פרשת שמיני - הרב יוסף מוגרבי שליט"א

‫‘‬
‫ערש”ק פרשת “שמיני”‪ ,‬יט’ באדר ב’ תשע”ד‬
‫גליון מס ‪412‬‬
‫צרה כללית‬
‫בפרשתינו אנו נתקלים באירוע מצער‪ .‬שני‬
‫בני אהרון נדב ואביהו עשו מעשה אשר‬
‫לא צוו‪" ,‬ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא‬
‫ציוה אותם"‪ ,‬עונשם היה קשה ומידי‪" .‬ותצא‬
‫אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'‬
‫"‪ .‬אהרון קיבל את הדין באהבה ובשתיקה‬
‫"וידום אהרון"‪ ,‬וקיבל שכר על שאינו מתרעם‬
‫אלא מקבל את הדברים בהבנה ובידיעה‬
‫שכל מה שהקב"ה ישתבח שמו לעד עושה‬
‫הכל לטובה! המכה היתה קשה‪ .‬גדולים‬
‫וקדושים היו אותם בנים‪ ,‬שקולים כמשה‬
‫ואהרון‪ .‬החיסרון והצער היה מורגש במחנה‬
‫ישראל‪ .‬משה רבינו פונה לאלעזר ואיתמר‬
‫בניו הנותרים של אהרון‪ ,‬ואחד מהדברים‬
‫שהוא אומר להם‪" :‬ואחיכם כל בית ישראל‬
‫יבכו את השרפה אשר שרף ה' "‪ .‬ומפרש‬
‫וכותב רש"י זצ"ל וזה לשון קודשו‪" :‬מכאן‬
‫שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל‬
‫להתאבל בה"‪ .‬עכ"ל‪ .‬כשיש צרה חס ושלום‬
‫לתלמיד חכם‪ ,‬כולם צריכים להצטער ולנסות‬
‫לעזור‪ .‬התלמיד חכם בכוח תורתו מעמיד‬
‫ומחיה את העולם‪ ,‬מוריד שפע וברכה‪ ,‬מציל‬
‫ומגן ואילולא התלמידי חכמים העולם היה‬
‫חוזר לתוהו וכמו שמעיד בורא עולם‪" :‬אם‬
‫לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ‬
‫לא שמתי"‪ .‬ולכן צרת כל תלמיד חכם זוהי‬
‫בעצם צרת הכלל‪ ,‬צרת כל העם כולו‪ .‬כמה‬
‫צריך בימים אלו להשתתף בצרתם של‬
‫תלמידי חכמים עם כל הגזרות על עולם‬
‫התורה‪ ,‬כמה צריכים אנו להבין שצרתם‬
‫היא צרתינו וטובתם טובתינו‪ .‬נתפלל ונבקש‬
‫מבורא עולם שישים די לצרות ולגזרות הלא‬
‫טובות על התלמידי חכמים ועל עולם התורה‬
‫בכללותו‪ ,‬ונזכה לשובע שמחות‪ ,‬שמירה‬
‫עליונה וגאולה במהרה‪.‬‬
‫‪17:31‬‬
‫‪17:15‬‬
‫‪17:22‬‬
‫ב"ש ‪17:33‬‬
‫‪1 8:30‬‬
‫‪18:28‬‬
‫‪18:30‬‬
‫‪18:31‬‬
‫‪19:06‬‬
‫‪19:09‬‬
‫‪19:08‬‬
‫‪19:09‬‬
‫הפטרת השבוע‪:‬‬
‫"ויהיה דבר וכו' בין אדם"‬
‫סימן לאוצר יקר!!!‬
‫יום הקמת המשכן‪ ,‬יום גדול היה לישראל‪ ,‬יום שזכו להשראת השכינה‪.‬‬
‫הקב"ה בחר בעמו מכל העמים "משכן העדות" עדות הוא לכל באי עולם‪,‬‬
‫שבני בכורי ישראל! דוקא באותו יום גדול וקדוש קרה דבר נורא‪ ,‬נדב ואביהו‬
‫שני בניו הצדיקים של אהרון מתו במיתה משונה‪ ,‬אש יצאה מלפני ה' וכל בית‬
‫ישראל בכה את השרפה אשר שרף ה'! ומשה ניגש אל אהרון ומודיעו נאמנה "הוא‬
‫אשר דיבר ה' לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון"‪ .‬וחז"ל דרשו‬
‫בגמרא (זבחים קטו‪ :):‬אמר לו משה לאהרון‪ ,‬אהרון אחי‪ ,‬לא מתו בניך אלא להקדיש שמו‬
‫של הקב"ה‪ ,‬וכיון שידע אהרון שבניו ידועי המקום הם‪ ,‬שתק וקיבל שכר! והנה מקרה זה‬
‫יכול להוות עבור כל יהודי ויהודי תמרור הדרכה והישרה לחיים‪ ,‬שהרי לא פעם כאשר רק‬
‫להתגבר ולהתקרב אליו יתברך מנסים‪ ,‬מופיעים קשיים קטנים וגדולים‪ ,‬עננים ומסכים‬
‫חוצצים ומפרידים‪ ,‬והלבבות רועשים וגועשים‪ ,‬אולי אין מעשינו חלילה רצויים?! אולם‬
‫הבעש"ט הקדוש דרוש דרש את אשר אמר המשורר האהוב לאלוקיו "אם תקום עלי‬
‫מלחמה בזאת אני בוטח"‪ ,‬שדוד המלך הורה לנו דרך שכאשר ישנה מלחמה והתנגדות‬
‫"בזאת אני בוטח" ‪ -‬סימן הוא שיש מעלה בדבר‪ ,‬ורצוי הוא לפניו יתברך‪ ,‬שאם לא כן יצר‬
‫הרע לא היה מזנק ומקפץ ומנסה "לכבות את השריפה"‪ ,‬את תבערת האהבה אשר בלב‬
‫היהודי לאלוקיו! ובעלי מוסר יצאו אף הם לרמז שבדרך העולם כאשר יוצא האדם עם‬
‫שקית מלאה וגדושה‪ ,‬יש אדם המתיירא ומפחד מפני הליסטים שמא יבואו עליו‪ ,‬ןמכנגד‬
‫יש ההולך בשקט ובבטחה‪ ,‬ואם נשאל הכיצד יתכן הדבר ומה ההבדל בין איש לרעהו‬
‫ואישה לרעותה‪ ,‬התשובה פשוטה ויפה‪ :‬האדם שהולך בביטחה‪ ,‬אשתו ציותה עליו לזרוק‬
‫את האשפה‪ ...‬לשקית זבל‪ ,‬אף שודד לא אורב!!! אולם‪ ,‬אם השקית מלאה בשטרות ירוקים‬
‫אף אדומים‪ ,‬יחשוש האדם מפני הבריונים!!! וכך גם ברוחניות דמלכותא דרקיעא כעין‬
‫מלכותא דארעא‪ ,‬אם אדם חובק בקירבו אוצרות נפלאים‪ ,‬יצר הרע וחילותיו‪ ,‬מוצאים‬
‫אדם ומנסים לטרפד את עסקיו שמניבים רווחים לכבוד צור העולמים‪ ,‬אם חלילה שם‬
‫פעמיו לבית המדרש מקפיצים הם סיירת מיוחדת‪ :‬חברים מן העבר‪ ,‬או הצעת עבודה‬
‫מפתה‪ ,‬הריוח במזומן‪ ...‬ומחר יהיה מאוחר‪ ...‬לוחשים הם על אתר! והמשכיל בין מבין‬
‫אם כן "פה אשב כי אויתיה"‪ ,‬אך כשהולך הוא למסעדה‪ ,‬אזי אף חבר אינו מתקשר‬
‫ולפלא שאף עבודה בפיתחו לא נמצאת‪ ...‬וכהנה הדוגמאות רבות מספור! ומו"ר עט"ר‬
‫הרב מוגרבי שליט"א באחד משיעוריו הנפלאים ביום רביעי‪ ,‬סיפר מעשה אמיתי שארע‬
‫ביהודי שהיו לו חובות רבים‪ ,‬ויום אחד הגיע לאוזנו ידיעה שיש לו דוד החי בארה"ב ולפי‬
‫השמועה ה' בירכו בממון ועושר לרוב‪ .‬לאחר פטירתה של אימו מצא במסמכיה את פרטיו‬
‫של הדוד "היקר" תרתי משמע‪ ,‬והתקשר אליו "סתם כך" לדרוש בשלומו‪ ,‬הדוד שמח‬
‫לשמוע את קולו ובמהלך השיחה הפתיע את מיודעינו בבקשה שישאיר לו את פרטיו‪ ,‬אין‬
‫לו זרע שיירש את הונו ושמח הוא שלאחר מאה ועשרים להשאיר לו "מעט מצלצלים"‪.‬‬
‫הפרטים הושארו מיד ללא שהייה‪ ,‬בבדיקה חוזרת ונישנת שלחלילה לא חלה איזה טעות‬
‫בכתובת ובמספר‪ ...‬ובעל החובות חיכה ליום המיוחל שבו יזכה לפרוע חובותיו‪ ...‬סוף‬
‫אדם למיתה והטלפון שבישר על פטירת הדוד התבקש להגיע לדירת דודו ולרשת את‬
‫הונו‪ .‬הטיסה ‪ -‬במחלקה הראשונה כמובן‪ ,‬עברה וחלפה‪ ,‬מונית ספיישל הובילה אותו‬
‫אל האוצר ‪" -‬ביקתה" דלה שחיכתה לו אי שם‪ ,‬היתה אכזבה מרה וניפוץ החלום‪,‬‬
‫בשארית כוחותיו התהפך על המיטה "החלומות שווא ידברו" הגו רעיונותיו?! לפתע‬
‫שמע רעשים‪ ,‬פורצים ניסו לפרוץ לבית‪ ,‬חיש מהרה הניסם בקול צעקה‪ ,‬וחזר למיטה‬
‫לשכב ולפתע חשב‪ :‬גנבים לא באים סתם כך‪ ...‬יתכן ויש כאן אוצר!!! התחיל להפוך‬
‫כל בלטה ואכן יגעת ומצאת ‪ -‬תאמין‪ .‬מליוני דולרים במזוודה מאחורי התנור‬
‫היו טמונים‪ ,‬והשמחה הרקיע שחקים! אחד מבעלי המוסר למד כמובן‪ ...‬מוסר‬
‫נפלא מסיפור זה‪ ,‬גנבים לא באים למקום שאין אוצר!!! וממילא בין נבין שאם‬
‫להשכים בבוקר לתפילה מוקדם‪ ,‬יש קשיים ולתקן המידות זקוקים להרבה‬
‫שנים‪ ,‬נשכיל ונדע שאוצרות עצומים בקירבנו חבויים‪ ,‬נעבוד ונעמול‪,‬‬
‫וה' הטוב יגמור בעדינו‪ ,‬לטהר לבבינו ולזכך מידותינו!‬
‫“ויאמר משה אל אהרון קרב אל‬
‫המזבח” (ט‪,‬ז)‬
‫שהיה אהרון בוש וירא לגשת‪ ,‬אמר לו משה‪:‬‬
‫למה אתה בוש‪ ,‬לכך נבחרת (רש"י)‪ .‬אפשר‬
‫לומר פירוש לפירושו של רש"י‪" :‬לכך נבחרת" ‪-‬‬
‫בגללה נבחרת לכהונה גדולה‪ ,‬כי הכתוב אומר‬
‫(תהלים נא‪,‬יט)‪" :‬זבחי אלוקים רוח נשברה‬
‫(בעל שם טוב על התורה)‪ .‬הרב הקדוש רבי‬
‫יחיאל מאיר מגסטנין זצ"ל‪ ,‬פירש את דברי‬
‫רש"י בדרך זו‪" :‬למה אתה בוש?" ‪ -‬כיון שאתה‬
‫צריך לסבול את היסורים של בושה‪" ,‬לכך‬
‫נבחרת" כדי שיהיו לך את היסורים של בושה‬
‫(נפלאות חדשות)‪.‬‬
‫(תורת הפרשה)‬
‫“וידום אהרון” (י‪,‬ג)‬
‫מעיר כאן רבינו יעקב בן אשר "בעל הטורים"‪:‬‬
‫בכל המקרא כולו מצינו רק שתי פעמים את‬
‫המילה "וידום"‪ :‬א) בפרשה זו נאמר "וידום‬
‫אהרון"‪ .‬ב) בספר יהושע נאמר (בסיפור‬
‫מלחמת יהושע בחמשת מלכי כנען)‪" :‬וידום‬
‫השמש" (י‪,‬יג)‪ .‬דבר זה בא לרמז לנו שלהשיג‬
‫מדרגה של "וידום אהרון" הוא דבר היוצא‬
‫מטעמים לשבת‬
‫מגדר הרגיל‪ ,‬כשם ש"וידום השמש" הוא מאורע‬
‫יוצא מן הכלל‪ ,‬הפועל בניגוד לדרך הטבע‪...‬‬
‫(פרפראות לתורה)‬
‫“ולהורות את בני ישראל” (י‪,‬יא)‬
‫במסורה מובאים שני פסוקים שנאמר בהם‬
‫"ולהורות"‪" :‬ולהורות נתן בליבו" ‪" -‬ולהורות‬
‫את בני ישראל"‪ .‬וביאר הגאון רבי שלמה‬
‫דאנה זצ"ל‪ :‬חז"ל אמרו "הרבה למדתי מרבותי‪,‬‬
‫ומחברי יותר מרבותי‪ ,‬ומתלמידי יותר מכולם"‪.‬‬
‫כי הלומד מרבותיו שומע ועדיין אין הדברים‬
‫מנוסחים על לשונו‪ .‬הלומד עם חבירו‪ ,‬שומע‬
‫מעט ומדבר מעט‪ .‬אבל המלמד חייב לנסח‬
‫בבהירות‪ ,‬ומימלא מבין הוא עצמו טוב יותר‬
‫והדברים ניתנים בליבו! ולפיכך כאשר יורה את‬
‫בני ישראל תושרש הוראה בליבו!‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫“ולהורות את בני ישראל” (י‪,‬יא)‬
‫הגאון רבי ציון הכהן זצ"ל‪ ,‬עסק בחינוך לתורה‬
‫וליראה בעיר צפאקץ שבתוניסיה‪ ,‬כאשר‬
‫ההשכלה נעצה טלפיה ופיתתה לשלוח את‬
‫בני הנוער לבתי ספר שישלבו לימוד תורה‬
‫בלימודים כלליים‪ .‬התוצאה היתה הרס מוחלט‬
‫וסחף התדרדרות‪ .‬נענה ואמר‪ :‬זהו שרמז הכתוב‪:‬‬
‫"להבדיל בין הקודש ובין החול‪ ...‬ולהורות את‬
‫בני ישראל"‪ .‬אי אפשר לגדל בנים שיהיו לגדולי‬
‫תורה‪ ,‬ויוכלו להורות כהלכה‪ ,‬בבתי ספר שאינם‬
‫מבדילים בין הקודש והחול‪...‬‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫“כל מפרסת פרסה‪ ...‬מעלת גרה‬
‫בבהמה אותה תאכלו” (יא‪,‬ג)‬
‫כתב בספר "דברי בינה"‪ :‬סימני הטהרה של‬
‫האדם מישראל הם‪ ,‬שיהא שוקל היטב בדעתו‬
‫ונוהג זהירות בטרם גישתו לעשות צעד כלשהו‪,‬‬
‫שיהא בוחן יפה אם הצעד הזה הוא לרצון‬
‫השם יתברך‪ ,‬אם ירבה בכבוד שמים או‪ ,‬חלילה‬
‫להיפך‪ ,‬ואף אם כבר התחיל בדבר יהא ירא‬
‫וחרד ולא יסיימנו עד שייווכח שהצעד הוא נכון‬
‫ורצוי‪ .‬זה פירושו של "מעלה גרה" ‪" -‬ללעוס"‬
‫היטב את הענין במחשבה תוך התבוננות‬
‫מרובה ‪ -‬ושל "מפריס פרסה" ‪ -‬לפסוע חצאי‬
‫פסיעות‪ ,‬תוך זהירות יתירה‪...‬‬
‫(מעינה של תורה)‬
‫מזקנים אתבונן ‪ -‬סיפורי צדיקים‬
‫"את הארבה למינו"‪ .‬בתחילת הספר "שפתי צדיק‪ ,‬מופיעה גביית עדות‬
‫נדירה החתומה בידי שלושה רבנים מגדולי הדור‪ ,‬אשר שמעו את עדותו‬
‫של הגאון רבי דוד כהן זצ"ל‪ ,‬רבה של העיר תאטווין‪ ,‬ורשמוה לדורות‪ .‬וכה‬
‫סיפר‪ :‬בערב שבת קודש‪ ,‬ב' אייר תרע"ה‪ ,‬נפטר באי ג'רבא אב בית הדין‬
‫הגאון רבי משה זקן מאג'וז זצ"ל‪ ,‬בהיותו כבן שישים וארבע שנים‪ .‬העידו‪,‬‬
‫"כי מעולם לא נעשה הספד מר וגדול כהספדו של רבינו הגדול זצוק"ל"‪.‬‬
‫מקהילת ג'רבא נשלחו מברקים גם לקהילות אחרות‪ ,‬להודיע על האסון‬
‫המר‪ .‬מברק כזה הגיע גם לקהילת תאטווין‪ ,‬ובו בקשה לדרוש בשבח‬
‫הצדיק אבל המברק הגיע בזמן לא נוח‪ .‬באותו יום שישי הגיעו נחילי‬
‫ארבה לעיר‪ ,‬וכיסו את עין הארץ‪ .‬כל תושבי העיר‪ ,‬והיהודים בכללם‪ ,‬נצטוו‬
‫על ידי המושל לצאת ולגרש את הארבה לפני שיאכל את כל העשב וירוק‬
‫העצים‪ .‬בני הקהילה עמלו בפרך בגירוש הארבה‪ ,‬ונבצר מהם להתכונן‬
‫כראוי לשבת קודש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הם חששו פן יאלצו לעסוק במלאכה זו גם‬
‫בשבת עצמה‪ .‬ויש בכך משום ביטול עונג שבת‪ ,‬ותפילה בציבור‪ ,‬ולא יוכלו‬
‫אף להעלות את זכרו של הצדיק הנפטר ברוב עם כראוי לכבודו‪ ,‬והכל מפני‬
‫גזירת המושל ומורא עונשו‪ .‬בין העוסקים בגירוש הארבה היה גם הרב‬
‫המספר‪ ,‬רבה של העיר‪ .‬ותוך כדי עבודה נשא את עיניו השמיימה ואמר‬
‫בקול רם‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם כבודו של הרב הגדול זכותו תגן עלינו יקר‬
‫בעיניך‪ ,‬מתחננים אנו בפניך שביום מחר לא ישאר ארבה אחד בכל גבול‬
‫העיר‪ ,‬כדי שנוכל לחלוק לרבינו את הכבוד הראוי!"‪ .‬החמה עמדה לשקוע‬
‫שבורים ורצוצים פנו היהודים לקבל את פני שבת המלכה ולאזור כוח ליום‬
‫מחר‪ .‬למחרת השכימו ‪ -‬והנה הארבה נעלם מן העיר‪ ,‬לא נותר כנף! הכל‬
‫נאספו לתפילה נרגשת‪ ,‬ושמעו דברים בשבח רבי משה זקן מאג'וז זצ"ל‪.‬‬
‫ורבה של העיר פנה לשלושה דיינים‪ ,‬שיחקקו את המעשה המופלא לדורות‬
‫בגביית עדות!‬
‫בפרשתינו קוראים אנו על שני בני אהרון‪ ,‬נדב ואביהוא‪ ,‬שמתו לפני ה'‬
‫ביום חנוכת המשכן‪ .‬ואמרו חז"ל‪ :‬לא מתו בני אהרון אלא על שהורו הלכה‬
‫בפני משה רבם! הבה נראה‪ ,‬כיצד נהג הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל‪ .‬בימי‬
‫מלחמת העולם הראשונה חטפו הטורקים כל בחור וטוב לצבאם‪ .‬לפיכך‬
‫קם הגאון רבי עזרא עטייה‪ ,‬שהיה מבכירי הלומדים בירושלים‪ ,‬וברח‬
‫לקהיר שבמצרים‪ .‬גם שם תחם עצמו בד' אמות של הלכה‪ ,‬ועד מהרה יצא‬
‫שמו לתהילה כמתמיד וגדול בתורה‪ .‬פעם פנה אליו אדם‪ ,‬ושאלו שאלה‬
‫בהלכה‪ .‬עיין רבי עזרא‪ ,‬והגיע לכלל מסקנה‪ .‬הודיע לשואל‪ ,‬שבעוד כשעה‬
‫ישיב לו על שאלתו‪ ,‬ובירר היכן מתגורר רב העיר‪ .‬אמרו לו‪" :‬בעיר העתיקה‬
‫של קהיר" מהלך כחצי שעה‪ .‬קם רבי עזרא והלך בשרב המעיק‪ ,‬התייצב‬
‫בפני הרב‪ ,‬שאל את השאלה וביקש רשות להביע דעתו‪ .‬הרשות ניתנה‪ ,‬והוא‬
‫שטח את הצדדים השונים של הספק‪ ,‬הציע את הסוגיות הנוגעות לעניין‪,‬‬
‫ניצח את השיטות השונות‪ ,‬הסמיך ראיות מספרי הראשונים והאחרונים‬
‫ופילס נתיב עד למסקנה מוצקת וברורה‪ .‬נענה הרב ואמר‪" :‬ובכן‪ ,‬טוב ויפה‪,‬‬
‫אמת לאמיתה‪ .‬רק שלה אחת נותרה ‪ -‬לשם מה טרח מר ובא‪ ,‬אם הכל‬
‫נהיר לפניו?"‪ .‬השיב רבי עזרא‪" :‬כדי ליטול רשות לפסוק"‪ ...‬חייך הרב ואמר‬
‫בענווה‪" :‬הלא הכל גלוי וידוע לפניו‪ ,‬ואני הוא שצריך לבוא‪ .‬התעלם רבי‬
‫עזרא מהשבחים‪ ,‬ושאל‪" :‬רשאי אני איפוא לענות?"‪" .‬ודאי"‪ ,‬השיב הרב‪.‬‬
‫עשה רבי עזרא את כל הדרך חזרה‪ ,‬כשבידיו הרשות לענות‪...‬‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫והייתם לי סגולה‬
‫סגולה לזיווג ‪ -‬יתפלל על עצמו בברכת "שמע קולנו" ובפרט בתפילת מנחה‪ ,‬ויבקש על עצמו בנוסח ששגור בפיו‪,‬‬
‫כבן לפני אביו‪ ,‬שישלח לו הקב"ה את זיווגו במהרה (הגר"מ אליהו זצ"ל)‪.‬‬
‫סגולה לזיווג ‪ -‬לבחור הרוצה למצוא את זיווגו‪ ,‬סגולה שיאמר בברכת הלבנה בכוונה (מוהר"ן מברסלב‪ ,‬כף‬
‫החיים‪ ,‬הגר"מ אליהו)‪.‬‬
‫(סגולות רבותינו)‬
‫קדושת הגליון‬
‫על קדושת‬
‫לשמור על‬
‫נא לשמור‬
‫נא‬
‫הגליון‬
‫טעון גניזה‬
‫העלון טעון‬
‫העלון‬
‫גניזה‬
‫תקשיבו ותבינו ‪ -‬די בזה!‬
‫שומע לעצה חכם‬
‫בעלי המוסר סבורים כי כעס במקורו הוא גאוה‪ .‬ניפוח‬
‫ה"אני"‪ ,‬כאשר הכל מגיע לי‪ ,‬ואין לי כל מה שחלמתי‪,‬‬
‫אז לא רק שזכותי לכעוס‪ ,‬אלא שלך אין כבר זכות‬
‫לחיות‪ ...‬ברוב רובם של המקרים‪ ,‬כשוך הסערה ‪ -‬כבתה‬
‫האש‪ ,‬הכעס עבר ואיננו‪ ,‬אם הוא ישב עם עצמו ויכתוב‬
‫מה היה‪ ,‬מה קרה‪ ,‬על מה כעסתי‪ ,‬הוא יכעס פעם שניה‬
‫על עצמו‪ :‬מדוע כעסתי‪ ,‬על מה כעסתי? איך קרה כזה‬
‫מהפך? כי בשעתו האני המנופח ‪ -‬תבע את שלו‪ ,‬אבל‬
‫עכשיו הוא כבר מפורנס‪ ,‬רגוע ושליו‪ ,‬הוא שואל את‬
‫עצמו‪ :‬מה היה שכל כך יצאתי מהכלים‪ .‬הרי כעסתי על‬
‫אותם דברים שאני בעצמי עושה אותם תמיד וכו' כעסתי‬
‫על כלום‪ ...‬נשאלת השאלה‪ :‬איך מתגברים על הכעס‬
‫הזה? חושבני כי העצה הראשונה כדי להתגבר על כעס‬
‫היא פשוטה מאוד‪ ,‬על פי מה שהזכרנו‪ .‬אחר שהדברים‬
‫קורים בשטח‪ ,‬והסערה שקטה‪ ,‬לשבת ולחשוב‪ ,‬ולא‬
‫בראש‪ ,‬אלא לכתוב מה היה (זה לא נוח ולא סימפטי‬
‫אבל זו עצה נפלאה) ולראות את הביזיונות על הכתב‪.‬‬
‫ועוד עצה‪ ,‬אחד מגדולי הדור הקודם‪ ,‬בבחרותו היה‬
‫כעסן‪ ,‬הוא הבין כי הכעס יפריע מאוד לאשתו ולילדיו‪.‬‬
‫ב"חדר יחוד" סיכם עם אשתו ‪ -‬כל פעם כשאני כועס ‪-‬‬
‫את צודקת‪ .‬המצב הזה הכריח אותו לבלום את הכעס‪,‬‬
‫שהיא תהיה צודקת הוא לא רוצה‪ ...‬והוא נהפך לאדם‬
‫רגוע ושלו לחלוטין‪ .‬אינני יודע אם יש לנו כוחות עד‬
‫כדי כך‪ ,‬אבל יש לנו כוח לומר לאישה ‪ -‬אם אני כועס‬
‫את לא חייבת לשמוע‪ ,‬יהיה מותר להגיד לי "אינני‬
‫רוצה לשמוע אותך‪ .‬לא שומעת‪ .‬איתי תדבר רגוע!"‪ ,‬זה‬
‫מועיל מאוד‪ ,‬ואני לא יכול להתרגז עליה כי אני בעצמי‬
‫אמרתי לה להתנהג כך‪ .‬זה בעצם הפשט הפשוט ב"והיו‬
‫לבשר אחד"‪ ,‬האחד מתבטא בכך שאיש את רעהו יעזורו‬
‫ולאחיו יאמר חזק ‪ -‬אני עוזר לה והיא עוזרת לי‪" .‬עזר‬
‫כנגדו‪ ,‬זכה עוזרתו ‪ -‬מסייעת לו לגדול‪ .‬זה זוג שאיכפת‬
‫להם אחד מהשני (איכפת לי ממך‪ ,‬ולכן אינני שומעת‬
‫אותך‪ .‬בדיוק אותו מתכון של "חוסך שבטו שונא בנו" ‪-‬‬
‫שמכהו לא בגלל ששונא אותו‪ ,‬אלא בגלל שאוהבו‪ ,‬אני‬
‫מתעלמת ממך כי איכפת לי ממך‪ ,‬וזה בא ממך ‪ -‬כדי‬
‫לעזור לך לגדול‪ ,‬כפי שסיכמנו‪ .‬וזה עובד טוב)‪ .‬אשרי‬
‫חלקם‪.‬‬
‫אין דבר יותר אמיתי באדם‪ ,‬מאשר רגשותיו‪ .‬אין דבר יותר אנושי‬
‫באדם‪ ,‬מתחושותיו‪ .‬אלו קשורים במישרין לרצונו ותבונתו של האדם‪,‬‬
‫והם מהמשפיעים המרכזיים על חייו‪ .‬מי שאינו מקבל את רגשות הילד‬
‫כדבר לגיטימי‪ ,‬ולא רואה בילד כתובת ראויה כדי לקבל הסבר לאשר‬
‫הוא מרגיש ‪ -‬לא יוכל לטעון שהוא מקבל את הילד כפי שהוא‪ .‬לילדים‬
‫קטנים‪ ,‬עולם רגשי עשיר ועדין מאין כמוהו‪ ,‬אף יותר מאשר לרבים‬
‫מאיתנו הבוגרים‪ .‬חשוב מאוד שנעשה כל מאמץ להבין אותו‪ ,‬ונעניק‬
‫לו רשות לגיטימית להרגיש ואף להסביר את מה שהוא מרגיש‪ .‬ליכולת‬
‫לעשות כן‪ ,‬קוראים "אמפתיה"‪ .‬קשרים לא מעטים שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫נקלעים לקשיים ואף מגיעים לכדי משבר‪ ,‬בשל העובדה שצד אחד אינו‬
‫יודע להעניק לגיטימציה ולהסכים עם זכותו של הצד השני להרגיש‬
‫ולחשוב בצורה שונה ממנו‪ .‬כשאדם אינו יודע ואינו מכיר בזכות זו‪ ,‬הוא‬
‫בעצם מעיד על עצמו שאינו מבין‪ ,‬או לא מוכן לקבל‪ ,‬את מהות האנושית‬
‫של בני אדם ‪ -‬שמטבעם ומעצם ברייתם נוצרו כבריות נבדלות‪ ,‬בעלי‬
‫תכונות ונטיות‪ ,‬דעות ותחושות שונות ומשתנות‪ .‬מי שמבקש שחבירו‬
‫ ולו הקרוב ביותר ‪ -‬ישמש כתעתיק מושלם שלו עצמו‪ ,‬דורש בעצם‬‫מוצר שלא קיים על המדף‪ ,‬ומצפה למימושה של תקווה שאין לה שחר‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬נדיר מאוד שמישהו אכן ירצה להיות חבר שלו‪ ...‬הביטוי השכיח‬
‫ביותר שבו מסגירים אנשים את חולשתם זו‪ ,‬הוא כאשר הם מבטלים‬
‫את דברי זולתם ושומטים את הבסיס לקיומה של דעה שונה משלהם‪.‬‬
‫בשעה שאדם אינו מסוגל אפילו להאזין לדברי חבירו עד לסיומם‪ ,‬והוא‬
‫מגיס ודוחה את דבריו בטרם יכל לעמוד על כוונתם‪ ,‬הרי בכך הוא‬
‫מפגין שיא מסויים של חוסר איכפתיות‪ .‬כל אדם יכול לבחון בעצמו‬
‫ולגלות‪ ,‬שכשהוא לא מצליח לגמור משפט בטרם ישסעו אותו וידחו‬
‫את טיעוניו ‪ -‬הוא מגיע מיד למסקנה שהאדם הניצב לעומתו לא ניסה‬
‫אפילו להבין את אשר אמר‪ ,‬אלא פסל את דבריו עקב דעה קדומה‪,‬‬
‫ומבלי להעמיק חקר האם הוא צודק או לא‪ .‬אם נמשיך להשתמש‬
‫בנו כדוגמא אישית‪ ,‬נוכל להעמיק חקור ולמצוא‪ ,‬כי הפגיעה תתעצם‬
‫יותר כאשר אותה דחיה תתייחס לאיזשהו ביטוי רגשי שלנו‪ .‬כאשר‬
‫אנו חשים כאב או פגיעה מיחסו של מישהו ומנסים להביע את כאבנו‬
‫במילים ולא נותנים לנו להתבטא כרצוננו‪ ,‬יגבר תסכולנו ואף נכעס על‬
‫מי שאינו מסוגל לקבל את רגשותינו‪ .‬וככל שרגשות הכאב והפגיעה‬
‫יהיו קשים יותר‪ ,‬נהיה רגישים יותר לפסילתם ולדחייתם‪ .‬ששכן בשעה‬
‫שאנו פגועים וכואבים‪ ,‬אנו יותר זקוקים שיבינו אותנו‪ ,‬ומצפים ‪ -‬לפחות‬
‫מן הקרובים לנו ‪ -‬שלא ישפטו אותנו‪ ,‬אלא יזדהו עם רגשותינו ויעניקו‬
‫גיבוי לתחושותינו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם בשעה שאנו מתארים את רגשותינו‬
‫הפגועים ואת כאבנו המתסכל‪ ,‬אנו מבחינים שהצד השני כבר עסוק‬
‫בלתכנן מה להגיב והיאך לענות‪ ,‬הרי שברור לנו שפשוט לא איכפת‬
‫לו מה שאנו מרגישים‪ ,‬והו אפילו לא מעוניין להאזין לנו כדי להבין‬
‫אותנו‪ .‬להרגשה שתתפתח כתוצאה מיחס כזה‪ ,‬קוראים‪ :‬חוסר קבלה של‬
‫הצד השני‪ .‬איזו תגובה תחשב מתאימה בשעה שמישהו מתנה באוזננו‬
‫את כאבו ומתאר את רגשות הפגיעה או התסכול שהוא חש מסיבה זו‬
‫או אחרת? האמת היא‪ ,‬שלא תמיד אנו חייבים להגיב‪ .‬יתירה מזאת‪,‬‬
‫בהרבה מאוד מקרים‪ ,‬התלונן אינו מחפש את תגובתנו‪ ,‬ואל אשר הוא‬
‫מבקש זה לפרוק את מטענו ולחוש שאנו שותפים לרגשותיו ומזדהים‬
‫איתם‪ .‬תגובה קצרה בנוסח "דבריך נגעו לליבי" או "אני יכול רק לקוות‬
‫בשבילך"‪ ,‬אם היא אכן יוצאת מעומק הלב‪ ,‬עשויה לפעול כסם מרפא‬
‫ בפרט אם מילים אלו יאמרו לאחר שהלה סיים לפרוק את אשר עם‬‫ליבו‪ ,‬ותוך שאנו מעכלים את אשר שמענו ומשתתפים בכנות עם רגשות‬
‫הכאב שלו‪ .‬לילד חשובה ההקשבה‪ ,‬ההזדהות‪ .‬פעמים רבות אין הוא‬
‫צריך ליותר מזה ואם נשכיל לעשות זאת בחוכמה‪ ,‬נפיק תועלת מרובה‬
‫והתוצאות יגיעו במהרה‪ ,‬א"ה'‪...‬‬
‫אמרי שפר‬
‫הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ אומר‪ :‬גדולה תמימות מן החוכמה‪ .‬אבל חוכמה רבה דרושה לאדם מישראל‪ ,‬עד שיגיע לדרגה של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"‪.‬‬
‫הרה"ק רבי דוד בודניק אומר‪" :‬אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה" (חולין ה')‪ .‬וכיום אצל בני אדם ההיפך‪ :‬ערומים וריקים כבהמה‪,‬‬
‫ומשימים עצמם כאדם‪.‬‬
‫הרה"ק רבי שלמה אבן גבירול אומר‪ :‬דעת בלי עושר כרגלים בלי מנעלים‪ ,‬עושר בלי דעת ‪ -‬כנעלים בלא רגלים‪.‬‬
‫הרה"ק רבי שלמה אלעמי אומר‪ :‬אין ראוי למשכיל שידאג על מה שנאבד ממנו ‪ -‬אלא שישמור על מה שנשאר לו‪.‬‬
‫(פתגמים נבחרים)‬
‫‪www.tiferetbanim.co.il ∫Ë¯Ëȇ· ‰˘„Á‰ ÂÈ˙·Â˙Î ÌÈÈÈÂÚÓÏ‬‬
‫ועל כן יאמרו המושלים‪-‬משל ונמשל‬
‫"וכפר בעדך" (ט‪,‬ו)‪ .‬עיקר הכפרה היא החרטה וקבלה בלב שלא לחטוא‬
‫עוד‪ .‬על ענין זה יש להביא משל‪ :‬בכפר אחד היו שני מוזגים ששכרו מאת‬
‫השר בתי מזיגה בשתי קצות העיירה‪ .‬לימים קרא השר לשני המוזגים‬
‫והראה להם כי בספרי החשבונות שלו נמצא כתוב כי חייבים הם לו‬
‫כל אחד סכום כסף גדול‪ ,‬ושאל מה בדעתם לעשות כדי לשלם את‬
‫החוב‪ .‬האחד ביקש מאת השר שישכיר לו את בית המזיגה לשנה נוספת‪,‬‬
‫בתקווה כי בשנה הבאה יכניס בית המזיגה מספיק רווחים כדי לשלם‬
‫את החוב‪ .‬לעומתו‪ ,‬המוזג השני ביקש לשלם את חובו בעבודות שונות‬
‫שהוא יעבוד בבית השר‪ .‬הסכים השר לדברי שניהם ‪ -‬את הראשון שילח‬
‫אל בית המזיגה‪ ,‬ולחבירו ניתנו עבודות שונות ומשונות באחוזת השר‪.‬‬
‫לימים פגש המוזג ברעהו ואמר‪ :‬אשריך ידידי! כי בעבודת יומך אתה‬
‫ממעט את החוב עד שיכלה לגמרי‪ ,‬ואילו אני ‪ -‬נאנח המוזג ‪ -‬שקוע עד‬
‫צוואר בחובות העולים ומשתרגים מעלה ראש‪ ,‬ועוד נוסף לי על חובי‬
‫הישן שכירות שנה נוספת‪ ...‬כן הוא גם הנמשל‪ .‬יש חוטא מוסיף חטא‬
‫על פשע ושוקע ברפשו‪ ,‬ואילו השב מחטאתו ומתחרט בלב שלם‪ ,‬מטהר‬
‫בתשובתו ובמעשיו את עברו וטוב לו בזה ובבא‪.‬‬
‫"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' " (י‪,‬ב)‪ .‬מבאר‬
‫רש"י שכך אמר לו משה לאהרון‪ :‬אהרון אחי! יודע הייתי שיתקדש‬
‫הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך‪ ,‬עכשיו רואה אני‬
‫שהם גדולים ממני וממך! משל לשני אחים שגרו בעיר אחת‪ ,‬האחד‬
‫היה עשיר ובעל נחלה גדולה שהתפרנס ממנה בכבוד ואילו אחיו היה‬
‫איש עני ואביון‪ .‬לימים פרצה אש בביתו של העני ועד מהרה כילתה‬
‫האש את הבית הרעוע שהפך לגל אודים עשנים‪ ...‬העוברים והשבים‬
‫הצטערו בצערו של העני וחיש מהר התארגנו לסייע לו‪ .‬פרוטה לפרוטה‬
‫נאספה וכאשר נצבר סכום כסף נאה‪ ,‬נתנוהו לו כדי שיוכל לשקם את‬
‫ביתו‪ .‬כעבור זמן פנה העשיר לאחיו ושאל‪ :‬מדוע לא תבנה בית חדש‬
‫בכסף שאספו עבורך? חלילה לי לעשות כן! השיב העני ‪ -‬כאשר ביתי‬
‫חרב נכמרים רחמי התושבים עלי ומסייעים לי במחייתי‪ .‬מעולם לא‬
‫היה מצבי טוב יותר מאשר עתה!‪ ...‬כן הוא גם הנמשל‪ .‬כאשר יצאה‬
‫אש מלפני ה' נתברר מעלתם הגדולה של שני בני אהרון‪ ,‬כי על ידם‬
‫נתגלה עוצם קדושת בית המקדש‪ .‬וזהו מה שנאמר (תהלים ס"ח)‪" :‬נורא‬
‫אלוקים ממקדשיך" ‪" -‬ממקודשיך"!‬
‫(משלי המגיד מדובנא)‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫א מי שעדיין לא בירך ברכות התורה ושומע את הציבור אומרים י"ג מידות יענה עימהם‪ ,‬כיון שאין כוונתו אלא לתחנונים ולא לשם לימוד תורה‪.‬‬
‫א לאחר שאמר י"ג מידות יאמר "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו" כשהוא עומד‪.‬‬
‫א אחרי "רחום וחנון" וגו' יאמר נפילת אפים‪ .‬וצריך לאומרה כשהוא יושב‪ .‬ובשעת הדחק אפשר לומר נפילת אפים כשהוא עומד‪.‬‬
‫א נפילת אפים היא (למנהג הספרדים) מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪ .‬ומעיקר הדין כתב השולחן ערוך שצריך בנפילת אפים להניח את פניו על זרועו השמאלית‪,‬‬
‫אבל המנהג אצל הספרדים לומר את מזמור "לדוד אליך" וכן את "אבינו מלכנו"‪ ,‬מבלי ליפול על פניהם כלל‪ ,‬כיון שעל פי הזוהר הקדוש (סוף פרשת במדבר)‪ ,‬שהובא‬
‫בבית יוסף (סוף סימן קל"א)‪ ,‬הנופל על פניו ולא מכוין ליבו כראוי‪ ,‬יש חשש נזק וסכנה‪ ,‬ומכיון שאין אנו יודעים לכוין כראוי‪ ,‬לכן אומרים מזמור זה בלחש‪ ,‬מבלי‬
‫ליפול על פניהם‪ .‬אבל על כל פנים ישתדל האדם לכוין לפירוש התיבות כפי שיוכל‪ ,‬ויבטח בחסדי השם יתברך וברחמיו המרובים שיעלה לפניו לרצון כפי הצורך‪.‬‬
‫א לאחר מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪ ,‬אומרים "אבינו מלכנו אבינו אתה‪ ,‬אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה" וכו'‪ ,‬והיא תפילה ותחינה נוראה‪.‬‬
‫א הנמצא באמצע וידוי או נפילת אפים ושמע קדיש או קדושה או ברכו‪ ,‬מפסיק ועונה‪ ,‬וגם אם שמע ברכה באמצע וידוי או נפילת אפים‪ ,‬עונה עליה אמן‪.‬‬
‫א אין אומרים "נפילת אפים" בלילה‪ .‬וכן אין אומרים י"ג מידות בלילה‪ .‬ומכל מקום רשאים לאומרם במנחה אף אחר שקיעת החמה בתוך שלוש עשרה דקות וחצי‬
‫מזמן שקיעת החמה (בשעות זמניות) שהוא זמן בין השמשות‪ ,‬ואין להחמיר בזה כלל‪.‬‬
‫א נוהגים להרבות בתחנונים בימי שני וחמישי‪ ,‬מפני שהם ימי רצון‪ ,‬ואומרים "והוא רחום"‪ ,‬ואומרים אותו בקול רם‪ .‬ולדעת הרמ"א (שהאשכנזים פוסקים כמותו)‬
‫אומרים בלחש‪ .‬מפני שנתקן כנגד תפילת שמונה עשרה‪ .‬ומכל מקום גם לספרדים אין זה מעכב לאומרו דוקא בקול רם‪ ,‬ולכן האומרו בלחש יש לו על מה לסמוך‪.‬‬
‫א אומרים "והוא רחום" כשהוא עומד‪ ,‬ואם לא אמרו כשהוא עומד‪ ,‬עובר על התקנה ופורץ גדר‪ .‬ויש אומרים שדוקא אם לא אמר בכלל "והוא רחום" נקרא פורץ גדר‪.‬‬
‫ולכן מי שנאנס ולא הספיק לומר את כל נוסח "והוא רחום"‪ ,‬יזהר להשלימו במשך היום‪ ,‬כדי שלא יהיה בכלל פורץ גדר‪.‬‬
‫א מנהג ירושלים וארץ ישראל לומר בשני וחמישי "מה נאמר לפניך יושב מרום" אחר וידוי‪ ,‬לפני אמירת "ויעבור" ו"שלוש עשרה מידות" ו"נפילת אפים"‪ .‬ויש נוהגים‬
‫לומר "מה נאמר" אחר נפילת אפים ואל מלך וכו'‪ ,‬ובכל מקום יעשו כמנהגם‪ .‬ועל כל פנים אין לנו לשנות ממנהגנו‪.‬‬
‫א ספרדי שמתפלל עם אשכנזים בימי שני וחמישי‪ ,‬והם אינם נוהגים לומר "אל מלך יושב על כסא רחמים"‪ ,‬והוא רוצה לאומרו כמנהגו‪ ,‬אינו צריך לסיים בכל פעם י"ג‬
‫מידות (בטעמי המקרא)‪ ,‬אלא יסיים במילים‪" :‬כמו שהודעת לענו מקדם וכן כתוב בתורתך"‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ודי לו במה שאמר י"ג מידות בטעמי המקרא בסוף הוידוי‪.‬‬
‫א שליח ציבור שטעה ולא אמר תחנון‪ ,‬אלא אמר מיד לאחר החזרה חצי קדיש‪ ,‬יאמרו התחנון לאחר הקדיש‪.‬‬
‫א ציבור שטעו ולא אמרו תחנון ביום שני או חמישי‪ ,‬ונזכרו בטעותם לאחר שהוציאו את הספר תורה‪ ,‬לא יאמרו אז תחנון‪ ,‬ולא יועיל לכסות את הספר תורה‪ ,‬אלא‬
‫יקראו בתורה‪ ,‬ויחזירו את הספר למקומו ויאמרו תחנון‪ ,‬ואחר כך יתחילו אשרי יושבי ביתך וכו'‪.‬‬
‫א אלו ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפים‪ :‬ראשי חודשים‪ ,‬מי"א תשרי עד סוף החודש‪ ,‬שמונת ימי חנוכה‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬פורים יום י"ד וט"ו‪ ,‬בשנה מעוברת‬
‫גם י"ד וט"ו של אדר א'‪ ,‬כל חודש ניסן‪ ,‬י"ד אייר (פסח שני)‪ ,‬ל"ג בעומר‬
‫מראש חודש סיון עד י"ב לחודש ועד בכלל‪ ,‬תשעה באב‪ ,‬ט"ו באב‪ ,‬ערב ראש השנה‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪.‬‬
‫א בכל יום שאין אומרים בו תחנון‪ ,‬אין אומרים תחנון גם במנחה ביום שלפניו‪ ,‬חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכיפורים‪ ,‬שאף על פי שאין אומרים בהם תחנון‪,‬‬
‫אבל במנחה שלפניהם אומרים תחנון‪.‬‬
‫א כאמור לעיל אין אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני‪ .‬אבל במנחה של ערב פסח שני (י"ג אייר) יש נוהגים לומר תחנון‪ .‬ועל כל פנים מנהג הספרדים שלא‬
‫לומר תחנון במנחה של ערב פסח שני‪ .‬וכן נוהגים בתוניס ובג'רבא שלא לומר תחנון‪.‬‬
‫א מותר לומר וידוי בלילה מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות הלילה‪ ,‬כי עד חצות יש עדיין קדושת שבת‪ .‬ובמוצאי חנוכה וראש חודש ופורים‬
‫לא יאמרו וידוי מספק‪ ,‬ושב ואל תעשה עדיף‪.‬‬
‫(התפילה והלכותיה)‬
‫זכות העלון לעילוי נשמת‬
‫יצחק (אנזור) בן אברהם הנולד מן מרים‬
‫נפטר בכב' אדר ב' תשע"א‬
‫תנצב"ה‬
‫לכל פניה‪ ,‬מערכת העלון ישא ברכה‪ :‬ת‪.‬ד‪ 5190 .‬חולון‪( 03-5591756 ,‬שלוחה ‪ 5‬נא להשאיר הודעה בתא קולי) פקס‪03-5584485 :‬‬