להצגת נהרדעא - הקלק כאן

‫נהרדעא ‪ -‬בטאון מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫פתוח ‪ 24‬שעות ביממה‬
‫יום ו’ עד שעה לפני כניסת השבת‬
‫מכבדים כל סוגי כרטיסי אשראי‬
‫חדש!! שד' קוגל ‪ 40‬חולון טל' ‪03-5050043‬‬
‫בקרוב סניף נוסף באזור טל’ ‪1-700-700-179‬‬
‫גליון מס' ‪31‬‬
‫סתיו תשע"א (‪)2010‬‬
‫‪ 60‬שנה למבצע "עזרא ונחמיה"‪ ,‬עולים ב"שער העליה"‪1951 ,‬‬
‫באדיבות "הארכיון הציוני המרכזי בירושלים"‬
‫נהרדעא‪ ,‬ביטאון "מרכז מורשת יהדות בבל"‬
‫גליון מס' ‪ , 31‬סתיו תשע"א (‪)2010‬‬
‫בס”ד‬
‫עורך‪ :‬ד"ר צבי יהודה‬
‫יו"ר המערכת‪ :‬מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫חברי המערכת‪ :‬פרופ' יצחק אבישור‪ ,‬עובד בן‪-‬עוזר‪,‬‬
‫ד"ר ליליאן דבי‪-‬גורי‪ ,‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫ד"ר שאול סחייק‪ ,‬אריה שמש‪ ,‬עידית שרוני‬
‫מנכ"ל‪ :‬יגאל לושי‬
‫מזכירות‪ :‬תמי אבני‪-‬הובר‬
‫סריקה‪ :‬נועה ספקטור‬
‫צילום‪ :‬איילת שמש‬
‫בדיקת טקסט‪ :‬אבי סופר‬
‫התוכן‬
‫דבר היו"ר‬
‫‪ 60‬שנה לעלייה ההמונית‬
‫‪1‬‬
‫המו"ל‪" :‬מרכז מורשת יהדות בבל"‪,‬‬
‫שד' מרדכי בן‪-‬פורת ‪ ,83‬ת‪.‬ד‪ 151 .‬אור יהודה ‪,60251‬‬
‫טלפונים‪ 03-5339278/9 :‬פקס‪03-5339936 :‬‬
‫דואר אלקטרוני‪[email protected] :‬‬
‫אינטרנט‪http:/www.babylonjewry.org.il :‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬רויטל אביב‬
‫דפוס‪ :‬שלמה לוי‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫© ‪ISSI 0333-6905‬מרכז מורשת יהדות בבל ‪2010‬‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל" נתמך על‪-‬ידי משרד המדע התרבות‬
‫והספורט‪ ,‬משרד התקשורת‪ ,‬קרן יהודה אסיא‪ ,‬קרן ‪ HSBC‬פלורה‬
‫שוקור‪ ,‬קרן ‪ HSBC‬עבדאללה סאלח שוקור‪ ,‬עיריית רמת‪-‬גן‬
‫זיכרונות‬
‫זיכרונות מ"פרדס הילדים"‬
‫אליהו בכור‬
‫מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫משמעת בבית הספר "שחמון"‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫התצוגה "מעולפת ספירים"‬
‫‪2‬‬
‫פריטים שנתרמו למוזיאון‬
‫‪5‬‬
‫סיפורו של פריט‬
‫‪6‬‬
‫עידית שרוני‬
‫אורלי בחר‬
‫אבו חזקאל ואבו מנשי‬
‫מאסר והחרמת רכוש‬
‫מהנעשה ב"מרכז"‬
‫סקירת אירועי ה"מרכז"‬
‫מחג השבועות לגאולה‬
‫יגאל לושי‬
‫ערב ההתרמה ‪2010‬‬
‫ביקור אישיות מכורדיסתאן‬
‫‪13‬‬
‫‪22‬‬
‫הספרייה הנודדת מעיראק‬
‫‪23‬‬
‫ערב הוקרה לניר שוחט‬
‫‪24‬‬
‫רשימת התורמים‬
‫אתרי הנצחה‬
‫‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫מהנעשה במכון המחקר‬
‫ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד‬
‫‪27‬‬
‫אריה שמש‬
‫מאיר דקל‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫‪37‬‬
‫‪39‬‬
‫‪41‬‬
‫‪44‬‬
‫‪47‬‬
‫חוג בבלי בשנת ‪1953‬‬
‫דוכיפת זהב‬
‫‪49‬‬
‫צבי עקירב‬
‫אילה שעשוע‪-‬מירון‬
‫‪51‬‬
‫פרופ' בוסתנאי עודד‬
‫‪53‬‬
‫פרופ' שאול רגב‬
‫בצוק העיתים‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫יהודי בבל בדורות האחרונים‬
‫הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי ‪29‬‬
‫צבי גבאי‬
‫ד"ר צבי יהודה‬
‫צאלח ודאווד אל‪-‬כוויתי‬
‫‪30‬‬
‫חיי יום יום בבגדאד ב‪1880 -‬‬
‫‪33‬‬
‫שלמה אל‪-‬כוויתי‬
‫‪54‬‬
‫עו"ד מרדכי ביבי‬
‫זיכרונות משנות הבציר‬
‫שונות‬
‫ארכיון יהודי עיראק‬
‫‪55‬‬
‫‪57‬‬
‫אריה שמש‬
‫ה"נכבה" הפלסטינית‬
‫אריה שמש‬
‫קוראים ומבקרים כותבים‬
‫ממטעמי יהודי בבל‬
‫קובה בורגול מטוגנת‬
‫רח’ יוסף חיים (ליד אנטבה הישנה)‬
‫טל‪03-5336222 .‬‬
‫‪70‬‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫אתר על המטבח העיראקי‬
‫‪71‬‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫לזכרם‬
‫שאול חדד ז"ל‬
‫‪72‬‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫יואב בירון‪-‬קטן‬
‫רן סמוראי‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫עזרא מורד‬
‫יעקב בכור‬
‫תבלינים * פירות יבשים * קטניות * סוכריות‬
‫אספקה למוסדות ואולמות * טחינה במקום‬
‫‪67‬‬
‫בנימין בן אליעזר‬
‫אסנת לחמי‬
‫אביזהר נחשון‬
‫מירה הלילי ומרים שגיא‬
‫תקוה קולטר‬
‫נורית גבע‬
‫משה צורף‬
‫עמנואל נחתומי‬
‫נתן פתחי‬
‫שלמה דר‬
‫חיה ודוד גורן (דנגור)‬
‫ויוליט ג'נגיז ז" ל‬
‫עליזה בירון‪-‬קטן‬
‫צבי גבאי‬
‫פיצויים ליהודי ארצות ערב‬
‫הברחת רשיד עאלי לברלין‬
‫‪65‬‬
‫חמדה כרים‬
‫‪48‬‬
‫נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי‬
‫געגועים לימי הטוב‬
‫‪64‬‬
‫ח'אלד אל קשטיני‬
‫משה שמש‬
‫ביקורת ספרים‬
‫גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל‬
‫שר האוצר היהודי הראשון‬
‫‪62‬‬
‫צבי גבאי‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫אסון בבגדאד‬
‫להשיב ליהודים אזרחותם ורכושם‬
‫‪61‬‬
‫אריה שמש (תרגם)‬
‫צבי שמש‬
‫אורלי בחר‬
‫‪9‬‬
‫‪35‬‬
‫שמואל אביעזר‬
‫עלייתי לישראל‬
‫‪60‬‬
‫מאזן לטיף‬
‫שאול חדד‬
‫אכרם (אברהם) זערור‬
‫ד"ר צבי יהודה‬
‫‪34‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫שיבת יהודי עיראק‬
‫תבליני דידי ובניו‬
‫‪76‬‬
‫דבר היו”ר‬
‫‪ 60‬שנה לעלייה ההמונית מעיראק לישראל‬
‫את נחיתתם בשדה התעופה בלוד‬
‫חרף כניסת השבת‪.‬‬
‫ביום שישי ה–‪ 19‬במאי ‪ , 1950‬בשעה‬
‫‪ ,14:00‬המריאו שני מטוסים משדה‬
‫התעופה בבגדאד לכיוון קפריסין‪.‬‬
‫המטוסים לוו על‪-‬ידי שוטר שתפקידו‬
‫היה להשגיח שהמטוסים לא ימשיכו‬
‫לישראל‪ .‬נוכחתי בשדה התעופה‬
‫בבגדאד בטרם המראת המטוסים‬
‫וראיתי איך המוכסים והמשטרה‬
‫מתעללים בפליטים‪ .‬מדינת ישראל‬
‫שיגרה לקפריסין מטוסי "אל על"‬
‫שהעבירו את הפליטים לישראל‪.‬‬
‫הרבנים הראשיים בישראל התירו‬
‫זה היה תחילתו של "מבצע עזרא‬
‫ונחמיה" שזכיתי לארגנו ושלמה‬
‫הלל טווה את החוטים עם ראש‬
‫הקהילה של יהודי בגדאד‪ ,‬יחזקאל‬
‫שם טוב המנוח‪ ,‬ועם ראש ממשלת‬
‫עיראק באיזו דרך להוציא את יהודי‬
‫עיראק‪ .‬במבצע זה‪ ,‬שנמשך עד‬
‫ינואר ‪ ,1952‬הגיעו לישראל ‪110,618‬‬
‫יהודים מעיראק בדרך האוויר ב‪-‬‬
‫‪ 900‬טיסות‪ 38,000 .‬מהם טסו עם‬
‫חניית ביניים בקפריסין ו‪72,618-‬‬
‫מהם ישירות לישראל‪ .‬בנוסף להם‬
‫הגיעו לפרס ‪ 9,352‬פליטים יהודים‬
‫בדרך בלתי לגאלית‪ ,‬ועוד כ‪8,000 -‬‬
‫יהודים ממוצא פרסי שהתגוררו‬
‫בעיראק בדרכונים‪ .‬אלה הוטסו‬
‫לאחר מכן מפרס לישראל‪ .‬ובסך‬
‫הכול הגיעו לישראל ‪ 119,970‬עולים‬
‫מעיראק מתוך קהילה שמנתה‬
‫‪ 138,000‬נפשות‪ .‬בהגיעם לישראל‬
‫נקלעו למציאות חדשה של חיי‬
‫מצוקה‪ :‬מגורים באוהלים‪ ,‬בצריפים‬
‫ובפחונים; מזונות בקיצוב‪ ,‬מחלות‬
‫זיהומיות‪ ,‬שפה חדשה‪ ,‬מנהגים‬
‫חדשים וערכים שלא הכירו‪ .‬הם לא‬
‫בכו ולא קוננו‪ ,‬אלא התנערו כאיש‬
‫אחד והצליחו להכות שורשים‬
‫ולהתבסס בארץ‪ .‬את ההוכחה לכך‬
‫נתן למצוא בהשגיהם‪ :‬יהודי עיראק‬
‫הצמיחו ארבעה רבנים ראשיים‪,‬‬
‫רמטכ"ל אחד‪ ,‬אלופים‪ ,‬שופטים‪,‬‬
‫שרים‪ ,‬חברי כנסת‪ ,‬אנשי עסקים‬
‫מצליחים‪ ,‬ראשי רשויות ואת‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל" היחיד‬
‫בארץ אחרי בית התפוצות‪ .‬יחד‬
‫עם זה הם מפעלים לתפארת‪ :‬את‬
‫"הקרן לקידום החינוך" בראשותו‬
‫של מר עזרא גבאי; ואת "אגודת‬
‫אח"י" בראשותה של גב' נוזהת‬
‫קצב‪ ,‬ועוד עמותות הפועלות‬
‫ברשויות המקומיות‪ .‬היהודים יוצאי‬
‫עיראק מהווים את הפלח השלישי‬
‫באוכלוסיית ישראל היהודית אחרי‬
‫יוצאי ברית המועצות ומרוקו‪.‬‬
‫בהתאם לנתוני "הלשכה המרכזית‬
‫לסטטיסטיקה" (שנתון מס' ‪,)61‬‬
‫חיו בשנת ‪ 2009‬בישראל ‪ 238.0‬אלף‬
‫יהודים יוצאי עיראק‪ ,‬מהם ‪173.8‬‬
‫אלף (‪ )73.02%‬ילידי ישראל ורק‬
‫‪ 64.1‬אלף (‪ )26.93%‬ילידי עיראק‪.‬‬
‫מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫התצוגה "מעולפת ספירים"‬
‫ספרי תורה ותשמישי קדושה בקהילות יהודי בבל בבבל ובתפוצות‬
‫עידית שרוני‪ ,‬אוצרת התצוגה‬
‫"מעולפת ספירים‪ ,‬אלו ספרי תורה‬
‫שהם דומים לעשת שן שמקושטת‬
‫כספיר" (ילקוט שמעוני‪ ,‬שיר השירים‪,‬‬
‫רמז התקצא)‬
‫ב–‪ 4‬באוקטובר ‪ 2010‬התקיים ב"מוזיאון‬
‫יהדות בבל" טקס פתיחה חגיגי של‬
‫התצוגה "מעולפת ספירים" (איור‬
‫‪ .)1‬בטקס הפתיחה נכחו בני משפחת‬
‫ששון – הרב דוד ששון ובנו נתן ששון‪,‬‬
‫שהשאילו למוזיאון את ההיכל והתיבה‬
‫שהיו שייכים לפרחה ששון ובנה דוד‬
‫ששון ומשפחתו‪ ,‬ושימשו בבית הכנסת‬
‫הפרטי של משפחת ששון בלונדון‬
‫ובישראל‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1910‬הגיעה משפחת פרחה ודוד‬
‫(‪ )2‬תצוגת "מעולפת ספירים"‬
‫מראה של ההיכל‪ ,‬השאלת משפחת ששון‪ ,‬ירושלים‬
‫צלם‪ :‬תומי הרפז‬
‫‬
‫(‪ )1‬בית הכנסת הפרטי בבית משפחת ששון‬
‫ששון מבומביי ללונדון‪ ,‬שם השתקעה‬
‫באופן קבוע‪ .‬מתוך רצון להמשיך‬
‫לקיים את מנהגי בית אבא ובכללם את‬
‫המנהגים הפולחניים‪ ,‬החליטה המשפחה‬
‫לקיים בביתה בית כנסת פרטי‪ ,‬שישמש‬
‫את בני המשפחה והקהילה הבגדאדית‪,‬‬
‫הספרדית והאשכנזית בלונדון (איור‬
‫‪.)2‬‬
‫בשנת ‪ ,1941‬בזמן מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬עת הופגזה לונדון על–ידי‬
‫הגרמנים‪ ,‬עברה המשפחה לעיירה‬
‫ליטשוורת‪ ,‬שליד לונדון‪ ,‬ובית הכנסת‬
‫על כל תכולתו הועבר לשם‪.‬‬
‫משפחת דוד ששון עלתה לישראל‬
‫בראשית שנות ה–‪ 70‬של המאה ה–‪20‬‬
‫והשתקעה בשכונת בית וגן בירושלים‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫והעבירה את בית הכנסת על כל בתי הכנסת בספרי תורה‪.‬‬
‫תכולתו למשכנם החדש‪ .‬בית הכנסת ערב העלייה ההמונית של קהילת‬
‫שימש במשך שנים רבות את המשפחה יהודי בבל נמצאו בבגדאד עשרות‬
‫ומקורביה עד שהחליטה להשאיל את בתי כנסת‪ ,‬ובכל בית כנסת‬
‫ההיכל‪ ,‬ספרי התורה והתיבה ל"מוזיאון אוחסנו עשרות ספרי תורה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1910‬ביקר בבגדאד הגביר‬
‫יהדות בבל"‪.‬‬
‫התצוגה "מעולפת ספירים" מהווה דוד ששון‪ .‬ביומן מסע שכתב הוא‬
‫הזדמנות ראויה להציג לראשונה מבחר רשם את שמות כל בתי הכנסת‬
‫מספרי התורה ותשמישי הקדושה בבגדאד וציין כי בבית הכנסת‬
‫שנפוצו בבבל ובקהילות הבבליות הגדול בבגדאד נמצאו יותר‬
‫בתפוצות‪.‬‬
‫משבעים ספרי תורה "מהם בעלי (‪ )3‬שמחת תורה בבית הכנסת מגן דוד‪ ,‬כלכתה‪1995 ,‬‬
‫הרעיון המרכזי העומד מאחורי התצוגה תיקים יפים מזהב ומכסף ואחרים‬
‫רמת הצורפות הייתה גבוהה והתיקים‬
‫הוא טקס‪ ,‬שרווח בבבל ובתפוצות בתיקים מעוטפים בקטיפה" (מסע בבל‪,‬‬
‫נעשו מחומרים יקרים‪.‬‬
‫הבבליות בחג שמחת תורה‪ ,‬בו היה נהוג עמ' קכג)‪ .‬בשיחה שערך עם שמש בית‬
‫השילוב של כתיבה קפדנית ומעשה‬
‫בכל בית כנסת להוציא את כל ספרי הכנסת הגדול נאמר לו כי בבית כנסת‬
‫צורפות אמנותי גרמו לכך שיהודים‬
‫התורה ולהציגם לפני ההיכל המרכזי זה היו ספרי תורה רבים שנשלחו לצפת‬
‫רבים מקהילות מחוץ לבבל כמו‪ :‬ארץ‬
‫בשנת ‪ 1840‬לערך‪ ,‬אחרי הרעש שפקד‬
‫(איור ‪.)3‬‬
‫ישראל‪ ,‬תורכיה וקהילות המזרח הקרוב‬
‫על העושר הכמותי והאיכותי של ספרי אותה בשנת ‪ ,1837‬וכי ספרי תורה‬
‫והרחוק‪ ,‬הזמינו ספרי תורה בבליים‪.‬‬
‫התורה אנו למדים מתיאורי נוסעים נוספים נשלחו למוצל‪.‬‬
‫רבנים וגבירים בבבל גם נהגו לשלוח‬
‫שהגיעו לבגדאד במהלך המאה ה–‪ 19‬עובדות אלו ממחישות לנו מספר‬
‫ספרי תורה כתשורה לקהילות אחרות‪.‬‬
‫ומכתבות שהתפרסמו בעיתוני התקופה דברים‪:‬‬
‫דוגמה מאלפת קשורה לספר תורה זעיר‪,‬‬
‫בהם מתואר המנהג שרווח אצל בני כי מנהג הקדשת ספרי תורה לבתי כנסת‬
‫שהיה ברשות גדול רבני בבל הרב יוסף‬
‫הקהילה בבבל להקדיש ספרי תורה רווח בקרב יהודי בבל‪.‬‬
‫חיים‪ .‬הרב יוסף חיים כתב על ספר זה‬
‫בחייהם ולזכר קרוביהם שנפטרו‪ .‬מנהג כי באמצע המאה ה–‪ 20‬הגיע למאות‬
‫במכתב ששלח בשנת ‪ 1897‬לרב צדוק‬
‫זה מקורו במצווה האחרונה של תרי"ג מספרם של ספרי התורה בבגדאד‬
‫הכהן‪ ,‬רבה הראשי של צרפת‪ ,‬וציין‬
‫המצוות‪ ,‬לפיה על כל יהודי לכתוב בלבד‪.‬‬
‫כי ברשותו ספר תורה זעיר ואיכותי‬
‫לעצמו ספר תורה‪ .‬המקורות מתייחסים כי ספרי תורה בבליים היו נפוצים בכל‬
‫במיוחד‪ ,‬אשר נכתב כתיבה דקה וזמן‬
‫גם לאיכות התיקים של ספרי התורה‪ :‬רחבי עיראק ומחוצה לה‪.‬‬
‫כתיבתו נמשך קרוב לחמש שנים‪.‬‬
‫ככל שהמשפחה המקדישה הייתה‬
‫ספרי תורה בבליים נחשבו למפוארים יחד עם הצגת ספרי תורה בשמחת‬
‫אמידה‪ ,‬כך נעשה התיק מחומרים‬
‫ולאיכותיים בקרב הקהילות היהודיות תורה‪ ,‬נהגו היהודים בבבל ובתפוצות‬
‫יקרים כמו כסף וזהב‪ .‬הם גם מציינים‬
‫בבבל ומחוצה לה‪ ,‬הן בשל הכתיבה לתלות בבתי כנסת‪ ,‬לרגל יום זה‪,‬‬
‫שמשנה לשנה הולכים ומתרבים היכלי‬
‫המהודרת על עור צבי והן פרוכות מהודרות רקומות‪ ,‬מעשה‬
‫בשל ההשגחה על סופרי עבודת יד של נשים (איור ‪.)4‬‬
‫הפרוכות שהיו שכיחות בבתי כנסת‬
‫הסת"ם‪.‬‬
‫בסוף המאה ה–‪ 19‬עבר בבגדאד היו פרוכות שבמקור שימשו‬
‫תהליך הכתיבה של ספרי נשים יהודיות כרדיד עטיפה (איזאר)‪.‬‬
‫התורה בבבל בדיקה אחת הדרכים הנפוצות לתרום פרוכות‬
‫קפדנית של שבעה בבבל הייתה תרומת האיזאר המפואר‪,‬‬
‫מומחים‪ :‬שלושה בודקים ארוג בחוטי משי וכסף‪ .‬אישה יהודיה‬
‫וארבעה מגיהים‪ ,‬ובראשם נהגה לעטוף עצמה ברחוב באיזאר‪.‬‬
‫הרב משה צדקה (נפטר לאחר מותה הוא שימש ככיסוי למיטת‬
‫בשנת תרע"ז ‪ .)1917‬גם הלווייתה ולאחר קבורתה‪ ,‬נהגה‬
‫(‪ )4‬פרוכות תלויות בשמחת תורה‪ ,‬בית הכנסת מגן דוד‪ ,‬כלכתה‬
‫‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫(‪ )5‬פרוכת לימים נוראים‪ ,‬משי‪ ,‬רקמת פסיס‬
‫(תיל) ורקמה בחוטי כסף מלופפים בתך‬
‫מונח ואחוז (כלבדון)‬
‫צלם‪ :‬תומי הרפז‬
‫משפחתה לתרום את האיזאר כפרוכת‬
‫לבית כנסת‪ .‬נשים ממשפחתה נהגו‬
‫לרקום כתובת הקדשה לזכרה של‬
‫הנפטרת‪.‬‬
‫היהודים בבבל ובתפוצות נהגו‬
‫להשתמש בפרוכות אותן ייחדו‬
‫לאירועים מיוחדים‪ ,‬דוגמת שמחת‬
‫תורה‪ .‬לימים נוראים נהגו לייחד פרוכת‬
‫מפוארת לבנה‪ .‬דוגמה לפרוכת מפוארת‬
‫לימים נוראים ניתן לראות בתצוגה‬
‫"מעולפת ספירים"‪ .‬זוהי פרוכת עשויה‬
‫משי‪ ,‬רקומה ברקמת פסיס – חוטי כסף‬
‫(תיל)‪ .‬כתובת ההקדשה רקומה בחוטי‬
‫כסף מלופפים על תשתית (כלבדון)‬
‫(איורים ‪.)6 ,5‬‬
‫הפרוכת הוקדשה לזכרו של אליה דוד‬
‫יוסף עזרא‪ ,‬מגדולי הנדבנים היהודים‬
‫בכלכתה‪ .‬הוא תרם להקמת בתי ספר‬
‫ובתי כנסת בהודו ובבבל ובעלי חיים‬
‫נדירים לגן הזיאולוגי בכלכתה‪ .‬לבנו‪,‬‬
‫סר דוד עזרא (בחר)‪ ,‬היה גן חיות‬
‫פרטי באחוזתו‪ ,‬וחלק מחיות אלה‬
‫הועברו אחרי מותו לגן החיות התנ"כי‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫רעייתו‪ ,‬מזל טוב (מוזלי)‪ ,‬נודעה‬
‫בתרומותיה הנדיבות לפרוכות לקברי‬
‫קדושים ולבתי כנסת בבבל ולבית‬
‫הכנסת "בית אל" בכלכתה‪ .‬ידוע גם כי‬
‫מוזלי תרמה תרומה גדולה לייצור חופה‬
‫מהודרת המוצגת בתצוגה‪.‬‬
‫בנוסף להיכל ולמבחר ספרי תורה‪ ,‬מוצג‬
‫בתצוגה מבחר פרוכות רקומות‪ .‬הן‬
‫תלויות באולם התצוגה בדומה להצגתן‬
‫בבתי הכנסת בחג שמחת תורה‪.‬‬
‫ברצוני להודות למר מרדכי בן–פורת‪,‬‬
‫יו"ר ה"מרכז"‪ ,‬ולמר יגאל לושי‪ ,‬מנכ"ל‬
‫ה"מרכז"‪ ,‬אשר תמכו בביצוע התצוגה‬
‫והעריכו את חשיבותה הגדולה‪.‬‬
‫אני מודה גם למשפחת ששון על‬
‫שבחרה ב"מוזיאון יהדות בבל" להשאיל‬
‫לו את ההיכל‪ ,‬את ספרי התורה ואת‬
‫התיבה‪ .‬כבוד הוא לנו להציג את פריטי‬
‫היודאיקה ואת סיפורה של המשפחה‬
‫החשובה‪.‬‬
‫הרבה תודה והערכה גם ליעקב זמיר‪,‬‬
‫שתרם הרבה להקמת התצוגה‪ .‬תמיד‬
‫ידע למצוא את המענה הנכון באופן‬
‫יצירתי‪ .‬וכן לסנו תווינה‪ ,‬איש יקר אשר‬
‫תורם מזמנו וממרצו להעשרת האוסף‬
‫של המוזיאון בתחום של יודאיקה‬
‫בבלית בתפוצות‪.‬‬
‫תודתי לצוות הנאמן שעבד איתי‬
‫בתצוגה – אורלי‪ ,‬איילת ונועה‪ ,‬שסייעו‬
‫במקצועיות כל אחת בתחומה;‬
‫לד"ר צבי יהודה‪ ,‬מנהל המכון לחקר‬
‫יהדות בבל‪ ,‬על הגהותיו והערותיו;‬
‫לפרופ' ברכה יניב‪ ,‬מומחית לנושא‬
‫יודאיקה וספרי תורה‪ ,‬אשר הואילה‬
‫לעבור על הכיתובים של ספרי התורה‬
‫והעירה הערות חשובות; לסיגל בן צור‪,‬‬
‫רסטוראטורית שעבדה על הפרוכת‬
‫לימים נוראים המוצגת בתצוגה; לרב‬
‫יצחק גולשטיין ולרב יצחק שטיינר‬
‫ממכון אות‪ ,‬שסיפקו מידע על גווילים‬
‫לספרי תורה בבליים; לעובדי ה"מרכז"‬
‫חיים‪ ,‬לילי‪ ,‬מרינה‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬ואדי‪,‬‬
‫שסייעו בכל אשר נדרש; לצורף אליהו‬
‫משה‪ ,‬שתרם תיקון של רימון בגדאדי‬
‫מארסף במוזיאון; למתנדבים יחזקאל‬
‫וברטה חבה‪ ,‬שמואל אביעזר ואמנון‬
‫עמית‪ ,‬שסייעו בתרגום טקסטים‬
‫מערבית לעברית‪ ,‬עבודתם מהווה‬
‫תרומה חשובה לקידום המחקר‪.‬‬
‫ולאחרון חביב‪ ,‬לביא צרפתי – מעצב‬
‫התצוגה‪ ,‬שתמיד נעים ויצירתי לעבוד‬
‫איתו‪.‬‬
‫*תצלומים מתוך התצוגה "מעולפת‬
‫ספירים"‬
‫צלם‪ :‬תומי הרפז‬
‫(‪ )6‬פרוכת לימים נוראים (פרט)‬
‫‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫פריטים שנתרמו למוזיאון בשנת ‪2009‬‬
‫אורלי בחר‬
‫פלורה ונאג'י סאלח (סתי) ז"ל‪ :‬גיגית‬
‫לכביסה "טשט" ומגש "לגן"‬
‫ילדיהם של שלמה ונעימה מנשה‪ :‬ספר‬
‫תורה‬
‫יהודית לוי (לוס אנג'לס)‪ :‬ציפה‬
‫לשמיכה "צ'רצ'ף"‬
‫מרגלית גורג'י לזכר אביה ציון פתאל‪:‬‬
‫תפילין ותיק לתפילין‬
‫ילדיו של יוסף זערור‪ :‬קנון‬
‫שולמית סופר לזכר בעלה יצחק סופר‪:‬‬
‫שמיכת צמר "חראם"‬
‫מאיר (מוניר) עוזר לזכר מנשה וצלחה‬
‫חי‪ :‬תיק לכתובה "כיס מל כתבה"‬
‫ג'ויס ומשה טחן‪ :‬רדיו‬
‫דוריס שמואל‪ :‬קבקבים "קבקאב"‬
‫לכלה‪ ,‬קמיע "קצבה" וקמיע "טלסם"‬
‫מכסף‬
‫אנג'לה שמעון השאילה‪ :‬מעיל לספר‬
‫תורה רקום בחוטי משי וחוטי מתכת‬
‫"כלבדון"‪ ,‬רימונים‪ ,‬תיק לספר תורה‬
‫וידיים לתורה מכסף‪ ,‬תיקים לטלית‬
‫ומנורת שמן מקרמיקה‬
‫ויולט שעשוע‪-‬מאיר ודוריס קוקו לזכר‬
‫הוריהן נעימה וגרג'י שאול ואחיהן‬
‫שלמה וד"ר שאול‪ :‬שטיח "זוליי"‬
‫קשאן‬
‫קבקבים "קבקאב" לכלה‬
‫עיראק‪ ,‬סוף המאה ה‪?19-‬‬
‫עץ‪ ,‬עור‪ ,‬מתכת וכסף‪ ,‬ריקוע גזירה וחקיקה‬
‫תרומת דוריס שמואל‬
‫יוסף בחר ז"ל‪ :‬ג'ל לעיצוב שיער‬
‫"ברליאנטין"‬
‫בלה כהן (אקירוב) לזכרם של פרחה‬
‫וסלח אקירוב‪ :‬אצבעון "כישתבאן"‬
‫מכסף מעוטר בניילו‪ ,‬כפית "מעלקה"‬
‫וקן לפתילות "בלבולה" מכסף‬
‫יפה ביטון לזכר אמה ג'ולייט (סופר)‬
‫מאיר‪ :‬שמלה לתינוק "נפנוף"‬
‫נעמי סלח‪ :‬חלוק "זבון" לאישה רקום‬
‫ברקמת אפליקציה‬
‫לזכר שרה דוד נתרמו‪ :‬שמלות לילדות‪,‬‬
‫מפת צרור "בוקצ'ה" ותיק לכתובה‬
‫"כיס מל כתבה" רקומים ברקמת פסיס‬
‫"תיל"‪ ,‬מפות לשולחן צד "רטא מל‬
‫תפסי" בחדר שינה‪ ,‬כיסויים למיטה‬
‫"רטא מל צ'רפאיה" זוגית ומפת צרור‬
‫"בוקצ'ה" רקומים בחוטי משי‪ ,‬חלוק‬
‫"זבון" לתינוק לטקס ברית מילה‬
‫ווילונות "פרדה" רקומים ב"ברודרי"‬
‫חביבה עבאדה בת רחל וציון‪ :‬רדיד‬
‫עטיפה "איזאר" מאריג " אבו אל‪-‬‬
‫חישי"‬
‫משפחת אבישר לזכר הסבתא רג'ינה‬
‫אגבאבא‪ :‬מפה לכיסוי תיבה "רטא‬
‫מל צנדוק" וכיסוי למיטת תינוק רקום‬
‫ב"ברודרי"‬
‫ברטה סלמן לזכר אימה נעימה סודרי‪:‬‬
‫סדין "מפרש" למיטת תינוק רקום‬
‫ב"ברודרי" וכיסוי לספה‬
‫איריס כהן לוי‪ :‬מניפה "מרחה"‬
‫דייזי עטר לזכר אמה נעימה נקר‪:‬‬
‫שמלה לתינוק "נפנוף" רקום בחוטי‬
‫משי‬
‫ברטין ואברהם יוסף‪ :‬לסוטה לאישה‬
‫רקומה ברקמת פסיס "תיל"‬
‫רחל שיך עודה‪ :‬קמעות "כתיבי"‬
‫סלימה מוכמל‪ :‬מסרקים "מישט" מעץ‪,‬‬
‫סבון "צאבון"‬
‫קמיע "כתיבי" (פרט)‬
‫סופר סת"ם‪ :‬הרב יהודה פתיה‬
‫עיראק‪1942-1890 ,‬‬
‫כתב יד בדיו על קלף‬
‫תרומת רחל שיך עודה‬
‫פלורנס שרף לזכר אמה רוזה לוי‬
‫(מוכמל)‪ :‬רדיד עטיפה "איזאר" מאריג‬
‫"צ'רעלי"‬
‫דוד שוחט לזכר הוריו נעימה ושלמה‬
‫שוחט‪ :‬כותונת "דשדאשה" לגבר‬
‫סמרה ונאג'י שבתאי (ספטי)‪ :‬חזית‬
‫של שמיכה לתינוק "מלחפה" רקומה‬
‫ב"ברודרי" ומברשת "פרצ'ה" לניקוי‬
‫בגדים‬
‫שמחה אלפי ז"ל‪ :‬מפית‪ ,‬מפות צרור‬
‫"בוקצ'ה" ומפת שולחן "מפרש מל מז"‬
‫ליאונורה סלם לזכר בעלה יוסף‪ :‬אריג‬
‫ברוקד‪ ,‬מפה‪ ,‬רדיד עטיפה "איזאר"‬
‫מאריג "אבו אל‪-‬חישי"‪ ,‬חלוק "זבון"‬
‫לאישה‪ ,‬גלימה "עבאיה" לגבר‪ ,‬אבנט‬
‫‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫"שאלה" לגבר‪ ,‬רדיד עטיפה "איזאר"‬
‫מאריג "צ'רעלי" וגלימה "עבאיה"‬
‫לאישה רקומה בחוטי מתכת "כלבדון"‬
‫תקוה קולטר‪ :‬מפיות וחלק מכיסוי‬
‫למושב רקום ב"ברודרי"‬
‫סלי וסמואל מוריס (לונדון)‪ :‬חלוק‬
‫"זבון" לגבר‪ ,‬מפה לכיסוי ברכות של‬
‫ראש השנה ומגילת אסתר‬
‫משפחת קאשי לזכר ספירונס קאשי‬
‫(יהושע)‪ :‬חלוק "זבון" לאישה רקום‬
‫ברקמת פסיס "תיל"‪ ,‬מפה למגש‬
‫משלוח מנות ושמלות "נפנוף" לתינוק‬
‫עמליה עבאדה‪ :‬שמיכת פוך "לחיף"‬
‫לתינוק וכלי עבודה לצורף‬
‫צלחה שמאי לזכר הוריה כתון ומשה‬
‫אליאס‪ :‬תיק לכתובה "כיס מל כתבה"‬
‫רקום ברקמת פסיס "תיל" ושמלת‬
‫חינה "דאריי מל חיני" רקומה בפייטים‬
‫בתיה אברהמי השאילה‪ :‬אבן חותם‬
‫מהתקופה הפרתית‬
‫רות פרץ‪ :‬שעון "סאעה" כיס מכסף‬
‫שמחה טורשי‪ :‬שעון "סאעה" כיס‬
‫מכסף‬
‫עינב לוי‪ :‬דיוקנו המפוסל של עו"ד‬
‫יוסף בצרי הי"ד‬
‫ברטה ועבדאללה אל‪-‬חכם‪ :‬שטיח‬
‫מנורת‬
‫חנוכה‬
‫בגדאד‪,‬‬
‫המאה ה‪19-‬‬
‫פליז‪ ,‬יציקה‬
‫השאלה מאוסף‬
‫שאול שהרבני‬
‫סיפורו של פריט‬
‫אורלי בחר‬
‫קוראים וקוראות יקרים‪ ,‬ד"ר צבי יהודה‪ ,‬וסיפוריהם מהווים בסיס לעשייה‬
‫עורך "נהרדעא"‪ ,‬הציע לי לכתוב טור המוזיאלית‪.‬‬
‫חדש‪ ,‬בו יובאו סיפוריהם של פריטים‬
‫שנתרמו או הושאלו לאוסף מוזיאון לאחרונה נוספה לאוסף המוזיאון מפה‬
‫יהדות בבל‪ .‬הרמתי את הכפפה ואני לכיסוי ברכות לראש השנה (תמונה‪.)1‬‬
‫שמחה להציג בפניכם את הסיפורים במרכזו של פריט מיוחד זה‪ ,‬העשוי‬
‫המסתתרים מאחורי פריטים‪ ,‬מהם ניתן מאריג סאטן מודפס‪ ,‬מתואר חלל‬
‫ללמוד על תולדותיהם‪ ,‬שימושיהם מתומן‪ ,‬בתוכו מוצב שולחן עגול‪ ,‬עליו‬
‫ובאופן עקיף‪ ,‬גם על תרבותם ומנהגיהם מונחות צלחות עם ברכות לראש השנה‪,‬‬
‫של הקהילות מהן הגיעו‪ .‬פריטים אלו ביניהם‪ :‬ראש כבש‪ ,‬עלי סלק‪ ,‬תמרים‪,‬‬
‫‬
‫סבון "צאבון"‬
‫עיראק‪ ,‬המחצית הראשונה של המאה ה‪20 -‬‬
‫חומרים אורגניים ונייר‬
‫תרומת סלימה מוכמל‬
‫"זוליי" קשאן‬
‫שאול שהרבני השאיל‪ :‬מנורת חנוכה‬
‫מפליז‬
‫בית הכנסת "תפארת ישראל" (כרכור)‪:‬‬
‫ספר תורה בתיק‬
‫ברטה קור‪ :‬קערה לפסח מפורצלן‬
‫טובה (ויקטוריה) מנדלאוי‪ :‬מפות‬
‫שונות רקומות ב"ברודרי" ומכתש ועלי‬
‫"האואן"‬
‫ניסן לוי לזכר ג'ולייט לוי‪ :‬מכתש ועלי‬
‫"האואן" וקערה מאלומיניום‬
‫לטיפה שמי‪ :‬כלי מטבח מאלומינים‬
‫ומפת שולחן "מפרש מל מז"‬
‫קמילה ריימונד (לונדון)‪ :‬סכו"ם מכסף‬
‫ומחברות מבית ספר "שמאש"‬
‫מנשה שמואל‪ :‬שמיכת צמר "ג'ג'ים"‬
‫תפוח‪ ,‬רימון ולוביה (תמונה ‪ .)2‬בנוסף‬
‫לכך ניתן להבחין בגביע יין‪ ,‬בבקבוק מי‬
‫ורדים "קומקום" ובשלושה מקורות אור‬
‫המאירים את החלל‪ :‬נברשת "תריה"‬
‫ושתי מנורות קיר‪ .‬המתומן המרכזי‬
‫ממוסגר במשושים המופרדים זה מזה‬
‫באמצעות דגמים צמחיים שונים‪.‬‬
‫משושים אלו מעוטרים באיורים של‬
‫כבש (תמונה ‪ )3‬ודג וכן גם בטקסטים‬
‫רלוונטים ביניהם‪ :‬קידוש לשבת‪ ,‬ברכת‬
‫הבדלה‪ ,‬קידוש לראש השנה וברכות‬
‫"יהי רצון‪ ."....‬סביב המשושים מסגרת‬
‫חיצונית המורכבת מדגמים צמחיים‬
‫חוזרים‪ ,‬ציפורים‪ ,‬מדליונים שבמרכזם‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫(‪ )2‬ברכות לראש השנה על שולחן (פרט מתמונה ‪)1‬‬
‫(‪ )1‬מפה לכיסוי ברכות לראש השנה‬
‫בומביי‪1890 ,‬‬
‫סאטן‪ ,‬הדפס‬
‫תרומת סלי וסמואל מוריס (לונדון)‬
‫פירות שונים והכתובת‪" :‬תזכו לשנים‬
‫רבות הבנים והאבות"‪ .‬מכתובת‬
‫שמופיעה באחד המשושים אנו למדים‬
‫שהסופר יחזקאל יונה צאלח מנשה יצר‬
‫את המפה בבומביי בשנת ‪( 1890‬תמונה‬
‫‪.)4‬‬
‫המפה נתרמה לאוסף המוזיאון על ידי‬
‫סלי מוריס‪ ,‬נכדתו של הרב שלמה תוינה‬
‫שהגיע מבגדאד להודו בשנת ‪1881‬‬
‫והשתקע בכלכתה בשנת ‪ .1883‬הפריט‬
‫היה שייך במקור לחמותה של התורמת‪,‬‬
‫(‪ )3‬כבש (פרט מתמונה ‪)1‬‬
‫סמבולה דואק כהן‪ ,‬בת למשפחה‬
‫שהיגרה מחלב להודו‪ .‬מכאן אנו למדים‬
‫על המיזוג והקשרים ההדוקים שנוצרו‬
‫בין קהילות המהגרים היהודים שבחרו‬
‫להשתקע בהודו‪.‬‬
‫באוסף המוזיאון מצוי סט המכיל תיק‬
‫לטלית ותיק לתפילין בעלי משמעות‬
‫מיוחדת (תמונות ‪ .)5–6‬התיקים‬
‫המלבניים‪ ,‬התפורים מאריג משי כחול‪,‬‬
‫מעוצבים בדגם מעטפה וממסוגרים‬
‫בחוטי משי מלופפים בגווני כחול ולבן‪.‬‬
‫הם מעוטרים בדגמים צמחיים‪ ,‬רקומים‬
‫בחוטי משי צבעוניים‪ ,‬המורכבים‬
‫מתשלובות של גבעולים‪ ,‬עלים ופרחים‪,‬‬
‫שיוצרים מעין גרלנדה‪ .‬מבט בוחן יותר‬
‫על הפריטים מלמד כי החלק המרכזי‬
‫של הרקמה בחזית התיק לטלית נפרם‬
‫וכי חלק מהמגן דוד‪ ,‬שרקום במרכז‬
‫הגרלנדה בצידו האחורי של התיק‬
‫לתפילין‪ ,‬פרום וקרוע‪ .‬התורמת צביה‬
‫כתב סיפרה כי אמה‪ ,‬ויקטוריה כהן‪,‬‬
‫קרעה את מגן הדוד מחזיתו של התיק‬
‫לטלית והתחילה לפרום אותו מצידו‬
‫(‪ )4‬כתובת (פרט מתמונה ‪)1‬‬
‫‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫(‪ )5‬תיק לטלית‬
‫בגדאד‪ ,‬המחצית הראשונה של המאה ה‪20 -‬‬
‫משי‪ ,‬רקמה בחוטי משי‬
‫תרומת צביה כתב לזכר אביה ציון כהן‬
‫האחורי של התיק לתפילין לאחר‬
‫לכידת בנה‪ ,‬מוריס כהן‪ ,‬בידי הבולשת‬
‫העיראקית‪ .‬היא חששה שמעצרו בין‬
‫השנים ‪ 1949-1948‬באשמת פעילות‬
‫ציונית יוביל לחיפוש בבית המשפחה‪,‬‬
‫במהלכו ימצאו את פריטי היודאיקה‪,‬‬
‫בעלי הסמלים היהודיים–ציוניים‪ ,‬אשר‬
‫היו שייכים לאבי המשפחה‪.‬‬
‫ניתן להניח כי דווקא השחתתם של‬
‫התיקים‪ ,‬שעוצבו בדגם אופייני ליהודי‬
‫עיראק‪ ,‬מעניקה להם את משמעותם‬
‫ההיסטורית‪ .‬פעולת הפרימה של הסמל‬
‫היהודי‪-‬ציוני מלמדת אותנו על הלכי‬
‫הרוח בקרב הקהילה היהודית בעיראק‬
‫ערב הקמתה של מדינת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫לאחרונה התוסף לאוסף‬
‫המוזיאון רדיד עטיפה‬
‫"איזאר"‪ ,‬ששימש כבגד‬
‫עליון לאישה היהודיה‬
‫מחוץ לבית (תמונה‬
‫‪ .)7‬הוא מורכב משתי‬
‫יריעות מלבניות ממשי‬
‫בשילוב חוטי מתכת‪ ,‬שחוברו לרוחבן‪,‬‬
‫כשהעיטור לרוחב שוליו האופקיים‬
‫מעניק לו את הכינוי "איזאר אבו אל‪-‬‬
‫חישי"‪ .‬בחינה מדוקדקת של הפריט‬
‫מראה כי לולאות מתכת‪ ,‬המשמשות‬
‫לתלית וילונות‪ ,‬חוברו לאורך שוליו‬
‫האנכיים (תמונה ‪ .)8‬משיחה עם‬
‫בתה של התורמת‪ ,‬התברר כי פריט‬
‫זה‪ ,‬אותו היא בחרה לכנות וילון‪ ,‬הוא‬
‫"איזאר" שבשימוש משני הפך לוילון‪.‬‬
‫(‪ )8‬לולאה לתליית וילון (פרט מתמונה ‪)7‬‬
‫‬
‫(‪ )6‬תיק לתפילין‬
‫בגדאד‪ ,‬המחצית הראשונה של המאה ה‪20 -‬‬
‫משי‪ ,‬רקמה בחוטי משי‬
‫תרומת צביה כתב לזכר אביה ציון כהן‬
‫היא סיפרה כי אימה‪ ,‬חביבה עבאדה‪,‬‬
‫חיברה את הלולאות בשנת ‪ ,1958‬על‬
‫מנת להשתמש בו כמסך לחלון‪ ,‬היות‬
‫ובישראל של שנות ה–‪ 50‬לא היה ניתן‬
‫להשיג וילונות‪ .‬פריט זה מהווה דוגמה‬
‫לתושייתן של העולות מעיראק‪ ,‬שניסו‬
‫לאלתר אביזרים שימושיים‪ ,‬מהמעט‬
‫שהיה ברשותן בשנות הצנע הקשות‬
‫בתקופת קליטתן בארץ‪.‬‬
‫(‪ )7‬רדיד עטיפה "איזאר אבו אל‪-‬חישי"‬
‫בגדאד‪1929-1920 ,‬‬
‫משי‪ ,‬חוטי מתכת וחוטי משי‪ ,‬אריגת נול‬
‫תרומת חביבה עבאדה בת רחל וציו‬
‫מהנעשה ב”המרכז”‬
‫סקירת אירועי “המרכז”‬
‫יגאל לושי‪ ,‬מנכ”ל‬
‫חברים יקרים‬
‫פעילות ה"מרכז" השנה הייתה ברוכה‪.‬‬
‫יש עליה בכל הפעילויות‪ :‬ימי עיון‪,‬‬
‫אירועי שורשים‪ ,‬אירועים מוסיקליים‪,‬‬
‫ביקורי תלמידים וקבוצות מאורגנות‪,‬‬
‫הרצאות ואירועי ארגונים ועמותות‬
‫של יוצאי עיראק ובהם ארגון יוצאי‬
‫תנועת החלוץ המחתרתית‪ ,‬אסירי‬
‫ציון‪,‬עמותות יוצאי ארביל ועמארה‬
‫ועוד‪.‬‬
‫בכל האירועים עשה ה"מרכז" כמיטב‬
‫יכולתו כדי לתת לאורחים הרגשה‬
‫של ביקור בבית‪ ,‬במשפחה וכך גם היו‬
‫תגובות המבקרים‪.‬‬
‫פעילות ה"מרכז" במסגרת המוזיאון‬
‫כללה את הקמתו של האולם לתערוכות‬
‫מתחלפות ע"ש מרסל ועו"ד יוסף‬
‫בטאט‪ ,‬פתיחתן של תערוכות חדשות‬
‫כמו תערוכת ספרי תורה ותשמישי‬
‫קדושה והתצוגה המרהיבה של קמעות‬
‫שנעשו על–ידי האמנית ברכה שחר‬
‫בתרומת נעימה חווה‪.‬‬
‫השנה ביקרו והשתתפו באירועי‬
‫ה"מרכז" כ–‪ 17,000‬איש‪ ,‬ביניהם כ–‬
‫‪ 4,600‬תלמידי בתי הספר‪ ,‬ולמן היווסדו‬
‫בפסח ‪1988‬ביקרו ב"מרכז" מעל חצי‬
‫מליון איש‪.‬‬
‫אבקש להזכיר לחברים את ההוצאות‬
‫הרבות שיש לנו בקיום הפעילות למענם‪.‬‬
‫ה"מרכז" מודיע בדואר לחברים על כל‬
‫האירועים המתקיימים‪ ,‬כולל משלוח‬
‫הזמנות‪ .‬הוא גם שולח ללא תשלום‬
‫את הביטאון נהרדעא למי שמחדש את‬
‫חברותו‪ .‬צר לי מאוד להודיעכם כי לא‬
‫נוכל לממן דואר לחברים שלא משלמים‬
‫את דמי החברות של ‪ 100‬לשנה‪.‬‬
‫סכום זעום ביחס לתמורה שמקבלים‪.‬‬
‫בשל כך שוקל ה"מרכז" להעלות את‬
‫דמי החברות‪ .‬הודעה תשלח בנפרד‪.‬‬
‫מר מיכאל גלצר ומר יגאל לושי‬
‫על רקע שחזור הבית היהודי‬
‫אני מזמין את מי שלא ביקר בשנה‬
‫האחרונה ב"מרכז" לבוא לראות את‬
‫הבנייה והתצוגות החדשים ולהתרשם‬
‫מהעשיה הרבה‪.‬‬
‫אזכיר כי עדיין יש אפשרויות הנצחה‬
‫שונות למעוניינים‪ .‬לאחרונה התחלנו‬
‫הקהל באירוע השקת דור ההמשך‬
‫‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫לקיים ערבי שורשים וימי הולדת להורים ולסבא וסבתא‬
‫בשילוב עם חווית הביקור במוזיאון‪ .‬פרטים ב"מרכז"‪.‬‬
‫פתיחת תערוכת הקמעות של האמנית ברכה שחר‬
‫גב' עינת חכם תורמת ל"מרכז"‬
‫את פסלו של עולה הגרדום יוסף בצרי ז"ל‬
‫להלן סקירת האירועים שהתקיימו ב"מרכז" מאז הפרסום‬
‫בגיליון הקודם של "נהרדעא"‪:‬‬
‫ב– ‪ 31/3/2009‬התקיים ב"מרכז" ערב הוקרה לזכרה של‬
‫עליזה בירון–קטן ז"ל ממייסדי תנועת החלוץ המחתרתית‬
‫בעיראק‪ .‬בין הדוברים היו ‪ :‬מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬יו"ר‬
‫ה"מרכז"‪ ,‬מר זבולון הראלי‪ ,‬יו"ר ארגון יוצאי תנועת החלוץ‬
‫בישראל‪ ,‬עו"ד מרדכי ביבי‪ ,‬סגן יו"ר הכנסת לשעבר‪ ,‬מר‬
‫אברהם שעשוע וגב' שרה שינה בן–אור‪ .‬הוצג סרט על‬
‫המנוחה‪ .‬סיכם את הערב בעלה השופט (בדימוס) יואב‬
‫בירון–קטן בקריאת שיר‪.‬‬
‫החל ב– ‪ 19/5/2009‬התקיימו השנה כעשרה אירועים‬
‫בשיתוף עם "אגודת אקדמאים יוצאי עיראק בישראל"‬
‫בראשותו של פרופ' שמואל מורה על נושאים שונים כמו‬
‫זיכרונות מעיראק ופרסום באתר "אילאף" ‪. ELAPH‬‬
‫ב– ‪ 2/6/2009‬התקיים ערב אזכרה להרוגי פרעות שבועות‬
‫תש"א – הפרהוד‪ .‬הוקראו שמות הנרצחים על–ידי ד"ר צבי‬
‫יהודה‪ .‬השתתפו‪ :‬מר מרדכי בן– פורת‪ ,‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫והעיתונאי והסופר סלים פתאל‪ .‬ד"ר ניסים קזז הדליק נר‬
‫לעילוי נשמת הנרצחים ביניהם אביו‪ .‬הנחה מר יגאל לושי‪,‬‬
‫מנכ"ל ה"מרכז"‪.‬‬
‫ב–‪ 4/6/2009‬התקיים ערב לרגל הופעת ספרו של ד"ר‬
‫הפרוכות בתערוכה "מעולפת ספירים"‬
‫‪10‬‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫יצחק גבאי "ללא מורא בתעוזה‬
‫ובעקביות" בהשתתפות מר מרדכי בן–‬
‫פורת‪ ,‬יו"ר ה"מרכז"‪ .‬על הספר דיבר מר‬
‫אהרון וייס‪ .‬ערך והנחה את הערב מר‬
‫יגאל אגם‪ .‬ד"ר גבאי הרצה על הבעיה‬
‫הפלסטינית‪ .‬ד"ר יצחק גבאי ומר יגאל‬
‫אגם נבחרו כחברים בוועדת הביקורת‬
‫של ה"מרכז" ללא שכר‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 7/9/2009‬התקיים ב"מרכז"‬
‫טכס פתיחת התערוכה של האמן‬
‫והצייר שלמה (סלים) כדורי ז"ל‪ .‬הוצג‬
‫סרט על דמותו ופעילותו של הצייר‪.‬‬
‫רעיית הצייר גב' עליזה כדורי תל"א‬
‫תרמה ל"מרכז" תמונות של הצייר‬
‫המתארים מקצועות שונים בעיראק‪.‬‬
‫גב' כדורי ואחותה שושנה נאג'י ידועות‬
‫כתורמות קבועות ל"מרכז"‪ .‬תערוכה זו‬
‫חנכה את האולם החדש של תערוכות‬
‫מתחלפות שהוקם בתרומתם של מרסל‬
‫ועו"ד יוסף בטאט ז"ל‪.‬‬
‫ב–‪ 13/9/2009‬התקיים טכס הסרת‬
‫הלוט מעל שלט מוזהב המוצב בלובי‬
‫ה"מרכז" לזכרו של אודוארד סומך ז"ל‬
‫בתרומת אשתו גב' רות סומך‪ .‬יו"ר‬
‫ה"מרכז" מר מרדכי בן–פורת ומר יגאל‬
‫לושי‪ ,‬מנכ"ל ה"מרכז"‪ ,‬הודו לגב' סומך‬
‫על תרומתה‪ .‬במהלך האירוע התקיימה‬
‫תפילת מנחה וערבית והוצגה מצגת‬
‫לזכרו של המנוח‪ .‬נתרם גם עבור שלט‬
‫מוזהב נוסף לזכר יחזקאל פרץ אחיה‬
‫של גב' סומך‪.‬‬
‫ב– ‪ 6/10/2009‬נערכה פתיחת התערוכה‬
‫"הסוכה בבבל"‪ .‬על התערוכה דיברו‬
‫ד"ר צבי יהודה‪ ,‬מנהל "המכון לחקר‬
‫יהדות בבל"‪ ,‬והאוצרת עידית שרוני‪.‬‬
‫בתכנית האמנותית השתתפה מקהלת‬
‫נהריים בשירה מפיוטי חג הסוכות‬
‫כמנהג יהודי בבל בשיתוף ובניהול מר‬
‫ישראל שהרבני‪ ,‬הממונה על תרבות‬
‫המזרח בעיריית רמת גן‪ .‬הנחה ונצח‬
‫על המקהלה המלחין יצחק אביעזר‪.‬‬
‫השתתפו הנגנים אלבר אליאס‪ ,‬אברהם‬
‫עובדיה‪ ,‬ויקטור עידה‪ ,‬אליאס שאשא‬
‫והרצל שגיא‪.‬‬
‫ב–‪ 20/10/2009‬התקיים ערב השקה‬
‫לספרו החדש של המשורר והסופר חיים‬
‫בר–כא‪" ,‬להרוג את נעימה"‪ .‬השתתפו‬
‫אורחים רבים והתקיימה שירה בציבור‬
‫בליווי שקופיות‪.‬‬
‫ב–‪ 21/10/2009‬התקיים אירוע‬
‫הוקרה ממלכתי לאסירי ציון מכל‬
‫הארץ בשיתוף משרד הקליטה‪,‬‬
‫האגף הבכיר לקליטה בקהילה ומרכז‬
‫ההסברה במשרד ההסברה והתפוצות‪.‬‬
‫מר יגאל לושי עם מר דאווד באג'יסתאני‬
‫השתתפו כ–‪ 800‬איש מכל הארץ‬
‫שהגיעו ל"מרכז" באוטובוסים וקיבלו‬
‫הדרכה מצוות מורחב של מדריכות‬
‫ועובדי ה"מרכז" ברשותה של מנהלת‬
‫ההדרכה גב' פנינה שחם‪ .‬בסוף הביקור‬
‫התארחו המשתתפים באולמי "ווייט‬
‫הול לארוחת צהריים‪ .‬השתתפו השרה‬
‫לקליטת עלייה גב' סופה לנדבר‪ ,‬ראש‬
‫העיר אור–יהודה מר דוד יוסף‪ ,‬ומר‬
‫מרדכי בן–פורת יו"ר ה"מרכז"‪ .‬בסיום‬
‫הופיע הזמר יהורם גאון במבחר משיריו‪.‬‬
‫הנחה דן כנר‪.‬‬
‫ב– ‪ 27/10/2009‬התקיים ערב‬
‫השקת שני ספרים של הסופר אפרים‬
‫יצחק (אסחייק) בנושאים‪ :‬מבגדאד‬
‫לישראל – גירוש לכיוון אחד (רוחה‬
‫בלא רג'עה); שורג'ה וחנוני ( שווקים‬
‫בבגדאד)‪ .‬השתתף מר יעקב חכם חבר‬
‫הועד המנהל של "המרכז"‪ .‬על הספרים‬
‫דיבר המחבר בליווי מצגת‪ .‬הנחה מר‬
‫יגאל לושי‪ ,‬מנכ"ל ה"מרכז"‪.‬‬
‫ב– ‪ 29/10/2009‬התקיים טכס הסרת‬
‫הלוט מעל שלט הנצחה לזכר מרסל‬
‫וברוך עובדיה ז"ל בתרומת ילדיהם‪.‬‬
‫השתתפו יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי בן–‬
‫פורת‪ ,‬המשפחה וידידים‪ .‬נאמרו דברים‬
‫מר מרדכי בן‪-‬פורת מניח זר ליד אנדרטת הרוגי המלכות בעיראק‬
‫‪11‬‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫על פועלם ולזכרם של הנ"ל‪ .‬הוצגה‬
‫מצגת על המשפחה‪.‬‬
‫ב–‪ 15/12/2009‬התקיים מפגש‬
‫שורשים של משפחת עבדה‪ .‬התכנית‬
‫כללה ביקור במוזיאון‪ ,‬הדלקת נר רביעי‬
‫של חנוכה‪ ,‬מצגת ומספרי סיפורים של‬
‫המופע "מבגדאד למעברה ולשיכון"‬
‫בהנחיית ניסים דנגור ביוזמת שולי‬
‫הפקות עם הזמר עזיז ג'לאל‪.‬‬
‫ב–‪ 16/12/2009‬התקיים טכס פתיחת‬
‫התצוגה "מנורות חנוכה מעיראק"‬
‫שהושאלו על–ידי האספן מר שאול‬
‫שהרבני חבר הועד המנהל של ה"מרכז"‪.‬‬
‫התכנית כלל הדלקת נר שישי של‬
‫חנוכה‪ .‬נשאו דברים יו"ר ה"מרכז" מר‬
‫מרדכי בן– פורת‪ ,‬האוצרת עידית שרוני‪,‬‬
‫והפייטן עו"ד שמעון חזן‪ .‬הנעים את‬
‫הערב נגן העוד זכאי ברהום‪.‬‬
‫ערב‬
‫התקיים‬
‫ב–‪23/12/2009‬‬
‫מוסיקאלי ופגישה עם המלחין‪ ,‬הזמר‬
‫והעיתונאי בשיר צברי בותאני‪ ,‬יליד‬
‫צפון עיראק החי בשוודיה‪ ,‬בשיתוף‬
‫"אגודת אקדמאים יוצאי עיראק"‪.‬‬
‫השתתפו‪ :‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫עו"ד יחזקאל פטל‪ ,‬מר אכרם ברזני‬
‫והמשוררת אסנת אברהמי‪ .‬בסיום‬
‫הערב הופיעה השחקנית שושה גורן‬
‫עמאד לוי (שני מימין)‪ ,‬עלה לפני כחודש לישראל‪ ,‬ליד אביו עזרא לוי‪ ,‬עלה לפני שבע שנים‪,‬‬
‫עם מר מרדכי בן‪-‬פורת ומר יגאל לושי‬
‫בתוכנית של הוואי עיראקי‪.‬‬
‫ב– ‪ 10/1/2010‬התקיים טכס אזכרה‬
‫להרוגי המלכות בעיראק‪ .‬אירוע זה‬
‫מתקיים מידי שנה בכ"ג בטבת‪ ,‬יום‬
‫עלייתם לגרדום של עו"ד יוסף בצרי‬
‫ושלום צאלח ז"ל‪ .‬השתתפו‪ :‬יו"ר‬
‫ה"מרכז" מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬ראש‬
‫עיריית אור–יהודה מר דוד יוסף‪ ,‬יו"ר‬
‫גב' אמירה גבאי ז"ל ואחיה אברהם אברהמי בערב השקת ספרו של בנה מר צבי גבאי‬
‫(לצערנו נפטרה גב' גבאי שבוע אחרי האירוע)‬
‫‪12‬‬
‫ארגון יוצאי תנועת החלוץ המחתרתית‬
‫מר זבולון הראלי‪ ,‬ונציג ארגון אסירי‬
‫ציון‪ .‬אורח הכבוד היה שר הביטחון‬
‫לשעבר אלוף איציק מרדכי‪.‬‬
‫ב–‪ 9/2/2010‬הוקרן ב"מרכז" הסרט‬
‫"טרב" על הסופר אלי עמיר ששודר‬
‫בערוץ הראשון של הטלויזיה‪.‬‬
‫השתתפו‪ :‬יו"ר ה"מרכז" מר מרדכי‬
‫בן–פורת‪ ,‬סגן יו"ר ה"מרכז" מר אריה‬
‫שמש‪ ,‬מר צבי גבאי‪ ,‬חבר הועד המנהל‬
‫שגריר וסמנכ"ל לשעבר במשרד החוץ‪,‬‬
‫הסופר אלי עמיר חבר הועד המנהל‪,‬‬
‫מאיר–גליצנשטיין‪.‬‬
‫אסתר‬
‫וד"ר‬
‫הנחה מר יגאל לושי מנכ"ל ה"מרכז"‪.‬‬
‫המשתתפים דנו בהרחבה בנושאי עליה‬
‫וקליטה‪ ,‬אפיונים בהתנהגות העליה‬
‫מבבל והקשיים בקליטת הנוער‪.‬‬
‫ב–‪ 24/3/2010‬התקיים ערב עיון‬
‫לרגל הופעת ספרו של מר עמנואל‬
‫נחתומי "בצוק העיתים"‪ .‬השתתפו‪ :‬מר‬
‫מרדכי בן–פורת‪ ,‬ד"ר ליליאן דבי–גורי‬
‫ונכדתה רותם אלון שריגשה את הקהל‬
‫בדבריה‪.‬‬
‫ערב ההתרמה ‪2010‬‬
‫במלון הילטון‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫מר יוסי אלמוג‬
‫מר רן כהן ומר אורי דוד‬
‫תרומת עבודות הציירת גב' רות דוד‬
‫מר ישראל שמעונוב‬
‫גב' שולה בנימין וגב' ענת שרוף‬
‫מר אורי דוד ורעייתו רותי‬
‫מר יהודה כהן ורעייתו‬
‫מר יעקב נמרודי‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫מר אלישע שחמון‬
‫הסופר אלי עמיר‬
‫מר מאיר דקל ומר ניסים צדקה‬
‫ח"כ כרמל שאמה ומר יגאל לושי‬
‫מר יעקב בנימין ומר יגאל לושי‬
‫מ' בן‪-‬פורת ורעיתו‪ ,‬י' לושי‪ ,‬צ' גבאי‪ ,‬י' מססה‬
‫מר שאול שהרבני ומר רמי אלמוג‬
‫מר יגאל לושי ומר רמי אלמוג‬
‫גב' כרמלית ומר יהושע מועלם‬
‫תרומת עבודות של הציירת גב' רות דוד‬
‫מר מרדכי איציק וח"כ כרמל שאמה‬
‫מר יואל צרף‬
‫מר עזרא דגמי‬
‫מר ישראל שהרבני‬
‫מר אדי פייט‪ ,‬מר מנשה בראון‬
‫מר ברוך לוי‬
‫מר צבי מועלם‬
‫מר משה בן דוד‪ ,‬גב' עדנה בר לוי‬
‫מר אלי גבאי‪ ,‬מר עזרא כדורי‬
‫מר אלי עמיר‬
‫מר יחזקאל חי‬
‫הדור הצעיר‬
‫ח"כ כרמל שאמה ומר אלי עמיר‬
‫מר אורי דוד‪ ,‬מר יוסי אלפי‬
‫מר מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫מר מרדכי בן‪-‬פורת ומר אורי דוד‬
‫חברי הנהלה ועובדי "המרכז"‬
‫מר עזרא דגמי‬
‫מר יהודה צדיק‬
‫מר יעקב נמרודי בשירה‬
‫מר יוסי אלמוג‬
‫רו"ח אלי גבאי‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫ב–‪ 4/5/2010‬התקיים ערב עיון על‬
‫יצירתו הספרותית של הסופר אליהו‬
‫מנצור‪ .‬בהשתתפות מר מרדכי בן–‬
‫פורת‪ ,‬ד"ר צבי יהודה‪ ,‬מר קובי הוברמן‪,‬‬
‫גב' נחמה בר–כוכבא‪ ,‬מר יעקב זמיר‬
‫(כרכוכלי) ומר שלמה אלבצרי‪.‬‬
‫ב–‪ 6/6/2010‬נערך טכס הסרת הלוט‬
‫מעל שלט מוזהב המוצב בלובי המחודש‬
‫של ה"מרכז" תרומת משפחת אגאי לזכר‬
‫ההורים מזל ויוסף אגאי ז"ל‪ .‬השתתפו‪:‬‬
‫מר מרדכי בן–פורת ונציגת המשפחה‬
‫הנכדה הדר אגאי‪ .‬הוקרן סרט על‬
‫החינוך בעיראק והוצגה מצגת שנערכה‬
‫על–ידי יהונתן אגאי‪ .‬המשתתפים‬
‫סיפרו על העלייה והקליטה ועל הבית‬
‫הפתוח בחולון‪.‬‬
‫ב–‪ 15/6/2010‬התקיים ערב זיכרונות‬
‫ושורשים של משפחת בכש–שעיה‪.‬‬
‫יוזם התכנית סאמי בכש‪ .‬הוצג סרט‬
‫על משפחת בכש ומצגת על שכונת‬
‫בתאווין היום‪ .‬אורחת הכבוד הייתה‬
‫רונית צ'יטיאט למשפחת שעיה‪ .‬הוצגו‬
‫שלושה ספרים על משפחת בכש לפי‬
‫מחקר וכתיבה של מר סאמי בכש‪.‬‬
‫ב– ‪ 9/6/2010‬התקיים נשף התרמה‬
‫במלון הילטון בתל–אביב בחסותו‬
‫האדיבה של הנדבן היקר מר אורי דוד‬
‫אשר עמל ימים רבים והשקיע מזמנו‬
‫כדי להביא להצלחת הערב שהכנסותיו‬
‫נועדו לסייע בהשלמת הבנייה והתצוגות‬
‫במוזיאון‪ .‬בדברים שנשא עמד מר‬
‫אורי דוד על חשיבות סיום הבנייה‬
‫והעיצוב של המוזיאון המהווה מקור‬
‫גאווה ליהודי בבל‪ ,‬וביקש את הנוכחים‬
‫לתרום למען מטרה חשובה זו‪ .‬גם מר‬
‫יעקב בנימין‪ ,‬גזבר ה"מרכז"‪ ,‬התייחס‬
‫בדבריו לחשיבות הגדולה של התרומה‬
‫ל"מרכז" וביקש את הנוכחים לקחת‬
‫חלק במשימה זו ולתרום‪ .‬מר בן–פורת‪,‬‬
‫יו"ר ה"מרכז"‪ ,‬הודה למר אורי דוד ולמי‬
‫שסייעו לו על מאמציהם להצלחת‬
‫הערב‪ .‬הנחה יוסי אלפי‪ .‬התכנית כללה‬
‫שירה של הזמרת עינת שרוף‪.‬‬
‫ב– ‪ 22/6/2010‬התקיים ערב עיון על‬
‫יצירתו של החוקר‪ ,‬הסופר והעורך ניר‬
‫שוחט‪ .‬השתתפו‪ :‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫הסופר עזרא מורד‪ ,‬המשורר הרצל‬
‫חקק‪ ,‬והמשורר בלפור חקק‪ ,‬יו"ר‬
‫אגודת הסופרים העבריים‪( .‬ראה כתבה‬
‫בנושא)‪.‬‬
‫ב– ‪ 21/7/2010‬התקיים טכס פתיחת‬
‫התערוכה "אוצול" (שורשים) של‬
‫האמנית ברכה שחר הכוללת שחזור‬
‫אמנותי של קמעות שהיו בשימוש‬
‫יהודי בבל‪ .‬הוצגו גם שחזורים של‬
‫כלים שהיו בשימוש בעיראק‪ .‬התערוכה‬
‫זכתה להצלחה רבה והיא מוצגת‬
‫בחלקה בלובי ה"מרכז"‪ .‬השתתפו‪ :‬מר‬
‫מרדכי בן–פורת‪ ,‬מר דוד יוסף‪ ,‬ראש‬
‫העיר אור–יהודה‪ ,‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫והאוצרת עידית שרוני שהתייחסה‬
‫בדבריה לנושא הציור והפיסול‪,‬‬
‫הקמעות והאמנות אצל יהודי עיראק‬
‫בליווי שקופיות‪ .‬הנחה מר יגאל לושי‪.‬‬
‫האמנית ברכה שחר התייחסה בדבריה‬
‫לדרך בה הגיעה להכנת התערוכה ולכוח‬
‫ששאבה מהוריה לבצע את התערוכה‪.‬‬
‫ב–‪ 30/8/2010‬התקיים ערב השקת‬
‫ספרו של השגריר וסמנכ"ל משרד החוץ‬
‫לשעבר מר צבי גבאי בנושא‪ :‬השירה‬
‫והאימפריאליזם היפה‪ ,‬מאמרים וקובץ‬
‫תרגומי שירה בערבית‪ .‬הערב נערך‬
‫בשיתוף עם "אגודת אקדמאים יוצאי‬
‫עיראק בישראל" ויו"ר האגודה פרופ'‬
‫שמואל מורה‪ .‬השתתפו‪ :‬מר מרדכי‬
‫בן–פורת‪ ,‬פרופ' שמואל מורה‪ ,‬והמשורר‬
‫רוני סומק‪ .‬הנחה את הערב יוסי אלפי‪.‬‬
‫הוגשו קטעי קריאה על–ידי השחקן‬
‫ששון גבאי וקטעי נגינה על–ידי ויקטור‬
‫עידה והרצל שגיא‪.‬‬
‫ב– ‪ 7/9/2010‬התקיים בשיתוף עם‬
‫"אגודת אקדמאים יוצאי עיראק‬
‫בישראל" ערב עיון לרגל הופעת ספרו‬
‫של ד"ר ניסים קזז "סיפא וספרא"‪.‬‬
‫בדברים שנשאו התייחסו המשתתפים‬
‫לפעלו של ד"ר קזז‪ .‬פרופ' שמואל מורה‬
‫אמר‪ :‬ד"ר ניסים קזז הוא סמל לנוער‬
‫הציוני שקם אחרי הפרהוד; פרופ' משה‬
‫מעוז‪ ,‬חוקר ההיסטוריה של המזרח‬
‫התיכון ומרצה באוניברסיטה העברית‬
‫אמר‪ :‬ד"ר ניסים קזז לוחם וסופר (ד"ר‬
‫קזז היה קצין בכיר בצה"ל)‪ .‬ד"ר יעקב‬
‫לילוף–חג'ג הרצה על "האוטוביוגרפיה‬
‫כמקור למחקר"‪ .‬מר מרדכי בן–פורת‬
‫התייחס בדבריו לרצח אביו של ד"ר‬
‫קזז על–ידי פורעים בפרהוד‪ .‬הנחה את‬
‫הערב מר יגאל לושי‪.‬‬
‫ב–‪ 4/10/2010‬התקיימה פתיחה חגיגית‬
‫של התערוכה "מעולפת ספירים"‬
‫באולם התערוכות המתחלפות ע"ש‬
‫מרסל ועו"ד יוסף בטאט ז"ל‪ .‬בתכנית‬
‫האמנותית השתתף החזן והפייטן הרב‬
‫דוד מנחם בליווי הרכב מוסיקאלי‪.‬‬
‫(ראה כתבה בנושא)‪.‬‬
‫ב–‪ 12/10/2010‬התקיים בשיתוף עם‬
‫עמותת מורשת יהודי ארביל יום עיון על‬
‫"הציונות בארביל" בהשתתפות קהל רב‬
‫של יוצאי העיר ארביל‪ .‬הנחה את הערב‬
‫יו"ר העמותה מר מנחם אלוני‪ .‬נשאו‬
‫דברים ה"ה מרדכי בן–פורת‪ ,‬זבולון‬
‫הראלי‪ ,‬יואל (יהודה) שוחט‪ ,‬וגיורא שם‬
‫טוב‪ .‬הפתעת הערב הייתה ביקורו של‬
‫מר דאווד בג'יסתאני מארביל‪ .‬בתכנית‬
‫האמנותית השתתפה מקהלת נהריים‬
‫בניצוחו של המלחין יצחק אביעזר‬
‫בפיוטים ושבחות בחסותו של מר‬
‫ישראל שהרבני‪ ,‬מנהל תרבות המזרח‬
‫בעיריית רמת גן‪( .‬ראה כתבה)‪.‬‬
‫ב– ‪ 19/10/2010‬התקיים ערב חגיגי‬
‫להשקת הספרים "הרצל פינת בלפור‬
‫ליד נהרות בבל" ו"משורר של חצות"‬
‫מאת המשורר בלפור חקק‪" ,‬אנא ברוח‪,‬‬
‫אנא בשיר" מאת המשורר הרצל חקק‪.‬‬
‫השתתפו‪ :‬מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬פרופ'‬
‫שמואל מורה‪ ,‬ד"ר משה גרנות והסופר‬
‫מנחם פאלק‪ ,‬סגן יו"ר אגודת הסופרים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫המשוררים הרצל ובלפור חקק קראו‬
‫משיריהם‪.‬‬
‫ב–‪ 22/10/2010‬התקיים ב"מרכז"‬
‫מפגש של דור ההמשך במגמה ליצור‬
‫מסגרת פעולה לצעירים‪ .‬לערב זה‬
‫קדמה הכנה רבה של יצירת קשר עם‬
‫הצעירים ומשלוח הזמנות‪ .‬במפגש‪,‬‬
‫שהתקיים ב"מרכז"‪ ,‬השתתפו כ–‪80‬‬
‫איש חלקם צעירים וחלקם הורים‬
‫מלווים‪ .‬מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬יו"ר‬
‫ה"מרכז"‪ ,‬בירך את הנוכחים והודה‬
‫לעובדים‪ ,‬ובמיוחד לג'וזפינה שיזמה‬
‫את האירוע הזה והתנדבה יחד עם‬
‫אחרים לקדמו‪ .‬הסופר אלי עמיר היה‬
‫אורח המפגש וריתק את הקהל בהרצאה‬
‫מאלפת‪ .‬ה"מרכז" ימשיך בפעילות זו‬
‫כדי ליצור פורום לדור ההמשך‪.‬‬
‫ב–‪ 29/10/2010‬התקיים ערב עדות‬
‫ביוזמה ובשיתוף "מכון בן–צבי"‪,‬‬
‫המשרד לאזרחים ותיקים ומשרד‬
‫החינוך‪ .‬השתתפו בו מר מיכאל גלצר‪,‬‬
‫המזכיר האקדמי של "מכון בן–צבי"‪ ,‬ומר‬
‫עדי עופר‪ ,‬סמנכ"ל "יד בן–צבי"‪ .‬נוכחו‬
‫כ–‪ 150‬אזרחים ותיקים‪ .‬יו"ר ה"מרכז"‪,‬‬
‫מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬הודה לאורחים‬
‫על היוזמה הברוכה‪ .‬ד"ר אסתר מאיר‪,‬‬
‫מ"אוניברסיטת בן–גוריון"‪ ,‬הרצתה‬
‫על הנושא‪" :‬איך העיראקים נעשו‬
‫ישראלים"‪ ,‬וגב' עידית שרוני‪ ,‬אוצרת‬
‫ה"מוזיאון"‪ ,‬הרצתה על הנושא "הקמע‬
‫והסמל בקרב יהודי בבל"‪ .‬בתכנית‬
‫האמנותית הופיעה השחקנית (יוצאת‬
‫עיראק) שושה גורן בסיפורי סבתא‪.‬‬
‫השתתפו גם הזמר סמיר חיו ותזמורתו‬
‫בשירים עיראקים‪ .‬הוגשה ארוחת ערב‬
‫ממטעמי המטבח העיראקי‪ .‬האירוע‬
‫היה מרגש ומהנה‪.‬‬
‫ב–‪ 6/12/2010‬התקיים ב"מרכז" ערב‬
‫נוסטלגי עם שירים מיצירותיו של‬
‫המלחין ונגן הקאנון יוסף זערור ז"ל‪.‬‬
‫השתתפו כ–‪ 180‬איש‪ .‬בנו של יוסף‬
‫זערור‪ ,‬דוד זערור–אופיר‪ ,‬הדליק נרות‬
‫חנוכה שלוו בשירי חנוכה‪ .‬הוצגה מצגת‬
‫על פועלו של זערור ולחניו‪ .‬הזמרים‬
‫מילו חממה ועזיז ג'לאל שרו שירים‬
‫מתקופתו של זערור בלוויית תזמורת‬
‫של ‪ 6‬נגנים מהם‪ :‬אלבר אליאס‪ ,‬אליאס‬
‫זבידה‪ ,‬ויקטור עידה‪ ,‬רוני דלאל‪ ,‬הרצל‬
‫שגיא ויהודה מועלם‪ .‬הנחיה ועריכה‪:‬‬
‫נירה לב–ארי ושפי גבאי‪ .‬האירוע ישודר‬
‫בערוץ המקומי‪.‬‬
‫אישיות ציבורית מכורדיסתאן ב"מרכז"‬
‫אריה שמש‪ ,‬סגן יו"ר ה"מרכז"‬
‫ביום ה' ה–‪ 12‬בדצמבר ‪ 2010‬התקיים‬
‫ב"מרכז" מפגש של יוצאי ארביל‬
‫בישראל שאורגן על ידי יו"ר עמותת‬
‫יוצאי ארביל בישראל מר מנחם אלוני‬
‫בשיתוף עם ה"מרכז"‪ .‬למפגש זה באו‬
‫יוצאי קהילת ארביל בישראל ואורחים‬
‫רבים ובהם יוצאי תנועת החלוץ‬
‫המחתרתית בעיראק ושליחיה לארביל‪.‬‬
‫בין הנוכחים הייתה אישיות בכירה‬
‫מכורדיסתאן‪ ,‬מר דאווד באג'יסתאני‬
‫– איש רב פעלים ובעליו של העיתון‬
‫ואתר האינטרנט "כורד–ישראל"‪.‬‬
‫פתח את הערב מר מנחם אלוני ואחרי‬
‫דברי ברכה קצרים הוא הזמין לבמה את‬
‫מר דאווד באג'יסתאני לשאת את דבריו‪.‬‬
‫מר באג'יסתאני עלה לבמה בלבוש‬
‫‪22‬‬
‫המסורתי הססגוני של כורדיסתאן‬
‫וכבש את הנוכחים בלבביותו ובדבריו‬
‫הידידותיים‪ .‬הוא התייחס לקשרים בין‬
‫כורדיסתאן וישראל ואמר‪" :‬אנחנו אנשי‬
‫כורדיסתאן ידידים גדולים של היהודים‬
‫והישראלים‪ .‬ידידותנו בת למעלה מ–‬
‫‪ 2000‬שנה‪ .‬ליהודים בכורדיסתאן היו‬
‫זכויות מלאות‪ .‬היה להם חופש דיבור‬
‫ועשייה ללא הפרעה והתערבות מצד‬
‫השלטון‪ .‬הקהילה היהודית בארביל‬
‫גדלה‪ ,‬פרחה‪ ,‬ושגשגה‪ .‬אנחנו חיינו‬
‫עם היהודים בהרמוניה מלאה‪ ,‬מעין‬
‫משפחה אחת גדולה‪ .‬היינו מבקרים‬
‫בבתי היהודים והם החזירו לנו ביקורי‬
‫גומלין לבתינו‪ ".‬הוא המשיך ואמר‪:‬‬
‫"כולי תפילה שנגשים בקרוב את‬
‫הקמתה של השגרירות שלנו בירושלים‪.‬‬
‫אנחנו מעוניינים בחילופי משלחות‬
‫לימוד ובביקורים הדדיים‪".‬‬
‫מר באג'יסתאני הוסיף‪" :‬כיום מונה‬
‫האוכלוסייה בכורדיסטאן העיראקית‬
‫כ–‪ 7‬מיליון נפש וכלל הכורדים מונים‬
‫‪ 44‬מליון נפש לפי הארצות‪ :‬עיראק‬
‫(‪ 7‬מליון)‪ ,‬איראן (‪ 14‬מליון)‪ ,‬תורכיה‬
‫(‪ 20‬מליון) וסוריה (‪ 3‬מליון)‪ .‬יש לנו‬
‫אוטונומיה עצמית ושאיפתנו הגדולה‬
‫היא להגיע לעצמאות מלאה וליסוד‬
‫מדינת כורדיסתאן‪ .‬בנושא הנפט הגענו‬
‫לאחרונה לסיכום כולל עם העיראקים‬
‫ש–‪ 17%‬מתמורת המכירה של הנפט‬
‫בעיראק יועברו אלינו‪ .‬כיום אין הסדר‬
‫כולל לשטחי האוטונומיה בכורדיסתאן‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫העיראקית‪ .‬העיר ארביל ושטחים‬
‫רבים אחרים כלולים בהסדר‪ .‬לערים‬
‫כרכוך וסלימאניה אין עדיין הסדר‬
‫אף על פי שכל הפונקציות החשובות‬
‫בהן מאוישות על ידי אנשינו‪ .‬אין‬
‫אנו מתנגדים להשבת הרכוש היהודי‬
‫לבעליו בתנאי שלא ימכרו נכסים ולא‬
‫יוציאו את כל התמורה אל מחוץ לאזור‪.‬‬
‫היהודים יכולים לפתוח עסקים ולנהלם‪,‬‬
‫ולהשכיר את הנכסים שלהם‪".‬‬
‫* כל האמור נכתב על דעתו של מר‬
‫באג'יסתאני‪.‬‬
‫הקהל עם האורח מר דאווד באג'יסתאני‬
‫הספריה הנודדת מעיראק‬
‫מאיר דקל‬
‫דורות רבים של מחנכים‪ ,‬מורים ורבנים‬
‫מקרב יהדות בבל קנו והרחיבו השכלתם‬
‫מקריאת יצירות של סופרים ומדענים‪,‬‬
‫היסטוריונים ואנשי רוח שהעשירו את‬
‫הציבור ביצירות מופת‪ .‬זאת בנוסף‬
‫לספרי הקודש הרבים‪ ,‬פירושי התנ"ך‬
‫והתלמוד הבבלי‪ ,‬אשר כיסו קירות‬
‫רבים בבתי יהודי עיראק‪.‬‬
‫בין גבירי יהדות בבל‪ ,‬יש שניחנו באהבת‬
‫הספר ועל כך קיימת עדות היסטורית‬
‫על אוצרי ספרים במאות ה–‪ 18‬וה–‪19‬‬
‫אשר היו דוגמה לחיקוי והובילו דורות‬
‫רבים לאהבת הספר‪ .‬הספרייה בבית‬
‫אפיינה את המאות ה–‪ 18–20‬הן‬
‫בארצות המזרח והן באירופה‪.‬‬
‫תכונה זו המשיכה לפרוח גם כאשר יהודי‬
‫בבל הגיעו לירושלים ולארצות אחרות‬
‫בגולה‪ .‬בין אוהבי הספר מאנשי בגדאד‬
‫בתפוצות‪ ,‬בלטו במיוחד דוד ששון ז"ל‬
‫מלונדון והרב יצחק נסים מירושלים‪.‬‬
‫בבגדאד עצמה נמצאו אוספי ספרים‬
‫חשובים בידי כמה מחכמי העיר‪ ,‬ביניהם הספרייה‪ .‬מעטים ראו בספרייה מעין‬
‫הרב יוסף חיים‪ ,‬הרב שלמה לניאדו תפאורה שמשאירה רושם תרבותי‪ .‬היו‬
‫ששקדו על קריאה ומחקר והפכו בעצמם‬
‫וספריית ישיבת בית זילכה‪.‬‬
‫אהבת הספר נקבעה גם לפי גודלה של ליוצרים של ספרות‪ ,‬בהם התברך העם‬
‫ספריית מאיר בצרי ב"מרכז"‬
‫‪23‬‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫כולו‪.‬‬
‫בדורנו היו מבני הקהילה שהמשיכו‬
‫לאצור ספרים ‪ ‬ולהגדיל את ספריותיהם‬
‫לממדים אשר הפכו להיות מקורות לידע‬
‫ומחקר עבור הסטודנטים הצעירים‪.‬‬
‫בין האספנים הידועים בתקופתנו‪ :‬מאיר‬
‫בצרי ז"ל‪ ,‬פרופ' מאיר בניהו ז"ל בנו של‬
‫הרב יצחק נסים‪ ,‬הסופר אנואר שאול‪,‬‬
‫יעקב לב‪ ,‬שלום דרויש‪ ,‬עזרא חדד‪ ,‬ד"ר‬
‫דוד סאלה וד"ר מורד מיכאל‪.‬‬
‫אתעכב במיוחד על מאיר בצרי ז"ל אשר‬
‫ספרייתו הגדולה נדדה מבגדאד ללונדון‬
‫ומלונדון לישראל והתמקמה‪ ‬ב"מרכז‬
‫מורשת יהדות בבל"‪.‬‬
‫בצרי נולד בבגדאד בשנת ‪ ,1911‬רכש‬
‫את השכלתו בעיראק והתמחה בכלכלה‬
‫ובספרות עולמית‪ ,‬שלט בשפות רבות‬
‫וכתב בעיתונות בערבית‪ ,‬באנגלית‬
‫ובעברית‪ .‬הוא הוציא לאור ספרים‬
‫רבים בשפות שונות‪ .‬הספרייה בביתו‬
‫הייתה בין הספריות הגדולות ושימשה‬
‫גם מקור למידע‪ ,‬לפרסום ולמחקר‪.‬‬
‫בשנות הארבעים של המאה העשרים‬
‫צמחה קבוצת סופרים‪ ,‬משוררים‬
‫ועיתונאים יהודים בעיראק שראו‬
‫את עצמם חלק אינטגראלי מהעם‬
‫העיראקי‪ ,‬ביניהם ד"ר סלמן דרויש‪,‬‬
‫אברהם עובדיה‪ ,‬מנשה זערור ואחרים‪.‬‬
‫הם האמינו כי זו הדרך להשתלב בקרב‬
‫העם העיראקי‪ .‬אך התנועה הלאומית‬
‫הערבית בעיראק חשבה אחרת‬
‫והמשיכה להסית נגד היהודים‪ .‬הדבר‬
‫בא לידי ביטוי מוחשי בפוגרום (פרהוד)‬
‫של שנת ‪ 1941‬ומפלס השנאה עלה‬
‫לשיא עם ההכרזה על הקמת מדינת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫מאיר בצרי כיהן בתפקידים רבים‪,‬‬
‫האחרון שבהם היה ראש הקהילה‬
‫הבבלית‪ .‬לאחר פטירתו של החכם‬
‫ששון כדורי בשנת ‪ 1971‬ובעקבות‬
‫רדיפות המשטר את היהודים‪ ,‬נאלץ‬
‫בצרי לעזוב את עיראק בשנת ‪1974‬‬
‫ולהעביר את ספרייתו הגדולה למקום‬
‫מושבו החדש בלונדון‪.‬‬
‫ביקרתי בביתו עם סמי שמעון ז"ל‬
‫והתפעלנו מאוד מגודל הספרייה‬
‫שכללה עיתונים בערבית‪ ,‬ספרים רבים‪,‬‬
‫מחקרים‪ ,‬דוחו"ת של ממשלת עיראק‬
‫ועוד מסמכים מאלפים‪.‬‬
‫סמי שמעון‪ ,‬שהיה מחסידי החינוך‪ ,‬ראה‬
‫בספריה מקור חשוב לדור הצעיר וניסה‬
‫לשכנע את בצרי‪ ,‬שהיה אז בגיל מבוגר‬
‫מאוד‪ ,‬להעביר את ספרייתו לישראל‪.‬‬
‫תגובתו הייתה חדה כתער "כל עוד אני‬
‫חי הספרייה בביתי"‪.‬‬
‫עברו שנים וכאשר בצרי הלך לעולמו‪,‬‬
‫יצרנו קשר עם בתו וחתנו‪ ,‬פרדי‬
‫זלוף‪ ,‬והתעניינו בעתיד הספרייה‪ .‬‬
‫קיבלנו תשובה שהם בקשר ענייני עם‬
‫פרופ' שמואל מורה מהאוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים ומנסים למצוא דרך‬
‫להעביר את הספרייה לישראל‪.‬‬
‫סמי ז"ל החליט לקבל על עצמו את‬
‫העברת הספרייה לישראל והודות למר‬
‫מרדכי בן–פורת‪ ,‬יו"ר המרכז"‪ ,‬שהיה‬
‫שותף בהתייעצויות‪ ,‬הוחלט להקצות‬
‫אולם ב"מרכז" למטרה זו‪ .‬סמי שמעון‬
‫הסכים לקבל על עצמו‪ ,‬בנוסף להעברת‬
‫הספרייה‪ ,‬גם את שיפוץ האולם בו‬
‫שוכנה גם ספרייתו החשובה של גדול‬
‫חוקרי יהדות בבל ד"ר אברהם בן–יעקב‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫אשרינו שאנו עם הספר‪.‬‬
‫ערב הוקרה ליצירתו של ניר שוחט‪:‬‬
‫ביקורת חברתית‪ ,‬מאבק למען הלשון העברית‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫ניר שוחט הוא יוצר סופר ומתרגם‪,‬‬
‫ו"במרכז מורשת יהודי בבל" מצאו‬
‫לנכון‪ ,‬ובצדק‪ ,‬לקיים ערב הצדעה לאיש‬
‫היקר ולפעלו‪" :‬ואם בגבורות שמונים‬
‫שנה"‪ ...‬ניר שוחט ממשיך ליצור מעבר‬
‫לגיל‪ .‬הרצל ובלפור חקק מסכמים את‬
‫הדברים שנשאו בערב זה‪.‬‬
‫ניר שוחט מוכר בקרב קהיליית יוצאי‬
‫עיראק ומכירים אותו רבים מקוראי‬
‫‪24‬‬
‫כתבי העת לספרות ולתרבות‪ ,‬וכן רבים‬
‫ממורי ישראל שזכו לקרוא את מאמריו‬
‫בענייני חינוך ובענייני לשון‪.‬‬
‫ניר שוחט עלה לישראל מעיראק בשנת‬
‫‪ ,1951‬וקודם עלייתו פרסם בשפה‬
‫הערבית בכתבי עת שונים‪ .‬הוא עבר‬
‫תהליך לא קל של כיבוש השפה העברית‬
‫והטמעתה‪ ,‬עד כדי היותה לו שפת‬
‫יצירה‪ .‬הוא פרסם שני קובצי סיפורים‬
‫"בין אור לחושך" (‪ )1971‬ו"עוד לילה"‬
‫(‪ .)1972‬כחוקר הוא התגלה בספרו‬
‫ההיסטורי "סיפורה של גולה"‪ .‬כאדם‬
‫המיומן בשפות עברית וערבית הוא עסק‬
‫גם בתרגום יצירות מערבית לעברית‬
‫ובעריכה של כתבי עת‪ .‬הוא ערך את‬
‫האנתולוגיה "הבאר הקסומה" (‪,)1969‬‬
‫ואת סיפורי עגנון מתורגמים מעברית‬
‫לערבית (‪.)1968‬‬
‫בתחום הלשון פרסם את הספרים "ניב‬
‫שפתיים" ו"אורחות לשון"‪ .‬יש לו זיקה‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫מר ניר שוחט עם הרצל ובלפור חקק‬
‫ברורה ל"מרכז מורשת יהודי בבל" והוא‬
‫היה בעבר עורך כתב העת נהרדעא‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1980‬זכה בפרס השלום על שם‬
‫מוריס ופיי קארפף בלוס אנג'לס על‬
‫תרומתו לשלום ולאחוות עמים ופרס‬
‫שר החינוך לסופרים כותבי ערבית‪.‬‬
‫הוא תרגם לערבית את ספרו של אבא‬
‫קובנר "מגילות האש" המופיע בבית‬
‫התפוצות ליד עמוד היזכור‪.‬‬
‫בספרו התשיעי "מנצחי החיים" יצא‬
‫ניר שוחט למסע מרתק במרחבי הגיל‬
‫השלישי‪ ,‬והוא מעלה על נס פרשות‬
‫חיים הרואיות של אלה שידעו להוציא‬
‫מתוק מעז ולהוכיח כי ניתן להפיק‬
‫את המיטב והמירב גם לאחר שהפכו‬
‫לגמלאים‪ .‬בספרו מצטט ניר את‬
‫הפילוסוף ארתור שופנהאור‪" :‬ארבעים‬
‫השנים הראשונות בחיינו מעניקות לנו‬
‫את הטקסט‪ .‬ארבעים השנים הבאות–‬
‫את הפירוש"‪ .‬ניר שוחט מביא את דבריו‬
‫של המחזאי ברנרד שואו‪ ,‬שנשאל בגיל‬
‫‪ 80‬איך הוא מרגיש‪" .‬בגילי‪ ,‬הוא אמר‪,‬‬
‫או שאתה מרגיש טוב – או שאתה‬
‫מת"‪.‬‬
‫בספרו "בכל אופן" (‪ ,)1988‬שוזר ניר‬
‫שוחט את משנתו יחד‪ ,‬מיניאטורות‬
‫ספרותיות ומכתמים לשוניים‪ ,‬תוך‬
‫שהוא שואב מתרבויות שונות‪ .‬הוא‬
‫מביא בסל אחד אנקדוטות‪ ,‬משלים‪,‬‬
‫דיאלוגים‪ ,‬מונולוגים‪ ,‬קטעי הגות‪,‬‬
‫אפיגראמים ושירים בפרוזה‪ .‬הוא צופה‬
‫אל החיים ואל תהפוכותיהם ומגלה‬
‫חכמת חיים עמוקה‪ ,‬אופטימיות בלתי‬
‫נלאית והומור אוהב‪ .‬ויש לו כמובן יחס‬
‫של הערצה לאמנים ולסופרים‪.‬‬
‫כך הוא כותב‪" :‬אותה יונה הוגה בין‬
‫עופאים‪ ,‬משורר זה מתאר את הגייתה‬
‫כהגה והי‪ ,‬ומשורר אחר מתארה כרוננת‬
‫ועליזה‪ .‬כך הם חייו של האדם‪ :‬אושר‬
‫או עצבות – אין היונים קובעות – כי‬
‫אם המשוררים(‪.)16‬‬
‫לא פעם יש בהיגד זה או אחר ביקורת‬
‫חברתית מוסווית‪ .‬הוא מתאר למשל‬
‫שיירי אשפה מכסים כל מקום בעיר‪,‬‬
‫וגם לגינות הפרחים הגיעה האשפה‪.‬‬
‫ואז מופיעה הפואנטה‪" :‬לא ירחק היום‬
‫ויתפאר המתפאר לאמור‪ :‬מה נאה‬
‫ומה חמודה עירנו‪ ,‬אפילו במזבלותיה‬
‫נוטעים פרחים" (‪.)18‬‬
‫הדיאלוגים המובאים אף הם חותרים‬
‫להבליט את היחסיות של המראות‪,‬‬
‫והם מצטרפים לקומדיה האנושית של‬
‫חיינו‪ .‬הנה דיאלוג‪:‬‬
‫– מה יפה שערך היום‪...‬ממש פאה‬
‫נכרית!‬
‫– הרי זו פאה נכרית‪...‬‬
‫– הוי כמה יפה פאה זאת‪...‬ממש כמו‬
‫שיער!‬
‫בחלק מן הקטעים מופיע לקח‪ ,‬מוסר‬
‫ההשכל‪:‬‬
‫"אמר הלקח לטעות‪ :‬הפכתי את‬
‫אובדנך להישג‪ ,‬ואת רעתך לטובה‪.‬‬
‫ואמרה הטעות ללקח‪ :‬אין הישג ללא‬
‫מחיר‪ ,‬והטעות היא מחיר ההישג ומחיר‬
‫הלקח‪ .‬אם לא תקבל את הטוב מן הרע‪,‬‬
‫תחתיו תקבל את הרע מן הטוב (‪.)58‬‬
‫וכמה מלים על ספרו של ניר שוחט "בין‬
‫אור לחושך" (‪.)1971‬‬
‫שם הקובץ לקוח כידוע מתוך תפילת‬
‫ההבדלה‪ :‬המבדיל בין אור לחושך‪ ,‬ובין‬
‫קודש לחול ובין ישראל לעמים‪ .‬השם‬
‫מתברר כשם סאטירי‪ ,‬כשהמחבר מתאר‬
‫את חייהם של תושבי המעברה שעלו‬
‫מן המזרח‪ ,‬לעומת האורות והשפע‬
‫של הישראלים הוותיקים‪ ,‬שמבדילים‬
‫עצמם מן העולים כאילו זו הבחנה‬
‫בין ישראל לעמים‪ ,‬ולא רק הבחנה בין‬
‫אור לחושך‪ .‬יש כאן ביקורת חברתית‬
‫נוקבת של בגידה באחדות היהודית‪,‬‬
‫בתחושת האחווה של יהודי ליהודי‪.‬‬
‫וכך הוא כותב‪:‬‬
‫"באורותיה של תל אביב אני שוכח את‬
‫צריפי הבא בימים ואת הצרות הצרורות‬
‫בו‪ .‬שוכח את הדוכיפתים והדרורים‬
‫ושאר זרזירי הכנפיים‪ ,‬שמקננים על גגו‬
‫החלול ומקוננים יחד אתי על אריכות‬
‫ימים‪ .‬ציפורים אלה מנקרות‪ ,‬מקישות‪,‬‬
‫מכרכרות‪ ,‬מפרכסות וגם מצייצות‬
‫והופכות את החורבה הזאת לגן עדן של‬
‫שדים‪ ,‬ולא עוד אלא מטביעה כל ציפור‬
‫את חותמה ומותירה לי נופך משלה‬
‫לאות ולמזכרת‪."...‬‬
‫‪25‬‬
‫מהנעשה ב”מרכז”‬
‫נעבור להשפעתו של ניר שוחט על‬
‫הוראת הלשון‪ :‬ניר פרסם מאמרים‬
‫רבים וחוברות לימוד בנושא הלשון‬
‫העברית‪ .‬ספרו המרכזי בנושא זה הוא‬
‫"אורחות לשון"‪ .‬הספר יצא לאור‬
‫בהוצאת הספרים של הסתדרות המורים‬
‫בישראל‪.‬‬
‫זהו ספר שכולו אהבה ללשון העברית‪.‬‬
‫בערב כזה של הצדעה למפעליו של ניר‬
‫שוחט‪ ,‬צריך ללמוד משהו על המשנה‬
‫של ניר שוחט‪ ,‬על היחס החם שלו‬
‫ללשון העברית על כל רבדיה‪ .‬לא פלא‪,‬‬
‫שאת ספרו מעטר ניר שוחט במוטו‬
‫מוביל של אליעזר בן יהודה‪" :‬שני‬
‫הדברים‪ ,‬שבלעדיהם לא יהיו היהודים‬
‫לעם‪ :‬הארץ הלשון"‪.‬‬
‫ספרו של ניר שוחט צולל למכמני‬
‫העברית ואנו לומדים בין דפיו את‬
‫סודותיה‪ .‬הלשון‪ ,‬אליבא דשוחט‪ ,‬היא‬
‫תוצר חי של דורות עברו‪ ,‬ויש בה קודים‬
‫רוחניים שמשפיעים על המחשבה‬
‫לאורך הדורות‪ ,‬ולעתים הצירופים‬
‫מאירים את התכנים‪.‬‬
‫הלקסיקון של ניר אינו ספר לימוד ואינו‬
‫ספר דקדוק‪ ,‬למרות שיש בו חומר לימודי‬
‫ויש בו יסודות של דקדוק‪ .‬חומר דקדוקי‬
‫בלשני יש בו רק כהסבר למי שמתעניין‪,‬‬
‫כרקע למי שרוצה להתעמק‪.‬‬
‫ניר שוחט מתקן שיבושי לשון בחיוך‬
‫ובמשובה‪ ,‬ואפילו בהנאה‪ .‬בין השיטין‬
‫אתה מבין שהוא מאמין שזה אפשרי‪.‬‬
‫כללי העברית אכן מורכבים ומסובכים‪,‬‬
‫אבל הם בהחלט ניתנים לשליטה‪ ,‬וניר‬
‫מאמין בכך בכל לבו‪.‬‬
‫ניר זכה בתואר חתן הלשון העברית של‬
‫משרד החינוך והתרבות לשנת הלשון‬
‫העברית‪ ,‬שנת תש"ן‪.‬‬
‫בין השורות יודע ניר להאיר נתיבים‬
‫רשימת התורמים לשנים ‪2008-2009‬‬
‫הנצחה‬
‫ויקטור ג'נגיז‪ ,‬לונדון‬
‫קרן ג'אק בלס‪ ,‬סינגפור‬
‫מייקל כדורי‪ ,‬הונג קונג‬
‫עודד הלחמי‪ ,‬ניו יורק‬
‫מתוק נסים‪ ,‬ישראל‬
‫עזרא זילכה‪ ,‬ניו יורק‬
‫רוברט שאשא‪ ,‬ניו יורק‬
‫עדה זכריה‪ ,‬ישראל‬
‫דייזי שקרצ'י ונעימה‪ ,‬ישראל‬
‫אלפרד אקירוב‪ ,‬ישראל‬
‫ירוחם עזרא‪ ,‬ישראל‬
‫לבנה‬
‫רנה דלל‬
‫מאיר דן‬
‫ויולט סייג‬
‫קבוצת עזריאלי‬
‫‪26‬‬
‫קיר תורמים‬
‫ירוחם עזרא‬
‫שלט מוזהב‬
‫רוממה לב‬
‫אדמונד צייג‬
‫חיים ציצה‬
‫יוסף צרף‬
‫ברטה חיות‬
‫רות סומך‬
‫כרמלה זילברשטיין‬
‫ד"פ שירותי ניהול‬
‫מנורת שיש‬
‫רחל דליהו‬
‫שמיר שהרבני‬
‫ויקטור שהרבני‬
‫בשבילי הלשון‪ ,‬לפענח כללי לשון‬
‫כזרקורים של מגדלור בלב ים‪ .‬אנו‬
‫לומדים בניחותא ולעתים במשובה‬
‫שיש כללי לשון‪ ,‬אבל אין צורך לראות‬
‫בהם כשוטרים וכפקחי תנועה‪ .‬צריך‬
‫להפנים אותם‪ ,‬צריך ללמוד להפעיל‬
‫אותם נכון‪ .‬היופי בספרו של ניר שוחט‬
‫הוא שזה ספר על לשון‪ ,‬אך זה אינו‬
‫ספר לימוד‪ ,‬זה ספר לקריאה‪ ,‬להפנמה‪,‬‬
‫לקבלת אור חדש‪ .‬אתה פותח את הספר‬
‫"אורחות לשון" ואינך מניחו מידך עד‬
‫שלא השלמת את העיון בו – ואתה‬
‫לומד מהר מאד‪ :‬זה ספר שימושי‪ ,‬זה‬
‫ספר שתזדקק לו בעתיד‪ .‬אתה יודע‬
‫שעוד תשוב אליו בעת הצורך‪ ,‬ומפתח‬
‫העניינים יהיה ללא ספק בעזרך‪.‬‬
‫ניר שוחט ממשיך לפעול וליצור – ובשם‬
‫רבים מאוהבי הספרות והלשון העברית‬
‫שלוחה לו ברכתנו – יישר כוח!‬
‫אתרי הנצחה לתורמים‬
‫האתר‬
‫‬
‫‪ .1‬מוסדות הקהילה (חינוך‪ ,‬דת‪,‬‬
‫בריאות וסעד)‬
‫‪2‬‬
‫‪ .2‬העליה והקליטה (‪155‬מ )‬
‫‪ .3‬קברות הקדושים‬
‫‪ .4‬הגניזה מתחת לתיבת בית‪-‬הכנסת‬
‫‪ .5‬התיבה של בית הכנסת‬
‫‪ .6‬אתרים שונים בסמטה‬
‫‪ .7‬קפטריה בעיצוב מסורתי‬
‫‪ .8‬לוח שיש בבית הכנסת‬
‫‪ .9‬תרייה בבית הכנסת‬
‫‪ .10‬שלט דקורטיבי בעיצוב מיוחד‬
‫‪ .11‬שלט מוזהב בכניסה למוזיאון‬
‫‪ .12‬קינדיל‬
‫‪ .13‬לבנה‬
‫סכום התרומה‬
‫בש"ח‬
‫‪1,100,000‬‬
‫‪1,100,000‬‬
‫‪1,400,000‬‬
‫‪670,000‬‬
‫‪450,000‬‬
‫מ‪ 200,000-‬ומעלה‬
‫‪550,000‬‬
‫‪100,000‬‬
‫‪70,000‬‬
‫‪90,000‬‬
‫‪25,000‬‬
‫‪11,000‬‬
‫‪2,000‬‬
‫מהנעשה במכון המחקר‬
‫ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל" עורך מדי‬
‫שנה ערב אזכרה לקורבנות פרעות‬
‫הפרהוד בו מתקיים טקס הדלקת נר‬
‫זיכרון וקריאת קדיש לעילוי נשמת‬
‫הנרצחים וקריאת שמותיהם‪ .‬יחד‬
‫עם זה מתקיים ערב עיון בו מוצגים‬
‫מחקרים חדשים בנושא הפרעות‪.‬‬
‫ערב האזכרה של השנה (תש"ע) התקיים‬
‫ב–‪ 1‬ביוני ‪ 2010‬ועסק בשני נושאים‬
‫חשובים‪ :‬פרסום הספר "צלם בהיכל‬
‫האקדמיה הישראלית" של הסופר‬
‫והעיתונאי מר סלים פתאל‪ ,‬שדודו מאיר‬
‫כ'ליף נרצח בבאב אל–שיך‪ ,‬בו מפריך‬
‫את הטענה השקרית של מי ששם עצמו‬
‫היסטוריון של עיראק כי יהודי עיראק‬
‫שכחו את מאורעות הפרהוד וקורבנותיו‬
‫שמספרם‪ ,‬לפי רשימה שמית‪ ,‬הגיע‬
‫ל–‪ 145‬איש ואישה‪ ,‬ילד וזקן‪ .‬זה בנוסף‬
‫למאות מקרים של שוד‪ ,‬חטיפה‪ ,‬ביזה‬
‫ושרפה של בתי יהודים‪ .‬נטען כי זמן‬
‫קצר אחרי הפרהוד שכחו יהודי עיראק‬
‫את הפרעות בשל הרווחה הכלכלית‬
‫ששררה בימי מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫בנוסף לזה הומצא הסיפור המופרך של‬
‫מות ‪ 200‬מוסלמים בהגנה‪ ,‬כביכול‪ ,‬על‬
‫שכיניהם היהודים בשני ימי הפרהוד‬
‫(ה–‪ 1–2‬ביוני ‪ .)1941‬מר פתאל הזים‬
‫בספרו הנ"ל טענות אלה‪.‬‬
‫הנושא השני היה פרסום הספר "הפרהוד‪,‬‬
‫פרעות ‪ 1941‬בעיראק" בשפה האנגלית‬
‫בעריכתם של פרופ' שמואל מורה וד"ר‬
‫צבי יהודה‪ ,‬ובהוצאת מרכז וידאל ששון‬
‫הבינלאומי לחקר האנטישמיות (בדפוס‬
‫מאגנס של האוניברסיטה העברית‪ ,‬זו של מר בן–פורת התקבלה באהדה‬
‫ירושלים ‪ 382 ,2010‬עמ')‪ .‬ספר זה ובהסכמה על–ידי הנוכחים‪.‬‬
‫מכיל מחקרים היסטוריים ותעודות‬
‫המתפרסמות בפעם הראשונה על–ידי ד"ר נסים קזז‪ ,‬שאביו נחום קזז נרצח‬
‫חשובי החוקרים בעולם כהפרופ' עם דודו של מר פתאל כאשר המון‬
‫סטיבן וילד‪ ,‬אלי כדורי ז"ל‪ ,‬וחיים כהן מוסת הוריד יהודים מהמוניות ברחוב‬
‫יבל"א‪ ,‬והד"ר נסים קזז ואסתר מאיר– ג'אזי בשכונת באב אל–שיך ורצחו‬
‫גליצנשטיין‪ .‬בנוסף להם השתתף פרופ' אותם‪ ,‬הדליק נר זיכרון וקרא קדיש‬
‫שמואל מורה בשלושה מאמרים‪ ,‬וד"ר לעילוי נשמת הנרצחים בפרהוד‪ .‬ד"ר‬
‫צבי יהודה הכין רשימה שמית של צבי יהודה‪ ,‬מנהל "המכון לחקר יהדות‬
‫קורבנות הפרעות ואת מפת המקומות בבל"‪ ,‬קרא את שמות ‪ 145‬הנרצחים‬
‫בהם אירע הפרהוד‪ ,‬ופרסם מבחר בפרעות‪ ,‬אותם אסף במשך שלושים‬
‫תעודות גדול על הפרהוד‪ .‬זה בנוסף שנה‪.‬‬
‫למאמרו החשוב "פרעות שבועות‬
‫בדברים שנשא ד"ר יהודה הוא התייחס‬
‫תש"א לאור מקורות חדשים"‪.‬‬
‫אל חשיבות פרסום הספר "הפרהוד‪,‬‬
‫את הערב פתח מר מרדכי בן–פורת‪ ,‬פרעות ‪ 1941‬בעיראק" בשפה האנגלית‬
‫יו"ר ה"מרכז"‪ ,‬בהצעה לגבש התייחסות למען הזים את טענות השווא של‬
‫חדשה לפרעות הפרהוד באומרו‪ :‬העם מכחישי הפרהוד מבין המוסלמים‬
‫היהודי ידע פשע מתועב במלחמת העיראקים המאשימים את "המוסד"‬
‫העולם השנייה של משרפות הנאצים‪ ,‬וארגוני המחתרת היהודית בארץ ישראל‬
‫ולמרות זאת אנו עדים היום לקשרים באחריות לפרעות שבועות תש"א‪ .‬כפי‬
‫מדיניים ידידותיים עם גרמניה‪ .‬לכן אני שכתב שאמל עבד אל–קאדר במאמרו‬
‫מציע שיהודי עיראק ומדינת ישראל "בריטניה‪ ...‬המתכננת והשותפה"‬
‫ינקטו במדיניות ידידותית כלפי עיראק‪ ,‬שהתפרסם בעיתון "אלף בא" (מס'‬
‫כי אין לשליטיה היום ולהנהגתה כל קשר ‪ ,1342‬מה–‪ 15‬ביוני ‪ .)1944‬וכך כותב‬
‫לפרעות הפרהוד של יוני ‪ .1941‬עלינו עבד אל–קאדר‪" :‬צריך להודות בצער רב‬
‫היום להתחשב במצב החדש ולהפגין שהמוסד 'הצליח' לבצע את 'הפרהוד'‬
‫ידידות וכוונה טובה כלפי מדינת עיראק ולהטיל את האחריות למה שקרה על‬
‫החדשה בכל הזדמנות בהצהרות שלנו הלא יהודים‪"...‬‬
‫ושל מדינת ישראל‪ .‬עמדתנו זו אינה ד"ר יהודה הוסיף כי בספר "הפרהוד"‬
‫סותרת את המשך קיום ערבי האזכרה באנגלית מובאים מכתבים שכתב נציג‬
‫לקורבנות הפרעות בעתיד‪ .‬הצעתו גרמניה הנאצית בבגדאד‪ ,‬ד"ר פריץ‬
‫‪27‬‬
‫מהנעשה במכון המחקר‬
‫בגדאד‪ ,‬לפורעים המוסלמים לרצוח את‬
‫"סוכניהם" היהודים כשהם שומעים את‬
‫זעקות יהודי בגדאד הקוראים לעזרה‬
‫ואת קול יריות הפורעים ביהודים מבלי‬
‫לנקוף אצבע‪ .‬עובדות אלה רשומות‬
‫בזיכרונותיהם של קצינים אנגלים שהיו‬
‫נוכחים בבגדאד בימי הפרעות‪.‬‬
‫ד"ר נסים קזז מדליק נר זכרון‬
‫גרובה‪ ,‬ושלח אל אדוניו בברלין‪ ,‬בהם‬
‫מתגלים תכני התעמולה אותה הפיץ‬
‫בעיראק‪ .‬לפי מכתבים אלה הסית גרובה‬
‫את העם העיראקי לפרעות ביהודים‬
‫משום‪ ,‬שלטענתו‪ ,‬הם סוכנים בריטים‪.‬‬
‫אך המציאות הוכיחה את הכזב שבטענה‬
‫זו כאשר הניחו האנגלים‪ ,‬שכבשו את‬
‫פרופ' שמואל מורה הרצה על הנושא‪:‬‬
‫"עמדת האינטלקטואלים הערבים היום‬
‫כלפי הפרהוד"‪ .‬בה עמד על הזדהותם‬
‫של הקוראים הערבים בכלל והעיראקים‬
‫בפרט עם היהודים ועם הסבל שעברו‬
‫בשל הרדיפות בימי הפרהוד ולאחר‬
‫מכן‪ ,‬והבעת צערם למה שקרה‪ .‬חלקם‬
‫אף ביקש סליחה על הפשע הנתעב‬
‫שבוצע על ידי תומכי הנאצים בעיראק‬
‫נגד היהודים שהיו יסוד נאמן לעיראק‬
‫וללאומיות העיראקית ולקחו חלק‬
‫בהתפתחות הכלכלה‪ ,‬ההון‪ ,‬המדעים‪,‬‬
‫הספרות והאמנות במדינה העיראקית‬
‫החדשה‪.‬‬
‫את הערב סיים הסופר והעיתונאי‬
‫מר סלים פתאל בהרצאה על הנושא‪:‬‬
‫"הפרהוד בתקשורת הערבית" בה אמר‪:‬‬
‫מטרת פרעות ‪ 1941‬בבגדאד הייתה‬
‫הקהילה היהודית‪ .‬בפרעות נרצחו קרוב‬
‫ל–‪ 150‬מבני הקהילה‪ .‬פרעות אלה‬
‫היו הפשע הנתעב ביותר שבוצע נגד‬
‫אזרחים יהודים‪ ,‬רודפי שלום וחסרי‬
‫הגנה‪ ,‬שאהבו את עיראק ולקחו חלק‬
‫בהתפתחותה בכל השטחים‪ .‬אך עיראק‬
‫לא רצתה בהם‪ ,‬רדפה אותם והתייחסה‬
‫אליהם ביחס הגרוע ביותר‪ .‬התקשורת‬
‫הערבית בעיראק ומחוצה לה התעלמה‬
‫לגמרי מהפרעות‪ .‬שנת ‪ 1941‬הייתה שנה‬
‫מכרעת שהשפיעה על היהודים ליטול‬
‫בעצמם את ההגנה על חייהם‪ ,‬רכושם‬
‫וכבודם‪ ,‬והובילה לבסוף להגירתם‪,‬‬
‫או יותר נכון לגירושם אחרי שנשללה‬
‫מהם הנתינות העיראקית‪ .‬מעשה‬
‫שלילת הנתינות היה אמצעי ענישה‬
‫בו נקטו שלטונות עיראק נגד היהודים‪.‬‬
‫מעשה ענישה זה לא הוטל על היהודים‬
‫בשום מדינה ערבית פרט לעיראק‪.‬‬
‫אך שלטונות עיראק לא הסתפקו בזה‬
‫ואחרי שלילת הנתינות הופעלה ענישה‬
‫נוספת של הקפאת ההון והרכוש של‬
‫היהודים‪.‬‬
‫חיפוש אחרי יורשים‬
‫העיתון "אל‪-‬פג'ר" מה‪ 23-‬במאי ‪ 2010‬פרסם ידיעה לפיה הודיעה לשכת‬
‫העיזבונות שלא נדרשו בבנק "נאצר" במצרים כי נמצאו עשרה אנשים ממצרים‬
‫ומחוצה לה שנפטרו ולא הותירו יורשים‪ .‬הסכום הכולל של עיזבונותיהם מוערך‬
‫במאה מליון לירות מצריות‪ .‬בין אנשים אלה מוזכרים שני יהודים מעיראק והם‪:‬‬
‫אהרן יחזקאל סלטון ועבודי יוסף זערור (נפטר ב‪ 3-‬בפברואר ‪.)2005‬‬
‫‪28‬‬
‫יהודי בבל בדורות האחרונים‬
‫עיסוקו של הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי‬
‫ד”ר צבי יהודה‬
‫הרב יוסף חיים‪ ,‬גדול רבני בבל בדורות‬
‫האחרונים‪ ,‬מפורסם בהתכתבותו‬
‫הענפה עם רבנים‪ ,‬אישים ומוסדות‬
‫יהודיים בארץ–ישראל‪ ,‬באירופה‪,‬‬
‫במזרח הרחוק ובמזרח התיכון‪ ,‬בעיקר‬
‫בנושאים דתיים‪ .‬מעטים המכתבים‬
‫שהוא כתב והגיעו לידינו בנושאים‬
‫הציבורית‪,‬‬
‫לפעילותו‬
‫הקשורים‬
‫וכמעט ולא ידוע לנו על מכתבים שלו‬
‫בנושאים מסחריים מהתקופה בה ניהל‬
‫את הסוכנות המסחרית‪ ,‬בשותפות עם‬
‫אחיו‪ ,‬של חברת דוד ששון בבגדאד‪.‬‬
‫לפי מכתב נדיר מה–‪ 10‬בפברואר ‪,1879‬‬
‫הכתוב בשפה האנגלית‪ ,‬שמצאתי‬
‫סוחר יהודי בגדאדי‬
‫בארכיון משרד החוץ הבריטי‪ ,‬שלח‬
‫הרב יוסף חיים‪ ,‬כסוכן חברת דוד‬
‫ששון מלונדון בבגדאד‪ ,‬לקולונל ‪J. P.‬‬
‫‪ ,Nixon‬הקונסול הכללי של בריטניה‪,‬‬
‫בעניין העברת ‪ 160‬טון חיטה‪ ,‬שקנה‬
‫בכרמנשאה שבפרס‪ ,‬ללונדון דרך נמל‬
‫בצרה‪ .‬הרב יוסף חיים מציין במכתבו‬
‫זה כי האימפריה העות'מאנית‪,‬‬
‫ששלטה אז בעיראק‪ ,‬אסרה יבוא‬
‫מפרס לתחומה‪ .‬למרות זאת הצליח‬
‫הרב יוסף חיים להשיג את אישורו של‬
‫שר הפנים התורכי להעברת החיטה‬
‫דרך נמל בצרה‪ ,‬מאחר ומדובר בהעברה‬
‫מסחרית (טראנזית) ולא יבוא‪ ,‬ועל‬
‫סמך אישור זה הוא הצליח להעביר‬
‫משלוחים אחדים בדרך זו ללא הפרעה‪,‬‬
‫אך המושל התורכי של בצרה עצר את‬
‫המשלוחים ואינו מאפשר להעמיס‬
‫משלוח‪ ,‬שהגיע מכרמנשאה לבצרה‪,‬‬
‫על אוניה שנשכרה להעברת החיטה‬
‫לאנגליה‪ .‬הוא גם מסרב להיענות‬
‫להוראה שקיבל משלטונות בגדאד‬
‫בעניין אחרי התערבותו של הרב יוסף‬
‫חיים‪ .‬לפי זה ביקש הרב יוסף חיים את‬
‫קולונל ניקסון לפנות אל סגן הקונסול‬
‫הבריטי בבצרה‪,P. Robertson ,‬‬
‫שיפעיל את השפעתו אצל מושל בצרה‬
‫כדי שזה יאפשר את העמסת החיטה‬
‫על האוניה והעברתה ללונדון‪ .‬הוא גם‬
‫מוצא לנכון להזהיר את מושל בצרה כי‬
‫ישא באחריות לנזקים שיגרמו לסוכנות‬
‫ולחברת ששון אם יעוכב המשלוח‪ .‬לא‬
‫מצאנו בארכיון משרד החוץ הבריטי‬
‫מה היו תוצאות התערבות זו והאם‬
‫המשלוח עבר ללונדון או לא‪.‬‬
‫אנו למדים ממכתב זה על יכולתו‬
‫של הרב יוסף חיים לטפל בנושאים‬
‫מסחריים מסובכים‪ .‬הוא יודע להפעיל‬
‫קשרים אצל השלטון המרכזי בקושטא‬
‫ואצל נציגי המעצמות‪ ,‬בעלות ההשפעה‬
‫על האימפריה העות'מאנית‪ ,‬להסדרת‬
‫ענייניו‪ .‬הרב יוסף חיים עומד בראש‬
‫סוכנות משפחת ששון בבגדאד ומנהל‬
‫מסחר בינלאומי במוצרים חקלאיים בו‬
‫מעורבות שלוש מדינות גדולות‪ :‬פרס‪,‬‬
‫האימפריה העות'מאנית והאימפריה‬
‫הבריטית‪ ,‬ומתמודד עם קשיים‬
‫שהעמידו ממשלות באזור ונציגיהן‬
‫המושלים המקומיים‪ ,‬בדרכו של מסחר‬
‫זה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מסתבר שמסחר זה טמן בחובו‬
‫סכנות כלכליות רבות ונראה שתקופה‬
‫קצרה אחרי האירוע המתואר במכתבו‬
‫הנ"ל של הרב יוסף חיים‪ ,‬סבלה‬
‫סוכנות משפחת ששון בבגדאד מהפסד‬
‫גדול‪ ,‬אולי בעטיו של מסחר החיטה‬
‫המתואר במכתב(?)‪ ,‬והרב יוסף חיים‬
‫עזב את עיסוקו במסחר והתמסר‬
‫לעסוק בתורה‪ .‬על כך אנו למדים‬
‫ממכתב אחר‪ ,‬הכתוב עברית‪ ,‬ששלח‬
‫הרב יוסף חיים לרב צדוק קאהן‪ ,‬רבה‬
‫של צרפת‪ ,‬ב–‪ 23‬בדצמבר ‪ ,1897‬אותו‬
‫מצאנו בארכיון חברת כי"ח בפאריס‪.‬‬
‫במכתב זה‪ ,‬שעניינו בקשת תמיכה‬
‫בפרסום ספריו הנמצאים בכתב–יד‪,‬‬
‫מתאר הרב יוסף חיים‪ ,‬בכמעין וידוי‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫בדורות האחרונים‬
‫את המשבר שאירע בעסקיו המסחריים‬
‫והשפעתו על הירידה במעמדו הכלכלי‬
‫בדברים הבאים‪:‬‬
‫"הייתי עשיר‪ ,‬שהייתי שותף עם אחי‬
‫העוסקים בסחורות ומשא ומתן רב‪ ,‬אך‬
‫בעוונותינו הרבים הזמן בוגד ונשארתי‬
‫נקי וקשה עלי לבקש סמך ועזר מאחרים‬
‫המכירים אותי‪ ,‬מפני כי הייתי אני מן‬
‫העוזרים והמחזיקים ביד אחרים‪ ,‬ודי‬
‫בזה לחכם כמותו‪ .‬והנה בעתה רב צערי‬
‫ביותר על אשר אין לאל ידי להדפיס‬
‫חיבורי היקרים‪ ...‬וקשה עלי צער זה ה"אליאנס" לרב יוסף חיים תמיכה‬
‫להדפסת ספריו‪ .‬הרב יוסף חיים התמסר‬
‫יותר מצער דוחק הפרנסה‪".‬‬
‫לעיסוק בתורה עד לפטירתו (‪.)1909‬‬
‫מכתב זה נשלח באמצעות נציגה של‬
‫ה"אליאנס" ומנהל בית–הספר לבנים העתקים ממכתבו של הרב יוסף חיים‬
‫בבגדאד‪ ,‬מסיו דנון‪ ,‬המסביר להנהלת לקונסול הכללי של בריטניה בבגדאד‪,‬‬
‫ה"אליאנס" כי בימי עושרו פרסם קולונל ניקסון‪ ,‬ומכתב מלווה של ניקסון‬
‫הרב יוסף חיים שלושה ספרים וחילק לסגן הקונסול הבריטי בבצרה פרסמתי‬
‫עותקים מהם בחינם‪ .‬אך הוא מתקשה במהדורה האנגלית של נהרדעא‪ ,‬מס'‬
‫עתה להדפיס ‪ 7–6‬ספרים הנמצאים ‪.17‬‬
‫בכתב–יד‪ .‬בעקבות מכתבו זה שלחה‬
‫מקומם של צאלח ודאווד אל‪-‬כוויתי במוסיקה העיראקית*‬
‫שלמה אל‪-‬כוויתי‬
‫חוקרים מחלקים את ההיסטוריה של‬
‫המוסיקה החדשה בעיראק לשלוש‬
‫תקופות‪:‬‬
‫התקופה הראשונה‪ ,‬סוף המאה ה–‪19‬‬
‫ותחילת המאה ה–‪ ,20‬זו תקופה‬
‫שהונהגה ע"י מוצל בצפון עיראק‪,‬‬
‫בהשפעתו של המוסיקאי הגדול מולה‬
‫עות'מאן אל–מוצלי‪ .‬הדור הזה שלט‬
‫על הזירה המוסיקלית בשפע יצירות‬
‫מוסיקליות ושירים אשר חיים עד ימינו‬
‫אלה‪ .‬זאת בנוסף למספר רב של שירים‬
‫וקצידות אותן הלחין מולה עות'מאן‬
‫ושרו אותן העיראקים ועדיין חוזרים‬
‫ושרים אותן‪.‬‬
‫בתקופה זו אמני מוסיקה‪ ,‬ובראשם‬
‫מולה עות'מאן‪ ,‬היו מקור לימוד לאמנים‬
‫מארצות אחרות‪ ,‬כמו סוריה ומצרים‪,‬‬
‫שביקרו בעיראק בזמנו‪ ,‬או שניצלו‬
‫את הביקורים של מולה עות'מאן‬
‫בארצותיהם ולמדו אצלו‪.‬‬
‫בתקופה השנייה הבכורה הייתה‬
‫לבגדאד‪ ,‬וייצג אותה דור אחר‪ .‬לפי ספר‬
‫מחקר שנכתב לאחרונה נקבע שיש‬
‫לזקוף את ההתפתחות החדשה ניכרת‬
‫וגם בשנות ה–‪ 50‬וה–‪ 60‬נכרה השפעה‬
‫זו‪ ,‬שמתבטאת בכך שאמנים שבאו‬
‫‪30‬‬
‫אחריהם הלכו לפי אותה שיטה ודרך‪.‬‬
‫תקופה זו הצטיינה בתחום ההלחנה‬
‫שהייתה בתקופה זו למוסיקאי צאלח‬
‫אל–כוויתי ולאחיו דאווד אל–כוויתי‪.‬‬
‫אנו עדים לכך שמשנות ה–‪ 30‬הייתה‬
‫השפעתם שונה בסגנונה מהתקופה‬
‫הקודמת ובזה שהוכנסו כלים‬
‫מוסיקליים שלא היו נפוצים בתקופה‬
‫הקודמת‪ :‬העוד והקנון‪ .‬אח"כ נוספו גם‬
‫כלים מערביים‪ :‬הכינור והצ'לו‪ .‬אחד‬
‫הגורמים שנתן תנופה להתפתחות‬
‫המוסיקה בתקופה הזו היה ייסוד הרדיו‬
‫בשנת ‪ 1936‬שהעביר את סגנונות‬
‫המוסיקה השונים מהאזורים השונים‬
‫בעיראק למקומות רחוקים שלולא‬
‫הרדיו לא יכלו להגיע אליהם‪ .‬כך יכל‬
‫הצפון להכיר את המוסיקה של הדרום‪,‬‬
‫ולהיפך‪ .‬כל זה היה בניהולו של צאלח‬
‫אל–כוויתי‪ ,‬מייסד הרדיו‪.‬‬
‫התקופה השלישית‪ ,‬היא תקופה של‬
‫דור אחר‪ .‬דור שנשלט על ידי שלטון‬
‫שמרני ואשר היו בו גורמים שמרנים‬
‫בצורה קיצונית שהתנגדו לכל פיתוח‬
‫בכיוון הסגנון והכלים המערביים‪ .‬גם‬
‫כשאמנים ניסו לקחת שירים מסורתיים‬
‫ולבצעם בעיבוד חדיש‪ ,‬סגנון וכלים‬
‫חדישים‪ ,‬נתקלו בהתנגדות‪.‬‬
‫השלטון בתקופה זו נתן יותר תמיכה‬
‫לשירה הכפרית מאשר לשירה העירונית‪.‬‬
‫דבר שייזכר לשמצה בתקופה זו הוא‬
‫שבשנות ה–‪ 70‬צדאם חסיין נתן הוראה‬
‫להקים ועדה תחת הכותרת "הסדרת‬
‫הארכיב המוסיקלי העיראקי"‪ ,‬בעוד‬
‫ההוראה הסמויה הייתה למחוק כל זכר‬
‫למוסיקאים היהודים וגם למוסיקאים‬
‫שהעיזו לחדש במוסיקה העיראקית‪.‬‬
‫ועדה זו בראשות המוסיקאי הידוע‬
‫מוניר באשיר‪ ,‬שיש אומרים כי קיבל‬
‫את המנוי מתוך לחץ והפחדה‪ ,‬פעלה‬
‫למחיקת שירים ולחנים רבים‪ .‬אבל‬
‫השירים שהיו טבועים בנפשם של‬
‫העיראקים כמו שיריו של צאלח אל–‬
‫כוויתי‪ ,‬אי אפשר היה למחוק מזיכרונו‬
‫של העם והם הושמעו ברדיו מבלי‬
‫שנמסר שם היוצר‪ ,‬או שנעשו ביצועים‬
‫חדשים "תקניים"‪ ,‬תחת שמות שונים‪.‬‬
‫תקופה זו הסתיימה עם הפלת משטרו‬
‫של צאדם חסיין ואנו רואים החל בשנת‬
‫‪ 2005‬תופעה חדשה של מוסיקאים‬
‫המתחילים להרגיש את החופש‬
‫היצירתי‪ ,‬ונכתבו מחקרים חדשים‪.‬‬
‫בכל תקופה היו היהודים חלק מהעם‬
‫בדורות האחרונים‬
‫העיראקי ושותפים כזמרים וכנגנים עם‬
‫יתר העדות‪ .‬אבל קרה דבר בסוף המאה‬
‫ה–‪ :19‬הוואלי העות'מאני‪ ,‬ששלט‬
‫אז בעיראק והיה מוסלם קיצוני‪ ,‬נתן‬
‫הוראה שלא ראוי למוסלם לנגן פרט‬
‫לתוף ולתוף מרים שהיו כלי הקשה‬
‫בשימוש בטקסים דתיים‪ .‬אז הועבר‬
‫מקצוע הניגון‪ ,‬הביצוע המוסיקלי‪,‬‬
‫לידי היהודים שקיבלו אותו בשמחה‪,‬‬
‫התאים להם כמו כפפה ליד והחזיקו‬
‫בו בקנאות‪ .‬הם העבירו את הידע מאב‬
‫לבן ואף יצרו בעצמם את כלי הנגינה‪.‬‬
‫כך אפשר לומר שבמשך המחצית‬
‫הראשונה של המאה ה–‪ 20‬הייתה‬
‫המוסיקה העיראקית‬
‫בידי היהודים‪ .‬צ'אלע'י‬
‫בגדאד מנה ארבעה‬
‫כלים‪ :‬סנטור‪ ,‬ג'וזה‪ ,‬תוך‬
‫ותוף מרים‪ .‬משהגיע‬
‫תורם של נגני הצ'אלעי‬
‫לעלות לישראל עיכבו‬
‫שלטונות עיראק שתי‬
‫משפחות נגנים בהוראת‬
‫ראש הממשלה‪ ,‬וציוו‬
‫על שתי המשפחות‬
‫ללמד את נגינת‬
‫הסנטור והג'וזה לשני‬
‫נגנים מוסלמים‪ .‬ולא‬
‫התירו את יציאתם עד‬
‫אשר למדו המוסלמים‬
‫את נגינת הכלים הללו‪.‬‬
‫בזכות לימוד זה יש היום נגנים נפלאים‬
‫ומיומנים בכל הכלים בעיראק‪.‬‬
‫את התחנות החשובות בהתפתחות‬
‫המוסיקה יש לזקוף למוסיקאים‬
‫היהודים ובעיקר לצאלח אל–כוויתי‪.‬‬
‫במעבר בין התקופה הראשונה לשנייה‬
‫מייחסים המומחים את הופעת השירה‬
‫העיראקית החדשה לאחים אל–כוויתי‪.‬‬
‫אלה שבאו ויצרו אחריהם עשו זאת‬
‫בדרך שהאחים התוו ובחיקוי סגנונם‪.‬‬
‫אחד המחקרים שיצא לאחרונה בקשר‬
‫להתפתחות המוסיקה העיראקית‬
‫נמצא בספר "הביצוע השירי בעיראק‬
‫מסוף המאה ה–‪ ."19‬הסופר חוסיין‬
‫אסמאעיל אל אעד'מי‪ ,‬שהוא אחד‬
‫מקוראי המקאם העיראקי בימינו‪ ,‬קיבל‬
‫השכלה מוסיקלית אף שבא ממשפחה‬
‫שעסקה בשירת המקאם‪ .‬הוא מציין‬
‫בספרו שהביצוע השירי והמוסיקלי‬
‫בבגדאד ובעיראק בכלל מסוף המאה‬
‫ה–‪ 19‬ועד תחילת ה–‪ 20‬היה לקוי‬
‫ובפיגור בהרבה ממרכיביו והדרכים‬
‫האמנותיות‪.‬‬
‫עם זאת הופיעו בתחילת המאה‬
‫ה–‪ 20‬כמה מבצעים שנבדלו ממרבית‬
‫להקת בית השידור העיראקי‪1938 ,‬‬
‫עמיתיהם בחריגה מהמסגרת המקומית‬
‫והמסורתית הקשה‪ ,‬ובמתן גוונים של‬
‫חידוש ויצירתיות בשיטות הביצוע‪.‬‬
‫הבולט מבין אלה היה קורא המאקם‬
‫הידוע מוחמד אל–קובנצ'י‪ .‬הסופר‬
‫אל–אעד'מי מציין שהאחים צאלח‬
‫ודאווד אל–כוויתי היו פעילים יותר‬
‫מאחרים ביצירת לחני שירים‪ ,‬הקדמות‬
‫מוסיקאליות לפני קריאת מקאם‬
‫ובנגינת העוד והכינור עם הלהקות‬
‫המוסיקאליות‪ .‬להקות אלה הורכבו‬
‫מנגנים ששמם יצא לפניהם כמו‬
‫יוסף זערור נגן הקנון והמפורסם‪ ,‬נגן‬
‫הצ'לו אברהם טקו‪ ,‬נגן הנאי יעקוב‬
‫אל–עמארי‪ ,‬ונגן הכינור ששון עבדו‪.‬‬
‫אל–אעד'מי הקדיש ערך מיוחד בספרו‬
‫לניתוח השירים המפורסמים של שנות‬
‫ה–‪ 30‬וה–‪ 40‬מהמאה שעברה שרובם היו‬
‫מלחניו של צאלח אל–כוויתי‪ .‬למשל‪,‬‬
‫בהתייחסו לאחד השירים הראשונים‬
‫"גלבך צכר ג'למוד"‪ ,‬הוא אומר שבשיר‬
‫זה רואים את הצמידות של מבנה‬
‫הלחן השאוב רוחנית ממצבור המורשת‬
‫המקאמית‪ ,‬קרבת הלחן מהצילום‬
‫המדויק למילות השיר ומובנם‪ .‬הוא‬
‫הוסיף‪ :‬את הציורים‬
‫האלה של המונחים‬
‫השונים אנו מוצאים‬
‫וחשים ברוב השירים‬
‫שהלחין צאלח אל–‬
‫כוויתי כמו "האד'א‬
‫מו אינצאף מינך"‬
‫ו"אל–הג'ר מו עאדה‬
‫ע'ריבה" ואחרים‪ .‬הוא‬
‫אומר ששירים אלה‬
‫הם בעצם מין תיעוד‬
‫לחיי הזמר‪ ,‬חיי הלילה‬
‫ויופיו של הביצוע‬
‫בתקופה‬
‫השירי‬
‫האמורה‪ .‬שירים אלה‬
‫נתנו תמונה של חיי‬
‫בגדאד ועיראק בכלל‪.‬‬
‫באתר "זריאב" המוקדש למוסיקה‬
‫ולשירים העיראקים הקלאסיים נעשה‬
‫ניסיון ראשון במינו‪ ,‬שלא היה לו‬
‫תקדים במוסיקה העיראקית‪ ,‬על ידי‬
‫אחד המומחים באתר שקורה לעצמו‬
‫אוג'‪ .‬המומחה הזה התייחס לחידושים‬
‫שהיו בהיסטוריה החדשה של המוסיקה‬
‫העיראקית ואמר שצאלח אל–כוויתי‬
‫הבין בחושיו האמנותיים המעולים‬
‫את מגמת השינויים שיזם מוחמד אל‬
‫קובנצ'י בקריאת המקאם כדי ליצור‬
‫‪31‬‬
‫בדורות האחרונים‬
‫שירים רבים במתכונת החדשה‪ .‬הוא‬
‫מציין שאחד השירים הראשונים היה‬
‫השיר המקסים שהלחין צאלח "יא‬
‫נבעת אל–ריחאן" ואחריו באו שירים‬
‫נפלאים אחרים‪.‬‬
‫משתתף אחר באתר "זריאב" בשם‬
‫עאצם אל–צ'לבי כתב שצאלח אל–‬
‫כוויתי הוא עיראקי שספג את המוסיקה‬
‫העיראקית‪ ,‬השירה הכפרית והמקאם‬
‫ונחשב לשיך המלחינים העיראקים‬
‫ומקור לגאווה‪ ,‬ואין מלחין שלא שאב‬
‫מהידע שלו‪.‬‬
‫בתקופה האחרונה ישנה תנופה חדשה‬
‫שהתחילה כשהוצאנו‪ ,‬משפחת אל–‬
‫כוויתי‪ ,‬בשנת ‪ 2005‬דיסק משיריהם של‬
‫צאלח ודאווד שהופץ בצורה מוגבלת‬
‫לאישים בארצות ערב‪ .‬היו הדים‬
‫מפתיעים בעיתונות הערבית‪ ,‬בעיראק‬
‫ובכווית‪ ,‬בסעודיה ובסוריה ובמקומות‬
‫נוספים כמו באתרים האלקטרוניים‪.‬‬
‫באותה שנה‪ ,2005 ,‬הטלוויזיה‬
‫העיראקית "אל–חורה" ערכה תכנית‬
‫בה סקרה את השירים העיראקים‬
‫שבלטו במשך המאה ה–‪ .20‬כשהגיעו‬
‫המומחים לעשור השלישי והרביעי של‬
‫המאה‪ ,‬ראו שרוב השירים שהולחנו‬
‫בתקופה זו היו לחניו של צאלח אל–‬
‫כוויתי והחליטו פה אחד לקרוא לתקופה‬
‫זו על שמו‪ ,‬שהיה המלחין מניח יסודות‬
‫השירה העיראקית החדשה‪.‬‬
‫בשנה זו‪ ,2005 ,‬התקיים כנס‬
‫באוניברסיטת בגדאד כדי לדון בנושא‬
‫השירים העממיים‪ .‬אחד מחוקרי המכון‬
‫למוסיקה מוחמד אל–ג'זראווי הגיש‬
‫עבודת מחקר על צאלח אל–כוויתי‬
‫ותרומתו לפיתוח המוסיקה העיראקית‬
‫החדשה‪ .‬מחקר זה הופץ בעיתונות‬
‫ובמדיה האלקטרונית‪ .‬מאז לא חדלה‬
‫העיתונות להתייחס לנושא זה‪.‬‬
‫בחודשים האחרונים היו מספר אירועים‬
‫שהעלו נושא זה בצורה נרחבת‪:‬‬
‫‪ .1‬בלונדון נערך בתחילת חודש דצמבר‬
‫‪32‬‬
‫‪ 2009‬יום עיון במלאת מאה שנה להולדתו‬
‫של צאלח אל–כוויתי בחסות המחלקה‬
‫ללימודים אתניים באוניברסיטת לונדון‬
‫‪ .SOAS‬הכנס חולק לשני חלקים‪ :‬חלק‬
‫עיוני עם הרצאות והקרנת סרט ראיון‬
‫עם מומחים למוסיקה עיראקית‪ ,‬וחלק‬
‫שני מוסיקאלי‪ ,‬בהשתתפות נגנים‬
‫עיראקים והזמר אסמאעיל פאד'ל‪.‬‬
‫הדיווח על הכנס פשט כבשדה קוצים‬
‫בכל העיתונות האלקטרונית‪.‬‬
‫‪ .2‬באותו זמן‪ ,‬נערך באוניברסיטת‬
‫בגדאד ערב למוסיקה של צאלח אל–‬
‫כוויתי תחת הכותרת‪" :‬המוסיקאים‬
‫העיראקים מחזירים את הכבוד לצאלח‬
‫אל–כוויתי אחרי ‪ 57‬שנים"‪ .‬היו‬
‫הרצאות של אנשי אקדמיה והדגמות‬
‫וביצועים חדשים ללחניו‪ .‬גם לאירוע‬
‫זה היו הדים רחבים‪.‬‬
‫‪ .3‬החלטת עיריית תל אביב לקרוא‬
‫לאחד הרחובות בדרום תל אביב ע"ש‬
‫האחים אל–כוויתי‪ .‬לזה היו הדים‬
‫ותגובות רחבים בעיתונות הערבית‬
‫והעולמית‪ ,‬אינני חושב שהיה כדבר‬
‫הזה‪ .‬כולם התייחסו לאירוע זה‬
‫ועיריית תל אביב‪ ,‬שבהתחלה היססה‬
‫לגבי הרעיון‪ ,‬קיבלה את השכר הגבוה‬
‫ביותר בתגובות‪ ,‬שגולת הכותרת הייתה‬
‫כתבה כתובה ומושמעת באתר ה–‪BBC‬‬
‫באינטרנט‪ .‬כתבה זו מצוטטת בכל‬
‫העיתונים האלקטרוניים הערביים‪.‬‬
‫בשנים הראשונות לעליה היו ניסיונות‬
‫לתעד את תולדות הקהילה‪ .‬מאחר‬
‫והיו חסרים מסמכים המתעדים את‬
‫חיי הקהילה‪ ,‬יזמו כמה חוקרים לראיין‬
‫את זקני העדה ואנשיה ולדלות מהם‬
‫מקסימום פרטים ומידע על הקהילה‪.‬‬
‫בראש החוקרים היה פרופ' חיים כהן‬
‫שהרבה מהבאים אחריו מסתמכים על‬
‫ראיונותיו‪ .‬בקשר למוסיקה אנו יודעים‬
‫שהיו חוקרים‪ ,‬אחד מהם מטעם הבית‬
‫הזה‪ ,‬שישב שעות וימים והקליט את‬
‫אבי בקשר לכל מה שנוגע למוסיקה‬
‫העיראקית ותרומת היהודים למוסיקה‬
‫זו‪ ,‬וגם בהקשר למוסיקה היהודית‬
‫עצמה של יהודי בבל‪ ,‬השבחות‬
‫והמוסיקה הדתית‪ ,‬שהיא פרק נפרד‬
‫גדול ומכובד‪ .‬הראיונות האלה צריכים‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬לשמש תעודה מוסמכת מאדם‬
‫שיה המוסמך ביותר לדבר על המוסיקה‬
‫העיראקית‪.‬‬
‫חבל לי שאבי ודודי לא זכו לשמוע‬
‫את דברי התהילה המדהימים האלה‪.‬‬
‫לצערנו לא זכו למעמד הראוי להם‬
‫בהגיעם לארץ‪ ,‬מאחר והתנאים לא‬
‫אפשרו זאת‪ .‬הייתי שמח לו היו נהנים‬
‫מתהילה זו היום‪.‬‬
‫* מתוך דברים שנשאו בערב עיון לספרה‬
‫של תמר מורד‪.‬‬
‫“מרכז מורשת יהדות בבל”‬
‫משתתף בצערו של ד"ר יצחק גבאי‪,‬‬
‫מבקר ה"מרכז"‬
‫על פטירת רעייתו‬
‫דייזי‬
‫תנצב”ה‬
‫בדורות האחרונים‬
‫חיי יום יום בבגדאד בשנת ‪1880‬‬
‫ד"ר צבי יהודה‬
‫אנו ממשיכים להביא ידיעות ששלח‬
‫כתבו הבגדאדי של העיתון "פרח"‬
‫מכלכתה‪ .‬הידיעות מתורגמות לעברית‬
‫מהערבית של יהודי בגדאד‪.‬‬
‫מהכתב שלנו‬
‫בגדאד‪ ,‬היום עש"ק ג' בחשון אמר"ת‬
‫[תרמ"א] (‪ 8‬באוקטובר ‪)1880‬‬
‫‪ .1‬מצב התבואה הוא כפי שכתבנו בעבר‬
‫[ראה בגליון הקודם]‪ .‬מצב המסחר‬
‫בשוק ובין הסוחרים השתפר מעט מזה‬
‫כמה ימים‪.‬‬
‫מזג האוויר חם ומשעת‬
‫הצהרים ואילך מגיע החום‬
‫לתשעים מעלות [פרנהייט]‪.‬‬
‫בימים אלה בשנה שעברה‬
‫ישנו האנשים בחדרים‬
‫אך השנה ישנים על הגג‬
‫מתחת לשמים‪.‬‬
‫‪ .2‬שמענו שהשבוע מצאו‬
‫בחנות (שופ) בשוק דניאל‪,‬‬
‫אחרי פתיחתה‪ ,‬בחור‬
‫מוסלם ישן בארגז סחורה‬
‫ריק‪ .‬הבחור גנב ‪ 100‬לירות‬
‫עות'מאניות וכן צרור ובו‬
‫לירות אימפריאליות‪ .‬הוא‬
‫נתפס‪ ,‬הובא לבית המושל‬
‫ונכלא‪ .‬לפי מה שנודע לנו נכנס בחור זה‬
‫לחנות ביום קודם והסתתר‪ .‬בערב נעלו‬
‫הבעלים כמנהגם את דלתות החנות‬
‫והלכו לבתיהם‪ .‬בלילה גנב הבחור מאה‬
‫לירות וכן צרור עם לירות ועוד בסך‬
‫שלשת אלפים רופיה מעלה מטה‪ .‬אך‬
‫הוא לא יכל לצאת מהחנות כי נסגרה‬
‫עליו ולא היה לו מוצא‪ .‬הוא החליט‬
‫להסתתר בארגז הריק עד לפתיחת‬
‫החנות ביום שלמחרת והתקבצות‬
‫הלקוחות‪ ,‬אז יצא מהארגז‪ ,‬יתערבב‬
‫בין הקונים ויעזוב את החנות‪ .‬אך‬
‫בשל מחשבות אלה נותר ער כל הלילה‬
‫והשינה השתלטה עליו‪ .‬הוא ישן שינה‬
‫עמוקה ולא התעורר עם פתיחת דלתות‬
‫החנות והתאסף הלקוחות‪ .‬וכאשר‬
‫בעלי החנות הגיעו ליד הארגז האמור‬
‫מצאו בתוכו איש ישן שינה כבדה ולידו‬
‫צרור לירות‪ .‬הם פנו מיד לשלטונות‬
‫ואלה שלחו שוטרים שעצרו את הגנב‬
‫ומצאו בכיסו מאה לירות וכן צרור‬
‫לירות אימפריאליות‪ ,‬לקחו אותם‬
‫שוק בבגדאד‬
‫‪ .4‬נודע לנו על אישה מכובדת‪ ,‬אשת‬
‫אפנדי גדול‪ ,‬שהלכה לרחוץ בחמאם‬
‫הנשים עם עוד נשים מכובדות‪,‬‬
‫נשותיהם של אפנדים ידועים‪ .‬כשיצאו‬
‫הנשים מהחמאם אבד לאישה הראשונה‪,‬‬
‫המכובדת שבהן‪ ,‬תכשיט חשוב‪ .‬בשל‬
‫כך נצרכה האישה ללכת אצל יהודי‬
‫שלוח ספרדי בשם ח' יצחק אראזי הי"ו‬
‫וביקשה אותו לגלות את גונב התכשיט‬
‫שלה‪ .‬היא שילמה לו תמורת זה ‪15‬‬
‫רופיות‪ .‬החכם הנזכר ביקש ממנה להביא‬
‫את כל חברותיה שהיו אתה בחמאם‪,‬‬
‫והיא נצרכה לאסוף אותן‬
‫ולהביאן לפניו‪ .‬כאשר‬
‫ראה אותן החכם הנזכר‬
‫הביא ככר לחם שעורה‬
‫וחילק אותו לפי מספרן‪.‬‬
‫הוא נתן ביד כל אחת מהן‬
‫פרוסה לאכול‪ .‬והנה אחת‬
‫הנשים לא יכלה לאכול‬
‫את הפרוסה שנתן לה‬
‫ונתקעה לה בגרון‪ .‬החכם‬
‫אמר לה‪ :‬התכשיט שאבד‬
‫הוא אצלך! ובשל פחדה‬
‫היא הודתה בגנבה והשיבה‬
‫את התכשיט לבעליו‪.‬‬
‫[בהמשך מביא הכתב גרסה‬
‫אחרת לסיפור זה ומציין כי‬
‫יש גרסאות רבות לסיפור]‬
‫‪ .5‬אישה יהודייה חדלה ממעשיה‬
‫הרעים‪ ,‬הלכה לחכמים הי"ו‪ ,‬חזרה‬
‫בתשובה גמורה לפניהם‪ ,‬ונישאה עם‬
‫כתובה וקידושין‪ .‬ה' ייתן בליבה שתלך‬
‫בדרך הישר בכל ימי חייה ויביא גם את‬
‫האחרים לכניעה כדי שיחזרו בתשובה‬
‫אמן‪.‬‬
‫וכלאו אותו‪.‬‬
‫‪ .3‬גם נודע לנו שמדינת אנגליה קיבלה‬
‫רשות ממדינת תורכיה העות'מאנית‬
‫לערוך חפירות בעיר החרבה של בגדאד‬
‫העתיקה וכל מה שימצאו ינהגו בו על‬
‫פי התנאים שסיכמו ביניהם‪ .‬לפני כמה‬
‫ימים מצאו דלת מזהב‪ ,‬הביאו אותה‬
‫לבגדאד‪ ,‬אל בית הקונסול האנגלי‪,‬‬
‫בדקו אותה ומצאו שהיא עשויה נחושת [פרח (כלכתה)‪ ,‬ב' בכסלו התרמ"א (‪5‬‬
‫ומצופה בזהב‪.‬‬
‫בנובמבר ‪])1880‬‬
‫‪33‬‬
‫זכרונות‬
‫זיכרונות מבית הספר "פרדס הילדים"‬
‫אליהו בכור‬
‫בסוף שנת ‪ 1931‬עברנו לגור בשכונת "באב‬
‫אל–אג'א" בבגדאד‪ ,‬ובשנת ‪ 1932‬נרשמתי‬
‫למכינה בבית הספר היסודי "פירדַאְוְס אל‬
‫אַוְלאד" ("פרדס הילדים") שמנהלו אהרון‬
‫ששון מועלם אליהו ("המורה") היה נציג‬
‫הסוכנות היהודית בבגדאד לפני שתאסר‬
‫הפעולה הציונית בעיראק‪.‬‬
‫בית הספר עמד בשכונה יהודית‪ .‬הוא כלל‬
‫חצר גדולה לא מקורה וחצר קטנה מקורה‬
‫"טַרַאר"‪ .‬מסביב לחצר הגדולה היו חדרים‬
‫שבחלקם שימשו את הכיתה המכינה‬
‫(תמהידי)‪ .‬מעליהם עוד קומה עם חדרים‪.‬‬
‫בכניסה לבית הספר היה שולחן גדול ועל‬
‫הונחו ממתקים‪ ,‬לחמניות וכו' לממכר‬
‫לילדים‪ ,‬והיה חדר לאכסון דברים ישנים‬
‫שקראו לו "בית אל–גִ'רְדין" (בית העכברים)‪.‬‬
‫היו מפחידים את הילדים שאם ישתוללו‬
‫יכניסו אותם לחדר זה‪ .‬היה חדר נוסף מלא‬
‫עיתונים בעברית לשימוש מנהל בית הספר‪.‬‬
‫היה גם חדר שירותים שהיה מחולק לתאים‬
‫עשויים עץ הנסגרים על ידי דלת חורקת‬
‫וננעלת‪ ,‬שלושה תאים מכל צד‪ .‬ברצפת התא‬
‫נמצא פתח ובתוכו גיגית "תאתי" עשויה פח‪,‬‬
‫אותה רוקנו כשנתמלאה (שיטה זו הובאה‬
‫במלחמת העולם הראשונה)‪ .‬היה גם מתקן‬
‫עם ברזים לשתיית מים ומתחתיו הונחה‬
‫פחית לאסוף את המים העודפים‪.‬‬
‫בקומה השנייה היו חדרי לימוד‪.‬‬
‫המורה ב"תמהידי" היה לובש חלוק (זְבון)‬
‫וחוגר חגורה מבד‪ .‬מעל הוא עטה מעיל וחבש‬
‫תרבוש‪ .‬יתר המורים לבשו לבוש בנוסח‬
‫אירופה‪.‬‬
‫חלק מהתלמידים לבשו חלוק (זְבון)‪ ,‬חלק‬
‫לבשו שמלת גבר (דִשְדַשַה) וחלק לבשו‬
‫מכנסיים וחולצה‪ .‬הם נעלו נעלי בית‪,‬‬
‫קפקפים או נעליים‪.‬‬
‫את ספרי הלימוד הניחו בילקוט מבד עם‬
‫כתפייה אותה תלו מהכתף למותן‪.‬‬
‫זכור לי כי בבית ספר זה הייתה מכינה וכיתות‬
‫א' וב'‪.‬‬
‫מורים ותלמידים בבית הספר "פרדס הילדים"‪1931/1930 ,‬‬
‫‪34‬‬
‫בכיתה א' לִימְדו עַרַבית‪ ,‬כתַב רש"י ואנגלית‪,‬‬
‫ובכיתה ב' לימדו בנוסף למקצועות אלה גם‬
‫צרפתית‪ .‬יום הלימודים היה מפוצל‪ ,‬אך ביום‬
‫ששי ובערבי חג למדנו רק בבוקר‪.‬‬
‫לא היה חשמל בבית הספר וכדי לקרר את‬
‫חדרי הלימוד בקיץ היו משתמשים במניפה‬
‫עשויה שמיכה מקופלת לחצי (עם מילוי‬
‫כותנה) אותה מצמידים לקרש לכל אורכה‪.‬‬
‫את המניפה היו תולים משני צדדיו של‬
‫הקרש בשרשרת לתקרה וקושרים אליו חבל‬
‫ארוך‪ .‬אחד התלמידים‪ ,‬בדרך כלל זה שהביא‬
‫מביתו את החבל‪ ,‬היה מקבל את התפקיד‬
‫להפעיל את המניפה על–ידי משיכה והרפיה‬
‫של החבל‪ .‬בחורף רק לעתים רחוקות הכניסו‬
‫מנגל לכיתה לחימום‪.‬‬
‫ילד הנזקק לשירותים היה מצביע באצבע‬
‫המראה‪ ,‬הצבעות אחרות נעשו בהרמת‬
‫בוהן‪.‬‬
‫למרות שבית הספר היה רחוק מביתי כ–‪400‬‬
‫מטר דרך סמטאות מפותלות הייתי הולך‬
‫וחוזר ללא מלווה אף שהייתי רך בשנים‪.‬‬
‫בהפסקות היינו משחקים תופסת או שאחד‬
‫התלמידים היה מִתְכופף ואחרים קופצים‬
‫מעליו לפי התור (אַוַואל עַבְרַה)‪ .‬הבנות היו‬
‫משחקות ב"קלאס" או בתופסת אך נאסר‬
‫עליהן להיכנס לטראר‪.‬‬
‫לארוחת ביניים היינו קונים מהדוכן לחמַניה‬
‫ו"זלאביה"‪ ,‬או "רחת לוקום" (חלקון אבו‬
‫ת'וב) ומשתעשעים בהרקת תוכנו באמצעות‬
‫מקל של גפרור עד שנותרו ה"קירות" לבדם‪.‬‬
‫המורים היו מתהלכים תמיד עם מקל שטוח‬
‫מעץ כבד באורך כ‪ 30-‬ס"מ ואוי לו למי‬
‫שהתפרע‪ ,‬או למי שלא עשה שיעורי בית‪,‬‬
‫שהיה מקבל מכות במקל הזה‪.‬‬
‫קרה וילד שובב שלא הצליח עונש המקל‬
‫להחזיר אותו למוטב‪ .‬מה עׂשו? ערכו מסדר‬
‫לכל ילדי בית הספר והעמידו ילד זה בקומה‬
‫זכרונות‬
‫לקולנוע ומספרת לסבתא שלי את ספור‬
‫הסרט‪ ,‬וביום ששי הייתי מצביע בכיתה‬
‫ומספר את ספור הסרט‪.‬‬
‫לקראת כל חג היה מנהל ביה”ס אוסף אותנו‬
‫ומספר לנו על אודות החג‪.‬‬
‫קרה וחליתי פעמיים לקראת סוף השנה‬
‫והפסדתי שתי שנות לימוד‪.‬‬
‫לקראת כיתה ב'‪ ,‬בשנת ‪ ,1935‬עברתי לבית‬
‫הספר היסודי "אל–וטניה" של הקהילה‪,‬‬
‫שם היה מיסיו מייר‪ ,‬בעלה של דודתי רשל‪,‬‬
‫המנהל‪.‬‬
‫השנייה כך שכל ילדי בית הספר יכלו‬
‫לראותו‪ .‬על פני ילד זה הדביקו חתיכות צמר‬
‫גפן טבולות בסילאן (מיץ תמרים)‪.‬‬
‫כשילדים רבו ביניהם והריב התפתח לקטטה‪,‬‬
‫היה הילד החלש מאיים על הילד היותר‬
‫חזק ואומר לו‪ :‬בחיי הנביא (וולנאבי) הלילה‬
‫אשבור את השן שלי‪ ,‬אבלע אותה ואמות‬
‫ואַאְשים אותך במותי!! זה היה עושה את‬
‫שלו והריב נפסק‪ .‬היו מאמינים לאיום‪.‬‬
‫בכִיתה א' הוקצו שעתיים בכל יום ששי‬
‫בהם יכלו הילדים לספר ספורים‪ .‬אני הייתי‬
‫מקשיב לאחותי מרסל‪ ,‬שהייתה הולכת‬
‫אליהו בכור‬
‫משמעת ברזל בבית הספר "שחמון"‬
‫שאול חדד‬
‫המנהל המיתולוגי של בית‪-‬הספר "רחל‬
‫שחמון" היה ידוע בקרב יהודי בגדאד‬
‫בשם שמעון אפנדי יותר מאשר שמעון‬
‫מועלם נסים‪.‬‬
‫איש סמכותי‪ ,‬נערץ‪ ,‬מיוחד במינו‪ ,‬היה‬
‫שמעון אפנדי‪ .‬הוא הצטיין במיוחד בשל‬
‫משמעת הברזל שהשליט בבית הספר‬
‫אותו ניהל במשך עשרות בשנים‪.‬‬
‫כאן בישראל איש אינו יכול לתאר‬
‫לעצמו את החומרה הגלומה במושג‬
‫"משמעת ברזל" שהייתה נהוגה אז‬
‫בבית הספר היסודי "אלתעוון"‪ ,‬שהוסב‬
‫שמו לבית הספר "רחל שחמון" על שם‬
‫אשתו של הנדבן שהקים את הבניין‬
‫הגדול בשכונת "אלבחר"‪.‬‬
‫שמעון אפנדי והמורים הסרים‬
‫למשמעתו נהגו להטיל עונש פיזי‪,‬‬
‫מהחמורים שידעה מערכת החינוך‬
‫בעיראק‪ ,‬על מי מבין התלמידים שסר‬
‫ולו במעט מהנוהגים "המקודשים"‬
‫המקובלים בבית הספר‪.‬‬
‫בשעה שהיה שמעון אפנדי מעביר‬
‫שיעור שרר שקט מוחלט בין כותלי‬
‫הכיתה‪ .‬איש לא העז לפצות פה וללחוש‬
‫על אוזני חברו‪ .‬מחט זעירה אם נפלה‬
‫על הרצפה‪ ,‬היית שומע בבירור את‬
‫קול נפילתה‪ .‬קורה ונשמע קול הברה‪,‬‬
‫שהפר במקצת את השקט הכבד הרובץ‬
‫על הכיתה‪ .‬האיש הגדול (תרתי משמע)‬
‫ישאל‪" :‬מי דיבר?"‬
‫יש ואחד התלמידים יעמוד על רגליו‬
‫ויתוודה‪" :‬סליחה‪ ,‬אני דיברתי" ושמעון‬
‫אפנדי או שיפטור אותו בעונש קל או‬
‫חמור‪ ,‬לפי מצב רוחו אותה שעה‪ ,‬או‬
‫שיסלח לו עם האזהרה‪" :‬סלחתי לך‬
‫הפעם‪ ,‬אך דע לך כי יש לי במעילי‬
‫כיס גדול בו אשמור את עונשך לפעם‬
‫הבאה"‪ .‬ואם לא התוודה אף ילד‪ ,‬יתרגז‬
‫שמעון אפנדי ויתחיל בשיטה המקורית‬
‫שלו לגלות את "הפושע" על פי צליל‬
‫דיבורו‪ .‬הוא יעמוד וידרוש מתלמידי‬
‫הכיתה לומר‪" :‬וידבר ה' אל משה‬
‫לאמר"‪ .‬אז יתחילו הילדים לומר בזה‬
‫אחר זה את הפסוק המקראי‪ .‬שמעון‬
‫אפנדי יעקוב אחריהם באוזן כרויה‬
‫ויחשיד את מי מהם שהתמהמה או‬
‫שהתבלבל ונכשל באמירת הפסוק ואוי‬
‫לו מהעונש הצפוי לו‪.‬‬
‫יום אחד שמע שמעון אפנדי קול דיבור‬
‫כשהיה כותב דבר מה על הלוח השחור‪.‬‬
‫הוא הסתובב ושאל‪" :‬מי דיבר?" איש לא‬
‫ענה‪ .‬שמעון אפנדי כעס והתחיל פועל‬
‫על פי שיטתו‪ .‬הוא הצביע על הילד‬
‫היושב בראש השורה האחרונה ואמר‬
‫לו‪" :‬אמור‪ :‬וידבר ה' אל משה לאמר"‪.‬‬
‫הילד‪ ,‬עאבד מנשי‪ ,‬היה תלמיד חדש‬
‫שנרשם אך לפני כעשרה ימים לבית‬
‫הספר כאשר עקרה משפחתו מכרכוך‬
‫לבגדאד‪ ,‬לא ידע מה עניין "וידבר ה' "‪.‬‬
‫הוא שתק ולא פצה פה‪ .‬שתיקתו של‬
‫מנשי הכעיסה את שמעון אפנדי והוא‬
‫קרא לו‪" :‬בוא הנה!" וכשבא הרים את‬
‫ידו הכבדה והנחית לילד שלוש‪-‬ארבע‬
‫סטירות לחי על ימין ועל שמאל‪.‬‬
‫בהפסקות בין השיעורים היה אסור‬
‫באסור גמור על התלמידים הנופשים‬
‫‪35‬‬
‫זכרונות‬
‫סטירת לחי מצלצלת‪.‬‬
‫"אני לא עשיתי דבר"‪ .‬חזר לוי ואמר‪.‬‬
‫אך הכחשתו החוזרת של הקורבן‬
‫הבעירה בשמעון אפנדי את חמתו‬
‫והתנפל על לוי במלוא כוחו במכות‬
‫אגרוף ובבעיטות חזקות‪ ,‬ולא הרפה‬
‫ממנו עד שנלקח לוי מידיו והוסע‬
‫היישר לבית החולים‪.‬‬
‫שמעון מועלם נסים במשרדו‬
‫בחצר‪ ,‬לשחק‪ ,‬לרוץ‪ ,‬או להתקוטט‪.‬‬
‫אחד המורים היה משגיח על קיום‬
‫האיסורים הללו‪ .‬הילדים הדביקו‬
‫למורה זה את הכינוי הנלעג "געיה"‪.‬‬
‫באחת ההפסקות נדרש געיה להעניש‬
‫ילד שעבר על אחד האיסורים‪ .‬בא ילד‬
‫אחר‪ ,‬יוסף אלוויה‪ ,‬הניח את ידו על‬
‫שכמו של געיה ואמר לו‪" :‬אל תעניש‬
‫אותו‪ ,‬זה חבר שלי"‪.‬‬
‫געיה נעלב מהעזתו של אלוויה‪ ,‬עלה‬
‫במדרגות בית הספר‪ ,‬נכנס ללשכתו‬
‫של שמעון אפנדי וסיפר לו על חוצפתו‬
‫של תלמיד זה‪ .‬היה נהוג כי עם צלצול‬
‫הפעמון בתום כל הפסקה מסתדרים‬
‫התלמידים בחצר בית הספר בשורות‬
‫וצועדים לכיתותיהם‪ .‬באותו יום ירד‬
‫שמעון אפנדי לחצר הרחבה כולו אומר‬
‫חשיבות‪ .‬הוא התהלך בין השורות לכאן‬
‫ולכאן כדי שהתלמידים יראו אותו‬
‫וייראו‪ .‬לבסוף רצה להעניש את יוסף‬
‫אלוויה‪ ,‬אך צעק בטעות‪" :‬מנשי לוי!"‬
‫יצא מנשי לוי מהשורה שלו כשהוא‬
‫רועד מפחד‪.‬‬
‫"מה עשית?"‪ ,‬שאל שמעון אפנדי‪.‬‬
‫"לא עשיתי דבר"‪ .‬ענה לוי‪.‬‬
‫טראך! הנחית שמעון אפנדי ללוי‬
‫‪36‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬האם היה האיש נגוע‬
‫בסדיזם? שמעתי מפיהן של סלימה‬
‫וויולט‪ ,‬שתי בנותיו של אחיו‪ ,‬יעקב‬
‫מועלם נסים‪ ,‬כי שמעון אפנדי‪ ,‬הדוד‬
‫שלהן‪ ,‬היה שותה יין ומכה במאיר‪,‬‬
‫אחיהן הצעיר‪ .‬‬
‫החומרה והקשיחות של שמעון אפנדי‬
‫בחינוך הייתה מקובלת באותה תקופה‬
‫אצל יהודי עיראק‪ ,‬האמונים על דברי‬
‫קהלת בן דוד‪" :‬חוסך שבטו‪ ,‬שונא בנו"‪.‬‬
‫בני הדור הקודם כשמסרו את בנם לידי‬
‫המלמד לחנכו היו אומרים לו‪" :‬טול את‬
‫הבשר‪ ,‬והותיר לנו את העצמות"‪.‬‬
‫שמעון אפנדי נהג להטיל קנס של‬
‫פייסה אחת (מטבע הודי שהיה בשימוש‬
‫בעיראק וערכו ‪ 10‬אגורות) על המאחרים‬
‫לבית הספר בשיעור והסכום שהצטבר‬
‫במשך שנת הלימודים נתן כפרס למי‬
‫שלא אחר בכל ימות השנה‪ .‬יום אחד‬
‫איחר תלמיד בשם כהן (שכחתי את‬
‫שמו הפרטי)‪ .‬שמעון אפנדי שאל אותו‪:‬‬
‫"למה אחרת?" כהן השיב‪" :‬אתה‬
‫יודע‪ ,‬אדוני‪ ,‬שהדרכים מלאות בוץ‬
‫אחרי הגשם‪ ,‬ואחרי כל צעד שצעדתי‬
‫קדימה חזרתי שני צעדים אחורה"‪.‬‬
‫"אם כן איך הגעת לבית הספר?" שאל‬
‫שמעון אפנדי‪.‬‬
‫"הלכתי הפוך"‪ .‬ענה כהן‪.‬‬
‫צחק שמעון אפנדי ופטר אותו מתשלום‬
‫הקנס‪.‬‬
‫היינו אז בכיתה ג'‪ ,‬שקראו לה "אזיל ג'"‬
‫(מצרפתית) כי עדיין לא ידעו להשתמש‬
‫בשם הערבי המתאים‪ .‬כילדים בני ‪12-‬‬
‫‪ 10‬היינו מוקסמים מגדולתו ומסמכותו‬
‫הבלתי מעורערת של המנהל הכול‬
‫יכול‪ ,‬השולט בטריטוריה שלו שלטון‬
‫ללא מצרים‪ .‬משקפיו הנוצצים‪,‬‬
‫המיוחדים במינם‪ ,‬העלימו מאתנו את‬
‫דבר עיוורונו בעין אחת‪ .‬איש אחר לא‬
‫הרכיב משקפיים כאלה‪ ,‬שנראו לנו‬
‫כדבר המעיד על ייחודו של שמעון‬
‫אפנדי‪ .‬בתום לב היינו שואלים‪ ,‬בינינו‬
‫לבין עצמנו‪ ,‬אם המנהל מטיל את מימיו‬
‫כאחד האדם‪ ,‬כי ראינו בו איש מורם‬
‫מעם‪ .‬כשהיה שמעון אפנדי שמח היה‬
‫טופח בכף ידו על כרסו ואומר‪" :‬שישו‪,‬‬
‫בני מעי‪ ,‬שישו!"‬
‫אחריתו של שמעון אפנדי מעציבה‬
‫את הלב‪ .‬התהילה שאפפה אותו במשך‬
‫תקופת עבודתו ארוכת השנים כמנהל‬
‫בית הספר שחמון‪ ,‬התרסקה בסוף ימיו‬
‫ללא רחם‪ .‬בעטיה של העלייה ההמונית‬
‫המבוהלת‪ ,‬נעזב לנפשו באוהל רעוע‬
‫ומעופש הנטוע על אדמת החול של‬
‫מעברת רמת השרון‪ .‬הוא היה חי לבדו‬
‫זקן ותשוש‪ ,‬שבע רוגז ומרירות‪ .‬מה‬
‫אכל‪ ,‬מה שתה? איש לא ידע‪ .‬חברי‪,‬‬
‫דוד חלוץ‪ ,‬שהתגורר באותה מעברה‪,‬‬
‫סיפר לי כי נראה שהאיש איבד את‬
‫שפיותו ולא פעם יצא מאוהלו ללא בגד‬
‫על גופו וילדי המעברה היו מציקים לו‪.‬‬
‫דוד חלוץ היה מגרש אותם ומחזיר את‬
‫שמעון אפנדי לאוהלו‪ .‬ילדי המעברה‬
‫לא ידעו מי האיש‪.‬‬
‫אפשר ולו ידעו את עברו לא היו מציקים‬
‫לו‪ .‬אני‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בכיתי כששמעתי‬
‫מפי דוד חלוץ על המהפך הקשה‬
‫שהתחולל בחייו של שמעון אפנדי‬
‫הגדול‪ .‬שמעון אפנדי עזב את העולם‬
‫בשיבה מבישה‪ .‬אכזר הוא הגורל הפוגע‬
‫במי שיבחר ומפילו בן‪-‬לילה מאגרא‬
‫רמא לבירא עמיקתא‪ ,‬ללא חמלה וללא‬
‫רחמים‪.‬‬
‫צאצאיו של שמעון אפנדי חיים היום‬
‫בישראל ומהם הגיעו למשרות רמות‪.‬‬
‫זכרונות‬
‫אבו ִחזְ ֵקאל ואבו ְמנַ ׁ ִשי‬
‫שמואל אביעזר‬
‫הוא הוציא את קופסת ה"תִיתִן" (הטבק)‬
‫מכיסו‪ ,‬פתח אותה‪ ,‬ונטל את הפנקסון‬
‫הקטן של נייר הסיגריות הדק והשברירי‪,‬‬
‫תלש פיסה אחת בעדינות‪ ,‬החזיר את‬
‫הפנקסון לקופסה‪ ,‬והניח את הנייר בין‬
‫הבוהן לאגודל בידו השמאלית‪ .‬בידו‬
‫הימנית‪ ,‬בין האגודל והבוהן‪ ,‬נטל קומץ‬
‫של "תִיתִן"‪ ,‬והחל מפזר אותו אט‪-‬אט‬
‫על נייר הסיגריות‪ ,‬במפלס שווה‪ .‬אחרי‬
‫שהחזיר לקופסה את התִיתִן המיותר‪,‬‬
‫גלגל את הנייר מסביב לתִיתִן עד‬
‫לפני כן הוא קרא לעוזר המלצר וביקשו‬
‫לתגבר את הגחלים שבכתר הנרגילה‬
‫בגחלים חדשים‪ ,‬כדי לחמם יותר את‬
‫העשן הנשאב לפיו‪.‬‬
‫"לא היה יותר קל לקנות קופסת גִ'גָאיִיר‬
‫(סיגריות) 'עָ'אזִי'‪ ,‬במקום כל 'הטקס'‬
‫הזה שלך?" פנה אבו חזקאל לאבו מנשי‪,‬‬
‫ספק ברצינות ספק בבדיחות–הדעת‪.‬‬
‫"אתה יודע שאני נהנה מזה‪ .‬אני גם‬
‫מעשן פחות‪ ,‬כי בעת הכנת הג'יגארה‬
‫איני מעשן"‪ ,‬הגיב אבו מנשי‪.‬‬
‫בית קפה בבגדאד‬
‫שהותיר שוליים דקים‪ ,‬הצמיד אותם‬
‫ללשונו והרטיב אותם ברירו‪ .‬אז הטה‬
‫את השוליים והדביק אותם על גוף‬
‫הנייר המלא בתִיתִן ויצר בכך "גִ'גָארָה"–‬
‫זַבָּאנָה – סיגריה תוצרת עצמית‪ .‬הוא‬
‫הניח את הסיגריה בין שפתיו והדליק‬
‫אותה‪ ,‬בהנאה מופגנת‪.‬‬
‫אבו חִזְקֵאל עקב אחר תהליך "היצירה"‬
‫הזה של חברו אבו מְנַשִי כשהוא שואף‪,‬‬
‫אף הוא בהנאה‪ ,‬מהנרגילה‪ .‬אך דקות‬
‫אבו חזקאל המשיך בשאיפת העשן‬
‫מהנרגילה‪ .‬הוא לא הופתע מתגובתו‬
‫של אבו מנשי‪ .‬הוא מכיר אותו שנים‬
‫רבות‪ ,‬והמפגש ביניהם לפני הצהריים‬
‫ב"קַחְוַות אִלְׁשָט" (בית‪-‬קפה הנהר) היה‬
‫חלק בלתי‪-‬נפרד מחיי היומיום שלהם‪.‬‬
‫"מה כתבו היום ב'גָ'רִידַת אִלְ ּבִילָאד'‬
‫(עיתון הארץ)?" שאל אבו חזקאל‪.‬‬
‫ישיבה בבית‪-‬קפה זה אפשרה ללקוחות‪,‬‬
‫בין היתר ההנאות‪ ,‬לעיין בעיתונים‬
‫יומיים‪" .‬אִלְ ּבִילָאד" נחשב לעיתון‬
‫חשוב המקורב לשלטונות‪ .‬לעתים‬
‫נמצאו בבית‪-‬הקפה גם העיתונים‪" :‬אִל‬
‫זַמָאן"‪ ,‬עיתון מתון ולא פרובוקטיבי‪,‬‬
‫ו"אִלְאיסְתִקְלָאל" – ביטאון הימין‬
‫הקיצוני‪ ,‬שהשלטונות סגרו אותו מדי‬
‫פעם בשל מאמרי הסתה‪.‬‬
‫"שמע‪ ,‬מאז חוק הויתור על הנתינות‪,‬‬
‫נושא ההתגרות הפומבית ביהודים ירד‬
‫מדרגה‪ .‬אם השלטונות רוצים שהיהודים‬
‫ילכו‪ ,‬מה יפרסמו העיתונים?" ענה אבו‬
‫מנשי‪.‬‬
‫"אבל 'אִלְאיסְתִקְלָאל' לא שותק‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"אז מה? זה חלק מהחיים‪ .‬אולי נותנים‬
‫לו לשחרר קיטור כדי להשקיט את‬
‫מתנגדיהם"‪ ,‬פירש אבו מנשי‪.‬‬
‫אבו חזקאל ישב במרפסת הארוכה‬
‫והצרה של "קהוות אלשט" והביט‬
‫בסירות "אִלְקִיפָה" העגולות השטות‬
‫בחדקל‪ .‬סוג זה של סירות התמעט‬
‫מאוד בתקופה האחרונה‪ .‬בחדקל‬
‫נראו יותר סירות "אל בָלָם" הארוכות‬
‫מסיעות אנשים מגדה לגדה וממקום‬
‫למקום על אותה גדה‪ .‬בסירות אלה יש‬
‫חותר אחד ומקומות ישיבה מרופדים‬
‫בכריות שטוחות לארבעה‪-‬חמישה‬
‫נוסעים‪ .‬במרחק‪-‬מה ניצב גשר הבטון‬
‫החדש‪ ,‬מזדקר בקשת גבוה‪-‬גבוה מעל‬
‫המים‪ ,‬שהחליף את גשר "מוֹד"‪ ,‬על‪-‬‬
‫שמו של גנרל מוֹד האנגלי משחרר‬
‫בגדאד מידי התורכים במלחמת העולם‬
‫הראשונה‪ .‬גשר מוד נבנה על גבי דוברות‬
‫שהתנדנדו מעומס תנועת העָרַ ּבָאנוֹת‬
‫(כרכרות)‪ ,‬הולכי הרגל והמכוניות‬
‫המעטות‪ .‬בימי החורף והאביב עלו‬
‫מי הנהר והמים היו חובטים בדפנות‬
‫הדוברות ברעש גדול‪ .‬אך בימי הקיץ‪,‬‬
‫‪37‬‬
‫זכרונות‬
‫ירד מִפלס החדקל והגשר נמתח משני‬
‫צדדיו ונטה מטה בהטיה חדה והקשה‬
‫על תנועת העוברים ושבים‪ .‬עם הקמת‬
‫הגשר החדש המתנשא מעל למים זרמה‬
‫התנועה בין שתי גדות החדקל‪ ,‬אִלְ ּ ַכרְך‬
‫ואִלְרִצָאפָה‪ ,‬במשך כל ימות השנה‪.‬‬
‫דוברות גדולות עמוסות סחורות נראו‬
‫עוברות מתחת לגשר והמראה הנשקף‬
‫מבית–הקפה‪ ,‬של תנועה רבה של כלי‬
‫שיט‪ ,‬נתן לאבו חזקאל הרגשה של‬
‫נוחות ורגיעה‪.‬‬
‫"מה אתה בוהה?" שאל אבו מנשי‪,‬‬
‫כשחש שאבו חזקאל מרחף בעולם‬
‫אחר‪.‬‬
‫"אני מנסה לצלם בזיכרוני את הנוף הזה‪.‬‬
‫ייתכן שלא נשוב לראותו לעולם"‪ ,‬ענה‬
‫אבו חזקאל‪ .‬הוא היה בין הראשונים‬
‫שנענה לחוק החדש וויתר על נתינותו‪.‬‬
‫"אתה מצטער על העזיבה?" שאל אבו‬
‫מנשי‪.‬‬
‫"אנו נתונים במצב של חוסר ברירה‪.‬‬
‫נעקרים מהאדמה בה צמחה הווייתנו‪.‬‬
‫שתינו ממימיו המתוקים של החדקל‬
‫ונעם לנו‪ .‬וכעת אנו יוצאים בחרדה‬
‫אל הלא נודע‪ ,‬ובלבנו תקווה שנמצא‬
‫שם מנוח"‪ ,‬ענה אבו חזקאל‪ ,‬כשהוא‬
‫מתחמק מהזכרת מדינת ישראל ‪.‬‬
‫אבו מנשי לא ענה‪ .‬הוא הרהר בדברי‬
‫חברו ותהה מה יעשה "שם"‪ .‬הוא סבר‬
‫שלאבו חזקאל ה"דִלָּאל" (שדכן) לא‬
‫תהיה פרנסה במקום החדש ומה יעשה?‬
‫הוא אמר לעצמו‪ :‬דיה לצרה בשעתה‪.‬‬
‫עדיין אין יודעים כיצד יוצאים מכאן‪.‬‬
‫הכול לוט בערפל‪.‬‬
‫"בדיבור שלנו מנסים תמיד לרמוז‬
‫כשהנושא הוא צנעת הפרט"‪ ,‬אמר אבו‬
‫מנשי‪" ,‬במיוחד בנושא היחסים בין גבר‬
‫ואישה"‪.‬‬
‫"אתה נוגע בנקודה רגישה מאוד‪ .‬נכון‬
‫מה שאתה אומר"‪ ,‬ענה אבו חזקאל‪.‬‬
‫"אספר לך משהו"‪ ,‬אמר אבו מנשי‬
‫כשעיניו בוהקות ועל פניו בת–שחוק‬
‫ערמומית‪ ".‬הייתי ילד בן תשע‪ ,‬ישבתי‬
‫בחדר האורחים ושמעתי את אמא‬
‫מרכלת עם חברתה‪ .‬לפתע הנמיכה אמי‬
‫את קולה‪ ,‬כדי שלא אשמוע‪ ,‬ולחשה‬
‫באוזני חברתה‪' :‬אִל סַלְלָה קַ ְבּל אִל‬
‫צַ'רְפָּאיָה' (העריסה לפני המיטה)‪.‬‬
‫יכולתי לקלוט ביטוי זה כי רציתי לדעת‬
‫מה הסוד אותו ממתיקה אמי לחברתה‬
‫כשדיברו על אישה אחרת‪ .‬לא ידעתי‬
‫מה מובנו של ביטוי זה‪ .‬עברו שנים‬
‫רבות עד שנודעה לי כוונת דבריה של‬
‫אמי‪ .‬כוונתה הייתה לומר שהאישה‬
‫אותה הזכירה הרתה לפני החתונה‪ .‬ברור‬
‫שעליה היה לדבר בזהירות כדי להימנע‬
‫משערורייה ומפגיעה בכבוד המשפחה"‪.‬‬
‫אבו חזקאל שאף שאיפה ארוכה‬
‫מהנרגילה כאות שרצונו לסיים את‬
‫"העישון" עם התקרב הזמן לשוב‬
‫לעסקי המסחר שלו כתָאגִ'ר‪ ,‬אולם‬
‫השיחה עם ידידו ריתקה אותו‪.‬‬
‫אבו מנשי הספיק בינתיים ללגום "צַ'אי‬
‫חָאמִיצְֹ" (תה חמוץ חלוט מלימון)‪,‬‬
‫האהוב עליו‪ .‬לעומתו העדיף אבו‬
‫חזקאל לשתות "צ'אי טוֹך" (תה חזק)‪,‬‬
‫הנמזג מה"סַמָאוויר" (המיחם)‪ ,‬שצבעו‬
‫כמעט שחור‪.‬‬
‫אבו חזקאל הושיט את ידו לאבו‬
‫מנשי כדי להיפרד‪ ,‬וזה הבחין בצלקת‬
‫"אּוחְ'תְ" (אחות) על זרועו‪ .‬לאבו מנשי‬
‫הייתה צלקת דומה ברגלו‪.‬‬
‫"בחייך‪ ,‬אבו חזקאל"‪ ,‬תהה אבו מנשי‪.‬‬
‫"האם חשבת פעם מדוע קוראים‬
‫לצלקת הארורה הזאת 'אּוחְ'תְ'?"‬
‫(צלקת זו נפוצה בין יהודי עיראק‪ .‬היא‬
‫נוצרת מעקיצת זבוב הים התיכון‪).‬‬
‫אבו חזקאל הופתע משאלתו הבלתי‬
‫צפויה של אבו מנשי‪ .‬הוא הביט ארוכות‬
‫בחברו‪ ,‬ניסה למצוא מענה אך לשווא‪.‬‬
‫"באמת שאלה טובה"‪ ,‬ענה לבסוף אבו‬
‫חזקאל‪" .‬לא חשבתי על זה מעולם‪.‬‬
‫אבל אם נחשוב בהיגיון‪ ,‬איזה שם יכלו‬
‫לתת לצלקת זו? ייתכן שבגלל שהיא‬
‫נמצאת על כל איש כמעט‪ ,‬כינו אותה‬
‫'אחות'‪ ,‬במעין ציניות‪ .‬האם יש לך‬
‫תשובה טובה יותר?"‬
‫"ישנן תופעות בחיי החברה שלנו‪ ,‬שאין‬
‫להן הסבר‪ ,‬כי אנו מקבלים אותן כמות‬
‫שהן‪ ,‬מבלי לחקרן‪ .‬אולי זה מעיד על‬
‫כניעה לגורל והתחמקות ממחשבה‬
‫מעמיקה והתלבטות‪ .‬אך זה אינו מדאיג‬
‫אותי‪ ,‬רק מפריע לי שבכל לילה עלי‬
‫לישון עם האחות!"‪.‬‬
‫"מבצע עזרא ונחמיה"‪ ,‬יהודים בבגדאד נרשמים לעליה‪ ,‬באדיבות שלמה הלל‬
‫‪38‬‬
‫זכרונות‬
‫עלייתי לישראל‬
‫צבי שמש‬
‫נולדתי בבגדאד ב–‪ 10‬במאי ‪.1932‬‬
‫בגיל ‪ 14‬השפיע עלי אחי הגדול אשר‬
‫להצטרף לתנועת החלוץ‪ .‬בתנועה‬
‫נפגשנו‪ ,‬למדנו‪ ,‬שחקנו‪ ,‬שרנו וחגגנו את‬
‫ארץ ישראל‪.‬‬
‫בערב שבת ה–‪ 20‬במאי ‪ ,1949‬ביום‬
‫הולדתי ה–‪ ,17‬בשעה ‪ 23.00‬צילצל‬
‫בדלתנו המדריך של הקבוצה שלי‬
‫בתנועה יחד עם אחת החברות והודיעו‬
‫לי‪ ,‬להורים שלי ולאחי אשר כי אחד‬
‫מחברי קבוצתי נתפס על ידי הבולשת‬
‫העיראקית‪ ,‬החל מוסר שמות של‬
‫חברים בתנועה ועלי להסתתר מיד‬
‫עד שהתנועה תעלה אותי לישראל‬
‫בתשלום של ‪ 70‬דינאר‪ .‬לא הייתה‬
‫למשפחתי ברירה אלא להסכים ומיד‬
‫הזריקה לי הבחורה זריקה ואמרו לי‬
‫שמרגע זה אסור לי לעזוב את הבית עד‬
‫שאשמע מהם‪.‬‬
‫לא היה לנו ‪ 70‬דינאר‪ .‬אבי היה חולה‪.‬‬
‫נאלצתי למכור את השעון והמצלמה‬
‫שלי והיה על המשפחה להשלים את‬
‫הסכום הנדרש‪.‬‬
‫בבוקר יום שבת ה–‪ 21‬במאי‪ ,‬הייתי‬
‫מתוח והסתובבתי בבית כמו בכלוב‪.‬‬
‫שכנעתי את אמי להתיר לי ללכת‬
‫לראות את האחיינית שלי זמירה בת‬
‫השנה‪ .‬עברתי את המרחק בין שני‬
‫הבתים בריצה והצלחתי לראות את‬
‫אחייניתי מבלי לומר לאחותי דבר על‬
‫נסיעתי‪ .‬על מנת להרגיע אותי הציע לי‬
‫אבי לראשונה בחיי לשחק איתו דומינו‪.‬‬
‫בשעה ‪ 14.00‬בערך הופיע המדריך‬
‫שלי בתנועה עם אדם נוסף והודיע לי‬
‫כי יוצאים לדרך‪ .‬יצאתי מהבית עם‬
‫הבגדים שעלי מבלי לקחת אתי דבר‪.‬‬
‫הועליתי על רכב‪ .‬הסתובבנו בבגדאד‬
‫ובאנו אל תחנת הרכבת בדרך לבצרה‪.‬‬
‫אסרו עלי לדבר עם איש‪.‬‬
‫הרכבת הייתה עמוסה עד אפס מקום‪.‬‬
‫למזלי הצלחתי למצוא מקום בתא‬
‫המזוודות‪ .‬עליתי לשם ושכבתי מקופל‪.‬‬
‫הרכבת עצרה וירדתי ממקום משכבי‬
‫כדי ללכת לשירותים‪ .‬גם קניתי צלוחית‬
‫לבנה מבדווים שהציעו את מרכולתם‬
‫מעבר לחלון הרכבת‪ ,‬וכשחזרתי מצאתי‬
‫את מקומי תפוס‪ .‬לשמחתי הצלחתי‬
‫לאתר מקום ישיבה ששימש אותי עד‬
‫הגיעי בבוקר לבצרה‪.‬‬
‫להיות שקטים ולא להרעיש‪ ,‬ובעיקר‬
‫לא למשוך תשומת לב‪ .‬בין המועמדים‬
‫לעליה הייתה גם בחורה שלמדתי ממנה‬
‫לקרוא בקפה‪.‬‬
‫שהיתי בבית משפחת כרמוש למעלה‬
‫משבועיים‪ .‬בתקופה זו באו והלכו‬
‫הרבה נערים‪ .‬בערב שבת בשעה ‪21.00‬‬
‫הודיעו לי ולעוד חמישה נערים על‬
‫עזיבתנו‪ .‬אני הייתי המבוגר בקבוצה‪.‬‬
‫אספו אותנו ברכב והסיעו אותנו למזח‪,‬‬
‫נתנו לי סכום כסף ואמרו לי לתת אותו‬
‫עולים מעיראק במחנה בית הקברות בטהראן‪1949 ,‬‬
‫(באדיבות שלמה הלל)‬
‫מיד עם ירידתי מהרכבת זוהיתי על–‬
‫ידי בחורה שסימנה לי ללכת אחריה‪.‬‬
‫הלכתי בעקבותיה עד שהגענו לבית‬
‫גדול של משפחת כרמוש‪ ,‬משפחה‬
‫יהודית‪ .‬אבי המשפחה היה חולה ונסע‬
‫בלוויית אשתו להתרפא בבית חולים‬
‫בבגדאד‪ .‬בבית היו‪ ,‬למיטב זכרוני‪ ,‬שני‬
‫בנים‪ ,‬ויקטור וסמי‪ ,‬ושתי בנות‪ ,‬דליה‬
‫ולילי‪ .‬יחד אתי התארחו בבית זה עוד‬
‫נערים ונערות מועמדים לעליה‪ .‬נדרשנו‬
‫למבריח בשם חסן עם הגיענו לעבדאן‪.‬‬
‫שאלתי כיצד אדע שהגענו לעבדאן‬
‫והתשובה הייתה‪ :‬אחרי חציית הנהר‬
‫בסירה‪ .‬גם הזהירו אותנו חזור והזהר‬
‫כי אסור לנו לתת שוחד לאיש‪ .‬חכינו‬
‫במזח עד שהגיעה סירת מנוע קטנה עם‬
‫המבריח חסן‪ ,‬הודענו לו שאת הכסף‬
‫יקבל בעבדאן‪.‬‬
‫עלינו על הסירה והתחלנו לחצות את‬
‫שט אל ערב‪ .‬בסירה לא היו אורות וחסן‬
‫‪39‬‬
‫זכרונות‬
‫ביקש מאתנו להתכופף‪ .‬כעבור זמן מה‬
‫הוא עצר את הסירה והסביר לנו מה‬
‫אנו רואים מסביב והיכן אנו נמצאים‪:‬‬
‫שם בצרה‪ ,‬כאן מחמרה (כורמשהר)‬
‫והאורות הקרובים של תחנת משטרת‬
‫הגבולות שלשוטריה הוא עמד לתת‬
‫שלמונים כדי שלא יתפסו אותנו‪ ,‬והיות‬
‫ושכח את ארנקו בבית עלינו לתת לו‬
‫מיד את התשלום עבור העברתנו את‬
‫הגבול‪ .‬רעדנו מפחד‪ ,‬וכשנסינו למחות‬
‫ולהתנגד הוא התניע את הסירה ושט‬
‫לכיוון תחנת המשטרה‪ .‬אז נאלצתי‬
‫למסור לידו את הכסף שהיה חבוי בתוך‬
‫הגרביים שלי‪.‬‬
‫המשכנו לשוט לכיוון החוף הפרסי‬
‫והגענו אליו אחרי חצות‪ .‬ירדנו והתחלנו‬
‫בהליכה לילית מפרכת‪ .‬חסן הלך בראש‬
‫ואנחנו אחריו‪ .‬היה חשוך והתקשינו‬
‫לראות‪ .‬שמענו נביחות כלבים‬
‫מפחידות‪ .‬הדרך הייתה חרושה עם‬
‫הרבה מהמורות‪ .‬המבוגרים שבקבוצה‬
‫עזרו לצעירים‪ .‬ההליכה נמשכה למעלה‬
‫משעתיים‪ .‬הגענו לחורבה עם ארבעה‬
‫קירות ללא גג ופתח אחד שנכנסנו‬
‫ממנו‪ .‬חסן תלה שמיכה על הפתח‬
‫והודיע לנו כי הוא הולך לישון ושנעיר‬
‫אותו בשעה ‪ . 04.00‬הוא התכרבל‬
‫באחת מפינות החורבה‪.‬‬
‫למרות שלא הייתה בינינו הכרות ארוכה‬
‫נקבצנו יחד כל חברי הקבוצה בפינה‬
‫הנגדית לחסן‪ .‬נצמדנו איש לרעהו‬
‫ונמנמנו עד לשעה היעודה בה הערנו‬
‫את חסן‪ .‬חסן קם והכין לנו תה שחור‬
‫ומר אך מעורר‪ .‬שוב התחלנו בצעדה‬
‫ארוכה‪ ,‬מעייפת‪ ,‬מפחידה ומסוכנת‪.‬‬
‫נעצרנו עם עלות השחר ונתבקשנו‬
‫להסתתר מאחורי תלולית אדמה‪ .‬היינו‬
‫קרובים לכביש וכעבור כחצי שעה הופיע‬
‫רכב דמוי טרנזיט‪ .‬עלינו עליו ונסענו‬
‫לכיוון הנהר‪ .‬כשראינו את הנהר שמחנו‬
‫וחשבנו שמסענו הסתיים‪ ,‬אך בעודנו‬
‫יורדים מהמכונית הופיע שוטר וביקש‬
‫‪40‬‬
‫תעודות‪ .‬נהג המכונית וחסן דיברו‬
‫איתו בפרסית ושכנעו אותו לעלות‬
‫על המכונית‪ .‬נסענו הלוך ושוב ברחוב‬
‫הראשי של מחמרה בשעה שחסן והנהג‪,‬‬
‫שדיבר ערבית‪ ,‬ניסו לשכנע אותנו לתת‬
‫‪ 50‬דינאר לשוטר כדי שיניח לנו‪ .‬אך‪,‬‬
‫נאמנים להנחיות שקיבלנו‪ ,‬עמדנו על‬
‫סירבנו לתת שוחד‪ .‬אז פנתה המכונית‬
‫הישר לתחנת המשטרה‪ .‬השעה הייתה‬
‫שמונה בבוקר‪ .‬השוטרים ערכו עלינו‬
‫חיפוש והכניסו אותנו לחדר חשוך‬
‫שהיה ריק מאדם‪ .‬מרוב עייפות וחוסר‬
‫שינה שכבנו על הרצפה ונרדמנו‪ .‬ביום‬
‫זה קיבלו הורי הודעה שהגעתי בשלום‬
‫לארץ‪.‬‬
‫העירו אותנו בצהריים והנה מגש גדול‬
‫מלא מאכלים יהודיים‪ :‬תבית (חמין)‪,‬‬
‫אורז אדום‪ ,‬פטרוזיליה‪ ,‬חמוצים ועוד‪.‬‬
‫התנפלנו על האוכל‪ .‬אחרי הצהריים‬
‫הובילו אותנו ברחובות העיר קשורים‬
‫באזיקים בידינו‪ ,‬מלווים בארבעה‬
‫שוטרים עם רובים מכודנים‪ .‬הגענו‬
‫לבית המשפט‪ ,‬שם נודע לנו שתנועת‬
‫החלוץ מטפלת בנו על–ידי שני‬
‫בחורים‪ ,‬האחד דוד והשני ציון‪ ,‬למיטב‬
‫זכרוני‪ .‬יעצו לנו לומר שאנו יתומים‬
‫היודעים לדבר ערבית בלבד ובאנו‬
‫לפרס כדי למצוא עבודה ולהתפרנס‪.‬‬
‫המשפט התחיל והתברר שהשופט יודע‬
‫רק פרסית‪ .‬מצאו יהודי היודע פרסית‬
‫ואנגלית ושני היודע אנגלית וערבית וכך‬
‫התנהל הדיון‪ :‬השופט דיבר בפרסית‪,‬‬
‫דבריו תורגמו לאנגלית שהועברו אלינו‬
‫בערבית‪ .‬לא היה חשוב מה אמרנו כי‬
‫השופט שמע את מה שהמתרגם מצא‬
‫לנכון לומר‪.‬‬
‫בסוף הדיון שוחררנו בערבות למעין‬
‫מעצר בבית הכנסת של העיר‪ .‬שם‬
‫שהינו ימים אחדים‪ .‬הקהילה היהודית‬
‫המקומית‪ ,‬דוד וחברו‪ ,‬דאגו לנו לאוכל‪,‬‬
‫לשתיה‪ ,‬לבגדים‪ ,‬לספרים ולכל מה‬
‫שביקשנו עד למשפט‪.‬‬
‫גזר הדין היה מאסר לתקופה של‬
‫שלושה חודשים לגדולים שבקבוצה‬
‫(אני ועוד שניים) בעוד שעל שלושת‬
‫החברים הצעירים לשהות בבית הכנסת‬
‫ובתום תקופת המאסר נגורש כולנו‬
‫חזרה לעיראק‪.‬‬
‫הגענו לבית הסוהר בשעות הערב‪ .‬זה‬
‫היה בית בסגנון הבתים של בגדאד‪.‬‬
‫גדול ורחב ידיים עם כשישה חדרים‬
‫ושתי חצרות‪ .‬הקומה התחתונה נתנה‬
‫לגברים והעליונה לנשים‪ .‬בקשתי‬
‫שיתנו לנו לשהות למעלה‪ ,‬אך סירבו‬
‫למרות שהייתה רק אסירה אחת‪ .‬ראינו‬
‫את האסירים שהיו שם ופחדנו‪ .‬אלה‬
‫היו אנשים בעלי גוף עם זקן וכתובות‬
‫קעקע‪ ,‬מלוכלכים וגסים‪ ,‬שנעצו בנו‬
‫מבטים מאיימים‪ .‬למזלנו מצאנו קבוצה‬
‫של כעשרה בחורים צעירים‪ ,‬לבושים‬
‫יפה‪ ,‬שהסכימו לקחת אותנו תחת‬
‫חסותם‪ .‬הם היו אסירים פוליטיים‬
‫ממפלגת טודה הקומוניסטית‪ .‬וכך‬
‫העברנו את הלילה‪ ,‬שהיה מאד מסוכן‬
‫לנו‪ ,‬כשאנו צמודים ומחוברים אחד‬
‫לשני וכל עשרת הבחורים שכבו‬
‫סביבנו‪ .‬דיברנו איתם אנגלית והיינו‬
‫מרוצים שמצאנו חברים לדבר אתם‪,‬‬
‫להחליף דעות וללמוד‪ .‬בלילה הרביעי‬
‫אחרי חצות‪ ,‬העיר אותנו אחד השומרים‬
‫ולקח אותנו למשרדו של מנהל הכלא‪.‬‬
‫שם ראיתי שניים מחברי התנועה‬
‫מוסרים למנהל הכלא חבילה גדולה של‬
‫תומנים (שטרות של כסף פרסי) ואחר‬
‫סופר אותם‪ .‬נתן סימן לאיש בבגדים‬
‫אזרחיים שעמד בצד‪ ,‬וזה העלה אותנו‬
‫לגג הכלא והראה לנו דרך למילוט‪ .‬ירדנו‬
‫לכביש וראינו חברי תנועה מחכים לנו‪.‬‬
‫לקחו אותנו לבית הכנסת‪.‬‬
‫נודע לנו שפרשת המשפט שלנו‬
‫התפרסמה בעיתונות ובדיוק באותו‬
‫זמן היה עבד אל–אילאה‪ ,‬העוצר של‬
‫עיראק‪ ,‬בביקור רשמי בטהראן ודרש‬
‫במפגיע משלטונות פרס להחזיר אותנו‬
‫זכרונות‬
‫מיד לבגדאד‪ .‬ביום השני להיותנו בבית‬
‫הסוהר ראיתי ליד משרדו של מנהל‬
‫הכלא שני שוטרים במדים עיראקים‬
‫וכובע נוצות‪.‬‬
‫בספרו "רוח קדים" מתאר שלמה‬
‫הלל את המאמצים הדיפלומטיים‬
‫המסובכים שנעשו בכל העולם על מנת‬
‫לשחרר אותנו‪ .‬הלל קרא לפרק זה "בצל‬
‫הגרדום"‪.‬‬
‫נשארנו בבית הכנסת מספר לילות‪,‬‬
‫ובערב שבת לקחו אותנו זוגות זוגות‪,‬‬
‫העבירנו אותנו את הנהר לעבדאן‪ ,‬שם‬
‫פיזרו אותנו בבתים של יהודים‪ .‬אותי‬
‫לקחו למשפחה של זוג צעיר ללא‬
‫ילדים הגרים בווילה יפה וקטנה עם‬
‫הרבה שטיחים ומקרר חשמלי‪ .‬הם‬
‫ידעו לדבר רק פרסית‪ .‬כך ישבתי בוהה‬
‫בקירות כל השבת‪ .‬הקשר היחיד בינינו‬
‫נוצר כשהזמינו אותי לאכול‪ .‬גם לא‬
‫שמעתי אותם מדברים בניהם‪ ,‬אולי‬
‫מתוך פחד‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר לקחו אותי ושמו‬
‫אותי ליד בית ארוך של שלוש קומות‬
‫ובו חדרים‪ .‬בכל חדר גרה משפחה‪ ,‬ללא‬
‫מים וללא שירותים‪ .‬לאורך הבית היו‬
‫ברזים במרחק של כמה מטרים האחד‬
‫מהשני‪ ,‬ופחונים ששימשו כשירותים‪.‬‬
‫נתבקשתי לשבת בשקט ליד עץ עד‬
‫שיבואו לקחת אותי כעבור כשעתיים‪.‬‬
‫הזבובים והיתושים הציקו לי והשעתיים‬
‫התארכו לשמונה שעות שבהלכן‬
‫פחדתי אפילו ללכת לשירותים שמה‬
‫יבואו לקחת אותי‪ .‬למזלי התעניינה בי‬
‫אישה נחמדה שבשלב מסויים הביאה‬
‫לי אוכל‪.‬‬
‫מעבדאן לקחו אותי לאהואז‪ .‬שוב‬
‫שוכנתי בבית כנסת‪ ,‬שם פגשתי את‬
‫חמשת חברי קבוצתי‪ ,‬שלצערי איני‬
‫זוכר את שמותיהם‪ .‬הכניסו אותנו‬
‫למרתף של בית הכנסת שהיה מלא‬
‫מי תהום (נזיז)‪ ,‬ובשעת תפילת מנחה‬
‫וערבית היה עלינו להיות בשקט מוחלט‬
‫ולא לזוז‪ .‬אחרי שלושה לילות הוסענו‬
‫בנפרד ברכבת לטהראן‪ .‬נאסר עלינו‬
‫לעבור לקרון אחר או לדבר עם זרים‪.‬‬
‫הגענו למחנה העולים בבית הקברות‬
‫בטהראן‪ .‬באותה עת היו במקום כעשרים‬
‫איש‪ .‬הטילו עלינו עבודות כמו תורנות‬
‫מטבח‪ ,‬ניקיון ושמירה בשער‪ .‬שם נודע‬
‫לי שהאחיין שלי‪ ,‬דוד שוחט‪ ,‬הגדול‬
‫ממני בשבע שנים‪ ,‬עזב את המחנה‬
‫שבוע לפני בואי בדרכו לישראל ונמצא‬
‫בקיבוץ קדמה‪.‬‬
‫במחנה בית הקברות הכרתי את ד"ר‬
‫פואד‪ ,‬איש בשנות העשרים לחייו‪ ,‬רופא‬
‫יהודי שנחשד בקשרים עם המפלגה‬
‫הקומוניסטית בבגדאד וברח בדרכו‬
‫לישראל‪ .‬הוא היה לי לחבר טוב‪ .‬הזמין‬
‫אותי‪ ,‬באישור מפקד המחנה‪ ,‬לסיור‬
‫בטהראן וקנה לי שעון וכלי גילוח‪.‬‬
‫ביום רביעי ה–‪ 20‬ביולי ‪ 1949‬לקחו‬
‫אותנו לשדה התעופה של טהראן‪,‬‬
‫הצמידו אותנו למשפחות והעלו אותנו‬
‫על מטוס שהביא אותנו לשדה התעופה‬
‫בלוד‪ .‬הגענו לישראל בשעות אחר‬
‫הצהריים‪ .‬קיבלנו תעודת עולה‪ ,‬פרוסת‬
‫לחם שחור עם ריבה ותה‪ .‬הודיעו לנו‬
‫כי יעבירו אותנו לבית העולים בפרדס‬
‫חנה‪.‬‬
‫מאסר והחרמת רכוש‬
‫אכרם (אברהם) זערור‬
‫במאי ‪ ,1948‬מיד עם ההכרזה על הקמת‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬הוקמו בתי דין צבאיים‬
‫נגד‪ ‬אזרחי עיראק היהודים‪.‬‬
‫מכל משפחה נעצרו הגברים והובאו‬
‫למשפט צבאי‪ ,‬רוב ההאשמות היו‬
‫דומות‪" :‬ציונות"‪.‬‬
‫הייתה זו רק שאלה של זמן‪ ,‬עד שיעצרו‬
‫את אבי יוסף זערור‪ ,‬הגבר המבוגר‬
‫היחיד במשפחה‪.‬‬
‫אבי היה עמיל מכס ולו שני שותפים‪:‬‬
‫ששון ננה ומתנה‪ .‬בשנת ‪ 1947‬הוצעה‬
‫לו עסקה של פינוי ציוד הצבאי ממחנות‬
‫הצבא הבריטי שבעיר בצרה (שעיבה)‬
‫שהמנוח שפיק עדס (השם יקום דמו)‬
‫רכש מהבריטים‪ .‬אבי מיקם את משרדו‬
‫לצורך עסקה זו במתחם של עדס‪ .‬הוא‬
‫ניהל ופקח על הפינוי‪.‬‬
‫בנוסף הוא ניהל את עסקיו האחרים‪,‬‬
‫שהצריכו ממנו לחצות יום יום את‬
‫"שאט אל ערב" אל "אבדאן" להעברת‬
‫סחורות‪.‬‬
‫השמועות על מצוד אחרי היהודים‬
‫פשטו בקהילה והגיע גם לאוזנינו‪.‬‬
‫סומנו בעיקר בעלי עסקים‪ .‬ידידים‬
‫טובים הציעו לאבי לנסוע ל"אבדאן"‬
‫ולא לשוב‪ .‬אך הוא סרב‪ ,‬הן משום שלא‬
‫ראה כל פסול בעסקיו והן משום שלא‬
‫רצה להפקיר את משפחתו‪.‬‬
‫אכרם זערור‬
‫‪41‬‬
‫זכרונות‬
‫ערב אחד מששב אבי מ"אבדאן" לבית‬
‫הוא הספיק להתקלח‪ ‬ולפתע נקשו‬
‫שוטרים ‪ ‬על דלת ביתנו וביקשו אותו‬
‫להלוות להם לזמן קצר‪ .‬השוטרים‬
‫השתמשו באמתלה זו כדי לא לעורר‬
‫בהלה אצל היהודים‪.‬‬
‫לאבי היה חבר ערבי‪ .‬הם היו חברים‬
‫בנפש‪ .‬הוא עבד בעיתון הלאומני‬
‫"אל‪-‬אסתיקלאל" והכיר את ההסתה‬
‫האנטי יהודית שנפוצה בעיראק‪ ,‬בעיקר‬
‫בעיתונות האנטי יהודית‪ .‬ימים אחדים‬
‫אחרי מעצרו נעצר הסוחר היהודי‬
‫המפורסם שפיק עדס והעיתונות מלאה‬
‫במאמרי שטנה נגדם ובדרישה להוציאם‬
‫להורג‪ .‬עיתונות זו קישרה בין מעשה‬
‫אבי ומעשיו של עדס‪ .‬חברו הערבי‬
‫של אבי ניסה בכל דרך להציל אותו‬
‫ולהמתיק את עונשו‪ .‬לצורך זה הציע לו‬
‫לשחד את חברי מערכת העיתון "אל–‬
‫אסתיקלאל" כדי שימתנו את הביקורת‬
‫נגדו ולשופט כדי להקל בעונשו‪ .‬הסכום‬
‫שביקש היה גדול מאוד‪ .‬לא היה בידינו‬
‫סכום זה אך כל בני המשפחה המורחבת‬
‫התגייסו לתמוך בנו‪.‬‬
‫ואכן עם תשלום השוחד התמתנו‬
‫מאמרי הביקורת של העיתון נגד אבי‪.‬‬
‫עברו ימים אחדים והוא הועמד למשפט‪.‬‬
‫אסרו עלינו להיות נוכחים באולם בית‬
‫המשפט‪ .‬לא היה כתב הגנה ולא היה‬
‫סנגור‪ .‬המשפט נמשך ‪ 10‬דקות בלבד‬
‫וגזר הדין נקבע לשלוש שנות מאסר‪.‬‬
‫לאחר מכן הוארך גזר דינו בעוד שנה‬
‫נוספת‪ .‬כמו כן הוחרם כל רכושו‪.‬‬
‫אבי הושלך לכלא ב"כות"‪ .‬בהשוואה‬
‫ליהודים אחרים שנשפטו באותן‬
‫האשמות‪ ,‬אין ספק שסכום הכסף‬
‫האיר את עיני השופט ועונשו של‬
‫אבי ‪" ‬הומתק" יחסית לאחרים‪ .‬גם‬
‫העובדה שנאמר לנו מיד‪ ,‬בשונה‬
‫ממשפחות אחרות‪ ,‬היכן הוא יהיה‬
‫כלוא‪ ,‬הוכיחה על היחס ה"מיוחד"‬
‫שקיבל‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫אולם לא רק הוא נענש על לא עוול‬
‫בכפו‪ ,‬אלא ‪ ‬גם אנו‪ ,‬ילדיו ואשתו‪.‬‬
‫מיד עם אישור גזר הדין הגיעו אנשי‬
‫ההוצאה לפועל וגרשו אותנו מביתנו‪.‬‬
‫אני מאד אהבתי את ביתנו‪ ,‬בו נולדתי‬
‫וחייתי עד שגורשנו‪ .‬זה היה בית פרטי‬
‫יוקרתי עם שני אגפים‪ :‬האחד למגורים‬
‫ובו חדרי שינה וסלון; והשני הכיל‬
‫מטבח‪ ,‬שירותים וחדר אוכל‪ .‬בנוסף‬
‫הייתה קומת גג‪ .‬הבית היה מרוהט בפאר‪.‬‬
‫אחד מסממני העושר היו שטיחים‬
‫פרסיים בעבודת יד וריהוט עתיק‪.‬‬
‫מצבנו הכלכלי היה מעל לממוצע‪.‬‬
‫ברשותנו הייתה מכונית פרטית ‪ ‬מסוג‬
‫"פורד" עם נהג ערבי צמוד‪ .‬בנוסף‬
‫עוקל חשבון הבנק של אבי ואת חלקו‬
‫בחברה לעמילות מכס (בחברה היו‬
‫מספר משאיות ששימשו אותה)‪ .‬בעת‬
‫תפיסת הבית עמדה אמי ובכתה‪ .‬היכן‬
‫תתגורר? מה עשינו שמגיע לנו העונש‬
‫להיות מגורשים מביתנו? אפילו דברים‬
‫אישיים קטנים לא הורשנו לקחת‪.‬‬
‫הורשינו לקחת רק את הבגדים שעל‬
‫גופינו‪ .‬הייתה לי מצלמה שאבי קנה לי‬
‫ליום הולדתי‪ ,‬בקשתי לקחת רק אותה‪.‬‬
‫איש ההוצאה לפועל אחז בצווארי‪,‬‬
‫בעט בי והשליך אותי החוצה‪.‬‬
‫סולקנו מביתנו‪ ,‬אמי וחמשת ילדיה‪,‬‬
‫כשאחותי הקטנה רק בת שנה‪ ,‬ולא‬
‫ידענו לאן פנינו מועדות ומה יעלה‬
‫בגורלנו‪.‬‬
‫גררנו עצמנו לבית דודתי מתקשים‬
‫להיפרד מביתנו ומכול חפצינו האישיים‪.‬‬
‫אמי הייתה מאוד מודאגת‪ .‬היה עליה‬
‫לדאוג לאבי שנאסר ואינה יודעת מה‬
‫יעלה בגורלו‪ ,‬ולילדיה הקטנים שנותרו‬
‫ללא קורת גג‪ .‬כעבור כמה ימים בבית‬
‫דודתי שכרנו בית‪ .‬כל בני המשפחה‬
‫תמכו בנו‪.‬‬
‫הידיעות בעיתונות כאילו אבי היה‬
‫קשור לפעילותו של עדס‪ ,‬שנידון‬
‫לתלייה מול ביתו ומול בני משפחתו‪,‬‬
‫גרמו לכך שהשכנים שלנו רגמו את‬
‫ביתנו באבנים‪ .‬הסתגרנו במשך שלושה‬
‫ימים בבית ולא ידענו מה יהיה גורלנו‪.‬‬
‫לבסוף נרגעו הרוחות ודודי הגיע והודיע‬
‫לנו שאנו יכולים לצאת מהבית‪.‬‬
‫ביקשתי לשוב לבית הספר בו למדתי‬
‫למרות שהאווירה הייתה עוינת לנו‪ .‬אך‬
‫גורשנו מיד כשהגעתי עם אחי לבית‬
‫הספר‪.‬‬
‫ישבנו בבית באפס מעשה מחכים‬
‫לראות מה ילד יום‪ .‬אמי נאלצה לנסוע‬
‫פעם בחודש לבגדאד לבקר את אבי‪.‬‬
‫באותו יום פזרו אותנו אצל הדודים‬
‫אשר דאגו למלבושינו ולמזוננו‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1949‬אחרי שנה ללא עבודה‬
‫ולימודים‪ ,‬חששה אמי שבאווירה עוינת‬
‫זו ובשל הגיעי לגיל בגרות‪ ,‬גם אני‬
‫אתפס בתואנה כלשהי ואושלך לכלא‪,‬‬
‫והיא יעצה לי לברוח מעיראק‪.‬‬
‫לעתים אני שומע דברי בקורת על‬
‫תנועת החלוץ המחתרתית שפעלה‬
‫להבריח אותנו‪ ,‬ואני שואל את עצמי‬
‫מה היינו עושים אלמלא עזרתם‪ .‬פנינו‬
‫לאיש התנועה וביקשנו מבריח אמין‬
‫שיוכל להוציא אותי מעיראק‪ .‬תוך זמן‬
‫קצר נמצא המבריח המתאים‪ .‬הברחת‬
‫יהודים היה עיסוק פורח באותם ימים‬
‫אצל העיראקים‪ ,‬שגבה מהם את מיטב‬
‫כספם‪.‬‬
‫שובצתי בקבוצת בורחים‪ .‬אסור היה לי‬
‫לקחת שום חפץ מזהה‪.‬ידעתי כי פנינו‬
‫מועדות למדינת ישראל אך לא ידעתי‬
‫הרבה עליה כי לא הייתי בתנועה‪.‬‬
‫הגעתי למקום המפגש‪ ,‬ישבתי שם‬
‫כשלוש שעות עד שהגיעה מכונית קטנה‪.‬‬
‫נסענו מאזור בצרה ל"עשאר"‪ .‬אך עם‬
‫הגיענו לשם‪ ,‬הודיע המבריח שעלינו‬
‫לשוב על עקבותינו‪ ,‬כיוון שהמקום‬
‫שורץ שוטרים ואנו עלולים להיתפס‪.‬‬
‫חזרנו על עקבותינו‪ ,‬האוטובוס הוריד‬
‫בהדרגה את הנוסעים‪ .‬בתחנה הסופית‬
‫נותרנו אני ועוד שני בחורים‪ .‬ירדנו‬
‫זכרונות‬
‫מהמכונית‪ ‬והתחלנו ללכת‪ ,‬כאשר‬
‫לפתע שמענו צעקות מיושבי בית‬
‫הקפה‪ :‬אלו יהודים בורחים‪ .‬צעירים‬
‫מוסלמים ניתרו ממקומם והחלו לרדוף‬
‫אחרינו‪ .‬בין הרודפים היה הנהג הערבי‬
‫שלנו לשעבר‪.‬‬
‫תפסו אותנו והצעירים החלו להכות בנו‪.‬‬
‫חשבתי באותו רגע על אמי המסכנה‪.‬‬
‫מה יעלה בגורלה אם גם אני אושלך‬
‫לכלא‪ .‬אזרתי אומץ וברגע מסוים‪,‬‬
‫מצאתי פרצה בין הקהל והתחלתי‬
‫לברוח‪ .‬הטעיתי את הרודפים אחרי‬
‫ועברתי מסמטה לסמטה‪ .‬רצתי כשני‬
‫ק"מ בלי לעצור עד שהצלחתי לחמוק‬
‫מהם והתגנבתי הביתה‪.‬‬
‫בעת הבריחה נחבלתי ברגלי‪ .‬השליח‬
‫הגיע לביתי לשאול לשלומי והזמין‬
‫חובש לטפל בפצעי‪ .‬החביאו אותי‬
‫אצל דודתי בחדר מלא ‪ ‬צמר גפן‬
‫במשך שלושה ימים‪ .‬השליח בא ושאל‬
‫אם אני עדיין רוצה לברוח‪ .‬השבתי‬
‫לו בחיוב וללא היסוס כי קצתי בחיי‬
‫הפחד והאימה‪ .‬שוב נכללתי בקבוצת‬
‫מעפילים אך הפעם עם מבריח הראוי‬
‫לכל שבח‪.‬‬
‫חצינו את הגבול ממרגיל לאיראן דרך‬
‫גשר המשמש כנקודת ביקורת‪ .‬אך‬
‫השוטרים שהיו מוצבים בה שוחדו‬
‫על–ידי המבריחים‪.‬‬
‫כשנכנסנו עמוק לתוך השטח‪ ,‬ירדנו‬
‫מהרחוב והמתנו לילה בשדה‪.‬‬
‫עם אור הבוקר התחלנו לנוע לכיוון‬
‫שטח פרס המרוחק כ–‪ 500‬מטר‬
‫מהנקודה בה היינו‪ .‬לפתע הופיעו‬
‫בדואים מקומיים שהציעו את עזרתם‬
‫בכך שישאו את מזוודותינו למקום‬
‫מחבוא בכפר ובעת החשכה יוכלו‬
‫להעבירנו בבטחה‪ .‬זו הייתה אמתלא‬
‫לשדוד אותנו‪ .‬המבריחים חשדו‬
‫בכוונותיהם הלא כשרות‪ ‬של הבדוים‬
‫והציעו להם רק מזוודה אחת‪ .‬וכאשר‬
‫יוסף זערור‬
‫הבדוים התרחקו עם המזוודה כ ‪100‬‬
‫מטר מאתנו‪ ,‬פתחו אותה והחלו לפזר‬
‫את תכולתה בתוך העשבים והקוצים‬
‫בשדה‪ .‬פעולה זו הניעה את המבריחים‬
‫לפתוח במרדף אחריהם‪ ,‬לקחת מהם‬
‫את המזוודה ולהורות ‪ ‬להם לאסוף את‬
‫תכולת המזוודה שפוזרה‪.‬‬
‫אחרי שהבדוים מלאו את דרישות‬
‫המבריחים הם ביקשו תמורה מהמבריח‬
‫וזה נענה לבקשתם ונתן להם סכום‬
‫כסף במטבע פרסי‪.‬‬
‫חמדנותם של הבדוים לא באה על‬
‫סיפוקה וניסו לשלוח ידם לכיסו של‬
‫המבריח ולשדוד אותו‪.‬‬
‫המבריח חטף את המקל עם כדור‬
‫מתכת בראשו שהיה ביד הבדוי‪ ,‬הכה‬
‫את הבדוי בברכו והפילו על הארץ‪.‬‬
‫כשחבריו של הבדוי ראו את פציעתו‬
‫פתחו במנוסה והשאירו את הבדוי‬
‫הפצוע לבד בשטח‪ ,‬דבר שאפשר‬
‫למבריח לרוקן את כיסו של הבדואי‬
‫ולקחת חזרה את אשר נתן לו קודם‬
‫לכן‪.‬‬
‫לאחר מכן אמרו המבריחים‪" :‬מרגע זה‬
‫ולאורך כל הדרך עד שנגיע לטהראן‬
‫יהיו ההוצאות השוטפות מהכסף‬
‫שלקחנו מהבדוים‪.‬‬
‫כעבור שלושה ימים ‪ ‬הגענו לטהראן‬
‫ושם שיכנו אותנו המבריחים בבית‬
‫מלון‪ .‬הם קיימו את הבטחתם והלילה‬
‫הראשון היה על חשבונם‪.‬‬
‫למחרת בבוקר הגיעו המבריחים‬
‫למלון כדי לקבל מאתנו את הסיסמה‬
‫שנקבעה על‪-‬ידי כל אחד מאתנו‬
‫בינו לבין משפחתו‪(.‬שיטה זו אפשרה‬
‫להורים לוודא שאכן המבריח מילא את‬
‫משימתו והביא אותנו ליעדנו)‪.‬‬
‫עברנו את המסע בהצלחה‪ ,‬אבל בסופו‬
‫התרחש אירוע קטן שעמד לסקל את‬
‫הבריחה‪ .‬אחד מחברי הקבוצה השתכר‬
‫והחל לנבל את פיו כלפי המבריח וסירב‬
‫למסור לו את הסיסמה‪ .‬למרבה המזל‪,‬‬
‫המבריח לא ‪ ‬התרגש מכך‪ .‬הוא לקח‬
‫את הבחור והכניס את ראשו למקלחת‬
‫קרה‪ .‬כעבור כמה דקות התאושש‬
‫חברנו‪ ‬משיכרונו ומסר למבריח את‬
‫הסיסמה וכך יכול היה המבריח לסיים‬
‫את המבצע המוצלח‪.‬‬
‫כשהגענו ל"אבדאן" בפרס‪ ,‬התחזינו‬
‫לעולי רגל שיעים לעיר הקדושה‬
‫"קום"‪ .‬נכנסנו למקום והתפללנו יחד‬
‫עם כל האחרים‪ .‬משם הייתה הבריחה‬
‫פחות מסוכנת ויותר קלה עד שהגענו‬
‫למחוז חפצנו‪ :‬ארץ ישראל‪.‬‬
‫כעבור כמה חודשים הבריחה אמי את‬
‫אחי משה ואת שתי אחיותיי חביבה‬
‫ומרים‪ ,‬שהגיעו בשלום לישראל‪.‬‬
‫אמי‪ ,‬סבתי תופחה ואחותי הקטנה‬
‫עדנה‪ ,‬נותרו בעיראק בכדי להמשיך‬
‫ולבקר את אבי עד שישוחרר‪ .‬אולם‬
‫השלטונות החליטו אחרת‪ .‬עם סיום‬
‫העלייה הליגאלית‪ ,‬קבלו אמי‪ ,‬סבתי‬
‫ואחותי צו גירוש מעיראק‪ .‬אבי נותר‬
‫לבד בכלא‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1952‬שוחרר אבי מהכלא וגורש‬
‫לקפריסין ומשם הגיע לישראל‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫זכרונות‬
‫מחג השבועות תש"א לגאולה בישראל‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫חיינו נעים בין פסח לשבועות‪ .‬פסח‬
‫של עלייה לארץ ושבועות של אותו‬
‫"פרהוד" נורא וקשה‪ .‬עלינו לארץ בפסח‬
‫תש"י וידענו כל הזמן שסיפור העלייה‬
‫היה קשור בסיפור הקרבה מיוחד‪ .‬אבא‬
‫היה פעיל ציוני ונעצר על ידי המשטרה‬
‫העיראקית‪ .‬המשפחה שיחדה את‬
‫שוטרי בית המעצר‪ ,‬אבא שוחרר לזמן‬
‫מה והמשפחה חצתה את הגבול לפרס‪,‬‬
‫ומשם עלתה לישראל‪.‬‬
‫משהו מן ההיסטוריה בבגדאד לא‬
‫עזב אותנו לעולם‪ .‬במשך שנים גדלנו‬
‫כ"ילדי עצמאות"‪ :‬השמות הרצל‬
‫ובלפור‪ ,‬שנת הלידה תש"ח‪ ,‬הפעילות‬
‫של האב במחתרת הציונית בעיראק‬
‫– כל אלה חיזקו בנו את התחושה‬
‫שנולדנו עם הציונות עם מדינת ישראל‬
‫המתחדשת‪.‬‬
‫רק בשנת ‪ ,1977‬בהיותנו בני ‪ , 29‬יצאה‬
‫לאור סדרת ספרים של המחנך אברהם‬
‫תוינה שתיעד בשישה כרכים את קורות‬
‫יהודי בבל‪ .‬בין השאר הוא הקדיש‬
‫את כרך ו'‪ ,‬שיצא לאור באותה שנה‬
‫(‪ ,)1977‬לתאר את הפרעות (הפוגרום)‬
‫ביהודי בגדאד בשנת ‪ 1941‬שנקראו‬
‫"אל‪-‬פרהוד"‪ .‬מקריאת הדברים גילינו‬
‫בתדהמה סוד שהוסתר בתוך המשפחה‪:‬‬
‫שני האחים הבכורים של אמנו‪ ,‬נורי‬
‫ואברהם חבשה הי"ד‪ ,‬נרצחו בפרעות‬
‫האימים האלה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1941‬עלה לשלטון משטר נאצי‬
‫בעיראק‪ .‬ראשיד עאלי אל כילאני‪,‬‬
‫המקורב למשטר הנאצי בגרמניה‪ ,‬ביצע‬
‫הפיכה צבאית והדיח את בית המלוכה‪.‬‬
‫בחג השבועות תש"א‪ ,‬בתחילת שנות‬
‫העשרים לחייהם‪ ,‬הלכו שני האחים‬
‫של אמנו סעידה‪ ,‬נורי ואברהם חבשה‬
‫הי"ד‪ ,‬לבקר את הסבא שלהם‪ ,‬חכם‬
‫ציון חבשה זצ"ל‪ .‬המון מוסת וצמא דם‬
‫כילה באותו יום חמתו במאות יהודים‪.‬‬
‫הטבח היה נורא‪ .‬נורי ואברהם נפגעו‬
‫קשות‪ .‬עד יהודי‪ ,‬אליהו חייאק‪ ,‬ראה‬
‫אותם מתבוססים בדמם‪.‬‬
‫כשהגיעה הבשורה המרה‬
‫לסבא יצחק ולסבתא‬
‫תופחה‪ ,‬היה הכאב קשה‬
‫מאד והאבל כבד מאד‪.‬‬
‫סבא שלנו‪ ,‬יצחק חבשה‬
‫זצ"ל‪ ,‬נותר שבע שנים‬
‫המום וכואב‪ ,‬על סף אובדן‬
‫אמונה‪ .‬כאשר נולדו לבתו‬
‫סעידה שני תאומים באו‬
‫אליו החכמים ואמרו לו‪:‬‬
‫"חכם יצחק‪ ,‬תם שבוע‬
‫האבל‪ ,‬שבע שנים‪ .‬קיבלת‬
‫שניים תמורת שניים‪ .‬זה‬
‫הפיצוי משמים"‪ .‬וכך שב‬
‫סבא לאמונתו‪.‬‬
‫אחרי השנים הקשות‬
‫יצחק חבשה עם נורי ואברהם והבת ויולט‬
‫‪44‬‬
‫במעברה הגענו לירושלים‪ ,‬והחיים‬
‫בשכונת בתי סיידוף במחנה יהודה היו‬
‫חיים בממלכה קסומה‪ .‬זה היה עולם‬
‫תמים יותר‪ .‬ילדי כיתה אלף בבית‬
‫הספר "אליאנס" וילדי השכונה ב"בתי‬
‫סיידוף" מלווים אותנו לאורך השנים‪,‬‬
‫והזיכרונות מאותה תקופה אינם רק‬
‫סיפור אישי‪ ,‬אלא סיפור של תקופה‬
‫שלמה‪ ,‬של דור עטוף בהילה מיוחדת‪.‬‬
‫זו הייתה מדינה שעדיין קלטה עלייה‬
‫והחיים בשכונות לא היו קלים‪ .‬אבל‬
‫כולם זוכרים את התקופה הזו כתקופה‬
‫מלאה עם תוכן ומשמעות‪ .‬החיים בתוך‬
‫שכונה היו חיים עשירים‪ .‬זו הייתה‬
‫קהילה שלמה ומלוכדת‪ ,‬וחיי השיתוף‬
‫והשותפות היו אבן התשתית של‬
‫החיים‪ .‬בשכונה גרו משפחות מקהילות‬
‫המזרח ומספרד‪ .‬ההורים‪ ,‬סעידה ועזרא‪,‬‬
‫הביאו עימם את המורשת התרבותית‬
‫של יהודי בבל‪ .‬סיפורי ה"בן איש חי"‪,‬‬
‫ניגונים ופיוטים ושירי בקשות‪.‬‬
‫כשאמא יצאה ל"סידורים בשוק" היא‬
‫קראה לאחת השכנות רוזה והייתה‬
‫אומרת‪" :‬ויזינא רוזה" (השכנה רוזה)‬
‫אני יוצאת לקנות לחם וירקות בשוק‪,‬‬
‫תשמרי לי בבקשה על הילדים"‪ .‬והיא‬
‫עשתה זאת ברוב המקרים בערבית‬
‫עסיסית‪" :‬דִירִי ּבָאלִיק עַל אוולַד"‪,‬‬
‫שימי לב לילדים‪.‬‬
‫כן‪ ,‬תמימות של עולם ישן!!‬
‫הילדים בבית הספר ובשכונה היו‬
‫גיבורים לרגע‪ ,‬וברבות הימים הפכנו‬
‫אותם לגיבורי סיפורים שכתבנו‪ .‬אהבנו‬
‫לקרוא‪ ,‬אהבנו לכתוב‪ .‬כל כך קינאנו‬
‫בקבוצת חסמב"ה‪ ,‬שהקימונו לנו קבוצה‬
‫עם שם דומה‪ :‬נש"ר – נערים שומרי רז‪.‬‬
‫את קבוצת נש"ר הקמנו בבתי סיידוף‬
‫והקמנו אותה מחדש בשכונתנו החדשה‬
‫זכרונות‬
‫ברחוב בית שערים‪ .‬סיפורי הקבוצה‪,‬‬
‫שתיעדנו כל הזמן‪ ,‬הפכו להיסטוריה‬
‫בזעיר אנפין‪ ,‬תיעוד של משימות‬
‫"חשאיות"‪.‬‬
‫כשהיינו בני שלוש עשרה פרסמנו את‬
‫הסיפור שלנו "קבוצת נש"ר לוכדת‬
‫מרגלים" והוא זכה למקום בולט ב"דבר‬
‫לילדים"‪ ,‬בעריכתו של אוריאל אופק‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‪ ,‬כמובן הכול מלא "אקשן"‪,‬‬
‫ויש תוצאות בשטח‪ :‬המרגל אכן הגיע‪,‬‬
‫וקבוצת נש"ר לכדה אותו‪ ...‬מה שלא‬
‫קרה במציאות‪ ,‬השלמנו בדמיון שלנו‪.‬‬
‫היינו הולכים למועדון הנוער "תקוותנו"‬
‫ויחד הופענו עם תחפושות של אנשי‬
‫חלל בעדלאידע הירושלמית‪ ,‬בתצלום‬
‫המצורף רואים את הצעדה עוברת ליד‬
‫בתי סיידוף‪ ,‬השכונה שלנו והמרפסות‬
‫עמוסות תושבי השכונה‪.‬‬
‫מכונת הדפוס עובדת‬
‫כמה מלים על הדרך שבה בערה בנו אש‬
‫היצירה‪ ,‬וכיצד התחלנו לכתוב‪ :‬סמוך‬
‫לשכונתנו‪ ,‬במקום שבו עומד היום‬
‫שוק אגריפס החדש ("שוקניון")‪ ,‬עמד‬
‫בית דפוס קטן‪ .‬מדי בוקר היינו עוברים‬
‫במקום בדרכנו לבית הספר ומביטים‬
‫בפועלי הדפוס בקנאה‪ .‬חשבנו אז‬
‫בתמימות של ילדים‪ ,‬שפועלי הדפוס‬
‫הם הסופרים והמשוררים‪ ,‬והם פשוט‬
‫עומדים ליד המכונות‪ ,‬מושכים בידית‬
‫אברהם חבשה‬
‫סעידה ועזרא בבגדאד ערב העלייה‬
‫("מנואלה") ומתוך המכונה האדירה‬
‫נפלטות יריעות נייר מודפסות‪ .‬אתם‬
‫יכולים לשער לעצמכם‪ ,‬כמה קינאנו‬
‫בהם‪ ,‬בפועלי הדפוס המפויחים‪ :‬הם‬
‫עמדו בבגדים כהים‪ ,‬ידיהם נראות‬
‫מבריקות משמן מכונות‪ ,‬עיניהם נישאו‬
‫אל היריעות המודפסות של יצירות‬
‫שזה עתה כתבו (כך האמנו!)‪ .‬משק‬
‫הגלילים והיריעות היה כמו קונצרט‪...‬‬
‫התפללנו אז שיום יבוא וגם אנו נוכל‬
‫לעבוד בדפוס‪ ,‬ולראות את יצירותינו‬
‫נפלטות מיד מן המכונה‪ .‬וכך מדי‬
‫יום באנו לדפוס‪ ,‬מתרגשים למראה‬
‫היריעות המתנגנות‪ ...‬משקשקות‪...‬‬
‫נפלטות בחבטה אדירה‪ ...‬והם לא הבינו‬
‫מה מעשינו שם‪.‬‬
‫הכול נראה מרהיב ומלהיב ומלא‬
‫קדושה‪ .‬יום אחד שאלו אותנו פועלי‬
‫הדפוס‪" :‬תגידו‪ ,‬מה אתם עושים כאן כל‬
‫הזמן? מה אתם רוצים?" בבושה אמרנו‪:‬‬
‫"אנחנו רוצים להיות סופרים כאן בדפוס‬
‫כשנגדל"‪ .‬הפועלים צחקו ואמרו‪" :‬טוב‪,‬‬
‫נשמור לכם מקום כאן‪ .‬ובינתיים עד‬
‫אז‪ ,‬הנה לכם מטריצות מן הדפוס"‪.‬‬
‫והם נתנו לנו מַטריצות של דפוס ּבֶלט‪.‬‬
‫כך הדפיסו באותם ימים והיום קשה‬
‫למצוא גלופות כאלה בעידן המחשב‪.‬‬
‫כה גאים היינו במַטריצות שקיבלנו‪ ,‬וגם‬
‫למדנו מהם עיקרון חשוב‪ .‬כל האותיות‬
‫במַטריצות היו הפוכות! א' הפוכה‪ ,‬ב'‬
‫הפוכה וכו'‪ .‬אחרי מספר ימים‪ ,‬עלה‬
‫בראשנו רעיון גאוני‪ :‬לִבנות מכונת דפוס‬
‫פרטית משלנו‪ .‬הכיצד? קנינו עשרים‬
‫ושבעה מחָקים‪ ,‬וגילפנו מהם את כל‬
‫אותיות האלפבית‪ .‬בעזרתן ובעזרת‬
‫כרית חותמות הטבולה בדיו שחורה‬
‫הדפסנו עיתון שכונתי‪ .‬פשוט הדפסנו‬
‫את העיתון אות אות ‪ ,‬וכל עותק מחדש‬
‫הודפס אות אחר אות‪ .‬שערו בנפשכם‬
‫כמה עמל צריך להדפיס עיתון שכונתי‪,‬‬
‫כלומר להדפיס כל עותק בנפרד! הייתה‬
‫זו עבודה מפרֶכת וקשה‪ ,‬אך משתלמת‬
‫בהחלט‪ .‬כל עיתון שיצא תחת ידינו‪,‬‬
‫נמכר במחיר של שילינג אחד‪ .‬ילדי‬
‫השכונה רכשו אותו‪ ,‬וכולם היו סקרנים‬
‫לדעת מנין לנו מכונת הדפוס‪ .‬לא יכולנו‬
‫נורי חבשה‬
‫‪45‬‬
‫זכרונות‬
‫ׁשֶעָמַד ּ ֻכ ּלוֹ ּת ִּמָהוֹן‬
‫ּבוֹהֶה ּב ַּמָׁשִיחַ ׁשֶ ּלוֹ‬
‫ׁשִֶּנגְלָה ּ ְכאַחַד הָאָדָם‬
‫עלילות הקולנוע‬
‫תמונת העשור ‪ -‬האחים חקק‪1958 ,‬‬
‫לעמוד בלחץ וסיפרנו שיש לנו מכונה‬
‫שקיבלנו מהדוד באמריקה‪ .‬הלחץ גבר‪,‬‬
‫והחבר'ה רצו לראות את המכונה‪ .‬ואז‬
‫אמרנו‪" :‬חברֶ'ה‪ ,‬את המכונה אי אפשר‬
‫לראות‪ ,‬אבל אפשר לשמוע אותה"‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬על פי בקשתנו‪ ,‬התאספו כל ילדי‬
‫השכונה ועמדו מעבר לחלון הבית שלנו‪.‬‬
‫כמו חלונות בבתים רבים בירושלים‪ ,‬כן‬
‫גם חלון ביתנו התברך באדן רחב שם‬
‫עמד הרצל‪ .‬לעומת זה‪ ,‬בלפור עמד‬
‫בתוך הבית‪ ,‬הכה בחוזקה במזלג על‬
‫סיר‪ ,‬פעם אחר פעם‪ ,‬והרצל קרא מעבר‬
‫לחלון‪" :‬מכונת דפוס עובדת! מכונת‬
‫דפוס עובדת! מכונת דפוס עובדת!"‬
‫החלום על דמויות אגדיות הדליק את‬
‫הנפשות‪ .‬סבא מוראד היה חולם על‬
‫דוד בן גוריון ומספר לנו שנגלה משיח‬
‫בן דוד‪ .‬השם דוד התאים לתפיסה‬
‫המשיחית של סבא‪ .‬יום אחד הגיע דוד‬
‫בן גוריון‪ ,‬ראש הממשלה‪ ,‬לבוש במדי‬
‫חאקי‪ ,‬עמד על כמה ארגזים בשוק‪,‬‬
‫ונשא נאום בחירות‪ .‬סבא נראה נדהם‬
‫ובלפור כתב על כך שיר‪ ,‬הנה קטע‪:‬‬
‫לְצִדֵּי קָרַח ְּתוֹ רַעמָה ּ ְפרָאִית‬
‫וְעַל מִכְנָסָיו חגוֹרַת חָקִי‬
‫מִן ה ּ ַַקנְטִינָה ה ַּצְבָאִית‪.‬‬
‫וְחָרַדְנּו לְסַ ּבָא‬
‫‪46‬‬
‫המציאות בארץ הייתה קשה‪ ,‬אבל‬
‫כילדים ניסנו להמריא לספירות אחרות‪.‬‬
‫ניסינו גם לייצר אגדות וליצור קולנוע‬
‫משלנו‪ :‬בילדותנו היינו לא רק סופרים‬
‫ועיתונאים‪ ,‬היינו גם קולנוענים‪ .‬מגיל‬
‫צעיר ייצרנו סרטי קולנוע‪ .‬מובן‪ ,‬שאין‬
‫מדובר בסרט קולנוע אמיתי שרואים‬
‫על מסך‪ .‬זה היה קולנוע שיוצר בבוטיק‬
‫לנעליים‪ :‬פשוט‪ ,‬לקחנו קופסת נעליים‪,‬‬
‫ניקבנו פתח במכסה הקופסה‪ ,‬השחלנו‬
‫שני גלילי עץ בקופסה‪ ,‬ולגלילים אלה‬
‫הדבקנו ניירות ארוכים‪ .‬אמא הייתה‬
‫מייצרת עבורנו דבק מיוחד מקמח‬
‫ומים להדביק את הניירות‪ .‬כל בוקר‬
‫היינו קמים מוקדם ומתמסרים לחיבור‬
‫עלילות הקולנוע שלנו‪ .‬הרצל היה‬
‫מצייר ובלפור מחבר העלילות‪ ,‬וכך‬
‫ציירנו וכתבנו יחד סרט קומיקס שלם‪.‬‬
‫כשהיצירה הראשונה נשלמה‪ ,‬פרסמנו‬
‫בכל השכונה מודעות שקראו לכל‬
‫הילדים לבוא ולצפות בסרט שיצרנו‪.‬‬
‫וכך נקבעו יום ושעה והילדים ישבו‬
‫בכיסאות ליד חצר ביתנו‪ .‬כל ילד שילם‬
‫עבור כרטיס (שהוכן גם הוא במכונת‬
‫ההדפסה שלנו)‪ ,‬ואנו העמדנו את‬
‫סרט הקולנוע על שולחן קטן‪ .‬גלגלנו‬
‫את גלילי העץ‪ ,‬ואז סיפרנו את שטף‬
‫העלילה‪ ,‬תוך שאנו משמיעים את כל‬
‫הפעלולים‪ :‬קול של ג'יפ‪ ,‬קול של מטוס‪,‬‬
‫קול של רכבת‪ ,‬קול של פגז וכיו"ב‪.‬‬
‫וכך משנה לשנה ייצרנו סרטים‪ ,‬והשנים‬
‫חלפו‪ ,‬ואיננו מבינים עד היום הזה מדוע‬
‫לא הוזכרנו בין יוצרי הסרט העברי‬
‫כשהכין השירות הבולאי סידרת בולים‬
‫על הסרט העברי‪ .‬גם לנו יש חלק ונחלה‬
‫בהולדת הסרט העברי‪ ,‬לא פחות מיומני‬
‫גבע ולא פחות מהקולנוענים יעקב בן‬
‫דב וברוך אגדתי‪...‬‬
‫אמא דאגה שנזכור מאין באנו‪ ,‬ובחרדת‬
‫קודש שמרה את כותנות הפסים‪,‬‬
‫שתפרה לנו לאחר שנולדנו‪ .‬תצלום‬
‫כותנות הפסים הוא עדות למורשת‬
‫שלא חלפה‪ .‬כשבגרנו והיינו בני עשר‬
‫אמא תפרה לנו חולצות מבד שסימל‬
‫את העשור למדינת ישראל‪ ,‬כדי שנזכור‬
‫שאנו ממשיכי המורשת הציונית‪ .‬נו‪,‬‬
‫הרי שמותינו הם הרצל ובלפור‪...‬‬
‫היום נותרה הנוסטלגיה‪ :‬הכול נשאר‪.‬‬
‫אותה מאפייה שהיינו קונים בה פיתות‬
‫ולחם ומניחים בה את סירי החמין ביום‬
‫ששי‪ ,‬עדיין בלבנו‪ ,‬מאפיית עבאדי‬
‫הזכורה לטוב‪ ,‬הריחות של אז חזקים‬
‫מתמיד‪ ,‬הטעם לא חלף עם הריח‪ ...‬וזה‬
‫אולי נושא לסרט חדש‪ .‬בתי סיידוף‪,‬‬
‫במבט מלמעלה‪ ,‬התצלום אומר הכול‪:‬‬
‫שורת בתים תחתונה‪ ,‬שורת בתים‬
‫מלמעלה‪ ,‬גזוזטראות שברזל חלוד‬
‫מבצבץ בהן‪...‬‬
‫הרצל כתב שיר שבו הוא מתאר עצמו‬
‫כילד באותה תקופה‪ ,‬לבוש סוודר צבאי‪,‬‬
‫שאמא קנתה מרוכל זקן‪ .‬היום במבט‬
‫לאחור הוא חש שזה היה קרב על עולם‬
‫תמים‪ ,‬ילדים היינו ובעצם נלחמנו על‬
‫עולם אבוד‪:‬‬
‫ַסוֶדֶר ה ַּצְבָאִי הָיִיתִי יֶלֶד ּבוֹעֵר וְחוֹלֵם‬
‫ּב ּ ְ‬
‫וְלא יָדַע ְּתִי‬
‫ּכִי חַּיָל הָיִיתִי ּב ַּמִלְחָמָה‪.‬‬
‫ּ ְככָל ׁשֶהַָּימִים חוֹלְפִים‬
‫אֵינִי זוֹכֵר עַל מָה‪ .‬רַק ּ ַבלֵּילוֹת צוֹרְבִים ּבִי‬
‫ּפְסּוקִים עׁשֵנִים‪:‬‬
‫מַה ׁשֶ ּ ָלמַד ְּתִי וְׁשוֹרַר ְּתִי ּ ְבאַגְרִי ּפָס‪.‬‬
‫ּ ְבאַלְיַאנְס ּכִי"חַ לְבָנִים‪.‬‬
‫היום במבט כמו מרוחק‪ ,‬נראים הימים‬
‫ההם כסרט קולנוע ישן‪ ,‬כסינמה‬
‫פרדיסו‪ .‬וכאשר התמונות חולפות להן‪,‬‬
‫אפשר לחוש שמעיין היצירה של אותם‬
‫ימים ניזון מעולם תמים‪ ,‬טהור ושלם‬
‫יותר‪ .‬העולם של העבר נראה כמו חלום‪.‬‬
‫ואם תרצו זו הייתה באמת אגדה‪...‬‬
‫זכרונות‬
‫אסון בבגדאד‬
‫משה שמש‬
‫השנה הייתה ‪ ,1947‬שנתיים‬
‫אחרי היוולדי‪ .‬גרנו בבגדאד‪ ,‬שתי‬
‫משפחות בבית גדול‪ .‬לילה אחד‪,‬‬
‫קרוב לחצות‪ ,‬שעות ספורות אחרי‬
‫שאני‪ ,‬הורי ואחי הלכנו לישון אירע‬
‫לנו אסון נורא‪ .‬היה פיצוץ אדיר‬
‫בביתנו שהחריד את כל השכונה‬
‫בה התגוררנו‪ .‬הדיו נשמעו למרחק‬
‫של מאות מטרים‪ .‬הבית קרס‬
‫תחתיו וקבר שתי משפחות טובות‪,‬‬
‫תמימות וחפות מכל פשע‪ .‬תימרות‬
‫אבק התנשאו אל על וכיסו כעננים‬
‫את השמיים‪.‬‬
‫אנשים התעוררו לקול הפיצוץ‬
‫והחלו לזרום מכל עבר‪ .‬הבית הפך‬
‫לתל חורבות‪ .‬התמונה שנגלתה‬
‫אחרי הסתלקות ענן האבק הייתה‬
‫מזעזעת‪ ,‬מחרידה וקורעת לב‪.‬‬
‫הייתה בהלה איומה וצעקות מתוך‬
‫הבית ומבחוץ‪ .‬אנשים זעקו לעזרה‪.‬‬
‫חלקם עמדו המומים מבלי שיכלו‬
‫להוציא הגה מפיהם ולהושיט יד‬
‫לעזרה‪ .‬אחד האנשים שהתגורר‬
‫בשכנות לנו רץ להזעיק עזרה וקרא‬
‫לדודי יוסף‪ ,‬שגר לא הרחק מביתנו‪.‬‬
‫דודי יוסף היה הראשון שהגיע ומיד‬
‫התארגן לפינוי הנפגעים‪ .‬הייתה‬
‫עלטה מוחלטת‪ .‬החשכה הקשתה‬
‫מאוד את עבודת החילוץ‪ .‬לא ניתן‬
‫היה לראות מי נפגע ומי לא‪ .‬דודי‬
‫יוסף רץ‪ ,‬גייס מספר כלי חפירה ושב‬
‫עם כמה שכנים‪ .‬לאור פנסי נפט‬
‫החלו לחפור ולפנות את ערימות‬
‫העפר והטיח שנפלו מהתקרה וקברו‬
‫תחתיהם את יושבי הבית‪ .‬הייתה זו‬
‫מלאכת ידיים קשה מאוד‪ .‬תחילה‬
‫היו חייבים להסיט א ת קורות‬
‫העץ שתמכו את התקרה ונפלו‬
‫כדי להגיע לערימות העפר‪ .‬כולם‬
‫עבדו בקדחתנות ובשיתוף פעולה‪.‬‬
‫ערימות העפר הוצאו בדליים ובסלי‬
‫גומי‪ .‬נשמעו זעקות וקריאות לעזרה‬
‫מכל עבר‪ .‬הראשונים שאותרו היו‬
‫שני אחי – יעקב ואברהם‪ .‬לא‬
‫היה ברור מה מצבם‪ .‬הם הוצאו‬
‫מתחת לערימת עפר‪ .‬עדיין נשמו‪.‬‬
‫הם נותרו בחיים הודות לפעולתו‬
‫המהירה של דודי יוסף וכל האנשים‬
‫הנפלאים שעזרו להצלת הלכודים‬
‫מתחת להריסות‪ .‬הייתה התרגשות‬
‫גדולה‪ .‬האח השלישי‪ ,‬אחי הבכור‬
‫יצחק‪ ,‬הוצא‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬ללא‬
‫רוח חיים‪ .‬אחריו נתגלתה גופתו של‬
‫אבי שמצא את מותו בשירותים‪.‬‬
‫אמי נמצאה במיטתה ללא רוח‬
‫חיים‪ .‬היא נהרגה מקורה כבדה‬
‫שנחתה עליה מהתקרה ומחצה‬
‫אותה למוות‪.‬‬
‫באותו לילה לקחו אותי הורי‬
‫למיטתם כי לא הייתי שקט‪ .‬מיטת‬
‫הורי הייתה עשויה ברזל עם שתי‬
‫יחידות מסורגות האחת‬
‫ליד הראש והשנייה‬
‫ליד הרגליים‪ .‬המיטה‬
‫והתקפלה‬
‫התכופפה‬
‫מפגיעת הקורה שנפלה‬
‫על מרכזה‪ ,‬וכך ניצלתי‪.‬‬
‫באגף השני של הבניין‬
‫הוצאו מתחת להריסות‬
‫הבית גופותיהם של‬
‫דודתי טובה ושני בניה‪.‬‬
‫בעלה ובנה הצעיר נותרו‬
‫בחיים‪.‬‬
‫הגופות הונחו זו לצד זו‬
‫וכוסו בשמיכות‪ .‬קשה‬
‫לתאר במילים את גודל‬
‫האסון שאירע באותו לילה נצחי‬
‫וארוך‪ .‬היה מראה מחריד ומזעזע‪.‬‬
‫הגופות הובאו למנוחת עולמים‬
‫בחלקת קבר בבית העלמין היהודי‬
‫שהיה בקרבת מקום‪ .‬היה זה לילה‬
‫קודר ועצוב לכל קרובי ששכלו את‬
‫יקיריהם‪.‬‬
‫נותרנו שלושה אחים קטנים ורכים‬
‫בשנים יתומים מאב ואם‪ .‬דודה‬
‫אחרת אספה את שלושתנו לביתה‬
‫וגם את בן דודתי היתום‪ .‬המצב‬
‫הכלכלי היה קשה‪ .‬נפלנו כולנו‬
‫לעול על דודתי ובעלה‪ .‬היה עליהם‬
‫להאכיל עוד ארבעה ילדים ולדאוג‬
‫למחסורם‪ .‬היינו לילדים מוכי גורל‬
‫עם עצב רב וכאב גדול‪ .‬כך חלפו‬
‫להם השנים‪ .‬למדנו לחיות עם‬
‫גורל מר זה‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1951‬צורפנו למאות אנשים‬
‫אחרים והובלנו למגרש רחב ידיים‪.‬‬
‫היו שמועות שבקרוב נעלה לארץ‬
‫בית יהודי בבגדאד‬
‫‪47‬‬
‫זיכרונות‬
‫ישראל‪ .‬כל אחד מאתנו צורף‬
‫למשפחה כורדית‪ .‬תנועת החלוץ‬
‫דאגה לדרכונים מזויפים ובשעה‬
‫טובה ומוצלחת הורשינו לעזוב את‬
‫עיראק בלי לעורר חשדות מיותרים‪.‬‬
‫הגענו לשער העלייה אני ומשפחתי‬
‫המאמצת‪ ,‬ואז נגלתה לעינינו‬
‫תמונה עגומה וקודרת של אלפי‬
‫אוהלים‪ .‬באחד הבקרים התעוררתי‬
‫באוהל ומצאתי את עצמי לבד‬
‫כאשר בני המשפחה אתה עליתי‬
‫נעלמו ולא הותירו עקבות‪ .‬הם אף‬
‫לקחו אתם את מעט הבגדים שהיו‬
‫במזוודתי‪ .‬נותרתי לבדי‪ ,‬ילד קטן‬
‫בן חמש וחצי‪ ,‬מפוחד ובודד‪ .‬פרצתי‬
‫בבכי עד אשר שמעו אותי אנשים‬
‫בסביבה ובאו להרגיע אותי‪ .‬הובילו‬
‫אותי למשרד הנהלת המחנה‪.‬‬
‫כעבור יום או יומיים העבירו אותי‬
‫למחנה מעבר של עליית הנוער‬
‫באחוזה שבכרמל‪ ,‬ומשם‪ ,‬עם עוד‬
‫מספר ילדים‪ ,‬למוסד ברמת הדסה‪.‬‬
‫כעבור מספר חודשים הועברתי עם‬
‫חברת קיבוץ מנרה ועם עוד קבוצת‬
‫ילדים לקיבוץ‪ ,‬וזה היה ביתי עד‬
‫לגיוסי לצה"ל‪.‬‬
‫חוג בבלי בשנת ‪1953‬‬
‫צבי עקירב‬
‫החוג הבבלי קם אחרי שהתחלתי‬
‫לשרת בצבא הקבע במחנה כפר‬
‫סירקין ליד פתח תקווה‪ .‬פגשתי כמה‬
‫החברים מבית הספר "אליאנס"‬
‫בבגדאד שחלק מהם התגייס לחיל‬
‫האוויר והיו גרים בתל אביב או‬
‫ברמת גן‪.‬‬
‫יום אחד דברנו אני ואברהם דלאל‬
‫ז"ל על נושא זה ואמרנו והעלינו‬
‫את הרעיון לחפש את החברים‬
‫שלנו ולהתחיל לקיים פגישות אתם‬
‫מדי פעם‪ .‬התחלנו לאסוף שמות‬
‫וכתובות של חברים מכתות שונות‬
‫של בית הספר‪ ,‬ואחרי כחודשיים‬
‫היו לנו למעלה מחמישים שמות‪.‬‬
‫התקשרתי עם חבר ברמת גן בשם‬
‫עזרא שמטוב וסידרנו שהפגישה‬
‫הראשונה תהיה אצלו‪ .‬קבענו‬
‫מועד‪ ,‬הדפסנו הזמנות ושלחנו‬
‫בדואר לפי הרשימה שהייתה לנו‪.‬‬
‫הודענו שהמפגש יהיה בביתו של‬
‫עזרא שמטוב ביום שבת מסויים‬
‫בין השעות ‪ 12-10‬בבוקר‪.‬‬
‫היות ובימים ההם לא היו לנו‬
‫טלפונים כדי להתקשר אחד עם‬
‫השני‪ ,‬קווינו שמישהו בכל זאת‬
‫יגיע לפגישה‪ .‬ביום השבת שנקבע‬
‫באנו אני ואברהם דלאל מוקדם‬
‫בבוקר לדירתו של עזרא שמטוב‬
‫ברמת גן‪ .‬עלינו יחד עם עזרא לגג‬
‫הדירה וחיכינו‪ .‬התפללנו שמישהו‬
‫יבוא‪ .‬הסתכלנו על השעון כל שתי‬
‫דקות וכל הזמן שאלנו האחד את‬
‫השני אם השעון שלו בסדר‪ .‬הזמן‬
‫עבר וכבר הייתה השעה עשר ואף‬
‫אחד לא הופיע‪ .‬התחלנו לחשוש‬
‫שאיש לא יבוא‪ .‬השעה הייתה‬
‫כבר ‪ 10:25‬ואנו מסתכלים אחד על‬
‫שני מאוכזבים‪ .‬היינו מוכנים כבר‬
‫לשכוח מכל העניין‪ .‬והנה פתאום‬
‫קרא אברהם‪ :‬אני רואה מישהו‬
‫מרחוק‪ ,‬האם אין זה אלי מחלב?‬
‫כולנו קפצנו משמחה כשנוכחנו כי‬
‫מישהו קיבל את המכתב ובא‪.‬‬
‫בתוך שעה היו בדירה יותר מעשרים‬
‫גברים ונשים‪.‬‬
‫וכך התחלנו את החוג שלנו‪ .‬שתי‬
‫אחיותי‪ ,‬הילדה ואייבי‪ ,‬עזרו לי‬
‫לארגן הרצאות‪ ,‬ריקודים וטיולים‪.‬‬
‫ארגנו גם חפלה גדולה בקפה בוסתן‬
‫בתל אביב‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1955‬נשלחתי מטעם‬
‫העבודה לחו"ל ואחרים המשיכו‬
‫בהפעלת החוג‪ .‬אך החוג התפרק‬
‫תוך שנה‪.‬‬
‫חברי החוג ב"קפה בוסתאן"‬
‫‪48‬‬
‫זיכרונות‬
‫אני מצרף כמה תמונות‪ .‬אשמח‬
‫מאד אם מישהו ייזכר בשמות של‬
‫הבחורים והבחורות שהיו שם‪.‬‬
‫להלן כמה שמות שאני עדיין זוכר‪:‬‬
‫אחיותי הילדה ואייבי עקירב‪ ,‬המורה‬
‫שלנו אדון ניסאן‪ ,‬ראובן עאבד‪,‬‬
‫שאול עאבד‪ ,‬אברהם דלאל‪ ,‬עזרא‬
‫שמטוב‪ ,‬לטיף גאוי‪ ,‬כרים באשה‪,‬‬
‫יוסף שמאש‪ ,‬מוריס שעשוע‪,‬‬
‫מוריס זבידה‪ ,‬יוסף הלאלי‪ ,‬אלברט‬
‫רחמים‪ ,‬מוריס שמאש‪ ,‬דוד לאוי‪,‬‬
‫סאמי לאוי‪ ,‬אליהו מחלב‪ ,‬אקרם‬
‫מחלב‪ ,‬מאגי שעשוע‪ ,‬דינה דלאל‪,‬‬
‫אליאס דוגלאס‪ ,‬נעים זיבלי‪.‬‬
‫אשמח מאד אם מישהו יתקשר‬
‫אתי‪ ,‬האי‪-‬מייל שלי‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫דוכיפת זהב‬
‫רישומים מערב זיכרון למרסל וברוך עובדיה‬
‫הערב התקיים ביום חמישי‪ ,‬י"א בחשוון תש"ע (‪ 29‬באוקטובר ‪)2009‬‬
‫אילה שעשוע‪-‬מירון‬
‫ל‪-‬ה ָהר ִמ ַּת ֵּמר ֶּד ֶקל‪.‬‬
‫"בין נְ ַהר ְּפרָ ת וּ נְ ַהר ִח ֶּד ֶקל‪ַ /‬ע ָ‬
‫ֵּ‬
‫וּ ַב ֶּד ֶקל‪ֵּ ,‬בין ֳע ָפ ָאיו‪ִּ /,‬ת ׁ ְש ָּכן‪-‬לָ ּה דּ וּ כִ ַיפת זָ ָהב"‬
‫על כנפיה של דוכיפת הזהב משירו‬
‫של ביאליק הפלגנו בערב הזיכרון‬
‫לסבא וסבתא למחוזות רחוקים‬
‫וגוללנו במילים‪ ,‬בתמונות ובצלילים‬
‫סיפור משפחתי שתחילתו בין נהר‬
‫פרת לנהר חדקל וסופו על שתי‬
‫גדותיו של הים הגדול‪.‬‬
‫כשמזכירים את אלה שאינם בחיים‬
‫במסורת שלנו אומרים "תהיינה‬
‫נשמותיהם צרורות בצרור החיים"‪.‬‬
‫"לצרור בצרור החיים" הכוונה בעֵינַי‬
‫היא שאנחנו‪ ,‬החיים‪ ,‬נמשיך לשאת‬
‫את ההולכים דרך הזיכרונות‪,‬‬
‫הסיפורים‪ ,‬הגישה אל החיים;‬
‫שאנחנו‪ ,‬החיים‪ ,‬נשאב כוחות‬
‫והשראה מן הזיכרון של ההולכים‪,‬‬
‫מרסל וברוך עובדיה ביום נישואיהם‪,‬‬
‫ספטמבר ‪1928‬‬
‫והזיכרון הזה יעניק לחיינו מימד של‬
‫עומק‪ ,‬של חיוניות‪ ,‬של המשכיות‪ .‬סיפור חייהם של סבא וסבתא‬
‫את הצרור הזה‪ ,‬של הזיכרונות‪ ,‬הוא סיפור על בית‪ ,‬על עקירה‪ ,‬על‬
‫הסיפורים‪ ,‬פתחנו בערב הזיכרון הקמת בית חדש‪ ,‬על נדודים ועל‬
‫כדי למלא אותו מחדש בַּעושר געגועים‪ .‬אם הייתי צריכה לבחור‬
‫ובמלאּות של החיים‪ ,‬שמביאים פרשת שבוע שתשקף את הסיפור‬
‫בכנפיהם ‪ -‬זה לצד זה ‪ -‬צחוק הייתי בוחרת בפרשת "לֶ ְך לְךָ"‬
‫מספר בראשית‪.‬‬
‫ודמעה‪ ,‬שמחה וגעגועים‪.‬‬
‫ואכן הפרשה שבה התכנסנו לזכור‬
‫ולהזכיר את סבא וסבתא הייתה‬
‫פרשת "לֶךְ לְךָ"‪.‬‬
‫ְתךָ ּומ ִּבֵית‬
‫"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ּומ ִּמוֹלַד ּ ְ‬
‫אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אָׁשֶר אַרְאֶ ּךָ"‬
‫(בראשית‪ ,‬יב ‪ – )1‬כך מתחיל סיפור‬
‫הנדודים של אברם‪ .‬כך מתחיל‬
‫הסיפור של כולנו‪ ,‬בני אברהם‬
‫ושרה‪ .‬וכך גם מתגלגל סיפורם של‬
‫סבא וסבתא – "לֶךְ לְךָ"‪" ,‬לכי לָךְ"‪:‬‬
‫עיראק – ישראל – ארצות הברית‪.‬‬
‫אחד הדברים שלמדנו באופן‬
‫העוצמתי והמשמעותי ביותר‬
‫מסיפור החיים של סבא וסבתא‪,‬‬
‫הוא על היכולת המופלאה של‬
‫הנודדים להקים מחדש את ביתם‪,‬‬
‫למתוח מיתר‪ ,‬להטות אוהל‪ .‬למדנו‬
‫על היכולת להרגיש בבית בכל‬
‫מקום שיהיו‪ ,‬ואולי הכי משמעותי‪,‬‬
‫כמיטב המסורת של אבותינו‬
‫ואמותינו‪ :‬להיות מסוגלים לפתוח‬
‫את דלתות הבית בפני אורחים‪,‬‬
‫קרובים ורחוקים‪ ,‬ולהעניק לכל‬
‫הבא בשעריהם תחושה של בית‪.‬‬
‫בכל מקום שהיו סבא וסבתא‬
‫– בגדאד‪ ,‬תל אביב‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬הם‬
‫‪49‬‬
‫זיכרונות‬
‫העניקו לסובבים אותם תחושה‬
‫של בית‪ .‬אם זה היה הבית המפואר‬
‫ורחב המימדים בשכונת ּבָתאוּוין‬
‫בבגדאד‪ ,‬נוכחותם יצרה בו תחושה‬
‫של אינטימיות‪ ,‬אם זו הייתה דירת‬
‫שלושה חדרים קטנה בתל אביב‬
‫שהצטופפו בה בשיאה שבעה‬
‫מבני המשפחה – עדיין היה בה‬
‫מקום לכל אורח‪ ,‬לכל הבא אליה‬
‫מקרוב ומרחוק‪ ,‬ואם זו הייתה דירה‬
‫שכורה בבניין מגורים ענק בשכונת‬
‫ברונקס בניו יורק‪ ,‬מגע היד של‬
‫סבתא‪ ,‬המאכלים‪ ,‬הריחות‪ ,‬אלבומי‬
‫התמונות‪ ,‬המזכרות‪ ,‬הזיכרונות –‬
‫יצרו מציאות של מקום וזמן שהם‬
‫שם וכאן בעת ובעונה אחת‪.‬‬
‫כך כותב סבי‪ ,‬ברוך‪ ,‬לאמי‪ ,‬זמן קצר‬
‫אחרי המעבר לדירתם בתל אביב‪:‬‬
‫בתי היקרה תמר‪,‬‬
‫אני שמח לבשר לך שאנחנו‬
‫מסתדרים טוב בבית החדש שלנו‪.‬‬
‫אנחנו זקוקים לעוד הרבה דברים‬
‫כדי שהבית יהיה מסודר‪ ,‬אבל‬
‫בינתיים מנסים בהדרגה לקנות‬
‫את הדברים שאנחנו הכי זקוקים‬
‫להם‪ .‬הגשם לא הפסיק לרדת מאז‬
‫שהגענו‪ ,‬ולכן לא יכולנו לעשות‬
‫דבר בעניין הרהיטים‪ .‬בביקורך‬
‫הבא אצלנו אנא הביאי איתך כמה‬
‫שיותר עיתונים משומשים‪ .‬דרישת‬
‫שלום חמה לבעלך היקר ולשכנייך‪.‬‬
‫שלך‪ ,‬ברוך‪.‬‬
‫‪ 11‬בינואר ‪( 1952‬הכתובת על‬
‫הגלויה‪ :‬תמר שעשוע‪ ,‬מחנה ד'‬
‫צריף ‪ ,194‬טירה‪ ,‬חיפה)‬
‫כשפרשנו את הזיכרונות שלנו‬
‫מסבא וסבתא חזרו על עצמם‬
‫שוב ושוב כמו פזמון חוזר‪ :‬היכולת‬
‫לחיות את חייהם בקבלה‪ ,‬ברוחב‬
‫לב ובנדיבות ולצד אלה – אהבת‬
‫חיים עמוקה‪ ,‬שכמו מגדלור רחוק‬
‫‪50‬‬
‫עזרה להם ועוזרת לנו עכשיו לנווט‬
‫את הדרך בים הגדול גם בזמן של‬
‫סערות‪ ,‬גלים ומשברים‪.‬‬
‫והיה ברור לנו שהיו רגעים כאלה‪,‬‬
‫של גלים ומשברים‪.‬‬
‫המשברים הכואבים ביותר אולי‬
‫נבעו מכך שהילדים עזבו את בית‬
‫ההורים מוקדם מן הרגיל‪ ,‬בנסיבות‬
‫בלתי צפויות‪ .‬אמא‪ ,‬הבכורה שבין‬
‫הילדים‪ ,‬נאלצה לברוח מעיראק‬
‫בהתראה קצרה עקב פעילותה‬
‫בתנועה ועלתה באופן בלתי לגאלי‬
‫לארץ‪ ,‬אלברט‪ ,‬הבן השלישי‪,‬‬
‫החליט לחפש את מזלו מעבר לים‪,‬‬
‫בארצות הברית‪ ,‬והקים שם את‬
‫משפחתו‪ .‬אבלין‪ ,‬ויקטור ונאדיה‬
‫הלכו ברבות השנים בעקבותיו‬
‫בעוד תמר ואדמונד דווקא בחרו‬
‫להישאר בארץ‪ .‬לא קל היה לשמור‬
‫על המשפחה בפיצול הזה‪ ,‬בפרט‬
‫בתקופה שבה המרחק בין ישראל‬
‫לניו יורק משמעו היה שלושה‬
‫שבועות הפלגה באונייה‪ .‬הנסיבות‬
‫הללו גרמו לכך ששלושה מתוך‬
‫ששת הילדים – תמר‪ ,‬אלברט‬
‫ואבלין ‪ -‬הודיעו לסבא וסבתא על‬
‫כוונתם להתחתן במכתב שנשלח‬
‫ממרחק‪ .‬כל זה במציאות שהייתה‬
‫קיימת בקהילה היהודית בעיראק‬
‫עד לאותן שנים‪ ,‬שבה חתונה‬
‫הייתה בעצם‪ ,‬בראש ובראשונה‪,‬‬
‫עניין להחלטה בין שתי משפחות‬
‫ולא של שני אנשים‪ .‬נדמה לי‬
‫שהדבר הזה מעיד על השינוי‬
‫העצום באורחות החיים ובמנהגים‪,‬‬
‫שינוי שהדור של סבא וסבתא היה‬
‫צריך להסתגל אליו‪ ,‬וסבא וסבתא‬
‫עשו זאת בלי להתמרמר ולהתלונן‪,‬‬
‫כמעט בלי להביט לאחור‪.‬‬
‫וכך כותב סבא לאבלין‪ ,‬במכתב‬
‫מ‪ ,2.1.1965-‬בעקבות הידיעה על‬
‫ארוסיה הקרובים‪:‬‬
‫לבתי היקרה אבלין שלום רב‪,‬‬
‫קיבלנו את מכתבך מדצמבר ‪1964‬‬
‫ולשמחתנו לא היה גבול שאת‬
‫החלטת להינשא לבחּור שבדרך‬
‫מקרה נפגשת עמו ושהוא מצא חן‬
‫בעיניך‪ .‬נאחל לך כולנו מקטון ועד‬
‫גדול מזל טוב ושתהיי מאושרת‬
‫כל ימי חייך אמן‪ ...‬כולנו מחכים‬
‫למכתבכם שיבשר אותנו על טקס‬
‫האירוסין שלכם‪ ,‬שכפי שהודעת‬
‫לנו היה צריך להתקיים אתמול‪...‬‬
‫אסיים בנשיקות חמות לכולם‪,‬‬
‫ברוך‬
‫"פוג אל נחל פוג" הייתה סבתא‬
‫שרה כשרּוחה הייתה טובה עליה‪.‬‬
‫לי השיר הזה הזכיר את "לו הייתי‬
‫רוטשילד" מתוך "כנר על הגג"‪.‬‬
‫כאן גם כאן מישהו שרּוחו טובה‪,‬‬
‫שמוצא סיבה להתרווח וליהנות‬
‫מהמקום שבו הוא נמצא‪ ,‬אולי גם‬
‫למרות המקום שבו הוא נמצא‪,‬‬
‫מישהו שמרגיש "בפסגת העולם"‪,‬‬
‫היינו אומרים היום‪ .‬והיכולת הזו‬
‫שהתגלתה בסבא ובסבתא‪ ,‬כל‬
‫אחד בדרכו‪ ,‬להתבונן על המציאות‬
‫ולשיר עליה ממרומי עץ התמר‬
‫הגבוה – זו אולי היכולת שלה‬
‫מייחלים כולנו‪ ,‬הזוכרים אותם‪.‬‬
‫אלון ברוקר‪ ,‬בן הנין של מרסל וברוך‪ ,‬מסיר‬
‫את הלוט מעל שלט הזיכרון‪ ,‬לצידם של‬
‫ילדיהם‪ ‬תמר וויקטור‬
‫ביקורת ספרים‬
‫גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל‬
‫פרופ' בוסתנאי עודד*‬
‫בוסתנאי עודד‪ ,‬גלות ישראל‬
‫ויהודה באשור ובבבל (מאות‬
‫ח–ו לפסה"נ)‬
‫פרדס הוצאה לאור‪ ,‬תש"ע‬
‫‪ 670 .2010‬עמ'‪.‬‬
‫‏‬
‫הקהילה היהודית בבבל הייתה‬
‫הקהילה הקדומה ביותר בקהילות‬
‫ישראל בפזורה וגם הגדולה‬
‫והחשובה ביותר עד לשלהי תקופת‬
‫הגאונים‪ .‬ההיסטוריון שמעון דובנוב‬
‫ציין ש"בכל תקופה ותקופה היה לו‬
‫לעם היהודי מרכז תרבותי אשר‬
‫על–פי האינטנסיביות של חייו‬
‫הפנימיים ועל–פי המרחב שהיה‬
‫להאבטונומיה הלאומית–תרבותית‬
‫שלו עמד מעל למרכזים אחרים‬
‫והשפיע עליהם"‪ .‬אם נכונה קביעה‬
‫זו הרי גלות בבל‪ ,‬כבית היוצר‬
‫של נכסים תרבותיים (לאומיים‬
‫ודתיים)‪ ,‬הייתה מרכז לעם‬
‫ישראל ומוקד לאומי–דתי בפרק‬
‫הזמן שקדם בהרבה להיווצרותן‬
‫של הקהילות היהודיות הגדולות‬
‫ברחבי אסיה‪ ,‬אפריקה ואירופה‪.‬‬
‫ביטוי סמלי לכך מוצאים אצל‬
‫יחזקאל הנביא (פרקים י‪;18–21 ,‬‬
‫יא‪ – )23–24 ,16,‬כבוד ה' נישא על‬
‫כרובים ועובר מן "הבית" בירושלים‬
‫אל ארץ בבל‪ ,‬אל נהר כבר ושם היה‬
‫לגולים "מקדש מעט"‪.‬‬
‫בספר זה (המשתרע על ‪670‬‬
‫עמודים) מוגש לקורא העברי‬
‫מחקר מקיף על ראשיתן של‬
‫גלויות ישראל ויהודה באשור‬
‫ובבבל מן המאה השמינית ועד‬
‫למאה השישית לפסה"נ (‪–732‬‬
‫‪ 538‬לפסה"נ)‪ .‬הספר פותח בחקר‬
‫ההגליות בידי מלכי אשור ובבל‬
‫מממלכות ישראל ויהודה‪ ,‬וחקירה‬
‫זו מהווה את התשתית העובדתית‬
‫למחקר המבוסס על מקורות‬
‫ראשוניים‪ ,‬בעיקר מן התנ"ך‬
‫ומן האימפריות של אשור ובבל‪.‬‬
‫הספר מסיים באוסף של תעודות‬
‫אשוריות ובבליות שתורגמו מן‬
‫הלשון האכדית בידי פרופ' רן‬
‫צדוק (עמ' ‪ )559–580‬וברשימה‬
‫ביבליוגרפית של מחקרים בזיקה‬
‫לנושא (עמ' ‪ .)581–656‬על סמך‬
‫המידע במקורות אלו אותרו‬
‫למעלה מ–‪ 30‬ישובים‪ ,‬כולל ישוב‬
‫בשם "יהוד" מדרום לבגדאד‪,‬‬
‫ששם הושבו הגולים בידי המגלים‪,‬‬
‫מן היובלים העליונים של הפרת‬
‫והחדקל בצפון (היום בתחומי‬
‫איראן‪ ,‬תורכיה‪ ,‬עיראק וסוריה)‬
‫ועד לשפך הנהרות במפרץ הפרסי‪/‬‬
‫הערבי בדרום‪ .‬המחבר מתחקה‬
‫אחר אורח החיים של הגולים‬
‫מהיבטים שונים‪ :‬משפטי‪ ,‬חברתי‪,‬‬
‫כלכלי (בעיקר איכרים)‪ ,‬העסקתם‬
‫במינהל הממלכתי האימפריאלי‬
‫ושירותם בצבאות אשור ובבל‪.‬‬
‫הגולים לא הפכו לעבדים אלא לבני‬
‫חסות של המלך וצמיתים לקרקע‬
‫עליה הושבו‪ .‬אולם במרוצת הזמן‬
‫נעשו אנשים חופשים ומלוכדים‬
‫עם ארגון פנימי ועם מנהיגות‬
‫אזרחית ודתית‪ .‬באין מקדש הם‬
‫התרכזו בלימוד התורה (בנוסחה‬
‫הקדום) בעזרת הכוהנים‪ ,‬בתפילה‬
‫ובשמירת המצוות‪ ,‬בעיקר השבת‪,‬‬
‫המילה והכשרות‪ .‬גולת בבל בדורות‬
‫הראשונים שימשה בית זיקוק‬
‫מונותיאיסטי לאמונה הדתית של‬
‫ימי הבית הראשון‪ ,‬ובכך תרמה‬
‫לעיצובה של היהדות בתקופת‬
‫הבית השני‪ .‬תקופת הגלות בבבל‬
‫‪51‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫הייתה תקופה של חשבון נפש‬
‫שמשמעו התחקות אחר העבר‬
‫כדי להבין את האסון שפקד את‬
‫העם (חורבן וגלות) ולהפיק ממנו‬
‫לקחים‪ .‬דין וחשבון זה של העם‬
‫בגולה על עברו בא לידי ביטוי‬
‫בספרות ובהיסטוריוגרפיה שחוברו‬
‫בגולת בבל והנציחו את הזיכרון‬
‫ההיסטורי הקיבוצי‪ ,‬תוך ציפייה‬
‫ותקווה לגאולה ולשיבה למולדת‬
‫ברוח "חדש ימינו כקדם"‪ .‬אין ערוך‬
‫לתרומתם של הנביאים דוגמת‬
‫ירמיהו‪ ,‬יחזקאל וישעיהו ("השני"‬
‫שחי בבבל) להפחת תקוות הגאולה‪.‬‬
‫המחבר בוחן את האסטרטגיה של‬
‫הגולים כמיעוט לשמור על זהותם‬
‫הלאומית והדתית ומדגיש בספרו‬
‫את חלקם המכריע של גולי בבל‬
‫בעת ההיא‪ ,‬בעיקר "בתקופת הגלות"‬
‫(‪ 538–586‬לפסה"נ)‪ ,‬בשמירה על‬
‫הרצף ההיסטורי – האתני‪ ,‬הלאומי‬
‫והדתי – בין התקופה שלפני‬
‫הגלות לתקופה שלאחריה‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬גולי בבל הם החוליה‬
‫המקשרת והמגשרת בין ימי הבית‬
‫הראשון לימי הבית השני‪ .‬מסקנה‬
‫זו של המחבר שוללת מכול וכול‬
‫את הגישה הפוסט–מודרניסטית‬
‫(שבמהותה ובתכליתה היא אנטי–‬
‫ציונית ואנטי–ישראלית ושלמרבה‬
‫הצער מכה גלים ונוהרים אחריה‬
‫אנשים מקרב האקדמיה בארץ‬
‫ובחו"ל) שלפיה התנ"ך מציג‬
‫תמונה מסולפת לחלוטין ומגמתית‬
‫של תולדות "פלשתינה"‪ .‬לפי‬
‫גישה זו אין קשר אתני‪ ,‬לאומי‬
‫ודתי בין ממלכות ישראל ויהודה‬
‫ה"פלשתינאיות" הנזכרות בתעודות‬
‫האכדיות מן המחצית הראשונה‬
‫של האלף הראשון לפסה"נ לבין‬
‫היהודים של ימי הבית השני; לא‬
‫הייתה גלות ולא שיבת ציון מבבל;‬
‫נביא בשם יחזקאל‪ ,‬עליו מסופר‬
‫בתנ"ך שישב בתל אביב (באכדית‬
‫"תל שחרב בעקבות המבול") על‬
‫נהר כבר‪ ,‬וכן עזרא לא היו ולא‬
‫נבראו; הכרזת כורש אינה אלא‬
‫זיוף "ציוני" מידי יהודים מן הבית‬
‫השני כדי להצדיק את ישיבתם‬
‫ב"פלשתינה"‪ ,‬וכי יהודים אלו אינם‬
‫אלא בליל של עמים שהוגלו בידי‬
‫הפרסים מארצות שונות‪.‬‬
‫* פרופ' בוסתנאי עודד הוא מרצה‬
‫באוניברסיטת חיפה בחוגים היסטוריה‬
‫הודעה אל קוראי נהרדעא‬
‫"המכון לחקר יהדות בבל" ו"מוזיאון יהדות בבל" מבקשים‬
‫מכל מי שהיה עד לאירועי הפרעות של חג השבועות תש"א‬
‫(ה‪ 2-1 -‬ביוני ‪ - )1941‬הפרהוד‪ ,‬ולא נתן עדות‪ ,‬לבוא‬
‫ל"מרכז מורשת יהדות בבל" ולתת עדות‬
‫לתאום פגישה נא להתקשר לד"ר צבי יהודה‪ ,‬מנהל מכון‬
‫המחקר‪ ,‬בטל' ‪03-5339278/9‬‬
‫או במייל‪[email protected] :‬‬
‫‪52‬‬
‫של עם ישראל ומקרא‪ .‬פרסם ספרים‬
‫ומאמרים בתולדות עם ישראל בתקופת‬
‫המקרא ובהיסטוריה של המזרח התיכון‬
‫הקדום‪.‬‬
‫על הספר‬
‫מכתב ששלח יו"ר המועצה‬
‫האקדמית שליד "מרכז מורשת‬
‫יהדות בבל" למחבר ולחברי‬
‫המועצה‬
‫פרופ' בוסתנאי עודד‬
‫החוג להיסטוריה של עם ישראל‪,‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‬
‫ידידי היקר‪,‬‬
‫תודה רבה על התשורה היקרה‬
‫ששלחת לי והיא ספרך המאלף‪,‬‬
‫המעמיק והמקיף "גולת ישראל‬
‫ויהודה באשור ובבבל"‪ .‬עיינתי בו‬
‫ארוכות והתרשמתי לטובה מאיכות‬
‫המחקר והיקף המקורות המגוונים‪,‬‬
‫והמעמיק‪,‬‬
‫המקורי‬
‫הניתוח‬
‫והמסקנות החדשות שהגעת‬
‫אליהן‪ .‬על כן ראיתי חובה לכתוב‬
‫באינטרנט את התגובה הבאה על‬
‫הספר‪:‬‬
‫"ספר זה הוא הישג מחקרי‪,‬‬
‫תרבותי והיסטורי מקיף ממדרגה‬
‫ראשונה‪ .‬כולנו תקווה שהספר‬
‫יופיע במהדורה מקוצרת ותמציתית‬
‫לתועלת קוראי העברית בעולם‬
‫ושמשרד החינוך והתרבות יאמץ‬
‫אותו כספר חובה לבגרות בישראל‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬חייבים לפרסם את הקיצור‬
‫גם בשפה האנגלית‪... ".‬‬
‫בשם המועצה האקדמית של‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל" ואגודת‬
‫האקדמאים יוצאי עיראק בישראל‬
‫אני מברך אותך על מחקרך המקורי‬
‫והישגך הייחודי‪...‬‬
‫בכבוד רב ובברכה לבבית‪,‬‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫ביקורת ספרים‬
‫נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי‬
‫פרופ' שאול רגב*‬
‫עקב מאורעות הזמן הוא אינו מרבה‬
‫לכתוב‪ ,‬אם כי בסוף ספרו השני‪ ,‬ספר‬
‫הדרשות‪ ,‬הוא מביע את תקוותו ש"צור‬
‫ישראל יאיר עיני בתורה‪ ,‬ויזכני לחבר‬
‫ספרים‪ ,‬ולהגדיל תורה ולהאדירה"‪.‬‬
‫כתביו העיוניים שנדפסו בחייו‪ ,‬לא‬
‫זכו למהדורות חדשות‪ ,‬וכיום אינם‬
‫בנמצא‪.‬‬
‫שאול רגב‪ ,‬נתיבות שלום‪ ,‬הוצאת‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל"‪ ,‬אור–‬
‫יהודה תש"ע‪.‬‬
‫מעטים מאוד הם החיבורים של חכמי‬
‫בבל הנמצאים בידינו מן המאה הי"ז‬
‫ועד תחילת המאה הי"ט וכמה סיבות‬
‫לדבר‪ .‬כפי שהראה פרופ' מ' בניהו‬
‫ידעה קהילת יהודי בבל במשך המאות‬
‫הי"ז והי"ח עליות ומורדות‪ ,‬הן מפאת‬
‫מחלות מגיפות ושיטפונות והן מפאת‬
‫מלחמות וכיבושים בין פרס והאימפריה‬
‫העות'מאנית‪ .‬מן המאה הי"ח כבר‬
‫ידוע לנו יותר על חכמים שחיו בבבל‬
‫והשאירו אחריהם יבול ספרותי רב או‬
‫מעט‪.‬‬
‫גם מעט מאד ידוע לנו על תולדותיו‬
‫של ר' עזרא הבבלי‪ ,‬וגם אלה מלוקטים‬
‫זעיר פה זעיר שם מתוך כתביו ולא‬
‫ממקורות חיצוניים אחרים‪ .‬בדרך כלל‬
‫הוא מכנה את עצמו "עזרא איש כפר‬
‫הבבלי"‪ .‬גם על משפחתו לא נמסרו‬
‫פרטים פרט לכך ששמו של אביו הוא‬
‫יחזקאל המכונה "החסיד"‪ .‬בכתביו הוא‬
‫אינו מביא שמועות ממוריו או מאביו‪,‬‬
‫ולכן לא ברור היכן קיבל את השכלתו‬
‫התורנית‪ ,‬אם בבבל או מחוצה לה‪.‬‬
‫גם אין בידינו ידיעות כל שהן לגבי‬
‫השפעתו של ר' עזרא בדורו ובדורות‬
‫שלאחריו ולגבי התקבלות ספריו‪ .‬ואין‬
‫לנו מידע לגבי מעמדו הרבני בבגדאד‬
‫או במקום אחר‪.‬‬
‫ספר הדרשות של ר' עזרא הבבלי הוא‬
‫אחד מספרי הדרשות הקדומים ביותר‬
‫הידועים לנו מבבל בתקופה שלאחר‬
‫גירוש ספרד‪ .‬ר' עזרא הבבלי חי ופעל‬
‫בבל במאה הי"ח‪ .‬אין בידינו פרטים‬
‫רבים עליו מלבד אזכורים בהקדמות‬
‫שכתב לספריו בהם הוא מתנה על רוע‬
‫מצבו‪ .‬מכתביו נראה ברור שהיה תלמיד‬
‫חכם שהעמיד את המוסר בראש מעייניו‬
‫וראה חובה לעצמו להוכיח את בני דורו‪,‬‬
‫משורר שאהב להראות את כוחו בחריזה‬
‫בכל מקום אפשרי בכתביו‪ ,‬וכנראה‬
‫שהיה גם דרשן שכתב ספר דרשות‪ .‬כפי‬
‫הנראה עסק גם בקבלה אך לא ברור עד‬
‫כמה העמיק בה‪ .‬מ' בניהו מכנה אותו‬
‫"מקובל בבלי יחיד ומיוחד"‪ .‬בדרשותיו‬
‫אנו מוצאים דברי קבלה וציטוטים מן‬
‫הזוהר‪ .‬ספר נוסף של ר' עזרא הבבלי‬
‫כתוב כולו בחריזה וגם הקדמתו לספר‬
‫הדרשות כתובה בחריזה וכן בגוף כל‬
‫דרשה הוא מוסיף קטע הקדמה מחורז‬
‫אחד לפחות‪.‬‬
‫לא ברור אם כתב ספרים נוספים על‬
‫השניים הידועים לנו‪ ,‬או אם עסק גם‬
‫בהלכה‪ .‬סביר להניח כי היה מגדולי‬
‫התורה במקומו בזמנו‪ ,‬אך כשאר חכמי‬
‫בבל בתקופתו מעטים הם הכתבים‬
‫שהגיעו אלינו ממנו‪ .‬מכתביו עולה כי‬
‫מן המכתבים ששלח ר' עזרא למדפיס‬
‫בקושטא‪ ,‬ומן ההקדמות שכתב לספריו‪,‬‬
‫הן זו של "תוכחות מוסר" והן זו של‬
‫"נתיבות שלום" אנו למדים כי ר' עזרא‬
‫כתב את הספרים בסוף ימיו בהיותו‬
‫כבר זקן לימים‪ .‬הוא מתלונן על מחלתו‬
‫ועל ראייתו החלשה‪ .‬יתכן ששני אלה‬
‫קשורים זה בזה‪ ,‬והמחלה היא מחלת‬
‫עיניים כל שהיא‪ ,‬המקשה עליו את‬
‫הכתיבה‪ .‬על מחלתו הוא מתלונן כבר‬
‫ב"תוכחות מוסר" ולמרות מחלתו הוא‬
‫מתגבר ומסיים את "תוכחות מוסר"‬
‫ואף מצליח לסיים את כתיבת "נתיבות‬
‫שלום"‪ .‬בהקדמתו ל"נתיבות שלום"‬
‫הוא רומז למחלה ממושכת שחלה בה‬
‫כשנתיים ימים‪.‬‬
‫ספר דרשותיו "נתיבות שלום" נדפס‬
‫בקושטא בשנת תק"ב (‪ ,)1742‬ומכיל‬
‫דרשות לפרשות השבוע‪ ,‬כאשר לכל‬
‫אחת מהן מקדים ר' עזרא שיר קצר‬
‫מחורז הנוגע לתוכן הפרשה‪ .‬סגנון‬
‫הדרשה מושפע מסגנון הדרשה בימי‬
‫הביניים אך נוספו לו שינויים מבניים‬
‫וסגנוניים שיוצרים את יחודו‪ .‬ר' עזרא‬
‫אינו מאריך יתר על המידה בדרשותיו‪,‬‬
‫אך מצד שני גם אינו מתרכז בנושא‬
‫אחד‪ .‬יש בדרשותיו תערובת של‬
‫פרשנות המקרא‪ ,‬פרשנות האגדה‪ ,‬ונופך‬
‫דרשני ייחודי משלו‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫המהדורה הנוכחית‪ ,‬המכילה למעלה שיש בידינו מחכמי יהודי בבל של שלהי‬
‫מ–‪ 800‬עמ'‪ ,‬נעשתה על–פי המהדורה המאה הי"ח‪ ,‬ומכאן יחודו וחשיבותו‬
‫הראשונה בתוספת מרובה מכתבי–יד‪ ,‬להכרת עולמם הדרשני–פרשני‪.‬‬
‫בצירוף מראי מקום ומבוא מקיף‪ .‬ספר * פרופ' שאול רגב הוא פרופסור חבר באוניברסיטת‬
‫זה הינו אחד מספרי הדרשות הראשונים בר–אילן‪ .‬פרסם מאמרים בנושא ההגות היהודית בדור‬
‫הגירוש ובדורות שלאחריו‪ ,‬באימפריה העות'מאנית‬
‫ובפזורה היהודית במזרח‪ .‬ספריו הקודמים‪" :‬ר'‬
‫ישראל די קוריאל – דרשות ומאמרים" (תשנ"ב);‬
‫"דרשות ר' יצחק קארו" (תשנ"ו); "ר' ישראל נג'ארה‬
‫– מקוה ישראל" (תשס"ד); דרשה המסורה והכתובה‬
‫(תש"ע)‬
‫בצוק העיתים‬
‫עו"ד מרדכי ביבי‬
‫עמנואל יהושע נחתומי‪ ,‬בצוק‬
‫העיתים זכרונות ביוגרפיים‪,‬רמת‪-‬גן‬
‫‪232 ,2009‬עמ'‪.‬‬
‫עמנואל פותח את ספרו בפרק "ילדות‬
‫ונעורים בבבל" בו מאיר את שם‬
‫המשפחה‪" :‬נחתומי"‪ ,‬על גרסאותיו‬
‫השונות‪ .‬הוא מתאר את אורחות חייו‬
‫במסגרת המשפחה‪ ,‬ובכך חושף הווי‬
‫אופייני של משפחה יהודית בעיראק‪.‬‬
‫התיאור המפורט של החגים כפי שנהוג‬
‫בכל חג וחג מעלה חוויות ומזכיר‬
‫נשכחות‪ ,‬עד שהנך חש כאילו אתה‬
‫עצמך חווה את האירוע‪ .‬בהמשך הפרק‪,‬‬
‫מתגלה עמנואל (שעד הגיעו ל"תנועת‬
‫החלוץ המחתרתית" נודע בשם "שוע"‬
‫או "יהושע") כילד רציני ותלמיד מחונן‪.‬‬
‫הוא נתן שיעורים פרטיים עוד בהיותו‬
‫ילד בכיתה ב' ושנים רבות לאחר מכן‪.‬‬
‫את הפרק הראשון מסיים עמנואל‬
‫בתיאור הזוועות של "הפרהוד"‪ ,‬וכאשר‬
‫אירוע זה צוין כעבור עשרים שנה בכנס‬
‫של פעילי "התנועה"‪ ,‬כתב עמנואל‬
‫מסכת המעידה בעליל על כישרונו‬
‫הספרותי‪.‬‬
‫בפרק השני "מחתרת ציונית חלוצית"‬
‫מתייחס עמנואל לאותה תנועת‬
‫מחתרת ציונית חלוצית שרבים מחבריו‬
‫היו חברים בה‪ ,‬וכל אחד ואחד מחברי‬
‫אותה תנועה חוה את אורחותיה על‬
‫פי התקופה של היותו חבר בה‪ ,‬ולפי‬
‫‪54‬‬
‫התפקידים שהיה מעורב בהם‪ .‬הוא‬
‫מתאר את פעילותו בתנועה ואת‬
‫התפקידים הבכירים שמילא בה‪.‬‬
‫גם בפרק זה מתגלה עמנואל כאיש‬
‫חרוץ ונמרץ שאינו פועל מתוך שיגרה‬
‫ופעלתנות לשמה‪ .‬הוא פעל לאור‬
‫ערכי התנועה‪ ,‬ואף נרתם לשליחויות‬
‫שהוטלו עליו תוך שהוא מוותר על‬
‫הכנסה כספית גבוהה כפקיד בעל‬
‫עמדה באחד הבנקים‪ .‬ראויים לציון‬
‫מיוחד הדברים שכתב עמנואל בסיום‬
‫הסמינר בו השתתף – סמינר ה'‪ .‬כבר‬
‫אז נתגלה עמנואל כאדם בעל חשיבה‬
‫מעמיקה‪ ,‬המנתח את הרעיון של‬
‫תפקיד המדריך בתנועה‪ ,‬שהיה עמוד‬
‫השדרה של המחתרת‪ .‬כבר אז הוא‬
‫כתב בעברית יפה ורהוטה המבטאת את‬
‫אהבתו לשפה ומכמניה‪.‬‬
‫בפרק השלישי מתואר הכאב של החלום‬
‫ושברו‪ ,‬ועם זאת הכוח להעלות מתוך‬
‫שבר זה חלומות חדשים‪ .‬תחילה‪ ,‬חוויות‬
‫העלייה‪ ,‬השירות הצבאי והגשמת היעד‬
‫של חיי קיבוץ‪ .‬לאורך תקופה זו מתאר‬
‫עמנואל את האירועים מתוך התלהבות‬
‫ורוממות רוח‪ ,‬כפי שהם מבוטאים‬
‫בקטעי היומן‪ ,‬לאמור‪" :‬כה מהר חלפו‬
‫הימים‪ ,‬חלפו להם כחלום ליל קיץ יפה‪,‬‬
‫כנגינה יפה רחוקה‪ "...‬אך כבר באותה‬
‫תקופה מבצבץ ועולה היחס השלילי‬
‫כלפי העולים מארצות המזרח‪ .‬בעלון‬
‫"ההגשמה" של לשכת הקשר הבבלית‬
‫מיולי ‪ ,1950‬מותח עמנואל ביקורת‬
‫חריפה ונוקבת על קליטת העלייה‬
‫בקיבוץ‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1955‬מרחיב עמנואל את‬
‫פעילותו לפעילות מפלגתית‪ .‬הוא עורך‬
‫את עיתון "למרחב" בערבית‪ ,‬מתלווה‬
‫ליגאל אלון בהופעותיו בפני עולי בבל‬
‫ופועל גם כמזכיר סניף מפלגת "אחדות‬
‫העבודה" ברחובות‪ .‬בשנת ‪ 1958‬עוזב‬
‫עמנואל את הקיבוץ כששברו של‬
‫החלום מתנפץ‪ .‬אחרי שנשבר חלום זה‬
‫נבנה חלום חדש של הקמת משפחה‬
‫בישראל‪.‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫פרק הבנקאות של עמנואל‪ ,‬מיוחד‬
‫ומרתק‪ .‬דומני שבשל צניעותו‪ ,‬לא‬
‫יודעים מרבית החברים פרטים‬
‫על פעילותו המגוונת ועל עלייתו‬
‫המטאורית בהירארכיה של הפקידות‬
‫באחד הבנקים הגדולים במדינה‪ .‬מפקיד‬
‫באחד הסניפים הקטנים‪ ,‬הפך למורשה‬
‫חתימה בכיר‪ ,‬לממונה על היחידה‬
‫לקבלת עובדים לבנק‪ ,‬ואחר עלה לסגן‬
‫מנהל במחלקת המנגנון‪ ,‬כשהוא מעורב‬
‫בפרויקטים שונים בבנק ועד לניהול‬
‫מחלקת ההדרכה‪ ,‬ולבסוף קיבל גם‬
‫תואר של עוזר בכיר למנהל הכללי של‬
‫הבנק‪ .‬וכל זה נוכח המציאות שבבנקים‬
‫אין מעלים פקיד אלא לאחר שהוכיח‬
‫עצמו מעבר לכל ספק‪ .‬לאורך כל הפרק‬
‫הזה מתגלים אצל עמנואל הכישרונות‬
‫והיכולות כאדם מיוחד‪ ,‬אשר בצניעות‬
‫ובשלווה האופייניות לו‪ ,‬מצליח להגשים‬
‫את שאיפותיו‪ .‬יחד עם כל האמור לעיל‬
‫מתגלה עמנואל כבעל יכולת לעבוד‬
‫ולנהל עבודת צוות ברמה המעוררת‬
‫כבוד‪ .‬עם כל עיסוקיו הבכירים‪ ,‬מצא‬
‫עמנואל גם זמן לעזרת הזולת‪ ,‬תוך‬
‫תשומת לב מיוחדת לאדם הקטן‪.‬‬
‫באותו פרק זמן‪ ,‬מרחיב עמנואל את‬
‫השכלתו ולומד באוניברסיטה‪ .‬הישגיו‬
‫מביאים לכך שמציעים לו להמשיך‬
‫ולהתקדם במישור האקדמי‪ ,‬אך העדיף‬
‫את פעילותו הבנקאית‪.‬‬
‫פעמיים ליווה עמנואל את רעייתו עדנה‬
‫במחקריה בחו"ל‪ ,‬שנה אחת בפילדלפיה‬
‫ושנה אחרת בבוסטון‪ .‬לדברי עמנואל‬
‫הייתה שנת בוסטון שנה עשירה בחייו‪.‬‬
‫בפרק זמן זה פעל עמנואל בקרב יהדות‬
‫בוסטון הרצה בנושאים שונים‪ ,‬ביניהם‬
‫על יהדות בבל והמחתרת הציונית‪.‬‬
‫יש ואף נתבקש לשמש שליח‪-‬ציבור‬
‫בבית‪-‬הכנסת הספרדי‪ .‬אגב‪ ,‬יש לציין‬
‫כי בהיותו ילד ייעדה אותו אמו להיות‬
‫רב בישראל‪ .‬ואולם‪ ,‬בהיותו בקיבוץ‬
‫הפך חילוני לחלוטין‪ ,‬ועם הזמן התאזן‬
‫בין חילוניות לבין אדיקות דתית‪.‬‬
‫בבוסטון המשיך עמנואל להעשיר‬
‫השכלה ולהעמיק ידע תוך נבירה‬
‫בספריות ובספרים לרוב‪ .‬בתקופה זה‬
‫כתב יומן‪ ,‬שחלקים ממנו מופיעים בספרו‬
‫זה‪ .‬סגנון כתיבתו ביומן זה מעוררת‬
‫תחושה של שירה לירית‪ ,‬כמו למשל‪:‬‬
‫"החורף פורש את גלימתו האפורה על‬
‫היקום"‪ ,‬או "כבר עלה השחר‪ ,‬שולי‬
‫שמיים עם עננים ארגמניים נושקים‬
‫את הים הכחול והשקט"‪.‬‬
‫עידן הגמלאות הוא הפרק המסיים את‬
‫הספר‪ .‬בנוסף לחגיגות השונות עם‬
‫אירועים משמחים‪ ,‬כמו יום הולדת‬
‫השבעים ויובל החמישים לנישואין‪,‬‬
‫המשיך עמנואל בפעילותו הציבורית‪,‬‬
‫התנדב למשמר האזרחי‪ ,‬שימש כנציג‬
‫ציבור בבתי‪-‬דין לעבודה‪ ,‬ופעל משך‬
‫שנים רבות כחבר הנהלה וגזבר באגודת‬
‫אח"י‪ ,‬האגודה לעידוד המחקר‪ ,‬הספרות‬
‫והאומנות‪ ,‬שבראשה עומדת כיום חברת‬
‫הכנסת לשעבר נוזהת קצב‪.‬‬
‫בתקופת הגמלאות‪ ,‬עודד עמנואל‬
‫חברים רבים להרבות בכתיבה והוא‬
‫עצמו תרם בהגהה ועריכה של כמה‬
‫עשרות ספרים של חברים שראו אור‬
‫בעידודו ובעזרתו‪.‬‬
‫בספר זה נפרשת מסכת חיים עשירה‬
‫ופורייה‪ .‬עמנואל מתגלה כאיש‬
‫אשכולות‪ ,‬בעל מידות טרומיות‪ ,‬אדם‬
‫צנוע ועניו‪ ,‬רגיש‪ ,‬בעל נפש פיוטית‪,‬‬
‫אוהב מוסיקה וחובב אומנות ובעל‬
‫כושר ביטוי מעולה‪.‬‬
‫זיכרונות משנות הבציר‬
‫צבי גבאי*‬
‫‪Vintage Years: a Memoir, by‬‬
‫‪Abdallah Simon, as told to‬‬
‫‪his nephew Edwin Simon,‬‬
‫‪Private Publication, New York,‬‬
‫‪2009, PP. 136. Photos, selected‬‬
‫‪sources.‬‬
‫ספר הזיכרונות של עבדאללה סימון‬
‫(=שמעון‪ ,‬ענף של שושלת ששון‬
‫המפוארת)‪ ,‬הוא ספר מאלף על חייו‬
‫של אחד מבניה המוצלחים של קהילת‬
‫יהודי בבל‪ .‬עבדאללה היה לאיש‬
‫עסקים ומומחה בעל שם בתחום היין‪,‬‬
‫תחום שלא היה מוכר ליהודי בגדאד‪ .‬גם‬
‫עבדאללה לא הכיר את הנושא‪ ,‬אך הוא‬
‫הצליח‪ ,‬בכוח הרצון וההתמדה‪ ,‬לרכוש‬
‫מיומנות רבה ולזכות להערכה גדולה‬
‫בקרב מומחי היין הגדולים בעולם‪.‬‬
‫סיפורו של עבדאללה מתחיל בשנת‬
‫‪ ,1922‬בבית הוריו המרווח שעל שפת‬
‫החדקל‪ ,‬בשכונת בתאווין בבגדאד‪,‬‬
‫ונמשך בלימודיו בפנימייה במנצ'סטר‬
‫באנגליה‪ ,‬שם רכש תכונות אופי וגינוני‬
‫נימוסים אנגליים‪ ,‬שהעניקו אלגנטיות‬
‫לאישיותו‪ .‬מאנגליה עבר עבדאללה‬
‫לבירות והצליח‪ ,‬למרות גילו הצעיר‪,‬‬
‫להשתלב בלימודים באוניברסיטה‬
‫האמריקנית‪ .‬בשובו לבגדאד הוא גויס‬
‫בינואר ‪ 1941‬לשורות הצבא העיראקי‪.‬‬
‫בהיותו בוגר אוניברסיטה הוא נשלח‬
‫לקולג' הצבאי המלכותי לקצינים‪.‬‬
‫במהלך שירותו בצבא פרץ מרד רשיד‬
‫עאלי אל–כיאלני הפרו נאצי‪ .‬במסגרת‬
‫רצון הממשלה לקחת חלק במלחמה‬
‫נגד אנגליה‪ ,‬הוא נמנה על יחידות‬
‫הצבא שנשלחו לתקוף את בסיס חיל‬
‫המצב הבריטי במחנה חבאניה ממערב‬
‫לבגדאד‪ .‬התקפה‪ ,‬שלדברי המחבר‪ ,‬לא‬
‫‪55‬‬
‫ביקורת ספרים‬
‫יצאה אל הפועל מחשש להסתבכות‬
‫עם חיל המשלוח האנגלי שהגיע מירדן‬
‫וביקש לדכא את מרד רשיד עאלי‪.‬‬
‫עבדאללה‪ ,‬הקצין העיראקי‪ ,‬שב לביתו‬
‫במהלך ימי הפרהוד – הפרעות הקשות‬
‫ביהודי בגדאד‪ .‬בתוקף מעמדו כקצין‬
‫במדים‪ ,‬הוא הדף בוזזים ורוצחים‬
‫שביקשו לפרוץ לביתו והציל את בני‬
‫משפחתו‪ .‬ללא ספק מדובר בחוויה‬
‫מיוחדת במינה‪.‬‬
‫ביולי ‪ ,1944‬בהיותו בן ‪ 22‬הגיע‬
‫עבדאללה לארה"ב – ארץ האפשרויות‬
‫הבלתי מוגבלות‪ .‬בשל מעורבותה של‬
‫ארה"ב במלחמת העלום השנייה‪ ,‬הוא‬
‫גויס שוב לצבא ונשלח לקורס קצינים‬
‫מזורז‪ .‬בסיום אימוניו הצבאיים הוא‬
‫נשלח לאירופה כדי להצטרף לכוחות‬
‫האמריקניים שהיו מוצבים בגרמניה‪ .‬כאן‬
‫הוא עובר חוויה קשה של מראות ההרס‬
‫והחורבן‪ ,‬שהותירה מלחמת העולם על‬
‫תושבי גרמניה‪ .‬עם שחרורו מהצבא‬
‫ושובו לארה"ב הוא מתוודע באקראי‪,‬‬
‫בהיותו על האוניה קווין אליזבט‪ ,‬ליין‬
‫הצרפתי המשובח‪ .‬יין שהפך לעיסוקו‪,‬‬
‫יחד עם רעייתו פרנסין‪ ,‬בתו של‬
‫הפילנתרופ פרנק עיני מקים בית הספר‬
‫התיכון היהודי פרנק עיני בבגדאד בו‬
‫למדו יהודים‪ ,‬מוסלמים ונוצרים‪ ,‬עד‬
‫לחיסולה של הקהילה‪.‬‬
‫עבדאללה לא בחל בשום עבודה‬
‫המעניקה פרנסה מכובדת לעוסק בה‪.‬‬
‫הוא החל את דרכו כמחסנאי‪ ,‬שהשתכר‬
‫‪ 60‬דולרים בשבוע‪ ,‬בחברה ליבוא יינות‬
‫ותוך ‪ 10‬שנים היה לנשיא החברה‪ .‬בכל‬
‫מהלך חייו הוא שמר על מסורת בית‬
‫אביו‪ .‬שמו "עבדאללה" החשיד אותו‬
‫כערבי בעיני לקוחות היין היהודים ולכן‬
‫הוענק לו הכינוי "אייב" (‪ ,)Ab‬וכך הוא‬
‫מוכר בעולם העסקים ובקרב חבריו‪.‬‬
‫לנוכח הישגיו בעסקי היין המשובח‬
‫והמשקאות החריפים‪ ,‬אדגר ברונפמן‬
‫מבעלי חברת הויסקי הידועה‬
‫‪56‬‬
‫‪ ,Seagram‬צרף אותו לחברה ומסר בידו‬
‫את הקמת האגף ליבוא יינות צרפתיים‬
‫משובחים לארה"ב‪ .‬עבדאללה‪ ,‬כדרכו‬
‫נגש למשימה במרץ‪ ,‬והקים אגף גדול‬
‫שפעל בהצלחה רבה‪ .‬עם פרישתו‬
‫מהחברה כעבור ‪ 29‬שנות עבודה‪ ,‬ביוני‬
‫‪ ,2003‬הסתכמו עסקי האגף ב–‪100‬‬
‫מיליון דולר‪ ,‬המהווים ‪ 40‬אחוז מיבוא‬
‫היינות הצרפתיים המשובחים לארה"ב‪.‬‬
‫החלק השני של ספר זיכרונותיו של‬
‫עבדאללה מוקדש לעסקי היין‪ .‬הוא‬
‫כולל תיאורים מרתקים של מפגשים‪,‬‬
‫שלו ושל רעייתו פרנסין‪ ,‬עם יצואני‬
‫היינות הצרפתיים הגדולים‪ .‬עבדאללה‬
‫הקפיד להתוודע לכל אחד ואחד מהם‬
‫וגם לבקר אישית במסעדות ובחנויות‬
‫שמכרו את היינות הללו‪ .‬בדפי הספר‬
‫שבהם מסופר על עסקי היינות‪ ,‬חש‬
‫הקורא בדמיונו את טעם היין המשובח‬
‫שנמזג בארוחות האלגנטיות‪ .‬עבדאללה‬
‫זכה להרבה דברי הערכה והוקרה כאיש‬
‫עסקים הגון‪ ,‬ישר ובעל אמונה באדם‪.‬‬
‫שותפיו לעסקים ציינו שעם עבדאללה‬
‫לא היה צורך בהסכמים כתובים‪,‬‬
‫מספיקה הייתה לחיצת יד לסיכום‬
‫ולמימוש העסקה‪.‬‬
‫מסכת חייו של עבדאללה מגוונת‬
‫ועשירה‪ .‬הוא הצליח להתגבר על קשיי‬
‫החיים ולהגיע למעמדו המכובד כאיש‬
‫עסקים של העולם המופלא והקסום‬
‫של היין המשובח‪ .‬עבדאללה כותב‬
‫בספרו שהוא בר מזל (סעיד) שהגיע‬
‫להישגיו העסקיים ולקשריו החברתיים‬
‫המסועפים‪ ,‬אך אין ספק שאישיותו‪,‬‬
‫חריצותו ופקחותו תרמו לכך‪ .‬עבדאללה‬
‫הוא דוגמה מופתית ליהודי בבל‪,‬‬
‫שבזכות פועלו וכישוריו הגיע להישגים‬
‫מרשימים‪.‬‬
‫בשנים האחרונות התפנה עבדאללה‬
‫לפילנתרופיה בישראל‪ ,‬הוא תרם להקמת‬
‫גן ילדים לאומנויות והעשרה בתל אביב‪,‬‬
‫אולם לתרבות באוניברסיטת באר שבע‬
‫והקים תכנית לסיוע לסטודנטים יוצאי‬
‫בבל‪.‬‬
‫הספר נכתב על ידי אד סימון‪ ,‬בן אחיו‬
‫ואיש יחסי הציבור שלו‪ ,‬מפיו של‬
‫עבדאללה‪ .‬כריכת הספר קשה ומהודרת‬
‫והוא מודפס על נייר משובח נטול‬
‫עץ ‪ .‬הוא כתוב וערוך בטוב טעם ובו‬
‫משובצים תמונות משפחתיות ותמונות‬
‫של ידידים ואנשי עסקים‪ .‬אכן קריאת‬
‫הספר היא חוויה מענגת ומיוחדת‪.‬‬
‫*צבי גבאי–חבר הועד המנהל של "מרכז מורשת‬
‫יהדות בבל"‪.‬‬
‫ניתן לשלוח לפרסום ב"נהרדעא" חומר מקורי שלא פורסם‬
‫העוסק ביהודי בבל‪ .‬את החומר יש לשלוח באמצעות תיבת‬
‫הדואר ‪ [email protected]‬בלבד‪.‬‬
‫יתקבל חומר עד שני עמודים ברווח כפול‪.‬‬
‫ניתן לצרף עד שתי תמונות‪.‬‬
‫אין המערכת מתחייבת לפרסם כל חומר המגיע אליה‪.‬‬
‫למערכת שמורה הזכות לערוך את החומר עריכה לשונית‬
‫ועניינית ולפרסמו כולו או חלקו‪.‬‬
‫לא יוחזר חומר שהתקבל‪.‬‬
‫שונות‬
‫תביעת עיראק מארה"ב להחזיר לה ארכיון של יהודי עיראק*‬
‫תרגם מערבית‪ :‬אריה שמש‪ ,‬סגן יו"ר ה"מרכז"‬
‫בשפה הערבית וה ‪ 5%‬הנותרים בשפות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫טאהר המשיך ואמר‪" :‬מצאנו ספרי‬
‫לימוד על מדינת ישראל ועל היהודים‬
‫בעיראק‪ ,‬ועוד מצאנו יריעות מעור של‬
‫ספרי תורה‪ .‬בנוסף מצאנו מסמכים של‬
‫הקהילה היהודית בעיראק"‪.‬‬
‫אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת ‪1948‬‬
‫עזבו מאה עשרים וארבעה אלף איש‬
‫המהווים ‪ 96%‬מיהודי עיראק‪ .‬אחרי זה‬
‫נמשכה ההגירה בקרב הנשארים‪ ,‬ועם‬
‫כיבוש עיראק על–ידי ארה"ב נותרו ‪34‬‬
‫איש‪ ,‬וגם אלה עזבו את עיראק‪.‬‬
‫כוחות הכיבוש גילו באוקטובר ‪2003‬‬
‫כ–‪ 27‬ארגזי ברזל וחמש מכולות של‬
‫מסמכים ותעודות השייכים ליהודי‬
‫עיראק‪ .‬מסמכים ותעודות אלה נמצאו‬
‫במצב רע מאוד‪ ,‬של ריקבון כמעט‪ ,‬כי‬
‫הם אוכסנו בתוך מרתף השייך למנגנון‬
‫המודיעין של הממשל הקודם וכמעט‬
‫הושחתו על ידי המים שעלו במרתפים‪.‬‬
‫באשר לארכיון מפלגת הבעת'‪ ,‬הרי הוא‬
‫נשמר בעמותת הזיכרון האמריקנית‪.‬‬
‫הכוחות האמריקנים העבירו מיליוני‬
‫מסמכים ותעודות לעמותה זו‪ .‬טאהר‬
‫הוסיף‪ ,‬כי העמותה הגיעה להסכם עם‬
‫מוסד ‪ HOOVER‬האמריקני לשמירת‬
‫ארכיון הבעת'‪ .‬מתברר שמוסד זה הוא‬
‫סודי ובעת ביקורנו בארה"ב לא הצלחנו‬
‫לקבל רשות לבקר בו‪.‬‬
‫המשא ומתן אותו מנהלת עיראק עם זה לידינו‪ .‬הרגשתנו היא כי ארה"ב אינה‬
‫ארה"ב להחזרת ארכיון יהודי עיראק חפצה לקיים את התחייבויותיה בעניין‬
‫וארכיון מפלגת הבעת'‪ ,‬שהועבר לארה"ב זה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוסיף מר טאהר אל–חמוד‪,‬‬
‫אחרי כיבוש עיראק בשנת ‪ ,2003‬הגיע הוסכם על החזרתו לעיראק של חצי‬
‫לשלב רגיש ביותר‪ ,‬כפי שגילה אתמול הארכיון היהודי לפני תום שנה זו‪,‬‬
‫בכיר בממשל העיראקי‪ .‬מר טאהר ועל השארת חציו השני בארה"ב לשם‬
‫אל–חמוד‪ ,‬ממלא מקום של שר החינוך הקמת מרכז תצוגה משותף לוושינגטון‬
‫העיראקי‪ ,‬אמר לנציג סוכנות העיתונות ולבגדאד‪ ,‬אך לצערנו נראה שארה"ב‬
‫הצרפתית כי הדיונים עם ארה"ב כלל לא תקיים הסכם זה‪".‬‬
‫לא הופסקו בתקופה האחרונה‪ ,‬אך טאהר הוסיף עוד‪" :‬אם ארה"ב תכבד‬
‫נראה שארה"ב אינה חפצה ליישם את ההסכם בינינו‪ ,‬נפוצה על הזמן‬
‫נושאים שסוכם עליהם‪ ,‬כגון המסמכים שאיבדנו ותסכים לקיים את ההסכם‪,‬‬
‫נבקש הבטחה לקביעת לוח זמנים עם‬
‫והתעודות של יהודי עיראק‪.‬‬
‫טאהר אל–חמוד הסביר‪" :‬הסכמנו עם מועד חדש לסיום הפרויקט‪".‬‬
‫האמריקנים שישלחו מכתב למשרד יש לציין כי באמצע מאי שנה זו הודיע‬
‫החינוך העיראקי המכיר בזכותה של טאהר‪ ,‬כי הגיעו להסכם עם וושינגטון‬
‫עיראק לקבל לידיה את כל המסמכים להחזרת ארכיון יהודי עיראק ומיליוני‬
‫והתיקים‪ ,‬אך עד היום לא הגיע מכתב מסמכים שהועברו לארה"ב על ידי‬
‫צבאה‪.‬‬
‫טאהר הצהיר כי‬
‫היהודי‬
‫"הארכיון‬
‫חשוב לנו‪ ,‬כיתר‬
‫המסמכים המייצגים‬
‫מהמורשת‬
‫חלק‬
‫החינוכית‪ ,‬שיציג‬
‫באור בולט את צורת‬
‫החיים החברתית של‬
‫הקהילה היהודית‬
‫בעיראק‪".‬‬
‫יצוין כי ‪70%‬‬
‫מהארכיון הנ"ל מכיל‬
‫בשפה *פורסם בעיתון "אל–אח'באר אל–ראיסייה"‪,‬‬
‫מסמכים‬
‫העברית‪ 25% ,‬ממנו מה–‪ 17‬בספטמבר ‪.2010‬‬
‫ארכיון הקהילה בבגדאד מונח בשמש לייבוש‬
‫‪57‬‬
‫שונות‬
‫ה"נכבה" הפלסטינית והקטסטרופה היהודית‬
‫צבי גבאי*‬
‫ה"נכבה" היא המושג המציין את האסון‬
‫שפקד את הערבים בעקבות מלחמתם‬
‫במדינת ישראל עם הקמתה ב–‪14‬‬
‫במאי ‪ .1948‬הערבים מציינים אירוע זה‬
‫מדי שנה‪ ,‬בעצרות‪ ,‬בהפגנות ובסיקור‬
‫תקשורתי נרחב‪ .‬עד לאחרונה הוא נכלל‬
‫במערכת הלימוד של מדינת ישראל‪.‬‬
‫לעומת זאת לקטסטרופה שקרתה‬
‫ליהודים בארצות ערב אין שם ואינה‬
‫זוכה להד ציבורי או תקשורתי‪ .‬זה‬
‫למרות שמימדיה‪ ,‬האנושיים והפיזיים‪,‬‬
‫גדולים מה"נכבה" הפלסטינית כי‬
‫מספר היהודים בארצות ערב שנאלצו‬
‫לעזוב את בתיהם בחוסר כל הגיע ל–‬
‫‪ 856.000‬נפש‪ ,‬לעומת ‪ 650.000‬פליטים‬
‫פלסטינים (על–פי אונר"א)‪.‬‬
‫ה"קטסטרופה" התרחשה ללא שום‬
‫סיבה‪ .‬היהודים‪ ,‬שחיו במדינות‬
‫ערב‪ ,‬לא הכריזו מלחמה עליהן ולא‬
‫נלחמו בהן‪ ,‬כפי שנלחמו הפלסטינים‬
‫בישוב היהודי בארץ–ישראל ובמדינת‬
‫בישראל מיד אחרי הקמתה‪ .‬היהודים‬
‫במדינות ערב היו שעיר לעזאזל‬
‫במאבקים השלטוניים בתוך המדינות‬
‫בהן חיו ובמאבקים בין מדינות ערב‪.‬‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬מסיבות לא מובנות‪,‬‬
‫לא העלתה את הקטסטרופה שקרתה‬
‫ליהודים בארצות ערב על סדר יומה‬
‫ההסברתי והמדיני‪ .‬היא הותירה את‬
‫הזירה חופשית לתועמלנים ערביים‬
‫ואנטי–ציוניים שהציגו את הפלסטינים‬
‫כסובלים היחידים בסכסוך הערבי–‬
‫ישראלי‪ .‬העולם שמע רבות על חוסר‬
‫הצדק והעוול שקרה לפלסטינים‪ ,‬אך‬
‫לא שמע כמעט דבר על העוול שנגרם‬
‫ליהודים שחיו במדינות ערב‪ .‬למעשה‬
‫מה שהתרחש במדינות ערב היה טיהור‬
‫אתני של היהודים‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫ההתנכלויות ליהודי ערב התרחשו עוד‬
‫לפני הופעת הציונות וההחלטה על‬
‫הקמתה של מדינת ישראל‪ .‬בעיראק‬
‫הן התבטאו תחילה באפליה בכלכלה‪,‬‬
‫בחינוך ובחיים הציבוריים ‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫הלאומנות הערבית ושנאת היהודים‬
‫הציתו את אש הפרעות ביהודים‬
‫שהגיעו לשיא ב"פרהוד" של ימי חג‬
‫השבועות תש"א (יוני ‪ .)1941‬בפרעות‬
‫אלה נרצחו ‪ 137‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‬
‫(להערכת היסטוריונים מדובר בהרבה‬
‫יותר נרצחים‪ ,‬שנותרו ללא רישום)‬
‫ומאות נפצעו ורכוש רב נבזז‪ .‬טרגדיה‬
‫דומה קרתה ליהודי לוב בנובמבר ‪.1945‬‬
‫בגל פרעות אכזרי נרצחו ‪ 133‬ונפצעו‬
‫‪ 400‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬פרעות‬
‫והתנכלויות ליהודים התרחשו‪,‬למעשה‪,‬‬
‫בכל מדינות ערב‪.‬‬
‫החבור שנוצר בין הלאומנות‬
‫הכסנופובית הסונית – שלא סבלה‬
‫זרים גם לא שיעים‪ ,‬נוצרים וכורדים‬
‫– ובין האנטישמיות‪ ,‬שנאת היהודים‪,‬‬
‫ששררה בכל מדינות ערב וקבלה‬
‫עידוד וסיוע מגורמים נאציים ובראשם‬
‫השגריר הגרמני בבגדאד – ד"ר פריץ‬
‫גרובה‪ ,‬והתמיכה ממנהיגים פסבדו–‬
‫דתיים פנאטיים‪ ,‬כחאג' אמין אל‬
‫חוסייני (שברח מפלסטין ומצא‬
‫בעיראק כר נוח לפעילותו האנטי‬
‫יהודית)‪ ,‬לא הותיר ליהודים מנוס‪,‬‬
‫אלא לברוח מעיראק‪ .‬היהודים‪ ,‬שחיו‬
‫בעיראק במשך ‪ 2600‬שנים‪ ,‬קמו ועקרו‬
‫כאיש אחד מהמדינה אחרי שסייעו‬
‫להקמתה ולהשתלבותה בעידן המודרני‬
‫בתחומי הממשל‪ ,‬הכלכלה‪ ,‬הרפואה‪,‬‬
‫החינוך‪ ,‬הספרות‪ ,‬השירה והמוסיקה‪.‬‬
‫אווירת אימים אנטי יהודית שררה‬
‫בכל מדינות ערב‪ ,‬ולוותה בהצהרות‬
‫מר צבי גבאי‬
‫מתלהמות ובנאומים אנטי יהודיים‪,‬‬
‫גם מעל בימת האו"ם‪ .‬אליהו נאוי‪,‬‬
‫ששימש פרשן רדיו בשידורים בערבית‪,‬‬
‫העיד כי לאחר החלטת החלוקה בשנת‬
‫‪ 1947‬הושמע בתחנות השידור במדינות‬
‫ערב ללא הרף השיר הפופולארי "ח'לו‬
‫א–סיף יגול" – תנו לחרב לדבר‪ ...‬לדלל‬
‫את בני הדוד (היהודים)‪.‬‬
‫האווירה של פחד והתנכלויות‬
‫מצד השלטונות וההמונים‪ ,‬אילצו‬
‫את היהודים במדינות ערב לברוח‬
‫מארצות אלה וגרמו להגירות המוניות‬
‫מהן‪ .‬במצרים אף התבצעו באישון‬
‫לילה גירושים המוניים‪ .‬היהודים‬
‫הותירו מאחוריהם את רכושם ורכוש‬
‫קהילותיהם עתיקות היומין‪ :‬בתי‬
‫ספר‪ ,‬בתי כנסת‪ ,‬בתי חולים‪ ,‬בתי‬
‫עלמין‪ ,‬קברי קדושים ועוד‪ .‬ממשלות‬
‫ערב השתלטו על הרכוש וניצלו אותו‬
‫לצרכיהן‪.‬‬
‫שונות‬
‫וודאי שהיו במדינות ערב מוסלמים שלא‬
‫הסכימו לפגיעות ביהודים‪ ,‬אך קולם לא‬
‫נשמע‪ .‬היהודים סבלו מהמאבקים בין‬
‫הסונים והשיעים‪ ,‬כפי שמדינת ישראל‬
‫נמצאת היום במרכזו של המאבק בין‬
‫איראן השיעית למדינות ערב הסוניות‪.‬‬
‫שתגבר ההכרה בקרב הפלסטינים שלא‬
‫רק הם סבלו בסכסוך המזרח תיכוני‪,‬‬
‫תיעשה ההדברות עם מדינת ישראל‬
‫לדו–קיום על בסיס צודק ואמיתי‬
‫יותר‪.‬‬
‫בשנים האחרונות מתחולל בעולם‬
‫הערבי תהליך של התפכחות‪ ,‬במיוחד‬
‫בקרב האינטלקטואלים‪ .‬אלה סבורים‬
‫שלצד הנכבה שבאה על הערבים‬
‫הפלסטינים התחוללה קטסטרופה‬
‫ליהודים שחיו במדינות ערב‪ .‬וככל *צבי גבאי הוא שגריר בדימוס‪.‬‬
‫פיצויים ליהודים יוצאי ארצות ערב‬
‫אריה שמש‪ ,‬סגן יו"ר ה"מרכז"‬
‫ביום שני ה–‪ 15‬בפברואר ‪ 2010‬נהרו‬
‫מכל קצות הארץ פעילי ציבור וראשי‬
‫הארגונים של יהודי ארצות ערב אל‬
‫כנסת ישראל כדי להיוועד באולם‬
‫הכינוסים המפואר‪.‬‬
‫אט אט זרמו נציגי הארגונים בקבוצות‬
‫ויחידים עד שנתמלא האולם בכ–‪–500‬‬
‫‪ 400‬איש של נציגי ציבור‪ .‬מטרת הכינוס‬
‫הייתה לקבל דיווח על הנעשה עד‬
‫היום בעניין חוק הפיצויים על הרכוש‬
‫הקהילתי והפרטי של יהודים שעזבו את‬
‫ארצות ערב‪ ,‬רובם ככולם כפליטים‪ .‬מהם‬
‫גורשו מארצותיהם‪ ,‬נשללה מהם תעודת‬
‫הזהות וניתנה להם תעודת מעבר ללא‬
‫זכות שיבה לארץ המוצא‪.‬‬
‫היוזמה לחקיקת החוק לפיצויים באה‬
‫מקומץ אנשים ובראשם ח"כ נסים זאב‬
‫וחלק מראשי הארגונים‪ .‬פעולה זו נשאה‬
‫פרי והביאה להכנת החוק‪.‬‬
‫לכשיחוקק חוק זה צריך יהיה לעמוד‬
‫מול תביעות הפיצויים של הפלסטינאים‪.‬‬
‫חוק זה קובע כי לא יתאפשר משא ומתן‬
‫או דיון עם הפלסטינאים לפיצויים ללא‬
‫הסדר מקביל בנושא הפיצויים ליהודי‬
‫ארצות ערב‪.‬‬
‫מר ארווין קוטלר‬
‫מר אורמן סטנלי המנהל המטפל מטעם‬
‫הפדרציה הספרדית בנושא ארצות ערב‬
‫יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין‬
‫סגן שר החוץ מר דני אילון‬
‫השר בני בגין‬
‫השר לשעבר רפי איתן‬
‫ח"כ עמיר פרץ‬
‫חברי הכנסת הבטיחו כי יעשו כל מאמץ‬
‫נדרש לאישורו של החוק בקריאה‬
‫השנייה והשלישית‪.‬‬
‫האורחים מארה"ב דיברו על נכונותם‬
‫ומחויבותם להירתם להפעלת שדולות‬
‫בקונגרס ובסנאט לאישור החלטות‬
‫בנושא הפיצויים לכשיתעורר הצורך‬
‫בכך‪ .‬אחרי סיום דברי האורחים והשרים‬
‫הקדיש היו"ר זמן לשאלות ותשובות‪.‬‬
‫בין האנשים שקיבלו את רשות הדיבור‬
‫הייתה אישה מבוגרת יוצאת מצרים‪,‬‬
‫אשר התחילה את דבריה בהתקפה על‬
‫הדוברים‪ .‬היא אמרה‪:‬‬
‫"איפה הייתם עד היום? מדוע לא‬
‫טפלתם בזה קודם? למה חיכיתם שישים‬
‫שנה? אחרי הדור הזה לא יהיה מי‬
‫שיענה על השאלות וייתן את התשובות‬
‫משתתפי הפנל בכינוס לפי סדר המתאימות‪ ,‬ולא יהיה מי שיקבל את‬
‫הפיצויים‪ ".‬דבריה נאמרו בשטף בקול‬
‫ישיבתם‪:‬‬
‫רם ולא ניתן היה להרגיעה או להפסיקה‪.‬‬
‫ח"כ נסים זאב– יו"ר‬
‫חבר הקונגרס מר אליוט אנגל מארה"ב לדעתי‪ ,‬היו דבריה מוצדקים‪ .‬היא דיברה‬
‫כבוד שר המשפטים לשעבר של קנדה מתוך כאב ותסכול עמוקים ונגעו לליבם‬
‫של באי הכנס ואולי יגיעו לכתובת‬
‫הנכונה בממשלה‪.‬‬
‫הפורום שקם הוא אחד הדברים‬
‫החיוביים ביותר מזה עשרות שנים‪ ,‬והוא‬
‫עשה ועושה רבות להעלאת הנושא על‬
‫סדר היום‪ ,‬ודואג שהחוק יעבור בכנסת‬
‫בקריאה שנייה ושלישית ויהפוך לעובדה‬
‫קיימת‪.‬‬
‫בכנס היו דוברים נוספים שדברו במרירות‬
‫גדולה על התמהמהות הפעולה בנושא‪.‬‬
‫למעשה היה צריך להפנות טענות אלה‬
‫לכל ממשלות ישראל במשך שישים‬
‫שנה‪.‬‬
‫אני שמח לומר כי עם הגשת הצעת‬
‫החוק הונחה אבן הפינה ליסודות המאבק‬
‫העתידי בנשוא הפיצויים‪ .‬נושא זה הוא‬
‫סבוך ומורכב‪ ,‬הדורש התמדה ועקביות‬
‫לאורך זמן‪ ,‬ונכונו לנו עוד הרבה מאבקים‬
‫והשתדלויות להקמת שדולות נוספות‬
‫בכל הארצות הנוגעות לעניין‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בארצות הברית כדי הביא מאבק זה‬
‫לסיום מוצלח‪.‬‬
‫כאן המקום והזמן לצאת בקריאה לכל‬
‫הארגונים המטפלים בנושא להתוות‬
‫מדיניות ברורה ואחידה ולקיים תיאום‬
‫מלא ביניהם‪ .‬כי הטיפול בקביעת‬
‫הפיצויים שונה לגבי יוצאי הארצות‬
‫השונות‪.‬‬
‫עם איחולי הצלחה במהרה בימינו‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫שיבת יהודי עיראק*‬
‫מאזן לטיף‬
‫תרגם מערבית לעברית‪ :‬ד"ר צבי יהודה‬
‫הייתי ועדיין מתחקה בתשוקה ובכיליון‬
‫עיניים אחר כל מה שמשודר ונכתב‬
‫על יהודי עיראק בספרים‪ ,‬בעיתונים‪,‬‬
‫בכתבי‪-‬עת ובפרסומים האלקטרוניים‪,‬‬
‫ובתוכי רצון עז לדעת את תולדותיהם‪,‬‬
‫מנהגיהם‪ ,‬מסורתם וטקסיהם‪ .‬רצון‬
‫זה עלה אצלי למן היותי בן שש שנים‬
‫כאשר הייתה סבתי מספרת לי על יהודי‬
‫עיראק וכיצד שולחו מארצם והותירו‬
‫צער ויגון בלב שכיניהם אוהביהם‬
‫ואהוביהם‪ .‬המשכתי לחפש ולתור הרבה‬
‫אחר ידיעות עליהם במשך עשרות שנים‬
‫ארוכות בהן הושמצו והופצה תעמולה‬
‫עוינת נגדם‪.‬‬
‫כולם יודעים היום‪ ,‬ידיעה אמיתית‪,‬‬
‫שההחלטה על חוק הויתור על הנתינות‬
‫העיראקית‪ ,‬שנועד ליהודי עיראק‬
‫בתקופת ממשלת תאופיק אל‪-‬סווידי‬
‫בשנת ‪ ,1950‬הקפאת ממונם ורכושם‬
‫והמעצרים השרירותיים נגדם בהאשמות‬
‫שווא שונות‪ ,‬ובהן בציונות ובקומוניזם‪,‬‬
‫וגירושם ממולדתם ארם נהריים‪,‬‬
‫נתקבלה במסגרת קנוניה עולמית ידועה‪.‬‬
‫מאז החלה עיראק לדמם על‪-‬ידי הגליית‬
‫טובי בניה במשך עשרות שנות שלטונו‬
‫הקשוח של צדאם‪.‬‬
‫המולדת העיראקית הפסידה חלק‬
‫חשוב מעמה ונקרע ממנה מספר‬
‫גדול של משכילים‪ ,‬סופרים‪ ,‬אומנים‪,‬‬
‫פוליטיקאים ויזמים‪ .‬על‪-‬ידי זה איבדה‬
‫עיראק שכבה משכילה‪ ,‬מוכשרת‬
‫ומבטיחה; וגם כישרונות ויכולות שהיו‬
‫בית הספר "אליאנס" לבנות בבגדאד‬
‫‪60‬‬
‫מובילים‪ ,‬במושכלות ובחוכמה‪ ,‬את רסן‬
‫כלכלת המדינה העיראקית עם לידתה‬
‫אחרי מאות שנים של כיבוש וניצול‪ ,‬למן‬
‫נפילת בגדאד בשנת ‪ 1258‬לספירה תחת‬
‫פרסות סוסי התתרים והמונגולים‪.‬‬
‫אחרי הקמת מדינת ישראל היה הפסדה‬
‫של עיראק גדול יותר מכל מדינה ערבית‬
‫אחרת שנהגה עם תושביה היהודים‬
‫באותה מדיניות שרירותית אווילית‪ ,‬כמו‬
‫שקרה בתימן‪ ,‬במרוקו‪ ,‬בלוב ובמצרים‪,‬‬
‫שם היוו היהודים חלק שולי בחיים‬
‫הכלכליים והתרבותיים‪ ,‬ולא את עמוד‬
‫התווך של הכלכלה כפי שהיו יהודי‬
‫עיראק‪.‬‬
‫עדיין שומרים האנשים‪ ,‬שחיו בשנות‬
‫הארבעים ולפני זה‪ ,‬ליהודי עיראק את‬
‫הזיכרונות הטובים והנעימים ביותר‬
‫ומדברים עליהם עם הרבה כבוד וערגה‪.‬‬
‫אני אומר זאת‪ ,‬לא בהגזמה ולא בשל‬
‫דעה משוחדת‪ ,‬אלא מתוך ניסיוני‬
‫הצנוע ועל סמך שיחות שקיימתי עם‬
‫מאות משכילים ואנשי ציבור המרכיבים‬
‫את בסיס ההוויה העיראקית‪ .‬כולם‬
‫מדברים בשבחם ומאחלים לשובם של‬
‫אלה שהם חלק בלתי נפרד מקרובינו‬
‫שהוגלו בתקופת האובדן‪ ,‬ההפקרות‪,‬‬
‫ההתעללות‪ ,‬ההליכה אחרי‪ ,‬ומאבקי הכוח‬
‫הפוליטיים שלא הפקנו מהם תועלת‬
‫כלשהי‪ .‬עשיית החסד אתם אינה בשל‬
‫רגש השייכות העז לארם נהריים בלבד‪,‬‬
‫אלא גם בשל זכותם החוקית הנשענת‬
‫על נוכחות בת ‪ 2,500‬שנה והתמזגות‪,‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫הפריה ותרומה לישות העיראקית‪ ,‬דבר‬
‫המבטל כל נימוק הקשור למאפיינים‬
‫קפואים שמחוץ למסגרת הגיאוגראפית‬
‫העיראקית‪ ,‬ולצידוקים דתיים‪ ,‬עדתיים‪,‬‬
‫או אתניים מופרכים‪ .‬לאהבת עיראק‬
‫קשר מוחלט שאינו ניתן לניתוק‪ ,‬וכל מי‬
‫שהתאהב באדמתה ובאקלימה הוא שייך‬
‫לה‪ ,‬ואין מקום לספק אותו מטילים‬
‫המטיפים לטהרת הדם והגזע‪ .‬יהודי‬
‫עיראק‪ ,‬המגורשים המכובדים‪ ,‬היוו‪,‬‬
‫ללא הגזמה‪ ,‬חלק חשוב ופעיל של העם‬
‫העיראקי‪ ,‬ולמרות שזכויותיהם הופקעו‬
‫מהם ורכושם‪ ,‬דניידי ודלא ניידי‪ ,‬הוקפא‬
‫בארץ אבותיהם אחרי שחיו בה ברווחה‪,‬‬
‫וכמו שמגורשי ספרד נשאו איתם את‬
‫מפתחות גרנדה אל גדות גיאיות פאס‬
‫שבאפריקה‪ ,‬כך היהודים שלנו עדיין‬
‫מחזיקים במנהגיהם ומסורותיהם‬
‫העיראקים‪ ,‬ושומרים עליהם יותר מעל‬
‫בכוח מתוך אדמתנו הטובה והמניבה‪,‬‬
‫והם כדקלים ששורשיהם התעבו ולא‬
‫ניתן לשתול אותם באדמה אחרת‪ ,‬וידוע‬
‫שהם בוכים איתנו על כל צרה הפוקדת‬
‫את עיראק האהובה [‪] ...‬‬
‫שאלת שובם של יהודי עיראק‪ ,‬כפי‬
‫שאנו רואים אותה היום‪ ,‬היא צורך אנושי‬
‫וזכות היסטורית‪ ,‬תרבותית ומוסרית‪.‬‬
‫בייחוד משום שעיראק זקוקה מאד‬
‫לכישוריהם‪ .‬כי הם יכולים להשתתף‬
‫במפעלים הגדולים המתוכננים‪ ,‬לשקם‬
‫את מה שנהרס במלחמותיו של הדון‬
‫קישוט צדאם עם המדינות השכנות‪,‬‬
‫ולהשיב לעיראק את ימי הזוהר התרבותי‬
‫שלה כדי שתהיה מקור שופע רווחה‬
‫ויצירה תרבותית‪.‬‬
‫סידורי תפילתם‪ ,‬עד שכל מי שמבקר‬
‫בישראל משתאה לראות כיצד חיים‬
‫יהודי עיראק ברחבי המדינה במסגרת‬
‫של מה שניתן לכנות "מדינה שנייה"‪,‬‬
‫שהיא מעין עיראק מוקטנת‪ ,‬ומספרם‪,‬‬
‫שהיה כמאה אלף כאשר גורשו‪ ,‬עלה‬
‫לכחצי מליון‪ .‬הם ממשיכים היום לקיים‬
‫את אורחות חייהם‪ ,‬טקסיהם ושפתם‬
‫הערבית כאילו הם עדיין חיים בעיראק‪.‬‬
‫הערגה אצל יהודים עיראקים אלה עולה‬
‫על ערגת רבים מהעיראקים מדתות‬
‫אחרות אשר נהנים מהחיים בגולה‬
‫או שהסתגלו למנעמיה‪ ,‬או שהפכו‬
‫למשתייכים למולדת ולמקומות‪ ,‬מנהגים‬
‫ומראות שהיו משתייכים להם גם‬
‫כאשר היו בעיראק והיו עורגים אליהם‬
‫עד שהשיגו אותם‪ .‬אנשים אלה‪ ,‬הם‬
‫עבורנו‪ ,‬אינם בחזקת מי שמצטערים על *[קטעים מתוך מאמר שהתפרסם ב"עיראק‬
‫אובדנם‪ .‬אך יהודי עיראק‪ ,‬הרי הם נגדעו אל‪-‬ע'ד"‪ ,‬מה–‪ 20‬באוגוסט ‪].2009‬‬
‫אנשי ציבור בעיראק קוראים לממשלתם להשיב ליהודים את‬
‫אזרחותם ורכושם‬
‫תרגם מערבית‪ :‬אריה שמש‪ ,‬סגן יו"ר ה"מרכז"‬
‫מר אריה שמש‬
‫אל נג'ף – עיתון אל–חיאת‬
‫אנשי דת ופוליטיקאים בעיר נג'ף (‪160‬‬
‫ק"מ מדרום לבגדאד) דורשים מממשלת‬
‫עיראק לפעול להחזרת יהודי עיראק‬
‫לארצם "כדבר טבעי ללא ספק" ומאחר‬
‫והזרם ה"צדרי" (אנשי אל–צדר) דורש‬
‫להקים מדינה אסלאמית בעיראק‪,‬‬
‫הודגש שזרם זה אינו מתנגד להשבת‬
‫היהודים לארצם‪.‬‬
‫חבר הגוש ה"צדרי" בפרלמנט ד"ר נצאר‬
‫אל רביעי אמר לכתב עיתון "אל–חיאת"‬
‫כי אין התנגדות כלל לרעיון שיבת יהודי‬
‫עיראק למולדתם וכי יש צורך בלימוד‬
‫הנושא מפאת המצב הביטחוני בעיראק‪.‬‬
‫אל–רביעי הדגיש כי במושב הפרלמנט‬
‫הבא יחוקק חוק בנושא שיבת היהודים‬
‫אחרי בירורה של תוכנית מפורטת‬
‫לחזרתם ולשיכונם‪ .‬הוא הוסיף‪" :‬זכותו‬
‫של כל אזרח עיראקי לשוב לארצו‬
‫והיהודים הם בני הארץ הזאת‪ ,‬ואנו ננהג‬
‫בשוויון עם בני כל הדתות‪".‬‬
‫חברת הפרלמנט ד"ר בלקיס קולי‬
‫הדגישה‪ ,‬כי הזרם ה"צדרי" רואה בשובם‬
‫של היהודים דבר טבעי‪ .‬עוד אמרה כי‬
‫העם העיראקי מורכב מקהילות שונות‬
‫ומהרבה דתות ולא ייתכן שנמנע‬
‫לאזרחות‬
‫מהיהודים את הזכות‬
‫עיראקית‪ .‬כחברת הפרלמנט היא קראה‬
‫להרכיב ממשלה אסלאמית המשרתת‬
‫את טובת הציבור העיראקי‪ ,‬ללא אפליה‬
‫וללא התחשבות במפלגה כלשהי‪.‬‬
‫איש הדת שיך נעים אל–ספר אמר לעיתון‬
‫"אל–חיאת" כי המשכילים בעיראק‬
‫מתייחסים באהדה ליהודים שגורשו‬
‫‪61‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫משום שסבלו מעלבונות ומעינויים‬
‫בתקופות השלטון הדיקטטורי בעיראק‪,‬‬
‫כפי שקרה גם לבני דתות אחרות‪ .‬הוא‬
‫הוסיף‪ ,‬כי שאלת החזרת היהודים היא‬
‫זכות חוקית ודתית (שרעית) ואסור‬
‫להתנגד לה‪ ,‬וציין כי היהדות היא דתם‬
‫של היהודים אזרחי עיראק ויש להם‬
‫הזכות לקבל חזרה את רכושם שהוחרם‬
‫ונגנב לפני עשרות שנים‪ ,‬ולא ייתכן‬
‫שהמאמינים "בשריעה" המוסלמית לא‬
‫יקבלו זאת‪.‬‬
‫מנהל אגף המדע והפוליטיקה‬
‫באוניברסיטת "אל–צאדק"‪ ,‬ד"ר עלאא‬
‫אל–ג'אחימי‪ ,‬אמר לעיתון "אל–חיאת"‬
‫ששאלת שובם של יהודי עיראק היא‬
‫חובה אנושית וזכות היסטורית ומוסרית‪.‬‬
‫והוסיף‪ ,‬כי עיראק היום מאד זקוקה‬
‫למומחיותם של היהודים‪ ,‬כי ביכולתם‬
‫להשתתף בכל הפרויקטים החיוניים‬
‫העומדים לביצוע בעיראק לתיקון ובניה‬
‫מחדש של כל מה שנהרס בחילוקי הדעות‬
‫העקרים‪ ,‬ובמלחמות הדון–קישוטיות‬
‫של הנשיא צדאם עם מדינות שכנות‪.‬‬
‫וזה כדי להשיב את עיראק לתקופת‬
‫זוהרה ההיסטורי ולהפוך אותה למקור‬
‫רווחה ולמרכז לטכנולוגיות מתקדמות‪.‬‬
‫הוא גם ציין‪ ,‬כי עיראק נושאת בעברה‬
‫זיכרונות טהורים ויפים מיהודיה ולא‬
‫תמצא בהם דברי סרה וכל מה שהותירו‬
‫היהודים הם דפים בהיסטוריה שלה‪.‬‬
‫חבר מרכז המפלגה הקומוניסטית בנג'ף‬
‫ד"ר חוסין מוחיי אל–דין אמר לעיתון‬
‫"אל–חיאת" כי הנוכחות היהודית‬
‫בעיראק מאז ימי בבל אינה שלילית‪,‬‬
‫או לא רצויה‪ ,‬בהיסטוריה של עיראק‪,‬‬
‫אלא שגורמים מסתוריים שיחקו תפקיד‬
‫בהשרשת מציאות בה היהודים נתפסו‬
‫כשליליים וזה הפך לבעיה קריטית‬
‫בזהותה של עיראק‪ .‬עיראק התרוקנה‬
‫מהכישרון היהודי שהצטיין בפעילותו‬
‫המדעית לאורך כל ההיסטוריה‪ .‬יש‬
‫לראות בזה משום בגידה עצמית‪ ,‬לצערי‬
‫על–ידי קיום הפגנות לאומיות רועשות‬
‫ותקיפת היהודים‪ ,‬כמו בתקופת הפרהוד‪.‬‬
‫זה במקום לנצל את יכולתם המדעית‬
‫העצומה של היהודים‪ .‬דווקא בימים‬
‫כואבים אלה נבצר מעיראק להיעזר‬
‫ביהודיה‪ .‬הדבר נועד להשביע את הרצונות‬
‫החולניים של השליטים האכזריים‪ ,‬דבר‬
‫שהביא את עיראק לריקנות חינוכית‪,‬‬
‫ולכך ששולטת בו הטיפשות הפוליטית‬
‫והלאומית‪ .‬הוא הוסיף‪ :‬אחרי שקראתי‬
‫זיכרונות המכבידים על המצפון ופוצעים‬
‫את הרגש החינוכי‪ ,‬אני שואל‪ :‬מה מונע‬
‫מעיראק ליזום את החזרת תעודת הזהות‬
‫ליהודיה‪ ,‬להביע התנצלות היסטורית‬
‫בפניהם‪ ,‬ולתת להם פיצויים על‬
‫ההפסדים הכספיים והייסורים הנפשיים‬
‫שנגרמו להם‪ .‬זה המעט שבמעט וחובה‬
‫על ממשלת עיראק‪ ,‬שתורכב בימים‬
‫הקרובים‪ ,‬לפעול מייד‪ ,‬כמעשה חינוכי‬
‫אנושי ותרבותי‪ ,‬לפני שתגיע לאותו מצב‬
‫שהגיעו אליו הגרמנים ביחסם ליהודים‪.‬‬
‫הוא המשיך בדבריו‪" :‬אולי אפשר שבעלי‬
‫המצפון והשכל הישר ואנשי הדת ירכיבו‬
‫וועדה שתוציא לפועל את מימוש זכותם‬
‫של יהודי עיראק על–ידי השבת תעודת‬
‫הזהות העיראקית ורכושם ומתן פיצויים‬
‫להם בגין כל מה שעברו כגון‪ :‬עינויים‬
‫ומרירות היסטורית שנגרמו להם על–ידי‬
‫טיפשים מעמנו‪ .‬אולי צעד כזה יתקבל‬
‫בעולם בהתפעלות ובהערכה גדולה‪,‬‬
‫כמענה חינוכי ותרבותי‪ ,‬והאיש בעיראק‬
‫יתגאה בו לא פחות ממעשיהם של‬
‫ארגונים פוליטיים חברתיים מערביים‪.‬‬
‫פעולות חינוכיות אלה יכבדו אותן‬
‫השמים והארץ‪.‬‬
‫ממשלת עיראק שללה את תעודת הזהות‬
‫העיראקית מהיהודים שגורשו מעיראק‬
‫לישראל‪ .‬הגירוש נמשך עד לסוף שנת‬
‫‪ 1970‬ולא נותר מהם אלא כמה עשרות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2003‬תקף הצבא האמריקני את‬
‫עיראק וכבש אותה‪ ,‬ואז לא נשארו‬
‫בעיראק יהודים‪ ,‬זולת אישה מבוגרת‪,‬‬
‫הגרה בשכונת בתאוויין בבגדאד‪.‬‬
‫[*פורסם באתר המפלגה הליברל דמוקרטית‬
‫ב–‪ 23‬במאי ‪] 2010‬‬
‫שר האוצר היהודי הראשון בעיראק‬
‫צבי גבאי‬
‫הפופולארי‬
‫האינטרנט‬
‫באתר‬
‫"כיתאבאת"‪ ,‬הפועל מגרמניה מאז‬
‫‪( 2002‬מייסדו ועורכו איאד אל זמאלי)‪,‬‬
‫מתפרסמים מאמרים פרי עטם של‬
‫עיתונאים ואקדמאים עיראקים שמאסו‬
‫בזמנו במשטרו הרודני של צדאם חסין‪.‬‬
‫באתר זה פורסם לאחרונה מאמר יוצא‬
‫דופן‪ ,‬על ששון יחזקאל ששימש שר‬
‫‪62‬‬
‫אוצר ראשון בממשלת עיראק אחרי סיום‬
‫הכיבוש הבריטי‪ .‬כותב המאמר‪ ,‬שהעדיף‬
‫להישאר בעילום שם‪ ,‬פרט את הרקע‬
‫ההיסטורי של התקופה והשתלשלות‬
‫הקמתן של ממשלות עיראק הראשונות‪,‬‬
‫בהן כהן ששון יחזקאל כשר אוצר‪.‬‬
‫הוא ציין כי לאחר שהנציב העליון‬
‫הבריטי‪ ,‬פרסי קוקס‪ ,‬הטיל את משימת‬
‫הרכבת הממשלה הראשונה בעיראק על‬
‫עבד אל רחמאן אל כילאני‪ ,‬בכיר נכבדי‬
‫בגדאד אז‪ ,‬הוא הציג ממשלה שכללה‬
‫את ששון יחזקאל כשר אוצר‪ .‬הממשלה‬
‫הראשונה כללה ‪ 8‬שרים וראש ממשלה‬
‫והיא הוצגה לציבור ב–‪ 25‬באוקטובר‬
‫‪ .1920‬בראש הממשלה עמד עבד אל‬
‫רחמאן אל נקיב‪.‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫ששון ‪ ,‬נאמר במאמר‪ ,‬היה ידוע כאיש‬
‫כספים מוכר ששלט בשש שפות נוספות‬
‫לערבית‪ :‬תורכית‪ ,‬פרסית‪ ,‬עברית‪,‬‬
‫אנגלית‪ ,‬צרפתית וגרמנית‪ ,‬והיה לו‬
‫ידע ביוונית ובלטינית‪ .‬לדעת רבים‬
‫בעיראק הוא היה האיש המתאים ביותר‬
‫לעמוד בראש משרד האוצר העיראקי‬
‫החדש‪ .‬לנוכח מצבה הכספי הרעוע‬
‫של המדינה הוא הסס בתחילה לקבל‬
‫עליו את המשימה הכבדה‪ ,‬שכללה‬
‫תשלום חובות כספיים לבריטניה‬
‫ותשלום משכורות לפקידים הבריטים‬
‫שהיו מוצבים בעיראק‪ .‬זאת בנוסף‬
‫לתשלום חלקה של עיראק בחובותיה‬
‫של האימפריה העות'מאנית המובסת‪.‬‬
‫אך לאחר פעולות שכנוע‪ ,‬הסכים ששון‬
‫לקבל עליו את המשימה ונרתם לבצעה‬
‫במרץ‪ .‬הוא קבע מסי מעבר על גשרי‬
‫המדינה למכוניות‪ ,‬בני אדם ובהמות‬
‫והנחה את משרדי הממשלה להגביר‬
‫את גביית החובות מהציבור ולצמצם‬
‫את ההוצאות‪ .‬כמו כן הוא קבע כללים‬
‫לניהול אוצר המדינה‪ .‬לנוכח הצלחתו‬
‫במשימה‪ ,‬מדגיש כותב המאמר‪ ,‬שימש‬
‫ששון כשר אוצר ברציפות בכל ארבע‬
‫הממשלות הראשונות של עיראק‪.‬‬
‫במסגרת תפקידו כשר האוצר‪ ,‬ייצג ששון‪,‬‬
‫יחד עם שר ההגנה ג'עפר אל עסכרי‪ ,‬את‬
‫ממשלת עיראק בכינוס שנערך ב–‪12‬‬
‫במארס ‪ 1921‬בקאהיר לקביעת עתידה‬
‫הפוליטי של המדינה‪ ,‬בהשתתפות שר‬
‫המושבות וינסטון צ'רצ'יל ופקידים‬
‫בריטים בכירים‪ .‬כך היה ששון יחזקאל‬
‫היהודי לנציגם של ממשלת עיראק ועמה‬
‫בכינוס המדיני הבינלאומי הראשון‪.‬‬
‫ששון שימש בנוסף לתפקידו כשר אוצר‬
‫גם כשר המסחר כאשר הוחלט‪ ,‬מטעמי‬
‫חסכון‪ ,‬לבטל ב–‪ 1922‬את משרד‬
‫המסחר‪ .‬ששון ניהל בכישרון את שני‬
‫המשרדים‪ .‬הוא לקח חלק גם בנושאים‬
‫אחרים שעמדו על הפרק והציע‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫חקיקת חוק להקמת מפלגות פוליטיות‬
‫גלויות‪ ,‬על מנת למנוע התארגנויות‬
‫חשאיות שעשויות לפגוע ביציבות‬
‫המדינה החדשה‪ .‬ששון יחזקאל ייזכר‬
‫כמי שקבע כללים מודרניים לתקציבה‬
‫השנתי של עיראק וניסח את חוק‬
‫המסים הראשון שלה‪.‬‬
‫ג'עפר אל עסכרי‪ ,‬שעמד בראש הממשלה‬
‫החמישית‪ ,‬הרחיק את ששון יחזקאל‬
‫מממשלתו‪ .‬אך עקב התדרדרות המצב‬
‫הכספי של המדינה התפטר אל עסכרי‬
‫כעבור זמן מה ובמקומו מונה יאסין אל‬
‫האשמי שהחזיר מיד את ששון לתפקיד‬
‫שר האוצר‪ .‬כותב המאמר מפרט את‬
‫פעולותיו המוצלחות החשובות של ששון‬
‫גם בתחום פיתוח החקלאות‪ ,‬ההשקיה‬
‫ופתרון בעיותיה האגרריות הקשות‬
‫של עיראק‪ .‬במאמר מודגשת פעולתו‬
‫לצמצום מספרם של הפקידים הבריטים‪,‬‬
‫שעבדו בעיראק וקבלו משכורות גבוהות‬
‫במיוחד‪ .‬הוא גם פעל לקידום התעשייה‬
‫וסלילת דרכי גישה וכבישים במדינה‪.‬‬
‫לנוכח המצב הכספי הקשה‪ ,‬שגרה‬
‫ממשלת בריטניה בסוף ‪ 1925‬משלחת‬
‫מומחים לעיראק‪ .‬ששון קיבל את‬
‫המשלחת‪ ,‬הסביר לחבריה את קשייה‬
‫הכספיים של המדינה והדגיש את‬
‫הצורך החיוני למחיקת חובותיה‬
‫לממשלת בריטניה‪ .‬הוא הפתיע את‬
‫הבריטים בדרישתו לתשלום עבור הנפט‬
‫העיראקי בזהב ולא במטבע‪ .‬השרים‬
‫העיראקים שהשתתפו בפגישה השתאו‬
‫מאד מדרישתו זו‪ ,‬אך הוא עמד על–כך‬
‫בעקשנות‪ .‬דרישה‪ ,‬שמאוחר יותר‪,‬‬
‫הוכחה כמועילה לאוצר העיראקי‪ .‬ששון‬
‫נימק את דרישתו בכך שהוא כ"איש‬
‫הדור הישן" מאמין בתמורה מוחשית‬
‫לסחורה ולא במטבע מנייר‪...‬‬
‫דרישותיו של ששון היו לצנינים בעיני‬
‫הבריטים שלא תאמו את מדיניותם והם‬
‫פעלו מאחורי הקלעים שלא ימונה כשר‬
‫אוצר‪ .‬כך‪ ,‬מציין כותב המאמר‪ ,‬הפסידה‬
‫עיראק גאון פיננסי‪ ,‬איש העולם ושר‬
‫האוצר הטוב ביותר שהיה לעיראק‪.‬‬
‫לסיום העלה כותב המאמר על נס את‬
‫גאוניותו של ששון יחזקאל‪ ,‬לא רק‬
‫בתחום ניהול הכספים בעיראק‪ ,‬אלא‬
‫גם בסיוע למדינות ערביות שכנות‬
‫לקביעת עקרונות לתקצוב ולמימון‪.‬‬
‫הוא היה גם חבר בוועדה שניסחה את‬
‫החוקה העיראקית‪ .‬כאשר נפטר ששון‬
‫ספד לו המשורר העיראקי מערוף אל‬
‫רצאפי במילים‪ :‬הפסדנו את זקן חברי‬
‫הפרלמנט‪...‬‬
‫יצוין כי ששון יחזקאל לא היה היהודי‬
‫היחיד שהגיע למעמד בכיר בעיראק‪.‬‬
‫עזרא אליהו כהן מונה כעבור שנים כשר‬
‫המסחר‪ ,‬אברהים אל כביר כהן כמנהל‬
‫הכללי של משרד האוצר והיה הראשון‬
‫שהנהיג בשנת ‪ 1932‬את השימוש‬
‫במטבע עיראקי במקום הרופיה ההודית‬
‫והלירה התורכית שהיו נהוגות עד אז‪.‬‬
‫המאמר המקיף על ששון יחזקאל‬
‫מסתיים בהבעת תודה לאל על שעיראק‬
‫לא נהגה בראשית דרכה בעוינות ובאיבה‬
‫ליהודיה ולשאר המיעוטים במדינה‪ ,‬יחס‬
‫שסייע לה ליהנות מכישרונם של בני‬
‫העדות האחרות לטובתה ולטובת העם‬
‫העיראקי‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬היו ימים בעיראק‪ ,‬וטוב שישנם‬
‫עיראקים הגונים‪ ,‬הזוכרים את תרומת‬
‫היהודים ומעלים את פועלם על נס‪.‬‬
‫מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫והמועצה האקדמית‬
‫מברכים את ד"ר ירון הראל‬
‫על קבלת "פרס שזר לחקר‬
‫תולדות ישראל" לשנת‬
‫תשס"ט על ספרו‬
‫"בין תככים למהפכה”‬
‫‪63‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫געגועים לימי הטוב‬
‫ח'אלד אל קשטיני‬
‫הקדים ותרגם מערבית‪ :‬צבי גבאי‬
‫ח'אלד אלקשטיני‪ ,‬עיתונאי עיראקי‪ ,‬ליברלי‬
‫בהשקפותיו‪ ,‬מפרסם מאמרים ורשימות‬
‫בקביעות בעיתון "אל שרק אל אוסט"‬
‫הלונדוני‪ ,‬בנושאים מדיניים וחברתיים‪.‬‬
‫במאמריו הוא מגלה ערגה לתקופה‬
‫שבה חיו יהודים‪ ,‬נוצרים ומוסלמים חיי‬
‫אחווה ורעות בעיראק‪ .‬הפעם הוא פרסם‬
‫את סיפורו של יהודי שעזב את עיראק‪,‬‬
‫כמו שעשתה כל הקהילה היהודית‪ ,‬והגיע‬
‫לחיות בלונדון‪ .‬אך בשארית ימיו‪ ,‬לאחר‬
‫חיסולו של משטר הרשע של צדאם‬
‫חסיין‪ ,‬הוא התגעגע לימי הטוב בעיראק‬
‫וחשקה נפשו להחזיק בדרכון עיראקי בר‬
‫תוקף‪...‬‬
‫הנה הסיפור‪ ,‬על פי אלקשטיני‪:‬‬
‫בימים אלה מתנהל דיון ער בין‬
‫העיראקים החיים בחוץ לארץ‪ ,‬בנושא‬
‫הדרכונים‪ ,‬חידושם והבעיות הקשורות‬
‫בהוכחת הזהות העיראקית‪ .‬לכל אחד‬
‫סיפורו ועלילותיו‪ .‬אך הסיפור המגניב‬
‫והנדיר ששמעתי לאחרונה היה סיפורו‬
‫של חברי הסוחר העיראקי איסמאעיל‬
‫אל בנא‪ .‬אביו‪ ,‬ח'ליל אל בנא‪ ,‬כשמו כן‬
‫הוא‪ ,‬מנהל עבודות בנייה‪ ,‬התגורר באזור‬
‫"באב אל אע'א" שבבגדאד בו התגוררו‬
‫יהודים ונוצרים רבים‪ .‬במסגרת מקצועו‬
‫היה אל בנא אחראי על בניית רבים מבתי‬
‫היהודים‪ .‬ליהודים העיראקים‪ ,‬כידוע‪,‬‬
‫הייתה מיומנות רבה בתחומי המסחר‪,‬‬
‫הצורפות‪ ,‬החלפנות‪ ,‬התרגום‪ ,‬העיתונות‬
‫והאומנויות‪ ,‬ובראשן המוסיקה‪ .‬אך הם‬
‫לא עסקו במלאכת הבניין‪ ,‬אותה הותירו‬
‫למוסלמים‪.‬‬
‫כאשר דוד עבדו‪ ,‬סוחר שעונים‪ ,‬החליט‬
‫על בניית ביתו‪ ,‬הוא הפקיד בידי אל‬
‫בנא את משימת עבודות טיוח הבית‬
‫‪64‬‬
‫ועם השלמתה הוא שילם עבורה כנדרש‪.‬‬
‫אך על פי הנוהג האציל של הימים‬
‫ההם העניק בעל הבית מתנה למנהל‬
‫העבודה כאות הוקרה והערכה‪ ,‬וכאשר‬
‫נשאל ח'ליל אל בנא באיזה מתנה‬
‫הוא חפץ‪ ,‬הוא השיב כי בנו הצעיר‬
‫איסמאעיל סיים לאחרונה את לימודיו‬
‫העממיים והיה שבע רצון לו הוענק לו‬
‫שעון יד לציון הצלחתו בבחינות הסיום‬
‫(בכּלוריה)‪.‬‬
‫הסוחר היהודי השיב כי ישמח למלא את‬
‫רצונו של אל בנא וביקשו שישלח את‬
‫בנו לחנות כדי שיבחר לו שעון‪ .‬כעבור‬
‫ימים אחדים הלך אסמאעיל לחנותו‬
‫של היהודי ברחוב אל רשיד ועמד מולה‪,‬‬
‫מהסס וחושש להיכנס ולבקש ממנו‬
‫שעון‪ .‬אך בסופו של דבר אזר אומץ‬
‫ונכנס‪.‬‬
‫–"מי אתה ומה רצונך?"‪ ,‬שאל הסוחר‪.‬‬
‫–"אני איסמאעיל בנו של ח'ליל אל‬
‫בנא"‪ ,‬השיב הבחור‪.‬‬
‫–"יפה! אתה רוצה את השעון? בוא‪ ,‬בני‪,‬‬
‫בוא"‪.‬‬
‫הסוחר נשק לראשו של איסמאעיל‪,‬‬
‫הראה לו את אוסף השעונים שבחנות‬
‫ואמר‪" :‬בחר את השעון המוצא חן‬
‫בעיניך"‪ .‬הבחור הצביע על שעון אומגה‬
‫מזהב מבריק‪ .‬הסוחר לקח את השעון‪,‬‬
‫ניקה את האבק ממנו וענד אותו לידו‬
‫הקטנה של איסמאעיל‪ .‬הוא נשק לו שוב‬
‫וברך אותו‪" :‬מברוכ על הצלחתך בני‪.‬‬
‫האל יהיה בעזרך כל ימיך‪ .‬דרוש בשלום‬
‫אביך"‪.‬‬
‫עברו ימים ושנים‪ ,‬איסמאעיל ענד‬
‫את שעון האומגה‪ ,‬גדל וסיים את חוק‬
‫לימודיו והיה לסוחר‪ .‬הוא עבר לחיות‬
‫באנגליה‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר ישב בביתו‬
‫צופה בטלוויזיה‪ ,‬צילצל הטלפון‪.‬‬
‫–"הלו‪ ,‬אפשר לשוחח עם איסמאעיל‬
‫אל בנא?"‬
‫–"אני איסמאעיל אל בנא‪ .‬מי אתה ומה‬
‫רצונך?"‬
‫רחוב אל‪-‬רשיד בבגדאד‪1947 ,‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫–"אני דוד עבדו‪ ,‬התזכור אותי? השען‬
‫שהעניק לך את שעון האומגה"‪.‬‬
‫–"בוודאי אני זוכר‪ ,‬וכיצד לא אזכור? אני‬
‫עדיין נושא את שעונך‪ .‬הקרה דבר מה?"‬
‫–"כפי שנתתי לך את השעון במתנה‬
‫אני מבקש ממך עתה מתנה‪ ".‬אמר דוד‬
‫עבדו‪.‬‬
‫היהודי הסביר שהוא מעוניין לחדש את‬
‫דרכונו העיראקי‪ .‬הוא כיהודי‪ ,‬לאחר כל‬
‫הצרות והמאורעות שפקדו את עיראק ‪,‬‬
‫חושש להיכנס לשגרירות העיראקית כדי‬
‫לבקש את חידוש דרכונו‪ .‬לכן הוא ביקש‬
‫מאיסמאעיל שיבוא עימו כדי לסייע לו‬
‫בפנייתו לאנשי השגרירות‪.‬‬
‫אסמאעיל השיב ‪" :‬אהלן וסהלן‪ ,‬אך למה‬
‫והוא פועל"‪ ...‬איסמאעיל ליווה את‬
‫אבו יוסוף לשגרירות העיראקית‪ .‬למזלו‬
‫פגש בידידו הקונסול והוא קיבלם בסבר‬
‫פנים יפות וכיבד אותם בתה עיראקי‪.‬‬
‫תוך כדי כך סיים הקונסול את הפעולה‬
‫הקונסולרית והעניק לדוד עבדו דרכון‬
‫עיראקי חדש‪ .‬עבדו עזב את השגרירות‬
‫שמח וטוב לב כאשר הוא מחזיק בידו‬
‫את דרכונו העיראקי‪.‬‬
‫אתה מטריד את עצמך בבעיה זו? כולנו‬
‫עזבנו את עיראק ואנו חיים באנגליה‬
‫ויש בידינו אזרחות בריטית‪ .‬למה אתה‬
‫זקוק לדרכון עיראקי?"‬
‫השען היהודי השיב ‪" :‬אני אומנם עזבתי‬
‫את עיראק מזמן‪ ,‬נסעתי לאמריקה‪,‬‬
‫לצרפת ולישראל והיום אני חי בלונדון‪.‬‬
‫אך האמן לי במשך כל הזמן הזה אני‬
‫מרגיש את עצמי עיראקי‪ .‬אני נושק לגיל‬
‫‪ 80‬ואני רוצה למות כעיראקי לו דרכון‬
‫כעבור זמן קצר נודע כי השען אבו יוסוף‪,‬‬
‫עיראקי ישן בארון‪".‬‬
‫אכן סיפור מדהים‪ .‬ידידי איסמאעיל הלוא הוא דוד עבדו‪ ,‬הלך לעולמו רגוע‬
‫נענה לבקשת היהודי‪ ,‬ענד את שעון ושבע רצון‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי במותו החזיק‬
‫האומגה הישן והלך לפגוש אותו‪" :‬ראה את דרכונו העיראקי‪...‬‬
‫אבו יוסוף‪ ,‬אני עדיין עונד את השעון‬
‫הברחת רשיד עאלי אל‪-‬כילאני מתורכיה לברלין‬
‫חמדה כרים‬
‫תרגם מערבית‪ :‬ד"ר צבי יהודה‬
‫אחרי כשלון תנועת מאי ‪ 1941‬נאלץ‬
‫רשיד עאלי אל–כילאני לברוח לפרס על‬
‫פי החלטה אותה קיבלה הנהגת התנועה‬
‫אשר ביקשה להמשיך משם בפעילותה‬
‫הפוליטית‪ .‬אך אל–כילאני מצא כי‬
‫פרס נתונה בסכנת כיבוש‪ ,‬דבר שיקשה‬
‫על תנועתו להמשיך בה את פעילותה‪,‬‬
‫לכן בחר בתורכיה בשל היותה מדינה‬
‫ניטראלית במלחמת העולם השנייה‪,‬‬
‫ומשום שבריטניה‪ ,‬שהמשיכה לרדוף‬
‫את הנהגת התנועה‪ ,‬לא יכלה לפגוע‬
‫בניטרליות של תורכיה‪ .‬גם היו גורמים‬
‫נוספים שהשפיעו על המורדים לשמור‬
‫על ביטחונם‪ .‬על רקע זה הגיע אל–כילאני‬
‫לקושטא דרך היבשה ונתקבל על ידי‬
‫התורכים שביקשוהו להימנע מפעילות‬
‫פוליטית גלויה ורשמית‪ .‬הפעילות‬
‫הראשונה שעשה אל–כילאני בקושטא‬
‫הייתה פגישה עם כמה פוליטיקאים‬
‫ערבים‪ .‬אלה הסמיכו אותו ליצור קשר‬
‫עם מדינות הציר כדי להקים את הצבא‬
‫הערבי שיהווה הגרעין לצבא השחרור‪.‬‬
‫רשיד עאלי אל‪-‬כילאני‬
‫זה היה הגורם העיקרי לניהול משא ומתן‬
‫עם ממשלת הרייך השלישי כדי להשיג‬
‫הבטחה לאיחוד ועצמאות מדינות ערב‪,‬‬
‫ולקבל הגנה על מקום המרוחק כ–‪70‬‬
‫ק"מ מאתונה בו ירוכזו ‪ 45‬אלף פליטים‬
‫ערבים שיהוו את הגרעין לצבא זה‪.‬‬
‫הבריחה והתעלומה‬
‫סיפור בריחתו של רשיד עאלי אל–כלאני‬
‫מתורכיה לגרמניה ב– ‪ 21‬בנובמבר ‪1941‬‬
‫נותר תעלומה שהעסיקה את שירותי‬
‫הביון של בנות הברית שעקבו אחריו‬
‫ואחרי כל תנועותיו‪ .‬למלחמת העולים‬
‫השנייה והתפתחותה הייתה השפעה‬
‫גדולה על קביעת מדיניות רוב המדינות‬
‫שהיה להן קשר ישיר למלחמה זו‪ .‬לכן‬
‫הייתה תורכיה‪ ,‬למרות הניטרליות שלה‪,‬‬
‫נתונה ללחצים מדיניים ודיפלומטיים‬
‫גדולים מצד בנות הברית‪ .‬דבר שהשפיע‬
‫עליה להשתדל להימנע מנקיטה‬
‫בעמדות העלולות להביא נזק לביטחונה‬
‫ולמדיניותה הניטרלית‪ .‬מדיניות זו‬
‫שמרה עליה‪ ,‬למרות ההשפעה הגדולה‬
‫של שירותי הביטחון הבריטים בקושטא‪,‬‬
‫מקום שהותו של אל–כילאני‪ .‬עם‬
‫הקמת ממשלת נורי אל–סעיד החלה‬
‫ממשלה זו ללחוץ על תורכיה להסגיר‬
‫לידיה את אל–כילאני שנשפט למוות‪.‬‬
‫לחץ זה הביך את התורכים והניע‬
‫‪65‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫את גורמי הביטחון שלהם לפעול נגד‬
‫המורדים הנמצאים בתורכיה‪ .‬תוך כדי‬
‫התפתחויות אלה‪ ,‬פתאום נעלם אל–‬
‫כילאני בקושטא ואיש לא ידע איך יצא‬
‫ולאן הלך‪ .‬אך אל–כילאני היה בקשר עם‬
‫ראש שירותי הביון הגרמניים (ליברקון)‬
‫ונפגש עמו פעמים אחדות‪ .‬בפגישתם‬
‫האחרונה הודיע לו‪ ,‬כי ממשלתו הטילה‬
‫עליו להבריח אותו לגרמניה מאחר והוא‬
‫נמצא בסכנות רבות‪ ,‬ומשום הכבדת‬
‫הלחץ הבריטי על תורכיה להסגירו‬
‫לממשלת בגדאד‪ .‬ראש שירותי הביון‬
‫הגרמניים הכין תכניות אחדות להברחתו‬
‫[של רשיד עאלי] ובכללן הכנת פספורט‬
‫בשם בדוי‪ ,‬או הברחתו בתוך משלחת‬
‫גרמנית לעריכת חפירות ארכיאולוגיות‬
‫שסיימה את עבודתה‪ .‬אך פתאום‪,‬‬
‫ללא התראה מוקדמת‪ ,‬הגיעה משלחת‬
‫של עיתונאים גרמנים לתורכיה על פי‬
‫הזמנה ממשרד החוץ התורכי‪ .‬המשלחת‬
‫כללה שמונה עיתונאים שנחתו בשדה‬
‫התעופה של קושטא ואתם ארגז גדול‬
‫היכול להכיל אדם אחד‪ .‬הם נשאו שמונה‬
‫‪66‬‬
‫החליף בדרך כאמצעי זהירות‪ .‬הרופא‬
‫ביצע אל תפקידו במדויק כאשר חבש‬
‫את ראשו של אל–כילאני במקום זה‬
‫של הר פאכר נאקל‪ ,‬ואל–כילאני בילה‬
‫לילה בשינה שקטה עד למחרת בבוקר‪.‬‬
‫אז נאלץ הרופא לשוב ולחבוש היטב‬
‫את ראשו של אל–כילאני‪ ,‬וכאשר הגיע‬
‫לשדה התעופה היה אל–כילאני במצב‬
‫ראוי לרחמים בשל הכאבים העזים מהם‬
‫סבל‪ .‬דבר שעורר רגשות של רחמים‬
‫בקרב הנפרדים ממנו‪ ,‬רובם עיתונאים‬
‫ודיפלומטים‪ .‬כך נפרדו התורכים מאל–‬
‫כילאני פרידה רשמית בשה התעופה של‬
‫קושטא מבלי שידעו מי הוא‪.‬‬
‫יש לציין שאל–כילאני‪ ,‬כאשר שב‬
‫לבגדאד אחרי הצלחת מהפכת ה–‪14‬‬
‫ביולי ‪ 1958‬קיבל מכתב מליברקון (ראש‬
‫שירותי הביון הגרמניים לשעבר) בו‬
‫הזכיר לו את אותם ימים מכריעים ובקש‬
‫להיפגש אתו בדרכו לפרס בתפקיד רשמי‬
‫בהיותו סגן יו"ר הבונדסטאג בגרמניה‪.‬‬
‫דרכונים רשמיים כשהדרכון השמיני היה‬
‫שייך להר פאכר נאקל‪ ,‬חבר המשלחת‪.‬‬
‫הממשלה התורכית דאגה למשלחת זו‬
‫וערב יום בואם לקושטא הוזמנו חבריה‬
‫לארוחת ערב במועדון העיתונות התורכי‪.‬‬
‫אך החבר השמיני ‪ ,‬פאכר נאקל‪ ,‬לא יכל‬
‫להיענות להזמנה לארוחת הערב‪ ,‬משום‬
‫שפתאום חלה במחלה מסוכנת ונאלץ‬
‫שלא להצטרף לחבריו‪ .‬חברי המשלחת‬
‫נסעו למחרת לאנקרה‪ .‬הביקור נמשך‬
‫ימים אחדים כשהתורכים מטפלים‬
‫כיאות באורחיהם הגרמנים והמשלחת‬
‫קיבלה הזמנות רבות עד לערב חזרתם‪ .‬אז‬
‫נערכה עבורם מסיבת פרידה בשגרירות‬
‫הגרמנית שנמשכה עד לשעה מאוחרת‬
‫בלילה‪ .‬באותו זמן הגיע אל–כילאני‬
‫לקונסוליה הגרמנית בקושטא ובילה בה‬
‫לילה שלם הרחק מעיני רודפיו‪ ,‬כאשר‬
‫בוצע השלב הראשון בפעולת הברחתו‬
‫לגרמניה‪ ,‬בשעה שרופא גרמני טיפל‬
‫בהר פאכר נאקל החולה מאוד‪ .‬אחרי‬
‫שעזב את דירתו בהסתר‪ ,‬השתמש‬
‫* התפרסם ב"צאות אל–עיראק"‪ ,‬מה–‪ 14‬במרס‬
‫אל–כילאני במכונית אזרחית אותה ‪2010‬‬
‫המון מוסת ערב "הפרהוד"‪ ,‬צילום מ' עתניאל‬
‫קוראים ומבקרים כותבים‬
‫שר התעשייה‪ ,‬המסחר והתעסוקה‬
‫מרדכי בן‪-‬פור ‬
‫ת‬
‫יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫אור יהודה‬
‫י"ט אב תשס"ט‬
‫‪ 9‬אוגוסט ‪2009‬‬
‫שלום רב‪,‬‬
‫קיבלתי בברכה את מכתבך ואת ביטאון ה"מרכז" "נהרדעא"‪.‬‬
‫אין לי ספק כי איהנה לקרוא אותו בשקיקה רבה‪.‬‬
‫אבקשך להעביר את ברכותיי הכנות והחמות לכלל חברי ה"מרכז"‬
‫ופעיליו ולטפוח על שכמיכם שוב על פעילותכם המבורכת‪ ,‬שכן‬
‫זה בזכות אנשים שכמותכם שנשמרת תרבות חשובה זו של‬
‫יהדות עיראק ומועברת מדור לדור‪.‬‬
‫שוב תודה והמשך פעילות מבורכת‪.‬‬
‫שלך בכבוד רב ובברכה רבה‬
‫בנימין (פואד) בן אליעזר‬
‫שר התעשייה המסחר והתעסוקה‬
‫פתח תקוה‪ 11 ,‬אוגוסט ‪2009‬‬
‫מרדכי בן–פורת‬
‫יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫אור יהודה‬
‫ברצוני להודות לך על היוזמה המבורכת‬
‫והנעלה להקמת "מרכז מורשת יהדות בבל"‬
‫למען הדורות הבאים‪.‬‬
‫כידוע לך ב–‪ 6‬באוגוסט ‪ 2009‬עשינו ערב‬
‫הנצחה והסרת הלוט מעל השלט על–שם רפאל‬
‫ושמחה לחמי (כבאזה) ז"ל‪ .‬כל המשפחה‪,‬‬
‫הילדים‪ ,‬הנכדים והנינים‪ ,‬רובם נולדו בארץ‪,‬‬
‫חלקם מנשואים מעורבים עם יוצאי פולין‬
‫ורומניה‪ ,‬התאספנו במוזיאון הנפלא‪ .‬זה‬
‫היה מפגש ראשון עם עולם הולך ונעלם‪.‬‬
‫ההתלהבות הייתה כה גדולה עד כי שמעתי כי‬
‫חלק מהמשתתפים רוצים לבוא לבקר בשנית‪,‬‬
‫כי הזמן לא הספיק להם להתבונן בכל המוצגים‬
‫ולספוג את האווירה‪.‬‬
‫כאחת שביקרה בהרבה מוזיאונים בארץ‬
‫ובחו"ל אני ממליצה לתרום למוזיאון שלכם‪,‬‬
‫כי התרומה הולכת למטרה נעלה וחינוכית‬
‫שאין דוגמתה בכל הארץ‪.‬‬
‫הערב היה מוצלח בזכות הארגון והייעוץ‬
‫שקבלנו ממר יגאל לושי ומההסברים המאלפים‬
‫של גב' פנינה שחם‪.‬‬
‫ברצוני להודות למר יגאל לושי‪ ,‬לגב' פנינה‬
‫שחם‪ ,‬למר יחזקאל אסלן ולמר חיים אסלן‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫אסנת ובני משפחת לחמי (כבאזה)‬
‫נועה ספקטור בהופעה לפני תלמידים במוזיאון‬
‫‪67‬‬
‫קוראים כותבים‬
‫ארגון הגימלאים של האוניברסיטה העברית‬
‫מר מרדכי בן–פור ‬
‫ת‬
‫יו"ר מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫ב' אדר תש"ע‬
‫‪ 8‬בפברואר ‪2010‬‬
‫נכבדי‬
‫בחודש האחרון (ב–‪ 24‬בינואר וב–‪ 7‬בפברואר) ביקרו ‪ 100‬גמלאים‬
‫של האוניברסיטה העברית בירושלים במוזיאון יהדות בבל‪.‬‬
‫אני מתכבד להודיע לך כי כולם יצאו מלאי רשמים מהמוסד‬
‫המכובד שהקמתם המציג יהדות עתיקה ומפוארת אשר תרמה‬
‫רבות לתרבות היהודית ולתנועה הציונית‪.‬‬
‫תודה והערכה מיוחדת על ההדרכה המרשימה שניתנה כל–ידי גב'‬
‫פנינה שחם ברמה גבוהה אשר תרמה רבות להצלחת הביקורים‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫אביזהר נחשון‬
‫מרכז החוג לידיעת הארץ ויו"ר ועדת התרבות‬
‫‪ 14‬בפברואר ‪2010‬‬
‫גב' פנינה שחם‬
‫מנהלת ההדרכה במוזיאון יהדות בבל‬
‫שלום רב‪,‬‬
‫בברכה‬
‫נורית גבע‬
‫מנהלת מועדון א‪.‬ל‪.‬ה‬
‫וקבוצת המטיילים של מועדון א‪.‬ל‪.‬ה‬
‫מר יגאל לושי‬
‫מנכ"ל מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫אור יהודה‬
‫ט' שבט תש"ע‬
‫‪ 24‬ינואר ‪2010‬‬
‫א"נ‬
‫עמותת על"ה – העמותה למען האזרח הוותיק בקרית‬
‫אונו‪ ,‬מודה לך ולמדריכה פנינה על אירוח ההנהלה‪,‬‬
‫עובדיה ומתנדביה ביום ה–‪ 19‬בינואר ‪.2010‬‬
‫בתודה ובהערכה‬
‫מירה הלילי‬
‫מנהלת עמותת על"ה‬
‫מערכת "נהרדעא"‬
‫אור יהודה‬
‫מרים שגיא‬
‫יו"ר עמותת על"ה‬
‫‪ 2‬באוגוסט ‪2010‬‬
‫אדונים נכבדים‪,‬‬
‫ה–‪ 9‬במרץ ‪ ,1950‬היום בו הכריזה ממשלת עיראק על‬
‫הסכמתה לאפשר ליהודי עיראק לצאת מגבולותיה‪,‬‬
‫הוא יום שחרור לכל יהודי עיראק ויש להכריז עליו‬
‫כיום חגם (שלח את עמי) הפרטי של בני העדה‪,‬‬
‫שכולם קמו כאיש אחד ועלו לארץ ישראל‪ .‬הגיע‬
‫הזמן לציין יום זה ולרשום אותו כיום חג של בני‬
‫העדה‪.‬‬
‫שלמה דר‪ ,‬קריית אתא‬
‫א‪.‬ל‪.‬ה‪ – .‬אגודה למען האזרח הותיק‪,‬‬
‫רמת השרון (ע"ר)‬
‫ברצוננו להודות לך על שנענית‬
‫לבקשתנו‪ ,‬גמלאי מועדון א‪.‬ל‪.‬ה‪ .‬ברמת‬
‫השרון‪ ,‬והדרכת אותנו אישית‪.‬‬
‫בהדרכתך נחשפנו לידע רב וחדש‪,‬‬
‫המוצג בטעם טוב במוזיאון מושקע‬
‫ומטופח‪.‬‬
‫תודה וישר כוח‪.‬‬
‫על"ה‪ ,‬העמותה למען האזרח הוותיק בקרית אונו‬
‫(ע"ר)‬
‫רמת גן‪ 16 ,‬מרץ ‪2010‬‬
‫מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫אור יהודה‬
‫כחבר ה"מרכז" אני מבקש לציין את היחס החם‪ ,‬השירות האדיב והמנומס של‬
‫כל עובדי המשרד שלכם‪ .‬כל פניה וכל שאלה נענית על–ידי העובדים שלכם‬
‫ברצון ובצורה נעימה‪ .‬ההרגשה היא שכל חבר במוסד שלכם הוא בן משפחה‪.‬‬
‫כן תצוין לטובה מרכזיית הטלפונים שלכם שזמן ההמתנה אליה נמוך ממה‬
‫שמקובל בכל מוסד אחר‪.‬‬
‫אני גאה להיות חבר במוסד המכובד שלכם ומאחל למוסד להמשיך ולהתפתח‬
‫ולתת את השירות הטוב שהוא נותן עכשיו‪ .‬חן חן‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫משה צורף‪ ,‬רואה חשבון‬
‫‪68‬‬
‫קוראים כותבים‬
‫לכבוד ביטאון "נהרדעא"‬
‫‪ 15‬בנובמבר ‪2009‬‬
‫קראתי בעיון ובתודה את הכתבה של נחמה ניר‬
‫בגיליון מס' ‪ 30‬של "נהרדעא"‪ ,‬ובהתרגשות רבה‬
‫קראתי את הפרטים המובאים בה‪ .‬ואכן על אף‬
‫השנים הרבות שעברו מאז נרצח אליהו פתחי‬
‫על–ידי מחבלים עדיין יש מי שזוכר‪ ,‬מלבד‬
‫המשפחות‪.‬‬
‫ברור לחלוטין מהמבוא לכתבה כי הכותבת‬
‫הכירה היטב את אליהו‪ ,‬את דרכו‪ ,‬את חלומותיו‪,‬‬
‫את הגיגיו והגשמתם על–ידי הצטרפות לקיבוץ‬
‫פלמחים‪ .‬אני מבקש להודות לה על כך‪.‬‬
‫המאמר הופיע סמוך ליום הזיכרון‪ .‬האם זה‬
‫מכוון?‬
‫במאמר מובא מעט מסיפורי העלייה הבלתי‬
‫לגאלית של יהודי בבל לארץ ישראל וההקרבה‬
‫של בניהם לתקומת המדינה שזה עתה קמה‪.‬‬
‫לצערנו עדיין לא נפטרנו מהטרור‪ .‬תקוותנו‬
‫לעתיד טוב יותר‪.‬‬
‫בברכת חברים‬
‫נתן פתחי‪ ,‬רמת גן‬
‫למען ציון‪ ,‬זיכרונות אסיר ציון בעיראק‪ ,‬מאת יוסף צרף‪.‬‬
‫רמת גן‪ 18 ,‬בינואר ‪2010‬‬
‫גב' פנינה שחם‬
‫מנהלת ההדרכה‬
‫מוזיאון יהדות בבל‬
‫אור יהודה‬
‫גב' שחם היקרה‪,‬‬
‫הריני להודות לך בשם חברי הטלביזיה‬
‫הקהילתית רמת גן על ההדרכה בביקורנו ב–‪22‬‬
‫בדצמבר ‪ 2009‬ועל ההסברים והידע אשר נתת‬
‫לנו ואשר היה לנו לעניין רב‪.‬‬
‫התרשמות טובה הייתה לנו מצורת ההגשה‬
‫המוחשית של כל חג ואיך חגגו אותו‪ ,‬וכן את‬
‫בנין בית הכנסת המרשים‪ .‬כן היה לנו עניין‬
‫רב בהיסטוריה של יהדות בבל והתפזרותה‬
‫בעולם‪.‬‬
‫חברים הביעו רצון לשוב ולבקר בעתיד‪.‬‬
‫בברכה‬
‫תקוה קולטר‬
‫חברת טלביזיה קהילתית‬
‫"מבט גן"‪ ,‬רמת גן‬
‫יוסף צראף‪ ,‬אסיר ציון ופעיל במחתרת הציונית ובארגון ההגנה בעיראק‪,‬‬
‫מתעד בספרו זיכרונות ותיאורים ממסכת החקירות והעינויים‪ ,‬שעברו‬
‫הוא ואסירי ציון במרתפי הבולשת ובתי–הכלא העיראקיים הידועים‬
‫לשמצה‪.‬‬
‫בספרו הוא הקדים פרקים ביוגראפיים על חייו וחיי בני משפחתו‪ ,‬וכן‬
‫זיכרונות השזורים בתיאור רצף המאורעות הדרמטיים בעיראק ובחיי‬
‫יהדות בבל בתקופה ההיא‪.‬‬
‫יוסף צראף גם מתאר בספר את מאמציו הבלתי נלאים להקמת "ארגון‬
‫אסירי ציון"‪ .‬שעמד בראשו במשך שנים רבות‪ ,‬וכן לקבלת "חוק‬
‫התגמולים לאסירי ציון ומשפחותיהם"‪.‬‬
‫המחבר ראוי להערכה על ספרו המהווה תעודה חשובה בחקר קורות‬
‫יהדות בבל במחצית המאה שעברה‪.‬‬
‫עמנואל נחתומי‬
‫‪8.12.2010‬‬
‫מוזיאון יהדות בבל‬
‫גב' פנינה שחם‬
‫הנדון‪ :‬ביקור משפחת דנגור ב–‪3.12.2010‬‬
‫פנינה שלום‪,‬‬
‫ברצוני להודות לך על החוויה המאלפת והמרגשת שהייתה לנו בהדרכתך‬
‫ובהנחייתך בביקורנו במוזיאון יהדות בבל‪ .‬כאשר החלטתי לחגוג לבעלי‬
‫יום הולדת ‪ ,70‬הגעתי למסקנה שהמקום המתאים ביותר לעשות זאת‬
‫הוא מוזיאון יהדות בבל‪.‬‬
‫בביקור במוזיאון השתתפה מרבית המשפחה המורחבת‪ .‬ישבנו מרותקים‬
‫והקשבנו לך ולזיכרונות שקלחו‪.‬‬
‫גם פרטים שידענו קודם הפכו למוחשיים בעזרת המוצגים במוזיאון‪.‬‬
‫משפחת דנגור‪ ,‬שבעלי הוא אחד מבניה‪ ,‬היא משפחת רבנים ידועה‬
‫מבגדאד‪ ,‬עיראק‪ .‬תקצר היריעה מלספר על המשפחה ופועלה‪ .‬אציין רק‬
‫את הרב ראובן דנגור זצ"ל שהיה רב ראשי בבגדאד והיה דוד של בעלי‪,‬‬
‫וכן את אבי סבו שהביא את מכונות הדפוס המודרניות לבגדאד ועל ידי‬
‫כך נוצרה האפשרות להדפיס ספרי קודש ולהפיץ אותם‪ .‬גם אביו של בעלי‬
‫הרב משה דנגור זצ"ל היה גדול בתורה‪ ,‬הקים בארץ את ישיבת "יסודי‬
‫התורה"‪ ,‬חינך דורות של תלמידים ועם זאת היה איש צנוע וענו‪.‬‬
‫ללא ספק נוסף לנו‪ ,‬ובעיקר לילדינו ונכדינו‪ ,‬ידע והתמלאנו בתחושת‬
‫גאווה על השייכות לעדה ולמשפחה כל כך מפוארת ורבת הישגים‪.‬‬
‫כה לחי והמשיכי בדרך זו‪.‬‬
‫בברכה ובתודה‬
‫חיה ודוד גורן (דנגור)‬
‫‪69‬‬
‫ממטעמי יהודי בבל‬
‫קובה בורגול מטוגנת‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫כמות‪ :‬כ– ‪ 28‬כדורי קובה‬
‫משך ההכנות והטיגון ‪ :‬כשעה וחצי‬
‫כלים לעבודה‬
‫קרש חיתוך‬
‫מחבת או סיר בעל קוטר רחב ודופן‬
‫נמוכה (לטיגון הבצל ואידוי המילוי)‪.‬‬
‫מחבת גדולה ועמוקה לטיגון הקובה‬
‫(רצוי בגובה ‪ 8–7‬ס”מ וקוטר ‪ 30‬ס”מ)‬
‫קערת פלסטיק בגודל בינוני (לבורגול)‬
‫מגש‬
‫צלחת עמוקה עם מעט מים‪ ,‬להרטבת‬
‫הידיים‪.‬‬
‫חומרים לבצק המעטפת‬
‫‪ 400‬גרם בורגול‪ ,‬מומלץ דק למי שלא‬
‫מנוסה בהכנת מתכון זה‬
‫¾‪1‬כוסות קמח‬
‫¾‪1‬כוסות פירורי לחם‪ ,‬או ‪ 7‬פרוסות‬
‫לחם לבן יבש שהושרה במים‪ ,‬נסחט‬
‫ופורר‬
‫½‪ 1‬כפיות מלח גדושות‬
‫½‪ 2‬כוסות מים‬
‫½כפית אבקת אפיה‬
‫חומרים למילוי‬
‫בצלים בגודל בינוני קצוצים דק‬
‫חצי כוס שמן‬
‫רבע קילו שווארמה טחונה (בשר הודו‬
‫אדום)‬
‫רבע קילו חזה עוף טחון‬
‫חצי‪ ‬כפית מלח שולחן‬
‫קורט פלפל לבן חריף‪ ,‬פפריקה מתוקה‪,‬‬
‫או חריפה‪ ,‬כורכום‪ ,‬כמון ו”טיפת”‬
‫קינמון‬
‫‪70‬‬
‫חצי בקבוק שמן לטיגון‬
‫הכנת המילוי‬
‫‪ .1‬לטגן את הבצל הקצוץ עם חצי‬
‫כוס שמן על אש בינונית עד שיזהיב‬
‫ומתקבל גוון חום‪ ,‬בערך רבע שעה‪.‬‬
‫‪ .2‬מוסיפים את חזה העוף‪ ‬והשווארמה‬
‫הטחונים ומערבבים היטב עם הבצל‪.‬‬
‫על אש נמוכה שוברים בעזרת כף עץ‬
‫או מזלג את הגושים שנוצרים עד‬
‫שהנוזלים מתאדים‪ ,‬בערך חצי שעה‪.‬‬
‫‪ .3‬בינתיים מפזרים ומוסיפים למילוי‬
‫רבע כפית מלח‪ ,‬ואת התבלינים להכנת‬
‫המילוי‪.‬‬
‫‪ .4‬כשהנוזלים התאדו‪ ,‬מכבים את‬
‫האש‪.‬‬
‫הכנת הבצק והקובות‬
‫‪ .1‬מנקים את הבורגול מפסולת ושוטפים‬
‫במים‪.‬‬
‫‪ .2‬מסננים את הבורגול מהמים‪ ,‬אך‬
‫משאירים בו “טיפה” מים‪ .‬מניחים אותו‬
‫בקערה כדי שיתרכך ויתפח במשך שעה‬
‫אחת‪ .‬פעולה זו חשובה מאוד‪ ,‬אחרת‬
‫נקבל קובות קשות אחרי הטיגון‪.‬‬
‫‪ .3‬מערבבים את הבורגול ביד ומפזרים‬
‫עליו כפית וחצי מלח‪.‬‬
‫‪ .4‬סוחטים את הלחם המושרה במים‬
‫ומפרקים אותו לפירורים דקים‪ ,‬מועכים‬
‫אותו מעט‪ ,‬מערבבים עם הבורגול‬
‫ולשים יחד‪.‬‬
‫‪ .5‬במקום שלב ‪ ,4‬אם יש לנו פירורי‬
‫לחם מוכנים ניתן לשים אותם מיד על‬
‫הבורגול וללוש אותם יחד‪.‬‬
‫‪ .6‬מוסיפים גם את הקמח ומערבבים‬
‫היטב עם עיסת הבורגול‪.‬‬
‫‪ .7‬מדי פעם מרטיבים את הידיים‬
‫ומוסיפים מעט מים מצלחת ששמנו‬
‫בצד ולשים את העיסה כמו בצק פריך‬
‫בעדינות ובאיטיות‪( .‬אותן פעולות‬
‫לישה אבל מקוצרות ועדינות)‪.‬‬
‫‪ .8‬כשמסיימים ללוש בוצעים מן הבצק‬
‫חתיכות בגודל חופן כף היד ומניחים‬
‫אותן על מגש‪ .‬מי שקשה לו להכין‬
‫קובות קטנות יכול לבצוע חתיכות‬
‫גדולות‪.‬‬
‫‪ .9‬יוצרים גומה בכל “חתיכת בצק”‬
‫וממלאים מעט מהמילוי‪ ,‬סוגרים את‬
‫הקצוות ומגלגלים לכדור‪.‬‬
‫‪ .10‬את הכדור פוחסים מעט על ידי‬
‫לחיצה קלה בכף יד שמאל כדי לתת לו‬
‫צורה עגולה ושטוחה‪ .‬אפשר גם "לתת”‬
‫לכדור צורה מוארכת על ידי שמהדקים‬
‫אותו בכף יד שמאל‪ ‬ולוחצים אותו‬
‫מעט בשתי אצבעות יד ימין‪ .‬מניחים‬
‫על מגש משומן‪( .‬הצורה המוארכת‬
‫מקובלת בסוריה)‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫ממטעמי יהודי בבל‬
‫הטיגון‪:‬‬
‫‪ .1‬מחממים את השמן במחבת עמוקה‬
‫וגדולה עד שהשמן ירתח‪ .‬מנמיכים את‬
‫האש לבינונית וכך מטגנים עד הסוף‪.‬‬
‫‪ .2‬מטגנים כל קובה משני הצדדים‬
‫עד שתזהיב‪ .‬מוציאים אותה בעזרת‬
‫כף רחבה‪ ,‬מחוררת‪ ,‬ישר לתוך סיר‪,‬‬
‫שתחתיתו מרופדת בנייר סופג‪ ,‬או‬
‫במגבת נייר‪ .‬מכסים אותם במגבת‬
‫מטבח‪ ,‬כדי שיתרככו מעט‪ ,‬וסוגרים‬
‫במכסה הסיר‪.‬‬
‫‪ .3‬משך הטיגון בפעם הראשונה‪ ‬לצד‬
‫הראשון אורך כ– ‪ 9–8‬דקות עד שיזהיב‪.‬‬
‫הצד השני מזהיב אחרי כ–‪ 3‬דקות לערך‬
‫בהתאם לכיריים שלכם‪.‬‬
‫הזמן הדרוש לטיגון שאר הקובות פוחת‬
‫בדקה‪.‬‬
‫יוכי ממליצה‬
‫בזמן יצירת הקובות כדאי להיעזר‬
‫בצלחת מים שהכננו מראש כדי להרטיב‬
‫את היד מדי פעם‪ ,‬כשהבצק מתייבש‬
‫ביד‪.‬‬
‫אפשר להגיש עם סלט ירקות חי‬
‫וחמוצים‪ ,‬ואפשר גם עם תוספת מרק‬
‫בתיאבון‬
‫אתר על המטבח העיראקי‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫מטעמים רבים מהמטבח העיראקי‬
‫גלשו לכור ההיתוך של קיבוץ הגלויות‬
‫הישראלי והפכו לחלק מהם‪ :‬קובה‪,‬‬
‫סמבוסק‪ ,‬בקלאווה‪ ,‬יפרך ועוד‪ .‬מה‬
‫שמעיד שגם לתבשילים יש היסטוריה‬
‫ומורשת‪ .‬אני רוצה לספר על החומר‬
‫הרב שאספתי במשך שנים מהמטבח‬
‫העיראקי של אמי חנה‪ ,‬על המתכונים‬
‫והסיפורים שלה מזווית אישית ואיך כל‬
‫זה השפיע עלי‪.‬‬
‫כילדה הקשבתי רבות לרדיו קול ישראל‪.‬‬
‫אהבתי לשמוע את התוכנית לעקרת‬
‫הבית של רבקה מיכאלי‪ .‬בכל תוכנית‬
‫ביקשה מיכאלי מהמאזינות לשלוח‬
‫מתכון שהושמע לאחר מכן בתוכנית‪.‬‬
‫רעיון זה אתגר אותי והתחלתי להתעניין‬
‫במה שקורה במטבח בבית‪ .‬אז התחלתי‬
‫לכתוב את המתכון הראשון שלי‪:‬‬
‫"קובה"‪ ,‬איך לא?!‪ ...‬אך התביישתי‬
‫לשלוח אותו‪.‬‬
‫עד היום שמור עימי הפנקס הראשון‬
‫בו רשמתי את המתכונים הראשונים‬
‫של אימא‪ .‬על הפנקס נמצא ציור של‬
‫פתיליה וסיר בישול‪ .‬זה היה עידן אחר‪.‬‬
‫לא בישלו אז על כיריים של גז‪ .‬הקצב‬
‫היה איטי‪ .‬הריח והטעם היו מעולם‬
‫אחר‪.‬‬
‫עם השנים‪ ,‬הצטרפתי לכותבי עיתון‬
‫מקומי בקרית שמונה שנקרא "שכונתון"‪,‬‬
‫וערכתי את המדור "ממטבחה של‬
‫אמא"‪ .‬מזה נולד הרעיון לכתיבת ספר‬
‫הבישול‪ .‬קוראים רבים חיפשו את‬
‫העיתון גם אחרי שפג תוקפו‪ .‬גזרו‬
‫ושמרו‪ .‬השמות של המתכונים נשמעו‬
‫אז מוזרים לקוראים מסויימים כמו‪:‬‬
‫"סמבוסק"‪.‬‬
‫זכור לי כשמסרתי מתכון זה לעורך‬
‫והוא שאל אותי‪" :‬סמבו–מה"? וצחק‪.‬‬
‫כשהזמנתי את חברי המערכת לישיבה‬
‫הקבועה אצלי בבית‪ ,‬לא שכחתי להכין‬
‫את‪ ...‬הסמבו – מה? מיותר לציין שלא‬
‫נותר פרור בצלחת‪ .‬זה היה בשנת ‪.1983‬‬
‫מאז המשכתי לכתוב מתכונים בלי‬
‫קשר לעיתון‪ .‬ניסיתי כל מתכון לבד‬
‫מספר פעמים ורשמתי אותו‪ .‬הוספתי‬
‫גם סיפורי הווי ופולקלור על עיתוי‬
‫הגשתם‪ .‬עם הזמן אוסף המתכונים‬
‫הלך וגדל עד שהצטבר אצלי חומר רב‬
‫שהתאים לכתיבת ספר‪ .‬היו לי לא מעט‬
‫קשיים בהוצאתו לאור ובני משפחה‬
‫הציעו לי לפנות לאפיק האינטרנט‪ .‬זו‬
‫לא הייתה החלטה קלה‪ .‬זה היה חומר‬
‫שעמלתי עליו שנים רבות וקשה היה לי‬
‫למסור אותו כך בקלות לאינטרנט‪ .‬בסוף‬
‫החלטתי באופן חיובי לתת באהבה את‬
‫מה שקיבלתי באהבה לציבור שמעוניין‬
‫לדעת ולהכיר את המטבח העיראקי‬
‫מזווית אישית‪ .‬בבחינת "שלח לחמך‬
‫על פני המים"‪ ...‬בתקווה שגם אחרים‬
‫ייהנו‪.‬‬
‫כתובת האתר היא‪ :‬קובה – המטבח של‬
‫‪wwww.kuba.co.il‬‬
‫חנה‬
‫ברצוני להוסיף כי מעולם לא אהבתי‬
‫לבשל ולא התעניינתי בבישול‪ .‬הצורך‬
‫לתעד ידע זה ולנסות אותו כדי שיהיה‬
‫זמין לאחרים‪ ,‬הכניס בי את הלהיטות‬
‫לבשל‪ .‬מיום ליום אני מגלה עד כמה‬
‫הוא פופולרי בקרב הציבור‪ ,‬על העושר‬
‫הרב שבו‪ ,‬הטעם‪ ,‬והמראה שאי אפשר‬
‫לוותר עליו‪ .‬גיליתי גם להפתעתי שיש‬
‫הרבה מבין יוצאי מרוקו פולין ורוסיה‬
‫האוהבים את התבשילים האלה ושמחו‬
‫מאוד על הופעת האתר‪ .‬אז שיהיה‬
‫בהצלחה לכל מי שרוצה לנסות‪ .‬יש לנו‬
‫מה לתת ולתרום כיוצאי בבל לקיבוץ‬
‫הגלויות בארץ לא רק בתחום העלייה‬
‫וערכי עבודה ומוסר‪ ,‬אלא גם בתחום‬
‫תרבות האוכל‪ .‬אני גאה להיות חלק‬
‫מיהדות זו‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫לזכרם‬
‫שאול חדד ז”ל‬
‫המחנך והסופר שאול חדד איננו‬
‫קהל רב ליווה את הסופר‪ ,‬המחנך‬
‫והעיתונאי שאול‪ ‬חדד (‪)2010 – 1909‬‬
‫למנוחתו האחרונה‪ .‬ספדה לו בתו‬
‫המשוררת אסנת אברהמי‪ ,‬עו"ד יחזקאל‬
‫פתאל‪ ,‬מ"מ יו"ר אגודת האקדמאים‬
‫יוצאי עיראק בישראל‪ ,‬וכותב שורות‬
‫אלה‪.‬‬
‫המנוח היה מנהל בית הספר היסודי‬
‫"מסעודה שם–טוב" ששפת ההוראה‬
‫בו הייתה ערבית‪ .‬בכיתה ו' נוסף לימוד‬
‫השפה הצרפתית על מנת לאפשר‬
‫לתלמידים הרוצים בכך להמשיך את‬
‫לימודיהם התיכוניים בבית הספר‬
‫"אליאנס"‪ ‬ששפת ההוראה בו הייתה‬
‫צרפתית‪.‬‬
‫המנוח היה מראשוני מורי הספורט‪ ‬‬
‫בבתי הספר היהודיים שהוסיפו‬
‫לתוכנית ההוראה את ענפי הספורט‬
‫האירופים כגון‪ :‬כדור עף‪ ,‬כדור רגל‪,‬‬
‫אגרוף והתעמלות שווידית (במקום‬
‫ההתעמלות המסורתית ב"זיוורח'אנה"‬
‫לפי מקצב התוף)‪.‬‬
‫הוא ערך את השבועון הספרותי‬
‫"אלבורהאן" (ההוכחה) (בגדאד‪,‬‬
‫‪ ,)1928–1929‬במטרה לשרת את‬
‫החברה‪ ,‬המסורת והתרבות בעיראק‪,‬‬
‫מתוך גאווה בשליחותו העיתונאית‪ .‬כך‬
‫הוא בקר בחריפות את תחלואי החברה‬
‫העיראקית כגון‪ :‬שכרות‪ ,‬התמכרות‬
‫להימורים ומשחקי קלפים‪ ,‬נישואין כדי‬
‫לקבל נדוניה גבוהה ורדיפה אחרי הנאות‬
‫החיים‪ ,‬במקום שקידה על לימודים‬
‫‪72‬‬
‫ורכישת מדעים‪ .‬הוא דרש עצמאות‬
‫מדינית לעיראק כדי שהעם העיראקי‬
‫יגיע לרמתם של עמים מתקדמים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫שאול חדד כתב מאמרים ותרגם סיפורים‬
‫קצרים מאנגלית וצרפתית‪ ‬לעיתון‬
‫"אל–חאצד" (הקוצר) (‪)1929–1938‬‬
‫שערך חברו המשורר אנואר שאול‪.‬‬
‫מבין תלמידיו‪ ,‬שלמדו בבית הספר‬
‫"מסעודה שם–טוב" בבגדאד‪ ,‬נזכיר‬
‫את הסופר סמי מיכאל‪ ,‬ריימונד מורה‪,‬‬
‫פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת הנגב‪,‬‬
‫וכותב שורות אלה‪ .‬הוא המשיך לעסוק‬
‫בהוראה ובספורט אחרי הקמת מדינת‬
‫ישראל ומנוסת אלפי צעירים יהודים‬
‫מעיראק מחשש ממאסרים ועינויים‪.‬‬
‫כשממשלת עיראק הכריזה על שלילת‬
‫הנתינות העיראקית מהיהודים הרוצים‬
‫לעזוב את עיראק העמיד שאול את‬
‫בית הספר "מסעודה שם–טוב" ובית‬
‫הכנסת הצמוד אליו לרשות משרד‬
‫הפנים העיראקי‪ .‬בית הכנסת הפך‬
‫מסוף לעליה ותנועת החלוץ ניהלה‬
‫את העלייה ההמונית מעיראק לישראל‬
‫בשנים ‪ 1950–1951‬מתוך בית ספר זה‪.‬‬
‫הבולשת העיראקית השליכה פצצות‬
‫על בית כנסת זה כדי לזרוע בהלה בקרב‬
‫היהודים ולזרז אותם להירשם לעליה‪,‬‬
‫זה הקנה לבית הספר שם בכל העולם‪.‬‬
‫לאחר עלייתו לישראל בשנת ‪1951‬‬
‫השתכן שאול באוהלים של מחנות‬
‫העולים מארצות ערב‪ ,‬למד באולפן‬
‫למורים במשך שמונה חודשים והקים‬
‫בית ספר ארעי באוהלים‪ ,‬שלא החזיקו‬
‫מעמד בפני הרוחות והגשמים‪ ,‬במעברות‬
‫כמו מעברות קרית אונו וסקיה (העיר‬
‫אור יהודה של היום)‪ .‬משרד החינוך‬
‫העניק לו הקצבות זעומות להמשך‬
‫עבודתו החלוצית והוא רכש ספרים‬
‫וספסלי לימוד על מנת לאפשר לארבע‬
‫מאות תלמידיו להמשיך בלימודיהם‬
‫הסדירים‪ .‬שאול המשיך בתפקידו‬
‫החינוכי עד ליציאתו לגמלאות בשנת‬
‫‪.1973‬‬
‫שאול חדד גילה את כישרונו הספרותי‬
‫בשפה העברית בגיל מאוחר יחסית‪.‬‬
‫כציוני גאה הוא לא חזר לכתוב בשפה‬
‫הערבית שהטיב ליצור בה‪ ,‬אלא בחר‬
‫לכתוב בשפה העברית שלמד אותה‬
‫בבתי הספר היהודיים והצליח להוציא‬
‫לאור ‪ 36‬ספורים קצרים בספר עב כרס‬
‫בסגנון עברי רהוט "פרח האהבה" (ת"א‬
‫‪ .)2008‬זהו אוצר בלום של זיכרונות‬
‫מחיי החברה בעיראק ובישראל במאה‬
‫העשרים והקשרים החברתיים בין‬
‫הערבים והיהודים‪ ,‬כולל שני סיפורים‬
‫על השואה‪.‬‬
‫למרות גילו המתקדם הוא הספיק‬
‫לפרסם את ספרו השני‪ ,‬נובלה בשם‬
‫"גלגל חוזר" (ת"א ‪ )2010‬בו סיפר על‬
‫סבלם של יהודי כורדיסתאן בשל יחס‬
‫הכורדים המוסלמים‪ ,‬יחסם המשפיל‬
‫של יהודי בגדאד אליהם ותעתועי‬
‫הגורל לגבורת העלילה‪.‬‬
‫את ספרו השלישי הוא סיים לכתוב‬
‫על המחשב בחצות‪ ,‬למרות גילו‬
‫המופלג‪ ,‬ולמחרת נמצא מחוסר הכרה‪.‬‬
‫הוא שב לבית החולים תל–השומר‪,‬‬
‫לזכרים‬
‫ואחרי חמשה ימים לא עמד לו לבו‬
‫בההתאוששות מהאירוע המוחי שלקה‬
‫בו‪ .‬הוא נפטר ב–‪ 2‬בספטמבר ‪ ,2010‬יהי‬
‫זכרו ברוך ומנוחתו עדן‪.‬‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫מימין לשמאל‪ :‬פרופ' שמואל מורה‪ ,‬מר‬
‫שאול חדד‪ ,‬בתו גב' אסנת אברהמי ועו"ד‬
‫יחזקאל פטל( צולם בשנת ‪)2000‬‬
‫ויולט ג’נגיז ז”ל‬
‫ויוליט ג'נגיז נולדה בשנת ‪1931‬‬
‫בבגדאד‪ .‬אימה‪ ,‬נזימה סודאיי (חנינה)‪,‬‬
‫(‪ )1910–2009‬הייתה בוגרת בית הספר‬
‫לורה כדורי (אליאנס) בבגדאד‪ .‬לאביה‪,‬‬
‫חיאווי סודאיי (‪ ,)1904–1971‬היה בית‬
‫קולנוע בבגדאד‪ .‬לויוליט היו שני אחים‪:‬‬
‫פואד (‪ )–1932‬וכמאל–יוסף (‪;)–1947‬‬
‫ושתי אחיות‪ :‬ברטין (‪ ,)–1936‬ואיוון‬
‫(‪.)–1938‬‬
‫ויוליט התחנכה בבית הספר לורה כדורי‬
‫וסיימה אותו בהצטיינות‪ .‬במסגרת‬
‫בית–הספר היא למדה שלוש שפות‪:‬‬
‫צרפתית‪ ,‬אנגלית וערבית‪.‬‬
‫עם העלייה ההמונית של יהודי עיראק‬
‫לישראל נותרה משפחתה של ויוליט‬
‫בבגדאד‪ .‬בשנת ‪ 1955‬היא נסעה עם‬
‫אביה לטיול בפרס ופגשה בטהראן את‬
‫ויקטור ג'נגיז‪ ,‬בנו של כדורי מועלם‬
‫ונכדו של חכם דוד שעיה (מעלם)‬
‫שהיה רב באזור הפרת התיכון‪ .‬ויוליט‬
‫נישאה לויקטור ונולדו להם שני בנים‪:‬‬
‫וינסנט (‪ )–1956‬ורוברט (‪ ,)–1961‬ובת‬
‫ליזה (‪.)–1965‬‬
‫בשנת ‪ 1978‬עזבה משפחת ג'נגיז את‬
‫פרס ועברה להתגורר בלונדון‪ .‬ויולט‬
‫נפטרה ביום חמישי כ"ח בטבת תש"ע‬
‫(‪ 14‬בינואר ‪.)2010‬‬
‫ויולט הייתה ידועה ביופיה ובנדיבותה‪.‬‬
‫היא לקחה חלק בפעילותו הציבורית של‬
‫בעלה הידוע בנדבנותו ובעזרתו לזולת‪.‬‬
‫הזוג ג'נגיז תרם לשיפוצו‬
‫של האודיטוריום על–שם‬
‫ויקטור ג'נגיז ולשחזור‬
‫חצר הבית היהודי על–‬
‫שם ויוליט ג'נגיז במוזיאון‬
‫יהדות בבל באור יהודה‪.‬‬
‫בתרומת הזוג ג'נגיז נבנה‬
‫גם בית הכנסת על שם‬
‫כדורי מועלם ברמת–גן‪,‬‬
‫ואודיטוריום גדול בבית‬
‫החולים "תל–השומר" על‬
‫שמו של ויקטור ג'נגיז‪.‬‬
‫ויוליט הייתה קשורה‬
‫לבית הכנסת‪ ,‬ליוותה את‬
‫הקמתו וקיבלה ספר תורה‬
‫על שמה בחייה‪ .‬בית‬
‫הכנסת נפתח בשנת ‪2000‬‬
‫בהשתתפותם של הראשון‬
‫לציון הרב בקשי דורון‪,‬‬
‫ראש העיר ורבני רמת–גן‪,‬‬
‫וקהל רב‪ .‬ויוליט נהגה לבוא לבקר בבית‬
‫הכנסת לעתים קרובות ולראות את‬
‫ספר התורה שנשא את שמה‪ ,‬לו נקשרה‬
‫קשר הדוק ביותר‪.‬‬
‫פטירתה של ויוליט הייתה אבדה קשה‬
‫לבעלה ויקטור‪ ,‬לבני משפחתה ולכל‬
‫מכריה‪ .‬יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫לזכרם‬
‫עליזה בירון‪-‬קטן ז”ל‬
‫עליזה בירון–קטן היא בוגרת‬
‫האוניברסיטה במדעי הרוח והחברה‪.‬‬
‫עליזה בירון–קטן נולדה בשנת ‪1926‬‬
‫בבגדאד למשפחה מסורתית וציונית‬
‫המעורה ביהדות‪ .‬אביה פנחס שבתאי‬
‫סיים לימודי רבנות אך עסק לפרנסת‬
‫המשפחה בניהול חנות חשמל‪ .‬הסבא‬
‫שלה היה מוכתאר‪ .‬בשנת ‪ ,1942‬בהיותה‬
‫בת ‪ ,16‬הייתה עליזה מהמצטרפות‬
‫החלוץ"‬
‫ל"תנועת‬
‫הראשונות‬
‫המחתרתית ו"ההגנה" בבגדאד‪ .‬עליזה‬
‫השתתפה בסמינר הראשון למדריכים‬
‫של התנועה‪ ,‬הייתה חניכתם של‬
‫השליחים אנצו סירני‪ ,‬שמריהו גוטמן‬
‫ועזרא כדורי‪ ,‬ובמשך למעלה משלוש‬
‫שנים הייתה פעילה מרכזית בתנועה‬
‫ומעמודי התווך שלה‪ .‬שליחי המוסד‬
‫לעליה ב' בבגדאד‪ ,‬מאיר שילון ויהושע‬
‫גבעוני‪ ,‬שכתבו על עליזה כינו אותה‬
‫"אם ומצפון התנועה" למרות גילה‬
‫הצעיר‪ .‬בין יתר תפקידיה בתנועה הייתה‬
‫עליזה מדריכה‪ ,‬יו"ר ועדת ארגון‪ ,‬יו"ר‬
‫ועדת תרבות‪ ,‬חברת ועדת עליה וחברת‬
‫מערכת עלון התנועה‪ .‬היא הייתה גם‬
‫חברת מזכירות התנועה בבגדאד וחברת‬
‫המזכירות הארצית‪ .‬בשנת ‪ 1944‬נבחרה‬
‫לנשיאת הועידה הארצית השנייה של‬
‫התנועה‪.‬‬
‫עקב פעילותה במחתרת‪ ,‬עמדו חייה‬
‫בסכנה והבולשת העיראקית עקבה‬
‫אחריה וביקשה לעצרה‪ .‬בספטמבר‬
‫‪ 1945‬נמלטה עליזה בדרכון מזויף‬
‫ברכבת מבגדאד לבירות‪ ,‬ובלילה שבין‬
‫‪ 5–6‬באוקטובר ‪ 1945‬היא העפילה‬
‫ברגל לארץ–ישראל יחד עם השליח‬
‫יהושע בהרב בראש קבוצת עולים‬
‫של ‪ 70‬איש‪ .‬בהגיע העולים לשדות‬
‫קיבוץ כפר–גלעדי הם נתגלו על–ידי‬
‫הבריטים שרצו לעצרם‪ .‬אך בתושייה‪,‬‬
‫באומץ ובסיוע מהיר של חברי הקיבוץ‬
‫‪74‬‬
‫הוברחו העולים אל תוך המשק‪ .‬האירוע‬
‫התפתח להתנגשות אלימה בה נפצעו‬
‫שבעה חברי קיבוצים מהסביבה‪ .‬אירוע‬
‫זה תואר בהרחבה על–ידי העיתונות‬
‫הארצישראלית למחרת היום‪.‬‬
‫חלק ממעלליה של עליזה הונצחו‬
‫בספרים‪" :‬עד עמוד התליה" של יהודה‬
‫אטלס‪" ,‬מעבר למדבר" של יוסף מאיר‪,‬‬
‫"המחתרת הציונית החלוצית בעיראק"‬
‫של מרדכי ביבי ו"רוח קדים" של שלמה‬
‫הלל‪ .‬בשנים‪ 1945–1948‬מילאה עליזה‬
‫תפקידים מרכזיים בהכשרות בקיבוצים‬
‫מעוז חיים‪ ,‬אלונים‪ ,‬שדה–נחום‬
‫ואשדות–יעקב‪ .‬כמו כן היא הייתה‬
‫ממייסדי קיבוץ נווה–אור בשנת ‪.1949‬‬
‫בין תפקידיה הרבים הייתה עליזה גם‬
‫מרכזת לשכת הקשר בין ההכשרות‬
‫בקיבוצים ברחבי הארץ לבין תנועת‬
‫החלוץ בעיראק‪ .‬במלחמת השחרור‬
‫שימשה אלחוטאית בקרבות עמק‬
‫הירדן וקיבלה את אות הקוממיות‪ .‬את‬
‫הידיעה על נפילת נהריים קלטה עליזה‬
‫כאשר עמדה על מגדל המים של קיבוץ‬
‫אשדות–יעקב שהיה נתון ליריות‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1955‬הגיעה עליזה עם‬
‫משפחתה לבאר שבע והקימה את‬
‫ארגון אמהות עובדות) הנקרא כיום‬
‫נעמ"ת)‪ .‬עליזה ביססה את נעמ"ת‬
‫והרחיבה את פעולותיה ברחבי באר‬
‫שבע והנגב‪ .‬היא סייעה רבות בקליטת‬
‫העלייה ופעלה במעברות שהיו הבסיס‬
‫להתרחבות הישוב בבאר שבע והנגב‪.‬‬
‫עליזה גם הקימה מועדונים‪ ,‬מעונות‬
‫יום לפעוטות וחדרי הדרכה לאמהות‬
‫ולעולות חדשות‪ .‬חדרי ההדרכה שימשו‬
‫ללימוד השפה העברית‪ ,‬ללימוד כלכלת‬
‫הבית ולהכוונת עולים לסידור ראשוני‬
‫בארץ‪ .‬עליזה ריכזה את נעמ"ת בבאר‬
‫שבע עד שנת ‪ 1963‬והייתה חברה‬
‫במוסדות המרכזיים של נעמ"ת‪ .‬בשנים‬
‫‪ 1976–1977‬היא מונתה למפקחת אזור‬
‫הדרום והערבה מטעם נעמ"ת ופיקחה‬
‫על מוסדות הארגון בימית‪ ,‬נתיבות‪,‬‬
‫אופקים‪ ,‬ערד‪ ,‬דימונה‪ ,‬ירוחם‪ ,‬מצפה‬
‫רמון‪ ,‬אילת ושארם אל שייח (אופירה)‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1965‬כאשר דוד בן–גוריון פרש‬
‫ממפא"י והקים את מפלגת רפ"י‪ ,‬הוא‬
‫ביקש שעליזה‪ ,‬שהייתה מועמדת‬
‫לכנסת החמישית והשישית ברשימת‬
‫מפא"י‪ ,‬תופיע ברשימת רפ"י ושלח את‬
‫חברי הכנסת גדעון בן–ישראל ומרדכי‬
‫בן–פורת לשכנע אותה‪ .‬אך עליזה‬
‫סירבה להצעה והעדיפה להמשיך‬
‫ולסייע לשכבות המצוקה בבאר שבע‪.‬‬
‫מאוחר יותר הופיעה עליזה ברשימת‬
‫המועמדים לכנסת העשירית מטעם‬
‫מפלגת תל"ם בראשות משה דיין‪.‬‬
‫בשנים ‪ 1973–1976‬הקימה עליזה‬
‫וריכזה את שירות הייעוץ לאזרח(שי"ל)‬
‫מטעם משרד העבודה והרווחה‪ ,‬פתחה‬
‫סניפים בבאר שבע והצליחה להחדיר‬
‫לציבור הרחב את המודעות לזכויותיו‪.‬‬
‫באותו זמן נבחרה עליזה מטעם משרד‬
‫התעשייה והמסחר כחברה בוועדת‬
‫הביקורת לזכויות הצרכן‪ .‬מנובמבר‬
‫‪ 1976‬היא עבדה באגף הרווחה של‬
‫עיריית באר שבע ובשנים ‪1982–1988‬‬
‫מונתה למנהלת מרכז הסיוע לעיוור‬
‫מטעם עיריית באר שבע‪.‬‬
‫עליזה פעלה במספר ארגונים‬
‫התנדבותיים וציבוריים‪ :‬שילוב מורשת‬
‫קהילות ישראל במורשת בית סבא‬
‫לזכרם‬
‫;האגודה למען החייל בבאר שבע ; סיוע‬
‫והדרכה במועדון למען העיוור משנת‬
‫‪ 1988‬במשך ‪ 20‬שנים; ממייסדי עמותת‬
‫חי התומכת במחלקה האונקולוגית‬
‫בבית חולים סורוקה בבאר שבע;‬
‫חברת עמותת אל סם למלחמה בסמים‬
‫וגם שימשה סגן יו"ר האגודה במשך‬
‫מספר שנים; מרצה בהתנדבות בנושא‬
‫המחתרות הציוניות בפני תלמידים‪,‬‬
‫חיילים ומועדוני קשישים; משנת ‪1973‬‬
‫חברה במועדון הסורופטימיסטיות‬
‫בישראל‪ ,‬ארגון בינלאומי של נשים‬
‫עובדות השייך לפדרציה האירופית‪.‬‬
‫עליזה נבחרה ושימשה כנשיאת‬
‫המועדון במשך ‪ 5‬שנים‪.‬‬
‫עליזה בירון–קטן קיבלה את האותות‬
‫והעיטורים הבאים‪ :‬אות הקוממיות על‬
‫השתתפותה במלחמת השחרור‪ ,‬אות‬
‫ההגנה על היותה חברת ההגנה בארץ‬
‫ובחו"ל‪ ,‬אות על"ה (“עיטור לוחמי‬
‫המדינה”) אות הוקרה מטעם ההסתדרות‬
‫הציונית העולמית על פעילותה בתנועה‬
‫הציונית בגולה‪ ,‬תעודת הוקרה מטעם‬
‫הפדרציה העולמית של הקהילות‬
‫הספרדיות וכן אות יקירת העיר באר‬
‫שבע‪.‬‬
‫עליזה הלכה לעולמה בי"ז בתמוז‬
‫תשס"ח‪ ,‬ה–‪ )20.7.2008‬אחרי מחלה‬
‫רן סמוראי ז”ל‬
‫רן סמוראי היה יו"ר ועד יוצאי עמארה‬
‫בישראל‪ .‬הוא נפטר בי"ב באלול‬
‫תשס"ט (‪ 1‬בספטמבר ‪.)2009‬‬
‫רן היה בן למשפחה ענפה ונכבדה‪ .‬הוא‬
‫העפיל מעיראק דרך פרס ארצה בגיל‬
‫עשר‪ ,‬נקלט והתחנך בקיבוצים יקום‬
‫וחפצי בה‪ .‬עם הגיע משפחתו ארצה‬
‫הוא הצטרף אליה אל מעברת מגדיאל‪.‬‬
‫חיי הסבל במעברה לימדו את המשפחה‪,‬‬
‫כרבים מאתנו‪ ,‬פרק בהישרדות‪ ,‬בתנאי‬
‫צנע‪ ,‬מחסור ומצוקות‪ ,‬ובכל זאת‬
‫ולמרות הכול‪ ,‬התנערנו מן השבר‬
‫ועמדנו מהר על הרגליים‪ ,‬כאזרחים‬
‫נבנים ובונים‪ ,‬תורמים לעצמם לזולתם‪,‬‬
‫לעם ולמדינה‪.‬‬
‫אחרי השירות הצבאי פנה רן לעסקים‬
‫והצליח‪ .‬הוא נשא את דליה לבית‬
‫אגמי‪ ,‬אשת חיל שהייתה לו לעזר בכל‬
‫עת וגם בחוליו בעת האחרונה‪.‬‬
‫רן היה איש משפחה‪ ,‬מלח הארץ‪,‬‬
‫אופטימי‪ ,‬נמרץ וחרוץ‪ ,‬חייכן שחיוכו‬
‫כובש‪ ,‬מלבב ומקסים‪ ,‬נעים הליכות‪,‬‬
‫נאה ויפה תואר‪ .‬הרבה במתן בסתר‬
‫וסעד רבים‪ .‬הייה גאה במשפחתו‪,‬‬
‫במוצאו‪ ,‬בעמו ובמדינתו‪.‬‬
‫כיו"ר ועד יוצאי עמארה בישראל‪ ,‬מימן‬
‫מכיסו פרויקטים רבים כמו הוצאת חלק‬
‫ב' של הספר "עמארה עיר בין הדקלים"‬
‫למשה דבורי‪ ,‬הפקת תקליטורים‬
‫המתארים אירועים חשובים בפעילות‬
‫הקהילה בארץ שהופצו במחירים‬
‫מסובסדים‪ ,‬ובכך פעל ועודד את המשך‬
‫שימור המורשת החיובית של קהילתנו‪,‬‬
‫ועודד מפגשים ליוצאי העיר‪.‬‬
‫גם הסרט "זיכרונות מעמארה" בהפקת‬
‫גב' עמירה עופר‪ ,‬בו תיאר‪ ,‬בחיוך ובחן‬
‫מתוק האופייני לו‪ ,‬את הפרק המפואר‬
‫של גוזל רך‪ ,‬ילד‪ ,‬המעפיל ארצה דרך‬
‫פרס בדרכים לא דרכים לפני העלייה‬
‫ההמונית מעיראק‪ .‬הסרט זכה לשבחים‬
‫והוקרן פעמיים בערוץ הקהילתי‪ .‬כל‬
‫אלה‪ ,‬הם אירועים חיוביים חיוניים‬
‫לתיעוד‪ ,‬בהם עסק רן בהצלחה על‬
‫אף חוליו בעת האחרונה‪ .‬ניתן לקבוע‬
‫בוודאות כי פעילותו הציבורית של רן‬
‫התאפיינה באיכותה הסגולית המיוחדת‬
‫קשה למגינת ליבם של משפחתה ושל‬
‫ידידיה הרבים‪ .‬ב– ‪ 31.3.2009‬נערך‬
‫ב"מרכז מורשת יהדות בבל"‪ ,‬בשיתוף‬
‫ארגון יוצאי המחתרת החלוצית בבבל‪,‬‬
‫ערב הוקרה לזכרה של עליזה‪ .‬אולם‬
‫ה"מרכז" היה מלא מפה לפה‪ .‬נוכחו‬
‫חברי תנועת החלוץ‪ ,‬ידידיה הרבים‬
‫ומשפחתה האוהבת‪ ,‬אשר העלו‬
‫זיכרונות מתחילת פעילותה המגוונת‬
‫בתנועה ומפועלה הציבורי וההתנדבותי‬
‫הרב‪.‬‬
‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫יואב בירון–קטן‬
‫במינה‪.‬‬
‫במפגש האחרון של יוצאי העיר ב"מרכז‬
‫מורשת יהדות בבל"‪ ,‬מפאת חוליו‪ ,‬לא‬
‫יכלו רגליו של רן לשאת את גופו‪ ,‬ובכל‬
‫זאת הוא השתתף ומאוד שמחתי לספר‬
‫בפני באי הכנס יוצאי העיר‪ ,‬את שבח‬
‫פעילותו הרבה ותרומתו הנדיבה‪ .‬לבנו‬
‫גאה לראות את הקהל מריע במחיאות‬
‫כפיים לכבודו‪.‬‬
‫רן אתה תחסר למשפחה כשם שתחסר‬
‫לנו ולרבים‪ .‬דליה הרעיה‪ ,‬הבת לאה‬
‫גינת ובני ביתה‪ ,‬הבן יריב ובני ביתו‪ ,‬הבן‬
‫אופיר ובני ביתו‪ ,‬האחים והאחיות ובני‬
‫ביתם‪ ,‬כל הקרובים‪ ,‬הידידים והמכרים‪,‬‬
‫חברי הועד ויוצאי העיר‪ ,‬כולם אבלים‬
‫על מותו של רן סמוראי‪ .‬אנו החזרנו‬
‫את הפיקדון‪ ,‬אותך רן היקר‪ ,‬היהלום‬
‫שלנו‪ ,‬אל חיק האל‪.‬‬
‫שא נא רן‪ ,‬מרגלית נאה שלנו‪ ,‬תפילה‬
‫במרומים‪ ,‬לבני משפחתך ולכולנו‪:‬‬
‫לשלווה‪ ,‬לביטחון ולשלום‪.‬‬
‫כשושן היית‪ ,‬מדיף לנו ריח נעים‪ .‬האל‬
‫רצה בך‪ ,‬להושיבך ליד עדנו להתבשם‬
‫מיושרך‪ ,‬מקסמך ומנוחותיך‪.‬‬
‫המרחם על כל בריותיו‪ ,‬יחוס ויחמול‬
‫וירחם על הנפש הטהורה‪ :‬רן בן‬
‫ויקטוריה וצאלח נמורדי‪ ,‬רוח ה' תניחנו‬
‫בגן עדן‪ ,‬לעד אמן‪.‬‬
‫עזרא מורד‬
‫‪75‬‬
‫לזכרם‬
‫מתוך תחושת שליחות כמו המכון‬
‫לשיקום נפגעי ראש‪ ,‬המל"מ–המרכז‬
‫למורשת המודיעין‪ ,‬וסייע לעמותת‬
‫גמלאי השב"כ וגמלאי המוסד‪ .‬יעקב‬
‫בכור שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת‬
‫של "מרכז מורשת יהדות בבל" במשך‬
‫שנים רבות‪ .‬פעילות שראה בה קודש‬
‫לשימור המסורת והמורשת של יהדות‬
‫בבל‪.‬‬
‫יעקב בכור ז”ל‬
‫טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות‬
‫מיום היוולדו‬
‫בצער רב נפרדנו בחודש תשרי‪ ,‬בימים‬
‫שבין כסה לעשור עת התקדש יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬מיקירנו‪ ,‬עטרת ראשנו‪,‬‬
‫יעקב בכור ז"ל‪.‬‬
‫יעקב עשה את מרבית שנות חייו‬
‫בעשייה ציבורית למען החברה והמדינה‪.‬‬
‫כשאומרים "שליחות ציבורית"‪ ,‬זו הוויה‬
‫שמכילה תכונות של מנהיג המסוגל‬
‫לארוג את האמת והשלום יחדיו‪,‬‬
‫מצעידה אל הטוב והתקווה ומשמשת‬
‫מודל לחיקוי בקרב שולחיו‪.‬‬
‫במהלך שנות חייו פעל יעקב להשיג‬
‫את היעד שהציב לעצמו‪ ,‬עשייה למען‬
‫האדם והחברה תוך הקפדה יתרה על‬
‫יושר ודרך ארץ‪ .‬תכונות אלו לא דהו‬
‫ולא השתנו לאורך השנים‪ ,‬אותה‬
‫ענווה‪ ,‬צניעות‪ ,‬מאור פנים‪ ,‬נאמנות‪,‬‬
‫חוכמה ואופטימיות ליוו אותו בכל‬
‫פועלו‪ .‬למרות היותו ברוך כישרונות‬
‫ומחזיק במשרות ציבוריות בכירות‪ ,‬לא‬
‫גבה לבו ולא הסכים להתגדר בעטרות‬
‫רבות שהיו ראויות לו‪.‬‬
‫יעקב בכור נולד בעיראק ועלה לישראל‬
‫בשנת ‪ .1955‬הוא בוגר האוניברסיטה‬
‫בכלכלה‬
‫בירושלים‬
‫העברית‬
‫וסטטיסטיקה ומוסמך במינהל עסקים‪,‬‬
‫בעל רישיון לראיית חשבון‪.‬‬
‫בשנים ‪ ,1955–1961‬מיד עם עלייתו‬
‫ארצה‪ ,‬החל יעקב את דרכו בשרות‬
‫הביטחון הכללי‪ ,‬ובשנת ‪ 1961‬הוא עבר‬
‫פרט משמיכה לתינוק "מלחפה"‪ ,‬עיראק‪,‬‬
‫המחצית הראשונה של המאה ה‪ ,20-‬טול‬
‫ומשי‪ ,‬רקמת פסיס "תיל"‪ ,‬תרומת דוד פתל‬
‫‪76‬‬
‫לעבוד במשרד מבקר המדינה בתפקידי‬
‫ביקורת שונים‪ ,‬עד שבשנת ‪ 1974‬מונה‬
‫לתפקיד המשנה למנהל הכללי של‬
‫משרד מבקר המדינה והאחראי מטעם‬
‫המשרד על הביקורת במערכת הביטחון‬
‫על כל שלוחותיה‪ .‬בשנת ‪ 1980‬הוא‬
‫מונה למנהל הכללי של משרד מבקר‬
‫המדינה עד שפרש משרות המדינה‬
‫בשנת ‪ 1983‬והחל בפרקטיקה פרטית‬
‫בראיית חשבון‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1985‬מונה יעקב לחבר במועצת‬
‫המנהלים של בנק הפועלים‪ ,‬ובשנת‬
‫‪ 1995‬נבחר מחדש לחבר דירקטוריון‬
‫הבנק‪ .‬הוא שימש כיושב ראש ועדת‬
‫הביקורת וחבר בועדות האשראי‬
‫והמאזן של דירקטוריון הבנק‪ .‬יעקב‬
‫שימש גם חבר דירקטוריון ויו"ר ועדת‬
‫הביקורת בדירקטוריון התעשייה‬
‫הצבאית‪ .‬גם כאשר פרש רשמית‬
‫משרות המדינה‪ ,‬הוא לא פסק מעשיה‬
‫ציבורית ועסק בהתנדבות בגופים רבים‬
‫בספר תהילים אומר דוד המלך‪" :‬מי יגור‬
‫באוהליך ומי ישכון בהר קודשך‪ .‬הולך‬
‫תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו‪.‬‬
‫לא רגל על לשונו‪ ,‬לא עשה לרעהו רעה‬
‫וחרפה לא נשא על קרובו‪( ".‬תהילים‪,‬‬
‫ט"ו‪ ,‬א'–ג')‪ .‬דברים אלה משקפים את‬
‫מסכת חייו של יעקב בכור ז"ל הנפרד‬
‫מאיתנו בכתר שם טוב‪ .‬לכתו של יעקב‬
‫מהווה אבידה לציבור מוקיריו‪ .‬תבונתו‬
‫המשתלבת עם נועם הליכותיו יחסרו‬
‫לנו מאוד‪.‬‬
‫זכרו לא ימוש מאיתנו לעד – יהי זכרו‬
‫ברוך‪.‬‬
‫מרדכי בן–פורת הוסיף‪:‬‬
‫נדהמנו לשמוע על פטירתו של יעקב‬
‫בכור‪ .‬אדם צנוע‪ ,‬מסור‪ ,‬נמרץ בעשייה‬
‫הציבורית‪ .‬חרף העומס שהוטל עליו‪,‬‬
‫הסכים וכיהן כיו"ר ועדת הביקורת של‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל"‪ .‬עשה זאת‬
‫שנים רבות במסירות רבה תוך הזדהות‬
‫מלאה עם ה"מרכז" העוסק בשימורה‬
‫של מורשת יהדות בבל‪ .‬הוא הכין‬
‫את הדו"חות השנתיים והיה הכתובת‬
‫האמונה למתן תשובות לכל בעיה‬
‫שהתעוררה‪.‬‬
‫נהרדעא ‪ -‬בטאון מרכז מורשת יהדות בבל‬
‫פתוח ‪ 24‬שעות ביממה‬
‫יום ו’ עד שעה לפני כניסת השבת‬
‫מכבדים כל סוגי כרטיסי אשראי‬
‫חדש!! שד' קוגל ‪ 40‬חולון טל' ‪03-5050043‬‬
‫בקרוב סניף נוסף באזור טל’ ‪1-700-700-179‬‬
‫גליון מס' ‪31‬‬
‫סתיו תשע"א (‪)2010‬‬
‫‪ 60‬שנה למבצע "עזרא ונחמיה"‪ ,‬עולים ב"שער העליה"‪1951 ,‬‬
‫באדיבות "הארכיון הציוני המרכזי בירושלים"‬
‫נהרדעא‪ ,‬ביטאון "מרכז מורשת יהדות בבל"‬
‫גליון מס' ‪ , 31‬סתיו תשע"א (‪)2010‬‬
‫בס”ד‬
‫עורך‪ :‬ד"ר צבי יהודה‬
‫יו"ר המערכת‪ :‬מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫חברי המערכת‪ :‬פרופ' יצחק אבישור‪ ,‬עובד בן‪-‬עוזר‪,‬‬
‫ד"ר ליליאן דבי‪-‬גורי‪ ,‬פרופ' שמואל מורה‪,‬‬
‫ד"ר שאול סחייק‪ ,‬אריה שמש‪ ,‬עידית שרוני‬
‫מנכ"ל‪ :‬יגאל לושי‬
‫מזכירות‪ :‬תמי אבני‪-‬הובר‬
‫סריקה‪ :‬נועה ספקטור‬
‫צילום‪ :‬איילת שמש‬
‫בדיקת טקסט‪ :‬אבי סופר‬
‫התוכן‬
‫דבר היו"ר‬
‫‪ 60‬שנה לעלייה ההמונית‬
‫‪1‬‬
‫המו"ל‪" :‬מרכז מורשת יהדות בבל"‪,‬‬
‫שד' מרדכי בן‪-‬פורת ‪ ,83‬ת‪.‬ד‪ 151 .‬אור יהודה ‪,60251‬‬
‫טלפונים‪ 03-5339278/9 :‬פקס‪03-5339936 :‬‬
‫דואר אלקטרוני‪[email protected] :‬‬
‫אינטרנט‪http:/www.babylonjewry.org.il :‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬רויטל אביב‬
‫דפוס‪ :‬שלמה לוי‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫© ‪ISSI 0333-6905‬מרכז מורשת יהדות בבל ‪2010‬‬
‫"מרכז מורשת יהדות בבל" נתמך על‪-‬ידי משרד המדע התרבות‬
‫והספורט‪ ,‬משרד התקשורת‪ ,‬קרן יהודה אסיא‪ ,‬קרן ‪ HSBC‬פלורה‬
‫שוקור‪ ,‬קרן ‪ HSBC‬עבדאללה סאלח שוקור‪ ,‬עיריית רמת‪-‬גן‬
‫זיכרונות‬
‫זיכרונות מ"פרדס הילדים"‬
‫אליהו בכור‬
‫מרדכי בן‪-‬פורת‬
‫משמעת בבית הספר "שחמון"‬
‫מהנעשה במוזיאון‬
‫התצוגה "מעולפת ספירים"‬
‫‪2‬‬
‫פריטים שנתרמו למוזיאון‬
‫‪5‬‬
‫סיפורו של פריט‬
‫‪6‬‬
‫עידית שרוני‬
‫אורלי בחר‬
‫אבו חזקאל ואבו מנשי‬
‫מאסר והחרמת רכוש‬
‫מהנעשה ב"מרכז"‬
‫סקירת אירועי ה"מרכז"‬
‫מחג השבועות לגאולה‬
‫יגאל לושי‬
‫ערב ההתרמה ‪2010‬‬
‫ביקור אישיות מכורדיסתאן‬
‫‪13‬‬
‫‪22‬‬
‫הספרייה הנודדת מעיראק‬
‫‪23‬‬
‫ערב הוקרה לניר שוחט‬
‫‪24‬‬
‫רשימת התורמים‬
‫אתרי הנצחה‬
‫‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫מהנעשה במכון המחקר‬
‫ערב אזכרה לקורבנות הפרהוד‬
‫‪27‬‬
‫אריה שמש‬
‫מאיר דקל‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫‪37‬‬
‫‪39‬‬
‫‪41‬‬
‫‪44‬‬
‫‪47‬‬
‫חוג בבלי בשנת ‪1953‬‬
‫דוכיפת זהב‬
‫‪49‬‬
‫צבי עקירב‬
‫אילה שעשוע‪-‬מירון‬
‫‪51‬‬
‫פרופ' בוסתנאי עודד‬
‫‪53‬‬
‫פרופ' שאול רגב‬
‫בצוק העיתים‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫יהודי בבל בדורות האחרונים‬
‫הרב יוסף חיים במסחר הבינלאומי ‪29‬‬
‫צבי גבאי‬
‫ד"ר צבי יהודה‬
‫צאלח ודאווד אל‪-‬כוויתי‬
‫‪30‬‬
‫חיי יום יום בבגדאד ב‪1880 -‬‬
‫‪33‬‬
‫שלמה אל‪-‬כוויתי‬
‫‪54‬‬
‫עו"ד מרדכי ביבי‬
‫זיכרונות משנות הבציר‬
‫שונות‬
‫ארכיון יהודי עיראק‬
‫‪55‬‬
‫‪57‬‬
‫אריה שמש‬
‫ה"נכבה" הפלסטינית‬
‫אריה שמש‬
‫קוראים ומבקרים כותבים‬
‫ממטעמי יהודי בבל‬
‫קובה בורגול מטוגנת‬
‫רח’ יוסף חיים (ליד אנטבה הישנה)‬
‫טל‪03-5336222 .‬‬
‫‪70‬‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫אתר על המטבח העיראקי‬
‫‪71‬‬
‫יוכי ירמיהו‪-‬לוי‬
‫לזכרם‬
‫שאול חדד ז"ל‬
‫‪72‬‬
‫פרופ' שמואל מורה‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫יואב בירון‪-‬קטן‬
‫רן סמוראי‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫עזרא מורד‬
‫יעקב בכור‬
‫תבלינים * פירות יבשים * קטניות * סוכריות‬
‫אספקה למוסדות ואולמות * טחינה במקום‬
‫‪67‬‬
‫בנימין בן אליעזר‬
‫אסנת לחמי‬
‫אביזהר נחשון‬
‫מירה הלילי ומרים שגיא‬
‫תקוה קולטר‬
‫נורית גבע‬
‫משה צורף‬
‫עמנואל נחתומי‬
‫נתן פתחי‬
‫שלמה דר‬
‫חיה ודוד גורן (דנגור)‬
‫ויוליט ג'נגיז ז" ל‬
‫עליזה בירון‪-‬קטן‬
‫צבי גבאי‬
‫פיצויים ליהודי ארצות ערב‬
‫הברחת רשיד עאלי לברלין‬
‫‪65‬‬
‫חמדה כרים‬
‫‪48‬‬
‫נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי‬
‫געגועים לימי הטוב‬
‫‪64‬‬
‫ח'אלד אל קשטיני‬
‫משה שמש‬
‫ביקורת ספרים‬
‫גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל‬
‫שר האוצר היהודי הראשון‬
‫‪62‬‬
‫צבי גבאי‬
‫הרצל ובלפור חקק‬
‫אסון בבגדאד‬
‫להשיב ליהודים אזרחותם ורכושם‬
‫‪61‬‬
‫אריה שמש (תרגם)‬
‫צבי שמש‬
‫אורלי בחר‬
‫‪9‬‬
‫‪35‬‬
‫שמואל אביעזר‬
‫עלייתי לישראל‬
‫‪60‬‬
‫מאזן לטיף‬
‫שאול חדד‬
‫אכרם (אברהם) זערור‬
‫ד"ר צבי יהודה‬
‫‪34‬‬
‫מהעיתונות הערבית‬
‫שיבת יהודי עיראק‬
‫תבליני דידי ובניו‬
‫‪76‬‬