סיכום הלכות מקוואות

‫הלכות‬
‫מקוואות‬
‫מילון מונחים בסיסי בדיני מקוואות‬
‫טבילה – ביאת הטמא תוך המים ‪ ,‬וחלוקים הם הטמאים בסוג המים ‪ ,‬שיש המצריך‬
‫דווקא מים חיים ‪ ,‬ויש שאף מקווה מים מועיל גביה ‪ .‬וישנה טומאה שמספיק לה‬
‫נתינת תשעה קבין מים שאובים ‪.‬‬
‫כלים – אסור לטבול בהם ‪ ,‬וחלקם מקבלים טומאה ונמצא שאין הווית המקווה ע"י‬
‫טהרה ‪ ,‬והם שנותנים למים תורת שאובים ‪.‬‬
‫הוויתו ע"י טהרה – סוגיה הדנה ‪ ,‬האם ישנו צורך שכל הווית המים למקווה תהא‬
‫דווקא ע"י טהרה וכדוגמת כלי שאינו מקבל טומאה ?‬
‫המשכה – מים שאובים שאף על גב שפוסלים המקווה ‪ ,‬מכל מקום אם הם נמשכים‬
‫ונגררים על גבי קרקע בטרם בואם למקווה – אין הם פוסלים אותו ‪.‬‬
‫אשבורן – כינוס מים שבו אין המים נמשכים והולכים אלא עומדים על מקומם ‪ ,‬מי‬
‫מקווה מטהרים רק באשבורן ‪.‬‬
‫ארבעים סאה – שיעור המים הנצרך כדי להעלות הטמא מחזקתו בטובל באסיפת מי‬
‫גשמים ‪ ,‬שבלעדיהם הרי הוא כמו שהיה ‪.‬‬
‫השקה – אחת מהדרכים לאפשר טבילה במים שאובים היא באופן שיוצרים מגע‬
‫וחיבור בין המים השאובים למים כשרים ‪.‬‬
‫שפופרת הנאד – בשיעור זה נעשה עירוב מקוואות ‪ .‬והוא הלכה למושה מסיני )לפי‬
‫רוב השיטות(‪.‬‬
‫שינוי מראה – צריך שיהיה למי מקווה מראה מים ‪ ,‬שאם לא כן – אין לטבול בו‬
‫שאין עליהם שם מים במקרה כזה ‪.‬‬
‫ג' לוגין – ג' לוגין מים שאובים פוסלים שנפלו למקווה חסר )פחות מ‪ 40 -‬סאה( –‬
‫פסלוהו ‪.‬‬
‫מים שאובים – מים שנשאבו ע"י אדם או אפילו מי גשמים שנפלו לתוך כלי או‬
‫שעברו דרך כלי – הרי אלו מים שאובים ‪ ,‬ופסולים לטהר הטמאים ‪.‬‬
‫זוחלים – מים שאינם עומדים במקומם אלא נמשכים והולכים ממקום למקום ‪ ,‬במקווה‬
‫אסור לטבול בזוחלים )שחייבים אשבורן( אך במעיין מותר‪.‬‬
‫הלכות מקוואות – סיכום השיטות להלכה)ע"פ סימן ר"א בשו"ע(‪.‬‬
‫א' – שיעור מעיין ומקווה‬
‫מקורות – ויקרא י"א –"אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור" ‪ ,‬תורת כוהנים –"מה מעיין בכל‬
‫שהוא אף מקווה בכל שהוא ? תלמוד לומר "אך מעיין" מעיין בכל שהוא ומקווה ב‪ 40-‬סאה‪.‬‬
‫חגיגה י"א – "ורחץ את כל בשרו במים" מים שכל גופו עולה בהן והן אמה על אמה ברום ג' אמות‬
‫ושיערום חכמים ‪ 40‬סאה‪.‬‬
‫מחלוקת – בכמה אישה נטהרת במעיין ובמקווה ? ר"י ‪ ,‬רא"ש ‪ ,‬רשב"א ‪ :‬במקווה ובמעיין צריכה‬
‫‪ 40‬סאה לטבילה‪ .‬רמב"ם ‪ ,‬ראב"ד ‪ :‬במקווה ‪ 40‬סאה ובמעיין בכל שהוא )מיני' רביעית( ובלבד‬
‫שכל גופו יתכסה בהן ‪ .‬לעניין כלים כולם מסכימים ‪ :‬שטבילתן במעיין בכל שהוא‪.‬‬
‫שו"ע – כשיטת הר"י ‪ ,‬הרא"ש ‪ ,‬והרשב"א ומוסיף את התוס' שאומר שבור המקווה צריך שיהיה‬
‫בעל יכולת קיבולת של יותר מ ‪ 40 -‬סאה )ב"י – מקווה מרובע דווקא( ‪.‬‬
‫הערות – בעניין שיטת הרמב"ם והראב"ד הש"ך‪ :‬סובר שמתירים בפחות מ‪ 40-‬סאה כיוון שברור‬
‫שכל מי המעיין מצטרפים ל‪ 40-‬סאה ולכן בגל שנתלש צריך ‪ 40‬סאה כיון שהוא תלוש ‪ .‬הט"ז‪:‬‬
‫סובר שאדם רגיל מתכסה ב‪ 40-‬סאה וע"כ כתבו ‪ 40‬סאה אך מי שהוא קטן יותר – מספיק פחות‪.‬‬
‫ב' – פסול זוחלים במקווה וסוגיית רבו נוטפים על הזוחלים‪.‬‬
‫מקורות ‪ -‬מקוואות פ"א מ"ז – "מעיין שמימיו מעטים ורבו עליו מים שאובים שווה למקווה לטהר‬
‫באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא" ‪ ,‬ובתורת כהנים‪" :‬אך מעיין” ‪ -‬מעיין מטהר בזוחלין ומקוה‬
‫באשבורן"‪.‬בכורות נ"ה – סיפור אביו של שמואל שעשה לבנותיו מקווה בנהר בימים שיש בהם‬
‫גשמים ובימים שאין גשמים טבלו בנהר )יצר להן אשבורן – רמב"ם(‪.‬‬
‫מחלוקת – למעשה בגמ' ישנה מחלוקת בין שמואל ואביו בעניין היחס לזוחלים )נהר( שמעורבבים‬
‫בנוטפים )גשם( ‪ .‬רבנו תם ‪ :‬על כל טפח מים הנראה לעין בנהר ישנם טפחיים מתחת לקרקע של‬
‫הנהר וע"כ תמיד ירבו הזוחלים והלכה כשמואל שניתן לטבול בנהר כל השנה בלא אשבורן )כיוון‬
‫שישנה ברייתא המסייעת לו(‪ .‬ר' מאיר מרוטנבורק ‪ :‬הלכה כאביו של שמואל )וכרב( שאסור לטבול‬
‫בנהר בימי גשמים שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים וע"כ חייבים במקרה זה באשבורן )סובר שגם‬
‫שמואל אוסר להלכה משום גזירה שמא יטבלו בחרדלית של גשמים(‪.‬‬
‫שו"ע – כשיטת ר' מאיר מרוטנבורק ‪ .‬מי מעיין מטהרים אף בזוחלים ומי גשמים רק באשבורן ‪.‬‬
‫רמ"א – נכון להחמיר אך יש המתירים משום שעיקר גידול הנהר ממקורו )מהרי"ק( אך לא בנהר‬
‫שכולו מי גשמים ושפוסק כשאין גשם ‪) .‬בזחילה – פסולים מדאורייתא ע"פ מהרי"ק(‬
‫הערות – מחלוקת בטעם דעתו של ר' מאיר מרוטנבורק ‪ .‬הט"ז )רמב"ם( ‪ :‬שמא יבוא לטבול‬
‫בחרדלית )מפל זמני של מי גשמים( ‪ .‬הש"ך )ראב"ד( ‪ :‬שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים‪.‬‬
‫ג' – פסול שאובים‪.‬‬
‫מקורות – תורת כהנים – "אילו אמר מקווה מים יהיה טהור יכול אפילו מלא בכתפו ‪ ?...‬תלמוד‬
‫לומר "מעיין" מה מעיין בידי שמים אף מקווה בידי שמים" ‪ ,‬בבא קמא ס"ז – שאני שאיבה‬
‫דמדרבנן היא ‪.‬‬
‫מחלוקת – ר"י ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬רמב"ן ‪ ,‬רשב"א ‪ :‬כולו שאוב –כשר דאורייתא ואסור דרבנן ובתוספתא‬
‫נלמד שמקווה שהניחו ריק ואח"כ מצאו מלא –כשר שספק רבנן לקולא ‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬רשב"ם ‪ ,‬ר"ת ‪ :‬רובו שאוב ‪ -‬אסור דאורייתא ‪ .‬ראב"ד ‪ :‬נשאב בכלי ולא בידי אדם – פסול‬
‫דרבנן ‪ ,‬מלא בכתפו – פסול דאורייתא ‪ .‬ר"ש ‪ :‬שאוב ע"י דבר המקבל טומאה – פסול דאורייתא‬
‫אבל ע"י דבר שאינו מקבל טומאה – מותר דאורייתא אפילו כולו שאוב‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ 40‬סאה צריך שלא יהיו שאובים שאם שאובים – פסולים )הש"ך ‪ :‬כוונת מרן שאם כל מי‬
‫המקווה שאובים – פסול דרבנן – כשיטת הר"י ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬רמב"ן ורשב"א‪.‬‬
‫רמ"א – כולו‪/‬רובו שאוב – פסול דאורייתא – לחומרה ‪ ,‬מיעוט שאובים – פסול דרבנן ‪ -‬לקולא‪.‬‬
‫הערות – ע"פ פסיקת השו"ע כהבנת הש"ך – אם נדה טבלה בבריכה ‪ ,‬היות והמים מגיעים מהצנרת‬
‫שנחשבת לכלי וע"כ "כולו שאובים" אז טבילתה עלתה לה דאורייתא ולא עלתה לה מדרבנן ‪.‬‬
‫ד' ‪ -‬מקווה של נוכרי‪.‬‬
‫מחלוקת – בראשונים בהבנת כוונת פסיקת השו"ע‪ .‬הש"ך ‪ :‬הנוכרי לא נאמן בספק לקולא )כרמ"א(‬
‫שהרי ממילא השו"ע סובר שאפילו כולו שאוב ‪ -‬כשר דאורייתא ופסול רק דרבנן וע"כ ‪ ,‬מה זה‬
‫משנה אם רובו או מקצתו כשר ? אלא שמדובר במקווה ‪,‬של גוי‪ ,‬נעול שהמים יכולים להמשך אליו‬
‫רק ע"י המשכה מהגג וכשיש בו מלכתחילה רוב מים כשרים )‪ 21‬סאה( ‪ -‬אינו נפסל בשאובים‪.‬‬
‫הרמ"א ‪ :‬המשכה לא מועילה אלא על גבי קרקע ולא על גג וע"כ נצרך לספק דרבנן לקולא וע"כ‬
‫צריך שיהיה שם רוב מים כשרים ואז כיוון שרובו כשר יש ספק דרבנן ‪.‬‬
‫שו"ע – אין לטבול במקווה של נוכרי אלא אם יש בו תמיד רוב )‪ 21‬סאה( של ‪ 40‬סאה כשרים‪.‬‬
‫רמ"א – מסביר את פסיקת השו"ע שמאחר שרובו כשר אז ספק רבנן לקולא‪).‬והוא הדין בשל נוכרי(‬
‫הערות – ש"ך ‪ :‬הרמ"א מאמין לגוי )אע"פ שמקבל שכר( כיוון שזה ספק דרבנן‪ ,‬יש חזקת כשרות‬
‫ואיסור המשכה ע"ג קרקע שאינה ראויה לבלוע אינו אלא חומרא‪ .‬הט"ז ‪ :‬השו"ע תמוה בנאמנות‬
‫שנותן בנוכרי באיסור דרבנן ‪ .‬להלכה מסכים לשיטת הש"ך‪.‬‬
‫הב"ח והש"ך‪ :‬כשאין לגוי הנאה אין בעיה ולא נחשוש שיכשיל במכוון‪.‬‬
‫ה')‪ -(1‬דין ים‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ד – "כל הימים כמקווה‪...‬דברי ר' מאיר‪ ,‬ר' יהודה ‪ -‬הים הגדול כמקווה‬
‫‪...‬ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלים ופסולים לזבים ומצורעים ולקדש מהן מי חטאת"‪.‬‬
‫מחלוקת – רא"ש ‪ ,‬רש"י ‪ ,‬רמב"ם ‪ :‬הלכה כר' יוסי שלא חילק באיזה ים וכל הימים מטהרים‬
‫בזוחלים‪ .‬הבית יוסף ‪ :‬מסביר את החילוק הקיים בשיטת ר' יוסי לפי הרמב"ם ‪ ,‬שכל הימים כמעיין‬
‫ומטהרים בין בזוחלים בין באשבורן ‪.‬אך לעניין טהרת זבים ‪ ,‬מצורעים ומי חטאת נאמר בהם שצריך‬
‫"מים חיים" ורק בכך אין לים הגדול דין מעיין ומכל מקום גזרו בשאר הימים להתיר רק באשבורן‪.‬‬
‫שו"ע – כל הימים יש להם דין מעיין לטהר בזחילה‪.‬‬
‫הערות – הב"ח למד מדין גל שנתלש שאינו מטהר בכל שהוא שכך דין ים שאינו כמעיין‪ .‬הש"ך‬
‫דחהו שכיוון שנתלש אינו מעיין ממש כי אינו מחובר לשאר המים שבקרקע ורק אז דינו השתנה‬
‫שאינו מטהר בכל שהוא ‪ .‬‬
‫ה')‪ – (2‬דין גל של ‪ 40‬סאה שנתלש מהים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ו – "גל שנתלש ובו ‪ 40‬סאה ונפל על אדם ‪/‬כלים – טהורים"‬
‫מחלוקת ‪ -‬הט"ז והש"ך חלוקים על פסיקת השו"ע ‪ -‬שאם לפי שיטת הראב"ד והרמב"ם הים‬
‫כמעיין המטהר בכל שהוא אז מדוע הצריך ‪ 40‬סאה ? השאלה מתעצמת לגבי כלים שלכולי עלמא‬
‫מספיק בכל שהוא ? תירץ הט"ז ‪ :‬שהעריך השו"ע ש ‪ 40-‬סאה מספיקים לכסות כל אדם כנדרש‬
‫במעיין וע"כ נקט לשון זו למרות שמעיקר הדין מספיק בפחות‪ .‬תירץ הש"ך ‪ :‬היות והגל נתלש‬
‫ממקורו אז צריך בו לפחות ‪ 40‬סאה )כך גם במעיין( ‪ .‬תירץ הב"ח – ים שווה למעיין רק לעניין‬
‫זחילה )שיטה זו נתמכת מלשונו הפשוטה של ר' יוסי "בזוחלים" שהלכה כמותו(‪.‬‬
‫שו"ע – אם יש בגל ‪ 40‬סאה – טהור‪.‬‬
‫ה')‪ – (3‬הטבלה בתוך גל ‪.‬‬
‫מקורות – חולין ל"א – "מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין – שאין מטבילין באויר"‪.‬‬
‫מחלוקת‪ -‬במקור הדין "שאין טובלים באוויר" ‪ .‬רש"י ‪ ,‬תו"ס ‪ :‬מדאורייתא "אך מעיין ובור" מה‬
‫מעיין ובור אין דרכן להיות באוויר כך שאר מקומות טבילה‪.‬‬
‫בית יוסף ‪ ,‬רמב"ם ‪ :‬מדברי סופרים גזירה שמא יטעו ויאמרו שאם מעיין\ים מותרים באוויר‪ ,‬אז‬
‫נוטפים שהם דרגה אחת פחות‪ ,‬יהיו אסורים באוויר אך מותרים בזוחלים‪.‬‬
‫ב"ח בהסבר הרמב"ם ‪ :‬גל באוויר נחשב אוטומטית ל'נוטפים' ולכן פסול לטבילה מדאורייתא‪.‬‬
‫שו"ע – זרק כלים לתוך הגל כשהוא באוויר – לא עלתה טבילה ‪ ,‬שאין מטבילים באוויר וכן אם זרק‬
‫לכיפת הגל – לא עלתה טבילה‪.‬‬
‫ו' – טבילה בכלים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה – "תנן – השוקת שבסלע ‪ -‬אינה פוסלת את המקווה ‪ ,‬הייתה כלי‬
‫וחיברה בסיד – פוסלת"‪ .‬תורת כוהנים – ""אך מעיין ובור מקווה מים" אי בור יכול אף בור‬
‫שבספינה יהיה טהור ? תלמוד לומר "מעיין" מה מעיין שעיקרו בקרקע אף מקווה עיקרו בקרקע"‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬בעניין טעם האיסור של טבילה בכלים ‪ ,‬הגר"א ‪ :‬משום שהתורה דרשה חיבור לקרקע‬
‫המרדכי ‪ :‬משום שמים שבכלים מקבלים טומאה ‪ .‬השמלה ‪ :‬משום שמים בכלים נחשבים לשאובים‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין הדין במקרה של קביעת חתיכת עץ‪/‬אבן בקרקע ואח"כ יצירת גומה בתוכם לקיבול המים‪.‬‬
‫ש"ך ‪ :‬היות ולא היה עליו "שם כלי" טרם קביעתו בקרקע – כשר ‪ .‬הנודע ביהודה ‪ :‬ע"פ הגמ' ב"ב‬
‫שאף אם קודם קבעו – אסור דאורייתא )אף בדיעבד(‪,‬איסור זה לא שייך בכלי זכוכית שהם מדרבנן‪.‬‬
‫שו"ע – מקווה ובו ‪ 40‬סאה מי מעיין‪/‬גשמים שבתוך כלי – פסול לטבילה ‪" ,‬אין טובלים בכלים"‪.‬‬
‫הערות – ע"פ התוס' )והב"י( בפסחים מקור האיסור הוא מדאורייתא וזאת אף לשיטת הסוברים‬
‫ששאובים דרבנן‪ .‬כלי שהיה עליו שם כלי טרם קיבועו בקרקע – פסול אף שקבעו מדין שאובים‪.‬‬
‫ז' )‪ – (1‬טבילה בכלים ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה –"‪...‬הייתה כלי וחיברה בסיד – פוסלת המקווה ‪ .‬ניקבה מלמטה או מן‬
‫הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא – כשרה ‪ .‬וכמה יהיה הנקב ? כשפופרת הנאד ‪...‬בית שמאי‬
‫אומרים – עד שיפחת)ישבר( רובה‪ "...‬תוספתא – "קסטילון המקלח מים בכרכים אם היה נקוב‬
‫כשפופרת הנאד – אינו פוסל את המקווה ואם לא ‪ -‬פוסל את המקווה‪....‬הכשירו להם ‪ .‬אפילו נקוב‬
‫כמחט‪...‬מן הצד אבל מלמטה – אינו פוסל המקווה ‪"...‬‬
‫מחלוקת – ע"פ השו"ע ישנם מספר דרכים לאפשר טבילה בכלים והם ‪ :‬לנקבו ‪ +‬להניחו בקרקע ‪,‬‬
‫לנקבו ‪ +‬לתקנו ע"י סיד וחומרי בניין הכוללים אבנים ‪ ,‬לנקבו ‪ +‬לגלגלו בבוץ וע"י כך ייסתם הנקב‬
‫ע"י הבוץ ‪ .‬אבל אם ניקב הכלי ואח"כ סתם הנקב עם סיד וגפסיס )שאינם חומרי בניין( – פסול‬
‫כיוון שחזר לו שם כלי ‪ .‬הטור ‪ ,‬המהר"ם ורבנו ירוחם ‪ :‬אם הנקב בצד צריך שיהיה כשפופרת‬
‫הנאד אם בתחתית הכלי מספיק שיהיה נקב כל שהוא ‪.‬הרא"ש ‪ :‬אין לטבול בכלי אף אם עשה בו‬
‫נקב כשפופרת הנאד ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬בכלי חרס צריך נקב "כמוציא זית" )קטן משפופרת הנאד( ובכלים‬
‫אחרים צריך כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם שצריך נקב שמטהרו וקבוע בקרקע ‪) .‬הפתחי תשובה הקשה ‪ :‬על‬
‫פסיקה זו שבס' מ' פסק שכלי שנקבו אפילו כל שהוא יצא משם כלי וניתן למלא בו מקווה ? תירץ‬
‫הט"ז ‪ :‬כאן ‪ -‬בנקב בשוליו ‪ ,‬שם – בנקב בצידו ‪ .‬תירץ הש"ך ‪ :‬כאן – לכתחילה ‪ ,‬שם – בדיעבד‪.‬‬
‫תירץ ערוך השולחן ‪ :‬כאן ‪ -‬בעניין טבילה בכלי ‪ ,‬ושם – בעניין טבילה במים היוצאים מכלי כזה (‪.‬‬
‫רמ"א – ע"פ הרשב"א – מקווה שנבנה על הגג ‪ ,‬אם נבנה ממספר אבנים – כשר לטבילה ‪.‬‬
‫הערות – מקשה הבית יוסף ‪ :‬הרי במשנה לא היה קיים החילוק שעשה הרמב"ם ‪ .‬ומתרץ הבית‬
‫יוסף ‪ :‬שהרמב"ם חילק בין מצב שקודם קבעו ואח"כ חקקו ‪ -‬אז מספיק נקב כמוציא זית אך אם‬
‫קודם חקקו ואח"כ קבעו ‪ -‬צריך נקב כשפופרת הנאד ‪ ,‬ועוד שמא יאמר שכשם שכלי חרס שמחברו‬
‫לקרקע ‪ ,‬לא צריך נקב כך גם שאר הכלים ‪ ,‬וע"כ הצריכו אף בחרס נקב )אך יותר קטן(‪.‬‬
‫ז' )‪ – (2‬האם סתימת נקב בכלי מזירה לו שם כלי ?‬
‫מקורות – תוספתא –"פקקו בסיד ובבניין – אינו פוסל את המקווה ‪ ,‬בסיד ובגפסיס – פוסל את‬
‫המקווה ‪ ,‬על גבי הארץ או על גבי סיד וגפסיס או שמרחו בטיט מן הצדדים – אינו פוסל המקווה‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רא"ש ‪ ,‬ר"ש ‪ :‬אם פקקו בסיד ובבניין ‪ -‬לא נחשב סתימה אך אם סתמו בסיד ובגפסיס‬
‫– נחשב סתימה וחזר לו שם כלי ‪ ,‬אם הניח הכלי על גבי קרקע או על גבי סיד וגפסיס או שמרח את‬
‫הצדדים בטיט – כשר לטבילה )דן במה לא נחשב תיקון כלי( ‪ .‬רמב"ם ‪ :‬א'‪ .‬צריך שיהיה בו נקב‬
‫שמטהרו )כמוציא זית( ב'‪ .‬צריך שייקבע בארץ או שיוכח שאינו חלק מכלי אלא חלק מבניין וע"כ‬
‫סיד וצרורות ‪,‬שזה דרך בניין‪ – ,‬כשר לטבילה ‪ .‬ואם גררו על הארץ ואדמה נדבקה לנקב וסתמו‬
‫וחיזקה בטיט – כשר שדומה לבניין )דן במה נחשב לבניין(‪ (2 .‬כלי נקוב שחיברו לקרקע ורוצה‬
‫אח"כ לסתום הנקב ‪ ,‬הנודע ביהודה ‪ :‬אם כשעשה הנקב חשב אח"כ לסותמו – לא בטל ממנו שם‬
‫כלי ‪ .‬ה"בית אפרים"‪ :‬לא משנה מה חשב ‪ ,‬כל זמן שלא סתמו לגמרי – לא חזר לו שם כלי ‪.‬‬
‫‪ (3‬האם כלי שקבעו ואח"כ נקבו כשר לטבילה ? ה"מרכבת משנה"‪ :‬מותר שזה כצינור שקבעו‬
‫ואח"כ חקקו ‪ .‬רע"א ‪ :‬קודם צריך לנתקו ולנקבו ואח"כ לחברו שוב ‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬טבילה בתוך כלי הנמצא במקווה ‪ /‬בנהר ‪ ,‬ריטב"א ורמב"ן ‪ :‬אם יש בכלי נקב‬
‫כשפופרת הנאד אז יש השקה ומותר ‪ .‬רשב"א ‪ :‬מסייג ‪ ,‬שאם פתח הכלי כשפופרת הנאד אז אף אם‬
‫הכלי שוכב – כשר אף בלא נקב ‪ ,‬וזה נכון רק אם יש במקווה ‪ 40‬סאה מים חוץ מאלו שבכלי ‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין אם טבל בחבית על גבי הנהר ובחבית נקב שסתום בפקק ‪ ,‬רע"א ‪ :‬כשמסיר הפקק בזמן‬
‫הטבילה – כשר ‪ .‬החת"ס ‪ :‬אוסר כיוון שחושש שמא לא ימצא הפקק בזמן הטבילה ופסול מהתורה‪.‬‬
‫ח' – מעיין שמקלח לתוך כלי ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"א –"מעיין שהעבירו על גבי שוקת – פסול ‪ ,‬העבירו על גבי שפה כל‬
‫שהוא – כשר חוצה לה ‪ ,‬שהמעיין מטהר בכל שהוא‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬ר"ש ‪ :‬מדובר בכלים תלושים שהניחם תחת המעיין ומי המעיין מקלחים בתוכם‬
‫וחוצה להם – מותר לטבול אף בתוך הכלים ובתנאי שיש בפיו כשפופרת הנאד ‪ ,‬שהמים מחוברים‬
‫למעיין‪ .‬הרשב"א מסייג דבריו ‪ :‬רק אם יש במקווה ‪ /‬במעיין ‪ 40‬סאה שאז נוצר עירוב מקוואות ‪.‬‬
‫הרא"ש והרמב"ם ‪ :‬אין לטבול כיוון שהכלי מהווה הפסק בין המעיין למקום הטבילה ‪ ,‬ובכלי לא‬
‫יטבול גזירה שמא יטבלו בכלים סתם‪.‬‬
‫‪ (2‬הרשב"א ‪ :‬מספיק שלכלי יהיה פתח שגודלו כשפופרת הנאד ע"מ לעשות עירוב מקוואות‬
‫ולטבול בו ‪ .‬הרא"ש והרמב"ם ‪ :‬דרשו גם נקב בכלי ע"מ שלא יהיה עליו שם כלי ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ‪ (1‬כשיטת הרא"ש והרמב"ם ‪ .‬אם מקלח על שפת הכלי – מותר בטבילה בחוץ ‪.‬‬
‫הערות – לעניין פסיקת השו"ע ‪ (1.‬הט"ז סייג ‪ :‬שצריך להניחו מדעת ע"מ שיפסול המים משום‬
‫שאובים ‪ .‬הש"ך ‪ :‬כל עניין "מדעת" הינו לעניין גשמים אך במעיין המקלח לא שייך כיון שזה‬
‫ברור שזה מדעת ואין בכך ספק‪ (2 .‬ש"ך ‪ :‬הכוונה מקלח ליד הכלי ‪ .‬ט"ז ‪ :‬כמשמעו על שפת הכלי‪.‬‬
‫ט' – הטבלת כלים בתוך כלי במי מקווה ‪ /‬מעיין‪.‬‬
‫מקורות – חגיגה כ"ב –"אמר רבא ‪ ,‬סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן – טהורים ‪...‬והני מילי‬
‫בכלי טהור ‪ ,‬אבל בכלי טמא ‪"...‬‬
‫מחלוקת – הטור ‪ :‬אם הכלי החיצוני טהור – על מנת לטהר הכלי הפנימי ‪ ,‬בחיצוני צריך שיהיה‬
‫פתח כשפופרת הנאד ‪ .‬ואם החיצוני טמא – מתוך שנטהר בטבילה מטהר אף את זה שבתוכו בלא‬
‫צורך בפתח כשפופרת הנאד ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬אם שניהם טמאים – החיצוני אינו צריך פתח כשפופרת‬
‫הנאד אך זה בתנאי שהטבילם ישרים ואם הטבילם על צידם צריך שפתחו של הכלי החיצוני יהיה‬
‫כשפופרת הנאד ‪ .‬הר"ש ‪ :‬במעיין – לא צריך שפתחו יהיה כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫הרא"ש והרמב"ם ‪ :‬לא חילקו בין מעיין למקווה והצריכו נקב כשפופרת הנאד‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫רמ"א ‪ -‬פסיקה כשיטת הרמב"ם שהיות ויש בסל ‪ /‬קופה הרבה חורים כמסננת – אין צורך בפתח‬
‫כשפופרת הנאד ‪ .‬ועוד שצריך שהכלי הפנימי יהיה רפוי )סימן ר"ב ס' ו'(‪.‬‬
‫הערות – בטעם הפסיקה של השו"ע ‪ ,‬הש"ך ‪ :‬עליונות המים במקווה צריכה לראות את המים‬
‫שבכלי הפנימי וע"כ אם שוכב על צידו חייב שיהיה בכלי החיצוני פתח כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫ה"גידולי טהרה"‪ :‬אם יכניסו למים ישר – בטוח שכל הכלי יטבול במים ‪ ,‬אם מהצד – חשש שלא‪.‬‬
‫י'‪ -‬מעיין שזולג לתוך בריכת מי גשמים ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"א – "מעיין שהעבירו על גבי בריכה והפסיקו – הרי הוא כמקווה ‪ ,‬חזר‬
‫והמשיכו – פסול לזבים ‪ ,‬למצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו הראשונים" ‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬בעניין מעיין שהעבירו בתוך בריכה והפסיק הזרימה ואח"כ חידשה ‪ .‬הרא"ש‪ ,‬ר"ש ‪:‬‬
‫אם הפסיק הזרימה – יש לבריכה דין מקווה ובחידוש החיבור של הזרימה לבריכה השיב למי‬
‫הבריכה דין מטהרים בזוחלים אך לזבים ‪ ,‬מצורעים ולטהרת מי חטאת ‪ -‬יש צורך שיזרמו מהמעיין‬
‫מספיק מים כדי שהמים שבבריכה יתחלפו ‪ ,‬ואם לכתחילה הבריכה הייתה ריקה אז אף שהופסקה‬
‫הזרימה יש לבריכה דין מעיין)לפי הראב"ד‪ -‬גם במקרה שהבריכה ריקה‪ ,‬אם הופסקה הזרימה‬
‫יחשבו המים כמקוה וכו'(‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬מבין שהפסקת הזרימה היא דווקא הזרימה שמן הבריכה‬
‫לחוץ ולא זו שמן המעיין לבריכה ואז דינם כמקווה למרות שיש עדיין זרימה מהמעיין לבריכה ‪,‬‬
‫זאת עד שהבריכה תעלה על גדותיה ואז מימיה יחזרו להיות מטהרים בזוחלים ‪,‬אמנם יחזרו לדין‬
‫"מים חיים" רק בהתחלף המים ‪ .‬לשיטתו עצם התקבצות המים במבריכה שולל מהן דין מעיין‪.‬‬
‫‪ (2‬בשו"ע – "מעיין שהמשיכו‪...‬לבריכה‪....‬דין מעיין"‪ .‬הש"ך ‪ :‬סובר שזה רק בתנאי שרבו מי‬
‫המעיין על מי הגשמים שהיו בבריכה )ואם לא – מטהרים רק באשבורן כבסע' יא( הט"ז ‪ :‬בתנאי‬
‫שמי המעיין זחלו מעצמם ולא מכוח הוספת השאובים )סע' יא – במעיין עומד(‪.‬‬
‫‪ (3‬בשו"ע –"אם הפסיק קילוח המעיין ‪ -‬יש לבריכה דין מקווה "‪ .‬הש"ך ‪ :‬מיד כשהפסיק הקילוח ‪.‬‬
‫המהרי"ק ‪ :‬רק אחרי ש"נרגעו" המים‪.‬‬
‫‪ (4‬בשו"ע – "אם חוזר וממשיך הקילוח – חזרה לדין מעיין"‪ .‬ט"ז ‪ :‬רק לעניין זוחלים אך לא‬
‫לעניין דין "מים חיים")עד שידע שהתחלפו המים(‪.‬‬
‫שו"ע – כשיטת הרא"ש והר"ש‪.‬‬
‫הערות – הראשונים מקשים – כיצד בנחל אנו חוששים מ"רבו הנוטפים על הזוחלים" ובמקרה דנן‬
‫ לא? תירץ הט"ז ‪ :‬כאן אין חשש שיבואו לטבול בחרדלית כיוון שרואים את מקור הבריכה שהוא‬‫המעיין וע"כ אין טעם לגזירה‪ .‬תירץ הש"ך ‪ :‬המקרה שלנו הינו זהה לנחל אבל כאן באמת יש‬
‫אשבורן )‪-‬הבריכה(‪.‬‬
‫י"א – מקווה מים שאובים שהמשיך אליו מעיין‪.‬‬
‫מחלוקת – ה"מעדני מלך"‪ :‬שואל על פסיקת הרמ"א ‪ ,‬מדוע כאן פוסק כנהרות שרבו בהן נוטפים ‪-‬‬
‫שמטהרים באשבורן ‪ ,‬והרי בסעיף י' מטהר בזוחלים למרות שמדובר במעיין ונוטפים ? והסביר‬
‫הש"ך ‪ :‬בסעיף י' דיברנו על שלא רבו הנוטפים על הזוחלים וע"כ דין מעיין עליו ‪ ,‬וכאן ברור‬
‫שרבו הנוטפים על הזוחלים ומקשה הש"ך ‪ :‬שהרי בסעיף ח' "מעיין מקלח על שפת כלי המים‬
‫שגלשו מהכלי כדין מעיין אף על פי שרבו הנוטפים ? ומתרץ הש"ך ‪ :‬היות ובאו מהמעיין )וכאן‬
‫מדובר על מקווה שאובים שעומד והושק למעיין( ומחוברים עדיין למעיין אז אפילו המים שבתוך‬
‫הכלי – די מעיין עליהם‪.‬‬
‫שו"ע – ע"פ שיטת הרשב"א – בכל מקרה ‪ ,‬מי מעיין מטהרים את השאיבים‪.‬‬
‫רמ"א – אבל ‪ ,‬מותר לטבול בו רק באשבורן משום אותו דין של נהר – שמא רבו הנוטפים על‬
‫הזוחלים )מהרי"ק( ‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬הט"ז חלק על פסיקת הרמ"א ‪ ,‬שאם משוך )בלא שאדם הוסיפם( מעצמו אז מים אלו‬
‫יטהרו בזחילה ופסיקת הרמ"א ‪ ,‬נכונה אם המעיין היה עומד והמשיכו לבריכה ע"י מים אחרים‪.‬‬
‫‪ (2‬החזון איש מסביר את פסיקת השו"ע שאין טהרת השאובים מדין ביטול ברוב אלא מפני שהמים‬
‫התלושים חוזרים ונזרעים )כאילו מתחברים חזרה( תוך המעיין וטפלים למעיין‪.‬‬
‫י"ב – מעיין שהעבירו ע"ג אחור כלים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ב – "העבירו ע"ג כלים ע"ג ספסל – ר' יהודה הרי הוא כמו שהיה ‪ ,‬ר'‬
‫יוסי – הרי הוא כמקווה ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל"‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪" (1‬ע"ג כלים" מה הכוונה ? הר"ש ‪ :‬כלים שאבד מהם "שם כלי" כגון שעשו נקב‬
‫בתחתיתם והעביר מים בתוכם ‪ .‬רמב"ם ‪ :‬העביר מים לא בתוך הכלים אלא רק ע"ג אחורי הכלים‬
‫והאיסור לטבול הוא גזירה שמא יבואו לטבול בתוך הכלים‪.‬‬
‫‪ (2‬לעניין סוג הכלים בהם מדובר ‪ ,‬הר"ש ‪ ,‬רמב"ם והשו"ע ‪ :‬מדובר בכל סוגי הכלים – אין לטבול‬
‫אחוריהם‪ .‬הש"ך ‪ :‬מסייג את דברי השו"ע שלכתחילה לכל הכלים אך בדיעבד כל שלא מקבל‬
‫טומאה מותר ‪ .‬הראב"ד ‪ :‬מקצין את שיטת הש"ך שהאיסור הוא רק בכלים המקבלים טומאה‪.‬‬
‫שו"ע – מותר לטבול במים שעברו על אחורי כלים אך אסור לטבול על גבי הכלים ממש‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬הש"ך והט"ז דוחים את שיטת הר"ש שהרי במים שעוברים בכלי כבר דנו בסעיף ח'‬
‫ששם נקבע שדינו כדין מי מעיין ‪.‬‬
‫‪ (2‬הש"ך והט"ז סוברים שדין המים כמקווה ולא כמעיין משום שעצם מעבר המים על הכלים‬
‫מבטל שם מעיין מהם‪.‬‬
‫י"ג – מעיין שיורד מההר טיפות טיפות ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה – "תנן – הזוחלים כמעיין והנוטפים כמקווה"‪.‬‬
‫שו"ע – מעיין שיורד מההר טיפות טיפות בהפסקות – יש לו דין מקווה אלא אם כן יורד בקילוח‬
‫בלא הפסקה – דינם כמעיין ‪.‬‬
‫הערות – טעם פסיקת השו"ע ע"פ הרמב"ם – כאשר יורדים טיפות טיפות מהמעיין אז המים אינם‬
‫מחוברים למעיין וע"כ דין מקווה עליהם ולא דין מעיין‪.‬‬
‫י"ד – נוטפים )מעיין שמטפטף( שעשה אותם זוחלים ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה – "העיד ר' צדוק על זוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשרים ונוטפים‬
‫שעשאם זוחלים סומך אפילו מקל ‪ ,‬אפילו קנה ‪ ,‬אפילו זב וזבה – יורד וטובל ‪ ,‬דברי ר' יהודה ‪ ,‬ר'‬
‫יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה – אין מזחילים בו"‪.‬‬
‫מחלוקת – בעניין הנחת כלי‪/‬מקל ע"מ שירדו המים בלי הפסקה ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬סובר שע"מ להקנות‬
‫לנוטפים ממעיין דין מעיין ‪ ,‬יש להניח מקל‪/‬קנה ליד פתח המים בכדי שירדו בלא הפסקה ואז חוזר‬
‫למים אלו "שם מעיין" ומטהר בכל שהוא ובזוחלים ור' יוסי אסר כל דבר שמקבל טומאה )כמקל(‬
‫אבל עלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה – מותר‪ .‬השמלה ‪ :‬הניח כלי שאינו מקבל טומאה כצלחת‬
‫חרס חלקה – כשר ‪ ,‬ואם הוסיף על גבי הצלחת כלי כגון מקל שמקבל טומאה – עדיין כשר ‪ ,‬היות‬
‫וגם בלעדיו המים היו זוחלים ‪ .‬הר"ש ‪ :‬מסביר את המשנה שניתן לסתום פריצה במקווה ע"י דבר‬
‫המקבל טומאה ‪.‬‬
‫שו"ע – פוסק כשיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫הערות – בשאלה אם זבה חייבת ב"מים חיים" ע"מ להיטהר השיבו הרמב"ם – לא ‪ ,‬רש"י – כן‪.‬‬
‫ט"ו )‪ – (1‬הוספת מים שאובים למקווה או מעיין ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"א מ"ז – "‪...‬מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים – שווה למקווה‬
‫לטהר באשבורן ולמעיין בכל שהוא"‪ .‬מקוואות פ"ה מ"ג – "מעיין שהיה מושך כנדל ‪ ,‬ריבה עליו‬
‫והמשיכו – הרי הוא כמו שהיה ‪ ,‬היה עומד וריבה עליו והמשיכו – שווה למקווה לטהר באשבורן‬
‫ולמעיין להטביל בכל שהוא‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרמב"ם ‪ ,‬רא"ש ‪ :‬מעיין זחל למספר מקומות והוסיף על עיקר זרימתו מים שאובים‬
‫והגביר את הזרם – דינו כמעיין ‪ .‬אך אם זרם רק למקום אחד והוספת המים השאובים גרמה לזרימת‬
‫המים לכיוונים נוספים – מטהר באשבורן כמקווה ובכל שהוא כמעיין‪ .‬הר"ש ‪ :‬אין הכוונה במשנה‬
‫ששפך מים שאובים אלא שעשה מחילות בצידי זרימת מי המעיין וגרם לזרם להתפצל לעוד מקומות‬
‫וזה דינו שפוסל בזוחלים ומותר רק באשבורן כמקווה‪ .‬הר"ן והראב"ד ‪ :‬מסייגים את פסיקת‬
‫הרמב"ם רק למקומות שקודם הוספת המים השאובים לא הייתה בהן זרימה‪.‬‬
‫‪ (2‬אחר שהוסיף מים שאובים למעיין וע"י כך נתמלא מקווה ריק – רבנו ירוחם ‪ :‬כשר לטבילה‬
‫משום שחלק מהמים השאובים עברו על שפת השוקת וזה מכשיר בהמשכה‪ .‬הש"ך ‪ :‬יש אוסרים‬
‫וע"כ ראוי להחמיר ‪ ,‬אך אם היו רוב כשרים בתחילה – מותר בהמשכה ‪ .‬הנודע ביהודה ‪ :‬מיישב‬
‫המחלוקת ‪ ,‬שמשהשיקו המים הוכשרו‪.‬‬
‫‪ (3‬המוסיף רוב שאובים למקווה למקווה‪/‬מעיין שיש בו ‪ 40‬סאה – הרא"ש ‪ :‬יכול להוסיף אין סוף‬
‫מים – כשר ‪ .‬רשב"ם ‪ :‬גם מקווה שלם יכול להיפסל בשאובים ‪ .‬ראב"ד ‪ :‬מקווה נפסל ברוב‪/‬חצי‬
‫מים שאובים )הבית יוסף מבין שכוונתו בנתן ונטל סאה אך רק נתן סאה – יסכים לשיטת הרא"ש(‪.‬‬
‫‪ (4‬כמה מי מעיין שריבה עליו מים שאובים כשר ? רמב"ן ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬רא"ש ‪ :‬כל שהוא אינו נפסל‬
‫במים שאובים ‪ .‬המרדכי – שסובר שמעיין הינו כמקווה שמטהר אדם רק ב ‪ 40 -‬סאה ‪ ,‬ע"כ מעיין‬
‫שהוא פחות מ ‪ 40 -‬סאה נפסל בג' לוגין מים שאובים ‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬כשיטת הרמב"ם והרא"ש‪ (4 .‬כשיטת הרמב"ם והרא"ש ‪.‬‬
‫הערות – אם אין במקווה ‪ 40‬סאה ונפלו בו ג' לוגין מים שאובים – פסול‪ .‬נלמד ממקוואות פ"ב מ"ד‬
‫ודייקו הרמב"ם והרשב"ם שהלכה כחכמים שפחות מ‪ -‬ג' לוגין לא פוסלים המקווה‪.‬‬
‫ט"ו )‪ - (2‬הוספת מים שאובים למקווה או מעיין ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ג מ"ג – "הסוחט כסותו ומטיל ממקומות הרבה – ר' עקיבא מכשיר וחכמים‬
‫פוסלים "‪ .‬מקוואות פ"ג מ"ד – "‪...‬שלא נתכוון לרבות אבל נתכוון לרבות – אפילו קורטוב בכל‬
‫השנה מצטרפים לשלושה לוגין‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬ישנו חילוק בהבנת עצם המצב ‪ ,‬אם הייתה‪/‬לא הייתה דעתו בתחילה להוסיף ג' לוגין‬
‫שאובים ‪ .‬במצב שלא הייתה דעתו לכך ‪ ,‬הטור והרא"ש ‪ :‬אם שפך ה‪-‬ג' לוגין ע"י מקסימום‬
‫שלושה כלים וזאת באופן רציף וללא שתופסק השפיכה עד שפיכת ג' לוגין סה"כ אז המים‬
‫משלושת הכלים מצטרפים לשלושה לוגין ופוסלים המקווה ‪ .‬הראב"ד והש"ך ‪ :‬סייגו ואמרו שצריך‬
‫שיהיו לפחות לוג בכל כלי ע"מ לצרפם לג' לוגין )השו"ע לא דייק בכך( ואם שפך מספר פעמים‬
‫מאותו כלי – מצטרף ופוסל ‪.‬הייתה דעתו מתחילה – מצטרפים ואף יותר מ‪ -‬ג' כלים ולא רצופים‪.‬‬
‫‪ (2‬הגדרת "דעתו מתחילה" ‪ ,‬רבנו ירוחם והרמב"ם ‪ :‬התכוון להטיל ג' לוגין משעה שהתחיל להטיל‬
‫המים‪ .‬ב"ח ‪ :‬התכוון להרבות בכלים ע"מ להטיל המים‪ .‬רשב"א ‪ :‬השפיכה למקווה עצמה צריכה‬
‫להיעשות בכוונה לשפוך בו ג' לוגין‪.‬‬
‫‪ (3‬הרמב"ן ‪ :‬שואל מדוע בכלי שנקוב בקרקעיתו לא פוסל המקווה בשאובים ואצלנו אם הביא מים‬
‫למקווה ע"י כלי פתוח לגמרי – פסול ? מתרץ הראב"ד ‪ :‬שם כשאין שיתוף יד אדם וכאן כשיש‬
‫שיתוף יד אדם )*דקדק מכך הב"ח שצריך כוונה מיוחדת בהוספת שאובים(‪.‬‬
‫שו"ע – אם הייתה דעתו בתחילה מצטרפים ל‪ -‬ג' לוגין אפילו יותר מ‪ -‬ג' כלים ואפילו לא רצופים‬
‫ואפילו פחות מלוג בכל כלי‪/‬פעם‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬לעניין מים ספוגים בבגד ‪ ,‬הט"ז ‪ :‬אם נוזלים מהבגד בעצמם – לא נקראים שאובים‬
‫ואם סוחט את הבגד כדי שיצאו – שאובים ‪ .‬אם הבגד לא יצא כולו מהמים – אף אם סחט אינם‬
‫שאובים )כך פסקו השו"ע והרמב"ם(‪.‬‬
‫‪*(2‬מחלוקת בהבנת הב"ח ‪ ,‬הש"ך ‪ :‬כוונתו שכל שנעשה ע"י אדם – פסול ‪.‬‬
‫הט"ז ‪ :‬כוונתו שרק כשנוח לאדם בכך – פסול‪.‬‬
‫ט"ו )‪ – (3‬זילוף מים למקווה‬
‫מקורות – תוספתא – "ר' יוסי אומר‪...‬שיירה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהם וברגליהם ג'‬
‫לוגין למקווה כשר ולא עוד אפילו עשו מקווה בתחילה – כשר"‪.‬‬
‫מחלוקת – הרא"ש – היות ולא עשו זאת לשאובים אלא בדרך הליכתן – כשר‪ .‬הר"ש – בדרך‬
‫הולכה – כשר ‪ ,‬לא בדרך הולכה – פסול מדין שאובים‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש‪.‬‬
‫רמ"א – מסביר שחלוקים בדין זה הראשונים )הט"ז סובר שאין מחלוקת והבנת הרמ"א מוטעית(‪.‬‬
‫הערות – השו"ע בס' ט"ו – מעיין כל שהוא יכול להוסיף כמה שאובים שירצה – כשר ובס' ב'‬
‫כתוב שישנו חשש לריבויי נוטפים ‪) .‬סתירה!( אלא שבמעיין זה – מטהר רק באשבורן אבל‬
‫בזוחלים באמת יש חשש שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים‪.‬‬
‫ט"ז – ספוג שספוגים בו ג' לוגין או דלי שבו ג' לוגין שפיו צר שנפלו למקווה ולא כל מימיו‬
‫נתערבבו במקווה ‪.‬‬
‫מקורות ‪ -‬מקוואות פ"ו מ"ד –"הספוג והדלי שהיו בהם ג' לוגין מים ונפלו למקווה – לא פסלוהו‪,‬‬
‫שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו"‪.‬‬
‫מחלוקת – בטעם ההיתר ‪ ,‬ע"פ הר"ש ‪ :‬לא נחשב שנפלו המים כיוון שלא נראו כנופלים וע"כ לא‬
‫גזרו רבנן ‪ .‬ע"פ הרא"ש ‪ :‬כיוון שלא נתערבבו כל ה‪-‬ג' לוגין עם מי המקווה ‪.‬‬
‫שו"ע – ע"פ הבנת הרא"ש ‪.‬‬
‫הערות – החזון איש מדייק בדברי הרא"ש שזה נכון רק כאשר הדלי היה בעל פתח צר או מכוסה‬
‫שמנע את ערבוב המים ואף על פי שפתחו אח"כ בנחת ‪.‬‬
‫י"ז – דין מים שאובים בצד המקווה או באמצעו ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"י – "האביק שבמרחץ ‪...‬באמצע –פוסל ‪ ,‬מן הצד – אינו פוסל"‪.‬‬
‫מחלוקת – הרמב"ם ‪ :‬מבין שאם יש מקווה חסר שאין בו ‪ 40‬סאה והנחתי בצידו קערית מים שיש‬
‫בה ג' לוגים והמים שבה נוגעים במי המקווה – אינו נפסל ‪ ,‬כיוון שלא נחשב שהתערבבו אך אם‬
‫הניחה באמצע המקווה והמים שבקערית נגעו במי המקווה – חזקה שנתערבבו ופוסלים המקווה ‪.‬‬
‫הרא"ש והר"ש ‪ :‬סוברים שהמקרה כאן הוא שבתחתית המקווה יש כלי קיבול ושאם מזיזים הכלי‬
‫אז המקווה מתרוקן וע"כ היות ומי המקווה עומדים בו בזכות הכלי – נחשבים לשאובים ‪.‬‬
‫שו"ע –פסיקה כרמב"ם‪.‬המנחת יצחק‪-‬אינו מביא את הרא"ש והר"ש אך יודה לדין היוצא משיטתם‬
‫הערות – נראה שאם החור שנסתם ע"י כלי קיבול )כשיטת הרא"ש והר"ש( נמצא בצד המקווה ולא‬
‫קרקעיתו – אינו פוסל כיוון שאם פותחים אותו ‪ ,‬לא כל המים יוצאים ‪).‬החיבור לטהרה‪ -‬ונשאר רוב(‬
‫י"ח – שתי בריכות עם קיר ביניהן ‪ ,‬באחת מים שאובים ובשנייה פחות מ‪ 40 -‬סאה מים כשרים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"יא –"המטהרת שבמרחץ התחתונה מליאה שאובים והעליונה כשרים‪"...‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬בטעם האיסור ‪ ,‬ה"משנה אחרונה" ‪ :‬חור בגודל כזה מאחד את שתי הבריכות וממילא‬
‫פוסל את המקווה‪ .‬ברטנורה ‪ :‬סובר שחור שבמקווה נחשב כאילו הוא באמצע המקווה )רמב"ם ס' יז‬
‫בשו"ע( וע"כ – פסול‪.‬‬
‫‪ (2‬ישנה סתירה בין ס' י"ז לס' י"ח בשו"ע ‪ .‬ומתרץ החזון איש ‪ :‬שבס' י"ז ישנה רק נגיעה בעלמא‬
‫ב‪-‬ג' לוגין שאובים ובס' י"ח כל ה‪-‬ג' לוגין נוגעים במים הטהורים וזה יותר חמור ‪.‬‬
‫שו"ע – ע"פ הרמב"ם אם יש כנגד )בשיעור( הנקב ג' לוגין אז המקווה הכשר שיש בו פחות מ‪40 -‬‬
‫סאה – פסול‪.‬‬
‫הערות – הט"ז מציין ששיעור הנקב צריך להיות ביחס לכמות המים במקווה והיחס הוא ‪ 1/320‬של‬
‫הבריכה וזה בדיוק ג' לוגין ביחס ל‪ 40 -‬סאה‪.‬‬
‫י"ט – שתי מקוואות חסרים שנפל לכל אחד לוג וחצי שאובים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ג מ"א – "ר' יוסי אומר ‪ ,‬ב' מקוואות שאין בהם ‪ 40‬סאה ונפלו לזה לוג‬
‫ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו – כשרים ‪ ,‬מפני שלא נקרא עליהן שם פסול אבל מקווה שאין בו‬
‫‪ 40‬סאה ונפלו בו שלושה לוגין ונחלק לשנים – פסול ‪ ,‬מפני שנקרא עליו שם פסול‪".‬‬
‫מחלוקת – בהבנת פסיקת השו"ע ‪ ,‬אם מדובר גם במקרה שבשני המקוואות שעורבבו יחד עדיין אין‬
‫סה"כ ‪ 40‬סאה ברטנורה ‪ :‬גם במקרה כזה – כשר ‪ ,‬כיוון שהוטלו קודם לוג וחצי ורק אח"כ עוד לוג‬
‫וחצי‪ .‬ה"אבני נזר" ‪:‬סובר שהשו"ע דיבר רק כאשר המקוואות נתערבבו והיה בהם סה"כ ‪ 40‬סאה‬
‫אך אם כן היה בסה"כ ‪ 40‬סאה אחרי החיבור וצריך להוסיף עוד מים כשרים כדי לטבול – פסול‪.‬‬
‫שו"ע – הרמב"ם כמעט מצטט את המשנה והשו"ע פוסק כך‪.‬‬
‫כ' – אמה )של מי גשמים( שמכניסה מים למקווה מים שאובים וממנו המים יוצאים החוצה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ג מ"ג – "בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצא ממנו – לעולם‬
‫הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלושה לוגין‪".‬‬
‫מחלוקת – מהו החשבון שעל פיו יודעים שלא נשארו בו אפילו ג' לוגין שאובים מהמים שהיו בו‬
‫בתחילה ? הראב"ד ‪ : 1‬כל המים שיוצאים מורכבים מהיחס שבין מי האמה שהתווספו למים‬
‫השאובים וכמות המים השאובים שבבור )הש"ך מבהיר שבודקים היחס ומחלקים וזה שיעור המים‬
‫השאובים שיצאו(‪ .‬הראב"ד ‪) : 2‬שיטה שנייה לחישוב( כל המים שיוצאים מהבור ‪ ,‬חצי מהם‬
‫שאובים וחצי מהם כשרים עד שיצאו כל השאובים ‪) .‬ומחשבים לחומרא ע"פ המצב(‬
‫שו"ע – צריך שמי האמה ימלאו את הבור ושמהבור ישפכו מספיק מים עד שע"פ החשבון ‪ ,‬לא‬
‫יהיו בבור אפילו ג' לוגין מהמים השאובים שהיו בו בתחילה ‪.‬‬
‫הערות – מקשה הראב"ד ‪ :‬מדוע בס' כ"ב )במקרה שנפלו ג' לוגין למקווה חסר( לא עשו חשבון זה‬
‫אלא הסתפקו בכך שהמים שהיו פסולים יצאו וכאן בס' כ' עושים חשבון ? ומתרץ הראב"ד ‪ :‬שבס'‬
‫כ"ב המים כשרים ונפסלו ב‪-‬ג' לוגין שאובים וע"כ מעיקר הדין היה צריך להוציא רק את ה‪-‬ג'‬
‫לוגין והחמירו להוציא את כל המים ‪ ,‬אבל אצלנו בס' כ'‪-‬כל המים שאובים וע"כ הצריכו חשבון‬
‫מדויק ובטוח ‪.‬‬
‫כ"א – אופני הכשרת מקווה חסר שנפלו בו ג' לוגין מים שאובים‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ג מ"ב – "הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין – לעולם הוא בפיסולו עד שיצא‬
‫ממנו מילואו ועוד‪"...‬‬
‫מחלוקת – שתי דרכים להכשרת המקווה ‪ ,‬האחת – "שיצא ממנו מילואו ועוד" – שירבה עליו מים‬
‫כשרים עד שיצאו כל המים שהיו בתחילה במקווה ועוד קצת ע"מ שנהיה בטוחים שלא נשארו בו‬
‫ה‪-‬ג' לוגין שאובים שהוסיפו ‪ .‬הסבר לכך ע"פ שיטת הראב"ד ‪ :‬שכאן רק ה‪-‬ג' לוגין היו שאובים‬
‫ע"כ מן הדין היה ראוי להוציא ג' לוגין אלא שהחמירו והוציאו את כל המים ועוד מעט ע"מ להיות‬
‫בטוחים ולא יותר כבסעיף כ' ‪.‬הט"ז מתקשה ומוסיף על שיטת הראב"ד שזה נכון כשיש רוב כשרים‬
‫אך כשאין רוב כשרים )בפחות מ‪ 21 -‬סאה( אז כל המים הופכים לשאובים‪ .‬השנייה ‪ -‬ע"י השקה‪.‬‬
‫שו"ע – לא מזכיר את דיוקו של הט"ז‪.‬‬
‫הערות – ע"פ הר"מ ‪ :‬כאשר משיקים המקוואות )ע"פ השיטה השנייה( לא משנה אם הכשר‬
‫למעלה או למטה ‪ .‬אך הרמב"ם וחכמים ‪ :‬התנו שהכשר יהיה דווקא למעלה מהפסול‪.‬‬
‫כ"ב – הכשרת מקווה חסר שנפלו בו פחות מ ‪ -‬ג' לוגין מים שאובים והשלימוהו ל – ‪ 40‬סאה‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ג מ"א – "כל מקווה שאין בו ‪ 40‬סאה ונפלו לו שלושה לוגין‪...‬לעולם הוא‬
‫בפיסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד"‪.‬‬
‫מחלוקת – הרמב"ם ‪ :‬במקרה והשלימו מקווה חסר בפחות מ‪ -‬ג' לוגין שאובים – אין לטבול בו ‪.‬‬
‫הראב"ד ‪ :‬במקרה כזה – כשר לטבול בו‪ .‬הבית יוסף מסביר המחלוקת ‪ :‬המחלוקת היא האם במקרה‬
‫כזה בכל מים שאובים שמוסיף למקווה אינו נפסל ? והרמב"ם סובר שדווקא כשמוסיף מים טהורים‬
‫– אינו נפסל אך מים טמאים – נפסל לטבילה והראב"ד סובר )גם הש"ך( שכל מים שיוסיף – כשר ‪.‬‬
‫שו"ע – פוסק שמקווה כזה – לא כשר ולא פסול ‪ .‬ואם אח"כ ירדו בו מי גשמים – כשר ‪) .‬הש"ך‬
‫סובר שהשו"ע פסק כשיטת הראב"ד( ‪.‬‬
‫רמ"א – אם המקווה היה חסר ונתנו בו ג' לוגין שאובים – אז ע"מ להכשירו יש להוסיף עליו מים‬
‫כשרים עד שיצאו ממנו המים שהיו בו ועוד קצת )ולא כמו במקרה הקודם שבו כל המים היו‬
‫שאובים שאז ע"מ להכשירו יש להוציא ע"פ "חשבון"(‪.‬‬
‫כ"ג – פסלות מקווה בג' לוגין מים שיש בהם קורטוב יין‪/‬חלב‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ה – "שלושה לוגין מים ‪ ,‬ונפל לתוכם קורטוב יין‪ ...‬ונפלו למקווה – לא‬
‫פסלוהו ‪ .‬שלושה לוגין מים חסר קורטוב ‪ ,‬ונפל לתוכם קורטוב חלב‪-...‬לא פסלוהו‪."...‬‬
‫מחלוקת – ע"פ הרמב"ם והראב"ד ‪ :‬ג' לוגין מים ‪ ,‬פוסלים המקווה ובתנאי שה‪ -‬ג' לוגין יהיו‬
‫מורכבים ממים בלבד ושמראיהם כמראה המים ‪ .‬ע"כ אם נפל יין ל‪-‬ג' לוגין ושנה את צבעם ‪ ,‬או‬
‫שנפלו לשתי לוגין שאובים לוג חלב אחד אז ‪ -‬ג' לוגין אלו אינם פוסלים המקווה משום מראיהם‬
‫)מראה יין( או משום שאינם מורכבים מ"מים שאובים" בלבד )גם חלב( ‪.‬‬
‫שו"ע – פסק כשיטת הרמב"ם והראב"ד‪.‬‬
‫הערות – הרמב"ם והרא"ש )כמובא בש"ך( ‪ :‬מוסיפים שאם ג' הלוגין שמראיהם כמראה היין שינו‬
‫את מראה כל מי המקווה למראה יין אז הוא פסול מדין "שינוי מראה"‪.‬‬
‫כ"ד – פסילת מקווה במים מסוגים שונים ובאופנים שונים )כגון נתן ונטל( ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ב – "אלו פוסלים ולא מעלים ‪ :‬המים ומי הכבשים ומי שלקות והתמד‬
‫עד שלא החמיץ‪...‬אבל שאר משקין ומי פירות‪ "...‬תורת כוהנים – "מקווה מים" ולא מקווה כל‬
‫המשקים כולם ‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬ע"פ הטור ולאור האמור בס' כ"ג ישנם מיני מים שלמרות שמראיהם השתנה נחשבים‬
‫למים לעניין ג' לוגין שאובים וע"כ פוסלים ב‪-‬ג' לגוין שאובים ולא משלימים ל – ‪ 40‬סאה‪ .‬לעומת‪-‬‬
‫זאת מי פירות אין דינם כמים וע"כ אינם פוסלים בג' לוגין ואינם משלימים למקווה‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין אופן הנתינה של מים למקווה – אם נתן ונטל סאה עד כמה פעמים מותר ?‬
‫ע"פ הרא"ש הר"ש ורש"י ‪ :‬במים שאובים ‪ -‬כמה שירצה ובמי פירות עד רוב‪.‬‬
‫ע"פ הראב"ד והרמב"ם ‪ :‬במים שאובים ‪ -‬עד רובו)ב"י ‪ :‬משום מראית העין שמא יבואו לטבול‬
‫במים שכולם שאובים( ובמי פירות ‪ -‬פעם אחת בלבד‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסק כשיטת הטור ומוסיף שגם מי צבע כמים‪ (2 .‬פסיקה כשיטת הרא"ש הר"ש ורש"י‪.‬‬
‫הערות – * התשב"ץ ‪ :‬בעניין אופן נתינת המים ‪ ,‬היות ויש פה איסור כרת – ראוי להחמיר כשיטת‬
‫הראב"ד והרמב"ם ‪*.‬הרמב"ם ‪ :‬פוסל מקווה במראה ולא משום טעם או ריח )קלור במקווה ‪ -‬כשר(‪.‬‬
‫כ"ה – מי צבע במקווה‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ג – "ר' יוסי אומר – מי צבע פוסלים אותו ב‪-‬ג' לוגין ואין פוסלים אותו‬
‫בשינוי מראה"‪" ...‬הדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו – כשר"‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הראב"ד ‪ ,‬הרשב"א והט"ז ‪ :‬מי צבע כדין מים רגילים כיוון שגוף הדבר שגורם‬
‫לצבע לא במקווה ואף אינם פוסלים אם שינו את מראה המקווה )שלא כיין(‪.‬‬
‫לעניין יין‪/‬מוחל שמהווים את גורם הצבע ‪ ,‬אם שינו את מראה המקווה – פסלוהו ‪ .‬חלוקים בדין זה ‪.‬‬
‫הראב"ד והש"ך ‪ :‬אף לוג אחד אם שינה ולו במעט את צבע מי המקווה – פסלו ‪ .‬החזון איש ‪ :‬אף‬
‫אם ניכרת אדמומיות היין במי המקווה ‪ ,‬אם דהה הצבע מצבעו המקורי של היין – כשר‪.‬‬
‫‪ (2‬כיצד להכשיר מקווה שנפסל ב"שינוי מראה"? ע"פ הט"ז ‪ :‬ימתין עד שירדו גשמים ויתמלא‬
‫המקווה ויחזור למראה מים ואע"פ שניתן להכשירו גם ע"י המשכה של מים שאובים לא עושים כן‬
‫שחוששים שמא יהיה רוב המשכה‪ .‬ה"גולות עיליות"‪ :‬אם היה חסר התיר המשכה עד ‪ 40‬סאה‬
‫ואח"כ להוסיף שאובים עד שישתנה צבע המים בחזרה ואם היה בו ‪ 40‬סאה יכול להוסיף שאובים‬
‫עד שיחזור צבע המים כבתחילה ‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסיקה כשיטת הראב"ד והרשב"א ‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬בעניין מקווה שנשתנה מראהו )הלבין( כתוצאה מחימום המים – ה"משכנות יעקב"‪:‬‬
‫היות ומי המקווה עצמם נשתנה מראם – יש חשש לשינוי מראה‪ .‬ה"פתחי תשובה"‪ :‬מקווה נפסל‬
‫רק אם "נתנו בו‪ "...‬ואין להחמיר‪.‬‬
‫‪ (2‬נפל דבר מוצק במים ‪ ,‬נמס ושינה את צבע המים ‪ .‬החזון איש ‪ :‬כיוון שנמס ולא נמצא במים‬
‫והיות ו"שם מים" נשאר עליהם – כשר ‪ .‬המהרש"ם ‪ :‬כדין יין – פוסל )רלוונטי לסבון במקווה(‪.‬‬
‫כ"ו – מקווה ‪ 40‬סאה שנפל בו יין ונשתנה מראהו ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "היו בו ‪ 40‬סאה ונפל לתוכו יין ונשתנה מראה חציו‪ - ...‬כאילו לא טבל" ‪.‬‬
‫מקוואות פ"ז מ"ד – "נפל לתוכו יין ‪...‬ושינו את מקצת מראהו אם אין בו מראה מים ‪ 40‬סאה – לא‬
‫יטבול בו"‪.‬‬
‫מחלוקת – הרא"ש ‪ :‬פוסק כתוספתא שכאילו לא טבל כלל ‪ .‬הרמב"ם והראב"ד ‪ :‬אומרים שאם‬
‫מדובר במקווה גדול במיוחד ויש בו ‪ 40‬סאה שלא נשתנה מראיהם – מותר לטבול בחלק המים שלא‬
‫נשתנה מראיהם ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם והראב"ד‪.‬‬
‫כ"ז – מקווה שנשתנה מראהו מחמת עצמו ‪.‬‬
‫מחלוקת – הרמב"ם והראב"ד ‪ :‬למדו מדין קל וחומר מדין מי צבע שכמו ששם אם גורם הצבע אינו‬
‫במים – אינו פוסל ‪ ,‬אז כאן ברור שכשלא הוכנסו למים שום דבר ובכל זאת נשתנו צבעם – כשר‪.‬‬
‫ומקשה הט"ז ‪ :‬ראינו שבעניין מים לנטילת ידיים ‪ ,‬אם שתף בהם כלים ‪ /‬זיתים ונשתנה צבעם –‬
‫פסולים לנטילת ידיים אז מה שונה מכאן ? ומתרץ הט"ז ‪ :‬שבנטילת ידיים ‪ ,‬שינוי במים מבטלים‬
‫אותם לנטילת ידיים אך במקווה לא מתבטלים מכך‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרמב"ם והראב"ד‬
‫הערות – ה"פרישה" מציין את התופעה שמים שעומדים בשמש זמן רב מקבלים גוון ירוק וכשרים‬
‫משום כך )רלוונטי לגבי גבים במדבר( ‪.‬‬
‫כ"ח ‪ -‬שינוי מראה במקווה או מעיין ‪.‬‬
‫מחלוקת – בטעם הדין שמעיין אינו נפסל בשינוי מראה? ה"זכר יצחק"‪:‬עצם המעיין מטהר ע"י‬
‫עצמותו ‪ ,‬בשונה ממקווה שצריך שמימיו יהיו מכונסים ורק אז יש לו שם מטהר ‪.‬‬
‫ה"ערוך השולחן" ‪" :‬אך מעיין" – כל זמן שיש עליו שם מעיין – טהור ‪ ,‬ולא משנה אם נשתנו‬
‫מימיו ‪ .‬החזון איש ‪ :‬טעם פסילת מקווה בשינוי מראה הוא גזירה שמא יבואו לטבול במקווה של מי‬
‫פירות דווקא ‪ ,‬ואין טעם לגזירה זו במעיין ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ הרשב"א – שינוי מראה פוסל רק במקווה ולא במעיין ואם מקווה נפסל בשינוי‬
‫מראה – ניתן להכשירו ע"י המשכת מעיין אליו ‪ ,‬ואף אם לא חזרו מי המקווה למראיהם ‪.‬‬
‫כ"ט)‪ – (1‬טבילה במקווה שנפלו בו ג' לוגין יין ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "נפלו לו ג' לוגין יין – כאילו לא נפל ‪ ,‬בין במקום היין ובין במקום המים ‪.‬‬
‫היה שאוב והשיקו ‪ ,‬השיק במקום היין – זה וזה לא טיהר ‪ ,‬השיק במקום המים – מקום המים טיהר‬
‫מקום היין לא טיהר‪".‬‬
‫מחלוקת – הר"ש )כשיטת הב"י( ‪ :‬מדובר במקרה שלא שינו את מראה מי המקווה שאז יכול לטבול‬
‫אף במקום היין ‪ .‬ובמקרה שיש מקווה גדול של מים שאובים והיין שינה את מראיהם של חלק‬
‫מהמים שבו – אם רוצה להכשירו ‪ ,‬יכול ע"י השקה למקווה טהור ‪ ,‬אך ההשקה תתבצע רק במקום‬
‫המים ולא במקום היין ואז רק מקום המים – טהור ‪ .‬הט"ז ‪ :‬אף אם היה משיק מעיין הדין היה זהה‪.‬‬
‫ה"בני יעקב" הקשה עליו ‪ :‬מס' כ"ח ששם נפסק שמקווה שנפסל בשינוי מראה והשיק לו מי מעיין‬
‫– כשר? ישנם שני תירוצים לקושיה זו ‪ :‬א'( כשהמשיך המעיין ‪ ,‬כל המים נתערבבו וכאן השיק רק‬
‫קצת את המקווה הפסול אם המקווה הכשר‪ .‬ב'( ועוד שבס' כ"ח דובר במקווה שנפסל בשינוי מראה‬
‫וכאן מדובר במקווה מים שאובים וזה קשה יותר להכשיר ‪.‬‬
‫שו"ע – פסק כשיטת הר"ש ‪.‬‬
‫כ"ט)‪ – (2‬מקווה חסר שנפל בו יין ונשתנה מראהו ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "מקווה שאין בו ‪ 40‬סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו – אינו נפסל ב – ג'‬
‫לוגין ולא עוד אלא אפילו חזרו מימיו לכמו שהיו – כשר‪ ".‬מכות י' – "אמר ר' יהודה ‪...‬חבית‬
‫מלאה מים שנפלה לים הגדול ‪ ,‬הטובל שם – לא עלתה לו טבילה ‪ ,‬חיישינן ל – ג' לוגין שלא יהיו‬
‫במקום אחד‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬סיבת הדין בתוספתא ‪ ,‬ע"פ הראב"ד ‪ :‬היות והמראה השתנה )בנפילת היין( – נחשב‬
‫שה ‪-‬ג' לוגין שאובים נפלו ליין וע"כ אינם פוסלים אותו ‪ ,‬ועוד שאם אח"כ חזר מראה המקווה‬
‫לקדמותו אז ממילא נחשב בדיעבד שהיו בו ‪ 40‬סאה וכשר )כיוון שהיין השלים ל ‪ 40-‬סאה(‪.‬‬
‫הר"ש מסייג ‪ :‬שהדין רק אם הוסיף והשלימו ל ‪ 40‬סאה‪ ,‬אך ברור שהיין לא מצטרף ל – ‪ 40‬סאה‬
‫)זו גם שיטת הרמב"ם והב"י‪ .‬הש"ך מבין כך ברמ"א( ‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין המקור השני ‪ ,‬רש"י ‪ :‬החשש הוא רק לעניין תרומה ולא לעניין טהרה בטבילה ‪.‬‬
‫התו"ס ‪ :‬העמיד המקרה בחבית יין דווקא והחשש הוא שמא יטבול במקום היין ‪ .‬רמב"ם ‪ :‬כשיטת‬
‫רש"י ושמא יטבול במקום ריכוז השאובים ‪ .‬בדק הבית ‪ :‬לא נחשב שנתערבבו כיוון שהחבית‬
‫שנפלה לים ‪ ,‬לא דרך שפיכה היא וע"כ החשש שמא יטבול במקום שאובים‪.‬‬
‫רמ"א – ‪ (1‬פסק כשיטת הר"ש ‪.‬‬
‫ל' – שלג ברד וכ"ד ששאובים לתוך מקווה‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"א – "אלו מעלים ולא פוסלים – השלג והברד‪...‬ר' יוחנן בן נורי אומר ‪,‬‬
‫אבן הברד כמים‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרא"ש ‪ :‬פסק כלשון המשנה ששלג ברד וכדו' – לא פוסלים המקווה כי שאובים‬
‫שייך רק במים ושניתן להשלים מהם ל‪ 40 -‬סאה ‪ .‬הרז"ה ‪ :‬חלק עליו ‪ ,‬דינם כדין מים לכל דבר‪.‬‬
‫‪ (2‬הש"ך ‪ :‬אם היה שלג בכלי ואח"כ נמס ונהפך למים – רק אז דין המים כשאובים הפוסלים‬
‫מקווה‪ .‬והקשה הראב"ד ‪ :‬מדוע מצד אחד ‪ ,‬מצטרף הקרח ומצד שני ‪ ,‬לא פוסל ב‪ -‬ג' לוגין ? ומתרץ‬
‫שרק מה שניתן לעשות ממנו מקווה שלם – פוסל ב‪ -‬ג' לוגין‪.‬‬
‫‪ (3‬מחלוקת אם ניתן לעשות מקווה שלם מהם ‪ .‬הראב"ד ‪ :‬רק להשלים מותר אך מקווה שלם אסור ‪.‬‬
‫הרז"ה ‪ :‬לא ניתן לעשות מהם שלם וגם להשלים אסור ‪ .‬רמב"ם ‪ :‬רק משלג מותר )הש"ך הבין‬
‫ברמב"ם שאסור( ‪ .‬רא"ש ‪ :‬מותר אבל אסור בטיט ‪.‬‬
‫‪ (4‬האם ההיתר לטבול במקווה של שלג הוא רק כשהפשיר או עדיין כשקפוא ? ר' שמריה ‪ :‬מתיר‬
‫בשלג ע"פ שיטת המרדכי ‪ .‬ר' שמחה ‪ :‬אסר בשלג שאי אפשר שכל הגוף יבוא במגע עם המים‪.‬‬
‫‪ (5‬כיצד להפשיר השלג ? ה"תולדות יצחק" ‪ :‬ע"י מים חמים ‪ .‬החת"ס ‪ :‬ע"י ברזל רותח ‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסק כשיטת הרא"ש שמתיר ‪ (3 .‬פסק כשיטת הרא"ש שמתיר בכל ואסר רק בטיט‪.‬‬
‫רמ"א – ע"פ שיטת הרא"ש והראב"ד שכדי למדוד את כמות המים במקווה שיש בו ‪ 40‬סאה יש‬
‫למעוך את השלג שידחס ואז ניתן למדוד אותו כמים‪.‬‬
‫‪ (4‬בעניין ההיתר לטבול במקווה קפוא פסק )וכך גם הש"ך( שטוב להחמיר כשיטת ר' שמחה )הב"י‬
‫דחה שיטה זו(‬
‫הערות – קשה לש"ך ‪ :‬משמע מכאן שמותרת הטבילה במקווה קפוא והרי באורח חיים פסק שצריך‬
‫קודם לרסק הקרח ? תירץ הברכ"י ‪ :‬גם כאן כוונת השו"ע שטובל אחרי שהפשיר‪.‬‬
‫ל"א – מקווה שאובים שקפא ואח"כ הפשירו מימיו‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "מקווה שאוב שהגליד – טהור משום מים שאובים ‪ ,‬נימוחו – קשר להקוות‪".‬‬
‫מחלוקת – בהבנת טעם הדין ‪ .‬הרא"ש ‪ :‬כשנקרשו המים – בטל מהם דין משקה וכשהפשירו –‬
‫נחשבים ל"פנים חדשות" ומותרים כמו שהם בטבילה ‪ .‬סמ"ג ‪ :‬הכוונה שיש להם דין שאובים‬
‫בהמשכה ע"כ אסור לטבול בהם עד שירבה עליהם ‪ 40‬סאה מים כשרים‪ .‬החזו"א ‪ :‬הכוונה במקרה‬
‫שנפלו ג' לוגין למקווה חסר אך כשכולו שאובים ההקפאה וההפשרה לא מעילים ‪.‬‬
‫שו"ע – ע"פ הבנת הש"ך השו"ע פסק כשיטת הרא"ש‪.‬‬
‫הערות – בעניין מקווה שנעשה מקרח מלאכותי ‪ ,‬כגון שהביאו משאית קרח למלא מקווה ואח"כ‬
‫הפשיר הקרח במקווה ? הש"ך והרמב"ם ‪ :‬מותר )וכך פסק השו"ע(‪.‬‬
‫הראב"ד והשרידי אש ‪ :‬אסור משום שהובא ע"י אדם ואף בהמשכה אסור כיוון שכולו שאוב‪.‬‬
‫ל"ב – מקווה שיש בו ‪ 40‬סאה מים וטיט‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"י – " מקווה שיש בו ‪ 40‬סאה מים וטיט ‪ ,‬ר' אליעזר‪"...‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬טעם פסיקת השו"ע ‪,‬תוס'יו"ט ‪ :‬המים מקדימים לגעת ברגליו וע"כ המים שעל רגליו‬
‫מחוברים למי שאר המקווה ‪ .‬חזו"א ‪ :‬במקוואות רבים מצוי עפר וטיט מכאן שכוונת התורה שמותר‪.‬‬
‫‪ (2‬במשנה חלוקים בשיעור דלילות הטיט במקווה שכשר לטבילה ‪ ,‬ר' מאיר ‪ :‬קנה יורד מאליו ‪.‬‬
‫ר' אלעזר בן דולעאי ‪ :‬משקולת יורדת ‪ .‬ר' יהודה ‪ :‬מקום שאין קנה המידה עומד ‪.‬‬
‫ר' אליעזר ‪ :‬היורד )שיכול להישפך( בפי חבית ‪ .‬ר' שמעון ‪ :‬הנכנס בשפופרת הנוד ‪.‬‬
‫ר' אליעזר בר צדוק ‪ :‬הנמדד בלוג ‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬מותר לטבול במקווה שבקרקעיתו נמצאת שכבת טיט הנירוק‪ (2 .‬ע"פ הר"ש והרמב"ם‬
‫חלוקים התנאים במשנה מהו מקום שהפרה שותה ושוחה ‪.‬‬
‫הערות – במקרה והטיט קשה יותר ויש במקווה ‪ 40‬סאה מים – המרדכי ‪ :‬מתיר לטבול במים בלבד‪.‬‬
‫ל"ג – טבילה בדבר שתחילת בריאתו במים )כגון יבחושים ‪ /‬דגים(‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "לא אם אמרת במקווה שלא עשה בו את הצפרין‪".‬‬
‫מחלוקת – האם יבחושים אדומים פוסלים המקווה בשינוי מראה ? הר צבי ‪ :‬רק מה שאין עושים בו‬
‫מקווה בתחילה – פוסל בשינוי מראה ‪ ,‬והיות וכן עושים מקווה לכתחילה בדבר שמקור בריאתו‬
‫במים – אינם פוסלים‪ .‬ויש אומרים שמותר לטבול בהם רק כשבטל מהם מראה אדמומיות‪.‬‬
‫שו"ע – פסק ע"פ הרמב"ם שמותר לטבול בדבר שתחילת בריאתו מן המים כגון יבחושים אדומים‬
‫או עין של דג גדול שיש בה ‪ 40‬סאה מים‪.‬‬
‫הערות – הר"ש פסל טבילה באבעבועות של מים כיוון שלא נחשבות כמים‪.‬‬
‫ל"ד – איזה כלי פוסל מים למקווה מטעם שאובים ‪.‬‬
‫מקורות – בבא בתרא – "תניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו – פוסל את המקווה ‪ ,‬קבעו ולבסוף חקקו‬
‫– אינו פוסל המקווה‪".‬‬
‫מחלוקת – בעניין גודל הכלים המקבלים טומאה ‪ ,‬הרא"ש ‪ :‬כלי המכיל ‪ 40‬סאה ‪ ,‬אינו מקבל טומאה‬
‫‪ .‬תוס' ‪ :‬כלי שמכיל יותר מ – ‪ 40‬סאה אינו מקבל טומאה ‪) .‬ה"דרישה" ‪:‬סובר שהמחלוקת היא‬
‫בעניין כלי קטן מכדי "סיכת קטן" האם נחשב כלי לעניין שאובים או לא(‪.‬‬
‫שו"ע – כלי שמזרים מים למקווה כגון צינור ‪ ,‬אם קודם נקבע בקרקע ואח"כ יצרו ככלי – המים‬
‫שעוברים בו כשרים ‪ .‬ואם קודם יצרו ככלי ואח"כ קבעו בקרקע – שאובים‪.‬‬
‫הערות – הוסיף השו"ע תנאי לשאובים – שממלאו לדעת ‪ ,‬בכוונה למלא איתו את הכלי‪.‬‬
‫ל"ה – המניח כלי תחת זרימת המים למקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ב – "המניח טבלא תחת הצינור )שחקקו( אם יש לה לבזבז – פוסלת את‬
‫המקווה‪...‬זקפה לידוח בין כך ובין כך – אינה פוסלת את המקווה‪".‬‬
‫מחלוקת – על סוף פסיקת השו"ע ‪ .‬הבית יוסף ‪ :‬הרי פשוטי כלי עץ לא מקבלים טומאה אז מה שייך‬
‫כאן הבאה ע"י טהרה ? ותירץ הבית יוסף ‪ :‬למרות שלא נחשב כלי המקבל טומאה כשהוא הפוך‬
‫ועוד שהיות ומתחילה כן היה ראוי לקבל טומאה ולא נשבר לגמרי אז נשאר כעניין שמקבל טומאה ‪.‬‬
‫ותירץ הבדק הבית ‪ :‬מדאורייתא – לא מקבלים טומאה אך מדרבנן – כן ‪ .‬ותירץ הב"ח ‪ :‬למרות‬
‫שאינו מקבל טומאה ‪ ,‬היות וייחדו למלאכה – טמא‪.‬‬
‫שו"ע – המניח כלי תחת זרימת המים ‪ ,‬אם לכלי ד' דפנות – פוסל מדין שאובים ‪ ,‬ואם העמיד הכלי‬
‫ע"מ לנקותו – אינו פוסל ‪ ,‬מפני שאינו מונח בצורת קבלת מים ‪ ,‬אבל אם המים מגיעים למקווה רק‬
‫בעזרת הכלי – זה פוסל המקווה כיוון שהבאת המים למקווה צריכה להיות בטהרה‪.‬‬
‫הערות – הט"ז ‪ :‬הבאת מים למקווה צריכה להיעשות בטהרה ורק כלי עם בית קיבול מקבל טומאה‬
‫ויכול לפסול את מי המקווה‪.‬‬
‫ל"ו – צינור המקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ג – "החוטט בצינור לקבל צרורות ‪ ,‬בשל עץ – כל שהן ‪ ,‬ובשל חרס ‪-‬‬
‫רביעית‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רא"ש ורמב"ם ‪ :‬אדם שקבע חתיכת עץ ‪ /‬חרס בקרקע ואח"כ יצר בו צינור להוביל‬
‫מים למקווה – כשר ‪ .‬ואם עשה בו גומא קודם שקבעו – הפך אותו לבית קיבול וע"כ הצינור נחשב‬
‫כלי ופוסל המקווה ‪ .‬וחלוקים בשיעור גודל הגומא ‪ .‬טור ושו"ע ‪ :‬בחרס – רביעית ‪ ,‬ובעץ ‪ -‬כל‬
‫שהוא ‪ .‬סמ"ק ‪ :‬בכל כל שהוא‪ .‬וטעם החילוק בין עץ לחרס ‪ .‬ה"משנה אחרונה" ‪:‬העץ חלק והמים‬
‫עוברים בו בשטף ע"כ מספיק בו גומא המחזיקה כל שהוא והחרס מחוספס וע"כ צריך בו גומא‬
‫המחזיקה רביעית ‪ .‬הט"ז ‪ :‬ניתן לעשות גומא בקלות בעץ וע"כ אף שעדיין אין שיעור לגומא –‬
‫נחשב שזה תחילת עשיית גומא גדולה ונידונה ע"פ סופה‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין לחלוח שיוצר בית קיבול בצינור המקווה ‪ ,‬האם חוששים שמא בית קיבול ייוצר מעצמו ?‬
‫מהרי"ק ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬חת"ס ‪:‬אין לחשוש לכך וכדי לא לחשוש לכך ‪ ,‬לא נעשה צינור מתחת לקרקע‬
‫ולא מחומרים מחוספסים ‪.‬‬
‫‪ (3‬דייק הרמב"ם ‪ :‬שצינור שנהיה צר במקום יציאת המים אינו מהווה בית קיבול כיוון שנוצר רק‬
‫כדי שהמים יצאו בחוזקה ‪ .‬הראב"ד חולק ‪ :‬שזה נחשב כלי קיבול למרות שאין זו מטרתו‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסיקה ע"פ הרא"ש והרמב"ם‪ .‬ואם נסתמה הגומא ע"י עפר ואבנים אז אם תתקשה‬
‫הסתימה אז הצינור לא פוסל מדין שאובים‪ (3 .‬כרמב"ם‪.‬‬
‫רמ"א – ‪ (2‬פסיקה כשיטת מהרי"ק ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬חת"ס משום שאין זו כוונת האדם‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬כלי נחשב כלי אם יש בו ‪ ,‬ע"פ המרדכי ‪ :‬ד‪ /‬דפנות ‪ ,‬ע"פ הרוקח ‪ :‬ג' דפנות‪.‬‬
‫‪ (2‬גלגל המסתובב על הנהר ועליו כלים שיש בהם נקב בתחתיתם )אין להם שם כלי( שמעלים מים‬
‫לצינור שמוביל למקווה ‪ ,‬רמ"א ‪ :‬אם יש במקווה ‪ 40‬סאה – כשר שמנותקים המים ממקורם ‪.‬‬
‫הש"ך ‪ :‬לא צריך שיהיה בו ‪ 40‬סאה )ניצוק חיבור(‪.‬‬
‫ל"ז – רעפים שמכסים בהם גגות ‪.‬‬
‫שו"ע – ע"פ הרשב"א ‪ :‬הניח רעפים ע"מ שיתכנסו בהם מים ואותם מים נפלו למקווה – שאובים ‪,‬‬
‫כיוון שמטרתו הייתה שיהיו כלי קיבול למים ‪ ,‬אך אם הרעפים הונחו מתחת למים בלא כוונה שיגיעו‬
‫המים למקווה – היות ולא נעשו לכתחילה לקבל בהם מים וזאת למרות הגומות שיש בהם – כשר‪.‬‬
‫ל"ח – כשרות המים שיוצאים משק ‪ /‬קופה – למקווה ‪.‬‬
‫מחלוקת – בהבנת טעם פסיקת השו"ע ‪ ,‬ש"ך ‪ :‬יש בהם הרבה נקבים וע"כ אין עליהם שם כלי ‪.‬‬
‫ט"ז ‪ :‬המים שבכלי מעורבבים עם המים שיצאו דרך הנקבים ומדין עירוב מקוואות – אינם שאובים‪.‬‬
‫התפא"י ‪ :‬מים צריכים להגיע למקווה בטהרה ‪ ,‬אלא שהיות וגם אם לא היה תחת הצינור שק ‪ /‬קופה‬
‫המים היו מגיעים בכל זאת למקווה וע"כ – כשר ‪ .‬ה"גידולי טהרה" ‪ :‬מדובר שמילא כך פחות מרוב‬
‫מקווה וע"כ לא משנה אם הבאתו ע"י טומאה ‪ .‬ה"חיבור לטהרה"‪ :‬הייתה אח"כ המשכה – מכשיר‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרמב"ם – המניח שק ‪ /‬קופה תחת צינור המים – כשר ‪.‬‬
‫ל"ט – סיוג היתר זרימת מים ‪ ,‬מכלים שאין ייעודם לקבל מים ‪ ,‬למקווה ‪.‬‬
‫מחלוקת ‪ -‬רשב"א ‪ :‬אין המקווה נפסל בשאובים אלא בכלים שעשויים לקבלת מים וזאת רק‬
‫כשהמים נפלו מהכלים למקווה בעצמם אך אם נפלו למקווה ע"י אדם – דינם כשאובים ופוסלים‬
‫המקווה ‪ ,‬ואף אם הוזלפו למקווה ע"י רגליו של האדם‪ .‬ר"ש ורמב"ם‪ :‬יש דעות שאומרות שאף‬
‫מים המזולפים ע"י בהמה שרוכב עליה אדם – פוסלים משום שאובים כמו ע"י רגלי אדם‪.‬‬
‫רע"א‪":‬הוויתו ע"י אדם"רק ביד ממש אבל אם הזיז השרשרת ואח"כ כך זלפו המים ע"י כך‪-‬כשר‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרשב"א‪.‬‬
‫הערות – במקרה והיה חסם למים שבכלי ואדם הסיר החסם וזלגו המים ‪ ,‬ה"רב פעלים " ‪ :‬פוסל ‪.‬‬
‫החזו"א ‪ :‬מתיר‪.‬‬
‫מ')‪ – (1‬כשרות מקווה שמלאו ע"י כלי שבטל מעליו שם כלי ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא – "במה דברים אמורים דבעי כשפופרת הנאד – בנקב מן הצד‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרא"ש ‪ :‬הרוצה להביא מים בכלי למקווה ‪ ,‬עליו לנקבו ע"מ להוציאו מ"שם כלי"‬
‫וכך לא יעשו שאובים‪.‬‬
‫‪ (2‬שיעור הנקב ‪ ,‬מלמטה – כל שהוא ‪ ,‬מהצד – כשפופרת הנאד ‪ .‬הרא"ש סייג ‪ :‬שלכתחילה צריך‬
‫למלא מקווה בכלי שנקבו כשפופרת הנאד ולא פחות והסביר הט"ז ‪ :‬שבס' ל"ט למדו שע"י אדם‬
‫אינו כשר ואף שאינו כלי ? והסביר שמדובר שהניחו על יד המקווה והמים נמשכו למקווה בעצמם‬
‫ואף אם כל המקווה מתמלא כך – כשר ‪ .‬חלק עליו הש"ך ‪ :‬למרות שהנקב כשפופרת הנאד –‬
‫נחשבים לשאובים ‪ ,‬ומה שהתירו בס' מ' זה שהמים יעברו מעל כלי ‪,‬שבטל ממנו שם כל ‪ ,‬למקווה ‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬כשיטת הרא"ש‪ (2 .‬כשיטת הרא"ש ‪,‬‬
‫אם סתם הנקב )עם סיד וגפסית( – פוסל מדין שאובים‪.‬‬
‫הערות – שיעור שפופרת הנאד – כשתי אצבעות שמסובב אותן‪.‬‬
‫מ')‪ – (2‬ניקיון מקווה ופסילת מי מעיין ‪.‬‬
‫מחלוקת – כאשר מנקים את חלל המקווה ‪ ,‬הרא"ש והסמ"ק ‪ :‬יש לעשות זאת בכלי מנוקב כדי‬
‫שכשיוציא המים ע"י הכלי ‪ ,‬לא ישיב בטעות עם הכלי מים למקווה ‪ .‬והקשה הט"ז ‪ :‬כשאדם עושה‬
‫הפעולה עם הכלי אז בכל מקרה נחשב לשאובים אז איך מתיר ? ותירץ הט"ז ‪ :‬שבשל הנקב ‪ ,‬מי‬
‫הכלי והמעיין מחוברים ואינו נחשב לשאובים )קולא ביחס לפסיקת השו"ע בס' ס"ב אך שם מדובר‬
‫דאורייתא וכאן בדרבנן כיוון שזה לא רוב מקווה וע"כ ניתן להקל ‪ ,‬ועוד ששם פסול המקווה ובא‬
‫להכשירו ופה כשר ובא לשמור על כשרותו(‪ .‬הרמב"ן ‪ :‬אין לנקות המקווה ע"י כלי ‪ ,‬ואפילו מנוקב‪.‬‬
‫שו"ע – אין המעיין נפסל בשאיבה ‪ ,‬ולעניין מקווה ‪ -‬יעשה שימוש בכלי מנוקב‪.‬‬
‫רמ"א – בעניין פסול מעיין בשאובים פסק כשיטת המהרי"ק )לקולא(‬
‫הערות – בעניין פסילת מעיין שיש בו פחות מ – ‪ 40‬סאה ע"י שאובים ‪ ,‬הרא"ש ‪ :‬מספיק שיהיה בו‬
‫בתחילה רביעית על מנת שלא תוכל לפוסלו בשאובים ‪ ,‬המהרי"ק ‪ :‬יש המחמירים ‪ ,‬אך היות וזה‬
‫ספק דרבנן – לקולא ‪ .‬מרדכי ‪ :‬נפסל‪.‬‬
‫מ"א – בחינת כוונת האדם במים שאובים ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ה – "המניח כלים תחת הצינור – פוסלים את המקווה ‪ ,‬אחד שהניח אחד‬
‫השוכח – כדברי ב"ש ‪ ,‬וב"ה מטהרים בשוכח ‪ .‬אמר ר"מ – נמנו ורבו ב"ש על ב"ה ומודים בשוכח‬
‫בחצר שהוא טהור ‪ ,‬ר' יוסי אומר עדיין מחלוקת במקומה עומדת ‪ ".‬שבת ט"ז ‪ ,‬ב' – "הכל מודים‬
‫ב‪-‬שהניחם בשעת קישור עבים – טמאים ‪ ,‬בשעת פיזור עבים – טהורים ‪ ,‬לא נחלקו אלא שהניחם‬
‫בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ‪ ,‬מר סבר – בטלה מחשבתו ‪ ,‬ומר סבר ‪ -‬לא בטלה ‪"...‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬ע"פ הרא"ש ‪ :‬מעמיד כשיטת ר' יוסי ‪ ,‬והלכה כ‪ -‬ב"ה ‪ ,‬המניח תחת הצינור ‪ ,‬לכולי‬
‫עלמא – פוסל המקווה ‪ ,‬שנחשב "מדעת" ובשוכח תחת הצינור – טהור ‪ ,‬וב"ש פוסלים ‪ .‬שכחה‬
‫הכוונה גם שנתקשרו עבים ונתפזרו ונתקשרו שוב ‪ ,‬שכשנתפזרו נחשב שהסיח דעתו מהם ‪ ,‬וב"ש‬
‫סוברים שלא הסיח דעתו מהם ‪.‬ולפי מסכת שבת ‪ ,‬אם הניח בחצר שלא בשעת קישור עבים – לכולי‬
‫עלמא אינו נחשב מדעת ואם הניחם בשעת קישור עבים – דינו כדין המניח תחת הצינור שנחשב‬
‫לשאובים ‪ .‬ע"פ הרמב"ם ‪:‬כשיטת ר"מ ‪ ,‬שאין מחלוקת בין ב"ש וב"ה במקרה שנתקשרו נתפזרו‬
‫ונתקשרו שלכל הדעות – כשר ‪ .‬ובעניין שוכח ‪ /‬מניח בחצר יש מחלוקת ‪ ,‬במניח תחת הצינור –‬
‫פסול לכולי עלמא ‪ ,‬ובשוכח תחת הצינור חלוקים והלכה כב"ש שאוסרים ‪.‬‬
‫‪ (2‬מדוע לגבי מעיין בס' ח' – פוסלים המים שיוצאים מהכלים וכאן לא ? ותירץ הש"ך ‪ :‬שבס' ח'‬
‫מדובר במעיין שתמיד קולח אך כאן מדובר במי גשמים שלא ידוע מתי יבואו ‪.‬‬
‫‪ (3‬אם נתמלאו הכלים ע"י חרש שוטה וקטן ‪ ,‬האם נחשב "לדעת" ‪ ,‬שהתכוונו למלא אותם ?‬
‫הש"י ‪ :‬מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שרוצה בהם ‪ .‬החזו"א ‪ :‬כל הנעשה על ידם כאילו ע"י שמים‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסק כשיטת הרא"ש ‪ ,‬והוסיף שאם המים הגיעו שלא מדעת לכלים אז ע"מ שיגעו‬
‫למקווה יש לשוברם או להטותם על הקרקע אך אסור להרימם ולשופכם שזה משלים את ה‪"-‬לדעת"‬
‫ונותן בהם דין שאובים‪.‬‬
‫הערות – כיצד פסק הרמב"ם כשיטת הר"מ הרי כשיש מחלוקת בין ר"י ור"מ הלכה כר"י ? תירץ‬
‫הב"י ‪ :‬שר' טרפון סייע לשיטת ר"מ ‪ .‬תירצו הב"ח וש"ך ‪ :‬המחלוקת היא של ב"ה וב"ש ולא של‬
‫ר"מ ור"י וע"כ הרמב"ם לא סבר שהלכה דווקא כר"מ ‪.‬‬
‫מ"ב – המניח כלים שלא על מנת שיתמלאו ונתמלאו‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"ז –"המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ‪ ,‬ר' אליעזר ‪ ,‬אם‬
‫עונת גשמים הוא אם יש בו כמעט מים בבור – ישבור ‪ ,‬ואם לאו – לא ישבור ‪ .‬ר' יהושע ‪ ,‬בין כך‬
‫ובין כך ישבור או יכפה אבל לא יערה ‪".‬‬
‫מחלוקת – רמב"ם ‪ :‬הלכה כר' יהושע ‪ ,‬היות וכוונתו הייתה לנגבם ‪ ,‬אז למרות שזו עונת גשמים –‬
‫אין להם דין שאובים אך אסור להגביהם ע"מ לשופכם‪ ) .‬בדעת הרמב"ם ‪ ,‬העט"ז ‪ :‬שאף שמדובר‬
‫בזמן קישור עבים ‪ ,‬היות ולא הייתה כוונתו לכך – אינו מדין שאובים ‪ .‬החזו"א ‪ :‬דווקא בשעת‬
‫פיזור עבים אך בשעת קישור עבים – נחשב שמניח בחצר בשעת קישור עבים ודינם – שאובים ‪(.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ויש להקפיד שלא להרים את הכלים על מנת לשופכם שאז זה‬
‫נחשב "לדעת" ודינם שאובים ‪ ,‬אלא ישבור או יטה אותם הצידה שישפכו ‪.‬‬
‫מ"ג – השוכח כלי בתוך המקווה או שהניח כלי במקווה שלא מדעת שיתמלאו ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"ח מ"ט –"הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים אם שהיו המים צפים‬
‫על גביו – ישבור ‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬לא ישבור – דברי ר' אליעזר ‪ ,‬ור' יהושע אומר – בין כך ובין כך‬
‫ישבר " ‪" ,‬המסדר קנקנים בתוך הבור ונתמלאו מים ‪ ,‬אף על פי שבלע הבור את מימיו – ישבר‪".‬‬
‫מחלוקת – רמב"ם ‪ :‬כר' יהושע ‪ ,‬אם נוח לו במים אז חוששים לשאובים וע"כ כדי להימנע‬
‫משאובים יש לוודא שיש במקווה קצת מים ‪ ,‬שע"י זה יהיו מחוברים וכן לשבור העציץ כדי שלא‬
‫יהיה בשפיכת המים למקווה יד אדם‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫מ"ד – עניין המשכה ע"מ לטהר מי מקווה‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ד מ"ד –"מים שאובים ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות‬
‫המערה ‪ ,‬אם רוב מן הכשר – כשר ‪ ,‬ואם רוב מן הפסול – פסול ‪ ,‬מחצה למחצה – פסול ‪ ,‬אימתי ?‬
‫בזמן שמתערבים עד שלא הגיעו למקווה‪"...‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הר"ש ‪ :‬אף על פי שיש רוב מים כשרים במקווה ‪ ,‬אין השאובים מיטהרים בהמשכה‬
‫אם לא נתערבבו במים כשרים טרם המשכם למקווה ‪).‬הש"ך ‪ :‬שופך שאובים על כשרים ולא הפוך(‪.‬‬
‫רבנו ירוחם ‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם ‪ :‬אין צורך שיתערבבו המים השאובים הנמשכים עם מים כשרים‬
‫לפני שימשכו למקווה ‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין כמות השאובים הנמשכים ‪ ,‬רמב"ם ‪ ,‬רי"ף ‪ ,‬רשב"א ורמב"ן ‪ :‬אף שהמשיכה כולה‬
‫כשירה ‪ .‬שאילתות ‪ :‬אף שהמשיכה כולה כשירה ובלבד שירדו עליהם ‪ 40‬סאה מי גשמים‪.‬‬
‫חכמי המערב ‪ :‬אפילו כולה כשירה ואין צורך בוב כשרים במקווה‪ .‬הב"ח ‪:‬צריך שיהיו במקווה רוב‬
‫כשרים אך אם בלא כוונה מילא מקווה שלם בהמשכה – כשר ‪.‬‬
‫‪ (3‬אם המשיך ‪ 20‬סאה שאובים ל – ‪ 20‬סאה כשרים שבמקווה ‪ ,‬כיצד יכשירו ? ט"ז ‪ :‬ע"י הוצאת‬
‫הראשונים כמו בס' כ"ב בעניין ג' לוגין שאובים ‪ .‬הפרישה ‪ :‬מקווה עליהם מי גשמים‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסיקה כשיטת רבנו ירוחם ‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם ‪ (2‬פסיקה )ע"פ הב"י( – מותר להוסיף‬
‫שאובים רק בהמשכה ולא הזכיר חילוק בעניין ערבוב השאובים בכשרים טרם הבאתם למקווה‪.‬‬
‫רמ"א – כשיטת הש"ך בהתייחסותו לדברי הר"ש ‪.‬‬
‫הערות – בעניין דעת הרמב"ם שואל הב"י ‪ :‬כיצד בפרק י' פסק כר"ש ? ומתרץ הב"י ‪ :‬שבפרק י'‬
‫דובר שלא היה רוב כשרים במקווה אך כאן כשיש רוב כשרים במקווה – מותר בלי ערבוב השאובים‬
‫עם כשרים טרם המשכתם למקווה‪.‬‬
‫מ"ה – שיעור המשכה ‪.‬‬
‫מחלוקת – ר"י ‪ :‬ג' טפחים מינימום שאם לא – נחשב ללבוד‪ .‬רשב"א ‪ :‬כל שהוא ‪ .‬חזו"א ‪ :‬אם‬
‫קיבצם לאשבורן וממנו עושה המשכה – לא צריך ג' טפחים ‪.‬‬
‫בעניין המשכה ‪ ,‬שבט הלוי ‪ :‬לכתחילה צריך ג' טפחים באופן ישר למקווה ‪ .‬החזו"א ‪ :‬יכול להזכיל‬
‫אף בצורת קשת על הקרקע‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת ר"י ‪.‬‬
‫מ"ו – דיני מקום ההמשכה ‪.‬‬
‫מחלוקת – ראב"ד ‪ :‬המשכה מתבצעת על גבי קרקע ‪ /‬על גבי דבר שלא היה עליו שם כלי בתלוש‪.‬‬
‫} הש"ך ‪ :‬מסייג את דברי הראב"ד ‪ ,‬שזה נכון רק אם גם בלעדי אותו הדבר )כגון צינור( המים היו‬
‫מגיעים למקווה )הש"ך מעמיד את הסוגיה בכלי מנוקב כשפופרת הנאד שבטל מעליו שם כלי אך‬
‫עדיין מקבל טומאה( אך אם המים מגיעים למקווה רק בעזרתו אז ‪ ,‬אם מקבל טומאה – פסול ‪ ,‬ואם‬
‫לא – מותר{‬
‫היראים ‪ :‬המשכה מתבצעת דווקא על גבי קרקע שסופגת שכך באמת נחשבים למחוברים לקרקע ‪.‬‬
‫}החת"ס ‪ :‬מסייג את חומרת היראים רק למצב שבו המקווה פסול דאורייתא כגון שרובו ‪ /‬כולו מים‬
‫שאובים ‪ ,‬אך כשרובו כשרים – אפשר לעשות המשכה גם על גבי קרקע שאינה סופגת )כבלטה({‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הראב"ד‪.‬‬
‫רמ"א – פסיקה כשיטת היראים‪.‬‬
‫מ"ז – באר מים שהתייבשה ‪.‬‬
‫מחלוקת – הרא"ש ‪ :‬אם יש באר שנבעה והתייבשה וברצוני לגרום לה לנבוע מחדש ע"י שפיכת‬
‫מים שאובים לבור הנמצא במרחק מה ממנה ועל ידי כך המים יחלחלו לבאר ויגרמו לה לנבוע שוב‬
‫ויהיה כשר לטבילה – הדבר מותר משום ש – א'( תמיד יש מעט מים מתחת לקרקע במקור מים‬
‫)נלמד מסיפור אביו של שמואל( וע"י הוספת מים למקור ‪ ,‬גורמים שהמים ינבעו מהמקור וזה‬
‫למעשה הוספת מים למעיין ‪ .‬ב'( מותר להוסיף מים בהמשכה במעיין כמה שירצה )ע"פ הב"ח ‪:‬‬
‫שיטה זו נכונה רק לפי מי שסובר שמעיין לא נפסל השאובים ‪ .‬הש"ך והט"ז ‪ :‬סתרו דבריו שכיון‬
‫שיש את הסיבה הראשונה אז אף מי שסובר שמעיין נפסל בשאובים יודה במקרה זה שלא ‪(.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרא"ש ‪.‬‬
‫הערות – באחרונים נשאלה שאלה – הרי הרא"ש ‪ ,‬בסוגיית אביו של שמואל בטבילה בנהר שנפלו‬
‫בו מי גשמים ‪ ,‬סבר שאסור לטבול בנהר כשיטת שמואל אז כיצד כאן מתיר ? תירץ הלחו"ש ‪ :‬שם‬
‫אסר רק משום חרדלית וכאן אין חשש לזה ‪ .‬ותירץ ה"גינת ורדים"‪:‬שהדין בנהר ובמעיין שונה‪.‬‬
‫מ"ח – ע"י מה ניתן לבצע המשכה ?‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה –"נוטפים שעשאם זוחלים סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב‬
‫אפילו זבה – יורד וטובל – דברי ר' יהודה ‪ ,‬ר' יוסי – כל דבר שמקבל טומאה – אין מזחילין בו‪".‬‬
‫מחלוקת – הרא"ש ‪ :‬כוונת המשנה שלכל הדעות אין להזחיל מים למקווה ע"י דבר המקבל טומאה ‪,‬‬
‫ואדם )שמקבל טומאה( מחזיקו – מותר ‪ /‬אסור ? ר' יהודה פוסק שמותר ור' יוסי פוסק שאסור‬
‫והלכה כר' יוסי ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬המשנה דברה על כלים לעניין מים שאובים שלשיטתו אין צורך‬
‫בהבאת המים למקווה בטהרה ועניין ההמשכה בטהרה רלוונטי רק לזב ‪ ,‬מצורע ולטהר מי חטאת ‪.‬‬
‫הוסיפו הרא"ש והרשב"א ‪ :‬אם הטמינו )את הכלי המוביל( בקרקע אז הוא בטל ביחס לקרקע ולא‬
‫מקבל טומאה ‪ .‬והרמב"ן ‪ :‬אפילו שמחובר לדבר המחובר לקרקע – מותר ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ הבנת הרא"ש ופסיקתו ‪ .‬ומוסיף שאם בכל זאת כן השתמש בדבר המקבל‬
‫טומאה ‪ ,‬כגון צינור שנהיה צר בקצהו ‪ ,‬צריך להוסיף בקצהו צינור קטן של עץ ‪ /‬חרס ‪ ,‬שאינם‬
‫מקבלים טומאה ‪) ,‬והש"ך סייג ‪ :‬שזה רק אם המים לא מגיעים למקווה בלעדיו(‪.‬‬
‫הערות – השו"ע כאן מאפשר להזחיל על גבי פשוטי כלי עץ אף על פי שמקבל טומאה מדרבנן אך‬
‫כיוון שאינם מקבלים טומאה מדאורייתא – התיר ‪ .‬ומדוע בס' י"ד בטיפין טיפין שרצה להזחיל ‪,‬‬
‫אסר אף במקבל טומאה מדרבנן ? תירץ הש"ך ‪ :‬א' ‪ .‬בטיפין טיפין צריך דבר שאינו מקבל טומאה‬
‫אך כאן שממילא זורם הקלו ‪ .‬ב' ‪ .‬בס' י"ד מדובר במעיין שמטהר בזוחלים וע"כ הדינים יותר‬
‫חמורים בו מאשר במקווה ‪.‬‬
‫מ"ט – המשכת מי גשמים בדבר המקבל טומאה לאומת המשכת מים ממקווה ‪ /‬ממעיין ‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרא"ש ‪ :‬אם עושה המשכה ממקווה טהור ‪ /‬מעיין ‪ ,‬היות והמים משיקים למקורם‬
‫הטהור – אין בעיה להזחיל בדבר המקבל טומאה ‪ .‬הרשב"א ‪ :‬לא מחלק בין מקווה ומעיין שממשיך‬
‫מהם מים לבין גשמים שעושה בהם המשכה ע"י כלי המקבל טומאה )מסבירים את שיטתו של‬
‫הרשב"א ‪ ,‬החזו"א‪ :‬מים שפסולים לטבילה לא יכולים להיות חיבור בהשקה בין המקווה המתמלא‬
‫והמעיין ‪ .‬ה"אבני נזר"‪ :‬השקה מועילה לחיבור התלוש למקווה‪/‬למעיין אך לא לטהרו(‪.‬‬
‫‪ (2‬לשיטת המתירים כרא"ש ‪ ,‬האם צריך תמיד חיבור למקווה ‪ /‬מעיין ? דרכי משה ‪ :‬כן ‪ ,‬שאם לא‬
‫– חוזר לטמא ‪ .‬הש"ך ‪ :‬לא שבס' נ"ב נפסק שאף שפסקה ההשקה – מטהרים ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש‪) .‬הרשב"א מובא כיש אומרים( ‪.‬‬
‫הערות – מקשה הבית יוסף ‪ :‬מדוע בס' ח' במעיין שזורם לכלי ומהכלי המים נשפכים – אין לטבול‬
‫בהם והרי יש השקה למעיין ? ותירץ הבית יוסף ‪ :‬שם מדובר בכלי עם בית קיבול ולא מועילה‬
‫ההשקה וכאן אין בית קיבול והשקה מועילה ‪ .‬דחה אותו הט"ז ‪ :‬ששם האיסור הוא משום גזירה‬
‫שמא יבוא לטבול בכלים סתם )שאובים מוכשרים בהשקה( ‪.‬‬
‫נ' – מקווה סדוק שיוצאים מים דרך הסדק ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ה –"נוטפים שעשאם זוחלים ‪ ,‬סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב‬
‫וזבה ‪ -‬יורד וטובל ‪ -‬דברי ר' יהודה ‪ ,‬ר' יוסי אומר – כל דבר שהוא מקבל טומאה‪ -‬אין מזחילין בו"‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬ר"ש ‪ :‬אם נוצרה פריצה במקווה והמים זוחלים החוצה אז גם אם מתחת לגובה הסדק‬
‫עדיין נשארים ‪ 40‬סאה – לא יטבול כיוון שנחשב שטובל בזוחלים ‪ ,‬שהמים העליונים זוחלים )וכן‬
‫פוסק כשיטת ר' יוסי שיכול לסותמו רק ע"י דבר שאינו מקבל טומאה( ‪ .‬רא"ש ‪ :‬מדובר במקרה‬
‫שלא נשארו במקווה ‪ 40‬סאה בגלל הפריצה ורק אז נפסל המקווה רק משום זוחלים )ואפשר לסותמו‬
‫כשיטת ר' יהודה אף ע"י דבר המקבל טומאה כיוון שרק הבאת המים צריכה להיעשות בטהרה( ‪.‬‬
‫‪ (2‬אם יישארו ‪ 40‬סאה כיצד טובל ? ה"עמק שאלה"‪ :‬יטבול תחת גובה הפריצה ‪ .‬הלחו"ש – כשר‬
‫לטבול בכולו ‪.‬‬
‫‪ (3‬הסותם כניסת המים למקווה כדי לנגבו – ב"ח ‪ :‬בעניין זה אפשר להשתמש בדבר המקבל טומאה‬
‫אפילו לר"ש שכן אינו עושה מקווה אלא מונע מהמים להיכנס‪ .‬הט"ז ‪ :‬מחלוקת )ר"ש ‪ -‬רא"ש(‬
‫במקומה עומדת ולא מבין החילוק ‪ .‬נקה"כ תמה עליו שהחילוק פשוט‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרא"ש לגבי הכשר המקווה אם נשאר ‪ 40‬סאה מתחת הסדק‪.‬‬
‫פסיקה כר"ש שיסתום הסדק בדבר שאינו מקבל טומאה )והביא דעת הרא"ש כי"א( ‪.‬‬
‫רמ"א – ‪ (1‬לכתחילה עדיף לסתום הסדק כשיטת ר"ש ‪ (2 .‬כל זה במקווה‪ ,‬אך בבריכת המעין אין‬
‫חשש זוחלים כשיטת המהרי"ק )וראה בהערות( ‪ (3 .‬אם דרך הטבילה יוצאים ונכנסים מים למקווה‬
‫– אין זה נחשב זוחלים ‪.‬‬
‫הערות – מהרי"ק ‪ :‬אם הבריכה נתמלאה מהמעין‪ ,‬אע"פ שנפסק החיבור דינו כמעיין שמטהר‬
‫בזוחלים ולכן לא משנה שנפרץ )אלא אדרבה‪ -‬בגלל הסדק! שלכן המים לא נחו‪ .‬וראיה מגל‬
‫שנתלש(‪ .‬הש"ך משיג‪ :‬שאם נפסק החיבור אין שם מעין עליו‪ ,‬אלא מסביר שמדובר שלא נפסק‬
‫הקילוח והחידוש הוא שאע"פ שמכונסים – נחשבים כמעין‪.‬‬
‫נ"א – איזו דליפה נכנסת לגדר זוחלים ?‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רשב"א ‪ :‬אם אין זחילתן ניכרת – המקווה כשר ‪ .‬ה"צמח צדק"‪ :‬כשר אף אם לא‬
‫יישארו כלל מים במקווה ‪ .‬הרא"ש והגר"א ‪ :‬כשר רק אם תמיד יישארו בו ‪ 40‬סאה ‪.‬‬
‫‪ (2‬טעם ההיתר ‪ ,‬שכתוב "אך מעיין" שרק בו זוחלים מותרים בטבילה ומה זחילתו של מעיין ניכרת‬
‫כך כל זחילת מים צריכה להיות ניכרת ‪) .‬ניכרת = נזחלים ולא נוטפים ‪ /‬שהעין רואה ‪ /‬מרובה( ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרשב"א וה"צמח צדק" ‪.‬‬
‫נ"ב – חיבור מקוואות ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"ז –"עירוב מקוואות כשפופרת הנאד בעובייה ובחללה כשתי אצבעות‬
‫חוזרות למקומן " ‪ .‬מקוואות פ"ו מ"ז –"כל שיעמוד כשפופרת הנאד ממעטה ‪ ,‬רשב"ג אומר – כל‬
‫שהוא מבריית המים טהור ‪".‬‬
‫מחלוקת – רא"ש ‪ :‬עירוב מקוואות שאחד פסול או ששניהם חסרים ‪ ,‬ע"מ להכשירם – יעשה‬
‫ביניהם חיבור ע"י נקב כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫‪ (1‬באיזה סוג פסול צריך כשפופרת הנאד ? רא"ש ‪ :‬בפסול דאורייתא כדוגמת מקווה חסר ובפסול‬
‫דרבנן כמקווה מים שאובים ‪ .‬רמב"ם ‪ :‬לא חילק ובכולם הסתפק בהשקה כשערה ולא הצריך‬
‫כשפופרת הנאד ‪ .‬רשב"א ‪ :‬באיסור דאורייתא ‪ -‬השקה כשפופרת הנאד ‪ ,‬ובדרבנן ‪ -‬השקה כשערה ‪.‬‬
‫‪ (2‬האם קילוח המים צריך להיות בשיעור מסוים ? ריב"ש ‪ :‬צריך להיות כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫‪ (3‬הרמב"ם פסק כתנא קמא )ולא כרשב"ג( במשנה השנייה ‪.‬‬
‫‪ (4‬לעניין אם הפסיק ההשקה בין המקווה הכשר לשאוב – הרא"ש ‪ :‬התיר שעדיין כשר ‪.‬‬
‫והש"ך ‪ :‬החמיר לפסול‪.‬‬
‫שו"ע – ‪ (1‬פסיקה ע"פ שיטת הרא"ש ) הש"ך ‪ ,‬בהסתמך על ס' נ"ג סובר שבאמת נפסק כשיטת‬
‫הרשב"א( ‪ (3 .‬פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫רמ"א – ‪ (2‬פסיקה כריב"ש ‪.‬‬
‫הערות – נקבים רבים מצטרפים לכשפופרת הנאד ? הראבי"ה ‪ :‬אם יש במקווה אחד ‪ 40‬סאה‬
‫כשרים – כן )כך פסקו השו"ע והרמ"א( ‪ .‬הלבוש ‪ :‬לא התיר ‪.‬‬
‫נ"ג – הכשרת מקווה שאוב ע"י השקה למקווה כשר‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הקשה הב"ח ‪ :‬על פסיקת השו"ע ‪ ,‬שבס' ז' פסק שהרוצה לטבול בכלי צריך לנקבו‬
‫כמוציא זית שהוא שיעור גדול מכשערה וקטן מכשפופרת הנאד ובס' מ' בעניין כלי הפוסל מקווה‬
‫ב‪-‬ג' לוגין מים שאובים שאם נקבו בשוליו כל שהוא – לא חשוב כלי וכשר ‪ ,‬אך אין להקל כך‬
‫לכתחילה ‪ ,‬וכאן בעירוב מקווה מים שאובים עם מקווה כשר ‪ ,‬אמר שאף כשערה מותר לכתחילה ?‬
‫תירץ הש"ך ‪:‬שתי מקוואות שלמים שאחד שאוב ‪ ,‬כדי להכשירו מספיק כשערה)ששאובים דרבנן(‪.‬‬
‫‪ (2‬הקשה הב"ח ‪ :‬על הרא"ש שפסק שבכל מקרה צריך כשפופרת הנאד ‪ ,‬והרי נלמד במשנה‬
‫שכשערה מספיק להכשיר ? ותירץ הב"ח ‪ :‬גזירה שמא יבוא להכשיר גם בפסול דאורייתא ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת רשב"א שבפסול מדרבנן – מספיקה השקה בכשערה ולא צריך השקה‬
‫כשפופרת הנאד ‪.‬‬
‫רמ"א – ע"פ הש"ך ‪ :‬פסיקת הרמ"א ששאוב הוא דאורייתא וע"כ גם בו צריך השקה כשפופרת‬
‫הנאד אך בפסול דרבנן כגון רובו כשר – מודה לרשב"א ‪ .‬הט"ז סובר ‪ :‬שפסק שאף על פי שרובו‬
‫כשר ‪ ,‬הוא פסול דרבנן וחייב בהשקה כשפופרת הנאד ולא כשערה ‪.‬‬
‫נ"ד – כותל בין שתי מקוואות שנסדק ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"ט –"כותל שבין שני מקוואות שנסדק לשתי – מצטרף ‪ ,‬ולערב – אין‬
‫מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנאד ‪"...‬‬
‫מחלוקת – הרא"ש ‪ :‬כותל בין שתי מקוואות שנסדק לשתי ואף כל שהוא – מצטרף להכשיר ‪ ,‬ואם‬
‫נסדק לערב ‪ -‬אינו מצטרף אלא אם כן היה בו סדק כשפופרת הנאד ‪ .‬ומדייק הרא"ש ‪ :‬שתי = מצד‬
‫לצד ‪ ,‬וערב = מלמעלה למטה )הט"ז הסביר שיטתו ‪ :‬לשתי ‪ ,‬מצטרף שהוא לרוחב כל המקווה‬
‫והערב מכשיר רק מי שעומד מולו ולכן מצריך כשפופרת הנאד ‪ .‬התפא"י ‪ :‬כותל שנסדק לרוחבו –‬
‫סופו ליפול וע"כ כבר נחשב מעורב ‪ (.‬הרמב"ם ‪ :‬שתי = מלמעלה למטה ‪ ,‬וערב = מצד לצד‬
‫)הט"ז הסביר שיטתו ‪ :‬לשתי מצטרף כיוון שנחשב שנפל הכותל ‪ .‬התוי"ט ‪ :‬לשתי מצטרף כיון‬
‫שסדק לרוחב )לערב( נמחץ ונסתם חזרה ע"י חלק הקיר שלמעלה מהסדק ( ‪.‬‬
‫‪ (2‬מחלוקת בשיעור גודל הסדק במשנה – הרמב"ם ‪ :‬לא הצריך בשתי כל הנקב כשפופרת הנאד‬
‫ובערב הצריך כל הנקב כשפופרת הנאד ‪ .‬רבנו ירוחם ‪ :‬בשתי כל הסדק מצטרף לכשפופרת הנאד‬
‫ולערב צריך שיהיה כשפופרת הנאד במקום אחד ‪ .‬והחזו"א הכריע כרמב"ם‪.‬‬
‫שו"ע – ‪(1‬פסיקה כשיטת הרא"ש ולא דייק מה כוונתו ב"שתי וערב" )הט"ז והב"ח ‪ :‬פסקו‬
‫לחומרה שצריך כשפופרת הנאד( ‪ (2 .‬פסיקה כשיטת רבנו ירוחם‪.‬‬
‫הערות – ר"ש ‪:‬לעניין פריצה בראש הכותל ‪ ,‬צריך שתהיה כשתי אצבעות רוחב ועמוקה כקליפת‬
‫השום כיוון שהפריצה רואה את האוויר )כך נפסק בשו"ע( ‪.‬‬
‫נ"ה – שלושה מקוואות ‪ 20‬סאה צמודים ‪ ,‬שניים כשרים ואחד שאוב ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"ג –"שלושה מקוואות ‪ ,‬בזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים ‪ ,‬והשאוב‬
‫מן הצד ‪ ,‬וירדו שלשה )אנשים( וטבלו בהן ונתערבו )המקוואות( – המקוואות טהורים והטובלים‬
‫טהורים ‪ .‬היה השאוב באמצע‪-...‬המקוואות כמות שהיו והטובלים כמו שהיו )נשארו טמאים(‪".‬‬
‫מחלוקת – רא"ש ‪ :‬שלושה מקוואות של ‪ 20‬סאה ובאחד מהם מים שאובים ‪ ,‬אם המקווה השאוב‬
‫בצד אז לכשיטבלו שלושה גברים בשלושת המקוואות הצמודים והמים שבהם יעלו על גדות‬
‫המקוואות ויתחברו – השניים הכשרים מתחברים בהשקה והופכים למקווה כשר של ‪ 40‬סאה וע"י‬
‫השקה הם מכשירים את המקווה השאוב ‪ .‬ומוסיף הט"ז‪ :‬כמובן שהמקווה אינו כשר כשחסר‪ ,‬אלא‬
‫שהוכשרו השאובים ואפשר להשלימם ל ‪ 40 -‬סאה‪ .‬אך אם המקווה שאובים נמצא בין שני‬
‫המקוואות הכשרים – אז לא נתערבבו וממילא לא הכשירו את השאובים ‪ * .‬קשה לפוסקים במקרה‬
‫שהשאובים מהצד‪ -‬שמא אולי השיקו השאובים לכשרים לפני שהכשרים נתחברו ואז כל המים‬
‫פסולים ? ריב"ש ‪ :‬ספק שאובים להקל ‪ .‬רא"ש ‪ :‬מים כשרים נפסלים כשנופלים ומתערבבים ולפני‬
‫שזה קורה בבדאי שכבר התערבבו הכשרים‪ * .‬עוד קשה מדוע כשהמקווה שאוב במרכז כתוב‬
‫שהמקוואות כמות שהיו והרי המקוואות נפסלו מחיבור השאובים ? ר"ש ‪ :‬שהייתה המשכה של‬
‫שאובים על הכשרים והמשכה זו הכשירתם שלא יפסלו ‪ .‬הט"ז ‪ :‬שרוב הכשרים מנעו כניסתם של‬
‫מיעוט שאובים לתוכם ‪ .‬ריב"ש ‪ :‬ע"פ ס' י"ז השקה והמשכה לא פוסלת ורק ערבוב ע"י שפיכה‬
‫פוסל‪.‬‬
‫שו"ע – אמצעי – פסולים ‪ .‬מן הצד – כשרים ‪.‬‬
‫הערות – כל העניין של מעבר המים בין המקוואות הוא ע"י טבילת אדם טמא ‪ ,‬והרי אמרנו שהבאת‬
‫המים צריכה להיות בטהרה ? תירץ הלחו"ש ‪ :‬המים כבר נמצאים והטבילה אינה דרך המשכה ולא‬
‫נחשב הבאה ע"י טומאה ‪ .‬תירץ ה"גידולי טהרה"‪ :‬הבאת המים בטהרה לא נאמר בקשר להשקה ‪.‬‬
‫נ"ו – שני מקוואות של ‪ 20‬סאה אחד שאוב ואחד כשר ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"שני מקוואות של ‪ 20‬סאה ‪ ,‬אחד שאוב ואחד כשר ‪ ,‬ירדו שניים והשיקום‬
‫וטבלו בהם ‪ ,‬אפילו אדומים והלבינו או לבנים והאדימו – המקוואות כמות שהיו והטובלים כמו‬
‫שהיו‪".‬‬
‫מחלוקת – ר"ש ‪ :‬למרות שהמים של המקווה הכשר התערבבו עם המים שבמקווה השאוב – שתי‬
‫המקוואות כמו שהיו ‪ .‬ונשאלת השאלה מה הטעם שהכשרים לא נפסלים ע"י השאובים וזאת למרות‬
‫שניכר שנתערבבו ? ותירץ הר"ש ‪ :‬לפני שנפסלים בשאובים הכשרים מכשירים את השאובים ברוב‬
‫)הסביר הט"ז ‪ :‬שהכוונה שכאשר מים מקלחים משתי מקוואות ונפגשים – דווקא אז המים‬
‫שנפגשים אינם מטמאים כיוון שרוב כשרים דוחה התערבות מיעוט שאובים(‪.‬‬
‫וה"אליהו רבא"‪ :‬סובר שהוכשרו ברבייה והמשכה ‪.‬‬
‫שו"ע – שתי מקוואות חסרים אינם משלימים אחד את השני בהשקה אם אחד מהם שאוב ‪.‬‬
‫נ"ז – כל מים שמעורבים למקווה דינם כמקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ה מ"ו –"מטבילין בחריצין ונעצין ובפרסת החמור המעורבת בבקעה‪".‬‬
‫מקוואות פ"ז מ"ז –"מחט שהיא נתונה על מעלות המערה ‪ ,‬היה מוליך ומביא במים ‪ ,‬כיון שעבר‬
‫עליה הגל – טהורה ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רמב"ם ‪ :‬גב מים שמשיק למקווה בנקב כשפופרת הנאד – יכול להטביל בו ‪.‬‬
‫ר"ש ‪ :‬החידוש הוא שיכול להטביל בפרסה עצמה ‪.‬‬
‫‪ (2‬כיצד מטהרים מחט ע"י גל שעושה עליו האדם עם ידו‪ ,‬והרי זה הבאה ע"י דבר המקבל טומאה?‬
‫ט"ז וש"ך ‪ :‬אם מביא בידו מים למקום שלא היה בו מים – דינו שהביא מים ע"י דבר שמקבל‬
‫טומאה ‪ ,‬ולא נחשב טבילה ‪ .‬אך אם יוצר גל בידו בתוך המקווה ולא הוציא את ידו החוצה והגל מים‬
‫זוחל אז זה נחשב המשכה בטהרה ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫רמ"א – מחט שמונחת בצד המקווה – יכול להעביר עליה גל מים מהמקווה ונטהרה ובתנאי שהגל‬
‫מחובר למקווה )רא"ש( ‪.‬‬
‫הערות – לפי הב"ח והט"ז ‪ :‬גל שנתלש ממעיין לא צריך ‪ 40‬סאה כדי לטהר ויכול אף בזוחלים ‪,‬‬
‫בשונה מגל שבא ממקווה שצריך ‪ 40‬סאה ומטהר באשבורן בלבד ‪ .‬הש"ך ‪ :‬גל שנתלש ממעיין‬
‫צריך ‪ 40‬סאה כדי לטהר ‪ .‬התוס' יו"ט ‪ :‬אם הגל נוצר ע"י אדם שטבל )אדם טמא( אז אינו מטהר‬
‫כיוון שהבאתו ע"י טומאה ואף שיש בו ‪ 40‬סאה ‪.‬‬
‫נ"ח – סדקים שיש בהם מים בסמוך למקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"א –"כל המעורב למקווה כמקווה ‪ ,‬חורי המערה וסדקי המערה – מטביל‬
‫בהם כמה שהם‪".‬‬
‫מחלוקת – ר"ש ורמב"ם ‪ :‬סדקי המקווה ‪ ,‬דינם כמקווה עצמו וע"כ אין צורך בחיבור של כשפופרת‬
‫הנאד ומספיק חיבור בנקב של כל שהוא ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הר"ש והרמב"ם ‪.‬‬
‫נ"ט – הרוצה לטבול בשוקת הסמוכה למקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ו מ"א –"עוקת המערה ‪ ,‬אין מטבילין בה ‪ ,‬אלא אם כן הייתה נקובה‬
‫כשפופרת הנאד ‪ ,‬אמר ר' יהודה ‪ ,‬אימתי ? בזמן שהיא מעמדת עצמה ‪ ,‬אבל אם אינה מעמדת עצמה‬
‫– מטבילין בה כמה שהיא"‪.‬‬
‫מחלוקת – ר"ש ‪ :‬מבין את המשנה – שלטבילה בשוקת הסמוכה למקווה צריכה עירוב כשפופרת‬
‫הנאד עם מי המקווה ‪ ,‬וזאת אם מעמדת מים לעצמה ‪ ,‬אך אם אין מעמדת מים לעצמה ‪ ,‬היינו שיש‬
‫בה מים רק כאשר יש במקווה ‪ 40‬סאה ‪ ,‬אז נחשב שהחורים והסדקים חלחלו מים ‪ ,‬ונחשב כמקווה‬
‫אחד – כשר לטבילה ‪ .‬רמב"ם‪ :‬אם יש בור בסמוך למקווה והקיר המפריד ביניהם כל כך דק עד שאם‬
‫יטבול בבור הקיר ייפול ויתחברו המים אז ‪ ,‬אין צריך חיבור כשפופרת הנאד אלא מספיק כל שהוא‪.‬‬
‫מדייק הראב"ד‪ :‬אם מעמדת עצמה – חייבת העוקה ברביעית מים לפחות ‪ ,‬שאין מקווה פחות‬
‫מרביעית ‪ ,‬ואם לא מעמדת את עצמה – אין צורך ברביעית ‪ .‬חולק הש"ך‪:‬שבכל מקרה חייבת‬
‫ברביעית ‪ .‬מוסיף החזו"א ‪ :‬רביעית נצרכת רק במקום שמחברים שני מקוואות בכשפופרת הנאד‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ס' – ג' גומות בנחל ‪ ,‬אמצעית של ‪ 40‬סאה והצדדיות של ‪ 20‬סאה ורוצה לטבול בהן ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"ג' גממיות שבנחל ‪ ,‬העליונה והתחתונה של ‪ 20‬סאה והאמצעית של ‪ 40‬סאה ‪,‬‬
‫חרדלית של גשמים נכנסת לתוכן ויוצא מהן ‪ ,‬ר' יוסי אומר – ר' מאיר היה אומר ‪ ,‬מטבילין בעליונה‬
‫‪ ,‬ואני אומר ‪ -‬בתחתונה ‪ ,‬וחכמים אומרים – בין כך ובין כך ‪ ,‬אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה‬
‫‪ 40‬סאה ‪".‬‬
‫מחלוקת – רמב"ם ‪ :‬ג' גומות בנחל שמתחברים זו לזו ע"י שטף של מי גשמים )כמו במדבר יהודה(‬
‫– טובלים רק באמצעית שיש בה ‪ 40‬סאה כיוון שהמים הזוחלים אינם מערבים עד שיעמדו ‪.‬‬
‫הכסף משנה )בהסבר הרמב"ם(‪ :‬זוחלים של מי גשמים ‪ ,‬פסולים לטבילה וע"כ אף אינם מכשירים‬
‫מים שאובים ואף לא מחברים מקווה חסר ‪ .‬חולק הש"ך ‪ :‬אין זה משנה שהם זוחלים לעניין טהרת‬
‫השאובים ‪ ,‬וכיוון שנחשבים למי מקווה כך מטהרים מים שאובים אלא שכאן אין ‪ 40‬סאה ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫הערות – ‪ (1‬הש"ך ‪ :‬דייק בדברי השו"ע שכשאמר "נחל" כוונתו הייתה ‪ ,‬בקעה שזוחלים בה מי‬
‫גשמים‪ (2 .‬לעניין הדין במקרה של מי מעיין ? לחו"ש‪ :‬כדין מי גשמים והשו"ע לא חילק בזה ‪,‬‬
‫הש"ך‪ :‬מבין מדברי השו"ע שמדובר רק במי גשמים ומי מעיין כן מערבים בזחילה ‪.‬‬
‫ס"א – אדם שמתקבץ לתוך עצמו ושוכב באמת מים ע"מ לטבול ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"כפה ידיו ורגליו ‪ ,‬וישב לו באמת המים ‪ ,‬אם נכנסו המים דרך כולו – טהור ‪,‬‬
‫ואם לא – טמא ‪".‬‬
‫מחלוקת – רמב"ם ‪ :‬אם נכנסו המים בכל המקומות הצריכים טהרה – טהור ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ס"ב – דין טבילה במקווה שיש בו בדיוק ‪ 40‬סאה ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"הקופץ לתוך המקווה ‪ -‬הרי זה מגונה‪...‬הטובל פעמיים במקווה – הרי זה‬
‫מגונה "‪ .‬מקוואות פ"ז מ"ו –"מקווה שיש בו ‪ 40‬סאה מכוונות ‪ ,‬ירדו שניים וטבלו זה אחר זה ‪,‬‬
‫הראשון – טהור ‪ ,‬והשני – טמא ‪ ,‬ר' יהודה אומר ‪ ,‬אם היו רגליו של הראשון נוגעות במים – אף‬
‫השני טהור ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רא"ש ‪ :‬אסור לקפוץ למקווה שמא יש בו ‪ 40‬סאה בדיוק ואז יחסרו ולא עלתה לו‬
‫טבילה ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬טעם האיסור הוא שמא יגידו שטבל רק כדי להתקרר ובלא כוונה כנדרש‬
‫לטבילת קודשים ‪ ,‬אך כיום שאין לנו קודשים ‪ ,‬אין בעיה לקפוץ למקווה )בלי קשר למקווה מכוון(‬
‫‪ (2‬לעניין "הטובל פעמיים במקווה" הרא"ש ‪ :‬שמא יטבול בפעם ראשונה לא כמו שצריך ויסמוך‬
‫על טבילתו השנייה ‪ ,‬אך בשנייה כבר אין מספיק מים כיוון שהמקווה היה מדויק ולכן לא עלתה לו‬
‫טבילה ‪ ,‬אך כשטובל בפעם אחת במקווה אז למרות שהמים יוצאים ממנו הם עדיין נחשבים‬
‫מחוברים כגל בים ועלתה לו טבילה ‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬גם כאן אין קשר למקווה מדויק אלא שמא יאמרו‬
‫שלא התכוון אלא טבל להתקרר בלבד שאם לא כן ‪ ,‬אז מדוע טבל פעמיים ‪.‬‬
‫‪ (3‬שני טובלים ‪ ,‬אחד אחר השני ‪ ,‬במקווה שיש בו בדיוק ‪ 40‬סאה ‪ .‬רבנו ירוחם ‪ :‬כשיטת ר' יהודה‬
‫במשנה )כיוון שטבילה זו דרבנן היא(‪ .‬הרמב"ם ‪ :‬כחכמים במשנה ) כיוון שטבילה זו היא מהתורה(‬
‫המחלוקת בעצם היא ‪ ,‬האם המים שעל גוף הטובל הראשון מצטרפים למי המקווה ? הראב"ד ‪:‬‬
‫האסור הוא רק במקווה חסר ודאורייתא אסור ואין המים שעל גוף הראשון מצטרפים אך אם מוסיף‬
‫מים שאובים כדי להשלים ל – ‪ 40‬סאה ‪ ,‬אז המים שעל גוף הראשון מצטרפים כיון ששאובים הוא‬
‫איסור דרבנן וניתן להקל ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ (1 -‬פסיקה כשיטת הרא"ש ‪ (2 .‬פסיקה כשיטת הרא"ש ‪.‬‬
‫הערות – הריב"ש‪ :‬אם השטח שסביב המקווה משופע כלפי המקווה ‪ ,‬אז גם אם יש במקווה ‪ 40‬סאה‬
‫בדיוק – ניתן לטבול בו ‪ ,‬כיון שחזקת המים שחוזרים ‪ ,‬בגלל השיפוע ‪ ,‬למקווה ‪.‬‬
‫ס"ג – נפל סוודר )בגד עבה( למקווה ורוצה להוציאו ולטבול במקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ו –"הטביל בו את הסגוס והעלהו ‪ ,‬אם מקצתו נוגע במים – טהור‪".‬‬
‫תוספתא –"הטביל בו יורה )סיר( גדולה ‪ ,‬הרי זה טמאה מפני שהמים מקלחים ‪ ,‬כיצד הוא עושה ?‬
‫מורידה דרך פיה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רא"ש ‪ :‬מדובר במקווה שיש בו בדיוק ‪ 40‬סאה והטביל במקווה סוודר ‪ /‬בגד ספוגי ‪,‬‬
‫ונספגו בבגד ג' לוגין ‪ ,‬המים שבבגד הופכים לשאובים אם הוציא לחלוטין הסוודר מהמים אך אם לא‬
‫הוציאו לחלוטין – נחשבים המים שבו למחוברים למקווה וטהור ‪ .‬הרוקח ‪ :‬אם סחט את הסוודר ואף‬
‫בתוך המים ובלי להעלותו מהם – פסולים בשאובים ‪.‬‬
‫‪ (2‬הרוצה להטביל סיר במקווה ‪ ,‬יכניסו למקווה דרך פיתחו ויוציאו דרך שוליו ‪ .‬והטעם לכך ע"פ‬
‫הר"ש ‪ :‬שמא יהפכו המים הנכנסים בסיר לשאובים ‪ .‬רמב"ם וטור ‪ :‬שמא אם יכנסו דרך שוליו‬
‫יחסיר המקווה ‪ .‬והקשה הבית יוסף ‪ :‬שאם דרך הוצאת הסיר מהמים )הפוך( היא ע"מ שלא יוחסר‬
‫המקווה ‪ ,‬והרי ממילא כשיוצא מהמקווה מוציא עימו מעט מים וממילא חסר ‪ ,‬אלא שצריך לומר‬
‫שמדובר במקווה של יותר מ – ‪ 40‬סאה ‪ .‬והט"ז מסביר ‪ :‬שהרמ"א פסק את פסיקתו כדי שלא יבוא‬
‫להחזיר בטעות המים שבסיר למקווה ‪ ,‬שהרי הם שאובים ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הרא"ש ‪.‬‬
‫רמ"א – מוסיף את עניין המים השאובים גם לעניין הסיר ‪.‬‬
‫ס"ד – המטביל ציפת עור או שק במקווה שיש בו בדיוק ‪ 40‬סאה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ו –"הכר והכסת של עור ‪ ,‬כיון שהגביה שפתותיהם מן המים – המים‬
‫שבתוכן שאובים ‪ ,‬וכיצד יעשה ? מטבילין ומעלה אותם דרך שוליהם ‪".‬‬
‫מקוואות פ"ו מ"ה –"אם היה שק או קופה ‪ ,‬מטבילין בהם כמה שהם ‪ ,‬מפני שהמים מעורבים ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬רמב"ם ‪ :‬אם רוצה להוציא את הציפית בלי שהמים שבה ייחשבו שאובים – יטבול‬
‫ויוציא הציפית ע"י שמחזיק בקצותיה ‪ ,‬וכך לא יתקבלו בה מים ‪ ,‬בשק אין חשש כי לא שואב‪.‬‬
‫‪ (2‬בעניין קופה ושק ‪ ,‬אמנם אינם שואבים אך המקווה – הוויתו ע"י טומאה ?‬
‫ה"גולות עיליות"‪ :‬מסביר שכיוון שאין להם בית קיבול – המים שבהם נחשבים כמחוברים למקווה‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ס"ה – דין מקווה שבדרך כלל מימיו מתמעטים )בשל חלחול נסתר או אידוי יתר(‪.‬‬
‫מחלוקת – הר"ן‪ :‬מקווה שהיה מוחזק שיש בו ‪ 40‬סאה וטבלו בו ‪ ,‬ואח"כ בדקו ועדיין היה בו ‪40‬‬
‫סאה – עלתה טבילה ואין להטיל ספק בטהרת הטובלים ‪ ,‬אך אם לפעמים המים מתרבים ‪ /‬מתמעטים‬
‫– חזקת הטובל ‪ ,‬טמא עד שיוכח שהיה במקווה ‪ 40‬סאה בזמן הטבילה ‪ ,‬ואם הוחזק המקווה‬
‫להתמעט אך עד ‪ 40‬סאה ולא פחות – עלתה טבילה ‪ .‬ועדיף לבדוק קודם הטבילה שיש במקווה ‪40‬‬
‫סאה ‪ .‬הט"ז‪ :‬אף אם לא בדק לפני הטבילה ‪ ,‬אם אחרי הטבילה בדק ומצא מקווה שלם – עלתה‬
‫טבילה ‪ .‬ה"מקווה ישראל"‪ :‬צריך בדיקה טרם הטבילה כדי להכשירה ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הר"ן ‪.‬‬
‫ס"ו – טבילה במקווה רחב מאוד ולא מספיק עמוק לטבילה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ז מ"ז –"מקווה שמימיו מרודדים – כובש אפילו חבילי עצים ‪ ,‬אפילו חבילי‬
‫קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל‪".‬‬
‫מחלוקת – הר"ש והש"ך‪ :‬מקווה רדוד שרוצה לקבץ המים ע"מ שיוכל לטבול בהם ‪ ,‬מניח חבילות‬
‫של עצים ‪ /‬קנים בצידי המקווה והמים מתכנסים למרכז בין החבילות ומגיעים לגובה שיכול לטבול‬
‫בו ‪ ,‬ואף אם המים שבמרכז הינם פחות מ – ‪ 40‬סאה כיון שנחשבים מחוברים לשאר המים ‪ ,‬וזאת‬
‫באמת בתנאי שלא חילק את כל המקווה לכל גובהו וע"כ שתי הצדדים מצטרפים ‪ ,‬או שעושה‬
‫בחבילות נקב כשפופרת הנאד ‪ .‬התשב"ץ‪ :‬לא לעשות זאת ע"י כלים ‪.‬‬
‫שו"ע ‪ -‬פסיקה כשיטת הר"ש ‪ ,‬הש"ך והתשב"ץ ‪.‬‬
‫רמ"א – גובה מקווה כשר זרת מעל הטבור ‪ ,‬לכתחילה ‪ ,‬ואם לא יכול אז מותר שתשכב ותתכסה‬
‫כולה ‪ ,‬בדיעבד ‪) .‬הלבושי שרד דייק שדווקא בשכיבה(‪.‬‬
‫הערות – בטעם פסיקת התשב"ץ ‪ ,‬הט"ז ‪ :‬שכיוון שאמרנו שהוויה ע"י דבר המקבל טומאה ‪ ,‬אסור‬
‫‪ ,‬וכאן המקווה מוכשר ע"י דבר המקבל טומאה וע"כ ‪ ,‬אסור ‪ .‬הש"ך ‪ :‬בין כלים אין רווח‬
‫כשפופרת הנאד שיעברו דרכו מים ויתערבבו ‪ ,‬אך בחבילות עצים ‪ /‬אבנים יש חיבור ולכן מותרים ‪.‬‬
‫ס"ז – ספק מים שאובים במקווה ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"ג –"ספק מים שאובים שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו ‪ ,‬אפילו‬
‫נפלו ספק אם יש בהם ‪ 40‬סאה ספק אין בהם ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרמב"ם ‪ :‬ספק מים שאובים במקווה ‪ -‬לא פוסלים ‪ ,‬כיון שזה ספק דרבנן ופוסקים‬
‫לקולא ‪.‬‬
‫‪ (2‬האם הדין זהה גם לכתחילה ? הרמב"ם ‪ :‬לכתחילה לא יטבול אך בדיעבד – כשר ‪.‬‬
‫החזו"א ‪ :‬אף לכתחילה )כך נראה שפסק השו"ע( ‪ .‬לחו"ש ‪ :‬כל הספק לקולא הוא רק במקווה עצמו‬
‫אך אם הספק באדם אם נטמא או לא ‪ ,‬אז מחמירים ונשאר בטומאתו גם אם טבל במקווה של מים‬
‫שאובים ‪ ,‬אף שדאורייתא ‪ ,‬טהור ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ס"ח – נפלו לו ג' לוגין מים שאובים לאחד משני מקוואות ואינו יודע לאיזה מקווה נפל ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"ג –"שני מקוואות ‪ ,‬אחד יש בו ‪ 40‬סאה ואחד אין בו ‪ ,‬נפל לאחד מהם‬
‫ואינו יודע לאיזה מהם נפל ‪ ,‬ספקו – טהור ‪ ,‬מפני שיש לו במה יתלה ‪ .‬היו שניהם פחותים מ – ‪40‬‬
‫סאה ונפל לאחד מהם ואינו יודע לאיזה מהם נפל ‪ ,‬ספקו – טמא ‪ ,‬שאין לו במה יתלה‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרמב"ם ‪ :‬יש לו במה לתלות ‪ ,‬הכוונה שיכול לומר שנפלו למקווה שבו ‪ 40‬סאה‬
‫כשרים ואז אינו נפסל ‪ .‬הש"ך ‪ :‬מעמיד את כל העניין בספק דרבנן בלבד כגון שרובו כשרים וכ"ד‪.‬‬
‫‪ (2‬הנודע ביהודה ‪ :‬כל הדין בשני מקוואות חסרים הינו רק לכתחילה ‪ ,‬אך בדיעבד ‪ ,‬אם טבל באחד‬
‫מהם אחר שנתמלא מי גשמים – עלתה לו טבילה ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫הערות – שואלים על הבית יוסף מדוע כשכתב השו"ע לא חילק בין לכתחילה ובדיעבד כפי שעשה‬
‫זאת בסעיף ע"ג ? משיב על כך ה"דברי חיים" שכוונת השו"ע היא שלפני שירדו גשמים ‪ ,‬כבר‬
‫ידעו על הספק שנוצר במקוואות ועל כן אף בדיעבד השלמת מי הגשמים ל – ‪ 40‬סאה לא מועילה ‪.‬‬
‫ס"ט – דין מקווה שהיה ריק ופתאום נמצא מלא ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"המקווה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא – כשר ‪ ,‬מפני שזה ספק מים שאובים‬
‫למקווה ‪ ,‬וחזקת המקוואות כשירות ‪".‬‬
‫מחלוקת – הרמב"ם ‪ :‬כשר ‪ ,‬כיון שספק שאובים ‪ .‬הט"ז ‪ :‬מסביר את טעם ההיתר ‪ ,‬שהדין הוא‬
‫לדעת הסוברים שאף אם כל המקווה שאוב ‪ ,‬מדאורייתא – כשר ‪ ,‬ומדרבנן – פסול ‪ ,‬וע"כ ספק רבנן‬
‫לקולא ‪ .‬הרמ"א ‪ :‬מדייק שהסוברים שאף כל המקווה שאוב – כשר ‪ ,‬אמרו זאת כאשר יש ספק‬
‫כיצד נתמלא כל המקווה ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ע' – מקווה שמסופק מאיפה מקבל מימיו ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"צינור המקלח למקווה והמכתשת נתונה בצידו ‪ ,‬ספק מן הצינור למקווה ‪ ,‬ספק‬
‫מן המכתשת למקווה – פסול ‪ ,‬מפני שהפסול מוכיח ‪ .‬ואם יש בו רוב מקווה – כשר ‪ ,‬מפני שזה ספק‬
‫מים שאובים למקווה ‪".‬‬
‫מחלוקת – הרמב"ם ‪ :‬אם מסופק אם המים מגיעים מהצינור ‪ ,‬ואז כשר ‪ ,‬או מהמכתשת ‪ ,‬ואז‬
‫שאובים – אם הספק הוא לגבי מיעוט מי מקווה אך רובו כשר – כשר ‪ ,‬מכיוון שספק דרבנן לקולא ‪,‬‬
‫ואם לא ידוע שרובו כשר ‪ ,‬אז אין להקל ולהעמידו בחזקת כשרות ‪ ,‬כיון שאם רובו פסול – חזקתו‬
‫שהוא פסול )="הפסול מוכיח"(‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫הערות – שואלים מדוע ברוב שאובים ‪ ,‬לא ניתן לומר שספק דרבנן לקולא ? משיב ה"כסף משנה"‪:‬‬
‫שכיון שספק נוצר כשיש חלק כשר ‪ ,‬וכשהכל בספק – לא שייך כלל זה ‪ .‬הש"ך‪ :‬לא עשה חילוק זה‪.‬‬
‫ע"א – טמא שנוצר ספק בטבילתו ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"א –"הטמא שירד לטבול ‪ ,‬ספק טבל ‪ ,‬ספק לא טבל ‪ ,‬אפילו טבל ‪ ,‬ספק‬
‫יש בו ‪ 40‬סאה ספק אין בו‪"...‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרמב"ם ‪ :‬הטמא בחזקת טומאה עד שיוודע בברור שטבל כראוי ‪.‬‬
‫‪ (2‬הדין בטמא דרבנן – הט"ז ‪ :‬טמא דרבנן כדין טמא דאורייתא ‪.‬ה"משנה למלך"‪:‬בטמא דאורייתא‬
‫‪ ,‬כשיטת הרמב"ם ‪ ,‬אך בטמא דרבנן חילק ‪ ,‬שאם יש ספק אם בכלל עשה פעולה להיטהר כגון‬
‫טבילה – לחומרא ‪ ,‬אך אם מסופק אם הפעולה נעשתה בזמן ובשיעור המתאים – לקולא ‪.‬‬
‫ה"חיבור לטהרה"‪ :‬טמא דרבנן – לקולא ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הרמב"ם ‪.‬‬
‫ע"ב – שני מקוואות חסרים שנפלו ג' לוגין לאחד מהם ואח"כ נפלו עוד ג' לוגין לאחד מהם ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"שני מקוואות שאין בהם ‪ 40‬סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה‬
‫מהן נפל ואח"כ נפלו שניים ואינו יודע לאיזה מהן נפל – הריני יכול לתלות ולומר ‪ ,‬למקום שנפלו‬
‫ראשונים נפלו שניים ‪ .‬נפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל – אינו יכול לתלות‬
‫ולומר שנפלן איכן שנפלו הראשונים ‪ .‬אם יש לו מקווה שלם ואחד חסר – יאמר שנפלו לשלם ‪ ,‬ואם‬
‫אחד שאוב ואחד כשר – יאמר שנפלו לשאוב ‪".‬‬
‫מחלוקת – הבית יוסף‪ :‬כשיטת התוספתא להלכה ‪ .‬ש"ך וט"ז‪ :‬ההיתר הוא רק כשמדובר בפסול‬
‫דרבנן אך בפסול דאורייתא – לא ניתן להקל ‪ .‬ה"גידולי טהרה"‪ :‬משליך ממקרה זה למקרה שיש לו‬
‫שתי כלים ‪ ,‬באחד מי צבע )שאינו פוסל בשינוי מראה( ובשני מי פירות )שפוסלים בשינוי מראה(‬
‫אז תולים שהמי צבע נפלו למקווה הכשר ולא פסלוהו ‪) .‬מוסיף כי אם יש ספק לאיפה נפלו המים‬
‫השאובים למעיין או למקווה – תולים במעיין(‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת בית יוסף ‪.‬‬
‫ע"ג – שני מקוואות חסרים שנפלו ג' לוגין לאחד מהם ואח"כ ירדו גשמים והמקוואות נתמלאו ‪.‬‬
‫מקורות – תוספתא –"שני מקוואות שאין בהן ‪ 40‬סאה ‪ ,‬ונפלו שלשה לוגין לתוך אחד מהן ואינו‬
‫יודע לאיזה מהן נפלו ‪ ,‬ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ‪ ,‬ר' יוסי אומר – אומרים לו שלא יטבול באחד‬
‫מהן ‪ ,‬ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות – טהורות ‪ ,‬מפני שזה ספק מים שאובים למקווה‪".‬‬
‫מחלוקת – הש"ך‪ :‬כל האיסור הוא מחמת ספק איכן המים השאובים נפלו והיות ונתמלאו ע"י מי‬
‫גשמים ‪ ,‬אז ממילא ספק דרבנן לקולא ‪.‬‬
‫שו"ע – אין לטבול באף אחת מהן לכתחילה מחמת הספק איכן נפלו המים השאובים ‪.‬‬
‫ע"ד– דין מקווה שנמצא ‪.‬‬
‫מקורות – מקוואות פ"ב מ"א –"ארץ ישראל טהורה ומקוואותיה טהורין ‪...‬ר' אליעזר אומר –‬
‫הקרובים לעיר ולדרך – טמאים מפני הכביסה ‪ ,‬והרחוקים – טהורים ‪".‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬הרמב"ם ‪ :‬מקוואות חוץ לארץ – בחזקת שאובים ‪ ,‬מקוואות ארץ ישראל ‪ ,‬בתוך‬
‫שערי העיר – בחזקת שאובים ‪ ,‬ומחוץ לשערי העיר – בחזקת כשרים‪ .‬הבית יוסף‪ :‬כיום דין ארץ‬
‫ישראל כדין חוץ לארץ‪.‬‬
‫‪ (2‬בתוספתא נאמר שבארץ הכותים )גרים שנתגיירו מפחד( – טהורים ‪ ,‬כיוון שלמדו תורה )ר"ש(‬
‫הבית יוסף‪ :‬נאמר בגמרא שכותים כגויים ועל כן מקוואותיהם פסולים ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הבית יוסף ‪.‬‬
‫הערות – הש"ך דייק‪ :‬בדברי השו"ע שכוונתו ‪ ,‬מקוואות שנבנו ע"י בני אדם ‪ ,‬אך סתם גבים‬
‫במדבר או בורות בשדות – כשרים ‪.‬‬
‫ע"ה– בעניין מקווה מים חמים ‪.‬‬
‫מחלוקת – ‪ (1‬דין טבילה במים חמים – הר"ש‪ :‬אוסר ‪ ,‬גזירה שמא יבואו לטבול במרחצאות ‪.‬‬
‫האגור‪ :‬אין למחות במקום שנהגו להקל ‪ .‬ערוך השולחן‪ :‬כיום מקלים כדי לא לבטל פריה ורביה ‪.‬‬
‫המהרש"ם‪ :‬כיום נהוג לחמם מקוואות וע"כ בטלה הגזירה ‪.‬‬
‫‪ (2‬הלחו"ש‪ :‬עדיף לחמם מקווה ע"י כלי מתכת רותח מאשר ע"י מים חמים ‪.‬‬
‫שו"ע – פסיקה כשיטת הר"ש )אוסר( ‪.‬‬
‫רמ"א – פסיקה כשיטת האגור )מתיר(‪,‬לגבי חמי טבריה שהמים שם חמים באופן טבעי‪-‬כולם התירו‪.‬‬
‫הערות – לעניין רחצה במים שאובים חמים )מקלחת( לאחר הטבילה במקווה ‪.‬‬
‫המרדכי והראבי"ה‪ :‬אסרו גזירה שמא יאמרו שהשאובים מטהרים ולא הטבילה עצמה‬
‫)רשי ‪ -‬החמיר בכך כל היום( ויש שהתירו אף לכתחילה ‪.‬‬