`לנו היהודים השקפה אחרת`: חיי ביאליק בזמן המהפות ברוסיה - חמוטל בר

‫חיי ביאליק בזמן המהפיכות ברוסיה ויחסו לרעיון המהפיכה‬
‫'היהי קץ לח !‪#‬שך? אם‪-‬סוף למהפכה?'‬
‫)ח"נ ביאליק‪' ,‬הרהורי לילה'‪.(1895 ,‬‬
‫כידוע‪ ,‬יהודים רבים היו בין מנהיגי הפעילות שהובילה לנפילת השלטון הצארי ולמהפיכת‬
‫אוקטובר‪ ,‬שכן המהפכנות האנטי‪-‬צארית עוררה ביהודי רוסיה‪ ,‬ובמיוחד ביהודים משכילים שהיו‬
‫קרובים לחוגי הנארודניקים‪ ,‬תקוות אוטופיות באשר לעתיד מצבו של האדם היהודי ברוסיה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫למהפיכה הרוסית ולתוצאותיה בחיים היהודיים היה הד ניכר בספרות העברית‪ ,‬שגם הושפעה‬
‫מתפיסת המהפיכה בספרות הרוסית‪ 2 .‬חיים נחמן ביאליק חי ברוסיה בתקופת שלוש המהפיכות ‪-‬‬
‫אוקטובר ‪ ;1905‬פברואר ‪ ;1917‬אוקטובר ‪ - 1917‬רוב הזמן באודסה‪ .‬הוא חווה מבשרו את ארועיה‬
‫ומהלכה של המהפיכה הרוסית‪ ,‬והיא השפיעה ישירות על חייו‪ .‬ביצירתו אפשר למצוא‪ ,‬בצד‬
‫יצירות שנכתבו בתקופה זו ואינן קשורות כלל לארועי הזמן‪ ,‬גם יצירות המשקפות את יחסו‪,‬‬
‫השלילי בדרך כלל‪ ,‬למהפיכה הרוסית ולמהפכנות כרעיון היסטורי ופוליטי‪.‬‬
‫‪ .1‬חיי ביאליק בתקופת שלוש המהפיכות‬
‫‪3‬‬
‫בחורף ‪ 1905‬שב ביאליק לאודסה משהייה בת כשנה וחצי בוורשה‪ .‬כאן המשיך‬
‫בכתיבת שירה )'הבריכה'‪' ,‬הכניסיני תחת כנפך'(‪ ,‬וחזר לעבודתו כעורך בהוצאת 'מוריה'‪ ,‬עליה‬
‫היתה עיקר פרנסתו‪ 4.‬אודסה ב ‪ -1905‬היתה נתונה למעשי טרור של חבורות מזוינות שביצעו‬
‫'אקספרופריאציות' )הפקעת רכוש(‪ ,‬אם כהכנה למהפיכה ואם כשוד לשמו‪ 5,‬וביוני ‪ 1905‬הועלו‬
‫‪ 1‬על פעילותם של יהודים בתקופה שקדמה למהפיכה הרוסית ועל הציפיות של יהודים מהמפיכה‪ ,‬ראה‬
‫יונתן פרנקל‪ ,‬נבואה ופוליטיקה‪ :‬סוציאליזם‪ ,‬לאומיות ויהודי רוסיה‪ ,1917-1862 ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬עם עובד‪,1989 ,‬‬
‫עמ' ‪;187-161‬‬
‫‪Erich Haberer, Jews and Revolution in Nineteen Century‬‬
‫‪.Russia, Cambridge University Press, 1995‬‬
‫‪ 2‬על השתקפות המהפיכה הרוסית והפואמה 'שנים‪-‬עשר' של אלכסנדר בלוק בסיפורים וברומנים עברים‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫נורית גוברין‪' ,‬מהפיכת אוקטובר בראי הספרות העברית'‪ ,‬מפתחות‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,1978 ,‬עמ' *‪ .‬ובנוסחו האנגלי ‘‬
‫‪The October Revolution in Hebrew Literature’, Jews in Eastern Europe‬‬
‫‪.(Fall 1993), pp. 5-26‬‬
‫‪ 3‬הוא שהה בוורשה לצורך עריכת השילוח ‪ .‬לאודסה הגיע בסוף פברואר או ראשית מרץ‪ .‬ראה יעקב פיכמן‪,‬‬
‫סופרים בחייהם‪ ,‬מסדה ומוסד ביאליק ‪ ,1942‬עמ' ‪.55-54‬‬
‫‪ 4‬ביאליק יסד את הוצאת 'מוריה' ב ‪ ,-1902‬יחד עם ש' בן‪-‬ציון וח' רבניצקי‪ ,‬במטרה להוציא ספרי לימוד‬
‫בעברית‪ .‬באותן שנים שקד במיוחד על ספר האגדה ‪ ) .‬י‪ .‬ח‪ .‬רבניצקי‪' ,‬ביאליק וספר האגדה'‪ ,‬כנסת א תרצ"ו‪,‬‬
‫עמ' ‪ (.512‬ועל פירוש למשנה‪.‬‬
‫‪ 5‬פיכמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪57‬‬
‫‪1‬‬
‫באש מחסני הנפט של נמל אודסה בארועי מרד ה'פוטיומקין'‪ , .‬ולדבריו המראה נתן השראה‬
‫לכתיבת הפתיחה של 'מגילת האש'‪ 6.‬ב ‪ -17‬באוקטובר באותו יום ליוו רבניצקי וביאליק את ש'‬
‫בן‪-‬ציון לנמל אודסה בדרכו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬על הספר שניתן לבן‪-‬ציון במתנה כתב ביאליק‪:‬‬
‫אודיסא ב' מרחשוון שנת תרס"ו לבריאה‬
‫בשמונה עשרה לאוקטובר‪ ,‬יום ראשון לקונסטיטוציה‬
‫בארץ הדמים רוסיה‪ ,‬שנעשית חפשית‪,‬‬
‫בשעה שתרועת 'הידד' בכל הרחובות הומיה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מלות הקדשה אתה מתייחסות לכינון הקונסטיטוציה‪ ,‬שעורר ‪ 1905‬תקוות רבות בלב יהודי‬
‫אודסה‪ ,‬בין השאר משום שדובר בה על ביטול הצנזורה על פרסומים באות עברית‪ ,‬שהיתה נהוגה‬
‫ברוסיה החל משנת ‪ . 1797‬ואולם למחרת היום התחולל באודסה פוגרום‪ ,‬שאותו תיאר ביאליק‬
‫במכתבו לבן‪-‬ציון שישב בארץ‪-‬ישראל כך‪:‬‬
‫)‪](...‬אצלנו[ הרג‪ ,‬חרבן ואבדון‪ .‬בו ברגע שחזרנו מן האניה החל ההרס וההרג‪ ,‬ויארך עד‬
‫יום השבת‪ .‬ה"סך הכל" של הפרעות הוא בקירוב כך‪ :‬כארבע מאות הרוגים יהודים‬
‫)יותר משלוש מאות ראיתי בעיני ומניתי בפי בשעת הקברות(‪ ,‬אלפי פצועים וארבעים‬
‫]הדגשה במקור[ אלף מישראל מוטלים בחוצות בעירום ובחסר כל‪ .‬זאת באודיסא‪,‬‬
‫ובשאר הערים מה עשו! )‪(...‬‬
‫‪8‬‬
‫הפוגרום נערך‪ ,‬אמנם‪ ,‬בעיקר במולדאבנקה‪ ,‬רובע של יהודים עניים‪ ,‬שהיה רחוק ממגוריו של‬
‫ביאליק ברח' מאלו‪-‬ארנאוטסקאיה ‪ ,9‬אך גם הוא‪ ,‬כמו כל יהודי העיר‪ ,‬הסתגר אז בביתו‪ .‬ביום‬
‫השלישי והקשה ביותר של הפוגרום ניסה לשכנע את רבניצקי‪ ,‬שגר באותו בית‪ ,‬להמשיך בעבודה‬
‫על ספר האגדה ‪' ,‬אולם העבודה לא זזה ממקומה במצב רוח מדוכא כזה‪ ,‬ועד מהרה נאלצנו‬
‫להפסיקה'‪ 9.‬בעקבות הפוגרום כתב ביאליק ב ‪ -26‬באוקטובר ‪ 1905‬לבן‪-‬עמי‪ ,‬שישב בז'נבה‪' :‬ונצא‬
‫כולנו שלמים בגופנו ובממוננו‪ ,‬אבל לא בלבנו‪ .‬החרב תלויה על ראש כולנו ובכל רגע היא‬
‫מוכנה לשחיטה‪ 10'.‬ביאליק היה בין עורכיה של 'מגילת תענית' שפורסמה לזכר הרוגי הפוגרום‬
‫באודסה‪ ,‬ואף כתב שיר זיכרון לנרצחים‪ .‬ב ‪ -1906‬פרסם ביאליק שתי חוברות‪ ,‬בעברית )משירי‬
‫הזעם( וביידיש )פון צער און צארן( ובהן שירים המבטאים את זעמו על מצבם של יהודי רוסיה‪.‬‬
‫‪ 6‬מראה זה היה‪ ,‬לדברי ביאליק‪ ,‬מקור השראה לכתיבת הפתיחה של 'מגילת האש'‪ .‬ראה ח"נ ביאליק‪' ,‬משהו‬
‫על מגילת האש'‪ ,‬הרצאה בסניף הסתדרות המורים בתל‪-‬אביב‪ ,‬פברואר תרצ"ג‪ ,‬דברים שבעל‪-‬פה‪ ,‬דביר תרצ"ה‪,‬‬
‫כרך ב עמ' כו‪.‬‬
‫‪ 7‬רבניצקי‪ ,‬שם עמ' ‪.512‬‬
‫‪ 8‬מכתב לא מתוארך מסוף אוקטובר או תחילת נובמבר ‪ ,1905‬אגרות ב עמ' ב‪.‬‬
‫‪ 9‬רבניצקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;513‬שלמה שבא‪ ,‬חוזה ברח‪ :‬סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק‪ ,‬דביר ‪ ,1990‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪ 10‬שם‪ ,‬עמ' א‬
‫‪2‬‬
‫בחודשים שלאחר הפרעות נמשכו באודסה מהומות‪ ,‬שביתות וחילופי שלטון‪ .‬ואולם כמו‬
‫יהודים רבים ביאליק לא נטל שום חלק בפעילות הסוערת הזו‪ ,‬מה שרק הגביר אצלו את הרגשת‬
‫המועקה‪' :‬ומובן מאליו שמלאכה זו ]המהפיכה[ נעשית ע"י אחרים ואנו‪ ,‬אברכי המשי וצפרין‬
‫קדישין‪ ,‬מבחוץ‪ .‬כלואים אנו בחדר ודוחקים את עצמנו ‪ -‬ובטלים‪ .‬שממון‪ ,‬שממון‪'.‬‬
‫‪11‬‬
‫לתחושת‬
‫השיממון הזו תרמה הגירה רבתי של יהודים מאודסה‪ ,‬וביניהם רבים מידידיו הסופרים של‬
‫ביאליק‪ 12:‬בן‪-‬ציון עלה לארץ‪-‬ישראל; מנדלי נסע לז'נווה בעצת רופאיו; בן‪-‬עמי גם הוא התיישב‬
‫בז'נווה; ודובנוב עבר לוילנא עוד ב ‪ .-1903‬ביאליק התלונן בפני בן‪-‬ציון‪' :‬אודיסה מתרוקנת‪.‬‬
‫חמישים אלף איש עזבו את העיר ויצאו לחו"ל‪'.‬‬
‫‪13‬‬
‫באותה עת היה שרוי במצב‪-‬רוח של מועקה‪,‬‬
‫יאוש‪ ,‬כישלון‪ ,‬וחוסר אונים לנוכח 'הנוראות הגדולות הבאות עלינו' והשפעתן על המפלגות‬
‫השונות של תנועת התחיה הלאומית‪' :‬ומה יש עוד לספר לך? יש בונדיסטים‪ ,‬ציוניסטים וצרופיהם‬
‫וצרופי צרופיהם ‪ -‬ואולם תפול נא אש מן השמים ואכלתם‪ ,‬את כולם‪ ,‬ביום אחד‪ .‬רקב וסחי ומאוס‬
‫‪14‬‬
‫)‪ (...‬אין תקוה לנו עוד‪ ,‬בן עמי‪ ,‬אין לנו לא מות ולא חיים‪ ,‬אלא יסורי גיהינם עולמי‪.‬‬
‫לדכדוך‬
‫בגלל מצבה של תנועת התחיה הלאומית הוסיפו גם פחדים משינויי השלטון וגם כעסו על‬
‫התחזקות היידישיסטים ושפע העתונים הרבים ביידיש שצצו לאחר מהפיכת ‪ ,1905‬בתקופה‬
‫הקצרה של היתר לפרסם באות עברית‪ 15.‬אמנם ב ‪ ,-1906‬כשנחגג יובל השבעים למנדלי מוכר‬
‫ספרים באודסה נאם בנימה של אופטימיות לוחמת על מצב העם היהודי ועל יכולתו ליצור‬
‫למרות "גרזן שהורם מעל לראשינו"‪ 16,‬אך במכתבים פרטיים המשיך להתלונן על דיכאון ועל אי‪-‬‬
‫יכולת לכתוב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בתקופת מלחמת העולם הראשונה היו החיים היהודיים באודסה שלוים יחסית‪ :‬בתי הקפה‬
‫המו מאדם‪ ,‬המסחר והספסרות פרחו‪ ,‬ואף חיי התרבות והאמנות תססו‪ ,‬כולל אמנים אורחים‬
‫מהעולם כולו‪ 18.‬באותה עת גויסו כל בני העיר‪ ,‬ורק מי שעסק ב'עבודות הגנה' במוסד צבאי או‬
‫בבית‪-‬חרושת היה פטור מגיוס‪ .‬ביאליק לא היה כבר בגיל הגיוס‪ ,‬אך הוא עבד כלבלר בבית‬
‫‪ 11‬שם‪ ,‬ג‬
‫‪} 12‬שם‪ ,‬ג‬
‫‪ 13‬שם‪ ,‬עמ' ה‪.‬‬
‫‪ 14‬מכתב לבן‪-‬עמי מי"א שבט תרס"ו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' יא‪.‬‬
‫‪ . 15‬ב ‪ -3‬בינואר ‪ 1906‬כתב למנדלי מוכר‪-‬ספרים היושב בז'נווה‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫משהותרה הוצאת עתונים לכל מללי וגללי וכל מפים וחפים ‪ -‬התחילו העתונים הז'רגונים נוצצים כעשב השדה‬
‫)‪ (...‬ה"בונד" לבדו‪ ,‬כמדומה‪ ,‬מוציא עתה את ה"וועקער" ואת ה"לעקער" ואת ה"שמעקער" ועוד ועוד'‪.‬‬
‫המכתב התפרסם במוסף הספרותי של עתון דבר ‪ ,27.7.51‬עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 16‬מ' אונגרפלד‪ '50 ,‬שנה לפטירת ביאליק '‪ ,‬מאזנים כו חוברת ב )טבת תשכ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫ראה מכתבו לבן‪-‬עמי מה ‪ -12‬במאי ‪ ,1907‬אגרות ב‪ ,‬עמ' ‪.47-46‬‬
‫‪ 18‬שמואל אוסישקין‪ ,‬אמא אודסה ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הספריה הציונית ‪ ,1984‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪3‬‬
‫חרושת‪ ,‬יחד עם פיכמן‪ ,‬שעות אחדות בכל יום‪ 19.‬הדי המלחמה הגיעו לאודסה‪ ,‬בכל זאת‪ :‬מצעדים‬
‫צבאיים בהשתתפות משפחת הצאר התנהלו בה כדי לחזק את נאמנות התושבים‪ 20.‬השלטון הצבאי‬
‫שהוכרז ב ‪ -5‬ביוני ‪ 1915‬אסר להדפיס ואף להתכתב באופן פרטי באות עברית בכל האזור הסמוך‬
‫לחזית‪ ,‬שכלל את כל תחום המושב היהודי‪ ,‬ואודסה בתוכו‪ .‬איסור זה איים לשתק את עבודת‬
‫ההוצאה ובית הדפוס 'מוריה'‪ ,‬וסיבך את ביאליק בקשיים כלכליים‪.‬‬
‫מהפיכת פברואר ‪ 1917‬עברה על אודסה ללא כל מהומות‪ .‬בעקבותיה השתררה אוירה של‬
‫צהלה‪ ,‬במיוחד לאור הצווים של קרנסקי )אז שר‪-‬המשפטים( לשחרר אסירים פוליטיים‪ ,‬וביניהם‬
‫ציונים רבים‪ ,‬להעניק זכויות שוות ליהודים ולבטל את כל הגזירות נגדם‪ 21.‬בוטל אז גם האיסור‬
‫על הדפסת פרסומים יהודיים‪ ,‬מה שאיפשר את הוצאת המאסף כנסת בעריכתו של ביאליק‪ ,‬ובו‬
‫כלולות מרבית יצירותיו מתקופת המלחמה‪ :‬השירים 'יהי חלקי עמכם'‪' ,‬אחד אחד ובאין רואה'‪,‬‬
‫'הציץ ומת' ו'למנצח על המחולות'‪ ,‬הסיפור 'החצוצרה נתביישה' והמסות 'הלכה ואגדה' ו'גילוי‬
‫וכיסוי בלשון'‪ .‬כך התאפשרה גם הופעתו של הקובץ עולמנו )יולי ‪ (1917‬בעריכת מ' גליקסון‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫בו התפרסמו שירו של ביאליק 'חלפה על פני' ושתי ה'רשימות' של ביאליק‪' ,‬לממשלת המארש'‬
‫ו'מעוות לא יוכל לתקון'‪.‬‬
‫לעומת השלווה היחסית באודסה לאחר מהפיכת פברואר‪ ,‬עברו על תושבי העיר‪ ,‬ובמיוחד‬
‫על היהודים‪ ,‬חודשים קשים מנשוא בעקבות מהפיכת אוקטובר‪ ,‬שבה נתפס השלטון בפטרוגרד‬
‫על‪-‬ידי הבולשביקים‪ .‬העיר עברה פעמים רבות מיד ליד‪ ,‬ובכל חילוף שלטונות התחוללו מהומות‬
‫ושפיכות דמים‪ .‬בעיר שלטו חליפות חיילי קרנסקי‪ ,‬בולשביקים‪ ,‬אוסטרים‪ ,‬גרמנים‪ ,‬הפלוגות של‬
‫סקורופדסקי‪ ,‬פלוגות פטליורה‪ ,‬הצרפתים‪ ,‬חיילי דניקין‪ ,‬וכנופיות אחרות‪ .‬בתקופות שלטון דניקין‬
‫היו חייו של ביאליק נתונים בסכנה‪ ,‬שכן גיסו‪ ,‬יאן גאמארניק‪ ,‬בעלה של בלומה‪ ,‬אחות מניה‬
‫ביאליק‪ ,‬היה גנרל בצבא האדום‪ .‬ביאליק נעצר על ידי קציני דניקין‪ ,‬אך ניצל על ידי קצין של‬
‫דניקין‪ ,‬שביאליק סייע להסתירו בימי הבולשביקים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫זמן קצר לאחר כינון השלטון הבולשוויקי החלה באודסה רדיפת הפעילות התרבותית בשפה‬
‫העברית ומאסרים של חשודים בפעילות ציונית‪ .‬עד ראיה מספר‪ ,‬שאת ספרי הוצאת הספרים‬
‫‪ 19‬מניה ביאליק‪ ,‬פרקי זכרונות‪ ,‬דביר ?‪ ,‬עמ' ‪.29‬‬
‫‪ 20‬אוסישקין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪80-79‬‬
‫‪ 21‬שם‪.96 ,‬‬
‫‪ 22‬ד"ר משה יוסף גליקסון היה גם עורך השבועון העם שהופיע במוסקבה‪ ,‬והיה העתון העברי היומי היחיד‬
‫בזמן המהפכה‪.‬‬
‫‪ 23‬שבא‪ .167-169 ,‬גלבוע כותב שיאן גאמארניק היה חבר הוועד הפועל המחוזי הסובייטי‪ .‬בהתערבותו בוטל‬
‫גם מאסרם של חברי משלחת 'הסתדרות התלמידים הציונים'‪ ,‬שביקשה למחות על איסור לימודים בעברית‬
‫באביב ‪ .1920‬ראה‪ :‬יהושע גלבוע‪ ,‬לשון עומדת על נפשה‪:‬תרבות עברית בברית‪-‬המועצות‪ ,‬ספריית פועלים‬
‫‪ ,1977‬עמ' ‪.120‬‬
‫‪4‬‬
‫'מוריה' החרימו והפכו אותם לנייר אריזה‪ .‬ביאליק היה עסוק בשתדלנות אצל השלטון‪ ,‬שגבלה‬
‫בחירוף נפש‪:‬‬
‫והתחיל ביאליק מכתת רגליו בריצה מקומיסאר קומוניסטי למשנהו‪ (...) ,‬כותב הטורים‬
‫הללו שמע איך אמר ביאליק לקומיסאר לענייני הפיננסים באודסה של הימים ההם‪,‬‬
‫דוחובני שמו‪- :‬באמצע העיר ערכתם את התופת שקראתם אותו בשם "צ'יקא"‪ ,‬למעלה‬
‫יושבים בני אדם בנחת‪ ,‬זוללים וסובאים‪ ,‬ומתחת עומדים השוחטים ושוחטים‪ .‬בני אדם‬
‫שהיו בימים ההם ברוסיה יודעים מה היה הדיבור עם קומיסאר‪ ,‬ודיבור כזה על מעשי‬
‫הצ'יקא‪ ,‬לא כל שכן‪ .‬בעד פסוק כזה היתה קומתו של אדם מתקצרת כדי שיעור הראש‪.‬‬
‫אך ביאליק לא נרתע מפני שום דבר‪ ,‬התרוצץ ימים שלמים כדי להציל חיי יהודים‬
‫אסירים‪ ,‬שנחבשו בצינוק הצ'יקא על לא עוול בכפם‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אוכלוסי העיר היו שטופים בבולמוס של התארגנות‪' :‬אחת מסיסמאות המהפיכה היתה‬
‫להתארגן‪ (…) .‬הכול התארגנו בארגונים פוליטיים‪ ,‬מקצועיים‪ ,‬לאומיים‪ ,‬תרבותיים ועוד‪ .‬די היה‬
‫בהכרזת איש אחד או שניים על הקמת ארגון כדי להביא לזרם של אנשים שבאו להרשם‪ ,‬לעתים‬
‫קרובות גם בלי לדעת לשם מה הם נרשמים‪ 25'.‬באוירה זו המשיך ביאליק בשלו‪ :‬הוא עבד עם‬
‫רבניצקי על כינוס שירי אבן גבירול ועל קבצי מקורות יהודיים אחרים‪ 26,‬וכן בפעילות ציבורית‬
‫לטיפוח החינוך העברי‪ 27.‬את בעיית המצוקה הכלכלית פתר בעבודות תרגום עבור שטיבל )בעל‬
‫‪28‬‬
‫בית ההוצאה שנוסדה אז(‪ ,‬ואף דאג לקבל ממנו עזרה לסופרים נזקקים באודסה‪.‬‬
‫השמועה על הצהרת בלפור‪ ,‬שהגיעה בתחילת נובמבר ‪ ,1917‬עוררה התלהבות עצומה בקרב‬
‫יהודי אודסה‪ ,‬והפיגה לזמן מה את הדאגות שעוררה המהפיכה הבולשביקית‪ .‬המאורע נחוג‬
‫במשך שבוע ימים‪ 29.‬ב ‪ -16‬בנובמבר צעד ביאליק בתהלוכת ענק ברחובות העיר שבה השתתפו‬
‫חמישים אלף איש‪ .‬בראש החוגגים צעדה תזמורת ה'הגנה העצמית' והחוגגים שרו את 'התקווה'‬
‫ואת 'המרסלייזה'‪ .‬נישאו דגלים כחולים‪-‬לבנים‪ ,‬דגלי בריטניה ודגלי המהפיכה‪ .‬ב ‪ -20‬בנובמבר‬
‫נאם ביאליק בנשף שנערך ב'תיאטרון הדרמטי'‪ .‬דבריו היו חדורי תקווה‪ ,‬אם כי גם לו היה ברור‬
‫‪ 24‬ז' רוזנטל‪' ,‬עם ביאליק'‪ ,‬מאזנים ב )תרצ"ד(‪ ,‬עמ' ‪.449-448‬‬
‫‪ 25‬אוסישקין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.98‬‬
‫‪ 26‬ב ‪ -1917‬יצא לאור באודסה הספר רשומות ‪ -‬מאסף לדברי זכרונות‪ ,‬אתנוגרפיה ולפולקלור בישראל‪,‬‬
‫שביאליק היה אחד מעורכיו )יחד עם רבניצקי ודרויאנוב(‪.‬‬
‫‪ 27‬ביולי ‪ 1917‬כונסה באודסה ועידת המורים העברים‪ ,‬ה השתתפו ‪ 137‬צירים‪ ,‬באי כוחם של קרוב ל ‪-1500‬‬
‫מורים מרחבי רוסיה'‪ ,‬ובה הציע ביאליק כללי יסוד )'תקנות'( לחנוך עברי ברוסיה‪ .‬ראה‪' :‬על החינוך והלשון'‪,‬‬
‫דברים שבעל‪-‬פה א‪ ,‬עמ' כד‪-‬כה; וראה גלבוע‪.33-32 ,‬‬
‫‪ 28‬אגרות ב עמ' קפב‪ ,‬קפו‬
‫‪ 29‬ראה‪' :‬לרגלי הדקלרציה האנגלית ‪ -‬מכתבים מאודסה'‪ ,‬העם ב )‪ ,(1918‬גל' א‪-‬ב‪ ,‬עמ' ‪.29-27‬‬
‫‪5‬‬
‫מאליו שרוב היהודים יישארו בגולה‪' ,‬אבל א"י תשמש שיטת‪-‬עורקים לכל הגלות'‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫עם זאת‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫בנסיבות פרטיות התייחס ביאליק בספקנות להצהרת בלפור ולא נסחף בתקוות מוגזמות‪.‬‬
‫באודסה נמשכו המהומות‪ .‬בקיץ ‪ ,1918‬בתקופה שלטונה של ה'רפובליקה האוקראינית‬
‫העצמאית'‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫כתב ביאליק לדוד פרישמן‪ ,‬שחי אז במוסקבה‪' :‬עתה‪ ,‬בעודני רושם את הטורים‬
‫האלה‪" ,‬נוע תנוע הארץ כשיכור"‪ ,‬כתלי הבתים ירעדו‪ ,‬והחלונות יזועו‪ ,‬והזכוכיות תתפוצצנה‪,‬‬
‫והחרדה והזעקה הקיפו את כל העיר‪ ,‬ואנשים ונשים וטף נסים מנוסת מוות‪ ,‬ומירכתי העיר עולים‬
‫קולות נפץ ותמרות עשן ועמודי אש עד לב השמים‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫בתנאים אלה המשיך ביאליק בכתיבת‬
‫שירים‪ ,‬בעריכה ובעבודה ציבורית‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1918‬נבחר כציר ל'כנסיה היהודית הלאומית' במסגרת האוטונומיה למיעוטים‬
‫שהוכרזה על ידי ממשלת אוקראינה העצמאית‪ .‬הבחירות התנהלו בצילו של הריב בין הציונים‬
‫ליידישיסטים‪ ,‬שהגבירו את פעילותם בתקופה שבין פברואר לאוקטובר ‪ 34.1917‬מועמדותו כנשיא‬
‫ה'כנסיה' נדחתה על‪-‬ידי הציונים עצמם מחשש שמא דבריו יעוררו שערוריה‪ ,‬ואמנם‪ ,‬דבריו על‬
‫‪35‬‬
‫תקוות ההתיישבות בארץ‪-‬ישראל עוררו התנגדות קולנית של אנשי הבונד‪.‬‬
‫ב ‪ - 1919‬היה ביאליק מוכן לעלות לארץ‪-‬ישראל עם משפחתו באניה 'רוסלאן'‪ ,‬שהפליגה‬
‫לארץ ובה חבורה גדולה של נכבדים יהודים מאודסה וערי רוסיה אחרות‪ ,‬אך בשל מחלת בת‪-‬אחיו‬
‫נשאר באודסה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫לאחר התבססות השלטון הבושביקי באודסה הורע מצבם של הסופרים העברים‬
‫בעקבות הפעילות הנמרצת של אנשי ה'יבסקציה'‪ .‬ביאליק‪ ,‬שזכה לכבוד מצד נציגי השלטון‬
‫‪37‬‬
‫המקומי‪ ,‬הירבה אז לעסוק בשתדלנות‪ ,‬וחיכה להזדמנות לעלות לארץ‪.‬‬
‫‪ .2‬פרשת יציאתו של ביאליק מרוסיה‬
‫‪' 30‬נאום ביאליק'‪ ,‬שם עמ' ‪.30-29‬‬
‫‪ 31‬א' מייטוס‪ ,‬במחיצתם של סופרים‪ ,‬יבנה ‪ ,1977‬עמ' ‪ ;104 ,102‬שבא‪.169 ,‬‬
‫‪ 32‬ביוני ‪ 1918‬הוקמה בקייב‪ ,‬בתמיכת גרמניה‪ ,‬ממשלה אוקראינית עצמאית בראשותו של סקורופדסקי‪,‬‬
‫ושלטונה נמשך עד דצמבר של אותה שנה‪.‬‬
‫‪ 33‬אגרות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' קצד‪.‬‬
‫‪ 34‬גלבוע‪ ,‬לשון עומדת על נפשה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.31-26‬‬
‫‪ 35‬בן‪-‬ישי‪ ,‬שם עמ' ‪.172-173‬‬
‫‪ 36‬כך על‪-‬פי עדותה של יהודית קסטרל‪ ,‬בתו של ישראל‪-‬בער אחיו של ביאליק‪ ,‬ראה‪ :‬שבא ‪ ,‬עמ' ‪.179‬‬
‫‪ 37‬מניה ביאליק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪6‬‬
‫יציאתו של ביאליק מרוסיה בקיץ ‪ 1921‬היתה פרשה ארוכה ומסובכת‪ 38.‬היא התחילה באופן‬
‫כמעט מקרי‪ ,‬כאשר העתונאי אהרון ליטאי )‪ (1952-1878‬החליט לבקש היתר יציאה עבור קבוצת‬
‫סופרים‪ ,‬וכלל את ביאליק‪ ,‬ללא ידיעתו‪ ,‬ברשימה שחיבר‪ .‬ביאליק הסכים לרעיון‪ ,‬והציע לצרף‬
‫גם מכתב לסופר מקסים גורקי )‪ ,(1936-1868‬שהכיר והעריך מאד את ביאליק‪ ,‬והיה בעל השפעה‬
‫על לנין‪ .‬המכתב לגורקי נוסח בידי ביאליק יחד עם העורך והחוקר אלתר דרויאנוב ) ‪,(1938-1870‬‬
‫ונמסר לגורקי בידי עתונאי יהודי‪-‬רוסי בשם סוקולובסקי‪ ,‬שכינויו היה סאדוי‪ .‬גורקי פנה ללנין‪,‬‬
‫שהבטיח לעזור לסופרים אם תוגש הבקשה המתאימה‪ .‬על מכתבו של ביאליק לגורקי הוסיף לנין‬
‫בכתב ידו את המלה 'לקאראחאן' )קאראחאן היה אז סגנו של צ'יצ'רין‪ ,‬הקומיסאר לענייני חוץ‪,‬‬
‫‪39‬‬
‫והיה ממונה‪ ,‬כנראה‪ ,‬על אשרות היציאה(‪.‬‬
‫בינואר ‪ ,1921‬לאחר שהושג רשיון לנסוע מאודסה למוסקבה‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫יצא ביאליק במסע מפרך‬
‫ברכבות מאודסה למוסקבה דרך קייב‪ ,‬בחברתו של העתונאי והעורך משה קליינמן ) ‪,(1948-1870‬‬
‫‪41‬‬
‫כדי לקבל אישור יציאה רשמי בקומיסריון )המשרד הממשלתי( לענייני חוץ‪.‬‬
‫למוסקבה בתחילת מרץ ‪ ,1921‬והתארחו בביתו של המהנדס אלכסנדר זאלקינד‪,‬‬
‫כחודשיים עד שהושג רשיון היציאה‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫הם הגיעו‬
‫‪42‬‬
‫אך עברו‬
‫כשלושה שבועות עברו עד שהגיע מכתב מגורקי‪ ,‬שישב‬
‫אז בפטרבורג‪ ,‬ובו הוא מסביר‪ ,‬שניתנה הוראה של לנין למלא את בקשת היציאה‪ ,‬ועתה נחוץ‬
‫להגיש בקשה רשמית למשרד החוץ‪ ,‬למחלקת הארצות הדוברות האנגלית‪ ,‬שעליהן נמנתה גם‬
‫‪ 38‬הנסיעה מאודסה למוסקבה ופרשת קבלת הרשיון לצאת מרוסיה מתוארת בפירוט על ידי משה קליינמן‬
‫בסדרת רשימותיו 'עם ביאליק למוסקוה'‪ ,‬דבר‪ ,25.9.36 ,‬עמ' ‪ 2.10.36 ;14‬עמ' ‪ 9.10.36 ;4‬עמ' ‪16.10.36 ;5‬‬
‫עמ' ‪ 23.10.36 ;3‬עמ' ‪ 30.10.36 ;4‬עמ' ‪ 6.11.36 ;3‬עמ' ‪ .4‬וראה גם‪ :‬ביאליק‪ ,‬אגרות ב )תל‪-‬אביב‪ ,‬תרצ"ח‪ ,‬עמ'‬
‫קצח‪ -‬ריא; אריה רפאלי )צנציפר(‪ ,‬במאבק לגאולה‪ :‬ספר הציונות הרוסית ממהפיכת ‪ 1917‬עד ימינו‪ ,‬תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫תשט"ז )הערך 'ביאליק' באינדקס(; צפרירה שועלי‪ ,‬נפתוליה של הוצאת ספרים עברית‪ :‬נוצאת נספרים "דביר"‬
‫‪ , 1924-1921‬עבודת גמר ל‪ ,.M. A-‬בהדרכת פרופ' נורית גוברין‪ ,‬החוג לספרות עברית‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,1990 ,‬עמ' ‪.22-18‬‬
‫‪ 39‬א' ליטאי‪' ,‬יציאת רוסיה'‪ ,‬הארץ ‪ ,15.8.1934‬עמ' ‪.6-5‬‬
‫‪ 40‬הרשיון הושג בתיווכו של יעקב ואסרמן‪ ,‬מנהל בית‪-‬ספר פרטי באודסה‪ ,‬שבזמן שלטון דניקין החביא‬
‫בביתו את אחד מראשי הבולשביקים‪ .‬ראה ליטאי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬
‫‪ 41‬מן הראוי לציין שהסגן הראשי של משרד החוץ באותה עת היה באותה עת מקסים מקסימוביץ' ליטבינוב‬
‫)ואלאך(‪ ,‬שגיסו‪ ,‬ד"ר אידר היה שליח 'ועד הצירים של ארץ‪-‬ישראל' ברוסיה‪ .‬בינואר ‪ 1921‬הוגשה לליטבינוב‬
‫שורה של דרישות בעניין פעולה למען ארץ‪-‬ישראל ברוסיה ועבודה למען הציונות‪ .‬את הבקשה הזו הגיש ד"ר‬
‫אידר‪ ,‬שהיה גיסו של ליטבינוב‪ .‬בתשובת הקומיסריון מה ‪ -10‬בפברואר נאמר‪ ,‬בין השאר‪' :‬מעולם לא חלו‬
‫הרדיפות על עצם עקרונות הציונות'‪ .‬ראה‪ :‬יצחק רבינוביץ'‪ ,‬ממוסקבה עד ירושלים ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ראובן מס ‪,1957‬‬
‫עמ' ‪.43-44‬‬
‫‪ 42‬ראה מכתבו של ביאליק לאשתו מניה מה‪ 8-‬במרץ ‪ ,1921‬אגרות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ר‪-‬רא‪.‬‬
‫‪ 43‬שם‪ ,‬עמ' רח‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪ .‬הוא גם יעץ שלא להרחיב את רשימת היוצאים‪ ,‬ולכלול בה אך ורק משפחות של‬
‫סופרים שאין עליהן 'שום כתם של בורגנות וקונטר‪-‬רבולוציוניות'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא עסקו בשום‬
‫מסחר או העסיקו עובדים שכירים‪ 44.‬בזהירות רבה ניסחו ביאליק וקליינמן‪ ,‬בעזרת הרב מזא"ה‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫רבה הראשי של מוסקבה דאז‪,‬‬
‫את מכתב הבקשה הקולקטיבית‪ ,‬שחיבורו ארך ימים רבים‪.‬‬
‫'בהסכם כולנו היה שאם אמנם חייבים אנו להיזהר הרבה בביסוס נימוקי בקשתנו‪ ,‬אך עלינו‬
‫להיות גלויי‪-‬לב ולא לכחד תחת לשוננו את ציונותנו ועבריותנו ואת זרותנו הנפשית לזה‬
‫שמתרחש ברוסיה‪ ,‬ולעומת זה את קשרינו הנפשיים עם ארץ‪-‬ישראל ועם הבנין הלאומי המתחיל‬
‫בה'‪ ,‬כותב משה קליינמן‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫וזהו נוסח הבקשה‪:‬‬
‫‪47‬‬
‫אל‪ :‬הקומיסריון העממי לענייני חוץ‬
‫מאת‪ :‬האזרחים ח‪ .‬נ‪ .‬ביאליק ומ‪.‬ב‪ .‬קליינמן‪ ,‬בעד עצמם וביפוי כוח מאת קבוצת סופרים‬
‫באודסה‪.‬‬
‫כתובת זמנית‪ :‬מוסקבה צ'יסטופרודני בולבר‪ ,‬סימטת מלניקוב ‪ ,9‬דירה ‪.17‬‬
‫הודעה‬
‫כהשלמה להודעות שהיגשנו בשם שתים‪-‬עשרה משפחות של סופרים עברים‪ ,‬אנו‬
‫מציעים בזה בקצרה את הנימוקים המעוררים אותנו לבקש שירשו לנו לצאת מרוסיה‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫כולנו ‪ -‬עובדים במקצוע המדע והספרות אך ורק בלשון הנקראת "העברית‬
‫העתיקה"‪" ,‬הביבלית"‪ ,‬ובעבודה זו עברו עלינו כל ימי חיינו‪ .‬להלן אנחנו נותנים איפיון‬
‫ספרותי מפורט של כל אחד מאתנו‪ .‬מבחינות רבות אנו מהווים סיעה מלוכדת‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות אנו מבצעים יחד עבודות משותפות במקצועות הלקסיקוגרפיה‪ ,‬ההסטוריוגרפיה‬
‫וכדומה‪ ,‬ואנו שותפים בתכנית כללית של מפעלי ספרות‪.‬‬
‫כבר מתחילת המלחמה נעשה מצבנו גרוע יותר ויותר‪ .‬מחמת עצם מהלך הארועים‬
‫נפגענו באופן אישי ונפגע גם המפעל התרבותי שלמענו אנו עובדים‪ .‬האיסור שהוטל‬
‫על המלה העברית ע"י ממשלת הצאר‪ ,‬מלחמת האזרחים והזוועות שבעקבותיה‪,‬‬
‫‪ 44‬קליינמן‪23.10.36 ,‬‬
‫‪ 45‬הרב יעקב מזא"ה ) ‪ (1924-1859‬רב‪ ,‬עסקן ציוני‪ ,‬נואם וספור עברי‪ .‬ב ‪ -1893‬מונה ע"י השלטון כרב ראשי‬
‫של מוסקבה‪ .‬התפרסם בהצלחתו להזים את ההאשמות בעלילת דם במשפט בייליס‪ .‬לאחר מהפיכת ‪ 1917‬היה‬
‫ציר ‘הרשימה היהודית הלאומית' לאסיפה המכוננת הכל‪-‬רוסית‪ .‬היה פעיל למען פעילות ציונית ולמען זכות‬
‫הכתיבה בעברית‪.‬‬
‫‪ 46‬קליינמן‪ ,‬שם‬
‫‪47‬‬
‫עותק מכונת כתיבה של המסמך המקורי ברוסית מצוי בעזבונו של משה קליינמן‪ ,‬הארכיון הציוני )‪A115‬‬
‫תיק מס ‪ .(28‬תרגומו לעברית בידי קליינמן הופיע בהעולם )‪ ,(1940‬גליון מ"ה עמ' ‪ .705-704‬הנוסח שלעיל‬
‫תורגם מחדש על ידי כותבת המאמר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫התמוטטות אמצעי התחבורה‪ ,‬הניתוק בין חלקי הממלכה שבהם נמצאת רוב האוכלוסיה‬
‫היהודית‪ ,‬השתוללות של כנופיות אלימות למיניהן‪ ,‬ולבסוף ‪ -‬הפוגרומים שהפכו הכול‬
‫לעיי חורבות ‪ -‬כל זה חיסל בהדרגה את החיים היהודיים התרבותיים‪ ,‬ושלל מאיתנו את‬
‫המגע עם קהל הקוראים שלנו ברוסיה ובארצות אחרות‪.‬‬
‫אולם גם כאשר שקטה הארץ‪ ,‬סיכויינו לא השתפרו‪ .‬בגלל שורה של תנאים‬
‫אובייקטיביים נשללה מאתנו לזמן רב היכולת לממש את מרצנו ואת יכולתנו בתחום‬
‫עבודתנו‪ .‬אין לנו מוסדות להוצאת ספרים‪ ,‬ולא האמצעים הטכניים להוצאתם‪ ,‬גם לא‬
‫מגע עם ציבור קוראינו; אנו נידונים לבטלה גמורה ולהתנוונות‪ ,‬הפוגעת במידה שווה‬
‫גם בנו עצמנו וגם בפעולתנו התרבותית‪ .‬ללא חשש נוכל לומר‪ ,‬כי נוצרים בקרבנו‬
‫ערכים בעלי חשיבות תרבותית גבוהה‪ ,‬לעתים אף בעלי ערך בינלאומי‪.‬‬
‫ובאותה שעה בפלשתינה שפתנו חיה וקיימת‪ ,‬ולעבודתנו המדעית והספרותית יש‬
‫שם כר נרחב מאד‪ .‬שם יש קהל שאנו זקוקים לו והוא זקוק לנו‪ .‬שם ישנם גם התנאים‬
‫האובייקטיביים המאפשרים להמשיך ולפתח את העבודה שאנו עוסקים בה‪.‬‬
‫אין לנו ספק שהשלטון הסובייטי‪ ,‬הרגיש לתביעותיה של התרבות האנושית‬
‫בגילוייה הטהורים ביותר‪ ,‬והמוקיר את ערכיה בכל מקום שהם נוצרים‪ ,‬יאפשר לנו‬
‫להקדיש את המשך חיינו למפעלי המדע והספרות האהובים עלינו‪ ,‬בלשון שהיא‬
‫בשבילנו לשון אומתנו‪ ,‬ולהוציא לאור את היצירות שהצטברו אצלנו במשך שבע השנים‬
‫האחרונות‪ ,‬ואשר אם לא כן הן נידונות לכליה חסרת תקנה‪.‬‬
‫אנו מבקשים‪:‬‬
‫‪ 1/‬להעניק לנו את הרשיונות המבוקשים ליציאה מרוסיה לפלשתינה‪ ,‬יחד עם בני‪-‬‬
‫משפחותינו התלויים בנו ואשר במקרים רבים גם עוזרים לנו בעבודתנו;‬
‫‪ 2/‬לאפשר לנו לבחור את הדרך הקצרה ביותר לנסיעתנו‪ .‬האמצעים שבידינו אינם‬
‫מספיקים לנסיעה בדרך ארוכה‪ .‬מבחינה זו חשובים לנו היעדים הבאים‪ ,‬על‪-‬פי סדר‬
‫החשיבות‪ :‬נמל אודסה‪ ,‬ממנו נוכל להפליג באחת האניות המגיעות לשם מדי פעם; אחד‬
‫מגבולות היבשה עם רומניה או פולין; ולבסוף‪ ,‬דרך לטביה או אסטוניה‪ .‬אנו מבקשים‬
‫להשאיר בידינו את הברירה‪ ,‬בהתאם לאפשרויות‪.‬‬
‫‪ 3/‬להתיר לנו להוציא איתנו את כתבי‪-‬היד שהצטברו אצלנו‪ ,‬וכן את האמהות של‬
‫חיבורינו שעדין לא השתמשו בהן‪ ,‬הכל בלשון העברית‪ ,‬וכן את הספריות הנחוצות לנו‬
‫לעבודתנו‪ ,‬והמכילות ספרים בלשון העברית‪ ,‬או ‪ -‬בתחומים מסוימים ‪ -‬גם בלשונות‬
‫אחרות‪ ,‬ובלעדיהם עבודתו של סופר בלתי‪-‬אפשרית‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ 2‬באפריל‪1920 ,‬‬
‫‪ 48‬השנה המופיעה כאן‪ ,1920 ,‬נרשמה בטעות‪ ,‬והיה צריך להיות ‪ .1921‬בהמשך מופיעה רשימת הסופרים "השייכים לקבוצתנו וה"אפיונים‬
‫הספרותיים" של כל אחד מהם‪ .‬בראש הרשימה "ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק – משורר‪ ,‬לקסיקוגרף‪ ,‬חוקר ספרות"‪ ,‬ובהמשכה מופיעים השמות מ‪.‬ב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ימים אחדים לאחר הגשת הבקשה הוזמנו השנים אל מחלקת 'ארצות דוברות אנגלית'‪ ,‬שם‬
‫קיבל אותם מנהל המחלקה‪ ,‬יהודי בשם גריגורי איסאקוביץ' ויינשטיין‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫לאחר שיחה ארוכה עם‬
‫האיש התבקשו ביאליק וקליינמן להבטיח שיחתמו על הצהרה האומרת שלא יעסקו בתעמולה‬
‫אנטי‪-‬סובייטית לאחר צאתם מרוסיה‪ .‬ואולם הבקשה עוכבה במשך שלושה שבועות נוספים בידיו‬
‫של פקיד בשם מישה רומנובסקי‪ ,‬וזאת בשל התנגדותה הנחרצת של אהובתו‪ ,‬בת‪-‬רב וקומוניסטית‬
‫אדוקה‪ ,‬שהשתייכה ליבסקציה‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫משעבר הזמן וגדלה החרדה‪ ,‬פנו ביאליק וקליינמן לעזרתו של‬
‫הרב מזא"ה‪ ,‬והוא קישר אותם עם ד"ר אלכסנדר שפיגל‪ ,‬רופא יהודי‪ ,‬מומחה למחלות מין‪ ,‬בעל‬
‫עמדה בכירה בצמרת השלטון הסובייטי‪ ,‬שטיפל אישית באחדים מראשי השלטון הסובייטי‪ ,‬והיה‬
‫מבאי ביתו של הרב מזא"ה‪ .‬ד"ר שפיגל ערך ארוחת היכרות חגיגית בין ביאליק למישה‬
‫רומנובסקי‪ ,‬אך ללא הועיל‪ :‬הוא לא ויתר‪ .‬לאחר שבועיים של שתדלנות הצליח ד"ר שפיגל‬
‫להשיג פגישה אישית בין ביאליק וקליינמן לבין שר החוץ בכבודו ובעצמו‪ ,‬גאורגי וסיליביץ'‬
‫צ'יצ'רין‪ ,‬אחד מראשי השלטון הסובייטי שנזקקו לטיפול אצל ד"ר שפיגל‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫בחצות לילה נכנסו‬
‫במכונית השרד של ד"ר שפיגל ל'בית הסובייטים'‪ ,‬שם חיכו עד שתיים לפנות בוקר‪ ,‬ואז נפגשו‬
‫ושוחחו ארוכות צ'יצ'רין‪ .‬גם בהזדמנות זו לא היסס ביאליק להציג את נקודת מבטו כיהודי על‬
‫קליינמן‪ ,‬א‪.‬ג‪ .‬דרויאנוב‪ ,‬י‪.‬ח‪ .‬רבניצקי‪ ,‬ש' טשרניחובסקי‪ ,‬א‪.‬מ‪ .‬רבינוביץ' ]ליטאי[‪ ,‬מ‪.‬ג‪ .‬סימיצקי‪ ,‬א‪ .‬יאושלימסקי‪ ,‬ב‪.‬ז‪ .‬דינבורג ]דינור[‪ ,‬א‪.‬מ‪.‬‬
‫פיארשטיין ]אביגדרו המאירי[‪ ,‬ג‪.‬ל‪ .‬ווסלבסקי‪ ,‬ח‪ .‬וילנסקי‪ .‬טשרניחובסקי היה היחיד שלא יצא מרוסיה עם הקבוצה‪ ,‬ונשאר ברוסיה עוד‬
‫כשנה עד ליציאתו‪.‬‬
‫‪ 49‬קליינמאן אינו נוקב בשמו‪ ,‬אך כותב שהיה בעל עמדה תקיפה בקומיסריון‪ ,‬קרובה לעמדת סגן ‪ -‬הסגן‬
‫הרשמי היה ליטבינוב ‪ -‬שלא שינה את שמו היהודי לשם רוסי או 'רבולוציוני'‪ ,‬שהגיע לתפקיד לאחר שהיה‬
‫מהגר פוליטי באמריקה‪ ,‬ושלאחר צאתם מרוסיה היה שמו קשור עם איזו שערוריה פוליטית ביחסים עם‬
‫אמריקה‪ .‬האיש אמר להם שאינו נמנה על היבסקציה‪ .‬על‪-‬פי ספר‪-‬העזר ‪) Vsia Rossia za 1923g‬הכל‬
‫ברוסיה בשנת ‪ (1923‬היה גריגורי איסקוביץ' ויינשטיין מנהל המחלקה לארצות דוברות אנגלית ב‪NKID-‬‬
‫בשנת ‪ , 1923‬והפרטים הביוגרפיים הנמסרים שם מתאימים למה שמספר קליינמן‪ ,‬שהאיש היה מהגר פוליטי‬
‫לפני שקיבל את התפקיד‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫ראה ‪Alexander S. Spiegel, A Life in Storm, Jerusalem and‬‬
‫‪Tel-Aviv 1963, p. 144‬‬
‫‪ 51‬קליינמאן מכנה אותו בשם 'אותו האיש'‪ ,‬ומספר שהרופא הזריק לו תרופה נגד מחלת מין‪ .‬ראה‪ :‬קליינמן‬
‫‪ . 6.11.36‬ליטאי כותב‪' :‬את התזכיר הם היו צריכים להביא לפני צ'צ'רין‪ ,‬הקומיסאר לענייני חוץ'‪ .‬על מחלותיו‬
‫האמיתיות והמדומות של צ'יצרין‪ ,‬על עצבנותו ועל סדר יומו המוזר‪ ,‬שהחל בשעות אחה"צ והסתיים לפנות‬
‫בוקר ראה‪Teddy J. Uldricks, Diplomacy and Ideology: The :‬‬
‫‪Origins of Soviet Foreign Relations 1917-1930, London and‬‬
‫‪.Beverly Hills, 1971, pp. 30, 89‬‬
‫‪10‬‬
‫המהפיכה‪ .‬לדברי קליינמן‪ ,‬הראה צ'יצ'רין לבני‪-‬שיחו בתום צילומים זעירים בנגאטיב‪ ,‬והסביר‬
‫שבמהלך השיחה צילם אותם באמצעות מכשיר דמוי שעון‪-‬יד‪.‬‬
‫הרשיון התקבל סוף‪-‬סוף‪ ,‬ולפני צאתם ממוסקבה תוכננה מסיבת פרידה ליוצאים‪ ,‬בהשתתפות‬
‫הסופר ומבקר‪-‬הספרות אנטולי לונאצ'ארסקי‪ ,‬שהיה אז שר ההשכלה והחינוך‪ .‬ואולם אנשי‬
‫היבסקציה פנו לשלטונות בבקשה לאסור על לונאצ'ארסקי להשתתף במסיבה למי שבורחים‬
‫מברית‪-‬המועצות‪ .‬ביאליק עזב את אודסה ב ‪ -20‬ביוני ‪ ,1921‬אך המהפיכה המשיכה ללוות אותו‬
‫גם לאחר שעזב את ברית‪-‬המועצות‪ .‬לפני ירידתו מהאניה 'אנאסטסיה'‪ ,‬שהגיעה מאודסה‬
‫לקושטא‪ ,‬עלו על סיפון האניה שני קציני מודיעין רוסים 'לבנים' וערכו לנוסעים חקירה כדי‬
‫לברר מהי "הסיבה האמיתית" שבגללה השלטון הסובייטי נתן להם רשות לצאת‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫‪ .3‬יחסו של ביאליק למהפיכות פברואר ואוקטובר ‪.1917‬‬
‫ביאליק שפט את ארועי מהפיכות ‪ 1917‬מנקודת מבטו של יהודי וסופר עברי‪ .‬סוציאליזם‬
‫וקומוניזם לא היו מעולם חלק מהשקפת עולמו‪ ,‬אך יתכן שיחסו היה פחות שלילי‪ ,‬אילו השלטון‬
‫הסובייטי היה מגלה יחס שונה ללשון ולתרבות ולתרבות העברית‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫מה יהיו תוצאות המהפיכה‬
‫על מצבם החברתי‪-‬פוליטי של היהודים? מה תהיה השפעתה על האנטישמיות ברוסיה? ומה יהיו‬
‫סיכויי התחיה של תרבות יהודית עברית ברוסיה שלאחר המהפיכה? ‪ -‬אלו היו השאלות שעל‬
‫פיהן שפט ביאליק את ארועי מהפיכות ‪.1917‬‬
‫מכאן ההבדל המובן מאליו בין יחסיו לשתי המהפיכות שהתחוללו ב ‪ :-1917‬מהפיכת‬
‫פברואר עוררה בו‪ ,‬כמו בקרב כל יהודי רוסיה‪ ,‬תקוות גדולות‪ 54 .‬במשך זמן קצר קיווה שהמשטר‬
‫החדש ישים קץ למצוקות היהודים ברוסיה או לפחות יקל עליהן‪ ,‬אך כרבים אחרים התאכזב‬
‫במהרה‪ .‬תגובתו על מהפכת פברואר‪ ,‬כפי שנוסחה בדבר העורך למאסף כנסת שהופיע באודסה‬
‫‪ 52‬ב' דינור‪' ,‬ארבעים ושלושה יום מאודסה לחיפה‪ :‬זכרונות מסע'‪ ,‬מולד ‪ ,(1961 ) 19‬עמ' ‪.593-592‬‬
‫‪ 53‬ביאליק חתר‪ ,‬כל עוד אפשר היה‪ ,‬לבניית מרכז תרבות עברית ברוסיה‪ .‬ב ‪ -1906‬נזף בי"ד ברקוביץ' על‬
‫החלטו להגר לאמריקה‪ ,‬וכתב לו‪' :‬יעבור הרעש ותחדל המהומה )…( ועבודת התחיה תשוב לכבודה‬
‫ולמקומה )‪ (...‬סוף סוף‪ ,‬פליטת נשמתנו הלאומית משתמרת בתוך כנסת ישראל שברוסיה‪ ,‬ועוד שנים רבות‬
‫תעבורנה עד שתגיע הכנסת האמריקנית להתחרות בענין זה עם הרוסית‪) '.‬מכתב מה ‪ -3‬בינואר ‪ , 1906‬אגרות‪,‬‬
‫שם עמ' ו‪-‬ז(‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫על התגובה הנלהבת של יהודי פטרבורג למהפיכת פברואר ‪Mikhail Beizer, ‘The‬‬
‫‪Obshchina (Kehilla) in 1917’,‬‬
‫‪:,‬‬
‫‪Petrograd Jewish‬‬
‫‪Jews and Jewish Topics in the Soviet Union and Eastern‬‬
‫‪ .Europe (Winter 1989), pp. 14-15‬על המצב באודסה‪ ,‬ראה‪ :‬שמואל אוסישקין‪,‬‬
‫אמא אודסה ‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .119‬על התקוות שעוררה המהפיכה בציוני רוסיה ראה משה גליקסון‪,‬‬
‫'המהפיכה'‪ ,‬העם תוספת לגליון ‪ ,(15) 8‬מוסקבה ‪ ;24.2.1917‬הנ"ל‪' ,‬חלוף משמרות'‪ ,‬משואות‪ ,‬אודסה תרע"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪.7-10‬‬
‫‪11‬‬
‫בשנת ‪ , 1917‬מבטאת את התקווה שלאחר תקופה ארוכה של צנזורה צארית כנגד גילויי לאומיות‬
‫יהודית‪ ,‬יוכל עתה הקול היהודי הלאומי להישמע ברבים‪ .‬ביאליק מסביר שם שרק בגלל‬
‫'התנאים המיוחדים' ששררו בתקופת עריכת הקובץ‪ ,‬כלומר‪ ,‬בגלל הצנזורה הצבאית שהיתה‬
‫בתוקף בתקופת המלחמה‪ ,‬לא נכללו בקובץ פרסומים הנוגעים לענייני השעה‪' :‬אמור אמרתי‪ ,‬כי‬
‫בענייני אותה )הדגשה במקור( השעה ‪ -‬שלא היתה כמוה לישראל מימי אדרינוס‪ ,‬שחיק עצמות‪,‬‬
‫ומסעי‪-‬הצלב ‪ -‬יפה השתיקה מן הגמגום‪'.‬‬
‫כאמור‪ ,‬האופטימיות חלפה עד מהרה‪ .‬ב ‪ -20‬ביוני ‪ 1918‬כתב ביאליק לאברהם זונה‪-‬בן‪-‬‬
‫יצחק‪ ,‬ששהה אז בוינה‪' :‬שלומנו ושלום היהודים ברוסיה? ‪-‬אין שלום! אבל גדול הפחד מפני‬
‫הימים הנוראים העתידים לבוא ‪ -‬ובודאי יבואו‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫ואמנם‪ ,‬מעשי האכזריות שהתרחשו ברוסיה‬
‫כלפי יהודים בתקופת המהפיכה ובעיקר בזמן מלחמת האזרחים‪ ,‬ולא פחות מזה ‪ -‬ההגבלות‬
‫הגדלות והולכות על פעילות ספרותית בעברית מצד היבסקציה הגבירו את יחסו הביקורתי של‬
‫ביאליק כלפי השלטון הסובייטי‪.‬‬
‫גם את מהפיכת אוקטובר שפט ביאליק בראש ובראשונה על פי השפעתה על מצב‬
‫האנטישמיות ברוסיה‪ .‬דוד ורדי‪ ,‬אחד משחקני 'הבימה' במוסקבה‪ ,‬מספר על תגובתו של ביאליק‬
‫באביב ‪ , 1921‬כששמע כי יהודי אחד עבר בכיכר לוביאנקה‪ ,‬וגוי צעק לעברו 'זי'ד' וברח‪ .‬פניו של‬
‫ביאליק נהרו‪ ,‬והוא אמר‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫אשרינו שזכינו לכך‪ ,‬שלאחר תקופת הדיכוי של הצארים ושלטון המאה השחורה‬
‫פוחד גוי פחד מוות במוסקבה )‪ (...‬לכנות יהודי בשם ז'יד! הרי ימות המשיח הגיעו‬
‫לנו! עוד תצמח לנו ישועה מן הבולשביקים הללו‪ .‬סוף סוף הרי הם מבצעים את‬
‫שאיפת נביאינו‪ .‬מי כנביאים שנאו את הגבירים והיו מתומכי דלים? מיום ליום גובר‬
‫בי הרעיון כי עלינו להסכים איתם‪ .‬רק דבר אחד מעכבני‪ ,‬הדרך שבה הם מבצעים‬
‫את חוקיהם לא לפי רוחנו היא‪ .‬דרכיהם לא דרכינו‪ .‬האכזריות שלהם! מידת הדין‬
‫שלהם! ועל הכול הצ'יקא שלהם!‬
‫‪56‬‬
‫עובדות המציאות הוכיחו לביאליק שהמהפיכה לא שינתה את התנהגות הגויים הרוסים‬
‫כפי שהכיר אותה מלפני המהפיכה‪ .‬כל הסיסמאות של מהפיכה מוסרית שליוו את המהפיכה לא‬
‫עוררו בו שום אשליות בנוגע למוסריות החדשה של השלטון הסובייטי‪ .‬על סיפון האניה‬
‫שהובילה אותו מאודסה לקושטא‪ ,‬כששמע ביאליק על דיכוי הפרעות של הצבא האדום על ידי‬
‫הבולשביקים‪ ,‬לא התפעל במיוחד‪ ,‬ואמר‪' :‬אם נראה יהיה להם ]לבולשביקים[ כי לשם "העניין"‬
‫מן התועלת הוא לערוך פרעות‪ ,‬לא יהיו אצלם מעצורים מוסריים'‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫אגרות‪ ,‬שם‪ ,‬קפט‪-‬קצ‪.‬‬
‫'דוד ורדי‪ ,‬ח‪ .‬נ‪ .‬ביאליק במוסקבה'‪ ,‬מאזנים לב )תשי"ט(‪ ,‬עמ' ‪.134‬‬
‫דינור‪ 1961 ,‬עמ' ‪.598‬‬
‫‪12‬‬
‫‪57‬‬
‫ביאליק חשש גם מהיסחפות של יהודים משכילים בתנועות פוליטיות ותרבותיות רוסיות‪,‬‬
‫שיובילו אותם להתבוללות‪ .‬את החשש הזה הביע כבר בשירו 'אכן גם זה מוסר אלוהים' )‪,(1904‬‬
‫שבו ביקר בחריפות יהודים שהקדישו את יצירתם הרוחנית לתרבות הרוסית‪ .‬ב ‪ ,-1917‬כשמסביבו‬
‫הדהדו סיסמאות המהפיכה על גאולת כל העמים‪ ,‬כתב שיר ערש לפעוטות‪ ,‬המסתיים במלים‪:‬‬
‫יאריך ימים‪ /‬ויהי!ה יהודי כשר ותמים'‪ 58.‬על יהודים צעירים‬
‫'י!חכם בני ויכת‪#‬ב ספרים‪ /‬יגדל שמו ו ‪I‬‬
‫שנסחפו בהתלהבות לקומוניזם אמר ביאליק‪' :‬דייסא חדשה )‪ (...‬אך ממנה אפשר לקבל הרעלת‬
‫קיבה )‪ (...‬זה יעבור לו במהרה‪ ,‬בטוחני'‪ 59.‬בהרצאתו 'אומה ולשון' ביטא את חששותיו שאשליית‬
‫החופש תגרור יהודים נוספים להקדיש את כשרונם היצירתי לתרבות הרוסית‪' :‬עתה‪ ,‬עם בוא‬
‫החופש )‪ (...‬הלא כל התרבות שלנו נעשית לקנין כל האנושות )‪ (...‬ובמה נבוא לארצנו‪,‬‬
‫‪60‬‬
‫לעצמנו?'‬
‫יחסו למהפיכת אוקטובר הלך והורע ככל שנגוזו התקוות לשיפור התנאים לפעילות‬
‫ספרותית‪ ,‬תרבותית וחינוכית עברית ברוסיה בלשון העברית‪ .‬ביאליק גינה את התוצאות‬
‫ההרסניות של המלחמה והמהפיכה על פרסומים בעברית ועל צביונה הלאומי של יהדות רוסיה‪.‬‬
‫'המלחמה והמהפיכה ברוסיה כמעט שהביאו כליה על כל העבודה של הוצאת‪-‬ספרים עבריים‬
‫שם'‪ ,‬אמר ב ‪.-1924‬‬
‫‪61‬‬
‫וב ‪ -1926‬תיאר בנימה קודרת השפעת המהפיכה על החיים הרוחניים‬
‫היהודים ברוסיה‪' :‬היה לנו ברוסיה קבוץ יהודי ענקי‪ ,‬שבמשך עשרות השנים האחרונות היה לכוח‬
‫עצום שאין דוגמתו בכל ארצות הגלות‪ (...) .‬המלחמה והשחיטות הנוראות שבאו אחריה החריבו‬
‫‪62‬‬
‫את היהדות הרוסית ועכשיו היא מתגוללת באשפה‪ ,‬בין עיי חורבנה‪.‬‬
‫במהלך השיחה שנזכרה לעיל עם הממונה על ארצות דוברות אנגלית במשרד החוץ‪ ,‬ביטא‬
‫ביאליק ביטא ביקורת חריפה על הגבלת הפעילות התרבותית בלשון העברית ברוסיה על ידי‬
‫השלטון הסובייטי החדש‪ .‬האיש ניסה לשכנע את ביאליק ואת קליינמן שהציונות אינה אלא‬
‫אוטופיה‪ .‬לדברי קליינמן‪ ,‬ביאליק ענה כך‪:‬‬
‫אנו לא רכשנו לנו את האמונה בהצלחת הנסיון הנועז הנעשה ברוסיה‪ ,‬ובשבילנו זוהי‬
‫האוטופיה‪ ,‬שאינה עשויה להתגשם‪ .‬בינתים רב הסבל של העם‪ ,‬וגם נעשים תכופות‬
‫מעשי אכזריות ללא טעם‪ ,‬שאין המצפון המוסרי שלנו יכול להשלים עמם )…(‪ .‬ביחוד‬
‫מר לבנו על העוול שנעשה ללשוננו ותרבותנו‪ ,‬ולכל הדברים המקודשים בעמנו‪ .‬אולם‬
‫ביחד עם זה אנו מבינים שיש כאן אידיאל אנושי מרומם ונסיון נועז לכלות במחי‪-‬יד את‬
‫כל הרעה השולטת באדם ובעמים‪ ,‬ואלמלא ההתנקשות בקניינים הנצחיים של עמנו‬
‫‪' 58‬שיר ערש'‪ ,‬הגינה דו‪-‬ירחון בעריכת י' אלתרמן )אביו של נתן אלתרמן( וי' הלפרין )אביו של יונתן רטוש(‬
‫ובהשתתפות יעקב פיכמן‪ ,‬אודסה‪ ,‬חוברת ב )נוב‪-‬דצ ‪ ,(1917‬עמ' ‪.24‬‬
‫‪ 59‬מייטוס‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.114‬‬
‫‪ 60‬דברים שבעל‪-‬פה א עמ' יז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪' 61‬על מצב היהדות והספרות בגולה'‪ ,‬דברים שבעל‪-‬פה א‪ ,‬עמ' מז‪.‬‬
‫‪ 62‬נאום בקבלת פנים שנערכה על ידי הפדרציה הציונית בלונדון‪ ,‬שבט תרפו‪ ,‬דברים שבעל‪-‬פה א‪ ,‬עמ' נט‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫יתכן שהיינו מביטים גם אנו בחרדת קודש ובציפיה של כלות הנפש לתוצאותיו של‬
‫הנסון הזה‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫בשיחה הלילית שהתקיימה בין ביאליק וקליינמן לצ'יצ'רין‪ ,‬שאל אותם שר החוץ‬
‫הסובייטי‪:‬‬
‫מדוע אנשים משכילים ואידיאליסטים שכמותם אינם רוצים לסייע ל'בניין הנהדר לטובת‬
‫האנושות ההולך ונבנה כאן? )‪ (...‬איך לא תבינו שכל אותן התופעות השליליות שאתם‬
‫רואים אינן אלא חזיונות חולפים‪ ,‬ומבעדן נשקפת תקוה גדולה לאדם ולכל העמים? למה‬
‫אתם רוצים לברוח מכאן לאיזו פינה רחוקה באסיה‪ ,‬שאפילו אם באמונתכם אתם‬
‫יכולים לעבוד שם עבודה תרבותית‪ ,‬במה נחשבת היא לעומת זו העבודה הענקית‬
‫להתחדשות העולם‪ ,‬הפתוחה לפניכם פה?‬
‫על כך ענה ביאליק בהתרגשות‪ ,‬תוך שהוא מציג את השקפת היהדות שלו על מהפיכה‬
‫שאינה בוחלת בשום אמצעים להשגת מטרותיה‪ -' :‬תסלח‪ ,‬אדוני‪ .‬אולם לנו היהודים השקפה‬
‫אחרת‪ .‬לפי אמונתנו לא יתכן שמן הרע יצמח הטוב‪ .‬ואיך נוכל להאמין בתקוה לאדם‪ ,‬כשאנו‬
‫רואים יום יום שפיכת דמי נקיים ורמיסת כבוד האדם באכזריות נוראה ‪ . '- - -‬קליינמן נבהל‬
‫מעזות לשונו של ביאליק וניסה להוסיף דברי ריכוך‪ ,‬אך בהמשך השיחה חזר ביאליק והתלהט‪,‬‬
‫כאשר דובר על הלשון העברית‪ .‬ביאליק טען‪' :‬לכל עמי רוסיה אתם נותנים להתבצר‪ ,‬על כל פנים‬
‫ביצור לאומי‪-‬תרבותי‪ ,‬ורק מסייעים אתם להם בזה‪ ,‬ורק אנו בלבד משוללים אפילו את הזכות‬
‫הפרימיטיבית ליצור דברי אמנות וספרות בלשוננו הלאומי‪ .'...‬האיש טען לעומתו‪ ,‬שהלשון‬
‫העברית אינה נחשבת בעיניו כלשון הלאומית של היהודית‪ ,‬וביאליק הרים את קולו וכמעט צעק‪:‬‬
‫'וכי מפיכם אנו צריכים לחיות? )‪ (...‬הרי דבר זה עצמו שאתם ולא אנו זכאים להגדיר את‬
‫לאומיותנו ואיזוהי לשוננו הלאומית‪ ,‬היא גלות ומועקה‪ ,‬שלילת זכויות הלאום שלנו!'‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫התבטאויותיו ותגובותיו הרגשיות של ביאליק בשיחתו הלילית עם צ'יצ'רין‪ ,‬שר‪-‬החוץ הסובייטי‪,‬‬
‫משקפות היטב את עומק עלבונו כיהודי ואת משקל נחישותו להגן על כבודו כיהודי‪ ,‬שבהם מדד‬
‫את תוצאות המהפיכה הרוסית‪.‬‬
‫ביאליק יצא מרוסיה בשנת ‪ ,1921‬כשמאחוריו דברי השמצה של מבקרי ספרות יהודים‬
‫מהיבסקציה‪" .‬ביאליק נעפך למספר מזוהם של רכילות נגד המשטר הסובייטי‪ .‬ביאליק – קישוטם‬
‫של הספסרים היהודים‪ .‬ביאליק איבד בביצת הציונות כל תוכן של משורר"‪ ,‬כתב ליטואקוב‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫ביאליק הגיע לארץ‪-‬ישראל בשנת ‪ ,1924‬לאחר שהייה של שלוש שנים בברלין‪ .‬בדרכו לשם‬
‫השתתף בקונגרס הציוני ה ‪ -12‬בקארלסבאד )אוגוסט ‪ ,(1921‬ובנאומו שם תיאר את מצב היהודים‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫קליינמאן‪23.10.36 ,‬‬
‫שם‬
‫‪ 65‬צבי פרייגרזון‪ ,‬הסיפור שלא נגמר‪ ,‬הריבוץ הצאוחד ומכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת ת"א‪ ,1991 ,‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪14‬‬
‫ברוסיה כ'גיהינום' ו'גיא צלמוות'‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ב ‪ -1926‬מתח ביקורת חריפה על ראובן בריינין‪ ,‬על שתיאר‬
‫באופן חיובי את ההתיישבות היהודית בברית‪-‬המועצות‪ ,‬והפרשה הגיעה עד לבירור משפטי בבית‬
‫הדין של הקונגרס הציוני‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫כך אפשר להבין את הכתוב בערך 'ביאליק' במהדורת ‪ 1927‬של‬
‫ה'אנציקלופדיה הרוסית הגדולה'‪' :‬חי הוא ]ביאליק[ בפלשתינה‪ ,‬עוסק בפעילות ציונית‪ ,‬מנהל‬
‫תעמולה נגד ברית‪-‬המועצות‪ ,‬חלקה גם נגד עזרה להמון העם היהודי העובר לעבודה חקלאית‬
‫בברית‪-‬המועצות'‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫ביאליק לא נטר טינה לסופרים עברים שנשארו בברית המועצות מתוך‬
‫אמונה בקומוניזם‪ .‬בשנות חייו האחרונות עשה ככל יכולתו כדי לסייע לחיים לנסקי בפרסום‬
‫יצירתו בארץ ובהשגת רשיון עליה‪' .‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬מתי יושם קץ לעינוייכם? איכה תעצרו כוח לשאת‬
‫כל אלה?'‪ ,‬כתב ללנסקי‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪ .4‬יחסו של ביאליק למהפכנות כרעיון הסטורי ופוליטי‬
‫מהפכנות היתה זרה לביאליק מצד מזגו האישי ומצד התדמית העצמית שלו‪ .‬לדברי פיכמן‬
‫'הוא ירא תמיד את יצר ההרס‪ ,‬הטבוע בכל מהפכה‪ ,‬ושנאת מוות שנא כל אנרכיה‪ .‬החוק הפגום‬
‫היה נוח לו מחופש פרוע'‪ 70.‬הכאוס )'תוהו ובוהו'‪ ,‬בלשונו( היה בעיניו אויבה של החירות‪ ,‬במובן‬
‫‪71‬‬
‫החיצוני והפנימי כאחד‪.‬‬
‫מכל העדויות על אורח חייו ועל דרכי תגובתו מצטייר אדם תוסס‬
‫ויצרי‪ ,‬אך נזהר מאד מפריצת מסגרות משפחתיות וחברתיות‪ ,‬אם היא עלולה להכאיב לחפים‬
‫מפשע‪ ,‬מעניק בנדיבות כבוד והכרת תודה לדמויות בעלות סמכות רוחנית )אחד‪-‬העם‪ ,‬מנדלי מו"ס‬
‫ואחרים( וחרד ממהומות חיצוניות ופנימיות‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫ביאליק היה ילד שובב ואדם בעל חשיבה‬
‫נונקונפורמיסטית‪ ,‬אבל כאדם מבוגר ניהל אורח חיים שמרני‪ ,‬שמר על חזות ציבורית מכובדת‪ ,‬וגם‬
‫השקפותיו היו בעלות אופי שמרני ומתון בעיקרן‪ .‬את חייו האישיים ואת פעילותו הציבורית ניהל‬
‫בנועם‪ ,‬בצניעות ובחוש הומור‪ ,‬והתייחס בביקורת לדיבור צעקני ולהיסחפות רגשית‪ .‬וכך העיד‬
‫על עצמו בשירו 'בת ישראל'‪' :‬לי היתה אם ‪ -‬וזכרונה מגן לי‪ /,‬היא הורתני לכבוש לבי‪ /,‬ואוצרות‬
‫חמדה ומרגליות‪ /‬לשאת דומם במעמקיו'‪.‬‬
‫‪ 66‬דברים שבעל‪-‬פה א עמ' ל‪.‬‬
‫‪ 67‬מ' אונגרפלד‪ ,‬ביאליק וסופרי דורו‪ ,‬צל‪-‬אביב ‪ ,1974‬עמ' ‪.62‬‬
‫‪Nusinov, ‘Bialik, H. N.’, in: Bol’shaia 68‬‬
‫‪Issak‬‬
‫‪.Sovetskaia Etsiklopedia’, vol 8 (1927), 499-500‬‬
‫‪ 69‬אגרות ה עמ' קצב‬
‫‪ 70‬פיכמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.72‬‬
‫‪ 71‬ראה מכתבו לבן‪-‬עמי מסוף שנת ‪ ,1906‬אגרות ב‪ ,‬עמ' כא‪.‬‬
‫‪ 72‬י"ח רבניצקי‪' ,‬רשימות פנקס על ביאליק'‪ ,‬רשמות‪:‬מאסף לדברי זכרונות לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל‪,‬‬
‫דביר‪ ,‬תל‪-‬אביב תש"ו‪ ,‬עמ' ‪.182-183‬‬
‫‪15‬‬
‫ביאליק לא היה שותף לאוירת הגינוי של מעמד הסוחרים הבורגני ושל בעלי הרכוש‪,‬‬
‫שהיתה אופיינית לשיח הבולשביקי ברוסיה ולגרורתיו בארץ‪-‬ישראל‪ .‬הוא העריך אנשים בעלי‬
‫גישה מעשית ומסחרית‪ ,‬ובעצמו שאף ואף הצליח להוכיח כשרונות מעשיים ומסחריים‪ .‬מ' בן‪-‬עמי‬
‫כתב עליו ‪' :‬מכל דעותיו ושפיטותיו היה נודף ריח של פרוזה ושל מעשיות יתרה‪ .‬נדמה שהוא‬
‫מתאמץ לסגל לו מידות של סוחר'‪' 73.‬לא היה עלבון גדול בשבילו‪ ,‬מאשר אם בא אדם והטיל ספק‬
‫בכושר שכלו ותבונתו בעניינים של פרקמטיה ובישובו של עולם'‪ ,‬העיד שלמה צמח‪ 74 .‬במסה לא‪-‬‬
‫גמורה בשם 'האדם וקניינו' שכתב בשנת חייו האחרונה ביאליק מנתח את התופעה של 'קנאת‬
‫האדם לרכושו'‪ ,‬ורואה בה אינסטינקט אנושי ראשוני עמוק‪ :‬הקשר בין האדם הקדמון לרכושו היה‬
‫מעין 'ברית קודש'‪ ,‬בדומה לקשר שבין בעל לאשתו‪ ,‬ומשהו מעוצמתו של הקשר הזה ממשיך‬
‫להתקיים עד היום בכל אדם‪ 75.‬מניתוח זה של טבע האדם משתמעת כפירה באפשרות לכונן חברה‬
‫על עקרונות של רכוש משותף בלי לפגוע בצרכי היסוד של האדם‪.‬‬
‫ביאליק ביטא אמנם בשיריו חרדה מפני מצבים של חוסר‪-‬תנועה‪ ,‬חוסר‪-‬שינוי‪ ,‬קיפאון ורקב‬
‫)'בתשובתי'‪' ,‬כוכבים מציצים וכבים' ועוד(‪ .‬ואולם ב'מתי מדבר' )‪ (1902‬מובעת הערצתו לעוצמה‬
‫המכובדת שבחוסר התנועה‪ ,‬יחד עם חוסר‪-‬אמון בפעולות הנובעות מדחפי מרד‪ ,‬שינוי ערכין‬
‫ומהפיכה‪ .‬בשירים המבטאים אמונה אופטימית בשינוי‪ ,‬הגאולה אינה מצטיירת כמהפכנות‬
‫אלימה אלא כתהליך טבעי )'פעמי אביב'(‪ ,‬או כתוצאה של עבודה משותפת למען חשיפת העבר‬
‫התרבותי )'למתנדבים בעם'(‪ .‬שיריו מעידים שדחפי הרס ואובדן לא היו זרים לנפשו‪ ,‬אך הללו‬
‫מתוארים כהתפרצויות אובדניות‪ ,‬דמוניות‪ ,‬מסוכנות‪ ,‬הנובעות מאכזבה עמוקה ויאוש )'דבר'‪' ,‬על‬
‫השחיטה'‪ ,‬הפתיחה של 'מגילת האש'(‪ .‬ב'מגילת האש' )‪ (1905‬מתואר אלוהי ישראל כמחולל‬
‫התפרצויות של זעם‪ ,‬הרס וחורבן קוסמי הנובעים מיאוש ודיכאון‪ ,‬ולעומתן ניצבות פעולות‬
‫ההצלה והשימור של שרידי הקדושה‬
‫בידי המלאך טהור העיניים‪ .‬לעומת נבואת המשטמה‬
‫וההרס של העלם זעום‪-‬העפעפיים ‪ -‬מאמציו הבלתי‪-‬נלאים של העלם בהיר העיניים‪ ,‬בן‪-‬דמותו של‬
‫ביאליק עצמו‪ ,‬להצלה ושימור של אש הקודש‪ .‬עיסוקו של ביאליק בפעולות שימור סבלניות של‬
‫מורשת התרבות היהודית בתקופת המהפיכות ביטא את התנגדותו לתיקון העולם בדרכי הרס‬
‫והפיכת הקיים‪ .‬אפילו ב'גבעולי אשתקד'‪ ,‬בו הדובר מצדיק את הצורך בגיזום ושריפה של ענפים‬
‫‪76‬‬
‫יבשים כדי לאפשר צמיחה חדשה‪ ,‬מתואר הגיזום כפעולה שיש בה משהו מהדמוני‪.‬‬
‫אכזריות ‪ -‬ואפילו אנוכיות 'אובייקטיבית' בנוסח 'על שתי הסעיפים' של אחד‪ -‬העם )‪(1910‬‬
‫ היו זרות למזגו ולדעותיו של ביאליק‪ .‬לאליעזר שטיינמן הצעיר‪ ,‬אחד מ הסופרים הבודדים‬‫‪ 73‬מ'בן‪-‬עמי‪ ,‬אישי דורנו‪ ,‬שטיבל תרצ"ג‪ ,‬עמ' ‪.128‬‬
‫‪ 74‬ש' צמח‪' ,‬האדם עם אחרים'‪ ,‬כנסת ד )תרצ"ט(‪ ,‬עמ' ‪.61‬‬
‫‪ 75‬דברי ספרות‪ ,‬דביר ‪ ,1965‬עמ' רא‪-‬רג‪.‬‬
‫‪ 76‬עדי צמח‪ ,‬הלביא המסתתר‪ ,‬קרית ספר ‪ ,1976‬עמ' ‪ ;20‬מנחם פרי‪ ,‬המבנה הסמאנטי של שירי ביאליק‪ ,‬סימן‬
‫קריאה והספרות ‪ ,1976‬עמ' ‪ .165-164‬זיוה שמיר‪ ,‬השירה מאין תימצא‪" :‬ארס פואטיקה ביצירת ביאליק‪,‬‬
‫פפירוס ‪ ,1987‬עמ' ‪.199-180‬‬
‫‪16‬‬
‫שתמכו בהתלהבות במהפיכה הרוסית )הוא אף ניסה להקים תנועה של קומוניסטים עברים( אמר‬
‫ביאליק ‪' :‬המלה רחמים לעצמה‪ ,‬בצלילי אותיותיה‪ ,‬בכל אות ואות שבה ובצירוף כולן חד‪,‬‬
‫פורטת על הנימים הרכים שבלבנו ומשוועת רחמים )‪ (...‬ובלחישה אגיד לך ‪ -‬וביאליק לחש לי‬
‫'ש ה' ומיד נכמרים רחמי בקרבי'‪.‬‬
‫באמת לתוך האוזן ‪ -‬די לי לבטא את המלה !‬
‫‪77‬‬
‫גם מהעמדה‬
‫הנפשית‪-‬רעיונית הזאת נבעה התנגדותו לאכזריות הכרוכה במהפיכה‪ .‬התפרצות של אכזריות‬
‫יהודית מוצגת בשיר 'אין זאת כי רבת צררתונו' )‪ (1903‬כתגובה שלאחר יאוש על אכזריות‬
‫מתמשכת של הגויים‪.‬‬
‫שנה אחת לפני מהפיכת אוקטובר‪ ,‬במסה 'הלכה ואגדה' )‪ ,(1916‬התרפק באהבה על חוקי‬
‫ההלכה היהודית ומצא דווקא בה 'רחמי אב ' )הדגשה במקור(‪ ,‬ולא את החומרה והזעף שנהוג היה‬
‫לייחס לה‪ .‬בסיום המסה הוא מבטא כיסופים לספרות ולחיים שיש בהם פחות 'חיבה אוירית'‬
‫ויותר חובות ומצוות‪ .‬במשפט הסיום‪' :‬אנו כופפים את צוארנו‪ :‬איה עול הברזל? מדוע לא תבוא‬
‫היד החזקה והזרוע הנטויה?'‬
‫‪78‬‬
‫אפשר לשמוע רמז גם לאנרכיה שששררה ברוסיה בזמן כתיבת‬
‫המסה‪ ,‬ולגעגועים של ביאליק לעולם ילדותו‪ ,‬שבו התקיימו סמכויות ללא עוררין‪.‬‬
‫הפרספקטיבה ההסטוריוסופית‪ ,‬הפילוסופית והחזונית שממנה נשקפת המהפיכה הרוסית‬
‫בשירת ביאליק מבטאת גם את תגובתו לתפיסות הסטוריות ופילוסופיות שרווחו בספרות‬
‫ובמחשבה הרוסית בת‪-‬הזמן‪ .‬לעומת ההשקפה של הנארודניקים המתונים )מסוגו של‬
‫מיכאילובסקי(‪ ,‬שצידדה בשינויים הדרגתיים ובחינוך סבלני של העם על‪-‬ידי האינטליגנציה‪,‬‬
‫ניזונו הלכי הרוח ברוסיה בעשור הראשון של המאה ממשנתו הפילוסופית של ניטשה ומהחזונות‬
‫האפוקליפטיים של סופרי הסימבוליזם‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫בעקבות המסורת האפוקליפטית החזקה בנצרות‬
‫הפרבוסלבית ובספרות הרוסית )גוגול‪ ,‬דוסטויבסקי ועוד( תיארו סופרי 'תור הכסף' הרוסי את‬
‫רוסיה את המהפיכה כגאולה אפוקליפטית‪ ,‬ואת האכזריות ושפיכות הדמים ברוסיה ‪ -‬ככשלב‬
‫הכרחי של תוהו‪-‬ובוהו אפוקליפטי‪ ,‬שבו נחשפים היצרים האנושיים הראשוניים‪ ,‬יצרי הרס‬
‫ואובדן‪ .‬רעיונות אלה נקלטו גם בקרב הסופרים העברים הצעירים אוהדי המהפיכה‬
‫הבולשביקית‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫ביאליק הצעיר היה חניך מובהק של השקפות הסטוריות נארודניקיות ברוח אחד‪-‬העם‪.‬‬
‫בשיריו הלאומיים הראשונים )כגון 'ברכת עם'‪' ,‬מתי מדבר האחרונים' ו'למתנדבים בעם'( מפעמת‬
‫‪77‬‬
‫‪78‬‬
‫א' שטיינמן‪ ,‬מדור אל דור ‪ ,‬ניומן תשי"א‪ ,‬עמ' ‪.42‬‬
‫ח"נ ביאליק סיפורים דברי ספרות‪ ,‬דביר תשכ"ה‪ ,‬עמ' סב‪.‬‬
‫‪See: Avril Pyman, A History of Russian Symbolism, 79‬‬
‫‪Cambridge University Press 1994, p. 229-231; Л. Ф. Кацис,‬‬
‫‪Апокалиптика «Серебрряного века»: Эсхатология в художественном сознании,‬‬
‫‪) .Человек 1995 Но. 2, 143-154‬האפוקליפטיקה של "תור הכסף"‪ :‬אסכטולוגיה של התודעה‬
‫האמנותית(‪.‬‬
‫‪ . 80‬ברוח זו כתב אליעזר שטיינמן ברשימתו 'המלחמה והרבולוציה'‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫אמונה בעבודה לאומית משותפת וסבלנית‪ ,‬שאינה בזה ל'יום קטנות'‪ ,‬אינה מצפה להישגים‬
‫מהפכניים חד‪-‬פעמיים ואינה מזלזלת בעבר‪ ,‬גם כאשר המבט מופנה אל עתיד חדש‪ .‬בשירים‬
‫אחרים מאותה תקופה )'בתשובתי'‪' ,‬אכן חציר העם'‪' ,‬על לבבכם ששמם'‪' ,‬דבר'( מצטייר העם‬
‫היהודי כנתון בתהליכי כמישה‪ ,‬גסיסה וריקבון‪ ,‬והם מבטאם את חרדתו של המשורר‪ ,‬שהמצב‬
‫הנואש אינו ניתן לשינוי‪ ,‬ולפיכך כל התגייסות למען שינוי המצב ההסטורי אינה אלא אשליה‪.‬‬
‫ביאליק מביע גם ספק באפשרות לשנות את המציאות בכלל‪ ,‬ובסיכויי מהפיכה חברתית או‬
‫לאומית לשפר את מצבו של העם בפרט‪ .‬ב'ערבית' )תרס"ז( שואל המשורר המתבונן בשמי הערב‪:‬‬
‫!חרבים?' והוא עונה‪' :‬ל ֺא‪ ,‬אין נבנ!ה שם דבר וכלום לֺא‪-‬‬
‫'הנבנים שם עתה עולמות‪ /,‬ואם‪-‬עתה נ ‪O‬‬
‫‪I‬‬
‫ת‪-‬אפרו‪ /‬על !א !רץ ומלואה'‪ .‬טורי שיר אלה‬
‫יחרב‪ /,‬ועיני הרואה‪ /:‬ז!ה ה !ע !רב ה ‪S‬טמטום בא ומפזר !א !‬
‫מזכירים את הדברים האירוניים שכתב ביאליק לש' בן‪-‬ציון בתקופת מהפיכת ‪' :1905‬מיום צאתך‬
‫מעמנו ‪ -‬אין לך יום שלא יחרב וייברא בו עולם אחר עולם‪ .‬ערבוביא ואנדרלמוסיא‪ ,‬חורבן‬
‫ויצירה'‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫אחדים משירי ביאליק מתארים תהליכים היסטוריים אפוקליפטיים‪ :‬ב"על השחיטה" )תרס"ג(‬
‫מתואר קץ העולם‪ ,‬שיתפורר ויכלה כפרי רקוב כתוצאה מהריקבון שיחולל בו הדם היהודי‬
‫השפוך‪ .‬ב"גבעולי אשתקד" )אביב תרס"ד( המשך החיים מותנה במעשי התאכזרות והתעללות‪,‬‬
‫ואף בשריפה רבתי של הענפים היבשים בידי בת‪-‬הגנן התמה והיפה‪" .‬דבר" )קיץ תרס"ד( מסתיים‬
‫בתמונה אפוקליפטית מובהקת ‪ -‬מלאך המוות רוכב על כתפי העם היהודי ‪ -‬המזכירה את הפסוק‬
‫"והנה סוס ירקרק והרוכב עליו שמו המוות" )חזון יוחנן ו ‪ 82.(8‬ואולם תמונות אפוקליפטיות‬
‫אלה אינן מביעות הזדהות עם התפיסה של הסימבוליסטים הרוסים המחייבת את שפיכות הדמים‬
‫כחלק ממהפיכה מטהרת וגואלת‪ .‬להיפך‪ ,‬ביאליק התנגד מכל וכול לתפיסה האפוקליפטית של‬
‫ההסטוריה‪ ,‬הגורסת שרוע‪ ,‬אכזריות והרס הם שלב הכרחי בדרך לגאולה‪ .‬למרות שהכיר בודאי‬
‫את השורשים היהודיים של האפוקליפטיקה הנוצרית‪ 83,‬הוא היה סבור שהשקפה כזאת מנוגדת‬
‫אוהב האדם לפטם את גופו ולעדן את חושיו‪ ,‬אולם משתוקק האדם גם אל המוות ושואף להתדבק בו כפרפר‬
‫המתדבק באש‪ .‬רואים אנו את האדם‪ ,‬כשהוא טורח דורות הרבה‪ ,‬עמל ובונה מגדלים גבוהים ובניינים המגיעים‬
‫עד לשמים‪ ,‬וביום אחד הוא קם והורס את הבניינים‪ ,‬שותה את תשוקת ההריסה עד לשיכרון ורקק לתוך כוס‬
‫תענוגיו‪ .‬תענוג ההריסה הזאת הוא קורא בשם מלחמה או רבולוציה‪ (...) .‬המלחמה והריבולוציה הן שתי‬
‫תקופות בחיים‪ ,‬שבהן כאילו נקרע אשנב לתוך נפשו האפלה של האדם'‪ .‬אליעזר שטיינמן‪' ,‬המלחמה‬
‫והרבולוציה'‪ ,‬התקופה א‪ ,‬מוסקבה ‪ ,1918‬עמ' ‪.681‬‬
‫‪ 81‬אגרות ב עמ' ג‬
‫‪82‬‬
‫יתכן שהציטוט מושפע מהפואמה של ולרי בריוסוב "סוס ירקרק" )‪ ,(Конь блед , 1904‬המתארת את מציאות החיים בת‪-‬הזמן כחזון‬
‫אפוקליפטי ובראשה מופיע הפסוק הנ"ל מחזון יוחנן‪.‬‬
‫‪ 83‬הערך "אפוקליפסיס" )כולל "ספרות אפוקליפטית יהודית קדומה"( באנציקלופדיה היהודית )ברוסית( בעריכתם של ברוקגאוס ועפרון )‬
‫‪ ,1908‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ ,( 894-849‬נכתב על‪-‬ידי דוד גינצבורג‪ ,‬והוא כולל מידע נרחב‪ .‬הביבליוגרפיה כוללת מחקרים של גרץ‪ ,‬ילינק‪,‬‬
‫שטיינשניידר‪ ,‬הולצמן ובוטנו?ייזר )האחרון כתב את הערך ב ‪-Jewish Encyclopedia‬‬
‫‪18‬‬
‫לרוח היהדות‪ ,‬כפי שאמר לצ'יצ'רין‪' :‬לפי אמונתנו לא יתכן שמן הרע יצמח הטוב'‪ .‬התנגדות זו‬
‫בולטת במיוחד בפואמה 'מגילת האש'‪ ,‬שם מוצבים זה כנגד זה שני מנהיגים‪ ,‬שהאחד מבקש‬
‫להוביל את הציבור בדרך השנאה‪ ,‬ההרס והאבדון‪ ,‬והשני ‪ -‬בדרך הרחמים והנחמה‪ .‬ציבור הנערים‬
‫נמשך אחרי 'זעום העפעפיים' והולך בעקבותיו אל אובדנו‪ ,‬אך הזעם והחורבן אינם מביאים‬
‫גאולה לאיש‪ .‬ביאליק שלל בעקביות את התפיסה האפוקליפטית‪ ,‬היינו‪ ,‬תפיסה המאמינה‬
‫בתהליכים הסטוריים של גאולה מיסטית בעקבות התפרצות הכרחית של כוחות רוע‪ ,‬ובזה הוא‬
‫נבדל ממשוררים מרכזיים שבמובנים אחרים המשיכו את דרכו‪ ,‬במיוחד אורי צבי גרינברג ונתן‬
‫אלתרמן‪.‬‬
‫‪ .5‬פוליטיקה ואסתטיקה‬
‫יחסו המסויג של ביאליק למהפיכה ולמהפכנות היה קשור גם לתפיסתו את דרכו האמנותית‪.‬‬
‫שירתו המוקדמת ניזונה ממסורות שונות בספרות הרוסית של המאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬ניכרת בה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬הנטייה להתייחס ביראת כבוד 'קלאסיציסטית' למסורת העבר ולאישים בעלי סמכות‬
‫רוחנית )משה‪ ,‬אחד‪-‬העם‪ ,‬י"ל גורדון(‪ .‬ביאליק הצעיר התרפק על ערכי העבר הלאומי והתייחס‬
‫אל הפריצה אל מחוץ למסגרות המסורת כאל היסחפות קבוצתית שטחית )'לבדי'(‪ ,‬או אף כאל‬
‫הלולת שדים )'על לבבכם ששמם'(‪ .‬נטיותיו ה'קלסיציסטיות' של ביאליק הצעיר מתבטאות גם‬
‫בשירים רבים הכתובים בצורה 'אודה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיר שבו המשורר מהלל דמות או מהות נערצה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫הוא קיבל הרבה גם מהרומנטיקה הרוסית והגרמנית‪ ,‬ואולם זיקתו לרומנטיקה הובילה אותו‬
‫בעיקר להדגשת חשיבותה של היצירה הרוחנית והלשונית בתהליכי תחיה לאומית‪ ,‬ולא לאמונה‬
‫במעשי מרד והתקוממות או במלחמת מעמדות‪ .‬כרומנטיקן ‪ -‬וביאליק היה רומנטיקן באופן חלקי ‪-‬‬
‫האמין באופי ה'אורגאני' וה'צודק' של תהליכים הסטוריים‪ ,‬ולא בתהליכים דטרמיניסטיים על‪-‬‬
‫מוסריים ובמהפכנות אפוקפליפטית‪.‬‬
‫ביאליק היה מודע מראשית דרכו למתח שבין עולם הדמיון האישי של המשורר לבין חובתו‬
‫למעורבות במציאות )'בערוב היום'‪ ,(1895 ,‬ואולם עד ‪ 1905‬התייחס לעולם הדמיון כאל עולם‬
‫של חלומות ילדות‪ ,‬שלאדם הבוגר אין בו מקום )'גמדי לילה'‪' ;1895 ,‬זוהר'‪ ,(1901 ,‬ואילו החל‬
‫מאמצע העשור הראשון של המאה העשרים מביעה יצירתו את רצונו ואת זכותו של האמן‬
‫להסתגר בעולמו היפה ולאטום את עצמו לארועי הזמן ולבעיות דורו‪ ,‬כולל ארועי המהפיכה‪.‬‬
‫ביאליק הגיע לתפיסת היצירה האמנותית כמנותקת ממעורבות חברתית ולאומית יחד עם‬
‫התקרבותו אל האסתטיקה של הסימבוליזם‪ .‬לסימבוליסטים הרוסים בני 'הדור הראשון'‬
‫‪-‬‬
‫דימיטרי מרז'קובסקי )‪ ,(1941-1865‬זינאידה היפיוס )‪ ,(1945-1869‬פיודור סולוגוב )‪,(1927-1863‬‬
‫קונסטנטין באלמונט )‪,(1942-1867‬‬
‫אינוקנטי אניינסקי )‪(1909-1856‬‬
‫‪ -‬היתה עמדה פוליטית‬
‫‪ 84‬על קלאסיציזם בשירת ביאליק ראה דן מירון‪ ,‬בואה לילה‪ :‬עיונים ביצירות ח"נ ביאליק ומ"י ברדיצ'בסקי‪,‬‬
‫דביר ‪ ,1987‬עמ' ‪ ;42-40‬זיוה שמיר‪ ,‬השירה מאין תימצא‪" :‬ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק‪ ,‬פפירוס ‪ ,1987‬עמ'‬
‫‪.44-7‬‬
‫‪19‬‬
‫ליברלית אנטי‪-‬מהפכנית‪ ,‬ובשירתם ה'דקאדנטית' נטו להתרכז בעולמו הסובייקטיבי של המשורר‪,‬‬
‫זאת לעומת העמדה הציבורית‪-‬נבואית של בני 'הדור השני' )בעיקר בלוק וביילי(‪ ,‬שראו‬
‫במהפיכה שלב אפוקליפטי נחוץ בדרך לגאולת האנושות‪ .‬בספרות הרוסית של 'תור הכסף' שלטו‬
‫קריטריוני הערכה חדשים‪ ,‬שהדגישו את ההישגים האסתטיים ואת יכולת ההבעה של חוויות‬
‫אישיות ברוח הדקאדנס והסימבוליזם‪ ,‬ולא את תרומתו החיובית של המשורר לעם ולחברה‪ .‬רוב‬
‫סופרי 'תור הכסף' התייחסו למהפיכה בהסתייגות או בפסימיות‪ ,‬ולכל היותר ראו בה שלב‬
‫מחריד בתהליך אפוקליפטי‪ .‬כתיבה 'פוזיטיביסטית' על נושאים חברתיים ולאומיים נחשבה‬
‫בעיניהם למוגבלת ומיושנת‪.‬‬
‫מתי נחשף ביאליק לסימבוליזם? פיכמן כותב‪ ,‬שישיבתו של ביאליק בוורשה בין סתיו ‪1903‬‬
‫לחורף ‪ 1905‬עשתה אותו מודרני יותר‪ ,‬וקרבה אותו אל הסימבוליזם‪ ,‬בהשפעת י"ל פרץ‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫בעיצומן של מהומות ‪ 1905‬באודסה ניהלו פיכמן וביאליק ויכוחים על הסימבוליזם כשהם‬
‫מטיילים על שפת הים‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫זיקתו של ביאליק לסימבוליזם הליברלי‪'-‬דקאדנטי' של 'תור הכסף'‬
‫מתחילה להסתמן בשירתו כבר בשנים ‪ ,1897-1896‬והיא מתחזקת והולכת בעשור הראשון של‬
‫‪87‬‬
‫המאה העשרים‪.‬‬
‫ההתקרבות אל המודרנה הולידה משבר בתדמית‬
‫של 'המשורר הלאומי'‪,‬‬
‫ומשכה את ביאליק לכתיבת שירה ופרוזה‪ ,‬העוסקות בנושאים אישיים אינטימיים ומתרחקות‬
‫במופגן מענייני ציבור ומהשאלה היהודית‪ .‬קטע גנוז משיר שנכתב באותה תקופה מיטיב לשקף‬
‫את הנסיון להתכנס בעולמו האישי של המשורר‪:‬‬
‫ארץ‪ ,‬מע !בר לתחומם‬
‫גברו ‪I‬עלילות ב !‬
‫!אשכב לי דומם‬
‫מתוק האור כתמול שלשֺם ומתוקה וברוכה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫תאריך החיבור של קטע זה אינו ברור‪ ,‬אך מירון כותב בצדק‪ ,‬שמלות הפתיחה מלמדות‬
‫שהדברים נכתבו בעת מהפכה או מלחמה‪ 89.‬הדמיון בין קטע זה לתיאור התבדלותו של שמוליק‬
‫ב'ספיח' פרק י"ד‪ ,‬שנכתב בשנות מלחמת העולם ופורסם בתרע"ט‪ ,‬גם הוא מגביר את הסבירות‬
‫שהקטע נכתב בתקופת המהפיכה‪ .‬צירוף נסיבות זה יכול להסביר גם את השתקעותו של ביאליק‬
‫‪' 85‬אודסה גרסה לכל היותר אלגוריה ‪ -‬צורת ההשכלה; פרץ תבע סמל )‪ (...‬ומי יודע אם היתה נכתבת 'מגילת‬
‫האש' ללא ורשה'‪ .‬י' פיכמן‪ ,‬סופרים בחייהם‪ ,‬רימון ומוסד ביאליק ‪ ,1942‬עמ' ‪.55‬‬
‫‪' 86‬היינו מתרחצים בים ומטיילים ארוכות ומתווכחים על הסימבוליזם הרוסי‪ ,‬שמשורריו קנו אז פרסום רב‪'.‬‬
‫פיכמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪ 87‬על סימני דקאדנס בשירת ביאליק ראה בספרי מגעים של דקאדנס‪ :‬ביאליק‪ ,‬ברדיצ'בסקי‪ ,‬ברנר אוניברסיטת‬
‫בן‪-‬גוריון‪ .1997 ,‬על הזיקה של הפואמה 'מתי מדבר' לסימבוליזם הרוסי ראה‪ :‬אסתר נתן‪ ,‬הדרך למתי מדבר‪,‬‬
‫הקיבוץ המאוחד ‪.1993‬‬
‫‪ 88‬ביאליק שירים תרנ"ט ‪ -‬תרצ"ד‪ ,‬שם עמ' ‪.234‬‬
‫‪ 89‬שם‬
‫‪20‬‬
‫בתקופה של ארועים פוליטיים כה סוערים בסיפורים המשחזרים את תקופת ילדותו )'החצוצרה‬
‫נתביישה'‪ ,‬הפרקים האחרונים של 'ספיח'( ובכתיבת שירי עם‪.‬‬
‫ואולם המשיכה להסתגר בעולמו הפנימי האישי יצרה בו קונפליקט מוסרי‪ ,‬שכן ההתנתקות‬
‫מהיעוד החברתי‪-‬לאומי נראתה לו כבגידה‪ ,‬והוא לא היה בטוח שהוא מסוגל לעשות אותה‪.‬‬
‫הפואמה 'הבריכה'‪ ,‬שכתיבתה הושלמה ב ‪ ,-1905‬עוסקת בשאלת היכולת של האמן להתנתק‬
‫לגמרי ממהומת הזמן‪ ,‬להתעלם מהעולם החיצוני הממשי‪ ,‬לחיות במגדל השן של האמנות‪ ,‬ולשקף‬
‫רק את מעמקי עולם הדמיון האישי שלו )את האפשרות הזו הירבתה לתאר הספרות‬
‫הסימבוליסטית(‪ .‬הבריכה‪ ,‬המייצגת את העולם הפנימי הפיוטי המנותק‪ ,‬מתוארת בין השאר‬
‫'ביום הסערה'‪ ,‬תיאור שאפשר להבין אותו כמייצג את מצבו של המשורר בתקופת מלחמות‬
‫ומהפיכות‪ .‬תגובתה של הבריכה בשעה כזו היא התכנסות אל תוכה‪ ,‬כתינוק בחיק אמו‪ ,‬כולה‬
‫רועדת‪ ,‬והמשורר המתבונן בה תוהה למה היא חוששת יותר‪ ,‬לגורלו של היער או לשלום עולמה‬
‫הפרטי‪.‬‬
‫עדות מעניינת נוספת לקשר בין עמדתו הפואטית והפוליטית של ביאליק היא היצירה‬
‫'לממשלת המארש'‪ ,‬קטע פרוזה שפורסם לראשונה מיד לאחר מהפיכת אוקטובר‪,‬‬
‫‪90‬‬
‫ונכלל‬
‫במהדורת תרפ"ג במדור ה'רשימות כלאחר יד'‪ 91.‬הרשימה‪ ,‬שסגנונה ממזג את מסורת ה"רשימה"‬
‫עם המסורת של ה"פואמה קטנה בפרוזה"‪,‬‬
‫‪92‬‬
‫מתארת את נסיונו של המשורר היושב בחדרו לכתוב‬
‫שיר‪ ,‬תוך שהוא מתלבט באיזה משקל לכתוב אותו‪ ,‬באמפיברך או בדקטיל‪ ,‬ותך כדי כך הוא‬
‫שומע רעשים שונים העולם מן הרחוב‪ ,‬כל אחד והמוסיקה המיוחדת שלו‪ .‬והנה נכנסת לרחוב‬
‫תזמורת צבאית המנגנת מארשים‪ ,‬וכל הקולות של הרחוב נשמעים עתה באזני המשורר כאילו‬
‫ויתרו על ייחודם והצטרפו לצעידה בסך בקצב נגינת המארש‪ .‬לתדהמתו הוא מגלה שגם הוא‬
‫עצמו‪ ,‬תוך כדי כתיבת השיר‪ ,‬אימץ בלי משים את קצב המארש‪ ,‬וכתב את השיר בטרוכי‪ .‬כמקובל‬
‫ביצירות סימבוליסטיות‪ ,‬ליצירה יש תמאטיקה כפולה‪ :‬במישור הנושא הארס‪-‬פואטי ביאליק‬
‫מתאר כאן את ספקותיו באשר ליכולתו הנפשית של האמן להסתגר בכתיבתו מפני רוח הזמן‪,‬‬
‫להתמסר לאמנות צרופה ולהיות נאמן למוסיקה הפנימית של עצמו‪ .‬הוא מצביע על אי‪-‬היכולת‬
‫‪91‬‬
‫‪ 90‬לממשלת המארש'‪ ,‬עולמנו בעריכת מ' גליקסון‪ ,‬מוסקבה ‪ 1917‬עמ' ‪215-209‬‬
‫על 'לממשלת המארש' ראה גם זיוה שמיר‪ ,‬באין עלילה‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1998‬עמ' ‪.287-288‬‬
‫‪92‬‬
‫‪Ann Caws and Hermine Riffaterre, The Prose Poem in‬‬
‫‪France: Theory and Practice, Columbia University Press,‬‬
‫‪ .New York 1983‬וראה ספרי‪ ,‬הרשימה בז'אנר של מעבר מריאליזם לסימבוליזם בספרות העברית‪ ,‬מכון‬
‫כ"ץ באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .1989 ,‬היצירה תורגמה לרוסית מיד לאחר הופעתה‪ ,‬פעם על ידי דוד איסקוביץ'‬
‫ויגודסקי‪ ,‬בקובץ תרגומי סיפורים של ביאליק שיצא במוסקבה ב ‪ ,-1918‬ופעם נוספת על ידי התיאולוג הרוסי‬
‫אלכסנדר קונסטנטינוביץ' גורנוסטאייב‪ ,‬במסגרת נסיונו להוציא קובץ תרגומי שירים של ביאליק‪ ,‬מתוכם‬
‫עשרה מפרי עטו‪ .‬גורנוסטאייב בתרגומו לרשימה 'לממשלת המארש' הפך את הרשימה לפואמה‪ ,‬כנראה משום‬
‫שחש באופיה השירי‪ .‬כתב‪-‬היד המודפס במכונת כתיבה מצוי בארכיון בית‪-‬ביאליק‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫שלו להתנתק מספיגת המוסיקה של 'שאון הזמן'‪ ,‬בלשונו של מנדלשטאם‪ .‬ואולם הוא מבדיל בין‬
‫המוסיקה הטבעית‪ ,‬האינדיבידואלית והאנושית של קולות הרחוב היומיומיים‪ ,‬שספיגתם אינה‬
‫מזיקה למשורר‪ ,‬לבין המוסיקה האלימה והמלאכותית של התזמורת הצבאית‪ ,‬שכופה את נגינתה‬
‫האלימה והמכאניסטית גם על המשורר וגם על כל דרי הרחוב‪ ,‬משתלטת עליהם ומכחידה את‬
‫ייחודם האנושי‪ .‬במישור הפוליטי יש כאן ביקורת על תרבות המחשבה‪ ,‬הדיבור והמעשה‪,‬‬
‫המשליטה על החיים אחידות מכונתית נוקשה וגסה‪ .‬כך נראתה בעיניו התרבות של רוסיה בזמן‬
‫המהפיכה‪.‬‬
‫למרות התנגדותו המוצהרת של ביאליק לשירה הסימבוליסטית‪ ,‬מגלה שירתו של‬
‫ביאליק בשני העשורים הראשונים של המאה את ההשפעה הבלתי‪-‬נמנעת של הסימבוליזם הרוסי‪,‬‬
‫ובמיוחד את ההתנגדות הגוברת שלו למלא את תפקיד המשורר הלאומי‪ ,‬את ההסתגרות בעולמות‬
‫של קדושה פרטית ואת יחס הסלידה כלפי הממשות היומיומית הגסה וכלפי עצמו‪ .‬השירים‬
‫הראשונים שנכתבו לאחר שנות השתיקה‪' ,‬יהי חלקי עמכם'‪' ,‬למנצח על המחולות' ו'אחד אחד‬
‫ובאין רואה'‪ ,‬מתארים חוויות של טומאה ורצון לשוב ולהיטהר ממנה‪ ,‬ומעידים אולי על הקושי‬
‫הגובר של ביאליק ליישב את הסכסוך בין תפיסתו את האמנות כפעולה טהורה ומוסרית לבין‬
‫היסחפותו ה'מזהמת' בעסקנות ציונית מזה ובקידום מעמדו כאמן מזה‪ .‬היצירות הלא רבות שכתב‬
‫לאחר ‪ 1916‬מעידות על רצון להתנתק ככל האפשר ממעורבות ב'זוהמת' החיים הציבוריים‬
‫ולהתכנס בעולמו הפרטי‪ .‬כיוון זה‪ ,‬שטופח על ידי אותם משוררים סימבוליסטים חשובים‬
‫שתירגמו את ביאליק לרוסית הלך יד ביד עם עמדה פוליטית אנטי‪-‬מהפכנית‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬יחסו של ביאליק למהפכנות בכלל ולשלוש המהפיכות שהתחוללו ברוסיה היה‬
‫שלילי בדרך כלל‪ ,‬להוציא תקופה קצרה של ציפיות חיוביות ממהפיכת פברואר ‪ .1917‬התנגדותו‬
‫הפוליטית למהפיכות היתה בעיקרה תוצאה מהיחס המאכזב שגילה השלטון והעם הרוסי ברובו‬
‫כלפי המצוקה של יהודי רוסיה וכלפי מפעל התחיה של הלשון‪ ,‬התרבות והספרות העברית‬
‫ברוסיה‪ .‬ביאליק היה מזועזע מגילויי האלימות שליוו את המהפיכות‪ ,‬והתקשה לקבל את‬
‫התפיסה הניטשיאנית‪-‬אפוקליפטית שהצדיקה חורבן והרס כשלב הכרחי בדרך לגאולה‪ ,‬שרווחה‬
‫בקרב סופרים והוגי דעות סימבוליסטים‪ ,‬וראה אותה כמנוגדת לרוח היהדות‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬ביאליק מעולם לא היה שותף להתלהבות ממהפכנות בכלל‪ .‬בהשקפותיו‬
‫ובסגנון‪-‬חייו נטה למתינות‪ ,‬למעשיות ואף לשמרנות מסוימת‪ ,‬גילה יחס עמוק של כבוד לאישים‬
‫דגולים והתמסר להצלה ושימור של תרבות העבר היהודית‪ .‬בתפיסתו את טבע האדם הדגיש את‬
‫הערך הכמעט ארוטי שהאדם מייחס לרכוש‪ ,‬ובזה הביע חוסר אמונה בקולקטיביות‪ .‬ביאליק‬
‫האמין שהסופר מזין את רוח האומה ומחייה אותה‪ ,‬אבל חשש מאקלים תרבותי שבו ארועי הזמן‬
‫משתלטים על חיי הנפש של היוצר‪ .‬נטיותיו לכיוון הסימבוליסטי העמיקו את שאיפתו להסתגר‬
‫בעולמו הפנימי האישי ולהתעלם לגמרי מ'שאון הזמן'‪.‬‬
‫‪22‬‬