והסבר את המשמעות של , מאת אפלפלד " סיפור אהבה " תאר כיצד העבר רודף א

Comments

Transcription

והסבר את המשמעות של , מאת אפלפלד " סיפור אהבה " תאר כיצד העבר רודף א
‫תאר כיצד העבר רודף את הדמויות ב"סיפור אהבה" מאת אפלפלד ‪ ,‬והסבר את המשמעות של‬
‫רדיפה זו עבור דמויות אלה ועבור הקוראים‪.‬‬
‫"סיפור אהבה" מאת אפלפלד עוסק בחיי הנישואים של רוזה וקובה‪ .‬העלילה מתחילה ביום‬
‫נישואיהם ומסתיימת עם מותו של קובה‪ .‬רוזה וקובה הם ניצולי שואה החיים בצל טראומת‬
‫העבר‪ .‬באמצעות קשר הנישואים ביניהם הם מנסים לבנות את חייהם מחדש ולהיאחז זה בזו‬
‫כתחליף וכפיצוי לחייהם הקודמים שאבדו‪.‬‬
‫כבר בתחילת היצירה שב וחוזר מוטיב הפנים והחוץ‪ ,‬אשר מדגיש את הניגוד החריף בין עולם‬
‫העסקים המהיר והאינטנסיבי בחוץ‪ ,‬לבין חיי המשפחה בבית עם רוזה‪ ,‬המתוארים כשלווים‬
‫ודוממים‪ .‬לכאורה קיים שקט בתוך הבית ורעש בחוץ‪ ,‬אך למעשה ההפך הוא הנכון‪ .‬ניכר כי‬
‫קובה בורח מהסערה המתחוללת בתוך נפשו ‪ -‬העבר הרודף אותו‪ ,‬אל עולם העסקים‪ ,‬אשר‬
‫מביא לו שקט נפשי‪ .‬רוזה מצדה משתוממת על כך שקובה פזרן בממונו וקמצן באהבה‪.‬‬
‫לאורך הסיפור נרדפים השניים על ידי טראומת השואה‪ ,‬דבר שמפעפע מתחת לפני השטח‬
‫המאופקים ותובע מהקורא להשלים פערים‪ .‬כך סיפור שנקרא "סיפור אהבה" ונפתח בתיאור‬
‫חתונה‪ ,‬הופך עבור הקוראים לסיפור על השואה ועל דרכי ההתמודדות של הניצולים‪ .‬בעוד רוזה‬
‫מצליחה לשכוח ולהדחיק את העבר‪ ,‬לבנות ולהתקין את הבית ולצאת אל השוק החי המסמל את‬
‫החיים‪ ,‬קובה אינו מצליח להשתחרר ממנו ושוקע יותר ויותר בדכדוך וייאוש המביאים אותו אל‬
‫קצו המר‪ .‬העבר רודף את הדמויות בחלומותיהם וניכר יחסם השונה אליהם‪.‬‬
‫אצל רוזה‪ :‬סיוטים מהעבר פוקדים אותה בחלומות – היא מדחיקה אותם‪ ,‬מתכחשת להם‪.‬‬
‫בהתאם למנהג היהודי‪ ,‬רוזה "מיטיבה לעצמה את החלום" – אך בניגוד לטקס המסורתי‬
‫שהטבת החלום נעשית בפני שלושה אנשים‪ ,‬היא אינה מספרת עליהם לאיש‪ .‬במקום‬
‫בהתעסקות בתת מודע – היא נאחזת בעשייה ‪ :‬סידור הבית ירידה לשוק וכדומה‪ .‬סידור הבית‬
‫הוא גם מוטיב הבית – במהלך הסיפור נראה שרוזה שוקדת על הקמת קן משפחתי חם –‬
‫בתחילת הסיפור נאמר שהיא מקפידה על עיצוב הבית ועל חדרים מסודרים ונקיים‪ .‬כך גם‬
‫לקראת סוף הסיפור‪ ,‬היא מתקינה את הבית לקראת חג הפסח‪ ,‬המסמל במסורת היהודית את‬
‫ההתכנסות המשפחתית‪ ,‬ולכן היא סבורה ש"אולי מוטב להישאר בפסח בבית"‪.‬‬
‫אצל קובה – לאחר מחלתו החלומות פוקדים אותו ומדרדרים את מצבו ‪ :‬הוא חולם על אמו‪ ,‬ורוזה‬
‫מנסה להיטיב גם לו את החלום ואומרת ש"החלומות שווא ידברו"‪ .‬חלומותיו תובעים ממנו‬
‫הכרעה‪ ,‬מעמידים אותו בקונפליקט ‪ :‬באחד מהם – פוקדים עליו לעזוב את רוזה‪ ,‬כיוון שהוא עגון‬
‫ואסור לו לשאת אישה אחרת‪.‬‬
‫לחלומות תפקידים שונים‪:‬‬
‫א‪.‬החלומות חושפים את נפשם הפצועה מטראומות העבר‪.‬‬
‫ב‪.‬הם חושפים את היעדר מערכת היחסים התקינה ביניהם‪ ,‬הם נמנעים מלשתף זה את זו בהם‪.‬‬
‫ג‪.‬הם חושפים את השוני באופן התמודדותם עם העבר ומלמדים על אופיים השונה‪.‬‬
‫מוטיב החלומות מופיע לאורך הסיפור כולו ומתקשר לשניהם‪ .‬כידוע‪ ,‬החלומות משקפים את‬
‫התת המודע של האדם החולם‪ .‬החלום עשוי לחשוף ולהסביר חרדות‪ ,‬משאלות לב ורגשות‬
‫שהודחקו כתוצאה מחוסר יכולתו של האדם להתמודד עם אלה באופן גלוי וישיר‪.‬‬
‫בשל אופיו ה"חסכני"‪ ,‬המצומצם והפיוטי של הסיפור הקורא נחשף אל סיפור העבר באופן‬
‫מפורש רק לקראת סופו‪ ,‬כשנודע לו כי קובה איבד את אשתו ובתו בת האחת עשרה בשואה‪ .‬זהו‬
‫השלב בו נקרא הסיפור מתחילתו באופן אחר לגמרי‪ .‬מידע חשוב זה הוא אקספוזיציה להבנת‬
‫עברו‪ ,‬ונמסר דווקא לקראת סוף הסיפור – דבר המעיד על האיפוק ועל ההדחקה שבהם הוא‬
‫נוהג‪ ,‬ובשלב זה עברו מתפרץ ועולה ביתר שאת ומוביל להידרדרותו הנפשית‪.‬‬
‫רדיפת העבר והשפעתה על הדמויות מתוארת על פי ארבעת חלקי הסיפור‪:‬‬
‫השלב הראשון ‪ :‬חיי השגרה לאחר נישואי רוזה וקובה‪.‬‬
‫בקטע זה הדחקת מצבם הנפשי בא לידי ביטוי בפרטים הבאים ‪:‬‬
‫ רוזה ‪" :‬בורחת" אל עיסוקיה בהתקנת הבית ‪ :‬ניקיונו‪ ,‬עיצובו בווילונות כסמל להסתרת חיי‬‫הנפש‪ .‬היא מתכחשת לחלומותיה הטעונים ו"מיטיבה לעצמה את החלום"‪.‬‬
‫ קובה ‪" :‬בורח" ברוב שעות היום אל עסקיו הפורחים שהם מפלקט כנראה מביתו ומייסורי‬‫המצפון על "בגידתו" בביתו בעבר ובמשפחתו‪ .‬לסיכום השלב הראשון‪ ,‬הדחקת רגשותיהם‬
‫מוצאת את ביטויה בהיעדר הדיאלוגים ביניהם ‪ :‬הדיאלוגים מתאפיינים בחזרה זה על דברי זו‬
‫או כשהוא מדבר על עסקיו – היא רואה בדמיונה את כפר הולדתה שעזבה בגיל שבע‪.‬‬
‫השלב השני ‪ :‬מחלתה של רוזה‪.‬‬
‫רוזה נוקעת את רגלה ורותקה למיטתה‪ ,‬זו תקופת אושר בזוגיותם‪ .‬כעת קובה נרתם לטפל בה‬
‫כאב מסור לבתו‪ .‬כנראה החולי של רוזה מזוהה אצל קובה עם תקופה אחרת מעברו‪ ,‬תקופת‬
‫השואה שבה הוא ויקיריו חוו כאב‪ ,‬חולי‪ ,‬אובדן ומוות‪ ,‬ולכן הסיטואציה מעוררת אצלו הזדהות‬
‫ואמפתיה‪ .‬הטיפול ברוזה החולה הוא כמשאלה סמויה לטפל בבתו ובאשתו‪ ,‬שנספו באופן טראגי‬
‫בשואה‪ .‬לאחר הבראתה קובה מידרדר מבחינה נפשית‪ ,‬הוא מסתגר בביתו ומזניח את עסקיו‪.‬‬
‫הבראתה של רוזה ממחישה ומסמלת את ההכרח הבלתי נמנע לחזור למסלול החיים הבריא‪.‬‬
‫קובה אינו מסוגל ככל הנראה להותיר מאחור את עברו הטראגי ולהמשיך בחייו‪ ,‬ובאופן אירוני‬
‫הוא כנראה מבין זאת דווקא ברגע שאמור לשמח אותו – הבראתה של אשתו‪.‬לסיכום‪ ,‬מחלתה‬
‫של רוזה מובילה לתפנית בעלילה‪ ,‬שכן היא מחייבת את קובה להישאר בבית ולטפל באשתו‪.‬‬
‫כאשר קובה נמצא בבית הוא שוקע בהרהורים‪ ,‬אותם ניסה להדחיק באמצעות היציאה החוצה‬
‫השלב השלישי ‪ :‬מחלתו של קובה‪.‬‬
‫בהמשך להידרדרותו‪ ,‬קובה חלה בשפעת ללא חום שנמשכה כשבועיים‪ .‬הוא קם מחוליו אך אז‬
‫מתברר שמחלתו אינה פיזית אלא נפשית‪ .‬הוא נמנע מלחזור לעסקיו ופעמיים חוזר על המשפט ‪:‬‬
‫"בקרוב‪ ,‬מייד לכשיבריא‪ ,‬יתחיל )במרץ( בעסקיו"‪ .‬עסקיו מחברים אותו לשגרה‪ ,‬למציאות‬
‫השפויה‪ ,‬ומהווים עבורו הדחקה של חיי הנפש המעורערים שלו‪ .‬הסתגרותו בבית מבטאת את‬
‫דעיכתו הנפשית‪ ,‬את התנתקותו מהמציאות ואת כניעתו לדיכאונותיו‪ .‬הוא עסוק בחשבון נפש‬
‫עם עצמו ובביקורת עצמית נוקבת‪ ,‬נראה שנקיפות המצפון על נישואיו השניים מציפים אותו עד‬
‫כלות‪ .‬הוא חש שהוא בוגד בעברו‪ .‬קובה שקוע בעבר – ועומד לוותר על חייהם)שלו ושל רוזה(‬
‫בהווה‪.‬‬
‫השלב הרביעי ‪ :‬יציאתם לבית הבראה ומותו של קובה – סוף הסיפור‪.‬‬
‫קובה מחליט שהם יצאו לבית הבראה בימי הפסח‪ .‬הימים הראשונים בבית ההבראה היו יפים‪.‬‬
‫רוזה מוצאת עניין במשחקי הטניס‪ ,‬וקובה חש שעתה הוא יכול להניחה בעולם בלעדיו‪" :‬רוזה‬
‫מצאה עניין במשחקי הטניס‪ ,‬יפים היו דילוגיה‪ ,‬יפה הייתה במשתקה‪ .‬קובה היה יושב בכורסה‬
‫ומסתכל‪' .‬עתה' ‪ -‬היה אומר לעצמו ‪' -‬רשאי אני להסתלק'‪ ".‬רגע מותו מתואר כהכרעה‬
‫מרצון‪ ,‬מתוך איזו משאלה בלתי אפשרית שמותו יהיה חלק ממעגל החיים‪" :‬רוצה היה שאיש‬
‫לא יידע‪ ,‬שאיש לא יחוש בזה‪ ,‬שרוזה תמשיך במשחקי הטניס‪ ,‬והכול יתנהל כלבלוב‪ ,‬כפריחה‪,‬‬
‫ככמישה‪ ,‬באותה איטיות שאין חשים בה כמעט את המעברים‪ .‬אבל דבר זה היה כנראה מן‬
‫הנמנע" ‪ .‬קובה השמיעה קריאה עם מותו – אך כשרוזה הגיעה היה כבר מאוחר מדי‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שתי הדמויות‪ ,‬קובה ורוזה‪ ,‬נרדפות בשל עברן – שניהם פליטי שואה‪ ,‬מהרצח שביצעו‬
‫הרומנים ביהודים‪ .‬קובה איבד את משפחתו‪ .‬הוא סובל מתחושת חולשה‪ ,‬אי אונות‪ ,‬מתוך‬
‫החשש שהוא עגון‪ ,‬שהרי אין עדות לחיסולם של היהודים‪ .‬כנגדו‪ ,‬רוזה‪ ,‬הצעירה ממנו בכ‪30-‬‬
‫שנה‪ ,‬שואפת לחיי עתיד ולניתוק מן העבר‪.‬‬
‫תאר את היחס המורכב בין קובה לרוזה ואת אופי הקשר ביניהם‪ .‬הסבר כיצד הקשר ביניהם‬
‫משפיע על התפתחות הסיפור‪.‬‬
‫"סיפור אהבה" של אהרון אפלפלד הוא סיפור נישואיהם הקצרים‪ ,‬של קובה ורוזה‪ .‬הוא ניצול‬
‫מלחמה בגיל העמידה אשר איבד בשואה את אשתו ובתו‪ ,‬והיא אישה צעירה שאלו הם נישואיה‬
‫הראשונים‪ .‬רוזה מעריצה את קובה והוא דואג לה ומטפל בה‪ .‬אף כי קובה מנסה לשקם את חייו‪,‬‬
‫מקים בית שני‪ ,‬ואף מוצא בלבו יכולת לאהוב את רוזה‪ ,‬השיקום חלקי בלבד – מן הקשר הזה לא‬
‫נולדים ילדים‪ .‬רגשות האשם על משפחתו החדשה מפעפעים בו‪ ,‬וסופם שמביאים למותו‪ .‬כבר‬
‫מתחילת הסיפור ניתן לראות את היחס המורכב של קובה לרוזה‪ ,‬כשמיד לאחר נישואיהם‬
‫מחליט קובה לצאת לעסקיו ולישון בפרוזדור‪ .‬כבר מתחילת הסיפור נראה שאין כאן יחסים של‬
‫גבר ואישה‪ ,‬אלא יותר יחסים של אב ובת‪ ,‬וזהו אופי הקשר ביניהם‪ .‬אכן הוא דואג לה כדאגת אב‬
‫לבתו‪ :‬דואג לרווחתה החומרית‪ ,‬מטפל בה בדאגה יתרה כשהיא חולה וכו'‪ .‬גם פער הגילים‬
‫ביניהם מעיד על סוג כזה של יחסים‪ ,‬וכן ההימנעות )המרומזת( מקיום יחסי מין‪ .‬לאחר מחלתה‬
‫של רוזה קובה עדין לא שב לעבודתו‪ ,‬והוא הופך להיות החולה‪ .‬תחילה לא ברורה מחלתו‪ ,‬ורק‬
‫בהמשך מסתבר‪ ,‬לנו הקוראים‪ ,‬שהיו לו אישה ובת שנספו בשואה‪ .‬נראה שמסיבה זו הוא אינו‬
‫יכול לקיים קשר נורמאלי עם רוזה‪ .‬הקרובות שמגיעות לביתם מדברות על הריון ועל כך שקובה‬
‫צריך לחזור לעבודה‪ .‬אולם רוזה לא מתייחסת אליהן‪ .‬ובשלב מסוים אפילו מסתכסכת איתן‪,‬‬
‫שהרי היא לא רוצה להכיר במציאות ולראות שהקשר ביניהם אינו תקין‪ .‬בהמשך‪ ,‬הופכת רוזה‬
‫להיות אקטיבית‪ ,‬ואומרת לקובה שהם לא ייפרדו לעולם‪ .‬כך מנסה לשקם את הקשר ביניהם‪.‬‬
‫דרך קשר זה נראית דעיכתו האיטית של קובה‪ .‬קובה שרואה את רוזה משחקת טניס ומאושרת‬
‫בבית ההבראה‪ ,‬מבין לבסוף כי הוא לא יוכל לתת לה אהבה אמיתית‪ ,‬ומחליט לעזוב את רוזה‬
‫ולמות‪ .‬מוטיב החלומות‪ ,‬החוזר לאורך כל הסיפור‪ ,‬מראה על אי יכולתו של קובה להשתחרר‬
‫מעברו‪ .‬בניגוד לרוזה זה הגורם להפיכת הקשר ביניהם לבלתי אפשרי‪ .‬החלומות משקפים את‬
‫תת ההכרה וחושפים את רגש האשם של קובה על שנישא בשנית‪ :‬האחד‪ ,‬החלום על שני‬
‫הרבנים המזוקנים הדורשים מקובה להניח לרוזה שכן הוא עגון ואסור היה לו‪ ,‬כך בחלום‪ ,‬לשאת‬
‫אישה על פני אשתו הקודמת‪ .‬השני‪ ,‬החלום על אימו ‪ ,‬אותו מספר קובה חלקית‪ .‬כדאי גם‬
‫לשים‪-‬לב ליכולת הנפשית שבה ניחנה רוזה‪ ,‬יכולת שאיננה חלק מציודו הנפשי של קובה‪,‬‬
‫להתמודד‪ ,‬באופן קונסטרוקטיבי‪ ,‬עם החדירה התת‪-‬הכרתית )באמצעות החלומות( של העבר‬
‫הנורא אל תוך חיי ההווה‪" :‬באו החלומות ודברו אליה"‪ .‬אבל רוזה לא האמינה בהם וניסתה‬
‫להפוך אותם לטובים יותר‪ .‬מכאן‪ ,‬נראה שבכדי ליצור קשר נורמאלי בין בני זוג יש להתנתק‬
‫מהעבר‪ .‬יש להבין שהעבר אומנם הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו‪ .‬אולם יש להימנע מלחשוב כל‬
‫הזמן על העבר ולהרגיש אשמה‪ ,‬אם רוצים לקיים קשר נורמאלי ותקין‪.‬‬
‫סיבוך והתרה הם מושגים המבטאים שלבים מרכזיים בעלילה‪ .‬בחר בסיפור "סיפור אהבה"‬
‫מאת אהרון אפלפלד‪ ,‬הדגם את הופעתם של מושגים אלו במהלך העלילה‪ ,‬ועמוד על משמעותם‪.‬‬
‫הסיפור מספר את סיפור נישואיהם הקצרים של קובה ורוזה‪ .‬שניהם ניצולי שואה‪ ,‬קובה מבוגר‪,‬‬
‫ואלו הם נישואיו השניים‪ ,‬מאחר שאיבד את אשתו ובתו בת ה‪ 11-‬בשואה‪ .‬רוזה הינה בחורה‬
‫צעירה ואלו הם נישואיה הראשונים‪ .‬קובה מעביר את רוב זמנו בעסקים‪ ,‬וגם מיד אחרי‬
‫הנישואים הולך לעבודתו כשרוזה נשארת לטפח את ביתה‪ .‬כאשר רוזה נוקעת את רגלה‪ ,‬מחליט‬
‫קובה להזניח את עסקיו לטובת הטיפול ברוזה ואלו הם ימיהם המאושרים‪ .‬כשרוזה מחלימה‪,‬‬
‫נישאר קובה בבית ומצבו מדרדר‪ .‬כשמגיעים ימי הפסח ורוזה עסוקה בניקיונות הבית‪ ,‬מחליט‬
‫קובה שהם יצאו לבית הבראה‪ .‬בבית ההבראה רוזה מאושרת מאוד‪ .‬קובה‪ ,‬שרואה את אושרה‬
‫מתייחס אליה כאל בתו‪ ,‬ומבין שזה הזמן לעזוב אותה כדי שתחייה חיים מאושרים כפי שמגיע‬
‫לה‪ .‬ואז מת‪ .‬את הסיבוך בסיפור ניתן לראות במערכת היחסים הקיימת בין רוזה לקובה‪ .‬מערכת‬
‫זו הינה מערכת יחסים כושלת‪ ,‬שהרי אין בה אהבה של גבר ואישה‪ .‬קובה המבוגר מרוזה‪ ,‬נישא‬
‫לה ‪,‬וכבר יום למחרת הנישואין הוא ישן בפרוזדור‪.‬כאן רואים את הסיבוך‪ :‬אין ביניהם יחסים‬
‫נורמאלים של גבר ואישה‪ .‬בהמשך כשרוזה חולה וקובה מטפל בה‪ ,‬נאמר שאלו היו הימים‬
‫המאושרים עבור קובה‪ .‬גם זה מראה על סיבוך שהרי איך יתכן שימי מחלתה של רוזה הם ימים‬
‫מאושרים עבורו‪ .‬רק בהמשך אנו מבינים שהוא טיפל בה‪ ,‬והרגיש שהוא מצליח לעשות עכשיו‬
‫מה שלא עשה עבור אשתו הראשונה‪ .‬בהמשך‪ ,‬קובה הופך לחולה‪ .‬כאן שוב‬
‫נראה הסיבוך בסיפור‪ :‬הוא לא הולך לעסקיו גם אחרי שרוזה הבריאה‪ .‬בתחילה חושבים שהוא‬
‫חולה בשפעת‪ ,‬אך בהמשך מתברר שמחלתו אינה מוגדרת‪ .‬רוזה שרואה שמצבו של קובה אינו‬
‫טוב‪ ,‬ומביאה רופאים שאומרים כי רצוי להם לצאת לבית הבראה‪ ,‬אך הוא מסרב‪ .‬בהמשך‬
‫מתברר לנו הקוראים שקובה היה נשוי בעבר ושאשתו ובתו נספו בשואה‪ .‬קובה חולם חלומות על‬
‫שני רבנים שאומרים לו שהוא עגון ואינו רשאי לשאת אישה‪ .‬כאן מסתבר לנו שהסיבוך נוצר‬
‫כתוצאה מרגשות האשם שלו‪ .‬הוא לא יכול לקים יחסים נורמאלים עם רוזה שכן העבר עולה‬
‫במחשבותיו‪ .‬קובה מרגיש אשמה על כך שנישא בשנית‪ ,‬והתחיל בחיים חדשים‪ ,‬בעוד שאשתו‬
‫ובתו נספו בשואה‪ .‬מכך נובע הסיבוך ואי יכולתו של קובה לקיים מערכת יחסית נורמאלית עם‬
‫רוזה‪ ..‬לבסוף מחליט קובה לנסוע לבית ההבראה‪ .‬שם הוא רואה שרוזה מאושרת )משחקת‬
‫טניס(‪ .‬הוא מבין שניתן עכשיו להשאיר אותה לבדה‪ .‬לבסוף הוא מת כשנפשו מנצחת את גופו‪.‬‬
‫זוהי ההתרה של הסיבוך‪ .‬מערכת היחסים ביניהם הגיעה לסיומה כשקובה החליט לבסוף לשים‬
‫להם קץ‪ .‬דרך עיצוב אחת הממחישה את הסיבוך הוא מוטיב השקט המדומה‪ .‬בכל הסיפור נאמר‬
‫שיש הרבה שקט‪ .‬השקט מציף את הבית וזהו לא שקט נורמאלי‪ .‬זהו שקט הנובע מזעקה וקושי‬
‫של קובה לקיים יחסים נורמאלים‪ ,‬שהרי עברו זועק כל הזמן בליבו וכתוצאה מכך נוצר הסיבוך‪.‬‬
‫דרך עיצוב נוספת היא מוטיב החלומות הממחיש את הסיבוך אצל קובה‪ .‬חלומותיו מעידים על‬
‫רגשות האשמה שלו‪ .‬בנוסף הוא ממשיך לחשוב על חלומותיו במהלך היום‪ ,‬בניגוד לרוזה שלא‬
‫מתייחסת לחלומות‪ .‬מכאן המסר של הסיפור ‪ -‬כדי ליצור חיים תקינים ללא סיבוכים‪ ,‬יש‬
‫להשתחרר מהעבר ולא לשקוע בו‪ .‬כך ניתן ליצור חיים נורמאלים ומספקים‪.‬‬
‫תאר את הפתיחה של הסיפור‪ .‬מה ניתן ללמוד ממנה על הדמויות‪ ,‬מערכת היחסים ביניהם‪ ,‬וכיצד‬
‫משקפת את המשך העלילה‬
‫התיאור הפותח של הסיפור "סיפור אהבה"‪ ,‬מרומז‪ ,‬מאופק אבל עוצמתי‪ " :‬אט‪-‬אט‪ ,‬בזרימה מתונה‪,‬‬
‫פעפעו החיים אל נקודת השפל של השקט‪ ,‬וכששקעו היו שקופים כגבישי המלח הצחורים"‪ .‬התיאור‬
‫הפותח בא להכניס את הקורא לאווירה של הסיפור‪ ,‬ולמצב הנפשי‪ ,‬להלוך הרוח המלנכולי המאפיין אותו‬
‫ואת סופו‪ .‬החיים מואנשים ומתוארים כזרימה איטית ל"נקודת שפל של השקט" שהוא המוות‪ .‬אך‬
‫המוות מתואר בצורה פיוטית‪ ,‬מעודנת ואפילו מזוככת‪ ,‬טהורה‪ ,‬כאילו יש במוות גאולה‪ ,‬נחמה‪:‬‬
‫"וכששקעו היו שקופים כגבישי המלח הצחורים"‪ .‬זהו תיאור המצב או החיים של ניצולי השואה שחיו‬
‫בצל המוות‪ ,‬ליד המתים‪ ,‬וממשיכים לחיות את זכרם‪ .‬לחיים יש כאילו כוח משלהם‪ .‬הם מפעפעים מכוח‬
‫האינרציה‪ ,‬מכוח ההישרדות‪ ,‬אך זרימתם "איטית" והיא מובילה "לנקודת השפל"‪ .‬ישנו שימוש‬
‫"במילים טעונות" בהקשר של תיאור החיים הזורמים אל המוות‪ .‬התיאור אינו בנאלי‪ ,‬שגרתי‪ .‬התיאור‬
‫מדגיש את התחושה הפסימית של חיים בצל המוות‪" :‬שקעו"‪" ,‬נקודת השפל" "כגבישי מלח"‪ .‬אי‬
‫אפשר לנתק את הפתיחה הזו מהחזרה עליה בגרסה קרובה בהמשך העלילה‪" :‬אט‪-‬אט זרם השקט אל‬
‫נקודת השפל‪ ...‬שמשם אין שבים" רמז למחנות המוות שאין שבים מהם‪ ,‬ולמוות עצמו שאין שבים ממנו‪.‬‬
‫לקראת סוף הסיפור‪" :‬כה המשיכו החיים לזרום באיטיות משהה‪ ,‬כשהם מטעימים אותו‪,‬את טעמה‬
‫החריף של הפרידה )הפרידה מהחיים("‪ .‬יש וויתור‪ ,‬תבוסה של החיים בפני המוות‪ .‬זהו מצבם הנפשי‬
‫של הדמויות בסיפור שהינן ניצולי שואה‪ ,‬שאת נפשם‪ ,‬מרכז הוויתם השאירו מאחור ועלו ארצה למציאות‬
‫חדשה אחרת בה רבים לא הצליחו להשתלב‪.‬בפתיחה‪ ,‬קובה ורוזה מוצגים כזוג נשוי‪ .‬הבעל משקיע עצמו‬
‫בעבודתו‪" :‬זריז היה בעסקיו והם התפתחו במימדים שקשה היה להשתלט עליהם"‪ .‬האישה נשארת‬
‫בבית ‪" :‬רוזה הייתה טרודה בהתקנת הבית"‪ .‬לכאורה מצב נורמטיבי‪ ,‬כל אחד במקום שלו מרוצה‬
‫מהמצב‪ ,‬אך בקריאה מדוקדקת ניתן להבחין שקובה "נחפז לצאת לעסקיו"‪ ,‬וש"חוזר היה לפעמים‬
‫באיחור" ו"עד מאוחר בערב היה נשאר רכון על ניירותיו"‪ .‬עולם העסקים השתלט עליו ותפס את כל זמנו‬
‫על חשבון הבית‪ ,‬על חשבון אשתו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שלעיתים היה נשאר לישון בפרוזדור בבגדיו ולמחרת‬
‫"מוקדם –מוקדם היה יוצא‪ .‬העסקים היו קוראים לו"‪ .‬למעשה מדובר בזוג שכל אחד טרוד בעולם שלו‪.‬‬
‫אין ממש זוגיות‪ .‬גם אין אינטימיות‪ .‬ישנה בדידות מרומזת במערכת היחסים הזו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה‬
‫בהמשך העלילה ששני בני הזוג כן אוהבים‪ ,‬דואגים זה לזה‪ .‬המורכבות הזו של אכפתיות ורצון להקים‬
‫בית בשילוב עם המתח‪ ,‬השקט‪,‬הציפייה הדרוכה‪ ,‬והאיום המרחף על העתיד המשותף‪ ,‬הם שמקנים את‬
‫הדרמטיות למערכת היחסים הזו‪ .‬הקורא נותר עם שאלה מרכזית אחת‪ :‬האם מערכת יחסים זו תצליח או‬
‫תכשל? האם אלה נישואין מתוך אהבה? או שמא רצון לתקן‪ ,‬לפצות על העבר הכואב? המספר נצמד‬
‫לדמותה של רוזה בפתיחה‪ ,‬מתאר אותה "כמשתוממת" על כך שקובה מראה יותר יחס לעסקים‪ ,‬לפרנסה‬
‫מאשר אליה‪ .‬יש מתח בין "הבית" "לחוץ" באקספוזיציה‪ ,‬כשקובה נמצא בעיקר בחוץ ורוזה בבית‪ .‬מתח‬
‫סמוי בין בני הזוג‪ .‬מוטיב הדממה ממחיש מתח זה‪ .‬המספר מפרש את השקט כטעון‪ .‬התיאורים כביכול‬
‫חיצוניים‪ ,‬אך המספר מקשר אותם לדמויות ולמצבם הנפשי‪ .‬הקונפליקט רק נרמז דרך התנהגותו‬
‫הכפייתית של הבעל‪ .‬הדממה מוסיפה מסתורין לאווירה הכללית ושאלות לגבי העתיד‪ .‬ניכר בקריאה‬
‫שנייה שישנן שתי מציאויות‪ .‬מציאות נוספת שאינה שייכת להווה והיא הגורמת לאווירת המתח או‬
‫ל"צפייה המתוחה"‪ .‬בהמשך העלילה אנו מוצאים את הסיבה לאווירה המתוחה‪ ,‬ואת התפתחות מערכת‬
‫היחסים עד למות הבעל‪ .‬ומבינים טוב יותר את אופי הדמויות והקשר ביניהן‪ .‬קובה עובר שינוי ופחות‬
‫עסוק מחוץ לבית‪ .‬הנסיבות )מחלת אשתו ומחלתו( גורמים לו להקדיש יותר זמן לרוזה‪ .‬הוא מטפל בה‬
‫משל הייתה בתו‪ .‬משתמש בביטוי ‪":‬אני חייב לשמור עליה" "היה איזה קול רחוק בא ולוחש לו"‪ .‬ימים‬
‫אלו יחד מתוארים כ"ימים מאושרים" גם אם הם זמניים וקצרים )ראה מוטיב "האושר הקצר" בניתוח‬
‫היצירה(‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הניסיון של שניהם ליצור מסגרת חיים משותפת לא עולה יפה‪ .‬המכשולים‬
‫שהמציאות מעמידה בפניהם חזקים מהם‪ .‬יש צל שחור גדול שמעיב על היחסים והוא נרמז עד לשלב‬
‫מאוחר בעלילה‪ -‬משקעי העבר בשואה‪ .‬הקשר ביניהם הוא של חיבה ומחויבות‪ .‬הוא אמנם גילה לה את‬
‫חלומו "הוא לא העלים מפניה דבר"‪ .‬רוזה ידעה על עברו‪ ,‬אך העבר חצץ ביניהם‪ .‬השיחה שלהם הייתה‬
‫בנאלית סתמית והסתירה רגשות חזקים‪ ,‬כאב עצום‪ .‬יש פער בין "הכנת הקפה"‪" ,‬הכנת כוס התה" לבין‬
‫מה שבאמת רצה לאומר לה ולא אמר‪ ,‬כמו‪ :‬איני יכול לשאת את החיים יותר‪ .‬איני יכול לתפקד כאילו לא‬
‫ארע דבר‪ .‬המספר אומר‪":‬קובה היה אומר כי עליו לספר לה דבר‪ ,‬אבל לא סיפר לה"‪ .‬גם על רגשי‬
‫האשמה שלו לא דיבר ‪":‬חלומות אלה לא סיפר לרוזה"‪ .‬רוזה מתבוננת בו ועדה לקשייו‪ ,‬אך אינה יודעת‬
‫כיצד לעזור לו‪ .‬הוא לכוד יותר ממנה בעבר‬
‫"במות אדם ינועו העצים בערב והשמיים מכחילים בזוהר‪ ,‬ואיש איש יימלט מפני האבן‬
‫המידרדרת בהר‪ .‬מרחוק מרחוק שמעה רוזה את הקריאה‪ .‬אך משהגיעה היה כבר מאוחר"‪ .‬איך‬
‫מוצג המוות בסיום הסיפור? האם הוא נמנע או בלי נמנע מתוך מהלך האירועים שלפניו? מה‬
‫מבקש המספר להדגיש באמצעות תיאור זה? ל פ ר ט‬
‫סיפור אהבה" מאת אפלפלד עוסק בחיי הנישואים של רוזה וקובה‪ .‬העלילה מתחילה ביום‬
‫נישואיהם ומסתיימת עם מותו של קובה‪ .‬רוזה וקובה הם ניצולי שואה החיים בצל טראומת‬
‫העבר‪ .‬באמצעות קשר הנישואים ביניהם הם מנסים לבנות את חייהם מחדש ולהיאחז זה בזו‬
‫כתחליף וכפיצוי לחייהם הקודמים שאבדו‪.‬‬
‫קובה נמצא בבית ההבראה‪ .‬הנוף סביבו מזכיר לו את הנוף ההררי של הרי הקרפאטים‪ .‬רוזה‬
‫שיחקה טניס‪ ,‬המשיכה הלאה‪ .‬בחרה בחיים‪ ,‬בדינאמיות שאהבה‪ .‬קובה התבונן בנוף‪ ,‬בבריכה‬
‫ובגן שהשקיפו מחדרו‪ .‬האביב‪ ,‬הפריחה‪ ,‬התמזגו יחד‪ .‬מלאו את ליבו‪ ,‬כאילו ייחל להסתלק מן‬
‫העולם בצורה הזו‪ .‬קובה אמר‪ ,:‬עתה אני רשאי להסתלק מן העולם"‪ .‬ישנו תיאור הרמוני של ה‬
‫טבע ‪":‬סובב היה בגן‪ ,‬סובב בערוגות‪ .‬הפריחה הייתה במלואה"‪ .‬תיאור העזיבה את העולם‬
‫שקט‪ ,‬שליו‪ ,‬נינוח‪ .‬אין מרירות‪ ,‬מאבק פנימי‪ .‬ישנה השלמה‪" .‬הלבלוב והכמישה" ‪-‬החיים‬
‫והמוות מתוארים כהפכים משלימים‪ ,‬כהוויה אחת‪ .‬המוות מוצג כפתרון עבור קובה‪ ,‬כסיום‬
‫מתאים לחיים לא פשוטים‪ .‬איננו מופתעים לגבי מותו‪ .‬הסיום נראה סגור מבחינה זו‪ .‬הוא היה‬
‫רוצה להעלם בשקט‪ ,‬בלי שאף אחד ירגיש‪ ,‬אך "דבר זה הוא כנראה מן הנמנע"‪ .‬לב דואב אחד‪,‬‬
‫השאיר קובה‪ -‬את ליבה של אשתו‪ ,‬שעמדה מנגד ולא יכלה לסייע בעדו‪ .‬בסיום המספר בוחר‬
‫להתייחס למוות שוב באופן פיוטי‪-‬ציורי‪ .‬האדם מת‪ ,‬העצים )הטבע( ממשיך בשלו‪ ,‬לנוע‪,‬‬
‫השמיים מכחילים בזוהר‪ .‬ישנו אזכור נוסף של הצבע הכחול‪,‬גם בהקשר של רמז לסיום‪":‬טעמה‬
‫החריף של הפרידה‪ .‬הכול נצטלל באורו הכחול של הבוקר"‪ .‬האור הכחול הזוהר של השמיים‪,‬‬
‫כאילו מסיימים פרק אחד וחוזרים לנקודת המוצא‪ ,‬מעין הטהרות‪ .‬סגירת מעגל‪ .‬בהמשך "האבן‬
‫המידרדרת" שממנה יימלט כל אחד‪ ,‬מסמלת את הדרכים שלנו להתמודד עם הקשיים‬
‫והמכשולים בחיים‪ ,‬אך קובה לא ניצל מאותה אבן‪ ,‬מאותה סכנה‪ .‬הסיום יכול להתפרש כמעשה‬
‫של התאבדות ולאו דווקא סיום טראגי של מחלה‪" .‬הקריאה" ששמעה רוזה יכולה להיות של‬
‫קובה‪ ,‬אבל שוב "הגיעה מאוחר מדי"‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬אם סגר מעגל עם רוזה? אם הצליח‬
‫לממש את אהבתו אליה או שמא את התיקון לנישואיו הראשונים שהסתיימו בטרגדיה? נראה‬
‫שהתשובה על כך פתוחה‪.‬‬
‫מהי הבעיה המרכזית העולה בסיפור זה? וכיצד היא באה לידי ביטוי?‬
‫בעיה המרכזית בסיפור כתובה בחלק ג' של העלילה )מחלתו של קובה(‪ .‬המחלה פינתה זמן‬
‫להרהורים‪ .‬המספר נצמד לדמותו של קובה‪ .‬קובה חוזר ואומר‪ :‬אדם אינו רשאי להשכיח את‬
‫הכול ולהתחיל מחדש‪ .‬רוזה הייתה משיבה כנגדו ואומרת כי חייבים לשכוח"‪ .‬הניגוד בין שתי‬
‫העמדות מבטא את הדרך של הניצולים להתמודד עם החיים לאחר המלחמה‪ .‬דעתו של קובה‬
‫מבטאת את העמדה שאין הווה או עתיד ללא עבר‪ .‬ומנגד ישנה העמדה הגורסת "שיש להמשיך‬
‫הלאה"‪ .‬אי אפשר לשאת את הזיכרון ואת העבר כי הם מכבידים על יצירת הוויה חדשה‪ ,‬חיים‬
‫חדשים‪ .‬צריך לבחור‪ .‬המציאות החדשה בהווה של בני הזוג רוזה וקובה מתנגשת עם מציאות‬
‫העבר‪ .‬היא אינה יכולה להתקיים בכפיפה איתה‪ .‬צריך לבחור‪ .‬זוהי בעיה מוסרית‪ ,‬אישית שיש‬
‫לה השלכות מרחיקות לכת‪ .‬הדמויות בסיפור‪ ,‬בהתנהגותן ותיאורן משקפות את העמדות הללו‪.‬‬
‫רוזה מנסה להדחיק את האמת‪ .‬היא "מטיבה עם חלומותיה" נותנת "לחלומות השווא לדבר"‪.‬‬
‫אופטימית‪ .‬הייתה רוצה להמשיך בחייה באין מפריע‪ ,‬אך לא עולה בידה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬יוצאת‬
‫לשוק‪ .‬היא אוהבת את המגע עם האנשים‪ ,‬את המשא ומתן‪ .‬צעירה בשנים רבות מקובה על פי‬
‫מה שמרמז הסיפור‪) .‬הוא נזכר באשתו וילדתו שאיבד‪ ,‬היא נזכרת בילדותה‪ .‬כשעזבה הייתה בת‬
‫שבע‪ .‬שניהם חוו בגילאים שונים את השואה‪ ,‬ובעוצמות שונות(‪ .‬היא הייתה שמחה אם לא‬
‫הי יתה צריכה לדאוג לו ולבריאותו הנפשית‪ .‬הדאגות שלו נמצאות ברקע‪ .‬כשרוזה נקעה את‬
‫רגלה‪ ,‬מיהרה להתאושש‪" .‬לא נזקקה לאיש"‪ .‬מייד חזרה לשגרה והוא התבונן בה חוזרת‬
‫מהשוק עם סלים גדושים‪ .‬הבריאה והמשיכה הלאה‪ .‬קובה לעומתה אינו מתאושש‪ .‬משחלה‬
‫בשפעת‪ ,‬הוחמר מצבו‪ .‬הוא מתכנס בתוך עצמו‪ ,‬שוקע בהרהורים‪ ,‬מזניח את עבודתו‪ ,‬ממעט‬
‫לצאת מהבית‪ .‬פעם אחת כשיצא למושבה‪ ,‬חזר מוקדם ולא יצא עוד‪ .‬המחלה מכריעה אותו‪,‬‬
‫משבשת את תפקודו‪ ,‬משנה את התנהגותו‪ .‬והחלומות הרעים לא נותנים לו מנוחה‪ .‬הוא יודע‬
‫שעליו לחזור לחייו הקודמים‪" .‬הבית תובע את שלו"‪ ,‬אך אינו מסוגל להירפא‪ .‬ברור שלמחלה יש‬
‫רקע נפשי קשה יותר מהגופני‪ .‬החיים אצלו נעים "באיטיות"‪,‬אל סופם‪ .‬כל החיות הנובעת‬
‫מהרצון להקים בית חדש‪ ,‬חיים חדשים אצל רוזה‪ ,‬אינם קיימים אצל קובה‪ .‬ההווה מתרוקן‬
‫ממשמעות ונותן לעבר להשתלט‪ .‬הוא חי בעולם משלו‪,‬מ כמו בפתיחה‪ ,‬אך ההבדל הוא שבפתיחה‬
‫חי רק בהווה וניתק את עצמו מן העבר ואילו בסיום חי רק בעבר‪ ,‬מנותק מהמציאות סביבו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הבעיה המרכזית נרמזת דרך התנהגות הדמויות והאנלוגיה ההפוכה ביניהן‪.‬‬
‫עמוד על מוטיב מרכזי אחד בסיפור ועל משמעותו‪ .‬להתעלם מרוב מה שכתוב פה ולהתייחס לכל‬
‫הסיכומים ולכל תמונה שבסיפור שמופיע החלומות‬
‫המוטיב המרכזי בסיפור הוא מוטיב "החלומות"‪ .‬תפקיד החלומות הפוקדים את שני בני הזוג‬
‫בנפרד‪ ,‬להעלות את עולמם הפנימי‪ .‬החלום נחשב לאמצעי אפיון עקיף‪ ,‬המעלה את הרובד‬
‫הפסיכולוגי של הדמות כיוון שחושף את התת מודע שלה‪ ,‬את הקונפליקט הפנימי‪ ,‬את הרגשות‬
‫החבויים‪ .‬המשותף לכל הדמויות החולמות הוא שבמצב של התנגשות בין המציאות החיצונית‬
‫לפנימית‪ ,‬האמת הפנימית עולה דרך החלום‪ .‬לעיתים החלום מהווה נק' מפנה בסיפור כיוון‬
‫שהופך את הדמות למודעת יותר למצבה‪ .‬החלום מקנה תובנה חדשה לדמות וכך גם מקרב אותה‬
‫להכרעה‪ .‬במקרה שלנו‪ ,‬רוזה שחולמת על ילדותה בכפר‪ ,‬מטיבה את חלומה‪ .‬כי רוזה מעוניינת‬
‫להשכיח את העבר המעיק‪ .‬היא סומכת יותר על "חלומות השווא" שלה‪ ,‬על התקוות‪ .‬זהו מה‬
‫שמניע אותה וגם מחזק אותה )בניגוד לבעלה(‪ .‬הבעיה היא "שהחלומות החלו פוקדים אותה"‪.‬‬
‫היא מנסה להתעלם‪ .‬סוג של הונאה עצמית כאסטרטגיה שהיא בחרה בחיים‪ .‬חשוב לציין שאין‬
‫שיפוטיות מצד המספר כלפי יחסה לחלומותיה‪ .‬הוא מציג אפשרות אחת‪ .‬מרגע שקובה מתחלה‪,‬‬
‫מרכז הכובד של הסיפור עובר אליו‪ ,‬וכן מתחילים חלומותיו‪ .‬לפני כן‪ ,‬כשהיה עסוק‪ ,‬לא חלם‪.‬‬
‫כעת הוא צפון בביתו‪" ,‬המחלה הותירה זמן להרהורים" והוא אינו יכול יותר לברוח מהם‪.‬‬
‫המחשבות מחזירות אותו לעבר‪ ,‬לבית והמשפחה שאיבד "שם"‪.‬בתחילה חולם על אמו‪) .‬יסוד‬
‫אוטוביוגרפי שכן אפלפלד היה עד לרצח אימו על ידי הנאצים(‪ .‬אבל לרוזה אינו מספר את כל‬
‫החלום‪ .‬משום שבחלום כולו‪ ,‬עומדת משפחתו ומאשימה אותו בנישואיו לרוזה‪ ,‬מבחינתם זהו‬
‫ניסיון למחוק את המשפחה הראשונה שלו‪ .‬כמובן‪ ,‬כשמדובר בחלום‪ ,‬לא אימו מטיחה בו אשמה‪,‬‬
‫אלא רגשי האשמה שלו עולים‪ .‬בהמשך כשמחלתו מחריפה‪" ,‬חלומות תקיפים היו באים‬
‫ופוקדים עליו לצאת לעבודה"‪ .‬שוב ייסורי מצפון על כך שאינו ממלא את חובתו כלפי אשתו‪.‬‬
‫"ופעם פקדו עליו להניח את אשתו" כלומר לעזוב אותה‪ .‬במעמד של שני רבנים שהזכירו לו כי‬
‫לפי היהדות הוא נחשב לעגון‪,‬כל עוד לא הובאה אשתו הראשונה לקבורה‪ ,‬ולא ידע מה נפל‬
‫בגורלה‪ .‬ולקראת סוף הסיפור " החלומות תכפו‪ .‬הם תבעו הכרעה"‪ .‬נראה כי הפעם תבעו הכרעה‬
‫מסוג שונה‪ .‬הכרעה לגבי בחירה בין חיים למוות‪ .‬קובה חולם גם בהקיץ‪ .‬רוזה חשה בהחמרה‬
‫במצבו‪ ,‬ומבקשת ממנו לא להיפרד ממנה‪ .‬שיישארו יחד תמיד‪ .‬היא חוששת לגורלו‪ .‬לסיכום‪,‬‬
‫החלומות מבטאים את הרגש החבוי בשני בני הזוג‪ ,‬אך גם את ייחסם לעברם‪ .‬רוזה‪ ,‬משהבריאה‪,‬‬
‫אינה חולמת יותר‪ .‬קובה אינו יכול להשתחרר מהחלומות‪ .‬הם משתלטים עליו ומביאים אותו‬
‫למצב של חוסר מוצא‪.‬‬
‫האם מדובר בסיפור אהבה ביצירה? איך ניתן להבין את כותרת הסיפור? לפרט‬
‫הכותרת מדגישה את ההיבט של מערכת היחסים בסיפור זה‪ .‬היא מכוונת אותנו לתת את הדעת‬
‫על האינטראקציה בין בני הזוג‪ ,‬במערכת נישואין‪ .‬ניתן לאמר‪ ,‬כי מערכת היחסים בין בני הזוג‬
‫הינה מורכבת‪ .‬אין מדובר בבני זוג בהפרשי גיל סבירים‪ .‬קובה בגיל העמידה‪ ,‬אלמן‪,‬אב שכול‪,‬‬
‫איבד את משפחתו הראשונה בשואה‪ .‬לקובה זוהי התנסות שנייה‪ .‬ההתנהגות שלו כלפיה‬
‫מזכירה יותר יחסים בין אב לבתו מאשר בין בעל לאשתו‪ .‬הוא מטפל בה בשעה שנוקעת את‬
‫רגלה‪ .‬מביא לה ארוחותיה למיטה‪ ,‬מקשט את החדר ומנסה לשוות לו מראה ואווירה ביתיים‪.‬‬
‫)קודם לכן‪ ,‬לא הקדיש תשומת לב לבית כלל וכלל(‪ .‬מקדים לחזור מעסקיו‪ .‬סדר העדיפויות שלו‬
‫משתנה‪.‬נראה שהמצב גורם לו להרגיש חיוני עבור אשתו וההרגשה טובה עליו‪ .‬אשתו הצעירה‬
‫חוזרת ואומרת שהיא אוהבת אותו‪ ,‬אבל קובה אינו משמיע מילים אלה באוזנה‪ .‬הוא מדבר על‬
‫"אחריות" כלפי החיים הקודמים לא פחות מהעכשוויים‪ .‬הוא גם אומר שאינו יכול להשאיר את‬
‫רוזה לבדה‪ .‬הוא "חייב לשמור עליה"‪ .‬מצד שני יש קירבה ביניהם‪ .‬ימי אושר קצרים‪ .‬המספר‬
‫מבליע שקובה ברגעים מסוימים "היה מאושר"‪ .‬כשהרחיקה את הדודות החטטניות מביתה‪,‬‬
‫קרא לה קובה "בואי הנה למרפסת"‪ ..‬ו"כה היו מאותתים‪ ,‬חוזרים ומאותתים"‪ .‬לקראת סוף‬
‫היצירה‪ ,‬כשמחריפה מחלתו‪ ,‬נדמה שהקשר ביניהם מתהדק‪": .‬ועוד אמרה כי מעתה הם‬
‫חייבים להיות ביחד‪ ,‬רק ביחד‪ ,‬וכי מעולם )לשון עבר( לא ייפרדו )לשון עתיד(‪ ,‬אפילו לעבודה הם‬
‫חייבים לצאת ביחד‪ ,‬כל הזמן"‪ .‬כשישנה תחושה כי שעת הפרידה קרבה‪ ,‬הם דבקים עוד יותר‬
‫אחד בשני‪ .‬בשעת משחקה "יפה הייתה" בעיניו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הפערים ביניהם בולטים‪ .‬היא‬
‫מלאת שמחת חיים‪ ,‬אופטימית‪ ,‬מנסה להדחיק ולהשכיח את העבר‪ .‬הוא שבוי בעולמו‪ ,‬אח"כ‬
‫בעולמו הפנימי‪ ,‬בהרהוריו‪ ,‬בחלומותיו‪ .‬ישנה בדידות בתו "הביחד"‪ .‬נשאלת השאלה – האם זהו‬
‫אכן סיפור אהבה? מה מחבר ביניהם? או שמא זהו ניסיון שניכשל מצד קובה להקים בית חליפי‬
‫לקודם שחרב‪ .‬ברור שאין זוגיות או אינטימיות ביניהם‪ .‬אבל יש אכפתיות‪ ,‬דאגה וניסיון להתגבר‬
‫על המכשולים‪ .‬אולי זוהי האהבה האמיתית על פני נישואי נוחות‪ .‬לסיכום‪ ,‬אין ספק שזהו אינו‬
‫סיפור אהבה שגרתי‪ .‬יש בו ניגודים‪ ,‬פערים‪ ,‬עליות ומורדות בתקופות שונות בחייהם‪ ,‬אך דווקא‬
‫בתוך המצוקה‪ ,‬ניתנת המשמעות למערכת היחסים ביניהם‪ ,‬שאין כל ספק כי אף אחד מהם אינו‬
‫מבקש להשתחרר מהקשר‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬לחזק אותו‪.‬‬
‫תאר תיאורי טבע בסיפור ומשמעותם ביחס לדמויות והעלילה‪.‬‬
‫תיאורי הטבע בסיפור מתקשרים להבנה של העולם הפנימי של הדמויות‪ :‬למצוקות‪ ,‬הזיכרונות‪,‬‬
‫תפיסת עולמם ולאמירה של "המספר" הנמצא מחוץ להתרחשות במבט‪-‬על‪.‬‬
‫תיאור הטבע בפתיחת הסיפור‪ :‬תיאור מטפורי)ציורי( של החיים שיש בהם טרגדיה אבל גם‬
‫עידון ‪ ,‬זיכוך‪":‬אט‪-‬אט בזרימה מתונה‪ ,‬פעפעו החיים אל נקודת השפל של השקט‪ ,‬וכששקעו היו‬
‫שקופים כגבישי המלח הצחורים"‪ .‬החיים מואנשים ומתוארים כזרימה איטית לכיוון נקודת‬
‫השפל המוות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬המוות לא מתואר בהכרח כאסון‪ ,‬אלא אפילו כנחמה‪ .‬זה המצב‬
‫הנפשי שמתאים לקובה בסיפור ‪ ,‬כניצול שואה המתקשה להתמודד עם העבר הכואב וליצור בית‬
‫וחיים חדשים‪ .‬האווירה בסיפור משתקפת דרך התיאור ‪ :‬אווירה מלנכולית‪ ,‬פסימית‪ .‬אווירה של‬
‫ציפייה ומתח מאופק‪ ...‬בהמשך‪" :‬אט אט זרם השקט אל נקודת השפל‪ ...‬שמשם אין שבים"‪.‬‬
‫כאן המשמעות הסמויה ברורה יותר‪ -‬המוות הוא נקודת השפל שהחיים זורמים אליו‪ ,‬במעין‬
‫טבעיות ללא כעס או טרוניה ‪ .‬ובסיום‪" -‬כה המשיכו החיים לזרום באטיות משהה‪ ..‬כשהם‬
‫מטעימים אותו‪ ,‬את טעמה החריף של הפרידה" ‪ -‬רמז מטרים לסוף הטראגי של קובה‪.‬‬
‫קדות ההשהיה לפני הסיום בבית ההבראה‪ -‬הנוף הררי‪" ,‬החדר היפה שהשקיף על הבריכה‪.‬‬
‫יוצאים היו אל הגן"‪" ...‬קובה סובב בגן‪ ,‬סובב בערוגות‪ .‬הפריחה הייתה במלואה‪ .‬הצבעים היו‬
‫ממוזגים‪ ,‬והוא היה חש איך הכול מתמזג בלבלוב‪ ,‬הכול היה דומה כל כך להרי הקרפאטים‪.. ".‬‬
‫"רוצה היה ‪ ..‬שהכול יתנהל כלבלוב ‪,‬כפריחה‪ ,‬ככמישה‪ ,‬באותה אטיות שאין חשים בה כמעט‬
‫את המעברים"‪ -‬תיאור הטבע לקראת סיום העלילה‪ ,‬מצייר נוף פסטורלי‪ ,‬הרמוני עם‬
‫אסוציאציות חיוביות של פריחה ולבלוב‪ ,‬אך לתיאור הזה מתגנבים פרטים מאיימים של‬
‫"כמישה"‪ ,‬מתגנבים באיטיות ומאיימים על היופי הרעננות וההתחדשות ‪ .‬זהו התיאור שמשקף‬
‫את העולם הפנימי של קובה‪ .‬קובה מאושר בחברת אשתו‪ .‬הוא שמח בה‪ .‬הוא משתף פעולה עם‬
‫היוזמה שלה לשנות אווירה‪ ,‬אבל הוא מבין שכל זה זמני‪ .‬הלבלוב מעורב עם הכמישה והאחרונה‬
‫תגבר על הראשונה‪ .‬בסיום ‪" -‬במות האדם ינועו העצים בערב והשמים מכחילים בזוהר‪ ,‬ואיש‬
‫איש ימלט מפני האבן המדרדרת בהר"‪ -‬גם כאן התיאור נחלק לשניים‪ :‬בחלק הראשון ישנו רוגע‬
‫ויופי המתקבלים מתיאור העצים והשמיים‪ ,‬אך בחלק השני האיום "האבן המדרדרת בהר" שכל‬
‫איש צריך למוד להימלט ממנה‪ .‬קובה לא הצליח להימלט‪ .‬הוא שם קץ לחייו ‪.‬לסיכום ‪ -‬תיאורי‬
‫הטבע משתלבים עם המציאות הפנימית של הדמויות ועם האווירה‪ .‬יופי‪ ,‬שקט ורוגע לצד מתח‪,‬‬
‫איום ותחושה של חוסר מוצא‪.‬‬

Similar documents