גוש קטיף לפני העקירה ואחריה – התערבויות על פי הגישה הנרטיבית

‫‪1‬‬
‫התערבויות על פי הגישה הנרטיבית לפני ואחרי העקירה של‬
‫תושבי גוש קטיף וצפון השומרון‬
‫‪2‬‬
‫ישי שליף ורחל פארן‬
‫‪3‬‬
‫פתיחה‬
‫בשנת תשס"ה נפל דבר בישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הוחלט על‬
‫עקירה של כ‪ 100000-‬תושבים ועשרות יישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון במסגרת מה‬
‫שכונה 'התנתקות'‪ .‬החלטה זו לוותה במאבק ציבורי לא פשוט והיו בה משמעויות קשות‬
‫במיוחד לתושבי הנעקרים‪ .‬כל מעבר יש בו פוטנציאל לאתגר וקושי כיון שיש בו פנים של‬
‫פרידה‪ 0‬אובדן ולעיתים אף אבל‪ .‬הדבר בודאי נכון כאשר מדובר בשינוי מקום מגורים ואזור‬
‫מחיה‪ .‬כאשר מעבר זה נעשה בעל כורחו של אדם סביר ביותר שהאתגר והקושי יגדלו‬
‫בהרבה‪ .‬דבר זה נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעקירה של אדם ומשפחתו בהקשר‬
‫לאומי ומתוך מאבק ערכי אמוני‪.‬‬
‫לביתו של האדם משמעויות רבות עבורו ועבור משפחתו‪ :‬זה המקום בו תחושת הפרטיות‬
‫והביטחון באות לידי ביטוי‪ 0‬זה המקום בו ההיסטוריה של האדם ושל משפחתו נחוות‬
‫ובונות תחושת רצף‪ 0‬הוא המקום הראשוני בו כישורים‪ 0‬ערכים ואמונות באים לידי ביטוי‪.‬‬
‫כאשר אדם נדרש לעזוב את ביתו בעל כורחו עלולות להיפגע בו תחושות בסיסיות אלו‬
‫ועשוי בעקבות כך להתפתח מצב היכול מחד לאתגר ולהביא לידי ביטוי כוחות של‬
‫התמודדות ומאידך יכול ליצור משבר‪ .‬תהליך זה אף מתחזק כיון שמדובר במקרה של‬
‫העקירה מגוש קטיף גם בקושי אידיאולוגי ואמוני בהיות זו עקירה ראשונה בגבולות א"י‬
‫השלמה‪.‬‬
‫אנו מאמינים שתמיד לצד קושי קיימת גם התמודדות‪ .‬אדם בדרך כלל אינו מזמן לעצמו‬
‫קשיים אולם בהתקיימם מתגלים אצלו כוחות התמודדות‪ .‬כך נוכל לומר שככל שהקושי‬
‫גדול יותר כך ההתמודדות והכוחות שבאים לידי ביטוי בה גדולים יותר‪.‬‬
‫במאמר זה נרצה לתאר מספר התערבויות שתכננו ובצענו לפני העקירה ואחריה‪ :‬עם‬
‫קבוצות מקצועיות שלא הייתה להם נגיעה ישירה לתושבי גוש קטיף‪ 0‬עם אנשי מקצוע‬
‫טיפוליים שגרו או עבדו בגוש‪ 0‬עם מורים במוסדות חינוך בגוש‪ 0‬עם תלמידים שלמדו בגוש‬
‫ועם משפחות תושבים שנעקרו ממקומם‪.‬‬
‫בפתיחה ניתן סקירה על הגישה הנרטיבית בכלל‪ 0‬על העקרונות שלה בהתמודדות עם‬
‫טראומה ואובדן ועל עקרונות להפעלתה באופן קבוצתי ומשפחתי‪.‬‬
‫תיאוריה‬
‫הגישה הנרטיבית – הקדמה כללית‬
‫הגישה התיאורטית המנחה את עבודתינו היא הגישה הנרטיבית (ווייט ואפסטון‪;1990 0‬‬
‫פרידמן וקומבס‪ ;1996 0‬מונק ווינסלייד‪ 0‬קרוקט ואפסטון‪ ;1997 0‬צימרמן ודיקרסון‪.)1997 0‬‬
‫הגישה הנרטיבית ‪ -‬הסיפורית היא חלק מהשינוי הכללי שחל במדעי החברה והרוח והיא‬
‫נטועה בגישות פוסט סטרוקטורליסטיות (ווייט ואפסטון‪ ;1990 0‬מדיגן ולאוו ‪ 0)1998‬פוסט‬
‫מודרניות (פרי ודואן‪ )1994 0‬וגישות של הבנייה חברתית (פרידמן וקומבס‪ .)1996 0‬אנשים‬
‫שונים ימצאו שחלקים שונים של גישה זו דומים ומשיקים לגישות אחרות המוכרות להם‪0‬‬
‫כגון‪ :‬גשטלט‪ 0‬גישור טרנספורמטיבי‪ 0‬גישות מזרחיות וגישות הומניסטיות‪.‬‬
‫הגישה הנרטיבית מאמינה כי בני אדם הינם יצורים הנותנים משמעות לאירועי חייהם ועל‬
‫פיה הם מתנהגים‪ 0‬מרגישים ואף מכוונים את עתידם‪ .‬במהלך חייו עובר האדם התנסויות‬
‫וחוויות רבות‪ .‬לעיתים קרובות אין לו השפעה על המציאות עצמה‪ 0‬אלא על המשמעות‬
‫והפירוש אותם הוא מעניק לחוויות ולהתנסויות שהוא עובר (פרנקל‪ ;1968 0‬ווייט‪.)2001 0‬‬
‫מטאפורה מרכזית לתיאור תהליך הענקת המשמעות היא סיפור‪ .‬סיפור בנוי מרצף אירועים‬
‫הסדורים לאורך ציר הזמן על פי משמעות וערכים היוצרים עלילה‪ .‬בסיפור קיימים גיבורים‬
‫המבטאים במעשיהם וביחסים ביניהם את המשמעויות השונות (ווייט ואפסטון‪ .)1990 0‬על‬
‫פי תפיסת עולם זו‪ 0‬לאדם חופש פעולה ויכולת בחירה נרחבים על ידי הענקת המשמעות‬
‫או רקימת ה'סיפור' לגבי המאורעות אותן חווה‪.‬‬
‫אם כך‪ 0‬נובע שהמציאות היא רב סיפורית ופנים רבות לה (מורגן ‪ .)2000‬הרעיון הזה אינו‬
‫חדש אלא מוכר כתופעת ה'רשומון'‪ :‬אנשים שונים רואים את אותו אירוע בדרכים שונות‪.‬‬
‫במגוון הרחב של הסיפורים‪/‬פירושים הפוטנציאליים שיכולים להיות מוענקים לתופעות‬
‫אותן אנו חווים‪ 0‬ישנם גם 'סיפורים' שליליים וגם חיוביים יותר‪ .‬האדם יוצר לעצמו על‬
‫סמך חלק מהאירועים שהוא חווה סיפור הנקרא על פי הגישה הנרטיבית‪" :‬הסיפור‬
‫הדומיננטי" (שם)‪ .‬לעיתים זהו סיפור בעייתי או מצמצם עבור האדם המשאיר בחוץ את כל‬
‫אותם היבטים ש"לא התאימו" לסיפור הדומיננטי ושעשויים להוות תשתית לסיפור‬
‫אלטרנטיבי מועדף‪ .‬היבטים אלו נקראים‪ :‬יוצאים מן הכלל‪ 0‬רגעים נוצצים‪ 0‬נקודות אור או‬
‫"תוצאות ייחודיות" (‪( )unique outcome‬ווייט ואפסטון ‪ ;1990‬שם)‪ .‬אנו נשאף למצוא את‬
‫היוצאים מן הכלל האלו ולארוג מתוכם את הסיפור האלטרנטיבי המועדף‪ 0‬שיעצים את‬
‫האדם או הקבוצה‪.‬‬
‫הגישה הנרטיבית (פרידמן וקומבס‪ )1996 0‬כגישות רבות במדעי החברה והרוח (גרגן‪)1994 0‬‬
‫בנויה בין השאר על עקרונות של הבניה חברתית‪ 0‬לפיה בניית זהותו של האדם אינה רק‬
‫פרויקט אינדיבידואלי אלא גם ואולי בעיקר פרויקט חברתי‪ .‬התהליכים של הענקת‬
‫משמעות להתנסויות שאנו עוברים (שהוזכרו לעיל) ורקימת סיפורי חיים מתוכם קורים‬
‫תוך כדי תקשורת ואינטראקציות בין אישיות בתוך החברה בה אנו גדלים ולא רק בין‬
‫האדם לעצמו (פרידמן וקומבס‪ .)1996 0‬התקשורת הזו בין הפרט לחברה נעשית בין השאר‬
‫באמצעות הנורמות‪ 0‬השיח החברתי‪ 0‬ודפוסי החשיבה המוסכמים הקיימים בחברה בה‬
‫האדם חי‪ .‬בהקשר זה חשוב לנתח את האופן בו מתנהל השיח החברתי (‪)discourse‬‬
‫כלומר‪ :‬מה נאמר? מי אומר זאת? באיזו סמכות? (מדיגן ולאו‪ )1998 0‬וכיצד הוא משפיע על‬
‫בני האדם? בכל חברה יש קבוצות מועדפות שקולן נשמע יותר וקבוצות שוליים שקולן‬
‫נשמע פחות‪.‬‬
‫המשמעות המעשית של תפיסות אלו מתבטאת בשאיפה לשתף בהתערבויות שנעשה‬
‫קבוצות שונות באופן וירטואלי ו‪/‬או ממשי (ווייט ‪ ;2003 01999 01997 01995‬דנבורו‪.)2006 0‬‬
‫נרצה להפוך קבוצות אלו לקהילה המעניקה הכרה‪ 0‬התומכת ומעצימה ובונה תמות‬
‫משותפות‪ .‬שאיפה זו נשענת בין השאר על ההבנה שכאשר אדם שומע את סיפורו של‬
‫האחר מתהדהדים בתוכו סיפורים משלו ‪ -‬סיפור נוגע בסיפור‪ .‬מתן ביטוי להדים הללו‬
‫עשוי לתת למספר‪ 0‬הרגשה של מוקשבות‪ 0‬שותפות‪ 0‬הכרה‪ 0‬הערכה והעצמה‪ .‬תהליך זה יוצר‬
‫מאגר רחב יותר של חוויות משותפות כך שהסיפור של האחר לעיתים הופך לחלק ממגוון‬
‫הסיפורים של השומעים‪.‬‬
‫על פי התפיסות הפוסט מודרניות ופוסט סטרוקטוראליות השפה אינה רק כלי לתיאור‬
‫'מציאות' קיימת‪ 0‬אלא היא עצמה יוצרת מציאות‪ .‬בגישה הנרטיבית נגייס את השפה כדי‬
‫לאפשר שינוי‪ .‬מושג מרכזי בכיוון זה הוא 'שיחה מחצינה'‪ .‬בניגוד ל'שפה מפנימה' המייחסת‬
‫איכויות וחסרונות לאדם באופן מבני מהותני (כגון‪ :‬הוא פחדן‪ 0‬הוא אמיץ) דבר המקשה על‬
‫שינוי ועל פיתוח מרחב בחירה‪ 0‬מייחסת ה'שפה מחצינה' את האיכויות והחסרונות‬
‫לגורמים הבאים מחוץ לאדם (כגון‪ :‬הפחד גורם לו להסתגר בבית כיוון שהוא מעלה במוחו‬
‫סיטואציות של אימה‪ 0‬או האומץ מגייס את הידע שלו בהתמודדות עם קשיים)‪ .‬תפיסה זו‬
‫מאפשרת מרחק ומרחב התבוננות בו בוחר האדם את סוג היחסים שירצה לקיים בינו לבין‬
‫הבעיה או החוזקה (ווייט ואפסטון‪ ;1999 0‬בירד‪ .)2001 0‬לסיכום‪ 0‬יש להפריד בין הבעיה‬
‫לאדם‪ 0‬ולכן האדם אינו הבעיה‪ .‬הבעיה נתפסת חיצונית לאדם‪.‬‬
‫הגישה הנרטיבית הנשענת על רעיונותיו של מישל פוקו (ווייט ואפסטון‪ )1990 0‬מנסה‬
‫לצמצם את ההשלכות השליליות של כוח‪ 0‬סמכות והיררכיה ולפתוח מרחב עבור קולו‬
‫ועבור ה'ידע המקומי' של האדם איתו אנו עובדים‪ .‬על פי גישה זה האדם הוא המומחה‬
‫לחייו והמטפל‪/‬מתערב הינו 'אנתרופולוג'‪ .‬בבואנו להבין את האחר אין אנו רוצים לכפות‬
‫עליו את תבניות החשיבה‪ 0‬הפירוש והתפיסה שלנו‪ .‬אנו רואים אותו כמומחה לפירוש חייו‪0‬‬
‫אמונותיו‪ 0‬תרבותו‪ 0‬התנהגותו ויחסיו עם חברתו‪ .‬ננסה לא להניח לגביו או לייחס לו‬
‫דברים‪ 0‬אלא לשאול אותו ולפעול בצמוד למה שחשוב לו (מורגן ‪.)2000‬‬
‫אין אנו מנסים להתעלם מהכח והסמכות המצויים בידינו אלא אנו רואים חשיבות רבה‬
‫באחריות‪ 0‬בשיתוף ובשקיפות שלנו כלפי האחר כדרך למזער את השפעתם השלילית של‬
‫הכח והסמכות‪ .‬על פי עיקרון זה‪ 0‬המנחה‪ 0‬המורה או אפילו איש המקצוע הטיפולי אינם‬
‫במרכז אלא יש להם תפקיד של מאמן ומומחה לתהליך‪ 0‬ולא מומחה לתוכן‪.‬‬
‫חלק מה משמעות של ראיית את האדם כמומחה לחייו ואת המטפל או מנחה כמומחה‬
‫לתהליך היא תפיסה לא מבנית (‪ )post-structural‬על הקשיים ובעיות של האדם‪ .‬זו עמדה‬
‫שונה לחלוטין מהעמדה המבנית הרואה את המודל הרפואי כמטאפורה מרכזית לטיפול‬
‫נפשי‪ .‬על פי עמדה זו המטפל עוסק באבחון בעיות הנתפסות כפתלוגיה במבנה האישיות‬
‫ומצריכות השקעה רבה לשינוי בכיוונים וכלים המוכרים למומחה‪/‬מטפל‪ .‬על פי העמדה‬
‫הלא מבנית אין מקום בכלל להגדרות מומחה על מבנה מוכלל ונורמטיבי של האדם‬
‫והסמכות להגדרת חולי ובריאות ניתנת לאדם בעצמו‪ .‬על כן לפי גישה זו אין קטגוריזציה‬
‫של הקשיים והבעיות של האדם לנורמלי ולא נורמלי ועל כן לא קיימת פתלוגיזציה של‬
‫האדם‪ .‬חשוב לזכור שמאחורי קביעות המומחה עומד פעמים רבות שיח חברתי ותרבותי‬
‫הקובע מה נחשב נורמלי ומה לא (ווייט ואפסטון‪.)1990 0‬‬
‫באופן כללי הגישה הנרטיבית מתעניינת פחות בדיבור על הדברים שאינם מתפקדים ויותר‬
‫על החלקים של התמודדות האדם עם קשייו ובעיותיו‪ .‬כמו כן‪ 0‬האדם נתפס כמונע על ידי‬
‫מטרות‪ 0‬ערכים ומשמעות הרבה יותר מאשר על ידי דחפים וצרכים ויש בידו לבחור את‬
‫הכיוון שיקבלו חייו (ווייט‪ .)2001 0‬תוצר של ראייה זו הוא שאנו רואים 'אספקטים חיוביים'‬
‫כלגיטימיים וכשווים פירוט והעמקה לא פחות מהקשיים והבעיות‪.‬‬
‫עבודה עם טראומה ואובדן‬
‫כשמתרחש אירוע גדול וכואב‪ 0‬יש לו נטייה להשתלט ולהפוך את עצמו לסיפור המרכזי או‬
‫הבלעדי על חייו של האדם‪ .‬אנו לא נרצה לסייע לתהליך זה אלא נחתור לגלות ולהקשיב‬
‫לסיפורים חלופיים מועדפים המושתקים ודחוקים לשוליים (ווייט‪ .)2005 0‬חתירה זו‬
‫מבוססת על תפיסת עולם הנרטיבית המניחה שלכל אירוע טראומטי ישנה תגובה של‬
‫האדם המביעה התקוממות כנגד הפגיעה (ווייט‪ .)2004 0‬בדרך כלל הסיפור הדומיננטי של‬
‫האירוע מסתיר תגובות אלו וחלק מהעבודה עם נפגעי טראומה היא חשיפת התגובות‪.‬‬
‫השיח המקובל לגבי טראומה מנסה לומר שאם לא הייתה תגובה פיזית חזקה לטראומה‬
‫האדם היה סביל או אפילו שיתף פעולה איתה‪ .‬אולם על פי הגישה הנרטיבית יש מגוון רחב‬
‫ביותר של תגובות‪ :‬המשך החיים אחרי הטראומה‪ 0‬שיתוף פעולה עם שיקום‪ 0‬התחזקות‬
‫בערכים המנוגדים לערכים של גורם הטראומה‪ 0‬נסיונות להמנע מהטראומה הם רק מקצת‬
‫הדוגמאות לסוגי תגובות שבדרך כלל לא שמים להם לב‪ .‬אפילו כאב היא עדות על‬
‫התקוממות אל מול טראומה‪ 0‬גם מנגונני ההגנה הפסיכולוגיים כמו הכחשה והדחקה ואפילו‬
‫ספליטינג (נוי‪ )2000 0‬שמאפשרים לאדם לא להיות משותק או לאבד את דעתו הינם תגובות‬
‫לטראומה שניתן לראות בהם התמודדות וכוחות‪.‬‬
‫דרך אחרת לראות ולשמוע את הסיפורים המושתקים ודחוקים היא להקשיב לנעדר אך‬
‫רמוז ‪( absent but implicit‬ווייט‪ 0)2000 0‬דהיינו ידע חיים‪ 0‬מיומנויות וערכים המסתתרים‬
‫בין השיטין‪ .‬כשאדם אומר שהוא מיואש הוא יכול לרמוז על אחת או כמה מהאפשרויות‬
‫הבאות‪ :‬שהוא שואף לתקוה ושהוא יודע מה היא‪ 0‬שיש לו חוויות ישירות או עקיפות של‬
‫אושר ושמחה‪ 0‬שעדיין לא איבד את השאיפות והחלומות שלו‪.‬‬
‫נרצה להקשיב לסיפורים של בני אדם שעברו אירועים קשים ולתת להם מקום בו ירגישו‬
‫'מוקשבים' ויכולים לדבר גם על דברים קשים‪ .‬אולם‪ 0‬כל זאת נעשה תוך כדי הקשבה כפולה‬
‫(ווייט‪ :)2004 0‬באוזן אחת לכאב‪ 0‬השפעותיו ותוצאותיו ובאוזן שנייה לרמזים לסיפורים‬
‫חלופיים שעולים בשלבים שונים של הסיפור‪ .‬נהיה רגישים מאוד לא לכפות על המספרים‬
‫'ראיה חיובית' אולם נאפשר וניצור מרחב בו מלכתחילה יש מקום לריבוי סיפורים‬
‫שמתוכם יוכל האדם לבחור באלו המועדפים עליו‪ .‬את ההאזנה ב'אוזן השנייה' נעשה‬
‫בדרכים שונות‪.‬‬
‫אחת הדרכים העיקריות להשתמש ב'אוזן השנייה' היא שכאשר שומעים רמזים לסיפור‬
‫המושתק נתעכב ותעניין עליהם תהליך זה קרוי ע"י להציל את הדבור מהנאמר‪.‬‬
‫כבר בתחילת הדיבור עם אנשים שחוו טראומה וקשיים אנו מעדיפים להתמקד בחוויות‬
‫להם האדם מעניק ערך ובאירועים 'מעניקי חיים' הספוגים במשמעות‪ 0‬בערכים ובאמונות‪.‬‬
‫בהמשך נחפש חוטים המקשרים בין חוויות אלו כך‪ 0‬שיתהווה בסיס לסיפור האלטרנטיבי‬
‫המועדף (ווייט‪ .)2004 0‬בסיס זה‪ 0‬הבנוי מאירועים אלה והמשמעות המוענקת להם מהווה‬
‫"מקום לעמוד עליו" (‪( )a place to stand in‬ווייט‪ - )2005 0‬כפי שנאמר בשם ארכימדס‬
‫'תנו לי נקודת משען מחוץ לכדור הארץ ואניף אותו'‪ .‬אם נמצא מקום לעמוד עליו‪ 0‬מחוץ‬
‫לשליטת הבעיה‪ 0‬נוכל להשתחרר משליטתה‪ .‬מושגים דומים מופעים בטיפולים שונים‬
‫בטראומה‪ 0‬מקום בטוח ב‪( EMDR-‬שפירו‪ )1995 0‬ומשאבים ב‪( SE-‬רוס‪ 2002 0‬תקשורת‬
‫אישית)‪.‬‬
‫נשתמש בשאלות כגון 'איך הצלחת להתמודד' או 'איך הצלחת לשרוד על אף הקשיים‬
‫העצומים' כדי לחשוף את המומחיות של האנשים בהתמודדות עם הקושי או הטראומה‬
‫(ווסט‪.)2005 0‬‬
‫גילוי מספר אירועים 'מעניקי חיים' מהעבר וההווה ושזירתם לשרשרת מעניקה תחושת‬
‫רצף ויכולה לתרום לעיבוי תחושת הזהות או כפי שוויליאם ג'ימס מכנה זאת 'זרם התודעה'‬
‫(וויט‪ .)2004 0‬פיתוח תחושת רצף זו חשובה ביותר כמשקל נגד להשפעותיה של הטראומה‬
‫שנוטה לקטוע את חוויות הרצף בזהותו של האדם‪.‬‬
‫אירועים קשים וכואבים עלולים להביא את האדם לתחושת קורבן וחוסר אונים‪ .‬על כן‪0‬‬
‫בבואנו להתייחס אל הקשיים‪ 0‬נרצה להתמקד בהתמודדות‪ 0‬לא מתוך התעלמות מהקושי‬
‫אלא באופן דיאלקטי‪ .‬דהיינו‪ 0‬ככל שהקושי גדול יותר כך כל שביב או רמז לההתמודדות‬
‫ניתפס כגדול יותר (שליף ולייבלר‪ .)2002 0‬ככל שנברר ונחשוף מיומנויות התמודדות לכל‬
‫פרטיהן כך תבנה בהדרגה תחושת שליטה עצמית (‪( )self agency‬ווייט‪ .)2005 0‬גילוי‬
‫וחשיפה זו של מיומנויות חיים (‪ )knowledges and skills of life‬הופכת את מה שמושתק‬
‫וחבוי בצילם של הבעיה והכאב ואת מה שנתפס כמובן מאליו או שנחווה כמקרי‪ 0‬למוכר‬
‫(ווייט‪ .)2005 02004 0‬הכרות זו מסייעת למיומנויות להפוך למבוטאות במלים‪ 0‬למפורטות‬
‫וניתנות לעשייה‪ 0‬ובכך מתאפשר ומתרחש תהליך למידה ובניה כחלק מבניית הסיפור‬
‫החלופי‪ .‬תהליך זה של הפיכת המקרי למשמעותי קרוי אקזוטיפיקציה של החולין (ווייט‪0‬‬
‫‪.)2004b‬‬
‫ישנה נטייה נפוצה בעבודה עם קורבנות טראומה ל'קורבניזציה' של הנפגעים‪ .‬פעמים רבות‬
‫בתהליכים המקצועיים הבאים מהכוונות הטובות ביותר אין מספיק שימת לב להשפעות‬
‫של אבחון‪ 0‬מיון וטיפול‪ .‬השאלות הנשאלות באבחונים הבודקות קיומן של תסמינים פוסט‬
‫טראומה שונים לתגובות לטראומה יכולות להשפיע בכיוון שלילי בכמה אופנים‪ :‬מחיות את‬
‫החוויות הקשות מה שיכול להוביל לרה‪-‬טראומטיזציה (וויינגרטן‪ .)2003 0‬הפירוט שלהם‬
‫עלול להיות סוגסטיבי מה שיכול לגרום לתחילת תופעות שלא התרחשו לפני כן‪ .‬כמו כן‪0‬‬
‫מיון המכניס אנשים לקבוצות מאובחנות יש לו השפעה מעבר לאיתור‪ 0‬פעמים רבות‬
‫תוצאה לא רצויה של המיון היא הבניית תחושת הקורבן‪ .‬כמו כן‪ 0‬המיון והתיוג פעמים‬
‫רבות מפריד בין אוכלוסיות שונות ומונע את הגורמים המרפאים הקיימים בהתחברות‬
‫לקהילה הרחבה‪ .‬על פי הגישה הנרטיבית יעשה מירב המאמץ שהתערבויות לא תהיינה‬
‫קשורות לתהליך של תיוג ואיפיון פתלוגי ותמנע ככל האפשר הפיכת האנשים ל'מטופלים'‪.‬‬
‫נחפש כל דרך אפשרית להעצים אנשים על ידי ההכרה במומחיות שלהם ובידע היקר‬
‫הנמצא בידם‪.‬‬
‫הגישה הנרטיבית ערה ביותר לתרבותו של האדם או הקבוצה איתם אנו פועלים‪ .‬בהקשר‬
‫של הטראומה נרצה תמיד קודם כל ללמוד מהקליינטים איתם אנו פועלים או עומדים‬
‫לפעול על התפיסות התרבותיות שלהם לגבי טראומה וההתמודדות עמה‪ .‬לא נרצה בשום‬
‫אופן להיות חלק מהתערבות שתכניס שיח תרבותי שונה ובזה להגביר לעתים את‬
‫הטראומה‪ .‬נשאף לגלות את דרכי ההתמודדות הייחודיות של אותה תרבות עם טרואמה‪0‬‬
‫מה המנהגים‪ 0‬המסורות והתפיסות לגבי קשיים יוצאי דופן‪ 0‬מי האנשים הנחשבים בקהילה‬
‫תרבותית ספציפית כמתאימים לסייע בהתמודדות וכו'‪ .‬דבר זה יצריך פעמים רבות למצוא‬
‫את האנשים דוברי 'שפתה' של הקבוצה האמורה‪ 0‬ו‪/‬או לחלופין להיות בקשר עם מנהיגים‬
‫רלוונטיים של הקבוצה (ארולמפלם‪ 0‬פררה‪ 0‬דמל‪ 0‬ווייט ודנבורו‪.)2005 0‬‬
‫שיח מקצועי דומיננטי סביב אובדן ואבל הוא שכחלק מתהליך זה חשוב להיפרד מהאנרגיה‬
‫המושקעת בקשר אותו איבדנו ולהשקיעו בדמויות החיות איתו‪ .‬מייקל ווייט במאמר‬
‫מוקדם (ווייט‪ )1988 0‬טען לתפיסה שונה בתכלית שמהווה השראה לעבודתנו הנרטיבית עם‬
‫טראומה‪ 0‬אובדן‪ 0‬שכול וגם במקרה המדובר באובדן ביתו של האדם‪ .‬שם המאמר 'לומר‬
‫שלום שוב' צופן בתוכו את הרעיון שאחת הדרכים להתמודדות עם אובדן ושכול היא דוקא‬
‫התחברות עם מה שאיבדנו‪ 0‬זאת משום למרות שאיבדנו קרוב או בית‪ 0‬הרי לא איבדנו את‬
‫הקשר והזיכרונות ואלו יכולים לחיות בתוכנו ולהשפיע על חיינו תוך שאנו יכולים לערוך‬
‫איתם דיאלוג מתמיד‪.‬‬
‫עבודה קבוצתית ומשפחתית‬
‫עבודה בקבוצה או משפחה נותנת במה אופטימלית לחשיבה הנרטיבית שהזכרנו לעיל‬
‫בדבר המרכזיות של החברה בהבניית זהותו של אדם‪ .‬להלן נפרט מספר נקודות המנחות‬
‫אותנו בעבודה קבוצתית ומשפחתית (שליף ופארן‪ .)2007 0‬חלק גדול מנקודות אלו יהיה‬
‫קשור בפיתוח הקשבה נרטיבית המתאפיינת בעמדה סקרנית ומכבדת‪ 0‬המזמינה התבוננות‬
‫ופותחת מרחב אפשרויות‪ .‬הקשבה זו היא כלי חשוב ליצירת טרנספורמציה מסיפור חד‬
‫מימדי ורווי בעיה לסיפור רב מימדי ומועדף‪.‬‬
‫חלק מהעשייה הנרטיבית מתייחסת לתהליך לא פחות מהתוכן‪ .‬ישנם חלקים שונים של‬
‫העשייה הבנויים כדי ליצור קשב ושיח במקום וכחנות‪ 0‬התנצחות או שיפוטיות‪ .‬אנו‬
‫נשתמש בכללי קשב ושיח מוגן (שליף ‪ 02005‬שליף‪ 0‬לויתן ופארן‪ 0‬בדפוס) אותם פיתחנו על‬
‫מנת לבנות את אותה הקשבה מכבדת המאפשרת מרחב מוגן והשמעת קול לכל קבוצה‪.‬‬
‫כללים אלו כוללים בין השאר‪ :‬דיבור ממקום אישי ולא על האחר‪ 0‬דיבור ספציפי ולא‬
‫מכליל‪ 0‬הקפדה על זמן שווה לכל אחד‪ 0‬הימנעות מביקורת או שיפוט על דברי האחר‬
‫ותגובה רק ממקום אישי של "איפה זה נגע או ריגש אותי"‪.‬‬
‫אדם חי בתוך חברה ומתעצב על ידה כפי שהסברנו במבוא התיאורטי את עקרון ההבנייה‬
‫החברתית‪ .‬כלי שמממש תפיסת עולם זו בעבודה טיפולית ובמיוחד בעבודה עם קבוצות‪0‬‬
‫קהילות ומשפחות הוא ההידהוד (‪( )reflecting team‬ווייט‪.)2004 01999 01997 01995 0‬‬
‫ההידהוד כשמו כן הוא‪ 0‬כאשר אדם שומע את דברי האחר מתעוררים בו הדים מתוך עולמו‪.‬‬
‫הגישה הנרטיבית משתמשת בהדים אלו באופן שאינו מפרש את דברי המקור אלא מביא‬
‫אותם כאות לשותפות‪ 0‬הכרה והרחבה אפשרית‪ .‬באופן מעשי הדרך המקובלת היא שאחד‬
‫מספר או מתראיין‪ .‬לאחר מכן השומעים יגיבו לסיפור או הראיון בשלושה חלקים‪ :‬א‪ .‬הם‬
‫מציינים באופן ספציפי איזה נקודה כח‪ 0‬התמודדות ו‪/‬או ערך של המספר מדברת אליהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬איפה דברים אלו נגעו בהם ומדוע הם בעלי ערך עבורם‪ .‬זאת יעשו תוך מתן דוגמא‬
‫ספציפית מחייהם‪ .‬ג‪ .‬הם יסיימו את ההתייחסות לדברי השומע בשאלה או תהייה סקרנית‬
‫ופותחת אל המספר‪ .‬ההידהוד במגוון צורות בא להעצים את ההבניה של הזהות המועדפת‪0‬‬
‫להעשיר את מועדון דמויות החיים המשמעותיות וטווה מדברי המספר והמהדהדים תמות‬
‫קבוצתיות‪ .‬להלן נפרט מספר צורות של מעשה ההידהוד‪:‬‬
‫א‪ .‬לראיין את אחד מהמשתתפים במליאה ולאחר הראיון שאר המשתתפים או‬
‫קבוצה נבחרת תהדהד לו‪ .‬בתום ההידהוד יגיב המרואיין ויספר מה הידהד בו‬
‫מדברי המהדהדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬יערך סבב סיפורים בו אחרי כל סיפור ימשיך משתתף אחר בסיפור משלו הנוגע‬
‫ומהדהד בסיפור הקודם שנשמע‪ .‬לשיטה זו אנו קוראים 'סיפור נוגע בסיפור'‪.‬‬
‫ג‪ .‬דרך נוספת להידהוד היא דרך התייחסויות של המספר עצמו לתגובות של‬
‫אחרים משמעותיים מופנמים‪' .‬מה הייתה דמות משמעותית אומרת על‬
‫התמודדות זו שלך?' 'מי לא היה מופתע מהתפתחות זו שלך?'‬
‫בעבודה הקבוצתית אנו משתמשים בסבבים בו המשתתפים מגיבים לשאלה או הנחייה‬
‫זהה‪ .‬הפעלת סבבים אלו תוך שמירה על כללי השיח המוגן נותנת מקום לכל אחד לדבר‬
‫ויוצרת אווירת הקשבה מכבדת‪ .‬כמו כן‪ 0‬צורת עבודה זו מאפשרת שני תהליכים מקבילים‪:‬‬
‫האחד הוא הידהוד פנימי של המשתתפים כך שתוך כדי כל סבב ומסבב אחד למשנהו נטוות‬
‫תמות תוך אישיות‪ .‬השני הוא הטוויה של תמות בין אישיות קבוצתיות משותפות הנשזרות‬
‫בין חלק מהסיפורים בתוך כל סבב ומסבב אחד למשנהו‪ .‬העבודה הזאת בסבבים יוצרת‬
‫אפקט הרבה יותר משמעותי מאשר רק נתינת מקום לכל אחד לחוד לדבר זמן רב‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ 0‬לאפקט המצטבר של דיבורים קטנים יש ערך ומשמעות מעצבת גדולה יותר מאשר‬
‫דיבור פרטני ממושך‪.‬‬
‫עבודת הנחייה קבוצתית דורשת רגישות ויכולת איזון עדינה בין הקצבים והרצונות השונים‬
‫של המשתתפים‪ .‬מצאנו שמכמה סיבות בקבוצות גדולות כדאי לעבוד לסרוגין במליאה‬
‫ובקבוצות קטנות‪ .‬הדבר מאפשר גיוון שמתמודד עם הסיכון של פקיעת סבלנות‪ 0‬הדבר‬
‫מאפשר הזדמנויות רבות יותר לביטוי אישי בלי לאבד את מגוון הדעות הגדול בקבוצה‬
‫הגדולה‪ .‬פן נוסף באיזון זה הם התכנים‪ .‬במליאה מומלץ לעסוק בנקודות כח וערכים‪ 0‬ואילו‬
‫הדיבור על קשיים ודרכי התמודדות עמן יערך בקבוצות קטנות את המסקנות ניתן להביא‬
‫למליאה‪ .‬אופן זה של חלוקת העיסוק בתוכן מומלץ כיון שבקבוצה הקטנה יש יותר‬
‫אינטימיות ומוגנות המאפשרת פתיחה של דברים קשים יותר‪ .‬כמו כן הקבוצה הקטנה‬
‫מאפשרת יותר זמן בו ניתן לחלץ את המיומנות וידע החיים הכרוך בהתמודדות עם הקושי‪.‬‬
‫חשוב לציין שעקרונות שונים בטיפול הנרטיבי נשזרים בעבודה הקבוצתית ונזכיר כמה‬
‫מהם‪.‬‬
‫‪ o‬שימוש בתיאורים סיפוריים ואנקדוטיים של החוויות ולא רק דיבור 'על' החוויות באופן‬
‫כללי ומופשט‪.‬‬
‫‪ o‬שימוש בשפה מחצינה בכלל בצורות שונות ובמיוחד בהתייחס לקשיים ובעיות‪.‬‬
‫‪ o‬שימוש בסוגים שונים של רפלקסיה בכל שלבי התהליך‪ 0‬למשל בסופו של תהליך לשאול‬
‫מה לוקחים מהמפגש או מה דיבר אליהם במיוחד במפגש‪ .‬שיום זה של השינויים מחזק‬
‫ומעבה אותם‪.‬‬
‫התערבויות שונות‬
‫להלן נתאר ארבע סוגי התערבויות שתיים לפני העקירה ושתיים אחריה‪ .‬לפני העקירה‬
‫נתאר תכנית ליום עיון ב'שיח מוגן' לשיח וקשב על דעות ורגשות שונים סביב נושא‬
‫בקונפליקט מבוסס על תוכנית קש"ר (קשב ושיח רב‪-‬תרבותיים) שפותחה בשותפותינו‬
‫בשפ"י‪ .‬לאחר מכן נתאר סדנא בה השתמשנו בביקורינו מספר חודשים לפני העקירה בגוש‬
‫קטיף‪ .‬את הסדנא הזאת הפעלנו עם יועצות ועם חדר מורים של אחת ממסגרות החינוך‪.‬‬
‫ההתערבות הראשונה שנתאר אחר העקירה היא של יום סדנא עם אנשי מקצוע טיפוליים‬
‫שעבדו באופן זה או אחר עם תושבי גוש קטיף‪ .‬לבסוף נתאר תוכנית ייחודית של תיעוד‬
‫משפחתי שהופעל עם עשרות רבות של משפחות מעקורי גוש קטיף וצפון השומרון ועם‬
‫תלמידים של מספר מסגרות חינוך‪ .‬כל ההתערבויות מבוססות על העקרונות שהסברנו‬
‫בהקדמות השונות‪.‬‬
‫שימוש בתכנית קש"ר ליצירת שיח מוגן על ההתנתקות בין חלקים שונים של האוכלוסיה‬
‫במדינת ישראל‬
‫תכנית 'קש"ר' (שליף‪ 0‬לויתן ופארן‪ 0‬בדפוס) היא תכנית ליצירת שיח מוגן על נושאים‬
‫בקונפליקט‪ .‬ערב ההתנתקות‪/‬עקירה היה מתח רב בחברה הישראלית‪ .‬שפ"י ערך מספר‬
‫סדנאות‪ 0‬ימי עיון ומפגשים על בסיס תכנית זו כדי לאפשר שיח מוגן בין חלקים שונים של‬
‫החברה הישראלית‪ .‬המפגשים היו מגוונים מבחינת היקף המשתתפים (‪ 10‬עד יותר מ‪)100‬‬
‫ומבחינת מבנה המפגשים‪ .‬בנספח מוצגת דוגמה של יום עיון כזה‪ .4‬אנו רוצים להדגיש‬
‫שניתן להשתמש בעקרונות ובכלים שמוצגים שם בצורות יצירתיות ומגוונות‪.‬‬
‫יש לציין שהקהל שיתף פעולה באופן יוצא מן הכלל‪ .‬אחוז מאוד גבוה של המשתתפים‬
‫נשארו עד הסוף ושיתפו אחרים בחוויותיהם ואף הקשיבו להיזון החוזר במליאה‪ .‬מדד נוסף‬
‫למשמעות של היום למשתתפים היתה העובדה שבעקבות כלל ארצי זה נערכו בחלקים‬
‫שונים של הארץ מפגשים דומים של שיח מוגן‪ 0‬כך שלמעשה השיח הגיע למאות רבות של‬
‫אנשים‪.‬‬
‫סדנא עם יועצים ומורים בגוש קטיף לפני ההתנקות‪/‬עקירה‬
‫תושבי גוש קטיף עברו לפני העקירה תקופה מתוחה ביותר תוך אי ודאות לגבי עתידם וכל‬
‫זאת תחת אש מתמשכת של קסאמים ומרגמות (פצמ"רים)‪ .‬הרגשנו שאין אנו יכולים‬
‫לעמוד מן הצד וביקשנו לבא לגוש קטיף לאנשי מערכת החינוך לסייע בידם בתקופה קשה‬
‫זו‪ .5‬יש לציין שבאותה תקופה היה תלויה שאלה האם יש להכין את התושבים לפינוי‬
‫המתקר ומה יהיה המחיר הפסיכולוגי אם תעשה או לא תעשה הכנה כזו‪ .‬כחלק מהגישה‬
‫הנרטיבית העמדה שאנו נקטנו היתה שרק התושבים עצמם הם ה'מומחים' לענות על‬
‫שאלה זו‪ .‬בהתערבויות שעשינו בזמן ביקורינו השתמשנו בפורמט מורחב של העצמה‬
‫ופיתוח משמעות (שליף‪ 0‬תשס"ה)‪ .‬להלן נתאר בקיצור‪ 6‬את ההתערבות‪.‬‬
‫את רוב העבודה עשינו בסבבים‪.‬‬
‫‪ o‬בסבב ראשון בקשנו שיזכרו ויספרו על חוויה מוקדמת שממנה שואבים כח‬
‫להתמודדות עם המצב וכל מה שעברו בשנים האחרונות‪.‬‬
‫משתתפת אחרת סיפרה על ילדותה כאשר עדיין לא הייתה דתית‪ .‬היא התייתמה בגיל‬
‫צעיר וחיה אצל סבתה ושהייתה בגיל ההתבגרות גם סבתה נפטרה‪ .‬החוויה המרכזית אז‬
‫היתה 'להיות לבד בעולם'‪ .‬באותו רגע 'אלוקים נכנס לחיים שלי ומאז אני לא לבד'‪.‬‬
‫אחת המשתתפות סיפרה על חתונה משפחתית שנפלה ביום שלג כבד‪ 0‬והיו חסרי אונים‬
‫ומיואשים‪ .‬הם התפללו‪ 0‬והתייעצות עם רב עזרה להם לעשות את האבחנה בין מה‬
‫שבידם לעשות ומה שלא תלוי בהם‪ .‬כך קיימו את החתונה ושמחו על כל מי שהגיע‪.‬‬
‫משתתפת אחרת מספרת שהייתה ילדה וכחנית‪ 0‬בודקת‪ 0‬נכנסה לעימותים‪ 0‬שאלה‬
‫שאלות רבות‪ .‬על אף שכל זה היה שונה מאוד מהילדים האחרים הרגישה שמקבלים‬
‫אותה למרות השוני דבר שנותן לה כוח עד היום‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר הסבב ערכנו דיון על ההשפעה ההדדית שיש לסיפורים אחת על השנייה‪0‬‬
‫וניסינו לראות האם התקבצו חלק מהסיפורים לכדי תמות קבוצתיות‪.‬‬
‫בסיפורים אלו עולים כמה ממקורות הכוח‪ :‬האמונה‪ 0‬התפילה‪ 0‬האבחנה בין מה בידי‬
‫אדם ומה לא בידיו והכוח שהחברה מעניקה לאדם‪ .‬דבר בולט בכמה מהסיפורים היה‬
‫שגם מחוויות שיש בהן כאב שואבים האנשים כוח להתמודדויות נוספות‪.‬‬
‫‪ o‬הסברנו והסכמנו על כללי שיח מוגן‪ .‬כמו כן‪ 0‬הסברנו את שלבי תהליך העבודה‬
‫הנרטיבית‪ :‬שאלות של החצנה ושיום הבעיה‪ 0‬אפיון הבעיה‪ 0‬מיפוי השפעות הבעיה‪0‬‬
‫היוצא מן הכלל לסיפור הבעייתי ועיבוי המשמעות של היוצאים מן הכלל לכדי‬
‫סיפור חלופי מועדף‪.‬‬
‫‪ o‬בסבב השני ביקשנו שכל אחד יתאר מה המצב בשבילו ויתן לו שם‪.‬‬
‫הרשימה של שמות של ה'מצב' והשפעותיו כללה בין השאר 'הסתר פנים (מטאפורה‬
‫דתית להסתרת פניו המאירות של הקב"ה) שגורם לחוסר ודאות'‪' 0‬בלבול שגורם‬
‫לפחדים וחרדות'‪' 0‬הבגידה שגורמת תסכול נוראי'‪' 0‬שמגרשים מהבית גורם לפחדים‬
‫חלומות‪ 0‬סערה ומערבולת'‪' 0‬צופה בסרט עם שני סופים שגורם לתחושה שזה לא באמת‬
‫קורה לי‪ 0‬דווקא פחות פחד‪ 0‬איזה סוג של השלמה'‪' 0‬חשה בתוך מעלית שנופלת שגורמת‬
‫לתחושות של בגידה‪ 0‬בזיון‪ 0‬השפלה‪ 0‬כל פעם בטחון אחר נלקח ונשאר רק לבטוח‬
‫באלוקים'‪.‬‬
‫סבב זה נותן אפשרות לבירור וליבון המשמעויות השונות שאנשים נותנים למצב‬
‫ובחינת ההשפעות השונות עליהן‪ .‬עולות משמעויות שונות ולעיתים אף סותרות דבר‬
‫המאפשר פתיחת אפשרויות נוספות ומניעת קיום סיפור מצומצם על הקשיים‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר מכן התבקש כל אחד לחשוב על רגעים משמעותיים חיוביים על אף או לאור‬
‫הקושי שמבטאים התמודדות עם המצב ולתאר נקודות כוח שהתמודדויות אלו‬
‫מבטאות‪.‬‬
‫'התבוננות במצב בתור אתגר'‪' 0‬הכאב מוביל לאי השלמה עם המציאות ולהתחברות עם‬
‫הכח והערכים'‪' 0‬השאלות סביב הכאב דוחפות לבירור שנותן קפיצת דרך באמונה'‪' 0‬יש‬
‫כוח בלהיות מגוייסת לטובת אחרים'‪' 0‬הכאב האישי מחדד את האפשרות להתייחס‬
‫לכאב של האחרים'‪' 0‬היכולת לשים את הכאב בצד בנתיים ולהתייחס לצרכים של‬
‫האחרים'‪.‬‬
‫אנו רואים בנקודות הכוח שההתמודדיות מבטאות שוב קשת רחבה ומגוונת‪' 0‬כשם‬
‫שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות' (חז"ל)‪ .‬מתוך הדברים בולטת התופעה שהזכרנו‬
‫לעיל שאנשים חווים בהתמודדות עם הקשיים העצמה‪ .‬הכאב מבטא ערכים‪ 0‬מוביל‬
‫לחידוד האמונה‪ 0‬מאפשר התחברות עם אחרים‪ .‬אולם אצל אחרים הם מעדיפים לשים‬
‫אותו בצד ולעסוק בדברים החשובים להם‪.‬‬
‫‪ o‬לבסוף התבקש כל אחד לומר במילה מה ריגש ו‪/‬או היה בעל ערך עבורם בסדנא‬
‫היום‪.‬‬
‫המשתתפות אמרו מילים כמו 'תודה'‪' 0‬זכות'‪' 0‬מרענן'‪' 0‬שיתוף'‪' 0‬מרגש ונוגע' וכו'‪.‬‬
‫המילים בטאו את הכרת התודה שלהן‪ 0‬את ההתחזקות מתוך התהליך ואת‬
‫השיתוף‪ 0‬ההתרגשות והפתיחות שנוצרו‪.‬‬
‫בסיכום יום זה היינו מאוד מרוגשים מהפתיחות‪ 0‬הכינות‪ 0‬העושר הגדול של משמעויות‬
‫לחוויות הלא פשוטות שהם עברו והיו עתידים לעבור בהמשך‪ .‬ריגשה אותנו גם ההכרה עד‬
‫כמה חשובה הייתה עבורם העובדה שהגיעו אנשים מ'עבר לגדר' וממרכז המדינה‪ .‬הם‬
‫ביטאו תחושה שהם בשוליים של החברה הישראלית ושקולם לא נשמע ועל כן‪ 0‬הייתה‬
‫חשיבות מרבית בעצם המוכנות של אנשים לבא אליהם לשמוע את קולם האוטנטי‪ .‬עלתה‬
‫בנו תחושה שאף שיתפנו בה את המשתתפים שחבל שלא הגענו לבקרם משך השנים‬
‫שעברו הפצצות ופיגועים מתמשכים‪.‬‬
‫לגבי השאלה עד כמה חיוני להכין את התושבים בכלל והילדים בפרט לאפשרות הפינוי‬
‫קיבלנו חיזוק לעמדתנו שהם המומחים היחידים שיכולים ורשאים לפסוק בתחום זה‪ .‬מעבר‬
‫למגוון רחב של דגשים וגוונים אישיים בלטה ההעדפה של רובם לא להתכונן‪ .‬גילנו מגוון‬
‫של הסברים המעוגנים בערכים ומשמעויות והמעניקה להם כח להתמודד גם עם האפשרות‬
‫שלבסוף יקרה מה שנראה להם כ'נורא מכל'‪.‬‬
‫העצמת אנשי מקצוע הפועלים במצב משבר‪ :‬סדנא לאנשי שפ"י שעבדו עם תושבי גוש‬
‫קטיף‬
‫אנשי מקצוע שונים‪ :‬פסיכולוגים קליניים וחינוכיים‪ 0‬עובדים סוציאליים‪ 0‬יועצים חינוכיים‬
‫ומטפלים שונים תפקדו באופנים שונים סביב העקירה‪ .‬חלק היו עובדי המועצה‪ 0‬חלק‬
‫עובדי מערכות החינוך‪ 0‬חלק נשלחו על ידי שפ"י וחלק פעלו באופן עצמאי תוך כדי חבירה‬
‫לגורמים שונים‪ :‬מחלקת רווחה‪ 0‬שפ"ח‪ 0‬מזכירויות הישובים ועוד‪ .‬כמו כן‪ 0‬פעלו בשפ"י‬
‫אנשים שונים במטה בקריאת המצב ונסיונות שונים להגשת פתרונות אפשריים‪ .‬החוויות‬
‫שעברו אנשי המקצוע לא היו פשוטות כל עיקר‪ .‬רמת ההזדהות עם אנשי המקום היתה‬
‫מגוונת והיוותה עוד משתנה במורכבות של המצב‪ .‬היחידה להתערבות בחירום בשפ"י‬
‫בראשות גב' יוכי סימן טוב ארגנה יום להעצמת עובדים אלו‪ .‬להלן נתאר בקיצור‪ 7‬את היום‬
‫שהתבצע לפי העקרונות אותם מנינו בהקדמות‪.‬‬
‫א‪ .‬פתיחה‬
‫‪ ‬המשתתפים התבקשו לספר על שתי חוויות מעצימות זאת על פי העקרון לעבודה‬
‫נרטיבית עם טראומה שאנו קודם בונים מקום לעמוד בו ורק אחר כך נעסוק בקשיים‪.‬‬
‫יש לשים לב שכבר בשלב זה אין אנו מתעלמים מהאתגר או הקושי ואין אנו מתייחסים‬
‫רק לדברים 'חיוביים'‪ 0‬אלא להתמודדות עם הקשיים‪:‬‬
‫‪ o‬חוויה שורשית מהעבר שממנה הם שואבים כוח‪ 0‬השראה ו‪/‬או מחויבות לעבודתם‬
‫עם עקורי גוש קטיף‪.‬‬
‫‪ o‬חוויה משמעותית בתהליך ההתנתקות שתדגים את הכוח‪ 0‬השראה או מחויבות אלו‪.‬‬
‫‪ ‬המשתתפים נתבקשו להקשיב לסיפור הראשון והאדם שהסיפור נגע לו במיוחד ימשיך‬
‫אחריו‪ 0‬וכך הלאה‪ 0‬דהיינו סיפור נוגע ומהדהד בסיפור ולא דיבור על פי סדר‪ .‬אופן זה‬
‫יוצר מארג קבוצתי בעל מאפיינים משותפים‪ 0‬ומביא למרכז את הסיפורים העלולים‬
‫להיות בשוליים‪.‬‬
‫משתתפת אחת סיפרה שבמלחמת השחרור הם עברו ממקום לא בטוח לאזור המרכז זאת‬
‫למרות שהיה בכך בושה של נטישה‪ .‬הערך שזה הבליט הוא שהחיים חשובים מהאדמה‪.‬‬
‫משתתפת אחרת סיפרה על סבתה שנותרה מופרדת מבעלה ובניה הגדולים שברחו מזרחה‬
‫במלחמת העולם הראשונה‪ .‬היא נדדה עם תינוק ברגל אחרי הצבא אלפי ק"מ כדי להתאחד‬
‫עם משפחתה עד שנפגשו שוב‪ .‬הערך שסיפור זה היווה עבורה הוא הכוח שנותן הרצון‬
‫להיות ביחד עם המשפחה‪.‬‬
‫ניתן לראות איך הסיפורים מהעבר האישי של כל אחד מלאים ב'מטמונים' של גרעיני כח‬
‫שמסייעים לאדם בהתמודדויות משך ימי חייו‪.‬‬
‫‪ ‬המספרים נתבקשו לדלות את התמה המקשרת בין שני סיפורי החוויות‪ .‬השזירה של‬
‫עבר והווה תוך כדי שיום התמה‪ 0‬כוונתה ליצור סיפור ששוזר פעילות ומשמעות‬
‫המעניקים תחושה של רצף‪.‬‬
‫המשתתפים התחלקו איתנו בסיפורים מרגשים ונוגעים שעסקו בתמות של עקירה‪ 0‬שואה‪0‬‬
‫השרדות‪ 0‬התמודדות‪ 0‬המשכיות‪ 0‬משפחה‪ .‬להלן נצטט מספר תמות שהביאו המשתתפים‪:‬‬
‫'לעשות מעשים קטנים כנגד חוסר האונים'‪' 0‬לנתק מהכאב כדי שיהיה כח להתמודד'‪' 0‬לא‬
‫להפסיק להתמודד או במילה אחרת לא להסכים לשתף פעולה'‪' 0‬להתאחד עם המשפחה'‪0‬‬
‫'לא להפריד את הילדים'‪' 0‬לעשות כדי להפחית את חוסר האונים'‪' 0‬הסתכלות אנושית‪0‬‬
‫לעזור'‬
‫כפי שניתן לראות מהסיפורים והתמות מהר מאוד הגיעו המשתתפים לסיפורים בעלי תמות‬
‫קיומיות שהתקבצו סביב תחומים משותפים‪ .‬הפתיחות‪ 0‬ההתרגשות ותחושת השיתוף יצרו‬
‫באופן מהיר ביותר 'קהילה' ומרחב בטוח שבו ניתן היה לחוש מובן ומוגן‪ .‬דבר זה מוכיח‬
‫את העוצמה והחיוניות של הענקת מרחב מאפשר זה לאנשי מקצוע העובדים עם ציבור‬
‫העובר חוויות קשות ומשברים‪.‬‬
‫ב‪ .‬רגעים קשים והתמודדות עמן‬
‫‪ ‬אחרי שנוצרה תחושת "קהילה" מאפשרת ומוגנת ביקשנו מהמשתתפים להתחלק‬
‫לשלשות בהן כל אחד יספר על רגעים קשים שעברו בתהליך העקירה‪/‬התנתקות‪ .‬חלק‬
‫זה נעשה בקבוצות קטנות כדי לאפשר תחושה של אינטימיות ומוגנות במיוחד סביב‬
‫דיבור על רגשות ותחושות קשות‪ .‬חלק מהמשתתפים שאף היו בשטח בזמן העקירה‬
‫לא התלהבו מלגשת למטלה זו מפחד של העלאת החוויות הקשות מחדש‪ .‬לאחר מעשה‬
‫אמרו שלמרות הקושי הרב הם הרגישו נשכרים מהתהליך במיוחד בגלל האופן והצורה‬
‫שהוא נעשה‪.‬‬
‫‪ ‬בסבב נוסף בקבוצות הקטנות התבקשו לספר בהרחבה על מה עזר להם להתמודד‪.‬‬
‫בבסיס הנחייה זו עמדה המחשבה כי פירוט ההתמודדויות יביא לגילוי וחשיפה של‬
‫מיומנויות וידע חיים‪ 0‬ויבליט את תחושת המסוגלות‪ .‬האמונה היא שדברים אלו‬
‫מסייעים ביד האדם להתמודד עם תחושות חוסר האונים‪.‬‬
‫‪ ‬במליאה ביקשנו שיגדירו את המאפיינים של הדברים שנתנו להם כוח להתמודד עם‬
‫רגעי הקושי‪ .‬כשרשמנו את המאפיינים ניסינו לקבץ אותם למקבצים‪ .‬הדיון הזה של‬
‫שיום וקיבוץ נקודות הכוח הוא תהליך רפלקטיבי שמקדם תהליכי למידה ובניה של‬
‫סיפור חלופי‪ .‬כמו כן‪ 0‬תומכת פעילות זו בהמשך גיבוש תחושת הקהילתיות‪.‬‬
‫להלן נמנה את הכותרות של מקבצי התמות נותנות הכח להתמודדות עם הקשיים‪ :‬קשר‬
‫עם המתיישבים; תמיכת עמיתים; ערכים‪ 0‬אמונות ומשמעות; התפקיד והידע המקצועי;‬
‫עשייה ויוזמה; הומור וחיבור רגשי‪.‬‬
‫מרשים עד כמה אנשים מתחברים לפן של התמודדות ולא רק הקושי‪ .‬שוב עולה וצצה‬
‫החוויה שבהמשגה וקיבוץ עולות מספר תמות אנושיות בסיסיות הנותנות כוח ומהוות‬
‫משאב אנושי בסיסי‪ :‬עשייה‪ 0‬קשר ויחסים‪ 0‬חיבור לרגשות ואמונות ומשמעות‪ .‬לבעלי‬
‫מקצוע עולות גם תמות של הידע והתפקיד המקצועי‪ .‬מנסיונינו בסדנאות שונות אלו‬
‫הגרעינים נותני החיים הבסיסיים שעולים שוב ושוב‪ 0‬ומשותפים לבני האדם מעבר לשונות‬
‫האישית‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫סיום‬
‫‪ ‬לסיום ביקשנו מהמשתתפים לומר מה נגע בהם‪ 0‬להתייחס לקשר בין החלקים השונים‬
‫של היום ואיזה אסוציאציות‪ 0‬דימויים או מחשבות העלו בהם הדברים‪.‬‬
‫‪ ‬המשתתפים ציינו את החשיבות של הקדשת זמן לעצמם 'לאורך כל התקופה עסקתי‬
‫באחר ובקולקטיבי והיום עשיתי למען עצמי'‪ .‬זמן ומרחב אלו איפשרו חיבור ותחושת‬
‫ביחד 'השותפות‪ 0‬חלוקת הנטל‪ 0‬לשתף ולשמוע עוזרים'‪ .‬זאת בניגוד לבדידות בזמן‬
‫ההתערבות בשטח 'פעם ראשונה של ביחד‪ 0‬בניגוד לבדידות שבה הייתי בכל התהליך'‪.‬‬
‫החיבור שנוצר גישר על פני הבדלים בסטטוס (מנהלים ומנוהלים‪ 0‬מדריכים ומודרכים)‬
‫בדתיות (חרדים‪ 0‬דתיים וחילונים) ובהשקפה פוליטית (ימין ושמאל) 'שכולנו מרחם‬
‫אחד למרות השוני'‪.‬‬
‫לסיכום ניתן לראות מתוך הסיכומים של אנשים שונים שהעקרונות השונים שדיברנו‬
‫עליהם השיגו את מטרתם‪ .‬התרחשות התהליך דווקא מתוך הכניסה לסיפורים אישיים‪0‬‬
‫שאיפשרה הבעת רגשות‪ 0‬שהידהדו ברגשותיהם של אחרים‪' 0‬נגעו בי הסיפורים'‪ .‬שזירת‬
‫ההתבטאויות השונות של האדם עצמו בסבבים השונים ובין הסיפורים של אנשים שונים‬
‫היה משמעותי 'נורא עוזר כשנעשית אינטגרציה (בין הסיפורים)'‪ .‬ההידהוד מתוך ההקשבה‬
‫לסיפורים של אחרים העלתה וחיברה אנשים לחוויות וסיפורים אישיים שלהם מעברם 'כל‬
‫סיפור שעלה פה חיבר אותי עם סיפור שלי‪ '.‬ולבסוף ההעצמה שנוצרה מתוך כל המתודות‬
‫הנרטיביות‪ .‬המשתתפים שאבו חיזוק‪ 0‬כח‪ 0‬תקוה וריפוי מהמפגש 'נתן לי כח להמשיך כי‬
‫אולי נוכל לתת קרן אור למתיישבים'‪.‬‬
‫מהיישום המתואר עולה שמודל זה מאפשר פתיחות ושיתוף היוצרים תמיכה‪ 0‬הכרה וחיבור‬
‫קבוצתי מעצימים‪ .‬כצופים בתהליך‪ 0‬היה מדהים עד כמה מהר אנשים ממסגרות עבודה‬
‫שונות שחלקם לא הכירו לפני כן אחד את השני‪ 0‬הגיעו לפתיחות כל כך אישית‬
‫ומשמעותית‪.‬‬
‫הסדנה הייתה עבור המטפלים מרחב שאיפשר נתינת מקום לסיפור מחובר אל מול סיפור‬
‫של עקירה וניתוק‪ .‬סיפור תקוה מתוך התחברות לסיפורים מהעבר של עקירה וצמיחה‪0‬‬
‫גלות וגאולה‪ .‬נראה לנו שמרחב זה היווה תחנת התחזקות לעיתים ראשונה לאחר שעברו‬
‫ישירות או בעקיפין חוויות קשות להן היו עדים ושותפים – חוויות של גירוש‪ 0‬עקירה‬
‫ובוודאי גם ניכור ופירוד‪ .‬מרחב זה נוצר על ידי מבנה הסדנה ותכניה שאפשרו יצירת מארג‬
‫של סיפורי חיים והשתרשות מחודשת כפולה‪ :‬השתרשות של כל אחד מחדש בחוויות‬
‫מחייו שלו מתוך הקישור לחוויות משמעותיות מעברו‪ 0‬וכן יצירת השתרשות משותפת של‬
‫כל הקבוצה תוך בניית תחושת שיתוף ושייכות‪.‬‬
‫'וזאת לתעודה' תיעוד משפחתי‪ :‬פורמט לראיונות מעצימים למשפחות וקבוצות של עקורי‬
‫גוש קטיף וצפון השומרון‬
‫תושבים ואנשי מקצוע שעובדים ועבדו עם העקורים מגוש קטיף לפני תוך כדי ואחרי‬
‫העקירה חיפשו דרך לאפשר לעקורים לדבר על החוויות שעברו‪ .‬היו להם מספר קריטריונים‬
‫לגבי סוג פעילות כזו‪.‬‬
‫ראשית כמובן שתהיה מעצימה ולא מחלישה ועל כן העדיפו פעילות או התערבות שלא‬
‫תהיה טיפולית כך שלא תתייג את העקורים כפציינטים‪ .‬הרעיון של תיעוד עלה כעוד דרך‬
‫לתת תחושה למשמעות של פעילות כזו משום שתיעוד הוא משמעותי‪ .‬משמעותי לשמירה‬
‫על הזכרונות‪ 0‬משמעותי כדי שאחרים ידעו‪ 0‬משמעותי כדי שאחרים יוכלו ללמוד מאנשים‬
‫אלו על דרכי התמודדות‪.‬‬
‫שנית‪ 0‬שתעשה על ידי אנשים שמכירים עולמם‪ 0‬אמונותיהם‪ 0‬דרך חייהם של העקורים‪ .‬זאת‬
‫משום ההרגשה ש'זר לא יבין זאת'‪ .‬כמו כן‪ 0‬על פי העקרון שבשעת משבר אין צורך להעמיס‬
‫בהיכרות נוספת אלא להשתמש בדמויות מוכרות ושניתן בקלות לאנשים בתהליך משבר‬
‫לתת בהם אימון‪ .‬פן נוסף לקריטריון זה היה לקבל את אישורם ושיתוף הפעולה של גורמים‬
‫משמעותים בקהילה כגון דמויות מרכזיות כולל הרבנים של הקהילות‪.‬‬
‫שלישית‪ 0‬כיון שקשיים נוטים להפריד‪ 0‬לבודד ולנתק בין אנשים ראינו חשיבות עליונה של‬
‫פורמט שיחזק את הקשרים בתוך המשפחה או בתוך קבוצה מקורית‪ .‬כמו כן‪ 0‬לפני העקירה‬
‫וכן לאחריה אנשים שונים שעבדו עם התושבים חשבו שהמסגרת ששורדת בהכי פחות‬
‫פגיעה היא המסגרת המשפחתית‪ .‬הקהילה לא תמיד נותרה מאוחדת‪ 0‬ולא תמיד כל‬
‫המשפחות נשארו קשורות אליה‪ 0‬התלמידים לא תמיד נשארו בתוך אותם מסגרות החינוך‬
‫וגם אם כן לא תמיד היתה זו מסגרת תומכת (במיוחד מסגרות שלא היו רק של תושבי‬
‫הגוש)‪.‬‬
‫על בסיס‪ 0‬רעיונות אלו נבנתה פעילות של תיעוד משפחתי או קבוצתי‪ .‬השתמשנו בגישה‬
‫הנרטיבית והעקרונות שלה לעבודה עם טראומה שהוזכרו במבוא כבסיס לפורמט המוצע‪.‬‬
‫למפגש הוזמנו כל בני המשפחה‪ 0‬כולל הזוגות הנשואים מחד וילדים מגיל ‪ 4-5‬ומעלה‪.‬‬
‫ההורים התבקשו לסדר אפשרות להעסקת הילדים הקטנים או שמירה עליהם‪ .‬לפי בקשת‬
‫ההורים הוזמנו גם משתתפים נוספים‪ .‬לעיתים ביקשו המשפחות לשתף בתיעוד שב"חים‬
‫(שוהים בלתי חוקיים שכונו בחיבה על ידי המשפחות כ'משובחים') או בני משפחה‬
‫מרוחקים יותר שהיו איתם בזמן העקירה‪ 0‬ואנו נענינו ברצון לבקשה‪.‬‬
‫במקרים מסויימים הכנו בשיתוף פעולה עם גורמים בקהילה דף פתיח להזמנה ו'שיווק'‬
‫(דוגמא לדף כזה מובאת בנספח) כדי לעניין אנשים וליצור פירסום ושיווק‪ .‬צריך לציין שעל‬
‫אף שהמשפחות שעברו תיעוד זה עברו חוויה משמעותית ולרוב הגדול חוויה מעצימה הרי‬
‫שכלל לא היה פשוט להגיע למפגש‪ .‬יש לציין שהמתנדבים‪ 8‬עמלו קשות הן בגיוס‬
‫המשפחות והן בתיאומים השונים‪ .‬משפחות רבות הביעו התעניינות בתיעוד אולם בין‬
‫התעניינות ראשונית לביצוע היה פער לא קטן‪ .‬המצב בו הם שוהים במגורי ארעי בתחילה‬
‫במלונות הקשה מאוד על התנהלותם‪ .‬היו ביטולים ושינויים רבים‪.‬‬
‫המארגנים דאגו לתיעוד הראיון בתחילה בכתב ובהקלטה וברוב המשפחות בצילום וידאו‬
‫כאשר המשפחה קיבלה את הקלטת ובהסכמתה ניתן עותק לועד המתיישבים‪.‬‬
‫המנחים שהיו בדרך כלל אנשי טיפול או אנשי חינוך קיבלו השתלמות קצרה על עריכת‬
‫התיעוד וקיבלו מספר דפי הנחייה‪ .‬הם התבקשו לשמור על מספר עקרונות לאורך כל‬
‫המפגש‪:‬‬
‫‪ ‬עמדה מכבדת‪ 0‬מוקירה‪ 0‬מתעניינת וסקרנית‪ 0‬לא פרשנות‪ 0‬לא לנסות 'להציל' את המצב‬
‫כאשר נראה קשה וגם לא להבהל למשל כאשר מובע כאב או אחד או כמה‬
‫מהמשתתפים בוכים‪..‬‬
‫‪ ‬עמדה שאינה מתעלמת מקשיים אולם נותנת העדפה להתמודדויות וכוחות‪.‬‬
‫‪ ‬יש לנסות לעבות ולברר מילים‪ 0‬מושגים ודימויים‪ .‬במיוחד בשלבים המתייחסים‬
‫להתמודדויות עם האתגרים‪ .‬אולם גם לאורך כל הראיון‪ 0‬אם התשובה דלה או במילה‬
‫או משפט אחד‪ 0‬יש צורך לעזור בפירוק והרחבה של הדברים‪.‬‬
‫‪ ‬יש לנסות לדלות את החלקים האקטיביים של המשתתפים בתהליך הקשה‪.‬‬
‫‪ ‬כדאי להתמקד ולעבות משמעויות אישיות‪ 0‬ערכיות‪ 0‬אמוניות‪ 0‬רוחניות‪ 0‬קהילתיות וכו'‪.‬‬
‫‪ ‬אחד הדברים החשובים להצלחת תהליך הראיון התיעודי הוא סיום כל התהליך‪ 0‬ולשם‬
‫כך שמירת הזמנים של כל חלק‪.‬‬
‫‪ ‬על המנחים להשתדל לאפשר רצף סיפורי ולא להפסיק את האנשים באמצע רצף‪ 0‬אלא‬
‫אם כן הדברים נסחפים הן בתוכן או באורך התגובה‪.‬‬
‫‪ ‬בתחילת כל סבב לאחר שנשאלת השאלה יש לתת זמן לשהות לחשיבה‪.‬‬
‫‪ ‬לעיתים כאשר המשתתפים עונים לשאלה הם גולשים לתשובות לגבי שאלות נוספות‪0‬‬
‫יש לאפשר זאת כיון שזה קורה באופן טבעי‪.‬‬
‫‪ ‬במפגש עצמו ראשית יציג המנחה את עצמו ויסביר מה הביא אותו להשתתף בתיעודים‬
‫המשפחתיים‪ .‬למשל ניתן לומר שההשתתפות שלו קשורה‪ :‬להזדהות עם התושבים‪0‬‬
‫הרצון ללמוד מהם‪ 0‬לחזק את התפיסה שהם המוקד ללמידה ולא לקורבנות‪ 0‬הרצון‬
‫לתעד את ההתמודדות המיוחדת של התושבים בעבר ובהווה כדרך לאפשר להם‬
‫להרחיב את סיפור ההתמודדות והרצון ליצור מסמך תיעודי כיון שאם הזמן חלק‬
‫מהחוויות‪ 0‬הרגשות והמחשבות עלולות להשתנות או להשכח‪.‬‬
‫‪ ‬יסביר שאם יש משהו שלא מבינים שלא יתביישו לשאול‪ .‬המנחה‪/‬מראיין ינסה לנסח‬
‫את כל השאלות גם באופן בו יבינו אותם כולם‪ .‬פעמים רבות השתמשו המנחים בבני‬
‫משפחה להסביר לאחרים במיוחד הצעירים שבחבורה את כוונת השאלות‪.‬‬
‫‪ ‬לאפשר הפסקה באמצע‪.‬‬
‫בתחילת המפגש יוקראו או יאמרו בעל פה הכללים להלן של השיחה ויוסכם על שמירת‬
‫הכללים‪.‬‬
‫‪ ‬כאשר כל אחד מדבר אחרים יקשיבו ולא יגיבו‪ .‬זו דרך שונה ממה שאנו רגילים‪ 0‬אולם‬
‫מאפשרת הקשבה מלאה ומקום לכל אחד‪ .‬בסוף המפגש תהיה אפשרות לכל אחד לומר‬
‫מה נגע או ריגש אותו בדברים של אחד או כמה מהמשתתפים האחרים‪.‬‬
‫‪ ‬ידוע שניתן לשבת ימים ושבועות לתעד את אלפי ורבבות החוויות המשמעותיות שהיו‬
‫וישנם לכל אחד‪ 0‬אולם לשם התיעוד עלינו להתמקד ולהצטמצם‪ .‬לדעתנו מהמצבור של‬
‫החוויות של כל חברי המשפחה‪ 0‬ואח"כ של הקבוצות והמשפחות האחרות יעלה תיעוד‬
‫משמעותי עבורכם ועבור אחרים‪ .‬על כן‪ 0‬לעיתים נבקש מהדוברים לקצר‪.‬‬
‫‪ ‬שאלות המנחה הינן לצורך הרחבה והעמקה ללא הבעת עמדה ו‪/‬או שיפוטיות‪ .‬רצוננו‬
‫רק להבין טוב יותר את הנאמר‪.‬‬
‫‪ ‬כל המשתתפים מוזמנים לומר את דבריהם אולם תשמר הזכות גם לא לענות על‬
‫שאלות‪.‬‬
‫‪ ‬המנחה לא יוציא שום אינפורמציה מהמפגש ללא הסכמה מפורשת של המשתתפים‪.‬‬
‫ולבקש גם מהן לא להוציא שום דבר מהחדר ללא הסכמה מפורשת של המשתתפים‪.‬‬
‫‪ ‬המשתתפים מתבקשים ככל הניתן להשתתף לאורך כל המפגש‪.‬‬
‫התיעוד עצמו נערך במספר סבבים שיפורטו להלן‪:‬‬
‫א‪ .‬הצגה עצמית – כל אחד יאמר מי הוא (מה שמו‪ 0‬איפה לומד‪/‬עובד) ?‬
‫כל אחד בתורו יתאר מקום מסוים בישוב בו גר אותו אוהב‪.‬‬
‫אנו פותחים בתהליך זה‪ 0‬כפי שעשינו גם בתהליכים האחרים שתיארנו במשהו חיובי‬
‫זאת כדי ליצור מקום לעמוד בו לפני שנכנסים לחוויות הקשות‪ .‬כפי שגם תיארנו‬
‫במבוא אנו באים מעמדה של התחברות לאובדן ורואים חשיבות בחיבור אל המקום‬
‫ממנו נעקרו כחלק חשוב מאוד בעבודה עם אובדן‪ .‬את הזכרונות אנו נושאים בתוכנו‬
‫ואין לנו שום מטרה להפרד מהם אלא נהפוך הוא‪ .‬ככל שיהיו אנשים מחוברים‬
‫לזכרונותיהם הם יוכלו לשאת אותם אל תוך עתיד חדש‪.‬‬
‫בתגובות שונות שנצטט להלן נפרשה קשת רחבה מאוד של תגובות הן בתוך אותן‬
‫משפחות והן במשפחות שונות מאותו ישוב‪ .‬ישנם מקומות מסויימים האהובים על‬
‫רבים ומקומות ייחודיים לאנשים אחרים‪ .‬סבבים אלו שבו והחיו את הבית והיישוב‬
‫אותו אהבו‪.‬‬
‫בן ‪' :11‬אוהב את המשחקיה ביישוב את כל המשחקיה'‪.‬‬
‫בן ‪' :5‬אוהב את הבית שלנו את המשחקים בעיקר את מכבי האש'‪.‬‬
‫בן ‪' :13‬את כל היישוב'‪.‬‬
‫בת ‪' :14‬את הבית כולו‪'.‬‬
‫אבא למשפחה גדולה‪' :‬את כל היישוב במיוחד את בית הכנסת שנבנה לזכר קדושים של‬
‫היישוב‪ ...‬נחנך בהשתתפות משפחות הנרצחים‪ ...‬בשבתות האחרונות היו התפילות‬
‫מתוך התרגשות גדולה'‪.‬‬
‫אמא למשפחה גדולה‪' :‬את בית הכנסת וגם את בית הספר שהוא חממה בתוך היישוב‪0‬‬
‫הילדים אהבו להיות בו ונשארו גם אחרי הצהריים'‪.‬‬
‫אם צעירה 'חדר הילדים‪ ...‬היה צבעוני ויפה‪ 0‬וילונות ומדפים מתאימים ומיטה של‬
‫ילדים‪ 0‬שתי מיטות לשני ילדים‪ 0‬עכשיו (במגורים הארעיים) הם ישנים עם עוד (ילדים)‪...‬‬
‫ואין לנו מיטת תינוק כי אין מקום‪ ...‬משהו מאוד משפחתי‪ 0‬כלומר זה משהו בעיני‬
‫שסימל איזה שהוא בית רגיל‪ 0‬נורמלי‪ 0‬הכל נמצא במקום‪.'...‬‬
‫אב צעיר 'אהבתי ביישוב את כולו‪ 0‬בשבילי אין כאילו מקום אחד‪ ...‬אולי אהבתי את‪...‬‬
‫הפינה שהיינו עושים מדורות עם הנוער‪ ...‬זה גן כזה‪.'...‬‬
‫ב‪ .‬מה המיוחד עבור כל אחד מהנוכחים בישוב בו גרתם? אנו מבקשים מכל אחד‬
‫לבחור דבר אחד מיני רבים שבודאי קיימים‪ .‬אין תשובה נכונה או לא נכונה‪0‬‬
‫מתאימה או לא מתאימה‪ 0‬כל אחד יספר על המיוחד שבישוב עבורו‪.‬‬
‫סבב זה בה לעבות את הסבב הראשון וגם להוסיף לו מימדים שקשורים למשמעות‬
‫וערכים‪ .‬אנו מאמינים ששאלות המעבות את המשמעות מאפשרות פיתוח סיפורים‬
‫חלופיים וחיזוק כוחות ההתמודדות של בני אדם‪ .‬להלן נצטט מתוך כמה ראיונות מפי‬
‫משתתפים שונים כדי לתאר את הדרך בה נטוו הסיפורים והמשמעויות בסבבים‪.‬‬
‫בן ‪' :5‬היישוב היה יותר קטן (מהעיר הגדולה בה חיו במלון באופן ארעי) פחות צפוף‬
‫ואפשר לבקר חברים בהליכה ברגל'‪.‬‬
‫בן ‪' :11‬שיש חברים בדעה שלי‪ 0‬יש הרבה חברים וכולם באותה דיעה ואידאלים'‬
‫בת ‪' :15‬שקט‪ 0‬יפה וסגנון דומה‪ ...‬כולם באו עם אותה מטרה ליישב את הארץ ולחיות‬
‫חיי תורה'‪.‬‬
‫אמא למשפחה גדולה‪...' :‬אנשים עם אמונה גדולה‪ ...‬לא נשברו מדברים קשים‪ ...‬עם‬
‫כוחות עשייה‪ ...‬נשים שהתאלמנו‪ ...‬ילדים שנפצעו‪ ...‬נשים מיוחדות שנפצעו ממשיכות‬
‫הלאה בלי לעשות רוח אבל עם המון אמונה‪ ...‬חברות גדולה‪ ...‬בוכים ומשמחים'‪.‬‬
‫אבא למשפחה גדולה‪' :‬המקום והאנשים הרצפט המיוחד (האב תיאר את ההסטוריה‬
‫הארוכה של היישוב והגבורה הכרוכה בקיומו) התנהל כישוב יהודי שורשי בארץ‬
‫ישראל‪ ...‬מצבים קשים סיפורים ואירועים קשים שבמקום אחר היו גורמים להתפרקות‬
‫וכאן נקודות גבורת קיום מתמשכת‪ ...‬לא רק שלא התפרקנו אלא האמונה התחזקה‬
‫וההתלכדות התחזקה'‪.‬‬
‫אב צעיר‪...' :‬כל הנושא של הבטחון שמה כל הזמן פצמ"רים וירי וכל מיני אירועים‬
‫ובעצם נוצרה שם איזה אחוות אנשי ביטחון‪ ...‬משהו שבנה פנימה ויצר איזה אהבה‬
‫כזאת חזקה למקום לאנשים למקום‪ ...‬שנופלים פצמ"רים מימין ומשמאל וצריכים ללכת‬
‫חשופים בשביל להכניס את הילדים לתוך הבתים ולראות שאף אחד לא נפל‪'...‬‬
‫אם צעירה‪' :‬גמילות החסד‪ 0‬עירוב של זוגות מבוגרים יותר צעירים יותר צעירים פחות‪0‬‬
‫זוגות חדשים שבאו שנה שלמה לא עשו כלום‪ 0‬כאילו (התושבים הותיקים) לא בישלו‬
‫ליולדות לא אירחו שיעורים‪'...‬‬
‫ג‪ .‬הזמן אותו עברנו יש בו הרבה חלקים‪ :‬העלאת רעיון העקירה בתחילה; השלבים‬
‫השונים במרכז הליכוד; בכנסת ובממשלה‪ 0‬המאבק של תושבי הגוש ומתנגדי‬
‫העקירה; השלבים של סגירת הגוש; כניסת הצבא והמשטרה; האריזה‪ 0‬יום העקירה;‬
‫עזיבה של הבתים; המלון והאריזה הנוספת‪ 0‬המעבר למגורי ארעי (מספר משפחות‬
‫עברו כמה מעברים)‪ .‬נראה שחלק משמעותי ברצף‪ 0‬היה היום האחרון והיציאה‬
‫מהבית‪.‬‬
‫הרציונל מאחורי פרישת הרצף של הזמנים קשור לתפיסה שלעיתים רבות הסיפור‬
‫הטראומטי קוטע את תחושת הרצף החיונית לתחושת הקיום האנושי‪ .‬כמו כן‪ 0‬הוא‬
‫מאפשר ריבוי אפשרויות לגבי התשובה לשאלה של רגע הקושי‪ .‬מצאנו שכאשר אפשרנו‬
‫זאת ולא התמקדנו רק ברגע העקירה עלו נושאים כמו ההפגזות לפני ותוך כדי תהליך‬
‫ההתנתקות‪ 0‬הקשיים במלונות אחרי ועוד כפי שבא לידי ביטוי בלקט של תגובות בסבב‬
‫זה שנצטט בהמשך‪..‬‬
‫מה היה החלק הקשה ביותר לכל אחד‪ .‬אנו מעריכים שלחברי משפחה שונים‬
‫עשויים להיות חלקים שונים הקשים ביותר‪.‬‬
‫היה מדהים להיות נוכח בתיעודים בהם לבני משפחה שונים היו נקודות שונות בהם‬
‫היה להם הכי הרבה קושי‪ .‬באחד מהתיעודים ציין נער בן ‪ 13‬שהדבר שהוא הפיק‬
‫מהתיעוד היה עד כמה מגוונים התשובות של המשפחה והאפשרות לשמוע זאת דוקא‬
‫חיברה את כולם אחד לשני‪.‬‬
‫בן ‪' :5‬הכי קשה שפינו אותנו‪ ...‬שאבא ואחי דיברו עם היס"מניקים עם התלבושות‬
‫והכובעים בצבע שחור'‪.‬‬
‫בן ‪' :8‬הצעדה עם ספרי התורה‪ 0‬לקחנו את הספרים אל הגלעד שם היה הפיגוע וחזרנו‬
‫אל האוטובוס‪ 0‬היה עצוב מאוד (בוכה בזמן שמדבר)'‪.‬‬
‫בן ‪' :11‬ראינו את החיילים שמפנים את בית הכנסת‪ ...‬חסמו (התושבים) את הדלת‬
‫מבפנים עם כסאות ועלו על הגג‪ ...‬השוטרים הביאו מטזות והתחילו לפנות‪ ...‬סיכמו‬
‫שירדו מהגג ויתפללו ערבית ולא יעצרו אותם והשוטרים לא עמדו בהסכם (עם דמעות‬
‫בעיניים)‪'...‬‬
‫בן ‪' :13‬הצבא החליט שאם עוזבים אין טעם להגן על היישוב ולכן שנפלו פצמ"רים לא‬
‫היה יותר ירי תגובה‪ ...‬שחיילים נכנסים לישוב‪ 0‬לובשי שחור ורוכבי סוסים והורסים כל‬
‫מה שבנית (דמעות בעיניים)'‪.‬‬
‫בת ‪' :15‬חוסר הפרטיות במלון'‪.‬‬
‫אם למשפחה גדולה‪' :‬הכי קשה שנפגע המרקם החברתי של היישוב (ישוב שהתפצל‬
‫סביב שאלת מיקום חלופי)'‪.‬‬
‫אב למשפחה גדולה‪' :‬אנשים שהיו החלוצים האמיתיים הפכו בדקה לאויבי העם‪...‬‬
‫האטימות שהייתה בפני החיילים כדי לא להחשף לרגשות‪ 0‬צבא שלם שלא מזדהה עם‬
‫מה שעושה אבל עושה‪ ...‬היה קשה לראות את בית העלמין כאשר הוציאו מהקברים‬
‫בגוש‪.' ...‬‬
‫אם צעירה‪' :‬הייתי בסוף ההריון שלי‪ ...‬אני מאוד פחדתי‪ ...‬אז הילדים ואני נסענו‬
‫בתשעה באב בבוקר‪ 0‬עזבנו את הישוב ותוך ידיעה שאנחנו עוזבים כנראה לא לעולם‬
‫אבל כאילו כבר גם לא ידענו מה יקרה מבחינת הציוד‪ ...‬לקחתי דברים חשובים ונפרדתי‬
‫מהבית על תכולתו‪ ...‬הזמן שמבחינתי היה יותר קשה זה בעצם היום שאחרי בו נסעתי‬
‫לכפר מימון עם הילדים עד שהוא יצא משם ואספתי אותו מאיזה צומת‪ ...‬הגענו מאוחר‬
‫בלילה למלון‪ ...‬זה היה משהו כאילו כמו סרט‪ ...‬כאילו מזיזים אותך בחוטים‪ ...‬וזה היה‬
‫הסערה ואז ביום שאחרי הרגשתי שיש בי איזה חתיכה שחסרה לי כמו פאזל‪'...‬‬
‫ד‪ .‬מה עזר לכל אחד הכי הרבה בהתמודדות עם הקושי שתיאר‪.‬‬
‫האם היה זה משהו בחוויה מיוחדת או בדרך שהתכונן‪ 0‬התמודד‪ 0‬והתנהג‪ .‬גם כאשר‬
‫האירוע קשה מאוד‪ 0‬וקשה למצוא איזה שהוא כח או נקודת אור‪ 0‬ניתן למצוא‬
‫בתחילה נקודה קטנה מאוד‪.‬‬
‫מה המשמעות של דבר זה עבורכם‪.‬‬
‫פעמים רבות כבר בסיפור הבעיה בסבב הקודם האנשים דיברו על ההתמודדות‪ .‬הגיוון‬
‫חוזר על עצמו גם בשלב זה‪ .‬התמות המרכזיות הם ערכים ואמונה‪ 0‬תמיכה משפחתית‬
‫וקהילתית‪ 0‬והאקטיביות שלהם עד הרגעים האחרונים‪.‬‬
‫דמות מרכזית בקהילה‪' :‬האמונה נותנת את הכח ואחר כך הקהילה‪'...‬‬
‫אם למשפחה גדולה‪' :‬ליזכור את הקב"ה‪ 0‬לקבל מבעלי עידודים‪ 0‬ולהיות עסוקה בטכני‪'...‬‬
‫בת ‪' :8‬שנכנסתי למקלחת כדי לעכב את ההוצאה שלנו על ידי החיילים‪'...‬‬
‫בת ‪' :15‬להיות עסוקה עם חברות בלימודים ולדבר עם אבא‪'...‬‬
‫בן ‪' :13‬שבאו המון אנשים לעזור‪ ...‬וגם שהרבה מהמשפחה המורחבת באו להיות‬
‫איתנו‪ ...‬שיש איתי כל המשפחה אני אף פעם לא לבד‪'...‬‬
‫אם צעירה‪' :‬דבר שמאוד עזר לי‪ ...‬אני באמת האמנתי שזה לא יהיה‪ ...‬זה לא שזה גרם‬
‫לי למשבר באמונה אבל ממש עד הסוף הסוף הסוף ממש ממש ממש חשבתי שאיך‬
‫שהוא יקרה נס וזה לא יהיה‪ 0‬לא יודעת זה אמונה תמימה כזאת‪'...‬‬
‫ה‪ .‬כל אחד יספר מה דיבר‪ 0‬נגע או ריגש בדברים של אחרים‪ .‬כל אחד יבחר דבר אחד‬
‫יפרט אותו ויספר למה נגע בו‪.‬‬
‫ו‪ .‬לסיום במשפט אחד יאמר כל אחד מה הוא לוקח ממפגש זה‪.‬‬
‫ז‪ .‬המנחה יאמר מה נגע בו ולמה‪ 0‬מה הוא לוקח‪ 0‬ואם אפשר משהו שקשור לכל‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫אם למשפחה גדולה‪' :‬הופתעתי מביתי שנראית שליוה ושמחה כל הזמן‪ 0‬הופתעתי‬
‫שהיא מאוד טעונה‪'...‬‬
‫אב למשפחה גדולה‪' :‬ההתנהגות של הבת אצילית שהיא לא מראה‪ ...‬היה חשוב לפתוח‬
‫את סגור הלב כי אחרת נסתם שם‪ ...‬אפשר לעבור שנים ולא להגיע למיקוד של דברים‬
‫בצורה כזאת‪ ...‬האוירה הטובה שאפשר להוביל דברים טעונים כל כך‪'.‬‬
‫בת ‪' :15‬היה חשוב לשמוע את כולם לדעת איך כל אחד מרגיש'‪.‬‬
‫בן ‪' :13‬מעניין לדעת שכל אחד חושב משהו אחר למרות שכולם מאותה משפחה'‪.‬‬
‫סיכום‬
‫תיארנו מגוון התערבויות נרטיבית מזוויות שונות‪ :‬שיח רב תרבותי בין חלקים שונים ואף‬
‫מנוגדים בחברה הישראלית ‪ 0‬חיזוק התמודדות לקראת ה'גירוש' עם אנשי מקצוע ומורים‪0‬‬
‫העצמה של אנשי מקצוע שפעלו בגוש קטיף בזמן העקירה וכן מודל תיעוד משפחתי‬
‫להעצמה וחיזוק של משפחות ש'גורשו' מגוש קטיף‪.‬‬
‫מתוך הדוגמאות שהבאנו עולה עד כמה יש כח בעבודה קבוצתית ובעבודה משפחתית‪.‬‬
‫'איש לאחיו יאמר חזק' אינו רק פתגם אלא בא לידי ביטוי מובהק בתמיכה ההדדית‬
‫שמאפשרת להתמודד טוב יותר עם הקושי והמשבר‪ .‬מצאנו שהתא המשפחתי היווה אולי‬
‫כור הכוח היציב ביותר בתוך הכאוס שהמצב יצר‪.‬‬
‫מצאנו שיש דרך על אף הנסיבות הקשות‪ 0‬הכאב האישי והקבוצתי והמחלוקת החברתית‬
‫הגדולה ליצור מרחב וכלים שיאפשרו הקשבה לדעות השונות בלי ליפול לכלל ריב‪ .‬הדבר‬
‫בא לידי ביטוי הן בקבוצות גדולות של אזרחים מן השורה והן בעבודה בתוך המשפחות‬
‫שאפשרו לזוויות ראיה שונות לא רק להשמע אלא במידת מה להעשיר את השלם‪.‬‬
‫העמדה הנרטיבית בה נקטנו עמדה המכבדת ורואה באנשים איתם אנו עובדים את‬
‫המומחים לחייהם מצאה חיזוקים בסיפוריהם של אלו שאיתם עבדנו‪ .‬מצאנו כוחות‪0‬‬
‫מיומנויות‪ 0‬ערכים‪ 0‬אמונות שמהם שאבנו חיזוק ואנו מאמינים שאוצרות אלה יכולים‬
‫להוות השראה לאנשים אחרים הנמצאים במצבים קשים כאלו‪.‬‬
‫אנו מקווים שהכלים שפיתחנו לפי בקשת התושבים יהווה ציון דרך בעבודה עם משפחות‬
‫החוות חוויות קשות‪ .‬כלי שנקודת המוצא שלו אינה פתולוגית והמוצא דרך לחזק ולהתחזק‬
‫בו זמנית‪.‬‬
‫אנו מקוים ומתפללים שלא יהיו אירועים נוספים קשים בין חיצוניים בין פנימיים‪ .‬אולם‬
‫לצערינו ההיסטוריה מעידה אחרת ואנו עלולים למצוא עצמינו במצבים דומים ובאירועי‬
‫טירור ומלחמה שמובילים להרבה פגיעה‪ 0‬כאב ואף משבר‪ .‬אנו תקוה שאנשים יוכלו‬
‫להשתמש בכלים שפרטנו כאן להעצמת אלה שיעברו קשיים דומים ושונים‪.‬‬
‫מן הראוי לעשות מחקר שיטתי על ההשפעות של סוגי ההתערבויות השונות‪ .‬לדעתינו גם‬
‫המחקר צריך להעשות באופן מעצים ולא מחליש ויכול להיות מחקר נרטיבי‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫נוי‪ 0‬ש‪ .)2000( .‬מודלים להבנת התגובה לטראומה כסיוע לגיבוש עקרונות הטיפול בטראומה‬
‫ובפוסט‪-‬טראומה‪ .‬בתוך א‪ .‬קלינגמן‪ 0‬ע‪ .‬רביב‪ 0‬וב‪ .‬שטיין (עורכים)‪ 0‬ילדים במצבי חירום‬
‫ולחץ‪ :‬מאפיינים והתערבויות פסיכולוגיות‪ .‬ירושלים‪ :‬הוצאת משרד החינוך‪ 0‬המינהל‬
‫הפדגוגי‪ 0‬השירות הפסיכולוגי ייעוצי‪.‬‬
‫שליף‪ 0‬י‪ .)2005( .‬העצמה ופיתוח משמעות בתקופה של מתח מתמשך‪ :‬יישום הגישה‬
‫הנרטיבית‪ .‬שפ"יטון‪ .‬ירושלים‪ :‬מחלקת פרסומים‪ 0‬משרד החינוך התרבות והספורט‪110- 0‬‬
‫‪.114‬‬
:‫ גישה נרטיבית להעצמת אנשי מקצוע הפועלים במצב משבר‬.)2007( .‫ ר‬0‫ ופארן‬.‫ י‬0‫שליף‬
‫ משרד החינוך‬0‫ מחלקת פרסומים‬.‫ שפ"יטון‬.‫סדנא לאנשי שפ"י שעבדו עם תושבי גוש קטיף‬
.‫התרבות והספורט‬
0‫ שפ"י‬.‫ תכנית קש"ר לקשב ושיח מוגן רב תרבותי‬.)‫ (בדפוס‬.‫ ר‬0‫ ופארן‬0.‫ א‬0‫ לויתן‬0.‫ י‬0‫שליף‬
.‫משרד החינוך‬
Arulampalam, S., Perera L., deMel S., White, C. & Denborough, D. (2005). Avoiding
psychological coloniasation: stories from Sri Lanka, responding to the tsumani.
International Journal of Narrative Therapy and Community work, 2.
Denborough, D. (2005). A framework fo receiving and documenting testimonies of
trauma. International Journal of Narrative Therapy and Community work, 3-4, 3442.
Frankel, V.E. (1968). Man’s search for meaning. Boston: Beacon Press.
Freedman, J., & Combs, G. (1996). Narrative therapy: The social construction of
preferred realities. New York: Norton.
Gergen, K.J. (1994). Realities and relationships: Soundings in social construction.
Cambridge Ma.: Harvard University Press.
Madigan, S. & Law, I. (1998). Praxis: Situating discourse feminism & politics, in
narrative therapy. Vancouver: Yaletown Family Therapy.
Monk, G., Winslade, J., Crocket, K. & Epston, D. (1997). Narrative Therapy in
Practice. San Francisco: Jossey-Bass Publishers.
Morgan, A. (2000). What is narrative therapy: An easy-to-read introduction.
Adelaide, South Australia: Dulwich Centre Publications.
Parry, A. & Doan, R.E. (1994). Story Re-visions: Narrative therapy in the
postmodern world. New York: The Guildford Press.
Shalif, Y. (2005). Creating Care-Full Listening and Conversations between Members
of Conflicting Groups in Israel: Narrative Means to Transformative Listening. Journal
of Systemic Therapies, 24(1), 35-52.
Shalif, Y., and Leibler, M. (2002). Working With People Experiencing Terrorist
Attacks In Israel: A Narrative Perspective. Journal of Systemic Therapies, 21(3), 6070.
West, W. (2005). Some early impressions in the aftermath of Hurricane Katrina. The
International Journal of Narrative Therapy and Community work, 3-4, 5-9.
Wiengartan, K. (2003). Common shock: witnessing violence every day: how we are
harmed, how we can heal. New York: Dutton.
White, M. (1988). Saying hullo again: The incorporation of the lost relationship in
the resolution of grief. Dulwich Centre Newsletter, spring. Republished in C. White &
D. Denborough (collectors) Introducing Narrative Therapy A collection of practice-
based writings, Adelaide: Dulwich Centre Publications,17-32.
White, M. (1995). Re-authoring lives: Interviews & essays. Adelaide, South
Australia: Dulwich Centre Publications.
White, M. (1997). Narratives of therapists lives. Adelaide: Dulwich Centre
Publications.
White, M. (1999). Reflecting-team work as definitional ceremony revisited. Gecko: A
journal of deconstruction and narrative ideas in therapeutic practice, 2, 55-82.
White, M. (2000). Re-engaging with history: The absent but implicit, In M. White
Reflections on Narrative Practice: Essays and interviews. Adelaide: Dulwich Centre
Publications, 35-58.
White, M. (2001). Folk psychology and narrative practice. Dulwich Centre Journal, 2.
White, M. (2003). Narrative practice and community assignments. The International
Journal of Narrative Therapy and Community work, 2, 17-55.
White, M. (2004). Working with people who are suffering the consequences of
multiple trauma: A narrative perspective. The International Journal of Narrative
Therapy and Community work, 1, 45-76.
White, M. (2005b). Narrative Practice and Exotic Lives: resurrecting diversity in
everyday life. Adelaide: Dulwich Centre Publications.
White, M. (2005). Children, trauma and subordinate storyline development. The
International Journal of Narrative Therapy and Community work, 3-4, 10-22.
White, M. & Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. New York:
Norton.
Zimmerman, J.L., & Dickerson, V.C. (1996). If problems Talked. New York: Guilford
Press.
‫נספח א' – יום עיון ליצירת שיח מוגן על ההתנתקות בין חלקים שונים של האוכלוסיה‬
‫במדינת ישראל‬
‫תכנית 'קש"ר' (שליף‪ 0‬לויתן ופארן‪ 0‬בדפוס) היא תכנית ליצירת שיח מוגן על נושאים‬
‫בקונפליקט‪ .‬ערב ההתנתקות‪/‬עקירה היה מתח רב בחברה הישראלית‪ .‬שפ"י ערך מספר‬
‫סדנאות‪ 0‬ימי עיון ומפגשים על בסיס תכנית זו כדי לאפשר שיח מוגן בין חלקים שונים של‬
‫החברה הישראלית‪ .‬המפגשים היו מגוונים מבחינת היקף המשתתפים (‪ 10‬עד יותר מ‪)100‬‬
‫ומבחינת מבנה המפגשים‪ .‬בנספח מוצגת דוגמה של יום עיון כזה‪ .9‬אנו רוצים להדגיש‬
‫שניתן להשתמש בעקרונות ובכלים שמוצגים שם בצורות יצירתיות ומגוונות‪.‬‬
‫בחירת פאנל‬
‫א‪.‬‬
‫‪ ‬עמדנו על כך שהמשתתפים בפאנל ייצגו מגוון רחב ביותר של דעות לגבי הנושא בדיון‪.‬‬
‫השתתפו בו תושבת גוש קטיף לשעבר‪ 0‬תושבת שדרות‪ 0‬אשה שייצגה את מרכז המפה‬
‫הפוליטית‪ 0‬אשה שייצגה את החלק השמאלי של המפה הפוליטית ונציג מהמגזר הערבי‪.‬‬
‫‪ ‬כל אחד מחברי הפאנל הוכן מראש באמצעות הנחיות הבאות‪:‬‬
‫‪ .1‬נתנו להם שאלות זהות שנבקש מהם להתייחס אליהם בפאנל‪.‬‬
‫‪ o‬מהן התחושות שלכם סביב ההתנתקות?‬
‫‪ o‬האם את‪/‬ה יכול‪/‬ים לספר סיפור שידגים את התחושות שלכם ומשמעותן לגבי‬
‫ההתנתקות?‬
‫‪ o‬אילו ערכים ומשמעות מבוטאים בסיפור שלכם ובהתייחסות שלכם‬
‫להתנתקות?‬
‫‪ .2‬ביקשנו שחברי הפאנל לא יגיבו אחד לשני‪.‬‬
‫‪ .3‬אמרנו להם שינתן זמן שווה לכל המשתתפים כך שקולו של כל אחד יישמע‪.‬‬
‫‪ .4‬הסברנו שהמנחים יעמודו בנחישות על שמירת הכללים וההנחיות‪.‬‬
‫הקהל התבקש שלאורך כל היום ישים לב לנקודות‪ 0‬לאנקדוטות ו‪/‬או לסיפורים שתופשים‬
‫את תשומת ליבם‪ 0‬נוגעים בהם‪ 0‬מרגשים אותם‪ 0‬מהדהדים להם‪ .‬הסברנו שבסדנה‬
‫שתתקיים בסוף היום יהיה מקום בו יוכלו לספר על מה שנגע בהם ועל הסיבות לכך שזה‬
‫נגע בהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬כללי שיח מוגן‬
‫‪ ‬הסברנו את החשיבות של יצירת כללים לשיח מוגן‪ .‬הכללים יוצרים מרחב מוגן‬
‫המאפשר הקשבה ושיח‪ .‬ללא הכללים יהפוך‪ 0‬בדרך כלל‪ 0‬השיח על נושאים רגישים‬
‫לזירת ויכוחים ומונולוגים והוא עלול לפגוע במשתתפים‪ .‬הסברנו שאנו מעדיפים ליצור‬
‫את הכללים יחד איתם ולא להנחית עליהם כללים מכמה סיבות‪ .‬כפי שהבאנו במבוא‬
‫הגישה הנרטיבית שהתכנית מבוססת עליה מאמינה במומחיותו של המשתתף‪ .‬גם‬
‫מבחינה מוטיבציונית יש עדיפות לכך שהמשתתפים יוצרים את הכללים שישמרו‬
‫עליהם כיון שיש סיכוי טוב יותר לשיתוף פעולה בשמירתם‪.‬‬
‫‪ ‬הקהל התבקש להתחלק לזוגות כאשר כל אחת תראיין את השניה על פי השאלות‬
‫וההנחיות הבאות‪.‬‬
‫‪ ‬חשבו וספרו בפרוטרוט על סיטואציה בה היה לכם נוח לדבר על נושא קונפליקטואלי‬
‫או רגיש עם אדם השייך לקבוצה שונה משלך בחברה הישראלית‪.‬‬
‫‪ ‬דונו יחד במה היו התנאים שאפשרו לדיבור כזה להתקיים? (רשמו אותם)‬
‫‪ o‬ביחס והתנהגות של השומעים?‬
‫‪ o‬בטבעם של המקשיבים?‬
‫‪ o‬במצב הפנימי שלכם?‬
‫‪ o‬בתנאים סביבתיים אחרים שהיו שם?‬
‫‪ o‬בנסיון שלכם?‬
‫‪ o‬בכל דבר אחר?‬
‫‪ ‬במליאה דלינו מהם חלק מהתנאים ויצרנו יחד רשימה של כללי שיח מוגן‪.‬‬
‫תוצרים אפשריים‬
‫‪ o‬הקשבה‪ 0‬כבוד‪ 0‬קבלה‪.‬‬
‫‪ o‬הימנעות מניסוחים שיפוטיים‪ 0‬וכחניים ומנימה קנטרנית‪.‬‬
‫‪ o‬ניסוח הדברים בשם עצמכם ללא הכללות או השענות על 'טבע הדברים'‪.‬‬
‫‪ o‬הקצבת זמן שתאפשר השתתפות כל אחד מהמשתתפים בשיח‪.‬‬
‫‪ ‬בזמן שהתחלקו מאוחר יותר לקבוצות הידהוד המנחים הזכירו להם את כללי השיח‬
‫המוגן שהפקנו יחד איתם‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הקרנת סרטים‬
‫הוקרנו שני סרטים משני קצוות הקשת הפוליטית‪.‬‬
‫‪ ‬הוצג על ידי אב שכול סרט שיצר אב שכול אחר (אביו של נחשון וקסמן הי"ד) על‬
‫קבוצה משותפת של הורים שכולים ישראליים ופלישתינאיים‪ .‬האב השכול גם שיתף‬
‫את הקהל בחוויותיו ונסיונו כאב שכול‪.‬‬
‫‪ ‬סרט שני שנוצר על ידי מנורה חזני הציג את חייה בישוב חומש שבצפון השומרון‬
‫שהיה מתוכנן לעקירה‪.‬‬
‫ד‪ .‬קבוצות הדהוד‬
‫לאחר ארוחת צהרים חילקנו את הקהל לקבוצות של כעשרה משתתפים‪ .‬כל קבוצה‬
‫הונחתה ע"י אדם שהכיר את תכנית קש"ר‪ .‬יצרנו קשר לפני יום זה עם כל אחד כדי להכינו‬
‫להנחייה זו‪.‬‬
‫‪ ‬כל מנחה הסביר תחילה את כללי השיח המוגן שהפקנו מהקהל מוקדם יותר‪ .‬כמו כן‬
‫הוא הסביר את ההנחיות להדהוד‪:‬‬
‫‪ o‬מה במה ששמעת היום מהפאנל או בסרטים נגע בך‪ 0‬הדהד אצלך‪ 0‬ריגש אותך‬
‫(באופן חיובי‪ 0‬מעצים‪ 0‬מלמד‪ 0‬מועיל)? הייה ספציפי‪.‬‬
‫‪ o‬למה זה נגע בך? הבא אנקדוטה מחייך שתסביר מדוע מה ששמעת נוגע בך‬
‫וחשוב לך‪.‬‬
‫‪ o‬לאן לקחה אותך ההקשבה לנקודה שהזכרת? האם אתה מרגיש אחרת ממה‬
‫שהיית לפני יום זה? כיצד?‬
‫‪ o‬איזו שאלה סקרנית פתוחה יש לך לגבי הנקודה שדיברה אליך? אילו שאלות‬
‫יתנו תחושה חיובית ומעצימה לנשאלים? (לא שאלות שיש עליהם תשובה של‬
‫כן או לא‪).‬‬
‫‪ ‬כל קבוצה בחרה נציג שרשם את ההדהודים והציג במליאה את נקודת השיא עבורו‬
‫בקבוצתו‪.‬‬
‫‪ ‬הנציג בדק עם הקבוצה אם מה שהוא מתכונן לספר משמעותי ומתאים לכולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬שיתוף במליאה‬
‫‪ ‬נציגים מכל קבוצה סיפרו על רגע שיא בקבוצתם‪.‬‬
‫‪ ‬נערך סבב שני בו נשאלו הנציגים את השאלות הבאות כאשר נאמר להם שאין צורך‬
‫לענות על כל השאלות‪ 0‬אלא רק להתייחס אליהן באופן כללי‪:‬‬
‫‪ o‬איך ישפיע עליך היום בעבודתך?‬
‫‪ o‬מה אתה לוקח מהיום לעבודתך‪ 0‬במיוחד בהתייחס להתנתקות?‬
‫‪ o‬מה אתה לוקח מהיום לעבודתך לגבי שיח רב תרבותי?‬
‫יש לציין שהקהל שיתף פעולה באופן יוצא מן הכלל‪ .‬אחוז מאוד גבוה של המשתתפים‬
‫נשארו עד הסוף ושיתפו אחרים בחוויותיהם ואף הקשיבו להיזון החוזר במליאה‪ .‬מדד נוסף‬
‫למשמעות של היום למשתתפים היתה העובדה שבעקבות כלל ארצי זה נערכו בחלקים‬
‫שונים של הארץ מפגשים דומים של שיח מוגן‪ 0‬כך שלמעשה השיח הגיע למאות רבות של‬
‫אנשים‪.‬‬
‫נספח ב' – דף פתיח ו'שיווק' של התיעוד המשפחתי‬
‫וזאת לתעודה‬
‫תיעוד משפחתי ‪ -‬למען ידעו דורות‬
‫לחברי הישוב היקרים‪ 0‬מאז הקמת היישוב ובימים אלו ממש כפרטים וקהילה אנו עוברים‬
‫ניסיונות לא קלים ואנו יודעים שמתוך ההתמודדות צמחנו ופיתחנו משמעויות ייחודיות‪.‬‬
‫"עת צרה ליעקב וממנה יושע"‪ 0‬הרב במכתבו לכל משפחה בערב שבת פרשת עקב‪ 0‬מייחד‬
‫מספר שורות על חשיבות התיעוד‪ .‬לתיעוד מספר מטרות‪:‬‬
‫א‪ .‬מטרת התיעוד בראש ובראשונה היא עבורנו כמשפחה‪ .‬לזכור ולא לשכוח את‬
‫ההתמודדויות כפי שאנו רואים וחושבים אותן היום כפרטים וכן עבורינו כקהילה‪.‬‬
‫ב‪ .‬התיעוד יכול לשמש תושבים אחרים ממגורשי גוש קטיף – על דרך התיעוד וכן‬
‫התכנים שיעלו בו‪.‬‬
‫ג‪ .‬מסמך יחודי – תעודה ייחודית המתעדת את ההתמודדות של היחיד משפחה‬
‫וקהילה עבור עמינו והעולם כולו‪.‬‬
‫ד‪ .‬בשלב מאוחר יותר‪ 0‬כמובן באישורה של כל משפחה‪ 0‬אנו שוקלים להוציא ספר‬
‫הנצחה המבוסס בין השאר על ראיונות אלו‪.‬‬
‫על כן בעצה אחת עם הרב אנו ממליצים לערוך ראיונות תיעוד משפחתיים ללמוד דוקא‬
‫מתוך תא המשפחה‪ 0‬שממנו אנו שואבים תעצומות נפש‪ .‬לכן‪ 0‬מומלץ שכל בני המשפחה‬
‫ישתתפו בשיח זה ותיעודו‪ .‬ניתן להזמין לשיחה בני משפחה או דמויות משמעותיות שלקחו‬
‫חלק במשפחה בתקופה זו‪.‬‬
‫כל משפחה יכולה לבחור בין מנחה חיצוני לבין קבלת הדרכה לעשות זאת בעצמה‪ .‬אנו‬
‫חושבים שהבאת מנחה‪/‬מראיין חיצוני יש בה מספר מעלות‪:‬‬
‫‪ ‬אינו מצריך מנחה מתוך המשפחה כך שכל בני המשפחה יהיו פנויים לספר את סיפורם‬
‫ולא יהיו עסוקים בתפקיד ההנחיה‪.‬‬
‫‪ ‬מאפשר עיבוי והרחבה של מילים ומושגים שבתוך המשפחה נשמעים מובנים מאליהן‬
‫ועל כן עלולים להפסיד מהעושר ומהמשמעויות שבראיון מברר‪ 0‬בודק ומכבד‪.‬‬
‫המנחים יהיו אנשי מקצוע הקרובים למתיישבים ושחלקם הגדול עבר עמם את הימים‬
‫האחרונים לפני העקירה‪.‬‬
‫מומלץ שאורך פגישה יהיה בין שעתיים וחצי לשלוש עם הפסקה קצרה באמצע‪ .‬אולם‬
‫המנחים יתאמו עם כל משפחה מה משך הזמן המתאים להרכב כל משפחה ספציפית‪ .‬כמו‬
‫כן‪ 0‬המנחים יהיה פתוחים לשינויים תוך כדי תהליך התיעוד‪.‬‬
‫לתיאום מפגש יש לפנות ל‪.....‬‬
‫‪ 1‬אנשים שונים משיימים את האירוע באופנים שונים‪ :‬פינוי‪ 0‬התנתקות‪ 0‬עקירה‪ 0‬גירוש‪ .‬אנו בחרנו להשתמש במונח 'עקירה'‬
‫מונח בו משתמשים חלק גדול מהתושבים ושמתמקד בחוויה הפנימית של התושבים שהוצאו מביתם‪ .‬על פי הגישה הנרטיבית‬
‫לשפה בה אנו משתמשים יש כוח לא רק לתאר את המציאות אלא לתת לה משמעות ודרך כך לעצבה‪ .‬על כן בחירת השם‬
‫לאירוע אינה פעולה טריוויאלית‪.‬‬
‫‪ 2‬פסיכולוג חינוכי בכיר ומטפל נרטיבי‪ 0‬מנהל שפ"ח מודיעין עילית‪ 0‬מלמד ומנחה סדנאות בטיפול נרטיבי‪ 0‬תכנית קש"ר וחקר‬
‫מוקיר ובעל קליניקה פרטית‪.‬‬
‫‪ 3‬פסיכולוגית חינוכית וקלינית בכירה ומטפלת נרטיבית‪ 0‬מדריכה בשפ"חים‪ 0‬מלמדת ומנחה סדנאות בטיפול נרטיבי‪ 0‬תכנית‬
‫קש"ר וחקר מוקיר ובעלת קליניקה פרטי‪.‬‬
‫‪ 4‬יום העיון נערך ע"י שפ"י עבור בכירי שפ"י בארגונה של היחידה למצבי חירום וחוסן בשפ"י בראשות גב' יוכי סימן טוב‬
‫בשיתוף עם ישי שליף‪.‬‬
‫‪ 5‬גב' יוכי סימן טוב וגב' ציפי חורי סייעו בידינו להגיע לגוש קטיף‪ .‬היועצות החינוכיות הרבנית קמינצקי ונאווה לישה יזמו את‬
‫הסדנא עם צוות המסגרת החינוכית‪.‬‬
‫‪ 6‬ניתן לקרוא בהרחבה על פורמט זה בשפ"יטון (חשוון תשס"ה)‪.‬‬
‫‪ 7‬ניתן לקרוא בהרחבה על סדנא זה בשפ"יטון על ההתנתקות (בדפוס)‪.‬‬
‫‪ 8‬יש לציין במיוחד את אנשי כפר דרום והר חברון ובמיוחד את רונית קלר שעשתה מאות רבות של טלפונים בהתנדבות לגייס‪0‬‬
‫לתאם ולבדוק את מפגשי התיעוד‪ .‬כמו כן‪ 0‬ועד המתיישבים של גוש קטיף שנרתם להכשרה של מתעדים ולאחר מכן גם‬
‫לתיאומים בין המתעדים והצלמים ואף השיג תקציבים עבור כך‪.‬‬
‫‪ 9‬יום העיון נערך ע"י שפ"י עבור בכירי שפ"י בארגונה של היחידה למצבי חירום וחוסן בשפ"י בראשות גב' יוכי סימן טוב‬
‫בשיתוף עם ישי שליף‪.‬‬