לקראת סליחה: מבט תיאורטי וטיפולי

‫לקראת סליחה‪ :‬מבט תיאורטי וטיפולי‬
‫יצחק לנדר וורד סלונים‪-‬נבו‬
‫סליחה ביהדות‬
‫"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר‪ .‬עבירות שבין אדם‬
‫לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עד שירצה את חברו" ‪ --‬משנה מסכת‬
‫יומא ח ט‬
‫הבעיה בשמירת טינה וכעס‬
‫‪ ‬כאשר רגשות של טינה‪ ,‬כעס‪ ,‬ועוינות נשארים לאורך זמן – השפעה לרעה על מצבו הנפשי‪,‬‬
‫הבריאותי‪ ,‬ואיכות חייו של האדם הפגוע ומגבירים את הסיכוי לשימוש בחומרים ממכרים‪.‬‬
‫‪ ‬חוקרים ומטפלים נעזרים ברעיון הסליחה ככלי התמודדות וכדרך לשיקום אישי ומשפחתי‪.‬‬
‫‪ ‬סליחה משפיעה באופן ישיר ועקיף על מצבו הנפשי של האדם‪:‬‬
‫‪ ‬באופן ישיר‪ ,‬אי סליחה כרוכה ברגשות נשנים וחוזרים של טינה‪ ,‬עוינות‪ ,‬כעס ופחד‬
‫המובילים לתסמינים נפשיים קשים‪.‬‬
‫‪ ‬באופן עקיף‪ ,‬סליחה תורמת לבריאות נפשית בתיווך של משתנים כמו תמיכה חברתית‪,‬‬
‫תפקוד בין אישי‪ ,‬ושמירה על הבריאות‪.‬‬
‫הגדרות לסליחה‬
‫‪ ‬בנזימן )‪ ,2008‬עמוד ‪ (11‬כותב‪..." :‬סליחה שלמה היא תהליך דיאלוגי‬
‫שהפוגע והנפגע נושאים בו את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו‬
‫במרקם חייהם‪ ,‬מבלי לטשטש את אשמתו של האחד ואת הצלקות‬
‫שהותיר בנפשו של האחר"‪.‬‬
‫‪ ‬בסקין ואנרייט כותבים )‪) (2004‬תרגום לעברית‪ ,‬עמוד ‪" :(80‬ויתור‬
‫מרצון ומתוך בחירה חופשית על עוינות לנוכח עוול ניכר של אדם )או‬
‫אנשים( אחרים ונקיטה ביחס של נדיבות כלפי הפוגע‪ ,‬למרות שלפוגע‬
‫אין זכות לקבלת יחס מיטיב זה"‪.‬‬
‫פרדוכס הסליחה‬
‫‪ ‬בנזימן )‪ ,2008‬עמוד ‪ (29‬מנסח את הפרדוקס כך‪:‬‬
‫‪" ‬ככל שהעוול גדול יותר‪ ,‬כן יש יותר על מה לסלוח‪ .‬אולם ככל שיש יותר על מה לסלוח‪ ,‬כן יש פחות‬
‫טעם לסלוח‪ ,‬בשל עוצמתו של העוול"‪.‬‬
‫‪ ‬יתכן שפרדוקס זה מוביל לביקורתיות כלפי רעיון הסליחה הנתפס כלא מוצדק מוסרית ולא בריא‬
‫פסיכולוגית‪ .‬יש כותבים הטוענים כי סליחה מסוכנת לנפגעים וכי מצב של אי‪-‬סליחה הנו חיובי ואפילו‬
‫מרפא עבורם‪.‬‬
‫‪ ‬יתכן כי הספקנות כלפי רעיון הסליחה נובעת מתוך המחשבה כי סליחה כרוכה בהכרח בהשלמה‬
‫והמשך הקשר עם הפוגע ואין כך הדבר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כדי שסליחה תתרחש על הפוגע להתחרט‪,‬‬
‫להתנצל ולהבטיח כי העוול לא ישנה‪.‬‬
‫‪ ‬היציאה האפשרית מן הפרדוקס הנה דו‪-‬צדדית‪ :‬הפוגע מתחרט ובכך הוא מראה שעבר שינוי ואינו‬
‫אותו אדם שגרם לעוול בעבר ולכן ראוי לסליחה‪ ,‬והנפגע הנו אדם אקטיבי שיכול לבחור אם לסלוח‬
‫או לא; רק הוא יכול לבחור לצאת מהמעגל הפרדוקסאלי על‪-‬ידי ההכרה בשינוי שהתרחש אצל הפוגע‪.‬‬
‫סליחה כאמצעי טיפולי‬
‫‪ ‬תוצאות מחקרים וניסיון טיפולי מראים כי סליחה מעודדת החלמה‪ ,‬שיקום ‪,‬‬
‫איכות חיים‪ ,‬ותפקוד נפשי וחברתי טובים יותר‪ .‬היא קשורה בהפחתת דיכאון ‪,‬‬
‫כעס‪ ,‬אשמה‪ ,‬בעיות בזוגיות‪ ,‬התנהגות קומפולסיבית‪ ,‬ומחלות פיזיות ‪.‬‬
‫‪ ‬סליחה מועילה בהתמודדות עם פגיעות מהותיות במשפחה הנתפסות כעוול‬
‫ואי צדק‪ .‬טיפול דרך סליחה )‪ (forgiveness therapy‬עשוי להועיל‬
‫בפגיעות הקורות ביחסי נישואין‪ ,‬יחסים בין הורים וילדים‪ ,‬יחסים בין חברים ‪,‬‬
‫יחסים בעבודה‪ ,‬ויחסים בין קורבן לעבירה פלילית ומשפחתו ובין העבריין‬
‫ומשפחתו‪.‬‬
‫‪ ‬פונים רבים מגיעים לטיפול בגלל עוולות שנעשו להם‪ ,‬תחושת קורבנות‪ ,‬אי‬
‫צדק‪ ,‬ובגידה‪ .‬מטפלים לעיתים קרובות דנים עם מטופליהם בשאלות כמו ‪:‬‬
‫האם לסלוח‪ ,‬ואם כן מתי‪ ,‬ואיך‪ .‬וגם בכיוון השני‪ :‬פונים אשר פגעו בקרובים‬
‫אליהם יכולים לעסוק בשאלה איך להשיג את סליחת האחר הפגוע ‪.‬‬
‫האם טיפול בעזרת סליחה יעיל?‬
‫‪ ‬בסקין ואנריט )‪ ,(2004‬אשר ערכו ניתוח‪-‬על של תוצאות ‪ 9‬מחקרי‬
‫התערבות דרך סליחה עם מגוון אוכלוסיות מסכמים כי אכן ניתן לטעון‬
‫בזהירות כי התערבויות אלה הנן יעילות‪.‬‬
‫‪ ‬ממצאי ניתוחם נותנים עדיפות לטיפולים דרך סליחה אשר הנם מכוונים‬
‫לתהליך יותר מאשר מכוונים להוביל לקבלת החלטה האם לסלוח‪,‬‬
‫ולטיפולים פרטניים ממושכים לעומת קבוצתיים בעלי טווח זמן בינוני‪.‬‬
‫הכרחיות‪ ,‬התכוונות ‪,‬נדיבות‬
‫‪ ‬הכרחיות‪ :‬האם סליחה הנה הכרחית כדי להשתקם מפגיעה עמוקה? רוב‬
‫הכותבים רואים בסליחה מרכיב חיוני בהתמודדות עם פגיעה ובגידה‪,‬‬
‫תיקון היחסים‪ ,‬ושיקום אישי‪.‬‬
‫‪ ‬ישנם הטוענים כי סליחה עלולה להזיק למטופל הפגוע וכי עמדה של‬
‫אי‪-‬סליחה הנה בריאה עבורו‪ .‬הם מדגישים את הצורך של הקורבן‬
‫לסלוח לעצמו ולא לפוגע‪ .‬הם מדגישים את הכוח המניע והדוחף שיש‬
‫לכעס – רגש אשר סליחה מנסה להפחית ‪ --‬לתהליך השיקום‪ ,‬במיוחד‬
‫אצל נשים אשר עברו התעללות פיזית ומינית‪.‬‬
‫התכוונות‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫האם על הנפגע לקבל החלטה ממשית ואקטיבית לסלוח?‬
‫רוב הכותבים סבורים כי ההחלטה לסלוח הנה מעשה אקטיבי ורצוני של‬
‫הנפגע הכרוכה בשינוי תפיסתי אצלו‪ .‬שינוי תפיסתי זה ניתן להשגה במהירות‬
‫יחסית והוא כרוך בשחרור של עוינות‪ ,‬מריריות‪ ,‬ורצון בנקמה‪.‬‬
‫ההחלטה לסלוח אינה מובילה בהכרח לסיום תחושות של כאב ופגיעה‪ ,‬אך זהו‬
‫צעד חשוב והכרחי בהנעה של תהליך ההחלמה אשר מאפשר חופש מעוינות‬
‫ותחושת העצמה‪.‬‬
‫ישנם המביעים עמדה אחרת התומכת ב"גישת הגילוי"‪ :‬כדי להגיע לסליחה‬
‫אין צורך בהחלטה לסלוח‪ ,‬אלא שהסליחה תופיע כחלק מתהליך ההחלמה‬
‫כתוצר לוואי של התהליך ‪.‬‬
‫יתכן שהסליחה לא תופיע‪ ,‬ואין צורך להחליט על סליחה כדי להחלים‪.‬‬
‫הסליחה הנה גילוי הקורה מעצמו בתוך התהליך ודווקא הדרישה לקבל‬
‫החלטה אקטיבית עלולה לחבל בטיפול ‪.‬‬
‫נדיבות‬
‫‪ ‬האם סליחה הנה רק הפחתה של עוינות‪ ,‬כעס ושאיפה לנקמה‪ ,‬או גם העלאה‬
‫של רגשות חיוביים כלפי הפוגע כמו חמלה‪ ,‬רחמים‪ ,‬אמפתיה‪ ,‬ואולי אפילו‬
‫אהבה?‬
‫‪ ‬הגישה העיקרית של הכותבים כוללת גם חמלה ונדיבות כלפי הפוגע‪ .‬הטענה‬
‫היא כי נדיבות מעשירה את תפיסת עולמו של הנפגע ומרחיבה את יכולתו‬
‫לראות את התמונה הרחבה ואת הקונטקסט בו הפגיעה התרחשה ולא משאירה‬
‫אותו עם רגשות קרים וניטראליים ‪.‬‬
‫‪ ‬כותבים אחרים מדגישים כי סליחה אינה חייבת לכלול ציפיות להשלמה‪,‬‬
‫לרגשות חיוביים‪ ,‬יחס חיובי כלפי הפוגע וחידוש הקשר עמו‪ .‬הם מסתפקים‬
‫בשחרור עוינות‪ ,‬כעס‪ ,‬ורצון לנקמה‪ .‬הדגש אצל כותבים אלה הנו על חמלה‬
‫של הנפגע כלפי עצמו‪ ,‬סליחה וחמלה עצמיים‪ ,‬ולא כלפי הפוגע‪.‬‬
‫מודלים טיפוליים‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מודל התהליך‪ :‬אנרייט ואחרים)‪ .(1991‬המודל מיועד לעבודה אישית של הנפגע‬
‫עם עצמו והנו בן עשרים יחידות המחולקות לארבעה שלבים‪:‬‬
‫השלב הראשון הנו שלב החשיפה – מודעות לבעיה ולכאב הכרוכים בפגיעה ‪.‬‬
‫השלב השני הנו שלב ההחלטה – הכרה בצורך בדרך אלטרנטיבית לכעס וכאב‬
‫וחקירה סקרנית לגבי האפשרות של סליחה כאחת הדרכים להתמודדות עם הפגיעה‪.‬‬
‫השלב השלישי הנו שלב העבודה – כאן קורים תהליכים טיפוליים כמו הגדרה‬
‫מחדש של המצב או הפגיעה‪ ,‬פיתוח רגשות כמו אמפתיה וחמלה‪ ,‬וקבלה וספיגה של‬
‫הכאב‪.‬‬
‫השלב הרביעי הנו שלב התוצאה – הכרה כי במתן סליחה‪ ,‬הסולח עצמו מתרפא‬
‫ומבריא ‪.‬‬
‫מודל זה נוסה מחקרית וגם הממצאים הראשוניים וגם הממצאים האחרונים מצביעים‬
‫על יעילות בהגברת סליחה ושיפור במצב הפסיכולוגי של המשתתפים‪.‬‬
‫מודל ‪Reach‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מודל אישי נוסף נקרא "מודל הפירמידה להשגת סליחה" )‪ (REACH‬של מאקלא‪,‬‬
‫וורטינגטון ואחרים‪.‬‬
‫המודל הוא בן חמישה שלבים המיועד להשגת סליחה על מאורע ייחודי או פגיעה‬
‫ייחודית; כל אות בנוטריקון ‪ REACH‬מסמלת שלב אחר‪.‬‬
‫בשלב הראשון )‪ (Recall‬הנפגע נזכר בפגיעה שנעשתה לו‪.‬‬
‫בשלב השני )‪ (Empathy‬נבנית אמפתיה כלפי הפוגע דרך ניסיון לדמיין כיצד‬
‫הפוגע הרגיש וחשב לפני ובעת הפגיעה‪.‬‬
‫בשלב השלישי )‪ (Altruistic‬ניתנת מתנת הסליחה מתוך מניעים אלטרואיסטים‪,‬‬
‫תוך התחברות להרגשה האישית של הנפגע כאשר מישהו סלח לו‪.‬‬
‫בשלב הרביעי )‪ (Commitment‬הנפגע מצהיר בפני אדם אחר או בפני עצמו על‬
‫נכונותו לסלוח לפוגע‪.‬‬
‫בשלב החמישי )‪ (Holding‬הנפגע מנסה לשמר את מצב הסליחה אותו השיג‪.‬‬
‫מחקרים הכוללים קבוצות טיפול וקבוצות ביקורת הראו הצלחה בינונית עד טובה‬
‫בהתגברות לאורך זמן על רגשות שליליים הכרוכים במצב של אי‪-‬סליחה‪.‬‬
‫מודל הפירמידה לעבודה עם בני זוג‬
‫‪ ‬וורטינגטון )‪ (1998‬הנקרא "מודל הפירמידה לסליחה ופיוס בטיפול זוגי"‪.‬‬
‫‪ ‬השלב הראשון הנו שלב האמפתיה ‪ --‬כאן בני הזוג לומדים לפתח אמפתיה כלפי‬
‫הפוגע ואמפתיה זו מתווכת בין הפגיעה לסליחה‪.‬‬
‫‪ ‬השלב השני הנו שלב הענווה – הנפגע‪ ,‬בנוכחות בן או בת זוגו מעודד לראות את‬
‫נקודת הראות של הפוגע ואפילו להזדהות אתו מבלי להפחית בעוול ובאי הצדק‬
‫שנעשו ‪.‬‬
‫‪ ‬שלב ההתחייבות – כאן מבוצע אקט של סליחה בדיבור‪ ,‬או בהתנהגות והוא יכול‬
‫לכלול‪ ,‬אך אין הכרח לכך‪ ,‬גם שיקום היחסים עם הפוגע‪.‬‬
‫‪ ‬מחקרים מראים כי למודל יתרונות בשיפור איכות היחסים בין בני זוג‪ ,‬אך הוא לא‬
‫נמצא יעיל יותר ממודלים מסורתיים העוסקים בתקשורת וישוב קונפליקטים בין בני‬
‫זוג אשר אינם מדגישים את רעיון הסליחה‪.‬‬
‫מודל לטיפול משפחתי עם נפגעות פגיעה מינית‪ :‬המודל‬
‫של מאדאנס )‪(1990‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מיועד לעבודה עם המשפחה‪ .‬מודל זה פותח לעבודה עם אחים אשר התעללו מינית באחותם‪.‬‬
‫זהו מודל בן שישה‪-‬עשר שלבים והוא כולל תיאור הפגיעה ותוצאותיה בנוכחות כל חברי‬
‫המשפחה והפוגע נדרש להתנצל עמוקות בפני הנפגעת‪.‬‬
‫בני המשפחה האחרים מתנצלים גם הם בפני הנפגעת על שלא הגנו עליה ולא הבחינו‬
‫בכאבה‪.‬‬
‫על המשפחה להציע דרך לתיקון היחסים והבטחת שלום הנפגעת בעתיד‪ ,‬וכן על הדרך בה‬
‫הפוגע יכול לשוב ולהשתלב במשפחה‪.‬‬
‫מודל זה מתאים למשפחות עם מתבגרים אשר מתמודדות עם הפגיעה בזמן אמת‪,‬‬
‫במקרים רבים נשים מגיעות לטיפול שנים לאחר הפגיעה מבלי שהפוגע מכיר בפגיעה‬
‫והתנצל‪ .‬במקרים אלה‪ ,‬העבודה הנה עם הנשים עצמן והיא כוללת שימוש בדמיון ודמיון‬
‫מודרך כדרך להשיג התנצלות של הפוגע‪ ,‬ולו גם וירטואלית‪ ,‬אשר אינו מסוגל לעשות זאת‬
‫בעצמו‬
‫קיימות עדויות קליניות המצביעות על שיקום אישי והתמודדות עם הפגיעה‪ ,‬אך אין‬
‫מחקרים בעלי קבוצת ניסוי וביקורת‬
‫מודל לעבודה דמיונית עם פוגע שאינו חלק מהטיפול‪:‬‬
‫וולטון )‪(2005‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מודל בן חמישה שלבים המתאים למקרים בהם אין יכולת או רצון להביא את הפוגע לטיפול‬
‫וההתנצלות הנה דמיונית‪ ,‬זהו מעין טיפול משפחתי כאשר הפוגע הנו דמות בטיפול והמטופלת מודה‬
‫באשמה בעבורו ומתנצלת בשמו‪.‬‬
‫השלב הראשון הנו שלב ההכרה בפגיעה שנעשתה – על הנפגעת להכיר בפגיעה וכיצד היא שינתה את‬
‫חייה‪ ,‬תפיסתה‪ ,‬אמונותיה ועולמה‪.‬‬
‫השלב השני הנו שלב הצער והאבל על הפגיעה – המטופלת מתאבלת על מה שקרה לה ומעודדת‬
‫לבטא כעס וצער‪.‬‬
‫השלב השלישי הנו שלב הגילוי והחשיפה – המטופלת מודה באשמה בעבור הפוגע ומתארת את פרטי‬
‫הפגיעה בשם הפוגע שאינו יכול או רוצה לעשות זאת‪ .‬ההודאה והחשיפה נעשים בפני דמות חיצונית‬
‫כמו המטפלת‪ ,‬או דמות לגאלית‪ .‬הדגש כאן הנו כי אין סליחה ללא הודאה באשמה‪ ,‬אך ניתן לעשות‬
‫זאת עבור הפוגע‪.‬‬
‫השלב הרביעי הינו הימנעות מהמשך מגע עם ההתנהגות הפוגעת – למרות שאי אפשר להשפיע‬
‫ישירות על הפוגע לשנות את התנהגותו‪ ,‬המטופלת לוקחת אחריות להימנע מפגיעה נוספת בה‬
‫ובאחרים‪ .‬בשלב זה היא לוקחת אחריות על הגנה על עצמה ועל אושרה‪ .‬היא בוחרת עם מי מהמשפחה‬
‫להיפגש ובאילו תנאים‪ .‬היא לומדת איך להגן על עצמה ועל חייה באופן אקטיבי‪.‬‬
‫בשלב החמישי‪ ,‬שלב התיקון ‪ --‬המטופלת מעודדת לאזן את הפגיעה לא דרך נקמה‪ ,‬אלא דרך העשרת‬
‫חייה דרך לימודים‪ ,‬עבודה‪ ,‬חברים‪ ,‬ותחביבים‪.‬‬
‫מודל משפחתי בן‪-‬דורי של דיבלסיו )‪(1998‬‬
‫‪‬‬
‫שלב הכנה לתהליך הסליחה המשפחתי‪ .‬המוזמנים לפגישה הם אלו אשר היו חלק מחיי הנפגע כאשר גדלו‪ .‬הוא מיועד להתמודד עם ספקות וחששות מהטיפול‪ ,‬כמו עוררות של‬
‫קונפליקטים ישנים והמשך ההתקפות בהווה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השלב הראשון הנו תפיסות לגבי החיים במשפחה‪ ,‬שיתוף בזיכרונות‪ ,‬רגשות‪ ,‬וכילדים וכהורים‪ ,‬הבנה כי אין זיכרונות וחוויות "נכונים" וכי כל אחד רשאי לזכור ולתפוס את‬
‫חייו כפי שנכון לו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬שלב החוזה לגבי הסליחה‪ ,‬מתנהל דיון על אפשרות הסליחה‪ ,‬מקומה בדת ובחיים הרוחניים של המשתתפים והתועלת שבסליחה‪ .‬לכל משתתף הרוצה בכך ניתנת‬
‫הזדמנות לבקש סליחה על פגיעה אחת או עוול אחד להם הוא אחראי מעברו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השלב השלישי הנו שלב הצהרת הפגיעה‪ .‬כל חבר במשפחה מקבל הזדמנות להצהיר על הפגיעה עליה הוא לוקח אחריות ומבקש עבורה סליחה ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השלב הרביעי מוקדש לשאלות על הפגיעה וניסיון להבינה‪ .‬קורבנות הפגיעה ושאר בני המשפחה שואלים שאלות הקשורות לעוול‪ ,‬מבקשים הסבר הפוגע מדוע כל זה קרה‪,‬‬
‫מנסים להבין מה היה ומדוע‪ ,‬כל זאת מבלי להצדיק את הפגיעה ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשלב החמישי‪ ,‬שלב גילוי הכאב‪ ,‬תשומת הלב עוברת לנפגע והוא מעודד לספר באריכות על רגשותיו‪ ,‬סבלו וכאבו הקשורים לפגיעה‪ .‬כאשר מספר חברים מהמשפחה נפגעו‬
‫מבן המשפחה‪ ,‬כל אחד מקבל הזדמנות לתאר את סבלו וכאבו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השלב השישי‪ ,‬שלב הפסקת הפגיעה ומניעת הישנותה‪ ,‬כולל תכנון מדוקדק לגבי הצעדים שיבטיחו הן את הפסקת הפגיעה והן את מניעת הישנותה‪ .‬מציגים תכנית הפסקה ומניעה‬
‫הכוללת צעדים ממשים במציאות‪ .‬לפעמים התוכנית כוללת גם פיצוי‪ ,‬סימבולי או ממשי‪ ,‬של הפוגע כלפי הנפגע ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשלב השביעי‪ ,‬שלב הזהירות‪ ,‬הנפגע צריך להבין כי אם יבחר לסלוח הוא לא יוכל להשתמש בפגיעה כנשק כלפי הפוגע בעתיד ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשלב השמיני‪ ,‬שלב בקשת הסליחה הרשמית‪ ,‬הפוגע מסכם את הפגיעה ואת הדרכים בהם ינקוט למנוע את הישנותה ומבקש רשמית סליחה ‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השלב התשיעי והאחרון הנו שלב הטקסיות‪ .‬המשפחה מתבקשת לתכנן טקס אשר יסמל את הענקת הסליחה‪ ,‬למשל‪ ,‬לוויה וקבורה של מכתב המתאר את הפגיעה‪ ,‬או יצירה של‬
‫מסמך משותף עליו חותמים כולם המבטיח יחסים של כבוד בעתיד ‪.‬‬
‫טיפול במשפחה עם התעללות פיזית‬
‫קשה לפי המודל של דיבלסיו‬
‫ההורים היו כבני ‪ 40‬ולהם ארבעה בנים‪ .‬הבעיה המוצהרת‬
‫הייתה התעללות פיזית מתמשכת של האב באחד הבנים‪,‬‬
‫התעללות אשר הייתה שייכת לעבר המשפחתי כי בעת הפניה‬
‫ההתעללות כבר הופסקה ולא הייתה כל פגיעה פיזית בהווה‪.‬‬
‫אחד מהאחים ביקש סיוע בגלל דאגתו לאחיו בן ה‪ 12‬אשר נתפס‬
‫על‪-‬ידו כמופנם ומבודד‪.‬‬
‫שלב ההכנה‪ :‬הכנת המשפחה לתהליך הטיפול‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫המטפל עודד את האב לספר את סיפור חייו‪ ,‬לדבר על ההורות שלו‪ ,‬על קשייו‪ ,‬וע ל‬
‫הטעויות שעשה‪ .‬האב נטה לייחס דיווחים על מכות וההפחדות שנמשכו לאורך שנים‬
‫ל"חינוך "‪.‬‬
‫המטפל שוחח עם האב על דמות אב שהייתה לו בתחילת הדרך ובין מה שקרה‬
‫בפועל‪ .‬הוא ראה כי בתחילת הדרך הוא תפס את עצמו כאב מסביר‪ ,‬מחנך ובונה‬
‫קשר עם ילדיו בעזרת הדת והמסורת‪ .‬אבל לאורך החיים הופיעו תמונות אחרות‪,‬‬
‫חלקן סימבוליות וחלקן ממשיות‪ :‬אש‪ ,‬חרבות‪ ,‬פחד‪ ,‬ברקים ודם‪.‬‬
‫דרך התבוננות בפערים שנוצרו במהלך החיים‪ ,‬האב יכול היה לראות את ה"טעויות "‬
‫שלו והופיעו ביטויים חזקים של חרטה ‪.‬‬
‫נערכו גם פגישות עם אשתו כדי לשתף אותה בתהליך שהאב עבר ועלו שאלות כמו ‪:‬‬
‫האם היא ידעה על האלימות במשפחתה? מה היא עשתה כדי לעצור אותה? היא‬
‫הביעה חרטה ורצון לשינוי ‪.‬‬
‫מפגש ההכנה עם האחים נועד לעודד אותם לדבר מול האב ולתמוך באח אשר ספג‬
‫בעבר את מרבית האלימות והפגיעות‪.‬‬
‫שלב ראשון‪ :‬שיתוף בעבר המשפחתי‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הנער הפגוע סיפר כיצד האב נהג לתת לו הוראות ופקודות‪ ,‬בעיקר בנושאי‬
‫לימודים‪ ,‬אבל גם לגבי מטלות בבית‪ .‬דוגמאות רבות לפגיעה ואיומים עלו‬
‫בשלב זה של הטיפול‪.‬‬
‫האחים סיפרו שחינוך היה מאד חשוב לאבא ואפילו הודו כי הדחיפה‬
‫ללימודים סייעה להם להתקדם בחיים‪ .‬הם בטאו אמביוולנטיות – מצד אחד‬
‫היו מודעים לכך שאבא היה קשה במיוחד לאח שלהם ונתן לו מכות – ומצד‬
‫שני העריכו את החינוך שקבלו‪.‬‬
‫האם בכתה‪ ,‬סיפרה על המכות שהנער חטף והסבירה שהייתה אם צעירה‬
‫וחשבה שכך מחנכים ילדים‪.‬‬
‫האב דיבר על המכות שנתן לילד לאורך השנים‪ .‬הוא הסביר זאת כרצון לחנך‬
‫את הילד ולדאוג שיגיע להישגים‪.‬‬
‫הנער הקשיב בערנות רבה למה שבני המשפחה מספרים והראה רצון להמשיך‬
‫ולהיות מעורב‪.‬‬
‫שלב שני‪ :‬יצירת חוזה לגבי הסליחה‬
‫‪ ‬המטפל העלה לדיון את נושא הסליחה‪ .‬הוא דיבר על היתרונות של‬
‫סליחה והחסרונות הכרוכים בשמירה על כעס וטינה לאורך שנים‪.‬‬
‫התנהלה שיחה על אפשרות הסליחה‪ ,‬מקומה בדת ובחיים הרוחניים של‬
‫בני המשפחה‪.‬‬
‫שלב שלישי‪ :‬הצהרה על הפגיעה‬
‫‪ ‬המוקד הטיפולי היה באב ובנער הפגוע‪ .‬שאר בני המשפחה הקשיבו‬
‫כעדים‪.‬‬
‫‪ ‬למרות שהנער דיבר על מגוון של פגיעות ‪ --‬השפלות מילוליות‪,‬‬
‫הפחדות ומכות ‪ --‬לפי המודל צריך להתרכז בפגיעה עיקרית אחת‪ .‬זאת‬
‫כדי שאפשר יהיה להתמקד‪ ,‬להבין ולבקש סליחה על דבר אחד אשר‬
‫ניתן לתארו ולהבינו‪.‬‬
‫‪ ‬לאחר סיוע בניסוח‪ ,‬האב הסתכל ישירות אל בנו והצהיר בטקסיות‪:‬‬
‫"אני ש' בן ע' אשם בכך שנתתי מכות לבן שלי והשתמשתי בכלי כדי‬
‫להכות אותו בכל חלקי גופו"‪.‬‬
‫שלב רביעי‪ :‬שאלות על הפגיעה וניסיון להביהנ‬
‫‪ ‬האב דיבר על התפיסות שלו על הורות‪ ,‬חינוך‪ ,‬והדרך שבה חינכו אותו‬
‫כילד‪ .‬הוא דיבר על יהדות וחינוך והשתמש בסיסמאות כמו "חוסך‬
‫שבטו שונא בנו"‪ .‬הוא סיפר על משפחת המוצא שלו "גם אני קיבלתי‬
‫מכות וזה עזר לי להפוך לבן אדם טוב"‪.‬‬
‫‪ ‬היה נרגש מאד כשדיבר‪ ,‬הסתכל על הילד‪ ,‬התקרב אליו ושידר פתיחות‬
‫ורצון לקשר‪.‬‬
‫‪ ‬בני המשפחה התמקדו בשאלות כלפי האב כמו‪ :‬איך אתה‪ ,‬איש מכובד‬
‫שעוזר לאחרים ובתפקיד מכובד‪ ,‬יכולת להתנהג כך לבן שלך?‬
‫שלב חמישי‪ :‬שלב גילוי הכאב‬
‫‪ ‬הנער התבקש לתת רשימה של רגשות דומיננטיים שחש בילדות ולציין צבע‬
‫לכל רגש‪ ,‬למשל אדום לכעס‪ ,‬או כחול לפחד‪ .‬בדף נפרד‪ ,‬הוא צבע את‬
‫הרגשות שלו‪ ,‬תוך כדי החלטה לגבי הגודל והצורה שכל רגש מקבל‪ .‬הרגשות‬
‫הדומיננטיים היו פחד וכאב‪ .‬אך היו גם אזורים של בושה וכעס ‪.‬‬
‫‪ ‬הנער התבקש לצייר תמונה לכל רגש‪ .‬הנער צייר סידרה של ארבע תמונות‬
‫אותן הוא הגיש לאבא‪ .‬לפחד הוא צייר עטלף שעף באוויר וארנב שמסתתר‬
‫מאחורי סלע‪ .‬לכאב הוא צייר כלב פצוע ונטוש‪ .‬לרגש הבושה הוא צייר ילד‬
‫שעיניו מכוסות במטפחת‪ ,‬המסגיר חטוף שלא יכול לראות‪ .‬ולכעס הוא צייר‬
‫כפפות אגרוף‪ .‬הוא הסביר כל ציור‪ ,‬תוך כדי שהוא פונה לאבא והמשפחה‬
‫מקשיבה‪.‬‬
‫‪ ‬בסוף הפגישה המטפל ביקש מהאב לשכנע את בנו שהוא הבין את הרגשות‬
‫והסיפור מאחוריהן עד שיהיה ברור כי הנער אכן השתכנע כי האב הבין אותו ‪.‬‬
‫שלב שישי‪ :‬הפסקת הפגיעה ומניעת הישנותה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫המטפל השתמש בטכניקת "אקווריום הדגים" – עבודה קבוצתית בה המעגל הפנימי דן‬
‫בנושא הפגישה והמעגל החיצוני מתבונן ומקשיב מבחוץ‪.‬‬
‫המעגל הפנימי במקרה זה כלל את האב‪ ,‬האם‪ ,‬והמטפל; שאר בני המשפחה הרכיבו את‬
‫המעגל החיצוני והם צפו והיו עדים לדיון‪.‬‬
‫הנושא הראשון לדיון היה מה לעשות אם חלילה שוב יהיו פגיעות מצד האב כלפי הנפגע‪,‬‬
‫מעין תכנית ביטחון לעת צרה‪ .‬האם הסכימה שאם מתרחשת‪ ,‬ולו הפגיעה הקטנה ביותר‪ ,‬היא‬
‫תתקשר לפקידת סעד לחוק נוער‪.‬‬
‫הדיון עבר לדיון בתוכנית מניעה‪ .‬המשתתפים העלו רעיונות איך למנוע פגיעות נוספות‪,‬‬
‫דיברו על הדרכים בהן האב יכול לבטא את רגשותיו בלי לפגוע‪ :‬טיפול אישי לאב‪ ,‬שיחה עם‬
‫חבר נפש‪ ,‬קורס להורות‪ ,‬ושיחות עם אשתו‪.‬‬
‫האב התחייב לקחת קורס להורות ואכן בפועל‪ ,‬מאוחר יותר‪ ,‬הוא השתתף בקורס כזה ונהנה‬
‫מאד‪ .‬לדבריו "כך גם למדתי להיות סבא יותר טוב"‪.‬‬
‫בחלק האחרון של הדיון הועלו רעיונות לפיצוי‪ .‬האב רצה "להשקיע בילד באופן‬
‫אינטנסיבי"‪ :‬לקחת אותו לטיולים‪ ,‬לעשות כיף ביחד‪ .‬תהליך זה הסתיים בדיון משותף של‬
‫שני המעגלים והנער ביטא שביעות רצון מרעיון הפיצוי וחשב שאכן מגיע לו פיצוי כזה‪.‬‬
‫שלב שביעי‪ :‬שלב הזהירות‬
‫‪ ‬הנפגע צריך להבין כי אם יבחר לסלוח הוא לא יוכל להשתמש בפגיעה‬
‫כנשק כלפי הפוגע בעתיד‪.‬‬
‫‪ ‬הנער התבקש לדבר על משמעות הסליחה עבורו מעתה והלאה‪ .‬הוא‬
‫אמר כי הוא מבין שאם הוא בוחר לסלוח‪ ,‬הוא יצטרך לתת "צ'אנס"‬
‫ליחסים עם האב‪ ,‬לאפשר קשר‪ .‬הוא לא יוכל לכעוס עליו כל החיים‪,‬‬
‫הוא יצרך לשים את הפגיעה בצד‪.‬‬
‫שלב שמיני‪ :‬שלב בקשת הסליחה הרשמית‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫האב התקרב לנער והשתחווה‪ .‬הוא הסביר כי כך הוא נוהג בעת תפילה‪.‬‬
‫הוא סיפר כי הוא מרגיש כי החוויה כאן דומה לחוויות הצניעות של‬
‫התפילה‪ ,‬הענווה בפני בורא עולם‪.‬‬
‫הוא דיבר שוב על כך שלא הבין עד כמה הוא פגע ברגשות של בנו‪ ,‬עד‬
‫כמה הוא פגע בעולם הפנימי שלו‪ .‬שוב אמר כי חשב שהוא מחנך וכי‬
‫בלי פגיעה פיזית אין נזק‪ .‬עתה הוא מבין עד כמה הוא טעה‪.‬‬
‫הוא ביקש סליחה והבטיח ולפצות את הילד‪.‬‬
‫הנער והמשפחה הגיבו בהתרגשות‪ ,‬בבכי‪ ,‬בהבעת תקווה ליחסים טובים‬
‫יותר במשפחה‪.‬‬
‫שלב תשיעי‪ :‬שלב הטקסיות‬
‫‪ ‬המשפחה בחרה להיעזר בטקס התשליך הנערך בימים הנוראים‪ .‬כל‬
‫המשפחה‪ ,‬בנוכחות המטפל‪ ,‬הלכה למקום בו יש זרימה של מים‪ ,‬והאב‬
‫והילד הוציאו מהכיסים את כל מה שצריך להשליך‪ :‬האב זרק את‬
‫הטעויות שלו והפגיעות של העבר‪ ,‬והילד זרק את השאריות של הפחד‬
‫והכאב שחש כל חייו‪ .‬בסיום הטקס‪ ,‬כל המשפחה התארחה בבית אחד‬
‫הילדים הבוגרים לחגוג את "מסיבת הסיום"‪ ,‬של התהליך‪.‬‬
‫‪ ‬במעקב לאחר סיום הטיפול‪ ,‬הסתבר כי הקשרים במשפחה השתפרו‬
‫מאד‪ ,‬היו ביקורים הדדיים‪ ,‬שיחות רבות יותר‪ ,‬טיולים משותפים‪,‬‬
‫ואווירה טובה יותר בין בני הזוג‪ .‬נראה הי כי אבן גדולה הוסרה מכתפי‬
‫המשפחה‪.‬‬