להורדה - שביט בר-און גלאון צין יגור ושות
Transcription
להורדה - שביט בר-און גלאון צין יגור ושות
שולחן עגול הגבלים עסקיים מאת :ניסן קובלסקי הפן החקיקתי משתתפי השולחן העגול עו"ד דר' דוד תדמור מנחה הדיון צילומים :חיים יפים ברבלט 1 עו”ד חגי דורון שותף במשרד ש. הורוביץ ושות’ מ 2004-ועומד בראש תחום הגבלים עסקיים ותחרות במשרד. בוגר בהצטיינות של הפקולטה למשפטים ובהצטיינות יתרה של החוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה ( .)1996מומחה ובעל ניסיון רב בייצוג בפני ערכאות שיפוטיות ובהליכים בפני רשות ההגבלים העסקיים .עוסק בייעוץ שוטף לרשימה ארוכה של חברות ישראליות ובינלאומיות בהן טבע, חברת החשמל, רדימיקס ,ידיעות אחרונות ,P&G , BA, IATAועוד. 2 עו”ד אבנר פינקלשטיין שותף ומרכזתחום ההגבלים העסקיים במשרד גורניצקי ושות’. בין השנים 2001- 2011שימשתי בתפקידים שונים ברשות ההגבלים העסקיים כחוקר בכיר ,כראש צוות הבנקאות ושוק ההון במחלקה המשפטית, ובתפקיד האחרון כסגן מנהלויועץ משפטי של מחלקת החקירות .מייעץ ומייצג חברות מובילות מתחומי התעשייה ,המזון, הפיננסים, המלונאות והאנרגיה בפני הממונה על ההגבלים העסקיים ובבית הדין להגבלים עסקיים ,בהליכים פליליים ואזרחיים כאחד. 3 עו”ד צחי יגור בוגר תואר ראשון (בהצטיינות) במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב ,ותואר שני (בהצטיינות) במשפטים מColumbia - .Universityבעל רישיון לעריכת- דין בישראל ובניו-יורק. שותף בכיר וראש מחלקת הגבלים עסקיים ,תשתיות ומכרזים ,במשרד שביט בר-און גלאון צין יגור ושות’ .עוסק בפן הפלילי ,מנהלי ואזרחי של הגבלים עסקיים. מחבר הספר דיני הגבלים עסקיים. מרצה להגבלים עסקיים ומיזוגים ורכישות במכללה האקדמית נתניה. 4 עו”ד רונית אמיר יניב בוגרת הפקולטה למשפטים בת”א, מתרגלת ועוזרת מחקר.שותפה במשרד יגאל ארנון משנת .1999 אחראית ניהול בסניף ת”א .ראש מחלקת הגבלים עסקיים ורגולציה. בנוסף-ליווי שוטף מסחרי ועסקאות של תאגידים, בחירות ,ספורט, ליטיגצית הגבלים ועבירות צווארון לבן דומות .חברת ועדות ההגבלים והספורט של לשכת עוה”ד. יו”ר הנהלת איגוד לשכות המסחר בישראל שנמנה על ICCהעולמי .יו”ר ועדת ההגבלים הישראלית של ,ICCוחברת ועדות הבינלאומיות של ה.ICC- 5 עו”ד בועז גולן ראש מחלקת הגבלים עסקיים ותחרות בהרצוג פוקס נאמן ושות’ .מרצה להגבלים עסקיים ורגולציה כלכלית באוניברסיטה העברית. לשעבר היועץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים (;)2006-2011 מרצה מטעם ארגון הOECD- בהשתלמויות מקצועיות לרשויות תחרות; בוגר תואר שני במשפטים מUniversity of- ,Pennsylvania עם התמחות בהגבלים עסקים ורגולציה כלכלית. לקוחות בולטים: הוט ,הראל, אייפקס 6 עו”ד אמיר ונג שותף וראש מחלקת הגבלים עסקיים ורגולציה במשרד רון גזית ,רוטנברג ושות’ .מתמחה בהגבלים עסקיים וברגולציה בשווקים שונים, עמם נמנים: בנקאות וכרטיסי אשראי ,טלקום, טלויזיה ,שוק המזון ,מיחזור, משק החלב, תחבורה ועוד. כמו כן היה אמיר מעורב בהליכי רגולציה וחקיקה בתחומי הגנת הצרכן ,מסחר אלקטרוני והגנת הפרטיות. 7 עו”ד ד”ר דודי תדמור שותף מנהל במשרד תדמור ושות’ .לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. מתמחה בהגבלים עסקיים ,מיזוגים ורכישות, תקשורת רגולציה וליטיגציה .מייצג גופים מרכזיים במשק הישראלי וחברות רב לאומיות רבות. הגבלים עסקיים ,נטל או מגן? 10 8 עו”ד איתן אפשטיין מייסד משרד אפשטיין קנולר ושות’ .התמחותו בדיני הגבלים עסקיים. בעל ניסיון רב בטיפול בסוגיות מתחום ההגבלים העסקיים בפני רשות ההגבלים העסקיים. מייצג לקוחות ישראליים ובינלאומיים בתחומי תעופה, תקשורת ,ביטוח, מחשבים ,תרופות, קמעונאות ותחומים אחרים .פרסם מספר מאמרים בתחום ההגבלים העסקיים ובתחום המסגרת המשפטית של הסחר הבינלאומי בישראל דודי תדמור: חוק ההגבלים העסקיים לא השתנה הרבה בעשרות השנים האחרונות ,אך הסדרים רבים נוספו לו ,בעיקר בשלוש השנים האחרונות. התוספות לחוק משמעותיות ומושכות הרבה תשומת לב .השאלה המעניינת היא האם אנחנו בעולם של קיפאון ,או בעולם של שינוי? ומה המשמעות של השינויים האלה? נתחיל בפן החקיקתי. חגי דורון :אני חושב שאנחנו סובלים מחקיקת יתר .אני לא זוכר מתי החוק השתנה בארצות הברית ,אם בכלל ,וגם את אמנת רומא לא משנים כל כך מהר. אנחנו ,לעומת זאת ,במרוץ לחידושים והכול בשיטה היברידית .קודם כל אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים להיות .יש פה מטוטלת שנעה לכיוון החקיקה. אבנר פינקלשטיין: זה לא רק חקיקת יתר ,אלא שזו חקיקה המשקפת רצון למעורבות יתר בכלכלה החופשית .יש איזון מאוד עדין שחייבים לשמור עליו ,בין הצורך לשמר ולקדם תחרות לבין הצורך לאפשר כלכלה חופשית וממועטת רגולציה ככל הניתן .כולנו צרכנים וכולנו רוצים ליהנות מפירות התחרות ,אבל בדרך לשמירה על התחרות יש להישמר מאוד ממעורבות יתר שתפגע בעיקרון הכלכלה החופשית ותפגע בסופו של דבר בתחרות ובצרכנים .בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מקרים גם בחקיקה וגם בהחלטות של הרשות ,שמבטאים התערבות יתר ופגיעה בעיקרון של הכלכלה החופשית, עד כדי תכנון שוק .חוק המזון הוא דוגמה מובהקת להתערבות יתר שהיא תכנון של שוק. בועז גולן: חלק מהתיקונים שבחוק ההגבלים אולי הבשיל בשלוש השנים האחרונות ,אבל לחלקים אחרים יש היסטוריה ממושכת יותר ,כמו צמצום הפטור החקלאי. כל ממונה ניסה בתקופתו לצמצם את הפטור החקלאי ,וכיום התנאים הציבוריים/פרלמנטריים מאפשרים לעשות דברים שאי אפשר היה לעשות בעבר .נקווה שהרשות תשכיל לנצל זאת ,גם לצורך תיקונים להפחתת הנטל הבירוקרטי ומניעת בזבוז משאבי הרשות לריק ,שבעבר חששו להביא לכנסת ,כמו התיקון של סעיף (2א) או נושא רף הדיווח במיזוגים. רונית אמיר-יניב: אני מוטרדת מחקיקת היתר ,ולא פחות מעצם החקיקה עצמה-אני מוטרדת מכמות גילויי הדעת שהם בעצם סוג של חקיקה .מבחינתי ומבחינת הלקוחות שלי ,ברגע שמתפרסם -גילוי דעת -אני מתייחסת אליו כאל דבר חקיקה לכל דבר ועניין .אני מוטרדת מחוסר האיזון בכל מיני מישורים כמו מול זכות הקניין וחופש עיסוקה .ניקח עו"ד חגי דורון עו"ד אבנר פינקלשטיין עו"ד צחי יגור עו"ד רונית אמיר יניב עו"ד בועז גולן לדוגמה את גילוי הדעת הנוקשה של בדיקת הנאותות בין מתחרים ,שלדעתי הגדרותיו הרחבות מהו “מידע רגיש תחרותית” ,ניסיונו לחייב חברה לבצע את החלק הקריטי של בדיקת הנאותות ע”י מעריך אובייקטיבי ולא ע”י מקבלי ההחלטות בחברה ,איסוריו המנותקים מחיי המסחר-ומהווים איזון בלתי נכון בין תחרות לפרקטיקה העסקית .דוגמה נוספת לרגולציית יתר הינו גילוי הדעת מהו מחיר מופרז של מונופולין ,שקבע רף בלתי סביר של 20אחוז רווח בלי להתחשב בשאלה אם המונופול מוכרז או לא ובהבדלי שווקים ומוצרים, שהגדיר בצמצום יתר את ההוצאות שניתן להחשיב לצורך “נמל המבטחים” ומכביד על תאגידים בהוצאות מיותרות על כלכלנים .זאת תהיה בכייה לדורות ונתחרט עליו בעתיד .אני מוטרדת גם מהתיקון לחוק ההגבלים בנושא העיצומים הכספיים ,ומהאופן שבו רשות ההגבלים לקחה לעצמה ביתר שאת את התפקיד של הרשות החוקרת, המחוקקת ,השופטת והמבצעת .גם בתחום הסנקציות המנהליות ,יש סנקציות שממש מתקרבות לגבול הסנקציות העונשות – והן כמעט פליליות. צחי יגור: אני מתחבר לאבחנה בין התיקונים האחרונים בחוק ההגבלים העסקיים, שהוא חוק התחרות הגנרית ,לבין החקיקה החדשה בתחום ,בענפים ספציפיים ,כמו חוק המזון וחוק הסופרים שמסדירים ענף ספציפי .נעשו המון תיקונים בחוק ההגבלים ,בכל הרבדים .חלק ניכר מהם היה אכן נחוץ כדי לרענן את חוק ההגבלים העסקיים, אף כי ניתן להתווכח על הקף התיקון ותכניו ,במיוחד בנושא של קנסות מנהליים והפיקוח על קבוצות ריכוז. אבל בחוקי התחרות הספציפיים יש תחושה שהפכו את השוק הישראלי לסוג של שדה ניסוי עולמי ,ואנחנו מוצאים בחוק המזון למשל ,איסורים וקביעות שאין להם אח ורע בעולם. בעוד שתיקונים כמו קנסות מנהליים, ואכיפה על קבוצות ריכוז הם תיקונים חיוניים (שלגיטימי לחלוק על היקפם), חקיקה ספציפית להסדרת ענפים ספציפיים ,כמו חוק המזון וחוק הסופרים ,היא מאוד מדאיגה.ייתכן ואלה סנוניות ראשונות ,המחוקק “יתאהב” ,ומחר נמצא את עצמנו עם חוק להסדרת התחרות בתחום הבנקאות ,הרכב או הביטוח ,והממונה על ההגבלים העסקיים והתחרות עשוי להפוך לממונה על יוקר המחיה. המטרה המרכזית של חוק המזון למשל אינה לעודד תחרות ,אלא להילחם ביוקר המחיה .זה שינוי ,ולא לטובה, מהמטרה הקלאסית של חוק ההגבלים העסקיים ,וחוקי התחרות בעולם, קודם כל לעודד תחרות. איתן אפשטיין: לאור מבול השינויים בחוק ,החקיקה החיצונית והרחבת אחריות ומעורבות הרשות בתחומים רבים נוספים כתוצאת כל אלה ,קיים חשש גדול אם לרשות ההגבלים יהיו האמצעים המתאימים בהיקף הנדרש כדי להגן על תחרות בצורה אפקטיבית .הרשות הופכת להיות כלי בידי המחוקק. החיבור הזה יוצר נטל על השחקנים בשוק .כפיית מדיניות כלכלית זה עניין פוליטי והרשות להגבלים עסקיים צריכה להיות רשות מקצועית ,עם תפקיד מאוד מוגדר .היא לא אמורה להיות כלי משחק בידי פוליטיקאים. כולנו נותנים עצות ללקוחות ,ליזמים שרוצים להשקיע מחו”ל מהארץ ,ולתת להם וודאות משפטית בתחום הזה, וזה הופך בלתי אפשרי .מצד אחד מונופול הוא דבר מותר כיון שבהיבט המאקרו כלכלי יש יתרונות של העסקה והשקעות ומחקר ופיתוח וכן הלאה, ומצד שני הממונה יכול להורות איך לנהל את העסק ולתת לו הנחיות ,או לפרק אותו .המצב לטעמי מאוד לא בריא ואני חושש מאובדן הפוקוס של הרשות ויכולתה להתמקד בתפקיד העיקרי שלשמו היא הוקמה. אמיר ונג: לכנות את החוקים האלה “חוקי הגבלים” עסקיים או “חוקי תחרות”, זו פשוט הטעיה .אלה לא חוקי תחרות, אלא חוקים שמבססים תשתית להפיכת רשות ההגבלים ל“ -משרד לניהול המשק הישראלי” .אלה חוקים שמשתמשים בהם כדי שהממשלה תתכנן ותנהל את הפעילות העסקית במקום הגופים העסקיים .המגמה הזאת ,של פעולה כמתכנן מרכזי, מחלחלת לצערי גם לתוך העבודה הקלאסית של רשות ההגבלים בתחומים של מונופולים ,מיזוגים והסדרים כובלים. הפן המוסדי דודי תדמור: הרשות גדלה מאוד בשנים האחרונות, וכוח האדם בה גדול במאות אחוזים אבל גם ברוחב הסמכויות .יש פעולות שיש בהן פן יותר פיקוחי על שווקים ופן ייעוצי הרבה יותר חזק ממה שהיה קיים בעבר .אתם פונים לרשות כעניין יום יומי ,עד כמה הגודל משפיע על הרשות? עד כמה משפיעה הרחבת סמכות הרשות לתחומים שהם לא הגבלים עסקיים במובן הקלאסי? רונית אמיר-יניב: בעבר הייתי מעלה על נס באזני עמיתיי את התפקוד של רשות ההגבלים לעומת רשויות ורגולטורים אחרים ,ומשבחת את התקשורת המועילה עימה .הייתה תחושת של סיעור מוחות עם ראש צוות ברשות שהיה מנסה לעזור ולמצוא פתרון עסקי לגיטימי כאשר אין בדין הנחיה מפורשת .לצערי ,בחמש השנים האחרונות ,הגישה המסייעת הזאת כמעט נעלמה .בתחילה חשבתי שאולי זה קשור לעומס הגדול על אנשי הרשות שאינו מותיר להם זמן להשיב לשאילתות שאינן חלק מבקשות מיזוג או פטור ,אבל למרות שהרשות גדלה 11 שולחן עגול הגבלים עסקיים ומספר המשפטנים והכלכלנים בה גדל מאוד ,אני לא רואה שום שיפור מצידם במענה לשאלות עורכי הדין ההגבלים החיצוניים בנושאים ה”אפורים” ,אלא להיפך .היכולת להסתייע ברשות ולקבל תשובות ברורות הפכה למסורבלת ובירוקרטית .הפרסומים וגילויי הדעת שפרסמה הרשות אוסרים כמעט הכול ואינם מתירים מה שהכרחי לעולם העסקי .לדוגמה :הרשות פרסמה פטור סוג להסכמים שאינם אופקיים -שלכאורה נועד להקל ,אך בפועלקשה מאד להחילו עקב הגדרת “מתחרים” רחבה מדי ותנאים הנתונים לפרשנות רחבה בו. בועז גולן: להבנתי הרשות עומדת בפני אתגר כפול .מאז ומעולם שכבת מקבלי ההחלטות ברשות הייתה צרה מאוד.. ברשות הרבה אנשי מקצוע צעירים, וככל שמטפסים ברמות הוותק ,הולכים ומתמעטים אנשי המקצוע ,ובהתאמה הולכים ומתמעטים מקבלי ההחלטות. ככל שמוסיפים סמכויות נוספות ,זמן הניהול מתחלק על יותר נושאים ולכן יש פחות משאבי ניהול שניתן להקדיש לכל נושא פרטני .זה האיום הגדול שאני מזהה מבחינת העבודה המוסדית של הרשות .לדוגמה ,אני חושש שזמן שהיה מוקדש לקרטלים יידחה עכשיו לטובת ענייני חוק המזון ,ושכרו של הציבור הישראלי ייצא בהפסדו. הקושי השני שהרשות צריכה להיות ערה לו הוא שהחדש והנוצץ יקסום יותר מהמסורתי ומהמקובל .אבל המסורתי והמקובל הוא לב העשייה ההגבלית .נקווה שמי שמקצה משאבי כוח אדם יבין שחייבים לעבות את שורות הקצונה הבכירה של הרשות ואי אפשר להסתפק רק בהוספת תקנים בדרגת סמל וטוראי. אבנר פינקלשטיין: הגידול בכוח האדם של הרשות הוא מבורך לדעתי שכן עד עכשיו הרשות הייתה בתת כוח אדם .צריך לזכור שרשות ההגבלים העסקיים אחראית על אכיפת החוק בקרב כלל החברות 12 בישראל ואם נשווה את כוח האדם של רשות ההגבלים לעומת כוח האדם של הרשות לניירות ערך ,למשל ,האמונה על אכיפת החוק בקרב החברות הציבוריות בלבד ,נראה שלרשות לניירות ערך יש כוח אדם גדול בהרבה .את הזהירות של עורכי הדין והכלכלנים של הרשות במסגרת המגעים עם עורכי הדין מהמגזר הפרטי יש לייחס למדיניות פנים ארגונית ולהבנתי זה לא קשור לגודל .אני כן רואה שיפור בקצב הבדיקה של מיזוגים אבל אני לא רואה שיפור דומה בקצב הבדיקה של בקשות פטור .יש לקוות שמספר הכלכלנים ומספר עורכי הדין שיתווספו ישפר את המצב. חגי דורון: עכשיו יהיו יותר משימות ,והעיכובים יישארו פחות או יותר אותו הדבר .זה נובע גם מהעובדה שהדרישות שאנחנו מקבלים הן לא תמיד פרופורציונאליות ברמת הבדיקה ודרישות הנתונים. אנחנו נתקלים בזה בבית הדין להגבלים עסקיים ,בשאלות של גילוי מסמכים בכמות אדירה גם על בקשות אזוטריות .בסך הכול ,הגידול של הרשות יעצים מאוד את חשיבות הממונה וסגניו .גם בעבר היה אתגר גדול לנהל את הרשות ,אבל היום האתגר גדול הרבה יותר .בסופו של דבר ,מי שצריך לקבל את ההחלטה בחוק ,הוא אדם אחד .אין שקיפות ברשות ,אתה לא שותף לתהליך החיוני בהליכים שבהם ראוי שתהיה שקיפות. אני מבין שנכוו בעבר ממקרים ,אבל צריך למצוא איזון. אמיר ונג: בנוגע לתוספת התקנים לרשות ההגבלים ,צריך לזכור שגם משרד התקשורת ,לדוגמה ,משווע לעוד כוח של כלכלנים שמסוגלים לבחון שאלות קשות של מדיניות ותחרות .אבל מי שקיבל את התקנים ומשתמש בהם עכשיו לעבודה בתחום התקשורת זו דווקא רשות ההגבלים .חלק מהתקנים החדשים היה צריך לדעתי לשמש לחיזוק משרדי הממשלה הרלוונטיים עו"ד אמיר ונג עו"ד ד"ר דוד תדמור ולא לתגבור פעילות של רשות ההגבלים שמתערבת לעומק בשווקים וחותרת תחת הרגולטורים הענפיים .מבחינת פעילות של הרשות לשיפור ניצול המשאבים שלה עצמה ,אנחנו רואים ניסיון להוריד עבודה מרשות ההגבלים באמצעות פרסום כלים של הערכה עצמית ( .)self-assessmentאלו כלים שבמסגרתם גורמים פרטיים אמורים לבחון מקרים פוטנציאליים של הסדרים כובלים לדוגמה בלי לפנות בכלל לרשות .אבל הרשות יצרה כלים שלא באמת מאפשרים לנו ,עורכי הדין של הצדדים הפרטיים ,להפסיק לפנות לרשות ההגבלים .הכללים מנוסחים בצורה מאוד צרה שלא מאפשרת לנו לחוש בטחון עם החלטות בלי לבדוק את המקרה הקונקרטי עם הרשות. איתן אפשטיין: אנחנו עדיין לא במצב שבו רוב אנשי העסקים במדינת ישראל מכירים את חוק ההגבלים ומה מותר ומה אסור. הרשות ראתה את עצמה כמלמדת ומחנכת .זה חלק מה DNA-של הארגון. התחושה בשטח היא שחלק מה- DNAהזה קצת הלך לאיבוד בשנים האחרונות .מצד אחד התקנות וגילויי הדעת כתובים בשפה כללית אשר מותירה פתח רחב לפרשנויות ומצד שני פחות ופחות ניתן להתייעץ באופן פתוח עם הרשות וזה משהו שלנו מאוד חסר, מכיוון שהבעיות הן אמתיות .הרשות חייבת להיות יותר ברורה ופתוחה ממה שהיא היום. צחי יגור: אני חושב ששאלת הגודל של הרשות, היא לא השאלה החשובה .מה שחשוב זו “שאלת ההלימה” בין הגודל של הרשות לבין הסמכויות שניתנו לה. מכיוון שהסמכויות גדלו מאוד בשנים האחרונות ונוספו הרבה תחומים. חשוב גם איך מנהלים את כוח האדם הזה ,איך מקצים את סדרי העדיפויות ואיפה משקיעים את המשאבים .לאור הגידול בסמכויות ,צריכה להיות גם יותר האצלה של סמכויות ,יותר ראשי אגפים .בהרבה מקרים ,ברור שאם לא תתואם ישיבה עם הממונה או סגנו ,לא תקבל החלטה ,והריכוזיות הזו ,יוצרת לעתים צוואר בקבוק בעיתי ,בהליך קבלת ההחלטות. חוק הריכוזיות וחוק המזון עו"ד איתן אפשטיין דודי תדמור: הזכרנו את חוק המזון ,שנועד להתמודד עם בעיות יוקר המחיה ונותן סמכויות ניהול ברמת המיקרו .איך מנהלים אגפים ,איזה חנויות פותחים ,איזה חנויות סוגרים ,איסור קטגורי על התערבות ספקים בקביעת המחיר לצרכן .זאת בשונה מהמגמה הכללית בחוק ההגבלים העסקיים .תחום שני הוא חוק הריכוזיות ,שבו הממונה קיבל שפע של סמכויות בהקצאה של זכויות לתשתית חיונית לגורם ריכוזי .מאז שהמחסום נפרץ והרשות קיבלה סמכות ליצור תחרות ולא רק לשמור על תחרות שזה קבוצות ריכוז ,אולי לגיטימי גם שהרשות תעסוק ביצירת תחרות באופן ספציפי בענף המזון? ואולי לא רע שהרשות תייעץ בכל מיני נושאים יותר רחבים ותהיה מעורבת עד כדי אולי סמכות אישור בהיבטים כלל משקיים? ואולי לא? בועז גולן: חוק המזון תפור למידות של שוק מאוד מסוים .אני חושב שהקושי המרכזי והמכשלה הראשונה היא שהחוק לא שם את האצבע על הבעיות האמתיות. זאת רגולציה מתערבת מאוד ,ודרקונית בסמכויות שלה ,אבל שמחטיאה לאורך כל הדרך את הבעיות שיש בשוק המזון. בהכרח התוצאה היא תוצר חלש. לדוגמה ,אחת המטרות המוצהרות של חוק המזון הייתה להגדיל את מספר ספקי המזון שיהיו על המדפים ברשתות השיווק .אלא מה? משיקולים מסחריים קוהרנטיים לחלוטין עם טובת הצרכן ,רשתות השיווק עובדות ככלל עם ארבעה ספקים בכל קטגוריה. כך הן ממקסמות את כושר המשא ומתן שלהן מול הספקים ,ומנהלות מלאי באופן מיטבי .מתערב ככל שיהיה ,חוק המזון לא יכול לשנות את התמריצים הבסיסיים שלהן .ואפשר כך לעבור פרק-פרק בחוק המזון ,ולהראות איך הוא מחטיא את המטרות שאליהן הוא כיוון .החוק הזה לא יכול להשיג את התוצאה המוצהרת שלו ,שהיא הורדת המחירים לצרכן .סביר מאוד להניח שהוא יוביל לתוצאה הפוכה. רונית אמיר-יניב: לדעתי ,חוק המזון הולך להיות אחד מהכישלונות הגדולים של הרגולציה, לא ישרת את התחרות והמלחמה ביוקר המחיה ונראה את זה כבר בשנים הקרובות .החוק ייכנס לתוקף ב2015 אך אנו כבר חשים בשטח מצד הרשות ההיערכות ליישומו ,את התקנות שפורסמו ,את יישום חובות הדיווח המרחיבות על קמעונאים ויצרנים ואנו ממתינים לראות כמה נוקשה תהיה האכיפה . .נדמה שבכמה וכמה תחומים בשוק המזון ,יש הרבה יצרנים קטנים ויצרני בוטיק שמתחרים ללא חסמי כניסה .שליטת הממונה בפתיחת חנויות חדשות ומכירת חנויות קיימות מרחיקה לכת מבחינת פגיעה בחופש הקניין והעיסוק .האיסור הגורף שאין לו אח ורע בעולם על מחיר מומלץ ועל סיוע בסידור מדפים-הינו חוסר איזון ראוי עם העולם העסקי וחיי המסחר. אבנר פינקלשטיין: חוק המזון הוא דוגמה לאקטיביזם תחרותי שבא ואומר שהכלים של חוק ההגבלים העסקיים טובים רק לבדיקת מיזוגים ולהסדרים כובלים ,ולא יכולים באמת להביא לשינוי בתחרות .זה כבר הגיע למצב של תכנון שווקים כך שחוק המזון עומד בסתירה מוחלטת לחוק ההגבלים העסקיים ,וזה יפגע בצרכן .לדוגמה ,חוק המזון אוסר על ספק לומר לקמעונאי ואפילו לצרכן מהו המחיר המומלץ של המוצר ,או איזה מבצע הוא עושה לחג ,בעוד שלפי חוק ההגבלים העסקיים אין איסור להמליץ על מחיר ובטח שלא על מחיר מקסימום שנועד להיטיב עם הצרכן. חגי דורון: זה המבחן של הרשות .הניסיון הראשון של הפעלת התיקון לחוק בנושא קבוצות הריכוז התחיל בתחליפי מזון לתינוקות .אחת החברות ,תוך כדי תהליך של הכרזה עליה כקבוצת ריכוז, נפלטה מהשוק .אני חושב שזו תוצאה עגומה ביחס לאופן שבו הרשות ניגשה להפעיל את הכלי הזה בפעם הראשונה. אמיר ונג: החוק להגברת תחרות הגיע לכנסת כהצעת חוק גרועה ,ויצא מהכנסת כחוק איום ונורא .רגולציה כל כך מעמיקה ,כמו שעושים כאן ,דורשת רגולטור שחי ונושם את השוק שלו .24X7רשות ההגבלים אינה כזו .אפשר לדוגמה לראות בדיונים שהם מופתעים, פעם אחרי פעם ,לגלות איך בעצם דברים מתנהלים בשוק הזה בשטח. רשות ההגבלים לא מתאימה להיות רגולטור שמטפל לעומק ובאופן קבוע בתחום שוק המזון .היא אינה רגולטור ייעודי ,שמתמחה ועוסק בתחום מאוד ספציפי. צחי יגור: חוק המזון משול בעיני למכונית הנוסעת נגד כיוון התנועה .וכשנוסעים נגד הכיוון ,יש הסתברות גבוהה לתאונות .המגמה היום בעולם מבטאת יחס סלחני לכבילות אנכיות ,בא חוק המזון ואוסר עליהן בניגוד למגמה זו, ואף נותן להם תג של פליליות .מקובל לחשוב בדיני התחרות שבשווקים מעוטי תחרות שקיפות מחירים עלולה לגרום לקיבעון של מחיר ,כפי שהיה לגבי עמלות הבנקים ,כשחייבו את הבנקים לפרסם עמלות .בא המחוקק בחוק המזון ,ובניגוד למגמה ,יצר מנגנון המחייב שקיפות מחירים און-ליין, שלדעתי רק יגרום להעלאת מחירים. לאורך זמן ההתיישרות תהיה עם המחיר הגבוה ,ולא עם הנמוך .באותה רוח ,בניגוד למגמה ,חוק המזון לוקח איסורים קלאסיים מעולם המונופולין ומחיל אותם גם על גופים שאינם בעלי מונופולין .התחושה הכללית היא ,שהחוק הזה לא בא מעולם של הגבלים עסקיים אלא מעולמם של פוליטיקאים .המטרה שלו היא להוריד מחירים בכל מחיר ,לא משנה אם בדרך יהרגו את המכולות הקטנות ואת הספקים הקטנים ,ולאורך-זמן התחרות תתכווץ ותצטמצם .בטווח הארוך ,זו עלולה להיות בכיה לדורות, שכולנו נשלם עליה. עצה לרשות דודי תדמור: עצה אחת לממונה על ההגבלים העסקיים ולצוותו. אמיר ונג: להרחיב את צוות הבכירים ברשות ההגבלים .המצב כרגע הוא שאין מספיק בכירים שם שמקבלים החלטות במסה הגדולה כל כך של נושאים שמונחת בפני הרשות. איתן אפשטיין: שיבינו את הצורך בוודאות משפטית ועסקית ויפעלו לקיום דיאלוג ולשיתוף פעולה עם קהל היעד – אנשי עסקים והמייצגים אותם ,תוך פתיחות ונכונות כנה להקשיב ולתקן את הטעון תיקון, על מנת לחנך וללמד ולא רק כמי שעיקר תפקידו הוא לתפוס ולהביא את העבריינים לבית משפט. צחי יגור: לעודד אכיפה אזרחית .זה יקדם את מטרות הרשות ,יקל על העומס ויאפשר לרשות להתמקד בעיקר .באירופה, בארה”ב ובמדינות אחרות ,המסה הקריטית של האכיפה התחרותית היא באכיפה אזרחית .אצלנו ,בפועל, לממונה על ההגבלים עסקיים יש בלעדיות כמעט על אכיפה בתחום ההגבלים העסקיים ,ומבנה אכיפתי כזה הוא שגוי. חגי דורון: הרשות צריכה לבחור את התיקים הנכונים ,ולעשות את זה בחכמה. יש לי תחושה שמתעסקים בעניינים שונים שאנחנו לא באמת מרגישים ושלא עוסקים בלב העניין .חייבים גם להפחית את אי הוודאות הקיימת כיום על רקע כמות גילויי הדעת שהרשות פרסמה ,על ידי מקרה בוחן שיעבור בקורת שיפוטית בפני הערכאות המתאימות ,כך שתתקבל החלטה ברורה בדבר הדין הנוהג. אבנר פינקלשטיין: עצתי לרשות ,היא להעז ולהקשיב למגזר הפרטי .אנחנו נתקלים בתופעה שאנשים ברשות מפחדים להקשיב או לשתף בהתלבטויות שלהם ,שמא תתפוס אותם במילה ותיקח את זה אתך לבית הדין .אם היו מקשיבים, היו יכולים להימנע מטעויות .הרשות החלה לקיים דיאלוג עם המגזר הפרטי במסגרת שולחנות עגולים וזה מבורך. בועז גולן: לעמוד בפרץ .אנחנו בעידן של רוח רעה כלפי המגזר העסקי ,באווירה הציבורית היום ,להצליח בעסקים אומר שאתה אוטומטית חשוד בעשיית משהו לא בסדר .הפקידות צריכה לשים בלמים ולעמוד בפרץ של יוזמות פופוליסטיות מסוכנות שיכולות לפגוע במגזר העסקי ,וכתוצאה מכך במשק וברווחת הכלל .זה חלק מהתפקיד של הפקידות הבכירה ,גם אם לפעמים זה מושך ביקורת ציבורית .את ההשראה אני מוצא במאבק שניהלה הממונה הקודמת ,רונית קן ,נגד חוק הספרים. במשך שנתיים דמותה הושחרה בתקשורת בגלל המאבק שהיא ניהלה נגד חוק הספרים ,אבל כל עוד היא הייתה בתפקיד ,החוק הזה לא חוקק. היום כולם רואים עד כמה מאבקה היה צודק .הייתי רוצה שהדוגמה הזו תיתן השראה גם לפקידות של היום. רונית אמיר-יניב: אני חושבת שיש להרבות במגמת גילויי הדעת כי הם מצמצמים את העמימות ואי הוודאות והם בהחלט כלי פרשני אך רצוי פרסום גילויי דעת בתחומים עסקיים שיגלו גמישות ויעניקו הרשאה רחבה יותר למה שמותר ,למשל מה ייחשב למונופול כסירוב סביר לסחור או אבחנה לגיטימית בין עסקאות לא דומות .הממונה יכול להנחות איך לנהל את חיי המסחר באופן יותר נוח ועדיין -חוקי ותחרותי ,ואז אולי יחזירו עטרה ליושנה .המודל שלה צריך להיות כמו לפני חמש שנים כאשר הרשות חיפשה דרכים לעזור לנו למצוא פתרונות גמישים ללקוחותינו במסגרת החוק ולא נהגה כרגולטור מנותק שיושב בצד בשקט ולחכות שנעשה עבירה לכאורה בתחום עמום. 13