משרתות באמונה
Transcription
משרתות באמונה
חיילת תורנית מה שהיה... גדנ”ע אלומה שם יונת דקסל דרגה תפקיד על התפקיד גיל מגורים מוזיקה ספר מפקד שהשפיע עלי מקרה מעניין אתגר בתפקיד להיות חיילת דתייה אם לא הייתי בצבא ,הייתי... מורעלת מלידה או מתלבטת עד לשנייה האחרונה? אחרי השירות שנה בדרום אמריקה! קצת לראות משפחה ובית שחסרים לי עכשיו וכמובן לאכול אוכל של בית! למה צה”ל? אני בנאדם היפראקטיבי ,אני צריכה שטח ,תמיד רציתי להיות בתוך האירוע .חיפשתי תפקיד קרבי ומישהו המליץ לי על תפקיד הפארמדיקית .זו גם הסיבה שהגעתי לגדוד חי”ר (חיל רגלים) .מי שרוצה לקחת את היכולות שלה עד הקצה גם מבחינה פיזית וגם נפשית ,מי שיש לה הרבה כוח הקרבה הכי בסיסית ,את בצד השומר! ורוצה רק לתת .לדעתי את הכי מתחברת לארץ ישראל ,זו ֵ מאחלת לשנה הבאה שנה של שלום אמיתי ,כ”כ צריך את זה .שגלעד שליט יחזור (בתקווה שהוא כבר חזר עד שהעלון הודפס) ,שמחה ואהבה!! וכמובן -יאללה דוכיפת!! 18/09/2011 21:49:54 משרתות באמונה ן תש ע ” א ה ת חי ל ל עלות על מדים. . . פ ג ש נ ו א חיילות” ביום הכנ ת ה”כמעט הל ב’המקום’ בתל א גיוס שהתקיים בהצלחה! מתג ביב .שיהיה יי בקרוב מפגש סות נובמבר- מת גייסות נוסף! קו מידע 02-5411351 ,052-4767252אתר האינטרנט www.aluma.org.il מי יעלה בהר ה’ יום עיון מעלה ומת"ן "ש נ ה הלכה, ומה שיהיה... ת הדתיות אלומה לבנו רות לבנות שי ו כנס מיטב ף שיציג מסלולי אלות ועוד. קי שובות לש כנס מידע מ קידים ,ת דתיות ,תפ אי להגיע! ד כ 16.11. תאריך 11 :החיל ת”א. קום :בית מ אלומה התארחו בביה”ס לקולנוע ות חייל עלה” בירושלים ליום עיון לקראת “מט”ו באב ובבית המדרש מת”ן ליום יון לקראת ראש השנה .תודה לכל ע ם ,המרצות והמוסדות המארחים. המרצי שנה בא שבת אלומה ה"... כמיטב המסורת נק יי ם ג ם ה ש נה ש ב ת- ס מינר שבמהלכו יפגשו מל ש ביו "ת ומ תל בט ות ע ם חיילות במגוון תפקידים. במהלך השבת נעלה לד יון נו ש אי ם ש וני ם ה ק שורים לשירות בנות דתיות ב צ ה” ל, נ פ ג ש עם ב עלי ת פ קידים ודמויות רוחניות ה מל ווי ם את ה חיי לת ה דת ית – נשמע ונשמיע. תאריך :שבת פרשת נ ח, א’ ח ש וון ת שע ”ב (1 .1 )29.10 מקום :אכסניית “ רמ ות ש פ יר א” ל יד י רו שלים. תשרי תשע"ב ׀ אוקטובר 2011 אישיות בנימה אישית צוות העלון :הדס בן-גיגי ,טל כהן ,עדינה גולדברג ,דקלה יגל וניצן קוג'ינסקי | עיצוב :ורד אופנהיימר די-טור מאכל אהוב סמל (כבר שנתיים מתוך שלוש שנים וארבעה חודשים) פראמדיקית אני פארמדיקית של גדוד דוכיפת (יאללה דוכיפת!!) ,בקרוב אני עוברת לגדס”ר (גדוד סיור) נח”ל. בגדול אני בתוך תאג”ד( תחנת איסוף גדודית) .כך שלכל פעילות מבצעית ,אימונים ומעצרים אני מצטרפת כמטפלת בכירה .אני צמודה ללוחמים .היו פעמים שמצאתי את עצמי בשטח שסביבי רק לוחמים ובלי לראות בת אחת .במקרה כזה הלוחמים מנסים למצוא לי את האדמה ה’נוחה’. הלוחמים קוראים לי “הביינישית” ,לידי מדברים יותר יפה וכשנכנסת שבת אז הם לא שומעים מוזיקה .זה אחלה תפקיד ומקום טוב למצוא שידוך... 20 פתח תקווה הכל .אני מאוד אוהבת מוזיקה ,מקלאסי ועד רוק .בייחוד בדוכיפת נפתחתי לסגנון חדש -אני מכירה את כל השירים של אייל גולן ,אורן חן וכו’.... ‘כשהאדמה רעדה’ .זה ספר על חילוץ והקמת בית חולים שדה בהאיטי .אני מאוד קשורה לנושא... הספר מלא סיפורי ניסים והשגחה .יש שם סיפור על איך רופא ישראלי הצליח לטפל בילדה כשכל השאר לא הצליחו .ובכלל איך צה”ל תפעל את כל מערך ההצלה. מאכל אזרחי :קוקילידה מאכל צבאי :אני הרבה בשטח ...אז טונה שרופה ,חלווה ובוטנים של מנת הקרב. הסגל בקורס וגם סמג”ד (סגן מפקד גדוד) לשעבר ,שמו רב סרן דודי רחמים .הצליח להוציא ממני את מי שאני ,כל הזמן אמר לי ללכת עם העקרונות שלי ולא להיות כמו כולם .הוא בנאדם שאוהב את הארץ באמת ואפשר ללמוד ממנו הרבה. זה לא טוב שיש לי הרבה מקרים מעניינים ,אבל במסגרת מה שאני יכולה לספר זה שפעם אחת טיפלתי באויב ואחרי חודש פגשתי אותו קרוב לגדוד שלי והוא אמר לי שהוא זוכר אותי על מה שעשיתי למענו. שבתות ,חגים וצומות .אני צמה ועדיין צריכה לתפקד .אבל אני תמיד הולכת לישון בהרגשה טובה. זה אתגר .זה מלמד המון ומתאים רק למי שמתאימה לה דרך חיים מיוחדת ממה שהכירה עד עכשיו. כנראה לא היה צבא ,אין סיכוי שיש צבא ואני לא אהיה בו. מורעלת מלידה! אבל לא צהובה (והמבין יבין) חנו לראות 100מלשביו”ת בשבוע שמהגדנ”ע שהתקיים בבסיס ג’וערה שר בצפון .שבוע הגדנ”ע מהווה א לב חשוב בהיכרות של המועמדות ש ות עם המערכת הצבאית ,ומסייע לשיר בהחלטה של כל בת לגבי גיוסה. מאד מ פ ג ש מ ת ג י י סות שנתו שנה חדשה נכנסת לקול תפילות עם ישראל בראש השנה וביום כיפור .אנחנו מבקשים מה’ לשמוע אל הרינה ואל התפילה שלנו ולכתוב אותנו לשנת ברכה והצלחה .בשיאם של עשרת ימי תשובה ,בסוף תפילת ערבית של יום כיפור ,נוהגים בקהילות רבות לומר את פרק כ”ד בתהילים. “לדוד מזמור לה’ הארץ ומלואה ,תבל ויושבי בה ...מי יעלה בהר ה’, ומי יקום במקום קדשו ,נקי כפיים ובר לבב ...זה דור דורשיו ,מבקשי פניך ...שאו שערים ראשיכם ...ויבוא מלך הכבוד”... מדוע נבחר דווקא מזמור זה בשעה הנשגבה והמרוממת של ליל כיפור? אלו רעיונות במזמור מעוררים ומעודדים אותנו ביום קדוש ונורא זה? על אף שהמזמור נועד מעיקרו להיאמר בתהלוכת החג והשמחה כשמעלים את ארון הברית אל בית המקדש ,פסוקיו נכנסים ללב כשהם נאמרים בכוונה רבה בצום כיפור .עם ישראל קיבל את לוחות הברית השניים ב-י’ בתשרי ,ויתכן ,שבאמירת המזמור יש כעין הכנסת לוחות הברית פנימה לתוך מקדש המעט של כל אחת ואחד. “לדוד מזמור” -הן שתי כותרות נפרדות“ :לדוד” -הדברים האלה הם דברי דוד “ .מזמור” -הדברים האלה הם מזמור ,שירה ,תפילה .חז”ל דרשו שבמקום שכתוב השם “דוד” לפני “מזמור” דוד פתח בשירה תחילה ,ואחר כך שרתה עליו רוח הקודש .דוד התחיל לשיר תפילה אישית ומקורית לה’ מתוך נשמתו הפרטית וזכה בהשראת רוח הקודש. ביום כיפור אנו פונים אל רבש”ע כל אחת ואחד מן הזווית האישית והפנימית שלה או שלו ומקווים שתפילותינו תתקבלנה ,ונזכה גם אנו בהשראת קדושה וכפרה. ביום כיפור אנו ,בני אדם קטנים ושפלים ,שופכים שיחנו לפני הקב”ה אדון העולמים“ .לה’ הארץ ומלואה” -ה’ שוכן במרומים ,והארץ וכל אשר בה נתונים לשלטונו ,ואנו “מבקשי פניך” ,דורשים את ה’ ומבקשים עתה ערוץ תקשורת אליו. ומי ראוי להיכנס להיכל ה’? מי מסוגל לעלות להר ה’ ולעמוד במקום קדשו? “נקי כפיים ובר לבב” -מי שכפיו נקיות מגזל ומכל מעשים רעים ומי שלבבו בר ,טהור ממחשבות רשע .המשורר מדגיש את הכפיים ,הידיים שלנו ואת הלב ,הנשמה שלנו .אם מעשי ידינו יהיו נקיים וטהורים ,ומחשבות לבנו יהיו ברות וזכות ,נוכל להתקדם בהדרגה לעולם רוחני יותר. “שאו שערים ראשיכם” -דוד המלך ,המשורר ,מבקש מהשערים להיפתח ולתת לה’ להיכנס פנימה .לפי פשט הכתובים הדברים נאמרים ע”י נושאי הארון העומדים לפני שערי המקדש .כך גם אנו מבקשים משערי הלב והנשמה שלנו להיפתח ולתת לה’ ולברכתו להיכנס פנימה. שנה טובה ומבורכת, מלכה בינה ,מייסדת מת”ן בנות אלומה היקרות, בשנים האחרונות מלווה אני את פעילות אלומה ,וזה מרגש. מרגש אותי לראות את הבנות בכנסים ובמפגשים השונים ,שואלות ,מבררות ומסתערות על המשימה להתגייס לצה”ל. מרגש אותי לפגוש את הבנות בבסיסי צה”ל מבצעות את התפקידים השונים והמשמעותיים בדבקות במשימה ותחושת שליחות אמיתית. אין ספק שהשרות בצה”ל מהווה שרות בחזית הביטחונית כמו גם החברתית הישראלית .באותה חזית המשלבת מפגש רב תרבותי, אשר יש בו במידה רבה מקום ללימוד וחיבור חזק כל כך עם הפנים הרבות של החברה הישראלית .כולן מתכנסות שם לכדי עשייה משותפת ומאתגרת .שרות מגוון ומשמעותי אף מציב עבור כל אחת ואחת את האפשרות האישית לצמוח ולהתפתח .אל תוותרנה על זה. אני קוראת לכן בנות ,לקחת אחריות ,להיות מעורבות ,להיות מנהיגות חברתיות ,לעמול יחד למען איחוד וקירוב הלבבות בחברה הישראלית. זוהי משימתנו -וכך נוכל כולנו לחזק ולהשפיע על החברה בה אנו חיים. אין לי ספק שרק חברה מאוחדת תוכל לכל האתגרים המונחים לפתחה. זאב ז’בוטינסקי כתב “אישה -נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי“. אמירה שיותר מכל מזכירה לי את תפקידנו כנשים בחברה .עלינו להיות מצד אחד נוקשות כפלדה מול כל משימה ואתגר בחיים. אי כניעה לאי שוויון ,עמידה איתנה מול הקשיים והאתגרים ,ומצד שני יופי ורכות כמשי ,הדגשת אהבת האדם והארץ ואצילות נפש. אני רוצה להצדיע למתגייסות הדתיות שמצטרפות לצה”ל על חלקן במימוש היעדים והמשימות שמוטלות עלינו בשרות הצבאי ,על ההליכה לעיתים מול הזרם .תהיינה חזקות .כולנו נשפיע ובזאת יהא שכרנו. אני מבקשת להוקיר ולהודות לאלומה על העשייה המבורכת ,השותפות הכנה ,ההובלה ,המנהיגות ועל מי שאתן. עלינו כנשים לזקוף קומה ,להישיר מבט ,להנהיג ולהוביל .יישר כוח! בברכת שנה טובה ושרות משמעותי ותורם, דליה ינקו ראש היחידה להכנה לצה”ל וגדנ”ע האגף הביטחוני חברתי -משרד הביטחון indd.indd 1-3אע לולא סוף מסלול -אילנה ג’ייקובס מדי שנה מתנדבות באלומה סטודנטיות צעירות בוגרות שירות משמעותי בצה”ל שתורמות מנסיונן לחיילות המחר במסגרת פרוייקט חונכות פר”ח. אילנה ג’ייקובס התחילה את המסלול באלומה כגדנעי”ת ,המשיכה לקבוצת גיוס של אלומה וסיימה 3שנים של חניכת מלשביו”ת .מורעלת אמיתית! בחודש שעבר חזרתי מליווי גדנ”ע בג’וערה ,שבע שנים לאחר שנסעתי לשם בפעם הראשונה בתור גדנ”עית צעירה ומורעלת .תסלחנה לי החיילות ,לא התכוונתי “צעירה” במובן הצבאי ,אלא פשוט צעירה במובן של נערה בת .17במובן של לא ידעתי יותר מדי על מה אני רוצה לעשות עם עצמי בעתיד ושהשאיפה הכי גדולה שלי היתה להיות אחרי התיכון. אולי אדייק ,הרי לא היו לי תכניות מפוצצות להיות לוחמת קרבית או קומונרית ,לא ניסיתי להמציא את האייפון ,אבל -ידעתי שאחרי האולפנה אני רוצה לעשות שירות לאומי /צבאי שבו אני ארגיש תורמת למדינה וממצה את יכולותיי .אז ,כשנסעתי לגדנ”ע, לא ידעתי אם אתגייס או אעשה שירות לאומי ולא היה לי מושג אילו תפקידים קיימים ועשויים לעניין אותי בשירות לאומי/ צבאי .קיצור ,צעירה בת .17בגדנ”ע היה ממש כיף ,אבל זה לא ממש עזר לי מבחינת תפקידים -פגשתי שם טבחים ,מד”ניות בסיס (מפקדות גדנ”ע) ,מ”מ (מפקדת מחלקה) ואפסנאים -ובכלל לא שמתי לב שכל אלו תפקידים אפשריים עבורי. בכיתה י”ב האולפנה הוסיפה את כל התפקידים בשירות לאומי ונעשיתי מבולבלת מתמיד .ידעתי בבירור מה לא מתאים לי ומה אני לא רוצה בכלל -חינוך על כל גווניו :בתי ספר ,מועדוניות ,קומונה, בתי ילד ,מורות חיילות ,מש”קיות הוראה- ובאיזשהו שלב הבנתי גם שאני מאוד רוצה תפקיד בעל אופי בטחוני אבל לא קרבי .בסוף התגייסתי עם קבוצה של עוד שלוש בנות ,בקבוצת גיוס של אלומה ,לתפקיד תצפיתנית שאף אחד לא הכיר עדיין .התפקיד אכן היה בעל אופי בטחוני מאוד: עבדתי ישירות עם סיורים צבאיים בשטח ,הכוונתי מפקדי גזרה וסייעתי למנוע אירועים חבלניים .לפעמים קצת נבהלתי ממשקל האחריות על הכתפיים הצעירות שלי (עכשיו גם במובן הצבאי )...אבל זה מה שעזר לי להתגבר על השגרה השוחקת וקשיים יומיומיים אחרים. לאחר שנה של שגרה ,פתאום מצאתי את עצמי עושה משהו חדש ומרענן :מלמדת תצפיתניות חדשות שהיו בתקופת החפיפה שלהן .בזמן שאני הייתי בהפסקה בין המשמרות ,ראיתי בנות יושבות ולומדות חומר 18/09/2011 21:49:59 עיוני שבשבילי היה הכי יומיומי ופשוט ,להן היה חדש, גדול ומבהיל ,אז ישבתי איתן ולימדתי את כל מה שידעתי .זה לא קרה כי מישהו פקד עליי או שחשבתי שייצא לי מזה משהו ,לא כי זה היה התפקיד שלי או כי ניסיתי להתחמק ממשהו אחר ,אלא כי רציתי והיה לי זמן .ככה ,פתאום ובלי לשים לב ,התחלתי לעסוק בתחום שהתרחקתי ממנו כל כך ,הוראה .זה גם לא נעצר שם ,כי נהניתי כל כך ללמד בזמני החופשי שהחלטתי לשכנע את המפקד שלי שייתן לי תפקיד של מש”קית הדרכה ,למרות שלא היה תפקיד כזה בפלוגה שלנו. במהלך השנתיים של השירות שלי יצא לי לבקר שוב בג’וערה, בתור חיילת בפאנל תפקידים .התפקיד שייצגתי תמיד היה תצפיתנית במודיעין שדה .זה התפקיד שאליו התגייסתי וממנו צמחתי .כשביקרתי בג’וערה בתור חיילת לא הייתי בהכרח תצפיתנית ,אלא אחראית לוגיסטיקה או מש”קית הדרכה ,תפקידי קידום שלא הייתי מגיעה אליהם אם לא הייתי מתחילה כתצפיתנית. אין לי ספק שלשירות הצבאי שלי היה תפקיד מכריע בהגדרה העצמית שלי ,אבל זה לא נבע מתפקיד כזה או אחר .בשירות שלי שמרתי והגנתי על המדינה ,מיציתי את יכולותיי וגיליתי יכולות שלא הכרתי בעצמי .אני מרגישה שדבקתי במה שידעתי בגיל 17שאני רוצה לעשות שירות בו ארגיש שאני תורמת למדינה וממצה את יכולותיי .בזכות היכולות שגיליתי דרך התפקיד אני סטודנטית להיסטוריה והוראה ,שני תחומים שבכלל לא דיברו אליי אז והיום אני לא יכולה לראות את עצמי בלעדיהם .אפשר לומר שבזכות השירות הצבאי שלי ,אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. בימים אלה אנו נפרדות מקבוצת סטודנטיות שליוו אותנו ואתכן במשך תקופה ארוכה. אילנה ג’ייקובס ,אריאלה שפירא ,טליה הישראלי, יהלה דר ,ליטל קפלן ,רוית פרסי ושרה דיקן. בשם צוות אלומה ,החיילות בהווה ,בעבר ובעתיד: תודה ענקית וברכות להצלחה בהמשך דרככן! ? אני ,רק שאלה שו”ת הלכתי במדים ,לימים הנוראים ש :האם אני יכולה לצאת ידי חובה בשמיעת תקיעות השופר מעמדת השמירה ,שממוקמת סמוך לבית הכנסת? ת :אם אלו תקיעות שנעשו באופן פרטי עבור חיילים ספציפיים ,אז יש להניח שהתוקע לא התכוון להוציא בכך ידי חובה חיילת שעומדת בעמדת שמירה ,ולכן לא תצאי כך ידי חובה .אבל ,אם התקיעות נעשו עבור הציבור בבית הכנסת ,אז בוודאי התוקע מתכוון להוציא את כל מי ששומע את התקיעות ,ולכן ניתן לצאת בהם ידי חובה .זאת בתנאי שכשאת שומרת בעמדה את מתכוונת לצאת ידי חובתך בתקיעות אלה ,ובתנאי ששמעת את השופר באופן חד וברור. ש :אני משרתת כמש”קית הוראה ,מתרוצצת בבסיס משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה ולא מספיקה לומר סליחות במניין בבית הכנסת של הבסיס .האם אני יכולה לומר ‘סליחות’ לבד? ת :באופן כללי ,אפשר לומר את הסליחות ביחידות ,אבל יש חלקים שלא ניתן לאומרם אלא במניין :א .אין אומרים י”ג מידות ביחידות ,כיון שזה נחשב כדבר שבקדושה .ב .בקשות הכתובות בשפה הארמית ,כגון ‘רחמנא דעני’ ,אין אומרים אותם אלא בציבור. ש :כיצד יש לנהוג בבית כנסת צבאי בנוגע לתקיעת השופר במניין המעורב מבני עדות שונות? ת :אף שמנהג הספרדים והחסידים לתקוע תוך כדי תפילת לחש ,ראוי שימנעו מכך במניין שיש בו רבים מבני אשכנז שאינם נוהגים לתקוע אלא בחזרת הש”ץ ,ויתחשבו בכך שהדבר עלול להפריע לריכוז בתפילה למי שאינו רגיל בכך. כמובן שהדבר יעשה בדרכי נועם וללא מריבות. שנה חדשה בשבילי זה ממש כמו מתנה .הזדמנות להתחיל הכל מחדש -עם המשפחה ,החברים- לבקש סליחה ,לחשוב איפה אני יכולה להיות יותר טובה ,להשתפר. להציב מטרות חדשות ,או אולי חדשות -ישנות אבל הפעם להצליח לעמוד בהם. לחלום ,לשאוף גבוה ,להנות ,לחייך והכי חשוב לשמוח. שתהיה פשוט שנה טובה!!!! טל כהן ,אלון שנה חדשה זה דף חדש שנפתח במיוחד בשבילנו, כל אחת מחליטה לעצמה איך הוא יראה ומה יהיה כתוב בו. אני מאחלת לכולנו שנצליח לרשום ולזכור רק את הדברים הטובים שיקרו לנו השנה ולדעת למחוק את החלקים הרעים מהשנים הקודמות ומהשנה שמתחילה -שנה טובה!!! ניצן קוג'ינסקי ,עלי לקראת השנה החדשה מד”ניות אלומה מאחלות לנו כשאדם בא לעולם ,הוא מקבל “ארגז כלים” ואם יידע לנצל אותו היטב יזכה לאושר גדול ושלווה בלב. סרגל -כדי שתמיד ילך בדרך הישר עיפרון -לרשום את רעיונותיו ,ומחק למחוק את המיותר. פטיש “ -להלום” בו כאשר הוא חסר אמונה מסמר -לקבוע את שאיפותיו ולדמיין את כל התמונה מקדחה -לקדוח בחוזקה עד אשר יראה את האור בקצה המנהרה צבת -לצבוט בו בלחי כשהוא משיג עוד מטרה זכוכית מגדלת -להעריך גם את הדברים הכי קטנים מפתח -לפתוח את הדלת כשבאמת מוכנים. לכל אחד יש כלי שונה או נוסף אך כדאי לזכור שכל כלי נותן ערך מוסף. אז לקראת השנה החדשה את הארגז נסדר וכך נזכה בעזרת השם לשנה טובה עוד יותר. שתהיה שנה טובה והרבה בהצלחה בכל דבר שתעשו... עדינה גולדברג ,ירושלים גדנ"ע קיץ 2011 במקרה שמעתי שאלומה מארגנות קבוצה של בנות דתיות לגדנ”ע. הרעיון הלהיב אותי מכיוון שאני לומדת באולפנה ומרגישה שאין לי מספיק מידע על הצבא .הגדנ”ע היתה חוויה שלא רציתי לפספס! שוחחתי עם עוד בנות, ויצאנו קבוצה של תשע חברות, חלקן רוצות להתגייס וחלקן עוד מתלבטות. כולנו לא ידענו מה מצפה לנו באמת!! הגענו לבסיס ג’וערה בסביבות הצהריים, ושם חילקו אותנו לצוותים ,לכל צוות מפקדת משלו. הפרידו אותי מקבוצת החברות שהגעתי איתה ,ונותרתי עם חברה אחת בלבד. לדעתי זה היה חלק מהחוויה -להפתח ולהכיר בנות חדשות .המפקדת חילקה לנו מדים וציוד צבאי שהיה עלינו ללבוש כל ארבעת הימים האלו בצורה רשמית ו"מדוגמת". היינו בערך שמונה בנות בחדר .היו כעשר מקלחות מעינה פרוביזור ,שילה למחלקה שמונָה מאה בנות ,נתנו לכולנו שעה בלבד להתקלח ולהתארגן לשינה .המושג ‘איחור’‘.איחור’ לא היה קיים ...היינו צריכות לעמוד בזמנים מדיוקים, ולהיות ממושמעות לכל דבר שהמפקדת אמרה. אם לא בצענו את הפקודות כראוי "ירדנו" לשכיבות שמיכה (חלק מהחוויה!) הצוות בבסיס התייחס אלינו כאל חיילות טירוניות לכל דבר! ענינו לכל פקודה“ :כן המפקדת!” וביצענו .הדריכו אותנו בשיעורי נשק ,ובסוף גם יצאנו למטווח. למדנו איך מתפקדים בקרב, דרכי הסוואה לחיילים ועוד המון דברים חדשים. כל קבוצה קיבלה כמה שעות בתורנות מטבח ,חוויה קצת מגעילה ,אבל העברנו את זה בהרבה צחוקים, ובסוף גם ממש נהננו והתגבשנו! בסוף ארבעת הימים האלו יצאנו הכי קרביות שיש! ממש תודה לכן אלומה על החוויה המטורפת הזאת! אני וחברות שלי ממש נהננו ,למדנו הרבה על הצבא ועל עצמנו... קוראות יקרות, רגע לפני כניסתה של השנה החדשה מאחלת לכן שהשנה הנכנסת תביא איתה כוחות ,הזדמנויות ורעיונות מחודשים. “ושיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום” דקלה יגל ,ירושלים indd.indd 4-6אע לולא