סיכום העולם ההלניסטי

‫בס"ד‬
‫העולם ההלניסטי‬
‫המאה ה‪ 4-‬לפנה"ס עד המאה ה‪ 1-‬לפנה"ס‪.‬‬
‫המקורות ההיסטוריים לתקופה זו‪ :‬ספרי מכבים )חשמונאים( א' ו‪-‬ב' וכתבי יוסף בן‪-‬מתיתיהו‬
‫)קדמוניות היהודים(‪.‬‬
‫מאפייני התרבות ההלניסטית כתרבות אוניברסאלית‬
‫)שילוב תרבות המזרח והשפעות מתרבות יוון(‪.‬‬
‫מהי התרבות ההלניסטית ?‬
‫תרבות ‪ -‬היא מכלול המסורות‪ ,‬המנהגים‪ ,‬האמונות והסמלים של אדם או חברה‪.‬‬
‫הגדרה –‬
‫= התרבות ההלניסטית‪ ,‬היא התרבות שמיזגה‪/‬ששילבה את תרבויות המזרח )=התרבויות של‬
‫פרס‪ ,‬בבל‪ ,‬מצרים‪ ,‬סוריה‪ ,‬אסיה הקטנה‪ ,‬ארץ‪-‬ישראל( עם תרבות המערב = תרבות יוון‪.‬‬
‫= התרבות ההלניסטית חצתה גבולות לאומיים ופוליטיים ופנתה לכל אדם‪ .‬היא תרבות‬
‫אוניברסאלית )= כלל‪-‬עולמית‪ ,‬כוללת את המערב והמזרח‪ ,‬מכילה מאפיינים שיכולים 'לדבר' אל‬
‫כולם(‬
‫= התרבות ההלניסטית היא תרבות סינקרטיסטית )=ממזגת בין יסודות שונים ‪ -‬יסודות‬
‫מערביים ויסודות מזרחיים(‪.‬‬
‫= התרבות ההלניסטית נוצרה כתוצאה מהמפגש בין תרבות יוון לתרבויות המזרח‪ ,‬על רקע‬
‫כיבושיו של אלכסנדר מוקדון את ארצות המזרח‪ .‬במפגש בין התרבויות‪ ,‬אף תרבות לא נעלמה ‪-‬‬
‫הן השתנו‪ .‬תרבות יוון קלטה יסודות מזרחיים מתרבויות המזרח‪ ,‬ותרבויות המזרח קלטו יסודות‬
‫מערביים מתרבות יוון‪.‬‬
‫מהם מאפייני התרבות ההלניסטית ?‬
‫‪ (1‬הפוליס ההלניסטית )פוליס = עיר‪-‬מדינה‪ .‬ברבים‪ :‬פולֵייס(‪.‬‬
‫הפוליס היא השפעה מתרבות יוון‪ .‬הבסיס לפוליס ההלניסטית היא הפוליס היוונית‪ .‬ארצות‬
‫המזרח לא הכירו את המונח פוליס‪.‬‬
‫הפוליס היא צורה של ארגון מדיני שהיה אופייני ליוון‪ .‬ברחבי יוון הוקמו מאות ערי‪-‬מדינה כגון‪:‬‬
‫אתונה וספרטה‪ .‬היוונים חשבו שמשטר הפוליס היא צורת המשטר הראויה לאדם חופשי‪.‬‬
‫המאפיינים של הפוליס ההלניסטית )ערי מדינה שהוקמו במזרח‪ ,‬בממלכות ההלניסטיות של‬
‫בית תלמי ובית סלבקוס‪ -‬יורשיו של אלכסנדר מוקדון(‪ .‬לדוגמא‪ :‬הפוליס אלכסנדריה במצרים‪.‬‬
‫א‪ .‬שטח הפוליס ההלניסטית היה גדול יותר משטחה של פוליס יוונית והיא הייתה מאוכלסת‬
‫יותר‪ .‬חיו בה תושבים מזרחיים מקומיים ויוונים שהיגרו מיוון אל ארצות המזרח )לרוב‬
‫בעידוד המלכים ההלניסטיים‪ ,‬שרצו בממלכותיהם משענת נאמנה של יוונים(‪.‬‬
‫ב‪ .‬הריבונות )העצמאות( של הפוליס ההלניסטית הייתה מוגבלת והפוליס הייתה כפופה למלך‬
‫ההלניסטי‪ ,‬שריכז בידיו את סמכויות השלטון‪ .‬אסור היה לפוליס לנהל מדיניות חוץ עצמאית‪:‬‬
‫לכרות בריתות או להכריז מלחמה‪ .‬האנשים הנאמנים למלך )גם יוונים וגם תושבים מקומיים‬
‫‪1‬‬
‫מעמי המזרח(‪ ,‬היו בעלי המשרות הבכירות ביותר בפוליס‪ :‬הם גבו את המיסים‪ ,‬הם פיקחו על‬
‫המסחר ועל חיל‪-‬המצב )צבא( שחנה בכל פוליס‪.‬‬
‫ג‪ .‬בכל פוליס היו מוסדות פוליטיים כמו‪ :‬אסיפת עם שקיבלה החלטות מכריעות ומועצה‬
‫שייעצה לאסיפה‪ .‬היה גם חֶ בֶ ר‪-‬אזרחים שחוקק את החוקים‪ ,‬אך האזרחים נחשבו נתיני‬
‫המלך והם לא ריכזו בידיהם את סמכויות השלטון‪ .‬הם חויבו בתשלום מיסים למלך‪.‬‬
‫ד‪ .‬בכל פוליס היו מוסדות חינוך ותרבות‪:‬‬
‫גימנסיון; מוסד בו למדו נערים את מקצועות הספורט‪ ,‬נערכו בו אימונים ותחרויות ספורט‪,‬‬
‫אך למדו בו גם שירה‪ ,‬ספרות‪ ,‬מדעים‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬רטוריקה )= תורת הנאום( וכו'‪.‬‬
‫אפביון; מוסד בו קיבלו הנערים הכשרה קדם‪-‬צבאית והכשרה להיות אזרחים בפוליס‪.‬‬
‫הגימנסיון והאפביון היו הסמל המובהק של התרבות היוונית‪.‬‬
‫האיצטדיון והתיאטרון – נחשבו חלק מהפולחן וההצגות בו היו חובה לכולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬השפה היוונית הייתה שפת השלטון והשפה הרשמית בפוליס ההלניסטית )היה בה שילוב של‬
‫שפות מזרחיות(‪.‬‬
‫ו‪ .‬בכל פוליס היו מקדשים בהם נערך פולחן מיוחד למלך ההלניסטי שנחשב אל ולאלים נוספים‬
‫)האלים הפטרונים = המשגיחים של הפוליס וכו'(‪.‬‬
‫הפולייס ההלניסטיות היו מרכזים של פעילות כלכלית‪-‬תרבותית ענפה‪.‬‬
‫‪ (2‬מעמד המלך )השפעה מתרבויות‪-‬המזרח(‬
‫ביוון היה המלך ראשון בין שווים )=בין האצילים( והוא הוגבל על‪-‬ידי החוק‪.‬‬
‫בתרבויות המזרח )בפרס‪ ,‬במצרים וכו'(‪ ,‬המלך נחשב אל‪ .‬פולחן המלך היה פולחן לאל‪ :‬הוקמו‬
‫מקדשים בהם התקיימו טקסים דתיים לכבודו‪ ,‬הוקרבו לכבודו קורבנות ופסליו הוצבו בכל‬
‫מקום‪ .‬פולחן המלך היה הפולחן הרשמי בממלכה וכולם חויבו להשתתף בפולחן‪ .‬המלכים נקראו‬
‫בשמות של אלים‪ .‬עבירה כלפי המלך נחשבה עבירה דתית‪ .‬שלטון המלך היה אבסולוטי )בלתי‪-‬‬
‫מוגבל(; רצונו נחשב לחוק שלא ניתן לערער עליו‪ ,‬כל אדמות הממלכה נחשבו כרכושו הפרטי וענפי‬
‫כלכלה שונים היו בבעלותו הפרטית‪.‬‬
‫המלכים ההלניסטיים אימצו את שיטת המלוכה של המזרח‪ ,‬על מנת לשלוט ביתר קלות על‬
‫אוכלוסייה רבה ומגוונת )יוונים ועמים מזרחיים(‪.‬‬
‫דוגמאות‪ :‬בהשפעת המזרח‪ ,‬אלכסנדר מוקדון דרש כבוד אלים והמלכים לבית תלמי במצרים‪,‬‬
‫אימצו מנהגים שהיו זרים לחלוטין לתרבות היוונית כגון‪ :‬נישואין בין אחים ואחיות וכו'‪.‬‬
‫‪ (3‬הדת‬
‫התרבות ההלניסטית מיזגה בין הפולחנים של אלי יוון לבין הפולחנים של אלים מזרחיים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬זאוס היווני מלך האלים‪ ,‬זוהה עם בעל האל הסורי ואפרודיטה‪ ,‬אלת האהבה והיופי‬
‫היוונית‪ ,‬זוהתה עם עשתורת הכנענית )אלת הפריון(‪ .‬יוונים אימצו תפיסות דתיות מזרחיות כמו‪:‬‬
‫יש גאולה לנשמה לאחר מות הגוף‪ .‬כוהני דת במזרח שילבו בפולחנים שלהם יסודות מהדת‬
‫היוונית‪ ,‬שנתפסה כדת יותר מופשטת מהדתות המזרחיות‪.‬‬
‫מעמד הכוהנים; ביוון‪ ,‬משרת הכוהנים הייתה פתוחה בפני כל אזרח והכוהנים נבחרו על ידי‬
‫האזרחים או‪ ,‬שהפכו כוהנים כתוצאה מהפלת גורל‪ .‬במזרח‪ ,‬תפקיד הכוהנים עבר בירושה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הכהנים בממלכות ההלניסטיות‪ ,‬אימצו את המנהג המזרחי וגם הם העבירו את התפקיד בירושה‪,‬‬
‫בקרב המשפחות המיוחסות‪.‬‬
‫‪ (4‬השפה‬
‫השפה היוונית הפכה לשפה הרשמית של העולם ההלניסטי‪ ,‬אך בעיקר בני השכבות הגבוהות‬
‫במזרח דיברו יוונית )נכנסו לשפה היוונית גם מילים וביטויים משפות מזרחיות(‪ .‬היוונית הייתה‬
‫שפת המינהל )הפקידות( בממלכה ‪ -‬כל הקשר עם השלטון התבצע ביוונית‪ ,‬המסחר הבינלאומי‬
‫התנהל ביוונית‪ ,‬כך גם החינוך בפוליס‪ ,‬יצירות ספרותיות והיסטוריות של עמי המזרח תורגמו‬
‫ליוונית כגון‪" :‬תרגום ה‪ - "70-‬תרגום התנ"ך ליוונית‪.‬‬
‫באלכסנדריה שבמצרים‪ ,‬הקים המלך תלמי השני ספריה ענקית ובה היו כתבים מהתרבות היוונית‬
‫וכתבים מתרבויות המזרח‪ ,‬שתורגמו ליוונית‪.‬‬
‫בארצות המזרח גם אימצו שמות יווניים ויוונים אימצו שמות שהיו מקובלים בעמי המזרח‪.‬‬
‫‪ (5‬הפילוסופיה‬
‫הפילוסופיה ההלניסטית שמה דגש על התנהגות האדם כיחיד‪ ,‬חשיבותו של הפרט ומיקומו‬
‫בעולם‪ .‬הפילוסופיה ההלניסטית דגלה באוניברסליזם ‪ -‬העולם ההלניסטי כמערכת אחת גדולה‪,‬‬
‫כולם כגוף אחד וההבדל הוא רק בין טובים ורעים‪ .‬הפילוסופיה ההלניסטית דגלה‬
‫באינדיבידואליזם‪ :‬אי‪-‬התערבות הפוליס בחיי הפרט ודגלה בריאליזם ‪ -‬הנטייה להכיר בעובדות‬
‫החיים כפי שהן וכו'‪.‬‬
‫‪ (6‬הכלכלה; העולם ההלניסטי היה למשק כלכלי אחד גדול‪ .‬הערים ההלניסטיות קיימו קשרי‬
‫מסחר בינן לבין עצמן ובממלכות ההלניסטיות היה שימוש במטבע אחיד‪.‬‬
‫‪ (7‬הציור‪ ,‬הפיסול‪ ,‬הבנייה; היו השפעות הדדיות‪ .‬היוונים קיבלו לתחומים אלה השפעות‬
‫מזרחיות ועמי המזרח קיבלו השפעות יווניות‪.‬‬
‫הערה ‪ -‬השימוש בשפה היוונית וקשרי המסחר בין יוונים לעמי המזרח‪ ,‬סייעו להפצת התרבות‬
‫ההלניסטית‪.‬‬
‫היקף ההשפעה של תרבות יוון על המזרח היה רחב מאד‪ ,‬באמצעות הפוליס ההלניסטית‪,‬‬
‫ורואים את ההשפעה בעיקר בקרב בני השכבות העליונות )האליטה( במזרח‪.‬‬
‫ההשפעה של תרבויות המזרח על היוונים בלטה בעיקר בקרב בתי המלוכה של תלמי וסלבקוס‪.‬‬
‫הערה‪ :‬ליוונים הייתה תחושה של עליונות תרבותית‪ ,‬אך הם רצו שעמי המזרח יאמצו את‬
‫התרבות היוונית ומי שאימץ את התרבות היוונית נחשב ביניהם יווני‪ .‬בתקופה ההלניסטית אדם‬
‫לא היה צריך להיוולד יווני‪ ,‬כדי להיחשב יווני אלא די היה בכך שיאמץ את התרבות היוונית ואז‬
‫הוא נחשב בעיני היוונים ליווני‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬הגישה שמדגישה את חשיבות המוצא התחלפה בגישה שמדגישה את חשיבות התרבות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫המפגש בין החברה היהודית ביהודה לבין ההלניזם‬
‫)=לתרבות ההלניסטית(‬
‫תהליך ההתייוונות )=ההלניזציה ‪ -‬אימוץ התרבות היוונית‪/‬ההלניסטית(‬
‫מה הייתה השפעת המפגש עם ההלניזם על צביונה )אופייה( של החברה היהודית?‬
‫המפגש בין ההלניזם לחברה היהודית ביהודה‪ ,‬נוצר על רקע חדירת ההלניזם לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫המפגש בין ההלניזם לחברה היהודית ביהודה‪ ,‬הביא לתהליך של התייוונות בקרב החברה‬
‫היהודית‪.‬‬
‫תהליך ההתייוונות‬
‫תהליך ההתייוונות הוא התהליך בו יהודים הושפעו מהתרבות היוונית )ההלניסטית( ואימצו‬
‫מנהגים ואורחות‪-‬חיים של התרבות היוונית‪.‬‬
‫תהליך ההתייוונות היה תהליך הדרגתי‪ ,‬איטי וממושך‪ .‬הוא התחיל עם שלטון בית תלמי על ארץ‪-‬‬
‫ישראל והמשיך בתקופת שלטון בית סלבקוס על ארץ‪-‬ישראל‪ .‬בהשפעת תהליך ההתייוונות‪,‬‬
‫החברה היהודית נחלקה לשתי קבוצות‪ :‬מתייוונים ומתנגדים‪.‬‬
‫‪ .1‬מתייוונים )פתוחים לקבלת התרבות היוונית(‪.‬‬
‫בעקבות הדחת יאסון מן הכהונה הגדולה וקניית הכהונה על‪-‬ידי מנלאוס‪ ,‬התפלגו המתייוונים‬
‫לשניים‪:‬‬
‫מתייוונים מתונים‪ ,‬שאימצו רק סממנים תרבותיים‪ .‬לדוגמא‪ :‬שימוש בשפה היוונית‪ ,‬שימוש‬
‫בשמות יווניים‪ ,‬סגנון לבוש יווני וכו'‪.‬‬
‫מתייוונים קיצוניים‪ ,‬שבסופו של דבר‪ ,‬נטשו את הדת היהודית‪ .‬קיצוניותם הגיעה לשיא‪,‬‬
‫כאשר הטיל אנטיוכוס אפיפנס את גזרות הדת על היהודים‪.‬‬
‫הם קיימו את הגזרות מרצון ואף סייעו לשלטון לרדוף יהודים שלא עשו כך‪.‬‬
‫ההתייוונות )גם המתונה וגם הקיצונית(‪ ,‬בלטה בעיקר בקרב השכבות הגבוהות והעשירות‬
‫בעם היהודי‪ :‬אצילים‪ ,‬בעלי‪-‬אדמות‪ ,‬סוחרים‪ ,‬חלק מהכוהנים ואפילו כוהנים גדולים‪.‬‬
‫שיא בתהליך ההתייוונות ‪ --‬הפיכת ירושלים לפוליס הלניסטית‪.‬‬
‫שיא בתהליך ההתייוונות ‪ -‬נטישת הדת היהודית ‪ -‬התייוונות קיצונית‪.‬‬
‫‪ .2‬מתנגדים )מתנגדים לקבלת התרבות היוונית ואף מוכנים להתעמת איתה(‪.‬‬
‫הם נקראים גם חסידים )חסידי השם(‪ .‬הם הסתגרו ודחו כל סממן של התרבות היוונית וחיו‬
‫רק על‪-‬פי "חוקי האבות"‪/‬חוקי התורה‪.‬‬
‫המתנגדים היו בעיקר בני השכבות הנמוכות בעם היהודי‪ ,‬אך כללו גם מנהיגים רוחניים‪-‬‬
‫דתיים כמו‪ :‬הסופרים‪ ,‬חלק מהכוהנים‪ ,‬כולל כוהנים גדולים‪.‬‬
‫השיא בתהליך ההתנגדות ‪ --‬מרד החשמונאים‪ ,‬על רקע גזרות הדת של המלך הסלבקי‬
‫אנטיוכוס אפיפנס )=אנטיוכוס הרביעי(‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מהם הגורמים להתייוונות בקרב החברה היהודית ביהודה?‬
‫תחת שלטון בית תלמי על ארץ‪-‬ישראל )המאה ה‪ 3-‬לפנה"ס( ותחת שלטון בית סלבקוס‬
‫)המאה ה‪ 2-‬לפנה"ס( עד מלכות אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬השליטים ההלניסטיים לא כפו את‬
‫ההתייוונות‪ ,‬אז מדוע בכל זאת התייוונו?‬
‫א‪ .‬גורם מדיני‪-‬פוליטי ‪ -‬המלכים לבית תלמי והמלכים לבית סלבקוס‪ ,‬עד לימי אנטיוכוס‬
‫אפיפנס‪ ,‬לא כפו את התרבות היוונית‪/‬ההלניסטית‪ ,‬אך הם היו מעוניינים בהפצת התרבות‪ ,‬כי‬
‫הם רצו תרבות אחידה בממלכות שלהם כדי שיהיה להם קל יותר לשלוט עליהן )היו‬
‫בממלכות עמים שונים ומגוונים ‪ -‬יוונים ועמי מזרח(‪ .‬לכן ‪ -‬הם עודדו התייוונות‪.‬‬
‫ב‪ .‬גורם חברתי ‪ -‬מאחר שיהודים קיימו קשרים יומיומיים עם יוונים‪ :‬עם סוחרים‪ ,‬נציגי שלטון‪,‬‬
‫גובי‪-‬מיסים‪ ,‬חיילים ‪ -‬הם למדו את השפה היוונית כדי לתקשר איתם ודרך השפה היוונית‬
‫התקרבו אל התרבות היוונית והחלו לאמץ אותה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אינטרסים אישיים )אינטרסים פוליטיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬חברתיים( ‪ -‬יהודים התייוונו כדי‬
‫להתקרב אל השלטון ההלניסטי ולקדם את המעמד החברתי‪-‬כלכלי‪-‬פוליטי האישי שלהם‪.‬‬
‫ההתייוונות אפשרה ליהודים להשתלב בתפקידים בכירים בממלכות ההלניסטיות כמו‪:‬‬
‫חוכרי‪/‬גובי‪-‬מיסים והקנתה למתייוונים אזרחות של הפוליס ופריבילגיות )=זכויות‪-‬יתר(‬
‫פוליטיות וכלכליות כמו‪ :‬רישיונות מסחר‪ .‬כלומר‪ :‬יש כאן תועלת אישית )אינטרסים(‪ .‬בני‬
‫המעמדות הגבוהים ביהודה הבינו שההתייוונות היא "כרטיס הכניסה" לתפקידים כלכליים‬
‫ופוליטיים בכירים בממלכות ההלניסטיות‪.‬‬
‫ד‪ .‬גורם חברתי‪-‬תרבותי ‪ -‬יהודים התייוונו כדי להיות חלק מהעולם ההלניסטי הגדול‪ ,‬היה להם‬
‫רצון להשתייך לעולם ההלניסטי והתרבות ההלניסטית גם הקסימה יהודים רבים ‪ -‬היא‬
‫עשירה וזוהרת )הפילוסופיה‪ ,‬השירה‪ ,‬המדע והאמנות שלה היו מפותחים( והיה רצון לחקות‬
‫אותה‪ .‬העשירים בחברה היהודית רצו לחקות את אורח‪-‬החיים של העשירים בממלכות‬
‫ההלניסטיות‪.‬‬
‫מה היו הביטויים להתייוונות‪/‬להלניזאציה ביהודה ?‬
‫‪ .1‬שימוש בשפה היוונית ‪ -‬השפה היוונית החליפה את השפה הארמית‪ ,‬שהייתה עד אז השפה‬
‫של אזור המזרח‪ .‬השפה שימשה כלי ליצירת קשרים כלכליים‪ ,‬חברתיים ופוליטיים‪ .‬השפה‬
‫אפשרה ליהודים לקרוא יצירות ספרות ביוונית‪ ,‬לצפות בתיאטרון‪ ,‬ללמוד במוסדות חינוך‬
‫יווניים וכו'‪ .‬גם יצירות יהודיות תורגמו ליוונית כמו‪ :‬ספר התנ"ך )= תרגום השבעים(‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אימוץ שמות יווניים ‪ -‬יהודים אימצו שמות יווניים והיו ששמרו על שמם היהודי והוסיפו לו‬
‫שם יווני כמו‪ :‬יאסון הכהן הגדול )ישוע(‪ .‬יוחנן הורקנוס החשמונאי‪.‬‬
‫היו יהודים‪ ,‬שהשתמשו בשם עברי לענייני פנים ובשם הלניסטי לעניינים מחוץ ליהודה‪.‬‬
‫‪ .3‬אימוץ סגנון לבוש יווני ‪ -‬לבוש ססגוני וראוותני‪.‬‬
‫‪ .4‬אימוץ סגנונות בנייה יווניים ‪ -‬יהודים בנו בניינים בסגנון יווני אך המתייוונים המתונים‬
‫הוציאו מהם את היסודות שהיו מנוגדים ליהדות כלומר‪ :‬צורות גיאומטריות ‪ -‬כן‪ ,‬אבל‬
‫פסלים או ציורי בני אדם וחיות בבתים ‪ -‬לא!‬
‫‪5‬‬
‫‪ .5‬אימוץ מנהגים וערכים יווניים ‪ -‬יהודים חיקו את אורח החיים היווני ‪ -‬טיפוח תרבות הגוף‬
‫וספורט‪ ,‬אימצו ערכים של דאגה לפרט בראש וראשונה‪ ,‬הקפדה על רווחה אישית‪ ,‬רצון‬
‫להשגת הצלחה אישית בכל מחיר גם על חשבון הכלל )אינדיבידואליזם(‪ ,‬שימת דגש על‬
‫חיצוניות‪ ,‬יופי‪ ,‬אסתטיקה וכו'‪ ,‬בשעה שהיהדות מופנמת ומחנכת לצניעות‪ .‬יהודים התחנכו‬
‫במוסדות חינוך יווניים כמו‪ :‬הגימנסיון והאפביון‪.‬‬
‫‪ .6‬התייוונות קיצונית ‪ -‬נטישה מוחלטת של היהדות ‪ -‬אימוץ פולחנים דתיים של היוונים )עבודת‬
‫אלילים(‪ ,‬אכילת מאכלים לא‪-‬כשרים כמו חזיר‪ ,‬נישואי תערובת וכו'‪.‬‬
‫סיפור בית טוביה ‪ -‬דוגמא מרכזית להתייוונות ביהודה )בימי שלטון בית תלמי על‬
‫ארץ‪-‬ישראל(‬
‫הערה – צריך להציג את סיפור בית טוביה‪ ,‬כשצריך להסביר ביטויים להתייוונות ואז ‪ -‬דרך‬
‫הסיפור ניתן לתת מספר ביטויים להתייוונות )מהתייוונות מתונה ועד להתייוונות קיצונית(‪.‬‬
‫בית טוביה ‪ -‬משפחת אצולה מעבר הירדן המזרחי‪.‬‬
‫בית טוביה הם חלק משכבת הנהגה חדשה שצמחה בתקופה ההלניסטית‪.‬‬
‫הם שכבת אצולה שלא היו ממעמד הכהונה ולא היו צאצאים של בית‪-‬דוד‪.‬‬
‫משפחת טוביה הייתה בעלת עושר ועוצמה‪ ,‬הודות לקשר שלה עם בית תלמי והודות לקשרי‬
‫הנישואין עם הכהן הגדול‪.‬‬
‫בית טוביה‪ ,‬נחשבים לחלוצֵ י )ראשונֵי( ולמובילי תהליך ההתייוונות ביהודה תחת שלטון בית תלמי‬
‫והם השפיעו על אצילים נוספים להתייוון‪.‬‬
‫בני משפחת טוביה הבינו מהר מאוד שכדי לקדם את מעמדם‪ ,‬עליהם להתייוון ולהתקרב לשלטון‬
‫התלמי‪.‬‬
‫המעמד והכוח הפוליטי של בית טוביה‪ ,‬התחזקו מאוד בזכות יוסף בן‪-‬טוביה‪ .‬יוסף מייצג בצורה‬
‫מובהקת את הטיפוס ההלניסטי ‪ -‬שאפתן‪ ,‬חותר להצלחה אישית בכל מחיר גם במחיר פגיעה‬
‫בכלל וגם במחיר פגיעה במסורת היהודית‪.‬‬
‫הכסף והכוח היו בעיניו ערכים מרכזיים‪ .‬בזכות תככים ושוחד‪ ,‬הוא התקרב לשלטון התלמי‬
‫וביסס את מעמדו‪ .‬הוא ניצל את המתיחות ששררה בין הכהן הגדול‪ ,‬חוניו השני‪ ,‬למלך תלמי‬
‫השלישי‪ ,‬מתיחות שבעקבותיה לא הועברו למלך תשלומי המיסים‪ ,‬והוא גזל מחוניו ‪ -‬הדוד שלו‪,‬‬
‫את תפקידו כאחראי על גביית מיסים‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬המלך תלמי העניק ליוסף את משרת חוכר )גובֵ ה( המיסים באזור סוריה ופניקיה‪,‬‬
‫תפקיד שנחשב ליוקרתי ביותר והיה בסיס טוב להתעשרות )חוכרי המיסים התחייבו להעביר‬
‫למלך את סכום כספי המיסים עוד בטרם גבו אותם‪ ,‬ועל ידי כך יכלו להגדיל את הרווחים שלהם‬
‫כי הם יכלו לגבות סכום גבוה יותר מהסכום שכבר שילמו למלך(‪.‬‬
‫יוסף בן‪-‬טוביה היה היהודי הראשון שזכה בתפקיד והחזיק בו למעלה מעשרים שנה‪.‬‬
‫בתפקידו כגובה מיסים‪ ,‬הוא נעזר בכוח צבא‪ ,‬הכביד את עול המיסים‪ ,‬נהג באלימות‪ ,‬הרג אנשים‬
‫שלא שילמו מיסים ואף גזל את רכושם‪.‬‬
‫קשריו ההדוקים עם השלטון‪ ,‬הביאו לכך שהוא היה אורח קבוע בטקסים ובארוחות חגיגיות‬
‫בארמון המלך ושם אכל מאכלים אסורים‪ .‬בנו של יוסף‪ ,‬גם אימץ שם יווני ‪ -‬הורקנוס‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫אורח החיים של בית טוביה היה מפואר וראוותני‪ ,‬כדרך החיים ההלניסטית‪ .‬הם החזיקו עבדים‪,‬‬
‫אימצו מנהגים הלניסטיים ‪ -‬זלזלו בטהרת המשפחה‪ ,‬חטאו בגילוי עריות‪ ,‬התגוררו בבניינים‬
‫מפוארים בעלי סגנון בנייה הלניסטי‪ ,‬וכמובן דיברו‪ ,‬קראו וכתבו בשפה היוונית‪.‬‬
‫מה היו ביטויים להתייוונות כפי שעולים מסיפור בית טוביה ?‬
‫‪ .1‬אימוץ ערכים הלניסטיים‪ :‬אינדיבידואליזם ‪ -‬חתירה להצלחה ולרווחה אישית בכל מחיר‪ ,‬גם‬
‫על חשבון הקהילה‪ ,‬שאפתנות יתר ‪ -‬יוסף בן טוביה פגע בדוד שלו חוניו‪ ,‬הכהן הגדול ובעם‬
‫היהודי )הוא גזל מחוניו את תפקידו כגובה מיסים‪ ,‬גבה מיסים גבוהים מהיהודים‪ ,‬גם‬
‫באלימות וכו'(‪.‬‬
‫‪ .2‬אימוץ מנהגים הלניסטיים ‪ -‬הם השתתפו בסעודות המלך )אכלו אוכל לא‪-‬כשר(‪ ,‬אורח חייהם‬
‫היה מפואר וראוותני‪ ,‬אימצו לבוש יווני‪ ,‬התגוררו בבתים בעלי סגנון בנייה הלניסטי‪ ,‬זלזלו‬
‫בטהרת המשפחה‪ ,‬חטאו בגילוי עריות‪ ,‬פגעו במוסר ובמסורת‪.‬‬
‫‪ .3‬אימוץ שמות יוונים ‪ -‬הורקנוס בן‪-‬יוסף‪.‬‬
‫‪ .4‬אימוץ שפה יוונית ‪ -‬דיבור‪ ,‬קריאה וכתיבה‪.‬‬
‫‪ .5‬עבירה על חוקי התורה ‪" -‬לא תרצח" ‪ -‬יוסף בן טוביה רצח אנשים שלא שילמו מיסים וגזל‬
‫את רכושם‪ .‬אכילת מאכלים לא כשרים‪.‬‬
‫תרגום השבעים‪ :‬זהו תרגום קדום של התנ"ך ליוונית‪.‬‬
‫מדוע תורגם?‬
‫המלך תלמי השני היה חובב ספרים‪ .‬הוא הקים באלכסנדריה שבמצרים ספריה גדולה‪ .‬ישנה‬
‫השערה הטוענת כי המלך הזמין תרגום הספר ליוונית כי נודע לו שהתורה היהודית ראויה להיות‬
‫מתורגמת ולהיכלל בספרייתו‪ .‬השערה אחרת טוענת כי יהודי מצרים אשר אימצו את השפה‬
‫היוונית ושכחו את העברית ביקשו לתרגם את התנ"ך על מנת שהיא לא תשכח‪.‬‬
‫בתלמוד מסופר כי תרגום התורה ליוונית נעשה על ידי ‪ 72‬סופרים שהזמין המלך תלמי השני‬
‫מירושלים‪ .‬חוקרים טוענים כי כנראה מדובר בחכמים יהודים שישבו במצרים והם תרגמו את‬
‫התנ"ך ליוונית‪ .‬בהתחלה תרגמו רק את התורה‪ .‬אחר כך תרגמו גם את הנביאים והכתובים‪.‬‬
‫המסורת מספרת על ‪ 70‬מתרגמים שתרגמו ב‪ 70-‬ימים ומכאן שמו "תרגום השבעים"‪.‬‬
‫הספר "חכמת בן‪-‬סירא"‪ :‬בן סירא היה כוהן וחי בירושלים‪ .‬היה בקיא בתורה‪ ,‬בהשכלה חילונית‪.‬‬
‫כתב את ספרו בעברית‪ .‬חי בתקופה ההלניסטית‪ .‬ספר בן סירא שייך לספרים החיצוניים‪ ,‬ספרים‬
‫שלא נכללו בתנ"ך‪ .‬נכדו תרגם את הספר ליוונית עבור יהודי מצרים‪.‬‬
‫מספרו של בן סירא ניתן ללמוד על החברה ביהודה ועל אורחות חייה‪ .‬הוא אינו מזכיר במפורש‬
‫את היוונים ואת תרבות יוון‪ .‬אבל נראה שהוא כתב את ספרו נגד היהודים המתייוונים‪.‬‬
‫בספר מבקש בן סירא מהאדם לקיים את המצוות ולנהוג ביראת שמים‪ .‬על ידי כך הוא ביקש מהם‬
‫להתרחק מהפילוסופיה היוונית שאינה מדגישה את יראת האל ואת קיום המצוות‪ .‬גם לממלאי‬
‫תפקידים ציבוריים – מושלים ושופטים – יעץ להם בן סירא לנהוג בדרך זו‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫דברי המוסר שנכתבו בספר מלמדים אותנו על המתח ששרר בין עניים לעשירים בחברה היהודית‪.‬‬
‫הוא הטיף מוסר לעשירים על גאוותם‪ ,‬על רדיפתם אחר הכסף‪ .‬תקף את הסוחרים שחיפשו דרכים‬
‫להתעשר בקלות‪ .‬הוא קרא לצניעות‪ ,‬לגמילות חסדים וקורא לעשירים להימנע מניצול ולדאוג‬
‫לחלשים‪ .‬בספר יש גם ביטוי למתח ששרר בין שומרי המסורת היהודית לבין המתייוונים‪.‬‬
‫המאבק בין המתייוונים למתנגדיהם ביהודה‬
‫‪ .1‬הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה‪ :‬הניסיון להקים את הפוליס‬
‫"אנטיוכיה" בירושלים‪.‬‬
‫‪ .2‬ה'חסידים' כמובילים את ההתנגדות לתהליך ההתייוונות‪.‬‬
‫הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה‪:‬‬
‫הניסיון להקים את הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים‪.‬‬
‫הרקע להעמקת תהליך ההתייוונות‪ :‬בימיו של אנטיוכוס הרביעי )אנטיוכוס אפיפנס לבית‬
‫סלבקוס( חלה העמקה בתהליך ההתייוונות‪ .‬המלך אנטיוכוס אפיפנס היה שונה מאוד מהמלכים‬
‫ההלניסטיים שקדמו לו‪ .‬הוא היה אכזר והלניסט מובהק ולכן רצה להפיץ את התרבות‬
‫ההלניסטית ברחבי ממלכתו גם בכפייה‪ .‬מחנה המתייוונים ביהודה הוביל בימיו מהלך שהעמיק‬
‫את תהליך ההתייוונות ביהודה‪ :‬הרפורמה של יאסון‪.‬‬
‫הרפורמה של יאסון = רפורמה מדינית ולא דתית ‪:‬‬
‫א‪ .‬קניית משרת הכהונה הגדולה ע"י יאסון‪ 175 ,‬לפנה"ס‪ :‬יאסון )יהושע(‪ ,‬ניצל את העדרו‬
‫של אחיו הכהן הגדול‪ ,‬חוניו ה‪ ,3-‬מיהודה פנה אל אנטיוכוס והציע לו סכום כסף גדול‬
‫תמורת משרת הכהן הגדול‪ .‬אנטיוכוס אפיפנס נענה לפנייתו‪ ,‬הדיח את חוניו ה‪ 3-‬ומינה‬
‫את יאסון לכהן גדול‪.‬‬
‫מה הייתה משמעות המהלך שעשה יאסון? )התחלת ההתדרדרות במעמד הכהונה(‬
‫‪ .1‬קרע במשפחת הכהונה הגדולה‪ ,‬בין יאסון המתיוון‪ ,‬לבין חוניו ה‪ 3-‬המתנגד להתייוונות‪.‬‬
‫‪ .2‬קניית הכהונה הגדולה ע"י יאסון היוותה פגיעה גדולה במעמד הכהן הגדול ובמסורת‬
‫האבות‪ .‬ע"פ המסורת תפקיד הכהן הגדול עבר בירושה מאב לבן בכור או לאח‪ ,‬רק לאחר‬
‫מות הכהן הגדול‪ .‬כאן‪ ,‬לראשונה‪ ,‬התמנה כהן גדול בשעה שהכהן הגדול עדיין חי‬
‫)תקדים(‪.‬‬
‫‪ .3‬לראשונה‪ ,‬השלטון הזר התערב במינוי התפקיד הבכיר באוטונומיה היהודית וזה קרה‬
‫בהזמנת יאסון היהודי‪.‬‬
‫‪ .4‬לראשונה‪ ,‬נקנתה משרת הכהן הגדול בכסף והסכנה שמכאן כל מי שיציע סכום כסף גבוה‬
‫יותר יקבל את המשרה‪ .‬הכוהן הופך לפקיד המלך ומבצע דברו ולא לנציג העם בפני‬
‫המלך‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפיכת ירושלים לפוליס הלניסטית בשם "אנטיוכיה"‪ 175 ,‬לפנה"ס‪ :‬ציטוט‪ …" :‬שאף‬
‫יאסון )יהושע( ‪...‬אל הכהונה הגדולה‪ ,‬בהבטיחו למלך ‪ ...‬ועל אלה הבטיח בכתב עוד מאה‬
‫‪8‬‬
‫וחמישים )כיכר(‪ ,‬אם יינתן לו הרישיון להקים בכוחו גימנסיון ואפביון ולרשום את אנשי‬
‫ירושלים כאנשי "אנטיוכיה"‪) ".‬ספר מכבים ב'(‪.‬‬
‫יאסון רוכש את הזכות‪ ,‬להפוך את ירושלים לפוליס הלניסטית‪ ,‬שתקרא על‪-‬שמו של‬
‫אנטיוכוס אפיפנס‪ .‬אנטיוכוס הסכים למהלך‪.‬‬
‫התנאי להפיכת ירושלים לפוליס הוא‪ :‬הקמת גימנסיון ואפביון‪ .‬רישום התושבים נעשה לצורך‬
‫הדמוס = חֶ בֶ ר‪-‬האזרחים‪.‬‬
‫הרכבת ֶ‬
‫הפיכת ירושלים לפוליס הלניסטית נחשבת לשיא בתהליך ההתייוונות ביהודה‪.‬‬
‫מה הייתה משמעות המהלך ?‬
‫‪ .1‬מבחינה תרבותית‪ :‬מוסדות הגימנסיון והאפביון הכניסו לירושלים אווירה אלילית‬
‫וערכים שהיו זרים לרוח היהודית‪ .‬הגימנסיון הפך למרכז החיים החברתיים ומעמד בית‬
‫המקדש נפגע‪ .‬כהנים היו ממהרים לסיים את עבודתם בבהמ"ק כדי לצפות בתחרויות‬
‫ספורט בגימנסיון‪.‬‬
‫‪ .2‬מבחינה דתית‪ -‬פוליטית‪ :‬בוטלה הסמכות העליונה של חוקי התורה שסימלו את‬
‫האוטונומיה היהודית‪ .‬לא נאסר על היהודים לקיים את חוקי התורה‪ ,‬אך לפוליס היו‬
‫חוקים משלה‪.‬‬
‫‪ .3‬מבחינה חברתית‪ -‬כלכלית‪ :‬רק המתייוונים יכלו להשתתף בחיי העיר מבחינה כלכלית‪,‬‬
‫פוליטית )היו להם זכויות יתר= פריבילגיות( ושאר תושבי ירושלים איבדו את מעמדם‪.‬‬
‫קניית הכהונה הגדולה והפיכת ירושלים לפוליס הלניסטית‪ ,‬מהווים את הרפורמה של יאסון‪.‬‬
‫הרפורמה של יאסון‪ ,‬היא ביטוי להעמקה בתהליך ההתייוונות ביהודה‪.‬‬
‫התפתחות האירועים בשנים ‪ 172‬לפנה"ס ‪ 167 -‬לפנה"ס )מהדחת יאסון מהכהונה‬
‫הגדולה ועד גזרות הדת של אנטיוכוס אפיפנס(‬
‫הקדמה ‪ -‬בשנים ‪ 167-172‬לפנה"ס התרחשו אירועים משמעותיים ביהודה‪ .‬במהלך האירועים‪,‬‬
‫החמיר המאבק הפנימי בתוך העם היהודי‪:‬‬
‫א( בין החסידים‪/‬המתנגדים להתייוונות לבין המתייוונים‪.‬‬
‫ב( בין המתייוונים המתונים למתייוונים הקיצוניים‪.‬‬
‫גם החמיר המאבק בין היהודים )= חסידים ומתייוונים מתונים( לשלטון הסלבקי‪.‬‬
‫החסידים התחילו להוביל התנגדות לתהליך ההתייוונות‪ :‬תחילה נגד המתייוונים הקיצוניים‬
‫ובהמשך נגד המתייוונים המתונים )ובתוך כך‪ ,‬גם נגד השלטון הסלבקי(‪.‬‬
‫האירועים‪:‬‬
‫‪ (1‬הדחת יאסון וקניית הכהונה הגדולה על‪-‬ידי מנלאוס )‪ 172‬לפנה"ס( ‪ -‬מנלאוס‪ ,‬כהן מבית‬
‫בלגה‪ ,‬שאיננה ממשפחת הכהונה הגדולה‪ .‬מנלאוס חתר תחת יאסון‪ ,‬והציע למלך אנטיוכוס‬
‫אפיפנס סכום כסף גבוה בהרבה ממה ששילם לו יאסון‪ ,‬תמורת הכהונה הגדולה‪ .‬המלך הסכים‪,‬‬
‫הדיח את יאסון ומינה את מנלאוס לכהן גדול‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫המשמעות‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ (1‬מנלאוס היה ממשפחת כוהנים‪ ,‬אך לא השתייך לבית‪-‬צדוק = משפחת הכהונה הגדולה‪.‬‬
‫‪ (2‬במעשה של מנלאוס‪ ,‬נקבעה נורמה‪ ,‬שכל המרבה במחיר ‪ -‬זוכה בתפקיד הכהן הגדול‪ .‬תהליך‬
‫הפגיעה וההידרדרות במעמד הכהן הגדול‪ ,‬החל בתקדים‪ ,‬שקבע יאסון והמשיך במעשה של‬
‫מנלאוס‪.‬‬
‫‪ (3‬הכהן הגדול הפך לפקיד סלבקי‪ ,‬שמייצג את השלטון‪ ,‬שמינה אותו ‪ -‬במקום לייצג את העם‬
‫היהודי‪ ,‬בפני השלטון‪.‬‬
‫המשך האירועים‪:‬‬
‫‪ (2‬התגובה למעשה‪ :‬המעשה של מנלאוס‪ ,‬פילג את המתייוונים לשני מחנות‪ :‬מתייוונים מתונים‪,‬‬
‫בראשות יאסון‪ ,‬שאימצו את הסממנים התרבותיים ההלניסטיים‪ ,‬אך ראו עצמם חלק מהעם‬
‫היהודי ומתייוונים קיצוניים‪ ,‬בראשות מנלאוס‪ ,‬שהחלו להתנתק מהעם היהודי ומהדת היהודית‪.‬‬
‫)כשאנטיוכוס אפיפנס גזר את גזרות הדת‪ ,‬הם קיימו את הגזרות ואף סייעו לשלטון לאכוף את‬
‫הגזרות(‪.‬‬
‫מינוי מנלאוס לכהן גדול‪ ,‬התקבל בזעם על‪-‬ידי המתייוונים המתונים והחסידים‪.‬‬
‫בירושלים פרצו התנגשויות דמים ‪ ,‬ויאסון נמלט מהעיר‪.‬‬
‫‪ (3‬מנלאוס שלט בירושלים בעריצות‪ ,‬הכביד את עול המיסים ושדד אוצרות מבית‪-‬המקדש‪ ,‬כדי‬
‫לעמוד בהתחייבויות לאנטיוכוס אפיפנס‪ .‬כשנקרא לאנטיוכיה שבסוריה‪ ,‬השאיר את אחיו‬
‫ליסימאכוס‪ ,‬כממלא‪-‬מקום ואף הוא שדד אוצרות מבית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫בעקבות המעשה‪ ,‬פרצו מהומות בירושלים‪ ,‬במהלכן נרצח ליסימאכוס‪.‬‬
‫‪ (4‬בשנים ‪ 168-169‬לפנה"ס‪ ,‬יצא אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬למסעות‪-‬מלחמה במצרים‪ ,‬נגד בית תלמי‪.‬‬
‫כשחזר מהמסע הראשון‪ ,‬עבר בירושלים ושדד אוצרות מבית‪-‬המקדש‪ ,‬כולל‪ :‬מנורת המאור‪.‬‬
‫)בעיניו ‪ -‬צעד מקובל של שוד מקדשים ואצל היהודים ‪ -‬אֵ בל(‪.‬‬
‫במהלך מסע‪-‬המלחמה השני‪ ,‬פשטו שמועות על מותו‪ .‬הן לא היו נכונות‪.‬‬
‫בירושלים פרצו מהומות‪ ,‬יאסון חזר לירושלים‪ ,‬הדיח את מנלאוס מהכהונה וטבח באנשיו ‪-‬‬
‫מנלאוס נמלט מירושלים )האירועים האלה מכונים‪" :‬המרד של יאסון"(‪.‬‬
‫יאסון רצה לשוב אל הכהונה הגדולה‪ ,‬אך כעת קמו נגדו החסידים‪ ,‬ששיתפו איתו פעולה בשעה‬
‫שנאבק במנלאוס‪.‬‬
‫בירושלים פרצה "מלחמת אזרחים"‪ ,‬בין החסידים למתייוונים ובה נפלו קורבנות רבים‪.‬‬
‫החסידים ניצחו ויאסון נמלט מיהודה‪) .‬הם לא מינו כהן גדול(‪.‬‬
‫החסידים השתלטו על ירושלים‪ ,‬הכריזו על ביטול הפוליס "אנטיוכיה" ועל החזרת משטר חוקי‬
‫התורה לירושלים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ (5‬אנטיוכוס אפיפנס נחל נצחונות במצרים‪ ,‬אך הושפל על‪-‬ידי הרומים‪ ,‬שלא אפשרו לו להנות‬
‫מפירות נצחונותיו‪.‬‬
‫בנוסף לתחושת ההשפלה‪ ,‬שמע על האירועים בירושלים‪ .‬על רקע האירועים )= הדחת מנלאוס‪,‬‬
‫ביטול הפוליס(‪ ,‬הוא ראה בירושלים עיר של מורדים‪ ,‬ונהג בה בהתאם‪.‬‬
‫הוא טבח באכזריות עשרות אלפי יהודים‪ ,‬מכר יהודים לעבדות‪ ,‬הקים מחדש את הפוליס‬
‫אנטיוכיה‪ ,‬החזיר את מנלאוס לתפקיד הכהן הגדול ומינה שר צבא בירושלים )אפולוניוס(‪.‬‬
‫אפולוניוס הטיל על היהודים מיסים כבדים‪ ,‬ניפץ את חומות ירושלים‪ ,‬גירש יהודים רבים מהעיר‬
‫ויישב בה נוכרים והקים את מצודת )מבצר( החקרא‪ ,‬מול בית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫החקרא הייתה סמל לשליטת הנוכרים בעיר‪ ,‬היה בה רובע מגורים‪ ,‬אשר בו התגוררו חיילים‬
‫סורים )סלבקים(‪ ,‬נציגי שלטון ומתייוונים קיצוניים‪ .‬הם הכניסו לירושלים עבודה זרה!‬
‫בתגובה‪ ,‬רבים מהחסידים ברחו מירושלים!‬
‫החסידים )חסידי ה'( מובילים את ההתנגדות לתהליך ההתייוונות‪.‬‬
‫בעקבות תהליך ההתייוונות נחלקה החברה היהודית לשני מחנות‪ :‬המתייוונים והחסידים‪.‬‬
‫הרפורמה של יאסון הובילה לכך שהחסידים איבדו את המעמד שלהם‪ ,‬זאת משום שהם לא‬
‫התייוונו‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לא שומעים על התנגדות של החסידים כלפי יאסון )ייתכן מכיוון שהוא בן‬
‫למשפחת הכהונה הגדולה(‪.‬‬
‫המצב השתנה כשמנלאוס מתייוון קיצוני ממשפחת כוהנים זוטרה‪ ,‬הדיח את יאסון וקנה את‬
‫משרת הכהונה הגדולה‪ .‬אז החלו החסידים להוביל מהלך של התנגדות לתהליך ההתייוונות‬
‫ולשלטון הסלבקי‪ .‬שיאו היה ביטול הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים והחזרת שלטון חוקי התורה‬
‫בירושלים‪ .‬במרד החשמונאים החסידים הופיעו כקבוצה מאורגנת תחת מנהיגות משפחת‬
‫החשמונאים‪.‬‬
‫ההתנגדות באה לידי ביטוי‪:‬‬
‫‪ .1‬במהומות נגד מנלאוס‪ ,‬המתייוון הקיצוני‪ ,‬שקנה את משרת הכהן הגדול ולא היה ממשפחת‬
‫הכהונה הגדולה‪ ,‬ואשר שדד את אוצרות בית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫‪ .2‬ברצח אחיו ליסימאכוס‪.‬‬
‫‪ .3‬בסיוע ליאסון להדיח את מנלאוס מן הכהונה‪.‬‬
‫‪ .4‬בגירוש יאסון מירושלים ובביטול הפוליס אנטיוכיה‪.‬‬
‫בהתנגדות שלהם‪ ,‬ביטאו החסידים את רצונם להאבק על שמירת חוקי התורה‪ ,‬לחיות על‪-‬פי‬
‫חוקי התורה ולהשיב לעצמם את מעמדם וזכויותיהם‪ ,‬שאבדו עם הפיכת ירושלים לפוליס‬
‫הלניסטית‪.‬‬
‫כשהוקמה מצודת החקרא בירושלים והוכנסה לעיר עבודה זרה‪ ,‬רבים מהחסידים גורשו או ברחו‬
‫מהעיר‪ .‬הם המשיכו לארגן התנגדות כלפי המתייוונים הקיצוניים והשלטון הסלבקי‪.‬‬
‫החסידים התארגנו‪ ,‬הודות לשיתוף פעולה בין מעמדות שונים בחברה היהודית‪ :‬בעלי‪-‬מלאכה‪,‬‬
‫רוכלים )= סוחרים קטנים( ‪ -‬אנשי המעמדות הנמוכים ומנהיגים רוחניים כמו‪ :‬הסופרים‪ ,‬שנאבקו‬
‫על שמירת התורה‪ ,‬ממנה שאבו את כוחם‪.‬‬
‫הקדמה לגזרות‬
‫‪12‬‬
‫אנטיוכוס‪ :‬ב‪ 167-‬לפנה"ס‪ ,‬הגיע העימות בין היהודים לאנטיוכוס אפיפנס‬
‫לשיא‪ ,‬כאשר אנטיוכוס הטיל את גזרות הדת על היהודים‪) .‬הגזרות הוטלו על היהודים ביהודה‬
‫ובשאר האזורים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬בהם ישבו יהודים(‪.‬‬
‫גזרות הדת נמשכו שלוש שנים‪ 164-167 :‬לפנה"ס‪.‬‬
‫‪ .1‬פירוט הגזרות‬
‫היהודים חויבו לחלל בפועַ ל את מצוות התורה‪:‬‬
‫א‪ .‬היהודים חויבו לאכול מאכלים אסורים כמו‪ :‬חזיר‪.‬‬
‫ב‪ .‬היהודים חויבו להשתתף בטקסים אליליים כמו‪ :‬תהלוכות לאל היין‪ ,‬דיוניסוס‪.‬‬
‫ג‪ .‬ברחבי יהודה‪ ,‬הוקמו מזבחות )במות( לאלילים‪ ,‬ויהודים חויבו להשתחוות בפניהם‪.‬‬
‫ד‪ .‬היהודים חויבו להקריב קורבנות לאלילים‪.‬‬
‫נאסר על היהודים לקיים את מצוות התורה‪:‬‬
‫ה‪ .‬נאסר על יהודים לשמור שבת ומועד )חג(‪.‬‬
‫ו‪ .‬נאסר על היהודים לקיים ברית מילה‪.‬‬
‫ז‪ .‬נאסר על היהודים ללמוד תורה‪.‬‬
‫ח‪ .‬בית‪-‬המקדש חולל‪ ,‬הפך למקדש על‪-‬שם זאוס )ראש‪-‬האלים היווניים( ונאסר על היהודים‬
‫להקריב את קורבן התמיד‪ ,‬בבית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫הגזרות הקיפו את כל תחומי החיים ומטרתן הייתה‪ :‬לעקור את הדת היהודית‪.‬‬
‫שליחים מטעם המלך‪ ,‬אילצו את היהודים לקיים את הגזרות והוטל עונש מוות על יהודים‪ ,‬שהפרו‬
‫את הגזרות‪.‬‬
‫‪ .2‬ההסברים השונים למתן הגזרות‬
‫הקדמה ‪ -‬הטלת הגזרות נחשבה לתופעה חריגה‪ ,‬קיצונית ויוצאת‪-‬דופן בתולדות התקופה‪.‬‬
‫העולם ההלניסטי התאפיין בסובלנות דתית ותרבותית‪.‬‬
‫המלכים ההלניסטיים‪ ,‬כיבדו דתות ומקדשים של עמים עליהם שלטו ‪ -‬כתב הזכויות של המלך‬
‫אנטיוכוס השלישי‪ ,‬הוא ביטוי לכך‪.‬‬
‫בתקופת בית סלבקוס‪ ,‬אין עדות לכך שפולחן מזרחי דוכא על‪-‬ידי השלטון‪.‬‬
‫על‪-‬כן נשאלת השאלה‪ :‬כיצד אדם כמו אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬שחונך על סובלנות דתית ותרבותית‪,‬‬
‫הטיל גזרות על הדת היהודית?‬
‫מה היו הסיבות לפי חוקרים היסטוריים‪ ,‬להטלת הגזירות על היהודים?‬
‫א‪ .‬האישיות הבלתי‪-‬יציבה של אנטיוכוס אפיפנס‪ :‬אנטיוכוס אפיפנס נודע כאדם לא‪-‬יציב‬
‫מבחינה נפשית‪ ,‬שכונה "אפימנס" )המשוגע(‪ ,‬מאחורי גבו‪ .‬צעד קיצוני ויוצא‪-‬דופן שכזה‪,‬‬
‫מתאים לאישיותו‪.‬‬
‫)טענה נגד הסבר זה‪ :‬הזהירות בה נקט מול רומא‪ ,‬שלא אפשרה לו לממש את נצחונותיו‬
‫במצרים‪ ,‬לא מעידה על חוסר‪-‬יציבות נפשית(‪.‬‬
‫ב‪ .‬דבקות בהלניזם )בתרבות ההלניסטית( כגורם מאחד; אנטיוכוס אפיפנס היה הלניסט‬
‫מובהק‪ ,‬שרצה לייוון את ממלכתו‪ ,‬כדי ליצור ממלכה אחידה מבחינה תרבותית‪ ,‬ולכן כפה את‬
‫‪13‬‬
‫רצונו באמצעות הגזרות‪ ,‬כשראה שדתם של היהודים‪ ,‬לא מאפשרת להם להתייוון באופן‬
‫מלא‪.‬‬
‫)טענה נגד הסבר זה‪ (1 :‬אנטיוכוס אפיפנס לא נקט כפייה דתית כלפי עמים מזרחיים נוספים‪,‬‬
‫ששמרו על הפולחן שלהם‪ ,‬רק כלפי היהודים‪ (2 .‬הרצון של אנטיוכוס אפיפנס לייוון את‬
‫ממלכתו היה פוליטי ולא דתי‪ ,‬ואנטיוכוס הסתפק בהקמת פולייס הלניסטיות ברחבי‬
‫הממלכה‪ ,‬ביוזמתו או ביוזמת נתיניו כמו במקרה של יאסון‪ ,‬שיזם את הפיכת ירושלים‬
‫לפוליס(‪.‬‬
‫ג‪ .‬הגזרות הן יוזמה שנקטו המתייוונים הקיצוניים בראשות מנלאוס )החוקר ביקרמן(;‬
‫המתייוונים הקיצוניים יזמו את הגזרות‪ ,‬ואנטיוכוס הוציא את הצו‪ .‬הם יזמו את הגזרות כדי‬
‫להאבק במתנגדיהם ביהודה = המתייוונים המתונים והחסידים‪ .‬הם רצו להביס את‬
‫מתנגדיהם ולהקצין את ההתייוונות‪ .‬הם רצו לבטל את ההתבדלות היהודית‪ ,‬שנתפסה‬
‫בעיניהם ‪ -‬ברברית‪.‬‬
‫)טענה נגד הסבר זה‪ :‬לא ניתן לייחס למתייוונים הקיצוניים קנאות קיצונית שכזו(‪.‬‬
‫ד‪ .‬הגזרות באו בתגובה למרד )החוקר צ'ריקובר(; מרד ‪ -‬גזרות ‪ -‬מרד‬
‫הגזרות באו בתגובה למרד‪ ,‬ולא המרד בא בתגובה לגזרות )מרד החשמונאים‪ ,‬שפרץ לאחר‬
‫הגזרות‪ ,‬הוא המשך של המרד‪ ,‬שהחל לפני הגזרות(‪.‬‬
‫בשנים ‪ 167-168‬לפנה"ס‪ ,‬התרחש ביהודה מרד עממי בהנהגת החסידים‪.‬‬
‫לאחר הקמת מצודת החקרא בירושלים‪ ,‬הייתה בריחה המונית של חסידים מירושלים‪ ,‬וזו לא‬
‫הייתה בריחה שקטה! בנוסף לכך‪ ,‬גם היה ביהודה אי‪-‬שקט במשך מספר שנים במהלך‬
‫האירועים‪ :‬מינוי מנלאוס לכהן גדול‪ ,‬המרד של יאסון במנלאוס וביטול הפוליס אנטיוכיה על‪-‬‬
‫ידי החסידים‪ .‬מאחר שבראש המרד עמדו חסידים שמצוות התורה היו הדבר החשוב‬
‫מבחינתם ‪ -‬גזרות הדת הוטלו כעונש על המרד‪.‬‬
‫)טענה נגד הסבר זה‪ :‬אין במקורות ההיסטוריים התייחסות לְ מרד‪ ,‬לפני מרד החשמונאים(‪.‬‬
‫ה‪ .‬שילוב בין מניעים אישיים למדיניים )החוקר שטרן(;‬
‫‪ .1‬אנטיוכוס אפיפנס נוכח לדעת בתום כמה שנים של מהומות‪ ,‬מאז מינוי מנלאוס לכהן גדול‪,‬‬
‫כי הבעיה טמונה בדת היהודית‪.‬‬
‫אנטיוכוס הבין‪ ,‬כי האופי השונה והמיוחד של הדת היהודית )מונותאיסטית(‪ ,‬ששונה‬
‫מהתפיסה הפוליתאיסטית שלו ‪ -‬הוא שעורר את התנגדות היהודים כלפיו‪ ,‬ולכן אם הדת היא‬
‫הגורם להתנגדות‪ ,‬צריך לעקור את הדת כדי לדכא את ההתנגדות‪.‬‬
‫‪ .2‬אנטיוכוס החל לחשוש‪ ,‬שהמתיחות והתסיסה הממושכת ביהודה‪ ,‬מהווים סכנה ליציבות‬
‫של הממלכה שלו‪ .‬לממלכה הסלבקית‪ ,‬היו בעיות חיצוניות קשות מול בית תלמי ומול‬
‫האימפריה הרומית המתחזקת‪ ,‬ואנטיוכוס רצה לדכא את התסיסה ולהשקיט את אזור יהודה‬
‫כדי לייצב את ממלכתו‪ ,‬ולכן הטיל את גזרות הדת‪.‬‬
‫מה הייתה תגובת היהודים על גזרות הדת ?‬
‫‪ .1‬קיום גזרות הדת‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫א( קיום מרצון של גזרות הדת‪ ,‬על‪-‬ידי המתייוונים הקיצוניים‪ ,‬שאף סייעו לשלטון לרדוף אחרי‬
‫יהודים שהפרו את הגזרות‪.‬‬
‫ב( קיום גזרות הדת מתוך הכרח ומפחד‪ .‬יהודים קיימו את הגזרות‪ ,‬מחוסר ברירה‪.‬‬
‫‪ .2‬בריחה למדבר‪:‬‬
‫יהודים שסֵ רבו לקיים את הגזרות‪ ,‬ברחו למדבר כדי להמשיך ולקיים את המצוות‪ .‬כשנתפסו‬
‫בשבת ‪ -‬סֵ רבו להלחם והומתו‪.‬‬
‫‪ .3‬מוות על קידוש השם‪:‬‬
‫נאמנות לדת ללא פשרות‪ ,‬נכונות למות ולא לעבור על מצוות התורה לדוגמא‪ :‬חנה ושבעת בניה‪,‬‬
‫סרבו לאכול חזיר והומתו‪.‬‬
‫‪ .4‬מרד החשמונאים‪:‬‬
‫תגובה אקטיבית )פעילה( על גזרות הדת‪.‬‬
‫מרד החשמונאים בימי מתתיהו ויהודה המכבי‬
‫‪ .1‬מה היו הסיבות למרד החשמונאים ?‬
‫הקדמה‬
‫מתיתיהו החשמונאי הנהיג את המרד במשך כשנה‪ 166-167 ,‬לפנה"ס‪.‬‬
‫מתיתיהו היה כהן ממשמר יהויריב‪ ,‬הוא חי עם משפחתו במודיעין‪ ,‬כפר באזור הרי‪-‬יהודה‪ ,‬שהיה‬
‫רחוק מהשפעה הלניסטית‪.‬‬
‫מתיתיהו ובניו אחריו‪ ,‬הובילו את מחנה החסידים‪/‬המתנגדים להתייוונות‪.‬‬
‫המורדים‪ ,‬המסורים לתורה‪ ,‬רצו להאבק למען שמירת המצוות והחזרת משטר התורה‪.‬‬
‫ספר מכבים א'‪ ,‬מתאר את תחילת המרד‪ ,‬באירוע שהתרחש במודיעין‪:‬‬
‫חיילי אנטיוכוס‪ ,‬הציבו מזבח במודיעין ואילצו את היהודים להקריב קורבנות לאלילים‪ .‬מתיתיהו‬
‫הרס את המזבח‪ ,‬הרג את אחד מחיילי המלך ואת היהודי שציית לפקודה‪ .‬במעשה הזה‪ ,‬הניף‬
‫מתיתיהו את נס )דגל( המרד )כלומר‪ :‬התחיל את המרד(‪ .‬מתיתיהו פנה לנוכחים וקרא‪:‬‬
‫"מי לאדונַי ‪ -‬אֵ לַי"‪ .‬בקריאה הזו‪ ,‬מתיתיהו הפך את עצמו למנהיג המרד‪ .‬מתיתיהו והאנשים‬
‫שהצטרפו אליו‪ ,‬נמלטו להרים ומשם החלו לארגן את המרד‪.‬‬
‫הסיבות למרד‪:‬‬
‫‪ .1‬מלחמה דתית‪ ,‬למען התורה‪ ,‬למען טיהור בית‪-‬המקדש מעבודה זרה‪ ,‬ולמען ביטול גזרות הדת‬
‫והחזרת האוטונומיה )החירות( הדתית‪-‬תרבותית )זו מלחמת‪-‬הקיום של החסידים‪ ,‬למען‬
‫שמירת התורה והחזרת מעמדם וזכויותיהם(‪.‬‬
‫‪ .2‬מלחמה במתייוונים ‪ -‬מאבק פוליטי בין החסידים למתייוונים‪ ,‬על החזרת השלטון ביהודה‬
‫לידי החסידים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .3‬מאבק לאומי בשלטון הסלבקי‪ ,‬שניסה לעקור את הדת היהודית‪ .‬מאבק למען החזרת‬
‫העצמאות ליהודה‪.‬‬
‫הוויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות‬
‫הדתית‬
‫בעקבות הישגיו של יהודה המכבי )שהמשיך את המאבק בסלבקים לאחר פטירתו של אביו(‪,‬‬
‫לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות הדתית בשנת ‪ 164‬לפנה"ס ‪ --‬חל פילוג בצבא של יהודה‬
‫המכבי‪ .‬חסידים רבים ביקשו להפסיק את הלחימה‪ ,‬מאחר שהושגה מטרת המרד‪ :‬טוהר בית‪-‬‬
‫המקדש מעבודה זרה‪ ,‬בוטלו גזרות הדת והוחזרה החירות הדתית‪.‬‬
‫חסידים רבים נטשו בשלב הזה ‪ 164 -‬לפנה"ס ‪ -‬את המערכה‪ ,‬אך יהודה המכבי וחסידים נוספים‬
‫לא רצו להפסיק את הלחימה‪.‬‬
‫היו להם מטרות נוספות‪:‬‬
‫‪ (1‬להשתלט על מצודת החקרא‪.‬‬
‫‪ (2‬לשחרר את היהודים מהשלטון הסלבקי ולהשיג חירות מדינית‪.‬‬
‫מאחר שרבים נטשו את הצבא‪ ,‬יהודה המכבי המשיך להלחם לאחר ביטול הגזרות‪ ,‬בראש צבא‬
‫קטן כדי להשיג חירות מדינית‪.‬‬
‫עכשיו אנחנו מדלגים בזמן יותר מ‪ 200-‬שנים קדימה‪ ,‬לתקופה שבה האימפריה הרומית שולטת‬
‫באיזור ארץ ישראל‪ .‬השלטון ההלניסטי כבר מזמן לא קיים‪ ,‬ויהודה נשלטת על ידי אימפריה‬
‫חזקה אחרת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 66‬לספירה התחיל "המרד הגדול" של יהודים בשלטון הרומי‪ ,‬ואנחנו נדבר על תוצאותיו‪.‬‬
‫תוצאות המרד הגדול וחורבן בית‪ -‬המקדש‬
‫‪16‬‬
‫המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בירושלים בשנת ‪ 66‬לספירה והקיף את מרבית שטחי‬
‫יהודה והגליל‪ .‬המרד הוכרע בשנת ‪ 70‬לספירה לאחר שהרומאים פרצו לירושלים והעלו באש את‬
‫בית המקדש השני‪ .‬ספיחי המרד הסתיימו עם נפילת מצדה בשנת ‪ 73‬לספירה‪ .‬לאחר החורבן‬
‫התקיימה אווירת ייאוש בחברה היהודית‪.‬‬
‫תוצאות המרד בתחום הדתי‬
‫חורבן ירושלים וחורבן בית המקדש ששימש מרכז דתי‪ -‬רוחני ולאומי של העם היהודי במשך כ‪-‬‬
‫‪ 600‬יצרו משבר עמוק בעולמם של היהודים‪ .‬כתוצאה מחורבן המקדש לא ניתן היה לקיים את‬
‫המצוות הקשורות בו‪ :‬הקרבת קרבנות‪ ,‬העלייה לירושלים בימי שלושת הרגלים‪ ,‬מתן תרומות‬
‫ומעשרות ועוד‪ .‬משרת הכהן הגדול התבטלה ושכבת הכהנים והלויים שהייתה תלויה בבית‪-‬‬
‫המקדש נפגעה‪ .‬מוסד הסנהדרין )מועצת הזקנים( החל לנדוד מירושלים‪.‬‬
‫תוצאות המרד בתחום החברתי‬
‫אובדן ההנהגה היהודית‪ :‬רוב מנהיגי המרד נהרגו בזמן המלחמה או נלקחו בשבי והוצאו להורג‪.‬‬
‫המעטים שהצליחו להישאר בחיים ולא נתפסו נאלצו להסתתר‪ .‬עם חורבן בית המקדש השני‬
‫משרת הכהן הגדול התבטלה והאצולה ממעמד הכהנים נעלמה‪.‬‬
‫התדלדלות היישוב‪ :‬כתוצאה מהמרד נהרגו מאות אלפי יהודים‪ .‬כרבע מהאוכלוסייה היהודית‬
‫בארץ‪ .‬מספר ההרוגים הגדול נבע בחלקו מהמלחמה ברומא‪ ,‬ממלחמת האחים בירושלים מרעב‬
‫ומגיפות‪.‬‬
‫כמאה אלף יהודים נלקחו בשבי ע"י טיטוס למצעד הניצחון‪ ,‬חלקם נשלחו לעבודות פרך‪ ,‬חלקם‬
‫הפכו לגלדיאטורים בערי האימפריה ורבים מהם נמכרו לעבדות‪.‬‬
‫תוצאות המרד בתחום הכלכלי‬
‫הרס כלכלי‪ :‬המלחמה גרמה להרס ישובים‪ ,‬פגעה בענפי החקלאות השונים והביאה להרס ברכוש‪.‬‬
‫באזור יהודה ובאזורים הסמוכים לו הפגיעה הייתה החמורה ביותר‪ .‬יבולים הושחתו‪ ,‬עצים‬
‫נכרתו‪ ,‬חלק מהשטחים החקלאיים הושמד בידי היהודים עצמם‪ ,‬בכדי שלא יפלו וינוצלו ע"י‬
‫הרומאים‪ ,‬לדוגמא‪ :‬ליד יריחו היו מטעי אפרסמון שהושמדו ע"י היהודים עצמם‪ .‬חשוב לומר כי‬
‫הרומאים לא פגעו בערים שלא מרדו בהם‪ ,‬כמו ציפורי וטבריה‪.‬‬
‫הפקעת קרקעות‪ :‬השלטון הרומי הפקיע קרקעות מבעלות יהודית‪ .‬היקף התופעה לא ברור‪ .‬יש‬
‫הטוענים כי הופקעו רק קרקעותיהם של מורדים שנהרגו או נלקחו בשבי‪ .‬לעומתם‪ ,‬יש הטוענים‬
‫כי הופקעו קרקעות מכלל תושבי המקום כאמצעי ענישה קולקטיבי של האוכלוסייה המקומית‪.‬‬
‫חלק מהקרקעות שהופקעו הועברו לבעלות הקיסר וחלקם נמסרו לנוכרים‪.‬‬
‫כתוצאה מהפקעת הקרקעות נושלו האיכרים‪ .‬חלקם הפכו לאריסים )=איכרים שמקבלים את‬
‫הקרקע לזמן מוגבל לשם עיבודו ותמורת חלק מהיבול לבעלי הקרקע(‪.‬‬
‫מיסים‪ :‬היהודים חויבו בתשלום מס מיוחד‪" :‬המס היהודי"‪ .‬מס זה הוטל על כל היהודים‬
‫בשטחי האימפריה הרומית והוא נועד להחזקת מקדש יופיטר‪ -‬אבי האלים הרומאי ושימש‬
‫כהוכחה לניצחון האל יופיטר על אלוהי ישראל‪ .‬לראשונה הוטל על היהודים מס בשל יהדותם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הוטלו עליהם תשלומי מיסים אחרים‪ :‬מס גולגולת‪ ,‬מס קרקע‪ ,‬עבודות כפיה‪ ,‬כגון‪ :‬סלילת‬
‫דרכים‪ ,‬תיקון דרכים וכו' ע"י השלטון הרומי‪.‬‬
‫תוצאות המרד בתחום המדיני‬
‫‪17‬‬
‫יהודה המשיכה להיות פרובינציה רומית )אזור בשליטת האימפריה הרומית מחוץ לתחומי‬
‫האימפריה ובראשה עמד הנציב( שהייתה כפופה לקיסר הרומי‪ .‬הקיסר מינה נציבים ממעמד גבוה‬
‫ולרשותם הועמד לגיון רומי שחנה בקביעות בירושלים‪.‬‬
‫האוטונומיה המשפטית של יהודה התבטלה והם הפכו להיות נתינים זרים נטולי זכויות‬
‫משפטיות‪ -‬פוליטיות‪ .‬נותרה להם רק האפשרות לחיות ע"פ דתם היהודית‪.‬‬
‫קיסריה הייתה בירת הפרובינציה‪.‬‬
‫התחזקות האוכלוסייה הנוכרית‪ :‬מעמדם התחזק כי הם היו נאמנים לרומים‪ .‬ערים‪ ,‬כמו קיסריה‬
‫ויפו‪ ,‬התרוקנו מיהודים והתמלאו בנוכרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרומים בנו ערים מיוחדות בשביל‬
‫האוכלוסייה הנוכרית‪.‬‬
‫מירושלים ליבנה‪ -‬המרכז הדתי ביבנה‬
‫הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הקמת המרכז ביבנה הינו שיקום של האומה היהודית‪.‬‬
‫מעבר מפעילות דתית שנעשתה במקדש לחיים יהודיים ללא בית‪-‬מקדש‪.‬‬
‫המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש השני‬
‫לאחר חורבן בית המקדש השני נוצרה בחברה היהודית אווירה של ייאוש ומשבר‪ .‬עד לחורבן‪,‬‬
‫בית‪ -‬המקדש שימש כמרכז הדתי‪ ,‬המשפטי והלאומי של החברה היהודית‪ .‬יחד עם חורבן בית‬
‫המקדש השני נוצר משבר הנהגה‪ ,‬הכהונה הגדולה התבטלה‪ ,‬הפולחן הדתי והעלייה לרגל חדלו‬
‫להתקיים‪ .‬בא"י היה הרס כלכלי והרס דמוגראפי על רקע המרד וכל אלה תרמו לאווירה של‬
‫ייאוש‪ ,‬משבר והלם שמצאו ביטוי ביצירות הספרותיות השונות‪ ,‬לדוגמא‪ :‬הספר "חזון ברוך"‪ ,‬ספר‬
‫חיצוני שנכתב אחרי החרבן ובו קריאה לעם היהודי לא לזרוע את השדות‪ ,‬לא להינשא ולא להוליד‬
‫ילדים‪ ,‬שכן בלי ביהמ"ק אין שום תכלית לקיומו של העם היהודי‪ .‬בירושלים‪ ,‬העיר המרכזית‬
‫ביהודה‪ ,‬התיישבו נוכרים‪ ,‬הוצב בה לגיון רומי והתקיימה בה עבודה אלילית‪.‬‬
‫לפי מקורות חז"ל יהודים רבים בארץ גזרו על עצמם לא לאכול בשר ולא לשתות יין‪ ,‬זאת משום‬
‫שאכילת בשר מזכירה את הקרבת הקרבנות ושתיית היין מזכירה את טקס נסך היין של המזבח‬
‫שחרב‪.‬‬
‫עקב המשבר נשקפו סכנות לחברה היהודית )=התגובה של החברה היהודית‬
‫בעקבות המשבר(‬
‫•‬
‫התרסה נגד האלוהים שנטש את עמו‪" ,‬שאיפשר" להחריב את בית‪-‬המקדש‪ ,‬שבא‬
‫כביכול לעזרת הרשעים‪ -‬הרומים‪ .‬ניצבה "חומת ברזל בין ישראל לאביהם‬
‫שבשמיים"‪ ,‬מתוך מסכת ברכות‪.‬‬
‫•‬
‫משבר‪ :‬בעקבות המשבר העמיק השבר שבו היה נתון העם היהודי‪ .‬היה חשש‬
‫שיהודים יעזבו את ארץ‪-‬ישראל אם מתוך ייאוש או מתוך חשש מפני העתיד לבוא‪.‬‬
‫•‬
‫סכנה‪ -‬טיפוח ציפיות משיחיות‪ :‬אם אין מקום של קדושה אז לאן נפנה? היה חשש‬
‫שילכו אחר משיחים‪ .‬דבר זה אכן קרה‪ ,‬שנים רבות מאוחר יותר‪ ,‬כאשר הופיע בר‪-‬‬
‫כוכבא‪ .‬הם ראו בו המלך המשיח שלבסוף הפך למלך המחריב‪.‬‬
‫•‬
‫נטישת היהדות והצטרפות לזרם דתי אחר‪.‬‬
‫•‬
‫‪18‬‬
‫אי‪-‬השלמה עם החורבן‪ :‬יהודים רבים אימצו מנהגי אבל ומנהגים סגפניים באופן‬
‫קבוע )ראה "חזון ברוך"(‪ .‬משמעות‪ :‬היה חשש להתפוררות העם היהודי כעם יהודי‪.‬‬
‫בניית המרכז ביבנה ועיצוב החיים היהודים ללא המקדש‬
‫קבוצת חכמים שצמחה עם פעילותם של הספרים ומפרשי התורה התמודדה עם השאלה כיצד‬
‫ניתן להמשיך את קיומו של העם היהודי ולאפשר את קיום הדת היהודית והפולחן הדתי ללא‬
‫ביהמ"ק‪ .‬אחד מראשי החכמים היה רבן יוחנן בן‪-‬זכאי‪ ,‬ריב"ז‪.‬‬
‫ריב"ז התנגד למרד ברומאים‪ ,‬עזב את העיר והקים בעיר יבנה מרכז רוחני בו קמה ההנהגה‬
‫החדשה של העם‪.‬‬
‫עולה שאלה כיצד הגיע ריב"ז לעיר יבנה? על פי הגרסא התלמודית יבנה הייתה מקום מושבם של‬
‫חכמים‪ .‬ע"פ המחקר ההיסטורי יבנה הייתה עיר מעצר‪ ,‬אליה נשלחו יהודים שמסרו את עצמם‬
‫במהלך המלחמה לרומאים ואליה נשלח ריב"ז בעל כורחו‪.‬‬
‫ריב"ז לא מונה להנהיג את העם היהודי‪ ,‬אלא הוא החל להנהיג את העם ביוזמתו‪ ,‬זאת משום‬
‫שחש חובה ליצור מנהיגות חלופית כדי לשקם את חיי העם‪ .‬ריב"ז פעל ביבנה בין השנים ‪ 70‬ל‪80-‬‬
‫לספירה‪ .‬בשנים אלה הוא התמודד עם שאלות מרכזיות וקיומיות הנוגעות לקיומה של האומה‬
‫היהודית ללא קיומו של בית‪-‬מקדש )לאחר מותו של ריב"ז‪ ,‬רבן גמליאל המשיך בפעילות זו(‪:‬‬
‫•‬
‫כיצד להמשיך לקיים את הפולחן הדתי ואת ההלכות שהיו קשורות במקדש בהעדר‬
‫בית‪-‬מקדש‪.‬‬
‫•‬
‫הצורך לפתור את בעיית ההנהגה‪.‬‬
‫המטרות של ריב"ז‪:‬‬
‫‪ .1‬לאפשר ליהודים להסתגל למציאות חדשה ללא בית‪-‬מקדש ולהמשיך את החיים‪.‬‬
‫‪ .2‬שמירת זכר המקדש כאחד ממרכיבי הזהות ותוך תקווה לבנייתו מחדש‪.‬‬
‫הצעדים שנעשו‪:‬‬
‫‪ .1‬הקמת מוסדות הנהגה‪ :‬הוקם "בית הדין הגדול" שירש חלק מתפקידי הסנהדרין שישבה‬
‫בבהמ"ק‪ .‬הוקם בית‪ -‬מדרש‪ -‬מקום בו לומדים תורה‪ .‬מטרה‪ :‬הסתגלות למציאות חדשה‬
‫והמשכיות חיי העם היהודי‪.‬‬
‫‪ .2‬בתי‪-‬כנסת‪ :‬הפכו בתי כנסת למרכזי פולחן‪ ,‬תפילה ולימוד תורה‪ ,‬במקום ביהמ"ק‪ .‬חשוב‬
‫לומר כי בתי כנסת היו קיימים גם בימי ביהמ"ק השני‪ ,‬אך הם שימשו מוקד פולחן מקביל‬
‫ומשלים לביהמ"ק‪ .‬מטרה‪ :‬הסתגלות למציאות חדשה והמשכיות חיי העם היהודי‪.‬‬
‫‪ .3‬ריב"ז קבע שתשובה‪ ,‬תפילה וגמילות חסדים יכולים לבוא במקום הקרבת הקרבנות‬
‫בבהמ"ק כדרך לכפר על העוונות‪ .‬מטרה‪ :‬הסתגלות למציאות חדשה והמשכיות חיי העם‬
‫היהודי‪.‬‬
‫‪ .4‬קביעת תקנות והלכות‪ :‬ריב"ז קבע תקנות והלכות שנועדו‪ ,‬מחד להמשיך באורח החיים‬
‫היהודים במציאות החדשה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬לשמר על זכר המקדש והמנהגים שהתקיימו בו‪.‬‬
‫התקנות‪:‬‬
‫תקנות שמטרתן ליצור זכר למקדש ולחורבן‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫א‪ .‬מצוות תקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת‪ :‬בראש‪-‬השנה שחל בשבת נהגו הכהנים‬
‫לתקוע בשופר‪ ,‬רק בבהמ"ק‪ .‬התקיעה בשופר הייתה חלק מטקס הקרבת הקרבנות של‬
‫ראש השנה‪ .‬אחרי חורבן בהמ"ק ביקשו לבטל את מנהג התקיעה בשופר‪ ,‬שהרי התבטלו‬
‫הקרבנות‪ .‬ריב"ז תיקן תקנה כי מותר לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬אך ורק‬
‫במקום בו יושב בית‪-‬הדין הגדול‪ .‬ביבנה תקעו בשופר‪ ,‬כפי שהיה נהוג בבהמ"ק‪.‬‬
‫באמצעות תקנה זו ריב"ז חיזק את מעמדו של המרכז ביבנה ושמר את זכר בית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצוות נטילת לולב בסוכות‪ :‬נטילת לולב הייתה חלק מהטקס שהתקיים בבהמ"ק בחג‬
‫הסוכות‪ .‬במהלך הטקס שהתקיים בכל ימי הסוכות נהגו לשאת את הלולבים ולהקיף את‬
‫המזבח בבית המקדש‪ .‬בכל מקום אחר‪ ,‬נהגו לשאת את הלולב רק ביום הראשון של החג‪.‬‬
‫לאחר החורבן ריב"ז קבע כי יש ליטול לולב במשך כל שבעת ימי חג הסוכות‪ ,‬זכר לטקס‬
‫שנערך בחג‪ ,‬כאשר בהמ"ק היה קיים‪.‬‬
‫ג‪ .‬ברכת הכהנים‪ :‬הכהנים בבהמ"ק נהגו לברך את העם "בברכת הכהנים" כשהם יחפים‬
‫ובבתי כנסת כשהם נועלים נעליים‪ .‬לאחר חרבן בהמ"ק השני תיקן ריב"ז כי על הכהנים‬
‫לחלוץ את סנדליהם כאשר הם מברכים את העם בבית הכנסת‪ .‬באמצעות תקנה זו ריב"ז‬
‫העביר את קדושתו של בית‪-‬המקדש לבית‪-‬הכנסת‪.‬‬
‫תקנות שמטרתן להסתגל לחיים בלי קיומו של בהמ"ק‪:‬‬
‫ד‪ .‬עדות= קידוש החודש‪ :‬לפני החורבן קבעה הסנהדרין את ראשי החודשים על‪-‬סמך‬
‫עדויות של עדים שראו את מולד הלבנה )כינוי להופעתו של הירח בדמותו של חרמש‬
‫דקיק‪ ,‬לאחר "שנעלם" לחלוטין(‪ .‬מולד הלבנה מבשר על לידתו של חודש חדש‪ .‬העדות‬
‫נבחנה ע"י הסנהדרין ואז היו מודיעים לקהילות באמצעות שליחים או ע"י הדלקת‬
‫משואות‪.‬‬
‫כשבית‪-‬המקדש היה קיים העדים היו רשאים לחלל את השבת‪ ,‬בכדי שיוכלו להקריב את‬
‫קרבנות ראש החודש בבהמ"ק במועדם‪ .‬עם חרבן בהמ"ק נפסקה עבודת הקרבנות‪ ,‬לכן‬
‫לא היה צורך כה דחוף להודיע על מולד הלבנה‪ .‬ריב"ז הנהיג תקנה שלפיה מותר לחלל את‬
‫השבת רק כשמוסרים עדות בחודשים ניסן ותשרי‪ ,‬זאת בשל החגים שחלים בהם‪ :‬ראש‪-‬‬
‫השנה ופסח‪ ,‬להם משמעות מיוחדת‪ .‬כך הוא ביקש להמשיך את המשך החיים היהודיים‪,‬‬
‫למרות שבהמ"ק השני חרב‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬ריב"ז פעל בתקופת מעבר וניסה להנהיג אורח חיים חדש בעם לאחר השבר שיצר‬
‫החורבן‪ .‬ריב"ז ביקש לאפשר את המשך החיים ללא המקדש‪ ,‬ללא הקרבת קרבנות וללא עליה‬
‫לרגל‪ .‬ריב"ז ביקש לסייע לציבור היהודי להשלים עם אובדן בהמ"ק‪ ,‬אך באותה נשימה‪ ,‬הוא‬
‫ביקש לטפח את זכר המקדש ולכן הוא שימר מנהגים שנהגו בו‪ .‬כך הוא טיפח את התקווה לבנייתו‬
‫של בהמ"ק מחדש‪.‬‬
‫רבן גמליאל‬
‫‪20‬‬
‫מגדולי חכמי ישראל‪ ,‬המשיך להנהיג את העם היהודי לאחר חורבן בהמ"ק השני ע"פ העקרונות‬
‫שהתווה ריב"ז‪ .‬פעילותו של רבן גמליאל‪:‬‬
‫‪ .1‬שינוי מנהגי חגים ומועדים ‪:‬‬
‫המטרה‪ :‬המשך החיים היהודיים בהעדר בית‪-‬מקדש‪.‬‬
‫בזמן שבהמ"ק היה קיים‪ ,‬עמדה הקרבת הקרבנות במרכז הפעילות הדתית של החגים‪:‬‬
‫חג פסח‪ :‬לפני החורבן‪ ,‬נהוג היה להקריב את קרבן הפסח במקדש ואח"כ נערכה סעודה בה אכלה‬
‫כל המשפחה את קרבן הפסח )זכר לנס שנעשה לבני ישראל במצרים(‪ ,‬מצות וככל הנראה גם מרור‪.‬‬
‫לאחר החורבן‪ ,‬נקבע שאכילת מצה ומרור בסעודת הפסח היא החלק המרכזי של קיום החג‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬קריאת ההגדה של פסח שאת חיבורה מיחסים לרבן גמליאל‪.‬‬
‫יום הכיפורים‪ :‬לפני החורבן‪ ,‬עיקר יום זה היה בהקרבת הקרבנות במקדש ע"י הכהן הגדול‪.‬‬
‫מטרת ההקרבה הייתה לכפר על חטאי העם‪ .‬לאחר החורבן‪ ,‬הונהג להקדיש את היום לתפילה‬
‫ולבקשת כפרה‪.‬‬
‫‪ .2‬ימי צום‪ :‬החכמים חזרו והנהיגו מחדש ארבעה ימי צום שהיו נהוגים לאחר חורבן בהמ"ק‬
‫הראשון )‪ 586‬לפנה"ס( שהתבטלו עם הקמתו של בהמ"ק השני )‪ 515‬לפנה"ס(‪ .‬ימי הצום הקשורים‬
‫בחורבן בהמ"ק‪ :‬י' בטבת‪ ,‬יז' בתמוז‪ ,‬ט' באב‪ ,‬צום גדליה‪.‬‬
‫המטרה‪ :‬לשמר את זכר בית‪-‬המקדש‪.‬‬
‫‪ .3‬התפילה‪ :‬לפני החורבן‪ ,‬חובת התפילה חלה רק בציבור‪ .‬לאחר החורבן‪ ,‬קבע רבן גמליאל כי‬
‫חובת התפילה חלה גל ביחידות‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא קבע נוסח אחיד לתפילת שמונה‪-‬עשרה הנאמרת‬
‫שלוש פעמים ביום בתפילת שחרית‪ ,‬מנחה ומעריב‪ .‬לתפילת שמונה‪-‬עשרה הוספה "ברכת‬
‫המינים"‪ .‬זוהי למעשה קללה המצויה בתפילת שמונה‪-‬עשרה ומכוונת אל יהודים שהאמינו‬
‫במשיחיותו של ישו ועם זאת ראו בעצמם יהודים‪ .‬בכדי להרחיקם מהתפילה ולמנוע מהם להשפיע‬
‫על הציבור היהודי חוברה תפילה זו‪ .‬המטרה‪ :‬הסתגלות לחיים ללא בית‪-‬מקדש‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬במעשים אלו ביקש רבן‪-‬גמליאל להגדיר את גבולות השייכות לעם היהודי והצורך‬
‫בגיבוש העם נוכח המשבר שפקד את העם בעקבות חרבן בהמ"ק השני‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫הערכת פועלם של ריב"ז ורבן גמליאל לשיקום‬
‫החיים היהודיים לאחר חורבן בית‪-‬המקדש‬
‫ היהדות הפכה לדת מסתגלת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דת דינאמית שמתאימה את עצמה לחיים המשתנים‪.‬‬‫חיים יהודיים ללא בית‪-‬מקדש‪" .‬העבודה שבלב" התחזקה ושימשה תחליף לעבודת הקרבנות‪.‬‬
‫חגי ישראל קיבלו תכנים פולחניים לעיתים שונים ולעיתים חדשים בהעדר בית‪-‬מקדש‪.‬‬
‫ המרכז ביבנה הביא לאחדות האומה היהודית‪ .‬העם התלכד סביב הזרם הפרושי והלכה "כבית‬‫הלל"‪.‬‬
‫ ההנהגה ביבנה שימשה תחליף להנהגה שהתפוררה בעקבות חורבנו של בית‪-‬המקדש השני‪,‬‬‫והנהגת החכמים החליפה את הנהגת הכהנים‪.‬‬
‫ בתקופת יבנה גובשו הלכות כלכליות לאומיות שנועדו לשמר את אדמת ארץ‪-‬ישראל בידי העם‬‫היהודי‪.‬‬