך היא החזיקה את היד שלך? החזיקה אותה טוב או שסתם כך‪ ,‬באדישות?‬‫ לא יודע‪ - ,‬השיב להם ארגה‪ - .‬כלום לא זוכר‪ ,‬אני חושב‪ ,‬להטה היד שלי‪ .‬תגעו‪ ,‬הנה גם עכשיו נשאר החום הזה‪.‬‬‫* צ'סטושקה – שיר מהתלי‪ ,‬בד "כ בן ‪ 4‬שורות‪) ,‬דומה לחמשיר(‪ ,‬לפעמים עם ליווי מוסיקלי‪ .‬השם עצמו בא משורש המילה שברוסית פירושה "דיבור מהיר"‪ ,‬וכזה‬
‫הוא גם קצב השיר‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ ‪ ,‬וואו‪ ,‬היא מדהימה! ‪ -‬התפלאו הבנים‪-‬הגיבורים‪ - ,‬היא עוד גם משלהבת‪ ,‬כאילו איזושהי אש מסתורית לוהטת בה‪.‬‬‫כל זה שמע ראדומיר‪ ,‬שתק‪ .‬גם בו מזמן האש להטה‪ .‬עוד מאותו הרגע‪ ,‬כשראה את העלמה הלא רגילה ביריד‪.‬‬
‫ומשהיה מתעורר בבוקר‪ ,‬לא הפסיק לחשוב עליה‪ .‬וגם בחלום ראה אותה‪ ,‬אך אפילו בחולמו לא יכל לגעת בה‪.‬‬
‫תמיד בר הצלחה במעשיו‪ ,‬היה לראדומיר שם של משורר‪ ,‬וכאן הנה לפתע לא מצא מילים פשוטות‪ ,‬לומר את דעתו על‬
‫הבחורה‪.‬‬
‫כשהמשחק "צ'סטושקה‪ ,‬דברי" החל‪ ,‬הוא עמד באמצע בשורת הבנים על‪-‬יד החבר שלו ארגה‪ .‬לובומילה עמדה כמעט‬
‫בקצה השורה של בנות‪ .‬כשהגיע תורה עם ריקוד לשיר צ'סטושקות‪ ,‬קלי קליל היא שרה אותן‪ .‬ומיד הובהר לכולם‪ :‬להתחרות‬
‫עם העלמה הלא רגילה אי‪-‬אפשר‪.‬‬
‫במהירות היא הייתה משנה נושאים‪ .‬שרה בתים שאותם קודם איש לא שמע‪ .‬לפי התור אחד אחרי השני היא הייתה‬
‫מנצחת את החבר'ה הצעירים‪ ,‬אף שצעירה יותר מכולם הייתה‪.‬‬
‫כשבא תורו של ארגה‪ ,‬בכל זאת תשובה שובבה הוא הצליח להשיב לה‪ ,‬אף אם אחרי הפוגה קצרה‪ ,‬הוא ענה לה‬
‫בארבע שורות‪ ,‬אבל היא מייד‪ ,‬בלי לחכות לרקיעות הרגליים ומחיאות הכפיים‪ ,‬בפתאומיות שינתה נושא והביאה בדיחה‬
‫שירית כל‪-‬כך טובה על השורות האחרונות של ארגה‪ ,‬שאחז בו בלבול‪ ,‬הוא אפילו לא ניסה לתת לה שיר מנגד‪.‬‬
‫הבא בתור היה ראדומיר‪ .‬לובומילה שרה לו עם ריקוד מלהיט בקצב אחד עם השיר שלה‪:‬‬
‫ בחור נועז‪ ,‬חריף לשון‪ ,‬מוצלח וחברה'מן‪ .‬באגם הקטן את שמלתי שטפת‪ ,‬האם שכחת?‬‫מישהו צחק כי חשב שזאת בדיחה‪ .‬מישהו‪ ,‬כמו גם ראדומיר עצמו‪ ,‬לא הבין‪ ,‬על מה דיברה‪ .‬ואם לא הבין – אז גם אי‪-‬‬
‫אפשר לתת תשובה‪.‬‬
‫וראדומיר לא הצליח להגיד שום דבר ללובומילה‪ .‬כשתמו הרקיעות ומחיאות‪-‬הכפיים המודדות את הזמן המוקצב להכנת‬
‫התשובה‪ ,‬הוא הבין כי אם זמנו יילך‪ ,‬לא יוכל להשיבו‪ ,‬והאם יכל לתת לזה לקרות? כמו שוכח על הכל‪ ,‬עשה צעד אל‪-‬עבר‬
‫לובומילה‪ ,‬עוד צעד‪ ,‬ועוד אחד‪ .‬ממש קרוב ניגש אליה‪ .‬לא מבינים‪ ,‬מדוע הפר את כללי המשחק‪ ,‬השתתקו כולם‪.‬‬
‫בלא מילים ראדומיר עמד מול לובומילה‪ .‬ופתאום כל העומדים בשתי השורות שמעו איך בדממה שנוצרה לפני כולם עם‬
‫נשימה עצורה ראדומיר אומר את וידוי האהבה הוודרוסי‪:‬‬
‫ איתך‪ ,‬אלה נפלאה‪ ,‬אוכל לברוא את מרחב האהבה לעולמים‪.‬‬‫דממו כולם בצפייה לתשובה שהאישה הצעירה שכמו אש מלהיטה תוכל לתת לו‪.‬‬
‫היא פתאום עצמה חסרת בטחון נהייתה‪ .‬עם מבוכה השפילה את עיני המבט הלוהט‪ ,‬וכשהרימה אותן‪ ,‬דמעות זלגו‪,‬‬
‫והיא לחשה‪:‬‬
‫ לך מוכנה אני להיות עזרה בבריאה הגדולה‪.‬‬‫בבחורה המהממת הכיר ראדומיר את אותה הילדה שאת שמלתה שטף בילדות‪ .‬הכיר אותה ואת ידה לקח‪ .‬יחד הם‬
‫הלכו וכבר לא ראו אף‪-‬אחד‪ .‬בשתיקה זו מול זו עמדו השורות ומבטי כולם ליוו את האהבה הפוסעת אל הנצח‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫טקס קידושי הנישואים‬
‫טקס קידושי הנישואים‬
‫וולדימיר‪ ,‬אתה כבר יודע על טקס הנישואים הוודרוסי וגם כתבת עליו ב"ספר לדורות"‪ .‬אני אזכיר את עצם מעשי הטקס‬
‫הגדולים‪.‬‬
‫ביחד האוהבים עמדו לבחור מקום לנחלה העתידית שלהם‪ .‬בדרך‪-‬כלל היא והוא היו הולכים אל מבעד לגבולות היישוב‬
‫שבו הוא חי עם ההורים‪ ,‬אחר‪-‬כך אל קרבת היישוב שבו היא חיה‪ .‬ולהורים על כוונותיהם לא היו צריכים להודיע השניים‬
‫המאוהבים‪ .‬הן גם כך ביישובים כל אחד הבין וידע על העתיד להיות‪.‬‬
‫על חלקת האדמה שגודלה הקטר או יותר‪ ,‬אותה הם בחרו‪ ,‬המאוהבים תכננו את פרויקט החיים הממשיים‪ .‬במחשבות‬
‫היו צריכים לתכנן בית‪ ,‬מיקום למגוון רב של צמחים בצורה כזאת שהכל יהיה בקשר הדדי ויעזור אחד לשני‪.‬‬
‫לובומילה וראדומיר מהר מצאו את המקום לנחלה העתידית שלהם‪ .‬כאילו שמקודם הסכימו עליו‪ ,‬הלכו אל מחוץ ליישוב‬
‫איפה שהייתה חורשה לא גדולה ונחל כמעט לא נראה שנבע ממעיין‪.‬‬
‫גם לפני כן ראדומיר ביקר כאן‪ .‬היה יושב‪ ,‬חולם על העתיד‪ ,‬על החיים עם האהובה‪.‬‬
‫פעמיים בלי ראדומיר לובומילה עברה כאן ברכיבה על סוסה המסור‪ .‬בעצמה לא ידעה למה‪ ,‬פעם אחת היא עצרה את‬
‫הסוס על‪-‬יד הנחל‪ ,‬התהלכה אל החורשה‪ ,‬התירה את צמתה‪ ,‬קשרה את השיער בסרט וארוכות עמדה על‪-‬יד לבנה קטן‪.‬‬
‫עתה שני המאוהבים עמדו במקום הזה‪.‬‬
‫ אהבתי להיות כאן לבד‪ ,‬הייתי רוצה שתימשך כאן השושלת שלנו‪ - ,‬אמר ראדומיר‪.‬‬‫ גם ללבי המקום הזה‪ - ,‬לחשה לובומילה‪.‬‬‫למחרת‪ ,‬עוד רק עם עלות השחר‪ ,‬אל המקום הנבחר ראדומיר הביא כלמעלה מתריסר מוטות‪-‬עץ‪ ,‬נצרי עץ ערבה‬
‫ארוכים ויתדות לא גדולים‪ ,‬חרמש בעגלה‪ .‬רק החל לקצור את העשב‪ ,‬רואה‪ ,‬על סוסה לובומילה דוהרת‪ .‬הוקסם ראדומיר מן‬
‫המראה‪ ,‬והמה הלב שלו‪ .‬שלושה מטרים מגבול החלקה שלהם שלא נראה עודו היפה הנפלאה קפצה מגבו של הסוס שלא‬
‫נעצר ורצה לראדומיר‪.‬‬
‫ יום שחרי לך‪ ,‬בורא‪ - ,‬אמרה לובומילה לראדומיר עם חיוך‪ - .‬מתחיל להיות טוב היום‪ ,‬החלטתי להביא סרט צבעוני‪,‬‬‫לציין את מקום הנטיעות העתידיות שלנו‪.‬‬
‫ תודה לך על היופי‪ ,‬אותו את מביאה ליום הזה‪ - ,‬השיב ראדומיר‪.‬‬‫לא התנשקו וגם לא התחבקו המאוהבים‪ .‬לפני הנישואים כזה נוהג לא היה לוודרוסים‪ .‬ובכך משמעות כבירה הייתה‪:‬‬
‫לפני יצירת הילד את החיבוק והנשיקה הם לא היו הופכים למה שרגיל ביומיום‪ .‬ולכן‪ ,‬כשהיה בא הרגע לברוא את הילדים‪,‬‬
‫האנרגיות אצלם היו בנקודה העילאית‪ .‬וגם מעולם הם לא היו קובעים פגישה‪.‬‬
‫בעצמו כל אחד הלך אל המקום הנבחר‪ ,‬כשרצה‪.‬‬
‫תמיד ראשון‪ ,‬עם הזריחה‪ ,‬כל יום ראדומיר היה בא‪ ,‬אחרי זמן‪-‬מה לובומילה הופיעה על הסוס שלה‪.‬‬
‫כעבור שבוע ראדומיר בנה סוכה הדומה לבית קטן מופלא‪ .‬שניים וחצי מטר רוחב ושלושה לאורך‪ .‬תקע את מוטות‪-‬העץ‬
‫באדמה ומזרדים קלע קירות‪ ,‬את הגג הכין ממוטות וענפים‪.‬‬
‫את כל זה האוהבים חיפו בעשב יבש‪ ,‬ומבפנים את כל הקירות‪ ,‬את התקרה לובומילה כיסתה בבד ארוג‪ .‬ושתי מיטות‬
‫עשתה‪ :‬מתחת קש‪ ,‬מעל חציר‪ ,‬ואריג כיסה את המיטה‪.‬‬
‫כשהושלמה יצירת הבית הקטן והמופלא‪ ,‬פעמים רבות האוהבים היו לנים בו‪ ,‬אך ביניהם מגע אינטימי לא היה‪ .‬כזאת‬
‫קרבה לפני החתונה‪ ,‬לפני בריאת ה"קן" הייתה נחשבת להשפלת הילדים העתידיים‪.‬‬
‫נוסף על כן‪ ,‬לאוהבים היה מה לעשות‪ .‬ראדומיר הביא לוח‪-‬עץ רחב ועליו באזמל תיאר את תכנון החלקה וציין את‬
‫הצפון‪ ,‬הדרום‪ ,‬המערב והמזרח‪ ,‬את הינץ ושקיעת החמה‪ ,‬וגם את הינץ הירח‪ .‬גם ביום‪ ,‬גם בלילה היה מסמן בתכנון את‬
‫עוצמת התנועה‪ ,‬הכוון של הרוח‪.‬‬
‫לובומילה הרבתה לגשת לקצות החלקה‪ ,‬ארוכות עמדה שם ובדמיונה ציירה את התמונות עם הנטיעות העתידיות‪,‬‬
‫והייתה ניגשת גם לתכנון של ראדומיר‪ ,‬השוותה‪ ,‬שלא תזיק להן הרוח או הצל‪.‬‬
‫כשבא החורף‪ ,‬פחות לובומילה ביקרה בטריטוריה שלהם של האהבה‪ .‬בבית ההורים שלה אריגים היא ארגה‪ ,‬באהבה‬
‫חולצה לראדומיר רקמה‪.‬‬
‫אבל ראדומיר תכופות ביקר בנחלה העתידית‪ ,‬כמקודם רשם את תנועת הרוחות‪ ,‬זכר היכן ואיך שלג נח‪.‬‬
‫כך משנה לשנה עשו את לוח‪-‬מזג‪-‬האוויר הוודרוסים‪ .‬בכל משפחה וודרוסית היו כאלה לוחות‪-‬עץ עם התרשים‪ ,‬בדיוק‬
‫יכלו לחזות אז את מזג‪-‬האוויר לשנה‪ ,‬ואפילו לשנתיים או שלוש‪ .‬כמובן‪ ,‬אפשר לחשוב כי פשוט יותר היה להעתיק את לוח‪-‬‬
‫מזג‪-‬האוויר מזה של ההורים‪ ,‬אך לא כל‪-‬כך מדויק הוא יהיה‪ .‬תמונת הנוף שונה בכל מקום‪ ,‬ורוח יכלה להיבלם בגבעה או‬
‫עצים‪ .‬בחורף שונות יכלו להיות טרידות השלג‪.‬‬
‫עם ביאת האביב במחשבות הן של ראדומיר‪ ,‬והן של לובומילה הושלם התכנון‪ ,‬בימי האביב המוקדמים הם שוב החלו‬
‫לחיות יחד בבית הקטנטון שלהם‪ .‬עתה היה עליהם לסמן את כל הנטיעות ביתד עם סרט‪ ,‬זה עם זו לתאם את פרטי‬
‫הפרויקט‪ .‬כמו כן היה על ראדומיר לחפור באר ולגדר את המעיין‪.‬‬
‫שבועיים נשארו עד שיהיה אפשר לנטוע את הנטעים באדמה‪ ,‬והאוהבים החלו להתכונן לקידושי הנישואים‪.‬‬
‫תחילה הלכו אל היישוב שבו חי החתן‪ ,‬אחר‪-‬כך אל היישוב של הכלה‪ .‬ולכל בית היו נכנסים ואת בעלי הבית הזמינו‬
‫לחתונה‪ .‬בכל בית בהתרגשות ציפו לביאה שלהם‪ .‬כל אחד רצה להביט על האהבה שלהם ולהחליט על המתנה לביתם החי‬
‫לעתיד‪ .‬כשהיה נכנס הזוג הצעיר לגן‪ ,‬לחצר המשק או לבית‪ ,‬מעט מילים הם היו אומרים לבעלים‪ .‬אמרה אחת בלבד לכל‬
‫אחד‪ .‬כזאת הנה לדוגמא‪" :‬הו‪ ,‬מה יפה עץ‪-‬התפוח שלכם" או "נבון המבט אצל החתלתול"‪" ,‬חרוץ ומנומס אצלכם הדובי"‪.‬‬
‫לכל אדם ששמע את שבח המאוהבים לאילן הצומח בגן או לחתלתול החי אצלם זה היה אומר הכרה בחיים היפים של‬
‫בעלי המקום וכן כי גם הם עצמם היו רוצים שיהיה להם כזה צמח או בעל‪-‬חיים‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫לא הזמינו לבית את הצעירים וכלל לא כיבדו אותם‪ .‬לא פשוט אצל הוודרוסים כך היה נהוג‪ .‬הן לא יהיה יפה‪ ,‬אם יסרבו‬
‫הצעירים להזמנה ולכיבוד‪ ,‬אך אם כל פעם היו מקדישים את זמנם להתארח‪ ,‬לא היו מספיקים לעשות את הסבב בין כל‬
‫המשפחות עד החתונה‪.‬‬
‫מעט הפר את הכללים ארגה‪ ,‬חבר מהילדות של ראדומיר‪ .‬כשאל ביתם נכנסו האוהבים ופתחו לדבר עם האב‪ ,‬לפתע‬
‫ארגה הופיע‪ ,‬מן האורווה הוביל אחריו את סוס‪-‬הפלא שעורר את התפעלותם של כל בני היישוב‪ ,‬בהתרגשות דיבר‪:‬‬
‫ נא קחו ממני סוס‪ .‬כמקודם הוא לא מתיר לאיש להתקרב אליו‪ ,‬מאז לובומילה אילפה אותו ביריד‪.‬‬‫בערמומיות האב הביט על הבן‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ ארגה‪ ,‬אולי אתה זה שלא נותן לאיש לאלף אותו? וגם בעצמך משום‪-‬מה לא עושה זאת‪.‬‬‫קצת נבוך‪ ,‬השיב ארגה‪:‬‬
‫ לא מאלף אותו‪ .‬החלטתי‪ ,‬שתמיד הסוס הזה יהיה חופשי‪ ,‬אבל עכשיו שיניתי את דעתי‪ ,‬קחו אותו‪ ,‬זה ממני‪- ,‬‬‫והושיט את המושכה ללובומילה‪.‬‬
‫ תודה‪ - ,‬בתשובה לובומילה אמרה‪ - ,‬לא אוכל לקחת אותו‪ ,‬לאדם אחר הוא רגיל‪ ,‬אך אם הוא הוליד סייח‪ ,‬אנו נודה‬‫לך‪ ,‬אם תיתן לנו אותו במתנה‪.‬‬
‫כשסיימו הצעירים לסובב בנחלות ובא היום שנקבע לכולם‪ ,‬לאור השחר משני היישובים מיהרו לבוא לחלקה שלהם גם‬
‫הילדים‪ ,‬גם המבוגרים‪ ,‬גם הזקנים‪.‬‬
‫נעמדו האנשים לאורך ההיקף של חלקת האדמה שהצעירים סימנו בזרדים היבשים‪ .‬ובמרכז‪ ,‬על‪-‬יד הסוכה התנשאה‬
‫גבעת אדמה‪ ,‬מקושטת בפרחים‪ .‬על הגבעה הזו ראדומיר עלה‪ ,‬את דבריו הנרגשים על פרויקט הנחלה העתידית הציג לפני‬
‫האנשים שהתאספו‪.‬‬
‫ובכל פעם כשהיה העלם מצביע על המקום שבו נועד לגדול כזה צמח או אחר‪ ,‬מקרב המקשיבים לו היה יוצא אדם‬
‫ונעמד במקום שעליו ראדומיר הצביע‪ .‬בידיו האדם הזה החזיק את שתיל הצמח שבשמו נקב ראדומיר‪ .‬ולכל אדם חדש שהיה‬
‫יוצא קדימה קדו קידה כולם‪ .‬הן האדם הזה זכה לשבח הצעירים‪ ,‬כשהיו עושים סבב בין הנחלות‪ ,‬על כך שהצמיח דבר נפלא‪.‬‬
‫וזה היה אומר כי הוא ראוי לשבחו של הבורא – האב לכל‪ ,‬האלוהים שאת כולנו אוהב‪.‬‬
‫כשסיים ראדומיר להכריז על הפרויקט‪ ,‬ירד מן הגבעה‪ ,‬ניגש למקום שבו לובומילה שלו עמדה ובהתרגשות ובלב נפעם‬
‫עקבה אחרי כל המתרחש‪ ,‬בידה לקח‪ ,‬באווירה חגיגית הוליך אותה אל התל‪ .‬עתה על הגבעה ביחד המאוהבים עומדים‪.‬‬
‫וראדומיר דבריו משמיע לפני כולם‪:‬‬
‫ כאן את מרחב האהבה לא רק אני בראתי‪ .‬הנה‪ ,‬אנשים‪ ,‬לצדי ולעיניכם‪ ,‬השראתי המקסימה‪.‬‬‫בהתחלה לפני כולם הבחורה השפילה את עיניה‪ ,‬אך מוטב עלמה לקרוא לה‪.‬‬
‫לכל אישה יש היופי שלה‪ .‬אך בחיי כל אישה יכולים להיות רגעים‪ ,‬כשעל כולם היא מתעלה‪ .‬בתרבות של היום רגעים‬
‫כאלה אין‪ .‬אבל אז‪...‬‬
‫הנה לובומילה נשאה את מבטה לאנשים‪.‬‬
‫בקול התפעלות אחד התמזגו קולות הנוכחים‪ .‬חיוך לא עז‪-‬מצח‪ ,‬אך נועז מאיר על הפנים שלה‪ .‬כל כולה היא מלאה‬
‫באנרגיה של האהבה‪ .‬עז מתמיד הסומק על הלחיים‪ .‬הגוף של העלמה השופע בחיי בריאות ואור העיניים בחום נעים עטפו‬
‫את האנשים ואת כל המרחב סביבם‪ .‬לרגע אחד נדם הכל מסביב‪.‬‬
‫בכל יופייה נגהה האלה הצעירה לפני האנשים‪ .‬הוקסמו הם מן המראה המעורר התפעלות שכזאת‪.‬‬
‫ועל‪-‬כן לא מייד בהליכה מתונה‪ ,‬בליווי בני כל המשפחה מגדול ועד קטן‪ ,‬הורי הבחורה ניגשו לתל‪ ,‬עליו המאוהבים‬
‫עמדו‪.‬‬
‫מלפני התל הם נעצרו ובהתחלה המשפחה החוו קידה לצעירים‪ ,‬אחר‪-‬כך האם שאלה את בתה – העלמה‪:‬‬
‫ בך כל החכמה מהדורות המייסדים של משפחתנו‪ ,‬אז‪ ,‬בתי‪ ,‬אמרי לנו‪ ,‬האם את עתיד האדמה שאותה בחרת את‬‫רואה?‬
‫ כן‪ ,‬אמא‪ ,‬רואה‪ - ,‬לובומילה ענתה‪.‬‬‫ בתי‪ ,‬אמרי לי‪ - ,‬המשיכה האם‪ - ,‬המוצא חן בעינייך הכל בעתיד המתואר ?‬‫ הפרויקט המתואר הוא ללבי‪ .‬אולם בכל זאת רוצה אני להוסיף אך מעט משלי‪.‬‬‫מהתל מהר קפצה‪ ,‬ופתאום בין האנשים רצה העלמה אל קצה הגן העתידי‪ .‬נעמדה ואמרה‪:‬‬
‫ כאן עץ עם עלווה מחטנית צריך לצמוח‪ ,‬ולידו לִבנֶה‪ .‬כשהרוח תנשב מן הצד ההוא‪ ,‬עם ענפי האורן היא תיפגש‪ ,‬אחר‪-‬‬‫כך עם הענפים של הלבנה‪ ,‬ואחרי כן מענפי האילנות שבגן תבקש הרוח מנגינה לשיר‪ .‬על עצמה במדויק היא לא תחזור אף‬
‫פעם‪ ,‬אך בכל פעם תסב נחת לנשמה‪ .‬כאן‪ - ,‬הבחורה רצה קצת הצידה‪ - ,‬כאן פרחים צריכים לגדול‪ .‬בהתחלה שילהט הצבע‬
‫האדום‪ ,‬כאן מעט מאוחר יותר הצבע הסגול‪ ,‬כאן בורדו‪.‬‬
‫כמו פיה‪ ,‬בגן העתידי רקדה הבחורה הצעירה‪ .‬ושוב תזוזה החלה בין האנשים הנשארים במעגל‪ ,‬ממהרים‪ ,‬בידיהם‬
‫זרעים נשאו אל אותן הנקודות על האדמה שעליהן בלהיטות הצביעה העלמה‪.‬‬
‫כשסיימה את הריקוד שלה‪ ,‬שוב היא רצה לגבעה‪ ,‬לצד הנבחר שלה נעמדה ואמרה‪:‬‬
‫ עתה כאן יהיה המרחב נפלא‪ .‬תמונה פלאית תצמיח האדמה‪.‬‬‫ לכל האנשים אמרי‪ ,‬בתי‪ - ,‬לעלמה שוב האם פנתה‪ - ,‬מעל כל מה שבמרחב הזה הנהדר להפליא למי העטרה? מכל‬‫בני‪-‬האדם‪ ,‬שעל הארץ חיים‪ ,‬בידך להניח את העטרה על ראשו של מי היית יכולה?‬
‫והכלה הסתובבה לחתן‪ ,‬אמרה‪:‬‬
‫ ראוי לעטרה הוא זה אשר מחשבתו יכולה לברוא את העתיד אשר נפלא הוא‪ - ,‬ובידה נגעה בכתפו של האהוב העומד‬‫לצדה‪ .‬הוא כרע לפניה ברך‪ .‬ובחגיגיות על ראשו העלמה הניחה זר‪-‬עטרה יפהפה שאותו בידיה מעשב ריחני ופרחים קלעה‪.‬‬
‫אחרי כן שלוש פעמים בידה הימנית העבירה בשיערו של הזוכה בעטרה‪ ,‬וביד שמאל קלות כופפה את ראשו לכוונה‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫התרומם על רגליו ראדומיר המקודש בעטרה‪ .‬ולובומילה ירדה מן התל ובכניעות קלה את ראשה הרכינה לפניו‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫ועתה‪ ,‬כנהוג‪ ,‬לגבעה ניגש אביו של העלם עם כל המשפחה‪ .‬עם התקרבו לתל‪ ,‬בהבעת כבוד הוא נעצר‪ ,‬ושאל האב את‬
‫בנו הנושא את העטרה‪ ,‬כשמעל כולם הוא נשגב‪:‬‬
‫ מי הוא אתה בר המחשבה היכולה לברוא את מרחב האהבה?‬‫וראדומיר נשא תשובה‪:‬‬
‫ אני הבן שלך ובנו של הבורא‪.‬‬‫ על ראשך העטרה הונחה – מבשרת הייעוד הגדול‪ .‬מה תעשה אתה‪ ,‬בר העטרה‪ ,‬כשבידיך השליטה על המרחב‬‫שהוא שלך?‬
‫ אברא עתיד נפלא‪.‬‬‫ מאין כוח והשראה תשאב‪ ,‬בני והבן המקודש בעטרה של הבורא?‬‫ מהאהבה!‬‫ושאלה חדשה נשמעה‪:‬‬
‫ דרך היקום כולו יכולה להיות האנרגיה של האהבה‪ .‬איך תוכל לראות את ההשתקפות של אהבת היקום על הארץ?‬‫ אבי‪ ,‬יש נערה אחת‪ ,‬ובשבילי – היא ההשתקפות של אנרגיית האהבה שביקום על פני הארץ‪ - ,‬במילים אלו הוא לעבר‬‫העלמה ירד‪ ,‬בידה לקח ועל הגבעה שוב העלה אותה‪.‬‬
‫ושתי המשפחות‪ ,‬מתאחדות לקבוצה אחת‪ ,‬התחבקו‪ ,‬ובידחו וכולם צחקו‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך לכולם העלם הודה‪ ,‬והחלו כולם לנטוע את הדורונות החיים שלהם באותם המקומות שעליהם מקודם הצביע‪.‬‬
‫מי שלא נקבע בשבילו מקום לנטיעה הלכו לאורך הגבול המסומן של החלקה ובשיר ותהלוכה במעגל זרקו זרעים‬
‫לאדמה שהביאו עמם‪ .‬רק כמה דקות עברו‪ ,‬וכבר ניטע הגן המופלא‪ .‬ושוב העלם המקודש בעטרה הרים ידו מעלה ובשקט‬
‫שנוצר אמר‪:‬‬
‫ החיות שהעניק לאדם הבורא‪ ,‬שיחיו בחברות על‪-‬ידנו‪.‬‬‫ואלה שהכינו בשבילם בעלי‪-‬חיים כמתנה היו ניגשים לסוכה‪ ,‬נושאים בידיהם חתלתול או כלבלב‪ ,‬או מובילים אחריהם‬
‫עגל‪ ,‬דובון‪ .‬ארגה‪ ,‬הוא החבר של ראדומיר‪ ,‬הביא להם את הסייח שהבטיח‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך מהר בעזרת גדר‪-‬נצרים הצמידו מכלאות לסוכה‪ .‬ולאחר מעט זמן מקום המגורים הזמני של הזוג הצעיר‬
‫התמלא בבעלי‪-‬חיים‪ ,‬גם הם צעירים‪ .‬ולכך משמעות גדולה הייתה‪ :‬בהתערבבם זה עם זה‪ ,‬לעולם בחברות הם יחיו‪ ,‬ידאגו‬
‫ויעזרו אחד לשני‪.‬‬
‫אחרי שקיבלו הצעירים את הדורונות‪ ,‬שוב הם הודו לכולם ואחרי‪-‬כן‪ ,‬כנהוג‪ ,‬החלה החגיגה השמחה עם המחול במעגל‬
‫והשירים‪ .‬ואילו הם עצמם יחד עם חברי המשפחה פרשו כל אחד לביתו‪ .‬עתה שני לילות ויום אחד הם לא יראו זה את זו‪.‬‬
‫ובזמן הזה מיטב האומנים משני היישובים יעבירו את ה"שלד" של הבית מעץ‪ ,‬שמקודם הוכן‪ ,‬לנחלה‪ ,‬ישימו גג‪ ,‬רצפה‪,‬‬
‫יסתמו את כל החריצים בעשב ובטחב‪ .‬יביאו הנשים את הפירות הטובים ביותר לבית החדש‪ .‬באריג‪-‬פשתן שתי האמהות‬
‫יכסו את המיטה‪ .‬ובלילה השני כל האנשים עזבו את הנחלה‪ .‬מעליה ריחפה האנרגיה של האהבה בציפייה לצעירים‬
‫המאוהבים‪.‬‬
‫***‬
‫הסתכל מה שיוצא‪ ,‬וולדימיר‪ .‬המשפחה הוודרוסית‪ ,‬במקרה הזה המשפחה של לובומילה הקטנה‪ ,‬קיבלה את הופעת‬
‫רגש האהבה בילדה כמתת מאלוהים‪ .‬והתייחסה להופעת הרגש הזה כלחבר חדש של המשפחה שלה שאלוהים שלח כדי‬
‫שיהיה עוזר בחינוכה של הילדה הקטנה‪ .‬ואולי גם המחנך הראשי‪ .‬כתוצאה‪ ,‬סבתא עזרה לילדה להבין‪ ,‬מה האנרגיה הגדולה‬
‫של האהבה רוצה ממנה‪ ,‬כשבשפה פשוטה ומובנת לילדה הורתה על מעשים קונקרטיים‪.‬‬
‫בהשראה הילדה מתחילה להכיר מדעים‪ ,‬את צידי החיים השונים‪ ,‬בשכללה את הגוף והרוח שלה‪.‬‬
‫למי הייתה ההשפעה הרבה ביותר בהצלחה של לובומילה? לסבתא‪ ,‬למורים המלומדים החכמים‪ ,‬לילדה עצמה או‬
‫לאנרגיה הכבירה‪ ,‬שהיא תמיד כמעיין מתגבר‪ ,‬של האהבה?‬
‫ אני חושב‪ ,‬אם להשמיט את המאמצים של אנרגיית האהבה‪ ,‬אז כל שאר המשתתפים בחינוך של הילדה‪ ,‬ספק אם‬‫היו מצליחים להביא אותה אפילו למחצית המושג‪.‬‬
‫ כלומר‪ ,‬אירעה הבריאה במשותף והשמחה לכולם מראותה‪ .‬והרי זה בדיוק מה שחפץ האל מהאדם‪.‬‬‫ אני מסכים‪ .‬טקס הנישואים עצמו – זה בכלל חג‪-‬יצירת‪-‬מופת שאין למעלה ממנו ביופי‪ ,‬במשמעות וברציונליות שלו‪.‬‬‫אם להשוות אותו לטקס הנישואים היום‪ ,‬אז יוצא שנעשינו אידיוטים עובדי פולחן נחות‪ .‬מה נשאר לצעירים אחרי החתונה‬
‫המודרנית? זכרונות על הטיול במכונית משום‪-‬מה ל"אש‪-‬התמיד"‪ ,‬החינגה השתויה בבית‪-‬קפה או במסעדה‪ ,‬הצעקות‬
‫"לחיים" והנשיקות הפומביות שמבזבזות את האנרגיה שנועדה לעיבור הילד‪.‬‬
‫אחרי טקס הנישואים הוודרוסי לצעירים נשארים לא זכרונות‪ ,‬אלא בית ריאלי שבשמחה בנו מיטב אומנים‪ ,‬גן עם מגוון‬
‫רב של צמחים שניטעו בידיים של קרובי‪-‬משפחה‪ ,‬חברים‪ ,‬שכנים לפרויקט של הזוג הצעיר המאוהב‪.‬‬
‫ למעשה נשאר להם המרחב האמיתי של האהבה‪ .‬ה"קן" הקדוש‪ ,‬האלוהי באמת‪ ,‬החי שבהמשך יתרחש בו עיבור‬‫הילד‪.‬‬
‫כעדים בטקס הנישואים הוודרוסי מופיעים לא שני חברים‪ ,‬כמו היום‪ ,‬אלא כל קרובי‪-‬המשפחה‪ ,‬כל אנשי הסביבה‪,‬‬
‫וחותמים לא על פיסת נייר‪ ,‬אלא בבריאה חיה על האדמה‪.‬‬
‫הנה גם הצעירים‪ ,‬כאן ביחד הם נבחנים לפני כל היישוב כשמספרים על הפרויקט שלהם לנחלה השושלתית העתידית‪.‬‬
‫וודאי אצדק אם אומר כי מה שהם מציגים‪ ,‬לאין ערוך עולה על הדוקטורטים של ימינו‪.‬‬
‫כמובן וללא ספק‪ ,‬ההגשמה החומרית של המרחב החי‪ ,‬הבית‪ ,‬המשק‪ ,‬היופי של המעשים‪ ,‬בעזרתם כל זה נברא‪ ,‬הם‬
‫גורמים חשובים‪ .‬אך לא פחות חשוב הוא עוד אספקט אחד מדהים‪ .‬תראה‪ ,‬את הצעירים מי מקדש? לא הורים‪ ,‬לא איזשהו‬
‫אדם זר מהלשכה לרישום נישואים או כומר שלרוב רואים אותו בפעם הראשונה והאחרונה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫לובומילה בעצמה מקדשת את ראדומיר! לפני כל הנוכחים היא מניחה על ראשו עטרה‪ .‬אכן הילדים של האל יכולים‬
‫לעשות כזה מעשה‪ .‬הגורם הפסיכולוגי הזה הוא לא פשוט כפי שהוא נראה על‪-‬פניו‪.‬‬
‫אדם שמאפשר לרשום את האהבה שלו לאנשים ארעיים‪ ,‬בתת‪-‬מודע כבר מוריד מעצמו את האחריות לגורל העתידי‬
‫של המשפחה‪.‬‬
‫היום מוסכמות רבות בין הזוג הצעיר הרושם את נישואיו לאלוהים‪ .‬אלה הם גם הברכה של ההורים‪ ,‬גם הרישום‬
‫בלשכה‪ ,‬גם הכומר בכנסייה‪ .‬בין הזוג הוודרוסי הצעיר והאלוהים – אף אחד‪ .‬מכאן שרק האלוהים עצמו יכול לברך את‬
‫הנישואים שלהם‪.‬‬
‫והוא אכן עושה זאת בממשות עוד לפני הנחת העטרה‪ .‬הוא שולח להם אהבה הדדית‪ .‬הוודרוסים ידעו איך לקבל אותה‬
‫ולעשותה נצחית‪.‬‬
‫אז מה התרחש לפני יצירת האדם בעידן החיים הוודרוסי של בני‪-‬האדם?‬
‫‪43‬‬
‫בריאת האדם‬
‫בריאת האדם‬
‫נערך טקס קידושי הנישואים‪ .‬אך הצעירים לא מייד קופצים למיטה לעשייה הידועה בליל הנישואים הראשון אחרי‬
‫שתיית השיכרון בחתונה‪ .‬קרובי המשפחה לא מכריחים אותם להיכנס למיטה ולאחר‪-‬מכן לכל הנוכחים בחתונה להראות את‬
‫הסדין עם כתמי הדם‪ ,‬כמו שהיו עושים זאת בטקסי חתונה רבים‪ ,‬במיוחד בקווקז‪.‬‬
‫המאוהבים הצעירים הולכים‪ ,‬כל אחד לבית ההורים שלו‪ .‬ישנים‪ ,‬אחר‪-‬כך הטבילה‪-‬הרחצה‪ .‬ובפעולות האלו גם כן‬
‫טמונה משמעות גדולה‪.‬‬
‫נמוגות ההתרגשויות הרבות מהגשת הפרויקט של הנחלה‪ ,‬מהנישואים עצמם‪ ,‬איפה שהם לגמרי היו עסוקים זה בזו‬
‫ונמצאו בשיא המתח הנפשי‪ ,‬אף כי היה נעים‪.‬‬
‫הם נחים‪ ,‬משתקמים בשינה בבית ההורים שלהם‪ ,‬כמובן‪ ,‬כשחושבים‪ ,‬היא עליו‪ ,‬הוא עליה‪.‬‬
‫אחרי יומיים מתרחשת הפגישה הראשונה שלהם כשל בעל ואישה‪ .‬ולקראת הרגע הזה הכל מוכן לבריאת הילד שלהם‪.‬‬
‫העניין כאן הוא לא רק בנוחיות החומרית‪ .‬כמובן‪ ,‬חשובים הבית‪ ,‬מקום אחזקת בעלי‪-‬החיים המוגן מפני קור‪ ,‬גם הגינה והגן‪.‬‬
‫אך בנוסף‪ ,‬יהיו חשובים המצב הנפשי והפיזי של הצעירים‪.‬‬
‫לפני השחר התעורר ראדומיר‪ .‬את אף אחד לא העיר‪ ,‬את הנזר חבש על ראשו‪ ,‬לקח עמו חולצה‪ ,‬רקומה בידיו אמו‪.‬‬
‫הוא רץ לנחל שנבע מן המעיין‪.‬‬
‫הירח האיר את הדרך לפני הזריחה‪ ,‬ועוד המחרוזות המכוכבות נצנצו במרום‪ .‬התרחץ בנחל ואת החולצה לבש‪ ,‬מהר‬
‫הלך אל הברייה היקרה לו מכל‪ .‬התבהרו השחקים‪.‬‬
‫והנה הוא לבדו עומד במקום הזה‪ ,‬איפה שלשני היישובים החג הצוהל היה לא מזמן‪ ,‬המקום שעם חלומו הוא ברא‪.‬‬
‫איזו עוצמת תחושות‪ ,‬רגשות יכולה להיות באדם ברגע כזה – לא יובן למי שלא חווה זאת אף פעם‪.‬‬
‫אפשר לומר‪ ,‬רגשות ותחושות אלוהיים הופיעו באדם‪ .‬בלב הומה הם גברו והתעצמו בצפייה לקרן אור השחר שבה‪...‬‬
‫הנה היא! היא‪ ,‬לובומילה שלו שאין נפלאות ממנה! בקרן האור השחרית מוארת‪ ,‬היא רצה לפגוש אותו ואת הבריאה שלה‪.‬‬
‫חיזיון בהתגלמות של אישה אץ לראדומיר‪ .‬אין כמובן גבול לשלמות‪ ,‬אך פתאום לשניהם הזמן עצר‪ .‬בערפל הרגשות‬
‫הם נכנסו לבית החדש‪ .‬על השולחן מיני מאכל רבים‪ ,‬הניחוח המושך של פרחים יבשים נודף מן האריג הרקום‪ ,‬בו מכוסה‬
‫המיטה‪:‬‬
‫ על מה אתה חושב עכשיו? ‪ -‬בלהט הלחישה היא שאלה אותו‪.‬‬‫ עליו‪ .‬על הילד העתידי שלנו‪ - ,‬ונרעד ראדומיר בהביטו על לובומילה‪ - .‬הו‪ ,‬כמה שיפה את! ‪ -‬לא התאפק ובעדינות‬‫בידו נגע בכתפה ובלחי שלה‪.‬‬
‫לא פשוט שמחה על הלב הייתה ללובומילה וראדומיר‪ :‬ברינה חסרת קול הם הביטו זה על זו‪.‬‬
‫"בעלי‪ - ,‬ללא הקול בלבה לובומילה לחשה‪ - ,‬בעלי‪ ,‬תודה לשמיים ולכל היקום‪ .‬איזה אושר – חיים בתוך אהבה אתה‬
‫נותן לבני‪-‬האדם‪ ,‬אלי הצודק"‪.‬‬
‫"אשתי"‪ - ,‬במבטו על לובומילה ראדומיר חשב‪ .‬היה כמעט עוצם את עיניו‪ ,‬ופוקח אותן שוב‪ ,‬כדי כאילו לפתע לראות‬
‫אותה‪ .‬כחיזיון הטוב ביותר שיש בעולם‪ .‬כמו הופעת האלה החשובה ביותר לפניו‪ .‬אך לא "כמו" הוא ראה לפניו את האלה‬
‫לובומילה‪ .‬בממשות אלה ראדומיר ראה‪.‬‬
‫הנשימה החמה את שניהם עטפה ונשאה אל המרום הלא נודע‪.‬‬
‫במיליוני השנים בפרטים איש לא יוכל לתאר את מה שקורה לו ולה‪ ,‬כאשר באהבה בפרץ הדדי בהתמזגם לאחד למען‬
‫הבריאה יוצרים בני‪-‬האדם את שדומה להם ולאלוהים‪.‬‬
‫אך בוודאות ידעו האלים‪-‬בני‪-‬האדם נושאי התרבות הוודית‪ :‬כאשר הפלא שאינו מוסבר קורה באיחוד השניים‪ ,‬בהמשך‬
‫הוא עצמו כל אחד יהיה‪ .‬ובו בעת ברגע שאין לו הסבר היקום נרעד כשהמראה לעיניו‪ :‬ברגליה היחפות על‪-‬פני הכוכבים‪ ,‬אל‬
‫הארץ שואפת‪ ,‬מחישה את פעמיה הנשמה של התינוק‪ ,‬על‪-‬ידי עצמה מגשימה את ההתגלמות של השניים והשלישי ביחיד‪.‬‬
‫הזריחה עברה ליום המאושר‪ .‬ועלתה השמש מעל פני הארץ‪ .‬ויותר באור בקרן דקיקה היא האירה אל המקום ההוא‬
‫שבו עמדו על הארץ האלים‪ .‬ויותר מאור החמה בנוגה לא נראה ומבורך אנרגיית האהבה‪ ,‬המתנה לאלי הארץ מאלוהים‪,‬‬
‫הציפה אותם באורה שלה‪ .‬ושמחה צוהלת לאנרגיית האהבה הייתה! אך האם יש לה תבונה? כן! כרגשות כולם – הם חלקיקי‬
‫התבונה‪ ,‬בין כולם חשובה ביותר היא הייתה לאלוהים‪ .‬כשחולל את בריאת הארץ הגדולה‪ ,‬דיבר אלוהים לאהבה‪:‬‬
‫ מהרי‪ ,‬אהבתי‪ ,‬מהרי בלי ההרהור‪ .‬עם הניצוץ האחרון שבך מהרי‪ .‬באנרגיית הברכה הכבירה עטפי אותם‪ ,‬את כל‬‫הבנים והבנות העתידיים שלי‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬כאשר באהבה התרחש העיבור מלובומילה וראדומיר‪ ,‬קראה האהבה לאלוהים‪:‬‬
‫ אינך נראה‪ ,‬בורא כביר‪ .‬אולם נראים הם הילדים שלך‪ .‬וכן גם לא נראית הייתי‪ .‬עתה רואה אני השתקפותי על פני‬‫הילדים שלך‪ .‬הם שלך וכאילו הם שלי‪ .‬את הילדים שיהיו להם רוצה אני לפנק ולהבין‪ ,‬איך מראש יכולת לצפות אתה‪ ,‬הבורא‬
‫הגדול‪ ,‬כשמפניך את כל כולי ללא יתרה נתת? איך יכולת לחזות את הברכה הארצית? בכל ָהדָרך ובגדולתך הופע נא למראה‬
‫הילדים‪.‬‬
‫בלחש רוח שכמעט בה לא חשים האלוהים השיב לאהבה‪:‬‬
‫ בהופעתי להסיח את הילדים שלי מבריאתם הגדולה וברת ההשראה לא אחשוב‪ .‬והן את‪ ,‬אהבתי‪ ,‬אל צרבי‬‫לבבותיהם הצעירים בפרץ הרינה שלך‪ .‬זוכר אני‪ ,‬איך בי צרבה הברכה של האנרגיה אשר לך‪ .‬ומרגיש אני‪ ,‬כמו אז‪ ,‬עכשיו עם‬
‫הרינה בילדים שלנו את צורבת‪.‬‬
‫ אלי‪ ,‬אין זה צורב‪ ,‬אלא מחמם‪ .‬אמרת "ילדים שלנו"‪ .‬אך מעט עבר בי רעד‪ ,‬לרגע התעצמה בי האנרגיה‪ .‬אולם עצרתי‬‫בעדה‪ ,‬ולא היה צורב להם‪ .‬אמרת "ילדים שלנו"‪ ,‬אז זה אומר שהם גם טיפ‪-‬טיפה שלי‪.‬‬
‫‪ -‬הנולדים באהבה יבינו‪ ,‬מי להם האב ומי האם‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫***‬
‫ וולדימיר‪ ,‬אולי לא קל‪ ,‬אך בכל זאת נסה להבין‪ .‬כלל לא המגעים האינטימיים היו העיקריים בעיבור הילד אצל‬‫הוודרוסים‪ .‬מה שהיום מחוללים בני‪-‬האדם במיטה‪ ,‬כשקוראים לעשייה הזו לעשות אהבה‪ ,‬רק פוגע באהבה‪ ,‬את האלוהים‬
‫משפיל‪ .‬אך רק לרגע הם מקבלים את הסיפוק מהתאווה‪ ,‬והוא‪ ,‬וודאי אפילו במאית לא ישתווה למה שהועיד אלוהים לאדם‪.‬‬
‫לא מטרה לסיפוק הגוף ראו אחד בשנייה הוודרוסים‪ ,‬אלא את האחר‪.‬‬
‫כאשר בלובומילה ובראדומיר הופיע הרצון לברוא את הילד‪ ,‬הם לא ראו אותו לחוד מהם‪ .‬תרבות הרגשות אחרת הייתה‬
‫בזמנים ההם‪ .‬הבעל והאישה האוהבים אחד את השנייה ראו את הילד‪ ,‬הוא בה‪ ,‬והיא בו‪ .‬ומזה שונות היו הלטיפות‪,‬‬
‫הנשיקות‪ ,‬הנגיעות‪ .‬לא בתשוקת המשגל הם נמשכו אחד לשנייה‪ .‬אלא בשאיפה הכבירה לבריאה המשותפת‪.‬‬
‫וראדומיר‪ ,‬כאת ילדו‪ ,‬חיבק לובומילה‪ .‬ובידו בעדנה ליטף את שיערה‪ ,‬נגע בחזה הטוב שלה‪ ,‬ליטף את כתפיה‪ ,‬את‬
‫כפות‪-‬ידיה נישק‪ .‬היא בידיה בפנים ובכתפיים שלו נגעה‪ .‬בעדנה אחזה את צווארו ואל החזה שלה‪ ,‬כתינוק קירבה‪...‬‬
‫יש בעולם כתבים רבים המנסים ללמד אנשים את הקרבה האינטימית‪ .‬אך לא היה‪ ,‬לא יהיה כזה כתוב שיוכל לתאר את‬
‫עיבור הילד אצל הוודרוסים‪.‬‬
‫כאן לא תפקיד ראשי היה לגוף של המאוהב והמאוהבת‪ .‬הגוף בסך‪-‬הכל מילא את רצונם של שני בני‪-‬האדם‪ .‬בזמן כזה‬
‫במימד אחר היו השניים‪ .‬וכשהיה נשלם המעשה בר הגדולה‪ ,‬לארץ הם היו שבים‪ .‬לא רגעי ובר‪-‬חלוף היה הסיפוק‪ ,‬אותו הם‬
‫קיבלו‪ .‬לעולם הוא היה נשאר עמם‪ ,‬כאילו בשלב אחד היה מרומם את האדם אל השלמות העילאית‪.‬‬
‫אז הנה ברגע הבריאה ראדומיר כבשכחה‪ ,‬כאילו עוד לא חזר מן המימד שקודם לא ידע‪ ,‬נישק את לובומילה‪ ,‬כאת ילדו‬
‫שרק נולד‪ ,‬ונרדם בחלום המאושר‪ .‬לא יכולים שלא להירדם הגברים‪ ,‬אולי מפני ששוב רוצים הם לחזור לשם‪.‬‬
‫ואילו לובומילה לא ישנה‪ .‬כאילו חשה את החלקיק הלא רגיל בתוכה‪ .‬מהמיטה קמה‪ ,‬לחלון ניגשה‪ .‬אליו השמש האירה‬
‫וחילקה את אדן החלון לחלק הבהיר והמוצל‪.‬‬
‫על‪-‬פני גבול האור והצל עם אצבע לובומילה עברה‪ .‬סביב שורש כף‪-‬היד שלה היה קשור סרט מפשתן‪ ,‬אז היא הניחה‬
‫אותו על מפגש הצל והאור‪ .‬תמיד את רגע בריאת הילד הוודרוסים ציינו‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬באותו מקום שבו התרחשו הנישואים עץ נטעו‪ ,‬אחד כזה שגזעו יהיה ישר‪ .‬ממולו נטעו את העץ השני באותו‬
‫רגע שבו על אדן‪-‬החלון האור והצל במפגש שלהם היו באותו מקום שבו הונח סרט הפשתן‪ .‬את העץ השני היו נוטעים בצל‬
‫מהגזע הראשון‪ .‬כזה מעשה איפשר להם להיזכר תמיד ברגע יצירת הילד‪ .‬וההורוסקופ‪ ,‬אם יחושב החל מהרגע הזה‪ ,‬תמיד‬
‫מדויק יותר יהיה‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי שידעו הוודרוסים על מיקום כוכבי‪-‬הלכת‪ ,‬על השפעתם על הגוף האדם‪ ,‬הם‪ ,‬על‪-‬אף גרמי‬
‫השמיים‪ ,‬יכלו לחולל מעשים צלחים‪ ,‬לשליטתם האנרגיה הגדולה נתונה הייתה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬בין העצים האלו היו שופכים את מי‪-‬השפיר ושמים את השליה באדמה‪ .‬והאדם שהתבגר שכב לישון במקום‬
‫ההוא ביום הולדתו‪ .‬מיקום כוכבי‪-‬הלכת השתנה מעט משנה לשנה‪ ,‬ובשנתו בליל כזה יכל לחוש האדם את כל המידע הבא‬
‫מהיקום‪ .‬לא עם המודע‪ ,‬יותר וודאי עם התת‪-‬מודע‪ ,‬עם ההרגשה – עד כל הארצי שהאל ברא‪ .‬ואם היה איזה מיחוש או צער‪,‬‬
‫במקום הזה הופג הוא בשינה‪ .‬אך לעיתים נדירות מאוד יכל מיחוש לפקוד את גוף הוודרוסים‪.‬‬
‫המקום‪ ,‬בו חל העיבור שלהם‪ ,‬בעיקר שימש להם לשינה‪ ,‬התוודעות לעולם ומלואו‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫על טלגוניה אפשר להתגבר‬
‫על טלגוניה אפשר להתגבר‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬שמעתי‪ :‬החכמים המלומדים ידעו איך להתגבר על תופעת הטלגוניה‪ ,‬אני מתכוון להשלכות של יחסי מין‬‫לפני הנישואים‪ .‬אם לאישה היה סקס לפני שנישאה‪ ,‬אז כפי שנודע עכשיו‪ ,‬לגבר הראשון שלה בהכרח תהיה השפעה על‬
‫החיצוניות והאופי של הילד שיהיה מהגבר האחר‪ ,‬נו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הבעל שלה‪ .‬אם לפני העיבור של הילד הם יעברו את טקס‬
‫הנישואים שעליו את סיפרת‪ ,‬אז ההשלכה של היחסים שהיו לאישה לפני הנישואים תוסר אחת ולתמיד?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬לא תמיד הילד צריך להיות דומה לגבר הראשון‪ .‬קורה שעוז חוויית המאורע החדש‪ ,‬התחושה הרגשית‬‫מוחקים את המידע על היחסים הקודמים שלא עלו יפה‪ .‬אך בכל זאת לוודרוסים יש טקס שביכולתו לעזור למחוק את הישן‬
‫שלא צריך‪ .‬את הגבר‪ ,‬את האישה הוא מטהר‪ ,‬על שלוש מחשבות להשתתף בו‪ .‬של מי הן‪ ,‬בעצמך נסה להבין‪.‬‬
‫ יותר טוב ישר בעצמך ספרי‪ ,‬אנסטסיה‪ .‬אצלי גם כך כבר הראש לוהט מרוב כל המידע הזה‪.‬‬‫ טוב‪ ,‬אספר‪ .‬אך חשוב מאוד שהאנשים בעצמם ילמדו להסיק מסקנות הדרושות להם‪.‬‬‫ הם ילמדו מתישהו‪ ,‬אבל עכשיו יותר טוב שתספרי על זה‪ ,‬כי העניין מאוד חשוב‪.‬‬‫ אז שאל את השאלה המעוררת בך את העניין הזה במידה המלאה‪.‬‬‫ איך זה במידה המלאה?‬‫ וולדימיר‪ ,‬הן ידוע לך שהתופעה הזו נוגעת לא רק לנשים‪ ,‬אלא באותה המידה גם לגברים‪ .‬ליחסים של הגבר לפני‬‫הנישואים בדיוק אותה השפעה על הילד העתידי‪ .‬ומנערה הגונה ביותר ובתולה יכול להיוולד לא ילד שלה‪ ,‬אם הגבר אינו‬
‫בתול‪ .‬אתה יודע על כך‪ ,‬וולדימיר ?‬
‫ כן‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬זה ידוע לי‪ ,‬לצערי‪ .‬קראתי על איך שחייל סיים לשרת בצבא ובדרכו הביתה השתכר בתחנת‪-‬רכבת‬‫ושכב עם פרוצה‪-‬אסיאתית‪ .‬בא לכפר שלו‪ ,‬התחתן עם בחורה שחיכתה לו‪ ,‬נולד להם ילד עם עור שחום ועיניים כאלה כמו‬
‫לאסיאתים‪ .‬כולם האשימו את הבחורה‪ ,‬למרות ששם בסביבה אפילו לא היה זכר לאסיאתים‪ .‬אבל חשבתי לי‪ ,‬לא בהכרח‬
‫צריך לדבר גם על גברים‪.‬‬
‫ בהכרח גם על גברים צריך לדבר‪ :‬להם עיקר התפקיד בטקס‪.‬‬‫והטקס הוא כזה‪ .‬במקום שבו חיים בני‪-‬הזוג בטבע הגבר צריך להציע מיטה תחת שמי כוכבים‪ .‬בעצמו עליו להציע‬
‫לעצמו ולאישה שלו‪ .‬במשך שלושה ימים עליהם לצום‪ ,‬שלושה ימים לישון תחת השמיים הככובים‪ .‬ובכל פעם לפני השינה‬
‫הגבר את האישה שלו ירחץ במים ממעיין ואת עצמו גם כן‪ .‬הגבר ינגב את האישה במה שארוג מפשתן‪ ,‬אך לא גם את עצמו‪,‬‬
‫אלא רק בידיו יסיר את טיפות המים מגופו‪ .‬רטוב עדיין‪ ,‬הגבר צריך לשכב עם האישה במיטה‪ .‬בכל שלושה הימים האלה‬
‫קרבה אינטימית לא תהיה ביניהם‪.‬‬
‫בלילה הראשון בטרם יירדמו תחת השמיים המכוכבים‪ ,‬שיסלחו אחד לשנייה על העבר‪ ,‬ומן ההתחלה‪ ,‬מהלילה‬
‫הראשון‪ ,‬שידמיינו על הילד העתידי‪.‬‬
‫הגבר צריך לחשוב שהילד יהיה דומה לאישה שלו‪ ,‬והאישה‪ ,‬שתדמיין אותו דומה לגבר‪.‬‬
‫כששלושת הימים האלה יעברו‪ ,‬אפשר לבוא בקשר האינטימי‪ ,‬כוכבי‪-‬הלכת ימחקו בהם את המידע על העבר‪ ,‬על‬
‫הילדים שלא קיבלו ראשית לחייהם‪.‬‬
‫אולם לפני שיקיים את יחסי המין עם האישה‪ ,‬הגבר גם יקדש אותה לנישואים‪ .‬בטקס הנישואים הוודרוסי בחורה עושה‬
‫זאת‪ :‬היא מניחה את הזר‪-‬העטרה על ראש הנבחר שלה‪ ,‬אך בטקס שעליו אני מספרת לך הגבר יקדש את האישה‪.‬‬
‫את הטקס הזה לא חייבים לעבור אותם בני‪-‬זוג שביחד חיפשו את המקום לנחלה העתידית שלהם‪ ,‬מצאו אותו וחיים בו‪.‬‬
‫ למה הם לא חייבים?‬‫ החיפוש עצמו‪ ,‬כבר שלושה הימים הראשונים של הדאגה למקום החדש יטהרו אותם‪ ,‬אם במשך שלושה ימים הם‬‫יחלמו על הילד העתידי עוד מבלי לשים ראשית לחייו‪...‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬ואיפה המחשבה השלישית? אמרת‪ ,‬צריך שלוש מחשבות ביחד‪.‬‬‫ כן‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ובמקרה הזה שלוש מחשבות היו‪ .‬כבר בלילה השלישי‪ ,‬כשהגבר והאישה ישנו תחת השמיים‪ ,‬במחשבה‬‫שלו עזר להם הילד העתידי‪.‬‬
‫ ואיפה הוא היה?‬‫ שם‪ ,‬איפה שכל הילדים מחכים להתגלמות בגוף גשמי לפני ההתעברות‪.‬‬‫אז הנה זה כל הטקס שאותו חכם מלומד גדול חישב והעניק לאנשים‪ ,‬ובעצמו שמח‪ ,‬עד כמה שהטקס הוא בר השפעה‪.‬‬
‫יותר משפחות מאושרות נהיו בזכותו‪.‬‬
‫הכל הבנת‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬על הטקס הזה תוכל לספר לאנשים?‬
‫ בטח‪ ,‬הבנתי‪ ,‬הכל אני אספר‪.‬‬‫ ולא תוסיף מאום לסיפור שלי ?‬‫ לא‪ ,‬לא אוסיף‪.‬‬‫ אז לא מועיל הטקס יהיה‪.‬‬‫ איך? למה?‬‫ לא תפעל המחשבה של האמהות והאבות שלנו‪.‬‬‫ אה‪ ,‬נכון‪ ,‬אמר לי על זה הסבא‪ ,‬שאנחנו צריכים להודות לפניהם באשמה שלנו‪ .‬אני אזכיר על כך לקוראים‪ .‬אם כי לא‬‫כל‪-‬כך מובן לי‪ ,‬למה דווקא הדור שלנו צריך להרגיש את החרטה? הרי לא אנחנו הסתרנו והכחדנו את התרבות שלהם‪.‬‬
‫ כמובן‪ ,‬אפשר גם כך לחשוב‪" :‬לא אנחנו"‪ .‬אך יוטב אם מחשבה אחרת תבוא‪.‬‬‫‪ -‬איזו?‬
‫‪46‬‬
‫לדור שלנו הכבוד הגדול והברכה להשיב את תרבות ההורים הקדמונים שלנו‪ .‬לקשור עמם את החוט הקרוע‪ .‬רק אז‬
‫הגילויים הגדולים יחלו באנשים‪ .‬רק אז המחשבות של הורינו יעזרו לשלנו‪ .‬ואילו כעת אי‪-‬ההבנה שלנו מאלצת אותן להיות‬
‫כנגדנו‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫הפסיכולוגיה של היווצרות והופעת האדם לעולם‬
‫הפסיכולוגיה של היווצרות והופעת האדם לעולם‬
‫בהתייחסות לנושא הזה‪ ,‬מראש צריך לציין כי לפי המידע של אנסטסיה‪ ,‬תהליך העיבור‪ ,‬ההיריון והופעת האדם לעולם‬
‫– בעיקרו הוא תהליך לא פיסיולוגי‪ ,‬אלא פסיכולוגי‪ .‬זוהי פסגת היצירה במשותף של גבר ואישה‪ .‬זוהי תוצאת העבודה‬
‫העילאית של המחשבות‪ ,‬הרגשות‪ ,‬האינטלקט שלהם‪.‬‬
‫בתחילה אצלי‪ ,‬כמו גם‪ ,‬אני חושב‪ ,‬אצל קוראים רבים‪ ,‬כזאת טענה עוררה תמיהה‪ ,‬והנה על‪-‬כן אציג את הדו‪-‬שיח שלנו‬
‫בנושא הזה יותר במפורט‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬נו אבל למה את אומרת שהוא פסיכולוגי בעיקרו? הרי בבטן של אמא מתפתח עובר ממשי‪ ,‬חומרי‪.‬‬‫האישה חווה תחושות פיסיולוגיות ממשיות‪ ,‬לפעמים כאבים‪ .‬המון ספרים נכתבו בנושא ההריון והלידה‪ ,‬ובחלק מהם בפרטי‪-‬‬
‫פרטים מסופר‪ ,‬מה ואיך אישה הרה צריכה לעשות דווקא ברמה הפיסיולוגית‪ .‬זה אומר שבכל זאת במקום הראשון‬
‫פיזיולוגיה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אכן כזאת דעה הושרשה היטב בחברת בני‪-‬האדם‪ ,‬זאת עובדה מאוד מעציבה והיא אומרת על כך שהמרכיב‬‫העיקרי של ה"אני" האנושי נדחה לאחור או שכליל נמנע‪ .‬הנה זאת מדוע נולדים לעולם בני‪-‬אדם שהישות שלהם רחוקה‬
‫מהדמות של אלוהים‪.‬‬
‫בעצמך תחשוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬ברחמה של אם העובר חי ומתפתח‪ ,‬לא מפני שמישהו רשם כתבים כלשהם בנושא הזה‪,‬‬
‫אלא מפני שכך ייעד זאת הבורא‪ ,‬הטבע‪ .‬להתערב בתהליך הזה שהוא מושלם במידה העילאית‪ ,‬זה אומר להמיר את הטבעי‪,‬‬
‫המושלם במלאכותי ופחוּת בשלמותו‪.‬‬
‫תכנון הפיזיולוגיה של התהוות גוף האדם ע"י הבורא נעשה‪ ,‬והיא יכולה להתנהל מעצמה‪ ,‬בלי להטריח את האם והאב‬
‫בתדרוך לתהליך הזה‪.‬‬
‫הפסיכולוגיה‪ ,‬הפילוסופיה של הולדת האדם – תהליך ברמה לאין ערוך גבוהה יותר‪ ,‬ולגמרי הוא כולו בשליטת האם‬
‫והאב‪ .‬זוהי בריאה משותפת של האדם והאל‪.‬‬
‫הכאב שקורה ברגע לידת התינוק מעיד על הגישה הפסיכולוגית הלקויה של ההורים לתהליך הלידה‪.‬‬
‫בתנאים הטבעיים של הטבע המוני בעלי‪-‬חיים מולידים את הצאצאים שלהם‪ ,‬ואף‪-‬אחד לא מת בלידה‪ ,‬לא מתענה‬
‫בכאב‪ .‬וגם לברייה האהובה שלו‪ ,‬לאדם‪ ,‬הבורא לא חשב על כאב‪ .‬כמו שההורים האוהבים לא ירצו כאב לילדים שלהם‪.‬‬
‫בהגשמת הייעוד הנעלה ביותר שלה – בריאת האדם‪-‬האל – מתנה גדולה הבורא ייעד לאישה שבבטנה נשאה את‬
‫העובר האלוהי‪ .‬המתנה – תחושת רוב הברכה‪ ,‬שרשרת רגעי התפעלות ושמחה בעת הלידה‪ ,‬ולא כאב‪ .‬להיפך‪ ,‬תהליך לידת‬
‫האדם‪ ,‬עליו להיות נעים‪ ,‬שמח‪.‬‬
‫מרומה בידע האוקולטי‪ ,‬בהשאה של הצד שאין הוא אור‪ ,‬בהתערבותו המותעית האדם בעצמו עשה את לידת העולל‬
‫כואבת לאם שלו‪ ,‬הלם ממית לעולל עצמו‪.‬‬
‫ על איזה הלם‪ ,‬שהוא עוד גם קטלני לעולל‪ ,‬את מדברת? הוא הרי בסך‪-‬הכל נולד‪.‬‬‫ כן‪ ,‬נולד‪ ,‬רק לא מבין‪ ,‬מדוע בלידתו בגסות משהו דוחף אותו החוצה מהחלל המושלם והנעים ומדוע אמו מתענה‬‫וחווה כאב‪ .‬מאוד סובל הוא מהכאב של אמא‪.‬‬
‫ מה‪ ,‬ממש בלי שום כאב יכולה להיות הלידה?‬‫ לא פשוט בלי כאב‪ ,‬אלא בהנאה הרבה ביותר ושמחה‪.‬‬‫ נו אז הנה היום הרפואה יכולה להבטיח לידה כמעט בלי כאב עם הרדמה‪.‬‬‫ ההרדמה מפחיתה מהכאב של האם‪ ,‬אך תעצים את כאבו הנפשי של הוולד‪ ,‬הן בהרדמה הוא מאבד את הקשר עם‬‫אמא‪ .‬כזאת תחושה תשכין בו פחד‪ ,‬חוסר בטחון עצמי‪ ,‬הם יהיו בו‪ ,‬אפילו כשהוא כבר מבוגר‪ ,‬גם בימי הזקנה המופלגת‪ .‬הם‬
‫ימנעו ממנו שוב להתגלם בחיים‪.‬‬
‫ אבל למה כך זה קורה?‬‫ כשחי האדם ברחם של אמא שלו‪ ,‬כה נוח‪ ,‬נעים‪ ,‬שקט לו שם‪ .‬כל מה שהוא זקוק לו פיזית הוא מקבל‪ .‬היעדר בעיות‬‫האופייניות לחיי היומיום של האדם מאפשר לו להרגיש את הבריאה כולה‪.‬‬
‫בתשעת החודשים מאת בריאת העולם נודע לו כל המידע על הבריאה המופלאה‪ ,‬על הייעוד של האדם‪.‬‬
‫נפלא הוא עולמו ברחמה של האם וכה נרחב‪.‬‬
‫ופתאום מאושרו העילאי בגסות משהו רוצה לדחוף אותו החוצה‪ .‬כל הנשים יודעות‪ :‬זה התחילו הצירים‪ ,‬כמו מה שבא‬
‫ואין מנוס ממנו‪ ,‬ולכן אנשים לא חושבים על התחושות שעלול לחוות מהם היילוד‪ .‬ובעולם העכשווי נשים מעטות יודעות שלא‬
‫להפחיד‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬להרגיע הן יכולות את הילד שלהן כשבאים הצירים‪ ,‬לדבר אליו‪ ,‬לתקשר איתו‪ ,‬להזמין להיוולד לעולם‪,‬‬
‫בעוד בעצמן לא ירגישו כאב‪.‬‬
‫את הקול הקורא של אמא ושל אבא שלו הוא ישמע‪ ,‬את הלוחץ אותו יראה כמחבק וקורא לו‪ ,‬ירצה להתוודע לחדש הלא‬
‫רגיל עם הרצון שלו לבוא לעולם‪.‬‬
‫עם הרצון שהוא שלו לבוא לעולם‪ ,‬בכך טמונה חשיבות לא רגילה‪ .‬כל המידע מהאלוהים יהיה שמור בו בכזאת לידה‪.‬‬
‫כאשר אישה נבהלת מהצירים‪ ,‬ברחמה חש את הפחד האדם‪.‬‬
‫כשהאישה חווה כאב מהצירים ורק על עצמה חושבת‪ ,‬כפליים כואב לאדם שבבטן שלה‪ ,‬הוא מרגיש נטוש‪ ,‬והעיקר –‬
‫חסר אונים ומגן‪ .‬כאלה רגשות הם מזיקים ואינם עוזבים‪ .‬הם מוחקים את המידע שלפני כן קיבל על העולם כולו‪ .‬מוחקים‪,‬‬
‫כיוון שנוגדים לו‪ .‬בתנאי כזאת לידה לראשונה בחייו האדם חש את עצמו לא שליט העולם‪ ,‬אלא חדל‪-‬אישים שעליו שליטה‬
‫של איזשהם כוחות‪.‬‬
‫נולד הגוף של האדם‪ ,‬אלא שבו לא תיוולד רוח האדם השליט והבורא בטוב‪-‬הלב‪ .‬דמותו של כזה אדם לא תהיה כזו של‬
‫אלוהים‪ ,‬אלא הוא יהיה רק עבד לישות אחרת‪ ,‬במשך כל חייו ללא הועיל ינסה להשתחרר מהשעבוד‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫מלכי העולם‪ ,‬הנשיאים‪ ,‬בדומה לשומרים‪ ,‬למשרתים שלהם‪ ,‬גם הם הרי עבדים לנסיבות הקיימות‪ .‬כאילו שמחליטים‬
‫דברים חשובים‪ ,‬שואפים להשיג לעצמם חיים מאושרים‪ ,‬אך רק יותר ויותר אומללים נהיים החיים שלהם ואין מוצא‪ ,‬המים‬
‫משחירים והאוויר‪.‬‬
‫בעת הלידה המחשבה על היעדר מוצא‪ ,‬שאותה לתודעה מחדיר הכאב‪ ,‬לא מתירה לחברת בני‪-‬האדם לקבל החלטות‬
‫נכונות‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬תמונה זוועתית יוצאת עם כזאת לידה‪ .‬אולי באמת טוב שיש היום נשים שעושות ניתוח קיסרי? אז דבר כזה לא‬‫קורה‪ ,‬איך את חושבת?‬
‫ קורה‪ .‬קשה לקרוא לזה לידה של אדם‪ ,‬יותר זה דומה לניתוח רגיל‪ .‬בכך מי מביא את האדם לעולם‪ ,‬האמא שלא‬‫ילדה את היילוד‪ ,‬או הכירורג החותך את העובר מגופה של האם?‬
‫עוד לא הופיע לעולם‪ ,‬לפתע הוא מאבד את הקשר עם אמא‪ ,‬ומכאן שגם עם כל העולם‪ .‬אחר‪-‬כך בכוח שולפים אותו מן‬
‫הרחם‪ .‬לשם מה? לאן? ולמה בגסות שכזאת? ולמה שום דבר לא תלוי בו? בשבילו כל העולם קורס!‬
‫אנשים חושבים‪ ,‬נולד האדם הקטן‪ ,‬אבל הוא בלידה מרגיש כי אבדו חייו‪ .‬ובד בבד עם כך שנראה כי חי היילוד‪-‬האדם‪,‬‬
‫לאמיתו של דבר רק הגוף חי נשאר‪ .‬עם השאריות העלובות מישות הרוח שלו כל חייו הוא ינסה למצוא את ה"אני" האלוהי‬
‫שלו‪ .‬בכך רק אביו ואמו אשמים‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬כפי שהבנתי‪ ,‬בנשים תלוי העתיד של הצאצאים שלהן‪ ,‬באופן שבו הן עוברות את ההריון ויולדות את‬‫הילדים‪ ,‬והעתיד של כל הציוויליזציה האנושית‪ .‬נכון ?‬
‫‪ -‬כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬נכון‪ .‬אך לא פחות‪ ,‬אלא באותה המידה לידת האדם תלויה באב‪ ,‬בגבר‪.‬‬
‫כשהגבר יילד את הילד‪...‬‬
‫כשהגבר יילד את הילד‪...‬‬
‫ אבל רגע‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬תסבירי‪ ,‬למה את מתכוונת במילים "הגבר יילד את הילד"? הרי גבר לא יכול ללדת‪ .‬פיזיולוגית‬‫הוא לא יכול‪.‬‬
‫ אך הרי בדיוק בזה כל המרמה‪ .‬כשגרמו לרוב האנשים להאמין כי בלידה העיקר – התהליך הפיזיולוגי‪ ,‬בכך הדיחו‬‫מהלידה את רוחו הכבירה של הבורא‪-‬האב‪ .‬וליתר דיוק‪ ,‬מהאל‪-‬האב מנעו את הלידה‪ .‬והנה חוסר נוכחותו בא לידי ביטוי‬
‫בכאב אצל האישה‪ ,‬אחר‪-‬כך בסבל של האנשים‪.‬‬
‫ תפרטי יותר‪ ,‬מה התפקיד של גבר בלידה? ולמה זה שהוא מורחק מהלידה –שווה הדחה של אלוהים? הגבר‪-‬האב‬‫צריך ליילד את האישה שלו?‬
‫ כלל לא בהכרח הגבר צריך ליילד‪ ,‬מספיק שיהיה נוכח לצדה‪ ,‬לא בכך עיקר ייעודו של האב‪.‬‬‫ נו אז במה עיקר הייעוד?‬‫ כדי להבין‪ ,‬צריך להבהיר לעצמך‪ :‬הרחם של האם מזינה את גוף העובר שקיבל בה את ראשית חייו מהגבר האהוב‪.‬‬‫את גופו היא מזינה‪ ,‬לגוף החשיבות שלו‪ ,‬אך העיקר הרי לא בגוף עצמו‪.‬‬
‫העובר מגיב למצבה הנפשי‪ ,‬לרגשות של אמו ובאותה המידה לרגשות של האב‪.‬‬
‫כשהבעל מדבר לאשתו ההרה‪ ,‬העובר לא מבין את דברי ההורים שלו‪ ,‬עד הסוף הוא לא מבין את משמעות המילים‬
‫הנאמרות‪ ,‬אך ברגישות חש את רגשות ההורים שלו‪.‬‬
‫לפעמים הגברים‪ ,‬בפרץ רגשי עדנה‪ ,‬יכולים ללטף את בטנה של האישה ההרה‪ ,‬ויקרבו אוזן להקשיב לתזוזות של‬
‫הקטן‪ .‬כזה מגע של גבר נעים לאישה‪ ,‬אך העובר החי בה‪ ,‬על‪-‬אף הנראה כי פיזית הוא לא יכול להרגיש את המגע‪ ,‬הוא חש‬
‫בו ברמה לאין ערוך יותר גבוהה‪.‬‬
‫שטף הרגשות מהאם והאב בא אליו‪ ,‬בשמחה גדולה הוא מקבל אותו‪ ,‬בהרגשת ברכה‪.‬‬
‫ברמת הרגשות גם את המחשבות מבין העובר‪.‬‬
‫כשההורים עוברים את חודשי הצפייה לילד באהבה‪ ,‬בהבנה הדדית‪ ,‬חושבים עליו‪ ,‬אז משרק חלה ההתעברות שלו‪ ,‬כל‬
‫הזמן הוא נמצא בשדה האנרגטי של האם והאב‪ ,‬והוא נעים לו‪.‬‬
‫דרך הרגשות של אמו ואביו הילד חש את המרחב הסובב שהוא מבעד לרחם האימהית‪.‬‬
‫אם האב שנמצא לצד האישה ההרה ישמע את ציוץ הזמיר וישמח לו‪ ,‬אז ברחם של אמא העובר ירגיש גם את השירה‬
‫של הזמיר‪ ,‬וגם את השמחה של אביו‪ .‬כשייוולד‪ ,‬יגדל‪ ,‬גם הוא‪ ,‬כמו אז‪ ,‬בבטן של אמא‪ ,‬ישמח לשירה של זמיר‪.‬‬
‫אם האבא או האמא ייבהלו פתאום‪ ,‬כשיראו נחש‪ ,‬גם האדם הנולד תמיד ייבהל כשיראה נחש‪ .‬כשעוד היה ברחם‪ ,‬הוא‬
‫כמובן לא יכל לראות את הנחש‪ ,‬אך דרך הנראה על‪-‬ידי ההורים המידע עליו יישמר בתת‪-‬מודע לכל ימי החיים‪.‬‬
‫כשהאב יודע לשיר שירים לאישה ההרה‪ ,‬האדם הקטן‪ ,‬כשיגדל‪ ,‬ישיר אותם לא רע יותר ממנו‪ .‬אם במחשבותיו על‬
‫הכוכבים יהרהר האב‪ ,‬אחר היוולדו יגלה בהם עניין הצאצא‪.‬‬
‫ גם אני שמעתי על איך שמלחין אחד הרבה פעמים היה מנגן בפסנתר לאשתו‪ ,‬כאשר הייתה בהריון‪ ,‬ובין האחרות כל‬‫פעם היה חוזר על המנגינה שאשתו אהבה‪ .‬אבל אחר‪-‬כך הם נפרדו עוד לפני שנולד להם בן‪ .‬כשהילד גדל‪ ,‬האישה שלחה‬
‫אותו ללמוד בבית‪-‬ספר למוסיקה‪ .‬ויום אחד האישה שמעה איך הילד הקטן ניגן את המנגינה של אבא בפסנתר‪ .‬ברגע‬
‫ששמעה את זה‪ ,‬האישה ההמומה חשבה שהבן שלה מצא איפשהו את התווים הישנים‪ ,‬כי המנגינה הזו לא הושמעה בשום‬
‫קונצרט‪ ,‬התווים לא פורסמו בשום מקום‪ .‬כשנכנסה לחדר‪ ,‬ראתה שהבן שלה ניגן בכלל לא לפי תווים‪ .‬היא שאלה אותו‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫ יקירי‪ ,‬מי לימד אותך את המנגינה הזו?‬‫ אף אחד‪ - ,‬ענה הילד‪ - ,‬אני פשוט איפשהו שמעתי אותה‪ ,‬רק איפה שמעתי‪ ,‬לא זוכר‪ .‬אני אוהב אותה‪ .‬ואת‪ ,‬אמא?‬‫ גם אני מאוד אוהבת אותה‪ - ,‬האישה ענתה ושאלה אותו‪ - :‬אבל איך יכולת לזכור אותה‪ ,‬הרי כשאתה לומד מוסיקה‬‫בבית‪-‬הספר‪ ,‬אפילו עם תווים‪ ,‬לא מייד אתה מצליח לנגן את היצירות החדשות?‬
‫ כן‪ ,‬לא מייד‪ ,‬אבל את זאתי משום‪-‬מה מהר זכרתי‪ .‬כאילו שבי היא הייתה‪ .‬אני רוצה להמשיך אותה ועוד להוסיף‬‫באותו הסולם‪.‬‬
‫הילד המשיך את המנגינה של אבא ששמע כשהיה ברחם‪ .‬גם הוא‪ ,‬כמו אבא שלו‪ ,‬נעשה מלחין‪.‬‬
‫ דוגמא טובה הבאת‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬והיא לא יחידה‪ .‬דוגמאות רבות אומרות על כך שאת חינוך האדם צריך להתחיל מעוד‬‫הוא ברחם האם שלו‪ .‬ואפילו קצת לפני שחלה ההתעברות שלו‪.‬‬
‫ איך לפני? הרי לפי העיבור אין עוד אף‪-‬אחד?‬‫ הנה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אמרת לי על הטלגוניה‪ ,‬על כך שהילד הנולד לאישה‪ ,‬קורה שהוא דומה לגבר הראשון שלה‪ ,‬ולא לזה‬‫שאיתו מתרחש ההריון החומרי‪ .‬אז הנה בדיוק התופעה הזו אומרת על כך שהאדם‪ ,‬אפילו עוד לא היה העיבור שלו‪ ,‬אלא רק‬
‫עודו עומד בתור‪ ,‬קורא את המידע של האב‪.‬‬
‫ מה‪ ,‬יש כזה תור?‬‫ כן‪ .‬ברגע שאירעה קרבה אינטימית בין גבר ואישה‪ ,‬במרחב נולדת רוח המוכנה להתגלם בגוף גשמי‪.‬‬‫ ואפילו אם המגע האינטימי היה סתם כך‪ ,‬לא בשביל הלידה?‬‫ הרוח מופיעה‪ ,‬כשהגבר מסופק‪.‬‬‫ את מתכוונת לאורגזמה?‬‫ המילה הזו לא ללבי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מאחוריה מידע כוזב על המהות‪.‬‬‫ נו בסדר‪ ,‬שיהיה מסופק‪ .‬אבל נו לפחות איכשהו את יכולה להוכיח שמופיעה הרוח הזו?‬‫ את ההוכחות‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אתה תמצא בעצמך‪ ,‬באם תרצה‪ .‬הן לאדם אחד מהות העניין הזה תהיה מובנת רק ממילים‬‫ספורות שנאמרו‪ ,‬לאדם אחר יהיה צריך להקדיש שנים‪ ,‬להמציא הוכחות מרובות‪ ,‬אבל גם אז הוא עשוי לא לרצות להבין‪.‬‬
‫ והמדע המודרני יכול לתת הוכחות‪ ,‬עקיפות לפחות‪ ,‬למה שאמרת?‬‫ בוודאי‪.‬‬‫ איזה מהמדעים זה יהיה‪ ,‬ביולוגיה‪ ,‬גנטיקה? אני צריך לדעת את זה כדי שיהיה קל יותר לחפש הוכחות‪.‬‬‫ וולדימיר‪ ,‬בפיזיקה תוכל למצוא אותן בנקל‪.‬‬‫ בפיזיקה? מה זה קשור לפיזיקה? הרי דיברת על רוחני‪ ,‬כאן אזוטריקה צריך‪ ,‬לא פיזיקה‪.‬‬‫ בפיזיקה יש חוק שימור אנרגיה‪.‬‬‫ נו ואיך זה קשור ?‬‫ במהלך יחסי המין בגבר עולה וגוברת אנרגיה בעלת עוצמה בלתי‪-‬רגילה‪ ,‬וברגע מסוים הוא פולט אותה‪ .‬על‪-‬פי חוק‬‫שימור האנרגיה‪ ,‬היא לא יכולה כך סתם להיעלם לשום מקום‪ ,‬אלא יכולה לעבור ממצב אחד למצב אחר‪ .‬אז הנה במקרה‬
‫הזה האנרגיה האדירה של הגבר‪ ,‬השחרור המבזיק שלה מגבש את הרוח‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬משכנע‪ .‬אבל יחד עם זה גם מצער‪ .‬רק לחשוב‪ ,‬כמה רוחות יצרו גברים‪ ,‬והן לא קיבלו את ההגשמה החומרית‬‫שלהן? יש אותן בטח פי כמה וכמה יותר מבני‪-‬האדם החיים בעולם?‬
‫ כן‪ ,‬פי הרבה מאוד‪.‬‬‫ הן סובלות או שנשארות אנרגיה שכלום לא מבינה?‬‫ יש להן רגשות‪ .‬לא לתאר את הייסורים שלהן‪.‬‬‫ ומי שמקבל את ראשית החיים‪ ,‬מייד מתחיל להרגיש את ההורים?‬‫ כן‪ ,‬מייד‪ ,‬ובמידה שווה גם את האם‪ ,‬וגם את האב‪.‬‬‫בתשעת החודשים שבהם חי האדם הקטן ברחמה של אמו דברים רבים יכולים ללמד אותו ההורים‪ .‬ועל החומר הנלמד‬
‫אין צורך לחזור‪ ,‬בו ברגע ולכל ימי חייו זוכר הוא את כל אינפורמציה הבאה דרך ההורים שלו‪.‬‬
‫האב השולט בידע במלוא המידה‪ ,‬במשך כל תשעת החודשים האלה כאילו נושא‪ ,‬מגבש את ה"אני" הרוחני‬
‫והאינטלקטואלי של הילד שלו‪.‬‬
‫דווקא הוא‪ ,‬האב‪ ,‬אחראי למרכיב העליון של האדם‪ ,‬ובכך תפקידו הוא כמו זה של אלוהים‪.‬‬
‫דווקא האב יולד את המרכיב הרוחני של האדם‪ .‬לכל תשעת החודשים האבות צריכים להרכיב תוכנית המגבשת את‬
‫הרוח‪ ,‬האופי‪ ,‬האינטלקט של האדם לעתיד‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬מה שאת מדברת עליו זה תכנית‪ ,‬אבא ששולט במלוא הידע על תהליך החינוך לילד שלו שעוד ברחם‬‫האם‪?..‬‬
‫ אני מדברת לא על חינוך הילד על‪-‬ידי האב‪ ,‬אלא על ההולדה‪ .‬האב לא מחנך‪ ,‬אלא דווקא יולד את ה"אני" השני הלא‬‫חומרי של בנו העתידי או בתו העתידית‪.‬‬
‫ אצלנו כזה מושג‪ ,‬אני חושב‪ ,‬בכלל לא קיים‪ .‬וחבל‪ .‬נחשב שעיקר התפקיד של גבר נגמר עם תחילת ההיריון של‬‫האישה‪ .‬אחר‪-‬כך במקרה הטוב האב עוזר בענייני הבית לאישה ההרה שלו‪ ,‬מספק לה את כל מה שצריך‪.‬‬
‫ למרבה הצער‪ ,‬אכן על‪-‬פי רוב כך זה קורה‪.‬‬‫ אז בתנאים כאלה מי מגבש את המרכיב הרוחני הראשי של האדם‪ ,‬אם האבא לא מבין את הייעוד שלו?‬‫ המקרי או מי שירצה‪ ,‬מי שיודע על הייעוד הזה ורוצה לנצל אותו לתועלתו האישית‪.‬‬‫ אז יוצא שגברים שלא יודעים על היכולת שלהם להשתתף במלוא המידה ביצירת התכונות של הילדים שלהם‪ ,‬החל‬‫מההתעברות‪ ,‬אחר‪-‬כך מגדלים ילדים שהם כאילו לא עד הסוף שלהם?‬
‫‪50‬‬
‫ מצער מאוד‪ ,‬אך פעמים רבות כך זה קורה‪.‬‬‫אני חושב שהתחלתי להבין את משמעות הדברים של אנסטסיה ועל רקע הזה‪ ,‬גם עד כמה שדפוקים החיים שלנו‪ .‬אולי‬
‫כל הזעזועים החברתיים קורים דווקא בגלל שאנחנו‪ ,‬רוב רובנו‪ ,‬אפילו כאשר נמצאים עם הילדים שלנו‪ ,‬למעשה מעט במה‬
‫מהווים קרובי משפחה שלהם‪ .‬אנחנו זורקים אותם לראוּת עיני הגורל‪ ,‬מפקידים אותם בידי מישהו‪ .‬אבל במהלך השיחה‬
‫בנושא הזה עם אנסטסיה לא הנסיבות החברתיות‪ ,‬אלא אישיות עוררו בי רגשות מרים‪ ,‬אולי אפילו מרים עד כי אין מוצא בכל‬
‫החיים‪ .‬ואפילו לא רציתי יותר להגיד שום דבר‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬החוורת‪ ,‬כבו העיניים‪ ,‬מדוע? ‪ -‬אמרה אנסטסיה‪ ,‬כשראתה מה שהיה איתי‪.‬‬‫ כבר אין כוח יותר לדבר על זה‪ ,‬אנסטסיה‪.‬‬‫ בערך אני יודעת‪ ,‬מה עכשיו קרה לך‪ .‬אך יוקל לך‪ ,‬אם אתה בעצמך תוכל לנסח את הגורמים להרגשתך המרה‪.‬‬‫ מה יש פה לנסח‪ ,‬גם ככה הכל ברור‪ .‬כשהבנתי את כל החשיבות שבמידע שלך על לידת ילדים‪ ,‬אז ביחד עם זה גם‬‫הבנתי שלא השתתפתי‪ ,‬כמו שהייתי צריך‪ ,‬בלידת הבת שלי פולינה‪ .‬אבל אז לא אני‪ ,‬לא אשתי לא ידענו‪ ,‬איך‪ ,‬מתברר‪ ,‬צריך‬
‫להתייחס להולדת ילדים‪ .‬אבל את ידעת את המידע הזה‪ ,‬ילדת לי בן‪ ,‬בת‪ ,‬ואני‪ ,‬ויוצא ששוב לא בעניין‪ .‬את ידעת‪ ,‬ועדיין‪ ,‬לא‬
‫סיפרת לי בזמן‪ ,‬מה אבא צריך לעשות‪ .‬ואפילו אני עוד זוכר איך אמרת שבכלל במשך זמן מסוים אני לא צריך לראות את הבן‬
‫שלי‪ ,‬אפילו כשכבר יחיה בעולם‪ .‬למה כך עשית‪ ,‬אנסטסיה ?‬
‫ כן‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬כך אמרתי לך‪ .‬אבל תחשוב בעצמך‪ ,‬מה היית מלמד את הבן בחיותך לצדי בתשעה החודשים בטייגה?‬‫רוצה‪ ,‬אני אגלה לך את התשובה?‬
‫ נו‪.‬‬‫ הרי בימים ההם ביקשת שאעזוב את קרחת‪-‬היער של השושלת שלי בטייגה‪ ,‬את מרחב האהבה שלי שאותו גיבשו‬‫עוד ההורים שלי‪ .‬רצית שאלד בעיר‪ ,‬בבית‪-‬חולים‪ .‬אחר‪-‬כך אמרת שאת הבן שלנו צריך לרשום לגן‪-‬הילדים ובית‪-‬הספר‬
‫הטובים ביותר‪ ,‬שתעשה ממנו איש‪-‬עסקים ויהיה עליו להמשיך את העסקים שלך‪.‬‬
‫ נו אמרתי‪ ,‬הרבה דברים אז לא ידעתי‪ ,‬אחר‪-‬כך בכל זאת השלמתי עם זה שאת לא יכולה או לא רוצה לחיות בעיר‪,‬‬‫אבל גם אז לא הצעת לי להישאר איתך בטייגה‪.‬‬
‫ ואם הייתי מציעה‪ ,‬היית נשאר?‬‫ לא יודע‪ ,‬אולי‪.‬‬‫ ומה היית אז עושה?‬‫ כמו כולם‪ ,‬איזושהי עבודה שעושים גברים בבית‪.‬‬‫ אך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הן אתה יודע‪ ,‬שום עזרה פיזית אין אני צריכה‪ ,‬הכל כאן מוכן לשירות בלי לדרוש תמורה‪ :‬גם האוויר‪,‬‬‫גם המים‪ ,‬גם בעלי‪-‬החיים‪ ,‬גם הצמחים‪ .‬בשאלות על ההתעסקויות שלך את העיקר רציתי לדעת‪ ,‬על מה היו המחשבות‬
‫בציפייה להולדת הבן? עכשיו אתה שותק‪ .‬אך הן הרי היו כמו המילים שלך‪ ,‬כזה כמו שהיית אז‪.‬‬
‫והיית מצטער שלא הצלחת לשכנע אותי לחיות בעיר‪ .‬עוד גם נשאת בראשך תכנית‪ ,‬איך בכפייה לקחת אותי ללדת‬
‫בבית‪-‬חולים‪ .‬נכון? תודֶה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬לא הרבה זמן‪ ,‬אבל הייתה לי כזאת מחשבה‪.‬‬‫ עכשיו תאר לך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מה יכול להרגיש הבן שלנו עם כאלה מחשבות שבאות מהאב‪ .‬ועוד כשאלו מחשבות‬‫אגרסיביות‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני מבין עכשיו‪ ,‬לא היה יכול להיות לו טוב‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬מר לי מזה שעכשיו אני‪ ...‬נו‪ ,‬כאילו יוצא שאני לא כל‪-‬‬‫כך אבא‪ .‬וגם את הבן ואת הבת את ילדת לקויים כאלה‪.‬‬
‫ האמן ואל דאגה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מר‪-‬נפש אל היה‪ ,‬כל מלוא האבהות שלך היא לילדים שלנו‪ .‬עד תום הכל הם קיבלו‪ .‬הבן‬‫שלנו אפילו קצת עמוס מן המידה באינפורמציה ובתחושתיות‪ ,‬הסבא‪-‬רבא משה מעט עשה יותר משצריך‪ ,‬מעט איבד שליטה‬
‫פעם אחת‪.‬‬
‫אבל איך זה? הרי לא הייתי איתך‪ ,‬כשהיית בהריון‪ ,‬לא הכנתי את התכנית‪ ,‬לא נכחתי בזמן הלידה‪ ,‬לא קראתי לילדים‬
‫שלי להיוולד לעולם‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬לפי מה שאת אומרת‪ ,‬נשארתי אב במלוא המשמעות של זה‪ .‬הרי לפני רגע הראית שההפך‬
‫הוא הנכון‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫טקס לאישה היולדת בלי הבעל‬
‫טקס לאישה היולדת בלי הבעל‬
‫ וולדימיר‪ ,‬בציוויליזציה הוודרוסית טקסים רבים היו‪ .‬המילה "טקס" לא כל‪-‬כך מתאימה להם‪ ,‬פשוט מילה אחרת לא‬‫יכולה אני למצוא‪ .‬לקיצור‪ ,‬אנחנו נשתמש בה‪ ,‬רק תבין‪ ,‬לטקס הוודרוסי אפשר לקרוא מכלול פעולות רציונאלי ומדעי של אדם‬
‫בשפה של ימינו‪ ,‬והוא מבוסס על הכרת כל האנרגיות של היקום‪ ,‬יחסי‪-‬הגומלין שלהן עם נשמת האדם‪ .‬כפי שכבר אתה יודע‪,‬‬
‫דורות של חכמים מלומדים גדולים חישבו אותם‪ ,‬עם הכוכבים תיאמו‪ .‬דורות אחרים בדקו אותם מעשית ושכללו משנה לשנה‪.‬‬
‫בין השאר ישנו טקס לנשים שהיו צריכות לעבור את חודשי ההריון‪ ,‬ללדת רחוק מהבעל‪ .‬אף כי לעיתים נדירות מאוד‪,‬‬
‫אך כאלו מקרים היו בציוויליזציה הוודרוסית‪ .‬היה קורה‪ ,‬למסע ארוך היה צריך לצאת הגבר‪ .‬אז הנה אשתו ההרה שבבית‬
‫נשארה הייתה עושה טקס שחיצונית פשוט הוא‪ ,‬אך זמן רב הוא מצריך וקשה הוא לתבונה ולכוח הרצון‪ .‬אם לאישה ההיא‬
‫אהבה חזקה הייתה לאבי הילד שלה‪ ,‬אז בכוחות עצמה היא הייתה משיגה את המטרה בלידת ילד שאין בו ליקוי‪ .‬בכך‬
‫האהבה – האנרגיה הכבירה – סייעה לה‪.‬‬
‫ ואיזה פעולות היא הייתה צריכה לעשות בטקס הזה? גם בחיים שלנו יש נשים שמאולצות להיות בהריון וללדת בלי‬‫הבעל‪ ,‬הטקס שעליו את מדברת גם להן יכול לעזור‪.‬‬
‫ האישה שנכנסה להריון ונמצאת רחוק מהאב של הילד שלה‪ ,‬במשך תשעה חודשים מדי יום לא פחות משלוש שעות‬‫במחשבותיה צריכה לתקשר עם הילד בשם האב‪ .‬לפעמים‪ ,‬במחשבות לדבר עם האב על עתידו של הילד‪ ,‬יכולה להתווכח‪,‬‬
‫אך בשום פנים ואופן לא להתיר אגרסיביות אפילו אם תוך‪-‬כדי הוויכוח‪ .‬הדו‪-‬שיח של ההורים‪ ,‬עליו להיות אך ורק ברוח טובה‬
‫הן אחד כלפי השניה‪ ,‬והן כלפי הילד‪.‬‬
‫רצוי שהדוח‪-‬שיח יתרחש בשעה קבועה‪ .‬את השיחה של האישה עם הילד בשם האב אפשר לחלק לשני חלקים‪ ,‬בבוקר‬
‫ובערב‪ .‬לפני בערך ‪ 19-15‬דקות לדו‪-‬שיח המחשבתי עם הילד בשם האב דרוש לאישה ליטול כמות מעטה של מזון שמתעכל‬
‫בקלות או משקה הנעים לה ולילד שלה‪.‬‬
‫במשך כל תשעת החודשים זה צריך להיות אותו משקה שתשתה לפני הדו‪-‬שיח במחשבות‪ .‬בשום זמן אחר מלבד הדו‪-‬‬
‫שיח במחשבות אין לשתות אותו בכלל‪.‬‬
‫אני‪ ,‬למשל‪ ,‬הייתי מכינה משקה המכיל בערך מאה גרם חלב אגוזי הארז‪ ,‬שלוש טיפות שמן אגוזי הארז‪ ,‬קומץ אבקת‬
‫פרחים‪ ,‬עם מקל קטן הייתי לוקחת קצת דבש‪ ,‬את כל זה בחשתי במכתש לא גדול שעשוי מעץ ושתיתי בלגימות מאוד‬
‫קטנות‪.‬‬
‫את המשקה אפשר להרכיב גם ממוצרי‪-‬מזון אחרים‪ ,‬אך הם צריכים להיות בהכרח טבעיים‪ ,‬אורגניים‪ ,‬להתעכל מהר‬
‫בגופה של האמא‪ ,‬להיות מועילים לבריאות ונעימים לילד השרוי ברחמה של האם‪ .‬זה מאוד חשוב‪.‬‬
‫אם המשקה שהאם שותה לא יהיה בריא ונעים לילד‪ ,‬הוא יקשר את השיחה עם האב עם מה שלא נעים ובהמשך ידחה‬
‫את אביו‪ ,‬יתנגד לתקשר איתו‪.‬‬
‫אחרי הולדת הילד את המשקה הזה האישה צריכה לשתות זמן קצר לפני אותה הנקה שבה היא מתכננת שיחה בשם‬
‫האב‪.‬‬
‫אם וכאשר הילד הגדל יפסיק לשתות את חלב האם‪ ,‬ואילו האב עוד לא חזר‪ ,‬אף פעם אין לתת את המשקה הנבחר ע"י‬
‫האישה לילד‪ .‬המשקה יינתן לו ברגע המגע הראשון עם האב‪.‬‬
‫עוד על האישה לבחור בשמי הכוכבים את הכוכב שדרכו היא תתקשר עם הגבר האהוב שלה‪ .‬ובכל פעם לפני הדו‪-‬שיח‬
‫המחשבתי עם הילד להיזכר בכוכב הזה‪.‬‬
‫בשיחה במחשבות עם הילד האישה צריכה לדמיין את דמות האבא שלו כמה שיותר במדויק‪ :‬את האופי‪ ,‬נימות הדיבור‪,‬‬
‫ראיית העולם‪ ,‬ולא לפסוח על מה שלא טוב או לנסות לייפות את הגבר‪ .‬ואם יש משהו‪ ,‬לגביו היא לא מסכימה איתו‪ ,‬לעשות‬
‫מאמצים להסביר‪ ,‬כיצד היא מבינה את זה‪ ,‬לא עם אגרסיה‪ ,‬אלא באהבה‪ .‬את האשמה באי‪-‬ההבנה לא להטיל על הגבר‪,‬‬
‫אלא לראות את עצמה כלא מצליחה להסביר את העניין באופן משכנע ומובן‪ .‬או אולי בעוד יותר תשומת‪-‬לב לחשוב על מה‬
‫שהגבר אמר‪.‬‬
‫עוד בזמן הדו‪-‬שיח האישה ההרה‪ ,‬שתלטף את בטנה ובזמן הזה גם תדמיין את דמותו של האב‪.‬‬
‫וכן גם מאוד חשוב בדו‪-‬שיח עם הגבר שלה למנוע את כל הגילויים השליליים‪ ,‬אם מקודם הם באו לידי ביטוי‪ .‬להיזכר‬
‫רק בטוב בשיחה איתו‪.‬‬
‫במשך כל תשעת החודשים כזאת אישה צריכה להשתדל כמה שיותר להיות בהתייחדות עם עצמה‪ .‬אז הילד ירגיש גם‬
‫אותה‪ ,‬וגם את אבא שלו‪ .‬ואפילו שלא יהיה בקרבה הגבר‪-‬האב‪ ,‬בכל זאת בהילה שלו הילד יימצא‪.‬‬
‫אם כך האישה תבצע את הטקס הזה‪ ,‬יבוא אליה הגבר שלה‪ ,‬ישוב אליה ואל הילד שלו‪ .‬ואפילו אם לפני כן חלשה‬
‫האהבה שלו הייתה או שבכלל לא הייתה‪ ,‬בעוצמה לא רגילה תתלהב בו האהבה‪ ,‬למעשים טובים תקרא לו‪.‬‬
‫הרבה נשים וודרוסית ידעו על ההשפעה‪ ,‬הכוח של הטקס המדובר‪ .‬בהמשך‪ ,‬החכמים המלומדים השתדלו למחוק אותו‬
‫מזיכרונן של הנשים והשתמשו בו‪ ,‬רק כאשר היו בטוחים כי אין לאישה את הרגשות הנלוזים‪.‬‬
‫ איזה מין רגשות נלוזים‪ ,‬אנסטסיה?‬‫ בעזרת הטקס האישה שהייתה מאוהבת וסוטה מדרך הישר יכלה לתפוס שליטה בגבר שלא אהב אותה‪ .‬אפילו אם‬‫עם אישה אחרת הוא חי‪ .‬ואפילו אם לא הייתה ביניהם קרבה אינטימית‪.‬‬
‫ אבל איך בלי קרבה אינטימית? בלי זה לא יהיה לה ילד‪ ,‬ולמי היא תספר על האב?‬‫ האישה יכלה להרות‪ ,‬לא חשוב מאיזה גבר‪ ,‬ואילו לתקשר עם העובר בשם האהוב‪ .‬ובכך למשוך אליה את הגבר‬‫שאותו אהבה‪ .‬והילד גם כלפי חוץ יהיה דומה לגבר האהוב‪ ,‬לא לזה שחלק איתה את המיטה באמת‪ .‬על כך אתה צריך‬
‫לדעת‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מהטלגוניה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אבל‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬למה את מגלה את מה שהחביאו המלומדים החכמים‪ .‬עכשיו יהיו נשים שיגנבו גברים‬‫מהמשפחות בעזרת הטקס שלנו‪ .‬אסור לפרסם אותו‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ ללא חשש פרסם אותו‪ ,‬וולדימיר‪ .‬ביטלתי אחד מהאלמנטים של הטקס‪ ,‬עתה משפחה מאושרת הוא לא יחריב‪.‬‬‫ אבל אם את הצלחת לבטל איזשהו אלמנט‪ ,‬אז למה המלומדים החכמים לא ביטלו אותו?‬‫ החכמים המלומדים לא ידעו‪ ,‬מה אפשר לעשות ִבּמקום‪.‬‬‫ החכמים לא ידעו‪ ,‬ואת איך ידעת? הרי גם אמרת‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬תמיד מעשית החכמים המלומדים בדקו‪ ,‬עד כמה‬‫יעילים הטקסים שלהם‪ .‬ואת הרי לא יכולת לבדוק‪.‬‬
‫ יכולתי‪.‬‬‫ מתי? על מי???‬‫הו‪ ,‬אלוהים! נזכרתי במילים שאנסטסיה אמרה לפני שנים‪ .‬אז לא ייחסתי להן שום חשיבות‪ ,‬אבל עכשיו‪ ...‬הנה מה‬
‫שאמרה‪" :‬וולדימיר‪ ,‬אשיב לך את הכבוד של בתך והאהבה של אשתך"‪ .‬אני לא מאמין‪ ,‬היא עשתה את זה! אבל למה אשתי‬
‫לא מקנאה לאנסטסיה? ולמה הבת שלי מכבדת אותה? השנה הייתי במשפחה‪ .‬לא יעלה על דעת מה שאנסטסיה עשתה‪.‬‬
‫לא מובן איך‪ ,‬באיזה כוח‪ ,‬אבל היא הצליחה‪.‬‬
‫אפילו ביחד כל המוסדות שבעולם שמתרברבים בהישגים הטכנולוגיים שלהם לא יכולים לפתור את העניין החשוב‬
‫ביותר בעולם – להחזיר את האהבה והכבוד למשפחות‪ ,‬והיא יכולה‪ .‬הו אלי! רק לחשוב‪ ,‬כמה אדיר‪ ,‬באמת אלוהי הידע‬
‫שהאנושות מאבדת‪ .‬ולמה? מי ייתן תשובה?‬
‫ובאיזו עוצמה צריכה להיות האהבה שעצמה אנסטסיה ראויה לה! מה שהיא עשתה‪ ,‬נראה שיעריכו יותר הדורות‬
‫הבאים‪ ,‬מאשר אנחנו היום‪.‬‬
‫רציתי לעשות לה משהו טוב‪ ,‬ניגשתי לאנסטסיה‪ ,‬נעמדתי על ברך ואת היד שלה נישקתי‪ .‬גם היא את ברכיה כרעה‪ ,‬את‬
‫צווארי חיבקה‪ .‬שמעתי את פעימות הלב שלה‪ ,‬הרחתי את הארומה הלא רגילה מהשערות שלה‪ ,‬ובנשימתה את ראשי היא‬
‫סחררה‪ ,‬הריח מהחלב שבחזה שלה כאילו מאמא‪ ,‬לחשתי לה‪:‬‬
‫ מה אוכל לעשות‪ ,‬כדי להיות ראוי לך‪ ,‬אנסטסיה?‬‫רק היא לא ענתה ויותר חיבקה את ראשי לחזה שלה‪ .‬לא ראו חיי רגעים ושעות‪ ,‬וימים מאושרים מהרגע הזה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫ואיפה נלד את הילדים שלנו?‬
‫ואיפה נלד את הילדים שלנו?‬
‫כמה שקשה לכתוב את זה בשפה יבשה‪ ,‬ובכל זאת צריך ביישוב דעת‪ ,‬בלי התרגשויות להבהיר לעצמנו‪ ,‬איפה‪ ,‬אם כך‪,‬‬
‫יותר טוב‪ ,‬יותר נוח להורים ולרך הנולד שתתרחש הלידה? בחדר הניתוחים בבית‪-‬חולים או באווירה של הבית?‬
‫עד כמה שידוע לי‪ ,‬בתי‪-‬היולדות הראשונים הופיעו במצרים ורומא העתיקות‪ ,‬כשהיה העבד והבעלים שלו‪ .‬את בתי‪-‬‬
‫היולדות האלה בנו לנשים המשועבדות‪ ,‬כשהיו צריכות ללדת‪.‬‬
‫במשך ‪ 5‬עד ‪ 9‬ימים אחרי הלידה כזאת אישה הייתה עם התינוק‪ ,‬אחר‪-‬כך שוב הייתה שבה לעבודה‪ ,‬וביקרה את‬
‫היילוד לצורך הנקה וגם הייתה איתו בלילה‪.‬‬
‫כך זה היה נמשך ‪ 6‬או ‪ 12‬חודשים‪ .‬במקומות שונים הנוהגים האלה נבדלו‪ ,‬זה היה תלוי באיך שהתייחסו הבעלים‬
‫לעבדים שלהם‪ .‬אחרי הפרדת האם מהתינוק בהתחלה התעסקו איתו שמרטפיות מחוג העבדים שבמיוחד הוכשרו לכך‪,‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬כשהילד גדל‪ ,‬הוא התחנך אצל עבדים אחרים‪ ,‬בהתאם לתפקיד שהוגדר לילד על‪-‬ידי הבעלים שלו‪.‬‬
‫בנים‪ ,‬למשל‪ ,‬היו מפקידים בידי מומחים שהכשירו אותם ללוחמה‪ .‬כאלה לוחמים שלא הכירו את ההורים‪ ,‬אחרי שעברו‬
‫הכשרה פיזית מיוחדת ועיבוד פסיכולוגי‪ ,‬היו הכי מסורים לבעלים שלהם‪ .‬משחר הילדות הושרש אצלם בתודעה כי בשבילם‬
‫הבעלים הם האמא והאבא‪ ,‬והאלוהים‪ .‬אפילו פותחה דת מיוחדת לצורך ההשאה‪.‬‬
‫ותראו כמה שדומה מצב העניינים הקדום למציאות שלנו‪ .‬בית‪-‬יולדות – פעוטון – גן‪-‬ילדים – בית‪-‬ספר – אוניברסיטה –‬
‫העבד מוכן‪ .‬והיות שהשולט בעבד אינו נראה‪ ,‬העבד מחשיב את עצמו כחופשי‪ ,‬ומכאן שלא יתקומם‪.‬‬
‫אנשי האצולה של רומא‪ ,‬מצרים הקדומות‪ ,‬וגם מעמד הביניים‪ ,‬אפילו בחלום‪-‬בלהות לא יכלו לתאר לעצמם את לידת‬
‫הילד היקר שלהם מחוץ לבית‪.‬‬
‫הם היו מזמינים הביתה את הנשים‪-‬המיילדות‪ ,‬מאוחר יותר רופאים‪ ,‬מגדי עתידות‪.‬‬
‫ברוסיה בתי‪-‬היולדות הראשונים הועדו לנשים המופקרות‪ ,‬לזונות ופרוצות‪ .‬לפעמים‪ ,‬הקטגוריה הזו של נשים הלכה‬
‫ללדת במחנות צועניים ושם גם השאירה את הילדים הלא רצויים שלה לחינוך‪ .‬וקיבלו אותם הצוענים‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬בית‪-‬יולדות – זה טמטום‪ .‬הוא מהווה דוגמא בולטת לכך שהאישה איבדה את יכולת יצר הלידה ושהאדם של‬
‫ימינו איבד את הידע לא רק של מקורות‪-‬הראשית‪ ,‬אלא אפילו את תרבות הרגשות הבסיסית‪ .‬איבד את רגש האהבה‬
‫האמיתית לאישה ולילד שלו‪ ,‬שהוא חלק ממנו וההמשך שלו‪.‬‬
‫ילד הנולד בבית‪-‬יולדות אינו יכול להיות רק שלכם‪ .‬הוא גם של עוד מישהו‪ .‬בתהליך הלידה כלולים ההתעברות‪ ,‬ההריון‬
‫והופעת היילוד לעולם‪ .‬והאחרון הזה הוא לא פחות חשוב מכל האחר‪ .‬אם במהלכו אתם נותנים את הוולד לידיים של אדם זר‬
‫שבגדול לא איכפת לו מכם ומהילד שלכם‪ ,‬אז הקשר שלכם לילדכם הוא חלקי‪ .‬כתוצאה‪ ,‬כלפיו לא יופיעו בכם רגשות אבהיים‬
‫בערכם המלא‪ ,‬והוא ירגיש את זה‪ ,‬אחרי זמן יחזיר לכם בהיעדר רגשות חזקים של הבן או של הבת שלכם‪.‬‬
‫וגם האהבה תהיה לקויה‪ .‬כאלה ילדים לא יוכלו לאהוב לא רק את ההורים שלהם‪ ,‬אלא גם את החיים‪ .‬מאז הרגע‬
‫הראשון שהופיע לעולם לא מצאו חן בעיניו כאלה חיים‪.‬‬
‫על כזה אובדן‪ ,‬כמובן‪ ,‬אפשר לפצות בעזרת פעולות מסוימות כלפי הנולד‪ ,‬אך זה לא פשוט‪.‬‬
‫אצל עמים שונים הולדת ילדים יכולה להיחשב כמושלמת יותר ככל שמתעמקים יותר אחורנית בהיסטוריה ופרימיטיבית‬
‫עד כדי אבסורד בימינו‪.‬‬
‫בעולם המודרני של ימינו היא דומה להוצאת תוספתן מגופו של אדם חולה‪.‬‬
‫זאת למה הרצון הוא לדבר על משהו שמח יותר‪ .‬בכל זאת האנושות מתחילה לחשוב על מהות המתרחש‪.‬‬
‫ברוסיה‪ ,‬בארה"ב‪ ,‬בצרפת מתחילים להופיע "בתי‪-‬ספר למיילדוּת רוחנית"‪ .‬כבר בשורה של מדינות פועלת "ההתאחדות‬
‫להשכלה טרם הלידה"‪.‬‬
‫מתפקדים קורסים ללידה בתנאי הבית במוסקבה ובסנקט‪-‬פטרבורג‪ .‬אנשים מנסים להשיב את הידע והמסורת‬
‫האבודים‪ .‬את האהבה שאיבדנו‪.‬‬
‫אז בואו נראה‪ ,‬איך אירעה לידת ילדים במשפחה וודרוסית‪ .‬מהסיפור של אנסטסיה הנה איך זה היה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫לידה אצל הוודרוסים‬
‫לידה אצל הוודרוסים‬
‫הסבתא והאמא סיפרו ליולדת‪ ,‬אילו סימפטומים‪ ,‬תחושות צפויים להופיע אצלה אור ללידה‪ .‬אז הנה גם סבתא של‬
‫לובומילה סיפרה איך היא ילדה את ילדיה במפורט‪.‬‬
‫בדרך‪-‬כלל‪ ,‬האישה הוודרוסית ילדה בבית שלה‪ ,‬בשוקת‪-‬אמבט מעץ‪ ,‬דומה לאמבטיה שלנו‪ ,‬רק צר יותר באורכו ועם‬
‫פחות עומק‪ .‬במיוחד הוא היה מיועד ללידה‪ ,‬ובהמשך גם השתמשו בו כבעריסה לתינוק‪.‬‬
‫היו שופכים לתוכו מי מעיין זכים המחוממים עד הטמפרטורה של הגוף‪ .‬בצדי האמבט‪ ,‬מהעבר החיצוני היו זיזים‬
‫שעליהם האישה הייתה שמה את כפות‪-‬הרגליים‪.‬‬
‫קצות האמבט היו מעוקמים בצורה כזאת שיהיה נוח להיאחז בהם‪ .‬את טמפרטורת החדר לא מדדו אז בעזרת מדחום‪,‬‬
‫היו אומרים שעליה להיות כזאת שגוף האדם בערום לא ירגיש לא חום ולא קור במנוחה‪.‬‬
‫האמבט ליולדות היה מוצב על הרצפה ומוקם בצורה כזאת שהאישה היושבת בו תביט לאיפה שהשמש זורחת‪.‬‬
‫על‪-‬יד האמבט היו שמים עוד מכל אחד עם מים‪ ,‬קטן יותר‪.‬‬
‫על ספסל שהעמידו ליד האמבט הונחו ארבע מגבות פשתן ללא רקמה וציור‪ .‬הבד היה צריך להיות לא גס‪.‬‬
‫בעת הלידה הוודרוסית בחדר עם היולדת נמצא רק הבעל שלה‪.‬‬
‫לא הנשים‪-‬המיילדות המנוסות‪ ,‬לא ההורים או בני המשפחה הקרובים לא נמצאו בחדר‪.‬‬
‫לפני תחילת הצירים האב היה מצית את המדורה שמראש הוכנה בכניסה לנחלה‪ ,‬מהמדורה יצא עשן לבן‪ ,‬ריחני‪ .‬אז‬
‫הנה ליד המדורה הזו התאספו‪ ,‬בדרך‪-‬כלל בני המשפחה הקרובים‪ ,‬באה גם אישה‪-‬מיילדת מנוסה‪ ,‬ברוב המקרים גם אחד‬
‫מהאישים המלומדים‪.‬‬
‫קושרים בצרור‪ ,‬וגם בסלים הורי האישה היולדת והורי בעלה הביאו עמם אוכל‪ ,‬משקאות‪ ,‬היו מתיישבים על ספסלים‬
‫תחת סככה שהקים בעלה של היולדת על‪-‬יד המדורה‪.‬‬
‫לפי הכללים הוודרוסיים‪ ,‬איש מהם לא היה רשאי לעבור את גבול הנחלה‪ .‬בעלה של היולדת גם הוא לא היה צריך‬
‫להתקרב אליהם ואפילו לדבר מרחוק‪.‬‬
‫כללים כאלה אין נובעים מאמונה תפלה‪ ,‬זוהי גישה מאוד מדויקת ובדוקה פסיכולוגית‪ .‬אף אחד ושום דבר לא צריכים‬
‫להסיח את מחשבותיו של האב‪ ,‬קל וחומר את מחשבותיה של היולדת מפגישת הילד שלהם‪.‬‬
‫אולם לנוכחותם של ההורים והאישה‪-‬המיילדת המנוסה בכניסה לנחלה אכן הייתה השפעה מרגיעה על הצעירים‪-‬‬
‫ההורים העתידיים‪ .‬במקרה של מצב חריג וסכנה תמיד הם יכלו לבוא לעזרה‪ .‬לעיתים נדירות מאוד זה היה קורה‪.‬‬
‫בעת צירי הלידה האם כל הזמן דיברה עם הילד הבא להיוולד‪ ,‬עודדה אותו‪ ,‬עזרה לו לבוא אל העולם החדש לו בלי‬
‫פחד‪ .‬הבינו היטב הוודרוסים‪ ,‬כמה חשוב במחשבות ובקול לדבר עם האדם כשהוא נולד‪ ,‬כך משתתפים בתהליך האם‪ ,‬הילד‬
‫והאב‪.‬‬
‫כמו כן מאוד חשוב שמבטה הראשון של האם על היילוד יהיה בלי היבהלות מהמראה שלו )האף הקטן שנראה כמעוך‪,‬‬
‫צבע העור וכולה(‪ ,‬שהמבט יהיה כמלטף‪ ,‬עם התפעלות‪.‬‬
‫את הילד הנולד לתוך המים מן המים היה מושה האב ומיד עם הפה מצץ את הריר מאפו ומפיו והניח על בטן האם‬
‫שהייתה אז נותנת לו לינוק‪ .‬זה היה גורם לשליה לצאת‪ ,‬ואותה האב היה שם בכלי שמראש הוכן‪ ,‬ואחר‪-‬כך עם סכין‪ ,‬שאותה‬
‫חיטא על להבת אש‪ ,‬חתך את חבל הטבור וקשר אותו‪.‬‬
‫לאחר‪-‬מכן האב היה לוקח את הילד על מגבת‪ ,‬רחץ אותו‪ ,‬עטף במגבת השנייה‪ ,‬הניח על מיטה‪ ,‬רחץ את האישה במים‬
‫מן המיכל הנוסף העומד על‪-‬יד השוקת‪-‬האמבט‪ ,‬ניגב אותה במגבת נקייה‪ ,‬ליווה אל המיטה שעליה הילד שכב‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך עם פיו או בידיו האב היה יונק חלב מהחזה של האישה ומתיז על סדין שהיה ארוג מפשתן‪ ,‬ועם הסדין כיסה‬
‫את אשתו והעולל השוכב לה על הבטן או החזה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬האב ישב‪ ,‬בשתיקה הביט על אשתו‪ ,‬ואם רצתה‪ ,‬דיברה איתו‪ ,‬ואם נרדמה‪ ,‬את החדר הוא לא עזב‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך‪ ,‬כעבור רבע שעה בערך‪ ,‬הצית את גזרי העץ באח שמראש הכין‪.‬‬
‫את המים שבהם התרחשה הלידה וכן את המים שבהם התרחצה היולדת הוא שפך בין שני העצים שניטעו זמן קצר‬
‫אחרי שהתעבר הילד‪ .‬שם גם היה מטמין את השליה באדמה‪.‬‬
‫קרובי המשפחה שהתאספו בכניסה לנחלה ראו את העשן מהארובה‪ ,‬הבינו כי הלידה עברה בהצלחה‪ ,‬והחל מהרגע‬
‫הזה החלו לברך אחד את השני ולכבד במאכלים או המשקאות שהביאו עמם‪ ,‬אחרי‪-‬כן התפזרו‪ ,‬כל אחד לביתו הלך‪.‬‬
‫הבינו הוודרוסים‪ :‬עוד ברחם אמו האדם הקטן חש את מחשבות ורגשות ההורים‪ .‬עם הביאה לעולם הוא ממשיך‬
‫להימצא בהילה שלהם‪ .‬אם בחדר יהיה עוד מישהו‪ ,‬אפילו אם זה קרובי המשפחה‪ ,‬ואפילו עם מחשבות טובות עליו‪ ,‬בכל זאת‬
‫הרגשות שלהם‪ ,‬אף אם טובים הם‪ ,‬אינם מוכרים ליילוד‪ ,‬בגללם דרוך הוא יהיה‪.‬‬
‫וגם עם או בלי כוונה קרובי המשפחה יסיחו את מחשבות ההורים שלו ממנו‪ ,‬כאשר בשדה הפסיכולוגי שלהם הוא‬
‫מרגיש הכי בטוב‪.‬‬
‫כהוכחה לכך אפשר לעשות ניסוי‪.‬‬
‫נשים רבות יודעות כי בעת הנקת תינוק אסור שדעתן תוסח לשיחות‪ ,‬מחשבות אקראיות‪ ,‬במיוחד על השלילי‪ .‬הן‬
‫מתרכזות על הילד שלהן‪ ,‬על ההנקה‪ ,‬במחשבות משוחחות עמו‪.‬‬
‫כדי לקבל הוכחה לכך שהתינוק אכן מרגיש את המחשבות של אמו‪ ,‬נסו להיכנס לחדר שבו היא מניקה אותו ופתחו‬
‫בשיחה עם האם המניקה‪ .‬מיד התינוק יאבד שלווה‪ ,‬יכול אפילו להפסיק לינוק‪ ,‬לפרוץ בבכי‪ .‬הוא התחיל להרגיש לא נוח‪,‬‬
‫המחשבה של אמא עליו התרופפה או לאן שהוא עזבה אותו‪.‬‬
‫אך אולי עורר את דאגתו של התינוק קולו של האדם שנכנס לחדר או הריח?‬
‫נקה‪.‬‬
‫שׁ ָ‬
‫צלצלתי לבת שלי פולינה‪ .‬היא ענתה‪ ,‬החלה לדבר איתי‪ .‬אחרי חצי דקה שמעתי קול בכי של הנכדה שלי ַמ ֵ‬
‫‪55‬‬
‫ למה היא בוכה? ‪ -‬שאלתי את הבת‪.‬‬‫ אבא‪ ,‬אני מניקה אותה‪ - ,‬ענתה פולינה‪ - ,‬היא לא אוהבת כשאני מסיחה את דעתי ממנה‪.‬‬‫השתדלתי כמה שיותר מהר לסיים את השיחה‪ .‬וכך עשיתי בכל פעם שהתקשרתי ברגע לא נוח‪ .‬תמיד הייתה מתחילה‬
‫לבכות הנכדה‪.‬‬
‫הרבה מהנשים המניקות‪ ,‬שלהן ידועה תרבות הנקת תינוקות‪ ,‬מאשרות זאת‪.‬‬
‫לתינוק‪ ,‬שהאמא שלו לא יודעת על חשיבות הקשר הפסיכולוגי עמו וחופשי מדברת בזמן ההנקה או חושבת על הבעיות‬
‫שלה‪ ,‬בכלל לא קורה שום דבר דומה‪ .‬מדוע? כי הילד שלה בכלל אינו יודע‪ ,‬מהו קשר פסיכולוגי עם אמו‪ .‬אף פעם הוא לא‬
‫היה להם‪ ,‬ומכאן שאין לילד גם עם מה להשוות‪.‬‬
‫יש כזאת אמרה עתיקה‪" :‬עוד כשינק‪ ,‬עם החלב הוא ספג את זה"*‪ .‬ומה היום סופגים התינוקות עם החלב של אמא?‬
‫חברת בני‪-‬האדם למדה ליצור לוויינים וטילים ביניבשתיים למיניהם‪ .‬אבל איבדה את החשוב יותר – את תרבות לידת‬
‫וחינוך האדם‪ .‬כתוצאה‪ ,‬הנה בני‪-‬האדם מכוונים טילים אחד על השני‪.‬‬
‫ואם יישאל‪ ,‬מה הקשר בין תרבות החינוך שלפני הלידה‪ ,‬הנקת התינוק והמלחמות‪ ,‬אז הקשר הוא ישיר!‬
‫יקטילו בעיר רוֹסטוֹב‪ .‬הוא ביצע‬
‫בזכרונם רבים עוד שומרים את הסיפור עם הקניבל‪ ,‬הפדופיל והרוצח הסדרתי צ' ַ‬
‫מעשים סדיסטיים בנשים צעירות‪ ,‬אחר‪-‬כך היה הורג אותן‪ .‬כאלה מטורפים המטילים אימה על האוכלוסייה צצים גם בערים‬
‫רבות אחרות‪.‬‬
‫בכל פעם אנשי משטרה רבים מופעלים לעצירתם‪.‬‬
‫אך הנה מעניינן מה שחוזר על עצמו – נקבע לגבי לפחות שלושה אנסים ורוצחים ברוסטוב‪ :‬לאמהות שלהם היו‬
‫ניסיונות לא מוצלחים להרוג את העובר עוד כשהיה אצלן ברחם‪ .‬כתוצאה‪ ,‬העובר שנולד ואחר‪-‬כך גדל היה מתחיל להתנקם‬
‫בנשים‪.‬‬
‫אז הנה אחרי מחשבה תגידו‪ ,‬מה יותר חשוב לבוגרת בית‪-‬ספר תיכון‪ ,‬לקבל ציון מעולה בפיזיקה‪ ,‬כימיה‪ ,‬שפה זרה או‬
‫להצטיין בהכרת תרבות העיבור של הילד‪ ,‬תהליך ההריון וחינוך האדם?‬
‫לדעתי‪ ,‬השני לאין ערוך חשוב יותר‪ .‬והרי מקצועות שמהם היה אפשר לקבל כזה ידע בכלל לא מופיעים בתוכנית‬
‫הלימודים הבית‪-‬ספרית‪ .‬אז הנה יולדות בוגרות בתי‪-‬הספר מזה שנכנסו להריון במקרה‪ .‬ולעיתים קרובות חושבות‪ ,‬האם‬
‫בכלל כדאי ללדת‪ ,‬אולי להפיל עדיף ?‬
‫ואם כן יולדות‪ ,‬אז איזה בני‪-‬אדם? כאלה שאסור לתת להם להתקרב לא רק להישגי הפיזיקאים‪ ,‬הכימאים‪ ,‬אלא גם את‬
‫הסכינים והמקלות כמה שיותר רחוק צריך להחביא מפניהם‪.‬‬
‫בתנאי הקדמה המדעית‪-‬הטכנית במיוחד חשובה לידת אדם ברמה רוחנית גבוהה‪.‬‬
‫זה שהמטורף צ'יקטילו הרג ועינה נשים איום ונורא‪ .‬אבל טוב לפחות שמטורף כמוהו לא יושב על‪-‬יד מתג המפעיל‬
‫פצצה גרעינית‪.‬‬
‫זה כמובן טוב‪ ,‬אבל כל‪-‬כך אני רוצה להוסיף ולומר‪ :‬בינתיים לא יושב‪ .‬הוא יישב שם‪ ,‬אם החברה לא תשנה את היחס‬
‫שלה לתרבות לידת האדם‪.‬‬
‫***‬
‫בהכירם את התרבות הזו‪ ,‬ראדומיר ולובומילה יישמו את מעבר הבן הבכור שלהם מרחמה של אמו אל העולם החדש‬
‫בנוח למדי ובלי אי‪-‬נעימויות לתינוק‪ .‬אולי אפילו בשמחה הן לעצמם‪ ,‬והן ליילוד‪.‬‬
‫לובומילה חוותה את הלידה בקלות וללא חשש‪ .‬ועם עליזות אפילו‪ .‬כשהוולד החל לצאת‪ ,‬היא השמיעה לא קריאת כאב‪,‬‬
‫אלא קריאת שמחה‪ ,‬קריאת "ברוך הבא"‪ .‬בעצמה משתה אותו מן המים וקירבה לחזה‪.‬‬
‫כשרחץ את לובומילה ראדומיר במים הזכים וכשניגב אותה‪ ,‬רצה לנשק כל איזור קטן בגופה‪ .‬עוד הוא רצה לרדת לפניה‬
‫על הברכיים‪ .‬והוא עשה את זה‪ ,‬כשלובומילה המחייכת שכבה עם הינוקא‪-‬הבן תחת הסדין‪ .‬ירד על ברכיו ובקול לא רם‪,‬‬
‫בהתרגשות אמר‪:‬‬
‫ תודה‪ ,‬לובומילה‪ .‬בראת‪ ,‬את אלה‪ .‬את יכולה חלום להגשים‪.‬‬‫‪ -‬שנינו בראנו‪ ,‬ראדומיר‪ - ,‬עם חיוך בתשובה לובומילה ענתה לו‪.‬‬
‫* פירוש האמרה‪ :‬זה טבוע בו מאז ראשית חייו‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫לא קרבו האחרון של ראדומיר‬
‫לא קרבו האחרון של ראדומיר‬
‫בחיי אושר השנים עברו‪ .‬וכבר בנחלות שלהם חיו הילדים‪ ,‬הנכדים‪ ,‬הנינים‪ .‬אך לא עזבה האהבה את ראדומיר‬
‫ולובומילה‪ .‬ואף כי השיבה צבעה את שיערם‪ ,‬עם כל שנה חדשה כמאושרים יותר היו הם‪.‬‬
‫ראדומיר‪ ,‬איש שיבה זקן‪ ,‬לבדו עמד ביציאה מהנחלה שלו‪ .‬הביט על הדרך שהוליכה לגבעה ומאחוריה ההמשך שלה‪.‬‬
‫בדרך הזו לפני יומיים יצאו להילחם הבנים והנכדים שלו‪ .‬אפילו הנכדות שעודן קטינות הלכו‪.‬‬
‫אויב לא רגיל היה מולם‪ .‬הביא עמו הנסיך איזשהם אנשים לבושי גלימה שחורה מארץ זרה‪ ,‬נזירים משום מה קראו‬
‫להם‪ .‬והודיעו לכל היישובים כי עד עכשיו לא כהלכה חיו כולם‪ .‬כי את האמונות והטקסים שהיו יש לבטל‪ ,‬לפני אל אחר לכופף‬
‫ראש‪.‬‬
‫וכך עשו הנסיך עם הפמליה ואנשי‪-‬המשמר שלו‪ .‬וברגע שהנסיך קיבל אמונה זרה‪ ,‬לובשי השחור הכריזו כי שלטונו‬
‫הוענק לו בידי האל‪.‬‬
‫יחד עם אנשי השחור באו חיילים שהולבשו בחליפות חיל הלוחמים של הנסיך‪.‬‬
‫על יישוב אחד אחרי השני הם היו מסתערים ודרשו מכולם לחשוב אחרת על אלוהים‪ .‬מי שלא הסכים להשתחוות‬
‫לאלוהים שלהם‪ ,‬היכו בו בחרבות‪ ,‬שרפו את הבתים ואת הגנים‪.‬‬
‫זקני בתי‪-‬האב התייעצו‪ ,‬כיצד לנהוג? המועצה קראה לנזירים ולנסיך להתייצב מולם‪ ,‬אך הנזירים והנסיך אמרו להם על‬
‫הברכה העילאית שלכולם יביא האלוהים החדש‪ ,‬בכך בלבלו אותם בתורה שאיש לא הבין‪ .‬בתופעה‪ ,‬לא נראתה כמוה‪,‬‬
‫נתקלה מועצת הזקנים‪ .‬כשאויב ממשי היה תוקף יישוב‪ ,‬במהרה גברים מכל השושלות היו מתאחדים להגנה‪ ,‬בכוח מלוכד‬
‫מאדמתם נישלו את האויב‪.‬‬
‫אלא שכאן הנזירים השחורים על אהבה דיברו‪ ,‬על הכניעות חזרו ואמרו‪ .‬דיברו על הברכה ועל חיי גן‪-‬עדן מופלאים לכל‬
‫אדם שיציית לאמונה החדשה‪.‬‬
‫ולמועצת הזקנים לא מייד הובן כי מאחורי דיבורים יפים‪ ,‬כמאחורי מגן‪ ,‬הסתתרה ישות שכלל לא מאלוהים נשלחה‬
‫אליהם‪.‬‬
‫לא עם החרב האלוהים של הוודרוסים נהג לפעול‪ .‬ואילו מאחורי הנזירים עמדו חילות תוקפניים‪ .‬תושבי חלק מהיישובים‬
‫עזבו ליערות‪ .‬אחרים היו מתאחדים לקרב‪ .‬היו כאלה גם ששקעו בהירהור עמוק‪.‬‬
‫ולאור הזריחה ראדומיר ראה איך עזבו את הנחלה הנכדים‪ ,‬הבנים שלו מהנחלות השכנות‪ .‬בשעה מוקדמת התאספו‬
‫על‪-‬יד הנחלה של ראדומיר כאילו מראש סיכמו‪.‬‬
‫"בוודאי‪ ,‬מראש הם סיכמו על כך"‪ - ,‬החליט ראדומיר‪ ,‬הן אמש הבן הבכור של לובומילה ושלו אמר‪:‬‬
‫ מחר נצא למשחקי לוחמה‪ .‬נלמד איך למנוע מהאובים לפלוש לאדמה שלנו‪.‬‬‫ הם הלכו‪ ,‬וכבר שקיעת היום השני הייתה קרובה‪ ,‬אבל הם עוד לא חזרו‪ .‬וראדומיר הזקן לא הסיט את עיניו מהדרך‪.‬‬‫ פתאום על הגבעה פרש הופיע‪ .‬בשיא המהירות הוא דהר בדרך המובילה לנחלה של ראדומיר‪ .‬איש כבר זקן‬‫כראדומיר ישב כפרש מיומן על הסוס הנמרץ‪ .‬ראדומיר אימץ את עיניו ומרחוק הכיר את חבר הילדות שלו ארגה‪.‬‬
‫ מהמאמץ מתאנח‪ ,‬ירד מהסוס הזקן ומהר דיבר לראדומיר‪:‬‬‫ מי אצלך נשאר בנחלה? רק מהר תענה‪.‬‬‫ לובומילה עסוקה עם ארוחת‪-‬הערב ועוד הנין הצעיר לא מניח לה עם השאלות‪ - ,‬בקול רגוע ראדומיר השיב והוסיף‪- :‬‬‫מוזר איכשהו‪ ,‬ארגה‪ ,‬פתחת לדבר איתי הישר עם השאלה‪ ,‬אפילו לשלומי לא בירכת‪.‬‬
‫ אין לי זמן לזה‪ ,‬ממהר אני‪ .‬גם אתה תזדרז‪ ,‬קח שני סוסים ומזון לשלושה ימים ויחד עם לובומילה והנין תיכף מייד‬‫נדהר‪.‬‬
‫ לאן ?‬‫ ליערות‪ ,‬איפה שדרֵבליאַנים*‪ .‬יש שם משפחה אחת מוכרת לי היטב‪ ,‬הם ייתנו לנו מקלט‪ .‬בעומקי היערות לא ימצא‬‫אותנו האויב‪ .‬שנים יעברו‪ ,‬אולי העם יתפקח ויבין‪ .‬את הנין‪ ,‬ראדומיר‪ ,‬אתה תציל‪ .‬מה שאומר‪ ,‬השושלת תינצל‪.‬‬
‫ ואני חשבתי‪ ,‬לעזרתי באת‪ ,‬ארגה‪ .‬הנה אצלך שני חרבות וודרוסיים תלויים על האוכף‪ ,‬בשביל מה אתה צריך אותם‪,‬‬‫אם בכוונתך להסתתר מפני האויב ביערות ?‬
‫ החרבות הם סתם‪ .‬לא מתכוון אני להילחם באף אחד‪ .‬הם המונים‪ ,‬ינצחו אותנו‪ .‬בשביל מה למות כשאין לזה‬‫משמעות?‬
‫ כן‪ ,‬ארגה‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אף פעם לא השתתפת בקרבות‪ ,‬אפילו בחג מסלניצה לא השתתפת במשחקי הלוחמה של‬‫הגברים‪.‬‬
‫ לא זה מה שחשוב עכשיו ‪ .‬ראדומיר‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬וגם אני‪ :‬חיי האדם יכולים להיות לנצח‪ ,‬הנשמה שוב יכולה להתגלם‬‫בגוף הגשמי‪ .‬אך לשם כך אסור שהאדם יחשוב על המוות לפני המיתה‪ .‬את המחשבה צריך לשלוח לעתיד הנפלא‪ .‬איפה‬
‫שתהיה המחשבה‪ ,‬שם שוב יחזור לחייו האדם‪.‬‬
‫ את כל זה‪ ,‬ארגה‪ ,‬אני יודע‪ ,‬איתך ביחד למדנו אצל החכמים‪.‬‬‫ נו אז‪ ,‬ראדומיר‪ ,‬אתה אמור לזכור‪ ,‬בקרב אתה עלול להיהרג מבלי שתספיק לחשוב על ההתגלמות החדשה שלך‪.‬‬‫ אני זוכר‪ ,‬אבל‪ ,‬ארגה‪ ,‬לא אוכל לנטוש את הנחלה השושלתית‪ .‬היא חיה‪ ,‬היא לא תבין‪ ,‬מדוע הבעלים‪-‬החברים שלה‬‫פתאום בוגדים במרחב שהעניק להם את האהבה? מפקירים אותה לסופה המר מידי האויבים‪.‬‬
‫* דרבליאנים – כך כונתה התאחדות שבטים סלאביים בעבר המזרחי שהתקיימה עד המאה ה ‪ 10-‬לספירה‪ .‬מקור השם הוא בשורש "דרב" שפירושו הן מה שקשור‬
‫לעץ‪ ,‬והן המורשת העתיקה‪ .‬בעקבות התנגדותם המלחמתית לפלישת הנסיכים שהביאה לשפיכות דמים והוצאת אזרחים שלווים להורג‪ ,‬עד אמצע המאה העשירית‬
‫שטחיהם סופחו לממלכת קייב הרוסית‪ ,‬אף כי מאבקם בשליטים ובכנסייה הנוצרית נמשך למאות שנים אחרי כן‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫ "חיה‪ ,‬לא תבין"‪ ...‬תמיד רגשן היית‪ ,‬ראדומיר‪ ,‬כזה גם אתה עכשיו‪ .‬נו אז תישאר‪ .‬תישאר‪.‬‬‫מהר ארגה התהלך הלוך ושוב‪ ,‬פער את הרעמה של הסוס‪ ,‬ניגש שוב לראדומיר‪ .‬שני אישי‪-‬שיבה עמדו אחד מול השני‬
‫ושתקו‪ .‬על מה דיברה פעימת הלבבות שלהם‪ ,‬מי יאמר עכשיו? אולי על השונה היו המחשבות אצל שני הידידים הבאים‬
‫בימיהם‪ .‬ושוב בקול נרגש דיבר ארגה ראשון‪.‬‬
‫ אם כך החלטת‪ ,‬ראדומיר‪ ,‬תישאר‪ .‬אבל‪ ...‬אבל‪ ...‬תן לי את לובומילה‪ ,‬את הנין וגם אחד מהסוסים שלך‪ :‬לפחות הם‬‫יינצלו‪ .‬ואתה תישאר‪ ,‬אם אתה לא רוצה להיפרד מהמרחב החי שלך‪.‬‬
‫הביט ראדומיר על החבר שלו‪ ,‬השיב‪:‬‬
‫ ארגה‪ ,‬בעצמך אתה תוכל לדבר עם לובומילה‪ .‬אני יודע‪ ,‬כל החיים אהבת אותה‪ .‬לכן גם עם אף בחורה אחרת לא‬‫התחתנת‪ ,‬לא הקמת את הנחלה השושלתית שלך‪.‬‬
‫ מי? אני? אהבתי? איזו שטות! ‪ -‬ארגה פתאום שוב התחיל להתהלך במהירות וכאילו את עצמו שיכנע‪ - :‬אני אומן‪ ,‬כל‬‫החיים רציתי לצייר תמונות ופסלונים לגלף‪ .‬בשביל מה אני צריך אישה? אני – חבר שלך‪ ,‬רציתי לעזור לך את השושלת‬
‫להציל‪ .‬ובאשר ללובומילה‪ ,‬שכחתי אותה בכלל‪.‬‬
‫ אומן גדול אתה‪ ,‬ארגה‪ .‬ובגילוף אין משתווים לך‪ .‬ביישובים רבים פסלים שבידך עשויים מקשטים את הבתים‪ .‬רק‬‫אנשים יודעים‪ ,‬כל הנשים‪ ,‬אותן אתה מצייר‪ ,‬תמיד דומות ללובומילה‪ .‬הפסלונים גם הם‪.‬‬
‫ דומות? נו אז מה? בכל תמונה חדשה אני מסב שלמות רבה יותר לאותו סוג פנים אחד‪.‬‬‫ כל החיים‪ ,‬ארגה‪ ,‬הקפדת להסתיר את האהבה שלך‪ .‬גם כעת זאת אתה עושה‪ .‬על‪-‬יד האורן הייתי‪ ,‬ההוא שלבדו‬‫עומד בקרבת היער בקצה‪ .‬אני יודע‪ ,‬רבות אהבת לשבת שם בגילוף הפסלונים שלך‪ .‬שם לא מזמן מצאתי את מקום הסתר‬
‫שלך‪ ,‬החבאת בו את היצירה שלך שלא השלמת‪ .‬בה עלמה‪-‬יפהפייה מאלפת סוס חמום‪ .‬כך רק לובומילה ידעה לעשות‪,‬‬
‫וזאת אני ואתה יודעים‪.‬‬
‫ אהבתי‪ ,‬לא אהבתי‪ ,‬ציירתי‪ ,‬פיסלתי‪ .‬לא זה מה שחשוב עכשיו‪ ,‬תבין‪ - ,‬אחרי שתיקה קצרה ארגה קרא‪ ,‬כמעט‬‫בצעקה‪:‬‬
‫ ראדומיר! ראדומיר‪ ,‬כל הבנים שלך ניספו בקרב‪ ,‬ניספו הנכדים שלך כולם‪.‬‬‫ראדומיר‪ ,‬כלפי חוץ רגוע‪ ,‬הביט על ארגה ושתק‪.‬‬
‫ תציל את עצמך‪ - ,‬ארגה המשיך‪ - .‬לפני הקרב ראיתי את כולם‪ .‬ניסיתי לכשנע אותם לא להילחם בקרב שהכוחות בו‬‫לא שווים‪ .‬הבן הגדול שלך‪ ,‬הבכור‪ ,‬הוא‪ ,‬כמוך בדיוק – צלם שלך‪...‬‬
‫ אתה‪ ,‬ארגה‪ ,‬מתמהמה‪ ,‬דבר‪ ,‬איזו תשובה נתן בני הבכור? ‪ -‬כאילו שליו‪ ,‬את ארגה ראדומיר שאל‪.‬‬‫ הוא אמר‪" :‬אנחנו נשיב בקרב‪ .‬את הנזירים השחורים נעכב לפחות בשעה או שעתיים"‪" - .‬אבל בשביל מה להיהרג?‬‫בשביל מה אתם צריכים את השעתיים האלו?" ‪ -‬שאלתי את הבן שלך‪.‬‬
‫"כך התייעצה וקבעה כל המשפחה שלנו"‪ - ,‬ענה הבן הבכור שלך‪ ,‬ראדומיר‪ .‬הוא אמר‪" :‬שלפחות לעוד שעתיים יהיו‬
‫חייהם המאושרים של ההורים שלנו – ראדומיר‪ ,‬לובומילה"‪.‬‬
‫יום שלם ביחד עם הילדים מהיישוב השכן לשלכם הם עכבו את הנזירים השחורים שעלו עליהם במספר‪ .‬אחר‪-‬כך את‬
‫כל הילדים הרגו בחרבות הנזירים‪ ,‬חזרו למאורה שלהם‪ ,‬ובשעות המוקדמות של הבוקר ייצאו על הנחלה שלך‪.‬‬
‫ראדומיר הקשיב לחבר שלו ושתק‪ .‬ואילו ארגה‪ ,‬נסער‪ ,‬המשיך‪:‬‬
‫ דהרתי עד לכאן לעזור לכם את השושלת להציל‪ .‬אני יודע וגם אתה‪ :‬על הארץ אפשר שוב להתגלם‪ .‬אך סיכויים רבים‬‫יותר יהיו להתגלם בגוף של אחד מבני השושלת‪ .‬עכשיו רק הנין יכול לתת המשך לשושלת‪ .‬תן לי את לובומילה עם הנין‪,‬‬
‫אותם אני‪...‬‬
‫פתאום ארגה כאילו נתקע בדבריו‪ ,‬השתתק‪ ,‬הביט על‪-‬פני ראדומיר‪ .‬וראדומיר הסתובב לצד ההוא‪ .‬מאחוריו‪ ,‬נשענת על‬
‫עץ‪ ,‬עמדה לובומילה‪ ,‬דמעות זלגו מעיניה‪ ,‬והיד הצמודה לחזה רעדה‪.‬‬
‫ שמעת מה שאמר ארגה? ‪ -‬את לובומילה שאל ראדומיר‪.‬‬‫ כן‪ ,‬שמעתי‪ - ,‬בקול רועד היא ענתה‪.‬‬‫ נו אז מדוע‪ ,‬לובומילה‪ ,‬את בוכה? ‪ -‬ראדומיר התקרב אליה‪ ,‬את שיערה ליטף ואת ידה נישק‪ - .‬את חייהם נתנו‬‫הילדים שלנו ליומנו המאושר‪ .‬חמור יהיה אם נחיה אותו בעצב‪.‬‬
‫ אכן כן‪ - ,‬דרך הדמעות חייכה לובומילה‪.‬‬‫ בך חוכמה‪ ,‬אישה שלי‪ .‬יותר טוב מאחרים לחוכמה התוודעת מהמלומדים החכמים‪ .‬תני רעיון‪ ,‬איך באושר תהיה‬‫שארית היום שלנו‪ ,‬גם הלילה‪ ,‬והבוקר גם‪.‬‬
‫ אני אחשוב‪ ,‬כדי לא להעציב את הילדים שלנו‪ ,‬בוא נלך אל מרחב האהבה שלנו‪ .‬שם הנין‪ ,‬עכשיו הזמן לתת לו‬‫לאכול‪.‬‬
‫ויד ביד אוחזים‪ ,‬הם פנו אל הכניסה לנחלה השושלתית‪.‬‬
‫על סוסו ארגה עלה‪ ,‬בעקבותיהם קרא‪:‬‬
‫ יצאתם מדעתכם! אידיוטים רגשנים שניכם‪ .‬תצילו את עצמכם‪ .‬אם תילחמו נגדם‪ ,‬אתם יכולים להיהרג‪ ,‬אז לא‬‫תספיקו לשלוח למרחב את המחשבה על ההתגלמות שלכם‪ .‬אני הנה עכשיו מסתלק מפה‪ ,‬בטוח מציל את עצמי‪ .‬וגם לכם‬
‫מציע לעשות זאת‪.‬‬
‫בכניסה לנחלה ראדומיר הסתובב וענה לחברו הזקן‪:‬‬
‫ ארגה‪ ,‬בעצמך תציל את החיים שלך‪ .‬דהר אל המחסה ביער‪ ,‬דרך אחרת לנו להינצל‪.‬‬‫ברגליו ארגה המריץ את הסוס‪ ,‬ההוא התרומם על רגליו האחוריות‪ ,‬ובמלוא המהירות הם דהרו אל היער‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫הם מהכוכבים יחזרו שוב לארץ‬
‫הם מהכוכבים יחזרו שוב לארץ‬
‫כשהלכו אל ביתם‪ ,‬איפה שהנין ניקוֹדים ציפה לבואם‪ ,‬אמרה לובומילה‪:‬‬
‫ ראדומיר‪ ,‬אני חושבת שעכשיו צריך ליזום לנו משחק על החיים עם הילד שלנו‪.‬‬‫ מהו המשחק? לא שמעתי עליו‪ - ,‬התפלא ראדומיר‪.‬‬‫ מעולם לא שיחקתי בו‪ .‬אך בילדותי שמעתי איך שני חכמים זקנים דיברו עליו אחד עם השני‪ .‬משמעות המשחק הזה‬‫היא שאחד מגלם עם הילד את כל שלבי החיים‪ ,‬השני – בפרטים במחשבותיו כל מה שהוא יודע על החיים מהר‪-‬מהר נזכר‪.‬‬
‫במחשבות יספר עליהם לילד‪ .‬ואם המחשבה של זה המספר מובהרת היטב‪ ,‬בתת‪-‬מודע הילד יזכור את המסופר‪ .‬במהלך‬
‫התבגרותו יוכל למצוא בתוך עצמו רמזים רבים לחיים‪.‬‬
‫ מי ישחק איתו‪ ,‬איך‪ ,‬לובומילה‪ ,‬את חושבת?‬‫ אתה‪ ,‬ראדומיר‪ .‬ואני במחשבותיי אספר‪.‬‬‫ אבל איך תספיקי את כל החוכמה על החיים לספר בשעה? הן עוד שעה‪ ,‬והזמן לניקודים לישון‪.‬‬‫ אשתדל להספיק‪ ,‬אתה תתחיל את המשחק‪ ,‬במחיאת כף ציין את שלבי החיים‪.‬‬‫רץ לעברם ניקודים בן הארבע‪ ,‬פורס את ידיו‪ .‬ראדומיר תפס אותו והעלה לאוויר‪ ,‬אחר‪-‬כך הוריד על האדמה ואמר‪:‬‬
‫ לא מזמן נודע לי על משחק מעניין‪ .‬רוצה‪ ,‬נשחק?‬‫ רוצה‪ - ,‬ענה ניקודים‪ - ,‬אבל מה כללי המשחק?‬‫ במילים אני אתאר משהו מהחיים‪ ,‬ואתה בלי מילים‪ ,‬במעשים‪ ,‬במחוות‪ ,‬לפחות משהו מזה תתאר‪ .‬וסבתא תביט על‬‫הפעולות‪ ,‬המחוות שלך‪.‬‬
‫ וואי‪ ,‬מעניין‪ - ,‬מהשמחה קפץ במקומו ניקודים‪ - ,‬ממש עכשיו בואו נתחיל לשחק‪.‬‬‫ נתחיל‪ - ,‬ראדומיר מחא כפיים‪ ,‬המשיך‪ - :‬נולד ניקודים‪ .‬עוד כה פצפון הוא‪ ,‬עודו תינוק‪ ,‬עולל‪.‬‬‫הילד הקטן מהר נשכב על האדמה‪ ,‬פרש את ידיו לצדדים‪ ,‬קיפל ברכיים‪" ,‬אוווה‪ ,‬אוווה‪ "...‬כתינוק קרא‪:‬‬
‫ראדומיר שוב מחא כף‪ ,‬המשיך‪:‬‬
‫ החל לקום על רגליו הפעוט‪.‬‬‫ומייד ניקודים קם‪ ,‬כאילו בפעם ראשונה בחייו עשה צעד‪ ,‬התנדנד‪ ,‬אחר‪-‬כך על ארבע כמטר זחל ושוב קם‪ ,‬הפעם כבר‬
‫בהליכה יציבה הלך‪.‬‬
‫שוב מחיאת כף‪ .‬וראדומיר המשיך‪:‬‬
‫ הכל בחיים היה מעניין לילד‪ :‬התבונן ארוכות בחיפושיות‪ ,‬בצמחים‪ ,‬איך התפוחים גדלים ניסה להבין‪ ,‬מדוע השמש‬‫עולה בבוקר ולמה בין כל הסובב כל‪-‬כך טוב לו גם בקיץ‪ ,‬וגם כשהחורף בא‪.‬‬
‫ניקודים הקטן היה מתכופף‪ ,‬בין הצמחים התבונן בחיפושיות‪ ,‬הביט על השמיים וקפץ בשמחה‪ ,‬אחר‪-‬כך פתאום רץ‬
‫לסבא‪ ,‬חיבק את רגליו ואז אץ לסבתא היושבת על הדשא‪ .‬את הצוואר שלה חיבק‪ ,‬בלחיו נצמד ללחי שלה ונישק אותה‪.‬‬
‫ראדומיר מחא כפיים‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ כך קרה‪ ,‬כל האנשים הלכו מהנחלות שלהם‪ .‬לא בדרכים הלכו‪ ,‬אלא לא ידוע לאן‪ .‬אולי אל הכוכבים כציפורים עפו‪ .‬על‬‫הנחלה שבה הילד הקטן נשאר הלכו אויבים‪ ,‬כדי לשרוף את הבתים ואת הגנים לכרות‪.‬‬
‫ניקודים הקטן הקשיב לסיפור המחריד של סבא‪ ,‬לא זז‪ ,‬שום דבר לא תיאר‪ ,‬אחר‪-‬כך אמר‪:‬‬
‫ לא רוצה כך לשחק‪ .‬כך לא צריך לקרות בחיים‪.‬‬‫ כן‪ ,‬בחיים כך לא צריך לקרות‪ .‬אך זה הרי משחק‪ - ,‬לנין ענה ראדומיר‪.‬‬‫ ואני לא אשחק בו‪ - ,‬ברגל קטנה הנין רקע וקרא‪ - :‬לא אשחק!‬‫ אני אשחק‪ - ,‬הודיעה לובומילה‪ ,‬מהדשא קמה‪ - .‬כשהילד ראה את האויבים‪ ,‬בשקט קרא לדובי שאיתו שיחק עוד‬‫כשפעוט היה‪ .‬וכפי שפעמים רבות עשה זאת‪ ,‬נתפס בעורפו‪ .‬חזק אחז בפרווה של הדוב‪ ,‬על‪-‬גביו הסתלק במהירות ליער‪.‬‬
‫במילים אלו לובומילה הסתובבה לעבר חורשה לא גדולה שבה חיו חיות הבית שלהם וקראה‪:‬‬
‫ הי‪ ,‬דוביל'ה‪ ,‬בוא אלי! נו מהר!‬‫מהחורשה זינק דוב ובקפיצות אץ ללובומילה‪ .‬היא ליטפה את פרצופו‪ ,‬כשלידה נעמד‪ .‬לחשה לו משהו על האוזן‪ .‬פרעה‬
‫את שיערותיו המסומרות כרעמה‪ ,‬אחר‪-‬כך בידיה נתפסה בפרווה שלו ועל גבו מהר עלתה‪.‬‬
‫ אהאי‪ ,‬אהאי! ‪ -‬צעקה לו‪.‬‬‫במלוא המהירות הוא רץ במעגל עד אשר עצרה אותו‪.‬‬
‫ ולמה על דוב‪ ,‬לא על סוס הוא אץ ליער? ‪ -‬ראדומיר שאל‪ ,‬ולובומילה ענתה‪:‬‬‫ בשדה הסוס ירוץ מהר יותר משהדוב יכול‪ .‬אבל ביער לא יעזור הסוס‪ .‬ביער הדוב ימצא מזון ומחסה‪ .‬והטוב‬‫שבשומרים יהיה הדוב ביער‪ .‬זאת למה‪ .‬נו אז בואו נמשיך לשחק‪.‬‬
‫אץ ליער הדוב וביער הסתיר את הילד מהאויבים‪ .‬דאג לו ושמר עליו‪ ,‬כל עוד ביער התבגר האדם‪.‬‬
‫וכשהתבגר‪ ,‬פעם אחת בקרחת‪-‬יער ראה בחורה שליקטה גרגרים‪ ,‬והיא מצאה חן בעיניו‪ ,‬הוא – בעיניה‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫בברית הנישואים הם באו‪ .‬על האדמה מצאו מקום שחבוי היטב מעין לא ידידותית‪ ,‬בנו נחלה‪ ,‬הביאו ילדים לעולם‪ .‬כל קרובי‬
‫המשפחה שפעם אל הכוכבים הלכו חזרו אליהם‪.‬‬
‫בהירדמו ניקודים הקטן חשב על המשחק‪ :‬לא ללבו הוא היה‪.‬‬
‫ובאותו הזמן לובומילה וראדומיר עשו סבב בנחלה השושלתית שלהם והעלו זכרונות על החיים שלהם‪ .‬כל חייהם עברו‬
‫בשמחה‪.‬‬
‫כילדה צחקה לובומילה למראה ראדומיר שניסה לחקות אותה‪ ,‬כשקטנטונת עמדה אז בין העשב‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ את זוכרת? זוכרת איך אז צעקת שאני בחור מגונה ונורא – כי הרמתי את השמלה שלך? אני ניגבתי לך את הדמעות‬‫עם השמלה‪ ,‬ואת דיברת על החרפה שהמטתי עליך‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬הכל אני זוכרת‪ - ,‬דרך הצחוק אשתו ענתה לו‪ - .‬אבל עכשיו חשבתי לי‪ :‬עם שולי החולצה שלך יכולת לנגב לי את‬‫הדמעות‪.‬‬
‫ ילד חכם הייתי‪ .‬החלטתי‪ :‬בשביל מה ללכלך חולצה‪ ,‬כשהשמלה גם כך מלוכלכת וצריך לשטוף אותה‪.‬‬‫ באמת ילד חכם‪ .‬ובכל זאת את השמלה שלי הרמת‪ ,‬ויש לגנות אותך‪ .‬אוי‪ ,‬תראה‪ ,‬הנה במקום שלנו‪ ,‬על גבעת‬‫הנישואים פרחים חדשים‪ .‬הו‪ ,‬הארז‪ ,‬כמה ששגיא הוא נהיה‪ .‬כה פצפון היה‪ ,‬כשביום הנישואים נטענו אותו‪.‬‬
‫על הגזע שמה את כפות‪-‬ידיה ועם הלחי התרפקה עליו לובומילה‪ .‬השתתקה‪ .‬את כתפיה חיבק ראדומיר שכפעם היה‬
‫מאוהב בה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ איפה נישן הלילה‪ :‬כאן או בבית?‬‫‪ -‬איפה שתגיד‪ ,‬אהוב שלי‪.‬‬
‫***‬
‫בבוקר כחמישים חיילים נכנסו לנחלה‪ .‬ביניהם שני נזירים בלבוש שחור היו‪ .‬ראו‪ :‬על‪-‬יד הארז זקן עם שיער שיבה‬
‫עומד‪ .‬בגבה נצמדה אליו אישה זקנה‪ .‬היא והוא בכל יד החזיקו חרב‪.‬‬
‫ אתם רואים‪ - ,‬הנזיר הבכיר צעק לחיילים‪ - .‬אתם רואים‪ ,‬הנה כופרים עומדים‪ .‬מכאלה כופרים היו נולדים ילדים‪ .‬לא‬‫בחצים‪ ,‬בחרבות קרעו אותם לגזרים!‬
‫מעברים שונים שני חיילים ניגשו לזקנים ואת החרבות הרימו‪ .‬ניסו להנחית מכה‪ ,‬אך עם החרב שלו הדף ראדומיר את‬
‫הנשק מידי הלוחם‪ .‬וגם לובומילה הדפה את המתקפה‪ .‬זוג הזקנים הדפו גם את המתקפה השנייה והשלישית‪ .‬אז מול כל‬
‫אחד מהם יצאו שני חיילים‪ .‬אבל שתי חרבות החזיק ראדומיר‪ ,‬כברקים הם‪ ,‬ובעת אחת היה הודף מתקפות של שני‬
‫הלוחמים‪ ,‬אך לא שפך את דמם‪.‬‬
‫צוחקת‪ ,‬גם לובומילה‪ ,‬כסופת‪-‬שיער‪ ,‬הדפה את המתקפות שלהם‪.‬‬
‫ חדל‪ ,‬כולם‪ - ,‬צעק הנזיר הבכיר‪ - .‬כוחות הרשע עוזרים להם! ‪ -‬לסגת לאחור‪ ,‬כולם‪ .‬עם הקשתות הרגו אותם‪.‬‬‫החיילים שלחמו בחרבות סרו לאחור‪ .‬אחרים נערכו להיכון עם הקשתות‪ ,‬אבל כשכבר מתחו את המיתרים‪ ,‬לבני‪-‬שיער‪,‬‬
‫הזקנים לפתע הפילו את החרבות‪ ,‬הסתובבו אחד לשנייה והתחבקו‪ .‬ראדומיר לחשב משהו ללובומילה‪ ,‬ובתשובה היא חייכה‬
‫לו‪.‬‬
‫ מדוע משתהים? לירות! ‪ -‬הנזיר צווח‪ - .‬הם כופרים! בידי האלוהים נשלחתם! תירו או שאמיט קללה על כולכם!‬‫בלובומילה חץ ננעץ ובראדומיר שני חיצים‪ .‬אך כאילו לא חשים את הכאב‪ ,‬כמקודם מחובקים עמדו הזקנים‪.‬‬
‫והועפו חיצים‪ .‬ודם על הארץ נשפך‪ .‬ולאט ירדו על האדמה‪ ,‬ואולי אל הכוכבים עפו לובומילה וראדומיר‪ .‬כשעל הארץ‬
‫כבר היה שרוע הגוף שלהם‪ ,‬הנזיר הבכיר‪ ,‬שליחו של הכוהן‪ ,‬בהביטו על הפנים שלהם לחש לעצמו‪" :‬הם לא חשבו על המוות‬
‫לפני המיתה‪ .‬על החיים המחשבה שלהם הייתה‪ .‬על פניהם לא פחד‪ ,‬לא עצב‪ .‬מה אפשר לעשות‪ ,‬כדי ששוב לא יתגלמו‬
‫בחיים?" ‪ -‬עם פחד בקדחתנות ניסה לחשוב‪.‬‬
‫פתאום מאחורי גבו נשמעו קולות נסערים‪ .‬הוא הסתובב וראה‪ :‬תחת עץ תפוח היו שרועים על הארץ שישה חיילים‬
‫מתים‪ ,‬לכל אחד ביד הייתה שארית מהתפוח‪ .‬הובן לנזיר מה שקרה‪ .‬ידע שליחו של הכוהן העליון‪ :‬פירות מופלאים מניבים‬
‫הגנים של הוודרוסים‪ ,‬אך לאכול אותם טוב‪ ,‬רק כאשר הבעלים של הגן מכבדים‪ .‬לאילנות‪ ,‬לפרחים היחס של הוודרוסים היה‬
‫כליצור חי‪ ,‬ובתשובה הם העניקו את האהבה שלהם‪ .‬כשראו העצים והפרחים איך נהגו הפולשים בבני‪-‬האדם שנתנו להם‬
‫אהבה‪ ,‬מהר מיצים אחרים עץ‪-‬התפוח שאב והביא לפירות מהאדמה‪ ,‬והרווה אותם ברעל חזק מאוד‪.‬‬
‫ אל תגעו! שום דבר שלא תאכלו כאן‪ - ,‬צעק הנזיר‪ - .‬אמרתי לכם‪ :‬בני שטן אלה כולם‪ ,‬והמקום כאן טמא‪ .‬הכל‪ ,‬הכל‬‫כאן לכרות – בשם הקדוש ברוך הוא אני מצווה‪.‬‬
‫ תראו‪ - ,‬קרא אחד מהחיילים‪ - ,‬תראו‪ ,‬שם‪ - ,‬ובידו הצביע על היציאה מהנחלה‪.‬‬‫כולם הסתובבו וראו איך לאורך קצה הגן בדילוגים גדולים רץ דוב אל היציאה‪ .‬על גבו‪ ,‬אוחז בפרווה שלו‪ ,‬שכב ילד קטן‪.‬‬
‫הדוב יצא מהנחלה והחיש את פעמיו ליער‪.‬‬
‫ לתפוס‪ ,‬לתפוס אותם! ‪ -‬צרח הנזיר‪ - .‬לא לחזור עד שלפיסות לא תחתכו את התולדה של השטן!‬‫הוא ידע שאם לפחות אחד מהשושלת של הוודרוסים יינצל‪ ,‬השושלת כולה שוב תחיה על האדמה‪ .‬על כך הוא לא אמר‬
‫לחיילים‪ .‬רק שוב ושוב הזכיר להם על הרצון של אלוהים‪:‬‬
‫ תפסו אותם! אלוהים ציווה‪ ,‬כל מה שטמא למחות מפני האדמה! רואים‪ ,‬כמה שטמא כאן הכל!‬‫לעשרה מהחיילים מפקד הגדוד נתן פקודה לרדוף אחרי הדוב‪ ,‬לתפוס ולהרוג את הילד‪.‬‬
‫החיילים עלו על הסוסים‪ ,‬פתחו בדהרה בעקבות הדוב והילד‪.‬‬
‫בדילוגים מאוד מהר הדוב רץ ליער‪ .‬אך זמן רב לרוץ בקצב כזה לא יכל‪ .‬והסוסים היו קרובים להשיגם‪ .‬המרחק ביניהם‬
‫והפרשים‪ ,‬אף כי לאט‪ ,‬בכל זאת הלך והתקצר‪ .‬עד היער נשארו כמאה מטרים‪ ,‬כשאחד מהפרשים השיג אותם‪ .‬הוא דהר על‪-‬‬
‫ידם‪ ,‬הרים את חרבו כדי לשסע את הילד‪ ,‬אך פתאום על רגליו האחוריות הדוב נעמד וקיבל את המכה על עצמו‪ .‬ומזה‬
‫בהתרומם על רגליו הסוס נרתע לאחור‪ .‬הדוב הפצוע שוב פתח בריצה אל היער‪ .‬רק כחמישים מטרים נשארו לו עד היער‪,‬‬
‫אלא שעתה פלגת הפרשים כבר עמדה להשיג אותם‪ .‬הם הרימו את החרבות‪ ,‬אך פתאום ראו החיילים‪ :‬מן היער הישר‬
‫עליהם על סוס מלא מרץ דוהר פרש‪ .‬איש‪-‬שיבה זקן היטב ישב על הסוס‪ .‬ברוח התנוססו שיערו והזקן הלבנים‪ .‬ובכל יד חרב‬
‫הוא החזיק‪ ,‬ברגליו כיוון את הסוס שלו‪:‬‬
‫ אהאי‪ ,‬אהאי! ‪ -‬צעק הזקן ואת הדהרה המפליאה של הסוס האיץ‪.‬‬‫‪ -‬הוא מתכונן להילחם בנו‪ ,‬היכונו לקרב עם המטורף הזה‪ - ,‬קרא מפקד הפלגה‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫ אבל הוא אחד‪ ,‬אנחנו עשרה‪ .‬וגם מה יש לפחד מזקן? ‪ -‬אמר אחד מהלוחמים‪ - .‬במרדף צריך להמשיך‪.‬‬‫ כן‪ ,‬הוא אחד‪ ,‬אבל וודרוס מולכם‪ ,‬היכונו לקרב‪ ,‬אם לא פחדנים אתם‪.‬‬‫סביב הפלגה דהר הסוס של הזקן שהתקיף אותם‪ .‬בחרבות הוא הדף את הנשק מידי הלוחמים הקיצוניים‪ ,‬אצל שני‬
‫סוסים הספיק לחתוך את הרצועות המחזיקות את האוכף‪ ,‬כשחץ חדר לגופו של הסוס המופלא שלו‪.‬‬
‫אך לא ליער דהר איש‪-‬השיבה הזקן על הסוס הפצוע שלו‪ ,‬לאורך היער הוא דהר‪ ,‬את כולם סחף למרדף אחריו‪ .‬על‪-‬יד‬
‫קצה היער‪ ,‬איפה שהאורן לבדו עמד‪ ,‬מעד ליפול הסוס תחתיו‪ .‬על הארץ צנח‪ .‬ואז מהר הזקן קם מהאדמה ורץ לאורן‪ .‬בין‬
‫העשב משהו חיפש‪ .‬הפלגה כבר הייתה קרובה‪.‬‬
‫אל חזהו קיבל האורן שבעה חצים‪ ,‬אך בחזה של ארגה החץ השמיני ננעץ‪ .‬על העשב הוודרוס נשכב‪ ,‬אבל לא נאנק‬
‫מהכאב‪ .‬מחזהו נחל דם זלג‪ .‬לא ידע האורן העצי לבכות‪ ,‬למרום עלו מחשבות ארגה הנועזות‪:‬‬
‫"לא אחשוב על לידה חדשה לעצמי‪,‬‬
‫לבריאה אתן להם מחשבתי‪.‬‬
‫לאושרם‪ ,‬להשראה שלהם את מחשבתי אני נותן‪.‬‬
‫תתגלמו‪ ,‬תיפגשו‪ ,‬תחיו לעולמים‪,‬‬
‫לא יריב‪ ,‬חברכם אני‪ ,‬לובומילה‪ ,‬ראדומיר"‪.‬‬
‫על העשב שכוב הוודרוס‪ ,‬מכאבו לא נאנק‪ .‬בכל זאת‪ ,‬מאבד כוחו‪ ,‬את הפסלון הצליח לקרב לחזה‪ ,‬את האהובה שלו‪.‬‬
‫"יהיה טוב בעולם"‪ - ,‬לאהובה שלו לחש כבשכחה‪ .‬והאורן העצי החל לבכות‪ .‬על הגזע זלג שרף משונה בדמעות‪.‬‬
‫פתאום את עיניו פקח הוודרוס‪ ,‬וצלול המבט‪ .‬ובקושי מטביע את המילים‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ אל היה עצוב‪ ,‬אורן יקר‪ ,‬הכל לא חשוב‪ ,‬אין דבר‪ .‬את דרכה מחשבתי תפלס דרך מאות השנים האכזרות‪ .‬שוב‬‫תבואנה העתים היפות‪ .‬ולכל האלות הארציות בבקרים תבשר המחשבה שלי‪ :‬יהיו זמנים יפים‪.‬‬
‫לא הצליחו להדביק את הילד והדוב החיילים‪ .‬כשליער נכנסו‪ ,‬לא ידידותי הוא היה‪ .‬הסוסים היו נוחרים בפחד‪ ,‬השבילים‬
‫היו נעלמים ממש מתחת לרגליים‪ .‬וחזרו החיילים‪ ,‬לנזיר אמרו שאת הילד הם הרגו‪.‬‬
‫***‬
‫לא שנים רבות חלפו‪ ,‬והחלו אנשים לדבר כי כשהלכו ללקט פטריות ביער‪ ,‬שם ראו ילד בן תשע או אולי יותר‪ .‬מבעד‬
‫לשיחים הוא הביט עליהם‪ ,‬אך חשש לגשת קרוב יותר‪ .‬ואיתו דוב זקן וצולע היה תמיד‪.‬‬
‫ומאוחר יותר שני בנים תעו ביער‪ ,‬ויצא אליהם‪ ,‬המבוהלים‪ ,‬נער‪ ,‬במחווה הוא קרא להם אחריו והוליך אותם מהיער‬
‫לדרך שהובילה אל היישוב‪ ,‬ואילו הוא עצמו נעלם בין הסבכים‪ .‬אחרי המקרה הזה אנשים כבר יותר לא פחדו מהנער היערי‪.‬‬
‫וכאשר אחרי שנה הוא יצא לקראת הנערות שאספו גרגרים על קרחת‪-‬היער‪ ,‬הן לא נבהלו ממנו ולא ברחו‪.‬‬
‫תמיר הוא היה‪ ,‬ועיניו תכולות‪ ,‬הבגדים קלועים מעשב‪ .‬הוא עמד בקצה קרחת‪-‬היער ומשום‪-‬מה רק על נערה אחת‬
‫הביט‪ ,‬זאת ששמה היה פּרַסקוֹביָה‪ .‬לא הסיר את עיניו ממנה‪ ,‬והן כולן הפסיקו לאסוף את הגרגרים והתבוננו בו‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך לאט מאוד‪ ,‬כדי שלא ייבהלו‪ ,‬הוא עשה כמה צעדים לעבר קבוצת הנערות‪ ,‬נעצר‪ .‬כשראה שהן לא בורחות ולא‬
‫פוחדות‪ ,‬ניגש לפרסקוביה‪ ,‬נעמד מולה‪ ,‬מעט סידר את השיער‪ ,‬אמר‪ ,‬עם קושי משמיע את המילים‪:‬‬
‫ איתך‪ ,‬נערה נפלאה‪ ,‬הייתי יכול לברוא את מרחב האהבה לעולמי עולמים‪.‬‬‫מהמילים האלו שום דבר פרסקוביה לא הבינה‪ ,‬אך משום‪-‬מה סמקה ודיברה לנער‪:‬‬
‫ היכן אתה חי? כולם אומרים‪ ,‬לבדך אתה חי ביער‪.‬‬‫ לעת עתה על הארץ לבדי אני חי‪ - ,‬הנער ענה‪.‬‬‫ אתה לבד? אך הרי איפה שהוא חיים ההורים שלך? לא יכול להיות אדם בלי שיהיה לו מישהו מהמשפחה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬חיים‪ .‬אבי ואמי‪ ,‬ואחיי הגדולים‪ ,‬והאחיות שלי‪ .‬וגם סבא שלי ראדומיר‪ ,‬וגם לובומילה – סבתי‪.‬‬‫ ואיפה הם חיים? גם ביער ?‬‫ הם אל‪-‬על עפו‪ ,‬אל הכוכבים‪ .‬יחזרו כולם‪ ,‬כשאת הנבחרה שלי אמצא‪ .‬כשאת מרחב האהבה אברא‪ ,‬ובו ייוולדו‬‫הילדים שלנו‪.‬‬
‫ אבל איך נבחרת לבך תמצא ביער?‬‫ כבר מצאתי אותה?‬‫ ומי זו?‬‫ את היפה מכל העלמות‪ .‬אני מבקש‪ ,‬נלך אל מרחב האהבה שלי‪ ,‬כבר התחלתי ליצור אותו‪ .‬אבנה בית‪ ,‬רק כלי‪-‬‬‫עבודה אני צריך‪ .‬בלי כלי‪-‬העבודה בינתיים בניתי סוכה‪ .‬מרחוק התבוננתי באיך שאנשים עשו את זה‪.‬‬
‫הנערות התלחשו ביניהן‪ ,‬וכבר לגמרי לא חוששות‪ ,‬צחקו עליו‪.‬‬
‫פרסקוביה‪ ,‬לא עונה להצעה שלו‪ ,‬הלכה והצטרפה לחברות שלה‪.‬‬
‫נשאר לבדו‪ ,‬הוא קצת עמד‪ ,‬אחר‪-‬כך הביט על השמיים ופישק את ידיו בחוסר אונים‪ ,‬כאילו התנצל לפני מישהו‪ ,‬ולאט‬
‫הלך מקרחת‪-‬היער‪.‬‬
‫הנערות השתתקו‪ .‬בעקבותיו פרסקוביה הביטה ופתאום בבטחון ובקול קראה לנער‪:‬‬
‫ חכה לי כאן מחר‪ .‬בלי שיראה‪ ,‬אקח מאבי את כלי‪-‬העבודה שלו‪ ,‬הם יהיו הנדוניה‪.‬‬‫מהר הנער הסתובב‪ ,‬רץ אליה‪.‬‬
‫ראו הבחורות איך לראשונה הוא חייך‪ .‬והלחיים של כולן סמקו‪ .‬לא רגיל היה החיוך שלו‪ ,‬אור הפיצו העיניים‪.‬‬
‫ הוא נפלא! חבל שלי לא קרא‪ - ,‬אחת מהנערות לחשה‪.‬‬‫ גם אני מוכנה ללכת איתו‪ - ,‬השניה פלטה פתאום‪.‬‬‫והנער אומר לפרסקוביה‪ ,‬לא רואה אף אחד סביב‪:‬‬
‫‪61‬‬
‫ בלי שיראה אי‪-‬אפשר‪ .‬לא טוב המעשה‪.‬‬‫ צחקתי‪ ,‬בעצמו אבי ייתן לי הכל‪.‬‬‫מאז אף פעם אנשים לא ראו את הנער היערי ואת פרסקוביה‪ ,‬שלא ידוע לאן הלכה עמו‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫גם הכאוס הוא בר משמעות‬
‫גם הכאוס הוא בר משמעות‬
‫על הארץ נמשכו החיים‪ .‬אלא שחיים אחרים‪ .‬הציוויליזציה הוודרוסית בגדולתה‪ ,‬המסורת שלה‪ ,‬הטקסים והתרבות‬
‫שעשרות אלפי שנים התקיימו‪ ,‬הוחלפו במבנה ברברי כאוטי של חברת בני‪-‬האדם‪ .‬בארצנו תחילתו היוותה ממלכת רוסיה‬
‫בשליטת הנסיכים‪ .‬החלה אז תקופת העבדות ועד היום היא נמשכת‪.‬‬
‫ ובמקומות האחרים של העולם הציוויליזציה הוודרוסית הוכחדה עוד לפני זה? אני זוכר‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬את אמרת שאורח‬‫חיים וודרוסי היה לאנשים שחיו על שטחים שהם היום גרמניה‪ ,‬אנגליה‪ ,‬פולין והמדינות הבלטיות‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬אמרתי‪ .‬כל זה עם אחד היה‪ ,‬שפה אחת‪ ,‬תרבות אחת‪ .‬ביותר תשומת לב הסתכל‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬הן חיצונית אפילו‬‫הם כולם דומים אחד לשני‪ .‬וזה אל‪-‬עף שעוד לפני יותר מאלפיים שנים הדם שלהם התערבב בדמם של האסיאתים‪.‬‬
‫ אבל למה‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬למה כך זה קרה? אמרת – ציוויליזציה בגדולתה‪ ,‬תרבות גדולה‪ ,‬והנה אחת‪-‬שתיים והרגו את‬‫הציוויליזציה הזו עם חרב‪ ,‬עם אש ועם חצים‪.‬‬
‫ לא הרגו‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬כאן מילה זו לא מתאימה‪ .‬כל עוד‪ ,‬לפחות לתשעה בני‪-‬אדם החיים על כוכב‪-‬הלכת שלנו יש‬‫השאיפה להכרת ההוויה האלוהית הארצית – חיה הציוויליזציה הוודרוסית‪ .‬והרי לא תשעה‪ ,‬אלא מאות אלפי בני‪-‬אדם יותר‬
‫ויותר מגלים את האמת שבם ומשנים את אורח‪-‬החיים‪ .‬זמן רב לא יעבור‪ ,‬והם יהיו מיליונים‪ ,‬אך לפני כן על מאה האלפים‬
‫למצוא בהם את התשובה‪ .‬להבין את הסיבה לקטסטרופה שקרתה‪.‬‬
‫ ואם לא יבינו? הנה באינטרנט‪ ,‬באתר שלנו‪ ,‬הרבה מאוד אנשים כבר לא שנה אחת מנסים להגדיר‪ ,‬מהי הטעות‬‫שעשתה האנושות בעידן הדימויים של חייה‪ .‬יש שם כזה פורום‪ .‬הוא כך גם נקרא "השגיאה בעידן הדימויים"‪ .‬אבל עד עכשיו‬
‫אנשים כך גם לא הגדירו אותה‪ .‬הרבה גרסאות מציעים‪ ,‬אבל תשובה שתהיה אחת לכולם אין‪ .‬אולי אנשים בכלל לא יצליחו‬
‫להגדיר את הטעות הזו?‬
‫ יצליחו‪ .‬אולי אחרי יום או אחרי חמש‪-‬תשע שנים‪ .‬הם יגדירו אותה‪.‬‬‫ למה את כל‪-‬כך בטוחה?‬‫ וולדימיר‪ ,‬בעצמך תחשוב‪ ,‬כלל לא מזמן איש לא דיבר עליה ואפילו לא היו כל נסיונות לחשוב בכוון הזה‪ ,‬עתה בעצמך‬‫אתה אומר לי שאנשים רבים שואפים לפתור את התעלומה‪ .‬המחשבה מופעלת‪ ,‬כנבט שנובט מזרעון היא את דרכה לאור‬
‫תמצא‪.‬‬
‫ מתישהו תמצא אולי‪ .‬אבל לרוב‪ ,‬אנשים נמצאים במרוצת ענייני היומיום‪ .‬לסבים שלך ולך יש הרבה יותר אפשרות‬‫להקדיש זמן למחשבה‪ .‬וגם עומד לרשותכם מידע בנפח הרבה יותר גדול על העבר‪ ,‬והרי יש לכם דעה משלכם‪ .‬למה שלא‬
‫תשתפו בה את האחרים? לא תעזרו עם הפתרון?‬
‫ וולדימיר‪ ,‬במילים אחרות אתה רוצה שאנתק את המחשבה של האנשים?‬‫ מה פתאום אני רוצה שתנתקי אותה? למה הרמז שתתנו יכול לעשות את זה?‬‫ כשכל האנשים שהיום עם המחשבה שלהם מנסים למצוא את הפתרון יקבלו את הנאמר כאמת אחת‪ ,‬בו ברגע הם‬‫יעצרו את עבודת המחשבה שלהם‪ .‬אחר‪-‬כך יצפו לעוד רמזים‪ .‬ומיד מכל עבר בשטף הם יבואו‪ .‬כך גם עכשיו זה קורה‪ .‬כל‬
‫רגע מציעים לאנשים רמזים‪ ,‬מה בריא להם לאכול ולשתות‪ .‬איך צריך להתלבש‪ ,‬היכן יותר טוב לנפוש‪ ,‬איפה את האלוהים‬
‫לחפש‪ .‬ומה התוצאה? יותר ויותר גרועים הופכים החיים‪ .‬על‪-‬ידי המחשבה אלוהים ברא את העולם‪ ,‬לאדם ניתנה על‪-‬ידו‬
‫מחשבה‪ .‬ומישהו לא חדל לנסות לעצור אותה‪.‬‬
‫ אז את יודעת מה הפתרון‪ ,‬אבל לא רוצה לגלות?‬‫ לא יודעת‪ ,‬משערת‪.‬‬‫ נו‪ ,‬לפחות תגידי‪ ,‬מה ההשערות שלך?‬‫ אולי עידן הכאוס‪ ,‬עידן השגיאות היה נחוץ‪ ,‬כדי שהאנושות תוכל לקבע הבנתן בתודעה ולהבא לא לחזור עליהן‪ .‬זה‬‫קורה בהיסטוריה‪ ,‬כשהאנושות עומדת לפני תגלית גדולה‪ .‬תגלית בקנה‪-‬מידה של היקום‪.‬‬
‫ השערה טובה והיא באמת נוטעת תקווה‪ ...‬אנסטסיה‪ ,‬לסיפור שלך על המשפחה הוודרוסית‪ ,‬על לובומילה‪ ,‬ראדומיר‬‫הסוף מר‪ ,‬כל‪-‬כך זה לא דומה לאופטימיות שאופיינית לך תמיד‪.‬‬
‫ וולדימיר‪ ,‬משום מה זה החלטת כי זה הסוף של הסיפור? החיים נמשכים‪ ,‬וזה אומר – שום סיפור על החיים‪ ,‬אין‬‫להחשיבו כגמור‪.‬‬
‫ אני זוכר‪ ,‬הנין ניקודים הלך עם פרסקוביה והם נתנו המשך לשושלת‪ ,‬אבל בכל זאת כואב הלב על האנשים –‬‫ראדומיר‪ ,‬לובומילה והאחרים‪ .‬עליהם הסיפור כבר לא יכול להימשך‪ .‬רק על הדורות הבאים אפשר לדבר‪ .‬אם את יכולה‬
‫לספר משהו‪ ,‬אז ספרי עוד‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אנסטסיה‪.‬‬
‫בסדר‪ ,‬אספר על האירועים שקרו בעתיד הקרוב‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫מפגשים לנשמות תאומות‬
‫מפגשים לנשמות תאומות‬
‫בא כזה זמן‪ ,‬כשאנשים החלו להבין את הצורך בחיפוש האדם האהוב‪ .‬לפני כן היו מחדירים לתודעה כי כביכול מעצמו‪,‬‬
‫כרצון הגורל‪ ,‬צריכים להיפגש האוהבים‪ .‬זה כך‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך הרי גם בעצמו האדם יכול לשלוט בגורל שלו‪ .‬או לפחות לתת‬
‫לגורל סימן‪ ,‬מה הוא עצמו מצפה ממנו‪.‬‬
‫ובערים שונות אנשים החלו לארגן אירועים מיוחדים העוזרים לשתי הנפשות התאומות להיפגש‪ .‬ואפילו השתמשו בחלק‬
‫מהטקסים של העידן הוודורסי אחרי שקצת שינו אותם כדי שיתאימו למציאות של היום‪.‬‬
‫ובסתיו‪ ,‬כשהיו מסתיימים ענייני הקיץ‪ ,‬בערים שונות נערכו מפגשים גדולים‪ .‬למפגשים האלה היו באים אנשים צעירים‪,‬‬
‫אנשים כבר מבוגרים‪ ,‬מי שלא הייתה לו משפחה מאושרת‪.‬‬
‫בעיקר‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אלה הקוראים שלך‪ .‬אלה מהם ששאפו להקים נחלה שבה‪ ,‬הנה תהיה הראשית לשושלת המאושרת‪.‬‬
‫חודשיים‪ ,‬לפעמים שלושה חודשים היו נמשכים המפגשים האלה‪ .‬מראש היו מודיעים עליהם לקוראים שלך‪ .‬וממקומות‬
‫שונים וגם ממדינות אחרות הם היו באים‪ .‬מי לשבוע‪ ,‬מי לחודש ימים‪ .‬ולקוראים היה יתרון גדול יחסית לכל מי ששאף להקים‬
‫משפחה מאושרת‪ .‬לכל המתאספים הייתה אותה מטרה – המודעות וההבנה‪ ,‬איך ליצור תנאים לחייה המאושרים של‬
‫המשפחה העתידית שלהם‪.‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬חכי‪ ,‬אבל למה דווקא לקוראים היה יתרון גדול? הרי לזוגות נשואים רבים‪ ,‬שהם לא מקרב הקוראים‪ ,‬יש‬‫מטרה משותפת‪ .‬הנה לדוגמא‪ ,‬שחקנים‪ ,‬יש הרבה כאלה שמתחתנים אחד עם שנייה‪ ,‬מקימים משפחה‪ .‬אבל רובם‬
‫מתגרשים‪ ,‬ויותר מפעם אחת‪ .‬גם להם אותה מטרה‪ ,‬אותן שאיפות‪ ,‬אבל אין חיים מאושרים‪.‬‬
‫ על מטרות שונות‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬אנחנו מדברים איתך‪ .‬המקצוע לא יכול‪ ,‬לא צריך להיות מטרת חיי האדם‪ .‬אם זה קורה‪,‬‬‫בעצמו האדם משפיל את עצמו‪.‬‬
‫הנה תחשוב‪ ,‬יש כזה מקצוע – מוכר בחנות‪ .‬הטבעי לבנו של אלוהים או לבת שלו לראות רק את המכירה כמטרת‬
‫החיים? או אם זה נהיגת מכוניות‪ ,‬כביסת בגדים‪ ,‬עבודה קבועה במפעל‪ ,‬בבית‪-‬חרושת‪ ,‬כל פעם לעשות את אותו הדבר?‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אמנם הזכרת מקצועות שאי‪-‬אפשר בלעדיהם‪ ,‬אבל לא כאלה שהם ברמה‪ .‬והרי יש מקצועות שנחשבים‬‫למכובדים בעיני כל האנשים‪ .‬למשל‪ ,‬כירורג מפורסם או אסטרונאוט‪ ,‬ראש צבא‪ ,‬מרשל או נשיא מדינה‪.‬‬
‫ כל חשיבותן של המשרות האלו היא רק בכך שהן יוצרות אשליה רבה יותר מאשר האחרות‪ ,‬אשליה של חשיבות‬‫ויוקרה‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי במכוון פיתו את האדם שנעשה ראש צבא או נשיא באשליית החשיבות של המקצועות‪ ,‬המשרות‬
‫שלהם‪ ,‬כדי לא לתת להתפתח לרוח שיכולה לחולל עשייה ברמה של היקום‪ .‬העשייה שלהם היא לא לעניינו של אלוהים‪,‬‬
‫ואילו כאשר האדם אישית בעצמו הקים מרחב גן‪-‬עדן על הארץ ונהיה מייסד שושלת מאושרת ביותר‪ ,‬העשייה שלו הייתה כזו‬
‫של האלוהים‪ ,‬ואל הוא עצמו הפך להיות‪.‬‬
‫וגם לקוראים שהיו מתאספים לכנס הזה הייתה מטרה אצילה‪ ,‬אותה מטרה הן לנשים‪ ,‬והן לגברים‪ .‬היתרון שלהם היה‬
‫בכך שבחלומות שלהם הגברים‪ ,‬הנשים גיבשו את אורח חיי עצמם ואורח חיי המשפחה העתידית שלהם‪ .‬וכשהיו נפגשים‪,‬‬
‫הנושא לשיחה היה מעניין לשניהם‪.‬‬
‫הן לך‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬ידוע‪ ,‬כמה שהרבה קורה שבמשפחות של ימינו בין בני‪-‬הזוג כליל אין אף נושא מעניין משותף לשיחה‪.‬‬
‫אין עשייה משותפת ושאיפות משותפות אין‪ .‬לאחר שהתחתנו‪ ,‬שני האנשים חיים במשותף באותו הבית‪ ,‬ואילו כל אחד‬
‫חושב‪ ,‬חולם על שלו‪ .‬כאלה אנשים הופכים זרים זו לזה‪ ,‬והחיים במשותף רק מרגיזים אותם‪.‬‬
‫לכנס הזה היו באים אנשים לא נשואים‪ ,‬אך אפילו בלי שהכירו‪ ,‬היא אותו‪ ,‬והוא אותה‪ ,‬הם היו קרובים אחד לשנייה יותר‬
‫מרבים שבאו בברית הנישואים‪.‬‬
‫הם היו יוצאים לסיור‪ ,‬מארגנים מופעי מדגמנים שבהם השתתפו נשים בכל הגילאים‪ .‬אחר‪-‬כך גברים‪ .‬בתצוגות האלו‬
‫הציגו לבוש שהנשים בעצמן תפרו או קנו בחנות‪.‬‬
‫בערבים בפארקים העירוניים או באיזשהו במקום בקרחת‪-‬יער שיחקו במשחקים העוזרים למצוא את האדם האהוב‪,‬‬
‫שיחקו ב" זורם נחל"‪ ,‬למשל‪ ,‬המשחק שעליו סיפרתי לך‪.‬‬
‫ולא התביישו‪ ,‬לא הסתירו שהם מחפשים בן או בת זוג לחיים‪ .‬והנשים שנשארו בלי בעל עם ילדים הביאו את הילדים‬
‫שלהן לכנס‪ .‬והסבירו לילדים‪ ,‬מה מטרת הביאה שלהם‪ .‬ההשתתפות‪ ,‬המחשבה של הילדים הייתה עוזרת להן‪ .‬תראה‪ ,‬הנה‬
‫אראה לך תמונה – מה אנשים עשו במפגשים האלה‪.‬‬
‫הנה תיאטרון‪-‬קיץ תחת כיפת השמיים‪ ,‬מלא באנשים בני גילאים שונים‪ ,‬ויש שם גם ילדים‪.‬‬
‫כאן מהבמה הם היו מציגים את עצמם‪ .‬מי שלא התבייש היה עולה על הבמה‪ ,‬חמש או עשר דקות היו נותנים לו כדי‬
‫לספר על עצמו‪ ,‬לענות על שאלות‪ .‬לפעמים דיברו על עצמם בהלצה‪ .‬יכלו לשיר צ'סטושקה מבדחת וגם לרקוד משהו‪ .‬חופש‬
‫מלא היה להם להצגה‪ .‬הנה הסתכל‪.‬‬
‫לבמה עלתה בחורה בת כעשרים וחמש‪ .‬עם תסרוקת אופנתית‪ ,‬לובשת בגד צמוד‪ ,‬למיקרופון הלכה רק שני צעדים‪,‬‬
‫ופתאום עשתה סלטה‪ ,‬צחקה‪ .‬כאילו דוגמנית מקצועית על פודיום הילכה‪ ,‬הסתובבה סביב עצמה‪ .‬אחר‪-‬כך עם היד מעט‬
‫סידרה את השיער‪ ,‬למיקרופון ניגשה‪ ,‬בעליזות שובבה אומרת‪:‬‬
‫ מה‪ ,‬גברים‪ ,‬אחת שווה זאתי?‬‫הקהל צחק‪ ,‬אחר‪-‬כך מחיאות כפיים‪ ,‬ובאותה הנימה הבחורה ממשיכה לספר על עצמה‪:‬‬
‫ איך שאני נראית זה לא הנכס העיקרי שלי – בהצטיינות סיימתי את אקדמיית הנחלות השושלתיות‪ .‬בהצטיינות אני‬‫יכולה להכין לאכול‪ ,‬עם חליטות יודעת לגרש כל חולי מהגוף‪ ,‬וגם להציע מיטה לא רגילה‪ .‬יכולה ללדת ילדים‪-‬גיבורים‪ ...‬את‬
‫עצמי לא מציעה לאף אחד מכם‪ ,‬אלא על תחרות ביניכם מכריזה‪ .‬והתחרות לא קלה‪ .‬שיעשה המועמד כל מה שהוא רוצה‪,‬‬
‫יראה את עצמו‪ .‬המנצח יהיה זה שבו אתאהב‪.‬‬
‫אחרי הבחורה הזו ילד עלה לבמה‪ ,‬התקרב למיקרופון‪:‬‬
‫‪64‬‬
‫ שלום‪ ,‬אני דימה‪ .‬זה השם שלי‪ .‬אני בן אחת‪-‬עשרה‪ .‬נו בעצם כמעט אחת‪-‬עשרה‪ ,‬עוד מעט‪ ,‬בדצמבר‪ .‬לאמא שלי‬‫סבט ַלנָה‪ ,‬או סבטלנה ניקוֹ ַליֶבנָה‪ .‬היא טבחית מאוד טובה במסעדה‪ .‬יותר נכון‪ ,‬הייתה‪ ,‬עכשיו היא כבר לא עובדת‬
‫קוראים ֵ‬
‫במסעדה‪ .‬בהתחלה‪ ,‬כשהפסיקה לעבוד‪ ,‬בכתה‪ ,‬אבל עכשיו מאוד יפה היא עורכת סעודות לחגים לאנשים עשירים‪ .‬היא‬
‫פרסמה מודעה בעיתון‪ ,‬והם פונים אליה בטלפון‪.‬‬
‫אני לומד בבית‪-‬ספר‪ .‬אמא אומרת שאני לומד לא כל‪-‬כך טוב‪ .‬אבל אני יודע שזה לא נכון‪ .‬פשוט אני לא צריך "מאיות"‪,‬‬
‫גם "שבעים" מספיק לי‪.‬‬
‫אני ואמא באנו לכאן כדי לפגוש את הבעל העתידי שלה‪ ,‬ואני צריך אבא‪ .‬ואז תהיה לנו משפחה טובה‪ ,‬מלוכדת‪ .‬אמא‬
‫שלי אדם מאוד טוב‪ .‬היא יפה‪ ,‬רק שבשום אופן לא מצליחה לרזות‪ .‬בכל אופן היא יפה‪ .‬הרבה ערבים אמא ואני מדמיינים‪,‬‬
‫איך נחיה כולנו משפחה אחת‪ .‬ובינתיים‪ ,‬אנחנו גרים בדירה עם חדר אחד ועל הדירה הזו צריך לשלם כסף‪ .‬אבל כשתהיה לנו‬
‫משפחה‪ ,‬בית אנחנו נבנה וניטע גן‪.‬‬
‫לאמא כבר נתנו אדמה‪ ,‬שם בקיץ באוהל חודש שלם היינו‪ .‬היה טוב‪.‬‬
‫היא‪ ,‬אמא שלי‪ ,‬לא עולה לבמה‪ ,‬מתביישת‪ .‬ואני אומר לה‪ :‬צריך‪ ,‬אם לא‪ ,‬אז בשביל מה באנו לכאן והרבה כסף בזבזנו‪,‬‬
‫כסף שחסכנו לבית‪.‬‬
‫אמא‪ ,‬בואי‪ ,‬צאי לכאן‪ - ,‬הילד פנה לאמא שלו בקהל‪.‬‬
‫אבל אף אחד לא יצא לבמה‪ ,‬ואז האנשים היושבים בקהל החלו למחוא כפיים‪ ,‬כדי לעודד את האמא לעלות על הבמה‪.‬‬
‫בסופו של דבר אישה לא גבוהה‪ ,‬מלאה במעט‪ ,‬כבת שלושים הלכה לבמה‪ .‬היא נעמדה על‪-‬יד הילד‪ ,‬הסמיקה מרוב‬
‫מבוכה‪ ,‬הניחה את ידיה על הכתפיים שלו‪ ,‬אבל שום דבר לא דיברה‪ .‬ואז במחווה עניינית מכיס המכנסיים שלו הילד הוציא‬
‫פתק והקריא‪:‬‬
‫*‬
‫ אני ואמא חיים במחוז בּריאַנסק‪ ,‬בעיר נוֹבוֹזיבּקוב‪ .‬פעם הייתה שם קרינה ‪ ,‬אבל עכשיו היא פחתה‪ ,‬ובעתיד תפחת‬‫עוד יותר‪ .‬כאן בכנס המספר שלנו הוא ‪ ,2015‬אם מישהו רוצה‪ ,‬יכול לכתוב לנו‪ .‬זהו‪.‬‬
‫האישה אחזה בידו של הילד‪ ,‬והם ירדו מהבמה‪ ,‬מלווים במחיאות כפיים של הקהל‪ ,‬כאשר פתאום הילד שיחרר את היד‬
‫של אמו ומהר‪ ,‬כמעט רץ‪ ,‬שוב בא למיקרופון‪.‬‬
‫ שכחתי להגיד‪ ,‬כי לא כתבתי בפתק‪ ,‬בגלל זה שכחתי‪ .‬אמא שלי יודעת לנגן בגיטרה ולשיר שירים יפים‪ ,‬רק עצובים‬‫השירים שלה‪ .‬ועוד גם אמא יודעת לצייר‪ .‬גם את הבית והגן היא ציירה‪ .‬ואני עוזר לה לבנות את המשפחה‪ .‬וגם את הבית‬
‫אעזור לה לבנות‪ .‬כשבעיר שלנו היו בחירות‪ ,‬הדבקתי עלונים על גדרות‪ ,‬ועל זה שילמו לי כסף‪ .‬ועוד מעט שוב יהיו בחירות‪.‬‬
‫האנשים בקהל שוב מחאו כפיים‪ ,‬והילד שב לאמא שלו‪ .‬ויד ביד הם הלכו‪ ,‬התיישבו במקומותיהם בקהל‪.‬‬
‫בקהל החלו לקום ארבעה גברים שעמדו לעלות לבמה‪ .‬ראשון הלך‪ ,‬קצת צולע‪ ,‬גבר כבן ארבעים‪ .‬אך מן העבר השני‬
‫עקפו אותו‪ ,‬והוא מצא את עצמו עומד אחרון בתור למיקרופון‪ .‬הגברים הראשונים אחד אחרי השני סיפרו על עצמם‪ ,‬אך‬
‫ישירות לא הציעו את לבם לאישה‪ .‬שהרי בכנס לא היה נהוג לעשות הצעת נישואים בפומבי‪ .‬היה צריך לכתוב על כך‪ .‬אך‬
‫מעצם זה שהם יצאו‪ ,‬כבר היה אפשר להסיק על רצונם יותר מקרוב להכיר את האישה והבן שלה‪ .‬כשהגיע תורו של הגבר‬
‫שהיה מעט צולע‪ ,‬בהתקרב למיקרופון אמר‪:‬‬
‫ קוראים לי איוַן‪ .‬מתגורר במוסקבה בדירה בבעלות הפרטית שלי‪ .‬עוד מעט אני אהיה בן ארבעים‪ .‬קצין צנחנים‬‫לשעבר‪ .‬לפני שלוש שנים שוחררתי מהשירות עקב סעיף הנכות‪ .‬עכשיו יש לי עבודה במרקטינג‪ ,‬נמאסה עלי‪ .‬יש לי אוהל‪,‬‬
‫גרזן‪ ,‬קלחת‪ .‬בקיצור‪ ,‬במתנה החבר'ה מהשירות הביאו לי כל מה שצנחן צריך במסע‪ .‬החלום שלי – את האוהל הזה להציב‬
‫בקרבת העיר נובוזיבקוב‪ .‬על‪-‬יד האוהל שלכם‪ ,‬דימה‪ .‬בתמורה לשטח פריסת האוהל שלי אהיה ידיים עובדות‪ .‬יש לי הכשרה‬
‫לבנות מקום מחסה בקרב‪ ,‬אני חושב‪ ,‬אוכל לבנות גם בית‪ ,‬רק אין לי ידע לטפל בגן‪-‬גינה‪.‬‬
‫ לי יש ידע‪ ,‬אז אראה לך‪ - ,‬דימה קפץ ממקומו‪.‬‬‫יום אחרי‪ ,‬סבטלנה ניקולייבנה‪ ,‬הבן שלה דימה והקצין צנחנים לשעבר איוון פרשו ממפגש האוהבים‪.‬‬
‫‪ -‬אנסטסיה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬ספרי‪ ,‬מה היה הלאה בגורל של שלושת האנשים האלה?‬
‫*העיר נובוזיבקוב ממוקמת במרחק די לא רב מצ'רנוביל‪ ,‬שם ב ‪ 1986-‬אירע אסון התאונה הגרעינית‪ ,‬כאשר הזיהום הרדיואקטיבי התפשט למאות קילומטרים‬
‫מסביב‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫טקס קידושי הנישואים לנשים עם ילדים‬
‫טקס קידושי הנישואים לנשים עם ילדים‬
‫ היה טוב הגורל שלהם‪ .‬איוון הזמין את סבטלנה עם הבן להתארח אצלו‪ ,‬ובמשך שבוע הם חיו עמו בדירה שלו‪ ,‬אחר‪-‬‬‫כך התכתבו‪ .‬כשבא האביב‪ ,‬איוון השכיר את הדירה שלו במוסקבה בעד דמי שכירות טובים‪ ,‬ואילו בעצמו נסע לעיר‬
‫נובוזיבקוב‪ .‬את האוהל שלו הוא הקים על‪-‬יד האוהל של סבטלנה ודימה‪ .‬לצנחן בדימוס היה כל מה שנחוץ לחיים בתנאי‬
‫שטח‪ .‬אפילו תנור חימום המותאם במיוחד לאוהל‪ .‬בלהיטות איוון חפר את התעלה ליסודות של הבית העתידי‪ .‬ובלהיטות‬
‫רבה עוד יותר עזר לו דימה שהיה בא עם אמא בסופי שבוע‪ .‬כשהחלה פגרת הלימודים‪ ,‬שלושתם כבר חיו באוהל אחד‪ .‬כל‬
‫ערב היו מתאספים סביב המדורה ודנים בתכנון הנחלה העתידית‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬כששעת השינה כבר הייתה קרובה והמדורה דעכה‪ ,‬דימה אמר‪:‬‬
‫ במשפחות נורמאליות בעל ואישה ישנים ביחד בחדר אחד‪ ,‬הילדים שלהם בחדר אחר‪ .‬איוון‪ ,‬אולי באוהל שלך אני‬‫אישן‪ ,‬ואתה ואמא באוהל שלנו?‬
‫ אבל עוד אנחנו לא בעל ואישה‪ - ,‬העירה סבטלנה‪.‬‬‫איוון קם‪ ,‬הושיט את ידו לסבטלנה לעזור לה לקום ובחגיגיות‪ ,‬קצת נרגש‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ איתך‪ ,‬אלה נפלאה‪ ,‬ויחד עם הגיבור‪-‬הבן שלנו הייתי יכול לברוא את מרחב האהבה לעולמים‪.‬‬‫בשקט סבטלנה ענתה לו‪:‬‬
‫ להיות לך עזרה בבריאה הגדולה מוכנים אנחנו‪.‬‬‫דימה קפץ ממקומו ומחא כפיים‪ ,‬אחר‪-‬כך תחת השמיים המלאים בכוכבים הם עברו את טקס קידושי הנישואים והפכו‬
‫בעל ואישה‪ ,‬ובאותו הזמן גם עשו את טקס האימוץ‪ ,‬ודימה נהיה ממש בנו של איוון‪.‬‬
‫ נהיה בן מאומץ שלו‪ ,‬זה מה שרצית להגיד‪ ,‬אנסטסיה ?‬‫ בכל מלוא המובן של המילה הוא הפך להיות בן שלו‪.‬‬‫ אבל‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬איך כזה דבר יכול לקרות? הרי זה נוגד לכל הביולוגיה‪.‬‬‫ אך לא נוגד לשמיים‪ .‬לחוקי השמיים הוודרוסים היו מודעים‪ .‬איוון‪ ,‬דימה וסבטלנה כבר ידעו על טקס קידושי הנישואים‬‫הוודרוסי לנשים שיש להן כבר ילדים‪ .‬אז הנה הם עברו אותו‪.‬‬
‫ איזה טקס? מאיפה הם ידעו עליו ?‬‫ אתה תיארת אותו‪.‬‬‫ לא תיארתי‪.‬‬‫ אך הרי אני‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬מספרת לך על האירועים שיתרחשו בעתיד‪ .‬ואתה עוד תכתוב על הקטס הזה‪ ,‬אספר לך‪.‬‬‫בטקס הזה את הכוח העיקרי מהוות המחשבות‪ ,‬השאיפות של שלושת האנשים במשותף לבנות את העתיד‪ .‬עיקר‬
‫התפקיד בהכנה לקראת הטקס הזה הוא לנשים‪ .‬צריכה האישה לדעת להסביר לילד‪ ,‬מדוע הם יחיו משפחה אחת‪ ,‬מדוע הוא‬
‫זקוק לאבא ויחד איתו ליצור את הנחלה‪ ,‬לבנות בית‪ ,‬לנטוע גן‪ .‬כשיופיע בילד כזה רצון‪ ,‬צריך לשתף אותו בחיפוש בן‪-‬הזוג‬
‫והאב העתידי‪ .‬כל אמא מכירה את הילד שלה יותר טוב מכל אחד אחר‪ ,‬ואין דרך אחת לכולן להשיג את התוצאה הרצויה‪,‬‬
‫לכל אמא יכולה להיות דרך משלה‪ ,‬העיקר – להשיג את מטרה‪.‬‬
‫בילדים רבים כלל לא מההתחלה מופיע הרצון שלאמא שלהם‪ ,‬בבית שלהם יהיה עוד איזשהו אדם‪ .‬וכל עוד לא יהיה‬
‫לילד הרצון שהיה לו אבא ולחפש אותו ביחד עם אמא‪ ,‬מוטב לא להביא אף אחד הביתה‪.‬‬
‫התפקיד של האם בהכנה לטקס הנישואים הינו עיקרי רק בתחילה‪ .‬ברגע עשיית הטקס הכוח האנרגטי הראשי יהיה‬
‫המחשבה של הילד‪.‬‬
‫אם הגבר והאישה החליטו לחיות חיים משותפים‪ ,‬והילד של האישה הוא עודו ממש קטן‪ ,‬הם יכולים לחיות ביחד בלי‬
‫שעברו את הטקס עד שהילד יגדל ובמודע יבין את משמעות חייהם כמשפחה אחת‪ .‬אז הנה להבנתו המודעת על האישה‬
‫והגבר לעשות מאמצים משותפים‪ .‬אם‪ ,‬כשהילד גדֵל‪ ,‬הוא מחשיב את אביו החורג כאבא שלו‪ ,‬בכל זאת יש צורך בטקס הזה‪.‬‬
‫שכן ביכולתו לקשור את האב והבן או הבת שאימץ בקרבה משפחתית ברוח ובדם‪ .‬לטקס הזה יכולה להיות השפעה טובה‬
‫כבירה‪ ,‬רק אם הוא מתרחש על אדמת הנחלה השושלתית העתידית‪ ,‬ואין כאן חשוב אם הגבר היה ראשון שהחל לדאוג לה‬
‫או האישה‪ ,‬העיקר שהיא תמצא חן בעיני כולם‪ ,‬ובראש ובראשונה בעיני הילד‪.‬‬
‫הטקס‪ ,‬עליו להתרחש במקום פתוח תחת השמיים המלאים בכוכבים‪ .‬צריך שתדלק מדורה או שלושה נרות‪ .‬לסבטלנה‬
‫ואיוון המזל האיר פנים‪ :‬אחרי ווידוים ההדדי ברצון ביחד לבנות חיים‪ ,‬מעליהם בשמיים האירו המוני כוכבים‪ ,‬המדורה עוד‬
‫דלקה ולא היה צריך לחכות ללילה אחר‪ ,‬אלא באותו הרגע הם קידשו את הנישואים‪ .‬והכל נכון הם עשו‪:‬‬
‫סבטלנה‪ ,‬איוון נעמדו מול דימה‪ ,‬וראשון דיבר איוון‪ ,‬אחר שעל הכוכבים הביט‪:‬‬
‫ כאן‪ ,‬על אדמת הנחלה השושלתית ברצוני להביא את השושלת שלנו אל החיים המאושרים‪ .‬בית לבנות‪ ,‬לנטוע גן‪.‬‬‫דימה‪ ,‬הבקשה שלי אליך שתתן את ההסכמה שלך לקידוש הנישואים עם אמא שלך לעולמים ולהיות לי בן שלי‪.‬‬
‫ איוון‪ ,‬מאוד אשמח אם אתה תחיה איתי ועם אמא‪ .‬ואולי אפילו אלמד יותר טוב‪ .‬אפשר‪ ,‬אקרא לך אבא?‬‫ בטח שאפשר‪ - ,‬איוון ענה‪.‬‬‫אחר‪-‬כך גם סבטלנה אמרה‪:‬‬
‫ תודה לך‪ ,‬יקירי‪ ,‬שעזרת למצוא לי בעל‪ .‬להיות לו אישה נאמנה אני מוכנה‪ .‬לדאוג לבעל צריכה האישה‪ .‬בן‪ ,‬תרשה לי‬‫גם את אבא שלך‪ ,‬איוון‪ ,‬להקיף באהבה‪.‬‬
‫ כן‪ ,‬כן‪ ,‬בטח‪ .‬אמא‪ ,‬בהכרח תדאגי לאיוון‪ .‬וגם אני אדאג לו‪ .‬בואי נקנה לאבא תותב חדש‪ .‬ראיתי איך הוא מתקן את‬‫התותב הישן שלו עם איזולירבנד‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫בטקס הזה אין כזה כלל לשנן את אותן המילים‪ .‬בו עיקרית המחשבה‪ ,‬אותה צריכים לשמוע כוכבי‪-‬הלכת שבאותו רגע‬
‫עומדים מעל הזוג הבא בברית הנישואים והילד או הילדים שלהם‪ .‬לשם כך על כל אחד מהמשתתפים מתוך כלי עם פייה‬
‫רחבה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬כוס או ספל‪ ,‬שהביאו מראש‪ ,‬לקחת ולשתות מים לא פחות משלוש לגימות וגם לשפוך את המים על כף‪-‬היד‬
‫ולהרטיב את השיער‪ .‬אחר‪-‬כך לא פחות מתשע דקות כל השלושה שוכבים על הדשא‪ ,‬ראשו של אחד צמוד לראשו של‬
‫האחר‪ ,‬אוחזים ידיים ומביטים על השמיים המכוכבים‪ ,‬במחשבותיהם מבקשים מכוכבי‪-‬הלכת העומדים מעליהם לסייע‬
‫לשושלת לבנות את החיים מאושרים וגם מבקשים מהאהבה להשתכן בנחלה השושלתית‪ .‬וכך זה יקרה‪ ,‬אם לכל אחד‬
‫מהשלושה המחשבה תהיה כנה וחזקה‪.‬‬
‫לא בהכרח צריכה האהבה להיות חזקה ברגע קידוש הנישואים‪ .‬מספיק שתהיה סימפתיה הדדית או שרק יחבבו אחד‬
‫את השנייה‪ .‬בהכרח תבוא אליהם אהבה חזקה‪ .‬אצל הוודרוסים‪ ,‬למשל‪ ,‬תמיד היא הייתה כזאת אחרי שנה או שנתיים‪.‬‬
‫הטקס הזה הוא בר עוצמה רבה ביותר‪ ,‬ואין הוא אוקולטי‪ .‬כשלפחות חלק מהידע שבעבר היה לאנשים ישיבו‬
‫האסטרונומים‪ ,‬הפסיכולוגים‪ ,‬הם יבינו את העוצמה הקוסמית שבו‪.‬‬
‫וולדימיר‪ ,‬האם הבנת? בו משתתפים הצמחים‪ ,‬המים‪ ,‬הארץ‪ ,‬כוכבי‪-‬הלכת והמחשבה של האדם‪ .‬במתמזג לרצון אחד‬
‫של האנשים‪ ,‬לטובה העצמית הוא מכוון את כוחות הטבע ואת המהות האלוהית של היקום‪.‬‬
‫הן אתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬כבר יודע‪ ,‬עד כמה הדוקים הם קשרי‪-‬הגומלין של כוכבי‪-‬הלכת עם עלי העשב והפרחים‪ ,‬החרקים‬
‫וכל החי שהוא של הארץ‪ .‬תחת השפעת כוכבי‪-‬הלכת משנים את עצמם המים מגאות לשפל‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬בתחומים רבים גם חייו של האדם מתרחשים תחת השפעתן של הפלנטות‪ ,‬אך במקרה הזה בחולל כזהו טקס‪,‬‬
‫שלושת האנשים‪ ,‬בהתמזגות לאחד‪ ,‬מטילים על כוכבי‪-‬הלכת משימה או בקשה לחזק את הברית לטובה שלהם‪ .‬הבקשה של‬
‫האדם‪ ,‬כשהמטרה שלו תואמת לתוכנית של האלוהים‪ ,‬היא מתנה גדולה לכוכבי‪-‬הלכת וסיבה להיות גאים בעצמם ובאדם‪.‬‬
‫הפנייה הכנה והמודעת שלו מביאה כוכבי‪-‬לכת רבים להאצה רבת התפעלות ותחושת הברכה בשמיים‪ .‬גרמי השמיים‬
‫שברגעים האלה עומדים מעל בני‪-‬האדם השוכבים על הארץ כורתים ביניהם ברית לא גלויה על העזרה לאנשים האלה‬
‫במעשיהם‪.‬‬
‫את התגלית הזו עשה חכם מלומד‪ ,‬תשעים שנה הוא הקדיש לתגלית שלו‪ .‬עקב אחרי כוכבי‪-‬הלכת‪ ,‬השווה עם מה‬
‫שעשו האנשים‪.‬‬
‫כאשר ניסו המדענים‪-‬החכמים המלומדים לרדת לעומק הבנת הטקס זה‪ ,‬הגיעו למסקנה‪ :‬באיזשהו פלא כוכבי‪-‬הלכת או‬
‫כוח האנרגיות של היקום מוחק את זכרונות העבר הלא נעימים מתודעתם של האנשים ונותן מקום לתחושות בהירות‬
‫חדשות‪.‬‬
‫ונוסף לכך‪ ,‬האנרגיות האלה קושרות את שלושת האנשים בקשר משפחתי ביניהם‪.‬‬
‫הנה אמרת לי‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬על טלגוניה – שלמדע של היום נודע כי איזשהן אנרגיות משתתפות ביצירת הגוף הפיזי של‬
‫בעל‪-‬חיים או אדם‪ .‬שים לב‪ ,‬אנרגיות שהעין אינה רואה אותן‪ ,‬ולא בחומר הנראה הן מצויות‪ ,‬אולם בר השפעה הכוח שלהן‪.‬‬
‫ומה עוד שההשתתפות שלהן מתרחשת על‪-‬פי רצון האדם‪ .‬ואילו כאשר מהרצון המודע הן פועלות‪ ,‬אז כפלי כפליים‬
‫מתעצמות הפעולות שלהן‪.‬‬
‫וחשוב לומר כי מהות הטקס היא בכך שלהיפך מהטלגוניה אין היא מממשת את פלישת הקשר הישן לברית החדשה‪,‬‬
‫אלא מגרשת את כל האנרגיות של הברית הישנה‪ ,‬מקנה עוצמה חדשה‪ ,‬חיים חדשים היא נותנת‪.‬‬
‫ פשוט מדהים‪ ...‬ממש קצרצר הטקס הזה‪ ,‬אבל איזו השפעה מהממת יש לו‪ .‬בקשר רוח ודם הוא קושר אנשים‪.‬‬‫ קצרצר? וולדימיר‪ ,‬ביתר תשומת לב הסתכל‪ .‬ההכנה לטקס שהוא כה קצר‪ ,‬כמו שאמרת – קורה שהיא נמשכת לא‬‫שנה אחת‪ .‬לטקס הזה קודמים שני נוהגים חשובים‪.‬‬
‫ניקח לדוגמא את האחד‪ :‬צריכה להכין את הילד שלה האם‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬שים לב‪ ,‬הן תחילה איוון אמר כי הוא רוצה להציב‬
‫את האוהל שלו לידם ובעד נתינת המקום מוכן להיות ידיים עובדות במשק‪.‬‬
‫הרעיון הזה לקוח ממנהג‪-‬טקס אחר‪ .‬כל בּובּיל – כך בעבר היו קוראים לגבר רווק שכבר לא צעיר – פעם בשנה במשך‬
‫חודש היה צריך לעבוד במשק של אישה שהייתה אלמנה בודדה או בין אם הייתה חיה עם הילדים‪ .‬ולאו דווקא היה עליו‬
‫לעבוד אצל אותה אלמנה אחת‪ .‬הבוביל יכל לעבוד שבוע אצל אחת‪ ,‬אחר‪-‬כך ללכת להציע את שירותיו לאחרת‪ .‬המנהג זה‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬לא נועד לעזור לאישה בודדה במשק שלה‪ .‬המטרה שלו – ששני האנשים יכירו ביניהם ולעזור להם ליצור משפחה‪.‬‬
‫הבוביל בא לאישה ואומר‪:‬‬
‫ בעלת הבית‪ ,‬אני מחפש בשבילי עבודה‪ .‬אולי יש לך עיסוק לתת לי?‬‫אם כבר מהמבט הראשון האישה לא מצאה בבוביל עניין‪ ,‬הייתה עונה לו‪:‬‬
‫ כל העיסוקים כבר נעשו‪ .‬וגם לעת עתה לא אוכל לתת שכר‪.‬‬‫אם הגבר מצא חן בעיני האישה‪ ,‬היא הייתה נותנת לו איזושהי עבודה ליומיים או שלושה ימים‪ .‬אחר‪-‬כך עוד עיסוקים‬
‫הייתה מוצאת לו‪ .‬ולא חשוב‪ ,‬אם במיומנות ובזריזות העבודה הייתה מתבצעת‪ ,‬העיקר – האם שני האנשים התאימו זה לזו‪.‬‬
‫פּרימק‪ .‬ואילו‬
‫ָ‬
‫אם כן – אז האישה יכלה לבקש מהגבר להישאר ליותר מחודש אחד‪ ,‬ואם הוא היה נשאר‪ ,‬כבר היה מכונה‬
‫אחרי שנת עשיית העניינים במשותף הם יכלו להתחתן או להיפרד‪.‬‬
‫ תגידי‪ ,‬אנסטסיה‪ ,‬אחרי הטקס הזה המקודשים בנישואים צריכים ללכת למשרד לרישום נישואים ?‬‫המוסכמות‪ ,‬אם הן הכרחיות לחיים‪ ,‬אפשר לנהוג על‪-‬פיהן‪ ,‬באשר יהיו‪ ,‬אך לעיקר הן כבר לא יוכלו להפריע בשום צורה‬
‫שהיא‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫נשים מהחברה הגבוהה‬
‫נשים מהחברה הגבוהה‬
‫כשכבר סיימתי לכתוב את הפרק הקודם‪ ,‬חשבתי‪ :‬בהצלחה כזה טקס אפשר להנהיג גם בימינו‪ .‬היום במחוזות רבים‬
‫של רוסיה אנשים‪ ,‬בעיקר אלה הם קוראי הספרים "הארזים הצלצלניים של רוסיה"‪ ,‬מתאספים בקבוצות‪ ,‬לוקחים הקטר‬
‫אדמה‪ ,‬נוטעים שם גנים‪ ,‬בונים בתים‪ ,‬דואגים למולדת הקטנה שלהם‪ .‬עושות את זה בדרך‪-‬כלל משפחות‪ .‬אך בקבוצות האלו‬
‫יש גם מספר ניכר של נשים בודדות‪ .‬יותר ביקרתי בהתיישבות תחת העיר וולדימיר‪ .‬כעת בהתיישבות הזו ישנן יותר משישים‬
‫נחלות הנמצאות בתהליכי בנייה‪ .‬כבר גדלים הילדים שנולדו בהן‪ .‬אך ישנן גם נשים בודדות‪ .‬הן לקחו הקטר אדמה ומי עם‬
‫עזרת הילדים שלהן‪ ,‬מי בכוחות עצמן בונות את הנחלה שלהן‪ .‬אתם מתארים? אישה לבדה בונה בית‪ ,‬נוטעת גן‪ .‬דואגת לא‬
‫בסך‪-‬הכל לדצ'ה קטנטונת על שש עשיריות הקטר‪ ,‬אלא בונה נחלה באמת‪ .‬האם קשה להן? במובן הכלכלי כן‪ .‬אני מכיר‬
‫אישה אחת שמשכירה את הדירה שלה במוסקבה ובכסף הזה בונה בית בשדה‪.‬‬
‫מסיבת חוסר אמצעים כלכליים לא תמיד היא יכולה לשכור עובדים וחלק ניכר מהעבודה עושה בעצמה‪ .‬ועושה את זה‬
‫בשמחה‪ .‬יש לה מטרה‪ ,‬שמחה מההתקדמות למטרה‪ ,‬ואפילו אם לאט‪ ,‬בכל זאת כל זה מפצה על הקשיים‪ ,‬והיא כאילו לא‬
‫רואה אותם‪.‬‬
‫אחרי שהתוודעתי למידע שבא מההתיישבויות השונות‪ ,‬אני משוכנע‪ :‬דחוף צריכים לכתוב עליהן ספר‪ .‬וזה יהיה באמת‬
‫ספר היסטורי‪ .‬צריכים לדעת הצאצאים שלנו‪ ,‬איך ומי התחיל לבנות את הציוויליזציה המאושרת שלהם‪.‬‬
‫ואילו בינתיים‪ ,‬ביקשתי מאשתו של אחד המסיידים של ההתיישבות "רוֹדנוֹיֶה" * במחוז העיר וולדימיר לאפיין את הנשים‬
‫שאינן נשואות ואת הפועל שלהן‪ ,‬והנה מה שסיפרה בקצרה‪:‬‬
‫חוֹבקה‬
‫ָ‬
‫למ ַל‬
‫יבגניה ט‪ – .‬מוצאה ממולדביה‪ ,‬בת ‪ ,53‬גיאולוג‪ ,‬יפהפייה – החיוך שלה יזהר יותר מכל חיוך הוליוודי‪ַ .‬‬
‫שבאזור מוסקבה‪ ,‬שם הדירה שלה‪ ,‬לא נוסעת‪ ,‬אומרת‪" :‬הבית שלי כאן"‪.‬‬
‫את המקום שלנו באה לראות ב‪ .2003-‬הלכה ליער ללקט פטריות‪.‬‬
‫"הזהירו אותי מראש" – מספרת יבגניה‪" - ,‬היער כאן הוא לא ככל היערות"‪ .‬עניתי להם‪" :‬אני גיאולוג‪ ,‬אין סיכוי‬
‫שאתעה"‪ .‬ברדיוס שלושה קילומטרים ‪ 12‬שעות)!( הסתובבתי במקום אחד‪ .‬לקראת חצות הלילה נחלצתי עם רגליים‬
‫"מתות"‪ :‬עכשיו כבר הייתי בטוחה – זה המקום שלי! השכרתי את הדירה במלחובקה בעד ‪ 10500‬רובל לחודש*‪ .‬בכסף‬
‫סטוּדנצוֹבוֹ‪ ,‬לא רחוק מהחלקה שלי‪ ,‬בבית הזה כעשר שנים התנור כבר לא‬
‫ֵ‬
‫הזה התחלתי עם הבנייה‪ ,‬שכרתי בית בכפר‬
‫הוסק‪ ,‬הבית נהיה עקום‪ .‬מהארובה הוצאתי קן שבנו ציפורים – לא יכולתי להסיק תנור‪ .‬בכפר הזה רק אני נשארתי‬
‫לחורף‪ .‬לפעמים ביקרתי בכפר קוניאַיֶבוֹ באותה הסביבה‪ .‬חסכתי כל עץ להסקה‪ ,‬את התנור הייתי מסיקה פעם ביומיים‪,‬‬
‫במקום מה שנורמלי‪ ,‬פעם ביום‪ .‬בסתיו עשיתי את היסודות‪ ,‬עליהם הצבתי את המבנה למרחץ**‪ ,‬ארבעה מטרים לאורך‪,‬‬
‫ארבעה לרוחב‪ .‬כל החורף סתמתי את החריצים בקירות של הבית עם ַפּקליָה***‪ .‬עכשיו אני יודעת‪ ,‬איזה צליל יש לפתיתי‬
‫השלג הנופלים‪ .‬בתוך הבית הייתי לובשת עלי שלושה זוגות מכנסיים‪ ,‬שלושה סוודרים‪ ,‬מעיל‪-‬חורף וכובע‪-‬פרווה חורפי‪.‬‬
‫אבל כשהייתי יוצאת החוצה לעשות איזושהי עבודה – עם בגד קל עלי הייתי‪ .‬כשבא האביב‪ ,‬עם סכין הייתי מגרדת את‬
‫שאירות הקליפה שנשארה על המבנה הטרי של הבית החדש‪ .‬עכשיו הוא נראה‪ ,‬כאילו עם מקצועה עברו עליו‪ .‬אביב‬
‫עכשיו‪ ,‬אני שומעת איך נמס השלג‪ ...‬אני צריכה מי שיידע לתקן את תנור‪-‬הלבנים שלי‪ .‬אז אני מתלבשת טוב‪-‬טוב‪,‬‬
‫לוקחת חכה )קרס אין עליה(‪ ,‬הולכת לאגם‪ ,‬איפה שדגים הגברים הכפריים‪ .‬טובלת את החוט של החכה במקום שכבר‬
‫אין שם קרח )חס וחלילה שהגברים יראו איך שאני "דגה" בלי קרס(‪ ,‬מנהלת איתם שיחות‪-‬נפש‪ ,‬תוך כדי מוצאת לי אחד‬
‫כזה שיידע לתקן לי את התנור‪ .‬ואם אני צריכה טרקטור – יוצאת על הכביש ועוצרת את הראשון שרואה"‪.‬‬
‫בגינה הכל אצלה מסודר‪ ,‬הכל יפה צומח‪ .‬בשנה הראשונה קלעה שירותים ומטבח‪-‬קיץ מנצרים‪ .‬כשכבר ממש אין‬
‫מה לאכול‪ ,‬אוכל דייסה עם שמן דגים‪ .‬מבשלת מעולה‪ .‬כבר את כולם עם הפעלתנות שלה היא מעייפת – הכפריים‬
‫המקומיים בורחים מאיתנו – אבל הבית כבר עומד!‬
‫*‬
‫בפּרם ‪ ,‬את העשרים האחרות – בצימליאַנסק שבמחוז‬
‫לוּבּוֹב י‪ – .‬נולדה במזרח הרחוק‪ ,‬בת ‪ 27 ,58‬מתוכן חיה ֵ‬
‫רוסטוב‪ ,‬איכטיולוג‪ ,‬עבדה ברשות להגנה על דגים‪ ,‬עכשיו כבר יצאה לפנסיה‪ .‬יש לה אמא בת ‪ ,84‬בן בגיל ‪ ,30‬מתגורר‬
‫בפרם )שני נכדים(‪ ,‬לבן השני מלאו ‪ ,18‬מתגורר בצימליאנסק‪.‬‬
‫השנה החלה לספור את שנותיה לאחור‪ ,‬אומרת‪ ,‬עכשיו בת ‪ 57‬תהיה‪ .‬את הנחלה שלה החלה להקים בסתיו ‪.2003‬‬
‫באה ל‪ 10-‬ימים‪ ,‬כיסחה את העשב השוטה‪ ,‬שתלה גדר )אשוחים‪ ,‬אורנים‪ ,‬לבנה‪ ,‬צפצפות רעניות‪ ,‬טיליות‪ ,‬אדרים(‪ .‬על‬
‫החלקה שלה סדר אידיאלי‪ .‬בחורף הביאה איתה ‪ 50,000‬רובל – כל מה שאמא חסכה‪ ,‬הציבה את המבנה של הבית‪ ,‬את‬
‫הגג כיסתה עם רוברואיד‪ .‬באביב באה עם בעלה לשעבר‪ ,‬הקפיץ אותה בדרך לפרם‪ .‬ביחד עבדו על החלקה‪ .‬אומרת‪" :‬אם‬
‫גם לפני זה כך זה היה‪ ,‬לא הייתי עוזבת אותו‪ ."...‬אחר‪-‬כך באה בקיץ‪ ,‬ב‪ 9-‬ליולי )מאוד מיהרה‪ ,‬רצתה להספיק לחגיגת‬
‫יום איוון המטביל**(‪ .‬היא כל‪-‬כך אוהבת חגים‪ ,‬שרה‪ ,‬מנגנת בגיטרה‪ ,‬רוקדת‪ .‬פנסיה ‪ 2000‬רובל‪ .‬לעונת הקיץ התפטרה‬
‫מהעבודה – אמרה‪ ,‬הכסף הזה יספיק לה‪ .‬רק צריך עוד להוצאות על הדרך‪ .‬עזרנו לה להשיג לבנים‪ ,‬צמנט‪ ,‬עצים לבנייה‪.‬‬
‫תוך חודש בעצמה עשתה יסודות לתנור‪-‬הלבנים‪ ,‬וגם את היסודות של הבית‪ ,‬וגם את מחזיקי הרצפה היא עשתה‪ ,‬אטמה‬
‫* ברוסית פירוש המילה "רודנויה" – מה שקרוב ללב‪ ,‬מה ששלך רוחנית ופיזית‪.‬‬
‫* שער הדולר יחסית לרובל היה אז בסביבות אחת לשלושים‪ ,‬אך בפועל יכולת הרכישה הייתה אחת לשבע ים בערך‪.‬‬
‫** המבנה למרחץ – מדובר בבית קטנטון שמיועד למרחץ ומורכב מבולי ‪-‬העץ היושבים אחד על השני‪ ,‬בפנים הוא דומה לסאונה‪ .‬בו מאז ומתמיד התרחץ והסב נחת‬
‫לגוף ולנפש העם הרוסי‪ ,‬ואילו כיום בעיקר תושבי הכפרים‪.‬‬
‫*** פקליה – נעורת סיבים גסים שמתקבלת מעיבוד פשתן‪ ,‬קנבוס ואחרים‪ ,‬בה משתמשים לאיטום מקום מגורים מפני קור‪.‬‬
‫* פרם – אחת הערים המרכזיות‪ ,‬מרוחקת ב ‪ 1500-‬ק"מ ממוסקבה לכוון מזרח ;‬
‫מחוז רוסטוב הוא צפונית לים השחור‪.‬‬
‫** יום איוון המטביל – חג רוסי קדום‪ ,‬חוגגים אותו יחד עם היפוך הקיץ‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫את כל החריצים שהיו בגוף של הבית‪ ,‬עשתה סוכך‪ ,‬בנתה את תנור‪-‬הלבנים‪ ,‬אחר‪-‬כך תנור לבישול בקיץ‪ .‬גררה עגלות עם‬
‫אבנים‪ ,‬חול‪ ,‬חצץ‪ ,‬חשבה לא תוכל – אבל הנה עובדה! התחזקה‪ ,‬רזתה‪ ,‬התחילה לשחות באגם לצד השני ובחזרה )לפני‬
‫זה לא יכלה(‪ .‬עכשיו נראית‪ ,‬כאילו נהייתה צעירה יותר בעשור )וחלמה להיות בסך‪-‬הכל צעירה יותר בשנה אחת(‪.‬‬
‫העיניים זוהרות‪ ,‬החיוך לא יורד מהפנים‪ ,‬מתיידדת ומתחברת עם כולם‪ .‬את הבית בונה בשביל עצמה‪ ,‬בשביל אמא‬
‫שאיתה מתכוננות לעבור לגור בו באביב‪ .‬רוצה שהבן שלה יוכל לבוא מפרם עם הנכדים‪ ,‬בינתיים רק לבוא לבקר‪ ,‬אחר‪-‬‬
‫כך נחיה ונראה‪ .‬כסף אין וגם אין מאיפה לצפות לו‪ .‬מה שכן יש זה כינור איטלקי עתיק‪ ,‬אבא שלה הביא לה אותו‬
‫מהמלחמה‪ ,‬לפני ‪ 15‬שנים הערכת מומחים עליו הייתה מינימום ‪ 10,000-15,000‬דולר עוד לפני שחזור‪ .‬מאוד מקווה‬
‫למכור אותו‪ .‬הכינור מיועד לנגינה‪ ,‬לא למוזיאון‪ .‬אם זה יקרה – העניינים ילכו מהר יותר‪ ,‬אם לא – הכל בעצמה יהיה‬
‫עליה לעשות‪ .‬רק הנה לרצפה ותקרה צריך חומרי עץ‪ .‬דואגת שאין לה לזה כסף‪ ,‬אבל תראו – ממשיכה לבנות את הבית‪.‬‬
‫בספטמבר שוב תבוא‪ ,‬עוד פעם לחודש‪ .‬בחורף הייתה בפרם אצל הנכדים‪ ,‬בדרך ביקרה בשדה שלה יום אחד‪ :‬רק כדי‬
‫להתהלך‪ ,‬לעמוד פה‪ ,‬אף שהייתה רכבת ישירה לרוסטוב‪...‬‬
‫בווֹלוֹגדה*‪ ,‬באה לכאן ממוסקבה‪ ,‬שתי בנות – אחת בת ‪ ,2‬השנייה בת ‪.5‬‬
‫ָ‬
‫נטליה ד‪ – .‬השורשים שלה‬
‫מאז סוף מאי גרה באוהל‪ .‬גרושה‪ ,‬את ילדיה רוצה לקחת מהעיר כדי לא לאלף אותם במסגרות של המערכת‪ .‬הקיץ‬
‫קריר‪ ,‬גשום‪ .‬שום תלונה לא תשמעו ממנה‪ .‬הביאו קרוון ענתיקה לחלקה שלה‪ ,‬קרצפה‪ ,‬ניקתה שם הכל‪ ,‬מאוד רוצה‬
‫לחפות הכל בסיידינג ולהבטיח אטימות מירבית‪ .‬מתחילה לרכוש עכשיו את כל חומרי הבניין הדרושים‪ .‬אין כסף‪ ,‬מה‬
‫שבעלה לשעבר נותן לה מספיק רק כדי לקנות אוכל לילדים‪ ,‬עכשיו היא גרה עם הילדים‪ ,‬מתפרנסת מהעבודות בשדה‬
‫ועוזרת לגברים לעשות יסודות‪ .‬חולמת להישאר בנחלה‪ ,‬אם לא בחורף הזה‪ ,‬אז נקווה שבחורף הבא זה יקרה‪ .‬לומדת את‬
‫כל סוגי הפרויקטים האפשריים לבית שאותו בעצמה תוכל לבנות )בית מלבני טיט או מחפורת(‪ .‬הילדים שלה נהיו‬
‫שלווים יותר‪ ,‬יותר שמחים‪.‬‬
‫**‬
‫לוּבּה י‪ .‬ורואה מה שהיא הצליחה לעשות‪ ,‬אומרת‪" :‬אם את הצלחת‪ ,‬אז גם אני אוכל‪ ,‬אני הרי‬
‫כשנכנסת לבית של ָ‬
‫יותר צעירה‪ ,‬יותר חזקה ממך"‪ .‬והיא תוכל!‬
‫תמיד מחייכת‪ ,‬שרה בקול מאוד יפה‪ .‬השכלה גבוהה‪ .‬הנשמה יפה‪.‬‬
‫סלחו לי על האמוציות‪ ,‬מאוד את כולן אני אוהבת‪...‬‬
‫*‬
‫ַדז' ָדה ז‪ – .‬חוואית מביילורוסיה‪ .‬אחרי האסון בצ'רנוביל עם המשפחה עברה לחיות לא רחוק מהעיר אָזוֹב ‪ ,‬אחר‪-‬‬
‫נֵ‬
‫בפּ ֵרצקויֶה על‪-‬ידי סוזדל )בזמן שחיכו למתן השדה לבעלותם(‪ ,‬בינתיים מתגוררת בקוניאיבו בבית שכור‪.‬‬
‫כך שנה הם חיו ַ‬
‫בקיץ החלה לבנות את הבית שלה‪ .‬שני ילדיה‪ ,‬מבוגרים‪ ,‬חיים בינתיים במוסקבה‪ .‬הבת שלה ואחותה לקחו עוד כל‬
‫אחת חלקה לעצמה‪ .‬רוצים להיות ביחד כולם‪ .‬הבעל והילדים עובדים‪ ,‬נדז'דה עסוקה עם המשק‪ ,‬מנהלת את הבנייה וגם‬
‫בעצמה בונה‪ .‬שנים רבות רקדה בלהקת ריקוד מקצועית‪ ,‬היציבה שלה כמו של רקדנית בלט – כשמובילה עגלה עם זבל –‬
‫תיהנו לראות‪ .‬מחזיקה ‪ 2‬כלבים‪ 4 ,‬חתולים )בגלל עכברים(‪ ,‬ארנבונים‪ ,‬תרנגולות )מזן סמירנוב שנשמר במהפכה בין‬
‫הכפרים(‪ ,‬עז‪ ,‬יונים‪ .‬בתוך הבית – ים של פרחים מכל הסוגים‪ ,‬גם הפשוטים‪ ,‬גם האקזוטיים‪ .‬ידע אנציקלופדי בכל מה‬
‫שנחוץ לה‪ .‬הבעל והילדים תומכים בה‪ ,‬אבל נאלצת לעשות הכל בעצמה‪ ,‬אצלם‪ ,‬בינתיים‪ ,‬חיים אחרים‪ .‬בבטחון‪ ,‬ביד‬
‫חזקה ובזרוע נטויה היא בונה את העתיד‪ .‬לא מזמן שברה את היד הימנית )נפלה מהאופניים שהילדים שלה הביאו לה‬
‫במתנה לרגל יובל החמישים שלה‪ ,‬כדי שתספיק הכל ובכל מקום(‪ .‬הפסקה – יום אחד‪ .‬ביום השני כבר בחשה חציר‬
‫)לבעלי‪-‬החיים לחורף(‪ .‬עכשיו צובעת ומקציעה חלק מלוחות‪-‬העץ‪ .‬לשאלה‪" :‬איך?" עונה‪" :‬עם האחת השמאלית שלי"‪.‬‬
‫תמיד חייכנית‪ ,‬אוהבת לשיר‪ ,‬בכל חוג אנשים היא הרוח החיה‪ ,‬אהובת כולם‪ ,‬אוצר ידע‪ ,‬יועצת‪ ,‬מדריכה שלנו‪ .‬לא גבוהה‬
‫ורזונת‪ ,‬תמירה‪ ,‬משענת למשפחה שלה‪ .‬איפה שהיא נמצאת‪ ,‬שם תמיד הכל היא מספיקה‪ :‬בין אם בתוך הבית‪ ,‬או‬
‫בבנייה‪ ,‬או עם בעלי‪-‬החיים‪ ,‬או בגינה‪ ,‬או בהכנת שימורים לחורף‪ ,‬ואיזה ליקרים מפירות היא עושה!!! בשום מקום אין‬
‫לה לא דירה שאליה הייתה יכולה לחזור‪ ,‬וגם לא בית‪ .‬לקראת החורף את הבית שהיא שוכרת בכפר צריך לפנות‪ ,‬באים‬
‫לשם בעלי הבית‪ .‬את החורף היא תחיה כבר בבית החדש!‬
‫את המידע הזה קיבלתי לפני שנה‪ .‬עכשיו כל הנשים שהוזכרו כאן כבר בנו לעצמן בתים ואינן מתכוונות לסגת‬
‫מהמטרה‪ .‬זה‪ ,‬וודאי‪ ,‬הנה בדיוק על כאלה נשים נאמר‪" :‬אחת כזאת תעצור סוס דוהר ולבית אחוז להבות תיכנס"‪ .‬ואני עוד‬
‫אוסיף‪" :‬בעצמה תבנה נחלה‪ ,‬את הגבר שלה תשיא אל הנצח"‪ .‬רק איפה הגבר הזה שלה? איך היא תפגוש אותו‪ ,‬אם‬
‫בעצמה מבוקר ועד ערב עסוקה בעשייה הנשגבת שלה?‬
‫וכמה יש עוד בחורות ונשים צעירות בקצווי הארץ השונים שחולמות על הבריאה המשותפת בנחלה השושלתית! טוב‬
‫היה אם עד הקמתה הן היו מוצאות בן‪-‬זוג לחיים‪.‬‬
‫אז הנה חשבתי‪ ,‬ומה אם לארגן מאגר נתונים שבו יהיה מידע על נשים כאלו‪ ,‬ואילו הגברים‪ ,‬כעובדים זמניים‪ ,‬יבקרו‬
‫אותן? אז אולי הן יוכלו לבחור להן את האדם האהוב‪ .‬לא הגברים צריכים לבחור אותן‪ ,‬אלא הן את הגברים‪.‬‬
‫יש כזה ביטוי "אישה מהחברה הגבוהה"‪ ,‬כשהכוונה לאישה מחברת האליטה כביכול‪ ,‬של העשירים והידוענים‪ .‬אבל איזו‬
‫מין חברה גבוהה זו‪ ,‬אם היא לא מביאה אף לא טיפת תועלת אחת לחברה שלנו‪ ,‬רק הרכילויות על עמודי הצהובונים‪ .‬ומה‬
‫עוד‪ ,‬כפי שכבר נאמר מפי גברים רבים‪ ,‬אחרי שמתחתנים איתן‪ ,‬תקבלו רק קפריזות ודרישות אינסופיות‪.‬‬
‫אז דעתי היא שנשות החברה הגבוהה – אלו אותן נשים‪ ,‬בין אם הן כן או לא נשואות‪ ,‬שהיום בונות נחלות שושלתיות‬
‫ורוצות ללדת בהן ילדים בריאים או להעביר את מה שנבנה לילדים שלהן שכבר נולדו‪.‬‬
‫רק הן יוכלו להביא טוב כמו לגברים‪ ,‬כך גם למדינה בכללותה‪ .‬והילדים שלהן יהיו פניה של הציוויליזציה העתידית‪.‬‬
‫ואלף פעם צדק סבא של אנסטסיה‪ ,‬כשדיבר על הצורך לפתור את הבעיות בעניין המשפחה ברמת המדינה‪ .‬איך שהן‬
‫נפתרות היום – המשפחות בעצמן יודעות את זה יותר טוב מאחרים‪ ,‬בין אם זה ברוסיה‪ ,‬ובין אם בארצות אחרות‪.‬‬
‫* וולוגדה – עיר‪ 400 ,‬ק"מ צפונה ממוסקבה‪.‬‬
‫** לובה – שם חיבה לשם המלא לובוב‪.‬‬
‫* אזוב לא רחוקה מהעיר רוסטוב‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫הכרחי איכשהו לפתור את נושא ארגון הפועל המיועד לעזור לנשים האלו שמקימות את המולדת הקטנה שלהן‪ ,‬ויותר‬
‫נכון‪ ,‬לגברים להכיר אותן‪.‬‬
‫אני פונה למנהלי האתר "‪ "www.anastasia.ru‬בבקשה לחשוב היטב‪ ,‬איך לשפר את מדור ההיכרויות באתר‪ .‬כדי שכל‬
‫אישה וגבר לא נשואים מקרב הקוראים שלי יוכלו לפרסם בו את הכתובות והמידע עליהם‪ .‬מי שאין לו מחשב‪ ,‬אני מזכיר‬
‫שכמעט בכל עיר ישנם מועדוני‪-‬אינטרנט שבהם אפשר לקרוא הודעות מהאתרים‪ ,‬כמו‪-‬כן סניפי הדואר מציעים את שירות‬
‫העברת המידע דרך האינטרנט‪.‬‬
‫מה שנוגע אלי‪ ,‬אני אכתוב כאן את טקס הפנייה לגברים של כל המדינות שבהן יוצאים לאור הספרים שלי ואבקש מכל‬
‫המתרגמים של אירופה‪ ,‬אמריקה במיוחד להבליט אותו‪.‬‬
‫חבריי הגברים‪ ,‬רבים מכם ובייחוד מי שלא הצליח בחיי המשפחה‪ ,‬היה רוצה לפגוש את אותה האישה‬
‫האחת והיחידה שאיתה יוכל לחוות את שמחת חיי המשפחה המשותפים‪ .‬אך היכן אפשר למצוא כזאת‬
‫אישה? נראה אפילו שהדרך היחידה – לפנות לאחת מסוכנויות השידוך הרבות מאוד‪ .‬אך תנו דעתכם‪ ,‬כמעט‬
‫הן כולן במקום הראשון מציבות את הנתונים החיצוניים‪ ,‬את הגיל‪ ,‬ורק במעט מייחסות עניין לאופי ולשאיפות‬
‫בחיים‪ .‬וגם ה"במעט" הזה לא מהימן‪ .‬והמהימנות‪ ...‬היום יש לא מעט נשים שבגלוי מציעות את השנים‬
‫הצעירות שלהן‪ ,‬את היופי והחיוך‪ ,‬ומוכנות לחתום איתכם על חוזה נישואין בתנאי שאתה עשיר ויכול להבטיח‬
‫לה חיי מותרות‪ .‬במוסקבה אפילו כבר יש בתי‪-‬קפה‪ ,‬לשם באות מועמדות יפות לחתנים עשירים‪ .‬התופעה הזו‬
‫לא חדשה‪" .‬אבל מה רע בה? ‪ -‬יהיו גברים שכך יחשבו לעצמם‪ - .‬יש לי מספיק אמצעים ואני יכול להרשות‬
‫לעצמי לחתום על חוזה נישואין עם יפהפייה צעירונת‪ .‬שתענג אותי במיטה‪ ,‬ואיזה כיף – כשיראו אותנו ביחד‪,‬‬
‫יקנאו בי כולם‪ ,‬וגם חוץ מזה כידוע‪ ,‬אם אתה בקשר עם אדם צעיר יותר ממך‪ ,‬אתה מחזיר לעצמך את‬
‫הנעורים"‪ .‬כל זה נכון‪ ,‬אבל‪ ...‬על מה חושבת וחולמת הבת‪-‬זוג הצעירה שלכם? היא הרי אדם חי ויכולה‬
‫להתאהב‪ ,‬ואילו אהוב לבה הוא גבר אחר‪ .‬אז הנה כאן צץ הרצון להיפטר ממכם כממכשול בדרך לאושר‪ .‬ולא‬
‫ניקח את המקרה הקיצוני‪ ,‬כשהיא מזמינה את מותכם‪ ,‬אף שכידוע‪ ,‬זה קורה‪ ,‬אז לא‪ ,‬בבוקר היא לא תשים‬
‫לכם רעל בקפה‪ .‬מספיקה המחשבה ואפילו אם זאת מחשבה בתת‪-‬מודע על העלמתכם‪ .‬אז הנה‪ ,‬בחושבכם‬
‫כי אל ביתכם אתם מביאים בחורה חתיכה וטובת‪-‬לב‪ ,‬ומלאת רוך ואהבה‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬במו‪-‬ידיכם‬
‫הבאתם הביתה נחש ארסי‪ .‬ההבדל הוא רק במראה החיצוני‪ ,‬ובגלל זה‪ ,‬במקום שתשימו את הנחש הזה‬
‫באקווריום עם זכוכית‪-‬מגן טובה‪ ,‬אתם משכיבים אותו לצדכם במיטה‪.‬‬
‫אולי כנגד התופעות ההרסניות של חיינו הנה הופיעו נשים‪-‬מבשרות הציוויליזציה המאושרת החדשה‪.‬‬
‫הן‪ ,‬שבונות את הנחלות השושלתיות‪ ,‬לא פשוט קורת‪-‬גג שתחפה על הראש מקימות‪ ,‬הן מניחות את יסוד‬
‫החיים החדשים‪ .‬את הראשית!‬
‫מיליארדר גוסס יקום לתחייה‪ ,‬כשפוגש כזאת אישה‪ .‬איש‪-‬עסקים מצליח –כפרח יבול בלעדיה‪ .‬לא הכסף‬
‫מאריך את החיים‪ ,‬אלא המחשבה של האהובה שלכם ומרחב האהבה שביחד איתה נברא‪ .‬ולא פשוט הם‬
‫מאריכים חיים‪ ,‬אלא עושים אותם נצחיים‪ ,‬מבטיחים תנאים להתגלמות מהירה ומודעת בגלגול חדש‪.‬‬
‫אכתוב מילים ואביא נימוקים באשר יהיו‪ ,‬הם לא ייגעו ללבכם איך שיכולה לעשות זאת ההיכרות עם‬
‫הנשים האלו‪ .‬נסו להיפגש עם האלות של הנצח בהתגלמותן הארצית‪.‬‬
‫ואולי הפגישה שלכם תהיה דומה לזו שעליה סיפרה אנסטסיה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫פגישה דרך אלפי שנים‬
‫פגישה דרך אלפי שנים‬
‫באחד מהימים באה לכנס בחורה בשם לובה‪ ,‬בערך בת עשרים וחמש היא הייתה‪ .‬לובה לבשה חצאית פשוטה עם‬
‫שוליים קצת מתחת לברכיים וחולצת פשתן עם רקמה‪ .‬על כתפה תיק לא גדול על רצועה אחת תלוי היה ובו רק כמה דברי‬
‫לבוש להחלפה‪ .‬ברחוב הלכה הבחורה בתקווה למצוא איזשהו מקום זמני להתגורר בו בשכונת הבתים הפרטיים‪ .‬למשך‬
‫התקופה של הכנס מראש אנשים הזמינו את כל המקו מות במלונות‪ ,‬אכסניות ובתי‪-‬ההארחה‪ .‬וגם לא היה לבחורה כסף‬
‫לתשלום על חדרי מלון יקרים‪ ,‬זאת למה היא חיפשה משהו פשוט יותר‪ .‬אך כשהיו נערכים הכנסים‪ ,‬לא פשוט היה למצוא‬
‫מקום למגורים בשיכוני הבתים‪ .‬כבר עם מעט תקווה‪ ,‬לובה פנתה לאישה שעמדה על‪-‬יד פשפש של אחד הבתים‪:‬‬
‫ שלום‪ .‬תגידי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬האין בבית שלך מקום ללינה? כמה שיותר זול‪ ,‬יותר טוב לי‪.‬‬‫האישה ענתה‪:‬‬
‫ לשווא את מחפשת‪ ,‬הכל תפוס מזמן‪ .‬דרך לשכת הדיור מראש כל הדיירים מזמינים‪ .‬אל תבזבזי זמן‪ ,‬יותר טוב‪ ,‬לכי‬‫לתחנת‪-‬הרכבת‪ ,‬כי עוד מעט גם שם לא יהיה איפה לשבת‪.‬‬
‫ על העצה שלך תודה לך‪ ,‬נראה שכך באמת אעשה‪ - ,‬ענתה לה לובה והמשיכה ללכת ברחוב לכוון תחנת הרכבת‪.‬‬‫ חכי‪ .‬בואי שנייה‪ - ,‬קראה לה האישה‪ ,‬ולובה שבה אליה‪.‬‬‫ חשבתי לי‪ ,‬הנה מה תעשי – נסי לדפוק שם או שצלצלי בפעמון‪ ,‬שם‪ ,‬הבית ההוא‪ ,‬במרחק ארבעה בתים ממני‪ .‬יש‬‫שם כפתור על הפשפש – אז תלחצי עליו‪ .‬אולי תצא זקנה עם אף כמו של מכשפה באגדות‪ ,‬היא יוונייה‪ .‬בעלי אומר‪ :‬כל‬
‫היווניות יפהפיות כשהן צעירות‪ ,‬אבל כשמזדקנות‪ ,‬כולן כמכשפות כאלה עם האף שלהן‪ .‬נו אז בקשי ממנה‪ ,‬אולי תיקח אותך‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬כשעוד בעלה היה חי‪ ,‬הרבה אנשים היו עוצרים אצלם ללילה או ליותר‪ ,‬אבל מאז שהלך לעולמו – כבר שנה שלישית‬
‫לא מכניסה לבית אף‪-‬אחד‪ ,‬אבל נסי‪ ,‬בקשי ממנה‪ ,‬לכי תדעי‪ ,‬אולי תשנה את דעתה בשבילך‪.‬‬
‫ תודה לך‪ ,‬אנסה‪ - ,‬אמרה לובה‪ .‬והתקרבה לבית שעליו האישה הצביעה‪ .‬לחצה על לחצן הפעמון פעם אחת‪ ,‬אחר‪-‬כך‬‫אחרי דקה עוד פעם‪ ,‬אבל אף אחד לא יצא אליה‪ .‬עשר דקות עברו‪ ,‬ואז דלת הבית חרקה ומתוכו יצאה ישישה כפופת גב‪.‬‬
‫מתאנחת‪ ,‬על השביל המוקף בגפן הלכה אל הפשפש‪ ,‬פתחה אותו ובלי שאפילו בירכה לשלום דיברה‪:‬‬
‫ מה את כזאת עקשנית‪ ,‬אה? ‪ -‬בקול לא מרוצה שאלה‪.‬‬‫ רוצה אני לבקש ממך לחיות בביתך‪ .‬אישה טובה‪ ,‬שכנה שלך‪ ,‬ייעצה לי‪.‬‬‫ לא טובה זאתי‪ ,‬צחקה עלייך‪ .‬כבר מזמן לא נותנת לינה לאף אחד‪.‬‬‫ אני יודעת‪ ,‬גם על זה היא אמרה לי‪ .‬אבל כל היום חיפשתי לי קורת‪-‬גג ושום דבר לא מצאתי‪ ,‬אז החלטתי לנסות‪,‬‬‫אולי יתמזל לי המזל‪.‬‬
‫ יתמזל לך המזל‪ ...‬בשבילך אין לי כזה מזל‪ .‬כולכם באתם לפה מזל לחפש לכם‪ .‬מה‪ ,‬גם את מחפשת לעצמך חתן?‬‫ את הנבחר שלי אני רוצה לפגוש‪ .‬בבקשה ‪,‬סלחי לי שהפרעתי לך‪ ,‬לתחנת‪-‬הרכבת אלך‪ ,‬את הלילה אבלה שם‪.‬‬‫החל לטפטף גשם‪ ,‬והזקנה רטנה‪:‬‬
‫ אין מנוס מבחורות כאלו‪ .‬אין מנוס‪ .‬וגם עכשיו הגשם התחיל‪ .‬טוב‪ ,‬אתן לך מקום תחת הסככה בגן‪ .‬יש שם ערסל‪,‬‬‫ספסל‪ ,‬מסמרים‪ ,‬תתלי עליהם את הבגדים‪ .‬ועל כל לילה תשלמי לי חמש‪-‬מאות‪.‬‬
‫ חמש‪-‬מאות? ‪ -‬לובה התפלאה‪.‬‬‫ למה‪ ,‬כמה חשבת? פה זה לא ביקור קרובי‪-‬משפחה‪.‬‬‫ אני מוכנה לחמש‪-‬מאות‪ .‬פשוט רציתי להיות כאן עשרה ימים‪ .‬אבל לא נורא‪ ,‬אהיה רק חמישה ימים‪ .‬אני‪ ,‬סבתא‪,‬‬‫מסכימה לתנאים שלך‪.‬‬
‫ נו אז בואי‪ ,‬אראה לך את מקום הלינה שלך‪ ,‬ועל כל יום מראש תשלמי לי‪.‬‬‫עברו חמישה ימים‪ .‬ובבוקר במסודר לובה החלה להניח את החפצים הפשוטים שלה בתיק‪ .‬עם התאנחות‪ ,‬נשענת על‬
‫מקל‪ ,‬אליה הזקנה ניגשה‪.‬‬
‫ מה‪ ,‬ילדונת‪ ,‬עוזבת?‬‫ כן‪ ,‬סבתא‪ ,‬חמישה ימים כבר עברו‪.‬‬‫ עברו‪ .‬כרטיס קנית כבר? ‪ -‬הזקנה שאלה ועל הספסל התיישבה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬עוד מההתחלה כרטיסי הלוך ושוב קניתי‪ .‬מועד החזרה הוא אחרי חמישה ימים‪ ,‬אבל אולי אצליח להחליף את‬‫התאריך להיום או למחר‪.‬‬
‫ לא תצליחי‪ ,‬הנה תראי כמה אנשים התנחלו פה‪ .‬יודעת מה‪ ,‬תהיי כאן עוד חמישה ימים עד היום שבו את עוזבת‪.‬‬‫ לא אוכל‪ .‬אין לי במה לשלם‪.‬‬‫ אין לך במה לשלם – אל תשלמי‪ ,‬כך פשוט תהיי לך‪.‬‬‫ תודה‪ ,‬סבתא‪.‬‬‫ "תודה" היא אומרת לי‪ ,‬רק שום דבר לא ייצא לך מהשהות שלך כאן‪.‬‬‫ למה?‬‫ הסתכלתי עלייך‪ .‬כך היום לא מחשפים חתן‪ .‬עם השחר את קמה כל יום‪ ,‬בשביל מה? בשעה כה מוקדמת החתנים‬‫ישנים עדיין‪ .‬והולכת לישון מוקדם‪ .‬בדיוק כשבערב המסיבות מתחילות‪ .‬עד חצות כל החתנים מבלים‪ .‬את בעשר כבר ישנה‪.‬‬
‫מתלבשת כמו נזירה‪ ,‬לא משתמשת בקוסמטיקה‪ .‬בימינו לא כך מחפשים חתן‪.‬‬
‫ סבתא‪ ,‬אני את הגוף שלי מכינה לפגישה עם האהוב‪ ,‬הנה לכן משתדלת להקפיד על שעות שינה קבועות‪.‬‬‫בקוסמטיקה לא משתמשת‪ ,‬כדי שיוכל לזהות אותי‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ לזהות? את‪ ,‬ילדונת‪ ,‬עם מוזרויות בראש שלך‪.‬‬‫ גם אמא אומרת לי את זה‪ .‬אבל כלום לא יכולה לעשות עם עצמי‪ .‬הרבה פעמים אני חולמת חלום איך שהוא מחפש‬‫אותי בכל העולם‪ ,‬אבל לא יכול למצוא‪.‬‬
‫ חלום? וגם כאן חלמת אותו ?‬‫ כן‪ ,‬כבר פעמיים‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כאילו אני בגינה גדולה מטיילת‪ ,‬וגם הוא היה שם‪ ,‬אבל כך גם לא ניגשנו‪ ,‬הוא אלי‪ ,‬ואני‬‫אליו‪ .‬אחר‪-‬כך שמעתי את הקול שלו‪ ,‬כל הזמן קרא לי‪" :‬איפה את? איפה את?"‪.‬‬
‫ את הקול שלו שמעת? אני רואה‪ ,‬לרופא את צריכה לפנות‪ .‬עד כדי טירוף כל המחשבות שלך על הנבחר שלך‪ .‬אפילו‬‫בחלום את שומעת קולות‪.‬‬
‫ לפעמים‪ ,‬בחלום אני רואה איך שפעם מזמן‪-‬מזמן היו לנו חיים ביחד‪ .‬וגם היו לנו ילדים‪ ,‬נכדים‪.‬‬‫ היו לכם חיים ביחד? מה‪ ,‬ילדונת‪ ,‬גם איך הוא נראה את יודעת?‬‫ יודעת‪ :‬הוא חצי ראש גבוה יותר ממני‪ ,‬עם שיער בהיר‪ .‬ועיניים חומות‪-‬כהות‪ .‬ויש לו חיוך טוב‪ ,‬ומרווח קטן בין‬‫השיניים‪ .‬הליכה מתונה‪.‬‬
‫ מרווח בין השיניים? הליכה מתונה? ואם גבר אחר ייגש אלייך?‬‫ אחרים כבר היו ניגשים‪ .‬בבית אמא כל הזמן כועסת עלי‪ ,‬אומרת שהחלומות שלי אשמים בזה שאני לא נשואה‪.‬‬‫ החלומות אשמים? נכון‪ .‬עם כאלה חלומות לא תמצאי‪ ,‬לא תוכלי לפגוש חתן‪ .‬את יודעת מה‪ ,‬שמעי מה שאגיד לך‪.‬‬‫היום בערב אתן לך את המטפחת הצבעונית שלי‪ .‬שימי על הכתפיים ותקשרי אותה‪ ,‬שיהיה אופנתי‪ .‬וטיילי על הטיילת‪.‬‬
‫ תודה‪ ,‬סבתא‪ ,‬על הדאגה שלך‪ .‬אבל אסור לי לשים מטפחת על החולצה‪ .‬על החולצה במו‪-‬ידיי רקמתי אורנמנטים‪.‬‬‫ראיתי אותם בחלום‪ .‬כאילו פעם בחולצה עם כאלה אורנמנטים בדיוק טיילתי לי בגן עם האהוב שלי‪.‬‬
‫ אורנמנטים? בגן טיילת? נו‪ ,‬ילדונת‪ ,‬הרי את‪ ...‬אלוהים רואה הכל‪ .‬שם ליד הבית על השולחן חלב‪ ,‬וגם עשיתי‬‫פיתות‪ ,‬תאכלי‪ ,‬אני אצל השכנים אהיה‪.‬‬
‫מתאנחת‪ ,‬הקשישה הלכה‪ ,‬רטנה לעצמה‪" :‬לזקנתי המאוחרת השגתי לי דיירת‪ .‬נו‪ ,‬לא טיפשה? עכשיו כואב הלב עליה‪.‬‬
‫את הבן של השכנה אלך לשכנע‪ :‬שיחזר אחריה‪ .‬כן‪ ,‬שיחזר‪ .‬אבל הוא עם שיער שחור‪ ,‬והיא רוצה שהשיער יהיה בהיר ועוד‬
‫עם מרווח בין השיניים‪ ,‬אין אף אחד כזה אצלנו‪ .‬לשנותיי המאוחרות השגתי לי בעיות"‪.‬‬
‫בשעות הבוקר לובה טיילה בגן העירוני‪ .‬בצהריים קנתה מאפה עם תפוחי‪-‬אדמה‪ .‬כשעברה מול מסעדה‪ ,‬מתוכה יצאה‬
‫קבוצת גברים‪ .‬הם צחקו ובעליזות דיברו אחד עם השני בשפה זרה‪ .‬כשראו את לובה‪ ,‬פנו אליה בשפה שלהם‪ ,‬אבל לובה לא‬
‫הבינה אותם והמשיכה בדרכה‪ .‬הגברים החלו לפנות לבחורות אחרות‪.‬‬
‫ופתאום‪ ,‬בלי שהסתכלה לאחור הרגישה‪ :‬מישהו אחד מקבוצת הגברים הלך אחריה‪ .‬היא לבטח ידעה שדווקא אחריה‬
‫הוא הולך‪ .‬אפילו את צעדיו ספרה ולא האיצה את קצב ההליכה‪ ,‬ומשום‪-‬מה הלב שלה הלם בחוזקה‪ .‬היא חשה את הנשימה‬
‫שלו‪ ,‬ופתאום בשפה לא מובנת דיבר הגבר שמאחוריה הלך‪:‬‬
‫‪- Mit dir, die wünderschöne Göttin, dürfte ich den ewigen Raum der Liebe schaffen.‬‬
‫)איתך‪ ,‬אלה נפלאה‪ ,‬הייתי יכול לברוא מרחב אהבה לעולמים – )גרמנית((‪.‬‬
‫את המילים האלו לובה לא יכלה להבין‪ .‬אבל משום‪-‬מה לחשה‪:‬‬
‫ אני מוכנה להיות לך עזרה בבריאה הנשגבת הגדולה‪ - ,‬והסתובבה לגבר הזר‪.‬‬‫לפניה עמד איש צעיר‪ ,‬בחצי ראש יותר גבוה ממנה‪ .‬בהיר שיער‪ ,‬עיניו בצבע חום‪-‬כהה‪ ,‬על פניו חיוך טוב ובין השיניים‬
‫מרווח קטן‪ .‬הוא הושיט את ידיו ללובה‪ ,‬ולא מרגישה את עצמה‪ ,‬בלי לדעת מה שקרה‪ ,‬לובה התרפקה על החזה שלו‪ .‬הוא‬
‫חיבק את הגוף הנרעד שלה‪ ,‬כאילו כבר נצח הכיר אותה‪.‬‬
‫וברוב ההתפעלות בכוכבי‪-‬הלכת הלא נראים עבר רעד‪ :‬הו‪ ,‬כמה רצפי אירועים‪ ,‬קשרי גורל הם היו צריכים לחולל דרך‬
‫מאות השנים! אבל הם הצליחו! נפגשו השניים וחיבקו זה את זו!‬
‫ראדומיר עם לובומילה המקסימה‪ .‬ואפילו שלא זוכרים הם את העבר – הנשמות שלהם יבראו את העתיד נפלא‪.‬‬
‫על חוף הים תהו אנשים‪ :‬בשביל מה הבחור והבחורה משרטטים איזושהי סכימה או ציור על החול‪ .‬בשפות שונות הם‬
‫דיברו‪ ,‬אבל כאילו הבינו זו את זה‪ .‬היו דנים במצויר‪ ,‬פעם מעט התווכחו או שפתאום בהתלהבות הסכימו על אותו הדבר‪.‬‬
‫וכשדעתם נתונה לציור‪ ,‬גם לובומילה וראדומיר עצמם לא ידעו כי על החול הם מציירים את פרויקט הנחלה המופלאה‬
‫שאותו יצרו לפני שנישאו‪ ,‬לפני חמשת אלפים שנים‪.‬‬
‫ כאן צריך בריכה‪ ,‬היא צריכה להיות עגולה‪ - ,‬בשפה שלו דיבר ראדומיר ובחול חפר גומה עגולה‪.‬‬‫ לא‪ ,‬לא‪ - ,‬לחשה לובומילה‪ - ,‬בצורת אליפסה הבריכה תהיה‪ - ,‬ותיקנה את העיגול לאליפסה‪.‬‬‫ כן‪ ,‬באמת איכשהו יותר טוב בריכה‪-‬אליפסה‪ - ,‬ראדומיר הסכים איתה‪ ,‬כאילו העלה את זה מזכרונו‪.‬‬‫ובערב הם באו לבית‪ ,‬שם לובומילה התאכסנה‪ .‬מבעלת הבית‪-‬הזקנה היא ביקשה רשות‪ ,‬שבן‪-‬לווייתה יהיה איתה לפני‬
‫השינה‪ .‬והיא הסכימה‪.‬‬
‫עם חיוך לובומילה נרדמה בערסל‪ ,‬הוא על הספסל ישב‪ ,‬את הערסל נידנד קלות ובזהירות את היתושים הרחיק‪ .‬ומאוד‪-‬‬
‫מאוד בשקט שר משהו‪.‬‬
‫ומהחלון של הבית‪ ,‬מעט מסיטה את הווילון‪ ,‬הזקנה עד שעות השחר הביטה עליהם‪.‬‬
‫בבוקר על השולחן מלפני הבית כד עם חלב עמד‪ ,‬פיתות‪ ,‬הכל מכוסה בבד לבן‪ .‬שם גם היה פתק‪ ,‬כתוב ביד זקנה‪.‬‬
‫לובומילה קראה אותו‪:‬‬
‫ נסעתי לעשות סידורים‪ .‬אחרי יומיים אחזור‪ .‬תשמרו על הבית‪ ,‬בשביל זה בחדר הגדול תשתכנו‪ .‬יש אוכל במקרר‪...‬‬‫ביחד נסעו לובומילה וראדומיר‪ .‬לאן? במאות השנים ייוודע‪ ,‬היכן השושלת תקום לתחייה‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫הקידושין לאנסטסיה‬
‫הקידושין לאנסטסיה‬
‫לפני שנפרדנו עם סבא של אנסטסיה‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬
‫ סלח לי על אי‪-‬ההבנה שלי‪ ,‬כששם בטייגה דיברנו על המטרות והיעדים של המפלגה‪ .‬עכשיו אני מבין‪ :‬ככל שחזק‬‫יותר המעמד של המשפחות במדינה‪ ,‬כך יותר משפחות מאושרות יחיו בה ויותר סדר יהיה במדינה‪.‬‬
‫צריך להשיב את המנהגים המודעים‪ ,‬את הטקסים של ההורים הקדמונים שלנו‪ .‬רק איכשהו צריך להתאים אותם להיום‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬עכשיו אני מתחיל להבין שאלה לא טקסים במובן הרגיל של המילה‪ .‬זה מדע חיים כביר‪ .‬והאישים המלומדים – חכמים‬
‫ומדענים גדולים‪.‬‬
‫ועוד אתה יודע‪ ,‬על מה אני מצטער עכשיו? על כך שלא ידעתי אז‪ ,‬עוד לפני הפגישה הראשונה עם אנסטסיה‪ ,‬שום דבר‬
‫לא ידעתי על הטקסים‪ .‬על כך שבעזרתם אפשר להשתמש בהשפעה של כוכבי‪-‬הלכת לטובת המשפחה‪ .‬לא ידעתי על זה‪,‬‬
‫ואנסטסיה נאלצה ללדת את הבן‪ ,‬אחר‪-‬כך את הבת בלי שהייתה מקודשת בנישואים‪.‬‬
‫באיזושהי ערמומיות הסבא הביט עלי‪ ,‬חייך בתוך שפם‪-‬השיבה שלו ואמר‪:‬‬
‫ ועכשיו הנה זה נודע לך ואתה חושב עכשיו‪ ,‬האם זה ממך אנסטסיה ילדה את הבת ואת הבן?‬‫ נו לא ממש חושב על זה‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬לא יפריע שאני ואנסטסיה נעבור את הטקס שצריך‪.‬‬‫ זה טוב‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬שאתה מצטער‪ .‬זה אומר שאתה מתחיל להבין את מהות הקיום ואיפה האנושות עכשיו נמצאת‪.‬‬‫אך לחינם אתה מצטער בקשר לאנסטסיה‪ .‬היא כבר הייתה מקודשת‪ ,‬כשהייתה איתך בלילה הראשון‪.‬‬
‫במשך כמה זמן אפילו לא יכולתי לדבר‪ ,‬אחר‪-‬כך עשיתי מאמץ ואמרתי‪:‬‬
‫ למי? הרי אני לא עברתי את טקס הקידושין‪ ,‬זה אני בטוח זוכר‪.‬‬‫ אתה לא מקודש‪ ,‬אבל רק הקידושין שלה כבר היו יותר מדי בשבילנו‪ .‬שלושה ימים אבי לא יכל להתאושש מהתחמון‬‫שלה‪ .‬כזה תחמון שבמיליוני השנים אף חכם לא יכל לחשוב עליו‪ .‬נו בקיצור‪ ,‬היא מקודשת‪.‬‬
‫ למי ?‬‫ אולי לך‪.‬‬‫ אבל אני הרי לא קודשתי‪ .‬ולמה "אולי"? מה‪ ,‬בטוח אתה לא יודע ?‬‫ למה שהיא עשתה‪ ,‬וולדימיר‪ ,‬בינתיים אין למי לתת הערכה‪ .‬אולי היא יצרה את הטקס הגדול מכולם ואפשרה לכל‬‫הנשים לעשות את הילדים הלא חוקיים שלהן לחוקיים‪ .‬אולי עוד משהו היא חוללה בשמיים‪ .‬את מה שעשתה אולי רק אחד‬
‫מהחכמים המלומדים היה יודע להעריך‪ .‬אני‪ ,‬מוטב‪ ,‬אספר על הכל לפי הסדר‪.‬‬
‫כשבפעם הראשונה באת עם אנסטסיה לקרחת‪-‬היער של הנכדה והתארגנת לשינה במחפורת שלה‪ ,‬היינו צריכים לבוא‬
‫לקרחת‪-‬היער שלה‪.‬‬
‫ בשביל מה?‬‫ היא קראה לנו‪ .‬הרגשנו את זה‪ ,‬ביחד עם אבא שלי באנו לאגם‪.‬‬‫אנסטסיה עמדה על הגדה‪ ,‬בידיה החזיקה זר קלוע מפרחים וכולה הייתה חגיגית כזאת‪ ,‬מטופחת ככלה‪ .‬כשניגשנו‬
‫אליה‪ ,‬אבא שאל בחומרה‪:‬‬
‫ אנסטסיה‪ ,‬אילו מאורעות התירו לך לקטוע הלך מחשבותינו לעת ערב?‬‫ יקרים שלי‪ ,‬אבל למי עוד אוכל לקרוא‪ ,‬רק אתם יכולים להבין אותי‪.‬‬‫ דברי‪ - ,‬אבי התיר לה רשות לדבר‪.‬‬‫ הנה רוצה אני לנישואים להתקדש‪ ,‬וכעדים לקידושין שלי לכם קראתי‪.‬‬‫ נישואים? ‪ -‬שאלתי את אנסטסיה‪ - ,‬לנישואים להתקדש? ואיפה החתן שלך?‬‫לא הייתי צריך לדבר בזמן שאבי מנהל את הדו‪-‬שיח‪ .‬הוא הביט עלי בחומרה‪ .‬אבל לא אלי‪ ,‬אליו‪ ,‬כלבכיר המשפחה היא‬
‫אמרה‪:‬‬
‫ כאשר טקס הקידושין נערך‪ ,‬תחילה שואלים את הצעירים‪ ,‬איך ייראו החיים סביב‪ .‬איזהו המרחב הנברא‪.‬‬‫אבי ידע על כך‪ ,‬וכדי לא להפר את הכללים‪ ,‬הסכים‪ .‬והנה כאן‪ ,‬דומה שהנכדה הפנטה אותנו‪ ,‬כמו שאתם אומרים‪ ,‬או‬
‫שהקסימה כבחלום נפלא‪.‬‬
‫אנסטסיה החלה לספר על השכנים העתידיים שלה‪ .‬עם המחשבה שלה היא יודעת לבנות הולוגרמות‪ ,‬על כך‪ ,‬וולדימיר‪,‬‬
‫אתה יודע‪.‬‬
‫ כן‪.‬‬‫ אבל בפעם ההיא מעל פני האגם במהירות לא רגילה היא החליפה תמונות על העתיד הארצי‪ .‬ססגוניות ומוחשיות‬‫באופן לא רגיל‪ ,‬ומרתקות את הדעת היו התמונות שלה‪.‬‬
‫פעם ראינו אנשים הולכים בשדרות מוקפות בפרחים‪ ,‬על פניהם חיוך ובטחון‪ ,‬ונינוחות‪ .‬אחר‪-‬כך ילדים רצים בשדה לכוון‬
‫הנהר‪ ,‬כמו מלאכים‪ .‬פעם כאילו מגבוה באגם הנפלא ראינו את ההשתקפות של כוכבי‪-‬הלכת‪.‬‬
‫והיו המוני תמונות אחרות ומקרים מפליאים מהחיים‪ ,‬ונופים בעלי יופי מדהים‪.‬‬
‫ופתאום‪ ,‬כאילו מתוך ערפל מעל האגם הופיע גבר אחד‪ .‬ואילו כל היתר נעלם פתאום‪ .‬האדם הזה עמד במרכז האגם‬
‫לבדו והביט עלינו‪ .‬זמן קצר אחרי‪ ,‬מימין ניגש עוד גבר אחר‪ ,‬אחר‪-‬כך בחורה יפה באופן לא רגיל‪ ,‬אחר‪-‬כך עוד אחת‬
‫והשלישית‪ .‬אחר‪-‬כך ניגשו ונעמדו לידם שני בנים‪-‬אחים תאומים‪ ,‬מחזיקים ידיים‪ .‬אנשים רבים מאוד התאספו שם‪ ,‬כולם‬
‫תמירים‪ ,‬גבוהים היו‪ .‬עם החיוך הטוב הם הסתכלו עלינו‪ ,‬ומזה חום נעים התפשט בגופנו‪ .‬ברגעים האלה שמענו את הקול‬
‫של הנכדה‪:‬‬
‫‪73‬‬
‫ סבים אהובים שלי‪ ,‬ראו‪ :‬אלה הנינים חושבים עליכם עם החיוך המחמם‪ .‬הסתכל‪ ,‬סבא משה שלי‪ ,‬שם בקצה עומד‬‫פעוט‪ ,‬לך הוא דומה‪ ,‬והמבט שלו בנשמה שלך מאיר‪.‬‬
‫כשכל ההולוגרמות נעלמו‪ ,‬ואנחנו המשכנו להיות שרויים תחת הרושם הלא רגיל‪ ,‬אנסטסיה פתאום אמרה‪:‬‬
‫ מה דעתכם‪ ,‬מיהו זה היכול לקדש אותי?‬‫ואבא שלי‪ ,‬לא מרגיש את התחבולה שלה‪ ,‬כפי שנוהגים בקטס הנישואים‪ ,‬שאל‪:‬‬
‫ מי לקדש אותך יוכל‪ ,‬עלמה?‬‫והיא בתשובה‪:‬‬
‫ אני בעצמי את עצמי מקדשת לפניכם ולפני הגורל שלי‪ - .‬ובעצמה הניחה את הזר על הראש שלה‪.‬‬‫ ואיה הוא נבחרך‪ - ,‬שאלתו של אבי הייתה‪.‬‬‫ הוא נערך לשינה‪ .‬אך גם בהיותו ער‪ ,‬הוא בתרדמה שרוי‪ .‬על הטקסים דבר אינו יודע‪ .‬אחרי שנים‪ ,‬מאוחר יותר‪ ,‬יש‬‫גם אותו לשאול‪.‬‬
‫ את הכללים הפרת‪ ,‬אנסטסיה‪ - ,‬אבי אמר בחומרה‪ - .‬את המדע העתיק מהמלומדים החכמים‪ .‬שניים משתתפים‬‫בטקס‪ ,‬רק אחד עם השנייה נישואיהם יכולים לקדש‪ .‬כאן טקס הקידושין לא היה‪.‬‬
‫ סבא'לה‪ ,‬האמן‪ ,‬הוא בהחלט כן היה‪ ,‬עתה לעיני השמיים אני מקודשת‪ .‬בטקס משתתפים שני האנשים‪ .‬אך הן תמיד‬‫תחילה שואלים אחד מהם‪ ,‬אחר‪-‬כך את השני על הרצון להיות נשואים‪.‬‬
‫אותי שאלו – את תשובתי נתתי‪ .‬ואילו נבחרי‪ ,‬שיחשוב‪ ,‬כמה שנים שיהיו‪ .‬איש לא ציין את מידת הזמן שיעבור בין שתי‬
‫השאלות‪ .‬דקה או עשר שנים‪ .‬אך אפילו אם שלילית תהיה התשובה‪ ,‬לפנַי אמשיך להיות מקודשת‪ .‬ולא אפר את הצוואה של‬
‫מאות השנים‪.‬‬
‫עוד משהו אבי רצה לומר‪ ,‬הוא אפילו פתח לדבר‪ ,‬אך נשמע רעם בשמיים והחריש כל מילותיו‪ .‬ואז הוא הסתובב והלך‪,‬‬
‫לא בוחר את דרכו‪ .‬כך הוא היה עושה‪ ,‬כשהיה נסער‪ .‬בקושי הספקתי אחריו‪ ,‬שמעתי‪ ,‬איך מהר הוא דיבר לעצמו‪:‬‬
‫ עקשנית‪ ,‬פיקחית וערמומית היא‪ ,‬לא מיד תמצא מה לומר לה‪ .‬כאילו שתמיד השמיים מספקים רצונה‪ .‬את השפעת‪-‬‬‫הגומלין אשר לכוכבי‪-‬הלכת היא משנה‪ .‬מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬עתה נשים יכולות בעצמן לקדש נישואיהן ועל בסיס חוקי להביא לעולם‬
‫ילדים? יש להבין מה שהיא עשתה‪ ,‬אך תחילה להשיב כל חוקי ההוויה הקודמים‪ .‬לא לשווא הן היו הם במאות השנים‪ .‬למען‬
‫להשיבם‪ ,‬נימוק משכנע עלי להביא לה‪ .‬אלא שלא צלח לי‪ :‬ערמומית‪ ,‬פיקחית היא‪ ...‬אך הנה‪ ,‬מצאתי מה לטעון כנגדה ולבטל‬
‫הטקס‪.‬‬
‫בתנועה חדה אבי הסתובב פתאום והחיש את פעמיו לאגם‪ .‬בהתקרבנו‪ ,‬עוד לא יצאנו מהשיחים‪ ,‬כשמעל האגם ראינו‬
‫אור לא רגיל שהיה בקושי נראה‪ .‬והכוכבים השתקפו במים‪ .‬והיו נופלים‪ ,‬כאילו מפל כוכבים קרה‪ .‬והנכדה שלנו לבדה ישבה‬
‫על האורן השרוע על הארץ‪ ,‬ועל ראשה היה נזר הפרחים שלה‪ ,‬היא הביטה לעבר המאורה שבה ישנת ובשקט שרה‪.‬‬
‫אבי לא יצא מהשיחים‪ ,‬הקשיב לשירה שלה ואמר‪:‬‬
‫ היא מקודשת‪ - .‬והקיש עם המטה באדמה‪ - .‬לאיש אין השליטה לבטל הקידושין שלה‪ .‬כוחם‪ ,‬אין לו שווים‪ ,‬ו‪ - ,‬בקשט‬‫הוא הוסיף‪ - :‬קידשו אותה השמיים או היא עצמה – היינו הך‪.‬‬
‫ ומה שרה אנסטסיה? איזה שיר?‬‫‪ -‬הנה‪:‬‬
‫את עצמי קידשתי לי –‬
‫ועתה שלך אני‪.‬‬
‫יחידי הוא זה אתה‪,‬‬
‫והחלומות –‬
‫בחיים תהא הגשמתם‪.‬‬
‫על כוכב‪-‬הלכת‪ ,‬על הארץ התכולה‬
‫מאושר יהיה הבן‪ ,‬שלי הוא ושלך‪.‬‬
‫כה יפה וחכמה תהיה בתנו –‬
‫הרבה טוב לאנשים יביאו ילדינו‪.‬‬
‫בסעדיה דשמיא קודשתי ללבך‬
‫ולעולמים אישה אני שלך‪.‬‬
‫על כוכב‪-‬הלכת הרחוק והגדול יחיו‬
‫הנכדים אשר לך ולי יהיו‪.‬‬
‫המשך יבוא‪...‬‬
‫‪74‬‬
‫לקבלת מידע הנוגע לתנועת "הארזים הצלצלניים" בישראל והקמת ישובים על בסיס אורח חיים של אנסטסיה‪ ,‬באפשרותכם‬
‫לפנות לאתר של אגודה "גני מולדת" – ‪. GaneyMoledet.org‬‬
‫© כל הזכויות שמורות‬
‫ליד וולדימיר מגרה‪,‬‬
‫יבגני פרונצ'ק – תרגום‪,‬‬
‫הוצאת "גני מולדת"‬
‫אין להעתיק קטעים מספר זה‬
‫בשום צורה שהיא ובשום אמצעי‪,‬‬
‫או לעבדם בדרך כלשהי‪ ,‬לרבות‬
‫צילום והקלטה‪ ,‬ללא אישור בכתב‪.‬‬
‫מסת"ב ?‪ISBN 978-965-7486-??-‬‬
‫‪Printed in Israel 2013‬‬
‫‪75‬‬