Historias del Zohar

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
www.hebrewbooks.org
‫ע"י חיים תשס״ט‬
HISTORIAS D E L ZOHAR
(Libro del esplendor)
Bereshit (Genesis)
Recopilado del Zohar,
escrito por Rabbi Shimon Bar Iojai
Recopilacion hecha por el
Rabbi DAVID S H A L O M BASRI
Primera Parte
Traduction: Rabino Daniel Litvak
fltJ‫הסע‬
Jerusalem 1992
HISTORIAS D E L ZOHAR
escrito por Rabbi Shim6n Bar Iojai
‫כל הזכויות שמורות‬
‫יוצא לאור בסיוע המשרד לעניני דתות‪,‬‬
‫אגף ארגונים ומוסדות תורה‪ ,‬המחלקה לישיבות‪.‬‬
‫טל‪02-280-755 :‬‬
‫פקס‪894317 .‬־‪2‬־‪Fax. 972‬‬
‫מ ר יוסף עבדי יצי׳ו‬
‫לעי״נ אשתו‬
‫טוני מזל חיה עבדי ז״ל‬
‫יהי רצון שזכות המצוה תגן על הנדיב היקר‬
‫ויזכה לבריאות ואושר ועושר ובל טוב‬
en memoria de
TUNI MAZAL H A Y A ABADI
que el merito de la Mitzva de
publicar este libro otorgue a ellos
largos anos de vida salud y paz.
E L SR. J O S E A B A D I M I Z R A H C H I
Historias del Zohar
1
[1]
1.
Rabi Jia y Rabi Iosi caminaban por el
camino, cuando llegaron a un campo, comenzo
Rabi Jia a tratar con asuntos de la Tora, y
Rabi Iosi le dijo que asi dijo Rabi Shimon.
Cuando escucho Rabi Jia esto, se posterno
sobre la tierra y beso su polvo, lloro y dijo:
!Polvo, polvo! jCuan dura cerviz posees, cuan
insolente eres, que todo lo admirable del
mundo va a llegar a t i , todos los fundamentos
que i l u m i n a n al mundo, seran comidos y
molidos por t i , jCuan insolente eres! la santa
luminaria que ilumina al mundo, el poderoso
Rabi Shimon que por su merito el mundo se
mantiene, se va a consumir en t i , Rabi Shimon,
luz de las luminarias, luminar ia de los mundos, t u te consumiras en la Tierra, t u mantienes y conduces al mundo. Se sorprendio
durante un instante y exclamo: jPolvo, polvo!
no te envanezcas, no te entregaran las luminarias del mundo ya que Rabi Shimon no se
consumira en tu interior.
Se levanto Rabi Jia y lloraba, y Rabi Iosi lo
acompanaba, desde ese dia ayuno cuarenta
dias para ver a Rabi Shimon. Le dijeron no
tienes permiso para verlo. L L o r o y ayuno
durante otros cuarenta dias, y tuvo una vision
[2]
Historias del Zohar
/
de Rabi Shimon y Rabi Eleazar, y su hijo, que
estaban estudiando el asunto del cual hablo
Rabi Iosi, y habia varios miles de personas que
escuchaban sus palabras.
Mientras tanto vio varios angeles que poseian grandes alas, y subieron sobre ellas Rabi
Shimon y Rabi Eleazar, su hijo, y subieron a la
Ieshiva celestial, y se podia observar que Rabi
Shimon y Rabi Eleazar retornaron con un
brillo renovado y alumbraron mas que el
brillo de la luz solar.
Comenzo Rabi Shimon a disertar diciendo:
Entre Rabi Jia y vea como E l Santo Bendito
Sea renovara la faz de los justos en el futuro.
Feliz es el que entra aqui sin verguenza, y feliz
es el que se mantiene erguido en ese mundo
como una columna inflexible. V i o Rabi Jia
asimismo que entraba y se levantaba delante
suyo Rabi Eleazar y las demas columnas que
se sentaban alii, honrando a Rabi Jia, y este se
avergonzaba, y se fugo de todo ese honor, y
entro sentandose a los pies de Rabi Shimon.
Una voz surgio y dijo: "Baja tus ojos, no
levantes t u cabeza, y no mires''. Bajo su vista,
y vio la luz que iluminaba de lejos y nuevamente surgio una voz diciendo: "Creaciones
celestiales" ocultas y misteriosas, cuyos ojos
estan abiertos, que deambulan por el mundo,
Historias del Zohar
/
miren y vean, " C r i a t u r a s inferiores" que
duermen, cuyos ojos estan cerrados, despierten,
quien de vosotros cambia luz por oscuridad y
toma 10 amargo como dulce antes que lleguen
aqui, quien de vosotros toma sabiduria cada
dia ante la luz que ilumina en la hora que E l
Santo Bendito Sea recuerda sacar la Presencia
D i v i n a del destierro, es glorificado y denominado Rey de todos los reyes del mundo, y
quien no espera esto cada dia que esta en ese
mundo, no tiene participation aqui.
En ese instante, vio a varios de los estudiosos, alrededor de todas esas columnas erguidas, y v i o que fueron elevadas a la Ieshiva
Celestial, unos subiendo y otros bajando y por
encima de todos vieron al poseedor del ala que
venia y juraba un juramento que escucho en
los limites de los mundos que el Santo Bendito
Sea recuerda diariamente a la Presencia D i v ina, que recuesta en la tierra, y da patadas a
esa hora, en trescientos noventa firmamentos
(como el valor numerico de la palabra "Shamaim, cielo"), y todos se enardecen delante
suyo, y hace caer lagrimas, y caen esas lagrimas ardientes como fuego al M a r Mediterraneo, y de esas lagrimas se levanto el angel
encargado del mar, y santifica al Santo N o m bre, y toma la responsabilidad de tragar todas
[4]
Historias del Zohar
1
las aguas de los dias de Bereshit, y las reune en
su interior. Cuando se reunieron todos los
pueblos sobre el pueblo de santidad, se secaron
las aguas, y pasaron a la superficie.
Entonces escucho que una voz decia: " ! H a gan lugar, hagan lugar, que el Rey Mesias
viene a la Ieshiva de Rabi S h i m o n " , debido a
que todos los justos de ese lugar son directores
de Ieshivot, y todas esas Ieshivot son famosas,
y todos los miembros de todas las Ieshivot
suben de la Ieshiva de aqui a la Ieshiva celest i a l , y el Mashiaj viene a cada una de las Ieshivot y sella la Tora de la boca de los sabios. En
esa hora llega el Mashiaj coronado por los
directores de las Ieshivot, con coronas celestiales. E n ese momento se levantaron todos los
companeros, y se levanto Rabi Shimon, honrando al Mashiaj, y aumento su esplendor
hasta la cima del firmamento. Le dijo el
Mashiaj: " R a b i , feliz eres t u , ya que t u tora
tiene u n alcance de trescientos setenta luces, y
cada luz se divide en seiscientos trece matices,
suben y se sumergen en rios de balsamo puro,
y E l Santo Bendito Sea sella la T o r a de t u
Ieshiva, de la Ieshiva del Rey de Iehuda (Juda)
Jiskia, y de la Ieshiva de Ajia Hashiloni, y yo
no vine a sellar la T o r a de t u Ieshiva, sino el
poseedor de las alas vendra a aqui, ya que se
Historias del Zohar
/
[5]
que no entrara en otras Ieshivot fuera de la
tuya".
En ese momento le conto Rabi Shimon: El
juramento que j u r o el poseedor de las alas.
Entonces se estremecio el Mashiaj, levanto su
voz y se estremecieron los firmamentos, se
estremecio el mar Mediterraneo, se estremecio
el Leviatan, y el mundo se conmociono.
Entonces m i r o Rabi Jia a los pies de Rabi
Shimon y dijo: "^Quien trajo aqui a un hornbre vestido con prendas terrenales?'\ D i j o
Rabi Shimon: "este es Rabi Jia, las luz de la
candelaria de la Tora"'. Le dijo: "el y sus hijos
seran traidos y estudiaran en tu Ieshiva". Rabi
Shimon contesto: "Otorguenle tiempo". Se le
dio tiempo, y salio estremecido y con lagimas
en sus ojos.
Se estremecio Rabi Jia y lloro y dijo: " F e l i ces son los justos en aquel mundo, y feliz es
Rabi Shimon con la parte que recibio", y
sobre el esta escrito "colmare de tesoros a
aquellos que me amen"(Proverbios 8).
‫מעשיות‬
‫]‪[6‬‬
‫הזהר‬
‫א‬
‫ר ב י חייא ודבי יוסי הוו אזלי באךחא‪ .‬כ ד מ ט ו‬
‫ל ח ד בי ח ק ל ו כ ר ‪ .‬א ש ת ט ח ר ב י ח י י א ? א ך ע א‬
‫ונשק לעפךא ובכה ואמר‪ ,‬עפךא ע?ךא כמה את‬
‫קשי‬
‫קךל‪ .‬כ מ ה את בחציפו‪ ,‬ךכל מ ח מ ד י עינא‬
‫יהבלון‬
‫בן‪.‬‬
‫ותידוק‪.‬‬
‫כ מ ה את חציפא‪ .‬בוצינא ק ד י ש א דהוה‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫נהיר‬
‫‪-‬‬
‫עלמא‬
‫ךבוצינא‬
‫‪TI‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫מקיים‬
‫קיים‬
‫כל‬
‫־‬
‫עמודי‬
‫‪:‬‬
‫‪- :‬‬
‫•‬
‫שליטא‬
‫נהוךין‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ךבךבא‬
‫בך‪.‬‬
‫אתבלי‬
‫ךעלמא‬
‫־‪1‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫ממנא‪,‬‬
‫ךבי‬
‫תיכול‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫דזכותיה‬
‫שמעון‬
‫נהירו‬
‫נהירו ך ע ל מ י ן אנת בלי בעפךא‪ ,‬ואנת‬
‫עלמא‪.‬‬
‫ונהג‬
‫‪T‬‬
‫אשתומם רגעא חדא ואמר‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‪T:‬‬
‫•‬
‫־‬
‫׳‬
‫א‬
‫רבי חייא ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬כשהגיעו לשדה‬
‫אחד וכר‪] ,‬התחיל רבי הייא לעסוק בדברי תורה‪ ,‬ורבי יוסי‬
‫אמר לו שכך אמר רבי שמעון‪ ,‬כששמע רבי חייא זאת[‪,‬‬
‫השתטח רבי חייא על הארץ ונשק את העפר‪ ,‬ובכה ואמר‪:‬‬
‫עפר עפר כמה קשה עורף אתה‪ ,‬כמה חצוף אתה‪ ,‬שכל‬
‫מחמדי עין יתבלו בך‪ ,‬כל עמודי מאורי העולם‪ ,‬תאכל‬
‫ותטחון‪ ,‬כמה אתה חצוף‪ ,‬המאור הקדוש שהיה מאיר את‬
‫העולם‪ ,‬השליט הגדול והממונה‪ ,‬שבזכותו מתקיים העולם‪,‬‬
‫יתכלה בך‪ ,‬רבי שמעון‪ ,‬אור המאור‪ ,‬אור העולמות‪ ,‬אתה‬
‫בלה בעפר‪ ,‬ואתה מקיים ומנהיג העולם‪ .‬השתומם רגע אחד‪.‬‬
‫]‪[7‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫א‬
‫ע פ ך א ע פ ך א ל א תתגאי‪ ,‬ך ל א יתמסרון בך ע מ ו ך י ן‬
‫ךעלמא‬
‫ך ה א ך ב י ש ס ע ו ן ל א א ת ב ל י בך‪.‬‬
‫קןם ד ב י ח י י א והרה ב כ י ‪ .‬א ז ל ו ר ב י י ו ס י ע מ י ה ‪.‬‬
‫מההוא‬
‫יומא‬
‫אתעני‬
‫אךבעין יומין‬
‫למחמי‬
‫לדבי‬
‫שמעון‪ .‬אמרו ליה לית אנת ד ש א י ל מ ח מ י‬
‫ליה‪.‬‬
‫ב כ ה י א ח ע נ י א ד ב ע י ן י ו מ י ן אחךנין‪ .‬אךזזיאו‬
‫ל י ה ב ח ז ר ו א ל ד ב י ש מ ע ו ן לדבי א ל ע ז ר ב ד י ה ד ה ו ו‬
‫ל ע א ן ב מ ל ה ך א ך א מ ר דבי יוסי‪ .‬ו ה ו ו כ מ ה א ל פ י ן‬
‫צייתין‬
‫אךהכי‬
‫למלוליה‪.‬‬
‫ח מ א כ מ ה ג ך פ י ן ך ב ך ב י ן ע ל א י ן ‪ ,‬רסליקר‬
‫עלייהו‬
‫וסליקו‬
‫דבי‬
‫שמעון‬
‫ודבי‬
‫אלעזר בדיה‬
‫ל מ ת י ב ת א דךקיעא‪ .‬וכל אלין גךפין הוו‬
‫ואמר‪ :‬עפר עפר לא תתגאה‪ ,‬לא ימסרו בך עמודי העולם‪,‬‬
‫שהרי רבי שמעון לא בלה בך‪.‬‬
‫קם רבי חייא והיה בוכה‪ ,‬הלך ורבי יוסי עמו‪ ,‬מאותו היום י‬
‫התענה ארבעים יום‪ ,‬כדי לראות את רבי שמעון‪ .‬אמרו לו‪:‬‬
‫אין אתה רשאי לראות אותו‪ .‬בכה והתענה ארבעים יום‬
‫אתרים‪ ,‬הראו לו במחזה‪ ,‬את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו‪,‬‬
‫שהיו לומדים בדבר זה שאמר רבי יוסי‪ ,‬והיו כמה אלפים‬
‫מקשיבים לדבריו‪.‬‬
‫בתוך כך ראה כמה ]מלאכים בעלי[ כנפים‪ ,‬גדולות‬
‫עליונות‪ ,‬ועלו עליהם רבי שמעון ורבי אלעזר בנו‪ ,‬ועלו‬
‫לישיבה של הרקיע» וכל אלו הכנפים היו מחכים להם‪ ,‬ראה‬
‫להר‪.‬‬
‫מחכאן‬
‫מעשיות‬
‫א‬
‫חמא‬
‫ךמו‪1‬הךךן‬
‫ונהירו יתיר מ נ ה ו ך א ךזיוא‬
‫הזהר‬
‫ומתחךשן‬
‫]‪[8‬‬
‫מיוון‬
‫ךשמשא‪.‬‬
‫פ ת ח רבי ש מ ע ו ן ו א מ ר ‪ :‬ייעול רבי חייא ולזזמי‬
‫ב כ מ ה ךזמין ק ך ש א בדיך הוא ל ח ך ת א אנפי‬
‫צדיקייא לזמנא דאתי‪ .‬זכאה איהו מ א ן ד ע א ל ה כ א‬
‫בלא‬
‫כםופא‪ ,‬וזכאה מאן ךקאים בההוא עלמא‬
‫כ ע מ ו ך א ת ק י ף ב כ ל א ‪ .‬ו ח מ א ך ה ו ה ע א ל והרה ק ם‬
‫ד ב י א ל ע ז ר ו ש א ר ע מ ו ך י ן ך י ת ב י ן ת מ ן ‪ ,‬ו ה ו א הרה‬
‫כסיף‬
‫ו א ש מ י ט גךמיה ו ע א ל ויתיב לרגלוי ךדבי‬
‫שמעון‪.‬‬
‫קלא‬
‫נ פ י ק ו א מ ו ‪ /‬מ א י ך ע י נ ך ל א ת ז ק ו ף ר י ש ך ללא‬
‫תםתכל‪ .‬מ א י ך עינוי ו ח מ א נהורא ד ה ו ה נהיר‬
‫]שרבי שמעון ורבי אלעזר[‪ ,‬חוזרים ומתחדשים בזיוום‪,‬‬
‫והאירו יותר מאור זיו השמש‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬יכנס רבי חייא ויראה‪ ,‬עד כמה‬
‫עתיד הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לחדש פני הצדיקים לעתיד לבא‪.‬‬
‫אשריו מי שנכנס לכאן בלא בושה‪ ,‬ואשריו מי שעומד‬
‫באותו עולם כעמוד חזק בכל‪ ,‬וראה ]רבי תייא את עצמו[‬
‫שהיה נכנם‪ ,‬והיה קם רבי אלעזר‪ ,‬ושאר העמודים שיושבים‬
‫שם‪],‬היו קמים מפני כבודו של רבי חייא[‪,‬והוא היה מתבייש‪,‬‬
‫והשמיט עצמו‪ ,‬ונכנס וישב לרגליו של רבי שמעון‪.‬‬
‫קול יצא ואמר‪ :‬השפל עיניך‪ ,‬לא תזקוף ראשך‪ ,‬ולא‬
‫תסתכל‪ .‬השפיל עיניו‪ ,‬וראה אור שהיה מאיר למרחוק‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[9‬‬
‫קלא‬
‫למרחוק‪.‬‬
‫א‬
‫אהדר‬
‫הזהר‬
‫כמלקךמין‬
‫עלאין‬
‫ואמר‬
‫כזמיךין ק ת י מ י ן ?קירוי ע י נ א ‪ ,‬איבון ך מ ש ט ט ן ב כ ל‬
‫עלמא אסתכלו וחמו‪ ,‬תתאין)נ״א‪ :‬תנאץ( ךמיכין‬
‫םתימין‬
‫?חודיכוץ אתערו‪ ,‬מ א ן מנכון די ךןשוכא‬
‫??ה?כן ל?ה‪1‬ךא‪ ,‬ו ט ע מ י ן מ ף ץ א ל מ ת ק א ע י ל א‬
‫ייתרן ה כ א ‪ ,‬מ א ן מ נ כ ו ן ך מ ח כ א ן ב כ ל י ו מ א ל נ ה ו ך א‬
‫ךנהיר‬
‫בשעתא‬
‫ואתקךי‬
‫^צפה‬
‫מלכא‬
‫ךא‬
‫ךמלכא‬
‫מכל‬
‫פקיד לא!לתא‪ ,‬ואתיקר‬
‫מלכין‬
‫?כל יומא‬
‫ךעלמא‪.‬‬
‫בההוא‬
‫עלמא‪,‬‬
‫מאן ךלא‬
‫לית ליה‬
‫חולקא‬
‫הכא‪.‬‬
‫אדהכי‬
‫ח מ א כ מ ה מ ן ח ב ד י י א ם ח ך נ י ה כ ל איבון‬
‫עמוךין‬
‫למתיבתא‬
‫ךקימין‪.‬‬
‫דךקיעא‪,‬‬
‫אלין‬
‫וחמא‬
‫םלקין‬
‫דםליקו‬
‫ואלין‬
‫לון‬
‫נחתין‪.‬‬
‫והקול תזר כמקודם ואמר‪ :‬עליונים נסתרים וסתומים‪ ,‬פקוחי‬
‫העינים‪ ,‬המשוטטים בכל העולם‪ ,‬הסתכלו וראו‪ ,‬תחתונים‬
‫שישנים‪ ,‬םתומי העינים‪ ,‬התעוררו‪ ,‬מי מכם שחשכה מהפכים‬
‫לאורה‪ ,‬וטועמים מרים למתוקים‪ ,‬עוד לפני שבאו לכאן‪ ,‬מי‬
‫מכם‪ ,‬שמחכים בכל יום לאור שמאיר‪] ,‬בשעה שהקדוש‬
‫ברוך הוא פוקד להוציא את השכינה מהגלות[ ומתכבד‪,‬‬
‫ונקרא ]הקדוש ברוך הוא[ מלך מכל מלכי העולם‪ ,‬ומי שלא‬
‫מחכה לזה בכל יום‪] ,‬בעודו[ באותו העולם‪ ,‬אין לו חלק‬
‫כאן‪.‬‬
‫בתוך כך ראה כמה מהחברים‪ ,‬מסביב כל אותן עמודים‬
‫העומדים‪ ,‬וראה שהעלו אותם לישיבת הרקיע‪ ,‬אלו עולים‬
‫א‬
‫מעשיות‬
‫]‪[10‬‬
‫הזהר‬
‫ועילא דכלהו ח מ א מארי דגדפי דהוה אתי והוא‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫־‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪••.‬‬
‫‪:‬‬
‫אומי‬
‫אומאה‪,‬‬
‫מפקד‬
‫בכל‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫ך ש מ ע מאחורי פךגוךא‪ ,‬ךמלכא‬
‫יומא‬
‫וךכיר‬
‫לאילתא‬
‫ךי‬
‫שכיבת‬
‫לעפךא‪,‬‬
‫ובעט בעיטין בההיא ש ע ת א בתלת מ א ה‬
‫ותשעין‬
‫קמיה־‬
‫ואוריד‬
‫ךקיעין‪,‬‬
‫וכלהו‬
‫מךתתין‬
‫וזעין‬
‫ד מ ע י ן ע ל ך א ‪ ,‬ובנאלי איבון ך ק ן ע י ן ך ת י ח ן‬
‫כ א ש א לגו י מ א ךבא‪ .‬ומאיבון ך מ ע י ן ק א י ם ה ה ו א‬
‫ממבא‬
‫ךמא‬
‫ואתקיים‬
‫וקדיש‬
‫קזמיה‬
‫ךמלכא‬
‫קדישא‪ .‬וקביל עליה ל מ ב ל ע כל מימוי ךבךאשית‪,‬‬
‫ויכבוש להו לגויה ? ש ע ת א ךיתכנשון כ ל ע מ מ י א‬
‫על‬
‫ע מ א ק ד י ש א ר י נ ג ב ו ן מ י א ד ע ב ר ו ן בבגיבו‪.‬‬
‫ואלו יורדים‪ ,‬ולמעלה מכולם‪ ,‬ראה את בעל הכנפים שהיה‬
‫בא‪ ,‬והוא נשבע שבועה‪ ,‬ששמע מאחרי הפרגוד וכר‪,‬‬
‫]שהקדוש ברוך הוא פוקד בכל יום וזוכר את השכינה[‬
‫השוכבת לעפר‪ ,‬ובועט בעיטות באותה שעה‪ ,‬בשלש מאות‬
‫ותשעים רקיעים ]כמנין שמים[‪ ,‬וכולם מרתתים וזעים‬
‫מפניו‪ ,‬ומוריד דמעות על זה‪ ,‬ונופלים אותם הדמעות‪,‬‬
‫רותחות כאש‪ ,‬לתוך הים הגדול‪ ,‬ומאותם הדמעות קם אותו‬
‫הממונה על הים‪ ,‬ומקדש את שם המלך הקדוש‪ ,‬ומקבל‬
‫עליו‪ ,‬לבלוע את כל מימי בראשית‪ ,‬ויאסוף אותם לתוכו‪,‬‬
‫בשעה שיתאספו כל העמים על העם הקדוש‪ ,‬ויתיבשו המים‪,‬‬
‫ויעברו ביבשה‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[H‬‬
‫אךהכי‬
‫הזהר‬
‫א‬
‫ש מ ע ק ל א ךאמו‪/‬פבון אתר פנון אתר ך ה א‬
‫מלכא‬
‫שמעון‪,‬‬
‫אתי‬
‫משיחא‬
‫ךןבי‬
‫למתיבתא‬
‫בגין ך כ ל צ ד י ק ך א ך ת מ ן ךישי מ ת י ב ת א ‪,‬‬
‫ך ש י מ י ן איבון‪ ,‬ו כ ל איבדן‬
‫ךתמן‬
‫ואיכון‬
‫מתיבתי‬
‫חבןין‬
‫ךי ב כ ל מ ת י ב ת א םלקין מ מ ת י ב ת א ך ה כ א‬
‫ל מ ת י ב ת א ד ך ק י ע א ‪ ,‬ו מ ש י ח א ת י ב כ ל איבון מ ת י ב ת י‬
‫וחתים אורייתא מ פ ו מ י י ה ו ךךבנן‪ .‬ובההיא ש ע ת א‬
‫אתי‬
‫משיח‬
‫עלאין‪.‬‬
‫רבי‬
‫מן‬
‫מתעטר‬
‫ךישי‬
‫בעטרין‬
‫מתיבתי‬
‫ב ה ה י א ש ע ת א ק מ ו כ ל איבון ח ב ר י י א ו ק ם‬
‫ש מ ע ו ן ו ה ו ה ס ל י ק בהוריה ע ד רום ך ק י ע א ‪.‬‬
‫א מ ר ל י ה ר ב י ז כ א ה אבת ך א ו ך י י ת ך ם ל ק א ב ת ל ת‬
‫מ א ה ו ש ב ע י ן בהורין‪ ,‬ו כ ל ב ה ו ר א ו ב ה ו ר א א ת פ ר ש א‬
‫"‬
‫‪T‬‬
‫לשית‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫מאה‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪t‬‬
‫ותליםר‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫טעמין‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫םלקין‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫ואםתחיין‬
‫בתוך כך שמע קול שאמר‪ :‬פנו מקום פנו מקום‪ ,‬כי‬
‫המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון‪ ,‬משום שכל‬
‫הצדיקים ]הנמצאים[ שם ]הם[ ראשי ישיבות‪ ,‬ואותן‬
‫הישיבות שם‪ ,‬ידועות הם‪ ,‬וכל אותם החברים שבכל ישיבה‪,‬‬
‫עולים מהישיבה שבכאן‪ ,‬לישיבת הרקיע‪ ,‬ומשיח בא בכל‬
‫אלו הישיבות‪ ,‬וחותם תורה מפיהם של החכמים‪ ,‬ובאותה‬
‫שעה בא המשית‪ ,‬מעוטר מראשי הישיבות‪ ,‬בעטרות‬
‫עליונות‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬קמו כל אותם החברים‪ ,‬וקם רבי‬
‫שמעון‪] ,‬מפני כבודו של המשיח[ והיה עולה אורו‪ ,‬עד רום‬
‫הרקיע‪ .‬אמר לו ]המשיח[‪ :‬רבי‪ ,‬אשריך‪ ,‬שתורתך עולה‬
‫בשלש מאות ושבעים אורות‪ ,‬וכל אור ואור מתחלק לשש‬
‫מאות ושלש עשרה טעמים‪ ,‬ועולים וטובלים‪ ,‬בנהרות של‬
‫מעשיות‬
‫בנהרי‬
‫א‬
‫]‪[12‬‬
‫הזהר‬
‫א פ ך ם מ ו נ א ך?יא‪ ,‬ו ק ך ש א בריף ה ו א איהו‬
‫חתים אורייתא ממתיבתך ו מ מ ת י ב ת א ךחזקיה מ ל ך‬
‫ומגו מתיבתא ךאחיה השילוני‪ .‬ואנא לא‬
‫יהודה‬
‫אתינא ל מ ח ת ם ממתיבתך‪ ,‬אלא מארי ךגךפין אתי‬
‫הבא‪ ,‬ךהא יךענא ך ל א ייעול גו מ ת י ב ת א אחריתי‬
‫אלא‬
‫במתיבתך‪.‬‬
‫בההיא‬
‫ש ע ת א ם ח ליה רבי ש מ ע ו ן ה ה ו א א ו מ א ה‬
‫ךאומי מארי ךגךפין‪ ,‬כדין אזדעזע מ ש י ח‬
‫וארים קליה‪ ,‬ואזךעזעו ךקיעין ו א ז ד ע ז ע ימא־ךבא‪,‬‬
‫ואזדעזע לויתן‪ ,‬ו ח ש י ב ע ל מ א ל א ת ה פ כ א ‪ .‬א ך ה כ י‬
‫חמא‬
‫לרבי חייא לךגלוי ךרבי שמעון‪ ,‬א מ ר מ א ן‬
‫יהיב ה כ א בר נ ש ל ב י ש מ ד א ד ה ה ו א ע ל מ א ‪ .‬א מ ר‬
‫‪• T‬‬
‫רבי‬
‫‪T T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫ד•‬
‫•‬
‫‪T -‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ • : -‬ד‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫ש מ ע ו ן ך א איהו רבי חייא נהירו ךבוצינא‬
‫אפרסמון טהור‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא חותם תורה‬
‫מישיבתך‪ ,‬ומישיבת חזקיה מלך יהודה‪ ,‬ומתוך ישיבת אחיה‬
‫השלוני‪ ,‬ואני לא באתי לחתום מישיבתך‪ ,‬אלא בעל הכנפים‬
‫יבא לכאן‪ ,‬שהרי ידעתי שלא יכנס תוך ישיבות אחרות אלא‬
‫בישיבתך‪.‬‬
‫באותה שעה סיפר לו רבי שמעון‪ :‬אותה השבועה שנשבע‬
‫בעל הכנפים‪ ,‬אז הזדעזע המשיח‪ ,‬והרים קולו‪ ,‬והזדעזעו‬
‫הרקיעים‪ ,‬והזדעזע הים הגדול‪ ,‬והזדעזע הלויתן‪ ,‬וחשב‬
‫העולם להתהפך‪.‬‬
‫בתוך כך ראה את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫מי הביא כאן בן אדם‪ ,‬לבוש מלבוש של אותו העולם‪ .‬אמר‬
‫]‪[13‬‬
‫מעשיות‬
‫א‬
‫הזהר‬
‫ךאורייתא‪,‬‬
‫א מ ר ל י ה י ת כ נ ש ה ו א ו ב מ ד י רליהרו־ן‬
‫ממתיבתא‬
‫ך י ל ך א מ ר רבי ש מ ע ו ן ז מ נ א יתייהיב‬
‫ליה‪ .‬יהבו ליה ז מ נ א ונפק מ ת מ ן מ ז ד ע ז ע וזלגין‬
‫עינוי ך מ ע י ן ‪ .‬א ז ד ע ז ע רבי ח ך א ו ב כ ה ו א מ ר ‪ ,‬ז כ א ה‬
‫חולקהון ךצדיקייא ?ההוא עלמא וזכאה חולקיה‬
‫ךבר‬
‫יוחאי ךזכה‬
‫לכף‪,‬‬
‫עליה‬
‫כתיב‬
‫להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪.‬‬
‫) מ ש ל י ח(‬
‫ןהקדמתהזהריף‬
‫רבי שמעון‪ :‬זה הוא רבי חייא‪ ,‬אור נר התורה‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫יאםף הוא ובניו‪ ,‬ויהיו מהישיבה שלך‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬זמן‬
‫יתנו לו‪ .‬נתנו לו זמן‪ ,‬ויצא משם מזועזע וזולגים עיניו‬
‫דמעות‪.‬‬
‫הזדעזע רבי חייא‪ ,‬ובכה ואמר‪ :‬אשרי חלקם של הצדיקים‬
‫בעולם ההוא׳ ואשרי חלקו של בר יוחאי‪ ,‬שזכה לכך‪ ,‬עליו‬
‫כתוב‪ ,‬״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״‪) ,‬משלי ח(‪.‬‬
[14]
Historias del Zohar
2
2.
Rabi Eleazar fue a ver a Rabi Iosi Ben Rabi
Shimon Ben L a k u n i a , su suegro, y Rabi A b a
estaba con el, y otra persona iba detras de ellos
llevando a los burros.
D i j o Rabi A b a : "Comencemos a ocuparnos
de la T o r a , ya que es el momento en el que nos
mejoraremos durante nuestro camino".
Comenzo Rabi Eleazar a hablar palabras de
la T o r a y luego sigulo aquel que transportaba
los burros y cuando finalizo descendieron
Rabi Eleazar y Rabi A b a y lo besaron y exclamaron: " j C o n la gran sabiduria que posees
transportas burros detras nuestro!" ‫^" ־‬Quien
eres?" ‫ ־‬le preguntaron.
Les contesto: " N o pregunten quien soy yo,
sino juntos continuemos caminando y ocupandonos de la Tora, y cada cual dira palabras
sabias para iluminar el camino".
Le preguntaron: "^Quien te permitio venir
aqui transportando burros?"
"Es una orden real hasta que llegue aquel
que transporta los burros".
Le dijeron: " N o nos dijiste cual es t u nombre, cual es tu lugar de residencia".
Les dijo: " M i lugar de residencia es bueno y
soberbio para m i , se trata de una torre que
Historias del Zohar
2
[15]
vuela por los aires, grande y venerada, los que
vienen en ella son E l Santo Bendito Sea y un
pobre, esa es m i residencia, y fui desterrado de
ella y transporto burros". L o comtemplaron
Rabi A b a y Rabi Eleazar, y encontraron un
agradable sabor en sus palabras que eran dulces como el " m a n a " y la miel. Le dijeron: " S i
nos dices el nombre de t u padre besaremos el
polvo de tus pies".
El pregunto: "^,Por que? N o es m i costumbre enorgullecerme del estudio de la Tora, mas
m i padre residia en el gran mar, y era un gran
pez, que circundaba al gran mar de un extremo
a o t r o , y era grande y venerado, anciano y
colmado de dias y devoraba a los demas peces
del mar y luego los devolvia vivos e intactos,
llenos de todos los bienes del mundo. Recorria
el mar en un instante con su fortaleza, y me
saco a m i como una flecha que sale de la mano
de un hombre fuerte y valeroso, y me escondio
en ese lugar que les conte y el volvio a su lugar
ocultandose en el mar".
Reflexiono Rabi Eleazar en sus palabras y le
dijo: " T u eres el hijo de la Santa Luminaria, t u
eres el hijo del anciano Rabi Hamnuna, t u eres
el hijo de la luz de la tora, y t u nos sigues",
lloraron juntos y lo besaron y siguieron caminando [juntos]. Le dijeron: "Si te resulta grato
[16]
Historias del Zohar
2
informanos cual es t u nombre". E l hablo
palabras de la Tora y cuando culmino, cayeron
Rabi Eleazar y Rabi A b a delante suyo, y entre
tanto no 10 vieron, se levantaron, m i r a r o n
hacia todos lados y no lo vieron. Se sentaron y
lloraron y no pudieron hablarse.
A l cabo de un rato, dijo Rabi Aba: "Seguro
esto es lo que estudiamos que en el camino que
los justos caminan y palabras de la Tora entre
ellos, los justos de ese mundo vienen a ellos,
seguro que esta persona era el anciano Rab
Hamnuna, que vino de ese mundo para revelarnos estos asuntos, y antes que lo reconozcamos se fue y se oculto de nosostros".
Se levantaron y quisieron transportar los
burros, pero estos no se movian, quisieron
transportarlos pero no caminaban. Temieron,
abandonaron a los burros, y hasta hoy denominaban ese lugar como el lugar de los burros.
Comenzo Rabi Eleazar y dijo: "Cuan grande
es t u bondad que ocultaste para tus temerosos", etc. (Salmos 31). Cuan grande es la bondad suprema y apreciada ue el Santo Bendito
Sea va a hacer a los hombres, a aquellos beneficiaris supremos, temerosos de Dios, que se
ocupan de la Tora, cuando entran a ese
mundo. N o esta escrito t u bondad, sino tu
gran bondad, y cual es: "el recuerdo de t u gran
Historias del Zohar
2
[17]
bien expresaran", este es el placer de los vivos
que se desprende del mundo futuro, de la vida
de los mundos, que es " e l recuerdo de tu
bien", y esto es el "gran bien para la casa de
Israel", etc. (Isaias 63), "actuaste con aquellos
que se refugian en t i " . Se refiere al Gan Eden
inferior, en el cual todos los justos se encuentran, con un espiritu que se envuelve con una
venerada vestimenta, similar a la que poseen
los hombres de este mundo, y se encuentran, y
vuelan por el aire subiendo a la Ieshiva celestial, en el Gan Eden superior, volando y
sumergiendose en rios de rocio, de balsamo
puro, y descienden y se sumergen en el Gan
Eden inferior, a veces se los divisa enfrente de
los hombres, para hacerles milagros, como si
fueran angeles superiores, como vimos ahora
la luz de la luminaria superior, y no fuimos
meritorios de observar y conocer mas secretos
de la sabiduria.
Comenzo Rabi A b a diciendo: " D i j o Manoaj
a su mujer, moriremos ya que vimos a D i o s " ,
(Jueces 13), a peasr que Manoaj desconocia su
proceder, supuso por cuanto esta escrito: " N o
lo va a ver el hombre y v i v i r a " (Exodo 33),
seguro que nosotros lo vimos y por lo tanto
moriremos - y nosotros tuvimos el merito de
ver esa luz, que nos acompana, vamos a man-
[18]
Historias del Zohar
2
tenernos en el mundo, ya que Dios lo envio a
nosotros, para informarnos los secretos que
nos fueron revelados, felices somos.
Caminaron, llegaron a un monte, y el sol se
acercaba al crepusculo, comenzaron las ramas
de los arboles a golpearse a si mismas, y
dijeron cantico, cuando caminaron escucharon
una voz fuerte que decia: "almas de los justos", que se dispersan entre los vivos de este
mundo, aquellas luminarias, hijos de la Ieshiva,
reunanse en vuestros lugares para regocijarse
con nuestros senores de la Tora. Ellos temieron,
se mantuvieron en sus lugares, se detuvieron y
se sentaron.
Mientras tanto surgio nuevamente una voz
que decia: "Piedras fuertes, martillos elevados, he aqui el senor de los colores, bordado
con figuras, se para sobre una columna, entren
y reunanse", en ese momento se escucho una
potente y poderosa voz de las ramas de los
arboles, y decian: " L a voz de Dios rompe a los
cedros" (Salmos 29), se inclinaron sobre sus
cabezas Rabi Eleazar y Rabi A b a y un gran
temor descendio sobre ellos, se levantaronm
espantados y se fueron sin escuchar nada,
salieron del monte y se alejaron.
Cuando llegaron donde Rabi Iosi Ben
Lakunia, vieron a Rabi Shimon, el hijo de
Historias del Zohar
2
[19]
(Ben) Iojai, alii, se alegraron, y se alegro Rabi
Shimon. Les dijo: "Seguramente pasaron por
un camino de milagros y maravillas, ya que yo
me adormeci ahora y los v i a ustedes y a
Benaiahu Ben Iohaida, que les enviaba a vosotros dos coronas, por intermedio de un anciano para coronarlos a ustedes, seguro en este
camino estaba E l Santo Bendito Sea, y ademas
veo vuestras caras cambiadas".
D i j o Rabi Iosi: "Es cierto lo que dijisteis
que un sabio es preferible a un profeta", vino
Rabi Eleazar y puso su cabeza entre las r o d i l las de su padre y conto la historia.
Temio Rabi Shimon y lloro. D i j o : " T e m i al
escuchar tus a c t o s " ‫ ( ־‬J a b a b u k 3)‫ ־‬Este versiculo lo pronuncio Jababuk cuando vio su
muerte y su resurrection a traves de Elisha,
etc.
L L o r o Rabi Shimon y dijo: " Y o tambien
temo de lo que escuche, yo temo del Santo
Bendito Sea", elevo sus manos sobre su cabeza y exclamo: "Ustedes tuvieron el merito de
ver al anciano Rav Hamnuna, la luminaria de
la Tora, cara a cara, y yo no tuve el merito de
verlo", inclino su cabeza y lo vio arrancando
montanas, iluminando candelas, en el santuario del Rey Mashiaj. Le dijo Rabi en ese
mundo seran vecinos los grandes maestros
[20]
Historias del Zohar
2
delante del Santo Bendito Sea. Desde ese dia
llamo a Rabi Eleazar su hijo y Rabi A b a ,
Peniel (la faz de Dios), como esta escrito: " v i a
Dios, cara a cara" ‫( ־‬Genesis 32).
‫מעשיות‬
‫]‪[21‬‬
‫הזהר‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ר ב י א ל ע ז ר הרה‬
‫שמעו־ן‬
‫אזיל‬
‫ל מ ח מ י לדבי יוסי ברבי‬
‫בן ל ק ו נ י א ח מ ו י ורבי א ב א ב ה ד י ה ‪,‬‬
‫והוה‬
‫ט ע י ן ח ד גברא אבתרייהו‪ .‬א מ ר רבי א ב א‬
‫נפתח‬
‫פתחין דאורייתא ךהא שעתא ועיךנא הוא‬
‫באךלין‪ .‬פ ת ח ר ב י א ל ע ז ר ו א מ ר ו כ ר ‪.‬‬
‫לאתתקנא‬
‫נחתו רבי א ל ע ז ר ורבי א ב א ונשקוהו‪ ,‬א מ ר ו ו מ ה‬
‫כ ל ח כ מ ת א ך א א י ת ת ח ו ת י ך ך ו א ת ט ע י ן אבתךין‪,‬‬
‫א מ ר ו ל י ה מ א ן אנת‪ ,‬א מ ר לון ל א ת ש א ל ד ן מ א ן‬
‫אנא א ל א אנא ואתון נזיל ונתעסק באורייתא‪ ,‬ו כ ל‬
‫חד‬
‫‪T‬‬
‫יימא מלין דחכמתא לאנהרא אודחא‪ ,‬אמרו‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ל י ה מ א ן י ה ב ל ך ל מ י ז ל ה כ א ולכ?הוי ט ע י ן ב ח מ ר י י‬
‫ב‪.‬‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬היה הולך לראות‪ ,‬את רבי יוסי בן רבי שמעון‬
‫בן לקוניא חמיו‪ ,‬ורבי אבא עמו‪ ,‬ואיש אחד היה מחמר‬
‫אחריהם‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬נפתח בפתתי התורה‪ ,‬שהרי השעה‬
‫והזמן הוא להתקן בדרכנו‪ .‬פתח רבי אלעזר ואמר‪ :‬ובו׳‬
‫]דברי תורה‪ ,‬ואחר כך התחיל גם זה שטעון התמורים לומר‬
‫דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו‪,‬‬
‫אמרו‪ :‬ומה כל החכמה הזאת יש תחת ידך‪ ,‬ואתה טוען‬
‫אחרנו‪ .‬אמרו לו‪ :‬מי אתה‪ ,‬אמר להם‪ :‬לא תשאלו מי אני‪,‬‬
‫אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה‪ ,‬וכל אחד יאמר דברי‬
‫חכמה‪ ,‬להאיר את הדרך‪ ,‬אמרו לו‪ :‬מי נתן לך ללכת כאן‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ב‬
‫]‪[22‬‬
‫א מ ר לון וכר‪ ,‬ך פ ק ו ך א ך מ ל כ א איהו‪ ,‬ע י לייתי‬
‫ה ה ו א ך ט ע י ן וזמרי‪ ,‬א מ ר י ל י ה ה א ש מ ך ל א א מ ך ת‬
‫לן‪ ,‬א ת ר בית מ ו ת ב ך מ א י הוא‪ ,‬א מ ר לון א ת ר בית‬
‫מותבי‬
‫איהו טב ועיילא לגבאי‪ ,‬ואיהו מ^ךל חד‬
‫ךפרח‬
‫ואינון ךדיירין ביה‬
‫באויךא רב ויקיךא‪,‬‬
‫ב ה א י מ ג ך ל א ‪ ,‬קןךשא בךיך ה ו א ‪ ,‬ו ח ד מ ס כ נ א ‪ ,‬ו ד א‬
‫ה ו א אתר בית מותבי‪ ,‬וגלינא )נ״א‪ :‬ועלינא( מ ת מ ן‬
‫ואנא‬
‫ביה‬
‫ט ע י ן חמרי‪ ,‬א ש ג ח ו רבי א ב א ורבי א ל ע ז ר‬
‫ואטעים‬
‫לון‬
‫כ?לוי‬
‫ודובשא‪ ,‬אמרו ליה עזמא‬
‫ע?ךא‬
‫ךהוו‬
‫מתיקין‬
‫כמנא‬
‫ךאבוך אי תימא ננשיק‬
‫ךךגלך‪ ,‬א מ ר לון ואמאי‪ ,‬ל א ו אורח ךילי‬
‫להיות טעון בחמורים‪ .‬אמר להם‪ :‬וכו׳ פקודת המלך הוא‪,‬‬
‫עד שיבוא אותו שטוען חמורים*‪ .‬אמרו לו‪ :‬הרי שמך לא‬
‫אמרת לבו‪ ,‬מקום מושבך איפה הוא‪ ,‬אמר להם‪ :‬מקום‬
‫מושבי הוא טוב ומעולה בשבילי והוא מגדל אחד הפורח‬
‫באויר‪ ,‬גדול ומכובד‪ ,‬ואותם שדרים בו באותו מגדל הם‬
‫הקדוש ברוך הוא ועני אחד‪ ,‬וזה הוא מקום בית מושבי‪,‬‬
‫וגליתי משם‪ ,‬ואני מ־חמר‪.‬‬
‫התבוננו רבי אבא ורבי אלעזר בו‪ ,‬והטעים להם דבריו‬
‫שהיו מתוקים כמן וכדבש‪ .‬אמרו לו‪ :‬שם אביך אם תאמר‪,‬‬
‫ננשק עפר רגלך‪ .‬אמר להם‪ :‬ולמה‪ ,‬אין דרכי בכך להתגאות‬
‫*הוא סוד ״עני ורוכב על החמור״)זכרי׳ ט(‪,‬הכוונה על מלך‬
‫המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫]‪[23‬‬
‫מעשיות‬
‫לאתגאה‬
‫בכך‬
‫דיוריה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫הזהר‬
‫ב‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫רבא‪,‬‬
‫בימא‬
‫אבל‬
‫ואיהו הוה‬
‫‪T‬‬
‫ך י ל י הרה‬
‫אבא‬
‫ח ד נונא דהרה‬
‫'‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫א ם ח ר י מ א ר ב א מ ם ט ר א ד א ל ם ט ר א ד א ‪ ,‬והרה רב‬
‫! ‪T T‬‬
‫־‪~T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T:‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫ד ק י ך א ו ע ת י ק יומין‪ ,‬ע ד ך ה ו ה ב ל ע כ ל ש א ר נונין‬
‫ךימא‪ ,‬ולבתר אפיק לון ח י ץ וקיימין מליין מ כ ל‬
‫דעלמא‪ ,‬ו ש א ט ימא ברגעא חדא בתקפיה‪,‬‬
‫טבין‬
‫‪. .•:I‬‬
‫ואפיק‬
‫‪T‬‬
‫לי כגיךא‬
‫אתר‬
‫בההוא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ביךא‬
‫ךאמרית‬
‫•‬
‫••‬
‫‪T:‬‬
‫י‬
‫ךגבר תקיף‪ ,‬ו ט מ י ר לי‬
‫לכו‪,‬‬
‫והוא‬
‫תב‬
‫לאתריה‬
‫ואגניז‬
‫בההוא ימא‪.‬‬
‫אשגח‬
‫ןבי אלעזר במלוי א מ ר ליה אנת הוא בדיה‬
‫ךבוצינא‬
‫המנונא‬
‫ואנת‬
‫קדישא‪,‬‬
‫אנת‬
‫הוא‬
‫בדיה‬
‫ךךב‬
‫ס ב א ‪ ,‬אבת ה ו א ב ך י ה ך נ ה י ר י ך א י ר י י ת א ‪.‬‬
‫טעין אבתךן‪ ,‬בכו כ ח ך א ונשקוהו‪ ,‬ואזלו‪.‬‬
‫בתורה‪ ,‬אבל אבי היה מושבו בים הגדול‪ ,‬והוא היה דג אחד‪,‬‬
‫שהיה מסובב את הים הגדול‪ ,‬מצד זה לצד זה‪ ,‬והיה גדול‬
‫ומכובד‪ ,‬וזקן ושבע ימים‪ ,‬עד שהיה בולע כל שאר דגי הים‪,‬‬
‫ואחר כך מוציא אותם חיים וקיימים‪ ,‬מלאים מכל טובות‬
‫העולם‪ ,‬והיה שט את הים ברגע אחד בחוזקו‪ ,‬והוציא אותי‬
‫כחץ ביד איש גבור וחזק‪ ,‬והתביאני באותו מקום שאמרתי‬
‫לכם‪ ,‬והוא שב למקומו ונגנז באותו ים‪.‬‬
‫התבונן רבי אלעזר בדבריו‪ ,‬אמר לו‪ :‬אתה הוא בנו של‬
‫המאור הקדוש‪ ,‬אתה הוא בנו של רב המנונא סבא‪ ,‬אתה הוא‬
‫בנו של אור התורה‪ ,‬ואתה טעון אחרינו‪ ,‬בכו כאחד ונשקוהו‪,‬‬
‫והלכו ]ביחד[‪ .‬אמרו לו‪ :‬אם נוח לפניך מורינו‪ ,‬להודיע לנו‬
‫ב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[24‬‬
‫הזהר‬
‫א מ ר ו ליה אי ניחא קמי מךנא ל א ו ך ע א לן ש מ י ה ‪,‬‬
‫פ ת ח ו א מ ר ו כ ר נ פ ל ו רבי א ל ע ז ר ו ר ב י א ב א ק מ י ה ‪,‬‬
‫אךהכי‬
‫ח מ ו ליה‪ .‬ק מ ו ו א ם ת כ ל ו ל כ ל‬
‫והכי לא‬
‫םטרין ו ל א ח מ ו ליה‪ ,‬יתבו ובכו ולא יכילו ל מ ל ל א‬
‫לךא‪.‬‬
‫ךא‬
‫לבתר‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫שעתא‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דבכל‬
‫ךאורייתא‬
‫אתךן‬
‫אמר‬
‫‪T‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬ו ד א י ה א‬
‫‪T -‬‬
‫‪-‬‬
‫אךחא‬
‫בינייהו‪,‬‬
‫‪T -‬‬
‫ךצךיקייא‬
‫‪T‬‬
‫אזלין‬
‫דתנינן‬
‫‪:‬‬
‫•ד • •‬
‫•ד ‪J‬‬
‫ומילי‬
‫ךאינון זכאין ךההוא ע ל מ א‬
‫ל ג ב י ה ו ן ‪ ,‬ו ד א י ך א ה ו א רב ה מ נ ו נ א ס ב א‬
‫ך א ת א לגבן מ ה ה ו א ע ל מ א ל ג ל א ה לן מ ל י ן אלין‪,‬‬
‫ו ע ד ל א נ ש ת מ ו ך ע ביה א ז ל ליה ו א ת כ ס י מנן‪ ,‬ק מ ו‬
‫שמו‪ ,‬פתח ואמר וכר ]דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬נפלו רבי‬
‫אלעזר ורבי אבא לפניו‪ ,‬ובין כך ובין כך‪ ,‬לא ראוהו‪ ,‬קמו‬
‫והסתכלו לכל הצדדים‪ ,‬ולא ראו אותו‪ .‬ישבו ובכו‪ ,‬ולא יכלו‬
‫לדבר זה לזה‪.‬‬
‫לאחר שעה‪ ,‬אמר רבי אבא‪ :‬ודאי זה ששנינו‪ ,‬שבכל דרך‬
‫שהצדיקים הולכים‪ ,‬ודברי תורה ביניהם אז אותם הצדיקים‬
‫של עולם ההוא באים אצלם‪ ,‬ודאי זה הוא רב המנונא סבא*‪,‬‬
‫שבא אלינו מעולם ההוא לגלות לנו דברים אלו‪ ,‬ועד שלא‬
‫נכיר אותו‪ ,‬הלך לו‪ ,‬והתכסה מאתנו‪ .‬קמו‪ ,‬והיו רוצים לטעון‬
‫*עתה הבינו שהוא רבי המנונא עצמו‪ ,‬ולא בני‪ ,‬כמו שחשבו‬
‫מקודם‪.‬‬
‫]‪[25‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כ‬
‫ו ה ו ו ב ע ו ל מ ט ע ן ל ח מ ך י ו ל א א ז ל ו ‪ ,‬בער ל מ ט ע ן‬
‫ו ל א א ז ל ו ‪ .‬דךןלר ו א נ ח ו ל ו ן ל ח מ ל י ‪ ,‬ו ע ד י ו מ א ה ו ו‬
‫לההוא אתר דוף ךחמרי‪.‬‬
‫קראן‬
‫פתח‬
‫אלעזר‪ ,‬ואמר‬
‫לבי‬
‫מה‬
‫רב‬
‫אשר‬
‫טובך‬
‫צפנת ליראיך וגומר‪ .‬כ מ ה הוא ט ב א ע ל א ה‬
‫‪T‬‬
‫ויקיךא‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫״‬
‫‪V‬‬
‫‪-‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ך ז מ י ן ק ך ש א בליך ה ו א ל מ ע ב ד גבי בני‬
‫נשא‪ ,‬לאינון זכאין עלאין ך ח ל י ח ט א ה ך מ ש ת ך ל י‬
‫באורייתא‬
‫כתיב‬
‫יביעו‪,‬‬
‫כד עאלין‬
‫לההוא‬
‫עלמא‪,‬‬
‫טובך לא‬
‫א ל א ל ב טובך‪ .‬ו מ א ן איהו‪ ,‬זכר לב ט ו ב ך‬
‫וןא‬
‫א י ה ו ענ־וגא‬
‫ךחיין ךנןךין‬
‫מעלמא‬
‫ךאתי לגבי חי עלמין‪ ,‬ךאיהו זכר לב טובך‪ ,‬ודאי‬
‫איהו ולב טוב לבית ישראל וגר‪ .‬פ ע ל ת לחוסים‬
‫בך נ ג ד בני א ד ם ‪ ,‬ך א גן ע ד ן ך ל ת ת א ‪ ,‬ך כ ל צ ד י ק י י א‬
‫את החמורים‪ ,‬ולא הלכו‪ ,‬רצו לטעון‪ ,‬ולא הלכו‪ ,‬פחדו‪,‬‬
‫ועזבו את החמורים‪ ,‬ועד היום היו קוראים את המקום ההוא‪,‬‬
‫מקום החמורים‪,‬‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר‪ :‬״מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך״ וגו׳)תהלים לא(‪ ,‬כמה הוא הטובה העליונה ויקרה‪,‬‬
‫שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבני האדם‪ ,‬לאותם זכאים‬
‫העליונים‪ ,‬יראי חטא שעוסקים בתורה‪ ,‬כשנכנסים לעולם‬
‫ההוא‪ .‬טובך לא כתוב‪ ,‬אלא ״רב טובך״‪ ,‬ומה הוא‪ :‬״זכר רב‬
‫טובך יביעו״‪ ,‬וזהו עונג של חיים‪ ,‬שנמשכים מעולם הבא‪,‬‬
‫אצל חי העולמיס‪,‬שהוא ״זכר רב טובך״‪ ,‬וזה הוא‪ ,‬״ורב טוב‬
‫לבית ישראל״ וגר )ישעיהו סג( וכר‪ ,‬״פעלת לחוסים בך״‬
‫מעשיות‬
‫תמן‬
‫הזהר‬
‫קיימי ברוחא ך א ת ל ב ש בלבוש יקר כגונא‬
‫ודיוקנא‬
‫‪• :‬‬
‫ב‬
‫]‪[26‬‬
‫‪I:‬‬
‫‪T‬‬
‫דהאי‬
‫‪:‬‬
‫בההוא‬
‫־‬
‫עלמא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ו ד א א י ה ו נ ג ד בני א ד ם ‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T:‬‬
‫‪V V‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T T‬‬
‫ךיוקנא לבני א ד ם ךהאי ע ל מ א ‪ ,‬וקיימי‬
‫תמן ופךחי באויךא וםלקי לגו מתיבתא ךךקיעא‪,‬‬
‫גן ע ד ן ד ל ע י ל א ו פ ר ח י ו א ס ת ח י י ן ב ט ל י‬
‫בההוא‬
‫אפךםמונא‬
‫נהרי‬
‫ולזמנין‬
‫כמלאכין‬
‫ךבוצינא‬
‫ך?יא‬
‫ונחתי‬
‫א ת ח ז ו ן נ ג ד בני א ד ם‬
‫עלאין‪,‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫כגוונא‬
‫ולא‬
‫ושךאן‬
‫ל מ ע ב ד לון נםין‬
‫ךחזינא‬
‫זכינא‬
‫לתתא‪.‬‬
‫השתא‬
‫נהירו‬
‫לאכזתכלא ולמנךע‬
‫רזין‬
‫ד ח כ מ ת א יתיר‪.‬‬
‫פתח‬
‫דבי א ב א ו א מ ר ‪ ,‬ו י א מ ר מ נ ו ח א ל א ש ת ו מ ו ת‬
‫נ מ ו ת כי אליהים ראינו‪ ,‬א ף ע ל ג ב ך מ נ ו ח ל א‬
‫נגד בני אדם‪ ,‬זהו גן עדן התחתון‪ ,‬שכל הצדיקים שם‬
‫נמצאים‪ ,‬ברוח שמתלבש‪ ,‬בלבוש נכבד‪ ,‬כדוגמא וצורה‬
‫שהיו בעולם הזה‪ ,‬וזהו נגד בני אדם‪ ,‬באותו צורה של בני‬
‫אדם של העולם הזה‪ ,‬ונמצאים שם‪ ,‬ועפים באויר‪ ,‬ועולים‬
‫לתוך ישיבת הרקיע‪ ,‬באותו גן עדן של מעלה‪ ,‬ועפים‬
‫וטובלים בנהרי טל‪ ,‬של אפרסמון טהור‪ ,‬ויורדים ושורים‬
‫למטה ]בגן עדן התחתון[‪ ,‬ולפעמים נראים נגד בני אדם‪,‬‬
‫לעשות להם נסים‪ ,‬כמו מלאכים עליונים‪ ,‬כמו שראינו עתה‬
‫האור של נר העליון‪ ,‬ולא זכינו להסתכל ולדעת סודות של‬
‫החכמה יותר‪.‬‬
‫פתח רבי אבא ואמר‪ :‬״ויאמר מנוח אל אשתו‪ ,‬מות נמות‬
‫כי אלקים ראינו״ )שופטים יג(‪ ,‬אף על פי שמנוח לא היה‬
‫מעשיות‬
‫]‪[27‬‬
‫הזהר‬
‫ב‬
‫הרה ‪ VT‬מאי עבךתיה‪ ,‬אמר הואיל ו?תיב כי לא‬
‫יךאני האדם וחי‪ ,‬ואנן ודאי חזינן ובגין כך מות‬
‫נמות‪ ,‬ואנן חמינן וזכינן לנהוךא ךא ךהוה אזיל‬
‫בהךן ונתקךם בעלמא‪ ,‬ךהא לןךשא ?ריך הוא‬
‫שדריה לגבאן לאיךעא לן ךןין ךחכמתא ךגלי‪,‬‬
‫זכאה חולקנא‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪•• T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫אזלו מטו לחד טורא והוה נטי שמשא‪ ,‬שרו‬
‫ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא‬
‫ואמרי שירתא‪ .‬עד דהוו אזלי שמעו חד הלא‬
‫תקיפא ךהוה אמר‪ ,‬בני אלהין קךישין אינון‬
‫ךאתבךרו ביני ח^א ךהאי עלמא‪ ,‬אינון בוצינין‬
‫בני מתיבתא אסכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא‬
‫‪T:‬‬
‫‪T :‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ :‬־ " ‪• • :‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TT:‬‬
‫‪:‬‬
‫—נ‬
‫‪-‬‬
‫••‬
‫־‬
‫‪IT‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫יודע מה מעשיו‪ ,‬אמר היות וכתוב‪ :‬״כי לא יראני האדם וחי״‬
‫)שמות לג(‪ ,‬ודאי אנחנו ראינו‪ ,‬ומשום כך ״מות נמות״‬
‫ואנחנו ראינו וזכינו לאור זה‪ ,‬שהיה הולך עמנו‪ ,‬ונתקיים‬
‫בעולם‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך הוא שלחו אצלנו‪ ,‬להודיע לנו‬
‫סודות של החכמה שגילה‪ ,‬אשרי חלקנו‪,‬‬
‫הלכו‪ ,‬הגיעו להר אחד‪ ,‬והיתה השמש נוטה לשקוע‪,‬‬
‫התחילו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה‪ ,‬ואמרו‬
‫שירה‪ ,‬בעוד שהיו הולכים שמעו קול אחד חזק‪ ,‬שהיה‬
‫אומר‪ :‬בני אלקים קדושים ]דהיינו נשמות הצדיקים[‪ ,‬אותם‬
‫שהתפזרו‪ ,‬בין החיים של העולם הזה‪ ,‬אותם המאורות‪ ,‬בני‬
‫הישיבה‪ ,‬התאספו למקומכם להשתעשע עם אדוניכם בתורה‪,‬‬
‫הם פחדו‪ ,‬ועמדו במקומם‪ ,‬וישבו‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫במאךיכוץ‬
‫?דוכתייהו‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫ב‬
‫]‪[28‬‬
‫הזהר‬
‫אלין‬
‫דךוילו‬
‫וקאימו‬
‫ויתבו‪.‬‬
‫א ך ה כ י נפק ק ל א כ מ ל ק ך מ י ן ואמר‪ ,‬טנךין תקיפין‬
‫פ ט י ש י ן ך מ א י ן הא מארי ךגוונין מ ך ק מ א‬
‫בציורין ק א י ם ע ל א צ ט ו ו נ א ע ו ל ו ואתכנשו‪ .‬בההיא‬
‫שעתא‬
‫ש מ ע ו ק ל ע?פי ך א י ל נ י ן רב ו ת ק י ף והוו‬
‫א מ ר י ק ו ל יי ש ו ב ר א ר ז י ם ‪ .‬נ פ ל ו ע ל א נ פ י י ה ו ר ב י‬
‫א ל ע ז ר ורבי אבא‪ ,‬ו ד ח י ל ו םגיא נפל עלייהו‪ .‬ק מ ו‬
‫—‪:‬־ד‬
‫בבהילו‬
‫‪T‬־־־‬
‫‪IT‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ואזלו ולא ש מ ע ו מידי‪ ,‬נפקו מן טיךא‬
‫ואזלו‪.‬‬
‫כד‬
‫מ ט ו ל ב י ד ב י י ו ס י ב ד ב י ש מ ע ו ן בן ל ק ו נ י א ‪,‬‬
‫חמו‬
‫ל ד ב י ש מ ע ו ן בן י ו ח א י ת מ ן ח ד ו ‪ .‬ח ך א‬
‫בתוך כך יצא קול כמקודם‪ ,‬ואמר‪ :‬סלעים חזקים‪,‬‬
‫פטישים גבוהים‪ ,‬הרי אדון‪ ,‬של צבעים‪ ,‬מרוקם בציורים‪,‬‬
‫עומד על העמוד*‪ ,‬הכנסו והתאספו‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬שמעו‬
‫קול גדול וחזק של ענפי האילנות‪ ,‬והיו אומרים‪ :‬״קול ה׳‬
‫שובר ארזים״ )תהילים כט(‪ ,‬נפלו על פניהם‪ ,‬רבי אלעזר‬
‫ורבי אבא‪ ,‬ויראה גדולה נפלה עליהם‪ ,‬קמו בבהלה והלכו‪,‬‬
‫ולא שמעו דבר‪ ,‬יצאו מן ההר והלכו‪.‬‬
‫כשהגיעו אצל רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא‪ ,‬ראו את‬
‫רבי שמעון בן יוחאי שם‪ ,‬שמחו‪ ,‬ושמח רבי שמעון‪ .‬אמר‬
‫*הוא כסא גבוה לישב עליו השלטון‪) .‬דרך אמת(‪.‬‬
‫]‪[29‬‬
‫מעשיות‬
‫רבי‬
‫הזהר‬
‫ב‬
‫ש מ ע ו ן ‪ .‬א מ ר לון וךאי א ך ח א ךנםין ואודן‬
‫עלאין‬
‫לכו‬
‫קא עבךתון ךאנא דמיכנא ה ש ת א וחמינא‬
‫ו ל מ י ה ו בן יוזויךע‪ ,‬ך ק א‬
‫עטרין‬
‫ע ל יךא‬
‫?אךחא‬
‫אנפייכו‬
‫ךחד‬
‫סבא‬
‫משדר לכו תרץ‬
‫ל א ע ט ך א לכו‪ ,‬ודאי‬
‫ד א ק ך ש א בריף ה ו א הוה‪ ,‬ותו ך ח מ י נ א‬
‫משדין‪,‬‬
‫אמךתון‬
‫א מ ר רבי יוסי י א ו ת‬
‫ף ח כ ם עךיף מנביא‪ .‬א ת א רבי א ל ע ז ר ו ש ו י רישיה‬
‫ב ר כ ו י ד א ב ו י ושיח ע ו ב ד א ‪.‬‬
‫בין‬
‫ך ח י ל ר ב י ש מ ע ו ן ו ב כ ה ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬י; ש מ ע ת י ש מ ע ף‬
‫יראתי‪,‬‬
‫דחמא‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫קרא‬
‫האי‬
‫חבקוק‬
‫בשעתא‬
‫אמרו‬
‫מיתתיה ואתקיים על ידא דאלישע וכר‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪Tl-‬‬
‫־‬
‫‪T:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫בכה רבי ש מ ע ו ן ואמר‪ ,‬א ו ף א נ א מ מ ה ך ש מ ע נ א‬
‫להם‪ :‬ודאי דרך של נסים‪ ,‬ואותות עליונות עברתם‪ ,‬שאני‬
‫נרדמתי עתה‪ ,‬וראיתי אתכם‪ ,‬ואת בניהו בן יהוידע‪ ,‬שהיה‬
‫שולח לכם שני עטרות‪ ,‬על ידי זקן אחד‪ ,‬לעטר אתכם‪ .‬ודאי‬
‫בדרך זה הקדוש ברוך הוא היה‪.‬ועוד‪ ,‬שאני רואה פניכם‬
‫משונים‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬נכון מה שאמרתם שחכם עדיף‬
‫מנביא‪ ,‬בא רבי אלעזר ושם ראשו בין ברכי אביו‪ ,‬וספר ]את[‬
‫המעשה‪.‬‬
‫פחד רבי שמעון ובכה‪ ,‬אמר‪ :‬״ה׳ שמעתי שמעך יראתי״‬
‫)חבקוק ג(‪ ,‬מקרא זה חבקוק אמרו‪ ,‬בשעה שראה מותו‪ ,‬ואת‬
‫התחייה שלו‪ .‬על ידי אלישע וכוי‪.‬‬
‫בכה רבי שמעון ואמר‪ :‬גם אני ממה שאני שמעתי‪ ,‬אני‬
‫ירא מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬נשא ידיו על ראשו ואמר‪ :‬ומה רב‬
‫מעשיות‬
‫ךחילנא‬
‫ואמר‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ב‬
‫]‪[30‬‬
‫הזהר‬
‫ל ק ך ש א בדיך הוא‪ ,‬זקיף ידוי ע ל ךישיה‬
‫ומה‬
‫‪-‬‬
‫רב‬
‫־י‬
‫המנונא‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫סבא‬
‫‪T‬‬
‫דאורייתא‬
‫נהירו‬
‫־‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫זכיתון אתון ל מ ח מ י א פ י ן ב א פ י ן ו ל א זכינא ביה‪,‬‬
‫נפל‬
‫על‬
‫שרגין‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫אנפוי‬
‫וחמא‬
‫בהיכלא‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫בההוא‬
‫‪:‬‬
‫עלמא‬
‫קךשא‬
‫דמלכא‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫מעקר טוךין מנהיר‬
‫ליה‬
‫משיחא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ליה רבי‬
‫‪•:‬־‬
‫‪••:T‬‬
‫‪I-‬‬
‫•‬
‫•‬
‫תהון שבבין מארי אולפנין קמי‬
‫בדיך הוא‪ ,‬מ ה ה ו א יומא הוה קארי ל ן ב י‬
‫א ל ע ז ר בריה ולרבי א ב א פ נ י א ״ ל כ מ א ד א ת א מ ר‬
‫‪T‬‬
‫כ‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫‪T:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫ר א י ת י א ל י ה י ם ‪ D^D‬א ל ‪D^D‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫]הקדמת הזהר ד״ה ז׳ ע״ב[‪.‬‬
‫המנונא סבא‪ ,‬אור התורה‪ ,‬זכיתם אתם לראותו‪ ,‬פנים בפנים‪,‬‬
‫ואני לא זכיתי בו‪ ,‬נפל על פניו‪ ,‬וראה אותו עוקר הרים‪,‬‬
‫מאיר נרות‪ ,‬בהיכל מלך המשיח‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי בעולם ההוא‪,‬‬
‫תהיו שכנים לבעלי הוראה‪ ,‬לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מאותו‬
‫יום היה קורא לרבי אלעזר בנו‪ ,‬ולרבי אבא‪ ,‬פניא״ל‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬״כי ראיתי אלהים פנים אל פנים״ )בראשית לב(‪.‬‬
Historias del Zohar
3
[31]
3.
Rabi Shimon estaba sentado estudiando
T o r a en la noche de la novia (la noche de la
fiesta de Shavuot), como estudiamos: Todos
los amigos del santuario de la novia, deben
estar con la novia durante la noche anterior al
dia que se casa con su esposo, y se alegran con
ella en los preparativos, y estos preparativos
consisten en estudio de la T o r a (Pentateuco) a
los profetas de los Hagiografos, y de las interpretaciones homileticas y de los secretos de la
T o r a , debido a que estos son los arreglos de la
T o r a y de sus joyas, y ella y sus servidoras,
entran y se paran sobre sus cabezas y se repara
con ellos, y se alegra con ellos durante toda la
noche y al dia siguiente entra a la Jupa acornpanada con ellos, y a ellos se los llama hijos de
la Jupa (polio nupcial), y cuando entra a la
Jupa, el Santo Bendito Sea pregunta acerca de
ellos, y los bendice y los corona con de novia;
feliz es su destino.
Rabi Shimon y todos los camaradas estaban
regocijandose con la T o r a y cada uno de ellos
revelaba palabras de la T o r a , y estaba alegre
Rabi Shimon: " H i j o s mios, feliz es vuestro
destino, ya que manana no entrara la novia a
la Jupa, sino con vosotros, ya que todos los
[32]
Historias del Zohar
3
que ayudan en los preparativos, y se alegran
con ella seran impresos y escritos en el libro de
las memorias, y E l Santo Bendito Sea los
bendice con setenta bendiciones y coronas del
mundo superior'\
Comenzo Rabi Shimon y dijo: " L o s cielos
cuentan la gloria de D i o s " , etc. (Salmos 19), [e
interpreto homileticamente el versiculo].
Cuando todavia estaban sentados, entraron
Rabi Eleazar, su hijo, y Rabi A b a . Les dijo:
"Seguramente la faz de la Presencia Divina
viene, por lo tanto, os denomino Peniel, ya
que visteis la faz de la Shejina cara a cara.
Vuelvan honorables, retornen y continuaremos con los preparativos de la novia esta
noche, ya que todo aquel que participa en ella
esta protegido durante todo el ano arriba y
abajo, y terminara el ano en paz" y sobre ellos
esta escrito: "Se detiene el angel de Dios airededor de sus temerosos y los salva", prueben y
vean que bueno es Dios (Salmos 34), etc.
Les dijo Rabi Shimon a sus companeros:
"Participantes de este casamiento, cada cual
de vosotros, adorneis a la novia con algun
adorno". Le dijo a Rabi Eleazar su hijo:
"Eleazar dale algun regalo a la novia, ya que
manana veras cuando entres al palio nupcial,
Historias del Zohar
3
[33]
las mismas canciones y alabanzas que le
dieron los miembros del Santuario, para pararse
delante suyo".
‫ג‬
‫מעשיות‬
‫]‪[34‬‬
‫הזהר‬
‫ג‬
‫רבי שמעון‬
‫ךכלה‬
‫היכלא‬
‫עמה‬
‫‪V:‬״‬
‫־‬
‫בתקונהא‬
‫מתורה‬
‫דקךאי‬
‫אצטריכו‬
‫למהוי ליומא‬
‫למהוי‬
‫‪:‬‬
‫יתיב‬
‫באורייתא‬
‫ו כ ר ‪ .‬ך ת נ י נ ן כ ל איבון ח ב ר י י א ד ב נ י‬
‫ךכלה‪,‬‬
‫אזךמנת‬
‫‪V‬‬
‫הוה‬
‫ולעי‬
‫בליליא‬
‫‪T‬‬
‫כל‬
‫‪T‬‬
‫ךאיהי‬
‫לנבאים‬
‫בההוא‬
‫ליל;א‬
‫א ח ך א גו ח ו פ ה‬
‫ההוא‬
‫־‬
‫ליליא‪,‬‬
‫••‬
‫אתתקנת‪,‬‬
‫ומנבאים‬
‫‪:‬‬
‫ךכלה‬
‫בבעלה‪,‬‬
‫ולמחדי‬
‫‪• • : V :‬‬
‫‪T‬‬
‫עמה‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫למלעי‬
‫באורייתא‬
‫לכתובים‬
‫ובךךשות‬
‫וברזי ך ח כ מ ת א ‪ ,‬בגין ך א ל י ן אינון תקונין‬
‫דילה ותכשיטהא‪ ,‬ואיהי ועולמתהא ע א ל ת וקיימת‬
‫ג‪.‬‬
‫רבי שמעון‪ ,‬היה יושב ועוסק בתורה בלילה דכלה וכוי‪,‬‬
‫]בליל התקדש חג השבועות[‪ ,‬ששנינו‪ :‬כל החברים של בני‬
‫היכל הכלה‪ ,‬צריכים באותה לילה שהכלה מזומנת להיות‬
‫למחר תוך החופה עם בעלה*‪ ,‬להיות עמה כל אותה הלילה‪,‬‬
‫ולשמוח עמה בתקוניה‪ ,‬שהיא נתקנת בהם לעסוק בתורה‪,‬‬
‫מתורה לנביאים‪ ,‬ומנביאים לכתובים‪ ,‬ובדרשות המקרא‪,‬‬
‫ובסודות התורה‪ ,‬משום שאלו הם תקונים שלה ותכשיטיה‪,‬‬
‫והיא ונערותיה‪ ,‬נכנסת ועומדת על ראשיהם‪ ,‬ונתקנת בהם‪,‬‬
‫*כדוגמת קבלת התורה‪ ,‬שהשכינה יצאה לקראתם‪ ,‬כתתן‬
‫היוצא לקראת כלה‪ .‬עיין רש״י שמות י״ט י״ז‪.‬‬
‫]‪[35‬‬
‫על‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ג‬
‫ר י ש י ה ו ן ואו‪1‬תקןנת ב ה ו ו ח ד ת ב ה ו כ ל ה ה ו א‬
‫וליומא‬
‫ליליא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I-:‬‬
‫אחרא‬
‫לא‬
‫עאלת לחופה‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫אלא‬
‫‪TV T‬־־‬
‫בהךייהו‪,‬‬
‫ו א ל י ן אקןרון ב נ י ח ו פ ת א ‪ ,‬ו כ י ו ן ך ע א ל ת‬
‫לחופתא‪,‬‬
‫ק ך ש א בךיך הוא ש א י ל עלייהו ו מ ב ר ך‬
‫לון‬
‫ו מ ע ט ר לון ב ע ט ך ה א ך כ ל ה זכאה חולקהוץ‪.‬‬
‫ו ה ר ה רבי‬
‫שמעון‬
‫ךאורייתא‬
‫וחד‬
‫מנייהו‪,‬‬
‫אמר‬
‫חבךייא‪,‬‬
‫וכלהו‬
‫חברייא‪ ,‬מ ת נ י ן‬
‫בתה‬
‫ומחךשן מלין דאורייתא כל חד‬
‫והוה‬
‫ח ד י רבי שמעו־ן‬
‫רבי‬
‫לון‬
‫שק‪7‬עון‪,‬‬
‫וכל‬
‫בני‪,‬‬
‫שאר‬
‫זכאה‬
‫חרלקכוין‪ ,‬ב ג י ן ך ל מ ח ר ל א ת ע ו ל כ ל ה ל ח ו פ ה א ל א‬
‫בהךייכו‪.‬‬
‫ליליא‬
‫בספרא‬
‫?גין‬
‫וחךאן‬
‫ךכלהו‬
‫בה‪,‬‬
‫דסתלןנין‬
‫כלהו יהון‬
‫תקונהא‬
‫ךשימין‬
‫?האי‬
‫ולתיבין‬
‫ךךכךנ!א‪ ,‬ו ק ך ש א בךיך הוא מברך לון‬
‫ושמתה בהם כל אותו הלילה‪ ,‬ולמחרת אינה נכנסת לחופה‪,‬‬
‫אלא עמהם‪ ,‬ואלו נקראים בני חופתה‪ ,‬וכיון שנכנסת לחופה‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שואל עליהם‪ ,‬ומברך אותם‪ ,‬ומעטר אותם‬
‫בעטרות של הכלה‪ ,‬אשרי חלקם‪.‬‬
‫והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברנה של התורה‪,‬‬
‫ומחדשים דברי תורה‪ ,‬כל אחד ואחד מהם‪ ,‬והיה שמח רבי‬
‫שמעון‪ ,‬וכל שאר החברים‪ .‬אמר להם רבי שמעון‪ :‬בני‪ ,‬אשרי‬
‫חלקכם‪ ,‬כי למחר לא תכנם הכלה לחופה‪ ,‬אלא עמכם‪ ,‬כי כל‬
‫אלו‪ ,‬שמתקנים תקוניה בזאת הלילה‪ ,‬ושמחים בה‪ ,‬כולם יהיו‬
‫רשומים וכתובים בספר הזכרונות‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‪ ,‬מברך‬
‫אותם בשבעים ברכות ועטרות‪ ,‬של העולם העליון‪.‬‬
‫ג‬
‫מעשיות‬
‫]‪[36‬‬
‫הזהר‬
‫כשבעין‬
‫בךכאן רעטךין ך ע ל מ א ע ל א ה ‪ .‬פ ת ח רבי‬
‫שמעון‬
‫ו א מ ר ה ש מ י ם מ ס פ ד י ם כבוד אל וגו׳ ע ד‬
‫ךהוו יתבי ע א ל ו דבי א ל ע ז ר בךיה ודבי אבא‪ ,‬א מ ר‬
‫לון‬
‫ודאי אנפי ש כ י נ ת א אתיין ועל ך א פני׳׳אל‬
‫לכו‪,‬‬
‫קךינא‬
‫ךהא‬
‫המיתון‬
‫אנפי‬
‫שכינתא‬
‫אפין‬
‫באפין וכר‪ .‬תיבו יקירין תיבו ו נ ח ד ש תקון ך כ ל ה‬
‫ליליא‪,‬‬
‫בהאי‬
‫ךכל‬
‫מאן‬
‫ךאשתתף‬
‫בהךה‬
‫בהאי‬
‫ליל^א‪ ,‬י ה א נ ט י ר ע י ל א ו ת ת א כ ל ה ה י א ש ת א ו י פ י ק‬
‫שתא‬
‫ב ש ל ם ‪ ,‬ע ל י י ה ו כ ת י ב ח ו נ ה מ ל א ך ין ס ב י ב‬
‫ליריאיו‬
‫ויחלצם‪.‬‬
‫ט ע מ ו ו ך א ו כ י ט ו ב יי‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬״השמים מספרים כבוד אל״ וגו׳‬
‫)תהילים יט(‪ ,‬וכוי‪] ,‬ודרש דברי תורה על פסוק זה[‪ ,‬בעוד‬
‫שהיו יושבים‪ ,‬נכנסו רבי אלעזר בנו‪ ,‬ורבי אבא‪ ,‬אמר להם‪:‬‬
‫ודאי פני השכינה באה‪ ,‬ועל כן פניא״ל קורא אני לכם‪ ,‬שהרי‬
‫ראיתם פני השכינה‪ ,‬פנים בפנים*‪ ,‬שבו נכבדים‪ ,‬שבו ונחדש‬
‫תקון הכלה בלילה זה שכל מי שמשתתף עמה‪ ,‬בלילה הזה‪,‬‬
‫יהיה שמור למעלה ולמטה‪ ,‬כל אותה השנה‪ ,‬ויוציא את‬
‫השנה בשלום‪ ,‬עליהם כתוב‪ ,‬״חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו‬
‫ויחלצם‪ ,‬טעמו וראו כי טוב ה׳״ )תהלים לד( וכוי‪.‬‬
‫*עיין לעיל אות ב׳‪ ,‬במעשה דהמחמר ששם קרא רבי שמעון‬
‫לרבי אלעזר ולרבי אבא‪:‬פניא״ל אות ב‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[37‬‬
‫הזהר‬
‫ג‬
‫אמר רבי ‪#‬מעון לחברייא בני הלולא דא‪ ,‬כל חד‬
‫מנכון יקשט ק^זוטא חד לכלה‪ ,‬אמר לךבי‬
‫אלעזר בריה‪ ,‬אלעזר הב נבזבזא חד לכלה‪ ,‬דהא‬
‫‪t‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫~‬
‫‪T-‬‬
‫‪T‬‬
‫למחר אסתכל )נ״א‪ :‬בה( כד יעול לחופה באינון‬
‫?זירין ואבחין ךיהבו לה בני הי?לא לקיימא‬
‫קמיה‪ ,‬פתח רבי אלעזר ואמר וכו׳!הקדמת הזהר ח•‬
‫ח ע״א י ע״א[‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון לחברים‪ :‬בני החתונה הזאת‪.,‬כל אחד‬
‫ואחד מכם‪ ,‬יקשט קשוט אחד לכלה‪ ,‬אמר לרבי אלעזר בנו‪:‬‬
‫אלעזר‪ ,‬תן מתנה אחת לכלה‪ ,‬כי למחר תסתכל כשתכנס‬
‫לחופה‪ ,‬באותם שירים ושבחות‪ ,‬שנתנו לה בני ההיכל לעמוד‬
‫לפניו‪ .‬פתח רבי אלעזר ואמר ובו׳‪.‬‬
[38]
Historias del Zohar
4
4.
Le dijo Rabi Eleazar [a Rabi Shimon]: Este
versiculo que dice: "Quien no teme al Rey de
los pueblos, a t i te es apropiado (Jeremias 10)
i,Que clase de alanza es esta?
versiculo esta traido en varios lugares, pero
seguramente no es asi, ya que esta escrito: " E n
todos los sabios de los pueblos y en todos sus
reinos no hay como t u " , que viene a abrir la
posibilidad que piensen los malvados, que el
Santo Bendito Sea desconoce sus pensamientos, y por eso es necesario informarles su
necedad, como una vez vino a verme un filosofo de los pueblos y me dijo: Ustedes dicen
que vuestro Dios gobierna en toda la altura
celestial y todos los regimientos de angeles no
comprenden n i conocen su lugar, y este versiculo no aumenta mucho Su Gloria, ya que esta
escrito: "Entre todos los sabios del mundo y
en todos sus reinos no hay como T u " . ^Cual es
la comparacion con los hombres mortales? Y
mas aiin, ustedes dicen: " Y no se levanto otro
profeta en Israel como Moshe", en Israel no se
levanto pero se levanto entre los pueblos [y
este es el malvado Bilaan]. Y o tambien explicare que entre los sabios de los pueblos no hay
como el, de manera tal que si los hombres lo
Historias del Zohar
4
[39]
pueden igualar, no es un Dios superior y poderoso. Examina el versiculo y veras que lo
interprets apropiadamente.
Le conteste: "Seguro que bien dijiste ^Quien
revive a los muertos? solo el Santo Bendito
Sea", vino Eliahu y l o detuvo y volvio a
hacerla descender con sus oraciones. Quien
creo el cielo y la tierra, solo el Santo Bendito
Sea, vino A b r a h a m y se mantuvieron por su
merito. ^Quien conduce el sol? Solo el Santo
Bendito Sea, vino Ioshua (Josue) y lo detuvo,
como esta escrito: " Y se detuvo el sol y se
detuvo la l u n a " (Ioshua 10). E l Santo Bendito
Sea decreta un veredicto, asi tambien Moshe
decreta un veredicto y se cumple. Y mas aun el
Santo Bendito Sea decreta veredictos y los
justos de Israel los anulan, como esta escrito:
" E l justo gobierna sobre el temor del cielo". Y
mas aun E l ordena que vayan en su camino, y
lo imiten en todo. Fue ese filosofo y se convirtio al judaismo en la aldea. Shajlaim y lo 11amaron Iosi K a t i n a , y estudio mucho la T o r a , y
se cuenta entre los sabios y los justos de ese
lugar.
A h o r a hay que observar las Escrituras, y
esta escrito: "Todos los pueblos no son nada
delante suyo" (Ishaia 40) ^Cual es la ventaja
de esto? He aqui que ^Quien no te teme Rey de
[40]
Historias del Zohar
4
los pueblos? Acaso es el Rey de los pueblos, y
no el Rey de Israel, no en todo lugar E l Santo
Bendito Sea quiere ser alabado j u n t o a Israel,
y solo es llamado j u n t o a Israel, como esta
escrito: " D i o s de Israel", " D i o s de los hebreos"
(Exodo 5), y esta escrito: " A s i dijo Dios Rey
de Israel" (Ishaiahu 54), el rey de Israel
dijeron los pueblos del mundo, otro senor
tenemos en los cielos, ya que vuestro Rey
gobierna solo sobre vosotros, y sobre nosotros
no gobierna, vino el versiculo diciendo: ^Quien
no te teme Rey de los pueblos?, Rey superior,
para dominarlos y atacarlos, y hacer de ellos
segun su V o l u n t a d , " A t i te es apropiado que
te teman arriba y abajo" porque en todos los
sabios de los pueblos, estos son los grandes
gobernantes que gobiernan sobre ellos, y en
todos los reinos, etc., no hay en ellos quien
pueda hacer ni siquiera algo pequeno, sino
como les fue ordenado, como esta escrito:
"Segun su voluntad hacen las huestes celestiales y los residentes de la tierra"(Daniel 4).
‫]‪[41‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ד‬
‫ד‬
‫אמר‬
‫ליה רבי אלעזר‪ ,‬ה א י ק ר א דכתיב מ י ל א‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫י‬
‫‪T T‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫‪T‬‬
‫ייראך מ ל ך הגוים כי לך יאתה‪ .‬מ א י ש ב ח א‬
‫י‬
‫‪:‬־־‬
‫‪T‬‬
‫איהו‪,‬‬
‫‪V‬‬
‫‪I‬‬
‫‪V‬‬
‫־־‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬אלעזר האי קרא ב כ מ ה דוכתי‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫־‬
‫‪V‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫אתמר‪ ,‬א ב ל ו ד א י ל א ו א י ה ו ) נ ״ א ‪ :‬הכי( ךכתיב כי‬
‫בכל‬
‫חכמי‬
‫־‬
‫‪T :‬‬
‫‪:‬‬
‫הגוים‬
‫־‬
‫״‬
‫־‬
‫מלכותם‪,‬‬
‫ובכל‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪TI‬‬
‫‪T‬‬
‫דהא‬
‫‪:‬‬
‫אתא‬
‫‪TT‬‬
‫‪T‬‬
‫ל מ פ ת ח פ ו מ א ךחייבין‪ ,‬ך ח ש ב י ן ך ק ך ש א בךיך ה ו א‬
‫לא ידע הךהירין ו מ ח ש ב י ן ךילהון‪ ,‬ובגין כך אית‬
‫א‬
‫ל יךעא‬
‫שטותא‬
‫פילוסופא‬
‫ח ד א ד א ו מ ו ת ה ע ו ל ם לגבאי‪ ,‬א מ ר לי‬
‫‪T‬‬
‫ךילהון‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫דזמנא‬
‫‪T‬‬
‫‪T — :‬‬
‫חךא‬
‫‪T‬‬
‫אתא‬
‫־‬
‫אתון‬
‫אמךין ך א ל ה כ ו ן ש ל י ט בכל רומי ^זמיא‪,‬‬
‫כלהון‬
‫ח י ל ץ ומשריין לא אךבקן ולא יךעי אתר‬
‫ד‪.‬‬
‫אמר לו רבי אלעזר ]לרבי שמעון[‪ :‬פסוק הזה שכתוב‪:‬״כזי‬
‫לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתהץירמיה י׳(‪ ,‬איזה שבח הוא‬
‫זה‪ .‬אמר לו ]רבי שמעון[‪ :‬אלעזר בני מקרא זה נאמר בכמה‬
‫מקומות‪ ,‬אבל ודאי אינו כך‪ ,‬שכתוב‪:‬״כי בכל חכמי הגוים‬
‫ובכל מלכותם‪ ,‬מאין כמוך‪,‬״ שזה בא לתת פתחון פה‬
‫לרשעים‪ ,‬שחושבים שהקב״ה אינו יודע את ההרהורים‪,‬‬
‫והמחשבות שלהם‪ ,‬ובשביל זה יש להודיע שטות שלהם‪.‬‬
‫שפעם אחת‪ ,‬בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי‪ ,‬אמר‬
‫לי‪ :‬אתם אומרים שאלוהיכם שולט בכל רום השמים‪ ,‬וכל‬
‫החיילות והמחנות של המלאכים‪ ,‬לא משיגים‪ ,‬ולא יודעים‬
‫ד‬
‫מעשיות‬
‫]‪[42‬‬
‫הזהר‬
‫דיליה‪ .‬האי קרא ל א אםגי יקךיה כל כך‪,‬ד?תיב כי‬
‫י‬
‫ב כ ל ח כ מ י הגויים ו ב כ ל מ ל כ ו ת ם מ א י ן כ מ ו ך ‪ .‬מ א י‬
‫ך א ל ב נ י נ ש א ך י ל י ת לוין ק י ו מ א ‪ .‬ו ת ו‬
‫שקולא‬
‫ך א ת ו ן א מ ך י ן ו ל א ק ם נביא ע ו ד ב י ש ר א ל כמישה‪,‬‬
‫בישראל‬
‫ל א קם א ב ל ב א ו מ ו ת העולם קם‪ ,‬אוף‬
‫הכי אנא א י מ א בכל ח כ מ י הגוים אין כמוהו‪ ,‬א ב ל‬
‫בחכמי‬
‫י ש ר א ל אית‪ ,‬אי הכי א ל ה א דאית ב ח כ מ י‬
‫ישראל כוותיה לאו איהו אלהא שליטא‪ ,‬אסתכל‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫••‬
‫בקרא‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫!‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪*T‬‬
‫‪.‬‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫ו ת ש כ ח ךדייקנא כךקא ;אות‪.‬‬
‫א מ י נ א ליה‪ ,‬ודאי שפיר ק א אמרת‪ ,‬מ א ן מ ח י ה‬
‫מתים‬
‫אתא‬
‫גשמים‬
‫אלא‬
‫קךשא‬
‫בריך ה ו א בלחודוי‪,‬‬
‫אליהו ואלישע ואחיו מתךא‪ ,‬מאן מוךיד‬
‫אלא‬
‫קךשא‬
‫בריף‬
‫הוא‬
‫בלחודוי‪.‬‬
‫אתא‬
‫את מקומו‪ ,‬ומקרא זה‪ ,‬לא מגדיל את כבודו כל כך‪ ,‬שכתוב‪:‬‬
‫כי בכל חכמי הגויים‪ ,‬ובכל מלכותם מאין כמוך‪ ,‬מה הדמיון‬
‫הזה לבני אדם‪ ,‬שאין להם קיום‪ .‬ועוד שאתם אומרים‪ :‬ולא‬
‫קם נביא עוד בישראל כמשה‪ ,‬בישראל לא קם אבל באומות‬
‫העולם קם‪] ,‬שהוא בלעם הרשע[‪ ,‬גם אני אסביר בכל חכמי‬
‫הגוים אין כמוהו‪ ,‬אבל בחכמי ישראל יש כמוהו‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫אלוה שיש בחכמי ישראל כמותו‪ ,‬איננו אלוה עליון שליט‪,‬‬
‫תעיין בפסוק ותמצא שדייקתי נכון‪.‬‬
‫אמרתי לו‪ :‬בודאי יפה אמרת‪ ,‬מי מחיה מתים‪ ,‬רק הקדוש‬
‫ברוך הוא לבדו‪ ,‬באו אליהו ואלישע והחיו מתים‪ .‬מי מוריד‬
‫גשמים‪ ,‬רק הקדוש ברוך הוא לבדו‪ ,‬בא אליהו ועצר אותם‪,‬‬
‫]‪[43‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ד‬
‫אלןהו‬
‫ומנע לון ונחית לון בצלותיה‪ ,‬מ א ן ע ב ד‬
‫שמ;א‬
‫בלחודוי‪.‬‬
‫אתא‬
‫ואךעא‬
‫אברהם‬
‫א ל א ק ך ש א בךיך ה ו א‬
‫ואתקןמו‬
‫בגיניה‪.‬‬
‫בקיומוהי‬
‫מאן‬
‫מ נ ה י ג ש מ ש א א ל א ק ך ש א בריף הוא‪ ,‬א ת א י ה ו ש ע‬
‫ושכיך ליה ופקיד ליה ךיקום ע ל קיומיה ואשתכף‪,‬‬
‫וכתיב וידום ה ש מ ש וירח ע מ ד ‪ .‬ק ך ש א בריף ה ו א‬
‫גוזר‬
‫הכי‬
‫גזר‬
‫דין‪,‬‬
‫אוף‬
‫ואתקימו‪,‬‬
‫ותו‬
‫ךקךשא‬
‫משה‬
‫בריף‬
‫גזיר‬
‫הוא‬
‫גזר‬
‫גוזר‬
‫דין‬
‫גזרין‬
‫וצדיקייא ך י ש ך א ל מ ב ט ל י ן לון ךכתיב צדיק מ ו ש ל‬
‫י ר א ת אליהים‪ .‬ו ת ו ך א י ה ו פ ק י ד ל ו ן ל מ ה ף ב א ו ך ח ו י‬
‫ממש‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫ל א ת ד מ א ליה בכלא‪ .‬אזל ההוא פילוסופא‬
‫‪:‬‬
‫ואתגייר‬
‫‪V‬‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬
‫•‬
‫בכפר ש ח ל י ם וקרון ליה יוסי קטינאה‪,‬‬
‫והוריד אותם בתפלתו‪ .‬מי ברא שמים וארץ‪ ,‬רק הקדוש ברוך‬
‫הוא לבדו‪ ,‬בא אברהם ונתקיימו בזכותו‪ .‬מי מנהיג את‬
‫השמש רק הקדוש ברוך הוא ‪ ,‬בא יהושע והעמיד אותו‪ ,‬וגזר‬
‫עליו שיעמוד על עומדו ועמד‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״וידום השמש‬
‫וירח עמד״ )יהושע י(‪ .‬הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין כמו‬
‫כן משה גוזר גזר דין‪ ,‬ונתקימו‪ .‬ועוד שהקדוש ברוך הוא‬
‫גוזר גזירות‪ ,‬והצדיקים של ישראל מבטלים אותם‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬״צדיק משל יראת אלהים״ )שמו״ב כג(‪ .‬ועוד‬
‫שהוא מצוה להם ללכת בדרכיו ממש‪ ,‬להתדמות לו בכל‪.‬‬
‫הלך אותו הפילוסוף והתגייר‪ ,‬בכפר שחליים‪ ,‬וקראו לו יוסי‬
‫קטינאה‪ ,‬ולמד הרבה תורה‪ ,‬והוא בין החכמים והצדיקים‪,‬‬
‫שבאותו המקום‪.‬‬
‫ד‬
‫מעשיות‬
‫]‪[44‬‬
‫הזהר‬
‫ואוליך‬
‫אורייתא ם ג י א ו א י ה ו בין ח כ י מ י ן ו ז כ א י ן‬
‫ךההוא‬
‫אתר‪.‬‬
‫השתא‬
‫אית ל א ם ת ^ ל א בקרא‪ ,‬והא כתיב כ ל הגוים‬
‫כאין נגדו‪ ,‬מ א י ךיבויא הכא‪ ,‬א ל א מי ל א‬
‫לירא ך מ ל ך ה ג ו י ם ‪ ,‬ו כ י מ ל ך ה ג ו י ם א י ה ו ו ל א ו מ ל ך‬
‫א ל א ב כ ל אתר ק ך ש א בךיך הוא ב ע א‬
‫ישראל‪,‬‬
‫לאשתבחא‬
‫בלחודוי‪,‬‬
‫?ישראל‪ ,‬ולא אתקרי אלא על ישראל‬
‫ך כ ת י ב א ל י ה י י ש ר א ל ‪ ,‬אליהי ה ע ב ר י ם ‪,‬‬
‫ו כ ת י ב כ ה א מ ר יי מ ל ך י ש ר א ל ‪ ,‬מ ל ך י ש ר א ל ודאי‪.‬‬
‫אמרו א מ ו ת העולם‪ ,‬פטרון אחךן אית לן בשמיא‪,‬‬
‫מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון‬
‫ךהא‬
‫ועלנא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫מלך‬
‫‪T‬‬
‫לא שליט‪ ,‬א ת א קרא ואמר מי ל א ייראך‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TI:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I - :‬‬
‫הגוים‪ ,‬מ ל כ א ע ל א ה לרךאה לון ו ל א ל ק א ה‬
‫עתה יש להסתכל במקרא‪ ,‬והרי כתוב‪ :‬״כל הגוים כאין‬
‫נגדו״ )ישעיה מ(‪ ,‬מה היתרון כאן‪ .‬אלא ״מי לא יראך מלך‬
‫הגוים׳‪ /‬וכי מלך הגוים הוא‪ ,‬ולא מלך ישראל‪ ,‬אלא בכל‬
‫מקום‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רוצה להשתבח בישראל‪ ,‬ולא‬
‫נקרא אלא על ישראל בלבד‪ ,‬שכתוב‪ :‬״אלהי ישראל״‪,‬‬
‫״אלהי העברים״ )שמות ה(‪ ,‬וכתוב‪ :‬״כה אמר ה׳ מלך‬
‫ישראל״ )ישעיה מד(‪ ,‬״מלך ישראל״ ודאי‪ ,‬אמרו אומות‬
‫העולם‪ ,‬אדון אחר יש לנו בשמים‪ ,‬שהרי המלך שלכם‪ ,‬לא‬
‫שולט אלא עליכם ב ל ב ה ועלינו לא שולט‪ ,‬בא הכתוב‬
‫ואמר‪ :‬״מי לא יראך מלך הגוים״‪ ,‬מלך עליון‪ ,‬לרדות אותם‪,‬‬
‫ולחלקות אותם‪ ,‬ולעשות בהם כרצונו‪ ,‬״כי לך יאתה״‪ ,‬ליראה‬
‫]‪[45‬‬
‫לון‬
‫מנך‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ד‬
‫ו ל מ ע ב ד בהון רעותיה‪ .‬כי לך ; א ת ה ל ך ח ל א‬
‫לעילא‬
‫שליטין‬
‫ותתא‪ .‬כי‬
‫בכל‬
‫ח כ מ י הגוים אלין‬
‫ךבךבן די מ מ נ ן עלייהו ובכל מ ל כ ו ת ם‬
‫וכר‪.‬‬
‫לית בהו ךיעביד אפילו מ ל ה זעיךאי א ל א‬
‫כמה‬
‫עבד בחיל‬
‫ש^א‬
‫ך פ ק י ד לון‪,‬‬
‫ךכתיב‬
‫)־]־יידי א ר ע א ‪.‬‬
‫וכמצבייה‬
‫]הקדמת הזהר דף י ע״א[‬
‫ממך ל מ ע ל ה ולמטה‪ ,‬״כי בכל חכמי הגוים״‪ ,‬אלו השליטים‬
‫הגדולים שממונים עליהם‪ ,‬ובכל מ ל כ ו ת ם וכוי‪ ,‬ואין בהם‬
‫שיעשה אפילו דבר קטן‪ ,‬אלא כמו שמצוה אותם‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא )דניאל ד(‬
[46]
Historias del Zohar
5
5.
Comenzo Rabi Shimon y dijo: " T o d o aquel
que se alegra en estas fiestas, y no da su parte
al Bendito Sea, ese ojo malvado, el Satan, lo
odia y 10 acusa, lo saca del mundo, y provoca
que muchas calamidades lo rodeen".
L a parte del Santo Bendito Sea, consiste en
alegrar a los pobres de acuerdo a sus posibilidades, porque El Santo Bendito Sea viene
estos dias a ver sus utensilios rotos, y los visita
y ve que no tienen con que alegrarse, y llora
por ellos y sube para destruir al mundo; y
vienen los estudiosos de las Ieshivot a interceder
delante de E l [es decir las almas de los justos],
y dicen: Senor del mundo, misericordioso y
clemente fuiste llamado, que recaiga t u misericordia sobre tus hijos.
Les dijo: N o hice el mundo basado en la
piedad, como esta escrito: " D i j e , el mundo
con piedad sera construido" (Salmos 89), y el
mundo con esto se mantiene.
Dicen delante de E l los angeles superiores:
"Senor del mundo, he aqui fulano come y
bebe, y puede hacer buenas acciones con los
pobres, y no les da nada, viene ese fiscal, y pide
permiso, y persigue a esa persona".
Historias del Zohar
5
[47]
^Quien es grande en el mundo como A b r a ham que hizo el bien con todas las criaturas?
Cuando hizo una fiesta que esta escrito: " Y
credo el nino, y fue detestado, e hizo A b r a ham una gran fiesta, en el dia que fue detestado I t s j a k " (Genesis 21), hizo A b r a h a m una
gran fiesta e invito a las grandes personalidades de la epoca a esa comida, y estudiamos:
En toda celebration aparece ese fiscal y mira si
esa persona actuo generosamente con los
pobres, y los pobres lo frecuentan, se aleja de
su casa, y no entra alii, y si no entra en la casa,
observa los festejos en los que no participan
los pobres, y sube y lo acusa.
Cuando A b r a h a m invito a las grandes personalidades de la generacion descendio el
acusador y se paro en la puerta, y adopto el
aspecto de un pobre y no habia nadie que le
prestara atencion. A b r a h a m servia a los reyes
y demas personas importantes, Sara amamantaba los bebes de todos los presentes, ya que
no le creian que ella hubiera dado a luz, sino
que pensaron que fue encontrado y traido de
la calle. Por eso trajeron sus hijos con ellos y
los t o m o Sara, y los amamanto enfrente de
ellos, a esto se refiere lo escrito: "^Quien le
diria a A b r a h a m que Sara iba a amamantar
hijos?" y (Genesis 21) seguro hijos, y ese acus-
[48]
Historias del Zohar
5
ador estaba parado en la puerta, y escucho a
Sara que dijo: "se r i o de m i D i o s " . Enseguida
fue el acusador delante del Santo Bendito Sea
y le dijo: "Senor del mundo, T u dijiste: A b r a ham m i amante, hizo una fiesta, y no te dio
nada, no a los pobres y no sacrifico delante
tuyo n i siquiera una paloma. Y ademas dice
Sara que reiste de ella".
Le dijo el Santo Bendito Sea: "^Quien hay
en el mundo como A b r a h a m " , [mas el acusador] no se retiro de su lugar hasta que destruyo
toda esa alegria y ordeno el Santo Bendito Sea
que se sacrifique a Itsjak y se decreto que Sara
muera s consecuencia del dolor por su hijo.
T o d o ese sufrimiento fue ocasionado por no
haber dado nada a los pobres.
‫מעשיות‬
‫]‪[49‬‬
‫הזהר‬
‫ה‬
‫ה‬
‫פ ת ח ובי המעוין ואמר כל מאן ךחךי באינון‬
‫מועדייא ולא יהיב חולקיה לקדעזא בריף‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T1‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪••I1‬‬
‫״‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫»‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫הוא‪ ,‬ההוא ךע עין שטן שונא אותו‪ ,‬וקא מקטרג‬
‫ליה וסליק ליה מעלמא‪ ,‬וכמה עקו על עקו מסבב‬
‫ליה‪.‬‬
‫חולקיה ךקךשא בריף הוא למחךי למםכנא‬
‫כפום מה דיכיל למעבד‪ ,‬בגין דקד^זא‬
‫‪:T‬‬
‫־‬
‫!‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪V‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫י‬
‫‪• I.. •1:T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪I‬‬
‫בריף הוא ביומ;יא אלין אתי ל^חמי לאינון מאנין‬
‫תביךין דיליה‪ ,‬ועאל עלךהו וחמי ךלא אית להון‬
‫למחדי ובכי עלייהו‪ ,‬סליק לעילא ובעי לחרבא‬
‫עלמא‪ ,‬אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבוץ‬
‫ה‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬כל מי ששמח באלו המועדים‪,‬‬
‫ולא נותן חלקו להקדוש ברוך הוא‪ ,‬אותו רע עין‪ ,‬שטן‪ ,‬שונא‬
‫אותו ומקטרג עליו‪ ,‬ומסלק אותו מן העולם‪ ,‬וכמה צרות על‬
‫צרות מסבב לו‪.‬‬
‫חלקו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא לשמח לעניים‪ ,‬כפי מה‬
‫שיכול לעשות‪ ,‬משום שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בא בימים אלו‪,‬‬
‫לראות לאותם כלים שבורים שלו‪ ,‬ונכנס אצלם‪ ,‬ורואה שאין‬
‫להם לשמוח‪ ,‬ובוכה עליהם‪ ,‬עולה למעלה‪ ,‬להחריב העולם‪,‬‬
‫באים בני הישיבה לפניו‪] ,‬היינו נשמות הצדיקים[‪ ,‬ואומרים‪:‬‬
‫מעשיות‬
‫ה‬
‫]‪[50‬‬
‫הזהר‬
‫עלמא‪ ,‬רחום וחנון אתקךיאת יתגלגלו! רחמך ע ל‬
‫בנך‪ .‬א מ ר לון וכי ע ל מ א ל א ע ב ר י ת ל י ה א ל א ע ל‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪• T‬‬
‫‪T V‬‬
‫‪-‬‬
‫חסד‪ ,‬ך ? ת י ב א מ ך ת י ע ו ל ם ח ס ד יבנה‪ ,‬ו ע ל מ א ע ל‬
‫ך א ק י י מ א ‪ ,‬א מ ר י ק מ י ה מ ל א כ י ע ל א י ךברן ע ל מ א‬
‫הא‬
‫פ ל נ י א ד א כ י ל ורוי ויכיל ל מ ע ב ד ט י ב ו ע ם‬
‫מםכני‪,‬‬
‫ותבע‬
‫ו ל א ; ה י ב לון מידי‪ ,‬א ת י ה ה ו א ??קטךגא‬
‫ךשו ורדף‬
‫א ב ת ר י ה ך ה ה ו א בר נש‪.‬‬
‫מ א ן לן ב ע ל מ א גדול מ א ב ר ה ם ך ע ב ד טיבו ל כ ל‬
‫בריין‪ .‬ב י ו מ א ך ע ב ד מ ש ו ד י א מ ה כ ת י ב ו י ג ד ל‬
‫ה י ל ד ו י ג מ ל ו!עש' א ב ר ה ם מ ש ת ה ג ד ו ל ב י ו ם ה ג מ ל‬
‫א ת י צ ח ק ‪ .‬ע ב ד א ב ר ה ם כ?שת;יא ו ק ר א ל כ ל ך ב ך ב י‬
‫ך ך א ל ה ה י א ס ע ו ך ת א ‪ ,‬ותנינן ב כ ל ם ע ו ך ת א ך ח ך ו ה‬
‫רכון העולם‪ ,‬רחום וחנון נקראת‪ ,‬יתגלגלו רחמיך על בניך‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬וכי לא עשיתי את העולם‪ ,‬אלא על חסד‪ ,‬שכתוב‪:‬‬
‫״אמרתי עולם ח ס ד י ב נ ה ״ ) ת ה ל י ם פט(‪ ,‬והעולם על זה קיים‪.‬‬
‫אומרים לפניו מ ל א כ י ם העליונים‪ :‬רבון העולם‪ ,‬הרי פלוני‪,‬‬
‫ש א ו כ ל ושותה‪ ,‬ויכול ל ע ש ו ת טובות עם העניים‪ ,‬ואינו נותן‬
‫להם דבר‪ ,‬בא אותו מקטרג‪ ,‬ותובע רשות‪ ,‬ורודף אחר אותו‬
‫אדם‪.‬‬
‫מי לנו גדול בעולם מאברהם‪ ,‬שעשה ט ו ב ו ת ל כ ל הבריות‪,‬‬
‫ביום שעשה משתה‪ ,‬מה כתוב‪ :‬״ויגדל הילד‪ ,‬ויגמל‪ ,‬ויעש‬
‫אברהם משתה גדול‪ ,‬ביום הגמל את יצחק״ )בראשית כא(‪,‬‬
‫עשה אברהם משתה‪ ,‬וקרא ל כ ל גדולי הדור‪ ,‬לאותה‬
‫הסעודה‪ .‬ושנינו‪ :‬בכל סעודה של שמחה‪ ,‬אותו ה מ ק ט ר ג‬
‫מעשיות‬
‫]‪[51‬‬
‫הזהר‬
‫ה‬
‫ה ה ו א מ ק ט ר ג א א ז י ל ו ח מ י ‪ ,‬אי ה ה ו א בר נ ש א ק ד י ם‬
‫״‪TT:I‬‬
‫־‬
‫טיבו‬
‫‪.‬‬
‫‪:~T‬‬
‫למםכני‬
‫אתפךש‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫ומםכני‬
‫־‬
‫בביתא‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫ההוא‬
‫;‪. -‬‬
‫‪T‬‬
‫מקטךגא‬
‫מ ה ה ו א ביתא ולא ע א ל תמן‪ ,‬ואי לאו‪,‬‬
‫ע א ל תמן וחמי עךבוביא ךחךוה בלא מםכני ובלא‬
‫טיבו‬
‫למם?ני‪,‬‬
‫ךאקדים‬
‫ומקטךגא‬
‫סליק לעילא‬
‫עליה•‬
‫‪ .‬א ב ר ה ם כיון ךזמין לךבךבי ךךא‪ ,‬נחת מ ק ט ך ג א‬
‫וקם על פ ת ח א כגוונא דמםכנא‪ ,‬ולא הוה‬
‫‪:IT‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫מאן‬
‫מלכין‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫‪T T‬‬
‫ךאשגח‬
‫ביה‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T:‬‬
‫אברהם‬
‫‪T T‬‬
‫מ ש מ ש לאינון‬
‫הוה‬
‫וךבךבין‪ ,‬ש ר ה א ו נ י ק ת בנין ל כ ו ל ה ו ‪ ,‬ך ל א‬
‫הוו מהימנין כד איהי אוליךת‪ ,‬אלא אמרו אסופי‬
‫הוא‪,‬‬
‫בנייהו‬
‫שוקא‬
‫ומן‬
‫בהךייהו‬
‫אייתיאו ליה‪,‬‬
‫ונטלת‬
‫בגין כך אודין‬
‫ו א מ י ק ת לון‬
‫ל ו ן שירה‬
‫קמייהו‪ ,‬הדא הוא דכתיב מי מ ל ל לאברהם הניקה‬
‫‪I -‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫•‬
‫•‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫•‬
‫‪IT‬‬
‫הולך ורואה‪ ,‬אם אותו אדם הקדים טובות לעניים‪ ,‬ועניים‬
‫בביתו‪ ,‬אותו המקטרג פורש מאותו בית‪ ,‬ולא נכנם שם‪ ,‬ואם‬
‫לא‪ ,‬נכנס לשם‪ ,‬ורואה ערבוב של שמתה בלי עניים‪ ,‬ובלי‬
‫טובות שהקדים לעניים‪ ,‬עולה למעלה ומקטרג עליו‪.‬‬
‫אברהם כיון שהזמין לגדולי הדור‪ ,‬ירד המקטרג ועמד על‬
‫הפתת‪ ,‬כצורת עני‪ ,‬ולא היה שם מי שישגיח עליו‪ ,‬אברהם‬
‫היה משמש לאותם מלכים וגדולים‪ ,‬שרה הניקה בנים‬
‫לכולם‪ ,‬שלא היו מאמינים שהיא ילדה‪ ,‬אלא אמרו אסופי‬
‫הוא‪ ,‬ומן השוק הביאו אותו‪ ,‬משום כך הביאו בניהם עמהם‪.‬‬
‫ולקחה אותם שרה‪ ,‬והניקה אותם לפניהם‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״מי‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ה‬
‫ב נ י ם ש ר ה ‪ ,‬ב נ י ם ו ד א י ‪ ,‬ו ה ה ו א ק?ד!טךגא ע ל פ ת ח א ‪,‬‬
‫צ ח ו ק ע ש ה לי אליהים‪ .‬מ י ד ס ל י ק ה ה ו א‬
‫אמרה‬
‫מקטךגא‬
‫עלמא‬
‫ק מ י ק ך ש א נ־ריך ה ו א ו א מ ר ל י ה ‪ ,‬ו ב ו ן‬
‫את אמרת אברהם‬
‫אוהבי‪ ,‬עבד סעוךתא‬
‫ולא יהיב לך מידי‪ ,‬ו ל א ו למםכני‪ ,‬ולא קריב ק ך מ ך‬
‫יונה ח ד ‪ ,‬ותו א מ ר ת ש ר ה ך ח י י ק ת בה‪.‬‬
‫אפילו‬
‫א מ ר ליה ק ך ש א בריך ה ו א ‪ ,‬מ א ן ב ע ל מ א כ א ב ר ה ם ‪,‬‬
‫ולא‬
‫ופקיד‬
‫ואתגזר‬
‫ההוא‬
‫זז מ ת מ ן ע ד ך ב ל ב ל כ ל ה ה י א ח ך ו ה י‬
‫ק ך ש א בריך הוא ל מ ק ר ב ל י צ ח ק קךבנא‪,‬‬
‫על‬
‫שרה‬
‫ךתמות על‬
‫צ ע ך א דברה‪ ,‬כל‬
‫צ ע ך א ג ך י ם ך ל א ; ה י ב כ?ידי לכ?סכני‬
‫הזהר דף י ע״ב י״א‬
‫!הקדמת‬
‫ע״א[‪,‬‬
‫מ ל ל לאברהם הניקה בנים שרה״ )בראשית כא(‪ ,‬בנים ודאי‪,‬‬
‫ואותו מ ק ט ר ג עמד על ה פ ת ח ‪ ,‬ו ש מ ע ששרה אמרה‪ :‬״צחוק‬
‫עשה לי אלהים״‪ ,‬מיד עלה אותו מ ק ט ר ג לפני הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬ואמר לו‪ :‬רבוץ העולם‪ ,‬אתה אמרה ״אברהם אוהבי״‪,‬‬
‫עשה סעודה‪ ,‬ולא נתן לך דבר ולא לעניים ולא הקריב לפניך‬
‫אפילו יונה אחת‪ .‬ועוד אומרת שרה‪ ,‬ש צ ח ק ת בה‪] ,‬כמ״ש‬
‫צחוק עשה לי אלהים[‪.‬‬
‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬מי בעולם כאברהם‪ ,‬ולא זז‬
‫מ ש ם עד ש ב ל ב ל כ ל אותה שמחה‪ ,‬וצוה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫להקריב את יצחק קרבן‪ ,‬ונגזר על שרה שתמות‪ ,‬על צער של‬
‫בנה‪ ,‬כ ל אותו הצער‪ ,‬נגרם שלא נתן דבר לעניים‪.‬‬
Historias del Zohar
6
[53]
6.
R a b i Pinjas solia encontrarse con Rabi
Rejumai en la costa del mar de Guinosar. Era
el hijo de una gran persona, y se trataba de un
anciano colmado de dias y sus ojos podian ver
con dificultad. Le dijo a R a b i Pinjas: "Seguramente escuchaste que nuestro amigo lojai
tiene una perla, una piedra preciosa, y v i a la
luz de esas perla, y salio como la luz del sol de
su estuche, e i l u m i n o a todo el mundo, y esa
luz se encuentra desde el cielo hasta la tierra, e
i l u m i n a a todo el mundo, y toda esa luz se
encuentra en t u hija [que estaba casada con
R a b i Shimon Ben l o j a i ] , y de la luz que se
encuentra en t u hija se desprende una delgada
y pequena luz, y sale afuera e ilumina a todo el
m u n d o [es decir Rabi Eleazar hijo de R a b i
Shimon Ben l o j a i ] Feliz es t u p o r t i o n , sali hijo
mio sali, sigue a esa perla que i l u m i n a al
m u n d o , ya que el momento es apropiado para
ti".
Rabi Pinjas salio de su presencia, y estaba
listo a entrar a ese barco, j u n t o con dos personas [para buscar a Rabi Shimon Ben l o j a i y su
hijo Rabi Eleazar, que se escaparon desconociendose su paradero]. V i o dos pajaros que
venfan y volaban sobre el mar. Levanto su voz
[54]
Historias del Zohar
6
y les dijo: "Pajaros, pajaros que vuelan sobre
el mar ^acaso visteis el lugar donde se encuentra el hijo de I o J a i " . Espero un poco y dijo:
"Pajaros, pajaros vayan y contestenme",
volaron y se fueron, entraron en el mar y
desaparecieron.
Antes que saliera [descendiera al barco] los
pajaros vinieron y en la boca de uno de ellos
habia una nota en la que estaba escrito que el
hijo de l o j a i salio de la cueva j u n t o con Rabi
Eleazar su hijo. Fue hacia el, y lo encontro
extrano y su cuerpo lleno de heridas [por la
gran cantidad de anos, en los cuales estuvo en
la cueva, estando obligado a sentarse dentro
de la arena para cubrir su desnudez y estudiar
Tora. L l o r o por el y exclamo: " O y que te v i
‫ ״ ״‬. ‫י י ׳‬
asi .
Le contesto Rabi Shimon: "Feliz es m i
parte, que viste asi, ya que si no me hubieras
visto asi, no hubiera llegado a esta p o s i t i o n " .
‫מעשיות‬
‫]‪[55‬‬
‫י‬
‫הזהר‬
‫ר‬
‫רבי פינחס‪ ,‬הוה שכיח קמיה ךךבי ךחומאי בכיף‬
‫! מ א ךגנוםר‪ ,‬ובר נש ךב ו ק ש י ש א ךיומין הוה‬
‫ועינוי‬
‫שמענא‬
‫טבא‪,‬‬
‫כנהירו‬
‫אםתלקו ל מ ח מ י ‪ .‬א מ ר לרבי פינחס‪ ,‬ודאי‬
‫ךיוחאי‬
‫אית ליה‬
‫חבךנא‬
‫מרגלית אבן‬
‫ואםתכלית בנהוךא ךההיא מרגלית נפקא‬
‫דשמשא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫מנרתיקה‪,‬‬
‫ונהרא‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫וההוא‬
‫נהוךא‬
‫קאים‬
‫משמיא‬
‫עלמא‪,‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫וההוא‬
‫נהוךא‬
‫כל‬
‫‪:‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ל א ך ע א ונהיר כל‬
‫כליל‬
‫כלא‬
‫בביתף‬
‫ו מ נ ה ו ך א ך א ת כ ל י ל ב ב י ת ך נ פ ק ?הירו ד ק י ק וזעיר‪,‬‬
‫ונפיק‬
‫לבר ונהיר כל ע ל מ א ‪ ,‬זכאה חולקך‪ ,‬פוק‬
‫ו‪.‬‬
‫רבי פנחס היה מצוי לפני רבי רחומאי‪ ,‬בשפת ים גנוסר‬
‫הוא היה בן אדם גדול‪ ,‬זקן ושבע ימים ועיניו כהו מלראות‪.‬‬
‫אמר לרבי פנחס‪ :‬בודאי שמעתי שחברנו יוחאי‪ ,‬יש לו‬
‫מרגלית‪ ,‬אבן טובה‪ ,‬והסתכלתי באורה של אותה המרגלית‪,‬‬
‫יצאה כאור השמש מנרתיקה‪ ,‬והאירה את כל העולם‪ ,‬ואותו‬
‫אור עומד מהשמים לארץ‪ ,‬ומאיר את כל העולם‪ ,‬ואותו‬
‫האור כולו‪ ,‬כלול בביתך‪] ,‬כלומר שבתו של רבי פנחס היתה‬
‫נשואה לרבי שמעון בן יוחאי[‪ ,‬ומהאור שכלול בביתך‪ ,‬יוצא‬
‫אור דק וקטן‪ ,‬ויוצא לחוץ ומאיר לכל העולם‪] ,‬שהוא רבי‬
‫אלעזר בן רבי שמעון בן יוחאי[‪ ,‬אשרי חלקך‪ ,‬צא בני צא‪ ,‬לך‬
‫מעשיות‬
‫פוק‬
‫ברי‬
‫עלמא‪,‬‬
‫נפק‬
‫זיל‬
‫ךהא‬
‫ו‬
‫אבתךיה‬
‫]‪[56‬‬
‫הזהר‬
‫ךההיא‬
‫מךגלית‬
‫ךנהיר‬
‫שעתא קיימא לן‪.‬‬
‫מ ק מ י ה ‪ ,‬ו ק א י ם ל מ י ע ל ב ה ה י א א ך ב א ותךין‬
‫גו^רין בהדיה‪ ,‬ח מ א תרין צפרין ךהוו אתיין‬
‫וטםין ע ל ימא‪ .‬ך מ א לון ק ל א ו א מ ר צפךין צפךין‬
‫טאםין על ימא‪ ,‬המיתון רוך דבר יוחאי‬
‫ךאתון‬
‫אשתהי‬
‫תמן‪,‬‬
‫א מ ר צפרין צפךין זילו‬
‫פורתא‪,‬‬
‫ו א ת י ב ו לי‪ ,‬פ ך ח ו ו א ז ל ו ע א ל ו ב!מא ו א ז ל י להון‪.‬‬
‫עד‬
‫ך נ פ ק ‪ ,‬ה א איבדן צ פ ך ן א ת י י ן ו ב פ ו מ א ך ח ך א‬
‫מנייהד‬
‫• ‪ -‬ז‬
‫נפק‬
‫פ ת ק א ח ד א ‪ ,‬ו כ ת י ב ב ג ו ו ה ד ה א בר י ו ח א י‬
‫‪T‬‬
‫• ‪I T :‬‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫‪• :‬‬
‫‪ :‬־ ‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־י‬
‫מ ן מ ע ך ת א ו ר ב י א ל ע ז ר ?ךי־ה‪ .‬א ז ל ל ג ב י ה‬
‫אתרי אותה המרגלית‪ ,‬שמאירה לעולם‪ ,‬מכירן שהשעה‬
‫עומדת לך‪.‬‬
‫]רבי פנחס[ יצא מלפניו‪ ,‬ועמד ליכנם באותה הספינה‪,‬‬
‫ושני אנשים עמו‪] ,‬בכדי לחפש את רבי שמעון בן יוחאי ובנו‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬שברחו‪ ,‬ולא ידעו איפה הם‪ ,‬ולכן יצא רבי פנחס‬
‫בן יאיר לבקשם באיי הים‪ ,‬והנה[ ראה שתי צפרים‪ ,‬שהיו‬
‫באות ומעופפות על הים‪ ,‬הרים קולו להם ואמר‪ :‬צפורים‬
‫צפורים‪ ,‬שאתם מעופפים על הים‪ ,‬האם ראיתם את המקום‬
‫שבר יוחאי נמצא שם‪ .‬המתין מעט‪ ,‬אמר‪ :‬צפורים צפורים‬
‫לכו והשיבו י ‪ ,‬פרחו והלכו‪ ,‬נכנסו בים והלכו להם‪.‬‬
‫‪1‬י‬
‫בטרם שיצא ]שירד לספינה[‪ ,‬והנה הצפודים באו‪ ,‬ובפה‬
‫של אהד מהם פתק‪ ,‬וכתוב בתוכה‪ :‬שבר יוחאי יצא מן‬
‫המערה‪] ,‬יחד עם[ רבי אלעזר בנו‪ .‬הלך אצלו‪ ,‬ומצא אותו‬
‫מעשיות‬
‫]‪[57‬‬
‫ו‬
‫הזהר‬
‫ואשכח‬
‫ליה מ ש נ ן א וגופיה מלייא חלוךין‪ ,‬בכה‬
‫בהדיה‬
‫ו א מ ר ווי ך ח מ י ת ך ב כ ך ‪ ,‬א מ ר ז כ א ה ח י ל ק י‬
‫ך ח מ י ת לי בכך‪ ,‬ך א ל מ ל א ל א ח מ י ת א לי בכך ל א‬
‫הוינא‬
‫בכך‬
‫ןח״א יי׳׳א ע״א[‬
‫משונה‪ ,‬וגופו מלא פצעים‪] ,‬מרוב שנים שישב במערה‪,‬‬
‫שהיה מוכרח לישב שם תוך החול‪ ,‬כדי לכסות עירומו‬
‫ולעסוק בתורה[‪ ,‬בכה עליו‪ ,‬ואמר‪ :‬אוי לי שראיתיך בכך‪,‬‬
‫אמר ]ענה לו רבי שמעון‪ [:‬אשרי חלקי‪ ,‬שראיתני בכך‪ ,‬שאם‬
‫לא ראית אותי בכך‪ ,‬לא הייתי זוכה לכך‪.‬‬
[58]
Historias del Zohar
7
7.
Rabi Shimon iba a Tiberia, e iban con el
Rabi Iosi, Rabi Iehuda y Rabi Jia. Mientras
tanto vieron que llegaba Rabi Pinjas. Siguieron
juntos y descendieron y se sentaron bajo un
arbol de los arboles del monte.
D i j o Rabi Pinjas: "Incluso en un asunto de
aletas y escamas, no abriran la boca para ser
coronados delante t u y o " [es decir incluso en
asuntos sencillos, que son como la cascara de
los secretos de la Tora]...
Desearon irse, se levantaron, dijo Rabi
Shmon, todavia tengo mas para explicar [y
dijo mas palabras de la Tora y cuando culmino] vino Rabi Pinjas, lo beso y le dijo:
' Bendito Sea el MIsericordioso que me permitio estar a q u i " .
4
Caminaron con Rabi Pinjas la distancia de
tres m i l i m , y volvieron Rabi Shimon y sus
companeros.
‫]‪[59‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ז‬
‫ז‬
‫הוה אזיל לטבריה‪ ,‬והוו ע מ י ה ףבי‬
‫רבי שמעון‬
‫י ו ס י ו ך ב י י ה ו ך ה לרבי ח י י א ‪ .‬א ך ה כ י ח מ ו ל י ה‬
‫לרבי פ נ ח ס ך ה ו ה אתי‪ ,‬כיון ך א ת ח ב ר ו כ ח ך א ‪ ,‬נ ח ת ו‬
‫ויתבו‬
‫ת ח ו ת אילנא ח ד מ א י ל נ י טורא‪ ,‬א מ ר רבי‬
‫פץחם‬
‫ה א יתילנא‪ .‬מ א ל י ן מילי מעלייתא ך א ת‬
‫אמר‬
‫פתח‬
‫?כל יומא בעינא‬
‫רבי‬
‫שמעון‬
‫אפילו‬
‫פטךא‬
‫קמך‬
‫ואמר‬
‫בקליפי‬
‫וכר‪,‬‬
‫למשמע‪.‬‬
‫וכר‪,‬‬
‫סנפירי‬
‫בעו למיזל‪,‬‬
‫א מ ר רבי‬
‫פנחס‬
‫לא‬
‫פתחי‬
‫קטךא‬
‫קמו‪,‬‬
‫א מ ר רבי‬
‫ז‪.‬‬
‫רבי שמעון‪ ,‬היה הולך לטבריה‪ ,‬והיו עמו רבי יוסי ורבי‬
‫יהודא ורבי חייא‪ .‬בתוך כך ראו את רבי פנחס שהוא בא‪ ,‬כיון‬
‫שנתחברו יחד‪ ,‬ירדו וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר‪ ,‬אמר‬
‫רבי פנחס‪ :‬הרי אנחנו יושבים ורצוננו לשמוע מאותם דברים‬
‫הנעלים‪ ,‬שאתה אומר בכל יום‪ .‬פתח רבי שמעון ואמר‪:‬‬
‫]דברי תורה‪ ,‬וכשסיים[ אמר רבי פנחס‪ :‬אפילו בסבך של‬
‫קשקשת וסנפיר‪ ,‬לא יפתחו פה להתעטר לפניך‪] ,‬ופירש‬
‫בדרך אמת‪ :‬אפילו בדברים הפשוטים‪ ,‬שהם כקליפה לסודות‬
‫התורה‪ ,‬הבהירים בקשר של ספירים‪ ,‬אין פתחון פה לדבר‬
‫בהם לפניך‪ ,‬ומלת סנפירי לשון ספיר‪ ,‬דאמרו חכמינו זכרונם‬
‫לברכה‪ ,‬הלוחות של סנפרינון היו[ וכד‪ ,‬רצו ללכת‪ .‬וקמו‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫שמעון‬
‫מלה‬
‫הבא‬
‫ז‬
‫גבן‬
‫]‪[60‬‬
‫הזהר‬
‫ובו‪/‬‬
‫אתא‬
‫דבי‬
‫פנחס‬
‫ונשקיה א מ ר ?דיף רחמנא ךאיערענא הבא‪ .‬אזלו‬
‫ע מ י ה ךדבי פנחס תלת מילין‪ ,‬אהךרו דבי ש מ ע ו ן‬
‫וחברייא‬
‫]ח״א דמ״ט ע״ב נ״א ע״א[‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬יש לי עוד מה לפרש ]ואמר עוד דברי‬
‫תורה‪ ,‬וכשסיים[ בא רבי פנחס‪ ,‬ונשקו‪ ,‬אמר‪ :‬ברוך הרחמן‬
‫שזימנני כאן‪ ,‬הלכו עם רבי פנחס שלשה מילין‪ ,‬ותזרו רבי‬
‫שמעון והחברים‪.‬‬
Historias del Zohar
8
[61]
8.
Rabi Shimon caminaba un dia por los portones de Tiberia, vio hombres que colocaban
flechas en el arco y disparaban al interior de
vasijas de arcilla [es decir emision i n u t i l de
esperma en publico], d i j o : jSemejante pecado
es cometido en publico para hacer enojar a su
Senor!, fijo sus ojos en ellos, y los arrojo al
mar, y murieron.
Ven y mira, todo pecado que se convierte
abiertamente rechaza a la Presencia D i v i n a de
la tierra, y provoca que deje su morada en el
mundo, [por lo tanto] aquellos que van con la
cabeza erguida, y comenten transgreciones
abiertamente, y empujaron a la Presencia D i v ina del mundo hasta que el Santo Bendito Sea
los rechaza a ellos, y los arroja de su Presencia
y sobre esto esta escrito: A r r o j a al malvado
de delante del Rey... y A p a r t a las escorias de la
plata... (Proverbios 25).
44
44
,,
‫ח‬
‫מעשיות‬
‫]‪[62‬‬
‫הזהר‬
‫ח‬
‫רבי ש מ ע ו ן הוה אזיל יומא ח ד בפילי דטבךיא‪,‬‬
‫ח מ א בני נ ש א ד ה ו ו מ ק ט ר י ב ק י ט ר א ד ק ש ת א‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫בקולפא‬
‫‪T : t :‬‬
‫‪:‬‬
‫לאךגזא‬
‫ימא‬
‫~‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I -‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‪1‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‪1‬‬
‫‪T‬‬
‫דקנםיר‪ ,‬א מ ר ומה ח ו ב א דא באתגלייא‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪• t l‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T :‬‬
‫־‬
‫למריהון‪ ,‬יהיב עינוי בהו ו א ת ך מ י ו ל ג ו‬
‫ומיתו‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ת א חזי כל חובא דאתעביד באתגלייא‪ ,‬דחי לה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫לשכינתא‬
‫״‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫מארעא‬
‫‪T‬‬
‫ואלין‬
‫•‬
‫וסליקת‬
‫‪-‬‬
‫הוו‬
‫באתגלייא‬
‫ךקףשא‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫אזלין‬
‫ודחו‬
‫בריף‬
‫ברישא‬
‫לה‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪T:‬‬
‫זקיף‪,‬‬
‫לשכינתא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דיורה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫מעלמא‪,‬‬
‫״‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ועבדי חובייהו‬
‫מעלמא‪,‬‬
‫עד‬
‫הוא ך ח א לון ואעביר לון מניה‪,‬ועל‬
‫ח‪.‬‬
‫רבי שמעון‪ ,‬היה מהלך יום אחד‪ ,‬בשערי טבריה‪ ,‬ראה בני‬
‫אדם‪ ,‬שהיו מקשרים חצים בקשרי הקשת‪ ,‬ויורים לתוך‬
‫]כדים של[ חרס‪] ,‬כלומר שהיו מוציאים זרע לבטלה‬
‫בפרהסיא[‪ ,‬אמר‪ :‬ומה חטא זה בגלוי‪ ,‬להרגיז את אדונם‪ ,‬נתן‬
‫עיניו בהם‪ ,‬והושלכו לתוך הים‪ ,‬ומתו‪.‬‬
‫בוא וראה‪ ,‬כל חטא שנעשה בגלוי‪ ,‬דוחה את השכינה מן‬
‫הארץ‪ ,‬ומסלק ]את[ משכנה מן העולם‪] ,‬לכן[ אלו שהיו‬
‫הולכים בראש זקוף‪ ,‬ועושים חטאם בגלוי‪ ,‬ודחו את השכינה‬
‫מן העולם‪ ,‬עד שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬דחה אותם‪ ,‬והעביר‬
‫]‪[63‬‬
‫מעשיות‬
‫ח‬
‫הזהר‬
‫ךא כתיב הגו רשע לפני מלך וגומר‪ .‬הג‪1‬סי?ים‬
‫מכסף וגומר נ ת ״ ז ע ״ ב [ ‪.‬‬
‫אותם ממנו‪ ,‬ועל זה כתוב‪ :‬״הגו רשע לפני מ ל ך ׳ וגו׳)משלי‬
‫כה( ״הגו סיגים מכסף״ וגו׳ )שם(‪.‬‬
[64]
Historias del Zohar
9
9.
Rabi Shimon caminaba por el camino y lo
acompanaban su hijo Eleazar, Rabi Iosi y
Rabi Jia. Cuando todavia caminaban le dijo
Rabi Eleazar a su padre: " E l camino se
encuentra delante nuestro, y nosotros deseamos escuchar palabras de la Tora".
Comenzo Rabi Shimon y dijo: [Esta escrito]
" T a m b i e n en el camino en el cual el tonto se
conduce su corazon le falla (Eclesiates 10-3),
cuando la persona quiere preparar su camino
delante del Santo Bendito Sea, antes de salir
de viaje debe aconsejarse con el y orar delante
Suyo acerca del viaje, como esta escrito: " L a
justicia delante suyo caminara y pondra en el
camino sus pasos (Salmos 85), y la Presencia
D i v i n a no lo abandonara, y sobre aquel que
no cree en su Senor esta escrito: " E l tonto
camina, su corazon falla y dice a todos que es
necio". ^Cual es la explication que a su
corazon le falta?, se refiere al Santo Bendito
Sea que no lo acompana en el camino y falta su
ayuda, ya que esa persona no cree en su seno r i o , ya que antes de emprender el viaje no
invoco Su ayuda, e incluso durante el viaje no
se ocupa de la T o r a , por eso dice que a "su
corazon le falta", debido a que no fue con su
Historias del Zohar
9
[65]
Senor, y Su Sefior no lo acompafia en el
camino, " y le dijo a todos que es u n necio", e
incluso al escuchar las palabras de fe en Su
Senor dice que es una necedad ocuparse de
esto.
C o m o esa persona a la cual le preguntaron
sobre el pacto sagrado sellado en la came
humana, y dijo que no es asunto de fe, lo
escucho Bar leva, el anciano, lo m i r o y lo
convirtio en u n monticulo de huesos y nosotros [nos encontramos] en este con la ayuda
del Santo Bendito Sea, y debemos decir palabras de la Tora.
‫ט‬
‫מעשיות‬
‫]‪[66‬‬
‫הזהר‬
‫ט‬
‫הוה‬
‫רבי שמעון‬
‫אלעזר‬
‫באךחא‪ ,‬והוו ע מ י ה רבי‬
‫אזיל‬
‫ב ד י ה ורבי י ו ס י ו ר ב י ךריא‪ ,‬ע ד ף ה ו ו‬
‫אזלי א מ ר רבי א ל ע ז ר ל א ב ו ה י א ך ח א מ ת ק נ א ק מ ן‬
‫בעינן‬
‫‪T‬‬
‫ל מ ש מ ע מילי דאורייתא‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪I T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫פ ת ח רבי ש ק ע ו ן ואמר‪ ,‬וגם בדרך כ ש ה ס כ ל ה ו ל ך‬
‫ח ס ר ו ג ו מ ר ‪ .‬כ ד בר נ ש ב ע י ל א ת ק נ א‬
‫לבו‬
‫א ך ח י ה ק מ י ק ך ש א בךיך הוא‪ ,‬ע ד ל א יפוק ל א ך ח א‬
‫ב ע י ל א מ ל כ א ביה‪ ,‬ו ל צ ל י ק מ י ה ע ל א ר ח י ה ‪ ,‬כ מ ה‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T:‬‬
‫״‬
‫••‬
‫ךתנינן‬
‫פעמיו‪,‬‬
‫דהא שכינתא לא א ת פ ר ש א מניה‪ ,‬ומאן‬
‫‪T T‬‬
‫'‬
‫לפניו‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫יהלך‬
‫־‬
‫ךכתיב‬
‫‪:‬‬
‫צדק‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫״‬
‫‪" I -‬‬
‫‪ I T‬״*‪:T‬‬
‫‪:‬‬
‫וישם‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫לדרך‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫ט‪.‬‬
‫רבי שמעון היה הולך בדרך‪ ,‬והיו עמו רבי אלעזר בנו‪,‬‬
‫ורבי יוסי ורבי חייא‪ .‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי אלעזר‬
‫לאביו‪ ,‬הדרך נכונה לפנינו‪ ,‬ואנו רוצים לשמוע דברי תורה‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪] :‬כתוב[ ״גם בדרך כשהסכל‬
‫הולך‪ ,‬לבו חסר״ וגו׳)קהלת י‪ ,‬ג‪ ,(,‬כאשר האדם רוצה להכין‬
‫דרכו לפני הקב״ה‪ ,‬לפני שיוצא לדרך‪ ,‬צריך להימלך בו‪,‬‬
‫ולהתפלל לפניו‪ ,‬על דרכו‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״צדק לפניו יהלך‪,‬‬
‫וישם לדרך פעמיו״ )תהלים פה(‪ ,‬שהשכינה לא תפרוש‬
‫ממנו‪ .‬ומי שאינו מאמין ברכונו‪ ,‬מה כתוב בו‪ :‬״וגם בדרך‬
‫מעשיות‬
‫]‪[67‬‬
‫ךאיהו‬
‫לא‬
‫בךךך‬
‫כשהסכל‬
‫ט‬
‫מהימנא‬
‫הזהר‬
‫ב מ ר י ה מ ה כ ת י ב ביה‪ ,‬וגם‬
‫ה ו ל ך ל ב ו חסר‪ ,‬מ א ן לבו‪ ,‬ך א‬
‫ק ך ש א בךיך ה ו א ך ל א יהך ע מ י ה ב א ך ח א ‪ ,‬וגרע מ ן‬
‫ב א ך ח י ה ‪ ,‬בגין ך ה ה ו א בר נש ך ל א מ ה י מ ן‬
‫סיעתיה‬
‫ביה במריה‪ ,‬ע ד ל א יפוק ב א ך ח א ל א בעי םיעתא‬
‫ךמךיה‪ ,‬ו א פ י ל ו ננאךחא כ ד איהו אזיל‪ ,‬ל א א ש ת ד ל‬
‫דאורייתא‪ ,‬ובגיני כך לבו חסר‪ ,‬דלא אזיל‬
‫במלי‬
‫בהדיה‬
‫‪ - :‬״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫דמריה ולא א ש ת כ ח בארחיה‪ ,‬ואמר לכל‬
‫‪T:‬‬
‫סכל‬
‫־‬
‫••‬
‫הוא‪,‬‬
‫דמאריה‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫אפילו‬
‫הוא‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫כד‬
‫אמר‬
‫•־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫שמע‬
‫מלה‬
‫דטפשותא‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫ךמהימנותא‬
‫לאשתדלא‬
‫הוא‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ביה‪.‬‬
‫בהאי‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ד ש א י ל ו לבר נש‪ ,‬ע ל א ת ק י י מ א ד ר ש י מ א‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫בבשיריה‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫!‬
‫מהימנותא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫דבר‬
‫"‬
‫‪:‬‬
‫שמע‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫נש‪,‬‬
‫־‬
‫רב‬
‫‪T l :‬‬
‫ואמר‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫ייבא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫לאו‬
‫‪- T :‬‬
‫סבא‬
‫־•‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫איהו‬
‫‪T‬‬
‫ו א ס ת כ ל ביה‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫שהסבל הולך‪ ,‬לבו חסר״‪ ,‬מהו ]הפירוש[ לבו‪ ,‬זהו הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שלא הולך עמו בדרך‪ ,‬וחסר מעזרתו בדרך‪ ,‬בגלל‬
‫שהאיש ההוא‪ ,‬אינו מאמין ברכונו‪ ,‬שלפני שיצא לדרך‪ ,‬לא‬
‫ביקש עזרה מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואפילו בדרך שהוא הולך‪,‬‬
‫ואינו עוסק בדברי תורה‪ ,‬ומפני זה הוא נקרא לבו חסר‪ ,‬שלא‬
‫הלך עם רבונו‪ ,‬ולכן רבונו אינו הולך עמו בדרך‪ ,‬״ואמר לכל‬
‫סכל הוא״‪ ,‬אפילו כשהוא שומע דברי אמונה ברכונו אומר‬
‫שטפשות הוא לעסוק בזה‪.‬‬
‫כמו ששאלו לאדם ]אחד[‪ ,‬על אות ברית קודש הרשום‬
‫בבשר האדם‪ ,‬ואמר‪ ,‬שאין זה אמונה‪ ,‬שמע רב ייבא סבא‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫ט‬
‫הזהר‬
‫]‪[68‬‬
‫ו א ת ע ב י ד תלא ךגךמי‪ ,‬ואנן בהאי א ו ך ח א ?ם!עתא‬
‫ךקךשא‬
‫ב ן י ף הוא בעינן ל מ י מ ר מילי ךאוךייתא‪.‬‬
‫]בראשית דף נח ע״ב נט ע״א[‪..‬‬
‫והסתכל בו‪ ,‬ועשאו גל של עצמות*‪ .‬ואנחנו ]נמצאים[ בדרך‬
‫זה בעזרת הקדוש ברוך הוא‪ ,‬צריכים אנו לומר דברי תורה‪.‬‬
‫•פירש בדרך אמת אדם אחד היה מהרהר על מצות מילה‪,‬‬
‫ואמר שאין זה מצוה כלל‪ ,‬ואינה בכלל מצות האמונה‪,‬‬
‫ובשביל זה נתן ר׳ ייבא סבא עיניו בו וענשו‪ ,‬שנעשה גל‬
‫עצמות כמבואר‪.‬‬
Historias del Zohar
10
[69]
10.
Rabi Jia y R a b i Iehuda caminaban por el
camino, y llegaron a montes elevados y encont r a r o n entre los montes huesos de hombres de
la epoca del d i l u v i o , dieron trescientos pasos
en un mismo hueso, se sorprendieron y dijeron:
" A esto se refirieron los camaradas cuando
dijeron que ellos [los hombres del d i l u v i o ] no
temian del j u i c i o del Santo Bendito Sea, como
esta escrito: " L e dijeron a Dios apartate de
nosotros, y el conocimiento de T u camino no
d e s e a m o s ‫( ' י‬Job 21). iQue hicieron? Cerraron
con sus pies las fuentes subterraneas, pero no
salio agua hirviendo, y no pudieron mantenerse hasta que salian y caian muertos.
‫רבי חייא‬
‫מעשיות‬
‫י‬
‫ורבי י ה ו ד ה‬
‫הוו‬
‫הזהר‬
‫אזלי‬
‫]‪[70‬‬
‫בארחא‪ ,‬ומטו‬
‫ל ג ב י ט ו ר י ן רברבן‪ ,‬ו א ש כ ח ו ביני ט ו ר י א ג ר מ י‬
‫בני נ ש א ך ה ו ו מ א י נ ו ן ; נ י ט ו פ נ א ‪ ,‬ו פ ס ע ו ת ל ת מ א ה‬
‫פםיען‬
‫חבךנא‪,‬‬
‫בגרמא‬
‫ךאינון‬
‫חךא‪,‬‬
‫תווהו א מ ר ו היינו ך א מ ר ו‬
‫לא הוו מ ם ת פ ו מךינא‬
‫ךקךשא‬
‫בריף‬
‫הוא ? מ ה דכתיב ויאמרו ל א ל סור מ מ נ ו‬
‫וךעת‬
‫ךךכיף ל א חפצנו‪ ,‬מ ה עבדו‪ ,‬הוו סתימין‬
‫ברגלייהו מבועי תהומא‪ ,‬ומיין נפקין ךתיחן ו ל א‬
‫י כ י ל ו ל מ י ק ם בהו‪ ,‬ע ד ד ה ו ו נ ש מ ט י ן ו נ פ ל י ב א ר ע א‬
‫ומייתץ‬
‫]נח דף הכ ע׳־אן‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי יהודא‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬והגיעו אל הרים‬
‫גדולים‪ ,‬ומצאו בין ההרים‪ ,‬עצמות בני אדם‪ ,‬שהיו מאותם‬
‫של בני המבול‪ ,‬ופסעו שלש מאות פסיעות‪ ,‬בתוך עצם אחד‪,‬‬
‫תמהו ואמרו‪ :‬זהו שאמרו החברים‪ ,‬שהם ]אנשי דור‬
‫המבול[‪ ,‬לא היו יראים מדינו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬״ויאמרו לאל סור ממנו‪ ,‬ודעת דרכיך לא חפצנו״‬
‫)איוב כא(‪ ,‬מה עשו‪ ,‬היו סותמים ברגליהם את מעיינות‬
‫התהום‪ ,‬אבל המים יצאו רותחים‪ ,‬ולא יכלו לעמוד בהם‪ ,‬עד‬
‫שהיו נשמטים ונופלים על הארץ‪ ,‬ומתים‪.‬‬
Historias del Zohar
11
[71]
11.
Rabi Jia y Rabi Iosi caminaban y se encont r a r o n con los montes de A r a r a t , vieron senales de fisuras en el camino, que eran de los
dias del diluvio. Le dijo Rabi Jia a Rabi Iosi:
"Estas fisuras son de la epoca del d i l u v i o , y E l
Santo Bendito Sea las dejo por generaciones,
para que no se borren delante suyo los pecados de los malvados, ya que asi es el camino
del Santo Bendito Sea que a los justos que
hacen Su v o l u n t a d , quiere que sean recordados arriba y abajo y no se olvidara su recuerdo
eternamente. L o similar ocurre con los m a l vados que no cumplen con Su v o l u n t a d , para
que no sean olvidados sus pecados, recordar
su castigo, y su recuerdo para mal p o r generaciones, y esto es lo que esta escrito: " M a n chado esta t u pecado delante m i o " (Jeremias
2).
‫יא‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫]‪[72‬‬
‫יא‬
‫ך ב י חייא ורבי יוסי הוו אזלי ב א ך ח א ‪ .‬א ע ך ע ו כהני‬
‫ךקרדו‪,‬‬
‫טורי‬
‫ח מ ו ךשימין בקיעין באךחא‪,‬‬
‫ך ה ו ו מ ן י ו מ י ך ט ו פ נ א ‪ .‬א מ ר ל י ה רבי חייא לרבי‬
‫יוסי‪,‬‬
‫הני בקיעין דהרו מ י ו מ ו י ך ט ו פ נ א ‪ ,‬ו ק ך ש א‬
‫בךיך ה ו א ש ב י ק לון לדרי ן ך י ן ‪ ,‬בגין ך ל א י ת מ ח י‬
‫חוביהון‬
‫ךךשיעךא‬
‫קמיה‪,‬‬
‫ךכך‬
‫אךחוי‬
‫ךקךשא‬
‫בריף הוא‪ ,‬ל ז כ א י ן ך ע ב ך י ן ך ע ו ת י ה בעי ךיךכרון‬
‫להר‬
‫לעילא‬
‫ותתא‪ ,‬ולא יתנשי דוכךניהון לדרי‬
‫ךרין‬
‫לטב‪.‬‬
‫עבךין‬
‫כגוונא‬
‫ךא‬
‫לךשעייא‬
‫ךלא‬
‫יא‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬ופגעו בהרי‬
‫אררט‪ ,‬ראו סמני בקעים בדרך‪ ,‬שהיו מימי המבול‪ .‬אמר לו‬
‫רבי חייא לרבי יוסי‪ :‬בקעים הללו‪ ,‬הם מימי המבול‪ ,‬והקדוש‬
‫ברוך הוא הנית אותם לדורי דורות‪ ,‬בכדי שלא ימחו מלפניו‬
‫עונותיהם של הרשעים‪ ,‬שכך דרכו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫שלהצדיקים שעושים רצונו‪ ,‬רוצה שיזכירו אותם למעלה‬
‫ולמטה‪ ,‬ולא ישכח זכרונם לדורי דורות‪ ,‬כעץ זה לרשעים‪,‬‬
‫]‪[73‬‬
‫מעשיות‬
‫יא‬
‫הזהר‬
‫ךערתיה‪ ,‬בגין דלא יתנשי חובייהו רלאךכךא‬
‫עונשייהו ודוכךניהון לביש לדרי ךרין היינו‬
‫נכתם ערכך לפני וגומר‪! .‬נח דף טג ע ״ א ו ‪.‬‬
‫דכתיב‬
‫שאינם עושים רצונו‪] ,‬רוצה ג״כ שיזכירו אותם[‪ ,‬כדי שלא‬
‫ישכחו עוונותיהם‪ ,‬ולזכור עונשם‪ ,‬וזכרונם לרע‪ .‬לדורי‬
‫דורות‪ ,‬וזה מ א מ ר שכתוב‪ :‬״נכתם עונך לפני״ וגו׳)ירמי׳ ב(‪.‬‬
[74]
Historias del Zohar
12
12.
Cuando aun caminaban [Rabi Jia y R a b i
Iosi], vieron que se aproximaba un j u d i o . D i j o
Rabi Iosi: "Esta persona es j u d i a , cuando
llego a ellos le preguntaron. Les contesto: " Y o
soy un enviado para poder cumplir mitsvot
(sheliaj mitsva), ya que nosotros vivimos en
Kefar D r a m i n , y llego el tiempo de la fiesta [de
Sucot] y nosotros necesitamos las especies
necesarias para cumplir con la mitsva [etrog,
sauce, m i r t o , y corte de palmera], las cuatro
especies, y yo voy a cortarlas para la mitsva",
y fueron juntos. Les dijo el j u d i o : "Estas cuat r o especies vienen todas para beneflciar al
mundo. ^Escucharon por que se necesita a la
fiesta [de Sucot]". Le dijeron: " Y a se despertaron sobre esto los camaradas, pero si tienes
una nueva ensenanza, d i l a " . Les dijo: " E l
lugar donde vivimos es pequeno, y todos se
ocupan de la T o r a , y tenemos un gran sabio,
cuyo nombre es R a b i Itsjak Bar Iosi de M e j oza, y cada dia nos pronuncia nuevas ensenanzas [y continuo contandoles nuevas ensenanzas]. Le dijeron R a b i Iosi y R a b i Jia: " E l
Santo Bendito Sea nos preparo el camino
delante nuestro, felices son aquellos que se
Historias del Zohar
12
[75
ocupan de la Tora, solo para informarnos
estas palabras, E l Santo Bendito Sea lo envio a
nosotros", y cuando vinieron y contaron las
palabras a Rabi Shimon dijo: "Seguro que es
correcta la ensenanza".
‫יב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[76‬‬
‫הזהר‬
‫יב‪.‬‬
‫ע ד ךהוו א ז ל י ‪ ,‬ח מ ו ח ד יוךאי ך ה ו ה אתי‪ .‬א מ ר ףבי‬
‫יוסי ה א י בר נש י ו ד א י א י ה ו ואתחזי‪ .‬כ ד מ ט א‬
‫גבייהו ש א י ל ו ליה‪ .‬א מ ר לון ש ל י ח א ך מ ? ו ה אנא‪,‬‬
‫ךהא‬
‫אבן ד י י ר י ב כ פ ר ך ך א מ י ן ‪ ,‬ו מ ט י ז??נא ך ח ג‬
‫ואנן‬
‫אזיל‬
‫צריכין‬
‫לולב‬
‫וזינין‬
‫ואנא‬
‫ךעמיה‪,‬‬
‫ל ק ט ע א לון למצוה‪ ,‬אזלו כחךא‪ ,‬א מ ר להו ההוא‬
‫יוךאי‪,‬‬
‫ה ני‬
‫ארבע‬
‫ךלולב‬
‫מינין‬
‫ךכלהו‬
‫אתאן‬
‫ל ר צ ו י י ע ל מ א ‪ ) ,‬נ ״ א ע ל מ י א ( ש מ ע ת ו ן א מ א י אבץ‬
‫^ןיכין‬
‫חבךייא‪,‬‬
‫לון‬
‫?חג‪,‬‬
‫א ב ל אי‬
‫אמרו‬
‫מלה‬
‫ליה‬
‫חךתא‬
‫כבר‬
‫איהו‬
‫אתערו‬
‫בהו‬
‫תחות ידך‬
‫יב‪.‬‬
‫בעוד שהיו דולכים ]רבי חייא ורבי יוסי[‪ ,‬ראו שהיה בא‬
‫יהודי אחד‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬זה האדם יהודי הוא‪ .‬כשהגיע‬
‫אליהם‪ ,‬שאלו אותו‪ ,‬אמר להם‪ :‬שליח מצוה אני‪ ,‬כי אנו‬
‫דרים בכפר דראמין‪ ,‬והגיע זמן חג ]הסוכות[‪ ,‬ואנחנו צריכים‬
‫לולב והמינים שעמו‪ ,‬ואני הולך לקצץ אותם למצוה‪ .‬הלכו‬
‫ביחד‪ .‬אמר להם היהודי הזה‪ :‬אלו ארבע מינים שבלולב‪,‬‬
‫שבכולם באים לרצות בעד העולם‪ ,‬השמעתם למה אנו‬
‫צריכים להם בחג‪ .‬אמרו לו‪ :‬כבר התעוררו בהם התברים‪,‬‬
‫אבל אם יש דבר חדש תחת ידך‪ ,‬אמור אותו‪ .‬אמר להם‪:‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[77‬‬
‫אימא‬
‫•‬
‫הזהר‬
‫יב‬
‫לה‪ ,‬א מ ר לוז ו ד א י ה ה ו א א ת ר ד א נ ן דיירי‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪l‬‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪I T‬‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫ביה ה ו א זעיר‪ ,‬ו כ ל ה ו ע ס ק י באורייתא‪ ,‬ו א י ת ע ל ן‬
‫צ ו ך ב א מ ר ב נ ן ד ב י י ^ ח ק בר י ו ס י מ ח ו ז א ה ש מ י ה ‪,‬‬
‫ו ב כ ל י ו מ א ו י ו מ א א מ ר לן מילין חךתין באורייתא‬
‫ו כ ר ‪ .‬א מ ר ו ר ב י י ו ס י ו ך ב י חייא‪ ,‬ק ך ש א ב ך י ך ה ו א‬
‫אוךחא‬
‫אתקין‬
‫זכאין‬
‫קמן‪,‬‬
‫ךמשתךלי‬
‫אינון‬
‫באורייתא‪ ,‬א ת ו נשקוהו‪ ,‬קרא עליה רבי יוסי ו כ ל‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TIT‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫•‬
‫•‬
‫••‬
‫‪T :‬‬
‫ב נ י ך ל מ ו ך י יי ו ר ב ש ל ו ם ב נ י ך ו כ ר ‪ .‬ב כ ה ר ב י י ו ס י‬
‫ו א מ ו ‪ /‬ז כ א ה ך ך א ךךבי ש מ ע ו ן שךייא בגויה‪ ,‬ך ה א‬
‫זכותא‬
‫ךיליה‬
‫אזמין‬
‫כאן‪,‬‬
‫לן‬
‫אמר‬
‫בטורי‬
‫מילין‬
‫עלאין‬
‫ך ב י י ו ס י ה א י בר נ ש‬
‫כאילין‪,‬‬
‫עד‬
‫לאוךעא‬
‫לן מ י ל י ן אלין ק א אתי‪ ,‬ו ש ד ר י ה ק ך ש א‬
‫המקום הזה שאנו דרים בו‪ ,‬הוא קטן‪ ,‬וכולם עוסקים בתורה‪,‬‬
‫ויש עלינו תלמיד חכם‪ ,‬ששמו רבי יצחק בר יוסי מחמאה‪,‬‬
‫ובכל יום ויום מחדש לנו חרושי תורה‪] ,‬ואחר כך אמר להם‬
‫כל מיני חרושים[‪ .‬אמרו רבי יוסי ורבי חייא‪ :‬הקדוש ברוך‬
‫הוא הכין את הדרך לפנינו‪ ,‬אשריהם העוסקים בתורה‪ ,‬באו‬
‫ונשקוהו‪ ,‬וקרא עליו רבי יוסי‪ :‬״וכל בניך למורי ה׳ ורב‬
‫שלום בניך״ )ישעיה נד(‪.‬‬
‫בכה רבי יוסי ואמר‪ :‬אשרי הדור שרבי שמעון נמצא‬
‫בתוכו‪ ,‬כי בזכותו של רבי שמעון‪ ,‬נזדמן לנו לשמוע בהרים‬
‫דברים עליונים כאלו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬אדם זה בא אלינו‪ ,‬רק‬
‫להודיע לנו דברים הללו‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא שלחו אלינו‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫יב‬
‫]‪[78‬‬
‫הזהר‬
‫בךיך ה ו א לגבן‪ ,‬כ ד א ת ו וסךרו מ י ל י ן ק מ י ה ךךבי‬
‫שמעוין‬
‫א מ ר ו ד א י ש פ י ר ק א א מ ר נדף‬
‫ס ג‬
‫ע״ב ס״ד ע״כ[‬
‫וכשבאו וספרו הדברים לפני רבי שמעון‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי יפה‬
‫הוא אומר‪.‬‬
Historias del Zohar
13
[79]
13.
Rabi Iosi solia encontrarse con Rabi Shimon,
un dia le dijo: "iQue vio E l Santo Bendito Sea
para destruir todos los animales del campo y
las aves j u n t o a los malvados, si los hombres
pecaron, las demas criaturas que transgresion
cometieron? Le dijo: Por cuanto esta escrito:
" C o r r o m p i o su camino toda carne en la tierra
(Genesis 6), todos corrompieron su costumbre, abandonaban su especie y se unian a otra
especie".
Ven y mira: Estos malvados del mundo ocasionaron esto a todas las criaturas y quisieron
borrar el acto de C r e a d o n , provocando que
todas las criaturas corrompan su actuar, como
ellos mismos l o c o r r o m p i e r o n . D i j o el Santo
Bendito Sea: "Vosotros quisisteis borrar el
acto de mis manos, yo cumplire con vuestra
voluntad, y borrare todo el m u n d o que cree de
la faz de la tierra (ibid), volvere el mundo en
agua como fue en u n principio, agua en agua".
Y esto es lo que hemos aprendido, de aqui en
adelante, "hare otras criaturas en el mundo
como es apropiado".
‫מעשיות‬
‫יג‬
‫]‪[80‬‬
‫הזהר‬
‫יג‪.‬‬
‫רבי יוסי הוה ש כ י ח ק מ י ה ךרבי ש מ ע ו ן י ו מ א חד‪,‬‬
‫אמר‬
‫ליה‬
‫כל‬
‫לשיצאה‬
‫מאי‬
‫חיוות‬
‫חמא‬
‫ברא‬
‫קךשא‬
‫ועופי‬
‫בריף‬
‫שמייא‬
‫הוא‬
‫עמהון‬
‫ךחייבייא‪ ,‬אי בני נ ש א ח ט א ן ‪ ,‬בעירי ו ע ו פ י ^ מ י י א‬
‫ושאר‬
‫בףןין מ ה ח ט ו ‪ ,‬א מ ר ליה בגין ך כ ת י ב כי‬
‫השחית‬
‫כל בשר את דרכו ע ל הארץ‪ ,‬כלהו הוו‬
‫מחבלי‬
‫בזינא‬
‫ארחייהו‪,‬‬
‫ךשבקו‬
‫זינייהו‬
‫וךבקו‬
‫אחרא •‬
‫ת א ח ז י אינון חייבי ע ל מ א ג ך מ ו ה כ י ל כ ל בדיין‪,‬‬
‫ובעון‬
‫)לאשכחא(‬
‫ך?ךאשית‪,‬‬
‫גךמו‬
‫ואיכון‬
‫לאכחשא‬
‫לכל‬
‫בריין‬
‫עובךא‬
‫לחבלא‬
‫יג‪.‬‬
‫רבי יוסי היה מצוי לפני רבי שמעון‪ ,‬יום אחד‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫מה ראה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לכלות כל חיות השדה ועוף‬
‫השמים עם הרשעים‪ ,‬אם בני אדם חטאו‪ ,‬בהמות ועופות‬
‫השמים ושאר הבריות‪ ,‬מה חטאו‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שכתוב‪:‬‬
‫״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״)בראשית ו(‪ ,‬כולם‬
‫היו משחיתים דרכם‪ ,‬עזבו מינם‪ ,‬ודבקו במין אחר‪.‬‬
‫בא וראה‪ :‬אותם הרשעים שבעולם‪ ,‬גרמו כך לכל‬
‫הבריות‪ ,‬ורצו להכתיש מעשה בראשית‪ ,‬והם גרמו לכל‬
‫] ‪t‬‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫מ ע ש י ו ת‬
‫הזהר‬
‫יג‬
‫או־ךחייהו‪ ? ,‬מ ו ך א י נ ו ן מ ח ב ל ן ‪ ,‬א מ ר ק ך ש א ב ך י ך‬
‫הוא‪,‬‬
‫א ת ו ן ב ע י ת ו ) ל א ש כ ח א ( ל א כ ח ש א ע ו ב ד י יךי‪,‬‬
‫אנא אשלים ךעותא ךילכון ומחיתי את כל היקום‬
‫א ש ר עשיתי מ ע ל פני האךמה‪ .‬אהדר ע ל מ א למיין‬
‫כמה‬
‫ףכ?כאן‬
‫כלקא‬
‫ךהוה‬
‫בקךמיתא‪,‬‬
‫ולולאה‬
‫מיין‬
‫אעביד‬
‫במיץ‬
‫בך יין‬
‫ז‬
‫והא‬
‫אחךנין‬
‫אתמר‪,‬‬
‫בעלמא‬
‫י א ו ת ‪] .‬נח דף סח ע״א[‪.‬‬
‫הבריות‪ ,‬להשחית דרכם‪ ,‬כמו שהם משחיתים‪ ,‬אמר הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬אתם רציתם להכחיש מעשה ידי‪ ,‬אני אשלים‬
‫רצונכם‪ ,‬״ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי‪ ,‬מעל פני‬
‫האדמה״ )שם(‪ ,‬אחזיר העולם למים‪ ,‬כמו שהיה בתחילה‪,‬‬
‫מים במים‪ ,‬וזה למדנו‪ ,‬מכאן והלאה‪ ,‬אעשה בריות אחרות‬
‫בעולם כראוי‪.‬‬
[82]
Historias del Zohar
14
14.
Rabi Jia comenzo y dijo: " D i c e Dios,
^Puede esconderse una persona en u n lugar
secreto que yo no pueda verlo? (Jeremias 23).
Cuando tienen los hombres corazon tapiado y
ojos cerrados que no le permite observar y
desconocen el honor de Su Senor, como esta
escrito: "^Acaso los cielos y la tierra yo no
lleno?", como quieren las personas esconderse
de su pecado y dicen: "^Quien nos ve y quien
sabe lo que hacemos?, como esta escrito: " Y
fueron oscuros sus actos" (Isaias 29) ^Adonde
se esconderan de Su Presencia?
Esto se puede comparar a un rey que construyo u n palacio, e hizo cuartos subterraneos
ocultos y fuertes. Despues de un tiempo se
rebelaron los soldados, los rodeo el rey con sus
soldados y los rebeldes se escondieron en los
tuneles fortificados. Les dijo el rey: " Y o los
hice y ^delante mio quieren esconderse?",
sobre esto esta escrito: "^Si se esconde una
persona en un lugar oculto yo no lo vere?".
Dice Dios: " Y o construi los tuneles forticados
e hice la luz y la oscuridad, y como podeis
esconderse delante nuestro".
‫]‪[83‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫יד‬
‫יד‪.‬‬
‫חייא פתח ואמר‪ ,‬אם יסתר איש במםתךים‬
‫רבי‬
‫ואני‬
‫אטימי‬
‫יךעין‬
‫ל א א ך א נ ו נ א ם יי‪ ,‬כ מ ה א י כ ו ן ב נ י נ ש א‬
‫ל ב א ו ס ת י מ י עיינין‪,‬‬
‫ביקךא‬
‫ךמאךיהון‬
‫ךלא‬
‫דכתיב‬
‫משגיחין ולא‬
‫ביה‬
‫הלא‬
‫את‬
‫ה ש מ י ם לאת ה א ר ץ אני מ ל א ‪ ,‬ה י ך ב ע ו ן בני נ ש א‬
‫לאםתףןךא מ ח ו ב י י ה ו ו א מ ר י מי רואנו ומי יוךענו‪,‬‬
‫וכתיב‬
‫והיה‬
‫במחשך‬
‫מעשיהם‪,‬‬
‫לאן‬
‫יתטמרון‬
‫מקןמיה‪.‬‬
‫יד‪.‬‬
‫רבי חייא פתת ואמר‪ :‬״אם יםתר איש במסתרים ואני לא‬
‫אראנו נאם ה׳״ )ירמיה כג(‪ ,‬כמה הס בני אדם בלב אטום‪,‬‬
‫ועינים סתומות‪ ,‬שאינם משגיחים‪ ,‬ואינם יודעים בכבוד‬
‫אדונם‪ ,‬שכתוב בו‪ :‬״הלא את השמים ואת הארץ אני מלא״‬
‫איך רוצים בני אדם להסתר מתטאתם‪ ,‬ואומרים‪ :‬מי רואנו‬
‫ומי יודענו‪ ,‬וכתוב‪ :‬״והיה במחשך מעשיהם״ )ישעיה כט(‪,‬‬
‫לאן יסתרו מפניו‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫למלכא‬
‫יד‬
‫]‪[84‬‬
‫הזהר‬
‫לבנה פלטרין‪,‬ועבד תחות אךעא טמירין‬
‫פצירין‪,‬‬
‫ליומין‬
‫בני‬
‫מךדו‬
‫פלטףין‬
‫פ מ ל כ א ‪ ,‬א ם ח ר ) א צ ע ר ( ע ל י י ה ו מ ל כ א בגייםוי‪ ,‬מ ה‬
‫ע?דו‪ ,‬ע א ל ו וטמירו גךמייהו‬
‫תח‪1‬ת נ ו ק ב י פ ם י ך י ן ‪,‬‬
‫א מ ר מ ל כ א ‪ ,‬אנא ע ב ך י ת לון‪ ,‬ומקןמאי אתון ב ע א ן‬
‫לאתטמרא‪,‬‬
‫במסתרים‬
‫דעבדית‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫ואתון‬
‫הדא‬
‫ואני‬
‫הוא‬
‫לא‬
‫דכתיב‬
‫אךאנו‬
‫אם‬
‫נאם‬
‫יםתר‬
‫איש‬
‫אנא‬
‫הוא‬
‫י;‪,‬‬
‫נ ו ק ב י פ צ י ר י ן ‪ ,‬ו ע ב ר י ת ח ש ו כ א ונהו־רא‪,‬‬
‫‪• • I :‬‬
‫‪I‬‬
‫‪" T T J‬‬
‫‪- :‬‬
‫היך יכלין ל א ת ט מ ך א מ?ןמאי‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ננחדףםחע״א[‪.‬‬
‫]משל[ למלך שבנה ארמון‪ ,‬ועשה תחת הארץ חדרים‬
‫נסתרים חזקים‪ ,‬לימים מרדו בני הארמון במלך‪ ,‬והקיף‬
‫עליהם המלך בחייליו‪ ,‬מה עשו‪ ,‬נכנסו והסתירו עצמם תוך‬
‫המחילות המבוצרות‪ ,‬אמר המלך‪ :‬אני עשיתי אותם‪ ,‬ומלפני‬
‫אתם רוצים להסתתר‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״אם יםתר איש‬
‫במסתרים‪ ,‬ואני לא אראנו נאם ה׳״‪ ,‬אני הוא שעשיתי‬
‫המחילות המבוצרות‪ ,‬ועשיתי אור וחושך‪ ,‬ואתם איך יכולים‬
‫להסתתר מפני‪.‬‬
Historias del Zohar
15
[85]
15.
Rabi Jiskia iba de K o p e t i k i a a L o d , lo
encontro Rabi Isa, [ y ] le dijo: "Estoy sorprendido acerca tuyo, que t u [andas] solo", y he
aqui que estudiamos que no debe salir una
persona sola de noche.
Le dijo: " H a y un nino que va conmigo y
viene detras m i o " .
Le dijo: "Sobre esto estoy asombrado,
£como es que va contigo sin que hables con el
palabras de la T o r a " , ya que estudiamos que
todo aquel que camina sin ocuparse de la Tora
pone en peligro su vida.
Le dijo: "Esto es ciertamente asi".
Mientras tanto llego ese nino. Le dijo Rabi
Isa: " H i j o m i o , ^de que lugar provienes? Le
contesto: " D e la ciudad de L o d , y escuche que
una persona sabia va para alii y me ofreci a
servirlo e ir con e l " . Le dijo: " H i j o mio, ^sabes
tu de las palabras de la Tora?".
Le dijo: " Y o se, ya que m i padre me enseno
la section de los sacrificios, y escuche lo que
estudiaba con m i hermana mayor". Le dijo
Rabi Isa: " H i j o mio, dime", [y el nino les dijo
secretos de la T o r a ] .
V i n o Rabi Isa y lo beso, y le dijo: " H e aqui
semejante tesoro bajo tus brazos y yo no lo
[86]
Historias del Zohar
44
15
Le dijo: Dejare m i camino e ire contigo", y
fueron juntos.
D i j o Rabi Jiskia: ' E n este camino vamos
j u n t o a la Shejina, ya que el camino esta alianado delante nuestro".
T o m o la mano del nino y caminaron. Le
dijo: D i m e un versiculo de aquellos que te
dijo t u padre [les dijo, y luego] dijo Rabi Isa a
ese nino: ^,Cual es t u nombre? Le contesto:
A b a (padre).
Le dijo: Que seas padre en todo, [padre] en
sabiduria, en aftos", y dijo sobre el este versiculo: Se alegraran t u padre y t u madre y se
regocijara quien te engendre" (Proverbios 23).
4
44
44
44
44
44
‫]‪[87‬‬
‫מעשיות‬
‫טו‬
‫הזהר‬
‫טר‪.‬‬
‫חזקיה הוה א ז י ל מ ק פ ו ט ק י י א ללוד‪ .‬פ ג ע ביה‬
‫רבי‬
‫ייסא‪,‬‬
‫ךבי‬
‫ךהא‬
‫בלחודך‪,‬‬
‫אמר‬
‫תנינן‬
‫ליה‪,‬‬
‫תווהנא‬
‫עלך‬
‫דאת‬
‫ך ל א י פ ו ק בר נ ש י ח י ך א י‬
‫?אוךחא‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬ךבייא ח ד אזיל בהךאי‪ ,‬ואיהו‬
‫אתי‬
‫אבתךאי‪,‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬ועל ך א תווהנא‪ ,‬איך‬
‫אזיל בהךך מ א ן ך ל א ת ש ת ע י ביה מ ל י ךאוךייתא‪,‬‬
‫ך ה א תנינן כ ל מ א ן ד א ז י ל ב א ך ח א ו ל א ו ע מ י ה מ ל י‬
‫ךאורייתא‪,‬‬
‫אסתכן בנפשיה‪.‬‬
‫אמר ליה הכי הוא‬
‫ודאי‪.‬‬
‫אךהכי‬
‫מ ט א ה ה ו א ך ב י י א ‪ ,‬א מ ר ל י ה ך ב י י י ס א ‪ ,‬ברי‬
‫מאן‬
‫א ת ר א נ ת ‪ .‬א מ ר ל י ה כ‪7‬קרתא ךלרד‪,‬‬
‫טו‪.‬‬
‫רבי חזקיה ‪ ,‬היה הולך מקפוטקיא ללוד‪ ,‬פגש אותו רבי‬
‫ייסא‪ ,‬אמר לו‪ :‬תמיהני עליך‪ ,‬שאתה ]הולך[ יחידי‪ ,‬שהרי‬
‫למדנו‪ :‬אל יצא אדם בדרך יחידי‪ .‬אמר לו‪ :‬תינוק אחד הולך‬
‫עמי‪ ,‬והוא בא אחרי‪ .‬אמר לו‪ :‬ועל זה אני תמיה‪ ,‬איך הולך‬
‫אתך‪ ,‬מי שלא תדבר עמו בדברי תורה‪ .‬שהרי למדנו‪ :‬כל מי‬
‫שהולך בדרך‪ ,‬ואין עמו דברי תורה‪ ,‬הוא מתחייב בנפשו‪,‬‬
‫אמר לו‪ :‬כץ הוא ודאי‪.‬‬
‫בתוך כך הגיע אותו התינוק‪ .‬אמר לו רבי ייםא‪ :‬בני‬
‫מאיזה מקום אתה‪ .‬אמר לו‪ :‬מעיר לוד‪ ,‬ושמעתי שזה האדם‬
‫מעשיות‬
‫ושמענא‬
‫גךמאי‬
‫טו‬
‫]‪[88‬‬
‫הזהר‬
‫ך ה א י בר נ ש ח כ י ם א ז י ל וזמן‪ ,‬ו ז מ י נ נ א‬
‫ל פ ר ל ח נ י ה ו ל מ י ה ך ב ה ד י ה ‪ ,‬א מ ר ל י ה ברי‬
‫ידעת מלי דאורייתא‪ ,‬אמר ליה יךענא‪ ,‬ךהא אבא‬
‫הוה אוליף לי ב פ ר ש ת קךבנות‪ ,‬ראךכיננא ארךנאי‬
‫דהוה א מ ר עם אחי‪ ,‬דאיהו ק ש י ש א מנאי‪,‬‬
‫למאי‬
‫א מ ר ל י ה ר ב י י י ס א ‪ ,‬ברי א י מ א ל י ו כ ר ‪ .‬א ת א ר ב י‬
‫ייםא ונשקיה‪ .‬אמר‪ ,‬ומה כל הדין ט ב א אית תחות‬
‫‪T‬‬
‫ידך‬
‫‪:‬‬
‫‪I** T‬‬
‫‪— T‬‬
‫ו ל א י ד ע נ א ביה‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪ T‬״‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫אמר אהךךנא מן אוךחא‬
‫ונוזחבר בהךך‪ .‬אזלו‪ ,‬א מ ר רבי חזקיה‪ ,‬א ך ח א ך א‬
‫בהדי ש כ י נ ת א נהך‪ ,‬ך ה א מ ת ת ק נ א קמן‪ ,‬א ח י ד ביךא‬
‫ך ה ה ו א ינוקא ואזלו‪ .‬א מ ר ו ליה‪ ,‬א י מ א לן קרא ח ד‬
‫מ א נ ו ן ך א מ ר ל ך א ב ו ך ו כ ר ‪ .‬א מ ר רבי ייסא ל ה ה ו א‬
‫החכם‪ ,‬הולך שמה‪ ,‬מימנתי את עצמי לשרתו‪ ,‬וללכת עמו‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬יודע אתה דברי תורה‪ .‬אמר לו‪ :‬יודע אני‪ ,‬כי‬
‫אבי לימד אותי בפרשת הקרבנות‪ ,‬והיסיתי אזני למה שהיה‬
‫לומד עם אחי הגדול ממני‪ .‬אמר לו רבי ייםא‪ :‬בני‪ ,‬אמור לי‪,‬‬
‫]והתינוק אמר להם סודות תורה[‪.‬‬
‫בא ר׳ ייםא ונשקו‪ ,‬ואמר‪ :‬והרי כל הטוב הזה יש תחת‬
‫ידך‪ ,‬ולא ידעתי בו‪ ,‬אמר‪ :‬אחזור מהדרך שלי‪ ,‬ואתחבר אתך‪,‬‬
‫הלכו‪ .‬אמר רבי חזקיה‪ ,‬בדרך הזה‪ ,‬עם השכינה נלך‪ ,‬שהוא‬
‫מתוקן לפנינו‪ .‬אחז בידו של התינוק הזה והלכו‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫אמור לנו מקרא אתד‪ ,‬מאותם שאמר לך אביך‪] ,‬ואמר להם‪,‬‬
‫אחר כך[ אמר רבי ייםא לאותו תינוק‪ :‬מה שמך‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫]‪[89‬‬
‫טו‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ינו־קא מ ה ש מ ך ‪ ,‬א מ ר ל י ה א ב א ‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ ,‬א ב א‬
‫ב ח כ מ ה ובשנין‪ ,‬קרא עליה י^זמח‬
‫תהא‬
‫בכלא‪,‬‬
‫אביך‬
‫ואמך ותגל י‬
‫‪j /1‬‬
‫‪l‬׳‪j‬ן־י‬
‫]דף סט ע״ב ע ע״א[‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬אמר לו‪ :‬אבא תהיה בכל‪] ,‬אב[ בחכמה‪] ,‬ואב[ בשנים‪,‬‬
‫קרא עליו המקרא הזה‪ :‬״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״‬
‫)משלי כ״ג(‪.‬‬
[90]
Historias del Zohar
16
16.
Rabi Iehuda se levanto una noche para
ocuparse de la T o r a en la medianoche en una
posada en la ciudad de Majsia, y habia alii un
j u d i o que venia con dos bolsas conteniendo
ropa [para vender].
Empezo Rabi Iehuda y dijo: " Y esta piedra
que puse como monumento sera casa de
D i o s " (Genesis 28), " y [esta piedra] es la
piedra fundamental de donde se empezo a
formar el mundo y sobre ella se construyo el
Beit Hamikdash [el Gran Templo de Jerusalen]".
Erguio su cabeza ese j u d i o y le dijo:
"^Como es posible? la piedra fundamental
proviene de antes de la creation del mundo y
de ella se formo el mundo y t u dices: Y esta
piedra que puse como monumento sera casa
de D i o s " , lo que implica que Iaacov la puso
como monumento , como esta escrito: " Y
t o m o la piedra que habia puesto bajo su cabeza" (ibid). [ Y he aqui que la piedra fundamental estaba lista antes de la creation del
m u n d o ] , y mas aun Iaacov estaba en Bet E l y
esta piedra estaba en Ierushalaim.
Rabi Iehuda no lo miro, y dijo: [Esta
escrito] "preparate al encuentro de t u Dios
Historias del Zohar
16
[91]
Israel (Amos 4), y esta escrito: "Presta aten‫־‬
cion y escucha Israel" (Deuteronimio 27), ya
que las palabras de la T o r a necesitan concentracion y necesitan ser aprehendidas por el
cuerpo y por la voluntad juntos.
Se levanto ese j u d i o y se vistio y se sento al
lado de Rabi Iehuda y dijo: "Felices sois vosotros los justos que os ocupais de la Tora dia y
noche".
Le dijo Rabi Iehuda: " T u que te preparaste
d i tus palabras, y nos uniremos, ya que las
palabras de la Tora necesitan preparation del
cuerpo y preparation del corazon, y si no
estaria recostado en m i cama y pensaria las
palabras en m i corazon, mas estudiamos que
incluso si hay una persona que se ocupa de la
Tora, la Presencia D i v i n a se une a el, y si la
Presencia D i v i n a esta aqui y yo me acuesto en
m i cama, y mas aun las palabras de la Tora
necesitan claridad, y mas aun toda persona
que se levanta para ocuparse de la Tora de
medianoche en adelante, cuando se despierta
el viento del norte, y E l Santo Bendito Sea
entra a regocijarse con los justos en el Gan
Eden, y E l y todos los justos del paraiso prestan atencion a las palabras que salen de su
boca, y ^como puede ser que E l Santo Bendito
Sea y todos los justos se deleiten al escuchar
[92]
Historias del Zohar
16
palabras de la Tora en esta hora mientras yo
voy a estar recostado en m i cama?
Le dijo: " A h o r a di tus palabras".
Le dijo: "Pregunte acerca de lo que dijiste
en este versiculo, Y esta piedra que coloque
como monumento sera casa de Dios, que esta
piedra es la piedra fundamental de la cual se
formo el mundo y t u dices: "que coloque" y
mas aun Iaacov estaba en Bet E l y esta piedra
en Jerusalem"
Le contesto: " T o d a Erets Israel se doblo
debajo suyo, y esta piedra estaba debajo
suyo".
Le dijo: Esta escrito: "que coloco" y esta
escrito: " Y esta piedra que coloque como
monumento".
Le dijo: " S i t u sabes algo dilo [y dijo sus
palabras y cuando finalizo vino Rabi Iehuda y
lo beso y le dijo: " T o d o esto t u sabes y te
ocupas de mercaderia, y abandonas la vida
eterna".
Le contesto: " M e encuentro bajo presion
economica y tengo dos hijos que estudian todo
el dia y yo me ocupo de su sustento y del pago
a sus maestros para que se puedan ocupar de
la Tora.
‫]‪[93‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫טז‬
‫טז‪.‬‬
‫רבי יהוךה‬
‫קם‬
‫לילייא‬
‫חד‬
‫למלעי‬
‫באורייתא‬
‫בפלגו לילייא‪ ,‬בבי א ו ש פ י ז א ב מ ת א מחםייא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫והוה‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫•• ‪T‬‬
‫י‬
‫וזמן ב ב י ת א ח ד י ו ך א י ך א ת א בתרי קםירי‬
‫ךק?‪1‬פיךא‪.‬‬
‫פתח‬
‫דבי י ה ו ד ה ו א מ ר ‪ ,‬ו ה א ב ן ה ז א ת א ש ר ש מ ת י‬
‫מ צ ב ה י ה י ה בית אליהים‪ .‬ך א ה י א א ב ן ש ת י י ה‬
‫ךמתמן אשתיל‬
‫ע ל מ א ‪ ,‬ו ע ל ה א ת ? נ י בי מ ק ך ש א ‪,‬‬
‫זקף רישיה ה ה ו א יוךאי ו א מ ר ליה‪ ,‬ה א י מ ל ה איך‬
‫אנ?שר‪ ,‬ל ה א א ב ן ש ת י ה ע ד ל א א ח ב ך י ע ל מ א ה ו ו ת ‪,‬‬
‫טז‪.‬‬
‫רבי יהודה‪ ,‬קם לילה אחד לעסוק בתורה‪ ,‬בחצות לילה‪,‬‬
‫באכסניא‪ ,‬בעיר מחסייא‪ ,‬והיה שם בבית‪,‬יהודי אחד‪ ,‬שבא‬
‫בשני שקים עם מלבושים*‪.‬‬
‫פתח רבי יהודה ואמר‪ :‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬
‫יהיה בית אלהים״ )בראשית כ״ח(‪] ,‬האבן הזאת[‪ ,‬היא אבן‬
‫שתייה‪ ,‬שמשם נשתל העולם‪ ,‬ועליה נבנה בית המקדש‪ .‬זקף‬
‫ראשו היהודי הזה‪ ,‬ואמר לו‪ :‬דבר זה איך אפשר‪ ,‬והרי אבן‬
‫השתייה היתה מקודם שנברא העולם‪ ,‬וממנה נשתל העולם‪,‬‬
‫*שבא בשני אמתחות מלאים מלבושים‪ ,‬למכור ולסחור‪,‬‬
‫)דרך אמת(‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫ומינה‬
‫טז‬
‫]‪[94‬‬
‫הזהר‬
‫אשתיל עלמא‪ ,‬ואת אמךת והאבן הזאת‬
‫א ש ר ש מ ת י מ צ ב ה ‪ ,‬ך מ ש מ ע ךיעקיב ש ו י ל ה ה ש ת א‬
‫ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‪ ,‬ותו‬
‫ךכתיב‬
‫ך‪:‬עק'ב ב ב י ת א ל ה ו ה ‪ ,‬ו ה א י א ? נ א ה ו ו ת ב י ר ו ש ל י ם ‪.‬‬
‫רבי יהודה לא אסחר ךישיה לגביה‪ ,‬פ ת ח ו א מ ר‬
‫הכון‬
‫לקראת‬
‫אלהיף‬
‫ישראל‪ ,‬וקתיב‬
‫הסכת‬
‫ו ש מ ע ישראל‪ ,‬מ ל י ךאוךייתא בעיין כוונה‪ ,‬ומילין‬
‫ךאורייתא‬
‫ב ע א ן ל א ת ת ק נ א ב ג ו פ א ו ך ע ו ת א כךןךא‪.‬‬
‫ההוא‬
‫ךדבי‬
‫קם‬
‫יוךאי‬
‫ויתיב‬
‫ואתלבש‬
‫לגביה‬
‫יהוךה ואמר‪ ,‬זכאין אתון צךיקייא ך מ ש ת ך ל י‬
‫באורייתא י ו מ א ולילי‪ ,‬א מ ר ל י ה רבי י ה ו ד ה ‪ ,‬ה ש ת א‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫״‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ואתה אומר‪ :‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה״‪ ,‬שמשמע‬
‫שיעקב שם אותה עתה למצבה‪] ,‬ועד עתה לא היתה‬
‫כתיקונה[‪ ,‬שכתוב‪ :‬״ויקח את האבן הזאת אשר שם‬
‫מראשותיו״ )שם(‪] ,‬והרי אבן השתייה מתוקנת עוד מקודם‬
‫שנברא העולם[‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי יעקב בבית אל היה‪ ,‬והאבן הזאת‬
‫היתה בירושלים‪.‬‬
‫רבי יהודה לא החזיר ראשו אליו‪ ,‬פתח ואמר ]כתוב[‪:‬‬
‫״הכון לקראת אלוקיך ישראל״ )עמום ד׳(‪ ,‬וכתוב‪ :‬״הםכת‬
‫ושמע ישראל״ )דברים כ״ז(‪ ,‬כי דברי תורה צריכים כוונה‪,‬‬
‫ודברי תורה צריכים להתתקן בגוף וברצון כאחד‪.‬‬
‫קם אותו היהודי ונתלבש‪ ,‬וישב אצל רבי יהודה ואמר‪:‬‬
‫אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬אמר לו‬
‫]‪[95‬‬
‫ךכוו?ת‬
‫טז‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ג ך מ ך א י מ א מ י ל ך ד נ ת ח ב ר כךןךא‪ ,‬ך ה א‬
‫מ ל י דאורייתא בעייז תקונא ד ג ו פ א ותקונא דלבא‪,‬‬
‫־"‬
‫־‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T :‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫ואי לאו‪ ,‬בעךסאי שכיבנא ובלבאי אמךנא מלין‪,‬‬
‫א ל א ה א תנינן ך א פ י ל ו ח ד ךיתיב ו ל ע י באורייתא‬
‫שכינתא אוזחבךת בהדיה‪ ,‬ומה שכינתא הכא ואנא‬
‫שכיב בעןםאי‪ ,‬ו ל א ע ו ד אלא ךבעיין צחותא‪ ,‬ותו‬
‫ך כ ל בר נ ש ך ק ם ל מ ל ע י ב א ו ך י ת א מ פ ל ג י ל י ל י י א‬
‫כ ד א ת ע ר רוח צפון‪ ) ,‬ב פ ל ג י ךליליא( ו ק ך ש א בדיך‬
‫הוא אתי ל א ש ת ע ש ע א עם צדיקייא בגנתא ךעךן‪,‬‬
‫והוא‬
‫ו כ ל צךיקייא ךבגינתא‪ ,‬כ ל ה ו צייתין ליה‪,‬‬
‫וצייתין לאינון מלין ךנפקי מפומיה‪ ,‬ומה ק ך ש א‬
‫בריף‬
‫ה ו א ו כ ל צ ד י ק י י א ‪ ,‬מ ת ע ך נ י ן ל כ ‪ 7‬ש מ ע כ‪7‬לי‬
‫ךאורייתא‬
‫ב ש ע ת א ךא‪ ,‬ואנא אהא שכיב בעךםא‪.‬‬
‫רבי יהודה‪ :‬עתה שהכנת עצמך‪ ,‬אמור דבריך‪ ,‬ונתחבר כאחד‪,‬‬
‫כי דברי תורה‪ ,‬צריכים תקוץ הגוף ותיקון הלב‪ ,‬ואם לא‪,‬‬
‫הייתי שוכב במטתי‪ ,‬והרהרתי הדברים בלבי‪ ,‬אלא הרי‬
‫למדנו‪ :‬שאפילו אחד היושב ועוסק בתורה‪ ,‬השכינה‬
‫מתחברת עמו‪ ,‬ואם השכינה כאן ואני אהיה שוכב במטתי‪,‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא שדברי תורה צריכים צחות‪ ,‬ועוד שכל אדם‬
‫הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך‪ ,‬כאשר נתעורר רוח‬
‫צפון‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא נכנם להשתעשע עם הצדיקים בגן‬
‫עדן‪ ,‬והוא וכל הצדיקים שבגן‪ ,‬כולם מקשיבים לאלו‬
‫הדברים היוצאים מפיו‪ ,‬ואם הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים‬
‫מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו‪ ,‬ואני אהיה שוכב‬
‫במטתי‪.‬‬
‫טז‬
‫מעשיות‬
‫]‪[96‬‬
‫הזהר‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬ה ש ת א א י מ א מ י ל ר ‪ ,‬א מ ר ל י ה ש א י ל נ א‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫—‬
‫על‬
‫שתיה‬
‫‪:‬‬
‫מה‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ך א מ ך ת בפסולןא ך א ‪) ,‬ךזא ך א ב ן‬
‫ךאמרת( והאבן הזאת אשר שמתי מצבה‬
‫יהיה בית אליהים‪ .‬ך ך א א ב ן ש ת י י ה ‪ ) ,‬ה ש ת א ך צ י י ת‬
‫למילי(‬
‫היך‬
‫אתבךי‬
‫אפשר‪,‬‬
‫ךהא‬
‫אבן‬
‫שתייה‬
‫עד לא‬
‫ע ל מ א הוות‪ ,‬ומינה א ש ת י ל ע ל מ א ‪ ,‬ו א ת‬
‫א מ ר ת א ש ר ש מ ת י ‪ ,‬ך מ ש מ ע ךיעקיב ש ו י ל ה ה ש ת א‬
‫וכתיב ויקה את האבן א ש ר ש ם מראשותיו‪ ,‬ותו‬
‫ךיעקיב ב ב י ת א ל ה ו ה ‪ ,‬ו א ב נ א ך א ה ו ו ת ב י ר ו ש ל ם ‪,‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬כ ל א ר ע א דישיראל א כ פ ל תחותוי‪ ,‬ו ה ה י א‬
‫תחותיה הוות‪.‬‬
‫אבן‬
‫א מ ר ל י ה ‪ ,‬א ש ר שים כ ת י ב ‪,‬‬
‫וכתיב והאבן הזאת א ש ר ש מ ת י מצבה‪ ,‬א מ ר ליה‬
‫אי‬
‫י ד ע ת מ ל ה א י מ א ל ה ו כ ר ‪ .‬א ת א רבי י ה ו ד ה‬
‫‪- T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪ • :‬ו ­‬
‫אמר לו‪ :‬עתה אמור דבריך‪ ,‬אמר לו‪ :‬שאלתי על מה‬
‫שאמרת בפסוק זה‪ ,‬״והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה‬
‫בית אלהים״‪ ,‬שזה האבן השתייה‪ ,‬איך אפשר‪ ,‬הרי האבן‬
‫השתייה‪ ,‬עוד מלפני שנברא העולם היתה‪ ,‬וממנה הושתל‬
‫העולם‪ ,‬ואתה אומר אשר שמתי‪ ,‬דמשמע שיעקב שם אותה‬
‫עכשיו‪ ,‬וכתוב‪ :‬״ויקח את האבן אשר שם מראשותיו״‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫שיעקב בבית אל היה‪ ,‬והאבן הזאת היתה בירושלים‪ ,‬אמר‬
‫לו‪ :‬כל א ‪ p‬ישראל נכפלה תחתיו‪ ,‬והאבן הזאת תחתיו‬
‫היתה‪ ,‬אמר לו‪] :‬הרי[״אשר שם"כתוב‪ ,‬וכתוב‪ :‬״האבן הזאת‬
‫אשר שמתי מצבה״‪ ,‬אמר לו‪ :‬אם אתה יודע הדבר‪ ,‬אמור‬
‫אותו וכר‪] ,‬ואמר את דבריו‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬בא רבי יהודה‬
‫מעשיות‬
‫]‪[97‬‬
‫הזהר‬
‫טז‬
‫ה א י ; ד ע ת )והיך( לאת‬
‫ונשקיה‪,‬‬
‫אמר ליה‬
‫וכל‬
‫משתדל‬
‫בסחורתא‪,‬‬
‫ו מ נ ח ח י י ע ל מ א ‪ ,‬א מ ר ליה‪.‬‬
‫ך ה ו ה ך ח י ק א ל י ש ע ת א ‪ ,‬ו א י ת ל י תריץ ב נ י ן ו ק י י מ י ן‬
‫כל‬
‫י ו מ א ב ב י רב‪ ,‬ו א נ א א ק ז ת ך ל נ א ע ל מ ז ו נ י י ה ו‬
‫ולמיהב‬
‫לון‬
‫אגר‬
‫למוךייהו‪,‬‬
‫בגין‬
‫ךישתךלון‬
‫ב א ‪ 1‬ר י י ת א ‪] .‬נח דף עא ע״ב עב ע״א[‪.‬‬
‫ונשקו‪ ,‬אמר לו‪ :‬וכל זה אתה יודע ואתה עוסק בסחורה‪,‬‬
‫ומניח חיי עולם‪ .‬אמר לו‪ :‬השעה דתוקה לי‪ ,‬ויש לי שני‬
‫בנים‪ ,‬הנמצאים כל היום בבית המדרש‪ ,‬ואני משתדל על‬
‫מזונותיהם‪ ,‬ולתת שכר לימוד למוריהם‪ ,‬כדי שיעסקו בתורה‪.‬‬
[98]
Historias del Zohar
17
17.
R a b i Shimon iba por el camino, y con el
iban Rabi Eleazar su hijo y Rabi Iehuda.
Cuando aun caminaban dijo Rabi Shimon:
"Estoy sorprendido como los habitantes del
mundo no procuran entender la T o r a y saber
sobre que se paran en el mundo, [y enseno
maravillosas homilias en los secretos de la
Tora, y luego] vinieron Rabi Eleazar y Rabi
A b a , y todos los camaradas. Besaron sus
manos [de Rabi Shimon], lloro Rabi A b a y
dijo: " O y , Oy, £Que pasara cuando te vayas
del mundo, quien iluminara la luz de la Tora,
feliz es la parte de los camaradas que escucharon estas palabras de tu boca".
‫]‪[99‬‬
‫מעשיות‬
‫יז‬
‫הזהר‬
‫יז‪.‬‬
‫רבי שמעון‬
‫הוה‬
‫א ז י ל ב א ר ח א והוה ע מ י ה רבי‬
‫י‬
‫א ל ע ז ר כריה ורבי א ב א ורבי יהודה‪ ,‬ע ד ךהוו‬
‫א ז ל י ‪ ,‬א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן ת ו ו ה נ א ה י ן בני ע ל מ א ‪ ,‬ל א‬
‫משגיחין‬
‫וכר‪.‬‬
‫ל מ נ ך ע מלי לאורייתא ועל מה קיימי‬
‫א ת ו ךבי א ל ע ז ר ורבי א ב א ו כ ל ה ו חבךייא‬
‫ו נ ש ק ו ירוי‪ .‬ב כ ה ר ב י א ב א ו א מ ר ו ו י ו ו י כ ד ת ס ת ל ק‬
‫מן‬
‫עלמא‪,‬‬
‫מ א ן ינהיר נהוךא‬
‫ךאוךייתא‪ .‬זכאה‬
‫חולקיהון ךחבךייא ך ש מ ע י ן מלין ךאוךייתא אלין‬
‫מפומך‬
‫]דף פג ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫יז‪.‬‬
‫רבי שמעון היה הולך בדרך‪ ,‬והיה עמו רבי אלעזר בנו‪,‬‬
‫ורבי אבא‪ .‬ורבי יהודה‪ .‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי‬
‫שמעון‪ :‬תמיה אני‪ ,‬איך בני העולם‪ ,‬אינם מסתכלים להבין‬
‫דברי תורה‪ ,‬ולדעת על מה הם עומדים בעולם‪] ,‬ודרש להם‬
‫דרושים נפלאים‪ ,‬בסתרי תורה‪ ,‬ואחר כך[ באו רבי אלעזר‬
‫ורבי אבא‪ ,‬וכל החברים‪ .‬ונשקו ידיו ]של רבי שמעון[‪ ,‬בכה‬
‫רבי אבא‪ ,‬ואמר‪ :‬ווי ווי כאשר תסתלק מהעולם‪ ,‬מי יאיר אור‬
‫התורה‪ ,‬אשרי הלקם של התברים ששמעו דברי תורה הללו‬
‫מפיך‪.‬‬
[100]
Historias del Zohar
18
18.
Rabi Eleazar caminaba a la casa de su suegro y lo acompanaban R a b i Jia, R a b i Iosi y
R a b i Jiskia [y se ocupaban de palabras de la
T o r a ] , cuando aun caminaban los encontro
Rabi Isa y u n j u d i o que lo acompanaba, y dijo
ese j u d i o [palabras de la T o r a ] .
4
Le dijo R a b i Eleazar a R a b i Isa: *Yo veo
que te uniste a la Presencia D i v i n a y con ella
viniste" [ya que v i o que la Presencia D i v i n a
reposaba sobre el j u d i o que lo acompanaba].
Le dijo: " A s i es y durante tres parsaot f u i mos juntos y me dijo varias buenas ensenanzas
y lo contrate para que me sirva durante este
dia, y no sabia que era una vela que ilumina
como la v i ahora".
Le pregunto R a b i Eleazar a este j u d i o :
"<,Cual es t u nombre?"
Le contesto: "Ioezer".
Le dijo: "Ioezer y Eleazar estan sentados
juntos. Se sentaron cerca a una piedra, en este
campo, [ y este j u d i o empezo a decir palabras
de la T o r a y cuando finalizo] le dijo R a b i
Eleazar: " B i e n dijiste" [y luego le pregunto
[Rabi Eleazar]: ^Cual es t u oficio?
Le dijo: "Soy maestro de parvulos en m i
lugar, y ahora ha venido a la ciudad Rabi Iosi
Historias del Zohar
18
[101 ]
de kfar Janin y me saco a los parvulos y los
llevo con el, mas de todos modos me pagaron
los habitantes de la ciudad m i salario como
cuando enseiiaba, pero me parecio incorrecto
recibir el salario gratuitamente y fui contrastado por este sabio". D i j o Rabi Eleazar: "Se
necesitan aqui de las bendiciones de A b a
(padre; en este caso se refiere a Rabi Shimon,
su padre).
Se levantaron y vinieron delante de Rabi
Shimon, y estaba sentado y estudiando todo el
dia delante de Rabi Shimon, un dia estaba
studiando delante suyo leyes del lavado ritual
de manos (Netilat Iadaim). D i j o [Rabi Shimon]:
" T o d o aquel que no hace Netilat Iadaim como
corresponde, a pesar que es castigado por eso
arriba, es castigado tambien abajo [en este
m u n d o ] , y ^cual es su castigo abajo? Que le
provoca a si mismo pobreza, y de la misma
forma como es su castigo, asi es su recompensa, y quien hace Netilat Iadaim apropiadamente causa que sea bendecido desde arriba
y estas bendiciones reposan sobre sus manos y
asi tambien es bendecido con riqueza.
Luego se adelanto R a b i Shimon [para ver
como hacia Netilat I a d a i m ] V i o como hacia
Netilat Iadaim y observo que utilizaba gran
cantidad de agua. D i j o Rabi Shimon: "Estan
[102]
Historias del Zohar
18
llenas sus manos de Tus bendiciones y asi fue y
desde ese momento se enriquecio encontrando
un tesoro, y se ocupaba de la T o r a y daba
alimentos diariamente a los pobres y era simpatico con ellos y les mostraba un buen semblante. D i j o Rabi Shimon: " Y t u te alegraras
con D i o s . . .
‫יי‬
‫]‪[103‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫יח‬
‫יח‪.‬‬
‫רבי אלעזר הוה אזיל לבי חמוי‪ ,‬והוו ע מ י ה רבי‬
‫•‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫•‬
‫•‬
‫חי‪-‬יא ו ך ב י י ו ס י ו ך ב י ךזזקיה ו כ ו י ‪ ,‬ע ד דהרו־‬
‫א ז ל י א ע ך ע ב ה ו דבי ייםא ו ח ד י ו ך א י ב ה ד י ה ‪ ,‬והרה‬
‫א מ ר ה ה ו א יוךאי וכר‪ ,‬א מ ר ליה דבי א ל ע ז ר ל ן ב י‬
‫חמינא‬
‫ייםא‬
‫ואו‪1‬חבךת‪.‬‬
‫ךהא‬
‫לך‬
‫שכינתא‬
‫עם‬
‫קאתית‬
‫א מ ר ליה הכי הוא ודאי‪ ,‬ותלת פרסי‬
‫הוא ךאזילנא בהדיה ו א מ ר לי כ מ ה מ ל י מעלייתא‪,‬‬
‫ואנא‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫אגירנא ליה ליומא דא‪ ,‬ולא ידענא דאיהו‬
‫‪:‬־ •‬
‫‪T‬‬
‫בוצינא‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪- T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דנהיר כ ד ח מ י נ א השתא‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪• T‬‬
‫• ־‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ליה רבי א ל ע ז ר ל ה ה ו א יוךאי‪ ,‬מ ה ש מ ך ‪,‬‬
‫יח‪.‬‬
‫רבי אלעזר היה הולך לבית חמיו‪ ,‬והיה עמו רבי חייא‪,‬‬
‫ורבי יוסי‪ ,‬ורבי חזקיה ]והיו עוסקים בדברי תורה[‪ ,‬בעוד‬
‫שהיו הולכים‪ ,‬פגש אותם רבי ייסא‪ ,‬ויהודי אחד עמו‪ ,‬ואמר‬
‫אותו היהודי ]דברי תורה[‪ ,‬אמר לו רבי אלעזר לרבי ייםא‪:‬‬
‫אני רואה שעם השכינה נתחברת ובאת‪] ,‬כי ראה שכינה‬
‫ששרתה על היהודי ההולך עמו[‪ ,‬אמר לו‪ :‬כץ הוא ודאי‪,‬‬
‫ושלש פרסאות הוא שהלכתי עמו‪ ,‬ואמר לי כמה דברים‬
‫טובים‪ ,‬ואני שכרתי אותו שישמשני יום הזה‪ ,‬ולא ידעתי‬
‫שהוא נר המאיר‪ ,‬כמו שאני רואה עתה‪.‬‬
‫אמר לו רבי אלעזר ליהודי הזה‪ :‬מה שמך‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫מעשיות‬
‫אמר‬
‫)מלה‬
‫‪:‬‬
‫ליה יועזר‪,‬‬
‫חךא( ;תיבן‬
‫בההוא‬
‫יח‬
‫]‪[104‬‬
‫הזהר‬
‫א מ ר ליה יועזר ואלעזר‬
‫כ ח ך א ‪ ,‬ייתבו ג ב י‬
‫חד טנךא‬
‫ח ק ל ו כ ר ‪ .‬א מ ר ליה רבי א ל ע ז ר ש פ י ר ק א‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫אמרת‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪IT‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪v‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪IT‬‬
‫א מ ר ליה דבי אלעזר מ א י ע ב י ך ת ך א מ ר‬
‫ל י ה קןךלנא ד ר ד ק י ב א ת ר י ‪ ,‬ו ה ש ת א א ת א ד ב י י ו ס י‬
‫ל כ פ ר חנין ל מ ת א ‪ ,‬וםליקו לון מ ג ב א י ואוהבו א ן‬
‫ו ה ו ו ; ה ב י ן ל י כ ל בני מ ת א א ג ך א ‪ ,‬כ ה ה ו א‬
‫לגביה‪,‬‬
‫זמנא ךדרךקי הוו גבאי‪ ,‬ואםתכלנא ? נ ? ש א י ך ל א‬
‫א ת ח ז י לי ל א ת ה נ י מנייהו למגנא‪ ,‬ואגירנא גרמאי‬
‫)לההוא(‬
‫בהדי‬
‫ברכאן‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫דאבא‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫ךהאי‬
‫חכים‪,‬‬
‫אמר‬
‫רבי‬
‫אלעזר‬
‫אצטריכו הכא‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫ק מ ו א ת ו ק מ י ה ךדבי ש מ ע ו ן ‪) ,‬לבתר( והוה ;תיב‬
‫ו ל ע י כ ל י ו מ א ק מ י ה ך ד ב י שנ^עון‪ ,‬ו י ו מ א ח ד‬
‫יועזר‪ .‬אמר לו‪ :‬יועזר ואלעזר יושבים יחד‪ ,‬ישבו אצל אבן‬
‫אחד‪ ,‬בשדה הזה ובו׳‪] ,‬והתחיל היהודי הזה‪ ,‬להגיד דברי‬
‫תורה‪ ,‬וכשסיים[ אמר לו רבי אלעזר‪ :‬יפה אמרת‪] .‬ואחר כך[‬
‫אמר לו ]עוד רבי אלעזר[‪ :‬מה עבודתך‪ .‬אמר לו‪ :‬מלמד‬
‫תינוקות אני במקומי‪ .‬ועכשיו בא לעיר‪ ,‬רבי יוסי דכפר חנץ‪,‬‬
‫ולקחו ממני את התינוקות‪ ,‬והושיבו אותם אצלו‪ ,‬ובכל זאת‬
‫נתנו לי כל בני העיר‪ ,‬את שכרי‪ ,‬כמו בזמן שהתינוקות היו‬
‫אצלי‪ ,‬אלא שהסתכלתי בעצמי‪ ,‬שלא ראוי לי ליהנות מהם‬
‫בחנם‪ ,‬השכרתי את עצמי אצל החכם הזה‪ .‬אמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫לברכותיו של אבא צריכים כאן‪.‬‬
‫קמו ובאו לפני רבי שמעון‪ ,‬והיה יושב ולומד כל היום‬
‫מעשיות‬
‫יח‬
‫הזהר‬
‫]‪[105‬‬
‫הרה ע ם י ק ב נ ט י ל ת ; ד י ם ק מ י ה ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬כ ל מ א ן ך ל א‬
‫נ ט י ל י ר ו י כ ך ק א י א ו ת ‪ ,‬אף ע ל ג ב ך א ת ע נ ש ל ע י ל א ‪,‬‬
‫או‪1‬ענש ל ת ת א ‪ ,‬ו מ א י ע ו נ ש י ה ל ת ת א ‪ ,‬ך ג ך י ם ל י ה‬
‫לגרמיה‬
‫מ ם ? נ ו ת א ‪ ,‬ו כ מ ה ך ע ו נ ש י ה כף‪ ,‬הכי ה ו א‬
‫זכי מ א ן ך נ ט י ל ירוי כ ך ק א יאות‪ ,‬ךגףים ל ג ף מ י ה‬
‫בךכאן‬
‫ולעילא‪,‬‬
‫ך ש ך א ן ב ף כ א ן ע ל ירוי כדלןא‬
‫;אות‪,‬‬
‫ואתברף‬
‫לבתר‬
‫א ק ד י ם ףבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ח מ א ליה ך א נ ט ל ירוי‬
‫במ;יא‬
‫בעותךא‪.‬‬
‫ונטיל לון בשיעוךא םג;יא ךמייןי‬
‫א מ ר ףבי ש מ ע ו ן מ ל י ; ד י ו מ ב ך כ ו ת י ף ‪ ,‬וכף הוה‪,‬‬
‫כ?ההוא י ו מ א ו ל ה ל א ה א ת ע ת ר ו א ש כ ח ס י מ א ‪ ,‬ו ה ו ה‬
‫לעי‬
‫באורייתא‪ ,‬ו;היב מזונא‬
‫למסכני כל יומא‪,‬‬
‫לפני רבי שמעון‪ .‬יום אחד היה עוסק לפניו ]בהלכות[ נטילת‬
‫ידים‪ .‬אמר ]רבי שמעון[‪ :‬כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי‪ ,‬אף‬
‫על פי שנענש על זה למעלה‪ ,‬נענש גם כן למטה ]בעולם‬
‫הזה[‪ ,‬ומה עונשו למטה‪ ,‬שגורם לעצמו עניות‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫עונשו‪ ,‬כן הוא שכרו ]גם כן למעלה ולמטה[‪ ,‬מי שנוטל ידיו‬
‫כראוי גורם לעצמו ברכות של מעלה‪ ,‬שהברכות שורות על‬
‫ידיו כראוי‪ ,‬וכן מתברך ]למטה[ בעשירות‪.‬‬
‫אחר כך הקדים רבי שמעון ]עצמו לראות איך נוטל‬
‫ידיו[‪ .‬ראה אותו נוטל ידיו במים‪ ,‬ונוטלם במדה גדולה של‬
‫מים‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬מלא ידיו מברכותיך‪ .‬וכך היה‪,‬‬
‫מאותו יום ואילך נתעשר‪ ,‬ומצא מטמון‪ ,‬והיה עוסק בתורה‪,‬‬
‫ונותן בכל יום מזונות לעניים‪ ,‬והיה שמח עמהם‪ ,‬ומסביר‬
‫מעשיות‬
‫והוה‬
‫יח‬
‫הזהר‬
‫]‪[106‬‬
‫ח ד י ע מ ה ו ן ו מ ם ב ר לון אנפין נהירין‪ .‬ק ר א‬
‫ע ל י ה ר ב י ש ק ן ע ו ן ‪ ,‬ו א ת ה ת ג י ל ב ך ב ק ד ו ש ו ג ו מ ר נלך‬
‫לך דף פז ע״כ פח ע״א[‪.‬‬
‫פנים מאירות אליהם‪ ,‬קרא עליו רבי שמעון‪ :‬״ואתה תגיל‬
‫בד׳ בקדוש״ וגו׳‪.‬‬
Historias del Zohar
19
[107]
19.
Rabi A b a cuando vino [de Babel] anunciaba: " Q u i e n desea riqueza y logevidad en el
mundo por venir que venga conmigo y estudie
t o r a " , y todo el mundo se reunio alrededor
suyo.
U n hombre soltero vivia en su barrio y un
dia lo visito y le dijo: " R a b i , quiero estudiar
T o r a para ser r i c o " . Le dijo Rabi Aba: 'Esto es
seguro". Le pregunto: "<‫׳‬,Cual es tu nombre?"
Le contesto: " I o s i " . Le dijo a sus alumnos que
lo llamen Rabi Iosi, poseedor de la riqueza y el
honor, y se sento ocupandose de la Tora.
Despues de un tiempo,cuando estaba enfrente
suyo le pregunto: " R a b i ^,donde esta la riqueza?
D i j o Rabi A b a : "Se ve que no estudia desinteresadamente e ingreso en su cuarto [para
reflexionar acerca de que se podia hacer con su
a l u m n o ] ; escucho una voz que decia: " N o lo
castiguen, ya que es una gran persona";
entonces retorno a el y le dijo: "Sientate hijo
mio, sientate y yo te dare riqueza".
Mientras tanto vino un hombre trayendo en
sus manos un recipiente de oro, lo saco y su luz
se reflejo por toda la casa. Le dijo: " R a b i yo
quiero tener el merito de la T o r a , a pesar que
yo mismo no tuve el privilegio de entender la
[108]
Historias del Zohar
19
Tora, yo lquiero que alguien estudie Tora para
m i , ya que poseo una gran riqueza que me dejo
m i padre, que cuando se sentaba en la mesa
colocaba en ella trece copas como estas, y yo
deseo tener el merito de la Mitsva del estudio
de la Tora, y yo doy para esto riqueza.
Le dijo [Rabi A b a ] a este soltero: "Ocupate
de la Tora y este [hombre] te dara riqueza, le
dio [el hombre] la copa de oro, y dijo sobre el
Rabi A b a : " N o es comparable al oro y el
cristal, menos intercambiarse con vasijas de
oro (Job 28). Se sento a estudiar Tora y ese
hombre le daba riquezas a cambio.
Despues de u n tiempo ingreso el amor a la
T o r a a sus entranas, u n dia estaba sentado
llorando. L o encontro su Rab llorando y le
pregunto: "<‫׳‬,Por que lloras?" Le dijo: " Y o
dejo la vida en el mundo por venir por esto [la
riqueza]; no deseo sino tener el merito de la
T o r a para m i mismo". Le dijo [Rabi A b a ] :
" A h o r a se nota que estudias desinteresadamente".
L l a m o a ese hombre y le dijo: " T o m a t u
riqueza y entregala a los huerfanos y a los
pobres, y yo te dare una parte mayor en la
TOra, en todo lo que nosotros estudiamos. Le
devolvio Rabi Iosi la copa de oro, y desde
entonces no se aparto el nombre de Ben Pazi
Historias del Zohar
19
[109]
[hijo del o r o ] , de el y de sus hijos, y este es Rabi
Iosi Ben Pazi, y tuvo el merito de estudiar
mucho la T o r a , el y sus hijos, ya que no hay
premio mayor en este mundo que el de ocuparse de la Tora y cumplirla.
‫יט‬
‫מעשיות‬
‫]‪[110‬‬
‫הזהר‬
‫יט‪.‬‬
‫ר ב י א ב א כ ד א ת א מ ה ת ם הרה מ כ ר י ז ‪ ,‬מ א ן ב ע י‬
‫עותרא‪ ,‬ו מ א ן בעי אורכא דחיי ב ע ל מ א דאתי‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T :‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫־י‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫־־‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫ייתי ו י ש ת ד ל באורייתא‪ .‬הוו מ ת כ נ ש י ן כ ו ל י ע ל מ א‬
‫לגביה‪.‬‬
‫רווק חד‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫|‬
‫הוה‬
‫‪T‬‬
‫בשביבותיה‪,‬‬
‫י‬
‫‪TT‬‬
‫לגביה‪.‬‬
‫ליה‪,‬‬
‫אמר‬
‫באורייתא כדי שיהיה‬
‫לי‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫רבי‪,‬‬
‫חד‬
‫‪T‬‬
‫בעינא‬
‫אתא‬
‫‪TT‬‬
‫למלעי‬
‫עותךא‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬הא‬
‫ודאי‪ ,‬א מ ר ל י ה מ ה ש מ ך ‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬יוסי‪ .‬א מ ר לון‬
‫לתלמידוי‬
‫ויקרא‪.‬‬
‫ךיקרון‬
‫ליה רבי יוסי מארי ד ע ו ת ך א‬
‫ע ד ב ואתעסק באורייתא‪.‬‬
‫יט‪.‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬כאשר בא משם ]מבבל[‪ ,‬היה מכריז‪ :‬מי רוצה‬
‫עושר‪ ,‬ומי רוצה אריכות ימים‪ ,‬בעולם הבא‪ ,‬יבוא אצלי‬
‫ויעסוק בתורה‪ ,‬היו מתאספים אליו כל העולם‪ ,‬לעסוק‬
‫בתורה‪.‬‬
‫איש אחד רווק‪ ,‬היה בשכונתו‪ ,‬יום אחד בא אליו‪ ,‬ואמר‬
‫לו‪ :‬רבי‪ ,‬אני רוצה ללמוד תורה‪ ,‬כדי שיהיה לי עושר‪ ,‬אמר‬
‫לו רבי אבא‪ :‬זה ודאי‪ .‬אמר לו‪ :‬מה שמך‪ .‬אמר לו‪ :‬יוסי‪,‬‬
‫אמר לתלמידיו‪ :‬שיקראו לו רבי יוסי בעל העושר והכבוד‪,‬‬
‫וישב ועסק בתורה‪.‬‬
‫]‪[111‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫יט‬
‫ליומין הרה קאים קמיה‪ .‬אמר ליה רבי‪ ,‬אן הוא‬
‫עותרא‪ ,‬אמר‪ ,‬שמע מינה‪ ,‬דלאו לשם‬
‫‪S‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪• • :‬‬
‫‪T‬‬
‫שמים קא עביד‪ .‬עאל לאךךיה שמע חד קלא‬
‫ךהוה אמר‪ ,‬לא תענשיה )תוב לגביה( ךגבךא ךבא‬
‫ליהוי‪ ,‬תב לגביה אמר ליה תיב ברי תיב ואנא‬
‫יהיבנא לך עותרא‪.‬‬
‫אדהכי אתא גברא חד ומאנא דפז בידיה‪ ,‬אפקיה‬
‫ונפל נהורא בביתא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬רבי‪ ,‬בעינא‬
‫למזכי באורייתא‪ ,‬ואנא לא זכינא‪ ,‬ובעינא מאן‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫!‬
‫‪I‬‬
‫י‬
‫‪I‬‬
‫״‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪ T‬־"‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪—:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫י‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫"‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫ךל^תךל באורייתא בגיני‪ ,‬ךהא אית לי עותךא םגי‪,‬‬
‫ךקא ‪£‬זבק לי אבא‪ ,‬ךכד ;תיב על פתוריה‪ ,‬הוה‬
‫מסדר עליה תליםר כםי מאלין‪ ,‬ובעינא למזכי‬
‫באורייתא‪ ,‬ואנא חזילנא עותרא‪ .‬אמר ליה לההיא‬
‫‪1‬‬
‫‪ -‬״‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫לימים‪ ,‬כשהיה עומד לפניו‪ ,‬אמר לו‪ :‬רבי איפה הוא‬
‫העושר‪ ,‬אמר ]רבי אבא[‪ :‬משמע שאינו לומד לשם שמים‪,‬‬
‫ו נ מ ס לחדרו‪] ,‬להתישב בדעתו מה לעשות עמו[‪ ,‬שמע קול‬
‫אחד שהיה אומר‪ :‬אל תענישו‪ ,‬כי אדם גדול יהיה‪ ,‬חזר אליו‪,‬‬
‫ואמרלו‪ :‬שב בני שב‪ ,‬ואני אתן לך עשירות‪.‬‬
‫בתוך כך בא איש אחד‪ ,‬ובידו כלי של פז‪ ,‬הוציאו‪,‬‬
‫והבריק אור בבית‪ ,‬אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬אני רוצה לזכות בתורה‪,‬‬
‫ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה‪ ,‬ואני רוצה מי שיעסוק‬
‫בתורה בשבילי‪ ,‬כי יש לי עושר רב‪ ,‬שהניח לי אבי‪ ,‬שבעת‬
‫שישב על שולחנו‪ ,‬היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות‬
‫מאלו‪ ,‬ואני רוצה לזכות במצות לימוד התורה‪ ,‬ואני נותן בעד‬
‫יט‬
‫מעשיות‬
‫]‪[112‬‬
‫הזהר‬
‫רווק‪ ,‬ת ש ת ד ל באורייתא ו ד א ;היב לך עותרא‪ ; ,‬ה ב‬
‫ה ה ו א כ ס א דפז‪ ,‬קרא ע ל י ה רבי א ב א ל א‬
‫ליה‬
‫יערכנה זהב וזכוכית ו ת מ ו ר ת ה כלי פז‪ .‬יתיב ו ל ע א‬
‫־ ‪t‬‬
‫~‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ליומין‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T :‬‬
‫י‬
‫ו ה ה ו א בר נ ש ה ו ה י ה י ב ל י ה ע ו ת ר א ‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫ע א ל ח מ י ד ו דאורייתא במעוי‪ .‬יומא ח ד‬
‫|‬
‫‪• T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ה ו ה יתיב ו ה ו ה בכי‪ ,‬א ש כ ח י ה רביה ד ה ו ה‬
‫בכי‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ע ל מ ה ק א בכית‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ו מ ה‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫מנחנא‬
‫—‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫חיי ד ע ל מ א ד א ת י בגין האי‪ ,‬ל א בעינא‬
‫־־••‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫"‬
‫‪T‬‬
‫א ל א למזכי לגבאי‪ ,‬א מ ר ה ש ת א ש מ ע מינה ךהא‬
‫לשם‬
‫שמים קא עביד‪.‬‬
‫ק ר א ליה לההוא גברא‪ ,‬א מ ר ליה טול עותךך והב‬
‫ל י ה ל י ת מ י ולכזםכני‪ ,‬ו א נ א ; ה י ? נ א ל ך ח ו ל ק‬
‫!תיר באורייתא בכל מ ה ךאנן לעאן‪ ,‬אהדר ליה‬
‫זה עושר‪ .‬אמר ]ר׳ אבא[ להרווק ההוא‪ :‬עסוק בתורה‪ ,‬וזה‬
‫יתץ לך עושר‪ ,‬נתץ לו ]האיש[ אותו הכום של הפז‪ ,‬קרא עליו‬
‫ר׳ אבא‪ :‬״לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז״)איוב‬
‫כ‪ ,‬יז(‪ .‬ישב ועסק בתורה‪ ,‬ואותו האיש היה נותץ לו עושר‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬נכנסה חמדת התורה במעיו‪ ,‬יום אחד היה יושב‬
‫ובוכה‪ .‬מצאו רבו שהיה בוכה‪ ,‬אמר לו‪ :‬על מה אתה בוכה‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬ומה אני מניח את חיי העולם הבא בשביל זה‬
‫]העושר[‪ ,‬אינני רוצה‪ ,‬אלא לזכות ]בתורה[ לעצמי‪ .‬אמר לו‬
‫]רבי אבא[‪ :‬עכשיו‪ ,‬משמע שאתה לומד לשם שמים‪.‬‬
‫קרא לאותו האיש‪ ,‬ואמר לו‪ :‬קח העושר שלך‪ ,‬ותן אותו‬
‫ליתומים ועניים‪ ,‬ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה‪ ,‬בכל‬
‫]‪[113‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫יט‬
‫רבי יוסי ה ה ו א כ ס א דפז‪ ,‬ו ע ד י ו מ א ל א א ע ד י‬
‫• •‬
‫שמיה‬
‫וזכה‬
‫••‬
‫־‬
‫‪T -‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־ ‪ :‬״‬
‫ו מ ן בנוי בן פזי‪ ,‬ו ה י י נ ו דבי יוסי בן פזי‪,‬‬
‫לכמה‬
‫אוךייתא‬
‫הוא‬
‫ובנוי‬
‫)בגין‬
‫ךלעא‬
‫באורייתא( ךלית לך אגר ט ב ב ע ל מ א כ מ א ן ךלעי‬
‫ו מ ל ן י י מ ה ]סתרי תורה לך לך פח ע״א וע״ב[‪,‬‬
‫?אורייתא‬
‫מה שאנחנו לומדים‪ ,‬ההזיר לו ר׳ יוסי את הכום של הפז‪,‬‬
‫ועד היום לא ניטל השם בן פזי‪ ,‬ממנו ומבניו‪ ,‬וזהו רבי יוסי‬
‫בן פזי‪ ,‬וזכה להרבה תורה‪ ,‬הוא ובניו‪ .‬שאין לך שכר טוב‬
‫בעולם‪ ,‬כמי שעוסק בתורה ומקיימה‪.‬‬
[114]
Historias del Zohar
20
20.
Rabi Jia fue a ver a R a b i Eleazar. Se encontro con R a b i Jagai. Le pregunto: "^Este
camino que esta allanado delante m i senor, a
donde conduce?" Le contesto: "Conduce a ver
a Rabi Eleazar". Le dijo: " Y o tambien voy
contigo". Le dijo: " S i puedes entender lo que
escucharas anda, sino retrocede". Le dijo: "Su
Senoria, no tema por esto, ya que escuche
varios secretos de la T o r a , y pude mantenerme
con ellos*'. Comenzo Rabi Jagai [explico
secretos de la T o r a , y luego] vino Rabi Jia y lo
beso. Le dijo: " T u tienes mayor merito que yo
para ir a verlo [a Rabi Eleazar].
Fueron y cuando llegaron, los vio [Rabi
Eleazar] sentados en la entrada. Le dijo a su
sirviente: " Ve y preguntales que es cada una de
las columnas de esta silla de tres columnas. Le
contestaron: " V e y dile a nuestro senor que no
en vano dijo el Rey D a v i d que la cuarta
[columna] "es la piedra despreciada por los
c o n s t r u c t o r s " (Salmos 118). [Nuevamente
volvio a preguntarles a traves del sirviente
secretos de la T o r a y contestaron [y luego]
entraron, y cuando entraron se sentaron delante
suyo. Se callo Rabi Eleazar y tambien ellos
callaron. Entro Rabi Eleazar a su cuarto y
Historias del Zohar
20
[115]
4
escucho una voz que decia: ' V e y diles lo que
deseen, ya que se trata de justos". V o l v i o a
ellos y les dijo: " H a y entre ustedes alguien que
escucho algo". Le contestaron: "Nosotros
esperamos iluminar a traves de la claridad de
la vela superior" [y empezo a pronunciar
secretos de la T o r a ] .
Cuando todavia hablaba con ellos, vino un
fuego y los rodeo, y ellos se quedaron sentados
afuera. A l ver esto se conmovieron y los invadio un gran temor. Dijeron: " N o tenemos
suficiente merito para esto, salgamos de aqui y
volvamos a nuestro camino". Se sentaron alii
durante todo el dia, y no pudieron verlo, y
dijeron: " N o es la voluntad del Santo Bendito
Sea que nos sentemos a q u i " . Salieron de alii y
se fueron.
Cuando aiin caminaban, comenzo Rabi Jia
y dijo: "Bendigan a Dios los angeles poderosos que hacen su v o l u n t a d " (Salmos 103), mas
feliz es Israel de todos los pueblos del mundo
al haber sido elegido por E l Santo Bendito Sea
de todos los pueblos, y los convirtio en su
parte y su heredad, por lo tanto les dio la
sagrada T o r a , ya que todos tuvieron la misma
voluntad, sobre el monte Sinai, cuando estuvieron dispuestos a cumplir antes de escuchar
[que es lo que debian cumplir].
[116]
Historias del Zohar
20
Por cuanto adelantaron el deseo de cumplir
al escuchar, los llamo E l Santo Bendito Sea su
familia. Hasta ahora ustedes eran los unicos
que estaban delante mio, de ahora en adelante
los hijos de la tierra son vuestros companeros
en t o d o , no tienen permiso para santificar m i
nombre hasta que Israel lo haga y juntos sereis
companeros para santificar m i nombre, ya
que adelantaron el deseo de hacer al escuchar
como angeles celestiales hacen en el flrmamento, como esta escrito: "Bendigan a Dios
sus angeles, los poderosos que cumplen su
palabra, y escuchan su palabra", primero
hacen, luego escuchan.
Otra interpretation: "Bendigan a Dios sus
angeles", se refiere a los justos que hay en la
tierrra, que son importantes delante del Santo
Bendito Sea, como angeles celestiales en el
firmamento, por cuanto son poderosos, que
doblegan a su instinto, como un valiente que
derrota a sus enemigos, "escuchar su palabra", que gozan todos los dias de escuchar una
voz de arriba cuando 10 necesitan.
A h o r a quien puede enfrentarlos, pues son
santos superiores, felices son aquellos que
pueden pararse delante de ellos, felices aquellos que se pueden salvar de ellos, la supervision divina los acompana constantemente,
Historias del Zohar
20
[117]
6Que podemos hacer para entrar delante de
ellos?, y sobre esto esta escrito: "Feliz el elegido que se acerca" (Salmos 65) y esta escrito:
" F e l i z el hombre que T u eres su fuerza" (Salmos 84).
‫כ‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫]‪[118‬‬
‫כ‪.‬‬
‫רבי‬
‫חייא ה ו ה א ז י ל ל מ ח מ י לרבי אלעזר‪ ,‬פ ג ע ביה‬
‫דבי ח ג א י ‪ .‬א מ ר ל י ה ה א י א ר ח א ך מ ת ק נ א ק מ י ה‬
‫ךמר‬
‫לאן‬
‫איהו אזיל‪,‬‬
‫א מ ר ליה‪,‬‬
‫ל מ ח מ י לדבי‬
‫אלעזר‪ .‬א מ ר ליה ואנא נמי איזיל בהךף‪ ,‬א מ ר ליה‬
‫אי ת י ב ו ל ל מ ם ב ר ס ב ר א ל מ א י ך ת ש מ ע זיל‪ .‬ואי‬
‫לאו‪ ,‬תוב אבתךך‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬ל א ל י ח ו ש מ ר להאי‪,‬‬
‫ךהא‬
‫אנא‬
‫שמענא‬
‫כ מ ה רזי ד א ו ר י י ת א ו י כ י ל נ א‬
‫ל מ י ק ם בהו‪ .‬פ ת ח דבי ח ג א י ו כ ד ‪ ,‬א ת א דבי ח ך א‬
‫ונשקיה‪,‬‬
‫למחמי‬
‫א מ ר ליה י א ו ת א נ ת בדי מיני ל מ י ה ך ‪,‬‬
‫ליה וכר‪.‬‬
‫כ‪.‬‬
‫רבי חייא הלך לראות את רבי אלעזר‪ ,‬פגש אותו רבי‬
‫חגאי‪ ,‬אמר לו‪ :‬דרך זה המתוקן לפני אדוני‪ ,‬לאן הוא הולך‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬שהולך לראות רבי אלעזר‪ .‬אמר לו‪ :‬גם אני אלך‬
‫אתך‪ .‬אמר לו‪ :‬אם תוכל להבין השכל והטעם ממה שתשמע‪,‬‬
‫לך‪ ,‬ואם לא‪ ,‬חזור לאחריך‪ .‬אמר לו‪ :‬אל ידאג כבודו לזה‪ ,‬כי‬
‫שמעתי כמה סודות התורה‪ ,‬ויכולתי לעמוד בהם‪ .‬פתח רבי‬
‫חגאי‪] :‬ודרש בסודות התורה‪ ,‬אחר כך[ בא רבי חייא ונשקו‪,‬‬
‫אמר ל ו ‪ :‬ראוי אתה בני יותר ממני‪ ,‬ללכת לראות אותו‪] ,‬את‬
‫רבי אלעזר[‪.‬‬
‫]‪[119‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כ‬
‫א ץ ל ו ‪ ,‬כ ד מ ט ו ן ל ג ב י ה ‪ ,‬ח מ א לרן י ת ב י ע ל ת ך ע א ‪,‬‬
‫אמר‬
‫כוךסייא‬
‫ליה‬
‫ל ש מ ש א ‪ ,‬זיל ו א י מ א לון ה א י‬
‫ל ת ל ת קןיימין מ ה ו כ ל א ח ד ‪ .‬א מ ר ו ל י ה‬
‫זיל ו א י מ א ליה למר‪ ,‬ך ל א ו ל מ ג נ א א מ ר ד ו ד מ ל כ א‬
‫ךאיהו‬
‫כיון‬
‫ךעאלו‬
‫ואינון‬
‫חד‬
‫אית‬
‫קמיה‪,‬‬
‫אקזתיקו‪ ,‬ע א ל דבי א ל ע ז ר לאךךיה‪ .‬ש מ ע‬
‫ך כ ש ך י ן א י כ ו ן ‪ ,‬א ה ד ר ל ג ב י י ה ו ‪ ,‬א מ ר לרן‪,‬‬
‫מ א ן ך ש מ ע כ?לה ל י מ א ל י ‪ .‬א מ ר ו ל י ה ‪ ,‬אבן‬
‫מחכאן‬
‫‪:‬‬
‫עןיבו‬
‫אשתיק‬
‫רבי‬
‫אלעזר‬
‫קלא ךהוה אמר‪ ,‬זיל ואימא לון ^ ה ךאינון‬
‫בעךן‪,‬‬
‫־‬
‫ךביעאה אבן מ א ס ו הבונים וכר‪ ,‬עאלו‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫|‬
‫לאנהרא‬
‫‪ :‬־ ‪T T :‬‬
‫מגו‬
‫צחותא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫דבוצינא‬
‫‪T‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪T T‬‬
‫הלכו‪ ,‬כאשר הגיעו אצלו‪ ,‬ראה אותם ]רבי אלעזר[‬
‫יושבים על יד השער‪ ,‬אמר לשמש שלו‪ :‬לך ואמור להם‪,‬‬
‫כסא הזה של שלשה עמודים‪ ,‬מה הם כל אהד‪ .‬אמרו לו‪ :‬לך‬
‫ואמור לאדוננו‪ ,‬שלא בחנם אמר דוד המלך‪ ,‬שהוא ]עמוד[‬
‫הרביעי‪ ,‬״אבן מאסו הבונים״ )תחלים קיח(‪] ,‬שוב שאל‬
‫להם על ידי המשמש סודות התורה‪ ,‬והם השיבו לו‪ ,‬ואחר‬
‫כך[ נכנסו‪ ,‬כיון שנכנסו‪ ,‬ישבו לפניו‪ .‬שתק רבי אלעזר‪ ,‬וגם‬
‫הם שתקו‪ ,‬נכנם רבי אלעזר לחדרו‪ ,‬שמע שם קול אחד‬
‫שהיה אומר‪ :‬לך ואמור להם מה שהם רוצים‪ ,‬כי צדיקים‬
‫המה‪ .‬חזר אצלם אמר להם‪ :‬יש מי ]ביניכם[ ששמע דבר‪,‬‬
‫יאמר לי‪ .‬אמרו לו‪ :‬אנחנו מחכים להאיר על ידי צחות נר‬
‫העליון‪ ,‬ודעת נבון‪] ,‬והתחיל הוא לדרוש להם בסודות‬
‫התורה[‪.‬‬
‫כ‬
‫מעשיות‬
‫]‪[120‬‬
‫הזהר‬
‫וסברא נםבר ו כ ד ‪ ,‬א ד ה כ י דהוה מ ש ת ע י בהדייהו‪,‬‬
‫י ‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫~ ‪:‬‬
‫‪•T..‬‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪T • :‬‬
‫—‬
‫;‬
‫‪.‬‬
‫»‬
‫‪.‬‬
‫א ת א נורא ו א ם ח ר ליה‪ ,‬ו א י כ ו ן ! ת ב ו לבר ו כ ד ‪ ,‬כ ד‬
‫ח מ ו אלין הכי‪ ,‬א ז ך ע ז ע ו וךחילו םגי נפל עלייהו‪,‬‬
‫ל י ת אבן‬
‫אמרו‪,‬‬
‫לאו־ךחין‬
‫יכילו‬
‫בךיך‬
‫עד‬
‫מ כ א ן ונהך‬
‫ח ז ך ן ל ה א י ‪ ,‬כפרק‬
‫)אזלו(‪ ! ,‬ת ב ו ת מ ן כ ל ה ה ו א י ו מ א ולא‬
‫ל מ ח מ י ליה‪.‬‬
‫אמרו‪ ,‬לית ךעותא‬
‫ךקךשא‬
‫הוא ךניתיב הכא‪ ,‬נפקו מ ת מ ן ואזלו‪.‬‬
‫ךהוו‬
‫פתח‬
‫אזלי‬
‫חךא‬
‫רבי‬
‫ואמר‪,‬‬
‫בךכו‬
‫יי מ ל א כ י ו ‪ ,‬גבורי כ ח ע ו ש י ד ב ר ו וגומר‪ ,‬ז כ א י ן‬
‫‪:‬‬
‫~‪T‬‬
‫י •‬
‫״‬
‫אינון‬
‫״‬
‫־‬
‫ישראל‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫מכל שאר עמין‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דעלמא‬
‫ךקךשא‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫בךיך הוא א ת ך ע י ?הו מ כ ל ש א ר עמין‪ ,‬ו ע ב ד לון‬
‫חולקיה‬
‫ואחסנתיה‪ .‬ועל ך א ןהיב לון אורייתא‬
‫קךי^זא‪ ,‬בגין ך כ ל ה ו ה ו ו ב ך ע ו ת א ח ך א ע ל ט ו ך א‬
‫בעוד שהיה מדבר עמהם‪ ,‬באה אש והקיפה אותו‪ ,‬והם‬
‫נשארו יושבים מבחוץ וכר‪ ,‬כאשר ראו הם כך‪ ,‬נזדעזעו‪,‬‬
‫ופחד גדול נפל עליהם‪ .‬אמרו‪ :‬אין אנחנו ראויים לזה‪ ,‬נצא‬
‫מכאן‪ .‬ונלך לדרכנו‪ ,‬ישבו שם כל אותו היום‪ ,‬ולא יכלו‬
‫לראותו‪ ,‬ואמרו‪ :‬אין רצונו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנשב‬
‫כאן‪ ,‬יצאו משם והלכו‪.‬‬
‫בעוד שהיו הולכים‪ ,‬פתח רבי חייא ואמר‪ :‬״ברכו ה׳‬
‫מלאכיו גבורי כח עושי דברו׳ וגד )תהלים קג(‪ ,‬אשריהם‬
‫ישראל‪ ,‬מכל שאר אומות העולם‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬בחר‬
‫בהם מכל שאר העמים‪ ,‬ועשה אותם חלקו ונחלתו‪ ,‬ועל כן‬
‫נתן להם התורה הקדושה‪ ,‬משום שכולם היו ברצון אחד‪ ,‬על‬
‫‪,‬‬
‫]‪[121‬‬
‫מעשיות‬
‫ךסיני‪,‬‬
‫כ‬
‫הזהר‬
‫ו א ק ד י מ ו עש^ה ל ש מ י ע ה ‪.‬‬
‫כיון ךאקדימו עשיה לשמיעה‪ ,‬קרא ק ך ש א בןיך‬
‫ה ו א ל פ מ ל ך א ך י ל י ה א מ ר לון‪ ,‬ע ד ה כ א א ת ו ן‬
‫הויתון יחיךאין ק מ א י בעלמא‪ ,‬מ כ א ן ולהלאה‪ ,‬הא‬
‫בני ב א ך ע א ח ב ד י ם ב ה ך י י כ ו ב כ ל א ‪ ,‬ל י ת ל כ י ד ש ו‬
‫לקךשא‬
‫שמי‬
‫עד‬
‫ךישיךאל‬
‫יתחברון‬
‫בהךייכו‬
‫?ארעא‪ ,‬וכלכו תהוון כ ח ך א חבדים ל ק ך ש א שמי‪,‬‬
‫בגין‬
‫ךאקךימו עשייה לשמיעה‪ ,‬כגוונא ךמלאכי‬
‫ע ל א י ע ב ד י ב ד ק י ע א ‪ ,‬ך כ ת י ב ב ד כ ו יי מ ל א כ י ו ג ב ו ר י‬
‫כיח ע ו ש י ד ב ר ו ל ש מ ו ע ב ק ו ל ד ב ר ו ‪ ,‬ע ו ש י ך ב ר ו‬
‫?קךמיתא‪,‬‬
‫ולבתר לשמוע‪.‬‬
‫ך ב ר א ח ר ‪ ,‬ב ד כ ו יי מ ל א כ י ו ‪ ,‬א ל י ן אינרן צ ד י ק י י א‬
‫בארעא‪,‬‬
‫ךאינון‬
‫ח ש ו ב י ן ק מ י ק ך ש א בדיך‬
‫הר סיני‪ ,‬והקדימו עשיה לשמיעה‪.‬‬
‫כיון שהקדימו עשיה לשמיעה‪ ,‬קרא הקדוש ברוך הוא‬
‫לפמליא שלו‪ ,‬אמר להם‪ :‬עד עתה‪ ,‬אתם הייתם יחידים לפני‬
‫בעולם‪ ,‬מכאן והלאה‪ ,‬הרי בני בארץ חברים אתכם בכל‪ ,‬אין‬
‫לכם רשות לקדש שמי‪ ,‬עד שישראל יתחברו אתכם בארץ‪,‬‬
‫וכלכס תהיו חברים כאחד לקדש שמי‪ .‬משום שהקדימו‬
‫עשיה לשמיעה כמו שמלאכים עליונים עושים ברקיע‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬״ברכו ה׳ מלאכיו‪ ,‬גבורי כח עושי דברו‪ ,‬לשמוע‬
‫בקול דברו״‪ ,‬עושי דברו בתחילה‪ ,‬ואחר כך לשמוע‪.‬‬
‫דבר אחר‪ ,‬״ברכו ה׳ מלאכיו״‪ ,‬אלו אותם הצדיקים‬
‫שבארץ‪ ,‬שהם חשובים לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמלאכים‬
‫מעשיות‬
‫כ‬
‫‪I‬‬
‫הזהר‬
‫‪1 2 2‬‬
‫[‬
‫הוא‬
‫כ מ ל א כ י ע ל א י בךקיעא‪ ,‬בגין ךאיבון גבוךי‬
‫כח‪,‬‬
‫ךמתגבךי על יצךהון כגבר טב ךמיזגבר על‬
‫שבאיה‪,‬‬
‫למשמע‬
‫השתא‬
‫לשמוע‬
‫קלא‬
‫ב ק ו ל ךברו‪,‬‬
‫מלעילא‬
‫ךזכאן בכל יומא‬
‫בשעתא ךאצטךיכו‪.‬‬
‫מאן יכיל למיקם בהךייהו‬
‫קךישין‬
‫עליונין‪,‬‬
‫קמייהו‪,‬‬
‫זכאין‬
‫זכאין‬
‫איבון‬
‫איבון‬
‫ךיכלי‬
‫ךאינון‬
‫למיקם‬
‫ךיכלי‬
‫ךייכול(‬
‫)למאן‬
‫ל א ש ת ז ב א מ ק מ י י ה ו ‪ ,‬א ש ג ח ו ת א ך ק ך ש א בריף ה ו א‬
‫ע ל י י ה ו ב כ ל י ו מ א ‪ ,‬ה י ך אבן ; כ ל י ן ל מ י ע ל ק מ י י ה ו‬
‫ועל דא כתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון הצריף‪,‬‬
‫ו כ ת י ב א ש ר י א ך ם ע ו ז ל ו ב ף ו ג ו מ ר !לך ל דף פט ע״א צ‬
‫ך‬
‫עליונים ברקיע‪ ,‬משום שהם גבורי כח‪ ,‬שמתגברים על יצרם‪,‬‬
‫כגבור טוב המתגבר על שונאיו‪ ,‬״לשמוע בקול דברו״‪,‬‬
‫שזוכים בכל יום‪ ,‬לשמוע קול מלמעלה‪ ,‬בשעה שצריכים‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬מי יוכל לעמוד עמהם‪ ,‬שהם קדושים עליונים‪,‬‬
‫אשריהם אותם שיכולים לעמוד לפניהם‪ ,‬אשריהם היכולים‬
‫להנצל מפניהם‪ ,‬השגחת הקדוש ברוך הוא עליהם בכל יום‪,‬‬
‫איך אנחנו יכולים להכנס לפניהם‪ .‬ועל זה כתוב‪ :‬״אשרי‬
‫תבחר ותקרב״)תהלים סה(‪ ,‬וכתוב‪ :‬״ אשרי אדם עוז לו בך״‬
‫וגו׳ )תהלים פד(‪.‬‬
Historias del Zohar
21
[123]
21.
Rabi A b a iba un dia de Tiberia a Tronia,
donde vivia su suegro y Rabi Iaacov su hijo iba
con el. L o encontraron en Kfar Trasha, cuando
quisieron acostarse, dijo Rabi A b a al dueno de
casa: ' H a y aqui un gallo". Le dijo el dueno de
casa: "i,Para que quieres un gallo?" Le contesto: ' D e b i d o a que me levanto exactamente
a la medianoche [y necesito u n gallo que me
despierte], le dijo [el dueno de casa]: N o
necesitas gallo, ya que tengo una senal [preparada] en m i casa, ya que tengo una balanza
delante de m i cama, y lleno un recipiente con
agua, de manera que gotea agua y a medianoche el recipiente se vacia y se da vuelta la
balanza y provoca un gran ruido que se escucha en toda la casa, y entonces es exactamente
medianoche, y un anciano estaba conmigo, y
se levantaba toda medianoche para estudiar la
T o r a , y por eso hizo esto [esta senal]. D i j o
Rabi Aba: 'Bendito sea Dios que lo envio
aqui".
4
4
44
4
A medianoche rugio la rueda de la balanza y
se levantaron Rabi A b a y Rabi Iaacov. Escucharon al hombre que estaba sentado en el
extremo de la casa, con sus dos hijos y decia:
Esta escrito: " [ A ] medianoche me levantare
[124]
Historias del Zohar
21
para agradecerte por tus justos decrees"
(Salmos 119), [y pregunto que vio D a v i d que
dijo "medianoche" y no dijo "a medianoche", esto se lo dijo al Santo Bendito Sea, [y
pregunto] ^,acaso el Santo Bendito Sea se
encuentra con su corte, y en esa hora entra al
paraiso para entretenerse con los justos. D i j o
Rabi A b a a Rabi Iaacov: "Seguro que vamos a
participar con la Presencia D i v i n a y a unirnos
j u n t o [a ese hombre y sus hijos], se acercaron a
el y se sentaron con el. Le dijeron: " D i n o s
palabras de t u boca, ya que bien dijiste, ^cual
es la fuente de tus palabras?
Les dijo: "Esto escuche de m i abuelo [y
siguio ensenando y cuando termino] se levanto
Rabi A b a y lo beso. Le dijo: "Seguro que es
asi, Bendito sea Dios que me envio aqui",
[luego pregunto] el hijo del anfitrion una pregunta y el mismo la contesto adecuadamente.
Se levanto Rabi A b a y puso sus manos sobre la
cabeza y lo bendijo. Dijo: "Seguro que pense
que no hay sabiduria fuera de la que hay en los
justos que tuvieron el privilegio de llegar a
ella, y ahora veo que en la epoca de Rabi
Shimon, incluso los pequenos adquirieron
gran sabiduria, feliz eres Rabi Shimon, Oy de
la generacion que va a quedar huerfana de t u
Historias del Zohar
21
[125]
persona". Se sentaron hasta la manana y se
ocuparon de la Tora.
Mientras tanto ilumino la luz del dia, y
cuando aun decian palabras de la Tora, se
levantaron para irse, les dijo esa persona [el
dueno de casa]: "^Completen lo que se ocuparon esta noche?"
Le dijieron: "<,Que es esto?"
Les dijo: " M a n a n a vereis la faz del dueno
del pacto [el profeta Eliahu]. M i mujer pide
que sea su alegria".
D i j o Rabi A b a : "Este es un requerimiento
de Mitsva, nos sentaremos para ver la faz de la
Presencia D i v i n a ' ' , esperaron toda esa noche,
y la noche reunio al hombre con todos sus
amigos, y toda esa noche se ocuparon de la
T o r a , y nadie d u r m i o . Les dijo ese hombre:
"Por favor que cada persona diga palabras de
la T o r a " [y dijeron palabras de la Tora].
D i j o R a b i A b a : " S i ustedes son tan sabios y
se sientan aqui. Le dijeron: " S i los pajaros son
tornados de su lugar, no van a saber como
volar, sobre esto esta escrito: " C o m o un
pajaro deambula de su n i d o , asi el hombre
deambula de su lugar (Proverbios 27), y este
lugar nos permitio estudiar T o r a , y esta es
nuestra costumbre cada noche, medianoche se
duerme y media noche estudiamos Tora, y
[ 126 ]
Historias del Zohar
21
cuando nos acercamos al amanecers, un aroma
de campo y rios nos i l u m i n a n la T o r a y se
afirma en nuestro corazon, y este lugar ya fue
juzgado, y muchos sabios de la T o r a desaparecieron en ese j u i c i o , por el pecado de no
aprovechar el tiempo adecuadamente para el
estudio de la T o r a , y desde entonces nos ocupamos dia y noche de la T o r a , y este lugar nos
ayuda, y todo aquel que se aparta de aqui es
como si se apartara de la vida del mundo.
Levanto Rabi A b a sus manos y los bendijo.
Se sentaron hasta que alumbro el dia, y
luego que i l u m i n o el dia, dijeron a los ninos
que se sentaban delante de ellos. Salgan a ver
si alumbra el dia y cada uno dira algo nuevo en
la Tora a esta gran persona [a Rabi A b a ] .
Salieron y vieron que alumbro el dia. D i j o uno
de ellos: " H a y un anciano aqui que esta destinado a quemarse en este d i a " . D i j o R a b i A b a :
" D i o s nos salve", estaba asombrado [Rabi
A b a ] y no podia hablar y dijo: " E l poderio
celestial es apreciado en la tierra", y asi fue y
ese dia vieron los camaradas a la Presencia
D i v i n a , y fueron rodeados por fuego, y a Rabi
A b a se le puso la cara roja como el fuego de la
alegria de la Tora.
Estudiamos, todo ese dia, ninguno dejo la
casa, y la casa se rodeo de fuego y h u m o , y se
Historias del Zohar
21
[ 127 ]
regocijaron con las palabras dichas entre ellos,
como si hubieran recibido la T o r a del M o n t e
Sinai, y al salir del lugar no sabian si era de
noche o de dia.
D i j o R a b i A b a : " T o d o el tiempo que nos
quedemos aqui que diga cada uno de nosotros
nuevas palabras de sabiduria, para bien del
dueno de la casa, dueno de la alegria, [comenzaron a decir cada uno palabras de la T o r a
relacionadas con la Mitsva de la circuncision,
y luego] dijo [a ellos] Rabi A b a : "Seguramente
asi es, y feliz es vuestra parte en este mundo y
en el mundo por venir, ya que la T o r a esta
atada a vuestros corazones, como si hubierais
estado en el M o n t e Sinai cuando fue entregada
la T o r a a Israel, etc.
[ C o n t i n u o y ] dijo Rabi A b a : Felices sois en
este mundo y en el mundo por venir, feliz es m i
parte, que viene a escuchar estas palabras de
vuestra boca, todos ustedes son santos, todos
sois hijos del Santo Bendito Sea, sobre ustedes
esta escrito: (Ishaiahu 44): Este d i r £ a Dios:
Y o , y este llamara en nombre de Iaacov y este
escribira con su mano a Dios y con el nombre
de Israel sera llamado. Cada uno de vosotros
esta atado y unido al Rey Santo Superior, y
ustedes son nombrados ministros, defensores
de la tierra, llamada tierra de los vivos, cuyos
[ 128 ]
Historias del Zohar
21
ministros comen el mana del rocio sagrado,
vosotros sois justos verdaderos, santos superiores, hijos del Rey Santo, que no maman del
otro lado (fuerzas maleficas que se encuentran
en el mayor grado de alejamiento de Dios, por
eso son denominadas "sitra ajra", el otro
lado, es decir el lado alejado a la kedusha,
santidad), sino del lugar santo superior, sobre
ustedes dice el versiculo: " y vosotros los apegados al Dios viviente estais todos vivos h o y "
(Deuteronomio 4), el dueno de esta alegria
tuvo el merito de ver al Santo Bendito Sea cara
a cara, este dia.
Feliz es nuestra parte que gozamos este dia,
y feliz es t u parte con nosotros, y sobre este
hijo que te nacio se aplica el versiculo: " T o d o
el que es llamado por m i nombre, [y que he
creado para M i G l o r i a ] , lo he formado, 10 he
creado (Ishaiahu 43), y esta escrito: " Y todos
tus hijos deberan ser discipulos del Senor
(Ishaiahu 54)".
Acompanaron a Rabi A b a tres m i l i n , le
dijeron [a R a b i A b a ] : "Este dueno de la alegria, dueno de t u posada, tuvo este privilegio,
porque hizo una action de Mitsva.
Pregunto: "^Que Mitsva?"
Contesto ese hombre [el dueno del hotel]:
" M i mujer era la mujer de m i hermano, y
Historias del Zohar
21
[129]
m u r i o sin dejar hijos y me case con ella, y este
es el primer hijo que tuve con ell, y lo llame con
el nombre de m i difunto h e r m a n o \
Le dijo: " D e aqui en adelante llamalo I d i " ,
y este es I d i Ben Iaacov. Los bendijo Rabi A b a
y se prosiguio su camino.
Cuando llego [a su lugar], ordeno las palabras delante de R a b i Eleazar y temio hablar
delante de R a b i Shimon [que no sea castigado
por la revelation de secretos].
U n dia estaba delante de R a b i Shimon [y
pregunto R a b i Shimon una pregunta de un
versiculo, sobre el cual hablaron en el dia de la
circuncision], le dijo R a b i A b a : "Su Senoria,
^Desea que diga las buenas palabras que
escuche sobre este tenia?"
,
Le dijo: " H a b i a " .
Le dijo: " Y o temo ser castigado por mis
actos"
Les dijo: ' D i o s nos libre de la mala ensenanza, no temas, firme es su corazon, confiando en el Senor" (Salmos 112). Le conto lo
ocurrido, y ordeno todas las palabras.
Le dijo [Rabi Shimon]: "Todas estas buenas
ensenanzas las tenias ocultas y no las contaste,
yo decreto que durante estos treinta dias estudies y te olvides enseguida, acaso no esta
escrito: N o abstengan el bien de los que lo
[130]
Historias del Zohar
21
posean, estando en poder de t u mano hacerlo"
(Proverbios 3) y asi fue. D i j o [Rabi Shimon]: "
Y o decreto que con esta T o r a sean desterrados
[el dueno de la posada y sus companeros] a
Babilonia, con los camaradas que se encuentran a l i i " . Rabi Jia se lament 6 con esto.
U n dia lo vio R a b i Shimon, le dijo: " U n
reflejo de t u corazon se ve en t u semblante".
Le dijo [Rabi A b a ] : " N o por m i estoy preocupado, sino por ellos [que fueron castigados
con el destierro a B a b i l o n i a ] " . Le dijo Rabi
Shimon: " D i o s nos libre de que sean castigados, solo por los secretos que se revelan entre
vosotros decrete que sean desterrados entre
los camaradas de Babilonia para que puedan
aprender sus caminos y mantener los secretos
entre ellos, porque los secretos no se revelan
sino entre nosotros, ya que E l Santo Bendito
Sea se acordo de nosotros y a traves de nosotros se revelaran sus palabras".
D i j o Rabi Iosi: Esta escrito "Entonces se
abrira como el alba" (Isaias 58), en el futuro El
Santo Bendito Sea anunciara y dira: " E n t o n ces se abrira como el alba, y t u salud se fortalecera y andara delante tuyo tu justicia, y la
honra de Dios te guardara".
‫]‪[131‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫כא‪.‬‬
‫רבי אבא הוה אתי מ ט ב ר י ה לבי טרוניא ךחמוי‪,‬‬
‫ו ר ב י !עקיב ב ך י ה ה ו ה ע מ י ה ‪,‬‬
‫טרשא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫כ ד ב ע ו ל מ ש כ ב ‪ ,‬א מ ר רבי א ב א ל מ ר י ה‬
‫‪X:‬‬
‫—‬
‫ךביתא‪,‬‬
‫•‬
‫‪—T‬־‬
‫אית‬
‫ךביתא‪,‬‬
‫ליליא‬
‫אעךעו בכפר‬
‫תךנגולי‪,‬‬
‫הכא‬
‫־‬
‫אמר‬
‫‪T‬‬
‫ליה‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫מאריה‬
‫א מ א י ‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬בגין ך ק א י מ נ א ב פ ל ג ו ת‬
‫מ מ ש ‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ל א אצטריך‪ ,‬ד ה א םימנא‬
‫לי בביתא‪ ,‬ךהךין ט ק ל א ך ק מ י ע ך ס א י מ ל י נ א ליה‬
‫מייא‪,‬‬
‫ונטיף‬
‫אתךקו‬
‫כ ל ה ו מייא‪ ,‬ו א ת ג ל ג ל האי ק י ט פ א ונהים‪,‬‬
‫ואשתמע‬
‫טיף‬
‫קליה‬
‫טיף‪,‬‬
‫בכל‬
‫והפלגות ליליא‬
‫ביתא‪,‬‬
‫וכדין‬
‫הוא‬
‫ממש‬
‫פלגות‬
‫כא‬
‫רבי אבא היה הולך מטבריה לטרוניא‪ ,‬ששם דר חמיו‪,‬‬
‫ורבי יעקב בנו היה עמו‪ ,‬פגשו בכפר טרשא‪ ,‬כאשר רצו‬
‫לשכב‪ ,‬אמר רבי אבא לבעל הבית‪ :‬יש כאן תרנגול‪ .‬אמר לו‬
‫בעל הבית‪ :‬למה לך תרנגול‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שאני קם‬
‫בחצות לילה ממש‪] ,‬ואני צריך לתרנגול שיעיר אותי[‪,‬אמר‬
‫לו ]בעל הבית[‪ :‬אינך צריך ]תרנגול[‪ ,‬כי יש לי סימן ]ערוך[‬
‫בבית‪ ,‬כי משקל זה שלפני מטתי‪ ,‬אני ממלא כלי מים‪,‬‬
‫ונוטפים המים טיפה אחר טיפה‪ ,‬עד שבחצות לילה ממש‪,‬‬
‫כבר התרוקנו כל המים‪ ,‬ומתגלגל המשקל למטה‪ ,‬ונוהם‪,‬‬
‫]ונעשה רעש בנפילתו[‪ ,‬והקול נשמע בכל הבית‪ ,‬ואז הוא‬
‫מעשיות‬
‫ליליא‬
‫כא‬
‫]‪[132‬‬
‫הזהר‬
‫מ מ ש ‪ ,‬ו ח ד ס ב א ה ו ה לי‪ ,‬ד ה ו ה ק ם ב כ ל‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T:‬‬
‫•‬
‫פ ל ג ו ת ליליא ו א ש ת ד ל באורייתא ובגיני כך ע ב ד‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫האי‪,‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬בריך ר ח מ נ א ד ש ד ר נ י ה כ א ‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫• •‬
‫בפלגות‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪r‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫•‬
‫ליליא נהים ההוא ג ל ג ל א ך ק י ט פ א ‪ ,‬ק מ ו‬
‫רבי א ב א ורבי י ע ק ב ש מ ע ו ל ה ה ו א גברא‬
‫י‬
‫—‬
‫•‬
‫‪ :‬־‬
‫‪T‬‬
‫‪—. -‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ד ה ו ה יתיב ב ש פ ו ל י ביתא‪ ,‬ותרין בנוי ע מ י ה ו ה ו ה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫כתיב‬
‫אמר‪,‬‬
‫מש?טי‬
‫חצות לילה‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫אקום‬
‫צךקך‪ ,‬מאי קא‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫להודות לך על‬
‫חמא דוד ךאיהו אמר‬
‫חצות לילה‪ ,‬ולא בחצות לילה‪ ,‬אלא חצות לילה‬
‫‪—.‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬־‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬־‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ו ד א י ל ק ך ש א בךיך ה ו א א מ ר הכי‪ ,‬וכי ק ך ש א בריך‬
‫הוא‬
‫קךשא‬
‫הכי‬
‫אקךי‪,‬‬
‫אין‪,‬‬
‫דהא‬
‫חצות לילה‬
‫ממשי‬
‫בןיך הוא א ש ת כ ח וםיעתא ךיליה‪ ,‬וכדין‬
‫היא ש ע ת א ךעייל בגנתא ךעךן‪ ,‬ל א ש ת ע ש ע א עם‬
‫חצות לילה ממש‪ ,‬וזקן אחד היה עמי‪ ,‬שהיה קם בכל חצות‬
‫לילה‪ ,‬ועוסק בתורה‪ ,‬ובשביל זה עשה ]את הסימן ה[זה‪ .‬אמר‬
‫רבי אבא‪ :‬ברוך השם ששלח אותי לכאן‪.‬‬
‫בחצות לילה‪ ,‬נהם אותו גלגל של המשקל‪ ,‬וקמו רבי אבא‬
‫ורבי יעקב‪ .‬שמעו לאותו האיש‪ ,‬שהיה יושב בירכתי הבית‪,‬‬
‫ושני בניו עמו‪ ,‬והיה אומר‪ :‬כתוב‪ ,‬״חצות לילה אקום‬
‫להודות לך על משפטי צדקך״ )תהלים קיט(‪] ,‬ושואל[ מה‬
‫ראה דוד שאמר חצות לילה וגר‪ ,‬ולא בחצות לילה‪ ,‬אלא‬
‫ודאי להקדוש ברוך הוא אמר כן‪] ,‬ושואל[ וכי הקדוש ברוך‬
‫הוא נקרא כן‪] ,‬ותירץ[ כן‪ ,‬שבחצות לילה ממש‪ ,‬הקדוש‬
‫ברוך הוא נמצא עם הפמליא שלו‪ ,‬ובאותו שעה הוא נכנם‬
‫מעשיות‬
‫]‪[133‬‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫צדיקייא‪ .‬א מ ר ךבי א ב א ל ד ב י ! ע ק י ב ו ד א י נ ש ת ת ף‬
‫בשכינתא‬
‫אמרו‬
‫ונתחבר‬
‫ליה‪,‬‬
‫אימא‬
‫כחךא‪,‬‬
‫מלה‬
‫קךיבו ויתיבו‬
‫עמיה‪,‬‬
‫ך פ ו מ ך ך ש פ י ר קאמךוז•‬
‫מנא לך האי‪ ,‬א מ ר לון מ ל ה ך א אוליפנא מ ס ב א י‬
‫א ת א רבי א ב א ו נ ש ק י ה ‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ו ד א י הכי‬
‫וכר‪,‬‬
‫הוא‪ .‬בריך ר ח מ נ א ך ש ך ך נ י ה כ א ו כ ר ‪ .‬ק ם רבי א ב א‬
‫ידוי בךישיה וברכיה‪ ,‬א מ ר ודאי חשיבנא‪,‬‬
‫ושוי‬
‫ךחכמתא‬
‫השתא‬
‫זכו‬
‫‪T‬‬
‫לךךא‬
‫ל א א ש ת כ ח בר באינון ז כ א י ך ז כ ו בה‪.‬‬
‫ח מ י נ א ך א פ י ל ו ינוקי בךךא ךךבי ש מ ע ו ן‬
‫ל ח כ מ ת א ע ל א ה ‪ .‬ז כ א ה א נ ת רבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ווי‬
‫‪T : : T :‬‬
‫ךאנת‬
‫* ‪T T‬‬
‫תסתלק‬
‫‪-‬‬
‫‪T T‬‬
‫מניה‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫— ‪ : :‬׳ ־‬
‫יתבו‬
‫עד‬
‫‪,‬‬
‫־‬
‫צפךא‬
‫בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים‪ .‬אמר רבי אבא לרבי יעקב‪:‬‬
‫ודאי נשתתף בשכינה‪ ,‬ונתחבר יתד ]עם אותו האיש ובניו[‪,‬‬
‫קרבו אליו וישבו עמו‪ ,‬אמרו לו‪ :‬אמור אמרי פיך‪ ,‬כי יפה‬
‫אמרת‪ ,‬ומאין לך זה‪ .‬אמר להם‪ :‬דבר זה שמעתי מזקני וכו׳‬
‫]ועוד אמר להם דברי תורה במעלת חצות לילה‪ ,‬וכשסיים[‪,‬‬
‫קם רבי אבא ונשקו‪ ,‬אמר לו‪ :‬ודאי כך הוא‪] ,‬מה שדרש[‪,‬‬
‫ברוך השם ששלח אותי כאץ וכו׳‪] .‬אחר כך שאלו בנו של‬
‫בעל הבית שאלה‪ ,‬והוא בעצמו השיב תשובה יפה מאד[‪,‬‬
‫וקם רבי אבא ושם ידיו על ראשו‪ ,‬וברכו‪ .‬אמר‪ :‬ודאי‬
‫חשבתי שהחכמה אינה נמצאת חוץ מאלו הצדיקים שזכו‬
‫בה‪ ,‬ועתה אני רואה שבדורו של רבי שמעון‪ ,‬אפילו‬
‫התינוקות זכו לחכמה עליונה‪ ,‬אשריך רבי שמעון‪ ,‬ווי‬
‫להדור‪ .‬שאתה תסתלק ממנו‪ ,‬ישבו עד הבוקר‪ ,‬ועסקו‬
‫בתורה וכו׳ ]ורבי אבא דרש מעניני מילה[‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫כא‬
‫הזהר‬
‫]‪[134‬‬
‫ו א ש ת ך ל ו ?אורייתא וכר‪ .‬אךהכי הוה אתי נהוךא‬
‫ךיומא‪,‬‬
‫ו ה ו ו אקןךי מ ל י ך א ו ך י י ת א ‪ ,‬ק מ ו ל מ י ז ל ‪.‬‬
‫א מ ר ליה ה ה ו א גברא‪ ,‬ב מ ה ך ע ס ק י ת ו ב ה א י ליללא‬
‫אמרו‬
‫אשלימו‪,‬‬
‫מאי‬
‫הוא‪.‬‬
‫א מ ר ליה‪,‬‬
‫ךתחמון‬
‫למחר אןפוי ךמךיה ךקךמא‪ ,‬ךהא ךביתאי בעאת‬
‫בעותא‬
‫ך א מנייכו‪ ,‬וגזר ק י י מ א ךבךי ךאתייליד‬
‫ל י ‪ ,‬ל מ ח ר ליהוי ה ל ו ל א ךיליה‪ .‬א מ ר דבי אבא‪ ,‬ה א י‬
‫בעותא‬
‫ך מ צ ו ה איהו‪ ,‬ו ל מ ח מ י א פ י ש כ י נ ת א נתיב‪,‬‬
‫אוךיכו כל ההוא יומא‪ .‬בההוא ליליא כנש ההוא‬
‫ג ב ר א כ ל איבון ך ח י מ ו י ‪ ,‬ו כ ל ה ה ו א ל י ל ; א א ק ז ת ך ל ו‬
‫?אורייתא‬
‫ו ל א ה ו ה מ א ן ךניים‪ ,‬א מ ר לון ה ה ו א‬
‫ג ב ר א ‪ ,‬ב מ ט ו מ נ י י כ ו ‪ ,‬כ ל דוד ו ח ד ל י מ א מ ל ה ח ך ת א‬
‫ךאוךייתא וכר‪ .‬א מ ר דבי אבא‪ ,‬ו מ ה בכל כך אתון‬
‫בתוך כך האיר אור היום‪ ,‬ועוד היו אומרים דברי תורה‪,‬‬
‫קמו ללכת‪ ,‬אמר להם אותו האדם ]בעל הבית[‪ :‬במה‬
‫שעסקתם בלילה הזו‪ ,‬השלימו‪ .‬אמרו‪ :‬מה הוא‪ .‬אמר להם‪:‬‬
‫שתראו למחר פניו של בעל הברית‪],‬שהוא אליהו הנביא[‪ ,‬כי‬
‫אשתי מבקשת בקשה זו מכם‪ ,‬כי הברית מילה של בני הנולד‬
‫לי‪ ,‬למחר יהיה השמחה שלו‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬זו היא בקשה‬
‫של מצוה‪ ,‬נשב לראות את פני השכינה‪ .‬המתינו כל אותו‬
‫היום‪ ,‬ובלילה אסף אותו האיש כל אוהביו‪ ,‬וכל אותו הלילה‬
‫עסקו בתורה‪ ,‬ולא היה מי שישן‪ ,‬אמר להם אותו האיש‪:‬‬
‫בבקשה מכם‪ ,‬כל אחד ואחד יאמר דברי חידוש בתורה‪] ,‬וכל‬
‫אחד מהם אמר חידושי תורה[‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[135‬‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫ח כ י מ י ן ו א ת ו ן יתבין ה כ א ‪ .‬א מ ר ו ליה‪ ,‬אי צפו‪/‬ראה‬
‫יתעקרו מאתךייהו‪ ,‬לא ‪:‬דעין לאן טאםן‪ .‬הךא הוא‬
‫ךכתיב‬
‫כצפור‬
‫ממקומו‪,‬‬
‫נודדת‬
‫ואתךא‬
‫ךא‬
‫מן‬
‫קנה‪,‬‬
‫זכי‬
‫לן‬
‫איש‬
‫נודד‬
‫כן‬
‫לאורייתא‪,‬‬
‫והאי‬
‫א ו ך ח א לילן בכל ליליא‪ ,‬פ ל ג ו ת א ניימין ו פ ל ג ו ת א‬
‫אבן‬
‫ע ם ק י ן ב א ו ר י י ת א ‪ ,‬ו כ ד ן^נן ק י י מ י ן ב צ פ ך א ‪,‬‬
‫ריחי‬
‫ונהךי‬
‫חקלא‬
‫מ;א‬
‫לן‬
‫נהדין‬
‫אורייתא‪,‬‬
‫ואתיישבת בלבן‪ ,‬ואתר דא ה א דיינוה ל ע י ל א זמנא‬
‫חדא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫על‬
‫יממא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ו כ מ ה סרכי תריםין א ם ת ל ק ו ב ה ה ו א דינא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫עו?שא‬
‫‪• :‬‬
‫ךאוךייתא‪,‬‬
‫וליליא‬
‫‪:‬־‪:TT‬‬
‫‪:‬‬
‫"‬
‫• ‪1‬‬
‫באורייתא‬
‫•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫וכדין‬
‫הוא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪ :‬־‬
‫אשתךלותא‬
‫ואתרא‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫ךילן‬
‫קא‬
‫‪IT‬‬
‫מם!יע לן‪ .‬ו מ א ן ךאוזפרש מכאן‪ ,‬כ מ א ן ך א ת פ ך ש‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬ומה אתם כל כך חכמים ואתם יושבים‬
‫כאן‪ ,‬אמרו לו‪ :‬אם צפורים יתעקרו ממקומם‪ ,‬לא ידעו אנה‬
‫יעופו‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״כצפור נודדת מן קנה‪ ,‬כן איש נודד‬
‫ממקומו״ )משלי כז(‪ ,‬ומקום הזה ]שאנו בו[‪ ,‬זיכה אותנו‬
‫לתורה‪ ,‬וזהו דרכנו בכל לילה‪ ,‬חציה אנו ישנים‪ ,‬וחציה אנו‬
‫עוסקים בתורה‪ ,‬וכשאנו קמים בבוקר‪ ,‬ריח השדה ונהרות‬
‫מים מאירים לנו את התורה‪ ,‬ומתיישבת בלבנו‪ .‬ומקום זה‪,‬‬
‫פעם אחת כבר דנוהו למעלה‪ ,‬וכמה גדולי תורה‪ ,‬נסתלקו‬
‫באותו הדין‪ ,‬בעונש ביטול התורה‪ ,‬ומאז העסק שלנו הוא‬
‫יום ולילה בתורה*‪ ,‬ומקום זה עוזר לנו‪ ,‬וכל הפורש מכאן‬
‫•עי׳ להלן אות כ״ה‪ ,‬המעשה באריכות‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫מחיי‬
‫כא‬
‫ע ל מ א ‪ .‬זקיף ידוי‬
‫]‪[136‬‬
‫הזהר‬
‫דבי א ב א ו כ ר י ך ל ו ן ‪.‬‬
‫י ת ב ו ע ד דנהר י מ מ א ‪ ,‬בתר דנהר י מ מ א ‪ ,‬א מ ר ו‬
‫‪T‬‬
‫‪J‬‬
‫‪T T :‬‬
‫־־‬
‫‪T T :‬‬
‫‪TT‬‬
‫‪T T :‬‬
‫‪T T‬־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫לאינון דךךקי ךקמייהו‪ ,‬פ ו ק ו ו ח מ ו אי נהר‬
‫יממא‪ ,‬וכל חד לימא מלה חךתא לאורייתא להאי‬
‫גברא‬
‫ךבא‪.‬‬
‫ו ח מ ו ךנהר‬
‫נפקו‬
‫אמר חד‬
‫יממא‪,‬‬
‫מנייהו זמין האי יומא א ש א מלעילא‪ .‬אמר אחרא‪,‬‬
‫־‬
‫‪•T‬‬
‫‪I:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TV‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫־‬
‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫ובהך ביתא‪ ,‬א מ ר א ח ך א ח ד ס ב א הכא‪ ,‬ךזמין האי‬
‫יומא‬
‫ל א ת ו ק ך א בנורא ך א ‪ .‬א מ ר רבי א ב א ר ח מ נ א‬
‫ולא‬
‫יכיל‬
‫למללא‪,‬‬
‫אמר‬
‫קוטרא‬
‫לישזבן‪.‬‬
‫תווה‬
‫ךהוךמנא‬
‫? א ר ע א אתפםת‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬ך ה ה ו א יומא‬
‫ח מ ו חבךייא אפי שכינתא ואםתחרו ? א ש א ‪ .‬ודבי‬
‫אבא אוזלהיטו אנפוי כנורא מחךוותא ךאורייתא‪.‬‬
‫הוא כמו שנפרש מחיי העולם‪ .‬נשא רבי אבא ידיו וברך‬
‫אותם‪.‬‬
‫ישבו עד שהאיר היום‪ ,‬אחר שהאיר היום‪ ,‬אמרו לילדים‬
‫שישבו לפניהם‪ :‬צאו וראו אם האיר היום‪ ,‬וכל אחד מכם‪,‬‬
‫יאמר דבר חידוש בתורה‪ ,‬לאדם גדול הזה‪] ,‬שהוא רבי‬
‫אבא[‪ ,‬יצאו וראו שהאיר היום‪ .‬אמר אחד מהם‪ :‬עתיד ביום‬
‫הזה לבוא אש מלמעלה‪ .‬אמר אחר‪ :‬ובבית הזה‪ .‬אמר אחר‪:‬‬
‫זקן אחד כאן‪ ,‬שעתיד ביום הזה להשרף באש הזה‪ ,‬אמר רבי‬
‫אבא‪ :‬השם יצילנו‪ ,‬תמה ]רבי אבא[ ולא היה יכול לדבר‪,‬‬
‫אמר קשר ותוקף הרשות מלמעלה נתפס בארץ‪] ,‬כי גם‬
‫ילדים יודעים לנבא עתידות[‪ .‬וכך היה‪ ,‬שבאותו יום ראו‬
‫ההברים פני השכינה‪ ,‬והוקפו באש‪ ,‬ורבי אבא‪ ,‬נתלהטו פניו‬
‫כאש משמחת התורה‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[137‬‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫ת נ א כל ההוא יומא לא נפקו כלהו מביתא‪ ,‬וביתא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫אתקטר‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫?קיטךא‪ ,‬והוו חךתן מילי בגווייהו‬
‫כ א י ל ו ק ב ל ו ה ה ו א י ו מ א אורייתא מ ט ו ך א ךםיניי‬
‫כתר ךאסתלקו‪ ,‬ל א הוו יךעי אי הוה י מ מ א ואי‬
‫הוה‬
‫‪T‬‬
‫ליליא‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬ב ע ו ד ך א נ ן קיימין ל י מ א כ ל ח ד‬
‫מינן‬
‫למאריה‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫אבא‪,‬‬
‫מלה חךתא ךחכמתא‪ ,‬לאקשךא טיבו‬
‫דביתא‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫ודאי‬
‫מריה‬
‫‪T‬‬
‫כך‬
‫דהלולא‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫הוא‬
‫חולקיכון‬
‫בעלמא‬
‫אורייתא‬
‫מתקשךא‬
‫בגופייכו‬
‫בטוךא‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫מלה‬
‫ובעלמא‬
‫בלבייכו‪,‬‬
‫ךםיני‬
‫וכר‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ויאות‬
‫דין‬
‫א מ ר רבי‬
‫וכר‪.‬‬
‫זכאה‬
‫ךאתי‪,‬‬
‫ךהא‬
‫כאילו‬
‫בשעתא‬
‫‪-‬‬
‫קיימיתו‬
‫ךאתייהיבת‬
‫אורייתא ל י ש ר א ל ו כ ר ‪ .‬א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬זכאין א ת ו ן‬
‫שנינו‪ :‬כל אותו היום‪ ,‬כולם לא יצאו מץ הבית‪ ,‬והבית‬
‫נתקשר באש ועשן‪ ,‬והיו שמתים בדברים שנאמרים ביניהם‪,‬‬
‫כאילו קיבלו אותו יום את התורה מהר סיני‪ ,‬ואחרי שנסתלקו‬
‫משם‪ ,‬לא היו יודעים אם הוא יום או לילה‪.‬‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬כל עוד שאנו נמצאים כאן‪ ,‬יאמר כל אחד‬
‫מאתנו דבר חדש בחכמה‪ ,‬להחזיק טובה לבעל הבית בעל‬
‫השמחה‪] ,‬התחילו כל אהד מהם להגיד דברי תורה‪ ,‬מעניני‬
‫מילה‪ ,‬ואחר כך[ אמר ]להם[ רבי אבא‪ :‬ודאי כך הוא ויפה‬
‫הדבר‪ ,‬אשרי חלקכם בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬כי התורה‬
‫קשורה בלבותיכם‪ ,‬כאילו עמדתם בעצמכם בהר סיני‪ ,‬בשעה‬
‫שניתנה התורה לישראל וכר‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫כא‬
‫]‪[138‬‬
‫הזהר‬
‫ב ע ל מ א דין ו ב ע ל מ א דאתי‪ ,‬ז כ א ה ח ו ל ק י דאתינא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T1:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫ל מ ש מ ע מלין אלין מפומיכון‪ ,‬כלכו קדישין כלכו‬
‫בני א ל ה א ק ד י ש א ‪ .‬ע ל י י כ ו כ ת י ב ז ה י א מ ר ל י י א נ י‬
‫ו ז ה י ק ר א ב ש ם !עקיב‪ ,‬ו ז ה י כ ת ו ב י ד ו ל י ; ו ב ש ם‬
‫י ש ך א ל יכנה‪ .‬כ ל ח ד מ נ כ ו ן א ח י ד ואונקשר ב מ ל כ א‬
‫ק ד י ש א עלאה‪ ,‬ואתון רבךבין מ מ נ ן תדיסין מ ה ה י א‬
‫ארץ ךאקךי ארץ החיים‪ ,‬ךךבךבנוי אכלין מ מ נ א‬
‫דטלא‬
‫קדישא וכר‪ .‬ואתון זכאי קשוט‪ ,‬קדישי‬
‫ע ל י ו נ י ן ‪ ,‬בני מ ל כ א ק ד י ש א ‪ ,‬ל א ע ק ץ מ ה א י ם ט ך א ‪,‬‬
‫אלא‬
‫מ ה ה ו א אתר קדישא ךלעילא‪ .‬עלייכו כתיב‬
‫ו א ת ם ה ד ב ק י ם בי; א ל י ה י כ ם ח י י ם כ ל כ ם ה י ו ם ו כ ר ‪.‬‬
‫והאי‬
‫מאריה‬
‫ךהלולא‬
‫ךא‪,‬‬
‫זכה‬
‫לכלא‬
‫למחזי‬
‫ק ך ש א בריך ה ו א א נ פ ץ ? א נ פ י ן ב ה א י י ו מ א ‪ .‬ז כ א ה‬
‫]עוד[ אמר רבי אבא‪ :‬אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא‪,‬‬
‫אשרי חלקי‪ ,‬שבאתי לשמוע דברים הללו מפיכם‪ ,‬כלכם‬
‫קדושים‪ ,‬כלכם בני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עליכם כתוב )ישעי׳‬
‫מ״ד(‪ :‬״זה יאמר לה׳ אני‪ ,‬וזה יקרא בשם יעקב‪ ,‬וזה יכתוב‬
‫ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה״‪ .‬כל אחד מכם‪ ,‬אחוז ונתקשר‬
‫במלך הקדוש העליון‪ ,‬ואתם שרים ממונים‪ ,‬בעלי מגן‪,‬‬
‫מאותו ארץ שנקרא ארץ החיים‪ ,‬ששריו אוכלים מן המן של‬
‫הטל הקדוש‪ ,‬ואתם צדיקי אמת‪ ,‬קדושים עליונים‪ ,‬בני המלך‬
‫הקדוש‪ ,‬שלא יונקים מהםטרא ]אחרא[‪ ,‬אלא מאותו מקום‬
‫קדוש שלמעלה‪ ,‬עליכם כתוב )דברים ד׳(‪ :‬״ואתם הדבקים‬
‫בה׳ אלקיכם חיים כלכם היום״ וגו׳‪ ,‬ובעל השמחה הזה זכה‬
‫לכל‪ ,‬לראות את הקדוש ברוך הוא פנים בפנים‪ ,‬היום הזה‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫חולקנא‬
‫‪T l T T‬‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫דזכינא להאי יומא ה כ א ה חולקך עמנא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫"‬
‫‪T‬‬
‫‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪— :‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪M T T‬‬
‫*‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫והאי ברא ךאתייליד לך קרינא עליה כל הנקרא‬
‫ב ש מ י וגומר‪ ,‬יצךתיו אף עשתיו‪ ,‬וכתיב ו כ ל בניך‬
‫ל מ ו ר י י; ו ג ו מ ר ‪.‬‬
‫אשרי חלקנו שזכינו ליום הזה‪ ,‬ואשרי חלקך עמנו‪ ,‬ובן הזה‬
‫הנולד לך‪ ,‬קורא אני עליו )ישעי׳ מג(‪ :‬״כל הנקרא בשמי‬
‫וגו׳‪ ,‬יצרתיו אף עשיתיו״‪ ,‬וכתוב )ישעיה נד(‪ :‬״וכל בניך‬
‫לימודי ה׳״ וגו׳‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫כא‬
‫הזהר‬
‫]‪[140‬‬
‫א ו ז פ ו ה ו לדבי אבא תלת מילין‪ ,‬אמרו ליה האי‬
‫מריה ך ה ל ו ל א א ו ש פ י ז ך זכה לכלי האי‪,‬‬
‫בגין‬
‫ךקיים ק ; מ א ךמצוה‪ ,‬א מ ר מ א י היא‪ ,‬א מ ר‬
‫ליה‬
‫ה ה ו א גמ־א‪ ,‬ךביתאי א ת ת א ח י הוות‪ ,‬ומית‬
‫בלא‬
‫בבין‪,‬‬
‫ונסי?נא‬
‫לה וךא הוא ברא ק ך מ א ה‬
‫ך ה ו ה ל י כ?יבה‪ ,‬ו ק ך י נ א ל י ה ב ש מ א ך א ח י ך א ת פ ט ר ‪,‬‬
‫אמר‬
‫ל י ה מ כ א ן ו ל ה ל א ה ק]רי ל י ה א י ך י ‪ ,‬ו ה י י נ י‬
‫א י ד י ב ר !עקיב‪ .‬ב ד י ך ל י ן ר ב י א ב א ו א ז י ל ל א ך ח י ה ‪.‬‬
‫ליוו את רבי אבא שלשה מילין‪ ,‬אמרו לו ]לרבי אבא[‪ :‬זה‬
‫בעל השמחה בעל המלון שלך‪ ,‬זכה לכל זה‪ ,‬משום שעשה‬
‫עשיה של מצוה‪ .‬אמר‪ :‬מה היא המצוה‪ .‬אמר אותו האיש‬
‫]בעל המלון[‪ :‬אשתי‪ ,‬אשת אחי היתה‪ ,‬ומת בלא בנים‪,‬‬
‫ונשאתי אותה‪ ,‬וזה הוא בן הראשון שהיה לי ממנה‪ ,‬וקראתי‬
‫שמו על שם אחי שנפטר‪ .‬אמר לו‪ :‬מכאן והלאה תקרא אותו‬
‫אידי‪ ,‬והוא אידי בן יעקב‪ ,‬בירך אותם רבי אבא והלך לדרכו‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[141‬‬
‫כד‬
‫יומא‬
‫לרבי שמעון‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ח ד הוה קמיה ך ן ב י ש מ ע ו ן וכו ‪ .‬אמר ליה‬
‫ובי‬
‫מאינון‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫כא‬
‫אתא‪ ,‬סדר מלין קמיה ךןבי אלעזר וךחיל‬
‫למימר‬
‫‪T‬‬
‫הזהר‬
‫א ב א ‪ ,‬א י נ י ח א ק מ י ה ךמיר‪ ,‬ך ל י מ א ק מ י ה‬
‫מ ל י מעלייתא ד ש מ ע נ א בהאי‪ ,‬א מ ר ליה‬
‫‪:‬‬
‫אימא‪,‬‬
‫‪T :‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫—‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ליה דחילנא ד ל א יתענשו ע ל ידאי‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫•‪TT-‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪ :‬־ ‪T‬‬
‫־‬
‫ו•‪:‬‬
‫­‬
‫א מ ר ליה חם ו ש ל ו ם מ ש מ ו ע ה רעה ל א ייךא נכון‬
‫לבו‬
‫ב ט ו ח ביי‪ ,‬ס ח ל י ה ע ו ב ד א ו ס ד ר ק מ י ה כ ל‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫‪T-‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪I -‬‬
‫"‪T‬־‪TT:‬‬
‫איבון מ ל י ן ‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ ,‬ו כ י כ ל ה נ י מ ל י מ ע ל י י ת א‬
‫ה ו ו ט מ י ד י ן ג ב ך ‪ ,‬ו ל א א מ ך ו ! ל ה ו ‪ ,‬גרזךבא ע ל ך ך כ ל‬
‫תלתין‬
‫יומין‬
‫אלין תלעי ותנשי‪ .‬ולא כתיב א ל‬
‫כשבא ]למקומו[‪ ,‬סידר הדברים לפני רבי אלעזר‪ ,‬והיה‬
‫מתירא לומר לפני רבי שמעון‪] ,‬שלא יענישם על גילוי‬
‫הסודות[‪.‬‬
‫יום אחד היה לפני רבי שמעון וכו׳‪] ,‬ושאל רבי שמעון‬
‫שאלה בפסוק‪ ,‬שדרשו שם ביום השמחה[‪ ,‬אמר לו רבי‬
‫אבא‪ :‬אם רצוי בעיני כבודו‪ ,‬שאומר לפניו‪ ,‬מאלו הדברים‬
‫הטובים ששמעתי בענין הזה‪ ,‬אמר לו‪ :‬אמור‪ ,‬אמר לו‪ :‬אני‬
‫מפחד שלא יענשו על ידי‪ ,‬אמר לו‪ :‬חם ושלום )תהלים‬
‫קי״ב( ״משמועה רעה לא יירא‪ ,‬נכון לבו בטוח בה׳״‪ .‬סיפר‬
‫לו המעשה‪ ,‬וסידר לפניו כל אלו הדברים‪ .‬אמר לו ]רבי‬
‫שמעון[‪ :‬וכי כל אלו הדברים הטובים היו נסתרים אצלך‪,‬‬
‫ולא אמרת אותם‪ ,‬אני גוזר עליך‪ ,‬שבכל שלשים יום הללו‪,‬‬
‫תלמוד ותיכף תשכח‪ ,‬וכי לא כתוב )משלי ג׳(‪ :‬״אל תמנע‬
‫כא‬
‫מעשיות‬
‫]‪[142‬‬
‫הזהר‬
‫ת??נע ט ו ב מ ב ע ל י ו ב ה י ו ת ל א ל ; ך ף ל ע ש ו ת ‪ ,‬ו כ ך‬
‫אמר‪,‬‬
‫הוה‪.‬‬
‫)ועלון‬
‫דבאורייתא דא ע ל ו ן לבבל‬
‫גוזמא‬
‫ב ב ב ל ( ביני‬
‫ח ל ש ך?תיה ךךבי‬
‫חםץא‪.‬‬
‫אבא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫־־‬
‫יומא‬
‫‪T:‬‬
‫ח ד ח מ א ליה רבי שמעון‪ ,‬א מ ר ליה ט ו פ ס ר א‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫־‪:T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫ך ל ב ך ב א נ פ ך ?זכיח‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬ל א ע ל ךיךי‬
‫הוא‪,‬‬
‫על‬
‫אלא‬
‫־‬
‫‪T V‬‬
‫ךאתענשו‪,‬‬
‫כך‪,‬‬
‫ביני‬
‫)ואתבםמן(‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫חברייא‬
‫דלפון‬
‫אךחין‪,‬‬
‫אינון‬
‫ואתכםיין מלין בגווייהו‪ ,‬ך ה א מ ל י ן‬
‫או‪1‬גל;ין א ל א ב י נ נ א ‪ ,‬ך ה א ק ך ש א ב ך י ך ה ו א‬
‫אםתכים‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫חס‬
‫‪T :‬‬
‫א ל א בגין ך מ ל י ן א ת ג ל ך ן בינייהו כ ל‬
‫עלון‬
‫לא‬
‫דידהו‪.‬‬
‫א מ ר ליה‪,‬‬
‫ושלום‬
‫‪:‬‬
‫*‬
‫ע מ נ א ועל ידנא אתגליין מלין‪.‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪- :‬‬
‫‪T T :‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫טוב מבעליו‪ ,‬בהיות לאל ידך לעשות״‪ ,‬וכך היה‪ .‬אמר ]רבי‬
‫שמעון[‪ :‬אני גוזר שעם תורתם זו יגלו‪] ,‬בעל האכםניא‬
‫וחבריו[ לבבל‪ ,‬בין החברים אשר שם‪ ,‬הצטער רבי אבא‪.‬‬
‫יום אחד ראה אותו רבי שמעון‪ ,‬אמר לו‪ :‬העתקה מלבך‬
‫נמצא בפניך‪] ,‬ניכר בפניך הזועפים וירוקים‪ ,‬שיש בלבך איזו‬
‫דאגה וצער בשביל זה[‪ .‬אמר לו ]רבי אבא[‪ :‬לא על עצמי אני‬
‫מצטער‪ ,‬אלא עליהם ]שהענישם לגלות לבבל[‪ ,‬אמר לו רבי‬
‫שמעון‪ :‬תם ושלום שנענשו‪ ,‬אלא משום שהסודות נתגלו‬
‫ביניהם כל כך‪ ,‬גזרתי עליהם שיגלו בין החברים שבבבל‪,‬‬
‫וילמדו הדרכים שלהם‪ ,‬והסודות יתכסו ביניהם‪ ,‬כי הסודות‬
‫לא יתגלו אלא בינינו‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא הסכים עמנו‪,‬‬
‫ועל ידינו יתגלו הדברים‪.‬‬
‫]‪[143‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כא‬
‫א מ ר רבי יוסי‪ ,‬כ ת י ב אז י ב ק ע כ ש ח ר א ו ר ן וגומר‪,‬‬
‫זמין‬
‫ויימא‪,‬‬
‫תצמח‬
‫אז‬
‫קךשא‬
‫בריף‬
‫יבקע‬
‫כשחר‬
‫הוא‬
‫אורך‬
‫לאכךזא‬
‫על‬
‫וארוכתך‬
‫בנוי‬
‫מהרה‬
‫ו ה ל ך ל פ נ י ך צ ך ק ך ‪ ,‬כ ב ו ד י; ! א ס פ ך !לך ל דף‬
‫ך‬
‫צב ע ״ כ צו ע״ב[‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬כתוב )ישעי׳ נ״ח(‪ :‬״אז יבקע כשחר‬
‫אורך״ וגו׳‪ ,‬עתיד הקדוש ברוך הוא להכריז על בניו‪ ,‬ויאמר‪:‬‬
‫״אז יבקע כשחר אורך‪ ,‬וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך‬
‫צדקך וכבוד ה׳ יאספך״‪.‬‬
[144]
Historias del Zohar
22
22.
Cuando se enfermo Rabi Eliezar el grande
[y estaba agonizando], era la vispera de Shabat, y se sento a su derecha su hijo Hurkenos, y
le revelaba profundos secretos, y el [ H u r k e nos] en un principio no los recibio plenamente, ya que pensaba que su padre no estaba
lucido, y cuando comprendio que su padre
estaba lucido recibio ciento ochenta y nueve
secretos superiores.
Cuando llego al secreto del marmol que se
mezcla con las aguas superiores, lloro Rabi
Eliezer, y dejo de hablar.
Le dijo: "Levantate y anda hijo m i o " .
Le pregunto: "Padre ^Por que?
Le dijo: "Veo yo que pronto voy a dejar el
mundo. Ve y dile a t u madre que llevaron mis
tefilim a un lugar elevado [para que entienda
que esta por fallecer] y despues de fallecer,
cuando vuelva a verlos, no llores, ya que son
parientes superiores, y no inferiores, y la
mente humana no percibe esto".
Cuando aun estaban sentados, entraron los
sabios de la generacion a visitarlo, y los maldijo debido a que no vinieron a servirlo, ya que
estudiamos, es mas importante su practica que
su estudio, hasta que llego Rabi A k i b a , le dijo:
Historias del Zohar
22
[145]
" A k i b a , A k i b a ^Por que no viniste a servirme?"
Le dijo: " R a b i no tuve tiempo d i s p o n i b l e \
Se enojo y le dijo: "Te deseo para t i que
mueras", y lo maldijo para que su muerte sea
peor que la de cualquiera.
L l o r o Rabi A k i b a y le dijo: " R a b i ensename
Tora".
Rabi Eliezer abrio su boca y hablo sobre el
A c t o del Carruaje (Maase Merkava), entonces
vino el fuego y los rodeo a los dos.
Dijeron los sabios: "Es posible observar
que no somos merecedores de ver esta vision".
Salieron a la puerta exterior, y se sentaron, y
paso lo que paso, y el fuego desaparecio.
Y enseno con una gran claridad trescientas
leyes, y estudiaron doscientas dieciseis explicaciones de los versiculos del Cantar de los
Cantares, y los ojos de Rabi A k i b a lagrimeaban, volvio el fuego [y los rodeo] como en u n
principio. Cuando llegaron al versiculo: "Sustentadme con redomas de vino, reforzadme
con manzanas, porque estoy enferma de amor"
(cap.2), no podia soportar Rabi A k i b a mas, y
levanto su voz y se lamento, y no podia hablar
por el temor de la Presencia D i v i n a que se
encontraba alii, y enseno todos los profundos
secretos superiores que se encuentran en Shir
Hashirim (El Cantar de los Cantares), y le hizo
,
[ 146 ]
Historias del Zohar
22
j u r a r que no iba a usar ningun versiculo con su
explication, para que no destruya E l Santo
Bendito Sea el mundo a causa suya, ya que Su
V o l u n t a d se opone a que sea utilizado por las
criaturas, debido a la gran santidad que
contiene.
Luego salio R a b i A k i b a y se lamento, y de
sus ojos fluia agua, y decia: ' O y Rabi, Oy
Rabi, que el mundo quedara huerfano de t i " ,
entraron a verlo los demas sabios, y le preguntaron y el contesto.
Rabi Eliezer se sintio o p r i m i d o , y levanto
sus brazos, y los coloco sobre su corazon,
comenzo y dijo: " O y mundo, mundo superior,
y volvio para sacar y cubrir del mundo inferior
toda luz, y todas las luces, oy de ustedes, dos
brazos, oy de ustedes dos T o r a que van a ser
olvidados este dia del m u n d o " .
C o m o dijo Rabi Itsjak: "Todos los dias de
Rabi Eliezer la ley brillara a traves de su boca
como el dia que fue entregada sobre el monte
Sinai".
D i j o [Rabi Eliezer]: " L a T o r a que estudie,
la sabiduria que comprendi y el servicio [a los
sabios] que hice, aunque todos los hombres
del mundo serian escribas no alcanzarian a
escribirlos, y mis alumnos han sustraido solo
una parte, como un bebiendo de una botella y
4
Historias del Zohar
22
[ 147 ]
yo, en cambio, he sustraido la sabiduria de m i
maestro como una persona que bebe del mar".
D i j o esto solamente para darle mas credito a
sus maestros que a si mismo.
Y le preguntaron acerca de la sandalia del
I b u m (ceremonia que se hace al casarse una
persona con la viuda de su hermano que no
dejo hijos), hasta que expiro su alma y dijo:
"Puro".
Y no estaba Rabi A k i b a [en la hora de su
muerte]. En la salida de Shabat se entero Rabi
A k i b a de que habia fallecido, se desgarro sus
ropas, se rasgo su carne, y descendio sangre, y
se extendio por su barba, y gritaba y lloraba,
salio afuera y dijo: "Cielos, cielos, decidle al
sol y a la luna que la luz que iluminaba mas
que aquellos se oscurecio".
D i j o Rabi Iehuda: "Cuando el alma del
justo quiere abandonar [al cuerpo], esta alegre
[debido a que] el justo esta seguro que con su
muerte recibira su recompensa.
Rabi Iojanan comenzo y dijo: "Hasta que
apunta el dia y huyen las sombras vuelvete, se
semejante, m i amado, al ciervo o al cervatillo
(Cantar de los Cantares 2). "Hasta que apunte
el d i a " , es una advertencia al hombre en este
mundo, que es como un parpadeo; ven y ve lo
que esta escrito en: " S i viviria mil aiios" (Ecle-
[148]
Historias del Zohar
22
siastes 6), en el dia de la muerte todo lo que
vivio es como un solo dia.
D i j o Rabi Shimon: " E l alma del hombre lo
advierte y le dice: Hasta que apunte el dia, y te
parezca en tus ojos como un parpadeo, cuando
todavia estas en el mundo, y huyen las sombras, esto es lo que esta escrito: L a sombra de
su diestra sobre la tierra (Job 8), por favor
vuelvete, se semejante, m i amado, al ciervo o
al cervatillo".
Otra explication sobre "hasta que apunte el
dia", dijo Rabi Shimon Ben Pazi: "Esta es una
advertencia al hombre, estando en este mundo
que es como u n parpadeo, como el ciervo que
es rapido, asi tambien t u debes ser rapido
como el ciervo o la gacela, para hacer tu
voluntad, para que heredes el mundo por
venir, que es como especias, que se llama
monte de Dios, monte del placer, monte
bueno".
‫מעשיות‬
‫]‪[149‬‬
‫הזהר‬
‫כב‬
‫כב‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ ,‬כשחלה רבי אליעזר הגדול‪ ,‬ההוא יומא‬
‫ערב שבת הוה‪ ,‬ואותיב לימיניה הוךקנום‬
‫בריה והוה מגלי ליה עמיקתא ומםתרתא‪ ,‬והוא לא‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T1T‬‬
‫•‬
‫הוה מקבל בדעותיה מלה‪ ,‬ךח^יב דמטוךף‬
‫בדעתיה הוה‪ .‬כיון דחמא דדעתא דאבוי מתיישבא‬
‫'•‪:‬־!‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫־‬
‫•‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ :‬־ י‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫— ‪• T:‬‬
‫‪:‬‬
‫עלוי קביל מניה מאה ותמנין ותשעה ךץין עלאין‪.‬‬
‫כד מטא לאבני שיש דמתערבי במיא עלאה‪,‬‬
‫בכה רבי אליעזר ופסק למימר‪ .‬אמר קום התם‬
‫ברי‪ .‬אמר ליה אבא למה‪ .‬אמר ליה חזינא דאוחית‬
‫חלף מן עלמא‪ ,‬אמר ליה זיל ואימא לאמך‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫־ ־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫••‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫~‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪•• — :‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫*‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫כב‪.‬‬
‫כשחלה רבי אליעזר הגדול ]ונטה למות[‪ ,‬אותו היום ערב‬
‫שבת היה‪ ,‬והושיב לימינו את הורקנוס בנו‪ ,‬והיה מגלה לו‬
‫עמוקות ונסתרות‪ ,‬והוא •]הורקנום[ לא היה מקבל ממנו‬
‫]בתחילה[ בדעה מלאה‪ ,‬כי תשב שדעתו אינה מיושבת עליו‪,‬‬
‫כיון שראה שדעתו של אביו מיושבת עליו‪ ,‬קבל ממנו מאה‬
‫ושמונים ותשעה סודות עליונים‪.‬‬
‫כאשר הגיע להםוד של אבני שיש‪ ,‬המתערבים במים‬
‫העליונים‪ ,‬בכה רבי אליעזר‪ ,‬והפסיק מלדבר‪ ,‬אמר‪ :‬קום‬
‫נילך[ שמה בני‪ .‬אמר לו‪ :‬אבא למה‪ ,‬אמר לו‪ :‬רואה אני‬
‫שאמהר לעבור מהעולם‪ .‬אמר לו‪ :‬לך ואמור לאמך‪ ,‬שיסלקו‬
‫]מעשיות‬
‫ךתםתלק‬
‫כב‬
‫‪5‬‬
‫‪°D‬‬
‫הזהר‬
‫תפלאי באתר עילאה‪ ,‬ובתר ךאםתלק מן‬
‫עלמא‬
‫ואיתי ה ב א ל מ ח מ י להון‪ ,‬ל א ת?כי‪ ,‬ךאינון‬
‫קריבין‬
‫ע י ל א י ן ו ל א וזהאיןי לךעתא ך ב ר נ ש ל א‬
‫בהו‪.‬‬
‫ידע‬
‫‪—r‬‬
‫ע ד ךהור ! ת ב י ‪ ,‬ע א ל ו‬
‫חכימי‬
‫ל מ ב ק ר ליה‪,‬‬
‫ךךא‬
‫א ו ל י ט ל ה ו ע ל ך ל א א ת ו ל ש מ ש א ליה‪ ,‬ךתנינן‬
‫יותר‬
‫מלמוךה‪.‬‬
‫עד‬
‫ךאתא‬
‫ךבי‬
‫גדולה‬
‫שמושה‬
‫עקיבא‪,‬‬
‫אמר ליה עקיבא עקיבא ל מ ה לא אתית‬
‫לשמשא‬
‫לי ) ך ה א א ת א ע ת א ל א צ ח פ א ( א מ ר ל י ה‬
‫דבי ל א הוה לי פנאי‪ .‬אךתח‪ ,‬א מ ר א ת מ ה א ע ל ך אי‬
‫תמות‬
‫כ?יתת ע צ מ ף ‪ ,‬ל ט י י ה ד י ה א‬
‫קשה מבלהון‬
‫מיתתיה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫התפילין שלי למקום עליון‪] ,‬כלומר‪ ,‬שרמז לה על‬
‫הסתלקותו[‪ ,‬ואחר שאסתלק מהעולם‪ ,‬ואבא כאן לראות‬
‫אותכם‪ ,‬לא תבכי‪ ,‬כי הם קרובים עליונים ולא תחתונים ודעת‬
‫אנוש לא משיג בזה‪.‬‬
‫בעוד שהם יושבים‪ ,‬נכנסו חכמי הדור לבקרו‪ ,‬וקלל‬
‫אותם‪ ,‬על שלא באו אליו לשמשו‪ ,‬ששנינו‪ :‬גדולה שמושה‬
‫יותר מלימודה‪ .‬עד שבא רבי עקיבא‪ ,‬אמר לו‪ :‬עקיבא‬
‫עקיבא‪ ,‬למה לא באת לשמשני‪ ,‬אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬לא היה לי‬
‫פנאי‪ .‬כעס ואמר‪ :‬תמה אני עליך‪ ,‬אם תמות מיתת עצמך‪,‬‬
‫וקללו שמיתתו תהיה קשה מכולם‪.‬‬
‫]‪[151‬‬
‫בכי‬
‫מעשיות‬
‫עקיבא‬
‫דבי‬
‫אורייתא‪,‬‬
‫מרכבה‪,‬‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫אתא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫חכימיא‪,‬‬
‫ךבי‬
‫ליה‪,‬‬
‫לי‬
‫אוליף‬
‫א פ ת ח פ ו מ י ה דבי א ל י ע ז ר ? מ ע ש ה‬
‫אשא‬
‫‪T‬‬
‫כב‬
‫ואמר‬
‫הזהר‬
‫‪V‬‬
‫ואסחר‬
‫_‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫לתרויהון‪,‬‬
‫‪ :‬־ ״ ‪• • :‬‬
‫־‬
‫אמרו‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ש מ ע מ נ ה ך ל י ת אבן ח ז י י ן ו כ ך א י ן ל כ ך ‪,‬‬
‫נפקו‬
‫ל פ ת ח א ךבךא ויתיבו תמן‪ .‬הוה מ ה ךהוה‬
‫ואזל‬
‫אשא‪.‬‬
‫ואוליך‬
‫בבהרת עזה תלת מ א ה הלכות פסוקות‪,‬‬
‫ו א ו ל י ף ל י ה מ א ת י ם ו ש ש ה עשיר ט ע מ י ם‬
‫•‬
‫דפםוקי‬
‫נחתין‬
‫‪I‬‬
‫־ •‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫ך ש י ר ה ש י ד י ם ‪ ,‬ו ה ו ו ע י נ ו י ך ך ב י ?גקיבא‬
‫כדא‪ ,‬ו א ת ח ז ר א ש א כ ך ק ך מ י ת א ‪ ,‬כ ד מ ט א‬
‫להאי ^םוקא סמכוני ב א ש י ש ו ת רפדוני בתפוחים‬
‫כי ח ו ל ת א ה ב ה אני‪ ,‬ל א י כ י ל ל מ ם ב ל רבי ע ק י ב א ‪,‬‬
‫—‬
‫וארים‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪:‬־‬
‫קליה‬
‫‪• • I T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫בבכייתא‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫וגעי‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫ולא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪- :‬‬
‫•‬
‫הוה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‪1‬‬
‫ממלל‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫••‬
‫בכה רבי עקיבא ואמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬למדני תורה‪ .‬פתח פיו רבי‬
‫אליעזר‪ :‬במעשה מרכבה‪ ,‬בא אש‪ ,‬וסבבה את שניהם‪ .‬אמרו‬
‫החכמים‪ :‬משמע מזה‪ ,‬שאין אנו ראוים וכדאים לזה‪ ,‬יצאו‬
‫לפתח שבחוץ‪ ,‬וישבו שם‪ ,‬היה מה שהיה‪ ,‬והלך האש‪.‬‬
‫ולימד בבהרת עזה‪ .‬שלש מאות הלכות פסוקות‪ ,‬ולימדו‬
‫מאתים ושש עשרה טעמים בפסוקים שבשיר השירים‪ ,‬והיו‬
‫עיניו של רבי עקיבא מורידות מים‪ ,‬וחזר האש ]והקיפם[‬
‫כבתחילה‪ .‬כשהגיע לפסוק ״סמכוני באשישות רפדוני‬
‫בתפוחים כי חולת אהבה אני״ )שיר השירים ב(‪ ,‬לא יכל‬
‫לסבול רבי עקיבא‪ ,‬והרים קולו בבכיה וגעה‪ ,‬ולא היה יכול‬
‫לדבר‪ ,‬מפחד השכינה שהיתה שם‪ ,‬ולימד אותו כל העומק‬
‫מעשיות‬
‫כב‬
‫ךהוות‬
‫הזהר‬
‫תמן‪.‬‬
‫אורי‬
‫]‪[152‬‬
‫ליה‬
‫כל‬
‫מךחילו‬
‫ךשכינתא‬
‫עמיקתא‬
‫וךזין ע י ל א י ן ד ה ו ה ביה בשיר השירים‪.‬‬
‫ואומי ליה א ו מ א ה ךלא ל י ש ת מ ש בשום ח ד פסוק‬
‫מ נ י ה כי היכי ך ל א ל י ח ך י ב ע ל מ א ק ך ש א בךיך ה ו א‬
‫ולא בעי קמיה‬
‫בגיניה‬
‫מםגיאות‬
‫לבתר‪.‬‬
‫ק ד ו ש ת א ך א י ת ביה‪.‬‬
‫נפק רבי ע ק י ב א וג‪7‬גי׳ונבעין עינוי מייא‪.‬‬
‫והוה‬
‫עלמא‬
‫ושאלו‬
‫ד י ש ת מ ש ו ן ב י ה בוץיתי‪,‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫ווי רבי‪,‬‬
‫ו ו י ךבי‪,‬‬
‫ךאשתאר‬
‫מזים מנך‪ ,‬ע א ל ו כל ש א ר חכימייא גביה‬
‫ליה ואתיב להון‪.‬‬
‫ו ה ר ה ך ח י ק ל י ה ) ש ע ת א ( לרבי אליעזר‪ ,‬א פ י ק תךי‬
‫ךרועוי‬
‫עלמא‪,‬‬
‫עלמא‬
‫ושוינון ע ל לביה‪ ,‬פ ת ח ו א מ ר אי‬
‫עלאה חזךת ל א ע ל א ולאגנזא מן‬
‫וסודות עליונים שיש בשיר השירים‪ ,‬והשביע אותו שבועה‬
‫שלא ישתמש בשים פסוק שבו‪ ,‬בשביל שלא יחריב הקדוש‬
‫ברוך הוא את העולם בסבתו‪ ,‬כי אין רצון לפניו שישתמשו‬
‫בו הבריות‪ ,‬מרוב קדושה שיש בו‪.‬‬
‫אחר כך יצא רבי עקיבא וגעה‪ ,‬ועיניו נובעות מים‪ ,‬והיה‬
‫אומר‪ :‬ווי רבי‪ ,‬ווי רבי‪ ,‬שהעולם ישאר יתום ממך‪ .‬נכנסו‬
‫אצלו כל שאר החכמים‪ ,‬ושאלו אותו‪ :‬והשיב להם‪.‬‬
‫נעשה צר לו לרבי אליעזר‪ ,‬הרים שתי זרועותיו‪ ,‬ושם‬
‫אותן על לבו‪ ,‬פתח ואמר‪ :‬ווי עולם‪ ,‬עולם העליון‪ ,‬חזר‬
‫ל ס ל ק ולגנוז מן העולם התחתון כ ל אור וכל האורות‪ ,‬ווי‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫כב הזהר[‬
‫‪ I‬מ ע ש י ו ת‬
‫ת ת א י כ ל בהירו ו ב ו צ י נ א ‪ .‬ו ו י ל כ ו ן ת ך י ךרויעיי ו ו י‬
‫ל פ ו ן תךי תורות ך י ש ת כ ח ו ן י ו מ א דין מ ן ע ל מ א ‪.‬‬
‫ד א מ ר רבי יצחק‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T:T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫—‬
‫כל יומוי דרבי אליעזר הוה‬
‫•‬
‫‪V‬‬
‫‪::‬־•‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫נהיךא ש מ ע ת א מ פ ו מ י ה ?יומא ךאתייהיבת‬
‫בטורא‬
‫‪:‬‬
‫דםיני‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫אמר‪,‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫אורייתא‬
‫‪-‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫םברית‪,‬‬
‫‪• - T‬‬
‫‪T‬‬
‫גמרא‬
‫‪T T :‬‬
‫י‬
‫גמרית‪ ,‬ו ח כ מ ת א םברית‪ ,‬ו ש מ ו ש א עבדית‪ ,‬ד א י ל ו‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫י‬
‫יהוץ‬
‫•־‪•T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫כ ל בני א י נ ש א‬
‫‪:‬‬
‫ך ע ל מ א סו?ךים‪ ,‬ל א !כלין‬
‫למכתב‪ ,‬ולא חסרו תלמידי מ ח כ מ ת י אלא כ כ ח ל א‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫•־‬
‫בעינא‪,‬‬
‫‪••:‬‬
‫‪:‬‬
‫ואנא מךבותי‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T.‬‬
‫אלא‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T V‬‬
‫?מאן ךשתי ‪3‬ימא‪,‬‬
‫ו ל א הוה א ל א ל מ י ת ן ט י ב ו ת א לרבותיה יתיר מניה‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪. . .‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫|‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫_‬
‫_‬
‫‪.‬‬
‫‪. . .‬‬
‫לכם שתי זרועות‪ ,‬ווי לכם שתי תורות‪ ,‬שישתכחו ביום הזה‬
‫מהעולם‪.‬‬
‫שאמר רבי יצחק‪ :‬כל ימיו של רבי אליעזר היתה מאירה‬
‫ההלכה מפיו כיום שנתנה על הר סיני‪.‬‬
‫אמר ]רבי אליעזר[‪ :‬תורה למדתי וחכמה הבנתי ושימוש‬
‫]תלמידי תכמים[ עשיתי‪ ,‬שאפילו כל בני העולם יהיו‬
‫סופרים‪ ,‬לא יספיקו לכתבם‪ ,‬ולא חסרו תלמידי מחכמתי‬
‫אלא כמכחול בעין‪ ,‬ואני מרבותי ]לא חסרתי[ אלא כמי‬
‫ששותה בים‪ ,‬ולא אמר זה‪ :‬אלא כדי להחזיק טובה לרבותיו‬
‫יותר מעצמו‪] ,‬כלומר‪ ,‬מה שאמר שהוא לא החסיר מרבותיו‬
‫אלא כמי ששותה בים‪ ,‬שהוא שיעור גדול ממכחול‬
‫בשפופרת‪ ,‬שאמר על תלמידיו‪ ,‬היינו כדי להחזיק טובה‬
‫לרבותיו‪ ,‬יותר מעצמו[‪.‬‬
‫כב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[154‬‬
‫הזהר‬
‫ו ה ו ו ש א ל י ן מניה ב ה ה ו א ם?ךלא ךיבום‪ ,‬ע ד ךנפק‬
‫נשמתיה‬
‫ואמר‬
‫ולא‬
‫טהור‪.‬‬
‫הוה תמן רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬כד נפק ש ב ת א א ש כ ח י ה ןבי עקיבא ךמית‪,‬‬
‫בזע מ א נ י ה וגריר כל בשדיה‪ ,‬ו ך מ א נחית ונגיד ע ל‬
‫ךיקניה‪ ,‬והוה צווח ובכי‪ ,‬נפק ל ב ר א ו א מ ר ש מ ך א‬
‫אמרו‬
‫שמייא‪,‬‬
‫ךהוות‬
‫אמר‬
‫ולםיהךא‪,‬‬
‫לשמשא‬
‫ךנהירותא‬
‫נהיר יתיר מ נ ה ו ן ה א א ת ח ש ך ‪.‬‬
‫רבי יהודה‪,‬‬
‫בשעה‬
‫רוצה‬
‫שנשמת הצדיק‬
‫לצאת‪ .‬ש מ ח ה ‪ ,‬והצדיק בטוח במיתתו כדי‬
‫ל ק ב ל ש כ ר ו וכר‪ .‬רבי יוחנן פ ת ח ו א מ ר ע ד ש י פ ו ח‬
‫היום‬
‫ונסו הצללים סוב ך מ ה לך דודי לצבי או‬
‫ל ע פ ר ה א י ל י ם ‪ ,‬ע ד ש י פ ו ח היום וגומר‪ ,‬זו א ז ה ר ה‬
‫‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪T V‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫״‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪1‬‬
‫והיו שואלים ממנו ]בדינו[ שי סנדל של יבום‪ ,‬עד‬
‫שיצאה נשמתו ואמר טהור‪.‬‬
‫ולא היה שם רבי עקיבא ]בשעת פטירתו[‪ ,‬במוצאי שבת‬
‫מצאו רבי עקיבא שמת‪ ,‬קרע את מלבושיו‪ ,‬וגרר את כל‬
‫בשרו‪ ,‬ודם היה יורד ונמשך על זקנו‪ ,‬והיה צועק ובוכה‪ ,‬יצא‬
‫לחוץ ואמר‪ :‬שמים שמים‪ ,‬אמרו‪ :‬אל השמש והירח‪ ,‬אשר‬
‫האור שהיה מאיר יותר מהם‪ ,‬הנה נחשך‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ :‬בשעה שנשמת הצדיק רוצה לצאת‬
‫]מהגוף[‪ ,‬היא שמחה‪] ,‬מפני[ שהצדיק בטוח עם מיתתו כי‬
‫יקבל שכרו וכר‪ .‬רבי יוחנן פתח ואמר‪ :‬״עד שיפוח היום‬
‫ונסו הצללים‪ ,‬סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים״‬
‫)שיר השירים ב(‪ ,‬״עד שיפוח היום״ וגו׳‪ ,‬זו אזהרה לאדם‬
‫]‪[155‬‬
‫מעשיות‬
‫לאדם‬
‫מה‬
‫וגומר‪,‬‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫כב‬
‫ב ע ו ד ו ב ע ו ל ם ה ז ה ש ה ו א כ ה ר ף עין‪ .‬ת א‬
‫חזי‪,‬‬
‫אחד‬
‫הזהר‬
‫כתיב‬
‫ואילו‬
‫חןה‬
‫אלף‬
‫פעמים‬
‫שנים‬
‫ביום ה מ י ת ה כ ל מ ה ש ח י ה נ ח ש ב כיום‬
‫אצלו‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫שמעון‪,‬‬
‫א מ ר דבי‬
‫ואומרת‪,‬‬
‫של‬
‫נשמתו‬
‫מתךה‬
‫אךם‬
‫בו‬
‫ע ד ש י פ ו ח היום‪) .‬ונסו ה צ ל ל י ם (‬
‫ויךמה בעיניך כהרף עין בעודף בעולם הזה‪ ,‬ונסו‬
‫ה צ ל ל י ם ‪ .‬ה ך א ה ו א ך כ ת י ב כ י צ ל י מ י נ י ע ל י א‪.‬יץ‪.‬‬
‫ז‬
‫ממך‪ ,‬סוב ד מ ה לך דודי לצבי וגומר‪.‬‬
‫בבקשה‬
‫ד ב ר אחר‪ ,‬ע ד ש י פ ו ח היום וגומר‪ ,‬א מ ר רבי ש מ ע ו ן‬
‫בן פזי‪ ,‬זו א ז ה ר ה ל א ד ם ב ע ו ד ו ב ע ו ל ם ה ז ה‬
‫‪V‬‬
‫‪I‬‬
‫‪• T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫~ ‪V‬‬
‫ש ה ו א כ ה ר ף עין‪ ,‬מ ה ה צ ב י ק ל ברגליו‪ ,‬א ף א ת ה‬
‫היה‬
‫קל כ^בי או כ ע ו פ ר האילים ל ע ש ו ת רצון‬
‫בעודו בעולם הזה‪ ,‬שהוא כהרף עין‪ ,‬בא וראה מה כתוב‬
‫)קהלת ו׳(‪ :‬״ואלו היה אלף שנים פעמים״ וגו׳‪ ,‬ביום‬
‫המיתה‪ ,‬כל מה שחיה‪ ,‬נחשב כיום אחד אצלו‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמעון‪ :‬נשמתו של אדם מתרה בו‪ ,‬ואומרת‪ :‬״עד‬
‫שיפוח היום״‪ ,‬וידמה בעיניך כהרף עין‪ ,‬בעודך בעולם הזה‪,‬‬
‫״ונסו הצללים״‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״כי צל ימינו עלי ארץ״)איוב‬
‫ח(‪ .‬בבקשה ממך‪ ,‬״סוב דמה לך דודי לצבי״ וגו׳‪.‬‬
‫פירוש אחר‪ ,‬״עד שיפוח היום״ וגו׳‪ ,‬אמר רבי שמעון בן‬
‫פזי‪ :‬זו אזהרה לאדם‪ ,‬בעודו בעולם הזה‪ ,‬שהוא כהרף עין‪,‬‬
‫מה הצבי קל ברגליו‪ ,‬אף אתה היה קל כצבי‪ ,‬או בעופל‬
‫מעשיות‬
‫בודאף‪.‬‬
‫כדי‬
‫שתנחל‬
‫כב‬
‫העולם‬
‫הזהר‬
‫הבא‬
‫]‪[156‬‬
‫שהוא‬
‫ב ש מ י ם ‪ ,‬ה נ ק ר א ה ר י; ה ר ה ת ע נ ו ג ה ה ר ה ט ו ב‬
‫הרי‬
‫]יירא דף‬
‫צז ע״ב צ ט ע״א[‪.‬‬
‫האילים‪ ,‬לעשות רצון בוראך‪ ,‬כדי שתנחל העולם הבא‪,‬‬
‫שהוא הרי בשמים‪ ,‬הנקרא הר ה׳‪ ,‬הר התענוג‪ ,‬ההר הטוב‪.‬‬
Historias del Zohar
23
[157]
23.
Rabi Pinjas comenzo con el versiculo: " H e
aqui que empezo la plaga en el pueblo"
(Numeros 17), y esta escrito: " y se detuvo la
plaga" (Ibid), esta escrito rapido, y esta escrito:
"Prepara tres seim" (Cantidad de harina),
(Genesis 18), asi como alii el sacrificio salva,
aqui tambien el sacrificio salva.
D i j o Rabi Pinjas: " U n a vez ibamos por el
camino y me encontre con Eliahu, le dije: Por
favor, dime algo que beneficie a las personas.
Me dijo: U n pacto concerto E l Santo Bendito
Sea, cuando entran delante suyo todos los
angeles, cuya funcion es recordar las deudas
de los hombres, que cuando recuerden los
hombres los sacrificios que ordeno Moshe, y
preste atencion y tenga el deseo de hacerlos,
que todos sean recordados para bien".
Y mas aun cuando fallezcan los hombres,
un pacto fue concertado, y un anuncio es
pasado por todas las huestes celestiales, que si
entran sus hijos en la tierra [en este m u n d o ] y
diran con todo su deseo y corazon el asunto
del incienso que tuvo Israel, se anulara la
muerte de ellos.
‫כג‬
‫מעשיות‬
‫]‪[158‬‬
‫הזהר‬
‫כג‪.‬‬
‫ן ב י פנחס פתח קךא‪,‬ךכתיב והנה ה ח ל הנגף בעם‪,‬‬
‫וכתיב ויאמר מ ש ה א ל אהרן קח את ה מ ח ת ה‬
‫וגומר‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫וכתיב ותעצר ה מ ג פ ה ‪ .‬כתיב הכא מהרה‪,‬‬
‫••‬
‫‪:‬‬
‫ו?תיב‬
‫־ ־'‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬
‫־‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫״ ‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ה ת ם מ ה ר י קזליש ם א י ם ‪ .‬מ ה ל ה ל ן ק ך ב ן‬
‫לאשתזבא‪,‬‬
‫אף כאן קרבן לאשתזבא‪.‬‬
‫א מ ר רבי פנחס‪ ,‬זמנא ח ר א הוינא אזלי ב א ר ח א‬
‫־ •‬
‫• ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫ועךעית‬
‫מר‬
‫‪X‬‬
‫מלה‬
‫‪X‬‬
‫!‪T‬‬
‫‪T‬־‬
‫•‬
‫ד מ ע ל א לברייתא‪,‬‬
‫—‬
‫‪ : -‬־ •‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ביה באליהו‪ .‬א מ י נ א ליה ל י מ א לי‬
‫‪T —:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר לי‪, ,‬קיים ג ז ר‬
‫‪— T‬‬
‫•‬
‫| ‪T l :‬‬
‫‪— T‬‬
‫ק ך ש א בריף הוא‪ .‬ו ע א ל ו ק מ י ה כ ל אלין מ ל א כ ך א‬
‫ך מ מ נ ן ל א ך כ ך א חובי ךבר נש‪ ,‬ךי בעידנא ךיךכרון‬
‫כג‪.‬‬
‫רבי פנחס פתח במקרא שכתוב )במדבר יז(‪ :‬״והנה החל‬
‫הנגף בעם״‪ ,‬וכתוב )שם(‪ :‬״ויאמר משה אל אהרן קח את‬
‫המחתה״ וגו׳‪ ,‬וכתוב )שם(‪ :‬״ותעצר המגפה״‪ ,‬כתוב כאן‬
‫מהר‪ ,‬וכתוב שם )בראשית י״ח(‪ :‬״מהרי שלש םאים״‪ ,‬מה‬
‫שם קרבן להנצל‪ ,‬אף כאן קרבן להנצל‪.‬‬
‫אמר רבי פנחס‪ :‬פעם אחת היינו הולכים בדרך‪ ,‬ופגשתי‬
‫את אליהו אמרתי לו‪ :‬יאמר לי מר דבר שמועיל לבריות‪.‬‬
‫אמר לי‪ :‬ברית כרת הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כשנכנסים לפניו כל‬
‫אותם מלאכים‪ ,‬שממונים להזכיר חובות בני האדם‪ ,‬שבזמן‬
‫מעשיות‬
‫]‪[159‬‬
‫הזהר‬
‫כג‬
‫בני אנשא קךבנין ךמני משה‪ .‬ושוי לביה וךעותיה‬
‫בהו‪ .‬ךכלהו יךכרון ליה לטב‪.‬‬
‫ועוד בעדנא דיערע מותנא בבני אנשא‪ ,‬קיימא‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫—‬
‫•י‬
‫‪V:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪Til‬‬
‫‪I‬‬
‫אתגזר וכרו־זא אעבר על כל חילא דשמיא‪,‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫־־‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪•T-:‬‬
‫ךאי ןעולון בנוהי ?אךעא בבתי כנסיות ובבתי‬
‫מךךשות‪ .‬וימרון בךעות נפשא ולבא עניינא‬
‫ךקטךת בוםמין ךהוו להו לישראל‪ ,‬ךיסבטל‬
‫מותנא מנייהו ]וירא דף ק ע״ב מדרש הנעלם[‪.‬‬
‫שיזכרו בני האדם קרבנרת‪ ,‬שצרה משה‪ ,‬וישים לבו ורצונו‬
‫בהם‪ ,‬שכולם יזכרהו לטוב‪.‬‬
‫ועוד בזמן שיקרא מיתה בבני האדם‪ ,‬ברית נכרת‪ ,‬וכרוז‬
‫עבר על כל צבא השמים‪ ,‬שאם יכנסו בניו בארץ‪] ,‬כלומר‬
‫בעולם הזה[‪ ,‬בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬ויאמרו ברצון‬
‫נפשם ולבם ענין קטורת הסמים‪ ,‬שהיו להם לישראל‪ ,‬יתבטל‬
‫המיתה מהם‪.‬‬
[ 160 ]
Historias del Zohar
24
24.
Rabi A j a fue a Kfar Tarsha, y llego a un hotel,
conversaron con el todos los habitantes de la
ciudad, dijeron: " U n a gran persona llego
aqui, vamos a el, y llegaron a el, le dijeron:
"^Acaso no se apiada de la plaga?"
Les dijo: "<‫׳‬,De que se trata?"
Le dijeron: " Y a hay siete dias que la plaga
afecta la ciudad, y cada dia se fortalece y no se
detiene".
Les dijo: "Vayamos a la sinagoga y pidamos
misericordia del Santo Bendito Sea", y cuando
aun caminaban, llegaron personas que dijeron:
" F u l a n o y fulano murieron, fulano y fulano
estan agonizando".
Les dijo Rabi Aja: " N o hay tiempo para
detenerse, separen cuarenta personas de aquelias mas rectas y dividanlas en cuatro grupos
de diez personas cada uno, y yo estare con
ustedes, diez personas iran a cada extremo de
la ciudad, y digan con todo el deseo de vuestro
corazon el asunto del incienso que el Santo
Bendito Sea le dio a Moshe, y tambien digan el
asunto de los sacrificios".
Hagan asi en tres oportunidades, y en toda
la ciudad y pasen por toda la ciudad por sus
cuatro rincones y digan asi, luego les dijo:
Historias del Zohar
24
[161]
"Iremos de aquellos que llegaron a la muerte,
y apartaremos de ustedes [hombres que lieguen] a sus casas, y diran lo que ya dijimos, y
cuando finalicen digan estos versiculos: " Y
dijeron Moshe y A h a r o n : Tomen el brasero y
coloquenlo sobre el fuego, y lo tomo Aharon...
y se paro entre los muertos" (Numeros 17), y
asi hiceron y se anulo la plaga.
44
Escucharon una voz que decia: Enfermedad, primero enfermedad, [encargados de
la plaga que todavia se encuentran arriba]
esperen arriba, [y no desciendadn abajo a la
ciudad], ya que la ley de arriba no tiene vigencia abajo, ya que ellos saben neutralizar a los
enfermos de la peste.
Se debilito Rabi Aja, se adormecio, escucho
que le dijeron: 'cuando hiciste esto se hizo
esto, anda y diles a ellos que se arrepientan, ya
que son pecadores delante m i o " , se levanto y
logro que se arrepintieran completamente, se
comprometieron a no dejar n i un instante de
estudiar T o r a , y cambiaron el nombre de la
ciudad y la denominaron M a t a Majsia [ya que
anteriormente su nombre era Tarsha, que
proviene de Sade Trashin, campo lleno de
piedras, que no es apropiado para el sembrado
y ahora se cambio el nombre y se convirtio en
4
[162]
Historias del Zohar
24
M a t a Majsia, ciudad de la cual Dios se apiado]. D i j o Rabi Iehuda: " N o solo los-justos
anulan los malos decretos, sino tambien los
bendicen".
‫]‪[163‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כד‬
‫כד‪.‬‬
‫רבי אחא אזל לכפר טךשא‪ ,‬אתא לגבי אושפיזיה‪,‬‬
‫ל ח י ש ו ע ל י ה כ ל ?ני מ ת א ‪ ,‬א מ ר ו ג מ י א ר ב א‬
‫אתא ה כ א ניזיל לגביה‪ ,‬אתו לגביה‪ ,‬א מ ר ו ליה ל א‬
‫על אבדנא‪ ,‬אמר להו מהו‪ .‬אמרו ליה דאית‬
‫חם‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫שבעה‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫יומין‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫דשארי‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫מותנא‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫במתא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫וכל‬
‫׳‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫או‪1‬תקף ו ל א א ת ב ט ל ‪.‬‬
‫א מ ר להר ניזיל ל ב י כנישתא‪ ,‬ו נ ת ב ע ר ח מ י מ ן ק ך ם‬
‫;‬
‫ק ך ש א בריך ה ו א ‪ ,‬ע ד דהרו א ז ל י ‪ .‬א ת ו ו א מ ר ו‬
‫פלוני ופלוני מיתו‪ ,‬ופלוני ופלוני נטו למות‪ .‬א מ ר‬
‫להו‬
‫רבי א ח א ‪ .‬ל י ת ע ת ה ל ק י י מ א הכי ך ש ע ת א‬
‫ךחיקא‪.‬‬
‫אבל‬
‫אפרישו מנכון‬
‫א ך ב ע י ן בני‬
‫נשא‬
‫כד‪.‬‬
‫רבי אחא הלך לכפר טרשא‪ ,‬ובא למלון‪ ,‬שוחחו עליו כל‬
‫בני העיר‪ .‬אמרו‪ :‬אדם גדול בא לכאן‪ ,‬נלך אליו‪ ,‬באו אליו‪,‬‬
‫אמרו לו‪ :‬וכי אינו חס על המגפה‪ .‬אמר להם‪ :‬מהו‪ ,‬אמרו‬
‫לו‪ :‬שכבר יש שבעה ימים‪ ,‬שמגפה שורה בעיר‪ ,‬וכל יום היא‬
‫מתתזקת‪ ,‬ואינה מתבטלת‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מהקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬באו אנשים ואמרו להם‪:‬‬
‫פלוני ופלוני מתו‪ ,‬פלוני ופלוני נוטים למות‪ ,‬אמר להם רבי‬
‫אחא‪ :‬אין עתה עת לעמוד כך‪ ,‬כי השעה דוחקת‪ ,‬אבל‬
‫מעשיות‬
‫כד‬
‫הזהר‬
‫מאינון‬
‫ך ז כ א י ן ‪.‬יתיר‪,‬‬
‫עשירה‬
‫עשירה‬
‫חולקין‬
‫עמכון‬
‫עשירה‬
‫לזווךתא‬
‫ואנא‬
‫]‪[164‬‬
‫לארבעה‬
‫ךמתא‬
‫ועשךה‬
‫לזויתא ךמתא‪ ,‬וכן ל א ר ב ע זויתא ך מ ת א ‪,‬‬
‫ואמרו‬
‫בוסמין‬
‫בךעות‬
‫ךקךשא‬
‫נפקזכרן‬
‫עניינא‬
‫ךקטיךת‬
‫בדיך ה ו א יהב ל מ ש ה ‪ ,‬ועניינא ך ק ך ב נ א‬
‫עמיה‪.‬‬
‫ע ב ד ו כן תלת זמנין‪ .‬ואעברו בכל מ ת א ל א ך ב ע‬
‫זויתא ו ה ו ו א מ ן י ן כן‪ ,‬ל ב ת ר א מ ר להר ניזיל‬
‫לאנון‬
‫דאושיטו למימת‪ ,‬ואסדישו מניכו לבתיהון‬
‫ואמרו‬
‫כדין‪ ,‬וכד תםימו תמרון אלין פםוקייאי‬
‫ויאמר מ ש ה א ל אהרן ק ח א ת ה מ ח ת ה ותן עליה א ש‬
‫הפרישו מכם ארבעים אנשים‪ ,‬מאלו הכשרים ביותר‪,‬‬
‫ויתחלקו עשרה עשרה לארבעה חלקים‪ ,‬ואני עמכם‪ ,‬עשרה‬
‫לזוית זו של העיר‪ ,‬ועשרה לזוית זו של העיר‪ ,‬וכן לארבעה‬
‫זויות של העיר‪ ,‬ותאמרו‪ ,‬ברצון נפשכם‪ ,‬הענין של קטורת‬
‫הסמים‪ ,‬אשר הקדוש ברוך הוא נתן למשה‪ ,‬וענין הקרבנות‬
‫תאמרו גם כן עמו‪,‬‬
‫עשו כן שלשה פעמים‪ ,‬ועברו בכל העיר אל ארבע זויות‬
‫ואמרו כן‪ ,‬אחר כך‪ ,‬אמר להם‪ :‬נלך לאלו שהגיעו למות‪,‬‬
‫והפרישו מכם ]אנשים שיבואו[ לבתיהם‪ ,‬ויאמרו‪ :‬כמו‬
‫שאמרנו‪ ,‬וכאשר תסיימו תאמרו את אלו הפסוקים )במדבר‬
‫י״ז(‪ :‬״ויאמר משה אל אהרן‪ ,‬קח את המחתה ותן עליה אש‬
‫וגו׳‪ ,‬ויקח אהרן וגו׳‪ ,‬ויעמוד בין המתים״ וגר‪ ,‬וכך עשו‬
‫ונתבטלה המגפה מהם‪.‬‬
‫]‪[165‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כד‬
‫ו ג ו מ ר ‪ ,‬ו י ק ח א ה ר ן ו ג ו מ ר י ויןגמיד בין ה מ ת י ם ו ג ו מ ר ‪,‬‬
‫וכן ע ? ד ו ו א ת ב ט ל מנייהו‪.‬‬
‫שמעו‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫־‪IT‬‬
‫ההוא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬־‬
‫‪:‬‬
‫אוחילו‬
‫‪T -‬‬
‫קלא‬
‫•‬
‫‪T‬״‬
‫דאמר‪ ,‬םתרא םתרא קמייתא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫לעילא‪,‬‬
‫‪I-‬‬
‫‪T:‬‬
‫דהא‬
‫•‬
‫־‬
‫דינא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דשמייא לא‬
‫‪T:‬‬
‫‪:‬‬
‫אשרי‬
‫הכא‪ ,‬ך ה א !ךעי ל ב ט ל א ליה‪.‬‬
‫חלש‬
‫ל ב י ה ד ר ב י א ח א א ך מ ו ף ‪ ,‬ש מ ע ך א מ ך י ליה‪.‬‬
‫כד‬
‫ךיחזרון‬
‫להו‬
‫‪:‬‬
‫עבךת ךא‬
‫ב ת ש ו ב ה ך ח י ב י ן איבון ק מ א י ‪ ,‬ק ם ו א ח ז ר‬
‫בתשובה‬
‫•‬
‫עביד ךא‪ ,‬זיל ו א י מ א לון‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫שלימתא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫וקבילו‬
‫‪:‬‬
‫־! •‬
‫עלייהו‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫דלא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫יתבטלון מאורייתא לעלם‪ ,‬ואחליפו ש מ א ךקךתא‬
‫וקארון ל ה מ ת א מ ח ס י י א ‪ ,‬א מ ר ךבי יהוךה‪,‬ל'א די‬
‫שמעו קול שאמר‪ :‬חולה חולה ראשונה‪] ,‬פירוש שלוחי‬
‫המגפה שהם עדיין למעלה[‪ ,‬המתינו למעלה‪] ,‬ולא תרדו‬
‫למטה‪ ,‬בין בני העיר[‪ ,‬שהרי הדין מלמעלה אינו שורה כאן‪,‬‬
‫מכיון שהם יודעים לבטל חולי הדבר‪.‬‬
‫חלש לבו של רבי אחא‪.,‬נתמנמנם‪ ,‬שמע שאמרו לו‪:‬‬
‫כאשר עשית זאת‪ ,‬עשה זאת‪ ,‬לך ואמור להם שיחזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬כי חוטאים המה לפני‪ ,‬קם והחזיר אותם בתשובה‬
‫שלמה‪ ,‬וקבלו על עצמם שלא יתבטלו מתורה לעולם‪,‬‬
‫והחליפו שם העיר‪ ,‬וקראו אותה מתא מחםייה‪] ,‬כי מקודם‬
‫לכן היתה נקראת כפר טרשא‪ ,‬שהוא מלשון שדה טרשין‪,‬‬
‫שפירושו שדה מלא אבנים‪ ,‬ואינה ראויה לזריעה ועכשיו‬
‫נחלף המקום‪ ,‬ונעשה למתא מחסיה‪ ,‬דהיינו למקום שהקדוש‬
‫מעשיות‬
‫כד‬
‫הזהר‬
‫]‪[166‬‬
‫להם לצדיקים שמבטלין את הגזרה‪ ,‬אלא לאחר‬
‫כן שגןןבךכין להם ]וירא דף ק ע״כ קא ע״א מדרש הנעלם[‪.‬‬
‫ברוך הוא חס עליו[‪ ,‬אמר רבי יהודה‪ :‬לא די להם לצדיקים‪,‬‬
‫שמבטלים את הגזרה‪ ,‬אלא לאחר כץ מברכים להם‪.‬‬
Historias del Zohar
25
[167]
25.
" Y llegaron los dos angeles a Sedom al
anochecer" (Genesis 19)‫־‬Dijo Rabi Iosi: " V e n
y mira lo que esta escrito anteriormente, Y se
fue Dios cuando termino de hablar a A b r a ham, ya que despues que la Presencia D i v i n a
se aparto de A b r a h a m , y A b r a h a m volvio a su
lugar, entonces vinieron dos angeles a Sedom
al anochecer", debido a que un angel desaparecio con la Presencia D i v i n a , y quedaron
los otros dos, cuando L o t los vio corrio detras
de ellos, ^Cual es el motivo?, Acaso a todos
aquellos que llegan los introducia a su casa, y
les daba de comer y beber, [y si era asi] £como
es que los habitantes de la ciudad no lo
mataron como a su hija?, iQue paso? la hija de
L o t le dio pan a un pobre, y se enteraron, la
untaron con miel y la sentaron en un tejado,
hasta que la comieron las abejas. L o que ocurrio es que era de noche, y penso que no la
verian los residentes de la ciudad, y de todos
modos cuando ingresaron a su casa, se reu‫־‬
nieron todos y rodearon la casa.
D i j o Rabi Itsjak: "^Por que corrio L o t
detras de ellos?'', esta escrito: " Y los v i o L o t y
salio a su encuentro". Rabi Jizkia y Rabi Isa,
uno dijo: " L a figura de A b r a h a m vio con
[168]
Historias del Zohar
25
ellos", y el otro dijo: " L a Presencia D i v i n a que
vino sobre ellos", esta escrito: " Y vio a L o t y
salio a su encuentro", y esta escrito alii: " Y
corrio a su encuentro en la entrada de la
tienda", como alii vio la Presencia D i v i n a , el
tambien la vio, por lo tanto vio L o t y corrio a
su encuentro. "Apartense de a q u i " , dijo,
" Acerquense aqui", deberia haber dicho, iQue
significa "Apartense de aqui"? Les indico que
entren por los costados de la casa para que no
los vean los habitantes de la ciudad, y que no
entren por un camino directo a su casa, y por
eso dijo: "Apartense de aqui".
‫מעשיות‬
‫]‪[169‬‬
‫הזהר‬
‫כה‬
‫כה‪.‬‬
‫ו י ב א ו שני ה מ ל א כ י ם ס ד ו מ ה בערב וגומר‪ ,‬א מ ר‬
‫י ו ס י ‪ ,‬ת א חזי‪ ,‬מ ה כ ת י ב ל ע י ל א רילף י!‬
‫דבי‬
‫כ א ש ר כ ל ה ל ד ב ר א ל אברהם‪ ,‬ך ה א כיון ך א ת פ ר ש‬
‫שכינתא‬
‫ויבאו‬
‫מאברהם‪,‬‬
‫שני‬
‫אסתלק‬
‫ואברהם‬
‫המלאכים‬
‫בשכינתא‬
‫םדומה‬
‫ואשתארו‬
‫תב‬
‫לאתריה‪,‬‬
‫בערב‪,‬‬
‫אינרן‬
‫להא‬
‫תרין‪,‬‬
‫כדין‬
‫חד‬
‫כיון‬
‫ך ח מ א ל ו ט לון ר ה ט בתךייהו‪ ,‬מ א י ט ע מ א ‪ ,‬וכי כ ל‬
‫א י נ ו ן דהרו־ א ת י י ן ‪ ,‬א י ה ו א ע י ל ל ו ן ל ב י ת י ה ו י ה י ב‬
‫לון‬
‫ל מ י כ ל ו ל מ ש ת י ‪ ,‬ובני מ ת א היך ל א ק ט ל י ן‬
‫ליה‪ ,‬ך ה א לברתיה ע ב ד ו ךינא‪ ,‬ו מ א י הוא‪ ,‬ךברתיה‬
‫ךלוט‬
‫יהבת פתא ךנהמא‬
‫ל ח ד עניא‪ ,‬י ד ע ו בה‪,‬‬
‫כה‪.‬‬
‫״ויבואו שני המלאכים סדומה בערב״ וגו׳ )בראשית‬
‫י״ט(‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬בא וראה מה כתוב למעלה )שם י״ח(‬
‫״וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם״‪ ,‬כי מאחר שהשכינה‬
‫פרשה מאברהם‪ ,‬ואברהם שב למקומו‪ ,‬אז ״ויבואו שני‬
‫המלאכים סדומה בערב״‪ ,‬כי ]מלאך[ אחד הסתלק עם‬
‫השכינה‪ ,‬ונשארו אותם השנים‪ ,‬כיון שראה לוט אותם רץ‬
‫אחריהם‪ ,‬מה הטעם‪ ,‬וכי כל אותם שהיו באים‪ ,‬הוא היה‬
‫מכניסם לביתו‪ ,‬ונותן להם לאכול ולשתות‪ ,‬ובני העיר איך‬
‫לא הורגים אותו‪ ,‬שהרי לבתו עשו דין‪ ,‬ומה הוא‪ :‬שבתו של‬
‫לוט‪ ,‬נתנה פת לחם לעני אחד‪ ,‬ונודע להם‪ ,‬משחוה דבש‬
‫כה‬
‫מעשיות‬
‫]‪[170‬‬
‫הזהר‬
‫שפרה ד ו ב ש א ו א ו ת ב ו ה ב ר י ש איגךא‪ ,‬ע ד ך א כ ל ו ה‬
‫צרעי‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T V‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪I‬‬
‫אלא‬
‫‪T T‬‬
‫בגין‬
‫״‬
‫!‬
‫בליליא‪,‬‬
‫דהוה‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫חשיב‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫דלא‬
‫•‬
‫י ם ת ל ל ו ן ב י ה בבי מ ת א ‪ ,‬ו ע ם כ ל ך א ‪ ,‬כ י ו ן ך ע א ל ו‬
‫אתכבשו כלהו ואםחרו לביתא‪.‬‬
‫לביתא‪,‬‬
‫א מ ר רבי י צ ח ק א מ א י ר ה ט ל ו ט א מ ז ך י י ה ו ) א ל א‬
‫בגין( ך כ ת י ב וירא ל ו ט ויךץ ל ק ר א ת ם ‪ .‬רבי‬
‫ח ז ק י ה ורבי ייםא‪ ,‬ח ד א מ ר דיוקבא ד א ב ר ה ם ח מ א‬
‫• ‪:‬‬
‫•‬
‫‪1‬‬
‫‪l‬‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫••‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T l :‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ע מ ה ו ן ו ח ד א מ ר קזכיבתא א ו ד י א עלייהו‪ ,‬כ ת י ב ה כ א‬
‫ו!ךא ל ו ט ד ר ץ ל ק ר א ת ם ‪ ,‬וכתיב התם ויךץ ל ק ר א ת ם‬
‫מפתח‬
‫האהל‪ ,‬מ ה ל ה ל ן ח מ א שכיבתא‪ ,‬אוף ה כ א‬
‫חמא‬
‫שכיבתא‪ .‬ו ע ל ך א ויךא ל ו ט ומיץ ל ק ר א ת ם‬
‫‪,‬‬
‫ו כ ו ‪ .‬ס ו ר ו בא‪ .‬ג ש ו בא מ ב ע י ל י ה ‪ ,‬מ א י ס ו ר ו בא‪ ,‬א ל א‬
‫‪T‬‬
‫;‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T V‬‬
‫ל א ה ך ר א לון םחךניה ךביתא‪ ,‬בגין ך ל א יחמון לון‬
‫והושיבוה בראש הגג‪ ,‬עד שאכלוה דבורים‪ ,‬אלא משום‬
‫שהיה בלילה‪ ,‬חשב שלא יסתכלו עליו בני העיר‪ ,‬ועם כל זה‪,‬‬
‫כיון שנכנסו לביתו‪ ,‬התאספו כולם וסבבו לביתו‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬מדוע רץ לוט אחריהם‪ ,‬שכתוב‪ :‬״וירא‬
‫לוט וירץ לקראתם״ רבי חזקיה ורבי ייםא‪ ,‬אחד אמר‪ :‬צורתו‬
‫של אברהם ראה עמהם‪ ,‬ואחד אמר‪ :‬השכינה באה עליהם‪,‬‬
‫כתוב כאן‪ :‬״וירא לוט וירץ לקראתם״‪ ,‬וכתוב שם‪ :‬״וירץ‬
‫לקראתם מפתח האוהל״‪ ,‬מה שם ראה השכינה‪ ,‬גם כאן ראה‬
‫השכינה‪ ,‬ועל כן‪ :‬״וירא לוט וירץ לקראתם״‪ ,‬״סורו נא״‪,‬‬
‫גשו נא‪ ,‬היה צריך לומר‪ ,‬מהו‪ :‬״סורו נא״‪ ,‬אלא להחזיר‬
‫אותם סביבות הבית‪ ,‬בשביל שלא יראו אותם בני העיר‪ ,‬ולא‬
‫]‪[171‬‬
‫מעשיות‬
‫כה‬
‫הזהר‬
‫בבי מ ת א ‪ ,‬ו ל א י ע ל ו ן ? א ו ר ח מ י ש ר ל ב י ת א ‪ ,‬ו ב ג י ן כ ך‬
‫ס ו ר ו נא‬
‫]וירא דף קו ע״א וע׳׳ב[‪.‬‬
‫יכנסו בדרך ישר לביתו‪ ,‬ומשום כך ״סורו נא״‬
[172]
Historias del Zohar
26
26.
D i j o Rabi Itsjak: "Esto se parece [al camino
del mal impulso]. i,Que es 10 que refleja? A un
grupo de asaltantes que tendian emboscadas
por los caminos para saquear y asesinar personas, y separan de ellos a uno que sabe
seducir a los hombres, y habia delicadamente,
y los adelanta, y los sirve como un esclavo,
hasta que los necios creen en el, y confian en su
amor y en su poder de conviccion, y se alegran
con el y se dejan arrastrar por el camino por el
cual se conducen los asaltantes, y al llegar alii
es el primero que los mata, y luego de ser
entregados en manos de los ladrones para ser
asesinados y saqueados gritan: " O y , oy, oy,
que lo escuchamos a este y a su lengua delicada". Despues de asesinar a estos, sale de alii
para seducir a otras personas como en u n
principio; los lucidos £que hacen?, cuando lo
ven que sale a su encuentro con lengua lisonjera, entienden que quiere capturarlos y lo
matan y continuan por otro camino.
A s i es el Iester Ha-ra (impulso del mal), se
separa del grupo de asaltantes, sube del infierno
para seducir a los hombres, y sobre esto esta
escrito: " Y subio L o t de Tsoar y se sent6 en el
monte' (Genesis 19), como los ladrones tienden
‫י‬
Historias del Zohar
26
[173]
emboscadas a los hombres, £que hace? pasa
delante de ellos, y los necios le creen y lo aman,
y los sirve como un esclavo que entrega bellas
mujeres prohibidas, personas para hacer el
mal, les ayuda a librarse del yugo de la T o r a y
del Reino Celestial. Los necios lo ven asi y
confian en su amor, hasta que los acompana y
los conduce por el camino de los asaltantes,
por el camino del infierno, de donde no puede
escaparse por la derecha o por la izquierda, y
cuando llega alii el primero que los mata, y se
convierte en el angel de la muerte, y descienden sobre ellos angeles que causan dano, y
ellos gritan y dicen: ' O y que escuchamos a
este, pero ya es tarde, luego sube de alii y sale a
seducir personas. Los astutos cuando lo ven lo
reconocen y lo doblegan, hasta que 10 d o m i nan y se apartan de este camino, y t o m a n o t r o
camino para salvarse de el.
4
‫כר‬
‫מעשיות‬
‫]‪[174‬‬
‫הזהר‬
‫כר‪.‬‬
‫יצחק‪ ,‬מ ש ל‬
‫א מ ר דבי‬
‫הדבר דומה‪,‬‬
‫למה‬
‫לכת‬
‫לסטים שהיו אוךבים בךךכים לגזול ולהרוג‬
‫לבני‬
‫אדם‪ ,‬ומפדישים מהם א ח ד שיודע להסית‬
‫לבני‬
‫א ד ם ו ל ש ו נ ו ךך‪ ,‬מ ה עביד‪ ,‬מ ק ד י ם ו ה ו ל ך‬
‫ונעשה‬
‫לקבלם‬
‫הטרשים‬
‫עמו‪,‬‬
‫כעבד‬
‫בו ו ב ו ט ח י ם ב א ה ב ת ו ו ב ש ח ת ו ו ש מ ח י ם‬
‫ומוליכם‬
‫שהלםטים‬
‫הראשון‬
‫לפניהם‪,‬‬
‫עד‬
‫שמאמינים‬
‫?חלק‬
‫כיון‬
‫שם‪.‬‬
‫דבריו‬
‫באותו‬
‫הדרך‬
‫שמגיע עמהם לשם‪ ,‬הוא‬
‫שהורג בם ל א ח ר שנותנם ?יד ה ל ם ט י ם‬
‫ל ה ו ך ג ם ו ל ק ח ת מ מ ו נ ם ‪ ,‬ו א י נ ו ן צ ו ו ח י ן ל א ^ ר י ן ירי‬
‫דאציתנא‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫לדין ולרכיבה דלישניה‪ .‬לאחר שהרגו‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪:‬‬
‫— —‬
‫‪: T V‬‬
‫כו‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬משל ]לדרכו של היצר הרע[‪ ,‬למה הדבר‬
‫דומה‪ ,‬לכת שודדים שהיו אורבים בדרכים‪ ,‬לגזול ולהרוג‬
‫לבני אדם‪ ,‬ומפרישים מהם אחד שיודע להסית לבני אדם‪,‬‬
‫ולשונו רך‪ ,‬מה עושה מקדים והולך לנגדם‪ ,‬ונעשה כעבד‬
‫לפניהם‪ ,‬עד שמאמינים הטפשים בו‪ ,‬ובוטחים באהבתו‬
‫ובשיחתו‪ ,‬ושמחים עמו‪ ,‬ומוליכם בחלק דבריו‪ ,‬באותו הדרך‬
‫שהשודדים שם‪ ,‬כיון שמגיע עמהם לשם‪ .‬הוא הראשון‬
‫שהורג בם‪ ,‬לאחר שנותנם ביד הלםטים להרגם‪ ,‬ולקחת‬
‫ממונם‪ ,‬והם צועקים ואומרים‪ :‬אוי ששמענו לזה‪ ,‬וללשונו‬
‫הרכה‪ .‬לאחר שהרגו אלה‪ ,‬עולה משם‪ ,‬ויוצא לפתות לבני‬
‫]‪[175‬‬
‫מעשיות‬
‫אלה‪,‬‬
‫עולה‬
‫כמתחלה‪,‬‬
‫יוצא‬
‫משם‬
‫מ‬
‫ויוצא‬
‫לבני‬
‫לפתות‬
‫אדם‬
‫הפקחים מה הם עושים‪ ,‬כשרואים לזה‬
‫לקראתם‬
‫צוךה‬
‫הזהר‬
‫את‬
‫ומפתה‬
‫נ?שם‬
‫להם‪,‬‬
‫והוךגים‬
‫מ כ י ד י ן בו ש ה ו א‬
‫אותו והולכים בדרך‬
‫אחרת‪.‬‬
‫יצר‬
‫כ ך הוא‬
‫מגהינם‬
‫בחלק‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪V‬‬
‫הרע‬
‫לקבלא‬
‫יוצא‬
‫מכת‬
‫דבני‬
‫הלםטים‪,‬‬
‫ולפתות‬
‫נשא‪,‬‬
‫מ ת ק דבריו‪ ,‬ה ד א הוא דכתיב‪ ,‬ויעל‬
‫‪I‬‬
‫‪V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T T‬‬
‫־‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫עולה‬
‫להם‬
‫אט‬
‫־*‬
‫•‬
‫מ צ ו ע ר וישב בהר וגומר‪ ,‬כ מ ו ל ס ט י ם לארוב לבני‬
‫אדם‪.‬‬
‫מאמינים‬
‫ועובד‬
‫אסורות‪,‬‬
‫עושה‪,‬‬
‫מה‬
‫בו‬
‫להם‬
‫עובר‬
‫באהבתו‪,‬‬
‫כעבד‪,‬‬
‫לפניהם‪,‬‬
‫שהוא‬
‫שנותן‬
‫והטפשים‬
‫הולך‬
‫להם‬
‫לפתותם‪,‬‬
‫נשים‬
‫יפות‬
‫נותן ל ה ם בני א ד ם ל ה ר ע ‪ ,‬מ פ ר ק מ ה ם‬
‫ע ו ל תורה ו ע ו ל מ ל כ ו ת ש מ י ם ‪ ,‬ה ט פ ש י ם רואים כך‪,‬‬
‫אדם כמתחלה‪ ,‬הפקחים מה הם עושים‪ ,‬כשרואים לזה ייצא‬
‫לקראתם‪ ,‬ומפתה להם‪ ,‬מכירין בו שהוא צודה את נפשם‪,‬‬
‫והורגים אותו‪ ,‬והולכים בדרך אחרת‪.‬‬
‫כך הוא יצר הרע‪ ,‬יוצא מכת השודדים‪ ,‬עולה מגיהנם‪,‬‬
‫כנגד בני אדם‪ ,‬ולפתות להם בחלק מתק דבריו‪ ,‬זהו שכתוב‪:‬‬
‫״ויעל לוט מצוער וישב בהר״ וגו׳‪ ,‬כמו לסטים לארוב לבני‬
‫אדם‪ ,‬מה עושה עובר לפניהם‪ .‬והטפשים מאמינים בו‬
‫ובאהבתו‪ ,‬שהוא הולך לפתותם‪ ,‬ועובד להם כעבד‪ ,‬שנותן‬
‫להם נשים יפות אסורות‪ .‬נותן להם בני אדם להרע‪ .‬מפרק‬
‫מהם עול תורה ועול מלכות שמים‪ .‬הטפשים רואים כך‪,‬‬
‫]‪[176‬‬
‫בוטחים‬
‫באותו‬
‫הזהר‬
‫כר‬
‫מעשיות‬
‫באהבתו‪ ,‬ע ד שהולך ע מ ה ם‬
‫הדרך‬
‫ומוליכם‬
‫ש ה ל ס ט י ם שם‪ ,‬בדרך גיהנם א ש ר‬
‫א י ן ך ך ך ל נ ט ו ת ;‪:‬מין ו ש מ א ל ‪ ,‬כ י ו ן ש מ ג י ע ע מ ה ם‬
‫הךאשון‬
‫לשם‪,‬‬
‫הוא‬
‫מלאך‬
‫המות‪,‬‬
‫שהורג‬
‫ומכניסן‬
‫בהם‬
‫לגיהנם‬
‫ונעשה‬
‫להם‬
‫ומוךיךין‬
‫להון‬
‫מ ל א כ י ח ב ל ה ‪ ,‬ו א י נ ו ן צ ו ו ח י ן ו א מ ך י ן ווי ך א צ ת נ א‬
‫לדין ו ל א מהנייא לון‪ ,‬ל א ח ר כן ע ו ל ה מ ש ם ויוצא‬
‫לפתות לבני אךם‪ ,‬הפקחין כשרואין אותו מכירים‬
‫אותו ומתגבדין עליו‪ ,‬ע ד ש ש ו ל ט י ן עליו‪ ,‬וםאטין‬
‫מזה‬
‫ה ך ך ך רלרקחיץ ך ך ך א ח ר ת ל ה נ צ ל מ מ נ ו‬
‫]יירא‬
‫מ ד ר ש ה נ ע ל ם דף קי ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫בוטחים באהבתו‪ ,‬עד שהולך עמהם‪ ,‬ומוליכם באותו דרך‬
‫שהלסטים שם‪ ,‬בדרך גהינם‪ ,‬אשר אין דרך לנטות ימין‬
‫ושמאל‪ ,‬כיון שמגיע עמהם לשם‪ ,‬הוא הראשון שהורג להם‪,‬‬
‫ונעשה להם מלאך המות‪ ,‬ומכניסם לגיהנם‪ ,‬ומורידין להם‬
‫מלאכי חבלה‪ ,‬והם צועקים ואומרים‪ :‬אוי ששמענו לזה‪ ,‬ולא‬
‫מועיל להם‪ .‬אחר כך עולה משם‪ ,‬ויוצא לפתות לבני אדם‪,‬‬
‫הפקחים כשרואים אותו‪ ,‬מכירים אותו‪ ,‬ומתגברים עליו‪ ,‬עד‬
‫ששולטים עליו‪ ,‬וסוטים מזה הדרך‪ ,‬ולוקחים דרך אחרת‪,‬‬
‫להנצל ממנו‪.‬‬
Historias del Zohar
27
[177]
27.
Rabi Iehuda y Rabi Iosi caminaban por el
camino, le dijo Rabi Iehuda a Rabi I o s i : Abre
la boca para ocuparte de la T o r a , ya que la
Presencia D i v i n a se encuentra con nosotros,
ya que en todo tiempo que se estudia la Tora la
Presencia Divina viene y se une, y mas aun
cuando se va por el camino, y la Presencia
D i v i n a se adelanta por si misma y viene ante
los hombres que creen en E l Santo Bendito
Sea".
44
Comenzo Rabi Iosi y dijo: " T u mujer debe
ser como una v i d fertil en todas las partes de tu
casa, tus hijos como retonos de olivos airededor de t u mesa" (Salmos 128). " T u mujer
debe ser como una v i d f e r t i l " , todo el tiempo
que la mujer esta en la casa, sin salir de ella, es
recatada y apta para engendrar hijos rectos,
asi como la v i d es plantada solo con su especie,
y no con otra especie, asi una mujer honesta
no va a tener frutos de otro hombre. Como a la
vid no se le mixtura con otra especie, asi tarnbien una mujer honesta, mira cual es su
recompensa, sus hijos son como retonos de
olivo, asi como las hojas de los olivos no caen
durante todo el ano, y todas estan siempre
unidas al arbol, asi tus hijos van a ser como
[178]
Historias del Zohar
27
retonos de olivos alrededor de t u mesa [siempre unidos a t i ] " . [Continuaron hablando con
palabras de la T o r a ] .
Cuando aun caminaban dijo Rabi Iosi: " M e
recorde ahora que en este lugar me sente una
vez con m i padre, y me dijo: " H i j o m i o , en el
futuro cuando llegues a los sesenta anos,
encontraras en este lugar un tesoro de sabiduria superior", y ya llegue a esta edad, y
hasta ahora no lo encontre, y no se si las
palabras que dije son la sabiduria a la cual se
refirio m i padre, y me dijo: "Cuando lleguen
golpes de fuego a las palmas de t u mano,
perderas t u sabiduria". Le pregunte: "Padre
(,como sabes esto?", me contesto: "Por estos
dos pajaros que pasaron por t u cabeza, yo lo
se".
Mientras tanto se separo Rabi Iosi de Rabi
Iehuda y encontrando un libro que estaba clavado en un hueco de una roca al final de la
cueva. [ L o t o m o ] y salio con el, cuando lo
abrio y vio esculpidas setenta y dos letras que
fueron entregadas a A d a m (el primer hornbre), obtuvo con ellas toda la sabiduria superior y sagrada, y t o d o lo que en el futuro iba a
ocurrir en el mundo. L l a m o a Rabi Iehuda y
empezaron a ocuparse de ese libro, no alcanzaron a estudiar dos o tres paginas del libro y
Historias del Zohar
27
[179]
ya podian comprender la sabiduria superior.
Cuando llegaron a estudiar los secretos del
libro y conversaron entre ellos, salio una llama
de fuego y una gran tormenta, y golpeo a sus
manos y perdieron el l i b r o , l l o r o Rabi Iosi y
dijo: "Quizas somos pecadores o no somos
merecedores de conocerlo".
Cuando fueron delante de Rabi Shimon, le
contaron 10 ocurrido. Les pregunto: "^Quizas
os ocupasteis de la parte que se ocupaba del
tiempo de la llegada del Mashiaj (Mesias).
Le contestaron: " L o desconocemos ya que
olvidamos t o d o " .
Les dijo Rabi Shimon: " N o es la voluntad
del Santo Bendito Sea que se revele demasiado
al mundo, y cuando estemos en una epoca
cercana a los dias del Mashiaj, incluso los
ninos del mundo, van a encontrar los secretos
de sabiduria, y van a saber calcular el tiempo
de la redencion, y en esa epoca sera revelado a
todos. Y esto es 10 que esta escrito: "Entonces
cambiare a los pueblos" (Tzefania 3), £que
significa entonces?, cuando la congregation
de Israel se levante del polvo, y la levante E l
Santo Bendito Sea, entonces cambiare los
pueblos en u n lenguaje claro para que clamen
en el nombre de Dios y lo sirvan j u n t o s " .
‫כז‬
‫מעשיות‬
‫]‪[180‬‬
‫הזהר‬
‫כז‪.‬‬
‫ך ב י יהודה ו ן ב י יוסי הוו אזלי בארחא‪ ,‬א מ ר ליה‬
‫רבי‬
‫לדבי‬
‫להודה‬
‫יוסי‪,‬‬
‫פומך‬
‫פתח‬
‫ולעי‬
‫באורייתא ך ה א ש כ י נ ת א א ש ת כ ח א גבך‪ ,‬ך כ ל זמן‬
‫ךאוךייתא‬
‫דבמלי‬
‫ומתחבךא‪,‬‬
‫ואתייא‬
‫וכל שכן‬
‫ואזלא‬
‫במהימנותא‬
‫פתח‬
‫שכינתא‬
‫לעאן‪,‬‬
‫אתייא‬
‫ב א ו ך ח א ‪ ,‬ך ש כ י נ ת א ל!ךמא‬
‫קמייהו‬
‫נשא‪,‬‬
‫ךבני‬
‫ךזכאן‬
‫ך ק ך ש א בריך הוא‪.‬‬
‫דבי יוסי ואמר‪ ,‬א ש ת ך כגפן פ ח ץ ה בנךכתי‬
‫ביתך‪,‬‬
‫א^זתף‬
‫בניך כ ש ת י ל י זתים סביב ל ש ל ח נ ך ‪.‬‬
‫פון;ה‪,‬‬
‫כגפן‬
‫כל זמנא‬
‫ךאתתא‬
‫ביךכתי‬
‫ביתא ולא נ פ ק א לבר‪ ,‬היא צנועה ו א ת ח ז י ל א ו ל ד א‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫"‬
‫‪T T‬‬
‫כז‪.‬‬
‫רבי יהודה ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ ,‬אמר לו‪ ,‬רבי‬
‫יהודה לרבי יוסי‪ :‬פתח פיך לעסוק בתורה שהרי השכינה‬
‫נמצאת אצלנו‪ ,‬כי בכל זמן שעוסקים בתורה‪ ,‬השכינה באה‬
‫ומתחברת‪ ,‬וכל שכן כשהולכים בדרך‪ ,‬שהשכינה מקדמת‬
‫עצמה ובאה‪ ,‬והולכת לפני בני האדם‪ ,‬שזכו באמונתו של‬
‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪ :‬״אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך‪,‬‬
‫בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך״)תהלים קכ״ח(‪ ,‬״אשתך‬
‫כגפן פוריה״‪ ,‬כל זמן שהאשה בירכתי הבית‪ ,‬ואינה יוצאת‬
‫לחוץ היא צנועה‪ ,‬וראויה להוליד בנים כשרים‪ ,‬כגפן‪ ,‬מה‬
‫]‪[181‬‬
‫בנין‬
‫מעשיות‬
‫ךכשךן‪,‬‬
‫בזינה‬
‫כז‬
‫כגפן‪.‬‬
‫הזהר‬
‫אתנטעא אלא‬
‫מה גפן לא‬
‫ולא בזינא א ח ך א ‪ ,‬כך א ת ת א ךכקזךא לא‬
‫ת ע ב ד נ ט י ע ן בבר נ ש א ח ך א ‪ ,‬מ ה ג פ ן ל א א י ת ביה‬
‫מ א י ל נ א אךןךא‪ ,‬א ו ף ה כ א א ת ת א ך כ ש ך א‬
‫ךכיבה‬
‫הכי נמי‪ ,‬ח מ י מ ה אגרה‪ ,‬בניך כ ש ת י ל י זיתים‪ ,‬מ ה‬
‫לא נפלי טרפייהו כל יומי שתא‪ ,‬וכלהו‬
‫זיתים‬
‫)בםיךי(‬
‫קשיךין‬
‫אוף‬
‫תדיר‪,‬‬
‫הכי‬
‫בניך‬
‫כשתילי‬
‫ז י ת י ם ס ב י ב ל ש ל ח נ ך ו כ ר ‪ .‬אזלו‪ .‬ע ד ך ה ו ו א ז ל י י‬
‫אמר‬
‫רבי יוסי‪ ,‬א ך כ ן נ א ה ש ת א ‪ ,‬ך ה א ב א ת ר ך א‬
‫י ת י ב נ א י ו מ א ח ד ע ם א ב א ו א מ ר ל י ‪ ,‬ברי‪ ,‬ז מ י ן א נ ת‬
‫כד מטון יומך לשתין שנין ל א ש כ ח א בהאי אתר‬
‫סימא‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫ד ח כ מ ת א עלאה‪ ,‬והא זכינא לאינון יומין‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪** T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫• ‪1‬‬
‫ו ל א א ש כ ח נ א ו ל א י ך ע נ א אי הני מ ל י ן ךקןאמךן‪ ,‬או‬
‫גפן אינה נטעת אלא במינה‪ ,‬ולא במיץ אחר‪ ,‬כך אשה כשרה‬
‫לא תעשה נטיעות מאדם אחר‪ ,‬מה הגפן‪ ,‬אין בו הרכבה‬
‫מאילן אחר‪ ,‬גם אשה כשרה כך‪ ,‬ראה מה שכרה‪ ,‬בניך‬
‫כשתילי זיתים‪ ,‬מה זיתים אין העלים שלהם נופלים כל ימות‬
‫השנה‪ ,‬וכולם קשורים תמיד באילן‪ .‬כך בניך כשתילי זיתים‬
‫סביב לשלחנך‪] ,‬קשורים תמיד בך[ וכר‪] .‬והמשיכו בדברי‬
‫תורה[‪.‬‬
‫בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬נזכרתי עתה‪ ,‬אשר‬
‫במקום הזה ישבתי יום אחד עם אבי‪ ,‬ואמר לי‪ :‬בני‪ ,‬עתיד‬
‫אתה‪ ,‬כאשר יגיעו ימיך לשישים שנה‪ ,‬למצוא במקום הזה‪,‬‬
‫אוצר של חכמה עליונה‪ ,‬וכבר זכיתי לימים אלו‪ ,‬ועוד לא‬
‫מעשיות‬
‫ההיא‬
‫כז‬
‫]‪[182‬‬
‫הזהר‬
‫ח כ מ ת א ך א י ה ו אמר‪ .‬ו א מ ר לי כ ד י מ ט ו ן‬
‫ק ו ל פ ו ן דנוךא גו טהיךי י ך ך ‪ ,‬י ת א ב י ד מנך‪ ,‬א מ י נ א‬
‫ליה‪ ,‬א ב א ‪ ? ,‬מ ה י ד ע ת ‪ .‬א מ ר לי‪ ,‬כ ה נ י תרין צ פ ו ך י ן‬
‫ךאעברו‬
‫על ךישך יךץנא‪.‬‬
‫אךהכי‪,‬‬
‫א ת פ ך ש רבי יוסי ו ע א ל גו מ ע ך ת א ח ך א ‪,‬‬
‫ואשכח‬
‫ספרא ח ד ךהוה נעיץ גו נוקבא‬
‫ך ט נ ך א ב ס י פ י מ ע ך ת א ‪ ,‬נ פ ק ביה‪ ,‬כיון ך פ ת ח ליה‪,‬‬
‫ח מ א ש ב ע י ן ותרין גליפין ך א ת ו ו ן ך א ת מ ם ר ו ל א ך ם‬
‫הראשון‪ ,‬ובהו הוה ידע כל ח כ מ ת א ךעלאין קךישין‬
‫ו כ ר ‪ .‬ו כ ל איבון מ ל י ן ך ז מ י נ י ן ל מ י ת י ל ע ל מ א ו כ ר ‪.‬‬
‫קרא לרבי יהודה ושרו ל מ ל ע י בההוא ספרא‪ ,‬לא‬
‫‪TlT‬‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫•‬
‫‪ :‬־‬
‫•‬
‫‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫ס פ י ק ו ל מ ל ע י תרי א ו ת ל ת א םתךין ךאינון אתוון‪,‬‬
‫מצאתי‪ ,‬ואיני יודע אם הדברים האלו שאמרתי‪ ,‬הוא אותו‬
‫החכמה שאמר לי ]שאמצא[‪ ,‬ואמר לי‪ :‬כאשר יגיעו הכאות‬
‫של אש בכפות ידיך‪ ,‬תהיה החכמה אבודה ממך‪ .‬אמרתי לו‪:‬‬
‫אבי‪ ,‬במה ידעת ז;‪ .:‬אמר לי‪ :‬באלה שני הצפרים שעברו על‬
‫ראשך‪ ,‬אני יודע‪.‬‬
‫בינתים נפרש רבי יוסי מרבי יהודה‪ ,‬ונכנס תוך מערה‬
‫אחת‪ ,‬ומצא ספר אהד שהיה תקוע תוך נקב שבסלע בסוף‬
‫המערה‪] .‬לקחו[ ויצא עמו‪ ,‬כיון שפתח אותו‪ ,‬ראה שבעים‬
‫ושנים חקיקות של אותיות‪ ,‬שנמסרו לאדם הראשון‪ ,‬ובהם‬
‫היה יודע כל החכמה של עליונים הקדושים וכו׳‪ ,‬וכל‬
‫הדברים שעתידים לבא בעולם וכו׳‪ ,‬קרא לרבי יהודה‬
‫והתחילו לעסוק באותו הספר‪ ,‬לא הספיקו‪ ,‬ללמוד שנים או‬
‫]‪[183‬‬
‫מעשיות‬
‫כז‬
‫הזהר‬
‫ע ד דהרו מ ס ת כ ל י ן ב ה ה י א ח כ מ ה ע ל א ה ‪ ,‬כיון ך מ ט ו‬
‫ל מ ל ע י בסתירו ךםפךא‪ ,‬ו מ ש ת ע ו ך א עם ךא‪ ,‬נפק‬
‫שביבא‬
‫ךאשא‬
‫ועלעולא ךרוחא‬
‫ו ב ט ש בידיהון‬
‫ואו‪1‬אביד מנייהו‪ .‬בכה רבי יוסי ו א מ ר ‪ ,‬ד י ל מ א ח ם‬
‫ו ש ל ו ם ח ו ב ה א י ה ו גבן‪ ,‬א ו ד ל א ו אנן ז כ א י ן ל מ נ ד ע‬
‫ליה‪.‬‬
‫כ ד א ת ו לגבי ךרבי שקןעון‪ ,‬א ש ת ע ו ל י ה ע ו ב ך א‬
‫ךא‪,‬‬
‫א מ ר לון‪,‬‬
‫דילמא‬
‫בקץ מ ש י ח א ךאינון‬
‫אתוון הויתון מ ש ת ך ל י ‪ ,‬א מ ר ו ליה‪ ,‬ך א ל א יךעינן‪.‬‬
‫ך ה א כ ל א א ת נ ש י מנן‪ .‬א מ ר לון רבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ל י ת‬
‫ךעותא‬
‫ך ק ך ש א בךיך ה ו א ב ך א ךיתגלי כ ל כך‬
‫ל ע ל מ א ‪ ,‬וכד יהא קךיב ליומי מ ש י ח א ‪ ,‬אפילו ךביי‬
‫ךעלמא‬
‫זמינין‬
‫לאש?חא‬
‫טמיךין‬
‫ךחכקתא‪,‬‬
‫שלשה עמודים בספר‪ ,‬וכבר היו משיגים בחכמה העליונה‪.‬‬
‫כיון שהגיעו ללמוד בנסתרות שבספר‪ ,‬ודברו זה עם זה יצאה‬
‫שלהבת אש‪ ,‬ורוח סערה‪ ,‬והכה בידיהם‪ ,‬ונאבד הספר מהם‪,‬‬
‫בכה רבי יוסי‪ ,‬ואמר‪ :‬אולי יש בנו עוץ‪ ,‬או שאין אנו זכאים‬
‫לדעת אותו‪.‬‬
‫כאשר באו לפני רבי שמעון‪ ,‬וספרו לו המעשה‪ .‬אמו‬
‫להם‪ :‬אולי בקץ משיח שבאלו האותיות הייתם עוסקים‬
‫אמרו לו‪ :‬זה אנחנו לא יודעים כי הכל נשכח מאתנו‪ .‬אמו‬
‫להם רבי שמעון‪ :‬אין רצונו של הקדוש ברוך הוא בזה‬
‫שיתגלה יותר מדאי לעולם‪ ,‬וכשיהיה קרוב לימות המשיח‬
‫אפילו תינוקות שבעולם‪ ,‬עתידים למצוא סודות החכמה‬
‫מעשיות‬
‫ולמנךע‬
‫ביה‬
‫קצין‬
‫כז‬
‫הזהר‬
‫וחשבנין‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫]‪[184‬‬
‫זמנא‬
‫א ת ג ל י י א ל כ ל א ‪ ,‬ה ך א ה ו א ךכתיב‪ ,‬כי אז א ה פ ו ך א ל‬
‫ע מ י ם וגומר‪ ,‬מ ה ו אז‪ ,‬בזמנא ךתיקום כ נ ס ת י ש ר א ל‬
‫מ ע פ ך א דיוקים ל ה ק ך ש א כריך הוא‪ ,‬כ ד י ן א ה פ ו ך‬
‫א ל ע מ י ם ש פ ה ב ר ו ר ה ל ק ר א כ ל ם ב ש ם יי ו ל ע ב ד ו‬
‫שכם‬
‫א ח ד ]וירא דף קטו ע״כ קיח ע״א[‪.‬‬
‫ולדעת בהם קצים וחשבונות ]של הגאולה[‪ ,‬ובאותו הזמן‬
‫תגלה לכל‪ .‬וזה שכתוב )צפניה ג׳(‪ :‬״כי אז אהפוך אל‬
‫עמים״‪ ,‬מהו אז‪ ,‬בזמן שתקום כנסת ישראל מעפר‪ ,‬ויקים‬
‫אותה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אז אהפוך אל עמים‪ ,‬שפה ברורה‪,‬‬
‫לקרא כלם בשם ה׳‪ ,‬ולעובדו שכם אחד‪.‬‬
Historias del Zohar
28
[185]
28.
E n los dias de R a b i Iosi habia delincuentes
que asaltaban en los montes, j u n t o a delincuentes de los pueblos, y cuando encontraban
a u n hombre, lo atrapaban para asesinarlo, y
le preguntaban: "^Cual es t u nombre?" y si era
j u d i o lo acompanaban y lo sacaban de los
montes y si era o t r o hombre lo mataban. Y
decia R a b i Iosi: " A pesar de todo estas personas se merecen entrar al mundo por venir".
‫כח‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫]‪[186‬‬
‫כח‪.‬‬
‫ביומוי‬
‫ךךבי יוסי הוו איכון ?דיצי‪ ,‬ךהור מ ש ך ד י‬
‫בטוךיא‬
‫משכחי‬
‫ליה‬
‫קטלי‬
‫בר נ ש ו ת פ ס י ל י ה ל ק ט ל י ה ‪ ,‬הוו א מ ר י ן‬
‫מה‬
‫ומפקין‬
‫עם‬
‫פריצי‬
‫אומות העולם‪ ,‬וכד‬
‫ש מ ך ‪ ,‬אי הוה יוךאי‪ ,‬הוו אזלין ע מ י ה‬
‫ל י ה מ ן ט ו ך י א ‪ ,‬ו א י ה ו ה בר נ ש א ח ר י נ א‬
‫ליה‪,‬‬
‫) ו ה א ( והרה‬
‫א מ ר ף ב י יוסי‪ ,‬א ת ח ז ו ן‬
‫איבון ב כ ל ה א י ‪ ,‬ל מ י ע ל ל ע ל מ א ך א ת י‬
‫]וירא מ ד ר ש הנעלם‬
‫דף ק ט ז ע״א[‪,‬‬
‫כח‪.‬‬
‫בימיו של רבי יוסי‪ ,‬היו פריצים‪ ,‬שהיו שודדים בהרים‪,‬‬
‫עם פריצי אומות העולם‪ ,‬וכשהיו מוצאים בן אדם‪ ,‬ותופשים‬
‫אותו להורגו‪ ,‬היו אומרים לו‪ :‬מה שמך‪ ,‬אם היה יהודי‪ ,‬היו‬
‫הולכים עמו‪ ,‬ומוציאים אותו מן ההרים‪ ,‬ואם היה אדם אחר‪,‬‬
‫הורגים אותו‪ .‬והיה אומר רבי יוסי‪ :‬ראוים אלו בכל זה‪,‬‬
‫להכנס לעולם הבא‪.‬‬
Historias del Zohar
29
[187]
29.
Rabi Eliezer fue a ver a R a b i Iojanan Ben
Zacai, su maestro. Ese dia era Rosh Jodesh
(Comienzo de mes), y cuando llego le dijo:
"Pozo de agua que esta libre de toda suciedad,
y se lo llena, y tambien tiene mayor flujo p r o pio, [entonces], £ P
necesitas venir
aqui?". [ L e indico que si R a b i Eliezer era un
pozo lleno de agua de la T o r a , experto en
todas las leyes, y con una inteligencia que fluia
por si misma entendiendo todo por su cuenta,
para que necesitaba de Rabi Iojanan Ben
Zacai].
Le contesto: " U n a persona debe ir al
encuentro de su maestro".
Le dijo: " N o a esto me referi, sino que yo
veo en t u cara que t u tienes algo nuevo, de
aquellos secretos profundos, sobre los cuales
en el futuro preguntaras [por eso te dije, por
cuanto eres una persona tan grande, para que
me necesitas a m i ] " .
a r a
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫כט‬
‫]‪[188‬‬
‫כט‪.‬‬
‫א ל י ע ז ר א ז ל ל מ ח מ י לרבן יוחנן בן‬
‫ןבי)אלעזר(‬
‫ז כ א י רביה‪ ,‬ו ה ה ו א י ו מ א ר י ש ! ך ח א ה ו ה ‪ ,‬כ ד‬
‫מ ט א גביה‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬בירא ד ל א סריא ומליין ליה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪: T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫|‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫•‬
‫ו ה ו א נ ב י ע מ ד י ד י ה יתיר‪ ,‬מ א י ב ע י ה כ א ‪ ,‬א מ ר ל י ה‬
‫—‬
‫‪.‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫חייב א ד ם ל ה ק ב י ל פני רבו‪ .‬א מ ר ליה ל א ו ע ל כ ך‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪•.‬‬
‫־‬
‫‪.‬־!‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫|‬
‫אמךית‪ ,‬א ל א אנא ח מ י ?אנפך ך מ ל ה חךתא אית‬
‫ג ב ך ‪ ,‬מ א י נ ו ן ע מ י ק י י א ך א ת ע ת י ד ל מ ת ב ע !חיי שרה‬
‫מדרש הנעלם דף קכז ע״א[‪.‬‬
‫כט‪.‬‬
‫רבי אליעזר הלך לראות את רבי יוחנן בץ זכאי רבו‪ .‬ואותו‬
‫היום ראש חודש היה‪ ,‬כשהגיע אליו‪ ,‬אמר לו‪ :‬באר של מים‬
‫שמנוקה מכל טנופת‪ ,‬וממלאים אותו‪ ,‬וגם נובע משלו יותר‪,‬‬
‫]אם כן[ מה צריך נלבוא[ לכאן‪] ,‬ורמז לו אחר שרבי‬
‫אליעזר‪ ,‬היה בור של ממי תורה‪ ,‬ובקי בכל הלכותיו‪ ,‬ונובע‬
‫שכלו מעצמו להבין דבר מתוך דבר‪ ,‬אם כן מה צורכו אצל‬
‫רבי יוחנן בן זכאי[‪ .‬אמר לו‪ :‬חייב אדם להקביל פני רבו‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬לא על זה אמרתי‪] ,‬מה שאתה צריך לבוא כאן[‪,‬‬
‫אלא אני רואה בפניך‪ ,‬שיש לך דבר חדש‪ ,‬מאלו הסודות‬
‫העמוקים שאתה עתיד לשאול ]לכן אמרתי לך‪ ,‬כיון שאתה‬
‫גדול כל כך‪ ,‬מה אתה מבקש אצלי[ וכר‪.‬‬
Historias del Zohar
30
[189]
30.
Rabi Shimon venia a la ciudad de Tiberia y
con el iba Rabi A b a , le dijo Rabi Shimon a
Rabi A b a : " V a m o s , ya que veo que una
persona llega ahora a nosotros, con palabras
nuevas en su boca, y estas son las palabras de
la T o r a " . D i j o Rabi A b a : " Y o ya se que en
todo lugar por el cual m i Senor camina, E l
Santo Bendito Sea envia angeles que vuelan
con sus alas, para divertirse con ellos.
Cuando aun caminaban, levanto Rabi
Shimon sus ojos, y vio un hombre que caminaba y corria, se sentaron Rabi Shimon y Rabi
Eleazar [y lo esperaron]. Cuando llego a ellos
le pregunto Rabi Shimon: "^Quien eres?"
)Le dijo: "Soy un j u d i o , vengo de la ciudad
de K a p u t k i a y voy a la casa donde reside Rabi
Shimon Ben l o j a i , ya que mis companeros
explicaron cosas bien sabidas y me enviaron a
el [para saber si concuerda con ellos].
Le dijo Rabi Shimon: " D i m e , hijo m i o " .
Le dijo: " T u eres Ben l o j a i " .
Le contesto: " Y o soy Ben l o j a i " [y le hizo
varias preguntas].
Se levanto Rabi Shimon y se fueron. Ese
hombre fue con el hasta Tiberia, y cuando aun
caminaban dijo Rabi Shimon [palabras de la
[ 190 ]
Historias del Zohar
30
T o r a y luego] vinieron Rabi A b a y ese j u d i o , y
besaron las manos de Rabi Shimon. D i j o Rabi
A b a : "Hasta este dia no entendi este asunto, y
solo ahora [pude comprenderlo], feliz es m i
parte que tuvo el merito de escucharlo".
‫]‪[191‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ל‬
‫ל‪.‬‬
‫רבי שמעון‬
‫אבא‪.‬‬
‫א ת י ל ט ב ר י ה והרה ע מ י ה ר ב י‬
‫הוה‬
‫א מ ר דבי ש מ ע ו ן ל ד ב י אבא‪ .‬נזיל‪ ,‬ך ה א‬
‫אבן ח מ י נ ן ד ב ר נ ש ח ד י מ ט י ה ק ז ת א ל ג ב ן ו מ ל י ן‬
‫חךתין בפומיה‪ ,‬ואינו! מ ל י ן ךאווץיתא‪ .‬א מ ר דבי‬
‫אבא‪,‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ה א י ד ע נ א ד ב כ ל א ת ר דמיר א ז י ל ‪ ,‬ק ד ש א‬
‫‪T‬‬
‫בדיך‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫הוא‬
‫משדר‬
‫לאקזתע^זעא‬
‫עד‬
‫‪T‬‬
‫‪•T•:TT‬‬
‫ליה‬
‫מלאכין‬
‫י‬
‫טסין‬
‫‪T‬‬
‫‪: I•..‬‬
‫בגךפין‬
‫ביה‪.‬‬
‫ך ה ו ו אזלי‪ ,‬ס ל י ק דבי ש מ ע ו ן עינוי ו ח מ א בר‬
‫נ ש ד ה ו ה ר ה י ט ואזיל‪ .‬י ת ב ו רבי ש מ ע ו ן ורבי‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫— ‪:‬‬
‫‪I‬‬
‫‪• :‬‬
‫אבא‪ .‬כ ד מ ט א ג ב י י ה ו ‪ ,‬א מ ר ליה דבי ש מ ע ו ן מ א ן‬
‫אנו!‪,‬‬
‫א מ ר ליה יוךאי אנא ומקןפוטקיא קאתינאי‬
‫ל‪.‬‬
‫ר׳ שמעון היה בא לעיר טבריה‪ ,‬והיה עמו רבי אבא‪ ,‬אמר‬
‫רבי שמעון לרבי אבא‪ :‬נלך‪ ,‬כי אנו רואים שאדם אחד יגיע‬
‫עתה אלינו‪ ,‬ודברים חדשים בפיו‪ ,‬שהם דברי תורה‪ .‬אמר רבי‬
‫אבא‪ :‬כבר יודע אני‪ ,‬שבכל מקום שאדוני הולך‪ ,‬הקדוש‬
‫ברוך הוא שולח לו מלאכים עפים בכנפים‪ ,‬להשתעשע‬
‫עמהם‪.‬‬
‫בעוד שהיו הולכים‪ ,‬נשא רבי שמעון את עיניו‪ ,‬וראה‬
‫איש שהיה הולך ורץ‪ ,‬ישבו רבי שמעון ורבי אלעזר ]וחכו‬
‫לו[‪ .‬כשהגיע אליהם אמר לו רבי שמעון‪ :‬מי אתה‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫יהודי אני‪ .‬ומעיר קפוטקיא באתי‪ ,‬ואני הולך אל בית שכונתו‬
‫מעשיות‬
‫אזילנא‬
‫ואנא‬
‫חברךא‬
‫אטיטךיה‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ךבר‬
‫ז‬
‫ה‬
‫]‪[192‬‬
‫ר‬
‫יוחאי‪,‬‬
‫ךאתמנון‬
‫במלין יךיען ושףרוני גביה‪ .‬א מ ר ליה‪,‬‬
‫א י מ א בדי‪ .‬א מ ר ל י ה א נ ת בר יוחאי‪ ,‬א מ ר ל י ה א נ א‬
‫בר יוחאי וכר‪ .‬קם דבי ש מ ע ו ן ואזלו‪ ,‬א ז ל ה ה ו א‬
‫בר נ ש ב ה ד י ה ע ד טבריה‪ .‬ע ד ךהוו א ז ל י ‪ ,‬א מ ר רבי‬
‫שמעון‬
‫ידוי‪.‬‬
‫וכר‪ .‬אתו דבי א ב א וההוא יוךאי ונשקו‬
‫א מ ר דבי אבא‪ ,‬ע ד י ו מ א דין ל א ק א י מ נ א‬
‫במלה‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫למשמע‬
‫דא‬
‫בר‬
‫השתא‪,‬‬
‫זכאה‬
‫‪T‬‬
‫"‬
‫‪T‬‬
‫חולקי‪,‬‬
‫‪TT1:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫דזכינא‬
‫‪T-‬‬
‫ל י ה ]חיי שרה דף קלב ע״א קלג ע״א[‪.‬‬
‫של רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬כי החברים נמנו וביארו דברים‬
‫ידועים‪ ,‬ושלחוני אליו‪] .‬לשמוע אם יסכים עמהם [‪ ,‬אמר לו‬
‫רבי שמעון‪ :‬אמור‪ ,‬בני‪ ,‬אמר לו‪ :‬אתה הוא בן יוחאי‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬אני בן יוחאי וכר‪] ,‬ושאל אותו כמה שאלות[‪ ,‬קם רבי‬
‫שמעון והלכו‪ .‬ואותו אדם הלך עמו עד טבריה‪ ,‬בעוד שהיו‬
‫הולכים אמר רבי שמעון ]דברי תורה‪ ,‬אחר כך[ באו רבי אבא‬
‫ואותו היהודי‪ ,‬ונשקו ידיו של רבי שמעון‪ ,‬אמר רבי אבא‪:‬‬
‫עד היום הזה לא הבנתי דבר זה‪ ,‬ורק עכשיו‪] ,‬עמדתי על‬
‫בוריו[‪ ,‬אשרי חלקי שזכיתי לשמעו‪.‬‬
Historias del Zohar
31
[193]
31.
Rabi Itsjak se levanto una noche para ocuparse de la Tora, Y Rabi Iehuda se levanto en
Kasroi. en ese momento dijo Rabi Iehuda:
" M e levantare e ire a Rabi Itsjak, y nos ocuparemos de la Tora, nos uniremos [espiritualmente]. L o acompano Jiskia, su hijo, que
era entonces un nino. Cuando se acerco a la
puerta, escucho a Rabi Itsjak [que formulaba
preguntas esotericas dificiles], mientras tanto
golpeo Rabi Iehuda a la puerta, y entro, y se
unieron. D i j o Rabi Itsjak: " A h o r a la Presencia D i v i n a se une a nosotros [y juntos llegaron
a muchos nuevos aprendizajes].
‫לא‬
‫מעשיות‬
‫]‪[194‬‬
‫הזהר‬
‫לא‪.‬‬
‫ר ב י י צ ח ק קם ליליא ח ד ל מ ל ע י באורייתא‪ ,‬ורבי‬
‫יהוךה‬
‫יהוךה‪,‬‬
‫ק ם בקםרוי ? ה ה י א ש ע ת א ‪ ,‬א מ ר רבי‬
‫ואיזיל‬
‫איקום‬
‫לגבי‬
‫יצחק‬
‫רבי‬
‫ואלעי‬
‫ב א ו ר י י ת א ונר‪1‬חבר כ ח ן א ‪ ,‬א ז ל ע מ י ה ח ז ק י ה ב ל י ה‬
‫דהוה‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫י?חק‬
‫אבבא‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫זוו?א‬
‫רבייא‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ךהוה‬
‫כ ד קריב אבבא‪,‬‬
‫‪•IT‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫ש מ ע ליה לרבי‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪• :‬‬
‫א מ ר ו כ ו ‪ /‬א ך ה כ י ב ט ש רבי י ה ו ד ה‬
‫ו ע א ל ואתחברו‪ ,‬א מ ר רבי יצחק‪ ,‬ה ש ת א‬
‫‪T :‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫דשכינתא בהך|‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫י •‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫] ת ו ל ד ו ת דף ק ל ה ע״א וע״ב[‬
‫לא‪.‬‬
‫רבי יצחק קם לילה אחד לעסוק בתורה‪ ,‬ורבי יהודה קם‬
‫בקםרוי ]שם עיר[‪ ,‬באותה שעה‪ ,‬אמר רבי יהודה‪ :‬אקום ואלך‬
‫אל רבי יצתק‪ ,‬ונעסוק עמו בתורה‪ ,‬ונתחבר יחד‪ .‬הלך עמו‬
‫חזקיה בנו‪ ,‬שהיה אז ילד‪ .‬כאשר קרב אל הדלת‪ ,‬שמע את‬
‫רבי יצחק ובו׳‪] ,‬מקשה קושיות על פי הסוד‪ ,‬שמע את‬
‫הקושיות[‪ ,‬ובינתים דפק רבי יהודה בדלת ונכנס‪ ,‬והתחברו‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬עתה השכינה מתיחדת אתנו‪] ,‬וחדשו דברי‬
‫תורה הרבה[‪.‬‬
Historias del Zohar
32
[195]
32.
Rabi Eleazar Ben Araj estaba sentado y se
lamentaba mucho. V i n o delante de el Rabi
Ioshua y le pregunto [Rabi Ioshua]: "<,Por que
esta oscuro el reflejo de la luz de la luminaria
del mundo?"
Contesto [Rabi Eleazar Ben Araj]: " U n
gran temor y pavor entro a m i , ya que yo veo
lo que apuntaron los camaradas de la Mishna
que sobre ellos reposa el espiritu de santidad,
acerca de lo que dijeron que en el sexto milenio
va a venir la redencion, bien han dicho, pero
yo veo u n largo tiempo para aquellos que
estan en el polvo. ^Quien merecera este tiempo
longevo, quien permanecera fiel a su religion
en este tiempo?
[Rabi Eleazar hablo de nuevo diciendo que
el arrepentimiento adelantara la redencion.
D i j o Rabi Ioshua: " S i no hubieses dicho
esto, hubieras cerrado la boca de aquellos que
esperan la redencion diariamente, como esta
escrito: "Poder de Salvaciones" (Isaias 330,
iquc significa "salvaciones"? [Se refiere] a
aquellos que esperan salvaciones diariamente.
[ Y si la redencion dependeria de un tiempo
fijo, <,como es posible esperar diariamente?,
sino que seguro todo depende del arrepenti-
[196]
miento, y cuando se arrepientan seran redimidos.
‫מעשיות‬
‫]‪[197‬‬
‫הזהר‬
‫לב‬
‫לב‪.‬‬
‫ר ב י א ל ע ז ר בן ע ר ך הרה י ת י ב והרה ק א מ צ ט ע ר‬
‫בנ?שו‬
‫ליה‪,‬‬
‫ט פ י ‪ ,‬ע א ל ל ק מ י ה רבי י ה ו ש ע ‪ ,‬א מ ר‬
‫חיזו נהירו ךבוצינא‬
‫ך ע ל מ א ל מ ה ךןשוכן‪,‬‬
‫א מ ר ל י ה ‪ ,‬חיזר ו ך ח י ל ו ס ג י ע א ל בי‪ .‬ך ה א א נ א ח מ י‬
‫מ ה ךאתערו חבךנא מארי מוזניתא ך ש ך א ת עלייהו‬
‫רוח‬
‫קדישין‪.‬‬
‫פוךקנא‬
‫אינון‬
‫וההוא‬
‫ךאתערו‪,‬‬
‫ךבשתיתאי יהא‬
‫שפיר‪ ,‬אבל אנא ח מ י אוךכא יתיךא ע ל‬
‫דיירי ע פ ך א וכר‪ .‬מ א ן יזכה ל ה א י אךכא‪.‬‬
‫מ א ן י ת ק י י ם ב ק י ו ם ך ת י ה בין ה א י ז מ נ א ‪ .‬ו ע ל ך א‬
‫אצטעךנא‬
‫בנפשאי‬
‫וכר‪.‬‬
‫חזר‬
‫ואמר‪ ,‬בתשובה‬
‫י ת ק ד ם כ ל א ‪ .‬א מ ר רבי י ה ו ש ע ‪ ,‬אי ל א ו ך א מ ך ת הכי‪,‬‬
‫לב‪.‬‬
‫רבי אלעזר בץ ערך‪ ,‬היה יושב‪ ,‬והיה מצטער בעצמו‬
‫הרבה‪ .‬בא לפניו רבי יהושע‪ .‬אמר לו ]רבי יהושע[‪ :‬מראה‬
‫אורו של נר העולם‪ ,‬למה היא חשכה‪] ,‬מדוע אתה מצטער‬
‫הרבה[‪ .‬אמר לו ]רבי אלעזר בן ערך[‪ :‬מורא ופחד גדול נכנם‬
‫בי‪ ,‬כי אני רואה‪ ,‬מה שהעירו החברים בעלי המשנה‪ ,‬שרוח‬
‫הקודש שורה עליהם‪ ,‬ומה שהעירו שבאלף השישי תהיה‬
‫הגאולה‪ ,‬יפה הוא‪ ,‬אבל אני רואה אריכות יתירה לשוכני‬
‫העפר הללו וכר‪ ,‬מי יזכה לאריכות הזה‪ ,‬מי ישאר בשמירת‬
‫דתו‪ ,‬בזמן ההוא‪ ,‬ועל זה אני מצטער‪ ,‬חזר ואמר ]ר׳ אלעזר[‪:‬‬
‫שבתשובה תקדם הגאולה‪ .‬אמר רבי יהושע‪ :‬אם לא שאמרת‬
‫מעשיות‬
‫ל ב‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ר‬
‫]‪[198‬‬
‫אחםימנא פומין ל מ צ פ י פדךקנא כל יומא‪ ,‬דכתיב‬
‫חוסן ישועות‪ .‬מהו ישועות‪ ,‬אלו המצפים ישועות‬
‫בכל‬
‫יום‬
‫] ת ו ל ד ו ת דף ק ל ז ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לא הנחנו פתחון פה‪ ,‬למצפים על הגאולה בכל יום‪.‬‬
‫שכתוב‪ :‬״חוסן ישועות״ )ישעי׳ לג(‪ ,‬מהו ישועות ]רומז על[‬
‫אלו המצפים ישועות בכל יום וכו׳‪] .‬ואם הגאולה קשורה‬
‫בזמן קצוב‪ ,‬איך אפשר לצפות בכל יום‪ .‬אלא ודאי שתלוי‬
‫בתשובה‪ ,‬ואימתי שיעשו תשובה יגאלו[‪.‬‬
Historias del Zohar
33
[ 199 ]
33.
Una vez estaba sentado Rabi Shimon con
los demas camaradas, y entro delante de el
Rabi Eleazar, su hijo. Le dijeron a Rabi
Shimon: " A l g o importante queremos preguntarle sobre el asunto de Iaacov y Esav, ^por
que Iaacov no quiso darle a Esav el guiso de
lentejas hasta que le venda la primogenitura, y
mas aun, ya que le dijo Esav a Itsjak, su padre:
" Y me engano dos veces'\
Le contesto: " E n este momento, vosotros os
mereceis recibir azotes por cuanto justificasteis las palabras de Esav, y pusisteis en tela de
j u i c i o las palabras de Iaacov, y las escrituras
atestiguan sobre el: " Y Iaacov era una persona
integra" (Genesis 25), y mas aun: " L e daras la
verdad a Iaacov" (Mija 7), sino asi es el asunto
de Iaacov con Esav, por cuanto Esav odio a la
primogenitura desde u n principio y le pedia a
Iaacov que la tome incluso gratuitamente, y
sobre esto esta escrito: " Y comio y bebio y se
levanto y se fue, y desprecio Esav la primogen i t u r a " (Genesis 25).
‫לג‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫]‪[200‬‬
‫לג‪.‬‬
‫ת א ח ז י ‪ ,‬ז מ נ א ח ך א ה ו ה ע ד ב ר ב י שקןעו־ן ו ש א ר‬
‫י‬
‫ע א ל ק מ ה ר ב י א ל ע ז ר }•ךיה‪ ,‬א מ ר ו‬
‫חברךא‪,‬‬
‫ל י ה ל ד ב י שק?עון‪ ,‬מ ל ת א ר ב ת א ב ע י נ ן ל מ ב ע י ק מ ך‬
‫ב ע נ י י נ א ן ץ ע ק ב ו ע ש ו ‪ ,‬א י ך ל א ב ע א !עקיב ל מ י ה ב‬
‫ל ע ש ו תבשיל ךטלופחין‪ ,‬ע ד ךזבין ליה בכירותא‬
‫ךיליה‪ ,‬ועוד ך א מ ר ע ש ו ל י צ ח ק אבוי ו!עקבני זה‬
‫פעמים•‬
‫א מ ר לון‪,‬‬
‫בהךין‬
‫מלקו־ת‪,‬‬
‫לפתגמי‬
‫שעתא‬
‫אתון‬
‫חייבים‬
‫לקבלא‬
‫ךהאמנתון לפתגמי ךעשו ושקךתון‬
‫ךיעקיב‪ ,‬ך ה א ק ר א‬
‫א ם ה ד ע ל י ה ‪?) ,‬עקיב‬
‫א י ש ת ם ‪ ,‬ו ת ו כ ת י ב ת ת ן א מ ת ל?עק'ב‪ .‬א ל א כ ך ה ו א‬
‫לג‪.‬‬
‫פעם אחת היה יושב רבי שמעון‪ ,‬ושאר החברים‪ ,‬נכנס‬
‫לפניו רבי אלעזר בנו‪ .‬אמרו לו לרבי שמעון‪ :‬דבר גדול‬
‫רצוננו לשאול לפניך‪ ,‬בענין יעקב ועשו‪ ,‬איך לא רצה יעקב‬
‫לתת לעשו תבשיל של עדשים‪ ,‬עד שמכר לו את הבכורה‬
‫שלו‪ ,‬ועוד שאמר עשו ליצחק אביו‪ :‬״ויעקבני זה פעמים״‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬בשעה זו‪ ,‬אתם חייבים לקבל מלקות‪,‬‬
‫שהאמנתם לדברי עשו‪ ,‬ושקרתם בדברי יעקב‪ ,‬הרי הכתוב‬
‫מעיד עליו‪ :‬״ויעקב איש תם״ )בראשית כה(‪ ,‬ועוד כתוב‪:‬‬
‫״תתן אמת ליעקב״)מיכה ז(‪ .‬אלא כך הוא הענין של יעקב‬
‫]‪[201‬‬
‫ענייניה‬
‫מעשיות‬
‫דיעקיב ע ם‬
‫לבכירותא‬
‫ךלםבה‬
‫לג‬
‫עשו‪,‬‬
‫בקךמיתא‪,‬‬
‫הזהר‬
‫בגיז‬
‫והרה‬
‫ד ע ש ו הוה םני‬
‫בעי‬
‫מניה‬
‫ך?עק'ב‬
‫ליה אפילו בלא כסף‪ ,‬הדא הוא ךכתיב‪,‬‬
‫ו י א כ ל ו י ש ת ו י ק ם ו י ל ך ו י ב ז ע ש ו א ת ה ב כ ו ר ה ניר‬
‫ק ל ט ע״א[‪.‬‬
‫עם עשו‪ ,‬משום שעשו היה שונא את הבכורה מהתחלה‪,‬‬
‫והיה מבקש מיעקב שיקח אותה ממנו‪ ,‬אפילו בלי כסף‪ ,‬זהו‬
‫שכתוב‪ :‬״ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה״‬
‫)בראשית כה(‪.‬‬
[202]
Historias del Zohar
34
34.
" Y t o m o Rivka las ropas de Esav" (Genesis
27), estas son las ropas que obtuvo Esav de
N i m r o d , y eran ropas importantes que pertenecieron a A d a m , y llegaron a las manos de
N i m r o d el cazador, y esta escrito: " e l era un
cazador delante de D i o s " (Genesis 10). [Debido
a que cuando vestia esas prendas todos los
animales caian delante suyo]. Esav salio al
campo y combatio con N i m r o d , lo asesino y
t o m o las ropas de el. Sobre esto esta escrito:
" Y vino Esav del campo y estaba cansado"
(Genesis 25), y explicaron: esta escrito aqui
"estaba cansado" y esta escrito alii: "Esta
cansada m i alma de los asesinos" (Jeremias 4).
Esav guardaba esas prendas en casa de
Rivka, y con ellas salia a cazar, y ese dia no las
t o m o y salio al campo y se demoro alii.
Cuando Esav vestia esas prendas, no poseian
ningun aroma especial, sin embargo cuando
las uso Iaacov fue como si el objeto perdido
regresara a manos de su dueno original v o l viendo a tener aroma, ya que la belleza de
Iaacov era comparable a la de A d a m y por ello
las fragancias volvieron a su lugar.
D i j o Rabi Iosi: "<,La belleza de Iaacov era
como la belleza de Adam? ^Como es posible?
Historias del Zohar
34
[203]
He aqui que estudiamos que la belleza de
A d a m brillaba como el globo del sol. Le dijo
Rabi Eleazar: "Seguramente era asi, cuando
A d a m aun no habia pecado las criaturas no
podian fijar sus ojos en su belleza, despues de
pecar su belleza cambio, su estatura decrecio
reduciendose a cincuenta amot".
‫לד‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫]‪[204‬‬
‫לד‪.‬‬
‫ותקח‬
‫את‬
‫ךבקה‬
‫לבושין‬
‫בגדי‬
‫ע ש ו ו ג ו מ ר ‪ ,‬א ל י ן איבדן‬
‫דךוח עשו מנמרוד‪ ,‬ואלין לבושי‬
‫יקר ךהוו מן אךם הךאשון‪ ,‬ואתו ליךא ת מ ר ו ד ‪,‬‬
‫ובהו הוה צד צידה נמרוד‪ ,‬ךכתיב הוא היה גבור‬
‫צ י ד ל פ נ י ין ו ג ו מ ר ‪ .‬ו ע ש ו נ פ ק ל ח ק ל א ו א ג ח ב י ה‬
‫קךבא בנמרוד ו ק ט ל ליה‪ ,‬ונסב אלין לבושין מניה‪,‬‬
‫הךא הוא ךכתיב ויבא ע ש ו מן ה ש ד ה והוא עיף‪.‬‬
‫ו א ו ק מ ו ה ‪ ,‬כתיב ה כ א ו ה ו א עיף‪ ,‬וכתיב התם כי‬
‫עיפה‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ועשו‬
‫נפשי להורגים‪.‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫־־‬
‫הוה סליק לון לאינון לבושין לגבה ךךבקה‪,‬‬
‫לד‪.‬‬
‫״ותקח רבקה את בגדי עשו״ וגו׳)בראשית כז(‪ ,‬אלו הם‬
‫הלבושים שהרויח עשו מנמרוד‪ ,‬ואלו היו לבושי יקר‪ ,‬שהיו‬
‫מן אדם הראשון‪ ,‬ובאו‪ .‬לידיו של נמרוד‪ ,‬ובהם היה נמרוד‬
‫צד צידה‪ ,‬ככתוב‪ :‬״הוא היה גבור ציד לפני ה״ וגו׳‬
‫)בראשית י(‪] ,‬כי בשעה שלבש אותם‪ ,‬היו מתקבצים אליו‬
‫כל הבהמות והחיות והעופות ונופלים לפניו[‪ .‬ועשו יצא‬
‫לשדה‪ ,‬ועשה מלחמה עם נמרוד‪ ,‬והרג אותו ולקח אלו‬
‫הלבושים ממנו‪ .‬זהו שכתוב‪ :‬״ויבוא עשו מן השדה והוא‬
‫עיף״ )בראשית כה(‪ ,‬ופירשו‪ ,‬כתוב כאן והוא עיף‪ ,‬וכתוב‬
‫שם‪ :‬״כי עיפה נפשי להורגים״ )ירמיה ד(‪.‬‬
‫ועשו היה מסתיר את אותם הלבושים אצל רבקה‪ ,‬ובהם‬
‫‪ I‬מ ע ש י ו ת‬
‫‪205‬‬
‫הזהר ]‬
‫לד‬
‫ובהו הוה נפיק וצד צידה‪ ,‬וההוא י ו מ א ל א‬
‫‪T T‬‬
‫נטל‬
‫‪• T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫לון‪ ,‬ונפק ל ח ק ל א ו א ת ע כ ב ת מ ן ‪ .‬ו כ ד ה ו ה‬
‫לביש‬
‫לון עשו‪ ,‬לא הוו םלקין ריחין כלל‪ .‬כיון‬
‫ך ל ב י ש ל ו ן ?עקיב‪ ,‬כ ד י ן ת ב ת א ב ד ה ל א ת ר ה ו ם ל י ק ו‬
‫ך י ח י ן ‪ ,‬ב ג י ן ך ש ו פ ך י ה ך?עק'ב ש ו פ ך י ה ך א ך ם ה ו ה ‪,‬‬
‫ובגין כך אהךרו בההיא ש ע ת א לאתךייהו וםליקו‬
‫ריחין•‬
‫א מ ר דבי‬
‫יוסי‪,‬‬
‫שופךיה‬
‫ך?עק'ב‬
‫)הוה(‬
‫ךאיהו‬
‫ש ו פ ר י ה ך א ך ם ‪ ,‬איך א פ ש ר ‪ ,‬ו ה א תנינן ת פ ו ח‬
‫?נקבו ך א ך ם ה ר א ש ו ן מ כ ה ה ג ל ג ל ח מ ה ‪ ,‬ו א י ת י מ א‬
‫ך כ ך ה ו ה ?עקיב‪ .‬א מ ר ל י ה ר ב י א ל ע ז ר ו ד א י ה כ י‬
‫הוה בקךמיתא‪ ,‬עד לא חב אךם הראשון לא הוו‬
‫היה יוצא וצד צידה‪ ,‬ובאותו יום לא לקח אותם‪ ,‬ויצא לשדה‬
‫והתעכב שם‪ ,‬וכאשר היה לובש אותם עשו‪ ,‬לא היו מעלים‬
‫ריח בכלל‪ ,‬כיון שלבש אותם יעקב‪ ,‬אז שבה האבדה‬
‫לבעליה‪ ,‬והעלו ריחות‪ ,‬משום שיופיו של יעקב‪ ,‬ביופיו של‬
‫אדם היה ומשום כך חזרו באותה שעה למקומם‪ ,‬והעלו‬
‫ריחות‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬יופיו של יעקב הוא יופיו של אדם‪ ,‬איך‬
‫אפשר‪ ,‬והרי שנינו תפוח עקיבו של אדם הראשון‪ ,‬מכהה‬
‫גלגל חמה‪ ,‬ואם תאמר שכך היה יעקב‪ ,‬אמר לו רבי אלעזר‪:‬‬
‫ודאי כך היה‪ ,‬בתחלה בעוד שלא חטא אדם הראשון‪ ,‬לא היו‬
‫מעשיות‬
‫לד‬
‫הזהר‬
‫]‪[206‬‬
‫מנלין כל בךיין לאםתכלא בשרפריה‪ ,‬כירן ךחטאי‬
‫אשתני שרפךיה ונתמאך רומיה‪ ,‬ואתעביד בר מאה‬
‫] ת ו ל ד ו ת דף ק מ ב ע״בין‪.‬‬
‫אמ ן‬
‫י‬
‫יכולים כל הבריות ל ה ס ת כ ל ביופיו‪ ,‬כיון שחטא‪ ,‬השתנה‬
‫יופיו‪ ,‬והונמך גובהו‪ ,‬ונעשה בן מאה אמה‪.‬‬
Historias del Zohar
35
[207]
35.
Rabi Iosi, el hijo de R a b i Shimon Ben
Laconia, le dijo a Rabi Eleazar: "Acaso no
escuchaste de t u padre porque no se cumplieron las bendiciones con las que bendijo
Itsjak a Iaacov y si se cumplieron las bendiciones con las que bendijo a Esav".
Le dijo: "Todas estas bendiciones se cumplieron y todas las otras con las que E l Santo
Bendito Sea bendijo a Iaacov se cumplieron,
solo que en un principio t o m o Iaacov las bendiciones arriba [en el mundo superior] y Esav
las t o m o abajo [en este m u n d o ] . Cuando
llegue el Rey Mashiaj las tomara Iaacov arriba
y abajo, y Esav perdera todo y no le quedara n i
una parte o herencia o recuerdo en el mundo, y
esto es lo que esta escrito: " Y fue la casa de
Iaacov fuego y la casa de Iosef llama, y la casa
de Esav paja" (Ovadia 1), porque Esav perdera todo y heredara Iaacov los dos mundos,
este mundo y el mundo por venir".
‫לה‬
‫מעשיות‬
‫]‪[208‬‬
‫הזהר‬
‫לה‪.‬‬
‫ך ב י יוסי‬
‫שמעון‬
‫בדבי‬
‫אלעזר‪,‬‬
‫אתקיימו‬
‫לקוניא‬
‫בן‬
‫לךבי‬
‫אמר‬
‫?לום ש מ ע ת מאבוך אמאי לא‬
‫דבךכיה‬
‫בךכאן‬
‫יצחק‬
‫ואימץ‬
‫ל?עק'ב‪,‬‬
‫ב ך כ א ן דבריך י צ ח ק לעשיו א ת ק י י מ ו כ ל ה ו ‪ ,‬א מ ר‬
‫ליה‪ .‬כ ל אינון ב ך כ א ן מ ת ק י י מ י ‪ ,‬ו ב ך כ א ן א ח ך נ י ן‬
‫ך ב ך כ י ה ק ך ש א ב ד י ך ה ו א ל ? ע ק ב ‪ ,‬א ב ל מ ? ד ?עקיב‬
‫נטל‬
‫לעילא‪ ,‬ועשו נטיל לתתא‪ .‬לבתר כד יקום‬
‫~‬
‫מלכא‬
‫עשו‪.‬‬
‫״‬
‫!‬
‫••‬
‫‪TT‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I:‬״‬
‫מ ש י ח א י ט ו ל ?עקיב ל ע י ל א ו ת ת א ‪ ,‬ו י ת א ב י ד‬
‫מכלא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫ודוכךנא‬
‫‪T‬‬
‫ולא‬
‫יהא‬
‫ליה‬
‫חולקא‬
‫‪rT T‬‬
‫‪T :‬‬
‫ואחםנא‬
‫‪:‬‬
‫~‬
‫נ‪-‬‬
‫‪T T‬‬
‫ב ע ל מ א ‪ ,‬כ מ ה ך א ת א מ ר ‪ ,‬י ד ד ה ב י ת ?עקיב‬
‫לה‪.‬‬
‫רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא‪ ,‬אמר לרבי אלעזר‪:‬‬
‫האם לא שמעת משהו מאביך‪ ,‬למה לא נתקיימו הברכות‬
‫שבירך יצחק את יעקב‪ ,‬והברכות שבירך יצחק את עשו‬
‫נתקיימו כולם‪ .‬אמר לו‪ :‬כל הברכות האלו נתקיימו‪ .‬וכן‬
‫ברכות האחרות שהקדוש ברוך הוא בירך את יעקב נתקיימו‪,‬‬
‫אבל בתחילה לקח יעקב את כל הברכות רק למעלה‪] ,‬בעולם‬
‫העליון[ ועשו לקח למטה ]בעולם הזה[‪ ,‬ולאחר כך כשיקום‬
‫מלך המשיח‪ ,‬יקח יעקב מלמעלה ולמטה‪ ,‬ויאבד עשו מכל‪,‬‬
‫ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכר בעולם‪ ,‬וזה שכתוב‪) :‬עובדי׳‬
‫]‪[209‬‬
‫לה‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫א ש ובית יוסף ל ה ב ה ובית ע ש ו ל ק ש וגומר‪ .‬בגין‬
‫ךיתאביד‬
‫עלמא‬
‫דין‬
‫עשו‬
‫מכלא‪,‬‬
‫ועלמא‬
‫וירית ?עקב ת ר ץ ע ל מ י ן‬
‫דאתי‬
‫] ת ו ל ד ו ת ד ף ק מ ג ע ״ב[‪.‬‬
‫א(‪ ,‬״והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה‪ ,‬ובית עשו לקש״‪.‬‬
‫מפני שיאבד עשו מכל‪ .‬ויירש יעקב שני עולמות‪ ,‬עולם הזה‪,‬‬
‫ועולם הבא‪.‬‬
[210]
Historias del Zohar
36
36.
Rabi Jia y R a b i Iosi caminaban por el
camino, y mientras caminaban vieron al a n d ano Rabi Iosi que iba detras de ellos, se sentaron hasta que este los alcanzo y dijeron:
" A h o r a el camino esta allanado delante de
n o s e r s " y se fueron.
D i j o Rabi Jia: "Es tiempo de hacer para el
Senor" (Salmos 119) [y cada uno comenzo a
decir secretos de la T o r a ] .
[Luego] comenzo Rabi Isa diciendo: " T u no
temas, m i siervo Iaacov, dice Dios, y no te
amedrentes Israel" (Jeremias 46), este versiculo ya fue explicado pero [una nueva explicacion]: Cuando Iaacov salio de donde su padre
con las bendiciones, el se miro a si mismo y
dijo: "Estas bendiciones deseo posponerlas
para mas adelante, y seran para siempre". Y
estaba muy asustado".
Una voz se escucho y dijo: "Pero t i i no
tengas miedo, m i siervo Iaacov, dice Dios, que
yo estoy contigo, y no te abandonare en este
mundo, porque yo te salvare de lejos" (Jeremias 30), en ese tiempo para el que t u pospones tus bendiciones, y t u descendencia en la
tierra de los que retornan, y a pesar que ahora
tomo Esav las bendiciones y sus hijos esclaviz-
Historias del Zohar
36
[211]
aran a tus hijos, yo los sacare de sus manos y
entonces tus hijos los esclavizaran. Y Iaacov
debera retonar a estas bendiciones tranquilo y
sereno, como fue explicado, de esos reinados,
de Babilonia, de M a d a i , de Lavan [Grecia] y
de E d o m [Roma], que esclavizaron a Israel y
no hay quien lo atemorize eternamente".
Se fueron y mientras caminaban Rabi Iosi
dijo: "Indudablemente todo lo que E l Santo
Bendito Sea hace en el mundo es hecho con la
sabiduria secreta, y todo esta hecho para
ensenar la mas alta sabiduria a los hombres,
para que puedan aprender de esos actos la
sabiduria secreta. T o d o es como tiene que ser,
y todos sus actos son los caminos de la T o r a ,
ya que los caminos de la T o r a son los caminos
del Santo Bendito Sea, y no hay nada que no
contenga caminos, sendas y secretos de la
sabiduria superior \
Rabi Iojanan Ben Zacai decia: " H a y 300
leyes, aplicando el secreto de la mas alta sabiduria, en la frase: " Y el nombre de su esposa
era Meitabel Bat M a t r e d Bat M e i Z a h a v "
(Genesis 36). Y fueron reveladas solo a R a b i
Eliezer que estaba con el, para saber que
muchos secretos elevados pueden encontrarse
en todas y cada una de las acciones escritas en
al T o r a , y en cada palabra hay verdad y sabi-
[212]
duria. Por ende las palabras de la T o r a son
palabras sagradas, para ensenar cuales son las
maravillas, como esta escrito: " A b r e mis ojos,
para poder percibir las maravillas de T u ensenanza" (Salmos 119).
‫מעשיות‬
‫]‪[213‬‬
‫הזהר‬
‫לו‬
‫לו‪.‬‬
‫ר ב י ח ך א ודבי יוסי הוו א ז ל י ב א ך ח א ‪ .‬ע ד דהרו‬
‫אזלי‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫פתךייהו‪,‬‬
‫•‬
‫ח מ ו ליה לרבי ייםא ס ב א דהוה אזיל‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫‪• • :‬‬
‫״‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫?תבו ע ד ך מ ט א ל ג ב י י ה ו ‪ .‬כ י ו ן ך מ ט א‬
‫ל ג ב י י ה ו ‪ ,‬א מ ר ו ‪ ,‬ה ש ת א א ך ח א מ ת ת ק נ א קמץ‪ .‬א ז ל ו ‪.‬‬
‫אמר‬
‫‪T‬‬
‫רבי חייא‪ ,‬ע ת ל ע ש ו ת ליי ו כ ר ‪ .‬פ ת ח רבי‬
‫־־‬
‫ייםא‬
‫•‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬־‬
‫‪-‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫•‬
‫אבתךיה ו א מ ר ‪ ,‬ו א ת ה א ל תירא ע ב ד י ?עקב‬
‫נ א ם יי ו א ל ת ח ת י ש ר א ל ו ג ו מ ר ‪ .‬ה א י ק ר א א ו ק מ ו ה ‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪I:‬‬
‫••‬
‫א ב ל ב ה ה י א ש ע ת א ך נ פ ק ?עקיב מ ק מ י א ב ו י ב א י נ ו ן‬
‫בךכאן‪,‬‬
‫אסתכל בנפשיה אמר‪ ,‬הא אלין בךכאן‬
‫ב ע י נ א ל ם ל ק א ל ו ן ל ב ת ר ל א ך י כ ו יומין‪ ,‬והרה ך ח י ל‬
‫לו‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך‪ ,‬בעוד שהיו‬
‫הולכים‪ ,‬ראו את רבי יוסי סבא‪ ,‬שהיה הולך אחריהם‪ .‬ישבו‬
‫עד שהגיע אליהם‪ ,‬כיון שהגיע אליהם‪ ,‬אמרו‪ :‬עתה הדרך‬
‫מתוקן לפנינו‪ ,‬הלכו‪ .‬אמר רבי חייא‪ :‬״עת לעשות לה׳״ וכר‪,‬‬
‫]והתחילו כל אחד לדרוש בסודות התורה‪ ,‬אח״כ[ פתח רבי‬
‫ייסא אחריו ואמר )ירמיה מו(‪ :‬״ואתה אל תירא עבדי יעקב‬
‫נאם ה׳‪ ,‬ואל תחת ישראל״ וגו׳‪ ,‬הפסוק הזה כבר ביארוהו‪,‬‬
‫אבל באותה שעה שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו‪,‬‬
‫הסתכל בעצמו‪ ,‬ואמר‪ :‬הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות‬
‫אותם לאחר זמן‪ ,‬ויהיו לארך ימים‪ .‬והיה מפחד ומתירא‪ ,‬יצא‬
‫מעשיות‬
‫ומםתפי‪,‬‬
‫לו‬
‫]‪[214‬‬
‫הזהר‬
‫נפק ק ל א ואמר‪ ,‬ואתה אל תירא עבדי‬
‫?עקיב נ א ם יי כ י א ת ך א נ י ‪ ,‬ל א א ש ב ו ק ל ך ב ה א י‬
‫ע ל מ א ‪ ,‬כי הנני מ ו ש י ע ך מ ך ח ו ק ל ה ה ו א ז מ נ א ך א נ ת‬
‫סליק לון לאינון בךכאן‪ ,‬ואת זךעך מ א ר ץ שבים‪.‬‬
‫ך א ף ע ל גב ך ה ש ת א נטיל בךכוי ע ש ו ו י ש ת ע ב ד ו ן‬
‫בבניך‪ ,‬א נ א א פ י ק לון מידוי‪ ,‬וכדין י ש ע ב ד ו ן בניך‬
‫ב י ה ‪ ,‬ו ש ב ?עקיב ל א י נ ו ן ב ך כ א ן ו כ ר ‪ .‬ו ש ק ט ו ש א נ ן ‪.‬‬
‫כמה‬
‫ךאוקמוה מאינון מלכוון מבבל מ מ ד י ומיון‬
‫ומאדום‪,‬‬
‫ואין‬
‫ךאינהו הוו ך א ש ת ע ב ד ו בהו בישראל‪,‬‬
‫ולעלמי עלמייא‪.‬‬
‫מחךיד לעלם‬
‫א ז ל ו ‪ .‬ע ד ך ה ו ו אזלי‪ ,‬א מ ר רבי יוסי ו ד א י כ ל מ ה‬
‫ך ע ב י ד ק ך ש א בךיך ה ו א באךעא‪ ,‬כ ל א הוה‬
‫ברזא‬
‫‪T T :‬‬
‫דחכמתא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫וכלא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫בגין‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫לאחזאה‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫חכמתא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫קול ואמר‪ :‬״ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳‪ ,‬כי אתך‬
‫אני״‪ ,‬שלא אעזוב אותך בעולם הזה‪ ,‬״כי הנני מושיעך‬
‫מרחוק״‪ ,‬לאותו הזמן שאתה דוחה את קיום הברכות‪ ,‬״ואת‬
‫זרעך מארץ שבים״‪ ,‬שאף על פי‪ ,‬שעתה לקח עשו את‬
‫הברכות‪ ,‬ובניו יעבירו את בניך אני אוציאם מידיו‪ ,‬ואז בניך‬
‫יעבידו אותו‪ .‬״ושב יעקב״‪] ,‬שישוב[ לאלו הברכות ושקט‬
‫ושאנן כמו שביארוהו‪ ,‬מאלו הממלכות‪ ,‬מבבל ממדי מיון‬
‫ומאדום‪ ,‬שהיו מעבידים את ישראל‪ ,‬ואין מחריד לעולם‬
‫ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫הלכו‪ ,‬בעוד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬ודאי כל מה‬
‫שהקדוש ברוך הוא עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה‪,‬‬
‫]‪[215‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫לו‬
‫ע ל א ה ל ה ו לבני נשא‪ .‬בגין ך י ל פ ו ן מ ה ה ו א ע ו ב ך א‬
‫ךזין‬
‫ך ח כ מ ת א ‪ ,‬ו כ ל א א י ב ו ן כ ך ק א ?א‪1‬ת‪ ,‬ו ע ו ב ד ו י‬
‫כלהו‬
‫א ו ך ח י ךאוךייתא‪ ,‬בגין ך א ו ך ח י ךאוךייתא‬
‫אינון אךחי ך ק ך ש א בריף הוא‪ ,‬ולית מ ל ה זעיךא‬
‫ךלית‬
‫בה כ מ ה אוךחין ושבילין וךזין ך ח ? מ ת א‬
‫עלאה‪.‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ת א חזי‪ ,‬ך ה א רבן י ו ח נ ן בן ז כ א י ה ו ה א מ ר ת ל ת‬
‫מאה‬
‫בפסוק‬
‫הלכות פסוקות‪ ,‬בךזא ך ח כ מ ת א עלאה‪,‬‬
‫ו ש ם א ש ת ו מ ה י ט ב א ל ‪ ,‬בת מ ט ר ד בת מי‬
‫זהב‪ ,‬ולא גלי לון א ל א לרבי אליעזר‪ ,‬ךהוה עמיה‪,‬‬
‫בגין למבךע ך כ מ ה ךזין ע ל א י ן אינון בכל ע ו ב ך א‬
‫ועובדא‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫חכמתא‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫דאיהי‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫איהי ואורייתא‬
‫•‬
‫ובכל‬
‫־‬
‫מלה‬
‫ומלה‬
‫י‬
‫־ ־ י‬
‫ך ק ש ו ט ‪ ,‬בגין כ ף איבון‬
‫והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה‪ ,‬לבני אדם‪ ,‬כדי‬
‫שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה‪ ,‬והכל הוא כראוי‬
‫להיות‪ ,‬ומעשיו כולם הם דרכי התורה‪ ,‬משום שדרכי התורה‪,‬‬
‫הם דרכיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואין לך דבר קטן‪ ,‬שלא‬
‫יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות החכמה העליונה‪.‬‬
‫בוא וראה‪ ,‬כי רבי יוחנן בן זכאי היה אומר‪ :‬שלש מאות‬
‫הלכות פסוקות‪ ,‬בסוד החכמה העליונה‪ ,‬בפסוק‪) ,‬בראשית‬
‫לו(‪ :‬״ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב ‪ ,‬ולא‬
‫גילה אותם אלא לרבי אליעזר שהיה עמו‪ ,‬כדי לדעת‪ ,‬שכמה‬
‫סודות העליונים נמצאים בכל פעולה ופעולה‪ ,‬שכתוב‬
‫בתורה‪ ,‬ובכל מלה ומלה יש חכמה ותורת אמת‪ ,‬ועל כן מלות‬
‫‪,,‬‬
‫לו‬
‫מעשיות‬
‫]‪[216‬‬
‫הזהר‬
‫מ ל י ן ל א ו ר י י ת א מ ל י ן ק ד י ש י ן איבדן‪ ,‬ל א ח ז א ה מ י נ ה‬
‫נפלאות‪ ,‬כ מ ה ד א ת אמר‪ ,‬גל עיני ואביטה‪ ,‬נ פ ל א ו ת‬
‫•‪:T:‬‬
‫'‪T‬‬
‫מתורתך‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫י‬
‫־‬
‫"‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫•‬
‫•‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫] ת ו ל ד ו ת דף ק מ ה ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬הם מלות קדושות‪ ,‬להראות מהן נפלאות‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב )תהלים קיט(‪ :‬״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך״‪.‬‬
Historias del Zohar
37
[217]
37.
Ven y mira cuantas bendiciones recibio
Iaacov: una de su padre, a traves del engano y
se gano todas las otras bendiciones, y una de la
Presencia D i v i n a , en la que fue bendecido por
el Santo Bendito Sea, cuando vino de Laban, y
esta escrito: " Y Dios bendiga a Iaacov", otra
en la que fue bendecido por un angel que
estaba encargado de Esav, y la ultima, otra
recibida de su padre cuando viajo a Padan
A r a m , como esta escrito: " Y Dios Todopoderoso te bendecira" (Bereshit 28).
En ese tiempo, cuando vio Iaacov mismo
todas las bendiciones se pregunto: "^Cual de
ellas debo usar ahora?", se respondio: " D e b o
usar la mas debil de ellas ahora". ^Cual es
esta? L a ultima dada por su padre, a pesar de
que es fuerte. Se dijo: *'No es tan poderosa
controlando el mundo como las anteriores,
ahora tomare esta bendicion y la usare, y
guardare las otras para usarlas cuando yo y
mis hijos las necesitemos. ^Cuando? Cuando
todas las naciones quieran destruir a mis hijos
y esta escrito: "Todos los pueblos, en el nombre de Dios, los vencere" (Salmos 118).
Iaacov dijo: "Ellas [las bendiciones] se
necesitan contra los reyes de todos los pueblos
[218]
Historias del Zohar
37
del mundo, y las pospondre para entonces.
A h o r a frente a Esav me es suficiente solo
esta".
Esto es comparable a un rey que tiene varios
regimientos poderosos, y varios comandantes
capaces para pelear con reyes poderosos.
Mientras tanto, escucho acerca de un asesino y
ladron. E l dijo: "Estos guardianes se dirigiran
a l i i " . Ellos dicen: " D e todos tus regimientos
tu mandas solo este". E l responde: " C o n t r a
este ladron es suficiente, yo debo guardar
todos mis regimientos y guerreros para usarlos contra algun rey poderoso en tiempo de
guerra, y necesitare que esten preparados".
A s i tambien dijo Iaacov: " C o n t r a Esav
estas bendiciones son suficientes para m i
ahora, pero para el tiempo que mis hijos las
necesitaran contra todos los reyes y gobernadores del mundo entero, para ese momento
guardare las otras. Cuando ese tiempo llegue,
estas bendiciones se levantaran por todas
partes y el mundo continuara existiendo apropiadamente. Desde este dia este reinado se
levantara por encima de todos los otros reinados, como esta escrito: "Se rompera en pedazos y consumira todos esos reinados y se
mantendra eternamente" (Daniel 2).
‫]‪[219‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫לז‬
‫לז‪.‬‬
‫תא‬
‫כמה‬
‫חזי‪.‬‬
‫בההוא‬
‫ךשכינתא‪,‬‬
‫אתי‬
‫ע ק י מ ו ‪ ,‬ו ר ו ו ח כ ל איכון ב ך כ א ן ‪ .‬ו ח ד‬
‫ךבךיך ליה ק ך ש א בךיך הוא כ ד הוה‬
‫מ ל ב ן ד כ ת י ב ו י ב ר ך אליהים א ת ?עקב‪ ,‬ו ח ד‬
‫דבךכיה‬
‫ברכה‬
‫‪T :‬‬
‫ב ך כ א ן א ת ב ך ך ?עקיב‪ ,‬ח ד ד א ב ו י‬
‫־‬
‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫‪ T‬ז‬
‫‪:‬־‬
‫••‬
‫־‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪$‬ךם‪ ,‬ךכתיב ו א ל ש ד י יברך אותך וגומר‪.‬‬
‫בההוא‬
‫השתא‪.‬‬
‫ךעשו‪.‬‬
‫אחרא דברכיה ליה אבוה‪ ,‬כד הוה אזיל‬
‫‪T‬‬
‫לפדן‬
‫ליה‬
‫ההוא‬
‫מלאכא‬
‫ממבא‬
‫וחד‬
‫ז מ נ א ך ח מ א ?עקיב ג ר מ י ה ב כ ל ה נ י ב ך כ א ן ‪,‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫במאן‬
‫אמר‪,‬‬
‫בחלשא‬
‫בךכתא‬
‫מנייהו‬
‫מנייהו‬
‫אשתמש‬
‫א ש ת מ ש השתא‪,‬‬
‫לז‪.‬‬
‫בא וראה‪ ,‬כמה ברכות התברך יעקב‪ ,‬אחד של אביו‪ ,‬על‬
‫ידי המרמה‪ ,‬והרויח כל אותם הברכות‪ ,‬ואחד של השכינה‪,‬‬
‫שברך אותו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כאשר בא מלבן‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב‪ :‬״ויברך אלהים את יעקב״‪ ,‬ואתד שברך אותו‬
‫המלאך‪ ,‬הממונה של עשו‪ ,‬ואחד ברכה אחרת שברך אותו‬
‫אביו‪ ,‬כאשר הלך לפדן ארם‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״ואל שדי יברך‬
‫אותך״ וגו׳ )בראשית כח(‪.‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬שראה יעקב עצמו בכל אלו הברכות‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫באיזה ברכה מהם אשתמש עתה‪ ,‬אמר‪ :‬בחלשה מהם‬
‫אשתמש עתה‪ ,‬ומה היא‪ ,‬זו האחרונה שברכו אביו‪ ,‬ואף על‬
‫לז‬
‫מעשיות‬
‫]‪[220‬‬
‫הזהר‬
‫ו מ א ן איהי‪ ,‬ך א בתרייתא ל ב ך כ י ה אברה‪ ,‬לאף ע ל‬
‫גב‬
‫דאיהי‬
‫‪T‬‬
‫תקיפא‪,‬‬
‫־‬
‫בשלטנותא‬
‫אטול‬
‫•‪1‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ךהאי‬
‫איהי‬
‫לאו‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫עלמא‬
‫תקיפא‬
‫־‬
‫כקךמאה‪.‬‬
‫•‪1‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ?עקבי‬
‫ה ש ת א ך א ו א ש ת מ ש ב ה ‪ ,‬ו א ס ל ק כ ל איבון‬
‫לזמנא‬
‫אחךנין‬
‫דאצטליך‬
‫לי‬
‫ולבנאי‬
‫בתךאי‪.‬‬
‫א י מ ת י ‪ ,‬ב ז מ נ א ל י ת כ נ ש ו ן כ ל ע מ מ י י א ל א ו ב ך א בני‬
‫מעלמא‪,‬‬
‫אמילם‪,‬‬
‫לכתיב‬
‫כל‬
‫גוים‬
‫סבבוני‬
‫בשם‬
‫יי כ י‬
‫סבוני גם סבבוני וגומר‪ ,‬סבוני בלבולים‬
‫וגומר‪ ,‬ה א ה כ א תלתא לגבי ת ל ת א ך א ש ת א ר ו ‪ .‬חד‪,‬‬
‫איבון‬
‫ב ך כ א ן ק ך מ א י ל א ב ו ה ‪ .‬תלין‪ ,‬איבון ב ך כ א ן‬
‫לברכיה‬
‫קךשא‬
‫ךבךכיה‬
‫ההוא‬
‫אצטליכו‬
‫לגבי‬
‫בליך‬
‫הוא‪.‬‬
‫מלאכא‪.‬‬
‫מלכין‬
‫וכל‬
‫תלת‪,‬‬
‫אמר‬
‫עמין‬
‫איבון‬
‫בךכאן‬
‫?עקיב‪,‬‬
‫להתם‬
‫לכל‬
‫עלמא‪,‬‬
‫פי שהיא חזקה‪ ,‬אמר‪ :‬אין היא חזקה בשליטת העולם הזה‪,‬‬
‫כראשונות‪ .‬אמר יעקב‪ :‬אקח עתה זאת הברכה ואשתמש בה‪,‬‬
‫ואדחה כל אותם האחרים לזמן שיצטרך לי ולבני אחרי‪,‬‬
‫אימתי בזמן שיתאספו כל העמים להאביד בני מן העולם‪,‬‬
‫כמו שכתוב‪ :‬״כל גוים סבבוני בשם ה׳ כי אמילם‪ ,‬סבוני גם‬
‫סבבוני״ וגו׳‪ ,‬״סבוני כדבורים*וגו׳ )תהלים קיח(‪ ,‬הרי כאן‬
‫שלשה לגבי שלשה שנשארו‪ ,‬אחד אותם ברכות הראשונות‬
‫של אביו‪ ,‬שניה אותם הברכות שברכו הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫שלישית אותם ברכות שברכו אותו המלאך‪ ,‬אמר יעקב‪:‬‬
‫לשם צריכים ]הברכות[‪ ,‬כנגד מלכים של כל העמים של כל‬
‫העולם‪ ,‬ואדחה אותה לשם‪ ,‬ועתה כלפי עשו די לי בזאת‪.‬‬
‫]‪[221‬‬
‫מעשיות‬
‫לז‬
‫הזהר‬
‫ואםליק לון להתם‪ ,‬והשתא לגבי ךעשיו ךי לי‬
‫בהאי‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ל מ ל כ א ךהוו ליה כמה לגיונין תקיפין‪ ,‬כמה‬
‫מארי מגיחי קךבא‪ ,‬לאגחא קרבין‬
‫ךזמינין לגבי מלכין תקיפין‪ ,‬ל א ג ח א בהו קךבא‪,‬‬
‫אךהכי ש מ ע על לסטים חד קפחא‪ ,‬אמר‪ ,‬הני בני‬
‫תךעי יהכון תמן‪ .‬אמרו ליה‪ ,‬מ כ ל לגיונין דילך‪,‬‬
‫לית אנת מ ש ד ר התם אלא אלין‪ .‬אמר‪ ,‬לגבי ההוא‬
‫לסטים ךי באלין‪ ,‬דהא כל לגיונותי ומארי קךבא‬
‫אסלק לגבי אינון מלכין תקיפין‪ ,‬ביומא ךקךבא‬
‫ך א צ ט ן י כ ו לי ליהוו‪ .‬אוף הכי !עקב אמר‪ ,‬לגבי‬
‫עשו‪ ,‬ךי לי השתא באלין בךכאן‪ .‬אבל לההוא‬
‫זמנא ךאצטריכו לבני‪ ,‬לגבי כל מלכין ושליטין‬
‫ךכל עלמא אסלק לון‪ .‬וכד ימטי ההוא זמנא‪,‬‬
‫]משל[ למלך שהיו לו כמה גדודים חזקים‪ ,‬כמה שרים‬
‫עושי מלחמה‪ ,‬לעשות מלחמות‪ ,‬שמזומנים נגד מלכים‬
‫חזקים‪ ,‬לעשות בהם מלחמה‪ ,‬בנתיים שמע על שודד אחד‬
‫רוצח‪ ,‬אמר‪ :‬אלו שומרי השערים ילכו לשם‪ ,‬אמרו לו‪ :‬מכל‬
‫הגדודים שלך‪ ,‬אין אתה שולח לשם אלא אלו‪ ,‬אמר‪ :‬נגד‬
‫אותו שודד די באלו‪ ,‬כי כל הגדודים שלי ובעלי המלחמות‪,‬‬
‫אדחה כלפי אותם המלכים החזקים‪ ,‬ביום המלחמה‪ ,‬שיהיו‬
‫נחוצים לי יהיו מוכנים‪ .‬גם כך אמר יעקב‪ :‬כלפי עשו‪ ,‬די לי‬
‫עתה באלו הברכות‪ ,‬אבל לאותו הזמן שיצטרכו בני‪ ,‬כנגד כל‬
‫המלכים והשלטונות של כל העולם‪ ,‬אדחה אותם להם‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫לז‬
‫]‪[222‬‬
‫הזהר‬
‫י ת ע ר ו ן איבון ב ך כ א ן מ כ ל ם ט ך י ן ‪ ,‬ו י ת ק י י ם ע ל מ א‬
‫על‬
‫קיומיה כ ך ק א יאות‪ .‬ו מ ה ה ו א יומא ולהלאה‪,‬‬
‫יקום מ ל כ ו ת א ךא על כל ש א ר מ ל כ ו אחךא‪ ,‬כ מ ה‬
‫ךאוקמוה‬
‫והיא‬
‫ךכתיב תךיק ותסף כל אלין מלכוותא‪,‬‬
‫תקום לעלמיא‬
‫]תולדות ק מ ו ע״א ו ע ״ ב ‪.‬‬
‫(‬
‫כאשר יגיע אותו הזמן‪ ,‬יתעוררו אותם הברכות מכל‬
‫הצדדים‪ ,‬וישאר העולם על קיומו כראוי‪ ,‬ומאותו יום‬
‫ולהלאה יקום מלכות הזאת‪ ,‬על כל שאר מלכות אחרת‪ ,‬כמו‬
‫שהעמידוהו‪,‬כמו שכתוב )דניאל ב(‪ :‬״תריק ותסף כל אלין‬
‫מלכותא‪ ,‬והיא תקום לעלמיא״‪.‬‬
Historias del Zohar
38
[223]
38.
Rabi Itsjak estaba sentado un dia frente a la
cueva de A f i k u t a . Paso un hombre y con el sus
dos hijos [y los escucho discutiendo acerca de
secretos de la T o r a ] .
D i j o Rabi Itsjak: " M e unire a ellos y escuchare que dicen". Este hombre empezo [a hablar palabras de la T o r a y cuando termino]
Rabi Itsjak fue y 10 beso y dijo: " S i hubieramos venido por este camino solo para escuchar, hubiera sido suficiente".
Su hijo empezo [a decir palabras de la
T o r a ] . Rabi Itsjak lloro de alegria y pregunto:
"^,Semejantes perlas estan bajo vuestras manos
y yo no los seguire?"
Le dijeron: " T u sigue t u camino, mientras
entraremos en la ciudad para participar en el
casamiento de este hijo m i o "
D i j o Rabi Itsjak: " A h o r a debo continuar
m i camino".
Se fue, ordeno todas las palabras delante de
Rabi Shimon. D i j o Rabi Shimon: " I n d u d a blemente ellos hablaron bien". D i j o [Rabi
Shimon]: "Estas palabras provienen de los
descendientes de Rabi Tsadok, el debil. ^Por
que se lo llamo debil? Debido a que ayuno
cuarenta anos para que Jerusalen no sea des-
[224]
Historias del Zohar
38
truida en esos dias, y explicaba secretos superiores en cada palabra de la Tora, y entrego un
camino a los hombres para que puedan conducirse de acuerdo a ella.
D i j o Rabi Itsjak: " N o paso mucho tiempo
hasta que encontre a ese hombre, que estaba
acompanado por su hijo pequeno. Le pregunte: "^Donde esta t u hijo?", me contesto:
"Se caso y esta con su mujer", y como me
reconocio me dijo: " N o te invite al casamiento
de m i hijo por tres motivos: Primero, porque
no te conocia y se invita segun el honor de la
persona, y quizas eres una persona importante
y hubiera profanado t u honor, segundo porque
quizas estabas apurado y no quise demorarte,
y tercero para no avergorzanrte frente a los
presentes, ya que nuestra costumbre es que
todos los que comen de la mesa del novio y la
novia tran regalos y obsequios".
Le dije: " E l Santo Bendito Sea te juzgara
favorablemente". Le pregunte: "^Cual es tu
nombre?"
Me contesto: " T z a d o k , el j o v e n " . En ese
momento aprendi de el trece secretos superiores de la Tora, uno referente a la profecia,
otro referente al sueno y otro oscila entre el
sueno y la profecia [y continuo con otros
secretos, y termino], vino su padre y lo beso.
Historias del Zohar
4
38
[225]
D i j o Rabi Itsjak: 'Cuando escuche estas
palabras de su boca llore y dije: Bendito Sea
Dios que no elimino la sabiduria superior del
m u n d o " . F u i con el tres parsaot, hasta que
entre con ellos a la ciudad, no habian terminado de entrar a la ciudad cuando el hombre
encontro una futura esposa para su hijo. Le
dije: "Esto es lo que dijo R a b i Shimon, que
todas estas palabras son secretos de sabiduria.
Cuando f u i delante de R a b i Shimon y le conte
todo esto, el me dijo: " N o digas que estas
palabras son las de un n i n o , ya que todas ellas
provienen the secretos sublimes, y todas ellas
estan impresas en el secreto de la sabiduria".
‫מעשיות‬
‫לח‬
‫]‪[226‬‬
‫הזהר‬
‫לח‪.‬‬
‫רבי יצחק‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫הוה‬
‫‪I‬‬
‫‪T T‬‬
‫יתיב‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫חד‬
‫קמי‬
‫‪T‬‬
‫‪" I -‬‬
‫מערתא‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ך א פ י ק ו ת א ‪ .‬א ע ב ר ח ד ב ר נ ש ותריץ ב נ י ן ע מ י ה‬
‫א מ ר דבי י ? ח ק ‪ ,‬א ש ת ת ף ב ה ך י י ה ו ו א ש מ ע‬
‫וכר‪.‬‬
‫קאסדי‪,‬‬
‫מאי‬
‫ונשקיה‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫אמר‪ ,‬אי לא אתינא ל ה א י א ר ח א א ל א‬
‫״ ‪l‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫למשמע‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫דבי‬
‫‪I‬‬
‫אזל בהדייהו ו כ ד ‪ .‬א ת א ךבי י צ ח ק‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬־‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T V‬‬
‫ד א ‪ ,‬די‪ .‬פ ת ח ח ד בריה ו א מ ר ו כ ר ‪ .‬ב כ ה‬
‫‪T‬‬
‫~‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫י צ ח ק )וחייך( וחדי‪ ,‬אמר‪ ,‬מ ך ג ל א ן אלין ת ח ו ת‬
‫יךייכו‬
‫ולא‬
‫לאוךחךי‬
‫א ז י ל ב ת ר י י כ ו ‪ .‬א?‪1‬רו ל י ה ‪ ,‬אר‪ 1‬ת ז י ל‬
‫ואבן ניעול ל מ ת א ל ה י ל ו ל א ך ה א י ?די‪.‬‬
‫לח‪.‬‬
‫רבי יצחק היה יושב יום אחד לפני מערת אפיקותא‪] ,‬שם‬
‫מקום‪ ,‬והמערה סמוך לה[‪ ,‬עבר אדם אחד ושני בניו עמו‬
‫וכו׳‪] ,‬שמע שהיו מדברים ביניהם בסודות התורה[‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬אשתתף עמהם‪ ,‬ואשמע מה שאומרים‪,‬‬
‫הלך עמהם ובו׳‪ ,‬ופתח אותו האדם ]בדברי תורה‪ ,‬וכשסיים[‬
‫בא רבי יצחק ונשקו‪ ,‬אמר‪ :‬אילו לא באנו לדרך זו אלא‬
‫לשמוע זה די‪ ,‬פתח בנו אחד ואמר ]דברי תורה[ וכו׳‪ ,‬בכה ר׳‬
‫יצחק‪ ,‬ושמח‪ ,‬אמר‪ :‬מרגליות אלו תחת ידיכם ולא אלך‬
‫אחריכם‪ .‬אמרו לו‪ :‬אתה תלך לדרכך ואנחנו נכנם לעיר‪,‬‬
‫לשמחת נשואין של בני זה‪.‬‬
‫]‪[227‬‬
‫מעשיות‬
‫דבי יצחק‪,‬‬
‫אמר‬
‫לח‬
‫השתא‬
‫הזהר‬
‫אית לי ל מ ה ך לאףחי•‬
‫אזיל ליה‪ ,‬וסדר מלין ק מ י ה דרבי ש מ ע ו ן ‪.‬‬
‫אמר‬
‫דבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ודאי ש פ י ר ק א מ ר ו וכר‪ .‬אמר‪,‬‬
‫מ ל י ן א ל י ן מ ב נ י בנוי ךךבי צ ד ו ק ח ל ש א נינהו‪ .‬מ א י‬
‫ט ע מ א אקרי ח ל ש א ‪ ,‬בגין ך א ך ב ע י ן שנין אתעני ע ל‬
‫ירושלם‬
‫מלה‬
‫ומלה‬
‫ארחא‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫ך ל א יתחךב ביומוי‪ ,‬והוה פ ד י ש ע ל כל‬
‫דאורייתא‬
‫לבני ע ל מ א‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫אמר‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫רזין‬
‫עלאין‪,‬‬
‫בהו‬
‫ויהיב‬
‫ל א ת נ ה ג א בהו‪.‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬
‫דבי יצחק‪ ,‬ל א הוו )אלא( יומין זעידין ע ד‬
‫דאערענא‬
‫‪:‬‬
‫עמיה‪.‬‬
‫עביךנא‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫בההוא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫בר‬
‫־‬
‫נש‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫ובריה‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫זעירא‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫א מ י נ א ליה‪ ,‬אן ה ו א ברך אחךא‪ .‬א מ ר לי‬
‫ליה‬
‫ךאשתמוךע‬
‫הלולא‬
‫בי‪,‬‬
‫ואשוזאר‬
‫בךביתהו‪.‬‬
‫כיון‬
‫א מ ר לי‪ ,‬ח י י ך ך ל א ז מ י נ נ א ל ך‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬עתה יש לי ללכת לדרכי‪ ,‬הלך לו‪ ,‬וסידר‬
‫כל הדברים לפני רבי שמעון‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬ודאי יפה‬
‫אמרו וכר‪ ,‬אמר ]רבי שמעון[‪ :‬דברים אלו מבני בניו של רבי‬
‫צדוק החלש הם‪ ,‬מהו הטעם שנקרא חלש‪ ,‬משום שארבעים‬
‫שנה צם על ירושלים‪ ,‬שלא תחרב בימיו‪ ,‬והיה מפרש על כל‬
‫מלה ומלה שבתורה סודות עליונים‪ ,‬ונתן בהם דרך לבני‬
‫העולם להתנהג על פיהם‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬לא היו ימים מועטים עד שפגשתי באותו‬
‫האיש‪ ,‬ובנו הקטן היה עמו‪ .‬אמרתי לו‪ :‬איפה הבן האחר‬
‫שלך‪ ,‬אמר לי‪ :‬עשיתי לו נישואין ונשאר אצל אשתו‪ .‬כיון‬
‫שהכיר אותי‪ ,‬אמר לי‪ :‬חייך‪ ,‬כי על כן לא הזמנתי אותך‬
‫מעשיות‬
‫לח‬
‫]‪[228‬‬
‫הזהר‬
‫ל ה ל ו ל א ךבןי‪ ,‬בגין ת ל ת מלין‪ .‬חד‪ ,‬ך ל א יךענא ב ן‬
‫ולא‬
‫א ש ת מ ו ד ע נ א לך‪ ,‬ךהכי מ ז מ נ י ן ליה לבר נש‬
‫יקךיה‪,‬‬
‫כפום‬
‫וךילמא‬
‫אנת‬
‫ג?ךא ךבא‬
‫ואפגים‬
‫יקרך‪ .‬ו ח ד ‪ ,‬ד י ל מ א א?ת א ז י ל ? א ך ח ך ב ב ה י ל ו ו ל א‬
‫א ט ר ח עלך‪ .‬וחד‪ ,‬ךלא ת?סיף קמי אינשי ךחבוךאי‬
‫ך י ל ן ך כ ל איבדן ך א כ ל י ל פ ת ו ך א ך ח ת ן‬
‫ךאוךחא‬
‫ו כ ל ה ‪ ,‬כ ל ה ו י ה ב י נ ב ז ב ז ן רמר‪1‬בן ל ו ן ‪ .‬א מ י נ א ל י ה ‪,‬‬
‫קךשא‬
‫בךיך ה ו א יךין ל ך ל ט ב ‪ .‬א מ י נ א ליה‪ ,‬מ ה‬
‫שמך‪.‬‬
‫שעתא‬
‫אמר‬
‫אוליפנא‬
‫מ נ י ה וזליםר )נ״א תריסר( ךזין ע ל א י ן‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫?חלמא‬
‫אבוי‬
‫‪T‬‬
‫לי‪,‬‬
‫צדוק‬
‫זוטא‪.‬‬
‫בההיא‬
‫ומן‬
‫כריה‬
‫תלת‪,‬‬
‫חד‬
‫בנבואה‪,‬‬
‫וחד‬
‫ו א מ ר מ ה בין נ ב ו א ה ל ח ל מ א ו כ ר ‪ .‬א ת א‬
‫ונשקיה‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫" ‪I‬‬
‫לשמחת הנשואין של בני‪ ,‬משום שלשה דברים‪ ,‬אחד שלא‬
‫ידעתי אותך‪ ,‬ולא הכרתי אותך‪ ,‬ומזמנים את האדם לפי‬
‫כבודו‪ ,‬ואולי אתה אדם גדול ואחלל כבודך‪ ,‬ואחד‪ ,‬אולי‬
‫אתה נתפז לדרכך‪ ,‬ולא רציתי להכביד עליך‪ ,‬ואחד שלא‬
‫תבוש מפני אנשי החבורה‪ ,‬כי דרכנו‪ ,‬שכל האוכלים על‬
‫שלחן של חתן וכלה‪ ,‬נותנים להם כולם דורונות ומתנות‪.‬‬
‫אמרתי לו‪ :‬הקדוש ברוך הוא ידון אותך לטוב‪ .‬אמרתי לו‪:‬‬
‫מה שמך‪ .‬אמר לי‪ :‬צדוק זוטא‪ .‬באותה שעה למדתי ממנו‬
‫שלש עשרה סודות עליונים בתורה‪ ,‬ומבנו למדתי שלש‬
‫סודות‪ ,‬אחד בנבואה ואחד בהלום‪ ,‬ואמר מה בין נבואה‬
‫לחלום ]והמשיך בסודות עליונים‪ ,‬וכשסיים[‪ ,‬בא אביו‬
‫ונשקו‪.‬‬
‫]‪[229‬‬
‫מעשיות‬
‫לח‬
‫הזהר‬
‫א מ ר ר ב י י צ ח ק ‪ ,‬כ ד מ ל י ן איכון ש מ ע נ א ??פרמיה‬
‫בכינא‬
‫מעלמא‬
‫פךםי‬
‫ו א מ י נ א ‪ ,‬בריף ר ח מ נ א ‪ ,‬ך ל א ב ט י ל‬
‫ח כ מ ת א עלאה‪ .‬אזילנא עמהון עד‬
‫עד‬
‫ךעאלנא‬
‫עמהון‬
‫למתא‪.‬‬
‫לא‬
‫תלת‬
‫ספיקו‬
‫ל מ י ע ל ‪ ,‬ע ד ך ש ד ך ה ה ו א בר נ ש ל ב ך י ה ‪ ,‬ו א מ ר י ל י ה‬
‫וכר‪.‬‬
‫הא ך א מ ר ןבי ש מ ע ו ן ךמלין אלין כלהו‬
‫ב ך ז א ך ח כ מ ת א כינהו‪ ,‬ו ל א ח ז א ה מ ל י ן א ח ך נ י ן ‪ .‬כ ד‬
‫סךךנא‬
‫מ ל י ן ק מ י ה ך ך ב י ש מ ע ו ן ‪ ,‬א מ ר לי‪,‬‬
‫לא‬
‫ת י מ א ך מ ל י ן א ל י ן ךינו־קא נ י נ ה ו ‪ ,‬א ל א מ ל י ן ך ך ז י ן‬
‫ע ל א י ן נ י נ ה ו ‪ ,‬ו כ ל ה ו ב ך ז א ך ח כ מ ת א ך ש י מ י ן ! י י צ א דף‬
‫ק מ ח ע״א קנ‬
‫ע״ב[‪,‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬כששמעתי דברים אלו מפיו‪ ,‬בכיתי‪,‬‬
‫ואמרתי‪ :‬ברוך השם שלא ביטל ח כ מ ה עליונה מן העולם‪,‬‬
‫הלכתי עמהם עד שלש פרסאות‪ ,‬עד שנכנסתי עמהם לעיר‪,‬‬
‫לא הספיקו ל ה כ נ ס לעיר‪ ,‬עד שאותו האיש שידך את בנו‪,‬‬
‫ואמרתי לו‪ :‬וכר‪ ,‬זהו שאמר רבי שמעון‪ :‬שדברים הללו‬
‫כולם בסוד החכמה‪ .‬כשבאתי וסדרתי את הדברים לפני רבי‬
‫שמעון‪ ,‬אמר לי‪ :‬אל תאמר‪ ,‬שדברים הללו של ילד הם‪ ,‬אלא‬
‫הם דברי סודות עליונים‪ ,‬וכולם רשומים בסוד החכמה‪.‬‬
[230]
Historias del Zohar
39
39.
Rabi Jia y Rabi Jizkia estaban sentados
bajo los arboles del campo de Ono, se d u r m i o ,
y vio a Eliahu. Le dijo R a b i Jia a Eliahu: " D e l
b r i l l o y la luz de m i Senor, el campo i l u m i n a ' \
D i j o Eliahu: A h o r a vine a informar que
Jerusalen esta proxima a ser destruida j u n t o
con todas las ciudades de los sabios, debido a
que Jerusalen es j u i c i o , y se mantiene por el
j u i c i o , y por el j u i c i o sera destruida, y ya se le
dio permiso al destructor sobre ella y sobre los
valientes del mundo, y vine a informar a los
sabios, que quizas logren alargar los anos de
Jerusalen, y no sera destruida, ya que todo
tiempo que la T o r a se encuentra en ella, ella se
mantiene, debido que la T o r a es un a r b o l de
vida que esta siobre ella [y la mantiene], todo
el tiempo que los hombres se ocupan de ella
abajo, el arbol de vida no desaparece arriba, se
interrumpe la T o r a abajo, el arbol de vida
desaparece del mundo, por lo tanto todo el
tiempo que los sabios se regocijan ocupandose
de la T o r a , el destructor no podra danarlos, ya
que esta escrito: " L a voz es la voz de la Iaacov
y las manos son las manos de Esav" (Genesis
27). Cuando esa voz no se interrumpe, las
palabras gobiernan y vencen, por lo tanto no
Historias del Zohar
39
[231 ]
se debe interrumpir [el estudio de] la Tora.
Se desperto Rabi Jia, y fueron y contaron
estas palabras a los sabios. D i j o R a b i Isa:
" T o d o s saben esto y asi es, como esta escrito:
" S i Dios no cuidara a la ciudad serian vanos
los esfuerzos del guardian" (Salmos 127),
estos son los que se ocupan de la T o r a , sobre
ellos se mantiene la ciudad de santidad y no
sobre los hombres fuertes del mundo. Este es
el significado del versiculo: " S i Dios no cuidara de la ciudad, vanos serian los esfuerzos
del guardian".
‫לט‬
‫מעשיות‬
‫]‪[232‬‬
‫הזהר‬
‫לט‪.‬‬
‫ר ב י ח י י א ודבי חזק;ה ה ו ו ! ו ז ב י ת ח ו ת אילני ךחלול‬
‫א ך מ ו ך ךבי ח;יא‪ ,‬ח מ א ליה לאליהו‪.‬‬
‫אונו‪,‬‬
‫א מ ר ‪ ,‬מ ק ס ט י ט ו ר א דמיר ח ק ל א נ ה י ר ‪ .‬א מ ר ‪ ,‬ה ש ת א‬
‫ל א ו ד ע א ‪ ,‬דירושלם קריב איהו ל א ת ח ר ב א‬
‫אתינא‬
‫‪:‬‬
‫‪- :‬‬
‫וכל‬
‫‪T:‬‬
‫אינון קךתין ך ח כ י מ ך א ‪ ,‬בגין ך י ר ו ש ל ם ךינא‬
‫ועל ךינא קיימא‪ ,‬ועל ךינא אתחךב‪ .‬והא‬
‫איהי‪,‬‬
‫אתייהב‬
‫ךשו‬
‫ואתינא‬
‫להוךעא‬
‫דירושלם‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫היא‬
‫ל ם מ ״ א ל עלה ועל תקיפי עלמא‪,‬‬
‫לחכימייא‪ ,‬ךילמא יוךכון שני‬
‫ד ה א כ ל ז מ נ א ד א ו ר י י ת א א ש ת כ ח בה‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫קיימא‪ ,‬בגין ךאורייתא אילנא ךחיי ךקיימי‬
‫עלה‪ ,‬כל זמנא דאורייתא אתער לתתא״אילנא דתיי‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬־‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־*‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪X T‬‬
‫‪.‬‬
‫— ‪..‬‬
‫לט‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי חזקיה‪ ,‬היו יושבים תחת האילנות של שדה‬
‫אונו‪ ,‬התנמנם רבי חייא‪ ,‬וראה את אליהו‪ .‬אמר רבי חייא‬
‫לאליהו‪ :‬מהזוהר והאור של אדוני‪ ,‬השדה מאיר‪ .‬אמר‬
‫אליהו‪ :‬עכשיו באתי להודיע שירושלים קרובה היא להתרב‪,‬‬
‫וכל ערי החכמים עמה‪ ,‬משום שירושלים היא דין‪ ,‬ועומדת‬
‫על הדין‪ ,‬ועל דין יחרב‪ ,‬וכבר ניתן רשות למשחית‪ ,‬עליה ועל‬
‫גיבורי העולם‪ ,‬ובאתי להודיע לחכמים‪ ,‬אולי יאריכו השנים‬
‫של ירושלים‪ ,‬שלא תהרב‪ .‬שהרי כל זמן שהתורה נמצאת‬
‫בה‪ ,‬היא קיימת‪ ,‬משום שהתורה היא עץ החיים העומד עליה‬
‫]ומקיים אותה[‪ ,‬כל זמן שבני אדם עוסקים בתורה למטה‪,‬‬
‫]‪[233‬‬
‫לא‬
‫מעשיות‬
‫א עדי‬
‫ךחיי‬
‫לעילא‪.‬‬
‫הזהר‬
‫לט‬
‫פסק אורייתא לתתא‪ ,‬אילנא‬
‫א ס ת ל ק )מינה( מ ע ל מ א ‪ ,‬ועל ך א כ ל זמנא‬
‫ךחכימךא‬
‫יחדון בה באורייתא‪ ,‬ל א יכיל ס מ י ׳ א ל‬
‫בהו‪ ,‬ך ה א כ ת י ב ה ק ו ל ק ו ל י ע ק ב והאדים ידי ע ש ו‬
‫בעוד ךההוא קול לא פסק‪ ,‬דבור ש ל ט א‬
‫וכר‪.‬‬
‫ועל ךא לא‬
‫ויכלא‪.‬‬
‫ו א ת ע ר רבי‬
‫חייא‪.‬‬
‫לחכימייא‪.‬‬
‫דא‪,‬והכי‬
‫‪T‬‬
‫י ‪:‬‬
‫•‪:‬־‬
‫‪T‬‬
‫שקד‬
‫קךתא‬
‫אצטךיך אורייתא‬
‫ואזלו‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫ואמרו‬
‫ייםא‪,‬‬
‫למפסק‪.‬‬
‫מלה‬
‫כלא‬
‫ךא‬
‫יךעין‬
‫ה ו א ד כ ת י ב ‪ ,‬א ם יי ל א י ש מ ר ע י ר ‪ ,‬ש ו א‬
‫•‬
‫שומר‪.‬‬
‫קדישא‬
‫‪• T: T‬‬
‫‪:‬‬
‫א ל י ן איבון‬
‫קיימא‬
‫•‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ך מ ש ת ך ל י ן באורייתא‪,‬‬
‫עלייהו‪,‬‬
‫ולא‬
‫על‬
‫גברין‬
‫ת ק י פ י ן ך ע ל מ א ‪ .‬ה י י נ ו ך כ ת י ב א ם יי ל א י ש מ ר ע י ר‬
‫ו ג ‪ 1‬מ ר ]ויצא דף קנא ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫עץ החיים אינו מסתלק למעלה‪ ,‬פסקה התורה מלמטה‪ ,‬עץ‬
‫החיים מסתלק מן העולם‪ ,‬ועל כן‪ ,‬כל זמן שהחכמים שמחים‬
‫בעסק התורה‪ ,‬לא יוכל עליהם המשחית‪ ,‬כי כתוב‪ :‬״הקול‬
‫קול יעקב‪ ,‬והידים ידי עשו״ וכר )בראשית כז(‪ ,‬בעוד‬
‫שהקול ההוא אינו נפסק‪ ,‬הדבור שולט ומנצח‪ ,‬ועל כן אין‬
‫צריכים להפסיק מתורה‪.‬‬
‫ויקץ רבי חייא‪ ,‬והלכו ואמרו דבר זה להתכמים‪ .‬אמר רבי‬
‫ייםא‪ :‬הכל יודעים זה וכן הוא‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״אם ה׳ לא‬
‫ישמור עיר שוא שקד שומר״ )תהלים קכז(‪ ,‬אלו הם‬
‫שמשתדלים ועוסקים בתורה‪ ,‬עומד עליהם העיר הקדושה‪,‬‬
‫ולא על אנשים חזקים של העולם‪ .‬וזהו שכתוב‪ :‬״אם ה׳ לא‬
‫ישמור עיר‪ ,‬שוא שקד שומר״‪.‬‬
[234]
Historias del Zohar
40
40.
Rabi Shimon salio a la aldea, se le presentaron R a b i A b a y Rabi Jia y Rabi Iosi, cuando
los vio dijo: "Nuevas ensenanzas de la T o r a se
necesitan [escuchar] a q u i " , se sentaron con el
los tres, cuando quiso [Rabi Shimon] separarse de ellos, cada uno pronuncio u n versiculo [en honor de Rabi Shimon].
R a b i A b a dijo: " Y dijo Dios a A b r a h a m
despues de que se separl L o t de el: Eleva tus
ojos y m i r a " (Genesis 13), [y pregunto], ^acaso
solo heredara A b r a h a m la cantidad de tierra
que pueda apreciar su vista? ^Cuanto puede
ver el hombre hasta tres parsaot o cuatro parsaot, o cinco parsaot?, y las escrituras dicen:
" T o d a la tierra que t u ves". E l respondio:
"Cuando vio los puntos cardinales, vio toda la
tierra, ya que los cuatro puntos cardinales son
la generalidad del m u n d o " . L o levanto el
Santo Bendito Sea, sobre la tierra de Israel, y
le mostro que esta unida con los costados del
mundo [es decir, que ella tambien contiene a
todo el m u n d o ] , es la alegria de arriba y abajo.
Comenzo Rabi Jia y dijo: " L a tierra sobre la
cual estas acostado, la entregare a t i y a tus
descendientes" (Genesis 28), acaso solo ese
lugar le prometio, ya que el estaba sentado
Historias del Zohar
40
[235]
sobre cuatro o cinco amot y no mas. [ Y contesta] mas en ese momento doblo eEl Santo
Bendito Sea debajo suyo toda la tierra de
Israel, y resulta que ese lugar contiene a toda
la tierra, y ese lugar se hizo la generalidad de
toda la tierra, [asi] R a b i Shimon, que es la
luminaria de toda la tierra, con mas razon esta
equiparado a todo el mundo.
Comenzo Rabi Iosi y dijo: " R a b i Shimon
que i l u m i n a a todo el mundo con la T o r a y
muchas luminarias iluminan a traves de el,
con mayor razon.
‫מעשיות‬
‫מ‬
‫הזהר‬
‫]‪[236‬‬
‫מ‪.‬‬
‫רבי ש מ ע ו ן נפק לקךייתא‪ ,‬אזדמן ליה ןבי אבא‬
‫ודבי חייא ודבי יוסי‪ .‬כיון ך ח מ א לון‪,‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫חךתותי‬
‫תלתא‬
‫א ל י ן ) ם ״ א יומין( כ ד בעא למיזל‪ ,‬פ ת ח כל‬
‫חד‬
‫ךאו־וץיתא‬
‫אצטדיך‬
‫הכא‪,‬‬
‫יתבו‬
‫וחד קרא‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫ר ב י א ב א פ ת ח ו א מ ר ‪ ,‬וין א מ ר א ל א ב ך ם א ח ר י‬
‫ה פ ר ד ל ו ט מ ע מ ו וגומר‪ .‬ש א נא עיניף וראה‬
‫וגומר‪ .‬וכי ל פ ו ם חיזו ד א ב ר ה ם ירית א ר ע א ולא‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪• TTT:T:T‬‬
‫—‬
‫‪:‬תיר‪ .‬ע ד כ מ ה ח מ י בר נש‪ ,‬ת ל ת פרסי‪ ,‬א ו א ר ב ע‬
‫או ח מ ש פךםי‪ ,‬ואיהו אמר‪ ,‬כי א ת כ ל ה א ר ץ א ש ר‬
‫רואה‬
‫אתה‬
‫וגומר‪.‬‬
‫אלא‬
‫כיון‬
‫ךאךבע‬
‫םטךין‬
‫מ‪.‬‬
‫רבי שמעון יצא לכפר‪ ,‬נזדמנו לו רבי אבא ורבי חייא‬
‫ורבי יוסי‪ ,‬כיון שראה אותם‪ ,‬אמר‪ :‬חידושי תורה צריכים‬
‫]לשמוע[ כאן‪ ,‬ישבו עמו אלו שלשה‪ ,‬כשרצה ]רבי שמעון[‬
‫ללכת מהם‪ ,‬פתח כל אחד ואחד מקרא ]לכבוד רבי שמעון[‪.‬‬
‫רבי אבא פתח‪ :‬״וה׳ אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט‬
‫מעמו וגו׳‪ ,‬שא נא עיניך וראה״ וגו׳)בראשית יג(‪] ,‬ושואל[‬
‫וכי לפי שיעור הראות של אברהם‪ ,‬ירש הארץ ולא יותר‪,‬‬
‫הלא עד כמה אדם רואה‪ ,‬עד שלש פרסאות‪ ,‬או ארבע‪ ,‬או‬
‫חמש פרסאות‪ ,‬והכתוב אומר‪ :‬״כי את כל הארץ אשר אתה‬
‫רואה ׳ וגו׳‪] ,‬ומשיב[ אלא כיון שראה ארבע רוחות העולם‬
‫‪,‬‬
‫]‪[237‬‬
‫מעשיות‬
‫מ‬
‫הזהר‬
‫ךעלמא חמי‪ ,‬כל ארעא חמי‪ .‬דהא ארבע סטרי‬
‫ךעלמא‪ ,‬כללא ךכל עלמא‪ .‬תו זקף ליה קדשא‬
‫בריף הוא על ארעא ךישךאל‪ ,‬ואחמי ליה דאיהי‬
‫קשיךא בס טרי ךעלמא‪ ,‬והוה חמי כלא‪ .‬כגוונא‬
‫ךא‪ ,‬מ א ן ךחמי ליה לךבי שמעון‪ ,‬כל ע ל מ א חמי‪,‬‬
‫חךוותא דעילא ותתא‪.‬‬
‫פתח ךבי חייא ואמר‪ ,‬הארץ אשר אתה שוכב‬
‫עליה לף אתננה ולזךעף‪ .‬וכי ההוא אתר‬
‫בלחודוי א ; ט ח ליה קךשא בריף הוא‪ ,‬ךהא ארבע‬
‫אמין או ח מ ש ה הוו ולא !תיר‪ .‬אלא בזמנא ההוא‪,‬‬
‫באינון ארבע אמין‪ ,‬כפיל ליה קךשא בריף הוא כל‬
‫אךעא ךישיךאל‪ .‬אשתכח ההוא אתר כללא ךכל‬
‫]כמו שכתוב‪:‬צפונה ונגבה וקדמה וימה[‪,‬ראה את כל הארץ‪,‬‬
‫כי ארבע רוחות העולם‪ ,‬הם כ ל ל של כ ל העולם‪ ,‬עוד זקף‬
‫אותו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬על ארץ ישראל‪ ,‬והראה שהיא‬
‫קשורה בצדדי העולם‪ ,‬ואז ראה הכל‪ ,‬כמו כץ מי שרואה את‬
‫רבי שמעון‪ ,‬רואה את כל העולם‪] ,‬כי גם הוא כ ו ל ל את כל‬
‫העולם[‪ ,‬הוא ה ש מ ח ה של מ ע ל ה ומטה‪.‬‬
‫פתח רבי חייא ואמר‪ :‬״הארץ אשר אתה שוכב עליה‪ ,‬לך‬
‫אתננה ולזרעך״ )בראשית כח(‪ ,‬וכי אותו המקום בלבד‬
‫הבטיחו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהרי ארבע אמות או חמשה היו‬
‫ולא יותר‪] ,‬ומשיב[ אלא בעת ההיא‪ ,‬כ פ ל הקדוש ברוך הוא‬
‫תחתיו את כל ארץ ישראל‪ ,‬ונמצא אז אותו המקום‪ ,‬ש כ ו ל ל‬
‫את כ ל הארץ‪ ,‬ומה ה מ ק ו ם ההוא נעשה ה כ ל ל של כל הארץ‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫אךעא‪.‬‬
‫הז‬
‫מ‬
‫ה ר‬
‫]‪[238‬‬
‫ומה ההוא אתר איהו כללא ךכל ארעא‪.‬‬
‫ד ב י שק‪7‬עון ך א י ה ו ב ו צ י נ א ך כ ל א ך ע א ‪ ,‬ע ל א ח ת‬
‫כמה‬
‫‪T‬‬
‫פתח‬
‫וכמה‬
‫‪T - :‬‬
‫דשקיל ככל עלמא‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪i‬‬
‫‪T‬‬
‫דבי יוסי ו א מ ר וכר‪ .‬דבי ש מ ע ו ן ךנהיר כ ל‬
‫באורייתא‪ ,‬וכמה‬
‫עלמא‬
‫בגיניה‪ ,‬ע ל א ח ת כ מ ה ו כ מ ה‬
‫בוציבין‬
‫נהדין‬
‫]ויצא דף קנה ע׳׳ב ק נ ו ע״א[‪.‬‬
‫]כן[ רבי שמעון שהוא המאור של כל הארץ‪ ,‬על אחת כמה‬
‫וכמה שהוא שקול ככל העולם‪.‬‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪ :‬וכו׳ רבי שמעון שמאיר בכל העולם‬
‫בתורה‪ ,‬וכמה מאורות מאירים על ידו‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬
Historias del Zohar
41
[239]
41.
Rabi Jia y Rabi Iosi iban por el camino.
D i j o Rabi Iosi a Rabi Jia: "Cada vez que
vamos por el camino y nos ocupamos de la
Tora, E l Santo Bendito SEa nos presenta
milagros, y ahora el camino esta allanado
delante nuestro, ocupemonos de la Tora y E l
Santo Bendito Sea nos acompanara". Comenzo
Rabi Jia [y hablo secretos de la T o r a ] .
Cuando aun caminaban escucharon una
voz que dijo que una banda de asesinos les
tienden una emboscada en el camino, subid a
la cima del monte y no descendais por el
camino. D i j o Rabi Iosi: "Se ve que E l Santo
Bendito Sea quiere cuidar nuestro camino,
subieron por arriba y entraron en un monte
entre fuertes rocas. Dijeron: "Por cuanto Dios
desea que vayamos en este camino, veremos
algo especial o nos ocurrira un milagro".
Fueron y se sentaron entre las grietas de la
roca, subio a ellos un hombre [de las grietas de
la roca], se sorprendieron, pregunto Rabi Iosi:
",*Quien eres?"
Contesto: "Soy de los hombres de A r k a " .
Le pregunto: "<,Y hay alii personas?"
Le contesto: " S i , y ellos siembran y cosechan, y ;hay aquellos con forma diferente a la
[240]
Historias del Zohar
41
mia. Y subi a ustedes para conocerlos, £cual es
el nombre del lugar donde ustedes viven?"
Le contesto: "Se llama tierra, por cuanto
aqui se encuentra la tierra de los vivos, como
esta escrito: "Tierra de la cual sale el p a n " ( l o b
28), de nuestra tierra sale el pan, pero de las
demas tierras no sale el pan, y si sale no es de
las siete especies". Mientras tanto volvio a su
lugar, se sorprendieron y dijeron: "Seguramente El Santo Bendito Sea quiere llamar
nuestra atencion en este tema".
D i j o Rabi Jia: "Sobre el versiculo que
recordaste, yo recuerdo que estudie de m i
abuelo, algo elevado en la fiesta de Pesaj, que
El Santo Bendito Sea le dio a Israel pan de la
tierra de los vivos, y luego pan de los cielos".
Y ademas dijo: " E l hombre cuando llega a
este mundo no sabe nada hasta que prueba el
gusto del pan, y cuando empieza a comer pan
se despierta el entendimiento y la comprension, asi tambien cuando salieron los judios de
Egipto, no sabian nada hasta que E l Santo
Bendito Sea les dio pan de esta tierra, [que es
Matsa], como esta escrito: "tierra de la que
sale el pan", y entonces llego Israel a conocer y
comprender al Santo Bendito Sea, como un
bebe que no conoce ni comprende hasta que
prueba el pan de este mundo''.
Historias del Zohar
41
[241 ]
V i n o Rabi Iosi y lo beso y dijo: "Seguramente sobre esto nos llamo la atencion E l
Santo Bendito Sea [es decir que hablemos con
un hombre de A r k a , y a causa suya llegamos a
estas palabras de la T o r a ] .
Se levantaron y se fueron, y cuando aun
caminaban vieron dos darmuskin, uno macho
y otro hembra. D i j o Rabi Iosi: " N o hay nada
en el mundo que no es macho y hembra, y todo
lo que hay en la tierra hay tambien en el mar".
‫מעשיות‬
‫מא‬
‫]‪[242‬‬
‫הזהר‬
‫מא‪.‬‬
‫ך ב י חייא ורבי יוסי הוו א ז ל י ב א ך ח א ‪ .‬א מ ר רבי‬
‫יוסי לרבי חייא‪ ,‬בכל ז מ נ א )דאנן( ךאזלינן‬
‫באךחא‬
‫ולעינן‬
‫מךחיש‬
‫ל ן בסין‪,‬‬
‫נתעסק‬
‫פתח‬
‫בריף‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫קדשא‬
‫והשתא‬
‫אךחא ךא‬
‫הוא‬
‫אריך לן‪,‬‬
‫באורייתא ו ק ך ש א בדיך ה ו א יזדווג בהדן•‬
‫ך ב י ךזייא ו א מ ר ו כ ר ‪.‬‬
‫ע ד ךהוו אזלי ש ^ ע ו חד קלא ךאמר‪ ,‬טופםךא‬
‫ךקטנון‬
‫תחתון‬
‫עקימן‬
‫באךחא‪,‬‬
‫סטו‬
‫לעילא‪,‬‬
‫לא‬
‫ב ק ו ם ט ך א ך ק ט ך א ך ל ת ת א ‪ .‬א מ ר ךבי יוסי‪,‬‬
‫ש מ ע מינה ד ק ד ש א בדיך הוא בעי ל נ ט ך א אורחן‪.‬‬
‫ס ל י ק ו ל ע י ל א ו ע א ל ו ב ח ד ט ו ך א בין ט פ ך י ן ת ק י פ י ן ‪,‬‬
‫מא‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך‪ .‬אמר רבי יוסי לרבי‬
‫חייא‪ :‬בכל פעם שאנו הולכים בדרך ועוסקים בתורה‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא מזמין לנו נסים‪ ,‬ועתה דרך זו ארוכה‬
‫לפנינו‪ ,‬נעסוק בתורה והקדוש ברוך הוא יהיה עמנו‪ .‬פתח‬
‫רבי חייא וכו׳ ]ודרש בסודות התורה[‪.‬‬
‫ובעוד שהיו הולכים‪ ,‬שמעו קול אחד‪ ,‬שאמר גדוד‬
‫מרצחים אורבים לכם בדרך‪ ,‬עלו אל ראש ההר‪ ,‬ולא תרדו‬
‫בדרך הקשור ויורד למטה‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬משמע מזה‪,‬‬
‫שהקדוש ברוך הוא רוצה לשמור את דרכנו‪ .‬עלו למעלה‬
‫]‪[243‬‬
‫מא‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫א מ ר ו ‪ .‬הויאיל ו ק ך ש א ב ד י ך ה ו א ב ע א ב א ך ח א ך א ‪,‬‬
‫מלה‬
‫•‬
‫נ ח מ י או נםא י ת ר ח י ש לן‪.‬‬
‫‪- . -‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪..‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I T‬‬
‫א ז ל ו ‪ ! .‬ת ב ו גבי ב ק י ע י ך ט נ ך א ‪ ,‬ס ל י ק ל ו ן ח ד בר‬
‫נש‪ .‬תוהו‪ .‬א מ ר דבי יוסי‪ ,‬מ א ן אנת‪ ,‬א מ ר ‪,‬‬
‫מ א נ ש י א ך ק א א נ א ‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ו ת מ ן א י ת בני נ ש א ‪,‬‬
‫אין‪ ,‬וזךעין וחצךין‪ .‬מנייהו בחיזו א ח ר א‬
‫אמר‪,‬‬
‫מ ש ד י ן מנאי‪ ,‬וםליקנא גבייכו למנךע מנייכו מ ה‬
‫שמיה‬
‫ך א ך ע א ך א ת ו ן בה‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ארץ‪ ,‬בגין‬
‫ךהכא ארץ החיים שךייא‪ ,‬ךכתיב‪ ,‬ארץ מ מ נ ה ! צ א‬
‫לחם‪ ,‬מ ה א י יצא לחם‪ ,‬בשאר ארעא לא יצא לחם‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫״‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫ונכנסו בהר אחד‪ ,‬בין סלעים חזקים‪ .‬אמרו‪ :‬לפי שהקדוש‬
‫ברוך הוא רוצה בדרך הזה‪ ,‬נראה דבר מה או שיקרה לנו נם‪.‬‬
‫הלכו וישבו אצל בקעות הסלע‪ ,‬עלה אליהם אדם אחד‪,‬‬
‫]מתוך הבקעות שבסלע[‪ ,‬תמהו‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬מי אתה‪,‬‬
‫אמר‪ :‬מאנשי ארקא אני* אמר לו רבי יוסי‪ :‬ויש שם בני‬
‫אדם‪ .‬אמר לו‪ :‬כן‪ ,‬והם זורעים וקוצרים‪ ,‬ומהם בצורה אחרת‬
‫משונה ממני*‪ ,‬ועליתי אליכם לדעת מכם‪ ,‬מה שמה של‬
‫הארץ אשר אתם בה‪ .‬אמר לו‪ :‬שהיא נקראת ארץ‪ ,‬משום‬
‫שכאן שורה ארץ החיים‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״ארץ ממנה יצא‬
‫לחם״ )איוב כח(‪ ,‬מארץ הזו שלנו יוצא לחם‪ ,‬אבל בשאר‬
‫*הוא ארץ אחת משבעה ארצות‪.‬‬
‫*דהיינו שיש להם שני ראשים‪ ,‬כנזכר בפ׳ בראשית כ״י‬
‫ואינו בדפוס )דרך אמת(‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫מא‬
‫]‪[244‬‬
‫הזהר‬
‫ואי נפיק‪ ,‬לאו ??שבעת המעין‪ .‬אדהכי עאל‬
‫לאתריה‪ .‬תוהו‪ .‬אמרו‪ ,‬ודאי קךשא ?ריף הוא בעא‬
‫לאתעךא לן במלה‪.‬‬
‫אמר רבי חיייא‪ ,‬ודאי על האי קרא דאמרת‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬־‬
‫־‬
‫י‬
‫~‬
‫‪T‬‬
‫‪\T‬‬
‫‪T:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ךכיךנא ךאוליפנא מםבאי חד מלה עלאה‬
‫בפסח‪ ,‬זץהב לון קךשא בריף הוא לישראל לחם‪,‬‬
‫ךא מארעא ךחיי‪ ,‬ולבתר לחם מן השמים וכר‪.‬‬
‫תו הוה אמר‪ ,‬דבר נש כד נפיק להאי עלמא‪ ,‬לא‬
‫;ךע מדי‪ ,‬עד ךאטעים נהמא‪ ,‬כיון דאכל‬
‫נהמא‪ ,‬אתער למנךע ולאשתמודע‪ ,‬כך כד נפקו‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬לא הוו ידעי מדי‪ ,‬עד ךאטעים‬
‫לון קךשא בדיך הוא לחם מהאי ארץ‪ ,‬דכתיב ארץ‬
‫ממנה יצא לחם‪ .‬וכדין עאלו ישראל למנךע‬
‫ארצות לא יוצא לחם‪ ,‬ואם יוצא‪ ,‬אינו משבעת המינים‪,‬‬
‫בינתים חזר למקומו‪ .‬תמהו אמרו‪ :‬ודאי שהקדוש ברוך הוא‬
‫רוצה לעורר אותנו בדבר הזה‪.‬‬
‫אמר רבי חייא‪ :‬ודאי• על מקרא הזה שהזכרת‪ ,‬אני זוכר‬
‫שלמדתי מזקני‪ ,‬דבר עליון אחד בחג הפסח‪ .‬אשר נתן‬
‫הקדוש ברוך הוא לישראל לחם זה מארץ החיים‪ ,‬ואחר כך‬
‫לחם מן השמים וכו׳‪ .‬עוד אמר‪ :‬בן אדם כשיוצא לעולם‬
‫הזה‪ ,‬אינו יודע מאומה‪ ,‬עד שטועם טעם לחם‪ ,‬כיון שאכל‬
‫לחם מתעורר לדעת ולהשיג‪ ,‬כך כשיצאו ישראל ממצרים‪,‬‬
‫לא היו יודעים מאומה‪ ,‬עד שהטעים להם הקדוש ברוך הוא‬
‫לחם מארץ הזו‪] ,‬שהוא מצה[‪,‬כמו שכתוב‪ :‬״ארץ ממנה יצא‬
‫‪2 4 5‬‬
‫]‬
‫מעשיות‬
‫‪t‬‬
‫ולאשתמוךע‬
‫הזהר‬
‫מא‬
‫ל י ה ל ק ך ש א בריך ה ו א ‪ .‬לינוקא ל א‬
‫ידע ולא אשתמודע עד דטעים נהמא דהאי עלמא‬
‫‪T :‬‬
‫‪- T‬‬
‫וכר‪.‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫־‬
‫‪:‬־‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫א ת א רבי יוסי ונשקיה‪ .‬אמר‪ ,‬ו ד א י ע ל ד א‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״ו‬
‫—ד‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫א ת ע ר לן ק ך ש א בריף הוא ב ה א י ו כ ר ‪ .‬ק מ ו ואזלו‪.‬‬
‫ע ד ך ה ו ו אזלי‪ ,‬ח מ ו תךי ך ך מ ו ם ק י ן ‪ ,‬ח ד ד כ ר ו ח ד‬
‫נוקבא‪.‬‬
‫א מ ר דבי יוסי‪ ,‬לית לן מ ל ה ? ע ל מ א ך ל א‬
‫הוי דכר ונוקבא‪ ,‬וכל מ ה די ב א ר ע א הכי נמי בימא‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪I:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫]ויצא דף קנז ע״א וע׳׳ב[‪.‬‬
‫לחם״‪ ,‬ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫כהתינוק שאינו יודע ואינו משיג‪ ,‬עד שטועם לחם מעולם‬
‫הזה וכר‪ .‬בא רבי יוסי ונשקו‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי על זה העיר‬
‫הקדוש ברוך הוא אותנו בזה‪] ,‬דהיינו לדבר עם האדם‬
‫מאנשי ארקא‪ ,‬שבםבתו באנו לדברי תורה האלה[‪ ,‬קמו‬
‫והלכו‪ ,‬בעוד שהיו הולכים ראו שני דורמםקין*‪ .‬אחד זכר‬
‫ואחד נקבה‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬אין לנו דבר בעולם שלא יהיה‬
‫בו זכר ונקבה‪ ,‬וכל מה שיש בארץ‪ ,‬יש גם כן בים‪.‬‬
‫*מין פרי בפרק כיצד מברכין‪ ,‬הביאו לפניו כרוב‬
‫ודררמסקין‪ ,‬והם זכר ונקבה‪ ,‬ואולי נקראו כן כאילו הם שתי‬
‫תיבות ד״ו רמסקין‪ ,‬ופי׳ דו שנים מלשון דו פרצופין‪),‬דרך‬
‫אמת(‪.‬‬
[246]
Historias del Zohar
42
42.
Rabi Jia comenzo diciendo: " [ U n a paraboia:] iQue hizo u n rey al cual se le m u r i o el
hijo? inclino su cama en duelo por su hijo y no
la arreglo, t o m o espinas y las puso en lugar de
lsu cama y se acosto sobre ellas. A s i tambien,
El Santo Bendito Sea, desde que Israel fue
desterrado y el Templo destruido, t o m o espinas y las coloco debajo suyo. Este es el significado de lo que esta escrito: " Y el angel del
Senor aparecio ante el en una llamarada de
fuego del medio de la zarza (Exodo 3) desde
que Israel esta en exilio".
‫]‪[247‬‬
‫מעשיות‬
‫מב‬
‫הזהר‬
‫מב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך ב י ח י י א פ ת ח ו א מ ר ו כ ו ‪ .‬ל מ ל כ א ך מ י ת בדיה‪ ,‬מ ה‬
‫עבד‪,‬‬
‫כ פ א ליה לעךםיה ע ל א ב ל א ךבךיה‪,‬‬
‫ולא אתקין ליה לעךסיה‪ ,‬א ל א נטל כובין וךךךרין‬
‫ו א ט י ל ת ח ו ת עךםיה ו ש כ י ב עליה‪ ,‬כך ק ך ש א בףיך‬
‫הוא‬
‫כובין‬
‫כיון ך א ת ג ל ו י ש ר א ל ואוזחךב מ ק ך ש א ‪ ,‬נ ט ל‬
‫וךרךדין‬
‫ושוי תחותיה‪ ,‬הךא הוא ךכתיב‪.‬‬
‫וירא מ ל א ך יי א ל י ו ב ל ב ת א ש מ ת ו ך ה ס נ ה ‪ ,‬בגין‬
‫דישראל‬
‫הוו בגלותא‬
‫]ויצא דף ק נ ט ע״ב[‪.‬‬
‫מב‪.‬‬
‫רבי חייא פתח ואמר‪ :‬וכר‪] ,‬משל[ למלך שמת בנו‪ ,‬מה‬
‫עשה‪ ,‬כפה את מטתו‪ ,‬על אבלות בנו‪ ,‬ולא התקין את מיטתו‪,‬‬
‫אלא לקח קוצים ודרדרים‪ ,‬ושם במקום מטתו‪ ,‬ושכב עליהם‪,‬‬
‫כך הקדוש ברוך הוא כיון שגלו ישראל‪ ,‬ונחרב המקדש לקח‬
‫קוצים ודרדרים ושם תחתיו‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״וירא מלאך ה׳‬
‫אליו בלבת אש מתוך הסנה״)שמות ג(‪ ,‬משום שישראל היו‬
‫בגלות‪.‬‬
[248]
Historias del Zohar
43
43.
Rabi Itsjak y Rabi Isa iban por el camino,
dijo rabi Isa: He aqui la Presencia D i v i n a se
encuentra con nosotros [ya que la Presencia
D i v i n a se une con los caminantes para cuidarlos], ocupemonos de las palabras de la Tora,
ya que todo aquel que se ocupa de la T o r a y se
esfuerza en ella tiene el merito de atraerla
hacia el, [y comenzaron a ocuparse de las
palabras de la Tora].
Cuando aun caminaban vieron a un hornbre que venia, y un ninl que lo acompanaba,
que montaba en su hombro, dijo Rabi Itsjak:
"Seguro que este hombre es j u d i o , y viene para
que las personas tengan merito [es decir, viene
a pedir Tsedaka, beneficiencia, y asi otorgar
meritos en el mundo por venir a las personas
que entreguen dinero]. D i j o Rabi Isa: "Tengamos merito nosotros p r i m e r o ' \
Cuando llego a ellos dijo Rabi Isa: "^,Donde
esta la vianda para el camino? [porque no
vieron que estuviera llevando nada para el
camino]".
Contesto: "[Deje el plato al comienzo del
camino], para que la gente que pase tenga
merito a traves mio [poniendo comida en el
plato, ya que el y sus dos hijos no tienen nada
Historias del Zohar
43
[249]
para comer], ya que dos hijos tengo, y el ejercito ha venido a la ciudad y los tomo cautivos.
A h o r a yo camino para que las personas
obtengan merito a traves de ellos [dandome
dinero para rescatarlos]".
Tuvieron merito [es decir, le dieron dinero y
comida]. Mientras tanto el j u d i o empezo [a
exponer secretos de la Tora].
Luego dijo Rabi Isa: ' H u b i e r a sido suficiente si hubiese venido aqui solo para escuchar estas ensenanzas. Dichoso eres t u , oh
Israel, en este mundo y en el mundo por venir.
Y sobre esto esta escrito: " Y t u pueblo, todos
ellos justos, deberan poseer la Tierra eternamente; son el retono de m i plantio, la obra de
mi mano para e n o r g u l l e c e r m e ‫( י‬Isaias 60).
4
,
‫מעשיות‬
‫מג‬
‫הזהר‬
‫]‪[250‬‬
‫מג‪.‬‬
‫ךבי יצחק ורבי ייסא הוו אזלי בארחא‪ .‬אמר רבי‬
‫ייסא‪ ,‬הא שכינתא לגבן‪ ,‬נתעסק במלי‬
‫ךאורייתא‪ ,‬ךכל מאן ךעםיק במלי דאורייתא‬
‫וישתךל בה‪ ,‬זכי ל א מ ש כ א ליה בהדיה וכר‪ .‬עד‬
‫ךהוו אזלי ח מ ו חד בר נש דהוה אתי‪ ,‬וחד ינוקא‬
‫עמיה רכיב על כתפיה‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬ודאי האי‬
‫בר נש יוךאי איהו‪ ,‬ובגין לזכאה לבני נשא קא‬
‫אתא‪ .‬אמר רבי ייסא‪ ,‬נזכה אבן בקדמיתא ביה‪ ,‬כד‬
‫מ ט א לגבייהו‪ ,‬אמר רבי ייםא‪ ,‬אן קיסתא דטרימא‬
‫מג‪.‬‬
‫רבי יצחק ורבי ייסא היו הולכים בדרך‪ ,‬אמר רבי ייםא‪:‬‬
‫הרי השכינה עמנו‪] ,‬כי השכינה מתקשרת עם עוברי דרכים‬
‫לשמרם[‪ ,‬נעסוק בדברי תורה‪ ,‬כי כל מי שעוסק בדברי תורה‪,‬‬
‫ומתאמץ בהם זוכה להמשיך אותה אצלו וכר‪] ,‬והתחילו‬
‫בדברי תורה[‪.‬‬
‫בעוד שהיו הולכים‪ ,‬ראו איש אחד שהיה בא‪ ,‬וילד אחד‬
‫עמו‪ ,‬שהיה רוכב על כתפו‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ :‬ודאי הוא שאדם‬
‫זה הוא יהודי‪ ,‬ובכדי לזכות אנשים הוא בא‪] ,‬כלומר‪ ,‬שבא‬
‫ל ק ב ל צדקה‪ ,‬ולזכות אנשים בעולם הבא[‪ ,‬אמר רבי ייסא‪:‬‬
‫נזכה בו אנחנו תחלה‪ .‬כאשר הגיע אצלם‪ ,‬אמר לו רבי ייסא‪:‬‬
‫איפה הכלי עם מ א כ ל י הדרך ]שלך‪ ,‬כי לא ראו נושא שום‬
‫]‪[251‬‬
‫ס‬
‫) "‬
‫א‬
‫מעשיות‬
‫‪:‬‬
‫מג‬
‫הזהר‬
‫לןיקזטא ך ע מ י ך א ( ב ק י ך ט ו י ך א ו ך ח א ‪ .‬א מ ר ‪,‬‬
‫ב ג י ן ך י ז כ ו ן ) ב י ( בני נ ש א ‪ .‬ך ה א ת ר ץ ב נ י ן א י ת ל י ‪,‬‬
‫ואתא‬
‫טוךנא‬
‫למתא‬
‫ואשתברי רהאיךנא‬
‫אזילנא‬
‫בגין ך י ז כ ו ן ב ה ו בני נ ש א ‪ .‬זכו ב ה ד י ה ד ה ב ו ל י ה‬
‫למיכל‪ .‬אךהכי פתח ההוא יוךאי ואמר וכר‪ .‬א מ ר‬
‫רבי ייםא‪ ,‬א ל מ ל א ל א אתינא ה כ א א ל א ל מ ש מ ע‬
‫מלין‬
‫א ל י ן ךי‪ .‬ז כ א י ן אינון י ש ר א ל ב ע ל מ א ד י ן‬
‫ו ב ע ל מ א ךאתי‪ .‬ע ל ך א כתיב‪ ,‬ו ע מ ך כ ל ם צ ד י ק י ם‬
‫ל ע ו ל ם ייךשו ארץ‪ ,‬נצר מ ט ע י מעשיה ידי ל ה ת פ א ר‬
‫]ויצא דף קםד ע״א וע״ב[‪,‬‬
‫דבר‪ ,‬זולת הילד שעל כתפיו[‪ ,‬והשיב ]העמדתי כלי זה‬
‫בראש הדרך‪ ,‬שבני אדם עוברים ושבים[‪ ,‬כדי שיזכו בי בני‬
‫אדם ]לתת לו בכלי זה מה לאכול‪ ,‬כי נדחק לו השעה ולא‬
‫היה לו מה לאכול הוא ושני בניו[‪ ,‬כי שני בנים יש לי‪ ,‬וצבא‬
‫בא לעיר‪ ,‬ונשבו‪ ,‬ועתה אני הולך‪ ,‬כדי שיזכו על ידיהם בני‬
‫אדם‪] ,‬כלומר שיתנו לי כסף לפדותם[‪ ,‬זכו עמו‪] ,‬דהיינו‬
‫שנתנו לו צדקה‪ ,‬ונתנו לו לאכול[‪ .‬בינתיים פתח‪.‬היהודי וכו׳‬
‫]ודרש חידושי תורה‪ ,‬ואחר כך[ אמר רבי ייםא‪ :‬אלו לא‬
‫באתי לכאן‪ ,‬אלא לשמוע דברים הללו די‪ ,‬אשריהם ישראל‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬על זה כתוב‪ :‬״ועמך כולם צדיקים‬
‫לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״ )ישעיה‬
‫ם(•‬
[252]
Historias del Zohar
44
44.
D i j o R a b i Iehuda: "^Que vio Iaacov que le
envio a Esav? y dijo: " c o n Laban v i v i " (Genesis 32), y <‫׳‬,Que efecto tuvo esto sobre Esav?
Laban el arameo era conocido por todo el
mundo, y no habia hombre en el mundo que se
salvara de el, el era el brujo de los brujos. Era
el padre de Beor y Beor era el padre de Bilaam,
como esta escrito: " B i l a a m el hijo del mago
Beor" (Iehoshua 13). Laban era mas sabio en
brujerias y magias que cualquiera, pero aun
asi no podia superar a Iaacov. Queria destruir
a Iaacov, de varias maneras, como esta escrito:
" M i padre era un arameo fugitivo" (Deuteronomio 26).
Rabi A b a dijo: " T o d o el mundo sabia que
Laban era el lider de los sabios en brujeria y de
los magos, y todo aquel que deseo destruir con
sus hechizos no se salvo de el. Todo 10 que
sabia Bilaam lo recibio de el, esta escrito sobre
Bilaam: " Y o se que quien bendeciras sera
bendito y quien maldeciras sera maldito "
(Numeros 24). T o d o el mundo temia ha Laban
y sus hechizos. En el primer mensaje que Iaacov envio a Esav dijo: " C o n Laban v i v i " - y si
tu crees que fue por un periodo corto, un mes o
un ano, esto no fue asi, " v i v i hasta ahora"
Historias del Zohar
44
[253]
(Genesis 32): estuve con el durante 22 aiios. Y
si piensas que no gane nada, " y tuve toros y
burros". Estas son dos entidades, cada una
con con su propio estatus legal. Cuando estan
unidas solo causan dano en el mundo, por eso
esta escrito: " N o ares con un toro y un burro
j u n t o s " (Deuteronomio 22), "rebano, esclavos y esclavas", son las tres coronas inferiores
que mato El Santo Bendito Sea en Egipto, "el
primogenito del a n i m a l " , "el primogenito del
c a u t i v o " (Exodo 12), "el primogenito de la
sierva" (Exodo 11). Este es el significado del
verso: "rebano, esclavos y esclavas" ‫ ־‬enseguida temio Esav, y salio a su encuentro, y
tenia pavor de Iaacov, como temio Iaacov de
Esav.
[Esto es comparable] a una persona que
salio al camino, y mientras caminaba escucho
acerca de un ladron que tendia una emboscada en el camino. L o encontro otra persona,
le dijo: "<,A quien perteneces?"
Le contesto: "Pertenezco al ejercito de
fulano".
Le dijo: "Apartate de m i , que todo aquel
que se acerque a m i sera m o r d i d o por una
vibora que traigo conmigo".
Esta persona fue donde un ministro y le
dijo: " U n a persona vino aqui y todo aquel que
[254]
Historias del Zohar
44
se le acerque sera m o r d i d o por una vibora que
trae con el y m o r i r a " .
El dignatario escucho esto y temio. E L dijo:
"Sera mejor que vaya y lo salude y pueda
apaciguarlo". Cuando vio al dignatario se
arrodillo y empezo a prosternarse, entonces
dijo el dignatario: " S i en realidad tendria unas
vibora no se arrodillara n i se prosternaria
tanto delante m i o " , el dignatario empezo a
envanecerse y dijo: "Po cuanto se prosterno
tanto delante m i o , no lo matare".
A s i dijo Iaacov: " C o n Laban v i v i hasta
ahora. M e quede con el veintidos anos, y yo
traigo una vibora capaz de asesinar hombres".
Escucho Esav y dijo: " Q u i e n podra enfrentarlo, ahora me matara". Empezo a salir a su
encuentro para conciliarse con el, cuando lo
vio, como esta escrito: " T e m i o mucho Iaacov
y se lamaneto" (Genesis 32). Cuando se acerco
empezo a prosternarse y arrodillarse, y esta
escrito: " Y se prosterno en la Tierra siete
veces, hasta que estuvo cerca de su hermano".
Esav dijo: " S i fuera tan poderoso, no se arrodillaria delante de m i " y empezo a envanecerse.
‫]‪[255‬‬
‫מד‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מד‪.‬‬
‫אמר‬
‫יהודה‪,‬‬
‫רבי‬
‫מאי‬
‫לעשו‪«,‬ואמר‪,‬‬
‫בשליחותיה‬
‫הארמי‬
‫חמא‬
‫ךשךר ליה‬
‫יעקב‬
‫ע ם ל ב ן גרתי‪ ,‬וכי מ ה ע ב י ד‬
‫ך ע ש ו )ךאמר( מ ל ה ךא‪,‬‬
‫קליה‬
‫אזיל‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫הוה‬
‫ךהוא‬
‫ךלא‬
‫חרש‬
‫א ל א לבן‬
‫הוה‬
‫בר נ ש‬
‫ב ח ך ש י ן ורב‬
‫ךישתזיב‬
‫מניה‪,‬‬
‫בקוםמין‪,‬‬
‫ואבוי ךבעור הוה‪ ,‬ולעור אבוי ך ב ל ע ם‬
‫ך ל ת י ב ב ל ע ם בן ב ע ו ר ה ק ו ס ם ‪ .‬ו ל ב ן ח כ ם ב ח ך ש י ן‬
‫ו ק ו ס מ י ן יתיר מ כ ל ה ו ‪ ,‬ועם כ ל ך א ל א יכיל מ ע ק ב ‪.‬‬
‫ובעא‬
‫ךכתיב‪,‬‬
‫לאובךא‬
‫ליעקב‬
‫בכמה‬
‫זינין‪,‬‬
‫הךא‬
‫הוא‬
‫א ר מ י א ו ב ד אבי‪.‬‬
‫מד‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ :‬מה ראה יעקב ששלח לו לעשו‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫״עם לבן גרתי״ )בראשית ל״ב ה׳(‪ ,‬וכי מה פעל בשליחותו‬
‫לעשו דבר זה‪ ,‬אלא לבן הארמי‪ ,‬קולו הלך בעולם‪ ,‬שלא היה‬
‫אדם בעולם שינצל ממנו‪ ,‬שהוא היה מכשף שבמכשפים‪,‬‬
‫וגדול בקוסמים‪ ,‬ואביו של בעור היה‪ ,‬ובעור אביו של בלעם‪,‬‬
‫כמו שכתוב‪ :‬״בלעם בן בעור הקוסם״<יהושע יג(‪ ,‬ולבן חכם‬
‫בכשפים ובקסמים‪ ,‬יותר מכולם‪ ,‬ועם כל זה לא יכל ליעקב‪,‬‬
‫ורצה להאביד ליעקב‪ ,‬בכמה דרכים‪ ,‬זה שכתוב‪ :‬״ארמי‬
‫אובד אבי״ )דברים בו(‪.‬‬
‫מד‬
‫מעשיות‬
‫]‪[256‬‬
‫הזהר‬
‫א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬כולי ע ל מ א הוו י ד ע י ד ל ב ן ה ו ה‬
‫חכימין‬
‫רב‬
‫וחךשין‬
‫וקוםמין‪,‬‬
‫ךבעי‬
‫ומאן‬
‫לאו־בךא ל ח ך ש ו י ל א א ש ת ז י ב מ נ י ה ‪ ,‬ו כ ל מ ה ן ץ ד ע‬
‫בלעם מניה הוה‪ .‬וכתיב ביה בבלעם‪ ,‬כי ידעתי את‬
‫״ ‪T :‬‬
‫• ״‬
‫‪* :‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬־־‬
‫‪:‬‬
‫א ש ר ת ב ר ך מ ב ו ר ך ו א ש ר תאיר י ו א ר ‪ .‬ו כ ו ל י ע ל מ א‬
‫הוו מםתפי מלבן ומחרשוי‪ ,‬ומלה ק ד מ א ה דשדר‬
‫‪• T: T‬‬
‫י•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪I T‬‬
‫• ־ ־ ‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪: I-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫!עקיב ל ע ש ו ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬ע ם ל ב ן ג ך ת י ‪ ,‬ו א י ת י מ א ך ז ע י ר‬
‫הוה ירח א ו ש ת א ‪ .‬ל א ו הכי‪ ,‬א ל א ו א ח ר ע ד ע ת ה‬
‫ע ש ר י ן קזנין א ת א ח ך י ת ע מ י ה ‪ ,‬ו א י ת י מ א ך ל א ס ל י ק‬
‫מ ך י כ ל ו ם ‪ ,‬ו י ה י ל י ש ו ר ו ח מ ו ר ‪ ,‬איבון ת ר י ג ז ר י ל י נ י ן‬
‫ךכד‬
‫מתזזבךן תךוייהו כחדא‪ ,‬לא מתחבךן א ל א‬
‫ל א ב א ש א ע ל מ א ‪ .‬ובגין כך ?תיב ל א תחרוש בשור‬
‫ו ב ח מ ו ר ! ח ד ו ‪ .‬צ א ן ו ע ב ד ו ש פ ח ה ‪ ,‬א ל י ן איבון כ ת ר י‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬כל העולם היו יודעים‪ ,‬שלבן היה ראש‬
‫החכמים והמכשפים והקוסמים‪ ,‬ומי שרוצה להאבידו‬
‫בכשפיו‪ ,‬לא ניצל ממנו‪ ,‬וכל מה שידע בלעם ממנו היה‪,‬‬
‫וכתוב בו בבלעם‪ :‬״כי ידעתי את אשר תברך מבורך‪ ,‬ואשר‬
‫תאור יואר״ )במדבר כד(‪ ,‬וכל העולם היו מפחדים מלבן‪,‬‬
‫ומכשפיו‪ ,‬ודבר ראשון ששלח יעקב לעשו‪ ,‬אמר‪ :‬״עם לבן‬
‫גרתי״)בראשית לב(‪ ,‬ואם תאמר שמעט היה‪ ,‬חודש או שנה‪,‬‬
‫לא כך‪ ,‬אלא‪ :‬״ואחר עד עתה״‪ ,‬עשרים שנים התאחרתי אתו‪,‬‬
‫ואם תאמר שלא עלה בידי כלום‪ ,‬״ויהי לי שור וחמור״‪ ,‬אלו‬
‫הם שני גזרי דינים‪ ,‬שכאשר מתחברים שניהם כאחד‪ ,‬לא‬
‫מתחברים אלא להרע לעולם‪ ,‬ומשום כך כתוב‪ :‬״לא תחרוש‬
‫בשור וחמור יחדו״)דברים כב(‪ ,‬״צאן ועבד ושפחה״‪ ,‬אלו‬
‫]‪[257‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מד‬
‫תתאי ךקטל קךשא בריף הוא במצרים‪.‬‬
‫בהמה‪ ,‬בכור השבי‪ .‬בכור השפחה‪ ,‬הךא‬
‫דכתיב‪ ,‬צאן ועבד ושפחה‪ .‬מיד מםתפי הוה‬
‫ונפק לקךמותיה‪ ,‬וךחילו הוה ליה מיעקב‬
‫ךהוה ליה ל!עקב מעשו‪.‬‬
‫בכור‬
‫הוא‬
‫עשר‬
‫כמה‬
‫ל ב ר נש דהוה אזיל בארחא‪ ,‬עד דהוה אזיל‪ ,‬שמע‬
‫על חד לסטים דהוה כמן בארחא‪ .‬פגע ביה‬
‫—‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪ T‬־‬
‫‪T‬‬
‫כר נש אךןךא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬מ מ א ן אנת‪ ,‬אמר ליה‬
‫מפלוני לגיון אנא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬סטי לך מגבאי‪ ,‬ךכל‬
‫מאן ךקריב בהךאי חד חוץא אנא מייתי וקטיל‬
‫ליה‪ .‬אזל ההוא בר נש לההוא לגיון‪ .‬אמר ליה‪ ,‬חד‬
‫בר נש אתי‪ ,‬וכל מאן די קריב בהדיה‪ .‬נשכיה חד‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫•‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫‪- :‬‬
‫ךזויא דהוא מייתי ומיית‪ .‬ש מ ע ההוא לגיון לךחילי‬
‫הם כתרים תחתונים שהרג הקדוש ברוך הוא במצרים‪ ,‬״בכור‬
‫בהמה״‪ ,‬״בכור השבי״ )שמות יב(‪ ,‬״בכור השפחה״ )שם‬
‫יא(‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״צאן ועבד ושפחה״‪ ,‬מיד מפחד היה עשו‪,‬‬
‫ויצא לקראתו‪ ,‬ומורא היה לו מיעקב‪ ,‬כמו שהיה ליעקב‬
‫מעשו‪.‬‬
‫]משל[ לאדם שהיה הולך בדרך‪ ,‬בעוד שהיה הולך‪ ,‬שמע‬
‫על שודד אחד שהיה אורב בדרך‪ ,‬פגש בו אדם אחר‪ ,‬אמר‬
‫לו‪ :‬משל מי אתה‪ .‬אמר לו‪ :‬מצבא פלוני אני‪ .‬אמר לו‪ :‬נטה‬
‫ממני שכל מי שיתקרב אלי‪ ,‬נחש אחד אני מביא והורגו‪.‬‬
‫הלך אותו אדם לאותו השר‪ ,‬אמר לו‪ :‬אדם אחד בא‪ ,‬וכל מי‬
‫שיתקרב אליו‪ ,‬נושך אותו נחש אחד‪ ,‬שהוא מוליך אתו ומת‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫אמר‬
‫‪.‬‬
‫הזהר‬
‫יאות ך א ז י ל לקבליה ואתפייס בהדיה‪ .‬ע ד‬
‫דחמא‬
‫‪T‬‬
‫מד‬
‫]‪[258‬‬
‫ליה‬
‫ההוא‬
‫‪T‬‬
‫בר‬
‫־‬
‫אמר‬
‫נש‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫ווי‬
‫—‬
‫—‬
‫דהשתא‬
‫‪I‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫יקטליניה ה ה ו א לגיון‪ .‬ש א ר י םגיד וכרע לקבליה‪.‬‬
‫ההוא לגיון‬
‫אמר‬
‫א ל מ ל א הוה ליה בידיה חויא‬
‫לקטלא‪ ,‬לא םגיד כולי האי לקבלי‪ .‬שארי לגיונאה‬
‫‪:‬‬
‫‪I -‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫לאתגאה‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫••‬
‫•‪: 1‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫אמר‪ ,‬הואיל וכל כך כרע לקבלי‪ ,‬ל א‬
‫אקטליניה‪.‬‬
‫כ ך א מ ר יעקב‪,‬‬
‫עשרין‬
‫שנין‬
‫ע ם ל ב ן גרתי‪ ,‬ו א ח ר ע ד ע ת ה ‪.‬‬
‫אתאךןךית‬
‫עמיה‪,‬‬
‫ואנא‬
‫מייתי‬
‫ח י ו י א ל ק ט ל א לני נ ש א ‪ ,‬ש מ ע ע ש ו ‪ ,‬א מ ר ‪ ,‬נוי מ א ן‬
‫י ק ט ל י נ י ה ‪:‬עקיב‬
‫יקום‬
‫קמיה‬
‫ךהשתא‬
‫שארי‬
‫נפיק‬
‫לקךמותיה‬
‫לאתפייסא‬
‫בפומיה‪,‬‬
‫עמיה‪ .‬כיון‬
‫ד ח מ א ל י ה ‪ ,‬מ ה ל ת י ב ‪ ,‬ו י י ר א י ע ק ב מאיד ד צ ר ל ו ‪,‬‬
‫שמע אותו השר ופחד‪ ,‬אמר‪ :‬מוטב שאלך לקראתו‪ ,‬ראתרצה‬
‫עמו‪ ,‬עד שראה את אותו האדם‪ ,‬אמר‪ :‬אוי‪ ,‬שעתה יהרוג‬
‫לאותו השר‪ ,‬התחיל ]השודד[ להשתחוות ולכרוע כנגדו‪,‬‬
‫אמר אותו השר‪ :‬אם היה בידו נחש להרוג‪ ,‬לא השתחוה כל‬
‫כך אלי‪ .‬התחיל השר להתגאות‪ ,‬אמר‪ :‬הואיל וכל כך כרע‬
‫כנגדי‪ ,‬לא אהרגנו‪.‬‬
‫כך אמר יעקב‪ :‬״עם לבן גרחי ואחר עד עתה״‪ .‬עשרים‬
‫שנים התאחרתי עמו‪ ,‬ואני מביא נחש להרוג בני אדם‪ ,‬שמע‬
‫עשו‪ ,‬אמר‪ :‬אוי‪ ,‬מי יוכל לעמוד לפניו‪ ,‬שעתה יהרוג אותי‬
‫יעקב בפיו‪ ,‬התחיל לצאת לקראתו‪ ,‬להתפייס איתו‪ ,‬כיון‬
‫שראה אותו‪ ,‬מה כתוב‪ :‬״ויירא יעקב מאד וייצר לו״‪ ,‬כיון‬
‫]‪[259‬‬
‫כיון‬
‫מעשיות‬
‫מד‬
‫הזהר‬
‫ךקריב בהדיה‪ ,‬שארי כרע וםגיד לקבליה‪,‬‬
‫הךא הוא ךכתיב‪ ,‬וישתחו ארצה ש ב ע פ ע מ י ם ע ד‬
‫גשתו‬
‫ע ד אחיו‪ .‬א מ ר עשו‪ ,‬א ל מ ל א כל כף הוה‬
‫עמיה‪ ,‬לא סגיד לקבלי‪ ,‬שארי לאתגאה‬
‫]וישלח דף קסי‬
‫ע״ב קםז ע״א(‪.‬‬
‫שהתקרב אצלו‪ ,‬התחיל לכרוע ולהשתחות כנגדו‪ ,‬זהו‬
‫שכתוב‪ :‬״וישתחו ארצה שבע פעמים‪ ,‬עד גשתו עד אחיו״‪,‬‬
‫אמר עשו‪ :‬אם כל כך היה עמו‪ ,‬לא השתחוה כנגדי‪ ,‬התחיל‬
‫להתגאות‪.‬‬
[260]
Historias del Zohar
45
45.
4
Rabi Eleazar dijo: ' T o d o aquel que se
ocupa de la Tora sin motivos externos, no
m o r i r a por el impulso del mal, que es la serpiente, que es el angel de la muerte sino que
morira por un beso, como esta escrito: Deja
que el me bese con los besos d su boca (Cantar
de los Cantares 1), es decir, con la boca del
Senor, que es un beso. Esta es la u n i o n del
alma con su raiz, este es aquel que se ocupa de
la Tora, que toma el arbol de la vida, y no lo
deja ir. Por eso los cuerpos de los justos que se
ocupan de la Tora, no son corruptos [despues
de la muerte], sino que se mantienen puros,
como Eliahu en el cementerio. Los sabios lo
encontraron, y le preguntaron: "^Acaso no es
usted Cohen?"
Les contesto: " L o s justos no son corruptos
en su muerte, como hemos estudiado: En el
dia que Rabi [Iehuda h a ‫ ־‬N a s i ] m u r i o , dejo de
tener vigencia la Kehuna (el sacerdocio), es
decir, se ocuparon de el por cuanto no descendio sobre el el espiritu de impureza".
Rabi Iehuda comenzo diciendo: "^Quien es
esta que se ve como el alba, bella como la luna,
brillante como el sol, imponente como reales
abanderados?" (Cantar de los Cantares 6),
Historias del Zohar
45
[261]
este versiculo fue estudiado y explicado, pero
^Quien es la que se ve como el alba? ‫ ־‬Es Israel,
cuando E l Santo Bendito Sea la levante y la
saque del destiero, entonces abrira una puerta
pequena y luego otra mas grande hasta que E l
Santo Bendito Sea abra cuatro portones en los
cuatro puntos cardinales. Similarmente, todo
lo que E l Santo Bendito Sea hace no lo hace de
una sola vez.
[Esto se compara] a una persona que esta en
la oscuridad y que ha vivido siempre en la
oscuridad. Cuando queremos proveerlo de
luz, debemos comenzar con una pequena
lucecita y luego poco a poco, otra mayor y asi
sucesivamente hasta que lo proveemos de una
luz apropiada.
A s i es Israel, como esta escrito: "Poco a
poco lo expulsare de t u Presencia hasta que te
incrementes" (Exodo 23). Igualmente quien
reciba una medicina, no la recibira toda de
golpe sino, poco a poco, en dosis, hasta que se
fortalezca.
Esto no se aplica a Esav, ya que fue i l u m i nado de una sola vez y fue destruido poco a
poco, hasta que Israel se fortalecio y lo destruyo completamente en este mundo y en el
mundo por venir. Desde que recibio la luz de
golpe, fue totalmente destruido. Pero para
[262]
Historias del Zohar
45
Israel la luz vino poco a poco, hasta que es
fortalecido y E l Santo Bendito Sea ilumina
para ellos. Todos preguntan sobre ella y dicen:
"^Quien es esta que se ve como el alba?" ‫ ־‬Es el
alba que es una luz tenue. Y luego dicen: "Es
bella como la luna", porque la luna tiene luz
propia y es mayor que la del alba. Y luego
dicen: "Es clara como el s o l " , ya que esta luz
es fuerte e ilumina con mas fuerza que la luna.
Y finalmente dicen: "Es imponente como
reales abanderados" ‫ ־‬muy fuerte, tan fuerte
como debe ser.
‫מעשיות‬
‫]‪[263‬‬
‫הזהר‬
‫מה‬
‫מה‪.‬‬
‫אלעזר‬
‫דבי‬
‫כל‬
‫אמר‪,‬‬
‫ך א ש ת ך ל באורייתא‬
‫מאן‬
‫ל ש מ ה ‪ ,‬ל א ו מ י ת ת י ה ע ל י ד א דיצר הרע‪ ,‬בגין‬
‫•‬
‫ההוא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪T:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫״ ‪V‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫נחש והוא מ ל א כ א ךמותא‪ ,‬אלא מיתתהון‬
‫בנשיקה‪ .‬דלתיב ישקני מ נ ש י ק ו ת פיהו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ע ל‬
‫פי‬
‫יי‪,‬‬
‫והיא‬
‫ה?שיקה‪,‬‬
‫?עיקןךא‪ .‬ו ה ה ו א‬
‫ךהיא‬
‫ךאקזתךל‬
‫ךביקותא‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫ךנפשא‬
‫ךאתתקיף‬
‫ב א י ל נ א ךח^י ו ל א א ך פ י מ נ י ה ‪ .‬ו ב ג י ן כ ף צ ד י ק י י א‬
‫ךמשתךלי‬
‫וכר‪.‬‬
‫כגון‬
‫באורייתא‪ ,‬לא מ ם ת א ב י גופא ךילהון‬
‫אל^הו‬
‫בבי קברי‪,‬‬
‫ך א ש כ ח ו ה ו רבנן‬
‫ו ש א י ל ו ליה ו ל א ו כהן ה ו א מר‪ .‬א מ ר לון‪ ,‬צדיקייא‬
‫לא‬
‫מ ם א ב י במיתתהוץ‪ ,‬כ מ ה ךתנינן‪ ,‬ביום ש מ ת‬
‫מה‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר‪ :‬כל מי שעוסק בתורה לשמה‪ ,‬אין‬
‫מיתתו על ידי יצר הרע‪ ,‬שהוא נחש‪ ,‬והוא מלאך המות‪ ,‬אלא‬
‫מיתתו בנשיקה‪ .‬כמו שכתוב‪ :‬״ישקני מנשיקות פיהו״)שיר‬
‫השירים א(‪ .‬כלומר על פי ה ‪ ,‬והיא הנשיקה‪ ,‬שהיא דבקות‬
‫הנפש בשורשה‪ ,‬ואותו שעוסק בתורה‪ ,‬שאוחז בעץ החיים‪,‬‬
‫ולא מתרפה ממנה‪ ,‬ומשום כך הצדיקים‪ ,‬שמשתדלים‬
‫בתורה‪ ,‬לא נטמא הגוף שלהם‪ ,‬אלא הוא טהור‪ ,‬כגון אליהו‬
‫בבית הקברות‪ ,‬שמצאוהו חכמים‪ ,‬ושאלו אותו‪ :‬ולא כהן‬
‫הוא מר‪ .‬אמר להם‪ :‬צדיקים לא מטמאים במותם‪ ,‬כמו‬
‫‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫ךבי‬
‫שךא‬
‫בטלה‬
‫מה‬
‫]‪[264‬‬
‫הזהר‬
‫כהונה‪ ,‬כ ל ו מ ר ך א ת ע ס ק ו ביה‪.‬‬
‫עלייהו רוח מםאבא‪.‬‬
‫]יישלח דף ק ס ח‬
‫דלא‬
‫ע״ ‪.‬‬
‫א [‬
‫ששנינו‪ :‬ביום שמת רבי‪ ,‬בטלה כהונה‪ ,‬כלומר שהתעסקו בו‪,‬‬
‫שלא שרתה עליו רוח הטומאה‪.‬‬
Historias del Zohar
46
[265]
46.
Rabi Iehuda empezo: "^Quien es ella que va
delante como el amanecer, limpia como la
luna, clara como el sol, tremenda como un
ejercito con abanderados?" (Cantar de los
Cantares 6).
Este versiculo ya ha sido explicado, y lo
hemos aprendido, pero ^Quien es ella que va
delante? ‫ ־‬Es Israel, cuando el Santo Bendito
Sea los levante y los saque del exilio. Entonces
se abrira una puerta para ellos con una luz
tenue y leve, luego otra mas grande que la
primera, hasta que El Santo Bendito Sea abra
para ellos muchas puertas sublimes en los
cuatro puntos cardinales.
Igualmente, todo lo que E l Santo Bendito
Sea hace para Israel y sus justos no lo hace de
una sola vez.
[Esto se compara] a una persona que esta en
la oscuridad y siempre ha vivido en la oscuridad.
Cuando le queremos proporcionar de luz,
debemos empezar por una leve y tenue luz,
como el punto de una aguja, y luego otra
mayor y asi sucesivamente hasta que le proporcionamos la luz adecuada.
A s i tambien con Israel, como esta escrito:
"Pero poco a poco yo los sacare de delante de
[266]
Historias del Zohar
46
ustedes hasta que se engrandezcan" (Exodo
23).
Igualmente quien recibe una medicina no la
recibe toda de un solo golpe, sino de a pocos,
hasta que se fortalece.
Esto se aplica a Esav, que fue iluminado de
golpe y fue destruido de a pocos, mientras que
Israel se fortalecio y lo destruyo por completo,
en este mundo y en el mundo por venir. Desde
que recibio la luz de u n solo golpe ya estaba
destruido. Pero para Israel la luz viene primero
tenue hasta que se fortalecen y E l Santo
Bendito Sea i l u m i n a para ellos. Todos preguntan sobre esto y dicen: " Q u i e n es ella que
va delante como el amanecer", es la salida del
sol cuya luz es tenue. Despues: "es l i m p i a
como la l u n a " , porque la luna tiene luz propia,
y es mayor que la de la salida del sol, y luego:
"clara como el s o l " , porque su luz es fuerte y
da mayor luminosidad que la de la luna, y
finalmente: "tremenda como u n ejercito de
abanderados", muy fuerte, tan fuerte como
debe ser.
‫]‪[267‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מי‬
‫מו‪.‬‬
‫רבי יהודה‬
‫‪:‬‬
‫‪IT‬‬
‫פתח‬
‫‪:T‬‬
‫ואמר‪,‬‬
‫־‬
‫הנשקפה כמו‬
‫מי זאת‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T-‬‬
‫ש ח ר י פ ה כ ל ב נ ה ברה כ ח מ ה א י ו מ ה כ נ ד ג ל ו ת ‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TT:‬‬
‫־‬
‫—‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪- :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫האי קרא אוקמוה ואתמר‪ .‬אבל מי זאת הנשקפה‪,‬‬
‫‪TI:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫בזמנא‬
‫‪T‬‬
‫אלין‬
‫איבדן‬
‫יוקים‬
‫לון ויפיק לון מן גלותא‪ ,‬כדין יפתח לון‬
‫פתחא‬
‫ךנהוךא )ךהיא( דקיק זעיר‪ ,‬ו ל ב ת ר פ ת ח א‬
‫אחךינא‬
‫ישראל‪,‬‬
‫‪- :‬‬
‫‪-‬‬
‫ךקךשא‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫בךיך‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫הוא‬
‫ך א י ה ו רב מניה‪ ,‬ע ד ך ק ך ש א בדיך ה ו א‬
‫יפתח לון תךעין עלאין פתיחן לאךבע רוחי עלמא‪.‬‬
‫כל‬
‫וכן‬
‫מה‬
‫קךשא‬
‫ךעביד‬
‫הוא‬
‫בריך‬
‫לישראל‬
‫ו ל צ ד י ק י י א די בהו‪ ,‬הכי כלהו‪ ,‬ו ל א ו ב ז מ נ א ח ד א ‪.‬‬
‫־‬
‫•‬
‫־‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫•‬
‫•‬
‫מו‪.‬‬
‫רבי יהודה פתח‪ :‬״מי זאת הנשקפה כמו שחר‪ ,‬יפה‬
‫כלבנה‪ ,‬ברה כחמה איומה כנדגלות״)שיר השירים ו(‪ ,‬מקרא‬
‫זה בארוהו‪ ,‬ולמדנו‪ ,‬אבל ״מי זאת הנשקפה״‪ ,‬אלו הם‬
‫ישראל‪ .‬בזמן שהקדוש ברוך הוא יקים אותם‪ ,‬ויוציאם מן‬
‫הגלות‪ ,‬אז יפתח להם פתח‪ ,‬של אור דק וקטן‪ ,‬ואחר כך פתח‬
‫אחר‪ ,‬שהוא גדול ממנו‪ ,‬עד שהקדוש ברוך הוא‪ ,‬יפתח להם‬
‫שערים עליונים פתוחים‪ ,‬לארבע רוחות העולם‪ ,‬וכן כל מה‬
‫שעשה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לישראל‪ ,‬ולצדיקים שבהם‪ ,‬כך‬
‫הוא ]כלומר[ לא בזמן אחד‪.‬‬
‫מו‬
‫מעשיות‬
‫]‪[268‬‬
‫הזהר‬
‫ל ב ר נ ש ך א ת י י ה י ב ב ח ש ו כ א ו ך י ו ך י ה הרה ב ח ש ר כ א‬
‫תדיר‪ ,‬כ ד יבעון ל א נ ה ך א ליה‪ ,‬בעיין ל א פ ת ח א ליה‬
‫ז ע י ר ת א כ ע י נ א ך מ ח ט א ‪ ,‬ו ל ב ת ר רב מ נ י ה ‪,‬‬
‫נהוךא‬
‫וכדין בכל זמנא עד ךינהרון ליה כל נהוךא כ ך ק א‬
‫יאות‪.‬‬
‫כ ך איבון‬
‫ישראל‪,‬‬
‫אגרשנו‬
‫מפניך‬
‫כמה‬
‫עד‬
‫ךאת‬
‫אמר‪,‬‬
‫מעט‬
‫מעט‬
‫א ש ר תפרה וכולי‪ .‬וכן‬
‫ל מ א ן דאתי אסוותא‪ ,‬לאו איהו בשעתא חךא אלא‬
‫זעיר‬
‫זעיר ע ד ךיתתקף •‬
‫אבל‬
‫ל ע ש ו ל א ו הכי‪ ,‬א ל א בזמנא ח ך א נהיר ליה‬
‫ואתאביד‬
‫לאומות‬
‫ךיתתקפון‬
‫עובדי‬
‫מ נ י ה זעיר זעיר‪ ) ,‬ו ל ז מ נ א ך א ת י‬
‫עבוךה‬
‫ז ר ה יי כ ג ב ו ר י צ א ( ע ד‬
‫י ש ר א ל וישיצון )וישכון( ליה מכלא‪,‬‬
‫]משל[ לאדם שנתון בחושך‪ ,‬ומשכנו תמיד היה בחושך‪,‬‬
‫כאשר ירצו להאיר לו‪ ,‬צריכים לפתוח לו אור קטן‪ ,‬כחודו‬
‫של מחט‪ ,‬ואחר כך גדול מזה‪ ,‬וכך בכל זמן‪ ,‬עד שיאירו לו‪,‬‬
‫כל האור כראוי‪.‬‬
‫כך הם ישראל‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״מעט מעט אגרשינו מפניך‪,‬‬
‫עד אשר תפרה״ וגו׳)שמות בג(‪ ,‬וכן למי שבא רפואה‪ ,‬לא‬
‫בא בבת אחת‪ ,‬אלא מעט מעט‪ ,‬עד שיתחזק‪.‬‬
‫אבל לעשו‪ ,‬לא כך‪ ,‬אלא בזמן אחד מאיר לו‪ ,‬ונאבד ממנו‬
‫מעט מעט עד שיתחזקו ישראל‪ ,‬וישמידו אותו מכל‪ ,‬מעולם‬
‫הזה‪ ,‬ומעולם הבא‪ ,‬ומשום שהאיר לו בשעה אחת‪ ,‬היה לו‬
‫מעשיות‬
‫]‪[269‬‬
‫הזהר‬
‫מו‬
‫מ ע ל מ א דין ו מ ע ל מ א דאתי‪ .‬ובגין דנהיר ב ש ע ת א‬
‫חדא‪ ,‬הוה להו ש צ י א ו מ כ ל א ‪ .‬אבל ישראל‪ ,‬נהורא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫‪T -:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ךילהון זעיר זעיר ע ד ךיתתקפון דנהיר לון ק ך ש א‬
‫בדיך הוא לעלמין‪ .‬וכלא ש א ל י לון ואמרי‪ ,‬מי זאת‬
‫כמו שחר‪ ,‬איהו קךרותא ךצפךא‪ ,‬ודא‬
‫הנשקפה‬
‫איהו נהורא דקיק‪ .‬ולבתר יפה כלבנה‪ ,‬בגין דםיהרא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‪1‬‬
‫‪T T :‬‬
‫‪I‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪ :‬־ ‪T‬‬
‫נהורא ד י ל ה נהיר יתיר מ ש ח ר ‪ ,‬ולבתר ברה כ ח מ ה ‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫־ •‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T T :‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫ב ג י ן ך נ ה ו ר י ה ת ק י ף ו נ ה י ר ‪ :‬ת י ר כ?םיהךא‪ .‬ו ל ב ת ר‬
‫א י ו מ ה כנךגלות‪ ,‬תקיפא בנהוךא‪ ,‬תקיף כךקאי‪.‬אות‬
‫]וישלח דף קע ע״א[‪.‬‬
‫כליון מכל‪ ,‬אבל ישראל האור שלהם מעט מעט‪ ,‬עד‬
‫שיתחזקו ויאיר להם‪ ,‬הקדוש ברוך הוא לעולם‪ ,‬והכל‬
‫שואלים עליהם‪ ,‬ואומרים‪ :‬״מי זאת הנשקפה כמו שחר״‪.‬‬
‫הוא עלות השחר‪ ,‬וזהו אור דק‪ ,‬ואחר כך ״יפה כלבנה״‪,‬‬
‫משום שהלבנה האור שלה‪ ,‬יותר מהשחר‪ ,‬ואחר כך ״ברה‬
‫כחמה״‪ ,‬משום שאורו חזק‪ ,‬ומאיר יותר מהלבנה‪ ,‬ואחר כך‬
‫״איומה כנדגלות״‪ ,‬חזקה באור‪ ,‬חזק כראוי‪.‬‬
[270]
Historias del Zohar
47
47.
Rabi Jiskia encontro un dia a Rabi Iosi y
vio [que cocinaba], y que [la comida] caia de la
olla a la llama de fuego haciendo que una gran
humarada de humo subiera, le dijo: " S i las
columnas de humo de los sacrificios que subian sobre el altar, hubieran subido siempre asi,
no habria enojo en el mundo, e Israel no
hubiera sido exiliada de su tierra".
‫]‪[271‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מז‬
‫מז‪.‬‬
‫ח ד לדבי יוסי ךהוה‬
‫רבי חזק;ה א ש כ ח י ה יומא‬
‫מ ש ת מ י ט םפםינא גו קטךי ךנוךא‪ ,‬והוה סליק‬
‫ךתננא‬
‫קטוךא‬
‫לעילא‪.‬‬
‫אמר ליה‬
‫אילו‬
‫קטוךא‬
‫דתננא ךקךבנא ךהוו םליקי ע ל גבי מ ך ב ח א ‪ ,‬הוה‬
‫סליק‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫»‬
‫‪T‬‬
‫תדיר‬
‫כי‬
‫•‬
‫•‬
‫האי‬
‫גוונא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫לא‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫שרייא‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ב ע ל מ א ‪ .‬ולקןךאל ל א א ת ג ל ו מ ע ל א ך ע א‬
‫רוגזא‬
‫‪T I‬‬
‫!יישלחיףקעי‬
‫ע׳׳ב[‪.‬‬
‫מז‪.‬‬
‫רבי חזקיה‪ ,‬מצא יום אהד את רבי יוסי‪ ,‬וראה ]שהיה‬
‫מבשל[‪ ,‬והיה נשמט ]אוכל[ מהקדרה‪ ,‬לתוך להב האש‪ ,‬והיה‬
‫עולה תמרות עשן למעלה‪ ,‬אמר לו‪ :‬אילו תמרות העשן של‬
‫הקרבנות שהיה עולה על גבי המזבח‪ ,‬היה עולה תמיד כמו‬
‫זה‪ ,‬לא היה שורה הרוגז בעולם‪ ,‬וישראל לא גלו מעל ארצם‪.‬‬
[272]
Historias del Zohar
48
48.
Rabi Eleazar y Rabi Itsjak iban por el
camino y llego el tiempo de la lectura de la
Shema y rezaron su oracion. Despues de esto
le dijo Rabi Itsjak: "Estudiamos que antes de
salir al camino hay que pedir permiso al Senor
y rezar".
Le dijo: "Por cuanto cuando sali no era el
tiempo de la lectura de la Shema, ahora que
salio el sol rece, pero antes de salir al camino
pedi misericordia de el y me aconseje, mas la
oracion matutina no rece, ya que me ocupo de
la Tora desde la medianoche y desde el alba
hasta ahora no habia llegado el tiempo de la
oracion. A h o r a que salio el sol llego el tiempo
de rezar como esta escrito: "Te temeran mientras tanto brille el s o l " (Salmos 72).
Se fueron [Rabi Eleazar y Rabi Itsjak] y
siguieron caminando. Cuando llegaron a un
campo se sentaron. Levantaron sus ojos y
vieron una montana, con extranas criaturas
ascendiendo su cima. Temio Rabi Itsjak.
Rabi Eleazar le pregunto: "^Por que temes?"
Le contesto: " V e o esa montana, que es
enorme, y veo esas criaturas, que son extranas,
y temo que sean hostiles con nosotros".
Le dijo: " T o d o aquel que teme, debe temer
Historias del Zohar
48
[273]
de sus pecados, ven y mira, no son estas las
criaturas fuertes que deben ser encontradas en
las montanas".
[Rabi Iehuda] comenzo diciendo: "Estos
son los hijos de Tsibon A i a y A n a ‫ ־‬quien
encontro los mulos (iemim) en el desierto'\
Este versiculo fue explicado, pero ven y mira,
no son estos aquellos de los cuales habia el
versiculo: "Antes de eso los eimim se asentaron en ella...pero los hijos de Esav la hered a r o n " (Deuteronomio 2), pero estos son los
que cuenta el versiculo: "que encontro a los
iemim en el desierto" (Genesis 36). Esta
escrito alii iemim sin la letra " I u d " [lo que
senala que tienen algun defecto, y dice:] que
son criaturas extranas, de despues del tiempo
en que Cain fue sacado de la faz de la tierra,
como esta escrito: " M e has expulsado de la faz
de la tierra y de t u cara me ocultare" (Genesis
4), y esta escrito: "Se asento en la tierra de
N o d " (Genesis 4). Explicaron esto asi: la descendencia de Cain se encuentra entre los vientos, las tormentas y aquello que ocasiona
dano, ya que cuando se deberia haber santificado el Shabat, [es decir durante el crepusculo] fueron creados espiritus que flotan sin
cuerpo, y estos no pertenecen al Shabat ni al
viernes, ya que fueron creados durante el ere-
[274]
Historias del Zohar
48
pusculo por lo tanto pertenecen en una manera
dudosa a los dos dias. Consequentemente
ellos no dibujan su existencia en ninguno de
los dos dias, [a pesar de que son espiritus] son
visibles para los ojos de los hombres. E l los
encontro y les enseno a traer bastardos al
mundo, y ellos van entre los montes y se corporifican una vez por dia y luego se descorporifican y se quedan sin cuerpo. Ellos van por el
desierto y son visibles alii, porque el desierto
es un lugar desolado y es alii donde moran. De
todas formas, todo hombre que va por los
caminos del Santo Bendito Sea no teme de
ellos".
Ellos fueron y caminaron por la montana.
D i j o Rabi Itsjak: " C o m o este, todos los
montes desolados son lugares apropiados para
su morada".
Le dijo: " A s i es, pero para todos los que
ocupan su existencia con la Tora, esta escrito:
" D i o s te cuidara de todo mal, cuidara tu alma,
cuidara t u salida y t u regreso, desde ahora
hasta la eternidad" (Salmos 121)."
‫מעשיות‬
‫]‪[275‬‬
‫מח‬
‫הזהר‬
‫מח‪.‬‬
‫רבי א ל ע ז ר ורבי י צ ח ק הוו אזלי ; א ך ח א ‪ ,‬ו מ ט א‬
‫זמנא‬
‫ך ק ף י א ת ש מ ע ‪ ,‬ו ק ם רבי א ל ע ז ר ו ק ר א‬
‫קריאת‬
‫ש מ ע וצלי צלותיה‪ .‬לבתר א מ ר ליה רבי‬
‫יצחק‪,‬‬
‫ו ה א ת נ י נ ן ‪ ,‬ך ע ד ל א י פ ו ק בר נ ש ל א ו ך ח א‬
‫אבעי‬
‫ליה ל נ ט ל א רשו ממאריה ולצלי צלותיה‪.‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬בגין ד כ ד נפיקנא ל א הוה זמן צ ל ו ת א‬
‫ולא‬
‫מ ט א זמנא ךקריאת שמע‪ ,‬השתא ך ש מ ש א‬
‫נהיר צלינא‪ .‬א ב ל ע ד ל א נפקנא ל א ך ח א ‪ ,‬בעינא‬
‫בעותא‬
‫מ נ י ה ו א מ ל כ נ א ביה‪ ^ ,‬ב ל צ ל ו ת א ך א ל א‬
‫צלינא‪,‬‬
‫ךהא אנא‬
‫אשתךלנא באורייתא מפלגות‬
‫ליליא‪,‬‬
‫וכד אתא צפךא‪ ,‬ע ד כען לא הוה עיךנא‬
‫מח‪.‬‬
‫רבי אלעזר ורבי יצחק• היו הולכים בדרך‪ ,‬והגיע זמן‬
‫קריאת שמע‪ ,‬וקם רבי אלעזר וקרא קריאת שמע‪ ,‬והתפלל‬
‫תפלתו‪ .‬אחר כך אמר לו רבי יצחק‪ :‬והרי למדנו שבטרם‬
‫שהאדם יוצא לדרך‪ ,‬צריך לקבל רשות מרבונו‪ ,‬ולהתפלל‬
‫תפלתו‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שכשיצאתי‪ ,‬לא הגיע זמן קריאת‬
‫שמע‪ ,‬עתה שהאיר השמש התפללתי‪ ,‬אבל עוד מטרם‬
‫שיצאתי לדרך‪ ,‬בקשתי תחינה ממנו‪ ,‬ונמלכתי בו‪ ,‬אלא תפלה‬
‫זו של שחרית לא התפללתי‪ ,‬כי עוסק אני בתורה מחצות‬
‫לילה‪ ,‬וכשהגיע הבוקר‪ ,‬עד עתה עוד לא היה זמן התפלה‬
‫מעשיות‬
‫מח‬
‫הזהר‬
‫]‪[276‬‬
‫לצלי צ ל ו ת א וכר‪ .‬ו ה ש ת א ךנהיר ש מ ש א הוא עידן‬
‫צלותא ל צ ל א ה כ מ ה ך א ו ק מ ו ה ךכתיב‪ ,‬ייךאוף עם‬
‫וכר‪.‬‬
‫שמש‬
‫א ז ל ו ‪ ,‬כ ד מ ט ו ח ד בי ת ק ל ! ת כ ו ‪ .‬ז ק פ ו ע י נ י י ה ו‬
‫ו ח מ ו ל י ה ל ט ו ך א ךהרר ס ל ק י ב ד ו מ י ה ב ך י י ן‬
‫משניין‪,‬‬
‫ך ח י ל רבי י צ ח ק ‪,‬‬
‫א מ ר ליה רבי א ל ע ז ר‬
‫א מ א י ךחילת‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ח מ י נ א ך ה א י ט ו ך א איהו‬
‫תקיף‪ ,‬ו ח מ י נ א א ל י ן בריין ך א י נ ו ן מ ש נ י י ן ו ך ח י ל נ א‬
‫ךלא‬
‫י ק ט ר ג ו לן‪ .‬א מ ר ליה מ א ן ך ך ח י ל מ ח ט א ו י‬
‫ךבידיה אית ליה למךחל‪ .‬תא חזי ל א ו אלין מאינון‬
‫בוץין‬
‫פתח‬
‫תקיפין ךהוו מ ש ת כ ח י ן בטורייא‪.‬‬
‫ו א מ ר ‪ ,‬ו א ל ה בני צ ב ע ו ן ו א ן ה ו ע נ ה ו ג ו מ ר‬
‫הוא ענה א ש ר מ צ א את הימים וגומר‪ ,‬האי‬
‫וכר‪ ,‬ועתה שהאיר השמש‪ ,‬הגיע זמן תפלה להתפלל‪ .‬כמו‬
‫שבארוה‪ ,‬שכתוב‪ :‬״ייראוך עם שמש״ וכו׳)תהלים עב(‪.‬‬
‫הלכו ]רבי אלעזר ורבי יצחק[ וכו׳‪ ,‬כשהגיעו לשדה אחד‪,‬‬
‫ישבו‪ ,‬נשאו עיניהם וראו הר ובריות משונות היו עולות‬
‫בראשו‪ .‬פחד רבי יצחק‪ ,‬אמר לו רבי אלעזר‪ :‬למה אתה‬
‫מפחד‪ .‬אמר לו‪ :‬רואה אני את ההר הזה‪ ,‬שהוא עצום‪ ,‬ואני‬
‫רואה את אלו הבריות‪ ,‬שהן משונות‪ ,‬ואני מפחד שלא יצירו‬
‫לנו‪ .‬אמר לו‪ :‬כל מי שמתיירא‪ ,‬יש לו להתיירא מהחטאים‬
‫שבידו‪ ,‬בא וראה‪ ,‬אין אלו מאותן הבריות התזקות‪ ,‬שהיו‬
‫נמצאות בהרים‪.‬‬
‫]‪[277‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מח‬
‫ק ר א א ו ק מ ו ה ‪ .‬א ב ל ת א ח ז י ל א ו א ל י ן איכון ך כ ת י ב‬
‫בהו‬
‫ה א י מ י ם ל פ נ י ם י ש ב ו בה וגומר‪ ,‬ובני ע ש ו‬
‫ייךשום וגומר‪ .‬אבל אלין ך ק א מ ר קרא א ש ר מ צ א‬
‫את‬
‫ה י מ י ם ב מ ך ב ר ‪ ,‬י מ ם כתיב‪ .‬א ל י ן ה ו ו בריין‬
‫מעל אפי ארעא‬
‫משדין‪,‬‬
‫ך כ ד ה ו ה א ת ת ך ך קין‬
‫כךכתיב‬
‫הן ג ך ש ת אותי היום מ ע ל פני ה א ך מ ה‬
‫ומפניף‬
‫א ס ת ר ‪ ,‬ו כ ת י ב ו י ש ב ב א ר ץ כרד ו א ו ק מ ו ה ‪,‬‬
‫מ ב נ י בנוי ב ס ט ך א ךרוחין ו ע ל ע ו ל י ן ו מ ז י ק י ן ואלין‬
‫קיימו‪,‬‬
‫ךהא כד בעא‬
‫לאתקךשא יומא ךשבתא‪,‬‬
‫אתברון מ ה ה ו א ס ט ך א רוחין קיימין ט ם י ר י ן ) נ ״ א ‪:‬‬
‫טהירין(‬
‫בלא‬
‫ךשבתא‬
‫ולא‬
‫גופא‪.‬‬
‫מיומא‬
‫ואלין‬
‫לאו‬
‫שתיתאה‪,‬‬
‫איכון‬
‫מיומא‬
‫ואשתארו אלין‬
‫פתח ]רבי יהודה[ ואמר‪ :‬״ואלה בני צבעון ואיה וענה‬
‫וגו׳‪ ,‬הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר״ וגו׳)בראשית‬
‫לו(‪ ,‬מקרא זה בארוהו‪ ,‬אבל בוא וראה‪ ,‬אין אלו אותם‬
‫שכתוב בהם‪ ,‬״האימים לפנים ישבו בה וגו׳‪ ,‬ובני עשו‬
‫ירשום״ וגו׳ )דברים ב׳(‪ ,‬אבל אלו שאמר הכתוב‪ :‬״אשר‬
‫מצא את הימם במדבר״‪ ,‬ימם ]חסר י׳[ כתוב‪] ,‬שזהו רומז‬
‫שיש בהם שום מיעוט‪ ,‬ואומר‪ [:‬כי אלו הן בריות משונות‪,‬‬
‫מאחר שקין גורש מעל פני האדמה‪ ,‬שכתוב‪ :‬״הן גרשת‬
‫אותי מעל פני האדמה‪ ,‬ומפניך אסתר״‪ ,‬וכתוב‪ :‬״וישב בארץ‬
‫נוד״)בראשית ד(‪ ,‬ובארוהו‪ ,‬מבני בניו ]של קין[‪ ,‬בצד רוחות‬
‫וסערות ומזיקים הם נמצאים‪ .‬כי כשהיה צריך להתקדש יום‬
‫שבת‪] .‬דהיינו בין השמשות[ נבראו מצד ההוא‪ ,‬רוחות‬
‫הנמצאות מעופפות בלי גוף‪ ,‬ואלו אינם מיום השבת‪ ,‬ולא‬
‫מח‬
‫מעשיות‬
‫]‪[278‬‬
‫הזהר‬
‫תריץ י ו מ י ן ב ה ו ב ם פ ק א ו ב ג י ן כ ך ל א א ת ק י י מ ו ל א‬
‫מהאי ולא מהאי‪ .‬ואזלו ו א ת פ ש ט ו בההוא םטךא‬
‫ךקין‪,‬‬
‫ואגלימו‬
‫םטךא‬
‫בההוא‬
‫אתגלימו‬
‫ולא‬
‫ל א ת ק י י מ א ‪ ,‬ואקרון י מ ״ ם חסר‪ ,‬ך ל א א ת ק י י מ ו ל א‬
‫ביומא‬
‫ך א ולא ביומא ךא‪ ,‬ואתחזון לבני נשא‪.‬‬
‫ואיהו‬
‫א ש כ ח לון ואולפי ליה לאייתאה ממזרין‬
‫ל ע ל מ א ‪ ,‬ואינון א ז ל י ביני טורייא‪ ,‬ו ק י י מ י ן ב ג ו פ א‬
‫זמנא‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫חדא ביומא‪ ,‬ולבתר מ ת פ ש ט י מניה וכר‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫•‬
‫••‬
‫ואזלי ב מ ך ב ך א ו א ת ח ז ו ן תמן‪ .‬בגין ך מ ך ב ך א אתר‬
‫ח ר ו ב ו א י ה ו בי מ ו ת ב א ך י ל ה ו ן ‪ .‬ו ע ם כ ל ך א ‪ ,‬כ ל בר‬
‫נש ך א ז י ל באךחוי ך ק ך ש א בךיך הוא‪ ,‬ו ך ח י ל ליה‬
‫לקךשא‬
‫בריך‬
‫ועאלו‬
‫בטורא‪.‬‬
‫הוא‪,‬‬
‫לא‬
‫מכזתפי‬
‫מנייהו‪.‬‬
‫אזלו‬
‫א מ ר רבי י צ ח ק ‪ ,‬כגוונא ד א כ ל‬
‫מיום הששי‪] ,‬להיותם מבין השמשות[‪ .‬ונשארו אלו שני‬
‫ימים‪ ,‬בהם בספק‪ ,‬ומשום זה‪ ,‬אין להם קיום‪ ,‬לא מיום זה‬
‫ולא מיום זה‪ ,‬ולכן נקראו ימם הסר י׳‪ .‬מפני שאין להם קיום‬
‫לא מיום שישי‪ ,‬ולא מיום שבת‪ .‬והם נראים לבני אדם‪] ,‬אף‬
‫על פי שהם רוחות‪ ,‬מכל מקום נראים[‪ ,‬והוא מצא אותן‪,‬‬
‫ולמדו אותו‪ ,‬להביא ממזרים לעולם‪ ,‬והם הולכים בין‬
‫ההרים‪ ,‬ומתלבשים בגוף‪ ,‬פעם אתת ביום‪ ,‬ואחר כך‬
‫מתפשטות ממנו ]מהגוף‪ ,‬ונשארות בלי גוף[ וכר‪ ,‬והם‬
‫הולכים במדבר‪ ,‬ונראים שם‪ ,‬משום שהמדבר הוא מקום‬
‫חרב‪ ,‬והוא מקום המושב שלהם‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬כל בן אדם‪,‬‬
‫שהולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומתיירא מפני הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬אינו מפחד מהם‪ .‬הלכו ונכנסו בהר‪ ,‬אמר רבי‬
‫]‪[279‬‬
‫מעשיות‬
‫מח‬
‫הזהר‬
‫א י נ ו ן ט ו ר י ן ח ר ו ב י ן ‪ ,‬א ת ר בי מ ו ת ב א ך י ל ה ו ן ‪ .‬א מ ר‬
‫ליה‪,‬‬
‫הכי הוא‪ .‬וכל אינון ך מ ש ת ך ל י באורייתא‪,‬‬
‫עלייהו‬
‫כ ת י ב ‪ ,‬יי‬
‫ישמךף‬
‫מ כ ל ךע‪,‬‬
‫ישמור‬
‫את‬
‫נ פ ש ף ‪ .‬יי י ש מ ו ר צ א ת ך ו ב א ף ‪ ,‬מ ע ת ה ו ע ד ע ו ל ם‬
‫]וישלח קעח ע״א וע״ב[‪.‬‬
‫יצחק‪:‬‬
‫מושב‬
‫עליהם‬
‫ישמר‬
‫כעין זה‪ ,‬כל אלו ההרים החרבים‪ ,‬הם מקום בית‬
‫שלהם‪ ,‬אמר לו‪ :‬כן הוא‪ ,‬וכל אלו העוסקים בתורה‬
‫כתוב‪ :‬״ה׳ ישמרך מכל רע‪ ,‬ישמר את נפשך‪ ,‬ה׳‬
‫צאתך ובואך מעתה ועד עולם״)תהלים קכא(‪.‬‬
[280]
Historias del Zohar
49
49.
Ven y mira lo que esta escrito: "Longevidad
en la diestra y en la siniestra riquezas y h o n o r "
(Proverbios 3). Longevidad en la diestra se
refiere a quien va a la derecha de la Tora, [es
decir, se ocupa de ella desinteresadamente],
tiene longevidad en el mundo por venir, donde
va a gozar del honor de la T o r a , que es la
gloria y la corona para coronarse todo, ya que
la corona de la T o r a solo es para el mundo por
venir; en la siniestra riqueza y honor, en este
mundo, y a pesar que no la studie desinteresadamente adquiere riqueza y honor.
Rabi Jia cuando vino de Babel a la tierra de
Israel, leyo la T o r a hasta que su cara brillo
como el sol, y cuando se paraban delante de el
todos los estudiosos de la T o r a y les decia:
"Este estudio desinteresadamente y este por
interes", y oraba por aquel que estudio desinteresadamente para que siempre sea asi, y
adquiera el mundo por venir, y rezo por todo
aquel que se ocupo de ella por interes para que
lo haga desinteresadamente y adquiera vida
eterna.
U n dia vio a un alumno que estaba estudiando T o r a y su cara se estaba poniendo verde.
El se dijo: "Indudablemente esta pensando en
Historias del Zohar
49
[281 ]
algun pecado". L o mantuvo delante suyo y
continuo ensenandole palabras de la Tora
hasta que volvio a sus cabales. Desde ese dia se
hizo cargo de el para que se ocupe de la T o r a
para su propio bien.
Rabi Iosi dijo: "Cuando una persona ve
malos sentimientos acercandose a el debe
ocuparse de la Tora para que se alejen".
Rabi Eleazar dijo: "Cuando este aspecto
malefico viene a seducir a una persona, esta
debe volverse a la Tora y este se apartara de
el".
Ven y mira lo que hemos aprendido: cuando
este lado malefico se posa delante del Santo
Bendito Sea, para acusar al mundo de sus
malas acciones, E l SAnto Bendito Sea se compadece del mundo. Aconseja a los hombres
para redimirse y que este no pueda gobernarlos. ^Cual es este consejo? Ocuparse de la
Tora, para asi salvarse del [lado malefico. El
pregunta]: "^De donde sabemos esto?" [y
responde]: "Porque la Mitsva es una lampara
y la Tora es luz y las repruebas de instruction
son el camino de la v i d a " (Proverbios 6). ^Que
esta escrito despues de esto?: "Para cuidarte
de la mala mujer, de la lisonja de la lengua
extrana, [es decir, la Tora cuida del impulso
del mal]. Dichosa es la parte de ISrael que se
[282]
Historias del Zohar
49
une con E l Santo Bendito Sea como corresponde, y los aconseja para que se salven de
todos los lados negativos del mundo, porque
son un pueblo santo, por ende los aconseja,
felices son en este mundo y en el mundo por
venir.
‫מעשיות‬
‫]‪[283‬‬
‫הזהר‬
‫מט‬
‫מט‪.‬‬
‫ת א ח ז י ‪ ,‬מ ה כ ת י ב א ר ך ; מ י ם ב י מ י נ ה ‪ ,‬בקזימיאלה‬
‫וכבוד‪ .‬ארך ; מ י ם בימינה‪ ,‬מ א ן ךאזיל‬
‫עשר‬
‫לימינה‬
‫•‬
‫•‬
‫דאורייתא‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ארכא‬
‫‪: T‬‬
‫‪T‬‬
‫דחיין‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫איהו‬
‫‪I‬‬
‫לעלמא‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ךאתי‪ ,‬ךזכי תמן ליקךא ךאוךייתא‪ ,‬ךאיהו יקרא‬
‫וכתךא‬
‫על‬
‫לאתעטךא‬
‫ךכתךא ךאוךייתא‪,‬‬
‫כלא‪,‬‬
‫בההוא ע ל מ א איהו‪ .‬ב ש מ א ל ה ע ש ר וכבוד‪ ,‬ב ה א י‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫בהאי‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ך א ף ע ל גב ך ל א א ת ע ס ק בה ל ש מ ה זכי‬
‫ע ל מ א בעותרא ויקרא‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫‪TIT‬‬
‫‪T I‬‬
‫ד ה א רבי חייא כ ד א ת א מ ה ת ם ל א ר ע א ד י ש ר א ל ‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫קךא‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫עד‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ךהוו‬
‫— ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫אנפוי‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫נהירין‬
‫כ ש ? ? ש א ‪ ,‬ו כ ד ה ו ו קייכ?ין ק מ י ה כ ל איבון ך ל ע א ן‬
‫מט‪.‬‬
‫בוא וראה‪ ,‬מה כתוב‪ :‬״אורך ימים בימינה‪ ,‬בשמאלה‬
‫עושר וכבוד״ )משלי ג׳(‪ ,‬״ארך ימים בימינה״ היינו מי‬
‫שהולך בימין התורה‪] ,‬דהיינו שעוסק בה לשמה[‪ ,‬יש לו‬
‫אריכות ימים‪ ,‬לעולם הבא‪ ,‬שהוא זוכה שם לכבוד התורה‪,‬‬
‫שהוא כבוד וכתר להתעטר על כל‪ ,‬כי כתר התורה רק בעולם‬
‫הבא הוא‪ ,‬״בשמאלה עושר וכבוד״ בעולם הזה‪ ,‬שאף על פי‬
‫שלא עסק בה לשמה‪ ,‬זוכה בעולם הזה בעושר וכבוד‪.‬‬
‫כי רבי חייא‪ ,‬כשבא מבבל לארץ ישראל‪ ,‬קרא בתורה‪ ,‬עד‬
‫שפניו היו מאירים כשמש‪ ,‬וכשהיו עומדים לפניו כל אלו‬
‫מעשיות‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫לשמה‪,‬‬
‫ההיא‬
‫הוה‬
‫ודא לא‬
‫מט‬
‫אמר‪,‬‬
‫ךא‬
‫]‪[284‬‬
‫הזהר‬
‫אשתדל‬
‫באורייתא‬
‫א ש ת ד ל ל ש מ ה ‪ .‬והרה צ ל י ע ל‬
‫ךאיזעסק ל ש מ ה ‪ ,‬דליהוי הכי תדיר ויזכי‬
‫לעלמא‬
‫ךאתי‪ .‬וצלי על ההוא ךלא א ת ע ס ק בה‬
‫לשמה‪,‬‬
‫ךייתי ל א ת ע ס ק א בה ל ש מ ה ויזכי ל ח י י‬
‫עלמא‪.‬‬
‫יומא‬
‫ח ד ח מ א ח ד ת ל מ י ד ךהוה לעי באורייתא‬
‫ו א נ פ ו י מו־ריקן‪ ,‬א מ ר ו ד א י מ ה ר ה ר ב ח ט א ה‬
‫איהו ךנא‪ .‬א ח י ד ליה ל ק מ י ה ו א מ ש י ך עליה במלין‬
‫דאורייתא‬
‫ע ד ך א ת י י ש ב רוךויה ב ג ו י ה ‪ .‬מ ן ה ה ו א‬
‫י ו מ א ו ל ה ל א ה ‪ ,‬ש ו י ע ל ר ו ח י ה ך ל א י ך ד ו ף ב ת ר איבון‬
‫הךהורין בישין‪ ,‬ו י ש ת ד ל באורייתא ל ש מ ה ‪.‬‬
‫א מ ר ר ב י י ו ס י ‪ ,‬כ ד ח מ י בר נ ש ך ה ך ה ו ך י ן ב י ש י ן‬
‫א ודק‬
‫לגביה‪,‬‬
‫יתעסק‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫וכדין‬
‫ש ל מ ד ו תורה‪ ,‬היה אומר‪ :‬זה עוסק בתורה לשמה‪ ,‬ווה לא‬
‫עוסק בה לשמה‪ ,‬והיה מ ת פ ל ל על אותו שעוסק בה לשמה‪,‬‬
‫שיהיה ‪ p‬תמיד ויזכה ל ע ו ל ם הבא‪ ,‬והתפלל על אותו שלא‬
‫עסק בה לשמה‪ ,‬שיבא לעסוק בה לשמה‪ ,‬ויזכה לחיי עולם‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬ראה תלמיד אחד‪ ,‬שהיה לומד תורה ופניו‬
‫מוריקים‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי מהרהר בחטא הוא זה‪ ,‬החזיק אותו‬
‫לפניו‪ ,‬והמשיך עליו בדברי תורה‪ ,‬עד שנתישב רוחו בו‪,‬‬
‫מיום ההוא והלאה‪ ,‬שם לב על עצמו‪ ,‬שלא ירדוף אחר‬
‫הרהורים רעים ויעסוק בתורה לשמה‪.‬‬
‫]‪[285‬‬
‫מעשיות‬
‫מט‬
‫הזהר‬
‫יתעברון מניה‪ .‬א מ ר דבי אלעזר‪ ,‬כ ד ה ה ו א ם ט ך א‬
‫אתי ל מ פ ת י ליה לבר נש‪ ,‬יהא מ ש י ך ליה‬
‫בישא‬
‫לגבי אורייתא ויתפרש מניה‪.‬‬
‫ת א חזי‪ ,‬ך ה א תנינן ך כ ד ה א י ס ט ך א ב י ש א ק י י מ א‬
‫ק מ י ה ך ק ך ש א בריך ה ו א ל א ם ט א ה ע ל ע ל מ א‬
‫עובךין‬
‫בגין‬
‫עלמא‪,‬‬
‫ולא‬
‫בישין‪,‬‬
‫קךשא‬
‫בדיך‬
‫הוא‬
‫חם‬
‫על‬
‫ויהיב ע י ט א ל מ י נשא ל א ש ת ז ב א מניה‪,‬‬
‫יכול ל ש ל ט א ה עליהון ו ל א ע ל עובךיהון‪,‬‬
‫ומאי‬
‫איהו‬
‫עיטא‪,‬‬
‫לאשתךלא‬
‫באורייתא‬
‫ו ל א ק ז ת ז ב א מ נ י ה ‪ .‬מ כ ל ן ‪ ,‬ך כ ת י ב כ י נר מ צ ו ה ו ת ו ר ה‬
‫א ו ר ‪ ,‬ו ד ר ך ח י י ם ת ו כ ח ו ת מ ו ס ר ‪ ,‬מ ה כ ת י ב בוזךה‪,‬‬
‫לקזמךך‬
‫מ א ש ה זרה‬
‫מ ח ל ק ת ל ש ו ן נכוץה ו כ ו ‪/‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬כשאדם רואה שהרהורים רעים באים‬
‫אליו‪ ,‬יעסוק בתורה‪ ,‬ואז יעברו ממנו‪ .‬אמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם‪ ,‬ימשוך אותו אל‬
‫התורה‪ ,‬ויפרד ממנו‪.‬‬
‫בוא וראה‪ ,‬כי למדנו‪ :‬כאשר צד הרע הזה עומד לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬להשטין על העולם‪ ,‬על מעשים רעים‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא מרחם על העולם‪ ,‬ונותן עצה לבני אדם‬
‫להנצל ממנו‪ ,‬ואינו יוכל לשלוט עליהם‪ ,‬ולא על מעשיהם‪,‬‬
‫ומהו העצה‪ ,‬הוא להשתדל בתורה‪ ,‬וינצלו ממנו‪] ,‬ושואל[‬
‫מאין לנו זה‪] ,‬ומשיב[ ״כי נר מצוה ותורה אור‪ ,‬ודרך חיים‬
‫תוכחות מוסר״‪ ,‬מה כתוב אחרי זה‪ :‬״לשמרך מאשת רע‬
‫מחלקת לשון נכריה״‪] ,‬הרי שהתורה משמרת מפני יצר הרע[‬
‫מעשיות‬
‫זכאה‬
‫חולקהון‬
‫בקךשא‬
‫לאשתזבא‬
‫ךישיךאל‬
‫ה‬
‫מ ט‬
‫ךאיברן‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ר‬
‫]‪[286‬‬
‫מ ת ד ב ק י ן ביה‬
‫ב ן י ך ה ו א כ ך ק א ח ז י ‪ ,‬וץהיב ל ו ן ע י ט א‬
‫כ?כל‬
‫סטךין‬
‫אחךנין‬
‫ךעלמא‪,‬‬
‫בגין‬
‫ךאינון ע מ א ק ד י ש א לאחם^תיה וחולקיה‪ ,‬ועל ךא‬
‫;היב‬
‫ל ו ן ע י ט א ב כ ל א ‪ .‬ז כ א י ן איבון ? ע ל מ א ד י ן‬
‫ובעלמא‬
‫דאתי‬
‫]וישב דף קצ ע״א[‪.‬‬
‫וכו׳‪ .‬אשרי ח ל ק ם של ישראל‪ ,‬שהם מתדבקים בהקדוש ברוך‬
‫הוא כראוי‪ ,‬ונותן להם עצה‪ ,‬להנצל מ כ ל הצדדים הרעים‬
‫שבעולם‪ ,‬משום שהם עם קדוש ל נ ח ל ת ו וחלקו‪ ,‬ולכן נותן‬
‫להם עצה בכל‪ ,‬אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
Historias del Zohar
50
[287]
50.
Rabi A b a estaba sentao en el porton de la
ciudad de L o d , vio venir una persona y sentarse en una saliente de un monte, cansado del
viaje se sento y se quedo dormido alii.
Mientras tanto Rabi A b a vio que una serpiente se le acerco, tomo un pedazo de madera
del tronco de un arbol y mato a la serpiente.
Cuando la persona se desperto vio a la serpiente enfrente suyo. E l hombre se levanto y la
saliente donde estaba sentado cayo hacia el
valle, abajo, salvandose asi, [ya que si hubiera
tardado un poco mas en despertar probablemente hubiera caido junto con la saliente al
valle y hubiera muerto],
Se le acerco Rabi A b a y le dijo: "Cuentame
cuales son tus acciones, ya que E l Santo Bendito Sea te presento estos dos milagros [salvandolo de la serpiente y de caer valle abajo], y
esto no fue casualida".
Este hombre le dijo: "Toda mi vida, nunca
hubo nadie que me haya danado y que yo no
hube perdonado o conciliado con ella. No me
fui a dormir hasta que no me hube conciliado
con ella.Nunca guarde rencor hasta hoy por el
mal que me hicieran y mas aun desde ese dia en
adelante procure beneflciarlos".
[288]
Historias del Zohar
50
L L o r o Rabi A b a y dijo: "Sus acciones son
mas meritorias que las de Iosef, ya que en el
caso de Iosef se trataba de sus hermanos, y por
supuesto debia compadecerse de ellos, pero lo
que hizo esta persona es mayor que lo que hizo
IOsef, y corresponde que E l Santo Bendito
Sea le haga milagros".
Empezo diciendo: " A q u e l que camina con
integridad andara con seguridad, y los destructores del mundo no lo podran danar, y
quien tuerce sus caminos sera afligido. ^Quien
sera afligido? A q u e l que se aparte del camino
verdadero y desee vengarse de sus companeros. iQue significa ser afligido? Que sera reconocido por todos los litigantes y no se perdera
el aspecto de ese hombre de manera que puede
ser traido a u n lugar donde puedan vengarse
de el y por eso sera afligido.
Ven y mira a la persona que va por el
camino de la verdad, E l Santo Bendito Sea lo
cubre, para que no sea reconocido por los
litigantes,, mientras que quien pervierte sus
caminos sera encontrado y reconocido por
ellos. Dichosos son los que caminan en el
camino verdadero, que no temen, n i en este
mundo ni en el mundo por venir.
‫]‪[289‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נ‬
‫נ‪.‬‬
‫ר ב י א ב א ה ו ה יתיב א ת ר ע א ד א ב ב א ד ל ו ה ח מ א‬
‫•‬
‫־‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫חד‬
‫‪• T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪Til‬־‬
‫דתלא‬
‫‪:‬‬
‫—‬
‫‪ T‬־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫דארעא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-:‬‬
‫בר נ ש ד ה ו ה‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫והוה‬
‫‪T T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪: -‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫אתי ויתיב‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫בחד קולטא‬
‫‪T:‬‬
‫••‬
‫לאי מ א ר ח א ויתיב ונאים‬
‫‪ T‬״‬
‫"‬
‫;‬
‫‪T‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪• T :‬‬
‫תמן‪ .‬אדהכי ח מ א חד חויא דהוה אתי לגביה‪ ,‬נפק‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫••‪—IT‬‬
‫קוםטפא‬
‫‪— T‬‬
‫ךגוךךנא וקטיל ליה ל ח ר א ‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫כד אתער‬
‫ה ה ו א בר נש‪ ,‬ח מ א ה ה ו א ח ו י א ל ק ב ל י ה ד ה ו ה מית‪.‬‬
‫־־‬
‫אזדקף‬
‫־‬
‫ה ה ו א בר נ ש ו נ פ ל ה ה ו א ק ו ל ט א ל ע ו מ ק א‬
‫ךתחותוי‬
‫אתא‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ואשתזיב‪.‬‬
‫רבי א ב א לגביה‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬א י מ א לי מ א ן‬
‫עובדך‪,‬‬
‫ךהא‬
‫ק ך ש א בךיך ה ו א ך ח י ש ל ך‬
‫נ‪.‬‬
‫ר׳ אבא‪ ,‬היה יושב בפתח שער העיר לוד‪ ,‬ראה אדם אחד‬
‫שהיה בא‪ ,‬וישב על בליטה ]שהיתה בולטת[ מצד ההר‪ ,‬והיה‬
‫עיף מן הדרך‪ ,‬וישב וישן שם‪ ,‬בתוך כך ראה ]רבי אבא[ נחש‬
‫אחד‪ ,‬שהיה בא אצלו‪ ,‬ויצא קוםטפא דגורדנא‪] ,‬חתיכת עץ‬
‫משורש האילן[‪ ,‬והרג את הנחש‪ ,‬כשהקיץ האדם‪ ,‬ראה את‬
‫הנחש למולו‪ ,‬שהיה מת‪ ,‬קם האדם ונפלה הבליטה‪] ,‬שהיה‬
‫יושב עליה[‪ ,‬אל העמק שמתחתיה וניצל‪] ,‬כי אם היה מאחר‬
‫איזה רגעים מלקום‪ ,‬היה נופל ביחד עם הבליטה‪ ,‬אל העמק‪,‬‬
‫והיה נהרג[‪.‬‬
‫בא אליו רבי אבא‪ ,‬אמר לו‪ :‬אמור לי מה מעשיך‪ ,‬כי‬
‫נ‬
‫מעשיות‬
‫]‪[290‬‬
‫הזהר‬
‫א ל י ן ו‪1‬ךין נ ס י ן ‪ ,‬ל א ו איבון ל מ ג נ א ‪ .‬א מ ר ל י ה ה ה ו א‬
‫נש‪ ,‬כ ל י ו מ א י ל א א ש ל י ם לי בר נש ב י ש א‬
‫בר‬
‫ב ע ל מ א ‪ ,‬ך ל א או‪1‬פ!יםנא ב ה ד י ה ו מ ח י ל נ א ליה‪ .‬ו ת ו‬
‫אי‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫לא‬
‫‪: -‬‬
‫יכילנא‬
‫‪T:‬‬
‫•‬
‫לאתפייםא‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫בהדיה‪,‬‬
‫־—‬
‫לא‬
‫‪:‬‬
‫םליקנא‬
‫»‬
‫‪T I:‬‬
‫־‬
‫ל ע ך ס י ע ד ך מ ח י ל נ א ל י ה ו ל כ ל איבון ך מ צ ע ר ו ל י ‪,‬‬
‫ולא‬
‫ולאו‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ח י י ש נ א כ ל י ו מ א ל ה ה ו א ב י ש א ך א ש ל י ם לי‪,‬‬
‫די לי דא‪,‬‬
‫•‬
‫־‬
‫אקזתךלנא‬
‫‪T‬‬
‫אלא‬
‫‪T V‬‬
‫דמההוא‬
‫״‬
‫־‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫ולהלאה‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫למעבד עמהון טבא‪.‬‬
‫ב כ ה דבי א ב א ואמר‪ ,‬יתיר ע ו ב ד ו י ךדין מ י ו ס ף ‪,‬‬
‫ךיוםף‬
‫עלייהו‪.‬‬
‫ה ו ו א ח ו י ו ד א י ‪ ,‬והרה ל י ה ל ד ך ן מ א‬
‫א ב ל מ ה ך ע ב י ד דא‪ ,‬יתיר הוא מיוסף‪,‬‬
‫י א ו ת ה ו א ך ק ך ש א ?ריף ה ו א י ך ח י ש ליה ניםא ע ל‬
‫ניםא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫הקדוש ברוך הוא הקרה אליך שני נסים אלו‪] ,‬שהצילו מן‬
‫הנחש‪ ,‬ומן הבליטה שנפלה[‪ ,‬לא היו בחנם‪ .‬אמר לו‪ :‬אותו‬
‫אדם‪ ,‬כל ימי‪ ,‬לא עשה לי אדם רעה‪ ,‬שלא נתרציתי עמו‪,‬‬
‫ומחלתי לו‪ ,‬ועוד‪ ,‬אם לא יכלתי להתרצות עמו‪ ,‬לא עליתי‬
‫על מטחי‪ ,‬מטרם שמחלתי לו‪ ,‬ולכל אלו שציערו לי ולא‬
‫נטרתי לו שנאה כל היום‪ ,‬על אותו רע שעשה לי‪ ,‬ולא די לי‬
‫זה‪ ,‬אלא עוד‪ ,‬שמאותו יום והלאה‪ ,‬השתדלתי לעשות להם‬
‫טובות‪.‬‬
‫בכה רבי אבא ואמר‪ :‬גדולים מעשיו של זה מיוסף‪ ,‬כי‬
‫ביוסף היו אחיו‪ ,‬ודאי שהיה לו לרחם עליהם‪ ,‬אבל מה‬
‫שעשה זה הוא גדול מיוסף‪ ,‬ראוי הוא שהקדוש ברוך הוא‬
‫]‪[291‬‬
‫פתח‬
‫נ‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ואמר‪ ,‬הולך בתום ילך בטח‪ ,‬ו מ ע ק ש דרכיו‬
‫יודע‪ .‬ה ו ל ך בתום ילך ב ט ח ‪ ,‬ך א ה ה ו א בר נ ש‬
‫ך א ז י ל באךחין דאורייתא ילך ב ט ח ‪ ,‬ך ל א יכלי נזקי‬
‫ךעלמא‬
‫ל א ב א ש א ליה‪ .‬ו מ ע ק ש ך ן כ י ו יודע‪ ,‬מ א ן‬
‫יודע‪ ,‬ך א הוא מ א ן ך א ס ט י מ א ך ח א ך ק ש ו ט ובעי‬
‫גבי‬
‫ךחגנריה‪ .‬י ו ד ע ‪,‬‬
‫בעיניהון‬
‫מ ה ו יודע‪ ,‬י ש ת מ ו ך ע איהו‬
‫ךכל מארי ךדינא‪ ,‬ךלא יתאביד מנייהו‬
‫ך י ו ק נ א ך ה ה ו א בר נש‪ ,‬בגין ל א י י ת א ה ל י ה ל א ת ר א‬
‫ךינקמון‬
‫מ נ י ה ‪ .‬ו ל ג י ן כ ך לודע•‬
‫ו ת א ח ז י ‪ ,‬ה ה ו א ך א ז י ל באירח ק ש ו ט ‪ ,‬ק ך ש א ב ך י ך‬
‫הוא‬
‫ישתמוךע‬
‫חפי‬
‫עליה‪,‬‬
‫לגבי‬
‫בגין‬
‫מאריהון‬
‫ךלא‬
‫ךךינא‪,‬‬
‫יתייךע‬
‫אבל‬
‫ולא‬
‫??עקש‬
‫יקרה לו נם על נס‪.‬‬
‫פתח ואמר‪ :‬״הולך בתום ילך בטח‪ ,‬ומעקש דרכיו יודע״‬
‫)משלי י׳(‪ ,‬״הולך בתום ילך בטח״‪ ,‬זהו אדם שהולך בדרכי‬
‫התורה‪ ,‬ילך בטח‪ ,‬שלא יוכלו מזיקי העולם להזיקו‪ ,‬״ומעקש‬
‫דרכיו יודע״‪] ,‬שואל[ מי יודע‪] ,‬ואומר[ זה הוא מי שנטה‬
‫מדרך האמתי‪ ,‬ומבקש לגבות מחבירו‪] ,‬כלומר‪ ,‬שרוצה‬
‫לשלם לו‪ ,‬רעה תתת רעה[‪ ,‬״יודע״‪ ,‬מהו יודע‪] ,‬היינו[ שיהיה‬
‫ניכר בעיני כל בעלי הדין‪ ,‬שלא תאבד מהם צורת אותו אדם‪,‬‬
‫כדי להביאו למקום‪ ,‬שיהיו נוקמים ממנו‪ ,‬ועל כץ‪ ,‬יודע‪.‬‬
‫ובא וראה‪ ,‬אותו ההולך בדרך האמת‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬
‫מחפה עליו‪ ,‬כדי שלא יתודע‪ ,‬ולא יהיה ניכר לבעלי הדין‪,‬‬
‫אבל מעקש דרכיו יודע‪ ,‬ויהיה ניכר להם‪ ,‬אשריהם האנשים‬
‫מעשיות‬
‫נ‬
‫הזהר‬
‫]‪[292‬‬
‫ך ך כ י ו י ו ד ע ‪ ,‬ו י ש ת מ ו ך ע ל ג ב י י ה ו ‪ ,‬ז כ א י ן איבון ב נ י‬
‫נ ש א ך א ז ל י באירח ק ש ו ט ו א ז ל י ל ר ו ח צ ן ע ל ע ל מ א ‪,‬‬
‫ךלא‬
‫ך ח ל י אינון ב ע ל מ א דין ולא ב ע ל מ א ךאתי‬
‫]מקץ דף רא ע׳׳ב[‪.‬‬
‫ההולכים בדרך אמת‪ ,‬והולכים בטח בעולם‪ ,‬שאינם מ פ ח ד י ם‬
‫לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬
Historias del Zohar
51
[293]
51.
Rabi Jia y Rabi Iosi iban por el camino
cuando vieron que venia un hombre envuelto
con un Talit, y debajo del manto llevaba
armas. D i j o Rabi Jia: "Este hombre o es un
gran justo [que incluso durante el viaje se
cubre con el manto ritual] o lo hace para
enganar a los hombres.
D i j o Rabi Iosi: " L o s piadosos superiores
dijeron: juzga a todos los hombres meritoriamente, y hemos estudiado que un hombre que
sale de viaje [y teme de los ladrones] debe
prepararse de tres formas: prepararse a dar
regalos, prepararse a guerrear y rezar, ly de
donde aprendemos esto?: de Iaacov, que se
preparo de esta manera, y se preparo a dar
regalos, a guerrear y a rezar, y este hombre
tiene el manto ritual para rezar y esta armado
para luchar y como esta provisto de estos dos
no hay necesidad de buscar el tercer aspecto
[ya que si tiene estos dos seguramente tiene el
tercero]".
Cuando se les acerco lo saludaron y no
contesto.
Rabi Jia dijo: " H e aqu que uno de los tres
medios de defensa le falta, ya que no se prepar
a dar regalos, ya que en el concepto de dar
[294]
Historias del Zohar
51
regalos esta incluido el saludo y el no nos
contesto".
D i j o Rabi Iosi: "Quizas esta ocupadoi en la
oracion o repasa su estudio, para no olvidarlo".
Fueron hacia el juntos, pero el hombre no
les hablo. Luego Rabi Iosi y Rabi Jia lo evadieron y se ocuparon de la Tora.
Cuando el hombre vio que se ocupaban de
la Tora, se acrco a ellos y los saludo. Les dijo:
" ^ M i s maestros que pensaron de m i cuando
me saludaron y no les conteste?"
Le dijo Rabi Iosi: "[Pensamos] que probablemente estabas recitando una oracion o
repasando tus estudios".
El les dijo: "Que E l Santo Bendito Sea los
juzgue meritoriamente, pero les dire: U n dia
caminaba y encontre a un hombre y lo salude.
Este hombre era un delincuente. Me ataco y
me hizo dano. Y si no lo hubiera doblegado
me encontrarka en una situation muy lamentable. Desde ese dia en adelante hice un voto
para no saludar gente, excepto a los justos, y
solo si los conozco de antemano, ya que me
puede causar dano y vencerme. Por que esta
p r o h i b i d o saludar a un malvado, como esta
escrito: " N o hay shalom (paz-saludos) para
los lmalvados, dice el Senor" (Isaias 48).
Cuando los v i y me saludaron, pero yo no les
[295]
correspond{, sospeche de ustedes porque no
traen ninguna senal externa de [observar la]
mitsva. Ademas estaba revisando mis estudios. Pero ahora, que veo que son justos, el
camino esta preparado delante m i o " .
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נא‬
‫]‪[296‬‬
‫נא‪.‬‬
‫ר ב י ח ך א ודבי יוסי הוו א ז ל י ננאךחא‪ ,‬א ך ה כ י ח מ ו‬
‫בר‬
‫חד‬
‫ךמצוה‪,‬‬
‫נש‬
‫ךהוה‬
‫וכלי זיינין‬
‫אתי‬
‫מתעטף‬
‫קטידין תחותוי‪,‬‬
‫בעטופא‬
‫אמר‬
‫דבי‬
‫ודיא‪,‬‬
‫בר נ ש ד י ן ח ד מ ת ר ץ א י ת ביה‪ ,‬א ו ז כ א ה‬
‫שלים‬
‫א י ה ו ‪ ,‬א ו ל ך מ א ה ) א ת ( בני ע ל מ א א י ה ו ‪.‬‬
‫א מ ר ליה רבי יוסי‪ ,‬הא ח ס י ד י עליונים אמרו‪ ,‬הוי‬
‫ךן‬
‫ל כ ל בר נ ש ל ז כ ו ‪ .‬ו ה א תנינן‪ ,‬בר נ ש‬
‫יתכוון‬
‫לתלת‬
‫מלין‪,‬‬
‫לדורון‪,‬‬
‫ךנפיק‬
‫לאךחא‬
‫לקךבא‪,‬‬
‫ל צ ל ו ת א ‪ ,‬מ כ ל ן מ!עק'ב‪ ,‬ך ה א ל ת ל ת א ל י ן‬
‫נא‪.‬‬
‫רבי חייא ורבי יוסי‪ ,‬היו הולכים בדרך‪ .‬בתוך כך ראו אדם‬
‫אחד‪ ,‬שהיה בא‪ ,‬ומתעטף בציצית‪ ,‬וכלי זיין קשורים תתתיו‪,‬‬
‫אמר רבי חייא‪ :‬אדם זה‪ ,‬אחד משנים‪ ,‬יש בו‪ ,‬או שהוא צדיק‬
‫גמור‪] ,‬שגם בדרך מתעטף בטלית מצויצת[‪ ,‬או הוא לרמות‬
‫בני העולם‪],‬כי חגור כלי זיין משמע שהוא לסטים‪ ,‬ומתעטף‬
‫בטלית מצויצת‪ ,‬כדי לרמות בני העולם‪ ,‬ללכוד אותם‬
‫ברשתו[‪.‬‬
‫אמר לו רבי יוסי‪ :‬הרי חסידים העליונים אמרו‪ :‬הוי דן‬
‫את כל האדם לכף זכות‪ ,‬והרי למדנו‪ :‬אשר אדם היוצא‬
‫לדרך ]ומתירא מלםטים[‪ ,‬יכוון לשלשה דברים‪ ,‬למתנה‬
‫ולמלחמה ולתפלה‪ ,‬מאין לנו זה מיעקב‪ ,‬שנתכוון לשלשה‬
‫]‪[297‬‬
‫מעשיות‬
‫וזריז‬
‫אתכון‪,‬‬
‫נא‬
‫לדורון‪,‬‬
‫גרמיה‬
‫הזהר‬
‫לקךבא‪,‬‬
‫לצלותא‪.‬‬
‫ו ה א י בר נש‪ ,‬א ז י ל ב א ר ח א א י ה ו ‪ ,‬ה א ב י ה ע ט ו פ א‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫ךמצוה‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪t‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫ל צ ל ו ת א ‪ .‬ו ה א ב י ה ? ל י זייבין ל ק ך ב א ‪ ,‬כ י ו ן‬
‫ךתךין א ל י ן א י ת ביה‪ ,‬ת ל י ת א ה ל א ל מ ך ך ף אבתרה•‬
‫כד‬
‫קריב לגבייהו‪ ; ,‬ה ב ו ליה ש ל ם ו ל א א ת י ב לון‪.‬‬
‫א מ ר ר ב י ךז;יא‪ ,‬ה א ח ד מ א י נ ו ן ת ר ץ ך א ת ח ז ; י ן‬
‫למהוי‬
‫ביה‬
‫לדורון‪,‬‬
‫ו ב ד ו ר ו ן ש ל מ א כ ל י ל ביה‪ ,‬א מ ר רבי יוסי‪,‬‬
‫דילמא‬
‫תלמודיה‪,‬‬
‫איהו‬
‫לית‬
‫ביה‪,‬‬
‫משתדל‬
‫ךהא‬
‫לא‬
‫בצלותיה‪,‬‬
‫אתקין‬
‫או‬
‫גךמיה‬
‫מךחיש‬
‫בגין ך ל א ‪ :‬ץ ק ר ליה‪ .‬א ז ל ו כ ח ך א ללא‬
‫אלו‪ ,‬וחגר את עצמו לדורון ו ל מ ל ח מ ה ולתפלה‪ ] ,‬כ מ ו‬
‫שכתוב בפרשת וישלח‪ ,‬ש ש ל ח ל ע ש ו מתנה‪ ,‬וחצה לשני‬
‫מחנות‪ ,‬״פן יבא עשו והכהו״ וגו׳‪ ,‬שהיא ל מ ל ח מ ה ‪ ,‬ו ה ת פ ל ל‬
‫לה׳ ״הצילני נא מיד אחי״ וגר‪ ,‬שזה תפלה[‪ ,‬ואדם הזה‬
‫ההולך בדרך‪ ,‬הנה יש בו עטוף ש ל מצוה‪ ,‬לתפלה‪ ,‬והנה יש‬
‫בו כלי זיין‪ ,‬ל מ ל ח מ ה ‪ ,‬וכיון ששנים ה ל ל ו יש בו‪ ,‬השלישית‬
‫]שהיא מתנה[‪ ,‬אין ]צורך עוד[ לרדוף אחריה‪] ,‬לדעת אם יש‬
‫בו‪ ,‬כי כיון שיש בו שנים‪ ,‬בודאי יש בו גם השלישי[‪.‬‬
‫כשקרב אליהם‪ ,‬נתנו לו שלום‪ ,‬ו ל א השיב להם‪ .‬א מ ר רבי‬
‫חייא‪ :‬הרי א ח ד מ א ל ו השלשה ]דברים[ הראוים להיות בו‪,‬‬
‫אין בו‪ .‬כי לא התקין עצמו למתנה‪ ,‬שבמתנה כ ל ו ל שלום‪,‬‬
‫והוא אינו משיב שלום‪ .‬א מ ר רבי יוסי‪ :‬אולי הוא עוסק‬
‫בתפלתו‪ ,‬או מ ר ח ש תלמודו‪ ,‬ש ל א ישכח אותו‪ ,‬הלכו ביחד‪,‬‬
‫ואותו אדם לא דבר עמהם‪ ,‬א ח ר כך ה ת ח מ ק ו רבי חייא ורבי‬
‫נא‬
‫מעשיות‬
‫]‪[298‬‬
‫הזהר‬
‫מ ל י ל ה ה ו א בר נש בהךייהו‪ .‬ל ב ת ר א ש ת מ י ט ו ן ב י‬
‫וךבי יוסי ו א ש ת ך ל ו באורייתא‪.‬‬
‫חךא‬
‫ההוא‬
‫כיון ךחמא‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫בר‬
‫ךהרר‬
‫נש‬
‫משתךלי‬
‫קריב לגבייהו ויהיב לון שלם‪.‬‬
‫א מ ר לון ךבותי‪ ,‬ב מ ה ח ש ך ת ו ן לי כ ד יהביתו לי‬
‫ש ל ם ו ל א א ת י ב נ א לכו‪ ,‬א מ ר ל י ה רבי יוסי‪ ,‬ך י ל מ א‬
‫צלותא הוית אמר‪ ,‬או מ ך ח י ש בתלמוךף‪ .‬אמר לון‬
‫קךשא‬
‫ב ר י ף ה ו א יךיץ ל כ ו ל כ ף ז כ ו ‪ ,‬א ב ל א י מ א‬
‫לכו‪ ,‬י ו מ א ח ד הוינא אזיל ב א ף ח א ‪ ,‬אשכךזנא ח ד‬
‫בר נ ש ו א ק ד י מ נ א ל י ה ש ל ם ‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪ I:‬־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫וההוא גברא הוה‬
‫‪ :‬־‬
‫־ ‪ • :‬ד‬
‫‪T T‬‬
‫ל י ם ט י ס ו ק ם ע ל י ו צ י ע ר לי‪ ,‬ו א ל מ ל א ך א ת ת ק ן פ נ א‬
‫ביה‪,‬‬
‫אצטעךנא‪.‬‬
‫לאקךמא‬
‫מההוא‬
‫יומא‬
‫נךךנא‬
‫ךלא‬
‫ש ל ם בר ל ב ר נ ש ז כ א ה ‪ ,‬א ל א אי קך^נא‬
‫יוסי ועסקו בתורה‪.‬‬
‫כיון שראה אותו אדם שהיו משתדלים בתורה‪ ,‬קרב‬
‫אליהם‪ ,‬ונתן להם שלום‪ ,‬אמר להם‪ :‬רבותי‪ ,‬במה חשדתם‬
‫אותי כשנתתם לי שלום‪ ,‬ולא השיבותי לכם‪ .‬אמר לו רבי‬
‫יוסי‪] :‬חשבנו[ אולי אמרת תפלה‪ ,‬או מרחש בתלמודן‪ .‬אמר‬
‫להם‪ :‬הקדוש ברוך הוא ידין אתכם לכף זכות‪ .‬אבל אומר‬
‫לכם‪ :‬יום אחד הייתי הולך בדרך‪ ,‬מצאתי אדם אחד‪,‬‬
‫והקדמתי לו שלום‪ ,‬ואותו אדם היה שודד‪ ,‬וקם עלי‪ ,‬וציער‬
‫אותי‪ ,‬ולולא שנתגברתי עליו‪ ,‬הייתי מצטער‪ .‬מיום ההוא‬
‫ואילך‪ ,‬נדרתי שלא להקדים שלום‪ ,‬רק לאדם צדיק‪ ,‬ורק אם‬
‫אני מכירו בתחילה‪ ,‬משום שהוא יכול לצער אותי‪ ,‬ויתגבר‬
‫]‪[299‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נא‬
‫ביה ב ק ך מ י ת א ‪ ,‬בגין ך י כ י ל ל צ ע ך א לי ו י ת ת ק ף בי‬
‫בחילא‪.‬‬
‫ךאםיר‬
‫בגין‬
‫שלם‬
‫לאקךמא‬
‫נש‬
‫לבר‬
‫ח י י ב א ‪ ,‬ד כ ת י ב א י ן ש ל ו ם א מ ר יי ל ר ש ע י ם ‪ .‬ו ה ה י א‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫••‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫ש ע ת א דחמינא לכו ויהביתו לי ש ל ם ולא אותיבנא‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־ •‬
‫לכו‪,‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T:‬‬
‫•‬
‫ח ש י ך נ א ל כ ו ‪ ,‬בגין ך ל א ךןמינא ל כ ו מזןוה‬
‫ך א ת ח ז י לבר‪ ,‬והוינא כ מ ו כן מ ה ד ר ת ל מ ו ך א ‪ .‬א ב ל‬
‫השתא ךחמינא‬
‫מ ת ת ק נ א לןךמ‬
‫י‬
‫בכו‬
‫ךאתון‬
‫זכאין‪,‬‬
‫הא‬
‫אךחא‬
‫]מקץ דף רד ע״ב רה ע׳׳א[‪.‬‬
‫עלי בכת‪ ,‬משום שאסור להקדים שלום לאדם רשע‪ ,‬שכתוב‪:‬‬
‫״אין שלום אמר ה׳ לרשעים״ )תהלים מ״ג(‪ ,‬ואותה שעה‬
‫שראיתי אתכם‪ ,‬ונתתם לי שלום‪ ,‬ולא השבתי לכם‪ ,‬חשדתי‬
‫בכם משום שלא ראיתי בכם מצוה הנראית מבחוץ‪ ,‬וגם כן‬
‫הייתי חוזר על תלמודי‪ ,‬אבל עתה שאני רואה בכם שאתם‬
‫צדיקים‪ ,‬הרי הדרך מתוקן לפני‪.‬‬
‫‪L‬‬
[300]
Historias del Zohar
52
52.
Rabi Iehuda y Rabi Iosi se encontraron en
la aldea Janen. Cuando aun estaban sentados
en una posada vino un hombre con un asno
cargado delante suyo y entro en la casa.
Entonces Rabi Iehuda le dijo a Rabi Iosi:
"Estudiamos que eavid se adormecia como un
caballo, y su sueno era breve, y entonces
^como es posible que se levantara a medianoche, [ya que ese tiempo es mucho menor
que el tercio de la muerte].
Le dijo: "Cuando venia la noche, se sentaria
con los grandes de la corte y discutiria leyes,
ocupandose de palabras de la Tora. Despues
dormiria su p o r t i o n de sueno hasta medianoche. A medianoche se despertaria y se ocuparka del servicio de su Maestro, con canciones y rezos".
Durante esta [conversation], este hombre
dijo: " S i lo que has dicho es asi, entonces el
secreto del asunto es el siguiente: E l rey D a v i d
vive por siempre. Y perdurara eternamente y
se cuidara toda su vida de no probar el gusto
de la muerte, debido a que el suenl es un
sexagesimo de la muerte, y D a v i d por su esencia, que es la vida, no d u r m i o mas de sesenta
suspiros, siendo asi una persona viva, pero
Historias del Zohar
52
[301]
desde este numero en adelante, uno prueba el
sabor de la muerte, y el lado del espiritu
impuro lo controla". [Continuo diciendoles
nuevas interpretaciones, y despues] Rabi Iehuda
y Rabi Iosi vinieron y lo besaron [porque les
habia dado nuevas revelaciones sobre la Tora].
Le preguntaron: "<,Cual es t u nombre?
Les dijo: "Jiskia".
Le dijeron: "Que se multiplique t u fuerza y
que t u T o r a se fortalezca \
Se sentaron. Rabi Iehuda dijo: " Y a que
empezaste, dinos mas acerca de los sublimes
secretos de los que t u hablas", [y el continuo
exponiendolos].
Entonces vino Rabi Eleazar. Cuando los vio
dijo: "Indudablemente la Presencia Divina
esta aqui. ^De que tema os estais ocupando?"
Le contaron todo el episodic El [Rabi
Eleazar] dijo: "Indudablemente ustedes han
hablado correctamente".
‫י‬,
,
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נא‬
‫]‪[302‬‬
‫נב‪.‬‬
‫ר ב י י ה ו ד ה ו ר ב י י ו ס י א ע ך ע ו ב כ פ ר ח נ ן ‪ ,‬ע ד דהרו־‬
‫י ת ב י בי א ו ש פ י ז י י ה ו ‪ ,‬א ת א ח ד ב ר נ ש ו ח ד‬
‫ך ח מ ך א ק מ י ה ו ע א ל בביתא‪ .‬אךהכי א מ ר‬
‫מטולא‬
‫רבי י ה ו ד ה לרבי יוסי‪ ,‬ה א תנינן‪ ,‬ד ד ו ד מ ל כ א הוה‬
‫‪1‬‬
‫י ־‬
‫‪T‬‬
‫־*‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪IT‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫??תנמנם כ ס ו ם ו ש מ ת י ה ז ע י ר ‪ .‬ה י ף ה ו ה ק ם ב פ ל ג ו ת‬
‫‪T‬‬
‫ליליא‪,‬‬
‫האי שיעוךא זעיר איהו‪ ,‬ולא הוה אתער‬
‫אפילו‬
‫בתלתות ליליא‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ב ש ע ת א ד ע א ל‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫~‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ליליא‪ ,‬הוה יתיב ע ם כ ל רברבי ביתיה‪ ,‬ו ד א י ן דינא‬
‫••‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫ועםיק‬
‫עד‬
‫‪• T‬‬
‫י‬
‫־ ‪: :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T :‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫במלי ךאוךייתא‪ ,‬ולבתר הוה נאים שינתיה‬
‫פ ל ג ו ת ליל^א‪,‬‬
‫ואשתדל‬
‫בפולחנא‬
‫וקם‬
‫בפלגות ליליא ואתער‪,‬‬
‫ך מ א ך י ה בשירין ותושבחן‪.‬‬
‫נב‪.‬‬
‫רבי יהודה ורבי יוסי נפגשו בכפר חנן‪ .‬בעוד שהיו‬
‫יושבים במלונם‪ ,‬בא אדם אחד‪ ,‬ומשא חמור אחד לפניו‪,‬‬
‫ונכנס לבית‪ .‬בתוך כך‪ ,‬אמר רבי יהודה לרבי יוסי‪ :‬הרי‬
‫למדנו‪ ,‬שדוד המלך היה מתנמנם כסוס‪ ,‬ושינתו מועטת‪ ,‬ואם‬
‫כן‪ ,‬איך היה קם בחצות לילה‪ ,‬הרי שיעור הזה ]של שינת‬
‫הםום ששים נשימות[‪ ,‬מעט הוא‪ ,‬ולא היה מקיץ אפילו‬
‫בשליש לילה ]האחרון[‪ .‬אמר לו‪ :‬בשעה שבא הלילה‪ ,‬היה‬
‫יושב עם כל גדולי ביתו ודן דינים‪ ,‬ועוסק בדברי תורה‪,‬‬
‫ואחר כך היה ישן את שנתו‪ ,‬עד חצות לילה‪ ,‬וקם בחצות‬
‫לילה והתעורר‪ ,‬ועסק בעבודת רבונו‪ ,‬בשירות ותשבחות‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[303‬‬
‫אדהכי‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫אמר‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫בר‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נש‪,‬‬
‫־‬
‫דקאמריתו‬
‫‪I‬‬
‫נב‬
‫ההוא‬
‫הזהר‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫וכי‬
‫י‬
‫הכי הוא‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫האי‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫רזא‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫מלה‬
‫• ‪T‬‬
‫דמלה‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫הכא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫'‬
‫‪T‬‬
‫ךהא‬
‫דוד מ ל כ א חי וקיים ל ע ל ם ו ל ע ל מ י עלמין‪,‬‬
‫וךוד‬
‫מ ל כ א הוה נטיר כל יומוי ךלא יטעם ט ע ם‬
‫מיתה‪ ,‬בגין ד ש י נ ת א ח ד מ ש ת י ן ב מ י ת ה איהו‪ ,‬ו ד ו ד‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫!‬
‫־‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫י‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫־‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T :‬‬
‫•‬
‫בגין ד ו ל ת י ה ך א י ה ו חי‪ ,‬ל א ה ו ה נ א י ם א ל א ש ת י ן‬
‫נ ש מ י ‪ ,‬ך ע ד ש י ת י ן נ ש מ י ח ס ר ח ד א י ה ו חי‪ .‬מ ת מ ן‬
‫ולהלאה‪,‬‬
‫ט ע י ם בר נ ש‬
‫טעמא‬
‫ךמותא‪,‬‬
‫ושליט‬
‫) ס ״ א ‪ :‬ו ל א ש ל י ט ( ב י ה םנ‪1‬ךא ך ר ו ח מ ס א ב א ו כ ר ‪.‬‬
‫א ת ו רבי יהוךה וךבי יוסי ונשקוהו‪ ,‬א מ ר ו ליה מ ה‬
‫שמך‪,‬‬
‫ויתתקף‬
‫ושרית‪,‬‬
‫אמר להון חזקיה‪ ,‬אמרו ליה יודישר חילך‬
‫אוךייתך‪; .‬תיבו‪ .‬א מ ר ךבי יהוךה‪ ,‬ה ו א י ל‬
‫‪,‬‬
‫א י מ א לן מהני ךזין ע ל א י ן ך ק א מ ך ת וכו ‪.‬‬
‫בתוך זה אמר אותו אדם‪ :‬וכי כך הוא דבר זה שאמרתם‪,‬‬
‫סוד הדבר הוא כאץ‪ .‬כי דוד המלך חי וקים לעולם‪ ,‬ולעולמי‬
‫עולמים‪ .‬ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו‪ ,‬שלא יטעם‬
‫טעם מיתה‪ ,‬משום שהשינה הואי אחד מששים במיתה‪ ,‬ודוד‬
‫משום מקומו‪ ,‬שהוא חי‪ ,‬לא ישץ אלא ששים נשימות‪ ,‬כי עד‬
‫ששים נשימות חסר אחד‪ ,‬הוא חי‪ ,‬משם ולהלאה‪ ,‬טועם‬
‫האדם טעם המות‪ ,‬ושולט עליו הצד של רוח הטומאה ובו׳‪,‬‬
‫]ועוד המשיך להגיד להם חידושים‪ ,‬אחר כך[ באו רבי יהודה‬
‫ורבי יוסי ונשקו אותו‪] ,‬כי גילה להם ביאור חדש בתיקון‬
‫חצות[‪ ,‬אמרו לו‪ :‬מה שמך‪ .‬אמר להם‪ :‬חזקיה‪ .‬אמרו לו‪:‬‬
‫יתישר בתך‪ ,‬ויתחזק תורתך‪ .‬ישבו‪ ,‬אמר רבי יהודה‪ :‬כיון‬
‫נב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[304‬‬
‫הזהר‬
‫אךהכי‪ ,‬אתא דבי אלעזר‪ .‬כיון ךחמא לון אמר‪,‬‬
‫ודאי שכץתא הכא‪ ,‬אמר להון במאי עםקיתו‪,‬‬
‫אמרו ליה כל עו־בדא‪ .‬אמר ודאי שפיר קאמר !ייגש‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫דף רו ע״ב‬
‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫—‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪J‬‬
‫ת ע״ב[‪.‬‬
‫שפתחת‪ ,‬אמור לנו‪ :‬מאלו סודות העליונים שאתה אומר וכר‪.‬‬
‫]והמשיך לדרוש[‪.‬‬
‫בתוך כך בא רבי אלעזר‪ ,‬כיון שראה אותם אמר‪ :‬בודאי‬
‫שהשכינה כאן‪ ,‬במה אתם עוםקים‪,‬ספרו לו כל המעשה‪ ,‬אמר‬
‫]רבי אלעזר[‪ :‬ודאי יפה אמר וכר‪.‬‬
Historias del Zohar
53
[305]
53.
D i j o Rabi Iosi: "Desde el dia que R a b i
Shimon salio de su cueva, nada ha sido escondido a los colegas. Ellos pudieron observar los
sublimes secretos, y fueron revelados entre
ellos como si hubiesen sido dados en el monte
Sinai. Despues de la muerte de Rabi Shimon
esta escrito: "Las fuentes de la profundidad y
las ventanas del cielo se han detenido" (Genesis 8 ) , [es decir, las fuentes de sabiduria fueron
detenidas, los colegas contemplarian cuestiones pero serian incapaces de saber sus
secretos".
U n dia Rabi Iehuda estaba sentado en la
entrada de Tiberia. V i o dos camellos, que
estaban apartando de sus hombros un fardo
de preciosas vestimentas de lana. E l bulto de
vestimentas se cayo. Pajaros vinieron al lugar
donde los fardos se habian caido y antes de
alcanzarlos los pajaros se quebraban. Despues
de esto otros pajaros vinieron, y caminaron
sobre ellos [los pajaros que se habian quebrado], y descansaron en una roca, sin quebrarse. L a gente les gritaba [a los pajaros, para
que dejen a los pajaros que se habian quebrado], pero no se alejaron. Ellos escucharon
[306]
Historias del Zohar
53
una voz, la corona sobre la corona, morando
en la oscuridad, con su Maestro afuera.
Mientras [Rabi Iehuda] estaba sentado, un
hombre paso. Los miro [a los pajaros], y dijo:
' Este no ha c u m p l i d o lo que esta escrito, y las
aves de rapina bajaron sobre los esqueletos y
A b r a h a m los echo" (Genesis 15).
Rabi Iehuda le dijo: "Pero yo he hecho eso
[hacer que los pajaros se vayan, gritandoles],
pero no se han i d o " . E l hombre volteo su
cabeza [hacia Rabi Iehuda] y dijo: " E l pelo de
la cabeza de su maestro todavia no ha sido
pelado, menos la mujer se ha vuelto calva", [y
Rabi Iehuda no entendio] lo que queria decir.
C o r r i o detras de el [y le suplico que le revelara
el significado de sus palabras], pero no se lo
dijo. Rabi Iehuda se desespero.
4
U n dia Rabi Iehuda estaba durmiendo bajo
un arbol. V i o en sus suenos que cuatro alas
estaban sido preparadas, y Rabi Shimon estaba
ascendiendo arriba de ellas, con un rollo de la
Tora. El no permitio que todos los libros de
sublime secretos descansen y no que asiendan
con el, y los elevo con el al cielo. E l vio que
estaban ocultos a los ojos, que no eran visibles. Cuando se despeto dijo: "Indudablemente cuando Rabi Shimon m u r i o la sabiduria dejo al mundo. Pena para la generacion
Historias del Zohar
53
[307]
que ha perdido la buena piedra que ellos han
apretado y sobre la que los superiores e inferiores se a p o y a n \
Fue delante de Rabi A b a y le conto esto.
Rabi A b a alzo sus manos sobre su cabeza y
lloro. E l dijo: " L o s molinos de piedra donde el
buen mana es cosechado cada dka [es decir, la
revelation de los secretos de la T o r a , que esllamada mana] y que es recogida cada dia,
como esta escrito: E l que ha cosechado menos
ha cosechado diez graneles (Niimeros 11):
A h o r a los molinos de piedra y el mana han
p a r t i d o , y nada de ellos ha quedado en el
m u n d o , excepto lo que esta escrito: " T o m a un
frasco y p o n una medidade mana en el, y
colocalo delante del Senor para que sea guard a d o " (Exodo 16). N o estaba escrito "abiertamente" sino "para ser guardado" [significando] secretamente, y ahora ^quien es capaz
de revelar secretos y quien los saba?
[Rabi A b a ] le susurro a Rabi Iehuda diciendole: "Esa persona que t u viste era indudablemente Eliahu, y no quiere revelarte secretos
porque sabras el alcance de R a b i Shimon que
estaba en t u generacion y la generacion puede
lamentarlo".
[Rabi A b a ] le dijo: " T u lo has llorado
suficiente".
,
[308]
Historias del Zohar
53
Rabi Iehuda l l o r o todos los dias por el,
porque estuvo con el, [con Rabi Shimon], en el
lugar santo de Rabi Shimon y de los otros
colegas. Le dijo Rabi A b a : "Pena que yo no
p a r t i en la Santa Idra [la asamblea] ese dia,
j u n t o con los que partieron [Rabi Iosi hijo de
Rabi Iaacov, R A b i Jiskia, y Rabi Isa], y no ver
esta generacion, porque esta generacion se ha
trastornado'\
‫]‪[309‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ע‬
‫נג‪.‬‬
‫א מ ר רבי יוסי‪ ,‬מ ן י ו מ א ך א ם ת ל ק רבי ש מ ע ו ן מ ן‬
‫מלין‬
‫מעךתא‪,‬‬
‫חננךייא‪,‬‬
‫וךזין‬
‫בינייהו‪,‬‬
‫כאילו‬
‫ךםיני‪.‬‬
‫)אלין(‬
‫הוו‬
‫עלאין‬
‫אתייהיבו‬
‫לא‬
‫אתכסיין‬
‫מסתכלין‬
‫ההיא‬
‫שעתא‬
‫מן‬
‫ואתגליין‬
‫בטוךא‬
‫בתר ךשכיב‪ ,‬ביה כתיב ויםכרו מ ע י י נ ו ת‬
‫תהום וארובות השמים‪ .‬והוו חבךייא מ ר ח ש ן מלי‬
‫ולא‬
‫מ ת ק י י מ י בהו‪.‬‬
‫דיומא‬
‫חד‪,‬‬
‫הוה‬
‫יתיב‬
‫רבי‬
‫יהוךה‬
‫אפיתחא‬
‫נג‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬מיום שיצא רבי שמעון מן המערה‪ ,‬לא‬
‫נתכסה שום דבר מן החברים‪ ,‬והיו מסתכלים בסודות‬
‫העליונים‪ ,‬ונתגלו ביניהם‪ ,‬כאילו ניתנו באותה שעה בהר‬
‫סיני‪ ,‬אחר שמת רבי שמעון‪ ,‬כתוב‪ :‬״ויסכרו מעיינות תהום‪,‬‬
‫וארוכות השמים״ )בראשית ח(‪},‬דהיינו שנסתמו מעיינות‬
‫החכמה[‪ ,‬והיו החברים הוגים דברים‪ ,‬ולא עמדו בהם‬
‫]לדעת סודם[‪.‬‬
‫כי יום אחד‪ ,‬ישב רבי יהודה על פתחה של טבריה‪ *,‬וראה‬
‫*פי׳ הראו לרבי יהודה דברים נפלאים וסתומים‪ ,‬כדי שלא‬
‫יבינם‪ ,‬להראות לו‪ ,‬שאתרי שנפטר רבי שמעון‪ ,‬נסתמו‬
‫מעיינות החכמה‪ ,‬כמו שאמר רבי אבא להלן‪.‬‬
‫נג‬
‫מעשיות‬
‫]‪[310‬‬
‫הזהר‬
‫ךטבךיה‪ ,‬ו ח מ א תךי ג מ ל י ך ס ל ק י ק ט פ י ר א‬
‫מעלוי‬
‫צפרי‪,‬‬
‫ךכתפין‪.‬‬
‫מטולא‬
‫נפל‬
‫ואתו‬
‫ךקקפיךא‪,‬‬
‫ועד לא מ ט ו עלייהו אתבקעו‪ .‬לבתר אתו‬
‫כמה‬
‫צפרין‪,‬‬
‫ושדיאו(‬
‫והוו‬
‫לון‬
‫עלייהו‬
‫אזלי‬
‫ולא‬
‫בטךטישא‬
‫)נ׳יא‪:‬‬
‫ושרו‬
‫מתבקעין‪,‬‬
‫צווחין‬
‫לון ולא הוו מ ת פ ך ש ן ‪.‬‬
‫עטךא‬
‫ך ע ט ן י ן ב ק ך ד י ן שךייא‪ ,‬ו מ ר י ה לבר‪.‬‬
‫עד‬
‫והיי‬
‫ש מ ע ו ח ד קןלא‪.‬‬
‫ד ה ו ה יתיב‪ ,‬ע ב ר ח ד ג ב ר א א ש ג ח בהו‪ ,‬א מ ר‬
‫‪TT:‬‬
‫‪• T‬‬
‫לא‬
‫—‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫דא‬
‫קיים‬
‫• ‪" I‬‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫־‬
‫הא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫דכתיב‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫וירד‬
‫‪T‬‬
‫העיט‬
‫‪V‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫—‬
‫על‬
‫־‬
‫•‬
‫ה פ ג ר י ם וישב א ו ת ם אכרם‪ .‬א מ ר רבי יהודה‪ ,‬ו ה א‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪ T‬י‬
‫עבידנא‬
‫‪—:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫־‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ולא מתפרשן‪ .‬אהדר רישיה ההוא גברא‬
‫‪T :‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫— ‪T :‬‬
‫־־‬
‫— ‪T :‬‬
‫שני גמלים‪ .‬שהיו מסלקים מעל כתפיהם‪ ,‬חבילה של בגדי‬
‫צמר יקרים‪ ,‬נפל המשא של בגדי הצמר‪ ,‬ובאו צפרים ]על‬
‫המקום שהמשא היה צריך ליפול[‪ ,‬ומטרם שהבגדים הגיעו‬
‫עליהם‪ ,‬נבקעו הצפרים‪ ,‬אחר זה באו כמה צפרים‪ ,‬והיו‬
‫הולכים עליהם‪] ,‬על הצפרים שנבקעו[‪ ,‬ושכנו על הסלע ולא‬
‫נבקעו‪ ,‬והיו ]אנשים[ צווחים אליהם‪] ,‬אל הצפרים‪ ,‬כדי‬
‫להרחיקם מן הצפודים הנבקעות[‪ ,‬ולא היו נפרשים מהם‪,‬‬
‫שמעו קול אהד‪ ,‬העטרה שעל העטרות‪ ,‬שורה בחשך‪,‬‬
‫ואדונה בחוץ‪.‬‬
‫בעוד שהיה יושב ]רבי יהודה[‪ ,‬עבר איש אחד‪ ,‬הסתכל‬
‫בהם ]כצפרים[‪ ,‬אמר‪ :‬לא קיים זה‪ ,‬מה שכתוב‪ :‬״וירד העיט‬
‫על הפגרים‪ ,‬וישב אתם אברם״)בראשית טו(‪ .‬אמר ]לו[ רבי‬
‫יהודה‪ :‬הרי עשיתי‪] ,‬שיפרשו הצפרים מהם‪ ,‬דהיינו שצוח‬
‫מעשיות‬
‫]‪[311‬‬
‫נג‬
‫הזהר‬
‫ואמר‪,‬‬
‫עד לא מריט ךא רישיה למריה‪ ,‬ו ע י לא‬
‫גליש‬
‫למטרוניתא‪ .‬רהט אבתךיה תלת מילין ולא‬
‫אמר‬
‫ליה‪.‬‬
‫יומא‬
‫חד‬
‫ח ל ש ךעתיה ךרבי יהוךה‪.‬‬
‫אךמוך‬
‫אךבעה‬
‫תחות אילנא‪,‬‬
‫וחמא‬
‫בחלמיה‬
‫ג ך פ י ן מ ת ת ק נ ן ‪ ,‬ו ס ל י ק רבי ש מ ע ו ן‬
‫ע ל י י ה ו ו ס פ ר תורה ע מ י ה ‪ ,‬ו ל א ש ב י ק כ ל ספרי ךזין‬
‫ע ל א י ן ו א ג ך ת א ך ל א סליק לון בהדיה‪ ,‬וסליק להון‬
‫)ם״א‪:‬‬
‫מעינא‬
‫מךשכיב‬
‫וםליקן ליה( לךקיעא‪,‬‬
‫ולא‬
‫אתגלייא‪.‬‬
‫כד‬
‫וחמא ךמתכםייא‬
‫אתער‬
‫אמר‪,‬‬
‫ודאי‬
‫רבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ח כ מ ת א א ס ת ל ק ת מאךעא•‬
‫ווי לךךא‪ ,‬ך ה א י א ב נ א ט ב א ך ה ו ו מ ת ח ז ן ) ם ״ א ‪:‬‬
‫אליהם[ ולא נפרשו‪ .‬החזיר האיש ההוא את ראשו ]לרבי‬
‫יהודה[‪ ,‬ואמר‪ :‬טרם מרט זה שער ראשו של אדונו‪ ,‬וטרם‬
‫עשה גבחת בגבירה‪] .‬ולא הבין רבי יהודה[ ל מ ה הוא‬
‫מתכוון‪ ,‬רץ אחריו שלשה מילין‪] ,‬והפציר בו שיגלה לו‬
‫פירוש דבריו[‪ ,‬ולא אמר לו‪ ,‬חלש דעתו של רבי יהודה‪.‬‬
‫יום אחד ישן רבי יהודה תחת אילן‪ ,‬וראה ב ח ל ו מ ו‬
‫שמתקנים ארבע כנפים‪ ,‬ורבי שמעון עולה עליהם‪ ,‬ו ס פ ר‬
‫תורה עמו‪ ,‬ולא הניח מ כ ל ספרי סודות עליונים ואגדות‪,‬‬
‫שלא העלה אותם עמו‪ ,‬והעלה אותם לרקיע‪ ,‬וראה‬
‫ש מ ת כ ס י ם מן העין‪ ,‬ואינם נגלים יותר‪ ,‬כאשר הקיץ‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫ודאי מ ש מ ת רבי שמעון נ ס ת ל ק ה ה ח כ מ ה מן הארץ‪ ,‬ווי לדור‬
‫שאותו אבן הטוב שהיו נאחזים בה‪ ,‬והיו סומכים עליה‬
‫עליונים ותחתונים‪ ,‬נאבדה מהם‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫ךמתאחךן(‬
‫אתאביד‬
‫אתא‬
‫מניה‬
‫נג‬
‫הזהר‬
‫עליה‬
‫וסמכין‬
‫]‪[312‬‬
‫ותתאין‪,‬‬
‫עלאין‬
‫מנייהו‪.‬‬
‫לגביה ךרבי אבא‪ ,‬סח ליה‪ .‬סליק ן ב י אבא‬
‫על ךישיה‬
‫ידוי‬
‫ו א מ ר ‪ ,‬רבי ש מ ע ו ן‬
‫ובכה‬
‫ריחייא ךטךןנין מ נ י ה מ נ א ט ב א כ ל י ו מ א ו ל ק ט י ן‬
‫ליה‪,‬‬
‫כמה ךכתיב ה מ מ ע י ט אסף עשרה חמדים׳‬
‫ךחייא‬
‫והשתא‬
‫אםתלקו‪,‬‬
‫ומנא‬
‫אשתאר‬
‫ולא‬
‫ב ע ל מ א מ נ י ה בר כ מ ה ךכתיב‪ ,‬ק ח צ נ צ נ ת א ח ת ותן‬
‫מלא‬
‫שמה‬
‫למשמרת‪.‬‬
‫למשמרת‪,‬‬
‫ךזין‪,‬‬
‫‪T'.‬‬
‫והנח‬
‫לא‬
‫?אתגלייא‬
‫לאצנעותא‪ .‬השתא‬
‫ומאן‬
‫בלךזישו‪.‬‬
‫ולא‬
‫העומר‬
‫ואילו‬
‫מן‬
‫לון‪,‬‬
‫ל?ךע‬
‫אותו‬
‫לפני‬
‫כתיב‪,‬‬
‫יי‬
‫אלא‬
‫מאן יכיל לגלאה‬
‫ל ח י ש ליה‬
‫לרבי‬
‫יהוךה‬
‫ו ד א י ה ה ו א גברא ך ח מ י ת ‪ ,‬א ל י ה ו הוהי‬
‫ב ע א ל ג ל א ה רזין‪ ,‬בגין ד ת נ ד ע ש ב ח א דרבי‬
‫‪T T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫'‬
‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫בא לפני רבי אבא‪ ,‬וסיפר לו‪ .‬העלה רבי אבא את ידיר על‬
‫ראשו ובכה‪ ,‬ואמר‪ :‬ריתיים שטוחנים בו מן טוב‪ ,‬כל יום‪,‬‬
‫]דהיינו גילוי סודות התורה המכונה מן[‪ ,‬ולוקטים אותו‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב )במדבר י״א(‪ :‬״הממעיט אסף עשרה חמרים״‪ .‬ועתה‬
‫נסתלקו' הרחיים והמן‪ ,‬ולא נשאר ממנו בעולם‪ ,‬מלבד מה‬
‫שכתוב )שמות טז(‪ :‬״קח צנצנת אחת‪ ,‬ותן שמא מלא העומר‬
‫מן והנח אותו‪ ,‬לפני ה׳ למשמרת״‪ ,‬בגלוי לא כתוב‪ ,‬אלא‬
‫למשמרת ]שפירושו להניחו[ בצינעה‪ ,‬ועתה מי יוכל לגלות‬
‫סודות‪ ,‬ומי יודע אותם‪ .‬לחש ]רבי אבא[ לרבי יהודה בלחש‪,‬‬
‫יאמר לו‪ :‬ודאי אמש ההוא שראית‪ ,‬הוא אליהו היה‪ ,‬ולא‬
‫]‪[313‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ע‬
‫ש מ ע ו ן ךהוה ביומוי‪ ,‬ויבכון ך ך א עלוי‪ ,‬א מ ר ליה‪,‬‬
‫די‬
‫־־‬
‫ל מ ב כ י בכיה עליה‪.‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫ר ב י יהודה הוה בכי כ ל יומא עלוי‪ ,‬ד ה א א ע ר ע‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫עמיה‬
‫חברייא‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫באךךא‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬־‬
‫ךךבי‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫שמעון‬
‫• ‪- :‬‬
‫ושאר‬
‫א מ ר ליה ווי ד ל א א ם ת ל ק נ א ה ה ו א י ו מ א‬
‫עם אינון תלתא ךאםתלקו‪ ,‬ולא ל ח מ י ךךא דאי‬
‫א ת ה פ ך ]ויחי דף רטז ע״כ ריז ע״א[‬
‫ךהא‬
‫רצה לגלות לך הסודות‪ ,‬כדי שתדע מעלתו‪ ,‬של רבי שמעון‬
‫שהיה בימיך ויבכו עליו הדור‪ .‬אמר לו ]רבי אבא[‪ :‬די לבכות‬
‫בכיה עליו‪.‬‬
‫רבי יהודה היה בוכה כל יום עליו‪ ,‬כי היה עמו ]עם רבי‬
‫שמעון[ באדרא קדישא של רבי שמעון ושאר החברים‪ .‬אמר‬
‫לו ]לרבי אבא[‪ :‬אוי‪ ,‬שלא הסתלקתי באדרא קדישא אותו‬
‫היום‪ ,‬ביחד עם אלו השלשה שנסתלקו‪] ,‬שהם רבי יוסי בן‬
‫רבי יעקב‪ ,‬ורבי חזקיה‪ .‬ורבי ייםא‪ .‬כמו שכתוב באדרא[‪ .‬ולא‬
‫לראות דור הזה‪ ,‬כי התהפך הדור‪.‬‬
[314]
Historias del Zohar
54
54.
44
Rabi Iosi dijo: Cuando el tiempo de una
persona [de m o r i r ] se acerca, es anunciado en
el mundo treinta dias [que su hora de m o r i r ha
llegado], hasta el ave de corral en el cielo lo
anuncia. Si es un hombre justo, el anuncio es
hecho treinta dias entre los justos en el Jardin
del Eden.
Hemos aprendido: En cada uno de estos
treinta dias el alma va fuera de el. Asciende y
mira su sitio en este mundo, mientras la persona misma no lo sabe, no percibe [esto], y no
tiene control sobre su alma todos estos treinta
dias como al comienzo, como esta escrito:
N o hay hombre alguno que tenga poder
sobre el espiritu para retener el espiritu"
(Eclesiastes 8). R a b i Iehuda dijo: Cuando
estos treinta dias empiezan, la imagen de la
persona se oscurece, y la forma [de la imagen]
que es visible en el mundo se guarda [de ser
vista]''.
44
44
44
‫]‪[315‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נד‬
‫נד‪.‬‬
‫ך ב י י ו ס י ‪ ,‬כ ד ה ה ו א בר נ ש א ת ק ר ב ו י ו מ ו י ‪,‬‬
‫אמר‬
‫יומין מכרזי עלוי בעלמא‪ ,‬ואפילו‬
‫תלתין‬
‫צפרי שמ;א מכריזין עלוי‪ .‬ואי זכאה הוא‪ ,‬תלתין‬
‫יומין‬
‫מ כ ר י ז י ן ע ל ו י ב י ן צדיקךא ב ג נ ת א ד ע ך ן ‪.‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫כ ל איבדן ת ל ת י ן י ו מ י ן ‪ ,‬נ ש מ ת י ה נ פ ק ת מ נ י ה‬
‫בכל ליליא‪ ,‬ו ס ל ק ת ו ח מ א ת ד ו כ ת ה א בההוא‬
‫‪T I‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫"‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ :‬־‬
‫ו ה ה ו א בר נ ש ל א י ד ע ו ל א א ש ג ח ‪ ,‬ו ל א‬
‫ש ל י ט ב נ ש מ ת י ה כ ל איבדן ת ל ת י ן י ו מ י ן כ מ ה ך ה ו ה‬
‫;קךכ‪7‬יתא‪ ,‬ד^תיב‪ ,‬אין א ך ם ש ל י ט ברוח ל כ ל ו א‬
‫את‬
‫הרוח וגומר‪.‬‬
‫א מ ר ר ב י י ה ו ך ה ‪ ,‬כ‪7‬כד ש ך א ן‬
‫נד‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬כשמתקרבים ימי האדם ןלמות[‪ ,‬מכריזים‬
‫עליו בעולם שלשים יום‪] ,‬שהגיע זמנו למות[‪ ,‬ואפילו עופות‬
‫השמים מכריזים עליו‪ ,‬ואם צדיק הוא‪ ,‬מכריזים עליו‬
‫שלושים יום‪ ,‬בין הצדיקים בגן עדן‪.‬‬
‫למדנו‪ :‬כל אלו שלשים יום‪ ,‬יוצאת הנשמה מ מ נ ו בכל‬
‫לילה‪ ,‬ועולה ורואה מ ק ו מ ה בעולם ההוא‪ ,‬ואותו אדם אינו‬
‫יודע ]מזה[‪ ,‬ואינו משגיח‪ ,‬ואינו ש ו ל ט בנשמתו‪ ,‬כל אלו‬
‫שלשים יום‪ ,‬כ מ ו בתחילה‪ ,‬שכתוב )קהלת ח׳(‪ :‬״אין אדם‬
‫שליט ברוח ל כ ל א את הרוח״ וגו׳‪ .‬אמר רבי יהודה‪:‬‬
‫אינון‬
‫תלתין‬
‫וךיףלןנא‬
‫מעשיות‬
‫נד‬
‫יומין‪,‬‬
‫צולמא‬
‫הזהר‬
‫ךבר‬
‫ך א ת ח ז י ? א ך ע א את??נעת‬
‫]‪[316‬‬
‫נש‬
‫אתחשך‪,‬‬
‫]ייחי דף ריז ע׳׳ב[‬
‫מכשמתחילים אלו שלשים יום‪ ,‬צלמו של אדם נחשך‬
‫והצורה ]של הצלם[‪ ,‬הנראית בארץ נמנעת ]מלהראות[‪.‬‬
Historias del Zohar
55
[317]
55.
R a b i Itsjak estaba sentado u n dia en la
puerta de Rabi Iehuda, y estaba triste. Salio
R a b i Iehuda y lo encontro en la puerta sentado y apesadumbrado. Le dijo: "^Que tiene
este dia de diferente a lo otros?"
D i j o [Rabi Itsjak]: " V i n e a pedirte tres
cosas: la primera, cuando pronuncies palabras
de la T o r a y recuerdes aquellas palabras que
yo dije, dilas en m i nombre, para recordar m i
nombre; la segunda, que ayudes a que m i hijo
Iosef adquiera la T o r a ; y la tercera, que vayas
a m i tumba durante los siete [de duelo], y reces
por m i " .
Rabi Iehuda le pregunto: "/,Como sabes que
vas a m o r i r ? "
Rabi Itsjak le dijo: " M i alma se aparta de m i
todas las noches, y no me i l u m i n a en suenos
como anteriormente. Mas aun cuando rezo y
llego a "Shomea T e f i l a " (Escucha las oraciones, una de las diecinueve bendiciones de la
A m i d a , oracion basica que se recita tres veces
por dia), m i r o m i sombra sobre la pared y no
la veo, y digo yo [que voy a m o r i r ] por cuanto
no se ve m i sombra, ya u n anuncio se difunde,
como esta escrito: " con su sombra ira el hornb r e " (Salmos 39). Mientras la sombra de una
[318]
Historias del Zohar
55
persona no la deje, la persona vivira y su espir i t u existira con ella, si la sombra de una persona se va y no es visible, ella [la persona] se
ira de este m u n d o " .
Rabi Iehuda le dijo: " T a m b i e n aprendemos
esto de este versiculo: Nuestros dkas en la
tierra son una sombra" ( l o b 9).
[Rabi Iehuda] le dijo: " Y o hard todo lo que
me has pedido, pero yo te pido que en ese
mundo me separes m i sitio al lado tuyo, asi
como yo estuve contigo en este m u n d o " .
L l o r o Rabi Itsjak y dijo: "Por favor, no te
separes de m i todos estos dias".
Fueron donde Rabi Shimon y lo encont r a r o n ocupado en asuntos de la Tora. Rabi
Shimon levanto la vista y vio a Rabi Itsjak, y
vio al angel de la muerte corriendo y bailando
delante de el. Rabi Shimon se levanto y t o m o
la mano de Rabi Itsjak diciendo: " Y o decreto
que aquel que suele frecuentarme que venga
conmigo y aquel que no suele hacerlo que no
venga".
Rabi Itsjak y Rabi Iehuda entraron mas el
angel de la muerte se quedo afuera y no pudo
entrar.
Rabi Shimon observo y vio que todavi su
tiempo de morir no habia llegado, sino que
seria a las ocho del dia. Se sentaron delante de
Historias del Zohar
55
[319]
Rabi Shimon y se ocuparon de la T o r a con el.
Rabi Shimon le dijo a su hijo, Rabi Eleazar:
"Sientate en la entrada, pero no hables con
nadie que veas, y si alguien quiere entrar obligalo a j u r a r que no entrara.
Rabi Shimon le pregunto a Rabi Itsjak:
"^Has visto la figura de t u padre hoy dia o no?
Ya que hemos estudiado: que cuando una persona deja este mundo, sus padres y parientes
salen a su encuentro, y el los ve y los reconoce,
y todos los que residiran con el en ese mundo,
todos estan con el y se unen a el, y van con su
alma hasta llegar a su lugar de residencia".
[Rabi Itsjak] dijo: "Hasta ahora no he visto
[la imagen de m i padre]".
Entonces R a b i Shimon se levanto y dijo:
"Senor del universo, R A b i Itsjak es conocido
entre nosotros, y aqui es uno de los siete ojos
[es decir, uno de los siete alumnos que quedaron
con vida emergiendo de la Santa Idra, la
asamblea-ver Nuevo Zohar 3:144:1]. A h o r a
yo lo sostengo asi que entregamelo a m i .
Se escucho una voz que dijo: " E l trono del
Senor esta cerca a las alas de Rabi Shimon [es
decir, su oracion fue aceptada por el T r o n o de
G l o r i a ] , Rabi Itsjak es tuyo, y lo traeras contigo, cuando vengas a sentarte en tu trono
[cuando Rabi Shimon deje este m u n d o ] " .
[320]
Historias del Zohar
55
Rabi Shimon dijo: "Por supuesto, [asi 10
hare, lo traere conmigo cuando yo m u e r a ] "
Entonces vio Rabi Eleazar que el angel de la
muerte desaperecio. E l dijo: " N i n g u n veredicto puede mantenerse en el lugar de Rabi
Shimon".
Le dijo a su hijo, Rabi Eleazar: " V e n aqui y
toma a Rabi Itsjak, puesto que veo que teme".
Rabi Shimon continuo ocupandose de la
Tora.
Rabi Itsjak vio a su padre. [Su padre] le dijo:
" M i hijo, dichosa es tu parte en este mundo y
en el mundo por venir, ya que te sentaras entre
las hojas del arbol de la vida en el j a r d i n del
Eden, un arbol grande y fuerte en los dos
mundos, que es Rabi Shimon, te sujeta con sus
ramas, dichosa es t u parte, m i h i j o " .
Le pregunto: "Padre m i o , ique soy yo en el
mundo de la Verdad?"
Le contesto: " D u r a n t e tres dias estuvieron
preparando t u cuarto de reposo, y prepararon
para t i ventanas abiertas, para proveerte de
luz desde los cuatro punto cardinales, y yo v i
tu lugar, y me alegre y dije, dichosa es t u parte
hijo mio. Solo hasta ahora t u hijo no se merecio [estudiar] la T o r a [10 que me entristecio], y
ahora, doce hombres justos de los colegas tenian que venir a t i . Y mientras venian se escu-
Historias del Zohar
55
[321 ]
cho una voz en todo el mundo: "^Quienes son
los colegas que estan aqui? Coronense para
honrar a Rabi Shimon que le pidio al Santo
Bendito Sea que Rabi Itsjak no muera]. Su
pedido fue concedido, y mas aun, setenta
lugares se coronan para honrarlo, y cada lugar
esta abierto a setenta mensajeros, y cada mensajero a setenta coronas superiores y de alii se
abren caminos a A t i k a , que es el centro de la
D i v i n i d a d , que esta cerrado por completo,
para ver el encanto Superior, que ilumina y
deleita a todos, como esta escrito: " V e r el
encanto de Dios y visitar en Su Santuario"
(Salmos 27). ^Cual es el significado de "frecuentar Su templo? Es el mismo de lo que esta
escrito: " E n toda m i casa es confiado"
(Numeros 12).
Le pregunto: "Padre mio, ^cuanto mas
tiempo de vida me ha sido dado para vivir en
este mundo?"
Le contesto: " N o tengo permiso para decirtelo, y esto no se le dice a una persona, pero en
el momento de gran alegria para Rabi Shimon
[es decir, en el dia de su muerte, que sera un dia
de gran alegria en todos los mundos, por todos
los secretos que habra revelado entonces,
como se menciona en el I d r a Zuta, Haazinu
287], t u serviras su mesa, como esta escrito:
[322]
Historias del Zohar
55
"Salgan y vean hijas de Tsion, al rey Salomon,
usando la corona que su madre le dio en el da
de su boda, y en el da de la alegrka de su
corazon" (Cantar de los Cantares 3).
Entre tanto se levanto Rabi Itsjak, riendose
y con b r i l l o en la cara. Rabi Shimon vio su
cara y le dijo: "^Has escuchado algo nuevo?"
El [Rabi Itsjak [contesto ' [si] ciertamente
[he o i d o ] " , y le conto [lo que habka visto en
ese sueno]. Rabi Itsjak se prostreno a los pies
de Rabi Shimon.
Hemos estudiado que desde ese dka en adelante Rabi Itsjak tomaria la mano de su hijo.
Le enseno T o r a , y no lo dejaria fuera de su
cuidado. Cuando entraba delante de Rabi
Shimon, su hijo se sentaba afuera. Entro, se
sento delante de Rabi Shimon, y leyo delante
de el: " O h m i Senor,, el fuego me consume"
(Isaias 38).
4
‫]‪[323‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נד‬
‫נה‬
‫רבי יצחק הוה יתיב יומא חד אפתחא דרבי יהודה‬
‫והוה עציב‪,‬נפק רבי יהודה‪ ,‬אשכחיה לתרעיה‬
‫ךהוה יתיב ועציב‪ ,‬אמר ליה מאן יומא דין משאר‬
‫יומין‪ ,‬אמר ליה אתינא לגבך למבעי מנך תלת‬
‫מלין‪ ,‬חד ךכד תימא מלי ךאודייתא ותךכר מאיגון‬
‫מלין ךאנא אמינא‪ ,‬ךתימא לון משמי בגין‬
‫לאךכךא שמי‪ ,‬וחד ךתזכי ליוסף ברי באורייתא‪,‬‬
‫וחד דתיזיל לקברי כל שבעה יומין ותבעי בעותיך‬
‫עלי‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T T :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫*‬
‫‪T‬‬
‫‪• T‬‬
‫‪T‬‬
‫_‬
‫|‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫»‬
‫‪:‬‬
‫_‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫—‬
‫אמר ליה‪ ,‬מנין לך‪ .‬אמר ליה‪ ,‬הא נשמתי‬
‫אםתלקת מני בכל ליליא‪ ,‬ולא אנהיר לי‬
‫נה‪.‬‬
‫רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה‪ ,‬והיה‬
‫עצוב‪ .‬יצא רבי יהודה ומצאו בפתחו‪ ,‬שהיה יושב ועצוב‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬מה יום מיומים‪ .‬אמר לו ]רבי יצחק[‪ :‬באתי אליך‪,‬‬
‫לבקש ממך שלשה דברים‪ :‬אחד‪ ,‬כאשר תאמר דברי תורה‪,‬‬
‫ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי אני‪ ,‬תאמר אותם בשמי‪ ,‬כדי‬
‫להזכיר את שמי‪ .‬ואחד‪ ,‬שתזכה את בני יוסף בתורה‪ .‬ואחד‪,‬‬
‫שתלך לקברי כל שבעת הימים ]של אבלות[‪ ,‬ותתפלל‬
‫תפלתך עלי‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫כמה‬
‫בדולמא‬
‫נה‬
‫דהות‬
‫]‪[324‬‬
‫הזהר‬
‫ועוד‬
‫בקךמיתא‪.‬‬
‫אנא‬
‫ךכד‬
‫מצלינא ומטינא לשומע תפלה‪ ,‬אשגחנא בצולמא‬
‫בכותלא ולא‬
‫דילי‬
‫‪:‬‬
‫‪T T‬‬
‫דצולמא‬
‫‪:‬‬
‫וכריז‬
‫‪:‬‬
‫ח מ י נ א ליה‪ .‬ו א מ י נ א ד ה ו א י ל‬
‫‪—:‬‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫אתעבר ולא אתחזי‪,‬‬
‫‪:‬־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫ד ה א כרוזא נפיק‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫דכתיב‪ ,‬אך בצלם יתהלך איש‪ ,‬כל זמנא‬
‫ךצולמא‬
‫דבר נש לא יתעבר מניה‪ ,‬יתהלך אישי‬
‫ורוךויה א ת ק י י מ א ב ג ו י ה ‪ .‬א ת ע ב ר צ ו ל מ א ך ב ר נ ש‬
‫ולא‬
‫אתחזי‪,‬‬
‫אתעבר‬
‫מהאי‬
‫עלמא‪.‬‬
‫אמר‬
‫ליה‪,‬‬
‫ו מ ה כ א ‪ ,‬ך כ ת י ב כי צ ל ימינו ע ל י ארץ‪ .‬א מ ר ליה‪,‬‬
‫כל אלין מלין ד א ת בעי עביךנא‪ ,‬אבל בעינא מנך‬
‫ךבההוא‬
‫בהאי‬
‫ע ל מ א תבריר ד ו כ ת א י גבך כ מ ה ךהיינא‬
‫ע ל מ א ‪ .‬בכה רבי י צ ח ק ואמר‪ ,‬ב מ ט ו מנך‬
‫אמר לו רבי יהודה‪ :‬מנין לך ]לדעת שתמות[‪ .‬אמר לו רבי‬
‫יצחק‪ :‬הנה נשמתי מ ס ת ל ק ת ממני בכל לילה‪ ,‬ואינה מאירה‬
‫לי בחלום כ מ ו שהיה מתחילה‪ .‬ועוד‪ ,‬כשאני מ ת פ ל ל ‪ ,‬ומגיע‬
‫ל ש ו מ ע תפלה‪ ,‬אני מ ס ת כ ל בצלם שלי שעל הכותל‪ ,‬ואיני‬
‫רואה אותו‪ .‬ואומר אני‪]:‬שאמות[‪ ,‬הואיל שעבר ממני הצלם‪,‬‬
‫ואינו נראה‪ ,‬כי כרוז יוצא ומכריז‪ ,‬שכתוב )תהלים ל״ט(‪:‬‬
‫״אך־ בצלם יתהלך איש״‪ ,‬כ ל זמן ש צ ל מ ו של אדם לא עבר‬
‫ממנו‪ ,‬יתהלך איש‪ ,‬ורוחו מתקיים בתוכו‪ ,‬נעבר צ ל מ ו ש ל‬
‫אדם‪ ,‬ואינו נראה‪ ,‬הוא נעבר מ ה ע ו ל ם הזה‪ .‬אמר לו ]רבי‬
‫יהודה[‪ :‬גם מכאן נשמע זה‪ ,‬שכתוב )איוב ח׳(‪ :‬״כי צל ימינו‬
‫על הארץ״‪ .‬אמר ל ו ]רבי יהודה[‪:‬יכל אלו הדברים שבקשת‬
‫ממני אעשה‪ ,‬אבל אני מ ב ק ש מ מ ך ‪ ,‬שבעולם ההוא‪ ,‬ת ב ח ר‬
‫מקומי אצלך‪ ,‬כ מ ו שהייתי אצלך בעולם הזה‪ .‬בכה רבי‬
‫]‪[325‬‬
‫מעשיות‬
‫ךלא‬
‫נה‬
‫הזהר‬
‫ת ת פ ר ש מנאי כל אלין יומין‪.‬‬
‫א ז ל ו לגבי‬
‫ךרבי‬
‫באוךיתא‪,‬‬
‫לדבי‬
‫שמעון‪ ,‬אשכחוהו‬
‫זקיף‬
‫יצחק‪ ,‬וחמא‬
‫עינוי ךבי‬
‫ךהוה‬
‫שמעון‬
‫לעי‬
‫וחמא‬
‫למלאך המות ךךהיט קמיה‬
‫וךקיד קמיה‪ .‬קם דבי ש מ ע ו ן א ח י ד בידיה ךרבי‬
‫ואמר‪,‬‬
‫יצחק‬
‫גוזמא‬
‫מ א ן ךךגיל ל מ י ע א ל יעול‪,‬‬
‫ו מ א ן ך ל א רגיל ל מ י ע א ל ל א יעול‪ .‬ע א ל ו ךבי י צ ח ק‬
‫יהוךה‪ ,‬ק ט י ר מ ל א ך ה מ ו ת לבר‪.‬‬
‫ורבי‬
‫אשגח‬
‫רבי‬
‫שמעון‬
‫עידנא‪,‬‬
‫דהא‬
‫וחמא‬
‫עד‬
‫ךעד‬
‫תמנייא‬
‫כען‬
‫לא‬
‫שעתי‬
‫מטא‬
‫דיומא‬
‫הוה‬
‫זמנא‪ .‬א ו ת ב י ה ק מ י ה רבי ש מ ע ו ן ו ה ו ה ל ע י‬
‫ליה‬
‫אלעזר‬
‫באורייתא‪.‬‬
‫אמר‬
‫ןבי‬
‫שמעון‬
‫לןבי‬
‫יצחק‪ ,‬ואמר‪ :‬בבקשה ממך‪ ,‬שלא תפרד ממני כל אלו‬
‫הימים‪.‬‬
‫הלכו אל רבי שמעון‪ ,‬מצאוהו שהיה עוסק בתורה‪ .‬נשא‬
‫עיניו רבי שמעון‪ ,‬וראה את רבי יצחק‪ ,‬וראה שמלאך המות‬
‫רץ לפניו‪ ,‬ורוקד לפניו‪ ,‬קם רבי שמעון ואחז בידו של רבי‬
‫יצחק ואמר‪ :‬גוזר אני‪ ,‬מי שרגיל לבא אצלי יבא‪ ,‬ומי שלא‬
‫רגיל לבא אצלי‪ ,‬לא יבא‪ .‬נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה‪ .‬קשר‬
‫]בזה[‪ ,‬את מלאך המות לחוץ‪ ,‬ולא יכול להכנם‪.‬‬
‫הסתכל רבי שמעון וראה‪ ,‬שעד עתה עוד לא הגיע זמנו‬
‫]למות[‪ ,‬אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו‪ ,‬הושיבו‬
‫לפני רבי שמעון ועסק עמו בתורה‪ .‬אמר רבי שמעון לרבי‬
‫נה‬
‫מעשיות‬
‫]‪[326‬‬
‫הזהר‬
‫בדיה‪ ,‬תיב א פ ת ח א רמה ך ת ח מ י ל א ת ש ת ע י בהדיה‪.‬‬
‫ו א י י ב ע י ל מ י ע א ל ה כ א א ו מ י א ו מ א ה ך ל א לייעול‪.‬‬
‫א מ ר רבי‬
‫שמעון‬
‫לךבי‬
‫המית‬
‫‪,pmr‬‬
‫דיוקנא‬
‫ך א ב ו ך י ו מ א ך א או ל א ‪ ,‬ך ה א תנינן‪ ,‬ב ש ע ת א‬
‫ךבר נש א ס ת ל ק מ ע ל מ א ‪ ,‬אבוי וקדיבוי מ ש ת כ ח י ן‬
‫ע מ י ה ו ד ו מ א ל ו ן ו א ש ת מ ו ך ע ל ו ן ‪ .‬ו כ ל איבון‬
‫תמן‬
‫ךהוה‬
‫מדוריה גבייהו בההוא ע ל מ א בךרגא חד‪,‬‬
‫כלהו‬
‫עם‬
‫כ‪7‬תכנשי‬
‫ומשתכחי‬
‫עמיה‪,‬‬
‫ואזלין‬
‫נשמתיה עד אתר ךתישרי ;אתריה‪ .‬אמר‪ ,‬ע ד כען‬
‫לא‬
‫חמינא •‬
‫א ך ה כ י קם‬
‫דבי‬
‫אשתמוךע‬
‫שמעון‬
‫דבי‬
‫ואמר‪,‬‬
‫יצחק‬
‫מארי‬
‫לגבן‪,‬‬
‫ךעלמא‬
‫ומאינון‬
‫ש ב ע ה עיינין ך ה כ א הוא‪ ,‬ה א א ח י ך נ א ביה ו ה ב לי‪.‬‬
‫אלעזר בנו‪ :‬שב בפתח‪ ,‬ומי שתראה לא תדבר עמו‪ ,‬ואם ירצה‬
‫להכנס כאץ‪ ,‬תשבע שבועה שלא יכנס‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון לרבי יצחק‪ :‬הראית צורת אביך ביום‬
‫הזה‪ ,‬או לא‪ ,‬כי למדנו‪ :‬בשעה שהאדם מסתלק מן העולם‪,‬‬
‫אביו וקרוביו נמצאים שמה עמו‪ ,‬ורואה אותם ומכירם‪ ,‬וכל‬
‫אלו שיהיה משכנו עמהם בעולם ההוא‪ ,‬במדרגה אחת‪ ,‬כולם‬
‫מתקבצים ונמצאים עמו‪ ,‬והולכים עם נשמתו‪ ,‬עד המקום‬
‫שישכון שמה‪ .‬אמר ]רבי יצחק[‪ :‬עד עתה עוד לא ראיתי‪,‬‬
‫]את צורת אבי[‪.‬‬
‫בתוך זה‪ ,‬קם רבי שמעון ואמר‪ :‬רבונו של עולם נודע רבי‬
‫יצתק אצלנו‪ ,‬ומאלו שבע עינים הוא כאן‪] ,‬דהיינו משבעת‬
‫מעשיות‬
‫]‪[327‬‬
‫נד‪,‬‬
‫הזהר‬
‫נפק קלא ואמר‪ ,‬כוךםייא )ם״א‪ :‬טםיםא( ךמאךיה‬
‫קךיבא ?גךפוי ךךבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬הא דיךך הוא ו ע מ ך‬
‫בזמנא ך ת י ע ו ל ל מ ש ך י בכודםיך‪ .‬א מ ר רבי‬
‫תיתיה‬
‫שמעון‪,‬‬
‫ודאי‪.‬‬
‫אךהכי‬
‫ח מ א רבי‬
‫אלעזר ךהוה אםתליק‬
‫מלאך‬
‫המות ואמר‪ ,‬לית קופטךא ך ט פ ם א באתר‬
‫ךרבי‬
‫ש מ ע ו ן בן י ו ח א י ש כ י ח ‪ .‬א מ ר ר ב י ש מ ע ו ן‬
‫לדבי‬
‫א ל ע ז ר בדיה‪ ,‬ע ו ל ה כ א ו א ח י ד ביה ברבי‬
‫י צ ח ק ‪ ,‬ך ה א ח מ י נ א ביה ך מ ם ת פ י ‪ .‬ע א ל ךבי א ל ע ז ר‬
‫ואחיד‬
‫ביה‪,‬‬
‫וךבי‬
‫שמעון‬
‫אהדר‬
‫אנפיה‬
‫ולעי‬
‫?אורייתא‪.‬‬
‫התלמידים שנשארו בחיים‪ ,‬ביציאתם מאידרא רבא קדישא‪,‬‬
‫עי׳ זח״ג קמ״ד א׳[‪ ,‬הנה אני אוחז בו‪ ,‬ותן אותו לי‪ .‬יצא קול‬
‫ואמר‪ :‬הכסא של אדונו קרבה בכנפיו של רבי שמעון‪] ,‬פי׳‬
‫שתפלתו נתקבלה לפני כסא הכבוד[‪ ,‬הנה שלך רבי יצחק‪,‬‬
‫ועמך תביא אותו‪ ,‬כאשר תבא לשבת בכםאך‪] ,‬דהיינו בשעה‬
‫שיפטר רבי שמעון מן העולם[‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬ודאי ]כץ‬
‫אעשה‪ .‬שאביאהו עמי בשעת פטירתי מהעולם[‪.‬‬
‫בתוך כך ראה רבי אלעזר‪ ,‬שמלאך המות נסתלק‪ .‬ואמר‪:‬‬
‫אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון‪ .‬אמר לרבי אלעזר‬
‫בנו‪ :‬בא כאץ‪ ,‬ואחוז בו‪ ,‬ברבי יצחק‪ ,‬כי אני רואה אותו שהוא‬
‫מפחד‪ .‬נכנס רבי אלעזר ואחז בו‪ ,‬ורבי שמעוץ החזיר פניו‬
‫ועסק בתורה‪.‬‬
‫נמנם רבי יצחק‪ ,‬וראה את אביו‪ .‬אמר לו ]אביו[‪ :‬בני‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫ניים רבי‬
‫נה‬
‫הזהר‬
‫]‪[328‬‬
‫י צ ח ק ו ח מ א ל א ב ו י ‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ ,‬ברי ז כ א ה‬
‫חולקך‬
‫ב ע ל מ א דין ו ב ע ל מ א ךאתי‪ ,‬ך ה א בין‬
‫טרפי‬
‫אילנא דחיי דגנתא ךעךן אתייהיב אילנא‬
‫ךבא‬
‫ו ת ק י ף ב ת ך י ן ע ל מ י ן ‪ .‬ר ב י שקןעו־ן בן י ו ח א י‬
‫הוא‪,‬‬
‫ד ה א ה ו א א ח י ד ל ך בע^פוי‪ ,‬ז כ א ה ח ו ל ק ך‬
‫בדי•‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬א ב א ומה אנא התם‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬תלת‬
‫יומין הוו ד ח פ ו א ך ך א ך מ ש כ ב ך ‪ ,‬רתקינו ל ך‬
‫כרין פ ת י ח ן ל א נ ה ך א ל ך מ א ר ב ע ס ט ר י ן ך ע ל מ א ‪,‬‬
‫ואנא חמינא דוכתך וחךינא‪ ,‬ךאמינא זכאה חולקך‬
‫בךי‪.‬‬
‫השתא‬
‫בר ד ע ד כ ע ן ברך ל א זכי ב א ו ר י י ת א ‪ ,‬ו ה א‬
‫הוו זמינין‬
‫ךךובךייא‪,‬‬
‫למיתי‬
‫גבך‬
‫תריסר צדיק!יא‬
‫ו ע ד ךהוינא נפקי‪ ,‬אתער ק ל א ב כ ל ה ו‬
‫אשרי ח ל ק ך בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬כי בין העלים של עץ‬
‫החיים של גן עדן אתה יושב‪ ,‬אילן גדול וחזק‪ ,‬בשתי‬
‫העולמות‪ ,‬הוא רבי שמעון אשר הוא אוחז אותך בענפיו‪,‬‬
‫אשרי חלקך בני‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אבי‪ ,‬ומה אני שם‪ ,‬בעולם האמת‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫שלשה ימים היו מכינים בחפזון את חדר משכבך‪ ,‬ותקנו לך‬
‫חלונות פתוחים‪ ,‬להאיר לך מארבע רוחות העולם‪ ,‬ואני‬
‫ראיתי מקומך‪ ,‬ושמחתי‪ ,‬שאמרתי אשרי ח ל ק ך בני‪ ,‬רק שעד‬
‫עתה לא זכה בנך בתורה‪].‬שהייתי מ צ ט ע ר מזה[‪ ,‬והרי עתה‪,‬‬
‫היו עתידים לבא אליך שנים עשרה צדיקים מן החברים‪,‬‬
‫ובעוד שהיו יוצאים‪ ,‬נתעורר קול בכל העולמות‪ ,‬מי הם‬
‫מעשיות‬
‫]‪[329‬‬
‫הזהר‬
‫נה‬
‫עלמין‪ ,‬מאן ח ב ך י ן ) ם ״ א ‪ :‬שבילין( ךקיימין הכא‪,‬‬
‫אתעטרו‬
‫בגיניה‬
‫ואתייהיב‬
‫ליה‪,‬‬
‫ךרבי‬
‫ולא‬
‫שמעון‪,‬‬
‫ךא‬
‫שאלתא‬
‫בלחודוי‪,‬‬
‫ךהא‬
‫שאיל‬
‫שבעין‬
‫דוכתי מ ת ע ט ך י ן ה כ א דיליה‪ ,‬וכל ד ו כ ת א ודוכתא‬
‫פתחין פתיחן לשבעין עלמין‪ ,‬וכל ע ל מ א ו ע ל מ א‬
‫אתפתח‬
‫לשלעין‬
‫אתפתח‬
‫לשבעין כתןין עלאין‪.‬‬
‫לעתיקא‬
‫אךחין‬
‫נעימותא‬
‫רהיטין‪,‬‬
‫וכל‬
‫סתימאה דכלא‪,‬‬
‫וךהיטא‬
‫ךהיטא‬
‫ומתמן אתפתחו‬
‫ל מ ח מ י בההיא‬
‫עלאה ךנהךא ומהנךא לכלא‪ ,‬כמה דאת‬
‫א מ ר ‪ ,‬ל ח ז ו ת ב נ ע ם ין ו ל ב ק ר ב ה י כ ל ו ‪ .‬מ ה ו ו ל ב ק ר‬
‫בהיכלו‪,‬‬
‫היינו דכתיב‪,‬‬
‫א מ ר ליה‪,‬‬
‫אבא‪,‬‬
‫כמה‬
‫בכל ביתי נ א מ ן הוא‪.‬‬
‫זמנא‬
‫יהיבו‬
‫לי‬
‫בהאי‬
‫ע ל מ א ‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬לית לי ר ש ו ת א ולא מ ו ך ע י‬
‫החברים העומדים כאן‪ ,‬התעטרו‪ ,‬בשביל רבי שמעון‪ ,‬ש ב ק ש‬
‫בקשה ]מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬דהיינו שלא ימות רבי יצחק[‪,‬‬
‫וניתנה לו‪ ,‬ולא זה בלבד‪ ,‬כי שבעים מ ק ו מ ו ת מתעטרים כאן‬
‫בשבילו‪ ,‬וכל מ ק ו ם ומקום‪ ,‬פתחים פתוחים לשבעים‬
‫עולמות‪ ,‬וכל עולם ועולם נפתח לשבעים רצים‪ ,‬וכל רץ ורץ‬
‫לשבעים כתרים עליונים‪ ,‬ומשם נפתחים דרכים לעתיקא‪,‬‬
‫שהוא סתום מכל‪ ,‬לראות בנועם העליון ההוא‪ ,‬המאיר ומענג‬
‫לכל‪ ,‬כ מ ו שכתוב‪ :‬״לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו״‬
‫)תהלים כ״ז(‪ ,‬מהו‪ ,‬״ולבקר בהיכלו״‪ ,‬הוא שכתוב‪ :‬״בכל‬
‫ביתי נאמן הוא״ )במדבר י״ב(‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אבי‪ ,‬כמה זמן נתנו לי לחיות עוד בעולם הזה‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫נה‬
‫]‪[330‬‬
‫הזהר‬
‫ליה לבר נש‪ ,‬אבל בהלולא ךבא ךרבי שמעון‪,‬‬
‫תהא מתקן פתוריה כמה דאת אמר‪ ,‬צאינה וראינה‬
‫בנות ציון במלך ש ל מ ה בעטרה שעטרה לו אמו‬
‫ביום חתנתו וביום ש מ ח ת לבו‪.‬‬
‫אךהכי אתער רבי יצחק והוה חייך ואנפוי נהירין‪,‬‬
‫ח מ א רבי שמעון ואסתכל באנפוי‪ ,‬אמר‬
‫ליה מ ל ה חדתא שמעתא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ודאי‪ .‬סח ליה‬
‫ו א ש ת ט ח קמיה דרבי שמעון‪.‬‬
‫תאנא‪ ,‬מההוא יומא הוה רבי יצחק אחיד לבריה‬
‫‪T‬‬
‫‪•TT"XT‬‬
‫־‬
‫•‪T‬‬
‫‪:T I‬‬
‫בידיה‪ ,‬ולעי ליה באורייתא ולא הוה‬
‫שבקיה‪ .‬כ ד הוה ע א ל קמיה ךרבי שמעון‪ ,‬אותביה‬
‫אמר לו‪ :‬איץ לי רשות להודיעך את זה‪ .‬ואין מודיעים זה‬
‫לאדם‪ ,‬אבל בשמחה הגדולה ש ל רבי שמעון‪] ,‬דהיינו ביום‬
‫פטירתו‪ .‬שהיה ש מ ח ה גדולה בכל ה ע ו ל מ ו ת ‪ ,‬מ ח מ ת רוב‬
‫הסודות שגילה אז‪ ,‬כנזכר באדרא זוטא האזינו דף רפ״ז[‪,‬‬
‫תהיה שם עורך שלחנו‪ ,‬כ מ ו ש א מ ר הפסוק‪ :‬״צאינה וראינה‬
‫בנות ציון ב מ ל ך שלמה‪ ,‬בעטרה שעטרה לו אמו‪ ,‬ביום‬
‫חתונתו‪ ,‬וביום ש מ ח ת לבו״ )שיר השירים ג(‪.‬‬
‫בתוך כך הקיץ רבי יצחק‪ ,‬והיה צוחק‪ ,‬ופניו מאירים‪ .‬ראה‬
‫רבי שמעון‪ ,‬ו ה ס ת כ ל בפניו‪ ,‬א מ ר לו‪ :‬דבר חדש שמעת‪ ,‬אמר‬
‫לו ]רבי יצחק[‪ :‬ודאי ]שמעתי[‪ ,‬וסיפר לו‪] ,‬מה שראה‬
‫בחלומו[‪ ,‬השתטח ]רבי יצחק על הארץ[ לפני רבי שמעון‪.‬‬
‫למדנו‪ ,‬מיום ההוא והלאה‪ ,‬היה אוחז רבי יצחק את בנו‬
‫בידו‪ ,‬ועסק ע מ ו בתורה‪ ,‬ולא הניח אותו מידו‪ ,‬כשנכנס לפני‬
‫]‪[331‬‬
‫מעשיות‬
‫נה‬
‫הזהר‬
‫לנגריה ל ב ר ‪ ,‬ו ע ד ב ק מ י ך ר ב י ש מ ע ו ן ו ה ר ה ק ר י‬
‫קמיה‪,‬‬
‫יי ע ש ק ה ל י ע ך ב נ י‬
‫]ייחי דף ריז ע״כ ריח ע ״ ‪.‬‬
‫כ [‬
‫רבי שמעון‪ ,‬הושיב את בנו בחוץ‪ ,‬ונכנס וישב לפני רבי‬
‫שמעון והיה קורא לפניו‪ :‬״ה׳ עשקה לי ערבני״ )ישעיה‬
‫ל״ח(‪.‬‬
[332]
Historias del Zohar
56
56.
Rabi Iosi iba por el camino, acompanado
de Rabi Jia hijo de Rav. Mientras caminaban
le dijo Rabi Iosi a Rabi Jia: "^Has visto lo que
yo vi?
Le contesto: " V i una persona en el rio con
un pajaro sobre su cabeza, y una costilla en la
boca del pajaro, que comia desgarrando con
sus patas. E l hombre alzaba la voz y gritaba,
pero no se que es lo que decia".
D i j o [Rabi Iosi]: "Acerquemonos a el y asi
podremos o i r " .
Rabi Jia le dijo: " Tengo miedo de acercarmen".
Rabi Iosi le dijo: "^Acaso hay hombre algunoi
en ese lugar? Sino que esto es una senal de
sabiduria que nos envia E l Santo Bendito
Sea".
Se acercaron a el y lo escucharon diciendo:
" C o r o n a , corona, dos hijos estan aqui, fuera
de su lugar. N o habra ningun descanso ni
tranquilidad hasta que el pajaro sea destrozado y arrojado [el pajaro simboliza a los
pueblos del mundo que esclavizan y afligen a
Israel en la diaspora, y el hombre en el r i o
simboliza a Israel y no tendra descanso hasta
que los hayan vengado]".
Historias del Zohar
56
[333]
Rabi Iosi l l o r l y dijo: "Esto es lo que hemos
estudiado: Los hijos de m i madre se enojaron
conmigo" (Cantar de los Cantares 1), ^cual es
el motivo? Porque " m i vinedo no cuide"
(Cantar de los Cantares 1). Continuo,: "Por
eso los pajaros del cielo no desapareceran
hasta que los gobiernos de los pueblos que son
idolatras desaparezcan del mundo y ^cuando
sera eso?Cuando llegue el dia en el que E l
Santo Bendito Sea despierte a la justicia en el
mundo, como esta escrito: "Llegara un dia
conocido por Dios que no es dka n i noche"
(Zejaria 14).
Mientras caminaban escucharon una voz
que decia: "Esto es como esta escrito: Una
llama de fuego ha venido con el juramento de
ese pajaro". V i n o una llama y quemo al
pajaro. Rabi Iosi dijo: "Esto es lo que esta
escrito: y fue dado para ser quemado en el
fuego" [este psaje de Daniel 7 se refiere a la
cuarta de las cuatro bestias que simbolizan a
los pueblos que subyugaron a Israel, y al
parecer el pajaro descripto anteriormente corresponde al cuarto animal].
Rabi Iosi dijo: " E l Santo Bendito Sea exilio
a Israel solo cuando no encontro que habia fe
entre ellos,ya que cuando dejaron la fe per-
[334]
Historias del Zohar
56
dieron todo, como esta escrito: Y t u pecado
sera expiado con la muerte" (Isaias 28).
Rabi Jia dijo: "^,Cual es el significado del
versiculo: "Sera tragada la muerte eternamente?" (Isaias 25). Esto significa que E l
Santo Bendito Sea, levantara Su mano diestra
y sacara la muerte del mundo. Esta mano
diestra solo sera levantada cuando Israel se
apegue a la derecha del Santo Bendito Sea. Y
^cual es el significado de [lamano diestra de
Dios]? Esta es la T o r a , sobre la que esta
escrita: A Su diestra habia una ley para ellos"
(Deuteronomio 33). A l mismo tiempo: " L a
diestra del Senor es exaltada; la diestra del
Senor es triunfante" (Salmos 118).
‫]‪[335‬‬
‫מעשיות‬
‫נ ו‬
‫הזהר‬
‫נר‪.‬‬
‫רבי יוסי הוה אזיל בארחא והרה עמיה רבי ח;יא‬
‫בר ךב‪ ,‬עד דהרו אזלי‪ ,‬אמר רבי יוסי לרבי‬
‫ח;יא‪ ,‬חמיתא מה ךאנא חמית‪ .‬אמר ליה חמיגא‬
‫גברא חד בנהךא‪ ,‬וצפיךא חד על רישיה‪ ,‬ועלעא‬
‫?פרמיה ךצפךא‪ ,‬ואכלא ו ך ? ‪ 0‬א בך^לוי‪ .‬וההוא‬
‫גבר ךמי קלין רצררח‪ ,‬רלא יךענא מאי קאמר‪.‬‬
‫א מ ר ‪ ,‬נקרב גביה רנשמע‪ ,‬אמר מםתפינא למקרב‪.‬‬
‫אמר ליה‪ ,‬רכי בר נש הרא באתר דא‪ ,‬אלא‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T V‬‬
‫ךמיזא ךחכמתא ךךמיז לן קךשא בריך הרא‪ .‬קריבר‬
‫גביה ש מ ע ו ךהוה אמר‪ ,‬עטךא עטךא‪ ,‬ר‪3‬ךין ?נין‬
‫נו‪.‬‬
‫רבי יוסי‪ ,‬היה מהלך בדרך‪ ,‬ועמו רבי חייא בן רב‪ .‬בעודם‬
‫הולכים אמר רבי יוסי לרבי חייא‪ :‬ראית מה שראיתי‪ ,‬א מ ר‬
‫לד‪ :‬ראיתי אדם בנהר‪ ,‬וצפור על ראשו‪ ,‬וצלע בפי הצפור‪,‬‬
‫ואוכל ודורם ברגליו והאיש מרים קולו‪ .‬וצועק‪ ,‬ולא ידעתי‬
‫מה שהוא אומר‪.‬‬
‫אמר ]רבי יוסי[‪ :‬נתקרב אליו ונשמע‪ ,‬אמר ל ו רבי חייא‪:‬‬
‫ירא אני להתקרב‪ .‬אמר לו רבי יוסי‪ :‬וכי בן אדם הוא במקום‬
‫הזה‪ ,‬אלא רמז חכמה‪ ,‬רמז לנו הקדוש ברוך הוא‪ .‬התקרבו‬
‫אצלו‪ ,‬שמעו שהיה אומר‪ :‬עטרה עטרה‪ ,‬שני בנים נמצאים‬
‫חוץ ל מ ק ו מ ם ‪ ,‬אין נח ואין מנוחה‪ ,‬עד שהצפור יהיה שסוע‬
‫הזהר‬
‫]‪[336‬‬
‫שדיאו לברא(‬
‫ל א נח ו ל א‬
‫נר‬
‫מעשיות‬
‫שךיין‬
‫לבר‪,‬‬
‫נייחא‪,‬‬
‫ע ד ךצפיךא ? ק י ם ך א ך מ י ו ‪.‬‬
‫ב כ ה ךבי‬
‫)ם״א‪:‬‬
‫ואמר‪,‬‬
‫יוסי‬
‫ךתנינן‪,‬‬
‫היינו‬
‫אמי‬
‫בני‬
‫נ ח ר ו בי ו ג ו מ ר ‪ .‬מ א י ט ע מ א ‪ ,‬ב ג י ן ך כ ר מ י ש ל י‬
‫לא‬
‫נטךתי‪.‬‬
‫אמר ודאי גלותא אתמשך‪ ,‬ועל ךא‬
‫ךי(‬
‫ךי‬
‫)ס׳׳א‪:‬‬
‫צפרי‬
‫שלטנותא‬
‫עלמא‪.‬‬
‫לא‬
‫שמיא‬
‫עד‬
‫אעךיאו‪,‬‬
‫ך ע מ י ן ע ו ב ד י ע ב ו ד ה זרה יעךיאו מ ן‬
‫ואימתי‪ ,‬ע ד ךימטי יומא‬
‫ך ק ך ש א בךיך‬
‫הוא‬
‫א ת ע ר ךינוי ב ע ל מ א ‪ ,‬דכתיב‪ ,‬והיה יום א ח ד‬
‫הוא‬
‫יודע לין ל א יום ו ל א לילה‪.‬‬
‫ע ד דהוו‬
‫—‬
‫אזלין‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫או־קיךא‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫שמעו‬
‫!‬
‫'‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫ךקופטיךא‬
‫חד‬
‫‪T‬‬
‫מטא‬
‫קלא‬
‫•י!‬
‫‪T‬‬
‫דהוה‬
‫‪:‬‬
‫בדינוי‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫נפק‬
‫־‬
‫חד‬
‫ומושלך‪] ,‬צפור‪ ,‬רומז ל א ו מ ו ת העולם‪ ,‬המשעבדים ומענים‬
‫את ישראל בגלות‪ ,‬ואיש אחד בנהר‪ ,‬רומז לישראל שהצפור‬
‫עומד על ראש ישראל‪ ,‬ואוכל ודורם אותם ברגליו‪ ,‬ולא‬
‫תהיה להם מנוחה‪ ,‬עד שינקום נקמתו מ ה א ו מ ה ההיא[‪.‬‬
‫ככה רבי יוסי ואמר‪ :‬זהו ששנינו‪ :‬״בני אמי נחרו בי״‬
‫וגר‪ ,‬ומה הטעם‪ :‬מפני ש״כרמי שלי לא נטרתי״ )שיר‬
‫השירים א(‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי שהגלות נמשך‪ ,‬ולכן ציפורי השמים‬
‫לא הועברו‪ ,‬עד ש מ מ ש ל ת העמים‪ ,‬שעובדים עבודה זרה‪,‬‬
‫יועברו מהעולם‪ ,‬ואימתי‪ ,‬עד שיבא יום‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬
‫יעורר את דיניו בעולם‪ ,‬שכתוב‪ :‬״והיה יום אחד הוא יודע‬
‫לה׳‪ ,‬ל א יום ולא לילה״ )זכריה יד(‪.‬‬
‫בעודם הולכים‪ ,‬ש מ ע ו ק ו ל אהד‪ ,‬שהיה אומר‪ :‬שלהבת‬
‫]‪[337‬‬
‫מעשיות‬
‫שלהובא‬
‫ךכתיב‪,‬‬
‫אמר‬
‫ויהיבת ליקיךת אשא‪.‬‬
‫רבי‬
‫מהימנותא‬
‫מבינייהו‪,‬‬
‫אמר‬
‫נו‬
‫ו א ו ק י ר ל ה ה ו א צפיךא‪ ,‬א מ ר ו ד א י כ מ ה‬
‫יוסי‪,‬‬
‫ליבראל‪,‬‬
‫וכפר‬
‫הזהר‬
‫לא‬
‫אלא‬
‫בינייהו‪.‬‬
‫כבןכול‬
‫אגלי‬
‫קךשא‬
‫בזמנא‬
‫וכד‬
‫הכי‬
‫ךלא‬
‫אתמנע‬
‫אשתכיח‬
‫?ךיף‬
‫הוא‬
‫אשתכח‬
‫מהימנותא‬
‫בכלא‪,‬‬
‫ךכתיב‪,‬‬
‫בריתכם את מות‪.‬‬
‫רבי חייא‪,‬‬
‫מאי דכתיב בלע המות לנצח‪.‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬כ ד יתער ק ך ש א בריך ה ו א י מ י נ א‬
‫אש הגיע בדיניו‪ ,‬של אותו הצפור‪ ,‬יצא שלהבת אחת ושרף‬
‫לאותו הצפור‪ .‬אמר רבי יוסי זהו כמו שכתוב‪ :‬״ויהיבת‬
‫ליקדת אשא״‪] ,‬פירוש זה כתוב בדניאל ז‪ ,‬בחיה הרביעית‬
‫מארבע חיות‪ ,‬הרומזים על האומות‪ ,‬ששעבדו את ישראל‬
‫בד׳ גלויות‪ ,‬וחיה הרביעית‪ ,‬הוא גלות האחרון‪ .‬ונראה‬
‫שצפור הנזכרת לעיל‪ ,‬שכתוב בה‪ :‬״ושנין די פרזל לה‪,‬‬
‫רברבן אכלא ומדקה‪ ,‬ושארא ברגליה רפסה״ וגו׳‪ ,‬דהינו‬
‫כעין שאומר אצל הצפור‪ .‬ועל כן מסיים גם כן בה הכתוב‪:‬‬
‫״ויהיבת ליקדת אשא״ הנאמר באותה החיה[‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל‪,‬‬
‫אלא בזמן שלא היה נמצא בניהם אמונה‪ ,‬כי כשנמנע מהם‬
‫האמונה‪ ,‬כביכול כך נעשה בכל‪ ,‬שכתוב‪ :‬״וכפר בריתכם את‬
‫מות״ )ישעיה כ״ח(‪.‬‬
‫אמר רבי חייא‪ :‬מהו שכתוב‪ :‬״בלע המות לנצח״ )שם‬
‫כה(‪.‬אמר לו‪ :‬כשהקדוש ברוך הוא יעורר את ימינו‪ ,‬ימנע‬
‫מעשיות‬
‫נו‬
‫הזהר‬
‫]‪[338‬‬
‫דיליה‪,‬‬
‫י ת מ נ ע מ ו ת א מ ן ע ל מ א ‪ ,‬ו ל א יתעו־ ה א י‬
‫ימינא‬
‫א ל א כד יתערון י ש ר א ל בימינא ך ק ך ש א‬
‫כריך‬
‫ה ו א ‪ ,‬ו מ א י נ י ה ו ‪ ,‬ת ו ר ה ‪ ,‬ך כ ת י ב בה‪ ,‬מ י מ י נ ו‬
‫אש‬
‫ךת למו‪.‬‬
‫ב ה ה ו א ז מ נ א י מ י ן ין ע ו ש ה ח י ל‬
‫ו ג ו מ ר ‪ .‬ל א א מ ו ת כי א ח י ה ו א ס פ ר מעשיה ןה‬
‫]ייחידף‬
‫ריט ע״א וע״בן‪.‬‬
‫המות מהעולם‪ ,‬והימין הזה לא יתעורר‪ ,‬אלא כאשר יתעוררו‬
‫ישראל‪ ,‬להדבק בימין הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומה הוא ]ימין ה׳[‬
‫זו התורה‪ ,‬שכתוב בה‪ :‬״מימינו אש דת למר״ )דברים לג(‪,‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬״ימין ה׳ עושה חיל וגר‪ ,‬לא אמות כי אחיה‬
‫ואספר מעשה יה״ )תהלים קיח(‪.‬‬
Historias del Zohar
57
[339]
57.
En este dia [la fiesta de Sucot], Israel sale
con senales firmadas por el rey, por cuanto
vencieron en el juicio. ^Cuales son esas senales? Son los signos de fe, el sello del rey
superior.
[Esto es comparable] a dos personas que
vienen delante del rey para ser juzgados, y el
pueblo no sabe quien ha vencido. U n principe
sale del palacio y le preguntan. E l contesta:
" E l que sale con las senales del rey en sus
manos es el vencedor \
A s i todo el m u n d o entra en juicio delante
del rey superior, y E l los juzga desde Rosh
Hashana e l o r n K i p u r hasta el quinceavo dia
del mes. En este preoceso Israel es absuelto a
traves de la Teshuva (el arrepentimiento), y se
ocupan de la Suca (la cabana que deben construir en la fiesta de Sucot), el Lulav (corte de
palmera) y el E t r o g (cidra), pero no es sabido
quien gano en el juicio. Los angeles superires
preguntan quien gano el j u i c i o y E l Santo
Bendito Sea les dice: " A q u e l l o s en los cuales
en sus manos encontrareis mis senales son los
que truinfaron en el j u i c i o ' \
En este dia Israel sale con las senales del
Rey: con canticos y alabanzas y entran en la
,
[340]
Historias del Zohar
57
Suca, con el etrog en la mano izquierda y el
lulav en la derecha, y todos ven que Israel esta
sellado con el sello del Rey Santo. Comienzan
diciendo: " D i c h o s o es el pueblo que asi es [su
destino], dichoso es el pueblo cuyo Dios es el
Senor" (Salmos 144).
‫]‪[341‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫מ‬
‫נז‪.‬‬
‫ב י ו מ א ךא‪ .‬נפקי‬
‫מלכא‪,‬‬
‫םימנין‬
‫ישראל‬
‫בגין‬
‫בסימנין‬
‫ךאינון‬
‫נצחין‬
‫רשימין‬
‫מבי‬
‫דינא‪,‬‬
‫רמאי‬
‫איבון‪ ,‬ס י מ נ י מ ה י מ נ ו ת א ‪ ,‬ח ו ת מ א ך מ ל כ א‬
‫ע ל א ה ‪ .‬ל ת ר י בני נ ש א ד ע א ל ו ק ד ם מ ל כ א ל ד י נ א ‪,‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪ :‬י־‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪TIT:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫ולא !ךעי ע ל מ א מ א ן מנייהו נצח‪ ,‬נפיק ח ד לגיון‬
‫מלכא‪,‬‬
‫מבי‬
‫ובידוי‬
‫ש א י ל ו ליה‪,‬‬
‫אמר לון מ א ן דיפוק‬
‫םימנין ך מ ל כ א ‪ ,‬הוא נצח‪.‬‬
‫כ ך כולי ע ל מ א עאלין לךינא ק ך ם מ ל כ א עלאה‪,‬‬
‫וךאין לון מ י ו מ א ך ר א ש ה ש נ ה ויום הכפורים‬
‫עד‬
‫ח מ ש סרי יומין ל!דחא‪ ,‬ובין כך‬
‫אשתכחו‬
‫נז‪.‬‬
‫ביום הזה ]בחג הסוכות[‪ ,‬יוצאים ישראל בסימנים‬
‫רשומים מן המלך‪ ,‬משום שהם ניצחו בדין‪ ,‬ומה הם‬
‫הסימנים‪ ,‬הם סימני האמונה‪ ,‬חותם של המלך העליון‪.‬‬
‫]משל[ לשני בני אדם‪ ,‬שנכנסו לפני המלך לדין‪ ,‬ולא ידעו‬
‫בני העולם‪ ,‬מי מהם ניצת‪ ,‬יצא שר אתד מבית המלך‪ ,‬שאלו‬
‫לו‪ ,‬אמר להם‪ :‬מי שיצא‪ ,‬וסימנים של המלך בידיו‪ ,‬הוא‬
‫ניצח‪.‬‬
‫כך כל העולם נכנסים לדין‪ ,‬לפני המלך העליון‪ ,‬ודן‬
‫אותם מיום ראש השנה‪ ,‬ויום הכפורים‪ ,‬עד חמש עשרה ימים‬
‫לחודש‪ .‬ובתוך כך נמצאו ישראל זכאים כולם‪ ,‬על ידי‬
‫מעשיות‬
‫נז‬
‫]‪[342‬‬
‫הזהר‬
‫ישךאל זכאין כלהו בתיובתא‪ ,‬טךחין בסכה ולולב‬
‫ולא יךעי מ א ן נצח דינא‪ .‬מ ל א כ י ע ל א י‬
‫ואתרוג‪,‬‬
‫ש א ל י ‪ ,‬מ א ן נצח ךינא‪ .‬ק ך ש א כריך הוא א מ ר להו‪,‬‬
‫ד מ פ ק י ב י ך י י ה ו ם י מ נ י ן ך י ל י ‪ .‬איבון נ צ ח י ן‬
‫אינון‬
‫דינא‪.‬‬
‫•‬
‫ב ה א י יומא‬
‫נפקי‬
‫בתוקזבחתא‬
‫בשמאלא‪,‬‬
‫רשיכ?ין‬
‫לולב‬
‫ברשימין‬
‫ישךאל‬
‫בךשימו‬
‫ךמלכא‬
‫ךהלילא‪ ,‬עאלין בסכה‪ ,‬אתרוג‬
‫בימינא‪,‬‬
‫רומאן‬
‫כלהו‬
‫ךישראל‬
‫ך מ ל כ א קךישין‪ .‬פתחי ואסרי‬
‫אשרי העם ש כ כ ה לו אשרי העם שיי‬
‫אלהיו!ויחי‬
‫יד‬
‫דכא ע״א[‪.‬‬
‫התשובה‪ ,‬טורחים בסוכה ולולב ואתרוג‪ ,‬ולא יודעים מי נצח‬
‫בדין‪ ,‬מלאכים העליונים שואלים מי נצח בדין‪ ,‬הקדוש ברוך‬
‫הוא אומר להם‪ :‬אותם שמוציאים בידם סימנים שלי‪ ,‬הם‬
‫ניצחו בדין‪.‬‬
‫ביום הזה יוצאים ישראל בסימני המלך‪ ,‬בשבח ההלל‬
‫נכנסים בסוכה‪ ,‬אתרוג בשמאל‪ ,‬לולב בימין‪ ,‬רואים כולם‬
‫שישראל רשומים ברושם המלך הקדוש‪ ,‬פותחים ואומרים‪:‬‬
‫״אשרי העם שככה לו‪ ,‬אשרי העם שה׳ אלקיו״ )תהלים‬
‫קמר(‬
Historias del Zohar
58
[343]
58.
Hemos estudiado: Que un dia Rabi Shimon
vino de K a p o t k i a a L u d , acompanado de Rabi
A b a y Rabi Iehuda. Rabi A b a estaba cansado
y fue donde R A b i Shimon, que estaba montando, Rabi A b a le dijo: "Es por sabido [como
esta] escrito: Ellos deben ir detras del Senor,
que debe rugir como un leon" (Oshea 11).
Rabi Shimon desmonto y le dijo: "Es por
sabido [como esta escrito]: Y yo me quedare
en la montana cuarenta dias y cuarenta noches"
(Deuteronomio 9). Indudablemente la sabidurka viene solo cuando una persona esta
quieta y no en movimiento. Hemos ya explicado el significado de la palabra " y yo me
quede". A h o r a todo depende del descanso, y
se sentaron.
Rabi A b a dijo: "Esta escrito: Y la sabiduria
de Salomon era mayor que la de todos los
hombres y que toda la sabidurka de E g i p t o "
(Reyes 15). ^Cual era la sabiduria de Salomon,
cual era la de Egipto y cual era la de todos los
hombres?
[Rabi Shimon le contesto de manera extensa.
Cuando hubo concluido], Rabi A b a dijo:
"Bendito Sea el Misericordioso por haberme
[344]
Historias del Zohar
58
hecho preguntar esto delante tuyo, ya que gracias a esto adquiri todas estas pashms".
Rabi Shimon dijo: " H e expresado estas
palabras, y han sido definidos. Hemos aprendido: " C u a l es el beneficio del hombre en
todos sus esfuerzos" (Eclesiastes 1). Debes
pensar que esto se refiere tambien a trabajar
en la T o r a , puesto que esta escrito: "en donde
se trabaja bajo el s o l " . La labor de la T o r a es
diferente, ya que esta debajo del sol".
Rabi Jia dijo: " E l pasaje "bajo el s o l " tambien
se refiere a la labor en la Tora, ya que si este
esfuerzo es en provecho del pueblo, o de uno
mismo entonces es debajo del sol ya que no
asciende".
‫נח‬
‫הזהר‬
‫]‪[345‬‬
‫מעשיות‬
‫תאנא\ומא‬
‫ח ד ה ו ה אתי רבי ש מ ע ו ן מ ק פ ר ט ק ן א‬
‫נח‪.‬‬
‫ללוד‪ ,‬והרה ע מ י ה רבי א ב א ורבי י ה ו ד ה ‪ ,‬רבי‬
‫הוה לאי והוה רהיט אבתריה ךךבי ש מ ע ו ן‬
‫אבא‬
‫דהוה‬
‫רכיב‪.‬‬
‫כאריה‬
‫א מ ר ר ב י א ב א ‪ ,‬ו ד א י א ח ר י יי י ל כ י‬
‫ישאג־‬
‫נ ח ת ךבי שקןעון‪,‬‬
‫ארבעים‬
‫בהר‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬ודאי‪ .‬כתיב‪ ,‬ו א ש ב‬
‫יום‬
‫וארבעים‬
‫‪T‬‬
‫חכמתא‬
‫לילה‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪ TT:- •T: -‬־‬
‫ודאי‬
‫־‪T‬־‪:T‬‬
‫ל א מ ת י י ש ב א א ל א כ ד בר נ ש ן ת י ב ו ל א‬
‫אזיל‪ ,‬א ל א ק א י ם בקיומיה‪ ,‬והא א ו ק י מ נ א מ ל י ע ל‬
‫מה‬
‫כתיב‬
‫ואשב‪,‬‬
‫השתא‬
‫בנייחא‬
‫תלייא‬
‫מלתא‪.‬‬
‫יתבו‪.‬‬
‫נח‪.‬‬
‫שנינו‪ :‬יום אחד היה בא רבי שמעון מקפוטקיא ללוד‪,‬‬
‫והיה עמו רבי אבא‪ ,‬ורבי יהודא‪ ,‬רבי אבא היה עיף והיה רץ‬
‫אחרי רבי שמעון‪ ,‬שהיה רוכב‪ ,‬אמר רבי אבא‪ :‬ודאי כתוב‪:‬‬
‫״אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג״ )הושע יא(‪.‬‬
‫ירד רבי שמעון‪ ,‬אמר לו‪ :‬ודאי כתוב‪ :‬״ואשב בהר‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה״ )דברים ד(‪ ,‬ודאי שהחכמה‬
‫אינה מתישבת‪ ,‬אלא כשהאדם יושב‪ ,‬ואינו הולך‪ ,‬אלא עומד‬
‫על עומדו‪ ,‬וכבר בארנו הדברים על מה כתוב‪ :‬״ואשב״‪ .‬עתה‬
‫הדבר תלוי במנוחה ישבו‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫‪m‬‬
‫]‪[346‬‬
‫הזהר‬
‫א מ ר רבי אבא‪ ,‬כתיב‪ ,‬ותךב ח כ מ ת ש ל מ ה מ ח ? מ ת‬
‫כ ל ?ני ק ד ם ו מ כ ל ח כ מ ת מ צ ר י ם ‪ .‬מ א י ה י א‬
‫ח כ מ ת ש ל מ ה ‪ ,‬ומאי היא ח כ מ ת מצרים‪ ,‬ומאי היא‬
‫כ ל בני ק ד ם ו כ ר ‪.‬‬
‫ח?מת‬
‫רחמנא‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫ד ש א י ל נ א ק מ ך מ ל ה דא‪ ,‬ד ה א בכל הני‬
‫‪T :‬‬
‫‪T‬‬
‫מלי‬
‫אלין‬
‫יתרון‬
‫א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬בריף‬
‫•‬
‫‪1‬‬
‫•‬
‫) ב מ ל ה ך א ( זכינא‪ .‬א מ ר רבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬מ ל י ן‬
‫הא‬
‫אוקימנא לון והא אתמרו‪ .‬תאנא‪ ,‬מ ה‬
‫לאךם‬
‫דאורייתא‪,‬‬
‫בכל‬
‫עמלו‪,‬‬
‫יכול‬
‫אף‬
‫עמלה‬
‫תלמוד לומר שיעמול תחת השמש‪,‬‬
‫)כתיב( ש א נ י ע מ ל ה ךאורייתא ד ל ע י ל א מ ן ש מ ש א‬
‫הוא‪ .‬רבי ךדיא אמר‪ ,‬א ף ע מ ל ה ך א ו ר י י ת א ך א י ה ו‬
‫עמל‬
‫בגיניהון ךבני נשא‪ ,‬או בגין יקרא ד ל י ה ׳‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬כתוב‪ :‬״ותרב חכמת שלמה מחכמת כל‬
‫בני קדם‪ ,‬ומכל חכמת מצרים״)מלכים א ה(‪ ,‬מה היא תכמת‬
‫שלמה‪ ,‬ומה היא תכמת מצרים‪ ,‬ומה היא חכמת כל בני קדם‬
‫ובו׳‪] ,‬והשיב לו רבי שמעון באריכות‪ ,‬כשסיים[ אמר רבי‬
‫אבא‪ :‬ברוך הרחמן‪ ,‬ששאלתי לפניך דבר זה‪ ,‬כי בגלל זה‬
‫זכיתי בכל אלו הדברים‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬דברים אלו כבר‬
‫העמדתי אותם‪ ,‬וכבר נאמרו‪ ,‬שנינו‪ :‬״מה יתרון לאדם בכל‬
‫עמלו״ )קהלת א(‪ ,‬יתכן שגם עמלה של תורה‪ ,‬לכן כתוב‪:‬‬
‫״שיעמול תחת השמש״‪ ,‬שונה עמלה של תורה שהוא‬
‫למעלה מן השמש‪ .‬רבי חייא אמר‪ :‬אף עמלה של תורה‪,‬‬
‫באם הוא עמל בשביל בני האדם‪ ,‬או בשביל כבוד עצמו‪ ,‬על‬
‫זה כתוב תחת השמש‪ ,‬שהרי אינו עולה למעלה‪.‬‬
‫]‪[347‬‬
‫מעשיות‬
‫נח‬
‫הזהר‬
‫ה א י ת ח ת ה ש מ ש ?תיב‪ ,‬ך ה א ל א סליק ל ע י ל א‬
‫דף רכג ע״א וע״כ[‬
[348]
Historias del Zohar
59
59.
Rabi Shimon dijo: " C u a n d o estoy entre los
camaradas de Babilonia, se reunen alrededor
mio. Aprenden cosas [secretas] de la T o r a , y
las interpretan con un sello de hierro fuerte
cerrado por todos los lados. Muchas veces les
he ensenado los caminos del j a r d i n del Rey, y
los del Rey. Varias veces les ensene todos los
niveles de los justos en ese mundo. Todos
temen hablar de esto, prefieren estudiar, por
eso son llamados lengua lenta, como un tartamudo que se le traba la lengua y habia con
dificultad.
Pero yo los juzgo meritoriamente, porque
creen que el aire santo y la D i v i n a inspiracion
los dejara [puesto que estan fuera de la tierra
de Israel], y seran nutridos con el aire y el
espiritu de otra autoridad. Y mas aun el arco
iris aparece sobre ellos y no son merecedores
de ver y recibir a Eliahu, y ciertamente no de
recibir otras cosas. AEpero esto es en beneficio para ellos, que Y o estoy en el mundo y que
vivo para ellos, durante m i vida el mundo no
sufrira, y no sera juzgado por el juzgado superior. Despues de m i , no habra otra generacion
como esta. N o encontraran quien los defienda,
y todas las fases insolentes se encontraran
Historias del Zohar
59
[349]
tanto arriba como abajo. A r r i b a a causa de los
pecados de [aquellos] de abajo y su insolencia.
H a b r a hombres que lloraran, pero no habra
quien los ampare. M i r a r a n hacia todos lados
pero no encontraran el remedio. Y o he encontrado solamente un remedio, para aquellos en
el mundo que se ocupan de la Tora. Entre ellos
se encuentra u n Sefer T o r a que no puede ser
invalidado y cuando lo saquen a la luz se
despertaran los de arriba y los de abajo. Y esto
es por seguro si el nombre de Dios esta escrito
propiamente. Hemos ya aprendido: Pobre de
la generacion que entre ella no hay T o r a .
"Cuando el mundo se encuentre en desastre, y la gente pida por merced, todos los
muertos se levantaran porque el alma [nefesh]
precede y anuncia al espiritu [ruaj] que la T o r a
esta en exilio, porque fue exiliada por los
hombres del mundo, y ahora vienen y piden
piedad. Entonces el espiritu le anuncia al alma
[neshama], y la neshama al Santo Bendito Sea.
Entones E l Santo Bendito Sea se apiada del
mundo. Pobre de la generacion en la cual la
T o r a sea exiliada de u n sitio a otro, aunque sea
de una sinagoga a otra, porque no habra nadie
que los proteja. T o d a la gente no sabe esto,
que cuando la Sejina fue exiliada en el u l t i m o
exilio, antes de ascender arriba, este versiculo
[350]
Historias del Zohar
59
es aplicabel a ello: "Quien me daria en el
desierto una morada para huespedes" (Jeremias 9). Luego, cuando el mundo se encuentre
en gran sufrimiento, en el exilio de la T o r a
para luego ser encontrada, entonces todos se
levantaran sobre ella, los de arriba y los de
abajo".
Rabi Shimon dijo: " S i los necios babilonicos supiesen los secretos de la sabiduria, sobre
los que el mundo se mantiene, y cuales son sus
pilares y porque se compadecen cuando el
m u n d o esta en aprietos, conocerian la alabanza del anciano Rav leva cuando se encontraba entre ellos, y desconocieron sus elogios y
yo considero que sus palabras se unen con las
del Rey Salomon, con el secreto superior de la
sabiduria y ahora van detras de la sabiduria y
no tienen quien los ayude n i quien estudie,
aunque hay entre ellos algunos sagaces a quien
les concierne el ano embolismal y la fijacion de
los meses, a pesar de que no les fue dada
[autorizacion] y [esos asuntos] no fueron
entregados en sus manos.
Hemos aprendido: Por doce meses el alma
esta conectada al cuerpo en la tumba, y son
juzgados en el mismo j u i c i o , excepto para el
alma de un justo, y debemos explicar, y esta [el
alma] esta presente en la tumba, y conoce sus
Historias del Zohar
59
[351]
penas, y las del mundo. Despues de doce
meses se viste solitaria y va por todo el mundo,
sabe lo que sabe a traves del espiritu, y se
apiada del sufrimiento del mundo y pide piedad. Cuando hay un justo es este quien
informa todo y es reconocido por ellos.
" Y a que hemos aprendido: U n justo que
esta presente en el mundo, ya sea entre los
vivos o entre los muertos, es conocido y anunciado entre ellos cada dia. Cuando el mundo
sufre enormemente, y no puede proteger a la
gneracion, les informa de lo que sucede en el
mundo. Cuando no hay un justo, entonces los
de arriba y los de abajo se levantan para esto.
Todos deben estar en un estado de arrepentimiento, entonces los lideres se levantan contra
ellos y hasta el espiritu del j a r d i n del Eden se
levanta para protegerlos por el rollo de la
Tora.
"Hemos aprendido: "Pero cuando duermo
con mis padres" (Genesis 47) - en el cuerpo, en
el alma [nefesh], en el espiritu y en el alma
[neshama], en un carruaje, en el nivel mas
elevado".
Rabi Iehuda dijo: " C u a n obtusa es la gente
del mundo respecto a todo. Ellos no conocen,
no perciben , no escuchan, no miran hacia, los
asuntos del mundo, y como E l Santo Bendito
[352]
Historias del Zohar
59
Sea los protege con misericordia, en cada hora
y minuto, pero no hay nadie que preste atencion. Tres veces al dia una brisa entra en la
cueva de Majpela y sopla sobre las tumbas de
los patriarcas, y todos los huesos se curan y se
paran, y esa brisa atrae rocio de arriba, de la
cabeza real, desde el lugar donde se encuentran los patriarcas superiores, y cuando ese
rocio llega se despiertan los patriarcas de
abajo.
" Y hemos aprendido: Ese rocio desciende,
por diversos conocidos niveles hasta que llega
al Jardin del Eden inferior. En este rocio se
banan ellos con la espicias del Jardin del Eden.
Y una brisa se levanta, y entra a la cueva y se
despiertan los patriarcas y las matrircas y
piden misericordia por sus hijos y cuando el
mundo se halla en una situation de sufrimiento porque ellos se encuentran dormidos a
causa de los pecados del mundo y por ende ese
rocio no es atraido y no es encontrado, hasta
que se produzca el despertar a traves del Sefer
T o r a , entonces el nefesh le informa al ruaj y el
ruaj a la neshama y la neshama al Santo Bendito Sea. Entonces el Rey se sienta en el trono
de la misericordia y se extiende desde el centro
de la D i v i n i d a d un flujo de rocio de cristal y
llega a la cabeza del Rey, siendo bendecidos
Historias del Zohar
59
[353]
los patriarcas, y llega ese rocio a los dormidos
y todos son bendecidos y se compadece El
Santo Bendito Sea del mundo. Como hemos
aprendido: E L Santo Bendito Sea, no se compadece del mundo hasta que informa a los
patriarcas, y por sus meritos el mundo es
bendecido \
Rabi Iosi dijo: "Ciertamente esto es asi.
Esto lo hemos encontrado en el libro del Rey
Salomon, el mas elevado, que es llamado el
consejero de la sabiduria de todo. Rabi H a m nuna revelo y dijo que Rajel hizo mas que
todas, porque se encontraba en las encrucijadas, cada vez que el mundo se encontraba en
necesidad de [piedad]. E l secreto de esto: E l
area, los querubines, que se encontran en la
parte de B i n i a m i n , que nacio por el camino y
la Presencia D i v i n a sobre t o d o " .
,
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נט‬
‫]‪[354‬‬
‫נט‬
‫א מ ר דבי‬
‫שמעון‪,‬‬
‫ךבבל‪,‬‬
‫כד‬
‫אנא‬
‫מתכנשי‬
‫בין‬
‫גבאי‪,‬‬
‫חבךייא‬
‫איבון‬
‫ואולפי‬
‫מלי‬
‫ב א ת ג ל י י א ‪ ,‬ואיכון עיילי לון ב ג ו ש פ נ ק א ך פ ך ז ל א‬
‫תקיפא‬
‫לון‬
‫סתימא מ כ ל סטךין‪ ,‬כ מ ה זמנין אוליפנא‬
‫אוךחוי‬
‫)נ״א‪:‬‬
‫ךגנתא‬
‫ךמלכא‪,‬‬
‫אוךחוי‬
‫ךמלכא‪,‬‬
‫כ מ ה זמנין אמינא לון אוךחוי דאורייתא‬
‫ךמלכא‬
‫קדישא‬
‫אוליפנא‬
‫ל ו ן כ ל איבון ך ך ג י ן ך צ ך י ק י י א ך ב ה ה ו א‬
‫עלמא‪,‬‬
‫וכלהו‬
‫)מעלעלין(‬
‫אקרון‪,‬‬
‫ואוךחין‬
‫עלאין(‪.‬‬
‫כמה‬
‫זמנין‬
‫מ ם ת פ ו ל מ י מ ר מלין אלין‪ ,‬א ל א‬
‫ל ע א ן ב ג מ ג ו מ א ‪ ,‬בגיני כך פ ס י ל ו ם י ן‬
‫כההוא פסילוםא ךמגמגם‬
‫בפומיה‪.‬‬
‫נט‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬כשאני בין החברים שמבבל‪ ,‬מתאספים‬
‫אלי‪ ,‬ולומדים דברים בגלוי‪ ,‬והם מכניסים את הדברים‬
‫בחתימה מברזל קשה‪ ,‬שסתום מכל הצדדים‪ ,‬כמה פעמים‬
‫למדתי אותם‪ ,‬דרכי גן המלך‪ ,‬ודרכי המלך‪ ,‬כמה פעמים‬
‫למדתי אותם כל אותם דרגות של הצדיקים שבאותו עולם‪.‬‬
‫וכולם יראים לומר דברים אלו‪ ,‬אלא לומדים בגמגום‪,‬‬
‫בשביל כך כבדי פה נקראים‪ ,‬כמו הכבד פה שמגמגם בפיו‪.‬‬
‫אבל אני דן אותם לכף זכות‪ ,‬הואיל שהם יראים‪ ,‬כי אויר‬
‫]‪[355‬‬
‫מעשיות‬
‫נט‬
‫הזהר‬
‫א ב ל לזכותא דאיננה להו‪ ,‬הואיל ומםתפו‪ ,‬דהא‬
‫‪T:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫אויךא ק ד י ש א ורוחא ק ד י ש א א ת ע ד י מנייהו‪,‬‬
‫מאויךא ורוחא‬
‫ועקי‬
‫אלא‬
‫ךקשת‬
‫למחמי‬
‫אתחזי‬
‫ךךשותא אחךא‪ .‬ולא עוד‬
‫עלייהו‪,‬‬
‫ולאו‬
‫כךאי‬
‫איבון‬
‫סבר אנפוי ךאליהו‪ ,‬כל שכן סבר א נ פ ץ‬
‫אחךנין׳‬
‫א ב ל ךא מהניא ל ה ר ך א נ א שכיח בעלמא‪ ,‬ואנא‬
‫םימנא )נ״א‪ :‬ס מ כ א ( ל ע ל מ א ‪ ,‬ךהא בחיי לא‬
‫יתיב‬
‫‪•T:‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫עלמא‬
‫‪T :‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫בצערא ולא אתדן בדינא דלעילא‪.‬‬
‫‪:T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪*TI‬‬
‫י‬
‫בתךאי לא יקום ךךא כךךא ךא‪ ,‬וזמין ע ל מ א ךלא‬
‫ישתכח‬
‫מ א ן ךיגין‬
‫עלייהו‪,‬‬
‫וכל‬
‫אנפין‬
‫חציפין‬
‫יקזתכחון בין ל ע י ל א בין ל ת ת א ‪ .‬ל ע י ל א ‪ ,‬ב ח ו ב י י ה ו‬
‫ךלתתא‬
‫וךןציפותא ךילהון‪.‬‬
‫הקדוש‪ ,‬ורוח הקדוש סר מהם‪] ,‬להיותם בחוצה לארץ[‪,‬‬
‫ויונקים מאויר ורוח של רשות אחרת‪ ,‬ולא עוד אלא שהקשת‬
‫נראית עליהם‪ ,‬ואינם בדאים לראות ולקבל פני אליהו‪ ,‬כל‬
‫שכן לקבל פנים אחרים‪.‬‬
‫אבל זה מועיל להם‪ ,‬שאני נמצא בעולם‪ ,‬ואני עמוד‬
‫בעולם‪ ,‬כי בחיי לא ישב העולם בצער‪ ,‬ולא נידון בדין של‬
‫מעלה‪ ,‬אחרי לא יקום דור כדור הזה‪ ,‬ומזומן העולם‪ ,‬שלא‬
‫ימצא מי שעין עליהם‪ ,‬וכל פנים חצופים‪ ,‬ימצאו בין‬
‫למעלה ובין למטה‪ ,‬למעלה‪ ,‬בגלל העוונות של למטה‪,‬‬
‫והחציפות שלהם‪ .‬ומזומנים בני העולם שיזעקו‪ ,‬ואין מי‬
‫מעשיות‬
‫עלמא‬
‫ו ז מ י נ י ן בני‬
‫נט‬
‫הזהר‬
‫ךצווחין‬
‫]‪[356‬‬
‫ךישגח‬
‫ולית מ א ן‬
‫עלייהו‪ ,‬ויהךרון רישא ל כ ל סטרי ע ל מ א‬
‫ו ל א יתובון באםוותא‪ .‬א ב ל ח ד אםוותא א ש כ ח נ א‬
‫ב ע ל מ א ו ל א יתיר‪,‬‬
‫להו‬
‫ךלעאן‬
‫איבון‬
‫?אורייתא‬
‫בההוא אתר ךישתכחון‬
‫ואשתכח‬
‫בינייהו ס פ ר‬
‫ת ו ד ה ך ל א מ ש ת ק ר ביה‪ .‬כ ד מ פ ק י ה א י בגיניה‪,‬‬
‫מ ת ע ך י ע ל א י ותתאי‪ .‬וכל ש כ ן אי אכתיב ביה ש מ א‬
‫קדישא‬
‫כ ך ק א חזי‪ ,‬ו ה א א ו ל י פ נ א מ ל ה ‪ .‬ווי ל ך ר א‬
‫ךאתגלךא‬
‫לעילא‬
‫בינייהו ס פ ר תורה‪ ,‬ו ל א מתערי עליה‬
‫ותתא‪ .‬מ א ן אתער עליה‪ ,‬בשץתא ך ע ל מ א‬
‫בצעךא טפי‪ ,‬ואצטןיך עלמא למטךא‪ .‬ואצטןיך‬
‫לאגלאה‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫כד‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫עלמא‬
‫קברי‪,‬‬
‫ס פ ר תורה יתיר ב ר ו ח ק א ד ע ל מ א ‪.‬‬
‫"‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫בצעךא‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪IT‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫ו ב ע א ן בני נ ש א ך ח מ י ן ע ל י‬
‫כלהו מתין מתעךין עליה‪ .‬ךהא נ פ ש א‬
‫שישגיח עליהם‪ ,‬יסובבו ראשיהם בכל צדדי העולם‪ ,‬ולא‬
‫ישובו ברפואה‪ .‬אבל‪ ,‬רפואה אחת מצאתי להם בעולם‪ ,‬ולא‬
‫יותר‪ ,‬באותו מקום שימצאו אותם שעוסקים בתורה‪ ,‬ומצוי‬
‫ביניהם ספרי תורה‪ ,‬שאין בו פסול‪ ,‬כשיוציאו אותו‪ ,‬בגללו‬
‫מתעוררים העליונים והתתתונים‪ .‬וכל שכן אם נכתב בו שם‬
‫הקדוש כמו שצריך‪ ,‬וכבר למדנו הדבר‪ ,‬אוי לדור שגולה‬
‫ביניהם םפר תורה‪ ,‬ולא מתעוררים עליו למעלה ולמטה‪ ,‬מי‬
‫יתעורר עליו בשעה שהעולם בצער הרבה‪ ,‬וצריך העולם‬
‫למטר‪ ,‬וצריך להגלות ספר תורה יותר בדוחק העולם‪.‬‬
‫שכאשר העולם בצער‪ ,‬ומבקשים האנשים רחמים על‬
‫]‪[357‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫נט‬
‫א ק ד י מ ת ו מ ו ך ע א לרוחא‪ ,‬ךהא ספר תורה א ש ת כ ח‬
‫?גלותא‪,‬‬
‫ךא^לי‬
‫ךעלמא‪,‬‬
‫בדוחקא‬
‫וחייא‬
‫אתאן‬
‫ובעאן רחמי‪ .‬כדין רוחא מ ו ך ע א לנשמה‪ ,‬ונשמה‬
‫לקךשא‬
‫על‬
‫וחם‬
‫מאתריה‪,‬‬
‫בדיך‬
‫הוא‪ ,‬וכדין ק ך ש א בךיך ה ו א א ת ע ר‬
‫עלמא‪,‬‬
‫וךא‬
‫וחייא‬
‫אתיין‬
‫מ ת י י א ‪ ,‬ווי ל ך ך א אי‬
‫על‬
‫גלותא‬
‫למבעי‬
‫א^טדיך‬
‫ךספר‬
‫רחמי‬
‫תורה‬
‫על קברי‬
‫ספר תורה ל א ג ל א ה‬
‫ליה מ א ת ר לאתר‪ ,‬אפילו מבי כנשתא לבי ?נשתא‪,‬‬
‫ךהא‬
‫ל א א ש ת כ ח בינייהו ע ל מ ה י ש ג ח ו ן עלייהו‪.‬‬
‫וךא‬
‫ל א ! ך ע י ן כ ל ה ו בני נ ש א ‪ ,‬ך ה א ש כ י נ ת א כ ד‬
‫אתגלייא‬
‫מה‬
‫בגלותא בתךאה‪ ,‬עד לא תסתלק לעילאי‬
‫?תיב‪ ,‬מ י יתנני ב מ ך ב ר מ ל ו ן א ו ך ח י ם ‪ .‬ל ב ת ר‬
‫בזמנא‬
‫ךדחקא‬
‫אשתכח‬
‫טפי‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫תמן‬
‫הקברות‪ ,‬כל המתים מתעוררים על זה‪ ,‬כי הנפש מקדימה‬
‫ומודיעה לרוח‪ ,‬שהספר תורה נמצא בגלות‪ ,‬שגלה בדוחק‬
‫העולם‪ ,‬והחיים באים ומבקשים רחמים‪ ,‬אז הרוח מודיע‬
‫לנשמה‪ ,‬והנשמה להקדוש ברוך הוא‪ .‬ואז הקדוש ברוך הוא‬
‫חם על העולם‪ ,‬וזה על גלות הספר תורה ממקומו‪ ,‬והחיים‬
‫באים לבקש רחמים על קברות המתים‪ ,‬אוי לדור אם צריכים‬
‫להגלות הספר תורה ממקום למקום‪ ,‬אפילו מבית כנסת לבית‬
‫כנסת‪ ,‬שהרי לא נמצא על מה שישגיחו עליהם‪ ,‬וזה לא‬
‫יודעים כל בני האדם‪ ,‬שהשכינה כשגלתה גלוח האחרון‪ ,‬עד‬
‫שלא עלתה למעלה‪ ,‬מה כתוב בה‪ :‬״מי יתנני במדבר מלון‬
‫אורחים״)ירמיה ט א(‪ ,‬אחר כך בזמן שהעולם נמצא בדותק‬
‫רב‪ ,‬שם היא נמצאת‪ ,‬ובגלות ספר תורה שם היא‪ ,‬וכולם‬
‫מעשיות‬
‫אשו‪1‬כחת‪,‬‬
‫מתעךין‬
‫אמר‬
‫נט‬
‫]‪[358‬‬
‫הזהר‬
‫ובגלותא ך ס פ ר תורה ת מ ן היא‪ ,‬וכלא‬
‫ע ל י ה ע ל א י ותתאי•‬
‫רבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬אי הני ב ב ל א י ט פ ש א י ינךעון‬
‫ך ך ז י ך ח כ מ ת א ע ל מ ה קןאים ע ל מ א ‪,‬‬
‫מלין‬
‫ו ם מ כ ו י ע ל מ ה ק א מ ת ר ג ש ן כ ד י ש ת כ ח בדוחקןא‪,‬‬
‫שבחא‬
‫ינךעון‬
‫ךרב‬
‫)המנונא( !יבא‬
‫אש^כח‬
‫בינייהו‪,‬‬
‫א^זכחנא‬
‫מלוי מתקשךן במלוי ך ש ל מ ה מלכא‪,‬‬
‫ה‬
‫ולא‬
‫הוו‬
‫ה‬
‫יךעי‬
‫סבא‬
‫שבחיה‪.‬‬
‫כד‬
‫ינ‬
‫והא‬
‫א‬
‫עילא ךחללסאי לא יז ל ?יי י ך ע י‬
‫?ח‬
‫שבחיה‪ .‬ו ה ש ת א אזלין בתר מ ל י ד ח כ מ ת א ולית‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫מאן‬
‫ך ק א י ם ע ל ה ‪ ,‬ו ל י ת מ א ן ךלןארי‪ .‬ו ע ם כ ל ך א ‪,‬‬
‫אית‬
‫ובקביעותא‬
‫ב י נ י י ה ו פקןחין‬
‫ךךחי‪,‬‬
‫בעבוךא‬
‫ךשתי‬
‫אף ע ל גב ך ל א אתייהיב להו ולא א ת מ ס ר‬
‫ביךייהו‪.‬‬
‫מתעוררים עליה‪ ,‬העליונים ותחתונים‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬אם אלו הבבלים הטפשים‪ ,‬ידעו דברים‬
‫של רזי החכמה‪ ,‬על מה עומד העולם‪ ,‬ועמודיו מדוע‬
‫מתרגשים כאשר נמצא העולם בדוחק‪ ,‬ידעו שבח של רב‬
‫ייבא סבא‪ ,‬כאשר היה נמצא אתם‪ ,‬ולא היו יודעים שבחו‪,‬‬
‫ואני מוצא את דבריו‪ ,‬מתקשרים בדברי שלמה המלך‪ ,‬ברז‬
‫המעולה של החכמה‪ ,‬והם לא היו יודעים שבחו‪ ,‬ועכשיו הם‬
‫הולכים‪ ,‬אחר דברי החכמה‪ ,‬ואין מי שיעמוד עליהם‪ ,‬ואין‬
‫מי שילמוד‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬יש בניהם פקחים בעבור השנה‪,‬‬
‫ובקביעות החודשים‪ ,‬אפילו שלא ניתן להם ]רשות[‪ ,‬ולא‬
‫]‪[359‬‬
‫מעשיות‬
‫תנינן‪,‬‬
‫יךחי‬
‫תריסר‬
‫?גופא‬
‫ההיא‬
‫ידעה‬
‫‪:T‬‬
‫‪T‬‬
‫ךצךיקא‬
‫ויךעה‬
‫איהי‬
‫כמה‬
‫ךאוקמוה‪,‬‬
‫ךילה‬
‫ובצעךא ךחיי לא‬
‫בצץךא‬
‫וזמינא‬
‫ו ל א א ש ת ד ל ת עלייהו‪ .‬ל ב ת ר תריסר ירחי‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫אתלבש‬
‫מן‬
‫נפש‬
‫מתקשךא‬
‫? ק ? ך א ‪ ,‬ו א ב ד נ ו ב ך י נ א כךןךא‪ ,‬ב ר‬
‫נפש‬
‫?קמ־א‬
‫נט‬
‫האי‬
‫הזהר‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫‪: -‬‬
‫••‬
‫י‬
‫בלבושא חד ואזיל ו ש א ט בעלמא‪ ,‬וידע‬
‫רוחא מ ה ךןךע‪ ,‬ו א ש ת ך ל ע ל צעךא ך ע ל מ א‬
‫ולמבעי‬
‫ךחכ?ין‪ ,‬ו ל מ נ ך ע ל ה ו צ ע ך א ך ח י י ‪ .‬ו מ א ן‬
‫אתער‬
‫ל כ ל האי‪ ,‬בזמנא ךאית זכאה ך א ו ד ע להו‬
‫כךקא‬
‫בינייהו‪.‬‬
‫יאות‪,‬‬
‫לההוא‬
‫זכאה‬
‫אשו^מוךע‬
‫ך ת ד א ‪ ,‬ז כ א ה כ ד א ש ת א ר ב ע ל מ א ‪ ,‬בין חייא ובין‬
‫מ כ ך ך עליה‬
‫מיתייא‬
‫אשתמוךע‪ ,‬ךהא כל יומא‬
‫בינייהו‪,‬‬
‫וכד צ^ךא ט פ י ? ע ל מ א והוא לא יכיל‬
‫נמסר בידם‪.‬‬
‫שנינו‪ :‬שנים עשר חודש‪ ,‬הנפש מתקשרת בגוף בקבר‪,‬‬
‫ונידונים בדין כאחת‪ ,‬חוץ מנפש הצדיק‪ ,‬כמו שנתבאר‪,‬‬
‫ומזומנת בקבר‪ ,‬ויודע בצער שלו‪ ,‬ובצער החיים יודע ולא‬
‫משתדלת עליהם‪ ,‬ולאחר שנים עשר חודש‪ ,‬מתלבשת בלבוש‬
‫אחד‪ ,‬והולכת ושטה בעולם‪ ,‬ויודע מן הרוח‪ ,‬מה שיודע‪,‬‬
‫ומשתדל על צער העולם‪ ,‬ולבקש רתמים‪ ,‬ולדעת צער‬
‫החיים‪ ,‬ומי מעורר לכל זה בזמן שיש צדיק‪ ,‬שמודיע להם‬
‫כראוי‪ ,‬ואותו צדיק הוכר ביניהם‪.‬‬
‫ששנינו‪ :‬צדיק שנמצא בעולם‪ ,‬בין החיים ובין המתים‬
‫הוא ידוע‪ ,‬שהרי בכל יום מכריזים עליו ביניהם‪ ,‬וכאשר‬
‫נט‬
‫מעשיות‬
‫]‪[360‬‬
‫הזהר‬
‫ל א ג נ א ע ל ךךא‪ ,‬הוא א ו ד ע להר צ ע ך א ך ע ל מ א ו כ ד‬
‫לא‬
‫אשתכח‬
‫אשתכח‬
‫דעלמא‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫זכאה‬
‫ךמכךזי עליה‬
‫)בינייהו(‬
‫ךאתער‬
‫אלא‬
‫‪T V‬‬
‫‪T‬‬
‫מתעךין‬
‫מאן‬
‫ספר‬
‫תורה‪,‬‬
‫••‬
‫עליה‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫וצריכין‬
‫כדין‬
‫‪:‬‬
‫כלא‬
‫״‬
‫‪I‬‬
‫ולא‬
‫בינייהו‪,‬‬
‫להו‬
‫בצעךא‬
‫עלאי‬
‫ותתאי‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫ךישת?חון בההוא‬
‫ז??נא בו‪1‬שובה‪ ,‬ו א י ל א מ ש ת ? ח י ‪ ,‬ה א מ א ר י ך ך י נ א‬
‫א ת ע ר ו ן עלייהו‪ ,‬ו א פ י ל ו ר ו ח י ך ג נ ת א ך ע ך ן כ?תעןין‬
‫עלייהו‬
‫תאנא‪,‬‬
‫בגיניה ד ס פ ר תורה כ ך א ת מ ר ‪.‬‬
‫ושכבתי עם אבותי‪ ,‬בגופא ב נ פ ש א ברוחא‬
‫בנשמתא‪,‬‬
‫אמר‬
‫בךתיכא חךא‪ ,‬בךךגא עלאה‪.‬‬
‫ר ב י י ה ו ד ה ‪ ,‬כ מ ה א ט י מ י ן מ כ ל א ‪ ,‬בני ע ל מ א ‪,‬‬
‫דלא‬
‫ידעי‬
‫ולא‬
‫מ ש ג י ח י ו ל א ש??עי ו ל א‬
‫העולם בצער גדול‪ ,‬והוא לא יכול להגן על הדור‪ ,‬הוא מודיע‬
‫להם צער העולם‪ ,‬וכאשר לא נמצא צדיק בעולם‪ ,‬שמכריזים‬
‫עליו ביניהם‪ ,‬ולא נמצא מי שיעורר אותם בצער העולם‪,‬‬
‫אלא ספר תורה‪ ,‬אז עליונים ותחתונים מתעוררים עליו‪,‬‬
‫וצריכים כלם להמצא בתשובה‪ ,‬בזמן ההוא‪ ,‬ואם לא נמצאים‬
‫בתשובה‪ ,‬הנה בעלי הדין מתעוררים עליהם‪ ,‬ואפילו רות גן‬
‫עדן‪ ,‬מתעורר עליהם‪ ,‬בשביל הספר תורה‪.‬‬
‫שנינו‪ :‬״ושכבתי עם אבותי״)בראשית מו(‪ .‬בגוף בנפש‬
‫ברוח בנשמה‪ .‬במרכבה אחת בדרגה עליונה‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ :‬כמה בני העולם אטומים הם מן הכל‪,‬‬
‫שאינם יודעים‪ ,‬ואינם משגיחים‪ ,‬ולא שומעים‪ ,‬ולא‬
‫]‪[361‬‬
‫מעשיות‬
‫נט‬
‫מסתכלי‬
‫במלי‬
‫משתכח‬
‫עלייהו ברחמין‪,‬‬
‫הזהר‬
‫ך ע ל מ א ‪ .‬והיך‬
‫ק ך ש א ב ר י ף הרא‬
‫בכל זמן ועידן‪ ,‬ולית‬
‫מ א ן ךי_שגח‪ .‬ת ל ת ז ק נ י ן ב י ו מ א ע א ל ר ו ח א ח ך א‬
‫במעךתא ךכפלתא‪ ,‬ונשיב בקברי אבהתא ואתםיין‬
‫כל גךמין וקיימי בקיומא‪ .‬ו ה ה ו א רוחא נגיד ט ל א‬
‫מלעילא‬
‫מרישא‬
‫דמלכא‪ ,‬אתר ד מ ש ת כ ח י אבהן‬
‫עלאי‪ .‬וכד מ ט י ) ס ״ א ‪ :‬מתער( ה ה ו א ט ל א מנייהו‪,‬‬
‫מתעךין‬
‫אכהן דלתתא‪ .‬ותאנא‪ ,‬נחית ההוא ט ל א‬
‫בךרגין‬
‫ידיען‪ ,‬ך ך ג א בתר ךרגא‪ ,‬ו מ ט י לגן ע ד ן‬
‫ךלתתא‪.‬‬
‫ךעךן‪,‬‬
‫ומההוא‬
‫טלא‬
‫אתסחי‬
‫בבוסמין ךגנתא‬
‫ו א ת ע ר רוחא ח ך א ך כ ל י ל בתרין אחךנין‪.‬‬
‫ו ס ל י ק ו ש א ט ביני ב ו ם מ י ן ו ע י י ל ב פ ת ח א ך מ ע ך ת א ‪,‬‬
‫כדין מ ת ע ך י ן אבהן אינון וזווגן‪ ,‬ו ב ע א ן ר ח מ י ע ל‬
‫מסתכלים‪ ,‬בדברי העולם‪ ,‬ואיך שהקדוש ברוך הוא משגיח‬
‫עליהם ברחמים‪ ,‬בכל עת וזמן‪ ,‬ואין מי שישים לב‪ .‬שלש‬
‫פעמים ביום‪ ,‬נכנס רוח אחד במערת ה מ כ פ ל ה ‪ .‬ונושב בקברי‬
‫האבות‪ ,‬ומתרפאים כל העצמות‪ ,‬ועומדים על עומדם‪ ,‬ואותו‬
‫רוח מושך ט ל מ ל מ ע ל ה ‪ .‬מראש המלך‪ ,‬מ ק ו ם שנמצאים‬
‫האבות העליונים‪ ,‬וכשמגיע הטל ההוא מהם מתעוררים‬
‫האבות ש ל מ ט ה ‪.‬‬
‫ושנינו‪ :‬יורד הטל ההוא‪ ,‬במדרגות ידועות‪ ,‬מדרגה אחר‬
‫מדרגה ומגיע לגן עדן התחתון‪ ,‬ומאותו ט ל מתרחצים‬
‫בבשמים של גץ עדן‪ ,‬ומתעורר רוח אחד‪ ,‬ש כ ל ו ל בשנים‬
‫אחרים‪ ,‬ועולה ושט‪ ,‬בין הבשמים‪ ,‬ונכנס בפתה המערה‪ ,‬ואז‬
‫מעשיות‬
‫וכד אקזתכח‬
‫?נוי‪.‬‬
‫ךמיכין‬
‫ולא‬
‫נט‬
‫עלמא‬
‫הזהר‬
‫]‪[362‬‬
‫ב צ ע ך א ‪ ,‬בגין ךאינון‬
‫על חובי עלמא‪ ,‬וההוא ט ל א לא אתנגיד‬
‫אשתכח‪ ,‬ע ד ךאתער ספר תורה כךקא חזי‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫ונפשא אוךעא לרוחא ורוחא לנשמתא‪,‬‬
‫ונשמתא‬
‫כדין ןתיב מ ל כ א‬
‫בכוךסייא‬
‫עידו‬
‫ל ק ך ש א בריף ה ו א ‪.‬‬
‫ךרחמי‪ ,‬ונגיד מ ע ת י ק א ק ד י ש א ע ל א ה‬
‫ךטלא‬
‫ךבדולחא‪,‬‬
‫ומטי‬
‫לרישא‬
‫ךמלכא‬
‫ומתבךכין אבהן‪ ,‬ונגיד ההוא ט ל א לאינון ךמיכין‪,‬‬
‫וכדין מ ת ח ב ך ן ) נ ״ א ‪ :‬מתברכן( כ ל ה ו וחיים ק ך ש א‬
‫בדיך ה ו א ע ל ע ל מ א ‪ .‬ותאנא‪ ,‬ל א חיים ק ך ש א בריף‬
‫הוא ע ל ע ל מ א ע ד ךאוךע לאבהן‪ ,‬ובגינייהו ע ל מ א‬
‫אתבךכא‪.‬‬
‫מתעוררים האבות והאמהות‪ ,‬ומבקשים רחמים על בניהם‪,‬‬
‫וכשהעולם נמצא בצער‪ ,‬מפני שהם ישנים‪ ,‬מחמת עוונות‬
‫העולם‪ ,‬ואותו טל לא נמשך‪ ,‬ולא נמצא‪ ,‬עד שמתעורר ספר‬
‫תורה‪ ,‬כראוי בעולם‪ ,‬והנפש מודיעה לרוח‪ ,‬והרוח לנשמה‪,‬‬
‫והנשמה להקדוש ברוך הוא‪ .‬אז יושב המלך בכסא הרחמים‪,‬‬
‫ונמשך מעתיקא קדישא העליון‪ ,‬המשכה מטל הבדולח‪,‬‬
‫ומגיע לראש המלך‪ ,‬ומתברכים האבות‪ ,‬וממשיך אותו טל‪,‬‬
‫לאותם הישנים‪ ,‬ואז מתחברים כולם‪ ,‬וחם הקדוש ברוך הוא‬
‫על העולם‪ .‬ושנינו‪ :‬לא חם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬על העולם‪ ,‬עד‬
‫שמודיע לאבות‪ ,‬ובזכותם העולם מתברך‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬ודאי כך הוא‪ .‬ומצאנו הדברים בספרו של‬
‫שלמה המלך‪ ,‬הוא העליון‪ ,‬שקוראים לו עצת החכמה של‬
‫]‪[363‬‬
‫אמר‬
‫מעשיות‬
‫רבי יוסי‪ ,‬ו ד א י ה כ י הוא‪ ,‬ו ה א א ש כ ח נ א מ ל י‬
‫בספרא‬
‫ליה‬
‫נט‬
‫הזהר‬
‫ךשלימה מלכא‪ ,‬ההוא ע ל א ה ךקרא‬
‫ע י ט א ךחכק‪7‬תא ך כ ל א ‪ .‬ו ר ב ה מ נ ו נ א ה כ י ג ל י‬
‫ו א מ ר ‪ ,‬ך ה א א ח ז י ו ל י ה ך י ת י ר ע ב ד ת ר ח ל ךלןיימת‬
‫בפרשת‬
‫אוךחין‪,‬‬
‫מכלהו‪,‬‬
‫ותא‬
‫בכל‬
‫ךמלה‬
‫זמנא‬
‫ךאצטךיך‬
‫ארון‬
‫וכפורת‬
‫עלמא‬
‫וקרובים‬
‫בחולקא ךבנימן‪ ,‬ךאתייליד ?אךחא‪ ,‬ושכינתא ע ל‬
‫כלא‬
‫]ויחי דף רכד ע״ב רכה ע״כ[‪.‬‬
‫כל‪ ,‬ורב המנונא כך גילה ואמר‪ :‬שהראו לו‪ ,‬שרתל עשתה‬
‫יותר מכולם שעמדה בפרשת דרכים‪ ,‬בכל זמן שצריך העולם‬
‫]לרחמים[‪ ,‬וסוד הדברים‪ :‬ארון וכפורת וכרובים‪ ,‬בחלק‬
‫בנימין שנולד בדרך‪ ,‬והשכינה על הכל‪.‬‬
[364]
Historias del Zohar
60
60.
Rabi Jiskia dijo: " A p r e n d i algo y temo
revelarlo, y la sabiduria es para ser encontrada
en los caminos del m u n d o \
Rabi A b a vino y le palmeo el hombro
diciendole: " D i tus palabras y desvaina tus
armas. En el tiempo de Rabi Shimon las cosas
son reveladas'\
E l dijo: " H e aprendido de los caminos del
mundo de los capitulos de Rabi leva, el anciano. U n a persona que se merecio tener un hijo
en este mundo debe colocar polvo en sus ojos
en el momento de su entierro. Esto es en su
honor, para demostrar que el mundo se preocupo de el y a heredado su lugar en el. Esto es
porque la apariencia del mundo es vista a
traves de ellos, todos los colores y el bianco
entre ellod, que es el gran mar, el oceano, que
acompana al mundo entero por todos sus
lados. Otro color es la tierra seca, que es
acompanada por los cielos, esta situada entre
el agua y asi su color tambien. U n tercer color,
el del medio, es Jerusalen, que es el centro del
mundo. E l cuarto color es la apariencia de
todo el ojo, llamada pupila, donde se ve todo
el contenido. L a vista mas preciosa es Tsion,
que es el punto mas centrico de todo, toda la
,
Historias del Zohar
60
[365]
apariencia del mundo es vista alii, y la influencia de la Sejina, que es lo mas bello de todo, y
la apariencia de todo. Y este ojo hereda al
mundo, y lo toma y lo deja y 10 hereda.
Le dijo: ' Bien has hablado, pero esto es un
asunto aun mas oculto, y los hijos del mundo
lo desconocen y no miran, ya que cuando el
hombre sale del mundo su alma permanece
j u n t o a el y hasta que no sale de su lado, sus
ojos ven solo lo que ven, como hemos interpretado en el versiculo: "Porque el hombre no
debe verme y vivir ‫( י‬Exodo 33) - en su vida no
deben ver pero en su muerte si deben ver
(Bamidbar Raba 14). Sus ojos estan abiertos,
con la vision que vieron, y los que se encuentran a su lado, deben poner las manos sobre
sus ojos, y cerrarlos, por eso estudiamos a
manera de buenos procedimientos, cuando
sus ojos se mantienen abiertos, desde la vision
distinguida que ha visto, si tiene un hijo este es
el primero en poner sus manos sobre sus ojos y
cerrarlos, como esta escrito: " Y Iosef pondra
sus manos sobre tus ojos" (Genesis 46). Esto
se debe a otra vista que no es santa, y que
vendra a el, y un ojo que a visto una vision
sublime no puede ver otra diferente. Mas aun,
el alma esta cerca a el, enfrente a el, en su casa,
y si los ojos se mantienen abiertos, y esta otra
4
‫י‬
[366]
Historias del Zohar
60
vision viene defrente a sus ojos, todo lo que el
ve sera absorbido, y esto no es honorable para
los ojos y menos aun para los parientes y
todavia menos aun para el fallecido, poprque
es deshonrable mirar lo que no debe ser visto.
Y es de completo respeto que sus ojos sean
cerrados ante todo por el hijo que el deja en el
mundo".
‫מעשיות‬
‫]‪[367‬‬
‫הזהר‬
‫ס‬
‫ס‬
‫רבי חזקיה אמר‪ ,‬מ ל ה אלליפנא וךחילנא לגלאה‪,‬‬
‫עלמא‬
‫ובעובדי‬
‫אשתכח‪.‬‬
‫חכמתא‬
‫א ת א רבי א ב א )ונשקיה( ו ב ט ש ביה‪ ,‬א מ ר ליה‪,‬‬
‫אימא‬
‫מ ל ך וזיין זיינך‪ ,‬ב י ו מ ו י ך ך ב י שקןעון‬
‫מלין‬
‫אתגלךן‪ .‬אמר‪ ,‬אלליפנא מפךקין ךרב ייסא‬
‫סבא‪,‬‬
‫בהאי‬
‫בנמוםי‬
‫עלמא‪,‬‬
‫ליה‬
‫בר‬
‫לנגךא‬
‫נש ךזכי לבר‬
‫עפךא‬
‫ע ל עינוי כד‬
‫עלמא‪.‬‬
‫לבעי‬
‫אתקבר‪.‬‬
‫וךא הוא יקרא ךיליה‪ ,‬ל א ח ז א ה ך ע ל מ א‬
‫א ם ת י ם מניה‪ ,‬ו ה ו א ירית ל י ה ל ע ל מ א תחלתוי‪ .‬בגין‬
‫ךעינלי‬
‫ךבר נש חיזו‬
‫ךעלמא‬
‫ביה אתחזי‪ ,‬וכל‬
‫גלונין ה כ י א י נ ו ן ך א כ ז ח ר ו ‪ ,‬ח ו ו ך א ך ב י ה ה ו א י מ א‬
‫ם‪.‬‬
‫רבי חזקיה אמר‪ :‬דבר למדתי‪ ,‬ואני ירא לגלותו‪ ,‬ובמנהגי‬
‫העולם החכמה מצויה‪.‬‬
‫בא רבי אבא והכה לו על כתפו‪ ,‬אמר‪ :‬אמור דבריך‪,‬‬
‫וחגור כלי זיין שלך‪ ,‬בימיו של רבי שמעון‪ ,‬הדברים‬
‫מתגלים‪ .‬אמר‪ :‬למדתי מפרקי רב ייבא סבא‪ ,‬במנהגי העולם‪,‬‬
‫אדם שזכה לבן בעולם הזה‪ ,‬צריך הוא להשים עפר על עיניו‪,‬‬
‫בעת הקבורה‪ ,‬וזהו כבודו‪ ,‬להראות שהעולם נסתם ממנו‪,‬‬
‫והוא יורש את העולם במקומו‪ .‬משום שעיני האדם‪ ,‬מראה‬
‫העולם נראה בהם‪ ,‬וכל הגוונים כך הם סובבים‪ ,‬הלבן שבהן‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫רבא‬
‫גררנא‬
‫מייא‪,‬‬
‫מייא‪.‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫ם‬
‫]‪[368‬‬
‫הזהר‬
‫האוקיינוס דאסחר כל עלמא בכל סטרוי‪.‬‬
‫אחךא הוא ?בשתא ך א ק י פ ו ) נ ״ א ‪ :‬ךאפיקו(‬
‫וץבשתא קאים בין מייא‪ ,‬הכי הוא גררנא בין‬
‫גוונא אחרא‪ ,‬תליתאה היא במציעותא‬
‫‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫‪T - :‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫ךביה‪ ,‬ךא ירושלים ךהיא אמצעיתא ךעלמא‪.‬‬
‫גו־רנא ךביעאה היא חיזו ךכל עינא ואקןךי בת עין‪.‬‬
‫ך?ההוא בת עין אתחזי פךצופא וחיזו יקרא‬
‫מכלא‪ ,‬ךא ציון ךאיהי נקודה אמצעיתא מכלא‪,‬‬
‫דחיזו ךכל עלמא תמן אתחזי‪ ,‬ות?‪ 1‬שןייא‬
‫שכינתא ךהיא שפירו ךכלא וחיזו ךכילא‪ ,‬ועינא‬
‫ךא הוא ירותת עלמא‪ ,‬ובגיני כך האי שביק ליה‪,‬‬
‫וד״אי נטיל ליה ו^ךית ליה‪.‬‬
‫א מ ר ליה שפיר קאמךת‪ ,‬אבל מלה סתימא איהי‬
‫יתיר‪ ,‬ובני ע ל מ א לא ידעין ולא מםתכלן‪.‬‬
‫הוא הים הגדול אוקינוס‪ ,‬המקיף את כל העולם‪ ,‬בכל צדדיו‪.‬‬
‫גוון אחר הוא היבשה‪ ,‬שמים מקיפים אותה‪ ,‬והיבשה נמצאת‬
‫ביץ מים‪ ,‬כך הוא הגווץ‪ ,‬בייץ מים‪ .‬גוון אחר שלישי‪ ,‬הוא‬
‫באמצעית שבה‪ ,‬זו ירושלים שהיא אמצע העולם‪ .‬גוון‬
‫רביעי‪ ,‬הוא מראה של כל העין‪ ,‬ונקרא בת עין‪ ,‬שבאותה בת‬
‫עין נראה פרצוף‪ ,‬ומראה יקר מכל‪ ,‬זו ציון‪ ,‬שהיא נקודה‬
‫האמצעית מכל‪ ,‬שמראה כל העולם שם נראה‪ ,‬ושם השראת‬
‫השכינה‪ ,‬שהיא יופי הכל‪ ,‬ומראה הכל‪ ,‬ועין זו‪ ,‬היא יורשת‬
‫העולם‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬זה מניחו‪ ,‬וזה נוטלו ויורשו‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬יפה אמרת‪ ,‬אבל דבר יותר סתום הוא‪ ,‬ובני‬
‫]‪[369‬‬
‫דהא‬
‫מעשיות‬
‫ס‬
‫ב ש ע ת א דבר נש נפיק מ ע ל מ א ‪ ,‬נ פ ש א דיליה‬
‫טמיךא‬
‫מה‬
‫הזהר‬
‫עמיה‪ ,‬ועד לא נפקת‪,‬עינוי ךבר נש ח מ ו‬
‫ך ח מ ו ? מ ה ךאוקימנא‪ ,‬ךכתיב‪ ,‬כי ל א יךאני‬
‫האךם‬
‫וחי‪.‬‬
‫חמאן‪.‬‬
‫ו ע י נ ו י פ ק י ח ן מ ה ה ו א חיזר ך ח מ א ‪ .‬ו א י נ ו ן‬
‫ךקיימין‬
‫עליה‬
‫ולאםתמא‬
‫ךנמוםי‬
‫בחייהון‬
‫לא‬
‫בעאן‬
‫עינוי‪,‬‬
‫חמאן אבל במיתתהון‬
‫לשוואה‬
‫בגין‬
‫ההוא‬
‫על‬
‫עינוי‬
‫יךא‬
‫ךאולפנא‬
‫בךזא‬
‫ע ל מ א ‪ .‬ד ב ש ע ת א ך א ש ת א ר ו עינוי פ ק י ח ן‬
‫מ ה ה ו א חיזו יקיךא ד ח מ א ‪ ,‬אי זכי לבר‪ .‬ברא קדים‬
‫ל ש ו ו א ה ידיה ע ל עינוי ו ל א ס ת מ א לון כ מ ה דכתיב‬
‫ויוסף‬
‫ךלא‬
‫השתא‬
‫י ש י ת יד‪ 1‬ע ל ע י נ י ך ‪ ,‬ב ג י ן ד ה א ח י ז ו א ח ר א‬
‫קדישא‬
‫חיזו‬
‫אזךמנא‬
‫קדישא‬
‫לקבליה‪,‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫לא‬
‫ועינא‬
‫ךחמא‬
‫יסתכל‬
‫בחיזו‬
‫העולם לא יודעים‪ ,‬ולא מסתכלים‪ ,‬שהרי בשעה שאדם יוצא‬
‫מץ העולם‪ ,‬נפשו סמוכה עמו‪ ,‬ועד שלא יצאה‪ ,‬עיני האדם‬
‫ראו מה שראו‪ ,‬כ״זו שפירשנו שכתוב‪ :‬״כי לא יראני האדם‬
‫וחי״ )שמות לג‪ ,‬כ(‪ ,‬בחייהם אינם רואים‪ ,‬אבל במיתתם‬
‫רואים )במדבר רבה פרשת יד כב(‪ ,‬ועיניו פקוחות‪ ,‬מאותו‬
‫מראה שראה‪ ,‬ואותם שעומדים לידו‪ ,‬צריכים לשים יד על‬
‫עיניו‪ ,‬ולהעצים עיניו‪ ,‬משום זה שלמדנו‪ ,‬מסוד נמוסי‬
‫העולם‪ .‬שבשעה שנשארים עיניו פקוחות‪ ,‬מאותו מראה‬
‫נכבד שראה‪ ,‬אם זכה לבן‪ ,‬הבן קודם להשים ידיו על עיניו‪,‬‬
‫ולהעצים אותן‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״ויוסף ישית ידו על עיניך״‬
‫)בראשית מו‪ ,‬ד(‪ ,‬משום שהרי מראה אחר‪ ,‬שאינו קדוש‬
‫מזדמן לקראתו‪ ,‬והעין שראתה עכשיו מראה קדוש נעלה‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫ס‬
‫הזהר‬
‫]‪[370‬‬
‫א ח ר א ‪ .‬ו ע ו ד ך ה ה ו א נ פ ש ס מ י כ ת לקבליה ב ב י ת א ‪,‬‬
‫ואי א ש ת א ר עינא פקיחא‪ ,‬וההוא חיזו א ח ך א ישרי‬
‫ע ל עינוי‪ ,‬ב כ ל מ ה ך א ס ת כ ל א ת ל ט י י א ‪ ,‬ללאו יקרא‬
‫ךעינא הוא‪ ,‬וכל שכן מקריבוי‪ ,‬וכל שכן מן מיתה‪,‬‬
‫ךלאו יקרא דיליה ל א ס ת כ ל א במה ךלא אצטריך‪,‬‬
‫ולאשךייא‬
‫ע ל ע י נ ו י כ?לה א ח ך א ‪ .‬ל ב ת ר ‪ ,‬א ת כ ם י‬
‫בעפךא‪ ,‬והא אתערו חברייא ע ל ךינא ך ק ב ך א מהו‪.‬‬
‫ויקרא הוא ךיסתים עינא מן כלא על יךא ךבךיה‬
‫ךשבק‬
‫?עלמא‬
‫]ויחי דף רכו ע״א[‪.‬‬
‫לא ת ס ת כ ל במראה אחר‪ .‬ועוד‪ ,‬שהנפש סמוכה ל מ ו ל ו‬
‫בביתו‪ ,‬ואם תישאר העין פקוחה‪ ,‬ואותו מראה האחר ישרה‬
‫על עיניו‪ ,‬בכל מה שיסתכל יקולט‪ ,‬ולא כבוד הוא לעין‪ ,‬וכל‬
‫שכן לקרוביו‪ ,‬וכל שכן למת‪ ,‬שלא כבודו ל ה ס ת כ ל ‪ ,‬במה‬
‫שאינו צריך‪ ,‬ולהשרות על עיניו דבר אחר‪ ,‬אחר כך היא‬
‫נכסית בעפר‪ ,‬וכבר התעוררו החברים על דין הקבר מהו‪,‬‬
‫וכבוד הוא שיעצם עיניו מהכל‪ ,‬על ידי בן שהניח בעולם‪.‬‬
Historias del Zohar
61
[371]
61
Rabi Iehuda, el anciano, se emociono un
dia, y le fue mostrado en sueno algo sumamente parecido a si mismo, que brillaba en los
cuatro puntos cardinales. E l pregunto: "^Que
es esto?
Le dijeron: "Es t u vestimenta en t u estadia
a q u f \ Y desde ese dia el estaba siempre alegre.
Rabi Iehuda dijo: 'Cada dia los espiritus de
los justos se sientan aqui, con sus vestimentas,
formando filas en el Paraiso, y alaban al Santo
Bendito Sea con grandes honores, como esta
escrito: "Indudablemente el justo debe dar
gracias en T u N o m b r e ; los rectos caeran ante
T u Presencia" (Salmos 140).
4
‫סא‬
‫מעשיות‬
‫]‪[372‬‬
‫הזהר‬
‫סא‪.‬‬
‫רבי יהוךה סבא אתךגיש בךעתוי יומא חד‪ ,‬ואחזו‬
‫ליה‬
‫תקיף‪,‬‬
‫חד‬
‫דיוקנא‬
‫בחלמיה‬
‫ךאזךהר לאךבע‬
‫סטדין‪.‬‬
‫מנהו־ךא‬
‫אמר‬
‫ךיליה‬
‫להו‪ ,‬מאי‬
‫האי‪ .‬א מ ר ו ליה ל ב ו ש א ךילך הוא‪ ,‬לךיוךא ךהכא‪,‬‬
‫ו מ ה ה ו א יומא הוה חדי‪ .‬א מ ר דבי יהודה‪ ,‬כ ל יומא‬
‫ויומא‬
‫ררךוין ך צ ך י ק ך א ! ת ב י ן ב ל ב ו ש י ה ו ן עוררין‬
‫שורץ‬
‫בגנתא ךעךן‪ ,‬וכ?שבחן ל ק ד ש א בדיך ה ו א‬
‫ביקךא עלאה‪ ,‬הךא הוא ךכתיב‪ ,‬אך צדיקים יודו‬
‫לשמך‬
‫ישבו ישךים את פניף‬
‫!ויחי דף רכי ע ״ ‪.‬‬
‫ב [‬
‫םא‪.‬‬
‫רבי יהודה סבא‪ :‬התרגש בדעתו יום אחד‪ ,‬והראו לו‬
‫בחלומו‪ ,‬דיוקן אחד שלו‪ ,‬מאור חזק‪ ,‬שמזהיר לארבע‬
‫רותות‪ .‬אמר להם‪ :‬מה זה‪ .‬אמרו לו‪ :‬הלבוש שלך הוא‪,‬‬
‫לישיבתך כאן‪ .‬ומאותו יום היה שמח‪ .‬אמר רבי יהודה‪ :‬כל‬
‫יום ויום‪ ,‬רוחות הצדיקים יושבים בלבושיהם‪ ,‬שורות שורות‬
‫בגן עדן‪ ,‬ומשבחים להקדוש ברוך הוא‪ ,‬בכבוד מעלה‪ ,‬זהו‬
‫שכתוב‪ :‬״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״‪.‬‬
‫)תהלים קמ‪ .‬יד(‪.‬‬
Historias del Zohar
62
[373]
62.
Rabi Jizkia, R a b i Iosi y R a b i Iehuda estaban caminando. Rabi Iosi dijo: "Cada uno de
nosotros debe decir palabras de la T o r a " .
Rabi Iehuda comenzo: " N o pongas nuestros primeros pecados enfrente a nosotros,
deja que T u compasion venga directamente
hacia nosotros" (Salmos 79). Ven y mira: E l
Santo Bendito Sea en su amor que profesa
hacia Israel, que es la parte de su herencia, no
permite que o t r o se ocupe de su juicio, solo lo
hace el, y al hacerlo se llena de misericordia,
puesto que es como u n padre que se compadece de sus hijos, como esta escrito: " C o m o u n
padre que tiene piedad por sus hijos" (Salmos
103). Desde que encuentra sus pecados, los
pasa delante de E l , no queda ningun pecado en
ellos, para que no puedan ser gobernados por
[el o t r o lado, el Satan]. Y cuando vuelven a
pecar nuevamente se vuelven a considerar los
pecados anteriores. Sobre esto esta escrito:
" N o pongas nuestros primeros pecados enfrente
a nosotros, deja que T u compasion venga
hacia nosotros, porque si T u piedad no vendra
hacia Israel, no podra existir en el mundo,
porque hay muchos enemigos, guerreros y
acusadores que se levantan contra Israel abajo.
[374]
Historias del Zohar
62
Si E l Santo Bendito Sea no deja que su piedad
venga hacia Israel, antes de ver su juicio, no
podra existir en el mundo. Por eso: "Deja que
T u compasion venga hacia nosotros, porque
estamos muy necesitados", tenemos pobreza,
de buenas acciones, de actos rectos, delante
del Santo Bendito Sea".
" V e n y mira: si Israel poseeria buenas acciones delante del Santo Bendito Sea, nunca se
levantarian sobre ellos los pueblos idollatras,
pero Israel provoca a los pueblos idolatras, y
si Israel no pecaria todos los pueblos quedarian subyugados delante suyo. Porque a traves
de sus malas acciones atraen al otro lado [las
fuerzas del mal y de la impureza] a la tierra de
Santidad, y no hubieran podido gobernar los
otros pueblos en la tierra Santa e Israel no
hubiese sido exiliada de ella, como esta escrito:
"Estamos muy necesitados", es decir no poseemos acciones rectas como debe ser, por lo
tanto "estamos muy necesitados", deja que t u
piedad caiga sobre nosotros".
Mientras caminaban llegaron j u n t o a una
montana. Rabi Iosi dijo: "Esta montana me
asusta, vamonos de aqui porque es una m o n tana horrible".
D i j o R a b i Iehuda: " S i estarias solo, yo tarnbien diria eso, porque hemos aprendido que
Historias del Zohar
62
[375]
cualquiera que camina solo compromete su
vida, mas tres personas no lo hacen".
Rabi Iosi dijo: "Hemos aprendido que una
persona no se debe apoyar sobre milagros.
^De donde aprendimos esto? De Samuel,
porque esta escrito: "(,Como puedo ir? Si Saul
me escuchara me mataria" (Samuel I 16), y
Samuel era mas poseedor de meritos que
nosotros".
Le dijeron: "Incluso asi, el era uno, y el
dano era mas probable, pero nosotros somos
tres por ende el dano se vuelve poco probable,
ya que si se trata de espiritus danadores, estudiamos que delante de tres personas no se
hacen ver y tampoco pueden causar dano. Si
es por ladrones, ellos no frecuentan estos
lugares, por cuanto es muy alejado de la ciudad y no suelen haber personas, mas el temor
es que hayan bestias salvajes a q u i " .
Comenzo diciendo: " E l angel que me ha
redimido de todo m a l " (Genesis 48). Este versiculo necesita ser estudiado. E l redimidor uqe
redime ‫ ־‬debemos preguntar: ^Quien es el
redimidor? Porque siempre esta presente con
la gente, y nunca abandona a los justos. Ven y
mira: " E l angel que me ha r e d i m i d o " ‫ ־‬es la
Sejina, que siempre va con el hombre, y nunca
10 deja, cuando la persona se ocupa de las leyes
[376]
Historias del Zohar
62
de la Tora. Por ello, una persona debe cuidarse de no sentarse sola por el camino. ^Cual
es el significado de "sola"? Que la persona
debe tener cuidado de ocuparse de las leyes de
la T o r a , para que la Sejina no lo abandone,
quedando asi solo, sin que la Sejina lo acornpane.
" V e n y mira: Cuando un hombre se pone en
el camino, debe ordenar sus rezo antes que su
Maestro, para asi atraer a la Sejina para si.
Despues puede salir al camino, y el acompanamiento de la Sejina estara presente para
redimirlo en el camino, y para salvarlo en
cualquier momento que sea necesario. L o que
estaba escrito sobre Iaacov: "Si Dios estara
c o n m i g o " (Genesis 28), se refiere al acompanamiento de la Sejina, " y me cuidara en este
camino por el que v o y " (ibidem), redimiendome de todo, y Iaacov estaba solo en ese
momento, y la Sejina fue con el, y esto tambien
es aplicable entre los camaradas que estan
entre las palabras de la T o r a " .
Mientras tanto se acercaba la puesta del sol.
Rabi Iosi dijo: "6Que haremos si nos detendremos aqui? E l dia se esta acabando. Si subimos es una montana muy alta y temo de las
bestias salvajes".
Rabi Iehuda dijo: " M e sorprendes Rabi
Iosi".
Historias del Zohar
62
[377]
Le dijo: "Hemos aprendido: una persona
no debe apoyarse solo sobre milagros, ya que
no ha toda hora E l Santo Bendito Sea hace
milagros".
Le dijo: "Esto es aplicable a un solo individuo. Nosotros somos tres, y hay palabras de la
Tora entre nosotros, y la Sejina esta con nosotros. Y o no temo".
Mientras caminaban vieron arriba en la
montana una roca y una cueva. Rabi Iehuda
dijo: "Vayamos arriba, donde esa roca, porque
veo una cueva a l i i " .
Subieron y vieron la cueva. Rabi Iosi dijo:
"Tengo miedo, a lo mejor esta cueva es una
morada de las bestias, y no nos acogeran
aqui".
Rabi Iehuda le dijo a Rabi Jiskia: "Veo que
Rabi Iosi teme. Si uno pensara que el teme
porque es un pecador, porque todo el que
teme 10 hace porque es un pecador, como esta
escrito: " Los pecadores en Tsion temen"
(Isaias 33), [lo opuesto es el caso:] el no es un
pecador, y esta escrito: "Pero los justos estan
tan a salvo como un leon j o v e n " (Proverbios
28).
Rabi Iosi dijo: "Porque el dano esta latente".
Le dijo: "Es correcto que el dano esta
latente, pro no hay riesgo, y despues que
[378]
Historias del Zohar
62
hayamos entrado en la cueva, ningun espiritu
destructor podra venir a molestarnos'\
Entraron en la cueva. Rabi Iehuda dijo:
"Dividamos la noche en tres guardias. Cada
uno de nosotros hara una y no dormiremos".
[ Y se ocuparon de la Tora toda la noche].
Mientras tanto llego la luz del nuevo dia.
Dejaron la cueva, despues de no haber dormido esa noche, y se salieron afuera, al
camino. Cuando salieron de esas montanas, se
detuvieron y rezaron. LLegaron a una villa, y
se quedaron alii todo el dia. Esa noche durmieron, hasta que arribo la medianoche y se
ocuparon de la Tora.
‫מעשיות‬
‫ן‪[379‬‬
‫הזהר‬
‫סב‬
‫סב‬
‫רבי חזקיה‬
‫באךחא‪,‬‬
‫לימא‬
‫יוסי‬
‫וךבי‬
‫ורבי‬
‫יהרךה‬
‫הוו‬
‫אזלי‬
‫א מ ר רבי יוסי‪ ,‬כ ל ח ד ו ח ד מינן‬
‫מלי ךאוךייתא‪ .‬פתח ןבי יהודה ואמרי אל‬
‫תזכר לנו עונות ראשונים מ ה ר יקךמונו וגומר‪ .‬תא‬
‫חזי‪,‬‬
‫קךשא‬
‫לישראל‬
‫אחךא‬
‫מסתכל‬
‫ךאיהו‬
‫כרחם‬
‫בריף‬
‫ךאינון‬
‫בךחימותא‬
‫הוא‬
‫עךביה‬
‫ךךךזים ל ו ן‬
‫ואחסנתיה‪ ,‬לא‬
‫מסתכל‬
‫ב ך י נ י י ה ו בר א י ה ו ב ל ח ו ד י ה ‪ .‬ו כ י ו ן ך א י ה ו‬
‫בךינייהו‬
‫כאב‬
‫ךךחים‬
‫אתמלי‬
‫עלייהו‬
‫ךחמין‪,‬‬
‫בגין‬
‫ע ל בנים‪ ,‬כ מ ה ך א ת א מ ר ‪,‬‬
‫א ב ע ל ב נ י ם ר ח ם יי ו ג ו מ ר ‪ .‬ו כ י ו ן ך א ש כ ח‬
‫סב‪.‬‬
‫רבי חזקיה‪ ,‬ורבי יוסי‪ ,‬ורבי יהודה‪ ,‬היו מהלכים בדרך‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬כל אחד ואחד מאתנו‪ ,‬יאמר דברי תורה‪ .‬פתח‬
‫רבי יהודה ואמר‪ :‬״אל תזכור לנו עונות ראשונים‪ ,‬מהר‬
‫יקדמונו וגו׳״ )תהלים עט‪ .‬ח(‪ ,‬בא וראה‪ :‬הקדוש ברוך הוא‬
‫באהבת ישראל‪ ,‬שאוהב אותם‪ ,‬שהם גורלו ונחלתו‪ ,‬לא‬
‫מסתכל אתר בדיניהם‪ ,‬רק הוא לבדו‪ ,‬וכיון שהוא מסתכל‬
‫בדיניהם‪ ,‬מתמלא רחמים עליהם‪ ,‬משום שהוא כאב שמרחם‬
‫על בנים‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״כרחם אב על בנים רחם ה׳ וגר״‬
‫)תהלים ק״ג‪ .‬יג(‪ ,‬וכיון שמצא להם עונות‪ ,‬מעביר אותם‬
‫םב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[380‬‬
‫הזהר‬
‫לון חובין מ ע ב ר לון ראשון ראשון‪ ,‬ע ד ך א ע ב ר‬
‫לון ל כ ל ה ו מ ק מ י ה ‪ .‬וכיון ך א ע ב ר לון מ ק מ י ה ‪ .‬ל א‬
‫אשתאר‬
‫—נ ‪:‬‬
‫עלייהו‬
‫•‬
‫אחךא‬
‫‪T‬‬
‫־•‬
‫חובין‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫לךיינא‬
‫כך^קךמיתא‪,‬‬
‫למיהב‬
‫‪:‬‬
‫ו‬
‫עלייהו‪.‬‬
‫••‬
‫‪•:T‬‬
‫אתי‬
‫שלטנו‬
‫‪T:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫לםטרא‬
‫‪T‬‬
‫למיחב‬
‫קמיה‬
‫אינון חובין ק ך מ א י ך א ע ב ר מ ק מ י ה‬
‫חשיב עלייהו‪ ,‬ועל דא כתיב אל תזכר לנו עונות‬
‫ראשונים מהר יקךמונו רחמיך וגומר‪ .‬ךאי רחמיף‬
‫לא‬
‫יקדימו עלייהו ךישךאל‪ ,‬לא יכלין לקיימא‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫מארי‬
‫בגין‬
‫תריםין‪.‬‬
‫ךישךאל‬
‫הוא‬
‫ך כ מ ה אינון מ א ר י ךדינא ק ש י א ‪,‬‬
‫וכמה‬
‫ךלטוךין‬
‫ךקיימי‬
‫עלייהו‬
‫לעילא‪ .‬ו א ל מ ל א ך א ק ך י ם ק ך ש א בךיך‬
‫רחמין‬
‫עלייהו‬
‫ךישיךאל‬
‫עד‬
‫לא‬
‫‪:‬שגח‬
‫בךיניהון‪ ,‬ל א י?לין ל ק י י מ א ? ע ל מ א ‪ .‬ו ע ל ך א מ ה ר‬
‫יקדמונו‬
‫ר ח מ י ך כי דלינו ? א ד ‪ ,‬ך ל ו ת א ךעובךין‬
‫ראשון ראשון‪ ,‬עד שמעביר את כולם מלפניו‪ ,‬וכיון‬
‫שהעבירם מלפניו‪ ,‬לא נשאר להם עונות‪ ,‬לתת שלטון‬
‫לםטרא אחרא שהדין עליהם‪ ,‬וכשבא לחטוא לפניו‬
‫כבראשונה‪ ,‬אותם העונות הראשונות‪ ,‬שהעביר מלפניו‪,‬‬
‫מחשיב אותם‪ ,‬ועל זה כתוב‪ :‬״אל תזכר לנו עונות ראשונים‪,‬‬
‫מהר יקדמונו רחמיך וגו״‪ /‬שאם רחמיך לא יקדימו על‬
‫ישראל‪ ,‬לא יכולים לעמוד בעולם‪ ,‬מפניי שכמה הם בעלי‬
‫הדין הקשה‪ ,‬בעלי מלחמות‪ ,‬וכמה מקטרגים‪ ,‬שקמים על‬
‫ישראל למעלה‪ ,‬ואלמלא שמקדים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רחמים‬
‫על ישראל‪ ,‬מטרם שישגיח בדיניהם‪ ,‬לא יכלו להתקיים‬
‫בעולם‪ ,‬ולכן ״מהר יקדמונו רחמיך‪ ,‬כי דלונו מאד״‪ .‬דלות‬
‫מעשיות‬
‫]‪[381‬‬
‫טבין‪,‬‬
‫הזהר‬
‫סב‬
‫דלותא ךעובךין ךכשךן קמי קךשא בןיף‬
‫הוא‪.‬‬
‫א ל מ ל א יםגלון ישראל עובךין ךכשךן‬
‫ת א חזי‪,‬‬
‫קמי קךשא בןיך הוא‪ ,‬לא קיימן עמין עובדי‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫אבל‬
‫י ש ר א ל איבון‬
‫עבודה‬
‫זרה‬
‫לשאר‬
‫עמין לזקפא ךישייהו בעלמא‪,‬‬
‫גךמין‬
‫ךאלמלא‬
‫י ש ר א ל ל א יהון ח ט א ן ק מ י ק ך ש א בןיך הוא‪ ,‬ש א ר‬
‫ע ו ב ד י ע ב ו ד ה זרה‬
‫עמין‬
‫ו ת א חזי‪,‬‬
‫בישין‬
‫אתמר‬
‫באךעא‬
‫אלמלא‬
‫לםטךא‬
‫אתכפיין קמייהו‪.‬‬
‫ךאמשיכו‬
‫אחךא‬
‫ישךאל‬
‫בעלבךין‬
‫באךעא קדישא‪ ,‬הא‬
‫ךלא ש ל ט ו ש א ר עמין עובדי ע ב ו ד ה זרה‬
‫קדישא‪ ,‬ולא אתגלו מ ע ל אךעא ועל ךא‬
‫של מעשים טובים‪ .‬דלות של מעשים ישרים לפני הקדוש‬
‫ברוך הוא‪.‬‬
‫בא וראה‪ :‬אלמלא יסגלו ישראל מעשים טובים‪ ,‬לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לא היו קמים עליהם עמים עובדי עבודה‬
‫זרה בעולם‪ ,‬אבל ישראל הם הגורמים לעמים עובדי עבודה‬
‫זרה להרים את ראשם בעולם‪ ,‬כי אם ישראל לא היו‬
‫חוטאים לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאר העמים עובדי עבודה‬
‫זרה היו נכפפים לפניהם‪.‬‬
‫בא וראה‪ :‬אלמלא המשיכו ישראל במעשיהם הרעים‪ ,‬את‬
‫הםטרא אהרא לארץ הקדוש‪ ,‬הרי למדנו‪ :‬שלא שלטו שאר‬
‫העמים בארץ הקודש‪ ,‬ולא גלו מארץ ]הקודש[‪ ,‬ועל זה‬
‫סב‬
‫מעשיות‬
‫כ ת י ב כ י ך ל ו נ ו מאיד‪.‬‬
‫]‪[382‬‬
‫הזהר‬
‫דלית לן עובךין ךכשךן‬
‫כ ך ק א חזי‪ ,‬ובגין כ ף כי ךלונו מ א ד מ ה ר יקךמונו‬
‫רחמיך וכר‪ .‬ע ד דהוו אזלי עאלו ב ח ד טורא‪ .‬אמר‬
‫־ ‪l v - :‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪ :‬־‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫ד ב י יוסי‪ ,‬ה א י ט ו ך א ך ח ל א ‪ ,‬נ ה ך ו ל א נ ת ע כ ב הכא‪,‬‬
‫בגין ד ט ו ר א ד ח י ל א ה ו א ‪ .‬א מ ר רבי יהודה‪ ,‬אי הוה‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪1‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫חד‪ ,‬הוה‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫י‬
‫•!••ו­‬
‫•‬
‫א מ י נ א הכי‪ ,‬ך ה א תנינן ך מ א ן ך א ז י ל‬
‫יחיךאי באךחא אתחןיב בנפשיה‪ ,‬א ב ל תלתא לא‪.‬‬
‫ו כ ל ח ד ו ח ד מינן אתחזי ד ל א תעדי מניה שכנתא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫־‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫א מ ר ך ב י יוסי‪ ,‬ה א תנינן‪ ,‬ך ל א י ס מ ו ך בר נ ש ע ל‬
‫נםא‪ ,‬מנלן‬
‫משמואל‪,‬‬
‫ךכתיב‪ ,‬איך א ל ך‬
‫ושמע‬
‫ש א ו ל ו ה ר ג נ י ‪ .‬ו ה א אתךןזי ש מ ו א ל ! ת י ר מ נ ן ‪ .‬א מ ר‬
‫ליה‪ ,‬אפילו הכי‪ ,‬איהו הוה ח ד והזיקא אשתכח‬
‫ל ע י נ א ‪ ,‬א ב ל אכן ת ל ת א ו ה ז י ק א ל א א ש ת כ ח לעינא‪.‬‬
‫כתוב‪ :‬״כי דלונו מאד״‪ ,‬שאין לנו מעשים ישרים כראוי‪ ,‬ועל‬
‫כן ״כי דלונו מאד‪ ,‬מהר יקדמונו רחמיך״ וכר‪.‬‬
‫בעודם מהלכים‪ ,‬באו להר אחד‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬הר זה‬
‫מפחיד‪ ,‬נלך ולא נתעכב כאן‪ ,‬משום שהר נורא הוא‪ .‬אמר‬
‫רבי יהודה‪ :‬אם היית יחידי‪ ,‬הייתי אומר כך‪ ,‬משום ששנינו‪:‬‬
‫שמי שהולך יחידי בדרך‪ ,‬מתחייב בנפשו‪ ,‬אבל שלשה לא‪,‬‬
‫וכל אחד ואחד מאתנו ראוי שלא תסתלק מאתנו השכינה‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬הרי שנינו‪ ,‬שלא יסמוך אדם על הנם‪ .‬מנין‬
‫למדנו‪ :‬משמואל שכתוב‪ :‬״איך אלך ושמע שאול והרגני״‬
‫)שמואל א‪ .‬טז‪ .‬ב(‪ ,‬והרי ראוי שמואל יותר מאתנו‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫אפילו הכי‪ ,‬הוא היה אחד‪ ,‬וההיזק מצוי לעין‪ ,‬אבל אנחנו‬
‫]‪[383‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סב‬
‫ד א י מ ש ו ם מזיקין‪ ,‬ה א תנינן ך ל ת ל ת א ל א מ ת ח ז י‬
‫ולא מזיקי‪ ,‬ואי מ ש ו ם ל ס ט י א לא מ ש ת כ ח י הכאי‬
‫ךהא‬
‫ךחיק‬
‫מ^זתכחי‬
‫מישובא‬
‫הכא‪,‬‬
‫ךמקזתכחין‬
‫פתח‬
‫?רם‬
‫הוא‬
‫ךחילו‬
‫ובני‬
‫ברא‬
‫ךךויוון‬
‫הכא‪.‬‬
‫ואמר‪,‬‬
‫ה מ ל א ך ה ג ו א ל אותי מ כ ל ךע‪ ,‬האי‬
‫קרא‬
‫הגואל‪,‬‬
‫האי‬
‫טוךא‪,‬‬
‫נשא לא‬
‫אית‬
‫ביה‪,‬‬
‫לאסתכלא‬
‫כתיב(‬
‫)ךהא‬
‫א ש ר ג א ל מ ? ע י ליה‪ ,‬מ א י הגואל‪ ,‬בגין‬
‫ךהוא מ ש ת כ ח תדיר לגבי ; נ י נשא‪ ,‬ולא אעךי מבר‬
‫נ ש ז כ א ה ל ע ל מ י ן ‪ .‬ת א חזי‪ ,‬ה מ ל א ך ה ג ו א ל אותי‪,‬‬
‫ה א ש כ י נ ת א ךאזיל ע מ י ה דבר נש תדיר‪ ,‬ולא א ע ך י‬
‫מניה‪,‬‬
‫כ ד בר נ ש נ ט י ר פ ק ו ד י אורייתא‪ .‬ו ע ל ך א‬
‫יזדהר‬
‫יפוק יחידאי בארחא‪ ,‬מ א י‬
‫־ ‪ : :‬־‬
‫בר נ ש‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫דלא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫שלשה‪ ,‬וההיזק לא מצוי לעין‪ ,‬שאם משום מזיקים‪ ,‬הרי‬
‫שנינו‪ .‬שלשלשה לא נראה ולא מזיק‪ .‬ואם משום לסטים לא‬
‫מצויים כאן‪ ,‬שהר זה רחוק מהישוב‪ ,‬ובני אדם לא מצויים‬
‫כאן‪ ,‬אבל הפחד הוא שחיות המדבר מצויים כאן‪.‬‬
‫פתח ואמר‪ :‬״המלאך הגואל אותי מכל רע״ )בראשית‬
‫מח‪ .‬טז(‪ ,‬פסוק זה יש לעיין בו‪ ,‬הגואל אשר גאל צריך לומר‪,‬‬
‫מהו הגואל‪ ,‬משום שהוא מצוי תמיד אצל בני האדם‪ ,‬ולא‬
‫נפרד מאדם צדיק לעולם‪ .‬בא וראה‪ :‬״המלאך הגואל אותי״‪,‬‬
‫זו השכינה‪ ,‬שהולכת תדיר עם האדם‪ ,‬ואינה נפרדת ממנו‪,‬‬
‫כשהאדם שומר מצות התורה‪ ,‬ולכן יזהר האדם‪ ,‬שלא יצא‬
‫יחידי בדרך‪ ,‬מהו יחידי‪ ,‬שיזהר האדם לשמור מצות התורה‪,‬‬
‫סב‬
‫מעשיות‬
‫]‪[384‬‬
‫הזהר‬
‫י ח י ד א י ‪ ,‬ך י ז ך ה ר בר נ ש ל מ י ט ר פ ק ו ד י ל א ו ר י י ת א ‪,‬‬
‫ךלא תעדי מניה שכינתא‪ ,‬ויצטךיך למיזל‬
‫בגין‬
‫בלא זווגא ךשכינתא‪.‬‬
‫יחידאי‬
‫ת א חזי‪ ,‬כ ד נפיק בר נ ש ל א ך ח א י ס ד ר צ ל ו ת א‬
‫קימיה מ א ר י ה ‪ ,‬ב ג י ן ל א מ ^ ז כ א ע ל י ה ש כ י נ ת א ‪,‬‬
‫ולבתר‬
‫יפוק‬
‫לאךחא‪,‬‬
‫וישכח‬
‫זורגא‬
‫ךשכינתא‬
‫למפרק‬
‫ליה‬
‫באךחא‬
‫ולשזבא‬
‫ליה‬
‫מה‬
‫דיצטריך‪.‬‬
‫עמךי‪,‬‬
‫למפרק‬
‫זמנא‪,‬‬
‫מה‬
‫כתיב‬
‫ב!עקב‪,‬‬
‫אם‬
‫בכל‬
‫יהיה‬
‫אלהים‬
‫ךא זווגא דשכינתא‪ .‬ושמרני בדרך הזהי‬
‫לי‬
‫מכלא‪.‬‬
‫ושכינתא‬
‫דעקב‬
‫יחיךאי‬
‫אזלת קמיה‪.‬‬
‫כל‬
‫הוה‬
‫בההוא‬
‫ש כ ן חב_ר!יא‬
‫ךאית בינייהו מ ל י ן דאורייתא ע ל א ח ת כ מ ה וכמה‪.‬‬
‫א מ ר רבי יוסי ודאי כך הוא‪ .‬א ד ה כ י מ א י ך ש מ ש א‬
‫לעךבא•‬
‫בשביל שלא תפרד ממנו השכינה‪ ,‬ויצטרך ללכת יחידי‪ ,‬בלי‬
‫חיבור השכינה‪.‬‬
‫בא וראה‪ :‬כשיצא האדם לדרך‪ ,‬יסדר תפלתו לפני רבונו‪,‬‬
‫בשביל להמשיך עליו את השכינה‪ ,‬ואחר כך יצא לדרך‪,‬‬
‫וימצא חיבור השכינה לפדות אותו בדרך‪ ,‬ולהצילו בכל מה‬
‫שצריך‪ ,‬מה כתוב ביעקב‪ :‬״אם יהיה אלקים עמדי״)בראשית‬
‫כח‪ .‬כ(‪ ,‬זה התחברות השכינה‪ ,‬״ושמרני בדרך הזה״‪ ,‬לפדות‬
‫אותי מכל‪ ,‬ויעקב יחידי היה באותו זמן‪ ,‬והשכינה הולכת‬
‫לפניו‪ ,‬כל שכן החברים שיש בניהם דברי תורה‪ ,‬על אחת‬
‫כמה וכמה‪ .‬אמר רבי יוסי ודאי כך הוא‪ .‬בנתיים נטה השמש‬
‫להעריב‪.‬‬
‫]‪[385‬‬
‫אמר‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סב‬
‫ךבי יוסי‪ ,‬מ א י נעביד‪ ,‬אי נ ת ע כ ב ה כ א ה א‬
‫מ א י ך ל מ י ע ל ‪ ,‬אי ניהך ל ע י ל א ט ו ך א‬
‫יומא‬
‫ר ב א י ה ו ‪ ,‬ו ך ח י ל ו ךדזיוון ח ק ל א ך ח י ל נ א ‪ .‬א מ ר ך ב י‬
‫י ה ו ד ה ‪ ,‬ת ו ו ה נ א ע ל ך רבי יוסי‪ ,‬א מ ר ל י ה ה א תנינן‬
‫ך ל א י ס מ ו ך בר נ ש ע ל נ ם א ‪ ,‬ך ק ך ש א‬
‫יךחיש‬
‫נסא‬
‫יחידאי‪,‬‬
‫א ב ל אנדונא ת ל ת א ו מ ל י א ו ך י י ת א ב י נ נ א ‪,‬‬
‫ושכינתא‬
‫עד‬
‫ךהוו‬
‫וחד‬
‫בכל‬
‫שעתא‪.‬‬
‫בריף‬
‫א מ ר ליה‪,‬‬
‫הוא לא‬
‫הני‬
‫מילי‬
‫עמנא‪ ,‬לא ךחילנא‪.‬‬
‫אזלי‪,‬‬
‫מעךתא‬
‫חמו‬
‫לעילא‬
‫בגווה‪.‬‬
‫בטוךא‪,‬‬
‫טנךא‬
‫חד‬
‫א מ ר ךבי יהוךה‪ ,‬ניהך‬
‫וניםק ל ה ה ו א טנךא‪ ,‬ך א נ א ח מ י ח ך א מ ע ך ת א תמן‪.‬‬
‫ם ל י ק ו ל ת מ ן ו ח מ ו ה ה י א מ ע ך ת א ‪ .‬א מ ר דבי יוסי‪,‬‬
‫ךחילנא‬
‫ד י ל מ א ההיא מ ע ח ז א אתר דלחיוון איהו‪,‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬מה נעשה אם נתעכב כאן‪ ,‬הרי היום נוטה‬
‫ללכת‪ ,‬אם נלך למעלה‪ ,‬הר גדול הוא‪ ,‬ויראת חיות השדה אני‬
‫ירא‪ .‬אמר רבי יהודה‪ :‬תמהני עליך רבי יוסי‪ .‬אמר לו‪ :‬הרי‬
‫שנינו‪ :‬שלא יסמוך האדם על הנס‪ ,‬שלא בכל שעה הקדוש‬
‫ברוך הוא עושה נם‪ .‬אמר לו‪ :‬הדברים אמורים באדם יחידי‪,‬‬
‫אבל אנחנו שלשה ודברי תורה בינינו‪ ,‬והשכינה אתנו‪ ,‬אינני‬
‫מתירא‪.‬‬
‫בעודם מהלכים‪ ,‬ראו למעלה בהר סלע אהד‪ ,‬ומערה אתת‬
‫בתוכה‪ ,‬אמר רבי יהודה‪ :‬נלך ונעלה לאותו סלע‪ ,‬שאני רואה‬
‫מערה אחת שם‪ .‬עלו לשם‪ ,‬וראו את אותה המערה‪ ,‬אמר רבי‬
‫יוסי‪ :‬מתירא אני שמא זו המערה‪ ,‬מקום של חיות היא‪ ,‬ולא‬
‫מעשיות‬
‫סב‬
‫]‪[386‬‬
‫הזהר‬
‫ולא יפגעו לן הבא‪ .‬א מ ר דבי יהוךה לרבי חזקיהי‬
‫הא‬
‫ח מ י נ א ך ן ב י יוסי ך ח י ל איהו‪ ,‬אי ת י מ א בגין‬
‫חטאה‪,‬‬
‫ךאיהו‬
‫ךכל‬
‫מאן‬
‫ךךחיל‬
‫חטאה‬
‫איהו‪,‬‬
‫ךכתיב פ ח ד ו בציון חטאים‪ ,‬הא לאו איהו חטאה‪,‬‬
‫וקתיב‪,‬‬
‫)והא(‬
‫וצדיקים ככפיר יבטח‪.‬‬
‫א מ ר ךבי‬
‫יוסי‪ ,‬בגין ך נ ז ק א ש כ י ח ‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬אי נזקא ש כ י ח ‪,‬‬
‫הכי‬
‫אבל הכא לא‬
‫הוא‪.‬‬
‫א ש ת כ ח נזקא‪ ,‬ולבתר‬
‫ך א נ ן נ י ע ו ל ל מ ע ד ת א ‪ ,‬ל א י י ע ו ל נ ז ק א ל צ ע ר א לן•‬
‫עאלו‬
‫‪T‬‬
‫אמר‬
‫למערתא‪.‬‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫דבי יהודה‪,‬‬
‫דהוי‬
‫נפלוג לילןא לתלת מ ש מ ר ו ת‬
‫ליליא‪ ,‬כל ח ד וחד מינן ליקום ע ל‬
‫קיומיה ?הני ת ל ת סטרי ליליא‪ ,‬ולא נךמוך ו כ ו ‪/‬‬
‫יפגעו בנו כאן‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬לרבי חזקיה‪ :‬רואה אני‬
‫שרבי יוסי מפחד‪ ,‬אם תאמר בשביל שהוא חוטא‪ ,‬שכל מי‬
‫שפוחד‪ ,‬חוטא הוא‪ ,‬שכתוב‪ :‬״פחדו בציון חטאים״)ישעיה‬
‫לג‪ .‬יד(‪ ,‬הרי הוא לא תוטא‪ ,‬וכתוב‪ :‬״וצדיקים ככפיר יבטח״‬
‫)משלי כח‪ .‬א(‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬משום שההיזק מצוי‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬אם ההיזק מצוי‪ ,‬נכון הוא‪ ,‬אבל כאן לא נמצא נזק‪,‬‬
‫ולאחר שאנחנו נכנם למערה‪ ,‬לא יכנס מזיק לצער אותנו‪,‬‬
‫נכנסו למערה‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ :‬נחלק את הלילה‪ ,‬לשלשה משמרות‪,‬‬
‫שמתחלק הלילה‪ ,‬כל אחד ואחד מאתנו‪ ,‬יעמוד על עומדו‪,‬‬
‫באלו שלשה חלקי הלילה‪ ,‬ולא נישן וכר‪] ,‬ועסקו בתורה כל‬
‫הלילה[‪.‬‬
‫]‪[387‬‬
‫מעשיות ‪,‬‬
‫אךהכי‬
‫הוה‬
‫ובההוא‬
‫ליליא‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫אזלו‬
‫נהיר‬
‫‪T J‬‬
‫סב‬
‫ןןפךא‪,‬‬
‫הזהר‬
‫נפקו‬
‫מן ??עךתא‪,‬‬
‫(‬
‫ל א ד מיכו‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫באךחא‪ .‬כ ד נפקו מאינון טוךין‪ ,‬יתבו וצלו‬
‫צלותא‪ .‬מ ט ו ל ח ד כפר ויתבו תמן כל ההוא‬
‫יומא‪ .‬בההוא לילןא ניימו ע ד ךהוה פ ל ג ו ת ליל!א;‬
‫קמו‬
‫לאתעסקא‬
‫באורייתא‬
‫]ויחי דף ר כ ט ע״ב רלג ע״א[‪.‬‬
‫בתוך כך האיר הבוקר‪ ,‬יצאו מן המערה‪ ,‬ובאותה לילה לא‬
‫ישנו‪ ,‬הלכו בדרך‪ ,‬כאשר יצאו מאותם הרים‪ ,‬ישבו ו ה ת פ ל ל ו‬
‫תפלה‪ ,‬באו ל כ פ ר אחד‪ ,‬וישבו שם כל אותו יום‪ ,‬באותה‬
‫לילה ישנו‪ ,‬עד שהגיע חצות לילה‪ ,‬ק מ ו לעסוק בתורה וכר‪.‬‬
[388]
Historias del Zohar
63
63.
Rabi Iosi y Rabi Iesa caminaban por el
camino. Rabi Iesa dijo: "Hemos aprendido
que todos los hijos de Iaacov fueron en el
orden correcto, y cada uno fue bendecido
como debia sr. Esto esta interpretado en el
siguiente versiculo, como esta escrito: " C o m o
para Asher gordo sera su p a n " (Genesis 49).
Le dijo: " Y o no sabia esto, porque no lo he
escuchado de la Santa L u m i n a r i a [Rabi
Shimon]. Debemos ir, t u y yo, donde la Santa
Luminaria".
Y fueron, y cuando llegaron donde R A b i
Shimon le plantearon esto. Les dijo: "Esto es
indudablemente el fundamento de la sabid u r i a " . Y empezo a decirles [ensenanzas
secretas].
[Cuando termino] le dijeron: " S i hemos
venido al mundo solo para oir esto, hubiera
sido suficiente".
‫]‪[389‬‬
‫מעשיות‬
‫סג‬
‫הזהר‬
‫סג‬
‫י ו ס י לדבי י י ם א ה ו ו א ז ל י ב א ך ח א ‪ .‬א מ ר ן כ י‬
‫דבי‬
‫ייםא ה א ו ד א י תנינן‪ ,‬כ ל בנוי ך ע ק י ב א ת ת ק נ ו‬
‫בםדוךא שלים‪ ,‬ואתבךכו כל חד וחד כדקא יאות‬
‫ליה‪,‬‬
‫נימא‬
‫מאי קא‬
‫?האי קרא דכתיב‪,‬‬
‫מאשר‬
‫ש מ נ ה ל ח מ ו וגומר‪ .‬א מ ר ליה ל א יךענא‪ ,‬בגין ך ל א‬
‫שמענא‬
‫ביה‬
‫מבוצינא‬
‫קדישא‪,‬‬
‫אלא אנת ואנא‬
‫ניזיל לגבי בוצינא ק ד י ש א ‪ .‬אזלו‪ ,‬כ ד מ ט ו לגבי‬
‫ךדבי‬
‫לון‬
‫שמעון אמרו מלה ושאילו שאלתא‪ .‬אמר‬
‫ודאי ךזא ך ח כ ^ ת א הוא‪ .‬פתח ו א מ ר ו כ ו ‪/‬‬
‫אמרו אי לא אתינא ל ע ל מ א א ל א ל מ נ ד ע ךא טב‬
‫לן‬
‫]ויחי דף רלה ע״ב[‪,‬‬
‫סג‪.‬‬
‫רבי יוסי ורבי ייםא‪ :‬היו מהלכים בדרך‪ ,‬אמר רבי ייםא‪:‬‬
‫הרי ודאי שנינו‪ ,‬כל בניו של יעקב‪ ,‬נתקנו בסדר שלם‪,‬‬
‫והתברכו כל אחד ואחד כראוי לו‪ ,‬נפרש במקרא זה שכתוב‪:‬‬
‫״מאשר שמנה לחמו״ וגו׳ )בראשית מט‪ .‬כ(‪ .‬אמר לו‪ :‬לא‬
‫ידעתי‪ ,‬משום שלא שמעתי בו מהמאוד הקדוש‪] ,‬הוא רבי‬
‫שמעון[‪ ,‬אלא אתה ואני נלך אצל המאור הקדוש‪ .‬הלכו‪,‬‬
‫כשהגיעו לפני רבי שמעון‪ ,‬אמרו הדבר ושאלו השאלה‪ ,‬אמר‬
‫להם‪ :‬ודאי סוד החכמה הוא‪ ,‬ופתח ואמר‪ ,‬וכו׳ ]להם סודות‪,‬‬
‫כשסיים[‪ ,‬אמרו‪ :‬אם לא באנו לעולם‪ ,‬אלא לדעת דבר זה‪,‬‬
‫טוב לנו‪.‬‬
[390]
Historias del Zohar
64
64.
Rabi Iehuda and Rabi Itsjak estaban caminando. Rabi Iehuda le dijo a Rabi Itsjak:
"Caminemos por el campo que es una ruta
mucho mas d i r e c t a \ Y fueron por ella. Mientras caminaban Rabi Iehuda dijo: "Esta escrtio: N o temera su casa de la nieve, porque
toda su casa esta vestida con argaman" (Proverbios 31). Este versiculo fue explicado por
Rabi Jiskia, nuestro camarada, que dijo: " E l
castigo de los malvados en el infierno es de
doce meses, la m i t a d de ellos con calor y la
otra mitad con nieve, cuando entran al fuego
dicen: seguro que este es el infierno, cuando
entran a la nieve dicen: esta es la fuerza del
invierno del Santo Bendito Sea". Primero
dicen " V A " (expresion de alegria), y luego
dicen : " V a i " . [ E l rey] D a v i d dijo: " M e
levanto de un pozo lodoso, del barro, y puso
[mis pies sobre una r o c a ] " (Salmos 40), de un
lugar donde dicen " V a " y luego dicen " V a i " .
De donde sabemos que sus almas terminan
este periodo en la nieve - como esta escrito:
"Cuando el Todopoderoso disperso a los
reyes, nevo en Tsalmon (Salmos 68)". ^Pensaras que esto es aplicable tambien a Israel? Por
lo que la Biblia dice: " N o temera su casa de la
,
Historias del Zohar
64
[391]
nieve". <,Porque estaba escrito: "Porque toda
su casa esta vestida con argaman"? N o se lee
"shanim [nieve]", sino "shniyim [pares, es
decir, pares de leyes conectadas] como M i l a
(circunsicion) y Pria (que elimina los restos del
prepucio y complementa a la circunsicion);
Tsisit y T e f i l i m , Mezuza y la vela de Januca,
etc."
" V e n y mira: " N o temera su casa de la
nieve" ‫ ־‬se refiere a la congregation de Israel,
la totalidad de Israel, cuya casa esta vestida de
argaman, como esta escrito: " C o n vestimentas purpuras del Bosra" (Isaias 63) ‫ ־‬vestido
con estricto juicio, para castigar a los pueblos
idolatras, y esta destinado E l Santo Bendito
Sea a vestir ropas purpuras [rojas], y espada
purpura para castigar a E d o m , vistiendo purpura, como esta escrito: "Por que es t u vestimenta tan r o j a " (ibidem). Una espada purpura, como esta escrito: " L a espada del Senor
esta llena de sangre" (Isaias 34); E l castigo de
Edom, como esta escrito: "Por que el Senor ha
sacrificado en en Bosra" (ibidem).
Mientras caminaban se encontraron con un
nino que iba a Kopetkia siguiendo a un burro
[sobre el cual un anciano montaba]. Este anciano le dijo al nino: " H i j o mio, relatame un
versiculo de los que has aprendido".
[392]
Historias del Zohar
64
Le dijo: " H e aprendido muchos versos, no
solamente uno. O t u desciendes o yo m o n t o
contigo y asi te relatare".
Le dijo: " Y o no me merezco esto, yo soy u n
anciano y t u un joven. ^Debo acaso compararme a ti?"
Ledijo: " S i asi lo crees, entonces, £por que me
pidiste que te relate versiculos biblicos?"
Le contesto: "Porque vamos juntos por el
camino".
E L dijo: "Que el diablo se lleve a este anciano, que monta y no sabe nada, pero no quiere
ser comparado conmigo". Y se separo del
anciano y siguio su camino.
Cuando llegaron Rabi Iehuda y Rabi Itsjak,
el muchacho se les acerco y les conto lo sucedido. R a b i Iehuda le dijo: "Has hecho lo correcto, unete a nosotros y nos sentaremos aqui
a escuchar lo que dices".
Les dijo: "Estoy cansado porque no he
comido h o y " . Sacaron pan y le dieron. E n t o n ces u n milagro les ocurrio, encontraron una
pequena fuente bajo un arbol. Bebieron de ella
y se sentaron.
El muchacho empezo diciendo [palabras de
la T o r a ] . [Cuando termino] R a b i Itsjak y Rabi
Iehuda se le acercaron y 10 besaron en la cabeza. Dijeron: " B e n d i t o es el Misericordioso
Historias del Zohar
64
[393]
que se merecio escuchar esto, y bendito sea el
Misericordioso ya que estas palabras no se
perdieron con el anciano".
Se levantaron y se fueron. Mientras caminaban vieron una v i d plantada en un j a r d i n .
Entonces dijo el muchacho: " E l ato su burro a
una v i d , su burro a una v i d elegida (Genesis
49). Este versiculo es un secreto superior" [y
continuo].
[Cuando termino] Rabi Itsjak dijo: "Si
hubieramos tornado este camino solo para
escuchar esto, hubiera bastado".
Rabi Iehuda dijo: "Seria mejor para este
muchacho si no supiera todo esto, y yo temo
por el, si [seguira] existiendo en el mundo a
causa de esto".
Rabi Itsjak pregunto: "^Por que?
Le contesto: "Porque esta juventud puede
ver en un lugar donde el hombre no tiene
permiso de mirar. Temo que antes que llegue a
la madurez observara y vera, y sera castigado".
El muchacho los escucho y dijo: "Nunca le
temo al castigo, porque cuando m i padre fallecio me bendijo y oro por m i , y yo se que los
meritos de m i padre me protegeran".
Le preguntaron: " ^ Y quien era t u padre?"
^Les respondi: " E l hijo de Rabi Hamnuna, el
anciano".
[394]
Historias del Zohar
64
L o agarraron y lo llevaron sobre sus hornbros tres m i l i n . Dijeron este versiculo aplicandolo a el: "Despues del devorador vino el
alimento, y despues de la fuerza vino la dulzura" (Jueces 14).
El muchacho dijo: "Esto a venido a ustedes,
interpretenlo"..
Le dijeron: " E l SAnto Bendito Sea no ha
puesto delante nuestro el camino de la vida.
[ A h o r a ] habia t u " . Comenzo y dijo [palabras
de la Tora].
Estuvieron juntos por tres dias, hasta que
llegaron a la calle de la villa de su madre.
Cuando los vio, preparo su casa y se quedaron
alii otros tres dias. [Entonces] lo bendijieron y
se fueron, y le contaron todo esto a Rabi
Shimon.
El dijo: "Indudablemente el ha recibido una
herencia de la Tora. Si no fuera por los meritos
de su padre hubiera sido castigado desde
arriba. Pero E l Santo Bendito Sea, E l [provee]
para aquellos que siguen la T o r a heredarla, a
ellos y a sus hijos, para siempre. Este es el
significado del versiculo: " Y para M i , este es
M i convenio con ellos, dijo el Senor; M i espiritu que esta sobre t i " (Isaias 59).
‫]‪[395‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סד‬
‫סד‬
‫ר ב י יהודה ורבי י צ ח ק הוו אזלי ב א ך ח א ‪ ,‬א מ ר‬
‫דבי יהוךה לרבי י צ ח ק ‪ ,‬ניזל ב ה א י ח ק ל ‪ ,‬ךהרא‬
‫אירח מ י ש ר י ת י ר ‪ .‬א ז ל ו ‪ ,‬ע ד ך ה ו ו א ז ל י ‪ .‬א מ ר ד ב י‬
‫יהודה‪ ,‬כתיב‪ ,‬ל א תירא לביתה מ ש ל ג ‪ ,‬כי כ ל ביתה‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫י‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪T‬‬
‫ל ב ו ש שנים‪ .‬האי קרא‪ ,‬דבי חזקיה ח ב ך נ א אוקים‬
‫ביה‪,‬‬
‫פלגא‬
‫ךאמרי דינא ך ח ך ב י ךגיהנם תריסר ירחץ‪.‬‬
‫מנייהו‬
‫בחמה‪,‬‬
‫ופלגא‬
‫מנייהו‬
‫בתלגא‪.‬‬
‫ב ש ע ת א ך ע א ל י ן לנורא‪ ,‬אנון א מ ך י \ ד א הוא ודאי‬
‫גהינם‪.‬‬
‫עאלין לתלגא‪ ,‬אמרי‪ ,‬ך א ח ד י פ א ך ם י ט א‬
‫)ךםיתווא(‬
‫ך ק ך ש א בדיך ה ו א ‪ .‬שךאץ ו א מ ד י ן וה‪,‬‬
‫םד‪.‬‬
‫רבי יהודה ורבי יצחק‪ ,‬היו מהלכים בדרך‪ .‬אמר רבי‬
‫יהודה‪ ,‬לרבי יצתק‪ :‬נלך בשדה הזאת‪ ,‬שהוא דרך יותר ישר‪,‬‬
‫הלכו‪ .‬בעודם מהלכים אמר רבי יהודה‪ :‬כתוב‪ :‬״לא תירא‬
‫לביתה משלג‪ ,‬כי כל ביתה לבוש שנים״ )משלי לא כא(‪,‬‬
‫מקרא זה‪ ,‬רבי חזקיה חברינו ביאר אותו‪ ,‬שאמר‪ :‬דין‬
‫הרשעים בגיהנם שנים עשר חודש‪ ,‬מחצית מהם בחום‪,‬‬
‫ומחצית מהם בשלג‪ ,‬בשעה שנכנסים לאש‪ ,‬הם אומרים ודאי‬
‫זה הוא גיהנם‪ ,‬נכנסים לשלג‪ ,‬אומרים זה הוא תריפות‬
‫החורף‪ ,‬של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מתחילים ואומרים‪ :‬וה‬
‫]שהוא לשון שמחה[‪ ,‬ואחר כך אומרים‪ :‬ווי‪ ,‬ודוד אמר‪:‬‬
‫מעשיות‬
‫סד‬
‫הזהר‬
‫]‪[396‬‬
‫ו ל ב ת ר א מ ך י ן ווי‪ .‬ו ד ו ד א מ ר ‪ ,‬ו?עלני מ ב ו ר ש א ו ן‬
‫מ ט י ט היון ויקם ו ג ו מ ר ‪ .‬מ א ת ר ך א מ ר י וה‪ ,‬ו ל ב ת ר‬
‫ווי‪.‬‬
‫והיכן‬
‫מ ש ת ל מ י נפשייהו‪ ,‬בשלג‪ .‬כ מ ה ך א ת‬
‫א מ ר ‪ ,‬בפרש' ש ד י מ ל כ י ם בה ת ש ל ג ב צ ל מ ו ן ‪ ; .‬כ ו ל‬
‫אף‬
‫י ש ר א ל כן‪ ,‬ת ל מ ו ד ל ו מ ר ‪ ,‬ל א תירא ל ב י ת ה‬
‫משלג‪.‬‬
‫מ א י ט ע מ א ‪ ,‬בגין ך כ ל ביתה ל ב ו ש שנים‪.‬‬
‫א ל תקרי שנים א ל א שניים‪ ,‬כגון מ י ל ה ופריעה‪.‬‬
‫ציצית‬
‫ותפילין‪ ,‬מ ז ו ז ה ונר ח נ ו כ ה וכולי‪.‬‬
‫ת א חזי‪ ,‬ל א תירא ל ב י ת ה מ ש ל ג ‪ ,‬ך א כ נ ס ת י ש ר א ל‬
‫ךאיהי‬
‫ךכתיב‬
‫כל ביתה ל ב ו ש שנים‪ ,‬כ מ ה ך א מ ך ן ‪,‬‬
‫ח מ ו ץ בגדים וגומר‪ .‬ל ב ו ש א ךךינא קשליא‬
‫ל א ת פ ך ע א מ ע מ י ן ע ו ב ד י ע ב ו ד ה זרה‪ ,‬ה מ י ן ק ך ש א‬
‫״ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם״ וגו׳ )תהלים מ ג(‪,‬‬
‫מ מ ק ו ם שאומרים‪ :‬וה‪ ,‬ואחר כך אומרים‪ :‬וי‪ .‬והיכן נשלמים‬
‫נפשיהם בשלג‪ ,‬כ מ ו שכתוב‪ :‬״בפרש שדי מלכים בה תשלג‬
‫ב צ ל מ ו ך )תהלים סח טו(‪ ,‬האם גם ישראל כץ‪ ,‬לזה נאמר‪:‬‬
‫״לא תירא לביתה משלג״‪ ,‬מה הטעם משום ד כ ל ביתה לבוש‬
‫שנים‪ .‬אל תקרא שנים‪ ,‬אלא שנים‪ ,‬כמו מילה ופריעה‪ ,‬ציצית‬
‫ותפילין‪ ,‬מזוזה ונר חנוכה וכו׳‪.‬‬
‫בא וראה‪ :‬״לא תירא לביתה משלג״‪ ,‬זו כנסת ישראל‪,‬‬
‫שהיא ״כל ביתה לבוש שנים״‪ ,‬כ מ ו שאמרנו‪ ,‬שכתוב‪:‬‬
‫״חמוץ בגדים מבצרה״ וגו׳ )ישעיה סג א(‪ ,‬לבוש הדין‬
‫הקשה‪ ,‬להפרע מהעמים עובדי עבודה זרה‪ ,‬ומזומן הקדוש‬
‫ברוך הוא ללבוש לבוש אדום‪ ,‬וחרב אדום‪ ,‬ולהפרע מאדום‪,‬‬
‫]‪[397‬‬
‫סד‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫בךיך ה ו א ל מ ל ב ש ל ב ו ש א ס מ ק א ‪ ,‬ו ח ך ב א ס מ ק א ‪,‬‬
‫ולאו‪1‬פךעא‬
‫מן‬
‫םמקא‪.‬‬
‫לבושא‬
‫סמקא‪,‬‬
‫ךכתיב‪,‬‬
‫ח מ ו ץ בגדים‪ ,‬וכתיב‪ ,‬מ ד ו ע א ד ו ם ל ל ב ו ש ך ‪ .‬םייפא‬
‫ם מ ק א ךכתיב‪ ,‬חרב לין מ ל א ה ךם‪ ,‬ו ל א ת פ ך ע א מ ן‬
‫םמקא‪.‬‬
‫ךכתיב‪ ,‬כי זבח ליי בבצרה וכר‪.‬‬
‫ע ד ךהוו אזלי‪ ,‬פגעו ביה בההוא ינוקא ךהוה אזיל‬
‫לקפוטקךא‬
‫בקםטיךא‬
‫ךחמךא‪,‬‬
‫וחד‬
‫סבא‬
‫רכיב‪ .‬א מ ר ה ה ו א ס ב א ל ה ה ו א ינוקא‪ ,‬בדי‪ ,‬א י מ א‬
‫לי קךאיך‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬קראי ל א ו ח ד הוא‪ ,‬א ל א ח ו ת‬
‫ל ת ת א או אךכב ל ק מ ך ו א י מ א לך‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ל א‬
‫בעינא‪,‬‬
‫ךאנא‬
‫סבא‬
‫ואנת ךבייא‪,‬‬
‫ךאתקל‬
‫גךמי‬
‫בהדך‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬אי הכי א מ א י ש א ל ת קראי‪ .‬א מ ר‬
‫ליה‪.‬‬
‫בגין‬
‫ךניזיל‬
‫באוךחא‪.‬‬
‫אמר‬
‫תפח‬
‫רוחיה‬
‫לבוש אדום‪ ,‬שכתוב‪ :‬״חמוץ בגדים״‪ ,‬וכתוב‪ :‬״מדוע אדום‬
‫ללבושך״)שם ב(‪ ,‬חרב אדום שכתוב‪ :‬״חרב לה׳ מלאה דם״‬
‫)שם לד‪ ,‬ט(‪ ,‬ולהפרע מאדום שכתוב‪ :‬״כי זבח לה בבצרה״‬
‫וגר וכו׳‪.‬‬
‫בעודם הולכים‪ ,‬פגעו בו באותו ילד‪ ,‬שהיה הולך‬
‫לקפוטקיא‪ ,‬אחורי חמור‪ ,‬שהיה זקן אחד רכוב ]עליו[‪ .‬אמר‬
‫אותו זקן‪ ,‬לאותו ילד‪ :‬בני תאמר לי פסוק שלמדת‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫פסוקים הרבה לי‪ ,‬ולא אחד‪ ,‬אלא רד למטה‪ ,‬או ארכב עמך‪,‬‬
‫ואומר לך‪ .‬אמר לו‪ :‬איני רוצה‪ ,‬אני זקן ואתה נער‪ ,‬אשוה את‬
‫עצמי אתך‪ .‬אמר לו‪ :‬אם כך למה שאלת ממני מקראות‪ .‬אמר‬
‫לו‪ :‬בשביל שנהלך בדרך‪ .‬אמר‪ :‬תיפח רוחו של אותו זקן‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫סד‬
‫]‪[398‬‬
‫הזהר‬
‫ך ה ה ו א סבא‪ ,‬ךהוא רכיב ולא ידע מלה‪ ,‬ו א מ ר ד ל א‬
‫בהדי‪.‬‬
‫יתקל‬
‫אתפךש‬
‫מההוא‬
‫סבא‬
‫ואזיל‬
‫ליה‬
‫באוךחא‪.‬‬
‫כ ד מ ט ו רבי י ה ו ך ה ורבי י צ ח ק ‪ ,‬קךיב לגבייהו‪.‬‬
‫ש א י ל ו ליה‪ ,‬ו ס ח לון ע ו ב ך א ‪ .‬א מ ר ליה רבי‬
‫יהודה‪ ,‬ש פ י ר עבךת‪ ,‬זיל בהךן וניתיב ה כ א ו נ ש מ ע‬
‫מפומך‪.‬‬
‫א מ ר לון‪ ,‬ל א י ךבא אנא‪ ,‬ד ל א אכילנא‬
‫י ו מ א דין‪ .‬א פ י ק ו נ ה מ א ו י ה י ב ו ל י ה ‪ .‬א ת ר ח י ש ל ו ן‬
‫נםא ו א ש כ ח ו ח ד נביעא ךמ;א ךקיק תחות אילנא‪,‬‬
‫שתי מנייהו ואינון ש ת ו וןתיבו‪ .‬פ ת ח ה ה ו א ינוקא‬
‫ו א מ ר וכר‪ .‬א ת ו רבי י צ ח ק ורבי י ה ו ד ה ו נ ש ק ו ה ו‬
‫ע ל ךישיה‪ .‬אמרו‪ ,‬בריף ר ח מ נ א ‪ ,‬ךזכינא ל מ ש מ ע‬
‫ךא‪,‬‬
‫ובריך‬
‫רחמנא‬
‫ךלא‬
‫א ת א ב י ד ו כ?לין‬
‫אלין‬
‫שהוא רוכב ואינו יודע דבר‪ .‬ואמר‪ :‬שאינו רוצה להשתוות‬
‫אלי‪ ,‬נפרד מאותו זקן‪ ,‬והלך בדרך‪.‬‬
‫כשהגיעו רבי יהודה ורבי יצחק‪ ,‬התקרב אליהם‪ ,‬שאלו‬
‫אותו‪ :‬וסיפר להם המעשה‪ .‬אמר לו רבי יהודה‪ :‬טוב עשית‪,‬‬
‫לך אתנו ונשב פה‪ ,‬ונשמע דבר מפיך‪,‬אמר להם‪ :‬עיף אנכי‪,‬‬
‫שלא אכלתי היום הזה‪ .‬הוציאו לחם ונתנו לו‪ ,‬קרה להם נס‪,‬‬
‫ומצאו מעיין מים אחד קטן‪ ,‬תחת האילן‪ ,‬שתה מהם‪ ,‬והם‬
‫שתו‪ ,‬וישבו‪ .‬פתת אותו ילד ואמר וכו׳ ]דברי תורה‪,‬‬
‫כשסיים[‪ ,‬באו רבי יצחק ורבי יהודה‪ ,‬ונשקו אותו על ראשו‪,‬‬
‫אמרו‪ :‬ברוך הרתמן‪ ,‬שזכינו לשמוע את זה‪ ,‬וברוך הרחמן‪,‬‬
‫שלא נאבדו דברים אלה באותו זקן‪.‬‬
‫]‪[399‬‬
‫סד‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫ב ה ה ו א ס ב א ‪ .‬ק מ ו ו א ז ל ו ‪ .‬ע ד דהרו אזלי‪ ,‬ח מ ו ח ד‬
‫גפן נ ט י ע ב ח ד גנא‪ .‬פ ת ח ה ה ו א ינוקא ואמר‪ ,‬אסרי‬
‫לגפן‬
‫עירה ו ל ש ו ר ק ה ?ני אתונו‪ .‬ה א י ק ר א ך ז א‬
‫הוא‬
‫עלאה‬
‫וכר‪.‬‬
‫אמר‬
‫דבי‬
‫יצחק‪,‬‬
‫אלמלא‬
‫לא‬
‫א ז ד מ ן לן אורחא דא‪ ,‬א ל א ל מ ש מ ע מ ל י ן אלין‪ ,‬די‬
‫לז•‬
‫א מ ר דבי יהוךה‪ ,‬יאות הוא ל ה א י ינוקא ך ל א ינךע‬
‫כל‬
‫בעלמא‬
‫ליה‪,‬‬
‫דלית‬
‫האי‪ ,‬ואנא‬
‫מ ס ת פ י נ א עליה אי יתקיים‬
‫בגין האי‪ .‬א מ ר דבי י ? ח ק ‪ ,‬ו ל מ ה ‪ .‬א מ ר‬
‫בגין ד ה א י ך ב ך א ‪ ; ,‬כ י ל ל א ם ת כ ל א באתךא‬
‫ד ש ו לבר נש‬
‫ל א ם ת כ ל א ביה‪,‬‬
‫ומסתפינא‬
‫עלוי ד ע ד לא ימטי לפרקוי ישגח ויסתכל ויענשון‬
‫ליה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ק מ ו והלכו‪ ,‬בעודם מהלכים‪ ,‬ראו גפן אחד‪ ,‬נטוע בגן‬
‫אחד‪ ,‬פתח הילד ההוא ואמר‪ :‬״אסרי לגפן עירה‪ ,‬ולשורקה‬
‫בני אתונו״ )בראשית מט‪ ,‬יא(‪ ,‬זה הפסוק רז עליון הוא וכו׳‬
‫]והמשיך‪ ,‬וכשסיים[ אמר רבי יצחק‪ :‬אם לא נזדמן לנו דרך‬
‫הזה‪ ,‬אלא ל ש מ ו ע דברים אלה‪ ,‬די לנו‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ :‬טוב היה לילד זה‪ ,‬שלא ידע כל זה‪ ,‬ואני‬
‫מ פ ח ד עליו‪ ,‬אם יתקיים בעולם בגלל זה‪ .‬אמר רבי יצחק‪:‬‬
‫ולמה‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שנער זה יכול ל ה ס ת כ ל ‪ ,‬במקום שאין‬
‫רשות ל א ד ם ל ה ס ת כ ל בו‪ ,‬ו מ פ ח ד אני עליו‪ ,‬שבעוד שלא‬
‫יגיע לפרקו‪ ,‬ישגיח ויסתכל‪ ,‬ויענישו אותו‪.‬‬
‫ש מ ע אותו ילד‪ ,‬אמר‪ :‬איני מתירא מהעונש לעולם‪ ,‬כי‬
‫מעשיות‬
‫שמע‬
‫‪IT‬‬
‫־‬
‫סד‬
‫]‪[400‬‬
‫הזהר‬
‫ההוא ינוקא‪ ,‬אמר‪ ,‬לא מםתפינא מ ע ו נ ש א‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫לעלמין‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫ךהא‬
‫‪T‬‬
‫‪T-‬‬
‫•‬
‫בשעתא‬
‫״‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫ףאםתליק‬
‫‪T‬‬
‫אבא‬
‫מ ע ל מ א ‪ ,‬בדיך לי וצלי עלי‪ .‬ד ך ע נ א ד ז כ ו ת א ך א ב א‬
‫עין‬
‫ע ל י ‪ .‬א מ ר ו ל י ה ‪ ,‬ו מ א ן ה ו א אברך‪ .‬א מ ר ) ד ב י‬
‫ניריה‬
‫יהודה(‬
‫ואך?בוהו‬
‫ךךב‬
‫המנונא‬
‫נטלו‬
‫סבא‪.‬‬
‫ליה‬
‫ע ל כתפייהו תלת מילין‪ .‬קרו עליה‪,‬‬
‫מ ה א ו כ ל יצא מאכל‪ ,‬ומעז יצא מתוק וגומר‪ .‬אמר‬
‫‪T‬‬
‫לון‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪:T‬‬
‫‪T1‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫ההוא ינוקא מ ל ה אתא ליךייכו פךישו לה‪,‬‬
‫א מ ר ו ליה‪ ,‬ק ך ש א בךיך ה ו א זמין לן א ך ח א ךחייי‬
‫אימא‬
‫אנת‪.‬‬
‫יומין‬
‫עד‬
‫פתח ואמר וכר‪ .‬אזלו כחךא תלת‬
‫ךמטו‬
‫לטוךסא‬
‫ךקיךא‬
‫ךאמיה‪,‬‬
‫כיון‬
‫ך ח מ א ת לון אתקינת ביתא‪ ,‬ויתבו תמן ת ל ת יומין‬
‫אחךנין‪,‬‬
‫בךכוהו ואזלו וסדרו מלין‬
‫ק מ י ה דבי‬
‫בשעה שנפטר אבי מהעולם‪ ,‬ברך אותי והתפלל עלי‪ ,‬וידעתי‬
‫שזכותו של אבי יגן עלי‪ .‬אמרו לו‪ :‬ומי הוא אביך‪ .‬אמר‪ :‬בנו‬
‫של רב המנונא סבא‪ .‬לקחו אותו‪ ,‬והרכבוהו על כתפיהם‪,‬‬
‫שלשה מילין‪ ,‬קראו עליו מקרא זה‪ :‬״מהאוכל יצא מאכל‪,‬‬
‫ומעז יצא מתוק״ וגו׳ )שופטים יד יד(‪ .‬אמר להם הילד‬
‫ההוא‪ :‬דבר זה בא לידכם‪ ,‬תפרשו אותו‪ .‬אמרו לו‪ :‬הקדוש‬
‫ברוך הוא הזמין לפנינו דרך של חיים‪ .‬תאמר אתה‪ ,‬פתח‬
‫ואמר וכו׳ ]דברי תורה[‪.‬‬
‫הלכו ביחד שלשה ימים‪ ,‬עד שהגיעו לרהוב הכפר של‬
‫אמו‪ ,‬כיון שראתה אותם‪ ,‬התקינה ביתה‪ ,‬וישבו שם שלשה‬
‫ימים אחרים‪ ,‬ברכוהו והלכו‪ .‬וספרו הדברים לפני רבי‬
‫]‪[401‬‬
‫מעשיות‬
‫סד‬
‫שמעון‪,‬‬
‫אמר‪,‬‬
‫ודאי‬
‫ואלמלא‬
‫זכותא‬
‫דאבהן‪,‬‬
‫קךשא‬
‫אחסינו‬
‫הזהר‬
‫אורייתא‬
‫ירותת‬
‫יתענש‬
‫אחסין‪.‬‬
‫מלעילא‪.‬‬
‫אבל‬
‫בריך הוא‪ ,‬לאינון ך א ז ל י ן בתר אורייתא‪,‬‬
‫לה‬
‫איבון‬
‫ובנייהו‬
‫לעלמין‪,‬‬
‫הךא‬
‫הוא‬
‫דכתיב‪ ,‬ואני ז א ת בךיתי א ו ת ם א מ ר ץ‪ ,‬רוחי א ש ר‬
‫עלי^‬
‫לגומר‬
‫]ויחי דף רלח ע״ב רמ ע״כ[‪.‬‬
‫שמעון‪ ,‬אמר‪ :‬ודאי ירושת התורה ירש‪ ,‬ולולא זכות האבות‪,‬‬
‫יענש מ ל מ ע ל ה ‪ ,‬אבל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לאותם שהולכים‬
‫אחרי התורה‪ ,‬יורשים אותה הם ובניהם לעולם‪ ,‬זה הוא‬
‫שכתוב‪ :‬״ואני זאת בריתי אותם‪ ,‬אמר ה׳‪ ,‬רוחי אשר עליך״‬
‫וגו׳ )ישעיה נט‪ .‬כא(‪.‬‬
[402]
Historias del Zohar
65
65.
Rabi A b a estaba sentado una noche y se
levanto a estudiar la Tora. Mientras estaba
sentado, R a b i Iosi vino y toco su puerta. E l
dijo: " H a y joyas en el area de los principes [es
decir, el queria escuchar perlas de la T o r a que
Rabi A b a poseia]".
Se sentaron y se ocuparon de la Tora.
Entonces el hijo del dueno de la posada se
levanto y se sento enfrente de ellos. Les dijo:
"^Cual es el significado de lo que esta escrito:
"Haras gracia de las vidas de m i padre y m i
madre..." (Ioshua 2), y de que esta dicho:
"Proveeme de una senal verdadera" (ibidem) ‫־‬
"^Que es lo que quiere de ellos?"
i,Rabi A b a dijo: "Has formulado una buena
pregunta, pero si has escuchado algo, habia
hijo m i o " .
E l hablo, y cuando hubo terminado,] R a b i
A b a y R A b i Iosi se levantaron y lo besaron.
Dijeron: " T u estas indudablemente destinado
a ser director de una academia rabinica (Rosh
Ieshiva) o u n gran hombre en Israel". £Qui6n
fue el? - Rabi Bon*'.
‫מעשיות‬
‫]‪[403‬‬
‫הזהר‬
‫סה‬
‫סה‪.‬‬
‫רבי אבא‬
‫• •‬
‫הוה‬
‫־ ‪T‬‬
‫יתיב‬
‫‪T T‬‬
‫"‬
‫‪• T‬‬
‫באורייתא‪.‬‬
‫ובטש‬
‫ליליא‬
‫עד‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫חד‬
‫י‬
‫וקם‬
‫למלעי‬
‫|‬
‫‪. . . . .‬‬
‫‪T‬‬
‫ך ה ו ה יתיב‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫א ת א רבי יוסי‬
‫אפתחא‪ ,‬אמר‪ ,‬ם י פ ט א בטופםךא ק פ ט ל א י‬
‫יתבו ולער באורייתא‪.‬‬
‫שכיחי‪.‬‬
‫א ך ה כ י קם פריה ך א ש פ י ז א ויתיב קמייהו‪ .‬א מ ר‬
‫מ א י ךכתיב והחייתם את אבי ואת‬
‫לון‪,‬‬
‫אמי וגומר‪ .‬וכתיב ונתתם לי אות אמת‪ .‬מ א י ק א‬
‫מנייהו‪ .‬א מ ר רבי א ב א ‪ ,‬י א ו ת ש א ל ת ‪ ,‬א ב ל‬
‫בעאת‬
‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬
‫• ־ ‪:‬‬
‫• ־‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫אי ש מ ע ת מ ד י א י מ א ברי ו כ ר ‪ .‬ק מ ו רבי א ב א ורבי‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪IT‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪• :‬‬
‫•‬
‫םה‪.‬‬
‫רבי אבא‪ ,‬היה יושב לילה אחד‪ ,‬וקם לעסוק בתורה‪.‬‬
‫בעודו יושב‪ ,‬בא רבי יוסי ודפק על הפתח‪ ,‬אמר‪ :‬בתיבת‬
‫השרים‪ ,‬תכשיטים מצוים‪] ,‬כלומר‪ ,‬שרוצה לשמוע פניני‬
‫התורה שנמצאים עמו[‪ ,‬ישבו ועסקו בתורה‪.‬‬
‫בתוך כך קם בנו של בעל המלון‪ ,‬וישב לפניהם‪ .‬אמר‬
‫להם‪ :‬מהו שכתוב‪ :‬״והחייתם את אבי ואת אמי״ וגו׳‪,‬‬
‫וכתוב‪ :‬״ונתתם לי אות אמת״ )יהושע יב‪ ,‬יג(‪ ,‬מה רצתה‬
‫מהם‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬יפה שאלת‪ ,‬אבל אם שמעת דבר‪ ,‬אמור‬
‫בני ובו׳‪] ,‬אמר‪ ,‬כשסיים[‪ ,‬קמו רבי אבא‪ ,‬ורבי יוסי ונשקוהו‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫ס ה‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ר‬
‫]‪1.404‬‬
‫יוסי ונשקוהו‪ .‬אמרו‪ ,‬ו ד א י זמין אנת ל מ ה ו י ויעז‬
‫מ ת י ב ת א א ו ג ב ר א _רבא מ ש ך א ל ‪ ,‬ו מ נ ו ‪ ,‬ד ב י ב ו ן‬
‫נייחי‬
‫דף רמא ע״כ רמב ע״א[‪.‬‬
‫אמרו‪ :‬ודאי מזומן אתה להיות ראש ישיבה‪ ,‬או איש גדול‬
‫בישראל‪ ,‬ומי הוא‪ ,‬רבי בון‪.‬‬
Historias del Zohar
66
[405]
66.
Rabi Shimon, Rabi Iosi y Rabi Jia iban de
la A l t a Galilea a Tiberia. Rabi Shimon dijo:
"Vayamos a ocuparnos de la Tora, ya que
todo aquel que sabe ocuparse de la Tora y no
lo hace, compromete su vida, y mas aun es
obligado a ocuparse de los quehaceres mundanos y es esclavizado, como esta escrito:
" I n c l i n o su hombro a la afliccion" (Genesis
49). /,Cual es el significado de "doblez"inclino, como esta escrito: "Pero se inclino a
un lado tras la ganancia" (Samuel I 8). Cualquiera que se incline a un lado y en su camino
no lleve el yugo de la Tora inmediatamente "se
convertira en un esclavo penante" (Genesis).
Rabi Shimon comenzo diciendo: " Y o hare
que aquellos que me aman hereden la sustancia, y yo llenare sus tesoros" (Proverbios 8) ‫־‬
dichosos son aquellos que se ocupan de la
T o r a , porque cualqiera que se ocupe de la
Tora es amado arriba y abajo, y cada da
hereda el mundo por venir. Este es el significado del versiculo: " Y o hare que aquellos que
me aman hereden la sustancia". /,Cual es la
sustancia? ‫ ־‬es el mundo por venir, que nunca
sera interrumpido, y recibira una recompensa
sublime. /,Que es esto? Sustancia. Debido a
[406]
Historias del Zohar
66
esto se hace una alusion en el nombre Isajar,
que se ocupo de la T o r a , que significa "hay
recompensa". Esta es la recompensa de aquellos que se ocupan de la T o r a ‫ ־‬sustancia.
Esta escrito: " Y o contemple hasta que los
tronos fueron colocados, y quien fue anciano
en dias se sento"(Daniel 7). " Y o contemple
hasta que los tronos fueron colocados" ‫־‬
cuando el T e m p l o fue destruido, se cayeron
dos tronos, dos abajo y dos a r r i b a : Los dos de
abajo porque habia distancia colocada entre el
superior y el inferior, el t r o n o de Jacob estaba
distanciado del trono de D a v i d , y el trono de
D a v i d se cayo. Este es el significado del versiculo: " E l ha lanzadodel cielo a la tierra"
(Lamentaciones 2). Los dos tronos abajo son
Jerusalen y los maestros de la T o r a . Los t r o nos de abajo corresponden a los de arriba: los
maestros de la T o r a corresponden al trono de
Jacob y, Jerusalen corresponde al t r o n o de
D a v i d . Con r e l a t i o n a esto esta escrito: "hasta
tronos, muchos (pero no todos) se cayeron,
por el insulto a la T o r a " .
" V e n y mira: Cuando los justos verdaderos
se ocupan de la T o r a , todas las fuerzas de los
otros pueblos y sus ejercitos se doblegan y no
pueden gobernar al mundo, e Israel es i n v i tado a elevarse sobre todo. Pero en caso con-
Historias del Zohar
66
[407]
trario se ven obligados a ir al exilio, y caer
entre los pueblos, siendo gobernados por
estos. Y todo esto /,Por que? Debido a "Cuando
vio cuan bueno era un lugar de descanso"
(Genesis) y preparado ante el, y podia beneficiarse en muchas maneras a causa de esto, y
[alcanzar] varios deseos, se aparto de su
camino, para no cargar con el yugo de la Tora;
por ello se convirtio en un esclavo penante".
Cantar de los Cantare 7). "Las mandragonas
dieron aroma"- son las que encontrl Ruben,
como esta escrito: " y encontrl mandragonas
en el campo" (Genesis 30). Nuevas interpretaciones de la Tora son hechas solo por el, como
esta escrito: " Y de los hijos de Isajar, hombres
entendidos en los tiempos" (Cronicas 12), " y
en nuestras puertas hay toda clase de frutas
deliciosas" ‫ ־‬ellos provocaron que esten sobre
las puertas, sobre las puertas de la sinagoga y
de las casas de estudio, "todas las frutas deliciosas, las nuevas y las viejas", asuntos nuevos
y viejos se revelan a traves de ellos, para acercar a Israel a su Padre en el cielo. Este es el
significado del versculo: "Para saber que debe
hacer Israel".
" L o que guarde para t i , m i amado" (Cantar
de los CAntares) ‫ ־‬de aqui aprendimos que si
alguien se ocupa de la Tora apropiadamente, y
[408]
Historias del Zohar
66
tiene la sabidurka para hacer nuevas interpretaciones, estas cosas ascienden al trono del
Rey, y la congregation de Israelles abre portones y los esconde. Cuando E l Santo Bendito
Sea se regocija con los justos en el Jardin del
Eden, los saca delante de el y E l Santo Bendito
Sea los mira y se alegra. Este es el significado
del versculo: "nuevo y viejo, lo que guarde
para t i m i amado". Desde ese tiempo. Sus
palabras estan escritas en el libro, que es el
significado del versculo: " Y un libro de recuerdo
fue escrito delante suyo" (Malaji 3).
"Dichosa es la parte del que se ocupa de la
T o r a apropiadamente. Dichoso es el en este
mundo, y dichoso es el en el mundo por
venir".
‫]‪[409‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סו‬
‫סו‬
‫ר ב י ש מ ע ו ן ו ר ב י י ו ס י ו ר ב י ח ך א הווי ק א א ז ל י‬
‫מגלילא‬
‫ניהף‬
‫עלאה לטבףזז‪,‬‬
‫ונשתדל‬
‫לאשתךלא‬
‫בנפשיה‪.‬‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫?אורייתא‬
‫ולא‬
‫א מ ר רבי ש מ ע ו ן ‪,‬‬
‫ךכל‬
‫מאן‬
‫אשתדל‪,‬‬
‫זץךע‬
‫אתחךב‬
‫ו ל א עוד‪ ,‬אלא ךיהבין ליה ע ל א ךאךעא‬
‫ושעבוךא‬
‫בישא‪,‬‬
‫ך?תיב‬
‫ביששכר‪,‬‬
‫ויט‬
‫שכמו‬
‫לסבול‪ .‬מ ה ו ויט‪ ,‬ס ט א ‪ ? .‬מ ה ד א ת אמר‪ ,‬ד ט ו אחרי‬
‫הבצע‪.‬‬
‫עולא‬
‫מאן ךםטא‬
‫אךחיה וגךמיה ךלא למסבל‬
‫ךאודייתא‪ ,‬מיד‪ ,‬ויהי ל מ ס עובד‪.‬‬
‫פ ת ח רבי‬
‫שמעון‬
‫ואמר‪,‬‬
‫להנחיל‬
‫אויהבי ! ש י‬
‫ו א ו צ ר ו ת י ה ם א מ ל א ‪ .‬ז כ א י ן אינון בני ע ל מ א ‪,‬‬
‫סו‪.‬‬
‫רבי שמעון ורבי יוסי ורבי חייא‪ ,‬היו הולכים מגליל‬
‫העליון לטבריה‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬נלך ונעסוק בתורה‪ ,‬שכל‬
‫מי שיודע לעסוק בתורה‪ ,‬ואינו עוסק‪ ,‬מתחייב בנפשו‪ .‬ולא‬
‫עוד‪ ,‬אלא שנותנים עליו עול דרך ארץ‪ ,‬ושעבוד רע‪ ,‬שכתוב‬
‫ביששכר‪ :‬״ויט שכמו לסבול״ )בראשית מט‪ .‬טו(‪ ,‬מה הוא‬
‫ויט‪ ,‬סטה‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬״ויטו אחרי הבצע״ )שמואל א ח‪,‬‬
‫ג(‪ ,‬מי שסוטה עצמו ודרכו‪ ,‬שלא לסבול עול התורה‪ .‬מיד‬
‫״ויהי למס עובד״‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ :‬״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם‬
‫מעשיות‬
‫אינון‬
‫סו‬
‫הזהר‬
‫]‪[410‬‬
‫ך מ ש ת ך ל י באורייתא‪ ,‬ךכל מ א ן ך א ש ת ך ל‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫אתךחים‬
‫לעילא‬
‫ואוזךחים‬
‫לתתא‪,‬‬
‫ואחסין בכל יומא ירותא ך ע ל מ א דאתי‪ ,‬הךא הוא‬
‫דכתיב‪,‬‬
‫ל ה נ ח י ל אוהבי יש‪ .‬מ א י יש‪ ,‬דא ע ל מ א‬
‫ךאתי‪,‬‬
‫ךלא פסק מימוי לעלמין‪ ,‬ונטיל אגר ט ב‬
‫עלאה‪,‬‬
‫ך ל א ז כ י ב י ה בר נ ש א ח ך א ‪ ,‬ו מ א י א י ה ו ‪,‬‬
‫י״ש‪ .‬ובגיני כף ך מ י ז לן ש מ א ו י ש ש כ ר ך א ש ת ך ל‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫ךמשתךלי‬
‫כתיב‪,‬‬
‫יש‬
‫שיכר‪.‬‬
‫ךא‬
‫הוא‬
‫אגךא‬
‫ךאינון‬
‫באורייתא‪ ,‬י״ש‪.‬‬
‫ח ז ה הוית‪ ,‬ע ד ךי כ ך ס ו ן ךמיו‪ ,‬ו ע ת י ק יומין‬
‫י ת י ב ו ג ו מ ר ‪ .‬ח ז ה ה ו י ת ‪ ,‬ע ד וי כ ף ם ו ן ר מ י ו י‬
‫כד‬
‫א ת ח ך ב בי‬
‫לעילא‪,‬‬
‫מקךשא‪,‬‬
‫תךי לתתא‪,‬‬
‫יזוי‬
‫תרי כ ך ם ו ן נפלו‪ ,‬תרי‬
‫ל ע י ל א ‪ ,‬בגין ך א ת ך ח י ק ת‬
‫אמלא״ )משלי ח‪ ,‬בא(‪ ,‬אשריהם בני העולם‪ ,‬העוסקים‬
‫בתורה‪ ,‬שכל מי שעוסק בתורה‪ ,‬אהוב למעלה‪ ,‬ואהוב למטה‪,‬‬
‫ונוחל בכל יום נתלת עולם הבא‪ ,‬זהו שכתוב‪ :‬״להנחיל‬
‫אוהבי יש״‪ ,‬מה הוא יש‪ ,‬זה עולם הבא‪ ,‬שלא פוסק מימיו‬
‫לעולם‪ ,‬ונוטל שכר טוב עליון‪ ,‬שלא זוכה בו אדם אחר‪ ,‬ומה‬
‫הוא‪ ,‬יש‪ ,‬ולכך רמז לנו השם של יששכר‪ ,‬שעסק בתורה‪ ,‬יש‬
‫שכר‪ ,‬זה הוא השכר של העוסקים בתורה‪ ,‬יש‪.‬‬
‫כתוב‪ :‬״חזה הוית‪ ,‬עד די כרסון רמיו‪ ,‬ועתיק יומין יתיב״‬
‫וגו׳)דניאל ז‪ ,‬ט(‪ ,‬״חזה הוית עד די כרסון רמיו״‪ ,‬כשתרב‬
‫בית המקדש‪ ,‬שני כסאות נפלו‪ ,‬שנים למעלה‪ ,‬ושנים למטה‪,‬‬
‫שנים מלמעלה בגלל שהתרחקו התחתון מהעליון‪ ,‬כסא של‬
‫]‪[411‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סו‬
‫ת ת א ה מ ע ל א ה ‪ ,‬כ ך ס י י א ךיעקיב א ת ך ח י ק ת מ כ ך ם י י א‬
‫ךךוד‪.‬‬
‫ךךוד‬
‫וכךםיא‬
‫נפלת‪,‬‬
‫הךא‬
‫הוא‬
‫דכתיב‪,‬‬
‫השליך‬
‫מ ש מ י ם ארץ‪ .‬תלי כךםון לתתא‪ ,‬י ר ו ש ל ם‬
‫ואינו!‬
‫מארי ךאוךייתא‪ ,‬וכךםון דלתתא כגוונא‬
‫ךכךםון דלעילא‪ ,‬מךיהון דאורייתא היינו כךםייא‬
‫ירושלם‬
‫ך‪:‬עק'ב‪.‬‬
‫ךךוד‪.‬‬
‫היינו כוךםןיא‬
‫ועל ךא‬
‫כתיב‬
‫ע ד ךי כךםון‪ ,‬ולא כ ו ך ם ך א ‪ .‬כךםון םגיאין‬
‫נפלי‪,‬‬
‫וכלהו לא נפלו אלא מעלבונה דאורייתא‪.‬‬
‫ת א חזי‪,‬‬
‫כד‬
‫?אורייתא‪,‬‬
‫ךקזאר‬
‫חילץ‪,‬‬
‫שלטי‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫לםלקא‬
‫איבון‬
‫כל‬
‫זכאי‬
‫קשוט‬
‫משתךלי‬
‫אינון‬
‫תוקפין‬
‫ךקזאר עמין‪,‬‬
‫וכל חילין‬
‫ךילהון‬
‫אתכפיין ולא‬
‫וישראל‬
‫)וי״ש(‬
‫אזדמן‬
‫עלייהו‬
‫לון ע ל כלא‪ .‬ואי לאו‪ ,‬ח מ ו ר גךמא לון‬
‫יעקב התרחק מכסא דוד‪ ,‬וכסא דוד נפל‪ ,‬זה הוא שכתוב‪:‬‬
‫״השליך משמים ארץ״ )איכה ב‪ ,‬א(‪ ,‬שני כסאות למטה‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬ובעלי התורה‪ ,‬וכסאות שלמטה‪ ,‬כדוגמת הכסאות‬
‫של מעלה‪ ,‬בעלי התורה זה הוא כסא של יעקב‪ ,‬ירושלים זה‬
‫הוא כסא דוד‪ ,‬ועל זה כתוב‪ :‬״עד די כרסון״‪ ,‬ולא כרםיא‪,‬‬
‫״כרסון״‪ ,‬הרבה נפלו‪ ,‬וכולם לא נפלו‪ ,‬אלא מעלבונה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫בא וראה‪ ,‬כאשר צדיקי אמת‪ ,‬משתדלים בתורה‪ ,‬כל אותם‬
‫הכוחות של שאר העמים‪ ,‬ושאר הצבאות‪ ,‬וכל הכוחות‬
‫שלהם‪ ,‬נכנעים ולא שולטים בעולם‪ ,‬וישראל מזומנים על‬
‫ידם‪ ,‬לרומם אותם על הכל‪ ,‬ואם לא‪ ,‬חמור גרם לו לישראל‬
‫מעשיות‬
‫לישיךאל‬
‫סו‬
‫]‪[412‬‬
‫הזהר‬
‫ל מ י ה ך ב ג ל ו ת א ‪ ,‬ו ל מ ט פ ל ביני ע מ מ י י א ‪,‬‬
‫ו ל מ ש ל ט עלייהו‪ .‬וכל ך א אמאי‪ ,‬בגין וירא מ נ ו ח ה‬
‫כי טוב‪ ,‬ו מ ת ק נ א קמיה‪ ,‬ויכיל ל מ ך ו ו ח בגינה כ מ ה‬
‫טבין‬
‫ו כ מ ה כםופין‪ ,‬ו ס ט א אורחיה ךלא ל מ ם ב ל‬
‫עולא‬
‫ךאורייתא‪ ,‬בגין כף ויהי ל מ ס עובד‪.‬‬
‫כתיב‬
‫הדודאים‬
‫מגךים‬
‫נתנו‬
‫ריח‬
‫ועל‬
‫פתחינו‬
‫כל‬
‫ח ך ש י ם גם ישנים וגומר‪ .‬ה ד ו ד א י ם‬
‫נ ת נ ו ר י ח ‪ ) ,‬ה ד ו ך א י ם ( א ל י ן איבון ך א ש כ ח ר א ו ב ן ‪,‬‬
‫כמה‬
‫דאת‬
‫אתחךשן‬
‫כמה‬
‫אמר‪,‬‬
‫וימצא‬
‫דוךאים‬
‫בשדה‪.‬‬
‫ולא‬
‫מ ל י ךאורייתא א ל א ע ל ידוי ביקזךאל‪,‬‬
‫ך א ת אמר‪ ,‬ומבני י ש ש כ ר יודעי בינה ל ע ת י ם‬
‫ו ג ו מ ר ‪ .‬ו ע ל פ ת ח י נ ו כ ל מ ג ך י ם ‪ ,‬איבון ג ך מ ו ל מ ה ו י‬
‫ע ל פתחינו‪ ,‬ע ל פ ת ח י בתי כנסיות ובתי מ ך ך ש ו ת ‪,‬‬
‫ל ל כ ת בגלות‪ ,‬וליפול בין העמים‪ ,‬ו ל ש ל ו ט עליהם‪ ,‬וכל זה‬
‫מדוע‪ ,‬משום‪ :‬״וירא מנוחה כי טוב״‪ ,‬ומתוקנת לפניו‪ ,‬ויכול‬
‫להרויח בגללה כמה טובות‪ ,‬וכמה חמודות‪ ,‬וסטה דרכו‪,‬‬
‫שלא ל ס ב ו ל עול התורה‪ ,‬משום כך‪ :‬״ויהי ל מ ס עובד״‪.‬‬
‫כתוב‪ :‬״הדודאים נתנו ריח‪ ,‬ועל פתחינו כל מגדים‪,‬‬
‫חדשים גם ישנים״ )שיר השירים ז‪ ,‬יד(‪ ,‬״הדודאים נתנו‬
‫ריח״‪ ,‬אלה אותם שמצא ראובן‪ ,‬כ מ ו שכתוב‪ :‬״וימצא‬
‫דודאים בשדה״ )בראשית ל‪ ,‬יד(‪ ,‬ולא מ ת ח ד ש י ם חידושי‬
‫תורה בישראל‪ ,‬אלא ע ל ידו‪ ,‬כ מ ו שכתוב‪ :‬״ומבני יששכר‬
‫יודעי בינה ל ע ת י ם ״ ) ד ב ר י הימים א יב‪ ,‬לב(‪ ,‬״ועל פתחינו כל‬
‫מגדים״‪ ,‬הם גרמו להיות על פתחינו‪ ,‬על פתחי בתי כנסיות‪,‬‬
‫מעשיות‬
‫]‪[413‬‬
‫סו‬
‫הזהר‬
‫כל מגלים‪ .‬ח ד ש י ם גם ישנים‪ ,‬כ מ ה מלי ח ך ת א ן‬
‫ועתיקין‬
‫ךאולייתא‪ ,‬ךאתגליין על יךייהו לקךבא‬
‫לישראל‬
‫לכתיב‪,‬‬
‫לדעת‬
‫לאבוהון‬
‫ללעילא‪,‬‬
‫הךא‬
‫הוא‬
‫מ ה י ע ש ה י ש ר א ל ‪ .‬דודי צ פ נ ת י לך‪ ,‬מ ה כ א‬
‫אוליפנא כל מ א ן ך א ש ת ל ל באורייתא כךקא יאות‪,‬‬
‫וידע• ל מ ח ל י מ ל י ן ו ל ח ך ת ו ת י מ ל י ן כ ך ק א י א ו ת ‪,‬‬
‫אינון‬
‫מלין םלקין ע ד כוךסייא ךמלכא‪ ,‬וכנסת‬
‫י ש ך א ל פתח לון תךעין וגניז לון‪ .‬ו ב ש ע ת א ך ע א ל‬
‫ק ך ש א כליך הוא ל א ש ת ע ש ע א עם צ ל י ק ץ א בגנתא‬
‫לעדן‪,‬‬
‫אפיקת‬
‫לון‬
‫קמיה‪.‬‬
‫ולןלשא‬
‫בליך‬
‫הוא‬
‫מ ס ת כ ל בהו וחדי וכר‪ .‬הךא הוא לכתיב‪ ,‬ח ד ש י ם‬
‫גם ישנים דולי צפנתי לך‪ .‬ו מ ה ה י א ש ע ת א מ ל ו י‬
‫ובתי מדרשות‪ ,‬״כל מגדים חדשים גם ישנים״‪ ,‬כמה דברים‬
‫חדשים וישנים של התורה‪ ,‬מתגלים על ידם‪ ,‬לקרב את‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬זה הוא שכתוב‪ :‬״לדעת מה יעשה‬
‫ישראל״ )שם(‪.‬‬
‫״דודי צפנתי לך״ מכאן למדנו‪ :‬שכל מי שעוסק בתורה‬
‫כראוי‪ ,‬ויודע לחדש חרושים‪ ,‬אותם דברים‪ ,‬עולים עד כסא‬
‫המלך‪ ,‬וכנסת ישראל פותחת להם שערים‪ ,‬וגונזת אותם‪,‬‬
‫ובשעה שנכנס הקדוש ברוך הוא‪ ,‬להשתעשע עם הצדיקים‬
‫בגן עדן‪ ,‬מוציאה אותם לפניו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מסתכל‬
‫בהם ושמח‪ ,‬זה הוא שכתוב‪ :‬״חדשים גם ישנים דודי צפנתי‬
‫לך״‪ ,‬ומאותה שעה‪ ,‬דבריו נכתבים בספר‪ ,‬זה הוא שכתוב‪:‬‬
‫״ויכתב ספר זכרון לפניו״ )מלאכי ג‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫מעשיות‬
‫סו‬
‫הזהר‬
‫]‪[414‬‬
‫כתיבין בספרא‪ ,‬הךא הוא ך?תיב ויכתב ספר זכרון‬
‫לפניו‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫זכאה‬
‫חולקיה‬
‫מאן‬
‫ךישתךל‬
‫באורייתא‬
‫כךקא‬
‫יאות‪ ,‬ז כ א ה הוא בהאי ע ל מ א וזכאה הוא‬
‫ב ע ל מ א ד א ת י ]רמכ ע״ב רמג ע״א[‪.‬‬
‫אשרי חלקו‪ ,‬מי שעוסק בתורה כראוי‪ ,‬אשריו בעולם‬
‫הזה‪ ,‬ואשריו בעולם הבא‪.‬‬
Historias del Zohar
67
[415]
67.
Rabi Iosi y Rabi Jiskia fueron a ver a Rabi
Shimon en Kopetkia. Mientras caminaban
vieron que una serpiente se movia por el
camino, entonces se fueron del camino.
Otra persona vino hacia ellos, y la serpiente
lo mato. Voltearon sus cabezas y vieron a la
persona que habia muerto. Dijeron: "Esta
serpiente indudablemente cumplio una tarea
para E l Santo Bendito Sea. Bendito Sea [el]
por salvarnos".
‫מעשיות‬
‫ס ז‬
‫]‪[416‬‬
‫הזהר‬
‫סז‪.‬‬
‫ר ב י יוסי‬
‫חזקיה‬
‫ודבי‬
‫הוו‬
‫למךןמי‬
‫אזלי‬
‫לךבי‬
‫ש מ ע ו ן ב ק פ ו ט ק י י א וכר‪ .‬ע ד ך ה ו ו אזלי‪ ,‬ח מ ו‬
‫חד‬
‫חידא‬
‫מאךחא‪.‬‬
‫ך ה ו ה לןמםחר ) א ס ט ר ( ב א ך ח א ‪ .‬ס ט ו‬
‫א ת א בר נ ש א ח ר א ל ג ב י י ה ו ק ט י ל ל י ה‬
‫חיו^א‪ .‬א ה ך ר ו ר י ש י י ה ו ו ח מ ו ל י ה ל ה ה ו א ב ר נ ש‬
‫דמית‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫־‬
‫אמרי‪ ,‬ודאי ההוא נחש ש ל י ח ו ת א דמריה‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫‪T T‬‬
‫־‬
‫‪:‬‬
‫קא עביד‪ ,‬בךין רחמנא דשזביגנא‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪•• T‬‬
‫!ויחי דף ימג ע״ב רמי‬
‫ע״א[‪.‬‬
‫םז‪.‬‬
‫רבי יוסי ורבי חזקיה היו הולכים לראות את רבי שמעון‬
‫בקפוטקיא‪ ,‬וכו׳‪ ,‬בעודם מהלכים ראו נחש אחד‪ ,‬שהיה‬
‫מסתובב בדרך‪ ,‬נטו מן הדרך‪.‬‬
‫בא אדם אחר אליהם‪ ,‬והנחש הרג אותו‪ ,‬החזירו‬
‫ראשיהם‪ ,‬ראו את אותו אדם שמת‪ .‬אמרו‪ :‬ודאי אותו נחש‪,‬‬
‫שליחות של הקדוש ברוך הוא עשה‪ ,‬ברוך שהצילנו‪.‬‬
Historias del Zohar
68
[417]
68.
Rabi Eleazar y R a b i A b a se escaparon a la
cueva de L u d . Estaban caminando y entraron
debido a la fuerza del sol. Rab A b a dijo:
"Rodeemos esta cueva con palabras de la
T o r a " . Rabi Eleazar comenzo y dijo [palabras
de la T o r a ] .
Mientras estaban sentados, escucharon la
voz de Rabi Shimon, que venia por el camino
en compania de Rabi Iehuda y Rabi Eleazar y
Rabi A b a fueron a su encuentro. Rabi Shimon
dijo: **Desde las paredes de la cueva puedo ver
que la Sejina esta a q u i " .
Se sentaron. R a b i Shimon dijo: **/,De que se
estaban ocupando?"
Rabi A B A dijo: **Del amor de la congregacion de Israel por El Santo Bendito Sea".
Rabi Eleazar interpret el versiculo: **Ponme
como un sello en t u corazon" (Cantar de los
Cantares 8), refiriendose a la congregation de
Israel.
Rabi Eleazar le dijo: **Aba, cuando viste
[este verso, que habia de] amor sublime, lo
hiciste asi con el aprecio del amor".
R a b i Shimon se quedo en silencio por un
rato. Luego dijo: **El silencio es bueno en
cualquier lugar, excepto el silencio por la
[418]
Historias del Zohar
68
Tora. Y o poseo u n secreto oculto y no quiero
que ustedes se pierdan de el. Es algo sublime,
que encontre en el libro del anciano Rabi
Hamnuna [y les conto secretos de la Tora].
Se fueron de la cueva. Rabi Shimon dijo:
"Veo que hoy dia una casa se colapsara en la
ciudad, y dos opresores romanos m o r i r a n en
ella. Si yo estare en la ciudad, la casa no se
colapsara".
E n t r a r o n de nuevo en la cueva, se sentaron
y se ocuparon de la T o r a . Cuando termino,] se
levantaron y le besaron su mano. Dijeron:
"Bendito Sea el Misericordioso que nos ha
traido aqui para que podamos escuchar estas
palabras". Salieron de la cueva y siguieron
caminando. Cuando llegaron a la ciudad,
vieron u n grupo de gente que habka muerto
porque una casa les habia caido encima. Se
sentaron y vieron que la gente loaba a aquellos
que habkan muerto j u n t o con los romanos.
Rabi Shimon comenzo y dijo [palabras de la
Tora]: "Estos no son los quejidos de los j u d ios, a pesar de que judios murieron aqui. Si
hubieran sido [buenos] judios, no hubieran
muerto; puesto que murieron, E l Santo Bendito Sea les perdona sus pecados".
‫]‪[419‬‬
‫מעשיות‬
‫הזהר‬
‫סח‬
‫סח‪.‬‬
‫ל ב י א ל ע ז ר ו ל ב י א ב א א ש ת מ י ט ו ב??עךתא ל ל ו ד‬
‫דעאלו‬
‫באךחא‪.‬‬
‫מקמי‬
‫ל ש מ ש א ‪ ,‬להדר א ז ל י‬
‫תוקפא‬
‫א מ ר לבי אבא‪ ,‬נסחר ה א י מ ע ך ת א ב מ ל י‬
‫לאורייתא‪.‬‬
‫פ ת ח לבי א ל ע ז ר ו א מ ר וכר‪.‬‬
‫ע ד ךהוו !תבי ש מ ע ו קליה ךלבי ש מ ע ו ן ךהוה‬
‫אתי‬
‫‪T‬‬
‫••‬
‫באורחא‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫הוא ורבי יהודה ורבי יצחק‪.‬‬
‫‪• :‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪• :‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫קליב ל מ ע ך ת א ‪ .‬נ?קו לבי א ל ע ז ר ולבי אבא‪ .‬א מ ר‬
‫לבי‬
‫שמעון‪ ,‬מכותלי למעךתא חמינא לשכינתא‬
‫הכא‪ .‬יתבו‪ .‬א מ ר לבי ש מ ע ו ן ‪ ,‬ב מ א י עםקיתו‪ .‬א מ ר‬
‫לבי אבא‪ ,‬ב ך ח י מ ו ת א ל כ נ ס ת י ש ר א ל לגבי ק ל ש א‬
‫סח‪.‬‬
‫רבי אלעזר ורבי אבא‪ ,‬השתמטו לתוך המערה שבלוד‪,‬‬
‫שנכנסו מפני תוקף השמש‪ ,‬שהיו מהלכים בדרך‪ ,‬אמר רבי‬
‫אבא‪ :‬נםבב מערה זו בדברי תורה‪ .‬פתח רבי אלעזר ואמר‬
‫וכו׳ ]דברי תורה[‪.‬‬
‫בעודם יושבים‪ ,‬שמעו קולו של רבי שמעון‪ ,‬שהיה בא‬
‫בדרך‪ ,‬הוא ורבי יהודה ורבי יצחק‪ ,‬התקרב למערה‪ ,‬יצאו‬
‫רבי־אלעזר ורבי אבא‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬מכותלי המערה‬
‫ראיתי שהשכינה כאן‪ .‬ישבו‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬במה‬
‫עסקתם‪ ,‬אמר רבי אבא‪ :‬באהבה של כנסת ישראל להקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ורבי אלעזר פירש את הפסוק‪ :‬״שימני כחותם‬
‫מעשיות‬
‫בדיך‬
‫הזהר‬
‫סח‬
‫]‪[420‬‬
‫הוא‪ ,‬ודבי אלעזר פ ר י ש האי קרא בכנסת‬
‫ישראל‪ ,‬ש י מ נ י כ ח ו ת ם ע ל לבך וגומר‪ .‬א מ ר ליה‪,‬‬
‫אלעזר‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫ברחימו‬
‫וקשירו‬
‫עלאה‬
‫•‬
‫‪T T‬‬
‫אםתכלת‪.‬‬
‫דחביבותא‬
‫‪ T‬י‪: V‬‬
‫א ש ת י ק דבי ש מ ע ו ן ש ע ת א ‪ ,‬אמר‪ ,‬בכל‬
‫אתר‬
‫ב ע ך א ש ת י ק ו ‪ ,‬בר ש ת י ק ו ך א ו ד י י ת א ‪ ,‬ג מ א‬
‫חךא‬
‫אית לי גניזא‪ ,‬ולא בעינא ך י ת א ב י ד מנייכו‪,‬‬
‫והיא‬
‫ב ס פ ר א ך‪.‬רב‬
‫מלה‬
‫עלאה‪.‬‬
‫ואשכחנא‬
‫לה‬
‫המנונא סבא וכר‪ .‬נפקו מגו מעךתא‪ ,‬אמר‪ ,‬חמינא‬
‫דיומא‬
‫דין ינפול ביתא‬
‫ב מ ת א ‪ ,‬ו ! ע ך ר ו ן ת ר י בי‬
‫רומאי מ ק ט ך ג י ן ‪ .‬אי אנא במתא‪ ,‬ל א מ פ ו ל ביתא‪,‬‬
‫א ה ך ר ו לגו מ ע ך ת א ו!תבו וכר‪ .‬ק מ ו כ ל ה ו ו נ ש ק ו‬
‫ידוי‪ .‬אמרו‪ ,‬בךיך ר ח מ נ א ך א ע י ל נ א ה כ א ו ש מ ע נ א‬
‫מלין אלץ•‬
‫על לבך״ וגו׳)שיר השירים ח‪ ,‬ו(‪ ,‬בכנסת ישראל‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫אלעזר‪ ,‬באהבה העליונה‪ ,‬ובקשר החיבה הסתכלת‪ .‬שתק‬
‫רבי שמעון‪ ,‬שעה‪ ,‬אמר בכל מקום יפה השתיקה‪ ,‬חוץ‬
‫משתיקה בתורה‪ ,‬סוד אחד גנוז יש לי‪ ,‬ואיני רוצה שיאבד‬
‫מכם‪ ,‬והוא דבר נעלה‪ ,‬ומצאתיו בספר של רב המנונא סבא‬
‫וכר‪] ,‬ואמר להם סודות תורה[‪.‬‬
‫יצאו מן המערה‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ :‬רואה אני שהיום הזה‬
‫יפול בית בעיר‪ ,‬וימותו בו שני רומאים מקטרגים‪ ,‬אם אני‬
‫בעיר‪ ,‬לא יפול הבית‪ ,‬חזרו לתוך המערה‪ ,‬ישבו ועסקו‬
‫בתורה וכר‪] ,‬כשסיים[‪ ,‬קמו כולם ונשקו ידיו‪ ,‬אמרו‪ :‬ברוך‬
‫הרחמן שהביאנו כאן‪ ,‬ושמענו דברים אלו‪.‬‬
‫]‪[421‬‬
‫נפקו‬
‫מעשיות‬
‫מן‬
‫מעךתא‬
‫עירטא‬
‫דבני‬
‫‪T‬‬
‫עלייהו‪,‬‬
‫אינון‬
‫לאו‬
‫סח‬
‫ואזלו‪,‬‬
‫הזהר‬
‫כד עאלו במתא חמו‬
‫נשא‬
‫‪T:‬‬
‫דנפל‬
‫דמיתו‬
‫••‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫ביתא‬
‫• ־‪••T‬‬
‫יתבו ו ח מ ו ךקא ספדי לאינון ךמיתו עם‬
‫רומאי‪ .‬פ ת ח רבי ש מ ע ו ן ו א מ ר וכר‪ .‬ה כ א‬
‫ך י ו ך א י כינהו א ל י ן ב כ י י ן ‪ ,‬א ף ע ל ג ב ך מ י ת ו‬
‫ביה יוךאי‪ ,‬ואלין יוךאי א ל מ ל א הוו יוךאי ט ב י ל א‬
‫מיתו‪.‬‬
‫וכיון‬
‫ךמיתו‪,‬‬
‫קךשא‬
‫בףיף‬
‫הוא‬
‫מכפר‬
‫חובייהו‪.‬‬
‫יצאו מן המערה והלכו‪ ,‬כשבאו לעיר‪ ,‬ראו קבוצת בני‬
‫אדם שמתו‪ ,‬שנפל הבית עליהם‪ ,‬ישבו וראו שמספידים‬
‫לאלו שמתו‪ ,‬עם אלו הרומאים‪.‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪ ,‬וכו׳ ]דברי תורה‪ ,‬וסיים[ כאן אלו‬
‫הבכיות אינם של יהודים‪ ,‬אף על פי שמתו בו יהודים‪ ,‬ואלו‬
‫היהודים‪ ,‬אם היו יהודים ]טובים[‪ ,‬לא היו מתים‪ ,‬וכיון‬
‫שמתו‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מכפר עונותיהם‪.‬‬