פרקי שייטת 13
Transcription
פרקי שייטת 13
לומדי קשת המבחן בתחילת אוגוסט ,1963הגיע מועד גיוסו של יואב ,ונרגש הלך עם תרמילו ללשכת הגיוס ליד קולנוע מאי ,שם נאספו מספר אוטובוסים שהובילו את המגויסים לבסיס הקליטה והמיון בתל השומר. קצין בעל הבעת פנים רצינית קבל את פני הנערים במגרש המסדרים ,שם נאם להם נאום מוטיבציה קצר שבסיכומו ציין" :שבתרמיל כל אחד מהם מונח שרביטו של הרמטכ"ל". ומהתרוממות הרוח והתקוות ,החזירו צעקותיהם של מדריכי הטירונים את החיילים החדשים לעולם המציאות .יואב ,שבקש להתנדב לשייטת הופנה אל ביתן הקליטה של חיל הים ,לראיון עם קצין עטור כנפי עטלף וכנפי צניחה עם רקע אדום .יואב ידע שאיש רב עלילות נמצא מולו ,מי שצנח במצבת פארקר בסיני ,ונלחם בקרב המיתלה" .למה אתה רוצה להתנדב לשייטת ,אתה יודע מה אנו עושים שם?" שאל הקצין בחיוך" .כן המפקד ,אתם מפוצצים אוניות בעזרת מוקשי עלוקה ,ואני רוצה גם כן להיות שם"" .אתה יודע לשחות" שאל ,ויואב השיב" :כן ,אני גם צולל עם רובה ושנורקל הרבה שנים ,ואוהב לצלול" .יפה השיב הקצין" :עליך לעבור מבחני גיבוש קשים ,ואם תעבור אותם ,תמשיך אתנו .בהצלחה יואב". פרקי שייטת 13 הטיולית השכורה של צה"ל הובילה כעשרים מגוייסים טריים אל בסיס השייטת בעתלית .בימים ההם השם שייטת 13היה אסור לפרסום ברבים וכל נושאיה – חשאיים" ,שושו'אים" בסלנג הצבאי. בבסיס השייטת בעתלית קבלו את הטירונים באופן יפה יחסית לבקו"ם ,והוותיקים קצת ריחמו על הילדים הללו ,שעוד מעט יעברו את אחד מהמבחנים הקשים של סיבולת גופנית וכוח רצון גם יחד. מבחן ראשון ,בריכה לתוכה קופצים הטירונים עם מסיכה וסנפירים ללא שנורקל כדי לבחון את הסתגלותם לשחייה וצלילה .על הנבחן לצלול לקרקעית הבריכה עם מסכה על פניו ,ולשהות בה זמן רב ככל האפשר ,וכאשר המדריך תולש ממנו את המסכה ,עליו לשוב ולחובשה על פניו תוך הוצאת המים מתוכה בלא לעלות מהקרקעית .לאחר המבחן נשלחו החיילים לאפסנאות ,שם קבלו רובה צ'כי ישן ,תרמיל תד"ל עם רצועות צרות ,חגור עם פאוצ'ים ענקיים ,ועל נעלי הקלט המיושנות ,קשרו חותלות ברזנט מעודפי מלחמת העולם השנייה ,ועל לראשם כובע צבאי מצ'וקמק .התדריך שנתנו לחיילים שני המדריכים הצמודים ,רפי ועודד ,היה מסע רגלי רצוף ,עם הפסקות מנוחה קצרות בלבד, לאורך כמאתיים ק"מ של חופי ישראל ,מראש הנקרה ועד לזיקים. בשעות הערב המאוחרות של סוף אוגוסט 1963הורידו הטיוליות את החיילים בחוף ראש הנקרה, והחיילים ,שהחלו לצעוד בקבוצה מלוכדת עברו ,בהגיעם למפרץ חיפה ,לצעידה בקבוצות קטנות, החזקות בהן הובילו בראש המסע ,ומאחוריהן החלשות .כשחלפו דרך רחוב העצמאות ,כבר היו הלכו אחדים עם יבלות ובצקות בכפות הרגליים ,לא מעט בשל נעלי הקלט המסומרות שסיפק אז צה"ל לטירוניו .כשעברו את מחנה דוד ,וטירת הכרמל נראתה באופק ,ירדו מכביש 4הישן לעבר חוף כפר גלים ,שם כבר הלך ונסלל כביש החוף החדש מספר .2כשהגיעו קרוב לשער הבסיס ,נאספו קבוצות הצועדים לגוש אחד ,וכשהגיעו לבודקה של השומר ,הורו עודד ורפי לקבוצה לחזור על עקבותיה עוד ק"מ אחד ,ואח"כ להסתובב ולהכנס למחנה. לומדי קשת הייתה זו השיטה הבדוקה של השייטת לבחון מי נשבר ומי ממשיך ,מי מקטר ומי נושך שפתיים ומבליג .שלושה חיילים נשברו בשלב זה ,מי בשל יבלות זבות דם ,ומי בשל נקעים והתכווצויות שרירים .לאחר מנוחה של שעתיים ,כולל ארוחה ושתייה חמה ,המשיך טור החיילים לעבר חופי טנטורה ,נחשולים וחוף דור .שם נתקלו הצועדים בקבוצה עליזה של זוגות שתויים קמעה ,שהיו שרועים על שמיכות מסביב למדורה .מישהו מהחיילים שאל" :מה אתם עושים כאן בשעות כאלה?" ואחת הבחורות ענתה בצחוק מתגלגל" :מזדיינים ."...וואאוו ...נשמעה תשובה מהטור המיוגע .עמי, בחור בלונדי נמוך קומה מקיבוץ האון ,שבר את שתיקת הצועדים" :מישהו יודע למה משה רבנו הלך עם בני ישראל 40שנה במדבר?" .הייתה שתיקה מתסכלת מעייפות .ואז מישהו ענה" :כי הוא התבייש ללכת אתם ברחוב" .היה צחוק קצרצר ,והכוח המשיך בדרכו ,חולף בשעות הבוקר המוקדמות על פני חופי קיסריה ,גבעת אולגה עד מצוקי חוף נתניה .טור הצועדים התארך ,ושוב החלו קבוצות של שנים שלושה להתקבץ כדי לעודד זה את זה במסע הכואב והמפרך של טירונים, שכושרם הגופני רחוק עדיין מהנדרש לביצוע הליכה כמעט רצופה ללא שינה .יואב התלווה לאלישע, חבר שעמו יצר קשרי ידידות ,ושניהם "התחלפו" בתפקידי "מקטר-ונשבר" מול "מעודד-ותומך", כשהם מסכימים שאסור כי שניהם יחליטו בו זמנית על נקודת שבירה. הרובה הצ'כי הכבד ורצועות התרמיל הצרות חתכו את כתפי הצועדים ,וכשהגיעו לחופי תל אביב נעצרו ,והפעם ,כדי למלא שק חול ולהעמיסו על התרמיל .עוד שני חיילים נשברו בשלב זה ופרשו, והשאר קמו ,אחרי ארוחה קצרה ומעט נמנום ,לקריאה" :המשך לנוע". אלישע סבל משלפוחיות מדממות בכפות רגליו ,וליואב התנפחו כפות הרגליים בשל בצקת בכפות הרגליים ובקרסוליים .הכוח צעד עכשיו לאיטו ,כשבכל הפסקה סוגרים את הרווח עם האחרונים בטור .כמה מהצועדים אלתרו שינה תוך הליכה בשלישיות ,כששניים מחזיקים בידיו של הצועד האמצעי המהלך תוך כדי "נמנום" .ליד פלמחים הורה מפקד המסע על הפסקה לאוכל ,שתייה ,טיפול בפציעות ושינה קצרה של כשעתיים .החיילים קבלו שפופרת מזון מרוכז וממריץ מתוצרת צרפת, "מונבלאן" בטעם שוקולד .אלישע ,שכפות רגליו זבו דם ,קבל הוראה להפסיק את המסע ולעלות לרכב הפינוי ,וחיים סרוסי מירושלים הפך לבן הזוג של יואב במסע .מדי פעם כשהיה קשה ,מישהו מהחבורה היה פותח ושואל" :מדוע משה רבנו הלך עם בני ישראל ,"?...והתשובות היו מגוונות ומשתנות ,פעם בשתיקה ,פעם ,בצחוק מאולץ ,וכאשר חלפו על פני חופי אשדוד ,עיר חדשה, שהחלה להבנות על חוף הים ,נשמעו אנחות ואף בכי כבוש של חיילים ,שהמשיכו ללכת עייפים וכואבים עד מוות עד לקיבוץ זיקים ,אליו הגיעו 42שעות לאחר היציאה מראש הנקרה. הטיולית שהחזירה את החיילים לבסיס השייטת ,עצרה בשער ,והכוח החל צועד לעבר חלקו הדרומי המסולע של המפרץ היפהפה המשיק לבסיס .שם השאירו את החגורים והנשק ליד המקלחות ,לבשו בגדי ים ויצאו לשחייה במפרץ ,שלאחריה הוציאו סירות גומי כבדות מהמחסן ורצו איתן לעבר החוף ,והחלו חותרים באפיסת כוחות אל המבצר ובחזרה לחוף הבסיס .לאחר מקלחת קרה וארוחת צהרים ,זכו שינה ראשונה לאחר כמעט שתי יממות ללא שינה ,במאמץ שמתח את כוח סבלם עד מעבר לנקודת השבירה. למחרת התאספו בחדר האוכל לסיכום עם שאול סלע מפקד הקורס ושני מדריכיהם ,עודד ורפי. שאול המזוקן ,בעל המבטא הצרפתי ,דבר אל החיילים בפשטות ,שיבח אותם המסע המפרך שערכו 500 לומדי קשת והמאמץ הגדול שהשקיעו בו" .הקורס עצמו" ,אמר" ,יתחיל רק בנובמבר משום שלא נותרו די חיילים לאחר המסע ,ולכן תצאו לחופשה ללא תשלום ותחזרו לשייטת עם כוח נוסף". כשחזר יואב הביתה ,שאלה אמו להיכן התגייס ואמר לה שהתנדב ליחידה של "אנשי צפרדע", שכששאלה מה זה "אנשי צפרדע" ומה תפקידם הצבאי ,כמעט וקבלה התקף לב ,וגם אביו שאל אותו "למה לא לקחת יחידה רגילה?" והוא ענה לו" ,אבא ,מישהו צריך לעשות את העבודה". בשלושת חודשי החופשה סדר לו אביו עבודה במפעל ,וכשחזר לבסיס כבר פגשו חברי מחזור אוגוסט את חבריהם החדשים ממחזור נובמבר ,לאחר שסיימו את מסע גיבוש והמבחנים ,ערוכים יחדיו להתחלת הטירונות .בימים ההם ,בטרם נעשתה הטירונות עם חטיבת הצנחנים ,היה בה"ד 4 בסיס של הטירונות "הג'ובניקית" בצריפין ,המקום בו הוכשרו טירוני שייטת ,13קודם לקורס הלוחמים הבסיסי בעתלית .מדריכי הטירונים הקשוחים וגסי השפה של בה"ד ,4קבלו בחשדנות את חיילי חיל הים הגאים והיהירים מה ,כשבניגוד לשאר הטירונים ,היו נעולים נעלי צנחנים נחשקות ויוקרתיות ,אדומות גפה ,בעלות סוליות גומי מוקצף הקרוי קְ ֶרּפ. "אתם תקראו לי המפקד ,ואני אקרע לכם את התחת" ,היה המוטו של מדריכי הטירונות בצריפין, ג'ובניקים ,שחשו רגשי נחיתות מול מחלקת חיילי "העילית" של חיל הים ,שהוצבו בפלוגת הטירונים שלהם ,שבה היו עוד 2מחלקות של חיילי שרותים וג'ובניקים למיניהם ,שפחדו מהצל של עצמם. בסיס צריפין שהוקם במלחמת העולם השנייה על ידי הצבא הבריטי ,היה מחנה של צריפי עץ עלובי צורה ,שבמהלך השנים הלך והתפורר ,חרף אין סוף שיפוצים ותיקונים שנעשו בו ,ועלו הון עתק למדינה .עכברים ,וגם מקקים רבים ,שכנו בין קירות העץ שלו ,ואת גזעי חורשות האיקליפטוס ומדרכות הבסיס שבו ,סיידו דורות רבים של חיילים בסיד לבן ,לקול צעקות הרס"רים ונביחותיהם. מפקד הגדוד ,קצין בדרגת סא"ל ,היה לוחם פלמ"ח רב עלילות ,שידו נקטעה בקרבות מבצע דני, ו 16 -שנים אחר כך ,עוד היה מרביץ תורת לחימה בחיילים הצעירים של המדינה עּו ָלת השנים. ביום השישי 22 ,בנובמבר ,1963נערך עם המג"ד מסדר המפקד הראשון ,ולאחריו יצא יואב לחופשה ראשונה ,שלאחריה היה הגדוד אמור לצאת לסדרת אימוני הפרט סמוך לגבעות בן שמן. מאות החיילים המתינו בצהריים לטרמפים ולאוטובוסים בשער יפו של הבסיס ,כאשר הגיעה הידיעה שנשיא ארה"ב ג'ון פיג'ראלד קנדי ,נרצח .העולם היה כמרקחה ,ובערב ,כשיצא יואב לדיסקוטק של מועדון הסטודנטים בבניין הישן של הטכניון ,פגש מספר נערות אמריקניות ,שהסתודדו עצובות ,כמה מהן בוכיות כמי שעולמן נחרב עליהן .אחת מהן התרפקה על יואב ,שהזמינה לרקוד ,ושניהם שוחחו ורקדו לסירוגין ,לוגמים קוקטייל בבר המועדון ,כשיואב מלווה בתום הערב את הנערה לחדרה במלון הסמוך. כשהחלו גשמי סוף נובמבר ,1963כבר היה גדוד הטירונים ממוקם בחורשות בן שמן ,לא הרחק מאתרי קרבות מבצע דני :בן שמן ,ג'ימזו ,כפר דניאל ,ברפיליה ,שילתא וביר מעין .כבר אז ,היו חורבות הבתים יעד לאימוני הצבא ,והבתים החרבים הלכו וקרסו עם אימוני הירי ,הפיצוצים וההפגזות .עבור מחלקת השייטת הייתה הטירונות הזו מנקודת המבט של המאמץ הגופני ,עניין של מה בכך ,והדבר הוביל את מדריכי הטירונות להתעלל בחייליה באמצעות "טרטורים" שמטרתם 501 לומדי קשת הייתה "להראות" להם מי שולט בעניינים .לקראת סיום הקורס ארעה תקרית שבה הואשמו חיילי השייטת "בסחיבת" מעדנים ונקניקים מאוהל המטבח ,אותם שמרה לעצמה "המאפיה" של מדריכי הטירונים והטבחים .יום שלם טורטרה המחלקה בלא מנוחה בתעלולים שונים ומשונים ,כגון" ,טקס קבורה צבאי" של בדל סיגריה שנמצא ברחבת הדגל בבור ענקי" ,רכבת הצפרדעים" שבה החילים יורדים לשרשרת של ישיבת צפרדע קשה ומכאיבה ,כאשר החיילים נקשרים לאלה שלפניהם, באמצעות הרובה המונח על מותני החיילים .די אם אחד "מהצפרדעים" מועד וכל השרשרת נופלת אתו ,לקול צחוקם של הצופים במחזה המשפיל .לפנות ערב הגיע שאול סלע ,מפקד הקורס ונפגש עם המחלקה .הוא הביט בחייליו שהיו מכוסים בוץ מכף רגל ועד ראש ,חייך אליהם ואמר" :בקרוב תחזרו לבסיס ולאימונים אמיתיים ולא לסתם טרטורים ,זה שלב שנקווה כי בעתיד ישתנה ,ואת הטירונות נעשה עם יחידות הצנחנים כפי שהיה פעם". הבוקר הראשון בשייטת ,החל בקבלת הציוד והביגוד המיוחד ,שסופק אז לחיילי חיל הים ,כגון "בגדי פופאי המלח" עם מכנסי "חנות הנחתת" ,כובע מלחים לבן וכובע ייצוג עגול ,חולצת פופאי נעלי צנחנים אדומות ,בגדי עבודה ,חליפות צלילה "קליפסו" ,ציוד בסיסי של מסכות ,סנפירים )"טלפיים" בסלנג השייטת( וסכיני צלילה בעלי ידיות אלומיניום .לעומתם ,בוגרי הקורס בעל כנפי העטלף הנחשקות ,זכו לציוד מיוחד ויקר :נעלי קומנדו" ,פאדוגז" צרפתיות ,בעלות גפת ברזנט וסוליות גומי צהובות דמויות צמיגי טרקטור ,מעיל ברדס ,העשוי צמר משובח בצבע כחול-ים ,בעל כפתורי-עץ הנסגרים בלולאות ,שעון צלילה יקר מדגם רולקס ,ועם אלה היו לוחמי השייטת ,החשאית והמסתורית באותם הימים ,בראש "שרשרת התהילה" של לוחמי צה"ל. איור 168צולל לוחם שייטת ) 13י.ב.ה( 502 לומדי קשת מפקד בית הספר היה רס"ן אמנון בן-ציון ,וסגנו ,סרן שאול סלע ,מפקד הקורס ,רפי ועודד מדריכים של שני הצוותים ,שלעתיד לבוא ,היו אמורים להצטרף כלוחמים מן המניין לפלגת הצוללים או לפלגת סירות הנפץ .כמה משוגעים לדבר בשייטת טענו שניתן להפעיל את הקומנדו הימי במשימות יבשה ,במתווה בו כוח של צוללים עולה לפשיטה על מתקני חוף עם כלי נשק אוטומטיים, בזוקות וחמרי נפץ ,פושט על מתקני האויב ,ונסוג לים בצלילה או בדרך אחרת ,כגון במסוקים או בסירות סער מהירות .אמצעי לחימה אחר ,שהיה אז בשימוש השייטת היו קאייקים של גומי עם שלדי עץ ואלומיניום ,שאפשרו לצמד צוללים להתקרב לנמל ,לפשוט עליו ,ובסיום הפשיטה לסגת ממנו בעזרת חתירה במשוטים .אימונים מפרכים נעשו עם הקאייקים ,כאשר זוג הלוחמים נושא אותו למרחקים ,שהוא עמוס בכמאתיים ק"ג ציוד לחימה והישרדות ,בשטח האויב. עודד ורפי ,יחד עם שאול זיו ,קצין מוערך ביחידה ,שלחם עם לוחמי הצנחנים בקרב המיתלה במבצע קדש ,רכזו את הפעילות הניסיונית הזו ,שנבחנה הלכה למעשה ,ושמשה מאז בסיס חשוב לשינויים בתפיסת ההפעלה של השייטת לעתיד לבוא. הטירונים התבקשו לאחר קבלת הציוד לחתום על "הצהרת התנדבות לקורס של לוחמי שייטת שלוש עשרה של חיל הים" ,ובה התחייבות להשתתף בכל התרגילים והאימונים ,בהם :תרגילי אימון גופני כולל קרבות פנים אל פנים ,מסעות ביום או בלילה ,בכל התנאים שיקבעו על ידי מפקד השייטת ,בכל שטחי המדינה ובכל תנאי מזג האוויר ,תרגיל מאסר ,מעצר וחקירות אשר עשוי לכלול מאסר בבית-כלא ,בתנאי אסיר על כל זכויותיו וחובותיו ,תרגילי שהייה בים ובמים ,בכל עונות השנה ובכל מזג אוויר בתנאים שייקבעו על ידי מפקדת השייטת ,תרגילי סבילות מכל סוג שהוא כפי שייקבעו על ידי מפקדת השייטת ,וכל חייל נדרש בחתימתו להסכים לביצועם. בכל ההרצאות שניתנו לטירונים ,הושם דגש על הסודיות של פעולות הקומנדו הימי ,שאסור לדבר על אמצעי הלחימה ,זיהויים ואופני הפעלתם ,ואף אסור לשאול בשלב זה על האמצעים ,החימוש, הפעולות ואופני האימון שהיו נהוגים ביחידה ,ולעיתים קרובות נחשפו לעיניהם של הטירונים .רק כשהגיעו לשלב מתקדם באימונים ,חשפו לפניהם המידע הנדרש לביצועו ,כגון מגדל הצלילה ,ותא הלחץ למניעת דקומפרסיה" ,מחלת צלילה" הנגרמת בשל הצטברות בועות חנקן במערכות כלי הדם והעצבים של הצולל העולה מהמעמקים ,ועלולה לגרום לשיתוק ולמוות. סדר הים של הלוחמים היה קשוח וחסר פשרות ,קימה בחמש ,ריצה מהצריפים אל חוף הים בבגד ים או בעירום ,לשחיית בוקר בתוך המפרץ ,ובחזרה למקלחת היחידה ,בה עמד לרשותם ,דוד מים חמים אחד ,קטן ומוגבל בכמותו .עשרות הלוחמים הצטופפו בתור לקבל לשניות ספורות זרם מים חמים ,ואז בקריאת "הופ" להיזרק החוצה ,על ידי הבא בתור ,וכמובן האחרונים מתקלחים במים קרים כקרח. ציודי צלילה ובטיחות היו מטופלים ללא פשרות והנחות ,לפני רחצת הגוף ,אוכל ומנוחה ,וחובה הייתה לשטוף במי ברז את ציוד הצלילה ,החליפות ,הסירות הנשק והכלים ,כדי למנוע קורוזיה ופגיעה בתקינותם בשל מליחות מי הים .האֵ מּון היה בחשיבות עליונה ,ואם שיקרת ונתפסת – הודחת מהקורס .צלילה בנושא בטיחות הייתה ללא פשרות והקלות ,וחל איסור מוחלט על צלילה של צולל בודד בשל אפשרות של אובדן הכרה וטביעה ,בלא אפשרות לעזרה מצד חברו .הצלילה נעשתה 503 לומדי קשת תמיד עם חבל בטחון שבו נקשר זוג הצוללים .לכן ,יחידת לחימה בסיסית בשייטת היא זוג הלוחמים, אחד מגבה את השני ,שניים יכולים לפעול ולבצע משימה ,לוחם בודד – ישמור על חייו לפני ביצוע המשימה ,ייפגע לבדו ,תתבטל המשימה .בשניים ,אחד יוכל להשלים את המשימה אם חברו נפגע, ולהצילו. בקורס נלמד קרב מגע ,ושימוש בסכין הצוללים ככלי לחימה ,ואמצעי חיוני לעבודת הצולל במעמקים ,כגון התרת הסתבכות הצולל ברשתות דיג ,קרסים וחבלים ,ניתוק ציוד פגום ומיותר, ובמקרה חירום להרוג את התוקף .צביקה ,מדריך הכושר וקרב המגע ,אימן את הטירונים בשימוש בסכין לדקירה פולחת לתוך הגוף ,מלפנים או מאחור ,דקירה קצרה ,ודקירה בהתגנבות להורדת זקיף או בקרב פנים אל פנים ,כולל שיסוף צוואר האויב בהעברת הסכין בחלקה החד ,בתנועה חוזרת לימין ושמאל ,כל אלה עם תנועה מתואמת של הגוף והרגליים בזמן הקרב ,לצרכיי מצב תקיפה או הגנה. האימונים הלכו וקשו ,והחורף הקר של 1964גבה את מחירו מחיילים שנפגעו ממכות קור, והובהלו אל מרפאת המחנה לטיפול מיידי .ההקפצות הבלתי מתוכננות מהמיטה החמה אל הבלתי נודע ,היו לחם חוקה של היחידה .הלוחמים היו מבצעים אימון יומי מפרך ,ולקראת ערב ,יוצאים בסירות גומי בחתירה ,שלאחריה הולכים לישון ,ושעה קצרה אח"כ ,מוקפצים שוב לתרגיל בחגור מלא ,הכולל תרמיל תד"ל ובו 20ק"ג חול ,ועוזי .באחת ההקפצות ,שהחלו לאחר יום אימונים מלא, יצאו החיילים למסע בו קבלו שפופרת מזון מרוכז מונבלאן .הקבוצה החלה לצעוד לעבר חיפה ,עלתה ברחוב דרך הים ,חלפה לאורך רחוב מוריה לשכונת אחוזה ובית בירם ,משם לעוספיה ,דליה ,כביש נחל דליה ועתלית 70 ,ק"מ מייסרים מאין כמוהם. כשהיו קרובים לבסיס ,היו החיילים קרובים לעלפון ,ורצועות התרמיל ושק החול חתכו בכתפיים, והרגלים כאבו עד לכדי בכי .בשער הבסיס עשו אחורה פנה ,כדי לראות מי יישבר .כולם עמדו במשימה ,בה הגיעו עד קצה גבול היכולת ,אבל לא נשברו .עודד ורפי הורו להם להוריד את סירות הגומי למפרץ ,ולחתור אל המבצר ובחזרה .כשסיימו את התרגיל ,שמעו ברדיו כי רמטכ"ל חדש נבחר לצה"ל ,רב אלוף יצחק רבין .שבוע לאחר מכן יצא הקורס לריצת 30הק"מ הלוך וחזור בין כלא דמון לבסיס .רמת הכושר הגופני של הכוח הגיעה אז לשיאה ,וכל החיילים סיימו את המסלול ורשמו הישג אישי נוסף לזכותם במסלול הייסורים של היחידה. בכל תקופת האימונים היו הטירונים נתונים למעקב של ד"ר בני שליט ,פסיכלוג מטעם חיל הים, שהיה עורך להם מדי עת ,מבחני רורשאך ,שכללו גם שאלונים לתאור תחושותיהם של החיילים על הקורס ומפקדיהם .עם הזמן ,התרחבו אימוניהם להפעלת סירות גומי זודיאק עם מנועי אווינרוד רבי עוצמה .יואב אהב את הנהיגה בסירות המהירות ,ורכש במהירות את המיומנות בשיוטן ,תוך איסוף לוחמים מהמים והעלאתם לסירה .מסוקי סיקורסקי 58תרגלו עם הטירונים הרמה של צוללים מהמים בעזרת כבל ולולאת בד ,לתוכה נאחז הצולל בשני בתי השחי שלו בסיוע אחיזת ידיו .בשלב זה התאמנו הטירונים בצלילה בסיסית עד לעומק של 20מטרים .כולם ידעו שבצלילה קרבית נעזר הצולל במערכת סגורה של חמצן נקי ומסננים כימיים של ,CO2שאינם פולטים בועות ,המסגירות את מיקומו של צולל התוקף את הנמל .אולם צלילה זו מסוכנת ,שכן חמצן נקי ,בלחץ גבוה גורם לשיכרון, ולעתים מוביל לאובדן הכרה ,לכן בצלילה קרבית אסור היה אז לרדת לעומק של יותר מעשרה 504