10 לגירוש - ועד מתיישבי גוש קטיף

‫בס“ד‬
‫‪óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå‬‬
‫‪ø”ò‬‬
‫יום השנה‬
‫העשירי‬
‫לגוש קטיף‬
‫וצפון השומרון‬
‫‪Friends of Gush Katif‬‬
‫אב תשע“ה‬
‫הדרך שעברנו‬
‫דבר תורה הרב יגאל קמינצקי‬
‫טובה הארץ מאד מאד‬
‫במלאת עשר שנים לגירוש נעיין בפרשת המרגלים‪ ,‬אולי מתוך כך נוכל להבין יותר כיצד קרה‪ ,‬שעם‪ ,‬שהתורה מעידה עליו‪” :‬רק‬
‫עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה“ יכל לעשות מעשה כ“כ בלתי מובן כמו גירוש יהודי גוש קטיף‪ ,‬החרבת המקום והפקרתו בידי‬
‫מרצחינו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬ניתן למצוא קווי דמיון מרובים בין אז‪ ,‬לתקופה שקדמה לגירוש‪ ,‬כשבמרכזם‪ ,‬מאיסת ארץ חמדה‪” :‬ויּ ִֹציאוּ ִדּ ַבּת ָה ָא ֶרץ‪...‬וְ יָ ְדעוּ‬
‫מוֹצ ֵאי ִד ַבּת ָה ָא ֶרץ ָר ָעה“‬
‫הוֹציא ִד ָבּה ַעל ָה ָא ֶרץ‪ :‬וַ יָּ ֻמתוּ ָה ֲאנָ ִשׁים ִ‬
‫ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ְמ ַא ְס ֶתּם ָבּהּ‪...‬וַ יַּ לִּ ינוּ ָעלָ יו‪...‬לְ ִ‬
‫טענות בזמן המרגלים‬
‫יוֹשׁ ֶב ָיה‪.‬‬
‫ץ‪...‬א ֶרץ אֹכֶ לֶ ת ְ‬
‫וַ יּ ִֹציאוּ ִדּ ַבּת ָה ָא ֶר ֶ‬
‫וְ כָ ל ָה ָעם ֲא ֶשׁר ָר ִאינוּ ְבתוֹכָ הּ ַאנְ ֵשׁי ִמדּוֹת‪ :‬וְ ָשׁם ָר ִאינוּ ֶאת‬
‫ַהנְּ ִפילִ ים ְבּנֵ י ֲענָ ק ִמן ַהנְּ ִפלִ ים וַ נְּ ִהי ְב ֵעינֵ ינוּ כַּ ֲחגָ ִבים וְ כֵ ן ָהיִ ינוּ‬
‫ְבּ ֵעינֵ ֶיהם‪:‬‬
‫טענות בתקופה שלפני הגירוש‬
‫חבל עזה הוא קן של צרעות‬
‫מיעוט יהודי בלב מיליוני ערבים‪ ,‬אין לנו מה לחפש שם‬
‫וַ ִתּ ָשּׂא כָּ ל ָה ֵע ָדה וַ יִּ ְתּנוּ ֶאת קוֹלָ ם וַ יִּ ְבכּוּ ָה ָעם ַבּלַּ יְ לָ ה ַההוּא‬
‫הקריאה ו"ההתבכיינות" הממושכים להסתלקות מיידית‬
‫מחבל עזה‬
‫וְ לָ ָמה יְ דֹוָ ד ֵמ ִביא א ָֹתנוּ ֶאל ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת לִ נְ פֹּל ַבּ ֶח ֶרב‪.‬‬
‫ראו כמה חיילים נופלים בעזה לשווא‬
‫נִ ְתּנָ ה רֹאשׁ וְ נָ ָ‬
‫שׁוּבה ִמ ְצ ָריְ ָמה‬
‫נקום ונעזוב את המקום אפילו באופן חד צדדי‬
‫יהוֹשׁ ַע ִבּן נוּן וְ כָ לֵ ב ֶבּן יְ ֻפנֶּ ה‪...‬‬
‫וִ ֻ‬
‫ֹאמרוּ‪...‬טובה ָה ָא ֶרץ ְמאֹד ְמאֹד‬
‫)ז( וַ יּ ְ‬
‫אנו המתיישבים היינו בבחינות המעוט‪ ,‬יהושע וכלב‪,‬‬
‫שצעקנו טוב הגוש מאד מאד גוש קטיף הוא גן עדן‬
‫הוכחנו שגוש קטיף היא ארץ זבת חלב המצמחת מתוך‬
‫החול ‪ -‬קודש וירקות‪ ,‬פרחים ופירות‬
‫ַא‪ַ ‬בּידֹוָ ד ַאל ִתּ ְמרֹדוּ‬
‫בקשנו והתחננו לא לפגוע בארץ ה'‬
‫ֶ‬
‫‪...‬א ֶרץ ֲא ֶשׁר ִהוא זָ ַבת ָחלָ ב ְוּד ָבשׁ‪:‬‬
‫ליבו כלפינו‪ ,‬המתיישבים‪ ,‬הסתה ודה‪-‬לגיטימציה במגמה‬
‫ֹאמרוּ כָּ ל ָה ֵע ָדה לִ ְרגּוֹם א ָֹתם ָבּ ֲא ָבנִ ים‬
‫וַ יּ ְ‬
‫לפגוע בנו ולעוקרנו משם‬
‫לצערנו גם היום‪ ,‬לאחר הגירוש‪ ,‬טרם נגמלנו מחטא זה כשאנו רואים כיצד ממשיכים להוציא דיבת הארץ רעה‪ .‬בפרסומות‬
‫המראות שבארץ רק רע‪ ,‬מחאת ה“מילקי“‪ ,‬הטענות שבברלין טוב יותר וכו‘‪.‬‬
‫הרב טייכטל כותב בספרו ”אם הבנים שמחה“ עמ‘ רסב‪” :‬בחנם אנו מתרעמים על הקב“ה על אריכות הגלות כל כך‪ ,‬ובחנם אנו‬
‫מתפללים בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות‪” :‬אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו“‪ ,‬כל זמן ששטר חוב של‬
‫מיאוס ארץ חמדה שעשינו אז‪ ,‬כדכתיב ”וימאסו בארץ חמדה‪ ...‬וַ יֵּ ָרגְ נוּ באהליהם“ עודנו קיים עלינו‪ ,‬ואיך נתפלל שימחוק שטר‬
‫חוב זה מעלינו כיון דעלינו לשלם ובידינו לתקן זאת‪ ...‬ועלינו לבקש מהי“ת‪ ,‬שיטה לבב כל ישראל להכיר האמת‪“...‬‬
‫אכן כדי לשוב אל גוש קטיף ואל כל מרחבי ארץ קודשנו‪ ,‬אנו צריכים לעורר את הלבבות לחיבתה של הארץ‪ .‬להימנע מהוצאת‬
‫לעז כלפיה‪ .‬גם כשיש פגמים‪ ,‬חובה עלינו להתרומם ולראות את הסך הכל‪ ,‬שעליו ניתן וחובה לקרוא בקול גדול‪ :‬טובה הארץ‬
‫מאד מאד‪.‬‬
‫וכך כותב ”אור החיים“ במדבר פרק כג פסוק כא‪“...‬כלך יפה רעיתי ומום אין בך“‪ ,‬פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע אלא‬
‫לכלוך‪ ,‬העובר על ידי רחיצה והדחה‪ ,‬וכמו שרמזו חז“ל )שהש“ר( במה שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה‪ .‬אכן יכולים אנו להרים‬
‫בכח קולנו ולומר לערי יהודה ולארץ ישראל‪” :‬כולך יפה רעייתי ומום אין בך“‬
‫דבר המערכת‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫עשר שנים עברו‬
‫מאז נעקרנו מביתנו‪.‬‬
‫פתאום זה נראה משהו מיוחד אבל בעצם עשר שנים זה‬
‫בדיוק כמו תשע‪ ,‬רק שנה אחת יותר‪.‬‬
‫הזמן עבר חלף לו ואנחנו עברנו הרבה מאז ובעצם כולנו‬
‫עוברים באותה הדרך‪.‬‬
‫ביחד נאבקנו על אדמתנו ועל הבית וביחד נעקרנו בכאב‪.‬‬
‫התפזרנו למלונות והתמודדנו בתקופה לא קלה‪ .‬בקראוילות‬
‫התחלנו לאסוף את השברים לנסות להמשיך לחיות את‬
‫החיים שנעצרו‪ ,‬ואט אט נכנסנו לתהליכי הבנייה והצמיחה‪.‬‬
‫ב"ה היום רבים מאיתנו חיים בבתי הקבע ב‪ 22-‬יישובים‬
‫ברחבי ארצנו הקדושה‪ .‬לצערנו לא כולם סיימו את כל‬
‫התהליך‪ .‬חלקנו נשארו עוד בקראוילות או נעצרו בתהליכי‬
‫בניית בית הקבע‪.‬‬
‫אבל גם כשכולם יגיעו לבית המיוחל‪ ,‬עדיין יישאר החוסר של‬
‫הבית שם‪ .‬עדיין עינינו תהינה נשואות לכיוון כיסופים‪ ,‬הלב‬
‫רוצה לחזור‪ ..‬לחיי האמונה‪ ,‬לפשטות‪ ,‬לחברים‪ ,‬לחול ולגלים‪.‬‬
‫הגעגוע יהפך לתקווה שתהפוך למציאות‪ .‬עוד נזכה!‬
‫מילה אחרונה לצוות המדהים שלנו‪ -‬תודה! לכל אחד ואחת‬
‫שנסעו לראיין‪ ,‬לצלם‪ ,‬לחפש ולמצוא‪ ..‬בזכותם העלון קרם‬
‫עור וגידים‪ ,‬התעבה והתעצב‪.‬‬
‫העורכת‬
‫דבר המנהלים‬
‫תושבים‬
‫לכולכם‪,‬‬
‫יקרים‪,‬‬
‫שלומות‬
‫בימים אלו אנו מציינים ‪10‬‬
‫שנים לעקירה מהבית שכל כך‬
‫אהבנו‪.‬‬
‫תושבי גוש קטיף היקרים !‬
‫בשלהי חודש סיון התקשורת החלה בציון עשר שנים‬
‫לעקירה וראינו תמונות קשות מרחבי הגוש המקלקלות‬
‫את הזיכרונות היפים שנותרו לנו‪.‬‬
‫שנים לא פשוטות עברו על כולנו‪ .‬המגורים בבתי המלון‪,‬‬
‫באתרי הקרוילות‪ ,‬קהילות שהתפרקו‪ ,‬חברים ושכנים‬
‫שנפרדו‪...‬‬
‫המשימה אינה פשוטה‪ ,‬הבירוקרטיה הישראלית מציבה‬
‫מכשולים רבים וגורמת לעיכובים רבים‪.‬‬
‫אך ”עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה“ ולמרות כל‬
‫העיכובים ובחסדי הקב“ה הצלחנו לאסוף כוחות לבנות‬
‫ולנטוע‪ ,‬לשקם את הקהילות‪ ,‬להקים ישובים חדשים‬
‫ומוסדות חינוך וחסד‪.‬‬
‫ועד מתיישבי גוש קטיף לקח על עצמו את המשימה‬
‫החשובה להביא את כל המשפחות לבית קבע‪ .‬לצערנו‬
‫משימה זו טרם הושלמה‪ .‬כרמי קטיף‪ ,‬שבי דרום ונווה ים‬
‫טרם החלו בבניה ועשרות רבות של משפחות נמצאות‬
‫עדיין במבנים הזמניים‪.‬‬
‫אנו דורשים מהממשלה החדשה לקחת אחריות עד סוף‬
‫המשימות ולסיים את הטיפול בכל הנושאים שנותרו‬
‫פתוחים‪ .‬איננו רואים במנהלת תנופה ערך כשלעצמו‪,‬‬
‫סיום הנושאים הדורשים פתרון הוא המדד היחיד העומד‬
‫לנגד עיננו‪.‬‬
‫עשר שנים‪ .‬אין זה ציון משמח‪ ,‬ובעצם אין הוא מציין דבר‪.‬‬
‫לא חזרנו הביתה וגם לא פתרנו את כל הקשיים והבעיות‪.‬‬
‫אך עם זאת‪ ,‬עשר שנים הן פרק זמן המאפשר לנו להיזכר‪,‬‬
‫להתגעגע‪ ,‬ולראות ממרחק מה‪ ,‬את מה שעברנו‪...‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אליעזר אורבך‬
‫מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף‬
‫מרכז מסחרי אחוזת אתרוג‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬לכיש צפון ת‪.‬ד‪ 450 .‬מיקוד ‪79411‬‬
‫טל‘ ‪ 08-9738000‬פקס‘ ‪08-9738024‬‬
‫אתר אינטרנט ‪ www.gushkatif.co.il‬כתובת מייל ‪[email protected]‬‬
‫כמרכז קטיף‪ ,‬תפקידנו העיקרי‬
‫הוא שמירה תמידית על כך‪,‬‬
‫שנושא מפעל ההתיישבות שהיה‪ ,‬לא ימחק מהתודעה‬
‫הציבורית‪.‬‬
‫רבות הפעילויות לצורך כך ואציין כמה מהן‪ :‬הפעילות‬
‫המרכזית תהיה אי“ה בבית הנשיא ותהווה אירוע גדול‬
‫וממלכתי‪ .‬הנשיא שהתמיד בתמיכתו והאיר לנו פנים‬
‫לאורכה של הדרך‪ ,‬נענה מיידית לבקשתנו לקיים אירוע‬
‫במשכן הנשיא‪ .‬הנשיא הפתיע אותנו באומרו שהוא איננו‬
‫מעוניין באירוע מצומצם אלא הוא רוצה לפתוח את ביתו‬
‫לנציגות רחבה של כלל תושבי הגוש ולקיים אירוע ככל יכולת‬
‫האירוח של בית הנשיא‪ .‬לבקשת הנשיא אירוע זה יהיה אירוע‬
‫הפתיחה לאירועי עשר שנים‪ .‬הטכס בבית הנשיא יתקיים‬
‫תחת הכותרת ”ניהול מחלוקת מתוך אחריות לאומית“‪.‬‬
‫האירוע המרכזי המיועד לציבור הרחב הוא ”כנס קטיף“‪.‬‬
‫הכנס יעמוד בסימן ”השפעת ההתנתקות על החברה‬
‫הישראלית“‪ .‬המושבים השונים יבחנו את ההשפעה של‬
‫העקירה על הציבור הציוני דתי ועל כלל החברה הישראלית‪.‬‬
‫בכנס ישתתפו רבנים‪ ,‬אנשי רוח‪ ,‬שרים וחברי כנסת‪.‬‬
‫”כנס קטיף“ יתקיים אי“ה בקריה החינוכית נווה דקלים בניצן‪.‬‬
‫יו“ר הכנסת ח“כ יולי אדלשטיין ביקש שנעמיד ברחבת‬
‫הכנסת את המיצב שנמצא במרכז שלנו‪ ,‬שעוצב ע“י האמן‬
‫אהרון שבו‪ ,‬ובו בא לביטוי השבר והצמיחה מחדש של‬
‫קהילותינו‪ .‬מחווה מאד משמעותית ומפתיעה‪.‬‬
‫אנו מזמינים אתכם להשתתף ולקחת חלק באירועים וכמובן‬
‫מי שטרם ביקר במרכז המבקרים החדש בניצן מוזמן להגיע‪.‬‬
‫זו ההזדמנות לברך את כל העמלים בהתוויית הרעיונות‪,‬‬
‫ביציקת התוכן הלא פשוטה‪ ,‬בעשייה עצמה‪ ,‬בהשתתפות‬
‫הפעילה ועוד‪ .‬זה זמן מורכב ולא קלה דרכינו‪...‬‬
‫על כולם הברכה!‬
‫מי ייתן ונדע ימים יפים מאלה!‬
‫בברכת קיץ רגוע ונעים‪-‬‬
‫שלכם‪,‬‬
‫מוכי בטר‬
‫מנכ“ל מרכז קטיף‬
‫ת‪.‬ד‪ 19 .‬ניצן ‪ 2‬מיקוד ‪7928800‬‬
‫טל‘ ‪ 077-432-41-01‬פקס ‪077-432-4102‬‬
‫אתר אינטרנט ‪ www.mkatif.org‬כתובת מייל ‪[email protected]‬‬
‫‪3‬‬
‫דברי ברכה‬
‫אלישעלעתיד‬
‫געגועים‬
‫וישליצקי‬
‫הרב‬
‫אורי אריאל‬
‫לאחינו ואחיותינו‪ ,‬בנות ובני גוש קטיף‬
‫על כל גילאיהם וגווניהם וישוביהם‬
‫והקהילות במרחבי העם והארץ‬
‫שלום‪ .‬ה‘ עמכם‪.‬‬
‫עשר שנים של כאב‪ ,‬צלקת קשה‪ ,‬וגם מי שלא זכה לגור‬
‫בגוש קטיף‪ ,‬אך זכה לגעת במשהו מגדולתכם‪ ,‬שייך‬
‫לכאב הזה‪.‬‬
‫חורבן וגירוש ובמיוחד ע“י אחים‪ -‬אי אפשר לשכוח‪.‬‬
‫ועוד יותר מכך‪ ,‬בשלושת השבועות של בין המיצרים‪.‬‬
‫צמאי בנין אתם‪ .‬כוספים לצמיחה‪ ,‬חותרים לחיים‬
‫ארוכים של מרפא‪ ,‬תיקון וגאולה‪.‬‬
‫דורשי ציון כולכם‪ .‬אהובים אתם‪ ,‬ברורים ונעימים‪.‬‬
‫שלטון כפוי טובה לאצילותכם ולתרומתכם‪ ,‬לא יכול היה‬
‫להרוס את הרוח‪ ,‬את הכח הפנימי‪ ,‬את הענוה והגבורה‬
‫כאחד‪.‬‬
‫והנה קמה גם נצבה אלומתכם‪.‬‬
‫האור שזרעתם בגוש קטיף‪ ,‬הוא שלכם‪ ,‬ולא נעלם‪ .‬הפך‬
‫הוא והופך הוא להיות בהדרגה לנחלת האומה כולה‪.‬‬
‫אלה ברכב ואלה בסוסים‪ ,‬ואלה בקנאה ואלה בפחד‬
‫מכם‪ ,‬ואלה בהרס‪,‬‬
‫אך אתם למרות הכל ומתוך הכל–‬
‫קמתם והתעודדתם כי ”בשם ה‘ נזכיר“‪.‬‬
‫אלוקי מערכות ישראל יאיר את דרככם וישלם לכם‬
‫לטובה את כל מסירותכם וטהרתכם‪ ,‬ימלא את משאלות‬
‫לבכם לטובה עם כל ישראל‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬כולנו‪ ,‬מכוחכם‪ ,‬נפגוש ונתחבר ונתרומם ע“י‬
‫רוחכם הגדולה והטהורה‪.‬‬
‫תודה עצומה לכם בע“ה על ‪ ...‬הכל!!!‬
‫חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו‪.‬‬
‫הרב אלישע וישליצקי‬
‫שר החקלאות‬
‫אחי היקרים מגוש קטיף‪,‬‬
‫לפני עשור גורשנו כולנו מגוש קטיף‪ ,‬אך אתם שגרתם‬
‫שם נפגעתם בצורה הכואבת ביותר‪.‬‬
‫כחלק מההסכם הקואליציוני לפני שנתיים וכן עם‬
‫הקמת הממשלה הנוכחית דרשנו שהסיוע יועבר‬
‫למשרדי כדי שאוכל לעקוב מקרוב ולפעול לסיום‬
‫הסאגה המתמשכת שגורמת לכם יום יום לעוול נוראי‪.‬‬
‫במהלך השנתיים האחרונות פעלתי יחד עם מנהלת‬
‫תנופה על מנת לתת פתרונות שיאפשרו להביא כל‬
‫אחד מכם אל בית הקבע שלו‪ .‬לפני כשנתיים פחות‬
‫מ‪ 50%-‬מהמשפחות עברו לבתי הקבע שלהם‪ .‬במהלך‬
‫השנתיים‪ ,‬לצד השקעה של מעל ‪ 200‬מיליוני ש“ח‬
‫שהושקעו ביישובי המפונים ומספר החלטות ממשלה‬
‫שמעניקות למשפחות "סט כלים" שמסיע להם לעבור‬
‫לבית קבע‪ .‬הודות לפתרונות ולטיפולים עברו משפחות‬
‫רבות וכיום אנו נמצאים עם פחות מ‪ 20%-‬מהמשפחות‬
‫שלא עברו לבתי קבע‪.‬‬
‫במהלך החצי שנה הקרובה אני פועל יחד עם אנשי‬
‫המנהלת על מנת לבנות לכל משפחה תכנית פרטנית‬
‫שתוביל אותה לכיוון אחד‪ -‬בניית בית קבע‪ .‬ואני תפילה‬
‫כי אכן‪ ,‬כל המשפחות יחלו בבניה עד סוף ‪.2015‬‬
‫אני קורא לכם המפונים שעדיין לא הגיעו לבתי הקבע‬
‫להצטרף לתוכנית בכדי שיחד אחרי עשור של סבל יגיע‬
‫אחרון המגורשים לביתו ונחלתו‪.‬‬
‫דלת משרדי פתוחה לרווחה ואשמח לעזור בכל בעיה‪.‬‬
‫המטרה של כולנו אחת‪ :‬לסיים את הסבל הרב שנגרם‬
‫לכם ולהעלות אתכם על דרך המלך‪.‬‬
‫כולי תקווה שעד סוף שנת ‪ 2015‬נוכל להכריז על פתרון‬
‫הבעיות‪.‬‬
‫גוש קטיף חקוק בליבי כל הזמן‪ ,‬ועוד ישוב לפרוח בע"ה‪.‬‬
‫"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"‬
‫בברכת העם והארץ‬
‫מוקירכם‪,‬‬
‫אורי אריאל‬
‫שר החקלאות‬
‫‪2015‬‬
‫אבני איתן‬
‫‪4‬‬
‫‪2013‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫שירת הסטיקר‬
‫מאבק‬
‫‪5‬‬
‫מטה המאבק שפרה שומרון‬
‫מאבק‬
‫ראיון עם ליאור כלפא‬
‫מתי הגעת לגוש קטיף‪ ,‬היכן גרת?‬
‫לגוש קטיף הגענו בשנת תשנ“ח‪ ,‬לאחר שהתקבלתי כמנהל‬
‫אדמיניסטרטיבי של האולפנא‪ .‬התגוררנו בישוב נווה דקלים‬
‫תובב“א‪ ,‬הוקסמנו מהמקום ומהקהילה‪ ,‬כך שבהזדמנות הראשונה‬
‫שהתאפשרה רכשנו מגרש בישוב נווה דקלים ויום לאחר רצח טלי‬
‫חטואל ובנותיה החלנו בבניה‪.‬‬
‫ואיך הגעת למטה המאבק‪ .‬איך הכל התחיל‪?...‬‬
‫כנס תושבים בנווה דקלים‬
‫הצעדה לירושלים‬
‫כששרון הכריז על תוכניתו בפעם השניה‪ ,‬י‘ בשבט תשס“ד )‪(2/2/04‬‬
‫אצל העיתונאי יואל מרכוס‪ ,‬הפנמנו שהעניין רציני‪ .‬מספר ימים‬
‫לאחר מכן )ט“ו בשבט( קיימו חברי הכנסת של המפד“ל סיור בגוש‬
‫שהסתיים בכנס תושבים גדול‪ .‬בכנס הוטחו מילים קשות כלפי חברי‬
‫הכנסת על השותפות בקואליציה ועל העדר פעולה לסיכול התוכנית‪.‬‬
‫לאחר הכנס דורון בן שלומי ואני נשארנו לדבר‪ .‬המסקנה שהגענו‬
‫אליה לתוך הלילה היא שלפני שאנו מפנים אצבע מאשימה כלפי‬
‫חברי הכנסת או גורמים אחרים‪ ,‬אנחנו )אנשי הגוש( חייבים לפעול‬
‫ולהוביל את המאבק כנגד התוכנית‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬יחד עם איילה עזרן‪ ,‬נפגשנו עם ראש המועצה )אבנר‬
‫שמעוני(‪ ,‬קיבלנו את ברכתו והתחלנו בהתארגנות‪.‬‬
‫מה היו המטרות שהנחו אתכם בדרך?‬
‫צעדת יום העצמאות‬
‫המטרה העיקרית שהנחתה אותנו הייתה שהמאבק יובל וינוהל על ידי‬
‫אנשי גוש קטיף‪ ,‬בדרך המתאימה והנכונה לנו ולא באמצעות גורמים‬
‫שונים‪.‬‬
‫מצד שני היה חשוב לנו מאד שיתוף פעולה עם כל הגורמים שהנושא‬
‫קרוב לליבם‪ .‬מטרות נוספות שהיו חשובות לנו‪ ,‬היה לגעת באופן ישיר‬
‫בעם ישראל ומעל הכל‪ ,‬היה חשוב לנו שמירת החוסן הפנימי של‬
‫תושבי הגוש‪.‬‬
‫מה הייתה מבחינתך נקודת השיא במאבק על גוש קטיף?‬
‫תפילה המונית בנווה דקלים‬
‫ניתן לציין שתי נקודות שיא שהייתה להם השפעה על חוסן התושבים‪:‬‬
‫א‪ -‬ז אדר ) ‪ – (16/1/05‬אישור החוק בכנסת‪.‬‬
‫ב‪ -‬יג תמוז ) ‪ -(28/7/05‬סיום אירועי כפר מימון‪.‬‬
‫שני אירועים אלו חייבו אותנו לשים את משקל הכובד בחוסן הפנימי‪.‬‬
‫מה קרה לרוח של גוש קטיף אחרי הגירוש?‬
‫כל מי שמסתובב במקומות ההתיישבות החדשות שקמו בכל אתר‬
‫ואתר‪ ,‬יכול להתרשם מהמשך העשיה‪ ,‬הערבות הדדית‪ ,‬ההתיישבות‪,‬‬
‫המשך עולם התורה‪ .‬דברים אלו מהווים המשך לחיים הערכיים‬
‫והיפים שאפיינו את מפעל ההתיישבות בגוש‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ראיון עם רפי סרי‪ -‬יו“ר מטה המאבק‬
‫מתי הגעת לגוש‪ ,‬היכן גרת?‬
‫ערב הצדעה של הנוער‬
‫הגענו לגוש ‪ 7‬שנים לפני הגירוש וקבענו את מקומנו בנווה‬
‫דקלים‪ .‬באותו הזמן עבדתי במדרשת נצרים‪.‬‬
‫איך הגעת למטה המאבק )איך הכל התחיל‪?(...‬‬
‫ועד פעולה גוש קטיף היה בגוש במשך שנים‪ ,‬הוא היה עסוק‬
‫בלהביא את הדעה של התושבים מול הצבא ומטרתו העיקרית‬
‫הייתה לדאוג לביטחון התושבים‪ .‬דרך הפגנות ומפגשים מול‬
‫קצין הצבא‪ .‬במערכה של ההתנתקות ובמאבקים הציבוריים‬
‫הבינו שצריך גוף שלנו‪ ,‬של גוש קטיף‪ ,‬שיוביל‪.‬‬
‫בהתחלה היו הכינוסים הקהילתיים כל מי שנפגש בוועד הגיע‬
‫לשם‪ .‬תוך כדי ההתנהלות ואחרי לילות על לילות של מחשבות‬
‫הוחלט להקים את מטה המאבק‪.‬‬
‫כנס תושבים בנווה דקלים‬
‫מה היו המטרות שהנחו אתכם בדרך?‬
‫מטרת המטה הייתה ברורה‪ -‬לעצור את תוכנית ההתנתקות!‬
‫במקביל לכל ההפגנות והעצרות היינו מאוד עסוקים גם באיך‬
‫לעצור את הסימפטום של ההתנתקות של העם מהשורשים‬
‫שלו‪ .‬זה היה סוג של מנוף שמוציא מהעם דברים טובים ויפים‬
‫יותר‪.‬‬
‫איזו נקודה מבחינתך הייתה נקודת השיא של המאבק?‬
‫הפגנה בירושלים‬
‫מבחינתי לא הייתה נקודת שיא‪ .‬היה תהליך שהתחמם‬
‫והתחמם‪ .‬נכון‪ ,‬היה מרגש מאוד לראות את השרשרת‪ ,‬מפגן‬
‫המאה וכל שאר האירועים אבל ה“מרגש מאוד“ הזה לא היה‬
‫מספיק‪.‬‬
‫לעומת זאת לראות את הגוש חי ונושם זה היה שיא של עוצמה‪,‬‬
‫של כוחות ורוח!‬
‫לראות את יישובי הגוש חוזרים ונשנים‪ ,‬שזה ממשיך ומתעצם‬
‫מיום ליום‪ ,‬ולא נשבר‪ ,‬ולא עונה על שום תחזית של כל מיני‬
‫גורמים שחשבו שאנשי הגוש יתקפלו‪ ,‬ישברו‪ ,‬ייקחו את‬
‫הפיצויים והכסף וילכו‪...‬‬
‫ומה קרה לרוח גוש קטיף אחרי הגירוש?‬
‫למדנו בבית המדרש שרוח לא נמוגה‪ .‬האנרגיה העוצמתית‬
‫מעולם לא הלכה לאיבוד‪ .‬הרוח הזאת שנשבה במאבק הייתה‬
‫גם עוצמת רגשות ומוטיבציה שמקורן בקודש‪.‬‬
‫בתקופה לאחר הגירוש היינו עסוקים בללקק את הפצעים‬
‫שלנו ולהתבסס מחדש‪ .‬אבל אח“כ קמנו והייתה יצירה ועשיה‬
‫שגדלה וגדלה‪ .‬זה התבטא בהקמת מפעלים חינוכיים‪ ,‬מפעלים‬
‫תורניים‪ ,‬מפעלים תרבותיים‪ .‬ובעז“ה רק ימשיך ויעלה!‬
‫השרשרת הישראלית‬
‫‪7‬‬
‫עקירה אניטה טוקר‪ ,‬נצר חזני‬
‫צמיחה‬
‫רחבת הכניסה לנצר חזני שבגוש קטיף‬
‫עקירה‬
‫עצי יישובי חבל עזה זכו להישאר‬
‫במקומם מעט יותר ימים מהתושבים‪.‬‬
‫כשהם נעקרו‪ ,‬הטראומה הייתה קשה‪,‬‬
‫הם היו קשורים מאד לאדמתם!‬
‫שורשים רבים הוצאו שלמים ואחרים‬
‫נקרעו ונתלשו באכזריות ונפצעו ממש‪.‬‬
‫העצים הובאו למשתלה בגילת ולשם‬
‫תושבים ”שרוטים“ הגיעו וחבקו אותם‬
‫ולחשו להם שעוד מעט שוב תהיה‬
‫לנו אדמה‪ ,‬נבנה ישוב ונוכל‬
‫להחזיר אותם שוב להיות‬
‫צל ופרי לאנשי הישוב‪.‬‬
‫הוחלט להעביר‬
‫חלק מהעצים‬
‫ששרדו את העקירה‬
‫והאתר הזמני‪ ,‬לגזום‬
‫אותם‪ ,‬להוציא עם‬
‫שורשיהם היקרים והחול‬
‫שעוד נדבק עליהם‬
‫מהבית ולשתול שוב‬
‫בישוב נצר חזני החדש‪.‬‬
‫הגיע רגע השמחה‬
‫השבוע ראיתי שסוף‬‫סוף יש להם צמיחה‬
‫חדשה ואפילו לבלוב!‬
‫האם גם בנו‪ ,‬אחרי העקירה‪ ,‬הטלטולים‬
‫הקשים וההעתקה לישוב החדש‪ ,‬יש‬
‫צמיחה ולבלוב???‬
‫עד יום הגירוש רק המאבק על אהבתנו‬
‫לחלק האדמה שלנו‪ ,‬בנחלת שבט‬
‫יהודה‪ ,‬עמד לנגד עינינו‪ .‬הדרישה‬
‫לאנושיות וצדק בסיסי הניעו את גלגלי‬
‫המאבק ומעל הכל אמונה‪ ,‬אמונה‬
‫ואמונה שהרוח והערכים לא יוחרבו‪.‬‬
‫ביום הגירוש הייתי מאד עסוקה עם‬
‫התקשורת‪ ,‬אך כשחיילי צה“ל התעקשו‬
‫שנצא החוצה ראיתי מכל עבר על שבילי‬
‫ישובי‪ ,‬נצר חזני‪ ,‬משפחות‪-‬משפחות‬
‫הולכות שורות ארוכות עם תיקים על‬
‫הגב‪ ,‬מזוודה קטנה ביד כאילו בטח סדרו‬
‫לנו איזה סוף שבוע יפה‪.‬‬
‫אך היינו כפופים מעייפות ומהחום של‬
‫העברת העצים‬
‫ליישוב החדש‬
‫‪2015‬‬
‫נצר חזני‬
‫‪8‬‬
‫‪2011‬‬
‫מחדש‬
‫חודש אב‪ ,‬מאחורינו הכל הולך להיחרב‪...‬‬
‫ולפנינו הכל סימן שאלה–כשאין לנו‬
‫מושג מה יהיה בהמשך‪ ,‬המראה הזה‬
‫היה חזק ומזעזע!‬
‫האוטובוסים הירוקים מתוכננים להוריד‬
‫אותנו בכיסופים! אך כשגילו שמחכים לנו‬
‫לפי תיאום של אותו צהריים אוטובוסים‬
‫מהישוב מעלה מכמש בכדי לקחת‬
‫אותנו להתפלל לבית הגדול והקדוש‪-‬‬
‫בכותל‪ -‬מקבלים החיילים הוראה להסיע‬
‫אותנו בעצמם לכותל כפי שתכננו אנחנו‪.‬‬
‫הרבה גלגולים וטרטורים‪ ...‬אבל מאותו‬
‫רגע שעברנו את כיסופים‪ -‬היעד הפך‬
‫להיות ביחד‪ ,‬לבנות מחדש ולהרים‬
‫”תיקון“ לכל בניין ובניין שנחרב‪.‬‬
‫הדרך הייתה מלאה תלאות וקשה מאד‬
‫פרידה עם ספרי התורה מבית הרב עראמה זצ“ל‬
‫הוצאת ספרי התורה מבית הכנסת‬
‫מאד‪ ,‬אך היינו בפוקוס על ניצחון הרוח‬
‫והערכים‪.‬‬
‫תפילת שבת הראשונה היוותה רגע‬
‫מרגש‪ -‬כולנו יחד‪ ,‬על שפת האגם‬
‫באכסניית נוער בחספין– מתפללים‬
‫מעמקה דליבא‪ .‬מעט רגיעה אחרי‬
‫ימים כה סוערים‪ .‬עשינו כל מה שיכולנו‬
‫ואיבדנו הרבה‪ ,‬אבל באמת ניצחנו! כי‬
‫הרצון להתחיל מחדש ביחד היה חזק‬
‫ביותר‪ .‬אמנם כל כך רחוק מהבית‪ ..‬אך‬
‫עם כל מילה ומילה של קבלת שבת‬
‫אנחנו מתחזקים‪.‬‬
‫ומהחדרון הקטנטן של אכסניית הנוער‬
‫בעין צורים ליווינו את בנינו לחופה בעין‬
‫צורים שתוכננה לנצר חזני‪.‬‬
‫בהכנסת ספרי התורה חזרה מהפזורה‬
‫לבית הכנסת החדש בנצר חזני החדשה‪,‬‬
‫הקפנו מספר פעמים את בית משפ‘‬
‫עראמה שלא מזמן חנכו את ביתם‪ .‬עם‬
‫אותם ספרים סובבנו מסביב לבית הרב‬
‫עראמה הי“ד שבע פעמים כשהוציאו‬
‫אותנו אז מנצר חזני ובכל סיבוב ראינו‬
‫את המילים של קרן שזעקו מהקירות‬
‫”דמו של אבא זועק מהאדמה!“‬
‫גם בהכנסת ספרי התורה בנצר חזני‬
‫החדשה לא נשארה עין יבשה באותו רגע‬
‫של עוד ניצחון קטן‪ ,‬עוד תיקון זמני‪.‬‬
‫מקווה שכולנו נצליח להרפא גם עמוק‬
‫מבפנים ונזכה לצמיחה ולבלוב אישי‬
‫כמו מראה העצים‪ .‬אני מצפה לזכות‬
‫להיות בין בוני הישוב המחודש בנחלת‬
‫שבט יהודה בעזה כשנקרא לדגל בע“ה‬
‫במהרה!‬
‫הכנסת ספרי התורה‬
‫לבית הכנסת ביישוב‬
‫הקבע‪ ,‬דרך הבית‬
‫החדש של משפחת‬
‫עראמה‬
‫עבודות התשתית ביישוב הקבע‬
‫‪2015‬‬
‫טנא עומרים‬
‫‪2012‬‬
‫‪9‬‬
‫תמונה שווה אלפי מילים שפרה שומרון‬
‫כפר הנופש באשקלון‬
‫מלון היאט‬
‫מלון היאט‬
‫מלונות‬
‫עיר האמונה‬
‫מלון היאט‬
‫מלון שלום‬
‫מלון שלום‬
‫עיר האהלים‬
‫עיר האהלים‬
‫עיר האהלים‬
‫מלון פרדייס‬
‫‪10‬‬
‫אירוח עין צורים‬
‫ממבטו של מנהל מלון רבקה טלמן ורונית סרלואי‬
‫אבי אייגרמן‪ ,‬מנהל מלון חפץ חיים‬
‫לפני הגירוש‬
‫”בחודש יוני‪ ,‬כשהדיבורים על הגירוש נשמעו רציניים‪ ,‬פניתי למנהלת סל“ע ושאלתי האם הם רוצים שאשמור מקום‬
‫למפונים בבית ההארחה בחפץ חיים ונעניתי בשלילה‪.‬‬
‫”לאחר חודש קיבלתי מהמנהלת פנייה ובקשה לשריין חדרים לגני טל‪ ,‬אך כבר כל החדרים במלון נמכרו מראש‪ .‬נאלצתי‬
‫לפנות תחילה לרבנית מגור‪ ,‬שמדי שנה לוקחת כ‪ 20-‬חדרים בקיץ לכל המשפחה‪ ,‬וביקשתי ממנה לוותר השנה‪ .‬היא‬
‫הסכימה ומכאן הפנייה לשאר האורחים הייתה קלה יותר כששמעו שהרבנית מגור ויתרה‪“.‬‬
‫אבי היה בקשר עם אנשי גני טל ששלחו צוות מכין עם רשימת המשפחות ומספרי נפשות‪.‬‬
‫”שיפצנו במהירות גנים ומבנים שונים בכדי להכניס מזגנים ולהכין אותם שיתאמו לקלוט את כל המגורשים מגני טל‪.‬‬
‫הקיבוץ נערך מיד לעזרה וצוות קליטה ציוות משפחה מאמצת שתלווה כל משפחה“‪.‬‬
‫זה הרגיש כמו אחרי מלחמה‬
‫”כשהגיעו המגורשים בלילה הראשון הייתה סערת רגשות נוראית‪ .‬פגשנו משפחות בהלם מוחלט‪ .‬היה משבר גדול‪ .‬זה‬
‫הרגיש כמו אחרי מלחמה‪ ,‬היו לי דמעות בעיניים‪ .‬זכור לי שישבנו עם האנשים בלובי‪ ,‬היו הרבה שתיקות ובכיות‪ ,‬היה מאוד‬
‫קשה‪.‬‬
‫”כל התקופה הזאת אנשים הסתובבו בהלם‪ ,‬היו קשיים רבים וצוות המלון עשה כל שביכולתו לעזור ככל שניתן‪ .‬היה ניסיון‬
‫של חברי הקיבוץ להיות לעזר אך בגלל המצב הנפשי הקשה של המגורשים והצורך להתכנסות בתוך עצמם‪ ,‬זה לא צלח‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל הייתה השתדלות‪.‬‬
‫”זו הייתה תקופה קשה מאוד‪ .‬כל הזמן אמרתי לעצמי‪ ,‬אם לי זה קשה אז מה עובר עליהם?!“ למרות שאייגרמן הרגיש‬
‫חלק ממשפחת גני טל‪ ,‬בני המשפחה שלו כעסו עליו‪ ,‬וראו בו משתף פעולה עם מנהלת סל“ע‪” .‬הייתה אצלי סערת רגשות‬
‫נוראית כיוון שכל פעם שחזרתי הביתה הטיחו בי בני המשפחה שכאילו אני משתף פעולה עם מנהלת סל“ע וע“י כך עוזר‬
‫לגירוש‪ .‬אבל אני הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות‪ ,‬ושבזכות הטיפול שלי הקלתי על אנשי גני טל‪“.‬‬
‫תפקידי‪ :‬להקל על אנשי גני טל‬
‫גם כיום אייגרמן נזכר בבעיות השונות שהעסיקו את אנשי גני טל ובפתרונן‪ .‬את נושא הכביסות פתרו ע“י המכבסה של‬
‫הקיבוץ שנתן רשות להשתמש במכבסה‪ .‬בנוגע להסעות ופעילויות לילדים המועצה השתדלה לעזור‪ .‬בנושא אירוח בחדרים‪,‬‬
‫אייגרמן מאוד השתדל לבוא לקראת המשפחות ומציין שכל פעם שמשפחה נסעה ניתן היה להכניס אורחים במקומם‪.‬‬
‫מבחינתו‪ ,‬זו תקופה שיהיה קשה מאוד לשכוח ובכל זאת‪ ,‬יש רגע מרגש‪ .‬אייגרמן לעולם לא ישכח את הכניסה של דובל‘ה‬
‫זוסמן עם הרכב הגדול שלו מפוצץ בדגלי ישראל גדולים‪.‬‬
‫הפכנו נזקקים –‬
‫אפילו הקימו חנות‬
‫חינמית ) לעג לרש(‬
‫חגים – לא היה במסגרת‬
‫משפחתית‪ ,‬יום כיפור‬
‫סעודה מפסקת אוכל קר‬
‫במלון‪.‬‬
‫חוסר שייכות‬
‫למקום החדש‬
‫סביבה בלתי‬
‫מוכרת וארעית‬
‫רוב תושבי גוש קטיף יצאו בליל‬
‫הגירוש עם מזוודה או תיק מתוך‬
‫מחשבה שנהיה במלונות זמן קצר‬
‫ומכאן שנוצר מצב שמהרגע הראשון‬
‫היה חוסר גדול של ציוד רב‪,‬‬
‫שמיכות‪ ,‬בגדים משחקים לילדים‬
‫)כיון שלא היתה גישה למכולות(‬
‫שהיינו‬
‫תחושה– יישוביים‬
‫תלושיםם הופרדו‬
‫רבי ר במלונות‪.‬‬
‫כב‬
‫סיוט הכביסות‪.‬‬
‫איך מכבסים ומייבשים‬
‫בחדרי מלון‪.‬‬
‫בעיית אירוח‪...‬‬
‫משפחה וילדים שלא‬
‫גרו במלון איתנו )היו‬
‫מלונות שסרבו(‬
‫המשפחתיו‬
‫ריחוק בין הת נפגעה מאוד‪-‬‬
‫חדרים מהורים לילדים‪-‬‬
‫רוחקים‪...‬‬
‫לא היה‬
‫שולחן שבת‬
‫רישום ילדים‬
‫לבתי ספר‬
‫הווה בעיה‬
‫קשה‬
‫רוב התו‬
‫בהלם קרשבבים הסתובבו‬
‫גדול מ‪ -‬והיה פחד‬
‫העתיד‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫הקמת הועד רבקה טלמן‬
‫הקמת‬
‫‪óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå‬‬
‫‪ø”ò‬‬
‫‪Friends of Gush Katif‬‬
‫ועד מתיישבי גוש קטיף‬
‫מלונות‬
‫דורון גדל במעלות וב‪ 1994-‬הוא ואשתו‬
‫הגיעו כזוג צעיר למושב קטיף‪ .‬שם‬
‫התגורר כשש שנים ויחד עם ארבע‬
‫משפחות נוספות עבר לתל קטיפא‪ ,‬שם‬
‫גר כחמש שנים‪.‬‬
‫”בארבע שנים האחרונות בגוש עבדתי‬
‫כמזכיר נווה דקלים‪ ,‬ויחד עם השותפים‬
‫האחרים‪ ,‬ועד הרבנים ונציגי המועצה‪,‬‬
‫הקמנו את ועד ישובי גוש קטיף‪ -‬מטה‬
‫המאבק ב‪“.2004-‬‬
‫דורון נזכר בפעילות הראשונה של המטה‪:‬‬
‫”הפעילות הראשונה הייתה הצעדה‬
‫לירושלים אשר חיברה את הישובים‬
‫לחלקים שונים בצעדה עם עצרת סיום‬
‫ליד בית ראש הממשלה‪ .‬בצעדה התחיל‬
‫שיתוף הפעולה עם ”ועד הפעולה“‬
‫בראשות אילה עזרן שעבד בנושאים‬
‫שוטפים בגוש‪“.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪,‬‬
‫המאבק‪,‬‬
‫בתפקיד החשוב של יו“ר מטה‬
‫‪.‬‬
‫שונות‪.‬‬
‫שימשו אנשים שונים בתקופות‬
‫סרי‬
‫בשלב הראשון הוחלט למנות את רפי י‬
‫‪,‬‬
‫העמותה‪,‬‬
‫שעבד במדרשת נצרים כמנהל‬
‫לאחר הגירוש קיבל את התפקיד ליאור‬
‫כלפא )‪ (2005-2007‬ולאחריו התמנה‬
‫למנהל דורון בן שלומי )‪ (2007-2012‬אותו‬
‫החליף אליעזר אורבך מ‪ 2012-‬עד היום‪.‬‬
‫ולאחר מכן קבע את משכנו באחוזת‬
‫אתרוג כ“נקודה נטרלית“ שקרובה‬
‫למרכזים השונים אותם בחרו אנשי גוש‬
‫קטיף”‪.‬‬
‫”בחודשים הראשונים לאחר הגירוש‬
‫לקחו מתנדבי ”למען אחינו“ אחריות‬
‫לסיוע לאנשי הגוש במלונות ובאתרים‬
‫הזמניים‪ .‬בין הפעילים בעמותת ”למען‬
‫אחינו“ היו דוד אנסבכר‪ ,‬חיים בר‪-‬חי‬
‫לאחר המעבר לאחוזת אתרוג‪ ,‬רפי‬
‫המשיך את תפקידו לתקופה קצרה‬
‫ועוד‪ .‬לאחר מספר שבועות פנו אנשי‬
‫למען אחינו לוועד המתיישבים ואמרו לנו‬
‫שצריך שאנשי גוש קטיף ייקחו מעתה‬
‫את האחריות‪.‬‬
‫במתכונתו החדשה התחיל ועד מתיישבי‬
‫גוש קטיף את פעילותו למספר שבועות‬
‫בירושלים במשותף עם ”למען אחינו“‬
‫”‬
‫אני מאמין כי‬
‫תהליך העקירה‬
‫וההתחדשות‬
‫עוד לא ניתן‬
‫למדידה בהיבט‬
‫הלאומי שלו‪ ,‬אך‬
‫מה שבטוח הוא‬
‫שמדובר בשנים‬
‫ותהליכים מכוננים‬
‫בחיים האישיים‪,‬‬
‫בחיי הציונות‬
‫הדתית‪ ,‬ובכלל‬
‫במחנה הציוני‬
‫שעדיין לא הגיעו‬
‫למקומם הסופי‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫אשקלון גולף‬
‫‪2011‬‬
‫נטיעות בט"ו בשבט‪ -‬יער הכיסופים תשס"ו‬
‫בלבד ואת מקומו מילא ליאור כלפא‬
‫כשדורון משמש כגזבר‪ .‬אל הוועד צורפו‬
‫דמויות נוספות כמו‪ ,‬חמוטל שפירא‬
‫)כהן(‪ ,‬חגית ירון‪ ,‬מוכי בטר ועובדים‬
‫נוספים מאנשי הגוש‪.‬‬
‫מטרות הוועד המרכזיות שהוצבו היו‬
‫אלה‪:‬‬
‫המטרה הראשונה‪ :‬יצירת שותפות בין‬
‫אנשי הגוש המתגוררים בחלקי הארץ‪,‬‬
‫לשמור את הקשר בדרכים שונות של‬
‫מפגשים‪ ,‬אירועים משותפים למבוגרים‪,‬‬
‫נוער וכד‘‪ ,‬עלון משותף ובהמשך הקמת‬
‫מדרשת כיסופים‪.‬‬
‫המטרה השנייה‪ :‬שולחן משותף של ראשי‬
‫הקהילות‪ -‬בתחילת הדרך מונה נציג לכל‬
‫קהילה לפי האתר הזמני ובהמשך שונה‬
‫לנציג ישוב קבע‪ .‬השולחן המשותף‬
‫בחר מתוכו את ”פורום העשרה“ שנבנה‬
‫מהאזורים השונים וקבוצות שונות של‬
‫אנשי הגוש‪ .‬השולחן המשותף היה חשוב‬
‫ביותר ובזכותו הצלחנו להגיע להישגים‬
‫החשובים בשיפור הפיצויים והוספת‬
‫תקציבים‪ :‬הסכם אריאל‪-‬יצחקי‪ -‬שבגינו‬
‫קיבלה כל משפחה פיצוי כספי נוסף‪,‬‬
‫ועוד ארבעה חוקים חדשים לשיפור‬
‫הפיצויים בתחומים שונים‪ .‬והקמת ועדת‬
‫החקירה‪.‬‬
‫בכל מה שהיה קשור להסכמי ההעתקה‪-‬‬
‫הישובים עבדו לבד מול משרדי‬
‫הממשלה‪.‬‬
‫המטרה השלישית‪ :‬סיוע למשפחות‬
‫פרטניות ע“י גיוס תרומות‪.‬‬
‫בין יתר הפעולות הוקמה ע“י הוועד ועדה‬
‫בראשות שופט‪ ,‬עם נציגי ממשלה‪ ,‬אשר‬
‫נתנה מענים מכספי תרומות למשפחות‬
‫מוחלשות להעתקת הקראוילה למגרש‬
‫ביישובי הקבע‪.‬‬
‫פעולה זו יחד עם תרומות פרטניות‬
‫ופרוייקטים קהילתיים סייעו מאוד‬
‫במקום בו לא ניתן תקציב ממשלתי ראוי‪.‬‬
‫המטרה הרביעית‪ :‬גוש קטיף‪ ,‬חוליה‬
‫‪2015‬‬
‫בוסתן הגליל‬
‫‪2011‬‬
‫בשרשרת‪ .‬נושא מורכב זה ליווה אותנו‬
‫החל מהיום הראשון וחלק מראשי‬
‫הקהילות לא ראו בתחילת הדרך את‬
‫חשיבותו‪ ,‬במסגרת זו יצרנו מסורות‬
‫חשובות‪ :‬יום גוש קטיף במערכת החינוך‬
‫כ“ב בשבט‪ ,‬יום השנה בכיסופים‪ ,‬טקס‬
‫מרכזי ביום הזיכרון לחללי צה“ל ונפגעי‬
‫פעולות האיבה‪ ,‬נטיעות משותפות בט“ו‬
‫בשבט‪ ,‬טורניר יוליס‪ ,‬סיירי קטיף ועוד‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬מתוך הבנה לחשיבות הנושא‬
‫יזם הוועד את החוק להקמת המרכז–‬
‫והחל משנת ‪ 2010‬הנושא מובל ע“י מרכז‬
‫קטיף בניצן בראשות מוכי בטר במשותף‬
‫עם ועד המתיישבים‪.‬‬
‫דורון מסכם ”אני מאמין כי תהליך‬
‫העקירה וההתחדשות עוד לא ניתן‬
‫למדידה בהיבט הלאומי שלו‪ ,‬אך מה‬
‫שבטוח הוא שמדובר בשנים ותהליכים‬
‫מכוננים בחיים האישיים‪ ,‬בחיי הציונות‬
‫הדתית‪ ,‬ובכלל במחנה הציוני שעדיין לא‬
‫הגיעו למקומם הסופי‪”.‬‬
‫‪13‬‬
‫מועצות קולטות לאה זכרי‬
‫ראיון עם אלי אסקוזידו‪ -‬ראש מועצה איזורית נחל שורק‬
‫קראוילות‬
‫‪14‬‬
‫מה גרם לך כראש מועצה לרצות‬
‫לקלוט את משפחות גוש קטיף?‬
‫מלכתחילה‪ ,‬לא האמנתי שיהיה‬
‫גירוש ומכאן‪ ,‬שגם לא תכננתי‬
‫שיגיעו לאזור שלנו‪ .‬גם כשהתבררה‬
‫האמת הכואבת‪ ,‬היחידים שפנו אלינו‬
‫כקבוצה‪ ,‬היו מושב גני טל וביקשו‬
‫עזרה בקליטה באזור‪ .‬ביד בנימין היו‬
‫שני סיפורים מקבילים ולכאורה ללא‬
‫קשר ביניהם‪ :‬הראשון‪ -‬משא ומתן ע“י‬
‫צד שלישי לקליטת מוסדות תורת‬
‫החיים של הרב טל‪ ,‬במבני הישיבה‬
‫התיכונית שנסגרה זמן קצר לפני כן‪.‬‬
‫השני‪ -‬בקשתה של ממשלת ישראל‬
‫להקים מבני קראווילות על התשתיות‬
‫ביד בנימין‪ ,‬שבדיוק אז החל מנהל‬
‫מקרקעי ישראל בהכשרתן‪.‬לשני‬
‫המהלכים הסכמתי בהסתייגות‬
‫אחת‪ -‬לא יוקמו מבנים על מגרשים‬
‫שנרכשו במכרזים ע“י אנשים פרטיים‪,‬‬
‫אלא רק על קרקע ציבורית‪ .‬הרציונל‬
‫היה שגם אם איזה עניין עלול לעכב‬
‫את המגורשים בבניית ביתם החדש‪,‬‬
‫הם לא יפריעו למהלך פיתוח שאר‬
‫היישוב‪ .‬בדיעבד התברר שההחלטה‬
‫הזו הייתה חשובה ביותר‪ .‬רק היום‪,‬‬
‫לאחר עשור‪ ,‬אני יכול להגיד שמלבד‬
‫מספר משפחות בודדות כולם כבר‬
‫בבית הקבע שלהם‪ -‬אבל זה אחרי‬
‫עשור!!!‬
‫כמה משפחות הגיעו למועצה שלך?‬
‫גני טל ומשפחות שקראנו להם‬
‫”רסיסי קהילות“ או בהתארגנות‬
‫הפנימית נקראו ”ג“ג ענ“ק“ )גדיד‪,‬‬
‫גן אור‪ ,‬עצמונה‪ ,‬נווה דקלים‪ ,‬קטיף(‬
‫ומשפחות האברכים של תורת‬
‫החיים‪ .‬בשלב מאוחר יותר הצטרפה‬
‫קבוצה מקהילת נצר חזני סה“כ ‪460‬‬
‫משפחות מתוכם ‪ 350‬זכאים‪.‬‬
‫כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף‬
‫על המועצה שלך? מבחינה כלכלית‪,‬‬
‫חברתית‪ ,‬תרבותית?‬
‫לקליטת‬
‫בהתארגנות‬
‫נתחיל‬
‫המשפחות‪ .‬לא עמדו לרשותנו‬
‫יועצים‪ /‬אנשי מקצוע‪ /‬מדריכים וכד‘‬
‫שאמרו כך תעשו וכך אל תעשו‪ .‬כל‬
‫הקליטה התבססה על מספר עובדים‬
‫קטן שהונחה לעשות את המיטב על‬
‫מנת להקל על הקליטה שנכפתה‬
‫על שני הצדדים‪ .‬אמנם עשינו זאת‬
‫באהבה אבל היינו צריכים להמציא‬
‫את הדרך‪ .‬בשנתיים הראשונות כל‬
‫פעילות המועצה הייתה רק סביב‬
‫קליטת המגורשים‪ .‬השאר‪ -‬בשוליים‪.‬‬
‫בשלב הזה הבנו שיש צורך לאזן בין‬
‫ההתייחסות למגורשים לתושבים‬
‫הוותיקים ויש צורך לחזור למסלול‬
‫ולחלק את המאמץ באופן שונה גם‬
‫עבור התושבים הוותיקים שרצו את‬
‫תשומת הלב לה היו רגילים‪ .‬למדנו‬
‫לאזן בין כל היישובים והזרמים‪ .‬המוטו‬
‫של המועצה בכל תקופת כהונתי‬
‫כראש מועצה הוא‪ -‬חיה ותן לחיות‪.‬‬
‫לעזור לכל אחד לחיות בסגנון החיים‬
‫שמתאים לו‪ ,‬בתוך הגבולות שהוצבו‬
‫על ידי המועצה מאז הקמתה‪ .‬מטבע‬
‫הדברים שבתחילה הגירוש היה‬
‫דבק מאחד בין המשפחות‪ .‬במהלך‬
‫השנים‪ ,‬הקהילות עוברות שינויים‬
‫וישנה פתיחות גדולה יותר לחברויות‬
‫שונות במרקם החברתי‪ .‬המועצה‬
‫בנתה שני ישובים חדשים‪,‬דבר‬
‫שהשפיע על מאזן הכספים הכללי‬
‫של המועצה‪.‬‬
‫שתף אותנו באיזה סיפור או‬
‫אפיזודה שגרמה לך להתרגש‪,‬‬
‫חידשה לך משהו‪..‬‬
‫קשה לתמצת תקופת חיים לסיפור‬
‫אחד‪ .‬ליוויתי כל משפחה בכל‬
‫תלאותיה עד שהגיעה אל המנוחה‬
‫והנחלה‪ .‬כל סיפור טיפולי של עיבוד‬
‫נפשי שהסתיים בטוב‪ -‬התרגשתי‪.‬‬
‫כל סיפור של התמודדות עם הגירוש‬
‫והעמידה האיתנה להמשיך למרות‬
‫הכל‪ -‬הוריד דמעות‪ .‬כל חנוכת בית‪-‬‬
‫הרגשתי שותף לבניה‪ .‬להקים שני‬
‫ישובים בארץ ישראל‪ -‬זוהי זכות‬
‫לא מובנת שנפלה בחלקנו ואשרינו‬
‫שזכינו לכך‪ ,‬גם אם הנסיבות לא היו‬
‫משמחות כל‪-‬כך‪.‬‬
‫מהן שאיפותיך לעתיד ביחס‬
‫למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי‬
‫המועצה כולה?‬
‫מועצה אחת שתצליח להגדיל את‬
‫מספר התושבים בעוד כמה מאות‬
‫משפחות‪ ,‬פתרונות דיור לזוגות‬
‫צעירים המעוניינים לגור באזור ברמת‬
‫מחירים שפויה‪ ,‬שבכל ישוב תושביו‬
‫ינהלו את חייהם באחווה קהילתית‪,‬‬
‫בכבוד ובאחריות הדדית לכלל תושבי‬
‫המועצה‪ .‬דברים שרואים מכאן‪-‬‬
‫משולחן מזכירות המועצה‪ ,‬לא רואים‬
‫משם ואנחנו זקוקים אחד לשני‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫יד בנימין‬
‫‪2011‬‬
‫מועצות קולטות לאה זכרי‬
‫ראיון עם יאיר פרג‘ון‪ -‬ראש מועצה אזורית חוף אשקלון‬
‫מה גרם לך כראש מועצה לרצות‬
‫לקלוט את משפחות גוש קטיף?‬
‫מפוני גוש קטיף נקלטו בחוף אשקלון‬
‫כחלק מיוזמה ממשלתית עוד בטרם‬
‫נבחרתי לראש מועצה‪ .‬הן כתושב‬
‫ובהמשך כראש הרשות שמחתי‬
‫לקלוט‪ ,‬לקבל ולהיות כמשפחה‬
‫מחבקת לכל אלפי התושבים שהגיעו‬
‫לחוף אשקלון‪.‬‬
‫כמה משפחות הגיעו למועצה שלך?‬
‫למועצה הגיעו כ‪ 450-‬משפחות‬
‫זכאיות ובהמשך נוספו משפחות‬
‫הבנים הממשיכים סה“כ כ‪ 600-‬בתי‬
‫אב‪.‬‬
‫כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף‬
‫על המועצה שלך? מבחינה כלכלית‪,‬‬
‫חברתית‪ ,‬תרבותית?‬
‫ראשית אנחנו מועצה קטנה‬
‫ומשפחות גוש קטיף בבואם הגדילו‬
‫את המועצה בשליש‪ ,‬מ‪ 10,000-‬איש‬
‫ל‪ 15,500-‬איש‪.‬‬
‫הצמיחה הענפה הזו הביאה עימה‬
‫ברכה נוספת עם הקמת ישוב חדש‬
‫במועצה‪ -‬באר גנים ובו מתגוררות‬
‫כ‪ 170-‬משפחות ועתיד לאכלס‬
‫כ‪ 700-‬משפחות‪ ,‬היישוב הגדול‬
‫במועצה‪ .‬כמו כן הישוב ניצן גדל‬
‫מ‪ 100-‬משפחות ל‪ 400-‬ועוד צפוי‬
‫לגדול‪ .‬רבים ממפוני גוש קטיף נקלטו‬
‫כעובדים במועצה‪ ,‬הילדים מתחנכים‬
‫במוסדות החינוך שלנו ואף מוסדות‬
‫חינוך חדשים הוקמו עבור אוכלוסייה‬
‫יקרה זו ועל מנת להענות לצרכי‬
‫האוכלוסייה על כל גווניה‪ .‬ממש‬
‫השבוע קיבלנו את פרס החינוך ע“י‬
‫שר החינוך וצוותו שלמדו מקרוב‬
‫על ההשקעה במשאבים וההעצמה‬
‫הקהילתית בקליטת תלמידי גוש‬
‫קטיף וצוותי ההוראה‪ .‬מעל לכל‪,‬‬
‫התברכנו בהון אנושי‪ ,‬משפחות שהן‬
‫מלח הארץ השתלבו כחלק בלתי‬
‫נפרד מקהילות חוף אשקלון‪.‬‬
‫שתף אותנו באיזה סיפור או‬
‫אפיזודה שגרמה לך להתרגש‪,‬‬
‫חידשה לך משהו‪.‬‬
‫לפני כשנתיים סיימנו את בניית‬
‫בית הספר ’ניצני קטיף‘ לתלמידי‬
‫המפונים בכיתות א‪-‬ח‪ .‬אחרי שנים‬
‫של ארעיות וכיתות קרוון זכינו לחנוך‬
‫את מבנה הקבע לאחר אינספור‬
‫תלאות בירוקרטיות ואחרות‪ .‬חשתי‬
‫שהדרך‬
‫כמו משפחת מפונים‬
‫למבנה הקבע מתארכת‪.‬‬
‫אולם ביום כניסת התלמידים לביה“ס‬
‫זכיתי להכניס גם את ספר התורה‬
‫שהיה בביה“ס בגוש‪ .‬הרגע הזה‪ ,‬בו‬
‫עשרות תלמידים רוקדים‪ ,‬מריעים‪,‬‬
‫מקבלים חזרה את ספר התורה‬
‫בשירה וריקודים מכל הלב‪ ,‬מלווה‬
‫וילווה אותי עוד שנים רבות בתחושה‬
‫של שליחות ועשייה למען הציבור‬
‫היקר הזה‪.‬‬
‫מהן שאיפותיך לעתיד ביחס‬
‫למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי‬
‫המועצה כולה?‬
‫אני רואה במשפחות גוש קטיף‬
‫כחלק בלתי נפרד מתושבי חוף‬
‫אשקלון במטרה שכך יחושו‪ ,‬חלק‬
‫ממשפחה גדולה ותומכת‪ .‬במועצה‬
‫יש צוות מיוחד המלווה כל משפחה‬
‫ומשפחה עד לבניית בית הקבע‪,‬‬
‫מלווה מהיבטים של רווחה‪ ,‬קהילה‪,‬‬
‫תעסוקה‪ ,‬העצמה על מנת לתת‬
‫את ארגז הכלים להמשיך קדימה‬
‫ולצמוח בכל ההיבטים‪ -‬האישיים‪,‬‬
‫הקהילתיים‪ ,‬החברתיים וכן הלאה‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫באר גנים‬
‫‪2011‬‬
‫מרוץ הלפיד ע“ש יוחנן הילברג הי“ד‬
‫‪15‬‬
‫מועצות קולטות לאה זכרי‬
‫ראיון עם‘ סיגל מורן‪ -‬ראש מועצה איזורית בני שמעון‬
‫קראוילות‬
‫‪16‬‬
‫מה גרם לך כראש מועצה לרצות‬
‫לקלוט את משפחות גוש קטיף?‬
‫כמה משפחות הגיעו למועצה שלך?‬
‫מועצה אזורית בני שמעון זכתה‬
‫לקלוט כ‪ 50-‬משפחות ממפוני קהילת‬
‫עצמונה מגוש קטיף‪.‬‬
‫ההתחלה לא הייתה קלה‪ .‬הרבה‬
‫חששות ליוו את תהליך קליטתה‬
‫של הקהילה המיוחדת הזו במועצה‬
‫שמרבית תושביה חילוניים ובאזור של‬
‫קיבוצי השומר הצעיר‪.‬‬
‫כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף‬
‫על המועצה שלך? מבחינה כלכלית‪,‬‬
‫חברתית‪ ,‬תרבותית?‬
‫בחשיבה הסטראוטיפית עליה‬
‫גדלנו והתחנכנו כולנו‪ ,‬היו חששות‬
‫רבים האם וכיצד יקלטו התושבים‬
‫החדשים‪ ,‬האם והיכן יווצרו‬
‫המפגשים‪ .‬גם אמירות כמו "הם‬
‫ישתלטו לנו על המועצה"‪” ,‬יסגרו לנו‬
‫כבישים בשבת“ שמענו מעת לעת‪.‬‬
‫גם מהצד השני היו לא מעט חששות‪.‬‬
‫לצד הקושי הגדול מחווית הפרידה‬
‫מהבית‪ ,‬קליטה במקום חדש‪ ,‬אזור‬
‫חדש ושונה ואנשים חדשים‪.‬‬
‫לקחנו על עצמינו את האתגר יחד‪,‬‬
‫תושבי קהילת עצמונה בשומריה‬
‫וקהילת המועצה‪ ,‬והחלטנו יחד שזו‬
‫המשימה שלנו היום‪ .‬בשיחות רבות‬
‫שקיימנו למדנו מהר מאוד עד כמה‬
‫רחב המכנה המשותף‪ ,‬והחלטנו יחד‬
‫לשאוף לבנות מודל חיים משותף‬
‫שבו חיים כל אחד ע"פ דרכו ואמונתו‬
‫בכבוד הדדי‪ ,‬מרחב שבו מותר גם‬
‫שיהיו חילוקי דעות‪ ,‬חשוב לדבר‬
‫ובעיקר החלטנו להשקיע את מרב‬
‫מרצנו במכנה המשותף‪.‬‬
‫כיום לאחר כמעט ‪ 10‬שנים של‬
‫חיים יחד‪ ,‬נדמה כאילו כך היה מאז‬
‫מפגש נשות קטיף אמציה‬
‫ומעולם‪.‬‬
‫קהילת עצמונה בשומריה בנתה‬
‫עצמה מחדש‪ ,‬הקימה יישוב לתפארת‬
‫ויחד עם המועצה נבנו מוסדות ציבור‬
‫וחינוך‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬גנים וישיבה‪.‬‬
‫שתפי אותנו באיזה סיפור או‬
‫אפיזודה שגרמה לך להתרגש‪,‬‬
‫חידשה לך משהו‪....‬‬
‫בזכות הצטרפותם למועצה נולדו‬
‫יוזמות חדשות ומרגשות‪ ,‬כמו‬
‫"מעגלי הנשים" מפגשים בין נשות‬
‫המועצה מכל הישובים סביב נושאים‬
‫משותפים‪ ,‬פרויקט בר מצווה‬
‫שמתקיים בשומריה ועוד רבים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫מהן שאיפותיך לעתיד ביחס‬
‫למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי‬
‫המועצה כולה?‬
‫עם כל זה‪ ,‬עדיין ארוכה הדרך‪ .‬עדיין‬
‫ישנה עוד עבודה רבה בכדי לאחד‬
‫ולחבר בין קצוות החברה הישראלית‪,‬‬
‫בכדי לייצר דיאלוג פורה ומפרה גם‬
‫בין אנשים שונים ולהרחיב את המכנה‬
‫המשותף לטובת כל עם ישראל‪.‬‬
‫למרות הקושי והכאב הגדול שחוו‬
‫תושבי גוש קטיף‪ ,‬אנו שמחים‬
‫שמהמשבר צמחה הזדמנות‪ ,‬ומקווים‬
‫לעמוד במשימה הגדולה ולהוות‬
‫דוגמא ומודל לחיים משותפים‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫עצמונה שומריה‬
‫‪2011‬‬
‫מועצות קולטות לאה זכרי‬
‫ראיון עם דני מורביה‪ -‬ראש מועצה איזורית לכיש‬
‫מה גרם לך כראש מועצה לרצות‬
‫לקלוט את משפחות גוש קטיף?‬
‫ראשית‪ ,‬הבנתי שיש פה משימה‬
‫לאומית של אנשים שעברו חוויה‬
‫קשה ומאוד שכולם צריכים להירתם‬
‫ולעשות את המקסימום ע“מ לקבל‬
‫אותם בידיים פתוחות‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬מבחינתנו כמועצה‪ ,‬זו‬
‫היתה הזדמנות לקליטת משפחות‬
‫איכותיות שיכולות להשתלב במועצה‬
‫ולהניע אותה קדימה‪.‬‬
‫כמה משפחות הגיעו למועצה שלך?‬
‫למועצה האזורית לכיש נוספו‬
‫שלושה ישובים חדשים כתוצאה‬
‫מההתנתקות ‪ :‬כרמי קטיף‪ ,‬נטע ובני‬
‫דקלים אשר יגיעו בסוף האכלוס‬
‫ל‪ 1,000-‬משפחות‪.‬‬
‫כרגע בוצע שלב א‘ ‪ -‬המונה כ‪300 -‬‬
‫משפחות‪.‬‬
‫כיצד השפיעו משפחות גוש קטיף‬
‫על המועצה שלך? מבחינה כלכלית‪,‬‬
‫חברתית‪ ,‬תרבותית?‬
‫נכון להיום‪ 10 ,‬שנים לאחר שהגיעו‬
‫המשפחות הראשונות לישובים‬
‫במזרח המועצה ‪ -‬אנו‬
‫רואים השתלבות יפה‬
‫של המשפחות והקהילות‬
‫באזור‪ .‬התושבים הותיקים‬
‫פתחו את הבית ואת הלב‬
‫ע“מ לבנות משהו משותף‪.‬‬
‫של‬
‫התנופה‬
‫בזכות‬
‫ההתיישבות במזרח‪ ,‬אנו‬
‫מרחיבים באופן תמידי את‬
‫השירותים בכל האזור כולל‬
‫פתיחת בתי ספר וגנים‬
‫נוספים ויוזמות חברתיות‬
‫שונות‪.‬‬
‫שתף אותנו באיזה סיפור או‬
‫אפיזודה שגרמה לך להתרגש‪,‬‬
‫חידשה לך משהו‪.‬‬
‫במסגרת התפקיד‪ ,‬יצא לי להגיע‬
‫פעמים רבות לאסיפות תושבים‬
‫וישיבות עם נציגי הועדים‪ .‬באחת‬
‫הפעמים התעורר ויכוח קולני בנושא‬
‫אשר הציק לתושבים ובשלב כלשהו‬
‫התחלתי להרגיש לא בנוח‪ ,‬לאחר‬
‫זמן קצר הסתיימה האסיפה ונגשו‬
‫אלי רבים להגיד תודה והערכה על‬
‫הסיוע של המועצה‪ ,‬אז הבנתי כי‬
‫מדובר באנשים מאיכות מיוחדת‬
‫אשר יכולים להתווכח אך לא שוכחים‬
‫להודות ולהעריך מייד לאחר מכן‪.‬‬
‫מהן שאיפותיך לעתיד ביחס‬
‫למשפחות גוש קטיף וביחס לתושבי‬
‫המועצה כולה?‬
‫השאיפה שלי היא להגיע למועצה‬
‫חזקה ומלוכדת אשר תפתח שעריה‬
‫לתושבים חדשים‪ ,‬ובעוד מספר‬
‫שנים כל אוכלוסיה תדע להעריך‬
‫את הדברים הטובים שקיבלה‬
‫מהאוכלוסיה האחרת‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫נטע‬
‫‪2011‬‬
‫‪17‬‬
‫הקמת מרכז קטיף יעל בלייברג‬
‫המרכז‬
‫הקמת‬
‫להנצחת מורשת‬
‫גוש קטיף וצפון השומרון‬
‫קראוילות‬
‫בכ“ז תמוז תשס“ח )‪(30/7/2008‬‬
‫אישרה הכנסת את החוק להנצחת‬
‫מורשת גוש קטיף וצפון השומרון‪,‬‬
‫התשס“ח‪ .2008-‬מאז הקמת מרכז‬
‫קטיף מוכי בטר משמש כמנכ“ל המרכז‪.‬‬
‫הקמת המרכז היתה חלק חשוב‬
‫בתהליך שעברנו כעם‪.‬‬
‫נפגשנו עם מוכי בטר‪ -‬מנהל המרכז‬
‫לראיון קצר‪.‬‬
‫מתי ואיך התגבש הרעיון להקמת‬
‫המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף‬
‫וצפון השומרון?‬
‫בחודשים הראשונים לאחר הגירוש‬
‫לא הייתי בעשייה הציבורית‪ .‬בשלב‬
‫כלשהו פנה אלי ליאור כלפא מנהל‬
‫ועד המתיישבים וביקש שאצטרף לועד‬
‫ואטפל בתחום התיעוד והתודעה‪ .‬רעיון‬
‫התיעוד והתודעה התגבש שם‪ .‬כיוון‬
‫שתחום זה קרוב ללבי הסכמתי‪ ,‬התנאי‬
‫שלי היה שבמסגרת הזו של התיעוד‪,‬‬
‫יינתן דגש מיוחד על ‪ 35‬שנות הפריחה‬
‫והשגשוג של הגוש‪ ,‬ולא יתמקד רק‬
‫בקטע המאבק והעקירה‪ .‬צוות הוועד‬
‫קיבל זאת‪ ,‬וכך התחלתי לעסוק בתחום‪,‬‬
‫במסגרת ועד המתיישבים‪.‬‬
‫כשפעלת להקמת המרכז מה הנחה‬
‫אותך בדרכך?‬
‫היו לי למעשה שני קווים מנחים‪ .‬האחד‬
‫שהזכרתי כבר‪ ,‬שאת עיקר התיעוד יהווה‬
‫החלק ה“חי“ של הגוש דהיינו חיינו שם‪,‬‬
‫חקלאות‪ ,‬תורה‪ ,‬חינוך‪ ,‬תרבות‪ ,‬חיי יומיום‬
‫פשוטים וכד‘‪ ...‬הקו השני הוא למעשה‬
‫חדר ההתיישבות‪ -‬במרכז קטיף‬
‫המטרה שעמדה לנגד עיניי‪ ,‬להגיע‬
‫לכמה שיותר קהלים ולספר ברבים את‬
‫שהיה לנו‪ .‬תוך כדי גישוש ולימוד הנושא‪,‬‬
‫הבנתי שמוסד כזה כמו מרכז מורשת‪,‬‬
‫ראוי לו שיהיה ממלכתי ולא מטעם גוף‬
‫כזה או אחר‪ ,‬חשבתי לנכון שהמדינה היא‬
‫זו שצריכה לקחת אחריות‪ ,‬לתת חסות‬
‫ותקציב קבוע לפעול ולעשות‪ ,‬והצעד‬
‫הזה יפתח את המקום לציבורים רחבים‬
‫במדינה ומחוצה לה‪.‬‬
‫האם נתקלת בנקודה שהיוותה‬
‫מבחינתך נקודת ציון חשובה בדרך?‬
‫יושבי ראש הסתדרות הדתית בארץ‬
‫‪18‬‬
‫מי מגיע למרכז?‬
‫השר אורי אריאל וראש המועצה יאיר פרג‘ון במרכז‬
‫נקודת הציון המשמעותית ביותר היא‬
‫כמובן העברת החוק בו נקבע כי המרכז‬
‫יפעל מכח חוקתי עם תקנה תקציבית‪.‬‬
‫כיום אנו כפופים ישירות למשרד ראש‬
‫הממשלה על כל המשתמע מכך‪.‬‬
‫מספר אנשים יקרים עזרו לנו בכך‪ ,‬השר‬
‫אורי אריאל בראשם‪ ,‬חמוטל שפירא‪,‬‬
‫דורון בן שלומי וחברי כנסת נוספים‪.‬‬
‫נקודה נוספת מרגשת מבחינתי הייתה‬
‫אישורו והכרתו של יום גוש קטיף‬
‫במערכת החינוך והכנסתו לחוזר מנכ“ל‪.‬‬
‫כמובן הקמת הארכיון איסוף ותחזוקת‬
‫החומרים‪ ,‬ופרויקט התיעוד המצולם‬
‫שצלח מעל ומעבר‪ ,‬הוצאת בול לציון ‪35‬‬
‫שנה להתיישבות בגוש קטיף ועוד‪.‬‬
‫שאלת מה מרגש? אותי מאד מרגש‬
‫כשבא אלי מישהו אחרי תיעוד ומספר‬
‫כמה הדיבור עזר לו‪ ,‬שיחרר אותו‬
‫ממועקות ומצורך אובססיבי לזכור‪ ,‬והיה‬
‫יותר מאחד כזה‪ ...‬בתקופה האחרונה‬
‫ניגש אלי אחד המדריכים ובהתרגשות‬
‫סיפר כי מאז החל להדריך במרכז נעלמו‬
‫רבות מבעיות בריאותו‪ ,‬העיסוק בסיפור‬
‫שלו פשוט מחייה אותו‪ ,‬אלו דברים‬
‫מרגשים מבחינתי‪ .‬אני מרגיש שיש בכך‬
‫תרומה לא רק לדורות הבאים‪ ,‬אלא‬
‫בעיקר לאנשינו שמתמודדים יום יום‬
‫שעה שעה‪ ,‬ובכך דייני‪.‬‬
‫תמונה אוטנטית של הדברים‪ ,‬שההדרכה‬
‫תהיה של אנשי הגוש‪ ,‬מתובלת בסיפורם‬
‫האישי ובאמינות הפרטים‪ .‬בקרוב יחנך‬
‫מרכז קטן בצפון השומרון במתחם של‬
‫מדרשת השומרון שיספר את סיפורם של‬
‫‪ 4‬הישובים שנעקרו יחד עם הגוש‪.‬‬
‫מהי הדרך שעבר המרכז‪ ,‬נקודות ציון‬
‫עיקריות?‬
‫המרכז התחיל את דרכו במבנה קטן‬
‫שחציו שימש ארכיון בהתהוות‪ ,‬וחציו‬
‫חדר להקרנת סרטים ומתן הסבר‪ ,‬בחזית‬
‫קיר מעוצב ופרגולה‪ .‬היום אנחנו פרוסים‬
‫במספר מבנים עדיין קרוואנים‪ ,‬כאשר‬
‫מרכז המבקרים‪ ,‬לב המקום‪ ,‬שוכן במבנה‬
‫גדול יחסית ובו ‪ 6‬חללים המספרים‬
‫את סיפורינו לרבים‪ .‬ישנו מבנה ארכיון‪,‬‬
‫גלריה‪ ,‬משרדים‪ ,‬אוהל לפעילות של‬
‫קבוצות גדולות יותר‪ ,‬אנדרטה של הסמל‬
‫שלנו‪ ,‬בקיצור ”ממלכה“ קטנה ומטופחת‪.‬‬
‫מוזמנים כולם‪ .‬כאן גם המקום להודות‬
‫לכל הצוות המסור שאיתי !‬
‫למרכז מגיעות קבוצות מרחבי הארץ‪,‬‬
‫תיירות חו“ל‪ ,‬תלמידים‪ ,‬סטודנטים‪,‬‬
‫גמלאים‪ ,‬חיילים ומכינות‪ .‬כמות‬
‫המבקרים גדלה מאד בתקופה‬
‫האחרונה‪ ,‬בעוד המבנה נשאר קטן‬
‫יחסית וזמני‪ ,‬אבל ב“ה‪ .‬יעד חשוב שטרם‬
‫צלחנו אותו די‪ ,‬הוא הבאת יותר קבוצות‬
‫שלא מהמגזר הימני‪ .‬מושקע בכך מאמץ‬
‫רב‪ ,‬אנו רואים בכך חשיבות ובע“ה נעשה‬
‫ונצליח גם בכך‪ .‬עוד רציתי לציין שלא‬
‫מעטים בוחרים לחגוג בר מצווה או בת‬
‫מצווה של ילדים ונכדים במקום‪ ,‬ועל‬
‫כולם תבוא הברכה‪.‬‬
‫היכן אתה רואה את המרכז בעוד ‪10‬‬
‫שנים?‬
‫אי“ה בזמן הקרוב אחרי לא מעט‬
‫תלאות‪ ...‬נתחיל בתוכניות להקמת‬
‫מרכז הקבע שיהיו בו כל הפונקציות‬
‫הנצרכות והמקובלות במקומות כאלו‪,‬‬
‫כמו ארכיון‪ ,‬כיתות לימוד‪ ,‬משרדים‪ ,‬מרכז‬
‫מבקרים‪-‬מוזיאון‪ ,‬קפיטריה‪ ,‬אודיטוריום‬
‫וכו‘‪ .‬מאחל לעצמינו שהמקום ישקוק‬
‫מבקרים ומתעניינים‪ .‬עוד אזכיר את‬
‫אלבום ההתיישבות העומד לראות אור‬
‫בקרוב ממש‪ .‬אלבום ראשון ויחיד שלנו‬
‫ומטעמינו‪ .‬עמלנו וטרחנו עליו רבות‪,‬‬
‫ונקווה שהצלחנו‪ .‬המטרה שלי היא לא רק‬
‫מבנה כזה או אחר‪ ,‬אני מקווה שתושבי‬
‫הגוש ירגישו במרכז כביתם‪ ,‬יעזרו לנו‬
‫לספר את סיפורינו ולהכניס אותו כפרק‬
‫מפואר וכואב כאחד בתולדות עמינו‪.‬‬
‫עו"ד יצחק ומלכית מירון בביקור במרכז‬
‫כמרכז שמטרתו להנציח את גוש קטיף‬
‫מהם נקודות היסוד שעליהן אתה לא‬
‫מוותר?‬
‫חשוב לי מאד שיהיה במרכז ייצוג הולם‬
‫ומאוזן כלפי מגוון אוכלוסיית הגוש‬
‫וצפון השומרון‪ .‬זה יבוא לידי ביטוי‬
‫בתמונות‪ ,‬בסיפורים‪ ,‬בתיעודים‪ ,‬בסרטים‬
‫ובמדריכים‪ .‬חשוב לי מאד שתתקבל‬
‫‪19‬‬
‫הקמת מרכז כיסופים רונית אהרן‬
‫מקימת כיסופים‬
‫רונית אהרן‪,‬‬
‫‪ĆčĀć-đĀă÷ďĐĀ đĀćþüď ûþĀąčă ýĂďąû‬‬
‫לגעת ברוח‪,‬‬
‫לחבר את הקודש אל החול‪,‬‬
‫להתמלא בכוחות לצמוח ולגדול‪...‬‬
‫‪ĊĀÿĎ Đüù ĀøĐĀĀđą úĉü‬‬
‫זו שאיפת נשות כיסופים מאז ועד היום‪.‬‬
‫המילה "כיסופים" מקפלת בתוכה‬
‫עולמות שלמים‪.‬‬
‫קראוילות‬
‫כיסופים הוא מחסום אשר מאז הגירוש‬
‫מבטא געגוע לחבוק שוב עולם שהפך‬
‫לחלום ואולי יש בו להזכיר לכולנו את‬
‫החלום הגדול אל ציון‪ -‬היא ירושלים‬
‫ובמרכזה בית המקדש‪ .‬שהרי מתי יזכו‬
‫ישראל לציון? עונה ריה"ל בספר הכוזרי‪:‬‬
‫”עד שיכספו ישראל בתכלית הכוסף‪/‬‬
‫כיסוף אל ציון“ )תלוי בגירסה(‪.‬‬
‫לימוד בבית‬
‫שמרית‬
‫לנווה דקלים הגענו משפחת אהרון‪,‬‬
‫באלול תשס"ד לאחר תקופה רווית מתח‬
‫בארץ כולה‪ .‬פיגועים‪ ,‬חטופים‪ ,‬חדירות‬
‫מחבלים ובגוש קטיף גם ירי ופצמרים‪.‬‬
‫ברקע‪ ,‬דיבורים נוראיים על גירוש יהודים‬
‫מעל אדמתם כתבות בעיתון בשבע ל‬
‫על‬
‫ט‬
‫קירשנזפט‬
‫סודי נמיר‪ ,‬חנה ברט‪ ,‬הר' יגאל‬
‫ת‬
‫רעידת‬
‫ועוד‪ ,‬ולפתע‪ ,‬בתוך כל ההמולה‪:‬‬
‫אדמה‪ .‬רעידה שזעזעה את הבית בו ה‬
‫גרה‬
‫ה‬
‫הרעידה‬
‫משפחתנו בבית אל ובעקבות כך‬
‫‪20‬‬
‫גם את הלב והנשמה‪ .‬פחד המחבלים‬
‫פינה מקומו לאמונה בצור ישראל וגואלו‪.‬‬
‫אם חיים בצל ההשגחה‪ ,‬אז עד הסוף‪...‬‬
‫יוצאים למשימת השעה‪ .‬הבנו שאנו‬
‫רוצים לחזק את האדמה ולהתחזק‬
‫מהתושבים‪ .‬הקליטה הייתה מדהימה‪.‬‬
‫חום הלב‪ ,‬גדלות הרוח‪ ,‬דיבוק החברים‬
‫והדבקות בארצנו הקדושה מלאו את כל‬
‫הווית החיים‪ .‬התפילות‪ ,‬הנוער‪ ,‬שיעורי‬
‫התורה‪ ...‬האמנו שתופר רוע הגזירה‪.‬‬
‫הימים שאחרי היו קשים מנשוא‪ .‬צער‬
‫החורבן סבב את כולנו עד הנימים הקטנים‬
‫שבנפש‪ .‬אמצע הלילה ואנו מוצאים‬
‫עצמנו במלון קטן בירושלים עם עוד‬
‫כמה משפחות‪ .‬מתנדבים השפיעו עלינו‬
‫אוכל‪ ,‬משחקים‪ ,‬טיולים‪ ,‬כביסות וחפצים‬
‫שונים‪ .‬בתוך כך‪ ,‬לאחר מספר שבועות‬
‫באו לפגוש אותנו קבוצת סטודנטים‬
‫יקרים שבטוב ליבם שאלו‪ :‬במה עוד‬
‫אפשר לעזור? לאחר מחשבה עניתי‬
‫להם‪ ,‬שהדבר שאנחנו הכי צריכים הוא‪:‬‬
‫למנוע את הגירוש הבא‪ .‬לפחות יהפוך‬
‫החורבן רק לבניין‪ .‬הסטודנטים בתמימות‬
‫נעורים התלהבו מהדברים והחלו ביניהם‬
‫בחלוקת תפקידים‪ .‬האחד התנדב לארגן‬
‫הפגנות השני עצרת תמיכה והשלישית‬
‫מגעים דיפלומטים עם ח"כים למיניהם‪.‬‬
‫”‬
‫במסדרונות בית‬
‫המלון הבנתי‪...‬‬
‫תורה‪ ,‬תורה ורק‬
‫תורה‪ .‬זה צו‬
‫השעה‪ .‬להפיץ‬
‫תורה עד כמה‬
‫שניתן‪ .‬את תמצית‬
‫רוח גוש קטיף‬
‫לשמר‪ ,‬לקום‬
‫מאפר ולהתחזק‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫נוה דקלים ניצן‬
‫‪2011‬‬
‫יום לימוד נשים בימיה‬
‫‪.‬‬
‫ואני חשבתי לעצמי‪ ,‬שוב הפגנה? שוב‬
‫חברי ממשלה? בהתהלכי במסדרונות‬
‫בית המלון הבנתי‪ ...‬תורה‪ ,‬תורה ורק‬
‫תורה‪ .‬זה צו השעה‪ .‬להפיץ תורה עד‬
‫כמה שניתן‪ .‬את תמצית רוח גוש קטיף‬
‫לשמר‪ ,‬לקום מאפר ולהתחזק‪ .‬היה ברור‬
‫לי שחשוב לבחור במקום מרכזי שיפגיש‬
‫שוב את נשות הגוש אחת לשבוע באופן‬
‫קבוע‪ ,‬באופן שיוכל להשפיע רוח טובה‬
‫של אמונה על הדרום כולו‪ .‬לאחר‬
‫ניסיונות שונים ומשונים ובסיוע אנשים‬
‫רבים וטובים‪ 1‬יצא לדרך מרכז "כיסופים"‬
‫הוא "המרכז לצמיחה רוחנית ישראלית‬
‫מבית מדרשם של תושבי גוש קטיף‬
‫בישוב ניצן"‪ .‬בתחילה למדנו מספר‬
‫נשים בקראון וב“זאת חנוכה“ של שנת‬
‫תשס"ו נערך בבית שמרית ערב הפתיחה‬
‫)כשרובנו עוד בתוך הקרטונים( ובהדרגה‬
‫תפסו תוכניות הבוקר והערב תאוצה‬
‫רבה‪ .‬בתחילה השתתפו בבוקר הלימוד‬
‫כשמונה נשים בלבד‪ .‬בהדרגה צמחנו‬
‫לעשרות רבות ובכנסים שונים הגענו‬
‫בחסדי ה' גם למאות‪ .‬לימודי הת"נך‬
‫מסע רוחני נשים‪ -‬בגליל‬
‫והאמונה‪ ,‬חינוך הילדים וחיי המשפחה‬
‫הצעידו את כולנו קדימה‪ .‬דמעות הכאב‬
‫פינו מקומן בהדרגה לתקווה מחודשת‪,‬‬
‫לחיוכים וחיבוקים‪ .‬חום הלב הדביק גם‬
‫את נשות הסביבה שהפכו ממש לחלק‬
‫מאתנו‪ .‬לימור זכאי יד ימיני שבלעדיה לא‬
‫היה יוצא מרכז כיסופים לאוויר העולם‪,‬‬
‫השכילה לדאוג לארוחות מפנקות‬
‫ולירידי מכירות מה שהוסיף אווירה נשית‬
‫טובה‪ .‬הרב יגאל קמינצקי שלבקשתנו‬
‫הפך לרב "כיסופים" סייע בחיזוק הרוח‬
‫ובכל הנדרש‪ .‬במהלך השנים נשזרו‬
‫יחד סדנאות וטיולים לצד שיעורים‬
‫מעמיקים‪ ,‬גמולי השתלמות לצד שיעורי‬
‫התעמלות‪ .‬מרצים מדהימים וערבים‬
‫נפלאים‪ .‬לאחר שבע שנות פעילות‬
‫יפהיפיות בהן ראינו מתחים קשים על‬
‫רקע כלכלי‪ ,‬הסתפח מרכז כיסופים‬
‫לוועד מתיישבי גוש קטיף‪ .‬אני חזרתי‬
‫להוראה והילה וולברשטיין החליפה‬
‫אותי בכוחות מחודשים‪.‬‬
‫‪ 1‬קרן מאמין וזורע‪ ,‬הרב יגאל קמינצקי‪ ,‬הרב‬
‫חנן פורת ז"ל‪ ,‬מתנ"ס ניצן המתחדש‪ :‬נעמי‬
‫אלדר ומרים בובליל‪ ,‬ובהמשך ליאור כלפה‪,‬‬
‫דרור ואנונו‪ ,‬מוטי מלכה‪ ,‬אפרים גולדשטיין‬
‫אתי רמות‪ ,‬רחילי גוטליב ענבל אסולין‪ ,‬דורון בן‬
‫שלומי וצדיקים נוספים‪..‬‬
‫‪2015‬‬
‫נוה עצמונה‬
‫‪2011‬‬
‫‪21‬‬
‫ראיון עם הילה וולברשטיין‪ ,‬מנהלת כיסופים כיום‬
‫איך הגעת לתפקיד?‬
‫צוות כיסופים מימין לשמאל‪ :‬סיגל סופר‪,‬‬
‫הילה וולברשטיין‪ ,‬רונית סרלואי ורבקה טלמן‬
‫לאחר הגירוש‪ ,‬בהיותינו עדיין‬
‫’נוודים‘‪ ,‬ניסיתי לחשוב כיצד לאחר‬
‫השבר הנורא והחושך אותו חווינו‪,‬‬
‫נוכל להוסיף מעט אור‪ .‬ללא ספק‪,‬‬
‫הדבר שמעניק הכי הרבה כוחות‬
‫הנו חיזוק האמונה‪ ,‬האמונה בבורא‬
‫העולם המנהיג את עולמו ברחמים‬
‫ומקדם את תהליך הגאולה‪ ,‬גם‬
‫בתוך המחשכים‪ .‬לכן חשבתי שיש‬
‫חשיבות רבה בחיזוק האמונה באדון‬
‫העולם‪ ,‬ובחיזוק הדרך בה בחרנו דרך‬
‫התורה הגואלת‪ -‬להיות שותפים עם‬
‫אל בגאולת ישראל‪ ,‬וכמובן גם חיזוק‬
‫הנפש והנשמה‪.‬‬
‫קראוילות‬
‫עוד בטרם הגענו לשומריה‪ ,‬הייתי‬
‫בקשר עם נשות ”אמונה“ בבקשה‬
‫שיסייעו לנו בפתיחת יום לימוד לנשים‬
‫באזור לכיש‪ ,‬בו לא היה קיים לימוד‬
‫תורה מאז ימי דוד המלך‪ .‬הן שמחו‬
‫מאד על ההזדמנות לעזור לנשות גוש‬
‫קטיף‪ ,‬וכבר בראשית חשוון תשס“ז‬
‫פתחנו בוקר לימוד לנשים באחד‬
‫הבתים‪ ,‬כיוון שלא היה עדיין מבנה‬
‫ציבור בו יכולנו להשתמש‪ .‬התחלנו‬
‫עם כ‪ 12-‬נשים‪ ,‬ובמשך השנים הלכנו‬
‫והתרחבנו והגענו עד קרוב לחמישים‬
‫נשים שהגיעו גם מישובי הסביבה‪.‬‬
‫כל זאת היה במקביל לרונית אהרון‬
‫שהקימה את מרכז ’כיסופים‘ בסיועה‬
‫של לימור זכאי‪ .‬כשרונית החליטה‬
‫לסיים את תפקידה‪ ,‬פנה אלי דורון בן‬
‫שלומי‪ ,‬בהמלצתם של ’ועד רבני גוש‬
‫קטיף‘‪ ,‬בהצעה שאמלא את התפקיד‪.‬‬
‫הודיתי לקב“ה על ההזדמנות להיות‬
‫שותפה בהוספת תורה ואורה לנשות‬
‫ישראל‪ ,‬ושמחתי ליטול לידי את‬
‫התפקיד‪.‬‬
‫מה עומד לנגד עינייך כמנהלת‬
‫כיסופים?‬
‫‪22‬‬
‫ברצוני‪ ,‬שתורתנו המאירה‪ ,‬תורת‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬המלמדת אותנו אורח‬
‫חיים‪ ,‬ומבט מאיר על המציאות‪,‬‬
‫התורה שהעניקה לנו כוחות‬
‫להתמודד עם כל המציאויות בגוש‪,‬‬
‫תגיע לכמה שיותר נשים ובתים‪,‬‬
‫ומהן‪ -‬לכל סביבותיהן‪ .‬כך שתורתנו‬
‫תעצים מעגלים רחבים של נשות‬
‫ישראל מכל הדרום‪ .‬אני מאמינה‬
‫שחשוב שיהיה מגוון של שיעורים‪,‬‬
‫בכל מקצועות היהדות‪ -‬תנ“ך‪ ,‬פ“ש‪,‬‬
‫אמונה‪ ,‬חסידות‪ ,‬מידות‪ ,‬אגדות חז“ל‪,‬‬
‫העצמה נשית ועוד‪ ,‬כשהכל נובע‬
‫מתוך עומקה של תורת ארץ ישראל‪.‬‬
‫חשוב לי מאד שכל אישה תמצא‬
‫את השיעורים‪ ,‬הנושאים והמרצים‬
‫המדברים אל ליבה‪.‬‬
‫כיצד התפתח ”מרכז כיסופים“‬
‫במשך השנים?‬
‫במשך השנים הלך המרכז וגדל‪,‬‬
‫וכיום לומדות בו ב“ה קרוב ל‪200-‬‬
‫נשים מכל אזור הדרום כ“י‪ .‬המרצים‬
‫הנם טובי המרצים‪ ,‬שמגיעים אלינו‬
‫גם מקומות רחוקים‪ .‬כיום גם נשים‬
‫מסורתיות ואפילו חילוניות‪ ,‬מגיעות‬
‫לשיעורים‪ ,‬ומגלות איך התורה‬
‫הנה סם חיים הנותנת מענה לכל‬
‫הסוגיות אליהן אנו נדרשות במהלך‬
‫חיינו במעגלים האישיים‪ ,‬הזוגיים‪,‬‬
‫המשפחתיים והסביבתיים‪.‬‬
‫מה החזון שלך לעשר השנים‬
‫הבאות?‬
‫אנו מקוות שנוכל בקרוב לעבור‬
‫למקום גדול יותר‪ ,‬דבר שיאפשר‬
‫להרחיב את מספר הלומדות‪,‬‬
‫ולהוסיף עוד שיעורים ותכנים‬
‫במקביל‪ .‬כ“כ ליצור פעילויות‬
‫וסדנאות בישובי הגוש השונים לפי‬
‫הצורך‪ .‬לתת מענה רוחני תורני במגוון‬
‫תחומים לפרט ולכלל שמרגישים‬
‫צורך בכך‪.‬‬
‫ואולי נזכה להרחיב את המעגלים‬
‫לסגנונות שונים של קהלים מאזור‬
‫הדרום– ציבור מסורתי וחילוני הזקוק‬
‫למענה רוחני‪ .‬ולהרמת הרוח‪ .‬ואי“ה‬
‫ככל שהמעגלים היונקים קדושה‬
‫מתורת ארץ ישראל יגדל ויתרחב‬
‫ועם ישראל יעמיק בתורה ויתחזק‬
‫באמונה‪ ,‬נזכה במהרה לבוא הגואל‬
‫ולבניין אריאל‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫בני דקלים‬
‫‪2011‬‬
‫בית חב“ד גוש קטיף שרה ענקי‬
‫במהלך שנות מגורי בניצן תמיד הייתה בנוף‬
‫היישובי משאית עם תמונה של הרבי‪ ,‬אך לא שיערתי‬
‫לעצמי מה גודל פועלה ועד לאן היא מרחיקה לכת‪.‬‬
‫פיני קירשנזפט בן‬
‫‪ 27‬נשוי לאיידי ואב‬
‫לשלוש בנות‪ ,‬כן ירבו‪,‬‬
‫גרים בניצן‪ .‬עד לא‬
‫מזמן במשך היום‬
‫שרת בצבא כחייל‬
‫סדיר בחיל האוויר‬
‫ואחר הצהריים‬
‫כמפקד בצבאות ד‘‪.‬‬
‫בשנת ה‘תשמ“ח הרב יגאל‬
‫קירשנזפט קיבל מכתב‪ -‬ברכה‬
‫מהרבי מליובאוויטש‪ ,‬בו כתב לו הרבי‬
‫שתפקידו ל‘שמוח ולשמח‘‪ .‬מאז‬
‫התעצמה הפעילות של בית חב“ד‪.‬‬
‫וכמובן שהכל מתוך שמחה‪.‬‬
‫אבא שלי הוא שליח הרבי של גוש‬
‫קטיף‪ .‬כל המשפחה מצטרפת‬
‫לעשייה הברוכה‪ ,‬וביחד אנחנו‬
‫דואגים לכל המגורשים הפזורים בכל‬
‫רחבי הארץ‪ .‬מהצפון עד הדרום‪ .‬גם‬
‫התושבים שלנו שגרים ברמת הגולן‬
‫מקבלים מצות יד לפני חג הפסח‪.‬‬
‫ספריית חב"ד במקלט בנווה דקלים‬
‫יותר כך הציפייה של הילדים גדולה‬
‫יותר‪ .‬בנווה דקלים הייתה ספרית‪-‬‬
‫חב“ד מאוד פעילה‪ .‬היו בה פעילויות‬
‫רבות‪ .‬באו לקרוא ולהשאיל ספרים‬
‫ודיסקים‪ ,‬או סתם כך ישבו להכין‬
‫שיעורים‪ .‬לאחר הגירוש אבא שלי‬
‫חיפש רעיון איך אפשר להמשיך‬
‫ולהגיע לכל התושבים‪ ,‬וכך נולד‬
‫הרעיון של הספרייה הניידת‪ .‬זה לא‬
‫רק המשאית זה עוד הרבה מעבר‪.‬‬
‫אבא דואג לדלק לביטוח לפרסים וגם‬
‫למלאי של ספרים חדשים למבוגרים‬
‫ולילדים‪ .‬כל מי שמעוניין מגיע ונהנה‬
‫מפעילות שבועית‪ ,‬ומאפשרות‬
‫להשאיל ספרים ודיסקים‪ .‬המשאית‬
‫פועלת בשעות ובימים קבועים‪:‬‬
‫משאית הספריה‬
‫ביום ראשון‪ :‬עין‪-‬צורים‪ .‬שני‪ :‬בני‬
‫דקלים ואמציה‪ .‬שלישי‪ :‬שבי דרום‬
‫ניר עקיבא‪ .‬רביעי‪ :‬יד בנימין‪ .‬חמישי‪:‬‬
‫נצר חזני‪ .‬בניצן יש את הספרייה‬
‫שנמצאת בקארווילות כרגע היא לא‬
‫ממש פעילה‪ .‬בעז“ה תיפתח שוב‬
‫בזמן הקרוב ובהרחבה‪ .‬המשאית היא‬
‫רק אחד מהפרויקטים שלנו‪ ,‬בנוסף‬
‫יש לנו פעילויות במהלך השנה סביב‬
‫חגי ישראל‪ .‬כמו חלוקת צנצנת דבש‪,‬‬
‫סוכה ניידת‪ ,‬הדלקת חנוכיות בבתים‪,‬‬
‫משלוחי מנות‪ ,‬קמחא דפסחא‪,‬‬
‫חלוקת מצות‪ ,‬תהלוכות הילדים בל“ג‬
‫בעומר בכל הישובים‪ ,‬כינוסי תורה‪,‬‬
‫קייטנות הקיץ לילדים ועוד‪.‬‬
‫מה החלום שלך? – להגדיל את‬
‫המשאית לאוטובוס‪ ,‬עקב הצפיפות‬
‫הקיימת ב“ה כיום‪ .‬ולהרחיב את‬
‫הפעילות‪.‬‬
‫חשוב לציין שבית חב“ד גוש קטיף‬
‫פעל ופועל בשליחות הרבי מאז‬
‫ומתמיד בהתנדבות מלאה! על מנת‬
‫להרחיב ולהעשיר את פעילותינו‬
‫נשמח לתרומות‪ .‬בתפילה להתגלות‬
‫מלך המשיח והגאולה האמיתית‬
‫והשלימה ולבשורות טובות ומשמחות‬
‫לכל אחינו ולכל בית ישראל‪.‬‬
‫אני לקחתי על עצמי את פרוייקט‬
‫הספרייה הניידת‪ .‬מזה כשש שנים אני‬
‫נוסע עם המשאית בין הישובים של‬
‫אנשי הגוש ומשתדל לשמוח ולשמח‪.‬‬
‫לכל ישוב יש את היום הקבוע שלו בו‬
‫אנחנו מגיעים עם המשאית משמיעים‬
‫מוזיקה שמחה ומאפשרים לילדים‬
‫לעלות ולהיכנס וכך ליהנות ממבחר‬
‫ספרים וסרטים על טהרת הקודש‪.‬‬
‫זה מדהים אותי לראות כל פעם‬
‫מחדש את ההתרגשות של הילדים‪,‬‬
‫רק שומעים את המוזיקה ומיד רצים‬
‫מהבתים וממתינים לי מחייכים‬
‫במקום הקבוע‪ .‬ככל שהיישוב מרוחק‬
‫‪23‬‬
‫ספריית חב“ד בנווה דקלים‬
‫להדריך במרכז קטיף מרים בובליל‬
‫מרים בובליל מדריכה את נשות קטיף‬
‫החוויה שלי‪-‬‬
‫כמדריכה חדשה במרכז‬
‫קראוילות‬
‫‪24‬‬
‫”מרכז קטיף מחפש מדריכים“ עוד‬
‫אחת מהמודעות היומיות המופצות‬
‫במייל‪ ,‬אמרתי לעצמי – אולי‪ ,‬ננסה‪,‬‬
‫זה חשוב‪ ..‬וקפצתי למים‪ .‬מים‬
‫עמוקים‪ ,‬סוחפים‪...‬‬
‫המפגשים עם קבוצות המבקרים‪-‬‬
‫מרתקים‪ .‬מסקרנים אפילו‪ .‬איני‬
‫יודעת את מי אפגוש‪ ,‬איני יודעת את‬
‫דעותיהם הפולטיות‪ ,‬איני יודעת מה‬
‫תהיה תגובתם‪ ,‬אבל אני כן יודעת‬
‫עד כמה חשוב לי לספר להם– מה‬
‫היה באמת בגוש‪ .‬עד כמה מאחורי‬
‫הכותרת ”גוש קטיף“ עמדו אנשים‪,‬‬
‫מתיישבים שבעשר אצבעות בנו‬
‫יישובים יש מאין‪.‬‬
‫אחת הקבוצות הראשונות שהדרכתי–‬
‫קבוצת נערים מאחת עיירות הפתוח‬
‫בסביבה שניכר שבאו למקום מתוך‬
‫חובה‪ -‬ולא ממש הקשיבו לדברי‬
‫הפתיחה‪ ,‬הם הביעו די בברור שכל‬
‫מה שאני אומרת לא ממש נגע בהם‪,‬‬
‫אבל כשנכנסו למרכז ועברו את‬
‫המסלול‪ -‬ניגש אלי אחד מהם ואמר‬
‫לי ”וואלה– ריגשת אותי‪ ...‬לא חשבתי‬
‫שזה היה ככה‪ “...‬ואז הבנתי את‬
‫עוצמתה של השליחות‪.‬‬
‫לעיתים אני פוגשת מכרים‪ ,‬חברים‬
‫מהקיבוץ לשעבר‪ ,‬חברי ישובים‪.‬‬
‫ויש רגע של מבוכה‪ -‬איך אני אעמוד‬
‫מולם? מה הם יגידו? אבל זה עובר‪.‬‬
‫כשמתחילים לראות את התמונות‬
‫ולשמוע ממקור ראשון את סיפור‬
‫ההתיישבות בגוש‪.‬‬
‫הביקור במרכז קטיף מעורר בציבור‬
‫המגיע אליו הרבה אמפטיה‪.‬‬
‫השתתפות בכאב וההערכה על‬
‫הכוחות לקום ולהתחיל מחדש‪.‬‬
‫כשעומדת בפני קבוצת גימלאים‬
‫ממרכז הארץ אשר שמעו על הגוש‬
‫רק מהחדשות‪ ,‬ומה שתארו לעצמם‬
‫זה כמה קרוונים‪ ,‬חממה קטנה וקומץ‬
‫מתיישבים– שממש לא נורא אם‬
‫יעבירו אותם למקום אחר‪ .‬לקבוצה‬
‫כזו אני מספרת מה זה להקים יישוב‬
‫בחולות‪ ,‬מה זה להפוך ”אדמה‬
‫מקוללת“ לאימפריה של חקלאות‪,‬‬
‫מה זה לבנות קהילה חזקה ותומכת‬
‫בימים טרופים של טרור‪ ,‬וכשהם‬
‫עוברים בין המיצגים‪ ,‬הם מודים‬
‫במבוכה ”לא ידענו שזה היה ככה‪” ...‬‬
‫ההדרכה במרכז מפגישה אותי עם‬
‫מגוון רב של אוכלוסיות– פסיפס‬
‫אנושי של צעירים‪ ,‬פנסיונרים‪ ,‬ועדי‬
‫עובדים‪ ,‬משפחות‪ ,‬תלמידים ועוד‪.‬‬
‫לכל קבוצה המאפיין שלה‪ ,‬לכל‬
‫קבוצה הנקודות הבוערות העולות‬
‫במהלך הסיור וכששואלים אותי–‬
‫”איך את יכולה לעבור זאת פעם אחר‬
‫”‬
‫כשנכנסו למרכז‬
‫ועברו את‬
‫המסלול‪ -‬ניגש‬
‫אלי אחד מהם‬
‫ואמר לי ”וואלה–‬
‫ריגשת אותי‪ ...‬לא‬
‫חשבתי שזה היה‬
‫ככה‪ “...‬ואז הבנתי‬
‫את עוצמתה של‬
‫השליחות‪.‬‬
‫פעם?” אני עונה שהמיצגים במרכז‬
‫אמנם לא משתנים‪ ,‬אך המבקרים‬
‫הם אלו המביאים עימם רוח שונה‬
‫ונותנים לסיפור של הגוש את הגוון‬
‫שלו‪ .‬לכן כל הדרכה היא אחרת‪ ..‬וזו‬
‫החוויה הגדולה בהדרכה– לפגוש‪,‬‬
‫מבלי לדעת מראש ולהעביר את‬
‫הסיפור כך שיגע בלב‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫אמציה‬
‫‪2012‬‬
‫בניצן‬
‫מרכז המבקרים החדש‬
‫הסיור‬
‫ה‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫פ‬
‫גש‬
‫אנושי ו‬
‫א‬
‫ו‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ט‬
‫י‬
‫עם‬
‫סיפור‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫בות‬
‫בג‬
‫ל וש קטיף‬
‫מתקופותיו‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫‪:‬‬
‫ה פעל הה‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‪,‬‬
‫שב‬
‫מחדר והבניה‬
‫ש‬
‫לפרטים ולתיאום סיורים‪:‬‬
‫‪077-4324101‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫אתר האינטרנט ‪www.mkatif.org‬‬
‫‪25‬‬
‫ממבטו של מלוה קהילות עדי טוב‬
‫שיחה עם עדי טוב‪ :‬קהילות גוש קטיף משבר לצמחיה‬
‫עם מצבי משבר וחירום‪ ,‬תחילה בשומרון‬
‫ובהמשך ברחבי המדינה כולה‪.‬‬
‫כיום אני מנהל שותף עמותה בשם‬
‫מהו"ת ישראל יחד עם הפסיכולוגית‬
‫הקלינית מרים שפירא‪.‬‬
‫המפגש הראשוני שלי עם גוש קטיף‬
‫בשנות ה‪ 70-‬כחייל סדיר שמשרת בסיני‬
‫ראיתי מידי חודש בנסיעה מהבית לבסיס‬
‫וחזרה את הצמיחה הפיזית של יישובי‬
‫גוש קטיף ואת הפער בין הדלות של‬
‫הפלסטינים לבין המפעל המדהים של‬
‫הקמת היישובים והחקלאות המשגשגת‪.‬‬
‫קצת עלי‪ ...‬אני בן ‪ ,60‬נשוי ‪ + 3 +‬שתי‬
‫נכדות‪ .‬תושב רעות ‪.‬‬
‫אני יועץ ארגוני‪ :‬תואר ראשון במדעי‬
‫התנהגות מאוניברסיטת בן גוריון‬
‫תואר שני במנהל עסקים התנהגות‬
‫ארגונית מאוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫בנייה‬
‫‪26‬‬
‫שרתתי בצבא קבע כקצין במחלקת מדעי‬
‫ההתנהגות )ממד"ה( במשך ‪ 15‬שנה‪.‬‬
‫אח"כ פניתי לייעוץ ארגוני במגזר העסקי‬
‫וסייעתי להוביל שינויים משמעותיים‬
‫בארגונים מובילים במשק‪.‬‬
‫במקביל עסקתי בתחום של הערכות‬
‫לחרום וניהול משברים במהו"ת שומרון‪,‬‬
‫גוף בתוך המועצה האזורית שומרון‪,‬‬
‫אשר היווה מרכז הערכות והתמודדות‬
‫תושבי נצר חזני בתהליך קהילתי‬
‫בליווי עדי טוב‬
‫ההכרות היותר משמעותית שלי עם‬
‫הקהילות הייתה במספר אירועים‬
‫והכשרות של מהו"ת שומרון בגוש‪,‬‬
‫פעם אחת עם הרב יונה גודמן לסגל‬
‫החינוך‪ ,‬ופעם שנייה עם חגי דפנה בסדנא‬
‫למסירת הודעה מרה לרבני היישובים‪.‬‬
‫אני זוכר שתי חוויות מאוד קשות‪ :‬האחת‬
‫בנצרים‪ ,‬נדמה לי בסוכות‪ ,‬לאחר אירוע‬
‫שבו היישוב מבודד אנחנו‪ ,‬קבוצה של‬
‫‪ 4‬מנחים ממהו"ת‪ ,‬עושים דבריפינג‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬לאחר האסון במכינה בעצמונה‪,‬‬
‫סייענו בעיבוד רגשי למתנדבי מד"א‪ .‬שני‬
‫האירועים הללו הבליטו בפניי את החוסן‬
‫המיוחד של תושבי הגוש שנשען על‬
‫אידיאולוגיה ומחוברות ואהבת המקום‪.‬‬
‫חלה‬
‫החלה‬
‫ההתנתקות ה‬
‫תקות‬
‫ות‬
‫תנתק‬
‫ההתנ‬
‫עם הה‬
‫שלי עם‬
‫ההכרות שללי‬
‫כרות‬
‫ות‬
‫ההכר‬
‫הה‬
‫החלה‬
‫”‬
‫באופן אישי‬
‫התהליכים הללו‬
‫גרמו לי לחוש‬
‫קרבה והזדהות‬
‫גבוהה יותר עם‬
‫הציבור הכתום‪.‬‬
‫דווקא בצפון השומרון‪ .‬כשנה לפני‬
‫הפינוי עבדתי מטעם מועצת השומרון‬
‫עם קהילות גנים וכדים‪ ,‬והקשר הזה נתן‬
‫לי להבין לעומק את משמעות העקירה‬
‫וההתנתקות מהשורשים וממפעל חיים‬
‫אישי וקהילתי‪.‬‬
‫כאן אני חייב להתוודות על תאונה‬
‫מצערת שפגעה בחלקכם במרוצת הזמן‬
‫ועל כך אני מצר ומתנצל‪ .‬אני הכנתי‬
‫לתושבי גנים וכדים ערכה למשפחה‬
‫על איך לאחוז ולתקשר ולהתמודד עם‬
‫התהליך של הפינוי‪ .‬את אותם הכלים‬
‫שאנחנו הפעלנו בעבודתנו עם הנוער‬
‫והמבוגרים ריכזנו בחוברת למי שהיה‬
‫מעוניין‪ ,‬כדי שהורים יוכלו להשתמש‬
‫ליווי קהילתי בניצן‬
‫בה בשיחה עם ילדיהם ועם עצמם‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬בערב פסח ראש הממשלה אריק‬
‫שרון הציג בגאווה את החוברת שלנו‬
‫בתקשורת‪ ,‬החוברת מקבלת חותמת של‬
‫מנהלת סלע ומופצת לכלל המשפחות‬
‫ללא הכנה ושיווק שתסביר את תכליתה‪.‬‬
‫החוברת נשרפת תרתי משמע ומזוהה‬
‫כמניפולציה של השלטון להחליש את‬
‫הציבור‪.‬‬
‫מבחינה מקצועית אני מאמין שהחוברת‬
‫הייתה טובה‪ ,‬אך נכשלנו בהעברה שלה‬
‫לציבור מתוך‪ ,‬בין השאר‪ ,‬ניצול ציני של‬
‫הממסד ובעיקר אי התאמתה לצרכים‬
‫של קהילות גוש קטיף‪.‬‬
‫השתתפתי באירוע פרידה של קהילת‬
‫גנים והמשכתי להיות בקשר עם‬
‫המשפחות אשר התרכזו בעפולה ולסייע‬
‫להם בהקמת מסגרת קהילתית‪.‬‬
‫לאחר הגירוש פגשתי בפעם הראשונה‬
‫במלונות בירושלים בפגישה הזויה‪-‬משהו‬
‫את וועד המתיישבים אשר לא הבינו‬
‫מי זה הצפונבוני הזה החילוני‪ ,‬ואולי‬
‫השמאלני‪ ,‬ומה כוונותיו‪ .‬אבל לאט לאט‬
‫נוצרה הכרות ובעיקר אמון וקשר עמוק‪.‬‬
‫במהלך השנים עבדתי בעיקר עם שלוש‬
‫קהילות‪ :‬קהילת נווה דקלים‪ ,‬נטע ונצר‬
‫חזני‪.‬‬
‫מה למדתי מהמפגשים המדהימים‬
‫הללו?‬
‫מדובר בתהליכים מאוד טעונים רגשית‬
‫וערכית‪ .‬מדובר באנשים ובקהילות עם‬
‫זהות מאוד ברורה ועם דימוי עצמי גבוה‬
‫אשר נקלעו למצב משברי מתמשך‪ :‬רגשי‪,‬‬
‫לפעמים אידיאולוגי וכלכלי‪ .‬הם עסוקים‬
‫פתאום ממרום הצלחתם בהישרדות‪,‬‬
‫וכל זאת בתנאי אי וודאות קשים ובחוויה‬
‫של חוסר שליטה במצב‪.‬‬
‫באופן אישי התהליכים הללו גרמו לי‬
‫לחוש קרבה והזדהות גבוהה יותר עם‬
‫הציבור הכתום‪ .‬עם הזמן‪ ,‬גם חשתי‬
‫חוויה של כישלון של החברה הישראלית‬
‫ובעיקר של הממסד‪ ,‬ורצון להבין ולטפל‬
‫בהשלכות של ההתנתקות‪.‬‬
‫המפגש עם הקהילות חיבר אותי‬
‫מקצועית למשהו מאוד אמיתי‪ ,‬טהור‬
‫ונקי‪ .‬מבחינה מקצועית‪ ,‬אני מוצא את‬
‫‪2015‬‬
‫פלמחים‬
‫‪2012‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫עצמי מרגיש סיפוק רב יותר בייעוץ‬
‫לקהילות מאשר למנהלים בכירים‬
‫במשק‪.‬‬
‫הרגשתי שדו"ח מבקר המדינה היה‬
‫משמעותי ושיפר את יחסו של הממסד‬
‫למשפחות ולקהילות‪.‬‬
‫תוכניות קדימה‬
‫אני שמח שמנהלת תנופה מבינה כי‬
‫התהליכים הקהילתיים עדיין לא הסתיימו‬
‫וממליצה להמשיך ולתקצב אותם גם‬
‫לאחר סגירת המנהלת‪.‬‬
‫בישיבת עבודה שעשינו יחד עם נציגי‬
‫הקהילות הבנו שהאתגרים שבדרך‬
‫קשורים לליבון הסוגיה האידאולוגית‬
‫שהיום פחות ברורה בחלק מהקהילות‪.‬‬
‫בסוגיה של רב דוריות בקהילות אשר‬
‫השתנו מאוד והתרחבו מאוד במהלך‬
‫‪ 10‬השנים‪ .‬ובהקשר לכך העברת המקל‬
‫בניהול ובמנהיגות הקהילתית‪..‬‬
‫אני מודה לקהילות ולהנהגות שנתנו לי‬
‫את ההזדמנות להיות אתכם ולסייע ככל‬
‫יכולתי לאורך ה‪ 11 -‬השנים האחרונות‬
‫והלוואי ולא היה צורך בכך והיינו נפגשים‬
‫בנסיבות אחרות‪.‬‬
‫באתי עם הרבה צניעות לעבוד ליד‬
‫ענקים אשר הקימו מפעל חיים שנפל‬
‫והצליחו בכוחות יוצאי דופן להקים‬
‫מפעלים קהילתיים חדשים‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫מה בין חורבן לחורבן לאה זכרי‬
‫במלאות עשור לגירוש‪ ,‬הוציא הרב אליקים צדוק‬
‫)נוה דקלים ‪ -‬יד בנימין( מהדורה מיוחדת של‬
‫מדרש ’איכה רבה‘ ‪ -‬העוסק באגדות החורבן ‪-‬‬
‫עם פירוש ’דורש ציון‘‪.‬‬
‫עבורנו זו הייתה הזדמנות מצוינת לריאיון קצר‪.‬‬
‫ספר לנו על עברך בגוש ועל‬
‫מעשיך בהווה‪.‬‬
‫לנווה דקלים הגעתי עוד לפני היותי‬
‫בן מצוות‪ ,‬בה גדלתי ובה נולדו‬
‫לנו חמישה ילדים‪ ,‬כשאנו חיים‬
‫שלושה דורות זה לצד זה‪ .‬הדיונות‬
‫והים היו נופי ילדותי‪ ,‬ולפסיפס‬
‫האנושי המיוחד היה חלק גדול‬
‫בעיצוב אישיותי‪ .‬כשמונה שנים‬
‫זכיתי לעבוד עם הציבור בקהילת‬
‫’נוה שלום‘ )בית הכנסת התימני(‪,‬‬
‫וכיום אני משתדל לשרת אותו‬
‫כמיטב יכולתי בקהילת ’שערי‬
‫ציון‘‪ -‬המורכבת ממגורשים ממגוון‬
‫יישובי הגוש ומאנשים טובים‬
‫שהגיעו לכאן מכל רחבי הארץ‪ -‬וכן‬
‫במוסדות ’תורת החיים‘‪.‬‬
‫בנייה‬
‫‪28‬‬
‫המקדש לבין העקירה והגירוש‪.‬‬
‫התחלתי ללמוד לעצמי ועם חבריי‬
‫את המסרים העמוקים שחז“ל‬
‫ביקשו להעביר לנו אודות הסיבות‬
‫לחורבן ואופן תיקונן על מנת‬
‫לזכות לגאולה ולבניין‪ .‬עסקנו בזה‬
‫מדי קיץ‪ ,‬ובייחוד בתשעה באב בו‬
‫לימוד תורה אחר נאסר‪ ,‬ועם הזמן‬
‫עלה הצורך בהוצאת מהדורה‬
‫מחודשת של המדרש‪ ,‬אקטואלית‪,‬‬
‫מאירת עיניים‪ ,‬מזמינה ללמידה‬
‫וידידותית לכל משתמש‪ ,‬שגם‬
‫תשמש גל‪-‬עד ליישובי הגוש‪ ,‬שכן‬
‫’בזכירה ‪ -‬סוד הגאולה‘‪.‬‬
‫מה תרם לך ולשאר העקורים‬
‫העיסוק באגדות החורבן?‬
‫קיבלנו פרספקטיבה היסטורית‪,‬‬
‫הבנו שהכאב שלנו והקשיים שלנו‬
‫למה דווקא אגדות החורבן?‬
‫הם חוליה אחת מתוך שרשרת‬
‫תאריך הגירוש לא הותיר ספק‬
‫ארוכה של משברים שעם ישראל‬
‫שיש קשר ברור ומוחשי בין חורבן‬
‫עבר‪ ,‬ומכולם הוא‬
‫ביה"כ נוה שלום בנוה דקלים צמח והתעצם‪ .‬הבנו‬
‫את משמעות קביעת‬
‫חז“ל ’מיום שחרב בית‬
‫המקדש נגזרה גזירה‬
‫על בתיהן של צדיקים‬
‫שייחרבו‘‪ ,‬שהרי ַ’דיּוֹ‬
‫לעבד שיהיה כרבו‘‪.‬‬
‫אך בד בבד ’הבוטחים‬
‫בה‘ כהר ציון‘ )תהלים‬
‫קכה(‪ -‬מה הר ציון‬
‫ביה"כ שערי ציון הנבנה ביד בנימין עתיד לחזור ליישובו‪,‬‬
‫אף בתיהם של צדיקים‬
‫כך )גמ‘ ברכות נח ע“ב(‪.‬‬
‫מה נותן לאנשים‬
‫את הכוח להשתקם‪,‬‬
‫להמשיך להתמודד?‬
‫האחדות‪,‬‬
‫הדגשת‬
‫הלכידות‬
‫והערבות‬
‫הדדית‬
‫בקהילה ובבית‪ .‬עיסוק בתורה‬
‫שנותנת חיים לעושיה‪ .‬פיתוח‬
‫מסגרות חדשות‪ ,‬פרויקטים‬
‫ומיזמים‪ .‬להיות עסוקים בעשייה‬
‫חיובית ולא לשקוע באבל על‬
‫העבר‪ .‬הכאב מתפרץ בעוצמה‬
‫במיוחד ביום תשעה באב‪ ,‬בו אנו‬
‫מוסיפים לסדר התפילה קינה על‬
‫הגירוש )היא מוצגת גם בתחילת‬
‫הספר החדש(‪ ,‬אך ביום יום הוא‬
‫מתועל לאפיקים בונים וחיוביים‪.‬‬
‫בכל יהודי קיימת תכונת ’נחום‬
‫תקום‘‪ ,‬צריך רק לחשוף אותה‪...‬‬
‫מה אתה מאחל לך‪ ,‬לבני‬
‫קהילתך‪ ,‬לכלל המגורשים לשנים‬
‫הקרובות?‬
‫בראש ובראשונה‪ :‬שכל הספרים‬
‫החדשים שעמלתי כה רבות על‬
‫הוצאתם ייגנזו עם בניית המקדש‪.‬‬
‫לזכות לראות בנים שבים לגבולם‪.‬‬
‫ועד אז‪ ,‬להתעצם באמונה‬
‫ובשמחה מתוך דביקות באבינו‬
‫שבשמים שתמיד מלווה אותנו‬
‫בהרבה אהבה ומזרים בנו כוחות‬
‫חיים‪.‬‬
‫פרקים בחקלאות לאה זכרי‬
‫אליהו אוזן בנצרים‬
‫אליהו אוזן הגיע לגוש מישיבת מרכז הרב בירושלים‪ .‬אליהו היה חקלאי במסגרת‬
‫המושב השיתופי עצמונה ולאחר מכן ממקימי הגרעין החדש בנצרים ”שם הקמתי‬
‫את החקלאות הפרטית שלי וסייעתי להקים את החקלאות של כל חקלאי נצרים‪.‬‬
‫גידלתי מנגו‪ ,‬אתרוגים‪ ,‬עגבניות אורגניות‪ ,‬שרי אורגני‪ ,‬פלפל‪ ,‬גידולי עלים ועוד“‬
‫”בחרנו מקום שיהיה חלוצי שיש בו הפרחת השממה והמדינה מעוניינת להפריחו‬
‫וימשיך את מפעלנו הרוחני והמעשי מגוש קטיף במקום חדש‪ .‬כמו כן לקחנו בחשבון‬
‫מקום שיהיה מהיר לבניה כדי שיהיה תיכף לעקירה שתילה‪ ,‬הדברים אמורים לכל‬
‫תושבי נצרים שהגיעו לפה שזכיתי להיות המזכיר שלהם בתקופה זו‪“.‬‬
‫הם הצליחו לחזור לחקלאות ולגודלם ולגידוליהם הקודמים‪” ,‬הקשיים הינם רבים‬
‫שכן צריך ללמוד אקלים חדש וסביבת עבודה חדשה אבל ב“ה טובה הארץ מאד‬
‫מאד“‬
‫מאיפה מגיע הכח?‬
‫”הכח בא מהאמונה‪ ,‬מהתורה הנצחית ומהידיעה שעם הנצח לא מפחד מדרך‬
‫ארוכה ולא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה‬
‫השאיפה שלנו היא לגדול עוד‪ ,‬להכניס חקלאים חדשים שיוציאו פירותיה הקדושים‬
‫של הארץ מתוך ראיה אמונית רוחנית להקים ישובים נוספים בנגב ולהעניק לעם רוח‬
‫גדולה כמיטב כוחנו הדל“‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫בני נצרים‬
‫‪2011‬‬
‫‪29‬‬
‫אולפנת נווה דקלים שפרה שומרון ויעל בלייברג‬
‫האולפנא‬
‫הייתה התקופה‬
‫הטובה בחיי‪ ,‬כל פעם שאני נכנסת‬
‫בשעריה‪ ,‬ולא משנה איפה היא נמצאת‪,‬‬
‫אני מרגישה את תחושת הבית‪ ,‬השייכות‬
‫והמשפחתיות שאף אחד לא יוכל‬
‫לקחת‪...‬‬
‫אחרי דרך מפותלת וארוכה ב“ה השנה‬
‫התחילו הלימודים במבנה החדש בישוב‬
‫ניצן‪ .‬בנקודת השיא הזאת רצינו לראיין‬
‫את אלו שמלווים את האולפנא כבר‬
‫הרבה זמן‪ ,‬הרב יאיר גנז‪ ,‬רותי וענונו‪ ,‬מזל‬
‫צאיג ועדי בוכריס‪ -‬לשאול מאיין באו ולאן‬
‫הם הולכים‪...‬‬
‫בתי קבע‬
‫איך הגעתם לאולפנא?‬
‫הרב יאיר‪ :‬גרנו בירושלים ובשנת תשמ“ו‬
‫)‪’ (1986‬עלינו‘ לגוש קטיף יחד עם גרעין‬
‫’שלהבת‘‪ ,‬גרעין בוגרים של ’בני עקיבא‘‬
‫להתיישבות) פעם קראו לזה ’הגשמה‘‪(...‬‬
‫במושב קטיף‪ .‬בשנים הראשונות עסקתי‬
‫בחקלאות ובבניין הישוב יחד עם‬
‫מימין לשמאל‪ :‬הרב יאיר‪ -‬ראש האולפנא‪,‬‬
‫אבנר שמעוני‪ -‬ראש המועצה חוף עזה‪,‬‬
‫ליאור כלפא‪ -‬מנהל האולפנא‬
‫‪30‬‬
‫האולפנא בנוה דקלים‬
‫החברים ולאחר מכן נאספתי אל תוך‬
‫עולם החינוך‪ ,‬בהתחלה בת“ת עצמונה‪,‬‬
‫ר“מ במכינת עוצם כשבמקביל לימדתי‬
‫באולפנא שעות מעטות‪ .‬בשנת תשס“א‬
‫פנה אלי ראש המועצה דאז ארל‘ה צור‪,‬‬
‫שהיה אז גם חבר בהנהלת העמותה‪,‬‬
‫וביקש לגייסני לתפקיד ראש האולפנא‬
‫בעקבות חילופי גברי שהיו שם‪ .‬ההחלטה‬
‫לא הייתה קלה‪ .‬היתה לי בת באולפנא‬
‫בכתה י“ב ובת נוספת שעמדה להיכנס‬
‫לכתה ט‘ והן התנגדו לעניין אך לאחר‬
‫לבטים והתייעצויות נפלה ההכרעה‪.‬‬
‫)בסוף הבנות דווקא הסתדרו עם זה‬
‫והכל בסדר‪.(...‬‬
‫רותי‪ :‬אנחנו גרנו בנצרים עם גרעין גן‪-‬‬
‫אור‪ ,‬חזרנו לשדרות ואחרי כשנתיים‬
‫הגענו לנווה דקלים‪ .‬בשנים הראשונות‬
‫עבדתי בשדרות והייתי נוסעת כל יום‪.‬‬
‫אח“כ קיבלתי הצעה מהרב מוטה‬
‫להצטרף לצוות האולפנא‪ .‬הייתי מחנכת‪,‬‬
‫רכזת חברתית ומרכזת מערכת‪.‬‬
‫בתחילה היתה רק כיתה אחת‬
‫בכל מחזור ועם הזמן האולפנא‬
‫גדלה לשתי כיתות בכל שכבה‪.‬‬
‫בשלב מסוים המשכתי רק‬
‫לחנך‪ ,‬ועם הרב יאיר הצטרפתי‬
‫להנהלה‪.‬‬
‫עדי‪ :‬חיפשו רכזת חברתית‬
‫והגעתי לאולפנא‪ .‬הגעתי לשנה‬
‫מורכבת‪ ,‬מאתגרת ומעניינת‪ .‬בהמשך‬
‫ההנהלה והמבנה שלה השתנה ועבדתי‬
‫כמרכזת חינוך חברתי וכמחנכת‪ ,‬ומאז‬
‫אני באולפנא בתפקידים ריכוזיים‪.‬‬
‫מזל‪ :‬גרנו בגני‪-‬טל כשהגענו לגוש עבדתי‬
‫בחברה לפיתוח גוש קטיף וכשנולד הבן‬
‫שלי‪ ,‬בניה‪ ,‬נשארתי לגדל אותו בבית‪.‬‬
‫אחרי ‪ 10‬שנים חיפשתי עבודה חדשה‪.‬‬
‫קיבלתי הצעה מהאולפנא לשמש‬
‫כמזכירה בתקופתו של הרב ידידיה )ראש‬
‫האולפנא דאז( ומאז עברנו יחד הכל‪.‬‬
‫”‬
‫’גאוות היחידה‘‬
‫שחודשה‬
‫והתעצמה גיבשו‬
‫את הצוות והבנות‬
‫הביאו לאווירה‬
‫משפחתית‬
‫וחמה וייחודית‬
‫לאולפנא שלנו‬
‫ברמות שלא כל‬
‫כך ידענו קודם‬
‫לכן‪.‬‬
‫שער האולפנא בנוה דקלים‬
‫ספרו קצת על האולפנא ‪ -‬האווירה‪,‬‬
‫הבנות‪ ,‬הצוות‪.‬‬
‫הרב יאיר‪ :‬באולפנא התנהלה שיגרת‬
‫לימודים רצינית‪ ,‬מבחנים‪ ,‬בגרויות‪,‬‬
‫טיולים וחיי פנימייה עשירים במגוון‬
‫חוגים‪ ,‬הרצאות‪ ,‬מפגשים ופעילויות‬
‫במקביל לשיגרת החירום של נפילות‬
‫הטילים הרבות בנווה דקלים ובישובי‬
‫הגוש‪ ,‬הפיגועים )כמו משפחת חטואל‬
‫הי“ד‪ ,‬הפיגוע במכינה ועוד( ולבסוף‬
‫שיגרת המאבק נגד הגירוש‪.‬‬
‫אינני חושב שהרבה מוסדות ’זכו‘ לחוויה‬
‫יחודית כזו לנהל בית ספר בקו האש‬
‫של חזית רועשת ורוגשת כל כך‪ ,‬כל יום‬
‫ובשורותיו‪ ,‬ולמרות זאת ואף על פי זאת‬
‫כל יום ושגרותיו‪ .‬תנאי הזמן ואירועיו‪,‬‬
‫החיבור הבין יישובי והמגוון של אוכלוסיית‬
‫גוש קטיף‪ ,‬המאבק על הדרכים והביטחון‬
‫)הליוויים‪ ,‬השכפצי“ם ב‘גפן‘ וכיסופים‪,‬‬
‫משאיות הסאפרי וכו‘( ’גאוות‬
‫היחידה‘ שחודשה והתעצמה‬
‫גיבשו את הצוות והבנות‬
‫הביאו לאווירה משפחתית‬
‫וחמה וייחודית לאולפנא‬
‫שלנו ברמות שלא כל כך‬
‫ידענו קודם לכן‪ .‬אלו היו שנים‬
‫מכוננות בעיצובה מחדש של‬
‫האולפנא ושל אופייה‪.‬‬
‫רותי‪ :‬מהתקופה שהרב יאיר‬
‫ואנחנו היינו בהנהלה עברנו‬
‫שנים קשות בגוש‪ .‬קסאמים‪ ,‬פיגועים‪..‬‬
‫ועם כל הכאב היו גם בנות מהאולפנא‬
‫שנגעו בשכול בצורה מאוד קרובה‪ .‬אלו‬
‫היו שנים מאוד מטלטלות ומצד שני‬
‫בונות קומה אמונית וקומה חברתית‪ .‬עם‬
‫כל זה‪ ,‬הבנות שמרו על אופטימיות ולא‬
‫ביטלנו מסורות‪ .‬אני זוכרת פיגוע באותו‬
‫יום בו היה לנו טיול שנתי‪ ,‬פצמ“ר שנפל‬
‫בדשא האולפנא באזכרה של מירי הי“ד‪,‬‬
‫הכנסת חדרים ממוגנים ועוד‪ .‬החיים‬
‫ביגרו אותנו ואת הבנות‪.‬‬
‫עם כל זאת שמרנו על שגרת לימודים‪,‬‬
‫הצוות יצא מגדרו לשמור על השגרה‬
‫למרות שבזמן הגירוש היינו בזמן של‬
‫חרום‪ .‬באותה תקופה האולפנא שימשה‬
‫ממש כעוגן‪ ,‬עמוד שידרה‪ ,‬אי של שפיות‪.‬‬
‫יותר ממה ששמרנו על האולפנא היא‬
‫שמרה עלינו‪.‬‬
‫עדי‪ :‬אני זוכרת שבצעדה לירושלים‬
‫אנחנו המשכנו את השגרה הלימודית‬
‫והבנות יצאו לצעדה ולכל הפעילויות‬
‫מזל‪ :‬כשנסענו לפולין‪ ,‬בקברו של ר‘‬
‫אלימלך מליז‘נסק‪ ,‬התפללנו וזעקנו‪.‬‬
‫היינו בטוחים שהגזרה תתבטל‪.‬‬
‫רותי‪ :‬אחרי הרצח של משפחת חטואל‬
‫הייתה תפנית‪ .‬זה היה בתקופת הערכות‬
‫לבגרויות‪ .‬בנות היו מוכנות לשלם את‬
‫המחיר בציונים פחות גבוהים ועדיין‬
‫להשתתף בפעילויות‪.‬‬
‫מהן התחנות העיקריות אותן עברה‬
‫האולפנא‪ ,‬מהקמתה ועד היום?‬
‫הרב יאיר‪ :‬לאחר הגירוש נאספו בנות‬
‫האולפנא בירושלים וביחד עם הצוות‬
‫החליטו ש‘את המנגינה הזאת – של‬
‫האולפנא– אי אפשר להפסיק‘‪ .‬חיפשנו‬
‫מקום שיכיל את כל בנות האולפנא‪,‬‬
‫כתות ז–י“ב כ‪ 240-‬תלמידות בתנאי‬
‫פנימייה‪ .‬המקום נמצא בגבעת ושינגטון‬
‫)כאן עוד הזדמנות לומר להם תודה‬
‫גדולה על כך(‪ ,‬שם שיקמנו מחדש את‬
‫האולפנא ואת רוח האולפנא כשאט אט‬
‫מצטרפות אלינו גם בנות מרחבי הארץ‬
‫)מחיפה ועד אילת‪ (...‬ומצטרפות אל‬
‫משפחת האולפנא‪.‬‬
‫רותי‪ :‬ממש לפני הגירוש הרב יאיר הודיע‬
‫לבנות בצורה רשמית שאנחנו נמשיך‬
‫‪31‬‬
‫יחד בכל מקרה‪ ,‬וזה נתן כח לבנות ורגיעה‬
‫שגם אם אנחנו לא יודעים מה יקרה‬
‫נמשיך לשם ביחד‪ .‬מסיבת סיום תשס“ה‬
‫הייתה והמשכנו את הבגרויות‪ .‬הממשלה‬
‫המשיכה להנחית גזרות חדשות לבקרים‪.‬‬
‫לא ארזנו‪ .‬האולפנא הפכה לבית מחסה‬
‫עד שאי אפשר היה לעבוד בשגרה‪.‬‬
‫תוך כדי המאבק נערכנו לשנה הבאה‪.‬‬
‫משפחות התמקמו בפנימיות של הבנות‪.‬‬
‫במשך כל התקופה הרב יאיר שמר על‬
‫קשר ושלח הודעות ‪ SMS‬לכולן עד‬
‫ההודעה האחרונה ”מלכה נפלה‪“.‬‬
‫חשוב לציין שהמינהל לחינוך התיישבותי‬
‫על כל חלקיו מראש המינהל יחיאל‬
‫שילה‪ ,‬אשר דרורי‪ ,‬הרב שמעון אמור‪,‬‬
‫שמואל דוקוב‪ ,‬הדסה בידני והרב שמעון‬
‫אדלר ראש המינהל לחינוך דתי באותם‬
‫ימים ועוד רבים וטובים במשרד ומחוצה‬
‫לו ליוו אותנו ידי ביד לקראת הגירוש וגם‬
‫בתהליך השיקום וההקמה‪ .‬אנחנו ממש‬
‫מודים להם על הסיוע בשעות הקריטיות‪.‬‬
‫לפני הגירוש מגוש קטיף‪ ,‬בקיץ תשס“ה‪,‬‬
‫הרב יאיר גנז‪ -‬ראש האולפנא‬
‫בתי קבע‬
‫‪32‬‬
‫נציגי הנהלת קריית החינוך גבעת‬
‫וושינגטון פנו אלינו אבל לא היינו פנויים‬
‫לשמוע‪ .‬אח“כ היה הגירוש הפרטי כל‬
‫אחד עם משפחתו‪ .‬אחרי השבעה‪ ,‬הרב‬
‫יאיר‪ ,‬ליאור ואני חיפשנו מקום שבו נוכל‬
‫פעילות בדשא בגבעת וושינגטון‬
‫לפתוח מחדש את האולפנא‪ .‬תוך כדי‬
‫ברורים‪ ,‬החלטנו לכנס את כל הבנות‬
‫בישיבת נתיב מאיר בירושלים‪ .‬עדי ומזל‬
‫עבדו שעות נוספות לאתר כל בת מרמת‬
‫הגולן עד ים המלח‪ .‬המפגש היה מטלטל‪,‬‬
‫קורע שמיים– היינו רק שבועיים וחצי‬
‫אחרי‪ ,‬לא היה צורך במילים‪ .‬העיניים‬
‫והרגשות דיברו בשם כולם‪.‬‬
‫איך המשכתם הלאה?‬
‫עדי‪ :‬לפני תחילת הלימודים נפגשנו‬
‫כל צוות המורים במועדון בגבעה‪ ,‬כדי‬
‫להתחבר ולהתחזק‪.‬‬
‫רותי‪ :‬נכון‪ ,‬נפגשנו כדי לראות מה עושים‪.‬‬
‫בשלב הזה כל המורות המשיכו‪ .‬ואז‬
‫קיבלנו ”בית‪-‬ספר כפרי“ מהגבעה‪.‬‬
‫עדי‪ :‬הם פינו את המועדונים שלהם‪ ,‬כל‬
‫מועדון וכל חדר פנוי הפכו להיות חדר‬
‫כיתה‪ ,‬חדר לימוד‪.‬‬
‫רותי‪ :‬הגבעה היא בצורה אליפטית‬
‫כזאת‪ ,‬והכיתות שלנו היו מפוזרות לכל‬
‫ההיקף של המקום מלמעלה עד למטה‪.‬‬
‫גם הפנימיות היו מפוזרות‪ .‬הם צמצמו‬
‫לקראתנו‪ .‬בחדר אחד ישבו הרב יאיר‪,‬‬
‫ליאור‪ ,‬מזל‪ ,‬עינת‪ ...‬היה קראוון אחד‬
‫ששימש כמשרדים‪ ,‬כחדר מורים‪ ,‬הנהלה‪,‬‬
‫אדמיניסטרציה‪ ,‬לאם הבית‪ ,‬הכל‪.‬‬
‫עדי‪ :‬קיימנו ישיבות מורים על הדשא‪,‬‬
‫בחינות בגרות בדשא‪ ,‬שיחות אישיות‬
‫בדשא‪...‬‬
‫מזל‪ :‬אפילו הורים שהגיעו להיפגש עם‬
‫הצוות ישבו על הדשא‪ .‬לי היה כסא אחד‪,‬‬
‫ואולי עוד שניים למנהלים שם‪ ,‬אמרתי‬
‫לרב יאיר לקחת את הכסא אז הוא שאל‬
‫איך את תעבדי?‬
‫רותי‪ :‬אחד הדברים שבאמת היה לפלא‬
‫שעשינו בשנה הזאת זה שניגשנו למועד‬
‫”‬
‫יש פה אמירה‬
‫שהשאיפה היא‬
‫לחזור‪ .‬הפנים‬
‫נשואות לגוש‬
‫קטיף‪ .‬חלק מבניין‬
‫ארץ ישראל‬
‫וירושלים זה בניין‬
‫גוש קטיף‪.‬‬
‫חורף‪.‬‬
‫עדי‪ :‬וגם הצגה באנגלית– הכל עשינו!‬
‫רותי‪ :‬משרד החינוך‪ ,‬כמה שביקשנו מהם‬
‫התאמות מסוימות לתקופה‪ ,‬לפרק הזמן‬
‫הזה‪ ,‬לא אישר‪ .‬כמובן שהבנות הגיעו‬
‫לאולפנא חסרות כל– לא בגדים‪ ,‬לא‬
‫ספרים‪ ,‬לא כלי כתיבה‪ .‬הציוד האישי של‬
‫כל בת היה במכולות המשפחתיות והציוד‬
‫של האולפנא היה במכולות אחרות ולא‬
‫היה לנו כלום‪.‬פה משרד החינוך– החינוך‬
‫ההתיישבותי‪ -‬נערך ביוזמה יוצאת מן‬
‫הכלל ונתן מענה לדברים מאוד בסיסיים‪:‬‬
‫מחברות‪ ,‬ילקוטים‪ ,‬מצעים‪ ,‬שמיכות‬
‫עוד‪...‬‬
‫עדי‪ :‬נקודת שיא מבחינתי‪ ,‬כשי“ב יצאו‬
‫עם ט‘ לגיבושון‪ ,‬חזרנו לשגרה‪ .‬כי זה‬
‫הראה את ההמשכיות וכתה י“ב לקחה‬
‫על עצמה את האחריות לשמור על‬
‫המסורות של האולפנא‪.‬‬
‫מזל‪ :‬וכולן שיתפו פעולה‪.‬‬
‫רותי‪ :‬ושמחת החיים של הבנות והרצון‬
‫הזה להיכנס ולחזור לשגרה ממש הזרים‬
‫בנו כוחות‪ .‬גם המפגש בישיבת בנתיב‬
‫מאיר הזרים בנו כוחות‪.‬‬
‫עדי‪ :‬גם קבוצת תמיכה קמה לנו‪,‬‬
‫קראנו לזה ”מי יציל את המציל“‪ ...‬וזה‬
‫לא היה קל‪ .‬רז שנייד )מורה לאנגלית(‬
‫הגיעה מחספין שבצפון‪ .‬סידרנו מערכת‬
‫מותאמת למציאות‪.‬‬
‫רותי‪ :‬אחרי כמה שנים נבנו עבורנו מבנים‬
‫חדשים בגבעה‪ ,‬חדר מורים‪ ,‬מבנה‬
‫כיתות‪.‬‬
‫עדי‪ :‬חשוב לציין שהיה לנו שילוב של‬
‫תרפיות‪ .‬טיפלנו בבנות ועשינו מסע‬
‫במדבר ומאוד עבדנו על החוסן של‬
‫הבנות‪ .‬יחד עם הצוות הטיפולי ורבנים‪.‬‬
‫רותי‪ :‬שכבה ז‘ שנכנסה אלינו עדיין לא‬
‫הכירה את האולפנא‪ ,‬לא הכירה את‬
‫ההווי‪ ,‬והלכה לאיבוד בכל המובנים‪.‬‬
‫השכבה הזו לא הכירה כלום והגיעה‬
‫למקום מאוד מפוזר– לא היה מבנה‪,‬‬
‫לא היו כיתות‪ ,‬למרות שהגבעה– ותודה‬
‫ליקי סעדה‪ -‬מנהל קריית החינוך גבעת‬
‫ושינגטון וכל צוות הגבעה‪ -‬אנשי חינוך‪,‬‬
‫מזכירות‪ ,‬מטבח‪ ,‬אחזקה‪ -‬כולם! ליוו‬
‫אותנו ושדרגו עבורנו את התנאים כל‬
‫הזמן‪.‬‬
‫אחרי שנתיים העלינו את ההצגה‬
‫”תמונות מחיינו“– הבנות עברו כתיבה‬
‫יוצרת עם גב‘ טובי קליין‪ -‬גרינוולד‪ .‬הן‬
‫כתבו את הטקסטים והעלו הצגה מאוד‬
‫כואבת ומרגשת והופיעו איתה פעם‬
‫אחת לפני האולפנא ופעם לקהל הגוש‪.‬‬
‫זוהי הצגה מטלטלת‪ ,‬מביעה את הכאב‬
‫והתהיות לאן הולכים‪ ,‬מה עושים‪ ,‬וכיצד‬
‫זה קרה במדינת ישראל‪.‬‬
‫בשנה השלישית לאחר הגירוש‪ ,‬פתחנו‬
‫את האולפנא לקבלת תלמידות מכל‬
‫הארץ‪ .‬התמודדנו עם השאלה כיצד‬
‫משלבים את הבנות הללו עם הבנות‬
‫שעברו את טראומת הגירוש‪ .‬בשלב‬
‫מסוים התפתחה שגרה בגבעה ובמקביל‬
‫טיפל משה פינס בנושא הבינוי בניצן‪.‬‬
‫עברו ‪ 7‬שנים עד שעברנו‪ ,‬שנים שיש בהן‬
‫הרבה תקווה וגעגוע ותפילה שאוטוטו‬
‫חוזרים לשם‪ .‬כל התעכבות אמרנו‬
‫שכנראה צריך לחזור ולכן זה מתעכב‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬האולפנא זה המוסד היחיד‬
‫שהמשיך עם אותן הבנות ועם אותו‬
‫הצוות מהגוש‪.‬‬
‫אולפנת נוה דקלים ביישוב ניצן‬
‫איך האולפנא משמרת את רוח גוש‬
‫קטיף כיום?‬
‫הרב יאיר‪ :‬רוח גוש קטיף‪ .‬זו שאלה‬
‫שמעסיקה אותנו הרבה‪ .‬אולפנא חיה‬
‫ותוססת אינה יכולה להיות ’אנדרטה‘‪.‬‬
‫להקים אנדרטה זה דבר קל‪ ,‬מעלים‬
‫רעיון‪ ,‬זיכרון‪ ,‬געגוע או תחושה‪ ...‬מפקידים‬
‫אותם ביד אומן וכיד הרוח הנחה עליו‬
‫נקבל מונומנט בעל משמעות‪ .‬אבל איך‬
‫אולפנא חיה ומשתנה שומרת על רוח‬
‫גוש קטיף?! אנו מתחבטים בכך‪ .‬האם‬
‫עליה לרגל פעם בשנה לציר כיסופים?‬
‫האם יציאה לספר בבתי ספר את סיפור‬
‫הגוש? האם התמונות שבמסדרונות‬
‫אבי חניה במטבח החדש‬
‫ינציחו זיכרון זה? אולי לימוד מורשת גוש‬
‫קטיף? האם ניתן לקפל את מורשת גוש‬
‫קטיף לתכנית לימודים? הרי יישוב הארץ‬
‫זו מצוה שנעשית במסירות גם במקומות‬
‫אחרים בארץ ובתקופות שונות‪ ...‬האם‬
‫מיצג מיוחד? כזה עשינו לפני כמה שנים‬
‫במסגרת חוג דרמה כשהבנות כותבות‬
‫ומציגות את ההצגה ’תמונות מחיינו‘‬
‫שהיכתה גלים והגיעה לדיון סוער גם‬
‫באתרי התקשורת באינטרנט‪ .‬יש לנו‬
‫כמה רעיונות‪ ,‬צוות שהתנדב לעניין יושב‬
‫עם נציגים מוועד המתיישבים ונציגי‬
‫’מרכז קטיף‘ ואנו נמתין לכיוונים שיוכלו‬
‫להתפתח למשהו ממשי‪ .‬אמנם הזמן‬
‫עובר אבל הכאב והגעגוע מלווים אותנו‬
‫כל הזמן‪ .‬במשרד מולי תלויה תמונת‬
‫רוחב של פיסת נוה דקלים‪ ,‬ים ושמים‪ ,‬על‬
‫קיר אחר תצלום אווירי גדול וממוסגר של‬
‫האולפנא בגוש קטיף על בנייניה‪ ,‬בארון‬
‫הזכוכית נפלי מרגמות ופצמרי“ם שנפלו‬
‫ונאספו בשטח האולפנא‪ ,‬על השולחן‬
‫דיגלון של המועצה האזורית חוף עזה‬
‫וצמיד כתום‪ ,‬במדף הספר ’חלום קטיף‘‬
‫וכמובן – מונח באורח קבע הקטיפון‬
‫העדכני המחבר והמגשר בין אחים‬
‫כתומים ‪ -‬קטופים‪ .‬ואגב‪ ,‬גם המפתחות‬
‫של האולפנא ארוזים ושמורים עימנו‪...‬‬
‫רותי‪ :‬זו שאלה שאנחנו עסוקים בה‪ .‬יש‬
‫מתווה שמתחיל להתהוות ואנחנו רוצים‬
‫גם להיעזר בבנות‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬המסורות‬
‫שלנו ממשיכות‪ .‬נכנסים ומרגישים ישר‬
‫בבית‪.‬‬
‫יש פה אמירה שהשאיפה היא לחזור‪.‬‬
‫הפנים נשואות לגוש קטיף‪ .‬חלק מבניין‬
‫ארץ ישראל וירושלים זה בניין גוש קטיף‪.‬‬
‫הבניין פה זמני‪ .‬הפסוק ”עוד אבניך‬
‫ונבנית“ מוזכר אצלנו הרבה כי זה מה‬
‫שאמור להיות‪.‬‬
‫חשוב לציין את התמיכה של הצוות כל‬
‫הזמן‪ ,‬הבנות וההורים‪ .‬לא סתם הלוגו‬
‫שלנו זה ‪ 100%‬משפחה‪ -‬זאת ההרגשה‬
‫של כולנו‪.‬‬
‫אנחנו מודים לקב“ה על כל רגע ורגע‬
‫ואנחנו רואים את הסיעתא דשמיא בהמון‬
‫דברים‪.‬‬
‫כאולפנא‪ ,‬חשוב לנו שנתערה יותר‬
‫בישוב ונתרום את חלקנו במקום‪ .‬נהיה‬
‫כמגדלור עד שבעז“ה נדליק את האורות‬
‫בגוש קטיף‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫”ואלה שמות“ שרה ענקי ולאה זכרי‬
‫ממשיכים ומנציחים את רוח גוש קטיף!!‬
‫תומר‬
‫עשר שנים עברו חלפו ובינתיים הילדים קצת גדלו‪,‬‬
‫מתוך הכאב‪ ,‬השבר והזיכרונות של גוש קטיף‪,‬‬
‫צמח דור חדש שבשמותיו את הגוש מזכיר ומציף‪.‬‬
‫עברנו תהליכים שונים של אבל‪ ,‬לקיחת אחריות‪ ,‬תקומה מתוך כאב ומתוך קושי‬
‫וגילינו כוחות אדירים ואמונה איתנה בצור העולמים‪.‬‬
‫גילינו שישנם שמות שבכל הקהילות חוזרים על עצמם‬
‫ובאים לבטא כוחות של צמיחה‪....‬‬
‫בואו איתנו לפגוש את חלק מהילדים‪.....‬‬
‫אלישע‬
‫בתקופת המקרא שם הילוד היה נבחר עקב אירוע‪:‬‬
‫בגלל הצחוק של שרה‪ -‬יצחק‬
‫בגלל שהחזיק בעקב אחיו‪ -‬יעקב‬
‫בגלל שפרץ ראשונה לפני אחיו התאום ‪ -‬פרץ‬
‫גם אצלנו אפשר לראות את אותה תופעה‪ .‬עקב הגירוש‬
‫הורים בחרו שמות שמזכירים להם את הגוש וגם שמות‬
‫שמראים המשכיות ואמונה‪.‬‬
‫השמות הכי נפוצים לאחר הגירוש הם )לפי הסקר הקטן‬
‫שערכנו(‪ :‬נווה‪ ,‬תמר‪ ,‬תומר‪ ,‬עמיחי ומבשר‪.‬‬
‫אני בטוחה שיש עוד מלא שמות שלא דברנו עליהם‪ ,‬בכל‬
‫אופן אנו מאחלים לכל הילדים המתוקים שיצליחו בדרכם‬
‫ושרוח גוש קטיף תמשיך ללוות אותם‪ .‬אני רוצה להודות לכל‬
‫מי ששלחה ועזרה להשיג לנו את התמונות‪.‬‬
‫בתי קבע‬
‫השמות‬
‫תמר ותומר‬
‫מזכירים לנו את‬
‫הדקלים בגוש‬
‫נווה‬
‫נק‬
‫ע‬
‫“‬
‫נווה רא כך ש‬
‫ד‬
‫ק‬
‫חי לגירו לים כזיכרון‬
‫שו‬
‫לחזור ולב מתוך ציפיה‬
‫דקלים ו נות את נווה‬
‫ה את נוה‪ -‬בית‬
‫מקדש‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫*תפזורת עם שמות רבים נוספים נמצאת‬
‫בעמ' ‪51‬‬
‫מבשר‪-‬‬
‫”יש לו גם צד‬
‫אופטימי‬
‫שיב‬
‫מי‬
‫ד‬
‫שר לנו ת רק‬
‫ב‬
‫שו‬
‫רות טובות‬
‫והיפוך או‬
‫זה מש תיות של מבשר‬
‫ב‬
‫ר‪ .‬שבעז“ה נצא‬
‫מהמשבר‪“.‬‬
‫)צפיה אסרף(‬
‫”קראנו‬
‫תנו נטע לסמל‬
‫ב‬
‫ל ת הנטיעה שאנו‬
‫א הצמיח מחדש‪.‬‬
‫רוצים ל והעקירה מגוש‬
‫ש‬
‫אחרי הגירו ת שורשים וחיים‬
‫קטיף‪ .‬להכו‬
‫חדשים“‪.‬‬
‫ק וניות פצ‘ניק(‬
‫)יצח‬
‫מבשר‬
‫נווה‬
‫נטע‬
‫עמיחי‪-‬‬
‫”אבוא ואבשר‬
‫יר לכולם כי עם‬
‫ואזכ‬
‫ישראל חי“‬
‫)עטרה פרץ(‬
‫עמיחי‬
‫עוד אבנך ונבנית שפרה שומרון ושרה ענקי‬
‫ענת ואליעזר יעקב‬
‫משפ‘ יעקב – ענת ואליעזר‪ ,‬מגן אור‪ ,‬מתגוררים‬
‫שנה וחצי בביתם החדש בבאר גנים‪.‬‬
‫אליעזר וענת היו ממקימי הישוב גן‪-‬אור והורים‬
‫לששה ילדים‪ .‬הם הפריחו את השממה וגידלו‪,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬פלפלים חריפים אורגניים לייצוא‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אליעזר היה גזבר המועצה וענת עבדה‬
‫במתנ“ס כרכזת תרבות‪ .‬בתוקף תפקידה‪ ,‬היא‬
‫ארגנה גם את חגיגות הזמר בקטיף וגם העבירה‬
‫חוג פסיפס בזכוכית‪ .‬כיום‪ ,‬אליעזר משמש‬
‫מנכ“ל איגוד רשויות אשכול הנגב המזרחי וענת‬
‫היא מנהלת תחום תרבות של חבל יבנה‪.‬‬
‫כשמגיעים לבית הקבע של משפחת יעקב בבאר‬
‫גנים‪ ,‬אי‪-‬אפשר לפספס את יצירות הפסיפס‬
‫הרבות המעטרות את קירות הבית‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫הידעת?‬
‫באר גנים‪:‬‬
‫מס‘ משפחות‪418 :‬‬
‫משפחות מהגוש‪235 :‬‬
‫מאיזה יישובים‪:‬‬
‫בדולח‪ ,‬ניסנית‪ ,‬גדיד‪,‬‬
‫גן אור‪ ,‬נצר חזני‪ ,‬מורג‪,‬‬
‫רפיח ים‪ ,‬משפחות מקטיף‬
‫ונווה דקלים‪.‬‬
‫בבית הקבע‪170 :‬‬
‫משפחות בבניה‪123 :‬‬
‫בתי קבע‬
‫‪36‬‬
‫מתי התחלת לעבוד עם פסיפס?‬
‫”בעבר עבדתי עם פסיפס‪ ,‬אבל בזכוכית‪.‬‬
‫אחרי הגירוש‪ ,‬לא הצלחתי לחזור לעסוק‬
‫באומנות‪ ,‬ולקחתי תרפיה באומנות וחזרתי‬
‫לעסוק בפסיפס קרמי בעיקר‪ ..‬אחרי כשנתיים‬
‫הכנתי את ”צו השעה בית“ שהיה ”צב השעה“‪,‬‬
‫ואני לא יודעת למה‪ ,‬אבל יצרתי עליו שעון‬
‫שמצביע על השעה שבע‪” ,‬פיספסתי“ גם‬
‫דקל ובית‪ .‬ובאמת‪ ,‬בתום שבע שנים נכנסנו‬
‫לבית החדש‪.‬‬
‫יצירה משמעותית‪ ,‬היא פסיפס שהכנסתי‬
‫בו את כל הדברים המוחשיים מגוש קטיף‪.‬‬
‫את מפתחות הבית‪ ,‬בתי המזוזות‪ ,‬תיבת‬
‫הדואר‪ ,‬צדפים מהחוף ואפילו פיסת קרמיקה‬
‫מהמטבח החדש בגוש‪ .‬בזמנו אני הבטחתי‬
‫לעצמי‪ ,‬שאם נצליח במשאל מתפקדי הליכוד‪,‬‬
‫אני אחדש את הקרמיקה של המטבח‪ .‬זאת‬
‫חתיכה מהמטבח החדש שלי מהגוש‪ .‬אחרי‬
‫שסיימתי להכין את העבודה הזאת‪ ,‬הרגשתי‬
‫שאני מצליחה לעבור שלב ולהמשיך הלאה‪“.‬‬
‫כיצד רוח גוש קטיף שזורה בביתך?‬
‫”בעצם‪ ,‬בכל פינה בבית אפשר לראות‬
‫איך הבית הזה מהווה המשך לבית שהיה‬
‫בגוש קטיף“‪.‬‬
‫ענת מצביעה על שתי גיטרות יפיפיות‬
‫מצופות פסיפס ומסבירה ”זאת הכחולה‬
‫מסמלת את הים והחול בגוש‪ ,‬וזאת‬
‫האדומה מסמלת את החקלאות ובעיקר‬
‫את העגבניות”‪ .‬ענת מראה לנו צנצנת‬
‫של חול מחצר ביתה בגוש‪ ,‬ומספרת‬
‫שבטקס הנחת אבן פינה הם הניחו חול‬
‫מהגוש בתוך היסודות של הבית החדש‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הם כתבו מגילה מרגשת שעליה‬
‫חתמו בני המשפחה והשכנים‪ ,‬והעתק‬
‫ממנה גם כן נמצאת ביציקות הבית‪.‬‬
‫המגילה מהווה אות להמשכיות הדרך‬
‫של בנייה‪ ,‬התיישבות וציונות‪.‬‬
‫ענת‪ ,‬מה החלום העתידי שלך?‬
‫”החלום עתידי שלי זה ללמוד תנ“ך– אפילו‬
‫פשט‪ ,‬ולשלב אותו באומנות“‪.‬‬
‫נסיים בציטוט מתוך המגילה שנכתבה לכבוד‬
‫טקס הנחת אבן הפינה ”יהי רצון שיהיה זה‬
‫הבית הנבנה בית לתורה ולתעודה בית לשלום‬
‫ולאהבה לשמחה וליצירה לחסד ולנתינה‪.“...‬‬
‫‪37‬‬
‫מרכז קטיף ‪ -‬לקראת עשר שנים רונית סרלואי ויעל בלייברג‬
‫ראיון עם הרב קובי‪ -‬היערכות לעשר שנים במרכז קטיף‬
‫מה מיוחד ב‪ 10 -‬שנים לגירוש? מה זה מציין מבחינתך?‬
‫”האמת ש‪ ..10 ,9 ,8 -‬שנים זה אותו דבר‪ ,‬אבל באופן טבעי לאנשים עשר שנים‬
‫מציין משהו‪ .‬הקפדנו לא לקרוא לאירועים ”עשור“ מכיוון שזו לא חגיגה‪ ,‬אנחנו‬
‫רוצים אירועים מכובדים ומשמעותיים‪.‬‬
‫”עשר שנים זו תקופה מספיק ארוכה שמאפשרת פרספקטיבה‪ ,‬צפייה על‬
‫דרך‪ ,‬על תהליכים ועל ההשלכות‪ .‬לבחון מהעבר דרך ההווה אל העתיד את‬
‫השבר שעברנו‪ ,‬מה עשינו ולאן פנינו מועדות‪ .‬אנחנו מקפידים לא להיות‬
‫שקועים בעבר‪ ,‬שמעתי מהרב גינזבורג שמי שעוסק בעבר הוא ”עבריין“ ‪ ,‬אלא‬
‫ההסתכלות היא מהעבר אל עבר העתיד‪“.‬‬
‫לאיזה קהל יעד אתם רוצים להגיע באירועים?‬
‫”קודם כל לאנשי גוש קטיף המשפחה הגרעינית‪ ,‬מעגל גדול יותר זה הציונות‬
‫הדתית‪ ,‬והרחב יותר עם ישראל כולו‪ .‬המגמה היא להפוך את הזיכרון האישי‬
‫לסיפור ישראלי‪ .‬כשאנחנו נגשים למעגל הרחב‪ ,‬של עם ישראל‪ ,‬זה דורש‬
‫להדגיש דברים מסויימים ואחרים להבליט פחות‪.‬‬
‫”בכל מקרה המרכז צריך להיות מייצג לקול של אנשי גוש קטיף‪ .‬אנחנו מנסים‬
‫להיות שליחים נאמנים‪“.‬‬
‫מה הם האירועים המתוכננים?‬
‫• מפגשים לאנשי גוש קטיף‪.‬‬
‫• כנס קטיף בניצן‪ -‬פתוח לציבור הרחב‪ .‬הכנס כולל מגוון דיונים‪ :‬מה קורה‬
‫לאנשי גוש קטיף‪ ,‬מה קורה לציונות הדתית‪ ,‬מה קורה לעם ככלל בעקבות‬
‫העקירה ‪ -‬רעידת האדמה שטלטלה את כל אזרחי המדינה‪.‬‬
‫• כינוס ממלכתי בבית הנשיא‪ -‬כינוס משמעותי בנושא ”ניהול מחלוקות‬
‫מתוך אחריות לאומית“‪ ,‬הכנס מיוזמתו של הנשיא שמנסה לחבר את‬
‫השבטים השונים‪ ,‬כשתפיסתו היא שכל אזרח ישראלי צריך לזכור את גוש‬
‫קטיף‪.‬‬
‫המפגשים האלו הם כלי בלתי אמצעי להעביר את הרוח של גוש קטיף‪.‬‬
‫מיצב "מרכז קטיף"‬
‫אביה טננבאום בהדרכה במרכז‬
‫אביתר כהן בהדרכה במרכז‬
‫בתי קבע‬
‫מה אתם מצפים שיתפתח בעקבות האירועים?‬
‫”כבר עכשיו אנחנו מרגישים שינוי בתקשורת ובציבור בעקבות מפגשים‬
‫והדברות‪ .‬ישנה הקשבה משני הצדדים וזה פותח ומאפשר להידברות‪.‬‬
‫”בעקבות אירועים‪ ,‬מפגשים‪ ,‬דיונים מתפתחת יכולת הקשבה גם של הציבור‬
‫שלנו וגם של הציבור הכללי‪ .‬ישנה יותר הכלה‪ ,‬יותר הבנה‪ ,‬יותר קבלה‪ .‬פותח‬
‫ערוצי חשיבה חשובים שובר תפיסות עולם קודמות‪ -‬יוצר פתיחות‪.‬‬
‫”השבר שבא בעקבות העקירה עורר חיפוש אחרי זהות ואיפשר יותר הקשבה‪.‬‬
‫יש איזה סיפור מיוחד שהיה לך?‬
‫”פסיכולוג שהיה מאוד שמאלני סיפר לי שהוא היה מתווך בין המתיישבים‬
‫לצבא‪ .‬באיזשהו שלב הצבא חדל אותו מעבודתו מכיוון שהוא לא עשה‬
‫ש‬
‫הרגיש‬
‫את תפקידו מבחינתם‪ .‬הוא‬
‫ם‬
‫ובעצם‬
‫שהמתיישבים צריכים אותו יותר‬
‫הוא ”סרב פקודה“‪ .‬זה חיזק אצלו ת‬
‫את‬
‫ההרגשה הלאומית‪.‬‬
‫”אני חושב שזה עשה שינויים ויצר יותר‬
‫תר‬
‫הקשבה‪“.‬‬
‫‪2015‬‬
‫‪38‬‬
‫‪38‬‬
‫בת הדר‬
‫‪2011‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫עוד אין בית עמליה אבינועם‬
‫גורשתי לפני עשר שנים‪.‬‬
‫כן‪ .‬גם אני גורשתי לפני עשר שנים זה‬
‫היה בשלהי קיץ ‪ 2005‬תשעה באב‪.‬‬
‫כן‪ .‬גם אני הייתי תמימה ולא האמנתי‬
‫שיוציאו אותי בכוח השכנוע בנחישות‬
‫ובלי רגישות מן הבית אשר בניתי‪ ,‬מן‬
‫הקהילה אשר גדלתי בתוכה‪.‬‬
‫ינשלו אותנו מעבודתנו ‪.‬ויגרמו‬
‫לנו ל“התחנן“ לקבלת המגיע לנו‬
‫בתחפושת של פיצוי‪.‬‬
‫עשרים ואחת שנים בבית הנקרא‬
‫”ניסנית“ עשה אותי מי שאני לפני‬
‫עשור‪ .‬אך‪ ...‬מאז התבלבלתי‪ .‬חיפשתי‬
‫ומצאתי והבנתי שיש בעיה ושוב‬
‫חיפשתי ונקלעתי למבוך חיפשתי‬
‫חשבתי שהבנתי וגיליתי שאני‬
‫בחלום שלא נגמר באשליה כואבת‬
‫בתוך המשפט המוכר ”לכל מתיישב‬
‫פיתרון“‪.‬‬
‫זו אני‪ .‬עמליה אבינועם ממקימי‬
‫היישוב ניסנית‪ .‬הגעתי לניסנית‬
‫ב‪ 22.07.84 -‬משפחה צעירה עם‬
‫שלושה ילדים נלהבים מהגבעה‬
‫הפורחת והמטופחת שהייתה עד אז‬
‫היאחזות נח“ל‪ .‬הגענו כדי להדליק‬
‫עוד נקודת אור בארץ ישראל‪ ,‬הגענו‬
‫מתוך אמונה בארץ ישראל השלמה‪.‬‬
‫הגענו כי רצינו להשפיע לחוות את‬
‫החלוציות ולהתרגש מן החדש‬
‫ולהיות בין הראשונים להקמת יישוב‬
‫חדש‪ .‬אשרינו שזכינו לכך‪.‬‬
‫היינו חלק מכריע בקבלת ההחלטות‬
‫וראינו את היישוב שהתחיל את קיומו‬
‫עם שש משפחות הולך וגדל עד‬
‫שהפך להיות היישוב השני בגודלו‬
‫בגוש קטיף‪.‬‬
‫יישוב בן שלוש מאות משפחות‪.‬‬
‫כן! שלוש מאות משפחות שחוו ימי‬
‫שמחות וצער משותפים התרגשויות‬
‫של התפתחות וכאב‪ ,‬של אובדן‬
‫וטרור‪ .‬שלוש מאות משפחות‪ .‬שידעו‬
‫כעס‪ ,‬חילוקי דעות‪ ,‬חברות‪ ,‬אחוות‬
‫אחים‪ ,‬חיבוק כהזדהות‪ ,‬בימים טובים‬
‫ופחות‪ .‬לא תמיד היה קל אך הרצון‬
‫להיות במקום ולא לוותר היה נחלת‬
‫כולם‪.‬‬
‫ואז‪ ..‬הופרדנו זה מזה‪ .‬פרקו אותנו‪.‬‬
‫קרעו את היישוב הצעיר לקרעים‪.‬‬
‫התפזרנו בארץ‪ .‬לא ידענו לבטא‬
‫את הרגשות שחשנו אז‪ .‬הבלבול‬
‫מצא אותנו בבתי מלון ובאתרי‬
‫הקראוילות‪ .‬אנשים עם מבט כבוי‬
‫בעיניים המחפשים את הדרך לחוויית‬
‫התחושות שחשו בבית‪ ...‬אז‪ ...‬אך‬
‫אני שממשיכה קדימה לא ראיתי‬
‫אפשרות עצירה‪ ,‬בדיקת צרכים‬
‫‪2015‬‬
‫נוה ים‬
‫‪2011‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫ונתונים‪ .‬האמנתי שהכול יסתדר‬
‫החלטתי להצטרף לחלום של מישהו‬
‫אחר וביחד רקמנו עור וגידים לתמונה‬
‫שראינו מול עינינו חיברנו עוד ועוד‬
‫משפחות מקהילות שונות בגוש‬
‫ויצאנו לדרך שתחילתה דרום אולגה‬
‫והמשכה ”נווה ים“ בסיוע מנהלת‬
‫תנופה‪ ,‬הקיבוץ‪ ,‬מועצה אזורית חוף‬
‫כרמל‪ ,‬המנהל ומשרד השיכון‪.‬‬
‫על פניו הכל היה בטוח רכשנו‬
‫קראוילות מכספינו‪ .‬בעזרת אמנה‬
‫והמועצה דאגנו לתשתיות ו‪..‬‬
‫התנתקנו שוב‪ .‬הפעם מרצון‪ ,‬עם שיר‬
‫בלב וחלום באוויר‪ .‬חלמנו על בניית‬
‫קהילה חדשה בשיתוף עם חברי‬
‫הקיבוץ הוותיקים ואכן השתלבנו בכל‬
‫הוועדות והיינו חלק מכריע בקיום‬
‫מסיבות טיולים והחלטות עד ש‪...‬‬
‫המציאות חשפה פנים אחרות‪.‬‬
‫אף אחד לא הכין אותנו לסטאטוס‬
‫החדש ”חבר קיבוץ“‪ .‬מצאנו את‬
‫עצמנו בתוך אי וודאות‪ ,‬חרדות‬
‫לבאות‪ ,‬בלבול וכעס על עצמנו ועל‬
‫האחר‪ .‬אבל‪ ...‬אנחנו לא נוותר עם‬
‫כל הקושי שהמקום היפהפה הנקרא‬
‫”נווה ים“ יהפוך לפנינה קסומה‪,‬‬
‫מקום טוב לחיות ולגדל בו משפחה‪.‬‬
‫החזקה‬
‫שהקהילה‬
‫מאמינים‬
‫והמפוזרת שלנו תתאחד ותתגבש‬
‫מחדש‪.‬‬
‫אכן‪ .‬קהילת ”אל הים“ חווה את‬
‫הים תרתי משמע‪ .‬בסערת הגלים‬
‫ובעת רגיעה וכאשר גלי הים עוצרים‬
‫והשקט שוכן בחובם עולות השאלות‬
‫אנא פנינו מועדות‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫ועד מתיישבי גוש קטיף חגית ירון‬
‫בתי קבע‬
‫‪40‬‬
‫"ועד מתיישבי גוש קטיף"‪ ,‬צמד מילים‬
‫הנראה בפרסום‪ ,‬במדור קבוע בעלון‬
‫הישובי‪ ,‬ובתקשורת‪ .‬אבל מה זה‬
‫בעצם ועד מתיישבים? מה עושים שם‬
‫במשרדים הנמצאים באחוזת אתרוג?‬
‫"ועד מתיישבי גוש קטיף"‪ ,‬או בשמו‬
‫המקוצר "ועד מתיישבים" עוסק מזה‬
‫עשר שנים בתחומים שונים‪ ,‬הקשורים‬
‫כולם לקהילות גוש קטיף‪.‬‬
‫בשנים הראשונות עיקר העיסוק היה‬
‫שיקום‪ .‬מדינת ישראל שידעה לגרש‬
‫אותנו מהבית‪ ,‬לא ידעה לקחת אחריות‬
‫על חיינו מעבר למחסום כיסופים‪ .‬לא‬
‫בפן הפיסי של מתן מקום מגורים לכל‬
‫המשפחות "הזכאיות" ו"השוכרות"‪ ,‬לא‬
‫מתן סיוע למי שהבגדים‪ ,‬השמיכות‪,‬‬
‫המשחקים ושאר החפצים שלו היו‬
‫סגורים במכולות‪ ,‬לא בפן החינוכי ולא‬
‫בפן הסוציאלי שהיה נחוץ כל כך‪.‬‬
‫ועד המתיישבים פעל במשך כמה שנים‪,‬‬
‫כמועצה וירטואלית‪ ,‬והפעיל צוותים‬
‫המקבילים למחלקות המועצה‪.‬‬
‫בד בבד עסק צוות הוועד בגיוס כספים‬
‫לקהילות השונות‪ ,‬על מנת לאפשר חיים‬
‫קצת יותר נוחים באתרים הזמניים‪ .‬בסיוע‬
‫זה הוקמו מתקני משחקים‪ ,‬צוידו מועדוני‬
‫נוער וקהילות רבות שנעזרו בעו"ד במו"מ‬
‫שלהן– קיבלו סיוע מכובד‪.‬‬
‫כחלוף זמן‪ ,‬כשהתברר עד כמה "חוק‬
‫פינוי פיצוי" אינו נותן מענה לתושבים‬
‫כפרטים ולקהילות המבקשות לחזור‬
‫ולהקים ישובים‪ .‬הוקם בוועד פורום‬
‫של ראשי הקהילות‪ ,‬אשר הצטמצם‬
‫עם הזמן והפך להיות "פורום העשרה"‪.‬‬
‫בכוחות משותפים דחפנו להקמת כל‬
‫‪ 22‬הישובים החדשים‪ .‬עצם עבודתנו‬
‫כקבוצה אחת מלוכדת‪ ,‬הראתה למדינה‬
‫שיש כאן עדיין גוש חזק‪ ,‬ובהתאם לזאת‬
‫היתה ההתייחסות לקהילות ולפרטים‪.‬‬
‫משוכה נוספת היתה‪ ,‬שינוי חוק פינוי‬
‫פיצוי‪ .‬בשיתוף פעולה עם השדולה‬
‫בכנסת הובלו תיקוני חקיקה אשר‬
‫בסופו של דבר הגדילו את הפיצויים‬
‫ם‬
‫מהעיוותים‬
‫לכל משפחה‪ ,‬ותוקנו חלק‬
‫הכתובים בחוק‪.‬‬
‫ה‬
‫החקירה‬
‫כחלק ממהלך זה‪ ,‬הוקמה וועדת‬
‫הממלכתית ונחקק חוק "מורשת ש‬
‫גוש‬
‫ז‬
‫מרכז‬
‫קטיף" אשר איפשר את הקמתו של‬
‫ת‬
‫תודעת‬
‫קטיף– כמרכז ממלכתי לשימור‬
‫גוש קטיף‪.‬‬
‫מוטי שומרון‪ -‬בסיור צוות בבני דקלים‬
‫השנים עברו‪ ,‬מרבית הישובים הוקמו‪,‬‬
‫ועבודת ועד המתיישבים השתנתה‬
‫בהתאם‪.‬‬
‫עיקר עבודתנו היום היא בתודעת גוש‬
‫קטיף‪ ,‬במעגלים שונים‪ ,‬עבודה שנעשית‬
‫במשותף עם מרכז קטיף‪ .‬אנחנו רואים‬
‫חשיבות גדולה לשמור ולטפח את‬
‫התודעה‪ .‬בילדים‪ ,‬בצעירים‪ ,‬במבוגרים‬
‫השומרים זכרונות‪ ,‬ובקהילות הפועלות‬
‫מכוח ומאותה רוח ייחודית שהיתה בגוש‬
‫קטיף‪ .‬אנחנו "שומרי הזיכרון" של הגוש‪.‬‬
‫ומאמינים שמכוח געגועינו עם ישראל‬
‫ישוב ויבנה חבל ארץ זה‪.‬‬
‫מעט מהפעולות הנעשות בוועד‪:‬‬
‫• מרכז כיסופים– בית מדרש לנשים‬
‫בו לומדות למעלה מ‪ 200-‬נשים בכל‬
‫יום שני‪.‬‬
‫• טורניר יוליס– הממשיך את המסורת‬
‫שהחלה בגוש‪.‬‬
‫• מתגעגעים הביתה– פעולות שונות‬
‫שיאפשרו בעז"ה את החזרה לגוש‬
‫קטיף‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫בשיתוף עם מרכז קטיף אנחנו‬
‫מפעילים עוד ‪ 3‬פרויקטים‪:‬‬
‫סיירי קטיף– מחנה נוער לבוגרי ז‪-‬ח‪.‬‬
‫כ"ב שבט– יום גוש קטיף במערכת‬
‫החינוך‪.‬‬
‫יום השנה ברחבי הארץ‪.‬‬
‫יחד עם כל זאת‪ ,‬אנחנו ממשיכים‬
‫לפעול בליווי פרטני‪ ,‬להגעת כל‬
‫המשפחות לבית הקבע ובכל‬
‫הנושאים הרוחביים הקשורים‬
‫להקמת הישובים ולביסוס הקהילות‬
‫ומחברים את תושבי גוש קטיף‬
‫הפזורים ברחבי הארץ בשני טקסים‪:‬‬
‫יום השנה בכיסופים ויום הזיכרון‬
‫לחללי צה"ל בניצן‪ .‬וכמובן בעזרת‬
‫עלון זה "חבלי קטיף"‪.‬‬
‫בעזרת ה' נעשה ונצליח‪.‬‬
‫‪2015‬‬
‫מבקיעים‬
‫‪2011‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫מה עושים בוועד המתיישבים‬
‫מענה לנושאים‬
‫רוחביים‬
‫גיוס‬
‫משאבים‬
‫יישום חקיקה‬
‫והסכמים‬
‫מבצצעעי‬
‫התרמות‬
‫מרכז‬
‫כיסופים‬
‫ט"ו בשבט‬
‫סיירי‬
‫קטיף‬
‫יום השנה‬
‫ברחבי הארץ‬
‫ללוח שנה‬
‫ייויום הזיכרון‬
‫לחללי צה"ל‬
‫יום השנה‬
‫בכיסופים‬
‫טורניר‬
‫יוליס‬
‫קידום‬
‫תקשורת‬
‫שותפות בפעילות‬
‫ששות‬
‫"מרימים את הדגל"‬
‫ברחבי הארץ‬
‫כ“ב בשבט‬
‫‪2015‬‬
‫משכיות‬
‫חבלי קטיף‬
‫‪2013‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
‫‪41‬‬
‫תערוכת כרזות לורנס בזיז‬
‫לציון ‪ 10‬שנים לעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון‪ ,‬המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון‬
‫ן‬
‫השומרון יזם תחרות כרזות בין הסטודנטים לאמנות ולעיצוב גרפי במכללות ובבתי ספר‬
‫השוומר‬
‫לאמנות‪.‬‬
‫מנות‬
‫לאמ‬
‫הסטודנטים התבקשו לעצב כרזה אשר תבטא את המשמעות הרחבה של אירוע מכונן זה‬
‫הסטודדנט‬
‫הישראלית‪.‬‬
‫בחברה הי‬
‫קול קורא שהתפרסם לפני כחודש הוגשו לתחרות מגוון עבודות של הסטודנטים‬
‫בעקבות קו‬
‫הלומדים בבמוסדות על תיכוניים שונים‪ ,‬המעניקים תואר או תעודה בתחומי העיצוב והאמנות‪.‬‬
‫ם‬
‫השיפוט שמנתה את האמנים והמעצבים‪ :‬אבנר בר חמא‪ ,‬אריה ברקוביץ ויגאל גרוס‪,‬‬
‫שיפ‬
‫ועדת הש‬
‫הראויות לתצוגה בתערוכה‪.‬‬
‫ובנוסף בעוד שש עבודות הראו ות‬
‫בשלושת העבודות הזוכות סף‬
‫שלו‬
‫בחרה בש‬
‫מקום ראשון‪:‬‬
‫הכרזות‬
‫הזוכות‪:‬‬
‫מתניה דייפני‬
‫המכללה האזורית אשקלון‬
‫שעברו מפוני גוש קטיף לאחר הפי‬
‫והמייגע שעעברו‬
‫גע‬
‫הפינוי‪.‬‬
‫הכרזה באה לתאר את התהליך הארוך‬
‫מקבוצת ישובים מאוחדת ומשפחתית‬
‫התפצלו דרכיהם לכל קצוות הארץ בחיפוש אחר מקום חדש בו יוכלו לשקם את חיייהם‪.‬‬
‫גם לאחר עשר שנים יש לא מעט משפחות שנמצאות עמוק בתוך המבוך ומחפשות את הדרך‬
‫לבנות את ביתם מחדש‪.‬‬
‫מקום שני‪:‬‬
‫בתי קבע‬
‫אביתר פלד‬
‫מכללת שנקר‬
‫בחרתי ליצור רפרנס לציורו המפורסם של רנה מגריט‬
‫"הטירה"‪ .‬בעיצוב הכרזה ביקשתי לבטא את המתח‬
‫והמורכבות בין הניתוק מהקרקע‪ ,‬העקירה – הסלע‬
‫המרחף‪ ,‬ובין השאיפה להמשך הדרך והחזון – סימון‬
‫השביל‪.‬‬
‫סימון השביל הוא כסימון שביל ‪ -‬ישראל ומכיל את‬
‫הצבע הכתום המזוהה עם גוש קטיף ואת צבעי דגל‬
‫ישראל‪ .‬הסימון מסמל שאע"פ הניתוק‪ ,‬הדרך ממשיכה‪,‬‬
‫ומביטה אל האופק )הים הוא מאפיין מזוהה מאוד עם‬
‫גוש קטיף( והולכים לדרך‪ ,‬ביחד‪ ,‬כולם‪ ,‬כמו מורשת גוש‬
‫קטיף‪.‬‬
‫מקום שלישי‪:‬‬
‫‪42‬‬
‫יואב כהנא‬
‫מכללת תלתן חיפה‬
‫הדיונות מבטאות את השממה‪ ,‬הן הרוחנית והן הגשמית של איזור גוש קטיף‬
‫שלאחר העקירה‪ .‬עץ הדקל בעל הענפים הכתומים מנסה לבטא את הצמיחה‬
‫מחדש של תושבי היישובים בגוש‪ ,‬הבנייה הרוחנית והבנייה של הישובים החדשים‪.‬‬
‫הפס' מספר ירמיהו בא לתת ביטוי לויז'ואל‪.‬‬
‫ממבטו של עיתונאי וחוקר‬
‫אליישיב רייכנר‬
‫רות מלאכי‬
‫סמינר הקיבוצים‬
‫ילד זה וביתו‪ ,‬נעקרו מארצם ומולדתם‪ ,‬אינם מוצאים את מקומם‬
‫עשר שנים‪ .‬הסרט הכתום סמל המאבק‪ ,‬משמש בידי הילד כחבל‬
‫זיכרון ותקווה – עם תנועת ההליכה קדימה לאור הירח המסמן‬
‫התחלה חדשה‪ ,‬לשיבה הביתה‪.‬‬
‫רעות בן עמרם‬
‫מכללת אמונה‬
‫הראיתי כביסה של תושבי גוש קטיף כביכול הצופים מן החלון‪.‬‬
‫למטה רואים עיר – נוף שהוא אחר ולא גוש קטיף‪ ,‬אין חול ואין ים‪.‬‬
‫רואים המון שמים ובמרחק במטושטש מעבר לעיר יש איזשהו נוף‬
‫טבעי‪ .‬השמיים בעצם מבטאים כיסופים וגעגועים לגוש‪ .‬הכביסה‬
‫משקפת את האופי של תושבי הגוש אנשים מאמינים‪ ,‬עובדי‬
‫אדמה‪ ,‬אנשי צבא ואוהבי ארץ ישראל ומדינת ישראל‪ .‬למרות‬
‫הגירוש ובנוסף ל‪ 10‬השנים שעברו‪ .‬רשמתי – "גוש קטיף‪ ,‬ה תשע"ה " כדי להראות‬
‫שעברו ‪ 10‬שנים מאז הגירוש‪ .‬ועכשיו מה שנשאר זה אותם אנשים עם אותה אמונה‬
‫ואותו אופי עם כיסופים וגעגועים שממשיכים איתם‪.‬‬
‫זוהר שמש‬
‫מכללת אורט ירושלים‬
‫בחרנו בדגל ישראל כי זה מייצג את הזהות של עם ישראל‪ .‬באנו‬
‫להראות את הקרע שנוצר בזהות שלנו‪ ,‬בעם ישראל‪ ,‬בדגל‪.‬‬
‫רזיה יעקובי‬
‫מכללת אמונה‬
‫הכרזה מבטאת תהליכים שעברו התושבים בעשור האחרון – משלב‬
‫הריסת הישובים לניכור לצבא ולמשבר במישורים רבים – עד‬
‫לשלב צמיחה ובניה במובן הפרטי ובמובן הלאומי‪ .‬בתוך תהליכים‬
‫מורכבים אלו יש פתח לתקווה יחד עם זיכרון צרוב בלב של גוש‬
‫קטיף‪.‬‬
‫אפרת פרנקל‬
‫מכללת אמונה‬
‫הכרזה שעיצבתי מבטאת את המציאות שנוצרה בעיקבות העקירה‪.‬‬
‫כמו שהסביון מתפזר ברוח לכל הכיוונים ונשאר עירום‪ ,‬אך מזרעיו‬
‫שהתפזרו צומחים סביונים חדשים‪ .‬כך גם תושבי גוש קטיף וצפון‬
‫השומרון‪ ,‬התפזרו ברחבי הארץ והמשיכו את ה"רוח" של הישובים‪.‬‬
‫הילה צדוק‬
‫מכללת אמונה‬
‫הרעיון שלי מבוסס על מחשבה של צמיחה מתוך השבר‪ ,‬בניה מתוך‬
‫ההרס‪ .‬הבור שנפער באדמה מבוסס על מבנה ביהכנ"ס שנהרס‬
‫בגוש קטיף )שהוא גם מגן דוד הסמל הלאומי( והוא מהווה דימוי‬
‫לבור העצום שנפער בחברה הישראלית ובעם בעקבות הגירוש‪.‬‬
‫בתוך הבור נמצאים השברים )משושלשים מתוך המגן דוד( אבל‬
‫השברים הם גם גגות של בתים שנבנים‪ .‬אפשר להסתכל על הכרזה ולראות בניה או‬
‫הרס‪ ,‬תלוי בעיני המתבונן – משמע ההחלטה אם להרוס או לבנות נמצאת בידיים שלנו‪.‬‬
‫התיאור הוא פיזי אך מתייחס לצמיחה מתוך השבר גם בהיבט הנפשי \ רוחני‪.‬‬
‫בין התנתקות‬
‫להתחברות‬
‫זה היה היום השני להתבצרות הכתומה‬
‫בכפר מימון‪ .‬עצרת התעוררות התקיימה‬
‫במרכז הכפר בשעות הבוקר‪ ,‬הרבנים‬
‫וראשי מועצת יש“ע נשאו דברי חיזוק‬
‫והתעוררות‪ ,‬הציבור הגיב במחיאות כפיים‬
‫ובשירה אדירה‪ ,‬והאווירה הייתה מחשמלת‪.‬‬
‫לאלפי המפגינים המכותרים במושב הקטן‬
‫הייתה תחושה שכל מדינת ישראל עוקבת‬
‫בדריכות אחר התפתחות האירועים‬
‫בצעדת ההמונים שהייתה אמורה להגיע‬
‫לגוש קטיף אך נבלמה בדרך‪ .‬עם תום‬
‫העצרת נסעתי למערכת העיתון שהייתה‬
‫ממוקמת אז בסמוך למגדלי עזריאלי בתל‬
‫אביב‪ .‬כשיצאתי מהרכב לקניון מצאתי‬
‫אותו שוקק חיים‪ .‬אלפי אנשים מילאו את‬
‫החנויות כמו בכל יום קיץ רגיל של חודש‬
‫יולי‪ .‬אני זוכר את הרגע ההוא כסטירת לחי‬
‫שקיבלתי מהחברה הישראלית‪ .‬פתאום‬
‫הבנתי שהסיפור שמתרחש עכשיו במרחק‬
‫שעת נסיעה מכאן‪ ,‬הוא לא סיפור של כל‬
‫החברה‪ ,‬אלא רק של שבט או שניים ממנה‪.‬‬
‫כמה שנים אחר כך כשיצאתי למסע בין‬
‫גרעינים חברתיים ברחבי הארץ לצורך‬
‫כתיבת ספר בנושא‪ ,‬גיליתי שהחוויה‬
‫שחוויתי באותו בוקר לא הייתה רק חוויה‬
‫פרטית שלי‪ .‬מישהו שהקים גרעין בצפון‬
‫תל אביב סיפר איך הסתובב בקניון תל‬
‫אביבי עמוס ביום העקירה של נווה דקלים‬
‫וחש את הניתוק העמוק בינו לבין הציבור‬
‫בקניון‪ .‬מישהי מהגרעין בעכו סיפרה על‬
‫השבר שחוותה כשעברה עם משפחתה‬
‫באחת מערי גוש דן ביום בו נעקרו תושבי‬
‫גני טל‪ .‬הסיפורים חזרו על עצמם‪ ,‬ומכולם‬
‫עלה הצורך לעשות משהו כדי שחוויות‬
‫כאלו לא יחזרו‪.‬‬
‫עשר שנים אחרי העקירה‪ ,‬יש לא מעט‬
‫אנשים שבעקבות החוויות שחוו באותה‬
‫תקופה בחרו ללכת נגד זרם ההסתגרות‬
‫השבטית שעובר על החברה הישראלית‪,‬‬
‫ולנסות לנפץ ולו במעט את הבועות‬
‫החברתיות ההולכות ומתהוות בה‪.‬‬
‫ההתנתקות דחפה אותם להיות חלק‬
‫מתנועה המנסה להתחבר‪ .‬הם יודעים‬
‫שזה מסע ארוך‪ ,‬אבל אחרי הנתק שחוו‬
‫לפני עשר שנים‪ ,‬הם לא מוכנים לוותר‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫אלבום ההתיישבות נעמי אלדר‬
‫אלבום גוש קטיף‬
‫יוצא לאור‪...‬‬
‫בתי קבע‬
‫‪44‬‬
‫בימים אלה נמצאים דפי אלבום‬
‫גוש קטיף בין מכבשי הדפוס‪ ,‬בשלב‬
‫האחרון של תהליך ההוצאה לאור‬
‫של הספר‪ .‬זהו אלבום גדול‪ ,‬תרתי‬
‫משמע‪ ,‬המספר את סיפורו של חבל‬
‫קטיף מכל ההיבטים האפשריים‪-‬‬
‫היסטוריה‪ ,‬גאוגרפיה‪ ,‬התיישבות‪,‬‬
‫חקלאות‪ ,‬עולם הרוח‪ ,‬החינוך‪ ,‬וכמובן‪-‬‬
‫המאבק‪ ,‬החורבן והצמיחה מחדש‪.‬‬
‫הספר יוצא מטעם מרכז קטיף בניצן‪,‬‬
‫והוא מהווה עוד פרויקט בנוסף לכל‬
‫הדברים הרבים הנעשים בו על מנת‬
‫לשמר את התודעה והזיכרון של חבל‬
‫קטיף למעננו ולמען הדורות הבאים‪.‬‬
‫האלבום לווה בייעוץ אקדמי‪ ,‬ומבוסס‬
‫על מקורות רבים ומדויקים‪ ,‬על מנת‬
‫שיוכל לשמש בסיס לעבודות מחקר‬
‫אקדמאיות בעתיד‪.‬‬
‫את האלבום התחלתי לכתוב בדיוק‬
‫לפני שנתיים יחד עם העיתונאי‬
‫חגי הוברמן‪ ,‬ולאחר סיום הכתיבה‬
‫התחלתי את העריכה‪ ,‬כולל איסוף‬
‫תמונות‪ ,‬עד למוצר הסופי‪ .‬היה זה‬
‫תהליך ארוך‪ ,‬קשה אך מרגש ביותר‪,‬‬
‫ועם סיומו אני מרגישה שזכיתי‪ ,‬זכיתי‬
‫להביא את סיפורו האמיתי של חבל‬
‫ארץ מיוחד עם אנשים מיוחדים‪ .‬זכיתי‬
‫לשבת שעות וימים‪ ,‬לקרוא עדויות של‬
‫רבים מתושבי הגוש הנמצאות במרכז‬
‫קטיף במסגרת מפעל התיעוד האדיר‬
‫שנעשה בו‪) ,‬כשמונה מאות וחמישים‬
‫עדויות‪ (...‬לעיין בספרים‪ ,‬מאמרים‬
‫ומחקרים שנעשו בנושא‪ ,‬ולהבין‬
‫שהיה פה שילוב מוצלח של איכות‬
‫אנושית עם אמונה גדולה‪ ,‬הקרבה‬
‫עם תקוה‪ ,‬עשייה עם אחריות‪ ,‬אשר‬
‫הביא להקמתו של מפעל חיים עצום‬
‫זה‪ ,‬בכל קנה מידה‪ .‬רציתי לכתוב‬
‫הכל‪ ,‬להכניס כמה שיותר‪ ,‬כי כל פעם‬
‫קראתי משהו חדש וגדול מקודמו‪,‬‬
‫ואכן הקושי הגדול היה מה לא‬
‫לאלבום‪...‬‬
‫להכניס‬
‫ם‪...‬‬
‫ם‪..‬‬
‫עבדתי‬
‫לא פעם‬
‫תי‬
‫דדת‬
‫חבילת‬
‫עם‬
‫ילת‬
‫לידי‪,‬‬
‫ממחטות‬
‫די‪,‬‬
‫ידי‬
‫לגו‬
‫זזללג‬
‫זלגו‬
‫והדמעות‬
‫פנייייי‬
‫להן על פנ‬
‫פניי‬
‫ת‬
‫דדת‬
‫למקלדת‬
‫ומשם‬
‫וחד‬
‫וח‬
‫במיוחד‬
‫המחשב‪,‬‬
‫פררק‬
‫לפרק‬
‫בהגיעי‬
‫רוש‬
‫רו‬
‫והגירוש‬
‫המאבק‬
‫חייר‬
‫ח‬
‫והמחיר‬
‫עצמו‪,‬‬
‫מנו‬
‫נו‬
‫מנ‬
‫ששילמנו‬
‫הכבד‬
‫על כך‪ .‬אפילו ביקשתי תוספת בכי‬
‫לשכר‪ ...‬במהלך איסוף החומר היו‬
‫פגישות עם אנשים‪ ,‬שיחות טלפון עם‬
‫תושבים כדי לקבל עדות חיה ממקור‬
‫ראשון‪ ,‬והכל מרגש‪ ,‬מבלבל ובמיוחד‬
‫מחזק‪ ,‬עם תחושה שכל מה שעשינו‪,‬‬
‫למרות התוצאות הקשות‪ ,‬לא היה‬
‫”‬
‫‪-‬‬
‫ראיתי את‬
‫העוצמה של‬
‫כולנו‪ ,‬עוצמה‬
‫שהחלה בבניית‬
‫הגוש ובפיתוחו‪,‬‬
‫והמשיכה במאבק‪,‬‬
‫בגירוש ובימים‬
‫ובשנים שאחריו‪.‬‬
‫מי אל‬
‫נע‬
‫דר ב‬
‫מרכ‬
‫טיף‬
‫זק‬
‫ליךך‬
‫תהלי‬
‫שלווה בת‬
‫הכאב ש‬
‫אב‬
‫אב‬
‫הככא‬
‫כל הכ‬
‫עם כל‬
‫לשווא‪ .‬עם‬
‫וא‪.‬‬
‫שווא‬
‫א‬
‫וא‬
‫שווו‬
‫לשו‬
‫ללש‬
‫בתהליך‬
‫הכתיבה‪ ,‬למשל כשנתקלתי במאמר‬
‫המספר איך הכינו את חיילי צה“ל‬
‫לגירוש‪ ,‬או בעדויות התושבים על מה‬
‫שעובר עליהם בקראוונים הצפופים‪,‬‬
‫כשהם מובטלים וחסרי עתיד‪ ,‬ראיתי‬
‫את העוצמה של כולנו‪ ,‬עוצמה‬
‫שהחלה בבניית הגוש ובפיתוחו‪,‬‬
‫והמשיכה במאבק‪ ,‬בגירוש ובימים‬
‫ובשנים שאחריו‪.‬‬
‫אני תקווה שהאלבום אכן יגיע לכל‬
‫משפחה בגוש קטיף‪ ,‬ואולי אפילו‬
‫לכל בית בישראל‪ .‬אני מקווה שהוא‬
‫ירגש‪ ,‬יספר את סיפורנו ויעודד את‬
‫כולנו‪ ,‬ויהיה המצפן אשר יכוון את‬
‫הדור הבא‪ ,‬ולאורו של סיפור חבל‬
‫קטיף הוא ימשיך את משימות חייו‪...‬‬
‫מה שנקרא ’הוצאה לאור‘‪...‬‬
‫תודתי לכל מי שעזר וסייע בתהליך‬
‫כולו‪ ,‬ובמיוחד לצוות מרכז קטיף‪-‬‬
‫למוכי‪ ,‬לרב קובי‪ ,‬לחגי‪ ,‬ולאורה‪ ,‬על‬
‫סבלנות אין קץ‪ ,‬על עצות טובות‪ ,‬ועל‬
‫הרגשה של משפחה אחת גדולה !‬
‫‪2015‬‬
‫גני טל‬
‫‪2011‬‬
‫מכאן והלאה ארי אודס‬
‫"חולם אבל לא ישן"‪-‬‬
‫מפגש מכונן עם משה "מושקו" מושקוביץ‬
‫מושקו היה מהיוזמים ומהמנהיגים‬
‫של גרעין משואות יצחק‪ .‬הוא התחנך‬
‫‪2015‬‬
‫נצר אריאל‬
‫‪2013‬‬
‫בכל מאודו שהתורה היא הבסיס‬
‫ליישוב הארץ‪ .‬הוא הצליח בדרכו‬
‫השקטה והקסומה לרתום את כל‬
‫חברי הממשלה דאז החל מיגאל אלון‬
‫ומשה דיין וכלה בראש הממשלה‬
‫לוי אשכול לקבל החלטה על הקמת‬
‫ישיבה בגוש עציון ולצידה ישוב‬
‫כפרי אזורי‪ .‬בהמשך הגה את הרעיון‬
‫להקים עיר בגוש עציון כדי שהשיבה‬
‫לשם תהפוך לעובדה בלתי הפיכה‪.‬‬
‫אף אחד לא האמין לו ובמהלך מלבד‬
‫הרב ריסקין שהצטרף והעלה את‬
‫הגרעינים הראשונים ומאז המציאות‬
‫היום ב"ה היא עומדת על כ‪10,000-‬‬
‫תושבים‪ .‬מיותר לציין שמושקו‬
‫היה ראש המועצה הראשון שלה‪.‬‬
‫סיפור אופייני שמלווה את מושקו‬
‫בכל שנות עשייתו הוא על מפגש‬
‫בין הרב כהנמן לדוד בן‪-‬גוריון ערב‬
‫קום המדינה ובימיה האחרונים של‬
‫השואה האיומה‪ .‬הרב כהנמן ביקש‬
‫עזרה להקים ישיבה גדולה בבני ברק‬
‫כדי לשקם את עולם התורה שנחרב‬
‫ובן גוריון אומר לו בהתרסה "אתה‬
‫חולם"‪ ,‬הרב בלי למצמץ משיב לו‬
‫"נכון אני חולם אבל לא ישן"‪ .‬לא‬
‫פעם כינו אותו חבריו הטובים "בעל‬
‫החלומות" אבל ידעו היטב שהוא גם‬
‫מגשים אותם‪.‬‬
‫איש החזון והמעש המופלא הזה‪,‬‬
‫לא התבלבל לרגע כשישבנו אצלו‬
‫במשרד ואמר לנו‪" :‬אתם צריכים‬
‫לגבש רשימות של חברים לגרעיני‬
‫התיישבות שיקימו מחדש את‬
‫היישובים בגוש קטיף‪ .‬בבוא העת‪,‬‬
‫כשהשעה תהיה מתאימה אף אחד‬
‫לא יוכל לעמוד בפניכם כשמאחוריכם‬
‫רשימה של כל כך הרבה אנשים‬
‫שמשתוקקים לחזור הביתה‪ .‬גם כאן‬
‫בגוש עציון היינו בודדים שהצלחנו‬
‫לסחוף אחרינו רבים– בוודאי גם אתם‬
‫תצליחו"‪.‬‬
‫מכאן והלאה‬
‫החל מהרגע הראשון כשהתחלנו‬
‫להניע את המהלך לחזרה הביתה‬
‫לגוש קטיף היה לנו ברור שחייבים‬
‫להיפגש עם מושקו‪ ,‬למען האמת‬
‫מושקו לא חיכה לנו הוא בעצמו‬
‫פנה והציע להיפגש‪ .‬ידענו שמושקו‬
‫היה ממקימי משואות יצחק בגוש‬
‫עציון ולאחר מלחמת ששת הימים‬
‫מהמובילים לחזרה לגוש עציון‪ ,‬אבל‬
‫לא ידענו שהאיש הצנוע הזה מחזיק‬
‫עבר הרבה יותר עשיר ומפואר ממה‬
‫שידענו וממה שבכלל קיים סביבנו‪.‬‬
‫אבל יותר מהעבר זה ההווה שלו‪,‬‬
‫מושקו כבר לא צעיר )‪ (91‬ועדיין עובד‬
‫בפועל בשלוש מקומות עבודה שונים‬
‫וחבר הנהלה בעשרות עמותות‪.‬‬
‫למצוא זמן שניתן לתאם פגישה איתו‬
‫היה אתגר בכלל לא פשוט‪ .‬בסוף‪,‬‬
‫כפי שהכי מתבקש לעשות‪ ,‬הפגישה‬
‫התקיימה דווקא בגוש עציון )למרות‬
‫שהוא גר חמש דקות ממשרדי‬
‫הועד‪ (...‬במשרדי ישיבת הר עציון‬
‫שהוא בעצמו יזם את הקמתה‪ ,‬בנה‬
‫אותה במו ידיו וניהל אותה במשך‬
‫שנים רבות‪ .‬שעתיים של שיחה‬
‫מרתקת וקולחת חלפו מהר כל כך‬
‫בלי שהרגשנו תחילת מיצוי ובכל זאת‬
‫יצאנו עם צידה משמעותית לדרך‪.‬‬
‫אבל לפני שאשתף אתכם במסרים‬
‫העוצמתיים שמושקו העביר לנו‪,‬‬
‫חייבים להכיר על רגל אחת את דמותו‬
‫המרשימה של מושקו‪ ,‬בהזדמנות זו‬
‫אני ממליץ בחום רב על קריאת ספר‬
‫הביוגרפיה שלו "לבנות ארץ" שרק‬
‫יצא לאור לפני כשנה‪.‬‬
‫בביה"ס מקוה ישראל ומשם ינק את‬
‫תפישתו החקלאית התיישבותית‬
‫שהניעה אותו ואת חבריו ללימודים‬
‫להקים ישוב דווקא במקום הקשה‬
‫הזה‪ .‬ערב קום המדינה הוא נשלח‬
‫בשליחות מיוחדת להכשיר צעירים‬
‫המעפילים‬
‫במחנות‬
‫לעלייה‬
‫בקפריסין‪ .‬שליחות זו נמשכה למעלה‬
‫משנה בה השאיר את אשתו וביתו‬
‫התינוקת מאחור במשואות יצחק‪,‬‬
‫לכן היה מהגברים הבודדים שלא‬
‫נלקחו בשבי הירדני בעת נפילת‬
‫הגוש‪ .‬הוא בעצמו אסף את שברי‬
‫הקהילה ומצא מקום חלופי ובהמשך‬
‫גם העלה את חבריו למיקום של‬
‫משואות יצחק היום‪ .‬מעט זמן אחר‬
‫כך מונה לשמש כראש מועצת שפיר‬
‫כשבתפקיד זה יצר כמה תקדימים‬
‫והמציא כמה מושגים בסיסיים שהיום‬
‫ברורים לכולם‪ ,‬ביניהם‪ ,‬התפיסה שיש‬
‫ישוב כפרי קהילתי בתוך גוש מושבים‬
‫)מרכז שפירא ואבן שמואל(‪ ,‬קרית‬
‫חינוך אזורית‪ ,‬בי"ס של אינטגרציה‬
‫של עולים וותיקים יחד‪ ,‬מועצה דתית‬
‫אזורית‪ ,‬הקמת עיר מחוז )קרית גת(‬
‫ועוד הרבה תפיסות שנחשבו אז‬
‫נועזות ולא מקובלות שאומצו על‬
‫ידי המימסד והפכו למציאות ברורה‬
‫בהתיישבות‪ .‬הוא שימש בתפקיד‬
‫‪ (!) 27‬שנים אבל במהלכם הוא היה‬
‫שותף לעוד מהפכה גדולה‪ .‬מיד‬
‫לאחר שיחרור גוש עציון במלחמת‬
‫ששת הימים הוא עלה לשם בעצמו‬
‫והוביל כמבוגר האחראי לצד חנן‬
‫פורת וחבריו את החזרה לגוש עציון‪.‬‬
‫הוא התמקד בתחילה בדבר אחד‪-‬‬
‫הקמת ישיבת הסדר שתשמש כבסיס‬
‫לכל ההתיישבות שם‪ -‬הוא האמין‬
‫‪45‬‬
‫איחולים‬
‫אבני איתן‬
‫כרמי קטיף‪:‬‬
‫למשפחת אברהם שרה ועמוס להולדת הבת אמונה לאה‬
‫למשפחת כהן אמונה ואבידור להולדת הבן נטע משה‬
‫לנעם כאלף בהגיעך למצוות‬
‫להוד משה העליון בהגיעך למצוות‬
‫ללאה וארגוב לוטזים להולדת הבת‬
‫לחני ואריאל יאסי להולדת הבת הלל דבורה‬
‫למאיר ותמר טל להולדת הבת שחר אמונה‬
‫לאביגיל ולוזי זיסמן להולדת הבן ישי שלמה‬
‫לתמי ועודד איתן להולדת הנכד עמית בן להדס ואלון‬
‫לאורה ושוקי שומרון להולדת הנכדה בת לעמיחי ואור‬
‫לשירי ויורם אוהב ציון להולדת הנכד יאיר בן למור ואורן‬
‫למירב ודוד גלזר להולדת הנכד בן לשירה ומתניה‬
‫למשפחת פריג'ה להולדת הנכד שיראל אלימלך‪,‬‬
‫בן לאוריה ואסף‬
‫למשפחת אלפסי בהגיע נחשון לגיל מצוות‬
‫למשפחת רבינוביץ בהגיע רעות לגיל מצוות‬
‫למשפחת דיעי בהגיע אוריה לגיל מצוות‬
‫למשפחת שונם בהגיע שירה לגיל מצוות‬
‫למשפחת אוהב ציון בהגיע אביה לגיל מצוות‬
‫בני נצרים‪:‬‬
‫למשפחת אונר להולדת הבן‬
‫למשפחת בדין להולדת הבת‬
‫למשפחת בוחבוט להולדת הבן‬
‫למשפחת כהן אדיר והילה להולדת הבן‬
‫למשפחת מש להולדת הבת‬
‫לנאור לבר מצווה של הוד‬
‫למשפחת רום להולדת הבן‬
‫נצר אריאל‪:‬‬
‫מכאן והלאה‬
‫‪46‬‬
‫משכיות‪:‬‬
‫למשפחת לב יונה מזל טוב להולדת טליה‬
‫לאביסף וחיה כהן להולדת נחשון אליהו‬
‫למשפחת פינקל להולדת אליאב‬
‫למשפחת גרוס עדי וידידה להולדת גפן רות‬
‫למשפחת הרצליך לבר ובת המצווה )בינימין ותור(‬
‫למשפחת שמחי לאירוסי משה חיים‬
‫למשפחת גוטמן להולדת הבן‬
‫למשפחת בושריאן להולדת הבת‬
‫למשפחת מישלוב להולדת הבת‬
‫למשפחת טרפ להולדת הבן‬
‫למשפחת חג‘ג‘ להולדת הבת‬
‫למשפחת ברגר להולדת הבת‬
‫למשפחת הילר להולדת הנכד בן לאלישיב ורחלי‬
‫למשפ‘ הרב טויל להולדת הנכד בן לנאוה ועמיחי‬
‫למשפ‘ הרב טויל לרגל נישואי תרצה עב“ל רעי‬
‫למשפחת ואזנה לרגל אירוסי ינון עב“ל רחל‬
‫למשפחת אשדת לבר המצווה של שמואל מבשר‬
‫להודיה יצחקי לרגל בת המצוה‬
‫לרועי גת לסיום קורס קצינים‬
‫בני דקלים‪:‬‬
‫באר גנים‪:‬‬
‫למשפחת בן חור להולדת הבן‬
‫למשפחת מזעקי לנישואי מור‬
‫לקומונרית בתיה להולדת הבן‬
‫למשפחת שומרון להולדת הנכד בן לחגי‬
‫למשפחת דרין אודי ובת שלום להולדת הנכד‬
‫בן לנהוראי ורחלי‬
‫למשפחת זוהר לבת המצוה של יראת‬
‫למשפחת חניה לאירוסי יעל‬
‫למשפחת אביטן לבר המצוה של אורי‬
‫לאביהו ושרלה כהן להולדת הבן‬
‫לגלעד וחמדה אורבך ולמשפחות בר ואורבך‬
‫להולדת הבת‪ ,‬הנכדה‬
‫למשפחת נידרברג לבר המצוה של נהוראי‬
‫ולבת המצוה לטליה‬
‫לטוני חסן להולדת הנכדה בת לאיתן‬
‫לאלישבע ואלי סבן לנישואי ליאור ונויה‬
‫לנורית ואהרון חזוט להולדת הנכד בן להדר ורועי‬
‫לקולט ושלמה סולטן להולדת הנכד בן לגלית וחגי‬
‫לסימונה ודוד עמר להולדת הנכד בן לבת ציון וחיים‬
‫לסוזי ומייק שאול להולדת הנכדה בת ליוני ואלישבע‬
‫למירב ויאיר אלון להולדת הבן‬
‫ללורנס וסילבן בזיז להולדת הנכד בן ליעל ונתי והנכדה בת‬
‫ליעל ואילן‬
‫לפנינה פרקש להולדת הנכד בן ליעל ונתי‬
‫למזל ומיקי כהן להולדת הנכד בן לאמונה ואבידור‬
‫לקולט ושלמה סולטן להולדת הנכד בן לגלית וחגי‬
‫נווה‪:‬‬
‫נצר חזני‪:‬‬
‫קהילת כפר דרום ‪ -‬שבי דרום‪:‬‬
‫לאהד ומיטל דביר להולדת הבת‬
‫ולשמואל וקרול חזי להולדת הנכדה ולנישואי עמיחי ואפרת‬
‫לטליה ביליה בהגיעך למצוות‬
‫לנועה מצליח בהגיעך למצוות‬
‫ליהודה ומרים בשארי לאירוסי אהד עם קשת‬
‫לחיים ותמר ממן לאירוסי אורלי‬
‫לאשר בן הרוש להולדת הנכדים בן למיכאל וטל‬
‫ובת לאמונה ונפתלי‬
‫למשפחת הרב יחיאל ותהילה יעיש להולדת הנכד‬
‫בן לנעם וטל‬
‫ליורם ומזל צרור להולדת הנכד בן למתן וזהר‬
‫ליאיר ורחלי ביליה להולדת הבת‬
‫וליהודה וזהבה אלמסי להולדת הנכדה‬
‫לאלעד וקרן כהן להולדת הבת‬
‫ולאשרת עראמה ואיציק וציפי כהן וולהולדת הנכדה‬
‫לאיתן ומזל מצליח להולדת הבת‬
‫וליוסי ומיכל מצליח להולדת הנכדה‬
‫לאבישי ואילנה מליחי להולדת הנכד בן לאשרת ויאיר‬
‫לאילן ודורית טננבויים להולדת הנכדה בת לאביה ויוסף‬
‫למשה ושושנה מזוז לנישואי ניסים ומיכל‬
‫ליהושע ומרים קלדאי לנישואי הדס עם שאול‬
‫למשפחת הלר להולדת הבת שבות‬
‫למשפחת כהן איובי לאירוסי אביחי ורננה‬
‫לקדמון הדס בהגיעך למצוות‬
‫להראל יערה בהגיעך למצוות‬
‫לוייל משה אורי בהגיעך למצוות‬
‫גני טל‪:‬‬
‫ליחיאל וחסידה בשארי לאירוסי בנם אליה עם מאור‬
‫לחזי ורותי כהן להולדת הנכד בן למוריה ולחיים‬
‫לאברהם ורחל יצחקי לנישואי איתיאל עם שני‬
‫לאסף וברכה עסיס להולדת הנכדה בת לעמית ולנעה‬
‫לשלומית ויואב ברגר וליהודית וליוסי ברגר להולדת הבן‬
‫הנכד יונתן‬
‫לנורית וניסים ליברטי להולדת הנכדה בת ליפעת ולאושרי‬
‫מויאל‬
‫למיכי ודבהל'ה זוסמן להולדת הנכד בן לעפרי ולשני‬
‫למזל ואיציק צאיג לנישואי בניה ועדי‬
‫לעירית ואבישי זלצר ולרוחמה וישראל סרוסי להולדת הבן‬
‫הנכד גילעד‬
‫לאסתר ואריה לובל להולדת הנכד ינון מנחם בן לארז‬
‫ואפרת דנינו‬
‫למנחם וברכה קוך להולדת הנכד יאיר בן לשירה )דנה(‬
‫ומשה פרץ‬
‫לבשמת ויובל שפירא ולצביה וברוך זעירא להולדת הבת‬
‫הנכדה אילה‬
‫למשה וימינה חוברה להולדת הנכדה נעמי בת למור‬
‫ואמיתי מור‬
‫לעידו חורב בהגיעך למצוות‬
‫למשה ודיקלה דיקשטיין ולברכה ומנחם קוך וליקי גל‪-‬עד‬
‫להולדת הנכדה הבת מרים‬
‫לאביגיל ועומר הר לבן ולמיכאל ורבקה גולדשמידט‬
‫להולדת הבן הנכד‬
‫לנעמי ועזרא אלדר לנישואי אביטל עם דוד‬
‫ניצן‪:‬‬
‫לוקסלר ליאורה ואלימלך לנישואי שמואל עם אסתר‬
‫לשיפנבאוואר רחל ומשה להולדת הנכדה בת ליפית ויואל‬
‫לרחמין חוה ובני להולדת הנכד בן ללילך ורפאל‬
‫לסיטון יעקב ועופרה לבר המצווה של הנכד ידידיה בן רועי‬
‫ובתאל‬
‫לקירשנזפט ציפורה ויגאל לנישואי שמחה עם יהודה‬
‫לקרה אוריאל ורותי להולדת הנכדה‬
‫ליזרעאלי חני וגבי לנישואי יהודה עם עדי‬
‫ליובל שארה ויעקב לבת המצווה של הנכדה ארד בת טליה‬
‫ודודי‬
‫לקירשנזפט מנחם מענדל בהגיעך למצוות‬
‫לדהן עליזה ומאיר לנישואי מילכה עם שמי‬
‫לעזריאל נעמי ויעקב לאירוסי יקיר עם תהילה‬
‫לחזות קובי ואפרת להולדת הבן‬
‫לחזות רחל ועמרם להולדת הנכד‬
‫לגרוס יהודה ונעמה להולדת הנכד בן לאריאל וחני‬
‫להלל דנינו בהגיעך למצוות‬
‫ללינטל אסתר וישראל להולדת הנינה ולבת המצווה של‬
‫הנכדה יפעה יהודית‬
‫להרשטיק משה וחגית לאירוסי גילי עם טל‬
‫לחדד שמעון ופנינה להולדת הנכד‬
‫לדנינו דליה ויהודה להולדת הנכד בן לרנננה ודרור‬
‫ליוסי ויעל נוימן להולדת הנכדה ולישועה ונדין חנון להולדת‬
‫הנכדה‪ ,‬בת להדס ויוסף‬
‫ליוחנן והדר ברבי להולדת הבן‬
‫לקירשזנפט יגאל וציפורקה לאירוסי שמחה ויהודה‬
‫לוקסלר ליאורה ואלימלך להולדת הנכד בן לחגית ופנחס‬
‫וולף‬
‫לאנקרי מרים ואבי להולדת הנכדות‬
‫לאנג'ל רוחמה להולדת הנכד בן לשלומית ומתי‬
‫לכהן יוני ומזל לנישואי אברהם ודניאלה‬
‫ללינטל אסתר וישראל להולדת הנין‬
‫אל הים ‪ -‬נווה ים‪:‬‬
‫לאורין אדרי לבת המצווה‬
‫לליאור פרץ לבר המצווה‬
‫‪47‬‬
‫ניחומים‬
‫בני נצרים‪:‬‬
‫נווה‪:‬‬
‫לשלמה מידלר על פטירת אביך‬
‫לחיים ירוסלביץ על פטירת אביו‬
‫ליצחק יצחקי על פטירת אביו‬
‫באר גנים‪:‬‬
‫גני טל‪:‬‬
‫לציפי שרעבי על פטירת אימך‬
‫לנורית זקוטו על פטירת אביך‬
‫לאביבית ראובן ואפרים צפירה על פטירת האב‬
‫לציונה אטיה על פטירת האם‬
‫שושנה ראובן על פטירת האב‬
‫לציפי שרעבי על פטירת האם‬
‫לחיים גיבר על פטירת אמו‬
‫ניצן‪:‬‬
‫לניסים פינס על פטירת אביך‬
‫לצביה אוחיון על פטירת אימך‬
‫לדוד ללום לקלמנטין ללום על פטירת האח‪ ,‬הבן‬
‫ליצחק קורציה על פטירת אימך‬
‫לפרג‘ רות ויהודה אור על פטירת הבן‬
‫לאדריאנה בלוך על פטירת אחותך‬
‫למשפחת זיגדון אפרים ודבורה על פטירת הבן‬
‫ליוני כהן על פטירת אמך‬
‫לחיה שרעבי על פטירת אמך‬
‫כרמי קטיף‪:‬‬
‫לאיריס בן נון על פטירת אביה‬
‫לירון בונפד על פטירת אחותו‬
‫למרים דנינו על פטירת אמה‬
‫אל הים – נווה ים‪:‬‬
‫לאבי פרחן על פטירת אחותך‬
‫בס“ד‬
‫יום השנה‬
‫העשירי‬
‫לגוש קטיף‬
‫וצפון השומרון‬
‫‪óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå‬‬
‫”‪...‬מי שחוה את‬
‫בערת הקיץ‬
‫ליבו לבית‬
‫מכאן והלאה‬
‫‪48‬‬
‫‪ø”ò‬‬
‫‪Friends of Gush Katif‬‬
‫ופני הנוף ראי‬
‫לחרדותיו‪“...‬‬
‫)רחל שפירא(‬
‫עצרת לציון‬
‫יום השנה העשירי לעקירה‬
‫תתקיים אי“ה ביום חמישי ז‘ אב‬
‫) ‪ (23.7.2015‬בכיסופים‪.‬‬
‫זוכרים‪ ,‬ונשבעים‬
‫להעביר לדורות הבאים‬
‫‪ 17:00‬התכנסות בכיסופים‬
‫פינת יצירה לילדים בסככה מוצלת‬
‫‪ 17:45‬תפילת מנחה‬
‫‪ • 18:00‬עצרת‬
‫• דברי ברכה‬
‫• מקהלת בנים ”שבי דרום“‬
‫בניצוחו של רונן צוויג‬
‫• מסכת – ”מקרווילה ‪ -‬לוילה“‬
‫עשר שנים בין בית זמני לבית של קבע‬
‫• שבועת הנוער – ע“י סיירי קטיף‬
‫• העברת דגל הכיסופים לבוגרי כתה ז‘‪.‬‬
‫• הצטרפות ילדי כיתות א‘ ובוגרי גן חובה‬
‫ל“משפחת גוש קטיף“‬
‫• קבלת תעודות והפרחת בלונים כתומים‬
‫הארוע באישור כוחות הביטחון‬
‫הציבור מוזמן!‬
‫מפעלות‬
‫הדתית‬
‫דתית‬
‫ית‬
‫הציונות הד‬
‫מחורבות העבר ‪ -‬נבנה את העתיד!‬
‫מדור נוסטלגיה‬
‫‪2015‬‬
‫שבי דרום‬
‫‪2010‬‬
‫‪49‬‬
‫מדור לילדים‬
‫תפזורת שמות הילדים לאחר הגירוש‬
‫ע‬
‫ש‬
‫א‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ה‬
‫י‬
‫ח‬
‫ת‬
‫ק‬
‫א‬
‫ש‬
‫א‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ו‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ק‬
‫נ‬
‫פ‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ט‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ר‬
‫ג‬
‫ר‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ר‬
‫פ‬
‫א‬
‫ש‬
‫ז‬
‫ש‬
‫ג‬
‫צ‬
‫ת‬
‫ט‬
‫ר‬
‫צ‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ב‬
‫צ‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ג‬
‫ב‬
‫צ‬
‫א‬
‫ז‬
‫ו‬
‫צ‬
‫מ‬
‫פ‬
‫א‬
‫ק‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ר‬
‫נ‬
‫י‬
‫פ‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ל‬
‫צ‬
‫פ‬
‫ס‬
‫צ‬
‫ר‬
‫ס‬
‫פ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ר‬
‫א‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ת‬
‫א‬
‫פ‬
‫נ‬
‫י‬
‫צ‬
‫פ‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ל‬
‫פ‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ג‬
‫צ‬
‫ה‬
‫צ‬
‫ט‬
‫צ‬
‫ף‬
‫י‬
‫ט‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ש‬
‫א‬
‫פ‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ג‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ז‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ז‬
‫א‬
‫ט‬
‫ג‬
‫א‬
‫פ‬
‫י‬
‫צ‬
‫ט‬
‫ש‬
‫צ‬
‫ש‬
‫א‬
‫ש‬
‫צ‬
‫י‬
‫נ‬
‫צ‬
‫ש‬
‫צ‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ה‬
‫י‬
‫נ‬
‫ת‬
‫מ‬
‫א‬
‫ל‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ט‬
‫י‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ש‬
‫צ‬
‫ט‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫צ‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ז‬
‫א‬
‫ר‬
‫ז‬
‫צ‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ק‬
‫צ‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ר‬
‫ש‬
‫צ‬
‫נ‬
‫ש‬
‫צ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ל‬
‫פ‬
‫א‬
‫ל‬
‫י‬
‫ב‬
‫ע‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ל‬
‫צ‬
‫כ‬
‫נ‬
‫מ‬
‫א‬
‫צ‬
‫ש‬
‫ו‬
‫א‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ק‬
‫פ‬
‫ש‬
‫א‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ר‬
‫ט‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ש‬
‫ק‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ר‬
‫צ‬
‫ק‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ת‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ט‬
‫ט‬
‫א‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ה‬
‫א‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫פ‬
‫ט‬
‫א‬
‫ל‬
‫ק‬
‫פ‬
‫מכאן והלאה‬
‫מילים‪:‬‬
‫תמר‪ ,‬ניצן‪ ,‬איתן‪ ,‬תומר‪ ,‬מבשר‪ ,‬עמיחי‪ ,‬תחיה‪ ,‬ליאור )גן אור(‪ ,‬לביא‪ ,‬מתן‪ ,‬טל )גני טל(‪ ,‬דקל‪ ,‬כרם‪ ,‬עמישב‪ ,‬שבות‪,‬‬
‫הדר )חזר(‪ ,‬חן )ר“ת נצר חזני(‪ ,‬קטיף‪ ,‬נווה‪ ,‬אריאל )נולד ביום שריפת בתי הכנסת(‪ ,‬נחלה אהובה‪ ,‬מתניה )”ממדבר‬
‫מתנה“‪ -‬תודה על מתניה(‪ ,‬ניסנית‪ ,‬אמונה‪ ,‬נצר‪ ,‬שחר‪-‬קטיף‪ ,‬צופיה‪ ,‬שבות‪-‬עמי‬
‫‪2015‬‬
‫תלמי יפה‬
‫‪50‬‬
‫‪2012‬‬
‫מתוך ‪google earth‬‬
ã"ñá
ø”ò
óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå
Friends of Gush Katif
àéä
àåä
ãá ìù âåñ
íéðåùàøäî ùåâá áåùé
äòéâø ,äçåðî
øåôéö íù - ùåâá áåùé
÷ùðá úåçéèá ÷ìç
íéáåùé éðùá óðò ,ùøåù
äãìé ìù éèøô íù
óéè÷ ùåâá èìåù õò
íéî øåôéö íù
ïåøùâ íò úåøééú íå÷î
ìáçä ïåôöá éæëøî áåùé
éøáòä çåìá ùãåç
óéè÷ùú
:úåìàù
íéøîú óéè÷
óéè÷ ùåâì äñéðë íåñçî
ãåã ïâî úøåöá éëåðéç ãñåî
ã"îîä øôñä úéá íù
ìù äøëæì "àúçðúà"ä
óéè÷ ùåâá éæëøîä áåùéä
úéøåæàä äöòåîä ìù äîù
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
1
2
3
4
5
6
7
.íå÷îä íùì úôøèöî äòåáöä úöáùîá äòéôåîä úåàä
51
‫כנס קטיף בנושא‬
‫השלכות העקירה‬
‫על החברה הישראלית‬
‫בהשתתפות רבנים‪ .‬שרים חכי“ם ועוד‬
‫פרטים נוספים באתר המרכז למורשת גוש קטיף‬
‫יום שלישי ה‘ אב ‪21/7‬‬
‫בקריה החינוכית נווה דקלים ניצן‪.‬‬
‫‪52‬‬