טקס - יום השנה

‫בס"ד‬
‫הצעה לטקס‬
‫יום השנה לגוש קטיף‬
‫הנפת דגל ישראל עם סרט כתום‪ :‬ההתיישבות שהיתה בחבל קטיף‪.‬‬
‫קטע קישור‪:‬‬
‫גוש קטיף – ‪ 21‬ישובים פורחים אשר הוקמו בזה אחר זה על רצועת חוף לא מיושבת‪ ,‬במסגרת תוכנית ”חמש‬
‫האצבעות“ אשר מטרתה לשבור את רצף הישובים הערביים בין מצרים ואשקלון‪ .‬מתוך תחושת שליחות‪ ,‬ומתוך‬
‫שותפות של ממש בבניית הארץ‪ ,‬בנו את ביתם זה לצד זה‪ ,‬אנשי אדמה ואנשי תורה‪ ,‬חילוניים ודתיים‪ ,‬מבוגרים‬
‫וצעירים‪ ,‬שזכו ליהנות מאיכות חיים מופלאה לחוף ים ודקלים‪.‬‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫וכשהגענו אז‪,‬‬
‫לפני שנים‪,‬‬
‫אל ארץ ציה ומדבר‪,‬‬
‫חוץ ממליוני גרגירים‬
‫של זהב‬
‫לא היה מסביב שום דבר‪.‬‬
‫החלנו זורעים‬
‫בדמעות של שמחה‬
‫עדרנו בגיל וברון‬
‫הקמנו חממות‬
‫על אלפי דונמים‬
‫הגדולות במזרח התיכון‪.‬‬
‫חלפו הימים נסללו כבישים‬
‫הוקמו עוד ועוד ישובים‬
‫האדמה צבעה לחייה – ירוק‬
‫אות שמחה על שיבת הבנים‪.‬‬
‫כשהגענו אז – יוגב אברהם‬
‫צחוק ילדים נשמע למרחק‬
‫בוקע מבין החולות‬
‫קול התורה גם הוא התגבר‬
‫מתבל במתיקותו מגוון מנגינות‪.‬‬
‫עוד נקום לחיים חבל ארץ‬
‫נרחף כמלאכים מעל פני‪-‬‬
‫אדמה‪.‬‬
‫נקים הגנים וגם הגינות‬
‫נפריח השממה‪.‬‬
‫מוסרים את הנפש‬
‫על האם‪ .‬מולדת‪.‬‬
‫נאחזים‪ .‬מקדשים שם שמיים‪.‬‬
‫מחברים בין עולם החומר והרוח‬
‫מחברים בין מים למים‪.‬‬
‫ואנו היום‬
‫כמלפני שנים‬
‫בארץ ציה ומדבר‪.‬‬
‫וחוץ ממליוני רסיסים‬
‫של בתים‬
‫לא נותר מסביב שום דבר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫אחי ואחיותי גבורי התהילה – הרב נח ויז‘ונסקי – רב הישוב קטיף‬
‫הם יורים פצצות מרגמה‪ -‬ואנחנו בונים‬
‫הם מניחים מטענים – ואנחנו נוטעים‪..‬‬
‫הם יורים – ואנחנו מתפללים‪.‬‬
‫הם רוצחים – ואנחנו מולידים‪.‬‬
‫הם מתפוצצים – ואנחנו שומעים את הבל פיהם של תינוקות בית רבן‪.‬‬
‫הם מתאכזרים – ואנחנו מוסיפים ברחמים‬
‫הם מטמאים את הארץ – ואנחנו מתחזקים באמונה‪.‬‬
‫הם מסיתים – ואנחנו לומדים תורה‪.‬‬
‫הם עוסקים בשפיכות דמים – ואנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות‪.‬‬
‫הם פראי אדם – ואנחנו עוסקים בחסד‪.‬‬
‫הם חיים על החרב – ואנחנו מקדשים את השם‪.‬‬
‫הם מתפללים אל אל לא יושיע – ואנחנו מודים לקב“ה על ניסיך שבכל יום עימנו‪.‬‬
‫האם יש לקב“ה עוד עם כזה בעולמו?‬
‫אלה ברכב ואלה בסוסים – ואנחנו בשם אלוהינו נזכיר‪.‬‬
‫המה כרעו ונפלו – ואנחנו קמנו ונתעודד‪.‬‬
‫ה‘ הודיע‪ ,‬המלך יעננו ביום קוראינו‪.‬‬
‫לאחי ואחיותיי תושבי קטיף היקרים‪:‬‬
‫שואלים אותנו ‪” :‬אתם חוזרים הערב?“‬
‫מעירים לנו‪” :‬מסוכן לגור כאן!“‬
‫ואנו‪:‬‬
‫מקרבים את השלום האמיתי‪.‬‬
‫נאחזים באדמה‪.‬‬
‫ממשיכים לנסוע‪.‬‬
‫קולטים משפחות‪ ,‬בונים בתי כנסת וחונכים בתים‪.‬‬
‫שירה קולית‪ :‬י‪-‬ה אכסוף‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הדגלל‬
‫עקירה‪ :‬הורדת הדג‬
‫קישור‪:‬‬
‫קישור‪:‬‬
‫שור‪:‬‬
‫ע קי‬
‫קטע‬
‫קט‬
‫נהרסו‪21 ..‬‬
‫סו‪.‬‬
‫סו‬
‫הרס‬
‫הם נהר‬
‫ם‬
‫תיה‬
‫ובתי‬
‫ובתי‬
‫ם וב‬
‫אדמת‬
‫מת‬
‫מאד‬
‫רו מא‬
‫עקרו‬
‫יף ננעק‬
‫קטיף‬
‫ש קט‬
‫גוש‬
‫שביי גו‬
‫תושב‬
‫ות‪ ..‬תו‬
‫תקות‬
‫תנתק‬
‫ההתנ‬
‫ת הה‬
‫נית‬
‫וכני‬
‫תוכ‬
‫על ת‬
‫פועל‬
‫אה ללפו‬
‫יצאה‬
‫ה יצ‬
‫ס“ה‬
‫תשס“‬
‫התש‬
‫ם אב ה‬
‫נחם‬
‫במנח‬
‫במ‬
‫‪21‬‬
‫ובתיהם‬
‫מאדמתם‬
‫נעקרו‬
‫תושבי‬
‫ההתנתקות‪.‬‬
‫תוכנית‬
‫לפועל‬
‫התשס“ה‬
‫במנחם‬
‫קברות‬
‫רות‬
‫קברו‬
‫בתיי קב‬
‫לבתי‬
‫רו לבת‬
‫לבת‬
‫בת‬
‫ברו‬
‫והועברו‬
‫עבבר‬
‫הוע‬
‫הוע‬
‫ים ווהו‬
‫טרים‬
‫הנפטרים‬
‫נפטר‬
‫הנפ‬
‫או ה‬
‫וצאו‬
‫הוצאו‬
‫הוצ‬
‫ין ה‬
‫למין‬
‫העלמין‬
‫העלמ‬
‫ת הע‬
‫בית‬
‫מבית‬
‫מבי‬
‫ת‪ .‬מ‬
‫חות‪.‬‬
‫משפחות‪.‬‬
‫שפחו‬
‫משפ‬
‫‪ 16‬מ‬
‫‪1667‬‬
‫ים‪67 ,,‬‬
‫מפעלים‪,‬‬
‫עלים‬
‫מפעל‬
‫ות‪ ,,‬מפ‬
‫חממות‪,‬‬
‫ממות‬
‫חממ‬
‫ות ח‬
‫יבות‬
‫ישיבות‬
‫ישיב‬
‫פר‪ ,,‬יש‬
‫ספר‪,‬‬
‫ספר‬
‫תי ס‬
‫ם‪ ,‬בבתי‬
‫בים‪,‬‬
‫ישובים‪,‬‬
‫שובי‬
‫יישו‬
‫עלוו באש‪.‬‬
‫הועל‬
‫סת ווהו‬
‫כנסת‬
‫הכנ‬
‫תי ה‬
‫לו בבתי‬
‫וללו‬
‫חול‬
‫ים ח‬
‫רבים‬
‫הערב‬
‫ידיי הע‬
‫טח לליד‬
‫השטח‬
‫ת הש‬
‫ירת‬
‫מסיר‬
‫ם מס‬
‫עם‬
‫ם‪ .‬ע‬
‫שים‪.‬‬
‫חדשי‬
‫חד‬
‫באש‪.‬‬
‫והועלו‬
‫הכנסת‬
‫חוללו‬
‫הערבים‬
‫לידי‬
‫מסירת‬
‫חדשים‪.‬‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫היית לבנייך‬
‫ושושבין היה הים‬
‫ושושבין היו שמייך‪.‬‬
‫והיית לנו‬
‫אמא אדמה‬
‫שרק נותנת‬
‫שרק מפריחה שממה‪.‬‬
‫והיית לנו – בתוך חבלי הלידה‬
‫עוטפת ברוך ובאהבה‬
‫מנחמת בעוצמת שלוותך ויופייך‬
‫כלה כלולה‪.‬‬
‫ואיה את ברה טהורה?‬
‫לאן הלך זיו פנייך?‬
‫ואפורה שמלתך וחרבים בתייך‪.‬‬
‫חלקת ארץ שלי‬
‫התיימת מבנייך‪,‬‬
‫ואין בך גיל‬
‫ואין בך שביל‬
‫ומאי מזה – מרחוק‬
‫עיניים כלות אלייך‪.‬‬
‫כלה טלולה – טליה‬
‫אספנו את תוכנו מעט מנשמתך‬
‫מאמונתך‪ ,‬מכוחך‪,‬‬
‫צררנו בצרור של חיים‪.‬‬
‫הלוך הלכנו ורחקנו מעפרייך‪.‬‬
‫וממרחק הזמן עוד נדע לספר‬
‫שנפלנו וקמנו ולפעמים לא יכולנו יותר‪....‬‬
‫והגענו לנחלה אחרת‬
‫אוחזים ברגבים‪ ,‬עטופים‬
‫בסלעים‪.‬‬
‫איתנים‪.‬‬
‫זוקפים קומתך כנסת ישראל שלי‬
‫כמו אותם עצים תמירים‬
‫הניבטים מתוך היער‪.‬‬
‫ובתוך גלי בנין‬
‫ויצירה ויציקת חזון‪ ,‬ובתוך הרגילות המתחדשת‬
‫ובתוך הימים החולפים‬
‫ישנם רגעים בהם‬
‫לפתע‪ ,‬ללא שום התראה את מופיעה‬
‫כלה כלולה‪ ,‬במלוא יופייך‬
‫בתהומות כאבך העוטף חולותייך‪.‬‬
‫הריסותייך‪.‬‬
‫ובאלה הרגעים – אנו שבים אלייך‪.‬‬
‫ובאשר גלינו מארצנו נטלנו מקל נדודים‬
‫ובאשר גלינו בחשכת ליל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫את פניך ה‘ אבקש – מתוך חלום קטוף‬
‫”תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה‘ ישפוך שיחו‪“....‬‬
‫בית הכנסת הומה תפילות וזעקות שאינך יודע איך ועוד לא נבקעו רקיעים ויורד מקדש מלמעלה‪....‬‬
‫”ה‘ שמע תפילתי‪ ,‬ושוועתי אליך תבוא‪“...‬‬
‫ועשרות מתנענעים בתפילה מביטים כלפי מעלה‪....‬‬
‫החיילים נכנסים!‬
‫השחורים‪....‬‬
‫הכחולים‪...‬‬
‫אין מביטים בהם והם אינם מביטים – מושפלי מבט‬
‫”שמע ה‘ קולי אקרא‪“....‬‬
‫ומתחילים להוציא אחד‪ ,‬נאחזים אחד בשני‪ ,‬בוכים‪ ,‬זועקים‪:‬‬
‫”בקשו פניי את פניך ה‘ אבקש‪“...‬‬
‫ועוד אחד ועוד‪...‬‬
‫”אל תסתר פניך ממני‪“...‬‬
‫ומספר המתפללים הולך ופוחת‪...‬‬
‫”ביום צר לי‪ “...‬אוהו‪ ...‬צר לי כל כך והשירה מתחזקת‬
‫ונחלשת עם כל אחד ואחד שיורד‬
‫”כי לא יטוש ה‘ עמו‪!!!...‬‬
‫ונשאר אחרון המתפללים בחולצה כתומה ”נחלתו לא יעזוב‪“...‬‬
‫וגם אותו לוקחים ובידו ספר התורה ורק ההד מהדהד ממשיך ושר והשב העבודה‪ ,‬אבא‪ ,‬לדביר ביתך‪.‬‬
‫שירה קולית‪ :‬תפילה לעני כי יעטוף‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫בראש ההר – יוגב אברהם‬
‫מדרכה חרבה‬
‫מובילה אל שביל‬
‫ובסופו מדרגות‬
‫ההולכות ועולות‪.‬‬
‫אל מעבר הכלום‪.‬‬
‫צלילים של שמחה‬
‫מתנגנים בכל פינה‬
‫צלילים מרוממים ומקרבים‬
‫ממלאים הנשמה בעוז וגבורה‬
‫משתוקקים לקרבת אלוקים‬
‫אם הייתה עומד‬
‫לפני מס‘ שנים‬
‫על אותן מדרגות בדיוק‬
‫הייתה זוכה לחום גדול‬
‫להזמנה פנימה‪ ,‬לחיוך‪ ,‬לחיבוק‪.‬‬
‫היום אין כאן‬
‫אבן על אבן‬
‫הכול חרב והרוס‬
‫קרעו הנשמה עד עפר‬
‫תלשו הנשמה מהגוף‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫משתדל לדרוך‬
‫על כל גרגר‬
‫מקיף את היישוב‬
‫שוב ושוב‬
‫כאברהם אבי‬
‫קונה לי זכות‬
‫מקרב את הרגע‬
‫בו נשוב‪.‬‬
‫חלומות שחלמתי – מתוך חלום קטוף‬
‫חלומות שחלמתי – רקמו לי ילדות של אביב ושל צחוק‪.‬‬
‫חולות שנגעתי – לטפו בחמם העדין‪ ,‬המתוק‪.‬‬
‫עצים שנטעתי – שזרו לבלובם ברחש גלים‪.‬‬
‫עונות שחוויתי – פעו ניגונם ברגע טללים‪.‬‬
‫גזרה שהכחשתי – הותירה רישום צורב של גסות‪.‬‬
‫דמעות שכאבתי – נספגו בכרית ישנה של ילדות‪.‬‬
‫געגועים ששתקתי – ננעצו בתוכי כאלפי חרבות‪.‬‬
‫חיילים שבטחתי – השפילו עינים‪ ,‬אטמו לבבות‪.‬‬
‫בית שגדלתי – נערם לשברי ברזלים ואבק‪.‬‬
‫אויר שנשמתי – אסף מגעו הנעים והדק‪.‬‬
‫אדמה שאהבתי – נצרה סיפורים של זהב וכחול‪.‬‬
‫חלומות שחלמתי – נשטפו בקו הגלים והחול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫וצמיחה‪..‬‬
‫הנפת הדגל ‪ -‬תיקון וצמיחה‬
‫קטוף‬
‫ף‬
‫חלום קטו‬
‫מתוך חלום‬
‫קמתיי מתוך‬
‫נפלתיי – קמת‬
‫ככיי נפלת‬
‫קריאה‪::‬‬
‫ע קריאה‬
‫קטע‬
‫קט‬
‫הלך‪,,‬‬
‫הלך‬
‫לך‬
‫וא הל‬
‫שהוא‬
‫פניי שה‬
‫לפני‬
‫ת‪ ,‬ללפנ‬
‫קות‪,‬‬
‫דקות‪,‬‬
‫מש דדקו‬
‫חמש‬
‫ני ח‬
‫לפני‬
‫שלפני‬
‫שלפ‬
‫לם ש‬
‫עולם‬
‫בעולם‬
‫כר בבעו‬
‫יזכר‬
‫להיזכר‬
‫להיז‬
‫יסוו לה‬
‫ניסו‬
‫ים‪ ..‬רק נניס‬
‫פעורים‪.‬‬
‫ורים‬
‫פעור‬
‫ם פע‬
‫יהם‬
‫ועיניהם‬
‫יניה‬
‫ועינ‬
‫ם וע‬
‫יהם‬
‫פיותיהם‬
‫ותיה‬
‫פיות‬
‫ים‪ ,,‬פי‬
‫המומים‪,‬‬
‫ומים‬
‫המומ‬
‫ם המ‬
‫בים‬
‫יושבים‬
‫ושבי‬
‫ם‪ ,‬ייוש‬
‫שם‪,‬‬
‫רו ש‬
‫ותרו‬
‫נותרו‬
‫הם ננות‬
‫השתבשו‪.‬‬
‫הדברים‬
‫לטוב‪,‬‬
‫התכוונו‬
‫יסתיים‪,‬‬
‫חשבו‬
‫מעולם‬
‫באמת‪,‬‬
‫ידעו‪.‬‬
‫כשעוד‬
‫שו‪ ..‬שום‬
‫שום‬
‫תבשו‬
‫השתב‬
‫ם הש‬
‫רים‬
‫דברי‬
‫הדב‬
‫בל ה‬
‫אבל‬
‫ל‪ ,‬א‬
‫הכל‪,‬‬
‫בסךך הכ‬
‫וב‪ ,,‬בס‬
‫לטוב‬
‫ונוו לט‬
‫כוונ‬
‫התכו‬
‫ם הת‬
‫הם‬
‫רי ה‬
‫הרי‬
‫ם‪ ,‬ה‬
‫יים‪,‬‬
‫סתיי‬
‫שכךך זה ייסת‬
‫שבוו שכ‬
‫חשב‬
‫ם לא ח‬
‫ולם‬
‫מעול‬
‫מת‪ ,,‬מע‬
‫באמת‬
‫עו‪ ..‬בא‬
‫ידעו‬
‫א יד‬
‫וד ללא‬
‫שעוד‬
‫ככשע‬
‫הוא‪.‬‬
‫מכולם‬
‫ויותר‬
‫נדפק‪,‬‬
‫בסוף‬
‫שצריך‪.‬‬
‫וא‪..‬‬
‫הוא‬
‫ה זה ה‬
‫היה‬
‫ם הי‬
‫ולם‬
‫מכול‬
‫ותרר מכ‬
‫ויות‬
‫פק‪ ,,‬וי‬
‫נדפק‬
‫הכלל נד‬
‫ף הכ‬
‫סוף‬
‫ך‪ .‬בבסו‬
‫ריך‪.‬‬
‫שצרי‬
‫כמוו שצ‬
‫הלךך כמ‬
‫א הל‬
‫בר ללא‬
‫דדבר‬
‫סתם‪,‬‬
‫סיכונים‬
‫שלוקחים‬
‫הרעיון‪,‬‬
‫חשבו‬
‫בפיו‪.‬‬
‫וההצעה‬
‫כשהוא‬
‫התחיל‬
‫תם‪,,‬‬
‫סתם‬
‫ים ס‬
‫ונים‬
‫יכונ‬
‫סיכ‬
‫ים ס‬
‫קחים‬
‫לוקח‬
‫שלו‬
‫לה ש‬
‫כאלה‬
‫היוו כא‬
‫א הי‬
‫הכלל הם ללא‬
‫בסךך הכ‬
‫ון‪ ,,‬בס‬
‫עיון‬
‫הרעי‬
‫עלל הר‬
‫ות ע‬
‫רבות‬
‫שבוו רב‬
‫חשב‬
‫יו‪ ..‬הם ח‬
‫בפיו‬
‫ה בפ‬
‫צעה‬
‫ההצע‬
‫א בא ווהה‬
‫הוא‬
‫כשהו‬
‫חילל כש‬
‫התחי‬
‫הכלל הת‬
‫הכ‬
‫ניתן‬
‫את‬
‫ער ללא‬
‫מצטערים‬
‫והם‬
‫זאת‬
‫יתן‬
‫הנעשה לא ננית‬
‫עשה‬
‫הנעש‬
‫ת הנ‬
‫יעזור‪ ,‬א‬
‫זור‬
‫יעזו‬
‫א יע‬
‫הצער‬
‫אבלל הצ‬
‫זה‪ ,‬אב‬
‫עלל זה‬
‫ים ע‬
‫ערים‬
‫צטער‬
‫מצט‬
‫הם ככלל כך מ‬
‫טעו‪ ,‬ווהם‬
‫ם טעו‬
‫ת וה‬
‫ידעוו זא‬
‫לם יידע‬
‫דע‬
‫כולם‬
‫מחושבים‪ ,‬כו‬
‫שבים‬
‫ים‬
‫חושב‬
‫מחו‬
‫יו מ‬
‫היו‬
‫הם ה‬
‫להשיב‪ ,‬אולי זה טוב בתור ניסיון לפעם הבאה‪ .‬כולם היו מיואשים הם נאנחו בתורם‪ ,‬באמת שלא ידעו לאן ממשיכים‬
‫מכאן‪ ,‬מהשפל הגדול כל כך שאליו הגיעו‪ .‬היה זה מאיר שקם ראשון ודיבר‪ .‬הוא הביא ציטוטים וראיות‪ .‬הוא ניסה לעודד‬
‫אותם‪ ,‬מקירות לבו‪ .‬בכה יחד איתם‪ ,‬אך הסביר להם שכשמגיעים לשפל הנמוך ביותר‪ ,‬זה הזמן להתחיל ולעלות מחדש‪,‬‬
‫ולהגיע גבוה יותר מאי פעם‪ .‬הוא דיבר על ישיבה בחושך הגדול‪ ,‬את שלפני האור‪ ,‬שאין ספק שהיא הקשה והכואבת‬
‫מכולם‪ .‬כן‪ ,‬הוא היה הראשון שהסביר להם‪ ,‬וגם שכנע אותם‪ ,‬שלא יתלו בעצמם את האשמה‪ ,‬שלא הכל תלוי בהם‪ ,‬שהם‬
‫באמת השתדלו וניסו במסירות נפש וככל יכולתם‪ ,‬אך שלא באשמתם הדברים הדברים לא צלחו‪ .‬הוא זה ששכנע אותם‬
‫שהכוחות עוד טמונים בהם‪ ,‬וההמשך עוד לפניהם‪.‬‬
‫כאן הם הבינו שאסור להם להתייאש‪ ,‬הם חייבים להמשיך‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי ולמרות ובגלל‪ .‬והם קמו‪ ,‬והם המשיכו‪ ,‬שחר חדש‬
‫זרח בלבם‪ ,‬ושיר חדש עלה על שפתותיהם‪ ,‬והם ניגנו אותו ושרו‪ ,‬והניגון לא פוסק לעולם‪.‬‬
‫) מוקדש לכל מי שסוחב עוד במאבקים הקשים שהיו לנו‪ ,‬ולמי שיצלח את המשך הדרך הארוכה והקשה‪ .‬מוקדש‬
‫לזורעים בדמעה שעוד יקצרו ברינה‪ .‬מוקדש לעם הנצח באהבה מגוש קטיף תובב“א(‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫צורית ירחי ‪ -‬תושבת נצרים לשעבר‪ ,‬היום גרה בבני נצרים בחולות חלוצה‬
‫”לא חיפשנו שממה‪ ,‬אבל אנחנו הולכים לאיפה שצריך אותנו‪...‬‬
‫אנחנו שכנים של הרב מן‪ ,‬והרב מן חיזק אותנו ואמר שבהלכות יישוב ארץ ישראל כתוב‪” :‬שלא נעזבנה ביד אומה מן‬
‫האומות או לשממה“‪ .‬כשהיינו בנצרים העיסוק שלנו היה ’שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות‪ ‘....‬ועכשיו‪ ,‬העיסוק שלנו‬
‫ביישוב הארץ הוא ’או לשממה‘‪.‬‬
‫המטרה שלנו היא להפריח את השממה‪ .‬וזה כייף להיות הממשיכים של בן‪-‬גוריון וליישב את הנגב“‪.‬‬
‫קטע קריאה‪:‬‬
‫ופתאום לאחר שנתיים ימים – יוגב אברהם‬
‫נפתחים הקרטונים‬
‫ואיתם הפצעים‪ ,‬הזיכרונות‪,‬‬
‫הרגעים הכואבים‪.‬‬
‫ארון קודש שקוף‬
‫בעל להבות עולות למרומים‬
‫מזוזות בתוך שקית‬
‫שולחן ודוכן נואמים‪.‬‬
‫כיסאות מחשבים לצד‬
‫קסאמים וכספת‬
‫משילים מעצמם לכלוך של שנתיים‪,‬‬
‫וניילון בלונים שהיווה מעטפת‪.‬‬
‫בתוך כל אלה‬
‫ניבטת עולה‬
‫דמותו של הרב‬
‫אצילית וגדולה‪,‬‬
‫אשר גם היא‬
‫כמונו‪ ,‬נעטפה‬
‫הושלכה‪ ,‬אל ימים רבים‬
‫בצל החשכה‪.‬‬
‫מביט הוא במבט‬
‫מלא רוך וחמלה‬
‫מביט הוא‬
‫ומבטיח‪ ,‬בוא תבוא‬
‫הגאולה‪.‬‬
‫מנקים האבק‪ ,‬מורידים הקורים‬
‫נוגעים בכאב‬
‫מתמכרים לגעגועים‪.‬‬
‫בוא תבוא בני‬
‫תלמידיי בוא תבוא‬
‫אל נא תישברו‬
‫התקרבו ילדיי‬
‫הסכיתו ושמעו‪.‬‬
‫שמעו אהוביי‪,‬‬
‫לקול אחרית הימים‪,‬‬
‫הנושאים בכנפיהם דברי אלוקים‬
‫עימדו גאים בקומה זקופה‬
‫המשיכו לחיות‪ ,‬בעוז וגבורה‬
‫ממרום קודשו מביט‬
‫האל הטוב‬
‫ועוד רגע קט יחדש נעורייכי‬
‫כגן רענן ורטוב‬
‫שירה קולית‪ :‬התנערי – אודי דווידי‬
‫‪5‬‬