עלון משכן שילה פרשת "יתרו".

‫גליון ‪380‬‬
‫י"ז שבט התשע"ד‬
‫בסיעתא דשמיא‬
‫שילה סעידי הי”ו‬
‫ׂ‬
‫לזכות‬
‫ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫דברי תורה בהלכה ובאגדה‪ ,‬מוסר והשקפה‬
‫קידוש ליל שבת‬
‫יו ֹם הַ ִּׁש ִּׁשי‪ :‬וַיְ כֻּלּו הַ ָּׁשמַ יִ ם וְ הָ ָארֶ ץ וְ כָ ל‬
‫ֹלהים ּבַ ּיו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י‬
‫צְ בָ ָאם‪ :‬וַיְ כַ ל אֱ ִ‬
‫ְמלַ אכְ ּתו ֹ אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה וַּיִ ְׁשּב ֹת ּבַ ּיו ֹם‬
‫הַ ְּׁשבִ יעִ י ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתו ֹ אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪:‬‬
‫ֹלהים אֶ ת יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י וַיְ קַ ּדֵ ׁש‬
‫וַיְ בָ רֶ ְך אֱ ִ‬
‫א ֹתו ֹ ּכִ י בו ֹ ָׁשבַ ת ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתו ֹ אֲ ֶׁשר‬
‫ֹלהים לַ עֲׂשו ֹת‪:‬‬
‫ּבָ רָ א אֱ ִ‬
‫(ואומר המקדש) ַסבְ רֵ י מָ רָ נָן‪,‬‬
‫(ועונים) לחַ ּיִ ים‪.‬‬
‫ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה יְ יָ‪ ,‬אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫ּבו ֹרֵ א ְּפרִ י הַ ּגֶפֶ ן‪:‬‬
‫(יכוון לקיים מצות עשה דאורייתא של הקידוש‪,‬‬
‫ועל היין מצוה דרבנן)‬
‫ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה יְ יָ‪ ,‬אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫אֲ ֶׁשר ִקּדְ ָׁשנּו ּבְ ִמצְ ו ֹתָ יו‪ ,‬וְ רָ צָ ה בָ נּו‪,‬‬
‫וְ ַׁשּבַ ת קָ דְ ׁשו ֹ ּבְ ַאהֲ בָ ה ּובְ רָ צו ֹן ִהנְ ִחילָ נּו‪,‬‬
‫אׁשית‪ְּ ,‬ת ִחּלָ ה‬
‫ֲׂשה בְ רֵ ִ‬
‫זִ ּכָ רו ֹן לְ מַ ע ֵ‬
‫לְ ִמ ְקרָ אֵ י ק ֹדֶ ׁש‪ ,‬זֵכֶ ר לִ יצִ יַאת ִמצְ רַ יִ ם‪.‬‬
‫וְ ַׁשּבַ ת קָ דְ ְׁשָך ּבְ ַאהֲ בָ ה ּובְ רָ צו ֹן ִהנְ חַ לְ ּתָ נּו‪.‬‬
‫ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה יְ יָ‪ְ ,‬מקַ ּדֵ ׁש הַ ַּׁשּבָ ת‪:‬‬
‫לפרשת יתרו‬
‫הפטרה‪" :‬בשנת מות"‬
‫זכות הלימוד בעלון מוקדשת לע"נ‬
‫אסתר לוי‬
‫בת רבי יחיא סיאני ז"ל‬
‫נפטרה כ' שבט תשס"ח ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת‬
‫אברהם לוי ובתו הודיה הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬
‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫אכי"ר‬
‫קידוש יום שבת‬
‫ִמזְ מו ֹר לְ דָ וִד‪ ,‬יְ ָי ר ֹעִ י ֹלא אֶ ְח ָסר‪:‬‬
‫ּבִ נְ או ֹת ּדֶ ֶׁשא יַרְ ּבִ יצֵ נִ י‪ ,‬עַ ל מֵ י ְמנֻחו ֹת יְ נַהֲ לֵ נִ י‪:‬‬
‫נ ְַפ ִׁשי יְ ׁשו ֹבֵ ב‪ ,‬יַנְ חֵ נִ י ְּבמַ עְ ּגְ לֵ י צֶ דֶ ק לְ מַ עַ ן‬
‫ְׁשמו ֹ‪ּ :‬גַם ּכִ י אֵ לֵ ְך ּבְ גֵיא צַ לְ מָ וֶת ֹלא ִאירָ א‬
‫ּומ ְׁשעַ נְ ּתֶ ָך הֵ ּמָ ה‬
‫רָ ע ּכִ י אַ ּתָ ה עִ ּמָ דִ י‪ִׁ ,‬שבְ ְטָך ִ‬
‫יְ נַחֲ מֻ נִ י‪ּ :‬תַ ֲער ְֹך לפָ נַי ׁשֻ לְ חָ ן ֶנגֶד צ ֹרְ רָ י‪ּ ,‬דִ ַׁשנְ ּתָ‬
‫ֹאׁשי ּכו ִֹסי רְ ָויָה‪ :‬אַ ְך טו ֹב וָחֶ ֶסד‬
‫בַ ֶּׁשמֶ ן ר ִ‬
‫וְׁשבְ ִּתי ּבְ בֵ ית יְ ָי לְ א ֹרֶ ְך‬
‫יִ רְ ּדפּונִ י ּכָ ל יְ מֵ י חַ ּיָי‪ַ ,‬‬
‫י ִָמים‪:‬‬
‫ִאם ּתָ ִׁשיב ִמ ַּׁשּבָ ת רַ גְ לֶ ָך‪ ,‬עֲׂשו ֹת חֲ פָ צֶ ָך ּבְ יו ֹם‬
‫קָ דְ ִׁשי‪ ,‬וְ קָ רָ אתָ לַ ַּׁשּבָ ת עֹנֶג לִ ְקדו ֹׁש יְ ָי‬
‫ְמכֻּבָ ד‪ ,‬וְ כִ ּבַ דְ ּתו ֹ מֵ עֲׂשו ֹת ּדְ רָ כֶ יָך‪ִ ,‬מ ְּמצו ֹא‬
‫חֶ ְפצְ ָך וְ דַ ּבֵ ר ּדָ בָ ר‪ָ :‬אז ִּת ְתעַ ּנַג עַ ל יְ ָי‬
‫וְ ִהרְ ּכַ בְ ִּתיָך עַ ל ּבָ מֳ תֵ י ָארֶ ץ‪ ,‬וְ הַ אֲ כַ לְ ִּתיָך‬
‫נַחֲ לַ ת ַי ֲעק ֹב ָאבִ יָך ּכִ י ִּפי יְ ָי ּדִ ּבֵ ר‪:‬‬
‫וְ ָׁש ְמרּו בְ נֵי יִ ְׂשרָ אֵ ל אֶ ת הַ ַּׁשּבָ ת‪ ,‬לַ עֲׂשו ֹת אֶ ת‬
‫הַ ַּׁשּבָ ת לְ דֹר ֹתָ ם ּבְ רִ ית עו ֹלָ ם‪ּ :‬בֵ ינִ י ּובֵ ין ּבְ נֵי‬
‫יִ ְׂשרָ אֵ ל או ֹת ִהיא לְ ע ֹלָ ם‪ּ ,‬כִ י ֵׁש ֶׁשת י ִָמים‬
‫עָ ָׂשה יְ ָי אֶ ת הַ ָּׁשמַ יִ ם וְ אֶ ת הָ ָארֶ ץ ּובַ ּיו ֹם‬
‫הַ ְּׁשבִ יעִ י ָׁשבַ ת וַּיִ ּנָפַ ׁש‪ :‬עַ ל ּכֵ ן ּבֵ רַ ְך יְ ָי‬
‫אֶ ת יו ֹם הַ ַּׁשּבָ ת וַיְ קַ דְ ֵׁשהּו‪:‬‬
‫ַסבְ רֵ י מָ רָ נָן‪( :‬ועונים‪ ):‬לְ חַ ּיִ ים‪:‬‬
‫ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה יְ יָ‪,‬‬
‫אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫ּבו ֹרֵ א ְּפרִ י הַ ּגֶפֶ ן‪:‬‬
‫זמני השבוע‬
‫לפי אופק ת"א לשבוע י"ח שבט עד כ"ד שבט‬
‫עלות השחר‬
‫‪5:33‬‬
‫‪5:36‬‬
‫זמן טלית ותפילין‬
‫‪5:40‬‬
‫‪5:43‬‬
‫הנץ החמה‬
‫‪6:44‬‬
‫‪6:47‬‬
‫סוף זמן ק”ש (מג”א)‬
‫‪8:43‬‬
‫‪8:44‬‬
‫חצות יום ולילה‬
‫‪11:53‬‬
‫‪11:51‬‬
‫שקיעה‬
‫‪17:09‬‬
‫‪17:03‬‬
‫צאת הכוכבים‬
‫‪17:21‬‬
‫‪17:16‬‬
‫שעון חורף‬
‫בנ‬
‫שלי‬
‫שיאו‬
‫ר צוברי‬
‫ת‬
‫כ‬
‫”‬
‫ק‬
‫הרה”ג משומ‬
‫המרא דאתרא‪-‬גן יבנה‬
‫הזמנים עפ”י דעתו של מרן הרה”ג עובדיה זצוק"ל שהובאו בלוח אור החיים המדוייק‬
‫ט”א‬
‫‪*16:45‬‬
‫‪16:41‬‬
‫‪16:41‬‬
‫‪16:45‬‬
‫‪17:37‬‬
‫‪17:33‬‬
‫‪17:33‬‬
‫‪17:37‬‬
‫‪18:10‬‬
‫‪18:05‬‬
‫‪18:05‬‬
‫‪18:10‬‬
‫לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:25 :‬‬
‫הילולא דצ‬
‫דיקיא‬
‫יום שבת ‪ -‬י"ז שבט‬
‫יום ראשון ‪ -‬י"ח שבט‬
‫יום שני ‪ -‬י"ט שבט‬
‫יום שלישי ‪ -‬כ' שבט‬
‫יום רביעי ‪ -‬כ"א שבט‬
‫יום חמישי ‪ -‬כ"ב שבט‬
‫יום שישי ‪ -‬כ"ג שבט‬
‫‪ .1‬ר' בנימין כהן מח"ס‬
‫'אבות העולם' (תלמיד‬
‫הרמ"ז)‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' חיים פלאג'י חיבר‬
‫כשמונים ספרים‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' בנימין וואלף‬
‫מקרקא‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' אברהם מימון‬
‫מחכמי גאבס‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' יעקב גנדי דקניש‬
‫הכהן מרביץ תורה‬
‫ומגדולי הדרשנים‬
‫באר"ץ‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' יצחק ברוך סופר‪.‬‬
‫‪ .1‬אשר בן יעקב אבינו‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' עובדיה הדאיה‬
‫מח"ס 'ישכיל עבדי'‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' יהודה אריה‬
‫ראב"ד ירושלים מח"ס‬
‫'קרית מלך רב'‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' יצחק ב"ר יוסף‬
‫שרים השני מגדולי‬
‫המקובלים והמכונים‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' שלמה ב"ר רפאל‬
‫בורלא מח"ס 'לחם‬
‫שלמה'‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' מנחם מנדל‬
‫מקוצק‪.‬‬
‫‪ .3‬ר' יעקב הכהן פפריש‬
‫(שב יעקב)‪.‬‬
‫‪ .1‬ר' רפאל ג'אמי מגדולי‬
‫המקובלים בתוניס בדור‬
‫האחרון‪.‬‬
‫‪ .2‬ר' משה קליערס רבה‬
‫של עיה"ק טבריה מח"ס‬
‫'טבור הארץ'‪.‬‬
‫נא לשמור על קדושת הגיליון | אין לעיין בזמן התפילה‬
‫רעיון מפרשת השבוע | הרה"ג יוסף מוגרבי שליט"א‬
‫כיבוד אב ואם‬
‫פעילויות העמותה‬
‫לזיכוי הרבים‪:‬‬
‫הפצת עלון תורני‬
‫שיעורי תורה‬
‫שיעורי תורה לתשב"ר‬
‫תהילים בשבתות לתשב"ר‬
‫גמ"ח למשפחות נזקקות‬
‫גמ"ח למוצרי תינוקות‬
‫שידוכים לשם שמים‬
‫תפילת העורכים‬
‫"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו‪,‬‬
‫שלא יארע דבר תקלה על‬
‫ידינו‪ ,‬ולא נכשל בדבר‬
‫הלכה‪ ,‬וישמחו בנו חברינו‪...‬‬
‫ויהי רצון שכל מעשינו יהיו‬
‫לשם שמיים ללא פניות‬
‫אישיות ולא למטרות כבוד‬
‫ותהילה"‬
‫ובאמונה‬
‫באהבה‬
‫העורכים‬
‫המערכת‬
‫עמותת 'משכן שילה' (ע"ר)‬
‫פועלת לשם שמים ללא מטרות‬
‫רווח‪ ,‬להפצת תורה ומעשים‬
‫טובים‪.‬‬
‫להפצת הגיליון‬
‫במקומות נוספים‬
‫ולהקדשות‪:‬‬
‫‪054-95-70-777‬‬
‫‪052-846-71-04‬‬
‫"וכל המזכה את הרבים‬
‫אין חטא בא על ידו"‬
‫"ּכַ ּבֵ ד אֶ ת ָאבִ יָך וְ אֶ ת ִאּמֶ ָך לְ מַ עַ ן יַאֲ רִ כּון ללמדנו גודל הכבוד שכיבדו את ההורים‪.‬‬
‫יָמֶ יָך‪"...‬‬
‫היום לצערנו המושג של כיבוד אב ואם ירד‬
‫רבותינו בגמרא קידושין (ל)‪ :‬השוו את פלאים‪ ,‬אולי משום גזרת חז"ל (סוטה מט)‬
‫כבוד השם יתברך לכבוד ההורים‪ ,‬משום על דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬שבן קם באביו ובת‬
‫באמה‪ ,‬אולי משום שאיננו שמים על‬
‫שבהשם יתברך נאמר "כבד את ה' מהונך"‪ ,‬קמה ִ‬
‫ובהורים נאמר‪" :‬כבד את אביך ואת אמך" לב גודל החיוב‪ ,‬אולי משום שאיננו בקיאים‬
‫בשניהם נאמר הציווי באותו לשון מכאן בדברים ובשרשם‪ .‬אולם האמת היא מרה‬
‫שכבוד שניהם שווה‪ .‬ורבנו "בעל החינוך" ביותר‪ ,‬שאנו עוברים בכל יום ויום על עוון‬
‫(מצווה ל"ג) כתב‪ :‬משורשי המצווה הוא‪ ,‬חמור זה‪ ,‬ומי מאיתנו יכול לומר שיוצא ידי‬
‫שראוי לאדם להכיר טובה שהיא מהמידות חובה?‬
‫הטובות ביותר‪ ,‬וייתן אל ליבו כי אביו‬
‫ואמו הם סיבת היותו בעולם וכו' ומתוך הגמרא בירושלמי (פאה פרק א' הלכה א)‬
‫התבוננות זו יגיע לכבד הוריו בכבוד עצום מספרת על רבי טרפון שיצא עם אימו בשבת‬
‫ונפתחה לה רצועת הסנדל‪ ,‬ולא יכלה ללכת‪.‬‬
‫ובהידור גדול‪.‬‬
‫ירד רבי טרפון ושם את שתי כפות ידיו‬
‫בגמרא (קידושין לא) שאלו את רבי תחת רגליה‪ ,‬וכך זחל עד ביתה‪ ,‬וכשהייתה‬
‫אליעזר‪" :‬עד היכן כיבוד אב ואם?" ענה אימו צריכה לעלות למטה היה מתכופף על‬
‫להם‪" :‬מעשה דמא בן נתינה‪ ,‬גוי מאשקלון‪ ,‬פניו‪ ,‬והייתה עולה על גבו‪ ,‬כדי שיקל מעליה‬
‫שהיה סוחר באבנים טובות‪ .‬ופעם אחת לעלות למיטה‪ ,‬ועם כל זאת כאשר היה‬
‫אבדה אבן מהאפוד ובאו אליו לקנותה‪ .‬יש חולה ואימו ביקשה עליו רחמים‪ ,‬וסיפרה‬
‫אומרים בשישים ריבוא שכר‪ ,‬ויש אומרים לחכמים את מעשיו אמרו לה‪" :‬אפילו יעשה‬
‫בשמונים ריבוא שכר‪ ,‬והוא לא רצה למכור כך אלף פעמים‪ ,‬לא הגיע לחצי כיבוד אב‬
‫להם‪ ,‬משום שהמפתח של הכספת היה תחת ואם שציוותה תורה"‪.‬‬
‫ראש אביו‪ ,‬וחשש להעירו‪ ,‬והפסיד סכום רב‬
‫של ממון אבל לא העיר את אביו ובשכר זה וכאשר אדם יתבונן בדברי חז"ל (בגמרא‬
‫נולדה לו פרה אדומה‪ ,‬וקנו אותה חכמי סוטה ח)‪ :‬שמידה כנגד מידה לא בטלה‬
‫ישראל באותו סכום שהפסיד בגלל שלא בעולם‪ ,‬יתבונן שכפי אשר ינהג עם הוריו כך‬
‫בניו ינהגו עימו‪ ,‬וגלגל הוא שחוזר בעולם‬
‫העיר את אביו"‪.‬‬
‫(ואני מכיר עשרות מקרים מופלאים‪ ,‬עד‬
‫עוד סיפרה הגמרא‪ ,‬שפעם אחת ישב רבי כמה שהדברים נכונים בפרט בנושא כיבוד‬
‫אליעזר בן גדולי רומי ובאה אימו היכתה הורים‪ ,‬או כיבוד חמיו וחמתו‪ ,‬שכאשר‬
‫אותו על ראשו‪ ,‬סטרה על לחייו‪ ,‬ירקה בפניו עשה‪ ...‬כן ייעשה לו)‪ .‬ואדם שמכבד את‬
‫וזרקה כספו לים‪ ,‬ושתק ולא הגיד מאומה‪ ,‬הוריו כציווי חז"ל‪ ,‬זוכה לבנים טובים‬
‫משום כבוד אימו‪ .‬ובתלמוד ירושלמי (פאה והגונים‪ ,‬וכאשר מזלזל בהם חס ושלום‪,‬‬
‫פרק א' הלכה א') סיפרו על נכרי אשקלוני‪ ,‬באותה מידה ינהגו עימו בניו ובנותיו‪.‬‬
‫שלא ישב על אבן שישב עליה אביו‪ ,‬וכשמת‬
‫אביו לקח את האבן ועשאה לאלוקות‪,‬‬
‫שבת שלום ומבורך!‬
‫הגיליון בהמלצת הרבנים ובינהם‪:‬‬
‫גזבר העמותה‪054-88-20-367 :‬‬
‫הרה"ג אהרון בוטבול שליט"א‪:‬‬
‫ראש בית תורה “יביע אומר” וחתנו של מרן פאר הדור הרה”ג עובדיה יוסף זצ"ל‪.‬‬
‫כתובת למשלוח דואר‪:‬‬
‫שווה לכל נפש‪ ,‬נותן רעיונות נפלאים בכל סעודה וסעודה‪ ,‬כל‬
‫אדם יכול להתפאר בדברי התורה האלה שבכל סעודה יאמר‬
‫ד"ת על שולחן השבת והדבר ירומם את הבית"‬
‫שבזי ‪ 1/10‬גן יבנה‬
‫מיקוד ‪70800‬‬
‫פקס‪077-4701207 :‬‬
‫לתרומות‪:‬‬
‫בנק לאומי (‪ )10‬סניף ‪932‬‬
‫מס' חשבון‪53090068 :‬‬
‫מס' עמותה‪580560803 :‬‬
‫ניתן לתרום באשראי‪ ,‬הוראת‬
‫קבע ומזומן‪.‬‬
‫לקבלת הגיליון במייל‬
‫‪[email protected]‬‬
‫הנצחה שנתית‬
‫לע"נ‬
‫אסתר בתיה גלאם ז"ל‬
‫בת רוזה שתח'‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת‬
‫משפחת גלאם הי"ו‬
‫גיליון בדואר‬
‫ניתן לקבל את‬
‫הגיליון לדואר‬
‫עד הבית‬
‫בתרומה סמלית‬
‫‪052-8467104‬‬
‫ברכת‬
‫חומש שמות‬
‫הפצת הגיליון באזור מגוריך‬
‫זיכנו הבורא וב"ה גיליון 'משכן שילה' מופץ בבתי‬
‫כנסת רבים ברחבי הארץ‪ ,‬ובכללם‪:‬‬
‫גן יבנה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תל אביב‪ ,‬אשדוד‪ ,‬אשקלון‪ ,‬רחובות‪ ,‬קרית גת‪ ,‬בית‬
‫שאן‪ ,‬טבריה‪ ,‬חיפה‪ ,‬גבעת שמואל‪ ,‬פתח תקוה‪ ,‬גדרה‪ ,‬ראשון לציון‪ ,‬יבנה‪,‬‬
‫בית שמש‪ ,‬מושב נחלה‪ ,‬שתולים‪ ,‬שדה עוזיה‪ ,‬בני עייש‪ ,‬חולון‪ ,‬קרני‬
‫שומרון‪ ,‬קרית עקרון‪ ,‬בני דרום‪ ,‬מושב ישעי‪ ,‬מושב אדם ועוד‪...‬‬
‫בתרומה קטנה (לכיסוי ההוצאות) גם לבית הכנסת‬
‫שלך הוא יכול להגיע‪.‬‬
‫אם הנך מעוניין לזכות את מתפללי בית הכנסת באזור‬
‫מגורך ? ‪054-9570777‬‬
‫"וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו"‬
‫" ְו ִצ ְד ָק ָתם עֹו ֶמ ֶדת ָ‬
‫ל ַעד"‬
‫ברכת השנה‬
‫שפעת שלומים וברכות ממרומים‬
‫יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫שפעת שלומים וברכות ממרומים‬
‫יחולו על ראשם של‪:‬‬
‫והילדים‬
‫נעמי‪ ,‬יהונתן ואיתמר הי"ו‬
‫ולע"נ יהודה בן ר' חיים דנין זצ"ל‬
‫אשר תרמו לברכת שנת התשע"ד‬
‫תהילה ואוהד משה‬
‫אלגרבלי הי"ו‬
‫אוריאל ואילנה דנין‬
‫ומשפחתם הי"ו‬
‫יום השנה לפטירת הוריכם‬
‫או יקירכם מתקרב?‬
‫זוהי חובתכם לעשות‬
‫ולהחזיר להם טובה ונחת‪...‬‬
‫הקדישו גיליון זה לעילוי נשמתם‬
‫“זוהי תועלת וזכות עצומה‬
‫בשבילם”‬
‫~~~‬
‫תרומתכם מזכה אלפי‬
‫לומדי תורה מידי שבת!!!‬
‫ברכת‬
‫חודש שבט‬
‫מוקדשת‬
‫לעילוי נשמת‬
‫חיים יעקובי בן משה‬
‫ורומיה ז"ל‬
‫ולהצלחת תמיר ורויטל‬
‫יעקובי ומשפחתם הי"ו‬
‫הנצחה שנתית‬
‫להקדשות‬
‫‪052-8467104‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫אתה ה’ תשמרם מכל צרה‪ ,‬ומנזק תצילם‪ .‬בזכות שכר זיכוי הרבים‪ ,‬הקב”ה ימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬ויזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪ .‬ישלם ה’ פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ה’ אלוקי ישראל‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬
‫לשם שמים! ללא מטרות רווח! שמות התורמים לברכת השנה‪ ,‬החומש והחודש יתברכו בל"נ מפי מאות תינוקות של בית רבן מידי שבת בתהילים ומידי יום שלישי בתלמוד תורה לתשב"ר‪ ,‬וזאת מלבד השכר העצום הטמון באמתחתם בזיכוי הרבים של יותר מ‪ 2,500 -‬לומדי תורה בעלון מידי שבת ובמהלך השבוע‪.‬‬
‫סיפור לשבת ‪/‬‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫"זָ כֹור ֶאת‪-‬יֹום ַה ַּׁש ָּבת ְל ַק ְּדׁשֹו" (כ'‪ ,‬ח')‬
‫מסופר על הגאון המקובל רבי‬
‫מרדכי שרעבי זצ"ל‪ ,‬שבאחת‬
‫השבתות יצא מבית הכנסת בלויית קהל חסידיו‬
‫לכיוון ביתו‪ ,‬כשמצנפת מבריקה לראשו‪ ,‬גלימת משי‬
‫עוטפת את ראשו וכולו אומר הוד והדר‪ .‬אט אט‬
‫פסעה החבורה במורד הרחוב לביתו של הצדיק‪ .‬לפתע‬
‫הגיח מן הסמטה הסמוכה רוכב אופנוע פזיז ויהיר‪,‬‬
‫הלה היה צעיר חילוני המרוקן מכל תוכן ומערכים‬
‫יהודים‪ ,‬ובראותו את החבורה שבמרכזה צעד איש‬
‫שיבה ונשוא פנים‪ ,‬החליט להתנכל להם ולהפריעם‬
‫בדרכם‪ .‬תחילה הפעיל את הצופר אשר הרעים בקולו‪,‬‬
‫ולאחר מכן התניע את אופנועו בקול רעש גדול‬
‫ונסע בראוותנות בין המתפללים שפנו מיד לצדדים‪.‬‬
‫פשר הכיבודים שחולקים לו‪ ,‬וזאת לאחר שהוא בזדון‬
‫לב התנכל לרב ולבני חבורתו‪ .‬דקות ארוכות חלפו עד‬
‫שהצעיר הרהיב עוז בנפשו ושאל את הרב‪ ,‬האם לאחר‬
‫הסעודה שיאכל פה ישוב אופנועו לנסוע כבתחילה?‬
‫"בודאי" – השיב הצדיק‪" ,‬העיקר שתשב פה עמנו"‪.‬‬
‫הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל‬
‫מרן מאור ישראל הראשון‬
‫לציון‪ ,‬כיהן כנשיא מועצת‬
‫חכמי התורה‪ ,‬מח"ס יביע‬
‫אומר ועוד‪...‬‬
‫כאחד שכפאו השד‪ ,‬היסב הבחור לשלחן הרב‪ ,‬שמע את‬
‫קידושו וסעד עמו סעודת שבת‪ ,‬בתום הסעודה רצה‬
‫לפנות לדרכו‪ ,‬אולם הצדיק עיכב בעדו באמרו‪" :‬מה‬
‫החיפזון הזה? השאר עמנו‪ ,‬עוד מעט יגיע זמן מנחה"‪.‬‬
‫הבחור נרגז קמעא ואמר לצדיק "מנחה‪ ,‬מה לי ולמנחה?"‬
‫הרב שרעבי שלא נרגש מדבריו הזועמים של הצעיר‪,‬‬
‫הכביר עליו מילים ושדלו שיתפלל עימהם ויסעד סעודה‬
‫שלישית‪ ,‬ובהצהרה גלויה הבטיחו‪ ,‬שהאופנוע שלו‬
‫תלמידיו של רבי מרדכי שרעבי‪,‬‬
‫ימשיך לפעול רק בתנאי שהבחור‬
‫מעיהם חמרמרו לנוכח התנהגותו‬
‫יישאר פה‪ .‬בלית ברירה נשאר‬
‫הפרועה של הצעיר‪ ,‬וזעקת חמס‬
‫הלה לשהות בבית הרב עד צאת‬
‫פרצה מפיהם‪" :‬למה תשבית לנו תלמידיו של רבי מרדכי שרעבי‪ ,‬מעיהם השבת‪ .‬אז אמר לו הצדיק‪" :‬עתה‪,‬‬
‫חמרמרו לנוכח התנהגותו הפרועה של‬
‫את קדושת השבת‪ ,‬מדוע תתנכל‬
‫הנך רשאי ללכת לאן שתחפוץ‪ ,‬שוב‬
‫לנו?" והרב שרעבי הגם שראה את הצעיר‪ ,‬וזעקת חמס פרצה מפיהם‪" :‬למה למקום בו השארת את האופנוע‬
‫התנהגותו המחפירה של הצעיר‬
‫וראה שמאומה לא חסר בו‪ ,‬אך‬
‫תשבית לנו את קדושת השבת‪ ,‬מדוע‬
‫שרמס בריש גלי את השבת‪ ,‬תתנכל לנו?" והרב שרעבי הגם שראה את תדע לך נאמנה שמשבת זו והלאה‬
‫מכל מקום דן אותו לכף זכות‬
‫אופנועך ישבות בשבת! שבוע טוב!"‬
‫התנהגותו המחפירה של הצעיר שרמס‬
‫והרגיע את תלמידיו‪ ,‬שהצטופפו‬
‫כחץ קשת נשא הצעיר רגליו ורץ‬
‫זועמים ונכאבים סביבו באומרו‪ :‬בריש גלי את השבת‪ ,‬מכל מקום דן אותו אל אופנועו‪ ,‬הוא ניסה להתניעו‬
‫לכף זכות והרגיע את תלמידיו‬
‫"הניחו לו‪ ,‬הוא לא אשם!‬
‫וראה שאכן הוא פועל כהלכה‪,‬‬
‫האופנוע שלו אשם‪ ...‬הניחו‬
‫אבן נגולה מעל לבו ובשמחה‬
‫לו‪ "...‬בטרם עיכלו התלמידים‬
‫רבה התיישב עליו ונסע לדרכו‪.‬‬
‫את הדברים ששמעו מפי הצדיק‪ ,‬וכבר ראוהו פונה‬
‫וממשיך בדרכו‪ ,‬בלא אומר ודברים הצטרפו אליו עד‬
‫ומאז‪ ,‬בכל ימות השבוע פעל האופנוע כתיקונו‪ ,‬אולם‬
‫הגיעם לביתו‪ ,‬שם נפרדו ממנו בברכת שבת שלום‪.‬‬
‫ביום שישי לעת ערב‪ ,‬כששבת המלכה פרשה כנפיה על‬
‫אחד המלווים שחזר לביתו דרך בית הכנסת‪ ,‬ראה את‬
‫היקום‪ ,‬נדם המנוע‪ .‬הצעיר ניסה מספר פעמים להתניעו‬
‫אותו צעיר חילוני עומד באמצע הכביש‪ ,‬רכון על אופנועו‬
‫אך ללא הצלחה‪ ,‬בדק פה ושם ושוב ללא תועלת‪ ...‬הדבר‬
‫ומנסה להפעילו‪ .‬הצעיר ניסה שוב ושוב להתניע את‬
‫היה מוזר בעיניו‪ ,‬עד שנזכר בקורות אותו בשבת שחלפה‪,‬‬
‫האופנוע אך לשווא‪ ,‬המנוע דמם לחלוטין‪ .‬הבין המלווה‬
‫והחליט בדעתו ללכת לרבי מרדכי ולשאלו מה לעשות?‬
‫שידו של הצדיק בעניין‪ ,‬פנה לצעיר ואמר לו‪" :‬לשווא‬
‫בקור‪-‬רוח נענה לו הצדיק ואמר‪" :‬הרי אמרתי לך כבר‬
‫תיגע להפעיל את האופנוע‪ ,‬הוא לא יסע‪ ,‬אתה פגעת‬
‫בשבוע שעבר‪ ,‬שאופנועך שומר שבת‪ ,‬ולכן ביום המנוחה‬
‫בכבוד הצדיק הרב מרדכי שרעבי‪ ,‬בכך שנסעת בינינו‪,‬‬
‫עליו לנוח‪ ,‬וממילא הוא לא יסע לעולם בשבת"‪...‬‬
‫והוא אמר עליך שאינך אשם רק אופנועך אשם‪ ,‬ועליך‬
‫הצעיר עמד משתאה ומחריש למשמע אזניו‪ ,‬ואז פנה‬
‫לבקש ממנו מחילה וסליחה"‪ .‬הבחור ניסה להתניע את‬
‫אליו הרב‪" :‬בני‪ ,‬בני‪ ,‬דע לך כי נשמה גבוהה בקרבך‪ ,‬חדל‬
‫אופנועו שוב אך נכשל‪ ,‬ואז החליט לחלות את פני הצדיק‪.‬‬
‫לך מפשע ורשע‪ ...‬שב נא פה עמנו‪ ...‬חזור בתשובה‪"...‬‬
‫הרה"ג צבי יהודה‬
‫הכהן קוק זצ"ל‬
‫הרצי"ה כיהן כראש‬
‫ישיבת מרכז הרב‬
‫הרה"ג אברהם מרדכי‬
‫נסים הררי רפול זצ"ל‬
‫זקן חכמי ארם צובא בא"י‬
‫הרה"ג אליהו אליעזר‬
‫דסלר זצ"ל ‪ -‬מ"ס מכתב‬
‫מאליהו‪ ,‬משגיח רוחני‬
‫בישיבת פוניבז'‬
‫הרה"ג בנימין אלגמל‬
‫זצ"ל ‪ -‬שימש בב"ד‬
‫אלמעזבה מחוז עמאר‬
‫דבריו הנוקבים של הצדיק‪ ,‬ירדו לחדרי בטנו של הצעיר‬
‫שראה לפניו אישיות נאצלת מרוממת מעם‪ ,‬המבליגה‬
‫על מעשי התנכלות ורשעה כלפיה‪ ,‬ובאהבת ישראל‬
‫הלוהטת בקרבה משפיעה ומקרינה אור יקרות סביבו‪,‬‬
‫הרהורי תשובה הציפו את לבו והחליט לחזור בתשובה‪.‬‬
‫אט‪-‬אט התקרב הצעיר החילוני לצדיק‪ ,‬זנח את דרך‬
‫חייו הנלוזה‪ ,‬עד אשר החל לנהל אורח חיים תורני‪.‬‬
‫בבושת פנים הלך לבית הרב‪ ,‬ובאמצעות הרבנית‬
‫התנצל על התנהגותו הפראית וביקש את סליחת‬
‫הצדיק וברכתו לאופנוע הדומם‪ .‬רבנו שחק לשמוע‬
‫משאלתו המשונה של הצעיר‪ ,‬וציוה להכניסו לחדרו‪.‬‬
‫באהבת ישראל שפעמה בקרבו‪ ,‬קרב הרב את הצעיר אליו‬
‫ובמאור פנים אמר "בוא בני‪ ,‬שב ותאכל עמנו סעודת‬
‫שחרית"‪ .‬מבוכתו של הצעיר גברה‪ ,‬הלה לא הבין מה‬
‫הרה"ג חיים חורי זצ"ל‬
‫מגדולי רבני יהדות‬
‫תוניסיה‬
‫הרה"ג חיים כסאר זצ"ל‬
‫זקן רבני תימן ומגדולי‬
‫הדור‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ּכִ י אֶ ְׁש ְמרָ ה ַׁשּבָ ת אֵ ל יִ ְׁש ְמרֵ נִ י‪ .‬או ֹת ִהיא לְ עו ֹלְ מֵ י עַ ד ּבֵ ינו ֹ ּובֵ ינִ י‪:‬‬
‫ָאסּור ְמצ ֹא חֵ פֶ ץ עֲׂשו ֹת ּדְ רָ כִ ים‪ּ .‬גַם ִמּלְ דַ ּבֵ ר ּבו ֹ ּדִ בְ רֵ י ְצרָ כִ ים‪.‬‬
‫ּותחַ ּכְ מֵ נִ י‪:‬‬
‫ּדִ בְ רֵ י ְסחו ֹרָ ה או ֹ דִ בְ רֵ י ְמלָ כִ ים‪ .‬אֶ ְהּגֶה ּבְ תו ֹרַ ת אֵ ל ְ‬
‫ּבו ֹ אֶ ְמ ְצא תָ ִמיד נו ֹחַ לְ נַפְ ִׁשי‪ִ .‬הּנֵה לְ דו ֹר רִ אׁשו ֹן נָתַ ן ְקדו ִֹׁשי‪.‬‬
‫מו ֹפֵ ת ּבְ תֵ ת לֶ חֶ ם ִמ ְׁשנֶה בַ ִּׁש ִּׁשי‪ּ .‬כָ כָ ה ּבְ כָ ל ִׁש ִּׁשי יִ כְ ּפ ֹל ְמזו ֹנִ י‪:‬‬
‫חֲ בִ יבִ י יָּה חֲ בִ יבִ י הָ אֵ ל הַ ּמֶ לֶ ך הָ רַ חֲ מָ ן‪.‬‬
‫יִ ְׁשלַ ח ְמ ִׁשיחו ֹ הַ ּנֶאֱ מָ ן‪ ,‬הַ ּנֶאֱ מָ ן‪:‬‬
‫ָאב הָ רַ חֲ מָ ן ְׁשמַ ע קו ֹלֵ נּו‪ְׁ .‬שלַ ח ּבֶ ן ּדָ וִ ד וְ יִ גְ אֲ לֵ נּו‪.‬‬
‫נָׁשּוב לְ ִצּיו ֹן עִ יר קָ דְ ֵׁשנּו‪ .‬וְ נִ ְׁשלו ֹט ּבָ ּה ּבְ יָד רָ מָ ה‪:‬‬
‫רָ ַׁשם ּבְ דַ ת הָ אֵ ל ח ֹק אֶ ל ְס ָגנָיו‪ּ .‬בו ֹ לַ ֲער ְֹך לֶ חֶ ם ּתָ ִמיד לְ פָ נָיו‪.‬‬
‫עַ ל ּכֵ ן לְ ִה ְתעַ ּנו ֹת ּבו ֹ עַ ל ּפִ י נְ בוֹנָיו‪ָ .‬אסּור לְ בַ ד ִמּיו ֹם ּכִ ּפּור ֲעו ֹנִ י‪:‬‬
‫ָׁשּמָ ה נִ ְתאַ ּסֵ ף ּבְ עִ יר הַ ּבִ ירָ ה‪ּ .‬ומֵ חָ דָ ׁש‬
‫יִ ָּׁשמַ ע קו ֹל ִׁשירָ ה וְ ָאז נַדְ לִ יק אֶ ת הַ ְּמנו ֹרָ ה‪.‬‬
‫ּבְ בֵ ית ׁשו ֹכֵ ן ְמעוֹנָה‪:‬‬
‫הּוא יו ֹם ְמכֻּבָ ד הּוא יו ֹם ּתַ עֲנּוגִ ים‪ .‬לֶ חֶ ם וְ יַיִ ן טו ֹב ּבָ ָׂשר וְ דָ גִ ים‪.‬‬
‫הַ ְּׂשמֵ ִחים ּבו ֹ הֵ ם‪ִׂ ,‬ש ְמחָ ה מַ ִּׂשיגִ ים‪ּ .‬כִ י יו ֹם ְׂשמָ חו ֹת‬
‫ּות ַׂש ְּמחֵ נִ י‪:‬‬
‫הּוא ְ‬
‫ְראֵ ה ּבָ עֳנִ י יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪.‬‬
‫וַהֲ ִׁשיבֵ ם נָא לִ גְ בּולֶ ָך וְ ָאז יֵרָ אֶ ה כָ ל זְ כּורֶ ָך‪.‬‬
‫ָׁשֹלׁש ּפְ עָ ִמים ּבַ ָּׁשנָה‪:‬‬
‫נָגִ ילָ ה הַ לְ לּויָּה נָגִ ילָ ה ּ ָבא זְ מַ ן הַ ְּגאֻ ּ ָלה‪.‬‬
‫אֵ ל ַ ׁש ּ ַדי קַ ּ ֵבץ נִ דְ חֵ י יְ דִ ידַ י‪.‬‬
‫וְ גָרֵ ׁש ְמ ַש ׂנְ ַאי נַפְ ִ ׁשי ּ ָבהֶ ם ּ ָגעֲלָ ה‪:‬‬
‫עָ זְ רֵ נִ י אֵ ל חַ י לְ הַ כְ נִ יעַ ‪.‬‬
‫אֶ ת יֵצֶ ר הַ ְמפַ ּתֶ ה הַ ּמֵ רִ יעַ ‪.‬‬
‫ִמּבִ לְ ְּתָך אֵ ין מו ִֹשיעַ לְ הו ִֹׁשיעֵ נִ י‪:‬‬
‫ְ ׁשלַ ח לִ י ּ ֶבן יִ ַ ׁשי ּגו ֹאֲ לִ י‪.‬‬
‫ּובְ נֵה לִ י ּ ֵבית הֵ יכָ לִ י ְּבאו ֹיְ בַ י ע ֲֵש ׂה כָ לָ ה‪:‬‬
‫ּדַ לְ תֵ י ְתׁשּובָ ה חַ י ּפְ תַ ח לִ י‪,‬‬
‫ּכִ י ַׁשבְ ִּתי מֵ חֶ ְט ִאי ּומַ עֲלִ י‪:‬‬
‫אָ ּנָא צּורִ י ְׁשמַ ע קו ֹלִ י מַ הֵ ר ֲענֵנִ י‪.‬‬
‫או ֹדֶ ה עֲלֵ י פְ ָׁשעַ י‪ .‬אַ ּתָ ה ִת ָּׂשא ֲעו ֹנִ י‪:‬‬
‫רַ חֲ מָ ן חּוס עַ ל עַ ם ֹלא ַאלְ מָ ן‪.‬‬
‫ּושלַ ח לָ הֶ ם ִציר נֶאֱ מָ ן‪ .‬יְ בַ ּ ֵש ׂר עַ ם ְסג ּ ָֻלה‪:‬‬
‫ְׁ‬
‫חָ זָק זְ כו ֹר זֶרַ ע יִ ְצחָ ק‪.‬‬
‫ּות ִהּלָ ה‪:‬‬
‫וְ קַ ּבְ צֵ ם ִמּמֶ רְ חָ ק ּונְ סַ ּדֵ ר ִׁשיר ְ‬
‫מֵ חֵ ל ְמלָ אכָ ה ּבו ֹ סו ֹפו ֹ לְ הַ כְ רִ ית‪ .‬עַ ל ּכֵ ן אֲ כַ ּבֵ ס ּבו ֹ לִ ּבִ י ּבְ בו ֹרִ ית‪.‬‬
‫אֶ ְתּפַ ּלְ לָ ה לָ אֵ ל עַ רְ בִ ית וְ ַׁש ְחרִ ית‪ .‬מּוסָ ף וְ גַם ִמנְ חָ ה הּוא ַי ֲענֵנִ י‪:‬‬
‫סו ֹד יְ ִמינְ ָך הַ ּפְ ׁשּוטָ ה‪.‬‬
‫לְ קַ ּבֵ ל אֶ ת נֶפֶ ׁש הַ ִּמ ְתחָ רְ טָ ה‪:‬‬
‫וְ ֹלא תו ִֹסיף ּתֶ חֱ טָ א‪ .‬אֵ לֶ יָך קו ֹנִ י‪.‬‬
‫הַ רְ חֶ ק נָא מֵ עָ לֶ יהָ ‪ .‬חֶ בְ רַ ת ּכַ ת הַ ְּצפו ֹנִ י‪:‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫עדנה‬
‫אסטיוקר‬
‫יהודה‬
‫כבתי‬
‫אלעזר‬
‫דנין‬
‫ניר‬
‫עמר‬
‫אבי‬
‫טימור‬
‫משה‬
‫שמלה‬
‫הדריאל‬
‫שמעוני‬
‫יוסי‬
‫עמר‬
‫אלעד‬
‫שירם‬
‫טלי‬
‫מלבר‬
‫איתמר‬
‫יפרח‬
‫יהודה‬
‫אחרק‬
‫שמעון‬
‫שושן‬
‫אברהם‬
‫פנחס אזולאי‬
‫עידו‬
‫חדד‬
‫נינט‬
‫דיין‬
‫שמעון‬
‫אלקובי‬
‫לירן‬
‫ניסים‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫בנימין‬
‫שלום‬
‫יותם‬
‫מינס‬
‫‪3‬‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫פניני פרשת השבוע בשילוב מעשיות וסיפורים על גדולי ישראל‬
‫אוסף יקר המלוקט מ'בני ציון'‪' ,‬תורת הפרשה'‪' ,‬מעיין השבוע' ועוד‪...‬‬
‫"וַּיִ ְׁשמַ ע יִ ְתרו ֹ כ ֹהֵ ן ִמדְ יָן ח ֹתֵ ן" (י"ח‪ ,‬א')‬
‫הרה"ג אלעזר אבוחצירא‬
‫זצ"ל ‪ -‬מקובל‪ ,‬נכדו של‬
‫הבבא סאלי‬
‫הרה"ג בן ציון אבא‬
‫שאול זצ"ל ‪ -‬כיהן‬
‫כראש ישיבת פורת יוסף‬
‫בירושלים ופוסק הלכה‬
‫הרה"ג בן ציון מרדכי‬
‫חזן זצ"ל ‪ -‬ממייסדי‬
‫ישיבת פורת יוסף‬
‫בירושלים‬
‫מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י)‪ .‬לכאורה היה לו להזכיר את הניצחון על עמלק‪ ,‬אשר‬
‫בו התבטא הנס‪ ,‬ולא את "מלחמת עמלק"? "אלא"‪ -‬אומר רבי יחיאל מרדכי גורדון‪" -‬לאחר ששמע יתרו את כל‬
‫הנסים והנפלאות שנעשו לישראל בים ובמצרים‪ ,‬ושמע גם שאחר כל אלה בא עמלק בעזות מצח להלחם עם ישראל‪,‬‬
‫בלא להתרגש ולהתפעל מהנסים שנעשו להם‪ ,‬עשה חשבון נפש ובא להתגייר‪ ,‬דווקא השמועה על המלחמה היא‬
‫שהעמידתו על דעתו‪ ,‬ומשנוכח בהתדרדרות תהומית שכזו ראה חובה לעצמו לפרוש מאומות העולם "(משלחן גבוה)‪.‬‬
‫וכעין זה נתפרסם על כמה כופרים מפורסמים בלונדון‪ ,‬אשר אחרי ששמעו על האכזריות האיומה של היטלר וסיעתו‪ ,‬אמרו‬
‫שכעת הם רואים שבלי אמונה יכול אדם להתהפך ולהיות הרבה יותר גרוע מחית טרף‪ ,‬והתחילו להאמין בהשם יתברך (לקח‬
‫טוב)‬
‫ֹלקים לְ מ ֶֹׁשה ּולְ יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמו ֹ" (י"ח‪ ,‬א')‬
‫"וַּיִ ְׁשמַ ע יִ ְתרו ֹ כ ֹהֵ ן ִמדְ יָן ח ֹתֵ ן מ ֶֹׁשה אֵ ת ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה אֱ ִ‬
‫יש לדקדק‪ ,‬מדוע הכתוב פירט את משה לבדו‪ ,‬והרי משה כלול בתוך ישראל‪ ,‬ודי היה לומר "את כל אשר עשה אלקים לישראל"?‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהנה ידוע שעם ישראל מקבל את כל השפע בזכות הצדיקים ובזכות לומדי התורה‪ ,‬ומכיוון שמשה רבינו היה "שר‬
‫התורה" והוא נתן התורה לעם ישראל‪ ,‬על כן בזכותו הוציא ה' את עם ישראל ממצרים והגיעו אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬ולכן‬
‫הדגיש הכתוב‪" :‬את כל אשר עשה אלקים למשה"‪ ,‬דהיינו שבזכות משה רבינו עשה השם יתברך טובה וחסד עם ישראל‪ ,‬וזהו‬
‫גם מה שממשיך הכתוב ואומר "ולישראל עמו"‪ ,‬כלומר שבזכות משה רבינו‪ ,‬עשה השם יתברך לישראל עמו את כל הטובות‬
‫והחסדים‪.‬‬
‫ֹלהים‪ּ .‬כִ י‪-‬יִ ְהיֶה לָ הֶ ם ּדָ בָ ר ּבָ א אֵ לַ י וְ ָׁשפַ ְט ִּתי ּבֵ ין ִאיׁש ּובֵ ין רֵ עֵ הּו" (י"ח‪ ,‬ט"ו‪-‬ט"ז)‬
‫" ַוּי ֹאמֶ ר מ ֶֹׁשה לְ ח ְֹתנו ֹ‪ּ ‬כִ י‪ָ -‬יב ֹא אֵ לַ י הָ עָ ם לִ דְ ר ֹׁש אֱ ִ‬
‫מעיר כאן בעל "הדרש והעיון"‪ :‬לדאבון הלב ישנם יהודים רבים המדקדקים במצוות שבין אדם למקום‪ ,‬ומאידך מזלזלים‬
‫הם בעניינים שבין אדם לחברו‪ .‬הללו באים אל הרב לשאול שאלה בנוגע לחשש של טריפה‪ ,‬אבל לעולם לא יבואו לשאול בנוגע‬
‫לחשש גזל והונאה‪ .‬רק לאחר שכבר פרץ סכסוך בינו לבין חברו‪ ,‬הריהו גוררו לדין תורה‪ .‬אלמלא היה כל אדם נזהר בממון‬
‫חברו כמו בכל איסור אחר והיה בא מלכתחילה לשאול שאלות בנידון זה‪ -‬כי אז היו נמנעים הרבה משפטים ודיני תורה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬כששאל יתרו את משה‪ ,‬מדוע כה רבים הם המשפטים והסכסוכים בין בני ישראל‪ ,‬השיב לו משה כי הסיבה לכך היא זו‪,‬‬
‫שבעניינים שבין אדם למקום באים תחילה לשאול שאלה‪" -‬כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים"‪ ,‬ואילו בעניינים שבין אדם לחברו‬
‫ממתינים עד אשר "כי יהיה להם דבר"‪ ,‬ורק לאחר פרוץ הסכסוך "בא אלי"‪ -‬בא האחד להזמין את חברו לדין תורה‪( ...‬מעש"ת)‬
‫הרה"ג בן‪-‬ציון מאיר חי‬
‫עוזיאל זצ"ל ‪ -‬כיהן כרב‬
‫ראשי לישראל‬
‫פרפראות שו"ת עם הרה"ג בן ציון מוצפי‬
‫הרה"ג יעקב יוסף זצ"ל‬
‫מגדולי תלמידי החכמים‬
‫בדור האחרון (בנו בכורו‬
‫של מרן הרה"ג עובדיה‬
‫יוסף זצ"ל)‬
‫הרה"ג חיים חוברה זצ"ל‬
‫שימש בבי"ד עדת‬
‫תימן י"ם‬
‫ֲׂשה‬
‫"אם אֶ ת‪-‬הַ ּדָ בָ ר הַ ּזֶה ּתַ ע ֶ‬
‫ִ‬
‫ֹלקים וְ יָכָ לְ ּתָ ֲעמ ֹד וְ גַם‬
‫וְ צִ ּוְ ָך אֱ ִ‬
‫ל‪-‬מק ֹמו ֹ ָיב ֹא‬
‫ּכָ ל‪-‬הָ עָ ם הַ ּזֶה עַ ְ‬
‫בְ ָׁשלו ֹם" (י"ח‪ ,‬כ"ג)‬
‫וקשה‪ ,‬מדוע אמר‬
‫"בשלום"‪ ,‬והרי בשעה‬
‫שמאחלים לאדם חי יש‬
‫לומר "לשלום"?‬
‫"אלא"‪ -‬אומרים בשם‬
‫ה"חפץ חיים"‪" -‬כיון שאדם‬
‫שחייב לחברו ממון ולא‬
‫פרע לו בחייו‪ ,‬אין לו מנוחה‬
‫בעולם הבא‪ ,‬על כן כשיעמיד‬
‫משה את המשפט והדין‬
‫על כנו‪ ,‬אם כן שוב יוסדרו‬
‫כל דיני הממונות שבין‬
‫איש לרעהו ואז "גם כל‬
‫העם הזה על מקומו יבוא‬
‫בשלום"‪ ,‬היינו בעולם הבא‪,‬‬
‫כיון שכבר פרעו את כל‬
‫חובותיהם בעולם הזה‪"...‬‬
‫שליט"א‬
‫גדול מזכה הרבים‪ .‬ראש ישיבת “בני ציון” ‪-‬ירושלים וראש בד”ץ בני ציון‬
‫שאלה‪ :‬מה הדין במיחם שיש בו חור במכסה פחות מגודל של שקל‪ ,‬האם צריכים להחמיר ולשפוך את‬
‫המים שהיו במשך הלילה (מה עם בל תשחית) ?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫א‪ .‬מיחם אין בו בעיה‪ ,‬כי במים חמים אין דין משקים מגולים‪.‬‬
‫ב‪ .‬חור בגודל של שקל אין בו כל חשש‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬בנושא כיסא לתינוק בשבת‪:‬‬
‫א‪ .‬האם אפשר להגביה ולהנמיך כיסא אוכל של תינוק כשהנ"ל מתבצע ע"י זיזים הנכנסים לחריצים?‬
‫ב‪ .‬האם אפשר להוציא ולהחזיר את המגש שעל גבי כיסא התינוק?‬
‫ג‪ .‬האם אפשר להזיז קדימה ואחורה את המגש שעל גבי כיסא התינוק?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫מותר‪ ,‬והטעם כל דבר שנעשה ויֻּצַ ר על מנת לפתוח ולסגור וכדומה מותר בשבת‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬מה ניתן לעשות לאדם שכשיוצאת השבת חש בנפילה במצב רוח והרגשה לא טובה?‬
‫תשובה‪ :‬זה קורה לכולם אם במודע או לא‪ ,‬לכן תיקנו שירים וזמירות ותפילות מיוחדות למוצאי שבת תמצא‬
‫אותם בסידורים הנכונים‪.‬‬
‫הרה"ג אברהם מתתיהו‬
‫משטפנשט זצ"ל‬
‫הצדיק משטפנשט‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫אֵ לֶ יָך אֶ ְקרָ א יָּה אֵ ל נו ֹרָ א אֵ ל נו ֹרָ א‬
‫ּופק ֹד ּגֶפֶ ן ֶׁשהָ עַ ִּמים זֵרּוהָ ‪ ,‬יָּה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪.‬‬
‫ְ‬
‫מָ רו ֹם זְ כָ ר נָא ְּברִ ית ִאיׁש חֲ לו ֹם חָ לַ ם‪,‬‬
‫הַ רְ ּ ֵבה אֶ ת זַרְ עו ֹ וְ תֶ ן לו ֹ ְ ׁשלו ֹם עו ֹלָ ם‪,‬‬
‫נָא רְ צֵ ה גִ זְ עו ֹ וְ ח ֹן אֶ ת זַרְ עו ֹ‪ ,‬עַ ד מָ תַ י‬
‫יִ ְהיֶה ֶש ׂה פְ זּורָ ה אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫ַׁשוְ עָ תָ ּה ְּתקַ ּבֵ ל אֵ ל ׁשו ֹכֵ ן ְמרו ִֹמים‪,‬‬
‫ּותחַ ּדֵ ׁש ַׁש ְחרּותָ ּה לָ עַ ד ּולְ עו ֹלָ ִמים‪,‬‬
‫ְ‬
‫הֵ ידָ ד יִ ְהיֶה יו ֹם ּבו ֹ ִמ ְק ּ ָד ְ ׁשָך יִ ְתּכוֹנַן‪,‬‬
‫הַ לְ עו ֹלָ ם ִּתזְ נַח עַ ְּמָך נֶאֱ נָח‪,‬‬
‫צו ֹעֵ ק ִמּבו ֹר ֹלא מָ צָ א עֶ זְ רָ ה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ָ :‬יר ֹּנּו כ ּ ָֻלם ִּכי ָ ׁשכַ ן עָ לָ יו הֶ עָ נָן‪ ,‬וְ ִ ׁשיר‬
‫ּומזְ מו ֹר לְ פָ נָיו נִ גְ מו ֹר‪,‬‬
‫ִ‬
‫ִּכי יָדְ ָך עַ ל הָ אוֹיֵב ּ ָגבְ רָ ה‪,‬‬
‫לְ חַ ם אֶ ת הָ אוֹיֵב ּכִ י יָדו ֹ גָבְ רָ ה‪,‬‬
‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫ָאכַ ל אֶ ת ּפִ רְ יָּה וְ עו ֹד יָדו ֹ ֹלא קָ ְצרָ ה‪,‬‬
‫ְׁשלַ ח ּבו ֹ חֵ מָ ה זַעַ ם ּונְ קָ מָ ה‪,‬‬
‫ֹאמרּו הָ עַ ִּמים ִׁש ְמָך נִ ְקרָ א‪.‬‬
‫י ְ‬
‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬
‫עֵ ת ּדו ֹדִ ים ּכַ ּלָ ה ּבו ִֹאי לְ גַּנִ י‪ּ .‬פָ רְ חָ ה הַ ּגֶפֶ ן הֵ נֵץ רִ ּמו ֹנִ י‪:‬‬
‫ּבִ ִּתי צְ ִאי ִמּבֵ ית ּכֶ לֶ א‪,‬‬
‫קּומי רַ עְ י ִָתי הַ חֵ ֶׁשק ּגָבַ ר‪.‬‬
‫חָ לַ ף הַ ּג ֶֶׁשם הַ ְּסתָ יו עָ בַ ר‪ִ .‬‬
‫זְ מָ ן קָ רִ יב עַ ם קָ דְ ֵׁשְך ַיעֲלֶ ה‪.‬‬
‫נֵצֵ א הַ ָּׂשדֶ ה נָלִ ין ּבַ ִּמדְ ּבָ ר‪ָׁ .‬שם אֶ ּתֵ ן ּדו ֹדַ י לָ ְך מַ ְחמַ ד עֵ ינִ י‪:‬‬
‫אֵ ל ִמּמָ רו ֹם חָ מַ ל עָ לַ יִ ְך‪ָׂ ,‬שם קֵ ץ וָסו ֹף‬
‫לְ צָ רו ֹתַ יִ ְך‪ .‬רִ חַ ם חָ מַ ל אֵ ל עו ַֹׂשיִ ְך‪,‬‬
‫י ִָפית וְ נָעַ ְמ ְּת ּכַ ֶּׁשלֶ ג עֵ ינֵיְך‪ּ .‬דְ בַ ׁש וְ חָ לָ ב ּתַ חַ ת לְ ׁשוֹנְֵך‪.‬‬
‫וְ הֵ ִׁשיב לָ ְך אֶ ת ְׁשבּותַ יִ ְך‪.‬‬
‫ַאקרִ יב קָ רְ ּבָ ן נָסַ כְ ְּתי יֵינִ י‪:‬‬
‫ְצ ִאי נָא ּורְ עִ י בְ עִ ְקבֵ י צ ֹאנְֵך‪ׁ ָ .‬שם ְ‬
‫חַ ּבְ ִקי אֵ ם נֶאֱ מָ נָה אֶ ת ּכָ ל ּבָ נַיִ ְך‪ְ ,‬מדַ ְּל ִּגים‬
‫ִמּכָ ל ּפִ ּנָה‪ָׁ ,‬שבִ ים אֵ לַ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬
‫יָרַ דְ ִּתי חֶ בְ רָ ה לִ רְ עו ֹת ּבַ ּגַּנִ ים‪ .‬לִ רְ או ֹת את יָפְ יְֵך עֵ ינַיִ ְך יו ֹנִ ים‪ּ .‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה אֶ ל ּדְ בִ ירַ יִ ְך‪ ,‬וְ ׁשּובִ י לִ ימֵ י נְ עּורַ יִ ְך‪.‬‬
‫קּומי רָ ִּני‪:‬‬
‫ִּׂשפְ תו ֹתֵ ְך ּכַ ּלָ ה ּכְ מו ֹ חּוט ָשנִ ים‪ּ .‬בְ תו ֹך עִ יר ִצּיו ֹן ִ‬
‫וְ יִ ָּׁשמַ ע ּבְ חּוצו ֹת עִ ירַ יִ ְך‪,‬‬
‫קו ֹל צַ הֲ לו ֹת חֻ ּפו ֹת ּבַ חּורַ יִ ְך‪.‬‬
‫יטי רַ עְ יָה עֲדִ ינָה אֶ ת לְ וִ ּיַיִ ְך‪ּ ,‬פִ יהֶ ם מָ לֵ א‬
‫מַ יִ ם רַ ּבִ ים ֹלא יּוכְ לּו לְ כַ ּבו ֹת‪ .‬אֶ ת ַאהֲ בָ תֵ ך וְ לַ יְ לָ ה ֹלא ִת ְׁשּבו ֹת‪ .‬הַ ּבִ ִ‬
‫אתי רִ יבו ֹת‪ִ .‬אם אֶ ְׁשּכָ חֵ ְך ִּת ְׁשּכַ ח יְ ִמינִ י‪:‬‬
‫ִמּיו ֹם נְ דּודֵ ְך נ ָָׂש ִ‬
‫ְׂשחו ֹק רִ ּנָה‪ָׁ ,‬שרִ ים ִׁשירָ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫עמית‬
‫אריה‬
‫‪4‬‬
‫ארז‬
‫הרמס‬
‫אליהו‬
‫שאול‬
‫מרדכי‬
‫מזרחי‬
‫ישראל‬
‫ז'נו‬
‫יעקב‬
‫סבן‬
‫אליהו‬
‫שירם‬
‫יצחק‬
‫אזולאי‬
‫יהודה‬
‫דוד‬
‫מרגלית‬
‫לוגסי אבוחצירא מגידי‬
‫שמואל‬
‫טובי‬
‫אביחי‬
‫כהן‬
‫אפרים‬
‫משה‬
‫יפת‬
‫יעיש‬
‫יובל‬
‫כרמי‬
‫רענן‬
‫סמין‬
‫יניר‬
‫שמעון כהן‬
‫שמעון‬
‫זנודה‬
‫רחמים‬
‫מגידי‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫הלכות שבת |‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫מתוך 'בהלכה ובאגדה'‪' ,‬ילקוט יוסף'‪' ,‬הלכה ברורה'‬
‫עפ"י דעת מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל‬
‫~שחרית ומוסף של שבת (א') ~‬
‫אכילה ושתיה לפני התפילה‬
‫מותר לשתות תה וקפה עם סוכר לפני התפילה‪[ .‬ואף על פי שאסור‬
‫לטעום לפני קידוש‪ ,‬מכל מקום אין חובת קידוש אלא לאחר‬
‫התפילה‪ ].‬אבל אסור לאכול לפני התפילה‪ ,‬לפי שנראה כמתגאה‪,‬‬
‫שאחר שאכל ושתה‪ ,‬בא לקבל מלכות שמים‪( .‬ה"ע ג יט‪ .‬שבת ב‬
‫קמז)‬
‫נשים ‪ -‬חייבות להתפלל תפילת עמידה אחת בכל יום [לבד מברכות‬
‫השחר וברכות התורה]‪ ,‬וטוב שתקבע לעצמה תפילה מסויימת‪.‬‬
‫ואמנם גם אם קבעה להתפלל שחרית‪ ,‬מן הדין מותר לה לאכול‬
‫לפני התפילה בין בשבת בין בחול‪ ,‬כי דוקא האיש שחייב להתפלל‬
‫שחרית אסור לו לאכול קודם התפילה לפי שנראה כמתגאה‪ ,‬אבל‬
‫אשה שאינה חייבת בשחרית דוקא‪ ,‬ויכולה להתפלל ערבית אחר‬
‫שאכלה כל היום ‪ -‬אף עתה שמתפללת שחרית‪ ,‬לא נאסר עליה‬
‫לאכול לפני התפילה‪( .‬שבת ב קסט)‬
‫אשה שהתפללה שחרית או שאינה מתפללת שחרית‪ ,‬ורוצה לאכול‬
‫מעט עד שיבוא בעלה מבית הכנסת‪ ,‬טוב שתקדש על מיץ ענבים‬
‫ותשתה רביעית‪ ,‬או שתשתה רוב רביעית ותאכל כזית עוגה‪ ,‬כדי‬
‫שיחשב לה "קידוש במקום סעודה"‪ ,‬ואז תוכל לאכול כאוות‬
‫נפשה‪ .‬אולם מן הדין‪ ,‬רשאית לאכול גם קודם הקידוש‪( .‬שבת ב‬
‫קסז‪ ,‬קסט)‬
‫לראות‪ ,‬היאך מתרבים בתי הכנסת המקיימים מנין שחרית בנץ‬
‫החמה‪ ,‬ובסיום התפילה מקדשים על היין וטועמים מיני מזונות‬
‫ומיני מגדים‪ ,‬ושומעים שיעור מפי חכם בהלכות המתובלים בדברי‬
‫אגדה ומעשיות כיד ה' הטובה עליו‪ .‬וכבר אמרו במדרש תנחומא‪:‬‬
‫"ויקהל משה"‪ ,‬אמר לו הקב"ה למשה‪" :‬עשה לך קהילות‬
‫קהילות בכל שבת ושבת ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת‪,‬‬
‫כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בבתי כנסיות‬
‫ובבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי התורה והלכות‬
‫האסור והמותר"‪ .‬ועוד אמר הקב"ה לישראל‪" :‬אם אתם נקהלים‬
‫בכל שבת ושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהם תורה‬
‫ברבים‪ ,‬מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬אשרי חלקם ומה נעים גורלם של המייסדים שיעורים אלו‪,‬‬
‫מחלקם יהיה חלקנו‪.‬‬
‫והמתבונן‪ ,‬יראה כי לא קשה הדבר‪ ,‬כי בחורף הלילה ארוך ויכול‬
‫לישון מוקדם וממילא יקל לו לקום מוקדם‪ ,‬וירוויח כמה שעות‬
‫של תורה כבר בבוקר‪ ,‬אבל אם יקום יותר מאוחר‪ ,‬עד שיסיים את‬
‫התפילה ועד שיאכל סעודת שבת‪ ,‬ולאחר מכן ילך לישון מכובד‬
‫מאכלו‪ ,‬כמה אם כן יספיק ללמוד בשבת‪ ,‬והלוא אמרו חז"ל "לא‬
‫ניתנו שבתות לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה"‪ .‬וכמו כן‪,‬‬
‫יתבונן כי גם בקיץ לא קשה הדבר כל כך‪ ,‬כי אף אם תחסר לו מעט‬
‫שינה בלילה‪ ,‬הלוא היום הוא ארוך וישלים שנתו לאחר סעודת‬
‫חולה ‪ -‬מי שזקוק לאכול פת או עוגה לפני התפילה כדי לבלוע הבוקר‪ ,‬ולאחר מכן יוכל עוד לעסוק בתורה‪ .‬וכשסיפרו למרן‬
‫כדור וכיוצא‪ ,‬טוב שיקדש קודם ויאכל כזית [שהרי יש באפשרותו הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל על חכם אחד שמקיים‬
‫לקיים "קידוש במקום סעודה"]‪ .‬ולאחר מוסף‪ ,‬יקדש שוב‪ .‬אך אם בקהילתו בכל שבת קודש לאחר התפילה שיעור כשעתיים שלוש‬
‫בהלכה ובאגדה‪ ,‬שמח שמחה גדולה וכולו קרן מאושר‪ ,‬וברך אותו‬
‫אינו אוכל פת או עוגה‪ ,‬יטעם בלי לקדש‪( .‬שבת ב קמט)‬
‫ברכות רבות ועצומות‪ ,‬ואף הפטיר כי כל המשתתפים בשיעור‬
‫והעוזרים והמסייעים‪ ,‬יבורכו מפי עליון‪.‬‬
‫זמן התפילה‬
‫בגמרא (מסכת מגילה כג ע"א) מבואר שיש עניין להקדים את‬
‫תפילת שחרית בשבת‪ ,‬וכן כתב רש"י "שיפה למהר ביאתם בשבת‬
‫לקרוא קריאת שמע בנץ החמה"‪ .‬ובכן‪ ,‬מה נהדר ומה נפלא‬
‫פרפראות‬
‫"וַּיִ ְסעּו מֵ רְ ִפידִ ים ַו ָּיב ֹאּו‬
‫ִמדְ ּבַ ר ִסינַי" (י"ט‪ ,‬ב')‬
‫יש לפרש בדרך רמז על‬
‫פי דברי רבותינו בתלמוד‬
‫(סנהדרין קו) מהו לשון‬
‫"רפידים"?‪ -‬רבי יהושע‬
‫אומר‪ :‬שריפו עצמם מדברי‬
‫תורה‪.‬‬
‫וזהו שאמר כאן הכתוב‪:‬‬
‫"ויסעו מרפידים" – מי‬
‫שנוסע מרפיון‪ ,‬דהיינו‬
‫שמתרחק מרפיון וחולשה‬
‫בתורה‪ ,‬אזי יקוים בו‪:‬‬
‫"ויבאו מדבר סיני" ‪ -‬זוכה‬
‫לתורה שניתנה במדבר‬
‫סיני‪...‬‬
‫שו"ת עם הרה"ג אברהם יוסף‬
‫הרה"ג דוד בן ברוך זצ"ל‬
‫מחכמי מרוקו‬
‫הרה"ג חיים סינוואני‬
‫זצ"ל ‪ -‬מחכמי שרעב‬
‫ומגדולי המקובלים‬
‫הרה"ג חיים שאול‬
‫הכהן דוויק זצ"ל ‪ -‬כיהן‬
‫כדיין וראש ישיבה‪ ,‬רבה‬
‫הראשי של ארם צובא‬
‫שבסוריה‪ ,‬ומגדולי‬
‫המקובלים‬
‫הרה"ג מסעוד שטרית‬
‫זצ"ל ‪ -‬אחיו החורג של‬
‫הבבא סאלי‬
‫שליט"א‬
‫המרא דאתרא ‪ -‬חולון ובנו של מרן הראשון לציון הרה”ג עובדיה יוסף זצוק"ל‬
‫שאלה‪ :‬האם מותר בשבת להוציא כביסה מהמכונה ולתלותה?‬
‫תשובה‪ :‬אם הכביסה רטובה בשיעור טופח על מנת להטפיח אסור לנגוע בה‪ .‬ואם היא לחה בלבד‪,‬‬
‫מותר לפזר אותה על כסאות וכדו'‪ ,‬ולא על חבל הכביסה משום מראית העין‪ ,‬שיחשדו בה שכיבסה‬
‫בשבת‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬אם הנחתי תפילין של יד ובהמשך התפילה ראיתי שהרצועה או הבית עצמו נמצא קצת על‬
‫הבגד ולא על הבשר‪ ,‬האם מספיק רק לסלק את הבגד מלמטה או שצריך לברך שוב עם סילוקו?‬
‫תשובה‪ :‬די בהזזת הבגד שלא תהיה חציצה‪ ,‬ואין צורך לחזור לברך‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬האם קיים הבדל בשימוש בשעון שבת בין יום טוב לבין יום השבת?‬
‫תשובה‪ :‬הפעלת השעון אסורה בשניהם‪ .‬שעון פועל מותר להאריך את זמן ההדלקה לצורך מצוה‪,‬‬
‫ואסור לקצר בשבת‪ .‬וביו''ט מותר גם לקצר לפני שהחשמל נדלק ע''י השעון‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬אני מעוניין להחליף את בית המזוזה שבחדרי‪ ,‬האם צריך לברך כאשר אני מחזיר את‬
‫המזוזה למקומה?‬
‫תשובה‪ :‬אין לברך בהוצאת והחזרת המזוזה ללא בדיקה‪ .‬ורק אם לוקח את המזוזה לבדיקה ואח''כ‬
‫מחזירה למקומה יש לברך‪.‬‬
‫הרה"ג יעקב יששכר דוב‬
‫רוזנבוים מנדבורנא זצ"ל‬
‫האדמו"ר (השלישי)‬
‫מנדבורנא‬
‫הרה"ג עבדאללה סומך‬
‫זצ"ל ‪ -‬רבו של הבן‬
‫איש חי‬
‫הרה"ג רפאל אלנקווה‬
‫זצ"ל‬
‫מחכמי מרוקו‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ָאעּופָ ה אֶ ְ ׁשּכוֹנָה‪ ,‬וְ ָארְ ִחיקָ ה נְ ד ֹד‪,‬‬
‫יו ֹדּוָך רַ עְ יוֹנַי ה' רו ֹעִ י‪ .‬חַ י ּבְ יו ֹם ַׁשּבָ ת ק ֹדֶ ׁש יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י‪:‬‬
‫ְ ׁשמַ ח ּבְ נִ י ּבְ חֶ לְ ְקָך‪ֹ ,‬לא ִּתּקַ ח ּגַם אֶ ת ֶׁשּלְ ָך‪.‬‬
‫ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ָאלִ ינַה‪ ,‬וְ אּולַ י אֶ ְמצָ א ּדו ֹד‪.‬‬
‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪.‬‬
‫יו ֹם אֲ ֶׁשר ּכִ ּלִ יתָ ּבו ֹ ּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֶ ָך‪ ,‬או ֹמַ ר ּכִ י ָׂשרִ ית עַ ל ּכָ ל זּולָ תֶ ָך‪,‬‬
‫ֶׁשק ַאהֲ בָ תו ֹ‪ּ ,‬בְ לִ ּבִ י ּבוֹעֲרָ ה‪ִ ,‬מּיו ֹם ּפְ רֵ דָ תו ֹ‪ ,‬נַפְ ִׁשי עָ לַ י מָ רָ ה‪.‬‬
‫נ ֶ‬
‫ּומַ ע ֲִׂשים עָ ִׂשיתָ אֵ ין לְ בַ ּלותֶ ָך‪ ,‬לִ י בֶ ן אֲ מָ תֶ ָך ִחיׁש לְ הַ רְ ּגִ יעִ י‪:‬‬
‫ָך‪,‬‬
‫לְ‬
‫ים‬
‫ֹפִ‬
‫ו‬
‫צ‬
‫ם‬
‫ַיִ‬
‫נ‬
‫י‬
‫עֵ‬
‫יָך‪.‬‬
‫ָדֶ‬
‫י‬
‫ֵעַ‬
‫נ‬
‫ַעְ‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫יָך‪,‬‬
‫לֶ‬
‫גְ‬
‫רַ‬
‫ּבְ‬
‫ְך‬
‫ֹלֵ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫יְ ִדיד ִּמנִ י ּבָ רַ ח‪ ,‬הָ לַ ְך ֲעזָבַ נִ י‪ ,‬אֵ יזו ֹ ּ ֶדרֶ ְך ָארַ ח‪ ,‬וְ אֵ לְ כָ ה ּגַם אֲ נִ י‪.‬‬
‫ֶיָך‪:‬‬
‫נ‬
‫פָ‬
‫לְ‬
‫ם‬
‫ֹלָ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫הָ‬
‫יָך‪,‬‬
‫י‬
‫ֶ‬
‫ּ‬
‫חַ‬
‫ּת‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫חָ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ּׂש‬
‫ִ‬
‫הַ‬
‫ָך‪.‬‬
‫ּבְ‬
‫ם‬
‫ֹעֵ‬
‫ו‬
‫ּפ‬
‫ב‬
‫ּלֵ‬
‫הַ‬
‫אתי לְ בַ ּקֵ ׁש‪ּ ,‬דו ֹדִ י ּבֵ ין חֲ בֵ רִ ים‪ ,‬נִ לְ ּכַ דְ ִּתי ּבְ מו ֹקֵ ׁש‪ִ ,‬הּכּונִ י הַ ּׁשו ְֹמרִ ים‪.‬‬
‫יָצָ ִ‬
‫ְׁשבִ יעִ י בָ חַ רְ ּתָ ר ֹאׁש לְ כָ ל הַ ִּמנְ יָנִ ים‪ .‬וְ או ֹתו ֹ ִקּדַ ְׁשּתָ ּבְ ָׁשבּועות וְ ָׁשנִ ים‪,‬‬
‫ִחיׁש אֲ ֶׁשר נ ָָׂשאתָ לְ ֶגזַע אֱ מּונִ ים‪ּ ,‬ופְ דֵ ם מֵ אֲ סו ֹנִ ים ָארְ ִחי וְ רִ בְ עִ י‪:‬‬
‫ישנִ י עֲדִ י‪ ,‬וִ ירַ חֵ ם עָ לַ י‪.‬‬
‫יתי לְ דו ֹדִ י‪ ,‬מָ תַ י יָבו ֹא אֵ לַ י‪ ,‬יַלְ ּבִ ֵ ׁ‬
‫צִ ִּפ ִ‬
‫ּומי ָׂשמֵ חַ ‪ּ ,‬בָ עו ֹלָ ם הַ זֶה או ֹרֵ חַ ‪ֹ .‬לא בְ חַ יִ ל וְ ֹלא בְ כ ֹחַ ‪,‬‬
‫ִמי עָ ִׁשיר ִ‬
‫חֲ ש ֹף זְ רוֹעֲָך‪ ,‬לְ קַ ּבֵ ץ ּפְ זּורִ ים‪ּ ,‬גַּלֵ ה קֵ ץ יִ ְׁשעֲָך‪ ,‬וְ דִ גְ לְ ָך הָ רֵ ם‪.‬‬
‫הַ ּמָ מו ֹן יִ ְהיֶה לְ ָך‪ .‬הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫רְ צֵ ה בִ ְמנּוחָ ִתי יו ֹם זֶה יו ֹם ְמנּוחָ ה‪ּ ,‬ובְ יו ֹם עֲבודָ ִתי הַ ְמצֵ א לִ י‬
‫קּומי יְ ִחידָ ִתי‪ ,‬וְ ׁשּובִ י ּבִ ְתׁשּובָ ה‪ ,‬אֲ חו ִֹתי רַ עְ י ִָתי‪ִ ,‬הּנֵה ּגו ֹאֲ לֵ ְך ּבָ א‪.‬‬
‫ִ‬
‫ֶה‬
‫הָ רְ וָחָ ה‪ ,‬וְ הָ כֵ ן לִ ְׁשבִ יתָ ִתי מַ ְׂשאֵ ת וַאֲ רּוחָ ה‪ ,‬וְ ָׂשׂשון וְ ִׂש ְמחָ ה יִ ְהי‬
‫הַ ּבֵ ט וְ ָׂשא עֵ ינֶיָך‪ִ ,‬מי נָתָ ן ּכָ ל‪-‬אֵ ּלֶ ה לְ ָך‪ּ ,‬גַם ּבָ נִ ים לְ שֻ לְ חָ נֶָך‪ .‬חֲ מּודָ ה יְ קָ רָ ה‪ ,‬רַ ּבַ ת הַ ּמַ עֲלו ֹת‪ּ ,‬גַם ִמּפָ ז נִ בְ חֲ רָ ה‪ְ ,‬צ ִאי נָא ִּב ְמחו ֹלו ֹת‪.‬‬
‫ַׁשעֲׁשּועִ י‪:‬‬
‫ִאם ּתו ֹדֶ ה רַ ק לְ בו ֹרְ אֶ ָך‪ּ ,‬כֵ ן ּתָ ִמיד יִ ְהיֶה לְ ָך‪.‬‬
‫זָכָ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד‪ ,‬נְ עּורַ יִ ְך נְ עּורִ ים‪ ,‬הֵ יכָ לֵ ְך ָאיַסֵ ד‪ּ ,‬בְ ַאבְ נֵי ְספָ רִ ים‪.‬‬
‫אֶ ל‪-‬עו ֹלָ ם ֶׁשּכֻּלו ֹ ַׁשּבָ ת ְּתזַּכֵ נּו‪ ,‬וְ נֵרְ ָך ּבְ ִהּלו ֹ ִׂשים או ֹר ּבַ עֲדֵ נּו‪ ,‬וְ אֶ ל‬
‫קּומי לָ ְך אֲ הּובָ ה‪,‬‬
‫קו ֹל ּדו ֹדִ י ִהּנֵה ּבָ א‪ְ ,‬מדַ ּלֵ ג עַ ל הֶ הָ רִ ים‪ִ ,‬‬
‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫ִמ ְׁשּכָ ן ִׁשיֹלה ּתָ ׁשּוב ּתַ עֲלֵ נּו‪ְ ,‬מהֵ רָ ה ֲענֵנּו או ֹרִ י וְ יִ ְׁשעִ י‪:‬‬
‫ּכִ י בָ א קֵ ץ ּדְ רו ֹרִ ים‪.‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫מאיר‬
‫שלום‬
‫אמיתי‬
‫ישראל‬
‫עמליה‬
‫מלי‬
‫דוד‬
‫נביאן‬
‫אליהו‬
‫לוי‬
‫ינאי‬
‫אריה‬
‫גיורא‬
‫יהודה‬
‫בועז‬
‫שלום‬
‫אברהם‬
‫לוי‬
‫שמעון‬
‫בן לולו‬
‫אהרון‬
‫דהרי‬
‫ישראל‬
‫שילואן‬
‫אלון‪,‬ארז עודד פרוספר‬
‫וערן‬
‫אלימלך דדון‬
‫אדרי‬
‫יאיר‬
‫גינדיל‬
‫מאיר‬
‫שילואן‬
‫אמנון‬
‫שילואן‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫כרמי אוריאל‬
‫דנין‬
‫שילואן‬
‫‪5‬‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫הרה"ג אברהם חיים ראטה‬
‫זצ"ל ‪ -‬האדמו"ר משומרי‬
‫אמונים‬
‫הרה"ג חיים קורח זצ"ל‬
‫מגדולי חכמי ישראל‬
‫הרה"ג יהודה צדקה‬
‫זצ"ל ‪ -‬מראשי ישיבת‬
‫פורת יוסף‬
‫הרה"ג יוסף קאפח‬
‫זצ"ל ‪ -‬כיהן כחבר בית‬
‫הדין הרבני הגדול וחבר‬
‫מועצת הרבנות הראשית‬
‫לישראל‬
‫מזקנים אתבונן ‪/‬‬
‫"זָכו ֹר אֶ ת‪-‬יו ֹם הַ ַּׁשּבָ ת לְ קַ ּדְ ׁשו ֹ" (כ'‪ ,‬ח')‬
‫מסופר במדרש‪ :‬מעשה בחסיד אחד‬
‫שהייתה לו פרה אחת והיה חורש בה‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬וביום השבת הייתה‬
‫נחה‪ .‬לימים ירד אותו צדיק מנכסיו‬
‫ומכרה לגוי אחד‪ .‬כיון שלקחה הגוי‪,‬‬
‫הוציא אותה לשדה והיה חורש בה‬
‫כל ששת ימי החול‪ .‬ובשבת הוציאה‬
‫לחרוש בשדה וקשר העול על צווארה‬
‫ורבצה תחת העול‪ ,‬ולא רצתה לעשות‬
‫מלאכה ביום השבת‪ ,‬והיה הגוי מכה‬
‫אותה ולא הועיל כלום‪.‬‬
‫כיון שראה הגוי כך‪ ,‬הלך אצל אותו‬
‫צדיק שמכרה לו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬בוא וטול‬
‫פרתך ששת ימים עבדתי בה‪ ,‬וביום‬
‫השבת הוצאתי אותה לחוץ לחרוש בה‬
‫ורבצה תחת העול ולא רצתה לעשות‬
‫שום מלאכה בעולם‪ ,‬והייתי מכה‬
‫אותה ולא הועיל כלום"‪ .‬כיון שאמר‬
‫לו כך‪ ,‬הבין אותו חסיד מפני מה אינה‬
‫עושה מלאכה‪ ,‬לפי שהייתה רגילה לנוח‬
‫ביום השבת‪ .‬אמר לו אותו צדיק‪" :‬בוא‬
‫עימי ואני מעמידה לך"‪.‬‬
‫הלך עמו ודיבר באזני הפרה‪" :‬אוי‬
‫פרה‪ ,‬כשהיית בידי היית נחה בשבת‪,‬‬
‫ועתה גרמו עוונותיי ומכרתי אותך לזה‬
‫האיש‪ ,‬בבקשה ממך קומי וחרשי"‪ .‬כיון‬
‫שאמר לה כך עמדה והתחילה לחרוש‪.‬‬
‫אמר לו הגוי‪" :‬הגד לי‪ ,‬שמא כשפת‬
‫אותה? לא אניח אותך עד שתגיד לי מה‬
‫עשית לה או מה אמרת לה באוזניה?"‬
‫אמר לו אותו צדיק‪" :‬כך וכך אמרתי‬
‫לה‪ "...‬כיון ששמע הגוי כך‪ ,‬נבהל‬
‫ונזדעזע ונשא קל וחומר בעצמו ואמר‪:‬‬
‫פרפראות‬
‫הרה"ג יחזקאל‬
‫לוינשטיין זצ"ל ‪ -‬שימש‬
‫כמשגיח בישיבות מיר‬
‫ופונביז'‬
‫הרה"ג עקיבא (גינז)‬
‫איגר זצ"ל ‪ -‬כיהן כראש‬
‫ישיבה‪ ,‬היה פוסק‬
‫משמעותי ורב השפעה‪.‬‬
‫"ָאנ ֹכִ י ה' אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬
‫אתיָך‪ֹ ...‬לא‪-‬יִ ְהיֶה לְ ָך‬
‫הו ֹצֵ ִ‬
‫ֹלקים אֲ חֵ רִ ים עַ ל‪ּ-‬פָ נָי"‬
‫אֱ ִ‬
‫(כ'‪ ,‬ב'‪-‬ג')‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬כל‬
‫דיבור ודיבור שיצא מפי‬
‫הקדוש ברוך הוא יצתה‬
‫נשמתם של ישראל‬
‫(שבת פח‪.):‬‬
‫שואל ה"שפת אמת"‪ :‬לשם‬
‫מה היה צורך בזה‪ ,‬הלא‬
‫יכול היה הקדוש ברוך הוא‬
‫לעשות שלא תצא נשמתם?‬
‫והוא משיב‪ :‬כדי לרמוז‬
‫להם‪ ,‬שכל דבר הקשור עם‬
‫יהדות צריך למסירות נפש‪,‬‬
‫בחינת "יצאה נשמתם"‪.‬‬
‫(ממעיינות הנצח)‬
‫הרהג ישראל משה‬
‫דושינסקי זצ"ל‬
‫האדמו"ר מדושינסקיא‬
‫כיהן כגאבד העדה‬
‫החרדית בירושלים‪.‬‬
‫סיפורי מעשיות על גדולי ישראל‬
‫"ומה פרה זאת שאין לה לא דעת ולא‬
‫תבונה הכירה את בוראה‪ ,‬ואני שבראני‬
‫הקדוש ברוך הוא בצלמו ובדמותו‪,‬‬
‫ונתן לי דעת ובינה‪ ,‬לא יהיה ראוי‬
‫להכיר את בוראי?" מיד הלך ונתגייר‬
‫וזכה ללמוד תורה ונקרא רבי יוחנן בן‬
‫תורתא (מדרש עשרת הדברות)‪.‬‬
‫~~~‬
‫"ׁש ֶׁשת י ִָמים ּתַ ֲעב ֹד וְעָ ִׂשיתָ ּכָ ל‪-‬‬
‫ֵ‬
‫ְמלַ אכְ ּתֶ ָך‪ .‬וְיו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י ַׁשּבָ ת לַ ה'‬
‫ל‪-‬מלָ אכָ ה"‬
‫אֱ ֹלקֶ יָך ֹלא‪-‬תַ ע ֲֶׂשה כָ ְ‬
‫(כ'‪ ,‬ט'‪-‬י')‬
‫מסופר על האדמו"ר רבי ישראל‬
‫יצחק מאלכסנדר זצ"ל‪ ,‬שפעם בא‬
‫אליו אחד והתאונן שהוא מנהל חנות‬
‫ואינה מכניסה לו כדי פרנסתו‪ .‬הבין‬
‫האדמו"ר דבר מתוך דבר‪ ,‬שהלה נכשל‬
‫ופותח את בית מסחרו בשבת‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫"אם אתה מסכים לצרפני ללא מעות‬
‫כשותף בחלק של חמשה עשר אחוזים‬
‫מהעסק‪ ,‬פרנסתך בטוחה‪ "...‬הסכים‬
‫האיש ברצון רב‪ ,‬ומיד כתבו שטר‬
‫שותפות ביניהם כדין‪.‬‬
‫אחר הדברים האלה אמר לו הרבי‪:‬‬
‫"מאחר שכעת שייך לי החלק השביעי‬
‫של עסקך‪ ,‬הריני בורר לעצמי לחלקי‬
‫את יום השבת‪ .‬הרווחים של יום‬
‫זה יהיו שלי והרווחים של ששת‬
‫ימי המעשה שלך‪ .‬אני דורש‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫שתסגור את החנות ביום שלי‪ ,‬יום‬
‫השבת‪ ,‬ואז תצליח בשאר הימים‪"...‬‬
‫שמע לדבריו‪ .‬ומני אז נשתלחה ברכה‬
‫בעסקיו‪.‬‬
‫שו"ת עם הרה"ג אהרון בוטבול‬
‫"ֹלא ִּתגְ נ ֹב" (כ'‪ ,‬י"ג)‬
‫מסופר על רבי זושא מאניפולי שהיו‬
‫בידיו עשרה רובלים‪ ,‬והלך והניחם‬
‫בתוך חומש בפרשת יתרו ליד הפסוק‬
‫"לא תגנב"‪ .‬הרגיש בדבר גנב אחד‬
‫מבאי ביתו‪ ,‬הוציא את הכסף וחזר‬
‫והניח רק חמשה רובלים ליד הכתוב‬
‫"ואהבת לרעך כמוך"‪...‬‬
‫כשביקש רבי זושא לקחת את הכסף‪,‬‬
‫חיפש במקום שהניח ולא מצא‪ ,‬הוסיף‬
‫לחפש הלאה ומצא חמשה רובלים ליד‬
‫הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬ענה‬
‫ואמר "כמה קדושים הם ישראל‪ ,‬וכמה‬
‫שפל הוא זושא! אם יש לזושא עשרה‬
‫רובלים‪ ,‬לקחם כולם לעצמו‪ ,‬ויהודי זה‬
‫כשבא סכום לידו נוטל רק חציו‪ ,‬וחצי‬
‫השני מניח לזושא‪ ,‬כדי לקיים מצות‬
‫"ואהבת לרעך כמוך"‪...‬‬
‫וכן מסופר על ה"חפץ חיים" זצ"ל‬
‫שפעם נכנס גנב לביתו‪ ,‬ומצא טבעת‬
‫זהב של הרבנית שהיתה מונחת לה על‬
‫השלחן על יד מטתה‪ ,‬הרכיבה הגנב‬
‫על אצבעו ויצא לו‪ .‬כשהרגיש בכך‬
‫ה"חפץ חיים" רדף אחריו עד שהשיגו‪,‬‬
‫שמעה הרבנית על כך והמתינה לבעלה‪.‬‬
‫כשחזר לבית אמרה לו הרבנית‪" :‬היכן‬
‫הטבעת?" אמר לה הרב‪" :‬רעייתי‬
‫תמתי‪ ,‬כלום להחזיר את טבעתך‬
‫יצאתי? לא יצאתי אלא להודיע למסכן‬
‫זה‪ ,‬שטבעת זו משובצת אבן יקרה‪ ,‬ולא‬
‫ירמו אותו הסוחרים לקנותה ממנו‬
‫בזיל הזול"‪.‬‬
‫שליט"א‬
‫ראש בית תורה “יביע אומר” וחתנו של מרן הראשון לציון הרה”ג עובדיה יוסף זצוק"ל‬
‫שאלה‪ :‬מדורי דורות אנחנו לא נוהגים להניח תפילין של רבינו תם‪ .‬ובאמת שמעתי במוצאי שבת את השיעור של מרן הרב‬
‫ומאוד נכנסו לליבי הדברים‪ ,‬אני רוצה להחמיר על עצמי ולהניח תפילין רבינו תם‪ .‬עכשיו יש לי ‪ 2‬שאלות למעשה‪ :‬אם אני‬
‫רוכש את התפילין ואני אומר בלי נדר שההנחה היא תהיה בלי נדר‪ .‬ז"א אם ח"ו אאחר לעבודה או משהו כזה‪ ,‬האם זה אפשרי‬
‫להסתפק בהנחה רק בתפילין של רש"י?‬
‫שאלה שניה‪ ,‬מתי להניח את התפילין של רבינו תם במהלך התפילה? אני יודע שאצל הרב בבית יש איזושהי הפסקה בין חזרת‬
‫הש"צ לתפילה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬אז קודם כל‪ ,‬הנושא הזה שאתה מקבל על עצמך בלי נדר‪ ,‬זה דבר נכון ונבון‪ .‬כך צריך לעשות‪ .‬תאמר לעצמך‪" :‬הריני‬
‫מקבל על עצמי בלי נדר בעז"ה לכל ימי חיי אבל בלי נדר‪ ,‬להניח מדי יום ביומו תפילין דרבינו תם‪ ,‬לצאת ידי חובת שיטתו ושיטת‬
‫הפוסקים שסוברים ככה‪ ,‬הוויות באמצע"‪ .‬עכשיו לגבי מתי‪" ,‬אם עיתותיך בידיך" – הטוב ביותר זה לחלוץ את התפילין של רש"י‬
‫לאחר שמונה עשרה לפני שאומר "ובא לציון"‪ ,‬לפני שאומר את ה"קדוש קדוש" של "קדושא דסידרא" ויאמר "קדוש קדוש" של‬
‫"קדושא דסידרא" עם תפילין דרבינו תם‪ .‬אבל‪ ,‬אם קשה או משהו‪ ,‬זה לא משנה בכלל‪ .‬זה רק "לרווחא דמילתא"‪ .‬אם קשה‪,‬‬
‫אפשר להניח תפילין דרבינו תם גם בזמן תפילת מנחה‪ ,‬בעיקרון יש כאלה אנשים שממהרים לעבודתם‪ ,‬אז באים לאחר מנחה‬
‫ומניחים תפילין דרבינו תם גם אפשר‪ .‬לגבי הנחת התפילין של רבינו תם בחזרת הש"ץ זה לא טוב מסיבה פשוטה‪ ,‬בגלל שצריך‬
‫לענות "אמן חונן הדעת"‪" ,‬אמן גואל ישראל"‪" ,‬אמן רופא חולה עמו ישראל"‪ .‬ולכתחילה כדאי להחמיר שלא להפסיק אפילו‬
‫בעניית אמן בין תפילין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬גם של רבינו תם‪ .‬ואז הוא מכניס את עצמו בבעיה‪ .‬אבל אם באמת אדם מניח בכל‬
‫זאת תפילין דרבינו תם בחזרת הש"צ‪ ,‬יענה אמן‪ .‬בגלל שה"אמן" הזה גובר על החשבון הזה‪ .‬בגלל שסוף סוף לפי שיטה אחת כל‬
‫הסיבה שאסור לענות זה בגלל הברכה ופה אין ברכה‪ .‬אבל יש שיטה נוספת שאומרת שאסור להפסיק בין תפילין של יד ותפילין‬
‫של ראש בגלל שזה בהוויה אחת‪ .‬צריך להיות יחד‪ .‬אז לכן חוששים לשיטה השניה‪ .‬לכן עדיף לא להכניס את עצמו בתוך ה"ברוך"‬
‫הזה של ענית "אמן"‪" ,‬אמן יהא שמא רבא"‪ ,‬בין תפילין של יד לתפילין של ראש‪.‬‬
‫לאחר תחנון‪ .‬אם הציבור לא ממתין‪ ,‬אז בזמן שהציבור אומר "יהי חסדך"‪" ,‬אשרי יושבי ביתך"‪ ,‬תגיד תחנון עם התפילין של‬
‫רש"י‪ .‬לאחר שגמרת את התחנון‪ ,‬אחרי שאומרים חצי קדיש‪ ,‬אז אומרים הציבור "יהי חסדך"‪ ,‬לא תאמר "יהי חסדך" ואתה‬
‫תחליף את התפילין אז‪.‬‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ּגּופי ּכֻּלו ֹ‬
‫מּול אֵ לִ י וְ גָדְ לו ֹ‪ ,‬יִ רְ עַ ד ִ‬
‫ּבַ ּצַ ר לִ י אֶ ְקרָ א לו ֹ‪ ,‬יָּה עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪ּ ,‬ובְ טּוב לֵ ב אָ ִׁשיר לו ֹ‪,‬‬
‫יָּה צּור עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪.‬‬
‫יָצַ ר לו ֹ עו ֹלָ ם‪ּ ,‬ובְ צַ לְ מו ֹ ָאדָ ם‪ ,‬עו ִֹׂשים רְ צו ֹנו ֹ‪ּ ,‬בְ אֵ ימָ ה ּכֻּלָ ם‪,‬‬
‫ּבָ חַ ר ּבְ ֶגזַע‪ ,‬עַ בְ ּדו ֹ ַאבְ רָ הָ ם‪ ,‬לְ קַ ּדְ ׁשו ֹ לָ עַ ד‪ ,‬לְ עו ֹלָ ם‪ .‬עֲלֵ יהֶ ם‬
‫ּומי יִ דְ מֶ ה‬
‫ּפו ֹרֵ ׂש ִצּלו ֹ‪ ,‬וְ הּוא עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪ְׁ ,‬שבָ חָ יו ִמי מָ נָה‪ִ ,‬‬
‫לו ֹ‪ ,‬יָּה אֵ לִ י עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪.‬‬
‫צָ רַ י הַ ְׁשמֵ ד‪ ,‬וְ או ֹיְ בַ י ּכַ ּלֵ ה‪ ,‬וְ עַ ם יְ דִ יד‪ ,‬עָ ֹלה ַיעֲלֶ ה‪,‬‬
‫אֵ ל ַנעֲרָ ץ‪ַׁ ,‬שוְ עָ תו ֹ ֲענֵה‪ּ ,‬ובְ בֵ ית ְמעו ֹנו ֹ‪ ,‬לְ ִׁש ְמָך יו ֹדֶ ה‪ּ ,‬פְ דֵ ה‬
‫וְ רו ֹמֵ ם נָא‪ִ ,‬קרְ יָה נֶאֱ מָ נָה‪.‬‬
‫יָּה עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪ּ ,‬בַ ּצַ ר לִ י אֶ ְקרָ א לו ֹ יָּה אֵ לִ י עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪.‬‬
‫יששכר‬
‫זהבי‬
‫‪6‬‬
‫כרמית אוהד‪,‬‬
‫ורואיאסף אריה‬
‫צדוק‬
‫ביטון‬
‫שמעוני‬
‫יפת‬
‫דוד‬
‫אליהו‬
‫דדון‬
‫אֶ ל ּגָלִ יל אֶ ל ּגָליל אֶ ל ּ ָגלִ יל‪.‬‬
‫ָׁשלו ֹם לְ בֶ ן ּדו ֹדִ י‪ ,‬הַ ּצַ ח וְ הָ ַאדְ מו ֹן‪.‬‬
‫ָׁשלו ֹם לְ ָך מֵ אֵ ת‪ ,‬רַ ּקָ ה ְּכמו ֹ רִ ּמו ֹן‪ :‬אַ ְׁשרַ יִ ך אֶ רֶ ץ הַ ּ ָגלִ יל‪ּ .‬כָ ְמהָ ּה נַפְ ִׁשי לָ ְך הַ ּ ָגלִ יל‪.‬‬
‫ימים‪.‬‬
‫יקים‪ .‬אֶ ל ְקדו ַֹשיִ ְך ְּת ִמ ִ‬
‫אֶ ל ְּגדו ֹלַ יִ ְך צַ ּדִ ִ‬
‫ַאחים‪.‬‬
‫מָ גֵן ִצּנָה הֵ ם עַ ל ִ‬
‫לִ ְקרַ את אֲ חו ְֹתָך רּוץ‪ .‬צֵ א נָא‬
‫חַ ּיִ ים הֵ ם ְּבתו ֹכֵ נּו‪ .‬מַ רְ וִ ים אֶ ת ִצ ְמאוֹנֵנּו‪:‬‬
‫ּוצלַ ח ּבְ בֶ ן יִ ַׁשי‪.‬‬
‫לְ הו ִֹׁשיעָ ּה‪ְ .‬‬
‫עָ רַ ְך ׁשֻ לְ חָ ן לְ עַ ִּמי‪ .‬יו ֹסֵ ף הּוא ֵנזֶר ִּתפְ ַארְ ִּתי‪.‬‬
‫רַ ּבַ ת ּבְ נֵי עַ ּמו ֹן‪:‬‬
‫ִחּדֵ ׁש הֵ כִ ין הַ ְּצפַ ִּתי‪:‬‬
‫ִּבזְ כּותו ֹ עָ מַ ד עו ֹלָ ם‪ְ .‬מרו ֹמַ ם הּוא ִמּכֻּלָ ם‪.‬‬
‫ּותעו ֹרְ רִ י ַאהֲ בָ ה‪.‬‬
‫מַ ה ּלָ ְך יְ פֵ הפִ ּיָה‪ְ .‬‬
‫נִ ִּסים עָ ָׂשה לִ י ּבִ זְ כּות ָאהּוב‪ .‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫ּותצַ לְ ְצלִ י קו ֹלֵ ְך‪ּ ,‬כִ ְמעִ יל ּבְ קו ֹל‬
‫ְ‬
‫ִׂש ּ ַמח לְ עַ ם ּבְ ִׁשירָ יו‪ .‬לְ כָ ה ּדו ֹדִ י לִ ירֵ ָאיו‪.‬‬
‫ּפַ עֲמו ֹן‪:‬‬
‫ִּת ּ ֵקן ְׁשֹלמ ֹה ּבְ עַ ּמָ יו‪ִּ :‬בזְ כּותו ֹ‪ ...‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫עָ לָ ה אֲ רִ י וְ גּורָ יו‪ .‬מ ֶֹׁשה ּדַ רְ ָׁשן וְ עָ נָיו‪.‬‬
‫הַ עֵ ת אֲ ֶׁשר ּתַ ְחּפו ֹץ‪,‬‬
‫אַ ְׁשרֵ י הַ ּדו ֹר חָ זָה ּפָ נָיו‪ִּ :‬בזְ כּותו ֹ‪ ...‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬
‫יׁשּנָה‪ .‬עַ ּתָ ה וְ עָ לַ יִ ְך‪.‬‬
‫ַאהֲ בָ ה אֲ ִח ֶ‬
‫אֵ רֵ ד ּכְ טַ ל חֶ רְ מו ֹן‪:‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫יהודה‬
‫כריסי‬
‫ברוך‬
‫שייבה‬
‫יונתן‬
‫מאיר‬
‫שריקי‬
‫אלירם‬
‫עזרא‬
‫משה‬
‫ממן‬
‫שולה‬
‫בלסטקר‬
‫ידידיה‬
‫יפת‬
‫נחמיה‬
‫שמואלי‬
‫יו ֹם ַׁשּבָ תו ֹן אֵ ין לִ ְׁשּכ ֹחַ ‪ ,‬זִ כְ רו ֹ ּכְ רֵ יחַ הַ ּנִ יחו ֹחַ‬
‫יוֹנָה מָ צְ ָאה ּבו ֹ מָ נו ֹחַ ‪ ,‬וְ ָׁשם יָנּוחּו יְ גִ יעֵ י כ ֹחַ‬
‫הַ ּיו ֹם נִ כְ ּבָ ד לִ בְ נֵי אֱ מּונִ ים‪ ,‬זְ ִהירִ ים לְ ָׁש ְמרו ֹ ָאבו ֹת‬
‫ּובָ נִ ים חָ קּוק ּבִ ְׁשנֵי לֻחו ֹת אֲ בָ נִ ים‪ ,‬מֵ ר ֹב או ֹנִ ים וְ אַ ִּמיץ‬
‫ּכ ֹחַ ‪:‬‬
‫ָאמרּו כְ אֶ חָ ד‬
‫ּובָ אּו כֻּלָ ם ּבִ בְ רִ ית יַחַ ד‪ַ ,‬נע ֲֶׂשה וְ נִ ְׁשמַ ע ְ‬
‫ּופָ ְתחּו וְ עָ נּו יְ ָי אֶ חָ ד‪ּ ,‬בָ רּוְך הַ ּנו ֹתֵ ן לַ ּיָעֵ ף ּכ ֹחַ ‪:‬‬
‫ִּדּבֶ ר ְּבקָ דְ ׁשו ֹ אֵ ל ּבְ הַ ר הַ ּמ ֹר‪ ,‬יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י זָכו ֹר‬
‫וְ ָׁשמו ֹר וְ כָ ל ּפִ ּקּודָ יו יַחַ ד לִ גְ מ ֹר‪,‬‬
‫חַ ּזֵק מָ ְתנַיִ ם וְ אַ ּמֵ ץ ּכ ֹחַ ‪:‬‬
‫הָ עָ ם אֲ ֶׁשר נָע ּכַ ּצ ֹאן ּתָ עָ ה‪ ,‬יִ זְ ּכ ֹר לְ פָ ְקדו ֹ ּבִ בְ רִ ית‬
‫ּוׁשבּועָ ה לְ בַ ל ַיעֲבָ ר ּבָ ם ִמ ְקרֵ ה רָ עָ ה‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר נִ ְׁשּבַ ע עַ ל‬
‫ְ‬
‫מֵ י נ ֹחַ ‪:‬‬
‫צביה‬
‫כהן‬
‫יהודית עותניאל משה‬
‫שרעבי מנצור בן איבון‬
‫יחיאל‬
‫בוני‬
‫יצחק‬
‫זבולון‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫קונטרס הנהגות‬
‫הבית‬
‫הבית היהודי |‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫הרה"ג שמחה כהן שליט"א‬
‫מומחה לענייני זוגיות‬
‫דו – שיח‪ :‬הקדמה ‪ -‬המשך‬
‫מאת הרב רפאל אלמקיאס שליט"א‬
‫הנהגות הבית ושלום בית ‪ -‬מדריך‬
‫מעשי איך להפוך את ביתנו לגן עדן‬
‫בעולם הזה‬
‫על פי ספרו של הרה"ג שמחה כהן‬
‫שליט"א (בהסכמתו)‬
‫שלמה המלך‪ ,‬החכם מכל האדם‪ ,‬הגדיר בהגדרה חריפה את ההשפעה שיש לדיבור‬
‫וההשלכות שלו‪ ,‬בביטוי‪" :‬מוות וחיים ביד לשון" (משלי יח‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫אין ספק שדברים רבים הסובבים את האדם מסוגלים לאפשר לו את המשך חייו‪ ,‬או‬
‫חס‪-‬וחלילה לקפדם‪ .‬אך כנראה‪ ,‬שיותר מכל איבר אחר‪ ,‬הלשון היא המסוגלת להביא‬
‫את האדם לחיים‪ ,‬או למוות‪ ,‬חס ושלום‪ .‬אולם השפעת הלשון והדיבור אינה אך בקביעת‬
‫גזר דין מוות על האדם‪ ,‬או במתן אריכות חיים‪ ,‬אלא הלשון היא שתקבע אם מסגרת‬
‫הנישואין תהיה דבר שהמוות טוב ממנו‪ ,‬או שמוסד הנישואין יהיה כזה שכדאי לחיות‬
‫עבורו‪.‬‬
‫הסיבות לראיית השלילי‬
‫יותר מהחיובי‪:‬‬
‫מחקר מראה שמי שבוחן‬
‫את בן הזוג מוצא יותר‬
‫יתרונות מחסרונות‪ .‬הכיצד‬
‫עושים זאת?‬
‫• ירגיל עצמו להתבונן רק‬
‫בצדדים החיובים של בן‬
‫הזוג‪.‬‬
‫האמונה‬
‫החדרת‬
‫•‬
‫שהקב"ה נמצא בכל מקום‬
‫וכל מה שאנו עושים צריך‬
‫להיות על פי ציווי השם‪,‬‬
‫ומאחר שהוא תמיד רואה‬
‫אותנו‪ ,‬נעשה תמיד רצונו‬
‫בלבד‪.‬‬
‫• התייחסות נכונה למעשה‬
‫הזולת‪.‬‬
‫• להכיר בחסרונותיו‪,‬‬
‫שאותם אי אפשר לשנות‪,‬‬
‫או שכרגע אי אפשר‪.‬‬
‫הרה"ג אליהו בן שלמה‬
‫זלמן זצ"ל ‪ -‬הגאון מווילנא‬
‫על פי רוב‪ ,‬אין אדם מתייחס להשפעת לשונו על הסביבה‪ .‬לכן אין הוא מתכנן כלל את‬
‫המילים והמשפטים האמורים לצאת מפיו‪ .‬הוא מדבר באופן שוטף‪ ,‬ואם יש צורך הוא‬
‫מתקן את אמירתו‪ ,‬או מבהיר אותה‪ .‬החלטה מודעת על מה לדבר או איך לשוחח‪ ,‬קיימת‬
‫רק כאשר אדם עומד לדבר בפני אנשים חשובים‪ ,‬בעלי השפעה‪ ,‬או אנשים שערכם גדול‬
‫בעיניו ‪ -‬רב חשוב‪ ,‬או פקיד שיש להחלטתו כח השפעה; או‪-‬אז‪ ,‬הוא חושב על כל מילה‬
‫האמורה לצאת מפיו‪ ,‬ולעיתים קרובות הוא מתכנן אף את צורת הבעתה‪.‬‬
‫הרה"ג אלעזר מנחם מן‬
‫שך זצ"ל ‪ -‬כיהן ראש‬
‫ישיבת פוניבז' ונשיא‬
‫מועצת גדולי התורה‬
‫יתירה מכך‪ ,‬קיים קשר מעניין בין הדיבור למחשבה ‪ -‬מחד‪ ,‬אנחנו עשויים לעזור למחשבה‬
‫להבין ולהבהיר דברים מסובכי‪-‬הבנה‪ ,‬וזאת אנו עושים על ידי פירוט הליכי המחשבה‬
‫בפינו‪ ,‬כאמרתם של אנשים "לחשוב בקול"‪ .‬בכך אנו מפחיתים את הקשיים הקיימים‬
‫בניתוח וסדור נכון של נושא מורכב‪ .‬מאידך‪ ,‬כאשר אדם מדבר בלא הכוונת המחשבה‪,‬‬
‫הרי הדיבור מגביל את המחשבה‪ .‬כך כותב המהר"ל בפרושו לפרקי אבות‪:‬‬
‫"שמעון בנו אומר‪ ,‬כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (פרק‬
‫א‪ ,‬משנה יז)‪.‬‬
‫מסביר המהר"ל‪:‬‬
‫"‪...‬וזה בא ללמד‪ ,‬כי כאשר ישתוק האדם‪ ,‬אז השכל פועל פעולתו‪ ,‬שאי אפשר שיהיו‬
‫פועלים אצל האדם שני דברים מתחלפים ‪ -‬השכל והגוף‪ .‬ולפיכך אם כוח הגוף שהוא‬
‫השכל הדברי פועל‪ ,‬אין השכל העיוני פועל‪ ,‬ויבוא לידי טעות‪ .‬לכן ראוי שישתוק ולא‬
‫יפעול כח הדברי‪ ,‬ואז השכל יפעל פעולתו"‪.‬‬
‫הרה"ג יוסף חיים זצ"ל‬
‫הבן איש חי מגדולי‬
‫הפוסקים‬
‫הרה"ג יוסף משאש זצ"ל‬
‫דיין‪ ,‬פוסק‪ ,‬כיהן כרבה‬
‫הראשי של חיפה‬
‫(המשך בשבוע הבא בע"ה)‬
‫פרפראות‬
‫ת‪ׁ-‬שם‪-‬ה'‬
‫ֵ‬
‫"ֹלא ִת ָּׂשא אֶ‬
‫אֱ ֹלהֶ יָך לַ ָּׁשוְ א" (כ'‪ ,‬ז')‬
‫מסופר בתלמוד‪ :‬מעשה‬
‫ברבנו הקדוש‪ ,‬שנזדמן‬
‫לעירו של רבי טרפון‪,‬‬
‫וחקר את זרעו‪ .‬שאל את‬
‫אנשי מקומו אם נשאר בן‬
‫לאותו צדיק‪ ,‬שהיה מקפח‬
‫את בניו‪ ,‬כי כשהיה נשבע‬
‫היה רגיל לומר "אקפח‬
‫בני"‪ .‬אמרו לרבי‪ :‬בן לא‬
‫נשאר לו‪ ,‬כי נענש בגלל‬
‫שבועותיו ומתו כל בניו‬
‫ורק נשאר בן לבתו‪.‬‬
‫(בבא מציעא פה)‬
‫שו"ת עם הרה"ג שמואל אליהו‬
‫שליט"א‬
‫הרה"ג יחיא אלצארום‬
‫זצ"ל ‪ -‬כיהן כרב ראשי‬
‫בי"ם‬
‫רבה הראשי של העיר צפת‪ ,‬חבר מועצת הרבנות הראשית ובנו של הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל‬
‫שאלה‪ :‬א‪ .‬האם מותר לאישה נשואה להסתובב בביתה בלי כיסוי ראש ?‬
‫ב האם מותר לתת לבני (בן החצי שנה) צעצוע שמשמיע רעש (כגון‪ :‬רעשנים‪ ,‬צעצועים עם פעמונים‬
‫וכדו')?‬
‫תשובה‪ :‬א‪ .‬אישה צריכה להיזהר גם בביתה כיון שהגמרא אומרת על האישה הקמחית שבזכות ששמרה‬
‫שלא יראו שערות ראשה את קורות ביתה – זכתה לבנים כוהנים גדולים‪ .‬ושם מדובר על הקפדה יתירה‪.‬‬
‫ואם אין בזה עניין למה זכתה בגלל זה למעלה כל כך גדולה שציינה אותה הגמרא?‬
‫ועוד שאם כן למה ברחו אנשי קרח כשראו את שערה של אשת און בן פלת – הרי זה היה בפתח ביתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מותר‪.‬‬
‫הרה"ג מאיר שמחה‬
‫הכהן מדווינסק זצ"ל‬
‫בעל האור שמח‬
‫שאלה‪ :‬כתוב בקהלת "כי החיים יודעים שימותו‪ ,‬והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי‬
‫נשכח זכרם"‪ .‬מה הכוונה ש"אין עוד להם שכר"?‬
‫תשובה‪ :‬כוונת שאלתך הייתה‪ :‬וכי למתים אין שכר?? הרי זה סותר את כל אמונת השכר והעונש והעולם‬
‫הבא‪ .‬ודאי שאין זו הכוונה‪ .‬כוונת הדברים היא שאדם יכול לפעול כל עוד הוא חי‪" ,‬כל עוד הנר דולק אפשר‬
‫לתקן" וכדברי רש"י על הפסוק ‪" -‬מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"‪.‬‬
‫אדם אחרי ‪ 120‬כאשר מחזיר את נשמתו לבורא יתברך‪ ,‬לא יכול לצבור לעצמו עוד שכר ו‪/‬או לתקן דברים‬
‫שעשה‪" .‬ואין עוד להם שכר" ‪ -‬אין לאדם מת אפשרות לקבל שכר על מעשים לאחר המיתה‪.‬‬
‫בשורות טובות וברכה להצלחה בכל!‬
‫הרה"ג רחמים מלמד‬
‫הכהן זצ"ל ‪ -‬כיהן כרבה‬
‫של עדת יהודי פרס‬
‫בירושלים‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ִחיׁש ִחיׁש אַ ּלּופי יִ ׁשעֲָך אֵ לִ י יָּה‪ָ ּ ,‬דר מָ רו ֹם וְהַ ְפלֵ ה‪.‬‬
‫חֲ ָסדֶ ך אֵ ל יָּה‪ .‬אֵ לִ י אֵ ל יָּה‪ָ .‬א ּ ָנא אֵ ל יָּה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪:‬‬
‫יסי‪ ,‬מָ לֵ א רַ חֲ ִמים‪.‬‬
‫הָ רֵ ם לָ עַ ד נִ ִּ‬
‫ְּבָך ַש ְֹמ ִּתי מַ ְח ִסי‪ׁ ,‬שו ֹכֵ ן ְמרו ִֹמים‪.‬‬
‫הַ פְ לֵ א ׁשוכֵ ן מַ עְ לָ ה‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬
‫גּולה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪ :‬אלי‬
‫ּושלַ ח לְ עַ ם ְס ּ ָ‬
‫ְׁ‬
‫ׁשו ֹכֵ ן ְ ׁשמֵ י ַשחַ ק‪ ,‬נו ֹרָ א עֲלִ ילו ֹת‪.‬‬
‫ִמ ּ ֶמ ִּני ַאל ִּתרְ חַ ק‪ ,‬ע ֶֹש ׂה גְ דו ֹלו ֹת‪.‬‬
‫קָ רֵ ב לְ עַ ם נִ בְ ּ ָדל‪ ,‬יִ ְשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬
‫ּולְ עו ֹלָ ם ֹלא י ְֶח ּ ַדל‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪ :‬אלי‬
‫מֶ לֶ ְך עַ ל ּ ָכל עֶ לְ יו ֹן‪ ,‬צּור עו ֹטֶ ה או ֹרָ ה‪.‬‬
‫ימין אֶ בְ יו ֹן‪ ,‬אֵ לֶ יָך אֶ ְקרָ א‪.‬‬
‫ֲעמ ֹד לִ ִ‬
‫עֵ ינָיו ְּכדַ ל ׁשו ֹאֵ ל‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬
‫ּומקַ ּ ֶוה יו ֹם וָלֵ יל‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪:‬‬
‫ְ‬
‫ּדְ רו ֹר יִ ְקרָ א לְ בֵ ן עִ ם ּ ַבת‪ ,‬וְיִ נצָ רְ כֶ ם ּכְ מו ֹ בָ בַ ת‪,‬‬
‫נָעִ ים ִׁשמכֶ ם וְ ֹלא י ְֻׁשּבַ ת‪ְׁ ,‬שבּו נּוחּו ּבְ יו ֹם ַׁשּבָ ת‪:‬‬
‫ּדְ רו ֹׁש ָנוִי וְ אּולָ ִּמי‪ ,‬וְ או ֹת י ֶַׁשע ע ֲֵׂשה עִ ִּמי‪,‬‬
‫נְ טַ ע ׂשו ֹרֵ ק ּבְ תו ְֹך ּכַ רְ ִמי‪ְׁ ,‬שעֵ ה ַׁשוְ עַ ת ּבְ נֵי עַ ִּמי‪:‬‬
‫ְּדר ְֹך ּפּורָ ה ּבְ תו ְֹך ּבָ ְצרָ ה‪ ,‬וְ גַם ּבָ בֶ ל אֲ ֶׁשר ּגָבְ רָ ה‪,‬‬
‫נְ ת ֹץ צָ רַ י ּבְ ַאף עֶ בְ רָ ה‪ְׁ ,‬שמַ ע קו ֹלִ י ּבְ יו ֹם אֶ ְקרָ א‪:‬‬
‫ֹלהים ּתֵ ן ּבְ ִּמדּבָ ר הָ ר‪ ,‬הֲ דַ ס ִׁשּטָ ה ּבְ ר ֹאׁש ִּתדְ הָ ר‪,‬‬
‫אֱ ִ‬
‫וְ לַ ּמַ זְ ִהיר וְ לַ ּנִ זְ הָ ר‪ְׁ ,‬שלו ִֹמים ּתֵ ן ּכְ מֵ י נָהָ ר‪:‬‬
‫הֲ ד ְֹך קָ מַ י חַ י אֵ ל קַ ּנָא‪ּ ,‬בְ מו ֹג לֵ בָ ב ּובַ ְּמגִ ּנָה‪,‬‬
‫ַרחיב ּפֶ ה נְ מַ ּלֶ א ּ ָנה‪ .‬לְ ׁשוֹנֵנּו לְ ָך רִ ּנָה‪:‬‬
‫וְ נ ִ‬
‫ֹאׁשָך‪,‬‬
‫ְּדעֵ ה חָ כְ מָ ה לְ נַפְ ֶׁשָך‪ ,‬וְ ִהיא כֶ תֶ ר לְ ר ֶ‬
‫נְ צ ֹר ִמ ְצוַת אֱ ֹלהֶ יָך‪ְׁ .‬שמ ֹר ַׁשּבָ ת ְקד ֶֹׁשָך‪:‬‬
‫יו ֹם זֶה ְמכ ּ ָֻבד ִמ ּ ָכל י ִָמים‪ִּ ,‬כי בו ֹ ָ ׁשבַ ת צּור עו ֹלָ ִמים‪:‬‬
‫ֵ ׁש ֶ ׁשת י ִָמים ּ ַתע ֲֶש ׂה ְמלַ אכְ ּ ֶתָך‪ ,‬וְ יו ֹם הַ ְּ ׁשבִ יעִ י לֵ אֹלהֶ יָך‪,‬‬
‫ַ ׁש ּ ָבת ֹלא ּ ַתע ֲֶש ׂה בו ֹ ְמלָ אכָ ה‪ִּ ,‬כי כָ ל עָ ָש ׂה ֵ ׁש ֶ ׁשת י ִָמים‪:‬‬
‫רִ אׁשו ֹן הּוא לְ ִמ ְקרָ אֵ י ק ֹדֶ ׁש‪ ,‬יו ֹם ַ ׁש ּ ָבתו ֹן יו ֹם ַ ׁש ּ ָבת ק ֹדֶ ׁש‪,‬‬
‫ימים‪:‬‬
‫עַ ל ּ ֵכן ּ ָכל ִאיׁש ְּביֵינו ֹ יְ קַ ּ ֵדׁש‪ ,‬עַ ל ְ ׁש ּ ֵתי לֶ חֶ ם יִ בְ ְצעּו ְת ִמ ִ‬
‫אֱ כ ֹל מַ ְ ׁשמַ ִּנים ְ ׁשתֵ ה מַ ְמ ּ ַת ִּקים‪ִּ ,‬כי אֵ ל יִ ּ ֵתן לְ כָ ל ּבו ֹ ְּדבֵ ִקים‪,‬‬
‫ּ ֶבגֶד לִ לְ ּב ֹׁש‪ ,‬לֶ חֶ ם חֻ ִּקים‪ָ ּ ,‬ב ָש ׂר וְ דָ גִ ים וְ כָ ל מַ ְטעַ ִּמים‪:‬‬
‫ֹלא תֶ ְח ַסר ּ ָכל ּבו ֹ וְ ָאכַ לְ ּ ָת וְ ָש ׂבָ עְ ּ ָת‪ּ ,‬ובֵ רַ כְ ּ ָת‬
‫אֶ ת ה' אֱ ֹלהֶ יָך אֲ ֶ ׁשר ָאהַ בְ ּ ָת‪ִּ ,‬כי ּ ֵברַ כְ ָך ִמ ּ ָכל הָ עַ ִּמים‪:‬‬
‫הַ ּ ָ ׁשמַ יִ ם ְמ ַס ְּפרִ ים ְּכבו ֹדו ֹ‪ ,‬וְ גַם הָ ָארֶ ץ מָ לְ ָאה חַ ְסּדו ֹ‪,‬‬
‫רְ אּו ִּכי כָ ל אֵ ּ ֶלה עָ ְש ׂתָ ה יָדו ֹ‪ִּ ,‬כי הּוא הַ ּצּור‪ָ ּ ,‬פעֳלו ֹ תָ ִמים‪:‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫אברהם ארמונד‬
‫שלום אזולאי‬
‫רוני‬
‫משה‬
‫יונה‬
‫ושמואל אברהם‬
‫ויצמן‬
‫ואהב‬
‫אפרת‬
‫מאור‬
‫נתן‬
‫סבג‬
‫שלומי‬
‫אלחרר‬
‫אילן‬
‫כהן‬
‫אברהם‬
‫ביטון‬
‫עדי‬
‫ואור‬
‫דדון‬
‫שרון‬
‫טייב‬
‫יצחק‬
‫מלול‬
‫יוסי‬
‫עמר‬
‫אילן‬
‫וסמדר‬
‫כובשי‬
‫עמי‬
‫ומירה‬
‫חמו‬
‫משפחת‬
‫סנדוסי‬
‫יעקב‬
‫אבנר‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫אביגיל‬
‫ומרדכי‬
‫די‪-‬ורולי‬
‫אלחנן‬
‫זנדני‬
‫‪7‬‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫חידה לפרשה‬
‫חנוך לנער על פי דרכו‬
‫תעודת שליש‬
‫חידה‬
‫תעודה‪ ,‬ציונים‪ ,‬שליש ‪ -‬נתחיל מהסוף‪ ,‬ובכן הורים יקרים‪ ,‬אם התעודה של הילד שלכם‬
‫מפתיעה או מאכזבת אתכם אתם מוזמנים לרשום גם לעצמכם כהורים ציון טעון שיפור‪ .‬למה?‬
‫כי אם אתם לא יודעים מה מצבו של הילד וזקוקים לתעודה שמגיעה בשליש או במחצית השנה‬
‫כדי להבין מה מצבו הלימודי‪ ,‬אז כדאי לכם לכעוס קצת גם על עצמכם ולא רק על הילד‪.‬‬
‫איך רש"י לומד שכל‬
‫ההתחלות קשות?‬
‫בהצלחה!‬
‫הרה"ג יחיא יצחק הלוי זצ"ל‬
‫חכם באשי וראב"ד תימן‬
‫פתרון החידה משבוע שעבר‪:‬‬
‫ש‪ .‬איך קשור בי"ה שמ"ו לפרשה?‬
‫הרה"ג חיים חזקיהו‬
‫מדיני זצ"ל ‪ -‬מחבר ספר‬
‫'שדי חמד'‬
‫הרה"ג יוסף עדס זצ"ל‬
‫מחכמי ורבני ישיבת‬
‫פורת יוסף‬
‫הרה"ג יוסף קארו זצ"ל‬
‫מגדולי הרבנים ופוסקי‬
‫ישראל בכל הדורות‪,‬‬
‫מחבר השולחן ערוך‬
‫והבית יוסף‪ ,‬מכונה גם‬
‫הבית יוסף‪ ,‬מרן והמחבר‪.‬‬
‫עסק גם בקבלה‪.‬‬
‫הרה"ג יחיא אלשיך זצ"ל‬
‫כיהן כראש בית המדרש‬
‫בית שיך י"ם‬
‫הרה"ג יחיא בסיס זצ"ל‬
‫מחכמי מחוז רדאע וראב"ד‬
‫הרה"ג יעקב אבוחצירא‬
‫זצ"ל ‪ -‬אביר יעקב‪ ,‬סבו‬
‫של הבבא סאלי‬
‫ת‪ .‬נהוג שכל עמודה בספר תורה‬
‫מתחילה באות "ו" חוץ משש עמודות‬
‫שחייבות להתחיל באותיות בי"ה‬
‫שמ"ו ובהתאמה‪ .‬אצלנו בפרשה יש‬
‫את ה‪-‬ה'‪.‬‬
‫י"ד‪ ,‬כ"ח‪ַ " :‬וּיָׁשֻ בּו הַ ּמַ יִ ם וַיְ כַ ּסּו אֶ ת‪-‬‬
‫הָ רֶ כֶ ב וְ אֶ ת‪-‬הַ ּפָ רָ ִׁשים לְ כ ֹל חֵ יל ּפַ רְ ע ֹה‬
‫הַ ּבָ ִאים ַאחֲ רֵ יהֶ ם ּבַ ּיָם"‪.‬‬
‫עצה ותושיה‬
‫אוצר עצות מגדולי הדורות‬
‫לחיים טובים‪ ,‬בריאים ומאושרים‬
‫מתוך "עצה ותושיה"‬
‫סגולה למילוי משאלות‬
‫אומר בעל ה"שומר אמונים"‪ ,‬העת‪-‬‬
‫רצון הגדולה ביותר לקבלת בקשותיו של‬
‫אדם ולמילוי משאלותיו היא מיד לאחר‬
‫עשיית מצוה‪ ,‬ובמיוחד מיד לאחר עמידה‬
‫בניסיון‪.‬‬
‫סגולה להצלחה בתורה‬
‫נאמר בגמרא (ברכות)‪ ,‬אדם שמקבל‬
‫את יסוריו באהבה ובנפש חפצה‪ ,‬ואינו‬
‫מתמרמר ואינו מקטר‪ ,‬זוכה שתלמודו‬
‫יתקיים בידו‪.‬‬
‫סגולה להצלחה בחינוך הילדים לתורה‪,‬‬
‫ליראת שמים ולמידות טובות‬
‫אומר ה"חת"ם סופר"‪ ,‬אדם שמזכה את‬
‫הרבים ומזרזם לתורה‪ ,‬ליראת שמים‬
‫ולמידות טובות‪ ,‬בשכר זאת יזכהו הבורא‬
‫יתברך להצליח בחינוך ילדיו ולראותם‬
‫עוסקים בתורה ובמצוות ויהיה שמם‬
‫כשם הגדולים אשר בארץ‪.‬‬
‫סגולה לרפואה כללית‬
‫רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל אומר‬
‫שמקובל בידינו‪ ,‬כי אדם שחלה במחלה‬
‫קשה והוא רוצה להירפא ולהמשיך‬
‫לחיות – ילמד בעיון סימן אחד מתוך‬
‫הספר "נודע ביהודה" ושב ורפא לו‪.‬‬
‫סגולה לרפואה כללית‬
‫האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל אומר‬
‫שסגולה להצלה ממחלות קשות ונוראות‪:‬‬
‫לא להגיב לביזיונות שמבזים אותו‪ ,‬אלא‬
‫ישמע את חרפתו וישתוק‪.‬‬
‫"יש לו פוטנציאל‪ ,‬אבל הוא לא ממש מממש אותו"‪ .‬את המשפט המפורסם (והמעצבן) הזה‬
‫אין הורה שלא מכיר‪ .‬זהו הפתיח של המורה להורה על התעודה הלא מוצלחת של הילד‪ ,‬וצריך‬
‫להגיד משהו על המשפט הזה‪ .‬פוטנציאל זה משהו שצריך להתפתח‪ ,‬להבשיל‪ ,‬להתגלות או‬
‫להתפרץ במרוצת השנים‪ ,‬ויכול להיות שלילד‪ ,‬באותה כיתה‪ ,‬באותה משפחה‪ ,‬עם אותה מורה‪,‬‬
‫באותה מחצית או שנה לא היו לו את כל התנאים לעשות שימוש בכל הפוטנציאל שלו‪ ,‬אז‬
‫מה? ויכול להיות שיש לילד ציונים קצת נמוכים‪ ,‬אז מה? לצערנו יש הרבה הורים שנפגעים‬
‫מהציון הנמוך של ילדם‪ ,‬כאילו זו פגיעה באגו שלהם‪ .‬התעודה מאכזבת אותם‪ ,‬הילד מאכזב‬
‫אותם‪ ,‬הבית במתח והיחסים מתקלקלים‪ .‬ישנם גם הורים שאם הילד שלהם נכשל במקצוע‬
‫מסוים הם רואים אותו נכשל כבן אדם‪ ,‬כאילו הוא שווה נכשל‪ ,‬כאילו השווי האנושי שלו‬
‫הוא ‪ 50‬או‪ 60 ‬מתוך מאה‪ .‬אוי לנו ואבוי להם‪ ,‬ואיפה ההסתכלות על הילד בזה שהוא נדיב‪,‬‬
‫מנומס‪ ,‬אכפתי‪ ,‬חברותי‪ ,‬אחראי‪ ,‬בעל יוזמה‪ ,‬מצחיק‪ ,‬טוב לב‪ ,‬צנוע ועניו‪ ,‬צדיק קטן ובכלל‬
‫הוא אדם טוב ומקסים‪ ,‬זה הכי חשוב! לא לשכוח להעריך‪ ,‬להדגיש ולהבליט את זה‪ .‬ומה‬
‫לגבי הפוטנציאל? אל דאגה‪ ,‬כמו במקרים רבים‪ ,‬הילד יממש אותו 'אם לא היום אז מחר‪ ,‬ואם‬
‫לא מחר אז מחרתיים' בתקווה שלא ריסקנו את רוחו של הילד במשך השנים בבית הספר‪...‬‬
‫ומה לגבי התעודה הלא מוצלחת‪ ,‬או המקצועות הנכשלים? קודם כל מתייחסים לזה באופן‬
‫ענייני‪ ,‬בלי הרבה דרמות‪ ,‬בלי יותר מדי רגשות‪ .‬לדבר על זה‪ .‬לשאול את הילד למה לדעתו זה‬
‫קרה והאם אתם יכולים לעזור במשהו? לא להתרגז מתשובות של 'המורה לא אוהבת אותי'‬
‫'המקצוע משעמם' 'החומר קשה' – כי זה יכול להיות‪ ,‬אל תבטלו את הדברים‪ .‬תשדלו בעיקר‬
‫לעודד על ציונים טובים וערכים נעלים ולהביע אמונה ביכולות של הילד‪ .‬הפנים להמשך הדרך‪,‬‬
‫והיא ארוכה!‬
‫ולסיום משהו מהמקורות‪ ,‬המילה ציונים מופיעה בתנ"ך שלוש פעמים‪ ,‬פעמיים במשמעות של‬
‫סימון קבר‪ ...‬ופעם אחת במשמעות של סימן דרך "הציבי לך ציונים"‪ ,‬יהי רצון שההתייחסות‬
‫שלנו לציונים של הילד לא תהיה כסוג של "הספד" ו"ציון קבר" של המחצית‪ ,‬אלא יותר כסימן‬
‫דרך לעזור לילד להתקדם בהמשך דרכו‪.‬‬
‫ונחתום בסיפור‪ ,‬אף מורֶ ה לא רצה להיכנס לכיתה הזו‪" .‬כיתת המופרעים" קראו לה‪ .‬הסיוט‬
‫האמיתי של כל מי שמתיימר לקרוא לעצמו בשם 'מחנך'‪ .‬רק בחודש האחרון הוחלפו שם שישה‬
‫כאלו‪ ,‬כשהאחרון לא החזיק מעמד אפילו שיעור אחד‪ .‬המנהל כבר כמעט הרים ידיים‪ ,‬ובלית‬
‫ברירה שלח לשם מורָ ה חדשה‪ ,‬מחליפת מקום‪ ,‬כשהוא כבר יודע שזה רק עניין של זמן עד‬
‫שגם היא תימלט בוכייה לחדרו ותספר כמה נורא היה שם ושהיא לא מסוגלת יותר‪ ...‬אלא‬
‫שכאן התרחש הנס‪ .‬הזמן עובר ושום ציוץ לא נשמע‪ .‬שבוע שלם מסתיים‪ ,‬ועוד אחד‪ ,‬ושום‬
‫קולות נפץ‪ ,‬חפצים מעופפים וצעקות לא בוקעים מהחדר הידוע לשמצה‪ .‬המורה נכנסת ויוצאת‬
‫ומגיעה והולכת‪ ,‬והכיתה‪ ...‬לומדת‪ .‬מדהים! המנהל המופתע לא מתאפק ומזמן לחדרו בדחיפות‬
‫את הקוסמת שהצליחה לאלף את מי שכולם כבר התייאשו מהם‪" .‬איך עשית את זה?!" שאל‬
‫כשעיניו בורקות‪ ,‬ופליאה והערצה שזורים בקולו‪ .‬המורה הצעירה חייכה בצניעות ואמרה‪:‬‬
‫"תראה‪ ,‬האמת היא שכשנכנסתי אליהם בפעם הראשונה הם לא עשו רושם כל כך חיובי‪ .‬אבל‬
‫אז מצאתי במגירת השולחן שלי בכיתה את רשימת שמות התלמידים ולידם את ציוני האיי‪-‬קיו‬
‫(מנת משכל) שלהם‪ .‬ומה אני אגיד לך‪ ,‬אדוני המנהל‪ ,‬פשוט התרשמתי‪ .‬מספרים ממש גבוהים!‬
‫‪ ...130 ,127 ,126 ,125‬אמרתי לעצמי 'כנראה הילדים האלו נורא מוכשרים‪ .‬צריך רק לעזור‬
‫להם לממש את הפוטנציאל שלהם'‪ .‬המנהל הסתכל עליה במבט מוזר‪ .‬על מה היא מדברת? אני‬
‫מכיר את התלמידים האלו כבר שנים‪ .‬זה הרי לא יכול להיות‪ .‬אין מצב‪" .‬איפה הרשימה?!"‪,‬‬
‫תבע לדעת‪" ,‬אני רוצה לראות אותה"‪ .‬המורה פתחה את תיקה ושלפה מתוכה דף מלא בשמות‬
‫ומספרים‪ .‬למנהל הספיק מבט חטוף כדי לקלוט במה מדובר‪" .‬זו לא רשימת ציוני האיי‪-‬קיו‬
‫שלהם"‪ ,‬אמר באיטיות כשמבט פניו מהורהר ומחשבות חדשות רצות במוחו “אלו מספרי‬
‫הלו ֹקֶ רִ ים (תאים) שלהם‪.”...‬‬
‫שבת שלום אלעזר דנין‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ׁשו ְֹמרִ ים הַ ְפקֵ ד לְ עִ ירְ ָך ּכָ ל הַ ּיו ֹם וְ כָ ל הַ ּלַ יְ לָ ה‪ :‬וְ קו ֹ ֵי ה' יַחֲ לִ יפּו כ ֹחַ ַיעֲלּו‬
‫מַ ה ּיְ דִ ידּות ְמנּוחָ תֵ ְך‪ ,‬אַ ְּת ַׁשּבָ ת הַ ּמַ לְ ּכָ ה‪.‬‬
‫חֲ פָ צֶ יָך אֲ סּורִ ים‪ ,‬וְ גַם לַ חֲ ׁש ֹב חֶ ְׁשּבו ֹנו ֹת‪.‬‬
‫אֵ בֶ ר ּכַ ּנְ ָׁשרִ ים‪ ,‬יָרּוצּו וְ ֹלא‬
‫ּבְ כֵ ן נָרּוץ לִ ְקרָ אתֵ ְך‪ּ ,‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה נְ סּוכָ ה‪ .‬לְ בּוׁש ּבִ גְ דֵ י‬
‫ִהרְ הּורִ ים מֻ ּתָ רִ ים‪ּ ,‬ולְ ַׁשּדֵ ְך הַ ּבָ נו ֹת‪ .‬וְ ִתּנו ֹק‬
‫ֹאמרּו אֵ ין יִ יגָעּו יֵלְ כּו וְ ֹלא יִ יעָ פּו‪:‬‬
‫לְ לַ ְּמדו ֹ סֵ פֶ ר‪ ,‬לַ ְמנַּצֵ חַ ּבִ נְ גִ ינו ֹת‪ .‬וְ לַ הֲ גו ֹת ּבְ ִא ְמרֵ י הַ ּכ ֹל יו ֹדּוָך וְ הַ ּכ ֹל יְ ַ ׁש ְּבחּוָך וְ הַ ּכ ֹל י ְ‬
‫חֲ מּודו ֹת‪ ,‬לְ הַ דְ לִ יק נֵר ּבִ בְ רָ כָ ה‪ .‬וַּתֵ כֶ ל ּכָ ל הָ עֲבו ֹדו ֹת‪,‬‬
‫קָ דו ֹׁש ּ ַכה'‪:‬‬
‫ֹלא תַ עֲׂשּו ְמלָ אכָ ה‪:‬‬
‫ֶׁשפֶ ר‪ּ ,‬בְ כָ ל ּפִ ּנו ֹת ּומַ חֲ נו ֹת‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫דָ וִ ד מֶ לֶ ך יִ ְשרָ אֵ ל חַ י וְ קַ ּ ָים‪.‬‬
‫ִאיׁש אֶ ת רֵ עֵ הּו יַעְ ז ֹרּו‬
‫ּוׂשלָ יו וְ דָ גִ ים‪:‬‬
‫לְ ִה ְתעַ ּנֵג ּבְ תַ עֲנּוגִ ים ּבַ רְ ּבּורִ ים ְ‬
‫ֹן‪:‬‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ַאחֲ‬
‫ֹם‬
‫ו‬
‫י‬
‫לְ‬
‫ק‬
‫ׂחַ‬
‫ש‬
‫ְ‬
‫ַת‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫ו‬
‫ּה‪,‬‬
‫בּוש‬
‫ׁ‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ר‬
‫דָ‬
‫הָ‬
‫וְ‬
‫ֹז‬
‫ע‬
‫ִסימָ ן טו ֹב ּומַ ּ ָזל טו ֹב יְ הֵ א לָ נּו‪:‬‬
‫ָאחיו י ֹאמַ ר חֲ זָק‪:‬‬
‫ּולְ ִ‬
‫ִהּלּוכָ ְך יְ הֵ א בְ נַחַ ת‪ ,‬עוֹנֶג ְקרָ א לַ ַּׁשּבָ ת‪ .‬וְ הַ ֵּׁשנָה‬
‫ִּפ ְתחּו ְ ׁשעָ רִ ים וְ ָיב ֹא גו ֹי צַ ִּדיק ֹׁשמֵ ר אֱ מֻ נִ ים‪ :‬חֲ זַק חֲ זַק וְ נִ ְתחָ זֵק‪:‬‬
‫מֵ עֶ רֶ ב מַ זְ ִמינִ ים‪ּ ,‬כָ ל ִמינֵי מַ ְטעַ ִּמים‪ִ .‬מּבְ עו ֹד יו ֹם‬
‫ְמׁשֻ ּבַ חַ ת‪ּ ,‬כְ דַ ת נֶפֶ ׁש ְמ ִׁשיבַ ת‪ּ .‬בְ כֵ ן נַפְ ִׁשי לְ ָך‬
‫אֲ ֶׁשר ּ ָברָ א ָׂשׂשו ֹן וְ ִׂש ְמחָ ה חָ תָ ן‬
‫מּוכָ נִ ים ּתַ רְ נְ גו ֹלִ ים ְמפֻּטָ ִמים‪ .‬וְ לַ עֲרו ְֹך ּכַ ּמָ ה ִמינִ ים‪ ,‬עָ רְ גָה‪ ,‬וְ לָ נּוחַ ּבְ ִחּבַ ת‪ּ .‬כַ ּׁשו ַֹׁשּנִ ים סּוגָה‪ּ ,‬בו ֹ יָנּוחּו‬
‫לְ בִ נְ י ִָמין ָאמַ ר יְ דִ יד ה' יִ ְׁשּכ ֹן לָ בֶ טַ ח עָ לָ יו‪ִ :‬אם ּ ַתחֲ נֶה עָ לַ י מַ חֲ נֶה ֹלא וְ כַ ּ ָלה‪ּ .‬גִ ילָ ה רִ ּ ָנה ּדִ יצָ ה וְ חֶ דְ וָה‬
‫ְׁשתו ֹת יֵינו ֹת ְמב ָֻּׂש ִמים‪ .‬וְ תַ פְ נּוקֵ י מַ עֲדַ ּנִ ים‪ּ ,‬בְ כָ ל ָׁשלׁש‬
‫ּבֵ ן ּובַ ת‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫יִ ירָ א לִ ִּבי ִאם ּ ָתקּום עָ לַ י ַאהֲ בָ ה וְ ַאחֲ וָה וְ ָשלו ֹם וְ רֵ עּות‪:‬‬
‫ּפְ עָ ִמים‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫ֶה‬
‫ּז‬
‫הַ‬
‫ם‬
‫עַ‬
‫ּפַ‬
‫הַ‬
‫ְך‬
‫אַ‬
‫ָא‬
‫נ‬
‫י‬
‫נִ‬
‫קֵ‬
‫ּזְ‬
‫חַ‬
‫וְ‬
‫ָא‬
‫נ‬
‫י‬
‫נִ‬
‫רֵ‬
‫ָכְ‬
‫ז‬
‫דּושה לְ ָך‬
‫ּכּולם ְק ּ ָ‬
‫ֹלהים‪ ,‬וְ ִאּנ ְָקמָ ה נְ קַ ם ַאחַ ת ִמ ְּׁשתֵ י עֵ ינַי ִמלְ חָ מָ ה ְּבז ֹאת אֲ נִ י בו ֹטֵ חַ ‪ :‬יַחַ ד יַחַ ד‪ָ ּ ,‬‬
‫מֵ עֵ ין עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪ ,‬יו ֹם ַׁשּבָ ת ְמנּוחָ ה‪ּ .‬כָ ל‬
‫ִ‬
‫אֱ‬
‫הָ‬
‫יְ ַש ּ ֵלׁשּו‪:‬‬
‫נַחֲ לַ ת ַי ֲעק ֹב יִ ירָ ׁש‪ּ ,‬בְ לִ י ְמצָ רִ ים נַחֲ לָ ה‪ .‬וִ יכַ ּבְ דּוהּו עָ ִׁשיר הַ ִּמ ְתעַ ּנְ גִ ים ּבָ ּה‪ ,‬יִ זְ ּכּו לְ רו ֹב ִׂש ְמחָ ה‪ .‬מֵ חֶ בְ לֵ י‬
‫ִמּפְ לִ ְׁש ִּתים‪:‬‬
‫וְ נִ ְש ׂ ּ ַגב ה' לְ בַ ּדו ֹ ּבַ יו ֹם‬
‫וָרָ ׁש‪ ,‬וְ ִתזְ ּכּו לִ גְ אֻ ּלָ ה‪.‬‬
‫מָ ִׁשיחַ יֻּצָ לּו לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬פְ דּותֵ נּו תַ ְצ ִמיחַ ‪ ,‬וְ נָס יָגו ֹן‬
‫יו ֹדּו לַ ה' חַ ְסּדו ֹ וְ נִ פְ לְ או ֹתָ יו‬
‫אַ ְׁשרֵ י ִמי ֶׁשּגָדֵ ל ּבַ ּתו ֹרָ ה ַועֲמָ לו ֹ ּבַ ּתו ֹרָ ה‪ ,‬הַ הּוא‪ .‬וַּיִ ּוָתֵ ר ַי ֲעק ֹב לְ בַ ּדו ֹ‬
‫יו ֹם ַׁשּבָ ת ִאם ִּת ְׁשמ ֹרּו‪ ,‬וִ ְהיִ יתֶ ם לִ י ְסגֻּלָ ה‪ֵׁ .‬ש ֶׁשת י ִָמים‬
‫וַאֲ נָחָ ה‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫לִ בְ נֵי ָאדָ ם‪ּ .‬כִ י ִה ְׂשּבִ יעַ נֶפֶ ׁש‬
‫ַוּיֵָאבֵ ק ִאיׁש עִ ּמו ֹ עַ ד עֲלו ֹת‬
‫ּתַ עֲבו ֹדּו‪ּ ,‬ובַ ְּׁשבִ יעִ י נָגִ ילָ ה‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬
‫וְ עו ֶֹׂשה נַחַ ת רּוחַ לְ יו ְֹצרו ֹ‪:‬‬
‫ׁש ֹקֵ קָ ה‪ ,‬וְ נֶפֶ ׁש רְ עֵ בָ ה ִמּלֵ א טו ֹב‪:‬‬
‫הַ ָּׁשחַ ר‪:‬‬
‫אשיכֶ ם‬
‫ְש ׂאּו ְ ׁשעָ רִ ים רָ ֵ ׁ‬
‫וְ ִה ּ ָנ ְש ׂאּו ִּפ ְתחֵ י עו ֹלָ ם‪ ,‬וְ יָבו ֹא‬
‫מֶ לֶ ְך הַ ּ ָכבו ֹד‪:‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫משפחת משפחת‬
‫לוטפי כובשי‬
‫‪8‬‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬
‫רגע של חשבון נפש!‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫הרה"ג יוסף מוגרבי שליט"א‬
‫ַה ִה ְׁש ַּת ְּדלּות ‪ -‬המשך‬
‫ְמסֻ ּפָ ר עַ ל יְ הּודִ י אֶ חָ ד ֶׁשּפָ תַ ח ּבִ בְ נֵי בְ רָ ק‬
‫אֶ ת חֲ נּות הַ ּדְ פּוס הָ רִ אׁשוֹנָה וְ הָ יָה ִמ ְתּפַ רְ נֵס‬
‫הּוא ּובָ נָיו מֵ עֲמַ ל ּכַ ּפֵ יהֶ ם‪ּ ,‬ובִ רְ ּכַ ת ה' הָ יְ תָ ה‬
‫ְמצּויָה לָ הֶ ם ּבַ ּבַ יִ ת ּובַ ָּׂשדֶ ה‪ .‬הַ ּכ ֹל ִה ְתנַהֵ ל עַ ל‬
‫מֵ י ְמנּוחו ֹת‪ ,‬עַ ד ֶׁשּבָ א יְ הּודִ י נו ֹסָ ף וְ הֶ ְחלִ יט‬
‫לִ פְ ּת ֹחַ ּגַם הּוא חֲ נּות ֶׁשל ּדְ פּוס‪ .‬וְ ֹלא ְסתָ ם‬
‫ּבָ עִ יר‪ ,‬אֶ ּלָ א ּבַ ִּמדְ רָ כָ ה ִמּמּולָ ם‪ .‬חֻ ְצּפָ ה‬
‫ֶׁשּכָ זו ֹ! אַ ְך רְ אּו זֶה ּפֶ לֶ א! ּבְ יו ֹם הַ ּפְ ִתיחָ ה ֶׁשל‬
‫הַ ִּמ ְתחָ רֶ ה נִ ּגַׁש ּבַ עַ ל ּבֵ ית הַ ּדְ פּוס הָ רִ אׁשו ֹן‬
‫לְ בָ רְ כו ֹ ּבְ בִ רְ ּכַ ת מַ ּזָל טו ֹב וְ ָאמַ ר לו ֹ ֶׁש ִּמּכֵ יוָן‬
‫ֶׁשהּוא חָ דָ ׁש ּבָ עֵ סֶ ק הֲ רֵ י הּוא מּוכָ ן לַ ֲעז ֹר לו ֹ‬
‫ּבְ כָ ל מַ ה ּ ֶׁשּיִ ְצטָ רֵ ְך‪ ,‬וְ ִאם י ְֶח ְסרּו לו ֹ לּוחו ֹת או ֹ‬
‫ּדְ יו ֹ ֶׁשּיִ ּגַׁש לְ בַ ּקֵ ׁש וְ ֹלא יִ ְתּבַ ּיֵׁש‪ .‬הַ ּבָ נִ ים ֶׁשרָ אּו‬
‫אֶ ת אֲ בִ יהֶ ם ִמ ְתנַהֵ ג ּבְ דֶ רֶ ְך ֶׁשל לִ פְ נַי וְ לִ פְ נִ ים‬
‫ִמּׁשּורַ ת הַ ּדִ ין‪ּ ,‬כָ עֲסּו ּבְ לִ ּבָ ם‪ ,‬אַ ְך ּבְ דֶ רֶ ְך אֶ רֶ ץ‬
‫ּפָ נּו לַ אֲ בִ יהֶ ם ּבִ זְ עָ קָ ה‪" :‬הֲ יִ ּתָ כֵ ן? הֲ רָ צַ ְחּתָ‬
‫וְ גַם יָרַ ְׁשּתָ ? נִ יחָ א ֹלא לְ ִהּלָ חֵ ם‪ֹ ,‬לא לְ קַ לְ קֵ ל‪,‬‬
‫ֹלא לִ ְתּב ֹעַ לְ דִ ין ּתו ֹרָ ה‪ ,‬הַ ּכ ֹל מּובָ ן‪ ,‬אַ ְך לָ לֶ כֶ ת‬
‫ּולְ הַ ִּציעַ לו ֹ עֶ זְ רָ ה ּולְ בָ רְ כו ֹ ּבִ ְמאו ֹר ּפָ נִ ים?"‬
‫הֵ ִׁשיבָ ם אֲ בִ יהֶ ם ּבְ ִמּלָ ה ַאחַ ת‪" :‬אֱ מּונָה!‬
‫וְ כִ י אֲ נִ י ְמפַ רְ נֵס? אַ ּתֶ ם ְמפַ רְ נְ ִסים? הֲ יַד ה'‬
‫ִּת ְקצַ ר לְ פַ רְ נֵס אֶ ת ְׁשנֵינּו? ִמּגַבְ רָ א דְ לֵ ית‬
‫לֵ יּה קָ בָ עֵ ינָא?" וְ ָאכֵ ן ִה ְתּפַ רְ נְ סּו הַ ְּׁשנַיִ ם‬
‫ּבְ כָ בו ֹד ּובְ רֶ וַח ִמּבְ לִ י לְ ִהּכָ נֵס לְ ִקנְ ָאה‪ִׂ ,‬שנְ ָאה‬
‫וְ תַ חֲ רּות‪ּ ,‬ולְ בַ ּסו ֹף ּבַ עַ ל הַ ּדְ פּוס הָ רִ אׁשו ֹן‬
‫ִקּבֵ ל הַ ּצָ עַ ת עֲבו ֹדָ ה ְמכֻּבֶ דֶ ת יו ֹתֵ ר עִ ם‬
‫הַ כְ נָסָ ה קַ ּלָ ה וְ נִ כְ ּבָ דָ ה יו ֹתֵ ר וְ זֶה הָ יָה ְׂשכָ רו ֹ‪.‬‬
‫ָאדָ ם זֶה הֵ בִ ין וְ יָדַ ע ֶׁשחו ֹבָ תֵ נּו ּבַ ּיְ ִציָאה‬
‫לַ עֲבו ֹדָ ה ִהיא רַ ק לִ פְ רו ֹעַ אֶ ת הַ ּמַ ס לַ ּמֶ לֶ ְך ‪-‬‬
‫"ׁשעו ֹת‬
‫לְ ִה ְׁשּתַ ּדֵ ל‪ .‬אַ ְך אֵ ין ִמ ְצוָה לְ ִה ְׁשּתַ ּדֵ ל ָ‬
‫נו ֹסָ פו ֹת" וְ גַם ֹלא "ּבַ עֲבו ֹדָ ה ְצדָ דִ ית"‪ ,‬מַ ה‬
‫ּ ֶׁשּכָ תּוב יָבו ֹא ִמּמֵ ילָ א‪ִ .‬אם ּגָזְ רָ ה חָ כְ מָ תו ֹ‬
‫לְ ִה ְׁשּתַ ּדֵ ל ַנע ֲֶׂשה ז ֹאת‪ ,‬אַ ְך ֹלא נִ ְחיֶה ּבַ עֲבּור‬
‫זֶה‪ .‬הּוא הָ אֵ ל הַ ּזָן‪ ,‬הַ ְּמפַ רְ נֵס‪ ,‬הַ ְּמ ַזּוֵג‬
‫זִ ּוּוגִ ים‪ ,‬הַ ְּמסו ֹבֵ ב ּכָ ל עָ לְ ִמין‪ ,‬עַ ל ּפִ י ה'‬
‫יַחֲ נּו וְ עַ ל ּפִ י ה' יִ ּסָ עּו‪ּ .‬ומַ ּדּועַ לִ דְ א ֹג? ִסּפֵ ר‬
‫יחים ֶׁשּבִ ְהיו ֹתו ֹ יֶלֶ ד ָׁשמַ ע‬
‫ַאחַ ד הַ ּמַ ְׁשּגִ ִ‬
‫מַ ֶּׁשהּו ּפֶ לֶ א ִמיהּודִ י ּפָ ׁשּוט‪ .‬או ֹתו ֹ יְ הּודִ י‬
‫הָ יָה מו ֹכֵ ר מַ כְ ִׁשירֵ י כְ ִתיבָ ה וְ הַ ּיְ לָ דִ ים הָ יּו‬
‫ּבָ ִאים ּבַ הַ פְ סָ קו ֹת וְ קו ֹנִ ים מַ חַ ק‪ ,‬עִ ּפָ רו ֹן‪,‬‬
‫"ׁשּבַ ּדֶ רֶ ְך" הָ יּו ְמבַ לְ ּגְ נִ ים‬
‫מַ ְחּדֵ ד‪ ,‬וְ כַ ּמּובָ ן ֶ‬
‫אֶ ת הַ חֲ נּות ּומַ ְטרִ ידִ ים אֶ ת או ֹתו ֹ ָאדָ ם‬
‫ּבִ ְׁשאֵ לו ֹת מַ ִּתיׁשו ֹת‪ּ :‬כַ ּמָ ה זֶה עו ֹלֶ ה?‬
‫וְ כַ ּמָ ה זֶה? וְ או ֹתו ֹ ָאדָ ם הָ יָה מֵ ִׁשיב לְ כֻּלָ ם‬
‫ּבְ סַ בְ לָ נּות ּובְ סֵ בֶ ר ּפָ נִ ים יָפו ֹת‪ָׁ .‬שבּועַ אֶ חָ ד‬
‫ּכִ ְמעַ ט וְ ֹלא נִ כְ נְ סּו קו ֹנִ ים לַ חֲ נּותו ֹ ‪ּ .‬פַ עַ ם‬
‫ַאחַ ת ּפָ נָה הַ ּמו ֹכֵ ר לַ ה' יִ ְתּבָ רַ ְך וְ ָאמַ ר‪:‬‬
‫"רִ ּבו ֹנו ֹ ֶׁשל עו ֹלָ ם‪ ,‬יו ֹם רְ בִ יעִ י הַ ּיו ֹם וְ הַ ָּׁשבּועַ‬
‫מָ כַ רְ ִּתי ּבִ פְ רּוטו ֹת ּבו ֹדְ דו ֹת‪ .‬מֵ הֵ יכָ ן ָאבִ יא‬
‫א ֹכֶ ל לִ ילָ דַ י? ִצּוִ יתָ או ִֹתי לָ צֵ את לְ ִה ְׁשּתַ ּדֵ ל‪,‬‬
‫אֲ נִ י ּכְ לָ ל ֹלא ִמ ְתאַ ּמֵ ץ לִ ְצּב ֹר הו ֹן‪ ,‬הֲ ֹלא אֶ ת‬
‫יתי‪ ,‬מָ ה‬
‫הַ ּכ ֹל ּכְ בָ ר ּכָ תַ בְ ּתָ ‪ ,‬אֲ נִ י אֶ ת ֶׁשּלִ י עָ ִׂש ִ‬
‫עִ ם ֶׁשּלְ ָך רִ ּבו ֹנו ֹ ֶׁשל עו ֹלָ ם?" הַ ּמו ֹכֵ ר ּכְ לָ ל‬
‫ֹלא ִהבְ ִחין ֶׁשַאחַ ד ִמילָ דָ יו ִמ ְתחַ ּבֵ א וְ ׁשו ֹמֵ עַ‬
‫הַ ּכ ֹל‪ .‬לְ מָ חֳ רָ ת ִהּגִ יעַ או ֹתו ֹ יֶלֶ ד‪ֶׁ ,‬שּלְ י ִָמים‬
‫יׁשיבָ ה‪ּ ,‬ומָ ה רו ֹאו ֹת‬
‫ַנע ֲָׂשה מַ ְׁשּגִ יחַ רּוחָ נִ י ּבִ ִ‬
‫עֵ ינָיו? יְ הּודִ י אֲ מֶ רִ יקָ ִאי ִהּגִ יעַ לַ חֲ נּות ּובִ ּקֵ ׁש‬
‫לִ ְקנו ֹת עֵ ט ּפַ רְ קֶ ר י ְֻקרָ ִתי‪ ,‬וְ כַ אֲ ֶׁשר מָ צָ א‬
‫חֵ ן הָ עֵ ט ּבְ עֵ ינָיו הֶ ְחלִ יט לִ ְקנו ֹת עֵ ט ּכָ זֶה‬
‫ּגַם לְ בִ ּתו ֹ‪ ,‬וְ כָ ְך ִהרְ וִ יחַ הַ ּמו ֹכֵ ר ְמ ִחיר הָ גּון‬
‫ֶׁשהָ יָה ּבו ֹ ּדַ י וְ הו ֹתֵ ר לַ הו ֹצָ או ֹת או ֹתָ ּה ַׁשּבָ ת‪,‬‬
‫וְ ִסּפֵ ר או ֹתו ֹ מַ ְׁשּגִ יחַ ֶׁשּדָ בָ ר זֶה רָ ָאה ּבְ עֵ ינָיו‬
‫וְ הַ ּדְ בָ רִ ים‬
‫ּכְ יֶלֶ ד‬
‫נ ְֶחרְ טּו הֵ יטֵ ב ּבְ מו ֹחו ֹ‬
‫ּובְ נִ ְׁשמָ תו ֹ‪ ,‬לְ הָ בִ ין וְ לָ דַ עַ ת‬
‫ֶׁשאֵ ין הֶ כְ רֵ חַ ֶׁשּמֵ ִה ְׁשּתַ ּדְ לּות יֵצֵ א ּדָ בָ ר ּכָ זֶה‬
‫או ֹ ַאחֵ ר‪ ,‬הַ ּכ ֹל ּתָ לּוי ּבֶ אֱ מּונָתו ֹ ֶׁשל הָ ָאדָ ם‪.‬‬
‫הַ ּמַ אֲ ִמין ּבְ ִה ְׁשּתַ ּדְ לּותו ֹ מַ ּנִ יחו ֹ ה' יִ ְתּבָ רַ ְך‬
‫"לְ ִה ְסּתַ ּדֵ ר ּבְ כ ֹחו ֹת עַ ְצמו ֹ"‪ ,‬וְ הַ ִּמ ְׁשּתַ ּדֵ ל‬
‫רַ ק לִ פְ רו ֹעַ אֶ ת מַ ס הַ ּמֶ לֶ ְך ּומַ ְׁשלִ יְך עַ ל ה'‬
‫יְ הָ בו ֹ‪ִ ,‬הּנֵה ְׂשכָ רו ֹ ִאּתו ֹ ּופְ עֻּלָ תו ֹ לְ פָ נָיו‪ּ ,‬וכְ מו ֹ‬
‫ֶׁשּכָ תַ ב הַ ּמַ ְׁשּגִ יחַ ִמּפו ֹנִ יבֶ ז' זַצַ "ל ֶׁשהָ ָאדָ ם‬
‫הָ רִ אׁשו ֹן זָכָ ה ק ֹדֶ ם הַ חֵ ְטא לֵ הָ נו ֹת ִמּזִ יו‬
‫הַ ְּׁשכִ ינָה וְ הָ יּו מַ לְ אֲ כֵ י הַ ָּׁשרֵ ת צו ֹלִ ין לו ֹ‬
‫ּומסַ ּנְ נִ ים לו ֹ יַיִ ן (עי' סנהדרין נט‪,):‬‬
‫ּבָ ָׂשר ְ‬
‫ּולְ ַאחַ ר הַ חֵ ְטא נִ ְתקַ ּלַ ל ּבַ עֲבו ֹדָ ה ֶׁשל "ּבְ זֵעַ ת‬
‫אַ ּפֵ יָך ּת ֹאכַ ל לֶ חֶ ם" (בראשית ג‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫הרה"ג יוסף חיים זוננפלד‬
‫זצ"ל ‪ -‬רבה הראשון של‬
‫העדה החרדית בירושלים‬
‫הרה"ג יחיא גריידי זצ"ל‬
‫מחכמי מחוז דמאר והראב"ד‬
‫וְ לִ כְ או ֹרָ ה מָ ה הַ ּקָ ְטבִ ּיו ֹת הַ ּזו ֹ? ּכָ זו ֹ ִקיצו ֹנִ ּיּות‬
‫ִמּדָ בָ ר לְ דָ בָ ר? אֶ ּלָ א הַ ּדָ בָ ר ּבָ א לְ לַ ְּמדֵ נּו ֶׁשּגַם‬
‫יקים ּבַ ִּמדְ ּבָ ר‬
‫ּ ַב ִה ְׁשּתַ ּדְ לּות יֵׁש ּדַ רְ ּגו ֹת‪ ,‬הָ יּו צַ ּדִ ִ‬
‫ֶׁשהַ ּמָ ן יָרַ ד לָ הֶ ם ּבְ תו ְֹך הַ ּבַ יִ ת וְ ִה ְׁשּתַ ּדְ לּותָ ם‬
‫הָ יְ תָ ה לָ ג ֶֶׁשת לַ ּצַ ּלַ חַ ת וְ לֶ אֱ כ ֹל‪ ,‬הָ יּו ּבֵ ינו ֹנִ ּיִ ים‬
‫ֶׁשהַ ּמָ ן יָרַ ד לָ הֶ ם ּבְ פֶ תַ ח ּבֵ יתָ ם וְ ִה ְׁשּתַ ּדְ לּותָ ם‬
‫הָ יְ תָ ה לָ צֵ את לְ פֶ תַ ח הַ ּדֶ לֶ ת‪ ,‬וְ הָ יּו ֶׁשהַ ּמָ ן‬
‫יָרַ ד לָ הֶ ם ּבַ ּכִ ּכָ ר הַ ּמֶ רְ ּכָ זִ ית ֶׁשעַ ד לְ ָׁשם הָ יּו‬
‫ְצרִ יכִ ים לָ לֶ כֶ ת וְ זו ֹ ִה ְׁשּתַ ּדְ לּותָ ם‪ ,‬הַ ּכ ֹל ּ ָתלּוי‬
‫לְ פִ י הַ חֵ ְטא ּולְ פִ י הַ ּדַ רְ ּגו ֹת הָ רּוחָ נִ ּיו ֹת ּבָ הֶ ן‬
‫ּומ ְסּתו ֹבְ בִ ים‬
‫ָאדָ ם נִ ְמצָ א‪ .‬יֵׁש הַ הו ֹלְ כִ ים ִ‬
‫ּבָ עו ֹלָ ם ּכְ דֵ י לְ הָ בִ יא ּכֶ סֶ ף לְ בֵ יתָ ם או ֹ‬
‫יׁשיבָ תָ ם‪ ,‬וְ יֵׁש הַ ּיו ְֹׁשבִ ים ּבַ ּמָ קו ֹם וְ הַ ּכֶ סֶ ף‬
‫לִ ִ‬
‫הּוא הַ ִּמ ְסּתו ֹבֵ ב ּבָ עו ֹלָ ם עַ ד ֶׁשּמַ ּגִ יעַ לְ פִ ְתחַ ם‪.‬‬
‫הרה"ג יחיא עמוסי זצ"ל‬
‫מחכמי מחוז רדאע‬
‫והראב"ד‬
‫הרה"ג יעקב חיים סופר‬
‫זצ"ל ‪ -‬מח"ס כף החיים‬
‫הרה"ג ישראל דב‬
‫אודסר זצ"ל ‪ -‬ממנהיגי‬
‫חסידות ברסלב‪ .‬מכונה‬
‫גם "בעל הפתק" ו"סבא‬
‫ישראל"‪.‬‬
‫מעשיות על מרן פאר הדור‬
‫עובדות מדרך למודו והנהגותיו של מרן אאמו"ר זצוק"ל ‪ -‬לתועלת הלומדים‬
‫הפתעה בבית הכנסת ברמות‬
‫מי היה מרן מורי וחמי? מי היה 'הרב עובדיה'? הרה"ג אהרון בוטבול שליט"א חתנו של מרן מספר‪:‬‬
‫כמובן‪ ,‬קשה להקיף את דמותו רבת האנפין‪ ,‬דמות של מורה הדרך הגדול ביותר שקם ליהודים במאה האחרונה‪" .‬וי לתאי שופרא דבלי‬
‫בארעא"‪ .‬מהו היופי הזה שעליו אנו מקוננים? יש ב"ה רבנים רבים‪ ,‬כל אחד ומעלתו‪ .‬זה מרביץ תורה וזה בקי בתורה‪ .‬זה מעיין גדול‬
‫וזה עובד ה'‪ .‬זה חסיד וזה בעל מוסר‪ .‬זה יודע לומר שיחות וזה מחזיר בתשובה‪ .‬זה שקדן וזה כותב ספרים‪ .‬זה מעמיד תלמידים וזה‬
‫מנהיג ציבור‪.‬‬
‫אבל אדם אחד‪ ,‬שיש בו הכול‪ ,‬זה כבר "שופרא"‪ .‬יופי הינו ביטוי לשלמות‪ .‬על כך אנו מקוננים וממאנים להאיץ‪ .‬קשה לנו לקלוט ולעכל‬
‫שהיופי הזה‪ ,‬השלמות הזו – נלקחו מאיתנו‪ .‬התורה מקוננת‪ .‬היכן השקדן‪ ,‬שלמד תורה בשקידה כה עצומה שלא הייתה כדוגמתה‪ .‬אי‬
‫אפשר לתאר שקידה זו‪ ,‬מיום עומדו על דעתו ועד נשימותיו האחרונות‪ .‬זה לא נתפס‪ .‬זה לא מובן‪ .‬באהבה ישגה תמיד‪ .‬לא היו יכולים‬
‫לשמח את מרן בלי התורה‪ .‬מלבד התורה – לא היה מעניין אותו מאומה‪.‬‬
‫דוגמא קטנה לאהבת התורה שבערה בו כאש מלהטת‪ ,‬קיבלתי בחורף תשנ"ב‪ .‬היה זה חורף גשום ומושלג במיוחד‪ .‬באחד מהימים‬
‫הקשים‪ ,‬קרסו עמודי החשמל בשכונת רחביה‪ ,‬שבה התגוררו אז מרן ומשפחתו‪ .‬התקינו איפוא חוטי חשמל מתחת לאדמה‪ ,‬ולפני שחיברו אותם לשנאי‬
‫המרכזי‪ ,‬הודיעו כי לא יהיה חשמל ‪ 24‬שעות‪ .‬במהלך היום הצליח מרן ללמוד ללא החשמל‪ ,‬אך בשעה שהחל להחשיך‪ ,‬נבוך מרן‪ .‬איך ילמד בשעות הקרובות?‬
‫הרבנית ע"ה‪ ,‬שראתה בצערו‪ ,‬הציעה לו ללכת לביתי בשכונת רמות‪ .‬הוא קיבל את הצעתה‪ ,‬ועד מהרה הם ניצבו בביתי ומרן נכנס לאחד החדרים והחל‬
‫ללמוד‪ .‬בשעה שבע‪ ,‬כשעמדתי לצאת לשיעור הקבוע שאני מוסר‪ ,‬סגר מרן את ספרו ואמר‪" :‬אני בא איתך"‪ .‬הופתעתי מההצעה‪ ,‬וניסתי להניא אותו בכך‬
‫שיש רק עשרה אנשים בשיעור‪ ,‬אך מרן בשלו‪ .‬הוא התלווה אליי‪ ,‬וכאשר הופענו בבית הכנסת‪ ,‬נדהמו הלומדים מהופעתו של 'הרב עובדיה'‪....‬מרן ישב בבית‬
‫המדרש והקשיב לשיעורי‪ ,‬ושמח על עצם העובדה שבשכונה יש אפשרות ללמוד‪ .‬כשהגענו הביתה‪ ,‬קיבלה זוגתי את פניו‪" :‬אבא‪ ,‬מוכנה בעבורכם ארוחת‬
‫ערב"‪ .‬אבל מרן סירב לאכול‪ .‬הפצירה בו ביתו‪" :‬הן לא אכלת מהצהריים"‪ ,‬אך מרן עמד בסירובו‪" :‬היום לא למדתי טוב" – הוא שח בצער – "לכן אין לי‬
‫תיאבון‪ .‬מי שלא לומד טוב‪ ,‬לא מגיע לו אוכל"‪....‬‬
‫הרה"ג שמואל סלנט‬
‫זצ"ל ‪ -‬מורה הוראה‪,‬‬
‫רבה ומנהיגה של עדת‬
‫האשכנזים בירושלים‬
‫הרה"ג יהודה לייב הלוי‬
‫אשלג זצ"ל ‪ -‬המכונה‬
‫בעל הסולם‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫זְ ִמירו ֹת ִמּכְ נַף אֶ רֶ ץ‬
‫אֲ דו ֹן הַ ּכ ֹל ְמחַ ּיֶה ּכָ ל‬
‫ְׁשמַ עְ נּום‪ְ ,‬צבִ י צַ ּדִ יק‬
‫נְ ָׁשמָ ה‪,‬‬
‫יְ צַ ו חַ ְסּדו ֹ לְ בַ ת נָדִ יב חֲ כָ מָ ה‪ּ .‬בְ ִמזְ רָ חָ ה וְ יָּמָ ה‪.‬‬
‫יְ ָׁשרִ ים הו ֹלְ כִ ים ּתָ ִמיד‬
‫בּוׁשה מֵ ֲענַן ּת ַֹאר יְ קָ רו ֹ‪ּ ,‬בְ י ֶֹׁשר‪ ,‬נְ ִקּיִ ים הֵ ם ּבְ לִ י‬
‫לְ ָ‬
‫עָ ו ֹן וְ אַ ְׁשמָ ה‪.‬‬
‫ּומַ ְׁשּפַ עַ ת עֲלֵ י ּ ָכל הָ אֲ דָ מָ ה‪.‬‬
‫ְׁשמּועָ תָ ם לְ טו ֹב ּכֻּלָ ם‬
‫ְׁשאו ֹן ּגַּלֵ י ּגְ בּול י ִַּמים ּבְ רּורִ ים‪ ,‬וְ לָ הֶ ם נִ כְ ְספָ ה‬
‫נַפְ ִׁשי ּבְ תֵ ימָ ה‪.‬‬
‫ְּתעו ֹרֵ ר‪,‬‬
‫וְ עִ ם ּדו ֹדָ ּה ּבְ ִצּלו ֹ ַנעֲלָ מָ ה‪ .‬צ ֳִרי גִ לְ עָ ד ְׁשלַ ח לָ נּו‬
‫יְ דִ ידִ י‪ּ ,‬בְ ִצּיו ֹן נִ ְׂש ְמחָ ה‬
‫ּגֶבֶ ר וְ עַ לְ מָ ה‪.‬‬
‫ּבְ חַ ן ּבַ עֲלָ ּה ְׁשבָ טֵ ינּו ְּתנַהֵ ל‪,‬‬
‫ּומַ עֲלָ תָ ּה ְמהֻ ּדֶ רֶ ת וְ רָ מָ ה‪.‬‬
‫ְׁשמַ ע הָ אֵ ל ְׁשמַ ע הָ אֵ ל ֲענֵנִ י‬
‫ּבַ ְּת ִפּלָ ה‪ּ ,‬בְ עֵ ת אֶ ְקרָ א ּבְ ִׁשיר ּדָ וִ ד‬
‫ְּת ִהּלָ ה‪:‬‬
‫לְ פָ נֶיָך אֲ נִ י נ ְֶח ָׁשב ּכְ ַאיִ ן‪ ,‬יְ ּתּוׁש‬
‫קָ טָ ן ְקדָ מַ נִ י ְּת ִחּלָ ה‪:‬‬
‫ְמא ֹד חָ רַ ד לְ בָ בִ י ּ ַגם וְ חָ לָ ה‪,‬‬
‫ָלּותי אֲ נִ י אֻ ּמָ ה ְׁשפָ לָ ה‪:‬‬
‫ּבְ ג ִ‬
‫לְ פֶ לַ ח הָ רִ ּמו ֹן‪ ,‬אֲ דַ ּמֶ ה רַ ּקָ תֵ ְך‪,‬‬
‫ּכְ גו ֹבַ ּה הָ ַארְ מו ֹן ּגְ בו ֹהָ ה קו ֹמָ תֵ ְך‪.‬‬
‫ּומ ֹר עִ ם ִקּנָמו ֹן יְ פִ יחּון ִמּבֵ יתֵ ְך‪,‬‬
‫ְצבִ ּיָה עֵ ינֶיהָ לְ לִ ּבִ י ָאסָ רּו‪:‬‬
‫ֹלהים ִמ ְּמעו ֹן קָ דְ ׁשו ֹ ְויְַך‪,‬‬
‫י ְַׁשקֵ ף אֱ ִ‬
‫ּכָ ל ׂשו ֹנְ אֵ י עַ ּמו ֹ ּכְ הֶ רֶ ף עָ יִ ן‪:‬‬
‫ִהּנֵה יְ ָי קָ ם וְ נִ ּצָ ב עַ ל אֲ נְַך‪,‬‬
‫י ְַׁשקֵ ם לְ כו ֹס רַ עַ ל‪ ,‬אֲ בָ ל ֹלא יָיִ ן‪:‬‬
‫וִימַ הֲ רּו בָ ם מַ לְ אֲ כֵ י מַ ְׁש ִחית לְ הַ ך‪,‬‬
‫או ֹתָ ם ּבְ ִחּצֵ י יָּה ּובִ כְ לֵ י זָיִ ן‪:‬‬
‫סּורִ י רְ ִאי צִ ּיו ֹן ּבְ נֶחָ מַ ת ּבְ נְַך‪,‬‬
‫עֵ ת ּכַ אֲ שֶ ר יִ ְהיֶה לְ בָ עֵ ר קָ יִ ן‪:‬‬
‫הֲ ֹלא ּבַ כְ יַ"ץ אֲ ֶׁשר ִׁשירו ֹ‬
‫ְמ ָׁשלִ ים‪ ,‬יְ לּוד חַ זְ מַ "ק אֲ נִ י קַ ל‬
‫ּפָ לְ ִטי ְקרָ א יו ֹם אֶ ְׁשלְ פָ ה חַ רְ ּבִ י וְ אַ ְך‪:‬‬
‫ִמּנְ מָ לָ ה‪:‬‬
‫ּבָ ם ּכָ ל יְ פֵ ה מַ רְ אֶ ה וְ חֶ ְמּדַ ת עָ יִ ן‪ ,‬קַ ל ִמּנְ מָ לָ ה‪:‬‬
‫לְ בָ נָה ּ ַכּסַ הַ ר ְמ ִאירָ ה‬
‫ּ ַכחַ ּמָ ה‪ְ ,‬מדַ ּלֶ גֶת מֵ הַ ר‬
‫אֱ לֵ י ּגִ בְ עָ ה רָ מָ ה‪.‬‬
‫אֲ נִ י ַארְ ּבֶ ה מ ֹהַ ר ְּתנּו לִ י‬
‫רּוחי‬
‫הָ עַ לְ מָ ה‪ ,‬לְ בָ בִ י עִ ם ִ‬
‫ּבְ יָדָ ּה נ ְֶחּבָ רּו‪:‬‬
‫לְ עֵ ינֵי הַ ּיו ֹנִ ים אֲ דַ ּמֶ ה עֵ ינֶיהָ ‪,‬‬
‫ּכְ מו ֹ חּוט הַ ָּׁשנִ ים ּדְ מּות ִׂשפְ תו ֹתֶ יהָ ‪.‬‬
‫חֲ בַ ּצֶ לֶ ת ָׁשרו ֹן וְ ׁשו ַֹׁשּנַת‬
‫לְ יָפְ יָּה עָ ם עו ֹנִ ים יְ בו ֹרַ ְך צּורֶ יהָ ‪,‬‬
‫עֵ מֶ ק‪ ,‬נְ טּויַת הַ ּגָרו ֹן וְ עָ לַ י‬
‫לְ בָ בִ י ּולְ בָ בָ ּה ּבְ ַאהֲ בָ ה נִ ְק ָׁשרּו‪:‬‬
‫ִּת ְתחַ ּמַ ק‪.‬‬
‫וְ תָ בִ יא הֶ חָ רו ֹן לְ לִ ּבִ י‬
‫ּדְ בָ רָ ּה ָׁשמַ עְ ִּתי וְ קו ֹלָ ּה הֶ עָ רֵ ב‪,‬‬
‫הַ ּנָמֵ ק‪ ,‬רְ ִטּיָה הָ בִ יאּו‬
‫עֲדֵ י עָ פָ ר ַׁש ְח ִּתי ּובַ ּלֵ ב אֵ ׁש צו ֹרֵ ב‪.‬‬
‫לְ מַ ּכָ ִתי ז ֹרּו‪:‬‬
‫וְ כַ ּמֵ ת נִ רְ ּדַ ְמ ִּתי וְ ִהּנֵה קו ֹל עָ רֵ ב‪,‬‬
‫יְ דִ ידִ י ִה ְתאַ ּפַ ק וְ רַ חֲ מַ י נִ כְ מָ רּו‪:‬‬
‫לרפואת‬
‫שרה בת‬
‫ניסים‬
‫רננה בת‬
‫אבישי‬
‫ורדה בת‬
‫זיוה‬
‫סווירה‬
‫בת‬
‫נוארה‬
‫מישל דוד‬
‫בן אנדריי‬
‫מלכה‬
‫כוכבה‬
‫בת בלה‬
‫ממן‬
‫דניאל‬
‫והודיה‬
‫עורקבי‬
‫אל חי בן‬
‫הודיה‬
‫דוד‬
‫נירה‬
‫צדוק‬
‫משה בן‬
‫כוכבה‬
‫ממן‬
‫סימי בת‬
‫עישה‬
‫אלון‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫להקדשות‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫‪052-8467104‬‬
‫הקב"ה ירפאם רפואה שלמה במהרה‪ ,‬אל נא רפא נא להם‪ ,‬שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫הרה"ג יצחק נסים זצ"ל‬
‫כיהן כרב ראשי לישראל‬
‫הרה"ג יצחק בן וואליד‬
‫זצ"ל ‪ -‬מקובל‪ ,‬מחכמי‬
‫מרוקו‬
‫הרה"ג אבא שלום שבזי‬
‫זצ"ל ‪ -‬מחכמי תימן‬
‫וגדול משורריה‬
‫הרה"ג חיים יוסף דוד בן‬
‫יצחק זרחיה אזולאי זצ"ל‬
‫החיד"א‪ ,‬פוסק ומקובל‬
‫סיפורי חז"ל‬
‫משל ונמשל‬
‫ת‪-‬אּמֶ ָך" (כ'‪ ,‬י"א)‬
‫ִ‬
‫"ּכַ ּבֵ ד אֶ ת‪ָ-‬אבִ יָך וְ אֶ‬
‫מסופר בספרי רבותינו‪ :‬ר' יהושע בן אלם הגידו לו‬
‫בחלום‪" :‬שמח בלבבך שאתה וננס הקצב‪ ,‬מושבו ומושבך‬
‫בגן עדן וחלקו וחלקך שווין כאחד"‪ .‬כשניעור ר' יהושע‬
‫חשב בלבו ואמר‪" :‬אוי לי שמיום שנולדתי הייתי תמיד‬
‫ביראת קוני‪ ,‬ולא עמלתי אלא בתורה‪ ,‬לא הלכתי ארבע‬
‫אמות בלא ציצית ותפילין והיו לי שמונים תלמידים‪,‬‬
‫ועכשיו שקולים מעשיי ותורתי עם הקצב?" שלח‬
‫לתלמידיו‪" :‬תדעו שלא אכנס לבית המדרש עד שאראה‬
‫מי הוא זה האיש ומה מעשיו שהוא חברי בגן עדן‪.‬‬
‫מיד הלך עם תלמידיו מעיר לעיר‪ ,‬ושאל בשם האיש‬
‫ובשם אביו עד שבא אל עירו‪ .‬כשנכנס שאל מיד‪" :‬היכן‬
‫ננס הקצב?" אמרו לו‪" :‬למה אתה מבקש אותו‪ ,‬אתה‬
‫צדיק וחסיד ותשאל על איש כמוהו?" אמר להם‪" :‬מה‬
‫מעשיו?" אמרו לו‪" :‬אדוננו‪ ,‬אל תשאל ממנו כלום עד‬
‫שתראה אותו"‪.‬‬
‫מיד שלח את תלמידיו לקרוא לו‪ .‬באו התלמידים אל ננס‬
‫ואמרו לו‪" :‬ר' יהושע בן אלם רוצה אותך"‪ .‬אמר להם‬
‫ננס‪" :‬מי אנכי ומי אבותיי בישראל‪ ,‬שר' יהושע רוצה‬
‫אותי?" אמרו לו‪" :‬עמוד ולך עמנו"‪ .‬חשב ננס בלבו שכל‬
‫מה שאמרו לו שקר הוא‪ ,‬ואמר‪" :‬לא אלך עמכם שאתם‬
‫משחקים בי"‪ .‬מיד חזרו לר' יהושע ואמרו לו‪" :‬אתה אור‬
‫ישראל‪ ,‬אור פנינו ועטרת ראשינו‪ ,‬איך תשלחנו אליו‪,‬‬
‫הלא הוא לא רצה לילך עמנו"‪ .‬אמר להם‪" :‬תדעו שלא‬
‫אשב עד שאראה אותו"‪.‬‬
‫הלך ר' יהושע בעצמו אצל ננס הקצב ונפל ננס על פני‬
‫ר' יהושע ואמר‪" :‬מה יום מיומיים שעטרת ישראל בא‬
‫לפני עבדו?" אמר לו‪" :‬דבר יש לי לדבר עמך""‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫"דבר"‪ .‬אמר לו‪" :‬מה מעשיך ומה מלאכתך?" אמר לו‪:‬‬
‫"אדוני‪ ,‬קצב אני ויש לי אב ואם זקנים ואינם יכולים‬
‫לעמוד על רגליהם‪ .‬ובכל יום ויום אני מלבישם ומאכילם‬
‫ומרחיצם בידי"‪ .‬מיד עמד ר' יהושע ונשקו על ראשו ואמר‬
‫לו‪" :‬בני‪ ,‬אשריך ואשרי גורלך‪ ,‬מה טוב ומה נעים! ואשרי‬
‫חלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן‪( "...‬סדר הדורות)‪.‬‬
‫"וְ אַ ּתֶ ם ִּת ְהיּו‪-‬לִ י מַ ְמלֶ כֶ ת ּכ ֹהֲ נִ ים וְ גו ֹי קָ דו ֹׁש"‬
‫(י"ט‪ ,‬ו')‬
‫נראה להסביר‪ ,‬כי הנה שבח האדם שבחר בו השם יתברך יותר מן‬
‫המלאך הוא‪ ,‬מפני שהמלאך אין חידוש ופלא בקדושתו‪ ,‬כי הוא‬
‫רוחני ומובדל מן החומר‪ ,‬ולכן אין סיבה שלא יהיה קדוש‪ ,‬אך‬
‫האדם שיש לו גוף חומר עכור‪ ,‬ועם כל זה הוא קדוש‪ ,‬זה באמת‬
‫פלא‪.‬‬
‫והעניין יובן על פי משל‪ :‬אדם אחד הלך לשוק ומצא בחנות אחת‬
‫צורת עוף עשוי מעץ ואבן‪ ,‬אך היה עשוי בחכמה שנראה לעיני כל‬
‫שהוא עוף הפורח ממש בלי שום הפרש כלל‪ ,‬ואותו אדם התאווה‬
‫לקנותו ושאל את בעל החנות‪" :‬בכמה תמכור זה?" אמר לו‪:‬‬
‫"עשרה זהובים"‪ .‬התפלא הלה ושאל אותו‪" :‬הרי עוף הפורח כזה‬
‫נמכר בעשר פרוטות‪ ,‬ואיך תרצה בזה עשרה זהובים?"‪ .‬השיב לו‪:‬‬
‫"עוף הפורח הוא מעשה שמים ויש כמוהו אלפים ורבבות‪ ,‬ולכן‬
‫נמכר בזול כי מצוי הרבה‪ ,‬אבל זה עשוי מחכמת אדם מעץ ואבן‬
‫שהתחכם האומן לעשות מהעץ עוף ממש‪ ,‬והוא דבר פלא שלא‬
‫מצוי‪ ,‬ולכן מחירו יקר"‪.‬‬
‫והנמשל‪ ,‬המלאך אין לו חומר ולכן אין פלא שהוא קדוש‪ ,‬ויש‬
‫אלפים ורבבות מלאכים שהם כולם קדושים‪ .‬אך האדם שהוא‬
‫בעל גוף חומרי‪ ,‬אם הוא יהיה קדוש ודומה למלאך‪ ,‬הרי זה פלא‬
‫וחידוש שאינו מצוי ולכן הוא חביב בפני השם יתברך ביותר‪.‬‬
‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" ולא מלאכי‬
‫מרום אף על פי שהם קדושים יותר מכם‪ ,‬כיון שנמצא בכם‬
‫חידוש גדול‪ ,‬שאתם בעלי גוף חומרי ועם כל זה אתם קדושים‪,‬‬
‫לכן נבחרתם אצלי (בן איש חי דרשות)‪.‬‬
‫טריוויה משפחתית‬
‫הרה"ג יהונתן בן ר' נתן‬
‫נטע אייבשיץ זצ"ל‬
‫מקובל‪ ,‬פוסק ודרשן‬
‫בחן את בקיאותך בפרשת השבוע!‬
‫תשובות‬
‫שאלות‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫הרה"ג יחיא נחום זצ"ל‬
‫שימש כבוד שוחטים‬
‫בתימן‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫הרה"ג משה צבי נריה‬
‫זצ"ל ‪ -‬מייסד מרכז‬
‫ישיבות בני עקיבא‬
‫בעריכת‪ :‬ר’ עזרא מרום‬
‫‪www.pirsuma.com‬‬
‫‪ .1‬נח‪ ,‬חיי‪-‬שרה‪ ,‬קרח‪ ,‬פנחס‪ ,‬בלק‪.‬‬
‫‪ .2‬רש"י לפי מדרש רבה‪:‬‬
‫א‪ .‬חובב על שום שחיבב את התורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬יתרו בגלל שיתר פרשה אחת בתורה‪.‬‬
‫‪ .3‬מהפסוק‪" :‬וישמע יתרו‪ ...‬את כל אשר עשה אלוקים למשה‬
‫ולישראל"‪.‬‬
‫‪ .4‬בפסוק זה ראשי תיבות אלול ללמדנו שבחודש אלול מצווים‬
‫להרבות בשלום בין אדם לחברו‪.‬‬
‫‪ .5‬המן‪ ,‬בארה של מרים ומתן תורה‪( .‬רש"י)‬
‫‪ .6‬א‪ .‬יונתן בן אביתר הכהן‪( .‬מלכים א'‪ ,‬פרק א'‪ ,‬מ"ב)‬
‫ב‪ .‬רות‪( .‬פרק ג'‪ ,‬י"א)‬
‫‪ .7‬במעמד הר סיני הייתה אחדות בעם ולכן נאמר בלשון יחיד‪,‬‬
‫ללמדנו‪ :‬חנו כאיש אחד ובלב אחד‪.‬‬
‫‪ .8‬אברהם ‪ -‬הרן אבי יסכה (=שרה)‪ .‬יצחק ‪ -‬בתואל‪ .‬יעקב‪-‬לבן‪.‬‬
‫‪ .9‬א‪ .‬סגולה = אוצר חביב‪ .‬ב‪ .‬כמו הניקוד סגול שצורתו משולש‬
‫ונשאר בצורה זו בכל כיוון שיתהפך‪ ,‬כך עם ישראל בכל‬
‫התהפוכות בגולה לא ישתנה‪.‬‬
‫‪ .10‬בעשרת הדברות בפרשתנו נאמר "זכור את יום השבת"‪ ,‬ואילו‬
‫במשנה תורה "שמור את יום השבת"‪.‬‬
‫אילו פרשות נוספות בתורה נקראות על שם אנשים?‬
‫"מבני חובב חותן משה" (שופטים‪ ,‬ד')‪ .‬מה מקור‬
‫השמות‪ :‬א‪ .‬חובב? ב‪ .‬יתרו?‬
‫מנין למדים שמשה שקול כנגד כל ישראל?‬
‫מה רמוז בפסוק "וישאלו איש לרעהו לשלום"?‬
‫"ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה'‪ ...‬ולישראל"‪ .‬מהי כל‬
‫הטובה?‬
‫"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל"‪.‬‬
‫מי בתנ"ך נקרא ‪ :‬א‪ .‬איש חיל? ב‪ .‬אשת חיל?‬
‫מה למדים מן הפסוק "ויחן שם ישראל"?‬
‫יתרו היה חותן משה‪ .‬מי היו החותנים של האבות אברהם‪,‬‬
‫יצחק ויעקב ?‬
‫"והייתם לי סגולה" (י"ט‪ ,‬ה')‪ .‬מה משמעות המושג סגולה?‬
‫מה מקור הפיוט "שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל‬
‫המיוחד"?‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫ִמ ְּמקו ְֹמָך מַ לְ ּ ֵכנּו ּתו ִֹפיעַ ‪ .‬וְ ִת ְמלו ְֹך עָ לֵ ינּו ּכִ י‬
‫ְמחַ ּכִ ים אֲ נ ְַחנּו לָ ְך‪ .‬מָ תַ י ִּת ְמֹלְך ְּב ִצּיו ֹן‪ְּ .‬בקָ רו ֹב‬
‫ְּביָמֵ ינּו לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד ִּת ְׁשּכו ֹן‪ִּ .‬ת ְתּג ּ ֵַדל וְ ִת ְתקַ ּדֵ ׁש‬
‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירְ ָך לְ דו ֹר וָדו ֹר ּולְ נֵצַ ח נְ צָ ִחים‪.‬‬
‫ְּבתו ְֹך יְ ָ‬
‫וְ עֵ ינֵינּו ִתרְ אֶ ינָה מַ לְ כּותֶ ָך ּכַ ּדָ בָ ר הָ ָאמּור ְּב ִׁשירֵ י‬
‫ֻעּזֶָך‪ .‬עַ ל יְ דֵ י ּדָ וִ ד ְמ ִׁשיחַ ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬
‫מּוסר ָאבִ יָך‪ ,‬וְ ַאל ִּתּטו ֹש ּתו ֹרַ ת ִאּמֶ ָך‪,‬‬
‫ְשמַ ע ְּבנִ י ַ‬
‫ִּת ְתנַהֵ ג ּתָ ִמיד לְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל ּדְ בָ רֶ יָך‪ּ ,‬בנַחַ ת לְ כָ ל ָאדָ ם‬
‫ּובְ כָ ל עֵ ת‪ּ ,‬ובָ זֶה ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪ֶ ,‬ש ִהיא ִמּדָ ה‬
‫רָ עָ ה לְ הַ חֲ ִטיא ְּבנֵי ָאדָ ם‪ .‬וְ כַ אֲ ֶשר ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪,‬‬
‫ּתַ עֲלֶ ה עַ ל לִ ְּבָך ִמּדַ ת הָ ֲע ָנוָה ֶש ִהיא ִמּדָ ה טו ֹבָ ה‬
‫ִמּכָ ל הַ ִּמדו ֹת הַ ּטו ֹבו ֹת‪ .‬לְ מַ עַ ן ּתַ ְצלִ יחַ ְּבכָ ל ּדְ רָ כֶ יָך‬
‫וְ ִתזְ ּ ֶכה לָ עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪:‬‬
‫חיים אידל‬
‫בן אסתר‬
‫‪10‬‬
‫חביב בן‬
‫מסעודה‬
‫בן לולו‬
‫כוכבה‬
‫הרוש בת‬
‫סתה‬
‫מקסים‬
‫ביטון בן‬
‫פיבי‬
‫פנחס אברהם‬
‫ז"ל בן מסעודה‬
‫שתח'י‬
‫ִּפיהָ ‪ָ ּ ,‬פ ְתחָ ה בְ חָ כְ מָ ה‪ ,‬וְ תו ֹרַ ת חֶ סֶ ד‪ ,‬עַ ל‪-‬לְ ׁשוֹנָּה‪ .‬צו ֹפִ ּ ָיה‪ ,‬הֲ לִ יכו ֹת ּבֵ יתָ ּה‪ ,‬וְ לֶ חֶ ם עַ ְצלּות‪ֹ ,‬לא‬
‫ָאבִ ינּו ָאב הָ רַ חֲ מָ ן‪ ,‬הַ ְמרַ חֵ ם‪ ,‬רַ חֶ ם עָ לֵ ינּו‪ ,‬וְ תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו‬
‫ִּבינָה לְ הָ בִ ין ּולְ הַ ְׂשּכִ יל‪ ,‬לִ ְ ׁשמ ֹעַ לִ לְ מ ֹד ּולְ לַ ּמֵ ד‪ ,‬לִ ְׁשמ ֹר ת ֹאכֵ ל‪ .‬קָ מּו בָ נֶיהָ ‪ ,‬וַיְ אַ ְּׁשרּוהָ ‪ּ ,‬בַ עְ לָ ּה‪ ,‬וַיְ הַ לְ לָ ּה‪ .‬רַ ּבו ֹת ּ ָבנו ֹת‪ ,‬עָ ׂשּו חָ יִ ל‪ ,‬וְ אַ ְּת‪ ,‬עָ לִ ית עַ ל‪ּ-‬כ ּ ָֻלנָה‪:‬‬
‫ֹאמרּו לְ ָך חו ֹסֶ יָך בְ צַ ּ ֶד ְקָך עֲמּוסֶ יָך‪ ,‬תֻ ְק ּ ַדש ָאד ֹון עַ ל‬
‫ֲׂשיָך וְ ִת ְׂשמַ ח ּבְ מַ ע ֲֶׂשיָך וְ י ְ‬
‫וְ לַ עֲׂשו ֹת‪ּ ,‬ולְ קַ ּיֵם אֶ ת ּכָ ל ּדִ בְ רֵ י תַ לְ מּוד ּתו ֹרָ תֶ ָך ְּבַאהֲ בָ ה‪ .‬חֲ מו ֹל עַ ל מַ ע ֶ‬
‫דּוּש ְתָך ִק ּ ַד ְשּתָ ‪ ,‬נָאֶ ה לְ קָ דו ֹש ּפְ אֵ ר ִמ ְקדו ִֹשים‪:‬‬
‫ישיָך ּבִ ְק ָ‬
‫ּכ ֹל מַ ע ֲֶׂשיָך ּכִ י מַ ְקדִ ֶ‬
‫וְ הָ אֵ ר עֵ ינֵינּו בְ תו ֹרָ תֶ ָך‪ ,‬וְ דַ ּבֵ ק לִ ּבֵ נּו ְּב ִמ ְצו ֹתֶ יָך‪ ,‬וְ יַחֵ ד‬
‫טו ֹב לְ הו ֹדו ֹת לה'‪ּ .‬ולְ זַּמֵ ר לְ ִ ׁש ְמָך עֶ לְ יו ֹן‪ :‬לְ הַ ּגִ יד ּ ַבּבו ֹקֶ ר חַ ְס ּ ֶדָך‪ .‬וֶאֱ מּונ ְָתָך ּ ַבּלֵ ילו ֹת‪:‬‬
‫לְ בָ בֵ נּו לְ ַאהֲ בָ ה ּולְ יִ רְ ָאה אֶ ת ְ ׁשמֶ ָך‪:‬‬
‫אָ ּנָא ּבְ כ ֹחַ ּגְ דֻּלַ ת יְ ִמינֶָך ּתַ ִּתיר ְצרּורָ ה‪ .‬קַ ּבֵ ל רִ ּנַת עַ ּמֶ ָך ַׂשּגְ בֵ נּו טַ הֲ רֵ נּו נו ֹרָ א‪ .‬נָא גִ ּבו ֹר ּדו ֹרְ ֵׁשי‬
‫יִ חּודֶ ָך ּכְ בָ בַ ת ָׁש ְמרֵ ם‪ּ .‬בָ רְ כֵ ם טַ הֲ רֵ ם רַ חֲ מֵ י ִצדְ קָ תֶ ָך ּתָ ִמיד ּג ְָמלֵ ם‪ .‬חֲ ִסין קָ דו ֹׁש ּבְ רו ֹב טּובְ ָך‬
‫ַאדְ רַ ּבָ ה‪ּ ,‬תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו ֶשנִ רְ אֶ ה ּכָ ל אֶ חָ ד מַ עֲלַ ת חֲ בֵ רֵ ינּו‬
‫נַהֵ ל עֲדָ תֶ ָך‪ .‬י ִָחיד ּגֵאֶ ה לְ עַ ְּמָך ּפְ נֵה זו ֹכְ רֵ י ְקד ָֻּׁשתֶ ָך‪.‬‬
‫וְ ֹלא חֶ ְסרוֹנָם וְ ֶשּנְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל אֶ חָ ד אֶ ת חֲ בֵ רו ֹ ְּבדֶ רֶ ְך הַ ּי ָָשר‬
‫ּוׁשמַ ע צַ עֲקָ תֵ נּו יו ֹדֵ עַ ּתַ עֲלּומו ֹת‪.‬‬
‫ַׁשוְ עָ תֵ נּו קַ ּבֵ ל ְ‬
‫וְ הָ רָ צּוי לְ פָ נֶיָך‪ ,‬וְ ַאל ַיעֲלֶ ה בְ לִ ּבֵ נּו שּום ִש ׂנְ ָאה מֵ אֶ חָ ד‬
‫ֹלקים‪.‬‬
‫ּכְ אַ ּיָל‪ּ ,‬תַ ֲער ֹג עַ ל אֲ פִ יקֵ י מָ יִ ם‪ֵ ּ ,‬כן נַפְ ִ ׁשי תַ ֲער ֹג אֵ לֶ יָך אֱ ִ‬
‫עַ ל חֲ בֵ רו ֹ חָ לִ ילָ ה‪ְּ ...‬תחַ ּזֵק או ֹתָ נּו ְּבַאהֲ בָ ה אֵ לֶ יָך ּכַ אֲ ֶשר‬
‫ֹלקים‪:‬‬
‫אֹלקים לְ אֵ ל חָ י‪ :‬מָ תַ י ָאבו ֹא‪ ,‬וְ אֵ רָ אֶ ה‪ְּ ,‬פנֵי אֱ ִ‬
‫צָ ְמָאה נַפְ ִׁשי‪ ,‬לֵ ִ‬
‫ּגָלּוי וְ יָדּועַ לְ פָ נֶיָך ֶש ְּיהֵ א הַ ּכ ֹל נַחַ ת רּוחַ אֵ לֶ יָך‪ָ ...‬אמֵ ן‬
‫אֵ לֶ יָך ה' אֶ ְקרָ א‪ ,‬וְ אֶ ל ה'‪ ,‬אֶ ְתחַ ּנָן‪ְׁ .‬שמַ ע ה' וְ חָ ּנֵנִ י‪ ,‬ה'‪ ,‬הֱ יֵה עֹזֵר לִ י‪.‬‬
‫ּכֵ ן יְ ִהי רָ צו ֹן‪:‬‬
‫ּומּתו ְֹך ִמעּוט ֲעו ֹנו ֹת‪:‬‬
‫עׁשר וְ כָ בו ֹד ִ‬
‫ּומּתו ְֹך ֶ‬
‫וְ זַּכֵ נּו לְ קַ ּבֵ ל ַׁשּבָ תו ֹת ִמּתו ְֹך ר ֹב ִש ְׂמחָ ה ִ‬
‫לעילוי נשמת‬
‫שלום בן‬
‫פרחה‬
‫ומסעוד‬
‫שמעון‬
‫אזולאי בן‬
‫דונה‬
‫חיים בן‬
‫זוהרה‬
‫ממן‬
‫דוד שלום‬
‫בן זהרה‬
‫ממן‬
‫משה‬
‫בן חנה‬
‫אלימלך‬
‫שלמה‬
‫בן עישה‬
‫דדון‬
‫ריינה בת‬
‫מזל דדון‬
‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫אהובה שכן‬
‫טוב ז"ל בת‬
‫מזל שתח'י‬
‫אברהם עמירן בן‬
‫מלכה ותמרה בת‬
‫דבורה‬
‫רפאל בן אליהו‬
‫ומזל בת פרחה‬
‫דיין‬
‫אליהו‬
‫בן סעדה‬
‫איבגי‬
‫עישה בת‬
‫אסתר‬
‫איבגי‬
‫הראל יעיש‬
‫ז"ל בן יפת‬
‫וימימה הי"ו‬
‫דוד דרעי‬
‫בן זויה‬
‫עישה בת‬
‫אסתר‬
‫איבגי‬
‫קבר רבי חלפתא ובניו‬
‫קבר רבי חנניה סגן הכהנים‬
‫“וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫לאורם נלך‬
‫ר אל‬
‫סי‬
‫דולי יש‬
‫פורים ומעשיות על ג‬
‫קבר האידרא‬
‫קבר שמעיה ואבטליון‬
‫הרה"ק ר' יצחק מנישכיז זצ"ל‬
‫קבר האר"י‬
‫קבר חבקוק הנביא‬
‫קבר האלשיך הקדוש‬
‫קבר יונתן בן עוזיאל‬
‫קבר יוסף הצדיק‬
‫‪.7‬‬
‫מערת המכפלה‬
‫‪.8‬‬
‫קבר רחל‬
‫קבר רבי אבא חלפתא‬
‫רבי יצחק מנישכיז זצ"ל נולד בשנת ה'תקמ"ט‬
‫(‪ .)1788‬מגדולי רבני החסידות‪ .‬נודע כבר מצעירותו‬
‫כמחולל פלאים‪ .‬רבים נהרו אליו ושיחרו לפתחו‬
‫וראו נפלאות‪ ,‬מלומד בניסים‪ .‬עבודתו הייתה בדרך‬
‫הדבקות לבורא‪ .‬התפרסם במיוחד בברכותיו לרפואת‬
‫חולים‪ .‬דרכו היתה לאכול מעט מאוד ולעת זקנותו‬
‫אמר שמתחרט שלא הרגיל עצמו לאכול יותר כדי‬
‫שיהיה לו יותר כח לעבודת ה' יתברך‪ .‬נפטר ב‪ -‬כ"א‬
‫שבט ה'תרכ"ח (‪ .)1868‬חי כ‪ 80 -‬שנים‪.‬‬
‫אביו‪ :‬ר' מדרכי מנישכיז‪ .‬נשותיו‪ :‬בתו של הרה"ק‬
‫רבי מאיר (בנו בכורו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב‬
‫ זיווג ראשון)‪ ,‬בתו של הרה"ק רבי יחיאל‬‫מיכל מקאשיווקא (זיווג שני)‪ .‬ילדיו‪ :‬לא‬
‫השאיר אחריו ילדים‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' לוי‬
‫יצחק מברדיצ'ב‪ ,‬ר' ברוך ממז'יבוז'‪ ,‬ר'‬
‫אברהם יהושע העשל מאפטא וה"חוזה‬
‫מלובלין"‪ .‬מספריו‪ * :‬תולדות יצחק ‪-‬‬
‫שיחות על התורה‪ ,‬תהילים ומועדים‬
‫* זכרון טוב ‪ -‬סיפורים והנהגות על‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫פעם אחת הגיעו שני סוחרים אל הרה"ק‬
‫רבי יצחק מנישכיז‪ .‬נכנס אחד מהם‬
‫אליו‪ ,‬וישאל לו הצדיק‪" :‬מאין באת?"‬
‫ויען‪" :‬מליטא"‪ ,‬והוא מחסידי קאברין‪.‬‬
‫ונתן לו הרה"ק "שלום" ברוב חיבה‪ .‬ואחר‬
‫שאלו לשם מה הוא בא אליו‪ .‬וענה לו הסוחר‪,‬‬
‫כי לטובת פרנסתו הוא צריך שירד שלג במחוזו‪ ,‬כדי‬
‫תתכסה חצרו עם שלג‪ ,‬וכך בא אל הרה"ק בבקשה‬
‫שיתפלל עבורו זאת‪ .‬ובירכו הרה"ק לשלום ואמר‬
‫שבע"ה ירדו בקרוב שלגים רבים במחוזו‪ ,‬ותתכסה‬
‫חצרו בשלג‪.‬‬
‫והביאה לו איזה נכרית אחת את כל כיס המעות‬
‫בשלימות‪.‬‬
‫קבר רבי שלמה אלקבץ‬
‫הרבנית של הרה"ק ר' יצחק מנישכיז חלתה פעם‬
‫במחלה קשה‪ ,‬ושאלה את בעלה‪" :‬הלא אתה ממשיך‬
‫רפואות לאלפים ורבבות מישראל‪ .‬ומדוע לי אינך‬
‫ממשיך רפואה?"‪ .‬והשיב לה‪" :‬דעי כי פעם בעת‬
‫עליית נשמתי לעולם העליון‪ ,‬ראיתי שהביאו איש‬
‫אחד לדין‪ .‬ושקלו זכויותיו ועוונותיו‪ ,‬ולא הספיקו‬
‫זכויותיו להכריע את הכף לזכות‪ ,‬ונידון לגיהינום‪.‬‬
‫ובעת שנמסר למלאך להוליך אותו לגיהינום‪ ,‬בא‬
‫מלאך גדול ונורא ואמר‪ ,‬יש לי ללמד זכות עליו‪,‬‬
‫והביא שקים גדולים של ייסורים שסבל האיש‬
‫כל ימי חייו בחולי‪ ,‬והמלאך הזה גם נברא‬
‫מהייסורים‪ ,‬והכריעו הייסורים לכף‬
‫זכות‪ ,‬ונגמר דינו לגן עדן‪ .‬וסיים הרה"ק‪:‬‬
‫"ראי נא כמה חשובים ייסורים בעולם‬
‫העליון"‪( .‬צדקת אליהו)‬
‫פעם נכנסו כמה חסידים אצל הרה"ק‬
‫רבי יצחק מנישכיז זי"ע‪ ,‬וסיפרו לו כי‬
‫אחד ממקורביו עשה דבר עוולה אשר‬
‫לא יעשה‪ ,‬וביקשו ממנו שיוכיחו על‬
‫כך‪ ,‬ויפסיק מלקרבו‪ .‬אמר להם הצדיק‪,‬‬
‫שהוא בוחר ללכת בדרך השי"ת דכתיב‬
‫ביה "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל‬
‫בישראל"‪ .‬שאין הקב"ה צופה ומביט על‬
‫עוונותיהם של ישראל כי אילו הקב"ה היה‬
‫רואה ומסתכל על מעשיהם הרעים של אנשים‪ ,‬לא‬
‫היה יכול להכניס אף אחד אליו! ובזאת רמז לאלו‬
‫שבאו לדבר אצלו סרה על יהודי‪ ,‬שגם הם אינם‬
‫ראויים להיכנס אליו‪ ,‬רק מחמת שאינו רואה דבר רע‬
‫על ישראל‪ ,‬יכולים אלו ואלו להיכנס‪.‬‬
‫אחר כך שאל הרה"ק את היהודי‪ .‬מי היהודי האחר‬
‫שהגיע עמו‪ ,‬ומדוע נשאר בחוץ ולא נכנס? ויען שזהו‬
‫שכנו‪ ,‬שאף הוא עוסק באותו עניין‪ ,‬וזקוק שירדו‬
‫שלגים ויכסו את החצר‪ .‬אך מכיוון שהוא מתנגד לא‬
‫נכנס אל הרבי‪ .‬וטענתו בפיו‪" :‬מדוע עליי להיכנס?‬
‫הלא אם באמת הרבי יכול לפעול זאת בברכה‬
‫בעבורך‪ ,‬אז אני הלא שכנך וגם אני איוושע בכך‪ ,‬ואם‬
‫אין הרבי יכול לפעול זאת‪ ,‬איני צריך להיכנס אליו"‪.‬‬
‫נענה הרה"ק ‪" -‬אז?" ולא הוסיף כלום‪ .‬כשהחלו‬
‫לרדת השלגים היה פלא גדול באותה עיר‪ ,‬חצרו‬
‫של החסיד נתמלאה עם שלגים‪ ,‬ואילו בחלקו של‬
‫המתנגד לא נפל אף פתית שלג אחד‪.‬‬
‫בעריכת השולחן הטהור של כ"ק מרן אדמוה"ז‬
‫מטשארטקוב זי"ע ‪ -‬בי"ט כסלו תרכ"ח‪ ,‬שאל רבינו‬
‫אם אמת הדבר שהרה"ק רבי יצחק מנישכיז פסק‬
‫מלומר תחנון בכל יום החל מראשית שנה זו (שנת‬
‫ה'תרכ"ח‪ ,‬כידוע בשנה האחרונה של הרה"ק מנישכיז‬
‫הוא לא אמר תחנון)‪ .‬והיה שם אברך אחד שהיה גר‬
‫סמוך לנישכיז ואמר‪" :‬אכן‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬ולא רק‬
‫הרה"ק עצמו‪ ,‬אלא כל חסידי נישכיז פסקו מלומר‬
‫תחנון"‪ .‬רבינו הפטיר על זאת‪" :‬פלא הוא‪ ,‬האמת היא‬
‫שהצדיק רואה את האור שלו מעולם העליון מאיר‬
‫אליו‪ ,‬ונדמה לו שכל העולם כולו מתקרב אל התיקון‬
‫השלם"‪.‬‬
‫לרבי מקוצק זצ"ל היה קרוב משפחה שהיה סופר‬
‫סת"ם‪ ,‬והיה מושבו לכתיבה באיזה יער סמוך לעיר‬
‫נישכיז‪ .‬והיה אותו סופר חשוב ונכבד מאוד בעיני‬
‫הרה"ק ר' יצחק מנישכיז זצ"ל וכיבדו ביותר‪ .‬פעם‬
‫אחת בדרך הילוכו מעיר לעיר למכור תפילין ומזוזות‪,‬‬
‫אבד לו כיס עם מעות והיה שם הון רב שהיה צריך‬
‫לחיות מזה‪ ,‬והיה מאוד מיצר על כך‪ ,‬כי היו שם אף‬
‫מעות שאינן שלו‪ .‬ובא לפני ר' יצחק מנישכיז זצ"ל‬
‫והזכיר את זה‪ ,‬והשיבו‪" :‬לך אל מקום פלוני ביער‪,‬‬
‫ויביאו לך את המעות שמה"‪ .‬ועשה כן ועמד שם‪,‬‬
‫כעבור חודשיים ‪ -‬בכ"א שבט ה'תרכ"ח (‪-)1868‬‬
‫נתבקש הרה"ק מנישכיז לעולם שכולו טוב‪ ,‬ורק אז‬
‫הבינו את כוונת הנהגתו ואת דברי רבינו‪ ,‬כי למעשה‬
‫הרה"ק מנישכיז ראה אור גדול מעולם העליון‪ ,‬והיה‬
‫נדמה לו שכל העולם מתקרב לזה האור‪ ,‬ומלאה הארץ‬
‫דעה את ה' ולכן הפסיק מלומר תחנון‪ ,‬אך האמת היא‪,‬‬
‫שזה האור היה האור הגדול המוכן בעבורו ובשבילו‪,‬‬
‫כי היה קרוב ליום הסתלקותו‪( .‬ספר "תפארת אדם"‬
‫תולדות הרה"ק מטשארטקוב)‪.‬‬
‫קבר רבי בנאה האמורא‬
‫קבר האמהות‬
‫קבר רבי עקיבא‬
‫קבר רבי משה קורדובירו‬
‫קבר רבי שמעון בר יוחאי‬
‫קבר רבי יוסף קארו‬
‫קבר רבי יוסי הגלילי‬
‫קבר אביי‬
‫קבר בניהו בן יהוידע‬
‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬
‫וַאֲ נ ְַחנּו ֹלא נֵדַ ע מַ ה ַּנע ֲֶׂשה‪ּ .‬כִ י עָ לֶ יָך עֵ ינֵינּו‪ :‬זְ כ ֹר רַ חֲ מֶ יָך ה' וַחֲ סָ דֶ יָך‪ּ .‬כִ י מֵ עו ֹלָ ם הֵ ּ ָמה‪:‬‬
‫הַ ּ ַמלְ אָ ְך הַ ּג ֹאֵ ל א ִֹתי ִמּכָ ל רָ ע יְ בָ רֵ ְך אֶ ת הַ ּנְ עָ רִ ים‪ .‬וְ יִ ּקָ רֵ א בָ הֶ ם ְׁש ִמי וְ ֵׁשם אֲ בו ֹתַ י ַאבְ רָ הָ ם וְ יִ ְצחָ ק‪.‬‬
‫וְ יִ דְ ּגּו לָ ר ֹב ּבְ קֶ רֶ ב הָ ָארֶ ץ‪:‬‬
‫אֵ ין עֲרו ְֹך לְ ָך ה' אֱ לקֵ ינּו ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּזֶה‪ .‬וְ אֵ ין זּולָ ְתָך מַ לְ ּ ֵכנּו לְ חַ ּיֵי הָ עולָ ם הַ ּ ָבא‪ .‬אֶ פֶ ס ּבִ לְ ְּתָך ּגו ֹאֲ לֵ נּו‬
‫לִ ימו ֹת הַ ּ ָמ ִ ׁשיחַ ‪ .‬וְ אֵ ין ּדו ֹמֶ ה ּלְ ָך מו ִֹׁשיעֵ נּו לִ ְת ִחּיַת הַ ּמֵ ִתים‪:‬‬
‫לּוֹלתיִ ְך לֶ כְ ּתֵ ְך ַאחֲ רַ י ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ּבְ אֶ רֶ ץ ֹלא זְ רּועָ ה‪:‬‬
‫ָּ‬
‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה' זָכַ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד נְ עּורַ יִ ְך ַאהֲ בַ ת ּכְ‬
‫ל‪-‬בנֶיהָ ‪ּ ,‬כִ י אֵ ינֶּנּו‪.‬‬
‫קו ֹל ּבְ רָ מָ ה נִ ְ ׁשמָ ע נְ ִהי ּבְ כִ י תַ ְמרּורִ ים רָ חֵ ל‪ְ ,‬מבַ ּ ָכה עַ ל‪ּ-‬בָ נֶיהָ ; מֵ אֲ נָה לְ ִה ּ ָנחֵ ם עַ ּ ָ‬
‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה'‪ִ ,‬מנְ עִ י קו ֹלֵ ְך ִמּבֶ כִ י‪ ,‬וְ עֵ ינַיִ ְך‪ִ ,‬מּדִ ְמעָ ה‪ּ :‬כִ י יֵׁש ָׂשכָ ר לִ פְ ע ּ ָֻלתֵ ְך נְ אֻ ם ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו מֵ אֶ רֶ ץ אוֹיֵב‪.‬‬
‫ֵׁש‪-‬ת ְקוָה לְ ַאחֲ רִ יתֵ ְך‪ ,‬נְ אֻ ם‪-‬ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו בָ נִ ים‪ ,‬לִ גְ בּולָ ם‪:‬‬
‫וְ י ִּ‬
‫יקים או ֹר נָעִ ים‪:‬‬
‫ּכְ ֶשהַ ּנְ ָשמָ ה ְמ ִאירָ ה‪ ,‬גַם ָשמַ יִ ם עו ֹטֵ י עֲרָ פֶ ל ְמפִ ִ‬
‫נֵר לְ רַ גְ לִ י דְ בָ רֶ ָך‪ ,‬וְ או ֹר‪ ,‬לִ נְ ִתיבָ ִתי‪ .‬נִ ְ ׁש ּ ַבעְ ִּתי וָאֲ קַ ּיֵמָ ה לִ ְ ׁשמ ֹר‪ִ ,‬מ ְ ׁשּפְ טֵ י ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬
‫ִׁש ְפכִ י כַ ּ ַמיִ ם לִ ּבֵ ְך‪ ,‬נ ֹכַ ח ּפְ נֵי ה'‪:‬‬
‫ְּת ִפּלָ ה‪ ,‬לְ עָ נִ י כִ י ַי ֲעט ֹף וְ לִ פְ נֵי ה'‪ ,‬יִ ְׁשּפ ְֹך ִׂשיחו ֹ‪ .‬ה'‪ִׁ ,‬ש ְמעָ ה ְתפִ ּ ָל ִתי‪ ,‬וְ ַׁשוְ עָ ִתי‪ ,‬אֵ לֶ יָך תָ בו ֹא‪.‬‬
‫ַאל ּתַ ְסּתֵ ר ּ ָפנֶיָך‪ִ ,‬מּמֶ ּנִ י ּבְ יו ֹם צַ ר לִ י‪:‬‬
‫ְּתהֵ א הַ ָּׁשעָ ה הַ ז ֹאת ְׁשעַ ת רַ חֲ ִמים וְ עֵ ת רָ צו ֹן ִמּלְ פָ נֶיָך‪:‬‬
‫ַאתה עִ ּ ָמדִ י‪:‬‬
‫ּ ַגם ִּכי אֵ לֵ ְך ְּבגֵיא צַ לְ מָ וֶת ֹלא ִאירָ א רָ ע ִּכי ּ ָ‬
‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל ִצּיו ֹן ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ בו ֹדֶ ָך‪,‬‬
‫רַ חֶ ם נָא ה' אֱ ֹלקֵ ינּו עַ ל יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל יְ ָ‬
‫וְ עַ ל מַ לְ כּות ּבֵ ית ּ ָדוִ ד ְמ ִ ׁשיחֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל הַ ּ ַביִ ת הַ ּגָדו ֹל וְ הַ ּקָ דו ֹׁש‪:‬‬
‫ַאחֵ ינּו ּ ָכל ּבֵ ית יִ שרָ אֵ ל‪ .‬הַ ּנְ תּונִ ים ּ ַבצָ רָ ה ּובַ ִ ׁשבְ יָה‪ .‬הָ עו ְֹמדִ ים ּבֵ ין ּ ַבּיָם ּובֵ ין ּ ַב ּ ַיּבָ ָׁשה‪ .‬הַ ּ ָמקו ֹם יְ רַ חֵ ם‬
‫עֲלֵ יהֶ ם וְ יו ִֹציאֵ ם ִמּצָ רָ ה לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬ומֵ אֲ פֵ לָ ה לְ או ֹרָ ה‪ִ .‬‬
‫ָאש ׂים לְ קַ רְ נֵי הו ֹדו ֹ‪ּ .‬ולְ נֵר ּתָ ִמיד אֶ ּקַ ח לִ י אֶ ת‬
‫ּומ ִּׁשעְ ּבּוד לִ גְ אֻ ּ ָלה‪ .‬הַ ְׁשּתָ א ּבַ ֲעגָלָ א ּובִ זְ מַ ן קָ רִ יב‪ּ :‬בִ לְ בָ בִ י ִמ ְש ּ ָכן אֶ בְ נֶה לַ הֲ דַ ר ּכְ בו ֹדו ֹ‪ּ .‬ובַ ִּמ ְש ּ ָכן ִמזְ ּבֵ חַ ִ‬
‫ַאקרִ יב לו ֹ אֶ ת נַפְ ִשי הַ ְּי ִחידָ ה‪:‬‬
‫אֵ ש הָ עֲקֵ דָ ה‪ּ ,‬ולְ קָ רְ ּבָ ן ְ‬
‫לעילוי נשמת‬
‫תמר ויוחנן‬
‫אסייג‬
‫מרים בת‬
‫ג'מילה‬
‫טיירי‬
‫לוי בן‬
‫פרחה‬
‫אלון‬
‫שלמה‬
‫בר סימי‬
‫אלון‬
‫ניסים‬
‫בן עישה‬
‫דדון‬
‫שמעון בוריה‬
‫בן שלום סלאם‬
‫אברהם‬
‫ישראל‬
‫חי ז"ל בן‬
‫אביגיל‬
‫לוי שלמה‬
‫בן סולימן‬
‫אסף בן‬
‫נחמן‬
‫חריזי‬
‫יחיאל‬
‫בן חוסני‬
‫מזרחי‬
‫כפיר חן‬
‫מנצור סאלם‬
‫דומן ויואב בן ז"ל בן רצון‬
‫וכוכבה הי"ו‬
‫מנצור‬
‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫נתנאל בן‬
‫שלום‬
‫רבקה ז"ל‬
‫בת לאה‬
‫ואברהם‬
‫אביבה‬
‫בת אסתר‬
‫שרעבי‬
‫רחל חיה בת‬
‫אולגה ועמרם‬
‫אזולאי בן‬
‫זוהרה‬
‫חיים בן‬
‫משה‬
‫יעקבי‬
‫תומר חדד‬
‫ז"ל בן אליהו‬
‫וציפורה הי"ו‬
‫משה‬
‫תורג'מן‬
‫סימי‬
‫אזולאי‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫לפחות‬
‫‪9‬‬
‫‪63‬‬
‫דק’ ביום‬
‫קבעת‬
‫עיתים לתורה?‬
‫סדר לימוד‬
‫תפילת העמידה (ה')‬
‫יום ראשון ‪ /‬י"ח שבט‬
‫יום שני ‪ /‬י"ט שבט‬
‫יום שלישי ‪ /‬כ' שבט‬
‫המשך פרטים בברכות בסדר‬
‫התפילה‬
‫'אתה חונן'‬
‫מאחר וההבדל בין האדם לבהמה הוא‬
‫הבינה והשכל‪ ,‬לכך קבעו חז"ל ברכת 'אתה‬
‫חונן' בתחילת הברכות האמצעיות‪ ,‬שאם‬
‫אין בינה אין תפילה‪( .‬סימן קטו)‬
‫'השיבנו'‬
‫אם אחד ממכריו אינו שומר תורה ומצוות‪,‬‬
‫ישתדל להזכירו מידי פעם בברכה זו שיערה‬
‫עליו הקב"ה רוח טהורה ממרום לשוב‬
‫בתשובה‪ .‬ומעשה בבנו של מהר"ם אלשיך‪,‬‬
‫שיצא לתרבות רעה‪ ,‬והורה רבנו האר"י ז"ל‬
‫למהר"ם להתפלל עליו בברכה זו‪ ,‬וכן עשה‪,‬‬
‫ובפתע פתאום חזר בתשובה שלימה‪( .‬ו סג)‬
‫ברכות האמצעיות ["אתה חונן" עד "שמע‬
‫קולנו"] ‪ -‬מותר לבקש בהן כל בקשה שהיא‬
‫מענין הברכה‪ ,‬כגון‪ :‬ברפאנו‪ ,‬יכול לבקש‬
‫על החולה‪ ,‬ושנזכה לבריאות איתנה‪ ,‬כדי‬
‫שנהיה בריאים וחזקים לעסוק בתורה‬
‫כראוי ולשמור כל המצוות‪ .‬ויתחיל קודם‬
‫בברכה ואחר כך יוסיף‪ .‬כמו כן‪ ,‬יכול‬
‫לבקש כל צרכיו ב"שמע קולנו"‪ ,‬שהיא‬
‫ברכה כללית‪ .‬ואם אינו יודע לבקש בלשון‬
‫הקודש‪ ,‬יבקש בלשון שמבין‪( .‬סימן קטו‬
‫משנ"ב‪ .‬ו קיב)‬
‫וכתב ב"ספר חסידים" (סימן קנח)‪ :‬ואם‬
‫תצטרך לפרנסה אל תשים לבך רק לאותה‬
‫ברכה‪ ,‬או אם יש לך חולי אל תשים לבך‬
‫רק לברכת חולים‪ ,‬מפני שאומרים עליך‬
‫בשמים‪" :‬זה פלוני סבור שאינו צריך אלא‬
‫לזאת"‪ ,‬לכן תכוון בכל הברכות‪ .‬ואל תשים‬
‫כוונת לבך רק לבקשות‪ ,‬כי עיקר הכוונה‬
‫לברכות ולשבח‪ ,‬לכן אמרו יכוון בכולם‪,‬‬
‫ואם אי אפשר יכוון בברכת "אבות" או‬
‫ב"מודים"‪ ,‬כי אם תכוון רק בבקשות אז‬
‫יהיו למעלה מׂשטינים שאומרים אין ראוי‬
‫לקבל תפלתו‪ ,‬שבכבוד ה' אינו חושש לבקש‬
‫בכוונה ובדרך תחנונים‪ ,‬ואיך נעשה רצונו‪,‬‬
‫שברצון נפשו מכוון ולא בשבח‪.‬‬
‫הצריך חיזוק בהבנה בתורה או ששוכח‬
‫לימודו‪ ,‬יבקש ויתחנן לבורא עולם בברכה‬
‫זו שיחון אותו להבין את התורה בשכל ישר‬
‫ועמוק‪ ,‬ושיזכור היטב את לימודו‪( .‬ו סב)‬
‫כתב ב"ספר חסידים "(סימן קלא)‪ :‬אם‬
‫מבקש אדם דבר שהוא שבח לבוראו‪ ,‬כגון‬
‫על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים‪,‬‬
‫ושופך את נפשו עליו‪ ,‬הקב"ה שומע תפלתו‪,‬‬
‫אף על פי שאין בידו מעשים טובים‪ .‬ואמרו‬
‫בגמרא (ברכות נ ע"א) שהפסוק‪" :‬הרחב‬
‫פיך ואמלאהו"‪ ,‬נאמר על דברי תורה‪ .‬ופירש‬
‫רש"י שיבקש אדם כל תאוותו מה' בדברי‬
‫תורה ומצוות‪ .‬ובאר המהרש"א‪ ,‬בתחילת‬
‫פסוק זה נאמר‪" :‬אנכי ה' אלהיך המעלך‬
‫מארץ מצרים"‪ ,‬ללמדך שאל תחשוב שלא‬
‫אוכל למלא כל משאלותיך‪ ,‬הרי אנוכי ה'‬
‫אלהיך המעלך מארץ מצרים‪ ,‬אשר ראית‬
‫שם את היכולת בידי למלא כל שאלותיך‪.‬‬
‫ברכת השנים [בחורף] ‪ -‬בארץ ישראל‬
‫מתחילים לבקש על הגשמים [לבני ספרד ‪-‬‬
‫"ברך עלינו"‪ ,‬ולבני אשכנז ‪" -‬ותן טל ומטר‬
‫לברכה"] בתפילת ערבית של ליל ז' בחשון‪,‬‬
‫עד מנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח‪.‬‬
‫(סימן קיז ס"א)‬
‫ברכת השנים [בקיץ] ‪ -‬ממוצאי יום טוב‬
‫הראשון של פסח‪ ,‬מתחילים לומר "ברכנו"‬
‫[ותן ברכה] עד ז' בחשון בשנה הבאה‪.‬‬
‫הלכה יומית בנושא 'שמירת הלשון'‬
‫מתוך ספרו של ה'חפץ חיים' זצוק"ל‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ו'‪ ,‬סעיף י"ב‬
‫ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בליבו‪,‬‬
‫בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם לחבירו‪,‬‬
‫ובין שבין אדם למקום – תיקונו שיתחזק‬
‫להוציא הדברים מליבו שלא יאמינם‪ ,‬ויקבל על‬
‫עצמו להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם‬
‫מישראל‪ .‬ויתודה על זה‪ ,‬ובזה יתקן הלאוין‬
‫והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע‪ .‬כל עוד‬
‫שלא סיפר לאחרים‪ ,‬שאז צריך לבקש סליחה‬
‫ממי שסופר עליו הגנאי‪.‬‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ז'‪ ,‬סעיף א'‬
‫איסור קבלת לשון הרע הוא אפילו אם‬
‫המספר מספר בפרסום לפני כמה אנשים‪.‬‬
‫אף על פי כן אין להחליט מחמת זה‬
‫שהסיפור אמת‪ .‬רק יש לחוש ולחקור את‬
‫הדבר‪ ,‬ואם יתברר שהסיפור נכון‪ ,‬יוכיחו‬
‫את מי שסופר עליו שעשה מעשה רע‪.‬‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ז'‪ ,‬סעיף ב'‬
‫אין שום היתר להאמין בלשון הרע אפילו אם המספר‬
‫סיפר לו את הלשון הרע בפניו‪ .‬כיון שלא שמענו שום‬
‫הודעה על זה מפי הנידון‪ ,‬וכל שכן אם לא ממש מספר‬
‫בפניו‪ .‬רק אומר שהיה מספר את הסיפור בפניו‪ ,‬שאין‬
‫להאמין לו בגלל זה‪ .‬ואפילו אם מי שסיפרו עליו נוכח‬
‫שם ושותק‪ ,‬אין לקחת מזה ראיה שהסיפור אמת‪.‬‬
‫ואפילו הוא אדם שאין דרכו לשתוק‪ ,‬והפעם שותק‪,‬‬
‫אולי התגבר על טבעו והחליט לא לענות על ריב‪ .‬או‬
‫בגלל שראה שלא יעזור כמה שיכחיש‪ ,‬לא יאמינו לו‪.‬‬
‫לכן אסור ליקח משתיקתו ראיה שהסיפור אמת‪.‬‬
‫לשבוע פרשת‬
‫משפטים‬
‫'הלכה יומית'‬
‫תפילת העמידה (ה')‬
‫יום רביעי ‪ /‬כ"א שבט‬
‫'רצה'‬
‫ישים לב בראשי חודשים ובחגים להוסיף‬
‫נוסח 'יעלה ויבוא'‪.‬‬
‫'מודים'‬
‫מי שטעה בתפלתו ובמקום "מודים"‬
‫הרגיל‪ ,‬אמר "מודים דרבנן"‪ ,‬יצא‪( .‬ו קצד)‬
‫'אלוקי נצור'‬
‫כתב החיד"א‪ :‬ידקדק באמירת "אלוקי‬
‫נצור לשוני מרע וכו'"‪ ,‬ויבין מה שאומר‪:‬‬
‫"ולמקללי נפשי תדום‪ ,‬ונפשי כעפר לכל‬
‫תהיה"‪ ,‬שתיבת 'לכל' כוללת בין גדול בין‬
‫קטן‪ ,‬בין עני בין עשיר‪ ,‬בין חכם בין טיפש‪,‬‬
‫ואיך יקפיד אחר כך ויכעס?! (ו קלא)‬
‫יום חמישי ‪ /‬כ"ב שבט‬
‫'עושה שלום'‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬המתפלל צריך שיפסע‬
‫שלוש פסיעות לאחוריו וליתן שלום‪ ,‬כעבד‬
‫הנפרד מהמלך שנוטל רשות קודם שיצא‪( .‬יומא‬
‫נג ע"ב)‬
‫על כן‪ ,‬קודם שיאמר "עושה שלום"‪ ,‬כורע‬
‫עד שיתפקקו חוליותיו‪ ,‬ובעודו כורע‪ ,‬עוקר‬
‫רגל שמאל תחילה ופוסע ג' פסיעות לאחוריו‪,‬‬
‫[כיצד? עוקר רגל שמאל ומניחה בצד העקב של‬
‫רגל ימין‪ ,‬עוקר רגל ימין ומניחה בצד העקב של‬
‫רגל שמאל‪ ,‬ושוב עוקר רגל שמאל ומניחה על יד‬
‫רגל ימין בשוה‪ .‬ובעוד רגליו צמודות] הופך פניו‬
‫לשמאלו [שהוא כביכול ימין הקב"ה‪ ,‬שהמתפלל‬
‫רואה עצמו כאילו השכינה למול פניו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"שויתי ה' לנגדי תמיד" (רש"י)] ואומר‪' :‬עושה‬
‫שלום במרומיו'‪ .‬הופך פניו לימינו ואומר‪' :‬הוא‬
‫ברחמיו יעשה שלום עלינו'‪ .‬כורע מול פניו כעבד‬
‫הנפרד מהמלך‪ ,‬ואומר‪' :‬ועל כל עמו ישראל‬
‫ואמרו אמן'‪( .‬סימן קכג ס"א‪ .‬ו קלו)‬
‫במקום שסיים ג' פסיעותיו‪ ,‬יעמוד‪ ,‬ולא יחזור‬
‫למקומו עד שיגיע הש"צ לקדושה או לפחות‬
‫עד שיתחיל החזרה‪ .‬ואם סיים תפילתו לאחר‬
‫הקדושה‪ ,‬או שנאנס והתפלל יחיד‪ ,‬יעמוד מעט‬
‫כדי הילוך ארבע אמות [כשניה אחת] ואז יחזור‬
‫למקומו‪ .‬ואם בדיוק כשסיים את הפסיעות‬
‫הגיע הש"צ לקדושה‪ ,‬יחזור למקומו מיד לומר‬
‫הקדושה‪ .‬וביאר הט"ז (קכג ס"ק ג) שאם חוזר‬
‫מיד‪ ,‬מראה שלא נוח לו בתפילתו ורוצה לחזור‬
‫ולהתפלל שנית את מה שהתפלל כבר‪ ,‬נמצא‬
‫שמבזה את תפילתו‪ .‬וימתין עד הקדושה או עד‬
‫תחילת חזרת הש"ץ‪ ,‬שאז ניכר שחוזר בשביל‬
‫הקדושה או לכוון למה שאומר הש"צ‪( .‬קכג ב‪.‬‬
‫ה תסד‪ .‬ו קמ‪ .‬ה"ב ו רמ)‬
‫יום שישי ‪ /‬כ"ג שבט‬
‫המשך 'עושה שלום'‬
‫זקן או חלש שקשה לו לעמוד עד שיתחיל‬
‫הש"צ את החזרה‪ ,‬רשאי לשבת במקום‬
‫שסיים את ג' הפסיעות‪ ,‬וכשיגיעו לקדושה‪,‬‬
‫יעמוד‪( .‬ו קמ)‬
‫השליח ציבור ‪ -‬אחר שפסע ג' פסיעות‪,‬‬
‫יעמוד מעט במקומו קודם שיתחיל החזרה‪.‬‬
‫ובסיום החזרה‪ ,‬אינו צריך לפסוע שוב‪.‬‬
‫(סימן קכג סעי' ב‪ ,‬ה)‬
‫שתבנה בית המקדש במהרה בימינו‬
‫נהגו לומר אחר "עושה שלום"‪ ,‬יהי רצון‪...‬‬
‫שתבנה בית המקדש במהרה בימינו וכו'‪.‬‬
‫והטעם לזה‪ ,‬כי התפילה במקום הקרבנות‪,‬‬
‫וזו העת לבקש שייבנה בית המקדש ונקריב‬
‫קרבנות ממש‪ .‬ועוד‪ ,‬כי בשביל שלוש‬
‫פסיעות שפסע נבוכדנצאר לכבוד הקב"ה‬
‫[באגרת ששלח מרודך בלאדן לחזקיהו‬
‫המלך (סנהדרין צו ע"א)] עלה לגדולה‬
‫והחריב את בית המקדש‪ ,‬והוא ובנו ובן‬
‫בנו משלו בכיפה במשך שבעים שנה‪ .‬על זה‬
‫אנו מתפללים‪ ,‬שאם הוא בשלוש פסיעות‬
‫החריב את בית המקדש‪ ,‬אנחנו שבכל יום‬
‫כמה וכמה פעמים פוסעים ג' פסיעות‪ ,‬נזכה‬
‫בקרוב לבנין בית המקדש‪( .‬רמ"א קכג‬
‫ס"א‪ .‬ו קמד)‬
‫הלכה יומית בנושא 'שמירת הלשון'‬
‫מתוך ספרו של ה'חפץ חיים' זצוק"ל‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ז'‪ ,‬סעיף ג'‬
‫כשם שאסור לקבל לשון הרע אם שמע מאחד‪,‬‬
‫כך הדין אם שמע משניים או יותר‪ .‬ואפילו‬
‫סיפרו לו דבר שאין נעשין המספרים רשעים‬
‫בגלל שסיפרו אם הסיפור אמת‪ ,‬בכל זאת אסור‬
‫להאמין ולהחליט שזה אמת‪ ,‬כיון שלא חל שם‬
‫עדות רק בבית דין‪ .‬אבל חוץ לבית לא‪ .‬ואם‬
‫סיפרו שקר מחוץ לבית דין לא נקראים עדי‬
‫שקר‪ ,‬אלא מוציאי שם רע סתם‪.‬‬
‫וכל זה להחליט‪ ,‬אבל לחוש‪ ,‬מותר אפילו שמע‬
‫רק מאחד‪.‬‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ז'‪ ,‬סעיף ד'‬
‫והוא הדין אם יצא קול על אחד שעשה מעשה‬
‫או דיבר דבר שלא כראוי לפי התורה‪ ,‬בין איסור‬
‫קל בין איסור חמור‪ ,‬אסור לקבל להאמין לזה‪,‬‬
‫אלא רק לחוש עד שיתברר הדבר‪ .‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה שייזהר מאוד אם רוצה לספר לאחרים‪,‬‬
‫שלא יתכווין להעביר את הקול הלאה ולגלותו‬
‫יותר‪.‬‬
‫הלכות לשון הרע‪ ,‬כלל ז'‪ ,‬סעיף ה'‬
‫הדין שמותר להאמין ללשון הרע רק בשביל‬
‫לחשוש‪ ,‬הוא בסתם איש ישראל‪ .‬אבל אם הוחזק‬
‫בתור אדם רשע שעובר על איסורים ידועים כמו‬
‫שבת לדוגמא‪ ,‬על אדם כזה מותר לקבל לשון‬
‫הרע‪.‬‬
‫רמת קושי‪:‬‬
‫‪- 1‬קל ‪- 2‬בינוני ‪- 3‬קשה ‪- 4‬קשה מאוד‬
‫משל ונמשל‬
‫שאלות על פרשת השבוע‬
‫‪3‬‬
‫‪ .1‬מדוע קרא משה לבנו "ּגֵרְ ׁש ֹם"?‬
‫א‪ .‬כי הוא היה "רשום" ג' פעמים במשרד‬
‫הפנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬על שם הגרשם אותיות‪" -‬מרגש"‪ .‬משה‬
‫רבינו היה נרגש בלידתו‪.‬‬
‫ג‪ .‬מכיוון שמשה רצה לבטא את היותו גר‬
‫בארץ זרה‪.‬‬
‫ד‪ .‬זה היה שם מקובל באותם הימים‪.‬‬
‫‪ .2‬מהי העצה שנתן יתרו למשה רבינו?‬
‫א‪ .‬לשמור על כל תחום השיפוט לעצמו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמר שזה לא חשוב ושעוד אנשים‬
‫יכולים לעשות זאת‪.‬‬
‫ג‪ .‬אמר למשה שימנה דיינים טובים‬
‫ומוכשרים שישפטו את העם‪.‬‬
‫ד‪ .‬אמר למשה שיצור בתי דין ברמות‬
‫שונות‪ ,‬כאשר העמדה הגבוהה ביותר היא‬
‫של משה‪.‬‬
‫ה‪ .‬תשובות ג' ו‪ -‬ד' נכונות‪.‬‬
‫‪ .3‬מדוע מסר יתרו את העצה למשה?‬
‫א‪ .‬מכיוון שחשב שאין למשה חכמה‬
‫המספיקה לשפיטת העם‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכיוון שאדם אחד לא יכול לעשות את‬
‫הכל‪ .‬צריך להתחלק ולהיעזר באחרים‪.‬‬
‫ג‪ .‬מכיוון שרצה להראות למשה שהוא‬
‫טועה‪.‬‬
‫‪ .4‬כמה ימים התכוננו עם ישראל למתן‬
‫תורה?‬
‫א‪ 4 .‬ימים כנגד ‪ 4‬אימהות‪.‬‬
‫ב‪ 5 .‬ימים כנגד חמישה חומשי תורה (תורה‬
‫שבכתב)‪.‬‬
‫ג‪ 6 .‬ימים‪ -‬כנגד שישה סדרי משנה (תורה‬
‫שבעל פה)‪.‬‬
‫ד‪ 3 .‬ימים‪ .‬לא ברור כנגד מה‪.‬‬
‫‪ .5‬כיצד הגיב העם למעמד הר סיני?‬
‫א‪ .‬היו יראים מה' ובקשו ממשה שידבר‬
‫עימם‪.‬‬
‫ב‪ .‬התלהבו מהרעש והמראה ובקשו ממשה‬
‫שלא יפריע‪.‬‬
‫ג‪ .‬היו אדישים ולא היה אכפת להם מכלום‪.‬‬
‫ד‪ .‬לא רצו לקבל את התורה‪.‬‬
‫הזאב וצילו‬
‫תֹור ְתָך‬
‫ָ‬
‫סיפור‬
‫ק‬
‫צר לשבת‬
‫שכן‬
‫משילה‬
‫הזמנה בתחבולה‬
‫"ּכִ י יִ ְהיֶה לָ הֶ ם ּדָ בָ ר ּבָ א אֵ לַ י וְ ָׁשפַ ְט ִּתי ּבֵ ין ִאיׁש‬
‫ֹלהים וְ אֶ ת‬
‫ּובֵ ין רֵ עֵ הּו וְ הו ֹדַ עְ ִּתי אֶ ת חֻ ּקֵ י הָ אֱ ִ‬
‫ּתוֹר ֹתָ יו" (י"ח‪ ,‬ט"ז)‬
‫הקומיקסים באדיבות "מרווה לצמא" השבועון לבית היהודי‬
‫מסופר על הגאון רבי אביש מפרנקפורט‬
‫זצוק"ל‪ ,‬שאחד מיהודי עירו התחיל לפתוח‬
‫את חנותו בשבת‪ .‬רצה הרב לשוחח עימו‬
‫ולהשפיע עליו לחזור בתשובה‪.‬‬
‫אך כיצד יפגשו? הלה אינו בא לבית הכנסת‪.‬‬
‫אם ישלח לקרוא לו – ודאי שלא יבוא‪ .‬אם‬
‫יצוה עליו בידי שליח שינעל חנותו בשבת –‬
‫לא ישמע‪ ,‬יקום הרב וילך אליו בעצמו? שמא‬
‫לא יועיל‪ ,‬ויהיה בכך מכשול לאחרים שיראו‬
‫שהאיש אינו שומע לדברי הרב‪.‬‬
‫ניצנץ רעיון במוחו של הרב‪ :‬הוא ביקש מאחד‬
‫ממקורביו‪ ,‬סוחר נודע‪ ,‬שיקנה אצל יהודי זה‬
‫סחורה בהקפה‪ ,‬ובעת הפירעון יאמר שאין‬
‫לו לשלם‪ ,‬ואז יתבע אותו הלה לדין תורה‪...‬‬
‫משיבואו לדין לבית הרב יוכל הרב לדבר עם‬
‫האיש על העיקר‪ ,‬על חילול השבת‪ ...‬וכך היה‪.‬‬
‫כשבאו השניים לרב‪ ,‬מיהר הסוחר לשלם‬
‫לתובע את חובו‪ ,‬ואז גילה הרב לבעל החנות‬
‫את האמת‪ ,‬שכל עניין הדין לא היה אלא‬
‫התחכמות‪ ,‬ואין כוונתו אלא לדבר עימו‬
‫בעניין חילול שבת‪ .‬וכאן הוכיחו הרב‪ .‬התרגש‬
‫האיש והבטיח לא לחלל יותר את השבת אך‬
‫ביקש לשאול‪" :‬וכי מותר לעשות רמייה?‬
‫לקרוא לדין תורה בערמה?"‬
‫השיב הרב‪": :‬חלילה! אך לפעמים‬
‫"בתחבולות עושים מלחמה"‪ .‬את זה למדתי‬
‫ממשה רבנו‪ ,‬שאף הוא נהג כך‪ ,‬מאחר‬
‫שנמצאו יהודים שלא רצו לבוא לשמוע מפיו‬
‫את חוקי התורה‪ ,‬על כן המתין להזדמנות‬
‫שבה "יהיה לכם דבר" – שיבואו אליו לדין‬
‫תורה‪ ,‬ואז תהיה ההזדמנות ללמדם תורה –‬
‫"והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו"‪.‬‬
‫(מרוה לצמא)‬
‫מסקנה‪ :‬יש להבחין בין דמיונות‬
‫לבין עובדות החיים‪...‬‬
‫תפזורת הפרשה‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ב‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ד‬
‫ר‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ב‬
‫צ‬
‫ר‬
‫יתרו מגיע למדבר‬
‫(י"ח‪ ,‬א'‪-‬י"ב)‬
‫ו‬
‫ח‬
‫צ‬
‫ג‬
‫ק‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ד‬
‫א‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ז‬
‫מ‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ט‬
‫צ‬
‫נ‬
‫מ‬
‫א‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ל‬
‫נ‬
‫א‬
‫א‬
‫ח‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫כ‬
‫נ‬
‫פ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ר‬
‫י‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ט‬
‫צ‬
‫י‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ו‬
‫יתרו כיועץ ארגוני‬
‫(י"ח‪ ,‬י"ג‪-‬כ"ז)‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ט‬
‫ו‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ר‬
‫א‬
‫ה‬
‫ת‬
‫פ‬
‫ג‬
‫א‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ע‬
‫ר‬
‫נ‬
‫א‬
‫ל‬
‫ע‬
‫כ‬
‫ר‬
‫א‬
‫נ‬
‫י‬
‫ק‬
‫י‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ס‬
‫א‬
‫ב‬
‫ב‬
‫פ‬
‫ח‬
‫הכנות למתן תורה‬
‫(י"ט‪ ,‬א'‪-‬ט"ו)‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ג‬
‫ש‬
‫צ‬
‫ע‬
‫ס‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ט‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ז‬
‫י‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ה‬
‫צ‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ט‬
‫י‬
‫ו‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ד‬
‫א‬
‫נ‬
‫ק‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ו‬
‫מעמד הר סיני‬
‫(י"ט‪ ,‬ט"ז‪-‬כ"ה)‬
‫ל‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ח‬
‫תרמילון‬
‫ממלכת כוהנים *‬
‫קולות וברקים * ביום‬
‫השלישי * נבול תיבול‬
‫* כנפי נשרים * מזבח‬
‫אדמה * חותן משה‬
‫* אנשי אמת * יום‬
‫השבת * לא תחמוד *‬
‫לא תרצח * לא תישא‬
‫* הר סיני *‬
‫עשרת הדברות‬
‫(כ'‪ ,‬א'‪-‬י"ד)‬
‫ַׁש ֲע ֻׁש ָעי‬
‫חפשו את ‪ 4‬בני המשפחה‬
‫בכל עמודי העלון‪.‬‬
‫חידודון לילדים‬
‫מי אמר למי?‬
‫מי אני?‬
‫‪3‬‬
‫‪" .1‬מָ ה הַ ּדָ בָ ר הַ ּזֶה אֲ ֶׁשר אַ ּתָ ה ע ֶֹׂשה לָ עָ ם מַ ּדּועַ אַ ּתָ ה‬
‫יו ֵֹׁשב לְ בַ ּדֶ ָך וְ כָ ל הָ עָ ם נִ ּצָ ב עָ לֶ יָך ִמן ּב ֹקֶ ר עַ ד עָ רֶ ב"‪.‬‬
‫‪ּ" .2‬כ ֹה ת ֹאמַ ר לְ בֵ ית ַי ֲעק ֹב‪ ,‬וְ תַ ּגֵיד לִ בְ נֵי יִ ְׂשרָ אֵ ל"‪.‬‬
‫ֹלקים‬
‫‪ּ" .3‬דַ ּבֵ ר אַ ּתָ ה עִ ּמָ נּו וְ נִ ְׁשמָ עָ ה וְ ַאל יְ דַ ּבֵ ר עִ ּמָ נּו אֱ ִ‬
‫ּפֶ ן נָמּות"‪.‬‬
‫ֹלקים‬
‫‪ַ" .4‬אל ִּתירָ אּו ּכִ י לְ בַ עֲבּור נַּסו ֹת אֶ ְתכֶ ם ּבָ א הָ אֱ ִ‬
‫ּובַ עֲבּור ִּת ְהיֶה יִ רְ ָאתו ֹ עַ ל ּפְ נֵיכֶ ם לְ בִ לְ ִּתי תֶ חֱ טָ אּו"‪.‬‬
‫אתיָך מֵ אֶ רֶ ץ ִמ ְצרַ יִ ם‬
‫‪ָ" .5‬אנ ֹכִ י ה' אֱ ֹלקֶ יָך אֲ ֶׁשר הו ֹצֵ ִ‬
‫ֹלקים אֲ חֵ רִ ים עַ ל ּפָ נָי"‪.‬‬
‫ִמּבֵ ית עֲבָ דִ ים ֹלא יִ ְהיֶה לְ ָך אֱ ִ‬
‫תרמילון‪ * :‬ה' לעם ישראל * ה' למשה * עם ישראל‬
‫למשה * יתרו למשה * משה לעם ישראל *‬
‫מצאו את הפסוק בפרשה ‪4‬‬
‫(גימטריה)‬
‫‪,97 ,216 ,345 ,45 ,121 ,61 ,385 136 ,31‬‬
‫‪:138 ,186‬‬
‫‪ .1‬בשל שמועה ששמעתי הגעתי אל חתני‬
‫והודתי בגדולת אלוקיו‪.‬‬
‫‪ .2‬הענווה שבי סייעה לי לקבל עצה טובה‬
‫מחמי‪.‬‬
‫‪ .3‬נכתבנו על לוחות אבן וניתנו במתנה לעם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬אסור לטפס עלי במדרגות‪.‬‬
‫‪ .5‬אני השביעי‪ ,‬אולם המיוחד מכולם‪.‬‬
‫‪ .6‬רק לאחר שהשמיעו את קולי יכלו לשוב‬
‫ולעלות אל הר סיני‪.‬‬
‫אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת‬
‫ת שרק צ פע ס נ מ ל כ י ט ח ז ו ה ד ג ב א‬
‫ל"ט אבות מלאכה‬
‫כתיבה וציור‪ :‬ג‪ .‬וינד‬
‫מלאכת המבשל‬
‫תרמילון‪ * :‬עשרת הדברות * המזבח * משה‬
‫רבנו * היובל * יתרו * יום השבת *‬
‫השלימו את הפסוק‬
‫‪1‬‬
‫יתי‬
‫"וְ עַ ּתָ ה ִאם ___ ִּת ְׁש ְמעּו ּבְ ק ֹלִ י ___ אֶ ת ּבְ רִ ִ‬
‫וִ ְהיִ יתֶ ם לִ י ___ ִמּכָ ל הָ עַ ִּמים ּכִ י לִ י ּכָ ל ___ "‪.‬‬
‫ּוׁשמַ רְ ּתֶ ם * הָ ָארֶ ץ * ָׁשמו ֹעַ * ְסגֻּלָ ה *‬
‫תרמילון‪ְ * :‬‬
‫מצאו את הפסוק בפרשה ‪3‬‬
‫(א"ת ב"ש)‬
‫"פמתיג יבצ תכ צזי תכ אמגתפ למ כשזשפג‬
‫טחפא תאלי שת צתכדמי פשזשפג אצמצ‬
‫מגתאפ זכ וטמלי כשעאמ אסנתפ"‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫קומיקס‬
‫החידה השבועית‬
‫‪4‬‬
‫יתרו חותן משה משבח את אלוקים ואומר‪:‬‬
‫ֹלקים ּכִ י‬
‫"עַ ּתָ ה יָדַ עְ ִּתי ּכִ י גָדו ֹל ה' ִמּכָ ל הָ אֱ ִ‬
‫בַ ּדָ בָ ר אֲ ֶׁשר זָדּו עֲלֵ יהֶ ם"‪.‬‬
‫היעזרו בפרשני המקרא וענו‪ -‬מה גרם ליתרו‬
‫להבין שה' הוא הגדול מכולם?‬
‫רוצים להיות צדיקי השבוע? שלחו תשובות לפקס‪ 077-4701207 :‬או למייל‪[email protected] :‬‬
‫מבוך‬
‫מצא את ההבדלים ‪7‬‬
‫הקומיקסים באדיבות "מרווה לצמא"‬
‫השבועון לבית היהודי‬
‫הבדלים‬
‫"זָ כֹור ֶאת‪-‬יֹום ַה ַּׁש ָּבת ְל ַק ְּדׁשֹו"‬
‫‪www.aish.co.il‬‬
‫התרגשות במחנה‬
‫ישראל (כ'‪ ,‬ט"ו‪-‬י"ח)‬
‫הציוויים שלאחר הגילוי‬
‫הגדול (כ'‪ ,‬י"ט‪-‬כ"ג)‬
‫נושאי‬
‫הפרשה‬
‫וְ ָהיּו ֵעינֶ יָך רֹאֹות‬
‫מֹוריָך”‬
‫ֶאת ֶ‬
‫משכן שילה לילדים‬
‫פרשת יתרו‬
‫מספר הפסוקים בפרשה‪72 :‬‬
‫דברים‬
‫במדבר‬
‫ויקרא‬
‫בראשית‬
‫שמות‬
‫רעיון מפרשת השבוע ‪ /‬הרב רוזנברג יהודה‬
‫השבוע? (י"ח‪ ,‬י"ז)‬
‫מפרשתּתָ ה ע ֶֹׂשה"‬
‫נלמד ר אֲ ֶׁשר אַ‬
‫מהו ֹב הַ ּדָ בָ‬
‫יקרים!ֹלא ט‬
‫ילדים ֶֹׁשה אֵ לָ יו‬
‫שלוםר ח ֹתֵ ן מ‬
‫" ַוּי ֹאמֶ‬
‫"אני ממש לא מבין אותה‪ .‬למה היא לא מוכנה להקשיב לי?" שאלתי את אמא בכעס‪ .‬זה היה יום‬
‫נורא בבית הספר‪ .‬חזרתי הביתה כועס ונסער‪ .‬הכל התחיל מדברים שנראים לי עכשיו סתם קטנים‬
‫ולא חשובים‪ .‬אבל אז ‪ ...‬כאשר זה קרה ‪ ...‬מאוד נפגעתי‪ .‬המורה הכינה טבלה במחשב‪ ,‬וביקשה‬
‫מאתנו למלא אותה‪ .‬אני הסתכלתי על הטבלה‪ ,‬וחשבתי כי כדאי לשנות אותה‪ ,‬כך שיהיה לנו יותר‬
‫קל למלא אותה‪ ,‬והיא תיראה גם יותר יפה‪ .‬נגשתי למחשב‪ ,‬והתחלתי לשנות ‪ ...‬המורה ראתה אותי‪,‬‬
‫ומאוד כעסה‪" .‬מי הרשה לך לגעת במחשב?" היא שאלה‪" .‬רק רציתי לשנות את הטבלה שיהיה יותר‬
‫קל למלא אותה‪ ,‬ושהיא תיראה טוב יותר‪ .‬זה הכל!" עניתי מבוהל קמעה‪" .‬שב מיד‪ ,‬לא אמרתי לך‬
‫לעשות את זה‪ ,‬אז אסור לך לעשות את זה!" היא פסקה‪" .‬אבל כך קשה למלא את הטבלה!" אמרתי‪.‬‬
‫המורה לא וויתרה‪ .‬אבל אז גילינו שבלי השינוי שלי‪ ,‬לא ניתן למלא את הטבלה כלל‪ .‬פניתי שוב‬
‫למורה‪ ,‬אך היא סירבה להכיר בתחילה בטעות שלה‪" .‬אני המורה‪ ,‬ואני יודעת‪ ,‬וזהו!!!"‪ .‬לא עניתי‪,‬‬
‫אבל לא מילאתי את הטבלה‪ .‬היא ניגשה אליי ושאלה למה אני לא עושה את העבודה? וביקשתי‬
‫בנימוס כי תראה לי כיצד לעשות זאת‪ .‬האמנתי כי היא תנסה‪ ,‬ותבין בעצמה כי יש בעיה עם הטבלה‬
‫כפי שהיא הכינה אותה‪ .‬האמנתי‪ ,‬וצדקתי ‪" ....‬למה זה לא עובד? למה אני לא מצליחה למלא‬
‫את הטבלה?" היא רטנה לעצמה‪ .‬שתקתי‪ .‬המורה חזרה לכיסא שלה‪ ,‬ישבה וחשבה‪ .‬לפתע היא‬
‫קמה‪ ,‬קראה לי‪ ,‬ואמרה "תשנה בחזרה מה שעשית‪ .‬בגלל שנגעת בטבלה היא לא עובדת!"‪" .‬לא‬
‫עשיתי כלום!" הגבתי בכעס‪" .‬אז למה אצלי בבית זה עבד‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬אחרי שנגעת – המחשב לא‬
‫עובד כמו שצריך?" שאלה בכעס‪" .‬אני באמת לא יודע" עניתי‪" .‬אולי פשוט תבטלי את הפעולות‬
‫האחרונות שעשיתי בעזרת החץ לאחור‪ ,‬וכך תראה שהכל נשאר בדיוק כמו שאת הכנת?" שאלתי‬
‫והצעתי כאחת‪" .‬לא הבנתי על איזה חץ אתה מדבר" ענתה המורה‪" .‬אני יכול להראות לך?" שאלתי‪.‬‬
‫"בא תראה" היא ענתה בחוסר סבלנות‪ .‬החזרתי את הטבלה למצב שבו הייתה בהתחלת השיעור‪,‬‬
‫אך היא עדיין לא עבדה‪ .‬השיעור נסתיים‪ ,‬וכך גם יום הלמודים‪ .‬חזרתי הביתה זועם "למה היא לא‬
‫יכולה להקשיב לי? למה היא לא יכולה להודות בטעות?" שאלתי בקול את אבא‪ .‬עברו מספר דקות‪,‬‬
‫הטלפון צילצל הייתה זאת המורה "אני מבקשת את סליחתך" היא אמרה‪ .‬אני מתנצלת שצעקתי‬
‫עליך‪ ,‬אבל אתה צדקת היא אמרה"‪.‬‬
‫"כאשר קראתי את פרשת יתרו‪ ,‬וראיתי כיצד משה רבינו היה מוכן להקשיב ליתרו‪ .‬הנביא הגדול‬
‫המדבר עם הקב"ה שמע בקול יתרו – הכהן של עבודה זרה – בטח שעליי להקשיב לכולם‪ ,‬וללמוד‬
‫מהם"‪.‬‬
‫שבת שלום!‬
‫פינת ההלכה‬
‫הילה ביטון‬
‫מתן שלום‬
‫ברכות ההודאה‬
‫יש לך‬
‫מושג?‬
‫ברכת הגומל‬
‫ברכת הודיה לקב"ה‪ ,‬שמברך‬
‫חולה מסוכן שנתרפא‪ ,‬חבוש‬
‫בבית האסורים שיצא לחופשי‪,‬‬
‫ההולך במדבר שהגיע ליישוב‪,‬‬
‫והנוסע בים שהגיע ליבשה‪ ,‬וכל‬
‫מי שניצל מסכנה ודאית‪ .‬נהוג‬
‫לאומרה בעת העלייה לתורה‪,‬‬
‫בפני עשרה אנשים‪.‬‬
‫ברכת הריח‬
‫ברכה הנאמרת לפני הרחת ריח‬
‫טוב של בשמים‪ ,‬צמחים וכדומה‪.‬‬
‫יש לכך ברכות שונות בהתאם‬
‫לסוג הריח‪ ,‬והן‪" :‬בורא מיני‬
‫בשמים"‪" ,‬בורא עצי בשמים"‪,‬‬
‫"בורא עשבי בשמים" ו"הנותן‬
‫ריח טוב לפירות"‪.‬‬
‫הלכות כיבוד הורים‬
‫האם מותר להעיר את ההורים משינה? ‪ -‬המשך‬
‫לקריאת שמע ותפילה ‪ -‬אבא שנרדם‪ ,‬ואם לא יעירוהו עתה‪ ,‬ימשיך לישון ויעבור זמן תפילה‪ ,‬או שיעבור זמן קריאת שמע‪ ,‬ישתדל להעירו על‬
‫ידי אדם אחר‪ ,‬אך אם אינו מוצא אדם אחר‪ ,‬רשאי הבן עצמו להעיר את אביו‪( .‬תצט)‬
‫להשלים מניין ‪ -‬אם האב ישן‪ ,‬ובאו לבקשו להשלים מניין בבית הכנסת‪ ,‬אין לבן להעיר את אביו‪ ,‬אף על פי שמצוה גדולה להשלים מניין‪,‬‬
‫אלא אם כן יודע שאביו ישמח שיעירהו‪ .‬והטעם בזה‪ ,‬מאחר ואין זו מצוה חיובית המוטלת על האב להשלים מניין‪ ,‬מה שאין כן קריאת שמע‬
‫ותפלה שמצוות חיוביות הם‪( .‬תקב)‬
‫" ְו ִצ ְד ָק ָתם עֹו ֶמ ֶדת ָ‬
‫ל ַעד"‬
‫זכות הלימוד בעלון השבת‬
‫מוקדשת להצלחת‪:‬‬
‫רותי ויחיאל‬
‫קוורה הי"ו‬
‫והילדים ניצן‬
‫חיים ובת אל הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪,‬‬
‫בריאות איתנה ושכל‬
‫משאלות ליבם יתגשמו‬
‫לטובה‪.‬‬
‫זכות הלימוד בעלון השבת‬
‫מוקדשת לעילוי נשמת‪:‬‬
‫אליהו סבג‬
‫ז"ל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת‬
‫משפחת סבג הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪,‬‬
‫בריאות איתנה ושכל‬
‫משאלות ליבם יתגשמו‬
‫לטובה‪.‬‬
‫זכות הלימוד בעלון השבת‬
‫מוקדשת לעילוי נשמת‪:‬‬
‫איריס אסרף בת עמליה‬
‫ושלום חכמון ז"ל‬
‫נפטרה בכ"ג שבט תש"ע‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת‬
‫משפחת אסרף הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬זיווג הגון‬
‫בריאות איתנה ושכל משאלות ליבם‬
‫יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫זכות הלימוד בעלון השבת מוקדשת לעילוי נשמת‬
‫איש החסד‬
‫צדוק בן סאלם‬
‫עורקבי ז"ל‬
‫נפטר בכ"ב שבט‬
‫התשע"ג‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ולהצלחת משפחת עורקבי הי"ו‬
‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה ושכל‬
‫משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬
‫להקדשת לימוד התורה בגיליון‪ :‬להצלחה | לרפואה | לזרע של קיימא | לזיווג הגון | לפרנסה טובה | לע"נ יקירכם‪052-8467104 :‬‬
‫לתשומת לבכם העלון מודפס כשבועיים לפני המועד‪ ,‬לכל מי שיש אזכרה ומעוניין להנציח את יקיריו‪ ,‬נא להיערך בהתאם‪.‬‬