חיים כסרט - Amiram Gonen

‫חיים‬
‫עמירם גונן‪-‬גוטלבסקי‬
‫‪ 38‬בפברואר ‪3122‬‬
‫‪1‬‬
‫על כתב היד‬
‫ספר זה מביא את סיפור חייו של אבי‪ ,‬חיים גוטלבסקי‪ .‬נקודת המוצא של סיפור זה היא ההכרה‬
‫כי קרבים ימיו של אבי למות‪ ,‬ולפי המקובל בפי העם הוא מבקש להעלות לפני עיניו את קורות חייו‬
‫"כמו בסרט"‪ .‬וכך‪ ,‬בראשו שלו‪ ,‬בימים האחרונים לחייו‪ ,‬הוא מגולל את סיפור חייו‪ .‬אף כי הספר נכתב‬
‫בגוף ראשון ובלשון מדוברת של יומיום אין מדובר כאן כלל וכלל בתיעוד של ממש‪ .‬כתבתי את סיפור‬
‫חייו של אבי כמה שנים לאחר מותו‪ ,‬על בסיס של רשמי זיכרונות אמיתיים ומדומיינים כאחד‪.‬‬
‫בעשותי זאת שילבתי בין דברים ששמעתי ממנו או קלטתי אודותיו מן הצד כצופה וכמאזין לבין‬
‫פרטים והגיגים שהעליתי בדמיוני כי אכן התרחשו במסכת חייו ונראו לי תואמים את האיש כפי‬
‫שהיכרתי וחוויתי אותו‬
‫אבי נולד בשנת ‪ 2:14‬בעיירה ליּפנישֹוק שבחבל גרֹודנֹו של רוסיה הצארית‪ .‬הוא עלה לארץ‬
‫ישראל בשנת ‪ .2:36‬הוא נפטר בשנת ‪ 2::3‬בהיותו בן ‪ .9:‬חייו התפרסו על פני רובה של המאה‬
‫העשרים; ילדות בעיירה יהודית ברוסיה הצארית (כיום בבלרוס)< נעורים כבן למשפחת פליטים בעיר‬
‫באוקראינה בעת מלחמת העולם הראשונה וימי המהפכה הבולשביקית< בחרות בפולין החדשה תוך‬
‫היתקלות באנטישמיות הלאומנית ומפגש בהתעוררות הציונית< עלייה לארץ ישראל< פועל בניין בתל‬
‫אביב< בין המייבשים של ביצות ַּכבארה< מפגש עם איכרי זיכרון יעקב ומאמץ להתערות בקרבם‬
‫כאיכר< השתקעות במושבה כרכור בתקווה להפוך לפרדסן< בניית משפחה עם אישה מלאת חיים‬
‫וקסם‪ ,‬המגיעה מאנגליה אך מוצאת כאן ארץ קשה ומאכזבת< התמודדות עם פרנסה תוך חיפוש אחר‬
‫ענפים חקלאיים מתאימים על פי טלטלות הזמן< הרפתקאות כנוטר במשטרת היישובים היהודיים<‬
‫יחסים אמביוולנטיים עם השכנים הערבים< ניסיון לעקוב אחר גורלם של בני המשפחה שנקלעו‬
‫למוראות השואה< חיים עם אישה חולה וקשת נפש< מעבר מפתיע לבית אבות< התמודדות עם מחלות‬
‫זקנה ועם סוף הדרך‪.‬‬
‫סיפור חייו של אבי‪ ,‬כפי שרשמתי אותו בספר זה מאז ‪ ,2::7‬מדלג מתקופה לתקופה ומנושא‬
‫לנושא תוך שהוא משלב במהלכו את קורות חייו האישיים עם ההתרחשויות ההיסטוריות בהן הוא‬
‫היה נתון‪ .‬הסיפור מעניק חשיבות מיוחדת לזוטות של יחסי אנוש אך בה בעת משרטט את התייחסותו‬
‫של אבי לתהפוכות ההיסטוריות בהם חייו שלו היו ארוגים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לכל אדם יש זיכרונות כספר‬
‫יומן חרוט על לוח לב שותק‬
‫הזמן זורה את הרעות כאפר‬
‫ורק הטוב לעד לא ימחק‬
‫יחיאל מוהר‬
‫‪3‬‬
‫רשימת הפרקים‬
‫ציפור בחלון‬
‫התחלתי בארץ בתל אביב‬
‫גם אני ייבשתי ביצות‬
‫לא נהייתי איכר בזיכרון‬
‫הייתי טוב בעבודה עם טורייה‬
‫מצאתי אישה ואדמה בכרכור‬
‫הכלים והבגדים של פרּומה‬
‫בנינו בית‬
‫הבית בליּפנישֹוק‬
‫השוק בליּפנישֹוק‬
‫היד החזקה שלנו‬
‫פליטים בקרמנצ’ּוק‬
‫חוזרים לליּפנישֹוק‬
‫השחיטה והמלחמה הנוראה‬
‫היה לי אח פרטיזן‬
‫אח אחר מת בתאי הגזים‬
‫נטעתי ועקרתי פרדס‬
‫נולד לנו בן‬
‫רצח בחברון‬
‫רצח בכרכור‬
‫הערבים ואנחנו‬
‫נעשיתי גפיר‬
‫תייש גידלתי ורוממתי‬
‫התאונה של פרּומה‬
‫פרּומה והאנגלים‬
‫סוף‪-‬סוף התחברנו לחשמל‬
‫זה לא פשוט לגדל בן יחיד‬
‫לחיות עם קנאה‬
‫בתוך המלחמה‬
‫חברים ושכנים טובים‬
‫יום שישי אחר הצהרים‬
‫המחלות והרופאים שלי‬
‫ההלוויה של פרּומה‬
‫לעת זקנה נהייתי טבח‬
‫עברתי לבית אבות‬
‫נהייתי משקיע קטן‬
‫היה לנו לול בחצר‬
‫חיים עם תפוחי אדמה ושאר ירקות ופירות‬
‫קצת זמן הייתי קצב‬
‫רוב הזמן הייתי פועל בניין‬
‫לצבוע כמו שצריך‬
‫הבן מתחתן‬
‫הגינה של פרּומה‬
‫שלושה נכדים ונינה‬
‫אהבתי חזנות‬
‫וגם אהבתי להיות גבאי‬
‫היתה לי תוכנית‬
‫בסוף המקל היה החבר הטוב שלי‬
‫איך תהיה ההלוויה שלי‬
‫הכובעים שהיו לי‬
‫‪4‬‬
‫ציפור בחלון‬
‫ציפור עומדת לה על אדן החלון ומסתכלת בסקרנות אל תוך החדר שלי שבמחלקה הסיעודית‪ .‬מה‬
‫מחפשת לה ציפור בחדר שלי? אולי היא יודעת שבפנים החדר יש מי שמסתכל עליה וזוכר ציפורים‬
‫אחרות‪ .‬בראש העץ של השכנים שלנו בליּפנישֹוק‪ ,‬העיירה הקטנה שלנו‪ ,‬היה קן של חסידות‪ .‬בסתיו‬
‫הן היו נעלמות ועפות להן לארצות החום ובאביב חוזרות‪ .‬הגדולים היו אומרים לילדים שהחסידות‬
‫עפות לארץ ישראל‪ .‬אנחנו הילדים היינו אומרים שבשביל החסידות המשיח בא כל שנה ושנה‪ ,‬ולכן הן‬
‫עפות כל שנה לארץ ישראל‪ .‬אנחנו הילדים צריכים לחכות לו עד הוא יגיע גם בשבילנו‪.‬‬
‫יכולתי לשבת שעות רבות על המרפסת האחורית שלנו ולהסתכל בזוג החסידות שבראש העץ‪.‬‬
‫הן עשו כל תנועה שלהן באיטיות‪ ,‬מתוך יישוב הדעת‪ .‬בזה החסידות שונות מהרבה ציפורים אחרות‪,‬‬
‫שבדרך כלל מתרוצצות בקצב די עצבני‪ ,‬מפחדות מכל דבר‪ ,‬וממהרות לחטוף כל גרגר ופרור שמזדמן‬
‫להן‪ .‬לחסידות שום דבר לא בוער‪ .‬הכול נעשה באופן יסודי ומתוך ביטחון שגם אם לא ימהרו בכל זאת‬
‫יגיעו אל המטרה‪ .‬אהבתי את הסגנון הזה של החסידות‪ .‬הוא התאים לי מאד‪.‬‬
‫רוב הזמן ישבה לה חסידה אחת בקן‪ ,‬זזה קצת ימינה‪ ,‬זזה קצת שמאלה‪ ,‬וגם קצת ניקתה את‬
‫הנוצות שלה במקור הארוך‪ .‬לפעמים החסידה היתה קמה כדי לסדר כמה מהזרדים של הקן‪ .‬קשה היה‬
‫לנו לראות מה בדיוק קורה בתוך הקן כי הוא היה גבוה מעלינו‪ ,‬אבל ניחשנו שכנראה יש שם כמה‬
‫ביצים‪ .‬ובאמת‪ ,‬אחרי כמה זמן‪ ,‬אפשר היה לראות תנועה בתוך הקן‪ .‬הופיעו בו ראשים של גוזלים‪.‬‬
‫אחת החסידות הסתובבה בשמיים מסביב ומדי פעם הביאה לגוזלים משהו לאכול‪ .‬אחר כך היינו‬
‫רואים איך שהגוזלים גדלים לאט‪-‬לאט עד שנהיו לחסידות של ממש ויצאו בזהירות לעוף מהקן‪.‬‬
‫כשהסתיו החל להתקרב ידענו שעוד מעט החסידות יעזבו אותנו אבל לא ידענו בדיוק מתי‪ .‬בכל‬
‫פעם שהן יצאו מהקן לעוף אמרנו; "הנה‪ ,‬עכשיו הן יוצאות לעוף לארץ ישראל‪ ".‬אבל כעבור זמן הן‬
‫חזרו אל הקן והמתח נשאר‪ .‬יום אחד‪ ,‬בלי שום התרעה‪ ,‬התברר לנו פתאום שאין אף חסידה בקן וגם‬
‫לא בקינים אחרים בליּפנישֹוק וגם לא בסביבה‪ .‬מיד הבנו שהן עפו לארץ ישראל‪ .‬שאלתי את אבא אם‬
‫כדאי להגיד עבורן את תפילת הדרך והוא חייך‪.‬‬
‫אחרי הרבה שנים ראיתי חסידות בארץ ישראל‪ ,‬קודם בביצות ַּכבארה שעל יד זיכרון יעקב‬
‫ואחר כך ליד כרכור‪ ,‬המושבה שבה חייתי את רוב שנותיי בארץ‪ .‬כשהגיעו החסידות אלינו הן היו‬
‫מעופפות סביב‪-‬סביב בלהקות גדולות ומחפשות מקום לחנייה‪ .‬החסידות היו חונות בשדות חרושים‪,‬‬
‫ליד אגמי מים או צמוד לבריכות דגים‪ .‬הילדים שלנו היו הולכים באופן מיוחד לראות את החסידות‬
‫איך שהן עוקבות בשדות אחרי המחרשות ומחפשות תולעים וחרקים בתלמים‪ .‬בכל פעם שראיתי‬
‫‪5‬‬
‫בארץ חסידות עפות בשמיים או מתהלכות בשדות הייתי נזכר בקן החסידות שעל העץ של השכנים‬
‫בליּפנישֹוק‪ .‬החסידות היו בשבילי דרישת שלום מההורים‪ ,‬מהמשפחה‪ ,‬מליּפנישֹוק כולה‪ .‬כל שנה‬
‫קיבלנו דרישת שלום שכזו‪ ,‬אפילו בזמן המלחמה‪ ,‬כשלא הגיעו מכתבים ולא ידענו מה קורה‪.‬‬
‫במשך הזמן התחלתי להתפלא איך זה שבזמן שהכול שם נמצא בתוך מלחמה נוראה‪ ,‬בזמן‬
‫שהורגים אנשים ומחריבים בתים‪ ,‬בכל זאת החסידות ממשיכות להגיע משם וגם לחזור לאותו מקום?‬
‫כאילו לא קרה כלום? כאילו שאין מלחמה? כאילו שלא שרפו את הבתים והעצים של העיירה? כאילו‬
‫שלא גרשו משם את כל היהודים לעיירה איוויה הסמוכה‪ ,‬כולל את ההורים‪ ,‬האחים והאחיות שלי‪,‬‬
‫ובסוף הרגו את כולם ביער הסמוך? כמו רוב הבתים בליּפנישֹוק‪ ,‬גם הבית של השכנים שלנו בוודאי‬
‫נשרף בזמן המלחמה ואיתו נשרף גם העץ שעמד בחצר‪ .‬חשבתי שכנראה החסידות מצאו להן עצים‬
‫אחרים על יד ליּפנישֹוק כדי לבנות להן קינים במקום אלה שהיו להם בתוך העיירה עצמה‪ .‬בליּפנישֹוק‬
‫נשארו רק בתים שלא היו בנויים מעץ אלא מאבן ובטון‪ ,‬כמו הכנסייה ובניין החנויות שבכיכר השוק‪.‬‬
‫ליּפנישֹוק שלנו‪ ,‬על בתיה ויהודיה‪ ,‬נמחקה במלחמה‪ .‬גם אני מחקתי אותה בראש שלי‪ .‬אבל בשביל‬
‫החסידות‪ ,‬כנראה‪ ,‬היא לא נמחקה‪ .‬הן המשיכו לבנות בה את הקינים שלהן לאחר ששבו ובנו בתים‬
‫בעיירה‪ ,‬אבל הפעם בלי יהודים‪ .‬מה שאני זוכר מליּפנישֹוק בא לי מעיירה שלא קיימת יותר ושאין לה‬
‫שום קשר עם מה שקורה עכשיו במקום הזה‪ .‬המקום הזה הוא כבר לא ליּפנישֹוק בשבילי אלא‬
‫ליּפנישקי‪ ,‬השם הפולני שלו‪ .‬ליּפנישֹוק שלי נמצאת רק בזיכרון‪ ,‬שלי ושל כל היהודים שבאו משם‬
‫ונשארו בחיים‪ .‬החסידות שחוזרות מכאן לשם‪ ,‬חוזרות עכשיו לליּפנישקי ולא לליּפנישֹוק כמו שאנחנו‬
‫הכרנו אותה כי אליה אי אפשר לחזור כי היא כבר לא קיימת‪.‬‬
‫שני גטין נתתי לליּפנישֹוק‪ .‬גט אחד נתתי לה כשעזבתי לארץ ישראל משום שלא היה לי מה‬
‫לעשות שם‪ .‬גט שני נתתי לה כשהתחלנו להבין מה גדול האסון שנפל על המשפחות שלנו ועל כל‬
‫היהודים‪ ,‬ומה היה חלקם של הגויים בכל הפרשה‪ .‬אף פעם לא חשבתי לבקר בליּפנישֹוק אחרי‬
‫המלחמה וגם לא ניסיתי לתאר לעצמי איך היא נראית‪ .‬פשוט לא רציתי לדעת ממנה‪ .‬רציתי למחוק‬
‫אותה‪ ,‬לא לראות אותה ולא לשמוע ממנה‪ ,‬וזהו‪ .‬פעם שאל אותי עמירם‪ ,‬הבן שלנו‪ ,‬אם אני רוצה‬
‫לבקר בליּפנישֹוק ומיד אמרתי לו שלא‪ ,‬כי אצלי היא לגמרי מחוקה – פַארמעקט‪.‬‬
‫אבל כנראה שרק היה נדמה לי שליּפנישֹוק מחוקה אצלי לגמרי‪ .‬בכל זאת אני זוכר ממנה הרבה‪.‬‬
‫ליּפנישֹוק בכל זאת נשארה אצלי בראש‪ .‬בזמן האחרון‪ ,‬למרות שאמרתי תמיד שהיא מחוקה אצלי‪,‬‬
‫התחלתי בכל זאת להיות סקרן לראות איך היא נראית בימים אלה‪ .‬פתאום‪ ,‬דווקא לקראת הסוף‬
‫התחיל קצת להתחשק לי להגיע לליּפנישֹוק‪ ,‬לעמוד לרגע ולהציץ בה‪ ,‬א קּוק טָאן‪ ,‬כמו שאומרים‬
‫ביידיש‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ואחר כך להסתלק‪ .‬הייתי רוצה לראות את כיכר השוק ואת ארבעת הרחובות‬
‫שהיכרתי לפני הרבה שנים‪ ,‬את השדרות שבצד העיירה‪ ,‬את הנחל ואת הגשר שעליו‪ .‬הייתי רוצה‬
‫לבדוק האם בנו את הבתים החדשים של ליּפנישקי כמו את הבתים הישנים של ליּפנישֹוק או שזה‬
‫בכלל משהו אחר‪ .‬אבל את כל זה אני כבר לא אוכל לראות‪ .‬כל מה שנשארו לי עכשיו הם הזיכרונות‪.‬‬
‫ואני רואה שברוך השם אני עוד מצליח לזכור הרבה מאד ורחוק מאד‪ ,‬עד שנות הילדות‪.‬‬
‫במצב שבו אני נמצא עכשיו הדבר הכי טוב שיש לי הם הזיכרונות שכל הזמן מסתובבים לי‬
‫בראש‪ .‬חסרים לי רק שלושה שבועות לשמונים ותשע אבל לא בטוח שאגיע לזה‪ .‬עוד מעט‪ ,‬עוד כמה‬
‫ימים‪ ,‬אולי עוד כמה שעות‪ ,‬הכול ייגמר‪ .‬סוף‪ .‬אני יודע את זה כי אני כבר שוכב די הרבה זמן במיטה‬
‫‪6‬‬
‫ולא יכול בכלל לזוז‪ .‬הגוף כבר לא עובד‪.‬‬
‫אני זוכר בדיוק איך זה התחיל‪ .‬התעוררתי ורציתי לקום מהמיטה ולא יכולתי‪ .‬הגוף לא החזיק‬
‫אותי בכלל‪ .‬ניסיתי להיעזר בשולחן שליד המיטה ולא הצלחתי לקום‪ .‬שלחתי את היד אל המקל שבצד‬
‫המיטה ופתאום הוא נראה לי חסר תועלת‪ ,‬ממש קנה רצוץ‪ .‬חשבתי לרגע שאני עייף מהשינה בלילה‬
‫שלא היתה מספיק טובה‪ .‬אמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬אולי חלמת חלומות המתישים את הגוף? אולי לא‬
‫נשמת כמו שצריך בזמן השינה?"‪ .‬חיפשתי את כל הסיבות שבעולם כדי להסביר לעצמי מדוע אני לא‬
‫יכול לקום מהמיטה‪ .‬זו לא היתה הפעם הראשונה שהיה לי קשה לקום בבוקר‪ .‬היו לי פעמים רבות‬
‫כאלה בשנה האחרונה ותמיד מצאתי דרך להתנער ולקום על הרגליים‪ .‬אבל בפעם ההיא לא מצאתי‬
‫בתוכי אפילו טיפה אחת של כוח בשביל להרים את עצמי על הרגליים‪ .‬בלית ברירה נשארתי במיטה‬
‫ועצבות גדולה תפסה אותי‪" .‬האם זו תחילת הסוף?"‪ ,‬שאלתי את עצמי‪" ,‬האם מעתה ואילך אני נידון‬
‫לשכב במיטה ולחכות כך עד שאמות?" מחשבות קשות החלו להתרוצץ לי בראש‪ ,‬וכדי להילחם‬
‫בייאוש אמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬תחזור לנמנם‪ .‬תאסוף קצת כוחות וכשתעורר תמצא כבר את הכוח‬
‫לקום מהמיטה‪ .‬כבר עשית את זה בעבר‪ .‬שינה או מנוחה החזירו לך את היכולת לקום כדי להמשיך‬
‫בחיי היום‪-‬יום"‪ .‬אבל עכשיו אני כבר יודע גם יודע שמאז הפעם ההיא זה כבר לא עזר‪ .‬לא חזרתי‬
‫לעצמי‪ .‬זו באמת היתה תחילת הסוף‪.‬‬
‫אז מה כל זה אומר? מה אני צריך לעשות עם זה? ואם אין לי הרבה מה לעשות‪ ,‬אז מה אני‬
‫צריך לחשוב על זה? על מה אני כבר יכול לחשוב כאשר אני בדרך למות? על המוות? על איך מתים?‬
‫האם אני אדע מתי בדיוק אני מתחיל ממש למות?‬
‫אבל למה אני מבלבל לעצמי את המוח עם המחשבות האלה כשהמוח שלי עדיין עובד למרות‬
‫שהגוף כבר לא‪ .‬כן‪ ,‬המוח שלי עובד ואני שמח מאד שזה כך ולא אחרת‪ .‬אז אני רוצה לנצל את‬
‫העובדה הזאת עוד לפני שאני הולך מפה‪ .‬זהו‪ ,‬אני יודע מה אני רוצה לעשות עכשיו עם המוח שלי כל‬
‫עוד הוא עובד‪ .‬אני רוצה לזכור‪ .‬אני רוצה להעמיד את כל החיים שלי מול העיניים‪ .‬אני רוצה לעשות‬
‫מה ששמעתי די הרבה פעמים שקורה לאדם לפני שהוא מת‪ .‬אומרים שאדם כזה מעביר את כל החיים‬
‫שלו לפני העיניים‪ ,‬ממש כמו בסרט קולנוע‪ .‬כן‪ ,‬גם אני רוצה לעשות את זה‪.‬‬
‫אבל מי יודע אם אצליח לזכור הרבה ממה שהיה פעם‪ .‬מי יודע אם אספיק להעביר בראש את‬
‫כל השנים הרבות‪ .‬אולי האירועים הרבים שהמוח שלי עבר בחודשים האחרונים מחקו לי דברים‬
‫מהזיכרון‪ .‬את זה אני אדע רק אם אתחיל לנסות ולהמשיך ולהיזכר כמו שרק לפני רגע נזכרתי‬
‫בחסידות של ליּפנישֹוק בגלל הציפור בחלון‪ .‬אולי לא אזכור הרבה‪ .‬אומרים שבגיל הזה שהגעתי אליו‬
‫כבר לא זוכרים כל כך‪ .‬לכן אולי לא אצליח להיזכר בכל מיני דברים חשובים שקרו לי בחיים‪ .‬זה קצת‬
‫מפחיד וזה גם לא נעים‪ .‬זה יהיה כאילו שנמחקו לי קטעים מהחיים‪ .‬בסוף מה שזוכרים זה מה שהיה‬
‫ומה שלא זוכרים כאילו לא היה‪.‬‬
‫אני לא חושב שאני צריך להיזכר בכל מה שקרה לי‪ .‬יש דברים שלא נעים להיזכר בהם ולמה‬
‫אני צריך אותם דווקא עכשיו‪ .‬אני מקווה שלא אגרר לזיכרונות לא נעימים‪ .‬קצת אולי אפשר‪ ,‬אבל לא‬
‫מדי‪ .‬כן‪ ,‬אני חושב שזאת היא הדרך הנכונה‪ ,‬אלא שאני כבר מכיר את זה‪ .‬זיכרון מעלה זיכרון‪,‬‬
‫יותר ַּ‬
‫ולפני שאני שם לב פתאום עלול לקפוץ לי לראש שלי משהו שיעציב אותי או שירגיז אותי‪ .‬מחשבה‬
‫מדי‬
‫אי אפשר לעצור‪ .‬היא נכנסת לראש ואין מה לעשות‪ .‬לכן אני צריך לסמוך על כך שאין לי יותר ַּ‬
‫‪7‬‬
‫דברים רעים לחשוב עליהם‪ .‬דברים עצובים – אולי כן‪ ,‬אבל לא דברים רעים‪.‬‬
‫אולי הייתי צריך לעשות כמו שמעוני‪ .‬הוא ישב וכתב ספר זיכרונות על החיים שלו בכרכור‪ .‬הוא‬
‫לקח מחברת והתחיל לכתוב מה שקרה לו מאז שהוא בא להתיישב במושבה‪ .‬אבל שמעוני היה כנראה‬
‫רגיל לכתוב‪ .‬אני לא‪ .‬כתבתי רק מה שהייתי צריך‪ .‬כתבתי זיכרון דברים עם סוחר שרצה לקנות את‬
‫היבול של האבטיחים עוד לפני האסיף‪ .‬כתבתי בקשה למועצה בעניין הבית או המסים‪ .‬לפעמים‬
‫כתבתי מכתב קצר למישהו במשפחה‪ ,‬רק כמה שורות קצרות‪.‬‬
‫אבל לא כך היה כאשר דיברתי‪ .‬אף פעם לא היתה לי בעיה לדבר‪ ,‬ובמיוחד לא היתה לי בעיה‬
‫לספר‪ .‬אני אוהב מאד לספר סיפורים‪ .‬מסיפור קטן הייתי יכול בקלות לעשות סיפור גדול‪ ,‬אבל כמו‬
‫שצריך‪ .‬לכל סיפור צריך שתהיה לו התחלה‪ ,‬צריך שיהיה לו אמצע‪ ,‬וצריך שיהיה לו גם סוף‪ .‬סיפור‬
‫צריך להיות מעניין‪ ,‬שיהיה עם טעם‪ ,‬ושגם שתהיה לו מנגינה‪" .‬אתה רוצה לשמוע סיפור על מה‬
‫שקרה?"‪ ,‬כך הייתי מוצא את עצמי אומר לאנשים‪ .‬ורק כשהייתי שואל את השאלה הזו‪ ,‬בצורה‬
‫שהייתי שואל אותה‪ ,‬ועם המנגינה שהייתי אומר את המלים של השאלה‪ ,‬מיד אפשר היה להרגיש‬
‫שבצד השני מתעוררת הסקרנות‪ .‬אפילו אצלי היתה מתעוררת הסקרנות איך יתפתח לו הסיפור שאני‬
‫עומד לספר‪ .‬היו סיפורים שנהגתי לספר פעמים רבות לכל מיני אנשים‪ ,‬וכל פעם הסיפור היה יוצא‬
‫משהו אחר ולא אותו דבר בכל פעם‪ .‬לכן‪ ,‬עוד לפני שהתחלתי לספר הייתי אני בעצמי נעשה מתוח‬
‫לדעת איך הסיפור ייצא הפעם‪ ,‬איזו צורה הוא יילבש‪ .‬ותמיד היתה לי הפתעה‪ .‬תמיד הסיפור היה‬
‫יוצא בצורה חדשה שלא היכרתי אותה מקודם‪.‬‬
‫היה לי פשוט תענוג לספר לאנשים סיפורים‪ .‬אהבתי להיות עם אנשים כדי שיהיה למי לספר‬
‫סיפור‪ .‬לכן מאד שמחתי לעבור לבית האבות בנתניה‪ .‬פתאום היו מסביבי הרבה אנשים שאפשר היה‬
‫לספר להם סיפור כמעט בכל שעה של היום‪ ,‬ולא רק בבית הכנסת‪ ,‬כמו שהיה בשנים האחרונות‬
‫כשעוד גרתי בבית שלי בכרכור‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כאן במחלקה הסיעודית במוצא כבר אין למי לספר‬
‫סיפור טוב‪ .‬תראו איך האנשים פה נראים! האם לאנשים האלה ששוכבים במיטה או יושבים בכסא‬
‫גלגלים כשהם מסתכלים על הקיר או על התקרה אפשר לספר סיפור טוב? מי שרואה אותי עכשיו‬
‫במצבי חושב עליי כך ולא היה מדבר איתי ובוודאי שלא היה מתפנה לשמוע ממני ברצינות סיפור‬
‫מהחיים שלי‪ .‬לכן‪ ,‬כל מה שנשאר לי לעשות עכשיו זה לספר לי בראש סיפורים על עצמי ומה שקרה‬
‫לי בחיים‪ .‬מה שיהיה פה זה דבר מאד פשוט; חיים‪ ,‬שזה אני‪ ,‬יספר לחיים‪ ,‬שזה גם אני‪ ,‬סיפורים על‬
‫חיים‪ ,‬שזה אותו אני‪ .‬כך אני אעביר את הזמן עד שהכול ייגמר‪ .‬בימים האחרונים שלו‪ ,‬מה נשאר לו‬
‫לבן אדם מכל מה שהוא עשה או אסף בחיים? רק הזיכרונות‪ .‬כל הדברים האחרים מתפזרים ונעלמים‪.‬‬
‫מה שבאמת נשאר איתי ואף אחד לא יכול לקחת ממני זה מה שיש לי בראש‪ ,‬הזיכרונות והסיפורים‬
‫שבאים איתם‪ ,‬ועם זה אני יכול עכשיו להתעסק בהנאה רבה‪ ,‬וזאת תהיה כנראה ההנאה האחרונה‬
‫שלי‪.‬‬
‫‪8‬‬
9
‫התחלתי בארץ בתל אביב‬
‫אבל אני לא יודע איך להתחיל‪ ,‬עם מה להתחיל או עם מי להתחיל‪ .‬אולי נראה הגיוני להתחיל‬
‫מההתחלה‪ ,‬כאשר הייתי ילד קטן אבל יותר מתאים לי להתחיל דווקא במה שקרה לי מאז שהגעתי‬
‫ארצה‪ .‬זו היתה בשבילי כעין לידה מחדש‪ .‬ולא רק אצלי‪ .‬הרבה מאלה שבאו באותו זמן לארץ הרגישו‬
‫כמוני שהם מתחילים כאן חיים חדשים אחרי שהשאירו את החיים הישנים מאחור‪ ,‬אפילו שמאחור‬
‫נשארו הורים‪ ,‬אחים וחברים‪ .‬אבל רק התחלתי לסדר לי את המחשבות על איך התחלתי החיים שלי‬
‫בארץ בתל אביב ופתאום בֹוריס נכנס לחדר והייתי צריך להפסיק את הסיפור הראשון שכבר התהלך‬
‫לי בראש על תל אביב‪.‬‬
‫בֹוריס הזיז אותי קצת במיטה וסידר את הסדין שכיסה אותי‪ .‬כשעוד הייתי בסדר ויכולתי לדבר‬
‫באופן חופשי הייתי משוחח עם בֹוריס בזמן שהוא בא לטפל בי‪ .‬הייתי סקרן לדעת איך הוא עובר את‬
‫השלב של להיות עולה חדש בארץ‪ .‬רציתי לדעת איך הוא מרגיש‪ ,‬איך הוא מסתדר‪ ,‬כי גם אני הייתי‬
‫אחד כזה לפני הרבה זמן‪ .‬למרות שבארץ היו אז תנאים הרבה יותר קשים מבחינה כלכלית‪ ,‬ולמרות‬
‫שאף אחד לא חיכה לך בנמל‪ ,‬לא נתן לך מענק קליטה‪ ,‬ולא שם אותך בשיכון‪ ,‬כמו שעושים עכשיו עם‬
‫העולים החדשים מרוסיה‪ ,‬בכל זאת לי כנראה היה אז יותר קל להיות עולה חדש מאשר עכשיו‪ .‬קודם‬
‫כל בגלל העברית‪ .‬אנחנו באנו אז ארצה עם עברית שלמדנו ודיברנו בחוץ לארץ‪ .‬יכולנו להיכנס ישר‬
‫לעניינים‪ ,‬בלי בעיות של שפה‪ .‬אפשר גם להגיד שכמעט לא היו אז הבדלים בינינו לבין אלה שכבר היו‬
‫כאן כמה שנים‪ .‬גם הם באו מחוץ לארץ לא מזמן‪ .‬הרבה מאלה שבאו לפנינו ארצה דיברו יידיש כמונו‬
‫ומי שלא ידע טוב עברית יכול היה להסתדר כמעט בכל מקום‪ .‬אבל מה שיותר חשוב היה זה שאלה‬
‫שהגיעו לפנינו חשבו והתנהגו כמונו‪ .‬לא היה הבדל‪ .‬נכון שהיו פה גם תימנים‪ ,‬ספרדים‪ ,‬ואחרים שלא‬
‫היו כמונו‪ ,‬אבל אני מתכוון לאלה ממזרח אירופה שהיו כמונו ושהיו אז רוב האנשים שהיכרתי בארץ‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אולי לא הייתי עולה חדש בכלל‪ .‬אם אני זוכר נכון‪ ,‬בכלל לא דיברו אז על עולים חדשים‬
‫אלא רק על עולים‪ ,‬וגם זה היה רק בעיתונים‪ .‬כתבו על עולים אבל בלי חדשים‪ .‬כמעט כולם היו אז‬
‫בארץ עולים‪ .‬מי לא היה עולה באותם ימים? רק מעטים‪ .‬אני חושב שהתחילו להגיד את המלה 'עולים‬
‫חדשים' רק אחרי שקמה המדינה ובא לארץ גל גדול של עולים מכל מיני ארצות‪ .‬רק אז התחילו‬
‫פתאום לדבר על עולים חדשים מצד אחד ועל ותיקים מצד שני‪ .‬כנראה שאנשים התחילו להרגיש‬
‫שיש בכל זאת איזה שהוא הבדל ביניהם‪ .‬באותם הימים שלאחר קום המדינה היית יכול לדעת‬
‫שמישהו הוא עולה חדש כבר מרחוק‪ ,‬עוד לפני שדיברת איתו‪ .‬הרבה פעמים היית יכול לראות את זה‬
‫על הפנים שלו‪ ,‬לפי התסרוקת שלו‪ ,‬לפי הבגדים שהוא לבש‪ .‬אפשר היה לשמוע את זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם לפי‬
‫‪10‬‬
‫הדיבור שלו‪ ,‬אפילו שהוא דיבר קצת עברית‪ .‬לעולים החדשים עוד נשארו אז העיניים היהודיות‪ ,‬קצת‬
‫מתביישות‪ ,‬קצת חוששות‪ ,‬קצת מחפשות לדעת מה אתה חושב עליהן‪ ,‬מה אתה זומם‪ .‬אצל‬
‫הוותיקים‪ ,‬ובמיוחד אצל הצברים‪ ,‬כבר לא ראית עיניים כאלה‪ .‬צברים היו מסתכלים לך ישר בעיניים‬
‫ולא מורידים אותן מיד גם כשאתה היית מסתכל עליהם גם כן ישר בעיניים‪ .‬מיד יכולת להבין שהם‬
‫לא עולים חדשים‪.‬‬
‫את ההרגשה שאני כמו כולם כאן‪ ,‬כלומר אני לא עולה חדש‪ ,‬היתה לי כבר בהתחלה‪ ,‬מיד‬
‫כשהגעתי לתל אביב בשנת עשרים וחמש‪ .‬ידעתי לדבר עברית כמעט כמו כל מי שכבר היה כאן‪.‬‬
‫העברית של תל אביב הגיעה אחת‪-‬ושתיים לליּפנישֹוק ואנחנו מהר מאד למדנו אותה כי רצינו להיות‬
‫כמו מי שכבר גר בארץ‪ .‬למדנו את העברית הזאת לא בבית ספר אלא מתוך מה שהאנשים כבר ידעו‪.‬‬
‫אפילו ידענו מלים שלא שמענו עליהן קודם בעברית של הלימודים בחדר או של סידור התפילה‪.‬‬
‫'זיפזיף' היתה מילה חשובה בעברית של תל אביב‪ .‬גם המלים 'פרדס' ו'תפוחי זהב' הגיעו אלינו‬
‫מהארץ‪ .‬וגם 'גמל' היתה מילה חדשה‪ .‬תפוחי זהב ראינו בליּפנישֹוק כשלפעמים מישהו הביא אחד‬
‫מוורשה וחילק אותו בין הרבה אנשים במשפחה‪ .‬אבל גמלים לא ראינו אלא רק בתמונות‪.‬‬
‫מכל הסיפורים ששמענו מהארץ ידענו שהמילים החדשות האלה הן חשובות כי הן קשורות‬
‫לעבודות שאולי נצטרך לעשות כשנגיע ארצה‪ .‬וכך‪ ,‬כשהגעתי לנמל יפו‪ ,‬אחרי כמה ימים שנסעתי‬
‫באונייה מנמל קונסטנצה ברומניה‪ ,‬העברית ששמעתי בתל אביב לא הפתיעה אותי בכלל‪ .‬מה שהפתיע‬
‫אותי זו היתה השפה הערבית של אלה שעבדו בנמל‪ .‬אמנם שמענו על ערבים וגם ידענו שיש איתם‬
‫כבר כל מיני צרות‪ ,‬אבל לא תיארנו לעצמנו שיש בארץ כל כך הרבה ערבים‪ .‬אפילו בתוך תל אביב היו‬
‫ערבים שעבדו בבניין אצל יהודים‪.‬‬
‫כשירדתי מהאונייה בנמל יפו כבר ידעתי לאן ללכת‪ .‬לקחתי את המזוודה שלי‪ ,‬שהיתה כל‬
‫רכושי‪ ,‬ונסעתי עם אחד העגלונים שחיכו בשער הנמל לרחוב שבזי‪ .‬מצאתי שם כמה חברים‬
‫מליּפנישֹוק ומעיירות אחרות באזור שלנו ומיד הרגשתי בבית‪ .‬קיבלתי מקום לשים את המזוודה וגם‬
‫מיטה לישון בה במשך כמה לילות‪ ,‬ומיד הלכתי להכיר קצת את העיר‪ .‬הגעתי לרחוב הרצל ולבניין‬
‫הגדול של הגימנסיה‪ .‬אחר כך עברתי לרחוב אלנבי דרך שדרות רוטשילד‪ .‬איזה הבדל זה היה בין רחוב‬
‫שבזי לרחוב אלנבי ושדרות רוטשילד‪ .‬תל אביב של הרחובות הרצל‪ ,‬אלנבי ורוטשילד נראתה לי אז‬
‫כמו כלה יפה בחופתה ואמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬הגעת לחתונה ויהיו לך עוד מעט דברים‬
‫טובים לאכול"‪ .‬הרגשתי טוב‪ .‬אחר כך חזרתי לרחוב שבזי וזה כבר לא היה אותו דבר‪ .‬ואז הבנתי‬
‫שבהרצל וברוטשילד גרים אלה שהם כבר מסודרים בחיים ואילו כאן בשבזי גרים מי שעדיין אין להם‬
‫סידור טוב בחיים‪ .‬אבל אחרי שראיתי שיש כל כך הרבה בתים יפים בתל אביב חשבתי לעצמי שכנראה‬
‫יש בעיר הזאת די הרבה אנשים שכבר הסתדרו‪ .‬לכן הרגשתי אז בטוח שזה לא ייקח לי הרבה זמן וגם‬
‫אני אהיה מסודר‪ .‬אבל אחרי כמה שנים בתל אביב כבר לא הייתי כל כך בטוח בזה‪ .‬הבנתי שהמצב‬
‫הוא לא פשוט ושלא תמיד יש בעיר הזאת פרנסה‪.‬‬
‫אחרי כמה ימים מצאתי עם עוד שני אנשים חדר להשכרה ברחוב גאולה‪ ,‬על יד רחוב אלנבי‪ .‬זה‬
‫היה אז בסוף העיר‪ .‬מהחלון של החדר בו גרתי ברחוב גאולה אפשר היה לראות את הים שהיה קרוב‬
‫מאד ואת החולות שעליהם עמדו הבתים המפוזרים‪ .‬לא היו אז הרבה בתים ברחוב הזה וברחובות‬
‫שעל ידו‪ .‬עוד לא גמרו עדיין לבנות את כל הבתים והכול היה נראה קצת משונה‪ .‬לא עיר ולא כפר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫סתם בתים מפוזרים על החולות‪ .‬בכמה מקומות היו הרבה אוהלים בהם גרו אנשים שלא מצאו‬
‫חדרים להשכרה‪ ,‬כי לא היה אז מספיק דירות בתל אביב‪ .‬הרבה אנשים באו אז לתל אביב ולא הספיקו‬
‫לבנות בתים בשבילם‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬אחרי הרבה שנים בכרכור‪ ,‬כשהייתי צריך לקנות משהו בתל אביב‪ ,‬קפצתי לרחוב גאולה‬
‫כדי לראות את הבית שבו שכרתי חדר‪ .‬אי אפשר היה להאמין‪ .‬הרחוב היה כולו מלא בתים משני‬
‫הצדדים‪ .‬אי אפשר היה לראות לא את הים ולא את החולות‪ .‬פעם היה אפשר לראות את הים מהרבה‬
‫מקומות בתל אביב וגם את החולות ועכשיו הים מוסתר על ידי בתים והחול מכוסה על ידי כבישים‪.‬‬
‫הבתים ברחוב גאולה‪ ,‬שהיו חדשים וטריים בזמן שבאתי לגור ברחוב‪ ,‬נראו לי אחר כך ישנים‬
‫ומוזנחים‪ .‬ככה זה בחיים‪ ,‬מה שהיה פעם לא נשאר באותו מצב אלא רק בזיכרון‪ .‬גם אני כבר לא אותו‬
‫חיים הצעיר והחזק של הימים שלי בתל אביב‪.‬‬
‫איך שנכנסתי לגור בחדר שברחוב גאולה התחלתי לחפש עבודה‪ .‬לא באתי מחוץ לארץ עם כסף‬
‫והייתי צריך לדאוג מיד למצוא עבודה כדי שיהיה לי כסף בשביל לשלם עבור שכר דירה ואוכל‪ .‬מה‬
‫יכולתי כבר לעשות? אף פעם לא למדתי מקצוע וכל מה שהיה לי זה את השרירים שלי‪ .‬הלכתי כמובן‬
‫להיות פועל כמו רבים אחרים שהגיעו ארצה‪ .‬במה אפשר היה אז לעבוד בתל אביב? בעיקר בבניין‪.‬‬
‫העיר היתה מאד תוססת‪ .‬היתה הרבה שמחת יצירה‪ .‬היתה הרגשה שהכול מצליח‪ ,‬שהכול מתפתח‬
‫מהר‪ .‬יחד איתי באו המונים מחוץ לארץ והיתה דרישה גדולה לדירות בשביל כל אלה שבאו‪ .‬לכן‪ ,‬בתל‬
‫אביב בנו באותו זמן בתים בכל מקום‪ .‬כל יום יצקו יסודות לעוד כמה בניינים‪ .‬כל יום בנו עוד קומה‬
‫על בניינים רבים‪ .‬כל יום יצקו גגות‪ .‬כל יום עברו ברחובות תל אביב שיירות של גמלים עם זיפזיף על‬
‫הדבשת ומשאיות עם מלט‪ ,‬חצץ ולבנים‪ .‬לכל הבנייה הזאת היה צריך הרבה פועלי בניין וזה מה שנתן‬
‫לרבים מאיתנו שזה עתה ירדו מן האוניה את האפשרות לעבוד‪ .‬אבל בליּפנישֹוק היהודים לא היו‬
‫בנאים‪ ,‬ואם היו כאלה הם לא עבדו עם בטון אלא עם עץ‪ .‬פתאום הצטרכנו להכיר מה זה מלט‪ ,‬מה זה‬
‫ברזל בניין‪ ,‬איך עושים בלוקים ולבנים‪ ,‬איך משתמשים בטיח ואיך מניחים בלטות‪ .‬פתאום עמדנו לא‬
‫רק מול חומרי בנייה שונים אלא גם מול מלים חדשות שקשורות בבניין ושחלק מהם לא היו בעברית‬
‫בכלל; ַּטברה‪ ,‬שליכט‪ַּ ,‬קנט‪ַּ ,‬בלטה‪ ,‬סּומסּום‪.‬‬
‫בתל אביב בנו אז בעיקר בניינים של כמה קומות‪ .‬אבל באותם ימים לא היו עדיין מנופים‬
‫גדולים כמו שיש עכשיו‪ .‬לכן היה צריך להעלות למעלה את חומרי הבניין בידיים‪ .‬היו לכך שתי שיטות‬
‫עיקריות‪ .‬שיטה אחת היתה שכל פועל לוקח לבד את מה שהוא צריך להעלות למעלה – שק מלט על‬
‫הכתף‪ ,‬לבנים או בלאטות על הגב‪ ,‬שני דליים מלאים חצץ או זיפזיף בידיים ‪ -‬ועולה עם זה במדרגות‬
‫או בסולם‪ .‬רק חזקים יכלו לעשות את העבודה הזאת‪ .‬השיטה השנייה היתה לזרוק מאחד לשני לבנים‪,‬‬
‫בלוקים ולפעמים בלאטות‪ .‬היינו עומדים בשרשרת מלמטה עד למעלה וזורקים לבנה מאחד לשני‬
‫כלפי מעלה עד שהלבנה היתה מגיעה אל קצה השרשרת בקומה המתאימה‪ .‬וכך עם הלבנים הבאות‪,‬‬
‫אחת אחר השנייה‪ .‬השרשרת היתה משהו שמח‪ .‬כולם משתתפים והקצב של הזריקה מאחד לשני היה‬
‫מיד מדגדג אותנו לשיר או לקרוא היי הופ‪ .‬זו היתה עבודה שמחה ואהבנו לעשות אותה בכל‬
‫הזדמנות‪ .‬מנהל העבודה היה צועק; "שרשרת"‪ ,‬ומיד היו באים פועלים מכל פינות הבניין ותופסים‬
‫מקום בשרשרת‪.‬‬
‫רוב הבחורים הצעירים שהגיעו אז מחוץ לארץ לתל אביב עבדו בבניין‪ .‬היום להיות פועל בניין‬
‫‪12‬‬
‫זה כבר לא פירמה‪ .‬יהודים כבר לא רוצים להיות פועלים‪ .‬אבל אז להיות פועל זה היה משהו‪ .‬היו‬
‫שרים שירים על פועלים‪ .‬לכל דבר כמעט קראו פועל או פועלים‪ .‬למועדון קרו בית הפועלים‪,‬‬
‫למסעדות קראו מסעדות פועלים אפילו לקבוצות הספורט קראו הפועל‪ .‬גם למפלגות קראו על שם‬
‫הפועלים; פועלי ציון‪ ,‬הפועל הצעיר‪ ,‬מפלגת פועלי ארץ ישראל ועוד‪ .‬היינו גאים אז להיות פועלים‪.‬‬
‫אבל מה שווה הגאווה שבסוף היום לא נשאר לך מספיק כסף לאוכל ולשכר דירה? אבל כל זה היה‬
‫יותר טוב מאשר המצב שם בחוץ לארץ ואף פעם לא התחרטתי על שקמתי והלכתי לארץ ישראל‪.‬‬
‫חשבנו שהבנייה בתל אביב תימשך ותימשך ולנו תמיד יהיה מה לאכול‪ ,‬מה ללבוש וגם נוכל‬
‫לשלם את שכר הדירה‪ .‬ופתאום‪ ,‬בסוף שנת עשרים ושש‪ ,‬כמעט בבת אחת‪ ,‬הכול נעצר‪ .‬הפסיקו‬
‫לבנות‪ .‬דיברו על משבר‪ .‬לא הבנו בדיוק למה יש משבר‪ .‬אמרו שהעלייה נעצרה ולא יהיה מי שיקנה‬
‫את הדירות החדשות‪ .‬התחיל להיות בתל אביב הרבה חוסר עבודה‪ .‬היום אומרים אבטלה אבל אז לא‬
‫היתה מילה כזו‪ .‬המילה אז היתה חוסר עבודה ולמי שלא היתה עבודה קראו מחוסר עבודה‪ .‬יותר‬
‫ויותר הייתי גם אני מחוסר עבודה‪ .‬בהתחלה זה היה יום או יומיים בשבוע‪ .‬אחר כך בקושי אפשר היה‬
‫למצוא עבודה אפילו יום אחד בשבוע‪ .‬מוקדם בבוקר היינו עומדים חבורות‪-‬חבורות של מחוסרי‬
‫עבודה בכל מיני מקומות בעיר‪ ,‬ומחכים אולי יבוא איזה קבלן לקחת כמה מאיתנו‪ ,‬ואולי רק אחד‬
‫בלבד‪ ,‬כדי לעבוד באותו יום בבניין שהוא בונה או בתעלה שהוא חופר או בכל עבודה אחרת‪ .‬זה היה‬
‫ממש כמו שאחרי הרבה שנים ראיתי את הערבים‪ ,‬שבאו משכם ומטול כרם וגם מכל הכפרים‬
‫שבהרים‪ ,‬מחכים בכל מיני מקומות בחדרה או בנתניה כדי למצוא עבודה‪ .‬ככה גם אנחנו עמדנו אז‪,‬‬
‫חיכינו וחיכינו‪ ,‬ורק לפעמים מצאנו יום עבודה‪.‬‬
‫מקצת העבודה שאפשר היה בכל זאת לקבל פעם או פעמיים בשבוע אפשר היה בקושי‬
‫להתקיים‪ .‬היינו גרים בכל מיני מקומות משונים‪ .‬לפעמים גרנו כמה בחורים בחדר של בית מלון עלוב‬
‫או בדירה של מישהו שגר בחדר אחד עם המשפחה שלו ואת החדר השני השכיר לכמה בחורים כדי‬
‫שיהיה לו עם מה לשלם חלק משכר הדירה ולהם היכן לגור‪ .‬לנו היו קוראים אז דיירי משנה‪ .‬היו אז‬
‫הרבה דיירים כאלה בתל אביב‪ .‬היו גם אוהלים בכל מיני מקומות בתל אביב על מגרשים שעדיין לא‬
‫בנו עליהם ושם היו גרים פועלים עד שהתחילו לבנות במקום‪ .‬לא תמיד יכולתי להרשות לעצמי לשלם‬
‫את שכר הדירה‪ ,‬אפילו באוהל‪ .‬היו לילות שפשוט ישנתי על החוף או בתוך בניין שעוד לא גמרו לבנות‬
‫אותו‪.‬‬
‫אני זוכר במיוחד סידור לינה אחד שהיה לי עם מישהו שהיתה לו כבר משפחה‪ .‬הוא שכר דירה‬
‫של שני חדרים‪ ,‬גר עם אשתו בחדר אחד ואת החדר השני והפרוזדור השכיר לכמה דיירי משנה‪.‬‬
‫הסידור שלי איתו היה שמאוחר בערב‪ ,‬אחרי שכולם בדירה כבר עשו מקלחת והלכו לישון‪ ,‬הוא יחסום‬
‫את דלת חדר האמבטיה מהצד של הפרוזדור על ידי ארון קטן או משהו דומה‪ ,‬כך שאי אפשר יהיה‬
‫להיכנס אליו מתוך הפרוזדור‪ .‬אני הייתי מחכה בחוץ עד שהוא היה נותן לי סימן ואז הייתי נכנס לחדר‬
‫האמבטיה דרך החלון‪ .‬זו היתה דירה בקומת קרקע ולא היתה בעיה להיכנס אליה מבחוץ דרך החלון‪.‬‬
‫הייתי מתרחץ ואחר כך שם על האמבטיה קרש גדול שעמד שם בצד‪ .‬על הקרש הייתי שם מזרון דק‪,‬‬
‫שגם הוא חיכה בצד‪ ,‬ועל המיטה המיוחדת הזאת הייתי ישן כמו ילד קטן שלא אכל מספיק לפני‬
‫השינה ובכל זאת הוא ישן כי הוא היה מאד עייף‪.‬‬
‫הכי חשוב בסידור הזה על השינה באמבטיה היה שהייתי מוכרח לקום מוקדם בבוקר לפני‬
‫‪13‬‬
‫שהמשפחה והדיירים מתעוררים ורוצים להשתמש באמבטיה‪ .‬בדרך כלל הייתי קם בזמן‪ .‬המזל שלי‬
‫היה שמאז ומתמיד אני רגיל לקום מוקדם‪ .‬יש אנשים שישנים עד מאוחר‪ .‬אני לא כזה‪ .‬הגוף שלי‬
‫מתעורר מוקדם אפילו שאני הולך לישון מאוחר‪ .‬זה עשה לי את החיים קלים במשך השנים כאשר‬
‫ברוב העבודות שעשיתי הייתי צריך לקום מוקדם‪ .‬מוקדם בבוקר קמתי‪ ,‬התלבשתי‪ ,‬התגלחתי‪ ,‬הורדתי‬
‫את המזרון ואת הקרש ושמתי אותם במקום שלהם בצד‪ .‬אכלתי כמה פרוסות לחם ושתיתי קצת מים‪.‬‬
‫פתחתי את חלון האמבטיה והופ‪ ...‬יצאתי החוצה מוכן להמשיך לחפש עבודה‪.‬‬
‫היינו חבורה של שלושה מחוסרי עבודה‪ .‬תמיד הלכנו ביחד לחפש עבודה‪ .‬לפעמים לא היה לאף‬
‫אחד מאיתנו מספיק כסף כדי לקנות לחם שלם ודג מלוח שלם כדי לאכול ארוחת ערב‪ .‬אז מה שעשינו‬
‫זה היה מאד פשוט‪ .‬אספנו את המעט כסף שהיה לנו לקופה אחת וקנינו ביחד‪ .‬הלחם היה גדול ואפשר‬
‫היה לחלק אותו לשלושה חלקים וכל אחד קיבל די הרבה כדי שזה יימלא אותו‪ .‬אבל הדג היה קטן כי‬
‫זה מה שהספיק לנו הכסף‪ .‬ואז עשינו תור מי יקבל הערב את החלק האמצעי של הדג‪ ,‬שהוא החלק‬
‫הטוב‪ ,‬מי יקבל אותו מחר בערב ומי יקבל אותו מחרתיים בערב‪ .‬החלק עם הזנב היה הכי פחות טוב‪.‬‬
‫למה? זה פשוט‪ .‬תסתכלו על דג‪ .‬החלק עם הראש הוא די עבה וגם יש בתוך הראש כל מיני חלקים‬
‫שאפשר לאכול אם אתה אוהב להשתמש בשיניים ובלשון שלך‪ .‬החלק עם הזנב נעשה צר והוא ברובו‬
‫עצמות‪ .‬את הזנב שבחלק הזה אי אפשר לאכול ואפילו אין מה למצוץ כמו שיש בראש של הדג‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אם קיבלת הערב את החלק עם הזנב כדאי לך לחשוב על החלק היותר טוב שתקבל למחרת‬
‫או לנסות וליהנות מהלחם עד כמה שאפשר‪ .‬המזל שלי היה שאני אהבתי לאכול לחם‪ ,‬עם או בלי דג‬
‫מלוח‪ .‬איך הייתי מוכן עכשיו לאכול לחם עם דג מלוח‪ ,‬אפילו שזה יהיה החלק עם הזנב! אחרי כל‬
‫הדייסות והגבינה הרכה שאני אוכל פה במחלקה הסיעודית בזמן האחרון מתחשק לי מאד לחם‬
‫שאפשר לנגוס בו ודג מלוח מעושן שאפשר להרגיש את הטעם החזק שלו‪ .‬אבל אני כבר לא יכול‬
‫לאכול‪ .‬אני רואה מרחוק את כל האוכל שנמצא על השולחנות ולא יכול לאכול אותו‪ .‬זה עונש גדול‪.‬‬
‫לראות אוכל ולא להיות מסוגל לאכול אותו‪ ,‬זה מזכיר לי את הביקור של הדוד מאמריקה‬
‫כשעוד הייתי בחור צעיר בתל אביב‪ ,‬אולי שנה אחרי שהגעתי ארצה‪ .‬יום אחד אני מקבל הודעה מאחד‬
‫האנשים מהאזור שלנו בפולניה כי הגיע מאמריקה לתל אביב מישהו בשם וילנסקי ואומר שהוא‬
‫מחפש את חיים גּוטלבסקי מליּפנישֹוק‪ .‬ידעתי שלאמא שלי‪ ,‬שהיתה וילנסקי מהבית‪ ,‬יש אח באמריקה‬
‫ומיד חשבתי שזה הוא כנראה‪ .‬נמסר לי כי הוא מתגורר בבית מלון לא רחוק מהים‪ .‬הלכתי לשם‬
‫ומצאתי אותו‪ .‬אני לא זכרתי איך הוא נראה‪ ,‬כי הוא עזב לאמריקה עוד לפני המלחמה הראשונה‬
‫כשהייתי עוד ילד‪ ,‬אבל אפשר היה לראות שהוא דומה לאמא ולעוד אנשים במשפחת וילנסקי‪ .‬הוא‬
‫קיבל אותי יפה מאד והזמין אותי לארוחת צהרים במסעדה של המלון‪ .‬למי שהיה מתהלך רעב או חצי‬
‫רעב במשך ימים רבים וכל מה שהיה לו לאכול זה היה לחם וחתיכה קטנה של דג מעושן‪ ,‬לקבל הזמנה‬
‫לאכול במסעדה של בית מלון זה היה כמו להזמין יחפן לארמון המלך‪ .‬כנראה שהדוד מאמריקה ראה‬
‫לפי הפנים שלי שאני רעב והחליט לעשות משהו למעני‪.‬‬
‫נכנסנו למסעדה וישבנו ליד שולחן שעליו היו מזלגות‪ ,‬סכינים וכפות‪ .‬הביאו מרק ואכלתי את‬
‫כל מה שהיה בקערה עד הטיפה האחרונה‪ .‬אחר כך הביאו צלחת גדולה עם עוף ועם תפוחי אדמה‬
‫ועוד משהו‪ .‬ראיתי שהדוד אוכל את העוף עם סכין ומזלג‪ .‬בבית היינו אוכלים עם סכין ומזלג אבל‬
‫כשהיינו מגיעים לאכול עוף תמיד מותר היה לאכול אותו עם הידיים‪ .‬חיכיתי שהדוד יתחיל לאכול גם‬
‫‪14‬‬
‫הוא את העוף בידיים אבל זה לא קרה‪ .‬הוא כנראה נעשה כבר אמריקאי לכל דבר‪ .‬ראיתי שאין לי‬
‫ברירה והתחלתי לאכול גם אני את העוף עם סכין ומזלג‪ .‬בהתחלה זה היה קל‪ .‬הייתי חותך עם הסכין‬
‫כמה חתיכות גדולות מהעוף ואוכל בתיאבון רב‪ .‬כבר מזמן שלא אכלתי עוף כזה‪ ,‬אולי מאז עזבתי את‬
‫הבית בליּפנישֹוק‪ .‬אחר כך כבר אי אפשר היה לחתוך עם הסכין והמזלג חתיכות גדולות מהעוף והייתי‬
‫צריך להסתפק בחתיכות קטנות‪ ,‬אפילו שעוד היה די הרבה בשר על העצמות של העוף‪ .‬חשבתי; מה‬
‫לעשות? איך להמשיך ולאכול את מה שנשאר על העצמות‪ ,‬ונשאר הרבה? אבל עד שחשבתי ראיתי‬
‫שהדוד גמר כבר לאכול את העוף‪ ,‬הניח את הסכין והמזלג‪ ,‬ודחף את הצלחת קדימה כמו שעושים‬
‫כשגומרים לאכול את המנה‪ .‬הבנתי שגם אני צריך לעשות כך‪ .‬מה‪ ,‬אני אמשיך לאכול והוא כבר גמר?‬
‫הנחתי גם אני את הסכין והמזלג ודחפתי לאט את הצלחת‪ .‬דחפתי לאט כי לא רציתי להיפרד מכל‬
‫הבשר שנשאר על העצמות‪ .‬ממה שנשאר אפשר היה לתת מנה קטנה לעוד מישהו‪ ,‬ואני הייתי צריך‬
‫לוותר עליה‪ .‬הסתכלתי והסתכלתי על העוף שנשאר על העצמות והרגשתי שמתחשק לי לקחת את‬
‫העוף בידיים ולכרסם בתיאבון רב את כל מה שנשאר על העצמות‪ ,‬כמו שתמיד היינו עושים‪ ,‬אבל‬
‫בגלל הדוד ובגלל המסעדה של המלון הייתי צריך לוותר‪ .‬אני לא מבין למה אנשים עושים להם כל‬
‫מיני מנהגים שמבזבזים אוכל טוב‪ .‬זה מה שיצא לי מזה שהאח של אמא נסע לאמריקה‪ .‬אם הוא היה‬
‫נשאר בפולניה ולא נוסע לאמריקה אולי‪ ,‬כשהוא היה מבקר בארץ ומזמין אותי לאכול איתו בבית‬
‫מלון בתל אביב‪ ,‬הייתי יכול לאכול בידיים ולגמור את כל מה שנשאר על העצמות וגם לכרסם אותן‪.‬‬
‫לכרסם את העצמות בסוף האכילה של העוף זה אולי יותר תענוג מאשר לאכול את הבשר שעל‬
‫העצמות‪ .‬אבל מה לי ולכרסום עצמות עכשיו! אפילו את הבשר של העוף הם טחנו בשבילי לדייסה‬
‫כדי שאוכל לאכול אותו‪.‬‬
‫אני זוכר עד עכשיו את ההרגשה הנוראה של להיות מחוסר עבודה‪ .‬הייתי צעיר וחזק‪ ,‬היה לי‬
‫כוח לעשות כל עבודה וגם את הרצון לכך‪ .‬אבל לא היה מספיק מקומות עבודה שייתנו לך כמה‬
‫גרושים בשביל אוכל וקורת גג‪ .‬הרגשתי כאילו אני שוב בחזרה בליּפנישֹוק‪ .‬שם לא היה לנו מה לעשות‬
‫ולכן באנו ארצה‪ .‬אז מה יצא לנו מכל זה? שוב עמדנו מול שוקת שבורה‪ .‬באמת היו כאלה שדיברו על‬
‫חזרה לפולניה‪ ,‬והיו גם כאלה שבאמת עשו את זה‪ .‬אני לא חשבתי על זה בכלל‪ .‬יש לי טבע כזה שאני‬
‫אף פעם לא מתייאש אפילו שהמצב הוא בכי רע‪ .‬בכל זאת התחלתי לחשוב על לעזוב את תל אביב‬
‫מדי‬
‫וללכת לאחת המושבות‪ ,‬שם עוד היתה עבודה בפרדסים ובחקלאות‪ .‬זה לא שהיו במושבות יותר ַּ‬
‫מקומות עבודה אבל היה שם מצב יותר טוב מאשר בתל אביב‪ ,‬בה היינו המון מחוסרי עבודה‪ ,‬ורק‬
‫לראות את ההמון הזה היה עושה רע על הנשמה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫גם אני ייבשתי ביצות‬
‫ואז שמעתי שמחפשים פועלים ב ַּכבארה‪ .‬בארץ דיברו אז הרבה על ביצות שצריך לייבש כדי להיפטר‬
‫מהמלריה ולהכין שטחים לעיבוד חקלאי‪ .‬אחד המקומות הכי חשובים של ייבוש ביצות היה אז‬
‫ב ַּכבארה‪ ,‬על יד זיכרון יעקב‪ ,‬לא רחוק מהים‪ .‬זה היה שטח של פיק"א‪ ,‬החברה של הברון רוטשילד‪.‬‬
‫רוטשילד החליט להשקיע הרבה כסף בייבוש הביצות בשטח הזה והיה על כך הרבה רעש בתל אביב‪.‬‬
‫מחוסרי העבודה דיברו על ַּכבארה בהתרגשות רבה‪ .‬אמרו שאולי יש כאן מוצא בשבילנו מהבעיה של‬
‫חוסר עבודה‪ .‬שמענו שפתחו משרד שמגייס פועלים לעבוד בייבוש הביצות ב ַּכבארה והלכנו להירשם‪.‬‬
‫המחשבה היתה שנלך לעבוד שם כמה זמן‪ ,‬עד שתהיה שוב עבודה בתל אביב‪ .‬אף אחד לא חשב על‬
‫משהו קבוע ב ַּכבארה‪ .‬כבר התרגלנו לתל אביב והתכוונו לחזור אליה לאחר יעבור זעם‪.‬‬
‫כשהלכתי לעבוד ב ַּכבארה לא תיארתי לעצמי שזה יהיה סוף הפרק של תל אביב בחיים שלי‪.‬‬
‫ַּכבארה לקחה אותי מתל אביב לתמיד‪ .‬כנראה שתל אביב בכל זאת לא התאימה לי‪ .‬גדלתי בליּפנישֹוק‪,‬‬
‫שהיא עיירה קטנה‪ ,‬ממש קטנה‪ .‬אפילו שחייתי כמה שנים בתור נער בקרמנצ’ּוק‪ ,‬שהיא עיר גדולה‬
‫באוקראינה‪ ,‬זה כנראה לא השפיע עליי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬כשהגעתי לארץ‪ ,‬בכל זאת נמשכתי למקומות‬
‫קטנים שדומים לליּפנישֹוק‪ .‬קודם הייתי בזיכרון יעקב‪ ,‬שעד היום כולם קוראים לה זיכרון‪ .‬אחר כך‬
‫עברתי לכרכור‪ ,‬מקום עוד יותר קטן מזיכרון‪ ,‬ושם כבר נשארתי ובניתי את החיים שלי עם פרּומה עד‬
‫שעברתי לבית האבות‪ .‬כשהגעתי לזיכרון מתל אביב‪ ,‬הכול נראה לי מאד דומה לליּפנישֹוק‪ .‬כך היה גם‬
‫בכרכור‪ .‬כנראה שבמקומות קטנים אני מרגיש טוב יותר מאשר במקומות גדולים‪ .‬במקום קטן כל אחד‬
‫גר בבית שלו וכולם מכירים את כולם‪ .‬כמעט כל מי שעובר ברחוב מוכר לך ואתה יכול להגיד לו שלום‬
‫והוא אולי אפילו יגיד לך שלום עוד לפני שאתה תגיד לו‪ .‬ואם הוא לא מוכר לך היום הוא יהיה מוכר‬
‫לך מחר‪ .‬ואם אתה לא מכיר את כולם אז אתה מכיר את רובם‪ .‬ולא סתם מכיר‪ ,‬אתה יודע גם מי‬
‫החברים שלהם ומי בני המשפחה שלהם‪ .‬אתה יודע את מי הם אוהבים ואת מי הם לא אוהבים‪ .‬אתה‬
‫יודע עם מי הם רבו‪ ,‬על מה הם שמחים ועל מה הם עצובים‪ .‬אתה יודע איזה מאכלים הם אוהבים‬
‫במיוחד‪ .‬ולכן אתה יודע איך לדבר איתם ומה להגיד להם ומה לא להגיד‪ .‬וכמובן שאתה יודע באיזה‬
‫מצב הם ואם הם צריכים עזרה ואיזה‪ .‬ככה זה היה בליּפנישֹוק‪ ,‬ככה זה היה גם בכרכור‪ .‬בתל אביב זה‬
‫לא היה ככה‪ .‬בתל אביב הייתי הולך ברחוב ומרגיש קצת לא נעים‪ .‬אני לא מכיר כמעט אף אחד‪ ,‬אף‬
‫אחד לא מכיר אותי‪ ,‬אף אחד לא אומר לי שלום‪ ,‬אף אחד לא מחייך אליי‪ ,‬אף אחד לא עוצר אותי‬
‫ומספר לי מה היה אתמול בחנות או מה הוא חושב על מה שהיה כתוב בעיתון‪ .‬איך אפשר לחיות‬
‫במקום כזה?‬
‫עיקר העבודה ב ַּכבארה היה לחפור תעלות בשביל צינורות חרס שלקחו את המים מכל מיני‬
‫‪16‬‬
‫מקומות בתוך הביצות אל עבר הים‪ .‬אמרו לנו שהיה לפני כמה שנים איזה מהנדס‪ ,‬שבא מחוץ לארץ‬
‫לעבוד כפועל ב ַּכבארה‪ ,‬והוא זה שהציע את התוכנית הזאת לנקז בעזרת צינורות חרס את המים של‬
‫ביצת ַּכבארה אל הים‪ .‬כל צינור היה עשוי מחלקים חלקים שמתחברים לצינור ארוך‪ ,‬כמו שיש‬
‫שמניחים צינורות ביוב‪ ,‬ולכל צינור כזה היה צריך לחפור תעלה‪ .‬היינו עומדים בתוך המים העמוקים‬
‫וחופרים את התעלות ואחר כך מניחים את הצינורות‪ .‬זו היתה עבודה קשה במיוחד לעבוד כל הזמן‬
‫בתוך המים‪ .‬ידענו שהרבה צרות באות מזה שעומדים הרבה זמן במים‪ ,‬בייחוד במים של ַּכבארה‪ ,‬שהיו‬
‫מלאים ביתושים של קדחת‪ .‬הרבה פועלים חלו בקדחת‪.‬‬
‫בזמן שעבדנו למטה בחפירות ב ַּכבארה היינו גרים למעלה בזיכרון‪ .‬כל בוקר היינו יורדים מההר‬
‫ברגל אל הביצות שליד חוף הים‪ .‬רק לפעמים היינו יורדים בעגלות כשהיה צריך להוריד ציוד‪ .‬לפנות‬
‫ערב היינו חוזרים גם כן ברגל‪ .‬זה לא היה קל לעשות את כל הדרך למעלה אחרי יום עבודה מפרך‪,‬‬
‫אבל אני לא זוכר שהרגשנו אומללים בגלל זה‪ .‬היינו מרוצים שיש לנו בכלל עבודה וגם שמחנו להיות‬
‫חבר'ה ביחד‪ .‬כולנו היינו בחורים צעירים‪ ,‬ללא דאגות משפחה‪ .‬זה מה שהיה אז לעשות – לעבוד קשה‬
‫ולשמוח הרבה‪ .‬את שני אלה היה יותר קל לעשות ביחד‪ .‬העבודה וההליכה למטה ולמעלה היו‬
‫בשבילנו הזדמנות להוציא את המרץ ואפילו היו פעמים רבות שהיינו שרים‪ ,‬כי ככה זה היה באותם‬
‫זמנים‪ ,‬היו שרים בכל הזדמנות‪.‬‬
‫אבל בכל זאת היו כאלה שהיה להם קשה ב ַּכבארה‪ .‬הגוף שלהם והאופי שלהם לא היו בנויים‬
‫לעבודה קשה‪ ,‬גם לא למאמץ הגופני לעלות ברגל לזיכרון בסוף היום‪ .‬אלה לא החזיקו מעמד וחזרו‬
‫אחרי זמן קצר לתל אביב‪ .‬נשארו רק מי שהיה להם גוף חזק ויכלו לעמוד במאמץ הקשה‪ .‬כל הזמן היו‬
‫באים פועלים חדשים במקום אלה שעבדו קצת ואחר כך עזבו‪ .‬לכן היו בארץ הרבה אנשים שהיו‬
‫מספרים אחרי הרבה שנים שגם הם עבדו ב ַּכבארה וגם הם ייבשו ביצות‪.‬‬
‫בזמן שעבדתי ב ַּכבארה תפסתי שאני באמת מבין החזקים שבחבורה‪ .‬מי שיכול היה לעבור יום‬
‫שלם של עבודה עם את חפירה וגם ללכת הלוך וחזור בין זיכרון למעלה על ההר ל ַּכבארה למטה ליד‬
‫הים‪ ,‬עבר‪ ,‬כמו שאומרים עכשיו‪ ,‬מבחן כושר‪ .‬בגלל העבודה הקשה ב ַּכבארה הבנתי שאני מוכן לכל‬
‫מאמץ גופני שיידרש ממני בחיים החדשים בארץ‪ .‬הרגשתי אז שאני חלק מאלה שהולכים בראש‪ ,‬אלה‬
‫שמייבשים את הביצות וגואלים את הארץ‪ ,‬והם עושים את זה בעבודה פיזית קשה‪ ,‬כמו שהגויים היו‬
‫עובדים בחוץ לארץ‪ .‬זה השינוי הגדול שעבר עלינו פה בארץ‪ .‬כך הרגשנו אז‪ .‬עבודה קשה היתה בראש‬
‫שמחתנו‪.‬‬
‫כשעבדנו ב ַּכבארה היינו רואים די מקרוב את ג'יסר ַא ַּזרקא‪ ,‬הכפר הערבי הקטן שנמצא לא‬
‫רחוק מהים‪ .‬התושבים של ג'יסר נראו מסכנים מאד‪ .‬הם גרו בחושות קטנות ולא היה להם חוץ מזה‬
‫כלום‪ ,‬לא רחובות מסודרים כמו בזיכרון‪ ,‬לא סוסים ועגלות‪ ,‬רק חמורים‪ .‬היה לי עצוב לראות את‬
‫החושות ואת הילדים היחפים שהסתובבו ביניהן‪ .‬אפילו אצל האיכרים הכי עניים בחוץ לארץ לא‬
‫ראיתי עוני כזה‪ .‬גם ביפו לא ראיתי ערבים במצב שכזה‪ .‬גם לא ראיתי ביפו הרבה ערבים שחורים‬
‫ממש כמו אנשים מאפריקה כפי שראיתי בג'יסר‪ .‬הערבים האחרים בסביבה לא אהבו את הערבים של‬
‫ג'יסר והם לא היו מקובלים אצלם‪ .‬הם חיו די לבד בכפר העלוב שלהם שליד הביצות של ַּכבארה‪ .‬לפני‬
‫שהתחילו לייבש את ַּכבארה הם גרו ממש בתוך הביצות ואז אמרו להם לעלות אל גבעת הכורכר‪.‬‬
‫רבים מהערבים של ג'יסר עבדו בזיכרון אצל האיכרים‪ .‬לקראת ערב‪ ,‬בזמן שאנחנו היינו חוזרים‬
‫‪17‬‬
‫מהעבודה מ ַּכבארה לזיכרון‪ ,‬עולים בקבוצות קטנות ושרים‪ ,‬הערבים האלה היו יורדים הביתה אל‬
‫הכפר שלהם‪ ,‬חלק בחמורים וחלק ברגל‪ .‬הם היו מסתכלים עלינו בשקט ולא היו אומרים כלום‪ ,‬אפילו‬
‫שידעו קצת עברית כי הם עבדו הרבה שנים בזיכרון‪ .‬גם אנחנו לא דיברנו איתם כי היינו עסוקים‬
‫בשירה שלנו‪ .‬גם אם לא היינו שרים‪ ,‬על מה היה לנו לדבר איתם‪ .‬אני חושב שבהתחלה אפילו לא‬
‫הסתכלנו עליהם‪ .‬אולי היה קשה לנו לראות ערבים שחורים‪ .‬אולי קצת פחדנו מהם‪ .‬גם ערבים וגם‬
‫שחורים‪ .‬אבל אחרי כמה זמן התרגלנו אליהם‪ .‬ראינו שהם דווקא יותר שקטים ויותר מנומסים ממה‬
‫שחשבנו שהם‪ .‬אחרי כמה שבועות כבר הסתכלנו עליהם וגם ראינו אותם מחייכים אלינו‪ .‬עד היום‬
‫אני זוכר את התדהמה שהיתה לי כשראיתי‪ ,‬כשהם מחייכים ופותחים את הפה‪ ,‬שיש להם שיניים‬
‫לבנות ולשון אדומה בתוך הפנים השחורות שלהם‪ .‬עד אז חשבתי שאולי השיניים שלהם גם שחורות‬
‫וכך גם הלשון‪ .‬בסוף כבר היינו מחליפים איתם כמה מלים כשהם היו יורדים ואנחנו היינו עולים‪ .‬אבל‬
‫יותר מזה לא היה קשר‪.‬‬
‫מעניין שדווקא הערבים של ג'יסר‪ ,‬אלה שהיו הכי מסכנים והכי עלובים בין הערבים בסביבה‬
‫של זיכרון‪ ,‬דווקא הם נשארו במקומם בשנת ארבעים ושמונה בזמן מלחמת השחרור‪ .‬מכל הכפרים‬
‫הערביים שבסביבה רק הכפרים ג'יסר ופּורידיס נשארו במקומם‪ ,‬כנראה בגלל ההשפעה של האיכרים‬
‫בזיכרון ובבנימינה שהיה להם קשר חזק עם הפועלים שלהם שבאו משני הכפרים האלה‪ .‬ותראה‬
‫אותם עכשיו! כשנסעתי פעם לרופא בחיפה עברתי ליד ג'יסר‪ ,‬ופשוט אי אפשר היה להאמין איך‬
‫המקום הזה השתנה מאז שעבדתי ב ַּכבארה‪ .‬במקום החושות היו שם בתים רבים‪ ,‬ולא רק של קומה‬
‫אחת‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫איך לא נהייתי איכר בזיכרון‬
‫כמה זמן אפשר היה לעבוד קשה בחפירות ב ַּכבארה? אפשר לעשות את זה חודשים אחדים אבל אחר‬
‫כך מתחילים לחפש עבודה במשהו אחר‪ ,‬יותר קל‪ .‬התחלתי לחפש משהו בתוך זיכרון עצמה‪ ,‬אצל‬
‫האיכרים‪ .‬אלא שהאיכרים לא אהבו את הפועלים היהודים שעבדו ב ַּכבארה וגרו במושבה‪ .‬האיכרים‬
‫לא אהבו את הפועלים היהודים כי נחשבו לחלוצים‪ .‬בזיכרון ובעוד מושבות ותיקות המילה 'חלוץ' לא‬
‫היתה נחשבת למשהו טוב ורצוי‪ .‬להגיד על מישהו שהוא 'חלוץ' זה היה בזיכרון כאילו להגיד עליו‬
‫שהוא גם יחפן וחסר‪-‬כל וגם סוציאליסט רבולוציונר‪ .‬אבל אני דווקא מצאתי חן בעיניהם של האיכרים‬
‫והם הזמינו אותי לעבוד אצלם ביקב‪ .‬הייתי מגלגל חביות ממקום למקום‪ ,‬הייתי מכניס את הענבים‬
‫מהעגלות לתוך המיכלים הגדולים של היקב‪ ,‬הייתי עושה כל עבודה שהיה צריך לעשות ביקב‪ .‬אני גם‬
‫יודע למה האיכרים של זיכרון חיבבו דווקא אותי‪ .‬הייתי חזק וחרוץ‪ ,‬לא פחדתי מעבודה קשה וידעתי‬
‫גם איך לדבר איתם‪ .‬הם חבבו אותי משום שאני סתם טיפוס חברותי ומקובל על הבריות‪ ,‬כפי שאני‬
‫חושב שהייתי רוב ימי‪ .‬הייתי גבר די נאה‪ .‬היתה לי עדיין רעמת שערות על הראש‪ .‬הם גם חבבו אותי‬
‫משום שלא הייתי מדבר איתם על עבודה עברית ועל ההסתדרות‪ .‬לא הייתי סוציאליסט גדול אפילו‬
‫שהייתי רשום בהסתדרות‪ .‬בקיצור‪ ,‬לא נראיתי בעיניהם כטיפוס של חלוץ‪.‬‬
‫אולי האיכרים בזיכרון אפילו הרגישו שמתחבאת בי נשמה של איכר‪ .‬אולי לא נולדתי עם נשמה‬
‫כזו ולא הגעתי איתה ארצה‪ ,‬אבל באיזה שהוא זמן היא צמחה בתוכי בזמן שהייתי בזיכרון והאיכרים‬
‫כנראה הרגישו בזה‪ .‬רציתי לעסוק בחקלאות וזה מה שעשו אז כמעט כולם בזיכרון‪ .‬נכון‪ ,‬יכולתי אולי‬
‫להצטרף לקבוצה שהלכה למושב‪ ,‬כמו שעשו כמה מהפועלים שעבדו איתי ב ַּכבארה‪ ,‬אבל אותי כל‬
‫השיתוף הזה שיש במושבים לא משך אלא דווקא להיפך‪ ,‬דחה‪ .‬מצא חן בעיניי שבזיכרון כל אחד עוסק‬
‫בשלו ואף אחד לא נכנס ל'קישקעס' של השני בכל מיני עניינים‪ .‬מי שעובד קשה ומצליח‪ ,‬מה שהוא‬
‫השיג נשאר שלו‪ ,‬ואף אחד לא מבלבל לו את המוח עם שיתוף וערבות הדדית‪ .‬החבר'ה החלוצים היו‬
‫מדברים כל הזמן על שיתוף וערבות הדדית אבל אני אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי ושאם אני רוצה‬
‫לעסוק בחקלאות אז כדאי לי לנסות ולהיות איכר כמו בזיכרון‪.‬‬
‫הרעיון להיות איכר התחיל למצוא חן בעיניי‪ ,‬אבל זה לא היה פשוט‪ .‬מאז שגדלתי היתה אצלי‬
‫המחשבה שאיכרים הם תמיד גויים‪ .‬ולא רק שהם גויים הם גם 'עם‪-‬הארצים' וכל מה שהם יודעים‪,‬‬
‫חוץ מלעבוד בחקלאות‪ ,‬זה להשתכר ביום ראשון ולהרביץ מכות‪ .‬אני מוכרח להגיד שבהתחלה‪,‬‬
‫‪19‬‬
‫כשנפגשתי בפעמים הראשונות עם איכרים בזיכרון‪ ,‬ראיתי ושמעתי אותם‪ ,‬ובייחוד שמעתי איך הם‬
‫מדברים יידיש וערבית ביחד‪ ,‬היתה לי הרגשה מוזרה‪ ,‬שמשהו פה התקלקל עם היהודים והם הולכים‬
‫ונעשים קצת כמו גויים‪ .‬ואני לא התכוונתי שהם לא שומרים שבת או כשרות‪ .‬להפך‪ ,‬בזיכרון דווקא‬
‫שמרו את השבת והלכו לבית כנסת יותר מאשר במקומות אחרים בארץ ישראל‪.‬‬
‫במשך הזמן האיכרים של זיכרון הזכירו לי יותר ויותר את היישובניקים בחוץ לארץ‪ ,‬אותם‬
‫יהודים שלא גרו בתוך העיירה שלנו אלא בכפרים שמסביב‪ ,‬יחד עם הגויים‪ .‬הם היו בעיקר בעלי‬
‫מלאכה וסוחרים קטנים אבל חלק מהם היו אפילו חקלאים או שעבדו ביערות‪ .‬בחגים היו‬
‫היישובניקים באים אל העיירה להעביר את החג‪ .‬הם היו מאד נחמדים אלינו הילדים‪ .‬הם היו קצת‬
‫כבדים ואיטיים אבל נראו הרבה יותר בטוחים והרבה יותר שמחים מהרבה אנשים שגרו בתוך‬
‫ליּפנישֹוק‪ .‬תמיד גם היה נדמה לי שהם הרבה יותר גדולים וחזקים‪ .‬בעיירה לא כל כך החשיבו אותם‬
‫כי הם לא היו מלומדים מפני שלא היה להם חדר לילדים ובית מדרש למבוגרים‪ .‬אבל אני דווקא‬
‫אהבתי להסתכל עליהם כשהייתי ילד‪ .‬כשהייתי כבר בחור אהבתי להתחבר עם הבנים הגדולים שלהם‪.‬‬
‫הרגשה כזו היתה לי גם בזיכרון‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬ככל שהייתי יותר זמן בזיכרון התחלתי להרגיש שאני יותר ויותר בצד של האיכרים ופחות‬
‫בצד של הפועלים‪ .‬האיכרים עבדו קשה אבל היה להם בית ואדמה משלהם והילדים שלהם נולדו‬
‫בזיכרון‪ .‬הם היו יכולים להגיד; "זה המקום שלי וכאן אני חי כבר הרבה שנים"‪ .‬היו שם אנשים שנולדו‬
‫וגדלו על האדמה שלהם‪ ,‬וזה היה משהו שעשה עליי הרבה רושם‪ .‬החלטתי שאני אחפש לי דרך להיות‬
‫איכר בזיכרון‪.‬‬
‫אבל לא נולדתי בן של איכר ואיך הייתי יכול להשיג לי אדמה משלי‪ .‬אז חשבתי שאולי יהיה לי‬
‫מזל ואתחתן עם בת של איכר‪ .‬זה לא היה קל‪ ,‬ואני לא זוכר שהיתה שמחה גדולה אצל המשפחות של‬
‫האיכרים כאשר מקרה כזה היה קורה לעתים רחוקות בזיכרון‪ .‬רק צרות היה מזה‪ .‬אבל בכל זאת‬
‫חשבתי על כך‪ ,‬אלא שבעניינים האלה מחשבה לא מספיקה‪ ,‬צריך גם מזל‪ .‬ובאמת‪ ,‬כמעט שהיה לי מזל‬
‫כזה‪ .‬היתה בחורה אחת מזיכרון שהתעניינה בי‪ .‬נפגשנו הרבה פעמים‪ .‬אפילו הלכנו פעם לטייל יחד עד‬
‫לשוני‪ ,‬הבניין הגדול והישן ליד נחל תנינים‪ .‬זה כשלעצמו כבר היה סימן שמשהו קורה בינינו‪ .‬ובאמת‬
‫משהו קרה‪ .‬התקרבנו‪ .‬בסוף אפילו הלכנו להצטלם ביחד אצל קריסטל‪ ,‬הצלם שהיה אז בזיכרון‪ ,‬ויצאה‬
‫לנו תמונה משותפת‪ .‬שנינו היינו יפים בתמונה ונראינו כמו זוג‪ .‬שלחתי את התמונה למשפחה שלי‬
‫בליּפנישֹוק כדי שיראו שאחרי כמה וכמה שנים בארץ סוף‪-‬סוף בכל זאת יש לי מישהי של ממש‪.‬‬
‫אני מוכרח לומר כי לא היה קל לנו הבחורים באותן השנים‪ .‬אז זה לא היה כמו עכשיו כאשר‬
‫יש יותר רווקות מאשר רווקים‪ .‬אז היינו בעיקר בחורים שבאו לארץ‪ .‬הבחורות לא מהרו לבוא ארצה‬
‫רטיפיקטים בקלות‪ .‬לחלק גדול מאיתנו היה קשה למצוא בת זוג כדי להתחתן כי‬
‫ַּ‬
‫וגם לא נתנו להן ס‬
‫לא היו מספיק בחורות‪ .‬אפילו היו בינינו כאלה שכתבו לחוץ לארץ כדי לחפש איזה שידוך בין‬
‫הבחורות שהכירו לפני שנסעו ארצה או אצל בחורות אחרות‪ ,‬כי פה לא היה קל למצוא שידוך‪ .‬השנים‬
‫עברו‪ .‬כבר הייתי חמש שנים בארץ והגעתי לגיל עשרים ושש ועדיין הייתי רווק‪ ,‬וכך היו רבים כמוני‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כשסוף‪-‬סוף מצאתי לי בת זוג בזיכרון‪ ,‬והעסק היה כבר די רציני‪ ,‬הייתי שמח מאד‪ ,‬מה גם שהיא‬
‫היתה בת של איכר מהמקום וזה היה חלום של רבים מאיתנו הפועלים‪ .‬אבל אחר כך הכול פתאום‬
‫התפרק‪ .‬היא אמרה שהיא נוסעת לחוץ לארץ ללמוד משהו וזהו‪ .‬אולי במשפחה לחצו עליה‪ .‬אולי‬
‫‪20‬‬
‫בסוף היא לא רצתה מישהו שאין לו אדמה או בית והוא סתם פועל‪ .‬אולי בסוף לא מצאתי חן בעיניה‬
‫ולא היה לה נעים להמשיך להישאר בזיכרון אז היא נסעה לחוץ לארץ ללמוד‪ .‬את הבחורה ההיא‬
‫מזיכרון לא ראיתי יותר אף פעם ואני אפילו לא יודע מה קרה לה‪ ,‬אך היא בכל זאת היתה חלק‬
‫מהחיים שלי‪ ,‬ואי אפשר לי שלא לזכור אותה‪.‬‬
‫עד מהרה הבנתי שבזיכרון הכול תפוס ואני צריך לחשוב על מקום אחר אם אני רוצה להיות‬
‫איכר ולא להישאר פועל‪ .‬גם אחרי כל מה שהיה עם הבחורה ההיא לא היה לי חשק להישאר בזיכרון‪.‬‬
‫כולם שואלים אותך‪ ,‬מעירים לך‪ ,‬אפילו רק מסתכלים עליך כאילו אומרים לך שהם זוכרים שהיה לך‬
‫כאן קשר חזק עם מישהי ולא יצא מזה כלום‪ .‬החלטתי לחפש לי מקום אחר‪ .‬יום אחד בא מישהו‬
‫לזיכרון ואמר שבנתניה‪ ,‬כשנתניה היתה אז אולי בת שנה‪ ,‬מחפשים מתיישבים‪ .‬יש כאלה שבאים לשם‬
‫ממושבות אחרות‪ ,‬בנים של איכרים‪ ,‬אבל יש גם כאלה שבאים מתל אביב והסביבה‪ .‬אז יום אחד‬
‫הלכנו כמה חבר'ה מזיכרון לראות מה קורה בנתניה‪ .‬היה שם אחד בן‪-‬עמי‪ ,‬שלימים נעשה ראש העיר‪,‬‬
‫והוא דיבר איתנו על מעלותיה של המושבה החדשה‪ ,‬איך היא תהיה למושבה חקלאית משגשגת‪ .‬אבל‬
‫אנחנו הסתכלנו מסביב וראינו הרבה חול‪ .‬רק פה ושם אפשר היה לראות קצת אדמה של ממש‪ ,‬וגם‬
‫היא היתה די חולית‪ .‬אמרנו; "איך אפשר לטעת כאן כרמים או פרדסים ואיך אפשר לגדל כאן ירקות‬
‫ופירות? אין לזה שום סיכוי"‪ .‬ועוד אמרנו; "הם פה רחוקים מכל מקום‪ .‬בשביל להגיע למקום הזה‬
‫צריך לנסוע לטול כרם בעגלות ואחר כך לנסוע באוטובוס לראש העין ומשם לפתח תקווה ואחר כך‬
‫לתל אביב"‪ .‬חזרנו לזיכרון משוכנעים כי כל הסיפור הזה של נתניה נידון לכישלון‪ .‬מה כבר יכול היה‬
‫לצאת מכמה בתים על החולות‪.‬‬
‫היום‪ ,‬כשאני חושב על זה‪ ,‬אני פשוט לא מבין איך לא ראינו את הנולד‪ ,‬איך לא הבנו מה באמת‬
‫הולך להיות בנתניה‪ ,‬איך זרקנו את ההזדמנות הזאת‪ .‬מגרש בנתניה שווה היום הון‪ .‬המגרשים שהציעו‬
‫לנו במחיר נמוך מאד‪ ,‬ושאמנם לא היה לנו עם מה לשלם עבורם באותו רגע‪ ,‬היום הם ממש במרכז‬
‫העיר‪ .‬אם אז‪ ,‬כשבאנו מזיכרון‪ ,‬המקום בנתניה היה מוצא חן בעיניי והייתי מאמין שמשהו באמת‬
‫יצליח כאן‪ ,‬הכול בחיים שלי היה נראה אחרת‪ .‬לא הייתי מגיע לכרכור ולא הייתי פוגש את פרּומה‬
‫וכנראה שגם לא הייתי נוטר וחקלאי‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי הייתי פותח חנות בדים כמו שהיה לנו בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫בנתניה יש היום הרבה חנויות‪ .‬רבים מהוותיקים שם עברו למסחר אחרי שהחקלאות ירדה‪ ,‬וגם אני‬
‫הייתי‪ ,‬אולי‪ ,‬הולך בדרך זו‪ .‬ואולי הייתי נעשה קבלן בניין‪ .‬כשנתניה התחילה להתפתח בקצב מהיר‪,‬‬
‫ניבנו בה בניינים רבים והיו בה כאלה שבמשך הזמן הפכו מפועלי בניין לקבלני בניין‪ ,‬ואפילו התעשרו‪.‬‬
‫אם הייתי עובר מזיכרון לנתניה ולא לכרכור אולי הייתי יכול גם אני להיות קבלן‪ .‬בכרכור לא היו‬
‫הזדמנויות כאלה‪ .‬גם מעט חנויות היו בה; מכולת ועוד מכולת‪ ,‬מספרה‪ ,‬חנות כלים וחנות ירקות ועוד‬
‫קצת‪ .‬הייתי יכול לעזוב את כרכור ולעבור לנתניה כשהתחיל להתברר שנתניה מתפתחת מהר‪ ,‬אבל לא‬
‫עשיתי את זה‪ .‬נשארתי בכרכור עם החקלאות‪ ,‬עם הנוטרות‪ ,‬ואחר כך עם העבודה בבניין‪ .‬כנראה שזה‬
‫היה הגורל שלי‪ .‬כנראה שזה מה שהתאים לי‪ .‬למה אני שואל את עצמי עכשיו שאלה משונה מה היה‬
‫קורה אילו הייתי נשאר בנתניה באותו יום שהלכנו לשם מזיכרון כדי לבדוק אם כדאי להתיישב שם?‬
‫לא התיישבתי בנתניה אלא בכרכור וכך זה כנראה היה צריך להיות‪.‬‬
‫אבל כנראה שבכל זאת אני לא יכול להשתחרר מההרגל שלי לחשוב מה היה קורה אילו‪ .‬למשל‪,‬‬
‫אילו הייתי נשאר בתל אביב ולא עובר לזיכרון בזמן המשבר בתל אביב‪ ,‬אולי הייתי היום עשיר כמו‬
‫‪21‬‬
‫אהרקה אחי‪ .‬הקרקעות והבתים נעשו במשך הזמן הרבה יותר שווים בהשוואה למה שקרה בכרכור‪.‬‬
‫בכרכור היה לי הרבה יותר אדמה מאשר לאחי אהרקה ובכל זאת‪ ,‬כאשר מכרתי בקושי יכולתי לקנות‬
‫דירה בירושלים‪ ,‬מתוך כוונה להיות בעתיד ליד הבן והמשפחה שלו‪ ,‬אבל בסוף זה לא קרה ונשארנו‬
‫בכרכור‪ .‬ואילו אהרקה יכול היה עם מגרש קטן בתל אביב לבנות בניין גדול ולתת לנכדות שלו דירות‬
‫וגם לעזור לבת לקנות דירה ועוד‪.‬‬
‫בזיכרון לא נשארתי הרבה שנים ועברתי לכרכור‪ .‬עברתי לכרכור כי בזיכרון היו דיבורים‬
‫שבכרכור מוכרים לפועלים מגרשים והחלטתי לנסות את מזלי שם‪ .‬מה שמשך אותי לכרכור זה‬
‫הפרדסים‪ .‬פרדסים היו משהו די חדש בארץ‪ ,‬משהו שהיו לו באותו זמן הרבה הבטחות‪ .‬היתה הרגשה‬
‫שהעתיד טמון בפרדסים‪ .‬חשבו שבפרדסים תהיה עבודה לפועלים יהודים‪ .‬גם אמרו שמי שיצליח‬
‫שיהיה לו פרדס קטן יוכל להתקיים מזה אפילו שזה יהיה רק באופן חלקי‪.‬‬
‫וגם היתה עוד סיבה למה באתי לכרכור‪ .‬היו בה הרבה ליטוַּוקים‪ ,‬ובמיוחד מהעיר גרֹודנֹו‪ ,‬שלא‬
‫היתה רחוקה מליּפנישֹוק‪ .‬לכן כבר מההתחלה כרכור היתה מאד מתאימה לי‪ .‬הרגשתי מיד בבית‪.‬‬
‫הרגשתי שאני שייך למקום ושהמקום שייך לי‪ .‬האנשים מגרֹודנֹו דיברו את אותה יידיש‪ ,‬כמו שדיברו‬
‫אצלנו בעיירה וגם את אותה העברית‪ .‬גם ההומור היה אותו הומור‪ .‬ידענו את אותם השירים ואכלנו‬
‫את אותם המאכלים‪ .‬הגעפילטע פיש שלנו היו מפולפלים ולא‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬מתוקים‪ ,‬כמו אצל היהודים‬
‫פולנים והיהודים מגליציה‪ .‬הרגשנו שאנחנו מאותו מקור‪ .‬הרגשנו שזו המושבה של אנשים כמונו‪ .‬נכון‬
‫שליהודים מאנגליה שקנו את האדמות בכרכור דרך 'אחוזת לונדון' היו את הבתים הכי גדולים‪ ,‬את‬
‫המגרשים הכי גדולים ואת הפרדסים הכי הגדולים‪ ,‬אבל אנחנו היינו אלה שבנינו להם את הבתים‬
‫ועבדנו בשבילם בפרדסים‪ ,‬ולכן את המושבה אנחנו בנינו ופיתחנו ולכן היא בעצם גם שלנו ולא רק‬
‫של היהודים מ'אחוזת לונדון'‪ ,‬שרובם לא הגיעו להתיישב במושבה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫הייתי טוב בעבודה עם טורייה‬
‫איך שהגעתי לכרכור התחלתי לחפש עבודה‪ .‬העבודות העיקריות שבשבילן חיפשו בחורים חזקים היו‬
‫הניכוש וההשקיה‪ .‬ניכוש היה עבודה פשוטה ולא היה צריך לדעת הרבה‪ .‬עובדים בפרדס לפי שורות‬
‫ומנכשים עם הטורייה את העשבים שגדלו בין העצים‪ .‬השקיה זה כבר יותר מסובך וצריך לדעת את‬
‫העבודה‪ .‬היום לא משקים כמו שהשקו פעם‪ .‬היום שמים ממטרות גבוהות ומורידים מלמעלה גשם על‬
‫העצים‪ .‬בזמני היו משקים בצלחות‪ .‬לכל עץ היתה צלחת מרובעת של ארבעה על ארבעה מטר‪ .‬היה‬
‫צריך להביא מים לכל צלחת וצלחת דרך תעלות עפר קטנות שעברו בין הצלחות‪ .‬המים היו מתחילים‬
‫לזרום בתעלה מהברז הראשי שבקצה הפרדס עד לצלחת הראשונה‪ .‬אחרי שהצלחת הזו התמלאה‬
‫היינו סוגרים עם הטורייה את הכניסה אליה מהתעלה‪ ,‬ופותחים את המעבר בתעלה בכוון הצלחת‬
‫השנייה‪ .‬אחרי שהצלחת השנייה התמלאה היו עושים אותה עבודה עם הטורייה ומעבירים את המים‬
‫לצלחת השלישית‪ ,‬וככה ממשיכים עד שגומרים למלא מים בכל הצלחות שמשני צדי התעלה‪ .‬אחר כך‬
‫עוברים לתעלה הבאה ושוב מתחילים למלא את הצלחות שמשני הצדדים‪ .‬ושוב עוברים לתעלה‬
‫נוספת עד שגומרים להשקות את כל הצלחות‪ .‬בפרדס גדול ההשקיה בצלחות היתה יכול לקחת כמה‬
‫ימים‪ .‬אחרי הפסקה של כמה ימים חוזרים עוד פעם אל התעלה הראשונה ומתחילים שוב בצלחת‬
‫הראשונה‪ .‬עצי ההדרים אוהבים הרבה מים וברוך השם בכרכור היו הרבה מים טובים‪.‬‬
‫הייתי נהנה לראות אל המים נכנסים אל הצלחת ומתפשטים לכל הכיוונים עד שהיתה נוצרת‬
‫בריכה קטנה של מים מסביב לעץ‪ .‬המים היו ממשיכים לעלות בתוך הצלחת‪ ,‬ואיתה היו עולים וצפים‬
‫העלים היבשים שהיו בה‪ ,‬עד שהגיע הזמן להעביר את המים אל הצלחת הבאה‪ .‬היה חשוב לעשות את‬
‫זה בזמן לפני שהמים יפרצו החוצה ויהיה בלגן בהשקיה‪ .‬לכן‪ ,‬בעבודה הזו היה צריך כל הזמן לשים‬
‫לב‪ .‬אם רצית לשמור על המקום שלך בעבודת ההשקיה‪ ,‬היית מוכרח להשגיח על המים‪ .‬אם יראו‬
‫שאתה לא שם לב ייקחו מישהו אחר לעבוד במקומך או יחזירו אותך לניכוש‪ ,‬שזו עבודה קשה ללא‬
‫הפסקה בהשוואה להשקיה‪ ,‬עבודה שיש בה הפסקה בין צלחת לצלחת‪.‬‬
‫גם בניכוש וגם בהשקיה צריך היה לדעת לעבוד עם טורייה‪ .‬צריך ידיים חזקות וצריך גב שיכול‬
‫להתכופף תוך כדי עבודה מבלי שהוא נשבר אחרי זמן קצר‪ .‬בעניין הזה נעזרתי בידיים החזקות‬
‫שירשתי מהמשפחה שלי‪ .‬גם הגב שלי היה בסדר‪ ,‬לפחות בשלושים השנים הראשונות של עבודה‬
‫גופנית‪ .‬עבודה עם טורייה זו עבודה של ממש‪ .‬מי שלא עבד עם טורייה במשך שמונה שעות ביום‪ ,‬יום‬
‫אחרי יום‪ ,‬לא יודע מה זאת באמת עבודה‪ .‬איך אפשר לקרוא עבודה לישיבה ליד שולחן בבנק או‬
‫‪23‬‬
‫במשרדים של המועצה המקומית? אני מתגעגע פתאום לעבוד עם טורייה‪ .‬אני זוכר בעונג איך‬
‫ב ַּכבארה הייתי מניף את הטורייה באוויר ומוריד אותה בכוח אל תוך האדמה‪ .‬הסכין של הטורייה‬
‫היתה חותכת את האדמה כמו שחותכים גוש גבינה צהובה‪ .‬אדמה קצת כבדה‪ ,‬כשהיא גם קצת לחה‪,‬‬
‫היא ממש כמו גבינה צהובה בשביל הטורייה‪ ,‬והטורייה בשבילה פשוט סכין‪ .‬אבל כשהאדמה יבשה‬
‫מאד‪ ,‬ובמיוחד כשהיא אדמה כבדה או אדמת חמרה‪ ,‬הטורייה הופכת אז למכוש ואולי אפילו גרזן‪.‬‬
‫מכים עם הטורייה באדמה אך חודרים בקושי‪ ,‬כאילו מכים באבן‪ .‬הטורייה קופצת בחזרה ורעד עובר‬
‫בידיים‪ .‬בעבודה עם טורייה באדמה קשה אין את התענוג הזה של חיתוך עמוק ומהיר של האדמה‪ ,‬אך‪,‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬יש סיפוק כשאחרי מכות רבות‪ ,‬כל פעם קצת‪ ,‬חופרים בור או תעלה ואפשר לראות תוצאות‬
‫של ממש‪ .‬זו הרגשה אחרת‪ ,‬קצת דומה להרגשה שיש כאשר מכים עם גרזן על ענף עץ‪ .‬מכים ומכים‬
‫ומתקדמים לאט בתוך הענף עד שהוא נחתך כולו ונופל מהעץ‪.‬‬
‫הרגשה אחרת היא לגרור חול עם טורייה‪ .‬את זה הרגשתי עוד בתל אביב כשעבדתי שם בבניין‬
‫מיד לאחר שהגעתי ארצה‪ .‬כאשר היינו מכינים בטון היה צריך לגרור חול מערמות החול אל המקום‬
‫שבו מערבבים אותו עם מלט ועם חצץ ועושים ערימה גבוהה של חומר‪ .‬אחר כך עושים גומה קטנה‬
‫בראש הערימה‪ ,‬שופכים לתוכה מים ומערבבים אותם עם התערובת של החול‪ ,‬החצץ והמלט עד‬
‫שמקבלים בטון‪ .‬את כל העבודה הזאת היינו עושים עם טורייה ועם את‪ .‬לא כל אחד יודע איך לעשות‬
‫בטון כמו שצריך‪ .‬אני‪ ,‬שהטורייה והאת היו הרבה שנים חלק ממני‪ ,‬הייתי אחד המומחים לערבוב‬
‫בטון‪.‬‬
‫אני זוכר את ההרגשה הטובה של ללכת לאט הביתה אחרי העבודה עם טורייה על הכתף‪ .‬זה‬
‫היה כמו שמישהו הולך עם הרובה שלו אחרי שנגמר הקרב‪ ,‬אחרי שהסתיימה המשמרת‪ .‬לפעמים‬
‫הייתי תולה את תיק האוכל על מקל הטורייה והולך לי לאיטי‪ ,‬כשהתיק מתנדנד לו מצד אל צד‪ .‬אני‬
‫לא הייתי היחידי‪ .‬כך עשו רבים מהפועלים שעבדו בפרדסים או בשדות‪ .‬לכל אלה הטורייה היתה ציוד‬
‫אישי שלהם שלוקחים לעבודה בבוקר ומחזירים הביתה בערב‪ .‬כך גם חיפשנו עבודה‪ .‬היינו הולכים‬
‫לכל מיני מקומות לשאול אם יש עבודה בפרדס ותמיד הטורייה התלוותה אלינו‪ ,‬מוכנה ומזומנה‬
‫לעשות כל מה שהיא יכולה‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬כאשר היה צריך לחכות זמן רב במקום אחד‪ ,‬הטורייה הפכה לכסא‪ .‬תוקעים את המקל‬
‫שלה באדמה ויושבים על הסכין‪ .‬הייתי תמיד נזכר בזה כאשר מדי פעם ראיתי בבית האבות את התל‬
‫אביבי ההוא‪ ,‬שהיתה לו פעם חנות צילום‪ .‬היה לו מקל הליכה שגם יכול היה להיפתח לכסא‪ .‬מקל‬
‫ההליכה שלו הוא דו‪-‬שימושי‪ ,‬גם להישען עליו וגם לשבת עליו‪ .‬גם הטורייה שלי היתה דו‪-‬שימושית‪,‬‬
‫ואפילו יותר מזה; עם הטורייה אפשר להשתמש כפטיש גדול‪ .‬כשצריך לתקוע עמוד‪ ,‬למשל‪ ,‬עמוד ברזל‬
‫של גדר‪ ,‬מה יותר פשוט מאשר להכות בו באמצעות הצד השני של הטורייה‪ .‬יש שם בליטה מרובעת‬
‫שנראית כמו קצה של פטיש ומי שיודע מה לעשות עם הצד השני של הטורייה לא צריך להביא איתו‬
‫פטיש‪ .‬לפעמים הייתי אפילו משתמש בטורייה כדי לדפוק מסמרים גדולים בתוך קרש עץ‪ .‬זה היה‬
‫בדרך כלל עובד‪.‬‬
‫כשבאתי לכרכור עם טורייה על הכתף חשבתי שאמצא עבודה בפרדסים‪ ,‬אבל זה לא היה פשוט‪.‬‬
‫בפרדסים יש הרבה עבודה עונתית‪ ,‬בעיקר בזמן הקטיף והאריזה‪ ,‬אבל בשאר החודשים לא צריך הרבה‬
‫עובדים‪ .‬העצים גדלים מעצמם ורק צריך להשקות אותם מדי פעם‪ .‬בין לבין צריך גם לשים זבל ולנכש‬
‫‪24‬‬
‫עשבים מסביב לעצים‪ .‬בעבודות האלה או שהיו עובדים יהודים שכבר תפסו את המקומות או שהיו‬
‫עובדים ערבים‪ .‬הערבים עבדו יותר בזול וגם יותר קשה מהפועלים היהודים ולכן היה כדאי לבעלי‬
‫הפרדסים להעסיק ערבים‪ .‬זה לא היה חדש בשבילי‪ .‬מאז שהגעתי ארצה‪ ,‬מצאתי שאנחנו‪ ,‬הפועלים‬
‫היהודים‪ ,‬צריכים להתחרות עם פועלים ערבים‪ .‬גם בתל אביב‪ ,‬שקראו לה העיר העברית‪ ,‬היתה בעיה‬
‫כזו בעבודות הבניין‪ .‬ובזיכרון גם כן היה כך‪ ,‬ואפילו עוד יותר‪ .‬ערבים מהכפר פורידיס ומכפרים אחרים‬
‫בסביבה‪ ,‬כמו ַּס ַּבארין וסינדיאנה‪ ,‬שכבר מזמן אינם‪ ,‬עשו הרבה מהעבודות של האיכרים‪ .‬חלק‬
‫מהערבים היו באים כל יום מהכפרים שלהם אבל אחרים היו גרים ברפתות ובחצרות של האיכרים‬
‫וחוזרים למשפחות שלהם רק פעם בשבוע‪.‬‬
‫כשראיתי שגם בכרכור יש פועלים ערבים בפרדסים‪ ,‬ושלא תמיד יש עבודה לפועלים יהודים‪,‬‬
‫אמרתי שכדאי לי לנסות לעבוד בבניין‪ ,‬כמו שעשיתי בתל אביב‪ .‬אבל גם זה לא היה פשוט כי היו כמה‬
‫משפחות של פועלים יהודים שכבר תפסו את רוב המקומות‪ .‬גם לא הייתי מומחה בשום עבודה‬
‫בבניין‪ .‬טייח לא הייתי‪ ,‬ולא כל אחד יכול להיות טייח‪ .‬גם רצף צריך להיות מקצועי‪ .‬אפילו להניח‬
‫לבנים או בלוקים כדי לבנות קיר ישר לא למדתי אף פעם‪ .‬נגרות בניין בכלל לא ידעתי‪ .‬כמו שכבר‬
‫סיפרתי‪ ,‬מה שעשיתי בתל אביב בזמן שעבדתי בבניין זה היה או לערבב את הבטון לפני היציקה‪,‬‬
‫לסחוב לבנים ולהגיש טיט‪ .‬עד שהספקתי ללמוד משהו בעבודות הבניין‪ ,‬כבר עברתי ל ַּכבארה ושם‬
‫היתה לי הזדמנות לעבוד עם את חפירה וטורייה בייבוש הביצות‪ .‬לא היו אז דחפורים ומחפרים‪ .‬רוב‬
‫העבודה נעשתה בידיים‪ .‬עמדנו בשורה‪ ,‬זה ליד זה‪ ,‬או זה מאחורי זה‪ ,‬וחפרנו תעלות עם את חפירה‪.‬‬
‫בשביל לחפור עם את חפירה צריך רגל ימין חזקה ולי‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬היתה רגל כזאת‪ .‬קודם אתה תוקע‬
‫קצת את האת באדמה ואחר כך לוחץ עם רגל ימין כדי להחדיר אותה עמוק אל תוך האדמה‪ .‬ואז בא‬
‫תור הידיים‪ .‬בערת הידיים מזיזים את האדמה ממקומה על ידי דחיפת המקל של האת כלפי מטה‪.‬‬
‫האדמה נקרעת ממקומה ואז אפשר להעביר אותה עם האת למקום אחר‪ ,‬הצידה או למעלה‪ ,‬או לתוך‬
‫עגלה או מריצה‪ .‬מהניסיון שרכשתי בעבודה באת חפורה ב ַּכבארה צמח העניין של חפירת ג’ֹורֹות‬
‫בכרכור וזה מה שעשיתי כמה זמן כדי להתפרנס‪.‬‬
‫פעם לא היו צינורות ביוב בכרכור כמו שיש היום‪ .‬ליד כל בית היה צריך שיהיה ג’ֹורה‪ ,‬מה‬
‫שקוראים בור סופג בעברית‪ .‬לשם הזרימו את מי הביוב אחרי שהם עברו ב'ספטינג'‪ .‬ה'ספטינג' זה בור‬
‫קטן מבטון שאליו זורם הביוב לאחר שהוא יוצא מהבית‪ .‬שם החומר של הביוב מתפרק‪ .‬החומר הכבד‬
‫שוקע ב'סּפטינג' והמים של הביוב זורמים הלאה אל הבור סופג‪ ,‬בו הם נספגים לאט‪-‬לאט בתוך‬
‫האדמה‪ .‬ראיתי שחפירת ג’ֹורֹות זה יכול להיות משהו טוב בשביל הפרנסה והתחלתי בזה יחד עם‬
‫לפנד‪ ,‬שנשאר בכרכור‪ .‬עשינו קבוצה‬
‫בריש וקרביץ‪ ,‬שאחר כך הלכו להתיישב במושב עין עירון‪ ,‬ועם ז ַּ‬
‫לחפירת ג’ֹורֹות‪ .‬היינו אז חברים מאד טובים‪ ,‬מחפשים איך להתפרנס אבל גם מבלים הרבה ביחד‪.‬‬
‫העבודה בחפירת הג’ֹורֹות קרבה אותנו עוד יותר והחברות נמשכה עוד שנים אחר כך‪ ,‬אפילו שכל אחד‬
‫הלך לדרכו לעשות משהו אחר‪ .‬ככה זה היה איתנו פה בארץ‪ .‬בהרבה מקרים העבודה המשותפת היא‬
‫שעשתה אותנו חברים זה עם זה‪.‬‬
‫ג’ֹורה זה לא סתם בור‪ .‬איש אחד לבדו לא יכול לחפור אותו‪ .‬צריך לפחות שניים לעבודה כזאת‪,‬‬
‫ועוד יותר טוב שלושה‪ ,‬כי צריך שיתוף פעולה‪ .‬הבור צריך להיות גדול ועמוק‪ .‬אבל רק בהתחלה אתה‬
‫יכול לחפור לבד ולזרוק את העפר החוצה‪ .‬כאשר אתה מגיע יותר עמוק אתה כבר לא יכול לעשות‬
‫‪25‬‬
‫מדי בשביל זה‪ .‬אבל כל‬
‫זאת לבד‪ ,‬כי כבר אי אפשר לזרוק את העפר אל מחוץ לבור‪ .‬הבור נעשה גבוה ַּ‬
‫הקונץ הוא לחפור בור סופג מספיק עמוק שיספיק להרבה שנים‪ .‬איך עושים את זה? עובדים‬
‫במדרגות‪ .‬זה שעובד במדרגה נמוכה יותר זורק את העפר למי שעומד על המדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וזה‬
‫זורק הלאה החוצה ושם למעלה עומד השלישי ומסלק הצידה את מה שנזרק כדי שיהיה מקום לזרוק‬
‫מלמטה עוד עפר‪ .‬כך אפשר לחפור לעומק כפי שצריך‪ .‬תמיד צריך לדעת איך להשאיר מדרגות כדי‬
‫שאפשר יהיה לעבוד בקבוצה וגם לצאת מהבור בסוף היום ולחזור למטה למחרת בבוקר עד שגומרים‬
‫את כל החפירה‪.‬‬
‫וגם אז זה לא נגמר‪ .‬צריך לרפד את הבור בבלוקים מיוחדים של בטון שמחזיקים את הקירות‬
‫של האדמה כדי להבטיח שלא יקרסו פנימה לתוך הבור‪ .‬בבלוקים האלה יש חורים ודרכם מי הביוב‬
‫נספגים לתוך האדמה‪ .‬ועוד משהו חשוב‪ ,‬היה צריך להקפיד לחפור את הבור בשיפוע קל‪ .‬אסור‬
‫שהקירות יהיו ישרים וזקופים כי הבלוקים יחד עם האדמה יכולים ליפול פנימה‪ .‬היינו עובדים עם‬
‫חוט אנך כדי לשמור כל הזמן על שיפוע‪ .‬בסוף גם היה צריך לדעת איך לכסות את הבור עם קרשים‬
‫ובטון ועל זה אדמה כדי שלא ירגישו שיש שם בור סופג‪ ,‬אבל גם שלא יהיה מסוכן ללכת עליו‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬לחפור ג’ֹורֹות זה לא סתם‪ ,‬זה עניין מקצועי‪ ,‬ואנחנו בהחלט היינו מקצועיים‪ .‬אפילו‬
‫היתה לנו באותו זמן גאווה של חופרי ג’ֹורֹות‪ ,‬כמו שיש גאווה של טייחים או של רצפים‪ .‬כל אלה הם‬
‫לא סתם פועלים אלא עובדים מקצועיים‪ .‬וכך‪ ,‬דווקא דרך חפירת ג’ֹורֹות של ביוב התקדמתי באופן‬
‫מקצועי וגם למדתי כמה חשוב לעבוד בקבוצה‪ .‬לי זה גם היה נעים לעבוד ביחד‪ ,‬אהבתי את זה‪ .‬זה‬
‫התאים לאופי שלי‪.‬‬
‫היום כבר לא רואים פועלים חוזרים מהעבודה עם טורייה על הכתף‪ .‬מכונות עושות היום את‬
‫רוב העבודה שפעם היו עושות טוריות ואתי חפירה‪ .‬מזל שלא היו אז מכונות‪ .‬איך היינו מתפרנסים?‬
‫לא היה אז דמי אבטלה כמו שיש היום ואם לא היתה עבודה בטורייה או באת חפירה‪ ,‬לא היתה לנו‬
‫פרנסה‪ .‬אם ב ַּכבארה היתה מכונת חפירה של תעלות‪ ,‬כמו שיש היום‪ ,‬לא היה לנו מקום עבודה בזמן‬
‫שהיה חוסר עבודה בתל אביב‪ .‬אם בתל אביב כשבאנו מחוץ לארץ היו כבר מכונות שמערבבות בטון‪,‬‬
‫כמו שיש עכשיו‪ ,‬היינו אולי נאלצים לעזוב את הארץ‪ ,‬כמו שעשו אז כמה אנשים‪ .‬באותם ימים‬
‫הטורייה והאת היו ההצלה שלנו‪ .‬לא לחינם היו שירים של חלוצים ששרו גם על הטורייה והאת ולא‬
‫רק על המחרשה‪ .‬עכשיו‪ ,‬מהמיטה במחלקה הסיעודית הכול נראה לרגע רחוק ובלתי יאומן‪ .‬קשה‬
‫להאמין שגוש הבשר הזה יכול היה לחפור בורות ותעלות ולערבב ערמות ענקיות של חצץ‪ ,‬חול ומלט‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫מצאתי אישה ואדמה בכרכור‬
‫הלכתי מזיכרון לכרכור לחפש עבודה ומצאתי אישה ונולד לי בן‪ ,‬ועם האישה באה גם אדמה‪ ,‬ועם‬
‫האדמה באו בית ופרדס‪ .‬אחרי הפרדס באו תפוחי אדמה ועוד גידולים אחרים‪ .‬גם הייתי נוטר ופועל‬
‫בניין‪ .‬בכרכור מצאתי את החיים שלי‪ .‬לכן כשהיו שואלים אותי לשמי בכל מיני הזדמנויות הייתי‬
‫אומר; "שמי חיים גּוטלבסקי כרכור"‪ .‬כן‪ ,‬כרכור היתה חלק מהשם שלי‪ .‬כל המקומות האחרים שגרתי‬
‫בהם לפני שבאתי לכרכור היו זמניים בלבד בחיים שלי‪.‬‬
‫היסוד של החיים שלי פה בארץ היתה הפגישה הראשונה שלי עם פרּומה בשנת שלושים‬
‫ואחת‪ .‬כל מה שקרה לי אחר כך היה קשור בפגישה הזאת בצריף של פרֹוינד בכרכור‪ ,‬לשם היו באים‬
‫הפועלים הצעירים לאכול‪ .‬פרּומה באה אל הצריף עם שימקה‪ ,‬האח שלה שכבר גר בכרכור כמה זמן‪.‬‬
‫לא האמנתי שיש בחורות כאלה‪ .‬היא היתה אחרת מכולם‪ .‬היה נדמה לי שהיא ירדה מהמסך של‬
‫הסינמה‪ .‬כך היא נראתה לי עם היופי שלה‪ ,‬אבל בעיקר עם הבגדים שאף אחת בכרכור לא היתה‬
‫לובשת‪ ,‬וגם אף אחת בזיכרון‪ .‬גם בתל אביב לא ראיתי בחורות כאלה אלא רק בבית המלון שאכלתי‬
‫בו עם הדוד‪ ,‬אבל אלה היו תיירות‪ ,‬אני חושב‪ ,‬ולא מקומיות‪ .‬היינו רגילים לבחורות שבאו מפולניה‬
‫ושהיו לבושות כמו פועלות או חלוצות‪ .‬לא היינו רגילים שיסתובבו בינינו בחורות שלבושות כמו‬
‫שחקניות קולנוע‪ .‬לא יכולתי להוריד את העיניים מהיצור הזה שבא מאנגליה‪ .‬אני מתרגש עכשיו‬
‫כשאני נזכר באותו ערב‪ .‬גם לה קרה משהו כשהיא פגשה אותי‪ .‬אומרים שישנה אהבה ממבט ראשון‬
‫ולנו זה כנראה קרה באותו ערב בצריף של פרֹוינד‪ .‬משהו כזה לא קורה לבן‪-‬אדם אלא לעתים נדירות‬
‫ואולי רק פעם אחת בחיים‪ .‬לא תמיד יוצא מזה קשר של חתונה‪ .‬לנו יצאה מזה חתונה אחרי שנתיים‪.‬‬
‫כבר בפגישה הראשונה פרּומה סיפרה לי על הנסיעה שלה לארץ ישראל‪ .‬אני זוכר עד היום את‬
‫כל מה שהיא סיפרה לי על הנסיעה הזאת‪ .‬היא נסעה מאנגליה לצרפת באנייה ואחר כך בתוך צרפת‬
‫ברכבת דרך פריז למרסיי‪ ,‬שם חיכתה לאנייה שתיקח אותה לאלכסנדריה‪ .‬בפריז היא עזרה לאישה‬
‫יהודיה שרק דיברה יידיש ולא ידעה להתמצא בתחנת הרכבת‪ .‬האישה ההיא היתה ממש אבודה‬
‫ובכתה‪ .‬פרּומה ריחמה עליה ושאלה אותה ביידיש השבורה שלה מה היא מחפשת ולפי זה היא הלכה‬
‫ובדקה מה האישה הזאת צריכה לעשות‪ .‬פרּומה סיפרה בגאווה שמה שנתן לה את האפשרות לעזור‬
‫לאישה המסכנה ההיא היתה היידיש המעטה שהיא עדיין זכרה מפולניה אחרי כמה שנים שהיא‬
‫והמשפחה שלה גרו באנגליה‪ .‬אילו היא לא היתה זוכרת את היידיש האישה הזאת היתה הולכת‬
‫לאיבוד‪ .‬פרּומה המשיכה לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים‪ .‬היא היתה מאד גאה בכך שהיא עזרה‬
‫למישהי בעיר שהיתה זרה גם לה‪ ,‬ובכל זאת היתה לה תושייה‪ .‬היא גם היתה אומרת תמיד שטוב‬
‫שיהודי יודע יידיש כי כך הוא יכול לסמוך על עזרתם של יהודים‪ .‬אבל אני חושב שמה שהיה חשוב זה‬
‫‪27‬‬
‫שהיתה לה תושייה‪ .‬היא היתה כזאת‪ .‬תמיד ידעה לעשות את מה שצריך‪.‬‬
‫ממרסיי האנייה לקחה את פרּומה לאלכסנדריה‪ .‬ככה היו עושים הרבה אנשים שלא רצו לרדת‬
‫ביפו בגלל הסירות שמובילות את הנוסעים אל החוף‪ .‬באלכסנדריה היא היתה כמה ימים ושמה הכירה‬
‫מישהו שקראו לו ַּמקס‪ .‬היא עשתה עליו רושם גדול והוא התעניין בה מאד ואפילו נתן לה כרטיס‬
‫ביקור שלו וגם תמונה‪ .‬אולי הציע לה להיות חברים ואפילו יותר מזה‪ .‬היא שמרה על הכרטיס ועל‬
‫התמונה כל החיים שלה‪ ,‬וכל פעם שהיה לה רע בכרכור‪ ,‬ובמיוחד איתי‪ ,‬היא היתה מדברת על האיש‬
‫ההוא‪ ,‬מקס‪ ,‬שהיא פגשה באלכסנדריה‪ ,‬כאילו הוא עוד מחכה לה שם כל השנים האלה‪ .‬אולי היא‬
‫שמרה על הכרטיס ועל התמונה גם כדי להזכיר לה שפעם היא היתה אישה מושכת שאפילו גבר‬
‫אלגנטי בעיר גדולה כמו אלכסנדריה התאהב בה מיד‪.‬‬
‫מאלכסנדריה המשיכה פרּומה לפורט סעיד ומשם היא לקחה את הרכבת עד חדרה‪ .‬מתחנת‬
‫הרכבת בחדרה לקח שימקה את פרּומה לכרכור עם האוטובוס של מורי‪ .‬עוד לא היה קואופרטיב אגד‬
‫ולכל מיני אנשים היה אוטובוס או שניים‪ .‬למורי‪ ,‬הבן של בנדס מ'אחוזת לונדון' שבנה בית יפה‬
‫בכרכור‪ ,‬היה אוטובוס שהוביל אנשים מכרכור ופרדס חנה לחדרה ובחזרה‪ .‬כעבור יום פגשתי את‬
‫פרּומה אצל פרֹוינד‪.‬‬
‫פרּומה חזרה לאנגליה אחרי כמה שבועות ואני נשארתי בכרכור‪ .‬אבל לא נשארתי לבד‪ .‬נשארתי‬
‫עם התקווה ועם ההמתנה‪ .‬כולם בכרכור כבר ידעו שיש לי קשר עם האחות היפה של שימקה שבאה‬
‫לביקור ובלבלה את הראש לכמה בחורים‪ .‬חיכיתי לפרּומה בסבלנות‪ .‬היא גם היתה בחורה מושכת וגם‬
‫לאבא שלה היו אדמות בכרכור‪ .‬אבא שלה קנה אדמה בכרכור כמה שנים אחרי שבא מפולניה לאנגליה‬
‫כדי להיות לקבל משרה של חזן ושוחט בעיר סוֹונזי‪ .‬הוא הצטרף ל'אחוזת לונדון' וקנה אדמה בכרכור‪.‬‬
‫שימקה ומֹוישה‪ ,‬האחים של פרּומה‪ ,‬הגיעו לארץ ישר מפולניה ולא עברו עם המשפחה לאנגליה‪.‬‬
‫כשהאבא שלהם קנה את האדמה בכרכור הם התיישבו בכרכור כדי לטפל ברכוש ולהתחיל להקים‬
‫משק חקלאי‪.‬‬
‫כשפרּומה חזרה לאנגליה הכול עוד לא היה ברור בינינו‪ .‬גם לא הרגשתי שהיא מאד רוצה לבוא‬
‫לגור בארץ‪ .‬יידיש היא כבר בקושי ידעה ועברית היא לא דיברה בכלל‪ .‬היא מאד אהבה את החיים‬
‫באנגליה‪ ,‬שם היא גרה עם המשפחה שלה כבר כמה שנים מאז שבאו לשם מפולניה‪ .‬פה בכרכור הכול‬
‫היה רק בהתחלה‪ .‬בקושי היו כאן שתי חנויות מכולת‪ ,‬צרכניה ומספרה לגברים‪ .‬העיר סוֹונזי שבה הם‬
‫גרו באנגליה היתה עיר גדולה וגם לא היו בה ערבים‪ .‬פרּומה אמרה שהיא צריכה לחשוב על כל העניין‬
‫שהתפתח בינינו וחזרה לאנגליה‪ .‬עוד פעם נשארתי תלוי באוויר‪ .‬עוד פעם אני מתקשר לאישה‬
‫שלאבא שלה יש אדמה ובסוף היא נוסעת לחוץ לארץ‪ .‬חשבתי שעוד פעם שום דבר לא ייצא מזה‪ ,‬כי‬
‫כאשר נמצאים רחוק אחד מהשני האהבה לא מחזיקה מעמד‪.‬‬
‫כתבתי לה לאנגליה כמה גלויות ביידיש‪ .‬גם שלחתי לה תמונות וכתבתי עליהן כמו תמיד‬
‫"למזכרת נצח" בעברית‪ .‬מה שהייתי נוהג לעשות עם בני המשפחה שלי בחוץ לארץ כך גם עשיתי‬
‫איתה; גלויות ותמונות למזכרת נצח‪ .‬ככה היינו עושים אז בארץ‪ .‬לא כותבים מכתבים ארוכים אלא‬
‫גלויות קצרות עם תמונות או ציורים מארץ ישראל‪ .‬היא ענתה לי באנגלית על נייר צבעוני דק‪ .‬בתוך‬
‫המעטפה היה תמיד פרח מיובש מהגינה שלהם בסוֹונזי‪ .‬היתה לה אהבה מיוחדת לפרחים‪ .‬מישהו‬
‫תרגם לי את מה שהיא כתבה‪ .‬ברוך השם‪ ,‬בכרכור היו מספיק אנשים שידעו לקרוא אנגלית‪ .‬כעבור‬
‫‪28‬‬
‫זמן היא כתבה שהיא מתכוונת לחזור בקרוב ארצה‪ .‬שמעתי ממנה שהיא הלכה באנגליה למגדת‬
‫עתידות וזאת אמרה לה כל מיני דברים על בחור שהיא תתחתן איתו ושהתאימו בדיוק לי‪ .‬זה מה‬
‫שחיזק אותה לחזור ארצה‪ .‬אולי חיזקה אותה גם הדחיפה של האבא שלה‪ .‬לאבא שלה היתה תוכנית‬
‫לשלוח לארץ ישראל את הילדים אחד‪-‬אחד כשהם מגיעים לגיל המתאים‪ .‬הבנתי שאני צריך מהר‬
‫לסדר את עניין הנישואים הפיקטיביים שנסחבו אחריי מאז שבאתי ארצה‪.‬‬
‫הנישואים הפיקטיביים היה אחד העניינים המוזרים והמסובכים שקרו לי בחיים‪ .‬כשהייתי בחור‬
‫רטיפיקט כדי לנסוע לארץ ישראל‪ .‬אז זה היה סידור מקובל‪ .‬מי שהיה לו‬
‫ַּ‬
‫צעיר בליּפנישֹוק ביקשתי ס‬
‫אלף שטרלינג לשים בבנק בארץ יכול היה לקבל אישור כניסה מהממשלה הבריטית בארץ‪ .‬למי שלא‬
‫היה לו והוא היה קשור לתנועה הציונית כחלוץ שבא להתיישב ולעבוד בארץ היה יכול לבקש אישור‬
‫רטיפיקט‪ .‬הגשתי בקשה וחיכיתי לתוצאות‪ .‬לאחר זמן הודיעו‬
‫ַּ‬
‫כניסה דרך התנועה‪ .‬לאישור הזה קראו ס‬
‫רטיפיקט אבל מיד גם אמרו‬
‫ַּ‬
‫לי מהמשרדים הראשיים של התנועה הציונית בוורשה שאני יכול לקבל ס‬
‫רטיפיקט רק בתנאי שאני אתחתן באופן פיקטיבי עם אישה כדי שאפשר יהיה‬
‫ַּ‬
‫שאני אקבל את הס‬
‫רטיפיקט‪ .‬ועוד אמרו לי שאם לא אסכים לתנאי הזה יעבירו את‬
‫ַּ‬
‫להביא עוד בן אדם אחד על אותו ס‬
‫רטיפיקט למישהו אחר שכן מוכן לנישואים פיקטיביים‪ .‬אמרו לי שאין שום בעיה עם הנישואים‬
‫ַּ‬
‫הס‬
‫הפיקטיביים וכי הרבה אנשים כבר עשו את זה קודם‪ .‬אחרי שמגיעים לארץ ישראל עורכים מיד‬
‫גירושין‪ ,‬בלי שום סיבוך ובלי שום בעיה‪ .‬האישה נשארת בארץ מבלי שיש לך איזה שהוא קשר איתה‪.‬‬
‫היית צעיר ורציתי מאד לבוא ארצה‪ ,‬ואם כולם עושים את זה אז מי אני שאני אגיד לא‪ ,‬אפילו שאבא‬
‫שלי עיקם את האף כשסיפרתי לו על כך‪ .‬זה בכלל לא מצא חן בעיניו‪ .‬אצלו להתחתן זה היה משהו‬
‫קדוש ואי אפשר סתם ככה ללכת לאיזה רב מטעם או פקיד כל שהוא ולהעמיד פנים שמתחתנים בלי‬
‫שבאמת מתכוונים לחיות ביחד‪ .‬אבל אני החלטתי ללכת עם זה מה שלא יהיה‪ .‬רציתי מאד להגיע‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫רטיפיקט ואמרו לי לבוא למחרת‪ .‬כשהגעתי הכניסו‬
‫ַּ‬
‫הגעתי למשרד בוורשה כדי לקבל את הס‬
‫אותי לאיזה מקום יחד עם אישה שלא היכרתי ועוד מישהו שעשה משהו שאפילו לא נראה לי‬
‫כקידושין‪ ,‬ובסוף חתמו על ניירות וזהו‪ .‬אחר כך אמרו לי שאני אסע לארץ ישראל עם האישה הזאת‬
‫באותה אונייה כי אני חייב להגיע ארצה יחד איתה משום שהיא רשומה בפספורט הפולני שלי‪ .‬היינו‬
‫קבוצה שלמה של חלוצים שנסענו ברכבת מוורשה לקונסטנצה ברומניה‪ .‬קצת דיברתי עם האישה כדי‬
‫שאדע משהו עליה‪ ,‬כדי שאם הפקידים ביפו ישאלו שאלות אדע מה להגיד‪ .‬היתה לי הרגשה מוזרה‪.‬‬
‫אני מתכוון לנסוע לארץ ישראל בתור בחור ופתאום אני מוצא את עצמי נכנס לאונייה עם פספורט‬
‫של אדם נשוי‪ .‬לא רק זה‪ .‬האישה מופיעה רק בפספורט שלי ולה אין בכלל פספורט משלה‪ .‬זה היה‬
‫רטיפיקטים הביאו הרבה יהודים‬
‫ַּ‬
‫הסידור‪ .‬פספורט אחד לזוג‪ .‬ככה עם ישראל היה אז עושה; עם מעט ס‬
‫ויהודיות לארץ ישראל‪.‬‬
‫אני חושב שגם לאישה לא היה כל העסק הזה נעים‪ .‬היא התרחקה ממני באונייה‪ .‬מאחר‬
‫שנסענו בכרטיסים זולים‪ ,‬כל אחד מאיתנו ישן בתא עם כמה נוסעים ‪ -‬אני בתא של גברים והיא בתא‬
‫של נשים‪ .‬כמעט שלא ראיתי אותה על האונייה ורק דיברנו פעם או פעמיים על הסידורים שאנחנו‬
‫צריכים לעשות ביחד בזמן שנרד מהאונייה‪ .‬כשירדנו מהאונייה‪ ,‬היא הלכה לדרכה ואני לדרכי ויותר‬
‫לא ראיתי אותה‪ .‬אבל‪ ,‬יום אחד‪ ,‬חזרתי מהעבודה לחדר שגרתי בו ברחוב גאולה בתל אביב ומישהו‬
‫‪29‬‬
‫מהחבר'ה שגר איתי באותו חדר אמר לי שכאשר הוא נכנס לחדר יצאה ממנו במהירות אישה צעירה‪.‬‬
‫מיד נפל לי חשד שזאת האישה שבאה איתי על אותו פספורט‪ .‬לכן רצתי מיד להסתכל מאחורי הדלת‬
‫שם היה הז'קט שלי תלוי על וו‪ .‬כמובן‪ ,‬הפספורט הפולני שלי לא היה בכיס של הז'קט‪ .‬ניסיתי למצוא‬
‫את האישה והתברר לי לאחר כמה ימים שהיא חזרה לפולניה באונייה‪ .‬כנראה שהחיים בארץ לא‬
‫מצאו חן בעיניה‪ .‬היא לא היתה היחידה שחזרה‪ .‬היו די הרבה שחזרו‪ ,‬בייחוד כשהתחיל מצב קשה של‬
‫חוסר עבודה‪ .‬קיבלתי עצה ללכת לקונסוליה הפולנית בתל אביב ולהודיע שהפספורט אבד או נגנב‪.‬‬
‫עשיתי זאת‪ .‬הם כנראה כבר היו רגילים במקרים האלה ואמרו לי להסתדר איך שהוא בלי פספורט‬
‫ולהסתפק בניירות שקיבלתי בזמן הכניסה ארצה‪ .‬מאחר שלא התכוונתי בשום אופן לחזור לפולניה‪,‬‬
‫לא התרגשתי באותו זמן מכך שהפספורט הפולני שלי נעלם‪ .‬אחר כך שכחתי מהאישה הזאת והמשכתי‬
‫בחיים שלי בארץ‪ ,‬אם כי נשאר בי קצת כעס עליה‪" .‬איך היא עשתה לי את זה? הרי אני עזרתי לה‬
‫לבוא ארצה והיא השאירה אותי בלי פספורט!"‪ ,‬הייתי אומר לעצמי כשנזכרתי בכל העניין‪ .‬קיוויתי‬
‫שלא יהיה לי מזה צרות‪.‬‬
‫הצרות התחילו כמה שנים לאחר מכן כשפרּומה עמדה להיכנס לחיים שלי‪ .‬הייתי צריך לדאוג‬
‫לאיזה סידור של גירושין שיהיה אמיתי‪ .‬האישה ההיא – נזכרתי עכשיו שקראו לה יענטע ‪ -‬הסתלקה‬
‫מהארץ מבלי שעשינו גירושים פיקטיביים‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשפרּומה הודיעה לי שהיא חוזרת ואולי הולכת‬
‫להיות חתונה‪ ,‬הבנתי שהגיע הזמן לסדר את העניין‪ .‬אבל איך מתגרשים בלי הגברת? היתה בעיה קשה‬
‫והייתי מוכרח לפתור אותה לפני שפרּומה תחזור מאנגליה‪ .‬הלכתי לדבר עם כמה רבנים והגעתי עד‬
‫לשכת הרבנות בחיפה‪ .‬סיפרתי להם מה היה בוורשה ואיך כל העסק הפיקטיבי הזה התנהל וגם מה‬
‫קרה אחר כך‪ .‬שלושה רבנים ישבו על הנושא הזה כמה שבועות וגם בדקו בספרי הרבנות מה היה‬
‫רשום שם כשהגעתי ארצה‪ .‬לבסוף הם כתבו שהתברר להם שהדברים לא נעשו בצורה הדרושה על פי‬
‫דין תורה ולכן הם לא מכירים בנישואין האלה‪ .‬זה מה שהייתי צריך! בלי זה היו יכולות היו להיות לי‬
‫צרות קשות‪ .‬קראתי את מה שהרבנים כתבו כמה וכמה פעמים כדי להיות בטוח שאין כאן שום‬
‫מכשלה‪ ,‬אבל מה שצריך היה שם; הנישואין "לא נעשו בצורה הדרושה"‪ ,‬וגם "אין אנו מכירים בתוקפם‬
‫הדתי"‪ .‬שמתי את התעודה בכיס החולצה ואמרתי שהפעם אף אחד לא ייקח אותה ממני‪ .‬חזרתי‬
‫מחיפה איש חופשי‪.‬‬
‫כשפרּומה הגיעה מאנגליה לארץ בפעם השנייה חיכיתי לה בתחנת הרכבת של חדרה יחד עם‬
‫שימקה ומשם נסענו לכרכור‪ .‬לא עבר הרבה זמן והתחתנו‪ .‬כמובן ששלחנו הזמנה לכל המשפחה‪ .‬על‬
‫ההזמנה היה כתוב שמות ההורים שלנו אבל לא מהצד שלה ולא מהצד שלי היה מישהו מההורים‬
‫בחתונה עצמה‪ .‬הייתי כבר רגיל לזה‪ .‬הרבה מהחברים שלי היו במצב כזה; התחתנו בלי שההורים היו‬
‫בחתונה‪ .‬באותם הימים לא היה קל לנסוע מחוץ לארץ לארץ ישראל‪ ,‬אפילו לא לחתונה של הילדים‪.‬‬
‫החתונות בארץ באותם ימים היו בדרך כלל של אנשים צעירים בלי אבא ואמא‪ ,‬בלי סבא וסבתא‪.‬‬
‫בחתונות היו לפעמים אחים ואחיות שכבר הגיעו ארצה אבל בעיקר היו חברים‪ .‬כמעט כל האורחים‬
‫היו אנשים צעירים‪ .‬היום זה כבר לא ככה‪ .‬יש הורים בחתונה ואם צריך אז נוסעים לחוץ לארץ או‬
‫באים מחוץ לארץ‪ .‬המצב שלנו היה אז אחר‪ .‬היינו די לבד וזה צבט בלב כל השנים‪.‬‬
‫על ההזמנה לחתונה היה כתוב כי היא "תתקיים ביום רביעי לאבגוסט בשעה ‪ 6‬אחר הצוהריים‬
‫בבית הרב בחדרה"‪ .‬פרּומה בחרה בתאריך הזה כי הוא היה יום ההולדת שלה‪ .‬אחרי שנים יצא שגם‬
‫‪30‬‬
‫עמירם הבן שלנו התחתן עם ריקה באותו תאריך ופרּומה חשבה שזה אות משמים‪ .‬החתונה אצל הרב‬
‫בחדרה היתה פשוטה‪ .‬היו כמה מבני המשפחה שלה שיכלו לבוא‪ .‬אהרקה אחי הגיע מתל אביב עם‬
‫החברה שלו עשקה‪ ,‬השכנה שלנו מליּפנישֹוק‪ .‬הם היו חדשים בארץ‪ .‬הגיעו למכבייה כתיירים ונשארו‬
‫רטיפיקטים‪ .‬היו בחתונה גם כמה חברים‬
‫ַּ‬
‫בארץ בלתי לגליים‪ .‬ככה הגיעו הרבה יהודים לארץ גם בלי ס‬
‫לעבודה‪ .‬בסך הכול היו אולי עשרים וחמישה איש יחד עם הרב‪ .‬הגיעו כמה מברקים מהארץ ומחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬כולם מבני המשפחה‪ ,‬שלי ושלה‪ .‬כך הם בכל זאת היו שותפים בשמחה ולא היינו לגמרי לבד‪.‬‬
‫פרּומה לבשה שמלה של כלה שהיא הביאה איתה מאנגליה‪ .‬כל מיני חפצים היא הביאה איתה‬
‫מאנגליה כדי שיהיה לה כאן מספיק דברים שמזכירים לה את אנגליה וגם נותנים לה להרגיש כמו‬
‫באנגליה‪ .‬אני לבשתי בגדים פשוטים; חולצה לבנה ומכנסיים אפורים‪ .‬לפני שנסעתי ארצה תפרתי לי‬
‫חליפה וגם קניתי עניבה ומגבעת‪ .‬אבל אחרי שהגעתי השארתי את הכול במזוודה ואחר כך בארון‪,‬‬
‫כשהיה לי ארון‪ .‬אמרתי שאני אשאיר את החליפה עד לחתונה‪ ,‬כשתהיה‪ .‬אבל כשהגיע זמן החתונה‪,‬‬
‫מדי‪ .‬לא היה לנו הרבה מה לאכול‬
‫אחרי שמונה שנים‪ ,‬המכנסים כבר לא עלו עליי והז'קט היה צר ַּ‬
‫בשנים הראשונות אז אכלנו הרבה לחם‪ .‬מהעבודה הקשה השרירים שלי גדלו והגוף התרחב‪ .‬גם הבטן‬
‫התחילה לצמוח‪ .‬אפילו אם הייתי רוצה ללכת לחתונה לבוש בחליפה הזאת לא הייתי מסוגל כי היא‬
‫היתה קטנה עליי‪ .‬לקנות חליפה אחרת לא היה לי כסף‪ ,‬וגם לא היה צריך‪ .‬הגברים הצעירים בארץ‬
‫זרקו את החליפות שהביאו מחוץ לארץ או שמו אותן עמוק בארון או במזוודה והסתפקו בחולצה‬
‫ובמכנסיים‪ ,‬גם בחתונה שלהם‪ .‬לבשתי חליפה רק כשחזרתי אחרי הרבה שנים ללכת לבית הכנסת‪.‬‬
‫בבית הרב בחדרה היתה מרפסת היוצאת לחצר‪ .‬החופה הועמדה על המרפסת‪ .‬חלק מהאורחים‬
‫עמדו בחצר כי לא היה מקום על המרפסת הקטנה‪ .‬פתחו את החופה והתחיל הטקס‪ .‬אני מאד אוהב‬
‫את המנגינות של שבע הברכות שאומרים מתחת לחופה‪ .‬אהבתי לשמוע אותן וגם אהבתי להיות בין‬
‫אלה שאומרים אותן כאשר הייתי מחותן או קרוב משפחה‪ .‬עוד בחוץ לארץ התאהבתי בשבע הברכות‬
‫האלה כי יש בהן הרבה טעם והרבה רגש‪ .‬גם אהבתי את הקצב‪ .‬קודם שלוש ברכות קצרות‪ ,‬כעין‬
‫הקדמה או כניסה; "בֹורא ְּּפרי ַּהגפן"‪" ,‬ש ַּהכֹּל ברא ל ְּכבֹודֹו " ו"יֹוצר הָאדם"‪ .‬אחר כך בא העסק הרציני‬
‫מבחינת חזנות‪ .‬בברכה הרביעית אהבתי להגיד את ה"ממנו" בחלק של "והתקין לו ממנו בניין עדי עד"‪.‬‬
‫צריך לשיר את המלה הזאת עם כל הלב‪ ,‬לאט ובהדגשה על המם השנייה‪ .‬מי שעושה את זה מהר ושר‬
‫ככה סתם "ממנו" מפסיד את כל מה שנקרא ביידיש געשמַאק ‪ -‬טעם‪ .‬בברכה הבאה של "ׂשֹוׂש תׂשיש"‬
‫צריך להגיד את החלק הראשון עד " ְּבׂש ְּמחה" באופן רצוף‪ ,‬בלי להפסיק בין מילה למילה‪ ,‬ואפילו עם‬
‫קצת חיפזון‪ .‬אבל אחר כך את ה" ְּמ ַּׂשמח ציֹון ְּבבניה" צריך לשיר מכל הלב‪ ,‬עם הדגשה על "ציון" אותה‬
‫שרים הכי לאט בברכה הזאת‪ .‬כך גם בברכה השישית‪ ,‬רק ש" ְּמ ַּׂשםח ציֹון ְּבבניה" מתחלף ב" ְּמ ַּׂשםח ַּחתן‬
‫וְּ ַּכלה"‪ .‬בברכה האחרונה אהבתי שני חלקים במיוחד כי גם בהם אפשר להכניס מנגינה עם רגש‪ .‬החלק‬
‫הראשון הוא מ"ׂשׂשֹון וְּ ׂש ְּמחה" ועד "שלֹום וְּ רעּות"‪ .‬כאן אפשר להגיד את הדברים בנחת ולתת לכל‬
‫מילה להיכנס אל האוזן ובאמת לשמח את הקרואים‪ .‬החלק השני הוא "קֹול מ ְּצהלֹות חתנים מ ֻחּפתם‬
‫ּו ְּנערים מם ְּשתה ְּנגינתם"‪ .‬אני אוהב אותו משתי סיבות‪ .‬סיבה אחת‪ ,‬כמובן‪ ,‬היא המנגינה הנעימה‬
‫והמרגשת‪ .‬הסיבה השנייה היא שהחלק הזה הוא שייך לנו הבחורים‪ ,‬החתנים‪ ,‬שמאד שמחים בחתונה‬
‫שלהם‪ .‬אני בחתונה שלי הייתי שמח מעל הראש‪ .‬לקח לי הרבה שנים למצוא כלה בארץ‪ .‬הייתי שמח‬
‫מאד "עם ַּה ַּכלה"‪ ,‬כמו שאומר הסוף של הברכה השביעית‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫מכל הטקס של החתונה שלנו אני זוכר במיוחד את שבירת הכוס‪ .‬אין חתונה יהודית בלי‬
‫שבירת כוס‪ .‬אני זוכר עוד שהייתי ילד בחוץ לארץ הייתי מחכה בקוצר רוח לשבירת הכוס בחתונות‬
‫שלקחו אותי אליהן‪ .‬אותנו הילדים לא עניינו שבע הברכות ובוודאי לא קריאת הכתובה‪ .‬כולנו חכינו‬
‫לראות ולשמוע את קול שבירת הכוס כשהחתן דורך עליה במכה חזקה‪ .‬ישבור או לא ישבור במכה‬
‫הראשונה? זו היתה השאלה שחשבנו עליה הילדים כאילו שזה היה איזה ספורט‪ ,‬כאילו שמחכים‬
‫לראות אם שחקן הכדורגל יכניס גול בבעיטת הפנדל או לא יכניס‪ .‬היתה שמחה גדולה כשהחתן‬
‫הצליח במכה הראשונה של הרגל לשבור את הכוס וכולם אמרו; "מזל טוב"‪ .‬אבל אני‪ ,‬כילד‪ ,‬הייתי‬
‫דווקא מ אוכזב קצת כי קיוויתי שאולי החתן לא יצליח ואז זה יהיה יותר מעניין לראות אותו מנסה‬
‫עוד פעם ועוד פעם‪ .‬בבית הרב בחדרה באמת היה בי איזה פחד שזה באמת מה שיקרה לי‪ .‬כמה ימים‬
‫לפני החתונה כבר התחלתי לחשוב על שבירת הכוס מתחת לחופה ודאגתי‪ .‬הכי דאגתי שאני אתן מכה‬
‫עם הרגל והכוס תקפוץ הצידה ולא תישבר במכה הראשונה‪ .‬עד הרגע האחרון היה לי חשש‪ .‬אבל‬
‫בסוף זה לא קרה‪ .‬שברתי את הכוס במכה הראשונה וכולם צעקו; "מזל טוב!"‪ .‬אחר כך זו היתה הפעם‬
‫הראשונה שחיבקתי ונישקתי את פרּומה לעיני כל‪ .‬אני עוד זוכר עכשיו את האושר הזה וגם את הגוף‬
‫הקטן שלה שנצמד אליי‪.‬‬
‫כשאני נזכר באוכל שהיה בבית הרב בשביל האורחים שבאו לחופה שלנו אני ממש מתגלגל‬
‫עכשיו מצחוק‪ .‬אני משווה את זה למה שעכשיו יש בחתונות וזה היה נראה אז כמו מסיבה בבית‬
‫תמחוי‪ .‬כמה הרינגים חתוכים עם הרבה בצל‪ ,‬מלפפונים חמוצים‪ ,‬פרוסות לחם שחור‪ ,‬בקבוק משקה‬
‫חריף‪ ,‬כמה שזיפים ומשמשים‪ ,‬היו כל מה שיכולנו להביא בתור כיבוד‪ .‬האמת שזה לא הדאיג אותנו‬
‫אז בכלל‪ .‬ככה היו החתונות אז‪ ,‬ובכל זאת היתה שמחה גדולה‪ .‬היום‪ ,‬כשיש מכל טוב‪ ,‬עוד דואגים‬
‫אולי לא יהיה מספיק אוכל לאורחים ושמים עוד ועוד‪ ,‬ולא מתחתנים בבית הרב אלא באולם חתונות‬
‫מפואר‪ .‬במשך השנים החתונות נעשו מפוארות יותר ויותר‪ .‬מי שרוצה לדעת איך השתנו התנאים‬
‫בארץ פשוט צריך לראות איך החתונות נעשו בהדרגה יותר ויותר עשירות באוכל‪ ,‬בתזמורת ובהופעות‪.‬‬
‫אנשים כבר פשוט השתגעו‪.‬‬
‫אי אפשר לדבר על החתונה בלי לדבר על הכתובה‪ .‬בכל הכתובות כתוב אותו דבר ומה שצריך‬
‫להוסיף ‪ -‬מלבד השמות של המתחתנים‪ ,‬ההורים והעדים – זה את הסכום שצריך לשלם במקרה של‬
‫גט‪ ,‬אם חס וחלילה הוא יקרה‪ .‬היום כותבים כל מיני סכומים משוגעים‪ .‬אז התייחסנו מאד בכבוד‬
‫לכתובה והיה ברור שאי אפשר לכתוב משהו שאי אפשר יהיה לעמוד בו‪ .‬נדמה לי שזה היה עשרים‬
‫וחמש לירות וזה נראה אז הרבה אבל לא דאגתי בהתחלה‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהחיים לא היו קלים איתה‬
‫הייתי מדי פעם חושש ממה שיכול לקרות אם אני אצטרך לשאת בעול הכבד הזה כשאני שקוע עד‬
‫צוואר במשכנתא ואין לי שום חסכון של ממש‪.‬‬
‫אחרי החתונה נכנסנו לגור ביחד‪ .‬הייתי בן שלושים וזו היתה הפעם הראשונה שממש גרתי עם‬
‫אישה ביחד באותו חדר‪ ,‬יום אחרי יום‪ .‬הייתי צריך ללמוד לגור עם אישה ולשמור על הפרטיות‬
‫והצניעות שלה‪ ,‬עם הרגישויות שלה‪ ,‬והכול בחדר אחד ששכרנו בבית של ַּצנגר שהיה בעצם הבית של‬
‫אמנט מאנגליה‪ .‬בהתחלה כמעט ולא היו לנו רהיטים של ממש‪ .‬אספנו מפה ומשם ואפילו‬
‫הגברת די ַּ‬
‫השתמשנו בבוקסות של תפוזים גם כארונות קטנים וגם כשולחנות קטנים‪ .‬לפרּומה היה צורך לעשות‬
‫את הכול מסביבה יפה ומקושט‪ .‬היא לא הסתפקה במה שיש‪ .‬היה צריך לשים מפה יפה או לתלות‬
‫‪32‬‬
‫וילון צבעוני‪ .‬אין מה לדבר שמוכרחים להיות פרחים בחדר‪ ,‬לפעמים על השולחן ולפעמים על אדן‬
‫החלון‪ .‬ותיכף היו לה תמונות של המשפחה לשים על הקירות‪ .‬הכול בחדר היה חדש בשבילי ולא רק‬
‫זה שגרה בו אישה‪ .‬אחרי הרבה שנים שגרתי כמו חלוץ והתגלגלתי ממקום פשוט אחד למקום פשוט‬
‫שני היתה לי פתאום הרגשה שיש לי בית מטופח‪ .‬ראיתי שפרּומה היא מיוחדת לא רק בבגדים שלה‬
‫אלא גם באיך שהיא מסדרת את הבית שלה‪ .‬אבל אני לא חושב שזה היה רק בגלל שהיא באה‬
‫מאנגליה שם אוהבים סדר ויופי‪ .‬כמה מהאחיות של פרּומה בארץ לא היו בכלל כאלה אפילו שגם הן‬
‫באו כמוה מאנגליה‪ .‬זה היה משהו שהיה לפרּומה באופן מיוחד‪ .‬היא אהבה את היופי ואת הסדר בכל‬
‫מה שהיא עשתה‪ ,‬ואחר כך ראינו את זה בבית שבנינו ואחר כך בגינה שהיא עשתה‪.‬‬
‫אמנט והבית שלה כי היא לא היתה סתם מישהי וגם יש‬
‫אני מוכרח להגיד משהו על הגברת די ַּ‬
‫כאן סיפור מעניין‪ .‬היא היתה מהיהודים האנגלים שקנו נחלה בכרכור עם פרדס ועם בית בסגנון‬
‫אנגלי‪ .‬היא לא גרה בארץ והיתה משכירה את הבית לזוגות צעירים שחיכו עד שיהיה להם בית‬
‫משלהם‪ .‬היא היתה מאד ציונית ותמכה באגודת 'זבולון' של הנערים שלומדים לשוט בסירות‪ .‬כנראה‬
‫אמנט היתה מאד קשורה לארץ ולכל מה שעשינו בה‪ .‬אמרו אפילו שאת הבית היא קנתה עם‬
‫שגברת די ַּ‬
‫סיבה ציונית‪ .‬וזה מה שהיא אמרה לעצמה כשקנתה את הבית בכרכור‪ .‬היהודים בונים בארץ מדינה‬
‫יהודית‪ .‬כדי שהמדינה היהודית תהיה חזקה צריך שיהיה לה צי יהודי כמו שלאנגליה החזקה יש צי‬
‫גדול משלה‪ .‬כדי שיהיה צי יהודי צריך להכשיר מלחים יהודים וזה מה שהיא עזרה לעשות על ידי גיוס‬
‫כספים עבור אגודת 'זבולון'‪ .‬אחרי הרבה שנים המלחים היהודים האלה יזדקנו וצריך להכין להם בית‬
‫אבות של מלחים יהודים זקנים‪ ,‬כמו שיש כאלה הרבה באנגליה‪ .‬בית אבות של מלחים יהודים‪ ,‬זה מה‬
‫אמנט חלמה שהבית שלה יהיה אחרי הרבה שנים‪ .‬אבל בינתיים‪ ,‬עד שיהיו בארץ מלחים‬
‫שגברת די ַּ‬
‫יהודים זקנים‪ ,‬היה צריך לעשות משהו עם הבית הגדול והיפה הזה שהיא קנתה בכרכור‪.‬‬
‫אמנט גרו בו בשכירות זוגות צעירים שבאו לעבוד בכרכור או‬
‫בחלק אחד של הבית של גברת די ַּ‬
‫בפרדסים או בבניין‪ .‬בחלק השני של הבית גרה משפחת ַּצנגר‪ .‬גברת ַּצנגר היתה קרובה של גברת‬
‫אמנט‪ .‬משפחת ַּצנגר ניהלה את הבית ודאגה להשכיר בו חדרים לפועלים‪ .‬אחרי הרבה שנים הבית‬
‫די ַּ‬
‫עבר אליה‪ .‬הבית הוא אחד הבתים היפים של כרכור‪ .‬הוא בנוי כמו ארמון קטן עם מדרגות רחבות‬
‫בחזית וגם מעקה של עמודי בטון מקושטים‪ .‬בתחילת המעקה‪ ,‬בכל צד‪ ,‬היה עציץ גדול‪ ,‬גם הוא‬
‫מבטון‪ .‬מעל הבית מתרומם גג גדול של רעפים אדומות מקרמיקה‪ .‬בחזית עומדים שני עצי דקל ועל‬
‫אחד מהם טיפס צמח עם פרחים סגולים‪ .‬מאחורי הבית היה פרדס גדול אבל במשך השנים הוא‬
‫הוזנח‪ .‬בהשוואה לרוב הבתים שהיו אז בכרכור הבית הזה היה ממש ארמון‪ .‬היו אולי עוד שניים‬
‫שלושה בתים כאלה בכרכור אבל בהם גרו המשפחות מאנגליה שבנו אותם‪ .‬זה שפרּומה ואני ועוד‬
‫כמה זוגות של פועלים יכולנו לשכור חדר בבית כזה היה ממש מזל‪ .‬להיות פועל ולגור בארמון‪ ,‬זה לא‬
‫קורה בדרך כלל‪ .‬לנו זה קרה לזמן מה‪.‬‬
‫אחרי הרבה שנים עמירם הביא פעם לביקור פרופסור שבא מאנגליה ללמד איזה זמן‬
‫באוניברסיטה בירושלים‪ .‬בדרך מירושלים לכרכור התברר כי הפרופסור הזה הוא הנכד של גברת‬
‫אמנט‪ .‬הוא סיפר שהסבתא שלו היתה מאד קשורה לארץ ולאגודת 'זבולון'‪ ,‬אפילו שהיא לא גרה‬
‫די ַּ‬
‫בארץ‪ .‬הקשר הזה היה כל כך חזק עד שהיא ביקשה בסוף ימיה בצוואה שלה שהבנים שלה יקברו‬
‫אותה בישראל‪ .‬הבנים שלה לא היו קוטלי קנים באנגליה‪ .‬אחד מהם היה במשך הזמן לחבר בית‬
‫‪33‬‬
‫הלורדים והשני היה שופט בדרגה גבוהה מאד‪ .‬הם לא היו שותפים לקשר של האמא שלהם עם הארץ‪.‬‬
‫זה היה רק "השיגעון" שלה‪ .‬ועוד היה כתוב בצוואה שהבנים צריכים להשתתף בהלוויה בישראל‪ .‬מה‬
‫שכתוב בצוואה צריך למלא‪ .‬שני הבנים התלוו אל הארון של האמא שהובא באווירון ארצה‪ .‬כנראה‬
‫שהיא באמת היתה אישה חשובה בשביל כל אלה שקשורים פה בארץ אל הים‪ .‬חיל הים שלנו‪ ,‬שבנו‬
‫אותו אנשים שצמחו באגודת 'זבולון' לקח על עצמו לעזור בהלוויה כאות כבוד למה שהיא עשתה‬
‫עבור הקמת הצי הישראלי‪ .‬הבנים שלה‪ ,‬שכמעט לא ידעו מכל זה‪ ,‬ממש התפלאו על הכבוד הגדול‬
‫שנתנו לאמא שלהם‪ .‬הם ירדו מהמטוס ובשדה התעופה חיכה להם קומנדקר צבאי של חיל הים‪ .‬שמו‬
‫את הארון בקומנדקר וההלוויה יצאה משדה התעופה לבית הכנסת הגדול בתל אביב‪ .‬שם‪ ,‬בחזית של‬
‫בית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי הספידו אותה כל מיני אנשים חשובים מאד‪ .‬בסוף הטכס מפקד חיל‬
‫הים הצדיע לה‪ .‬משם המשיכה ההלוויה לבית העלמין בנחלת יצחק‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫הכלים והבגדים של פרּומה‬
‫לפרּומה ולי לא היה ירח דבש‪ .‬למחרת החתונה כבר הייתי בעבודה‪ .‬פרּומה נשארה לסדר את המתנות‪.‬‬
‫לחבר'ה הצעירים בקושי היה ממה לתת מתנות לחתונה אבל המשפחות שבאו מאנגליה להתיישב‬
‫בכרכור נתנו לנו מתנות יפות‪ .‬לא לכל המתחתנים החדשים נתנו המשפחות האלה מתנות בשפע כזה‪.‬‬
‫המשפחות האנגליות בכרכור ראו בפרּומה מישהי משלהן ומאד שמחו שבאה לכרכור אישה צעירה‬
‫מאנגליה שמתלבשת יפה‪ ,‬שרה שירים אנגליים ומדברת אנגלית בלי מבטא של יידיש‪ .‬אני זוכר‬
‫במיוחד את הסט של הצלחות שנתן אדון פֹונר‪ .‬הן היו מקושטות בפרחים גדולים בצבע כתום‪ .‬פרּומה‬
‫אהבה אותם במיוחד גם משום שהן היו מאנגליה וגם משום שאדון פֹונר הוא שנתן אותן במתנה‪ .‬מכל‬
‫היהודים האנגלים שהתיישבו בכרכור אדון פֹונר היה הכי אנגלי לפי איך שהוא התלבש ולפי איך שהוא‬
‫דיבר והתנהג‪ .‬היו לו כל מיני כובעים ובמיוחד כובע ברט והוא היה תמיד מתלוצץ ומעשן פייפ‪.‬‬
‫לפרּומה הוא הזכיר את הדברים האנגליים שהיא מאד התגעגעה אליהם‪ .‬לכן‪ ,‬כשהיא סידרה את כל‬
‫כלי האוכל שקיבלנו‪ ,‬וקיבלנו די הרבה בשביל אז‪ ,‬את הכלים של פֹונר היא שמה במקום ששמים את‬
‫הכלים שמשתמשים בהם בחגים או ששמים לאורחים חשובים‪ .‬כשבנינו את הבית שלנו היא שמה את‬
‫הכלים של פֹונר בחלק הפתוח של הארון‪ ,‬מאחורי הזכוכית‪ .‬אחר הרבה שנים‪ ,‬כשהרחבנו את הבית‬
‫ובנינו מטבח חדש היא שמה את הכלים של פֹונר על מדפי הזכוכית שהפרידו בין פינת המטבח לפינת‬
‫האוכל‪ ,‬כדי שכל אחד שנכנס הביתה יוכל לראות אותם‪ .‬שנים רבות אחרי שאדון פֹונר נפטר ומעטים‬
‫בכרכור זכרו אותו‪ ,‬הכלים האלה במטבח של פרּומה המשיכו לשאת את שמו‪.‬‬
‫כלי אוכל היו אולי החפצים שהיו במיוחד קרובים לליבה של פרּומה‪ .‬יש נשים שאוהבות‬
‫תכשיטים והן שמות אותם בכל מיני קופסאות ושקיות‪ .‬נשים אחרות אוהבות ציורים ותמונות‬
‫וממלאות איתם את כל קירות הבית‪ .‬יש נשים שאוהבות נעליים ותמצא אצלן מגירות מלאות נעליים‬
‫מכל הצבעים ודוגמאות‪ .‬פרּומה אהבה במיוחד כלי אוכל והיא היתה שמה אותם בכל מיני מקומות‬
‫בבית‪ ,‬גלויים ונסתרים‪ .‬היתה לה אהבה מיוחדת לצלחות‪ ,‬קערות‪ ,‬כוסות וספלים אבל גם לסכינים‪,‬‬
‫מזלגות‪ ,‬כפות וכפיות‪ .‬היא לא הסתפקה בסט אחד אלא בכמה ובכל מיני צבעים ודוגמאות‪ .‬חלק גדול‬
‫מהמקום בארונות המטבח‪ ,‬במזנון שבסלון ועוד מקומות אחרים בבית‪ ,‬כולל ה'בֹוידם'‪ ,‬היה מוקדש‬
‫לכל מיני כלים שהיא אספה במשך השנים‪.‬‬
‫היו לה לפרּומה כמה סיבות שיהיו לה הרבה סוגים של כלים‪ .‬קודם כל היה אצלה הבדל בין‬
‫כלים של יום‪-‬יום‪ ,‬כלים של שבת וחג וכמובן כלים של פסח‪ .‬היו כלים שהיו מוציאים רק כשהיו‬
‫אורחים חשובים‪ .‬לפי סוג הכלים שהיא היתה שמה על השולחן אפשר היה לדעת כמה חשובים לה‬
‫האורחים שבאים לארוחה‪ .‬אבל זה עוד לא הכול‪ .‬היה צריך להתאים את צורת הכלים לסוג האוכל‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫למשל‪ ,‬לדגים שמים כלים מאורכים יותר וגם מזלגות וסכינים מתאימים‪ .‬ויש מנות ראשונות שלכל‬
‫אחת מהן היה הכלי המתאים וכך גם למנות אחרונות‪ .‬לקומפוט היתה קערה קטנה בצורה אחת‬
‫ולגלידה בצורה אחרת‪ .‬לפעמים הייתי עוזר לה ומוציא כלי מסוג אחד והיא היתה אומרת לי להחליף‬
‫לסוג אחר שמתאים בדיוק לאוכל שהיא עומדת להגיש לאורחים‪ .‬בדרך כלל היא לא היתה מרשה לי‬
‫להתעסק עם כלי האוכל וסמכה רק על עצמה בעניין הזה‪ .‬מהר הבנתי שבענייני המטבח ושולחן‬
‫האוכל אני לא מתערב‪ .‬זה האחריות שלה ואני רק צריך לעשות מה שהיא אומרת‪.‬‬
‫פרּומה לא היתה היחידה בכרכור שאהבה להציג את כלי האוכל שלה‪ .‬גם אצל המשפחות‬
‫מאנגליה וגם אצל הייקים היו הרבה כלי אוכל מקושטים בכל מיני צורות וצבעים‪ .‬הייתי נכנס לבית‬
‫של מישהו ומיד הייתי יכול לדעת מאיפה האישה באה ארצה‪ .‬אומרים אצלנו שאדם ניכר בכיסו‪,‬‬
‫בכוסו ובכעסו‪ ,‬אז אני אומר לכם שזאת לא כוסו שלו אלא של אשתו‪ .‬אצלנו זה היה בוודאי כך‪.‬‬
‫ההזדמנות הכי טובה של פרּומה להתגאות בכלים שלה היה במוצאי יום כיפור‪ .‬זה היה השיא של כל‬
‫שנה בשביל פרּומה‪ .‬היא היתה אז במיטבה‪ .‬היא היתה אז המארחת הגדולה‪ .‬לאחר תפילת נעילה היו‬
‫מגיעים אל הבית שלנו רבים מהידידים והחברים הטובים כדי להתחיל בשבירת הצום עוד בדרך‬
‫הביתה‪ .‬על השולחן היה מכל טוב שפרּומה ידעה להכין‪ .‬היו שם דגים כבושים בשמן ודגים כבושים‬
‫בחומץ‪ .‬היה שם סלט ביצים והיה שם כבד קצוץ‪ .‬והיו שם גם קציצות זעירות של געפילטע פיש ועל‬
‫ידן צלוחית של חזרת אדומה‪ .‬הכול היה בצלחות קטנות בצורות שונות‪ ,‬לכל מאכל הצורה המתאימה‬
‫של צלחת‪ .‬הדגים היו בצלחות מוארכות קטנות עם דמות של דג בתחתית‪ .‬הכבד הקצוץ היה בצלחות‬
‫עגולות קטנות של קריסטל‪ .‬את הגעפילטע פיש שמה פרּומה בצלחות ארוכות‪ .‬והיו גם חלות קטנות‬
‫וגם קרקרים‪ .‬וכמובן גם קוניאק למי ששותה קוניאק ובירה שחורה למי ששותה בירה שחורה‪ .‬גם‬
‫עגבניות חתוכות מצאו את מקומן על השולחן ולא סתם עגבניות‪ .‬פרּומה היתה מכינה בשביל‬
‫העגבניות רוטב של מיונז שהיה נותן להם טעם של מעדן‪ .‬וכמובן היו שם גם מלפפונים חמוצים‪,‬‬
‫כאלה שאי אפשר היה להפסיק לאכול אותם‪ .‬לא היה שם שום מאכל מתוק‪ .‬הכול בטעם של מנות‬
‫ראשונות כי את המנה העיקרית חיכתה לאנשים בבית שלהם‪ .‬כזה היה המנהג שהתפתח בבית שלנו‪.‬‬
‫אצלנו שברו את הצום ואת הארוחה המלאה כל אחד אכל בביתו הוא‪.‬‬
‫מאנגליה הביאה פרּומה לא רק כלים אלא גם בגדים שמיד אפשר היה לראות שהם באו‬
‫מאנגליה ולא מהארץ או מפולניה‪ .‬לפי הבגדים שפרּומה הביאה מאנגליה אפשר היה לדעת שהיו לה‬
‫בזמן שהיא היתה בחורה צעירה כל מיני חלומות על העתיד שלה שם‪ .‬אבל כל החלומות האלה לא‬
‫התגשמו בסופו של דבר משום שהיא באה לגור בארץ ישראל‪ .‬ארץ ישראל שברה לה את החלומות‬
‫האלה‪ .‬התברר לה שהכול כאן בארץ קשה; קשה עם הפרנסה‪ ,‬קשה עם הערבים וקשה עם היהודים‬
‫שלא מתנהגים כמו שמתנהגים באנגליה‪ .‬תמיד היא היתה משווה כל דבר למה שהיה באנגליה‪ ,‬בייחוד‬
‫כשלא היתה מרוצה ממשהו כאן בארץ‪ .‬אנגליה היתה בשבילה הדוגמה של כל הדברים הטובים‪ .‬היא‬
‫לא הפסיקה עם הדוגמה הזאת גם כאשר האנגלים לא היו מקובלים עלינו היהודים בימי ההעפלה‬
‫והמחתרות‪ .‬היא שמרה אמונים לאנגלים ואף פעם לא אמרה עליהם דברים רעים‪.‬‬
‫אולי אחד החלומות של פרּומה היה להיות שחקנית או משהו דומה לזה‪ .‬היא לבשה בגדים‬
‫שראינו רק אצל שחקניות בקולנוע ואת זה ראיתי כבר ביום שפגשתי אותה בפעם הראשונה‪ .‬אבל היא‬
‫לא רק התלבשה כמו שחקנית היא היתה גם טיפוס של שחקנית‪ .‬עוד בפולניה היא כבר השתתפה‬
‫‪36‬‬
‫בהצגת תיאטרון בעיירה שלהם סֹומּפֹולנֹו‪ .‬היא סיפרה לי איך שהיא שחקה ושרה בהצגה על איש‬
‫עשיר אך קמצן והיא שרה לו; "מענטשעלע‪ ,‬דו מיינסט ועסט אייביק לעבען ‪ -‬בן‪-‬אדם‪ ,‬אתה חושב‬
‫שתחייה לעולם"‪ .‬עכשיו המלים של השיר הזה נכונות לא רק לקמצן מההצגה בסֹומּפֹולנֹו אלא לכל‬
‫אחד ּפֹּה בסיעודית‪ ,‬ולי במיוחד‪.‬‬
‫ההצגה הכי גדולה של פרּומה בכרכור היתה גם כן בפורים ולא על הבמה אלא באולם דווקא‪ .‬כל‬
‫המושבה התאספה לעשות פורים‪-‬שפיל‪ .‬הגיעו כולם‪ ,‬גם הפרדסנים וגם הפועלים וגם המושבניקים‪.‬‬
‫פרּומה היתה עוד חדשה בארץ‪ .‬רק התחתנו אבל היא אז עוד הרגישה מאד טוב כאן בארץ‪ .‬היה אז‬
‫מתח בין הפרדסנים לבין הפועלים‪ .‬הפרדסנים העסיקו פועלים ערבים כי הם יותר זולים‪ .‬הפועלים‬
‫היהודים‪ ,‬שאז קראנו להם פועלים עברים‪ ,‬לא אהבו את זה‪ .‬בכמה מושבות היו אפילו הפגנות של‬
‫פועלים והעיתון 'דבר' היה מלא בכך‪ .‬פתאום אני רואה שפרּומה מתלבשת בבגדים של ערבי עם כפייה‬
‫על הראש‪ .‬מישהו נתן לה בגדים כאלה‪ .‬גם נעלים גבוהות היו לה שנראו די בלויות‪ .‬מיד הבנתי את‬
‫השטיק‪ .‬היא בחרה להתחפש לא לשומר ערבי עם רובה וחגורת כדורים ולא לנסיך ערבי עם חרב‬
‫ופגיון‪ ,‬כמו שהיה מקובל אז בפורים‪ ,‬אלא לפועל ערבי עם טורייה‪ .‬לא הבנתי מה יש לה בראש לעשות‬
‫עם התחפושת הזאת עד שנכנסנו לאולם‪ .‬פתאום היא עזבה אותי והתיישבה על הרצפה ליד אחד‬
‫הפרדסנים שהעסיקו פועלים ערבים‪ .‬ישבה והשמיעה כל מיני נהמות‪ ,‬אנחות ויריקות כדי למשוך את‬
‫תשומת הלב של כולם אל הפרדסן שכאילו בא לפורים‪-‬שפיל עם הפועל הערבי שלו‪ .‬לא היה צריך‬
‫להגיד כלום‪ ,‬אף מילה‪ ,‬רק נהמות ואנחות‪ .‬אחרי כמה דקות הפרדסן ואשתו קמו והלכו הביתה‪ .‬גם‬
‫הפועל הערבי הלך איתם עד היציאה ואז הסיר את הכפייה‪ .‬איך שהאנשים ראו את הפנים של פרּומה‬
‫הם צחקו ומחאו כפיים‪ .‬אולי לא כולם‪ ,‬אבל רובם‪ .‬אחר כך היו טענות לפרדסנים שאמרו על פרּומה‬
‫איך היא עשתה את זה הרי גם היא באה מאנגליה‪ .‬איפה הנימוסים האנגלים שהיא למדה שם‪ .‬אולי‬
‫היא לא הספיקה ללמוד אותם כי היא גרה שם רק מעט שנים‪ .‬ועוד אמרו שאבא שלה חבר ב'אחוזת‬
‫לונדון' וגם לו יש פרדס‪ ,‬אז למה היא מצדדת עם הפועלים ולא עם הפרדסנים‪ .‬חוכמה גדולה‪ .‬כל‬
‫האנשים הצעירים היו פועלים וכולם רצו להיות איתם‪ ,‬אפילו אלה אשר לאבא שלהם יש פרדס‪.‬‬
‫כשאני נזכר בפרּומה לפעמים עולים באפי הריחות של הבגדים שלה‪ .‬אהבתי את הריחות האלה‪.‬‬
‫כאשר חבקתי אותה הייתי גם נהנה להריח את הבגד שהיא לבשה‪ .‬כאשר לפעמים הייתי מעביר בגד‬
‫שלה ממקום למקום בבית הייתי מריח קצת את הבגד והריח היה מחמם לי את הלב‪ .‬כשפרּומה הלכה‬
‫לעולמה השארתי את הבגדים שלה בארון שבחדר השינה כל אותן השנים שהייתי לבד בבית עד‬
‫שיצאתי לבית אבות‪ .‬לא רציתי להיפרד מהבגדים שלה‪ .‬לא הרשיתי לעמירם להוציא אותם מהבית‪.‬‬
‫לא יכולתי להעלות על הדעת שאישה אחרת תלבש בגד שפרּומה לבשה‪ .‬חשבתי שזה יהיה מעשה‬
‫שאינו מכבד את זכרה‪ .‬אולי גם לא רציתי להיפרד ממנה ובקשתי לשמור אותה איתי בבית‪ ,‬ואחת‬
‫הדרכים לעשות את זה היה לשמור את הבגדים שלה בארון‪ ,‬לצד הבגדים שלי‪ .‬גם המיטה הכפולה‬
‫נשארה עם שני הכרים ושתי השמיכות‪ .‬אפילו הנעליים שלה נשארו מתחת למיטה כמה זמן עד‬
‫שהעברתי אותן לתוך הארון‪ .‬בארון הלילה שבצד שלה של המיטה הכול נשאר כמו שהיה‪ .‬היו בו כל‬
‫מיני חפצים שלה; משקפיים‪ ,‬טבעות‪ ,‬מסרקים‪ ,‬מזכרות קטנות‪ ,‬וגם כל מיני ניירות ומעטפות‪ .‬הכול‬
‫השארתי כמו שהיה‪ ,‬גם משום שרציתי שהכול יישאר במקומו וגם משום שלא יכולתי להעיז לגעת‬
‫בחפצים הפרטיים שלה‪ .‬הפרטיות שלה היתה מאד חשובה לה‪ .‬זה היה אולי חלק מהאנגליות שלה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫כיבדתי את הפרטיות הזאת‪ ,‬גם אחרי שהיא כבר לא היתה כאן‪.‬‬
‫גם את מכונת התפירה של פרּומה השארתי בחדר השינה במקום שהיא עמדה כל השנים‪.‬‬
‫בהתחלה לא היה לנו כסף לקנות מכונת תפירה אז שכרנו אותה מהחנות של שפיצר בחדרה‪ .‬ככה היו‬
‫עושים בזמן ההוא‪ .‬לא היה מספיק כסף לקנות ולכן היו שוכרים‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשכבר היה לנו כסף‪ ,‬קנינו‬
‫לה מכונת תפירה יפה בתוך ארון גדול שבו מקום לחלקים‪ ,‬לחוטים ולכפתורים‪ .‬מכונת התפירה היתה‬
‫בית המלאכה שלה ולכן היא לא היתה בסתם ארון אלא בארון עשוי מעץ טוב‪ .‬אחרי העבודה עם‬
‫המכונה אפשר היה להכניס אותה פנימה לתוך הארון ואז הוא היה הופך לרהיט מכובד ועליו מפה יפה‬
‫וגם וואזה עם פרחים‪.‬‬
‫התפירה היתה חשוב לפרּומה וגם זה היה קשור באנגליה‪ .‬היא ואחותה דורה היה להם שם עסק‬
‫של תפירה לבגדי גברות‪ .‬דורה היתה המומחית הגדולה לתפירה ופרּומה היתה יותר עוסקת עם‬
‫הלקוחות וההזמנות‪ .‬אני חושב שהתפירה באנגליה פתחה את שתי הבחורות האלה לכל מה שקורה‬
‫מסביבן באנגליה‪ .‬הן למדו אנגלית די מהר וגם למדו מהר את מנהגי המקום‪ .‬לכן‪ ,‬כשפרּומה ודורה באו‬
‫ארצה הן המשיכו בתפירה אבל לא רק כדי לחסוך כסף או להתפרנס‪ ,‬מה שדורה עשתה בירושלים‪,‬‬
‫אלא גם לשמור על החיבור עם כל מה שהוא אנגליה‪ ,‬אנגליה שהן כל כך היו קשורות אליה‬
‫ומתגעגעות‪.‬‬
‫כשעברתי לבית אבות השארתי לעמירם לטפל בכל החפצים שפרּומה השאירה‪ .‬לא שאלתי‬
‫אותו כלום מה קרה לחפצים כי לא רציתי לשמוע מה הוא יגיד לי על כך‪ .‬קמתי והלכתי לבית אבות‬
‫ומה שנשאר לי בזיכרון שלי זה בית מלא בכל מקום עם החפצים של פרּומה‪ .‬אין לי עכשיו בזיכרון‬
‫שלי ארון שהוא ריק מהבגדים שלה‪ .‬אין לי בזיכרון שלי מגירה ריקה בלי החפצים הקטנים שהיא‬
‫שמרה לה‪ .‬אין לי בזיכרון שלי חדר שינה בלי השמיכה והכר שלה‪ ,‬בלי הארון הקטן של מכונת התפירה‬
‫ליד החלון‪ ,‬בלי הוילונות שהיא תפרה בעצמה‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫בנינו בית‬
‫עוד לפני שהתחתנו התחילו במשפחה של פרּומה לדבר על חלוקה למגרשים לאלה מבני המשפחה‬
‫שגרים בכרכור ורוצים לבנות לעצמם בית ומשק חקלאי‪ .‬מיד עלתה השאלה איך יחלקו את המגרש‬
‫הגדול שהיה שייך לאבא שלהם שנמצא במרכז המושבה ומה יהיה עם השטח החקלאי שבקצה‬
‫המושבה‪ .‬כשמחלקים ירושות מתחילות צרות‪ .‬מֹוישה‪ ,‬האח הגדול‪ ,‬כבר גר אז בבניין קטן מבלוקים‬
‫בתוך המגרש שבמרכז המושבה‪ .‬התפתח סכסוך קשה בתוך המשפחה על החלוקה ועל מי יקבל מה‬
‫והיכן‪ .‬הסכסוך הגיע עד לבוררות בפני אנשי הוועד של המושבה‪ .‬פסק הבוררות היה שמֹוישה יעזוב‬
‫את המגרש שבמרכז המושבה ויקבל חלק באדמה שבקצה של המושבה‪ .‬הריב היה גדול מאד ואז‬
‫גיליתי שפרּומה‪ ,‬אם היא רבה עם מישהו‪ ,‬אז היא רבה איתו עד הסוף‪ ,‬ואם היא ברוגז עם מישהו‪ ,‬אז‬
‫היא ברוגז איתו עד הסוף‪ .‬היא נשארה ברוגז עם מֹוישה עד יומה האחרון‪ .‬היא לא היתה מוכנה לדבר‬
‫איתו כשכבר היה ברור שהיא הולכת למות‪.‬‬
‫כשהתחיל הריב במשפחה שלהם על האדמה נבהלתי‪ .‬ראיתי את הכעס הגדול של פרּומה‬
‫ודאגתי‪" .‬מה קורה פה?"‪ ,‬שאלתי את עצמי‪" ,‬עם איזו מין אישה התחתנתי? מה מחכה לי בדרך?"‪ .‬אבל‬
‫מיד הרגעתי את עצמי ואמרתי שזה היה מקרה‪ .‬אבל עם השנים גיליתי שזה לא היה מקרה‪ .‬כמה‬
‫שהיא היתה שמחה ועליזה ואפילו גם קצת שובבה‪ ,‬לפחות בשנים הראשונות‪ ,‬ככה היא גם היתה‬
‫יכולה להיות כועסת ומתרגזת‪ .‬צד אחד שלה לא הפריע לצד השני שלה להתקיים בשכנות בתוכה‪.‬‬
‫אבל עליי זה לא השפיע‪ .‬אני לא הייתי ברוגז עם אף אחד שהיא היתה ברוגז איתו‪ .‬היא גם לא עמדה‬
‫על כך שאני לא אדבר עם מֹוישה‪ .‬זה היה הריב שלה והיא לא הכניסה אותי אליו‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהבן‬
‫שלנו גדל‪ ,‬היא לא אסרה עליו לשחק עם הילדים של מֹוישה‪ .‬לפחות בזה היא היתה בסדר‪.‬‬
‫אחרי שהמריבה נגמרה קיבלנו מגרש של דונם וחצי על הרחוב הראשי‪ .‬עכשיו כשהיה לנו מגרש‬
‫משלנו גם אנחנו יכולנו להתחיל לחשוב על בניית בית בשבילנו‪ .‬אבל קודם כל היינו צריכים לחשוב‬
‫על הכסף בשביל הבנייה‪ .‬קיבלנו אדמה אבל לא קיבלנו כסף לבנות‪ ,‬כי גם לא היה‪ .‬היום לכל זוג צעיר‬
‫מחכה משכנתא בבנק ולפעמים יש הורים שעוזרים‪ .‬ההורים שלה עזרו עם האדמה ואילו ההורים שלי‬
‫היו רחוקים וכמה כבר היה להם מבית המסחר לבדים בליּפנישֹוק כשהם צריכים לעזור לאחים‬
‫והאחיות הצעירים שלי שנשארו איתם‪ .‬גם על בנקים אי אפשר היה אז לסמוך‪ .‬בקושי היה בארץ‬
‫בנקים ולא כל אחד היה יכול להיכנס ולבקש הלוואה‪ .‬לי אפילו לא היה מקום עבודה קבוע כדי שאוכל‬
‫לקבל הלוואה‪ .‬גם לא היה אז משרד השיכון שנותן הלוואות לעולים ולצעירים‪ .‬למזלנו היה בכרכור‬
‫מיסטר ַּסמסֹון‪ ,‬אחד מהיהודים האנגלים שקנו אדמה בכרכור‪ .‬הוא בנה בית גדול ויפה במיוחד כי היה‬
‫‪39‬‬
‫לו הרבה כסף‪ַּ .‬סמסֹון זה היה מוכן לתת הלוואות בלי רבית לפועלים כדי שיבנו בית בכרכור‪.‬‬
‫באנו אל מיסטר ַּסמסֹון לבקש הלוואה‪ .‬אני לא דיברתי‪ ,‬פרּומה דיברה‪ .‬הם דיברו באנגלית‪ .‬הוא‬
‫שאל ממה אנחנו נתפרנס כדי להחזיר את ההלוואה ואז סיפרנו לו על מה שכבר דיברנו בינינו הרבה‪.‬‬
‫אנחנו רוצים להיות חקלאים‪ .‬מלבד המגרש של דונם וחצי בשביל בית קיבלנו מהאבא גם שמונה דונם‬
‫אדמה חקלאית בקצה המושבה ועל השטח הזה אנחנו רוצים לטעת פרדס‪ .‬כרכור היתה אז מושבה של‬
‫פרדסים כי האדמה טובה בשביל עצי הדר וגם יש מים די בשפע‪ .‬בכל מקום בכרכור שאפשר היה‬
‫אנשים היו אז נוטעים פרדסים‪ .‬פרּומה אמרה לו שאני עבדתי בפרדסים ויש לי ניסיון בעבודה כזאת‪.‬‬
‫"אבל מה בינתיים? ממה תחיו בינתיים?"‪ ,‬הוא שאל‪ ,‬והתשובה היתה מעבודה בפרדסים וגם מחפירת‬
‫ג’ֹורֹות‪ .‬פרּומה אמרה שהיא התחילה לעבוד בבית אריזה בזמן הקטיף של תפוחי הזהב‪ .‬בדרך כלל‬
‫בחורות היו עובדות באריזה כי זו היתה עבודה שדורשת דייקנות ותשומת לב והן היו עושות את זה‬
‫יותר טוב מהבחורים‪ .‬צריך לעטוף את התפוזים בנייר דק מיוחד ולשים אותם בתוך ארגזי עץ מיוחדים‬
‫ששולחים לחוץ לארץ‪ .‬פרּומה אמרה למיסטר ַּסמסֹון שהיא זריזה מאד ותוכל להרוויח הרבה משום‬
‫שעבודת האריזה היא בקבלנות‪ .‬העובדות מקבלות כסף לפי מספר הארגזים שהספיקו למלא במשך‬
‫היום עם תפוזים עטופים‪" .‬ומאיפה יהיה לכם כסף לטעת פרדס‪ ,‬לעבד אותו ולחכות ארבע שנים עד‬
‫שיהיה פרי?"‪ ,‬הוא שאל‪ ,‬והתשובה שלנו היתה מגומגמת‪ .‬אמרתי לפרּומה להגיד לו באנגלית שבכל‬
‫זאת יש לכל אחד מאיתנו איזה שהוא חיסכון מעבודה קודמת‪ ,‬היא באנגליה ואני כאן בארץ‪ ,‬אבל זה‬
‫לא מספיק‪ .‬ראיתי שהוא מתחיל להיות מבסוט מאיתנו‪ ,‬שאנחנו לא סתם חסרי כל‪ .‬הוא הבין שיש לנו‬
‫אדמה‪ ,‬יש לנו רצון חזק לעבוד‪ ,‬יש לנו תוכנית לטעת פרדס ויש לנו אפילו איזה חסכון בשביל‬
‫להתחיל משהו‪ .‬הוא אישר לנו הלוואה בשביל הבית וגם בשביל חלק מההוצאות של נטיעת הפרדס‪.‬‬
‫זה היה אחד הרגעים החשובים והשמחים בחיים שלי‪ .‬בלי ההלוואה של ַּסמסֹון לא הייתי יכול להתחיל‬
‫לבנות בית מיד אחרי החתונה‪ ,‬ולא הייתי יכול לחשוב בכלל על פרדס משלנו‪ ,‬אפילו שהיה לנו חלקת‬
‫אדמה‪ .‬פרּומה ואני הרגשנו שעכשיו יש לנו את מה שצריך בשביל להקים משפחה משלנו עם בית ועם‬
‫פרנסה‪ .‬אבל מהר מאד אחרי השמחה הגדולה התחלנו להבין שההלוואה שקיבלנו מ ַּסמסֹון היא עול‬
‫כבד מאד‪ .‬שנים רבות שילמנו את השטרות שחתמנו עליהן‪ .‬כשהגיע המועד לפרוע שטר של ַּסמסֹון‬
‫היתה הבטן נלחצת והגרון היה מתכווץ‪ ,‬אם באותו זמן לא היה לנו מספיק כסף לשלם את התשלום‪.‬‬
‫כשקיבלנו את ההלוואה מ ַּסמסֹון התחלנו להתעסק קודם בתכנון הבית‪ .‬השאלה היתה איזה‬
‫בית לבנות‪ .‬הכסף שהיה לנו הספיק רק לבית קטן של שני חדרים‪ .‬ככה בנו אז הרבה בתים בכרכור‪.‬‬
‫שני חדרים‪ ,‬מטבח וחדר אמבטיה בלי אמבטיה‪ ,‬רק עם טוש ועם אסלה בתוך חדר האמבטיה‪ .‬לא היה‬
‫לשנינו ספק שצריך חדר שינה אבל היה ויכוח בינינו איך לבנות את החדר השני‪ .‬באותו זמן הרבה‬
‫אנשים בכרכור וגם במקומות אחרים בנו את החדר השני כחדר אורחים‪ ,‬עם חלונות גדולים כך‬
‫שהחדר נראה כמעט כמו מרפסת‪ .‬מרפסת יכולה להיות יותר קטנה מחדר שינה‪ .‬כך תכננתי את הבית‬
‫וכך גם התחילו האחים לּוביץ' לבנות אחרי שחתמנו איתם על חוזה‪ .‬הלּוביצ'ים‪ ,‬שהיו מכרים טובים‬
‫שלי‪ ,‬היו גם קבלני בניין‪ ,‬גם בנאים‪ ,‬גם טייחים וגם רצפים‪ .‬רק אינסטלטורים הם לא היו‪ ,‬והם היו‬
‫צריכים למצוא מישהו בשביל זה‪.‬‬
‫אני זוכר עד היום את הרגע של יציקת היסודות של הבית‪ .‬זה היה כמעט כמו חתונה שנייה‪.‬‬
‫אתה מרגיש שאתה מתחבר עם מקום שיהיה הבית שלך שלא היה לך מאז שבאת לארץ‪ .‬היתה שמחה‬
‫‪40‬‬
‫גדולה בלב‪ .‬היתה גם חגיגה‪ .‬באו כמה חברים‪ .‬היו בקבוקי בירה על השולחן‪ ,‬כמה חתיכות הרינג וגם‬
‫מלפפונים חמוצים‪ .‬לבשתי בגדים נקיים ויפים‪ .‬פרּומה התלבשה כמעט כמו כלה‪ .‬אני מוכרח לומר‬
‫שזה היה יותר חגיגי מהטכס אצל הרב בחדרה‪ .‬אפילו עכשיו אני מתרגש כשאני נזכר בחגיגה של‬
‫יציקת היסודות‪ .‬זו היתה ההתחלה של עשרות שנים באותו בית‪.‬‬
‫הלּוביצ'ים התחילו לבנות את הקירות לפי התוכנית‪ ,‬ופתאום פרּומה לא היתה מרוצה‪ .‬היא‬
‫אמרה שהיא רוצה חדר אורחים גדול יותר על חשבון חדר השינה‪ .‬היא רצתה שיהיה יותר מקום בחדר‬
‫הזה לשים בו גם שלחן אוכל גדול‪ ,‬גם מזנון‪ ,‬גם ספה וגם כורסה‪ ,‬ואת כל אלה אי אפשר היה לשים‬
‫ביחד באותו חדר לפי התוכנית המקורית‪ .‬היא רצתה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שיהיה לה חדר אורחים שהוא יותר‬
‫דומה לכזה שהיה אצל המשפחות מאנגליה ולא כמו שהיה אצל המשפחות מפולניה‪ ,‬שאצלן חדר‬
‫האורחים היה בדרך כלל די קטן‪ .‬היא גם לא אהבה את החלונות הגדולים והרבים כי זה נראה לה לא‬
‫מספיק פרטי ולא מספיק בטוח‪ .‬היא ביקשה פחות חלונות ושיהיו יותר קטנים‪ .‬נכון שזה היה עוד לפני‬
‫המאורעות של שלושים ושש אבל מאורעות של עשרים ותשע‪ ,‬שהיו חמש שנים קודם‪ ,‬היו עדיין‬
‫טריים בזיכרון‪ .‬היא התעקשה שזה מה שהיא רוצה והיה צריך לעשות שינוי כי היא עקשנית גדולה וזה‬
‫כבר גיליתי מהריב הגדול שהיה לה עם מֹוישה אחיה‪ .‬מה לעשות! ביקשתי מהלּוביצ'ים שיזיזו את‬
‫מדי‬
‫הקיר כדי להגדיל את חדר האורחים‪ .‬היה גם צריך לשנות את החלונות כדי שהחדר לא יהיה יותר ַּ‬
‫פתוח‪ .‬ובאמת‪ ,‬אחרי שבמאורעות של שנת שלושים ושש ערבים ירו דרך החלון לתוך המרפסת בבית‬
‫של לדרר בשכונת תל שלום והרגו אותו כשהוא ישב ליד השולחן לארוחת ערב‪ ,‬הבנתי עד כמה‬
‫שפרּומה צדקה עם החלונות‪ .‬אחרי כמה שנים ראיתי שפרּומה צדקה גם בעניין הגודל של החדר‪.‬‬
‫כשעמירם גדל היה מקום בחדר האורחים לשים מיטה בשבילו ואחר כך‪ ,‬כשהוא הלך לבית ספר והיה‬
‫כבר ילד גדול היה בחדר אפילו מקום לשולחן כתיבה בשבילו‪.‬‬
‫אחרי שהבית עמד עם גג רעפים הגיע שלב האינסטלציה‪ .‬יום אחד האינסטלטור הביא שני‬
‫ברזים‪ ,‬אחד למטבח ואחד לאמבטיה‪ .‬אלה היו ברזים רגילים שהיו אז בהרבה בתים‪ .‬פרּומה הסתכלה‬
‫מדי ונראים כמו ברזים של בית‬
‫על הברזים האלה ואמרה שהם לא מוצאים חן בעיניה כי הם פשוטים ַּ‬
‫חרושת‪ .‬היא אמרה שהיא היתה רגילה באנגליה לברזים יותר יפים‪ .‬אמרתי לה שהברזים היותר יפים‬
‫הם הרבה יותר יקרים והיא אמרה שבזה היא לא רוצה לחסוך כי היא תהיה זו שתעמוד מול הברזים‬
‫האלה הרבה שעות במשך היום‪ .‬היא גם אמרה שברזים הם כמו הפנים של המטבח או של חדר‬
‫האמבטיה‪ ,‬וכמו שהיא דואגת לפנים שלה היא רוצה לדאוג גם לפנים של המטבח ולפנים של חדר‬
‫האמבטיה‪ .‬היא אמרה שצריך להחליף את הברזים‪ .‬אמרה ועשתה‪ .‬למחרת בבוקר היא קמה והלכה‬
‫עשרה קילומטר עד חדרה להביא ברזים יפים במקום הברזים הפשוטים‪ .‬רק בחדרה היתה אז חנות של‬
‫רקס‪ .‬שום דבר לא‬
‫חומרי בניין‪ .‬היא הלכה ברגל את כל הדרך בחולות‪ ,‬שעברה על יד הכפר הערבי צ' ַּ‬
‫רקס‪.‬‬
‫עמד בדרכה כדי להשיג ברזים יפים בשביל הבית החדש שלה‪ ,‬אפילו לא החולות ואפילו לא צ' ַּ‬
‫רקס היה מקום מפחיד באופן מיוחד בשביל תושבי כרכור‪.‬‬
‫מאז מאורעות עשרים ותשע צ' ַּ‬
‫באותה שנה‪ ,‬ישעיהו לויט‪ ,‬חבר המושב שבתוך המושבה שלנו‪ ,‬נסע עם עגלה וסוס מחדרה לכרכור‬
‫רקס‪ .‬פניה נהרגה‪.‬‬
‫ואיתו פניה בדש השכנה שלו‪ .‬ערבים ירו עליהם כשהם עברו עם העגלה ליד צ' ַּ‬
‫הערבים חתכו לה את הבטן‪ .‬לויט נפצע והצליח לברוח‪ .‬אני עוד לא הייתי בכרכור כשזה קרה אך‬
‫רקס בכל הזדמנות‪.‬‬
‫שמענו על כך בזיכרון‪ .‬כשבאתי לכרכור כעבור שנתיים עוד דיברו על המקרה של צ' ַּ‬
‫‪41‬‬
‫רקס במשך שנים רבות‪.‬‬
‫בכרכור דיברו על הרצח ליד צ' ַּ‬
‫רקס לא עבר לנו הרבה זמן‪ .‬הכפר הזה קיבל מאז נקודה שחורה אצל היהודים‪ .‬מה‬
‫הפחד מצ' ַּ‬
‫רקס כלום‪.‬‬
‫שקרה בשנת עשרים ותשע נשאר עמוק בזיכרון‪ .‬בשנת ארבעים ושמונה לא נשאר מצ' ַּ‬
‫התושבים נעלמו כלא היו‪ .‬אולי הם פחדו מהנקמה של היהודים על מה שהיה לפני יותר מעשרים‬
‫שנה‪ .‬גם החושות של הכפר הריק נעלמו‪ .‬פשוט גילחו אותם והמקום היה לשדה‪ .‬אני לא זוכר שמישהו‬
‫מהיהודים פה בסביבה הצטער על כך‪ ,‬גם לא אנשי קיבוץ גן שמואל שהיו מהשומר הצעיר ודיברו על‬
‫אחוות עמים‪ .‬הרגשנו אז הקלה‪ .‬הכול פתאום השתנה – הדרך מכרכור לחדרה הפכה להיות דרך של‬
‫יהודים בלבד‪ ,‬בלי אף כפר ערבי‪.‬‬
‫השטח של הבית שפרּומה ואני התחלנו לבנות תיכף אחרי החתונה היה חמישים מטרים בלבד‪.‬‬
‫היום בית כזה נחשב לקטן מאד‪ ,‬אבל אז‪ ,‬באותם זמנים‪ ,‬כאשר בקושי מצאנו פרנסה והיינו כולם‬
‫פועלים בחקלאות או בבניין והשכר היה נמוך‪ ,‬זה היה בית די גדול‪ .‬היו לנו שני חדרים‪ .‬לכמה‬
‫משפחות בארץ היה אז בית של שני חדרים? רק לבעלי מזל‪ .‬משפחות רבות גרו ביחד באותה דירה‪ ,‬כל‬
‫משפחה בחדר אחד משלה‪ .‬המטבח היה משותף וכך גם השירותים‪ .‬כמה וכמה מהידידים הטובים‬
‫שלנו גרו בתנאים כאלה אפילו בכרכור‪ ,‬שלא לדבר על אלה על הקרובים שלנו שגרו בתל אביב‪ .‬אלה‬
‫בוודאי שלא יכלו להרשות לעצמם דירה של שני חדרים‪ .‬אהרקה אחי גר הרבה שנים בתל אביב עם‬
‫האישה והבת בתוך דירה עם עוד משפחה‪ ,‬כשמטבח והשירותים הם משותפים לשתי המשפחות‪ .‬כך‬
‫היה עם שימקה כשהוא עבר לגור בתל אביב ומצא עבודה בחברת החשמל‪ .‬הוא גר בחדר ולא היה לו‬
‫מטבח משלו וגם לא חדר אמבטיה‪ .‬שני אלה היו משותפים עם הדיירים האחרים בדירה‪ .‬לכן‪ ,‬זה‬
‫שפרּומה ואני הצלחנו לבנות לעצמנו בית בן שני חדרים היה אז הישג גדול‪ ,‬אם כי המחיר – החוב‬
‫ל ַּסמסֹון – היה כבד מאד‪ ,‬לפעמים כבד מנשוא‪.‬‬
‫החוב שרבץ על הבית העיק עלינו במשך שנים רבות ושנינו התאמצנו להרוויח בעבודה קשה כל‬
‫גרוש שאפשר היה‪ ,‬גם ביום וגם בלילה‪ .‬לפעמים היתה הרגשה שאי אפשר לנשום‪ .‬לפעמים קנאתי‬
‫במשפחה הבדואית שגרה באוהל ביער על יד המושבה‪ .‬הם לא היו צריכים לקחת הלוואה על האוהל‬
‫שלהם ולשלם אותה במשך שנים רבות‪ .‬אבל לא היינו היחידים שהיו להם חובות על הבית‪ .‬למי מבין‬
‫החברים שלנו לא היה‪ .‬אי אפשר היה אחרת‪ .‬התחלנו הכול מחדש פה בארץ‪ .‬עכשיו זה אחרת‪ .‬אנחנו‬
‫כבר משאירים משהו לדורות שבאים אחרינו‪.‬‬
‫רק אחרי יותר מעשרים שנה הרחבנו את הבית הקטן שבנינו אחרי החתונה‪ .‬הבן כבר היה‬
‫באוניברסיטה‪ .‬הוא בעצם כבר יצא מהבית ודווקא אז חשבנו על הרחבת הבית‪ .‬למה חשבנו כך דווקא‬
‫אז? קודם כל המצב הכלכלי שלנו היה יותר טוב והיה לי קצת כסף בצד‪ .‬היתה משכורת קבועה‬
‫מ'סולל בונה' וגם היו לי כמה שנים של הכנסות טובות מהבוטנים והמלונים שגידלתי על האדמה‬
‫שלנו‪ .‬אפילו חכרתי אדמה נוספת בשביל לגדל תפוחי אדמה ואבטיחים‪ .‬היה חשוב לנו שהבית שלנו‬
‫דווקא עכשיו יגדל‪ ,‬כי עוד מעט עמירם יהיה בדרך לחתונה‪ ,‬תבוא החברה החדשה שלו מירושלים‬
‫ויבואו ההורים שלה‪ .‬אחר כך הזוג הצעיר יבוא להתארח‪ .‬אחר כך יבואו עם נכד להתארח אצלנו‪.‬‬
‫ובטח יהיה יותר מאחד‪ .‬בשביל כל אלה צריך מקום בבית ושני החדרים‪ ,‬אחרי כל כך הרבה שנים‬
‫שגרנו בהם‪ ,‬שוב לא הספיקו לנו ולכן החלטנו להרחיב את הבית‪.‬‬
‫לא היינו היחידים‪ .‬היו עוד אנשים בכרכור‪ ,‬במיוחד בין החברים שלנו‪ ,‬שהרחיבו את הבית‬
‫‪42‬‬
‫שלהם בזמן שהילדים כבר היו גדולים‪ .‬גם הם כבר לא הסתפקו אז בשני חדרים והתחילו להגדיל את‬
‫הבתים שלהם‪ .‬לאן שהלכת ראית אנשים שמרחיבים את הבית שלהם‪ .‬היו שהוסיפו חדר אחד והיו‬
‫שבנו משהו יותר גדול‪ .‬אפילו בשיכונים של העולים הגדילו את הבית‪ .‬התחילו עם משהו קטן ולאט‪-‬‬
‫לאט הוסיפו עוד ועוד‪ .‬אז גם אנחנו הוספנו‪ .‬הוספנו סלון גדול והוספנו מטבח גדול וגם מרפסת‬
‫אמיתית‪ ,‬פתוחה מכמה צדדים‪ .‬את המטבח הישן הפכנו לחדר אמבטיה‪ .‬הפעם זה היה ממש חדר‬
‫אמבטיה עם אמבטיה של ממש ולא רק עם טוש‪ ,‬כמו שהיה לנו קודם‪ .‬אבל דאגתי שתהיה שם בכל‬
‫זאת פינה עם טוש כי זה מה אני אוהב וזה מה שאני רגיל‪ .‬למרות שבבית המחודש היתה כבר אמבטיה‬
‫בחדר האמבטיה אני בעצמי אף פעם לא התרחצתי באמבטיה‪ .‬אני לא בשביל לשבת או לשכב בתוך‬
‫המים בזמן שאני מתרחץ‪ .‬לאמבטיה הייתי נכנס רק בטבריה כשהייתי נוסע לפעמים לעשות למען‬
‫העצמות של הגב שלי‪ .‬שנים סבלתי מכאבים בגב‪ ,‬ולפעמים הרשיתי לעצמי לנסוע לטבריה‪ .‬אבל‬
‫בטבריה אמבטיה זה היה משהו אחר‪ .‬זו לא היתה אמבטיה‪ ,‬זו היתה בריכה קטנה‪ ,‬וההרגשה שם היא‬
‫אחרת‪.‬‬
‫כשנגמרה מלאכת ההרחבה של הבית פרּומה ואני הצטלמנו כשאנחנו עומדים בחזית הבית‬
‫החדש‪ .‬איזה גג חדש היה לו! עם גיבל כזה שעולה למעלה כמו משולש‪ ,‬כמו שהיה לבתים בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫איזה טיח שפריץ היה לו! שפריץ כזה היה עושה רק מי שהיה אכפת לו איך שהבית שלו נראה‪ .‬היינו‬
‫מאד גאים בבית הגדול שלנו‪ .‬הצטלמנו לפני הבית‪.‬‬
‫אבל לא עברו הרבה שנים והבית שוב היה נראה קטן‪ ,‬למרות ההרחבה שעשינו‪ ,‬כי בשנים‬
‫האחרונות בונים בכרכור בתים מאד גדולים‪ .‬יש אנשים שבונים לעצמם בתים של ששה חדרים ויותר‪.‬‬
‫כבר לא קוראים לזה בית‪ .‬קוראים לזה וילה או קוטג'‪ .‬ממש על יד הבית שלנו‪ ,‬בשטח שהיה בו הפרדס‬
‫של בדש‪ ,‬בנו לפני כמה שנים וילות של שתי קומות וגג גבוה‪ .‬הבית שלנו נראה גמד על יד הוילות‬
‫האלה וזה הזכיר לי משהו שמציק לי כבר הרבה שנים‪ .‬בזמן הבנייה של הבית היתה לנו בעיה עם‬
‫הגובה של המגרש שקיבלנו‪ .‬המגרש הוא די נמוך ובתוכו עובר ואדי קטן‪ .‬היה טוב להגביה את הבית‬
‫ככל שאפשר‪ ,‬אבל בשביל זה היה צריך לצקת סֹוקֹול גבוה‪ .‬סֹוקֹול הוא היסוד של הבית מעל האדמה‪,‬‬
‫עד גובה הרצפה של הבית‪ .‬אם הייתי יוצק יסודות גבוהים יותר זה היה עולה לנו אז עוד עשרים‬
‫מדי למי שלוקח‬
‫לירות שטרלינג‪ .‬כאשר כל הבית עלה ‪ 336‬לירות‪ .‬עשרים לירות זו כבר הוצאה גדולה ַּ‬
‫את רוב הכסף בהלוואה‪ .‬בשביל לחסוך עשרים לירות הייתי צריך לעבוד כמעט שנתיים‪ .‬לכן ויתרתי‬
‫על הרעיון לצקת סֹוקֹול גבוה‪ .‬אבל כאשר כעבור שנים סללו כביש ברחוב שבחזית הבית התברר לי‬
‫שזו היתה טעות חמורה לא להגביה את היסודות של הבית‪ .‬את הכביש סללו על סוללה די גבוהה של‬
‫עפר‪ .‬כשגמרו לסלול את הכביש ראיתי מה קרה לבית שלנו‪ ,‬איך הוא כאילו שקע בתוך הסביבה שלו‪.‬‬
‫פרּומה ואני היינו מרוצים שיש לנו כביש ברחוב שלנו במקום החולות בקיץ והבוץ והשלוליות בחורף‪.‬‬
‫אבל לא היינו מרוצים מכך שהיה צריך לרדת מהכביש אל שער חצר הבית בירידה די תלולה‪ .‬זה לא‬
‫נעים לרדת אל הבית שלך‪ .‬היתה לי תמיד הרגשה לא נעימה בעניין הזה במיוחד בשבת‪ ,‬כשהיינו‬
‫חוזרים הביתה בחבורה‪ .‬כשהגיע תורי להיפרד מהחבורה‪ ,‬ואני תמיד הייתי הראשון להיפרד כי הבית‬
‫שלנו היה הכי קרוב מכולם אל בית הכנסת‪ ,‬כאב לי בלב כאשר לאחר שהייתי אומר להם שבת שלום‬
‫הייתי מתגלגל למטה במורד הסוללה אל עבר השער‪" .‬חבל!"‪ ,‬הייתי אומר לעצמי‪" ,‬עוד עשרים לירות‬
‫לפני כמה עשרות שנים היו מונעים ממני את ההרגשה הלא נוחה הזאת"‪ .‬עד היום אני מצטער שלא‬
‫‪43‬‬
‫בניתי סֹוקֹול גבוה יותר‪ ,‬למרות שכבר עברו שישים שנה מאז‪ .‬במשך שנים הדבר רדף אותי‪ .‬הייתי‬
‫אומר לעצמי מדי פעם; "אולי בכל זאת היה כדאי להתאמץ ולהגדיל את ההלוואה על בניית הבית‪ .‬מה‬
‫יכול היה להיות? הייתי משלם את ההלוואה במשך זמן ארוך יותר‪ .‬גם ככה זה היה המון זמן"‪ .‬אבל את‬
‫הנעשה אין להשיב‪ .‬אי אפשר לבנות סֹוקֹול חדש מתחת לבית עומד‪ .‬אפשר אולי לבנות קומה שנייה‬
‫אבל עדיין החצר תישאר שקועה ביחס לכביש ותמיד יהיה צריך לרדת מהכביש אל עבר השער‪ .‬אז מה‬
‫ייצא מזה? לפעמים חשבתי שאפשר למלא את כל החצר בעפר ולהגביה אותה אבל אז לא היה נשאר‬
‫לבית סֹוקֹול בכלל והיו נכנסים אליו בלי אף מדרגה‪ .‬הדרך היחידה לשנות את המצב זה להרוס את‬
‫הבית ולבנות אותו מחדש עם סֹוקֹול גבוה יותר‪.‬‬
‫מה שלי חשוב לי זה שמהבית הקטן שפרּומה ואני בנינו לפני הרבה שנים ייצא בכל זאת משהו‬
‫גם אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה‪ .‬התחלנו בבית קטן כשבמושבה היו עדיין מעט בתים‪ ,‬הרחובות היו‬
‫דרכי עפר וגם היו רק מעט חנויות‪ .‬היום קמים בתים חדשים רבים במושבה‪ .‬היא הפכה למבוקשת‪.‬‬
‫אני רוצה שהמגרש והבית יהיו חלק מכל זה ואז יהיה גם איזה רווח לנכדים‪ .‬הרבה לא נתתי לנכדים‬
‫במשך השנים כי בסך הכול הייתי פועל בניין ופנסיונר ולא הייתי בטוח שמה שהצלחתי לחסוך ומה‬
‫שהיה לי בפנסיה הקטנה מאד שלי יספיק לי עד סוף החיים‪ ,‬ובעיקר אם מדובר בהרבה שנים בבית‬
‫אבות ובמחלקה סיעודית‪ .‬הייתי צריך להבטיח את זה קודם כל ולא להישאר בלי כלום‪ .‬אבל עכשיו‬
‫אני משאיר להם משהו בכל זאת‪ .‬אמרו לי לא מזמן שלפי התוכנית של המושבה אפשר לבנות על‬
‫המגרש שלנו ארבעה קוטג'ים‪ .‬אם זה באמת נכון אז אני משאיר משהו אחריי‪.‬‬
‫חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון ושאלתי את עצמי מה הכי חשוב לי עכשיו כשאני יוצא‬
‫מהמשחק‪ .‬אחד מהם זה להשאיר רכוש לדורות הבאים כדי שזה יעזור להם להסתדר בחיים‪ .‬כבר‬
‫למדתי על בשרי כי להתחיל להסתדר בלי עזרת ההורים זה בכלל לא קל‪ .‬אילו לא היינו מקבלים מגרש‬
‫מהאבא של פרּומה היה לנו מאד קשה להגיע לבית משלנו מיד אחרי החתונה‪ .‬אני מאד מקווה‬
‫שהמגרש והבית באמת יוכל לעזור לאלה שבאים אחריי‪ .‬אני מרגיש מאד טוב עם זה עכשיו‪ .‬טוב‬
‫שהצלחתי לשלם עבור בית האבות ועבור הסיעודית מבלי שהייתי צריך למכור את הבית‪ .‬בבית‬
‫האבות היו כמה וכמה אנשים שעשו את זה כדי לשלם עבור המקום בבית האבות‪ .‬הם לא הרגישו נוח‬
‫שהם לא משאירים אחריהם משהו לילדים ולנכדים‪ .‬היו בכרכור כמה אנשים שלא הלכו בכלל לבית‬
‫אבות‪ ,‬אפילו שהיה להם קשה בבית‪ ,‬כי הם לא רצו למכור אותו בשביל לשלם על המעבר כי זה היה‬
‫אומר שלא יישאר משהו בשביל הילדים‪ .‬הם היו מוכנים לסבול בבית ואולי לחיות פחות שנים ובלבד‬
‫שיישאר משהו לילדים‪" .‬זָאל בלייבן עּפעס פַאר די קינדער"‪ ,‬היו אומרים ביידיש‪ .‬אני מבין אותם‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬אם אני הייתי חייב למכור את הבית בשביל ללכת לבית אבות אולי גם אני לא הייתי עושה את‬
‫זה כי גם לי חשוב להשאיר משהו לילדים ולא רק את המצבה בבית העלמין‪ .‬למזלי לא הייתי צריך‬
‫לעשות את זה‪ ,‬וכך אני יכול להגיד שהצלחתי בחיים‪.‬‬
‫מה יקרה לבית שלנו בעוד כמה שנים? האם הוא יישאר כמו שהוא? אולי הוא ייהרס‪ .‬אולי יבנו‬
‫עליו עוד קומה‪ .‬אולי ישימו עליו גג חדש‪ .‬אולי יבנו במקומו בית אחר‪ ,‬כמו בניין הקומות ממול‪ .‬פעם‬
‫חלמתי שעשו את הבית שלנו לווילה גדולה כמו שיש היום הרבה כאלה בכרכור‪ .‬בחלום באתי לווילה‪,‬‬
‫דפקתי על הדלת ולא היכרתי את מי שפתח אותה וזה כאב לי מאד‪ .‬אבל אולי זה יהיה לא רק חלום‬
‫אלא משהו שבאמת יקרה‪ .‬זה מה שקורה להרבה אנשים‪ .‬הבתים שלהם נשארים ואילו הם עצמם‬
‫‪44‬‬
‫מסתלקים ואף אחד לא זוכר שהם היו אלה שבנו את הבית וחיו בו הרבה שנים‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי בעוד‬
‫כמה וכמה שנים אף אחד לא יידע שאני ופרּומה הם אלה שבנו את הבית‪ ,‬כאשר על המגרש עוד לא‬
‫היה כלום ובכל המושבה היו עדיין רק בתים מעטים‪ .‬אם היינו אנשים חשובים מאד אולי היו שמים‬
‫על הבית איזה שלט שמספר עלינו‪ .‬בליּפנישֹוק היה שלט כזה שסיפר שּפילסּודסקי גר שם‪ ,‬אפילו‬
‫שהוא היה שם רק זמן קצר כשהוא ברח מהמשטרה של הצאר‪ּ .‬פילסּודסקי היה אחר כך גנרל פולני‬
‫וגם נשיא של המדינה שלו כשאני עזבתי את פולניה לארץ ישראל‪ ,‬ודווקא היה בסדר עם היהודים‪.‬‬
‫אני הייתי איש פשוט כל החיים שלי ואני לא חושב שישימו שלט עלינו‪ .‬אולי במשפחה ייזכרו‪ .‬אולי‬
‫יהיה מישהו מהזקנים החדשים של כרכור שידעו להגיד שכאן בבית הזה גרו חיים ופרּומה גּוטלבסקי‪.‬‬
‫אבל גם הם יסתלקו מן העולם עוד כמה שנים‪ ,‬ואחר כך לא יהיה מי שיידע מי בנה את הבית הזה‪.‬‬
‫אבל מי יודע‪ ,‬אולי מישהו מהנכדים או הנינים יגור בבית עצמו שאני בניתי או בבית חדש על‬
‫ידו‪ .‬לא חשוב לי הבית עצמו כמו המגרש‪ ,‬המקום‪ .‬אני יודע שזה לא המקום הכי טוב להקים בית‬
‫בכרכור‪ .‬המגרש נמוך‪ .‬הוא גם יושב עכשיו על כביש רועש‪ .‬אז למה שאני ארצה שמישהו מהנכדים או‬
‫הנינים שלי יגור במקום רועש ונמוך‪ .‬אולי מוטב שימכרו את המגרש או את הקוטג'ים שייבנו עליו‪,‬‬
‫וייקחו את הכסף כדי למצוא משהו יותר טוב שגם מתאים להם‪ ,‬בכרכור או בכל מקום אחר‪ .‬זה אולי‬
‫מה שהייתי צריך לעשות מיד אחרי שפרּומה הלכה או אחרי שעברתי לבית אבות‪ .‬הייתי אז צריך‬
‫לחפש לי קבלן שיבנה לי על המגרש בעסקת קומבינציה; אני נותן את המגרש והוא נותן את הבנייה‬
‫ואחר כך מתחלקים לפי אחוזים שקובעים מראש‪ .‬כך הייתי יכול לראות איך העסק מתפתח‪.‬‬
‫השתתפתי בבנייה של בתים רבים בימי חיי‪ ,‬אבל של אחרים‪ .‬אם לפחות הייתי יכול לעקוב אחר‬
‫הבנייה של בתים שנבנים על המגרש שלי זה היה יכול לגרום לי הנאה גדולה‪ .‬חבל שלא עשיתי את זה‬
‫בזמן‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫נטעתי ועקרתי פרדס‬
‫יחד עם בניית הבית מיד אחרי החתונה של פרּומה ושלי התחלתי לטעת פרדס על שמונת הדונמים‬
‫שקיבלנו בקצה המושבה מאבא שלה‪ .‬פרּומה ואני הסכמנו שאנחנו רוצים להתחיל בגדול כבר‬
‫מההתחלה ולא לחכות הרבה זמן עד שמשהו יקרה ונתחיל מיד להתקדם‪ .‬עם הכספים שקיבלנו‬
‫בהלוואה מ ַּסמסֹון התחלתי להכין את האדמה בשביל נטיעת פרדס‪ .‬קודם היה צריך לחרוש טוב‪-‬טוב‬
‫את השטח כדי שיהיה קל לשתול את העצים הצעירים‪ .‬באותם ימים לא הייתי יכול להרשות לעצמי‬
‫לחרוש עם טרקטור‪ .‬עדיין היו חורשים עם סוס ומחרשה‪ .‬לחרוש עם סוס זו לא עבודה קלה כמו שזה‬
‫אולי נראה בתמונות‪ .‬המחרשה לא תמיד נשמעת לך וצריך לדעת לכוון אותה כדי שתעבור צמוד‬
‫לתלם האחרון‪ .‬אבל גם את הסוס צריך לכוון בעזרת הרתמות והרסן ואז כל זה הופך את החריש‬
‫לעניין די מסובך‪ .‬מהר מאד הבנתי שאני לא אוכל לחרוש בעצמי ולקחתי מישהו שיש לו ניסיון ויש לו‬
‫סוס ומחרשה‪ .‬זה לקח יומיים וכל השטח היה חרוש‪ .‬אחר כך ביקשתי מהמישהו הזה לעבור על השטח‬
‫עם דיסקוס כדי לפורר את הגושים שעושה המחרשה‪ .‬השטח היה מוכן ואז באו הנטיעות‪ .‬רציתי‬
‫שהנטיעה של הפרדס תהיה כמו שצריך ולכן לקחתי מומחה שמבין בעבודה הזאת‪ .‬יחד איתו ועוד‬
‫פועל אחד כיסינו את כל השטח בשתילים של עצי שמוטי‪ .‬בחרתי בשמוטי ולא בשום עץ אחר כי‬
‫רציתי שהכול ילך לאקספורט לאנגליה כדי שתהיה לי יותר הכנסה מהפרדס שלנו‪.‬‬
‫היתה לי הנאה גדולה מזה שכל יום פרּומה היתה באה לראות איך העבודה בפרדס שלנו‬
‫מתקדמת‪ .‬היא גם היתה מביאה לי ארוחת צהרים‪ .‬באותן השנים היינו עוד רגילים לאכול ארוחה‬
‫גדולה בצהריים ולא בערב אחרי העבודה‪ .‬היא הביאה לי אוכל בסירים קטנים שהיו מונחים זה על זה‬
‫בשלוש קומות ומוחזקים בידית‪ .‬בכל סיר היתה מנה אחרת‪ .‬בסיר העליון היתה מנה ראשונה‪ .‬בסיר‬
‫האמצעי היתה מנה עיקרית ובסיר התחתון היה איזה קומפוט או מנה אחרונה אחרת‪.‬‬
‫אחרי שבועיים עמד לו פרדס צעיר‪ ,‬כולו מלא עצים ירוקים צעירים‪ .‬לא יכולתי לעזוב את‬
‫המקום אפילו לרגע עד החשכה כי מאד נהניתי לראות את הפרדס החדש שלי‪ .‬הבית החדש והפרדס‬
‫החדש מילאו אותי שמחה רבה‪ .‬הסתובבתי הלוך וחזור והסתכלתי על כל שתיל ואחר כך על כל שורה‬
‫ואחר כך על כל הפרדס כאילו שאני מסתכל על כלה חדשה שזה עתה התחתנתי איתה‪ .‬הייתי ממש‬
‫מאושר שאני סוף‪-‬סוף פרדסן‪ ,‬אפילו שהייתי רק פרדסן קטן‪ .‬זה לא היה כמו הפרדס הגדול של בלום‬
‫שהיה מהצד השני של הדרך‪ .‬גם לא כמו הפרדס של שפהרד מהצד השני של הגדר שלי‪ ,‬שהוא לא היה‬
‫גדול כמו זה של בלום אבל עדיין הרבה יותר גדול משלי‪ .‬אבל זה היה בכל זאת הפרדס שלי וזה עשה‬
‫אותי לפרדסן‪ .‬באותו יום שנגמרו הנטיעות בפרדס החדש שלי עליתי כיתה בארץ ישראל‪ .‬יותר מזה‪,‬‬
‫אפשר להגיד שהרגשתי כאילו עליתי לארץ בפעם השנייה‪ ,‬הפעם לא כפועל אלא כאיכר‪ ,‬כפרדסן‪,‬‬
‫‪46‬‬
‫כמישהו שיש לו מפעל קטן‪ .‬סוף‪-‬סוף יכולתי להגיד לעצמי שאני בעל עסק כמו אבא‪.‬‬
‫הרגשתי שאני בדרך הנכונה ונזכרתי בשנים שהייתי בזיכרון יעקב וחלמתי להיות איכר אבל זה‬
‫לא יצא כך‪ .‬והנה כאן‪ ,‬באדמות של כרכור‪ ,‬החלום התחיל להתגשם‪ .‬לא משהו גדול אבל בכל זאת‬
‫משהו וכולו פרטי שלי ושל פרּומה‪ .‬ועוד יצא לי להיות פרדסן שזה היה המקצוע הכי מכובד בכרכור‬
‫באותם הימים‪ .‬ולא רק בכרכור‪ .‬בכל האזור‪ ,‬מבנימינה ועד פתח תקווה וגם הלאה בראשון לציון ושאר‬
‫המושבות שבסביבה‪ ,‬פרדסים היו אז במודה אצל האיכרים היהודים‪ .‬נטעו פרדסים בכל שטח מתאים‬
‫כי כולם היו בטוחים שזה עסק טוב בגלל האקספורט וגם עסק מכובד‪ .‬כשאמרת על מישהו שהוא‬
‫פרדסן זה היה אפילו יותר מכובד מלהגיד עליו שהוא סתם איכר‪.‬‬
‫את כל מה שקשור להשקיה בפרדס שלנו יכולתי לעשות לבד‪ .‬למדתי את העבודה הזאת כבר‬
‫מקודם ומיד ניגשתי בהתלהבות לסדר צלחות ותעלות מים עם טורייה‪ .‬הרבה צלחות ותעלות עשיתי‬
‫בפרדסים של כרכור אבל זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי אותן לא כפועל שכיר אלא כמי שעובד‬
‫בפרדס שלו עצמו‪ .‬אני זוכר היטב איך הרגשתי שעברתי איזה קו חשוב בחיים שלי‪.‬‬
‫אחרי שהפרדס עמד על תילו‪ ,‬עם כל סידורים של ההשקיה‪ ,‬נסעתי לחדרה וקניתי לי כובע פקק‬
‫גדול‪ .‬ראיתי שהרבה פרדסנים הולכים עם כובע פקק כמו האנגלים‪ .‬אז למה שלא יהיה גם לי כובע‬
‫פקק‪ .‬פרּומה מאד אהבה את הכובע הזה‪ .‬היא שמחה שנעשיתי פרדסן אבל עוד יותר שמחה שאני‬
‫מתחיל קצת להיראות עם הכובע הזה כמו האנגלים‪ ,‬וזה היה חשוב לה אולי יותר‪.‬‬
‫הצרה עם פרדס שצריך לחכות כמה שנים עד שיש פירות למכור ועד אז צריך למצוא פרנסה‪ .‬גם‬
‫אחר כך אי אפשר להתפרנס יפה משמונה דונם‪ .‬ידעתי שאני מוכרח להמשיך לעבוד כשכיר כדי שתהיה‬
‫לי הכנסה‪ .‬ככה התחילו אצלי החיים הכפולים שלי במשך הרבה שנים‪ .‬הייתי גם עצמאי וגם שכיר‬
‫באותו זמן‪ .‬בהתחלה הייתי גם פרדסן וגם פועל פרדסים‪ .‬אחר כך הייתי גם פרדסן וגם נוטר‪ .‬הייתי‬
‫גומר משמרת ורץ לעבוד בפרדס‪ .‬הייתי עודר ומשקה וגם עובר על כל עץ כדי לראות אם הכול בסדר‪.‬‬
‫קיוויתי לטוב‪ .‬קיוויתי שהפרדס יצליח‪.‬‬
‫אבל עוד לפני שהפרדס התחיל לתת פרי התחיל הכול להסתבך‪ .‬היצוא של פרי הדר נפסק‪.‬‬
‫קודם היו קשיים בגלל המלחמה של האיטלקים בחבש‪ ,‬ואחר כך באה המלחמה באירופה‪ .‬היה לי ברור‬
‫שאין טעם להמשיך ולעבד את הפרדס‪ .‬מי יודע כמה זמן תימשך המלחמה? איך אפשר לשלם את‬
‫הוצאות העיבוד‪ ,‬ההשקיה‪ ,‬הקטיף והאריזה מבלי שאפשר למכור את התוצרת באנגליה? אחרי הרבה‬
‫התלבטויות החלטתי להצטרף לאלה שעקרו את הפרדסים שלהם על מנת שלא להסתבך בחובות‬
‫ולעשות משהו אחר עם האדמה‪ .‬רוב הפרדסנים לא עקרו את הפרדסים שלהם‪ .‬משני צדי הפרדס שלי‬
‫המשיכו לעבד את הפרדסים השכנים‪ .‬אני לא יודע למה דווקא אני החלטתי לעקור את הפרדס והם‬
‫לא‪ .‬אולי היה להם כסף שנתן להם אפשרות להחזיק מעמד ולי לא היה‪ .‬אולי סתם נבהלתי‪ .‬אולי אני‬
‫הייתי דווקא אמיץ להחליט על כך אחרי שראיתי שאין טעם להמשיך ולהחזיק את הפרדס‪ .‬עקרתי את‬
‫הפרדס שלי ואחר כך התאבלתי עליו‪ .‬שנים התאבלתי על עקירת הפרדס שלי‪ ,‬אפילו שהיה רק בן‬
‫שמונה דונם‪ .‬הוא היה משהו חשוב בשבילי‪ .‬עברתי מהר לגדל כל מיני גידולים בשטח של מה שהיה‬
‫פרדס רק מעט שנים‪ .‬אבל את כובע הפקק לא החבאתי וגם לא זרקתי‪ .‬המשכתי להשתמש בו מדי‬
‫פעם‪ .‬זו היתה המזכרת שלי מהימים שהייתי פרדסן‪ .‬נכון שכבר לא היה לי פרדס אבל לא איבדתי את‬
‫החלום שלי להיות איכר‪ ,‬להיות עצמאי‪ ,‬להיות בעל‪-‬בית משל עצמי‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫נולד לנו בן‬
‫קצת אחרי שנטעתי פרדס נולד לנו בן‪ .‬הכול הסתדר לנו בזמן קצר מאד‪ .‬בנינו בית‪ ,‬נטענו פרדס ונולד‬
‫לנו בן‪ .‬מאד שמחתי כשעמירם נולד‪ ,‬והיו לכך הרבה סיבות מעבר לסיבה הפשוטה שהייתי לאב בפעם‬
‫הראשונה בחיי‪ .‬הייתי בן שלושים ושתיים כשהוא נולד ורק אז‪ ,‬בגיל די מתקדם‪ ,‬היתה לי בפעם‬
‫הראשונה הוכחה ניצחת שאני יכול להוליד ילדים‪ .‬עד אז ניקר בי איזה שהוא ספק שאולי אני עלול‬
‫להיות בין אלה המסכנים שלא יכולים להוליד ילדים‪ .‬כבר נתקלתי בגברים גדולים‪ ,‬חזקים ויפים‪ ,‬ולאו‬
‫דווקא נכים או חולים‪ ,‬שלא הולך להם להוליד ילדים‪ .‬כשמתחתנים בגיל צעיר יודעים את התשובה‬
‫מהר‪ .‬אני הייתי צריך לחכות די הרבה זמן‪ .‬אמנם‪ ,‬לא היה לי פחד גדול מהעניין הזה‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫רדף אותי איזה שמץ של פחד וזה היה מספיק כדי להוסיף על השמחה כשנודע לי שפרּומה נכנסה‬
‫להריון‪ .‬מיד רצתי לספר לכל החברים והידידים ועשיתי את זה עם הרבה גאווה‪ ,‬מעל ומעבר לשמחה‬
‫עצמה‪.‬‬
‫והיתה לי עוד סיבה לשמוח על הולדת הבן‪ .‬סוף‪-‬סוף‪ ,‬אחרי הרבה שנים בארץ‪ ,‬היתה תוספת‬
‫של עוד נפש למשפחת גּוטלבסקי בארץ‪ ,‬עוד דור של גּוטלבסקים בארץ‪ .‬ראיתי לנגד עיניי שבעוד כמה‬
‫שנים תהיה כאן משפחה גדולה של גּוטלבסקים‪ .‬אני ואהרקה אחי‪ ,‬שהגיע ארצה בשלושים ושתים‪ ,‬רק‬
‫התחלנו במשימה הזאת‪" .‬עוד מעט"‪ ,‬אמרתי אז לעצמי‪" ,‬עוד מעט יבוא גם הירשקה אחי ואולי אחריו‬
‫יבואו גם האחיות הצעירות שלי רחל וסימה‪ ,‬זאת שקראה לעצמה סימה גּוטלבסקית‪ ,‬כמו שנוהגות‬
‫הנשים ברוסיה‪ ,‬וגם להן יהיו ילדים‪ .‬כך נוכל לבנות ביחד את משפחת גּוטלבסקי הגדולה כאן בארץ"‪.‬‬
‫קיוויתי שאפשר יהיה לעשות תמונה גם פה בארץ עם הרבה מבני משפחת גּוטלבסקי‪ ,‬כמו התמונה‬
‫שיש לי מהימים שאני עצמי הייתי תינוק; משפחה ענקית של כמה עשרות אנשים‪ ,‬בני ארבעה דורות‪,‬‬
‫עומדים זה ליד זה בקצה היער‪ .‬חלמתי על תמונה כזו בקצה הפרדס שלנו כשנטעתי אותו מיד אחרי‬
‫החתונה‪.‬‬
‫פרּומה ביקשה ללדת בירושלים‪ .‬היא אמרה שהיא רוצה להיות ליד דֹורה‪ ,‬האחות הכי קרובה‬
‫אליה‪ ,‬שגם היא היתה בהריון‪ .‬היא גם שמעה הרבה על בית חולים הדסה וחשבה שזה המקום הכי‬
‫טוב בארץ כדי ללדת‪ .‬כשהתקרב זמן הלידה לקחתי את פרּומה לירושלים לאחותה דֹורה וחזרתי מיד‬
‫כדי לטפל בפרדס‪ .‬קודם דורה ילדה ואחרי שלושה שבועות פרּומה‪ .‬פתאום הודיעו לי מהדואר בכרכור‬
‫שהגיעה טלגרמה מירושלים‪ .‬הבנתי מיד במה מדובר‪ .‬דורה שלחה לי טלגרמה באנגלית ובדואר מיד‬
‫תרגמו לי‪ .‬היה כתוב שם; "חיים‪ ,‬מזל טוב‪ .‬פרּומה ילדה בן‪ ,‬דורה"‪ .‬עזבתי את הבית והפרדס ונסעתי‬
‫מיד לירושלים ברכבת‪ .‬זו היתה הנסיעה הכי מבולבלת בחיים שלי‪ .‬התרגשתי מאד וכמעט עליתי על‬
‫הרכבת לחיפה במקום לעלות על הרכבת ללוד‪ ,‬ששם החליפו רכבת לירושלים‪ .‬בנסיעה עצמה הייתי‬
‫‪48‬‬
‫גם שמח וגם מודאג‪ .‬אלוהים היה טוב אליי ונתן לי בן בכור‪ .‬כבר ראיתי אותו גדל לנגד עיניי ועוזר לי‬
‫בפרדס‪ .‬עוד לא ידעתי שאני אעקור את הפרדס בעוד לא הרבה זמן‪ .‬בימים ההם כולם היו שמחים‬
‫יותר כשנולד בן‪ .‬גם האמהות שמחו על כך ולא רק האבות‪ .‬היום זה כבר לא כך‪ .‬עם כל הצרות האלה‬
‫שיש לנו במלחמות הרבות עם הערבים זה לא פשוט להיות הורים של בן‪ .‬אז לא חשבנו על זה בכלל‪.‬‬
‫את הבעיה שיש לי רק בן הבנתי רק כשהוא הלך לצבא אחרי הרבה שנים‪ .‬אבל בכל זאת השמחה‬
‫שמלאה אותי בזמן הנסיעה ברכבת היתה מהולה בדאגה‪ ,‬דאגת פרנסה‪ .‬היינו קשורים בהלוואה על‬
‫הבית וגם בהוצאות על הפרדס מבלי שהיו לנו הכנסות ממנו בשנים הראשונות‪ .‬גם עבודה לא היתה‬
‫בכל יום והרבה היה תלוי בעונת הקטיף‪ .‬אני עבדתי בכל מיני עבודות בפרדסים‪ .‬פרּומה עבדה בבתי‬
‫האריזה אבל רק בעונת הקטיף‪ .‬בין עונה לעונה לא היה הרבה ממה להתפרנס‪ .‬בכל זאת‪ ,‬עד עכשיו‬
‫הסתדרנו עם המעט כסף שהרווחנו‪ .‬מעכשיו‪ ,‬עם כל ההוצאות שיהיו על תינוק‪ ,‬מי יודע מה יהיה‪.‬‬
‫אבל ראיתי שאני לא היחידי‪ .‬היו בכרכור עוד זוגות צעירים במצבנו וכבר נולדו להם ילדים קטנים‬
‫והם איך שהוא הסתדרו‪ .‬במשך הנסיעה ברכבת הרגשתי בסדר‪ ,‬אבל כשהרכבת נסעה עמוק בתוך‬
‫ההרים והקונדוקטור עבר והכריז שעוד עשר דקות הרכבת תגיע לירושלים חזרתי לדאוג‪ .‬אבל גם‬
‫כשאני דואג הדאגה שלי אף פעם לא עוברת על גדותיה‪ .‬אני לא חושב שמישהו מהנוסעים שישבו על‬
‫ידי בקרון הרכבת הרגישו בדאגה שמתחת לשמחה בה סיפרתי להם על תינוק זכר שמחכה לי בהדסה‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫אבל מה שלא ידעתי בדרך לירושלים זה שמחכה לי יולדת במצב לא טוב‪ .‬אני לא יודע מה‬
‫בדיוק קרה אבל היה איזה סיבוך ופרּומה נכנסה למצב קשה מאד‪ .‬גם אמרו לי שהתינוק הוא בהשגחה‬
‫מיוחדת‪ .‬אי אפשר היה לדבר עם פרּומה כמה ימים וגם לתינוק לא היתה גישה‪ .‬הייתי בחרדה גדולה‪.‬‬
‫הצטערתי מאד שלא הייתי בירושלים בזמן הלידה‪ ,‬אבל מה שהיה היה‪ .‬אבל בסוף היא והתינוק יצאו‬
‫מהצרה‪ .‬פרּומה תמיד היתה אומרת שזה קרה לה בגלל שרופאים בהדסה עשו איזו טעות איתה‪ .‬היא‬
‫גם אמרה שכל הצרות שהיו לה אחר כך עם הבריאות שלה התחילו בגלל הטעות הזאת‪ .‬מה אני יכול‬
‫להגיד על זה‪ ,‬העיקר שהיא והתינוק נשארו בחיים‪ .‬היום כבר לא שומעים על יולדת שמתה בלידתה‬
‫אבל פעם זה היה מאד נפוץ‪ .‬היו לנו בליּפנישֹוק כמה ילדים שהאמא שלהם מתה בזמן הלידה‪ .‬ברכתי‬
‫לאלוהים שהיא יצאה מהסיבוך ולא נשארתי אלמן עם יתום מאימו‪.‬‬
‫בסוף נתנו לי לראות את התינוק‪ .‬כשראיתי אותו‪ ,‬הדבר הראשון היה לחפש ולראות שהגוף‬
‫שלו יצא בסדר‪ .‬כל זמן ההיריון חשבתי לעצמי בשקט מי יודע איזה ילד יצא מההיריון הזה‪ .‬ידעתי‬
‫שלא כל הילדים יוצאים בסדר‪ .‬יש כאלה שיוצאים עם מחלות‪ ,‬לפעמים משהו חסר להם בגוף‪,‬‬
‫ולפעמים משהו מיותר‪ .‬תראו מה קרה ללאה'קה ולקֹוּפל שנולד להם ילד מפגר‪ .‬הם סבלו נורא אולי‬
‫שש‪-‬שבע שנים עד שהילד נפטר ואחר כך הצער הגדול היה מעורב עם הרגשה של הקלה‪ .‬גם לרופא‬
‫בכרכור היה ילד כזה וגם לספר‪ .‬אז עוד לא ידעו להגיד מראש אם העובר שברחם הוא בסדר או לא‪,‬‬
‫כמו שיכולים להגיד עכשיו עם כל המכשירים שיש‪ .‬אנשים חיכו אז בדאגה עד למתן גזר הדין בזמן‬
‫הלידה‪ .‬לפעמים אפילו הרגישו שמשהו לא בסדר עם התינוק רק כמה זמן אחרי שנולד‪ .‬לך תדע מה‬
‫מחכה לך בתור הורה‪ .‬אתה מצפה למשהו הכי משמח בחיים‪ ,‬הכי חשוב בחיים‪ ,‬ילד חדש‪ ,‬ופתאום‬
‫אתה מקבל מכה על הראש כשדווקא לך זה קורה‪.‬‬
‫"הוא בסדר גמור"‪ ,‬אמרה לי פרּומה כשראתה את המבט הבודק שלי‪" .‬כן‪ ,‬אני רואה שהוא בסדר‬
‫‪49‬‬
‫גמור"‪ ,‬אמרתי וליטפתי אותה על הראש‪ .‬באותם ימים לא היו מנשקים את האישה בפרהסיה‪" .‬הוא‬
‫כהה כמוך"‪ ,‬אמרתי לה‪ .‬מהצבע של השערות והעור היה ברור לי תיכף שהוא כנראה יהיה כמו הרבה‬
‫מהפיינברגים‪ ,‬המשפחה של פרּומה‪ .‬גם הילדים של מֹוישה‪ ,‬האח שלה‪ ,‬אלה שנולדו לפני עמירם וגם‬
‫אלה שנולדו אחריו‪ ,‬הם כולם כהים‪ .‬כמעט שאי אפשר היה להבחין בינם לבין הילדים של התימנים‪.‬‬
‫גם המבוגרים שבין הפיינברגים‪ ,‬אבל לא כולם‪ ,‬היו כהים כאלה‪ .‬פרּומה היתה בין היותר כהים ביניהם‪.‬‬
‫בגלל זה‪ ,‬בגלל שהיא היתה שחורה ונאווה‪ ,‬נמשכתי אליה והתאהבתי בה‪ .‬זה לא היה כך בחוץ לארץ‪.‬‬
‫שם הבחורים היהודים חלמו על בחורות בלונדיניות עם עור לבן‪-‬ורוד‪ ,‬כמו הגויות‪ .‬הן נראו לנו שם‬
‫שיא היופי שיש‪ ,‬כי הן היו מאד אחרות מהבחורות היהודיות הרגילות‪ .‬אבל כאן בארץ‪ ,‬לפחות‬
‫בהתחלה‪ ,‬הלכנו שבי גם אחרי הבחורות היותר כהות דווקא‪ .‬היו אפילו כאלה שנמשכו לבחורות‬
‫תימניות או ספרדיות‪ .‬לא שהם התחתנו איתן בסוף‪ ,‬כי תמיד היה לחץ של המשפחה או של החברים‬
‫לא לעשות את זה‪ ,‬אבל הקסם של השחורות והנאוות היה שם בין הבחורים שלנו‪ .‬כנראה שזה היה‬
‫גם אצל הבחורות שלנו כי אחרת איך אפשר היה להסביר שהבת של לַאסט הזקן התחתנה עם צדוק‬
‫התימני? אבל פרּומה‪ ,‬אפילו שהיתה שחרחורת בעצמה‪ ,‬תמיד פחדה שעמירם יתפוס לו איזו תימנייה‬
‫ואפילו אמרה לו במפורש; "רק לא תימניה"‪ .‬לי דווקא לא היה אכפת אם הוא היה לוקח תימנייה‪.‬‬
‫העיקר שתהיה יפה וחכמה‪ .‬גם שרה'לה של דורה יצאה כהה כמו שאר הפיינברגים וגדלה להיות יפה‪.‬‬
‫כמה יפה היא היתה הילדה הקטנה הזאת‪ ,‬ודווקא בגלל שהיא קצת כהה‪ .‬גם אביבה שבאה לעולם‬
‫אחרי שרה'לה היא כזו‪ .‬כל פעם שהן הגיעו לכרכור כשהן עוד היו ילדות‪ ,‬לפני שהחבילה התפרקה‬
‫ונוצר נתק בין המשפחות שלנו‪ ,‬הייתי מסתכל עליהן וחוזר ומסתכל עליהן בגלל היופי שלהן‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז אחרי שהבנתי שהתינוק בריא ושלם ואחרי שראיתי שהוא מהסוג היותר כהה‪ ,‬התחלתי‬
‫לבדוק אם הוא גם חכם‪ .‬בטח תגידו איך אפשר לדעת את זה על תינוק שנולד לפני יומיים? בכל זאת‬
‫חיפשתי סימנים; אולי לפי צורת הראש< אולי לפי איך שהוא מניע את הידיים< אולי לפי איך שהוא‬
‫מזיז את העיניים‪ .‬תינוק חכם יש לו בדרך כלל ראש לא קטן‪ ,‬בעיקר מאחור‪ ,‬ובאמת אפשר היה לראות‬
‫כבר משהו כזה אצלו‪ .‬תינוק חכם רוצה לגעת בכל דבר כדי לדעת מה זה‪ .‬כן‪ ,‬הרגשתי שהוא נוגע ביד‬
‫שלי כשהחזקתי אותו‪ .‬תינוק חכם מסתכל על כל דבר כי הוא סקרן‪ .‬אבל תינוקות מתחילים לראות‬
‫רק יותר מאוחר ולכן הייתי צריך לחכות כדי לבדוק את הסימן הזה לחוכמה‪ .‬אחר כך באמת ראיתי לפי‬
‫העיניים שהוא סקרן ולכן הבנתי שהוא גם יהיה חכם‪ .‬בסוף הוא יצא יותר חכם ממני‪ .‬אני נשארתי‬
‫חקלאי ופועל בניין והוא הלך לאוניברסיטה ונעשה פרופסור‪ ,‬אבל את כל זה אפשר היה לראות כבר‬
‫בהתחלה‪ ,‬ואני החלטתי שאני אעשה כל מאמץ כדי שייצא ממנו הכי טוב שאפשר‪.‬‬
‫כשהגיע זמן הברית התרגשתי מאד‪ .‬במשפחת גּוטלבסקי היתה מסורת של דורות שאת ברית‬
‫המילה עושה האבא‪ ,‬כמו שעשה אברהם אבינו ליצחק בנו‪ .‬סבא שלי היה מוהל ומל את כל הבנים‬
‫שלו‪ .‬גם אבא שלי נהג כך‪ .‬המסורת הזאת נפסקה עם הדור שלנו‪ ,‬כמו בעוד דברים אחרים‪ .‬שכרתי‬
‫מוהל בהדסה‪ .‬עוד קיוויתי אז שבהולדת הבן השני או השלישי אבא שלי בכל זאת יגיע לארץ ישראל‬
‫והוא יהיה זה שייעשה את הברית‪ .‬אבל לצערי זה לא יצא כך‪ .‬לא נולד לי עוד בן‪ ,‬וגם לא בת‪ .‬אבא‬
‫שלי אף פעם לא הגיע ארצה‪ .‬אבל אז‪ ,‬בזמן הברית בשנת שלושים וחמש מי בכלל יכול היה להעלות‬
‫על הדעת מה יקרה כעבור כמה שנים מעטות למשפחה שלנו בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫עוד לפני שהוא נולד חיפשתי שם לתינוק‪ .‬התחיל פה בארץ מנהג לתת שמות מסוג חדש‪ .‬כבר‬
‫‪50‬‬
‫לא אהבו שמות כמו אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬משה ואהרן‪ .‬גם לא שלמה‪ ,‬יהודה‪ ,‬אליעזר‪ ,‬נחום ומרדכי‪.‬‬
‫התחילו לחפש שמות חדשים‪ ,‬שלא היו מקובלים בחוץ לארץ‪ .‬אורי‪ ,‬יורם‪ ,‬נעם‪ ,‬אמנון‪ ,‬יונתן‪ ,‬ועוד‬
‫כאלה שמות התחילו להיות במודה בזמן ההוא‪ .‬חשבו שאלה הם שמות יותר מתאימים לארץ‪ .‬מה‬
‫לעשות‪ ,‬את השם חיים קיבלתי בחוץ לארץ וכך גם פרּומה‪ ,‬ולא נלך לשנות את השם למרות שהיו‬
‫כאלה שחיפשו שמות עבריים גם לעצמם ולא רק לילדים שלהם‪ .‬מילא‪ ,‬אני כבר לא אחליף את השם‬
‫אבל לפחות שלבן שלנו יהיה שם עברי שמתאים לארץ‪ .‬באותו זמן נכנס השם גיורא‪ .‬זה היה השם של‬
‫הבן של השומר הידוע אלכסנדר זייד‪ .‬הרבה אנשים הלכו אחריו בעניין הזה‪ .‬השם הזה הזכיר את בר‪-‬‬
‫גיורא שהיה גיבור ולכן הוא מצא חן בעיניי מאד‪ .‬אבל ליתר ביטחון חיפשתי עוד שמות כדי שיהיה‬
‫לפרּומה ממה לבחור‪ .‬כשבאתי אליה להדסה עם ההצעה של השם גיורא היא אמרה לי שזה נשמע לה‬
‫כמו שם של ילדה כי הוא נגמר כמו שמות של ילדות‪ ,‬כמו מירה או נירה‪ ,‬ושהילדים יצחקו ממנו כי יש‬
‫לו שם של ילדה‪ .‬הצעתי לה את השם הבא שהיה לי בתור‪ ,‬עמירם‪ ,‬והוא מצא חן בעיניה‪ .‬אמרתי לה‬
‫עוד שמות שאני כבר לא זוכר מה הם היו והיא חזרה ואמרה שעמירם נשמע לה הכי מתאים‪ ,‬לפחות‬
‫לפי הצליל‪ ,‬כי היא לא הבינה מה פרוש השם בעברית‪ .‬אמרתי לה שזה דומה לעמרם‪ ,‬שמו של האבא‬
‫של משה רבנו‪ ,‬אבל היא אמרה שמה שאכפת לה שזה נשמע יפה ושלא יכולים לחשוב שזה שם של‬
‫ילדה‪.‬‬
‫אחרי הברית חזרנו לכרכור‪ .‬בית עם אישה ותינוק זה כבר משפחה של ממש‪ .‬המשפחה‬
‫והחברים באו להגיד מזל טוב‪ .‬גם אהרקה בא מתל אביב‪ .‬לשימקה היתה מצלמה‪ ,‬מין קופסה מרובעת‬
‫שלמרות שהיא נראית סתם קופסה היא בכל זאת מוציאה בסוף תמונות‪ .‬ביקשתי ממנו לצלם את‬
‫עמירם כשפרּומה מחזיקה אותו על הידיים‪ ,‬תוך כדי זה שהיא יושבת על כסא שהוצאנו מהבית אל‬
‫החצר‪ .‬את התמונה שלחתי לבני המשפחה שלי בליּפנישֹוק‪ ,‬ואפילו לאחי יענקל בנֹובֹוגרּודק‪ .‬על‬
‫התמונה כתבתי מאחור; "למזכרת נצח מבננו עמירם גּוטלבסקי"‪ .‬היה לי חשוב לכתוב גם גּוטלבסקי‬
‫אחרי עמירם‪ .‬ככלל‪ ,‬על כל צעד בחיים של עמירם‪ ,‬כשהוא עוד היה ילד‪ ,‬היינו שולחים תמונה גם‬
‫להורים שלי בליּפנישֹוק וגם להורים של פרּומה בסוֹונזי‪ ,‬כדי שיהיה להם חלק בכל השמחה הזאת‪.‬‬
‫אפילו הזמנתי צלם מחדרה שיעשה תמונה כמו שצריך‪ .‬מה זה תמונה כמו שצריך ‪ -‬ילד שוכב על הבטן‬
‫על שמיכת צמר ומסתכל בעיניים גדולות וחכמות אל הצלם ואל כל מי שמביט על התמונה מכל צד‬
‫שהוא‪ .‬איך הוא יצא יפה בתמונה הזאת! ביקשתי מהצלם שידפיס לי עשרים תמונות כדי לשלוח‬
‫לכולם‪ ,‬למשפחה שלי ולמשפחה של פרּומה‪ .‬מהתמונות ששלחתי לליּפנישֹוק ולנֹובֹוגרּודק כלום לא‬
‫נשאר‪ .‬הם בטח נשרפו יחד עם שאר החפצים של בני המשפחה או שאולי סתם הושלכו לאשפה אחרי‬
‫שמישהו הוציא אותם מהאלבום והשתמש בו לתמונות שלו‪ .‬ואולי מישהו‪ ,‬אולי שכן ביילורוסי‪ ,‬שוטר‬
‫ליטאי‪ ,‬פקיד פולני או חייל גרמני‪ ,‬לקח לעצמו למזכרת תמונה של ילד יהודי שמאחור כתוב משהו‬
‫בכתב המשונה של יהודים‪ .‬אם אכן כך זה היה‪ ,‬האיש הזה לא העלה על דעתו כי מדובר בילד יהודי‬
‫מארץ ישראל שאותו הנאצים לא הצליחו לאבד ולהשמיד‪.‬‬
‫אני זוכר את התמונה של עמירם בן שנתיים וחצי‪ .‬היה חורף והלבשנו אותו במעיל ושמנו לו‬
‫על הראש כובע ברט‪ .‬היה לנו חשוב להראות להורים ולשאר בני המשפחה שלנו שאנחנו מגדלים‬
‫אותו כמו שצריך‪ ,‬ואיך הם יידעו שאנחנו עושים את זה אם לא לפי הבגדים שהילד לובש? דרך‬
‫התמונה רצינו להראות להם שאנחנו במצב טוב למרות שאנחנו נמצאים בארץ רחוקה שנראית להם‬
‫‪51‬‬
‫מדבר שממה מלא בערבים‪.‬‬
‫אני גם זוכר את התמונה של עמירם על אופניים של שלושה גלגלים‪ .‬רואים שהוא ילד טוב עם‬
‫עיניים קצת עצובות אבל חושבות‪ .‬כל מי שמסתכל חושב שמדובר בילד שקט וצנוע‪ ,‬ובאמת בהתחלה‬
‫מדי‪ .‬לא ידעתי איך‬
‫חשבתי שהוא יהיה כזה‪ .‬אבל כבר בגן התחלתי להרגיש שהוא גדל להיות שובב ל ַּ‬
‫להתייחס לזה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ילד שובב זה יכול להיות הרבה צרות להורים‪ ,‬ובאמת כך זה היה במשך כל‬
‫השנים שלו בבית הספר‪ ,‬גם בעממי וגם בתיכון‪ .‬מצד שני‪ ,‬ילד שובב הוא ילד עליז שלא מתבייש ושלא‬
‫מפחד‪ ,‬והדבר האחרון שרציתי היה שיהיה לי ילד ביישן‪ .‬עם עמירם אף פעם לא היה לי אי‪-‬נחת בעניין‬
‫הזה‪ .‬הוא לא התבייש לדבר‪ ,‬לא התבייש לאכול‪ ,‬לא התבייש לנגן‪ ,‬לא התבייש להתלוצץ‪ ,‬לא התבייש‬
‫לספר סיפור‪ .‬בשבילי זה היה הרבה‪ ,‬מה גם שכתוב שלא הביישן למד‪ ,‬ורציתי שהוא ילמד כמה שהוא‬
‫יכול‪.‬‬
‫ואני זוכר גם את התמונה של עמירם עם בגדי המלח‪ .‬היום כבר לא רואים בגדים כאלה אצל‬
‫ילדים‪ .‬אבל פעם‪ ,‬גם בפולניה‪ ,‬אהבו להלביש את הילדים כמו מלחים‪ .‬היו בתי ספר שהמדים שלהם‬
‫היו כמו בגדי מלחים או לפחות דומה לבגדי מלחים‪ .‬אבל לא בכרכור‪ .‬בכרכור רק עמירם הלך עם‬
‫בגדים כאלה כי פרּומה אהבה את זה מאד‪-‬מאד‪ .‬היום הילדים כבר לא לובשים בגדים כאלה‪ .‬אבל היום‬
‫יש פחות כבוד ללבוש‪ .‬לובשים מה שבא להם‪ ,‬ולפעמים זה נראה כמו סמרטוטים‪ .‬אבל ככה זה כנראה‬
‫בכל דור‪ .‬הצעירים רוצים משהו אחר ללבוש‪ .‬בליּפנישֹוק זרקנו את הבגדים הישנים של היהודים‬
‫ועברנו בבת אחת לבגדים המודרניים של אז‪ .‬כבר ההורים שלנו התחילו בזה‪ .‬סבא שלי עוד הלך עם‬
‫מעיל ארוך אבל אבא עבר לז'קט וגם שם עניבה‪ .‬וגם אני איש של ז'קט ועניבה‪ .‬אבל זה כבר לא ככה‬
‫אצל הצעירים עכשיו‪ .‬אצלם אין שום כללים‪ .‬כל אחד לובש מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫הערבים ואנחנו‬
‫ג’מיל נכנס לחדר‪ .‬הוא בא להפוך אותי על הצד השני‪ .‬צריך להזיז אותי מצד אל צד מדי פעם כדי שלא‬
‫יתפתחו פצעי לחץ‪ .‬כבר היה לי ניסיון מר עם פצעי לחץ כאשר הייתי בבית האבות בנתניה‪ .‬לא שמתי‬
‫לב לעניין‪ .‬הייתי מרותק למיטה במשך כמה ימים והתפתח לי פצע לחץ בישבן‪ .‬קשה לשכב על פצע‬
‫לחץ וגם אסור לעשות זאת כדי לאפשר לפצע להתרפא‪ .‬אני לא מבין את כל העניין הזה‪ .‬איך הקדוש‬
‫ברוך הוא ברא אותנו כל כך שבירים וכל כך פגיעים! מילא‪ ,‬אני מבין שאני נופל ושובר את הרגל או‬
‫את היד‪ .‬אני אפילו מבין את התקפי הלב הרבים שעברתי‪ .‬סתימות מתרחשות גם בצינורות מים‪.‬‬
‫ראיתי הרבה סתימות כאלה בבית וגם בשדה‪ .‬אבל שיתפתח לך פצע על הגוף רק משום שאתה שוכב‬
‫במיטה‪ ,‬איזה מין דבר זה‪ .‬כל יום מחיי הייתי שוכב כמה שעות במיטה כדי לישון או לנוח ושום דבר‬
‫לא היה קורה‪ .‬עכשיו‪ ,‬לעת זקנה כאשר לפעמים יש צורך לשכב כמה ימים במיטה‪ ,‬הגוף לא מצליח‬
‫לשמור על עצמו‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬זה מה שקורה‪ .‬למדתי לקח מר ועכשיו אני נזהר‪ .‬לכן קראתי‬
‫לג’מיל בפעמון והוא בא מיד‪ .‬בקשתי ממנו להפוך אותי לצד השני‪" .‬אני לא רוצה שיהיה לי פצע‬
‫לחץ"‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬והוא ענה; "אתה צודק‪ .‬טוב שקראת לי‪ .‬בוא‪ ,‬אני תופס אותך מתחת לכתף ומזיז‬
‫אותך לצד השני‪ .‬אתה צריך לעזור לי כי אתה איש גדול"‪ .‬הוא אמר את זה מאד יפה ובאופן טבעי‪.‬‬
‫במעט הכוחות שעוד נשארו השתדלתי לעזור לו להפוך אותי אל הצד השני‪ .‬הוא שב וכיסה אותי‬
‫בסדין ואמר לי; "חיים‪ ,‬אל תחכה הרבה זמן‪ .‬תקרא לי מתי שתרגיש שצריך להפוך אותך לצד השני‪,‬‬
‫וגם אם לא תקרא אני אבוא כשיגיע הזמן"‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי איך זה שג’מיל אומר את המילים שלו כל כך יפה‪ ,‬יותר יפה מעובדים רבים‬
‫אחרים שהיכרתי גם בבית החולים וגם במחלקה הסיעודית? הוא היה יכול להגיד לי "כי אתה איש‬
‫כבד"‪ ,‬אבל לא‪ ,‬הוא אמר "איש גדול"‪ .‬נכון אני איש גדול‪ .‬תמיד הייתי איש גדול‪ .‬איש גדול וחזק יכול‬
‫בקלות להזיז את עצמו‪ .‬אבל עכשיו אני רק איש כבד ולא חזק ואני זקוק לעזרה של ג’מיל כדי לזוז‬
‫במיטה מצד אל צד‪ .‬עד לכאן הגעתי וזה מאד מרגיז וכואב בנשמה‪ .‬אבל ג’מיל לא רק עוזר לי לזוז‬
‫מצד אל צד‪ ,‬הוא גם עוזר לי להרגיש קצת יותר טוב במצב המביך הזה כאשר הוא אומר לי; "אתה‬
‫צריך לעזור לי כי אתה איש גדול"‪ .‬לא רק שהוא לא אומר שאני איש כבד‪ ,‬כמו אבן שאין לה הופכין‪,‬‬
‫כמו איש חסר אונים‪ ,‬ללא תקנה‪ ,‬הוא גם מבקש את עזרתי ומצפה שאכן אגיש לו עזרה‪.‬‬
‫אבל אולי הכול היה רק נדמה לי‪ .‬אולי ג’מיל סתם אמר את המילים האלה ללא כל כוונה‬
‫מיוחדת ואני מכניס כוונות לראשו‪ .‬אבל אני בכל זאת כמעט בטוח שג’מיל אכן התכוון לכך‪ .‬בחודשים‬
‫שהוא מטפל בי במחלקה הסיעודית מצאתי שהוא איש נעים ומאיר פנים‪ ,‬אשר באמת עושה את‬
‫עבודתו בכל הלב‪ .‬הוא משתף פעולה בכל מה שאני מבקש והכול נעשה בחיוך קל‪ .‬אני מרגיש שהוא‬
‫‪53‬‬
‫נותן את כל כולו לעבודה עם אנשים‪ .‬אופס‪ ,‬אמרתי משתף פעולה אבל לא לזה התכוונתי‪ .‬זה בכלל‬
‫לא זה‪ .‬זה בכלל לא עניין של יהודים וערבים‪ .‬זה פשוט יחס בין אדם לאדם‪ ,‬בין אדם צעיר שמכבד‬
‫אדם מבוגר ממנו בשנים רבות‪ ,‬אפילו שהוא זקן וחלש‪ .‬שמתי לב לדרך שבה הוא נוהג באחרים‬
‫במחלקה‪ .‬ככל שאדם זקן וחלש יותר הוא יותר מכבד אותו ונותן יותר מעצמו‪ .‬אבל בכל זאת שמתי‬
‫לב שג’מיל מתייחס אליי יותר ממה שמגיע לי לפי הגיל והחולשה‪ .‬איתי הוא לא רק עובד ונותן את‬
‫שירותיו אלא גם מדבר כאל ידיד‪ ,‬כאל חבר‪ ,‬כאל מי שהוא קרוב אליו‪ .‬הוא ידע שאני מאד ותיק בארץ‬
‫ויודע איך לדבר עם ערבים‪ ,‬ואפילו בשפתם‪ ,‬ולי היתה הרגשה שעם ג’מיל יש לי על מי לסמוך כשצריך‬
‫עזרה מסורה‪.‬‬
‫כאשר נכנס אליי ג’מיל בפעם הראשונה מיד ידעתי שהוא ערבי לפי איך שהוא מדבר וקצת לפי‬
‫איך שהוא נראה‪ .‬במשך השנים הארוכות שלי בארץ היו לי מגעים עם הרבה ערבים‪ .‬היכרתי אותם‬
‫בפעם הראשונה כאשר ירדתי מהאנייה ביפו‪ .‬הייתי אז צעיר וחזק‪ ,‬בן עשרים ושתים‪ ,‬ולא הייתי צריך‬
‫לעזרה של הספנים הערבים עם הסירות הקטנות שהעבירו את הנוסעים מהאנייה אל החוף‪ .‬קפצתי‬
‫אל קרקעית הסירה ללא כל קושי‪ .‬הספנים הערבים כעסו עליי‪ .‬לא רק שזעזעתי את הסירה‪ ,‬הם גם‬
‫חשבו כנראה שאני אולי מנסה להתחמק מתשלום דמי שתייה‪ .‬לא התחמקתי אך רציתי להוכיח‬
‫לעצמי שאני לא זקוק לעזרתו של איש ושאני יכול לקפוץ לבד מהאנייה לסירה‪ .‬בליּפנישֹוק הייתי‬
‫קופץ מהגשר אל הנהר כדי להתחיל בשחייה לאורכו‪ .‬הגשר היה די גבוה‪ .‬קפיצות מגובה רב לא‬
‫הפחידו אותי‪" .‬איך הייתי פעם?"‪ ,‬חשבתי לעצמי אחרי שג’מיל הלך לו‪ .‬לא הייתי צריך לעזרתם של‬
‫הספנים הערבים של יפו ולא של אף אחד בכל אותם שנים של עבודה קשה בחקלאות ובבניין‪ .‬אפילו‬
‫מדי וממשיך לעבוד בבניין יכולתי להסתדר בעצמי בכל מה שהיה דרוש לו כוח‬
‫כשהייתי כבר קשיש ל ַּ‬
‫פיסי‪ .‬אבל עכשיו זה מצב אחר לגמרי‪ .‬אפילו כדי לזוז מצד אל צד במיטה אני זקוק לעזרה‪ .‬העזרה הכי‬
‫טובה שאני יכול לקבל כאן היא של ג’מיל‪ ,‬הספן הערבי שלי בעת זקנה‪ .‬כשבאתי לארץ הזאת לפני‬
‫המון שנים מי שקידם את פניי בנמל הכניסה וביקש לעזור לי היה ספן ערבי עם שפם עבה‪ ,‬לבוש‬
‫במכנסיים רחבים וחגורה עבה‪ ,‬צועק וכועס‪ ,‬ואני לא הייתי צריך את עזרתו‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני בנמל‬
‫היציאה‪ ,‬שוב מקדם את פניי ספן ערבי‪ ,‬אך הפעם הוא עם שפם דק‪ ,‬עם חלוק לבן‪ ,‬שקט ומחייך‪,‬‬
‫מסביר פנים‪ .‬הפעם אני לא יכול לעקוף את הצעת העזרה מצדו‪ .‬הפעם אני זקוק לה והוא מעניק לי‬
‫אותה בחן ובכישרון רב‪ .‬בנושא הזה אני כבר למוד ניסיון עם עובדים ערבים‪ .‬בבית האבות בנתניה‬
‫היה חצרן ערבי‪ ,‬מוסטפה שמו‪ .‬התיידדנו‪ .‬הוא היה איש מסור שנתן הרבה כבוד למי שהתייחס אליו‬
‫בכבוד‪ .‬הוא תמיד היה מוכן לעשות הרבה בשבילי‪ .‬מוסטפה עשה עצמו כעין משגיח שלי‪ .‬כאשר משום‬
‫מה לא ירדתי לאכול בחדר האוכל הוא היה עולה‪ ,‬דופק על הדלת ושואל; "חיים‪ ,‬מה שלומך? מה‬
‫קרה? למה לא ירדת לאכול? אני הולך להביא לך משהו"‪ ,‬והוא היה מביא‪.‬‬
‫לפעמים מוסטפה ואני היינו יושבים ומדברים בינינו על דא ועל הא‪ ,‬אך בעיקר על הילדים‪ ,‬הוא‬
‫על הילדים שלו ואני על הילד שלי‪ .‬מהשיחות על הילדים הבנתי איזה שינוי חל אצל הערבים מאז‬
‫שאני מכיר אותם‪ .‬לא הייתי מאמין‪ .‬ערבי מטייבה‪ ,‬שנוסף לעבודה שלו בנגריה בנתניה עובד גם בבית‬
‫אבות‪ ,‬ביחד אולי יותר משש עשרה שעות ביממה‪ ,‬לא מגיע כל יום ללון בביתו‪ ,‬והכול כדי לשלוח את‬
‫הילדים שלו אחד‪-‬אחד ללמוד באוניברסיטה או במכללה‪ .‬יום אחד מוסטפה אמר לי; "אני עובד קשה‬
‫מאד והרבה כדי שהילדים שלי לא יהיו כמוני‪ .‬בקושי למדתי כמה שנים בבית ספר‪ .‬בזמנו רק מעטים‬
‫‪54‬‬
‫למדו אצלנו‪ .‬עכשיו זה אחרת‪ .‬כל התפקיד שלי בחיים זה לדאוג שהילדים שלי יקבלו השכלה טובה‬
‫ויהיה להם מקצוע טוב ומכובד"‪ .‬הבנתי שמשהו קורה אצל הערבים ושאנחנו היהודים לא שמנו לב‬
‫לכך‪.‬‬
‫נזכרתי שבכרכור‪ ,‬כשעמירם גמר את הצבא‪ ,‬בקושי מישהו הלך לאוניברסיטה‪ .‬הבן שלנו היה‬
‫אחד היוצאים מהכלל‪ .‬באותם ימים רק מעטים הלכו לבית ספר תיכון‪ .‬ילדים רבים הלכו אז לבית ספר‬
‫מקצועי‪' .‬מכס פיין' היה שם פופולרי אצל הנערים בכרכור ובסביבה‪ .‬הם היו נוסעים כל יום לבית‬
‫הספר המקצועי הזה בתל אביב‪ ,‬שם הם למדו להיות מכונאים‪ ,‬מסגרים‪ ,‬חשמלאים ועוד מקצועות‬
‫טכניים כאלה‪ .‬הבנות הלכו להיות פקידות או אחיות‪ .‬הרבה בנות שהתקשו בלימודים בבית ספר הלכו‬
‫לסמינר למורים ונעשו מורות‪ .‬שמחתי על כך שעמירם למד בגימנסיה בחדרה והיה תלמיד טוב‬
‫בלימודים אם כי לא בהתנהגות‪.‬‬
‫ואז הבנתי שמוסטפה אני דומים‪ .‬אין בינינו הרבה הבדל‪ .‬גם הוא וגם אני עושים הכול כדי‬
‫שהילדים שלנו ילכו ללמוד עד כמה שאפשר‪ ,‬על מנת שיצליחו בחיים‪ .‬גם אני וגם מוסטפה מוצאים‬
‫את כל הנחת שלנו בכך שהילדים שלנו לומדים‪ .‬אלא שלמוסטפה היתה משימה קשה ומכופלת‪ .‬הוא‬
‫היה צריך לדאוג ללימודים של ששה ילדים ואני ללימודים של ילד אחד בלבד‪ .‬נכון שעכשיו נותנים‬
‫חינוך תיכון בחינם ואילו בזמני הייתי צריך לשלם טבין ותקילין‪ ,‬אבל עכשיו מוסטפה דואג שילדיו‬
‫ילכו לאוניברסיטה‪ ,‬והוא עושה את זה מכל הלב‪ ,‬מקדיש את החיים שלו לזה‪ .‬על כך ועל מה שהוא‬
‫קיבל על עצמו היתה לי הרבה הערכה אליו‪.‬‬
‫אבל גם יצאתי קצת מודאג מהשיחה הזאת עם מוסטפה‪ .‬איך ייראו פני המדינה הזאת כאשר‬
‫הערבים שוב לא יהיו ברובם הגדול פלחים או פועלים אלא מורים‪ ,‬רופאים‪ ,‬עורכי דין‪ ,‬מהנדסים‬
‫ומדענים? הדור שלנו התרגל אליהם כאל פלחים ופועלים בעיקר‪ .‬היהודים הם שהיו הולכים ללמוד‬
‫וגם אז היו אלה רק מעטים‪ .‬היום היהודים אמנם הולכים בהמוניהם ללמוד באוניברסיטה אבל גם‬
‫הערבים הולכים בעקבותיהם‪ .‬ממה ששמעתי גם הפלסטינים בצד השני עושים אותו דבר‪ ,‬ואני שואל‬
‫מה יהיה על המדינה שלנו‪ .‬אבל למה לי להמשיך להסתבך בקושיה הזו שהרי אני כבר לא אהיה כאן‪.‬‬
‫בכל זאת זה מציק לי‪ ,‬מכניס בי קצת חשש‪ .‬אני מאד סקרן לדעת איך הדברים יתפתחו בינינו לבין‬
‫הערבים בארץ הזאת‪.‬‬
‫כאשר זיהיתי בפעם הראשונה את ג’מיל כערבי אמרתי לו; "אהלן וסהלן‪ ,‬כיף ַּח ַּלכ"‪ .‬רציתי לכבד‬
‫אותו וגם רציתי לסמן לו כי הערבים אינם זרים לי‪ .‬אני לא יודע למה‪ ,‬אבל תמיד הסתדרתי עם‬
‫ערבים‪ .‬גם כשהייתי נוטר היו לי יחסים טובים עם ערבים‪ .‬הייתי אומר להם שלום ברחוב‪ ,‬הייתי פונה‬
‫אליהם במעט הערבית שידעתי אחרי כמה שנים בארץ‪ .‬הערבים היו נמצאים בכל מקום ומקום שגרתי‬
‫בו; בתל אביב‪ ,‬בזיכרון יעקב ולבסוף בכרכור‪ .‬הם עבדו איתנו בתל אביב בעיקר בהובלת הזיפזיף על‬
‫גמלים אבל גם בעבודות בניין אחרות‪ ,‬הם עבדו איתנו בכרמים של זיכרון‪ .‬הם עבדו איתנו בפרדסים‬
‫של כרכור‪ .‬הם עבדו איתנו בבניין כשבנינו שיכונים לעולים החדשים וגשרים חדשים לכבישים‪.‬‬
‫הערבים גם היו הרוכלים – ' ַּתאג'רין' בערבית ‪ -‬שהסתובבו אצלנו ברחובות על חמורים והכריזו‬
‫על מה שיש להם למכור‪ .‬והיו גם פלאחיות מהכפרים הסמוכים אשר באו אל הבתים שלנו עם חבילה‬
‫על הראש שלהן והציעו את מה שהן גידלו אצלן בכפרים‪ .‬הערבים מכרו בעיקר ירקות ופירות וגם‬
‫ביצים‪ .‬בשר בקר הם לא הביאו כי הם הכירו את עניין הכשרות אצלנו‪ ,‬אבל עופות חיים הוצעו‬
‫‪55‬‬
‫למכביר‪ .‬קנינו ולקחנו לשוחט וכך נפתרה בעיית הכשרות‪ .‬היו שגם הביאו למכירה סוכר‪ ,‬קמח‪ ,‬שמן‬
‫וזיתים‪ .‬כל מה שניתן היה לקנות בעיר ולמכור ביישובים היהודיים שמו על‪-‬גבי חמור והביאו למכור‬
‫אצלנו‪.‬‬
‫התאג'רין והפלאחיות היו באים עם 'מזאן' ‪ -‬מאזניים ‪ -‬כדי לשקול את מה שהם מוכרים‪.‬‬
‫רוב ַּ‬
‫המאזניים שלהם היו עשויים שתי כפות עגולות של פח‪ ,‬קשורות בחבלים אל מוט‪ .‬באמצע המוט היה‬
‫התאג'ר היה אוחז בחבל הזה ביד אחת ואילו ביד השנייה היה קודם מניח‬
‫קשור עוד חבל כלפי מעלה‪ַּ .‬‬
‫את הירקות או הפירות על כף אחת ולאחר מכן מניח משקלות ברזל על הכף השנייה‪ ,‬עד שהכפות היו‬
‫מאוזנות בגובה אחד‪ .‬המשקלות לא היו בגרמים ובקילוגרמים אלא באונקיות וברוטלים‪ .‬היו כמה‬
‫מהרוכלים‪ ,‬אך בעיקר הנשים‪ ,‬שלא היו ברשותם משקלות של ברזל אלא של אבן‪ .‬כנראה שהם לא‬
‫יכלו להרשות לעצמם לקנות משקלות ברזל והסתפקו באבנים‪ ,‬ששקלו קודם לכן באיזה שהוא מקום‬
‫באמצעות משקלות ברזל‪ .‬אני זוכר שבתחילה לא האמנו למשקלות האבן‪ .‬אמרנו; "מה זאת אומרת?‬
‫מי שרוצה למכור שידאג למשקלות ברזל"‪ .‬גם בליּפנישֹוק היו מאזניים של כפות וכל מיני מתקנים‬
‫אחרים אך תמיד השתמשו במשקלות של ברזל ולא של אבנים‪ .‬אך עם הזמן למדנו שאולי יש הבדל‬
‫בין המשקל של האבן למשקל של הברזל אבל לא היה צריך לחשוש מזה וגם לא לחשוב שיש כאן איזו‬
‫היא כוונה לרמות את הלקוחות‪ .‬לפעמים האבן שקלה קצת יותר מהברזל ולפעמים קצת פחות‪ .‬בסך‬
‫הכול המחירים של הרוכלים הערבים‪ ,‬ובמיוחד של הפלאחיות‪ ,‬היו זולים בהשוואה למחירים בחנות‬
‫או בצרכניה‪ ,‬כך שזה שהמשקל שלהם לא היה מדויק לא העלה ולא הוריד‪ .‬ומה עם הנוחיות שהיה לנו‬
‫מזה שהם הביאו את הירקות והפירות ואת הביצים טריים עד פתח הבית‪.‬‬
‫עם חלק מהערבים שהיו פעם בכרכור היינו כמו חברים‪ ,‬ממש כפי שאני עכשיו עם ג’מיל‪ ,‬רק‬
‫שאז לא הייתי תלוי בהם כמו שאני תלוי עכשיו בג’מיל‪ .‬אבל כמה שאני חבר עם ג’מיל וג’מיל חבר‬
‫איתי בכל זאת אני לא רק חיים והוא לא רק ג’מיל‪ .‬אני יהודי והוא ערבי‪ .‬אנחנו שייכים לעמים אחרים‬
‫אפילו שאומרים לפעמים שאנחנו בני דודים‪ .‬יש לנו מריבה קשה על הארץ הזאת ומאז שאני זוכר את‬
‫עצמי כאן בארץ‪ ,‬המריבה היא כל הזמן‪ ,‬כל רגע‪ ,‬כל שעה וכל שנה‪ .‬בשנים האחרונות היתה מריבה‬
‫מאד גדולה וקראו לה אינתיפאדה‪ .‬הערבים קראו לה כך ואחר כך גם אנחנו היהודים השתמשנו באותו‬
‫שם‪ .‬אני לא יודע למה אנחנו משתמשים בשם שהערבים משתמשים בו‪ .‬הם לא משתמשים בשמות‬
‫שלנו‪ .‬אנחנו קראנו למריבה הקשה בשנת עשרים ותשע בשם מאורעות וגם כך עשינו בשנת שלושים‬
‫ושש‪ .‬אבל הערבים קראו לזה מרד‪ .‬אם הם מורדים אז סימן שהם צודקים אבל אנחנו חשבנו שהם לא‬
‫צודקים ולכן אי אפשר לקרוא להם מורדים‪ .‬קראנו להם פורעים‪ .‬כשהיו אומרים פורעים כבר מיד ידעו‬
‫שאלה הם ערבים‪ .‬אם פורעים הם ערבים אז ערבים הם פורעים‪ .‬וכך לימדנו את עצמנו להתייחס אל‬
‫הערבים כאל פורעים‪.‬‬
‫לפעמים הייתי חושב שזה היה נכון לקרוא לערבים פורעים אבל לפעמים הייתי חושב שזה לא‬
‫וחאלד‪ ,‬שעבדו אצל ַּסאלם הקצב וגרו ממש בתוך כרכור‪,‬‬
‫נכון‪ .‬מה‪ ,‬מוחמד יוסף והילדים שלו ַאחמד ַּ‬
‫התאג'ר‬
‫הם היו פורעים? הם היו אנשים טובים שעשו את מלאכתם נאמנה ורצו פשוט להתפרנס‪ .‬מה‪ַּ ,‬‬
‫מבאקה ַאל ַּע'רביה שהיה בא אלינו על החמור שלו מלא בביצים או בשמן זית‪ ,‬הוא היה פורע? היה‬
‫אפשר לסמוך עליו יותר מאשר על כמה מהיהודים‪ .‬הוא היה בא בימי חמישי בשבוע‪ .‬הוא כיוון את‬
‫הזמן לקניות לקראת השבת‪ .‬לפעמים היינו אפילו קובעים איתו מראש שיביא מה שאנחנו צריכים‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫אנחנו היינו מדברים איתו קצת בערבית וקצת בעברית‪ .‬המלים הראשונות שלמדנו בערבית היו של כל‬
‫מיני דברי אוכל‪ ,‬בעיקר של ירקות ופירות‪.‬‬
‫איך שהוא הסתדרנו עם הערבים בין מאורעות למאורעות‪ .‬אבל בכל זאת כשבאה המלחמה‬
‫בארבעים ושמונה הם היו לאויבים קשים כי הם לא הסכימו שאנחנו נקים לנו מדינה בארץ הזאת‪ .‬הם‬
‫חשבו שכל הארץ הזאת היא שלהם‪ .‬הם גרו כאן מאות שנים ופתאום אנחנו באים ובונים לנו יישובים‬
‫לידם והיישובים שלנו פורחים‪ .‬אפילו שהם היו עובדים אצל היהודים ומתפרנסים מהם העיניים יצאו‬
‫להם כשהם ראו שהיהודים הצליחו לבנות עוד ועוד יישובים‪ .‬נכון שהערבים היו פה מזמן ויש להם‬
‫איזו שהיא זכות‪ ,‬אבל גם לנו יש זכות‪ ,‬ועוד לפניהם‪ .‬עוד כשישבנו בליּפנישֹוק ודיברנו על ארץ ישראל‬
‫היה לנו ברור כשמש כי זאת הארץ שלנו מימים ימימה‪ ,‬וגם הכול כתוב בתורה ובנביאים‪ .‬למדנו בחדר‬
‫על ארץ ישראל‪ .‬דיברנו בבית על ארץ ישראל‪ .‬התפללנו שלוש פעמים ביום על ארץ ישראל‪ .‬ההפתעה‬
‫הראשונה בנמל יפו היתה לגלות שרוב האנשים מסביבנו הם ערבים‪ .‬היתה הרגשה שעזבנו גויים שם‬
‫ומצאנו גויים כאן‪ ,‬וזה לא היה נעים‪ .‬אבל התרגלנו מהר‪ .‬וחוץ מזה היה לנו את היישובים שלנו‪ ,‬רק‬
‫שלנו‪ ,‬בלי ערבים‪ ,‬בלי גויים‪ ,‬ובהם היינו אדונים לעצמנו‪ .‬הפועלים הערבים היו רק אורחים אצלנו‪.‬‬
‫הם באו לעבודה בבוקר וחזרו לכפרים שלהם לפנות ערב‪.‬‬
‫כשבאה מלחמת השחרור התחילה בריחה של ערבים‪ ,‬ואולי גם גרשו אותם פה ושם‪ .‬התוצאה‬
‫היתה שהרבה כפרים של ערבים התרוקנו וגם ערים ושכונות של ערבים‪ .‬בכרכור לא הרגשנו בזה כי‬
‫וסבארין‪ ,‬שאני זוכר‬
‫מהכפרים של ואדי ערה לא ברחו‪ .‬אבל על יד זיכרון הכול השתנה‪ .‬סינדיאנה ַּ‬
‫אותם עוד מזמן שהייתי בזיכרון‪ ,‬כלא היו‪ .‬לא נשאר אף אחד‪ .‬גם מהכפר קאניר לא רחוק מגבעת עדה‬
‫רקס ומקקון‪ .‬בדרך לחיפה הם ברחו מכל‬
‫לא נשאר אף ערבי אחד‪ .‬על יד חדרה הערבים ברחו מצ' ַּ‬
‫בסרפנד‪ ,‬ואפילו בטירה‬
‫הכפרים שלאורך הדרך‪ .‬אין יותר ערבים באיגזים‪ ,‬אין יותר בעין ַּע'זאל או ַּ‬
‫שבכניסה לחיפה לא נשארו ערבים‪ .‬ואיזו בריחה היתה של ערבים מחיפה! בכל הארץ זה קרה‪.‬‬
‫הערבים עזבו את המקומות שלהם בהמוניהם והיינו מופתעים‪ .‬מה קרה לערבים שהם קמו וברחו‪.‬‬
‫אחר כך היו יהודים שאמרו שגירשנו אותם‪ .‬אני לא ראיתי סימנים לכך‪ .‬להיפך‪ ,‬בעיתונים היה כתוב‬
‫שבחיפה ביקשו מהם להישאר והם בכל זאת ברחו‪ .‬סיפרו לנו שברדיו של הערבים אמרו להם לעזוב‬
‫את היישובים שלהם כדי שהצבאות של מדינות ערב יוכלו להיכנס בקלות ולהילחם ביהודים‪ ,‬ואז הם‬
‫יוכלו לא רק לחזור אל הכפרים שלהם אלא גם לקבל את הבתים והשדות של היהודים‪ .‬מה שקרה‬
‫בסוף היה להיפך‪ .‬היהודים קיבלו את הבתים והשדות של הערבים‪ .‬לא חשבתי שמשהו כזה יכול בכלל‬
‫לקרות‪ ,‬שהערבים יעזבו ושבמקומם יבואו יהודים‪ .‬שנים לא יכולתי להאמין שהערבים ברחו והשאירו‬
‫את הכול מאחוריהם‪ .‬הם היו פה הרוב והיה להם גם את כל המדינות הערביות מסביב‪ .‬ובאמת אחרי‬
‫הרבה מאד שנים כשעברתי עם עמירם בתוך לוד ורמלה בדרך לירושלים‪ ,‬כשעמירם כבר היה גר‬
‫בירושלים‪ ,‬ראיתי את כל הבתים של הערבים שהיו שם ועכשיו גרו בהם יהודים‪ ,‬ואי אפשר היה‬
‫להאמין שקרה דבר כזה‪.‬‬
‫אבל הייתי גם קצת מבולבל מכל מה שקרה עם הערבים במלחמת השחרור‪ .‬מצד אחד הרגשנו‬
‫ברוך שפטרנו‪ .‬אבל מצד שני זה היה קצת מעליב שהם בורחים מאיתנו כי הם פחדו ולא האמינו לנו‬
‫שלא נהרוג אותם ולא נעשה בהם שפטים‪ .‬מה הם חשבו עלינו‪ ,‬שאנחנו עם של רוצחים כמו שהיו‬
‫הגרמנים‪ .‬וגם הרגשתי עצוב‪ .‬הערבים גרו כאן‪ ,‬חיו כאן‪ .‬לכל אחד היה בית משלו‪ ,‬גינה משלו‪ ,‬עסק‬
‫‪57‬‬
‫משלו‪ ,‬חיים משלו‪ .‬ופתאום הם חייבים לקום וללכת‪ .‬נכון שהם לא רצו אותנו כאן וגם פתחו‬
‫במלחמות נגדנו‪ ,‬וזה מה שהם קיבלו בסופו של דבר בגלל המלחמה שניהלו נגדנו‪ ,‬אבל‪ ,‬הם גם‬
‫אנשים‪ .‬היכרתי רבים מהם באופן אישי וקשה היה לחשוב על כך שאנשים אלה איבדו את כל עולמם‬
‫והפכו לפליטים‪ .‬להיות פליט זה מצב שאני בהחלט מכיר ויכול להבין אותו‪ .‬בחוץ לארץ בשבילנו‬
‫להיות פליט זה היה בדרך כלל כשיהודים בורחים או מגורשים על ידי גויים‪ .‬וכאן התחלפו לי‬
‫התפקידים‪ .‬הערבים הם הפליטים ולא היהודים‪ .‬אבל יחד עם ההרגשה הזאת על בריחת הערבים גם‬
‫היתה לי ההרגשה כי אולי היה כאן נס משמים‪ .‬בלי כל הבתים והאדמות שלקחנו מהערבים איפה‬
‫היינו שמים את כל העולים החדשים שמיד באו לארץ בהמוניהם‪ .‬אם הערבים לא היו בורחים אז‪,‬‬
‫היום הם היו כבר הרוב במדינה‪ .‬הבנתי למה היה טוב לנו שהם ברחו אבל לא תפסתי למה הם עשו‬
‫את זה‪.‬‬
‫בכל הבלגן הזה עם הבריחה של הערבים ושל הבתים והאדמות שלקחו מהם אני שמח על דבר‬
‫אחד; אני עצמי לא קיבלתי שום אדמה ושום בית מהערבים שעזבו‪ .‬כל מה שהיה לי היה של יהודים‬
‫ונקנה בכסף מערבים לפני הרבה מאד שנים‪ .‬עם הדברים האלה קשה לדעת מה ילד יום ולכן טוב לי‬
‫כך‪ .‬עמירם וריקה גרו הרבה שנים בדירה בירושלים‪ ,‬בשכונת קטמון‪ ,‬שהיתה פעם של ערבים‪ .‬לפי‬
‫הבניין שם אפשר היה להבין שזו היתה שכונה של ערבים מבוססים ואפילו יותר מזה‪ .‬הערבים ידעו‬
‫לבנות בתים‪ .‬האבנים היו מסותתות כמו שצריך‪ .‬החדרים היו גדולים ומרווחים והתקרות היו גבוהות‪.‬‬
‫אפשר לנשום בדירות כאלה‪ .‬כשעמירם וריקה עברו לגור ברחביה‪ ,‬אחרי הרבה שנים בקטמון‪ ,‬הוקל לי‬
‫קצת‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשהם גרים ברחביה‪ ,‬שכונה שנבנתה על ידי יהודים‪ ,‬אני מרגיש יותר נוח‪ .‬נכון שהם קנו‬
‫את הדירה בקטמון‪ ,‬אך בכל זאת היה לי חשש קטן בלב‪ .‬מה יהיה אם פתאום יהיה שלום ואולי‬
‫יצטרכו להחזיר לערבים את הרכוש או לפצות אותם‪ .‬מה יהיה אם הערבים פתאום יהיו חזקים‪ .‬מה‬
‫יהיה גורלם של כל היהודים שגרים בבתים שהיו פעם של ערבים‪ .‬אבל למה אני חושב שהדברים לא‬
‫יישארו כמו שהם‪ .‬למה אני חושב שהערבים יתחזקו עד שתהיה בעיה עם הרכוש שהם השאירו כאן‬
‫בארבעים ושמונה‪ .‬למה שאחשוש‪ .‬הרי ניצחנו אותם בכל פעם שהיה מאבק של ממש‪ .‬גם במלחמת‬
‫יום הכיפורים‪ ,‬ואפילו שהיה קשה מאד בהתחלת המלחמה‪ ,‬בסוף גברנו עליהם ונכנסנו עמוק לתוך‬
‫מצרים ולתוך סוריה‪ .‬אבל הנה עכשיו יש לנו עסק עם מחבלים‪ .‬זה לא נראה טוב‪ .‬עכשיו הם נכנסים‬
‫ממש לתוך היישובים שלנו ועושים שמות‪ .‬זה נראה לי כמו המאורעות של פעם‪ .‬כלומר‪ ,‬אחרי הרבה‬
‫שנים נשארנו באותו מצב‪ .‬אני לא בטוח שאני רואה שיש פתרון לכל הצרות שלנו עם הערבים‪.‬‬
‫המחשבות האלה על הערבים ואנחנו מזכירות לי את המקרה של העין של יוסי‪ ,‬הבן של חברים‬
‫שלנו בכרכור‪ .‬יוסי איבד עין בגלל שציפור ניקרה לו בעין‪ .‬איזה מזל רע‪ .‬נער כזה יפה ונחמד‪ ,‬אבל הוא‬
‫מאז לא רואה בעין אחת מאז שפגעה בה עם המקור שלה אנפה לבנה שמכר ערבי הביא לו בכלוב‪ .‬מי‬
‫חשב בכלל שציפור תעיז להתקיף בן אדם‪ ,‬ועוד בעין‪ .‬נכון שהאנפה היא ציפור די גדולה‪ ,‬לא כמו‬
‫הציפורים שמסתובבות תמיד ליד הבית אלא גדולה כמו תרנגולת‪ ,‬ונכון שהמקור שלה ארוך‪ .‬אבל‬
‫לחשוב שציפור תתקוף ותפגע בבן אדם‪ ,‬ועוד בצורה קשה מאד‪ ,‬היה משהו שלא הכרנו‪ .‬היו סיפורים‬
‫על נשרים שחוטפים תינוקות‪ ,‬אבל ידענו תמיד שאלה הן אגדות‪ .‬אני זוכר שראיתי פעם להקה קטנה‬
‫של עורבים מעופפת בצורה מאיימת‪ ,‬כאשר איש אחד ניסה לגשת לגוזל שלהם שנפל מעץ איקליפטוס‬
‫בדרך לעין עירון‪ .‬זה היה מפחיד לראות את העורבים קופצים על האיש וכמעט פוגעים בו‪ ,‬אבל ברגע‬
‫‪58‬‬
‫האחרון חוזרים למעלה כדי להתכונן להתקפה חדשה‪ .‬איזה פחד בעיניים היה לו לאותו איש‪ .‬הוא‬
‫כיסה את הראש בידיים ואחר כך דחף את הפנים לתוך האדמה‪ ,‬ממש בתוך החול‪ ,‬כי הוא מאד פחד‬
‫מהעורבים הכועסים‪ .‬אבל העורבים לא העזו לפגוע ממש באיש‪ .‬הם עשו מה שהם עשו רק כדי‬
‫להפחיד אותו ושלא ייגש אל הגוזל שנפל ארצה מהקן‪ .‬אבל האנפה כן פגעה וגם בלי סיבה‪ .‬פתאום‪,‬‬
‫בבת אחת‪ ,‬בלי כל התראה‪ ,‬לפני שיוסי יכול היה לעשות משהו‪ ,‬לזוז הצידה‪ ,‬לשלוח יד ולהגן על פניו‬
‫ובמיוחד על עיניו‪ ,‬זרקה האנפה את המקור הארוך שלה אל עבר הראש שלו‪ ,‬ופיק‪ ...‬פגעה לו ישר‬
‫בתוך העין‪ .‬זה היה כל כך מהר עד שבהתחלה לא הבינו מה בדיוק קרה‪ .‬אבל‪ ,‬לאחר מהומה קטנה‬
‫התברר שיוסי נפגע באופן קשה בעין ומיד לקחו אותו לרופא‪ .‬אחר כך אמרו לנו שיוסי לא יוכל יותר‬
‫לראות בעין הפגועה‪.‬‬
‫התחלנו לחשוב מה היתה יכולה להיות הסיבה לכך שהאנפה מצאה לנכון לפגוע בעין של יוסי‪.‬‬
‫למה דווקא בעין ולא במקום אחר בגוף‪ .‬מה היה לה עניין במיוחד בעין‪ .‬הרי הוא לא עשה לה שום‬
‫דבר רע‪ .‬הוא רק רצה להאכיל אותה ולכן פתח את הדלת כדי להוציא אותה מהכלוב‪ .‬חשבנו שאולי‬
‫העין של יוסי נראתה לאנפה משהו כמו שבלול שכדאי לזלול‪ .‬ואולי הברק שבעין שלו נראה לה מאיים‬
‫ומרוב בהלה היא ניסתה להתגונן באמצעות המקור הארוך שלה‪ .‬אולי היא כעסה על שהחזיקו אותה‬
‫בכלוב וברגע שיוסי פתח את הדלת היא ביקשה לשפוך את חמתה עליו ופגעה במה שמשך את‬
‫תשומת לבה באותה שנייה‪ .‬מה שהרגיז אותי זה שהיה מי שאמר שהערבי בוודאי ידע שהאנפה הזאת‬
‫היא תוקפנית ועלולה לפגוע‪ ,‬ולכן הוא הביא אותה ליוסי‪ .‬אחרת‪ ,‬איך אפשר להסביר שפתאום ערבי‬
‫מביא אנפה מתנה לילד יהודי? ממתי מביאים אנפה במתנה? ראינו פה ושם ציפורים שמחזיקים בבית‬
‫בכלובים במקום חתול או כלב‪ ,‬אבל אף פעם לא ראינו ציפור גדולה כמו אנפה מוחזקת בכלוב בבית‪.‬‬
‫כל הרעיון הזה להביא אנפה‪ ,‬אמרו אז אנשים בכרכור‪ ,‬היה מרושע מלכתחילה‪ .‬אבל אני לא האמנתי‪.‬‬
‫זה לא יכול להיות‪ ,‬אמרתי‪ ,‬הרי כולם מכירים את הערבי הזה ואם יקרה משהו ליוסי תמיד ידעו מי‬
‫הביא לו את הציפור‪ .‬אבל‪ ,‬יותר מזה‪ ,‬הערבי הזה הוא באמת ידיד טוב של המשפחה‪ .‬הוא היה מביא‬
‫להם שמן זית‪ ,‬זיתים וגם ביצים כדי שימכרו אותם בחנות המכולת שלהם‪ .‬האמנתי שהוא לא היה‬
‫עושה מעשה כזה‪ .‬איזה בן אדם‪ ,‬ערבי או לא ערבי‪ ,‬יעשה דבר כזה בכוונה תחילה‪ .‬אבל כשאמרו לי;‬
‫"איך אתה יכול להיות בטוח בזה שהוא לא התכוון לכך?"‪ ,‬בכל זאת התחיל להיות לי ספק קל‪ .‬כבר היו‬
‫כל מיני מקרים עם ערבים‪ .‬ואמנם המאורעות היו לפני כמה שנים‪ ,‬אבל המתח נשאר ואי אפשר לדעת‬
‫מה בראשו של ערבי זה או אחר‪ .‬ובאמת‪ ,‬לא עברו שנתיים‪-‬שלוש‪ ,‬וכבר היינו במלחמה איתם לחיים‬
‫ולמוות כי הם התנגדו להחלטת האו"ם על חלוקת הארץ‪ .‬ערבים אז עשו דברים יותר גרועים‪ ,‬אז איך‬
‫יכולתי להיות בטוח שהערבי לא הביא את האנפה מתוך כוונה רעה? אבל אז‪ ,‬בזמן שזה קרה‪ ,‬הייתי‬
‫מאה אחוז בטוח שהערבי ההוא לא העלה על דעתו שהציפור תעשה משהו רע ליוסי‪ .‬ובכלל‪ ,‬הוא הרי‬
‫הביא את האנפה בכלוב‪ ,‬ואולי אסור היה להוציא אותה משם וגם לא לפתוח את הדלת‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫נעשיתי גפיר‬
‫כשהערבים התחילו בשנת שלושים ושש את המאורעות נעשיתי נוטר‪ .‬לנוטר קראו בערבית גפיר‬
‫והמילה הזאת התקבלה אצלנו‪ .‬הייתי גפיר במשך תשע שנים‪ .‬המשכתי עד שנגמרה המלחמה עם‬
‫הגרמנים‪ .‬השירות כגפירים נתן לנו כמה דברים‪ .‬דבר ראשון פרנסה‪ .‬פתאום היה צריך הרבה אנשים‬
‫לעבודה של בטחון‪ .‬הכסף בא מהממשלה האנגלית ועזר לנו לשלם בצרכניה וגם את ההלוואה על‬
‫הבית‪ .‬שש לירות ארצישראליות שילמו לנו לחודש‪ .‬זה לא היה הרבה אבל זה גם לא היה מעט‪ .‬במצב‬
‫של חוסר עבודה‪ ,‬במצב שהפרדס לא מצליח ובסוף צריך לעקור אותו‪ ,‬במצב שיש בעיות עם הסוחרים‬
‫והקונים הערבים שמחרימים את התוצרת היהודית‪ ,‬ובמצב שיש פתאום מלחמת עולם וענף הפרדסים‬
‫מתמוטט‪ ,‬שש לירות קבוע בכל חודש זה משהו שנתן לנו אויר לנשימה‪ ,‬במיוחד שכמעט לכל אחד‬
‫ואחד בקרב הצעירים בכרכור היתה איזו שהיא הלוואה לשלם על הבית‪ .‬השירות כגפירים היתה לנו‬
‫עבודה נוספת והמשכנו בדברים האחרים שעשינו‪ .‬היו גפירים שעשו כמה עבודות בבת אחת‪ ,‬גם‬
‫בחקלאות וגם בבניין‪ .‬רק ככה אפשר היה איך שהוא להתפרנס ולשלם את ההלוואה‪ .‬ככה שאני זוכר‬
‫את התקופה שהייתי גפיר בעיקר בגלל העזרה הכספית שקיבלנו‪ .‬כך ידענו כי לפחות יש הכנסה‬
‫קבועה‪ .‬לאלה שלא היו גפירים לא היתה ההבטחה הזאת‪ .‬לא ידעו מקביעות בעבודה באותם ימים‪.‬‬
‫פעם היתה לך עבודה ופעם לא‪ .‬מה שנוגע לעבודה כגפיר ידענו שכל זמן שלא סוגרים את העסק יש‬
‫פרנסה‪ .‬וגם מקבלים מדים ובגדים תחתונים ללבוש‪ ,‬נעליים לנעול וכובעים לחבוש‪ .‬כל אלה עזרו לנו‬
‫מאד להתקיים‪.‬‬
‫להיות גפירים נתן לנו גם כבוד‪ .‬היום כולם הולכים להיות חיילים בצה"ל‪ .‬אז לא היה דבר כזה‪.‬‬
‫יּותמן‪ ,‬לא היו בגלוי ובוודאי שלא היו להם מדים ולא נשק שאפשר‬
‫אלה שהיו ב'הגנה'‪ ,‬כמו זכריה ַּח ַּ‬
‫להחזיק בו בגלוי‪ .‬היו כמה אנשים שהיו שומרים עם נשק ברישיון‪ ,‬אבל לא יותר‪ .‬שימקה‪ ,‬הגיס שלי‪,‬‬
‫היה שומר וגם מרדכי אלוני‪ .‬היה להם גם סוס והקהל העריץ אותם‪ ,‬ובייחוד הבחורות‪ .‬והיה אחד או‬
‫שניים שהיו שוטרים של ממש במשטרה הבריטית‪ .‬אלה היו בעיקר בחדרה‪ .‬כשהתחילו עם הנוטרים‬
‫בכרכור פתאום היינו קבוצה של אולי שנים‪-‬עשר חבר'ה‪ ,‬נשואים ורווקים‪ ,‬שהיינו גפירים עם מדים‪.‬‬
‫לא כל אחד לקחו להיות גפיר‪ .‬היית צריך להיות חזק ומוכשר להשתמש בנשק‪ .‬לא כולם היו חייבים‬
‫לדעת לדבר אנגלית אבל זה בהחלט עזר בשביל עלייה בדרגה‪ .‬היינו צריכים להיות תמיד מסודרים‬
‫ומצוחצחים‪ ,‬במיוחד במסדרים‪ .‬זה לא היה כמו בבניין או בחקלאות שאפשר היה ללכת לעבוד עם‬
‫בגדים פשוטים ואפילו קצת קרועים או מלוכלכים‪ .‬בתור גפירים היינו צריכים להקפיד על הופעה‬
‫מסודרת‪ .‬זה היה אמנם קצת עול אבל זה נתן לנו הרגשה טובה‪ .‬לכן אנשים קפצו על התפקיד של גפיר‬
‫לא רק בשביל המשכורת אלא גם בשביל הכבוד‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫והיה עוד משהו חשוב שקיבלנו מלהיות גפירים – חברים‪ .‬כל מי שהתקבל להיות גפיר בכרכור‬
‫יּותמן‪ ,‬עם ירחמיאל הררי‪ ,‬עם מרדכי הררי‪,‬‬
‫הפך להיות חבר בחבורה‪ .‬נעשיתי במיוחד חבר עם זכריה ַּח ַּ‬
‫עם קֹוּפל ועם מרדכי אלוני‪ .‬החברות הזו נמשכה שנים‪ ,‬גם אחרי שנגמר כל העסק הזה של הגפירים‪.‬‬
‫בשבילנו היתה תקופת הגפירים כמו שלאחרים היתה תקופת השירות בצבא‪ .‬זה מדביק אנשים אחד‬
‫לשני למשך שנים רבות‪ .‬רואים אותנו דבוקים זה לזה בתמונות של אותם ימים‪ ,‬כמו בתמונה שרואים‬
‫אותנו מחזיקים ששה רובים בצורה של מגן דוד‪ .‬אי אפשר לשכוח תמונה שכזאת‪.‬‬
‫העבודה שלנו כגפירים נתנה לנו גם את ההרגשה של מדינה עברית שבדרך‪ .‬נכון‪ ,‬היו לנו‬
‫קצינים אנגלים שהיו המפקדים שלנו אבל בקושי ראינו אותם‪ .‬בדרך כלל ניהלנו את רוב העניינים‬
‫בעצמנו‪ .‬התושבים בכרכור התייחסו אלינו לא כאל גפירים של האנגלים אלא של היהודים‪ .‬נכון שהיו‬
‫אז בארץ גם גפירים ערבים אבל אותם לא ראינו‪ .‬הרגשנו שאנחנו משטרה יהודית או יותר נכון‬
‫עברית‪ .‬רק הפקודות של המסדרים היו לפעמים באנגלית‪ .‬השאר היה בעברית‪ .‬הקצינים האנגלים היו‬
‫בדרך כלל באים בימים של מסדר ושל מטווח‪ .‬לפעמים הם עשו ביקורים קצרים בתחנת הנוטרים‬
‫בכרכור‪ .‬לתחנה קראנו נּוקטה שזה בערבית נקודה‪ .‬היא היתה בבניין של אחוזה‪ ,‬הבניין הראשון‬
‫בכרכור‪ ,‬ממש ליד בית הספר ושלוש דקות הליכה מהבית שלנו‪ ,‬כך שהייתי קרוב גם לעמירם בבית‬
‫ספר וגם לפרּומה בבית‪ .‬מה יכול להיות יותר טוב מזה‪.‬‬
‫וגם היו כל מיני סיפורים מצחיקים שקרו לי בזמן שהייתי גפיר‪ .‬אני נזכר עכשיו באחד מהם‪.‬‬
‫יום אחד אני במשמרת בוקר בנּוקטה ופתאום נכנס הקצין האנגלי שבא מהמחנה שלו על יד בנימינה‬
‫לביקור פתע‪ .‬הוא ביקש לבדוק אם הרובים שבמחסן נקיים כמו שצריך‪ .‬האנגלים היו משוגעים על‬
‫ניקוי נשק ולכן השתדלנו בדרך כלל לנקות את הנשק‪ .‬העבודה הכי מסובכת היתה לנקות את הקנה‬
‫של הרובה‪ .‬היה צריך להשחיל בתוך הקנה משחולת עם חתיכת בד פלנל שהיתה תפוסה בעניבה קטנה‬
‫בסוף החוט‪ ,‬ואחר כך היה צריך למשוך את החוט החוצה מהצד השני‪ .‬אם היה לכלוך בקנה הוא היה‬
‫נדחף החוצה על ידי הפלנל‪ .‬בדרך כלל הייתי דווקא אוהב את העבודה של ניקוי הקנה אבל משום מה‬
‫דווקא באותו בוקר‪ ,‬כאשר הקצין האנגלי הגיע‪ ,‬רוב הרובים שהיו בתוך המחסן לא היו עדיין נקיים‬
‫כמו שצריך‪ .‬חלק אפילו היו די מלוכלכים‪ ,‬חוץ מרובה אחד שדווקא באותו בוקר‪ ,‬לפני שהקצין בא‪,‬‬
‫ניקיתי אותו במשחולת ושמתי אותו בראש החצובה של הרובים כדי שאני אדע שהרובה הזה כבר נקי‪.‬‬
‫אפילו השארתי רווח בינו לבין שאר הרובים‪ .‬אמרתי נהרוג תורכי וננוח ואת הרובים האחרים ננקה‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬אני ושאר הגפירים בנּוקטה‪ ,‬כל אחד בזמן המשמרת שלו‪ .‬אבל מה לעשות ולקצין‬
‫האנגלי התחשק דווקא לבוא באותו בוקר כאשר הספקתי לנקות רק רובה אחד‪ .‬לא ידעתי איך אני‬
‫אצא מזה‪ .‬זה יכול היה להיות די לא נעים‪ .‬רובה שבקנה שלו רואים אפילו גרגר אחד היה מרגיז את‬
‫הקצין הזה‪ ,‬ולא רק אותו‪ ,‬גם את הקצין השני שהיה לפעמים מגיע לביקורת‪ .‬נבהלתי קצת‪ .‬אבל אני‪,‬‬
‫כשאני נבהל‪ ,‬אני לא מתבלבל‪ .‬דווקא קורה אצלי להיפך‪ .‬אני עושה מה שצריך לעשות ואפילו יותר‬
‫טוב מאשר בזמן רגיל כאשר אני לא נבהל‪ .‬איך שהקצין בא הוא ביקש להביא רובה אחד מהמחסן‬
‫לבדיקה שלו מחוץ לנּוקטה אל מול השמיים כדי שיוכל לראות את הקנה כאשר הוא מרים אותו הפוך‬
‫למעלה‪ .‬מיד נכנסתי למחסן והוצאתי את הרובה שאותו ניקיתי בבוקר‪ .‬הקצין בדק ואמר; "וורי גּוד" –‬
‫טוב מאד‪ .‬הוא החזיר לי את הרובה‪ ,‬עשה תנועה עם הראש ואמר באנגלית; "נקסט" – הבא בתור‪.‬‬
‫הכנסתי את הרובה ותוך המחסן הצר והוצאתי אותו שוב‪ .‬הקצין בדק ושוב אמר; "וורי גּוד"‪ ,‬ובכלל לא‬
‫‪61‬‬
‫הסתכל על מספר הרובה‪ .‬וכך הדבר נמשך עם אותו רובה במשך ארבע עשרה פעם כי כולם ידעו‬
‫שבמחסן של הנּוקטה שלנו ישנם ארבע עשרה רובים‪ .‬אחרי שהקצין חתם ביומן הנּוקטה שהוא בדק‬
‫את הרובים במחסן ומצא אותם נקיים‪ .‬רק אחרי שהקצין יצא ונסע חזרה למחנה שלו על יד בנימינה‬
‫רק אז באמת נבהלתי ואמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬השתגעת? מה עשית? היית יכול להביא עליך צרה גדולה‬
‫כי אם הקצין היה מוצא כמה רובים לא מספיק נקיים הנּוקטה שלנו היתה מקבלת כמה נקודות‬
‫שחורות וגם אתה"‪ .‬זאת לא היתה הפעם הראשונה שזה קרה ובסוף איך שהוא העניין הסתדר אחרי‬
‫שקיבלנו נזיפה‪ .‬אבל לעשות קונץ כזה שהיה אולי מתגלה זה היה יכול להיות הרבה יותר חמור‪ .‬מי‬
‫יודע מה היה קורה אחרי זה‪ .‬כעסתי על עצמי שעשיתי את המעשה הטיפשי הזה‪ ,‬אבל גם הייתי‬
‫מבסוט מעצמי שהיה לי את השכל והאומץ לעשות את זה ולפטור את הנּוקטה ואותי מאי נעימות‬
‫גדולה‪ .‬שנים סיפרו את הסיפור הזה בכרכור ולא רק אני‪ .‬בסיפור הזה אנחנו היהודים תמיד היינו‬
‫החכמים והאנגלים היו הטיפשים‪ .‬פרּומה‪ ,‬שבאה מאנגליה‪ ,‬והיה לה קשר טוב עם האנגלים‪ ,‬לא אהבה‬
‫את הסיפור הזה ומאז לא הייתי מספר אותו בנוכחותה‪.‬‬
‫הכי קשה היה לי המטווח‪ .‬כל כמה חודשים היינו צריכים ללכת למטווח כדי להתאמן ביריות‬
‫ברובה‪ .‬לחלק מהאנשים הפריעה המכה החזקה בכתף בזמן הירייה‪ .‬הרובה היה קופץ קצת אחורה אם‬
‫לא היו מחזיקים אותו חזק במצב של שכיבה על הבטן‪ .‬בעניין הזה לי דווקא לא היתה בעיה בכלל‪.‬‬
‫היד החזקה שלי עזרה לי גם פה‪ .‬הייתי תופס את הקת של הרובה צמוד לכתף בכל הכוח‪ ,‬ורק אז לוחץ‬
‫על ההדק‪ .‬הרובה היה קופץ קצת אבל לא ממש‪ ,‬ולי בכלל לא היה כואב‪ .‬אבל כן היתה לי בעיה עם‬
‫הכיוון אל המטרה‪ .‬היה צריך לכוון אל המטרה‪ ,‬שהיתה מצוירת כמעגל בתוך מעגל ובאמצע נקודה‬
‫שחורה שהאנגלים קראו לה "בול"‪ .‬לשם כך היה צריך לסגור את עין שמאל ולהביט בעין ימין דרך‬
‫החור של הכוונת‪ .‬את זה לא יכולתי לעשות‪ .‬לא יכולתי לסגור עין אחת ולהשאיר את השנייה פתוחה‪.‬‬
‫או ששתיהן היו צריכות להיות אצלי סגורות או ששתיהן פתוחות‪ .‬אבל הקצין האנגלי‪ ,‬שכרע ברך על‬
‫ידי בזמן המטווח‪ ,‬הכריח אותי לסגור את עין שמאל‪" .‬תסגור את עין שמאל"‪ ,‬הוא היה צועק באנגלית‪.‬‬
‫אבל כשהייתי סוגר אותה אז גם עין ימין היתה נסגרת ולא הייתי רואה את המטרה בכלל‪ .‬הקצין צעק‬
‫שוב‪ ,‬ולא היתה לי ברירה אלא לירות כאשר שתי העיניים סגורות‪ ,‬מה שיהיה יהיה‪ .‬אבל כשהיו‬
‫מראים את המטרה לקצין האנגלי את המטרה שלי הפגיעות בה היו דווקא די טובות‪ .‬איך זה קרה?‬
‫יּותמן היה פתרון‪ .‬הוא היה שוכב על ידי במטווח והיה יורה גם למטרה שלו וגם למטרה שלי‪.‬‬
‫ל ַּח ַּ‬
‫הפגיעות שלו היו טובות מאד בשתי המטרות‪ ,‬ואני יצאתי מזה עם כמה מלים טובות של הקצין‬
‫האנגלי‪ .‬עוד קונץ אחד הצליח ליהודים נגד האנגלים‪.‬‬
‫האנגלים בארץ הביאו לנו כל מיני מילים שהיינו משתמשים בהן כאילו שהם חלק מן העברית‪.‬‬
‫כמה מהן היו קשורות לגפירים‪ .‬למכונית עם גפירים ומכונת ירייה קראו טנדר‪ ,‬כמו בשיר המפורסם‪.‬‬
‫איסגן‪ .‬להגה של הטנדר קראו סטירינג‪ ,‬וזה נשאר בעברית הרבה זמן אחר‬
‫מכונת ירייה שקראו לה לּו ַּ‬
‫כך‪ ,‬כמו הטנדר‪ .‬לחותלות שהיינו מגלגלים על הרגליים קראנו ּפאטס‪ .‬הפקודות להליכה במסדר היו‬
‫לפט‪ַּ ,‬רייט‪ ,‬לפט‪ַּ ,‬רייט – שמאל‪ ,‬ימין‪ ,‬שמאל‪ ,‬ימין‪ .‬לבדיקת רובים ולבוש קראנו אינסּפקשן‪ .‬באימונים‬
‫אמרנו "הנדז‪ַ-‬אפ" כשאתה מבקש ממישהו חשוד להרים ידיים‪.‬‬
‫הדבר הכי מסעיר בחיים שלי כגפיר היו ההכנות למסדר‪ .‬היינו צריך להיות לבושים טיפ טופ‪.‬‬
‫מזל שהיה לי את פרּומה בבית‪ .‬היא עזרה לי הרבה בעניין הזה‪ .‬היו לה ידיים טובות‪ ,‬במיוחד בכל מה‬
‫‪62‬‬
‫שקשור לענייני בגדים‪ .‬כשהגיע הבוקר של יום המסדר היא התגייסה כל כולה להכין אותי‪ .‬קודם כל‬
‫היא דאגה עוד יום קודם לכבס את המדים ולגהץ אותם‪ .‬היו כללים די חמורים לגיהוץ המדים‪ .‬אני‬
‫עדיין יכול לראות בעיני רוחי את הקמט המגוהץ שבגב של החולצה‪ .‬וכמובן שהיה צריך לעמלן את‬
‫הצווארון ולגהץ כיד שהיה קשה‪ .‬בעוד שפרּומה היתה מכינה את המדים‪ ,‬אני הייתי מצחצח את‬
‫הנעלים הגבוהות‪ .‬בשביל צחצוח הנעליים היו לי שתי מברשות‪ ,‬אחת קטנה למריחת המשחה והשנייה‬
‫גדולה להברקה‪ .‬היה לי יחס מיוחד למברשת הגדולה‪ .‬היא היתה מספיק גדולה כדי שאני ארגיש שאני‬
‫מחזיק ביד משהו שאפשר לתפוס‪ .‬העץ של המברשת נראה לא סתם עץ אלא מאיכות טובה‪ .‬השערות‬
‫של המברשת היו גבוהות‪ ,‬חזקות וצפופות מאד‪ .‬עם המברשת הזאת אפשר היה לצחצח הנעליים עד‬
‫שממש יבריקו‪ .‬הייתי עושה את הצחצוח בהתלהבות רבה‪ ,‬עם הרבה כוח‪ .‬עוד פעם ועוד פעם‪ .‬מדי‬
‫פעם הייתי מרים את הנעל אל האור ובודק כמה הנעל מבריקה‪ .‬וגם כשחשבתי שכבר הגעתי לברק‬
‫שצריך הייתי ממשיך עוד קצת לצחצח‪ .‬לא ידעתי לגהץ היטב וגם לא לתפור כפתור שחסר‪ .‬פרּומה‬
‫היתה תמיד היתה עושה זאת עבורי‪ .‬אבל ידעתי לצחצח נעליים ורציתי לעשות את זה על הצד הטוב‬
‫ביותר‪ ,‬כדי שכאשר הקצין האנגלי ייעשה אינסּפקשן במסדר הוא יוכל לראות את הפנים שלו בנעליים‬
‫שלי‪ .‬גם שכבר חלפו שנים מאז שהייתי גפיר‪ ,‬המשכתי להקדיש תשומת לב רבה לצחצוח נעליים‪,‬‬
‫בעיקר לקראת שבת וחג‪ .‬מברשת הצחצוח לוותה אותי זמן רב והיא היתה המזכרת העיקרית שלי‬
‫מתקופת הגפירים בחיי‪.‬‬
‫הדבר הכי קשה ומסובך היה לעטוף הקרסוליים בּפאטס‪ .‬אני חושב שהיום קוראים לּפאטס‬
‫חותלות‪ .‬שיהיה חותלות‪ .‬אנחנו קראנו להן ּפאטס וכך זה יישאר אצלי‪ .‬הן היו עשויות מבד של לבד‪,‬‬
‫והיינו שומרים אותן מגולגלות וקשורות‪ ,‬ממש כמו תחבושות‪ .‬בסוף של כל ּפאטה הרוחב שלה היה‬
‫מצטמצם ונעשה משולש‪ .‬אל קצה המשולש היה תפור סרט שחור‪ .‬הייתי מסובב את הּפאטה על‬
‫הקרסול‪ ,‬מעל לנעליים‪ ,‬בכוון אל מחוץ לגוף‪ ,‬בקרסול ימין החוצה ימינה ובקרסול שמאל החוצה‬
‫שמאלה‪ .‬בהדרגה הייתי עולה תוך כדי סיבוב מסביב לקרסול עד מתחת לברכיים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר‬
‫נגמרה הּפאטה ונשאר רק הסרט השחור‪ ,‬הייתי מגלגל אותו מעל הּפאטה ובסוף קשרתי אותו על ידי‬
‫דחיפה של קצה הסרט מתחת לעצמו‪ .‬כך נעשתה הקשירה של הּפאטה כדי שהיא לא תיפרם בזמן‬
‫ההליכה‪ .‬אם ּפאטה היתה נפרמת בזמן צעידה במסדר זו היתה בושה גדולה ואולי גם סיבה לצרות‪,‬‬
‫ולכן היה חשוב להקפיד מאד ולהדק את הּפאטה לקרסול בזמן הגלגול וגם להקפיד בקשירה של הסרט‬
‫השחור‪ .‬לעתים קרובות הייתי חוזר על הגלגול והקשירה של ּפאטה במשך יותר מפעם אחת הכול כדי‬
‫להיות בטוח שבזמן הצעידה במסדר הכול יישאר במקומו‪.‬‬
‫לקח לי‪ ,‬ולא רק לי‪ ,‬המון זמן ללמוד את העניין של הגלגול והקשירה של הּפאטס‪ .‬כדי להצליח‬
‫בכך היה צריך למתוח את הּפאטה בזמן הגלגול‪ ,‬ממש כמו שמותחים תחבושת אלסטית‪ .‬המתיחה‬
‫הבטיחה כי הּפאטה לא תזחל על הקרסול כלפי מטה ובסופו של דבר תתחיל להתפרק‪ .‬אם מתחת‬
‫היטב את הּפאטה בזמן הגלגול מסביב לקרסול‪ ,‬עשית כבר חלק חשוב של העבודה‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫כשהּפאטה כבר היתה מתוחה היטב ומגולגלת עד הסוף על הקרסול‪ ,‬צריך היה להשגיח על הדחיפה‬
‫של קצה הסרט השחור מתחת לעצמו‪ .‬הקונץ הוא לדחוף את קצה הסרט מתחת לסרט המתוח מבלי‬
‫להתיר את המתיחה שלו וגם להעביר אותו עוד פעם כדי שהכול ייסגר כמו שצריך‪ .‬אחרת‪ ,‬אם הסרט‬
‫ייפרם‪ ,‬גם הּפאטה תלך בעקבותיו וזה לא יהיה נעים אם זה יקרה באמצע של מסדר‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫אני חושב שהגלגול של ּפאטס היה המשימה הכי קשה מכל המשימות שהוטלו עלינו כגפירים‪.‬‬
‫עבדנו שעות ארוכות במשמרות‪ .‬הסתדרנו עם הקצינים האנגלים שאת שפתם לא ידענו אלא קצת‬
‫בלבד וגם את הראש שלהם לא תמיד הבנו‪ .‬התמודדנו אפילו עם פירוק הבריח של הרובה והרכבתו‬
‫מחדש במהירות הדרושה‪ .‬גם הגענו להישגים לא מבוטלים בתרגילי הסדר‪ .‬אך לקח לנו הרבה זמן‬
‫והרבה סבלנות עד שלמדנו לגלגל את הּפאטס מבלי שיקרה איזה פנצ'ר באמצע המסדר‪ .‬למדתי את זה‬
‫כל כך טוב עד שכאשר אחרי שנים רבות הגיע תור התחבושות בגלל ורידים ולחץ דם ידעתי לעשות‬
‫את זה כמו שצריך אפילו שעברו עשרות שנים מאז‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫תייש גידלתי ורוממתי‬
‫קצת לפני המלחמה עם הגרמנים‪ ,‬הודיעו בארץ שיבוא משלוח של עיזים מרומניה‪ .‬רצו שלאנשים יהיו‬
‫כמה עיזים ליד הבית כדי שתהיה פרנסה צדדית ממכירת גדיים אבל בעיקר מעשיית גבינה‪ .‬כולם‬
‫דיברו אז על משק עזר‪ .‬במושבים חילקו פרות ואילו במושבות ובשכונות הפועלים חילקו עיזים‪ .‬זה‬
‫היה מין ניסיון שכזה‪ .‬כמה פועלים בכרכור לקחו לגדל כמה עיזים‪ .‬בכרכור כמעט לכל אחד היתה חצר‬
‫גדולה ולא היתה בעיה להקים דיר קטן‪ .‬אפילו פינה במחסן היתה מספיקה כדי לגדל שם עז או‬
‫שתיים‪ .‬ממילא כל היום הן בחוץ‪ ,‬קשורות בחבל ואוכלות את העשב מסביב‪ .‬רק בלילה או ביום גשם‬
‫צריך להכניס אותן לדיר או למחסן‪ .‬אני החלטתי להתייחס לעניין העיזים ברצינות‪ .‬יש לי שטח גדול‬
‫ליד הבית ואני חצי חקלאי וחצי נוטר‪ .‬זה מתאים לי‪ .‬בליּפנישֹוק לא היו עיזים‪ ,‬היו דווקא פרות‪.‬‬
‫הפרות הן יותר שקטות‪ ,‬יותר גדולות ויותר איטיות‪ .‬העז אורים עליה עיזא פזיזא‪ .‬היא קופצת פה‪,‬‬
‫קופצת שם‪ ,‬קצת עצבנית‪ .‬יש לה מצבי רוח‪ .‬אבל לי לא היה איכפת‪ .‬מספיק היה שיש שתי פרות אצל‬
‫חיה‪ ,‬האחות של פרּומה במושב עין עירון‪ .‬איזו עבודה קשה זו וגם יותר לכלוך‪ .‬וגם צריך לבנות רפת‬
‫של ממש מבטון‪ .‬זה יקר וגם צריך לקחת בשביל זה הלוואה‪ .‬לא ראיתי שיש עם הפרות הרבה ברכה‪.‬‬
‫להיפך יש הרבה עמל והרבה צרות‪ .‬צריך הרבה תערובת‪ ,‬כי הפרות אוכלות הרבה ולא מסתפקות במה‬
‫שיש מסביב לבית ובקצת תערובת כמו העזים‪ .‬ואם הפרה מתה בהמלטה‪ ,‬ההפסד הוא גדול‪ .‬אז‬
‫החלטתי שכמשהו צדדי בין החקלאות לגפירים יהיו לנו כמה עיזים ונוכל לעשות גבינה‪ .‬נכון שגבינת‬
‫עיזים לא כל אחד אוהב כי יש לה ריח טעם אחר והרבה אנשים היו מעקמים את האף כששמעו‬
‫שהגבינה היא של עיזים‪ .‬אבל רציתי שיהיה קצת יותר פרנסה והיה נראה לי שכדאי להשתתף בניסיון‬
‫הזה‪.‬‬
‫בנוסף לחמש העיזים שקניתי החלטתי גם לקנות תייש‪ .‬אמרתי לעצמי שאם בכרכור חילקו‬
‫כמה עשרות עיזים יהיה בודאי צריך גם תייש להרבעה‪ .‬תייש כזה אולי יכול להיות כבר עסק‪ .‬בהתחלה‬
‫לא ידעתי שעם תייש זה יהיה משהו אחר מאשר עם עז‪ .‬חשבתי שזה יהיה פשוט‪ .‬התייש יקבל את‬
‫האוכל כל יום כמו שאר העיזים אבל תהיה איתו פחות עבודה מאשר עם העיזים‪ .‬הרי לא יצטרכו‬
‫לחלוב אותו כל יום כמו שצריך לחלוב את העיזים‪ .‬והתועלת ברורה‪ .‬מי שיש לו עז דורשת מביא‬
‫אותה אל התייש להרבעה ובכל פעם כזאת נוספים לי די הרבה גרושים‪ .‬חשבתי שיש כאן פרנסה‬
‫מובטחת ולכן תייש יהיה עסק טוב בשבילי‪.‬‬
‫כך חשבתי‪ ,‬אבל פרּומה התנגדה‪ .‬היא לא רצתה שתהיה בחצר חיה פראית עם קרניים‪ .‬אמרתי‬
‫לה שהתייש יהיה סגור בתוך הדיר וגם אעשה לו חצר משלו עם גדר של ממש והוא יהיה סגור ומסוגר‬
‫בתוך החצר המיוחדת שלו‪ .‬אני אבנה את הגדר מעצים חזקים ואקשור עם חוטי ברזל ומסמרים‬
‫‪65‬‬
‫גדולים כך שלא יהיה לה מה לדאוג‪ .‬לה כמעט לא יהיה שום עסק איתו‪ .‬רק כאשר אני נמצא בשמירה‬
‫או בעבודה בשדה היא תביא לו קצת תערובת או תזרוק לו קליפות של מלפפונים וכל מיני שאריות‬
‫של ירקות‪ .‬אבל היא המשיכה לפחד מעצם הרעיון שיהיה לה תייש ליד הבית‪ .‬אבל אני התעקשתי‪ .‬אני‬
‫לא יודע למה דווקא בעניין הזה התעקשתי‪ .‬בדרך כלל הייתי הולך אחריה‪ .‬היו לה דעות נחרצות והיא‬
‫אמרה אותן בתקיפות רבה‪ ,‬לפעמים בכעס‪ ,‬קצת כעס או הרבה כעס‪ ,‬ולי בדרך כלל לא היה עניין לריב‬
‫איתה‪" .‬אם זה מה שהיא רוצה"‪ ,‬הייתי אומר; "אז שיהיה ככה"‪ .‬מה זה בעצם משנה‪ .‬העיקר להמשיך‬
‫מדי מריבות‪ .‬אבל בעניין התייש הרגשתי שאני נורא רוצה אותו‪ .‬לכולם יהיו רק עיזים‬
‫הלאה בלי יותר ַּ‬
‫ולי יהיו גם עיזים וגם תייש‪ .‬תייש זה משהו אחר‪ .‬התעקשתי‪ .‬היא ראתה שאני מאד רוצה והסכימה‪.‬‬
‫אבל כמנהגה פרּומה אמרה; "חיים‪ ,‬אתה תראה שבסוף זה לא יהיה טוב"‪.‬‬
‫הביאו את העיזים ואת התייש‪ .‬מיד ראיתי שתייש זה משהו אחר מעיזים‪ .‬הוא גדול יותר‬
‫מהעיזים‪ ,‬ממש חיה אחרת‪ .‬יש לו קרניים‪ ,‬כאלה שמיד אומרות סכנה‪ .‬הוא גם לא מסתיר את זה‬
‫שהוא כועס ורגזן‪ ,‬ומוכן בכל רגע לתקוע במישהו את הקרניים שלו‪ .‬אבל היה לו משהו מצחיק שעשה‬
‫אותו בכל זאת נחמד‪ .‬היה לו זקן‪ .‬ממש כמו לבני אדם‪ .‬אמרתי לעצמי שאולי יש לי כאן הזדמנות‬
‫שיהיה לי חבר בחצר ואני אלמד אותו לא להיות רגזן‪ .‬הייתי מלטף אותו‪ ,‬מדבר אליו בנחת‪ .‬נותן לו‬
‫מספיק אוכל‪ .‬רק שלא ייעשה לי צרות‪ .‬בייחוד הייתי מרגיע אותו לפני שהיו מביאים לו עז להרבעה‪.‬‬
‫היה חשוב לי שהוא לא יפחיד את האנשים שמביאים את העז‪ ,‬אחרת הם ייקחו את העיזים למושב גן‬
‫השומרון שם היה עוד תייש להרבעה‪.‬‬
‫בהתחלה היה הכול בסדר‪ .‬התייש הרביע את העיזים שלנו ושל אחרים‪ ,‬העיזים המליטו גדיים‬
‫והיה להן הרבה חלב‪ .‬רוב החלב של העיזים הלך על הגדיים‪ .‬אבל נשאר לפרּומה די חלב בשביל‬
‫לעשות גבינה‪ .‬היא היתה תולה על הברז של הכיור במטבח את השקיות עם החלב שממנו רוצים‬
‫לעשות גבינה‪ .‬החלב המיותר היה מטפטף דרך הבד לתוך הכיור עד שהגבינה היתה מוכנה‪ .‬פתאום היה‬
‫לנו בית חרושת קטן במטבח‪ ,‬וזה נתן הרגשה טובה לפרּומה‪ .‬היא היתה אישה מאד חרוצה ואוהבת‬
‫לעשות דברים בתוך הבית וגם בחוץ‪.‬‬
‫הייתי מאד גאה בעיזים‪ ,‬בגדיים ובתייש ושלחתי תמונות שלהם גם לליּפנישֹוק וגם לסוֹונזי‪.‬‬
‫אבל לא הייתי בטוח מה חושבים על כך בליּפנישֹוק‪ .‬עז לא נחשבה שם לחיה מכובדת‪ .‬אני בטוח שגם‬
‫בסוֹונזי לא התלהבו במיוחד מהעיזים‪ .‬גם הם בטח היו רוצים שנגדל פרות לחלב‪ .‬מליּפנישֹוק לא‬
‫קיבלנו כל תגובה על התמונות של הגדיים‪ ,‬עם עמירם ובלי עמירם‪ .‬אחר כך הבנו שזה לא היה בגלל‬
‫שהם לא אהבו את התמונות עם הגדיים אלא משום שהכול נסגר‪ .‬הגרמנים נכנסו לליּפנישֹוק והסוף‬
‫של המשפחה שלי שם התחיל‪ .‬התמונות אולי לא הגיעו אליהם בכלל‪ .‬כל מה שהספקתי לקבל זו גלויה‬
‫אחת מאבא מהזמן שהרוסים נכנסו לליּפנישֹוק על פי ההסכם שלהם עם הגרמנים לחלק ביניהם את‬
‫פולניה‪ .‬זו היתה גלויה מאד משונה‪ .‬היא אמרה כלום וגם הכול‪ .‬יכולתי להבין הוא שהם שמחו‬
‫שהרוסים נכנסו ולא הגרמנים‪ ,‬כי הם כבר ידעו מה עושים הגרמנים ליהודים בפולניה‪ .‬אבל הרוסים‬
‫באו עם כל המשטר הקומוניסטי שלהם ואבא זכר היטב מה זה משטר קומוניסטי‪ ,‬בשנים המעטות‬
‫שהוא היה תחתיו בקרמנצ’ּוק לשם ברחנו מהגרמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ .‬ממה אבא שלי‬
‫היה מודאג באותם ימים? הוא כתב בגלויה כי הוא מודאג מהאפשרות שהגרמנים יגיעו לארץ ישראל‬
‫או מהאפשרות שהערבים יקומו על היהודים‪ ,‬כאשר הגרמנים מתקרבים‪ .‬הוא כנראה חש ששם‬
‫‪66‬‬
‫בליּפנישֹוק גורלם של היהודים כבר נחרץ‪ ,‬כך או כך‪ ,‬והוא קיווה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שלכל הפחות משהו יישאר‬
‫מהמשפחה בארץ ישראל‪ .‬זה היה הסיכוי העיקרי להמשך המשפחה‪ ,‬והוא דאג אפילו לגבי הסיכוי הזה‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬כשהגנרל הגרמני רומל התקרב לתוך מצרים עם כל הצבא הגדול שלו גם אצלנו רעד‬
‫הפופיק‪.‬‬
‫גם מסוֹונזי לא קיבלנו תגובה על התמונות‪ .‬היתה מלחמה ובקושי היה קשר‪ .‬מדי פעם הגיע‬
‫מכתב בדרך לא דרך‪ ,‬ושמענו מהם שהם תחת הפצצות‪ .‬היינו מודאגים‪ ,‬אבל פחות מהדאגה הנוראה‬
‫שהיתה לנו על המשפחה בליּפנישֹוק‪ .‬התגובה מסוֹונזי על הגדיים הגיעה אלינו רק בשנת ארבעים‬
‫וחמש‪ ,‬לקראת סוף המלחמה‪ ,‬או אולי לאחר שהסתיימה‪ .‬קיבלנו מכתב מסוֹונזי‪ .‬פתחנו וקראנו שהם‬
‫מודים לנו על התמונות של הגדיים‪ .‬בהתחלה לא הבנו על איזה גדיים הם כותבים‪ .‬אנחנו כבר מזמן‬
‫שכחנו את התקופה ההיא‪ .‬אבל לאט‪-‬לאט‪ ,‬תוך המשך הקריאה‪ ,‬הבנו כי המכתב מסוֹונזי נכתב לפני‬
‫למעלה מחמש שנים והתגלגל בכל מיני מקומות עד שהגיע אלינו‪ .‬עמירם‪ ,‬שכבר היה אז בן עשר וקרא‬
‫את כל העיתונים שהיו בסביבה והסתכל על כל המפות שהיו בהם ובספרי הגיאוגרפיה‪ ,‬שם לב שעל‬
‫המעטפה היו כל מיני חותמות ואחת מהן היתה של כרכּוך שבעיראק‪ .‬מזה הבנו שהמכתב התגלגל גם‬
‫עד לכרכּוך שבעיראק עד שמצא את דרכו כעבור זמן רב לכרכור‪.‬‬
‫בסוף התברר כי פרּומה אכן צדקה‪ .‬יום אחד הצליח התייש לצאת מעבר לגדר המיוחדת שבניתי‬
‫לו‪ .‬אני לא יודע איך‪ ,‬אבל בזמן שהייתי בנּוקטה של הנוטרים ופרּומה היתה במטבח‪ ,‬מצא התייש את‬
‫דרכו אל דלת המטבח והתחיל לנגוח בה‪ .‬למה דווקא הלך ישר אל המטבח? אולי משום שהריח את‬
‫ריח שקיות הגבינה שהיו תלויות על ברז המטבח‪ .‬הריח של הגבינה‪ ,‬ריח חמוץ‪ ,‬הזכיר לו אולי עיזים‬
‫והוא חשב שיש עז במטבח ובא להרביע אותה‪ .‬או אולי הוא היה רעב ובמטבח יש ריח של מאכלים‪.‬‬
‫ואולי הוא בא למטבח כי הוא ידע שפרּומה לא חושבת עליו דברים טובים וזה היה מרגיז אותו‪ .‬אין לי‬
‫תשובה מה היתה הסיבה אבל מה שהיה ברור זה שברגע שהוא הצליח לצאת הלך התייש ישר אל‬
‫המטבח‪ .‬הוא נגח בדלת המטבח‪ ,‬נגח ונגח‪ ,‬ופרּומה נבהלה נורא‪ .‬היא פחדה לצאת מהבית מצד החזית‬
‫של הבית ולברוח‪ ,‬כי אולי התייש ירוץ לצד שני ואז היא אבודה‪ .‬היא נעמדה בחלון שבחזית וצעקה‪.‬‬
‫היא גם שרקה במשרוקית שקיבלו הגפירים מהמשטרה הבריטית‪ .‬המשרוקית תמיד היתה אצלה על יד‬
‫המיטה‪ .‬מישהו עבר ברחוב ושם לב לצעקות ולשריקות שלה‪ .‬היא ביקשה ממנו שירוץ לנּוקטה ויקרא‬
‫לי‪ .‬כמובן שמיד עזבתי הכול אחריי ורצתי הביתה‪.‬‬
‫אני עוד זוכר את ההרגשה הרעה שהיתה לי בדרך הביתה‪ .‬כעסתי על התייש שאכזב אותי‪ .‬אני‬
‫מאד סמכתי עליו שיתנהג בסדר‪ .‬התייחסתי אליו בכבוד‪ .‬נתתי לו לאכול כמה שהוא רוצה‪ .‬שמתי לו‬
‫הרבה קש בחצר המיוחדת שלו וגם חידשתי את הקש לעתים קרובות‪ .‬ממש פינקתי אותו‪ .‬וגם עיזים‬
‫לא חסרו לו‪ .‬מה קרה לו‪ .‬למה הוא היה צריך להתפרץ מעבר לגדר‪ .‬ומה שיותר גרוע‪ ,‬למה הוא בא‬
‫להפחיד את פרּומה‪ .‬עכשיו הוא יקלקל לי את כל היחסים איתה וגם יפגע באמון שיש לי אצלה‪ .‬הרי‬
‫אני הבטחתי לה שהכול יהיה בסדר עם התייש‪ ,‬ומה ייצא עכשיו מכל ההבטחה שלי‪ .‬כאשר אבטיח לה‬
‫בעתיד משהו היא תמיד תוכל להגיד; "ראינו מה שהיה עם התייש‪ .‬הבטחת ומה יצא מזה‪".‬‬
‫הסתובבתי מסביב לבית ומיד ראיתי את התייש נוגח בדלת בקרניו‪ .‬הוא גם נגח בקרניים גם‬
‫דחף את גופו ברגליו‪ ,‬כמו מי שמנסה להפיל את הדלת אל תוך המטבח‪ .‬הוא אפילו לא פנה אליי‬
‫כשהגעתי וצעקתי עליו; "תפסיק‪ ,‬תפסיק!"‪ .‬הוא המשיך בעקשנות במלאכתו‪ .‬זה היה המזל שלי שהוא‬
‫‪67‬‬
‫התעקש‪ .‬יכולתי לבוא אליו מהצד ולתפוס את צווארו בחיבוק של יד ימין‪ .‬ואז הצמדתי את ראשו‬
‫אליי בכל הכוח‪ .‬כך הוא לא היה יכול להפנות את הקרניים שלו אליי‪ .‬כבר ראיתי איך עושים לו את זה‬
‫כאשר הביאו אותו באוטו משא מחיפה‪ .‬חשבתי שזה יהיה קל אבל ברגע שתפסתי אותו הוא ניסה‬
‫להשתחרר על ידי תנועות של הראש ושל הרגליים‪ .‬החזקתי אותו בכל כוחי בצוואר ולא נתתי לראש‬
‫שלו לזוז‪ .‬זה לא היה קל‪ .‬הוא ניסה וניסה ולא הצליח‪ .‬מזלי שנולדתי להיות איש חזק‪ .‬עוד פעם עזרו‬
‫לי הידיים החזקות של משפחת גּוטלבסקי‪ .‬וגם רגליים חזקות היה צריך כדי לעמוד ולא לזוז מהמקום‪.‬‬
‫אם שהייתי מתחיל לזוז‪ ,‬מי יודע למה זה היה מתגלגל‪ .‬זה כמו במשיכת חבל‪ ,‬שם הייתי תמיד העוגן‬
‫של הקבוצה‪ .‬ידעתי שכאשר אני תוקע את שתי רגליים אסור לי להתחיל לזוז ממקומי‪ .‬ברגע שאני‬
‫מתחיל לזוז הקבוצה שלי מתחילה להפסיד לקבוצה השנייה‪ .‬כך עשיתי גם עם התייש‪ .‬תקעתי את‬
‫הרגליים שלי באדמה שלפני המטבח‪ ,‬המשכתי להחזיק את היד מסביב לצוואר של התייש‪ ,‬עוד ועוד‬
‫ועוד ‪ -‬עד שהרגשתי שהוא מוותר‪ .‬בהתחלה הוא וויתר קצת ואחר כך יותר‪ .‬בסוף הבנתי שאני יכול‬
‫לשחרר ביד השנייה את החגורה של המכנסיים‪ .‬פרמתי אותה וקשרתי מסביב לצוואר של התייש‪ .‬כך‬
‫יכולתי לקחת אותו בחזרה לדיר שלו שבפינת החצר‪ .‬רציתי לשחרר על התייש את כל הכעס שהיה לי‪.‬‬
‫כמעט שעשיתי את זה במכת אגרוף או בבעיטה ברגל‪ ,‬אבל ברגע האחרון וויתרתי‪ .‬אמרתי לעצמי‬
‫שהוא וויתר לי‪ ,‬אז אני צריך גם לוותר לו‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אמרתי שהוא רק תייש ואני בן‪-‬אדם‪ .‬הוא לא‬
‫מבין בדיוק מה שהוא עושה‪ .‬אם הייתי בונה את הגדר קצת יותר טוב‪ ,‬הוא לא היה יוצא החוצה ולא‬
‫היה מגיע אל דלת המטבח‪.‬‬
‫אבל ידעתי שאצלנו התייש גמר‪ .‬למחרת‪ ,‬החזרתי אותו וביטלו לי את ההלוואה עליו‪ .‬התשלום‬
‫החודשי עבור ארבע העיזים שנשארו אצלי היה עכשיו הרבה יותר קל‪ ,‬אבל גם הפסדתי את ההכנסות‬
‫מההרבעה‪ .‬מה לעשות‪ ,‬עוד עסק אחד שניסיתי לבנות במשך שנות חיי לא הצליח‪ .‬וגם לא הצליח‬
‫הניסיון שלי לעשות משהו בניגוד לדעתה הנחרצת של אשתי‪ .‬זה היה ארבע שנים אחרי החתונה‪ .‬עוד‬
‫היינו זוג טרי‪ .‬חשבתי שאני צריך להוכיח שדעתי קובעת בעניינים כאלה‪ .‬מאז‪ ,‬נזהרתי שלא לעשות‬
‫דברים שדעתה אינה נוחה מהם‪ .‬לא רציתי לקבל עוד פעם על הראש כמו שקיבלתי באותו יום אחרי‬
‫שהתייש הבהיל אותה במטבח‪ .‬שנים היא היתה מספרת וחוזרת ומספרת את סיפור התייש‪ .‬בכל‬
‫הזדמנות‪ ,‬לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע‪ .‬היא סיפרה כמה מסכנה היא היתה אל מול התייש הנוגח‬
‫בדלת המטבח וכמה הוא היה קרוב לשבור את הדלת לחתיכות ולהתפרץ פנימה‪ .‬היא היתה אומרת‬
‫שהתייש היה בטח הורג אותה עם הקרניים החדות שלו‪ ,‬ומה שלא עשתה התאונה היה עושה התייש‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫התאונה של פרּומה‬
‫אי אפשר לזכור את פרּומה בלי לספר על התאונה שהיתה לה‪ .‬התאונה שינתה את כל החיים שלה וגם‬
‫את החיים שלנו‪ .‬אם לא היתה לה התאונה הכול היה נראה אחרת‪ .‬וכך היה המקרה‪ .‬היינו צריכים‬
‫לבקר את אהרקה בתל אביב‪ .‬נולדה לאשקה ולו בת‪ ,‬תמר‪ .‬פרּומה נסעה עם עמירם‪ ,‬שהיה בן שנה‬
‫וחצי בערך‪ ,‬בטקסי של ַּּפ ַּרבֹוסקי מפרדס חנה‪ .‬הכרנו אותו כידיד ואפשר היה לסמוך עליו‪ .‬אני נסעתי‬
‫מאיזו שהיא סיבה באוטובוס‪ .‬לתל אביב נסעו אז דרך פתח תקווה‪ .‬לא מזמן פתחו את הכביש מחדרה‬
‫לפתח תקווה שעובר ליד כפר סבא‪ .‬כך אפשר היה להגיע ישר לתל אביב בלי לעבור באף יישוב ערבי‪.‬‬
‫כשהתחילו המאורעות היה חשוב שיהיה לנו הכביש הזה כדי שנוכל לנסוע בביטחון‪ .‬לא דאגתי‬
‫כשפרּומה נוסעת בטקסי עם התינוק לתל אביב‪ ,‬כי ידעתי גם שיש הרבה תחנות משטרה על הדרך;‬
‫חדרה‪ ,‬בית ליד‪ ,‬תל מונד‪ ,‬כפר סבא‪ ,‬פתח תקווה ורמת גן‪ .‬וחוץ מהשוטרים הבריטים היו גם נוטרים‬
‫יהודים בכל מקום וגם טנדרים היו להם עם מכונת ירייה‪.‬‬
‫אבל לא העליתי על דעתי כי הסכנה תהיה לא מהערבים אלא מתאונה‪ ,‬ותאונה מאד משונה;‬
‫לא התנגשות של שתי מכוניות‪ ,‬לא התהפכות בסיבוב ולא נהג שנרדם בזמן הנהיגה‪ .‬מה שקרה היה‬
‫פשוט ביש מזל‪ .‬קצת אחרי רמתיים‪ ,‬נפתחה פתאום הדלת האחורית שליד פרּומה‪ .‬עמירם התינוק‬
‫שכב על המושב לידה‪ .‬במקום לבקש מהנהג לעצור את הטקסי ולסגור את הדלת‪ ,‬היא החליטה להיות‬
‫גיבורה ולנסות לעשות את זה בעצמה‪ ,‬תוך כדי נסיעה‪ .‬מאיפה באה לה המחשבה הזאת‪ .‬מזה שהיא‬
‫תמיד חשבה שהיא יכולה לעשות את הכול‪ .‬שום דבר לא הבהיל אותה‪ ,‬אף דבר לא הרתיע אותה‪ .‬היא‬
‫לא היתה מאותן הנשים שמפחדות לעשות כל מיני דברים שחושבים שרק גברים צריכים ויכולים‬
‫לעשות‪ .‬היא גם לא היתה פחדנית‪ .‬וכך‪ ,‬מבלי לחשוב על הסכנה‪ ,‬פרּומה הושיטה את היד שלה מתוך‬
‫הטקסי החוצה כדי לתפוס בידית הדלת הפתוחה‪ ,‬כל זה מתוך כוונה לסגור את הדלת‪ .‬בדיוק באותו‬
‫רגע הטקסי עלה על אבן או על משהו אחר וקפץ‪ ,‬ופרּומה עפה החוצה תוך כדי נסיעה‪ .‬היא היתה‬
‫יכולה למות מזה‪ .‬לעוף מתוך אוטו‪ ,‬תוך כדי נסיעה‪ ,‬זה מאד מסוכן‪ .‬ראיתי את זה רק בסינמה או‬
‫בטלוויזיה‪ ,‬שם מראים כל מיני תאונות נוראות אשר בהן לפעמים אנשים נזרקים החוצה ונהרגים‪.‬‬
‫עמירם הקטן‪ ,‬אשר הבין כי משהו לא טוב קרה לאמא שלו‪ ,‬התחיל לצרוח‪ .‬פרבוסקי חשב‬
‫שהוא צורח כמו כל התינוקות‪ ,‬כאשר הם רעבים או משהו לוחץ להם בבטן‪ ,‬והמשיך לנסוע‪ .‬אבל‬
‫הצריחות נמשכו ונמשכו‪ ,‬אז הוא אמר תוך כדי נסיעה; "אולי תתני לו משהו כדי שיפסיק לצרוח כי זה‬
‫מפריע לי בנהיגה"‪ .‬אבל כשהוא לא שמע שום תגובה מפרּומה‪ ,‬הוא הפנה לשנייה את ראשו לאחור‬
‫ומיד חשכו עיניו‪ .‬אין פרּומה והדלת פתוחה‪ .‬על המושב עמירם ממשיך לצרוח‪ .‬לרגע פרבוסקי חשב‬
‫שהיא קפצה החוצה כדי להתאבד‪ .‬אמהות צעירות לפעמים עשו מעשים כאלה‪ .‬הוא חזר מיד על‬
‫‪69‬‬
‫עקבותיו ומצא אותה מוטלת לצד הדרך‪ .‬מיד הוא הכניס אותה לטקסי וטס מהר לבית חולים בילינסון‪,‬‬
‫השאיר אותה שם עם עמירם ונסע מהר לאהרקה בתל אביב‪ ,‬ששם היינו צריכים כולנו להיפגש לפי‬
‫התוכנית‪ ,‬ולהודיע לו על התאונה‪ .‬כשהגעתי מיד נסעתי לבית חולים‪ .‬המצב של פרּומה היה מאד‬
‫קשה‪ .‬היא קיבלה מכה חזקה בכתף ובראש‪ .‬נשברו עצמות ונפגעו אברים פנימיים‪ .‬היא היתה יכולה‬
‫למות ואז והייתי נשאר עם תינוק יתום מאמו‪ .‬אבל‪ ,‬למזלנו‪ ,‬היא נשארה בחיים‪ .‬היא קיבלה טיפול‬
‫כמה שבועות ואחר כך החזרתי אותה הביתה‪ .‬אחרי זמן היא חזרה לעשות כל מיני עבודות בבית‪.‬‬
‫מאז התאונה פרּומה כבר לא היתה אותה פרּומה שפגשתי בצריף של פרֹוינד‪ .‬קודם כל הלכה לה‬
‫הבריאות‪ .‬לפני כן היא עשתה הכול‪ .‬עבדה בבית ועבדה גם בחוץ‪ .‬הבית שלה היה תמיד מסודר טיפ‪-‬‬
‫טופ‪ .‬הכול מצוחצח‪ ,‬הכול מקושט‪ .‬היא היתה מתלבשת תמיד יפה ומסודר‪ .‬היא היתה שרה‪ ,‬צוחקת‬
‫ומתבדחת‪ .‬איך היא אהבה לשיר‪ ,‬גם ביידיש וגם באנגלית! כמעט כל היום היא היתה שרה‪ .‬במטבח‪,‬‬
‫בפרדס‪ ,‬בגינה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬וגם היה לה קול יפה‪ .‬כשהיא היתה שרה בבית‪ ,‬אנשים שעברו ברחוב היו‬
‫אומרים לי; "חיים‪ ,‬רצית אישה יפה ומיוחדת מאנגליה ולא היתה לך ברירה אלא לקנות לה ּפטיפון"‪.‬‬
‫"זה לא ּפטיפון!"‪ ,‬אמרתי להם‪" ,‬זה היא בעצמה‪ .‬היא גם הּפטיפון שלי"‪ .‬אחרי שהיא נפצעה בתאונה‬
‫היא המשיכה אמנם לשיר אבל השירים נעשו יותר עצובים‪ .‬היא שרה פחות ופחות את השירים‬
‫העליזים שלה‪ .‬היא נעשתה יותר ויותר עצובה וכועסת עם הזמן‪ ,‬ככל שהתברר לה כי התאונה פגעה‬
‫בה להרבה זמן‪.‬‬
‫ההשפעה הכי קשה של התאונה היתה על היכולת של פרּומה ללדת‪ .‬ניסינו וזה לא הצליח‬
‫שלוש פעמים‪ .‬ההפלות זו צרה צרורה אצל נשים בכלל‪ .‬יש כל מיני סיבות לכך ולא תמיד יודעים או‬
‫מבינים את הסיבה‪ .‬אצל פרּומה זה היה ברור מאד‪ .‬מאז התאונה היא התחילה להפיל עד שבסוף הבנו‬
‫שהכול אבוד ונישאר עם ילד אחד‪ .‬לא היינו לבד בגורל הזה‪ .‬היו די הרבה אנשים מסביבנו‪ ,‬אפילו‬
‫בתוך המשפחה של פרּומה‪ ,‬שהיה להם רק ילד אחד‪ .‬לנו היתה סיבה להאשים אותה – התאונה‪ .‬מדי‬
‫פעם פרּומה היתה מזכירה לי שאם לא הייתי נוסע באוטובוס לא היתה לה תאונה כי אני הייתי שם‬
‫כדי לסגור את הדלת כשהיא נפתחה‪ .‬זה היה קשה ומרגיז אבל לא אמרתי לה אף מילה בחזרה‪ .‬מספיק‬
‫היא סבלה מהתאונה‪ .‬בכל זאת נשארתי עם הרגשה לא טובה וידעתי שמכאן והלאה החיים שלי לא‬
‫יהיו פשוטים עם פרּומה‪ .‬אבל העיקר היה שהיא לא יצאה נכה של ממש מהתאונה ושהיא ממשיכה‬
‫בחיים שלה‪ ,‬אפילו שהיא נעשתה יותר עצובה ויותר מרירה‪ .‬הבגדים שהיא הביאה איתה מאנגליה‪,‬‬
‫נשארו בארון‪ .‬יותר ויותר היא לבשה את הבגדים הפשוטים שהיו מקובלים בארץ‪ ,‬אם כי מדי פעם‬
‫היא היתה קצת מתקשטת‪.‬‬
‫אלא שעם הזמן הבריאות שלה התחילה להידרדר יותר ויותר וכל פעם שהיא היתה חולה היא‬
‫היתה אומרת שזה בגלל ה'אקסידנט'‪ ,‬בגלל התאונה‪ .‬ה'אקסידנט' הפכה אצלנו לאם כל הצרות שלה‪.‬‬
‫ולא רק ההפלות‪ ,‬גם כאבי ראש‪ ,‬כאבי גב‪ ,‬כאבי בטן‪ ,‬כאבי יד ורגליים – הכול היה קשור ל'אקסידנט'‪.‬‬
‫בהתחלה האמנתי לה אבל אחר כך‪ ,‬ככל שהיא המשיכה בזה הרבה שנים‪ ,‬התחלתי כבר לפקפק בקשר‬
‫הזה בין המחלות שלה לתאונה‪ .‬היו גם כמה רופאים שלא היו בטוחים אם כל הכאבים האלה הם‬
‫אמיתיים ואולי הם רק בדמיון שלה‪ .‬אומרים שיש מקרים כאלה אבל אני לא האמנתי שזה המצב‪.‬‬
‫היכרתי אותה טוב מאד וידעתי שאפילו שהיא בכאבים היא עובדת גם בבית וגם בחוץ‪ .‬לכן‪ ,‬אם היא‬
‫כבר מאד מתלוננת אז יש דברים בגו‪ .‬לא חסכתי זמן וכסף כדי להביא אותה לכל מיני רופאים ולכל‬
‫‪70‬‬
‫מיני בתי חולים‪ .‬אני כבר לא יכול לזכור כמה פעמים היא היתה בבית חולים בילינסֹון‪ ,‬כמה פעמים‬
‫בבית חולים הלל יפה‪ ,‬וכמה פעמים לקחתי אותה לרופאים מומחים בתל אביב‪ .‬העסק עם המחלות‬
‫של פרּומה נמשך עשרות שנים‪ .‬זה כבר הפך להרגל לנסוע לרופאים ולבתי חולים‪ .‬לאט‪-‬לאט פרּומה‬
‫הפסיקה לעבוד בבית ונשארה במיטה חולה‪ .‬היא אמרה שהיא לא יכולה ללכת יותר‪.‬‬
‫יום אחד מישהו אמר לנו שיש אורתופד מומחה מחיפה ושכדאי שהוא יראה את פרּומה‪ .‬עמירם‬
‫בא מירושלים ונסענו איתו לחיפה‪ .‬הרופא הזה‪ ,‬כמו כל הרופאים לפניו‪ ,‬אמר לה ללכת הלוך וחזור‪,‬‬
‫לשבת ולהרים רגל לפה ורגל לשם‪ .‬היו לו עוד בדיקות קטנות שהוא עשה שלא היו שונות ממה‬
‫שראיתי כבר הרבה פעמים שעשו לה רופאים‪ .‬בסוף הוא אמר שהוא רוצה שנביא אותה אחרי שבת‬
‫לבית החולים כרמל שבחיפה‪ ,‬שם הוא עובד‪ ,‬כדי שיעשו לה בדיקות‪ .‬הוא אמר שלא הגב אלא דווקא‬
‫מדי‪ .‬לא ידענו מה לחשוב‪ .‬באנו איתה ביום ראשון לבית‬
‫הבטן לא מוצאת חן בעיניו כי היא גדולה ַּ‬
‫חולים‪ .‬עשו לה בדיקות‪ .‬אחר כך אמרו לנו שיש לה סרטן בשחלה‪ .‬עולמי חשך עליי‪ .‬סרטן זו המילה‬
‫הכי קשה שאני מכיר‪ .‬יש אנשים שאפילו לא אומרים אותה אלא מסתפקים ב"מחלה קשה" או אפילו‬
‫סתם "המחלה"‪ .‬הרופא אמר שסרטן השחלות הוא ערמומי‪ .‬כך הוא קרא לו‪ ,‬כי הוא מתחבא שם‬
‫בשחלה‪ ,‬וכשמגלים אותו הוא כבר גדול מאד ומסוכן מאד‪ .‬ידעתי שהפעם זו לא היתה תאונה‪ .‬זה היה‬
‫צפוי‪ .‬במשפחה שלה היו הרבה מקרים של סרטן אצל הנשים‪ ,‬ודווקא בשחלות‪ .‬אמא שלה מתה‬
‫מאותו סרטן ועוד אחיות‪ .‬פרּומה כל הזמן היתה אומרת שיש לה סרטן – איך האב א ראק ‪ -‬ואנחנו‬
‫חשבנו שזה רק בגלל הפחד שלה‪ .‬לא היו שום סימנים כל השנים‪ .‬אבל בסוף הוא התקיף אותה וכך‬
‫נחרץ גורלה‪ .‬כשמצבה של פרּומה החמיר מאד העברנו אותה לבית החולים ַּמלב"ן בפרדס חנה ושם‬
‫היא נפטרה‪.‬‬
‫בסוף יצא שלא התאונה היא שהפילה אותה אלא הסרטן‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני חושב על זה אני יכול‬
‫להגיד שהיא דווקא עמדה בגבורה בנזק של התאונה‪ .‬נכון שהיא התלוננה כל הזמן שהכול קורה לה‬
‫בגלל התאונה ההיא אבל בסך הכול היא חזרה לעבודה ואפילו די קשה‪ .‬מלבד משק הבית היא עזרה לי‬
‫בהרבה עבודות‪ .‬היא עבדה עם העיזים ועם התרנגולות בחצר‪ .‬היה זמן שהיא אפילו עזרה לי עם‬
‫הבוטנים‪ .‬היה צריך להשגיח על אלה שתלשו את הבוטנים והיא עשתה את זה יפה מאד‪ .‬היא עזרה לי‬
‫מאד עם החשבונות והתשלומים‪ .‬אבל המעשה הכי אמיץ והכי מופלא שהיא עשתה‪ ,‬ורק זמן לא רב‬
‫אחרי התאונה‪ ,‬זה ללכת לעבוד כמעט כל ערב כמלצרית בבתי הקפה שפתחו בכרכור בשביל החיילים‬
‫האנגלים שהיו במחנות הצבא הרבים שמסביב לכרכור‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫פרּומה והאנגלים‬
‫מכל עבר‪ ,‬ואפילו בתוך כרכור‪ ,‬היו כמה מחנות של הצבא הבריטי‪ .‬היה מחנה על יד כרכור‪ -‬מחנה‬
‫שמונים ‪ -‬שעד היום הוא קיים‪ .‬היה שני מחנות צבאיים ליד שדה התעופה הצבאי בקרבת עין שמר‪.‬‬
‫היה מחנה צבאי ענק על יד פרדס חנה‪ .‬היה מחנה צבאי על יד בנימינה‪ .‬היו מחנות צבאיים ליד חדרה‬
‫ובתוכה ממש‪ .‬אפילו היה מחנה צבאי בתוך כרכור‪ .‬לכולם היו שמות של מספרים; שמונים‪ ,‬שמונים‬
‫ואחת‪ ,‬שמונים ושתיים וכן הלאה‪ .‬היו לבריטים עשרות רבות של מחנות רץ ישראל בזמן המלחמה עם‬
‫הגרמנים ובהם כמה מאות אלפי קצינים וחיילים‪ .‬זו היתה הזדמנות מצוינת לפרנסה של היהודים‬
‫באותן שנים‪ .‬בכרכור גידלנו פירות וירקות בשביל הצבא אבל היה עוד דבר שתרם לפרנסה בכרכור‪.‬‬
‫כל החיילים והקצינים האנגלים חיפשו קצת בידור מחוץ למחנה‪ .‬היה להם ַאפטר דיּוטי‪ ,‬והם‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫לא יכלו לקפוץ הביתה‪ ,‬כמו שעושים עכשיו החיילים שלנו‪ .‬אנגליה היתה רחוקה‪ ,‬וכך גם אוסטרליה‬
‫וניו זילנד‪ ,‬שמשם באו הרבה מהחיילים בצבא הבריטי שהיה אז בארץ‪ .‬בכרכור‪ ,‬וגם בפרדס חנה‬
‫ובחדרה‪ ,‬נפתחו בתי קפה שנתנו לאנגלים מה שהם חיפשו; ביר‪ ,‬אגס אנד צ'יפס אנד סלט –בירה‪,‬‬
‫ביצים‪ ,‬צ'יפס וסלט‪ .‬גם נקניקיות עם שעועית היו אהובות עליהם‪ .‬לפעמים נתנו להם גם בשר‪ ,‬אבל‬
‫בדרך כלל את הבשר הם אכלו בצהרים במחנה ובערב הם הסתפקו בביצת עין עם צ'יפס וסלט ובעיקר‬
‫בירה‪ .‬קשה להאמין איך כרכור נראתה באותם ימים‪ .‬גם קפה טיצ’ר וגם קפה פרֹוינד היו מלאים‬
‫באנגלים שחיפשו קצת לבלות מחוץ למחנה‪ .‬אפילו משפחת ברנר‪ ,‬שהבית שלהם היה ממש ליד‬
‫המחנה הצבאי שבתוך כרכור‪ ,‬גם הם פתחו בית קפה‪ .‬החיילים היו שותים הרבה בירה וברוך השם‬
‫היה לנו בארץ בית חרושת 'נשר' לבירה‪ .‬אנחנו קראנו לבירה נשר והאנגלים קראו לה איגל‪ .‬גם היתה‬
‫סטאר שהאנגלים אהבו והשם הזה נשאר אצלנו עד היום‪ .‬תמיד התפלאנו כמה בירה‬
‫בירה גֹולד ַּ‬
‫החיילים האנגלים יכולים לשתות‪ .‬הם לא הפסיקו לשתות כל הערב‪ .‬עד שנפטרנו מהגויים בחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬שגם הם שותים ושותים עד בלי די‪ ,‬באו לנו גויים אנגלים שגם הם שותים הרבה‪ .‬הם לא שתו‬
‫את אותם המשקאות כמו שהיו שותים בליּפנישֹוק אבל היו שיכורים באותו אופן‪ .‬הם היו שרים‬
‫וצועקים ואחר כך שוכבים בתעלות שבצד הדרך ומקיאים‪ .‬גם שם וגם פה‪ ,‬כשהגויים שכבו שיכורים‬
‫בתעלות היתה למלים בתפילה "שלא עשנו כמשפחות האדמה" משמעות ברורה ופשוטה‪ .‬בגלל דברים‬
‫כאלה הרבה לא אהבו אצלנו את החיילים האנגלים וזה נוסף למתח שהיה בין ההגנה והאצ"ל לבין‬
‫השלטון הבריטי‪ .‬אבל מי שדווקא אהבנו‪ ,‬ובמיוחד הילדים היו דווקא החיילים האוסטרלים שלפעמים‬
‫היו בסביבה‪ .‬הם היו משהו אחר מהחיילים האנגלים‪ .‬הם היו יותר חביבים ויותר עממיים‪ .‬הם היו‬
‫יותר דומים לצברים שלנו‪ .‬הילדים בכרכור אהבו אותם כי האוסטרלים היו נחמדים אליהם וחילקו‬
‫להם מדי פעם ביסקוויטים ושוקולדים‪ .‬לנו הנוטרים היתה סיבה מיוחדת לחבב את החיילים‬
‫‪72‬‬
‫האוסטרלים‪ .‬הכובעים של הנוטרים היו מאד דומים לכובעים שלהם ומאז‪ ,‬אני חושב‪ ,‬לכובעים שלנו‬
‫קראו כובעים אוסטרלים‪.‬‬
‫פרּומה‪ ,‬שידעה לדבר אנגלית וגם להתנהג כמו שצריך עם האנגלים‪ ,‬הלכה לעבוד כמלצרית‪,‬‬
‫בקפה פרֹוינד ואחר כך בקפה טיצ’ר‪ ,‬כדי לעזור ולשלם את ההלוואה שקיבלנו מ ַּסמסֹון‪ .‬עם כל‬
‫הכאבים והעצב‪ ,‬היא בכל זאת ידעה להתלבש יפה‪ ,‬לשים ליפסטיק על השפתיים ופודרה על הלחיים‪,‬‬
‫לתת חיוך ולהיכנס לבית הקפה עליזה ומלאת חיים‪ .‬האנגלים בבית הקפה לא העלו על הדעת‬
‫שהאישה הזאת עברה תאונה קשה שקלקלה לה את החיים‪ .‬איך היא היתה יכולה לעשות את זה היה‬
‫תמיד חידה בעיניי‪.‬‬
‫כשפרּומה היתה מתכוננת לקראת העבודה שלה בבית הקפה בערב היא היתה חוזרת למצב רוח‬
‫הטוב שלה‪ ,‬מתלבשת יפה וגם מתקשטת‪ .‬היא החשיבה מאד את ההליכה לעבודה בבגדים כמו שצריך‪.‬‬
‫הכול היה נקי ומצוחצח‪ .‬הכול היה מגוהץ עם עמילן‪ .‬היה לה מין מטפחת ראש לבנה מיוחדת של‬
‫מלצריות‪ .‬לפעמים היא היתה שמה סרט צבעוני על השערות‪ .‬היתה לה סיכה עם אבנים נוצצות‪,‬‬
‫שהאבנים שלה נראו כמו יהלומים‪ ,‬והיא שמה אותה על החולצה‪ .‬היו לה עגילים שלא שכחה אף פעם‬
‫לשים אותם לפני שיצאה לעבודה‪ .‬היה לה גם סינור לבן עם תחרה בקצוות וגם תיק מיוחד שבו היא‬
‫היתה שמה את הכסף ונותנת עודף‪ .‬הכול היה צנוע ושקט‪ ,‬אבל היא נראתה יפה מאד‪ .‬נכון‪ ,‬זה לא‬
‫היה כמו השמלות הצבעוניות המתעופפות שהיו לה פעם אבל זה היה לבוש מאד רציני ומכובד‪.‬‬
‫כנראה שהעבודה עם החיילים הביאה לפרּומה את אנגליה בחזרה‪ ,‬אנגליה שהיא כל הזמן‬
‫התגעגעה אליה‪ .‬ההליכה לעבודה בבית הקפה עם החיילים האנגלים היתה הליכה יומיומית בחזרה‬
‫לאנגליה‪ .‬בבית הקפה היא הרגישה בבית‪ .‬האנגלים החשיבו אותה‪ ,‬הרגישו טוב איתה‪ ,‬משום שהיא‬
‫דיברה בשפה שלהם וידעה להתבדח איתם בסגנון שלהם‪ .‬היא גם ידעה לדבר איתם כמו גברת אנגליה‬
‫מכובדת וגם לפטפט כמו אחת מפשוטי העם‪ .‬היא הכירה את השירים שלהם‪ ,‬כמו ַּמיי בייבי איז אֹובר‬
‫די אֹושן ועוד רבים אחרים‪ .‬היא היתה שרה איתם שירים שהיא הכירה עוד מאנגליה וגם למדה מהם‬
‫שירים חדשים שלא הכירה‪ ,‬כי בכל זאת‪ ,‬בינתיים עברו כמה שנים מאז שהיא באה מאנגליה‪ .‬את כל‬
‫השירים האלה הייתי שומע אחר כך בבית כי פרּומה היתה אוהבת מאד לשיר‪.‬‬
‫אני מוכרח לומר כי הייתי די מבולבל מכל העניין הזה שפרּומה הולכת לעבוד כמלצרית עם‬
‫חיילים אנגלים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬שמחתי שהיא יוצאת מהעצבות שלה‪ ,‬מתלבשת יפה ואפילו מתלוצצת‬
‫ושרה‪ .‬אבל מצד שני‪ ,‬התעצבתי שהיא מחפשת את השמחה במקום אחר‪ .‬וגם לא היה פשוט עם זה‬
‫שפרּומה עבדה עם חיילים אנגלים‪ .‬באותו זמן היו כל מיני בחורות שהיו להן קשרים עם חיילים‬
‫אנגלים והקשרים האלה הסתבכו‪ .‬היו אפילו כאלה שהתחתנו עם חיילים אנגלים‪ .‬בדרך כלל היו אלה‬
‫נשים צעירות ורווקות‪ ,‬שהתקשרו עם החיילים האנגלים‪ .‬בכרכור היתה אפילו אישה נשואה עם ילדה‬
‫שבעלה התגייס לצבא הבריטי ובאותו זמן חייל אנגלי היה בא לבקר אותה בבית‪ .‬מהחצר שלנו הייתי‬
‫רואה אותו נכנס אליה‪ .‬הוא גם היה לוקח אותה עם הילדה לארוחה בבית הקפה של טיצ’ר‪ .‬הוא היה‬
‫נחמד אל הילדה שלה‪ .‬כולנו ראינו את זה ומה יכולנו להגיד או לעשות‪ .‬היה כעס גדול עליה במושבה‪.‬‬
‫הסוף היה שהיא עזבה את הבעל והלכה אחרי החייל האנגלי לאנגליה‪ ,‬עם הבת שלה לאחר‬
‫שהסתיימה המלחמה‪.‬‬
‫אנשים בכרכור לא אהבו את הקשר הזה בין נשים יהודיות לחיילים אנגליים‪ .‬בכל הארץ דיברו‬
‫‪73‬‬
‫אז הרבה על נשים יהודיות שהלכו עם חיילים אנגלים‪ .‬היתה הרבה רכילות ודיבורים רעים בעניין‬
‫הזה‪ .‬כל מי שעשתה משהו שהיה קשור בעבודה עם אנגלים היתה בחזקת חשודה בעיני היהודים‬
‫ואולי גם בעיני החיילים האנגלים‪ ,‬שכמה מהם היו חושבים שכל מי שעובדת איתם היא בחזקת מי‬
‫שמחפשת קשר איתם‪ .‬אז כשיש לך אישה שעובדת כמלצרית בבית קפה‪ ,‬שבו רוב הלקוחות הם‬
‫חיילים אנגליים‪ ,‬והאישה מדברת כמו אנגליה ומתלבשת כמו אנגליה‪ ,‬זה מתחיל לגרום לך קשקוש‬
‫בבטן‪ .‬חרקתי שיניים וגם הייתי בא כל פעם שיכולתי לקחת אותה הביתה בסוף המשמרת שלה כדי‬
‫שהחיילים ייראו ויידעו כי היא אישה נשואה‪ .‬לפעמים חשבתי להגיד לה שהיא לא תלך יותר לעבודה‬
‫ושתמצא לה עבודה אחרת‪ .‬למה היא צריכה לעבוד בערב ולהשאיר את הילד לבד בבית כאשר אני‬
‫נמצא בשמירה‪ .‬הילד היה מתעורר לפעמים‪ ,‬רואה שאין אף אחד בבית ואז הוא היה נעמד בחלון‬
‫ובוכה‪ .‬הוא היה בוכה ובוכה עד שמישהו היה עובר ליד הבית ואומר לו; "אל תבכה‪ ,‬ילד‪ .‬אני הולך‬
‫לקרוא לאבא שלך בתחנת הנוטרים"‪ .‬אבל בעיקר חששתי מהעניין הזה עם החיילים האנגלים ומאד‬
‫רציתי שהיא תפסיק את העבודה הזו ואולי תמצא לה עבודה אחרת במשך היום‪ .‬היה עוד משהו‪.‬‬
‫בבוקר הרגליים כאבו לה מאד‪ .‬זה לא קל לעמוד על הרגליים במשך כמה שעות טובות בערב‪ ,‬אחרי‬
‫שהיא כבר עבדה בבית במשך היום‪ .‬אבל היא התעקשה כי זה גם מביא לה כסף וגם נעים לה‪ .‬אז ככה‬
‫זה נמשך כמה שנים עד שהיא התעייפה מזה והפסיקה‪ .‬מאז היא עבדה רק בבית ונעשתה יותר עצובה‬
‫ויותר מרירה‪.‬‬
‫זה לא היה קל עם פרּומה‪ .‬היא היתה לעיתים קרובות כועסת ומיד היתה מתרתחת ואי אפשר‬
‫היה לעצור את הכעס שלה‪ .‬אם הייתי מנסה לעשות זאת היא היתה כועסת עוד יותר‪ .‬לפעמים היה לי‬
‫קשה מאד איתה עד שחשבתי עד כאן‪ ,‬יותר אני לא יכול‪ .‬אבל תמיד היא עמדה לנגד עיניי כפי שהיא‬
‫היתה כאשר היא הלכה אחריי במדבר‪ .‬כן‪ ,‬בשבילה ארץ ישראל היתה ונשארה מדבר‪ .‬נכון‪ ,‬היא באה‬
‫בהתחלה עם איזו התלהבות ונכונות אבל החיים היו כאן קשים לה‪ .‬היינו עניים די הרבה שנים‪.‬‬
‫ההלוואה על הבית המשיכה להכביד‪ .‬ההפסדים בחקלאות לחצו אותנו מאד‪ .‬גם המאורעות לא עשו‬
‫לה טוב‪ .‬היא הבינה שכאן מסוכן לחיות‪ ,‬אבל יותר מכל היא לא אהבה את הסגנון של החיים כאן‪ .‬היא‬
‫ראתה אי‪-‬סדר וחוסר כבוד בכל פינה‪ .‬לא היו הרבה ג'נטלמנים כמו שהיא טענה כל הזמן שיש‬
‫באנגליה‪ .‬השנים שהיא חיה באנגליה‪ ,‬מגיל חמש עשרה ועד גיל עשרים ושלוש השפיעו עליה מאד‪.‬‬
‫היא נעשתה אנגליה מהר מאד‪ ,‬כמעט שכחה את היידיש שהיא באה איתה מפולניה‪ .‬עברה לאנגלית‪.‬‬
‫אבל כשהיא באה לכרכור היא מצאה שכמעט כולם מדברים יידיש‪ .‬לכן היא היתה צריכה ללמוד את‬
‫היידיש מחדש‪ .‬בשבילה היידיש סימנה את העולם של פולניה שהיא עזבה בשמחה‪ .‬לצערה היא שוב‬
‫מצאה את העולם הזה כאן‪ .‬כשהאנגלים יצאו מהארץ היא לא שמחה כמו כולם‪ .‬האנגלים עזבו את‬
‫הארץ אבל היא נשארה עם כלי האוכל והבגדים של אנגליה ועם הזיכרונות שלה מאנגליה‪.‬‬
‫לעומת זאת השאירו האנגלים בכרכור זיכרון רע בגלל המקרה של משפחת פלסקובסקי‪.‬‬
‫האנגלים לקחו בכרכור כמה בתים כדי לכלול אותם בתוך המחנה הצבאי בשביל מגורי קצינים‪ .‬הבית‬
‫של שתי הקומות של משפחת ּפ ַּלסקֹובסקי היה בתוך המחנה‪ ,‬והמשפחה היתה צריכה לפנות אותו‬
‫ולשכור דירה בבית של האבא של פרּומה‪ ,‬ממש על ידינו‪ .‬זה היה בית יפה על גבעה שבקצה המושבה‪.‬‬
‫זה היה אחד הבתים היחידים בכרכור שהיו בהם שתי קומות‪ .‬מאיר ּפ ַּלסקֹובסקי היה נפח יחד עם אח‬
‫שלו‪ .‬היתה להם נפחיה לא רחוק מהבית שהוא בנה‪ .‬הרבה אנשים היו באים לנפחיה שלהם לשים‬
‫‪74‬‬
‫פרסות על הרגליים של הסוסים שלהם‪ .‬היום כבר לא רואים כל כך דברים כאלה‪ .‬מכוניות וטרקטורים‬
‫החליפו את הסוסים‪ .‬מאיר הצליח בעבודה שלו וגם הצליח לבנות בית כזה יפה‪ ,‬ופתאום באים‬
‫האנגלים ומחרימים לו את הבית בשביל המחנה הצבאי שלהם בכרכור‪ .‬למרות כל זה התגייס מאיר‬
‫לצבא הבריטי בתור איש מקצוע טכני בחיל האוויר ושירת במצרים‪ ,‬בצפון אפריקה ובאיטליה‪ .‬הוא לא‬
‫היה היחידי‪ .‬היו עוד כמה בכרכור שהתגייסו לצבא הבריטי בזמן המלחמה‪ .‬האנשים האלה הלכו לכמה‬
‫שנים והשאירו אחריהם את המשפחות שלהם‪ .‬הם הלכו למלחמה‪ ,‬לא לאיזה טיול או עבודה‪ .‬היו‬
‫כאלה שהיו אולי ארבע שנים בצבא ובקושי הגיעו הביתה‪.‬‬
‫למאיר ּפ ַּלסקֹובסקי היה גורל מיוחד‪ .‬אחרי המלחמה הוא השתחרר וחזר לנפחיה שלו‪ .‬הבית‬
‫שלו היה עדיין בידי הצבא הבריטי‪ .‬יום אחד הבן הבכור שלו‪ ,‬ראובן‪ ,‬שהיה בפלמ"ח בקיבוץ אשדות‬
‫יעקב‪ ,‬הגיע לחופשה והם נסעו יחד על האופנוע שלהם לחדרה‪ .‬הם היו משפחה של רוכבי אופנוע‪ .‬יש‬
‫כאלה שלא ייגעו באופנוע כי זה כלי רכב מסוכן ויש כאלה שהאופנוע הוא כל החיים שלהם‪.‬‬
‫הּפ ַּלסקֹובסקים היו כאלה‪ ,‬כולל איציק‪ ,‬הבן השני‪ .‬אבל המזל הרע שלהם היה שבאותו זמן היה מתח‬
‫גדול בארץ בגלל ההתקפות של האצ"ל על חיילים אנגלים שהגיעו לשיא עם תליית הסרג'נטים על יד‬
‫נתניה‪ .‬חייל אנגלי‪ ,‬שנהג במכלית דלק צבאית‪ ,‬ראה אותם רוכבים על האופנוע על הכביש על יד משק‬
‫ילדים שבדרך בין פרדס חנה לחדרה והחליט לעבור לצד השני של הכביש ולפגוע בהם‪ .‬לא היה להם‬
‫שום סיכוי‪ .‬הם עפו על הגדר‪ .‬ראובן נהרג על המקום‪ .‬מאיר מת מפצעיו בבית החולים‪ .‬זה משהו נורא‬
‫כשאבא ובן נהרגים ביחד‪ .‬היה כעס נורא על האנגלים‪ .‬הנה מישהו שהיה בצבא הבריטי כמה וכמה‬
‫שנים בזמן המלחמה עם הגרמנים ופתאום בא חייל אנגלי והורג אותו על הכביש כשהוא נוסע עם הבן‬
‫שלו לקנות משהו בחדרה‪ .‬וזה בטוח היה בכוונה ולא תאונה כי את מה שקרה ראה נהג מפרדס חנה‬
‫שנסע בדיוק באותו זמן באותו כביש‪ .‬הוא ראה בדיוק מה שהיה‪ ,‬ולו לא היה ספק בכך שזה נעשה‬
‫בכוונה‪ .‬הוא לא הספיק לראות את המספר של המכלית‪ .‬גם אם הוא היה מצליח לראות את המספר‪,‬‬
‫האנגלים לא היו עושים שום דבר‪.‬‬
‫בכרכור עשתה התאונה הזאת משהו ליחס שלנו לאנגלים‪ .‬השנאה גברה והצטרפה לשנאה‬
‫שהתפתחה בכל הארץ בגלל גירוש המעפילים‪ ,‬המעצרים והחיפושים‪ .‬לנו בכרכור היתה סיבה מיוחדת‬
‫לכעס נורא על האנגלים בגלל המקרה של המיכלית והאופנוע‪ .‬אבל פרּומה נשארה בשלה בעניין הזה‪.‬‬
‫היא זכרה את אנגליה והתגעגעה אליה ואל האנגלים‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫סוף‪-‬סוף התחברנו לחשמל‬
‫היום יש חשמל בכל בית‪ .‬זה נראה היום מובן מאליו‪ .‬אבל לא זה לא היה כך בהתחלה‪ .‬הרבה שנים‬
‫אחרי שבנינו את הבית לא היה לנו בו חשמל‪ .‬היינו מאירים את הבית במנורות נפט‪ .‬למפה קראנו אז‬
‫למנורת נפט‪ .‬היום כבר לא רואים מנורות כאלה אבל אז זה היה מאד מקובל‪ .‬גם בליּפנישֹוק היו לנו‬
‫מנורות נפט בבתים‪ .‬היו כמה צרות עם מנורת הנפט‪ ,‬מלבד זה שהאור שיצא ממנה היה קטן‪ .‬צריך‬
‫להיזהר שהיא לא תתהפך בזמן שהיא בוערת‪ .‬בחוץ לארץ היו הרבה שריפות בגלל מנורת נפט‬
‫שהתהפכה‪ .‬מספיק שילד לא שם לב והופך מנורת נפט ומיד יש סכנת שריפה‪ ,‬בייחוד בבתים מעץ‬
‫העומדים צפוף אחד ליד השני‪ ,‬כמו שהיה בכל עיירה‪.‬‬
‫צרה אחרת היתה עם הפתיל של מנורת הנפט‪ .‬הוא פשוט היה נגמר אחרי כמה וכמה שעות‪,‬‬
‫ואם לא החלפת אותו בזמן היה פתאום חושך בחדר‪ .‬לך תחפש את המקום ששמת את הפתיל החדש‪.‬‬
‫לכן תמיד היה לנו נרות על כל צרה שלא תבוא‪ .‬אבל הכי מרגיז היה עם הזכוכית של מנורת הנפט‪.‬‬
‫מדי גבוה הזכוכית היתה‬
‫היא היתה מאד דקה‪ ,‬כמעט כמו נייר‪ .‬אם האש בפתיל היתה עולה יותר ַּ‬
‫נסדקת‪ .‬אבל עוד יותר גרוע היה אם הזכוכית היתה מקבלת מכה והיתה נשברת לחתיכות‪ .‬פרּומה‬
‫היתה מכינה תמיד עוד שתי זכוכיות בבית כדי שיהיה עם מה להחליף‪ .‬קשה לספור כמה זכוכיות‬
‫החלפנו במשך השנים במנורות הנפט שהיו לנו בבית בכרכור‪.‬‬
‫בשנים הראשונות עוד לא היה בכלל חשמל במושבה‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כאשר החברה של רוטנברג‬
‫הגיעה עם קו חשמל לרחוב שלנו‪ ,‬לא היה לנו כסף לשלם עבור החיבור לחשמל והמשכנו עם מנורות‬
‫הנפט‪ .‬מה לעשות? לא היתה לנו אפשרות לשלם וגם התרגלנו למצב‪ .‬לא היינו היחידים בכרכור במצב‬
‫הזה וזה הקל עלינו לקבל את המצב הזה‪ .‬מה שהיה קשה לי במיוחד היה שכעבור זמן‪ ,‬כשעמירם הלך‬
‫כבר לכתה א' הוא היה צריך להכין את השעורים שלו לאור מנורת נפט‪ .‬אמרתי לו להכין את השעורים‬
‫אחרי הצהרים כשעוד יש אור שמש אבל הוא רצה לשחק עם הילדים ואי אפשר היה לעצור אותו‪ .‬היה‬
‫לי מאד לא נעים אז לראות אותו עושה שעורים לאור מנורת הנפט‪ .‬היום אני יכול להתנחם בכך שזה‬
‫לא הזיק לו‪ .‬הוא הצליח בלימודים וגם משקפיים לא היו לו כשהוא היה ילד ואפילו לא כשהוא היה‬
‫כבר אבא לילדים קטנים‪ .‬רק אחרי שנים היו לו משקפיים‪ ,‬אבל זה לא היה בגלל שלא היה לנו חשמל‬
‫בהתחלה‪.‬‬
‫אחרי קרוב לעשר שנים מאז שגמרנו לבנות הבית‪ ,‬כשהתחלתי להרוויח מגידול תפוחי אדמה‬
‫עבור הצבא הבריטי‪ ,‬היה לי כבר מספיק כסף כדי לשלם עבור החיבור לחשמל‪ .‬יחד עם האור הגדול‬
‫בבית החיבור לחשמל הביא לנו באו עוד שינויים רבים‪ .‬עם החשמל בא הרדיו‪ .‬רוב זמן המלחמה עם‬
‫הגרמנים לא היה לנו רדיו‪ .‬הייתי מקבל את העיתון 'דבר' וזה היה מקור החדשות היחידי שלנו‪ .‬נכון‬
‫‪76‬‬
‫שרוב היום לא היה לי זמן להקשיב לרדיו כי הייתי עסוק‪ ,‬גם בחקלאות וגם כנוטר‪ ,‬ובקושי הייתי‬
‫בבית‪ ,‬אבל רציתי את הרדיו בעיקר בשביל הילד הקטן‪ .‬מרגע שהוא ידע לקרוא הוא היה קורא כל יום‬
‫את העיתון‪ .‬ולא היה סתם קורא אלא גם היה יודע לספר את החדשות לכל מי שלא קרא את העיתון‪.‬‬
‫ראיתי שהוא מאד מתעניין במלחמה עם הגרמנים ויודע על הקרבות והחזיתות‪ ,‬אז החלטתי להוציא‬
‫כסף על רדיו‪ .‬בעיקר קניתי רדיו כדי שעמירם יוכל גם לשמוע חדשות טריות ולא רק לקרוא אותן‬
‫בעיתון למחרת‪ .‬הרדיו הביא לנו שמחה כי באותם הימים היו מודיעים על הצלחות של הרוסים ושל‬
‫האמריקאים והאנגלים כנגד הגרמנים וזה עורר אצלנו הרבה תקווה שהמלחמה עוד מעט תיגמר‪.‬‬
‫החשמל גם הביא לנו אחר כך את המקרר החשמלי‪ .‬זה לא היה מיד לאחר החיבור לחשמל‪ ,‬כי‬
‫בכל זאת מקרר חשמלי הוא מכשיר יקר יותר מרדיו‪ .‬עד אז היה לנו מקרר על קרח‪ ,‬ולפניו היה לנו‬
‫סתם ארון רוח בקצה המטבח‪ .‬אני חושב שהיום אף אחד מהצעירים לא יודע מה זה ארון רוח‪ .‬פעם‬
‫זה מה שהיה לנו כדי לשמור את האוכל‪ .‬אחד הארונות של המטבח היה פתוח החוצה‪ ,‬אבל מוגן‬
‫ברשת כדי שזבובים ונמלים לא ייכנסו‪ .‬אויר הלילה הקר היה נכנס דרך הרשת ומקרר קצת את‬
‫המאכלים ששמו בו‪ .‬ארון רוח היה אז במקום המרתף שהיה לנו בחוץ לארץ‪ .‬אבל‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬בארץ‬
‫ישראל חם הרבה יותר מאשר בחוץ לארץ ואי אפשר לשמור מאכלים רגישים הרבה זמן בארון רוח‪.‬‬
‫לכן היינו מבשלים כמעט כל יום ואפילו קונים כמעט כל יום כדי שהמאכלים לא יצטרכו להחזיק‬
‫מעמד אלא זמן קצר‪ .‬לזה ארון רוח היה מספיק‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כשבנו בית חרושת לקרח בפרדס חנה וּפלאּוט התחיל לחלק קרח בעגלה בבתים‪ ,‬קנינו‬
‫מקרר על קרח‪ .‬הבלוקים של הקרח שכבו אצל ּפלאּוט בעגלה מתחת לשקים‪ .‬היה לו פעמון והוא צלצל‬
‫בו כשהוא הגיע ליד הבית‪ .‬מישהו מאיתנו היה יוצא עם שק וקיבל רבע בלוק כדי לשים אותו עטוף‬
‫בשק בתא מיוחד למעלה במקרר‪ .‬השק היה שומר על הקרח שלא יימס מהר‪ ,‬אבל בכל זאת הוא נמס‪,‬‬
‫והמים היו נוזלים בצינור למטה אל מגירה שאספה את המים‪ .‬היה צריך תמיד לזכור להוציא מדי פעם‬
‫את המים מתוך המגירה ולשפוך בכיור‪ .‬אם היו שוכחים‪ ,‬הרצפה של המטבח היתה מתמלאת מים וזה‬
‫כמובן קרה לא פעם‪ .‬היתה עוד צרה עם הקרח‪ .‬היה צריך להיות בבית כשּפלאּוט היה עובר עם העגלה‪.‬‬
‫לכן היה חשוב לדעת בדיוק מתי הוא עובר אצלנו ברחוב ולחכות לו‪ .‬אם היה קורה מקרה והוא היה‬
‫עובר כאשר אף אחד לא היה בבית היה צריך לרוץ אחריו בכל המושבה כדי למצוא אותו‪.‬‬
‫כשהגיע המקרר החשמלי כל הצרות האלה נעלמו‪ .‬לא היה צריך לחכות לּפלאוט ולא היה צריך‬
‫לזכור לרוקן את המים במגירה למטה‪ .‬מהר מאד התרגלנו למקרר החשמלי ושכחנו שפעם הוא לא היה‬
‫בכלל‪ .‬היום מי בכלל זוכר שהיו מקררי קרח‪ .‬הרבה אנשים לא יודעים למה יש חורים עם רשת בקיר‬
‫בשביל ארון הרוח‪ ,‬אם בכלל הם השאירו אותם ולא סתמו אותם עם בטון‪.‬‬
‫הסיפור על ּפלאּוט ועל עגלת הקרח שלו הזכיר לי שפעם היו באים אל הבתים כדי למכור לנו‬
‫כל מיני דברים‪ .‬לא רק קרח הביאו הביתה‪ ,‬גם לחם‪ .‬כל בוקר היתה עוברת ברחובות עגלה של לחם‬
‫טרי וחם ישר מהמאפיה‪ .‬לעגלה היה ריח חזק של לחם אפוי וכל מי שהריח את הריח הטוב הזה לא‬
‫יכול היה שלא לצאת מהבית ולקנות משהו‪ .‬אם כבר עמדו ליד העגלה כדי לקנות לחם אז כבר היתה‬
‫הזדמנות לשוחח וכך היו החדשות עוברות במושבה‪ .‬כל מי שהיה לו משהו חדש לספר הביא את‬
‫הסיפור אל הפגישה היומית ליד עגלת הלחם והסיפור היה מתגלגל הלאה במושבה מאחד לשני‪ .‬זה לא‬
‫היה ככה עם העגלה של הקרח‪ּ .‬פלאּוט לא היה מדבר ורק משמיע קולות משונים‪ ,‬שהייתי יכול לתאר‬
‫‪77‬‬
‫לעצמי שזה בגרמנית‪ .‬יש עגלה ויש עגלה‪ .‬ככה זה בחיים‪.‬‬
‫היו עוד אנשים שהיו הולכים מבית לבית‪ .‬פליישר היה עובר מדי פעם עם שתי מזוודות‪,‬‬
‫מתנדנד מצד אל צד כמו ברווז‪ .‬בתוך כל אחת מהמזוודות היה כל מה שאישה צריכה בשביל לתפור‪.‬‬
‫היו שם כפתורים מכל הגדלים והסוגים‪ .‬היו שם חוטי תפירה מכל הצבעים‪ .‬היו לו מחטים קטנות‬
‫וגדולות‪ .‬היו לו גם אצבעונים בשביל שלא להידקר מהמחט בזמן שתופרים‪ .‬היו לו כמובן מספריים‪,‬‬
‫מהכי‪-‬קטנות ועד הכי‪-‬גדולות‪ .‬הוא הלך בין הבתים עד שהזדקן וכבר לא היה לו כוח לסחוב את‬
‫המזוודות מבית לבית‪ .‬אף אחד אחר לא בא במקומו‪.‬‬
‫גם מחדד הסכינים נעלם‪ ,‬זה שהיה סוחב על הגב את המכשיר וצועק ברחוב; "מחדד סכינים‪,‬‬
‫מחדד מספריים‪ ,‬מחדד סכינים‪ ,‬מחדד מספריים"‪ .‬פרּומה היתה נותנת לו לחדד את המספריים שלה‬
‫ו אני הייתי נותן לו לחדד את החרמש שהיה לי פעם כשהייתי קוצר אספסת בשביל התרנגולות שהיו‬
‫לנו בלול‪ .‬גם נעלם מתקן המזרונים שהיה הולך בין הבתים ומחדש את הצמר גפן במזרונים‪ .‬לא צריך‬
‫אותו יותר מאז שיש גומאוויר וכל מיני חומרים חדשים‪ .‬את אנשים האלה שהלכו בין הבתים כבר לא‬
‫רואים יותר ואף אחד לא שם לב‪ ,‬אבל אני דווקא מתגעגע אליהם‪ .‬כל אחד מהם שהיה בא אלינו‬
‫הביתה היה לא רק מוכר משהו או עושה משהו אלא גם מדבר עם פרּומה או איתי‪ .‬השיחות האלה היו‬
‫משהו שמוסיף לחיים שלנו‪ .‬היום אנשים יושבים בבית ואף אחד לא נכנס אליהם והם לא מחכים‬
‫למישהו או למשהו‪ .‬היחידים שבאים לחצר פעם בחודשיים זה אלה שרושמים את מה שיש בשעון‬
‫חשמל או בשעון המים או אלה שמחליפים את בלון הגז‪ .‬אבל הם לא נכנסים הביתה‪ ,‬הם לא מדברים‬
‫איתך ואתה אפילו לא רואה אותם כשהם באים‪ .‬הם לא צריכים אותך בשביל לעשות את העבודה‬
‫שלהם‪ .‬כשמתקן המזרונים היה בא עם הקשת שלו הוא היה יושב בבית יום שלם והיינו נותנים לו‬
‫משהו לאכול ולשתות‪ .‬זה היה כמו אורח בבית‪ .‬אין יותר אנשים כאלה‪ .‬הכול השתנה במשך השנים‪.‬‬
‫כמה שנים אחרי המקרר החשמלי בא גם הבוילר החשמלי לחימום מים למקלחת‪ .‬עד אז‬
‫חיממנו את המים עם תנור ‪ -‬ברנר ‪ -‬על נפט‪ .‬התנור היה בתוך הארובה של דוד המים‪ ,‬והנפט טפטף‬
‫אל התנור מתוך צינור דק‪ ,‬שיצא ממיכל קטן‪ ,‬שהיה צמוד אל הקיר‪ .‬אני דווקא אהבתי את התנור הזה‬
‫כי היה בחדר האמבטיה רעש של אש בוערת וזה הזכיר לי את תנור האמבטיה בבית בליּפנישֹוק שבער‬
‫על עצים‪ .‬גם בתנור ההוא האש היתה עושה רעש כשהיא עלתה בארובה‪ .‬עם בוילר חשמלי זה אחרת‪.‬‬
‫אתה לא שומע שום רעש וגם לא רואה כלום‪ .‬הבוילר מוסתר בתוך בֹוידעם‪ .‬כל מה שראו ממנו זו רק‬
‫מנורה אדומה על הקיר שבפרוזדור‪ .‬בבת אחת עניין החימום של המים נעשה כה כך נוח‪ .‬המקרר‬
‫והבוילר החשמליים עשו את החיים שלנו אחרים לגמרי‪ .‬היום אנשים חושבים שאי אפשר להתקיים‬
‫בלעדיהם‪ .‬אנחנו התקיימנו ולא קרה לנו כלום‪.‬‬
‫אחרי שנים רבות הצטרפה גם הטלוויזיה למה שהחשמל נתן לחיים שלי‪ ,‬במיוחד אחרי‬
‫שפרּומה הלכה לעולמה‪ .‬עם הטלוויזיה לא הייתי לבד בבית‪ ,‬במיוחד בערב כשכולם היו יושבים להם‬
‫בבתים שלהם ואני בבית שלי‪ .‬אני לא יודע איך הייתי עובר את הערבים הארוכים האלה אם לא היתה‬
‫לי טלוויזיה‪ .‬כשבא שר האוצר ארידֹור ונתן אפשרות לקנות טלוויזיה צבעונית במחיר זול לא חיכיתי‬
‫אפילו רגע קניתי לי את הטלוויזיה הכי טובה כי ידעתי שזה מה שהכי חשוב לי עכשיו‪ .‬מה אין‬
‫בטלוויזיה‪ ,‬הכול יש שם‪ .‬גם חדשות‪ ,‬גם סרטים‪ ,‬גם ספורט וגם שירים וריקודים‪ .‬כל העולם נכנס אליי‬
‫לבית ולא הייתי אף פעם לבד במשך הערב עד שהלכתי לישון‪ .‬תמיד היה משהו או מישהו לראות‬
‫‪78‬‬
‫ולשמוע‪ .‬ובכלל‪ ,‬מאז שהתחלתי להתעניין בספורט‪ ,‬ובמיוחד בכדורסל‪ ,‬הטלוויזיה היתה למגרש‬
‫המשחקים הפרטי שלי‪ .‬כל הקבוצות באו לשחק לפניי בתוך הבית‪ ,‬ואחר כך הייתי יכול לדבר על כך‬
‫עם הצעירים שהייתי פוגש במכולת או בקופת חולים‪ ,‬ולפעמים לדבר גם הנכדים על המשחקים‬
‫שראיתי בטלוויזיה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫זה לא פשוט לגדל בן יחיד‬
‫אני שמח שעמירם בא כל יום להיות איתי כאן במחלקה סיעודית כי הוא מזכיר לי כל פעם את החיים‬
‫שלי‪ .‬הוא מזכיר לי את היום בו חזרתי עם פרּומה ואיתו מ'הדסה' אל הבית החדש שלנו בכרכור כדי‬
‫להתחיל בחיי משפחה של ממש‪ .‬הוא מזכיר לי את הימים שהייתי צעיר והחזקתי אותו על הידיים‪.‬‬
‫הוא גם מזכיר לי לפעמים את הילד שלא נולד‪ ,‬זה שהתחיל את דרכו בחיים ברחם אמו אך לא זכה‬
‫לצאת חי אל אויר העולם‪ .‬היינו מאד עצובים‪ .‬אני עצוב גם עכשיו‪ .‬אף פעם לא שכחתי‪ .‬במידה‬
‫מסוימת אני יכול לראות את עצמי כאב שכּול‪ .‬שנים התאבלתי עליו‪ .‬על עוד שניים שהיו ברחם‬
‫ופרּומה הפילה אותם די מוקדם לא התאבלתי‪ .‬כבר ראיתי בזה מחלה או משהו דומה‪ .‬וויתרתי עליהם‪.‬‬
‫מדי פעם אני חושב מה היה קורה אילו הילד ההוא שלא נולד כן היה נולד‪ .‬עכשיו היה לעמירם קל‬
‫יותר להתעסק איתי‪ .‬הוא לא היה יחידי‪ .‬אם היה לי עוד ילד אחד לפחות היה לי יותר קל בזמן‬
‫שעמירם הלך לצבא‪ .‬הוא הלך ליחידה קרבית ותמיד פחדתי שמשהו יקרה לו ונישאר לגמרי לבד‪ ,‬בלי‬
‫אף ילד בבית‪ .‬זה לא היה סתם שפחדתי שמשהו יקרה לעמירם בצבא‪ .‬אנחנו מושבה קטנה וכבר היו‬
‫לנו כמה בנים שנהרגו בצבא תוך כמה שנים‪.‬‬
‫עם בן יחיד חיינו היו על חבל דק‪ .‬למדתי על כך גם בבית האבות בנתניה‪ .‬אחד החברים שלי‬
‫שם היה לו בן יחיד שהיה טייס‪ .‬המטוס שלו נפל באימונים והוא נהרג‪ .‬ההורים השכולים נשארו שנים‬
‫רבות לבד‪ .‬לא היה להם אחרי מי לעקוב מקרוב‪ .‬לא היו להם נכדים‪ .‬לא נשאר להם כלום‪ .‬היינו‬
‫מנהלים על כך שיחות רבות‪ .‬הוא היה מספר לי איך זה לחיות עם בן יחיד שנהרג ואני הייתי מקשיב‪.‬‬
‫הרגשתי השתתפות עמוקה בצערו וחבל היה לי עליו אך גם הרגשתי גם הקלה על כך שלי אסון כזה זה‬
‫לא קרה‪ ,‬חס ושלום‪ .‬אבל בשיחות עם החבר הזה הבנתי עוד יותר טוב מה היה האיום שריחף מעל‬
‫לראשנו כל זמן שהבן היה משרת בצבא‪ ,‬גם בסדיר וגם במילואים‪ .‬הצבא היה נוהג להתחשב בבנים‬
‫יחידים‪ .‬חשבתי אולי לשכנע את עמירם שלא ילך ליחידה קרבית‪ .‬אפשר היה לסדר את זה‪ .‬אבל ידעתי‬
‫שזה לא יעבוד אצלו‪ .‬לא רציתי שהוא ירגיש אחר בקרב חבריו‪ .‬לא רציתי שאביא אותו לסרב לבקשה‬
‫כזו מצדי‪ .‬לכן פשוט לא דיברתי איתו על העניין‪.‬‬
‫אני זוכר איך לקחתי את עמירם בפעם הראשונה לגן‪ .‬הוא היה אז דווקא קטנצ'יק בהשוואה‬
‫לזאטוטים האחרים‪ .‬קטן ושחרחר‪ ,‬כמו האמא שלו‪ .‬אבל כמה שהוא היה קטן הוא היה שובב‪ ,‬אם כי‬
‫מוכשר‪ .‬מוכשר ושובב – השילוב הזה הלך איתו עד סיום בית ספר תיכון‪ .‬היה לי נחת מהמוכשר שבו‬
‫והרבה צרות מהשובב שבו‪ .‬את זה אפשר היה לראות בתעודות שהוא קיבל במשך השנים בבית הספר‬
‫העממי ואפילו בבית ספר תיכון‪ .‬טוב שאת הציונים על התנהגות ומשמעת שמים בתחתית התעודה‪.‬‬
‫עד שהגעתי למטה יכולתי להתחזק כדי להתגבר על המכה שבתחתית התעודה‪ .‬אבל לא דאגתי‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫השובבות שלו היתה עם הרבה חן והמורים בדרך כלל אהבו אותו‪ .‬הגננת תיכף תפסה עם מי יש לה‬
‫עסק ונתנה לו בהצגת פורים את התפקיד של המלך אחשוורוש‪ .‬אבל האמא של אמנון באה ודרשה‬
‫שיתנו את התפקיד של אחשוורוש לבן שלה‪ ,‬אחרת הוא לא מוכן לבוא לגן ויישאר בוכה בבית‪ .‬ריבה‬
‫הגננת היתה מספיק חכמה ואמרה שאם כך יהיו לנו בהצגת פורים שני אחשוורוש וגם שתי אסתר‬
‫המלכה‪ .‬וכך היה‪ ,‬וגם רואים את זה בתמונה מאותם ימים; עמירם ואמנון אחשוורוש‪ ,‬יהודית ורינה‬
‫אסתר המלכה‪ .‬אבל היא השאירה את אהרן כמרדכי היהודי היחידי וכך גם שמעון נשאר המן אחד‬
‫לבדו‪ .‬מאז הצגת פורים בגן הילד הפך לשחקן ראשי בכל ההצגות של בית הספר ושל הנוער העובד‪.‬‬
‫הוא אהב מאד לשחק ואני בטוח שזה בא לו מפרּומה‪ .‬אם בא לו משהו ממני אז זה כנראה היכולת‬
‫לספר סיפורים‪.‬‬
‫באה המלחמה עם הגרמנים וריבה הגננת התגייסה לצבא הבריטי יחד עם עוד נשים יהודיות‬
‫צעירות‪ .‬באותו זמן התחילו להגיע לכרכור פליטים מתל אביב ומחיפה‪ .‬הם ברחו מפחד ההפצצות של‬
‫אווירונים איטלקיים ואולי גם גרמניים‪ .‬אחד האווירונים האלה הגיעו עד אלינו בלילה וזרק פצצה לא‬
‫רחוק מכרכור‪ .‬אומרים הוא ראה אור של מדורה של בדואים וחשב שזו האש שיוצאת מבתי הזיקוק‬
‫בחיפה‪ .‬בשאר המקומות היתה האפלה וזה מה שהוא ראה ולכן הפיל שם את הפצצה‪ .‬הפצצה עשתה‬
‫בור גדול באדמה‪ .‬הילדים של כל הסביבה דווקא נהנו לבוא לשם ולראות את הבור‪ .‬זה היה חורף ולא‬
‫לקח הרבה זמן והבור התמלא מים‪ .‬הילדים מיד הפכו את הבור לבריכת השחייה שלהם‪ .‬זה מה שיצא‬
‫מכל הפצצה הזאת‪ .‬אבל הסיפור על האווירון והפצצה הפיל פחד גדול על עמירם הקטן ומאז הוא היה‬
‫מאד מפחד מאווירונים בשמיים‪ .‬בכל פעם שנשמע רעש של אווירון הוא היה מיד בורח ונכנס לתוך‬
‫בית‪ .‬זה הפך לבדיחה אצל המבוגרים‪ .‬הם היו אומרים לו בצחוק; "עמירם‪ ,‬יש אווירון בשמים!"‪ ,‬והוא‬
‫היה רץ כחץ מקשת אל תוך בית‪ ,‬לא חשוב איזה‪ ,‬העיקר לא להישאר מתחת לשמיים‪ .‬אנחנו היינו‬
‫צוחקים מזה אבל הוא באמת היה מלא פחד‪ .‬כשזה היה קורה הייתי לפעמים חושב מה הרגישו‬
‫הילדים של המשפחה שלי בחוץ לארץ כשאווירונים גרמנים עפו מלמעלה והפציצו אותם‪.‬‬
‫כשעמירם היה ילד בבית ספר כבר אז ידעתי שמשהו יצא ממנו‪ ,‬אבל אף פעם לא העליתי על‬
‫דעתי שבסוף הוא יהיה פרופסור באוניברסיטה‪ .‬אצלנו במושבה‪ ,‬ללמוד באוניברסיטה זה לא היה‬
‫משהו מקובל‪ .‬אפילו לא חשבתי שהוא יהיה מורה בבית ספר‪ .‬נכון שהוא היה בדרך כלל תלמיד מוכשר‬
‫והשיג ציונים טובים ואפילו יותר מזה‪ ,‬אבל הוא היה ילד שובב ואי אפשר היה לחשוב שילד שהוא‬
‫שובב יהיה בסופו של דבר פרופסור‪ .‬תמיד המורים‪ ,‬ואפילו המנהל‪ ,‬היו מתלוננים על השובבות שלו‪,‬‬
‫אבל אף פעם לא אמרו לי משהו על הכנת השעורים ועל הבחינות‪ .‬הוא גם לא נזקק אף פעם לעזרה‬
‫שלי בלימודים‪ .‬גם אני לא בטוח שהייתי יכול לעזור לו במה שהם היו לומדים בבית ספר‪ .‬אם הוא‬
‫היה זקוק לעזרה הייתי‪ ,‬כנראה‪ ,‬צריך לחפש מישהו שייעשה את זה‪ .‬היו כמה ילדים שזה מה שההורים‬
‫עשו בשבילם‪ .‬הביאו הביתה מישהו שלמד בכיתות גבוהות יותר ויכול היה לעזור‪ ,‬בדרך כלל באנגלית‬
‫ובחשבון‪ .‬אבל אצל עמירם לא היו בעיות‪ ,‬לא בזה ולא בזה‪ ,‬וכך עברתי בשלום את כל שנות בית‬
‫הספר בעניין הלימודים‪ .‬למזלי‪ ,‬הבעיות היו בענייני התנהגות ובזה כבר כן יכולתי לעשות משהו‪.‬‬
‫לפעמים הייתי מדבר אליו בשקט‪ ,‬מנסה לשכנע אותו‪ ,‬מבטיח לו כל מיני דברים‪ ,‬כמו שולחן כתיבה‬
‫חדש‪ ,‬למשל‪ ,‬או אופניים שנה לפני הבר‪-‬מצווה‪ .‬לפעמים הייתי מרים את הקול‪ ,‬אומר לו אוי ואבוי‪,‬‬
‫מאיים עליו שהוא לא יוכל לשחק עם החברים כמה ימים אם הוא לא ישנה את טעמו‪ .‬אבל אני לא‬
‫‪81‬‬
‫זוכר שבאמת התרגזתי עליו בגלל השובבות שלו‪ .‬גם המורים לא התרגזו מאד‪ .‬הוא היה שובב נחמד‪,‬‬
‫הצחיק את שאר הילדים‪ ,‬לא התחצף אל המורה‪ ,‬לא העליב ילדים אחרים‪ ,‬פשוט עשה כל מיני קונצים‬
‫משעשעים וזה היה מצחיק את הילדים עד כדי כך שהמורה לא היה יכול לקיים את השיעור לכמה‬
‫רגעים‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהמורה היה מספר לי על הקונצים האלה‪ ,‬הייתי בעצמי צוחק וגם המורה היה‬
‫מצטרף אליי לשנייה אחת או שתיים‪ ,‬ואחר כך חוזר לפנים רציניות ואומר לי; "מר גּוטלבסקי‪ ,‬כך זה‬
‫לא יכול להימשך‪ ,‬מוכרחים לעשות משהו"‪ .‬עשיתי משהו‪ .‬אבל תמיד ידעתי שתבוא עוד פעם‪ ,‬ושוב‬
‫יהיו קונצים‪ .‬אחרי כמה פעמים כאלה המורה שוב יקרא לי וידבר איתי ואני אדבר עם עמירם ועוד‬
‫פעם הוא יגיד לי שהוא לא יכול להתאפק כי משהו בתוכו דוחף אותו להגיד משהו מצחיק או לעשות‬
‫איזה קונץ כזה או אחר‪ .‬אני אשמע וקצת אבין אותו‪ ,‬אגיד לו נו‪-‬נו‪-‬נו‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬אמרתי לעצמי‬
‫שהוא יגדל ואז הכול יסתדר‪ .‬לילד קשה לשלוט בעצמו‪ .‬לנער יותר קל‪ ,‬ולבחור עוד יותר קל‪ .‬סמכתי‬
‫שהזמן יעשה את שלו‪ .‬אבל לא תמיד זה היה כך‪ .‬גם בגימנסיה היו בעיות עם הקונצים שלו‪ .‬פעם‬
‫מנהל הגימנסיה קרא לי ואמר; " הבן שלך הוא שובב גדול ואין לנו ברירה אלא להוציא אותו מבית‬
‫הספר‪ .‬אל תדאג‪ ,‬נחזיר לך את השטרות שחתמת עליהם"‪ .‬בסופו של דבר העניין הסתדר‪ .‬עמירם‬
‫כנראה נבהל מהאיום שיזרקו אותו מהגימנסיה והתנהג בסדר עד הסוף‪ .‬לא החזירו לי את השטרות‪.‬‬
‫זה לא היה פשוט לשלם כל חודש את השטרות לכיסוי שכר הלימוד בגימנסיה‪ .‬מעבודה ב'סולל בונה'‬
‫ומקצת חקלאות אי אפשר היה להרוויח הרבה כסף‪ .‬אבל שמחתי לשלם את השטרות האלה וגם הייתי‬
‫משלם שטרות גם אם הוא לא היה בן יחיד והיו לנו עוד ילדים‪.‬‬
‫בֹוריס לוקח אותי עם כסא הגלגלים לשבת בחדר הכניסה יחד עם שאר החולים‪ .‬הרדיו פתוח‬
‫ומשמיעים מוזיקה‪ .‬אני שומע כינור מנגן והנה יש לי כבר עוד משהו להיזכר בו בנוגע לעמירם‪ .‬הוא‬
‫היה פעם מנגן בכינור וזה היה‪ ,‬אם מותר לי להגיד‪ ,‬בגללי‪ .‬בגיל תשע וחצי לקחתי אותו למורה לכינור‬
‫רמן לוי‪ .‬הוא גר בסוף הרחוב על יד בית הספר החקלאי‪ .‬זה היה די‬
‫בשכונת תל שלום‪ .‬שמו היה ה ַּ‬
‫רחוק מהבית שלנו בשביל ילד בן תשע וחצי ללכת פעמיים בשבוע ללמוד לנגן בכינור אחר הצהריים‪.‬‬
‫הוא היה צריך ללכת בעצמו כי אז בכלל מי חשב על מכונית‪ .‬אפילו סוס ועגלה לא היה לי‪ .‬אבל זה לא‬
‫מה שהיה יכול להרתיע‪ .‬בימים ההם הלכנו לכל מקום במושבה ומחוץ למושבה‪ ,‬וגם הילדים הלכו‪ .‬מה‬
‫שיותר הדאיג אותי היה איך הילד יסתדר עם האיש הזה שהוא היה יקה ומאד שונה מאיתנו‪ .‬העברית‬
‫שלו היתה מצחיקה וגם כל הצורה וההתנהגות‪ .‬לא הייתי בטוח אם הילד לא ירצה לברוח מיד‪ ,‬לא‬
‫מהכינור אלא מהמורה‪ .‬אבל לא קרה כלום‪ .‬הם דווקא הסתדרו‪ .‬אולי זו היתה רק הבעיה שלי או‬
‫שיכול להיות שזה היה בגלל שעמירם כבר היה רגיל ליקה אחר שגר קרוב אלינו‪ ,‬דוקטור קושנר‬
‫הרופא‪ .‬הוא אפילו היה חבר עם אחד הילדים שלו‪ .‬הוא אפילו היה אצלם בבית וראה מה זה בית של‬
‫ייקים ואיך הם חיים ומתנהגים‪ .‬היה להם בבית פסנתר‪ .‬פסנתר היה כלי נגינה מקובל אצל הייקים‬
‫בכרכור ופחות אצלנו‪ .‬למי בכרכור היה כסף לקנות פסנתר לילד‪ .‬רק אלה באו מגרמניה עם פסנתר‬
‫היה לילדים שלהם אפשרות לנגן בפסנתר‪ .‬אצלנו נגנו בכלי נגינה קטנים יותר שיכולנו להרשות‬
‫לעצמנו‪.‬‬
‫אני מנסה לחשוב מה הביא אותי לקחת את עמירם הקטן ללמוד אצל מורה לכינור דווקא‪,‬‬
‫כינור ולא אקורדיון‪ .‬באותו זמן לא היה אף ילד מהמושבה שלנו שלמד לנגן בכינור‪ .‬כולם למדו לנגן‬
‫בחלילית או באקורדיון‪ .‬היו גם כאלה שלמדו לנגן בגרמושקה – מפוחית פה‪ .‬זה מה שהיה מקובל‬
‫‪82‬‬
‫באותם ימים‪ .‬במיוחד נחשב האקורדיון‪ .‬במסיבות‪ ,‬בחתונות‪ ,‬בריקודים שבבתי הקפה‪ ,‬בדרך כלל ניגנו‬
‫על אקורדיון‪ .‬עמירם גם שאל אותי; "מה פתאום כינור ולא אקורדיון? כל הילדים יצחקו עליי"‪ .‬אבל‬
‫אני התעקשתי בעניין הזה‪ .‬רציתי שהוא ילמד לנגן במשהו שאנחנו היהודים בחוץ לארץ חשבנו שהוא‬
‫מאד יהודי‪ .‬אני זוכר עוד מחוץ לארץ איך הערצנו את הכנרים הגדולים היהודים! יהודי מנּוחין ודוד‬
‫אֹוסטרייך היו שמות גדולים בכל רחבי העולם‪ .‬מי שמע על מישהו שכולם מכירים בכל העולם והוא‬
‫מנגן באקורדיון‪ .‬רציתי לתת לילד את ההזדמנות הכי טובה אפילו שאני רק חקלאי ונוטר ומשלם עדיין‬
‫הלוואה על בניית הבית‪.‬‬
‫קודם קניתי לו כינור חצי‪ ,‬אחר כך שלושת רבעי‪ ,‬וכשהוא גדל עוד יותר קניתי לו כינור שלם‪.‬‬
‫אני אומר קניתי אבל בעצם המורה קנה‪ .‬מה אני מבין בכינור‪ .‬אני מבין בחזנות אבל לא בכינור‪.‬‬
‫אמרתי למורה שיקנה כינור טוב ואני כבר אדאג לשלם את זה‪ .‬האמת שפחדתי שאולי המורה יקנה מי‬
‫יודע איזה כינור יקר‪ ,‬אבל הוא ידע עם מי יש לו כאן עסק וקנה כינור טוב שהייתי יכול איך שהוא‬
‫לשלם‪.‬‬
‫אני גם נזכר בצלילים שיצאו מהכינור כאשר עמירם התחיל ללמוד‪ .‬זה היה קשה לשמוע‪ .‬מזל‬
‫שרוב הזמן הייתי בעבודה‪ .‬אבל בכל זאת במשך הזמן אפשר היה לזהות שלחריקות האלה יש גם‬
‫מנגינה‪ .‬ברגע שאפשר היה לשמוע משהו לקחנו אותו לידידים והוא עשה להם קונצרט‪ .‬מה זה חשוב‬
‫מה הם שמעו‪ .‬העיקר שהם ראו שהבן שלנו מנגן בכינור‪ .‬אני חושב שהוא היה הילד היחידי בכרכור‬
‫באותו זמן‪.‬‬
‫כנראה שזה לא מספיק שיש מורה לכינור ושיש כינור טוב‪ .‬צריך להתאמן הרבה ולזה סבלנות‬
‫לא היתה לו לעמירם‪ .‬הוא ניגן‪ ,‬הפסיק ועוד פעם ניגן‪ .‬אבל מה שהיה לי חשוב זה שנתתי לו את‬
‫ההזדמנות לחפש את הכי טוב שאני יכול להרשות לעצמי‪ ,‬אפילו שגרנו במקום קטן רחוק מתל אביב‪.‬‬
‫עזבתי את תל אביב בשביל כרכור אבל לא רציתי שהילד יפסיד משהו מזה והראיתי לו שאפשר לנסות‬
‫ולהגיע אפילו לנגן בכינור ולא רק בחלילית או באקורדיון‪ ,‬דבר שכל הילדים בכרכור יכלו לעשות‬
‫בקלות כי לכך לא היה צריך במורים מיוחדים‪ .‬מי יודע אולי בגלל שהוא למד לנגן בכינור וטעם את‬
‫הטעם הוא הלך ללמוד אחר כך באוניברסיטה ויצא ממנו מה שיצא‪.‬‬
‫אולי הוא הלך לאוניברסיטה בגלל שהוא ראה כל כך הרבה סרטים בקולנוע‪ .‬במשך כמה שנים‪,‬‬
‫בזמן שהוא היה בגימנסיה ואולי אפילו קצת קודם‪ ,‬עמירם היה עובד עם התרגום של הסרטים שהיו‬
‫מציגים בקולנוע של כרכור‪ .‬באותם זמנים עוד לא היה תרגום בגוף הסרט כמו שיש עכשיו בטלוויזיה‪.‬‬
‫היו כותבים את התרגום לעברית בעט על גבי סרט מיוחד‪ .‬בזמן שהיו מציגים את סרט הקולנוע היו‬
‫גם מראים בצד את הסרט של התרגום‪ .‬אבל בשביל זה היה צריך מישהו לסובב את הסרט של התרגום‬
‫לפי מה שקורה על המסך‪ .‬את הסיבוב עשו בעזרת מקל שהיה מסובב חוט שהיה מסובב את סרט‬
‫התרגום‪ .‬עמירם ידע קצת אנגלית והיה גם מספיק אמיץ‪ .‬הוא עשה את התרגום בשמחה רבה כי לא‬
‫רק שהוא קיבל כמה גרושים בשביל העבודה הזאת בשעות הערב‪ ,‬הוא גם היה רואה כמה סרטים‬
‫בשבוע בחינם‪ .‬כל יום היו מחליפים סרט בכרכור כי לא היו מספיק אנשים בכרכור ליותר מהצגה‬
‫אחת‪ .‬הייתי גם לא מרוצה וגם מרוצה מכל העניין הזה שעמירם היה עובד בתרגום של הסרטים‬
‫בקולנוע של כרכור‪ .‬לא הייתי מרוצה מזה שהוא כל ערב‪ ,‬חוץ מערב שבת‪ ,‬הוא הולך לתרגם סרטים‬
‫במקום לשבת בבית ולעשות שעורים‪ .‬לא הייתי מרוצה מזה שהוא רואה כל מיני סרטים שילד כמוהו‬
‫‪83‬‬
‫אולי לא צריך עדיין לראות‪ .‬לא הייתי מרוצה מזה שאנשים משלמים כסף לראות סרט ומי שמתרגם‬
‫להם אותו הוא בסך הכול ילד בן ארבע עשרה או חמש עשרה שיודע רק קצת אנגלית‪ .‬חששתי‬
‫שאנשים במושבה יבואו אחרי הסרט בטענות אליי‪ .‬אבל זה אף פעם לא קרה‪ .‬מה שכן קרה היה‬
‫שכאשר עמירם לא היה מסובב את סרט התרגום לפי מה שבאמת קורה באותו רגע על המסך‪ ,‬כי הוא‬
‫אולי לא הבין את האנגלית או אולי נמנם קצת ‪ -‬הוא בסך הכול היה אז נער צעיר ‪ -‬אנשים בקהל היו‬
‫פשוט צועקים "תרגום‪ ,‬תרגום"‪ ,‬ואז הוא היה מתקן את המצב‪.‬‬
‫אבל כן הייתי מרוצה מזה שהוא מתרגל שצריך להתאמץ קצת בשביל להרוויח כסף וכך ילמד‬
‫שהכסף לא גדל על העצים‪ .‬גם הייתי מרוצה שככה הוא אולי ישפר את האנגלית שלו‪ .‬הייתי גם‬
‫מרוצה מזה שמכל הילדים בחרו דווקא בו להיות מי שמסובב את סרט התרגום‪ .‬זה בעצמו היה סימן‬
‫טוב‪ .‬במשך הזמן הבנתי שהסרטים הרבים שהוא ראה משבוע לשבוע היו בשבילו כמו בית ספר ערב‬
‫על כל מיני נושאים; על ארצות‪ ,‬על מקומות‪ ,‬על מלחמות ועל ספרים שעשו מהם סרטים‪ .‬מי יודע‪,‬‬
‫אולי גם זה הביא אותו לרצות ללמוד באוניברסיטה‪.‬‬
‫כשעמירם הלך לצבא היו לי שני חששות‪ .‬חשש אחד היה לכל ההורים‪ ,‬החשש על החיים ועל‬
‫הבריאות של הילדים שלהם בצבא‪ .‬אלה היו ימים של מסתננים ושל תקריות על הגבול‪ .‬החשש השני‬
‫היה שלי באופן מיוחד‪ .‬חששתי שהוא ייעשה בצבא קונצים ושם אין חוכמות‪ .‬צבא זה לא בית ספר‪,‬‬
‫המפקדים הם לא מורים ועם ההורים לא מתייעצים או מזמינים אותם לאסיפת הורים‪ .‬אני יודע‬
‫שהיום זה כבר לא ככה‪ .‬ההורים מעורבים במה שקורה אצל הילדים שלהם בצבא‪ .‬ההורים באים‬
‫למסיבות סיום‪ ,‬ההורים באים לראות תרגילים‪ ,‬ההורים אפילו שולחים תלונות לצבא על מה שקורה‬
‫לילדים שלהם בצבא‪ .‬בזמן שעמירם היה בצבא זה בכלל לא היה כך‪ .‬בקושי ידענו איפה הוא נמצא‪ .‬אף‬
‫פעם לא הייתי במחנה צבאי ואף פעם לא דיברנו עם המפקדים שלו‪ .‬אפילו לא חשבנו על כך‪ .‬הצבא‬
‫היה אז עולם אחר בשביל ההורים‪ .‬הקשר העיקרי עם הצבא‪ ,‬מלבד הדאגה היומיומית והמכתבים‬
‫שהגיעו מדי פעם‪ ,‬היתה הכביסה‪ .‬זו היתה העבודה של פרּומה‪ .‬היא לא נתנה לי אפילו לתלות את‬
‫הכביסה בחוץ‪ .‬היתה לה שיטה משלה איך תולים את החולצות ואיך תולים את המכנסיים ואם כבר‬
‫פעם הייתי תולה את הכביסה בעצמי‪ ,‬אז בסוף היא היתה יוצאת החוצה ותולה אותה מחדש לפי‬
‫השיטה שלה‪ .‬גם כשעמירם הלך לאוניברסיטה בירושלים אחרי הצבא הוא המשיך להביא איתו כביסה‬
‫כאשר היה חוזר הביתה‪ .‬בעניין הזה לא היה הבדל גדול בין הצבא לאוניברסיטה‪ ,‬מלבד הפחד‪.‬‬
‫וגם עוגיות –'קיכאלאך' – היתה פרּומה אופה כדי שעמירם ייקח משהו מתוק וטעים כשהוא‬
‫חוזר מהחופשה לצבא‪ .‬כל אלה שהיו איתו בצבא היו מחכים לעוגיות שלה‪ .‬ולא רק עוגיות הגיעו‬
‫לצבא מכרכור‪ ,‬גם תפוזים‪ .‬אלי‪-‬דֹּוד בדש‪ ,‬השכן שלנו‪ ,‬שגם הוא כמו פרּומה לא לימד את עצמו לדבר‬
‫עברית למרות שהוא הגיע לארץ כמה שנים לפניי‪ ,‬ביקש מעמירם לכתוב לו מכתבים מהצבא‪ .‬אלי‪-‬דוד‬
‫מאד חיפש קשר עם אנשים צעירים‪ ,‬וחיפש במיוחד את אלה שיכלו לדבר יידיש‪" .‬בוא אני אעשה‬
‫איתך עסק" הוא אמר לבן ביידיש‪" ,‬אתה תכתוב לי מדי פעם מהצבא כמה מלים ביידיש ואני אשלח לך‬
‫כמה תפוזים בחבילה בדואר‪ .‬ככל שתכתוב לי יותר מלים אני אשלח לך יותר תפוזים‪ ,‬געמַאכט ‪-‬‬
‫סוכם?" ועמירם ענה ללא היסוס ביידיש טובה; "געמַאכט"‪ .‬ואכן נעשה הסכם ולי זה גרם הרבה נחת‪.‬‬
‫אלי‪-‬דויד היה מביא אליי את המכתבים בכל פעם שהם הגיעו‪ .‬היו אלה אגרות דואר בצבע תכלת עם‬
‫חותמת של משולש ובו מספר הדואר הצבאי‪ .‬התפעלתי מהיידיש של עמירם וגם קראתי בעניין רב כי‬
‫‪84‬‬
‫לי הוא לא היה כותב מכתבים אלא לעתים רחוקות כאשר הוא נשאר זמן רב בצבא‪ .‬כשראיתי שהעסק‬
‫עם אלי‪-‬דויד עובד התחלתי גם אני לשלוח חבילות של מלונים ואבטיחים שגידלתי בשדה בקיץ‪ .‬אבל‬
‫אני לא זוכר שעמירם עשה איתי עסק בעניין הזה‪ .‬לא היה קשר בין משלוח אבטיחים לכתיבת‬
‫מכתבים‪.‬‬
‫אף פעם לא שמעתי מעמירם שהיו לו בעיות משמעת בצבא וזה היה לי סימן שאולי השובבות‬
‫נגמרה אצלו‪ .‬ככה זה אצל ילדים‪ .‬הם מתחילים שובבים ואחר כך הם נרגעים‪ .‬גם אורי הנכד שלי היה‬
‫נורא שובב כשהוא היה קטן אבל תראו איך הוא נעשה רגוע ומנומס‪ .‬ממש ג'נטלמן‪ .‬על דן עוד אי‬
‫אפשר לדעת‪ .‬הוא רק בן עשרים ואחת השובבות עוד לא יצאה ממנו וזה דווקא עושה אותו מלא חן‪.‬‬
‫נעם לא היה אף פעם שובב גדול‪ .‬אפילו כשהוא היה משתולל עם אורי על הדשא תוך כדי משחק הוא‬
‫עשה את זה בפרופורציה‪ .‬ככה זה אצל ילדים‪ .‬יש כאלה ויש כאלה‪.‬‬
‫עמירם התגייס בשנת חמישים ושלוש והמזל שלי היה שלישראל לא היו אז מלחמות גדולות‬
‫ולכן יצא שהוא לא היה מעורב בשום קרב או פעולת תגמול‪ ,‬למרות שהוא היה חייל קרבי בגולני‪.‬‬
‫אלוהים שמר עלינו‪ .‬זה היה הזמן שדאגתי מאד שבבית הכנסת התפילה לשלום החיילים תתפוס מקום‬
‫חשוב מאד‪ .‬אחר כך היה מבצע סיני וגם בו עמירם לא השתתף‪ .‬כמה שבועות לפני כן הוא היה מעורב‬
‫בקרב עם הירדנים על יד בית ג'ּוברין‪ .‬זה היה המילואים שלו כשהוא היה כבר סטודנט‪ .‬נהרגו שם‬
‫שבעה אנשים סתם ככה‪ .‬במזל עמירם היה מחוץ למקום היריות‪ .‬כך הוא על כל פנים סיפר לנו‬
‫כשנודע מהחדשות ברדיו ובעיתון על הקרב ליד בית ג'ּוברין והוא לא היה יכול להסתיר את זה‪.‬‬
‫המשכתי להגיד את התפילה לשלום החיילים אבל יותר ויותר בחוזקה‪ .‬זו לא היתה תפילה סתם‪ ,‬זו‬
‫היתה תפילה גם לבן שלנו‪ .‬אף פעם לא הרגשתי כל כך קרוב לתפילה כמו בתפילה הזאת‪ .‬אחרי שנים‬
‫התקרבתי כך לתפילה של "ַאל ַּת ְּשליכני ְּלעת ז ְּקנה כ ְּכלֹות כֹּחי ַאל‪ַּ -‬ת ַּעזְּ בני"‪ ,‬אבל אז חשבתי כבר על‬
‫עצמי‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫לחיות עם קנאה‬
‫נזכרתי עוד פעם בעניין של הנישואים הפיקטיביים שלי‪ .‬נכון שפתרתי את הבעיה עוד לפני החתונה‪,‬‬
‫אבל בעצם העניין לא נגמר‪ ,‬אפילו כמה שנים לאחר מכן‪ .‬אבא שלי חשב שזה לא מספיק מה שהיה‬
‫בלשכת הרבנות בחיפה ושצריך למסור את ההחלטה של הרבנים באופן אישי וישיר לאישה שחזרה‬
‫לפולניה‪ ,‬גם אחרי שהתחתנתי עם פרּומה כדת משה וישראל‪ .‬ככה זה הנוהג‪ ,‬הוא אמר במכתבים שלו‪,‬‬
‫וגם הוסיף שכך גם היא תוכל להתחתן‪ ,‬ואפילו אם היא כבר התחתנה אז טוב שיהיה בידיה העתק של‬
‫התעודה שכתבו הרבנים בחיפה‪ .‬לא היה לי כוח להתעסק עם זה וכתבתי לאבא שהעניין נחתך ונגמר‪.‬‬
‫יש החלטה של לשכת הרבנות ויש חופה וקידושין שלי עם פרּומה‪ ,‬ויש גם ילד והכול בסדר‪ .‬הייתי כבר‬
‫עמוק בתוך החיים שלי עם פרּומה ועמירם ולא רציתי לבלבל בלי סוף את המוח עם הפרשה הזו‪ ,‬לא‬
‫לי ולא לאף אחד‪ .‬חששתי שאולי העניין יכול להסתבך עוד יותר‪ .‬כבר שמעתי אז על המקרה של‬
‫קרובה שלי שגם היא באה ארצה בנישואים פיקטיביים וכל אחד הלך לדרכו אחרי שירדו מהאונייה‪.‬‬
‫אחר כך האישה פגשה מישהו ורצתה להתחתן‪ .‬היה צריך להשיג גט אבל הגבר ההוא‪ ,‬שהיא היתה‬
‫קשורה איתו באופן פיקטיבי‪ ,‬לא הסכים לתת לה גט אלא רק אם ישלמו לו סכום כסף‪ .‬לא היתה לה‬
‫ברירה‪ .‬הקרובים והחברים שלה אספו כסף ואז הוא שיחרר אותה‪ .‬הרבה צרות היו בימים ההם‬
‫לאנשים מהנישואים הפיקטיביים‪.‬‬
‫בכל זאת אבא שלי התעקש ועמד על שלו‪ .‬הוא חיפש אותה ברחבי פולניה‪ .‬החיפוש נמשך כמה‬
‫שנים‪ .‬הרבנים בחיפה החליטו בנובמבר שלושים ושתיים‪ .‬התחתנתי עם פרּומה באוגוסט שנת‬
‫שלושים ושלוש‪ .‬אבא מצא את האישה בלבֹוב רק בקיץ של שנת שלושים ותשע‪ .‬היא היתה כבר‬
‫נשואה‪ .‬ממש כמה ימים לפני המלחמה אבא שלח לי מכתב ובו הוא כותב שהוא קיבל מכתב בפולנית‬
‫מבעלה של האישה‪ .‬במכתב כותב הבעל שלמען הסדר הטוב צריך להעביר את ההחלטה של בית הדין‬
‫בחיפה לבית הדין בלבֹוב‪ .‬המכתב של אבא נכתב בעשרים ושתים באוגוסט‪ .‬המכתב של הבעל נכתב‬
‫יומיים קודם לכן בלבֹוב‪ .‬התרשמתי שהדואר הפולני באותם ימים עבד כמו שצריך‪ .‬אבל אני קיבלתי‬
‫את המכתבים האלה‪ ,‬של אבא ושל הבעל של האישה מלבֹוב‪ ,‬כבר אחרי שהיטלר פלש לפולין בתחילת‬
‫ספטמבר כאשר כבר התחילה המלחמה הגדולה עם הגרמנים‪ .‬למי כבר היה אכפת מכל העניין האומלל‬
‫הזה של ביטול נישואים פיקטיביים‪ .‬מי יודע מה קרה לה לאישה הזאת בזמן המלחמה‪ .‬כנראה שקרה‬
‫לה מה שקרה לרוב היהודים שם‪ .‬הצטערתי עליה‪ .‬אם היא לא היתה חוזרת לפולניה ונשארת כאן‬
‫בארץ היה לה בוודאי גורל אחר לגמרי וגם את עניין הנישואים הפיקטיביים אפשר היה לפתור בלי‬
‫להטריח את האבא שלי‪ .‬ממש לא היה לי נעים מאבא שלי שהוא התעסק עם העניין הזה די הרבה זמן‪.‬‬
‫זכרתי כל הזמן שהוא מלכתחילה לא היה מרוצה מזה שהסתבכתי בנישואים פיקטיביים‪ .‬אבל שוב אני‬
‫‪86‬‬
‫רטיפיקטים של עלייה‪ .‬לוותר על ארץ‬
‫ַּ‬
‫אומר‪ ,‬מה יכולתי לעשות אם דרשו את זה אלה שהיו נותנים ס‬
‫רטיפיקט הציל אותי‪ ,‬וחוץ מזה‪ ,‬הרי סידרתי את העניין‬
‫ַּ‬
‫ישראל לא בא אז בחשבון‪ .‬בסך הכול הס‬
‫ברבנות של חיפה‪.‬‬
‫בהתחלה ניסיתי לשמור את עניין הנישואים הפיקטיביים בסוד מפרּומה אבל אחר כך סיפרתי‬
‫לה כשהתפתחה פרשת המכתבים עם אבא‪ .‬היא קיבלה את הדבר בהבנה‪ ,‬בייחוד מפני שהיה בידיי את‬
‫ההחלטה הכתובה של בית הדין בחיפה‪ .‬אבל במשך הזמן‪ ,‬כשהיא לא היתה במצב רוח טוב היא היתה‬
‫רטיפיקטים ושהאישה ההיא‬
‫ַּ‬
‫אומרת לי שהיא לא מאמינה שכל זה היה איזה סידור פיקטיבי בעניין הס‬
‫היתה האישה הראשונה האמיתית שלי ולא היא כפי שהיא חשבה בהתחלה‪ .‬היה לה קשה לקבל את‬
‫זה‪ .‬מדי פעם היא היתה אומרת כי אני עדיין אוהב את האישה ההיא‪ ,‬וכי האישה הזאת עוד עלולה‬
‫לחזור לחיי‪ ,‬אם תחליט לעזוב את פולניה ולבוא ארצה‪ .‬כל פעם שהיה קשה לפרּומה איתי‪ ,‬מסיבה זו‬
‫או אחרת‪ ,‬היא העלתה מחדש את העניין של האישה האחרת‪ ,‬הראשונה כביכול‪ .‬כבר די בהתחלה‬
‫התחלתי להבין שיש לפרּומה בעיה של קנאה‪ .‬זה קורה אצל נשים וזה קורה גם אצל גברים‪ .‬אצלה זה‬
‫היה חזק לפעמים‪ .‬עם האישה מלבֹוב זה לא נגמר אפילו כשפרצה המלחמה ויהודים לא הגיעו משם‬
‫ואחר כך גם הגיעו הידיעות על ההשמדה‪ .‬היא לא יכולה לדעת אם האישה ההיא בכל זאת תצליח‬
‫להגיע ארצה‪ ,‬אבל לפעמים היה נדמה שיותר משפרּומה דואגת שהאישה ההיא תגיע לכאן‪ ,‬היא לא‬
‫יכולה לסבול את המחשבה שהיתה לי אישה קודמת שאותה אהבתי לפניה‪ .‬עצם המחשבה הזאת‬
‫הפריעה לה וכל פעם שהיא כעסה עליי מאד היא זרקה את זה עליי בכל הכוח‪ .‬אחרי שראיתי שפרּומה‬
‫רטיפיקט לא סיפרתי לה ולא כלום על החברה שהיתה לי‬
‫ַּ‬
‫מקנאה באישה שהתחתנתי איתה בגלל הס‬
‫בזיכרון‪ ,‬לפני שבאתי לכרכור‪.‬‬
‫אבל הקנאה לא עזבה אותה‪ .‬בכל פעם היתה לה הזדמנות לקנא‪ ,‬ואם לא היתה לה סיבה אז‬
‫היא חיפשה אותה‪ .‬המקרה הכי קשה היה עם קרובת משפחה‪ ,‬שפתאום נכנס לפרּומה לראש שיש לי‬
‫עסק איתה‪ ,‬או יותר נכון שיש לה עסק איתי‪ .‬אני לא יודע איך זה בא לה ואיך זה נכנס לה לראש‪ ,‬אבל‬
‫פתאום היא התחילה לדבר על כך בכעס רב ותוך זמן קצר הכריזה על סכסוך‪ .‬אמרתי לה; "מה את‬
‫עושה?! אין פה כלום‪ ,‬על מה את מדברת?" אבל היא בשלה; "זהו‪ .‬אני לא רוצה אף פעם לראות‬
‫אותה"‪ .‬ההתנהגות של פרּומה היתה די מעליבה ומרגיזה אבל מה אפשר היה לעשות‪ .‬כעסתי עליה‬
‫אבל גם ריחמתי עליה על שתוקפת אותה הקנאה והיא לא יכולה להשתלט על זה‪.‬‬
‫עוד מקרה אחר היה עם הדסה‪ ,‬אחת החברות הטובות שלנו‪ .‬עם הדסה וכל האחיות שלה היינו‬
‫חברים טובים במשך שנים רבות‪ ,‬אך במיוחד עם הדסה‪ .‬היינו אצל הדסה כל שבוע לפחות פעם אחת‬
‫ולפעמים גם יותר‪ .‬היינו עושים סדר פסח ביחד‪ ,‬שלא לדבר על משחק קלפים בערב זה או אחר‪,‬‬
‫ובעיקר בשבת‪ .‬הילדים שלנו נולדו באותו זמן והלכו יחד לגן ולבית הספר‪ .‬הם היו יותר מחברים‬
‫שלנו‪ .‬הם היו המשפחה שלנו בכרכור‪ ,‬בייחוד בשבילי שלא היתה לי משפחה משלי בכרכור‪ .‬אחרי‬
‫הרבה שנים אני שומע מפנינה השכנה שפרּומה אמרה לה כי היא חושדת שביני לבין הדסה יש משהו‪.‬‬
‫הבנתי שכל כך קשה לפרּומה בגלל הקנאה שתופסת אותה‪ ,‬עד שהיא אפילו מקנאה בהדסה‪ .‬וכל זאת‬
‫למה‪ .‬כי אני והדסה באמת היינו חברים טובים‪ .‬תמיד היה לנו על מה לדבר‪ .‬תמיד היה להדסה חיוך‬
‫על הפנים ואיזה סיפור טוב לספר‪ .‬ובעיקר גידלנו את הילדים באותו זמן ודי ביחד‪ .‬אחרי ששמעתי‬
‫מדי! תפסיקי עם זה!"‪ ,‬אבל‬
‫מפנינה‪ ,‬כעסתי מאד וחשבתי שאני הולך הביתה וצועק; "די! זה יותר ַּ‬
‫‪87‬‬
‫אחר כך החלטתי לא לעשות שום דבר‪ .‬היכרתי אותה‪ .‬אם הייתי בא אליה עם הטענות שלי זה רק היה‬
‫מדליק אותה ואז הכול היה מתפרץ עוד יותר‪ .‬אני לא שמעתי על זה ממנה באופן ישיר כי היא כנראה‬
‫פחדה לדבר איתי על זה‪ .‬היא בחרה לדבר על זה בשקט עם פנינה ולא איתי‪ .‬אז החלטתי לשמור על‬
‫שתיקה ולתת לעניין לעבור מן העולם בשקט‪ ,‬בלי התפרצות‪ .‬וכך היה‪ .‬אומרים שיש נשים שהם‬
‫קנאיות יותר מאחרות ובכל דבר הן חושדות‪ .‬אני התחתנתי עם אחת כזאת והייתי צריך לחיות עם זה‪.‬‬
‫לא שזה היה קל‪ ,‬אבל קיבלתי על עצמי את כל החבילה‪ ,‬לפעמים באהבה ולפעמים באין ברירה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫היה לנו לול בחצר‬
‫מה שבמיוחד מזכיר לי את פרּומה זה הבניין העזוב של הלול שעומד מאחורי הבית‪ .‬כבר שנים שאין‬
‫בו כלום ואפילו גג הפח שלו עף ברוח‪ .‬כל פעם שהיתה סערה היו עפים כמה פחים ואני לא עשיתי עם‬
‫זה כלום כי כבר מזמן לא היו בלול הזה אפרוחים‪ ,‬כבר מזמן לא גדלו בו פרגיות‪ .‬מסביב לו היו רק‬
‫קוצים‪ .‬הכול נראה עכשיו כמו מצבה עצובה לפרּומה‪ .‬למה לפרּומה‪ ,‬כי היא היתה זו שהחזיקה את כל‬
‫הלול‪ .‬זה היה על יד הבית ובזה היא היתה יכולה לעזור לפרנסה‪ .‬רק לעיתים רחוקות לקחתי אותה‬
‫לעזור לי בחקלאות מחוץ לבית אבל בדברים שליד הבית היא היתה האחראית‪ .‬היא סידרה את הגינה‬
‫בחזית והיא טיפלה בלול שמאחור‪ .‬זו היתה הממלכה שלה‪ ,‬אם אפשר להגיד כך‪ ,‬ממלכה שצריך לעבוד‬
‫בה קשה מאד‪ ,‬אבל שלה‪ .‬את הממלכה שלה פרּומה ניהלה כמו שצריך‪ .‬אני רק עזרתי עם הדברים‬
‫הכבדים‪.‬‬
‫בהתחלה גידלנו בלול תרנגולות מטילות שהיו מסתובבות בלול ובחצר של הלול‪ .‬היינו אוספים‬
‫את הביצים כל כמה שעות וכל יום מעבירים אותן לצרכניה‪ .‬שם היו שוקלים כל ביצה וביצה במשקל‬
‫מיוחד של ביצים ומחתימים בחותמת עם מספר כדי לסמן את הגודל של כל ביצה וביצה‪ .‬היו שני‬
‫גדלים‪ ,‬מספר אחת לביצים גדולות יותר ומספר שתיים לקטנות יותר‪ .‬בסוף כל חודש היינו מקבלים‬
‫מהצרכניה כסף עבור הביצים לפי הכמות והגודל של הביצים שהבאנו להם בכל חודש‪ .‬מהכסף‬
‫שקיבלנו היינו משלמים עבור התערובת שקנינו במחסן של הצרכניה‪ ,‬ועם מה שנשאר מהכסף אפשר‬
‫היה לשלם את החשבון עבור האוכל שקנינו בחנות של הצרכניה‪.‬‬
‫כל זמן שלא היתה פורצת מחלה אצל התרנגולות אז הכול היה בסדר‪ .‬אבל כשמחלה היתה‬
‫מגיעה אל הלול היו צרות‪ .‬לא קל היה לשלם את החשבונות של התערובת ושל כל החומרים האחרים‬
‫שקנינו בשביל התרנגולות‪ .‬פעם היתה מחלה קשה והרבה תרנגולות מתו‪ .‬פרּומה מאד הצטערה‪ ,‬לא‬
‫רק על הכסף שהולך לאיבוד ושלא יהיה לשלם בו את התערובת לתרנגולות ואת האוכל בשבילנו אלא‬
‫גם על התרנגולות עצמן שמתו‪ .‬גם כשרק אחת מתה באחד הימים היא כבר היתה עצובה לכל היום‪.‬‬
‫היא הכירה כמעט כל תרנגולת ותרנגולת והיתה אפילו מדברת איתן ביידיש בזמן שהיא היתה נותן‬
‫להם תערובת לאכול או בזמן שהיתה אוספת את הביצים‪ .‬הרבה פעמים שמעתי אותה שרה שירים‬
‫באנגלית וביידיש לתרנגולות‪ .‬אפשר היה לרגע לחשוב כי התרנגולות הן הילדות שלה‪.‬‬
‫אבל לפעמים פרּומה היתה כועסת על התרנגולות שלה‪ .‬זה היה קורה כשהתרנגולות היו‬
‫מתנהגות אחת לשנייה באכזריות‪ .‬את זה היא לא היתה יכולה להבין וגם אני לא‪ .‬זה היה קורה כאשר‬
‫תרנגולת אחת הטילה ביצה‪ ,‬ובגלל שהיה לה קשה להטיל יצא לה קצת דם‪ .‬תרנגולות אחרות היו‬
‫רואות את הדם ומתחילות לנקר אותה במקום של הדם‪ ,‬פוצעות אותה ‪ ,‬מוציאות לה את המעיים עד‬
‫‪89‬‬
‫שבסוף היא מתה בייסורים‪ .‬בהתחלה היה לנו קשה להאמין שתרנגולת תעשה משהו כזה לתרנגולת‬
‫אחרת‪ .‬ראינו שזה קורה יותר מפעם אחת ולכן הלכנו להתייעץ עם אלה שכבר היה להם ניסיון עם‬
‫גידול תרנגולות‪ .‬אמרו לנו שזה באמת קורה אצל תרנגולות‪ .‬הם אמרו שצריך לקשור מכסה קטן של‬
‫פח לתרנגולת שיצא לה מעט דם בזמן ההטלה כדי להסתיר את המקום של הדם‪ .‬ככה התרנגולות‬
‫האחרות לא יכולות לראות את הדם ולכן לא ינקרו את המקום‪ .‬עשינו את זה אבל זה לא תמיד עזר‪.‬‬
‫במשך הזמן היו די הרבה מקרים שתרנגולות ממש נרצחו בהדרגה על ידי האחרות‪ .‬פרּומה לא היתה‬
‫יכולה לקבל את זה שתרנגולות הורגות אחת את השנייה‪ .‬התנים הרגו לנו כמה תרנגולות במשך‬
‫השנים‪ .‬את זה היא הבינה‪ .‬זה דרכו של עולם; תנים אוכלים תרנגולות ולכן הם הורגים אותן‪ .‬אבל‬
‫שתרנגולת תהרוג תרנגולת אחרת‪ .‬הרי תרנגולות אוכלות תערובת ואספסת קצוצה ועוד שאר ירקות‬
‫ולא מעיים של תרנגולת אחרת‪ .‬אבל כנראה שבהתחלה לא ידענו מספיק על תרנגולות אבל עם הזמן‬
‫למדנו‪.‬‬
‫היו זמנים שהיו לנו כמה מאות תרנגולות בבת אחת וזה מספר די גדול בשביל להאכיל כל יום‪.‬‬
‫עזרתי לפרּומה בהכנה של האוכל לתרנגולות‪ .‬הייתי דואג להביא את שקי התערובת שקנינו במחסן‬
‫של הצרכניה‪ .‬הייתי קוצר לה את האספסת ואחר כך קוצץ אותה כדי שאפשר יהיה לערבב את‬
‫האספסת הקצוצה עם התערובת או לפזר אותה ככה בכלי האוכל של התרנגולות‪ .‬קצצתי את‬
‫האספסת במכונת הקיצוץ שעמדה בחצר לא רחוק מהלול‪ .‬היום כבר לא רואים מכשירים כאלה‪ .‬הכול‬
‫עובד על חשמל או על בנזין‪ .‬אז היינו עושים כמעט הכול בידיים‪ .‬הייתי מסובב בעזרת הידית את גלגל‬
‫הסכינים של מכונת הקיצוץ כמו שמסובבים את הידית של תיבת נגינה‪ .‬אבל במקום צלילים היתה‬
‫יוצאת אספסת קצוצה‪ .‬איזה ריח מיוחד היה לה לאספסת הקצוצה! אהבתי את הריח הזה ונזכרתי בו‬
‫כל פעם שהייתי עובר ליד דשא אחרי שכיסחו אותו‪.‬‬
‫במשך הזמן התחילו מגדלי המטילות לעבור לכלובים‪ .‬גם אנחנו הצטרפנו לשינוי‪ .‬במקום לתת‬
‫לתרנגולות להסתובב בלול ובחצר שמנו אותן בכלובים בתוך הלול‪ ,‬שלוש‪-‬ארבע בכל כלוב‪ .‬הכלובים‬
‫היו בכמה קומות‪ .‬בחזית של כל קומת כלובים היו כלים לאוכל ולמים וזה הקל על החלוקה של‬
‫תערובת ושל מים‪ .‬מאחורי כל קומת כלובים היה מדף שאליו התגלגלו הביצים שהתרנגולות הטילו‪.‬‬
‫הרצפה של הכלובים היתה בשיפוע והביצים היו מתגלגלות החוצה אל המדף שמחוץ לכלובים‪ .‬כל מה‬
‫שצריך היה זה לעבור בין הקומות של הכלובים ולאסוף את הביצים‪ .‬בקיצור‪ ,‬זה היה ממש בית‬
‫חרושת לביצים‪ .‬כל הכלובים האלה עם כל מה שהיה מחובר אליהם עלה הרבה כסף אבל אמרתי שאם‬
‫זה טוב לפרּומה ויקל עליה את העבודה אז כדאי לנו לקנות‪.‬‬
‫היה לכלובים עוד יתרון‪ .‬אמרו גם שבגלל שהתרנגולות לא מתרוצצות בחצר אלא נשארות כל‬
‫הזמן בתוך כלוב קטן הן מטילות יותר ביצים‪ .‬אחר כך באו ואמרו שאם יש אור בלילה בלול‬
‫התרנגולות נותנות עוד יותר ביצים‪ .‬אז חיברתי חשמל ללול מהבית ושמתי שם כמה מנורות‪ .‬היו‪ ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬הרבה סיבות טובות לקנות את הכלובים‪ .‬עם הכלובים היה לנו גם נוח עם התרנגולות שסבלו‬
‫מדימום‪ .‬רק ראינו שזה קורה לתרנגולת אחת מיד היינו שמים אותה בכלוב משלה‪ ,‬וכך אף תרנגולת‬
‫אחרת לא היתה יכולה לפגוע בה עם המקור‪.‬‬
‫וצריך להוסיף עוד יתרון שהיה לכלובים‪ .‬מקודם היו מקרים שפתאום התרנגולות נבהלו ממשהו‬
‫אפילו מדלת שנפתחה ובת אחת קפצו לכוון הקיר הנגדי‪ .‬כל התרנגולות היו קופצות בבהלה בבת‬
‫‪90‬‬
‫אחת ונופלות אחת על השנייה‪ .‬מיד היתה נוצרת ערימה גבוהה של תרנגולות‪ .‬כשהן נרגעו והתחילו‬
‫להתפזר היו יכולות להתגלות כמה תרנגולות מתות‪ .‬הן נחנקו מרוב הכובד שרבץ עליהן של כל‬
‫התרנגולות האחרות‪ .‬עם הכלובים זה לא יכול היה לקרות‪.‬‬
‫אחר כך עשיתי ניסיון לגדל ברברים‪ .‬מי יודע היום מה זה ברברים‪ .‬כבר לא רואים אותם‪ .‬אני‬
‫כבר מזמן לא ראיתי ברברים‪ .‬יש בטח אנשים בארץ שלא יודעים בכלל מה זה ברברים‪ .‬ברברים הם‬
‫מין ברווזים שחורים כאלה עם אדום על יד המקור שלהם‪ ,‬מתחת לעיניים‪ .‬פתאום התחילו לדבר‬
‫בכרכור שכדאי לגדל ברברים‪ .‬אמרו שיש להם הרבה בשר והם לא שמנים כמו ברווזים רגילים‪ .‬והם‬
‫גם פחות עדינים ולכן פחות רגישים למחלות מאשר ברווזים רגילים‪ .‬החלטתי לנסות‪ .‬אז עוד הייתי‬
‫מחפש לי כל מיני נושאים חדשים ומנסה עוד משהו ועוד משהו‪ .‬ככה זה אם אתה חקלאי‪ .‬כל פעם יש‬
‫משהו חדש שצריך לנסות‪ .‬ניסיתי כל מיני אפשרויות מאז שהיה לי פרדס‪ .‬ועכשיו הגיע הזמן לנסות‬
‫גם ברברים‪.‬‬
‫עשיתי לברברים מקום בלול על יד הכלובים בשביל להיות שם בלילה אבל ביום הם הסתובבו‬
‫בחצר‪ .‬יום אחד עלה לי הרעיון לעשות להם אגם‪ .‬ממילא בחורף המים היו לפעמים עומדים בפינה של‬
‫החצר במקום הכי נמוך‪ .‬סגרתי את הדרך של המים החוצה וכך בחורף היה לי אגם‪ .‬כשראיתי‬
‫שהברברים נהנים מהאגם אז כבר הוספתי מים גם בקיץ‪ .‬אבל בסוף הברברים לא נעשו מקובלים‬
‫בשוק הבשר‪ .‬לא רבים קנו את הבשר שלהם‪ .‬גם פרּומה לא אהבה את הברברים‪ .‬אני חושב שהיא‬
‫אפילו פחדה קצת מהם בגלל הצבע שלהם‪ ,‬בגלל הכרבולת האדומה שהיתה להם ליד המקור‪ ,‬כמו‬
‫לתרנגול הודו‪ .‬היא גם לא אהבה את זה שהברברים היו עפים ממקום למקום בחצר הרבה יותר‬
‫מברווזים רגילים‪ .‬היא פחדה שיום אחד ברבר אחד יעוף עליה ויפיל אותה‪ .‬כבר היה לה מספיק‬
‫מנפילות‪ .‬ניסינו‪ ,‬לא התלהבנו וגם לא הלך לנו‪ ,‬אז הפסקנו לגדל ברברים והתחלנו לחשוב אם כדאי‬
‫להתחיל משהו אחר‪.‬‬
‫בינתיים לפרּומה כל הסידור הזה של הכלובים של התרנגולות המטילות היה אמנם מאד נוח‬
‫אבל נדמה לי שהיא לא אהבה אותו‪ .‬כשהתרנגולות נמצאות בתוך כלובים אין קשר איתן‪ .‬אין טעם‬
‫לשיר להן שירים‪ .‬בקושי רואים אותן כשהן בתוך הכלוב‪ .‬היא הפסיקה אמנם לשיר לתרנגולות אבל‬
‫המשיכה לשיר בזמן שעבדה בגינה לפני הבית ובעיקר במטבח‪ ,‬ולי זה היה חצי נחמה‪ .‬ידעתי שכל זמן‬
‫שהיא שרה סימן שבכל זאת היא קצת מרוצה‪ ,‬אפילו שהיה לה קשה בארץ ישראל‪.‬‬
‫ראיתי שהרבה זמן היא לא תמשיך עם הכלובים ואז בא לי הרעיון למכור את הכלובים למישהו‬
‫אחר ולהתעסק עם גידול אפרוחים עד שהם נעשים פרגיות‪ .‬אין לך עסק עם תרנגולות שמטילות‬
‫ביצים ועם כל הטרחה שיש באיסוף ובמיון יומיומי של הביצים‪ ,‬שלפעמים נשברות בדרך‪ .‬וגם אם‬
‫אפרוח צעיר מת מסיבה זו או אחר זה לא הפסד גדול כמו שקורה כשתרנגולת מטילה מתה‪ .‬חוץ מזה‬
‫האפרוחים הם קטנים כאלה וחמודים‪ ,‬ואפשר ממש להתאהב בהם‪ .‬החלטנו‪ .‬סילקנו את הכלובים‬
‫ועשינו לנו מהלול בית אימון‪ .‬כך קראו אז ללול שבו מגדלים אפרוחים‪ .‬בשביל שהלול יהפוך לבית‬
‫אימון היה צריך שלושה דברים; 'ברּודר' בשביל שיהיה לאפרוחים חם‪ ,‬כלי מים מיוחדים כדי‬
‫שהאפרוחים יוכלו לשתות מתי שהם רוצים‪ ,‬והרבה נסורת על רצפת הבטון כדי היא לא תהיה קרה‪.‬‬
‫ברּודר היה מין "הכניסיני תחת כנפך" שכזה; סוכה עגולה של פח ובפנים תנור קטן שבער על נפט‪ .‬זה‬
‫היה מין דוגרת ענקית שמתחתיה הסתתרו האפרוחים כדי שיהיה להם חם מספיק ומדי פעם היו‬
‫‪91‬‬
‫יוצאים מחוץ לברּודר כדי לאכול ולשתות או סתם להסתובב בתוך הלול‪ .‬את האפרוחים קיבלנו‬
‫בקופסאות קרטון ממדגרה בגן השומרון‪ .‬כל מה שהיה עלינו לעשות זה לתת להם מים ואוכל כמה‬
‫פעמים ביום‪ .‬היה לי מאד נחמד לבוא מהעבודה ולהסתכל באפרוחים הקטנים האלה וגם להחזיק‬
‫אותם קצת ביד‪ .‬בהתחלה הם היו קטנים מאד ואפשר היה להחזיק שניים מהם בכף היד‪ .‬הם לא פחדו‬
‫והסתכלו עלי לראות אם יש לי מה להציע להם‪.‬‬
‫גידול אפרוחים לפרגיות היה אז חדש בארץ‪ .‬אנשים התחילו לאכול בשר של פרגיות‪ .‬הוא יותר‬
‫רך ויותר עדין מבשר של תרנגולות מטילות‪ .‬זו היתה אופנה חדשה ולנו זו היתה הזדמנות לפרנסה‬
‫חדשה‪ .‬אבל היו כמה דברים שהיה צריך להיזהר מהם‪ .‬נפט זה נפט וצריך להיזהר שלא תהיה נזילה‬
‫ושהתנור לא יתהפך וידליק את כל הנסורת‪ .‬למזלי‪ ,‬פרּומה היתה מאד זהירה ודואגת אבל לא עד כדי‬
‫כך שהיא תהיה פחדנית‪ .‬כבר ידעתי את זה מקודם‪ .‬היא הסכימה לרעיון של בית אימון אפילו שידעה‬
‫שמדובר בסכנה של אש‪ .‬היא אמרה שהיא תסתדר עם זה ולא יקרה לה כלום‪ .‬ובאמת לא קרה לה‪ .‬איך‬
‫היא תמיד ידעה לסדר ולהסתדר! בסופו של דבר פרּומה היתה הדבר הכי חשוב שהיה לי בחיים שלי‪.‬‬
‫היא הלכה איתי ביחד כמעט חמישים שנה‪ ,‬והיינו יכולים ללכת עוד כמה שנים לולא תפס אותה‬
‫הסרטן וגמר אותה מהר‪ .‬אני יכול לראות אותה עכשיו לנגד עיניי עם המטפחת על הראש כשהיא‬
‫נותנת אוכל לאפרוחים וגם שומע אותה שרה בזמן שיא עושה את זה‪ .‬היא תמיד שמה מטפחת‬
‫כשהיא נכנסה לבית האימון כדי לשמור על השערות שלה‪ .‬היא תמיד אמרה שאפילו שהיא עובדת‬
‫בבית האימון או בגינה היא צריכה לזכור שהיא גם ליידי‪ ,‬כפי שהיא למדה להיות בזמן שהיא היתה‬
‫באנגליה‪ .‬וזה מה שהיא ניסתה להיות כל החיים בארץ; להיות ליידי אפילו שהחיים היו כאן די קשים‬
‫ולפעמים אפילו מרים‪.‬‬
‫כשהאפרוחים גדלו והיו לפרגיות היה צריך להאכיל אותן הרבה כדי שיעלו מהר במשקל כי‬
‫בסופו של דבר זה מה שמכרנו זה פרגיות לפי משקל‪ .‬חלק מהמזון שהפרגיות אכלו היו תפוחי אדמה‬
‫ובזה הייתי עוזר לפרּומה‪ .‬פעמיים בשבוע הייתי מביא כמה שקים תפוחי אדמה ומבשל אותם בתוך‬
‫חבית‪ .‬החבית היתה עומדת על אבנים ובין האבנים הייתי שם עצים ומדליק אותם בעזרת גפרור ונייר‬
‫עיתון‪ .‬אחרי כמה שעות‪ ,‬כשתפוחי האדמה כבר נעשו רכים‪ ,‬הייתי מועך אותם עם מוט עבה עד‬
‫שנוצרה דייסה בחבית‪ .‬אחר כך הייתי שופך תערובת ואספסת קצוצה לתוך החבית ומערבב יחד עם‬
‫תפוחי האדמה‪ .‬את התערובת הזאת היינו נותנים לפרגיות‪ .‬להגיד את האמת‪ ,‬לפעמים היה שהתחשק‬
‫לי לאכול את הדייסה הזאת‪ .‬תפוחי אדמה תמיד אהבתי‪ .‬הריח הזה של תפוחי אדמה מבושלים יחד‬
‫עם הריח הטוב הזה של אספסת קצוצה היו עושים לי תאבון‪.‬‬
‫מי שהתחיל יותר ויותר לעזור לי עם הכנת האוכל לפרגיות היה עמירם‪ .‬הוא גדל בינתיים‬
‫ואפשר היה לתת לו משהו לעשות‪ .‬זה היה אז דבר רגיל בכרכור‪ .‬ילדים עזרו להורים במשק‪ .‬ככל‬
‫שהוא גדל יותר הוא עשה עוד ועוד‪ .‬בסוף הוא עשה כמעט הכול‪ .‬הוא קצר בחרמש את האספסת‬
‫וקצץ אותה אחר כך במכונת הקיצוץ‪ .‬הוא בישל את תפוחי האדמה וגם מעך אותם וערבב עם‬
‫תערובת ואספסת קצוצה‪ .‬הוא גם ניקה את הזבל בתוך בית האימון‪ .‬כשהיו לנו מטילות הוא גם לקח‬
‫את הביצים לצרכניה‪.‬‬
‫במשך הזמן פרּומה היתה פחות ופחות יכולה לטפל בבית האימון‪ .‬עמירם הלך לצבא ולא יכול‬
‫היה לעזור יותר‪ .‬גם אני כבר לא הייתי מה שהייתי פעם‪ .‬התחלתי לחשוב להפסיק את גידול הפרגיות‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫התחילו אז לבנות לולים בכל מיני מושבים ברחבי הארץ‪ .‬בנו לולים גדולים מאד‪ ,‬ממש בתי חרושת‬
‫לעופות ולביצים‪ .‬התחילו עם מכסות‪ ,‬מי מותר ומי לא מותר לו לגדל תרנגולות‪ .‬מי בכלל רצה‬
‫להתעסק איתנו אז‪ .‬כל זמן שהם חשבו שמשק עזר קטן זה עסק טוב היתה לנו הזדמנות לעשות משהו‬
‫עם התרנגולות או הפרגיות‪ .‬אבל כשעברו ללולים הענקיים לא היה מקום ללול הקטן שלנו‪ .‬ידעתי‬
‫מדי על פרּומה ובסוף עוד נפסיד כסף‪ .‬ככה זה בחיים‪ .‬לכל‬
‫שכדאי לצאת מזה לפני שזה יכביד יותר ַּ‬
‫דבר יש את הזמן שלו‪ .‬הלול או בית האימון נתנו לפרּומה משהו לעשות כל זמן שהיה לה כוח ורצון‬
‫לזה‪ .‬גם נשאר לנו משהו בקופה בכל חודש וכך יכולנו להסתדר קצת יותר טוב‪ .‬מה שנשאר מכל‬
‫השנים האלה עם התרנגולות זה הבניין שבו גידלנו פעם פרגיות‪ .‬הוא עומד עד היום בחצר מלאת‬
‫הקוצים שמאחורי הבית‪ ,‬ומזכיר‪ ,‬למי שיודע‪ ,‬שהיו שם פעם ימים אחרים‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫חיים עם תפוחי אדמה ושאר ירקות ופירות‬
‫תפוחי האדמה שבישלתי לפרגיות הזכירו לי שתפוחי אדמה תפסו מקום חשוב בחיים שלי‪ ,‬כולל פירה‬
‫תפוחי אדמה עם קצת לבן‪ .‬תפוחי אדמה היו תמיד על שולחן האוכל שלי מאז שאני זוכר את עצמי‪.‬‬
‫בבית בליּפנישֹוק אכלנו תפוחי אדמה בכל מיני צורות ובכל מיני אופנים‪ .‬כמובן שתמיד אהבתי לאכול‬
‫את תפוחי האדמה האפויים שבתוך הצ'ולנט‪ .‬התפוחים היו לפעמים קצת שרופים ויחד עם זאת קצת‬
‫מתקתקים‪ .‬העדפתי אותם על פני השעועית והקישקה‪ .‬כמה קישקה אפשר כבר לאכול‪ .‬המילוי של‬
‫הקישקה הוא כבד ובקושי מחליק בגרון‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬קל ללעוס תפוחי האדמה‪ ,‬הם טעימים‪,‬‬
‫מדי‪ .‬אהבתי גם לאכול קוגל מתפוחי אדמה‪ .‬בשבילנו‬
‫וממלאים את הבטן מבלי להכביד עליה יותר ַּ‬
‫הילדים לאכול קוגל תפוחי אדמה זו היתה חגיגה של ממש‪ .‬אבל יותר מכל אהבתי לאכול ַּלטקס ‪-‬‬
‫לביבות‪ ,‬בחנוכה וגם לא בחנוכה‪ .‬כבר בגיל צעיר השתתפנו כילדים בהכנת הלביבות בחנוכה‪ .‬קילפנו‬
‫וגירדנו את תפוחי האדמה‪ ,‬אבל לטיגון לא התקרבנו‪ .‬הסתכלנו מרחוק איך כל לביבה ולביבה נעשית‬
‫חומה בתוך השמן הרותח עד שמגיע התור שלה לעבור אל הרשת‪ .‬שם היא היתה מחכה עד שמטפטף‬
‫ממנה רוב השמן‪ .‬רק אחר כך היה מגיע תור האכילה‪ .‬לביבה עם רסק תפוחי עץ זה ממש מעדן‪ .‬מה‬
‫שאני זוכר במיוחד זה איך אהבנו את כל הטעמים שמתערבבים בפה בזמן שאוכלים לביבות‪ .‬החריפות‬
‫של הפלפל השחור והמליחות של המלח‪ ,‬ששתיהן יושבות יחד בתוך הליבה עם המתיקות הקלה‬
‫שלתפוחי האדמה‪ ,‬מתערבבות כולן בפה יחד עם המתיקות והחמיצות של רסק תפוחי העץ‪ .‬אי אפשר‬
‫היה לעמוד מול התערובת הזאת של טעמים מנוגדים‪ .‬אכלנו עוד ועוד וגם עשינו תחרויות מי אוכל‬
‫יותר לביבות‪ .‬לא דיברו אז על דיאטה וגם תפוחי אדמה היו זולים‪ .‬הלביבות סימלו את חג החנוכה‬
‫יותר מכל דבר אחר של חנוכה‪ .‬לא הסיפורים על יהודה המכבי ולא נס פח השמן היו העיקר של חג‬
‫החנוכה אצל הילדים ואפילו לא דמי החנוכה שקיבלנו מאבא‪ ,‬אלא הכנת הלביבות והאכילה שלהן‪.‬‬
‫לא רק על לביבות גדלנו אלא גם על כל מיני מאכלים אחרים מתפוחי אדמה עד שלפעמים אני‬
‫ח ושב שאם לא היו תפוחי אדמה בעולם לא היה לנו הרבה מה לאכול בליּפנישֹוק‪ .‬אהבנו במיוחד‬
‫תפוחי אדמה מבושלים בתוך צלחת של בֹורשט‪ .‬הבֹורשט הכי טוב היה זה שעשו אותו מסלק ולא‬
‫מכרוב‪ .‬בורשט מסלק שאוכלים יחד עם תפוחי אדמה היה מקובל בליּפנישֹוק‪ .‬בקרמנצו'ק‬
‫שבאוקראינה‪ ,‬בה חיינו בזמן המלחמה הראשונה ולאחריה‪ ,‬היה מקובל דווקא בֹורשט מכרוב ובו‬
‫חתיכות בשר אבל זה מאכל שונה לגמרי שאי אפשר להשוות עם הבֹורשט שלנו‪ ,‬הליטבקים‪ .‬כל‬
‫השנים שהיינו בקרמנצו'ק שמרנו אמונים לבֹורשט מסלק‪ ,‬כי נשארנו ליטבקים‪ ,‬אפילו שגרנו רחוק‬
‫מהבית במשך שמונה שנים‪.‬‬
‫אני יכול עכשיו ממש לראות לנגד עיניי את הבֹורשט הזה‪ .‬הכול היה אדום‪ ,‬ממש אדום‪ ,‬והצבע‬
‫העמוק של הבורשט היה תענוג לעיניים‪ .‬אהבתי להסתכל על הצבע האדום של הבֹורשט עוד קודם‬
‫‪94‬‬
‫שהוכנסה לתוכו כפית של שמנת‪ .‬הטעם אמנם שופר על ידי השמנת‪ ,‬אבל הצבע האדום המבריק‬
‫נעלם ושוב לא יכול היה להיות ראי בו היינו רואים את הפרצוף שלנו מציץ מלמטה בתוך הצלחת‪ .‬עוד‬
‫דבר‪ ,‬תמיד אהבתי שיש משהו מוצק במרק‪ .‬בתוך הבֹורשט היו תמיד חתיכות קטנות של סלק‪ .‬היו‬
‫ילדים שלא אהבו את החתיכות האלה והיו שכן אהבו‪ .‬אני כן אהבתי‪ .‬אחר כך בא תור תפוחי האדמה‬
‫המבושלים‪ .‬בכל צלחת בֹורשט היו שמים כמה חתיכות תפוחי אדמה‪ .‬תפוח אדמה רך בתוך כף של‬
‫בֹורשט אדום וקצת חמוץ‪-‬מתוק זה משהו שאי אפשר היה להפסיק לאכול‪ .‬אהבתי בֹורשט של סלק עם‬
‫חתיכות של תפוחי אדמה כל חיי‪ .‬פרּומה פינקה אותי ואת עמירם לעתים קרובות עם המאכל הזה‪.‬‬
‫ה רבה שנים היה לי קשה להסתפק בצלחת אחת של בורשט עם תפוחי אדמה באותה ארוחה‪ .‬עם‬
‫השנים‪ ,‬כשהכרס תפחה‪ ,‬הסתפקתי בפחות חתיכות של תפוחי אדמה אבל לא ויתרתי על הבֹורשט‬
‫שלי‪.‬‬
‫תמיד סמכתי על אחרים שיכינו עבורי את הבֹורשט ואת תפוחי האדמה‪ .‬אמא עשתה זאת בבית‬
‫ואחר כך היו אלה המבשלות במסעדות הפועלים בתל אביב‪ ,‬בזיכרון ובכרכור‪ ,‬עד שפרּומה נכנסה לחיי‬
‫וקיבלה את התפקיד של מבשלת מאכלים בכלל ושל בורשט בפרט‪ .‬היא למדה להכין בֹורשט כמו‬
‫שצריך בטעם של ליּפנישֹוק‪ .‬אבל כאשר פרּומה חלתה‪ ,‬לימדתי את עצמי להכין בֹורשט וגם לבשל כמו‬
‫מדי‪ ,‬ובלבד שיהיה בֹורשט בבית‪.‬‬
‫מדי ולא קשים ַּ‬
‫שצריך את תפוחי האדמה‪ ,‬כך שיהיו לא רכים ַּ‬
‫כשראיתי שבבית האבות נותנים בֹורשט מדי פעם הבנתי שהגעתי למקום הנכון‪.‬‬
‫לתפוחי האדמה יש כל מיני ריחות‪ .‬בכל מצב יש לתפוחי האדמה ריח אחר‪ .‬ריח מיוחד יש‬
‫לתפוחי אדמה כשמוציאים אותם מהאדמה בידיים והם עדיין מלאים ריח מתוק של אדמה רטובה‪.‬‬
‫כאשר תפוחי האדמה מתייבשים כמה ימים אחרי שהוציאו אותם מהאדמה‪ ,‬הריח הוא כבר קצת אחר‪.‬‬
‫הרטיבות נעלמת ואיתה מסתלק לו הריח המתוק‪.‬‬
‫ריח נוסף מסתתר בתוך תפוחי האדמה ומחכה בשקט עד שהוא יוכל לצאת עוד פעם לאוויר‬
‫העולם‪ .‬זה קורה כאשר מקלפים תפוחי אדמה‪ .‬אז משתחרר מהם מין ריח חמוץ שכזה‪ ,‬שממלא את‬
‫המטבח ואפילו מגרה קצת את התיאבון‪ .‬אהבתי את הריח החמוץ הזה ולכן גם אהבתי לקלף תפוחי‬
‫אדמה‪ ,‬גם בזמנים שלא ידעתי בדיוק איך להכין מהם מאכלים של ממש‪ .‬הריח הזה מתחזק בזמן‬
‫הבישול במים ובמלח‪ .‬האדים שעולים מהסיר מפזרים את הריח ומכינים את התיאבון לקראת‬
‫הארוחה‪.‬‬
‫ריח ממש אחר יש לתפוחי האדמה כאשר הם מונחים כמה שבועות במרתף או בבית קירור‪.‬‬
‫הריח הזה הולך ומתחזק כאשר בתוך השק נמצאים כמה תפוחי אדמה שמתחילים להירקב‪ .‬דווקא‬
‫אהבתי את הריח הזה כשהוא רק מתחיל‪ ,‬אבל אחר כך‪ ,‬כשתפוחי האדמה ממשיכים להירקב בתוך‬
‫השק‪ ,‬הריח נעשה מאד לא נעים וצריך להוציא מהר את תפוחי האדמה הרקובים מהשקים‪.‬‬
‫למה אני זוכר באופן מיוחד את הריחות של תפוחי האדמה? אולי משום שאהבתי לגדל אותם‪.‬‬
‫עברו עליי חמש עשרה שנים בארץ ישראל עד שהתחלתי לגדל תפוחי אדמה‪ .‬בזמן מלחמת העולם‬
‫השנייה האנגלים הביאו לארץ המון חיילים – אנגלים‪ ,‬אוסטרלים‪ ,‬הודים ואחרים ‪ -‬והיה צריך להאכיל‬
‫אותם‪ .‬גם במצריים היו הרבה חיילים וגם אלה היו צריכים לאכול‪ .‬מה אוכלים האנגלים? בעיקר‬
‫תפוחי אדמה‪ .‬הם במיוחד אוהבים צ'יפס‪ .‬בכל הארץ התחילו לגדל תפוחי אדמה כדי להאכיל את‬
‫החיילים‪ .‬הממשלה הבריטית עודדה אותנו לגדל אותם‪ .‬הביאו זרעים טובים מאירלנד ונתנו לנו מחיר‬
‫‪95‬‬
‫טוב שקראו לו 'קֹוסט ּפלּוס'‪ .‬חישבו כמה שעלה לנו לגדל את תפוחי האדמה‪ ,‬שזה ה'קֹוסט'‪ ,‬והוסיפו‬
‫על זה רווח בשבילנו‪ ,‬שזה ה'ּפלּוס'‪ .‬לא יכולנו להפסיד כי המחיר כלל רווח בטוח‪ .‬דווקא תוך כדי‬
‫מלחמה התחילו לנו ימים טובים מבחינה כלכלית‪ .‬יהודים באירופה סבלו נורא תחת הנאצים ואילו‬
‫כאן בארץ נעשה יותר טוב ליהודים מבחינה כלכלית‪ .‬פרּומה ואני נהנינו מהרווחים מגידול תפוחי‬
‫אדמה כי כך יכולנו לשלם בקלות יותר את ההלוואה על הבית‪ ,‬לקנות מקרר קרח ואפילו לקנות רדיו‪.‬‬
‫הכול בגלל ה'קֹוסט ּפלּוס'‪.‬‬
‫למרות שלא היה לנו ניסיון בגידול תפוחי אדמה לא לקח לנו הרבה זמן ללמוד איך לעשות את‬
‫זה ולהצליח‪ .‬היה אחד בגן השומרון שידע הרבה על גידול תפוחי אדמה ולימד כמה מאיתנו בכרכור‬
‫על רגל אחת את הדברים העיקריים‪ .‬דבר ראשון היה צריך להכין ערוגות מספיק גבוהות שבתוכן‬
‫מדי‪ .‬אם יש יותר‬
‫שמים את הזרעים‪ .‬למה ערוגות? כדי שתפוחי האדמה לא יהיו בתוך אדמה רטובה ַּ‬
‫מדי מים התפוחים נרקבים ובאים כל מיני מזיקים‪ .‬בערוגות הרטיבות יורדת לצדדים וכך הן נעשית‬
‫ַּ‬
‫האדמה פחות רטובה‪ .‬האדמה של כרכור היא מאד טובה בשביל תפוחי אדמה כי היא קלה‪ .‬אדמה‬
‫כבדה מחזיקה את המים וזה מסוכן לתפוחי האדמה‪ .‬אדמה קלה נותנת למים לחלחל לעומק ולא‬
‫שומרת עליהם כמו אדמה כבדה‪.‬‬
‫עשינו ערוגות ארוכות‪ ,‬שורה אחרי שורה וטמנו בהן את הזרעים‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשמהזרעים התחילו‬
‫לצמוח שיחים היה צריך לנכש את העשבים הרעים שגדלו מסביב‪ .‬את הניכוש היינו עושים ממש‬
‫בידיים כדי לא לפגוע בשיחים של תפוחי האדמה‪ .‬הכי הרבה עבודה היה לנו עם ההוצאה של תפוחי‬
‫האדמה‪ .‬אז עוד לא היו מכונות להוצאת תפוחי אדמה מהאדמה כמו שיש היום‪ .‬הכול היה אז נעשה‬
‫בעבודת ידיים‪ .‬קודם היינו הופכים את שיח תפוחי האדמה בעזרת קלשון‪ .‬אחר כך היו תולשים בידיים‬
‫מהשיח את תפוחי האדמה‪ .‬אחר כך מחפשים באצבעות תפוחי אדמה שנשארו עדיין מכוסים באדמה‪.‬‬
‫מכל זרע שזרענו היו יוצאים עד עשרה תפוחי אדמה חדשים‪.‬‬
‫בכל עבודות האלה הפועלים הכי חרוצים היו התימנים‪ ,‬שבדיוק בשנים האלה של גידול תפוחי‬
‫האדמה הגיעו להתיישב בכרכור אחר הגיעו לארץ ישראל בהליכה בחלק גדול של הדרך‪ .‬בהתחלה איך‬
‫שהתימנים הראשונים הגיעו במספרים גדולים לסביבה שלנו הם גרו ליד המושב כפר פינס הסמוך‬
‫לכרכור‪ ,‬במקום שמקודם ישבה שם כמה שנים קבוצת אברהם‪ ,‬שאחר כך יצאה להתיישבות בכפר‬
‫עציון‪ .‬אחרי כמה שנים בכפר פינס בנו לתימנים שכונה משלהם בכרכור שנתנו את השם שכונת נווה‬
‫אפרים אבל כבר מההתחלה כולם קראו לה שכונת התימנים והיו שלא העירו בכלל את השם שכונת‬
‫אפרים‪ .‬שכונת התימנים הוקמה בקצה המושבה‪ ,‬במקום שהיה פעם יער גדול של אקליפטוסים‪ ,‬אחד‬
‫מאלה שבשנים הראשונות של המושבה נטעו מסביב לה בכמה מקומות‪ .‬יער אקליפטוסים כזה היה‬
‫בין פרדס חנה לכרכור וגם שם בסוף עקרו את העצים ובנו שיכון עולים ושיכון עממי‪.‬‬
‫לרבים מאיתנו התימנים נראו בהתחלה מוזרים ואפילו מפחידים‪ .‬במיוחד חששנו מהם קצת‬
‫אחרי שאחד מהם הרג תימני אחר בגלל סכסוך קטן והוא עשה את זה עם גרזן‪ .‬אבל מהר מאד ראיתי‬
‫שהם אנשים שקטים וחרוצים‪ ,‬שרק לעתים רחוקות מתרגזים‪ ,‬ולקחתי אותם לעבוד איתי בתפוחי‬
‫האדמה‪ .‬התימנים היו יכולים לעבוד כמה שעות בכריעה באיסוף תפוחי האדמה בידיים‪ ,‬וזה לא היה‬
‫משהו שאנשים שלנו היו יכולים לעשות בקלות‪ ,‬אלא רק לזמן קצר‪ .‬היה לי קשר טוב עם הפועלים‬
‫התימנים שעבדו אצלי‪ .‬הם היו מאד יהודים בעיניי‪ ,‬הכירו את התנ"ך היטב‪ ,‬ולפעמים נראו לי דומים‬
‫‪96‬‬
‫לחסידים עם הפאות שלהם‪ .‬גם מהר מאד התרגלתי לדיבור המיוחד שלהם בעברית‪ ,‬דבר שלא כל‬
‫אחד בכרכור היה יכול לעשות‪ .‬אחד הפועלים התימנים בשם שלמה שחב היה מוכשר ונאמן ועבד‬
‫אצלי כמה שנים כמעט בקביעות‪ ,‬כעין פועל אחראי‪ .‬היה פשוט תענוג לעבוד איתו‪ .‬גם עמירם היה‬
‫אוהב לעבוד עם התימנים באיסוף תפוחי אדמה‪ .‬הוא מצא איתם שפה משותפת‪.‬‬
‫מדי דומים לערבים‪ ,‬ומהערבים‬
‫אבל פרּומה לא היה לה נוח עם התימנים‪ .‬הם נראו לה יותר ַּ‬
‫היא תמיד חששה‪ .‬היא עוד יותר חששה מזה שאולי הבן שלה ימצא לו חברה תימנייה‪ .‬אני לא חושב‬
‫שלי זה היה איכפת‪ .‬ראיתי ששרגא‪ ,‬הבן של מֹוישה‪ ,‬לקח את גאולה לאישה‪ ,‬וגאולה היא אחד‬
‫האנשים הנהדרים שאני מכיר‪ .‬יש לה נשמה טובה וחמה ואם עמירם היה לוקח תימנייה כמו גאולה‬
‫אז אני הייתי דווקא מאד מרוצה‪ .‬ראיתי איך שגאולה טיפלה בפרּומה ואחר כך ברינה אחותה‪ ,‬כאשר‬
‫במלב"ן בפרדס חנה‪ .‬היא היתה שם אחות ראשית של מחלקה וכשהיה כל העניין עם שמעון אז‬
‫הן היו ַּ‬
‫הייתי מאד בעדה‪ ,‬אבל כבר אמרתי בהתחלה שלעניינים לא נעימים אני לא נכנס עכשיו‪ .‬מה אני צריך‬
‫להתרגז‪ .‬עוד יעלה לי הלחץ דם‪ .‬אני חוזר לתפוחי האדמה‪.‬‬
‫ראיתי שהולך לי עם גידול תפוחי אדמה וחכרתי עוד שטח אדמה מלבד מה שהיה לי כדי‬
‫להרוויח עוד קצת‪ .‬מדי פעם לקחתי עוד כמה פועלים תימנים כדי שיעזרו לי בעבודות הקשורות‬
‫בגידול תפוחי אדמה בעוד אני עצמי ממשיך באותו זמן לעבוד כגפיר‪ .‬גם כשעיבדתי את הפרדס וגם‬
‫כשגידלתי תפוחי אדמה לא הפסקתי להיות גפיר‪ .‬מה שבטוח בטוח‪ .‬משרה כזאת לא עוזבים‪ .‬חשוב‬
‫לדעת שיש לך כל חודש שש לירות בשביל הקיום הבסיסי‪.‬‬
‫יּותמן‪.‬‬
‫אבל מה כן עשיתי‪ ,‬עשיתי שותפות‪ .‬גידלתי תפוחי אדמה בשותפות עם הררי ועם ַּח ַּ‬
‫לפנד היה בעסק‪ .‬שותפות מקלה כי מתחלקים בעול אבל זה לא עניין פשוט‪ .‬כל אחד יש‬
‫לפעמים גם ז ַּ‬
‫לו דעה משלו ולא תמיד מקדיש את אותו הזמן ואת אותו המאמץ‪ .‬אנחנו דווקא היינו שותפים נוחים‬
‫והצלחנו‪ .‬אחר כך כשהיתה הזדמנות שכרנו את בית הקירור הקטן שהיה בכרכור והרווחנו גם‬
‫מהשכרת שטחים לקירור לאנשים שהחזיקו תפוחי אדמה כדי למכור מחוץ לעונה במחירים יותר‬
‫טובים‪ .‬כל הזמן ניסינו עוד משהו‪ ,‬חיפשנו עוד משהו לעשות כדי שתהיה לנו עוד הכנסה‪.‬‬
‫אני נזכר באיזה סיפור קטן בקשר לשותפות‪ .‬זה היה כבר היה אחרי הזמן של ה'קֹוסט ּפלּוס' של‬
‫הצבא הבריטי‪ ,‬כי נגמרה כבר המלחמה‪ .‬היו אז מוכרים את היבול מראש לסוחר במחיר מסוים שנקבע‬
‫מראש‪ .‬כשהוציאו את תפוחי האדמה הסוחר היה משלם לפי המחיר שהוסכם עליו קודם‪ .‬פעם אחת‬
‫יּותמן‬
‫המחירים של תפוחי אדמה עלו מאד מעל ומעבר המחיר שהוסכם עליו‪ .‬זה חרה לי והצעתי ל ַּח ַּ‬
‫יּותמן לא הסכים בשום אופן‬
‫שנדרוש מהסוחר מחיר יותר גבוה מזה שנקבע כי המחיר עלה מאד‪ַּ .‬ח ַּ‬
‫יּותמן שאם זה לא מוצא חן בעיניי‬
‫ואמר שהיתה הבטחה וצריך לקיים את מה שהבטחנו‪ .‬ועוד אמר ַּח ַּ‬
‫מה שהוא אומר אז אני יכול לא לעשות איתו שותפות בשנה הבאה‪ .‬שתקתי‪ .‬מה יכולתי להגיד אחרי‬
‫מלים כאלה נחרצות‪ .‬מכרנו לסוחר במחיר שנקבע‪ ,‬וכבר עשיתי חשבון כמה כסף נוסף היינו יכולים‬
‫לקבל אילו מכרנו לפי המחירים החדשים‪ .‬כעבור כמה ימים הסוחר הוסיף לנו עוד כסף‪ .‬הוא הבין‬
‫בעצמו שגם לנו מגיע משהו מעליית המחיר‪.‬‬
‫יּותמן הוא איש מאד הגון‪ .‬הוא באמת היה אחד‬
‫למדתי לקח וגם ראיתי עוד פעם שזכריה ַּח ַּ‬
‫מהחברים הכי טובים שלי בכרכור‪ .‬הרבה פעולות עשינו ביחד‪ .‬היינו יחד בנוטרים‪ .‬עשינו חקלאות‬
‫ביחד‪ .‬היה לנו בית קירור ביחד‪ .‬אפילו קנינו אדמה ביחד לא רחוק מכפר פינס‪ .‬אבל קלפים לא‬
‫‪97‬‬
‫שיחקנו ביחד‪ ,‬כי זכריה לא היה במשחק הזה‪ ,‬וגם לבית הכנסת לא הלכנו ביחד כי כל העניין הזה לא‬
‫היה חלק מהחיים שלו‪ .‬אבל מה שעשינו ביחד היה הרבה וגם מספיק בשביל להיות חברים טובים‪.‬‬
‫תמיד הלכתי אחרי העצות שלו כי היתה לו הרבה חוכמת חיים וגם היה לו אופי של מפקד מוביל‪ .‬היה‬
‫לי מזל שהיה לי את זכריה במשך הרבה שנים ואני מתגעגע אליו‪ .‬מאז שהוא הסתלק הוא חסר לי‬
‫מאד‪.‬‬
‫אחרי הרבה שנים של גידול תפוחי אדמה עברתי לגידולים אחרים קלים יותר שיש בהם יותר‬
‫רווח‪ ,‬לפעמים‪ .‬התחלתי לגדל בוטנים‪ .‬גם כאן עזרו לי לפעמים פועלים תימנים ועולים חדשים‬
‫שהגיעו אז ארצה בהמוניהם‪ .‬כל הסביבה שלנו היתה מלאה בעולים חדשים‪ ,‬גם במחנות וגם במעברה‪,‬‬
‫וגם בשיכונים החדשים שהתחילו אז לבנות‪ .‬לגדל את הבוטנים זה די פשוט‪ .‬בעיקר צריך לדאוג‬
‫לניכוש העשבים הרעים וקצת לעדור ולהכניס אויר לאדמה כדי שהבוטנים יגדלו שם יותר טוב‪ .‬לא כל‬
‫האנשים יודעים שהבוטנים שהם אוכלים בתיאבון רב גדלים בתוך האדמה ולא על עצים‪ ,‬כמו שהרבה‬
‫חושבים‪ .‬גם אני חשבתי כך בזמנו עד שראיתי שהם גדלים באדמה ולכן קוראים להם גם אגוזי אדמה‪.‬‬
‫להוציא בוטנים זה קצת דומה להוצאת תפוחי אדמה‪ .‬הופכים את השיח עם הבוטנים‬
‫ומשאירים לייבש קצת‪ .‬אחר כך אוספים את השיחים לערימות‪ .‬מביאים פועלים שישבו ליד הערימה‬
‫ואומרים להם לתלוש את הבוטנים ולשים בבוקסות‪ .‬היית משלם לפועלים לפי בוקסה‪ .‬חלק‬
‫מהפועלים היו גם תלמידי בית ספר שעבדו אחרי הצהריים או בחופש‪ .‬לא צריך היה לעבוד כל היום‪.‬‬
‫עושים בוקסה או שתיים ומרוויחים קצת דמי כיס‪ .‬לא צריך להיות מומחה גדול כדי לתלוש בוטנים‬
‫מהשיח ולזרוק לתוך הבוקסה‪ .‬את הבוטנים שבבוקסות היינו לשקים ואת השקים מוכרים לסוחרים‪.‬‬
‫היום כבר לא עובדים ככה בכלל‪ .‬היום יש מכונות איסוף גם לתפוחי אדמה וגם לבוטנים‪ ,‬כמו‬
‫שיש מכונות לקטיף כותנה‪ .‬המכונה עושה את הכול ולא צריך הרבה פועלים‪ .‬מזל שלא הכניסו את‬
‫המכונות האלה מהר ואז לעולים החדשים שבאו אז ארצה לא היתה הזדמנות למצוא עבודה‪ ,‬ממש‬
‫כמו שלנו היתה הזדמנות כשאנחנו באנו ארצה והיה צריכים הרבה ידיים עובדות‪ .‬אני מתאר לי שאם‬
‫כל המכונות האלה היו נכנסות קודם ולא היו צריכים הרבה עובדים בכבישים‪ ,‬בבניין‪ ,‬בפרדסים‪,‬‬
‫בייבוש הביצות‪ ,‬בחקלאות‪ ,‬אולי בכלל לא היתה קמה מדינה יהודית כי לא היה עם מה לפרנס את‬
‫היהודים פה בארץ‪ .‬אלה שבאו היו עוזבים ואלה שעדיין לא באו היו שומעים שאין עבודה בארץ ולא‬
‫היו באים‪ ,‬ולא היו לנו כאן מספיק יהודים כדי להקים מדינה‪ .‬מזל שהמכונות נכנסו רק כמה שנים‬
‫אחרי העלייה הגדולה‪.‬‬
‫ויחד עם הבוטנים התחלתי גם לגדל מלפפונים‪ ,‬מלונים ואפילו אבטיחים‪ .‬אבטיחים עשיתי רק‬
‫זמן קצר‪ .‬אפשר לחסוך במים כי אבטיחים לא צריכים הרבה השקיה‪ .‬הייתי טוב בגידול אבטיחים כי‬
‫אצלי האבטיחים היו יוצאים מאד מתוקים וטעימים וזה בגלל שידעתי שלא צריך לתת להם מים‬
‫לקראת הסוף וכך גם עשיתי‪ .‬למדתי את זה מהערבים‪ .‬אבל הרבה חקלאים יהודים היו משקים יותר‬
‫ממה שצריך בשביל הטעם כי מה שהיה אכפת להם זה המשקל‪ .‬אבטיחים מוכרים לפי משקל והם רצו‬
‫להרוויח יותר כסף‪ .‬אנ י קודם כל רציתי לתת לאנשים אבטיח עם הטעם הכי טוב ורק אחר כך בא‬
‫הכסף‪ .‬אבל לפעמים זה השתלם‪ .‬היו סוחרים שידעו שאני נותן להם סחורה יותר טובה ולכן היו‬
‫מוכנים לשלם בשבילה יותר‪ .‬גם להם זה השתלם כי הם היו מביאים את הסחורה שלי לחנויות הכי‬
‫טובות ששם אנשים היו מוכנים לשלם יותר כסף בשביל לקבל סחורה טובה‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫אבל דווקא משום שאצלי האבטיחים היו מאד טעימים היו אצלי גם הרבה גניבות של‬
‫אבטיחים‪ .‬לחלק מהגניבות היו הצעירים קוראים סחיבות‪ .‬ילדים היו נכנסים למקשה‪ ,‬שהיה רחוק‬
‫וקשה לשמור עליו כל הזמן‪ ,‬וסוחבים משם כמה אבטיחים בשביל הקומזיצים שלהם‪ .‬היה לי אפילו‬
‫חשד שהבן שלי השתתף גם בסחיבת אבטיחים מהמקשה שלי כי כך היו עושים כול החבר'ה והוא לא‬
‫רצה שלא להשתתף בחוויות המשותפות‪ .‬לא אמרתי לו כלום בנושא הכאוב הזה‪ .‬לא רציתי לבייש‬
‫אותו וגם לא רציתי לבייש את עצמי‪ ,‬אז שתקתי‪ .‬אבל זו היתה צרה צרורה הגניבות והסחיבות האלה‪,‬‬
‫בעיקר הגניבות ממש‪ .‬כמה אבטיחים יכולה כבר קבוצה של חמישה ילדים לסחוב‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יכול‬
‫היה מישהו לבוא עם אוטו משא ולהעמיס כהרף עין הרבה אבטיחים ולך תצעק חי וקיים‪.‬‬
‫לא רציתי לשים כל מיני תותחי מלח ומלכודות כדי להפחיד את הגנבים‪ .‬חסר היה לי שאחד‬
‫הילדים של המושבה ייכנס לו מלח בעין‪ .‬בסוף הפסקתי את גידול האבטיחים ונשארתי עם הגידולים‬
‫האחרים‪ .‬מלפפונים לא גנבו וגם לא מלונים‪ .‬מעניין שלא גנבו מלונים אפילו שהמלון הוא בן דודו של‬
‫האבטיח ואפשר לאכול אותו במקום אבטיח בסוף הארוחה או בחגיגה‪ .‬אולי זה בגלל הצבע האדום‪,‬‬
‫אולי זה בגלל שהאבטיח כאילו נמס בפה‪ ,‬אולי בגלל שהוא באמת יותר מתוק‪ .‬יש משהו באבטיח‬
‫שאין במלון וזה עושה אותו מאד שונה בעניין הגניבות‪ .‬אני מוכרח להודות שאם עליי לבחור בין‬
‫אבטיח למלון אני גם כן הייתי בוחר באבטיח‪ .‬בקיצור‪ ,‬היו לי סיבות טובות להפסיק את גידול‬
‫האבטיחים וכך גם עשיתי‪ .‬הנה עוד משהו שהתחלתי והפסקתי‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫קצת זמן הייתי גם קצב‬
‫אחרי המלחמה העולמית הכול נגמר‪ .‬פיטרו אותי מהגפירים‪ .‬לא רק אותי פיטרו‪ ,‬פיטרו הרבה אנשים‪,‬‬
‫במיוחד את המבוגרים‪ ,‬ואני הייתי אחד מהם‪ .‬אנשים התפרנסו מהנוטרות במשך הרבה שנים‪ .‬אני‬
‫הייתי תשע שנים נוטר‪ .‬פתאום נעשה קשה בלי המשכורת החודשית הזאת‪ .‬וגם גידול תפוחי אדמה‬
‫ירד כי הצבא הבריטי שיחרר הביתה הרבה חיילים ולא היה צריך כל כך הרבה תפוחי אדמה כמו‬
‫מקודם‪ .‬כבר לא היה שיטת ה'קֹוסט‪ּ-‬פלּוס' והיינו צריכים למצוא קונים בשוק‪ .‬זה כבר היה אחרת‪.‬‬
‫לפעמים המחיר שקיבלתי לא כיסה את ההוצאות ונשארתי עם מעט מאד בשביל לחיות ולשלם את‬
‫החובות‪ .‬ידעתי שאני צריך להתחיל לחפש לי פרנסות אחרות‪ .‬ניסיתי אבטיחים‪ ,‬ניסיתי בוטנים וגם‬
‫מלפפונים ניסיתי‪ .‬אני לא יודע איך זה התחיל אבל פתאום מצאתי את עצמי שאני קצב‪ .‬היו כמה‬
‫לפנד על זה שצריך לעשות משהו בשביל הפרנסה‪ .‬היינו חברים טובים עוד מהימים‬
‫דיבורים עם ז ַּ‬
‫שהיינו יחד בזיכרון‪ .‬היו לו שני ילדים‪ ,‬בערך בגיל של עמירם‪ .‬היינו מבקרים אצלם בבית לפעמים‪.‬‬
‫דיברנו ודיברנו ויום אחד הסכמנו שכדאי לפתוח אטליז אפילו שיש כבר בכרכור את האטליז של‬
‫זאלם‪ .‬חשבתי שאולי אני מתאים לזה‪ .‬קצבים הם אנשים חזקים כי צריך כוח בשביל להחזיק לשוחט‬
‫את הפרה בבית המטבחיים‪ ,‬ואני הרי הייתי ידוע כאיש חזק‪ .‬ועוד משהו‪ .‬קצבים צריכים לדעת לדבר‬
‫עם הנשים שבאות לקנות ולהסביר להן מה אפשר לעשות עם כל סוג של בשר ובשר‪ ,‬ואני הרי הייתי‬
‫ידוע כמי שאין לו בעיה לדבר וליצור קשר טוב עם אנשים‪ .‬נכון שידעתי רק קצת על סוגי בשר אבל‬
‫את זה אפשר היה ללמוד די מהר‪ .‬לא צריך ללכת לבית ספר מקצועי בשביל להיות קצב‪ .‬הלכנו לאטליז‬
‫בחדרה כדי לראות איך עובדים שם‪ .‬דיברנו גם עם הרבה נשים במושבה ושאלנו אותן כל מיני שאלות‬
‫על סוגי בשר שהן אוהבות לקנות‪ .‬ראיתי שהן הולכות כמה פעמים בשבוע לקנות בשר אצל זאלם וזה‬
‫קשה להן בגלל המרחקים הגדולים בין הבתים של המושבה‪ ,‬ואז בא לי הרעיון שאנחנו נביא את‬
‫ההזמנות של הבשר ישר הביתה עם עגלה וסוס‪ .‬עוד לא היו אז מקררים טובים בבתים של האנשים‪.‬‬
‫רק לאחד או שניים היו מקררים חשמליים ולאלה שהיו מקררים על קרח לא תמיד הספיק הקרח‬
‫להרבה זמן‪ .‬לכן האנשים קונים בשר לעתים קרובות‪ .‬קונים קצת ומבשלים באותו יום‪.‬‬
‫שכרנו חנות ברחוב הראשי של כרכור אצל חיה אֹופנהנדין והתאמנו אותה לאטליז‪ .‬הצעתי‬
‫לפנד שנחלק את העבודה בינינו כך; הוא יישאר באטליז ואני אסע עם העגלה לבתים בגלל הקשר‬
‫לז ַּ‬
‫הטוב שלי עם הנשים‪ .‬אני יודע לדבר איתן‪ ,‬שואל מה שלומך‪ ,‬מה שלום הילדים‪ ,‬מה את עושה עם‬
‫הבשר הזה‪ .‬אם היא לא יודעת בדיוק אז אני אומר לה מה שבינתיים הספקתי ללמוד מפרּומה‬
‫ומהנשים האחרות שדיברתי איתן וגם מהקצב בחדרה‪.‬‬
‫להיות קצב זה לא רק לעבוד באטליז וללכת לבית המטבחיים ולמכור לקליינטים‪ ,‬צריך גם‬
‫לקנות את הפרות לשחיטה‪ .‬אמרו לנו שבטול כרם יש שוק של בהמות ושאפשר לקנות שם די בזול‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫הרוב בשוק היה בקר‪ ,‬אבל גם מכרו הרבה כבשים וכמה סוסים‪ .‬הערבים גידלו אז בקר לבשר ואילו‬
‫אצל היהודים הפרות היו בעיקר פרות לחלב‪ ,‬והם מכרו פרה בשביל שחיטה רק כאשר היא כבר לא‬
‫נתנה מספיק חלב או מסיבה של גיל‪ ,‬של רגל שבורה או בגלל פגם אחר‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬היו אלה פרות‬
‫זקנות אשר הבשר שלהן לא טוב מספיק‪ .‬חיפשתי משהו צעיר‪ .‬בטול כרם אפשר היה למצוא מכל טוב‪.‬‬
‫נסעתי עם מֹוישה סגלֹוביץ’ והאוטו משא שלו לטול כרם‪ .‬אלה היו הימים לפני שכבר אי אפשר היה‬
‫ליהודים להיכנס למקום הזה כי התחילו כבר להריח מלחמה‪ .‬כל השוק בטול כרם היה שדה אחד גדול‬
‫בו עומדים או מסתובבים אנשים המחפשים לקנות או למכור בהמות‪ .‬קניתי שתי פרות‪ ,‬העמסתי עם‬
‫מֹוישה את הפרות על המשאית ונסענו ישר לבית המטבחיים של פרדס חנה‪.‬‬
‫בדרך לבית המטבחיים היה לי זמן להיזכר בליּפנישֹוק בה גדלתי עם שוק סוסים ושוק בהמות‪.‬‬
‫ברחוב שמוביל לאיוויה‪ ,‬שקראו לו דער איוויער גַאס‪ ,‬היה שוק סוסים פעם בשבוע‪ .‬איכרים הביאו את‬
‫הסוסים שלהם ואיכרים אחרים‪ ,‬אבל בעיקר עגלונים‪ ,‬באו לקנות‪ .‬היינו הולכים לראות איך בודקים‬
‫את השיניים של הסוסים ואיך מנסים אותם בריצה בהמשך הרחוב‪ .‬ברחוב שמוביל ללידא ושקראו לו‬
‫דער לידער גַאס היו מוכרים בהמות‪ ,‬בעיקר פרות‪ .‬קצבים מהאטליזים של ליּפנישֹוק ושל העיירות‬
‫האחרות בסביבה היו באים לקנות פרות שהביאו איכרים‪ .‬הקצבים היו מעבירים את היד על גוף הפרה‬
‫כדי לבדוק כמה בשר טוב יש עליה ולהעריך מה יהיה הטעם שלו‪ .‬אחר כך היו תוקעים כף‪ ,‬מעבירים‬
‫מיד ליד כמה שטרות ונכנסים לחנות הסמוכה לגמור את העסקה עם כוסית משקה חריף‪ .‬בטול כרם‬
‫לא שתינו שום אלכוהול אבל תקיעת כף היתה‪ .‬קלילה אמנם בהשוואה למה שהיה ברחוב לידא אבל‬
‫היתה‪ .‬ניסיתי לחשוב מה אבא היה אומר אם הוא היה כאן והיה רואה אותי קונה בהמות בשוק בתור‬
‫קצב‪ .‬מה היה יותר נראה לו‪ ,‬קצב או איכר‪ .‬נדמה היה לי אז שהוא היה מעדיף קצב משום שקצב היה‬
‫מקצוע של הרבה יהודים בעיירות‪ .‬בווילנה היה אפילו רחוב שלם של קצבים יהודים והיה להם בית‬
‫כנסת משלהם‪ .‬איכרים יהודים כמעט ולא היו אם בכלל‪ .‬הרגשתי שאכן אני בדרך לעלות מדרגה‪,‬‬
‫להיות ממש בעל עסק‪.‬‬
‫בבית המטבחיים חיכינו עד שיבוא הווטרינר לבדוק את הפרות‪ .‬ככה זה החוק‪ .‬אי אפשר‬
‫לשחוט פרה לבשר בלי אישור של וטרינר‪ .‬דוקטור בן‪-‬יוסף היה הווטרינר של הסביבה והכיר את כל‬
‫החקלאים והאיכרים שהיו להם פרות‪ .‬כולם הכירו את דוקטור בן‪-‬יוסף לא רק כווטרינר אלא גם כמי‬
‫שהיה בתל חי בזמן שטרומפלדור נפל‪ .‬כל פעם שפגשו אותו ודיברו איתו על מה שלא יהיה בסוף זה‬
‫היה מגיע לתל חי ותמיד היתה באה השאלה; "מה באמת אמר טרומפלדור לפני שהוא מת מפצעיו?"‬
‫דוקטור בן‪-‬יוסף היה איש נחמד‪ ,‬גדול ורחב כזה‪ ,‬עם ידיים חזקות‪ ,‬כי איך אפשר להיות וטרינר בלי‬
‫ידיים חזקות‪ .‬פרות זה לא בני אדם שאתה אומר להם לא לזוז בזמן הבדיקה או הזריקה‪ .‬צריך מישהו‬
‫שיכול להחזיק אותן חזק כי הן קצת נבהלות ומתחילות לזוז ולקפוץ‪ .‬גם בזמן המלטה צריך ידיים‬
‫חזקות כדי להוציא את העגל קצת בכוח לפעמים‪ .‬את כל אלה היה לדוקטור בן‪-‬יוסף‪ .‬וחוץ מזה הוא‬
‫היה איש חביב המתרועע עם הבריות ומקובל עליהן‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הבנים שלו‪ ,‬חי ודני‪ ,‬היו חברים של‬
‫עמירם שלנו‪ ,‬אז זה בכלל היה נחמד לכולם‪.‬‬
‫אחר כך הגיע השוחט לית המטבחיים כדי לעשות את מה שהוא צריך לעשות‪ .‬הוא גר בכרכור‬
‫והתפלל כל השנים בבית הכנסת 'אחוזה'‪ .‬שמו היה חֹורֹוז'ינסקי אבל אף אחד לא קרא לו כך אלא‬
‫סתם השוחט או דער שויחט ביידיש‪ .‬הוא היה איש שקט ולא דיבר כל הזמן כמו דוקטור בן‪-‬יוסף‪ .‬הוא‬
‫‪101‬‬
‫היה מתפלל בדבקות אבל תמיד בלחש אף פעם לא שמעתי ממנו איזו שהיא תפילה בקול רם‪ .‬אפילו‬
‫כשהוא היה עובר לפני התיבה כשליח ציבור בקושי אפשר היה לשמוע אותו‪ .‬הוא היה מאלה שהיה‬
‫שם את הטלית על הראש ולא על הכתפיים‪ .‬המקום של השוחט בבית הכנסת היה ליד המדרגות של‬
‫הבימה‪ .‬כשהוא היה עומד בתפילה הוא היה מחזיק את המעקה של המדרגות ומתנועע כמו ענף דק‬
‫ברוח קלה‪ .‬ככה הוא גם התקרב אל הפרה כשהגיע תורו אחרי הווטרינר לעשות את המלאכה‪ .‬הוא‬
‫היה מחדד את החלף ואחר כך ממלמל ברכה‪ ,‬ניגש בזהירות ובהרבה יראת כבוד אל הפרה ושוחט‬
‫בתנועה זריזה שבקושי היינו מספיקים לראות אותה‪ .‬הוא עשה את זה כל כך מהר וכל כך בקלות‬
‫שהיה נראה שבהתחלה גם הפרה לא היתה יודעת מה בדיוק קרה לה‪.‬‬
‫אחר ששחטו את הפרה פשטו את העור והתחילו לחלק אותה לחלקים גדולים‪ .‬את עשו‬
‫העובדים של בית המטבחיים‪ .‬אחר כך היה צריך להעביר את הריאות לבדיקה על ידי השוחט‪ .‬אם היה‬
‫חור ממחלה בריאות‪ ,‬הפרה היתה טריפה‪ .‬הבדיקה של זה היתה מאד פשוטה‪ .‬מישהו‪ ,‬בדרך כלל אני‪,‬‬
‫היה צריך לנפח בעזרת הפה את הריאות דרך הקנה שלהן‪ ,‬ממש כמו שמנפחים כדורגל או בלון‪.‬‬
‫הריאות היו נעשות גדולות מהניפוח והשוחט היה משתדל לבדוק אם שומעים קול של אויר שיוצא‬
‫מאיזה שהוא חור בריאה‪ .‬אם לא היה מוצא חור שכזה‪ .‬היה השוחט אומר שהבשר של הפרה הזאת‬
‫כשר‪ .‬דוקטור בן‪-‬יוסף עשה את הבדיקה הנוספת שלו ושם על כל חלק וחלק חותמת של אישור בצבע‬
‫סגול‪ .‬לקחנו את החלקים של הפרה לאטליז אבל אי אפשר היה עוד למכור את הבשר‪ .‬היה צריך‬
‫לחכות עד שהמנקר‪ ,‬שהיה עובד בדרך כלל באטליז בפרדס חנה‪ ,‬יבוא אלינו ויוציא גיד הנשה‪ .‬רק אז‬
‫היה הבשר כשר ומוכן למכירה‪.‬‬
‫עד שיכולנו למכור משהו מהבשר היינו אנחנו הקצבים צריכים לשלם הרבה כסף; לסוחר הבקר‬
‫בטול כרם‪ ,‬לנהג המשאית‪ ,‬לווטרינר‪ ,‬לשוחט‪ ,‬לעובדי בית המטבחיים ולמנקר‪ .‬ומה עם שכר הדירה‪,‬‬
‫ומה עם המסים והמים‪ .‬ואחרי כל זה עוד רצינו למכור את הבשר יותר בזול מהאיטליז של ַּזאלם כדי‬
‫שנוכל למשוך אלינו קונים‪.‬‬
‫דווקא התחלנו טוב‪ .‬הרבה אנשים שמחו שיש עוד איטליז בכרכור‪ .‬עברתי עם סוס ועגלה‬
‫בכרכור ואספתי לי הזמנות מהנשים לכל מיני חתיכות בשר וגם בשר טחון‪ .‬באיטליז עטפתי כל הזמנה‬
‫בנייר פרגמנט וכתבתי על הנייר את השם של הקונה ואת הסכום שצריך לשלם‪ .‬את ההזמנות האלה‬
‫חילקתי בבתים‪ .‬היתה לי תוכנית לפי שכונות‪ ,‬ואפילו הגעתי עד כמה שכונות בפרדס חנה‪ .‬אבל מהר‬
‫מאד התחלתי להבין שאנחנו מפסידים‪ .‬אמנם מכרתי המון עם העגלה וגם באיטליז היו די הרבה‬
‫קונים אבל בחשבון הסופי של כמה שילמנו וכמה קיבלנו היינו תמיד מפסידים‪ .‬אולי משהו לא היה‬
‫בסדר עם החשבונות שלנו‪ .‬אולי משהו לא היה בסדר עם המחירים שלנו‪ .‬אבל לי כל הזמן היה נדמה‬
‫שלפי החישובים שלי אנחנו צריכים להרוויח וזה לא קרה כך בסופו של דבר‪ .‬תמיד היה חסר כסף‬
‫לפנד שלא כדאי‬
‫בקופה ולא ידעתי מה להגיד‪ .‬הבנתי שאני בצרה ומצרה צריך לצאת בזמן‪ .‬אמרתי לז ַּ‬
‫להמשיך במצב הזה וסגרנו את האטליז אחרי שנה ורבע‪.‬‬
‫מדי‬
‫האכזבה מהאטליז הוציאה לי את החשק להיות בעל עסק עצמאי‪ .‬יש בעסקים יותר ַּ‬
‫סיכונים‪ .‬אולי אני לא מתאים לעסקים‪ .‬היה נדמה לי שאני יכול לעשות את העבודה עצמה אבל פחות‬
‫להתמקח על מחירים‪ .‬זכרתי שגם אבא שלי לא יכול היה להתמקח עם הלקוחות‪ .‬הוא תמיד השאיר‬
‫את זה לאמא‪ .‬גם אני כזה‪ .‬כאשר למי שהיא לא היה כסף לקנות בשר לשבת הייתי מציע שהיא תשלם‬
‫‪102‬‬
‫בהקפה‪ .‬כאשר החשבון שהצטבר היה כבד מנשוא הייתי מוותר על חלק מהחוב ובלבד שאפשר יהיה‬
‫מדי באנשים‪ .‬בעסקים לא תמיד זו תכונה טובה‪ .‬בסוף‬
‫לסגור את החשבון‪ .‬גם האמנתי כנראה יותר ַּ‬
‫נשברתי ואמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬זה לא בשבילך‪ .‬רצית להיות פרדסן ולא הלך‪ .‬רצית להיות חקלאי של‬
‫תפוחי אדמה וזה לא נמשך‪ .‬רצית להיות קצב וגם כן לא הלך‪ .‬חפש לך משהו אחר שיש בו משכורת‬
‫ואל תנסה לעשות עסקים"‪ .‬כך חזרתי להיות פועל בניין‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫רוב הזמן הייתי פועל בניין‬
‫גמרתי עם האטליז בדיוק כשהתחילה המלחמה עם מדינות ערב בשנת ארבעים ושמונה‪ .‬הצבא‬
‫העיראקי נכנס להרים לא רחוק מכרכור‪ .‬הוא ישב ברוב הכפרים הערבים הגדולים‪ .‬עוד קודם לכן‬
‫התחילו בכל יישוב יהודי להכין ביצורים‪ .‬היו צריכים הרבה פועלים שיעבדו בביצורים וזו היתה‬
‫ההזדמנות שלי‪' .‬סולל בונה' קיבל הרבה מהעבודות של הביצורים‪ .‬הלכתי לירחמיאל הררי שהיה מנהל‬
‫עבודה ב'סולל בונה' והוא מיד קיבל אותי‪ .‬העבודה הראשונה שעשיתי ב'סולל בונה' זה לבנות את‬
‫הביצורים של קיבוץ מענית‪ .‬הקיבוץ יושב על הגבעות שלפני ההרים ומשם אפשר היה לראות את‬
‫כרכור ואת כל הסביבה‪ .‬באנו בבוקר אחד למענית ועוד לפני שהתחלנו לעבוד העפתי מבט על כרכור‪,‬‬
‫ראיתי אותה מרחוק למטה‪ ,‬ואמרתי לעצמי שאם העיראקים יגיעו למענית אנחנו בכרכור נהיה בצרות‬
‫גדולות‪ .‬אמרתי למישהו שעבד איתי שהביצורים שאנחנו עושים כאן הם בעצם הביצורים של כרכור‬
‫ושל המשפחות שלנו‪ .‬מיד ניגשנו במרץ לעבודה‪ .‬הרבה ציוד לא היה לנו‪ .‬עבדנו עם מכושים‪ ,‬עם‬
‫אתים ועם טוריות‪ .‬קיבוץ מענית יושב על סלעים וזו היתה עבודה קשה לחפור תעלות ועמדות מסביב‬
‫לקיבוץ ומקלטים בתוך הקיבוץ‪.‬‬
‫החפירה של הביצורים במענית לא עברה לנו בשקט‪ .‬יום אחד‪ ,‬בלי שום אזהרה מוקדמת‪,‬‬
‫התחילו ליפול עלינו פגזים‪ .‬עד אז עוד אף פעם לא נפל פגז על ידי‪ .‬במלחמה העולם הראשונה‬
‫המשפחה שלנו בליּפנישֹוק הסתלקה מהחזית עוד לפני שהיא הגיע לעיירה ובכל זמן המלחמה ההיא‬
‫לא שמעתי אף פעם פגז מתפוצץ‪ .‬בקרמנצ’ּוק‪ ,‬ששם היינו אז פליטים‪ ,‬היו יריות בזמן המהפכות שהיו‬
‫שם מכל הכיוונים אבל לא של תותחים‪ ,‬רק של רובים‪ .‬במאורעות פה בארץ האנגלים השתמשו‬
‫בתותחים נגד הערבים עמוק בתוך ההרים‪ ,‬רחוק מכרכור‪ ,‬ולא שמענו את הרעש של התפוצצות‬
‫הפגזים שם‪ .‬הפצצה שנפלה מהאווירון בזמן המלחמה העולמית השנייה היתה נפלה די רחוק מכרכור‬
‫וזה לא הגיע לקרסוליים של הרעש של הפגזים שהתחילו ליפול בקיבוץ מענית תוך כדי עבודת‬
‫הביצורים‪ .‬לפני ההתפוצצות של הפגז הראשון היתה איזו מין שריקה חזקה באוויר ולא הבנתי מה זה‪.‬‬
‫למזלי הייתי בתוך תעלה שחפרתי‪ .‬שמעתי את הקול המשונה‪ ,‬הסתכלתי לראות מה זה ופתאום ראיתי‬
‫במרחק של מאה‪-‬מאה וחמישים מטרים משהו מתפוצץ‪ .‬הספקתי עוד לראות את הענן של העפר‬
‫והרסיסים של אבנים שהתרומם באוויר ומיד נשכבתי‪ .‬מה שדאגתי בעיקר זה שפרּומה ועמירם ידאגו‬
‫לי בבית כאשר ישמעו שבקיבוץ מענית יש הפגזה‪ .‬כשאתה נמצא בתוך העניין אתה יודע בדיוק מה‬
‫קורה לך‪ .‬מרחוק לא יודעים ומתחילים נורא לדאוג‪ .‬לא היה טלפון‪ ,‬לא היה כלום‪ .‬לא היה מה לעשות‪.‬‬
‫חזרתי לחשוב על ההפגזה עצמה‪ .‬התחלתי לספור את מספר הפגזים שהתפוצצו בסביבה‪ .‬הספירה‬
‫עזרה לצאת מהפחד והדאגה‪ .‬אמרתי לעצמי שכל זמן שאני סופר סימן שאני בסדר‪ .‬אחר כך הכול‬
‫הפסיק אבל לא חזרנו לעבוד‪ .‬נסענו הביתה‪ .‬לא סיפרתי לפרּומה מה בדיוק קרה‪ .‬אמרתי לה שהפגזים‬
‫‪104‬‬
‫שהיא שמעה עליהם היו רחוק מאיתנו‪ .‬אילו היא היתה יודעת בדיוק מה היה שם בקיבוץ מענית אולי‬
‫היא לא היתה נותנת לי לחזור לשם למחרת‪ ,‬ואז שוב הייתי צריך לחפש עבודה‪ .‬לא רציתי לחזור‬
‫למצב שהייתי בו בתל אביב עשרים וכמה שנים קודם‪ ,‬ואז עוד לא היו לי אישה וילד ולא הלוואה על‬
‫הבית‪ .‬חזרתי לעבודה בביצורים וככה שמרתי לא רק על כרכור מפני העיראקים אלא גם על מקום‬
‫העבודה החדש שלי ב'סולל בונה'‪ .‬ובאמת‪ ,‬לא עבר הרבה זמן והעיראקים הסתלקו אחרי שהם קיבלו‬
‫מכה מהחיילים שלנו בכפר הערבי קקּון ובעוד כמה כפרים ערבים‪ .‬עשינו עוד קצת ביצורים ומהר מאד‬
‫עברנו לבנות בתים‪ .‬מלחמת השחרור נגמרה והיה צריך לדאוג לקורת גג לעולים החדשים שהתחילו‬
‫לבוא לארץ במספרים גדולים‪ .‬מאז ועד הפנסיה זה מה שעשיתי‪ .‬בניתי את הארץ‪.‬‬
‫איפה לא עבדתי בבניין‪ .‬כמעט בכל מקום בסביבה של כרכור‪ .‬אני אתן כאן כמה דוגמאות‪.‬‬
‫בפרדס חנה בנינו אז את שיכון למרחב על יד החולות‪ .‬בנינו בתים קטנים‪ ,‬דו‪-‬משפחתיים‪ ,‬וגם‬
‫שיכונים של שלוש קומות‪ .‬בגבעת אולגה שעל יד חדרה בנינו שיכון לעולי סין‪ .‬הגיעו אז הרבה אנשים‬
‫מסין והם דיברו רוסית כי בזמנו הם הגיעו לסין מרוסיה‪ .‬היה תענוג לראות אותם באים לבדוק איך‬
‫הבתים שלהם מתקדמים‪ .‬אנשים ממש כמונו‪ .‬אפילו היידיש שלהם היתה די דומה לשלנו‪ .‬היו שם די‬
‫הרבה אנשים שהיו קשורים עם האצ"ל ועם בית"ר ולי זה בכלל לא היה אכפת כמו לאנשים אחרים‬
‫ב'סולל בונה' אז‪ .‬אחר כך בנינו עוד שיכונים בגבעת אולגה‪ .‬כל השטח הזה שפעם היה חולות והיה די‬
‫קרוב לים עשינו ממנו שיכון אחד גדול‪ .‬לשם היו באים לראות את העבודה שלנו אלה שגרו במעברת‬
‫ַאגרֹו ַּבנק שהיתה לא רחוק משם‪ .‬אלה כבר היו אנשים אחרים‪ ,‬יותר מסכנים‪ ,‬רובם לא מדברים יידיש‬
‫כי הם הגיעו מכל מיני ארצות במזרח‪ .‬גם הם באו לראות את הבתים שבנינו כי הבטיחו להם שלכאן‬
‫הם יצאו מהמעברה כשהבתים יהיו מוכנים‪ .‬אחר כך בנינו גם בתים במושבים מסביב‪ .‬עבדתי כמעט‬
‫בכל מושב חדש שבנו אז בסביבה שלנו‪ .‬בנינו הרבה שיכונים ומושבים עד שתוך כמה שנים אי אפשר‬
‫היה להכיר את הסביבה שלנו‪ .‬מצב כזה אני לא זוכר שכל יום בונים הרבה בתים וכמעט כולם בשביל‬
‫העולים החדשים שמחכים במחנות העולים ובמעברות‪ .‬עבדנו נורא קשה כדי להספיק מהר לגמור את‬
‫הבתים כי העולים החדשים גרו בתנאים גרועים והיה צריך להוציא אותם משם כי בינתיים הגיעו עוד‬
‫ועוד עולים‪ .‬עבדנו קשה אבל היה סיפוק בעבודה‪ .‬עשינו מפעל חשוב בשביל העם והמדינה‪ .‬לא‬
‫מדי אבל בניתי את מה שהיה צריך לבנות כדי לקלוט את‬
‫נלחמתי במלחמת השחרור כי הייתי מבוגר ַּ‬
‫העולים החדשים‪ .‬אני חושב שעשינו אז משהו שהוא מאד חשוב ועד היום זה נותן לי סיפוק שאני‬
‫יכול להגיד שהשתתפתי בבניין המדינה באותן השנים‪.‬‬
‫הכי מרגש היה בזמן שהיו מכינים בטון ליציקה של גג גדול בשביל בניין בית ספר או בניין בית‬
‫כנסת‪ .‬אז עוד לא היו מכונות עם צינורות ארוכים שיוצקים בטון ישר על הגג‪ ,‬בטון שמובילים‬
‫במשאיות עם מערבל בטון עליהן שמגיעות מבית חרושת לערבול בטון‪ .‬אז עוד היה צריך לעשות את‬
‫רוב העבודות הקשורות ביצית גג בידיים‪ .‬ולכן שהגג היה גדול במיוחד אנשים רבים היו באים כדי‬
‫לעזור‪ .‬את היציקה של גג גדול כזה צריך לעשות מה שיותר מהר לפני שהבטון מתחיל להתייבש ולא‬
‫מתפזר מספיק טוב בבת אחת על פני כל הגג‪ .‬האנשים שבאו לעזור היו עומדים בשורה אחת ארוכה‬
‫מהקרקע ועד הגג וגם לאורך הגג‪ ,‬הכול כדי להעביר מיד ליד את הדליים המלאים בבטון מלמטה ועד‬
‫למעלה‪ .‬איזו שמחה היתה כאשר היציקה נגמר‪ .‬היו מביאים בירה כדי לחגוג את הסיום של היציקה‬
‫והיתה הרגשה של ביחד‪ ,‬של קהילה‪ ,‬של שמחת יצירה‪ .‬אלה שערבבו את הבטון‪ ,‬ואני כמובן הייתי‬
‫‪105‬‬
‫ביניהם‪ ,‬היו הגיבורים הראשיים של כל החגיגה הזאת‪" .‬יישר כוח! יישר כוח!"‪ ,‬היו אומרים לנו‬
‫ולוחצים את ידינו‪.‬‬
‫בלחיצת היד הזאת אפשר היה להבחין מיד מי היה יכול להצטרף אלינו לעבודה ומי לא‪ .‬עד‬
‫היום אני זוכר אנשים רבים לפי לחיצת היד‪ .‬יש מי שהיד שלו גדולה וחזקה והיא מתאימה ליד שלי‪.‬‬
‫יש מי שהיד שלו כמעט ונעלמת בתוך היד הלוחצת שלי‪ .‬אין כמעט במה להחזיק ומה שיש מתחמק‬
‫ונעלם לך מבין האצבעות‪ .‬בשבילי‪ ,‬כף היד של בן אדם היא כמו תעודת הזהות שלו‪ ,‬כמו הפנים שלו‪.‬‬
‫נדמה לי שלפעמים התייחסתי אל אנשים יותר לפי תקיעת הכף שלהם ופחות לפי איך שהם נראים או‬
‫מדברים‪ .‬גם התייחסתי אליהם לפי איך שהרגשתי את היד שלהם‪ .‬מי שהיתה לו יד גדולה וחזקה‬
‫ולחיצה אמיצה‪ ,‬זכה ממני מיד גם למכה חזקה על הכתף‪ .‬החיוך שלי אליו היה רחב‪ ,‬והייתי אומר לו;‬
‫"מה נשמע? איך הולך?" מי שהיתה לו יד רזה והלחיצה שלו היתה רכה‪ ,‬הייתי מלטף לו את גב היד‬
‫שלו בעדינות‪ ,‬אפילו בזהירות‪ ,‬ושואל אותו; "איך אתה מרגיש? הכול בסדר אצלך?" לפי היד הייתי‬
‫יכול גם לדעת מי עבד הרבה עם טורייה ומי לא‪ .‬כשעובדים הרבה עם טורייה‪ ,‬וגם עם מכוש או עם‬
‫את חפירה או עם קלשון‪ ,‬הידיים לא רק שלא מתחזקות הן גם נעשות בעלות עור קשה ומחוספס‪ .‬גם‬
‫זה היה חלק מתעודת הזהות של הבן‪-‬אדם‪.‬‬
‫בהתחלה‪ ,‬כשנכנסתי ל'סולל בונה'‪ ,‬עשיתי כל מיני עבודות בניין אבל במשך הזמן התרכזתי‬
‫בעבודות הברזל של הבניין‪ .‬נעשיתי ברזלן‪ .‬איך הגעתי להיות ברזלן? זו עבודה אחראית מאד הדורשת‬
‫הרבה סבלנות אבל עובדים בה בנחת‪ .‬לא צריך לטפס‪ ,‬להתכופף או לסחוב דליים ושקים‪ .‬בייחוד היה‬
‫לי חשוב שלא צריך להתכופף‪ .‬במשך השנים התחילו אצלי כאבי גב שהיקשו על ההתכופפות ועל‬
‫הסחיבה של חפצים כבדים‪ .‬בכל מקום שבו בנינו היה לי בצד שולחן מיוחד לעבוד עם הברזלים שלי‪.‬‬
‫עיקר העבודה זה לכופף את הברזלים ולבנות איתם מסגרות ארוכות של ברזל כדי לשים במקום‬
‫שיוצקים עמודים או קורות‪ .‬את המסגרות היה צריך לקשור עם חוטי ברזל‪ .‬את הכיפוף עשיתי על ידי‬
‫צינור ואת הקשירה עם צבת ועם ּפ ַּלייר‪ .‬אין מכונות‪ ,‬אין אבק של מלט בעבודה הזאת‪ .‬עבדתי בשקט‬
‫והייתי אדון לעצמי‪ .‬כשאתה עובד לבד יש לך המון זמן לחשוב מחשבות ולהעלות זיכרונות‪.‬‬
‫כשעובדים לבד ובשקט אפשר לחשוב תוך כדי עבודה על כל מיני נושאים‪ ,‬שבעבודות אחרות בבניין‬
‫בדרך כלל אי אפשר לעשות את זה‪ .‬הייתי חושב על הפוליטיקה של אותו זמן‪ .‬הייתי חושב על מה אני‬
‫צריך לעשות בבית כנסת כגבאי‪ .‬הייתי חושב על המצב של פרּומה‪ .‬הייתי חושב על מה שקורה עם‬
‫עמירם והמשפחה שלו‪ .‬הייתי חושב על מה צריך לקנות בדרך הביתה כשהבריאות של פרּומה כבר לא‬
‫היתה בסדר ואני הייתי עושה את רוב הקניות הגדולות אחרי העבודה‪.‬‬
‫וכמובן שהייתי חושב תוך העבודה בבניין גם על החקלאות שלי שהמשכתי לעשות מהצד‪.‬‬
‫הייתי צריך לחשוב מה אני צריך לעשות לפנות ערב אחרי העבודה בבניין בקשר למלפפונים‪ ,‬למלונים‪,‬‬
‫לבוטנים או לאבטיחים שהייתי מגדל באותו זמן‪ .‬לפעמים גם הייתי מתאמן בחזנות תוך כדי כיפוף‬
‫ברזלים או קשירה שלהם‪ .‬זה היה אחד התענוגות שלי‪ .‬לעבוד בברזל ולשיר חזנות‪ .‬שנים עבדתי‬
‫כברזלן‪ .‬זה מאד התאים לי וגם העבודה הזאת שמרה לי על הגב כך שיכולתי לעבוד בה גם אחרי‬
‫הפנסיה כמה שנים‪.‬‬
‫העבודה שלי כברזלן היתה במיוחד מעניינת כאשר היינו בונים גשר‪ .‬גשר זה כבר לא סתם‬
‫עבודת ברזל רגילה כמו שעושים כשבונים בתים‪ .‬כאן צריך לעשות כל מיני מסגרות מאד מסובכות לפי‬
‫‪106‬‬
‫תוכניות מיוחדות‪ .‬כל מסגרת היתה לה תוכנית משלה ומקום משלה‪ ,‬והיה צריך לדעת לקבל הוראות‬
‫מהמהנדס ולבצע אותן בדיוק כמו שצריך‪ .‬סללו הרבה כבישים בסביבה שלנו ואני הייתי קשור בבנייה‬
‫של גשרים רבים שבנו בשבילם‪ .‬סללו אז את כביש החוף על ידי חדרה והיה צריך לבנות כמה גשרים‬
‫בשבילו‪ .‬היו גם גשרים אחרים בכבישים אחרים בסביבה‪ .‬קשה להאמין כמה גשרים יש בארץ הזאת‪.‬‬
‫אנשים נוסעים מהר על הכביש‪ ,‬עוברים גשר‪ ,‬אפילו לא שמים לב שעברו עליו בנסיעה מהירה‪ ,‬ואין‬
‫להם בכלל מושג כמה עבודה וכמה חומרים השקיעו בגשר הזה‪ ,‬וכמה עבודת ברזל יש בו עד שהוא‬
‫עומד ואפשר לעבור עליו בלי כל בעיה עם מכוניות ומשאיות‪ ,‬ואפילו עם טנקים‪ .‬אצלי זה היה אחרת‪.‬‬
‫כשהייתי נוסע ועובר על גשר הייתי לעתים קרובות חושב על כל העבודה הזאת שאנשים נתנו כאן‪.‬‬
‫במיוחד נהניתי לנסוע על הגשרים שאני השתתפתי בבנייה שלהם‪ .‬בשנים האחרונות הייתי רואה את‬
‫הגשר של נחל אלכסנדר כל פעם שהייתי נוסע מבית האבות בנתניה לכרכור כאשר היה לפרּומה‬
‫יָארצייט‪ ,‬וכל פעם הייתי נזכר בזמן שבנינו אותו‪.‬‬
‫אני שוכב עכשיו במיטה‪ ,‬מביט על התקרה ונזכר בסוגי האנשים שעבדתי איתם בבניין ב'סולל‬
‫בונה'‪ .‬בהתחלה עבדתי עם ותיקים כמוני שבאו מאותם מקומות בחוץ לארץ כמוני‪ .‬חלק מהם היו‬
‫ממש חברים שלי‪ .‬אחר כך הם התחילו למצוא להם כל מיני עבודות אחרות‪ .‬זה נעשה פקיד וזה פתח‬
‫חנות וגם היה אחד או שניים שיצאו לפנסיה מוקדמת כי כבר לא היה להם כוח או חשק לעבוד בבניין‪.‬‬
‫קֹוּפל‪ ,‬למשל‪ ,‬נעשה פקיד בהסתדרות‪ .‬וַּיינגַּרט לא נעשה פקיד כי הוא מת עוד קודם לכן‪ .‬אם הוא לא‬
‫היה מת אולי גם הוא היה נעשה פקיד או משהו דומה‪ .‬יותר ויותר נשארתי לעבוד בבניין עם עולים‬
‫חדשים‪ ,‬בהתחלה עם תימנים בעיקר ואחר כך עם פרסים ומרוקאים‪ .‬אפשר לראות את זה מהתמונות‬
‫שיש לי בבית מהעבודה ב'סולל בונה'‪ .‬אחר כך נכנסו גם הערבים לעבודה בבניין‪ .‬וגם אז נשארתי‪.‬‬
‫חיכיתי לפנסיה‪ .‬בשביל זה נכנסתי לעבוד ב'סולל בונה'‪ ,‬בשביל הקביעות והפנסיה‪ .‬אחרי שהייתי‬
‫קבוע עשו אותי גם יציב‪ ,‬שזו דרגה עוד יותר גבוהה‪ .‬מה היה לי משהו אחר לעשות אם לא לחכות‬
‫לפנסיה‪ .‬להתחיל משהו חדש זה כבר לא היה בשבילי‪ .‬גם להיות פקיד או משהו כזה לא התאים לי‪.‬‬
‫אם הייתי יושב כל היום על כסא הייתי בטח יוצא עם גב שבור לגמרי‪ .‬ב'סולל בונה' היה לי כבר סדר‬
‫יום שהתרגלתי אליו והעבודה עם הברזל התאימה לי‪ .‬הייתי קם מוקדם בבוקר ובשבע הייתי כבר‬
‫בעבודה כך שחזרתי די מוקדם הביתה ואפשר עוד היה לעשות קצת חקלאות וקצת גמ"ח ואולי עוד‬
‫משהו בבית הכנסת‪.‬‬
‫אהבתי את העבודה‪ .‬בשנים האחרונות שלי בעבודה הייתי הולך עם ההרגשה שאם אני מפסיק‬
‫לעבוד עבודה גופנית אני מת תוך זמן קצר‪ .‬באמת פחדתי להפסיק לעבוד כי האמנתי בזה‪ .‬האמנתי‬
‫שמי שהגוף שלו רגיל לעבוד עבודה קשה כל החיים שלו ברגע שהוא מפסיק הגוף שלו לא יכול‬
‫להחזיק מעמד‪ ,‬כי מה ששמר עליו עד עכשיו זה העבודה‪ .‬היה לי לחץ דם גבוה הרבה שנים ופרּומה כל‬
‫הזמן פחדה שהיא תישאר אלמנה בגיל צעיר יחסית‪ .‬היתה מדברת על זה כל הזמן‪ .‬כבר היו כמה‬
‫אלמנות כאלה בכרכור‪ .‬לפרּומה זה לא קרה‪ .‬אני די בטוח שהעבודה בבניין שמרה עליי ולכן החזקתי‬
‫מעמד די הרבה זמן‪ .‬ככה אני מגיע עוד מעט לגיל שמונים ותשע‪.‬‬
‫‪107‬‬
‫לצבוע כמו שצריך‬
‫ג’מיל סובב אותי על הצד עם הפנים אל הקיר‪ .‬אני רואה שכבר מזמן לא סיידו אותו‪ ,‬את הקיר‪ .‬ישר‬
‫מול העיניים שלי אני רואה כמה כתמים קטנים מסביב לכתם אחד קצת יותר גדול‪ .‬ומשמאל לכתמים‬
‫יש חריץ די ארוך‪ .‬אם יסיידו כאן יצטרכו לעבור על הכתמים האלה כמה פעמים עם מברשת סיד עד‬
‫שהם ייעלמו‪ .‬אי אפשר יהיה להסתפק בפעם אחת‪ .‬נכון שהיום יש חומרים יותר טובים‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫תמיד יותר טוב לעבור כמה פעמים על כתמים עד שהם נעלמים לחלוטין‪ .‬אבל לפני שיסיידו יצטרכו‬
‫שּפכטל כדי למלא אותו‪ .‬אי אפשר לסייד את הקיר מבלי לטפל בחריץ‪ .‬הסיד לא‬
‫לעבור על החריץ עם ַּ‬
‫שּפכטל בשביל זה‪.‬‬
‫ממלא חריצים‪ .‬הוא רק צובע אותם‪ .‬צריך ַּ‬
‫תמיד הייתי דורש מצבעי שבא לצבוע אצלי בבית לשים לב לכמה דברים‪ .‬דבר ראשון הייתי‬
‫שּפכטל‪ ,‬ואחר כך ישפשף ויחליק‬
‫עומד על כך שהוא יעבור על כל החריצים והשקערוריות שבקיר עם ַּ‬
‫שּפכטל‪ ,‬לא בעין וגם לא כשמעבירים את היד על הקיר‪.‬‬
‫את הקיר עד שלא מרגישים את סימני ה ַּ‬
‫שּפכטל לא נעשה כמו שצריך‪ ,‬מלא וחלק ‪ -‬בלי חורים‬
‫שּפכטל קובע את האיכות של הצביעה‪ .‬אם ה ַּ‬
‫ה ַּ‬
‫ובלי בליטות ‪ -‬אז לא יעזור איזה סוג של צבע ישימו‪ .‬זה לא יהיה זה‪ .‬תמיד כשנכנסתי לבתים לבקר‬
‫שּפכטל כמו שצריך‪ .‬אנשים לא תמיד יודעים כמה‬
‫הייתי מיד מסתכל על הקירות ומסתכל אם עשו ַּ‬
‫שּפכטל לסיוד ולצביעה‪ .‬מביאים צבעי‪ ,‬אומרים לו לצבוע וסומכים עליו שהוא ייעשה מה‬
‫חשוב ה ַּ‬
‫שּפכטל‪ .‬צריך מסירות וצריך קלילות של היד‪ .‬יד כבדה משאירה‬
‫שצריך‪ .‬לא כל אחד יודע לעשות ַּ‬
‫שּפכטל כמו‬
‫שּפכטל ואחר כך רואים את זה בצבע‪ .‬לא על כל צבעי אפשר לסמוך שייעשה ַּ‬
‫סימנים ב ַּ‬
‫שּפכטל כמו שצריך ורוב הצבעים רוצים לגמור מהר‪ ,‬לקחת‬
‫שצריך‪ .‬זה בכל זאת הרבה עבודה לעשות ַּ‬
‫את הכסף וללכת הלאה‪.‬‬
‫שּפכטל וגם‬
‫אצלי זה לא הלך ככה‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬הייתי אומר לצבעים בדיוק מה אני רוצה בנוגע ל ַּ‬
‫שּפכטל מתקדמת‪ .‬הייתי מודיע להם מראש שלא להתחיל לצבוע עד‬
‫בודק כל פעם איך העבודה עם ה ַּ‬
‫שּפכטל‪ ,‬ובאמת תמיד היה משהו שצריך לשפר‪ .‬דבר שני‪ ,‬הייתי דורש מהם לכסות‬
‫שאני מאשר את ה ַּ‬
‫את הכתמים בשתי שכבות של סיד או צבע‪ ,‬תלוי לפי העניין‪ .‬רק אחר כך הקיר מוכן לסיוד או‬
‫לצביעה‪ .‬דבר שלישי‪ ,‬הייתי דורש לא להסתפק בפעם אחת של סיד או צבע אלא בשתי פעמים‪ .‬הפעם‬
‫השנייה ממלאת את המקומות שבהם הסיוד הראשון או הצביעה הראשונה לא נעשו כמו שצריך‪ .‬אלה‬
‫שלושת הדברים שדרשתי מהצבעים לקיים‪.‬‬
‫בדרך כלל לא הייתי פדאנט אבל לא באשר לסיוד וצביעה‪ .‬היה חשוב לי שייעשו אותם טיפ‪-‬‬
‫טופ‪ .‬כאשר היה בא אלינו מישהו לסייד ולצבוע את הבית הייתי עושה איתו הסכם שהוא יעשה את‬
‫זה לפי כל הדרישות שלי וברמה גבוהה‪ .‬הייתי מוכן לשלם לו כראוי בשביל העבודה הטובה שאני‬
‫מבקש אותו לעשות‪ ,‬אבל לא יכולתי להסכים לפחות ממה שצריך‪ .‬בגלל שרציתי להקפיד על הסיוד‬
‫‪108‬‬
‫והצביעה עברתי מרודולף לבז’רנֹו‪ .‬רּודֹולף‪ ,‬שהיה הצבעי שלנו הרבה שנים ועשה עבודה טובה‪ ,‬היה‬
‫ותיק אצלנו‪ ,‬וכבר אי אפשר היה להגיד לו מה לעשות ואיך לעשות‪ .‬הוא כבר היה רגיל לשיטות עבודה‬
‫משלו ואילו אני רציתי לשנות כדי לשפר את התוצאות‪ ,‬ובכלל רציתי שמי שעובד אצלי בסיוד‬
‫ובצביעה יעשה את העבודה גם איך שאני מבין ולא רק איך שהוא מבין‪ .‬רּודֹולף היה איש נחמד וחביב‬
‫וגם אהוב על הנשים‪ ,‬ומשום כך הן היו מזמינות את עבודת הצביעה אצלו כל פעם שצריך לסייד או‬
‫לצבוע‪ .‬כך היה גם עם פרּומה וכך גם עם אחותה רינה‪ .‬הוא ידע לדבר קצת באנגלית עם פרּומה ומיד‬
‫הם היו לחברים טובים ולכן הוא קיבל תמיד את עבודת הסיוד והצביעה אצלנו‪.‬‬
‫כשהתחילו העולים החדשים להשתקע בכרכור אחרי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬רּודֹולף כבר לא‬
‫היה היחידי במושבה שמסייד וצובע‪ .‬אחד מהעולים האלה היה צעיר ונחמד מבולגריה‪ ,‬בז’רנֹו שמו‪.‬‬
‫הוא הגיע באניית מעפילים עם אחיו הגדול ממנו והם התיישבו בכרכור‪ .‬בבולגריה הוא למד בבית ספר‬
‫תיכון והיתה לו השכלה‪ .‬אבל בארץ‪ ,‬כדי להתפרנס‪ ,‬הוא החליט לנסות את מזלו בצבע‪ .‬היה לו מבטא‬
‫בולגרי שהיה חביב עליי‪ .‬המבטא הבולגרי הוא מיוחד ואי אפשר להתבלבל בו‪ .‬כשאני שומע מישהו‬
‫שבא מבולגריה מייד אני יכול לדעת את זה לפי המבטא שלו‪ ,‬ובעיקר לפי הלמד הזאת שמתגלגלת‬
‫החוצה ומושכת אחריה את הלשון‪ .‬אבל מבטא לחוד ועברית לחוד‪ .‬העברית של בז’רנֹו היתה טובה‬
‫מאד‪ ,‬אפילו שהוא היה חדש בארץ‪ .‬כמו בפולניה‪ ,‬גם בבולגריה היו יהודים רבים שלמדו לדבר עברית‬
‫עוד לפני שהגיעו לארץ‪ .‬כשמישהו בא ארצה עם עברית‪ ,‬מיד הוא נעשה אחד משלנו‪ .‬וכך היה עם‬
‫בז’רנֹו‪ .‬מיד התקרבתי אליו‪ .‬הוא גם פשוט היה סימפטי לי ‪ -‬לא עצבני‪ ,‬לא מתחכם‪ ,‬לא מתעצל ולא‬
‫מתחמק‪ .‬החלטתי לנסות אותו ונתתי לו עבודת צבע גדולה כאשר עשינו רמֹונט בבית‪ ,‬אפילו שבעצם‬
‫הוא לא היה צבעי מקצועי עם ותק‪ .‬הוא היה צעיר וגם מתחיל ולכן היה מוכן לקבל הוראות‪ .‬לי זה‬
‫התאים באותו זמן‪ .‬חשבתי שזו גם מצווה לתת עבודה לאדם שכזה וגם באותה הזדמנות להביא לכך‬
‫שהעבודה תעשה על פי דרכי‪.‬‬
‫פרּומה לא היתה בטוחה שכדאי לעבור מרּודֹולף למישהו אחר‪ .‬היא כבר היתה רגילה אליו‪ ,‬אז‬
‫מה פתאום לעבור למישהו אחר שלא מכירים אותו ורק מתחיל במקצוע‪ .‬אבל אני התעקשתי‪ .‬היתה‬
‫לי הרגשה שאני לא אסתכן‪ .‬להיפך‪ ,‬האיש הצעיר הזה יעשה גם עבודה טובה וגם במחיר מתאים‪ .‬וגם‬
‫רציתי להכיר מישהו חדש‪ .‬כבר הכרנו את הייקים שבאו לכרכור לפני המלחמה‪ ,‬ורּודֹולף ביניהם‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬אמרתי‪ ,‬הגיע הזמן להכיר מקרוב את העולים החדשים‪ ,‬בייחוד את אלה מבולגריה‪ ,‬שעוד לא‬
‫פגשנו רבים מהם עד אז‪.‬‬
‫שּפכטל מיד ראיתי שיש לו יד קלה‪ .‬ראיתי גם שיש לו מסירות לעניין‪.‬‬
‫כשבז’רנֹו התחיל בעבודת ַּ‬
‫שּפכטל יהיה מלא וחלק‪ .‬ראיתי איך הוא מזיז את המכשיר באופן מקצועי כאילו‬
‫הוא התעקש שה ַּ‬
‫שהוא נולד לעשות את זה‪ .‬ההתחלה הזאת עודדה אותי‪ .‬הבנתי שיש כאן מישהו שיש לו ידיים טובות‬
‫ואז הייתי מוכן לתת לו לעשות את עבודת הצביעה הכי חשובה ושהכי צריך לדעת איך לעשות אותה‬
‫והיא צביעת דלתות‪.‬‬
‫עוד לפני שנים למדתי כי צביעה נכונה של דלתות יכולה להיעשות רק כשהדלתות נמצאות‬
‫בשכיבה‪ .‬אסור לצבוע דלת כשהיא עומדת על הצירים שלה‪ .‬צריך להשכיב אותה על חמורים ‪ -‬רגליים‬
‫של עץ ‪ -‬ולדאוג בעזרת פלס מים שהיא תשכב ממש מאוזנת‪ .‬הרעיון הוא לא למרוח את הצבע‬
‫במברשת אלא לשפוך אותו על הדלת ולתת לו להתפשט על פניה מבלי שיישארו סימנים כלשהם של‬
‫‪109‬‬
‫מברשת ומבלי שהצבע יטפטף לו‪ ,‬כפי שקורה לעתים כאשר צובעים דלת בעמידה‪ .‬רק ככה הצבע‬
‫מתפשט לו בעובי אחיד על פני כל הדלת‪ ,‬חודר לכל מקום בה ומתייבש לו לאט‪-‬לאט‪ ,‬עד שהדלת‬
‫נראית כמו ראי‪ .‬אחרי יום‪-‬יומיים‪ ,‬לאחר שהצבע התייבש‪ ,‬הופכים את הדלת לצד השני ושוב שופכים‬
‫צבע‪ .‬נכון שזה לוקח זמן וצריך הרבה סבלנות על מנת להביא את הדלת למצב מאוזן‪ ,‬אבל בסופו של‬
‫דבר זה כדאי מאד כי מקבלים תוצאות מצוינות‪ .‬לימדתי את בז’רנֹו לצבוע דלתות בשכיבה והוא מיד‬
‫הבין את הפרינציפ‪ .‬בז’רנֹו התלהב מאד מהתוצאות ואמר שיותר לא יצבע דלתות בעמידה אלא‬
‫בשכיבה‪ .‬מאז היו בהרבה בתים בכרכור והסביבה הרבה דלתות שנראו כמו ראי ובעלי הבתים האלה‬
‫לא ידעו שהם זכו בכך בגלל השיעור שלימדתי את בז’רנֹו‪ .‬עד שעזבתי את הבית כדי לעבור לבית‬
‫אבות עברו עשרות שנים מאז הצביעה של בז’רנֹו אבל הדלתות המשיכו להיות כמו ראי‪ .‬בכל פעם‬
‫שהייתי עובר ליד אחת מהן הייתי מרגיש הרגשה של שביעות רצון‪ .‬הייתי אומר לעצמי שאם עושים‬
‫משהו כמו שצריך הוא נשאר לזמן רב ולכן כדאי להתעקש על איכות‪.‬‬
‫אחרי כמה שיחות עם בז’רנֹו למדתי להכיר שהוא איש מוכשר ובעל השכלה ושחבל שהוא‬
‫ימשיך כל החיים שלו לסייד ולצבוע בתים‪ .‬חשבתי שהוא יכול לעשות משהו יותר טוב עם עצמו‪.‬‬
‫אמרתי לו; "בז’רנֹו‪ ,‬אתה צבעי טוב‪ ,‬אין ספק בכך‪ .‬אבל אני משוכנע שאתה יכול לעשות יותר עם‬
‫עצמך‪ .‬למה שלא תלך ללמוד משהו שייתן לך מקצוע חשוב"‪ .‬הוא אמר לי שבזמן שהוא היה בבולגריה‬
‫הוא חלם ללמוד הנדסת בניין‪ ,‬אבל כאן בישראל המצב שלו לא מאפשר לו ולכן הוא ויתר על הרעיון‬
‫מראש‪ .‬אמרתי לו שאסור לו להתייאש מראש ושינסה את מזלו בטכניון‪ .‬וכך‪ ,‬בין דלת לחלון‪ ,‬בין קיר‬
‫לתקרה‪ ,‬היינו מדי פעם משוחחים על החשיבות של לימודים‪ .‬הוא כבר היה נשוי וגם היה לו כבר ילד‪.‬‬
‫אמרתי לו שאף פעם לא מאוחר וכי מי שמסוגל ללמוד ומוכשר לכך ראוי שייעשה זאת‪ .‬אולי בצביעה‬
‫הוא ירוויח יותר ואולי אף יהיה קבלן צבע גדול‪ ,‬אבל אם הוא יכול להיות מהנדס בניין או אדריכל‬
‫שמתכנן בתים‪ ,‬ולא רק צובע אותם‪ ,‬הרי שזה מקצוע שכדאי להתאמץ בשבילו‪ .‬בז’רנֹו שמע והלך‬
‫ללמוד בטכניון‪ .‬זה לא היה לו קל‪ .‬הוא היה צריך להמשיך להתפרנס מעבודות צבע בזמן הלימודים‪,‬‬
‫אבל בסוף הוא גמר את הלימודים בטכניון ונעשה מהנדס בניין‪ .‬היתה לי הרגשה שהיה לי חלק קטן‬
‫בזה‪ .‬בז’רנֹו פתח משרד של מהנדס בניין במושבה ומאז הוא תכנן בתים רבים בכרכור ובסביבה‪ .‬מדי‬
‫פעם הייתי פוגש אותו ברחוב‪ .‬תמיד היתה זו פגישה של שמחה ושל קרבה‪ .‬היתה לי הרגשה שהנה‬
‫שלחתי שני בחורים ללמוד‪ .‬את בז’רנֹו שלחתי לטכניון בחיפה ואחר כך שלחתי את עמירם‬
‫לאוניברסיטה בירושלים‪.‬‬
‫אני עצמי לא למדתי מקצוע בבית ספר‪ .‬כל מה שלמדתי לעשות בחקלאות או בבניין למדתי‬
‫תוך כדי עבודה‪ .‬זה היה הגורל של רבים מהדור שלנו‪ .‬התגלגלנו במלחמה כשהיינו ילדים ונערים ואחר‬
‫כך באנו ארצה ומיד היינו צריכים לעבוד כדי שיהיה מה לאכול‪ ,‬אם בכלל היתה לנו עבודה‪ .‬מי חשב‬
‫אז על לימודים‪ .‬אבל תמיד ידעתי שאנחנו דור המדבר וכי עלינו לדאוג שהצעירים של הדור הבא‬
‫ילמדו‪ .‬אם היו לי עוד ילדים מלבד עמירם הייתי עושה הכול כדי לשלוח אותם ללמוד כמה שיותר‪,‬‬
‫אבל היה לי רק ילד אחד לשלוח אותו‪ .‬אז לפחות עודדתי את בז’רנֹו לעשות את זה‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫הבן מתחתן‬
‫כשעמירם הלך אחרי הצבא לאוניברסיטה לא חשבתי שכעבור שלוש שנים בלבד הוא כבר יתחתן‪ .‬אני‬
‫התחתנתי בגיל שלושים והוא היה בן עשרים כשהוא הלך לאוניברסיטה‪ .‬אז ידעתי שיש לי עוד לחכות‬
‫עד שאפשר יהיה לראות קצת נחת‪ .‬אבל כבר בשנה הראשונה‪ ,‬רק הגענו לחנוכה והוא בא הביתה‬
‫ואומר לי שיש לו חברה רצינית וקוראים לה ריקה‪ ,‬ושזה בא מרבקה‪ .‬גם שמחתי וגם דאגתי‪ ,‬כמו‬
‫שאני תמיד הייתי עושה‪ .‬שמחתי שהוא מקובל על בנות גם מחוץ לכרכור‪ ,‬כאלה מהעיר הגדולה‪ .‬אבל‬
‫דאגתי שאולי זה יפריע לו לגמור את הלימודים כמו שצריך ובזמן‪ .‬אבל הייתי גם סקרן‪ ,‬סקרן לראות‬
‫ולהכיר את מי שהוא חושב שהיא משהו רציני‪ .‬כשעמירם אמר לי שהאבא שלה הוא רופא צבאי אז‬
‫אמרתי ביידיש; "איז דָאך ווייטער גּוט –זה גם טוב"‪ .‬אחר כך הקשר המשיך להתפתח ובסדר פסח הוא‬
‫כבר התארח אצלם ואז הבנתי שזה כבר מאד רציני‪ .‬אבל אצל הצעירים אתה לא יודע היום מה קורה‬
‫ומה יקרה‪ .‬אז התאזרתי בסבלנות‪.‬‬
‫כשעמירם בא בפעם הראשונה עם ריקה לכרכור‪ ,‬נדהמתי לראות כמה שהיא יפה וחכמה‪.‬‬
‫כשהעסק התפתח לקראת חתונה‪ ,‬והיכרתי את ההורים שלה‪ ,‬הבנתי מאיפה באו לה כל היופי הזה‬
‫והחוכמה הזאת‪ .‬גם פרּומה היתה מאד שמחה‪ .‬היא מאד העריכה את ריקה‪ .‬את זה ידעתי בעיקר ממה‬
‫שסיפרה לי פנינה השכנה‪ .‬דברים כאלה לא תמיד שומעים ישר מהאישה אלא מהשכנה‪ .‬פרּומה סיפרה‬
‫לפנינה שהיא גם מאד שמחה שריקה היא גבוהה ומתאימה לעמירם בגובה‪ .‬היא מאד לא היתה מרוצה‬
‫כשלעמירם היו חברות נמוכות‪ .‬אפשר לחשוב שפרּומה היתה גבוהה מאד‪ ,‬אבל נכון‪ ,‬בני זוג צריכים‬
‫מדי‪ ,‬ובעניין זה‬
‫שתהיה גם התאמה בגובה‪ .‬עמירם הוא די גבוה ומתאימה לו בחורה שלא תהיה נמוכה ַּ‬
‫באמת ריקה היתה מאד מתאימה‪ ,‬בנוסף לכל התכונות הטובות האחרות שהיו לה‪.‬‬
‫ראיתי מיד שהצלחנו גם עם המחותנים העתידיים שלנו‪ .‬מצא חן בעיניי שהמחותן הוא רופא‪,‬‬
‫אבל יותר מצא חן בעיני שהוא חזן לעילא ולעילא‪ .‬איזה קול היה לו לדוקטור ביגר ואיך הוא היה עובר‬
‫לפני התיבה‪ .‬אם הוא היה מחליט להיות חזן מקצועי‪ ,‬אולי הוא היה נעשה מישהו כמו קוסוביצקי או‬
‫יוסל'ה רוזנבלט‪ .‬לאחד כמוני‪ ,‬שאוהב מאד חזנות‪ ,‬הבן שלי לא היה יכול להביא מחותן יותר מתאים‬
‫ממי שהוא הביא‪ .‬הוא היה מהסוג שלנו; אותה יידיש‪ ,‬אותם מנהגים‪ ,‬אותן מנגינות של חזנות‪ .‬וגם‬
‫לשיר הוא ידע‪ .‬כל ארבעת הילדים שלו יודעים לשיר מסביב לשולחן בערב חג ושבת והכול בא ממנו‪.‬‬
‫כשהזוג הצעיר נסע ליפאן אחרי החתונה הוא היה בא אלינו לכרכור עם האישה והיינו מאד שמחים‬
‫אחד עם השני‪ .‬הוא היה מאד מתאים לי‪ .‬חבל רק שהוא הלך לעולמו בגיל צעיר יחסית‪ .‬בפנסיה היינו‬
‫יכולים ליהנות ביחד מהנכדים ואולי להתחיל ליהנות ביחד גם מהנינים‪.‬‬
‫היה לי מתאים גם עם ארנה‪ ,‬עם המחותנת‪ .‬מיד ראיתי שיש בה יופי מיוחד שאי אפשר להוריד‬
‫‪111‬‬
‫את העיניים ממנו‪ .‬אני זוכר שישבתי והסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי כי מי שיש לה יופי מהסוג הזה‬
‫יש לה גם נשמה טובה‪ .‬זה מה שבאמת הסתבר לי במשך הזמן‪ .‬הייתם צריכים לראות איזה יחס היא‬
‫נותנת לאנשים‪ ,‬שלא לדבר על בני המשפחה שלה‪ .‬עם הילדים היא כמו דוגרת שדואגת שהכול יהיה‬
‫בסדר‪ ,‬משגיחה שלא יקרה משהו לא בסדר ועוזרת כשצריך‪ .‬ראיתי אותה עושה את זה עם הנכדים‬
‫והם היו מאד קשורים אליה‪ ,‬עד היום‪ .‬בשבילה כל הדאגה הזאת לילדים ולנכדים היא לא עול עליה‪.‬‬
‫היא נהנית מזה‪ .‬זה מה שהיה כל כך יפה‪ .‬היא היתה עושה את הכול מתוך שמחה והנאה‪ .‬וכשעושים‬
‫כך את הדברים אז הצד השני מרגיש ונוצר קשר חם‪ .‬לפעמים הייתי אפילו קצת מקנא בקשר החם‬
‫שיש לנכדים אל ארנה‪ .‬אולי אם הייתי גר בירושלים‪ ,‬אולי גם אני הייתי יכול להגיע לקשר חם שכזה‬
‫עם הנכדים‪ ,‬אבל להגיע לקשר כמו שהיא הצליחה זה כנראה היה בלתי אפשרי‪ ,‬כי לה יש גם את כל‬
‫המרץ והכוחות‪ .‬כמה כוחות יש לה לאישה הזאת?‬
‫הבעל‪ ,‬הילדים והנכדים הם רק חלק מהאנשים שארנה נותנת להם כל מה שהיא יכולה‪ .‬היה לה‬
‫גם יחס מיוחד להורים שלה‪ .‬היא עבדה איתם בחנות‪ .‬היא גם הביאה אותם לגור בדירה לידה כשהם‬
‫הזדקנו‪ .‬אני גם יודע שהיא לא מסתפקת במשפחה ומוכנה לעזור גם לאנשים אחרים‪ .‬שמעתי על כל‬
‫מיני עבודות בהתנדבות שהיא עושה בשנים האחרונות‪ .‬תאר לך‪ ,‬אישה בגיל כזה נוסעת למחנות צבא‬
‫רחוקים כדי לעזור לסדר ציוד‪ .‬לפעמים היה נדמה לי שהיא לא הפסיקה להיות חברה בתנועת נוער‬
‫וממשיכה לתת למען הכלל כל זמן שאפשר‪ .‬ועל כל זה צריך גם להוסיף לרשימה שלה את ועד הבית‪.‬‬
‫איפה ראיתם תופעה כזאת שהאישה הכי מבוגרת בבניין היא זו שעושה את כל העבודה של ועד הבית‪.‬‬
‫אני מכיר את כל העולם הזה של עסקי ציבור מכל השנים שהייתי גבאי בית כנסת וגם מהגמ"ח‬
‫שטיפלתי בו‪ .‬לך תאסוף כסף מכל אחד ואחד‪ ,‬לך תדאג לכל התיקונים שצריך לעשות‪ ,‬ולך תפשר בין‬
‫כל מיני אנשים שרבים אחד עם השני על דברים של מה בכך‪.‬‬
‫אז מאיפה באו לה‪ ,‬לארנה‪ ,‬כל הכוחות האלה‪ .‬כמו תמיד צריך ללכת אחורנית אל ההורים‬
‫ולבדוק מה היה להם לתת מדור לדור‪ .‬היכרתי את ההורים שלה די הרבה שנים‪ .‬גברת מרקוס היתה‬
‫אישה חזקה שידעה בדיוק מה היא רוצה ומה נכון לעשות‪ .‬למרות שאני היכרתי אותה כבר בגיל‬
‫מבוגר‪ ,‬אפשר היה לראות את היופי שעבר מדור לדור‪ .‬גם אבא שלה‪ ,‬אדון מרקוס‪ ,‬היה איש עם‬
‫כוחות והלך לעבוד בחנות כל זמן שהוא יכול היה‪ .‬הוא יכול היה לעשות את זה כי ארנה תמיד היתה‬
‫לצידו‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬כשאני עושה לי דין וחשבון אחרון‪ ,‬אני רואה שארנה הצליחה לעשות מה שאני לא‬
‫הצלחתי‪ .‬היא הצליחה לבנות משפחה גדולה וקשורה‪ .‬קודם כל היא הצליחה שההורים שלה הגיעו‬
‫ארצה ברגע האחרון לפני השואה‪ ,‬וגם האח והאחות שלה‪ .‬אני הצלחתי רק עם אח אחד‪ .‬כל השאר‪,‬‬
‫הורים‪ ,‬אחים‪ ,‬אחיות ובני דודים‪ ,‬הלכו בשואה‪ .‬אחר כך‪ ,‬לה ולדוקטור ביגר נולדו ארבעה ילדים ולי‬
‫רק אחד‪ .‬ילד אחד זה פחות נכדים‪ ,‬אם כי אני לא מתלונן על השלושה הנהדרים שקיבלתי‪ .‬אבל לה יש‬
‫הרבה יותר ולכן תמיד יש מישהו מהם בבית לשבת או לחג‪ .‬אצלה ארוחות השבת והחג היו תמיד‬
‫מלאות בילדים ובשמחה‪ .‬כך היה אצלנו בחוץ לארץ‪ .‬אבל כאן בארץ יש מי שהצליח בזה יותר ויש מי‬
‫שהצליח פחות‪ .‬ארנה הצליחה בזה המון‪ .‬אני יכול להתנחם בזה שלנכדים שלי יהיה בית חם אצל‬
‫ארנה‪ .‬ואם היא תצטרך לעבור לבית אבות‪ ,‬כמו שאני עשיתי‪ ,‬היא תעביר לשם את הבית החם שלה‪.‬‬
‫איזה חתונה הם עשו לריקה ועמירם בירושלים‪ .‬זה היה במועדון החיילים בקומה השנייה‬
‫‪112‬‬
‫והיתה שם מרפסת גדולה על הגג‪ .‬היו המון אנשים‪ .‬העמדנו אוטובוס מיוחד מכרכור והזמנו את‬
‫החברים ואת המשפחה‪ .‬הרב אריה לוין ערך את הקידושין וזה היה כבוד גדול‪ .‬שמעתי מהמחותן שלי‬
‫שהוא‪ ,‬כרופא‪ ,‬והרב לוין היו הולכים לבקר את האסירים של אצ"ל ולח"י ואז נוצר קשר חזק ביניהם‪.‬‬
‫אצלנו היו אומרים שאם רב גדול עורך את החתונה זו סגולה גדולה‪ .‬היתה גם שמחה גדולה‪ .‬אבל אז‬
‫גם תפסתי שני דברים‪ .‬האחד‪ ,‬שאין לי יותר ילדים לחתן‪ .‬והשני‪ ,‬שעוד מעט הזוג הצעיר נוסע ליפאן‬
‫ולא נראה אותם די הרבה זמן‪ .‬אבל לא היה לי הרבה זמן לחשוב על כך כי מיד אחרי החתונה‪,‬‬
‫כשחזרנו לכרכור‪ ,‬התחלנו להכין את הקידוש בשבת שאחרי החתונה בבית כנסת בכרכור‪ .‬כל כרכור‬
‫היתה בשבת בבית הכנסת‪ .‬שמעו על הכלה היפה שעמירם הביא מירושלים וכולם רצו לראות אותה‪.‬‬
‫פרּומה היתה מאושרת‪ .‬זו היתה בשבילה הזדמנות להראות את כל המאכלים הנהדרים שהיא יודעת‬
‫להכין ואת כל הכלים היפים שיש לה‪ .‬מהבית כנסת באו אלינו הביתה ועל השולחן היו כל המטעמים‬
‫של פרּומה‪ .‬הכול היה שם על השולחן והכול עם הצלחות המתאימות‪ ,‬כמו שהיא תמיד היתה יודעת‬
‫להכין ולסדר‪ .‬את החתונה בירושלים ואת הקידוש בכרכור אי אפשר לשכוח‪.‬‬
‫פה אני חייב לספר את הסיפור על אמנון‪ .‬זה היה באמת סיפור יפה וגם מצחיק‪ .‬באוטובוס‪,‬‬
‫בדרך לחתונה‪ ,‬אמרו לאמנון שזה לא יפה לבוא לחתונה עם סנדלים ושהוא צריך לקנות נעליים‪.‬‬
‫כשהאוטובוס הגיע למרכז ירושלים‪ ,‬ליד המועדון שבו עמדו לערוך את החתונה‪ ,‬אמנון נכנס לחנות‬
‫נעליים סמוכה וקנה זוג נעליים חדשות‪ .‬את הסנדלים שמו בקופסת הנעליים והלכו אל החתונה‪.‬‬
‫בכניסה עמד יורם‪ ,‬האח הכי צעיר של ריקה שהיה אז אולי בן שש‪ ,‬והוא אמר להם; "אני אח של הכלה‬
‫ואני אוסף את המתנות‪ .‬תודה רבה!"‪ .‬הוא לא חיכה אפילו רגע אחד‪ ,‬תפס את הקופסה עם הסנדלים‬
‫והלך‪ .‬אמנון נשאר עם הפה פתוח ולא ידע מה לעשות‪ .‬היה אז צחוק גדול וגם כל פעם שאמנון היה‬
‫מספר את זה כולם היו צוחקים‪ .‬אמנון היה אוהב מאד את הסיפור הזה והיה מספר אותו ומספר אותו‬
‫וכל פעם הסיפור היה קצת אחרת אבל תמיד כולם היו צוחקים‪ .‬זה לא היה הסיפור היחידי שהוא ידע‬
‫לספר‪ .‬אמנון הוא מלך הסיפורים‪ ,‬בדרך כלל משהו על כרכור או משהו על הפלמ"ח‪ .‬זה שהוא זוכר‬
‫הכול זה דבר אחד‪ ,‬אבל איך שהוא מספר את זה ‪ -‬זה כבר דבר אחר‪ .‬סיפור צריך לדעת לספר‪ ,‬צריך‬
‫שהוא יהיה עם טעם ועם מנגינה וזה אמנון יודע לעשות טוב מאד‪ .‬ואני לא אומר את זה סתם‪ .‬אני‬
‫מבין משהו בלספר סיפורים‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי החתונה שלהם עמירם וריקה קמו ונסעו ליפאן כי הוא קיבל סטיפנדיה ללמוד‬
‫שם‪ .‬היתה לי אז הרגשה של פרידה שיכולה אולי להיות ארוכה מאד‪ .‬התחלתי להבין איך שאבא שלי‬
‫הרגיש כשיצאתי מליּפנישֹוק לארץ ישראל‪ .‬כשעמירם וריקה המשיכו מיפאן לאמריקה כדי להמשיך‬
‫בלימודים באוניברסיטה שם‪ ,‬התחזקה אצלי עד יותר ההרגשה הזאת של פרידה ארוכה אפשרית‪.‬‬
‫חיכינו ארבע שנים עד שהם חזרו‪ .‬זה לא היה קל בכלל‪ .‬למזלנו היה לנו קשר טוב עם המחותנים‪ .‬כל‬
‫מכתב שהם קיבלו הם סיפרו לנו עליו‪ .‬הם גם באו לבקר הרבה פעמים‪ .‬היינו יושבים על הדשא לפני‬
‫הבית ומדברים על הילדים שנמצאים בחוץ לארץ‪ .‬אחד הנושאים שדיברנו עליו היה שהילדים עוד‬
‫יכולים אולי להחליט להישאר באמריקה ולבוא ארצה לביקורים בלבד‪ .‬אמריקה יש לה הרבה יותר מה‬
‫להציע‪ .‬תמיד זה היה כך‪ .‬גם בזמני כשהייתי צעיר בחוץ לארץ רוב האנשים חלמו אז להגיע לאמריקה‪.‬‬
‫גם פה בארץ התחלנו לראות את זה‪ .‬אבל אני כל הזמן הייתי בטוח שעמירם לא ייעשה את זה כי הוא‬
‫יודע שהוא בן יחיד‪ .‬אני יכולתי לעזוב את ההורים כי היו אחים ואחיות שנשארו אחרי‪ ,‬אבל עמירם‬
‫‪113‬‬
‫לא יכול‪ .‬כך חשבתי וכך באמת היה בסוף‪ .‬הם חזרו עם נעם הקטן‪ ,‬הנכד הראשון‪ .‬נעם היה אז רק בן‬
‫ארבעה חדשים‪ .‬תיכף אפשר היה לראות שהוא בא מאמריקה‪ .‬הוא היה חוור קצת‪ .‬לא כמו התינוקות‬
‫שנולדים פה ושתיכף שמים אותם בגינה בשמש או לוקחים אותם לים‪ .‬רק בשביל זה היה טוב שהם‬
‫חזרו מאמריקה‪ .‬ובאמת‪ ,‬לא עבר הרבה זמן והקטנצ'יק הזה קיבל צבע בפנים‪ .‬התחיל אצלנו סיפור‬
‫הנכדים‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫הגינה של פרּומה‬
‫ג’מיל נכנס לחדר עם משפך קטן‪ .‬הוא בא כדי להשקות את שני העציצים שלי שהביא לי עמירם כדי‬
‫לשמח אותי‪ .‬אני נזכר בגן העציצים שהיה לי בסלון בבית בכרכור‪ .‬כל מי שהיה נכנס הביתה היה‬
‫מתפעל מהיער שלי בתוך הסלון‪ .‬גם אני התפעלתי וגם התפלאתי איך קרה פתאום שהפכתי לגנן‪ .‬אף‬
‫פעם לא הייתי גנן‪ ,‬הייתי חקלאי‪ .‬עסקתי בגידול פירות וירקות שמתפרנסים מהם‪ ,‬או לפחות‬
‫משתדלים להתפרנס מהם‪ ,‬ולא בגידול צמחי נוי שנהנים ומתפעלים מהם‪ .‬גינון זה לא היה העסק שלי‪,‬‬
‫זה לא היה העסק של רוב האנשים בכרכור‪ ,‬חוץ מאלה שבאו מאנגליה‪ .‬אנחנו שבאנו ישר מפולניה‬
‫ומרוסיה וגם האחרים שהגיעו מארצות אחרות במזרח אירופה לא התעסקנו כמעט עם גינה ליד‬
‫החצר‪ .‬אני לא זוכר שבליּפנישֹוק ובעיירות אחרות היו גינות של פרחים ושל עצי נוי‪ .‬היה פה עץ ושם‬
‫שיח‪ ,‬אבל לא היתה גינה עם תוכנית של ממש‪ .‬כאן בארץ לא היה לנו עניין בזה וגם לא היה זמן לזה‪.‬‬
‫כל חלקה טובה בחצר הוקדשה לעצי פרי‪ .‬בחזית של בתים רבים בכרכור היו עצי אשכוליות ותפוזים‬
‫כמו בפרדסים שמסביב למושבה או במגרשים הגדולים שמאחורי הבית‪ .‬היו גם עצים של תפוחי עץ‬
‫ואגסים ואחר כך באו גם עצי שסק ‪ -‬אסקדיניה קראנו להם‪ .‬נכון‪ ,‬היו כמה עצי נוי אבל אלה היו‬
‫מעטים והתפקיד העיקרי שלהם היה לתת לנו צל ליד הבית כדי שנוכל לשבת בחוץ וליהנות מהרוח‬
‫הקלה שנשבה בשעות אחר הצהרים‪ .‬הבית היה אז כבר חם מאד וכל רגע נוסף שנשארו בתוך הבית‬
‫גרם לעוד חצי כוס של זיעה‪.‬‬
‫אצל המשפחות מאנגליה זה היה אחרת‪ .‬אצלם היו גינות של ממש‪ ,‬גינות יפות ומאד מסודרות‪.‬‬
‫כשמישהו היה בזמנו הולך ברחוב בכרכור הוא היה יכול להכיר היכן גרים אלה שבאו מאנגליה לפי שני‬
‫דברים; לפי צורת הבית ולפי הגינה‪ .‬הבית שלהם היה שונה‪ .‬הוא לא היה דומה לבתים של האחרים‬
‫בכרכור‪ ,‬לא לבתים בזיכרון ולא לבתים בתל אביב‪ .‬הבתים נראו מכובדים ומקושטים‪ .‬היו בכרכור כמה‬
‫בתים שנראו ממש כמו בתים באנגליה‪ .‬זה לא פלא‪ .‬האנשים באו מאנגליה ובנו בתים כמו באנגליה‪.‬‬
‫קח את הבית של בנדס‪ ,‬למשל‪ .‬אי אפשר היה להאמין שזה בית בארץ ישראל‪ .‬יש לו שתי קומות‬
‫ובחצר יש סככה בשביל לשתות תה ומסביב לה עצי דקל ושושנים‪ .‬רק האנגלים יכלו להתעסק עם‬
‫גינות נוי ליד הבית‪ .‬אנחנו‪ ,‬שהיינו בסך הכול קבצנים‪ ,‬אנחנו נטענו ליד הבית עצי פרי שיש להם‬
‫שימוש‪ .‬בנינו לולים ורפתות וגידלנו ירקות‪.‬‬
‫אצלי בחצר היתה חלוקה‪ .‬ברוב השטח ליד הבית היו עצי פרי‪ ,‬לול ודיר עיזים‪ ,‬מחסן כלים‬
‫וערוגות לירקות‪ .‬בחלק מהחזית של הבית היתה הגינה של פרּומה ושם היא היתה יכולה לעשות מה‬
‫שהיא רצתה כדי שיהיה לה חתיכה קטנה של אנגליה בחצר‪ .‬זו היתה הממלכה שלה‪ .‬היא עשתה את‬
‫התוכנית של הגינה וגם טיפלה בה‪ .‬אני רק עזרתי לה בעבודה הקשה של הכנת השטח בהתחלה;‬
‫‪115‬‬
‫להוציא את היבלית‪ ,‬להפוך את האדמה עם קלשון ולהביא את זבל העופות‪ .‬אבל אחר כך הכול היה‬
‫בידיה‪ .‬והיתה לה תוכנית מוכנה בראש‪ .‬היו שבילים ראשיים ושבילים משניים‪ .‬היו שיחים גבוהים‬
‫בצד אחד ושיחים נמוכים בצד שני‪ .‬היו פרחים מצבעים שונים ומצורות שונות‪ .‬היתה קבוצה של‬
‫שושנים ממש ליד הבית והיתה שורה של שיחי לגּוסטרּום לאורך הגדר‪ .‬לגּוסטרּום היה גם בשתי‬
‫שורות לאורך השביל המוביל מהרחוב אל הבית‪ .‬פרּומה ביקשה שאגזום את הלגּוסטרּום די נמוך כך‬
‫שכל מי שעובר ברחוב יוכל לראות את הגינה שלה‪ .‬כל כרכור היתה מדברת על הגינה של פרּומה‪ .‬היא‬
‫אפילו קיבלה פרס של ועד המושבה על כך שהיתה לה הגינה היפה ביותר בכרכור‪ .‬היא היתה מאד גאה‬
‫בכך‪ .‬ובאמת‪ ,‬כשאנשים היו רוצים להראות לאנשים את הדרך לבית מסוים ברחוב שלנו היו אומרים‪,‬‬
‫למשל; "תמשיך ברחוב‪ ,‬תעבור את הגינה היפה של פרּומה‪ ,‬ותספור שלושה בתים מהצד השני של‬
‫הרחוב"‪ .‬הם היו אומרים הגינה של פרּומה ולא הגינה של גּוטלבסקי‪.‬‬
‫הגינה היפה של פרּומה היתה חלק מהיופי שלה‪ ,‬חלק מזה שהיא היתה אחרת מרוב הנשים‪.‬‬
‫היא התלבשה אחרת‪ ,‬היא התקשטה אחרת‪ ,‬היא ערכה את השולחן אחרת‪ ,‬והיתה לה גם גינה אחרת‪.‬‬
‫פרּומה אהבה שהכול בגינה יהיה מסודר פיקס‪ .‬היתה לה תמיד תוכנית מאד ברורה לגינה שלה‪ ,‬אבל‬
‫מדי פעם היתה תוכנית אחרת ואז היינו עושים סדר חדש‪ .‬אבל סדר היה חייב תמיד להיות‪ .‬היא היתה‬
‫מביאה מכל מיני מקומות שתילים של כל מיני פרחים אבל אהבה במיוחד שושנים‪ .‬השושנה היא פרח‬
‫מאד יפה‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר באים לקטוף אותו ולא נזהרים הוא יכול גם להכאיב‪ .‬יש לה קוצים‪ .‬צריך‬
‫להיזהר‪ ,‬צריך לשים כפפות‪ .‬פרּומה היתה כמו שושנה‪ ,‬יפה‪ ,‬ומלאת צבעים; בגדים צבעוניים‪ ,‬פנים עם‬
‫צבעים‪ ,‬שפתיים‪ ,‬פודרה צבעונית‪ .‬אבל לפעמים‪ ,‬ועם הזמן יותר ויותר‪ ,‬היא היתה גם מלאת קוצים‪,‬‬
‫מדי‪ ,‬כי היא היתה‬
‫כמו השושנה‪ .‬צריך היה לגשת אליה בזהירות רבה ואולי בכלל לא להתקרב יותר ַּ‬
‫יכולה לדקור‪ .‬אבל גם את פרח הציפורן היא אהבה‪ .‬היו לה ציפורנים מכל הצבעים‪ .‬עם פרחי‬
‫הציפורנים לא היו בעיות‪ .‬אין להם קוצים וגם לא צריך לגזום אותם כל שנה‪ .‬שותלים וזהו‪ .‬אצלנו‬
‫תמיד היה זבל עופות מהלול שמאחורי הבית‪ .‬לכן הפרחים של פרּומה תמיד הצליחו‪ ,‬כל זמן שפרּומה‬
‫היתה בעניין הזה של גינה‪.‬‬
‫אחר כך נכנסה פתאום מודה חדשה‪ ,‬המודה של דשא‪ .‬זה התחיל בקיבוצים‪ .‬בקיבוץ עין שמר‬
‫היו הרבה דשאים‪ ,‬קצת פחות בקיבוץ משמרות‪ .‬אפילו בקיבוץ מענית‪ ,‬שישב על ההר עם כל הסלעים‬
‫והאבנים האלה‪ ,‬גם הם התאמצו לשתול דשא בין הבתים‪ ,‬ובעיקר ליד חדר האוכל‪ .‬אני לא בטוח‪ ,‬אבל‬
‫יכול להיות שהושפענו במשך הזמן מהקיבוצים בעניין הדשא‪ ,‬ולאט לאט גם אנחנו בכרכור עברנו‬
‫לדשא‪ .‬השארנו רק את הפרחים והשיחים שהיו ממש ליד הבית קרוב לקירות‪ .‬בשאר החזית של‬
‫החצר‪ ,‬מול הכביש‪ ,‬שתלנו דשא‪ .‬דשא שותלים פעם אחת וזהו‪ .‬כל מה שצריך אחר כך זה לכסח אותו‬
‫מדי פעם‪ .‬בהתחלה כיסחנו את הדשא בעזרת מספריים גדולות שבהן גם קצצנו את הגדר החיה של‬
‫הלגּוסטרּום‪ .‬אחר כך באה המכסחת הקטנה שהיה צריך לדחוף כדי שהסכינים יסתובבו ויחתכו את‬
‫הדשא‪ .‬בסוף באה מכונת הכיסוח העובדת על בנזין‪ .‬יופי של מכונה‪ .‬מכסחת בקלות‪ .‬מכשיר מצוין‬
‫בשביל עצלנים או קשישים‪ .‬אבל כמה צרות יש לך מזה‪ .‬הרבה פעמים המנוע לא נידלק‪ .‬מושכים‬
‫בחוט ההדלקה ולא נדלק‪ .‬עוד פעם מושכים ועוד פעם לא נדלק‪ .‬פתאום‪ ,‬באחת מהמשיכות הרבות‬
‫המנוע מתחיל להשתעל‪ ,‬עוד שיעול ועוד שיעול עד שאפשר היה להרגיש כאילו המנוע מנסה להוציא‬
‫ליחה שהצטברה לו בגרון שלו‪ .‬כשהגרון נעשה נקי מתחיל המנוע לשיר בקול נקי והוא מוכן ומזומן‬
‫‪116‬‬
‫לכסח את הדשא‪.‬‬
‫הדשא בא בזמן‪ .‬לפרּומה נעשה קשה עם כל העבודה של הגינה‪ .‬גינה צריך לעדור‪ ,‬לתלוש‬
‫עשבים‪ ,‬לפעמים ביד ולפעמים במעדר‪ .‬וגם לגרף צריך‪ .‬אצל פרּומה אין דבר כזה להשאיר את הגינה‬
‫לא מגורפת‪ .‬המגרפה היתה חלק ממנה‪ .‬והיא לא גרפה סתם‪ .‬היא עשתה דוגמאות של קווים באדמה‬
‫עם המגרפה‪ .‬הקווים של המגרפה היו מסתובבים מסביב לשושנים ואילו בשבילים הראשיים של‬
‫הגינה הם היו ישרים‪ .‬אני חושב שהיו זמנים שהיא היתה מגרפת את הגינה כמעט כל יום‪ .‬לפעמים‬
‫היה נדמה שהקווים של המגרפה על האדמה הם הדבר העיקרי בשבילה בגינה‪ ,‬אולי יותר מהצמחים‪.‬‬
‫אבל עם השנים היה לפרּומה פחות ופחות כוח בידיים‪ .‬כשבא הדשא במקום הגינה עם השושנים‬
‫והציפורנים האחריות של הטיפול בגינה עברה יותר ויותר אליי‪ .‬פרּומה לא היתה יכולה לעבוד עם‬
‫המכונה שמכסחת את הדשא‪ .‬כיסוח זו כבר עבודה בשביל גבר‪ .‬פרּומה רק היתה עוזרת בגרוף של עלי‬
‫הדשא הקצוצים‪.‬‬
‫בצד הדשא‪ ,‬ליד הגדר‪ ,‬שתלתי עץ אזדרכת‪ .‬הוא היה מאד מוצלח‪ .‬הוא גדל וגדל וקיבל צורה‬
‫של שמשיה ענקית‪ .‬הוא נתן המון צל על הדשא והיה תענוג לשבת מתחתיו על כסא נוח וליהנות‬
‫מהרוח הקרירה לפנות ערב‪ ,‬אחרי העבודה‪ .‬מי שאהב במיוחד את העץ הגדול על יד הדשא‪ ,‬היה‬
‫דוקטור ביגר‪ ,‬המחותן שלי מירושלים‪ .‬כשהוא היה בא לביקור‪ ,‬ואפילו אם לא היה יום יפה במיוחד‪,‬‬
‫הוא ביקש מיד כסא כדי לשים ליד העץ ולשבת מתחתיו‪ .‬הוא אהב מאד לשבת מתחת לעץ‪ .‬כשרוח‬
‫קלה נושבת ומזיזה קצת את הענפים והעלים‪ .‬הוא היה מוציא סיגריה‪ ,‬מדליק אותה ומעשן בהנאה‪.‬‬
‫כשראינו שהוא נהנה מאד מהעץ ומהדשא‪ ,‬היה לנו הרבה נחת‪ .‬לכל אחד יש נחת כשהוא רואה‬
‫שהמחותן שלו נהנה כשהוא נמצא בבית שלו‪ .‬לי היתה הנאה במיוחד מזה שהמחותן שלי נהנה מהעץ‬
‫הגדול‪ .‬כן‪ ,‬העץ הזה היה המלך של הגינה שלנו‪.‬‬
‫בכוונה שתלתי את העץ הגדול בצד וזה כדי שהוא לא יסתיר את הבית‪ .‬גם אני‪ ,‬כמו פרּומה‪ ,‬לא‬
‫אוהב שעצים מסתירים את הבית‪ .‬יש הרבה בתים בכרכור וגם במקומות אחרים שאנשים נטעו עצים‬
‫גדולים לפני הבית ולא רואים כלום‪ ,‬לא את הבית ולא את הגינה שעל ידו‪ .‬אני לא מבין למה הם‬
‫רוצים להחביא את הבית שלהם‪ .‬למה הם מתביישים בבית שלהם‪ .‬אני דווקא רציתי שאנשים‬
‫שעוברים ברחוב כן יראו את הבית שלנו לכן לא שתלתי עצים גדולים לפני הבית אל רק בצד‪ .‬עמירם‪,‬‬
‫כשהוא עוד היה ילד‪ ,‬הציע לנו שנשתול ברושים לאורך הגדר בחזית הבית‪ ,‬אבל פרּומה ואני התנגדנו‪.‬‬
‫אני אמרתי שהעצים יסתירו את הבית וזה לא מה שאני רוצה‪ .‬פרּומה אמרה שבשום פנים ואופן לא‬
‫ברושים כי הם מזכירים לה בית קברות‪.‬‬
‫וגם לא רציתי להסתיר את הרחוב מהבית‪ .‬אני יודע שיש אנשים שלא אוהבים לראות מהבית‬
‫את הרחוב‪ ,‬את המכוניות שנוסעות על הכביש ואת האנשים‪ .‬אני דווקא אהבתי לשבת על המרפסת‬
‫ולראות מי עובר‪ .‬אם עובר מישהו שאני מכיר אותו אני עושה לו שלום או שהוא עושה לי שלום‪.‬‬
‫לפעמים גם אומרים כמה מילים‪ ,‬ואם יש להגיד יותר מכמה מילים אז אני מזמין אותו לבוא למרפסת‬
‫או שאני ניגש אל השער ואנחנו עומדים ומדברים קצת‪ .‬ביום ששי לקראת ערב‪ ,‬יש יתרון לזה שאפשר‬
‫לראות אנשים ברחוב‪ .‬כשהייתי רואה את השוחט הולך לבית כנסת‪ ,‬אז ידעתי שיש לי עוד זמן‪ .‬אבל‬
‫אם הייתי רואה את קֹוּפל עובר ידעתי שזה הזמן למהר וללכת‪.‬‬
‫פעם היה חשוב לאנשים לראות מהבית שלהם מה קורה ברחוב‪ .‬אם היה עובר הרוכל הערבי על‬
‫‪117‬‬
‫חמור עם ביצים או בצל יבש מיד אפשר היה לצאת ולהגיד לו לעצור‪ .‬אם היה עובר האיש שמתקן‬
‫מזרונים עם המקל הגדול על הכתף שלו‪ ,‬והיה לי מזרון לתקן‪ ,‬פרּומה היתה קוראת לו‪ .‬אם מחלק‬
‫הקרח היה עובר‪ ,‬אפשר היה לבקש ממנו רבע בלוק‪ .‬אם האוטובוס היה עובר בכוון עין שמר‪ ,‬אפשר‬
‫היה לדעת שבעוד עשרים דקות הוא יהיה בחזרה ואפשר יהיה לנסוע איתו לפרדס חנה או לחדרה‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬אם אתה רואה מה שקורה ברחוב‪ ,‬אתה מרגיש שאתה לא לבד וזה גם יכול להיות מעניין‪.‬‬
‫בשביל זה המרפסת שלנו היתה בחזית ולא מאחורנית‪ .‬כבר ראיתי בתים עם מרפסת מאחורנית‪ ,‬ולא‬
‫הבנתי למה‪ .‬גם לנו היתה מרפסת קטנה מאחורי הבית אבל זה היה בשביל המטבח‪ ,‬בשביל להחזיק‬
‫שם כלים ומכשירים‪ ,‬אבל לא בשביל לשבת סתם להנאה‪.‬‬
‫אני מוכרח לומר שאני מתגעגע אל עבודת הכיסוח של הדשא‪ .‬יש הרגשה שעושים תספורת‬
‫לדשא‪ .‬תמיד אהבתי ללכת להסתפר ולהיראות מסודר‪ .‬כשהנכדים היו באים‪ ,‬הייתי קודם כל לוקח‬
‫אותם ליענקל קֹורן הספר‪ .‬הם היו באים מירושלים מגודלי שיער‪ ,‬כמו שהיו הולכים אז בירושלים‪.‬‬
‫אבל חשבתי שהם לא יכולים ללכת כך בכרכור‪ .‬ילדים‪ ,‬חשבתי אז‪ ,‬צריכים ללכת עם ראש מסופר ולכן‬
‫לקחתי אותם מיד לספר‪ .‬אולי הם לא אהבו את זה‪ ,‬אבל מה יכולתי לעשות? אי אפשר היה להשאיר‬
‫אותם כך‪ .‬אני הייתי רגיל שהעורף צריך להיות נקי ומסודר‪ .‬רק ככה אפשר ללכת איתם לבית הכנסת‬
‫בשבת‪ .‬איך אפשר ללכת לבית הכנסת עם ראש לא מסופר? כשהגיע זמן התער על העורף ובצדדים‬
‫ראיתי את המצמוץ בעיניים שלהם כשהספר היה שולף את התער מתוך הכוס הגבוהה של החיטוי‪ .‬הם‬
‫כבר ידעו מה מחכה להם וראו את זה מיד בעיניים שלהם‪ .‬מה לעשות? אי אפשר לגמור את התספורת‬
‫בלי זה‪ .‬אחר כך כבר התרגלתי לזה כאשר יותר ויותר ילדים מכרכור התחילו לבוא לבית הכנסת עם‬
‫שיער ארוך וראש לא מסופר‪ .‬הבנתי שהזמנים השתנו‪ .‬כבר לא הייתי ממהר לקחת אותם לספר כשהם‬
‫הגיעו מירושלים‪ .‬ולא רק אני‪ .‬גם אחרים בכרכור לא היו מביאים את הילדים או הנכדים שלהם‬
‫להסתפר לעתים קרובות אם בכלל‪ .‬ליענקל קורן כבר לא היתה הרבה עבודה‪.‬‬
‫גם נהניתי מהריח של הדשא בזמן שכיסחתי אותו‪ .‬הוא הזכיר לי את הריח של האספסת אחרי‬
‫שקוצרים וקוצצים אותה‪ .‬הכיסוח של הדשא היה מחזיר אותי אל כל השנים הטובות‪ ,‬כשהייתי עוסק‬
‫בחקלאות‪ ,‬וכל הזמן הייתי מסתובב בין ריחות‪ ,‬בין ריח עשב לריח חציר‪ ,‬בין ריח של פריחת תפוזים‬
‫לריח החזק של מלונים‪ ,‬בין ריח חמוץ של עיזים לריח מסריח של זבל עופות‪ .‬יש כאלה שנגעלים מריח‬
‫של עיזים‪ ,‬אבל אני לא‪ .‬יש אנשים שלא אוהבים ריח של גויאבה‪ .‬אני דווקא כן‪.‬‬
‫מכל הריחות אהבתי מיוחד את ריח המלונים וגם נעשיתי מומחה לריח הזה‪ .‬לפי הריח של‬
‫המלון אפשר לדעת כמה הוא מתוק‪ ,‬איזה טעם יהיה לו‪ ,‬ובכלל‪ ,‬האם הוא בשל ומוכן לאכילה או לא‪.‬‬
‫כשהייתי הולך לירקן‪ ,‬אחרי שהפסקתי לגדל מלונים‪ ,‬עוד נשארה לי היכולת להבחין בין מלונים לפי‬
‫הריח‪ .‬וכולם שם ידעו שאני מומחה לריח של מלון ולכן ביקשו ממני לבדוק את המלון שהם רוצים‬
‫לקנות‪" .‬חיים‪ ,‬אתה מבין במלונים‪ ,‬תריח לי את המלון הזה"‪ ,‬היו אומרים לי ואני הייתי עושה זאת‬
‫בשבילם בשמחה‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬כל הריחות הטובים האלה נעלמו ובמקומם יש ריחות של בית חולים‪ ,‬של אנשים זקנים‬
‫וחולים‪ ,‬ריחות לא נעימים‪ .‬אז עכשיו‪ ,‬כשאני נזכר בריחות של הפירות ושל הפרחים‪ ,‬ושל הדשא‬
‫והאספסת‪ ,‬הזיכרון של הריחות האלה דוחק את הריחות של המחלקה הסיעודית‪ ,‬ונעשה לי קצת יותר‬
‫טוב על הנשמה‪ .‬אני נזכר בימים שנטעתי‪ ,‬גזמתי‪ ,‬השקיתי‪ ,‬זיבלתי‪ ,‬עדרתי וגם עקרתי‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫כשפרּומה הלכה לעולמה הגינה כבר לא היתה מה שהיא היתה פעם‪ .‬שמרתי על הדשא כמה‬
‫שיכולתי אבל לא על הצמחים האחרים‪ ,‬מלבד אותם השיחים של השושנים שכבר היו מאד גדולים‬
‫וכל שנה נתנו פרחים אדומים‪ .‬כמה שפרּומה אהבה שושנים! בשבילה השושנים היו קצת אנגליה על‬
‫יד הבית‪ .‬הגינה שהיא עשתה בחזית של הבית היתה מתוך געגועים לאנגליה‪ .‬כשהיא הלכה כבר לא‬
‫היה מי שיתגעגע לאנגליה‪ .‬אני התגעגעתי אליה והשתדלתי לשמור על שיחי השושנים שלה אבל על‬
‫השאר לא הצלחתי לשמור‪ .‬לא שלא אהבתי גינה וצמחים‪ .‬פשוט היה קשה כבר‪ .‬לא נשארתי צעיר‬
‫וחזק כמו שהייתי פעם‪ .‬אז חזרתי לשיטה של אבא שלי‪ .‬היו לו גם כמה עציצים בתוך הבית והוא היה‬
‫מטפל בהם בעצמו‪ .‬היה לאבא משפך קטן מפח והוא היה משקה בו את העציצים עם הרבה אהבה‪,‬‬
‫כמו שהוא גם היה מטפח את הזקן שלו ודואג ללבוש שלו‪ .‬היו לו באמת עציצים מאד יפים‪ ,‬אבל אז‬
‫כשהייתי צעיר לא שמתי לב לעציצים האלה‪ .‬אחרי עשרות שנים‪ ,‬כשכבר נעשיתי זקן‪ ,‬נזכרתי‬
‫בעציצים של אבא‪ ,‬ואמרתי לעצמי שגם אני יכול לעשות את זה‪ .‬סידרתי לי כמה עציצים בסלון‪,‬‬
‫טיפלתי בהם כמו שצריך אבל בעיקר התייחסתי אל הצמחים בהרבה אהבה‪ .‬בכרכור היו מדברים‬
‫שהצמחים מרגישים מי אוהב אותם ומי לא‪ ,‬והם מגיבים בהתאם‪ .‬כשהם מרגישים שאוהבים אותם‬
‫הם צומחים בהתלהבות ושומרים על הצבע הירוק של העלים‪ .‬אני טיפוס שאין לו בעיה לאהוב ואם‬
‫הצמחים באמת רוצים את זה‪ ,‬אז למה לא? נתתי כמה שיכולתי ובאמת הצלחתי‪ ,‬אפילו יותר ממה‬
‫שחשבתי‪ .‬מה אני אגיד? בסוף ישבתי בסלון שלי בתוך ג'ונגל‪ .‬היהודי הנודד הזה נדד לי על כל‬
‫הקירות‪ .‬היה בפינת הסלון עץ יפני ששלח ענפים לכל הכיוונים בקומות קומות‪ .‬והיה לי עץ פיקוס‬
‫שהוציא כל הזמן עלים חדשים‪ .‬בהתחלה העלים הם קצת חומים‪-‬אדומים ואחר כך הם נעשים ירוקים‪.‬‬
‫אצל פיקוס רואים מצוין שהוא מצליח כאשר הוא מוציא עלים חדשים צבעוניים‪ .‬כשהוא לא מוציא‬
‫אותם סימן שמשהו לא בסדר איתו‪ .‬אצלי הפיקוס היה תמיד בסדר‪ .‬כשעזבתי לבית האבות עמירם‬
‫לקח את העצים לירושלים לשים אצלו על המרפסת‪ .‬שמחתי מאד שהוא יראה את העצים שלי על‬
‫המרפסת‪ .‬אולי העצים יזכירו לו אותי מדי פעם כמו שהעציצים הזכירו לי את אבא שלי בבית‬
‫בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫הבית בליּפנישֹוק‬
‫מאז שהחלטתי שאני צריך להיזכר‪ ,‬עולים בזיכרוני כל מיני דברים אשר לפני כן פשוט לא חשבתי‬
‫עליהם‪ ,‬אלא לעתים נדירות‪ .‬עכשיו כל הזיכרונות נדחקים בתור זה אחרי זה‪ .‬כולם רוצים להיכנס‬
‫לתוך הראש שלי‪ ,‬או אולי לצאת ממנו‪ ,‬ולספר את הסיפור שלהם‪ .‬אני פשוט לא מאמין‪ ,‬אף פעם לא‬
‫חשבתי שהיו לי כל כך הרבה דברים לזכור‪ .‬לא הייתי איש חשוב ולא עשיתי דברים חשובים שכדאי‬
‫לזכור‪ .‬חייתי חיים פשוטים מיום ליום וחשבתי שכל מה שהיה כבר נמחק‪ ,‬נעלם ולא נשאר‪ .‬אבל לא‪.‬‬
‫הכול כמעט נשאר שם‪ .‬ועוד איך נשאר‪ .‬איזה מזל שהראש שלי עובד אפילו שהגוף כבר לא‪ .‬עם הגוף‬
‫אני לא זז‪ ,‬אבל עם הזיכרונות שלי בראש אני מרחף‪ ,‬אני עף‪ ,‬אני עובר ממקום למקום‪ ,‬מזמן לזמן‪.‬‬
‫עכשיו מתחשק לי לחזור אל הילדות שלי בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫כמובן שאני לא זוכר את עצמי כתינוק‪ .‬אני רק זוכר את התמונה בה אני תינוק שיושב על‬
‫הברכיים של אבא שלו‪ .‬בתמונה ההיא בקצה היער ישנם המון אנשים‪ .‬היינו משפחה מאד גדולה‪ ,‬כמה‬
‫דורות‪ .‬בתמונה רואים את אבא‪ ,‬שהיה אז אחד האנשים הצעירים במשפחה‪ ,‬אולי בן עשרים ושתיים‬
‫או שלוש‪ ,‬יושב בקצה השורה ומחזיק אותי‪ ,‬תינוק בן שנה ואולי פחות‪ ,‬על הברכיים‪ .‬כולם מסתכלים‬
‫אל המצלמה‪ ,‬חוץ ממני‪ .‬אמא עומדת לצדו של אבא ומחזיקה בידה של אסתר‪ ,‬אחותי הגדולה‪ .‬אהבתי‬
‫מאד להסתכל בתמונה הזאת‪ .‬יכולתי לנחש בדיוק מה הרגיש אבא כאשר הוא החזיק אותי על‬
‫הברכיים‪ .‬לי יש תמונה בה אני נראה מחזיק את עמירם הקטן שלי על הידיים ואני זוכר טוב מאד איך‬
‫הרגשתי אז כשצילמו את התמונה‪ .‬אני בטוח שאבא שלי הרגיש כמוני‪ .‬זאת הרגשה של אהבה וגאווה‪.‬‬
‫זאת אהבה היוצאת אל התינוק הקטן הזה שאני מרגיש קרוב אל הגוף שלי‪ .‬זאת גאווה על שהתינוק‬
‫הקטן הזה הוא שלי‪ ,‬יוצא חלצי‪ ,‬כמו שאומרים בעברית יפה‪.‬‬
‫הרבה פעמים חשבתי לעצמי; "למה בתמונה הזאת אמא החזיקה בידה את אסתר ואילו אבא‬
‫היה זה שהחזיק אותי‪ ,‬התינוק‪ ,‬על הברכיים?" אולי היה צריך להיות להפך‪ ,‬שאמא תחזיק את התינוק‬
‫הקטן עליה‪ .‬אבל לא‪ ,‬אבא הוא שלקח אותי אליו והחזיק אותי על הברך‪ .‬שמתי לב שאת הברך הוא‬
‫שלח מעט קדימה‪ ,‬כאילו הוא ביקש להראות למצלמה שיש לו בן‪ ,‬שיש לו כבר מי שיאמר אחריו‬
‫קדיש‪ .‬רואים בתמונה שהוא גאה שיש לו בן אחרי שנולדה לו בת‪ .‬כל אחד שהסתכל בתמונה הזאת‬
‫במשך השנים יכול היה מיד לראות את מה שאני ראיתי‪.‬‬
‫באמצע התמונה ישב סבא יוסף‪ ,‬אבא של אבא‪ ,‬שכולם קראו לו ר' יֹושה‪ ,‬ולידו סבתא סימה‪,‬‬
‫זאת שעל שמה קראו אחר כך לאחת האחיות הקטנות שלי‪ .‬הוא ישב שם באמצע כל המשפחה‪ ,‬כמו‬
‫מלך‪ .‬בתור ילד‪ ,‬סבא יֹושה עשה עליי הרבה רושם‪ .‬הוא היה איש גדול עם זקן לבן‪ .‬היתה לו כיפה‬
‫גדולה על כל הראש‪ ,‬כמו שאבא שלי היה נוהג לשים‪ .‬הוא הלך זקוף ודיבר כמו איש חשוב‪ ,‬והוא‬
‫‪120‬‬
‫באמת היה כזה‪ .‬כשהיינו קטנים היתה לו מאפיה גדולה בחזית הבית שלו בכיכר השוק בעיירה איוויה‪,‬‬
‫לא רחוק מליּפנישֹוק‪ ,‬וכולם היו קוראים לו ר' יֹושה האופה ‪ -‬דער בעקער‪ .‬במחסן של המאפיה שלו‬
‫היו שקי קמח ואנחנו הילדים אהבנו לשחק עליהם וביניהם‪ .‬סבא יֹושה היה אחד מהבעל‪-‬בתים‬
‫החשובים של העיירה‪ .‬כולם שמעו לו והלכו אחריו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬סבא היה גם הגבאי של בית המדרש‬
‫הישן‪ .‬שלא תחשבו שבית המדרש הישן באיוויה היה מסכן בהשוואה לבית המדרש החדש‪ .‬להיפך‪ ,‬בית‬
‫המדרש הישן‪ ,‬דער אלטער בית מדרש כמו שהיו אומרים ביידיש‪ ,‬היה הבניין הגדול והמפואר יותר‪.‬‬
‫היתה לו חזית ענקית גבוהה שעשתה עלינו הילדים רושם גדול והתגאינו בה על שהיא לא נופלת‬
‫מהחזית של הכנסייה הכי גדולה בעיירה‪ .‬סבא יֹושה לא היה סתם גבאי‪ .‬כולם ידעו שהוא למדן גדול‪.‬‬
‫הוא היה מה"מּוסרנקים"‪ ,‬אלה שלמדו ונהגו לפי תורת המּוסר של הרב ישראל ַּס ַּלנטר‪ .‬הוא היה‬
‫מקפיד מאד על שמירת המצוות מתוך כוונה עמוקה‪ .‬סבא יֹושה היה מעריץ כל כך גדול של הרב‬
‫ַּס ַּלנטר עד שהוא נתן לאחד הילדים שלו את השם ישראל‪.‬‬
‫סבא יֹושה היה גם דרשן גדול‪ .‬הוא היה עומד על הבימה בבית הכנסת ביום שבת או ביום חג‬
‫ומרביץ דרשה לכל הציבור‪ .‬הוא היה מדבר בנחת‪ ,‬בקול שקט‪ ,‬ורק הקול הזה שלו היה מעמיד אותנו‬
‫הילדים מהריצות והמשחקים ומושך אותנו להתקרב לשמוע‪ ,‬לא מה שהוא אומר אלא איך שהוא‬
‫אומר‪ .‬האנשים באיוויה סיפרו על סבא יֹושה שהוא היה משהו מיוחד בזמן שנשא הספדים בהלוויה‪.‬‬
‫כולם היו בוכים ולא רק בני המשפחה‪ .‬כזה כוח היה להספד שלו‪ .‬כשהייתי אומר בבית העלמין אצלנו‬
‫במושבה את ה'אל מלא רחמים' כמו שאני יודע לעשות הכי טוב עד שאפשר היה לראות דמעות אצל‬
‫הרבה אנשים‪ ,‬אז הייתי נזכר בסבא יֹושה‪.‬‬
‫כשהייתי הולך בכרכור לבית הכנסת לקראת ערב שבת הייתי נזכר באבא‪ .‬כשאנחנו הילדים‬
‫היינו הולכים עם אבא לבית הכנסת בשבת או בחג היתה זו הליכה חגיגית ומכובדת‪ .‬אבא היה הולך‬
‫מדי בזמן ההליכה‪ ,‬רק‬
‫כמו אדון‪ ,‬זקוף עם הידיים בשני צדי הגוף‪ .‬הוא לא טלטל את הידיים יותר ַּ‬
‫קצת‪ ,‬בצורה מאופקת כמו שעושה אדם מכובד‪ ,‬אדם חשוב‪ .‬מאז שאני זוכר את אבא שלי‪ ,‬הוא תמיד‬
‫נראה לי אדם מכובד וחשוב‪ ,‬ולא רק בגלל צורת ההליכה שלו אלא גם בגלל הבגדים שהוא לבש‪ .‬הוא‬
‫תמיד היה לבוש כמו אדון; חליפה‪ ,‬חולצה לבנה‪ ,‬עניבה‪ .‬תמיד החליפה היתה מבד משובח‪ .‬איך אפשר‬
‫להעלות על הדעת שסוחר בדים ילך עם חליפה מבד פשוט? וגם אנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬התלבשנו יפה‬
‫כשהלכנו לבית הכנסת‪ .‬רצינו להיראות מכובדים כמו אבא‪ .‬אמא דאגה להלביש אותנו כדי שנראה כך‪.‬‬
‫גם השתדלנו ללכת כמו אבא‪ .‬כך בכל זאת אני הייתי עושה‪ .‬הייתי מציץ ורואה איך אבא הולך‪ ,‬בעיקר‬
‫איך הוא הולך זקוף ואיך הוא מזיז רק קצת את הידיים‪ ,‬והייתי עושה כך גם כן‪ .‬מאז‪ ,‬כל החיים שלי‪,‬‬
‫כשהייתי הולך לבית הכנסת‪ ,‬הייתי משתדל ללכת כמו אבא וגם להתלבש כמו אבא‪ ,‬אפילו כשהייתי‬
‫כבר אדם מבוגר מאד‪ .‬זה היה בשבילי משהו כמו 'יזכור' שבועי לאבא‪.‬‬
‫אפילו שעברו כל כך הרבה שנים ואני שוכב עכשיו פה בסיעודית ומסביבי חולים ואחיות‪ ,‬בכל‬
‫זאת אני יכול לראות בדיוק איך נראה הבית שלנו בליּפנישֹוק וגם את שאר הבתים של המכרים‬
‫והחברים שהיו לי שם‪ .‬כמעט לכל משפחה בליּפנישֹוק היה בית משלה וחצר גדולה מאחוריו‪ .‬הבתים‬
‫היו מעץ והגגות גם הם היו מלוחות עץ שעליהם הדביקו יריעות זפת‪ .‬תמיד היה פחד משריפה‪ .‬כל‬
‫הזמן אמרו לנו הילדים להיזהר ולא לגרום לשריפה‪" .‬תיזהר"‪ ,‬אמרו לנו‪" ,‬תיזהר‪ ,‬אחרת כל העיירה‬
‫תישרף‪ .‬היא כבר נשרפה כמה וכמה פעמים"‪ .‬ומי שלא היה מספיק זהיר עם אש היו אומרים לו; "מה‬
‫‪121‬‬
‫אתה עושה? אתה רוצה לשרוף את כל העיירה?"‬
‫בליּפנישֹוק כמעט בכל בית היה מרתף בחצר‪ .‬היו לו שתי דלתות בכניסה‪ ,‬שהיו מונחות‬
‫באלכסון‪ .‬היו מרימים את הדלתות כשהיו רוצים להיכנס ומשאירים אותן מונפות באוויר‪ .‬אחרי שהיו‬
‫יוצאים היה צריך תמיד לסגור את הדלתות שלא ייכנסו חתולים וכלבים ושאר יצורים‪ .‬אבא תמיד‬
‫הזכיר לנו שלא נשכח לסגור את דלתות המרתף‪" .‬המרתף סגור?"‪ ,‬היתה אמא שואלת מדי פעם ולכן‬
‫תמיד ידענו שזה חשוב לה מאד שהדלתות של המרתף תהיינה סגורות‪ ,‬עוד כשהיינו ילדים קטנים‪.‬‬
‫המרתף היה גם מחסן וגם מקרר‪ .‬היו בו שקים עם כל מיני דברי מזון כמו שעועית‪ ,‬אפונה‪ ,‬אגוזים‬
‫וערמונים‪ .‬את האגוזים היינו שומרים בעיקר לפסח אבל היו גם משתמשים בהם להכנה של מאכלים‬
‫שונים‪ .‬אני מנסה להיזכר מה היו המאכלים שאמא השתמשה באגוזים להכנתם ואני כבר לא זוכר‪ .‬לא‬
‫היינו מסתובבים הרבה במטבח ואמא לא שיתפה את הבנים בעבודת הבישול‪ ,‬רק את הבנות‪ .‬אנחנו‬
‫הבנים היינו אוכלים וזהו‪ .‬במרתף היו גם כמה שקים של סוכר ושל מלח‪ .‬בחביות היו בדרך כלל דגים‬
‫מלוחים‪ ,‬מלפפונים חמוצים וגם כרוב כבוש‪ .‬היתה גם חבית יין ואולי גם שתיים‪ .‬על המדפים היו‬
‫צנצנות גדולות עם כל מיני ריבה – וורניה ‪ -‬שאמא היתה מכינה מפירות שונים‪ .‬אני אהבתי במיוחד‬
‫את הריבה שהיא היתה עושה מחבושים‪ .‬והיו במחסן גם הרבה עצים ופחמים‪ .‬כל הקיץ היינו עסוקים‬
‫באיסוף עצים מכל מקום אפשרי‪ .‬היה אמנם מישהו בעיירה שהיה מוכר עצים לחורף אבל תמיד עיני‬
‫הילדים היו פקוחות להביא עוד עצים הביתה כאשר היו מוצאים משהו בדרך‪.‬‬
‫כל הזמן היו יורדים למרתף להביא משהו‪ .‬כשהייתי קטן פחדתי לרדת למרתף‪ .‬היה שם קר‬
‫וחשוך ולנו הילדים הקטנים היה נדמה שכל מיני שדים בוחרים לגור במרתף ואסור לנו להתקרב‬
‫אליהם‪ .‬אבל אחר כך התגברנו על הפחד והתחרינו בינינו על התפקיד להביא משהו מהמרתף‪" .‬אמא‪,‬‬
‫את צריכה משהו מהמרתף?"‪ ,‬היינו ממהרים לשאול כדי לחטוף את התפקיד‪ .‬או שהיינו שואלים את‬
‫אבא אם צריך להביא עוד כמה גזרי עצים מהמרתף‪ .‬לרדת למרתף זה לא רק היה להראות גבורה ולא‬
‫רק למלא את רצונה של אמא או את רצונו של אבא אלא גם הזדמנות לחטוף משהו טוב לאכול‪.‬‬
‫בהתחלה הייתי מחפש משהו מתוק; ללקק קצת וורניה עם האצבע או לאכול פרי מיובש‪ .‬במרתף היו‬
‫הרבה פירות מיובשים מכל הסוגים שהיו מכינים במהלך הקיץ כדי שיהיה עם מה להכין את קומפוט‬
‫או צימס‪ .‬היו שם שזיפים מיובשים ותפוחים מיובשים וגם אגוזים ושקדים‪ .‬במרתף אפשר היה למצוא‬
‫גם בצל ושום‪.‬‬
‫אבא היה הראשון ממשפחת גּוטלבסקי (או גוטעלעווסקי –כפי שכתבו ביידיש) שהתיישב‬
‫ליּפנישֹוק‪ .‬כל שאר בני המשפחה היו גרים בעיקר באיוויה הקרובה שהיתה יותר גדולה מליּפנישֹוק‪.‬‬
‫אחרי החתונה אבא עבר לליּפנישֹוק עם אמא כדי לפתוח שם חנות בדים‪ .‬איוויה היתה המרכז של‬
‫המשפחה שלנו‪ .‬כאן גרו הסבא והסבתא וכמה מהדודים והדודות‪ .‬היה קשר חזק בין המשפחה הקטנה‬
‫שלנו בליּפנישֹוק והמשפחה הגדולה באיוויה‪ .‬המרחק בין שני המקומות לא היה כל כך גדול ואפשר‬
‫היה אפילו ללכת ברגל‪ ,‬אם כי בדרך כלל נסענו עם עגלון‪ .‬באותם הימים העגלה היתה האוטובוס‪.‬‬
‫בקצה ככר השוק עמדה שורה של עגלונים שתמיד מוכנים לקחת מי שצריך להגיע לאיוויה או לתחנת‬
‫הרכבת בגוויה‪ .‬בדרך כלל היינו נוסעים לאיוויה כדי להיות ביחד עם כל המשפחה בחגים‪ .‬סדר פסח‬
‫היה בדרך כלל אצל הסבא באיוויה ושם היינו נפגשים עם שאר בני הדודים‪ .‬בקיץ‪ ,‬בזמן החופשה כמה‬
‫מהם היו באים לבקר אותנו בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫אחד הדודים של שמו היה אהרון‪-‬ליב‪ .‬אחד הבנים שלו ישראל‪-‬דוד נסע לאמריקה עוד לפני‬
‫מלחמת העולם הראשונה כשאני הייתי ילד קטן‪ .‬ישראל‪-‬דוד היה מהפכן והיה מוכרח לברוח מרוסיה‪.‬‬
‫אבא שלי סיפר לנו שהוא פעם ראה בחור צעיר מזוקן נואם לפני האיכרים בשוק של ליּפנישֹוק ורק‬
‫בקושי הוא זיהה שזה בן אחיו מאיוויה‪ .‬מיד הוא אמר לו להציל את נפשו ולהפסיק עם מה שהוא‬
‫עושה או להסתלק לאמריקה‪ .‬באמריקה היו לו חיים קשים והוא מת בגיל צעיר‪.‬‬
‫דוד אחר שלי היה ישראל‪ ,‬זה שנקרא על שמו של הרב ישראל ַּס ַּלנטר‪ .‬הוא היה גבאי של בית‬
‫המדרש הקטן באיוויה בזמן שעזבתי לארץ ישראל ובזה הוא המשיך את התפקיד של האבא שלו‪ ,‬סבא‬
‫יֹושה‪ .‬כמה שנים לאחר מכן ישראל יצא לדרום אפריקה כדי לאסוף תרומות לישיבות‪ .‬האישה והילדים‬
‫נשארו באיוויה כמה שנים כדי להמשיך ולנהל את חנות הבדים של המשפחה‪ .‬כעבור כמה שנים‪,‬‬
‫כשדוד ישראל ראה שהוא יכול להסתדר בדרום אפריקה באופן קבוע‪ ,‬הוא הביא אליו את אשתו ושני‬
‫ילדיו‪ ,‬אריה ושולמית‪ .‬הילדים היו עדיין ילדים קטנים כשאני עזבתי לארץ ישראל ובקושי שמתי לב‬
‫אליהם כאשר הם באו בקיץ לליּפנישֹוק כדי להתארח אצל הדֹוד – דער פעטער‪ .‬שני הילדים האלה‬
‫גדלו בדרום אפריקה והצטרפו דווקא לשומר הצעיר‪ .‬סבא יֹושה 'המּוסרניק' היה מתהפך בקברו אם‬
‫הוא היה יודע שנכדים שלו‪ ,‬שני הילדים של הבן שמשיך אחריו בתפקיד גבאי של בית המדרש הקטן‪,‬‬
‫היו לחברים בתנועת השומר הצעיר בדרום אפריקה‪ .‬אחר כך עלו שניהם לארץ והתיישבו בקיבוצים‪,‬‬
‫אריה בקיבוץ חצור ושולמית בקיבוץ שובל‪ .‬היה עוד דוד אחד שאני רק יודע עליו שהוא עזב‬
‫לאמריקה עוד כשהייתי עדיין ילד קטן מאד‪ .‬באותו זמן עזבה לאמריקה מלכה‪ ,‬הבת של הדוד אהרן‪-‬‬
‫ליב‪ .‬כמו הרבה משפחות יהודיות בפולניה המשפחות של גוטלבסקי התפזרו על פני העולם‪ ,‬חלק‬
‫בפולניה‪ ,‬חלק באמריקה‪ ,‬חלק בדרום אפריקה וחלק בארץ ישראל‪.‬‬
‫רק המשפחה של אבא ואמא נשארה רובם בפולניה‪ .‬מהילדים של אבא ואמא רק אני ואהרקה‬
‫הגענו לארץ ישראל ולכן נשארנו בחיים‪ .‬אהרקה הגיע ארצה אחריי בשנת ‪ .2:43‬הוא בא כתייר‬
‫למכבייה יחד עם החברה שלו מליּפנישֹוק‪ ,‬אסיא או אשקה כפי שקראו כולם‪ ,‬הבת של משפחת בלילה‪,‬‬
‫שהיו השכנים שלנו וגם להם היתה חנות בבניין החנויות הלבן שבכיכר השוק‪ .‬הרבה אנשים הגיעו‬
‫רטיפיקט‪ .‬הם ניצלו את ההזדמנות שהיתה מכבייה כדי להיכנס לארץ כתיירים‪ .‬אחרי‬
‫ַּ‬
‫ככה לארץ בלי ס‬
‫רטיפיקט‪ .‬כך גם עשו אהרקה ואשקה‪ .‬בסוף‬
‫ַּ‬
‫המכבייה הם נשארו בארץ והסתדרו איך שהוא בלי ס‬
‫הכול הסתדר וגם הם הפכו לאזרחים של פלשתינה א"י‪ .‬מה לא עשינו כדי להיכנס לארץ ישראל;‬
‫תיירים פיקטיביים ונישואים פיקטיביים‪ .‬גם אהרקה וגם אני היינו מעורבים במעשים האלה‪.‬‬
‫לפני שאהרקה בא ארצה הוא עוד הספיק להתגייס לצבא הפולני‪ .‬הוא אפילו שלח לי תמונה‬
‫שלו במדים‪ .‬הוא כל כך אהב את המדים עד שהוא הלך לחייט שיתפור לו מדים מתאימים ולא הסתפק‬
‫במדים שקיבל מהצבא הפולני‪ .‬בתמונה היתה לו גם חרב ומגפיים גבוהים של עור‪ .‬כשאהרקה היה גבר‬
‫צעיר בליּפנישֹוק הוא היה די גנדרן‪ .‬כך היתה אשקה אומרת עליו בכל פעם‪ .‬היא סיפרה שעוד לפני‬
‫הצבא הוא היה הולך עם ז'קט יפה ועם מכנסיים שלושת רבעי עם פסים‪ ,‬כמו שהיו הולכים פעם‬
‫הק ַּבלרים‪ .‬היה לו מקל והוא היה מסובב אותו באוויר בזמן ההליכה‪ .‬אהרקה קיבל מאבא את‬
‫ַּ‬
‫הגנדרנות‪.‬‬
‫מעניין שאהרקה כן רצה ללכת לצבא הפולני‪ .‬היו הרבה בחורים יהודים בפולניה שלא רצו‬
‫ועשו את הכול כדי להתחמק מהשירות בצבא‪ .‬למשל‪ ,‬משה‪ ,‬האח של פרּומה‪ ,‬בשום אופן לא היה מוכן‬
‫‪123‬‬
‫ללכת לצבא הפולני‪ .‬אמרו שהוא ירה לעצמו ברגל‪ ,‬כך היו כאלה שאמרו‪ ,‬כדי להיפטר מן הצרה הזאת‬
‫של הגיוס לצבא הרוסי‪ .‬ליתר ביטחון הוא הסתלק לארץ ישראל ובמשך שנים פחד שיבואו הפולנים‬
‫לדרוש שיסגירו אותו להם כי הוא עריק מהצבא הפולני‪ .‬אז יש כאלה ויש כאלה‪ .‬אני לא יודע מה אני‬
‫הייתי עושה אם הייתי נשאר בפולניה והיו מגייסים אותי לצבא‪ .‬מה לי ולצבא שלהם? אבל אם‬
‫אהרקה הלך לצבא הפולני אז כנראה שגם אני הייתי הולך‪ ,‬ולא רק בגלל המדים‪ .‬את זה אני יודע מזה‬
‫שאהבתי את המדים של נוטר‪ .‬הייתי נראה טוב במדים‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫השוק בליּפנישֹוק‬
‫מסביב לליּפנישֹוק היו יערות גדולים ובהם עצים גבוהים זקנים‪ ,‬שנראו קצת עצובים ולפעמים מאד‬
‫מפחידים‪ .‬כל מיני סיפורים מפחידים ששמענו כאשר היינו ילדים התרחשו לרוב ביערות‪ .‬לפי‬
‫הסיפורים היערות היו מלאים בזאבים ובשודדים ואפילו ברוצחים‪ .‬היערות האלה לא היו מקום‬
‫בשביל ילדים יהודים להסתובב שם ולכן לא היינו מתרחקים מהעיירה אל היער כל זמן שהיינו ילדים‪.‬‬
‫ברוב הזמן הפנוי היינו מסתובבים בשוק‪ .‬רק כשהיינו בחורים נכנסנו אל היערות‪ ,‬לפעמים כדי לטייל‬
‫כי התחיל להיות מקובל לטייל אצל חברי התנועות הציוניות ולפעמים כדי לעבוד בהזדמנות בכריתת‬
‫עצים‪ .‬אחי אהרקה קיבל עבודה של ממש אצל מישהו שעסק בכריתת עצים‪ ,‬אבל זה כבר היה אחרי‬
‫שעזבתי את פולניה ונסעתי לארץ ישראל‪.‬‬
‫מכל מקום בעיירה ראינו את הכנסייה הגדולה והגבוהה‪ .‬ראינו אותה במיוחד כאשר היינו‬
‫חוזרים מתחנת הרכבת של גוויה שבמרחק כמה קילומטרים מהצד של איוויה‪ .‬היינו רואים את‬
‫הכנסייה הגבוהה ומייד היינו יודעים שבסופו של דבר זו עיירה של הגויים ואנחנו רק נספחים כאן‪ ,‬רק‬
‫גרים ותושבים‪ ,‬אפילו שכמעט כל החנויות היו בידינו‪ ,‬כולל בית המרקחת‪ ,‬ואפילו שהיינו רוב בעיירה‪.‬‬
‫הרבה מהגויים בליּפנישֹוק ובכפרים בסביבה היו בלונדינים ובמיוחד הנשים‪ .‬היהודים נראו‬
‫אחרת‪ .‬היו בינינו היהודים שנראו ממש כהים וכל כך שונים מן הגויים‪ .‬כשבאנו ארצה וראינו את‬
‫היהודים הספרדים והאחרים מהמזרח הם לא היו הפתעה בשבילנו‪ .‬היו כמותם רבים בעיירות שלנו‪.‬‬
‫פרּומה נראתה ממש כמו ספרדייה וגם עמירם לא היה חסר לו בכוון הזה‪ ,‬בייחוד כשהיה לו פעם‬
‫שפם‪ .‬כן‪ ,‬בפולניה היהודים היו נראים אחרת מהגויים ולא רק בלבוש אלא גם בפנים ובגוף‪ .‬היהודים‬
‫שנולדו כאן בארץ לא כל כך מבינים איך בזמן המלחמה העולמית השנייה הגרמנים ידעו לזהות יהודים‬
‫ברחובות ולתפוס אותם בקלות‪ .‬רוב היהודים נראו אחרת מהפולנים‪ ,‬האוקראינים‪ ,‬הרוסים‬
‫והליטאים‪.‬‬
‫המקום הכי חשוב בליּפנישֹוק היה השוק – דער מַארק‪ .‬הכנסייה ובית הכנסת היו ליד השוק‬
‫וביחד אפשר להגיד שהם היו מרכז העיירה‪ .‬היהודים והגויים התפללו במקומות נפרדים‪ ,‬אלה בבתי‬
‫הכנסת שלהם ואלה בכנסייה הגדולה שלהם‪ ,‬אבל נפגשו בשוק‪ .‬אני זוכר היטב את האיכרים שבאו‬
‫בהמוניהם אל העיירה‪ ,‬מי ברגל ומי בעגלה‪ .‬הם באו גם ביום השוק השבועי וגם ביום ראשון‪ ,‬כשהיו‬
‫באים להתפלל בכנסייה‪ .‬אבל בעיקר הם היו באים ביום השוק‪ .‬זה היה יום קבוע בשבוע אבל אני כבר‬
‫לא בדיוק זוכר מתי‪ .‬נדמה שזה היה יום חמישי‪ .‬המראה של המוני איכרים באים מכל עבר היה טוב‬
‫וגם לא טוב‪ .‬הוא היה טוב כי הוא הבטיח לנו היהודים את הפרנסה‪ .‬כל היהודים בעיירה‪ ,‬אם הם לא‬
‫התפרנסו זה מזה‪ ,‬הם התפרנסו מהגויים שבכפרים‪ .‬היהודים היו הסוחרים הקטנים‪ ,‬החייטים‪,‬‬
‫‪125‬‬
‫הסנדלרים‪ ,‬הנפחים וכמובן בעלי בתי המרזח‪ .‬איכרים שבאים בהמוניהם אל השוק פירושו של דבר‬
‫עבור היהודים שיהיה יום של פרנסה טובה‪ .‬גם יהיה יום טוב לקנות ביצים ועוד תוצרת חקלאית‬
‫שהאיכרים מביאים אל העיירה למכירה‪ ,‬ובכסף שהם מקבלים מהיהודים הם קונים את מה שהם‬
‫צריכים לקיומם או בשביל האלכוהול שהם שותים באותה הזדמנות‪ .‬אבל הרבה מאד איכרים גויים‬
‫בעיירה בבת אחת זה לא כל טוב‪ ,‬אפילו מפחיד‪ .‬תמיד יכולות לבוא צרות מזה ליהודים‪ .‬ובאמת היה‬
‫מתח בעיירה ביום השוק‪.‬‬
‫המתח בין היהודים והגויים בליּפנישֹוק היה במיוחד גבוה בימי ראשון‪ ,‬כאשר איכרים רבים‬
‫מהסביבה באו אל הכנסייה‪ .‬גם מבין התושבים הגויים של ליּפנישֹוק הלכו רבים אל הכנסייה באותו‬
‫יום‪ .‬איכרים רבים‪ ,‬יצאו לאחר התפילה מהכנסייה‪ ,‬הסתובבו בעיר‪ ,‬קנו כל מיני מצרכים‪ ,‬אך בעיקר‬
‫נכנסו לשתות בבתי המרזח של היהודים ומזה התחילו הרבה מהצרות‪ .‬בימי ראשון היה ברור לנו‬
‫היהודים‪ ,‬יותר מאשר כל יום אחר‪ ,‬כי ליּפנישֹוק היא עיירה של הפולנים‪ .‬הצלצולים הרבים של פעמוני‬
‫הכנסייה נשמעו בכל הבתים שלנו כמו רעמים‪ .‬אפילו כשסגרנו היטב את כל החלונות הצלצולים‬
‫האלה חדרו דרך החריצים והסדקים שהיו בקירות העץ הדקים של הבית ובמיוחד‪ ,‬דרך הרעפים של‬
‫העץ שבגג‪ .‬כשהפעמונים צלצלו בקול רם הם העבירו לנו הודעה ברורה; העיירה הזאת והארץ הזאת‬
‫הן של האנשים שהולכים לכנסייה ולא לבית כנסת‪ .‬אתם היהודים‪ ,‬אפילו שאתם הסוחרים ובעלי‬
‫המלאכה ואפילו יש ביניכם עשירים שחוכרים אחוזות ויערות‪ ,‬אתם לא הבעלים של המקום הזה‪.‬‬
‫אתם רק אורחים‪ .‬אז כל יום ראשון בו התפרנסנו מהגויים גם שמענו היטב את הפעמונים של‬
‫הכנסייה שלהם‪.‬‬
‫כשהייתי ילד קטן בדיוק הבנתי את כל מה שהפעמונים אומרים ליהודים‪ .‬אבל כשגדלתי להיות‬
‫בחור כבר ידעתי כי ההבדל בינינו לבין הגויים איננו עניין של כנסייה ובית כנסת בלבד‪ .‬אחרי‬
‫המלחמה ליּפנישֹוק וכל מחוז גרֹודנֹו‪ ,‬כולל איוויה ולידא‪ ,‬ואפילו העיר הגדולה וילנה וסביבותיה‪ ,‬היו‬
‫לחלק מהמדינה הפולנית החדשה‪ .‬היהודים התחילו אז לדבר ביתר שאת על ארץ ישראל‪ .‬צלצול‬
‫הפעמונים הצטרף לסיסמאות "פולניה שלנו‪ ,‬היהודים לפלשתינה" שצעקו איכרים בשוק בזמן מהומה‪.‬‬
‫לפני המלחמה הראשונה לא היו צעקות כאלה‪ .‬היינו כמה בחורים יהודים‪ ,‬ואני בתוכם‪ ,‬שלקחנו את‬
‫הצעקות האלה יותר ויותר ברצינות‪.‬‬
‫ביום השוק בליּפנישֹוק החנות שלנו היתה מלאה בקונים‪ .‬בחנות שלנו מכרנו בדים‪ .‬לא סתם‬
‫בדים‪ .‬בדים טובים‪ .‬אבא היה נוסע לווילנה להביא בדים מהסיטונאים שם‪ ,‬בייחוד לקראת החגים‬
‫הנוצריים או החגים היהודיים‪ ,‬כאשר אנשים היו מכינים לעצמם בגדים יפים מבדים יותר טובים‪.‬‬
‫אמא היתה מנהלת את ענייני היום‪-‬יום של החנות‪ .‬לאמא קראו מלכה והיא באמת היתה המלכה‬
‫שלנו‪ .‬היא גם היתה המלכה של החנות‪ .‬היא ניהלה את כל העניינים בתוך החנות וידעה איפה נמצא‬
‫כל סוג של בד‪ ,‬מי חייב וכמה הוא חייב‪ .‬אבא היה מעורב בענייני החנות ועזר לה רבות‪ ,‬שלא כמו כמה‬
‫יהודים אחרים שהיו להם חנויות בעיירה אבל לא התעסקו בכלל עם הפרנסה‪ .‬הם השאירו אותה‬
‫לאישה ולילדים‪ ,‬כמו למשל אצל השכנים שלנו‪ ,‬משפחת בלילה שהבת שלהם אשקה התחתנה אחרי‬
‫שנים עם אהרקה אחי‪ .‬האבא שלהם היה כל הזמן לומד תורה והאמא היא זו שעשתה את כל העבודה‬
‫בחנות‪ ,‬נוסף על מה שהיא היתה עושה בבית‪ .‬אצלנו זה בכלל לא היה כך‪ .‬אבא עזר לאמא‪ .‬התפקיד‬
‫העיקרי של אבא היה אמנם להביא סחורה מהעיר לידא הקרובה או מווילנה הגדולה הרחוקה ואמא‬
‫‪126‬‬
‫היתה מוכרת אותה בחנות‪ ,‬אבל בימי שוק‪ ,‬כשהרבה איכרים באו לקנות בחנות שלנו‪ ,‬גם אבא היה‬
‫עובד במכירה עצמה‪.‬‬
‫אבא דווקא אהב את העבודה בחנות‪ ,‬בעיקר את החלק של שכנוע הקונים‪ .‬אבא‪ ,‬שהיה גבר‬
‫נאה‪ ,‬היה שם בד של שמלה על כתפו‪ ,‬קרוב לפנים שלו‪ ,‬ניגש אל אחת הנשים שהיו בחנות ואומר לה;‬
‫"תראי איזה בד יפה‪ ,‬כמה שהוא יכול להתאים לך!" הבד באמת היה יפה אך גם האיש שעליו הבד היה‬
‫מונח היה נאה‪ .‬אני משוכנע שלעובדה זו היתה השפעה על ההחלטה של הנשים לקנות‪ .‬ואם תרגיל‬
‫השכנוע הזה לא היה מספיק כדי למכור לאישה את הבד‪ ,‬אבא היה שולף את התרגיל הבא‪ .‬הוא היה‬
‫ממשמש בבד‪ ,‬משפשף אותו‪ ,‬ולבסוף מקפל אותו בכוח רב ואחר כך פותח אותו מחדש ואומר לקונה;‬
‫"תראי איזה בד משובח זה‪ .‬אפשר להרגיש את זה לפי המגע והשפשוף‪ .‬ועוד משהו‪ ,‬אם הוא לא היה‬
‫בד משובח הקיפול שקיפלתי אותו היה משאיר בו קמטים‪ .‬תראי‪ ,‬לא רואים אף סימן של קמט"‪.‬‬
‫לפעמים אמא היתה מעיפה מבט על אבא בעת תרגיל השכנוע הזה ואף פעם לא הייתי יודע מה היא‬
‫רוצה להגיד לו במבט הזה‪ .‬האם היא מרוצה מהעובדה שהוא עוזר לה להגדיל את המכירות‪ .‬האם היא‬
‫חשבה שזה לא בדיוק מה שאיש מכובד כמוהו צריך לעשות‪ .‬לפעמים שמעתי משכנים כיצד הם‬
‫מתארים את תרגילי השכנוע של אבא בחנות קצת בחיוך‪ ,‬במיוחד את התרגיל הראשון ביניהם; "תראי‬
‫איזה בד יפה‪ ,‬תראי איזה בד יפה‪ "...‬הם היו חוזרים על דברי אבא ובקושי מצליחים שלא להתפוצץ‬
‫מצחוק על זה שגבר מחזיק עליו בד של בגדי נשים ושואל אם הבד יפה ומתאים‪.‬‬
‫אני‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬לקחתי ברצינות את התרגיל השני‪ ,‬הבדיקה על ידי קיפול‪ .‬כל פעם שהייתי‬
‫קונה מכנסיים בארץ‪ ,‬הייתי מקפל ובודק את התוצאה‪ .‬זה היה מאד מרשים את המוכר והרגשתי את‬
‫עצמי מומחה‪ .‬לפעמים הייתי אומר למוכר עם שמץ גאווה; "בחוץ לארץ היתה לנו חנות בדים ומזה‬
‫אני יודע על בדיקת הקמטים"‪ .‬בכל פעם שקיפלתי בד כדי לבדוק אם נשארים קמטים ‪ -‬בחנות‬
‫בכרכור‪ ,‬בפרדס חנה‪ ,‬בחדרה או בתל אביב – הייתי נזכר באבא ואמא‪ ,‬אחר כך בחנות ובסוף גם‬
‫בכיכר השוק של ליּפנישֹוק‪ .‬כך היה לי קל להיזכר‪ .‬לכן תמיד הייתי שמח להצטרף אל פרּומה בעת‬
‫שהיא ערכה קניות של בגדים‪ .‬זו היתה הזדמנות להיזכר וגם להוכיח לאחרים ובעיקר לעצמי שאני‬
‫מבין באיכות של בד משום שגדלתי בחנות הבדים של אמא ואבא‪.‬‬
‫את גביית הכסף אבא השאיר תמיד לאמא‪ .‬גם אני השארתי את כל החשבונות ואפילו של‬
‫לפרּומה‪ ,‬גם של הבית וגם של החקלאות‪ .‬כנראה שנשים יותר טובות בזה‪ .‬מזל שיש לנו אותן‪ ,‬אחרת‬
‫איך היינו מסתדרים בלעדיהן?‬
‫החנות בליּפנישֹוק היתה בשכירות בבניין החנויות הלבן שבנתה המשפחה של הגראף‪ ,‬האציל‬
‫שגר באחוזה שמעבר לנחל וגם בנה את בניין החנויות בכיכר השוק‪ .‬כל חודש היה צריך לשלם להם‬
‫דמי שכירות‪ .‬אני זוכר את המתח לקראת תשלום שכר הדירה‪ .‬האם יהיה מספיק כסף מזומן לשלם?‬
‫האם האיכרים שלקחו בהקפה ישלמו בזמן? תשלום שכר הדירה היה תלוי בתשלומים של הקונים‪ .‬זה‬
‫היה אותו מתח כמו שהיה לפרּומה ולי לפני שהיינו צריכים לשלם את התשלום הבא על ההלוואה‬
‫מסמסֹון כדי לבנות את הבית‪ .‬בחקלאות צריך לחכות הרבה זמן עד שיש הכנסה מהיבול‪,‬‬
‫שקיבלנו ַּ‬
‫ולפעמים היבול לא מצליח ואין מספיק עם מה לשלם‪ .‬בליּפנישֹוק היינו בצד השני‪ .‬חיכינו שלאיכרים‬
‫יהיה כסף מהיבול שלהם כדי לשלם עבור הבדים שהם קנו‪ ,‬ולא תמיד היה להם‪ ,‬אבל את שכר הדירה‬
‫לגראף היה צריך לשלם‪.‬‬
‫‪127‬‬
128
‫היד החזקה שלנו‬
‫ככר שוק היתה בכל עיירה בסביבה שלנו‪ .‬כיכר כזאת שאני זוכר היטב היתה באיוויה‪ ,‬בה גרו רבים‬
‫מהמשפחה הגדולה שלי‪ .‬גם להם היו חנויות‪ ,‬אחת מהם היתה חנות בדים כמו שהיה להורים שלי‬
‫בליּפנישֹוק‪ .‬היו מספרים על אחד מאבות אבותיי באיוויה את הסיפור על היד החזקה שיש לגברים‬
‫במשפחת גּוטלבסקי‪ .‬לפי הסיפור‪ ,‬באחד מימי השוק גנב אחד הגויים משהו מהדוכן של הסבא רבא‬
‫הזה ורצה לשים אותו מהר בתיק שלו‪ .‬הסבא רבא‪ ,‬שהיה בעל יד חזקה‪ ,‬מיד גילה את העניין ונתן‬
‫לגנב מכה‪ .‬כנראה שהמכה היתה חזקה כל כך עד שהאיש מת במקום‪ .‬התעוררה מהומה גדולה בשוק‬
‫ובקושי אפשר היה לחלץ את הסבא רבא מצרה נוראה‪ .‬הוא לא התכוון להרוג את האיש‪ .‬הוא לא ידע‬
‫איזה כוח באמת יש לו בידיים שלו‪ .‬אני לא זוכר בדיוק איך נגמר הסיפור עם הסבא רבא אך אני זוכר‬
‫היטב את הלקח שהועבר מדור לדור במשפחה שלנו; "לעולם אל תשכח שהיד שלך יותר חזקה ממה‬
‫שאתה חושב ולכן אל תכה בחוזקה‪ .‬אם אפשר‪ ,‬אל תכה בכלל‪ .‬אם יש צורך אז תעשה משהו אחר"‪.‬‬
‫לקחתי את הלקח הזה ברצינות‪ ,‬עד כמה שיכולתי‪.‬‬
‫היה מקרה שהייתי צריך להשתמש ביד החזקה שלי והשתדלתי לעשות את זה כך שלא יהיו‬
‫מדי חמורות‪ .‬זה היה בכרכור לפני הרבה שנים‪ ,‬עוד בזמן המנדט‪ .‬בקצה המושבה היו אז‬
‫תוצאות יותר ַּ‬
‫גרים די הרבה בדואים‪ .‬לפני שנים‪ ,‬עוד בסוף זמן התורכים אני חושב‪ ,‬החכירו להם היהודים אדמות‬
‫בכרכור‪ ,‬אבל מחוץ לבתים של המושבה‪ ,‬כדי שירעו את הבקר ואת הצאן‪ .‬עשו זאת כדי שהאדמות‬
‫האלה לא ילכו לאיבוד ויעברו לממשלה התורכית בגלל אי שימוש בהן‪ .‬מאז אי אפשר היה להיפטר‬
‫מהבדואים‪" .‬יש לבדואים זכויות חזקה"‪ ,‬היו מי שאמרו‪" ,‬ואי אפשר לסלק אותם סתם כך"‪ .‬בהרבה‬
‫מקומות בארץ היו משפטים של יהודים נגד בדואים ופלחים ערבים‪ ,‬שטענו שיש להם זכויות חזקה על‬
‫קרקעות שיהודים קנו ולכן אי אפשר היה לסלק אותם‪ .‬גם בכרכור היו כמה מקומות כאלה בהם ישבו‬
‫בדואים ולא היה נעים לנו לראות את זה‪ .‬זה גם היה מסוכן‪ ,‬בעיקר מבחינת גנבות‪.‬‬
‫יום אחד גנבו לכמה אנשים במושבה נעליים שהיו שמים בחוץ לפני הבית אחרי העבודה‪ .‬זה‬
‫לא היה סתם נעליים אלא נעליים של נוטרים‪ .‬מיד הבנו כי זו עבודה של משפחה בדואית שישבה על‬
‫יד בית העלמין של כרכור‪ ,‬קרוב לעין עירון‪ ,‬ושבראשה עמד אחד בשם מּוסא ביג'אוי‪ .‬היה כעס גדול‬
‫על החוצפה הזאת לבוא ולגנוב לא רק זוג אחד אלא שורה של זוגות נעליים‪ ,‬ועוד של נוטרים‪ .‬זה היה‬
‫פגיעה בכבוד שלנו‪ .‬אף על פי שאי אפשר היה להאשים את הבדואים האלה בשום עברה חמורה חוץ‬
‫מגניבות קטנות‪ ,‬ב'הגנה' אמרו שזו סיבה טובה לסלק את המשפחה הבדואית הזאת‪ .‬אמרו שאי אפשר‬
‫לסבול יותר שהבדואים האלה ימשיכו לגור על אדמות המושבה אחרי מה שהם עשו‪ .‬התקבלה הוראה‬
‫מה'הגנה' לגרש את הבדואים והטילו על הנוטרים מכרכור לבצע את המשימה‪ .‬כל זה קרה עוד לפני‬
‫‪129‬‬
‫מאורעות שלושים ושש ואילו את המאורעות של עשרים ותשע כבר התחילו לשכוח‪ .‬עוד לא היתה‬
‫אוירה מתאימה לעשות את זה‪.‬‬
‫איך מגרשים מישהו שאתה מכיר אותו כבר כמה שנים‪ ,‬יש לך יחסים טובים איתו והוא לא‬
‫עשה לך שום דבר רע‪ ,‬במיוחד באופן אישי? איך נכנסים לאוהל של מישהו שאתה מכיר אותו כבר‬
‫כמה שנים ואתה אומר לו סתם כך ישר בפרצוף להסתלק מכאן עם כל הנשים והילדים? אבל הוראה‬
‫מה'הגנה' זו הוראה והיינו צריכים למלא אותה אם כי לא בהתלהבות רבה‪ .‬חיפשנו מוצא‪ .‬החלטנו‬
‫ששניים מאיתנו יבואו אל האוהל של מּוסא באמצע הלילה כשהכול מסביב חושך ויעשו משהו שיגרום‬
‫לו ולמשפחתו לפרק את האוהל ולהסתלק‪ .‬אבל איך נבחר את השניים? החלטנו לערוך הגרלה‪ .‬שמנו‬
‫יּותמן ואני משכנו את הפתקים‬
‫פתקים בתוך כובע‪ .‬על שני פתקים היה סימן והשאר היו ריקים‪ַּ .‬ח ַּ‬
‫המסומנים ומייד התחלנו לחשוב איך נעשה את זה בצורה הכי מתאימה לנו‪ .‬שנינו לא רצינו לדבר‬
‫איתו פנים אל פנים כדי שהוא לא יכיר אותנו‪ .‬אז החלטנו שבמקום לדבר נתלבש ככה שאי אפשר‬
‫יהיה להכיר אותנו‪ .‬ניכנס לאוהל באמצע הלילה ואחד מאיתנו ייתן לו מייד מכה חזקה‪ .‬מּוסא כבר יבין‬
‫את הרמז ויסתלק עם כל בני משפחתו‪ .‬כשהחלטנו על הדרך הזאת היה לנו מייד ברור כי מבין שנינו‬
‫אני הוא זה שצריך לתת לו את המכה‪ .‬לרגע חשבתי שזה לא בשבילי‪ .‬לא היתה בי שנאה או טינה‬
‫כלפי האיש הזה‪ ,‬אז למה שאני אתן לו מכה חזקה באמצע הלילה בתוך האוהל שלו מול אשתו וילדיו‪,‬‬
‫ומי יודע מה המכה החזקה הזאת יכולה עוד לעשות לו? אבל‪ ,‬כמו שכבר אמרתי‪ ,‬הוראה זו הוראה‪.‬‬
‫יּותמן ואני יצאנו לפעולה‪ .‬התעטפנו במעילי השינלים הארוכים שנתנו לנו בתחנת‬
‫זכריה ַּח ַּ‬
‫הנוטרים בשביל ימי החורף הקרים‪ ,‬כיסינו את הפנים בצעיף רחב שגם אותו קיבלנו כנוטרים‪ ,‬ושמנו‬
‫כובע גדול על הראש‪ ,‬אבל לא של הנוטרים‪ .‬את כל זה עשינו כדי שלא יכירו אותנו‪ .‬נכנסנו לאוהל‪.‬‬
‫היתה שם מדורה קטנה‪ .‬מּוסא קם כדי להגיד משהו‪ .‬אולי הוא רצה להגיד מה זה שככה נכנסים לאוהל‬
‫שלו באמצע הלילה בלי להגיד מילה מחוץ לאוהל או שאולי הוא רצה להגיד אהלן וסהלן‪ .‬אבל לפני‬
‫שהוא הספיק להוציא מלה מהפה נתתי לו מכה על הלחי והוא נפל על האדמה‪ .‬כיוונתי היטב את‬
‫המכה‪ .‬כיוונתי אותה כך שהיא לא תפגע לו לא באף וגם לא בעין כי לא רציתי שיקרה לו משהו בגלל‬
‫המכה‪ .‬כיוונתי גם את החוזק של המכה‪ .‬אני כבר מכיר את היד החזקה שלי‪ .‬חס וחלילה‪ ,‬לא רציתי‬
‫שעוד פעם יהיה מקרה שבו מישהו ממשפחת גּוטלבסקי הורג מישהו במכת יד‪ .‬לכן מאד השתדלתי‬
‫מדי‪ .‬הוא נפל ומיד אמר‬
‫שהמכה רק תפיל אותו כדי להבהיל אותו אבל לא תגרום לו פגיעה קשה ַּ‬
‫בערבית; " ַּח ַּו ַּג'ה חיים‪ ,‬לייש? למה?"‪ ,‬כי למרות שהייתי מכוסה מכף רגל ועד מעל לראש הוא בכל זאת‬
‫הכיר אותי מיד לפי המכה‪ .‬ואז הוא הוסיף בכעס; "חיים‪ ,‬אני הולך מפה כמו שאתם היהודים כל כך‬
‫רוצים אבל יום אחד אני חוזר ואז אני הורג אותך"‪.‬‬
‫במשך שנים חששתי שיום אחד מּוסא באמת יגיע‪ .‬ידעתי שהוא יצא לעבר הירדן‪ .‬כשנפתחו‬
‫הגבולות בשישים ושבע זכרתי את המקרה ההוא וחזרו אלי קצת החששות‪ .‬חיכיתי לו כל השנים והוא‬
‫לא בא‪ .‬אם הוא היה כן בא אחרי מלחמת ששת הימים בששים ושבע הוא כבר היה איש מבוגר מאד‪,‬‬
‫יותר ממני ואולי הייתי יכול להסביר לו שזו לא היתה מכה מתוך שנאה או רצון להתעלל בו‪ .‬פשוט‬
‫הייתי צריך למלא משימה שהטילו עליי והשתדלתי לעשות את זה בהכי‪-‬פחות כוח‪ .‬לא באתי להכות‬
‫אותו ממש אלא רק לאותת לו‪ ,‬להעביר לו הודעה‪ ,‬להגיד לו שבגלל המצב הוא לא יכול להמשיך לגור‬
‫על אדמות המושבה‪ ,‬אפילו שזה בקצה‪ .‬כך או כך הוא היה צריך לעזוב את כרכור‪ .‬אם לא היו מסלקים‬
‫‪130‬‬
‫אותו בזמן המאורעות שפרצו כמה זמן אחרי המקרה הזה אז בוודאי שהוא היה בורח או מגורש‬
‫במלחמת השחרור‪ ,‬כמו שקרה להרבה ערבים בארץ‪.‬‬
‫היום כל העניין הזה עם יד חזקה כבר לא רלוונטי‪ .‬היד שלי אולי נראית גדולה למי שמסתכל‬
‫עליה אבל היא כבר מזמן לא חזקה בכלל‪ .‬הכוח בתוך היד כבר לא קיים‪ .‬אצלי היד היא גם מד‬
‫בריאות‪ .‬לפי היד אני יודע מה מצב הבריאות שלי‪ .‬אם היד שלי לא יכולה להזיז אותי קצת במיטה‬
‫ואפילו לא להחזיק כף כדי לאכול אז כמה אני כבר שווה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬עם יד חזקה או בלי יד חזקה‪ ,‬לזכור אני יכול‪ .‬זה המזל שלי‪ .‬עם כל המחלות‪ ,‬עם כל‬
‫התקפי הלב ועם כל אירועי המוח הקטנים שלא עוזבים אותי כבר כמה חודשים‪ ,‬הראש עדיין עובד‪.‬‬
‫ואם הראש עובד אפשר גם לזכור‪ .‬זה המזל שלי עכשיו כשאני משתדל לזכור כמה שיותר דברים כדי‬
‫שאפשר יהיה לי לתת לעצמי דין וחשבון‪ ,‬לדעת לפני מי ולפני מה עמדתי במשך כל החיים שלי‪ .‬מה‬
‫שחשוב בשביל לזכור זה לא הידיים‪ ,‬זה הראש‪ .‬והראש אצלי עוד עובד אפילו שמה שאני יכול לעשות‬
‫כעת זה רק לשכב במיטה‪ .‬תמיד פחדתי מזה שלקראת הסוף הראש לא יעבוד‪ .‬זה המצב הנורא ביותר‬
‫שיכול לקרות לבן אדם‪ .‬הכי קשה לי פה במחלקה הסיעודית זה לראות את כל האנשים האלה שהראש‬
‫חדל לעבוד אצלם בסדר‪ .‬אני מאד מקווה שהראש שלי ימשיך לעבוד עד שאגמור לזכור את רוב החיים‬
‫שלי‪ .‬עכשיו זה חשוב לי‪ ,‬חשוב מאד‪ .‬תראו עד לאן הגעתי עם הזיכרונות שלי ‪ -‬עד הסבא של הסבא‪,‬‬
‫זה שהרג גנב ביום השוק עם היד החזקה שלו‪ .‬מי יודע לאן עוד אני יכול להגיע‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫פליטים בקרמנצ’ּוק‬
‫בֹוריס עוד פעם נכנס לטפל בי‪ .‬למרות מה שאומרים על העולים החדשים שבאים עכשיו מרוסיה שהם‬
‫לא מה שחשבנו שהם‪ ,‬אני בכל זאת מוצא איתם קשר טוב‪ ,‬ובמיוחד עם בֹוריס‪ .‬הוא עובד כאן‬
‫בסיעודית כבר כמה חודשים ועובד איתי מאז שהגעתי לכאן‪ .‬הוא אח מצוין‪ .‬אנחנו מדברים לפעמים‬
‫ברוסית אפילו שהוא כבר יודע עברית יותר ממה שאני זוכר מהרוסית שפעם ידעתי וגם אז זה לא היה‬
‫משהו‪ .‬לפני מלחמת העולם הראשונה לא היתה בכלל פולניה‪ .‬היא היתה מחולקת בין רוסיה‪ ,‬גרמניה‬
‫ואוסטריה‪ .‬ליּפנישֹוק היתה תחת הרוסים ורוסית היתה גם השפה של הפקידים‪ .‬כל המסמכים היו‬
‫כתובים ברוסית‪ .‬הרבה יהודים ידעו לדבר רוסית‪ .‬היו רבים שלימדו את ילדיהם רוסית בשיעורים של‬
‫מורה פרטי‪ .‬אחרי המלחמה‪ ,‬כאשר ליּפנישֹוק היתה כבר בתחום פולניה‪ ,‬היו כאלה משכילים שהמשיכו‬
‫להעסיק מורה פרטי על מנת שיילמד את הילדים שלהם רוסית‪ ,‬כמו משפחת בלילה השכנה‪ .‬הם היו‬
‫רגילים לשפה הרוסית ולספרות הרוסית‪ .‬אולי הם לא האמינו כי ליּפנישֹוק תמשיך להיות בתוך פולניה‬
‫לאורך שנים ולכן כדאי שהילדים ידעו רוסית‪ .‬והיו כאלה שרצו שהילדים שלהם יוכלו לקרוא את‬
‫הסופרים הרוסיים הגדולים שהיה להם שם גדול‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשנכנסו הרוסים לליּפנישֹוק בתחילת‬
‫המלחמה השנייה הדבר כנראה הוכיח את עצמו‪ .‬אני מתאר לי שכל מי שבילדותו למד רוסית אצל‬
‫מורה פרטי הסתדר עם השלטון הישן‪-‬חדש של הרוסים‪ .‬אבא ואמא ידעו רוסית יותר מהרבה אחרים‬
‫כי היינו הרבה שנים בקרמנצ’ּוק ודיברנו רוסית וקצת אוקראינית‪ .‬אני בטוח שהם ידעו להסתדר עם‬
‫הרוסים‪ ,‬אפילו שהרוסים עשו לא מעט צרות למי שהיו בעלי חנויות בגלל הקומוניזם שלהם‪ .‬אבל גם‬
‫בתוך הצרות אפשר להסתדר יותר טוב אם יודעים את השפה של מי שעושה לך צרות‪.‬‬
‫יש פה בסיעודית עוד כמה עובדים מרוסיה‪ .‬אני מפטפט איתם קצת ברוסית‪ ,‬בעיקר כדי לתת‬
‫להם להבין שאני משם ואז הם אולי יהיו יותר נחמדים אלי‪ .‬אני מרגיש שהם באמת מתייחסים אליי‬
‫יפה מאד‪ .‬אני לא חושב שזה רק משום שאני מסכן וזקן‪ .‬לי העובדים הרוסים וגם העובדים הערבים‬
‫כאן נותנים יחס מיוחד כי יש לי קשר טוב וחם איתם‪ .‬זה מה שקורה היום בבתי החולים – הרבה‬
‫מהעובדים הם או ערבים או עולים מרוסיה‪ .‬ישראלים רגילים כבר לא עושים עבודות כאלה‪ .‬אבל אני‬
‫מוכרח לומר שאני שמח שעכשיו העובדים הסיעודיים הם ערבים כמו ג’מיל או רוסים כמו בֹוריס‪ .‬הם‬
‫מסורים יותר‪ ,‬הם מוכנים לעשות יותר‪ ,‬ונדמה לי שהם גם נחמדים יותר אל החולים מהעובדים‬
‫הישראלים הרגילים‪ .‬מה קרה לנו בישראל ששכחנו את מה שהיינו פעם? ככה זה‪ ,‬נעשים יותר‬
‫מסודרים‪ ,‬יותר מבוססים‪ ,‬ואז שוכחים להיות נחמדים ונעשים יותר מפונקים בעבודות‪ .‬מה היו‬
‫הזקנים והחולים הסיעודיים בארץ עושים עכשיו בלי הרוסים והערבים? מי היה מטפל בהם? מי היה‬
‫דואג להם? מה היה עולה בגורלי אם לא היה לי לא את ג’מיל ואת בֹוריס?‬
‫‪132‬‬
‫בֹוריס אמר לי שהוא בא מקייב‪ .‬אני זוכר שעברנו ברכבת בקייב בשנת עשרים ושתיים‪ ,‬בדרך‬
‫חזרה מקרמנצ’ּוק לליּפנישֹוק‪ .‬כנראה שעברנו בה ברכבת גם בדרך מליּפנישֹוק לקרמנצ’ּוק בשנת ארבע‬
‫עשרה‪ ,‬אבל את זה אני לא זוכר‪ .‬הייתי די קטן ואולי גם עברנו את קייב בלילה‪ .‬שאלתי את בֹוריס אם‬
‫הוא מכיר את קרמנצ’ּוק והוא אמר שכן‪ ,‬שהוא מכיר את המקום‪ .‬הוא היה שם בביקור לפחות‬
‫פעמיים‪ ,‬ומיד דיבר על הנהר הגדול דנייפר שעובר בצד העיר‪ .‬מי שזוכר את קרמנצ’ּוק זוכר תיכף את‬
‫הנהר הזה‪ .‬נהר כזה גדול שעובר ליד עיר אי אפשר שלא לזכור‪ ,‬כמו שאי אפשר לחשוב על תל אביב‬
‫בלי לזכור את הים‪ .‬סיפרתי לו שגרתי בקרמנצ’ּוק במשך שמונה שנים‪ .‬בֹוריס אמר שקרמנצ’ּוק היא‬
‫עכשיו עיר גדולה‪ .‬אמרתי לו שגם בזמני היא היתה גדולה‪ .‬סיפרתי לו שהגענו לשם מיד כשהתחילה‬
‫המלחמה הראשונה עם הגרמנים‪ .‬הייתי אז בן אחת עשרה‪ .‬אבא אמר שהוא חושש מהצבא הגרמני‪.‬‬
‫הוא אמר שאם הגרמנים יבואו לליּפנישֹוק יהיו צרות ושכדאי לברוח לתוך רוסיה למקום שהגרמנים‬
‫לא יגיעו‪ .‬איך אבא ידע כבר אז לפחד מהגרמנים? נכון שהגרמנים במלחמה הראשונה לא היו נוראים‪,‬‬
‫אבל אולי אבא כבר אז הרגיש מה שהמנוולים האלה יכולים לעשות ליהודים‪ .‬בסוף אבא צדק‪.‬‬
‫ברחנו בקרון רכבת מיוחד בשביל המשפחה שלנו‪ .‬אבא שילם בשבילו למישהו כדי שנוכל לנסוע‬
‫עם כל החפצים שלנו ולא לברוח בלי כלום‪ ,‬כמו פליטים‪ .‬יצאנו ברכוש די גדול ובנחת‪ ,‬בלי חיפזון‪,‬‬
‫הכול היה מתוכנן ומסודר‪ ,‬כמו שאבא תמיד היה יודע לסדר דברים‪ .‬עד היום אני לא מבין איך הרעיון‬
‫הזה עלה על דעתו של אבא‪ .‬הוא הצליח להשיג קרון רכבת שלם בשביל המשפחה‪ .‬זה היה קרון משא‬
‫והוא עמד בצד בתחנת הרכבת גוויה‪ .‬שמנו בקרון את כל הבדים שהיו לנו בחנות‪ ,‬אחרי שהבאנו‬
‫אותם בכמה עגלות מליּפנישֹוק‪ .‬על הסחורה שמנו את כלי המיטה ואת שאר החפצים של הבית וגם‬
‫הרבה שקים וסלים של דברי אוכל‪ ,‬שגם אותם הבאנו בעגלות‪ .‬ואחרי כל אלה עוד נשאר מקום‬
‫בשבילנו לשבת וגם לישון‪ .‬אבא אמר לנו שזו תיבת נוח שלנו בה אנחנו מצילים את עצמנו מהמבול‬
‫הגרמני שעוד מעט ישטוף את ליּפנישֹוק וכל הסביבה שלה‪ .‬אבא ביקש מסבא וסבתא מצד אמא‬
‫מדי זקנים בשביל הנסיעה הזאת‪ .‬מה‬
‫להצטרף אלינו אבל הם אמרו; "אנחנו נשארים פה‪ .‬אנחנו יותר ַּ‬
‫שיקרה איתנו יקרה‪ .‬אתם צעירים‪ .‬סעו לשלום"‪ .‬כשחזרנו הם כבר לא היו בחיים‪ .‬הגיל וקשיי‬
‫המלחמה עשו את שלהם‪ .‬אבל לפחות הם נקברו בעיירה בצורה מסודרת ולא כמו שקרה להורים שלי‬
‫ולכל בני המשפחה שנרצחו ביער על יד איוויה ובכל מיני מקומות אחרים‪.‬‬
‫לפני שעזבנו את ליּפנישֹוק הספקתי לראות חיילים רוסים עוברים דרך העיירה שלנו‪ ,‬מי‬
‫בעגלות‪ ,‬מי על סוסים ומי ברגל‪ ,‬כשהם נסוגים מהחזית‪ .‬כל מה שאני זוכר זה את הבגדים הקרועים‬
‫והמלוכלכים ואת העיניים העצובות שלהם‪ .‬אף פעם לא אהבנו את החיילים הרוסים‪ ,‬שהיו מדי פעם‬
‫מסתובבים בעיירה עם נשק‪ ,‬אבל כשראיתי את המבט העצוב בעיניים ריחמתי עליהם והייתי עצוב‬
‫בשבילם‪ .‬עם הבגדים האלה ועם העצב הזה בעיניים הם כבר לא נראו לי מאיימים כפי שהם נראו‬
‫בעינינו לפני המלחמה‪ .‬אחר כך‪ ,‬בדרך לקרמנצ’ּוק‪ ,‬ראינו כל הזמן עוד חיילים רוסים‪ ,‬רובם ברחו יחד‬
‫איתנו מהחזית‪ .‬גם היו כאלה שנסעו בכוון החזית‪ ,‬אבל בלי שמחה‪.‬‬
‫אחרי שנים שמעתי שממש באותו זמן שאנחנו ברחנו לכוון רוסיה‪ ,‬האדון והגברת מרקוס‪,‬‬
‫ההורים של ארנה‪ ,‬המחותנת שלי‪ ,‬ברחו דווקא בכוון אוסטריה‪ .‬אנחנו ברחנו מהגרמנים והם ברחו‬
‫מהרוסים‪ .‬אנחנו הגענו עד קרמנצ’ּוק והם הגיעו עד וינה‪ .‬הם נשארו שם עד שעוד פעם הם היו‬
‫צריכים לברוח כשהיטלר נכנס לאוסטריה וכך הגיעו לארץ ישראל‪ .‬איזה מין גורל היה לנו היהודים‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫היינו צריכים לברוח כל הזמן‪ .‬רק כשהגענו ארצה הפסקנו לברוח מארץ לארץ‪.‬‬
‫אני זוכר שהיתה לי הפתעה שבקרמנצ’ּוק גרים כל כך הרבה יהודים‪ .‬לפני שבאנו לשם חשבתי‬
‫לתומי שיהודים גרים תמיד בעיירות‪ .‬ככה הייתי רגיל‪ .‬כשנכנסנו עם הרכבת לקרמנצ’ּוק ונעצרנו ואבא‬
‫אמר שפה יורדים וזהו‪ ,‬כי אחר כך הרכבת ממשיכה לסיביר ואת זה אנחנו לא רוצים לעשות‪ ,‬חשבתי‬
‫שבעיר הגדולה הזו אנחנו נהיה היהודים היחידים בתוך המון גויים‪ .‬אני זוכר שזו לא היתה הרגשה‬
‫נעימה‪ .‬שאלתי את אבא אם גרים כאן יהודים והוא אמר לי שהרבה מהאנשים בעיר הם יהודים‪.‬‬
‫ובאמת כך היה‪ .‬היו שם יותר יהודים משחשבתי‪ .‬קרמנצ’ּוק היתה אז עיר עם הרבה יהודים‪ ,‬אולי יותר‬
‫משליש‪ .‬הגויים היו בעיקר אוקראינים‪ .‬היו גם רוסים שגרו בעיר וקראו לה קרמנצ’ּוג עם גימל‪ .‬אנחנו‬
‫התרגלנו לקרוא לה קרמנצ’ּוק‪ ,‬כמו שהאוקראינים קראו לעיר‪ .‬הרבה מהיהודים בקרמנצ’ּוק גרו‬
‫בשכונות משלהם אבל היו גם יהודים שגרו בשכונות אחרות וגם היו הרבה חנויות של יהודים‬
‫בשכונות של הגויים‪ .‬בשכונות היהודיות היו הרבה בתי כנסת מכל הסוגים‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬של‬
‫מתנגדים ושל חסידים‪ .‬לכל חסידות היה בית כנסת משלה‪ .‬בכל רחוב היו לפחות בית כנסת אחד או‬
‫שניים‪.‬‬
‫חלק גדול מהיהודים בעיר דיברו יידיש כמו ליטוַּוקים‪ .‬זה נתן לי הרגשה טובה שיש כאן יהודים‬
‫כמונו ולא רק אלה שמדברים כמו גַּליציאנרים‪ .‬אלה היו יהודים משלנו שהגיעו לקרמנצ’ּוק עוד קודם‬
‫בגלל פרנסה‪ .‬ככה זה עם יהודים‪ .‬הפרנסה לוקחת אותם לכל מיני מקומות רחוקים‪ ,‬אפילו עד‬
‫קרמנצ’ּוק הגיעו‪ ,‬עמוק בתוך אוקראינה‪ .‬בין הליטוַּוקים האלה בקרמנצ’ּוק היו לנו אפילו קרובים‪-‬‬
‫רחוקים שעזרו לנו להסתדר בקרמנצ’ּוק‪ ,‬בעיקר למצוא דירה ולמצוא בית כנסת שמתאים לנו‪.‬‬
‫בערך חצי שנה אחרי שהגענו מליּפנישֹוק באו עוד הרבה יהודים ומילאו את כל הדירות והבתים‬
‫ובקושי היה מקום‪ .‬אלה היו יהודים שהרוסים גרשו מהעיר קֹובנה ומעיירות אחרות בליטא ואפילו‬
‫מווילנה‪ .‬החסידים כבר לא היו הרוב הגדול בקרב היהודים של קרמנצ’ּוק ואנחנו הליטוַּוקים הרגשנו‬
‫בבית‪ ,‬עם היידיש שלנו‪ ,‬עם המאכלים שלנו ועם הבתי‪-‬כנסת והישיבות שלנו ועם הנוסח שלנו‪.‬‬
‫זו היתה הפעם הראשונה שהייתי בעיר של ממש ולא בעיירה קטנה‪ .‬בפעם הראשונה ראיתי‬
‫רחובות עם בנייני דירות די גדולים‪ .‬נכון שהיו הרבה רחובות צדדיים בקרמנצ’ּוק שלא היו שונים מאד‬
‫מהרחובות בליּפנישֹוק ובאיוויה – בתים קטנים מעץ – אבל היו כמה רחובות של עיר גדולה ממש‪.‬‬
‫היתה תחנת רכבת גדולה‪ .‬היו בנייני חנויות ומשרדים‪ ,‬בית חולים‪ ,‬כנסיות גדולות ולא רק אחת‪ .‬נכון‬
‫שבאנו לקרמנצ’ּוק כפליטים‪ ,‬אבל אנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬הרגשנו כמו תיירים הנמצאים בטיול בעיר גדולה‪.‬‬
‫למרות שהחיים היו קצת קשים ומבולבלים‪ ,‬הרגשנו התלהבות להכיר משהו חדש‪.‬‬
‫מוויי –‬
‫ומהטר ַּ‬
‫ַּ‬
‫כילד התפעלתי בקרמנצ’ּוק במיוחד מהבניינים הגדולים ברחובות הראשיים‬
‫החשמלית ‪ -‬שנסעה על פסים באמצע הרחוב‪ .‬בהתחלה פחדתי משניהם‪ .‬פחדתי שהבניינים הגבוהים‬
‫מוויי נוסעת‬
‫טר ַּ‬
‫מוויי תדרוס אותי‪ .‬נכון שידעתי שה ַּ‬
‫טר ַּ‬
‫יפלו עליי והייתי עומד רחוק מהם‪ .‬פחדתי שה ַּ‬
‫על פסים והנסיעה שלה על קו קבוע אבל לא הייתי בטוח שלא יתחשק לה פתאום לתת קפיצה‬
‫מהפסים דווקא לכיוון שלי‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪ .‬כשהתרחקתי מרוב פחד מבניין גבוה אז התקרבתי‬
‫מוויי‪ .‬כשהתרחקתי מהפסים התקרבתי לבניין גבוה‪ .‬בסוף הייתי בורח אל רחוב צדדי‪,‬‬
‫טר ַּ‬
‫לפסים של ה ַּ‬
‫כמו זה שבו היתה הדירה שלנו‪ .‬ברחוב שלנו בקרמנצ’ּוק הבתים היו קטנים ונסעו בהם רק עגלות עם‬
‫סוסים‪ ,‬ממש כמו בליּפנישֹוק‪ .‬שם הרגשתי יותר בטוח ויותר בנוח‪ .‬עבר הרבה זמן עד שהייתי מוכן‬
‫‪134‬‬
‫מוויי‪ .‬אבל אחרי זמן הבניינים הגבוהים כבר לא היו‬
‫טר ַּ‬
‫לצאת לרחוב הראשי עם הבניינים הגבוהים וה ַּ‬
‫מוויי ואהבתי לנסוע בה‪ ,‬כשלאבא היה כסף לתת לי‪ .‬הייתי עולה עליו‬
‫טר ַּ‬
‫מאיימים‪ .‬גם התרגלתי ל ַּ‬
‫ויורד ממנו בקפיצה קלה‪.‬‬
‫כשהגענו לקרמנצ’ּוק אבא התפרנס ממכירת הבדים שהוא הביא בקרון הרכבת מליּפנישֹוק‪ .‬אבל‬
‫אחרי שהוא מכר את כל הסחורות הוא חיפש פרנסה חדשה‪ ,‬כי אי אפשר היה יותר להשיג בדים כדי‬
‫להמשיך את המסחר‪ ,‬שהוא ואמא היו רגילים לעשות יחד‪ .‬קרה עוד משהו; לאנשים לא היה כסף‬
‫לקנות בדים בשביל לעשות בגד חדש‪ .‬הסתפקו אז בבגדים ישנים‪ .‬הרבה אנשים הסתובבו עם בגדים‬
‫קרועים‪ ,‬עם סחבות‪ .‬אבל תמיד היו בין הגויים‪ ,‬וגם בין היהודים‪ ,‬כאלה שהיו מוכנים לקנות אלכוהול‬
‫בכל מצב שהוא‪ .‬וזה מה שאבא החליט לעשות‪ ,‬הרבה בעזרתה של אמא‪ .‬שמעתי אותו אומר לאמא‬
‫שזה לא מסובך לעשות אלכוהול‪ .‬הוא אמר שיש פה בסביבה של קרמנצ’ּוק הרבה תפוחי אדמה והם‬
‫לא יקרים‪ .‬כל מה שצריך זה לבנות דּוד מתאים שיוצא ממנו צינור דק‪ ,‬למלא אותו בתפוחי אדמה‪,‬‬
‫להבעיר אש מתחתיו ולחכות בסבלנות שבצינור הדק יעלו אדים שיהפכו לאלכוהול ביציאה מהצינור‬
‫תוך כדי טפטוף‪ .‬אמא אמרה שאולי לאוקראינים אין כסף לקנות בדים אבל הם ימצאו אותו מתחת‬
‫לשולחן‪ ,‬ואפילו מתחת לרצפה‪ ,‬בשביל לקנות אלכוהול‪ .‬האוקראינים והרוסים קוראים לאלכוהול הזה‬
‫סמֹוגֹון והיהודים קוראים לו יי"ש‪ .‬אבא אמר שאפילו אם רק קצת גויים יקנו כל אחד רק קצת סמֹוגֹון‬
‫יהיה לנו מספיק בשביל שנוכל להתחיל להתפרנס ממשהו‪ .‬לגויים אלה צריך להוסיף גם יהודים‬
‫שאוהבים מאד לשתות יי"ש מדי פעם‪ .‬גם הם יקנו מהתוצרת שלנו‪.‬‬
‫הרבה יהודים בחוץ לארץ התעסקו עם ייצור אלכוהול ולכן אבא ואמא לא היו צריכים לחשוב‬
‫הרבה כדי להגיע לפתרון הזה לבעיית הפרנסה‪ .‬אבא אפילו מצא מישהו שאמר שהוא מכיר את‬
‫הממונה על מתן רישיונות לזיקוק אלכוהול ותמורת סכום כסף הוא סידר לו רישיון‪ .‬בנינו צריף קטן‬
‫בחצר כדי שיהיה מקום להכין בו את האלכוהול‪ .‬אבא קנה את הדּוד ואת הציוד המתאים ושמנו אותם‬
‫בצריף‪ .‬עשינו את כל מה שצריך‪ .‬שמנו את תפוחי האדמה בדּוד וכיסינו אותו היטב‪ .‬אבא הדליק אש‬
‫מתחת לדּוד‪ .‬אחרי די הרבה זמן התחיל לטפטף אלכוהול בקצה הצינור שיוצא מהדּוד‪" .‬יצא סמֹוגֹון לא‬
‫רע"‪ ,‬אמר אבא אחרי שטעם מהיי"ש החדש‪ .‬כעבור יום גם אני טעמתי בהסתר‪ ,‬למרות שאבא אסר‬
‫עלינו הילדים לטעום ממנו‪" .‬יין זה בסדר לילדים בערב שבת בזמן הקידוש אבל יי"ש זה בשביל‬
‫מבוגרים‪ ,‬ובעיקר בשביל הגויים"‪ ,‬הוא היה אומר לנו‪ .‬אחרי שטעמתי פעם אחת‪ ,‬היי"ש דווקא מצא חן‬
‫בעיניי‪ ,‬ובמיוחד שהיתה זו טעימה בגניבה‪ .‬אני חושב כי הטעימה הזאת היא שנתנה לי להרגיש‬
‫שעכשיו אני כבר קרוב להיות גדול‪ .‬הייתי בן ארבע עשרה בערך כשגיליתי שהיי"ש טעים לי וגם לא‬
‫מפיל אותי ארצה‪ ,‬שיכור כלוט‪ .‬הרגשתי שאני עומד בגבורה במה שגדולים נוהגים לעשות‪.‬‬
‫כל אחד במשפחה שיכול היה לעזור בעבודה של ייצור הסמֹוגֹון עשה משהו‪ .‬התפקיד שלי היה‬
‫להעביר את תפוחי האדמה מהמחסן אל הצריף‪ .‬הייתי כבר אז חזק ויכולתי בקלות לדחוף מריצות עם‬
‫תפוחי אדמה‪ .‬לפעמים הייתי הולך עם אבא אל האיכרים בשוק כדי לעזור לו בקניית תפוחי האדמה‪.‬‬
‫לא תמיד היה לו כסף לשלם והוא היה נותן להם כמה בקבוקים של סמֹוגֹון תמורת עגלה מלאה תפוחי‬
‫אדמה‪ .‬היינו מוכרים בעיקר לאנשים פרטיים אבל קצת גם לחנויות‪ .‬היו זמנים שהתפרנסנו לא רע‬
‫ממכירת בקבוקי סמֹוגֹון אבל היו גם זמנים שאי אפשר היה להתפרנס כי המצב היה קשה‪.‬‬
‫שמונה השנים שגרנו בקרמנצ’ּוק היו שנים של מלחמות ומהפכות‪ .‬היה צריך להיזהר מלצאת‬
‫‪135‬‬
‫לרחוב‪ .‬הרבה ימים ישבנו בבית ולא יצאנו החוצה‪ .‬היה פשוט מסוכן‪ .‬יותר ויותר הסתובבו ברחוב‬
‫פחות ילדים יהודים‪ .‬הילדים הגויים לא כל כך פחדו‪ ,‬אבל אנחנו‪ ,‬הילדים היהודים‪ ,‬היינו צריכים לפחד‬
‫לא רק מהמלחמה אלה גם מהילדים והבחורים הגויים‪ ,‬שתמיד חיפשו הזדמנות להציק לנו‪ .‬הם היו‬
‫קוראים לנו ז'יד והיו מקללים בכל מיני קללות‪ .‬הם גם היו מרביצים מכות וזורקים אבנים‪ .‬במצב‬
‫מדי ברחוב כדי‬
‫הקשה שהיה אז בקרמנצ’ּוק הדבר הכי החשוב שהיה עלינו לעשות זה לא להיות יותר ַּ‬
‫לא להיות שם בזמן שמתחשק לגוי כל שהוא לפגוע במי שהוא חושב שהוא יהודי‪.‬‬
‫הכול היה מבולבל ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬לא תמיד ידענו ולא תמיד הבנו מה הולך מסביב‪ .‬לא קראנו‬
‫עיתונים‪ ,‬וגם רדיו לא היה‪ .‬חיינו על שמועות ועל סיפורים שאנשים סיפרו אחד לשני ולא ידענו מה‬
‫באמת קורה‪ .‬שמענו את הגדולים מדברים על המלחמה‪ ,‬על הגרמנים המתקדמים‪ ,‬על הצבא הרוסי‬
‫הנסוג‪ ,‬על הבולשביקים‪ ,‬על האוקראינים האכזריים‪ ,‬על הפוגרומים ועל הרעב‪ .‬עברנו את הזמן הזה‬
‫במתח מתמיד‪ .‬היה גם פחד גדול כשהתחילה מגפת טיפוס להשתולל והרבה אנשים מתו‪.‬‬
‫שמענו גם על הכישלון של הצבא הרוסי של הצאר מול הגרמנים ומדי פעם היו שמועות‬
‫שהגרמנים אולי יגיעו עד קרמנצ’ּוק‪ .‬חשבנו כי ברחנו הרחק מהגרמנים והנה הם רודפים אחרינו עמוק‬
‫לתוך רוסיה‪ .‬נבהלנו כשפתאום הופיעו חיילים גרמנים בקרמנצ’ּוק‪ ,‬כאשר הצבא הגרמני השתלט לזמן‬
‫מה על אוקראינה‪ .‬אבל אחר כך התברר שהמצב החדש לא היה כל כך גרוע‪ ,‬במיוחד משום שהחיילים‬
‫הגרמנים קנו דברי מזון מכל הבא ליד כדי לשלוח בחזרה לגרמניה‪ ,‬אל המשפחות הרעבות שלהם‪.‬‬
‫אנשים בקרמנצ’ּוק אמרו שאם בגרמניה אין מה לאכול אז הגרמנים לא יחזיקו הרבה זמן מעמד‬
‫מדי להתחבר איתם‪ .‬ובאמת‪ ,‬פתאום‬
‫באוקראינה ומישהו אחר יבוא במקומם‪ .‬לכן לא כדאי יותר ַּ‬
‫הגרמנים נעלמו ביום אחד‪ .‬אבל בכל זאת נשאר אצלי הפחד הזה מהגרמנים‪ ,‬הפחד שהיה לי כאשר‬
‫ברחנו מהם לקרמנצ’ּוק ואני רק בן אחת עשרה‪ .‬אחרי הרבה שנים‪ ,‬ואני כבר בארץ ישראל‪ ,‬שוב חזר‬
‫אליי הפחד הזה מהגרמנים‪ ,‬ועוד יותר ממה שהוא היה פעם‪ .‬במלחמת העולם השנייה הגרמנים‬
‫התקרבו למצרים אחרי שהתקדמו בצפון אפריקה בראשות הגנרל רֹומל‪ .‬שוב חדר אליי פנימה הפחד‬
‫מהגרמנים‪ ,‬בייחוד כשהתחילו כאן בארץ לדבר על כיבוש גרמני‪ .‬חששנו כאן בארץ לא רק ממה‬
‫שיקרה לכל אחד מאיתנו אלא גם ממה שיקרה למפעל הציוני כולו‪ .‬אבל כשמֹונטגֹומרי ניצח את רֹומל‬
‫באלע ַּלמיין נשמתי לרווחה בצד אחד של הריאות שלי‪ .‬בצד השני של הריאות נשארתי חנוק בשל‬
‫ַּ‬
‫הדאגה הנוראה לכל המשפחה שלי בליּפנישֹוק‪ ,‬שבינתיים נמצאה כבר תחת הגרמנים שפלשו לרוסיה‬
‫באופן פתאומי‪ ,‬למרות ההסכם שהיה להם עם הרוסים לחלק את פולניה ביניהם‪ .‬הגרמנים נראו‬
‫בעיניי מפלצת ענקית הטורפת כל מה שעומד בדרכה‪ ,‬ובייחוד היא זוללת אותנו היהודים‪ .‬אחרי‬
‫אלע ַּלמיין‪.‬‬
‫המלחמה התברר לי שרצחו את ההורים שלי ואנשים אחרים במשפחה כמה חודשים לפני ַּ‬
‫אני חוזר לימי קרמנצ’ּוק‪ .‬כשפרצה המהפכה ברוסיה והצאר נפל‪ ,‬הכול התחיל להיות מאד‬
‫מבולבל‪ .‬כולם נלחמו נגד כולם‪ .‬לא ידענו מי בדיוק נלחם עם מי‪ ,‬ומי בעצם שולט בקרמנצ’ּוק‪ .‬פעם‬
‫היו אלה בנדיטים אוקראינים ופעם בולשביקים‪ ,‬פעם צבא לבן ופעם צבא אדום‪ .‬אלה יצאו ואלה‬
‫נכנסו‪ ,‬וכל פעם אנחנו היהודים היינו מלאים פחד‪ ,‬כי מכל אחד סבלנו‪ ,‬לא חשוב מי נכנס לעיר‪ .‬אף‬
‫פעם לא ידענו בדיוק מי הם אלה שבאים עלינו לכלותנו‪ .‬האם הם בולשביקים אדומים? האם הם‬
‫חיילים לבנים של גנרל דניקין שרצו להחזיר את שלטון הצאר אחרי שהבולשביקים הרגו להם את‬
‫הצאר? או האם הם בנדיטים אוקראינים שהיו נגד האדומים ונגד הלבנים‪ ,‬ורצו שאוקראינה תהיה‬
‫‪136‬‬
‫מדינה עצמאית‪.‬‬
‫יותר מכולם פחדנו מהבנדיטים האוקראינים‪ ,‬כי היה ברור כשמש שאלה שונאים את היהודים‬
‫יותר מכל האחרים‪ ,‬ושהם ישדדו ויהרגו אותנו בכל הזדמנות שתהיה להם‪ .‬בהתחלה האוקראינים עשו‬
‫להם צבא משלהם ואחר כך אפילו הקימו ממשלה משלהם‪ .‬הם שנאו אותנו גם על כך שהרגנו את ישּו‬
‫שלהם‪ .‬ולא רק את זה הם אמרו‪ .‬הם גם אמרו שהבולשביקים הם בעיקר יהודים‪ ,‬ושהיהודים הם‬
‫שהביאו את הצרה הבולשביקית על אוקראינה‪ .‬בזה הם היו דומים לכל הרוסים שהיו צועקים כבר‬
‫שנים; "הכו ביהודים והצילו את רוסיה"‪ .‬האוקראינים דיברו על חמלניצקי הגיבור שלהם ואנחנו‬
‫היהודים חשבנו שהם מדברים על המן הרשע‪ .‬חמלניצקי היה לפני מאות שנים‪ ,‬אבל הפוגרומים שהוא‬
‫עשה ביהודים השאירו עלינו פחד עד ימינו אלה‪ .‬כל סיפור מפחיד שהיינו שומעים כשהיינו ילדים היה‬
‫קשור בו‪ .‬היו פותחים את הסיפור המפחיד עם המילים "בימי חמלניצקי"‪ .‬עכשיו היה נדמה לנו‬
‫שהגיעו עוד פעם ימי חמלניצקי‪ ,‬ובגלל שברחנו לאוקראינה המשפחה שלנו נמצאת בתוך כל זה ממש‪.‬‬
‫מהבולשביקים פחדנו הכי פחות‪ ,‬כי היו ביניהם הרבה יהודים‪ .‬רבים מהבחורים היהודים‬
‫בקרמנצ’ּוק התלהבו מהבולשביקים והצטרפו אל הגדודים החדשים שלהם‪ .‬גם אני חשבתי שכאשר‬
‫אהיה עוד קצת יותר גדול אתגייס לצבא של הבולשביקים ואלחם בבנדיטים האוקראינים‪ ,‬שאיתם‬
‫היה לנו היהודים חשבון במיוחד‪ .‬כשאמרתי את זה לאבא‪ ,‬וכבר הייתי אחרי הבר‪-‬מצווה‪ ,‬הוא אמר לי‬
‫שאנחנו לא מתערבים במלחמות של הגויים‪ ,‬אם רק אפשר‪ .‬הוא לא חשב שכדאי לנו היהודים לקחת‬
‫צד במלחמות שבין הגויים כי אף פעם אי אפשר לדעת איך זה ייגמר ואיזה צד ינצח ומתי‪.‬‬
‫אני זוכר שאף פעם לא הצלחתי להבין מה זה בדיוק קוזאק‪ ,‬למי קוראים לו קוזאק ומאיזה עם‬
‫הוא‪ ,‬רוסי או אוקראיני‪ .‬אבל תמיד ידענו אנחנו הילדים שקוזאק זה מישהו שצריך לפחד ממנו‬
‫ולהיזהר ממנו‪ ,‬כי כל מה שהוא רוצה לעשות זה להרוג יהודים או לכל הפחות להכות אותם' ואם‬
‫אפשר גם לשדוד משהו מהם‪ .‬אפילו היה לנו משחק כזה שמישהו היה צועק "קוזאקים באים"‬
‫והאחרים היו צריכים להתחבא כי עוד מעט אולי יתחיל פוגרום‪ .‬המילה פוגרום היתה אז המילה הכי‬
‫מפחידה‪ .‬עד היום כשאני שומע את המילה הזאת אני נזכר בפחד הגדול שהיה לנו בקרמנצ’ּוק באותם‬
‫הימים‪ .‬הגויים היו נכנסים לעיר זו או אחרת והיו הורגים ופוצעים יהודים בכל צורה אפשרית; ירו‪,‬‬
‫שחטו ממש‪ ,‬היכו בברזלים ובפטישים‪ ,‬חתכו בגרזנים‪ ,‬ובעיקר דקרו בכידונים‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב וגם היהודים של קרמנצ’ּוק קיבלו את הפוגרום שלהם‪ .‬הייתי כבר בן חמש‬
‫עשרה כשהיה הפוגרום בקרמנצ’ּוק‪ ,‬ולמרות שהמשפחה שלנו ניצלה הפוגרום השפיע עליי מאד‪ .‬פשוט‬
‫תפסו אנשים ברחובות וגם נכנסו לבתים והרגו יהודים בכל צורה אפשרית‪ .‬לבנדיטים היו בדרך כלל‬
‫סכינים וגרזנים אבל היו כאלה שהשתמשו במקלות ובאבנים כדי להרוג יהודים מכל הגילים‪ .‬לחיילים‬
‫היו גם כידונים‪ .‬הכידון היה אז הנשק החדש שהפחיד את היהודים כי פתאום היה להרבה אנשים‬
‫כידון או "באיֹונט"‪ ,‬כפי שקראו לנשק הזה‪ .‬לנו הילדים היה נדמה אז שהרובים הם בשביל המלחמות‬
‫בין הגויים לבין עצמם וכי הכידונים הם בשביל המלחמה בין הגויים ליהודים‪ .‬כשהייתי נוטר ועשינו‬
‫אימונים עם כידונים נזכרתי כל פעם בפחד הזה מהכידונים של החיילים והבנדיטים שעברו מדי פעם‬
‫בקרמנצ’ּוק‪ .‬עכשיו הייתי מהצד השני של הכידון ולפעמים הרגשתי לא נעים‪ .‬מה‪ ,‬אני חייל רוסי או‬
‫בנדיט אוקראיני?‬
‫היה גם פחד שיחטפו יהודים ויבקשו כופר‪ .‬היה מקרה אחד שכל היהודים דיברו על זה‪ ,‬גם‬
‫‪137‬‬
‫הילדים‪ .‬קוזאקים חטפו איזה עילוי בישיבת סלֹובֹודקה שברחה מווילנה לקרמנצ’ּוק‪ ,‬ודרשו הרבה כסף‬
‫בשביל שחרורו‪ .‬בסוף הם ברחו כי הם חשבו שכנופיה אחרת נכנסת לעיר‪ ,‬ושחררו את העילוי‪.‬‬
‫אבל הדבר שהכי הבהיל את היהודים באותו פוגרום נורא בקרמנצ’ּוק היה האונס של כמה‬
‫מאות נשים מכל הגילים‪ .‬למרות שהייתי רק בן חמש עשרה כבר הבנתי מה זה אונס‪ .‬הבנתי עוד יותר‬
‫שהיהודים מפחדים מאונס‪ ,‬כמעט כמו ממות‪ ,‬ואולי אפילו יותר‪ ,‬כי את המת קוברים‪ ,‬יושבים שבעה‬
‫וקמים אבל עם אונס אין שבעה על אונס ולא קמים מזה‪ .‬זו פגיעה קשה להרבה זמן‪ .‬אחותי הגדולה‬
‫אסתר נכנסה לפחד ובמשך כמה חודשים לא הוציאה את האף מהבית‪.‬‬
‫כשהפוגרומים התחילו לקרות מסביב השתדלנו לשבת רוב הזמן בבית‪ .‬הפסקנו ללכת לבית‬
‫הספר היהודי‪ .‬הרבה פעמים אבא לימד בבית אותי ואת אחי הקטן אהרקה‪ ,‬כי הוא פחד שיקרה לנו‬
‫משהו ברחוב אם נלך ללמוד‪ .‬אחרי שהדברים נרגעו חזרנו לבית ספר ושם לימדו אותנו גם עברית‪,‬‬
‫אפילו עברית טובה‪ ,‬ולא רק לקרוא אלא גם לדבר‪ .‬התחלנו בזה בליּפנישֹוק והמשכנו בקרמנצ’ּוק‪.‬‬
‫בגלל זה‪ ,‬כשהגעתי ארצה בעשרים וחמש‪ ,‬ידעתי כבר די הרבה עברית‪ .‬בזמן שלמדנו עברית‬
‫בקרמנצ’ּוק לא חשבנו אז על זה שנגיע לארץ ישראל‪ .‬זה היה במודה אצל חלק מהיהודים ללמוד‬
‫עברית וגם המשפחה שלנו נכנסה למֹודה הזו‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כשחזרנו לליּפנישֹוק התחלתי להבין‬
‫שלעברית שלמדתי גם בקרמנצ’ּוק וגם בליּפנישֹוק יש לה מטרה אחת ויחידה; להכין אותנו לארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫במשך הזמן השתלטו הבולשביקים על האזור של קרמנצ’ּוק ואחר כך על כל אוקראינה‪ ,‬ולבסוף‬
‫על כל מה שהיו קוראים רוסיה הצארית‪ .‬במקומה הם הקימו את ברית המועצות‪ .‬הפחד העיקרי של‬
‫בריקנט' משום שהוא היה מזקק יי"ש‪.‬‬
‫המשפחה שלנו מהבולשביקים היה שלא יגידו על אבא שהוא ' ַּפ ַּ‬
‫בריקנט היתה מילה רעה שפירושה תעשיין קפיטליסט‪ .‬בסך הכול היה לנו משהו‬
‫אצל הבולשביקים ַּפ ַּ‬
‫מאד קטן אבל בכל זאת היה הפחד גדול‪ .‬בקלות מישהו היה יכול להגיד לבולשביקים שאבא הוא‬
‫בריקנט והם היו אולי סתם כך הורגים אותו בירייה ליד הקיר‪ ,‬כמו שעשו בכל מיני מקומות‪.‬‬
‫ַּפ ַּ‬
‫בריקנטים שבעיניהם היו האויבים של הפועלים‪ .‬אני לא בדיוק הבנתי‬
‫הבולשביקים אהבו אז להרוג ַּפ ַּ‬
‫בריקנטים‪ .‬הרי הם לא היו סתם בטלנים והיו שנתנו עבודה ופרנסה לכמה‬
‫למה הם מאד שנאו ַּפ ַּ‬
‫בריקנט אצל הבולשביקים היה נשמע כמו עמלק‬
‫פועלים‪ .‬אבל באותם ימים השנאה עברה כמו אש‪ַּ .‬פ ַּ‬
‫אצל היהודים‪.‬‬
‫למזלנו לא העמידו את אבא לקיר וגם לא הענישו אותו במאסר או בקנס כבד‪ .‬פשוט סגרו לנו‬
‫את המפעל הקטן והחרימו אותו לטובת הממשלה‪ .‬הבולשביקים שמו על הדלת של הצריף שרשרת עם‬
‫פלֹומבה מעופרת שיש בה חותמת‪ ,‬כדי שאי אפשר יהיה לפתוח את הדלת ולהיכנס‪ .‬אבל בלי לזקק‬
‫סמֹוגֹון ולמכור אותו לא היתה לנו בכלל פרנסה ולכן היה צריך לעשות משהו‪ .‬וכאן היתה לי הפתעה‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬שהיה בעיניי אדם שומר חוק ולא נגרר לכל מיני מעשים לא ישרים ומסוכנים‪ ,‬הציע לפתוח‬
‫בלילה את הפלֹומבה‪ ,‬לעשות קצת אלכוהול עם מה שיש או עם תפוחי אדמה חדשים שנביא איתנו‪,‬‬
‫ואחר כך לשוב ולשים את הפלֹומבה באותו מקום‪ .‬זה היה מסוכן מאד‪ ,‬כי אם היו תופסים את אבא‬
‫היו בוודאי מושיבים אותו בבית סוהר ואולי אפילו מוציאים אותו להורג‪ .‬אבל לא היתה לו ברירה‪.‬‬
‫הוא לא רצה שנמות מרעב‪ .‬באותם ימים היו הרבה אנשים רעבים מאד עד שכמה מהם מתו‪ ,‬פשוט‬
‫מתו מרעב‪ .‬לפעמים היה נדמה שהברירה היתה בין למות מרעב או למות בהוצאה להורג‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫אבא ביקש שאני אלך איתו לעזור לו‪ .‬האחים האחרים היו קטנים יותר ואת אסתר‪ ,‬האחות‬
‫שהיא גדולה ממני‪ ,‬הוא לא רצה לערב בעניין הזה‪ .‬וכך היה; אבא ואני יצאנו בלילה מהדירה והגענו‬
‫אל הצריף‪ .‬לקחתי איתי שק עצים ואבא לקח שק תפוחי אדמה‪ .‬פתחנו בזהירות את הפלֹומבה אבל די‬
‫בקלות‪ ,‬נכנסנו פנימה והתחלנו במלאכה‪ .‬הדלקנו את האש והתחלנו לבשל את תפוחי האדמה בתוך‬
‫הדּוד של מכונת הזיקוק‪ .‬אחרי זמן התחילו טיפות יוצאות בצינור מצד שני‪ .‬כשהיה לנו כמות מספקת‬
‫של סמֹוגֹון‪ ,‬הפסקנו את הכול‪ .‬הוצאנו הסמֹוגֹון את בתוך פח קטן ויצאנו כשאנו מחזירים את‬
‫הפלֹומבה למקומה‪ .‬אבא עשה את זה בשקט גמור ואני התביישתי להראות לו שאני מאד מפחד‪ .‬אבל‬
‫כשיצאנו וחזרנו הביתה עם הסמֹוגֹון‪ ,‬הייתי מאד גאה שעשיתי את זה עם אבא‪ .‬הייתי בסך הכול בן‬
‫שש עשרה אז אבל ההרגשה שלי היית שכעת אני כבר ממש גדול‪ ,‬אפילו שפחדתי נורא והיו רגעים‬
‫שהתפללתי שאבא לא יצליח לפתוח את הפלֹומבה כדי שמייד נחזור הביתה וכל ההרפתקה הזו כאילו‬
‫לא נוצרה‪ .‬אבל הוא בכל זאת עשה את זה ואז חשבתי שיש לי אבא גיבור‪ .‬היום אני חושב שגם אבא‬
‫פחד‪ ,‬אבל הוא עשה מה שהוא שצריך לעשות כי לא היתה לו ברירה‪.‬‬
‫אחרי זמן באו פקידים של הבולשביקים ואמרו לאבא שהם מוכנים שהוא ימשיך לייצר סמֹוגֹון‬
‫תמורת תשלום מס‪ .‬לא היה ברור לי אם מדובר בתשלום לממשלה או לפקידים באופן פרטי‪ .‬אבל‬
‫הרבה זמן אי אפשר היה להמשיך עם זיקוק הסמֹוגֹון ובסופו של דבר אבא מצא כל מיני פרנסות‬
‫אחרות‪ .‬הוא אפילו חזר לפעמים אל המסחר הוותיק שלנו בבדים כי החיים התחילו לחזור קצת‬
‫למסלולם ואנשים שוב קנו בד בשביל לתפור להם בגדים חדשים‪ .‬ואז בא לאבא הרעיון לייצר סבון‪.‬‬
‫גם בייצור סבון עובדים עם בישול כמו בזיקוק הסמֹוגֹון‪ .‬צריך להדליק אש מתחת לסיר גדול מאד‪.‬‬
‫בתוך הסיר היו שמים את החומרים בשביל לעשות סבון‪ .‬מבשלים ומבשלים עד שיוצא חומר של‬
‫סבון‪ .‬אחר כך יוצקים את החומר כשהוא עוד חם לתוך תבניות ומחכים עד שהחומר מתקרר‬
‫ומתקשה‪ .‬בכל תבנית נוצר גוש מרובע של סבון‪ .‬אהרקה אחי ואני עזרנו להביא את העצים בשביל‬
‫האש‪ .‬היינו מסתובבים בכל מיני מקומות בעיר ואוספים קרשים וקורות שבורות של עץ ואפילו ענפים‬
‫וזרדים‪ .‬זה לא היה פשוט‪ .‬אנחנו לא היינו היחידים‪ .‬היו עוד אנשים שחיפשו עצים בשביל להבעיר אש‬
‫בבתים‪ .‬לפעמים היו מריבות על העצים וזה היה לפעמים די מפחיד כי לא רצינו להסתבך עם כל מיני‬
‫גויים פרחחים‪ .‬אבא הבין את הקושי שלנו ולכן לא סמך עלינו‪ .‬מדי פעם הוא היה קונה גזרי עצים‬
‫שהיו מביאים אלינו בעגלה‪.‬‬
‫אהרקה ואני גם עזרנו לאבא במכירה של חתיכות הסבון‪ .‬היינו מעבירים את הסבון בסלים של‬
‫בד לחנויות שלאבא היה קשר איתן‪ .‬אבא היה מקבל מהם אחר כך את הכסף‪ .‬אנחנו לא העזנו אף‬
‫פעם לקחת את הכסף כי אף פעם לא ידעת איזה בריון יתקיף אותנו וייקח מאיתנו את כל הכסף‪.‬‬
‫יום אחד נפלה לי ההזדמנות לעבוד כפועל אצל מישהו אחר ולא אצל אבא ועוד לקבל על כך‬
‫שכר‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה שעבדתי כפועל שכיר‪ .‬התחלתי לעבוד בבית חרושת קטן לנקניק‪.‬‬
‫נקניק היה אוכל חשוב ברוסיה‪ .‬כל משפחה דאגה שיהיה לה נקניק בבית לעת צרה כשאין אוכל אחר‪.‬‬
‫את הנקניק אפשר לשמור הרבה זמן בלי קירור ולכן תמיד יש אפשרות לאכול משהו שהוא בשר והוא‬
‫גם טעים‪ .‬עד אז חשבתי שהנקניק הוא באמת בשר ומאד אהבתי לאכול אותו‪ .‬אבל כשהגעתי לבית‬
‫החרושת הקטן לנקניק הבנתי שזה לא בדיוק כך‪ .‬קשה היה לקרוא לזה בית חרושת‪ .‬זה היה חדר גדול‬
‫ובו היה דּוד ענק ולשם זרקו כל מיני חומרים‪ .‬חלק מהחומרים היה באמת בשר טחון שלא היה ברור‬
‫‪139‬‬
‫בכלל זה איזה מין בשר טחנו וכמה שומן וחלב היה בו‪ .‬חלק אחר היה בעיקר תפוחי אדמה וקמח‪ .‬את‬
‫כל החומרים הטחונים שמו בדּוד הענק כדי לערבב אותם וגם להוסיף הרבה מלח ופלפל‪ .‬אחר כך היו‬
‫לוקחים את העיסה המעורבבת ומכניסים למעיים של פרות או של חזירים ומקבלים נקניק ארוך מאד‪.‬‬
‫מחלקים אותו לחלקים בגודל של נקניק רגיל וקושרים בשני הקצוות‪ .‬את הנקניקים הקשורים האלה‬
‫היו מכניסים לחדר עישון‪ .‬אחר כך הנקניקים היו מוכנים‪.‬‬
‫אני עזרתי בכל מיני עבודות אחרות‪ ,‬אבל בעיקר ביקשו ממני להיכנס ברגליים יחפות אל הדּוד‬
‫הענק ופשוט ללכת בפנים תוך כדי זה שאני דוחס ומערבב את החומרים השונים‪ .‬לא היו מכונות‬
‫לערבוב כמו שיש עכשיו‪ .‬קצת היו מערבבים עם כף עץ ענקית אבל עיקר הערבוב עשיתי ברגליים‪.‬‬
‫בגלל שכבר הייתי כבר אז בחור די גדול בעלי המפעל חשבו שאני מתאים לעבודה הזאת‪ .‬יכולתי‬
‫בקלות לקפוץ אל תוך הדּוד הענק ומה שיותר חשוב הייתי יכול לקפוץ בחזרה החוצה מתוך העיסה‬
‫שבתוך הדּוד‪ .‬זו היתה פרנסה לא רעה בהתחשב בתנאים הקשים של אותם ימים‪ .‬הרגשתי טוב מאד‬
‫שהרווחתי שכר משלי אבל הפסדתי את התיאבון לנקניק‪ .‬אחרי שראיתי מה מכניסים לתוכו ואיך‬
‫עושים אותו לא אכלתי נקניק במשך שנים רבות‪ .‬אתה אף פעם לא יודע מה התחשק למישהו להכניס‬
‫לתוך התערובת שממנה עושים נקניק‪ .‬אני ראיתי מה שהכניסו בקרמנצ’ּוק וזה הספיק לי לכל החיים‪.‬‬
‫מקרמנצ’ּוק אני זוכר במיוחד את הנהר‪ .‬הדנייפר היה הרבה‪-‬הרבה יותר גדול מאשר הנחל שליד‬
‫ליּפנישֹוק‪ .‬העיר היתה בצד אחד של הנהר‪ .‬לפעמים אי אפשר היה לראות את הצד השני‪ .‬כל כך רחב‬
‫היה הדנייפר‪ .‬ממש ים‪ .‬אחרי שנים‪ ,‬כשהייתי בטבריה‪ ,‬נזכרתי בנהר הדנייפר‪ .‬היה נדמה לי שכל הים‬
‫כינרת הזה הוא לא יותר רחב מהדנייפר כשהוא עובר בקרמנצ’ּוק אחרי הפשרת השלגים‪ .‬עוד לפני‬
‫הבר‪-‬מצווה שלי היה פעם שיטפון בחלק גדול של העיר‪ .‬הנהר עלה על גדותיו והציף את הרחובות‪.‬‬
‫הרבה דירות התמלאו מים‪ ,‬במיוחד אלה שהיו במרתפים ובקומת הקרקע‪ .‬באותו זמן גרנו בדירה שלא‬
‫הוצפה על ידי השיטפון ובשבילנו הילדים כל העניין היה שמחה גדולה‪ .‬הלכנו אל המקומות שהיו‬
‫מוצפים כדי לראות כל מיני חפצים שטים על המים ולראות איך מוציאים אנשים זקנים מדירות‬
‫מוצפות‪ .‬בגלל השיטפון היה מחסור באוכל‪ .‬גם לא היו מים נקיים לשתייה‪ .‬הביוב הוצף והתפשט‬
‫בתוך המים‪ .‬היו הרבה אנשים חולים והמצב נעשה קשה‪ .‬היו אנשים שעזבו את קרמנצ’ּוק‪ ,‬בייחוד‬
‫אלה שהיו גרים באזורים המוצפים‪ .‬אנחנו נשארנו ואיך שהוא הסתדרנו‪ .‬הסתדרנו כי היו לנו הורים‬
‫מוצלחים שידעו תמיד להסתדר‪ .‬לא נכנסו אף פעם לפאניקה‪ .‬הם מצאו תמיד דרך להתפרנס‪ ,‬להשיג‬
‫מזון‪ ,‬לסדר לנו דירה ואפילו לדאוג שנהיה לבושים כמו שצריך‪ ,‬גם כשלא היה הרבה כסף בכיס‪ .‬אף‬
‫אחד מהמשפחה שלנו לא מת באותן שנים קשות‪ ,‬למרות שמסביב היו הרבה ילדים וזקנים‪ ,‬וגם‬
‫מבוגרים‪ ,‬שמתו בגלל מחלות ואפילו‪ ,‬יותר מאוחר‪ ,‬אחרי המהפכה‪ ,‬בגלל רעב‪ ,‬כשלא היה מה לאכול‪.‬‬
‫הצלחנו לעבור את כל הצרות‪ .‬אולי גם היה לנו הרבה מזל‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬בימים שקטים וחמים הייתי הולך עם האחים שלי הקטנים לטייל ליד הנהר‪ .‬היינו‬
‫מסתכלים על הסירות והספינות שעוברות בו למעלה ולמטה‪ .‬לאט‪-‬לאט למדנו שיש כמה מקומות‬
‫לאורך הנהר שאפשר שם לשחות‪ .‬בהתחלה לא ידעתי ממש לשחות‪ .‬בליּפנישֹוק לא חשבנו שזה משהו‬
‫שאפשר לעשות‪ .‬אני לא יודע למה? אבל רק נערים גדולים ובחורים היו שוחים בנחל של ליּפנישֹוק‪.‬‬
‫הילדים לא‪ .‬אמא היתה מזהירה אותנו שלא ניכנס לשחות במים כי זה מסוכן‪ .‬אבל בקרמנצ’ּוק כבר‬
‫הייתי נער ואחר כך בחור‪ ,‬ופתאום גיליתי שלא רק שאני לא מפחד להיכנס לתוך הנהר הגדול‪ ,‬אלא‬
‫‪140‬‬
‫שאני גם לומד יותר ויותר לשחות בלי בעיות‪ ,‬ואפילו לקפוץ אל תוך המים מגבוה‪ ,‬לפעמים ממעגן של‬
‫סירות ולפעמים מקיר גבוה שבנו בצד הנהר‪ .‬אני זוכר איך התפלאתי על עצמי שלמדתי לבד לשחות‪,‬‬
‫ודווקא למדתי מצוין‪ .‬הרגשתי כמה אני יכול להיות חזק במים‪ ,‬כמה מהר אני יכול להזיז את עצמי‬
‫בעזרת הידיים והרגליים‪ .‬אני חושב שמכל הנערים שהיינו אז ביחד‪ ,‬הייתי אולי השחיין הכי טוב‪ .‬כולם‬
‫ידעו את זה‪ .‬הייתי שוחה במים אפילו בימים קרים‪ .‬אני נזכר בתחושה המיוחדת הזו של שחייה במים‬
‫קרים‪ .‬הקור צובט את הגוף‪ ,‬ממש דוקר אותו ומה שצריך לעשות זה לשחות מהר‪-‬מהר כדי גם להתגבר‬
‫על הקור וגם כדי להרגיש תענוג‪.‬‬
‫מה‪ ,‬זה כול מה שאני זוכר משמונה השנים בקרמנצ’ּוק? לא יכול להיות‪ .‬הייתי שם מגיל אחת‬
‫עשרה ועד גיל תשע עשרה‪ .‬אני מוכרח להיזכר ביותר מזה‪ .‬מה היה‪ ,‬למשל‪ ,‬כשהגעתי לגיל שלושה‬
‫עשרה והייתי בר‪-‬מצווה? לא‪ ,‬לא היה שום אירוע מיוחד‪ .‬לא חגיגה ולא כלום‪ .‬לא כמו היום שעושים‬
‫מסיבות גדולות‪ ,‬גם בבית הכנסת וגם בבית‪ .‬היום יש כאלה שאפילו עושים חגיגה גדולה באולם‬
‫שמחות‪ .‬בזמני לא עשו מבר‪-‬מצווה צרמוניה גדולה‪ .‬הלכנו לבית הכנסת כמו בכל שבת‪ ,‬קיבלתי מפטיר‬
‫ואמרתי את ההפטרה עם הטעמים‪ .‬אהבתי לקרוא את ההפטרה עם הטעמים‪ .‬אהבתי יותר את‬
‫הטעמים ופחות את המלים‪ .‬זו היתה אהבה מקול ראשון ונשארתי עם האהבה הזו כל שנות חיי‪ .‬אבל‬
‫בכל זאת אז‪ ,‬בבר‪-‬מצווה‪ ,‬לא הרגשתי שאני כבר באמת גדול אפילו שאבא אמר "ברוך שפטרנו"‪ .‬מה‬
‫שכן‪ ,‬אנשים אמרו לי אחרי ההפטרה שיש לי קול טוב וכי יש לי סיכוי להיות חזן‪ .‬זה בהחלט היה מה‬
‫שהוביל אותי אחרי שנים לעבור לפני התיבה וגם לאהוב את זה מאד‪.‬‬
‫המלחמה עם הגרמנים נגמרה‪ ,‬המהפכה נגמרה‪ ,‬גם המלחמה בין הסובייטים לפולנים נגמרה‪.‬‬
‫איך שהוא‪ ,‬עברנו את השנים הסוערות האלה והיינו למשפחה די גדולה‪ .‬בקרמנצ’ּוק החיים לא פסקו‬
‫וילדים המשיכו להיוולד‪ .‬הגענו לקרמנצ’ּוק אסתר‪ ,‬אני‪ ,‬אהרק'ה ויענקל‪ .‬בקרמנצ’ּוק נולדו הירשקה‪,‬‬
‫רחל‪ ,‬סימה ולייזר‪ .‬תוך זמן קצר היינו שמונה ילדים‪ .‬היה נדמה לנו שאבא ואמא השלימו עם זה‬
‫שאנחנו נשארים סופית בקרמנצ’ּוק והמשיכו לבנות בה את המשפחה‪.‬‬
‫הייתי כבר בחור של ממש‪ .‬תשע עשרה זה כבר גיל רציני‪ .‬עד אז סתם התגלגלתי ממלחמה‬
‫למלחמה ומעבודה לעבודה‪ .‬ולא היתה לי הזדמנות ולשבת ולחשוב מה לעשות עם עצמי בחיים‪ .‬היו‬
‫בחורים שהצטרפו לבולשביקים כי הם חשבו שאיתם יהיה ליהודים יותר טוב‪ .‬אפשר ללמוד מקצוע‪,‬‬
‫אפשר לקבל עבודה‪ ,‬אפשר להצטרף לצבא או למשטרה‪ ,‬יש כל מיני אפשרויות אחרות‪ .‬אבל אני לא‬
‫התלהבתי ולא קפצתי על כל מיני מציאות חדשות כי היו לחישות כי אולי בכל זאת אפשר יהיה לחזור‬
‫לליּפנישֹוק אל הקרובים והמכרים‪ .‬התגעגעתי לליּפנישֹוק‪ ,‬לעיירה הקטנה שבה אתה מכיר כמעט כל‬
‫אחד ושאתה יודע מי גר בכל בית‪ .‬הבלגן של העיר הגדולה לא היה בשבילי‪ .‬הסתובבתי בין היהודים‬
‫בקרמנצ’ּוק לשמוע מה קורה עם השמועות שמסתובבות בעיר על כך שבכל זאת יהיה אפשר לחזור‬
‫למקומות שממנו באנו בתחילת המלחמה‪ .‬חיינו בימים ההם על שמועות בעיקר‪ ,‬וזה נמשך קרוב‬
‫לשנתיים‪ .‬לא היה רדיו ולא היה טלוויזיה וגם עיתונים לא קראנו‪ .‬החדשות באו אלינו כשמועות‪.‬‬
‫ברחוב‪ ,‬בבית‪ ,‬בבית הכנסת‪ ,‬בשוק‪ ,‬בין חברים ומכרים ואפילו עם סתם אנשים שפגשנו – אלה היו‬
‫הרדיו והעיתון שלנו‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫חוזרים לליּפנישֹוק‬
‫מאז שהגענו לקרמנצ’ּוק חשבנו מדי פעם על זה שיום אחד תיגמר המלחמה ונחזור לליּפנישֹוק‪ ,‬שם‬
‫מחכים לנו קרובים וחברים ושם מחכה לנו הבית‪ .‬שמענו שהגרמנים לא עשו נזק לבתים ושיש לאן‬
‫לחזור‪ .‬אבל יום אחד שמענו שהפולנים לקחו בכוח את וילנה ואת גרֹודנֹו‪ ,‬ולכן ליּפנישֹוק שלנו נכנסה‬
‫למדינה החדשה של פולניה‪ .‬בינינו לבין ליּפנישֹוק נמתח פתאום גבול והיתה הרגשה שזהו זה‪.‬‬
‫לליּפנישֹוק כבר לא נחזור ונישאר עם הבולשביקים וכל השיגעונות שלהם על איך לסדר את החיים של‬
‫האנשים‪ .‬נכון שהם אמרו שהם לא שונאים יהודים‪ ,‬להפך‪ ,‬הם באים להגן עליהם מהאנטישמים‬
‫"הלבנים" והאוקראינים‪ ,‬אבל הם התחילו לעשות צרות לחיים הדתיים של היהודים‪ ,‬וזה היה מאד לא‬
‫נעים‪ .‬היה ברור שליהודים שירצו לשמור על הדת שלהם יהיה קשה עם הבולשביקים‪ .‬וכמו כן‪,‬‬
‫הבולשביקים עשו צרות ליהודים שהיו להם כל מיני עסקים ואילו עסקים זו הרי הפרנסה העיקרית‬
‫של יהודים‪.‬‬
‫אבל למרות כל החששות‪ ,‬פתאום התברר שיש בכל זאת סיכוי לחזור לליּפנישֹוק‪ .‬חתמו הסכם‬
‫שלום בין ברית המועצות לפולניה‪ ,‬ובהסכם נאמר שכל מי שלפני המלחמה גר במקום שעכשיו שייך‬
‫לפולניה‪ ,‬יוכל לחזור אליה עם כל המשפחה שלו‪ .‬ליּפנישֹוק נכללה בפולניה‪ ,‬כמו לידא‪ ,‬גרֹודנֹו ואפילו‬
‫וילנה‪ .‬מילה חדשה נכנסה לדיבורים בינינו – 'ר ַּּפטריַאציה' – חזרה למולדת‪ .‬אף פעם לא שמעתי את‬
‫המילה הזאת קודם‪ ,‬לא ביידיש‪ ,‬לא ברוסית ובודאי שלא בעברית‪ .‬אבל בין רגע הפכה המילה הזאת‬
‫להכי‪-‬חשובה בחיים שלנו‪ .‬הרבה יהודים בקרמנצ’ּוק שאלו; כן תהיה או לא תהיה ר ַּּפטריַאציה‪ .‬לאילו‬
‫מקומות תהיה ר ַּּפטריַאציה‪ .‬מי ייכלל בר ַּּפטריַאציה ומי לא‪ .‬האם היא רק בשביל הגויים או גם‬
‫בשבילנו היהודים‪ .‬האם נכונות השמועות שהממשלה הפולנית לא מתכוונת להרשות ליהודים לחזור‬
‫כדי לא להוסיף עוד יהודים לאלה שכבר נמצאים בתוך גבולות פולניה העצמאית‪ .‬כולם היו מתוחים‬
‫מרוב שאלות ומחוסר בתשובות‪ .‬היתה התרגשות גדולה‪ .‬כמעט כל הפליטים היהודים שברחו בתחילת‬
‫המלחמה מהגרמנים שמחו עכשיו לעזוב‪ ,‬גם כדי לחזור אל המשפחות שלהם וגם כדי לברוח‬
‫מהבולשביקים‪.‬‬
‫אמרו שמי שרוצה לחזור צריך לבוא להירשם‪ .‬כל המשפחה שלנו נרשמה כמובן‪ .‬אבל יחד איתנו‬
‫נרשמו בקרמנצ’ּוק כמה וכמה אלפים‪ ,‬אולי יותר מעשרת אלפים וזה כבר התחיל להדאיג‪ .‬היו שאמרו‬
‫שהפולנים לא ירצו לקבל בחזרה כל כך הרבה אנשים‪ ,‬משום שהמצב הכלכלי בפולניה אחרי המלחמות‬
‫השונות היה מאד קשה‪ .‬זו כנראה היתה גם הסיבה שהבולשביקים דווקא היו מוכנים להיפטר מהרבה‬
‫אנשים שהם יהיו צריכים לדאוג להם מבחינה כלכלית אם הם יישארו בברית המועצות‪ .‬ואז התחילו‬
‫עוד פעם שמועות על מי בדיוק ייכלל ברשימות ומי לא‪ .‬אחר כך זה כבר לא היה עניין לשמועות‪ .‬היו‬
‫‪142‬‬
‫שנרשמו והודיעו להם שהם כלולים ברשימה הסופית והיו כאלה שנרשמו ואמרו להם שהם לא יכללו‬
‫ברשימה הסופית כי הפולנים מתנגדים לכך מסיבה זו או אחרת‪ .‬הם ידעו שהסיבה העיקרית והיחידה‬
‫היא שהם יהודים‪.‬‬
‫אבא אמר לחכות ולא ללכת לשאול אם המשפחה שלנו נמצאת ברשימה הסופית או לא‪ .‬הוא‬
‫אמר שהוא רוצה לדעת על זה כשהכול יהיה מוחלט וסופי ושלא ישגעו אותנו עם שמועות וידיעות לא‬
‫סופיות‪ .‬הוא תמיד היה איש שקט‪ ,‬לא מתעצבן בכל רגע‪ ,‬ומקבל את החיים בקור רוח‪ .‬לא בהכנעה‬
‫אלא בקור רוח‪ .‬בלי פאניקה‪ .‬הוא גם לא התרגש כשהודיעו לו בסוף שאנחנו ברשימה‪ .‬מיד התחילו‬
‫ההכנות‪ ,‬מה לוקחים איתנו ומה מוכרים ומה נותנים למי שנשאר‪ .‬גם כשעבר די הרבה זמן בין‬
‫ההודעה לבין הנסיעה עצמה אבא שמר על שקט ועל קור רוח‪ .‬זה היה אצלו בדם ואני מקווה שמשהו‬
‫מזה עבר אליי‪ .‬הרבה פעמים במשך השנים‪ ,‬אפילו הרבה אחרי שכבר אבא לא היה בחיים ואני כבר‬
‫הייתי די מבוגר הייתי שואל את עצמי מה עבר אליי מאבא ואם הייתי מגיע למסקנה שמשהו כן עבר‪,‬‬
‫הייתי מרגיש טוב עם עצמי‪.‬‬
‫יום אחד היינו באמת לר ַּּפטריַאנטים‪ .‬בדרך לקרמנצ’ּוק הייתי עוד ילד וישבנו סגורים בקרון‬
‫משא‪ .‬לא שמנו לב מה קורה מסביב‪ .‬עכשיו‪ ,‬בזמן הר ַּּפטריַאציה הייתי כבר בחור‪ ,‬נסענו כל המשפחה‬
‫ברכבת נוסעים ולא ברכבת משא‪ .‬המראה של אמא יושבת ברכבת ומחזיקה עליה את אחי לייזר‬
‫התינוק ולידה יושבות רחל וסימה נשאר לי עמוק בזיכרון‪ .‬זו היתה נסיעה ארוכה מאד‪ .‬בתחנות‬
‫הרכבת הגדולות של קייב‪ ,‬של מינסק ושל עוד מקומות‪ ,‬אפשר היה לראות המוני ר ַּּפטריאנטים עם‬
‫ילדים‪ ,‬עם תיקים ומזוודות‪ ,‬כולם ממהרים לחזור הביתה‪ .‬על הפנים אפשר היה לראות גם דאגה גם‬
‫סקרנות‪ ,‬אבל גם שמחה‪ .‬להיות ר ַּּפטריַאנט באותם ימים היה עניין של זכות‪ .‬לא רק זכות לחזור‬
‫הביתה אלא גם זכות לצאת מרוסיה הסובייטית‪ ,‬שמאד לא אהבנו מה שקורה בה‪ .‬אולי ראיתי את כל‬
‫מה שראיתי על הפנים של הר ַּּפטריַאנטים כי כך אני הרגשתי‪ .‬הרגשתי זה היה מזל שהצלחנו לצאת‬
‫משם‪.‬‬
‫כשחזרנו לליּפנישֹוק מצאנו כי למי שנשאר ולא ברח כמונו לא קרה שום דבר נורא במלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ .‬הגרמנים היו עוד די בסדר‪ .‬באותו זמן נראה לנו לפעמים שהבריחה שסידר אבא‬
‫היתה אולי מיותרת‪ .‬עוד משהו מצאתי בליּפנישֹוק‪ .‬מצאתי שלמרות שהייתי בקרמנצ’ּוק שמונה שנים‪,‬‬
‫שנים חשובות בחיים שלי‪ ,‬בכל זאת הרגשתי שליּפנישֹוק ולא קרמנצ’ּוק היא הבית שלי‪ .‬כך לפחות‬
‫הרגשתי בהתחלה‪ ,‬מיד אחרי שחזרנו‪.‬‬
‫לבוא לליּפנישֹוק מקרמנצ’ּוק בשנת עשרים ושתיים‪ ,‬זה היה כמו לבוא לעולם אחר‪ .‬שנתיים‬
‫שלוש תחת השלטון הפולני עשו כנראה את שלהן‪ .‬הבתים בליּפנישֹוק נראו אמנם כמו שהיו והכול‬
‫עמד על מקומו‪ .‬אבל האנשים התנהגו אחרת‪ ,‬חשבו אחרת‪ ,‬במיוחד הצעירים‪ .‬למרות שקרמנצ’ּוק‬
‫היתה עיר גדולה וליּפנישֹוק היתה עיירה קטנה מאד‪ ,‬החיים היהודיים בליּפנישֹוק נעשו דומים למה‬
‫שהיה בוורשה‪ ,‬ואולי אפילו בערים גדולות אחרות באירופה‪ .‬בליּפנישֹוק הקטנטונת התלבשו הנשים‬
‫לפי מיטב האופנה האירופית עם בגדים אלגנטיים‪ ,‬עם נעליים לפי מיטב האופנה‪ ,‬ואילו בקרמנצ’ּוק‬
‫הגדולה הכול נשאר פשוט‪ ,‬לא היו תכשיטים‪ ,‬לא היו קישוטים והבחורות לא שמו ליפסטיק‪ .‬הנשים‬
‫הצעירות של ליּפנישֹוק רצו להיות 'ליידיס''‪ ,‬עם הכובעים שלהן ובעיקר עם התסרוקות שלהן‪ .‬גם‬
‫הבחורים בליּפנישֹוק היו לבושים אחרת ממה שזכרתי שהיה פעם‪ .‬הם היו נראים יותר כמו ג'נטלמנים‬
‫‪143‬‬
‫ופחות כמו פועלים‪ .‬פתאום לכל הבחורים יש עניבה‪ .‬לרבים היו אופניים‪ .‬היתה לנו הרגשה של ביקור‬
‫בארץ אחרת‪.‬‬
‫אימיגרנטים'‪ ,‬שעוד לא מכירים את הסגנון המקומי‬
‫ַּ‬
‫המקומיים בליּפנישֹוק הסתכלו עלינו כעל '‬
‫החדש‪ .‬ידעתי שיש לי הרבה מה ללמוד אם אני רוצה להיקלט מחדש בקרב הצעירים‪ .‬אלה היו צעירים‬
‫שגדלו יחד איתי בחדר‪ ,‬אבל בשבילם היה מספיק כמה שנים אחרי המלחמה כדי לעשות אותם שונים‬
‫כמלניק הרוקח‬
‫מאד מאיתנו‪ .‬הם קראו לנו די רּוסן – הרוסים‪ ,‬וזה נשאר ככה די הרבה זמן‪ .‬גם קרֹו ַּ‬
‫היה בתוך אלה שקראו להם כך בהתחלה‪ .‬עם פרוץ המלחמה גם הוא ברח עם אשתו הצעירה עמוק‬
‫כמלניק איבד‬
‫לתוך רוסיה‪ .‬אלא שלא כמונו‪ ,‬שחזרנו כולנו בריאים ושלמים‪ ,‬ועם עוד כמה ילדים‪ ,‬קרֹו ַּ‬
‫את אשתו ואחר כך התחתן עם אישה שנייה‪.‬‬
‫עשינו את כל המאמצים להשתלב בסגנון החדש של החיים‪ .‬אבא עזר לנו להשיג את הבגדים‬
‫והכובעים הדרושים‪ .‬אחד הדברים החדשים שלמדנו בהתלהבות לאחר החזרה לליּפנישֹוק היו‬
‫הריקודים‪ ,‬כמו ואלס וטנגו ועוד ריקודים כאלה‪ ,‬חלקם שקטים ואיטיים וחלקם קצת יותר מהירים‪,‬‬
‫שהיום קוראים להם פה בארץ ריקודים סלוניים‪ ,‬היו פתאום לשיגעון של הצעירים‪ .‬כל הצעירים‬
‫והצעירות שהיו נגועים ברוח החדשה שנשבה בליּפנישֹוק‪ .‬הם היו משוגעים על הריקודים האלה‪ .‬כל‬
‫הזמן חיפשו הזדמנות לרקוד ולא רק ביום הולדת או בחג פורים‪ .‬הריקודים האלה נתנו לנו הרגשה‬
‫שקפצנו אל העולם החדש‪ ,‬אולי יותר מכל מה שהתחיל להגיע לליּפנישֹוק‪ ,‬יותר מהמפלגות הציוניות‬
‫החדשות שהקימו סניפים בעיירה ובוודאי יותר מבית הספר הפולני שהקימה הממשלה הפולנית לאחר‬
‫שהעיירה שלנו נעשתה חלק מפולניה‪ .‬הריקודים האלה חיברו אותנו עם אמריקה‪ ,‬כי משם באו רוב‬
‫השירים והמנגינות שהיו על התקליטים‪ ,‬ומשם באה כל החופשיות הזאת ביחסים בין הבחורים‬
‫והבחורות‪ .‬כי מלבד המוסיקה והצעדים של הריקודים השונים‪ ,‬מה שבמיוחד התרגשנו ממנו זה‬
‫שאפשר היה להחזיק בחורה קרוב ולהרגיש את הגוף שלה‪ ,‬משהו שאי אפשר היה לעשות בליּפנישֹוק‬
‫לפני שבאו הריקודים האלה‪.‬‬
‫לא היו בליּפנישֹוק בתי קפה ולכן רקדנו בבתים‪ .‬פעם בבית זה ופעם בבית אחר‪ .‬מה שעזר לנו‬
‫מדי‬
‫מאד היה הפטיפון‪ .‬היום הפטיפון הוא על חשמל וכבר עברו גם לקסטות‪ ,‬אבל אז היו מסובבים ַּ‬
‫פעם את הידית של הפטיפון ומותחים את הקפיץ שבפנים כדי שהתקליט יסתובב מספיק זמן כדי‬
‫לרקוד ריקוד אחד או שניים‪ .‬אבל מהר מאד היו כמה חבר'ה צעירים שלמדו לנגן באקורדיון ובחליל‪,‬‬
‫ואפילו בכינור‪ .‬הם למדו לנגן את הריקודים החדשים ואפשר היה לעשות ממש חגיגות ריקודים‪.‬‬
‫כשבאתי לארץ כבר הייתי מוכן לחיים החדשים‪ .‬ידעתי לרקוד‪ .‬קיבלתי הכשרה בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫ועוד משהו‪ .‬כשחזרנו לליּפנישֹוק הייתי כבר בחור עם ניסיון רב בשחייה‪ .‬איך שחזרנו הלכתי‬
‫לשחות בנחל‪ .‬כשהייתי ילד היו שני גשרים על הנחל הזה‪ .‬גשר קטן להולכי רגל וגשר גדול שהיה כמה‬
‫מאות מטרים ימינה ועליהם נסעו עגלות‪ .‬הגשר הגדול היה גם סכר שעצר את המים של הנחל ונוצר‬
‫אגם קטן‪ .‬המים של האגם נפלו מגובה הסכר וזה מה שסובב את הגלגלים לטחנת הקמח שהיתה‬
‫בקצה העיירה בסוף רחוב הטחנה‪ .‬האגם הזה היה הכי מתאים לשחייה‪ .‬זה היה בשבילי כמו טכס של‬
‫מדי‪ .‬עכשיו אני בחור‬
‫להפוך לבחור‪ .‬לפני שנסענו מכאן הייתי ילד ולא הרשו לי לשחות כי הייתי קטן ַּ‬
‫גדול‪ ,‬אמרתי‪ ,‬וקפצתי למים הקרים‪ .‬אחר כך הלכתי לגשר הקטן וראיתי שהוא חדש ונראה אחרת‬
‫לגמרי‪ .‬הגשר הקודם נהרס במלחמה‪ ,‬ולא היה ברור לי איך‪ .‬חבל‪ .‬אם הוא היה שם הייתי קופץ ממנו‬
‫‪144‬‬
‫למים‪ ,‬כמו שרציתי לעשות כשהייתי ילד ולא נתנו לי‪ .‬עכשיו לא היו הרבה מים מתחת לגשר‪ .‬זה היה‬
‫עוד משהו שהשתנה בליּפנישֹוק מאז שברחנו ממנה לפני שמונה שנים‪.‬‬
‫ועוד משהו השתנה בליּפנישֹוק‪ .‬לפני שעזבנו השלטים היו ברוסית‪ .‬השלטים של החנויות ושל‬
‫הבניינים הציבוריים‪ .‬עכשיו היו בכל מקום כל מיני שלטים בפולנית‪ ,‬שאנחנו היהודים לא הכרנו עד‬
‫אז והיינו צריכים להתחיל ללמוד לקרוא‪ .‬במקום הפקידים הרוסים הגיעו הרבה פקידים פולנים‬
‫שניהלו את העניינים של העיירה‪ .‬הפקידים הפולנים התאמצו להדגיש כי ליּפנישֹוק וכל מחוז גרֹודנֹו‬
‫הם עכשיו בפולניה‪ .‬אבל ככל שליּפנישֹוק נעשתה יותר ויותר חלק מפולניה‪ ,‬ראשם של הצעירים‬
‫היהודים היה יותר ויותר בארץ ישראל‪ .‬לפני המלחמה דיברו רק על לנסוע לאמריקה‪ .‬אחרי המלחמה‬
‫דיברו גם על לנסוע לארץ ישראל‪ .‬לא כולם‪ ,‬אבל היו די הרבה‪.‬‬
‫הפולנים הקימו בית ספר שלמדו בו בפולנית‪ ,‬אבל באותו זמן היו יהודים שהקימו בית ספר‬
‫עברי ושם גם למדו כמה מקצועות בפולנית‪ ,‬כפי שדרשה הממשלה‪ ,‬אבל את השאר למדו בעברית‪ .‬זה‬
‫היה חידוש‪ .‬לפני כן לא היה בכלל בית ספר עברי בליּפנישֹוק‪ .‬כשאנחנו היינו ילדים הלכנו לחדר‬
‫ולמדנו רק מה שהיו פעם לומדים בחדר‪ .‬הילדים שהלכו לבית ספר אחרי המלחמה למדו את הנושאים‬
‫החדשים‪ .‬זה היה שינוי גדול‪ .‬אנחנו היינו דור קודם שלא ידע מה זה בית ספר‪ .‬כשחזרתי לעיירה כבר‬
‫מדי בשביל ללמוד בבית ספר‪ .‬כל מה שידעתי זה לכתוב ולקרוא עברית כי אבא דאג ללמד‬
‫הייתי גדול ַּ‬
‫אותנו‪ .‬בחדר למדנו את העברית של הסידור‪ .‬בקרמנצ’ּוק כבר למדנו את העברית החדשה‪.‬‬
‫אחת ההפתעות שמצאנו בליּפנישֹוק אחרי שחזרנו אליה היתה שיש בה הרבה אנשים צעירים‪,‬‬
‫וגם לא צעירים‪ ,‬שמדברים עברית או לומדים עברית‪ .‬לפני שברחנו מהגרמנים בשנת ארבע עשרה רק‬
‫יחידי סגולה דיברו עברית‪ .‬אבל כשהגענו בשנת עשרים ושתיים מצאנו התלהבות ללמוד ולדבר‬
‫בעברית‪ַּ " .‬דבר עברית"‪ ,‬אמרו שלטים קטנים בכל מיני מקומות ובעיקר על הקירות בבתים עצמם‪.‬‬
‫אנחנו הצעירים היינו במיוחד מדברים עברית כאשר היינו מטיילים בין שדרות העצים שבין העיירה‬
‫לבין האחוזה של הגרף‪ ,‬השדרות שקראנו להן ּפר ַּשאדס ביידיש‪ .‬הטיולים שלנו היו גם השיעורים שלנו‬
‫בעברית‪ .‬היינו מטיילים בשדרות ומדברים על המצב בארץ ישראל ולפעמים היתה לנו הרגשה כאילו‬
‫טיילנו בארץ‪ .‬בשבילנו השדרות האלה היו כאילו מקום נפרד מהעיירה‪ .‬לכן‪ ,‬כאן בשדרות יכולנו לתאר‬
‫לנו שאנו נמצאים בתוך מקום שבו אנחנו הצעירים קובעים מה עושים ואיך מדברים‪ ,‬ואף אחד‬
‫מהמבוגרים לא מסתכל עלינו ולא אומר לנו אפילו במבט שלו שמה שאנחנו עושים זה לא בסדר ולא‬
‫מתאים למסורת‪ .‬בשדרות לא היתה מסורת‪ .‬היו שם החיים החדשים שאנחנו הצעירים נכנסנו לתוכם‬
‫והיינו לאנשים אחרים‪ ,‬אנשים חדשים‪ .‬השדרות היו בית הספר שלנו גם ביחסים שבין בחורים‬
‫ובחורות וגם בחיים הפוליטיים החדשים שנכנסו בבת אחת לתוך ליּפנישֹוק הקטנה‪ .‬כל פעם שהייתי‬
‫הולך בארץ בתוך שדרות כלשהן‪ ,‬אם זה בתל אביב ואם זה בפרדס חנה או בכל מקום אחר‪ ,‬הייתי‬
‫נזכר בשדרות של ליּפנישֹוק‪ ,‬ומתגעגע לרגעים היפים שהיו לנו שם‪.‬‬
‫בליּפנישֹוק התחלתי לכתוב עברית בכתיבה יפה‪ .‬כתיבה בעברית זה לא סתם כתיבה‪ .‬הרגשנו‬
‫שיש משהו חגיגי ומיוחד בכתיבה של העברית ולכן צריך לכתוב אותה בכתב יפה במיוחד‪ .‬כבר ידעתי‬
‫מזמן לכתוב עברית‪ ,‬אבל זה היה בדרך כלל באותיות קטנות שהיו מתחברות אחת לשנייה ונראות כמו‬
‫כתיבה ביידיש או כתיבה של רבנים‪ .‬רצינו לכתוב אחרת‪ .‬רצינו לכתוב באותיות עבריות שנראות כמו‬
‫ציורים יפים‪ .‬בחלק מהאותיות היינו עולים גבוה למעלה מעל שאר האותיות ובחלק אחר היינו יורדים‬
‫‪145‬‬
‫למטה‪ .‬למשל‪ ,‬עם האותיות למד וצדי היינו מטפסים גבוה מעל השורה ועושים איזה סלסול יפה‪ ,‬כמו‬
‫איזו תסרוקת מפוארת של בחורה‪ .‬כך גם עם האותיות פה סופית וצדי סופית‪ .‬עם האותיות גימל‪ ,‬נון‬
‫ועין היינו יורדים הרבה למטה מתחת לשורה‪ ,‬וגם כן בסלסול‪ ,‬כמו שמלות וחצאיות ארוכות‪ .‬אם‬
‫רצית לכתוב נון סופית או קוף כמו שצריך היית צריך לשלוח חץ ארוך אל מתחת לשורה‪ .‬לפעמים‪,‬‬
‫מרוב התלהבות הנון סופית היתה יורדת עד השורה שמתחת‪ ,‬וזה לא היה נחשב משהו שהוא לא‬
‫בסדר‪ .‬זה היה חלק מהחן העברי החדש‪ .‬אבל בעיקר היה חשוב לכתוב פתוח‪ ,‬לפתוח כל אות ואות כדי‬
‫שיראו אותה בבירור ולא צריך לנחש איזו אות זאת‪ .‬עברית היא כבר לא כתב סתרים של רבנים‬
‫וחכמים‪ .‬רצינו שהיא תהיה כתב של כל אחד‪ ,‬של יום‪-‬יום‪ ,‬לכן פתחנו אותה לרווחה‪ .‬במיוחד פתחנו‬
‫עד כמה שאפשר את האותיות בית‪ ,‬כף ופה‪ ,‬ונתנו לאוויר להיכנס בין הקווים שלהן‪ .‬גם האות סמך‬
‫היתה מלאת אוויר‪ ,‬אפילו שיש לה צורה סגורה‪.‬‬
‫אני נזכר עכשיו איך כותבים הצעירים של היום ונעשה לי רע‪ .‬לפעמים זה נראה לך כמו נמלים‬
‫קטנות המצטופפות בשורה זו אחר זו ואתה לא יודע איפה האחת נגמרת ואיפה השנייה מתחילה‪ .‬הם‬
‫כותבים ממש כמו שהם מדברים‪ ,‬כמו מכונת ירייה‪ .‬ככה זה נשמע לי וככה זה גם נראה כשזה כתוב‪.‬‬
‫אתה רוצה מיד לקפל את הנייר ולזרוק לסל‪ .‬את מה שאנחנו כתבנו בזמנו אפשר היה לתלות על‬
‫הקיר‪ .‬ובאמת הרבה’ דברים כתובים בכתב עברי יפה היו תלויים על הקיר בליּפנישֹוק; במועדון‬
‫התנועה‪ ,‬בלוח המודעות על יד בית הכנסת‪ ,‬בבית הספר‪ ,‬וכמובן בבית‪ .‬אנשים כתבו שירים ותלו‬
‫אותם על הקיר בבית‪ .‬לא היו לנו מכונות כתיבה בעברית‪ .‬הכול כתבנו ביד‪ .‬ואיך אתה מראה לחברים‬
‫ולמכרים שאתה יודע לכתוב עברית בכתב יפה? פשוט מאד‪ ,‬אתה שולח גלויה בדואר‪ .‬היינו אז‬
‫משוגעים על גלויות דואר‪ .‬זה היה זול ועוד משהו; כולם יכולים לראות את הכתב היפה שלך‪ .‬הרבה‬
‫צעירים היו תולים על הקיר את הגלויות שקיבלו מהחברים שלהם ומבני המשפחה‪ ,‬במיוחד את אלה‬
‫שנשלחו אליהם מחברים ומבני משפחה בארץ ישראל‪.‬‬
‫ועוד משהו חדש מצאנו כשחזרנו לליּפנישֹוק‪ .‬הרבה אנשים הכירו את המפה של הארץ‪ .‬ארץ‬
‫ישראל שוב לא היתה רק ירושלים‪ ,‬חברון‪ ,‬טבריה וצפת אלא גם תל אביב‪ ,‬ראשון לציון‪ ,‬פתח תקווה‪,‬‬
‫רחובות‪ ,‬חדרה‪ ,‬זיכרון יעקב‪ ,‬ראש פינה‪ ,‬דגניה‪ ,‬ועוד מקומות אחרים בארץ ישראל‪ .‬פשוט היה קשה‬
‫להאמין‪ .‬חזרנו לעיירה בכלל אחרת‪ .‬היא נשארה אמנם ענייה אך רבים בתוכה עכשיו היו עסוקים‬
‫בחלומות ובהכנות לקראת ארץ ישראל‪.‬‬
‫רטיפיקטים' ‪ -‬תעודות של הממשלה‬
‫ַּ‬
‫מילת הקסם בליּפנישֹוק אצל הצעירים היהודים היתה 'ס‬
‫רטיפיקט‪,‬‬
‫ַּ‬
‫הבריטית בארץ ישראל שמאשרות כניסה לארץ‪ .‬מהר הבנתי שאם אני רוצה להשיג לעצמי ס‬
‫אני צריך להיות באיזה שהוא תנועה חלוצית‪ .‬ליּפנישֹוק היתה מקום קטן‪ .‬היינו אולי רק שישים‪-‬‬
‫שבעים משפחות יהודיות בעיירה‪ ,‬אבל זה היה מספיק שיהיו בה כמה תנועות חלוציות‪ .‬כל העסק עם‬
‫המפלגות והתנועות הציוניות אצל היהודים בליּפנישֹוק התחיל אחרי המלחמה הגדולה הראשונה‪,‬‬
‫כשליּפנישֹוק הפכה לחלק מפולניה והיה מותר שיהיו בה ליהודים מפלגות ותנועות‪' .‬חלוץ המזרחי'‬
‫היתה התנועה החלוצית הראשונה‪ .‬אחר כך באו לליּפנישֹוק 'צעירי ציון' ו'החלוץ'‪ .‬לפני שנסעתי ארצה‬
‫גם התחילו עם 'השומר הצעיר' ואחרי כמה שנים‪ ,‬כשכבר הייתי בארץ‪ ,‬שמעתי שגם 'בית"ר' נכנסה‬
‫לליּפנישֹוק‪ .‬הכי מתאים היה לי 'חלוץ המזרחי'‪ .‬הם היו גם ציונים וגם דתיים‪ .‬היה לי קשר טוב עם‬
‫הדת וגם לא רציתי להרגיז את אבא ולכן לא הצטרפתי לארגונים יהודים אחרים‪ .‬גם אחרי כל הניסיון‬
‫‪146‬‬
‫שהיה לנו בקרמנצ’ּוק עם הקומוניסטים היה לי יותר נוח לא להתעסק עם תנועה כמו 'השומר הצעיר'‪.‬‬
‫לא היו חברים רבים ב'חלוץ המזרחי' של ליּפנישֹוק‪ .‬ומהר מאד נעשיתי למזכיר הסניף‪.‬‬
‫הייתי עסוק במחשבות על יציאה מליּפנישֹוק בעיקר בימי ראשון‪ ,‬כאשר הגויים מהעיירה‬
‫ומהכפרים בסביבה היו באים לכנסייה שלהם והמקום היה מלא גויים‪ .‬הייתי אומר לעצמי בכל יום‬
‫ראשון; "חיים‪ ,‬אין לך מה לחפש כאן‪ .‬מה אתה יכול לעשות בעיירה הקטנה והמסכנה הזאת? עוד‬
‫חנות מכולת?"‪ .‬גם לפתוח עוד חנות בדים בעיירה‪ ,‬כמו שיש לנו‪ ,‬ולהתחרות עם אבא ואמא בוודאי‬
‫שלא רציתי‪ .‬אבל להמשיך ולהיות מעורב בחנות שלנו גם כן לא רציתי‪ .‬כמה משפחות יכולה החנות‬
‫הזאת לפרנס‪ .‬הרי בסופו של דבר אני אתחתן ואקים משפחה ואצטרך לדאוג לפרנסה‪ .‬כמה בד אפשר‬
‫למכור לאיכרי הסביבה? האיכרים האלה היו עניים‪ ,‬ונעשו אף יותר עניים בעקבות השנים הארוכות‬
‫של מלחמות והמשבר הכלכלי שהמשיך לעשות שמות בפרנסה גם אחרי שנסתיימו המלחמות‪ .‬הייתי‬
‫מזדמן לפעמים לכפרים שמחוץ לעיירה וראיתי את העוני שלהם‪ .‬גם בקרב היהודים בעיירה היו די‬
‫הרבה בתים של עניים ואני ראיתי מה זה עוני בבתיהם של יהודים אלה‪ .‬אבל מה שראיתי בכפרים‬
‫קשה פשוט לעלות על הדעת‪ .‬זה היה ממש מדכא‪ .‬כשהייתי רואה את העוני הזה של האיכרים ידעתי‬
‫שבסוף לנו היהודים לא ייצא מזה טוב‪ .‬פרנסה לא תהיה לסוחרים ובעלי המלאכה היהודים מהעוני‬
‫של האיכרים‪ .‬רק צרות ופרעות יכולות לצאת מזה‪" .‬חיים‪ ,‬זאת ההזדמנות שלך עכשיו להתחיל משהו‬
‫חדש"‪ ,‬הייתי אומר לעצמי‪ .‬ללכת לווילנה או לוורשה לא רציתי‪ .‬שוב אותם גויים ועוד יותר גרוע‪,‬‬
‫פולנים‪.‬‬
‫הפולנים הפכו מהר מאד בעינינו‪ ,‬הצעירים היהודים של העיירה‪ ,‬לצרים אם לא לאויבים‪.‬‬
‫הרגשנו שכל הצרות באות ויבואו לנו מהפולנים‪ .‬דיברו שפולנים רוצים לתפוס את מקומות הפרנסה‬
‫שלנו בכל מקום‪ .‬שמענו גם שהסטודנטים הפולנים הם האנטישמים הכי גדולים והם אלה שנותנים‬
‫את הטון בוורשה ובשאר הערים הגדולות‪ .‬לאן שהם מסתכלים הם רואים יהודים‪ ,‬וכל כך הרבה מהם‪.‬‬
‫בערים ובעיירות של פולניה היינו היהודים חלק גדול של האוכלוסייה‪ .‬היו ערים בהן היהודים היו רוב‬
‫התושבים‪.‬‬
‫זה שהייתי מזכיר הסניף של 'חלוץ המזרחי' היה בסופו של דבר לטובתי בעניין הנסיעה לארץ‬
‫רטיפיקט כאשר התור של הסניף שלנו יגיע‪ .‬וכך‬
‫ַּ‬
‫ישראל‪ .‬כך יכולתי היות הראשון בתור כדי לקבל ס‬
‫רטיפיקט ואני צריך לבוא לוורשה על מנת לקבל אותו‪ ,‬לעשות את‬
‫ַּ‬
‫באמת היה‪ .‬הודיעו לי שאישרו לי ס‬
‫נסטנצה שברומניה‬
‫הסידור עם הנישואים הפיקטיביים‪ ,‬להביא כסף בשביל לקנות כרטיסים ברכבת לקֹו ַּ‬
‫נסטנצה ליפו‪ .‬אבא לא היה נגד חוץ מזה שכל הסידור הזה עם הנישואים‬
‫וכרטיס באונייה מקֹו ַּ‬
‫הפיקטיביים לא נראה לו‪ .‬היתה מסיבת פרידה בסניף וגם הצטלמנו למזכרת‪ .‬החברים הלכו את כל‬
‫הדרך עד לתחנת הרכבת בגוויה כדי ללוות אותי ביציאה לארץ ישראל‪ ,‬כשהם מקווים שעד מהרה יגיע‬
‫גם התור שלהם‪ .‬ההליכה הזו לאורך ארבע קילומטר של כל החברים שלי היתה מאד מרגשת‪ .‬נגמר‬
‫הפרק של חיי בליּפנישֹוק‪ .‬הייתי בדרך לארץ ישראל‪.‬‬
‫טוב עשיתי שנסעתי לארץ ישראל‪ .‬אם לא הייתי עולה לארץ ישראל איפה הייתי היום? הייתי‬
‫כנראה מצטרף לכל אלה שנרצחו בשואה‪ .‬ולא רק אני אלא גם המשפחה שהייתי מקים‪ .‬אני מנסה‬
‫רטיפיקט ולעלות לארץ‪ ,‬התחושה שאני מציל את‬
‫ַּ‬
‫עכשיו להיזכר אם היתה לי אז‪ ,‬כשהצלחתי להשיג ס‬
‫עצמי מאסון‪ .‬קשה לי להגיד כן אבל קשה לי גם להגיד לא‪ .‬אני בכל זאת זוכר איזו שהיא תחושה של‬
‫‪147‬‬
‫בריחה‪ ,‬בריחה מסכנה של ממש‪ .‬אבל מי העלה אז על דעתו את האפשרות הנוראה הזו שמדובר כאן‬
‫בפרידה לנצח מכל המשפחה שנשארה שם‪ ,‬שיחד עם מיליונים של יהודים באירופה ירצחו את יהודי‬
‫ליּפנישֹוק‪ ,‬ובתוכם את בני משפחתי‪ ,‬קרובים ורחוקים‪ ,‬את כולם‪ .‬אני מרגיש שיורדות לי דמעות‬
‫מהעיניים ושאני רוצה לצעוק‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫השחיטה והמלחמה הנוראה‬
‫כשהגרמנים פלשו לפולניה בספטמבר שלושים ותשע הרוסים השתלטו על האזור שלנו לפי הסכם‬
‫שהיה להם עם הגרמנים‪ .‬כל המשפחה שלנו‪ ,‬כולל הירשקה‪ ,‬מצאו את עצמם תחת הסובייטים‪ .‬הרבה‬
‫לא ידענו מה קורה עם המשפחה תחת השלטון הסובייטי והיו שאמרו שהמצב של היהודים הוא בסדר‬
‫בהשוואה למצבם תחת השלטון הגרמני‪ .‬כך ניתן היה להבין מגלויות דואר קצרות שאבא שלח אליי‬
‫באותו זמן‪ .‬היו בהן הרבה משפטים סתומים‪ .‬כאשר הגרמנים פלשו לברית המועצות הכול נסגר ולא‬
‫שמענו יותר כלום‪ ,‬לא מההורים ולא מהאחים והאחיות‪ ,‬כאילו בבת אחת הכול נעלם‪ .‬רק אחרי‬
‫המלחמה ה תחלנו לשמוע ולקרוא את מה שסיפרו אלה היו שם וניצלו והגיעו ארצה על מה שקרה‬
‫בזמן הנורא ההוא וגם בזמן הקצר של השלטון הסובייטי‪.‬‬
‫הגרמנים נכנסו לליּפנישֹוק כמה ימים אחרי תחילת הפלישה ואחרי שחלק מבתי העיירה נשרפו‬
‫כמלניק‪ ,‬ואילו‬
‫מהפצצות ויריות‪ .‬את הבית שלנו‪ ,‬שהיה בית די יפה ומרווח‪ ,‬נתנו הגרמנים לרוקח קרֹו ַּ‬
‫את הבית שלו‪ ,‬אחד הבתים היפים ביותר בעיירה‪ ,‬הם לקחו לעצמם‪ .‬כנראה ששמו בו את המפקדה‬
‫שלהם או שקצינים גרמנים גרו בו‪ .‬הגרמנים לקחו את היהודים לכל מיני עבודות בשירות הצבא וגם‬
‫הודיע שיהודי ליּפנישֹוק יצטרכו בקרוב לעבור לאיוויה‪ .‬זה מה שקרה כעבור כמה חודשים‪ .‬כל‬
‫היהודים של העיירה‪ ,‬כולל זקנים‪ ,‬תינוקות וחולים‪ ,‬הלכו ברגל ביום קר את כל הדרך מליּפנישֹוק‬
‫לאיוויה‪ ,‬ושם הם הוכנסו לגטו יחד עם היהודים של איוויה עצמה‪.‬‬
‫היום אני יודע שהשחיטה הגדולה של היהודים של ליּפנישֹוק‪ ,‬של איוויה ושל עוד עיירות‬
‫קטנות מהסביבה‪ ,‬היתה ב‪ 23-‬במאי ‪ ,2:53‬אני גם יודע את כל הפרטים הנוראים של השחיטה‪.‬‬
‫הגרמנים ועוזריהם הצעידו חלק גדול מהיהודים אל היער שעל יד איוויה‪ .‬שם הם הכריחו את‬
‫הצעירים היהודים לחפור בורות‪ .‬אחר כך ירו כמעט בכולם וקברו אותם בבורות‪.‬‬
‫ראיתי במשך השנים כל מיני תמונות ואפילו סרטי קולנוע איך יורים ביהודים שמכריחים אותם‬
‫להתפשט ואחר כך לרוץ אל הבור על מנת שייפלו לשם בעת שיורים בהם‪ .‬כל פעם שהייתי רואה‬
‫תמונות כאלה הייתי חושב שככה קרה למישהו מבני משפחתי‪ .‬אולי לא לאבא ולאמא‪ ,‬כי אותם אולי‬
‫עוד הרגו בבית או ברחוב‪ .‬ואם הם לא הרגו אותם קודם אז איך אמא היתה יכולה לרוץ אל הבור?‬
‫היא היתה כבדה מאד‪ .‬אישה מלאה וכבדה‪ .‬אחרי הרבה שנים שלא ראיתי אותה אני מתאר לעצמי‬
‫שהיא הוסיפה לעצמה משקל ונעשתה עוד יותר כבדה‪ .‬ואולי היא לא היתה אז כל כך כבדה‪ ,‬כי‬
‫בחודשים הקשים תחת הגרמנים‪ ,‬וגם בזמן שהרוסים שלטו בעיירה‪ ,‬לא היה מספיק אוכל‪ .‬אני זוכר‬
‫תמונות של יהודים מזמן המלחמה ושם ראו אותם רזים מאד בשל חוסר מזון‪ ,‬בגלל הרעב הממושך‪.‬‬
‫אז אולי אמא כבר אז היתה רזה יותר ממה שאני זוכר אותה וממה שאני חושב שהיא היתה צריכה‬
‫‪149‬‬
‫להיות‪ .‬אבל אם היא היתה רזה אז היא בטח היית חלשה ובוודאי שלא היתה יכולה לרוץ את הבור‪ .‬אז‬
‫מה היה איתה? איך היא מתה? במיטה היא לא מתה‪ .‬בכך אני בטוח‪.‬‬
‫ואבא‪ ,‬איך הוא מת? האם גם אבא רץ אל מותו? האם ירו בו עוד לפני כן? האם הוא אמר‬
‫משהו לעצמו ולאחרים סביבו לפני שהרגו אותו? האם הוא חשב עליי לפני שהרגו אותו? האם הוא‬
‫חשב שטוב שאני ואהרקה עזבנו לארץ ישראל ושלפחות שנינו ניצלנו מכל המשפחה הגדולה? האם‬
‫הוא חשב איך הוא לא הסתלק מכאן לפני שהגרמנים באו? הוא הרי ברח מהם במלחמת העולם‬
‫הראשונה כי הוא לא האמין בהם‪ .‬למה הוא לא ברח הפעם? אולי הוא התבלבל מכל התהפוכות‬
‫שעברו על העיירה שלנו‪ .‬בשנת שלושים ותשע נכנסו הרוסים לליּפנישֹוק בעקבות ההסכם עם היטלר‬
‫לחלק את פולניה בין הגרמנים והרוסים‪ .‬קיבלתי ממנו כמה מכתבים בעת השלטון הרוסי בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫ממנו ומאחרים הבנתי שהרוסים נתקבלו על ידי היהודים בעיירה כמשחררים מהפולנים השנואים‬
‫שמיררו להם את החיים מאז שהם כבשו את האזור מהרוסים לאחר המלחמה העולמית הראשונה‪.‬‬
‫הרוסים גם נחשבו למי שמגנים על היהודים מפני הגרמנים‪ ,‬אותם גרמנים שעשו שמות ביהודים‬
‫בחלקים של פולניה שהם כבשו‪ .‬אז למה שאבא היה צריך לחשוב שכדאי לברוח לתוך רוסיה כמו‬
‫שהוא עשה בשנת ‪ ?2:25‬מי יכול היה לדעת שהגרמנים יפלשו לרוסיה כעבור פחות משנתיים?‬
‫עכשיו אני מבין יותר טוב את ההרגשה שהיתה לי לפני קרוב לשנתיים בזמן מלחמת המפרץ‪.‬‬
‫כבר הייתי בבית האבות בנתניה‪ .‬פתאום התחילו ליפול טילים על המדינה ובעיקר על תל אביב‬
‫והסביבה‪ .‬נתניה היא די בסביבה של תל אביב ואף אחד לא היה יכול לדעת אם כן ייפול טיל על בית‬
‫האבות או לא‪ .‬בבית האבות עשו את בית הכנסת בקומה הראשונה לחדר אטום‪ .‬על החלונות הדביקו‬
‫פסים של נייר חום‪ ,‬בדיוק כמו שעשינו בבית בכרכור בזמן המלחמה עם הגרמנים כאשר הגיעו‬
‫אווירונים להפציץ את תל אביב‪ .‬גם במלחמת השחרור הדבקנו פסים של נייר חום על החלונות‪ .‬אני‬
‫זוכר עד עכשיו את הריח של הדבק שהיה בבית ושאי אפשר היה להיפטר ממנו די הרבה זמן‪ .‬מה‬
‫שנשאר לנו לעשות בזמן אזעקה זה לרדת למטה אל בית הכנסת ולהתפלל שלא יקרה לנו שם כלום‪.‬‬
‫רוב האנשים ירדו לבית הכנסת בזמן האזעקה אבל היו אחדים שאמרו שהם לא יורדים אלא‬
‫נשארים בחדר שלהם‪ .‬הם אמרו; "אותנו לא יסחבו יותר למקלט‪ .‬מספיק היינו במקלטים‪ .‬עכשיו‬
‫אנחנו רוצים לשבת בשקט ולא לרוץ‪ .‬אנחנו נשארים בחדר ומה שיהיה יהיה"‪ .‬חלק מהאנשים בבית‬
‫האבות היו באירופה בזמן השואה וכל הסיפור הזה עם טילים הכניס אותם לפחד גדול ולייאוש‪ .‬גם‬
‫בראש שלי עברה המחשבה להישאר בחדר‪ .‬גם אני הרגשתי את העלבון ואת הבושה כשאין לך מה‬
‫לעשות כאשר מפילים עליך טילים מלמעלה‪ .‬היו לנו הרבה מלחמות‪ ,‬אבל הרגשה כזאת עוד לא היתה‬
‫לי‪ ,‬הרגשה שאין לך בכלל מה לעשות‪ .‬משהו מוזר קרה לנו בארץ‪ .‬דווקא עכשיו כשאנחנו חזקים‪,‬‬
‫כשיש לנו נשק מכל טוב‪ ,‬וגם כשיש הרבה אנשים שמצבם הכלכלי טוב‪ ,‬כשסוף‪-‬סוף הגענו כאן לכמה‬
‫מיליונים של יהודים‪ ,‬דווקא עכשיו‪ ,‬כשהגענו לכל זה‪ ,‬אנחנו מרגישים חסרי אונים‪ .‬אני לא זוכר‬
‫שהרגשנו חסרי אונים בזמן המאורעות‪ ,‬כשהיינו מעטים בארץ ובקושי היו לנו רובים ואקדחים‪ .‬גם‬
‫במלחמת השחרור‪ ,‬כשעלו עלינו צבאות ערב מכל הכוונים‪ ,‬אפילו אז לא הרגשנו מסכנים‪ .‬היתה‬
‫הרגשה שיש מה לעשות‪ ,‬שאפשר להתגונן‪ ,‬גם כשהמצב קשה‪ .‬אבל בזמן מלחמת המפרץ לא היתה‬
‫הרגשה כזאת‪ .‬ישבנו וחיכינו בלי יכולת לעשות משהו‪ .‬ולא רק אנחנו הזקנים בבית אבות‪ .‬כל האנשים‬
‫שגרו בבתים שמסביב לבית האבות היו באותו מצב‪ .‬זו היתה הרגשה איומה‪ .‬אולי ככה הרגישו‬
‫‪150‬‬
‫היהודים בליּפנישֹוק ובאיוויה לפני שהגרמנים הרגו אותם‪ ,‬הרגישו שאין מה לעשות‪ .‬זה היה כנראה‬
‫מאד מעליב לפני שזה היה כל כך נורא‪.‬‬
‫לרוב האנשים בכרכור היו קרובים בפולניה; סבא וסבתא מכל צד‪ ,‬הורים‪ ,‬אחים ואחיות והמון‬
‫דודים ובני דודים‪ .‬רובנו היינו כאן בארץ לבד‪ ,‬ללא רבים מבני המשפחה שלנו‪ ,‬שנשארו שם ופתאום‬
‫מצאו את עצמם בגהינום‪ .‬בעיקר היה קשה בלילות‪ .‬אחרי שנגמרה העבודה הקשה‪ ,‬ואחרי שגם עשיתי‬
‫מקלחת באו השעות שלפני השינה‪ .‬פרּומה כבר ישנה‪ .‬עמירם כבר ישן מזמן בחדר השני‪ .‬אני הייתי‬
‫מתחיל לחשוב כל מיני מחשבות על בני המשפחה בליּפנישֹוק ומנסה לתאר לעצמי מה עובר עליהם‪.‬‬
‫הלב היה נשבר‪ ,‬אבל לא ידעתי מה בדיוק קורה‪ .‬המצאתי לי כל מיני תמונות אבל זה בכלל לא הגיע‬
‫לדרגה של התמונות שאחר כך הגיעו לעיתונים ולספרים כשנגמרה המלחמה‪ .‬חזרנו לשגרה ביום‪ .‬יותר‬
‫מזה‪ ,‬המלחמה היתה טובה לנו‪ .‬גידלתי המון תפוחי אדמה ומכרנו לצבא הבריטי ברווח גדול‪ .‬החברים‬
‫שלי עבדו בבניין ובעוד עבודות במחנות הצבא שהקימו הבריטים מסביב לכרכור והיתה פרנסה טובה‪.‬‬
‫המצב הכלכלי היה טוב אבל בערב שוב באו המחשבות ושוב התרוצצו התמונות‪ .‬החיים ביום לא היו‬
‫מה שהם היו החיים בלילה‪.‬‬
‫אני מנסה לחשוב מה עשיתי ב‪ 23-‬במאי ‪ 2:53‬בכרכור‪ .‬כנראה שבאותו יום הייתי עסוק בגידול‬
‫תפוחי האדמה‪ .‬האם בחודש מאי מגדלים תפוחי אדמה? אני כבר לא זוכר בדיוק‪ .‬בוא נעשה את‬
‫החשבון מחדש‪ .‬מתי זורעים תפוחי אדמה? בעצם זה לא כל כך חשוב מה בדיוק עשיתי‪ .‬אין לי כאן‬
‫את הלוח של ‪ 2:53‬ואני לא יכול לדעת איזה יום בשבוע זה היה‪ .‬אולי זה היה שבת? אני כנראה‬
‫התחלתי לחשוב מה עלה בגורלם של בני משפחתי ולראות בעיני רוחי כל מיני תמונות קשות עוד‬
‫לפני מאי ‪ .2:53‬עוד קודם התחילו להגיע כל מיני שמועות על מה שאולי מתרחש בחלקים של פולין‬
‫שהיו תחת הנאצים‪ .‬ברגע שהגרמנים פתחו במלחמה נגד ברית המועצות היה לי ברור כי הם יעבירו‬
‫את המעשים שלהם נגד היהודים לכל מקום שהם יכבשו‪ .‬והם כבשו שטחים ענקיים של ברית‬
‫המועצות‪ .‬דאגתי מאד‪ .‬חשבתי כל מיני מחשבות אבל לא יכולתי להעלות על הדעת מה באמת קרה‪.‬‬
‫וגם לאחר שזה קרה‪ ,‬על השחיטה הגדולה של יהודי ליּפנישֹוק בגטו של איוויה לא היה לי כל מושג‬
‫אלא רק כעבור כמה שנים כאשר התחילו לבוא ארצה כמה פליטים‪ .‬העיתונות סיפרה על הערים‬
‫הגדולות כמו ורשה ועל מחנות המוות‪ ,‬כמו אושוויץ ומיידנק‪ ,‬אבל לא על עיירות קטנות כמו‬
‫ליּפנישֹוק‪ .‬וכאשר זה נודע כבר היינו מוכנים לכך‪ .‬אחרי מחנות המוות אפשר היה להעלות הכול על‬
‫הדעת‪.‬‬
‫כאשר כל המעשים הנוראים האלה קרו ליהודים שהיו תחת הגרמנים אנחנו פה בארץ עבדנו‬
‫והרווחנו והיה מה לאכול‪ .‬החיים נמשכו‪ .‬אבל היה גם זמן שחששנו שהמלחמה תגיע גם אלינו‪ .‬כולם‬
‫דיברו על רומל‪ .‬הוא והצבא הגרמני שלו בצפון אפריקה היו חזקים והיו אפילו דיבורים שאו‪-‬טו‪-‬טו הם‬
‫נכנסים למצרים וזורקים משם את הבריטים‪ .‬אם זה היה קורה שום דבר לא היה עומד בדרכם של‬
‫הגרמנים להיכנס לארץ ישראל ולעשות בנו שפטים‪ .‬כל מה שבנינו כאן היה יכול ללכת לאיבוד‪.‬‬
‫בנּוקטה של הנוטרים דיברנו על רומל והקורפוס האפריקאי שלו ועל הסכנה ליישוב היהודי כאן‪ .‬לא‬
‫היה לנו לאן ללכת מכאן‪ .‬זה לא כמו שהיה לאבא שלי את האפשרות לברוח עמוק לתוך רוסיה‪ .‬לאן‬
‫יּותמן שהיה לו תפקיד ב'הגנה' אמר שלא נדאג וכי הוא בטוח כי‬
‫יכולנו לברוח מכאן? אבל זכריה ַּח ַּ‬
‫עושים כל מיני תוכניות כדי שאפשר יהיה להתגונן מפני הגרמנים‪ .‬אני החלטתי שכל מה שאני יכול‬
‫‪151‬‬
‫לעשות זה להסתיר כמה שקים של תפוחי אדמה שיהיה מה לאכול‪ .‬ראיתי שפרּומה הכינה כמה‬
‫צנצנות סוכר וכמה קופסאות של בשר‪ .‬יותר מזה לא יכולנו לעשות‪ .‬המשכנו בכוננות הזאת עד‬
‫באלע ַּלמיין‪ .‬לפחות הסכנה הזאת עברה‪ .‬נשארו לי הסכנות למשפחה‬
‫ַּ‬
‫שמֹונטגֹומרי ניצח את רומל‬
‫בפולניה‪.‬‬
‫לפרּומה היתה דאגה מסוג אחר‪ .‬המשפחה שלה עזבה את פולניה ועברה לאנגליה הרבה לפני‬
‫המלחמה ומשם חלק עברו לארץ ישראל‪ .‬ההורים ושתי האחיות הצעירות נשארו באנגליה‪ .‬הגרמנים‬
‫לא כבשו את אנגליה ולכן הם לא היו יכולים לעשות ליהודים מה שהם להם עשו בפולניה‪ .‬אבל‬
‫פרּומה דאגה מהפצצות‪ .‬הגרמנים הפציצו את אנגליה יומם ולילה‪ .‬היא לא ידעה הרבה מה קורה עם‬
‫המשפחה כי לא הגיעו מכתבים‪ .‬כשהייתי קורא בעיתון שהפציצו את סוֹונזי‪ ,‬שם גרו ההורים ושתי‬
‫אחיות שלה‪ ,‬לא הייתי מספר לה על כך‪ .‬למה להדאיג אותה? התפללתי שלא יקרה להם כלום ואולי‬
‫התפילות שלי עזרו כי התברר שבאמת לא קרה להם כלום‪ .‬התפילות האחרות שהתפללתי לא עזרו‪.‬‬
‫אף אחד מהמשפחה שלי בפולניה לא יצא חי‪.‬‬
‫עברו הרבה שנים מאז שכל זה קרה‪ .‬כבר קרו עוד הרבה דברים מאז‪ .‬נער הייתי וגם זקנתי‪ ,‬אבל‬
‫גם עכשיו‪ ,‬אפילו שאני עוד מעט בן שמונים ותשע‪ ,‬אני עדיין מרגיש גם בן יתום וגם אח שכּול של מי‬
‫שהרשעים האלה הרגו אותם באכזריות‪ .‬אני רואה את התמונה של אבא ואת התמונה של אמא שהיו‬
‫תלויות על הקיר בחדר שלי בבית האבות‪ .‬במשך שנים רק התמונה של אבא היתה תלויה בבית‬
‫בכרכור‪ .‬היא היתה תלויה על קיר אחד‪ .‬על הקיר השני היתה תלויה התמונה של אבא של פרּומה‪ .‬איש‬
‫יפה היה אבא שלי‪ .‬חבוש כיפה שחורה גבוהה‪ .‬לא כיפה קטנה אלא כיפה גדולה עשויה בד‪ ,‬כמו‬
‫שחובשים חזנים או רבנים‪ .‬ככה זה היה איתו‪ .‬תמיד לבוש בצורה מכובדת ומסודרת‪ .‬שתי התמונות‬
‫של שני האבות היו תלויות באותו מקום מאז שנכנסנו לבית לאחר השלמתו‪ .‬בדור שלנו היינו תולים‬
‫תמונות של ההורים‪ .‬אצל רבים מהחברים שלנו היו תמונות כאלה‪ ,‬ודי גדולות‪ ,‬תלויות בבית‪ .‬תלינו‬
‫את התמונות עוד כשההורים שלנו היו בחיים‪ .‬היינו אנשים צעירים החיים רחוק מההורים שלנו אבל‬
‫הם היו חסרים לנו כל הזמן‪ .‬זה לא היה פשוט לעזוב משפחות שהיו מאד קשורות בתוכן וגם חיו כמה‬
‫דורות ביחד באותה עיירה או באותה סביבה‪ .‬בארץ היינו רובנו לבד‪ ,‬ללא המשפחה הגדולה שנשארה‬
‫בחוץ לארץ‪ .‬לכן נהגנו לשים על הקיר או על המזנון את התמונות של ההורים‪ .‬בכרכור רק התמונה‬
‫של אבא היתה תלויה על הקיר‪ .‬אבל כאשר עברתי לבית האבות החלטתי שאני צריך שתהיה לי גם‬
‫תמונה גדולה של אמא על הקיר‪ .‬מצאתי תמונה מתאימה ודאגתי שיגדילו אותה‪ .‬אני לא יודע למה כל‬
‫השנים הארוכות האלה בכרכור התמונה של אמא לא היתה תלויה לצידה של התמונה של אבא‪.‬‬
‫את התמונות שאר בני המשפחה שמרנו באלבומים כל פעם היינו מקבלים תמונות מהמשפחה‬
‫שבדרך כלל היה כתוב עליהן מאחורנית "למזכרת נצח" ורק אחרי המלחמה הנוראית הזאת הבנתי‬
‫באמת מה היא המשמעות של שתי המלים האלה‪ .‬היום אני זוכר את בני המשפחה שלי בחוץ לארץ‬
‫בעיקר כפי שהם נראים בתמונות שהם שלחו לי במשך השנים ושנשארו באלבומים‪ .‬יש שם תמונות‬
‫של אסתר ובעלה עם שני הילדים שלהם‪ .‬יש תמונה של אחי יענקל ואשתו‪ ,‬שגרו בנֹובֹוגרּודק עם הילד‬
‫שלהם‪ .‬יש שם תמונות של הירשקה‪ ,‬שהצטרף לפרטיזנים‪ ,‬ושל סימה‪ ,‬רחל ולייזר‪ ,‬שלא הספיקו בכלל‬
‫להתחתן ולהוליד ילדים‪ .‬את כל אלה אני זוכר היום רק איך שהם נראים בתמונות‪ .‬כשנסעתי לארץ‬
‫ישראל חלק גדול מהאחים והאחיות שלי היו ילדים קטנים‪ .‬ראיתי איך שהם גדלים דרך התמונות‪ .‬רק‬
‫‪152‬‬
‫תמונות מעטות הגיעו בהתחלה‪ .‬כשהן כבר הגיעו פתאום ראיתי בהן בחורים ובחורות במקום‬
‫הזאטוטים שהסתובבו בבית לפני שנסעתי לארץ‪ .‬מדי פעם הייתי מרגיש שהפסדתי משהו חשוב בגלל‬
‫העזיבה לארץ ישראל‪ .‬הפסדתי את האפשרות לראות מקרוב‪ ,‬צעד אחר צעד‪ ,‬איך שחלק מהאחים‬
‫והאחיות שלי גדלו‪ .‬אולי משום כך הייתי קצת מרוחק מהם‪ .‬זה בכל זאת לא אותו דבר כאשר כל יום‬
‫אתה רואה אותם‪ ,‬שומע אותם‪ ,‬צוחק איתם ואפילו רב איתם‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫היה לי אח פרטיזן‬
‫בסוף המלחמה התחילו להגיע לארץ יהודים‪ ,‬ששרדו את השואה וסיפרו לקרובים ולחברים שלהם מה‬
‫בדיוק קרה‪ ,‬מי נשאר‪ ,‬מי נהרג ואיך‪ .‬כל אותו זמן קיוויתי שמישהו מהמשפחה יגיע פתאום‪ ,‬מישהו‬
‫מהצעירים שהיו ביתר קלות יכולים לברוח ולהסתתר או להסתדר‪ .‬אבל עברו ימים רבים וארוכים ולא‬
‫הגיעה שום ידיעה על מישהו מהמשפחה‪ .‬אני הייתי במושבה קטנה ומרוחקת וסמכתי על אהרקה‬
‫שייעשה את מלאכת החיפוש‪ .‬הוא היה פעיל בחוג יוצאי ליּפנישֹוק בתל אביב וחשבתי שאם משהו‬
‫ייוודע לו זה יגיע מיד אליי‪ .‬הרבה לא דיברנו על כך בינינו‪ .‬הוא גר בתל אביב ואני גרתי בכרכור‪ .‬היינו‬
‫נפגשים רק לעתים רחוקות‪ .‬הפרנסה העסיקה את שנינו ברוב שעות היממה‪ .‬ואז גם לא היו נוסעים‬
‫תוך זמן קצר מכרכור לתל אביב כמו שנוסעים עכשיו‪ .‬זה היה לוקח שעות ולנוטר כמוני זה אפילו היה‬
‫יקר‪ .‬גם טלפון לא היה כמו שהיום יש לכל אחד לכל אחד‪ .‬התרגלנו במשך השנים לחיות כל אחד‬
‫במקומו‪ .‬אבל זה לא כל היה הסיפור‪ .‬גם היה פחד לדבר על זה‪ .‬אפילו פחדנו לשמוע את האמת‪ .‬וככל‬
‫שהאמת מתמהמהת יותר להגיע אלינו כך נשארנו זמן רב יותר עם התקווה שמישהו‪ ,‬ואולי יותר‬
‫ממישהו‪ ,‬נשאר בחיים‪ .‬היום אני חושב שהייתי צריך לעשות יותר ולא רק לקוות ולחכות‪ .‬לא שזה‬
‫היה עוזר‪ ,‬כי בסופו של דבר התברר לנו שאף אחד לא בא משם‪ .‬אבל הייתי מרגיש טוב יותר עכשיו‬
‫אם אולי הייתי עושה יותר ממה שעשיתי‪ .‬אני לא יודע בדיוק מה הייתי צריך לעשות ומה יכולתי‬
‫לעשות אבל כך אני מרגיש וזה כואב לי גם עכשיו‪ ,‬אחרי כל כך הרבה מאד שנים‪.‬‬
‫אבל אי אפשר להגיד שלא עשיתי ורק קיוויתי וחיכיתי‪ .‬הסביבה של כרכור התמלאה בעולים‬
‫שבאו מאירופה עם הקמת המדינה ושמו אותם בכל המחנות לשעבר של הצבא הבריטי שעזב את‬
‫הארץ ממש לפני הקמת המדינה‪ .‬בפרדס חנה‪ ,‬המחנה הצבאי הענקי‪ ,‬שישב בקצה המושבה משני צדי‬
‫הכביש הראשי לבנימינה‪ ,‬הפך למחנה עולים‪ .‬היו שם עשרות אלפי עולים‪ ,‬וכל הזמן באו חדשים‬
‫במקום אלה שיצאו למקומות אחרים בארץ לאחר כמה שבועות או חודשים במחנה‪ .‬אז כבר הייתי‬
‫כבר פועל בניין‪ .‬במחנה הזה עשו הרבה עבודות בנייה ומדי פעם הייתי עובד שם במסגרת 'סולל בונה'‪.‬‬
‫אני זוכר את עצמי מסתובב במחנה העולים הענקי ובכל הזדמנות מתאימה הייתי שואל אנשים‪.‬‬
‫שאלתי אנשים שעומדים בתור למשהו‪ .‬שאלתי אנשים ששמעתי אותם מדברים יידיש במבטא של‬
‫הסביבה שלנו‪ .‬שאלתי אנשים באוטובוס שהיו עם פרצוף מתאים ובגיל מתאים‪ .‬שאלתי כל מיני‬
‫אנשים בכל מיני מצבים‪ .‬בעיתונים היה כתוב שאנשים שחשבו שהם כבר נהרגו במלחמה כי לא מצאו‬
‫אותם מיד לאחר שנגמרה‪ ,‬כעבור כמה שנים הם הופיעו פתאום בארץ‪ ,‬כשהתחילה העלייה הגדולה‬
‫אחרי הקמת המדינה‪ .‬חיכיתי כל הזמן לרגע הזה שפתאום מישהו מהמשפחה שלי יופיע ויגיד; "הנה‬
‫אני! הגעתי! בכל זאת הצלחתי לצאת בחיים מהגהינום"‪ .‬אני זוכר שכמה וכמה פעמים ראיתי מרחוק‪,‬‬
‫‪154‬‬
‫ברחוב או במחנה עולים בן אדם הולך והייתי חושב שאולי זה מישהו מהמשפחה שלי‪ .‬פעם הלכתי‬
‫אחרי איש כזה ורק כשהוא הסתובב הבנתי שהוא בכלל לא דומה‪ ,‬אבל מאחורנית בכל זאת היתה לו‬
‫הליכה שאפשר היה לחשוב שזה מישהו מהמשפחה‪ .‬ברדיו היה מדור לחיפוש קרובים‪ .‬הייתי מקשיב‬
‫כל הזמן להודעות‪ ,‬אולי יגידו את השם גּוטלבסקי באחת ההודעות‪ .‬חיכיתי לשמעו את השם ליּפנישֹוק‬
‫או איוויה‪ ,‬אבל כלום‪ .‬אפילו לא פעם אחת‪.‬‬
‫אחרי כל החיפושים‪ ,‬אחרי כמה שנים‪ ,‬התחלתי להבין שכנראה אהרקה ואני נשארנו היחידים‬
‫מכל המשפחה שלנו בליּפנישֹוק‪ .‬אחרינו לא יישאר מישהו בארץ שישא את השם גּוטלבסקי‪ .‬עמירם‬
‫לא שמר על השם והחליף אותו לגונן‪ ,‬ולא העזתי להגיד לו כלום‪ ,‬כי זה היה אז המנהג‪ .‬גם בני הדודים‬
‫שלי בארץ החליפו את שמם לגילת‪ .‬רק אני ואהרקה נשארנו עם השם שלנו‪ .‬לאהרקה אחי יש רק בת‬
‫אחת‪ ,‬תמר‪ ,‬ויש לה כבר שם אחר אחרי החתונה‪ .‬כשיגיע הזמן שלי ושל אהרקה להסתלק מן העולם‬
‫גם יסתלק השם גּוטלבסקי‪ .‬הוא יישאר רק על המצבות‪ .‬קשה לי לקבל את זה‪ .‬אולי הייתי צריך‬
‫להתעקש עם עמירם על שם המשפחה‪ ,‬אבל את הנעשה אין להשיב‪.‬‬
‫יום אחד הגיעה אליי הידיעה הראשונה על האח שלי הירשקה‪ .‬עמדתי בוקר אחד בתחנת‬
‫העצירה הקטנה של האוטובוסים לא רחוק מהבית‪ ,‬ליד בית הספר העממי של כרכור‪ .‬זה היה די‬
‫מוקדם בבוקר‪ .‬חיכיתי לאוטובוס שייקח אותי לעבודה‪ .‬עוברת לידי משאית ועליה אנשים שנראו לי‬
‫כמי שגם הם בדרך לעבודה‪ .‬באותם ימים היו נוהגים להסיע פועלים על גבי משאיות‪ .‬בגלל כל המספר‬
‫הרב של עולים שהגיעו אל הארץ מיד אחר קום המדינה לא היו מספיק אוטובוסים להסיע את כולם‪.‬‬
‫השתמשו במשאיות לא רק כדי להעביר מטענים אלא גם כדי להסיע אנשים‪ .‬האנשים שעמדו על‬
‫המשאית שעברה על ידי נראו לי מיד כעולים חדשים‪ .‬למדתי להכיר אותם לפי הכובע‪ ,‬לפי התספורת‪,‬‬
‫לפי הבגדים או לפי ההבעה שעל הפנים‪ .‬יכולתי להכיר עולים חדשים אפילו לפי איך שהם החזיקו את‬
‫הגוף שלהם‪ .‬אני לא יכול להגיד בדיוק איך ומה‪ ,‬אבל אני זוכר שלא היתה לי כל בעיה לזהות עולים‬
‫חדשים‪ ,‬כולל את אלה שהגיעו ממזרח אירופה‪ .‬כמובן שאת אלה שבאו מתימן היה פשוט וקל לזהות‪,‬‬
‫אבל גם עולים חדשים מפולניה אפשר היה מיד להכיר‪ ,‬ושלא לדבר על אלה מרומניה‪ .‬גם לאחרונה‪,‬‬
‫כאשר הייתי עוד מסתובב לפעמים ברחוב ליד בית האבות בנתניה הייתי מזהה בקלות את העולים‬
‫החדשים מרוסיה‪ .‬אתה ממש רואה את זה עליהם שהם עולים חדשים‪ ,‬אפילו לפני שהם פותחים את‬
‫הפה לדבר‪ ,‬שאז זה נעשה ברור מאליו‪.‬‬
‫פתאום אני רואה מישהו מהעומדים על המשאית שעוברת על ידי דופק על גג הקבינה של‬
‫המשאית תוך כדי נסיעה וצועק ברוסית; "סטֹוי‪ ,‬סטֹוי!" הוא המשיך לדפוק ומיד הבנתי שהאיש מבקש‬
‫לעצור את האוטו ומסמן על כך לנהג‪ .‬סטֹוי ברוסית זה עמוד או עצור‪ .‬המשאית נעצרה די בבת אחת‬
‫אחרי כמה מטרים‪ .‬האנשים שעמדו עליה בקושי נאחזו בדפנות של המשאית‪ .‬האיש שראיתי אותו‬
‫דופק על גג הקבינה קפץ ממנה‪ ,‬דיבר כמה מלים עם הנהג ורץ לכיוּון תחנת האוטובוס בה עמדתי‪.‬‬
‫חשבתי שהוא מבקש לתפוס מקום בתור לאוטובוס‪ ,‬אבל הוא לא הצטרף לקצה התור אלא התקדם‬
‫ישר אליי‪" .‬אתה חיים" הוא אמר ברוסית‪ ,‬בהחלטיות גמורה‪" .‬נכון‪ ,‬אני חיים"‪ ,‬עניתי לו‪" ,‬אבל אני לא‬
‫מכיר אותך"‪ .‬האיש הלא מוכר המשיך בשיחה ביידיש; "אתה לא יכול להכיר אותי אבל אני יכולתי‬
‫לזהות אותך‪ .‬אתה דומה מאד לאח שלך הירשקה‪ .‬הירשקה אמר לי הרבה פעמים שיש לו אח בשם‬
‫חיים‪ ,‬שעלה לארץ ישראל לפני הרבה שנים‪ .‬ברגע שראיתי אותך מהמשאית ידעתי שאתה האח של‬
‫‪155‬‬
‫הירשקה‪ .‬הייתי איתו יחד ביער במשך כמה שנים‪ .‬היינו פרטיזנים יהודים‪ ".‬והוא המשיך; "שמעת על‬
‫הפרטיזנים של ביילסקי? התחבאנו ביערות‪ ,‬הצלנו יהודים רבים וגם הרגנו גרמנים רבים‪ .‬עשינו להם‬
‫הרבה צרות לגרמנים האלה‪ ,‬יימח שמם‪ .‬ירינו בהם‪ ,‬פוצצנו את הרכבות והמכוניות שלהם‪ .‬גם הגנו על‬
‫עצמנו וגם פגענו בהם בנקמה על מה שהם עשו למשפחות היקרות שלנו"‪ .‬הוא המשיך לדבר בלי‬
‫להפסיק‪" .‬אבל לדאבוני הרב‪ ,‬בסוף‪-‬בסוף‪ ,‬ממש ביום האחרון של המלחמה‪ ,‬כאשר הרוסים כבר‬
‫התחילו להשתלט על האזור שמסביב ליערות‪ ,‬נתקלנו בחיילים גרמנים‪ ,‬שברחו מהרוסים אל היער בו‬
‫אנחנו התחבאנו‪ .‬היו יריות והירשקה נפצע ברגל‪ .‬לא היו לנו מספיק תרופות ותחבושות‪ .‬לא היה שום‬
‫רופא בסביבה‪ .‬לקחנו אותו בעגלה לנֹובֹוגרּודק שכבר שוחררה על יד הצבא האדום‪ .‬המסע בעגלה‬
‫נמשך כמה ימים‪ .‬תאר לך‪ ,‬הוא דימם במשך כמה ימים בעגלה‪ .‬שמנו אותו בבית החולים המקומי‬
‫ואחר כך שמעתי כי אחרי שבוע הוא נפטר‪ .‬כמה חבל שהוא לא נשאר בחיים אחרי כל מה שהוא‬
‫הצליח לעבור‪ ".‬ואז האיש הזה שם את היד שלו על הכתף שלי ואמר; "חיים‪ ,‬תדע שהאח שלך‬
‫הירשקה היה איש אמיץ‪ .‬הוא היה מפקד כיתה אצלנו‪ .‬הוא גם היה איש נהדר וידע לשמור על מוראל‬
‫גבוה‪ .‬אני לא אשכח אותו באותו ערב חשוך של חורף‪ .‬אנחנו יושבים בבונקר באמצע היער‪ .‬קר נורא‪.‬‬
‫אין הרבה מה לאכול‪ .‬איבדנו כמה אנשים בימים האחרונים בהיתקלויות עם הגרמנים‪ .‬פתאום‪ ,‬מתוך‬
‫החשכה ובתוך האווירה הקשה‪ ,‬שמענו את הירשקה אומר 'יידן – יהודים – ְּלכּו ְּנ ַּרמנה'‪ ,‬ומיד לאחר‬
‫מכן המשיך את השיר הזה בקול הנהדר שלו‪ .‬איך הוא ידע בכלל שהיה שבת באותו יום? הרי הוא לא‬
‫היה דווקא מהאנשים הדתיים שהיו איתנו‪ .‬היו כמה דתיים בינינו אבל עליו לא חשבתי שהוא יודע‬
‫לשיר 'לכו נרננה' כמו חזן של ממש"‪ .‬הייתי המום‪ .‬רציתי לחבק אותו‪ ,‬לשאול אותו מאה שאלות על‬
‫הירשקה‪ ,‬על הפרטיזנים‪ ,‬על הקרובים שלנו‪ ,‬לספר לו איך היה הירשקה כאשר אני היכרתי אותו בתור‬
‫ילד ונער‪ .‬אבל הוא אמר לי כי המשאית מחכה לו והוא חייב להמשיך‪" .‬אני אתפוס אותך שוב‪ .‬אני‬
‫יודע את שמך ואת שם משפחתך ועכשיו אני יודע היכן אתה גר‪ .‬אני אמצא אותך ואספר לך על כל מה‬
‫שעבר עלינו וכמובן על אחיך‪ .‬עכשיו אני מוכרח לרוץ‪ .‬עוד תשמע ממני"‪ .‬הוא ניתק ממני‪ ,‬רץ אל‬
‫המשאית‪ ,‬טיפס עליה בזריזות‪ ,‬דפק בקלילות על גג הקבינה‪ ,‬ובבת אחת המשאית יצאה לדרך‪.‬‬
‫לא האמנתי מה שקרה לי‪ .‬ככה סתם‪ .‬אני עומד לתומי ברחוב וחושב על כל מיני עניינים קטנים‬
‫של בית ושל עבודה ופתאום אני פוגש פרטיזן שמספר לי על האח שלי שהוא היה פרטיזן‪ .‬המלה‬
‫פרטיזן היתה אז בשיא שלה‪ .‬היו סיפורים על פרטיזנים ושירים על פרטיזנים‪ .‬אמרת פרטיזן‪ ,‬אמרת‬
‫גיבור‪" .‬אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה"‪ ,‬אומר השיר של הפרטיזנים היהודים שכה אהבו לשיר כאן‬
‫בארץ בשנים שלאחר המלחמה‪ .‬אבל‪ ,‬לצערי הגדול‪ ,‬שם ביער‪ ,‬ממש בסוף המלחמה‪ ,‬היתה זאת דרכו‬
‫האחרונה של הירשקה‪ ,‬האח שכֹּה אהבתי‪ ,‬ששנים חיכיתי לו שייעלה לארץ ישראל ויצטרף אליי ואל‬
‫אהרקה‪ ,‬ושכל כך קיוויתי שמכולם הוא היה האח שהיו לו כל הסיכויים לצאת חי מהגהינום‪.‬‬
‫ידעתי שאם מדובר בפרטיזנים אז אני יכול כבר לספר את זה לעמירם שהיה אז כמה חודשים‬
‫אחרי הבר‪-‬מצווה שלו‪ .‬בדרך כלל לא הייתי מספר לו על מה ששמעתי וידעתי בעניין רצח היהודים‬
‫באירופה‪ ,‬ובוודאי שלא סיפרתי לו על מה שנודע לי על מה שקרה ליהודי ליּפנישֹוק‪ .‬איך ולמה הייתי‬
‫צריך לספר לו על דברים נוראים שכאלה? הוא היה עדיין ילד‪ ,‬בקושי נער קטן‪ .‬למה נער קטן צריך‬
‫לדעת על מעשים נוראים כאלה‪ .‬מספיק מה שהוא קרא בעיתון‪ ,‬שמע ברדיו ולמד בבית ספר‪ .‬אני צריך‬
‫מדי‪ .‬הוא גדל בארץ ישראל וחשבתי אז‪ ,‬וגם רבים‬
‫הייתי להוסיף לו עוד? גם ככה הוא ידע יותר ַּ‬
‫‪156‬‬
‫אחרים חשבו באותו זמן כמוני‪ ,‬שהילדים כאן בארץ לא צריכים לדעת על המעשים הנוראים האלה‪.‬‬
‫זה עלול אולי לפגוע בהם‪ .‬חשבנו שילדים הגדלים בארץ ישראל‪ ,‬מדברים עברית ומרגישים שזו הארץ‬
‫מדי על תפיסה של יהודים ברחובות‪,‬‬
‫שלהם וגם צריכים להיות יהודים גאים לא צריכים לשמוע יותר ַּ‬
‫על הריגה של יהודים סתם כך‪ ,‬על הובלת יהודים בקרונות רכבת שנועדו לבהמות‪ ,‬על השמדת יהודים‬
‫בתאי הגזים ובתנורים‪ .‬אבל על פרטיזנים זה כבר משהו אחר‪ ,‬אפילו שהבשורה היא רעה ומרה‪.‬‬
‫בהתחלה חשבתי לא לנסוע מיד לעבודה‪ ,‬כל כך נרגש הייתי‪ .‬חשבתי לרוץ הביתה ולספר להם‬
‫על מה ששמעתי ולחזור אל תחנת האוטובוסים כדי לתפוס את האוטובוס השני‪ .‬אבל ויתרתי על כך‪.‬‬
‫הייתי בא‪ ,‬מספר להם בקיצור על מה ששמעתי והולך לעבודה‪ .‬לא חשבתי שזה נכון לעשות‪ .‬רציתי‬
‫שיהיה מספיק זמן לשוחח על כל העניין‪ .‬לכן דחיתי את זה לערב‪ .‬רציתי לספר על מה ששמעתי‬
‫מהפרטיזן גם בנחת וגם בכובד ראש‪ .‬רציתי שיהיה גם זמן לספר קצת על הירשקה ועל המשפחה‪ ,‬וגם‬
‫להסתכל קצת בתמונות שלו באלבום שלנו‪ .‬וכך היה‪ .‬בערב סיפרתי לו על העניין אחרי שכבר סיפרתי‬
‫קודם לכן לפרּומה ביידיש‪ .‬לעמירם רציתי לספר את זה בעברית למרות שהוא הבין כל מלה כמעט‬
‫ביידיש‪ .‬סיפרתי לו וראיתי שמשהו קורה אצל הנער בן השלוש עשרה‪ .‬אפשר היה לראות בעיניים שלו‬
‫שהוא גם כואב את מותו של הירשקה וגם גאה על כך שהדוד שלו מת בקרב עם הגרמנים הנאצים ולא‬
‫באחת מצורות המיתה של יהודים‪ ,‬עליהן סיפרו כל כך הרבה באותו הזמן‪ .‬ראיתי על הפנים שלו‬
‫שהמלה 'פרטיזן' עשתה עליו רושם רב‪ .‬היתה עדיין מלחמת העצמאות‪ .‬עדיין נלחמו בנגב וגם בגליל‪.‬‬
‫הצבא שלנו‪ ,‬אחרי חודשים קשים מאד התחיל לנצח‪ .‬הצבאות של הערבים נסוגו ואנחנו לקחנו‬
‫חלקים גדולים של הארץ‪ .‬הילדים והנערים דיברו הרבה על החיילים היהודים האמיצים והמנצחים‪.‬‬
‫הפרטיזנים היהודים באירופה היו אז חלק מהדיבורים האלה על יהודים שלא נכנעים‪ .‬למחרת עמירם‬
‫אמר לי בערב; "אבא‪ ,‬סיפרתי לכל הילדים שהיה לי דוד פרטיזן ושהוא לחם נגד הנאצים ונפל בקרב"‪.‬‬
‫גם לי היתה הרגשה כזו‪ ,‬וגם אני סיפרתי לאנשים רבים את הסיפור על האח שלי הפרטיזן‪ .‬זו‬
‫היתה הפעם הראשונה שדיברתי עם מישהו על משהו שקרה למישהו מהמשפחה שלי שם‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫בתוך תוכי כבר מזמן התאבלתי על הירשקה ועל כל האחרים במשפחה‪ .‬לא רציתי להסתבך באכזבה‬
‫עמוקה שבאה בעקבות תקווה גדולה‪ .‬גמרתי עם זה די מהר ואמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬הם כנראה כולם‬
‫מתו‪ .‬כל כך הרבה יהודים נהרגו‪ ,‬ובמיוחד בפולניה‪ .‬אין לך סיכוי שתמצא מישהו בחיים‪ .‬מוטב‬
‫שתשלים עם המצב"‪ .‬אבל אולי באמת לא השלמתי לגמרי‪ ,‬אחרת איך אני מסביר את השאלות הרבות‬
‫שהמשכתי לשאול במחנות העולים‪ ,‬באוטובוסים ובכל מיני מקומות אחרים‪.‬‬
‫הפרטיזן מהמשאית לא חזר אליי‪ .‬הוא נעלם כלעומת שבא‪ .‬אולי הוא פשוט לא הצליח למצוא‬
‫אותי למרות שהוא ידע את השם והיישוב? אולי הוא לא רצה לספר לי יותר על כל הדברים הנוראים‬
‫שהם עברו שם? אולי הוא חשב שאת העיקר הוא כבר סיפר לי בקיצור נמרץ ולמה לו לדבר בפירוט‬
‫רב על כל מיני נושאים העושים רע על הלב? אולי‪ ,‬משום שנדהמתי מכל האירוע הזה‪ ,‬והייתי כמו‬
‫משותק כולי בזמן שהוא סיפר את הסיפור שלו בשטף‪ ,‬הוא לא ראה אצלי את התגובה המתאימה ולכן‬
‫חשב שזה היה קשה בשבילי לשמוע מה שהוא מספר‪ ,‬או יותר גרוע‪ ,‬שמה שהוא סיפר לי לא נעים לי‬
‫או לא מעניין אותי‪ ,‬רחמנא לצלן? מה אני יודע איך אני נראיתי בעיניו באותו רגע ומה הוא אמר‬
‫לעצמו כאשר הוא חזר למשאית? מי יודע‪ ,‬אולי הוא אמר שכל הוותיקים פה בישראל הם אותו דבר?‬
‫זה לא היה פשוט היחסים שהיו בארץ בין הוותיקים לעולים החדשים‪ .‬היתה איזו שהיא רגישות‪ ,‬היה‬
‫‪157‬‬
‫איזה שהוא מתח‪ .‬היו שאמרו שלא בדיוק הבנו אותם וגם לא התייחסנו אליהם בסדר‪ .‬שאלתי עליו‬
‫במחנה העולים אבל לא העליתי דבר‪ .‬ועוד חשבתי‪ ,‬אולי קרה לו משהו‪ .‬אולי הוא היה מאלה מבין‬
‫העולים אשר גייסו אותם לצבא ואחרי זמן קצר נפלו במלחמה‪ .‬מעניין שאני לא זוכר את שמו של‬
‫אותו פרטיזן אבל אני זוכר איך הוא נראה ואיך הוא דיבר‪ .‬כל מלה שלו אני זוכר‪ .‬אני זוכר גם איך‬
‫הרגשתי מיד לאחר שהוא גמר לדבר‪ .‬אני גם זוכר שקיוויתי שגם על לייזר ועל יענקל‪ ,‬שני האחים‬
‫האחרים שלי אשמע סיפור כזה‪ ,‬ולא סיפור אחר‪.‬‬
‫כל פעם שאני נזכר בחזנות המצוינת של הירשקה ביער אני מרגיש עוד יותר קרוב אליו‪ .‬לשמוע‬
‫שהירשקה המשיך בחזנות גם ביער בתוך המלחמה ושהוא היה מאד טוב בכך‪ ,‬עשה לי טוב על הנשמה‪.‬‬
‫חבל‪ ,‬אילו הוא היה מצליח להגיע ארצה היה לי אח בעל עניין משותף‪ .‬היינו יכולים להשמיע אחד‬
‫לשני שירי חזנות ולהשוות מנגינות‪ .‬היינו יכולים ללכת יחד לקונצרטים של חזנים‪ .‬היה לי עם מי‬
‫להשתתף בחזנות שאני מאד אוהב‪ ,‬ולא סתם עם מישהו אלא עם אח שלי‪.‬‬
‫כעבור כמה שנים יצא ספר הזיכרון של ליּפנישֹוק‪ .‬אהרקה היה פעיל בקבוצה שהוציאה את‬
‫הספר‪ .‬אפילו היו בספר תמונות של המשפחה שלנו‪ .‬היתה תמונה גדולה של אבא‪ ,‬בדיוק אותה תמונה‬
‫שהיתה תלויה בבית בכרכור ואחר כך עברה איתי לבית האבות‪ .‬היתה גם תמונה של סימה עם חברה‬
‫שלה‪ .‬היתה התמונה של החברים שלי ב'חלוץ המזרחי' שהצטלמנו לפני הנסיעה שלי לארץ‪ .‬בספר‬
‫הזיכרון קראתי עוד דברים על הירשקה‪ .‬אנשים שהיו איתו כתבו בספר על מה שקרה לו ולהם בזמן‬
‫המלחמה‪ .‬בהתחלה היהודים שמחו מאד על זה שהסובייטים‪ ,‬בפרוץ המלחמה‪ ,‬נכנסו לעיירה והם‬
‫ניצלו על ידי כך מהגורל הצפוי ליהודים בחלק של פולניה שנכבש על הגרמנים‪ .‬שמועות על כך‬
‫התגלגלו אליהם מהר מאד‪ .‬בחודשים הראשונים לא ידעו הסובייטים מה בדיוק לעשות עם התושבים‬
‫החדשים שהם קיבלו תחת שלטונם‪ ,‬מלבד לחפש מי שאולי נשאר נאמן לפולניה‪ .‬אחר כך הם התחילו‬
‫הסובייטים לחסל את החנויות ובמקומם הקימו קואופרטיב אחד גדול‪ .‬גם את בעלי המלאכה העבירו‬
‫לקואופרטיבים‪ .‬היה גם קואופרטיב של חייטים קואופרטיב של סנדלרים‪ .‬גם מעט המסעדות שהיו‬
‫בעיירה הפכו לקואופרטיב‪ .‬בארץ הרעיון של קואופרטיב לא היה זר לנו‪ .‬היו בארץ כמה וכמה‬
‫קואופרטיבים‪ .‬אגד היה אחד הקואופרטיבים הגדולים אבל גם הצרכניה בכרכור היתה בעצם‬
‫קואופרטיב‪ .‬כאן בארץ זה היה רק חלק מהמשק והרוב היו עסקים פרטיים והקואופרטיבים התפתחו‬
‫בהדרגה ובלי כפייה מצד השלטונות‪ .‬שם בליּפנישֹוק הכול התהפך אז בבת אחת‪ .‬כבר התנסיתי בשינוי‬
‫הזה בקרמנצ'ּוק אחרי המהפכה הבולשביקית‪ .‬בשביל יהודים‪ ,‬במיוחד‪ ,‬המהפך הזה היה כנראה מר‬
‫במיוחד כי רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה‪ .‬אין לי מושג מה קרה עם ההורים שלי וממה הם‬
‫התפרנסו‪ .‬הקצת שאני יודע זה על הירשקה‪ .‬הוא‪ ,‬חיים גולדשמידט ועוד בחור אחד קיבלו בהתחלה‬
‫מהסובייטים תפקיד של שוטרים כדי לשמור על הסדר‪ .‬אבל אחר כך הירשקה‪ ,‬יחד עם עוד צעירים‪,‬‬
‫עבר ללידא כדי לעבוד בבית חרושת‪ .‬בליּפנישֹוק כנראה לא היה בכלל ממה להתפרנס‪ .‬כבר בזמני היה‬
‫קשה למצוא פרנסה בעיירה‪ .‬עכשיו‪ ,‬עם המצב החדש‪ ,‬בכלל לא היה שום סיכוי לעבודה בעיירה‬
‫קטנטונת כמו שלנו‪ .‬לכן הירשקה‪ ,‬חיים גולדשמידט וצעירים אחרים יצאו לחפש את מזלם בערים‬
‫הסמוכות‪.‬‬
‫אחרי שנה וחצי שוב הכול התהפך‪ .‬הגרמנים התקיפו את ברית המועצות למרות ההסכם היה‬
‫להם עם הרוסים‪ .‬האזור שלנו היה ממש בחזית‪ .‬כבר ביום הראשון של המלחמה הזאת הפציצו‬
‫‪158‬‬
‫אווירונים גרמניים את לידא והעיר התחילה לבעור‪ .‬הירשקה‪ ,‬חיים גולדשמידט ועוד כמה צעירים‬
‫מליּפנישֹוק‪ ,‬ברחו מלידא הבוערת ורצו דרך השדות לליּפנישֹוק‪ .‬אבל עד מהרה הצעירים האלה הבינו‬
‫שאין להם מה להישאר בעיירה והתחילו לברוח לכוון מזרח כדי להתחבר עם הרוסים הנסוגים‪ .‬אבל‬
‫למרות שהירשקה וחיים גולדשמידט הגיעו רחוק מאד בתוך ברית המועצות‪ ,‬הטנקים הגרמניים היו‬
‫יותר מהירים מהם‪ ,‬ושני הבחורים יחד עם עוד בורחים רבים נשארו מאחורי הקווים של החזית‪ .‬לא‬
‫היתה ברירה אלא לחזור ללידא‪ .‬בכל מקום אחר הגויים או הגרמנים היו מחסלים אותו ואת חברו‪.‬‬
‫בלידא הירשקה החזיק מעמד תחת הגרמנים כי הוא היה בחור צעיר וחזק ויכול היה לעבוד בשבילם‬
‫אפילו שמדי פעם הם הרגו יהודים רבים בעיר‪.‬‬
‫במאי ‪ 2:54‬נודע להירשקה ולחבריו בלידא על הפרטיזנים של האחים ביילסקי שהסתתרו‬
‫ולחמו ביערות‪ .‬הירשקה ואותו חבר מליּפנישֹוק שגם הוא היה אז בלידא‪ ,‬הכירו את טוביה בילסקי עוד‬
‫לפני המלחמה‪ .‬בילסקי שלח שליחים ללידא שהציעו ליהודים לברוח אל היערות ולהצטרף אל‬
‫הפרטיזנים‪ .‬הירשקה והחבר שלו חיים שלחו מכתב לטוביה בילסקי באמצעות השליחים האלה‬
‫והודיעו לו שהם מוכנים לברוח‪ .‬כעבור יומיים הם קיבלו אישור לעשות זאת‪ .‬באחד הלילות שניהם‬
‫הצליחו להתחמק מהגטו של לידא וברחו אל תוך היער‪ .‬שם הם פגשו את טוביה בילסקי והצטרפו אל‬
‫הפרטיזנים שלו‪ .‬יותר משנה הירשקה לחם בכל מיני דרכים יחד עם החברים שלו הפרטיזנים‪ .‬הם‬
‫פגעו בחיילים גרמנים ואפילו הורידו רכבות גרמניות מהפסים‪ .‬הם סבלו מאד ביערות והיו צריכים‬
‫לברוח מיער ליער כדי שהגרמנים לא ישיגו אותם‪ .‬ממש ממש בסוף הם השיגו את הירשקה כמעט‬
‫במקרה‪ .‬גם בספר הזיכרון של ליּפנישֹוק מספר החבר שלו חיים גולדשמידט על זה שלקחו את‬
‫הירשקה בעגלה לבית חולים בנֹובֹוגרּודק‪ ,‬ועל זה שהוא נפטר שם מפצעיו כעבור כמה ימים‪ .‬איזה‬
‫חוסר מזל היה להירשקה! ממש ברגע האחרון‪ ,‬אחרי שהוא עבר את כל מה שעבר ועמד בגבורה מול‬
‫הגרמנים‪ ,‬הוא מת בגלל מחסור בתרופות ובגלל פינוי איטי בעגלה‪ .‬היתה לי הרגשה של החמצה‬
‫נוראה‪.‬‬
‫גם כמה שנים קודם לכן היתה לי הרגשה של החמצה‪ .‬עוד לפני שהגרמנים פלשו לפולניה‬
‫עשיתי את כל מה שיכולתי כדי להביא את הירשקה ארצה‪ .‬הוא היה כבר בן עשרים כשהתחילו לדבר‬
‫על האיומים היטלר במלחמה‪ .‬הירשקה כתב לי שהוא רוצה לבוא לארץ ישראל‪ .‬פניתי באמצעות‬
‫רטיפיקט‪ .‬נסעתי גם לתל אביב להסתדרות‬
‫ַּ‬
‫המפקדים שלי בגפירים וב'הגנה' כדי להשיג להירשקה ס‬
‫רטיפיקט‪ .‬קיבלתי הודעה על כך‪ .‬אמרו לי שהודיעו להירשקה לבוא לוורשה‬
‫ַּ‬
‫ובסוף השגתי בשבילו ס‬
‫טיפיקט שלו‪ .‬שמחתי מאד‪ .‬אבל‪ ,‬כעבור זמן‪,‬‬
‫ַּ‬
‫רטיפיקטים כדי לקבל את הסר‬
‫ַּ‬
‫למשרד בו מחלקים ס‬
‫קיבלתי מכתב מאבא שהירשקה נסע לוורשה ואמרו לו שם באחד המשרדים הציוניים שהיו ממונים‬
‫רטיפיקט למישהו אחר שיש לו יותר עדיפות‪ ,‬כלומר יותר‬
‫ַּ‬
‫רטיפיקטים שנתנו את הס‬
‫ַּ‬
‫על חלוקת הס‬
‫פרוטקציה‪ .‬פשוט כך‪ .‬כל ההשתדלות שלי לא הועילה‪ .‬הייתי מאד מאוכזב‪ .‬זה מאד הרגיז אותי לשמוע‬
‫על כך במכתב מאבא‪ .‬הוא כתב לי שהירשקה החליט בכל זאת לנסות להגיע ארצה דרך רומניה‪ .‬הוא‬
‫רטיפיקט‪ .‬כעבור כמה זמן‬
‫ַּ‬
‫קיווה לחפש לו בקונסטנצה אונייה שלוקחת נוסעים לארץ ישראל בלי ס‬
‫קיבלתי עוד מכתב מאבא בו הוא כותב כי הירשקה בדרך חזרה הביתה‪ .‬בגלל איומי המלחמה של‬
‫היטלר התקהלו המוני יהודים מפולניה ליד הגבול הרומני‪ ,‬אבל הרומנים לא נתנו להם לעבור את‬
‫הגבול‪ .‬כנראה שכל זמן שזרם היהודים היה קטן הרומנים כן נתנו לעבור‪ ,‬אך כאשר התחילו המונים‬
‫‪159‬‬
‫מיהודי פולניה לברוח אל עבר הגבול הרומני ולבקש לעבור אותו הרומנים סגרו אותו‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי‬
‫מדי יהודים ייכנסו לארץ‪.‬‬
‫בגלל הלחץ של הגרמנים ואולי בגלל הלחץ של האנגלים שלא רצו שיותר ַּ‬
‫הירשקה חזר בסופו של דבר הביתה ואחר כך קרה מה שקרה איתו במלחמה הנוראה הזאת‪ .‬אם‬
‫יקט למישהו אחר הירשקה היה איתנו כאן‬
‫הפקיד הארור הזה בוורשה לא היה מעביר את הסרטיפ ַּ‬
‫בארץ‪ .‬לא היה לו מזל לבחור הזה‪ .‬הוא מאד התאים לארץ ישראל‪ .‬הוא כל כך רצה להגיע לארץ ואני‬
‫כל כך רציתי שהוא יהיה איתנו כאן‪ .‬גם בסוף המלחמה לא היה לו מזל‪ .‬ממש ביום האחרון הוא נפגע‬
‫ולאחר מכן מת‪ .‬כנראה נגזר עליו לא להגיע לארץ ישראל ועליי נגזר להישאר רק עם אהרקה‪.‬‬
‫כאב לי מאד על מה שקרה להירשקה‪ ,‬בייחוד משום שהוא היה האחרון מהמשפחה שנשאר‬
‫בחיים כמעט עד סוף המלחמה ועוד קצת והוא כבר היה עובר את הגהינום הזה‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהייתי‬
‫נזכר כאילו בחלום בהירשקה הפצוע‪ ,‬ששוכב בעגלה בדרך לבית החולים בנֹובֹוגרּודק‪ ,‬הייתי רואה את‬
‫עצמי הולך על ידו‪ ,‬מסתכל עליו כל הזמן כדי לראות איך הוא מרגיש ומדי פעם אומר לו בלחש;‬
‫"תחזיק מעמד‪ ,‬הירשקה‪ ,‬תחזיק מעמד‪ ,‬עוד קצת‪ ,‬עוד מעט נגיע לבית חולים ותצא מזה‪ .‬אני צריך‬
‫אותך בארץ ישראל‪ ,‬הירשקה‪ ,‬תחזיק מעמד"‪.‬‬
‫‪160‬‬
‫אח אחר מת בתאי הגזים‬
‫לבסוף גם נודע לי גם מה קרה עם האח הכי קטן שלי‪ ,‬לייזר‪ .‬בספר הזיכרון על ליּפנישֹוק כתב מאיר‬
‫לוין‪ ,‬ממשפחת לוין הגדולה שגרה בליּפנישֹוק‪ ,‬כי הוא היה כמה זמן עם לייזר בזמן המלחמה‪ .‬מאיר‬
‫עצמו הצליח להישאר בחיים ולהגיע לאמריקה אחרי המלחמה‪ .‬לייזר לא ניצל‪ .‬הוא סיפר בספר‬
‫הזיכרון כי הוא ולייזר לא ברחו מליּפנישֹוק כאשר הגרמנים התקרבו לעיירה אלא נשארו עם ההורים‪,‬‬
‫למרות שאולי הם היו יכולים לברוח כפי שעשו בחורים אחרים כמו הירשקה‪ .‬הם לא רצו לעזוב את‬
‫ההורים לבד‪.‬‬
‫כאשר גירשו את כל היהודים של ליּפנישֹוק לגטו של איוויה‪ ,‬מאיר ולייזר היו יחד עם כולם‬
‫במסע הרגלי‪ .‬אמא של לוין‪ ,‬שנשארה בחיים יחד איתו ואחיו אחרי השחיטה הגדולה באיוויה‪ ,‬הפצירה‬
‫בו להציל את עצמו ולברוח אך הוא ואחיו סרבו לעזוב אותה‪ .‬הם נשארו עם האמא ולא היו מוכנים‬
‫להשאיר אותה ולברוח‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר מאיר לוין חשב על ההחלטה שלו להישאר עם האמא שלו ולא‬
‫לעזוב אותה ולברוח‪ ,‬הוא אמר במה שהוא כתב בספר הזיכרון שהוא שמח על כך‪ .‬הוא לא היה לחיות‬
‫עם מצפונו אילו היה עוזב את האמא שלו כדי לנסות להציל את עצמו‪ .‬לייזר‪ ,‬אפילו שהוא כבר היה‬
‫ללא ההורים אחרי השחיטה הגדולה ביער באיוויה‪ ,‬בכל זאת לא ברח‪ .‬מי יודע באיזה מצב הוא היה‬
‫אז? למי היה כוח לעשות משהו? הבריחה היתה מעשה מסוכן בפני עצמו‪ .‬כול מי שזז באופן חריג ירו‬
‫בו‪ .‬אולי היתה בו איזו שהיא תקווה שהוא בכל זאת הוא יישאר בחיים בגטו‪ .‬הרי הוא הצליח להחזיק‬
‫בינתיים מעמד ואולי זה מה שיהיה הגורל שלו הלאה‪ .‬אני אמנם מנסה לחשוב בשביל לייזר בכל‬
‫המצב הנורא הזה‪ ,‬אבל האם באמת אפשר היה לקום ולברוח‪ .‬אל תדון‪ ,‬אמרו לנו חכמינו‪ ,‬אז מה אני‬
‫עושה כאן? אני לא דן אף אחד‪ ,‬אני רק מנסה להבין‪ .‬אני רק מנסה לדמיין לי מה הוא חשב באותן‬
‫השעות הנוראות‪.‬‬
‫ולא רק מה הוא חשב על בריחה אני מנסה לדמיין אלא גם מה הוא חשב על החיים בכלל ועל‬
‫אלוהים בפרט‪ .‬מה חשב לייזר על אלוהים בזמן שהרגו מסביבו כל כך הרבה יהודים רק משום שהם‬
‫יהודים? הרבה אנשים פה בארץ‪ ,‬ותיקים ופליטי שואה‪ ,‬שאלו איפה היה אלוהים‪ .‬היו רבים שעזבו את‬
‫הדת לאחר השואה בגלל מה שקרה לכל כך הרבה יהודים ואלוהים לא התערב‪ .‬אני דווקא חזרתי‬
‫בשנים שלאחר השואה לשמור יותר ויותר על מצוות הדת‪ .‬חזרתי לבית הכנסת‪ .‬אבל לכל זה לא היה‬
‫כל קשר עם השואה ועם העובדה שהמשפחה שלי אבדה שם כולה‪.‬‬
‫אלה אשר לא הרגו אותם בשחיטה הגדולה בגטו של איוויה נשארו המשיכו להתגורר בגטו‬
‫בתנאים קשים‪ .‬מאיר לוין ולייזר היו ביניהם‪ .‬לאחר זמן העלו הגרמנים אותם ועוד צעירים יהודים על‬
‫קרונות רכבת והעבירו אותם למחנה עמוק בתוך רוסיה הלבנה‪ ,‬ליד העיר בֹוריסֹוב‪ .‬שוב הרגו בהם‬
‫‪161‬‬
‫רבים ביריות ביער ליד המחנה‪ .‬נשארו רק מעטים‪ .‬מבֹוריסֹוב לקחו הגרמנים את לייזר ואת מאיר‪ ,‬יחד‬
‫עם האחרונים שנשארו בחיים מליּפנישֹוק לעוד שני מחנות‪ ,‬האחד בסמֹולנסק ואחד על יד מינסק‪.‬‬
‫בכל פעם היו הורגים כמה ומשאירים קצת‪ .‬כל פעם השאירו את מי שאולי הם חשבו שהם יוכלו‬
‫להעביד בעבודת פרך‪ .‬אחר כך הסיעו אותם ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬שעל יד לּובלין‪.‬‬
‫במחנה הזה הרגו אנשים בתאי גזים‪ .‬רק מאיר לוין נשאר לספר על גורלו הסופי של לייזר ועל היום‬
‫האחרון בתאי הגזים‪ .‬זה היה ביום ‪ 24‬בספטמבר ‪ .2:54‬כך יש לי עוד יָארצייט למישהו במשפחה‪.‬‬
‫הסתבר בעזרת מה שחיים גולדשמידט כתב בספר הזיכרון של ליּפנישֹוק כי גז ושואה הולכים ביחד גם‬
‫במשפחה שלי‪ .‬היו כמה שנים שחשבתי שאף אחד מבני משפחתי לא הומת בגזים‪ .‬חשבתי שירו בהם‬
‫כמו שעשו לרבים מן היהודים באזור שלנו אחרי שהגרמנים נכנסו‪ .‬מוות בתא גזים זה מוות נורא‪,‬‬
‫מוות משפיל‪ .‬מתייחסים אליך כמו אל חיה‪ .‬אפילו חיות לא משמידים בגזים‪ .‬שוחטים אותם‪ .‬רק‬
‫מזיקים משמידים בחומרים כימיים‪ ,‬והגרמנים עשו את זה ליהודים כל כך רבים‪ .‬על זה היה לי תמיד‬
‫זעם ענקי על הגרמנים ולפעמים רצון להשיב להם כגמולם‪ .‬כשקראתי שלייזר‪ ,‬האח הכי הקטן שלי‪,‬‬
‫נחנק בתא גזים בטרבלינקה לא יכולתי לשאת את זה‪ .‬הייתי מדוכא‪ ,‬רתחתי מזעם‪ .‬הרגשתי שאני‬
‫בעצמי נחנק‪ .‬היתה לי אפילו מין תחושה נוראה בגרון‪ .‬החלטתי לא לספר על זה לאף אחד במשפחה‪,‬‬
‫ובמיוחד לא לבן‪ .‬קיוויתי שהוא לא קרא את הדברים של חיים גולדשמידט ביידיש שנכתבו בספר‬
‫הזיכרון של ליּפנישֹוק ביידיש‪.‬‬
‫אני זוכר שכילד עמירם ק רא בלי סוף עיתונים וספרים על המלחמה העולמית ועל השואה‪.‬‬
‫פעם הוא סיפר לי שקרא על מרד גטו ורשה ועל הניצולים שעברו בצינורות הביוב‪ .‬הוא לא אז העלה‬
‫על דעתו שאנשים יכולים ללכת או אפילו לזחול בצינורות ביוב‪ .‬אצלנו בכרכור לא היו אז צינורות‬
‫ביוב‪ ,‬ובוודאי לא כאלה שאפשר ללכת בתוכם כמו שעשו בגטו ורשה‪ .‬אחרי שעמירם קרא יותר ויותר‬
‫בעיתון על מה שקרה ליהודים במלחמה עם הגרמנים‪ ,‬ואחרי שהוא הבין שזה אולי מה שקרה לבני‬
‫המשפחה שלו שאף פעם לא ראה אלא בתמונות‪ ,‬הוא היה מתמלא זעם‪ ,‬זעם של ילד קטן‪ .‬פעם הוא‬
‫אפילו אמר לי; "אבא‪ ,‬כשאני אהיה גדול אני יהרוג עשרת אלפים גרמנים"‪ .‬גם שמחתי וגם נבהלתי‪.‬‬
‫שמחתי שיש לו רגשות כאלה כמו שיש גם לי‪ ,‬רגש נכון של כעס נורא על מה שעשו ליהודים‪ ,‬רגש‬
‫צודק של נקמה‪ ,‬נקמה נוראה‪ .‬על מה שהגרמנים הנאצים ועוזריהם מקרב הגויים המקומיים עשו לנו‬
‫מגיעה להם נקמה נוראה‪ .‬אבל לחשוב על כך באופן מעשי‪ ,‬ועוד עשרת אלפים? מאיפה הוא לקח את‬
‫המספר הזה? איך ילד בגיל כל כך צעיר יכול להעסיק את עצמו במחשבה על הריגת עשרת אלפים‬
‫אנשים אפילו שהם גרמנים? איך בכלל בן אדם יכול לחשוב לעשות מעשה שכזה והוא לא גרמני? לכן‪,‬‬
‫כאשר נודע לי‪ ,‬כי לייזר מת בתא גזים ועוד בטרבלינקה‪ ,‬שאני בטוח שעמירם ידע על המקום הנורא‬
‫הזה כי כתבו ודיברו עליו כל כך הרבה‪ ,‬לא סיפרתי לו כלום על כך‪ .‬גם סמכתי על כך שהוא לא ימצא‬
‫את זה בספר הזיכרון של ליּפנישֹוק כי הסיפור שסיפר מאיר לוין היה כתוב ביידיש ולקרוא יידיש‬
‫עמירם עוד לא ידע אז‪.‬‬
‫ל ייזר היה היחידי במשפחה שאני יודע בוודאות שהרגו אותו בתא גזים שבמחנה השמדה‪ .‬אני‬
‫לא יודע מה בדיוק קרה ליענקל שעבר לגור בנֹובֹוגרּודק‪ ,‬שם הוא התחתן עם אישה בשם גיטל ונולד‬
‫להם בן בשם יוסף‪ ,‬על שם הסבא שלנו מאיוויה‪ ,‬ושאת התמונה הוא שלח לי בשנים שלפני המלחמה‪.‬‬
‫בזמן המאורעות‪ ,‬בקיץ שלושים ושמונה‪ ,‬אני חושב‪ ,‬הוא שלח לי גלויה בה הוא מאד דואג לי ומבקש‬
‫‪162‬‬
‫שאכתוב לו מיד מה המצב אצלי בארץ ‪ .‬ככה זה! היטלר מתכנן להרוג את כל היהודים באירופה ואילו‬
‫האח שלי בנֹובֹוגרּודק דואג לי כי הוא שומע שהערבים עושים מאורעות בארץ‪ .‬אנשים סיפרו אחרי‬
‫המלחמה שגם בנֹובֹוגרּודק‪ ,‬כמו באיוויה ובערים ועיירות אחרות‪ ,‬הוציאו את היהודים אל היער מחוץ‬
‫לעיר‪ ,‬ועשו גם בהם שחיטה כמו שעשו ליהודים בכל העיירות בסביבה שלנו‪ .‬אבל מי יודע אולי יענקל‬
‫גם הוא הלך אל הפרטיזנים‪ .‬על יד נֹובֹוגרּודק היו יערות גדולים מאד והיה בהם מקום לכל מיני‬
‫קבוצות פרטיזנים‪ .‬אבל כנראה שלא‪ ,‬כי אם הוא היה באמת יוצא אל היערות הוא בטח היה מגיע אל‬
‫הפרטיזנים של ביילסקי שהיו ממש בסביבה‪ .‬הם היו הקבוצה הגדולה של פרטיזנים יהודים ואליהם‬
‫הגיעו מאות רבות של אנשים צעירים‪ .‬אבל אולי יענקלה התכוון להגיע אל הפרטיזנים של בילסקי‬
‫ובדרך לשם הוא נתפס ונהרג‪ .‬אף פעם אני לא אדע מה קרה לו בדיוק‪ .‬מה שבטוח הוא שהוא לא יצא‬
‫חי מכל הגהינום הזה‪.‬‬
‫אני לא יודע מה בדיוק קרה לסימה ולרחל‪ .‬גם הן היו מאד צעירות אבל מספיק מבוגרות ולכן‬
‫אולי גם הן ברחו או עשו משהו אחר ולא מתו בשחיטה באיוויה וגם לא במחנה השמדה אלא בצורה‬
‫אחרת‪ .‬לסימה במיוחד היה הרבה כוח נפשי‪ .‬אני זוכר אותה רק כילדה אבל כבר אז אפשר היה לראות‬
‫כי בילדה הזאת יש משהו מיוחד‪ ,‬משהו שאחר כך פגשתי אצל הבחורות שגדלו בארץ‪ .‬אפשר היה‬
‫לראות את זה גם בתמונה שהיא שלחה לנו לפני המלחמה‪ .‬איזו בחורה היא היתה בתמונה! לא יכול‬
‫להיות שבחורה כזו מתה בלי לתת לגרמנים ַּפייט‪ .‬אפשר גם היה להבין את זה מזה שהיא קראה‬
‫לעצמה סימה גּוטלבסקאית‪ .‬לא סתם גּוטלבסקי אלא דווקא גּוטלבסקאית‪ .‬כבר אז היא היתה מהנשים‬
‫שעומדות בזכות עצמן‪ .‬והיא עשתה את זה בסגנון עברי‪ .‬אם היא היתה הולכת בשיטה של הנשים‬
‫הרוסיות היא היתה צריכה לקרוא לעצמה סימה גּוטלבסקה‪ ,‬אבל היא העדיפה את השיטה העברית‪.‬‬
‫רחל היתה ממש ילדה קטנה כשעזבתי לארץ ישראל‪ .‬בקושי אני יכול לזכור אותה‪ .‬הייתי‬
‫עסוק אז בעניינים אחרים והיא הסתובבה בין הרגליים‪ .‬אני יותר זוכר אותה מן התמונות שהיא שלחה‬
‫לי‪ .‬אפילו עכשיו אני רואה את השערות שלה שנופלות על המצח וגזורות בקו ישר ממש מעל העיניים‪.‬‬
‫מי היה מאמין שילדה שגדלה בעיירה קטנה של כמה עשרות משפחות יהודיות במזרח אירופה מסדרת‬
‫לה תסרוקת כמו לבחורה בפריז‪ .‬היא כתבה לי שהיא לומדת גרמנית ורוצה להתקדם עם השפה הזאת‪.‬‬
‫בסוף‪ ,‬אלה שמדברים את השפה הזאת הרגו אותה‪ .‬בגלל זה ועוד הרבה סיבות קשה לי עד היום‬
‫לשמוע אנשים מדברים גרמנית‪ .‬אני לא יכול לברוח מההרגשה שמי שמדבר גרמנית מדבר בשפה של‬
‫הנאצים‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫רצח בחברון‬
‫כשאני נזכר במה שעבר על המשפחה שלי בליּפנישֹוק' אני גם נזכר גם מה במה שקרה כאן בארץ‬
‫במאורעות‪ .‬במאורעות עשרים ותשע היה הטבח הנורא בחברון‪ .‬הדוד שלי‪ ,‬אהרן‪-‬לייב‪ ,‬נרצח בטבח‬
‫הזה ואני שמעתי על כך בזמן שהייתי עדיין בזיכרון‪ .‬אהרן לייב היה בחור‪ ,‬שגם לו קראו גּוטלבסקי‪,‬‬
‫והוא בא ללמוד בישיבה באיוויה‪ .‬הסבא שלי‪ ,‬ר' יֹושה‪ ,‬תמך בו בזמן הלימודים בישיבה‪ ,‬כמו שהיה‬
‫מקובל באותם ימים‪ ,‬במיוחד אצל בעלי‪-‬בתים שיכולים להרשות לעצמם‪ .‬בסוף הוא גם נתן לו את‬
‫בתו גיטה לאישה‪ ,‬כך שזה היה מקרה מעניין שגם הכלה וגם החתן נכנסו לחופה עם אותו שם‬
‫משפחה‪ .‬הבת הגדולה שלהם‪ ,‬מלכה‪ ,‬שכבר היתה בחורה בזמן שאני הייתי ילד קטן מאד‪ ,‬נשלחה‬
‫לאמריקה לבני משפחה שלנו‪ ,‬וזה כדי להבריח אותה מהפוגרומים של אותם ימים ברוסיה‪ .‬המלכה‬
‫הזו‪ ,‬היתה חברה'מנית‪ .‬היא עבדה בניו יורק בבית חרושת לחזיות וקֹורסטים‪ .‬באותו זמן היא גם למדה‬
‫בבית ספר לאחיות‪ .‬אחר כך היא גם עשתה עסקים ועם הכסף שהרוויחה היא עזרה למשפחה ולכלל‬
‫הציבור‪ .‬היא שלחה כסף וחבילות למשפחה שלה באיוויה אחרי שנגמרה המלחמה העולמית הראשונה‬
‫וגם היתה חברה בארגונים יהודיים שעזרו ליהודים בפולניה להתגבר על הצרות הגדולות שהיו להם‬
‫אז‪ .‬הרבה עזרה באה אז מיהודים באמריקה‪ ,‬בעיקר מיהודים שהם בעצמם באו מפולניה ומארצות‬
‫אחרות במזרח אירופה‪.‬‬
‫אחרי שמלכה גּוטלבסקי הבינה שליהודים לא יהיה טוב בפולניה החדשה‪ ,‬בה התגברה‬
‫האנטישמיות והתחילו גם גזרות כלכליות קשות וגם הכירה כמה מנהיגים ציונים מארץ ישראל שבאו‬
‫לניו‪-‬יורק בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬היא נעשתה ציונית וקנתה בהרצליה אדמות‪ .‬הרצליה נוסדה‬
‫על ידי יהודים מאמריקה כמו שכרכור נוסדה על ידי יהודים מאנגליה‪ .‬היא כתבה לאבא שלה שיעזוב‬
‫את איוויה עם בני המשפחה שלו וילכו כולם להתיישב על האדמה שלה בהרצליה‪ .‬בהתחלה הגיעה‬
‫להרצליה אביגיל‪ ,‬האחות של מלכה‪ .‬היא התחתנה עם בצלאל לזרוביץ' ובאה איתו להתיישב על‬
‫האדמה שמלכה קנתה בהרצליה‪ .‬אחר כך הגיעו לארץ האח יצחק והאחות אתל‪ .‬יצחק התיישב בתל‬
‫אביב ולמד להיות מהנדס‪ .‬אתל הלכה לירושלים ולמדה להיות אחות‪.‬‬
‫בשנים הראשונות היה לבצלאל ולאביגיל‪ ,‬שהיינו קוראים לה ַּגיילה‪ ,‬מאד קשה בהרצליה‪.‬‬
‫המקום היה רחוק כי לא היו עדיין להרצליה כבישים טובים‪ .‬היום נוסעים צ'יק‪-‬צ'ק מהרצליה לתל‬
‫אביב‪ .‬אז זה לא היה כך‪ .‬לא היו כבישים ישירים והיה צריך לנסוע מסביב או בדרכי עפר בין הכפרים‬
‫הערבים‪ .‬בינתיים הדודה גיטה נפטרה באיוויה ובעלה אהרן‪-‬לייב בא גם הוא להתיישב בהרצליה‪ .‬זו‬
‫היתה הזדמנות בשבילו לצאת מפולניה כי המשפחה שלו היתה ממש בצרות גדולות שם‪ .‬אבל גם‬
‫בהרצליה היה לא קל באותם ימים‪ .‬מהפרדס החדש שהם נטעו עוד לא היתה פרנסה‪ .‬וכך‪ ,‬הדוד עזב‬
‫צרה אחת בפולניה ונכנס לצרה שנייה בארץ ישראל‪ .‬בגלל הקשיים האלה בהרצליה עברו גַּיילה‬
‫‪164‬‬
‫ובצלאל לחברון שם הם פתחו מסעדה בחברון לתלמידי ישיבת סלובודקה‪ ,‬הישיבה החשובה שליד‬
‫העיר קֹובנה‪ ,‬ושחלק מהם באו להתיישב בחברון באותו זמן‪ .‬האבא שלהם נשאר בהרצליה עם חלק‬
‫מהמשפחה שלו וגם הקים במושבה בית כנסת חדש לשם הוא הכניס ספר תורה שהוא הביא איתו‬
‫מפולניה‪.‬‬
‫בקיץ של שנת עשרים ותשע נסע אהרן‪-‬לייב מהרצליה כדי להתארח אצל הילדים והנכדים שלו‬
‫בחברון‪ ,‬ודווקא אז קרה שם הטבח הנורא‪ .‬היהודים חשבו שהם בורחים לארץ ישראל מפוגרומים‬
‫שעשו בהם הגויים בפולניה ומצאו שפוגרומים מחכים להם גם כאן‪ ,‬רק שהגויים נראים כאן אחרת‬
‫ומדברים בשפה אחרת‪ .‬בזמן הטבח בחברון הערבים הרגו בסכינים את הדוד ואת בצלאל והם גם הרגו‬
‫נכדה אחת‪ .‬גם את שאר המשפחה הם רצו להרוג אבל ַּגיילה ושני ילדיה הקטנים ניצלו‪ .‬איך שהם‬
‫ניצלו זה היה מקרה מיוחד במינו‪ .‬כשהערבים פרצו עם סכינים לבית גיילה נשכבה על שני הילדים הכי‬
‫קטנים שלה כדי להגן עליהם עם הגוף שלה‪ .‬הערבים דקרו אותה וחשבו שהרגו אותה‪ ,‬כי היא לא זזה‪.‬‬
‫הם כנראה לא ראו את הילדים מתחתיה‪ .‬גם האנגלים שבאו אחר כך לעשות סדר בחברון חשבו‬
‫שגיילה מתה‪ .‬הם לקחו את הילדים לטיפול בירושלים ואותה הם העבירו לחדר המתים של בית‬
‫ַּ‬
‫החולים האנגלי בירושלים‪.‬‬
‫אתל‪ ,‬אחותה של ַּגיילה‪ ,‬שהיתה כבר אחות בבית חולים הדסה בירושלים ותמיד קראו לה שם‬
‫האחות גּוטלבסקי‪ ,‬גם אחרי שהיא התחתנה‪ ,‬רצתה מאד לראות את אחותה לפני שקוברים אותה‪ ,‬וזה‬
‫למרות שהאנגלים לא נתנו ליהודים להיכנס לחדר המתים של בית החולים האנגלי‪ .‬אתל התעקשה‬
‫בכל זאת והתגנבה לחדר המתים‪ .‬היא מצאה שם את אחותה שוכבת יחד עם המתים האחרים‪ .‬בתור‬
‫אחות בהדסה‪ ,‬אתל מיד בדקה בצוואר וביד את הדופק ביד ובצוואר‪ .‬והיה דופק‪ ,‬גם פה וגם פה‪ .‬היא‬
‫מיד יצאה החוצה למצוא דרך להוציא את אחותה החיה מחדר המתים‪ ,‬תפסה בשוק מחנה יהודה‪,‬‬
‫שהיה לא רחוק משם‪ ,‬סבל ערבי עם עגלה קטנה‪ ,‬מאלה שמובילים סחורות בין החנויות בשוק‪ .‬היו לו‬
‫גם כמה שקים ריקים על העגלה‪ .‬היא הגניבה את הסבל הערבי עם העגלה לבית החולים‪ .‬יחד איתו‬
‫היא שמה את אחותה הפצועה על העגלה וכיסתה אותה בשקים‪ .‬וככה‪ ,‬כאילו שמובילים סחורה‬
‫ממקום למקום בתוך העיר‪ ,‬הביאו מהר את גַּיילה לבית חולים הדסה‪ ,‬שהיה אז לא רחוק‪ ,‬באותו רחוב‬
‫כמו בית החולים האנגלי‪ .‬ברוך השם‪ ,‬גַּיילה חיה אחר כך הרבה שנים וגידלה ילדים ונכדים‪ .‬היתה לה‬
‫אחר כך מסעדה 'תנובה' ברחוב רש"י בירושלים‪ .‬כשהיינו באים לירושלים לבקר את המשפחה של‬
‫דורה‪ ,‬האחות של פרּומה‪ ,‬שגרה לא רחוק משם בבית השוטרים של שכונת מקור ברוך‪ ,‬היינו מבקרים‬
‫את גַּיילה‪ .‬איזו אישה חזקה ופעילה היא היתה‪ .‬היא חיה שנים ארוכות וגידלה את שני הילדים‬
‫הקטנים שלה‪ ,‬גם בזכות החוכמה שלה לעשות עצמה מתה בזמן הטבח וגם בזכות התושייה של אתל‬
‫שלא היה בה פחד משום דבר‪ ,‬אבל לא ראו את זה עליה‪ .‬מי היה מאמין על האתל הזאת‪ ,‬שתמיד‬
‫היתה צרודה ונראתה תמיד חוששת‪ ,‬שלה דווקא יהיה את האומץ הזה להיכנס לתוך חדר המתים של‬
‫בית החולים האנגלי למרות האיסור ולעשות מה שהיא עשתה‪ .‬אתה אף פעם לא יודע על אנשים מה‬
‫הם מסוגלים לעשות עד שזה קורה ואז אתה ממש נדהם‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫רצח בכרכור‬
‫ויש עוד רצח שאני זוכר באופן מיוחד‪ .‬אחרי מאורעות שנת עשרים ותשע היו מאורעות בשנים‬
‫שלושים ושש‪-‬שלושים ותשע‪ .‬אז כבר הייתי בכרכור‪ ,‬נשוי פלוס אחד וגם גפיר‪ .‬הרבה אנשים נהרגו אז‬
‫ודשקה‬
‫בארץ‪ .‬המקרה שהסעיר את כולנו בכרכור וגם בכל הארץ היה הרצח של איסר ַּטנקּוס ַּ‬
‫סטנייצקי‪ .‬פתאום נהרגו לנו שני אנשים שחיינו איתם יום‪-‬יום‪ .‬הרגשנו שזה יכול היה לקרות לכל‬
‫ַּ‬
‫אחד מאיתנו‪ .‬איסר היה מהאזור שלי בחוץ לארץ‪ ,‬מגרֹודנֹו‪ ,‬כמו הרבה מאנשי כרכור הוותיקים וממש‬
‫בן גילי‪ .‬הוא גם בא ארצה באותה שנה שאני באתי‪ ,‬ופגשתי אותו בזיכרון יעקב כשהגעתי לשם מתל‬
‫אביב‪ .‬הוא עבד איתי ועם עוד כמה חברים מהאזור של גרֹודנֹו בייבוש הביצות ב ַּכבארה‪ .‬היינו קבוצה‬
‫של חברים מאותה סביבה‪ .‬ככה זה היה אז‪ .‬היינו מתחברים באופן טבעי עם בני העיר שלנו או של בני‬
‫האזור שלנו‪ ,‬ולפעמים גם הלכנו להתיישב באותם המקומות‪.‬‬
‫מהעבודה של ַּכבארה איסר חלה במלריה‪ .‬למזלי עברתי את ַּכבארה בשלום ולא חטפתי מלריה‬
‫כמו הרבה אחרים‪ .‬זה היה הפחד הגדול של העבודה ב ַּכבארה; המלריה‪ .‬אבל לא היתה ברירה‪ .‬היינו‬
‫מוכרחים להתפרנס‪ .‬אני זוכר איך שאיסר סבל מהמלריה‪ .‬הוא היה מזיע ורועד‪ ,‬מזיע ורועד‪ .‬מזל שהוא‬
‫היה בחור חזק והצליח להתגבר על המחלה‪.‬‬
‫ידעתי על איסר שיש לו קשר עם ה'הגנה'‪ .‬הוא היה מקבל חומר נפץ מאנשים‪ ,‬שגם הם באו‬
‫מגרֹודנֹו ושעבדו במחצבות ליד זיכרון‪ ,‬ואת החומר הזה הוא היה מעביר בקופסאות קטנות לכרכור‪,‬‬
‫כדי שיהיה שם ל'הגנה' לימים שיצטרכו להשתמש בחומר הזה‪ .‬יום אחד הוא חזר לזיכרון אחרי שהיה‬
‫בביקור בכרכור ואמר כי כדאי לעבור לכרכור‪ .‬הוא אמר שמחפשים שם פועלים לעבוד בפרדסים‪ .‬יש‬
‫שם יהודי אחד בשם ַּלבזֹובסקי שנוטע פרדסים בשביל איש עשיר שקוראים לו בלום והוא מבטיח שמי‬
‫שיעבוד אצלו בנטיעת פרדסים יקבל בתנאים נוחים מגרש לבית ולפרדס קטן‪ .‬בגלל זה באנו לכרכור‬
‫לפנד ובריס‪ .‬אבל כל הסיפור של האדמה והפרדס לפועלים בכרכור היה בסוף‬
‫כמה חברים‪ ,‬ביניהם ז ַּ‬
‫סתם בלוף‪ .‬עבדנו ולא קיבלנו שום אדמה‪ .‬אבל בינתיים כבר נשארנו בכרכור כי התרגלנו למקום‬
‫ולאנשים וכל אחד מאיתנו המשיך לחפש מגרש כדי לבנות עליו בית‪ .‬איסר התחיל לעבוד בבניין עם‬
‫הקבוצה של הלּוביצ'ים‪ ,‬שהיו בונים בתים בכרכור‪ ,‬כולל בית הכנסת‪ ,‬ואחרי כן גם את הבית של‬
‫פרּומה ושלי‪ .‬כמו כמה פועלים אחרים בכרכור איסר הצליח אפילו לחסוך כסף ולקנות מגרש קטן‪ .‬זה‬
‫היה גם החלום שלי‪ ,‬לקנות מגרש בשביל לבנות בית‪ .‬לא היה לו הרבה כסף והוא הסתפק בצריף‪ .‬היו‬
‫כבר אז כמה וכמה צריפים בכרכור והם נראו קצת כמו הבתים בליּפנישֹוק‪ ,‬אבל פה בארץ הם נחשבו‬
‫משהו פחות טוב מבתי הבטון והבלוקים‪ .‬אבל אחר כך לא היתה עבודה בבניין ובזמן שאני הלכתי‬
‫לדשקה‪ ,‬כדי לעזור לו בבדיקת בארות בכרכור ובסביבה‪.‬‬
‫להיות נוטר כדי להתפרנס קצת איסר הצטרף ַּ‬
‫‪166‬‬
‫סטנייצקי הגיע ישר לכרכור‪ .‬גם הוא היה מגרֹודנֹו ואפילו חבר של איסר עוד מזמן שהם‬
‫ַּדשקה ַּ‬
‫היו בחורים צעירים שם‪ .‬גרֹודנֹו היתה העיר הגדולה של האזור שלנו בחוץ לארץ כך שהרגשתי מאד‬
‫בבית בכרכור‪ .‬דיברו אותה היידיש‪ ,‬אכלו את אותם המאכלים‪ ,‬סיפרו את אותן הבדיחות‪ַּ .‬דשקה היה‬
‫חבר ב'הגנה'‪ .‬הוא היה חזק וכולם אמרו עליו דברים טובים‪ .‬סיפרו עליו שהוא היה מביא מעפילים‬
‫מאוניות שהיו עוגנות קרוב לחוף והוא היה עושה את זה בשחייה‪ .‬הוא גם היה בחור יפה וכל‬
‫הבחורות היו מסתכלות עליו‪.‬‬
‫ַּדשקה הגיע להיות אחראי לבדוק בארות באזור שלנו‪ .‬היו באזור הרבה בארות‪ ,‬בכלל זה‬
‫הבארות המפורסמת של ַּלבזֹובסקי‪ ,‬והיה צריך לבדוק בהן כמעט כל יום את גובה המים ואת המצב‬
‫הכללי של כל אחת מהן‪ .‬אחד משניהם היה יורד למטה לתוך הבאר כדי לבדוק ולמדוד והשני היה‬
‫נשאר לשמור‪ ,‬כי כבר היו באותו זמן מאורעות ואי אפשר היה ללכת לבד לבדוק באר במקום מרוחק‪.‬‬
‫יום אחד הם הלכו לבדוק באר מים שהיתה מעבר לקיבוץ עין שמר‪ ,‬לא רחוק מהכפר הערבי באקה‪.‬‬
‫כבר ידעו שזה אולי מסוכן אבל אלה השניים היו חבר'ה מה'הגנה' ושום דבר לא הפחיד אותם‪ .‬גם לא‬
‫היו עד אז צרות מיוחדות עם הערבים של באקה‪ ,‬ולכן ַּדשקה ואיסר הרגישו כנראה בטוחים‪ ,‬וזה‬
‫למרות שאצלנו בנּוקטה של הנוטרים נתקבלו כבר כמה אזהרות‪.‬‬
‫ודשקה נשאר למעלה כדי לשמור‬
‫איסר ירד למטה אל תוך הבאר כדי לבדוק את גובה המים ַּ‬
‫בדשקה ולהרוג אותו‪ .‬איסר שמע את היריות והתחיל לעלות לראות‬
‫עליו‪ .‬אבל הערבים הצליחו לירות ַּ‬
‫מה קורה ואז הרגו אותו בזריקת אבנים‪ .‬כעבור זמן קצר הגיעה הודעה לתחנה של הנוטרים שמשהו‬
‫קרה בבאר ושהשניים נפגעו‪ .‬מי שידעה על כך בין הראשונים היתה ַּמטלה ַּפרב‪ ,‬שחילקה את העיתון‬
‫'דבר' במושבה‪ .‬היא הכירה את כולם ופגשה את כולם‪ ,‬וכך תיכף כל המושבה ידעה על האסון‪ ,‬ולא‬
‫מהעיתון עצמו אלא מהאישה שמחלקת את העיתון‪ ,‬יום לפני שהיה כתוב על כך בעיתון‪.‬‬
‫יּותמן ועוד כמה אנשים הלכו להביא את שני ההרוגים אל המושבה‪ .‬הם מצאו‬
‫ירחמיאל הררי‪ַּ ,‬ח ַּ‬
‫יּותמן הציע‬
‫שאיסר נשאר הרוג בתוך הבאר הצרה והיה צריך למצוא דרך להוציא אותו משם‪ַּ .‬ח ַּ‬
‫שיקשרו לו את הרגליים בחבל ארוך ויורידו אותו לתוך הבאר כשהוא עם הראש למטה‪ .‬וכך היה‪.‬‬
‫יּותמן לאט–לאט עד שהוא יכול היה לתפוס את איסר בידיים‪ ,‬ואז הוא צעק לאלה‬
‫הורידו את ַּח ַּ‬
‫שלמעלה שיימשכו אותו בחזרה כשהוא מחזיק את איסר בידיים‪ .‬אחר כך הביאו את שתי הגופות‬
‫למושבה כדי להתכונן להלוויה‪.‬‬
‫כולנו היינו המומים‪ .‬עוד פעם אני אומר; עכשיו נהרגים הרבה מאד אנשים בכל מיני תקריות‬
‫עם הפלשתינאים והחיים ממשיכים לזרום‪ ,‬אבל אז כל כרכור נעצרה‪ .‬היינו כולם בהלם‪ .‬הרגשנו שזה‬
‫סוף העולם‪ .‬הרגו לנו באותו יום שני חברים צעירים‪ַּ .‬דשקה היה אבא לתינוק שנולד לפני כמה‬
‫חודשים‪ .‬כל המושבה באה להלוויה‪ ,‬וגם ממקומות אחרים באו‪ .‬קברו אותם אחד ליד השני ושמו‬
‫מצבות מחוברות על שני הקברים‪ ,‬כמו שעושים בקבר אחים‪ .‬ההלוויה של השניים האלה היתה משהו‬
‫שנחרת בזיכרוני יותר מהרבה לוויות אחרות‪ .‬אני חושב שזה קרה משום שזו היתה יכולה להיות אולי‬
‫גם ההלוויה של כל אחד מאיתנו‪ .‬אחרי חודש היתה אזכרה ועוד פעם באו המונים‪ ,‬ולא רק מכרכור‪.‬‬
‫הרבה אנשים דיברו על השניים שנרצחו ועל המצב של היהודים בזמן המאורעות‪ .‬למרות שעברו יותר‬
‫מחמישים שנה אני יכול עוד לראות את כל האנשים הרבים שבאו להלוויה ולאזכרה ולהרגיש את‬
‫האבל הגדול שתפס את כולם‪ .‬כל זה חזר בשלושים מבית העלמין בהרגשה כאילו שעשו להם עוד‬
‫‪167‬‬
‫הלוויה‪ .‬כולנו היינו שם‪ .‬יש אירועים שאף פעם לא שוכחים בחיים ולי זה נראה עכשיו כאילו ההלוויה‬
‫והאזכרה היו לא מזמן‪ .‬אחרי שנים‪ ,‬בתור זיכרון‪ ,‬קראו לרחוב בכרכור שבו ַּדשקה ואיסר גרו בשם‬
‫רחוב השניים‪ .‬השם הזה היה למצבה שלהם בחיי היום‪-‬יום של המושבה‪.‬‬
‫היה אבל גדול והיו אנשים שדיברו על נקמה‪ .‬כעבור כמה ימים הרגו ערבי שרכב על חמור לא‬
‫רחוק מחדרה בדרך לכפר הערבי קקּון‪ ,‬והיה עוד ערבי שהרגו אותו על יד כרכור‪ .‬ואולי היו עוד מקרים‬
‫של נקמה בסביבה אבל אני לא זוכר בדיוק‪ .‬האנגלים חיפשו אחר חשודים עם כלבים אבל לא מצאו‪.‬‬
‫הם אסרו כמה אנשים אבל אלה שבאמת עשו את זה ברחו‪ .‬אחד מהם ברח לחוץ לארץ ואמרו שהוא‬
‫הגיע לארגנטינה‪.‬‬
‫היה עוד מקרה של נקמה בעתלית דווקא‪ .‬שוטר יהודי הרג שוטר ערבי במחנה של המשטרה‬
‫הבריטית בעתלית‪ .‬כל הארץ דיברה על זה כי היה משפט על רצח‪ .‬אמרו שהשוטר הערבי אמר לשוטר‬
‫היהודי שהערבים יהרגו עוד יהודים אחרי שהרגו את שני היהודים בכרכור וגם קפץ משמחה‪ .‬לא ברור‬
‫מה בדיוק קרה‪ .‬בהתחלה השוטר היהודי אמר שהיריות היו תאונה‪ .‬אבל הבריטים לא האמינו לו ודנו‬
‫אותו למוות בתלייה על רצח‪ .‬בעיתון 'דבר' היה כתוב שהשוטר היהודי התחרט על מה שהוא עשה‬
‫ושהוא אמר שהוא עשה את זה מתוך שיגעון של רגע כאשר השוטר הערבי אמר מה שאמר‪ .‬אבל‬
‫בכרכור גם אמרו שהשוטר היהודי אמר בכל זאת שהוא היה מוכרח לנקום את דם אחיו היהודים‪ .‬כך‬
‫גם חשבנו בכרכור והיינו בטוחים שגם השוטר הזה הצטרף למעשי הנקמה בערבים על שהם הרגו את‬
‫ַּדשקה ואת איסר‪.‬‬
‫אבל החיים בכל זאת היו צריכים להמשיך‪ .‬האלמנה של איסר‪ ,‬שלא היו לה ילדים‪ ,‬עשתה‬
‫חליצה לאח שלה ועזבה את המושבה‪ .‬האלמנה של ַּדשקה‪ ,‬אטקה‪ ,‬התחתנה די מהר עם בּובריק‪ ,‬שהיה‬
‫חבר של ַּדשקה‪ ,‬ונולדה להם ילדה בשם נירה‪ .‬כול פעם כשהייתי רואה ברחוב את הבן של ַּדשקה‪ ,‬הלל‪,‬‬
‫שגם הוא היה גבר חזק ויפה והיו לו טרקטורים וקומביינים‪ ,‬הייתי רואה לפניי את ַּדשקה‪ .‬אי אפשר‬
‫היה לטעות שזה הבן של ַּדשקה‪ .‬הלב שלי היה נחמץ‪ .‬אם דשקה היה נשאר בחיים ומגדל את הבן שלו‬
‫בעצמו הוא היה מאד נהנה ממנו‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫בתוך המלחמה‬
‫מיד לאחר שבאו"ם הצביעו על החלוקה של הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית התחילה מלחמת‬
‫השחרור‪ .‬אבל אנחנ ו לא שמנו לב לזה כי היינו עסוקים בשמחה על כך שתקום סוף‪-‬סוף מדינה‬
‫יהודית‪ .‬אני זוכר שישבנו שלושתנו אצל החותן שלי בבית יחד עם רינה‪ ,‬האחות של פרּומה‪ ,‬ושמענו‬
‫כולנו את ההצבעה באו"ם‪ .‬יס‪ ,‬נֹו‪ ,‬יס‪ ,‬נֹו‪ ,‬יס‪ ,‬נֹו‪ ...‬ניסינו לספור כמה 'יס' יש וכמה 'נֹו' יש‪ .‬את ה'יס'‬
‫ואת ה'נֹו' האלה שמעו כל היהודים בארץ ישראל ואחר כך שמענו את זה פעם אחר פעם ביום‬
‫העצמאות או בכל מיני תוכניות אחרות ברדיו ובטלוויזיה‪ .‬כל פעם שהשמיעו את זה הייתי חוזר‬
‫ומתרגש‪ .‬היום מדינה יהודית זה נראה לאנשים כדבר המובן מאליו אבל אז זה היה חלום שלא היינו‬
‫בטוחים עד אותו הרגע שהוא אכן יתגשם‪ .‬לפני שנתיים‪-‬שלוש עוד הרגו מיליונים של יהודים והרגשנו‬
‫שסוף העולם מתקרב בשביל העם היהודי‪ ,‬ופתאום הודיעו על החלטת החלוקה של ארץ ישראל‪ .‬מי‬
‫חשב אז על חלוקה? חשבנו על מדינה!‬
‫אחרי ההצבעה שתינו תה ואכלנו עוגה‪ ,‬כאילו יש כאן יום הולדת‪ ,‬ואחר כך הלכנו הביתה‬
‫לישון‪ .‬מחר היה יום עבודה רגיל וצריך היה לקום מוקדם‪ .‬אבל רק ישנּו זמן קצר במיטה ופתאום‬
‫שמענו יריות‪ .‬פרּומה תיכף אמרה שזה יריות של הערבים ושאולי כדאי לשכב על הרצפה‪ ,‬כי אצלנו‬
‫החלונות גדולים ובקלות יכול כדור להיכנס הביתה ולפגוע במישהו‪ .‬במאורעות‪ ,‬כשעמירם היה תינוק‬
‫והיו שומעים לפעמים יריות היא היתה שוכבת איתו מתחת למיטה‪ .‬היא חשבה שזה עוד פעם קורה‪,‬‬
‫עוד פעם פורצות מאורעות‪ .‬אבל בסוף שמענו שצועקים בעברית ברחוב על יד הבית‪ .‬אחרי זמן קצר‬
‫התחלנו להבין שצועקים שכולם מתאספים כדי לחגוג את ההחלטה על הקמת מדינה יהודית בכיכר‬
‫על יד בית הספר‪ .‬התלבשתי וגם לקחתי את עמירם לשם‪ ,‬אבל פרּומה נשארה בשלה‪ .‬חגיגה או לא‬
‫חגיגה‪ ,‬היא נשארת בבית‪ .‬מה שבטוח בטוח‪ .‬היא אמרה שאפילו בזמן שעושים חגיגה הערבים יכולים‬
‫לעשות התקפה‪ .‬היא גם לא אהבה את זה שיהודים יורים באוויר מתוך שמחה‪ .‬היא אמרה שרק‬
‫הערבים עושים דברים כאלה ומה קרה ליהודים שגם הם עושים ככה‪ .‬זה היה עוד סימן בשבילה‬
‫שהיהודים בארץ ישראל לא יודעים איך להתנהג כמו בני אדם מחונכים‪.‬‬
‫בכיכר כבר רקדו הורה מרוב שמחה‪ .‬שרו ורקדו בכמה מעגלים‪ .‬לא נתנו למכוניות לעבור‪.‬‬
‫פתאום מישהו ירה באוויר ופגע בפנס‪ .‬נעשה חושך‪ .‬מישהו אחר מצא חצי חבית זפת והדליק אותה‪.‬‬
‫המשיכו לרקוד מסביב למדורה‪ .‬כשנגמרה האש בזפת הלכו הביתה‪ .‬נגמרה גם השמחה והתחילה‬
‫הדאגה‪ .‬כעבור יום או יומיים כבר היו חדשות על יריות והרוגים‪ .‬ידענו שהתחילה מלחמה‪ .‬לא עבר‬
‫הרבה זמן והתחילו לדבר על מלחמת השחרור‪.‬‬
‫איך שהתחילה המלחמה החלו גם הסוחרים והפועלים הערבים להיעלם מרחובות המושבה‪.‬‬
‫‪169‬‬
‫בבת אחת הפכנו למקום ללא ערבים‪ .‬המלחמה הוציאה אותם מתוכנו‪ .‬זו היתה הרגשה אחרת‪ .‬לפני‬
‫כן‪ ,‬מאז שאני בארץ ראיתי תמיד ערבים מסביבי; במקום העבודה‪ ,‬ברחוב ובדרך‪ ,‬בחנויות ובשוק‪ .‬גם‬
‫בזמן המאורעות לא נעלמו הערבים לגמרי מכרכור‪ .‬אבל כשהתחילה מלחמת השחרור היה זמן בכרכור‬
‫שלא היה אף ערבי בתוכנו‪ ,‬רק מרחוק ונגדנו‪ ,‬מעבר לקו החזית‪ .‬אחר כך העבירו את הקו של שביתת‬
‫אלפחם‪.‬‬
‫ַּ‬
‫הנשק וכללו בתוך מדינת ישראל כמה כפרים ערבים‪ ,‬כמו באקה וכפר קרע ואפילו אום‬
‫התחילו שוב לראות קצת ערבים בכרכור אבל לא הרבה כי היה להם ממשל צבאי והם היו יכולים‬
‫לצאת לעבודה או לקניות רק עם רישיון‪ .‬לפועלים היהודים זה היה מצב טוב‪ ,‬ובמיוחד לעולים‬
‫החדשים שחיפשו עבודה‪ .‬אם היו הרבה ערבים נשארים במדינה אז אולי היה קשה לעולים החדשים‬
‫להשיג עבודה‪ .‬גם ככה היה קשה לעולים החדשים למצוא עבודה‪ .‬תאר לך מה היה המצב אם היו‬
‫הרבה ערבים בארץ באותו זמן‪.‬‬
‫כרכור היתה די שקטה במלחמת השחרור‪ .‬לא היו לנו הפגזות‪ .‬הערבים ישבו רחוק בואדי עארה‬
‫ועל ההרים‪ .‬נכון שהיה צבא עיראקי שם אבל הם לא התקרבו לכרכור‪ .‬כשהעירקים ירו פגזים על‬
‫קיבוץ מענית זה הם לא היו יכולים להגיע לכרכור בגלל המרחק‪ .‬בכרכור עצמה לא נפל אף פגז ולא‬
‫נורתה אף ירייה של ערבים‪.‬‬
‫המכה הכי קשה שקיבלנו בכרכור במלחמת השחרור היו ההרוגים במלחמה‪ .‬במושבה קטנה‬
‫מכירים כל אחד שנופל‪ .‬מי לא הכיר את הבן של פרח‪ ,‬את הבן של רכס‪ ,‬ואת הבן של ס ַּגלֹוביץ‪ ,‬יוסף‪.‬‬
‫הם גדלו במושבה והיכרנו את ההורים שלהם מקרוב‪ .‬המכה הגדולה היתה כשנהרגו ביחד בנימין פרח‬
‫וחיים רכס שכולם קראו לו מּושּו‪ .‬הם היו חברים והלכו יחד לצבא‪ ,‬לאותה יחידה‪ .‬הם גם נהרגו יחד‬
‫בקרב הנורא שהיה בכיס ַּפלּוג'ה‪ .‬במשך חודשים המצרים החזיקו מעמד בכיס הזה והחבר'ה שלנו לא‬
‫הצליחו לזרוק אותם משם‪ .‬משה‪-‬יענקב פרח עוד איך שהוא החזיק מעמד אבל לאשתו היה מאד קשה‪.‬‬
‫מי שנשבר היה פישל רכס‪ .‬הוא לא החזיק מעמד אלא שנה‪-‬שנתיים ואחר כך נפטר‪ .‬פשוט מת מצער‬
‫על הבן שלו‪ ,‬ושהיה חמד של בחור‪ ,‬עם תלתלים ואקורדיון וגם ַּגרמֹושקה‪ .‬ולא עברו עוד כמה שנים‬
‫והבן השני גדעון נפל עם אווירון על יד ירושלים‪ .‬איך האמא שלו‪ ,‬ברֹונקה‪ ,‬השתדלה שהוא לא ילך‬
‫לחייל קרבי כי כבר בן אחד נפל אצלם‪ .‬ובאמת הוא לא היה ביחידה קרבית אלא במודיעין‪ .‬יום אחד‬
‫הוא תפס טרמפ על אווירון סיור קטן ובגלל מזל נורא המטוס נפל‪ .‬איך אפשר להמשיך לחיות לאחר‬
‫שגם הבנים וגם הבעל מתו‪ .‬ברֹונקה עזבה את כרכור והפכה את הבית למועדון לזכר המשפחה‬
‫שכמעט ונמחקה תוך שנים מעטות‪.‬‬
‫אחרי כמה שנים נפל גם הבן של שתיל‪ ,‬השכן של רכס‪ .‬עודד קראו לו‪ ,‬ואני זוכר אותו היטב כי‬
‫הוא היה בא לראות איך אנחנו משחקים קלפים‪ .‬עוד תאונת מטוס‪ .‬המטוס נפל בים לא רחוק מראש‬
‫הנקרה ואף פעם לא מצאו את המטוס ואת הטייס והנווט‪ .‬עודד היה הנווט‪ .‬ושני המקרים האלה קרו‬
‫בדיוק כשעמירם שלנו היה כבר בצבא‪ .‬זה רק הגדיל את הפחד שפרּומה ואני היינו בו‪.‬‬
‫בכרכור לא חיכו הרבה שנים והקימו אנדרטה גדולה ויפה בתוך גן מיוחד שקראו לו גן‬
‫הגיבורים‪ .‬כל השמות של אלה שנפלו כתובים על האנדרטה‪ .‬כשהייתי הולך לצרכניה‪ ,‬לבית הקירור או‬
‫לשדות שלי בצד השני של המושבה הייתי לפעמים עובר דרך הגן עם האנדרטה כדי להיות איתם כמה‬
‫רגעים‪ .‬חשבתי הרבה על ההורים שלהם באותם רגעים‪ .‬חשבתי איך זה להיות אב שכּול ולא ראיתי‬
‫את עצמי יכול לעמוד בזה אילו חס וחלילה זה היה קורה לי‪ ,‬שלא לדבר על פרּומה‪ ,‬שהיתה בטח‬
‫‪170‬‬
‫מאשימה את עצמה על שהיא באה בכלל לארץ הזאת‪ .‬אבל כשהייתי הולך לבית כנסת והייתי מדבר‬
‫עם פרח ראיתי שאפשר לחיות עם זה אבל צריך בשביל זה כוח מיוחד‪ .‬לפרח היה כוח כזה‪ .‬לרכס לא‬
‫היה‪ .‬עד היום אני לא יודע להגיד אם לי היה או לא היה כוח כזה‪ .‬מזלי שלא הייתי צריך לעמוד מול‬
‫מצב שכזה‪ .‬עכשיו כשאני גומר את החיים אני מרגיש שבעניין הזה היה לי מזל‪ .‬לעבור את החיים בלי‬
‫שמישהו במשפחה שלך מת צעיר במלחמה או בתאונה זה לא דבר פשוט כאן בארץ‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫חברים ושכנים טובים‬
‫עם השנים נעלמו הרבה מהמכרים והחברים שהיו לי במשך החיים‪ .‬מעטים נעלמו מהזיכרון שלי‪ ,‬אבל‬
‫את רובם אני זוכר כאילו רק אתמול פגשתי אותם וזה למרות שהם נפטרו כבר מזמן‪ ,‬נפלו באמצע‬
‫הדרך‪ .‬אני זוכר בעיקר מי שהיו איתי מההתחלה בכרכור והמשיכו איתנו במושבה כל הזמן‪ .‬במיוחד‬
‫אני זוכר את שלוש המשפחות של החברים הכי טובים שלנו ‪ -‬וַּיינגַּרט‪ ,‬קֹוּפל וַאברבּוך‪ .‬הנשים‬
‫במשפחות האלה היו אחיות שבאו ארצה מגרֹודנֹו‪ .‬היתה שרה הבכורה והיא היתה הראשונה לבוא‬
‫לארץ‪ .‬הדסה ולאה'קה הגיעו אחריה‪ .‬הם גרו אחת ליד השנייה‪ ,‬בית ליד בית‪ ,‬כמו שהיה מקובל בחוץ‬
‫לארץ‪ .‬לאה'קה והדסה גרו אפילו באותו בית‪ ,‬בבית של הדסה ואריה‪ ,‬שהיה הבית האחרון במושבה‪.‬‬
‫על ידו היתה העמדה של כרכור שבנו בזמן המאורעות והיא עדיין עומדת שם‪ .‬אף אחד לא מוריד‬
‫אותה‪ .‬היא עומדת שם כמו מצבה של מה שהיה פעם בכרכור‪.‬‬
‫אחד הדברים הכי מלהיבים שהיה לנו ביחד עם שלוש המשפחות האלה זה לראות איך הילדים‬
‫שלנו גדלים‪ .‬היינו הורים צעירים וכולנו היינו רחוקים מהמשפחות שלנו בחוץ לארץ ולא תמיד‬
‫הספקנו לראות איך שהאחים והאחיות שלנו גדלים ולכן היינו מאד סקרנים איך הילדים שלנו‬
‫מתפתחים מתינוקות קטנים לילדים גדולים‪ .‬היינו מספרים אחד לשני איך ומה הילדים עשו השבוע‪,‬‬
‫מה הם אוכלים ומה הם לא רוצים לאכול‪ ,‬איך הם היו בגן ואחר כך בבית ספר‪ ,‬איזה ציון הם קיבלו‬
‫בבחינה‪ ,‬איזה תעודת שליש היתה להם‪ ,‬מי החברים הטובים שלהם ועם מי הם רבים מדי פעם‪ .‬כל‬
‫מה שהיה נוגע לילדים היה מעניין‪ ,‬ולכן דיברנו ודיברנו עליהם‪ .‬אני לא חושב שהיתה איזו שהיא פעם‬
‫שנפגשנו ושלא דיברנו על הילדים‪.‬‬
‫הכי מעניין היה לראות איך הילדים הקטנטנים שלנו מדברים עברית‪ .‬תינוקות שמדברים עברית‬
‫זה לא היה משהו שהיה מוכר לנו מקודם‪ .‬אנחנו עצמנו למדנו לדבר עברית רק כשהיינו כבר בחורים‬
‫ובחורות והתכוננו לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬ואילו כאן בארץ הילדים הקטנים דיברו עברית כבר‬
‫מההתחלה‪ ,‬ולא 'עבריס' כמו שלימדו ב'חידר' בחוץ לארץ‪ .‬כאן הילדים מדברים עברית כמו שצריך‪ ,‬את‬
‫העברית של ארץ ישראל‪ .‬זה היה משהו מאד מרגש‪ .‬בשבילנו זו היתה ההוכחה הכי טובה שאנחנו‬
‫יושבים חזק בארץ‪ .‬המנהיגים הגדולים בתל אביב ובירושלים היו לפעמים מדברים בנאומים על דור‬
‫ראשון לגאולה‪ ,‬ואנחנו היינו מסתכלים על הילדים הקטנים שלנו ואומרים; "זה הדור הזה< הילדים‬
‫האלה כבר לא יידעו מה זה להיות אורחים אצל גויים‪ ".‬אבל גם בתוך תוכנו ידענו שבעתיד יכול להיות‬
‫לזה מחיר‪ ,‬כי עדיין יש כאן הרבה מאד ערבים וכבר ראינו שהם עושים לנו הרבה צרות‪ .‬מי יודע מה‬
‫יכול לקרות לילדים שלנו כאשר הם יגדלו?‬
‫עוד משהו שהיינו עושים הרבה עם החברים שלנו היה לשחק בקלפים‪ .‬שיחקנו ממש הרבה‪,‬‬
‫‪172‬‬
‫לפחות פעם אחת בשבוע ולפעמים פעמיים‪ .‬היה לנו רק משחק קלפים אחד; ויסט‪ .‬היום כבר לא‬
‫משחקים אותו‪ .‬משחקים ברידג'‪ ,‬שהוא כנראה משחק דומה אבל יותר מסובך‪ .‬גם בויסט וגם בברידג'‬
‫משחקים ארבעה אנשים בשני זוגות‪ .‬אנחנו לא שיחקנו אף פעם על כסף אלא על הרצון לנצח‪ .‬סתם‬
‫לנצח‪ .‬אבל לפעמים הרצון הזה היה משגע את האנשים הרבה יותר מכסף‪ .‬לעשות את כל החשבונות‬
‫האלה איזה קלפים כבר ירדו מהידיים לשולחן ואיזה קלפים מחזיקים עדיין בידיים ומי אולי מחזיק‬
‫מה ביד שלו‪ ,‬כל המאמץ הזה היה ממש גורם מתח לאנשים אבל גם תענוג‪ ,‬בייחוד אם כל החשבונות‬
‫שעשו היו נכונים ובסוף בא הניצחון‪ .‬אבל לפעמים היה מתברר בסוף המשחק שכל החישובים היו לא‬
‫נכונים והתוצאה היתה הפסד‪ ,‬ואז היו כאלה שהיה להם קשה לפעמים להתגבר על הבושה או על‬
‫הכעס‪ .‬אני הייתי מתרגז רק קצת אבל היו כאלה שלפעמים היו צורחים עד השמיים מרוב כעס על הבן‬
‫זוג שלדעתם לא שיחק כמו שצריך ולכן הזוג הפסיד את המשחק‪ .‬קֹוּפל היה מומחה בלכעוס יותר‬
‫מכולם‪ .‬זה היה באופי שלו‪ ,‬לא חשוב מה עושים ואיפה‪ .‬גם בבית הכנסת הוא היה כועס‪ .‬אבל הוא לא‬
‫היה היחידי שמתרגז לפעמים בסוף המשחק‪ .‬גם שלמה של שרה היה לפעמים כועס אבל אצלו הכול‬
‫היה במידה‪ .‬יותר משהוא היה כועס הוא היה בא בטענות לבן זוג; "למה עשית ככה ולמה לא שמת לב‬
‫שזרקתי את החמש ואת הנסיך?"‪ ,‬ועוד כאלה שאלות‪ .‬כל הדיבורים האלה היו תמיד ביידיש‪ .‬אני לא‬
‫חושב שאי פעם שיחקנו קלפים בעברית‪ .‬אם היו אומרים לי עכשיו לשחק ויסט בעברית אולי לא‬
‫הייתי מסוגל‪.‬‬
‫משלוש האחיות שרה היא היתה היחידה מבין הנשים ששיחקה קלפים עם הגברים‪ .‬הדסה‪,‬‬
‫לאה'קה ופרּומה היו יושבות בדרך כלל בצד‪ ,‬כל אישה ליד הבעל שלה‪ .‬אסור היה לה להגיד משהו‬
‫בקול ובוודאי לא לייעץ לבעלה‪ .‬העזרה היחידה שהיא היתה יכולה לתת לבעלה זה לשים את הרגל‬
‫שלה על המוט שמחזיק למטה את שתי רגליים של הכסא שעליו הוא יושב‪ .‬אף פעם לא היה חוק כזה‬
‫שאומר שמותר או אסור לשים את הרגל על המקל של הכסא אבל ככה זה היה המנהג‪ .‬זה היה סימן‬
‫למזל ואני אהבתי את זה דווקא שפרּומה שמה את הרגל על המוט של הכסא שלי בזמן ששיחקתי ולא‬
‫רק בגלל המזל שזה היה אולי יכול להביא‪ .‬היא אף פעם לא שיחקה אבל ככה‪ ,‬עם הרגל שלה על‬
‫המקל של הכסא‪ ,‬היא לקחה חלק איתי במשחק ולא ישבה בצד ועשתה משהו אחר‪.‬‬
‫יּותמן וירחמיאל הררי לא הייתי משחק קלפים‪ .‬איתם הייתי עושה‬
‫עם החברים שלי זכריה ַּח ַּ‬
‫יּותמן גם הייתי ביחד בנוטרים‪ .‬עם שניהם‬
‫ביחד חקלאות‪ .‬עם הררי גם עבדתי בסולל בונה‪ .‬עם ַּח ַּ‬
‫הייתי שותף בגידול תפוחי אדמה ובבית הקירור שהחזקנו בכרכור במשך כמה שנים‪ .‬זכריה היה בעל‬
‫תפקיד חשוב ב'הגנה' וגם בנוטרים‪ .‬השמירה והביטחון היו אצלו בדם‪ .‬ולקח את כל החיים מאד‬
‫ברצינות ומאד במסירות‪ .‬בכרכור לא היו הרבה כאלה‪ .‬עם זכריה היה לי קשר מיוחד‪ .‬הייתי אצלו‬
‫הרבה בבית והיינו מדברים על הכול‪ .‬לזכריה היה הרבה שכל ומאד החשבתי את העצות שלו‪ .‬גישה‬
‫אשתו היתה עובדת עם הפרות אבל תמיד ידעה להשתתף בשיחות שלנו בהרבה התלהבות‪ ,‬גם על‬
‫פוליטיקה‪ .‬היו לה דעות על הרבה עניינים‪ .‬מי שהיו לה דעות על כל נושא‪ ,‬ובמיוחד על פוליטיקה‬
‫היתה בת‪-‬שוע‪ ,‬אשתו של הררי‪ .‬בת‪-‬שוע היתה האישה הכי חזקה שהיכרתי‪ .‬היה לה אופי חזק‪ .‬היא‬
‫היתה תמיד מאד בעד ומאד נגד‪ .‬היא היתה מאד בעד מפא"י ומאד נגד מפ"ם‪ .‬היה לה תמיד מה להגיד‬
‫והיא אמרה את זה עד הסוף‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬גם בוועד המושבה וגם בצרכניה‪ .‬אנשים בכרכור תמיד היו‬
‫יּותמן גם לירחמיאל הררי‬
‫מספרים מה בת‪-‬שוע אמרה אתמול ומה היא עשתה היום‪ .‬כמו לזכריה ַּח ַּ‬
‫‪173‬‬
‫היה אופי חזק‪ .‬אצלו החוזק הזה היה שקט‪ .‬הוא דיבר בשקט ואנשים תמיד נשמעו לו כי תמיד מה‬
‫שהוא היה אומר ואיך שהוא היה אומר את זה היה נשמע משהו נכון וחכם‪ .‬לא לחינם הוא היה‬
‫המנהל שלי בסולל בונה‪ .‬הלכתי אחריו לכל מקום שהיתה שם עבודה‪.‬‬
‫אף פעם לא קראנו להררי בשמו הפרטי ירחמיאל‪ .‬תמיד קראנו לו הררי‪ .‬זה היה מנהג די מקובל‬
‫בימים ההם‪ .‬להרבה גברים קראו בשם המשפחה‪ .‬היו גברים שגם האישה היתה קוראת לבעלה בשם‬
‫המשפחה‪ .‬לאריה וַּיינגַּרט אף פעם כמעט לא קראו לו אריה‪ .‬אפילו הדסה אשתו קראה לו וַּיינגַּרט‪ ,‬גם‬
‫בבית‪ .‬כך היה גם עם קֹוּפל שהיו קוראים לו זאב רק בזמן שהיו מזמינים אותו לעלייה בבית הכנסת‪.‬‬
‫היו כמה גברים בכרכור שאנשים לא היו יודעים את השם הפרטי שלהם‪ ,‬למשל סגלֹוביץ’‪ ,‬קרמן‪,‬‬
‫שטרום או ליסנר‪ .‬אבל היו גברים אחרים שכולם ידעו את השם הפרטי שלהם‪ ,‬למשל אלי‪-‬דוד בדש‬
‫שגם הילדים קראו לו כך‪ .‬אולי משום שהוא היה חביב על הרבה אנשים במושבה והיה המוכתר שלה‬
‫הרבה שנים‪.‬‬
‫הררי ובת‪-‬שוע היו חזקים אחרי שנירה‪ ,‬הבת הבכורה שלהם‪ ,‬שהשתתפה במלחמת השחרור‬
‫מתה מאיזו הרעלה שהיא קיבלה מחוט ברזל‪ ,‬כשהיא אמא צעירה לילד קטן‪ .‬נירה היתה גיבורה‬
‫בכרכור‪ .‬היא הלכה לפלמ"ח‪ ,‬וגם הביאה מעפילים‪ .‬איך היינו גאים בה‪ .‬השיא היה כשהיא נסעה‬
‫במשלחת הראשונה של קציני צה"ל לארצות הברית לגייס תמיכה בישראל‪ .‬וזה היה מאד מרגיז‬
‫שבחורה גיבורה כזו מתה ככה סתם מאיזו הרעלה‪ .‬במקום קטן כמו כרכור הגאווה על הילדים שגדלו‬
‫בו ונעשו גיבורים היא אחד הדברים היפים והחשובים שיש‪ .‬גם אמנון‪ ,‬האח של נירה‪ ,‬הלך לפלמ"ח‬
‫וגם נפצע במלחמה‪ .‬זה התאים להררי ולבת‪-‬שוע שיהיו להם ילדים כאלה‪ .‬התפוח נפל ממש ליד העץ‪.‬‬
‫גם עופר‪ ,‬הבן של אמנון ויפה והנכד של הררי ובת‪-‬שוע‪ ,‬הלך להיות טייס‪.‬‬
‫יּותמן הלכו לעולמם די מוקדם‪ .‬מאד התאבלתי על זכריה‪ .‬היו הרבה פעמים‬
‫זכריה וגישה ַּח ַּ‬
‫שהרגשתי כאילו הוא אח שלי‪ .‬מכל הגברים בכרכור לא היה לי מישהו קרוב כמו זכריה‪ .‬הוא נולד‬
‫בארץ‪ ,‬במטולה‪ ,‬והמשפחה שלו כבר היתה ארצישראלית ממש‪ .‬לי היה חשוב להתחבר עם מישהו‬
‫מכאן ולהרגיש קרוב למי שנולד וגדל כאן‪ .‬עם זכריה יכולתי להתקרב אל ההרגשה הזאת הכי הרבה‪.‬‬
‫לכן גם מאד כאב לי כאשר הבן שלו צביקה מת כאשר הוא נפל מהעץ בחצר בית הספר העממי‪ .‬הוא‬
‫נפל מגובה נמוך כי הענף עלי שכב נשבר פתאום‪ .‬הוא נפל ישר על הראש ולא היה לו כל סיכוי‪ .‬צביקה‬
‫היה ילד נחמד וחכם‪ .‬חיותמן קיבל את זה בשקט כמו גיבור אבל מאז הוא לא היה אותו בן אדם‪.‬‬
‫החיוך שהיה לו תמיד על הפנים הציץ רק לעתים רחוקות‪ .‬זה לא היה אותו זכריה אחרי שהילד נהרג‪.‬‬
‫אני חושב שזה מה שזרז את מותו‪ ,‬אחרת איך אפשר להבין שאיש כזה חזק וכזה אמיץ מסתלק לפני‬
‫הזמן שלו‪.‬‬
‫זה גם מה שקרה למֹוטל הררי ולזהבה אשתו‪ .‬הם עברו לגור לא רחוק ממני‪ ,‬ממש מול בית‬
‫הספר‪ .‬לפני כן הם גרו בקצה של המושבה ואז יום אחד נסעו ילדים מכרכור לים בחדרה‪ .‬איציק הבן‬
‫שלהם קפץ מסלע לתוך הים והראש שלו נתקל בסלע אחר שהיה מתחת למים שהוא לא ראה אותו‪.‬‬
‫עוד ילד של חברים שלי שבר את הראש בנפילה או בקפיצה ונהרג‪ .‬מוטל גם היה איתי בנוטרים כמו‬
‫זכריה ַּחיּותמן‪ .‬הנוטרות עשתה אותנו חברים קרובים עד סוף החיים‪ .‬הוא היה גבוה ודק וזהבה היתה‬
‫נמוכה ושמנה‪ ,‬אבל שניהם הסתדרו מאד יפה‪ .‬הייתי בא אליהם הרבה‪ .‬יושבים ומדברים‪ .‬הרגשתי‬
‫מאד טוב אצלם‪ .‬זהבה היתה אישה עם לב חם‪ ,‬בלי פוילע שטיק‪ .‬תמיד מחפשת את הצדדים הטובים‬
‫‪174‬‬
‫בחיים‪ .‬אבל הליצנות של מוטל‪ ,‬השיחות מלאות ההומור שלו‪ ,‬כמעט ונעלמו אחרי המקרה הכאוב עם‬
‫הבן‪ ,‬וגם זהבה נעשתה פחות אופטימית ממה שהיא היתה לפני כן‪ .‬גם הם הלכו בסוף לעולמם‪.‬‬
‫נשארתי עם פחות ופחות חברים‪.‬‬
‫ילד שמת להורים זה דבר נורא שקשה לקבל‪ .‬אפשר עוד טיפה לקבל שבן נהרג במלחמה‪ .‬יש‬
‫סיבה שאפשר אולי להבין אותה ולהתנחם בעובדה שהבן נפל למען העם והארץ‪ ,‬כמו שנוהגים לומר‪.‬‬
‫אבל סתם כך‪ ,‬למות בנפילה מהעץ‪ ,‬זה נורא ואיום‪ .‬אין במה להיאחז כדי להסביר את הדבר‪ .‬כשזה‬
‫היה קורה בכרכור‪ ,‬ובמיוחד לחברים שלנו‪ ,‬היה לי קשה במיוחד‪ .‬המוות של הילדים לפני ההורים זה‬
‫המקרה הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם‪ .‬מזה הכי פחדתי‪ .‬כל פעם שזה קרה בכרכור לאנשים שאני‬
‫מכיר מקרוב הייתי מרגיש כעס על שזה קרה וחש חוסר אונים על שזה יכול לקרות לכל אחד וגם לי‪.‬‬
‫מה קרה לנו בכרכור? הרבה מהחברים שלי איבדו את הילדים שלהם‪.‬‬
‫הדבר הזה שילד שלך יכול פתאום למות הבהיל אותנו מאד‪ .‬לך תדע מה יכול לקרות פתאום‬
‫עם הבן היחיד שיש לנו‪ .‬לכל אחד מהחברים שאיבדו ילד בתאונה או במלחמה היו עוד ילדים‪ .‬לפרּומה‬
‫ולח היה רק אחד‪ .‬פרּומה במיוחד נכנסה להרבה מתח ולא היתה נותנת לעמירם לעשות כל מיני‬
‫דברים שיש בהם שמץ של סיכון‪ .‬למשל‪ ,‬היא לא נתנה לו ללכת בחצר במקום שיש בור סופג‪ ,‬שמא‬
‫התקרה שלו תתמוטט‪ .‬אבל אחר כך הפחד עובר ונשכח‪ .‬החיים המשיכו לזרום‪.‬‬
‫מכל השכנים הוותיקים ברחוב שלנו לא נשארו אלא פנינה וקלאּוס וולך‪ .‬הם היו החברים הכי‬
‫קרובים שלי בשנים האחרונות שלי בכרכור‪ ,‬בייחוד בזמן שכבר הייתי אלמן‪ .‬אז הבנתי מה זה שכנים‬
‫טובים‪ .‬לגור ליד שכנים כאלה זה לגור בבית אבות בבית שלך‪ .‬כל מה שאתה זקוק לו אתה מקבל‬
‫מהשכנים‪ .‬עמירם אפילו מתח קו אינטרקום בין הבית שלי לבית שלהם כדי שאם חס חלילה אני לא‬
‫ארגיש טוב אני אוכל להזעיק אותם‪ .‬תמיד ידעתי שאם קורה לי משהו אני יכול ללחוץ על הכפתור‬
‫והאינטרקום יצלצל ואּוכל להודיע לשכנים שלי על מה שקרה‪ .‬הייתי בא אליהם כמעט כל יום לספר‬
‫משהו‪ ,‬לשמוע משהו‪ ,‬להציע משהו שבישלתי‪ .‬תמיד היתה להם סבלנות לשמוע את הסיפורים שלי‪.‬‬
‫פנינה היתה מהוותיקים המעטים שהלכו לעבוד עם העולים במעברה שהקימו רחוק מהמושבה‪,‬‬
‫מעבר לפרדסים‪ .‬ערב אחד כשהיא חזרה מהמעברה בדרך שבין הפרדסים‪ ,‬מסתננים שהסתתרו אחרי‬
‫העצים ירו בה והיא נפצעה קשה בבטן‪ .‬זה קרה לא רחוק מהאדמה שלנו שבקצה המושבה‪ .‬אני בעצמי‬
‫לא הייתי שם באותו זמן‪ ,‬כי זה כבר היה ערב‪ ,‬אבל עצם המחשבה שמסתננים היו כמה עשרות מטרים‬
‫מהמקום שאני הייתי נמצא בו הרבה פעמים במשך השבוע זה כבר בעצמו היה מפחיד‪ .‬המסתננים‬
‫חשבו כנראה שהם הרגו אותה וברחו מהר מהמקום‪ ,‬אבל היא בכל זאת נשארה בחיים‪ .‬לא היה חסר‬
‫הרבה שהיא תמות‪ .‬היא קיבלה אולי עשרה כדורים בגוף‪ .‬המקום היה מרוחק בין הפרדסים ואף אחד‬
‫לא שמע את היריות‪ .‬למזלה של פנינה עבר שם כלב של משפחה אחת שגרה בבתי שלזינגר מהצד‬
‫השני של כביש עפולה‪ ,‬קרוב לגן השומרון‪ .‬הכלב רץ לבית שלו כדי להזעיק עזרה‪ .‬קשה להאמין שכלב‬
‫יהיה כל כך חכם ויבין שצריך לעשות משהו כדי להזעיק עזרה‪ .‬גם הבעלים של הכלב היו מספיק‬
‫חכמים כדי להבין שהכלב מסמן להם שצריך לבוא אחריו‪ ,‬כי משהו לא בסדר באיזה שהוא מקום‪ ,‬וכך‬
‫באמת היה‪ .‬הם רצו אחריו‪ ,‬מצאו את פנינה ודאגו שהיא תועבר לבית חולים‪ .‬כך היא ניצלה‪ .‬הכלב‬
‫הציל את פנינה אפילו שהוא לא הכיר אותה‪ .‬אני חייב לכלב הזה הרבה‪ .‬אם הוא לא היה מציל את‬
‫פנינה לא הייתי מוצא אחרי שנים שכנה טובה שכזאת‪ ,‬במיוחד כשנשארתי לבד בבית אחרי שפרּומה‬
‫‪175‬‬
‫הלכה לעולמה‪.‬‬
‫שמעון אֹופנהנדין‪ ,‬שהיום הוא שמעון אופיר‪ ,‬הוא חבר טוב של עמירם מאז שהם היו בגן‪ .‬הם‬
‫היו תמיד ביחד‪ .‬אני חושב שעמירם היה יותר בבית של שמעון מאשר אצלנו בבית‪ .‬בכל הזדמנות‬
‫עמירם היה פוגש אותו‪ .‬חוזר מהצבא‪ ,‬אוכל משהו והולך אל שמעון‪ .‬בא לשבת מהלימודים‬
‫באוניברסיטה והוא מיד מוצא את דרכו אל שמעון‪ .‬גם אחרי שנים כשהוא כבר גר בירושלים והיה בא‬
‫לבקר אותנו עם האוטו שלו שמעון תמיד היה חלק מהביקור‪ .‬גם אני אהבתי אותו ובמשך השנים הוא‬
‫נעשה גם חבר שלי‪ .‬יש לו לב זהב לשמעון‪ .‬איכפת לו מכל מיני מעשים לא טובים שעושים‪ .‬הוא דואג‬
‫לשמור שהמושבה תהיה נקייה‪ .‬הוא חבר במשמר האזרחי בכרכור‪ .‬הוא עושה הרבה בשביל הזקנים‪.‬‬
‫אפילו נתן לנו מדבקות זוהרות להדביק על המעילים שלנו מאחור כדי שנהגי המכוניות יראו אותנו‬
‫בלילה‪ .‬היו אפילו זמנים שהוא היה בא להתפלל בבית הכנסת ובעיקר כדי ללמוד גמרא‪ .‬גם בסעודה‬
‫השלישית הוא היה בא ומשתתף‪.‬‬
‫שמעון היה נכנס אלינו ומספר לנו כל מיני סיפורים‪ .‬לפעמים הוא היה מביא קטע מהעיתון של‬
‫המושבה ובו סיפור או שיר שהוא כתב‪ .‬הוא כתב סיפורים ושירים על כל מיני אנשים בכרכור ועל כל‬
‫מיני מקרים שקרו פעם או קורים עכשיו‪ .‬הוא אהב לשמוע ממני כל מיני סיפורים על כרכור של פעם‬
‫ואני אהבתי לספר לו‪ .‬שני אנשים שאוהבים סיפורים מוכרחים להיות חברים אפילו שהגיל שלהם‬
‫מאד שונה‪ .‬מאד נהניתי מהסיפורים שלו וגם מהשירים והיתה לי הרגשה שהוא ממש משורר וסופר‪,‬‬
‫ושהוא צריך לעשות משהו עם זה מעבר לכרכור והסיפורים הקטנים שלה‪.‬‬
‫הצטערתי שהוא לא התקדם בחיים כמו עמירם‪ .‬שניהם התחילו אותו דבר‪ .‬שניהם היו‬
‫מוכשרים אותו דבר‪ .‬אולי שמעון היה אפילו יותר מוכשר מעמירם‪ ,‬אם לוקחים בחשבון את השירים‬
‫והסיפורים וגם את הציורים היפים שהוא היה מצייר‪ .‬אפילו מהציורים הוא יכול היה לבנות לו משהו‬
‫רמן‪ ,‬שהיה גר ממש מול שמעון‪ .‬היום דני הוא צייר חשוב שמאייר‬
‫בחיים‪ .‬תראו איך עשה את זה דני ק ַּ‬
‫כל מיני ספרים ושומעים עליו הרבה בארץ‪ .‬כנראה שהמזל היה שלדני היה אבא שדאג לו ועודד אותו‪.‬‬
‫כמו שמעון‪ ,‬גם דני היה שובב בבית הספר והתעסק יותר עם ציורים מאשר עם שעּורים‪ .‬בעצה אחת‬
‫רמן הסכים לשלוח את הבן שלו לירושלים בגיל שש עשרה כדי ללמוד ציור‬
‫עם המורים אדון ק ַּ‬
‫בבצלאל‪ .‬בשנה הראשונה הוא גר יחד עם עמירם שבאותה שנה התחיל ללמוד גם הוא בירושלים‬
‫באוניברסיטה‪ .‬לשמעון לא היה אבא להישען עליו ולקבל ממנו דחיפה‪ .‬אבא שלו נפטר כשהוא היה בן‬
‫שמונה‪ .‬אולי אם אבא שלו היה חי הוא היה דוחף את שמעון לעשות כל מיני דברים שמתאימים‬
‫לכישרונות שלו‪ .‬אילו אבא שלו לא היה מת צעיר הוא היה יכול לתת לשמעון דוגמה ולכוון אותו‪.‬‬
‫יעקב אֹופנהנדין היה אדם חזק‪ .‬היתה לו מאפיה בכרכור ומזה ואולי מעוד דברים הוא קנה אדמות‪,‬‬
‫בנה בית יפה בראש הגבעה וגם בנה בית קולנוע גדול בכרכור‪ .‬באיזו מושבה קטנה היית יכול אז‬
‫לראות בית קולנוע כזה גדול‪ .‬זה הכול היה בזכותו של אבא של שמעון‪ .‬אבל הוא לא היה שם‬
‫כששמעון גדל והיה צריך הדרכה ועידוד של אבא‪ .‬חבל עליו שהוא לא הגיע לעשות משהו שיתאים‬
‫לכישרונות שלו‪.‬‬
‫היכרתי עוד חבר טוב של עמירם‪ ,‬דּודּו‪ .‬שניהם נעשו חברים טובים באוניברסיטה בירושלים‪.‬‬
‫הם למדו באותו חוג והיתה תקופה שהם גרו באותו חדר בשיכון הסטודנטים‪ .‬מאז הם כל הזמן חברים‬
‫ואפילו חברים די קרובים‪ .‬דּודּו היה בא לפעמים יחד עם עמירם לבקר אותנו בבית בכרכור כבר בזמן‬
‫‪176‬‬
‫שהם היו סטודנטים‪ .‬מהר מאד ראיתי שיש ביניהם קשר חזק‪ ,‬כמעט כמו הקשר שיש לעמירם עם‬
‫שמעון‪ ,‬אפילו ששמעון גדל איתו ביחד מאז גן הילדים‪ ,‬ואולי אפילו קודם‪ ,‬ואילו דּודּו היה עולה חדש‪.‬‬
‫הוא בא ארצה בארבעים ושמונה והיה כמה זמן במחנה עליית הנוער בכרכור‪ .‬זה אותו המחנה שהיה‬
‫קודם של הצבא הבריטי‪ .‬החיילים האנגלים יצאו ומיד שמו באותם בניינים וצריפים ילדים ונערים‪,‬‬
‫שהגיעו באותו זמן ארצה‪ .‬הרבה מהם היו יתומים מהמלחמה עם הגרמנים‪ .‬דּודּו היה אחד כזה‪ .‬הוא‬
‫איבד גם את האבא שלו וגם את האמא שלו במלחמה‪ .‬דּודּו עצמו התגלגל ממקום למקום בזמן‬
‫המלחמה‪ .‬אחרי המלחמה הוא התגלגל בכל מיני מוסדות עד ששמו אותו בישיבה של ילדים אדוקים‬
‫בצרפת‪ .‬איך אני יודע שהוא היה בישיבה בצרפת? פשוט‪ ,‬זה נודע לי בזמן שדּודּו בא לבקר עם עמירם‬
‫לבקר אותי בבית האבות‪ .‬ישבנו בלֹובי של בית האבות וניגש המנהל‪ .‬דּודּו אמר לו; "אתה נראה לי‬
‫מוכר‪ ".‬התחילו שניהם לברר איפה הם נפגשו או היו ביחד‪ .‬אולי בצבא אולי במקום אחר‪ .‬פתאום דּודּו‬
‫שאל את המנהל אם הוא במקרה היה בישיבה ההיא בצרפת והמנהל ענה שכן‪ ,‬הוא גם היה שם‪ .‬היתה‬
‫שמחה גדולה‪ .‬מיד הם העלו ביניהם כל מיני זיכרונות על הימים שלהם באותה ישיבה‪ .‬כך גם נודע לי‬
‫שהמנהל‪ ,‬שהיה בצבא קצין‪ ,‬גם הוא יתום שהתגלגל ממקום למקום בזמן המלחמה וניצל‪ .‬חשבתי‬
‫באותה פגישה משמחת שבמשפחה שלנו דבר כזה לא קרה שמישהו מהילדים ניצל והגיע ארצה‪ .‬אם‬
‫אחד משני הילדים של אחותי אסתר היה ניצל‪ ,‬או הבן של יענקל היה ניצל‪ ,‬הוא בטח היה שואל עלינו‬
‫מיד והיה מוצא אותנו‪ .‬הוא היה יודע שיש לו כאן שני דודים בארץ‪ ,‬את אהרקה ואותי‪ ,‬כי שלחתי‬
‫להם גלויות לפני המלחמה וגם תמונות של עמירם הקטן‪ .‬דּודּו גם כן ידע שיש לו קרובים בארץ והוא‬
‫מהר מצא אותם‪ .‬לנו לא היה מזל‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫יום שישי אחר הצהרים‬
‫יום שישי אחר הצהרים היה זמן חשוב בחיים שלי‪ .‬אני זוכר במיוחד את ההתכוננות לשבת‪.‬‬
‫מתרחצים‪ ,‬מתגלחים למשעי‪ ,‬לובשים חולצה לבנה ומכנסיים‪ ,‬קושרים עניבה‪ ,‬לובשים ז'אקט ואחר כך‬
‫שמים ַּקּפלּוש על הראש‪ .‬איזה שינוי‪ .‬כל השבוע הייתי פועל בניין או חקלאי עם בגדי חאקי ואילו‬
‫ביום שישי אחר הצהרים‪ ,‬בהדרגה עם הרבה תשומת לב‪ ,‬הפכתי ל'בעל‪-‬בית' או " ַּב ַּלבֹוס"‪ ,‬כפי‬
‫שאומרים את זה ביידיש‪ .‬הייתי מסתכל בראי שלפניי ומסתכל גם בראי שמאחוריי ונהנה לראות מה‬
‫יכול יום השבת לעשות למישהו‪ .‬רק בשביל זה היה כדאי שתבוא שבת אל העולם‪ .‬המעבר הזה מיום‬
‫חול לשבת היה מאד נעים והוא חסר לי עכשיו‪ .‬כאן‪ ,‬מלבד הקידוש‪ ,‬אין כבר כל הבדל בין הימים‪ .‬אני‬
‫נשאר עם אותו סוג של פיז'מות גם ביום חול וגם בשבת‪ .‬אין כבר הליכה מהירה לבית הכנסת כדי‬
‫להגיע בזמן ואין יותר הליכה איטית מבית הכנסת תוך כדי שיחה קלה עם מישהו‪ ,‬כאילו שמנסים‬
‫להאריך את זמן בית הכנסת‪.‬‬
‫יום שישי אחר הצהרים זה היה היום שלפעמים הנכדים היו מגיעים מירושלים‪ .‬ההתרגשות‬
‫היתה גדולה‪ .‬הייתי יוצא מדי פעם אל המרפסת הקדמית כדי לראות אם האוטו של עמירם כבר הגיע‬
‫איתם ועם ריקה‪ .‬בזמן שהייתי עומד על המשמר פרּומה היתה מכינה במטבח כל מיני מאכלים‬
‫שהנכדים אוהבים‪ .‬מאד רציתי להיות בחוץ כאשר הם מגיעים עם האוטו כדי לקדם את פניהם אחרי‬
‫נסיעה ארוכה מירושלים‪ .‬הם אהבו שסבא מחכה להם בחוץ‪ .‬אחרי שהגיעו הם אפילו לא נכנסו‬
‫הביתה אלא מיד רצו לשחק על הדשא‪ .‬מה עושים ילדים על דשא אם לא משחקים בכדור? חבל שהם‬
‫לא היו גרים לידינו‪ .‬הדשא היה עומד לרשותם כל הזמן‪ .‬ילדים משחקים בדשא זה תענוג‪ .‬לפעמים‬
‫הייתי יושב על המרפסת ומסתכל בהם ולפעמים מצטרף ובועט בכדור‪ .‬אני מנסה להיזכר אם היינו‬
‫משחקים בכדורגל של ממש בליּפנישֹוק כשהיינו ילדים‪ .‬היינו משחקים בכדור אבל זה לא היה כדורגל‬
‫כמו היום‪ .‬רק כשהיינו בחורים‪ ,‬לאחר שחזרנו מקרמנצ’ּוק‪ ,‬היו רבים ששחקו בכדורגל‪ .‬הכדורגל‬
‫בליּפנישֹוק היה שייך לארץ ישראל‪ .‬ללמוד עברית וכדורגל היה חשוב בשביל להתכונן לחיים העתידיים‬
‫בארץ ישראל‪ .‬היינו משחקים כדורגל ביום שישי אחר הצהרים‪ .‬לא העזנו לשחק בשבת כדי לא להרגיז‬
‫את ההורים ושאר בני המשפחה המבוגרים‪ .‬כשבאתי ארצה‪ ,‬מצאתי שמשחקים כדורגל בשבת‪.‬‬
‫בהתחלה היתה לי הפתעה‪ .‬דווקא בארץ ישראל משחקים כדורגל בשבת? אבל מהר התרגלתי גם לכך‪.‬‬
‫אצלי הגילוח ביום שישי אחר הצהרים היה משהו קדוש כמעט‪ ,‬משהו שאהבתי לעשות בכל‬
‫מאדי‪ .‬קודם הייתי מסבן היטב את הפנים‪ .‬את זה למדתי מַאייק‪ ,‬האח של פרּומה מדרום אפריקה‪.‬‬
‫כשהוא ביקר בארץ הוא אמר לי שהסבון הרגיל הוא הכי‪-‬טוב לשערות של הזקן כי הוא מרכך אותן‬
‫וגם מוריד את השומן הרבה יותר מקצף הגילוח‪ .‬הקצף‪ַ ,‬אייק אמר‪ ,‬הוא רק כדי להקל על הסכין אבל‬
‫‪178‬‬
‫לא מכין את השערות לגילוח טוב‪ַ .‬א ייק צריך היה לדעת על כך כי הוא היה פעם בעל בית חרושת‬
‫לקוסמטיקה וגם למד כימיה באוניברסיטה בדרום אפריקה‪ .‬קיבלתי את העצה שלו‪ .‬אם כן‪ ,‬קודם כול‬
‫שמתי סבון על הפנים ושפשפתי קצת‪ .‬אבל על קצף הגילוח לא וויתרתי‪ .‬זה היה התענוג החשוב של‬
‫הגילוח לקראת שבת כשלא ממהרים ויש זמן לעשות את הכול בנחת‪ .‬אפילו כשהגיעו כל המיכלים‬
‫האלה שמתיזים קצף מוכן נשארתי נאמן למברשת הגילוח שלי‪ .‬יש תענוג רב בשפשוף הפנים עם‬
‫מברשת מלאה קצף גילוח‪ .‬אהבתי את השפשוף עם המברשת כי אפשר היה תוך כדי כך לשיר חזנות‪.‬‬
‫לשיר חזנות ובאותו זמן גם למרוח במברשת את קצף הגילוח זה היה אחד הרגעים שאני זוכר עם‬
‫הרבה געגועים‪ .‬אני גם מתגעגע לריח של הקצף‪ .‬היה לו ריח קצת חמוץ אבל נעים כזה‪ .‬אחר כך בא‬
‫תור הסכין‪ .‬בהתחלה הייתי משתמש בתער אבל לא הסתדרתי איתו‪ .‬כשבאו סכיני הגילוח היה הרבה‬
‫יותר קל ונעים איתם‪ ,‬וגם פחות מסוכן‪ .‬אחרי הגילוח בא תור האבן‪ .‬היום מתיזים על הפנים אחרי‬
‫הגילוח כל מיני נוזלים‪ .‬אז היינו משתמשים באבן של מלח או חומר אחר‪ ,‬שנראה כמו זכוכית ושהיה‬
‫בו חומר שהוא גם מחטא וגם נותן ריח טוב וטרי לעור‪.‬‬
‫אחרי הגילו ח של יום שישי אחר הצהריים הייתי מרגיש לא רק נעים אלא גם צעיר יותר ואולי‬
‫גם חשוב יותר‪ .‬הרגשתי חשוב מספיק כדי ללבוש חליפה‪ ,‬לשים את המגבעת על הראש וללכת לבית‬
‫הכנסת‪ .‬מאד אהבתי את הגילוח ביום שישי ולכן ביקשתי מבֹוריס או מג’מיל שיגלחו אותי ביום שישי‬
‫אחר הצהריים‪ ,‬אפילו שכבר שכבתי כל הזמן במיטה ולבית כנסת לא הלכתי‪ .‬עשיתי את זה לא רק כדי‬
‫שאני לא אראה לא טוב בערב שבת‪ ,‬עם זיפים ארוכים בצבע לבן או אפור‪ ,‬אלא גם כדי לחוש את‬
‫ההרגשה הטובה של גילוח ובאותו זמן גם להיזכר בימים הטובים‪ ,‬כשעוד הייתי יכול לעמוד מול הראי‬
‫ולסובב את מברשת הגילוח עוד פעם ועוד פעם‪.‬‬
‫הבוקר‪ ,‬אחרי שבֹוריס גילח אותי‪ ,‬סימנתי לו ביד שיביא לי ראי כדי שאוכל לראות איך אני‬
‫נראה‪ .‬אחר כך ביקשתי מבֹוריס שיעזור לי להעביר את היד שלי על עור הפנים כדי לחוש כמה הוא‬
‫מלא וחלק‪ .‬תמיד אמרו לי שיש לי אותו עור פנים חלק כמו לאבא‪ ,‬ואפילו אותו גוון‪ .‬גם עכשיו‪,‬‬
‫כשאני כבר עוד מעט בן שמונים ותשע‪ ,‬עור הפנים שלי נשאר די חלק‪ .‬תמיד שמחתי על כך שאצלי‬
‫עור הפנים נשאר רך וחלק‪ .‬אלוהים נתן לי עור חלק עם מעט מאד קמטים‪ ,‬ואלה שישנם בכלל לא‬
‫עמוקים‪ .‬פרּומה אהבה את עור הפנים שלי והיתה מבקשת ממני‪ ,‬בשעות הטובות שלה‪ ,‬להניח לה‬
‫ללטף אותו‪ .‬גם עמירם הקטן היה מבקש ממני ללטף את הפנים שלי‪ ,‬גם לפני הגילוח וגם לאחריו‪ ,‬כדי‬
‫להרגיש את ההבדל‪ .‬גם אני הייתי אוהב לעשות את זה‪ .‬כשעברו השנים וכולם מסביבי התחילו‬
‫להזדקן ולהתקמט‪ ,‬היתה לי הרגשה טובה בעניין עור הפנים שלי‪ .‬נכון שהגוף שלי התכווץ ואף‬
‫התכופף והכאבים התפשטו בגב ובכתפיים‪ ,‬אבל עור הפנים נשאר אצלי חלק כמעט כמו שאני זוכר‬
‫אותו מלפני שנים‪ .‬זו היתה הנחמה שלי לעת זקנה‪ .‬אפילו כאשר הגעתי למחלקה הסיעודית נשאר לי‬
‫העור החלק של הפנים‪ .‬אני בכלל לא נראה כמו רוב האנשים פה שמסביבי‪.‬‬
‫יום שישי אחר הצהרים היה הזמן שמשה‪ ,‬הבן של אילנה‪ ,‬האחות של ארנה המחותנת שלי‪ ,‬היה‬
‫בא לבקר אותנו בבית בכרכור‪ .‬אני חושב שהוא היה אז בן ארבע עשרה‪ .‬אמא שלו שלחה אותו‬
‫לפנימייה של טֹוקאייר בפרדס חנה‪ ,‬לא רחוק ממחנה שמונים‪ .‬עמירם הציע שמשה יהיה בקשר איתנו‪.‬‬
‫המרחק מטֹוקאייר אלינו לא גדול‪ .‬אפשר ללכת אותו בחצי שעה בערך‪ .‬ובאמת הוא היה בא לבקר‬
‫אותנו‪ .‬זה היה תמיד ביום שישי אחר הצהריים‪ .‬היינו מכינים לו תה ועוגות כמו שפרּומה ידעה‬
‫‪179‬‬
‫לעשות‪ ,‬עם הספלים הצבעוניים של חרסינה ועם הצלחות המקושטות בשביל העוגות‪ .‬אפילו קוביות‬
‫סוכר קטנות היא היתה שמה בכלי מיוחד מכסף וגם מין ּפינצטה גדולה שיש לה קצוות בצורת ידיים‬
‫קטנות בשביל להוציא את קוביות הסוכר‪ .‬העוגה יצאה מתוך סיר הפלא העגול שלפני שעה או‬
‫שעתיים ירד מהפתילייה‪ .‬הריח של אפיית העוגה מילא את כל הבית כבר משעות הצהריים‪ .‬כאשר‬
‫משה היה בא בשעה ארבע הוא היה נכנס לבית שכולו מריח שבת‪ .‬אני יודע שזה לא היה כמו העוגות‬
‫בקונדיטוריה 'מרקוס' של הסבא והסבתא שלו בירושלים‪ .‬אבל זו היתה עוגה עם טעם מיוחד של בית‪.‬‬
‫זה מה שרצינו לתת לו להרגיש‪ ,‬טעם של בית‪ .‬כל כך צעיר וכבר היה צריך להיות רחוק מהבית שלו‪.‬‬
‫טֹוקאי ר היה מקום של כל מיני ילדים שלא היה להם בית או שלא יכלו למצוא מקום בבית שלהם‪,‬‬
‫מכל מיני סיבות‪ .‬שמעון‪ ,‬החבר של עמירם‪ ,‬היה עובד שם וסיפר לנו על המצב של הילדים בטֹוקאייר‪.‬‬
‫משה ואני היינו משוחחים על כל מיני נושאים‪ .‬הייתי שואל אותו על הלימודים שלו ועל‬
‫החברים וגם מספר לו על העבודה שלי בבניין ובחקלאות‪ .‬הוא התעניין מאד בנושאים האלה‪ .‬כבר‬
‫בגיל ארבע עשרה אפשר היה לראות שהוא יהיה איש גדול וחזק וכי יתאים לעבוד בבניין או‬
‫בחקלאות‪ .‬באמת‪ ,‬אחרי שנים‪ ,‬כשהוא התחתן עם בת מושב‪ ,‬היתה לו משתלת פרחים ועוד גידולים‬
‫חקלאיים‪ .‬אולי הטעם לחקלאות בא לו מהסביבה שלנו‪ ,‬כאשר לכל מקום שמסתכלים רואים שדות‬
‫ופרדסים‪ .‬הפנימייה של טֹוקאייר יושבת ממש בתוך סביבה חקלאית‪.‬‬
‫משה היה בא בימי שישי בקביעות‪ .‬הייתי מחכה לזה‪ .‬זה היה טוב גם לו וגם לנו‪ .‬עמירם נסע‬
‫עם ריקה ליפאן ואנחנו נשארנו לבד‪ .‬ככה זה עם בן יחיד‪ .‬אם הוא נוסע לחוץ לארץ אז נשארים לגמרי‬
‫לבד‪ .‬אחרי כמה ביקורים של משה‪ ,‬היחסים בינינו נעשו קרובים ובמשך הזמן כל פעם שהוא בא זה‬
‫היה כמו שבא אלינו ילד שלנו‪ .‬התפתח בינינו קשר עמוק להרבה זמן‪ ,‬כי נתנו לו הרגשה של בית‬
‫ומשפחה‪ ,‬אפילו שזה היה רק כמה שעות בשבוע ביום שישי אחר הצהרים‪ .‬גם משה נתן לנו בחזרה‬
‫משהו ולא רק אנחנו נתנו לו‪ .‬הביקורים של משה מילאו קצת את הבית שהתרוקן אחרי הנסיעה של‬
‫עמירם ליפאן ולאמריקה‪ .‬הביקורים האלה בימי שישי עשו טוב גם לו וגם לנו‪ .‬נעשינו קרובים זה לזה‪.‬‬
‫אני לא יודע איך זה קרה שפתאום משה אמר לי שכאשר יהיה לו בעתיד בן אני אהיה הסנדק‬
‫שלו בזמן הברית מילה‪ .‬התרגשתי מזה כי הוא אמר את זה ברצינות גמורה‪ .‬בכל זאת הבנתי שאי‬
‫אפשר לצפות שאכן תתקיים בעוד כל כך הרבה שנים הבטחה שנאמרה על ידי ילד בן ארבע עשרה‪.‬‬
‫חשבתי שהזמן יעבור ומשה פשוט ישכח אותה‪ .‬לאמיתו של דבר גם אני שכחתי מכל העניין‪ .‬אבל‬
‫מסתבר שמשה לא שכח‪ .‬יום אחד‪ ,‬אחרי הרבה שנים‪ ,‬אני מקבל הודעה ממֹּשה על הברית של הבן‬
‫שלו ועל זה שאני צריך להיות הסנדק‪ .‬הוא זכר את ההבטחה שלו וביקש לקיים אותה‪ .‬כל הזיכרונות‬
‫של הביקורים שלו אצלנו ביום שישי אחר הצהריים חזרו ועלו אצלי‪ .‬התרגשתי מאד‪ .‬גם עכשיו אני‬
‫מתרגש‪ .‬זה היה זמן יפה בחיי‪ ,‬משהו שלא תמיד קורה לאנשים‪ .‬נוצר קשר טוב לאורך שנים רבות‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬כמה הייתי רוצה לראות אותו כאן עכשיו! משה התגלגל להיות חקלאי במשך שנים והפך להיות‬
‫מישהו שהוא יותר כפרי מעירוני וזה עשה אותנו עוד יותר קרובים‪.‬‬
‫עניין הסנדק הפך לפרשה מסובכת‪ .‬אבא שלו הגיע מאיטליה לברית המילה והיה בטוח שבתור‬
‫הסבא הוא צריך להיות הסנדק‪ .‬אבל לא! "הבטחתי כבר את התפקיד למישהו אחר"‪ ,‬אמר משה לאבא‬
‫שלו‪ " .‬המישהו האחר הזה היה כאן בזמן שאתה לא היית ולכן הבטחתי לו‪ .‬אני חייב לעמוד‬
‫בהבטחתי"‪ .‬היה ביניהם ויכוח‪ ,‬היו גם מילים קשות‪ ,‬אבל משה לא ויתר‪ .‬אני בכלל לא ידעתי מהעניין‬
‫‪180‬‬
‫עד שמשה סיפר לי על כך לאחר הברית‪ .‬אם הייתי יודע הייתי שזה יביא למצב כזה בין אב לבנו הייתי‬
‫מיד יורד מכל העניין‪ .‬הייתי מבקש לשחרר אותי מהתפקיד ולשחרר את משה מההבטחה‪ .‬הרי בכל‬
‫זאת סבא זה סבא‪ .‬נכון שהוא לא היה ליד הבן שלו כשהוא היה צריך אותו‪ ,‬אבל בינתיים עברו הרבה‬
‫שנים‪ .‬אני לתומי חשבתי שהסבא לא רוצה להיות סנדק‪ .‬יש כאלה שמפחדים להיות מעורבים בברית‬
‫או שאין להם כל קשר לטכס דתי‪ .‬לי אין בעיה‪ ,‬לא עם זה ולא עם זה‪ .‬אני‪ ,‬בן למשפחת מוהלים לא‬
‫נבהל ממה שעושה מוהל‪ .‬טכס דתי היה תמיד חלק ממני חשבתי אז שאני דווקא עוזר לסבא להתחמק‬
‫מהמשימה‪ ,‬אם הא בכלל יגיע מאיטליה‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כשנודע לי על הויכוח הקשה‪ ,‬שכמעט הפך‬
‫לסכסוך‪ ,‬אמנם הצטערתי על כך מאד אבל באותו זמן החשבתי מאד את העובדה שמשה עומד‬
‫בהבטחתו לי‪ .‬אם ה וא היה מוכן לריב עם אבא שלו על העניין הזה סימן שהקשר שנוצר בינינו בזמנו‬
‫בימי השישי בכרכור נחרת עמוק בליבו‪ .‬זה גם סימן שהוא איש ישר שאצלו הבטחה זו הבטחה‪ .‬נעים‬
‫להיזכר בכל הסיפור הזה וכשאני עושה לי את החשבון של החיים שלי ואני רושם אותו בצד הטוב של‬
‫החשבון‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫המחלות והרופאים שלי‬
‫הרבה שנים יש לי לחץ דם אבל זה לא מפריע לי לתפקד‪ .‬לא רואים לחץ דם ולא מרגישים אותו‪.‬‬
‫הצרות שלי היו קשורות לגב‪ .‬היו לי הרבה זמן כאבים בגב‪ .‬אני איש שיודע בדרך כלל לסבול ולכן לא‬
‫מדי‪ .‬חשבתי שזה בא לי עם הגיל ואין מה לעשות‪ .‬כל מיני מכרים וידידים התלוננו על‬
‫התלוננתי יותר ַּ‬
‫כאבי גב‪ .‬אמרו שזה בא מעבודה קשה וצריך לחיות עם זה‪ .‬אבל לאחר כמה שנים הכאבים בגב‬
‫התגברו ולא יכולתי לסבול אותם‪ .‬התחלתי ללכת לרופאים והם נתנו לי כל מיני טיפולים‪ .‬אחד נתן‬
‫כדור‪ ,‬שני נתן משחה‪ ,‬שלישי נתן אלכוהול‪ ,‬רביעי אמר תעשה פיסיותרפיה ‪ -‬כאילו שאני לא מזיז את‬
‫הגוף שלי כל היום בעבודת הבניין‪ .‬אבל עשיתי מה שאמרו לי כי רציתי להיפטר מהכאב הנורא‪ .‬אפילו‬
‫ייגלמאכ ר בחדרה והוא היה מותח אותי ולוחץ אותי עד שאפשר היה לשמוע את העצמות‬
‫ַּ‬
‫הלכתי לב‬
‫בתוך הגוף שלי משמיעות רעשים כמו רכבת שעוברת ממסילה למסילה בזמן שהיא נכנסת או יוצאת‬
‫מהתחנה‪.‬‬
‫אם אתה רוצה לאחל רע למישהו תאחל לו שיהיו כאבים קשים בגב‪ .‬היה לפעמים שהכאב נהיה‬
‫כל כך חזק עד שרציתי לצעוק; "די! די! שהכאב יפסיק כבר!"‪ ,‬אבל לא צעקתי‪ ,‬כי אני לא מאלה‬
‫שצועקים על כאב אפילו שכואב להם נורא‪ .‬אני צועק רק כשאני כועס‪ ,‬וגם זה לעתים נדירות‪ ,‬כי חבל‬
‫לבזבז את האנרגיה שלי על כעס‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אומרים גם שצעקות מקלקלות את הקול ואני הייתי צריך‬
‫את הקול שלי בשביל החזנות‪ ,‬שאהבתי כל כך‪.‬‬
‫כשראיתי שהכאב כבר בלתי נסבל אמרתי לרופא שלי בכרכור שישלח אותי למומחה גב‪ .‬היה‬
‫כירורג אחד כזה בבית חולים ביילינסֹון‪ .‬קראו לו פרופסור אשכנזי‪ .‬היה לו שם גדול כמי שמציל‬
‫אנשים מכאבי הגב שהם סובלים מהם מאד‪ .‬הוא היה עושה את זה על ידי ניתוח‪ .‬אבל גם אמרו שיש‬
‫בזה סיכון‪ .‬היו אנשים שעשו להם ניתוח בגב ואחר כך הם היו משותקים או חצי‪-‬משותקים לכל‬
‫החיים‪ .‬למרות מה ששמעתי על ניתוחי גב מאנשים החלטתי בכל זאת לנסות‪ ,‬כי עם הכאבים‬
‫הנוראים האלה חיי אינם חיים‪ .‬אמרתי לעצמי שמוטב להסתכן או לפחות לשמוע מה אומר פרופסור‬
‫אשכנזי‪ .‬הגעתי לביילינסֹון‪ .‬הפרופסור בדק אותי‪ ,‬שאל שאלות וביקש שיעשו לי בדיקות וצילומים‪.‬‬
‫עוד פעם הוא בדק אותי ועוד פעם עשו לי בדיקות וצילומים כאשר כל הזמן הכאבים בגב לא עוזבים‬
‫אותי‪ .‬הייתי אולי שבועיים בבית חולים ולבסוף קבעו לי תור לניתוח‪ .‬שמחתי שהנה עוד מעט אני‬
‫אפטר מכאבי הגב‪ ,‬אבל בתוך השמחה ניקר גם החשש‪.‬‬
‫בערב‪ ,‬יום לפני מועד הניתוח‪ ,‬הגיע הפרופסור אליי לחדר‪ .‬הוא כבר לא היה אז איש צעיר‪ .‬היו‬
‫לו שערות לבנות על הראש ופנים נאות‪ .‬ראו עליו שיש לו הרבה ניסיון וחוכמה‪ .‬איך שראיתי אותו‬
‫ומיד התמלאתי כבוד אליו וגם בטחון בו‪ .‬היום כבר לא רואים הרבה רופאים כאלה‪ .‬חשבתי שהוא בא‬
‫‪182‬‬
‫להכין אותי לקראת הניתוח מחר‪ .‬כמה רופאים חשובים יטרחו לעשות דבר כזה‪ ,‬ועוד בערב‪ ,‬שזה הזמן‬
‫להיות עם המשפחה שלהם‪ .‬ואז נפלה הפצצה‪ .‬הוא בכלל לא בא להכין אותי לניתוח‪ .‬להיפך‪ ,‬הוא בא‬
‫להגיד משהו הפוך‪ .‬פרופסור אשכנזי פתח ואמר; "אדון גּוטלבסקי‪ ,‬קח את הדברים שלך מחר בבוקר‬
‫וסע הביתה‪ .‬אתה איש שיכול לסבול כאבים‪ .‬אני לא חושב שכדאי לעשות לך ניתוח‪ .‬תאמין לי‪ ,‬אני‬
‫יודע מה שאני אומר‪ .‬חשבתי על זה והגעתי למסקנה שלא כדאי‪ ".‬נדהמתי‪ .‬שתקתי רגע‪ .‬אחר כך‬
‫הבנתי למה הוא מתכוון ואמרתי לו; "פרופסור אשכנזי‪ .‬תודה רבה לך"‪ .‬למחרת קמתי ונסעתי הביתה‪.‬‬
‫שנים אחרי זה הייתי חושב על מה שקרה‪ ,‬פעם ועוד פעם‪ .‬איך הבן אדם הזה התגבר על יצרו‬
‫והציל אותי‪ .‬הרי היצר של הרופאים המנתחים הוא לנתח‪ .‬הם מאמינים בזה‪ .‬בזה הכוח שלהם‪ .‬והוא‪,‬‬
‫מדי‪ .‬למרות‬
‫הגדול מכולם‪ .‬אבל הוא בכל זאת ידע כי הוא לא הכול יכול‪ ,‬והחליט שאולי זה מסוכן ַּ‬
‫שהכאבים בגב נמשכו ולמרות שהלכתי לרופאים רבים שיעזרו לי להתגבר על הכאבים עם כדורים‪ ,‬עם‬
‫פיזיותרפיה או עם מחטים סיניות‪ ,‬תמיד חשבתי שפרופסור אשכנזי עשה בסדר מה שעשה‪ ,‬כי כנראה‬
‫לאינווליד לכל החיים שלי‪ .‬בזיכרון שלי הוא נשאר‬
‫ַּ‬
‫שהוא הציל אותי מאיזו מכה שהיתה הופכת אותי‬
‫אצלי המומחה הכי גדול והכי חכם לא מפני שהניתוח הצליח אל מפני שהוא לא התקיים בכלל‪ .‬אני‬
‫אסיר תודה על כך שהוא ולא כירורג אחר טיפל בי אז‪.‬‬
‫ממה אני אמות בסוף? מה תהיה סיבת המוות שיכתבו בתעודת הפטירה שלי? אני לא יודע‬
‫למה חשוב לי עכשיו לדעת ממה בדיוק אני אמות? אבל בכל זאת זה מעסיק אותי‪ .‬בשנים האחרונות‬
‫הייתי בטוח שאני אמות מהתקף לב‪ .‬זה קורה הרבה אצל גברים‪ ,‬בייחוד אצל שמנים כמוני‪ .‬היה לי‬
‫לחץ דם גבוה הרבה שנים והייתי לוקח כדורים להורדת לחץ הדם‪ .‬פרּומה היתה מאד מודאגת שאקבל‬
‫התקף לב בגלל הלחץ הדם הגבוה שהיה לי‪ ,‬אבל זה לא קרה בחייה‪ .‬הייתי בן שבעים ושבע כשזה קרה‬
‫לי וזה דווקא קרה אחרי שישבנו שבעה על פרּומה‪ .‬בתוך השבעה היו הרבה אנשים‪ .‬דיברנו‪ ,‬זכרנו‪,‬‬
‫הזכרנו‪ ,‬התאבלנו‪ .‬עמירם הכין אלבומים חדשים מכל התמונות שהצטברו בבית במשך השנים‬
‫בקופסאות ובאלבומים ישנים‪ .‬הוא גם אמר שהשבעה היתה גם חגיגה‪ ,‬חגיגת אבל‪ .‬בהתחלה זה נראה‬
‫לי מאד מוזר ומאד לא מתאים לשבעה מה שהוא אמר‪ .‬אבל אחר כך ראיתי שבאמת חגגנו את זכרה‬
‫של פרּומה ואת כל החיים שהיא עברה‪ .‬כל מי שבא אלינו לשבעה היה לו משהו לספר על פרּומה ועל‬
‫האנשים שהיו מסביבה‪ .‬אפילו היה צחוק בזמן שסיפרו על הימים שהיא היתה צעירה ושובבה‪.‬‬
‫אבל ביום השמיני‪ ,‬לאחר שכולם הלכו ורק עמירם נשאר בבית לעוד יום‪-‬יומיים‪ ,‬הרגשתי‬
‫בבוקר כאב בעורף‪ .‬זו לא היתה הפעם הראשונה שהרגשתי כאבים בעורף‪ .‬היו לי כאבים כאלה כבר‬
‫קודם‪ .‬הייתי מקבל מהרופא תרופה והעסק היה עובר‪ .‬תמיד חשבתי שהכאב בעורף קשור לגב‪ .‬אני‬
‫ותיק מאד בכאבי גב‪ .‬אז הלכתי עם הבן לרופא של קופת חולים על יד הבית והוא בדק ואמר לי לנוח‬
‫אבל הוסיף; "כשתהיה במרפאה המקצועית בחדרה תבקש שיעשו לך א‪.‬ק‪.‬ג‪ .‬באותה הזדמנות‪ ".‬הלכנו‬
‫הביתה ואני לא הייתי שקט; "מה פתאום הוא אומר לי לעשות א‪.‬ק‪.‬ג‪ .‬בהזדמנות? אם צריך לעשות‬
‫א‪.‬ק‪.‬ג‪ .‬אז עושים את זה מיד‪ ".‬הסתכלתי על השעון וראיתי שעוד מעט יהיה אוטובוס לפרדס חנה‬
‫ומשם אפשר להמשיך לחדרה עם אוטובוס אחר‪ .‬אמרתי לעמירם וכך עשינו‪ .‬הגענו די מוקדם כך‬
‫שהיינו צריכים לחכות עד שיפתחו את המרפאה במקצועית אחרי הפסקת הצהרים‪ .‬בארבע פתחו‬
‫והכניסו אותי לבדיקה‪ .‬הרופא עשה לי א‪.‬ק‪.‬ג‪ .‬ומיד התחילה מהומה‪ .‬אמרו שצריך לקחת אותי‬
‫באמבולנס לבית חולים הלל יפה‪ .‬הרופא אמר לבן שלי שיש חשד להתקף לב אבל לי לא אמרו כלום‬
‫‪183‬‬
‫במה מדובר‪ .‬אבל מהר מאד לא הייתי צריך שיגידו לי‪ .‬מהמהירות של האמבולנס ומהצפירות שלו וגם‬
‫מהפנסים האדומים המהבהבים שלו הבנתי שמשהו כאן מאד לא בסדר‪ .‬התחלתי יותר ויותר לתפוס‬
‫שיש כאן עניין עם התקף לב‪ .‬אמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬תהיה רגוע‪ .‬אם עכשיו אתה תתרגש כמו שעושה‬
‫האמבולנס עם הקולות והאורות שלו אז יהיה עוד יותר גרוע‪ ".‬מזלי שאני טיפוס שיודע להיות רגוע‬
‫גם כשהמצב קשה‪ .‬תמיד הייתי כזה וזה עוד משהו שקיבלתי מאבא שלי‪ .‬מה לעשות? גם כשאתה כבר‬
‫זקן אתה עדיין מושפע מהאבא או מהאמא שלך‪.‬‬
‫בבית החולים הלל יפה הרגשתי בבית‪ ,‬לא רק משום שכבר הייתי שם כמה פעמים כחולה אלא‬
‫גם מפני שאני הייתי בין אלה שבנו אותו‪ .‬את הברזלים ליציקה של היסודות והקומות התת‪-‬קרקעיות‬
‫אני הכנתי במו ידיי ואצבעותיי‪ ,‬וזה נתן לי את הזכות להרגיש בעל בית בהלל יפה‪ .‬יש לי הרבה‬
‫חודשים של עבודה של ברזלן‪ ,‬ובזה אני במיוחד גאה‪ .‬לא כל יום אדם משתתף בבנייה של בית חולים‬
‫גדול וחשוב לבריאות של כל התושבים בסביבה שלנו‪ ,‬כולל הבריאות שלו עצמו‪ .‬וכשזה מצטרף‬
‫לשורה ארוכה של בניינים‪ ,‬שיכונים‪ ,‬בתי חרושת וגשרים‪ ,‬כולל הגשרים ומעברי המים של כביש החוף‬
‫העובר ממש ליד בית החולים‪ ,‬שגם בבנייתם השתתפת‪ ,‬אז זה בכל זאת נותן לך קצת גאווה‪ .‬זה היה‬
‫היתרון הגדול של העבודה בבניין‪ .‬לא קיבלנו משכורות גבוהות‪ ,‬אבל היו לנו תוצאות בשטח שעמדו‬
‫לאורך זמן‪ .‬שנים אחר כך הייתי יכול להגיד לעצמי שאת הגשר הזה אני הקמתי‪ ,‬בבניית השיכון הזה‬
‫היה לי חלק‪ ,‬על המגדל הזה אני טיפסתי‪ ,‬ובהקמת המרכז המסחרי הזה גם אני השתתפתי‪ .‬לא רחוק‬
‫מבית החולים הלל יפה רואים את גבעת אולגה וגם משם יש לי זיכרונות של עבודה בבניין של‬
‫השיכונים שם‪ .‬אבל היום השיכונים נראים בכלל אחרת‪ .‬אנשים הרחיבו את הבתים הקטנים והוסיפו‬
‫חדרים‪ .‬כבר אי אפשר להכיר את השיכון של פעם וזה רק מראה שאנשים הסתדרו והתקדמו‪.‬‬
‫איך שהגעתי לחדר המיון אמרתי לרופא שקיבל אותי; "אתה יודע מי אני? הייתי בין הבונים של‬
‫בית החולים כשעוד לא היה כאן כלום‪ ,‬רק חולות"‪ .‬למה אמרתי לו את זה? פשוט‪ ,‬רציתי להראות לו‬
‫שאני בסדר למרות שאולי חושבים שיש לי התקף לב‪ .‬רציתי לתת לו להבין שאני מחזיק מעמד ושהוא‬
‫יכול לטפל בי בלי לחשוש‪ .‬זו היתה הדרך שלי להגיד לו את זה ובאותו זמן גם לתת לו להבין שאני‪,‬‬
‫בתור מי שהשתתף בבניית בית החולים‪ ,‬מצפה שיתנו לי כאן את השירות הטוב ביותר‪ ,‬ושזה מגיע לי‪.‬‬
‫תמיד ידעתי שעם רופאים צריך ליצור יחסים טובים‪ .‬הם עובדים קשה‪ .‬העבודה שלהם מורטת‬
‫את העצבים שלהם ושוחקת את הכוחות שלהם‪ .‬הם נמצאים כל הזמן במתח‪ .‬הפציינטים לא תמיד‬
‫נחמדים אליהם‪ ,‬כי לפעמים הם חוששים שאולי הרופאים לא ישימו לב אליהם מספיק ומשהו יקרה‬
‫להם‪ .‬לכן‪ ,‬אם פתאום בא אל הרופאים מישהו שמדבר אליהם‪ ,‬כמוני‪ ,‬בחביבות ולאו דווקא על‬
‫המחלות והצרות שלו‪ ,‬אני מאמין שקורה אצלם משהו והם נותנים לו יחס מיוחד‪ ,‬יותר אנושי‪ ,‬וכך‬
‫הם גם נעשים רופאים יותר טובים אליו‪ .‬כך עשיתי בהלל יפה בחדרה‪ ,‬כך עשיתי בלניאדו בנתניה‪ ,‬כך‬
‫אפילו עשיתי בבתי החולים של ירושלים למרות שבזמן שהגעתי אליהם הייתי כבר חצי שבר כלי‪.‬‬
‫חשבתי שתהיה נפילה גדולה אחרי התקף הלב ולא סתם ירידה במדרגה אחת‪ ,‬אבל לא‪ .‬כעבור‬
‫כמה זמן יצאתי מבית חולים די בסדר‪ .‬הרופא אמר שאמנם משהו בלב שלי נפגע אך אני אוכל לחזור‬
‫ולתפקד‪ .‬זו היתה רק ירידת מדרגה אחת קטנה בלבד‪ .‬נכון שהיה קצת יותר קשה ללכת מהר מאשר‬
‫קודם‪ .‬לפני התקף הלב ממש ניהלתי משק בית; הלכתי לקניות‪ ,‬בישלתי‪ ,‬סידרתי את הבית וגם לבית‬
‫הכנסת הלכתי‪ .‬אבל כל שנה היה קצת יותר קשה‪ .‬מדי פעם הייתי הולך לרופא‪ ,‬מקבל עוד איזו תרופה‬
‫‪184‬‬
‫ומחזיק מעמד‪ .‬כל פעם היו לי איתותים אחרים שמשהו קורה עם הבריאות שלי‪ ,‬אבל כל זמן שזה היה‬
‫קשור לגוף ולא למוח‪ ,‬לא דאגתי‪ .‬בכל זאת ידעתי שאני כבר מזמן עברתי את השמונים ואי אפשר‬
‫לצפות שאמשיך כמו שהיה פעם‪.‬‬
‫אבל פעם אחת באמת נבהלתי‪ .‬זה היה כשהגעתי לביקור אצל הבן שלי בירושלים‪ ,‬כמה חודשים‬
‫אחרי התקף הלב הראשון‪ .‬כבר הרגשתי יותר טוב וחשבתי שהגיע הזמן לנסוע לירושלים ולהתארח‬
‫כמה ימים אצל עמירם וריקה כדי לראות את הנכדים בבית שלהם ‪ .‬כבר בערב הראשון הרגשתי לא‬
‫טוב‪ .‬היה לי לחץ בחזה‪ .‬הרגשתי שזה רציני ושכדאי לקרוא לרופא‪ .‬הבן עלה אל השכן שנמצא בטיפול‬
‫של רופא לב כבר כמה שנים וביקש את שם הרופא כדי לצלצל אליו‪ .‬הרופא הגיע כעבור זמן קצר‪,‬‬
‫שמע אותי מספר על הלחץ בחזה ומיד אמר לי; "אדון גּוטלבסקי‪ ,‬לפני הכול תשתה כוסית קוניאק‪".‬‬
‫אמרתי לו; "אדוני הרופא‪ ,‬אני חולה לב ולא שותה קוניאק כבר הרבה זמן‪ .‬חשבתי לתומי כי מי שיש‬
‫לו בעיות עם הלב אסור לו לשתות משקאות חריפים‪ ,‬ובאמת לא שתיתי למרות שאני אוהב לשתות‪.‬‬
‫והנה אתה אומר לי לשתות קוניאק דווקא עכשיו כשיש לי לחץ בלב"‪ .‬מיד קיבלתי מהרופא הסבר‬
‫קצר כי הקוניאק מרחיב את כלי הדם וזה מה שבדיוק צריך כדי להקל על המצב‪" .‬אתה יכול לשתות‬
‫כוסית קטנה אחת ליום‪ .‬לא צריך להגזים‪ ,‬אבל מעט קוניאק כן יכול לעזור‪ .‬כוסית קוניאק זה כמו‬
‫תרופה במצב שלך"‪ .‬שתיתי את כוסית הקוניאק שעמירם הגיש לי מיד תוך שהוא מסתכל לי בעיניים‬
‫לראות אם אני באמת מתכוון לשתות את זה או שבכל זאת יהיה לי חשש‪ .‬הרופא ניגש לבדיקה‬
‫בעזרת הסטטוסקופ שלו‪ .‬סטטוסקופ פה‪ ,‬סטטוסקופ שם‪ .‬תנשום‪ ,‬אל תנשום‪ ,‬ולבסוף הוא אמר לי‬
‫לבוא למרפאה שלו למחרת בבוקר‪.‬‬
‫כל הלילה היה לי קשה לישון‪ .‬קודם כל קצת חששתי מהמצב של הלב שלי‪ .‬פחדתי שיקרה לי‬
‫משהו כשאני רחוק מהרופאים שמכירים אותי ומבית החולים שבו נמצא התיק הרפואי שלי‪ .‬אחר כך‬
‫לא היה לי נעים‪ .‬הנה אני סוף‪-‬סוף בא לבקר את המשפחה בירושלים ופתאום אני לא מרגיש טוב‪,‬‬
‫מטריח אותם‪ ,‬ואולי מפחיד אותם‪ .‬אבל גם לא יכולתי לישון מעצם המחשבה שכל השנים האלה‬
‫נמנעתי מלשתות קוניאק ושאר משקאות חריפים‪ ,‬אף טיפה‪ ,‬והנה בעצם מותר היה לי לשתות‪ .‬יותר‬
‫מזה‪ ,‬הרופא אמר שהיה דווקא רצוי שאשתה‪ .‬אבל את זה כל הזמן ידעתי‪ .‬לא איך לא אמרו לי‬
‫החברים‪ ,‬השכנים ואפילו הרופאים שלשתות כוסית אחת של קוניאק ביום זה לא רק שזה לא מסוכן‬
‫זה אפילו טוב לבריאות‪ .‬למה בני אדם לא יודעים את כל הדברים החשובים שהם באמת צריכים‬
‫לדעת‪ .‬חבל על כל טיפה של קוניאק שלא שתיתי כל אותן שנים כאשר מאד התחשק לי וזה היה עושה‬
‫לי טוב על הנשמה וטוב על הלב‪ .‬אני זוכר שהתרעמתי על כך‪ ,‬בעיקר משום שהרגשתי מרומה‪ ,‬אולי‬
‫אפילו טיפש‪ ,‬והכול בגלל שלא שתיתי חצי כוסית קוניאק ליום בכל אותן השנים‪ .‬אני לא חושב‬
‫שהרגשתי כך כאשר יבול האבטיחים הלך לאיבוד או כאשר רבים מהאפרוחים בבית האימון מתו‬
‫במחלה‪ ,‬כמו שהרגשתי כאשר התברר לי שהפסדתי חצי כוסית קוניאק ליום במשך כמה וכמה שנים‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬באתי עם עמירם לרופא‪ .‬הוא שוב בדק אותי כמו שבדרך כלל רופאים בודקים‪.‬‬
‫שוב עם הסטטוסקופ פה ושם‪ .‬שוב‪ ,‬כן תנשום‪ ,‬אל תנשום‪ .‬כול הרופאים עושים כך‪ .‬לפעמים היה‬
‫נדמה לי שכל הבדיקה הזו היא מין טכס כזה כדי לעשות עלינו רושם שהם באמת רופאים ושיש להם‬
‫מכשיר קסם שנותן להם אפשרות לגלות מה שקורה בתוך הגוף שלנו‪ .‬הסטטוסקופ הוא כל כך חשוב‬
‫לרופאים עד שהם לא עוזבים אותו לרגע‪ .‬בבתי החולים תמיד רואים את הרופאים תולים את‬
‫‪185‬‬
‫הסטטוסקופ על הצוואר‪ ,‬אולי כדי שכל אחד יוכל לראות שכאן מדובר ברופא ולא בסתם אח או‬
‫אחות של בית חולים‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הרופא הירושלמי ההוא פסק באופן חד וברור; "אדון גּוטלבסקי‪ ,‬ירושלים‬
‫נמצאת במקום גבוה מעל פני הים‪ .‬כאן האוויר דליל יותר מאשר במישור וזה משפיע לא טוב עליך‪.‬‬
‫סע הביתה‪ ".‬עוד באותו יום ברחתי מירושלים‪ .‬ולא חזרתי אליה במשך כמה שנים עד שבאתי לסדר‬
‫פסח אצל עמירם וריקה בבית החדש שלהם ברחביה‪ .‬רציתי מאד לראות את הבית החדש והחלטתי‬
‫להתגבר על הפחד שהרופא ההוא נטע בי‪ .‬דווקא הרגשתי טוב בסדר הפסח ההוא‪ .‬אז למה הרופא‬
‫מדי גבוה בשבילי? אחרי שהביקור בירושלים בפסח עבר בשלום‬
‫הבהיל אותי שירושלים מקום יותר ַּ‬
‫חשבתי שהבריאות שלי השתפרה‪ ,‬אולי בגלל התנאים הטובים שהיו בבית אבות‪ .‬זה נתן לי תקווה‪,‬‬
‫אבל לא להרבה זמן‪ .‬בסוף חזרתי לירושלים‪ ,‬אבל הפעם באמבולנס‪ ,‬ומאז אני פה‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫ההלוויה של פרּומה‬
‫עמירם הלך הביתה למרות שאמרתי לו שלא ילך‪ ,‬שיישאר עוד קצת‪ .‬הוא ישב איתי כאן שעות‬
‫ארוכות‪ .‬אין לי טענות אליו‪ .‬הוא נמצא איתי יותר מאשר הרבה אחרים‪ .‬אבל עכשיו קשה לי להישאר‬
‫לבד‪ ,‬יותר מאי פעם‪ .‬קשה לי להישאר לבד כי אני חושש להיות לבד בעת שאסתלק מן העולם‪ .‬אני‬
‫יודע שזה יכול להתרחש בכל רגע‪ .‬אני מרגיש שהנשמה שלי כבר נמצאת ביציאה מן הגוף‪ ,‬מחכה‬
‫לאות כדי לעוף‪ .‬לפעמים היא יותר בחוץ מאשר בפנים ואחר כך היא חוזרת פנימה כאילו מתחרטת או‬
‫כאילו שהיא עדיין מתחבטת אם היא כבר מוכנה לעבור לעולם אחר‪ .‬אני נורא רוצה שברגע שהנשמה‬
‫תתחיל לצאת סופית עמירם יהיה על ידי‪ ,‬יאחז בידי‪ .‬אני זוכר שהיו אומרים אצלנו כי צריך להיות‬
‫מישהו ליד אדם העומד למות‪ .‬היה מנהג לשבת ליד המיטה עד צאת הנשמה‪ .‬היום לא מקיימים את‬
‫המנהג הזה כמו שהיו פעם מקיימים‪ .‬כבר נפטרו כאן כמה וכמה אנשים מבלי שאיש ישב או עמד ליד‬
‫מיטתם‪ .‬הם מתו לבד‪ ,‬בדרך כלל בלילה‪ .‬האחות מצאה אותם מתים בבוקר כאשר באה למדוד את‬
‫החום או לתת להם את מנת התרופות הראשונה של אותו יום חדש‪ .‬אני מקווה שלי זה לא יקרה‪.‬‬
‫אשתדל שלא למות בשעות שעמירם איננו כאן‪ .‬אני מבין שהוא צריך גם לישון וגם לעבוד לפרנסתו‬
‫ולכן אני אתאמץ ולא אסתלק לי מן העולם כאשר הוא אינו נמצא כאן‪ .‬אני מקווה כי אוכל לעמוד‬
‫במשימה הזאת‪ .‬לפעמים אני חושב שאולי אוכל להביא לידי כך שאמות כאשר הוא נמצא‪ .‬אני חושב‬
‫על כך הרבה‪ .‬במצב זה‪ ,‬כאשר לפעמים הנשמה עומדת ביציאה‪ ,‬אולי ישנה איזו שהיא דרך לתת לה‬
‫דחיפה קלה כדי שהיא תצא לדרכה בזמן שעמירם נמצא כאן‪ .‬אולי‪ ,‬למשל‪ ,‬על ידי כך שפשוט אעצור‬
‫את נשימתי‪ ,‬אתאפק מלנשום כמה זמן‪ ,‬כמו שעצרתי את הנשימה בעת שצללתי בתוך מי הדנייפר או‬
‫כאשר הרופא היה אומר לא לנשום בעת בדיקת ריאות‪ .‬כך‪ ,‬לפחות אקיים את המנהג שעל פיו אין‬
‫להשאיר את ההולכים למות לבד‪.‬‬
‫קיימתי את המנהג הזה עם פרּומה‪ .‬מצבה הלך והידרדר‪ .‬הרופא אמר לי שזה עניין של יום או‬
‫יומיים‪ ,‬ואולי גם של שעות‪ .‬מיד הבאתי איתי את כל מה שדרוש לי להתקיים‪ .‬התנחלתי בבית החולים‬
‫גם לשעות הלילה וכך הייתי לידה כל הזמן‪ ,‬עד שיצאה נשמתה‪ .‬הבטן הנפוחה שלה‪ ,‬שהיתה מלאה‬
‫בסרטן‪ ,‬חדלה לעלות ולרדת‪ .‬זה היה הסימן‪ .‬הייתי מסתכל במשך שעות על הבטן העולה ויורדת וכך‬
‫ממתין לאותו רגע נורא בו אדע כי פרּומה איננה עוד ואני אהיה לאלמן‪ .‬כך גם אדע כי הייתי איתה עד‬
‫הרגע האחרון‪ .‬באותו רגע יסתיים פרק ארוך בחיים שלי‪ .‬כל כך היה הדבר חשוב לי עד כי הייתי מקצר‬
‫עד כמה שאפשר את הזמן שהייתי צריך להיות מחוץ לחדר שלה‪ ,‬לצאת לבית השימוש או להביא עוד‬
‫שמיכה‪ .‬חששתי להחמיץ את הרגע בו הבטן שלה תפסיק לעלות ולרדת‪ .‬כשאותו רגע בא‪ ,‬רגע שכבר‬
‫הייתי מוכן לו ימים רבים והוא היה צפוי וידוע מראש‪ ,‬חשתי‪ ,‬למרות האבל הכבד‪ ,‬מידה מסוימת של‬
‫‪187‬‬
‫סיפוק על כך שעמדתי במשימה וקיימתי את המנהג‪ .‬הייתי לידה בעת צאת נשמתה‪ .‬ליוויתי את יציאת‬
‫הנשמה‪ .‬עשיתי לה כעין מלווה מלכה‪.‬‬
‫כמה ימים קודם‪ ,‬לפני שפרּומה נפטרה‪ ,‬דאגתי גם שכל המשפחה הקטנה תהיה לידה‪ .‬ביקשתי‬
‫מעמירם שיבוא עם ריקה והילדים להיפרד מפרּומה‪ .‬הם באו כולם‪ ,‬נכנסו בדומייה לחדרה של פרּומה‪,‬‬
‫כבר אי אפשר היה לדבר איתה‪ ,‬אך עיניה היו פקוחות‪ .‬היא ידעה בוודאי על מה מדובר‪ .‬אני בטוח‬
‫שהיא שמחה על כך שכולם באו להיפרד ממנה‪ .‬אבל זה היה מאד עצוב לראות את הילדים‪ .‬דנדן היה‬
‫בסך הכול בן תשע אבל גם הוא הבין כמו נעם ואורי במה מדובר‪ .‬הצטערתי על מה שהם צריכים‬
‫לעבור אבל היה חשוב לי שהם יהיו לידה לקראת הסוף‪.‬‬
‫פרּומה לא נפטרה בבית וגם לי זה יקרה‪ .‬אני זוכר כי בילדותי אנשים מתו בבית‪ .‬כולם היו‬
‫מסביב‪ .‬לילדים נתנו להתקרב פעם אחת או פעמיים‪ ,‬אבל מישהו מהמבוגרים היה תמיד ליד המיטה‪,‬‬
‫עד צאת הנשמה‪ .‬הגופה היתה מונחת על הרצפה וליד הראש שלה הדליקו נרות‪ .‬ההלוויה היתה יוצאת‬
‫מהבית ברגל אל בית העלמין שבקצה העיירה‪ ,‬כאשר נושאים את המת באלונקה על הכתפיים‪.‬‬
‫בליּפנישֹוק הכול היה בתוך הבית ובתוך העיירה‪ .‬פעם גם בכרכור היו הולכים ברגל לבית העלמין בזמן‬
‫ההלוויה‪ .‬זה היה מרחק די גדול כי בית העלמין היה די רחוק‪ ,‬ממש בקצה המושבה‪ ,‬צמוד לאדמות של‬
‫מושב עין עירון‪ .‬אבל אז זה היה דבר מובן מאליו שהולכים ברגל לבית העלמין‪ ,‬כמו בליּפנישֹוק‪ ,‬רק‬
‫מדי קשה להוביל את המת על הכתפיים‬
‫שבכרכור היו שמים את המת בעגלה של סוס כי זה היה יותר ַּ‬
‫למרחק די גדול‪ .‬היום בכרכור כבר לא הולכים ברגל לבית העלמין כמו שהיה פעם‪ .‬עברו לנסיעה‬
‫במכוניות ובאוטובוס‪ .‬הרבה אנשים בכרכור הזדקנו בינתיים וקשה להם ללכת ברגל עד לבית העלמין‪.‬‬
‫חבל‪ ,‬ההליכה ברגל במשך כחצי שעה היה בה משהו מאד אנושי‪ ,‬משהו שמחבר בין האנשים וקושר‬
‫אותם באבל ובמתן כבוד למת‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬השתנו הזמנים ואיתם השתנו המנהגים‪.‬‬
‫כיום כמעט שלא מתים בבית כמו שהיה פעם‪ .‬הרבה אנשים מתים בבית חולים או בבית אבות‪,‬‬
‫לפעמים אפילו רחוקים מרוב המשפחה‪ .‬לפחות אצלנו בכרכור מחזירים את המתים להיקבר בבית‬
‫העלמין הקטן של המושבה‪ ,‬במקום שכבר קבורים בני משפחה וחברים‪ .‬אחרי שפרּומה נפטרה העברנו‬
‫אותה מבית החולים אל הבית שלנו‪ .‬שם הנחנו אותה על הרצפה והדלקנו נרות‪ .‬היה חשוב לי לקיים‬
‫את המנהג הזה‪ .‬אמנם היא לא נפטרה בבית‪ ,‬אך לפחות היא יצאה לדרכה האחרונה מביתה‪ .‬אנשים‬
‫רבים התקהלו בבית ובחצר‪ .‬אחר כך ההלוויה יצאה לבית הכנסת‪ ,‬שם אמרו דברי הספד והמשיכו‬
‫לבית העלמין ושוב אמרו דברי הספד‪.‬‬
‫מה אומרים בכרכור בדברי הספד על אנשים מהדור שלנו? מזכירים‪ ,‬כמובן‪ ,‬את התכונות‬
‫הטובות והמעשים הטובים שלהם‪ ,‬אחר כך עוברים לספר את תולדותיהם בבניין המושבה‪ .‬אנחנו‬
‫שייכים לדור הראשון שהקים את המושבה‪ .‬על רבות מהמצבות של הדור שלנו כתוב "מראשוני‬
‫כרכור" או "ממייסדי כרכור"‪ .‬מזכירים גם בדברי ההספד את העבודה הקשה בחקלאות‪ ,‬את הקמת‬
‫הבתים‪ ,‬את ההגנה על החיים‪ ,‬את הצרות והתלאות של יישוב יהודי קטן בראשיתו‪ .‬גם מזכירים את‬
‫העלייה ארצה מארצות הגולה על מנת לבנות ארץ חדשה‪ .‬כל קבורה של אנשים מהדור שלנו היתה‬
‫קבורה ציונית‪ .‬אנחנו אנשים פשוטים‪ ,‬בחיים שלנו עשינו דברים פשוטים‪ .‬עבדנו‪ ,‬בנינו בית וגידלנו‬
‫ילדים‪ .‬אבל כל זה היה קשור למשהו גדול יותר‪ ,‬משהו ששייך לכל העם‪ ,‬ועל זה לא שכחנו לדבר‬
‫כאשר קברנו את מתינו‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫החיים בבית בלי פרּומה זה כבר היה משהו אחר‪ .‬נכון שהתרגלתי להיות הרבה לבד בזמן שהיא‬
‫במלב"ן בפרדס חנה‪ ,‬אבל בכל זאת הייתי אצלה כמעט כל יום‪ .‬הרבה חלמתי עליה מאז שהיא‬
‫היתה ַּ‬
‫מתה‪ .‬לפעמים הייתי מתעורר בבוקר מהשינה ומצפה למצוא אותה בחדר‪ .‬היו לי כמה פעמים שהלכתי‬
‫למטבח לחפש אותה כדי לספר לה משהו‪ .‬היו לי חלומות בהם היא היתה צעירה מאד כמו שהיכרתי‬
‫אותה בראשית הדרך המשותפת שלנו‪ .‬הייתי מתעורר מהחלום תוך כדי כשאני עסוק בשיחה איתה‬
‫וכמעט ממשיך לדבר גם מחוץ לחלום‪.‬‬
‫הייתי מתגעגע אליה כמעט כל יום‪ .‬בבית נשארו כל הרהיטים‪ ,‬החפצים והפינות שלה‪ .‬כל דבר‬
‫היה מזכיר לי אותה; המיטה הכפולה‪ ,‬ארון הבגדים‪ ,‬ארון הלילה שבצד שלה‪ ,‬מכונת התפירה שלה‪,‬‬
‫מפת השולחן שהיא קנתה בחדרה לפני שנהייתה חולה‪ ,‬הכלים בארון הזכוכית שבין המטבח לפינת‬
‫האוכל‪ ,‬והוילונות שהיא תפרה בעצמה‪ .‬אפילו את המגבות שהיא היתה מקפלת ומסדרת יפה בארון‬
‫באמבטיה השתדלתי מדי פעם להמשיך ולסדר מתוך געגועים אליה‪ ,‬אף על פי שלא תמיד היה לי‬
‫סבלנות לזה‪ .‬כך גם היה עם שלושת שיחי הוורדים שנשארו מהגינה שהיא עשתה‪ ,‬עם החורבה של‬
‫בית האימון שם היתה מגדלת את האפרוחים שלה‪.‬‬
‫לפעמים כשהייתי הולך ברחוב – בכרכור‪ ,‬בחדרה ואפילו בנתניה‪ ,‬שנים אחרי שפרּומה נפטרה‬
‫– הייתי עובר ליד נשים שעברו על ידי ברחוב ומהן היה נודף ריח של בושם מעורב בריח של גוף ומיד‬
‫הייתי נזכר בפרּומה‪ .‬לפעמים אפילו הייתי בודק את הריח שבא מהאישה שעוברת על ידי ברחוב‪,‬‬
‫דומה או לא דומה לריח של פרּומה‪ .‬סתם בשביל לבדוק‪ ,‬סתם בשביל להשוות‪ .‬הבדיקה עזרה לי לחזק‬
‫את הזיכרון‪ ,‬לחשוב עליה‪ ,‬להתגעגע אליה וגם לא להרגיש זקן‪ .‬היה אפילו פעם שאישה עברה על פניי‬
‫ברחוב והריח היה מאד דומה לריח של פרּומה‪ ,‬עד שהסתובבתי אחורה והלכתי אחריה כמה מטרים‬
‫כדי להיות עוד כמה רגעים עם הריח הזה‪ .‬זו היתה אישה די צעירה והיא הלכה הרבה יותר מהר ממני‪.‬‬
‫היא התרחקה יותר ויותר אבל הריח נשאר מאחוריה‪ ,‬כך שיכולתי להמשיך וליהנות ממנו עוד קצת מן‬
‫הזיכרון‪ .‬אולי לרגע הייתי כמו הכלב של השכנים שהיה מסתובב בחצר וברחוב ומריח כל הזמן‪ .‬אולי‬
‫גם הכלבים מחפשים זיכרונות דרך הריח‪.‬‬
‫כבר עברו כתריסר שנים מאז שפרּומה מתה‪ .‬אני מרגיש שאני ממשיך לאהוב אותה גם עכשיו‬
‫ואפילו יותר ממקודם‪ .‬אני אוהב אותה ברגע זה כמו שהייתי אוהב אותה בהתחלה‪ ,‬כשנפגשנו‪ ,‬ויצא‬
‫מזה חתונה‪ .‬אהבתי אותה מאד בשנים הראשונות וזה נשאר עמוק בתוכי‪ ,‬כמו משהו שהוא חצוב‬
‫באבן‪ ,‬יצוק מבטון‪ ,‬כמו יסוד של בית שמחזיק אותו מלמטה במשך שנים רבות‪ ,‬בתנאי ששמו בו‬
‫מספיק מלט וברזל‪ .‬לפעמים הייתי מתפלא על עצמי איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים איתה‪ ,‬ולא‬
‫תמיד שנים קלות ‪ -‬כן היא היתה בן אדם מאד לא קל לפעמים ‪ -‬איך זה שהמשכתי לאהוב אותה‬
‫והרבה‪ .‬אבל בכל פעם שהיה קשה איתה‪ ,‬ואפילו קשה מאד‪ ,‬הייתי מסתכל עליה בזמן שהיא היתה‬
‫כעוסה או מסכנה‪ ,‬בזמן שהרגשתי שאני כבר לא יכול יותר‪ ,‬הייתי מסתכל ורואה בתוכה את מי שהיא‬
‫היתה פעם‪ ,‬את האישה היפה‪ ,‬האישה השמחה והחכמה שהיכרתי‪ ,‬זו שהופיעה פתאום עם החיוך ועם‬
‫הברק בעיניים ועם השמלות המיוחדות והכובעים האחרים כל כך‪ .‬הייתי רואה את האישה של פעם‬
‫בתוך האישה של עכשיו‪ .‬אף על פי שלפעמים הייתי חושב שאולי אלה שתי נשים שונות‪ ,‬בסופו של‬
‫דבר ידעתי וגם הרגשתי שזאת אותה אישה שאהבתי ושאני לא יכול אף פעם להפסיק לאהוב‪ ,‬אפילו‬
‫ברגעים אלה‪ ,‬לקראת הסוף‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫לעת זקנה נהייתי טבח‬
‫לפני שפרּומה חלתה הייתי תמיד סומך על הבישולים שלה ועל כל הסידורים שהיא היתה דואגת להם‬
‫בבית‪ .‬ככה זה היה בדור שלנו‪ .‬האישה היא שהיתה אחראית על כל משק הבית‪ ,‬ובמיוחד על הכנת‬
‫האוכל‪ .‬הגבר היה אחראי על הפרנסה וכמעט שלא עשה כלום במה שקשור במטבח‪ .‬אפילו כוס תה‬
‫לא הייתי מכין לי כל זמן שפרּומה היתה בריאה‪ .‬הייתי בא מהעבודה‪ ,‬מתיישב ליד השולחן במטבח‬
‫גלעזלע טעי אודער אַֹּּ קַאּפ אוף טי?"‪ .‬אלה‬
‫ַּ‬
‫והיא היתה שואלת אותי ביידיש; "ווָאס ווילסטּו טרינקן‪ ,‬א‬
‫הם שני משקאות שונים של תה‪ַ' .‬א גלעזַאלע טעי' זה תה ששותים בכוס זכוכית ועם שתי קוביות‬
‫סוכר בצד‪ ,‬אבל בלי טיפת חלב‪ ,‬אולי לפעמים לימון‪ַ' .‬א קַאּפ אוף טי'‪ ,‬שזה בעצם באנגלית‪ ,‬זה תה עם‬
‫חלב וסוכר או עם סוכרזית ששותים בספל חרסינה‪ .‬לכל סוג של תה כזה היתה גם צורה אחרת‪ ,‬גם‬
‫צבע אחר וגם טעם אחר‪ ,‬והיה צריך לשמור על הסדר‪ .‬ראיתם פעם מישהו שותה תה עם חלב בכוס‬
‫זכוכית‪ .‬את התה בלי חלב בכוס זכוכית הבאנו מרוסיה ומפולניה ואת התה עם חלב בספל חרסינה‬
‫הביאו מאנגליה‪ .‬כך זה גם היה בינינו‪ .‬אני בדרך כלל הייתי שותה תה בכוס זכוכית ופרּומה היתה‬
‫שותה תה עם חלב בספל חרסינה‪ .‬לפעמים גם אני הייתי שותה גם תה עם חלב‪ ,‬אבל זה היה תלוי‬
‫במה הולך יחד עם התה‪ .‬אם יחד עם התה היה ביסקוויט‪ ,‬קרקר או עוגייה יבשה הייתי שותה תה בלי‬
‫חלב בכוס זכוכית‪ .‬אבל אם היתה עוגה מתוקה של תפוחים או של שוקולד הייתי שותה תה עם חלב‬
‫בספל חרסינה‪.‬‬
‫שנים לא חשבתי שאני צריך להתחיל ללמוד לבשל כי פשוט סמכתי שפרּומה תהיה פה תמיד‬
‫כדי להכין לי אוכל‪ .‬פתאום הכול השתנה בגיל שבעים ושתים כי שפרּומה לא היתה יכולה יותר‪ .‬עוד‬
‫כשהיא היתה חולה בבית‪ ,‬לפני שהעברתי אותה ל ַּמלב"ן בפרדס חנה התחלתי ללמוד לבשל כי לא‬
‫היתה ברירה‪ .‬היא היתה המורה שלי באותו זמן וזה היה המזל‪ .‬היא שכבה על הספה או במיטה ואני‬
‫הייתי הולך בין המטבח לבינה ושואל אותה איך בדיוק לעשות מה שצריך כדי להכין משהו לאכול‪.‬‬
‫לפעמים עד שהייתי חוזר למטבח הייתי כבר שוכח חלק מההוראות שלה והייתי צריך לחזור ולשאול‬
‫אותה עוד פעם‪ .‬אחר כך הייתי מביא לה את התבשיל לבדיקה והיא היתה טועמת ואומרת אם להוסיף‬
‫מלח או משהו אחר או שהיא היתה אומרת שזה עוד קשה וצריך לבשל עוד קצת‪ .‬כשהיא היתה‬
‫טועמת את מה שהבאתי לה מהמטבח בקערית קטנה הייתי מסתכל עליה כמו שמסתכלים על מורה‬
‫או על שופט ומחכה להוראה או לפסק הדין‪ .‬בהתחלה היא היתה עושה הרבה פעמים פרצוף עם האף‬
‫כשמשהו לא מצא חן בעיניה‪ ,‬אבל במשך הזמן היא אמרה יותר ויותר שזה בסדר‪ .‬הרגשתי כמו מי‬
‫שיצא זכאי או כמו תלמיד שקיבל ציון טוב מהמורה‪.‬‬
‫לאט‪-‬לאט התחלתי להבין איך מבשלים‪ ,‬איך מכינים אוכל טעים‪ ,‬והייתי מבסוט מעצמי‪ .‬אפילו‬
‫‪190‬‬
‫התחלתי לאהוב לבשל‪ .‬הבנתי שיש בזה משהו מושך‪ .‬בהתחלה עשיתי את זה כמי שכפאו שד‪ ,‬אבל‬
‫אחר כך כבר בישלתי בהתלהבות‪ .‬איך אומרים הצעירים – היה לי כיף לבשל‪ .‬בהתחלה עשיתי כל מה‬
‫שפרּומה אמרה לי‪ ,‬צעד אחר צעד‪ .‬אחר כך‪ ,‬אחרי שרכשתי ניסיון וביטחון התחלתי לחפש לעצמי כל‬
‫מיני מתכונים חדשים‪ .‬לא הסתפקתי במאכלים פשוטים וחיפשתי מאכלים שקשה ומסובך להכין‬
‫אותם‪ .‬הבישול מילא את היום שלי וזה מצא חן בעיניי‪ .‬אבל גם מצאתי שהחלפתי את עבודה בבניין‬
‫עם עבודה במטבח‪ .‬תאמינו לי‪ ,‬העבודה במטבח היא לא פחות קשה ומפרכת‪ .‬רק אז הבנתי כמה קשה‬
‫עבדה פרּומה במטבח והתחלתי להעריך את העבודה הקשה שהיא עשתה במשך כל השנים‪ .‬אנחנו‬
‫הגברים‪ ,‬בייחוד אלה שעבדו קשה בבניין או בחקלאות‪ ,‬לא תפסנו בדיוק כמה קשה היא עבודת‬
‫המטבח‪ .‬ועוד צריך להוסיף לזה את עבודת הניקיון בבית ואת העבודה עם גידול הילדים‪.‬‬
‫אחד הצעדים הראשונים שלי במטבח היה ללמוד לבשל כמו שצריך תפוחי אדמה‪ ,‬כך שלא יהיו‬
‫מדי‪ .‬בהתחלה הייתי בודק את תפוחי האדמה המתבשלים באמצעות תקיעת‬
‫מדי ולא רכים ַּ‬
‫קשים ַּ‬
‫מזלג‪ ,‬כמו שפרּומה לימדה אותי‪ .‬אם תוקעים את המזלג בקושי סימן שיש מקום להמשיך ולבשל‪ .‬אם‬
‫זה הולך בקלות סימן שתפוחי האדמה מוכנים‪ .‬אבל עם הזמן למדתי‪ ,‬לפחות כך חשבתי‪ ,‬וזה הוכיח‬
‫את עצמו בדרך כלל‪ ,‬כי אפשר לדעת אם תפוחי האדמה רכים מספיק לפי הריח שעולה מהסיר‪ .‬ואני‬
‫הרי הייתי מומחה לריחות מאז ומתמיד‪.‬‬
‫אפילו געפילטע פיש עשיתי לשבת‪ .‬ולא רק געפילטע פיש‪ ,‬שאת זה הרבה אנשים היו יודעים‬
‫לעשות‪ ,‬אלא גם חתיכות דג ברוטב עם טעם קצת חמצמץ ועם רוטב שנקרש‪ ,‬שהיה מקובל אצלנו‬
‫במרינדה‪ .‬פרּומה ידעה להכין אותו‪,‬‬
‫בליּפנישֹוק‪ .‬זה מאכל שקוראים לו ביידיש מַארענירטע פיש – דג ַּ‬
‫ו לא רק אני הייתי מלקק את השפתיים אלא כל מי שהיה מגיע הביתה ומתכבד בדגים שלה‪ .‬למדתי‬
‫ממנה להכין את הדגים האלה בזמן שהיא כבר היתה חולה ושוכבת במיטה‪ ,‬והמשכתי להכין אותו גם‬
‫אחרי שהיא נפטרה‪ .‬הייתי עושה את הדג הזה כל כך טוב עד שה'ווייבער' ‪ -‬הנשים של כרכור‪ ,‬היו‬
‫מבקשות ממני לתת להן את המתכון‪ .‬אבל לא היה לי בכלל מתכון כתוב‪ .‬פשוט ניסיתי וניסיתי עד‬
‫שיצא לי בדיוק כמו הטעם שאני זוכר מפרּומה‪ .‬הדגים צריכים להתבשל לאט‪-‬לאט בתוך ַּמרינדה‪ .‬איך‬
‫עושים ַּמרינדה? פשוט מאד‪ .‬זה לא סוד בכלל‪ .‬מערבבים חומץ עם מים‪ ,‬מוסיפים קצת סוכר וקצת‬
‫מלח ומרתיחים‪ .‬אחר כך מוסיפים את הפלפל האנגלי ואת עלי הדפנה‪ ,‬וממשיכים עוד קצת לבשל‪.‬‬
‫אחר כך מכניסים את חתיכות הדג וגם מוסיפים בצל חתוך‪ .‬עד כאן אין כאן שום סוד‪ .‬מבשלים את‬
‫הכול על אש קטנה‪ ,‬וכאן מתחיל הסוד הראשון‪ .‬כאן צריך כבר לדעת משהו‪ .‬אסור לבשל על אש חזקה‬
‫שיכולה לקלקל את הכול‪ .‬צריך לשמור כל הזמן על אש קטנה‪ .‬אחר כך מגיע הסוד השני; כמה זמן‬
‫מבשלים? הנשים היו שואלות אותי את השאלה הזאת ולא ידעתי להגיד להן כי אף פעם לא הסתכלתי‬
‫על השעון‪" .‬לפי החוש"‪ ,‬הייתי אומר להם‪" ,‬לפי החוש כבר תדעו מתי זה מוכן"‪ .‬אבל הן לא היו‬
‫מסתפקות בתשובה הזאת ורצו שאני אגיד להן בדיוק כמה זמן‪ .‬באמת שלא ידעתי כמה זמן‪ .‬לא‬
‫שרציתי להסתיר מהן את הסוד‪ ,‬פשוט לא היה לי מה להגיד להם על זה אלא רק שהן צריכות לדעת‬
‫לפי החוש‪.‬‬
‫הרבה דברים בחיים שלי עשיתי לפי החוש‪ .‬איך ידעתי מתי הגיע הזמן להוציא את תפוחי‬
‫מדי? איך ידעתי מתי אפשר לשלוח את‬
‫מדי ולא יותר ַּ‬
‫האדמה מהאדמה כי הם כבר בשלים‪ ,‬לא פחות ַּ‬
‫האבטיחים לשוק כך שהם יהיו הכי מתוקים והכי עסיסיים? איך ידעתי מתי הזמן לתלוש את הבוטנים‬
‫‪191‬‬
‫מהשיח שלהם? איך ידעתי מתי הגיע הזמן של איסוף המלפפונים‪ ,‬המלונים‪ ,‬וכל שאר הפירות‬
‫והירקות שהייתי מגדל? ואפילו איך ידעתי מתי להשקות את העציצים בתוך הסלון? בשום מקום לא‬
‫היה כתוב מתי וכמה זמן‪ .‬ידעתי הכול לפי החוש‪ ,‬והחוש בא עם הניסיון‪ ,‬גם בעניין הזה של הכנת‬
‫הדגים‪ .‬ניסיתי‪ ,‬ניסיתי וניסיתי עד שיכולתי כבר להצליח לפי החוש‪ .‬הייתי מאד גאה בהצלחה שלי‪ .‬מי‬
‫היה מאמין שאני‪ ,‬שלא בישל במשך כל השנים שלו עם פרּומה‪ ,‬דווקא ממני יבקשו נשים בכרכור לתת‬
‫להן את המתכון‪.‬‬
‫עוד אחד המאכלים שלמדתי לעשות בעצמי היה יוגורט‪ .‬אני אוהב יוגורט והייתי אוכל אותו‬
‫הרבה‪ .‬מישהי סיפרה לי שאפשר להכין בבית הרבה יוגורטים מיוגורט אחד שקונים בחנות‪ .‬מרתיחים‬
‫חלב‪ ,‬שופכים לכוסות או לגביעים‪ ,‬מחכים שיתקרר קצת ומוסיפים לכל כוס חצי כפית מהיוגורט שקנו‬
‫בחנות‪ .‬אחר כך מכסים את הכוסות עם בד כדי שלא יכנסו זבובים ולא ייפול לתוכן אבק‪ ,‬ונותנים לזה‬
‫לעמוד יום שלם‪ .‬היצורים האלה שחיים שבתוך היוגורט כבר עושים את העבודה והופכים את כל‬
‫החלב ליוגורט‪ .‬התלהבתי מכל הרעיון שאני יכול לעשות בעצמי מה שעושים בבית חרושת‪ ,‬ובאמת‬
‫עשיתי לי בית חרושת משלי במטבח על השיש‪ .‬כשהיו נכנסים הביתה אנשים הייתי אומר להם‬
‫להיכנס למטבח לרא ות את הבית חרושת הקטן שלי והם היו מתפלאים ממה שעשיתי‪ .‬אבל היו כמה‬
‫שהיו שואלים אותי; "חיים‪ ,‬מה אתה צריך את זה? ווָאס ּפַאטשקעצטע זַאך מיט דָאס? מה אתה‬
‫מתעסק עם זה? מה‪ ,‬החלב לא עולה לך? אז כמה אתה כבר חוסך? גרושים! קנה במכולת כמה‬
‫יוגורטים שאתה צריך ושב ותראה טלוויזיה"‪ .‬מה אפשר היה לעשות‪ .‬איך אפשר להסביר לבן אדם כזה‬
‫איזה תענוג זה להכין כל מיני מאכלים בעצמך‪ ,‬אפילו שאפשר להשיג אותם בקלות ובזול בחנות?‬
‫אני מוכרח להודות שלפעמים כשהיו אומרים לי דברים כאלה הייתי אחר כך קצת חושב למה‬
‫באמת אני צריך את זה‪ .‬אבל המשכתי‪ ,‬כי כל המאכלים האלה שהייתי מכין במטבח היו מוכיחים לי‬
‫כל בוקר וכל ערב שאני לא עובר בטל‪ .‬בגיל כזה הבן אדם מעסיק את עצמו מדי פעם בשאלה האם‬
‫הוא מתחיל להיות עובר בטל ורוצה לקבל תשובה‪ .‬אחרי כל פעם שהיה מצליח לי עם הדג‪ ,‬עם‬
‫היוגורט ועם כל מאכל אחר‪ ,‬היתה לי תשובה‪ ,‬ואפשר היה להמשיך הלאה עם הרגשה טובה‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫עברתי לבית אבות‬
‫עוד יום עבר‪ .‬כבר התרגלתי לשכיבה במיטה‪ .‬כבר התרגלתי לסדר יום שכל כולו שכיבה במיטה‪ ,‬אפילו‬
‫בזמן האכילה והרחצה‪ .‬אני תלוי במישהו אחר שייעשה בשבילי את הכול‪ .‬איך יכולתי להתרגל למצב‬
‫הזה ולקבל את הדין? אני זוכר שלא העליתי על דעתי את האפשרות אפילו לעבור לבית אבות‪" .‬אני?‬
‫אני אלך לבית אבות? לא בא בחשבון! אני לבית אבות לא הולך!"‪ ,‬הייתי אומר בביטחון גמור כאשר‬
‫מישהו היה מעלה האפשרות הזאת‪ .‬הייתי אמנם כבר מעל שמונים אבל לא העליתי על דעתי כי יבוא‬
‫אי פעם הזמן שלי ללכת לבית אבות‪ .‬חשבתי שעד הרגע האחרון אחזיק מעמד בבית‪ .‬ואם אצטרך‬
‫לעזרה אקח לי מישהו שיעבוד אצלי בבית‪ .‬לא ראיתי את עצמי מצטרף לחבורה של אנשים זקנים‬
‫ושבורים‪ ,‬המבלים את השנים האחרונות שלהם במושב זקנים‪ .‬כן‪ ,‬מושב זקנים‪ .‬כך הייתי קורא‬
‫למקום הזה‪ ,‬או יותר נכון מֹוישב זקינים‪ ,‬כפי שאומרים ביידיש‪ .‬כשאומרים את זה ביידיש יודעים‬
‫בדיוק למה ולמי מתכוונים‪ .‬זה בדרך כלל מקום לא נחמד‪ ,‬די מרופט ויש בו ריחות לא נעימים‪ ,‬בו‬
‫אנשים חלשים הולכים בקושי בין הכיסאות ואילו אחרים יושבים על מקומם ולא זזים‪ .‬מושב זקנים‪,‬‬
‫לפי מה שידעתי אז‪ ,‬היה בדרך כלל מקום של מסכנים ושל עניים‪ ,‬בית מחסה למי שאין לו משהו אחר‪,‬‬
‫למי שהשליכוהו לעת זקנה‪" .‬בית אבות זה מושב זקנים וזה לא בשבילך"‪ ,‬הייתי נוהג לומר לעצמי‬
‫ומוציא מיד את הרעיון הזה מהראש שלי‪.‬‬
‫עד שיום אחד שמעתי מדבורה‪ ,‬האחות של שלמה ַאברבּוך‪ ,‬איך נראה בית אבות אחד בנתניה‬
‫בו היא גרה‪ .‬קשה היה להאמין‪ .‬התיאורים שלה לא היו דומים בכלל למה שאני חשבתי על בתי אבות‬
‫בארץ‪ .‬דבורה אמרה לי; "חיים‪ ,‬תאמין לי‪ ,‬זה ממש כמו בית מלון‪ .‬ואני מכירה בתי מלון‪ .‬הייתי ברבים‬
‫מהם בחיים שלי‪ ,‬כל מיני מקומות בארץ ובעולם' ואני יכולה להגיד לך באחריות כי בית האבות הזה‬
‫בנתניה הוא ממש כמו בית מלון‪ .‬זה גם היה בעבר בית מלון ופשוט הפכו אותו לבית אבות‪ .‬יש שם‬
‫לֹובי יפה כמו בכל בית מלון של כמה כוכבים‪ .‬חדר האוכל גם כן יפה והארוחות בו טעימות‪ .‬לכל אחד‬
‫מהדיירים יש דירת חדר משלו עם חדר אמבטיה פרטי שעל הקירות יש חרסינה יפה‪ .‬ממש כמו בבית‬
‫מלון‪ .‬כדאי לך‪ ,‬וגם אני יודעת שיש להם מקומות פנויים" דבורה היא אישה רצינית ולקחתי את‬
‫הדברים שלה ברצינות‪ .‬בכל זאת חשבתי אז שאולי באמת בית אבות זה כבר לא מה שהיה פעם מושב‬
‫זקנים‪ ,‬אבל בינתיים אני נשאר בבית שלי כל זמן שאני מסוגל‪.‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬גמרתי לאכול ארוחת הערב אבל לא התחשק לי להוריד את הכלים מהשולחן אל‬
‫הכיור ולשטוף אותם‪ .‬אמרתי לעצמי; "עוד מעט יש 'מבט' בטלוויזיה‪ .‬אחרי 'מבט' אני אוריד את‬
‫הכלים ואשטוף אותם"‪ .‬נגמר 'מבט' ולא התחשק לי להוריד את הכלים מהשולחן ובוודאי שלא‬
‫התחשק לי לשטוף אותם‪ .‬היתה אחר כך עוד איזו תוכנית בטלוויזיה וגם בה השתמשתי כתירוץ לא‬
‫להוריד את הכלים מהשולחן‪ .‬הבטחתי לעצמי לדאוג לכלים לאחר התוכנית‪ .‬אך גם את זה לא קיימתי‬
‫‪193‬‬
‫ודחיתי את העניין עד שנגמרו כל התוכניות בטלוויזיה וגם החדשות האחרונות‪ .‬השארתי את הכול על‬
‫השולחן במטבח והלכתי לישון‪ .‬לא בלב קל הלכתי לישון מבלי לשטוף את הכלים אך לא יכולתי‬
‫לעמוד בפני העייפות והעצלות‪ .‬בבוקר התגברתי על הכלים וחשבתי שהעניין נגמר‪ .‬אבל הוא לא נגמר‪.‬‬
‫בערב הבא חזר התרגיל‪ .‬אני אומר; "חיים‪ ,‬תוריד את הכלים ותשטוף אותם"‪ ,‬וחיים אומר לי; "לא‬
‫מתחשק לי"‪ .‬אני אומר; "טוב חיים‪ ,‬תעשה את זה אחרי מבט" והוא אומר לי; "נראה"‪ .‬וכך נמשך הדיון‬
‫בין חיים לחיים‪ ,‬ובסופו של ערב שניהם הלכו לישון והכלים נשארו על השיש המטבח‪ ,‬כמו בערב‬
‫הקודם‪ .‬הפעם היתה לי הרגשה שקורה כאן משהו רציני‪ .‬בבוקר שלמחרת‪ ,‬מול ערימת הכלים‬
‫והנמלים‪ ,‬שבינתיים באו לחגוג‪ ,‬אמר חיים לחיים; "שמע‪ ,‬כך אי אפשר להמשיך‪ .‬אם לא מתחשק לך‬
‫לשטוף את הכלים ולעשות מה שצריך לעשות‪ ,‬סימן שאתה כבר מוכן ומזומן לעבור לבית אבות"‪ .‬וכך‬
‫היה‪ .‬חיים וחיים סיכמו ביניהם כי צריך למצוא מישהו שיתקשר עם בית האבות בנתניה‪ ,‬שדבורה‬
‫אמרה שהוא כמו בית מלון‪.‬‬
‫בהתחלה ביקשתי מגאולה ליצור קשר עם בית האבות‪ .‬גאולה היא אשתו של שרגא‪ ,‬הבן של‬
‫במלב"ן וטיפלה הרבה בפרּומה כשהיא היתה מאד‬
‫מֹוישה פיינברג‪ ,‬האח של פרּומה‪ .‬היא אחות ראשית ַּ‬
‫למלב"ן‪.‬‬
‫חולה‪ .‬אחר כך היא גם דאגה לרינה‪ ,‬אחותה של פרּומה‪ ,‬כאשר גם היא היתה צריכה לעבור ַּ‬
‫גאולה היתה המומחית שלנו לבתי אבות ולמחלקות סיעודיות‪ .‬יש לה המון ניסיון עם דברים כאלה‬
‫וחשבתי שהכי טוב שהיא תעשה לי את הקשר עם בית האבות בנתניה‪ .‬הייתי איתה בקשר טוב מאד‪,‬‬
‫במיוחד אחרי המשבר שהיה עם שימקה‪ ,‬וזה אחד מהמקרים שאני לא במיוחד רוצה להיזכר בהם‬
‫עכשיו‪ .‬זה מסוג הזיכרונות הרעים שכדאי להשאיר אותם בצד כשאתה עובר בראש על החיים שלך‪ .‬אז‬
‫בינתיים אני עובר הלאה בתקווה שלא אתפתה או אכשל ובכל זאת אכניס את הזיכרון הרע הזה‬
‫לסיפור על החיים שלי‪ .‬גאולה התקשרה לבית האבות ואמרה להם שדֹוד שלה‪ ,‬שהוא אלמן‪ ,‬מחפש‬
‫להיכנס לבית אבות‪ .‬היא סיפרה להם שהדֹוד במצב בריאות די טוב וגם במצב כלכלי טוב‪ .‬היא גם‬
‫אמרה להם שהדֹוד שלה הוא חברותי ומה שחשוב‪ ,‬הוא דתי וזה מתאים לאופי של בית האבות‪ .‬אבל‬
‫הם לא חיכו הרבה בטלפון ומיד אמרו שהם מצטערים כי כבר אין מקום‪ .‬אבל דבורה‪ ,‬שמסרה לי על‬
‫בית האבות הזה מלכתחילה‪ ,‬הרי אמרה שיש להם כמה מקומות פנויים‪" .‬איך זה יכול להיות?"‪ ,‬אמרתי‬
‫לפנינה‪ ,‬השכנה הטובה שלי‪ ,‬אחרי שסיפרתי לה על העניין‪" .‬תן לי לטפל בזה"‪ ,‬אמרה פנינה‪ .‬אני מכיר‬
‫את פנינה‪ .‬היא 'א גרֹויסע מאכערקע'‪ .‬היא יודעת לדבר עם אנשים ולהעביר דברים‪ .‬לא לחינם היא‬
‫היתה חברת מועצה מקומית הרבה שנים‪ .‬הלכתי אחריה בלי להניד עפעף‪ .‬לא היה לי משהו אחר‬
‫לעשות‪ .‬פנינה טלפנה לבית האבות ואמרה שיש לה שכן שרוצה להיכנס לבית אבות‪ .‬היא שאלה אם‬
‫יש להם חדר בשבילו‪ .‬הם אמרו שיש להם מקום והציעו לה לבוא עם השכן ולראות אם המקום‬
‫מתאים לו ואם הוא מתאים למקום‪.‬‬
‫פנינה וקלאּוס לקחו אותי עם האוטו שלהם לבית האבות בנתניה‪ .‬נכנסנו ללֹובי ופנינה אמרה‬
‫לי שאני אשב ואחכה בזמן שהיא מסדרת את העניינים במשרד‪ .‬הסתכלתי מסביב וראיתי כי אכן כמו‬
‫שדבורה אמרה זה באמת כמו בית מלון‪ .‬לא שהייתי בהרבה בתי מלון אבל ממה שידעתי וראיתי‬
‫בטלוויזיה זה היה די דומה‪ .‬גם האנשים שהסתובבו בלֹובי לא נראו במיוחד זקנים‪ .‬אפשר להגיד שהם‬
‫נראו מבוגרים‪ .‬אי אפשר היה לקרוא להם זקנים וזה בכלל לא נראה כמו מושב זקנים‪ ,‬כמו שאני זוכר‬
‫מה שזה היה פעם‪ .‬מיד התחילו אנשים לגשת אליי ולדבר איתי‪ .‬שאלו אותי מי אני‪ ,‬מאין אני‪ ,‬ומאיזה‬
‫‪194‬‬
‫מקום אני בחוץ לארץ‪ .‬סיפרתי להם ומיד עברנו ליידיש‪ .‬הרגשתי שאני נמצא עם אנשים כמו אלה‬
‫שיש אצלנו בבית הכנסת בכרכור‪ ,‬אולי אפילו במדרגה יותר גבוהה קצת‪ .‬שאלתי אותם על הנוסח של‬
‫בית הכנסת וראיתי שזה אותו הנוסח כמו שאצלנו בכרכור‪ .‬שאלתי על האוכל‪ ,‬וגם בעניין הזה הנוסח‬
‫התאים לי‪ .‬גם הבנתי שנותנים מספיק אוכל וגם עם הרבה טעם‪ .‬אני אוהב לאכול אוכל טעים וגם‬
‫שלא יהיה חסר‪ ,‬אם יש תיאבון‪ .‬האנשים שדיברו איתי אמרו לי שהמקום הוא טוב וכדאי לי להיכנס‪.‬‬
‫"אל תהסס!"‪ ,‬הם אמרו‪" ,‬אתה לא תצטער על זה‪ .‬גם אנחנו קצת היססנו לפני שבאנו אבל אחר כך‪,‬‬
‫לאחר שנכנסנו‪ ,‬הצטערנו שלא באנו קודם‪ ".‬כדי להיות בטוח שאכן יש שם מקום בשבילי שאלתי‬
‫בזהירות את האנשים; "יש כאן מקומות פנויים?"‪ .‬התשובה של אחד מהם היתה מיידית; "בוודאי‬
‫שיש‪ .‬יש אחד בקומה שלי‪ ,‬יש שניים בקומה שלו‪ ,‬ואולי יש עוד אחד בקומה השישית"‪ .‬לא אמרתי‬
‫כלום וחיכיתי לראות מה תצליח פנינה לעשות‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב פנינה יצאה מהמשרד עם הפקידה והן ניגשו מיד אלינו‪" .‬אנחנו כבר קיבלנו‬
‫אותו"‪ ,‬אמר מישהו מהאנשים שדיברתי איתם‪ .‬ועוד אחד הוסיף בצחוק; "כן‪ ,‬כן‪ ,‬עשינו לו כבר ועדת‬
‫קבלה כאן בלֹובי‪ ,‬והחלטנו פה אחד לקבל אותו"‪ .‬הפקידה הזמינה אותי לעשות סיור במקום‪ .‬הראו לי‬
‫את אחד החדרים והוא היה בדיוק כמו שדבורה אמרה; חדר פרטי עם אמבטיה ושירותים‪ ,‬ובאמת‬
‫החרסינה היתה מסוג משובח‪ .‬בעיניים של פועל בניין ותיק יכולתי מיד להבחין שעבודת הגימור של‬
‫הבנייה היא באיכות טובה‪ .‬גם חדר האוכל נראה סימפטי ומכניס אורחים‪ .‬ארוחת הצהרים שהזמינו‬
‫אותי אליה היתה טעימה‪ .‬אוכל יהודי כמו שאני רגיל אליו‪ .‬גם מצא חן בעיני בית הכנסת‪ .‬אמרו שיש‬
‫בו תמיד מניין וגם שיעורים‪" .‬איזה לוקסוס!" אמרתי לעצמי‪ " ,‬כאשר יורד גשם חזק בחוץ‪ ,‬לא צריך‬
‫כאן לחשוב פעמיים אם ללכת לבית הכנסת או לא ללכת‪ .‬פשוט יורדים במעלית ונכנסים לבית‬
‫הכנסת"‪ .‬מיד החלטתי כי זה מקום בשבילי‪ .‬שאלתי את פנינה מה דעתה והיא אמרה שזה נראה לה‬
‫מאד מתאים בשבילי‪ .‬אז אמרתי לפקידה שאני מעוניין‪ .‬היא שאלה אותי מתי אני רוצה להתחיל‪.‬‬
‫אמרתי לה שאני מחכה שהבן שלי יבוא מחוץ לארץ‪ ,‬ואני רוצה להתייעץ איתו‪ .‬אמרתי לה; "בגיל שלי‬
‫כבר לא מחליטים בלי הילדים‪ .‬כשהילדים הם יותר צעירים הם מתייעצים עם ההורים אבל כשההורים‬
‫יותר מבוגרים אז כבר מתייעצים עם הילדים‪ ".‬סיכמנו שאני אודיע לה אחרי סוכות‪ ,‬אחרי שהבן‬
‫יחזור‪.‬‬
‫איך שיצאנו מבית האבות שאלתי את פנינה; "מה קרה פה? איך זה שאמרו לגאולה שאין מקום‬
‫ואת סידרת מקום בלי כל קושי?" כל מה שפנינה אמרה לי זה שדברים כאלה לא מסדרים בטלפון עם‬
‫מבטא תימני‪ .‬נעלבתי בשביל גאולה‪ .‬לא העליתי על דעתי שזה עדיין מאד חזק פה בארץ‪ .‬אבל כנראה‬
‫שזה המצב במיוחד בבתי האבות‪ .‬לכל קבוצה יש את בתי האבות שלה‪ .‬חזרתי לכרכור ולא אמרתי‬
‫לגאולה כלום‪ .‬איך אפשר להגיד לה דבר כזה‪.‬‬
‫אחרי סוכות חזר עמירם משנה בלונדון‪ .‬ביקשתי ממנו לקחת אותי לבית האבות על מנת‬
‫ששנינו נבדוק עוד פעם‪ .‬הוא התלהב ואמר לי שהמקום מתאים לי כמו כפפה ליד‪ .‬נכנסתי למשרד של‬
‫בית האבות ואמרתי להם שאני אכנס ביום ראשון הקרוב‪ .‬הפקידה אמרה לי להביא חפצים לא גדולים‬
‫שחשוב לי שהם יהיו איתי‪ .‬אפילו ספה שהיא גם מיטה אני יכול להביא אם מה שיש בחדר לא מספיק‬
‫לי‪ .‬וכך היה‪ .‬הבאתי מה שהייתי צריך‪ .‬השארתי את הרהיטים והכלים בבית‪ .‬לקחתי את הטלוויזיה‪,‬‬
‫את התמונות‪ ,‬את הכסא‪-‬נוח שמתאים לגב שלי‪ ,‬ועוד כמה חפצים שימושיים ודברים שנותנים הרגשה‬
‫‪195‬‬
‫של בית‪ .‬גם הבאתי את השטיח הגדול מהסלון‪ .‬הוא נכנס בדיוק על כל החדר בין הספה לקיר ממול‪.‬‬
‫השטיח נתן לי הרגשה שיש לי כאן חתיכת בית מכרכור‪.‬‬
‫אני מוכרח להודות שלא האמנתי שאחרי הרבה שנים של חיים בבית שלנו אפשר להרגיש בבית‬
‫במקום אחר‪ ,‬ובמיוחד במקום כמו בית אבות‪ .‬השינוי היה חריף‪ .‬גרתי עשרות שנים באותו בית פרטי‬
‫שיש לו שלושה חדרים‪ ,‬מטבח‪ ,‬פינת אוכל‪ ,‬אמבטיה‪ ,‬שירותים‪ ,‬מרפסת בחזית ומרפסת גדולה‪ .‬לבית‬
‫היתה גינה גדולה בחזית עם דשא ועץ גדול וגם חצר גדולה מאחורי הבית‪ .‬פתאום נפלתי לדירה של‬
‫חדר אחד ועוד חדר אמבטיה קטן‪ .‬כל החיים שלי היו צריכים פתאום להתנהל בחדר אחד‪ .‬איך אפשר‬
‫להתרגל לשינוי כזה בבת אחת? לרגע היתה לי הרגשה שאני נכנס לבית חולים‪ .‬לא רק שהייתי רגיל‬
‫לבית פרטי עם כמה חדרים‪ ,‬הייתי גם רגיל לגור לבד‪ ,‬בלי שכנים מעבר לקיר שאתה שומע את‬
‫השיעול שלהם ואפילו את האנחות שלהם‪ .‬בהתחלה הייתי מתעורר באמצע הלילה כשהשכן בחדר‬
‫הסמוך היה מוריד את המים בשירותים‪ .‬זה מאד הפריע לי וחשבתי שזה מפריע גם לשכן‪ .‬לפעמים לא‬
‫הייתי מוריד את המים עד הבוקר כדי לא להפריע לו‪ .‬אבל מתרגלים לכל מצב‪ .‬וזה היה המזל שלי‪.‬‬
‫ידעתי כל החיים להתרגל למצבים שונים‪ ,‬מאז שהייתי ילד‪.‬‬
‫התרגלתי גם לקנות בחנות מכנסיים מוכנים‪ .‬שנים‪ ,‬כשמדובר היה במכנסיים טובים ולא סתם‬
‫מכנסי חאקי לעבודה‪ ,‬הייתי הולך תמיד לחייט שיתפור לי מכנסיים‪ .‬לא הייתי קונה את המכנסיים‬
‫מוכנים‪ .‬חייט מודד אותך ומתאים את המכנסיים בדיוק לגוף שלך‪ .‬אתה יכול גם לבחור את הבד‬
‫שאתה בדיוק רוצה‪ ,‬את הצבע‪ ,‬והאיכות שלו וגם את ההרגשה של הבד על הגוף‪ .‬ככה היו עושים‬
‫אצלנו בליּפנישֹוק ומזה התפרנסנו‪ .‬אנשים היו קונים אצלנו בחנות בד ואחר כך הולכים לחייט‬
‫שימדוד ויתפור להם לפי המידה והטעם שלהם‪ .‬אצלי‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬המידות גדולות‪ ,‬ולך תמצא לך מידה‬
‫כזאת בחנות של המכנסיים המוכנים‪ .‬מאז שאני זוכר את עצמי הזמנתי את המכנסיים הטובים שלי‬
‫אצל חייט‪ .‬ככה הייתי רגיל כמעט כל החיים‪ .‬ופתאום‪ ,‬בגיל מבוגר מאד עשיתי שינוי‪ .‬כנראה שהשינוי‬
‫במקום המגורים עשה לי את השינוי במנהג הוותיק שלי בעניין המכנסיים‪ .‬אז זה היה ככה‪ .‬עמירם בא‬
‫לבית האבות ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ילך איתי לרחוב הראשי במרכז העיר‪ ,‬שהוא די קרוב לבית‬
‫האבות‪ .‬שם ניכנס לחייט שכבר ראיתי את החנות שלו באחת הפעמים הקודמות כשביקרתי ברחוב‬
‫הראשי‪ .‬הלכנו לשם אבל החייט לא היה בחנות שלו‪ .‬אישה שניקתה את המקום באותו זמן אמרה‬
‫שהחייט יחזור בעוד כחצי שעה‪ .‬הגעתי לכאן ברגל די בקושי אז אמרתי לעמירם שאני רוצה לחכות‬
‫לחייט‪ .‬התיישבתי על ספסל שהיה שם על המדרכה וחיכיתי‪ .‬עמירם אמר שהוא רוצה קצת לטייל‬
‫ברחוב ולראות מה יש חדש בחנויות‪ .‬ישבתי והסתכלתי על האנשים‪ .‬אני אוהב לראות אנשים‪ .‬בארץ‬
‫יש אנשים מכל מיני סוגים כי באנו לכאן מכל מיני ארצות ותמיד מעניין להסתכל באנשים העוברים‬
‫ולשאול את עצמי מאיפה הם באו או מאיפה באו ההורים שלהם‪ ,‬האם הם ותיקים בארץ או עולים‬
‫חדשים‪ ,‬האם הם גרים בנתניה או במושבים מסביב‪ ,‬האם הם בעבודה עכשיו או שהם סתם‬
‫מסתובבים להנאתם‪ ,‬האם הם שמחים או עצובים‪ ,‬האם הם לבושים יפה או בלי שום טעם‪ .‬ככה הזמן‬
‫עבר ולא השתעממתי‪.‬‬
‫אחרי זמן קצר עמירם חזר ואמר שכאן קרוב ישנה חנות בגדים ויש בה מכנסיים מוכנים‬
‫למכירה במידה שלי‪ .‬אמרתי לו; "עזוב אותי! כל החיים הייתי מזמין את המכנסיים שלי אצל חייט‬
‫ועכשיו אתה רוצה שאני אקנה אותם מוכנים בחנות? שום מכנסיים לא יתאימו לי‪ .‬אני בטוח בזה‪".‬‬
‫‪196‬‬
‫"מה אכפת לך?"‪ ,‬הוא ענה לי‪" ,‬אתה ממילא מחכה לחייט‪ ,‬אז בינתיים בוא תראה מה יש לחנות ההיא‬
‫להציע לך"‪ ,‬והצביע על החנות השלישית מהחנות של החייט‪ .‬הלכתי איתו‪ .‬מה אני אתווכח איתו על‬
‫ללכת לחנות בגדים‪ ,‬בייחוד שאני בטוח מה יהיו התוצאות‪ .‬נכנסנו לחנות‪ .‬היו שם שני גברים לא‬
‫צעירים שנראו לי אנשים רציניים וזה בעצמו כבר עשה לי טוב‪ .‬היום אתה נכנס לחנות ולפעמים אתה‬
‫פשוט לא יכול לדבר עם המוכרים‪ .‬כל מיני חבר'ה צעירים שמדברים מהר ולועסים מסטיק ולבושים‬
‫כמו פרחחים‪ .‬זה מוציא לך את החשק להמשיך להישאר בחנות‪ .‬אחד המוכרים ניגש אליי ואמר לי‬
‫שהבן שלי אמר לו שאני מחפש מכנסיים במידה גדולה‪ .‬הוא אמר שיש לו מידה מתאימה בשבילי‪" .‬אני‬
‫לא צריך למדוד אותך‪ ,‬אני כבר רואה את המידה שלך"‪ ,‬הוא אמר לי‪ ,‬ומיד הבנתי שיש לי עסק עם‬
‫מישהו מקצועי‪ .‬כשגידלתי אבטיחים גם אני ידעתי מה המשקל של כל אבטיח רק לפי העין‪ .‬כל אחד‬
‫והמומחיות שלו‪ .‬הוא הביא לי זוג מכנסיים ומיד בדקתי אם זה בד שמתקמט על ידי לחיצה בתוך כף‬
‫היד‪ ,‬כמו שתמיד הייתי עושה וכמו שהיו עושים בחנות שלנו בליּפנישֹוק‪ .‬נתתי למוכר להבין שאני‬
‫מבין בבדים‪ .‬ובאמת הבד היה בסדר‪ .‬גם הצבע היה לי טוב‪" .‬אתה יכול למדוד שם בפינה מעבר‬
‫לוילון"‪ ,‬אמר המוכר‪ ,‬וכך עשיתי‪ .‬המידה היתה בסדר אבל הקמטים המגוהצים של המכנסיים התקפלו‬
‫ונפלו על הגוף‪ .‬הקמטים לא עמדו זקופים כמו שאני רגיל ואוהב‪ .‬אצל חייט טוב זה לא היה יכול‬
‫לקרות‪ .‬יצאתי החוצה מפינת המדידה ואמרתי לעמירם; "תראה את הקמטים הנופלים‪ .‬אמרתי לך‬
‫שרק אצל חייט אני יכול לקבל מכנסיים כמו שצריך!"‬
‫לא ראיתי שזה עשה רושם על המוכר כי מיד הוא אמר לי שהוא מבין עכשיו מה אני בדיוק‬
‫רוצה‪ ,‬ושיש לו מכנסיים עם גזרה אחרת‪ ,‬ובגזרה ההיא המכנסיים יעמדו זקופים ולא יפלו‪ .‬הייתי כבר‬
‫בידיו ועוד לא עברה חצי שעה עד שהחייט היה אמור לחזור‪ ,‬אז מה יכול להיות‪ ,‬ננסה עוד זוג‪ .‬ניסיתי‬
‫ונדהמתי‪ .‬המכנסיים עמדו כמו שצריך‪ .‬הקמט לא נשבר באף אחד מהם‪ .‬פשוט לא האמנתי שזה יכול‬
‫להיות‪ .‬המכנסיים ישבו עליי כאילו שעשה אותם חייט לפי המידה המיוחדת שלי ולפי הסגנון שאני‬
‫אוהב‪" .‬נו‪ ,‬מה אתה אומר?"‪ ,‬אמר לי עמירם בחיוך כזה‪ ,‬קצת מנצח‪" .‬מה אני אומר? אני אומר שזה‬
‫טוב"‪ ,‬עניתי לו ומיד פניתי אל המוכר ואמרתי; "זה באמת בסדר‪ .‬כל הכבוד לכם‪ .‬עכשיו אני רוצה‬
‫לנסות עוד שני זוגות‪ .‬איזה צבעים יש לכם במידה הזאת ובגזרה הזאת?"‪ .‬התפלאתי על עצמי איך‬
‫אחרי שראיתי שאפשר לקנות מכנסיים מוכנים קפצתי לתוך העניין בהתלהבות וקניתי בבת אחת‬
‫שלושה זוגות‪.‬‬
‫לא הייתי מאמין עליי שבגיל כזה אני יכול לעשות שינוי‪ ,‬אבל עשיתי‪ .‬בעצם‪ ,‬למה התפלאתי?‬
‫הרי עשיתי כבר הרבה שינויים בגיל זקנה‪ .‬זה שלמדתי לבשל‪ ,‬ואפילו יותר טוב מהרבה נשים בכרכור‪,‬‬
‫זה לא היה שינוי? זה שעברתי לבית אבות‪ ,‬למרות ששנים חשבתי שמושב זקנים זה לא בשבילי‪ ,‬זה‬
‫לא שינוי? אז הבנתי שגם כשאני כבר זקן‪ ,‬אני בכל זאת פתוח לכל מיני שינויים‪ .‬עמירם קרא לזה‬
‫הרפתקה‪ ,‬כשהוא דיבר על זה עם דוקטור מריאן רבינוביץ' בטלוויזיה בתוכנית 'קשר משפחתי'‪ .‬אז‪,‬‬
‫כשראיתי את התוכנית לא הבנתי למה הוא מצא לנכון לדבר בטלוויזיה על עניין פשוט כזה כמו לקנות‬
‫מכנסיים‪ ,‬ולמה זה מעניין את האנשים שרואים טלוויזיה איך אני קונה מכנסיים ומה פתאום הוא‬
‫קורא לזה הרפתקה‪ ,‬ושזה הראה שאני מוכן לנסות דברים חדשים אפילו בגיל שמונים וחמש‪ .‬אבל‬
‫עכשיו‪ ,‬כשאני חושב על מה שעמירם אמר בנוגע להרפתקה‪ ,‬אז יכול להיות שיש בזה משהו‪ ,‬ולכן יש‬
‫כאן עוד משהו שעומד לזכותי בחיים שלי‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫הכי קשה בנתניה היה שלא הייתי עם כל המכרים והידידים שהיו לי בכרכור‪ .‬בכרכור רק הייתי‬
‫יוצא אל הרחוב וכולם היו מכירים אותי‪ ,‬אומרים שלום 'און מען כַאפט א שמּועס – תופסים שיחה‪.‬‬
‫בנתניה הייתי הולך ברחוב ולא היכרתי אף אחד‪ .‬אף אחד לא אומר לך שלום‪ .‬אתה מרגיש לבד וכל מה‬
‫שמעניין אותך זה להגיע לחנות שאתה צריך לקנות שם ואחר כך לחזור לבית האבות‪ ,‬שם בכל זאת‬
‫מכירים אותי כמה וכמה אנשים ואני גם מכיר אותם‪ .‬בכרכור היה לי קשר טוב עם אנשים ואני בטוח‬
‫שהם זוכרים אותי וגם יבואו ללוויה שלי‪ ,‬אפילו שכבר מזמן לא הייתי שם‪ .‬אני זוכר את הפרידה‬
‫מאנשים בכרכור כשהם שמעו שאני עובר לבית אבות‪ .‬אנשים באו במיוחד להגיד שלום‪ .‬משפחת‬
‫פנקס אפילו הביאו לי זר פרחים לדרך עם פתק קטן‪ .‬הם איחלו לי תקופה מעניינת בנתניה וגם כתבו‬
‫בפתק; "אתה אמנם לוקח איתך הרבה שנים מעניינות‪ ,‬אך משהו ממך נשאר איתנו‪ ".‬דברים כאלה אי‬
‫אפשר לשכוח‪ .‬בבית כנסת עשו את הסעודה השלישית גם למסיבה פרידה ממני‪ .‬אמרתי להם; "אתם‬
‫עוד תראו אותי פה‪ .‬אני לא מסתלק‪ .‬אני לא עוזב את המושבה‪ .‬הבית שלי נשאר פה‪ .‬אני רק עובר‬
‫באופן זמני למלון ובסוף אני אחזור"‪ .‬כולם צחקו אפילו שכולם הבינו כי מבית אבות חוזרים רק לבית‬
‫העלמין‪ .‬היה קשה לעזוב את כרכור‪ .‬בראש שלי אף פעם לא עזבתי אותה‪ .‬תמיד חשבתי על המקום‬
‫ועל האנשים שם שעברו איתי חיים שלמים‪ ,‬בעבודה‪ ,‬בנוטרות‪ ,‬בבית הכנסת‪.‬‬
‫חשבתי הרבה על אלה שהיו בני משפחה וחברים ומאד שמחתי שלפעמים מישהו מכרכור היה‬
‫מגיע לביקור‪ .‬יום אחד הופיע ַאנשל לּוביץ' בבית האבות ומאז נפגשנו הרבה פעמים בלֹובי‪ַ .‬אנשל היה‬
‫מאלה שמחייכים כל הזמן וזה נותן להם פנים של איש טוב‪ ,‬וזה מה שהוא היה באמת‪ .‬הוא היה מאלה‬
‫שבנו לי את הבית בכרכור‪ .‬הוא עבר לנתניה כשהתחתן שוב לאחר שאשתו הראשונה נפטרה‪ .‬למרות‬
‫שַאנשל גר בנתניה כמה וכמה שנים בשבילי הוא היה מישהו מכרכור‪ .‬היינו יושבים ומדברים על איך‬
‫היו פעם הדברים בכרכור‪ ,‬מי היה בסדר ומי לא היה בסדר‪ ,‬ומה קרה לילדים של זה ומה קרה לנכדים‬
‫של זה‪ .‬נזכרנו בכל מיני מריבות ושמחות‪ .‬צחקנו הרבה‪ַ .‬אנשל היה איש שאהב לצחוק‪ .‬הוא סיפר‬
‫לאנשים כל מיני סיפורים כדי שתהיה לו סיבה לצחוק‪ .‬השיחות איתו עזרו לי להיזכר בכל מיני דברים‪.‬‬
‫אחרי שהיינו מדברים שעתיים או שלוש הוא היה הולך לדירה שלו‪ ,‬לא רחוק מבית האבות‪ .‬פתאום‬
‫הוא הפסיק לבוא‪ .‬אחר כך שמעתי מעמירם שהוא הלך לעולמו‪ .‬ככה זה איתנו הזקנים‪ .‬כל הזמן אנחנו‬
‫מאבדים עוד מישהו ועוד מישהו‪ .‬לאט‪-‬לאט נשארנו רק עם מעט מאלה שחיינו איתם הרבה שנים‪.‬‬
‫יום אחד הגיע מרדכי אלוני לבקר אותי בבית האבות‪ .‬גם הוא היה גר בנתניה לעת זקנה‪ .‬הוא‬
‫שמע מַאנשל שאני נמצא בבית האבות ובא לראות אותי‪ .‬מאד התרגשתי‪ .‬לא ראיתי אותו קרוב‬
‫לחמישים שנה‪ .‬הוא היה איתי בנוטרים והיה אחד הבחורים הכי יפים והכי חזקים‪ .‬היתה לו צורה של‬
‫שחקן קולנוע‪" .‬קלרק גייבל"‪ ,‬קראנו לו בגלל השפם שלו‪ .‬גם אופנוע היה לו‪ .‬שפם ואופנוע זה היה‬
‫שילוב שהבחורות לא היו יכולות לעמוד נגדו‪ .‬בזמן המלחמה העולמית השנייה הוא התגייס לצבא‬
‫הבריטי והיה שם די הרבה זמן‪ .‬אחר כך הוא התגלגל לכל מיני מקומות ולא ראיתי אותו שנים‪ .‬החיים‬
‫שלו גלגלו אותו לאנגליה להרבה שנים אבל בסוף הוא חזר ארצה‪ .‬סוסים כמוהו חוזרים בסוף‬
‫לאורווה‪ .‬פתאום הוא בא לבקר אותי‪ .‬איזו הפתעה נעימה‪ .‬טוב היה לי להרגיש שגם בבית האבות יש‬
‫מי שזוכר אותי מהימים ההם ובא לבקר אותי‪ .‬גם היה נעים להיזכר בימים ההם כשהיינו צעירים‬
‫וחברים טובים‪ .‬כשדיברנו בינינו בזמן שהוא בא לבקר אותי בבית האבות לא היינו בנתניה ולא היינו‬
‫בזמן הזה‪ .‬היינו בכרכור בזמן ההוא‪ .‬ישבנו ודיברנו ולא יכולנו להפסיק‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫נהייתי משקיע קטן‬
‫אני מנסה להבין איך אחרי שנים בבית האבות ואחר כך בסיעודית בכל זאת הצלחתי בסוף החיים‬
‫להגיע למצב שיישאר לי גם בית וגם כסף בבנק‪ .‬אף פעם לא הייתי איש עסקים‪ .‬הייתי איש עבודה‪.‬‬
‫אני יודע להתאמץ אבל לא להתחכם‪ .‬עסקים זה עניין של ניהול חשבונות‪ ,‬לרשום כל דבר‪ ,‬לחשב על‬
‫כל דבר‪ ,‬ואת זה אף פעם לא ששתי לעשות וגם לא ידעתי לעשות‪ .‬כשאני חושב על זה עכשיו אני‬
‫רואה שכל החיים שלי עבדתי לפרנסתי בידיים‪ .‬למה זה יצא כך? הרי אבא שלי לא היה איכר וגם לא‬
‫היה פועל בניין‪ .‬בליּפנישֹוק היהודים היו בעיקר סוחרים‪ .‬רק יהודים מעטים היו בעלי מלאכה שעבדו‬
‫ממש עם ידיים‪ .‬אצלנו במשפחה לא היו בעלי מלאכה בכלל‪ .‬רק הגויים עבדו בשדות‪ .‬והנה פה בארץ‬
‫הייתי לעובד אדמה כמו הגויים בחוץ לארץ‪ .‬אם הייתי נוסע לאמריקה במקום לארץ ישראל זה בטח‬
‫לא היה קורה לי‪ .‬אבל זה מה שהגורל שלי בארץ ישראל נתן לי ואני מקבל אותו בלי טענות ובלי‬
‫מענות‪.‬‬
‫אז איך זה קרה שבכל זאת נשארתי עם בית ועם כסף בבנק כדי לשלם עבור בית אבות? מה‬
‫שקרה זה שכשהזדקנתי נעשיתי כאילו איש עסקים‪ .‬היו אלה ימים של אינפלציה גדולה‪ .‬העסק הכי‬
‫טוב שלי היתה האינפלציה‪ .‬פרּומה ואני היינו קונים מעט‪ .‬היינו שני אנשים שמסתפקים במועט‪ .‬לא‬
‫היו לנו חובות צמודים למדד‪ .‬להיפך‪ ,‬היו לנו חסכונות מפה ומשם שהשקענו אותם בניירות ערך‬
‫בבנק‪ .‬המדד היה עולה כול הזמן‪ .‬כך גם הערך של ניירות הערך‪ .‬גם קופת הגמל שהיתה לי התחילה‬
‫לגדול בגלל שגם היא היתה צמודה למדד‪ .‬הכסף שחסכתי התחיל לגדול וראיתי שאפשר להרוויח‬
‫אפילו כשלא עובדים‪ .‬מזל שאספתי כל גרוש וחסכתי וכך כשהתחילה האינפלציה היה לי בבנק עם מה‬
‫לעבוד‪.‬‬
‫הייתי הולך כל יום לבנק כדי לבדוק מה העניינים‪ .‬היה לי את רפי בבנק לאומי בפרדס חנה‬
‫והוא היה האורים ותומים שלי‪ .‬הוא היה אומר לי שכדאי לי לחלק את הכסף בין כל מיני ניירות‪.‬‬
‫ניירות היתה המילה החדשה הכי חשובה שלמדנו אז‪ .‬היו כל מיני שמות לניירות האלה ובמשך הזמן‬
‫נעשיתי קצת מומחה גם לניירות אחרי ששנים הייתי מומחה לגידול תפוחי אדמה או להכנת מסגרות‬
‫ברזל לבניין‪ .‬שנים הייתי עובד עם הידיים אבל לעת זקנה התחלתי מקצוע חדש; לעבוד עם ניירות‪.‬‬
‫נהייתי משקיע‪ .‬ברדיו היו כל הזמן מדברים על המשקיעים הקטנים‪ .‬אני כנראה הייתי אחד מהם‪ .‬אף‬
‫פעם לא דיברו עלינו כשהיינו פועלי בניין‪ ,‬אולי לפעמים שרו עלינו שירים אבל לא יותר‪ .‬על‬
‫המשקיעים הקטנים דיברו עכשיו כמעט כל יום; מה עושה המשקיע הקטן? מה כדאי לו לעשות? סוף‪-‬‬
‫סוף נעשיתי איש עסקים שבזמנו רציתי להיות אבל הסתבר לי יותר ויותר שאני לא מתאים לזה‪.‬‬
‫הבנק היה המשרד של העסקים שלי‪ .‬רפי עבד בשבילי מבלי ששילמתי לו משכורת‪ .‬היה לי שם‬
‫‪199‬‬
‫מחשב שלא הייתי צריך לקנות ולא הייתי צריך ללמוד לעבוד איתו‪ .‬היו לי שם עוד משקיעים קטנים‬
‫כמוני שישבנו בתור ונתנו עצות אחד לשני‪ ,‬וגם סיפרנו אחד לשני כמה אחוזים הרווחנו בשבוע‬
‫האחרון על נייר זה וכמה הרווחנו על נייר אחר‪ .‬בקושי דיברנו על נושאים אחרים‪ .‬לא דיברנו על‬
‫המחלות ולא סיפרנו סיפורים על מה שהיה פעם פה בארץ או בחוץ לארץ‪ .‬רק סיפורי ניירות‪ .‬כמה‬
‫הנייר הזה עשה וכמה הנייר ההוא עשה‪ .‬לכולנו היה חבר משותף שקראו לו מדד‪ .‬הוא הגדיל לנו את‬
‫החסכונות מבלי לעבוד‪ .‬בעצם כן עבדנו‪ .‬לא אמרתי שהלכתי כמעט כל יום לעבוד בבנק עם רפי?‬
‫מה שהרווחנו וחסכנו אז באינפלציה הגדולה הכניס לי דווקא ביטחון לעת זקנה‪ .‬בעניין הזה יש‬
‫לי הרגשה של הצלחה‪ .‬הגעתי כמעט עד גיל שמונים ותשע מבלי שאפול למעמסה על אף אחד‪.‬‬
‫בחשבון הבנק שלי נשאר מספיק כסף כדי לשלם עבור ההחזקה שלי וגם נשאר חסכון לא קטן‬
‫בחשבון‪ .‬למרות שהייתי רק פועל בניין בכל זאת הצלחתי לקיים את עצמי אחרי שיצאתי לפנסיה ואף‬
‫להגיע לבית אבות מכובד ומשם למחלקה סיעודית שזה לא מעט כסף כל חודש‪ ,‬וכל זאת על חשבוני‬
‫שלי‪ .‬לפעמים הייתי מתלוצץ עם עמירם שבעצם את כל החיים הטובים שיש לי בבית האבות וכל‬
‫הדברים שקניתי לעצמי היו על חשבונו‪ ,‬על חשבון הירושה שלו ואז אני יכול להרשות לעצמי להיות‬
‫בזבזני‪ ,‬כי זה לא הכסף שלי‪.‬‬
‫לא תמיד חשבתי שכך זה יהיה‪ .‬הפנסיה של פועל בניין היא קטנה מאד‪ .‬אפילו עם הביטוח‬
‫הלאומי אי אפשר היה לשלם את ההוצאות כאן‪ .‬אילו לא היה לי חיסכון‪ ,‬לא היתה לי אפשרות‬
‫להיכנס לבית האבות‪ ,‬לא כל שכן לסיעודית‪ ,‬שכאן המחיר הוא יקר מאשר סתם בית אבות‪ .‬לכן‬
‫השתדלתי מאד לחסוך עד כמה שאפשר כדי שיישאר מספיק כסף עד הסוף‪ ,‬מבלי שאצטרך למכור את‬
‫הבית‪ .‬חשוב היה לי תמיד להשאיר את הבית אחרי מותי‪ .‬בית משאירים לילדים‪ .‬כך חשב הדור שלנו‬
‫שצריך לעשות‪ .‬לי לא נשאר כלום מההורים שלי בירושה‪ ,‬מלבד הזיכרונות והתמונות‪ ,‬ופה ושם גלויה‬
‫או מכתב‪ .‬הכול עלה שם באש ולא נשאר כלום‪ .‬לכן היה חשוב לי מאד שמשהו ממשי יישאר אחריי‬
‫לילדים‪ .‬לכן חסכנו מעצמנו‪ ,‬חיינו בצמצום כדי שיישאר משהו לילדים‪ .‬לכן הרבה אנשים בגילי חיו‬
‫בצניעות למרות שהיו יכולים להרשות לעצמם לחיות יותר טוב‪ .‬רצו להשאיר לילדים אבל גם התרגלו‬
‫במשך שנים רבות לחיות בצמצום‪ ,‬ולא לבזבז‪ .‬וכאשר כבר היה כסף‪ ,‬לא יכלו להוציא אותו סתם על‬
‫הנאות ודברים חדשים‪ .‬התרגלנו לחיות כך‪ ,‬ואפילו שכשהיה לנו כבר כסף‪ ,‬אי אפשר היה לשנות את‬
‫ההרגל הזה‪.‬‬
‫‪200‬‬
‫שלושה נכדים ונינה‬
‫יש לי מעמירם שלושה נכדים‪ .‬נעם ואורי כבר נשואים‪ .‬דן עוד בדרך ויש לו עוד די זמן לכך‪ .‬אני כבר‬
‫לא אראה אותו מתחתן‪ .‬הם כולם בחורים טובים הנכדים שלי‪ .‬אני כל כך אוהב אותם עד שבא לי‬
‫לבכות מזה‪ .‬הכי כואב לי זה ההפסד שלא אראה איך הם מתפתחים‪ ,‬איך הם בונים את המשפחות‬
‫שלהם‪ ,‬מה קורה איתם בלימודים ובעבודה‪ ,‬כמה ילדים יהיו להם‪ ,‬כמה מהם יהיו בנים כמה בנות‪,‬‬
‫איזה צבע עיניים וצבע שיער יהיה לנינים‪ ,‬מה יהיה הגובה שלהם‪ ,‬איזה תלמידים הם יהיו‪ .‬נכון שאני‬
‫כבר לא אראה את כל זה אבל אני יכול לתאר לעצמי מה יהיה‪ .‬כידוע התפוח בדרך כלל לא נופל רחוק‬
‫מהעץ‪ .‬אז מה שאני רואה לעצמי זה די משמח‪ ,‬וכך אני לוקח לעצמי נחת מראש‪.‬‬
‫שלושה נכדים גדולים יש לי וזה לא מעט בימים האלה‪ .‬נכון שפעם היו ליהודים בגילי הרבה‬
‫יותר נכדים‪ ,‬הרבה יותר‪ .‬אם הייתי נולד עשרים‪-‬שלושים שנה קודם בוודאי היו לי ששה‪-‬שבעה ילדים‪,‬‬
‫לכל הפחות‪ ,‬כמו לאבא ואמא שלי‪ ,‬שהיו להם שמונה ילדים‪ .‬ואם החיים היו כמו שהיה פעם היו‬
‫יכולים להיות לי היום משהו כמו עשרים נכדים‪ .‬אבל יש לי עכשיו רק שלושה‪ .‬למה זה קרה ככה?‬
‫קודם כל זה התחיל עם העלייה לארץ‪ .‬התנאים כאן לא היו קלים‪ .‬להרבה משפחות היה מספר קטן‬
‫של ילדים‪ .‬כשאני מסתכל על המשפחה‪ ,‬שלי ושל פרּומה‪ ,‬אני רואה שרק למעטים היו יותר מארבעה‬
‫ילדים‪ .‬להרבה היה ילד אחד או שניים‪ .‬לי יש בן יחיד‪ .‬לאהרקה יש בת יחידה‪ .‬זה מה שנשאר לנו מכל‬
‫המשפחה הגדולה שהיתה לנו בליּפנישֹוק‪ .‬וגם בקרב החברים בכרכור היו רבים שהיה להם ילד אחד‬
‫או שניים‪ .‬בארץ החדשה שלנו הצטמצמנו במספר הילדים שהבאנו לעולם אבל שיפרנו את המצב‬
‫מדי אבל משהו‪ .‬בתנאים של היום זה לא רע‪ .‬אילו היינו נשארים שם לא היה אף‬
‫בנכדים‪ .‬לא יותר ַּ‬
‫נכד או נכדה‪ .‬כאן בארץ אהרקה ואני הצלנו ששה נכדים‪ ,‬הצלנו ששה עולמות מלאים‪.‬‬
‫הנכדים שלי זה טעם החיים כבר כמה שנים טובות‪ .‬שלושה בנים‪ ,‬כל אחד הוא משהו אחר‬
‫ובכל זאת יש להם משהו משותף‪ .‬הם שובבים במידה שונה‪ ,‬הם שמחים בצורה שונה‪ ,‬לכל אחד יש‬
‫את חוכמת החיים שלו ואת האופי שלו‪ ,‬מי שיותר שקט ומי שיותר פתוח בדיבור‪ .‬אבל אני רואה שהם‬
‫דומים בדבר אחד שמאד חשוב לי‪ .‬הם לא חצופים ותמיד מכבדים את הזולת‪ .‬תמיד התפארו בילדים‬
‫הצברים שגדלו פה בארץ; איך הם חופשיים ולא מקפידים על נימוסים מיותרים! אף פעם לא הבנתי‬
‫אף פעם על מה הם מתפארים ועל מה הם מתגאים‪ .‬מה יוצא לנו מההתנהגות הזאת שאינה מכבדת‬
‫את הזולת ולכן גם אינה מכבדת את מי שמתנהג כך? זה מה שרצינו שיקרה לילדים שלנו בארץ‬
‫ישראל? זה הדור הצעיר שרצינו שיגדל פה? זה תמיד היה מרגיז אותי מאד כשהייתי שומע על‬
‫ההתנהגות של הילדים בבית ספר‪ ,‬במיוחד על זה שלא כיבדו את המורים כמו שצריך‪ .‬איך אנחנו היינו‬
‫מתייחסים בחוץ לארץ אל המורים ואל המבוגרים! ופה? כלום‪ .‬אני פשוט לא מבין מה קרה לנו פה‬
‫‪201‬‬
‫בארץ‪ .‬לכן תמיד הייתי בודק איך עמירם הקטן היה מתנהג ומנסה להשפיע עליו שלא יגדלו עליו‬
‫קוצים של צבר‪ .‬תמיד היה נדמה לי כי הוא לא היה כמו כל הילדים‪ .‬אפילו שהוא היה שובב‪ ,‬נשאר לו‬
‫איידלקייט ‪ -‬עדינות‪ ,‬שהיתה לילדים בחוץ לארץ‪.‬‬
‫ַּ‬
‫בכל זאת משהו ממה שקוראים ביידיש‬
‫"ער איז אן איידעלער מענטש" – הוא אדם עדין‪ ,‬זה היה פעם אחד הדברים הכי חשובים‬
‫שאפשר להגיד על בן אדם‪ .‬אולי היה בי משהו מזה‪ .‬ואם לא הייתי איידל מספיק‪ ,‬אולי בגלל שחייתי‬
‫הרבה שנים פה בארץ‪ ,‬אז מילאתי את החסר בלהיות אדם חברותי שמקובל ואהוד על הבריות‪ .‬אני‬
‫חושב שמשהו מאותה איידלקייט דבק בי מאבא שלי‪ .‬אבא היה איש עדין‪ ,‬באמת אן איידעלער‬
‫מענטש‪ .‬העדינות שלו היתה שם דבר בליּפנישֹוק‪ .‬אהרקה סיפר לי משהו על כך כשהוא בא ארצה‬
‫בשלושים ושתיים סיפור עם חיוך על העדינות של אבא‪ .‬בליּפנישֹוק פרצה שריפה גדולה שנה אחרי‬
‫שנסעתי לארץ‪ .‬היתה שעת בוקר מוקדמת‪ .‬אבא התפלל ואמא עוד היתה ישנה‪ .‬פתאום בא מישהו‬
‫בריצה ואמר שכמה בתים עולים באש בקצה השני של העיירה‪ .‬אבא העיר מיד את הבנים הגדולים‬
‫והם קפצו מהמטה‪ ,‬לבשו מהר משהו ורצו לעזור לכבות את האש‪ .‬אח כך אבא ניגש אל המיטה של‬
‫אמא ואמר לה במין התנצלות; "מלכה‪ ,‬כבר מאוחר‪ ,‬צריך לקום‪ ,‬ודרך אגב יש שריפה בעיירה‪".‬‬
‫אני חושב שמשהו מזה עבר גם לבן שלי‪ ,‬וממנו לשלושת הנכדים שלי‪ .‬אפשר לראות את זה‬
‫עליהם בכל מיני דברים קטנים‪ ,‬כששמים את השובבות של ילדים קטנים הצידה ומסתכלים על איך‬
‫הם חושבים ואיך הם מתנהגים כשהם גדלים ונגמר תור השובבות‪ .‬זאת אולי הירושה הכי חשובה‬
‫שקיבלתי ושאותה אני משאיר אחריי‪ .‬אני מקווה שהירושה הזאת תתגלגל לא רק אל הנכדים אלא גם‬
‫אל הנינים‪ .‬וכך‪ ,‬למרות שהשם גּוטלבסקי יעבור מן העולם אחרי הדור שלי‪ ,‬בכל זאת התכונות‬
‫שקשורות בשם הזה ימשיכו גם בצאצאים‪ .‬זאת אולי המצבה האמיתית שלי‪.‬‬
‫אני רואה שבעניין הזה של איידלקייט יש לי תקווה רבה בגל‪ ,‬הנינה היחידה שאוכל לראות‬
‫בחיי‪ .‬על האחרים כבר לא אדע‪ .‬אם לשפוט לפי גל הקטנטונת‪ ,‬יש את כל הסיכויים שהירושה אכן‬
‫תתגלגל מדור לדור‪ .‬אני כבר זקן מאד וגל צעירה מאד‪ ,‬אבל אני כבר יכול לראות בה איידלקייט‪,‬‬
‫ואפילו יותר ממה שראיתי אצל הבן והנכדים‪ .‬את זה ראיתי כשהיא הגיעה יום אחד לחדר שלי כאן‬
‫בסיעודית‪ .‬וככה העניינים התגלגלו באותו יום‪ .‬עמירם נכנס לחדר ואמר שנעם הגיע לביקור עם רעיה‬
‫אשתו ועם גל הקטנה‪ .‬גל היתה מבקרת אותי לעתים קרובות בבית האבות בנתניה ואפילו היתה לי‬
‫תמונה איתה על הקיר בחדר שלי שם‪ .‬שמחתי מאד כשהיא היתה באה עם נעם לבקר אותי בבית‬
‫האבות‪ .‬אבל כשאמרו לי שהיא כאן בסיעודית ורוצה לראות אותי התכווץ לי בבטן ולא שמחתי כי‬
‫פחדתי שהיא תיבהל מכל הזקנים השבורים שהיא תראה בדרך אל החדר שלי‪ .‬היא עוד יותר תיבהל‬
‫כשהיא תראה אותי במיטה עם כל המראה הנורא שלי של איש ההולך למות‪ .‬ילדים מרגישים את זה‬
‫והם מתחילים לבכות מבלי שהמבוגרים מבינים למה‪ .‬לא רציתי שזה יקרה לה כשיכניסו אותה לחדר‬
‫שלי‪ .‬אמרתי לעמירם שיגיד לנעם שלא יכניס את הקטנה אליי‪ .‬ויתרתי על הנחת ובלבד שלא להגיע‬
‫למצב שבו היא תיבהל ממני‪ .‬אין לך דבר יותר גרוע מזה שהנינה שלך‪ ,‬שהיא בשר מבשרך‪ ,‬תתחיל‬
‫לצרוח כאשר היא רואה אותך במצב כזה‪ .‬לא רציתי את הבושה הזו וביקשתי שרק נעם ייכנס לחדר‬
‫שלי‪ .‬אבל הדברים לא הסתדרו כך‪ .‬גל הקטנה רצה אחריו ולפני שבכלל ידעתי מה קורה פה היא‬
‫טיפסה על המיטה‪ ,‬זחלה עליי וחיבקה את הראש שלי‪ .‬הייתי המום‪ .‬היא לא צרחה ולא כלום‪ .‬פשוט‬
‫קיבלה אותי כמו שאני‪ .‬גם הזקנים שישבו כפופים על כסאות הגלגלים בפרוזדור לא עשו עליה שום‬
‫‪202‬‬
‫רושם‪ .‬היא רצה לסבא חיים שלה וזה מה שעניין אותה באותו רגע‪ .‬לי התחזקה באותו רגע האמונה‬
‫באדם‪ .‬ראיתי איך אדם קטן כמו גל יודע להתגבר על כל פחד כאשר יש לו קשר חזק אל מישהו‪.‬‬
‫הצטערתי שבכלל עלה בדעתי לומר לעמירם שיגיד לנעם לא להכניס את גל אליי לחדר‪ .‬איך יכולתי‬
‫להעלות על דעתי להפסיד דבר כזה נפלא – גל מטפסת על המיטה ומחבקת את הראש שלי? במקום‬
‫שזה יהיה משהו שאתבייש בו או שארגיש בגללו אי נעימות ניתנה לי מתנה גדולה של אהבה ושמחה‪.‬‬
‫בשבילי זה היה אחד הרגעים היפים ביותר בפרק האחרון של החיים שלי‪ .‬באותו רגע הצטערתי שלא‬
‫יהיו לי עוד רגעים רבים כאלה אבל שמחתי שלא פספסתי את הרגע ההוא‪.‬‬
‫עד שנולדה גל הייתי בסימן בנים‪ .‬נשאר לי אח אחד בלבד מכל המשפחה של אחים ואחיות‪.‬‬
‫נולד לי רק בן אחד‪ .‬לבן נולדו שלושה בנים‪ .‬כשבאה גל לעולם הייתי מאושר‪ .‬עד לאחרונה לא‬
‫האמנתי שאספיק לראות במו עיניי עוד נין או נינה‪ .‬עכשיו אני שמח שהצלחתי בכל להגיע לכך שיהיה‬
‫לי דור רביעי אפילו שכרגע זה רק נינה אחת‪ .‬כמה אנשים מצליחים לעשות את זה לפני שהם‬
‫מסתלקים מן העולם‪ .‬פרּומה לא זכתה‪ .‬היא נפטרה לפני שיכלה לראות אפילו חתונה של נכד‪.‬‬
‫אני ראיתי חתונה אחת של נכד אחד‪ ,‬זו של נעם‪ .‬איזו חתונה יפה זו היתה‪ .‬הייתי מעורב בטקס‬
‫וגם אמרתי את אחת משבע הברכות‪ .‬החתונה הזאת היתה אחד השיאים בחיים שלי כי אני מאד אוהב‬
‫את נעם ומעריך אותו‪ .‬משלושת הנכדים הוא הכי קרוב אליי‪ .‬ככה אני מרגיש ואני חושב שגם הוא‬
‫ככה מרגיש‪ .‬קודם כל הוא הכי גדול ואתה יכול לראות איך הוא מרגיש אחריות‪ ,‬גם עליי‪ .‬הוא היה בא‬
‫לעתים קרובות לבקר אותי בבית אבות ואחרי שגל נולדה הוא היה בדרך כלל בא גם איתה‪.‬‬
‫לחתונה של אורי כבר לא יכולתי להגיע‪ .‬הרגליים לא נשאו אותי‪ .‬הייתי במחלקת השיקום של‬
‫בית חולים הרצוג בירושלים‪ .‬בתחילה חשבתי שאוכל להגיע לחתונה‪ .‬עמירם אמר לי שהוא ייקח אותי‬
‫בכסא גלגלים עם מכונית מיוחדת כמו אמבולנס‪ ,‬כמו שלקחו אותי כמה פעמים לבית חולים הדסה‬
‫לבדיקות מיוחדות‪ .‬אבל בסופו של דבר‪ ,‬כאשר עמירם הגיע לקחת אותי לחתונה אמרתי לו שאני לא‬
‫יכול לבוא‪ .‬נכון‪ ,‬לא יכולתי‪ ,‬אך גם לא רציתי‪ .‬לא רציתי לקלקל להם את החתונה‪ .‬כסא גלגלים ואדם‬
‫זקן שבור לגמרי‪ ,‬זה לא מראה מלבב בחתונה‪ .‬גם פחדתי‪ .‬פחדתי שיקרה לי משהו פתאום וכל טקס‬
‫החתונה והחגיגה שלאחריו ישתבשו בגללי‪ .‬הרי היו לי כבר הרבה מקרים של התקף לב ושל דום לב‪.‬‬
‫מה אני צריך שבאמצע החתונה ישכיבו אותי על הרצפה או על אחד השולחנות ואנשי הטיפול הנמרץ‪,‬‬
‫שיוזעקו אל אולם השמחות‪ ,‬יתנו לי מכת חשמל כמו שכבר עשו לי כמה פעמים בבית האבות בנתניה‪.‬‬
‫בית אבות זה בית אבות ואולם שמחות זה אולם שמחות‪ .‬אסור לי לקלקל את השמחה‪ ,‬אפילו‬
‫כשמדובר בחתונה של נכד‪.‬‬
‫אחרי שעמירם נולד‪ ,‬קיוויתי שיום אחד תיוולד לנו גם ילדה‪ .‬חשבתי שזה יהיה סדר טוב של‬
‫הבאת ילדים לעולם; קודם מביאים בן בכור ואחר כך מתאים שתבוא ילדה‪ .‬אפילו לא היה אכפת לי‬
‫שהיא תהיה מספר שלוש‪ ,‬אבל העיקר שתהיה ילדה‪ .‬אני נזכר בתמר‪ ,‬הבת של אמנון הררי‪ .‬כבר‬
‫כשהיא היתה ילדה ראו שיש בה משהו מיוחד‪ .‬גם יפה וגם קצת שובבה‪ .‬היא לא היתה ביישנית‪,‬‬
‫אמרה מה שהיא חושבת וגם לא פחדה לדבר עם אנשים‪ .‬תמיד כשבאתי לבית של אמנון היא ניגשה‬
‫לדבר איתי ואני שמחתי על כך‪ .‬אני אוהב לדבר עם ילדים קטנים והם אוהבים לדבר אתי‪ .‬וכך נעשינו‬
‫חברים‪ ,‬אני והילדה הקטנה של אמנון‪ .‬כשהנכדים היו באים לכרכור מירושלים‪ ,‬הם היו לפעמים‬
‫משחקים עם תמר‪ .‬רציתי שלנכדים שבאים מירושלים יהיה מישהו מכרכור לשחק איתו ותמר היתה‬
‫‪203‬‬
‫מתאימה לי לזה‪ .‬במשך הזמן הרגשתי שתמר קצת ממלאת משהו שחסר לי‪ .‬חסרה היתה לי נכדה‬
‫קטנה שתצטרף אל שלושת הנכדים הנהדרים שיש לי‪ ,‬על מנת להשלים את התמונה‪.‬‬
‫לילדות יש כמה יתרונות‪ .‬קודם כל טוב שתהיה ילדה כי היא משהו אחר מילד‪ .‬ואם היא יפה אז‬
‫זה בכלל משהו נפלא עוד יותר‪ .‬ילדות נשארות יותר קשורות לבית‪ .‬ככה זה היה אצלנו בליּפנישֹוק‪.‬‬
‫הבנים יצאו לכל מיני מקומות‪ ,‬הבנות נשארו ליד הבית‪ .‬ראיתי את זה בכרכור‪ .‬הבנות נשארו קשורות‬
‫להורים אפילו אחרי שהתחתנו וילדו ילדים משלהן‪ .‬הבנים התחתנו ולעתים קרובות נקשרו למשפחת‬
‫ההורים של האישה‪ .‬אצלנו זה לא כמו אצל הערבים‪ .‬אצלם הבנות עוברות למשפחה של הבעל‪ .‬יש‬
‫להם מסורת כזו‪ .‬אצלנו אין מסורת כזו ואם יש מסורת כלשהי‪ ,‬אז היא בכוון ההפוך‪ .‬אני מכיר כל מיני‬
‫מקרים שהבנות באמת עברו למקום אחר‪ ,‬אבל הן שומרות על קשר חזק עם הבית של ההורים‬
‫ובמיוחד עם האמא‪ .‬בסוף לא היתה לנו ילדה ורק בן אחד היה לנו וגם כל הילדים של עמירם הם‬
‫בנים‪ .‬אהבתי מאד את שלושת הנכדים שלי‪ .‬כל אחד מהם הוא משהו מיוחד‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬הייתי‬
‫שמח אם היתה גם נכדה‪ .‬לכן מאד שמחתי כאשר לנעם נולדה בת ולי נינה‪.‬‬
‫כשאני חושב על גל קשה לי להאמין שאיש זקן כמוני‪ ,‬שעוד מעט גומר את החיים שלו ובקושי‬
‫יכול להזיז אצבע‪ ,‬מסוגל להרגיש כל כך הרבה כשמדובר בילדה קטנה‪ ,‬אשר רק עכשיו מתחילה את‬
‫החיים שלה‪ .‬דווקא משום שהיתה הקטנה ביותר במשפחה שלי‪ ,‬אני אוהב אותה הכי הרבה‪ .‬אולי‬
‫משום שעוד אני יוצא מן העולם היא באה אליו‪ ,‬ולמזלי היה לי קצת זמן לעקוב אחרי השנים‬
‫הראשונות שלה בחיים‪ .‬אני לא מבין איך זה קורה‪ ,‬אבל אני מרגיש שאני אוהב יותר דווקא את היותר‬
‫רחוקים ממני בדורות‪ .‬כנראה שבני אדם אוהבים יותר את הנינים מאשר את הנכדים ואת הנכדים‬
‫יותר מהבנים‪ .‬זה אולי קצת מוזר‪ ,‬אבל אולי לא מאד מוזר‪ .‬לילדים צריך גם לדאוג ולא רק לאהוב‪.‬‬
‫ולפעמים הדאגה מביאה לסבל ולכעס‪ .‬כשאתה מגדל ילדים אתה עסוק בפרנסה‪ .‬אין הרבה מקום‬
‫להביע אהבה וחיבה‪ .‬אבל עם הזמן‪ ,‬ובמיוחד כשיוצאים מדאגת הפרנסה‪ ,‬כל מה שנשאר לעשות זה‬
‫לאהוב‪ .‬אני לא מאמין כמה אני אוהב את הנינה הקטנה שלי!‬
‫המחשבה על גל מזכירה לי את הילדה הקטנה של השכנים שלנו בליּפנישֹוק‪ .‬הם גרו שלושה‬
‫בתים מאיתנו וגם להם היתה חנות של בדים בשוק‪ ,‬מה שלא עשה את המשפחה שלהם חביבה על‬
‫המשפחה שלנו‪ .‬אבל אני‪ ,‬כילד‪ ,‬הייתי הולך מדי פעם לעמוד על יד החצר שלהם לראות מרחוק את‬
‫הילדה הקטנה הזאת משחקת‪ .‬הייתי אז בין תשע או עשר‪ .‬היא היתה קצת יותר צעירה ממני‪ .‬אני לא‬
‫זוכר עכשיו את שמה‪ ,‬אבל אני זוכר שהיא היתה יפה מאד‪ .‬אפילו שהייתי עוד ממש ילד קטן‪ ,‬ידעתי‬
‫להבחין שהיא יפה‪ .‬היו לה תלתלים כאלה שרק לילדות יפות יש‪ .‬לפעמים היא היתה יוצאת לרחוב‬
‫והייתי מנסה להגיד לה משהו אבל היא היתה מתרחקת או מורידה את הראש ולא אומרת דבר‪ .‬במשך‬
‫הזמן התחלנו לדבר וגם קצת לשחק ברחוב עם שאר הילדים‪ .‬אני עדיין זוכר את הצער שמילא אותי‬
‫כאשר קראו לה להיכנס הביתה‪ .‬הדבר שהכי רציתי לעשות זה פשוט להסתכל עליה‪ .‬אחרי שנים‪,‬‬
‫כשהייתי לפעמים נזכר בילדה הקטנה הזאת‪ ,‬וכבר הייתי איש מבוגר‪ ,‬התפלאתי על עצמי; איך ילד קטן‬
‫ידע מה זה יופי אצל ילדות‪ ,‬ואפילו מצליח להבדיל בין ילדה יפה וילדה לא כל כך יפה‪ .‬הדבר הכי קשה‬
‫שהיה לי כאשר המשפחה שלנו עזבה את העיירה בגלל הפחד מהגרמנים היה לא לראות יותר את‬
‫הילדה היפה של השכנים‪ .‬עזבנו את הכול‪ .‬עזבנו את הסבא והסבתא ואת החברים שלמדו יחד איתי‬
‫בחדר או שיחקו איתי ברחוב שלנו‪ .‬עזבנו שכנים‪ .‬גם עזבנו את הפרה ואת התרנגולות שהיו לנו‬
‫‪204‬‬
‫בחצר‪ .‬עזבנו את כול מה שהיה לנו בעולם הילדים הקטן שלנו‪ .‬אבל שום דבר לא ציער אותי כמו‬
‫הפרידה מהילדה הזאת‪ .‬כשישבתי בקרון הרכבת‪ ,‬על הבדים‪ ,‬בין הרהיטים וכלי הבית‪ ,‬מביט החוצה‬
‫דרך החלון במשך הנסיעה הארוכה‪ ,‬הייתי מדי פעם רואה את הפנים של הילדה ההיא‪ .‬גם אחר כך‪,‬‬
‫כשהתיישבנו בקרמנצ’ּוק‪ ,‬הייתי ניזכר לעתים קרובות בילדה הקטנה מליּפנישֹוק‪ .‬רוב הגעגועים שלי‬
‫לליּפנישֹוק בשנים הראשונות בקרמנצ’ּוק היו קשורים אליה‪ .‬כשחזרנו לליּפנישֹוק המשפחה של אותה‬
‫ילדה יפה כבר לא היתה‪ .‬אני חושב שהם עזבו למקום אחר ואולי נסעו לאמריקה‪.‬‬
‫בפעם האחרונה שגל היתה כאן בסיעודית יכולתי עוד פעם לראות שהיא באמת ילדה יפה מאד‪.‬‬
‫לא יכולתי להסיר את העיניים שלי ממנה‪ .‬היתה לי אותה הרגשה שהיתה לי אז בליּפנישֹוק‪ ,‬לפני‬
‫כמעט שמונים שנה עם הילדה היפה שם‪ .‬מוזר ששום דבר לא משתנה אצל הבן אדם‪ .‬חשבתי שעם‬
‫הזמן‪ ,‬במיוחד כשמזדקנים‪ ,‬משהו משתנה‪ .‬אבל לא‪ ,‬שום דבר‪ .‬הכול אותו דבר‪ .‬ילדה יפה מושכת את‬
‫לבי עד עצם הרגע הזה וכך תמיד היה‪ .‬ואם הילדה היפה הזאת היא בשר מבשרי זה נותן לי הרגשה‬
‫עוד יותר טובה ומכופלת‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫אהבתי מאד חזנות‬
‫עמירם בא אחר הצהריים להיות איתי‪ ,‬לעזור לי‪ ,‬להאכיל אותי ולדבר איתי‪ .‬הרגשתי רע מאד‪ .‬מעט‬
‫הכוחות שהיו לי פשוט נעלמו‪ .‬שכבתי על כסא הגלגלים בעיניים עצומות ולא זזתי‪ .‬ככה עוד לא‬
‫הרגשתי אף פעם‪ .‬ניסיתי להזיז את האצבעות ביד ימין‪ ,‬היד היותר חזקה‪ ,‬בתקווה שמשהו מהכוח‬
‫שהיה לי בה נשאר בכל זאת‪ .‬אבל כל מה שיכולתי לעשות זה להזיז את האגודל‪ .‬האגודל עוד נשמע לי‪.‬‬
‫הוא לא זז הרבה אבל מספיק כדי להוכיח לי שאני אכן בחיים‪.‬‬
‫פתאום עמירם התחיל לגלגל את כסא הגלגלים‪ .‬הבנתי שהוא לוקח אותי לחדר האוכל‪ .‬ביום‬
‫שישי לפנות ערב מתחילים את הסעודה עוד לפני שהשמש שוקעת‪ ,‬אפילו שהשבת עוד לא נכנסה‪ .‬זה‬
‫הסדר שלהם במחלקה הסיעודית‪ .‬הכול מוקדם‪ .‬קמים מוקדם‪ ,‬מתרחצים מוקדם‪ ,‬אוכלים ארוחת ערב‬
‫מוקדם‪ .‬עושים את הקידוש עוד לפני כניסת השבת‪ .‬אבל זה יותר טוב מכלום‪ .‬מאז שאני פה‬
‫בסיעודית עמירם אומר את הקידוש‪ .‬זה מה שהוא יודע לעשות מכל הברכות והתפילות שאני יודע כל‬
‫כך טוב‪ .‬לפחות את זה‪ .‬אבל חזן כמוני הוא כבר לא יהיה‪ .‬אני יודע שהוא אוהב כמוני לשמוע חזנות‪,‬‬
‫אבל לשיר קטע של חזנות כמו שאני יודע‪ ,‬את זה הוא לא יכול‪ .‬הוא אמר לי שאין לו זיכרון למנגינה‪,‬‬
‫לא חשוב איזה‪ .‬גם בכינור הוא מנגן רק עם תווים‪ .‬אז איך אני זוכר את המנגינות של החזנות של כל‬
‫יום ‪ -‬שחרית‪ ,‬מנחה‪ ,‬מעריב – ושל שבת‪ ,‬כולל מוסף‪ ,‬ואף פעם לא הלכתי לבית ספר לחזנים‪ .‬מכל‬
‫השנים שהייתי שומע בבית הכנסת נכנסו לי המנגינות לראש מעצמן‪ .‬אפילו שבשנים הראשונות בארץ‬
‫לא הייתי הולך לבית הכנסת ולא עובר לפני התיבה‪ ,‬בכל זאת כשחזרתי ללכת לבית הכנסת באופן‬
‫קבוע‪ ,‬חיכו לי כל המנגינות בראש ולא היתה לי בעיה לגשת לעמוד ולהתחיל להתפלל כשליח ציבור‪.‬‬
‫זו מתנה מאלוהים‪ ,‬אני חושב‪ .‬וזה לא פשוט‪ .‬זה לא כמו שיר אחד שאתה זוכר את המלים והמנגינה‪.‬‬
‫זה לזכור את כל השחרית‪ ,‬את כל המנחה ואת כל המעריב‪ .‬ומה עם התפילות של הימים הנוראים? זה‬
‫שעות של תפילה עם מנגינות מכל הסוגים והכול בלי תווים‪ .‬רק עם מה שכתוב בסידור או במחזור‪.‬‬
‫אז פתאום כשהייתי שוכב על הכסא גלגלים בחדר האוכל שמעתי את עמירם אומר את הקידוש‬
‫בקטע של "וַּיְּבר ְּך אלוהים את יום השבת ויקדש אותו"‪ .‬אבל הוא אמר "וַּיְּבר ְּך" במלרע‪ ,‬וזה למרות‬
‫שבסידור יש תג מתחת לאות בית וצריך להגיד "וַּיְּבר ְּך" במלעיל‪ .‬אף על פי ששכבתי עם עיניים‬
‫עצומות והרגשתי שאני בקושי חי‪ ,‬לא יכולתי להתאפק על במלרע הזה‪" .‬עמירם! וַּיְּבר ְּך! וַּיְּבר ְּך!"‪,‬‬
‫צעקתי לו במלעיל‪ ,‬ואז הוא חזר על "וַּיְּבר ְּך" כמו שצריך‪ ,‬במלעיל‪ .‬אולי עכשיו הוא יזכור את זה לתמיד‬
‫ולא יגיד "וַּיְּבר ְּך" במלרע בקידוש של שבת‪ .‬לי היה חשוב להתפלל בדיוק כמו שצריך ולא לסטות כהוא‬
‫זה‪ .‬חזנות זה כמו מוזיקה ואי אפשר לזייף‪ .‬אבל תמיד גם עמדתי על כך שמתפללים בעברית ולא‬
‫ב'עבריס' כמו שהיו מתפללים בחוץ לארץ‪ .‬גם לא אהבתי את המלמול הזה ואת הבליעה של מלים‬
‫‪206‬‬
‫אצל כמה מבעלי התפילה‪ .‬הם מהרו להתפלל מתחת לאף ולא יכולת לשמוע את המלים באופן ברור‪.‬‬
‫אני אהבתי להתפלל כך שישמעו כל מילה‪ ,‬כל הברה‪ ,‬ובעברית כמו שצריך‪.‬‬
‫מכל הדברים שעשיתי בחיים את החזנות אהבתי הכי הרבה ועשיתי הכי טוב‪ .‬היה לי קול יפה‬
‫וידעתי לשיר בניגון שכולם אהבו‪ ,‬ובעיקר הנשים‪ .‬אבל בעיקר אהבתי את החזנות עצמה‪ .‬היה לי‬
‫תענוג מעצם השירה‪ .‬לפעמים הייתי מתרגש מהקול ומהמנגינה עד שהיה בא לי לבכות מרוב‬
‫התרגשות ואושר‪ .‬היו פועלים יותר חרוצים ממני בכרכור‪ ,‬היו חקלאים יותר מוצלחים‪ ,‬גם לא הייתי‬
‫הנוטר הכי מצטיין בנּוקטה של כרכור‪ ,‬ואולי גם לא הייתי הבעל הכי טוב כל הזמן‪ ,‬אבל בחזנות לא‬
‫היו הרבה בכרכור שיכלו לעשות את זה כל כך טוב כמו שאני עשיתי‪ .‬ואת זה אפשר היה לדעת מיד‪,‬‬
‫אחרי כל תפילה כשהייתי חוזר אל המקום שלי ואנשים היו אומרים לי "ישר כוח‪ ,‬חיים!"‪ .‬ובשבת‬
‫בבוקר‪ ,‬אחרי השחרית והמוסף‪ ,‬הנשים בחוץ היו מחכות לי כדי להגיד לי כמה נעים היה להן לשמוע‬
‫את החזנות שלי‪.‬‬
‫מאז שחזרתי ללכת לבית הכנסת התחלתי לעבור לפני התיבה ואהבתי את זה מאד‪ .‬בהתחלה‬
‫הייתי עובר לפני התיבה רק בימי חול‪ ,‬אבל אחר כך‪ ,‬כשאנשים ראו שאני עושה את זה עם הרבה טעם‬
‫ושהתפילה שלי ברורה לאוזניהם של רבים‪ ,‬התחלתי לקבל הצעות לעבור לפני התיבה גם בשבתות‪.‬‬
‫בשבת יש תפילות עם הרבה טעם של חזנות‪ ,‬וזה נתן לי הזדמנות להראות לעצמי ולאחרים את מה‬
‫שידעתי מנעוריי‪ .‬מה שלא ידעתי למדתי מתוך מה ששמעתי בפרקי חזנות ברדיו או שהקשבתי היטב‬
‫לחזנים שהיו באים לכרכור בימים הנוראים או לבעלי תפילה מתוכנו שידעו להתפלל כמו שצריך‪.‬‬
‫הרבה למדתי מקפלן‪ ,‬שהיה אצלנו חזן הרבה שנים‪ .‬קפלן‪ ,‬יותר מכולם‪ ,‬היה לו את הנוסח שלנו מחוץ‬
‫לארץ‪ .‬הייתי מקשיב לכל שורה שהוא היה אומר בתפילות החשובות ומשתדל ללמוד את זה‪ ,‬כפי‬
‫שהוא היה עושה‪ .‬כשעמירם התכונן לבר‪-‬מצווה היה ברור שקפלן יהיה זה שיכין אותו‪ .‬קפלן ַּבחן אותו‬
‫ואמר שהוא יילמד את עמירם לקרוא בספר התורה את כל הפרשה ולא רק את המפטיר‪ .‬ובאמת זה‬
‫מאד הצליח‪ .‬עמירם קרא את הפרשה וגם שר את ההפטרה לפיה הנוסח שלנו‪ ,‬בקול ברור ונעים‪.‬‬
‫הייתי מאד גאה‪ .‬רק יחידי סגולה מבין הצברים שעשו להם בר‪-‬מצווה אצלנו בבית כנסת 'אחוזה'‬
‫בכרכור היו יכולים לעשות את זה כמו שהוא עשה‪.‬‬
‫מכל התפילות שמתפללים בבית כנסת ביום שבת או חג יש לי יחס מיוחד אל התפילה לשלום‬
‫המדינה והתפילה לשלום חיילי צה"ל‪ .‬הייתי מתפלל את שתי התפילות האלה מעל הבימה ביום שבת‬
‫ובחג‪ .‬עשיתי זאת בכל לבי‪ ,‬בכל מאדי‪ .‬תפילות אלה היו חשובות מאד בעיניי‪ ,‬ומשתיהן החשבתי את‬
‫התפילה לשלום חיילי צה"ל‪ .‬אלה האנשים המגנים עלינו בגופם‪ .‬אלה האנשים שאנחנו חייבים להם‬
‫את חיינו‪ .‬בזמן שהייתי אומר את המשפט; " ַּהקדֹוש ברּו ְּך הּוא י ְּשמֹור וְּ ַּיציל את ַּחילינו מכל ַּצרה‬
‫ּו ְּמצּוקה ּומכל נ ַּגע ּו ַּמחלה"‪ ,‬הייתי אומר בסתר לבי עוד מלים; "תשמרו גם אתם על עצמכם‪ ,‬חיילינו‪,‬‬
‫זה לא מספיק שאנחנו פה בבית הכנסת מתפללים לשלומכם ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שיגן‬
‫עליכם‪ ,‬עליכם להישמר מכל משמר ולא לעשות שטויות"‪ .‬מאד הייתי כועס על כך שמדי פעם נהרג‬
‫חייל בתאונה‪ .‬שנאתי במיוחד את הידיעות ברדיו או בעיתון אשר דווחו על מקרים כאלה‪ .‬וכדי שגם‬
‫החיילים ישמעו את תפילתי ולא רק בשמים הייתי אומר את התפילה בכל כוחי ובכל הטעם‪ .‬הייתי‬
‫חושב לעצמי שאם אשיר את התפילה לשלום החיילים בטוב טעם‪ ,‬בהדגשת המנגינה‪ ,‬והתפילה תהיה‬
‫גם ערבה לאוזן‪ ,‬יאזינו לה החיילים ביתר רצון וימלאו את בקשתי לשמור על עצמם‪.‬‬
‫‪207‬‬
‫אהבתי במיוחד את השיר ביידיש על החזן שבא להתפלל בעיירה‪ .‬אני חושב ששרתי אותו אולי‬
‫אלף פעמים‪ ,‬גם בחוץ לארץ וגם בארץ‪ ,‬כי היה בו הרבה טעם‪ ,‬גם במנגינה וגם במלים‪ .‬לפעמים שרתי‬
‫אותו במסיבות‪ ,‬אחר כך סעודה שלישית בבית הכנסת‪ ,‬אבל הרבה הייתי שר אותו בבית כשהייתי‬
‫מתגלח‪ ,‬בעיקר ביום שישי אחר הצהריים‪ ,‬כאשר מתכוננים לשבת ולהליכה לבית הכנסת‪ .‬אז אולי‬
‫משום שהשיר הזה היה מאד אהוב עליי‪ ,‬אני אשיר אותו עכשיו בתוכי‪ ,‬עם קצת הסבר איך צריך לשיר‬
‫אותו‪.‬‬
‫מתחילים עם "איז ַא מָאל געקּומען א חזן אין א שטעטל צו דַאוונען אויף שבת" ‪ -‬פעם בא חזן‬
‫לעיירה להתפלל בשבת‪ .‬בהתחלה שרים די מהר אבל את "דַאוונען אויף שבת" שרים לאט עם כל‬
‫הנשמה‪ ,‬וגם חוזרים עוד פעם על "דַאווענען אויף שבת"‪ ,‬אבל עוד יותר לאט ועוד יותר מתוק‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה שרים "דַאוונען אויף שבת" קצת בשקט אבל בפעם השנייה מרימים את הקול ושרים‬
‫בהתרגשות‪ .‬עוברים לשורה השנייה‪ ,‬שרים במהירות "זיינען זיך צּונֹויפגעקּומען די דריי שענסטע בעלי‪-‬‬
‫בתים אין שטעטל" – הגיעו שלושת הבעלי‪-‬בתים הכי נאים בעיירה‪ .‬כאן חשוב שמתוך אופן השירה‬
‫אפשר באמת לראות מול העיניים את שלושת ה’בעלי‪-‬בתים’ הכאילו הכי מכובדים בעיירה שהתקבצו‬
‫לשמוע את החזן שבא אל העיירה שלהם להתפלל בשבת‪ .‬חוזרים עוד פעם על השורה הזאת של‬
‫ה"דריי שענסטע בעלי‪-‬בתים"‪ ,‬אבל בפעם השנייה צריך לשיר את זה יותר לאט ויותר גבוה‪ ,‬כמו‬
‫שעושים קודם עם "דַאוונען אויף שבת"‪ .‬ואז ממשיכים במתיקות‪ ,‬ממש מתוך חיבה עמוקה לבעלי‪-‬‬
‫בתים ושרים "איינער א שניידערל" – האחד חייט‪" ,‬דער צוייטער א שּוסטערל" – השני סנדלר – "און‬
‫דער דריטער א בעל‪-‬עגלה'טשיקל" – והשלישי עגלון‪ .‬מי ששר את השורה הזאת צריך להרגיש שהשיר‬
‫אוהב גם את החייט‪ ,‬גם את הסנדלר וגם את העגלון‪ .‬הוא לא שר סתם שּוסטער אלא שּוסטערל‪ ,‬אלא‬
‫בחיבה רבה אליו‪ ,‬וכך אל שני הבעלי‪-‬בתים האחרים‪ .‬אבל יחד עם זאת‪ ,‬מי ששר את זה נכון אומר‬
‫מדי גדול‪ ,‬שאף על פי שיש מי שיחשוב שחייט‪ ,‬סנדלר ועגלון הם לא בדיוק‬
‫בחיוך קטן‪ ,‬לא יותר ַּ‬
‫הבעלי‪-‬בתים הכי מכובדים בעיירה‪ ,‬בכל זאת הדעה של שלושת אלה על התפילה של החזן בכל זאת‬
‫חשובה כל כך עד שכדאי שיהיה על זה שיר‪.‬‬
‫ואז עוברים לשורה הבאה; טּוט זיך ַא רּוף ָאן דָאס שניידערל‪ ,‬אוי אהיי! ‪ -‬קם החייט‪ ,‬והוא‬
‫אומר אוי אהיי‪ ,‬שזו קריאת התפעלות‪ .‬אומרים את השורה הזאת פעמיים וככה תהיה השיטה לכל‬
‫אורך השיר‪ .‬חוזרים פעמיים על הדברים‪ .‬כששרים על החייט כאן חשוב להגיד את זה בקול דק כדי‬
‫שאפשר יהיה להרגיש שלא מדובר באיש גדול אלא באחד שהוא די רזה ואפילו נראה קצת חלש‪ ,‬כמו‬
‫שחייט יהודי צריך להיראות‪ .‬גם את אוי אהיי של ההתפעלות צריך להגיד בקול דק וגבוה‪ ,‬כמעט כמו‬
‫קול של תרנגול צעיר שרק עכשיו מתחיל לקרוא בקול והוא נשמע עדיין קצת צרוד‪ .‬כשאני חושב על‬
‫החייט שבשיר הזה אני ממש רואה לנגד עיניי את ברישקה‪ ,‬שהיה חייט בכרכור והתאים לי בדיוק‬
‫לשיר הזה על החזן ושלושת הבעלי‪-‬בתים‪ .‬ואחרי שחוזרים עוד פעם על אוי אהיי וממשיכים; "אוי‬
‫הָאט ער געדַאוונט!" – איך שהוא התפלל! – וחוזרים עוד פעם‪ .‬החייט תיכף ומיד אומר בדיוק איך‬
‫החזן התפלל; "אזוי ווי איך טי ‪ -‬כמו שאני עושה ‪ -‬מיטן פָאדעם א צי – משיכה בחוט‪ ,‬מיטן נָאדל א‬
‫שטָאך"‪ -‬דקירה עם המחט ‪ -‬והוא ממשיך להתפעל; "אזוי הָאט ער געדַאוונט" – כך הוא התפלל – "איז‬
‫דָאס א חזן!" – זה חזן! ‪ -‬אהבתי איך החייט משווה את מה שעושה החזן בתפילה שלו למה שעושה‬
‫החייט בתפירה שלו‪.‬‬
‫‪208‬‬
‫ואחרי החייט קם הסנדלר להגיד את דעתו והמנגינה חוזרת; " טּוט זיך ַא רּוף ָאן דָאס‬
‫שּוסטערל; אוי אהיי! אוי אהיי! אוי הָאט ער געדַאוונט! אוי האט ער געדַאווענט!" – קם החייט; איך‬
‫הוא התפלל! איך הוא התפלל! ‪ -‬עכשיו זה כבר לא החייט‪ ,‬זה הסנדלר‪ ,‬ולכן הקול לא צריך להיות דק‬
‫מדי‪ ,‬כדי להשאיר משהו אחר‪-‬כך לבעל‪-‬‬
‫מאד‪ ,‬כמו אצל חייט‪ ,‬אלא קצת יותר חזק אבל לא יותר ַּ‬
‫העגלה'טשיקל‪ ,‬כשהוא יקום להגיד את דעתו אחרי הסנדלר‪ .‬ומה אומר הסנדלר על איך שהחזן‬
‫התפלל? ; "אזוי ווי איך טי" –כמו שאני עושה – "מיט דעם ַאל א צי" –עם המרצע משיכה – "מיטן‬
‫הַאמר א קלַאפ" – עם הפטיש ַּמכה – ואז הוא מסכם את דעתו; "אזוי הָאט ער געדַאוונט!" – כך הוא‬
‫התפלל! – "אוי איז דָאס א חזן!" – אוי זה חזן!‬
‫אחר כך מגיע תורו של הבעל‪-‬בית השלישי בעיירה‪ ,‬של העגלון; " טּוט זיך ַא רּוף ָאן דאס בעל‪-‬‬
‫געדבר'ט!" –כך הוא התפלל! כך‬
‫געדבר'ט! אוי האט ער ַּ‬
‫עגלה'טשיקל; אוי אהיי! אוי אהיי! האט ער ַּ‬
‫הוא התפלל! שרים את מה שאומר העגלון באותה מנגינה כמו מקודם אבל בקול הרבה גדול וחזק‪,‬‬
‫מלדבר בעברית אבל כך‬
‫געדבר'ט‪ ,‬שזה בא ַּ‬
‫כמו שמתאים לעגלון‪ .‬והוא גם לא אומר געדַאווענט אלא ַּ‬
‫לפעמים היו אומרים להתפלל ביידיש‪ .‬ואז העגלון מתאר איך לדעתו החזן התפלל; "אזוי ווי מען גיט‪,‬‬
‫מיט די לייצעס או שלעפ‪ ,‬מיטן בייטש א שמייס" – כמו שמושכים ברתמות‪ ,‬כמו שמצליפים בשוט ‪-‬‬
‫"אזוי הָאט ער געדַאוונט‪ ,‬אוי איז דָאס א חזן" ‪ -‬כך הוא התפלל! אוי זה חזן!‬
‫לא כולם שרים את השיר הזה עם אותן המלים ומשתמשים לפעמים במלים קצת אחרות‪ .‬יש‬
‫כאלה שלסנדלר לא קוראים שּוסטערל אלא קָא׫ַאלטשיקל‪ ,‬שזה בא מרוסית‪ .‬אלה ממשיכים ושרים‬
‫את דברי הסנדלר על איך שהחזן התפלל; "מיטן הַאמער ַא זעץ‪ ,‬און מיט די קלעטשקעס ַא ק׫עטש –‬
‫עם הפטיש מכה ועם המלקחיים לחיצה‪ .‬יש כאלה שאומרים אחרת את הדברים של החייט‪ .‬במקום‬
‫אײזן ַא ּפרעס"‬
‫"מיטן פָאדעם א צי און מיטן נָאדל א שטָאך" אומרים " מיטן נָאדל ַא שטָאך און מיטן ַּ‬
‫– עם המחט דירה ועם המגהץ גיהוץ‪ .‬יש כאלה שאצל העגלון במקום "לייצעס" אומרים "וויַאשקעס"‪.‬‬
‫גם זו וגם זו פירושה רתמֹות‪ ,‬אחת ביידיש ממש והשנייה ברוסית‪ ,‬אני חושב‪ ,‬ואולי בפולנית‪ .‬אחרי‬
‫הרבה שנים אני כבר לא זוכר מה בא אל היידיש מהרוסית ומה בא מהפולנית‪ .‬וגם יש כאלה שאומרים‬
‫ַא קלַאפ במקום א שמייס כשרוצים להגיד מה עושים עם השוט‪ .‬אני מעדיף שמייס כי קלַאפ אני‬
‫משאיר לפטיש‪ .‬בפטיש מכים ואילו בשוט מצליפים וזה מה שצריך להגיד‪ ,‬ולכן שמייס מתאים כאן‬
‫הרבה יותר‪ .‬אני נשאר עם שמייס שלי ולא מוותר כאן לאף אחד‪.‬‬
‫אני מודה שכשהייתי שר על החזן שבא להתפלל בעיירה‪ ,‬חשבתי גם על עצמי‪ .‬אני יודע שהרבה‬
‫אנשים בבית הכנסת אהבו את התפילה שלי והיו יכולים בקלות להגיד עליי; "או אהיי‪ ,‬האט ער‬
‫געדאוונט! איז דָאס א חזן!"‪ .‬אבל בשנים האחרונות בבית הכנסת בכרכור הקול שלי זה לא מה שהיה‬
‫פעם‪ .‬זה כבר לא היה זה‪ .‬נעשיתי קצת צרוד וגם הקול לא היה מספיק חזק‪ .‬זה תמיד הפחד של חזנים‬
‫שהקול יבגוד בהם בסוף‪ .‬משתדלים לשמור על הקול‪ .‬שומרים מפני הצטננות‪ .‬שמים צעיף על הצוואר‬
‫ביום קר‪ .‬מתלבשים קצת יותר חם‪ ,‬שותים הרבה תה חם‪ ,‬וכאשר הגרון קצת לא בסדר מיד שותים‬
‫הרבה גוגל‪-‬מוגל‪ .‬דופקים ביצה‪ ,‬מערבבים עם דבש וחלב וזה עושה טוב לגרון‪ .‬בשנים האחרונות לא‬
‫הקפדתי עם הגֹוגל‪-‬מֹוגל‪ .‬מי יודע? אולי אם הייתי ממשיך עם הגֹוגל‪-‬מֹוגל הקול היה נשאר לי כמו‬
‫שצריך הרבה יותר זמן‪ .‬אבל בכל זאת לא הגעתי עד לשפל של הבעל‪-‬תפילה שהיה לנו לפעמים בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬שהיה לו קול כמו של תרנגול צרוד‪ .‬עליו אי אפשר היה לשיר "אוי אהיי! אוי הָאט ער‬
‫‪209‬‬
‫געדַאוונט!"‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני לקראת סיום וכבר כמה שנים שלא עברתי לפני התיבה בשבת או בחג‪ ,‬אני‬
‫יכול להסתכל אחורה ולראות אותי מתפלל בבית הכנסת‪ ,‬עם קול נעים אך חזק‪ ,‬עם ניגון כמו שצריך‬
‫להיות‪ ,‬עם מלים שנאמרות באופן ברור‪ ,‬ואז לשיר על עצמי; "אהיי‪ ,‬איז דָאס איז ַא מָאל געווען א‬
‫חזן!" – זה היה פעם חזן‪ .‬פעם‪ ,‬אבל עכשיו כבר לא‪ .‬מה שהכי מצער אותי הוא שכאשר אמות ימותו‬
‫איתי כל המנגינות של החזנות שיושבות אצלי בראש‪ .‬ימות איתי גם דער געשמַאק – הריח הנעים או‬
‫הטעם הטוב שהיה בתפילה שלי לפני העמוד או על הבימה‪.‬‬
‫הייתי זוכר מנגינות של תפילות של שבת‪ ,‬של ראש השנה‪ ,‬של יום כיפור‪ ,‬של שלוש הרגלים‪,‬‬
‫של אזכרות‪ ,‬של ברכת המזון‪ ,‬של חתונה‪ .‬הייתי זוכר ספרים שלמים של מנגינות ולא סתם‪ ,‬אלא‬
‫מנגינות משובחות לעילא ולעילא‪ .‬וכל זה ילך לאיבוד‪ ,‬יימחק‪ ,‬לא יהיה יותר‪ ,‬לא ישמעו אותו יותר‬
‫בדרך שאני הייתי עושה את זה‪ .‬כמה שאני מצטער שלא הקלטתי את עצמי‪ .‬היו לי המון קסטות של‬
‫חזנות שהייתי שומע בבית ואחר כך בבית אבות‪ .‬עמירם לימד אותי איך להקליט והייתי מקליט‬
‫מהרדיו‪ .‬את כל החזנים הטובים שהשמיעו ברדיו הייתי מקליט וגם קניתי כמה קסטות מיוחדות‪ .‬אבל‬
‫אף פעם לא הקלטתי את עצמי‪ .‬חשבתי על זה וגם רציתי את זה‪ ,‬אבל לא הצליח לי‪ .‬לך תקליט את‬
‫עצמך סתם בחדר‪ ,‬בבית‪ .‬בשביל חזנות צריך בית כנסת‪ ,‬צריך קהל‪ .‬צריך את האווירה הנכונה‪ ,‬צריך‬
‫את ההתרגשות של ההופעה בציבור‪.‬‬
‫‪210‬‬
‫וגם אהבתי להיות גבאי‬
‫בזמן האחרון התחילו לדבר הרבה על חזרה בתשובה‪ .‬זה קרה לי מזמן בלי שעוד לו דיברו על זה‬
‫הרבה‪ .‬אחרי הרבה שנים בארץ שהייתי די רחוק מזה חזרתי לאט‪-‬לאט לבית הכנסת‪ .‬הבית שלנו‬
‫בליּפנישֹוק היה בית דתי‪ .‬אבא ואמא שמרו על חיים יהודיים‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬התחלנו להתרחק‪.‬‬
‫אני אמנם הצטרפתי ל'חלוץ המזרחי'‪ ,‬אבל אלה שבאו אחרי כבר לא שמרו על השבת מחוץ לבית‪.‬‬
‫אהרקה אחי בכלל יצא מזה עוד בפולניה‪ .‬אצלי זה קרה בארץ‪ ,‬כשבאתי בשנת עשרים וחמש‪ .‬היו‬
‫אמנם בתל אביב די הרבה אנשים דתיים‪ ,‬אבל רוב הצעירים פרקו עול‪ ,‬אפילו שהם באו מבתים דתיים‬
‫בחוץ לארץ‪ .‬היינו הרבה רווקים‪ ,‬ללא משפחות‪ ,‬מנותקים מהבית‪ .‬לא היה הלחץ של ההורים‬
‫והקרובים ללכת לבית כנסת ולשמור שבת‪ .‬יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים‪ .‬די מהר יצאתי מזה‪ .‬לא‬
‫נשאר כלום מ'חלוץ המזרחי' שבי‪ .‬הפכתי לחבר הסתדרות והתחלתי בחיים חדשים ביחס שלי לדת‪.‬‬
‫הכובע ירד‪ .‬אין ברכת המזון ובשבת עושים מה שרוצים‪ .‬כך התגלגלתי לזיכרון ולכרכור‪ ,‬וכמה שנים‬
‫טובות לא שמרתי את השבת‪ .‬הייתי נוטר והיו משמרות בשבת‪ .‬כשהתחלתי עם החקלאות‪ ,‬היו הרבה‬
‫עבודות שהיה צריך לעשות בשבת; לסגור את המים‪ ,‬להעביר את הממטרות ולפעמים גם לקטוף את‬
‫הפרי הבשל‪ .‬כשבא הרדיו הביתה‪ ,‬באמצע מלחמת העולם‪ ,‬פתחנו את הרדיו בשבת בלי כל בעיה כדי‬
‫לשמוע חדשות על הקרבות‪ .‬שנים רבות אפילו לא הלכתי לבית כנסת בשבת‪ .‬וגם כשהלכתי‪ ,‬לא‬
‫ויתרתי על משחק קלפים בערב שבת‪.‬‬
‫אבל אחר כך הכול החל להשתנות‪ .‬חזרתי לבית כנסת בזמן שניסיתי להיות קצב וזה היה טוב‬
‫לפנד בכלל לא היה קשור לבית כנסת אז היה חשוב שלפחות אחד‬
‫בשביל הכשרות של האטליז‪ .‬ז ַּ‬
‫מאיתנו ייעשה את זה כדי שלאטליז יהיו פנים טובות‪ .‬אבל מה שיותר חשוב‪ ,‬באותו זמן הגיע‬
‫מאנגליה האבא של פרּומה‪ ,‬שהיה חזן כל שנותיו בסווֹּנזי‪ .‬הוא גר בהתחלה אצלנו ואחר כך בבית שלו‬
‫על ידינו‪ .‬לא היה נעים לא ללכת איתו לבית כנסת בשבת‪ .‬אז התחלתי מחדש במה שכבר לא עשיתי‬
‫עשרים שנה מאז שעזבתי את ליּפנישֹוק‪ .‬חזרתי אחרי כל כך הרבה שנים להניח תפילין ולהקפיד יותר‬
‫על כל מיני דברים‪ ,‬אבל לא ויתרתי על רדיו וטלוויזיה בשבת‪ .‬ואני לא הייתי היחידי שהיה עושה את‬
‫זה וגם היה הולך לבית הכנסת בשבת ובחג‪.‬‬
‫במשך די הרבה שנים גם אני הלכתי לבית הכנסת רק בשבתות ובחגים‪ ,‬כמו הרבה מהאנשים‬
‫בכרכור שהיו בכלל הולכים לבית כנסת‪ .‬אבל אחרי שיצאתי לפנסיה התחלתי ללכת גם בבוקר ובערב‪.‬‬
‫לאט‪-‬לאט נעשיתי פעיל בבית כנסת‪ ,‬בעיקר כבעל‪-‬תפילה‪ ,‬כי גיליתי שאני שוב אוהב את זה וגם‬
‫החברים בבית הכנסת אהבו לשמוע אותי‪ ,‬עד שנהייתי גבאי‪ .‬במשך עשרות שנים הייתי גבאי בבית‬
‫הכנסת בכרכור וזה היה חלק ממני‪ ,‬אולי אפילו יותר מהעבודה ב'סולל בונה'‪ .‬בעבודה הייתי פועל‪ ,‬אף‬
‫‪211‬‬
‫פעם לא מנהל עבודה‪ .‬לא התאים לי להיות מנהל עבודה בסולל בונה למרות שכשהייתי חקלאי ידעתי‬
‫לנהל עבודה של כמה וכמה פועלים‪ .‬אבל ב'סולל בונה' תפסתי לי פינה ולא רציתי להיות מאכער‪ .‬ככה‬
‫זה התגלגל בחיים שלי ולך תסביר היום למה לא היית מנהל עבודה‪ .‬אבל לעומת זאת‪ ,‬בבית כנסת‬
‫הייתי גבאי‪ ,‬ובכל הלב‪ .‬אהבתי את התפקיד‪ ,‬הרגשתי בו טוב‪ .‬ככל שבית הכנסת נעשה יותר ויותר‬
‫חשוב בחיים שלי‪ ,‬יותר ויותר נעשה לי אכפת מהגבאות‪.‬‬
‫להיות גבאי בית כנסת זה לעשות כמעט הכול‪ .‬גבאי מטפל באחזקת בית הכנסת שיהיה נקי‬
‫ומסודר בכל ימות השנה‪ ,‬דואג שיהיו בו קישוטים שאנשים נותנים לבית הכנסת לזכר בני משפחה‬
‫שלהם‪ .‬מדי כמה שנים צריך גם לדאוג לשיפוצים‪ .‬אבל עיקר העבודה השוטפת זה לחלק עליות לתורה‪.‬‬
‫הגבאים הם אלה שמחלקים עליות כל שבת וחג‪ .‬הם קובעים מי יקבל עלייה ובאיזה סדר או יעלה‬
‫לתורה‪ .‬צריך בשביל זה לדעת כל מיני דברים על האנשים‪ .‬צריך לדעת מי יש לו צורך בעלייה באותו‬
‫יום שבת כל מיני סיבות כמו חתונה‪ ,‬לידה‪ ,‬ולהבדיל יָארצייט‪ .‬צריך גם לדעת מי יותר חשוב ממי כדי‬
‫לתת לו את העליות היותר נחשבות‪ .‬צריך לפעמים לדעת איך לחלק יותר עליות באותן הזדמנויות‬
‫שיש בבית הכנסת הרבה יותר אנשים שצריכים עלייה בגלל סיבה משפחתית‪ .‬אבל גם יש די בעיות עם‬
‫התפקיד של קביעת האנשים שיקבלו עלייה‪ .‬יש לפעמים כעס על הגבאים מצד מי שחושב שמגיע לו‬
‫עלייה ולא קיבל כי היה מישהו אחר שיותר מגיע לו או שהוא יותר מקורב למלכות ממנו‪ .‬אל תשאלו‪.‬‬
‫מי שעוסק בעסקי ציבור לא תמיד זוכה לשבחים‪ ,‬אפילו בבית הכנסת‪ ,‬ואולי במיוחד בבית הכנסת‪.‬‬
‫לא סבלתי שאנשים מדברים בזמן התפילה ומאז שנעשיתי גבאי הייתי דואג להגיד להם‪ ,‬אם‬
‫בשקט ביחידות ואם תוך שתי מכות חזקות על השולחן כשאני אומר בקול חזק "שקט! מבקשים‬
‫שקט!"‪ .‬דאגתי לשקט בזמן התפילה עוד לפני שנעשיתי גבאי‪ .‬היה לי קשה לסבול את זה שמדברים‬
‫בזמן התפילה‪ .‬את זה לימדו אותנו בבית כנסת בליּפנישֹוק עוד כשהיינו ילדים; לא מדברים בתוך בית‬
‫הכנסת בזמן התפילה‪ .‬מתחשק לך לדבר עם החברים שלך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תעשה את זה מחוץ לבית הכנסת‪,‬‬
‫אבל בפנים‪ ,‬בזמן התפילה‪ ,‬בשום פנים ואופן אסור סתם לדבר‪ .‬מדי פעם הייתי ניגש לאנשים‬
‫שמפטפטים בזמן שהחזן מתפלל ואומר להם‪ ,‬לפעמים עם חיוך ולפעמים עם פנים כעוסים‪ ,‬שלא‬
‫ידברו‪ .‬זו היתה תחילת הדרך שלי לקבלת התפקיד של גבאי‪.‬‬
‫היה לי חשוב להיות גבאי כי הרגשתי שאני מתאים לזה‪ .‬אנשים בדרך כלל מקבלים את מה‬
‫שאני אומר‪ .‬אלף‪ ,‬משום איך שאני אומר‪ .‬ובית‪ ,‬משום שמה שאני אומר זה נכון וצודק ואין מאחורי זה‬
‫קונצים או התחכמויות‪ .‬בעניינים אלה תמיד היתה לנגד עיניי הדמות של אבא ושל סבא‪ .‬אצלנו‬
‫במשפחה תמיד היו גבאים‪ .‬תמיד היו עוסקים בענייני ציבור‪ .‬סבא יֹושה היה כל החיים הגבאי בבית‬
‫המדרש הישן באיוויה‪ .‬הבן שלו ישראל המשיך אחריו הרבה שנים עד שנסע לדרום אפריקה‪ .‬רק חזרנו‬
‫מרוסיה לליּפנישֹוק וכבר אבא חזר להיות גבאי בבית הכנסת‪ ,‬כי לכולם היה ברור כי זה תפקיד שנמצא‬
‫במשפחה שלנו‪ .‬אהרקה לא נוהג ללכת לבית כנסת ואני נשארתי האחרון שיכול היה לשמור על‬
‫מסורת של גבאים במשפחה‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהייתי אומר משהו למישהו בבית הכנסת‪ ,‬הייתי שם לב‬
‫שאני אומר את זה בדרך שאבא היה אומר‪ ,‬עם אותו קול‪ ,‬עם אותו ניגון ואפילו עם אותה תנועת יד‪.‬‬
‫עברו עשרות שנים מאז שראיתי את אבא ובכל זאת נשאר בי משהו ממנו‪ .‬הרגשתי שאני ממלא את‬
‫התפקיד של גבאי לזכרו‪ ,‬במקום לשים שלט בלוח הזיכרון שעל קיר בית הכנסת‪.‬‬
‫כשהצטרפתי בליּפנישֹוק ל'חלוץ המזרחי' מיד נעשיתי שם גבאי‪ ,‬אבל קראו לזה מזכיר‪ .‬שיהיה‬
‫‪212‬‬
‫מזכיר‪ .‬מה ההבדל בין גבאי למזכיר? זה אותו דבר‪ .‬שניהם עוסקים בצורכי הכלל‪ .‬כך התחלתי‬
‫להמשכיך את המסורת במשפחה‪ .‬אבל כשהגעתי לארץ‪ ,‬איך שהוא התנתקה השלשלת‪ .‬הפסקתי‬
‫לעסוק בענייני ציבור ולא הייתי לא מזכיר ולא גבאי‪ .‬לא רצתי לבחירות לוועד המושבה ולא למועצה‬
‫המקומית‪ ,‬למרות שאם אני רואה מי שכן רץ ונבחר אז אני בטוח שגם אני הייתי יכול להיבחר וגם‬
‫לעשות עבודה טובה‪ .‬לא הייתי מפקד ב'הגנה' וגם נוטר פשוט הייתי‪ ,‬בלי שום תפקיד מעבר לתורן‬
‫בתחנה‪ .‬וגם ב'סולל בונה' לא נעשיתי מנהל עבודה‪.‬‬
‫בכל מקום הייתי איש מן השורה‪ .‬עמירם כנראה שם לב לזה עוד כשהוא היה ב'נוער העובד'‬
‫וערב אחד הוא בא אליי עם חוברת אדומה שקיבל בנוער העובד‪ ,‬שכתוב עליה 'האחד במאי'‪ ,‬ובתוכה‬
‫מודפסים כל מיני שירים‪ .‬ביניהם היה שיר שהוא אמר שהוא מוכרח לקרוא אותו לי אותו כי הוא‬
‫חושב שאולי השיר הזה הוא גם עליי‪ .‬השיר פתח ואמר; "הוא היה אדם פשוט‪ ,‬רבבות ישנם כמוהו"‪,‬‬
‫ואחר כך המשיך להגיד דברים יפים על פועלי בתי חרושת ופועלי בניין‪ ,‬וגם פועלים בחקלאות‪ .‬לא‬
‫ידעתי להגיד לעצמי אם אני אוהב את מה שאמר הבן הקטן שלי או לא‪ .‬לא הייתי בטוח אם הוא‬
‫חושב שלהיות אדם פשוט זה טוב או לא טוב‪ .‬לפי המלים של השיר הרגשתי שהמשורר אומר שלהיות‬
‫אדם פשוט זה משהו טוב וחשוב‪ .‬ככה השיר נשמע לי אז‪ .‬אבל הילד‪ ,‬האם גם הוא הבין את זה ככה‬
‫או שאולי היתה לו בעיה עם אבא שהוא רק איש פשוט‪ .‬ילדים רוצים שאבא שלהם יהיה איש גיבור‬
‫או איש חשוב‪ .‬כבר מהגן מלמדים אותם לחשוב כך‪ .‬הסיפורים שהם שומעים או קוראים הם לעתים‬
‫קרובות על אנשים גיבורים או חשובים‪ .‬אבל לפי הדרך שעמירם קרא בה את השיר הבנתי שאני יכול‬
‫להרגיש בסדר‪ ,‬למרות שיכולתי גם להרגיש לא נוח כשהבן אומר לך שאתה אדם פשוט‪ .‬בבית הכנסת‬
‫לא התאים לי להיות אדם פשוט‪ .‬אמרתי לעצמי שאם אני כבר הולך קבוע כל שבת לבית כנסת אז‬
‫אולי כדאי שאהיה גם גבאי‪.‬‬
‫בתור גבאי וגם בתור בעל תפילה היה מאד חשוב לי שלימים הנוראים נשיג חזן טוב‪ ,‬עד כמה‬
‫שמרשה הכסף שאפשר לאסוף בקרב המתפללים בבית הכנסת בכרכור‪ .‬אם יש חזן טוב בימים נוראים‬
‫זה משפיע על כל השנה‪ .‬זה גם משפיע על גיוס הכסף לקראת השנה הבאה‪ .‬אם אתה בא לאנשים‬
‫וסתם מבקש דמי חברות בבית הכנסת‪ ,‬זה לא כול כך עובד‪ .‬רק למעטים יש מקום משלהם בבית‬
‫הכנסת עם השם שלהם שבשביל זה צריך לשלם כל שנה‪ .‬אבל בשביל חזן לימים נוראים‪ ,‬כל מיני‬
‫אנשים מוכנים לשלם‪ ,‬אפילו כאלה שבקושי באים לבית כנסת ואפילו לא בכל הימים הנוראים‪.‬‬
‫בשבילם‪ ,‬אם יש לכרכור חזן טוב בימים הנוראים‪ ,‬זה סימן של כבוד למושבה‪ .‬היא לא סתם מושבה‬
‫קטנה שאף חזן טוב מהעיר הגדולה לא מוכן לבוא אליה לימים נוראים‪ .‬חזן טוב בראש השנה זה כמו‬
‫פרסומת למקום כולו‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אם האנשים כבר באים לבית כנסת בראש השנה ולכל נדרי אז הם‬
‫רוצים כבר ליהנות מחזן טוב‪.‬‬
‫הייתי הולך בין הבתים במשך החודשיים שלפני ראש השנה ומגייס כסף לבית הכנסת‪ .‬לי היה‬
‫קל לגייס את הכסף‪ .‬מי לא הכיר אותי בכרכור‪ ,‬גם בקרב הוותיקים וגם בקרב העולים החדשים‪ .‬הייתי‬
‫נכנס עם שלום ועם חיוך‪ ,‬שואל על המשפחה‪ ,‬מדבר קצת פוליטיקה לפי המצב ולפי הבן אדם‪ ,‬מזכיר‬
‫את החזן הטוב שהצלחתי להביא בשנה שעברה‪ ,‬ומבטיח שהשנה אני אביא חזן עוד יותר טוב‪ .‬את מי‬
‫שיש לו ילדים בבית ספר הייתי שואל איך הם לומדים ואיך הבריאות שלהם‪ .‬למי שהילדים שלו כבר‬
‫גדולים ויש נכדים‪ ,‬הייתי שואל על הנכדים ומציע שיביאו את הנכדים לבית כנסת בראש השנה‪,‬‬
‫‪213‬‬
‫ובמיוחד בסוכות‪ .‬חשוב היה לי שיהיו הרבה ילדים בבית כנסת‪ ,‬אפילו שלפעמים הם היו קצת‬
‫משתוללים ועושים רעש‪ .‬הייתי דואג לסוכריות לילדים כדי למשוך אותם לבית הכנסת‪ .‬גם בחוץ‬
‫לארץ היה כך‪ .‬היו אנשים שתמיד היה להם סוכריות בכיס ונתנו לילדים כדי לחבב עליהם את בית‬
‫הכנסת‪ ,‬ואולי גם כדי לחבב את עצמם על הילדים‪ .‬בסוכות דאגתי‪ ,‬כמו הגבאים שלפניי‪ ,‬שכל ילד‬
‫יקבל שקית קטנה עם כמה ממתקים‪ ,‬שירגישו הילדים שבית כנסת זה מקום שחושבים עליהם ורוצים‬
‫שהם יבואו אליו‪ .‬בימים רגילים לא היו ילדים וגם בשבתות לא היו ילדים רבים‪ .‬לכן התאמצתי להביא‬
‫אותם לפחות בחגים‪ .‬כשהיתה בר‪-‬מצווה בשבת היו כמובן באים ילדים רבים של החברים ושל‬
‫הקרובים‪ ,‬ואז היתה שמחה גדולה בלבי‪ .‬אני מטבעי אוהב ילדים וגם יודע לדבר איתם על נושאים‬
‫שמעניינים אותם‪ ,‬כמו כדורגל וכדורסל‪" .‬חיים‪ ,‬מתי מחלקים סוכריות?"‪ ,‬היו שואלים אותי בלי פחד‬
‫וגם קוראים לי בשמי הפרטי‪.‬‬
‫אבל למשה‪-‬יענקב פרח הילדים לא היו קוראים בשם הפרטי‪ .‬הם היו קוראים לו אדון פרח‪ ,‬וכך‬
‫גם קראו לו המבוגרים‪ .‬ובצדק קראו לו כך‪ ,‬כי באמת היה משכמו ומעלה‪ .‬אני חושב שבכרכור הוא‬
‫היה היחידי‪ ,‬מלבד כמובן הרב והשוחט‪ ,‬שאפשר היה לקרוא לו תלמיד חכם‪ .‬מאז שאני בכרכור אני‬
‫זוכר את פרח כאיש של חוכמה‪ .‬היו בו שני סוגים של חוכמה‪ ,‬חוכמת קודש וחוכמת חול‪ .‬הוא למד‬
‫בוֹולֹוז'ין‪ ,‬וזאת לא סתם ישיבה אלא הישיבה הכי חשובה מכל הישיבות‪ .‬כשהיו אומרים בחוץ לארץ‬
‫שהאיש הזה למד בוֹולֹוז'ין היו מתייחסים אליו בכבוד רב‪ ,‬כאילו שהוא למד באוניברסיטה הכי טובה‪.‬‬
‫אנשים היו מחפשים שידוך לבנות שלהם אצל אלה שלמדו בוֹולֹוז'ין‪ .‬וֹולֹוז'ין לא היתה רחוקה‬
‫מליּפנישֹוק ואני זוכר שהיו אומרים על מישהו שהיה מצטיין בחדר שהוא עוד יגיע לוֹולֹוז'ין‪ ,‬אליה‬
‫הלכו המצוינים‪.‬‬
‫בכרכור פרח היה לעתים קרובות הפוסק הבלתי רשמי שלנו בכל מיני עניינים של הלכה‪ ,‬גם‬
‫כשהרב היה עוד איתנו וגם אחר כך כשהרב הלך לגור במקום אחר‪ .‬ובעיקר נהנינו מחוכמתו של פרח‬
‫בכל מיני חגיגות קידוש בבית כנסת‪ ,‬ובעיקר בקידוש של בר‪-‬מצווה‪ .‬פרח היה ממונה על דבר תורה‬
‫באירועים שכאלה‪ ,‬והוא בדרך כלל התחיל מפרשת השבוע‪ .‬תמיד הוא ידע לקשור בין מה שכתוב‬
‫בפרשת השבוע לענייני היום ובעיקר לענייניה של משפחת הבר‪-‬מצווה‪ .‬זה היה פשוט תענוג לשמוע‬
‫אותו‪ .‬הוא השמיע את דבריו בנחת‪ ,‬כמו כל החכמים והיה מה לשמוע‪ .‬כשפרח היה מדבר כולם היו‬
‫בשקט‪ ,‬אפילו הילדים הקטנים שהרגישו שפה מישהו אומר דברים חשובים‪ ,‬אפילו אולי שהם לא‬
‫בדיוק הבינו את דבר התורה שלו‪ .‬היה בו משהו שבהחלט עשה אותו לרב הבלתי מוכתר שלנו‪ .‬אני‬
‫מאד אוהב את פרח ומאד מעריך אותו על זה שבמשך שנים הוא עשה את הבית הכנסת שלנו ליותר‬
‫מכובד ויותר מלא תורה‪ .‬וצריך לזכור שלמרות שהוא למד בוֹולוז'ין הוא בכל זאת הלך לעבוד בחפירות‬
‫ב ַּכבארה כמו רבים מאיתנו‪ .‬מוֹולוז'ין הוא הלך ל'חלוץ המזרחי' ועלה לארץ ישראל כדי לבנות אותה‬
‫במו ידיו‪.‬‬
‫פרח היה חשוב לא רק לבית הכנסת אלא גם למושבה‪ .‬כבר מההתחלה‪ ,‬עוד לפני שאני בכלל‬
‫באתי לכרכור‪ ,‬הוא היה מזכיר ועד המושבה וגם מזכיר 'אחוזת לונדון'‪ .‬אחר כך הוא היה למזכיר‬
‫המועצה המקומית‪ ,‬כשכרכור היתה למועצה מקומית‪ .‬הוא החזיק את כל העניינים בידיים‪ ,‬הכיר את‬
‫כל הפרטים ולא חשוב מי היה ראש המועצה‪ .‬הוא היה זה שידע את כל מה שצריך לדעת ואיך צריך‬
‫לנהל את העניינים‪ .‬הוא בעצם היה הגבאי של כרכור כולה‪ ,‬אפילו שכל פעם נבחרו למועצה אנשים‬
‫‪214‬‬
‫אחרים‪ .‬הוא עשה את זה כציוני בכל רמ"ח אבריו‪ .‬אפילו כשהוא כתב את הפרוטוקולים של ועד‬
‫המושבה ואחר כך של המועצה המקומית הוא היה עושה את זה כאילו שהוא שר את התקווה‪.‬‬
‫המומחיות שלו בענייני ניהול ענייני המועצה המקומית עזרה לנו‪ ,‬שאר הגבאים‪ ,‬לנהל את בית‬
‫הכנסת‪.‬‬
‫בשנים האחרונות שלי בגבאות הגעתי לדרגה של מחלק עליות שעומד על הבימה וכך הייתי‬
‫לשותף מלא עם פרח בניהול הקריאה בתורה בים שבת וחג‪ .‬הוא עמד מצד אחד ואני מצד שני‪ .‬אני‬
‫הייתי אומר "יעלה" וקורא את השם ואחר כך אומר "שלישי" או "רביעי"‪ ,‬לפי המתבקש מהסדר של‬
‫העלייה לתורה‪ .‬פרח היה אומר את ה"מי שברך" וכל השאר‪ .‬לפעמים הוא היה גם קורא בתורה‬
‫ולפעמים השוחט היה קורא‪ ,‬ולפעמים היה מזדמן מישהו אחר‪ .‬אף פעם לא עלה בדעתי שגם אני‬
‫אקרא בתורה‪ ,‬כי אף פעם לא למדתי את לעשות את זה למרות שלמדתי להתפלל לפי מנגינה‬
‫משובחת את כל השחרית והמוסף של ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬שלא לדבר על שבת‪ ,‬וגם הפטרות‬
‫ידעתי לקרוא עם כל הטעמים‪ ,‬כמו שצריך‪ .‬אבל קריאה בתורה זה לא היה התחום שלי‪ .‬זה לא נדבק‬
‫אליי ואני לא נדבקתי לזה‪ ,‬אולי משום שזה היה סתם קריאה ולא היתה כאן אפשרות לשיר‪ ,‬כמו שחזן‬
‫שר‪ .‬ואולי פשוט משום שלקרוא בתורה זה יותר קשה וצריך לשנן היטב כי אין ניקוד ואין טעמים‪ ,‬וזה‬
‫כנראה לא היה בשבילי ואני לא הייתי טוב מספיק בשביל זה‪.‬‬
‫לחלק עליות צריך לדעת וצריך להכין את הכול מראש‪ .‬צריך לדעת מתי לתת עלייה לכהן זה‬
‫ומתי לאחר וכך עם הלויים‪ ,‬כדי שבמשך השנה הכוהנים והלויים יקבלו עלייה אחת לפחות‪ .‬אבל בכל‬
‫זאת יש כוהנים שהם יותר חשובים ויותר מכובדים ואולי להם מגיע יותר פעמים‪ ,‬ובייחוד בחגים או‬
‫בשבתות של בר‪-‬מצווה של משפחה חשובה‪ .‬וגם צריך לדעת אם יש אורח בקהל שהוא כהן ושראוי‬
‫לכבד אותו בעלייה‪ .‬ואחר כך צריך לדעת מי יש לו יָארצייט וצריך עלייה לתורה‪ ,‬ולהבדיל‪ ,‬לדעת למי‬
‫נולד מישהו‪ .‬וכשיש בר‪-‬מצווה או שבת חתן צריך לברר מי הם האורחים שיבואו לבית הכנסת ובאיזה‬
‫סדר צריך לתת להם עלייה‪ .‬בר‪-‬מצווה זה בדרך כלל יותר קל כי רוב המשתתפים הם מהמקום ומכירים‬
‫אותם‪ ,‬אך בשבת חתן זה מתחיל להיות מסובך‪ ,‬כי מתחילים להגיע כל מיני אנשים מהצד השני שאתה‬
‫לא מכיר אותם‪ ,‬קרובים שגרים בעיר אחרת‪ ,‬חברים של החתן מכל מיני מקומות‪ .‬במצב שכזה העבודה‬
‫של הגבאי נעשית מאד מסובכת‪ ,‬אבל מאד חשובה‪ .‬אי אפשר להשאיר את זה לרגע האחרון‪ .‬צריך‬
‫לשאול ולברר מי ומה וגם לחשוב מראש על הסדר‪ .‬כבר בערב שבת‪ ,‬ואפילו קודם‪ ,‬הייתי מתחיל‬
‫במלאכה‪ ,‬ומסדר לי את בראש את האנשים שיקבלו עליות ותפקידים לפי סדר‪ .‬זה כולל גם את תפקיד‬
‫פתיחת הארון וגם את תפקיד ההגבהה בסוף קריאת התורה‪ .‬לכל תפקיד החשיבות שלו והבן אדם‬
‫המתאים לו‪.‬‬
‫מה שעזר לי‪ ,‬כמובן‪ ,‬בעבודה הזו זה שהאנשים בבית הכנסת היו באים אליי ונותנים לי‬
‫אינפורמציה מי נמצא בבית הכנסת וצריך לתת לו עלייה ואפילו מי יבוא בשבת הבאה וראוי לעלייה‪.‬‬
‫אפספס מישהו שבאמת חשוב לתת לו עלייה‪ ,‬אבל‬
‫לפעמים האינפורמציה הזו עזרה לי מאד‪ ,‬כדי שלא ַּ‬
‫לפעמים זה יצר קושי כאשר הציעו לי הרבה אנשים ולך תחליט למי לתת ולמי לא‪ .‬היו לפעמים‬
‫הצעות שבאמת לא היו מתאימות‪ ,‬ואחר כך לך תדבר עם הבן אדם שהציע ותסביר לו למה לא נתת‬
‫עלייה למי שהוא הציע אותו וכן נתת למי שמישהו אחר הציע‪ .‬זה היה החלק הקשה של תפקיד‬
‫הגבאי‪ ,‬אבל שכרו בצדו‪ .‬אני הייתי זה שהחליט וזה נתן לי הרגשה טובה‪ ,‬עם כל אי הנעימות הכרוכה‬
‫‪215‬‬
‫בתפקיד‪ .‬כשלפעמים מישהו היה נעלב ואמר כל מיני דברים‪ ,‬הייתי אומר לעצמי‪ ,‬מה אני צריך את כל‬
‫הצרה הזאת‪ ,‬חסר לי צרות בחיים? אבל אף פעם לא הסתלקתי מהתפקיד בגלל דברים כאלה‪ .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬בדרך כלל הייתי מאד מתחשב באנשים ומכבד בעלייה גם מי שאינו מוכר ואינו חשוב במיוחד‪.‬‬
‫כמובן השתדלתי לתת עליות גם לתימנים ולספרדים שהשתתפו איתנו בבית הכנסת‪ ,‬ואפילו‬
‫לחסידים‪ .‬למה אני אומר אפילו לחסידים‪ ,‬כי אני נזכר בסיפור ששמעתי בילדותי‪ .‬האבא של הסבא‬
‫שלי היה גבאי בבית כנסת באיוויה‪ .‬באחת השבתות אמרו לו שיש בבית הכנסת מישהו שהוא צריך‬
‫עלייה לתורה‪ .‬הוא שאל מי זה היהודי הזה ומאין הוא בא‪ .‬קצת גימגמו‪ ,‬אבל בסוף אמרו לו שהאיש‬
‫הוא חסיד‪ .‬מיד הוא הגיב ואמר; "אצלנו בבית הכנסת עובדי אלילים לא מקבלים עלייה‪ ".‬עד כדי כך‬
‫היתה השנאה בין המתנגדים לחסידים באותם ימים‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬אצלנו הליטוַּוקים היה יחס קשה אל החסידים ובעיקר אל הגַּליציַאנרים שבהם‪ .‬ואל‬
‫תחשבו שזה לא נשאר גם בדור שלנו‪ .‬לי היתה בעיה‪ ,‬לא עם הגַּליציַאנרים כשלעצמם אלא עם איך‬
‫הם מבטאים את המלים בעברית בזמן התפילה‪ .‬אני הייתי בעד עברית כמו שצריך‪ ,‬כפי שמדברים‬
‫עכשיו בארץ ולא כפי שדיברו בחוץ לארץ‪ .‬אבל הגַּליציַאנרים‪ ,‬וגם חלק מהפוילישע ‪ -‬הפולנים‪ ,‬כשהם‬
‫קוראים בסידור אצלם התנועות מתחלפות; אּו זה אי ואי זה ַאי‪ .‬ואז כאשר הם קוראים בקול רם‬
‫אלוהיני' במקום 'אלוהינּו'‪ .‬כך היה עם לַאסט הזקן‪ ,‬האבא של שמעוני‪ ,‬שהיתה לו‬
‫בסידור יוצא להם ' ַּ‬
‫בכרכור חזקה על תפילת נעילה‪ .‬בסוף נעילה הוא היה אומר; "אדוני היא האלוהים" וחוזר על כך‬
‫בעקשנות שבע פעמים‪ .‬תמיד אפשר היה לראות חיוך על פני מתפללים רבים מבין הליטוַּוקים‬
‫והצעירים‪ .‬גם הילדים היו שם כדי להקשיב ללַאסט הזקן כשהוא אומר "היא האלוהים"‪ .‬העניין הזה‬
‫עם היא במקום היא היה ידוע אצל הילדים ולכן הפסיקו בזמן את המשחקים מחוץ לבית הכנסת כדי‬
‫לבוא ולשמוע את הדבר המצחיק הזה‪.‬‬
‫מה לעשות? היתה ללַאסט הזקן חזקה על תפילת נעילה ואי אפשר היה להוציא את זה ממנו‪.‬‬
‫אבל כשבדקנו מועמדים לחזן של הימים הנוראים עמדתי על כך שהעברית לא תהיה 'עבריס' של חוץ‬
‫לארץ‪ ,‬וודאי לא של גליציה‪ .‬אצלי‪ ,‬חזנות טובה של עכשיו היא חזנות שבה מבינים כל מלה‪ .‬יצאנו‬
‫מהגלות ויצאנו מה'עבריס' ומהרבה מהמנהגים שהיו שם‪ ,‬וכך צריך לנהוג גם בבית כנסת בארץ‬
‫ישראל‪ .‬עוד משהו‪ .‬לא אהבתי חזנים שממלמלים ואומרים את הדברים מתחת לאף ובמהירות רבה‪.‬‬
‫כל המלמול הזה והעברית הגלותית הזאת הרחיקו את הצעירים מבית הכנסת‪ .‬אם הם לא יבואו לבית‬
‫כנסת אז בסוף לא יהיה לנו דור המשך‪.‬‬
‫כאן אני נזכר בסיפור ששמעתי מהחותן שלי‪ ,‬כשעוד היה חזן בפולניה‪ ,‬לפני שהוא עבר לגור‬
‫באנגליה עם כל המשפחה‪ .‬בחיפושים שלו אחרי קהילה שתשכור אותו לימים הנוראים הוא הגיע‬
‫לליּפנישֹוק‪ .‬הגבאים שמע ו אותו והיו מרוצים ממנו ומהחזנות שלו וגם הסכימו על המחיר‪ .‬בסוף הם‬
‫שאלו אותו‪ ,‬וכמובן ביידיש; "יש לך ילדים?"‪ .‬השאלה היתה מאד חשובה‪ .‬הקהילה‪ ,‬כחלק מהסידור עם‬
‫החזן‪ ,‬צריכה היתה לדאוג לו ולבני ביתו למקום לינה וסעודה במשך כל הימים הנוראים‪ ,‬מלפני ראש‬
‫השנה ועד אחרי יום כיפור‪ .‬לכן הם רצו לדעת כמה ילדים יש לו כדי לדעת כמה זה יעלה להם מעבר‬
‫למשכורת שהוסכם עליה‪ .‬החזן‪ ,‬שאחרי שנים היה החותן שלי‪ ,‬ענה על השאלה ביידיש; "נַּיין"‪ .‬מאחר‬
‫שהוא היה מפולניה‪ ,‬הגבאים הליטוַּוקים של ליּפנישֹוק היו בטוחים שהוא נוהג כדרך היהודים‬
‫הפולנים‪ ,‬וכשהוא אומר נַּיין הוא מתכוון להגיד ניין‪ ,‬שאצלנו הליטוַּוקים פירושו "לא" בעברית‪ .‬הם‬
‫‪216‬‬
‫מאד שמחו על שיצאו מכל העסק בזול‪ .‬גם חזן טוב כלבבם וגם אחד בלי ילדים‪ .‬זה היה מאד נוח‬
‫לתקציב שלהם‪ .‬אבל למרבה ההפתעה‪ ,‬כשהגיע החזן לקראת ראש השנה‪ ,‬הוא בא עם אישה ותשעה‬
‫ילדים‪ .‬נַּיין ביידיש של הפולנים יכול להיות גם "לא" וגם "תשע"‪ .‬שמעתי את הסיפור הזה מהחותן‬
‫שלי יותר משלושים שנה אחרי המקרה‪ .‬זה היה אחרי שהוא עזב את אנגליה כשיצא לפנסיה ממשרת‬
‫החזן בבית הכנסת של העיר סוֹונזי‪ .‬זה היה אחד המקרים הנדירים שהוא סיפר לי על עצמו ומה‬
‫שקרה לו בחוץ לארץ‪ .‬בדרך כלל היינו מדברים על עניינים עכשוויים של בית הכנסת או על מה‬
‫שאוכלים‪ .‬כשהוא סיפר לי על הסיפור שלו עם הגבאים של ליּפנישֹוק‪ ,‬הוא יצא מגדרו‪ ,‬כנראה בגלל‬
‫שזה היה קשור בליּפנישֹוק שלי וגם משום שזה היה סיפור טוב‪.‬‬
‫בתור גבאי דאגתי גם שתהיה סעודה שלישית כמו שצריך ושהמתפללים הקבועים ירגישו שיש‬
‫להם בית בבית הכנסת‪ .‬זו לא היתה סעודה שלישית מפוארת‪ .‬לפעמים הסתפקנו בסרדינים שהבאתי‬
‫מראש ועוד כמה מאכלים וכמובן חלות קטנות ומשהו חריף לשתות‪ .‬אבל מה שחשוב היה שתהיה‬
‫אווירה של שמחה וחברות‪ .‬העיקר לא היתה הסעודה אלא השירה‪ .‬שרנו בהתלהבות כמו חסידים‬
‫בחצר של האדמו"ר‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬הצטרפו כמה צעירים לסעודה השלישית‪ .‬גם שמעון‪ ,‬החבר של‬
‫עמירם היה ביניהם‪ .‬הם אהבו לבוא לסעודה השלישית יותר מאשר לתפילת שחרית ותפילת מוסף‪.‬‬
‫בשבילם‪ ,‬וגם בשבילי‪ ,‬זה היה כעין מפגש חברים‪ .‬פעם היינו הולכים לשחק קלפים‪ .‬אחר כך הלכנו‬
‫לסעודה שלישית‪ ,‬כדי להרגיש טוב ביחד וגם לקיים מצווה‪.‬‬
‫אף סעודה שלישית לא נגמרה בלי ששרנו "וְּ ַּטהר לבנּו"‪ .‬השיר הזה היה במיוחד אהוב על‬
‫סגלֹוביץ’‪ .‬הוא עשה תמיד שמח בסעודה השלישית בבית כנסת‪ .‬הוא אהב לשיר‪ ,‬ובמיוחד אני זוכר את‬
‫השיר "י ְּׂש ְּמחּו ְּב ַּמ ְּלכּו ְּתך שֹו ְּמרי ַּשבת"‪ .‬הוא היה שר את השיר עם הרבה חום בלב ובמיוחד התלהב‬
‫כאשר הגענו ל" ַּעם ְּמ ַּק ְּדשי ְּשביעי"‪ .‬כאן הוא היה מרים את הקול שלו בהתלהבות והכניס את כולנו‬
‫למצב רוח שאפילו אלה מאיתנו שבקושי היו יכולים לשיר ולא שרו בדרך כלל אלא זמזמו מהצד‪ ,‬בכל‬
‫זאת הצטרפו לשירה בגלל ההתלהבות של סגלֹוביץ’‪ ,‬ואפילו עשו תנועות עם הידיים והראש כדי‬
‫להיכנס למצב הרוח המשותף בכל נפשם ובכל מאדם‪.‬‬
‫היה לי יחס מיוחד אל סגלֹוביץ’ ואל המשפחה שלו‪ .‬הם באו לכרכור ממש קבצנים‪ .‬היו להם‬
‫הרבה ילדים והם כבר הסתובבו קודם לכן בכל מיני מקומות בארץ‪ .‬הסבא שלו בא מהאזור שלנו בחוץ‬
‫לארץ לפני המון שנים והתיישב בירושלים כמו הרבה מהיהודים הדתיים שהיו באים אז לארץ עוד‬
‫לפני שהציונים החדשים התחילו להגיע‪ .‬סגלֹוביץ’ עצמו התגלגל לבית יתומים בירושלים ואחר כך‬
‫גייסו אותו התורכים בזמן המלחמה‪ .‬בסוף המלחמה מצאה אותו אחותו באיזה מקום רחוק בסוריה‬
‫והביאה אותו לארץ‪ .‬הוא התחתן עם יתומה מטבריה‪ ,‬שבאה ממשפחה יהודית מפקיעין בשם זינאתי‪,‬‬
‫אלה שנשארו בארץ בכל הדורות‪ .‬כבר מההתחלה הם היו עניים‪ .‬הם התגלגלו בכל מיני מקומות‬
‫והגיעו לבנימינה‪ ,‬שם היו איכרים ממשפחת זינאתי אבל בבנימינה קראו להם זיתוני‪ .‬ואז הם הגיעו‬
‫לכרכור בזמן המאורעות‪ .‬הוא חיפש עבודה עם טורייה בפרדסים‪.‬‬
‫במושבה היו הרבה שלא שהתלהבו ממשפחה ענייה שחיה כמו שחיים ערבים ומדברים תערובת‬
‫ליטווקים של כרכור‪ ,‬שפתאום‬
‫של יידיש וערבית‪ .‬זה לא התאים להם‪ ,‬לא ליהודים האנגלים וגם לא ל ַּ‬
‫באה משפחה שהיא נישט אּונזערע – לא משלנו‪ .‬אבל בכל זאת יעקב אֹופנהנדין‪ ,‬אבא של שמעון‪,‬‬
‫החבר של עמירם‪ ,‬שהיו לו הרבה אדמות בסביבת הבית שלו הסכים למכור לסגלֹוביץ’ מגרש קטן‬
‫‪217‬‬
‫בקצה של המושבה‪ ,‬רחוק מכל הבתים האחרים‪ ,‬על יד היער של האקליפטוסים‪ ,‬שאחר כך בנו במקומו‬
‫את שכונת התימנים‪ .‬טוב שאֹופנהנדין בכלל היה מוכן למכור לסגלֹוביץ’ מגרש‪ ,‬וזה לזכותו‪ ,‬כי אחרים‬
‫בכרכור לא היו עושים את זה‪ ,‬ואז הסגלֹוביצ'ים היו צריכים לגור באיזה צריף או אפילו ברפת‪ ,‬כמו‬
‫שהם אולי גרו בבנימינה‪ ,‬ואני זוכר מקרים כאלה בזיכרון יעקב‪ .‬היה להם קשה‪ .‬אֹופנהנדין היה עוזר‬
‫להם פה ושם עם קצת אוכל‪ .‬הוא היה יהודי טוב למרות שלא ראו את זה עליו‪.‬‬
‫אני הייתי בא הסגלֹוביצ'ים ומדבר איתם וזה היה חשוב להם שמישהו מהמושבה בא אליהם‬
‫ומדבר איתם בתוך הבית שלהם וגם עוזר להם קצת‪ .‬הרגשתי שאני צריך לעשות משהו כשיש משפחה‬
‫שאין להם ממה לחיות וגם שלא מוכנים לקבל אותם‪ .‬במיוחד התקרבתי אליהם כשהבנתי שהמקור‬
‫של סגלֹוביץ’ עצמו מהאזור שלנו בפולניה וזכרתי כל מיני משפחות שהיו שם וקראו להן סגלֹוביץ’‪ .‬אז‬
‫מה‪ ,‬אני לא אעזור למשפחה שבאה מהסביבה שלי? הבן שלהם משה אחרי שנים היה מזכיר לי; "חיים‬
‫אף פעם אני לא אשכח מה שעשית בשבילנו‪ .‬נתת לנו כבוד וזה היה יותר חשוב מכל דבר אחר"‪.‬‬
‫"הסתדרנו‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬עם לחם ועם בצל‪ ,‬אבל בלי כבוד אי אפשר להסתדר ואתה הבאת לנו את זה‪".‬‬
‫ותראו מה יצא מהילדים האלה שלא כל כך התלהבו מהם בכרכור במשך די הרבה שנים‪ .‬משה התגייס‬
‫לצבא הבריטי ואחר‪-‬כך הוא הצטרף לבריגדה‪ .‬סיפרו עליו שהוא היה אולי מאלה שהיו מחפשים אס‪-‬‬
‫אסניקים גרמנים והורגים אותם עם הכידון של הרובה‪ .‬אח שלו יוסף נפל במלחמת השחרור בדרום‪.‬‬
‫אח אחר יהושע נפצע במלחמת השחרור בלטרון ואחר כך היה שוטר הרבה שנים‪ .‬האח שלמה היה‬
‫בשיירה ליחיעם ויצא בחיים‪ .‬אפילו שמשון הקטן השתתף במלחמת השחרור‪ .‬במשך השנים כמה‬
‫מהבנים של סגלֹוביץ’ די הצליחו‪ ,‬קנו מגרשים בתוך המושבה ממש ובנו להם עליהם בתים‪.‬‬
‫כשהפסקתי לעבוד ויצאתי לפנסיה‪ ,‬לא נפלתי לתוך חוסר מעש כמו שקורה להרבה אנשים‬
‫כשהם יוצאים לפנסיה‪ .‬היה לי את בית הכנסת‪ .‬איזה מזל יש לאנשים בפנסיה שהולכים לבית הכנסת‬
‫כל יום‪ .‬בבוקר הם יוצאים מהבית‪ ,‬פוגשים אנשים‪ ,‬אומרים בוקר טוב‪ ,‬מניחים תפילין‪ ,‬מתפללים‪,‬‬
‫ונשארים בבית הכנסת קצת לדבר על כל מיני נושאים‪ .‬בערב‪ ,‬שוב יוצאים מהבית‪ ,‬פוגשים עוד פעם‬
‫אנשים‪ ,‬עוסקים בתפילה‪ ,‬וחוזרים לאט‪-‬לאט הביתה‪ ,‬תוך כדי שיחה על דא ועל הא‪ .‬פעם היו‬
‫מועדונים של ההסתדרות ושל המפלגות אבל הם נסגרו מזמן‪ .‬פעם אנשים הלכו בערב לקולנוע‪.‬‬
‫בכרכור היו מציגים בכל ערב סרט אחר‪ ,‬חוץ מאשר בערב שבת‪ .‬גם את בית הקולנוע סגרו‪ ,‬ולא רק‬
‫בכרכור‪ .‬גם היו פעם בתי קפה בכרכור וגם אלה נסגרו‪ .‬אנשים יושבים בבית ורואים טלוויזיה ולא‬
‫יוצאים לפגוש אנשים אחרים מחוץ לבית‪ .‬רק בתי הכנסת לא נסגרו‪ ,‬לא שלנו‪ ,‬לא של התימנים ולא‬
‫של המרוקאים‪.‬‬
‫מי שמזדקן וממשיך להיות קשור לבית כנסת זה המקום הכי טוב בשבילו‪ .‬אתה לא חי לבד‪.‬‬
‫אתה יוצא ובא‪ ,‬הולך להתפלל במניין ומשוחח עם מכרים‪ .‬אתה יודע מה נעשה במושבה ומה קורה‬
‫בארץ‪ .‬אני גרתי די קרוב אבל היו אנשים‪ ,‬כמו משה פיינברג או קֹוּפל‪ ,‬שגרו די רחוק והם הלכו לבית‬
‫הכנסת גם בקור ובגשם ולא ויתרו‪ .‬קֹוּפל‪ ,‬כשהגוף שלו נחלש‪ ,‬הלך עם מקל לבית הכנסת במשך שנים‬
‫רבות‪ .‬אחר כך הוא הלך עם שני מקלות‪ ,‬ואחר כך עם הליכון‪ .‬בסוף לקחו אותו עם כסא גלגלים לבית‬
‫הכנסת‪ .‬החותן שלי היה בזמנו הולך לבית כנסת כשהוא כבר היה די חלש‪ .‬בחורף הוא היה שם את‬
‫המעיל על הטלית והולך‪ .‬לפעמים הגשם היה נוזל לו מהזקן כשהוא היה מגיע לבית הכנסת‪ .‬כשהוא‬
‫הפסיק ללכת לבית הכנסת‪ ,‬ידעתי שזה ההתחלה של הסוף אצלו‪ .‬שיהודי כזה לא ילך לבית כנסת זה‬
‫‪218‬‬
‫סימן שכבר אין לו כוחות‪ ,‬וכי מכאן כבר אין דרך חזרה‪ .‬לכן השתדלתי ללכת לבית כנסת ולא להפסיק‬
‫אפילו שלפעמים היה קשה בבוקר לקום ולהתלבש ולצאת אל הרחוב הקר והגשום‪ .‬הייתי חורק‬
‫שיניים ויוצא‪ .‬ידעתי שאם אני לא הולך פעם או כמה פעמים אני עלול להפסיק ללכת בכלל‪ .‬בעצם‪,‬‬
‫יהודי לא מוכרח ללכת לבית הכנסת‪ .‬אם קשה לו‪ ,‬הוא יכול להתפלל לבדו בבית‪ .‬אבל אצלי זה כבר‬
‫לא היה עניין רק של להשתדל ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל במניין‪ ,‬אלא מאבק בזקנה‪ .‬ההליכה‬
‫היומיומית לבית הכנסת היתה בשבילי סימן שלא התדרדרתי‪ .‬יותר משהלכתי לבית כנסת יצאתי‬
‫מהבית‪ ,‬וזה היה יותר ויותר העיקר‪ .‬פעם‪ ,‬כשעוד עבדתי‪ ,‬הייתי אומר שאם אני אפסיק לעבוד אני‬
‫אמות‪ .‬לכן השתדלתי להמשיך לעבוד גם אחרי גיל שישים וחמש‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשכבר הפסקתי לעבוד‬
‫בגיל שבעים ושתיים הייתי אומר; אם אני אפסיק ללכת לבית כנסת‪ ,‬אני אמות‪.‬‬
‫יש דבר אחד שמאד היה חשוב לי בבית הכנסת בכרכור וזה שיגידו את הברכה לשלום מדינת‬
‫ישראל ולשלום חיילי צבא ההגנה לישראל‪ .‬ה"מי שברך" האלה‪ ,‬גם למדינה וגם לחיילים‪ ,‬היו בשבילי‬
‫חשובים מאד‪ .‬מאד כעסתי על כל מיני בתי כנסת ששם היו נמנעים מלהגיד אותם‪ .‬איך זה יכול להיות‪,‬‬
‫הייתי שואל תמיד‪ ,‬שיהודי שחי במדינה הזאת ושהחיילים שומרים ומגנים עליו‪ ,‬לא רק שלא יאמר את‬
‫ה"מי שברך" האלה אלא גם יסרב לעשות זאת כשמבקשים ממנו ואף יאסור על אחרים לעשות זאת‬
‫בבית כנסת שלו? מה הם חושבים להם אלה שלא אומרים "מי שברך" למדינה ולחיילים? איזה פנים‬
‫היו להם אם לא היתה לנו מדינה ולא היה לנו צבא? איך אפשר לחשוב דברים כאלה אחרי מה שקרה‬
‫למשפחות שלנו ללא מדינה יהודית וללא צה"ל? אני עמדתי על כך שלא רק שיגידו את ה"מי שברך"‬
‫למדינה ולחיילי צבא ההגנה לישראל בכל פעם שיש מקום לכך‪ ,‬אלא גם יגידו את זה בקול גדול‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬כשהיה התור שלי לעבור לפני התיבה והיה צריך להגיד את ה"מי שברך" האלה הייתי לוקח‬
‫אוויר‪ ,‬מנקה את הגרון קצת‪ ,‬לוקח את הדף של ה"מי שברך"‪ ,‬מחזיק אותו די גבוה כדי שכולם יראו‪,‬‬
‫ואומר את הדברים בכל נפשי ובכל מאדי‪ .‬כשגמרתי להגיד את זה עשיתי הפסקה קטנה‪ ,‬גם כדי‬
‫לשמור על המתח וגם כדי להבדיל בין ה"מי שברך" האלה להמשך התפילה‪ .‬רציתי שה"מי שברך"‬
‫האלה יכנסו לנשמה של כל אחד בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪219‬‬
‫עסקי הגמ"ח שלי‬
‫אחד הדברים שהיו קשורים לבית הכנסת היה הגמ"ח – גמילות חסדים‪ .‬לקחתי על עצמי לעשות כל‬
‫מה שקשור בגמ"ח‪ ,‬גם בגיוס הכספים וגם בחלוקתם למי שצריך‪ .‬עוד מחוץ לארץ ידענו שגמ"ח זה‬
‫דבר הכרחי לקהילה יהודית‪ .‬עם הגמ"ח עוזרים למי שחסר לו כסף כדי לעשות משהו שהוא מאד צריך‪.‬‬
‫נתנו הלוואות בלי ריבית‪ ,‬כמו שנוהגים בדרך כלל בגמ"ח‪ .‬אבל את ההלוואה צריך להחזיר כדי שאפשר‬
‫יהיה להמשיך ולתת הלוואות לאנשים אחרים שיהיו צריכים אותן בעתיד‪ .‬ההלוואות היו קטנות‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬אבל היו אנשים שבשבילם אפילו סכום קטן היה מאד חשוב‪ .‬היו אנשים שהיו צריכים גמ"ח‬
‫כדי לשלם שכר לימוד של ילד בבית ספר תיכון‪ .‬היו כאלה שהיו צריכים הלוואה כדי לשלם עבור‬
‫החתונה של הבן או של הבת‪ .‬היו כאלה שהיה חסר להם בשביל לקנות מקרר לבית‪ .‬אני הייתי הולך‬
‫מדי פעם בין התושבים של כרכור שהיכרתי ומבקש תרומה קטנה‪ .‬מאנשים שהיה להם יותר כסף‪,‬‬
‫הייתי מבקש תרומה יותר גדולה‪ .‬היו מי שנתנו הלוואה בלי רבית לגמ"ח כדי שבמשך הזמן‪ ,‬כשיהיה‬
‫עודף‪ ,‬אפשר יהיה להחזיר להם את הכסף‪ .‬המצווה שהם עשו זה היה בוויתור על הרבית שהיו יכולים‬
‫לקבל בבנק אילו היו שמים שם את הכסף‪.‬‬
‫הרגע הכי קשה בעבודה הזו של הגמ"ח היה כאשר האיש שקיבל את ההלוואה לא היה מסוגל‪,‬‬
‫ולפעמים לא מוכן‪ ,‬להחזיר אותה‪ .‬אבל אסור שמשהו כזה יקרה‪ .‬אם זה קורה‪ ,‬כל האמון בגמ"ח נשבר‪.‬‬
‫לכן כשראיתי סימנים שמשהו כזה עומד לקרות‪ ,‬הלכתי אל הבן אדם ובשקט דיברתי איתו שיעשה‬
‫הכול כדי להחזיר את ההלוואה טיפין טיפין‪ ,‬אפילו משהו סמלי‪ ,‬אבל שלא יעיז לחשוב שלא להחזיר‪.‬‬
‫בדרך כלל זה עבד‪ .‬אבל לפעמים גם היכולת שלי להשפיע על הבן אדם לא הספיקה והאיש פשוט לא‬
‫יכול היה להחזיר את ההלוואה‪ .‬ידעתי אז שאני צריך למצוא אנשים שיתנו צדקה בשביל אותו איש‬
‫כדי שעם הכסף הוא יוכל לשלם את ההלוואה לגמ"ח‪ .‬העיקר שלא יהיה מקרה שלא מחזירים הלוואה‬
‫לגמ"ח‪ .‬וכך היה‪ .‬ההלוואה הוחזרה והסיפור של הצדקה לא יצא החוצה‪ .‬על הצדקה רק מעטים מאד‬
‫ידעו‪ .‬על החזרת ההלוואה ידעו כל האנשים שהיו מעורבים בענייני הגמ"ח‪.‬‬
‫לא תמיד ידעתי מי צריך גמ"ח ולא תמיד מי שצריך גמ"ח יודע שיש לנו קופת גמ"ח בבית‬
‫הכנסת בכרכור‪ .‬בשביל זה הייתי לפעמים צריך את השכנים שלי‪ ,‬פנינה וקלאּוס‪ .‬הם אנשים שמכירים‬
‫את כל הנזקקים של כרכור ועשו הרבה בשביל לעזור להם‪ .‬תראה את פנינה‪ .‬היא היתה בשומר הצעיר‪,‬‬
‫קיבוצניקית לשעבר ומפ"מניקית שרופה‪ ,‬ובכל זאת היא עשתה מעשי צדקה כמעט כמו רבנית‪ .‬מדי‬
‫פעם פנינה היתה אומרת לי שיש מישהו בכרכור שצריך לעזור לו בהלוואה מקופת הגמ"ח שלנו‪.‬‬
‫לפנינה ולקלאּוס היה קשר עם אנשים שאנחנו בכלל לא הכרנו ולא היינו פוגשים מעולם‪ .‬אנשים אלה‬
‫גרו בשיכונים בדרך כלל‪ ,‬הרבה מהם לא היו אשכנזים וגם לא היו קשורים בבית הכנסת שלנו‪ .‬הקשר‬
‫הזה עם פנינה וקלאּוס נתן לנו את האפשרות לעשות גמ"ח גם בקרב האנשים האלה‪ .‬לא שלא היכרתי‬
‫‪220‬‬
‫אנשים מהשיכונים‪ .‬היכרתי גם היכרתי‪ ,‬בגלל שעבדתי ב'סולל בונה'‪ .‬אבל אלה בדרך כלל לא היו‬
‫אנשים מסכנים שצריכים גמ"ח‪ .‬הם יכלו להסתדר ואם כן היו צריכים הלוואה היתה להם אפשרות‬
‫להשיג מ'סולל בונה' או מקופת הפנסיה של פועלי בניין‪ .‬פה ושם היה לפעמים מישהו שבכל זאת היה‬
‫צריך איזה עזרה קטנה‪ ,‬אז למה לא? היו לי גם כמה כאלה ועזרתי להם עם הגמ"ח גם בתור מכרים‬
‫מהעבודה‪ .‬אבל את העבודה החשובה באמת‪ ,‬אם אלה שבאמת קשה להם בחיים וגם עזרה קטנה של‬
‫גמ"ח יכלה להיות גדולה‪ ,‬את העבודה הזו יכולנו בגמ"ח לעשות בגלל הקשרים שלי עם פנינה וקלאוס‪.‬‬
‫אני זוכר מקרה אחד של איש אשר לבן שלו היתה כבר חברה רצינית‪ ,‬אבל הוא לא הביא אותה‬
‫אליו הביתה כי הוא התבייש‪ .‬הבית שלהם לא היה במצב טוב והיה צריך לסדר קצת את המטבח ואת‬
‫פינת האוכל‪ .‬האיש הזה פחד שבגלל שהבן שלו מתבייש להביא את החברה שלו הביתה‪ ,‬לא ייצא מזה‬
‫שידוך ולכן הוא היה במצב רוח קשה‪ .‬פנינה הכירה את המשפחה כי לפני כמה שנים היא טיפלה‬
‫בבחור שהיו לו כל מיני בעיות‪ .‬אבל הוא יצא מזה והיה מוכן לחיים מסודרים‪ .‬חבל היה שבגלל שהוא‬
‫מתבייש בעניין הבית שלהם‪ ,‬השידוך לא יסתדר‪ .‬הגמ"ח עזר‪ .‬האבא סידר את המטבח ופינת האוכל‪.‬‬
‫החברה הגיעה הביתה ואחריה גם הגיעו ההורים שלה וברוך השם קמה משפחה חדשה בישראל‪.‬‬
‫בשביל מטרה כזאת ועוד כאלה היה חשוב לי לעבור בין הבתים ולגייס כסף בשביל קופת הגמ"ח שלנו‪.‬‬
‫כשהייתי נכנס הביתה למישהו כדי לדבר איתו על גמ"ח הייתי עושה את זה בלי לחץ‪ ,‬בלי‬
‫להתחנן‪ ,‬פשוט לדבר יפה ולהיות חביב‪ .‬אי אפשר לגייס כסף על ידי לחץ‪ .‬להיפך‪ ,‬לחץ רק מעורר‬
‫התנגדות‪ .‬מה שצריך זה לעשות את הבן אדם שותף בעניין הגמ"ח‪ ,‬שירגיש שהוא עושה משהו חשוב‬
‫והוא חלק מכל זה‪ .‬כמו שהראו פעם פרסומת בטלוויזיה בשביל מפעל הפיס‪ .‬הבן אדם שקנה כרטיס‬
‫של מפעל הפיס עמד על מגרש כדורסל עם רצפה חדשה ואמר שהוא שותף במגרש כי הוא קנה כרטיס‬
‫וזה מה שנתן למפעל הפיס את האפשרות לתת כסף כי לחדש את הרצפה‪ .‬זה מאד מצא חן בעיניי‪.‬‬
‫אמרתי לעצמי כי זה בדיוק מה שאני עושה עם הגמ"ח‪ .‬אנשים‪ ,‬אפילו שאין להם כל קשר עם בית‬
‫כנסת‪ ,‬מבינים את הצורך בגמ"ח ורוצים לקחת חלק בעזרה למי שזקוקים לה‪ .‬נכון שלפעמים היה רגע‬
‫קשה כשאנשים שרצו לדעת בדיוק למי הכסף הולך לפני שהם נותנים אותו‪ ,‬אבל אני לא יכולתי‬
‫להלבין את פני הנזקקים‪ ,‬אפילו לא ביחידות‪ ,‬ולכן תמיד אמרתי; "תסמכו עליי‪ ,‬אני אדאג שרק מי‬
‫שצריך וזקוק יקבל"‪ .‬ואנשים סמכו עליי וגם הבינו בסופו של דבר שצריך לשמור על סודיות‪.‬‬
‫הגמ"ח מילא חלק גדול מהחיים שלי‪ .‬אפילו בזמן העבודה‪ ,‬כשהייתי עובד ליד השולחן של‬
‫כיפוף וקשירת ברזל בניין‪ ,‬הייתי חושב את מי אבקר השבוע בשביל לאסוף כסף לגמ"ח‪ ,‬מה צריך‬
‫לעשות בבית כנסת בזמן הקרוב או האם הסידור של עליות שעשיתי לשבת הוא באמת מתאים ולא‬
‫החסרתי מישהו חשוב‪ .‬אבל יותר מכל‪ ,‬בזמן העבודה‪ ,‬בשקט‪ ,‬בתוך תוכי‪ ,‬הייתי בודק את הקטעים‬
‫הקשים‪ ,‬אבל היפים ביותר‪ ,‬שיהיו בתפילות של השבת הקרובה או של החג הקרוב‪ .‬חזנות של שבת זה‬
‫כבר משהו שהיה לי בדם במשך השנים ולא הייתי צריך הרבה לבדוק את עצמי‪ ,‬אבל חזנות של חג‪,‬‬
‫ובעיקר בימים נוראים‪ ,‬זה כבר משהו אחר‪.‬‬
‫חוץ מלעסוק בגמ"ח ולהיות גבאי בבית כנסת לא היו ענייני ציבור שמשכו אותי לעסוק בהם‪.‬‬
‫בפוליטיקה לא הייתי מעורב באופן אישי‪ .‬לשמוע חדשות על פוליטיקה‪ ,‬זה כן‪ .‬לדבר על פוליטיקה עם‬
‫החברים אחרי משחק הקלפים‪ ,‬בוודאי שכן‪ .‬לדבר פוליטיקה אחרי התפילה בבית הכנסת בדרך הביתה‪,‬‬
‫זה תענוג‪ .‬אבל להיות ממש בתוך הפוליטיקה‪ ,‬זה לא‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬רק בקושי הייתי קשור בחיים שלי‬
‫‪221‬‬
‫עם פוליטיקה ורק לעתים רחוקות מאד נסחפתי לעניינים כאלה באופן רציני‪ .‬בפעם הראשונה זה היה‬
‫כשהתחלתי ב'חלוץ המזרחי' בליּפנישֹוק ומיד נעשיתי למזכיר‪ ,‬אבל גם זה היה לא כל כך בשביל‬
‫רטיפיקט‪ .‬כשהגעתי ארצה נרשמתי מיד להסתדרות‬
‫ַּ‬
‫הפעילות הציבורית אלא יותר כדי לקבל את הס‬
‫וזה כמובן היה בשביל לקבל עבודה ולאו דווקא בגלל סוציאליזם או משהו כזה‪ .‬מאחר שהייתי כבר‬
‫בהסתדרות בשביל סידור העבודה אז גם התחלתי להצביע למפא"י‪ ,‬אבל אף פעם לא הייתי שלם עם‬
‫זה‪ .‬בעצם הצבעתי יותר לבן‪-‬גוריון מאשר למפא"י‪ .‬כשבן‪-‬גוריון הסתכסך עם המפא"יניקים והקים את‬
‫רפ"י הלכתי אחריו‪ ,‬הלכתי אחריו ועבדתי יום ולילה בשבילו‪ .‬הקמתי יחד עם כמה חברים את סניף‬
‫רפ"י בכרכור‪ .‬ביקרנו בבתים כדי לשכנע אנשים להצביע לרפ"י‪ .‬חלקנו מודעות למדביקים‪ .‬ארגנו כמה‬
‫אספות עם נואמים מטעם רפ"י‪ .‬לא האמנתי על עצמי; חיים גּוטלבסקי פעיל מפלגה? עוד לא קרה לי‬
‫דבר כזה מאז שהייתי מזכיר הסניף של 'חלוץ המזרחי' בליּפנישֹוק‪ .‬אז הייתי צעיר מאד ובזמן רפ"י כבר‬
‫הייתי אדם מבוגר‪ .‬זה היה מלהיב‪ ,‬זה היה מרתק‪ .‬כאילו נדבק בי חיידק‪ .‬התחלתי להבין מה דוחף את‬
‫כל הפעילים האלה שמקדישים הרבה מהזמן שלהם ומהמרץ שלהם לפוליטיקה‪ .‬אבל בבחירות לא יצא‬
‫מכל זה הרבה‪ .‬בן‪-‬גוריון‪ ,‬לצערי‪ ,‬לא הצליח למשוך מספיק קולות כדי לחזור ולעמוד בראש הממשלה‪.‬‬
‫רפ"י יצאה חלשה והייתי מאד מאוכזב‪ .‬למפא"י כבר לא רציתי לחזור‪ .‬אחרי הפצצת הכור בעיראק‬
‫עברתי להצביע לבגין ולליכוד‪ ,‬כמו הרבה ותיקים אחרים בבית הכנסת שנמאס להם כבר ממפא"י‬
‫ומהעבודה‪ .‬בן‪-‬גוריון כבר לא היה ואלה שבאו אחריו פחות ופחות מצאו חן בעינינו‪ .‬אז הלכנו אחרי‬
‫בגין כי חשבנו שהוא די ישמור על המדינה; הרי בגין גם הביא שלום עם מצרים וגם שלח להפציץ את‬
‫הכור העירקי‪ .‬ראינו שהוא כבר לא היה בנדיט שהוא היה פעם‪ .‬אחר כך כבר התרגלתי להצביע לליכוד‬
‫ונשארתי עם זה גם אחרי בגין‪.‬‬
‫‪222‬‬
‫היתה לי תוכנית‬
‫אני כבר שוכב כאן די הרבה זמן בלי יכולת לזוז‪ .‬התרגלתי כבר למצב הזה וכל פעם שאני חושב על זה‪,‬‬
‫זה מרגיז אותי‪ .‬איך אפשר להתרגל לחוסר אונים מוחלט כזה‪ .‬אני מתרגז ושוב מתרגז‪ ,‬אבל לא יוצא‬
‫מזה שום דבר‪ .‬אני ממשיך לשכב כך מבלי שאני יכול לנוע לצד זה או לצד אחר‪ .‬רק בֹוריס או ג’מיל‬
‫יכולים לעשות זאת בשבילי כאשר צריך או כאשר אני מבקש‪ .‬איך הגעתי למצב הזה? יש כאלה‬
‫שפתאום נופלים‪ ,‬בבת אחת מאבדים את הבריאות שלהם‪ ,‬פתאום נעשים נכים‪ ,‬והופכים לסיעודיים‪.‬‬
‫משהו נשבר בהם‪ ,‬משהו מתקלקל בבת אחת בבריאות שלהם‪ .‬התקף לב או אירוע מוחי גומר אותם‪,‬‬
‫משתק אותם‪ .‬יש כאלה שסרטן גומר אותם ותוך כמה חודשים הם כבר לא אותו בן אדם שהיו קודם‬
‫ויורדים מהבמה‪ .‬כמן שאומרים ביידיש אויס קַאפעלּוש מַאכער! או בעברית פשוטה; הוא כבר לא‬
‫עושה לעצמו מגבעת‪ ,‬הוא כבר לא מישהו או משהו‪ .‬אצלי זה לא היה כך‪ .‬אצלי זה היה צעד אחר צעד‪,‬‬
‫כאילו שיורדים לאט במדרגות‪ .‬משהו קטן קורה ויורדים מדרגה אחת‪ .‬אחר כך שוב יורדים כשעוד‬
‫משהו קטן קורה‪ .‬היה בהתחלה לחץ דם גבוה‪ ,‬ואחר כך כאבים בגב‪ .‬אחר כך באה הפרֹוסטטה עם‬
‫הלחץ בשלפוחית השתן‪ .‬ואז בא העסק עם הלב‪ .‬עוד התקף ועוד דום לב‪ ,‬חמישה עשר בערך‪ ,‬עד‬
‫שהגיעו אירועי המוח הקטנים וגמרו את העבודה עד הסוף‪ .‬וכמובן שמעבר לכול אלה שיחקה לה‬
‫הזקנה‪ .‬אפילו כשאין את כל המחלות האלה‪ ,‬רק מהשנים שעוברות אפשר להזדקן‪ ,‬כמו שאומרים‬
‫ביידיש פּון יָארן ַאליין קען מען ַאלט ווערן‪ .‬שמעתי את זה פעם מהבן דווקא‪ .‬הוא שמע את זה‬
‫ממישהו מהמכרים שלו בירושלים‪.‬‬
‫תמיד אמרתי לעצמי; "חיים‪ ,‬אתה לסיעודית לא הולך!" לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני‬
‫אהיה כחפץ שאין לו הופכין‪ ,‬אלא רק כשמישהו הופך אותו מצד אל צד‪ .‬חשבתי שלהיות חסר אונים‬
‫זה לא בשבילי‪ .‬לכן היתה לי תוכנית‪ .‬עשיתי את עצמי גיבור בעיני עצמי; "חיים‪ ,‬ברגע שאתה מרגיש‬
‫שאתה ברכבת הנוסעת למחלקה סיעודית אתה קופץ ממנה‪ ".‬ממש כך‪ ,‬קופץ‪ .‬היה אחד אצלנו בבית‬
‫אבות שכבר היה קרוב לתשעים‪ ,‬ואולי כבר עבר את התשעים‪ .‬ערב אחד כאשר ישבנו בחדר האוכל‬
‫בא פתאום מישהו לקרוא למנהל‪ .‬המנהל קם מהשולחן‪ ,‬יצא החוצה‪ ,‬חזר כעבור חמש דקות‪ ,‬התיישב‬
‫ליד השולחן והמשיך בארוחה‪ .‬הוא לא אמר לנו כלום‪ .‬רק יותר מאוחר בערב שמענו שאותו איש בן‬
‫תשעים זרק את עצמו מהקומה השישית‪ .‬המנהל רק היה צריך לדאוג לכך שהגופה תועבר לאן שצריך‪.‬‬
‫"איך הוא עשה מעשה כזה? כנראה שהוא יצא מדעתו? אסור לעשות דבר כזה?"‪ ,‬כך אמרו כמה‬
‫מהדיירים‪ ,‬אבל רובם שתקו ולא אמרו דבר‪ .‬גם אני לא אמרתי דבר‪ ,‬אבל לעצמי אמרתי שהאיש הזה‬
‫עשה מעשה נכון מאין כמוהו‪ .‬האמנתי שבבוא העת יהיה לי קצת כוח לטפס על החלון וטרח‪ ...‬לא‬
‫צריך בשביל זה הרבה כוח וגם לא מכשיר מיוחד או חומר מיוחד‪ .‬קצר וקולע‪.‬‬
‫‪223‬‬
‫לא אמרתי על התוכנית שלי לאף אחד‪ .‬אבל לעמירם כן אמרתי כשהוא בא לאחר המקרה‬
‫וראיתי שהוא נעשה חיוור ממה שאמרתי‪ .‬מה לעשות? רציתי שהוא יידע שאני לא מתכוון להיות‬
‫למעמסה‪ ,‬לא על עצמי‪ ,‬לא עליו ולא על אף אחד אחר‪ .‬בדיוק כך אמר לי האיש שזרק את עצמו‪ .‬זה‬
‫לא היה אצלו איזה שיגעון של רגע‪ .‬הוא חשב על כך‪ ,‬התכונן לזה‪ ,‬וברגע שהוא הרגיש שעוד מעט הוא‬
‫לא יוכל לעלות על החלון‪ ,‬זה מה שהוא עשה‪ .‬אני חושב שהוא אפילו בחר לגור בקומה השישית כדי‬
‫שהעניין יהיה על בטוח‪ .‬פתאום תפסתי שגם אני במצב טוב‪ ,‬אני גר בקומה החמישית וזה היה בהחלט‬
‫מספיק בשביל התוכנית שהיתה לי‪.‬‬
‫אבל הנה אני בכל זאת כאן במוצא במחלקה סיעודית‪ .‬אני לא מבין את זה‪ .‬איך לא שמתי לב‬
‫שאני מתדרדר ומתדרדר עד ששוב זה לא בא בחשבון בשבילי לטפס על החלון‪ .‬עכשיו אני אפילו לא‬
‫יכול לרדת מהמיטה‪ .‬גם אם הייתי יכול לרדת מהמיטה ולטפס על החלון זה לא היה עוזר לי‪ .‬המחלקה‬
‫הסיעודית היא בקומת קרקע נמוכה‪ .‬קפיצה מהחלון רק תשבור לי אולי עצם או תגרום לחבורה‬
‫הגונה‪.‬‬
‫אני מנסה להבין למה לא עשיתי את זה למרות שהרבה פעמים חשבתי על כך‪ .‬אני לא חושב‬
‫שזה היה בגלל שפחדתי‪ .‬מה שקשור לעניינים של חיים ומוות שלי עצמי‪ ,‬אני לא פוחד בדרך כלל‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬פחדתי על המשפחה שלי כשהתחילה מלחמת העולם השנייה‪ .‬פחדתי על כל היהודים כאן בארץ‬
‫כשהתחילה מלחמת השחרור‪ .‬פחדתי על עמירם כשתפסתי שהוא ביחידה קרבית בצבא‪ .‬אבל זה היה‬
‫פחד כללי כזה‪ ,‬לא ממש‪ .‬אני זוכר פעם אחת שפחדתי ממש‪ .‬זה היה כשהייתי נוטר והייתי צריך לסגור‬
‫את המים של ההשקיה באחת עשרה בלילה בשדה של קיבוץ עין שמר‪ .‬היה לי פנס קטן כדי לראות‬
‫את הדרך ולמצוא בלילה את השיבר הראשי שפותח וסוגר את כל הקווים של המים בשדה ההוא‪.‬‬
‫בעוד אני מתקרב אל מקום השיבר אני מתחיל יותר ויותר לשמוע איזה קול משונה‪ .‬משהו כמו נחירה‪.‬‬
‫ככל שהתקרבתי התחזק הקול הזה עד שנשמע לא רק משונה אלא גם מאיים‪ .‬לא יכולתי להעלות על‬
‫הדעת מה הקול הזה‪ .‬זה לא היה קול של גנבים שבאים לגנוב צינורות‪ .‬קולות של צינורות מתכת אני‬
‫מכיר היטב‪ .‬זה לא היה זה‪ .‬החלטתי לבדוק את העניין‪ .‬נשכבתי על האדמה‪ .‬שמתי את הרובה במצב‬
‫של אפשרות ירייה‪ .‬הדלקתי את הפנס בכוון הקרקע‪ .‬העליתי לאט‪-‬לאט את האור של הפנס‪ ,‬תוך כדי‬
‫זה שאני מחזיק ברובה‪ ,‬מוכן לירות אם צריך‪ .‬בהתחלה לא תפסתי מה אני רואה אבל אחר כך כבר‬
‫היה ברור לי שזו סעודה של תנים‪ .‬להקה גדולה של תנים‪ ,‬אולי עשרים ואולי שלושים ויותר‪ ,‬טורפים‬
‫משהו‪ .‬התנים התרגשו תוך כדי אכילה‪ .‬הם דחפו אחד את השני כדי לתפוס עמדה יותר טובה‪ .‬מיד‬
‫כיביתי את אור הפנס‪ .‬מרוב פחד השערות בראש שלי נעמדו כמו מסמרים‪ .‬אז‪ ,‬עוד היו לי הרבה‬
‫שערות בראש‪ .‬פתאום נזכרתי שמתה אתמול פרה ברפת של עין שמר‪ .‬הם בוודאי זרקו אותה כאן‪,‬‬
‫והתנים מצאו את דרכם אליה בהמוניהם‪ .‬כמה עשרות תנים‪ ,‬חשבתי במהירות‪ ,‬שאוכלים כמו‬
‫מטורפים‪ ,‬יכולים להתנפל על כל מי שמפריע להם לאכול‪ .‬זה לא משנה שתנים בדרך כלל מפחדים‬
‫מאיתנו בני האדם כאשר הם לבד או בקבוצה של שניים או שלושה‪ .‬אבל כשהם רבים אין בהם כל‬
‫פחד‪ ,‬ובמיוחד כשמפריעים להם בזמן סעודה דשנה‪ .‬הסתלקתי משם‪ ,‬תחילה בזחילה איטית לאחור‪,‬‬
‫לאחר מכן בהליכה זהירה‪ ,‬כדי לא להבהיל את התנים‪ ,‬ובסוף בריצה מטורפת אל עבר המושבה‪ .‬מרוב‬
‫פחד‪ ,‬לא סגרתי באותו לילה את השיבר‪ .‬זה היה הפחד הגדול היחידי שאני זוכר שהיה לי מאז‬
‫שהגעתי לארץ‪ .‬ממש חששתי אז לחיי‪ .‬הרגשה כזאת היתה לי בקרמנצ’ּוק‪ ,‬כשקוזקים עברו ברחוב‬
‫‪224‬‬
‫כשהם רכובים על סוסים‪ ,‬מחזיקים חרב ביד וצועקים להרוג את היהודים‪ .‬הפחד של פוגרום עוד‬
‫נשאר לי בתוך העצמות‪.‬‬
‫אבל מה היה לי לפחד מביצוע התוכנית‪ .‬אולי זה לא היה הפחד שגרם לי לא לבצע את‬
‫מדי‪ .‬ואולי כן‬
‫התוכנית‪ ,‬אלא שפשוט לא שמתי לב שאני מגיע למצב הזה‪ ,‬ואחר כך כבר נעשה מאוחר ַּ‬
‫פחדתי והסתלקתי מהתוכנית ועכשיו קשה לי להודות בזה‪ .‬אז למה ההוא מהקומה שמעליי לא פחד?‬
‫אולי הוא היה יותר לבד ממני‪ .‬אני לא זוכר שבאו אליו הרבה אנשים לבקר‪ .‬אולי גם זה מה שהיה;‬
‫כנראה שלא יכולתי לעשות דבר כזה למשפחה‪ ,‬ובמיוחד לא לבן ולא לנכדים‪ .‬ואולי גם משום שאצלנו‬
‫היהודים לא מסתכלים על זה בעין יפה‪ .‬פעם היו אפילו קוברים אנשים כאלה מחוץ לבית העלמין‪,‬‬
‫מעבר לגדר‪ .‬היום כבר לא עושים את זה ואומרים שהם התחרטו רגע שלפני המוות‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אני‬
‫שהייתי הרבה שנים גבאי בבית כנסת‪ ,‬מניח תפילין כל בוקר של חול‪ ,‬עובר לפני התיבה לעתים‬
‫קרובות ובמיוחד בשבת וחג‪ ,‬וכולם מכירים אותי במושבה בתור איש של בית כנסת‪ ,‬איך היו האנשים‬
‫מסתכלים על זה אם הייתי מבצע את התוכנית שלי? בסיכום‪ ,‬היו כל כך הרבה סיבות לא לעשות את‬
‫זה‪ .‬אז נכון שהיתה לי פעם תוכנית אבל בסוף אני פה בסיעודית‪ ,‬לא יכול להזיז יד או רגל‪ ,‬רק את‬
‫הראש‪ ,‬וגם זה בקושי‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫בסוף המקל היה החבר הטוב שלי‬
‫כן‪ ,‬הראש שלי עדיין צלול אבל הגוף‪ ,‬הגוף כבר כמה זמן שהוא כמעט כמו גוש אבן‪ .‬זה המצב שלי‬
‫עכשיו ואליו הגעתי בהדרגה‪ .‬קודם היה קשה יותר ויותר לקום מהכסא‪ .‬אחר כך גם היה קשה יותר‬
‫ויותר לקום מהמיטה‪ .‬גם היה קשה יותר ויותר להיכנס לחדר האמבטיה כדי להתקלח‪ .‬אני חייב‬
‫להתקלח כל בוקר‪ ,‬גם בקיץ וגם בחורף‪ ,‬אם במים חמים ואם במים קרים‪ .‬גם בבית בכרכור היתה לנו‬
‫אמבטיה אבל אני הייתי משתמש רק בפינה של הטּוש כי זה מה שאני אוהב‪ .‬אני לא מבין איך אנשים‬
‫מתרחצים כשהם יושבים בתוך המים שבאמבטיה שהם כבר התרחצו בהם‪ ,‬עם כל הסבון והלכלוך‬
‫שירדו אל תוך המים‪ .‬אהבתי את זרם המים שיורד מהטּוש מלמעלה ומלטף קודם את הראש והפנים‬
‫ואחר כך את החזה והגב‪ .‬בפעם הראשונה שהייתי צריך לעשות טּוש בתוך האמבטיה ולא בפינה‬
‫נפרדת היה כשהגעתי לבית האבות‪ .‬אני לא מבין למה הם בכלל התקינו אמבטיות בבית האבות‪ .‬הם‬
‫לא יודעים שלזקנים קשה לדלג מעל הדופן של האמבטיה? הם לא יודעים שאפשר להחליק‬
‫באמבטיה? אמרו לי שבית האבות היה פעם בית מלון ואחר כך הפכו אותו לבית אבות והאמבטיות‬
‫נשארו בחדרים מאז‪ .‬כשנעשה לי קשה להתקלח בעמידה הביא לי עמירם כסא של פלסטיק‪ .‬בהתחלה‬
‫הסתדרתי יפה עם הכסא‪ ,‬אבל אחר כך התחיל להיות קשה לקום ממנו‪ .‬לבסוף נזקקתי לעזרתו של‬
‫מישהו בכל פעם שהתקלחתי‪ .‬זו כבר ירידה בשתיים‪-‬שלוש דרגות כשמישהו צריך לעזור לך במקלחת‪.‬‬
‫זה מעליב בהתחלה‪ ,‬אחר כך מעציב‪ ,‬ולבסוף מתרגלים‪ ,‬כי יודעים שנמצאים במדרגה יותר נמוכה‪ ,‬וזהו‬
‫זה‪ .‬אין מה לעשות‪.‬‬
‫כבר לפני שהתחילו כל העניינים עם האמבטיה היה לי קצת קשה ללכת‪ .‬עוד כשהייתי בבית‬
‫שלי בכרכור היה לי כבר מקל שנעזרתי בו בהליכה‪ .‬בהתחלה זה היה כדי להבטיח שלא אמעד ואפול‪,‬‬
‫ואחר כך כדי באמת לעזור לי ללכת‪ .‬לקח לי הרבה זמן להסכים לכך‪ .‬אני חושב שזה היה בגיל שמונים‬
‫בערך‪ ,‬כמה שנים לפני שעברתי לבית אבות‪ .‬עד אז לא הרגשתי שאני כבר ממש זקן‪ .‬נכון שהיה לי‬
‫התקף לב כמה שנים קודם‪ ,‬אבל התקפי לב יש גם לאנשים הרבה יותר צעירים וזה לאו דווקא סימן‬
‫של זקנה‪ .‬זה סימן של מחלה‪ .‬להפך‪ ,‬אחרי התקף הלב הרגשתי טוב יותר‪ ,‬כי נעלם לחץ הדם הגבוה‬
‫שהיה לי די הרבה שנים‪ .‬לא חשתי שהזקנה קפצה עליי בעקבות התקף הלב‪ .‬רק אחרי כמה שנים‬
‫הרגשתי שאני כבר באמת זקן‪.‬‬
‫אולי לא הייתי מרגיש לא נוח עם המקל אילו הייתי רגיל כל השנים ללכת איתו‪ .‬פעם היו‬
‫הגברים הולכים עם מקל אפילו כשהם היו די צעירים‪ .‬המקל היה סימן לכבוד ולחשיבות‪ ,‬ולאו דווקא‬
‫כמלניק בליּפנישֹוק היה הולך עם מקל‪ .‬הוא היה בערך בן שלושים וחמש‬
‫לזקנה‪ .‬אני זוכר שהרוקח קרֹו ַּ‬
‫ובוודאי שלא במצב גופני כזה שהוא היה צריך ללכת עם מקל‪ .‬היו שם עוד כמה אנשים כמוהו שהלכו‬
‫עם מקל‪ ,‬ותמיד הם היו אנשים חשובים‪ .‬זה היה אז משהו מקובל שם‪ .‬בכרכור לא היה מקובל ללכת‬
‫‪226‬‬
‫עם מקל כשאתה לא זקן‪ .‬זה התאים רק ליקה כמו דוקטור קּושנר‪ .‬חוץ מדוקטור קּושנר אף אחד‬
‫מהרופאים האחרים שהיו במשך הזמן בכרכור לא הלך עם מקל‪ .‬דוקטור קּושנר היה הולך עם תמיד‬
‫עם מגבעת ועם מקל ביד והיה מניף את המקל למעלה ולמטה‪ ,‬כאילו שהמקל מראה לו את הדרך או‬
‫כאילו שהמקל עוזר לו לספור את מספר הצעדים‪ .‬כשהוא היה עובר ליד הבית שלנו ורואה אותנו‬
‫בחצר הוא היה מרים את המקל אל המגבעת שלו כדי להגיד שלום‪ .‬הוא הזכיר לי לפעמים את צ'רלי‬
‫צ'פלין‪ .‬גם האיש המצחיק הזה היה בדרך כלל הולך עם מקל ומגבעת שחורה‪.‬‬
‫היה די עצוב להתחיל ללכת עם מקל וגם לא הרגשתי בכלל נכבד וחשוב‪ .‬אבל לא הייתי היחיד‬
‫ולא הראשון מבין הזקנים בכרכור שהלך עם מקל‪ .‬רבים מהדור שלי התחילו ללכת עם מקל‪ ,‬מי קודם‬
‫ומי אחר כך‪ .‬במשך הזמן המקל נעשה רב שימושי‪ .‬הוא עזר לי לא רק להליכה אלא גם להרבה דברים‬
‫אחרים‪ .‬אני מנסה להיזכר בכל הדברים האלה ונראה בכמה מהם אצליח עכשיו להיזכר‪ .‬המקל היה‬
‫חשוב כדי לעזור לקום מהמיטה‪ .‬מתיישבים על קצה המיטה‪ ,‬שמים את המקל בין הרגליים‪ ,‬משעינים‬
‫עליו את הידיים ואחר כך את הגוף‪ ,‬והופ… לוחצים ומתרוממים לאט‪-‬לאט‪ .‬לפעמים הייתי צריך‬
‫לנסות כמה פעמים עד שלבסוף הצלחתי להתרומם מהמטה‪ .‬זה כבר היה בבית האבות‪ ,‬אחרי כמה‬
‫שנים שם‪ .‬המקל תמיד חיכה לי במשך הלילה ליד המיטה כדי להיות מוכן בבוקר לעזור לי לקום‪.‬‬
‫היה למקל תפקיד נוסף כשעוד גרתי לבד בבית שלי; שיהיה מקל על ידי אם פתאום ייכנס‬
‫מדי בזמן האחרון על פריצות לבתים של זקנים כדי לגנוב מהם‬
‫מישהו בלתי רצוי‪ .‬שמענו יותר ַּ‬
‫ולפעמים גם מתעללים בהם‪ .‬נעשינו כאן סדום‪ .‬לפני כן לא היו מעשים כאלה בין יהודים‪ ,‬רק בין‬
‫ערבים ליהודים‪ ,‬ורק בתקופות של מתח‪ .‬בזמן המאורעות היינו מחזיקים אקדח בבית למי שהיה‬
‫רישיון‪ ,‬ולפעמים גם אם לא היה רישיון‪ .‬לפרּומה היתה אז משרוקית בתוך המגירה של שולחן הלילה‬
‫שליד המיטה‪ ,‬משרוקית כמו שיש לשוטרים באנגליה‪ .‬היא שמרה את המשרוקית למקרה חירום‪ ,‬גם‬
‫הרבה אחרי המאורעות‪ ,‬בזמן שהיו מסתננים‪ .‬אחרי הרבה שנים‪ ,‬כשפרּומה כבר לא היתה בחיים‬
‫והייתי לבד בבית‪ ,‬המקל עזר לי להרגיש שיש לי משהו כדי להגן על עצמי‪ ,‬אם אצטרך‪ ,‬חס וחלילה‪ .‬לא‬
‫שהאמנתי שאני‪ ,‬הזקן‪ ,‬באמת אוכל לעשות משהו‪ ,‬אבל בכל זאת שמתי את המקל‪ ,‬לפעמים בצד‬
‫המיטה ולפעמים על המיטה‪ .‬במיטה הזוגית היה מקום עד בלי די‪ ,‬גם ליותר ממקל אחד‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬עוד לפני שקמתי‪ ,‬השתמשתי במקל כדי לגרור את נעלי הבית למקום קרוב אליי על‬
‫מנת לנעול אותן‪ .‬לפעמים אפילו הרמתי את נעלי הבית בעזרת המקל‪ ,‬כאשר היה קשה להתכופף‬
‫ולהרים אותן בידיים‪ .‬כך גם עשיתי כדי לפתוח את המגירה של ארון הלילה‪ .‬אף פעם לא סגרתי את‬
‫המגירה עד הסוף‪ ,‬כך שאפשר יהיה לתקוע את המקל בחריץ ולפתוח אותה מרחוק‪ .‬במשך הזמן‬
‫השתכללתי יותר ויותר‪ .‬פתחתי וסגרתי את הטלוויזיה עם המקל‪ .‬עוד בבית הכנסת בכרכור‪ ,‬כשהייתי‬
‫גבאי‪ ,‬עזר לי המקל לפתוח ולסגור את החשמל וגם לחפש ספר במדף גבוה בארון הספרים‪.‬‬
‫כשהגעתי לחיות עם המקל כבר לא הלכתי אלא למקומות קרובים והכרחיים‪ .‬הלכתי לבית‬
‫כנסת‪ ,‬הלכתי למכולת ולצרכניה‪ ,‬הלכתי לבנק‪ .‬לפעמים הלכתי לדואר‪ .‬הייתי כמובן הולך לבקר אצל‬
‫השכנים‪ .‬פעם הייתי הולך המון‪ ,‬לכל מקום במושבה וגם ליישובים שכנים‪ .‬היינו רגילים ללכת‬
‫למרחקים ארוכים‪ ,‬לעבודה‪ ,‬לשדות‪ ,‬לשמירה‪ ,‬לביקורים אצל חברים וקרובים‪ .‬לא היו מכוניות‬
‫לאנשים‪ ,‬גם בקושי היו אוטובוסים‪ .‬כשהיה צריך לעשות משהו‪ ,‬קמנו והלכנו‪ .‬כשהייתי בזיכרון‪ ,‬הלכנו‬
‫עד לחדרה או עד לעתלית ואפילו לנתניה הגענו‪ .‬גם בחיפה פעם ביקרתי לאחר הליכה של כמה שעות‬
‫‪227‬‬
‫מזיכרון‪ .‬עוד כשהייתי בתל אביב‪ ,‬הלכנו לפתח תקווה‪ ,‬ואפילו עד רחובות הגענו כשהיה שם קונצרט‬
‫של חזנים‪ .‬מה לא הייתי עושה אז בשביל לשמוע חזנים גדולים‪ .‬גם בליּפנישֹוק הלכנו בלי בעיה‪ .‬היינו‬
‫הולכים לטייל לאורך הנהר וגם הלכנו מרחק רב אל תחנת הרכבת גוויה ‪ ,‬ללוות מישהו שנוסע‪ ,‬לקבל‬
‫את פניו של מי שמגיע או סתם לראות רכבות עוברות‪ .‬רק רכבות מעטות היו נעצרות בתחנה‪ .‬שאר‬
‫הרכבות חלפו במהירות‪ .‬הן היו רכבות אקספרס בין הערים הגדולות באזור‪ ,‬והיו גם רכבות שנסעו עד‬
‫וורשה ועד מינסק‪ .‬לפעמים הלכנו עד איוויה‪ ,‬לבקר את בני המשפחה‪ .‬גם לחדרה היינו הולכים‬
‫בהתחלה‪ ,‬כאשר בקושי היה שירות של אוטובוסים‪ .‬וגם כשהיה כבר שירות שכזה‪ ,‬לא תמיד היה כסף‬
‫להוציא על נסיעה לחדרה‪.‬‬
‫פתאום נזכרתי ברגע שגם המקל כבר לא עזר‪ .‬זה היה בבית האבות בנתניה לפני שעברתי לבית‬
‫החולים הרצוג בירושלים‪ .‬התעוררתי וביקשתי לקום מהמיטה אבל לא יכולתי‪ .‬הגוף לא החזיק אותי‬
‫בכלל‪ .‬ניסיתי להיעזר בשולחן הצמוד למיטה אך ללא הועיל‪ .‬שלחתי את היד אל המקל שנשען בצד‬
‫המיטה ופתאום הוא נראה לי חסר תועלת‪ ,‬ממש קנה רצוץ תחת הגוף הגדול אך חסר האונים שלי‪.‬‬
‫חשבתי לרגע שאני עייף כי לא ישנתי טוב בלילה‪ .‬אמרתי לעצמי אולי חלמתי חלומות המתישים את‬
‫הגוף‪ ,‬אולי לא נשמתי כראוי בזמן השינה‪ .‬חיפשתי את כל הסיבות והתירוצים שבעולם כדי להסביר‬
‫לעצמי מדוע אני לא מסוגל לקום מהמיטה‪ ,‬והיו לי סיבות רבות‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬כולל הלחץ דם‬
‫והפרֹוסטטה‪ .‬זאת לא היתה הפעם הראשונה שקשה היה לי לקום בבוקר‪ .‬היו פעמים רבות כאלה‬
‫בעשר השנים האחרונות אך תמיד מצאתי דרך להרים את עצמו בסופו של דבר ולקום על הרגליים‪.‬‬
‫אולם הפעם לא מצאתי בתוכי אף טיפה של כוח‪ .‬נשארתי במיטה עצוב מאד‪" .‬האם זו תחילת הסוף?"‪,‬‬
‫שאלתי את עצמי‪" ,‬האם מעתה ואילך אני נידון לשכב במיטה ולחכות כך למוות?"‪ .‬מחשבות קשות‬
‫התרוצצו בראש שלי‪ ,‬ואז באמת כבר לא יכולתי יותר לזוז מרוב ייאוש‪ .‬פשוט היה לי פיק ברכים‬
‫וידיים‪ .‬כדי להילחם בייאוש הזה שתפס אותי אמרתי לעצמי שאני צריך לחזור ולנמנם‪ ,‬לאגור קצת‬
‫כוח כדי שכשאתעורר אמצא את קצת הכוח הדרוש כדי לקום מהמיטה‪ .‬כבר עשיתי את זה בעבר‬
‫ובאמת השינה החזירה לי את היכולת לקום ולהמשיך‪ .‬אבל הפעם כל זה לא עזר‪ .‬קראתי בטלפון‬
‫לעזרה‪ ,‬ומאז הכול התחיל להתגלגל עד שעברתי קודם לבית החולים ואחר כך למחלקה הסיעודית‪.‬‬
‫כאשר עמירם בא לקחת אותי עם האמבולנס לירושלים ידעתי שכאן מתחיל פרק חדש ואחרון בחיים‬
‫שלי‪ .‬ידעתי שלבית האבות אני כבר לא אחזור‪.‬‬
‫‪228‬‬
‫איך תהיה ההלוויה שלי‬
‫אני מקווה שלא אמות עם פה פעור‪ .‬כך אני זוכר את אבא של פרּומה‪ .‬הוא מת במיטה שלו ומצאנו‬
‫אותו עם פה פתוח עד כמה שאפשר‪ ,‬כאילו שהוא צעק לפני שהוא מת‪ ,‬כאילו הוא ממשיך לצעוק גם‬
‫כשהוא כבר מת‪ .‬הוא היה נראה לי כאילו שהוא צועק מול השמים וזה מפני שהוא לפעמים היה‬
‫משמיע טענות על אלוהים שלא שמר על אשתו‪ .‬חודש לפני שהם עמדו לבוא ארצה אחר שחיו יותר‬
‫מעשרים שנה באנגליה ומשם קנה את האדמות בכרכור‪ ,‬שלח לשם את הילדים שלו דאג שיבנו לו שם‬
‫בית‪ ,‬דווקא בדיוק אז אשתו נפטרה מסרטן ונקברה בלונדון‪ .‬הוא בא ארצה לבדו‪ .‬אני אשתדל שהפה‬
‫שלי לא יהיה פעור‪ .‬כשארגיש שהמוות מגיע‪ ,‬אני אהדק חזק את השיניים ואני אהיה מוכן לקראתו‪.‬‬
‫אני יכול לתאר לי איך תהיה ההלוויה שלי‪ .‬הכול יתחיל כאן במחלקה הסיעודית במוצא‪.‬‬
‫אמבולנס יוביל אותי לכרכור‪ .‬שם יניחו אותי ליד בית הכנסת וכל מיני אנשים יאמרו דברי הספד‬
‫וייערך טכס קצר‪ .‬משם ימשיך האמבולנס לבית העלמין‪ .‬כולם ייסעו במכוניות אחרי האמבולנס‪ .‬בבית‬
‫העלמין יעשו את הטכס כמקובל‪ .‬אני גם יודע בדיוק איפה יקברו אותי ‪ -‬ליד פרּומה‪ .‬דאגתי לכך מיד‬
‫לאחר שהיא נקברה‪ .‬בסביבה שלה בבית העלמין של כרכור קבורים גם כמה מבני המשפחה שלה‪ .‬אני‬
‫אהיה קבור יחד עם המשפחה שלה כמו שחייתי איתם כל כך הרבה שנים‪ .‬זו היתה המשפחה שלי‬
‫בארץ ואיתם אני גם אהיה קבור‪ .‬ולא רק איתם‪ ,‬לא רחוק קבורים עוד הרבה חברים שעברתי איתם‬
‫את החיים בכרכור ונמשיך להיות קרובים זה לזה גם בבית העלמין‪.‬‬
‫השאלה שמנקרת לי בראש כבר הרבה זמן היא מי יגיד 'אל מלא רחמים' מעל הקבר שלי‪ .‬אני‬
‫עשיתי את זה להרבה מהידידים והמכרים שלי שנקברו במשך השנים בבית העלמין בכרכור‪ .‬איך הייתי‬
‫פעם אומר 'אל מלא רחמים'! זה לא רק היה עניין של קול חזק ונעים‪ .‬זה היה עניין של איך הייתי‬
‫אומר את זה‪ .‬היתה לי מנגינה יפה וכל מלה היתה ברורה‪ .‬כרגיל אצלי‪ ,‬העברית היתה עברית ואפשר‬
‫היה להבין כל מילה ומילה‪ .‬זה היה 'אל מלא רחמים' של ארץ ישראל ולא של הגלות‪ .‬זה היה 'אל מלא‬
‫רחמים' של חזן של ממש ולא של סתם אחד שאין לו קול ואין לו געשמאק ‪ -‬טעם‪ .‬עבדתי על ה'אל‬
‫מלא רחמים' שלי במשך שנים רבות ושכללתי אותו‪ .‬ה'אל מלא רחמים' שאני הייתי אומר היה נכנס‬
‫לתוך הלב ואף לתוך הבטן של האנשים‪ .‬את כולי הכנסתי לתוך התפילה הזאת וכל מי ששמע הרגיש‬
‫ככה והשתתף אתי‪ .‬ראיתי בתפילת 'אל מלא רחמים' מלאכת קודש‪ .‬כשאעלה למעלה וישאלו אותי;‬
‫"חיים‪ ,‬מה הם המעשים העומדים לזכותך?"‪ ,‬אגיד להם שתפילת 'אל מלא רחמים' בבית העלמין יחד‬
‫עם העבודה שלי עם הגמ"ח הם המעשים הראשונים במעלה‪.‬‬
‫כל כך טוב הייתי בתפילת 'אל מלא רחמים' עד שהייתי למבוקש ביותר‪ .‬הייתי נעתר ברצון‪.‬‬
‫הפכתי למיסטר 'אל מלא רחמים' של כרכור‪ .‬ועכשיו‪ ,‬מי יגיד עליי 'אל מלא רחמים'? יש כאלה‬
‫שיכולים לעשות זאת‪ ,‬אבל איפה ה'אל מלא רחמים' שלהם ואיפה ה'אל מלא רחמים' שלי? איפה‬
‫‪229‬‬
‫הקול שלי ואיפה הקול שלהם? איפה המנגינה שלי ואיפה המנגינה שלהם? איפה הרגש שאני מעורר‬
‫בשומעים ואיפה הרגש שהם יעוררו? לרוע המזל‪ ,‬אני‪ ,‬שליוויתי הרבה אנשים ב'אל מלא רחמים' מסוג‬
‫א'‪ ,‬אצטרך להסתפק ב'אל מלא רחמים' מסוג ב' ואולי אפילו מסוג ג'‪ ,‬תלוי את מי ימצאו כאשר יקברו‬
‫אותי במושבה‪ .‬אומרים ש"סנדלרים הולכים יחפים"‪ .‬כנראה שגם גורלי יהיה כזה בנוגע ל'אל מלא‬
‫רחמים'‪ .‬מה לעשות? זה מה שקורה לבן אדם אם הוא לא משאיר יורשים שיודעים לעשות את זה‬
‫כמוהו‪ .‬עמירם לא למד אף פעם להגיד 'אל מלא רחמים' כמו שצריך‪ ,‬למרות שיש לו קול טוב‪ .‬הוא לא‬
‫זוכר את המנגינה כמו שצריך‪ .‬אף פעם הוא לא זכר מנגינות של שירים בכלל ושל חזנות בפרט‪ .‬את‬
‫הזיכרון שלי למנגינות של תפילה לא הצלחתי להעביר אליו‪ .‬אני זכרתי מנגינות ששמעתי בילדותי‬
‫וכעבור עשרות שנים‪ ,‬כאשר חזרתי לבית הכנסת‪ ,‬ועברתי לפני התיבה‪ ,‬גיליתי שאני זוכר אותן בדיוק‪.‬‬
‫הן פשוט היו שם בתוך הראש‪ ,‬במחסן צדדי‪ .‬כל מה שהייתי צריך זה לשלוף אותן מהמחסן הזה בעת‬
‫הצורך ולא היה לי כל קושי לנקות אותן מהאבק שהצטבר עליהן ולהעמיד אותן על המדף כשהן‬
‫מבריקות כמו חדשות‪.‬‬
‫אז אין לי הרבה מה לצפות מתפילת 'אל מלא רחמים' שמישהו יגיד עליי‪ ,‬ולכן אין לי ברירה‬
‫אלא לעשות את זה בעצמי‪ ,‬עכשיו‪ ,‬בתוך הראש שלי‪ ,‬כדי אקבל מה שבאמת מגיע לי עם מנגינה כמו‬
‫שצריך ועם רגש כמו שהייתי יודע לשים בתפילה הזאת;‬
‫"אל מלא ַּרחמים שֹוכן ַּב ְּםרֹומים‪,‬‬
‫ַּה ְּמצא ְּמנּוחה ְּנכֹונה ַּת ַּחת ַּכ ְּנפי ַּה ְּשכינה‪,‬‬
‫יע ַּמזְּ הירים‬
‫ְּב ַּמעלֹות ְּקדֹושים ּו ְּטהֹורים ְּכזֹּ ַּהר הרק ַּ‬
‫את נ ְּש ַּמת חיים בן שרגא פייבע שה ַּל ְּך ְּלעֹולמֹו‪,‬‬
‫ַּבעבּור שבני משפחתו נ ְּדבּו ְּצדקה ְּב ַּעד ַּהזְּ כ ַּרת נ ְּשמתֹו‪,‬‬
‫ְּב ַּגן עדן ְּתהא ְּמנּוחתֹו‪,‬‬
‫לכן ַּב ַּעל ה ַּרחמים ַּי ְּסתירהּו ְּבסתר ְּכנפיו ְּלעֹולמים‪,‬‬
‫וְּ י ְּצרֹור ב ְּצרֹור ַּהחיים את נ ְּשמתו‪ ,‬ה' הּוא ַּנחלתֹו‪,‬‬
‫אמר; ָאמן‪".‬‬
‫וְּ ינּוח ְּבשלֹום ַּעל מ ְּשכבֹו‪ ,‬וְּ נֹּ ַּ‬
‫זה הוא‪ .‬אחרי שאמרתי בראש 'אל מלא רחמים' כפי שמגיע לי אני מרגיש יותר טוב‪ .‬אני רואה שאפילו‬
‫במצב שלי עכשיו‪ ,‬אני בכל זאת זוכר כל תו ותג במנגינה האהובה עליי‪ .‬הקטע הכי חשוב של " ְּכזֹּ ַּהר‬
‫יע ַּמזְּ הירים" שבו צריך לעלות עם המנגינה למעלה עד לשמים ולשיר את זה בכל הרגש שרק‬
‫הרק ַּ‬
‫אפשר‪ .‬הקטע הזה יצא לי גם עכשיו בצורה יפה מאד‪ ,‬אפילו שאף אחד לא שמע‪ ,‬רק אני‪.‬‬
‫האם יש לי מה לצפות מדברי ההספד שיגידו עליי בבית העלמין? אני לא כל כך בטוח‪.‬‬
‫המספידים הגדולים של המושבה כבר הלכו לעולמם‪ .‬נשארו אולי אחד או שניים‪ ,‬אבל מי יודע מה‬
‫מצבם כיום‪ .‬אני בטוח שעמירם יגיד משהו‪ .‬אפילו שהוא לא יודע לשיר – לדבר הוא יודע‪ .‬אבל אולי‬
‫הוא לא יוכל לדבר באותה עת‪ .‬אולי האבל שלו יהיה כבד באותו רגע‪ ,‬ולמרות שהוא יודע לדבר הוא‬
‫לא יוכל לעשות זאת‪ .‬ראיתי בחיי כל מיני בני משפחה שלא היו מסוגלים להוציא מלה מהפה בהלוויה‬
‫של אבא או של אמא שלהם‪ ,‬אפילו שהם היו ידועים בדרך כלל בתור כאלה שיודעים לדבר בציבור‪ .‬אז‬
‫יכול להיות שלא יהיה מי שיאמר דברי הספד של ממש מעל קברי‪ .‬ככה זה‪ .‬זה גורלו של אדם שנפטר‬
‫בגיל כמו שלי‪ .‬עוד כמה שבועות אני בן אהיה בן שמונים ותשע‪ .‬בגיל כזה כבר לא נמצאים מכרים‬
‫‪230‬‬
‫וידידים שבאמת מכירים אותי וגם יודעים להגיד עליי הספד כמו שהיו אומרים פעם‪.‬‬
‫אולי בכל זאת פנינה תגיד דברים‪ ,‬אולי אמנון‪ .‬אבל זה לא יהיה כמו שעושים אנשים שגדלו‬
‫בבית הכנסת‪ .‬פעם ידעו לדבר בפני קהל‪ .‬היתה מסורת של דרשנים‪ ,‬מגידים ולומדי תורה בחברותא‪.‬‬
‫ידעו לשאת נאומים במיטינגים‪ ,‬באספות וגם בבית העלמין‪ .‬רבים מאיתנו ידעו לדבר בציבור וגם‬
‫אהבו לעשות זאת‪ .‬אני זוכר הלוויות שבהן אמרו אנשים רבים דברי הספד על הנפטר‪ .‬דיברו ודיברו‬
‫ודיברו‪ ,‬ולנו גם היתה סבלנות ורצון לשמוע‪ .‬אבל להבדיל מהיום‪ ,‬האנשים שדיברו אז ידעו להגיד‬
‫דברים של טעם‪ ,‬לשלב דברי תורה‪ ,‬ובעיקר לא להסס לספר הרבה דברים טובים על מי שהלך לעולמו‪.‬‬
‫היום הכול קצר ולפעמים גם די חסר חשיבות‪ .‬אומרים משהו וזהו‪ .‬לא מכניסים את הנשמה‪ ,‬לא‬
‫מבקשים להשאיר רושם‪ ,‬לא מחפשים לעשות את זה הכי טוב שאפשר‪.‬‬
‫גם בפוליטיקה היום אין כבר הרבה אנשים שיודעים לדבר כמו בן‪-‬גוריון או בגין‪ .‬פעם היו רבים‬
‫כמוהם‪ .‬היום‪ ,‬משום מה הם נעלמו‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי הטלוויזיה גרמה לכך‪ .‬אולי היהדות והציונות לימדו‬
‫אותנו לדבר‪ ,‬ועכשיו כשלא נשאר הרבה‪ ,‬לא מזו ולא מזו‪ ,‬אין מי שיודע לדבר ואין על מה לדבר‪.‬‬
‫בליּפנישֹוק רבים ידעו לדבר‪ ,‬בבית כנסת או בקלוב של התנועה‪ .‬כשהגעתי לתל אביב‪ ,‬בילינו ערבים‬
‫שלמים באסיפות וכל הזמן האזנו לדברים ארוכים של הרבה דוברים ולא התעייפנו‪ .‬להפך‪ ,‬עוד‬
‫המשכנו להתווכח‪ .‬בכרכור‪ ,‬כל אירוע חשוב היה קשור בדברים שאנשים דיברו ואף פעם לא היה חסר‬
‫מי שיידבר‪ .‬אפילו בחתונות ובבר מצוות היו אומרים דברים‪.‬‬
‫אני זוכר את הבר‪-‬מצווה של עמירם‪ .‬אלי‪-‬דוד בדש דיבר וגם פרח דיבר‪ ,‬וכמובן קפלן החזן‬
‫שלנו‪ ,‬אשר הכין את עמירם לומר את הפרשה ואת ההפטרה‪ .‬אלי‪-‬דוד דיבר יידיש‪ .‬הוא מהראשונים‬
‫ביותר בכרכור‪ ,‬והיה מוכתר וראש הוועד של המושבה‪ .‬הוא לא למד עברית אבל הסתדר יפה מאד עם‬
‫היידיש שלו ועם הקצת אנגלית שלמד בזמן הקצר שהוא היה באמריקה בתור בחור צעיר‪ .‬כשאלי‪-‬דוד‬
‫היה מדבר היינו כולם מרותקים‪ .‬הוא היה איש עממי מאד והדברים שהוא היה אומר חדרו ללב של‬
‫כול אחד‪ .‬היתה לו יכולת לקחת דבר קטן ולעשות ממנו דבר גדול‪ .‬למשל‪ ,‬בבר‪-‬מצווה של עמירם הוא‬
‫סיפר איך שבזמן שהוא היה ממלא במים את הצלחות של הפרדס שלו‪ ,‬שהיה ממש על הגבול של‬
‫המגרש שלנו‪ ,‬עמירם התינוק זחל על ארבע ובא להסתכל איך שמשקים את העצים‪ .‬וזה מה שאלי‪-‬דוד‬
‫אמר על כך בזמן הקידוש בבית הכנסת; "התינוק הזה‪ ,‬שהיום עומד לפנינו כבר‪-‬מצווה‪ ,‬הסתכל במים‬
‫הזורמים וממלאים צלחת של עץ בפרדס שלי ופתאום אמר 'מים'‪ .‬אתם שומעים‪ ,‬הוא עוד לא ידע‬
‫לדבר בכלל‪ ,‬התינוק הזה‪ ,‬ופתאום הוא אומר לי 'מים'‪ .‬זו היתה המילה הראשונה שהתינוק הקטן הזה‬
‫אמר‪ ,‬תינוק שגדל בארץ‪ .‬כאן בארץ ישראל‪ ,‬בה אנו מחדשים את ימינו כקדם על ידי עבודת‬
‫החקלאות‪ ,‬המים הם הדבר חיוני וחשוב ביותר‪ .‬אבל בכרכור‪ ,‬במקום שנוטעים הרבה פרדסים‪ ,‬המים‬
‫חשובים פי כמה וכמה‪ .‬לולא המים המצוינים שמצאנו כאן בבארות שמסביב לכרכור‪ ,‬לא היינו יכולים‬
‫להקים מושבה משגשגת‪ .‬כאן המים הם התמצית של חיינו והבסיס לקיומנו‪ .‬בלי המים לא היינו‬
‫יכולים להקים מחדש את ארץ ישראל ולא היינו יכולים למלא את בשורת הציונות בכרכור‪ .‬והתינוק‬
‫הקטן הזה‪ ,‬שהיום הוא בר‪-‬מצווה‪ ,‬הבין את זה עוד לפני שידע לדבר‪ .‬אנחנו הולכים ומקימים לנו דור‬
‫חדש בארץ ישראל אשר כבר בבטן אמו לומד כיצד לבנות את ארצנו ולהגשים את חזוננו"‪ .‬אחר כך‬
‫קפלן ופרח דיברו על פרשת האזינו וידעו להגיד דברים של טעם מתוך בקיאות‪ .‬הם גם ידעו לקשור‬
‫את הפרשה עם מה שקרה בארץ באותו זמן כשעדיין נמשכה בה מלחמת השחרור‪.‬‬
‫‪231‬‬
‫קפלן היה איש טוב שאהבתי אותו מאד‪ .‬הוא היה לי דוגמה בהרבה דברים‪ .‬הוא היה נעים‪,‬‬
‫מדבר בשקט עם האנשים‪ .‬היה לו חיוך נחמד על הפנים‪ .‬אפשר בהחלט להגיד עליו שדרכיו דרכי נעם‪.‬‬
‫הוא ידע ללמוד ולתת דרשה בלי התחכמויות ובלי לעשות רושם‪ .‬במיוחד אהבתי את החזנות שלו‪.‬‬
‫בדיוק כמו שהיו מתפללים אצלנו בליּפנישֹוק והסביבה‪ .‬הייתי יושב בבית הכנסת ומקשיב לחזנות שלו‬
‫כמו תלמיד בבית ספר‪ .‬ידעתי שמה שהוא עושה זה הכי טוב והכי נכון‪ ,‬כמו ששמעתי בליּפנישֹוק‪ .‬וגם‬
‫אהבתי את הדברים של טעם שהוא היה אומר בזמן הסעודה השלישית וגם בזמן שהיו עושים קידוש‬
‫בבית הכנסת לבר‪-‬מצווה או לשבת חתן‪ .‬מאד הייתי שמח אם מישהו כמו קפלן היה אומר את ההספד‬
‫עליי‪.‬‬
‫אבל מי שהיה במיוחד מומחה להגיד דברי הספד ובכלל דברי תורה בכל מיני הזדמנויות בבית‬
‫הכנסת זה פרח‪ .‬הוא היה בקי בכל נושא שקשור ליידישקייט‪ .‬תמיד ידע למצוא את הפסוק המתאים‬
‫ותמיד ידע למצוא את ההסבר למה שצריך לעשות ומה שלא צריך לעשות לפי ספרי הקודש‪ .‬היה‬
‫פשוט תענוג לשמוע אותו בבית הכנסת אבל במיוחד בהספדים‪ .‬הספד אצלו היה גם שעור‪ .‬לא חשוב‬
‫מי הנפטר‪ ,‬הוא מיד ידע לקשור את החיים שלו עם מה שכתוב באיזה שהם מקומות בתורה‪ ,‬בנביאים‬
‫או בתלמוד‪ .‬אבל הוא גם ידע לקשור את החיים של הנפטר עם הציונות‪ ,‬עם בניין ארץ ישראל‪ .‬הספד‬
‫שבו יש גם דבר תורה וגם דבר ציונות‪ ,‬כמו שפרח היה יודע להגיד‪ ,‬היה מתאים לי מאד‪.‬‬
‫אלי דויד בדש וקפלן כבר נפטרו מזמן‪ .‬ואני לא בטוח שמצבו של פרח לא יאפשר לו להגיד‬
‫הספד עליי‪ .‬איך להגיד בעדינות; גם הוא כבר לא כל כך צעיר‪ .‬לכן‪ ,‬מה שנשאר לי זה להגיד דברי הספד‬
‫עליי בעצמי‪ ,‬קודם שאני הולך לי מן העולם הזה‪ .‬מה הייתי אומר? הייתי אומר בערך כך;‬
‫"חיים גּוטלבסקי‪ ,‬שאנחנו קוברים אותו היום‪,‬‬
‫היה אדם טוב שבא מבית טוב‪,‬‬
‫והיה חביב על הבריות‪.‬‬
‫היו לו הרבה חברים פה בכרכור‪,‬‬
‫והוא גם עזר להרבה אנשים שהיה להם קשה בחיים‪,‬‬
‫מדי‪.‬‬
‫בכל מיני דרכים מבלי לדבר על כך יותר ַּ‬
‫הוא אהב מאד את אשתו כל ימיו‪ ,‬ותמך בה בעת צרה ומחלה‪.‬‬
‫הוא אהב את בנו ורצה שיהיה לו כל מה שאפשר לתת לילד‪.‬‬
‫הוא אהב את הנכדים אהבת נפש‪ ,‬ושמח שהוא משאיר אחריו‬
‫זכר למשפחה הגדולה שהלכה לאיבוד בשואה‪.‬‬
‫חיים גּוטלבסקי אהב את ארץ ישראל כבר בחוץ לארץ‬
‫וככול שהוא חי בארץ יותר כך הוא אהב אותה יותר‪.‬‬
‫הוא היה גאה בזה שהוא השתתף בבניין הארץ‪.‬‬
‫הוא אהב את המקום שלו‪ ,‬את כרכור‪.‬‬
‫הוא היה חלק מכרכור‪ ,‬וכרכור היתה חלק ממנו"‪.‬‬
‫ואז הייתי מוסיף ואומר;‬
‫"חיים גּוטלבסקי היה חבר חשוב בבית הכנסת‪.‬‬
‫עסק בצורכי ציבור והיה גבאי במשך שנים ארוכות‪.‬‬
‫‪232‬‬
‫הוא היה נעים זמירות ותפילתו ערבה לאוזנינו"‪.‬‬
‫זה מאד חשוב לי להגיד משהו על החזנות שלי‪ .‬מכל הדברים שעשיתי‪ ,‬את זה עשיתי הכי טוב והכי‬
‫מתוך הלב‪ .‬כשהייתי מתפלל לפני התיבה הרגשתי מלך‪ .‬לא חשוב שהייתי הרבה שנים פועל בניין‬
‫ב'סולל בונה'‪ ,‬לא היה אכפת לי שיש לי כאבים חזקים בגב כבר שנים רבות‪ ,‬ושהפרֹוסטטה עושה לי‬
‫צרות בשנים האחרונות‪ .‬הכול היה נשכח ונדחק לצד כשהייתי מרגיש שהקהל איתי ונותן לי כוח‬
‫בתפילה‪ .‬פרח היה יודע להגיד גם את זה הכי טוב שאפשר אם הוא היה יכול לבוא ולהספיד אותי‪.‬‬
‫אבל אני שם עכשיו בצד את דברי ההספד ושואל את עצמי איזה מין בן אדם באמת הייתי‬
‫בחיים שלי‪ .‬הייתי איש עבודה‪ .‬אני יודע להתאמץ אבל לא להתחכם‪ .‬אני יודע לעבוד אבל לא לנהל‪.‬‬
‫אני איש עסקים קטן מאד‪ .‬עסקים זה עניין של ניהול חשבונות‪ ,‬לרשום כל דבר‪ ,‬לחשב כל דבר ואת זה‬
‫אף פעם לא ששתי לעשות‪ .‬כשאני חושב על זה עכשיו‪ ,‬אני רואה כי כל החיים שלי עבדתי לפרנסתי‬
‫בידיים‪ .‬מרגע שירדתי בנמל יפו עבדתי עם הידיים‪ ,‬בעיקר בבניין ובחקלאות‪ .‬היו לי חמישים שנה של‬
‫עבודה גופנית קשה‪ .‬עד גיל שבעים ושתיים עבדתי ב'סולל בונה' והייתי ממשיך לעבוד עוד כמה שנים‬
‫אילולא פרּומה חלתה מאד והייתי מוכרח לטפל בה‪.‬‬
‫איך זה יצא שעבדתי עבודת כפיים כל חיי? הרי אבא שלי לא היה איכר וגם לא פועל בניין‪.‬‬
‫אבא היה סוחר וגם שאר בני המשפחה שלו היו סוחרים‪ .‬בסביבה שלנו רק יהודים מעטים היו בעלי‬
‫מלאכה שעבדו ממש בידיהם‪ .‬רק הגויים עבדו בשדות ובבניין‪ .‬איך זה קרה שכאן בארץ הייתי לעובד‬
‫אדמה ולפועל בניין כמו הגויים? פשוט התגלגלתי למצב הזה‪ .‬כשהגעתי ארצה מה שאפשר היה‬
‫לעשות אז זה להיות פועל‪ .‬וגם לא היתה אז בושה להיות פועל‪ .‬להפך‪ ,‬אפילו שרו שירים המהללים‬
‫את העבודה ואת העובדים‪ .‬לפועלים היו מפלגות חזקות ומפא"י בראשן‪ .‬המנהיגים שלנו קראו לעצמם‬
‫פועלים‪ .‬לפועלים היה אפילו בנק‪ .‬היום זה כבר אחרת‪ .‬הילדים והנכדים שלנו כבר לא עובדים עם‬
‫הידיים אלא עם הראש‪ .‬חזרנו להיות כמו בחוץ לארץ ואולי ככה זה צריך להיות‪ .‬הדור שלנו היה צריך‬
‫להתעסק עם עבודת כפיים כי היה צריך לבנות כאן משהו מההתחלה‪ .‬אבל אני לא בטוח שהדורות‬
‫הבאים ישירו עלינו ועל העבודה שעבדנו בידיים‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫הכובעים שהיו לי‬
‫אני מרגיש שקר לי בראש‪ .‬רוח קרירה נושבת על הקרחת שלי ומקררת אותה‪ .‬כנראה שהאחות פתחה‬
‫את החלון האחורי על מנת לאוורר את החדר‪ .‬היא עושה את זה בדרך כלל בבוקר כאשר היא נכנסת‬
‫לחדר וקשה לה כנראה עם הריחות שלנו‪ .‬כאשר קר לי בראש אני לא מרגיש בנוח ואני חייב לכסות‬
‫את הראש‪ .‬אבל עם מה אני אכסה עכשיו את הראש‪ .‬אני לא אשכב במיטה עם כובע‪ .‬אולי אבקש‬
‫שישימו לי מגבת על הראש או למשוך את הסדין מעל הראש‪ .‬ראיתי בקולנוע כי פעם היו כובעי שינה‬
‫ארוכים כאלה עם ציצית או כדור של חוטים בקצה‪ .‬אנשים שהלכו למיטה עם כובע כזה‪ .‬הם אולי‬
‫נראו כמו ליצנים‪ ,‬אבל היה בטוח שהיה להם חם בראש‪ ,‬וזה מה שחשוב‪ .‬חבל שאין היום כובעים‬
‫כאלה‪ .‬אני לא הייתי מתבייש לשים כובע של ליצנים על הראש ובלבד שיהיה לי חם‪.‬‬
‫אני בכלל אוהב כובעים ותמיד אהבתי כובעים‪ ,‬מאז שאני זוכר את עצמי‪ .‬היו לי כל מיני סוגים‬
‫של כובעים‪ .‬אני זוכר שכשהייתי נער קטן היה לי כובע מצחייה של תלמידים שהיו קוראים לו ַּדשיקל‪.‬‬
‫היום כבר אין כובעים כאלה‪ .‬הם פשוט נעלמו‪ .‬אבל פעם הרבה בחוץ לארץ היה להם כובע כזה‪.‬‬
‫הדשיקל‬
‫בהתחלה הייתי שם אותו על הראש ממש ישר‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כשקצת התבגרתי משכתי את ַּ‬
‫לצד ימין של הראש‪ .‬לפעמים הייתי עומד מול הראי ומנסה כל מיני מצבים של הכובע על הראש‪ ,‬כל‬
‫מיני פוזות‪ ,‬כמו שאומרים עכשיו‪ .‬אסתר אחותי היתה צוחקת ממני ואומרת; חיים‪ ,‬אתה תגדל להיות‬
‫גנדרן‪ ,‬אתה כבר גנדרן קטן‪ .‬כשתגדל תהיה גנדרן גדול"‪ .‬ואני הייתי אומר לה; "זה לא נכון‪ .‬אני לא‬
‫גנדרן‪ .‬אני סתם מנסה את הכובע ובודק את כל האפשרויות"‪.‬‬
‫לדשיקל אבל זה כבר היה‬
‫אחר כך התחלתי לשים ַּקסקט על ראש‪ .‬גם ל ַּקסקט יש מצחייה כמו ַּ‬
‫סגנון אחר ויותר כובע של גדולים‪ .‬לא הייתי יחידי‪ .‬הרבה צעירים שמו ַּקסקט על הראש‪ ,‬גם‬
‫בליּפנישֹוק וגם בכל העיירות מסביב‪ .‬עוד כשהיינו בקרמנצּו'ק כבר התחילו ה ַּקסקטים‪ ,‬גם אצל יהודים‬
‫וגם אצל גויים‪ .‬מאז שנכנס ה ַּקסקט קשה היה לפעמים להבחין בין יהודים וגויים‪ .‬מי שחבש אותו היה‬
‫נחשב למודרני‪ַּ .‬קסקט היה של צעירים ושל אנשים רגילים‪ .‬אנשים מכובדים ַּקּפלּוש על הראש‪ .‬אבא‬
‫אף פעם לא חבש ַּקסקט וגם ביקש ממני לא ללכת עם ַּקסקט לבית הכנסת‪ .‬הוא חשב שזה לא מתאים‬
‫למקום‪ ,‬במיוחד לא בשבת‪ .‬לא היתה לי כל בעיה עם זה‪ .‬אני דווקא אהבתי ַּקּפלּוש‪.‬‬
‫היו כל מיני ַּקּפלּושים בכל מיני גזרות‪ ,‬חומרים וצבעים‪ .‬כל פעם שהייתי הולך לביקור באיוויה‬
‫הייתי נכנס לאחת משתי חנויות הכובעים שהיו שם‪ ,‬ולפעמים לשתיהן‪ ,‬ומנסה כמה כובעים‪ .‬איך‬
‫נראיתי יפה ב ַּקּפלּוש‪ ,‬כזה או אחר‪ .‬ה ַּקּפלּוש פשוט התאים לי ואולי אני התאמתי לו‪ .‬המוכר בחנות‬
‫היה אומר לי כמעט תמיד; "עס פַאסט דיר" ‪ -‬זה מתאים לך‪ .‬אם זו היתה מוכרת היא בדרך כלל היתה‬
‫אומרת תוך חיוך רחב; "עס קוקט זייער שיין אף דיר" –זה נראה מאד יפה עליך‪ .‬הנשים אהבו לראות‬
‫אותי עם ַּקּפלּוש יותר מאשר עם ַּקסקט‪ .‬הסכמתי איתן אבל לא הגעתי עד כדי קניית ַּקּפלּוש לעצמי‬
‫‪234‬‬
‫עד שהגיע הזמן‪.‬‬
‫הזמן ל ַּקּפלּוש הגיע לקראת מסיבת הפרידה שעשו לי החבר'ה שלי מ'חלוץ המזרחי' כאשר‬
‫עמדתי לנסוע לארץ ישראל‪ .‬אני שמתי על הראש ַּקּפלּוש שקניתי לפני כן באיוויה ואילו החברים‬
‫שנשארו בליּפנישֹוק המשיכו לשים ַּקסקטים‪ .‬חשבנו אז בליּפנישֹוק כי לארץ ישראל נוסעים עם‬
‫ַּקּפלּוש‪ .‬זה היה נראה בעינינו אפילו יותר חגיגי מאשר ללכת לבית הכנסת‪ .‬יצאתי לארץ ישראל עם‬
‫ַּקּפלּוש אבל נכנסתי אליה עם ַּקסקט‪ .‬כבר באנייה מקונסטנצה ליפו התברר לי שהצעירים היו כולם‬
‫עם ַּקסקט‪ .‬ה ַּקּפלּוש היה כובע של מבוגרים יותר‪ ,‬של אלה שהם 'בעלי‪-‬בתים'‪ ,‬שיש להם מספיק כסף‬
‫להקים איזה עסק קטן‪ ,‬ולא של חלוצים שבאים לבנות את הארץ במו ידיהם‪ .‬טמנתי מיד את ה ַּקּפלּוש‬
‫במזוודה וידעתי כבר שאני לא אשתמש בו בארץ ישראל בשנים הראשונות‪ ,‬כל עוד אהיה פועל‪ .‬כך‬
‫התחלתי את תקופת ה ַּקסקט שלי בארץ‪ .‬זו לא היתה תקופה קלה‪ .‬אמנם באתי לארץ מתוך התלהבות‬
‫ושמחתי שעשיתי זאת אפילו שהשנים הראשונות‪ ,‬השנים של ה ַּקסקט‪ ,‬היו די קשות‪ .‬לא תמיד היה‬
‫היכן לגור ולא תמיד היה מה לאכול‪ .‬אבל היו לנו ַּקסקטים‪.‬‬
‫היה לי ַּקסקט בתל אביב‪ ,‬היה לי ַּקסקט בזיכרון והיה גם היה לי ַּקסקט בשנים הראשונות‬
‫בכרכור‪ .‬אבל אחר כך‪ ,‬כאשר כבר היה לי פרדס‪ ,‬קניתי לי כובע פקק‪ .‬היום כבר לא רואים כובעים‬
‫כאלה‪ .‬זה היה כובע גדול עם שוליים רחבים‪ .‬הוא היה עשוי פקק ועטוף בבד‪ .‬לפעמים היה סרט מתוח‬
‫מסביבו‪ .‬ראינו כובעים כאלה אצל הפקידים והקצינים האנגלים‪ .‬הם אהבו ללכת עם כובעים כאלה‬
‫בקולוניות שלהם וגם בארץ ישראל‪ .‬הם אמרו שכובעים אלה מגנים יותר טוב מפני השמש החזקה‪,‬‬
‫בייחוד כאשר יוצאים לציד‪ .‬גם היהודים מאנגליה‪ ,‬חברי 'אחוזת לונדון'‪ ,‬כאשר הם באו להתיישב או‬
‫לבקר בכרכור‪ ,‬גם להם היה כובע פקק‪ .‬כובע פקק היה מקובל אפילו בין הנשים שלהם‪ .‬אבל צריך‬
‫לדעת שכובע פקק הוא יותר גדול ממגבעת ורק אנשים גדולים נראים בו טוב‪ .‬זה היה מזלי‪ .‬גם אהבתי‬
‫כובעים וגם הייתי איש גדול‪ .‬על קיסר אתיופיה‪ ,‬שבא לגור בארץ ישראל‪ ,‬כובע הפקק לא התאים‪,‬‬
‫אפילו שהוא הלך איתו לכל מקום ואת התמונות שלו ראינו בעיתונים מדי פעם‪ .‬מסכן‪ ,‬האיטלקים‬
‫כבשו לו את ארצו והוא נאלץ לצאת לגלות‪ .‬היה לנו אז קצת משונה לחשוב שארץ ישראל היתה‬
‫יכולה להיות גלות של מישהו‪ ,‬ועוד מלך‪.‬‬
‫נסעתי עד תל אביב לקנות לי כובע פקק‪ .‬לא הסתפקתי במה שהיה בחדרה‪ .‬אם כבר קונים‬
‫כובע‪ ,‬אז להגיע למקום שיש בו ממה לבחור את המתאים ביותר‪ .‬עם כובע הפקק שקניתי לא הלכתי‬
‫לעבודה‪ .‬בעבודה נשארתי עם ה ַּקסקט‪ .‬עם כובע הפקק הלכתי אחרי העבודה או בחגיגה‪ .‬כמעט שלא‬
‫הפסדתי הזדמנות לשים אותו‪ .‬כשחגגנו את חנוכת הבית הייתי עוד עם ַּקסקט‪ .‬כאשר גמרנו את‬
‫הנטיעות בפרדס ועשינו מי שברך ושהחיינו‪ ,‬הייתי כבר עם כובע פקק‪ .‬הכובע הזה נתן לי הרגשה‬
‫שאני מתקדם להיות מישהו ומשהו בארץ ישראל‪.‬‬
‫ומהר מאד הצטרף חבר נוסף לכובע הפקק‪ ,‬וגם הוא היה כובע של אנגלים‪ .‬האנגלים היו אז‬
‫בארץ והרבה דברים קיבלנו מהם‪ ,‬גם כובעים‪ .‬זה היה הכובע האוסטרלי של הנוטרים‪ .‬איך אהבתי את‬
‫כובע הנוטרים‪ ,‬אפילו יותר מכובע הפקק! הכובע הזה היה עשוי לבד בצבע חאקי כהה‪ ,‬עם קצת ירוק‪.‬‬
‫היו לו שוליים רחבים מאד‪ .‬השוליים השמאליים היו מקופלים למעלה וצמודים אל הכובע‪ .‬על‬
‫השוליים המקופלים למעלה היה תפור משולש של בד שחור ועליו הסמל של הנוטרים‪ .‬אני כבר לא‬
‫זוכר איך הסמל נראה‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫לּפק‪ .‬זה כובע עגול של פרווה‬
‫בתור נוטר היה לי עוד כובע‪ .‬לא הכובע אוסטרלי אלא הקֹו ַּ‬
‫שחורה‪ ,‬מין כובע פרווה שחור‪ ,‬צר וגבוה‪ ,‬שדומה לסּפֹודק‪ ,‬השטריימל הגבוה של חסידים‪ .‬נדמה לי‬
‫לּפק בא מזמן התורכים‪ ,‬והאנגלים החליטו להנהיג אותו אצל הנוטרים יחד עם הכובע‬
‫שהקֹו ַּ‬
‫האוסטרלי‪ .‬הם כנראה לא ידעו להחליט מי אנחנו בדיוק; שוטרים אנגלים או שוטרים תורכים‪.‬‬
‫לּפק‪ ,‬אבל כשהיינו הולכים לשמירה היינו לוקחים את הכובע‬
‫במסדרים היינו בדרך כלל שמים את הקֹו ַּ‬
‫האוסטרלי‪ .‬לי התאים יותר הכובע האוסטרלי וכשאני זוכר את עצמי כנוטר אני זוכר אותי עם כובע‬
‫כזה ולא עם כובע הפרווה התורכי‪.‬‬
‫באותם ימים הייתי גם חקלאי וגם נוטר ולכל צד בחיים שלי היה הכובע שלו‪ .‬כל אחד יכול‬
‫לקנות לו כובע פקק אם יש לו קצת כסף אבל לא כל אחד יכול לקבל כובע נוטרים אלא רק מי‬
‫שהסכימו לקבל אותו למשטרת היישובים העבריים‪ .‬הנוטרים היו חלק מכוח המגן של הציבור היהודי‪.‬‬
‫שמרנו על היישובים שלנו עם נשק ביד‪ .‬היו לנו מדים וכובע‪ .‬היינו צועדים ועורכים מסדרים עם‬
‫הכובע ועם המדים‪ .‬כל המושבה היתה באה להסתכל עלינו‪ .‬התמונה שלי עם כובע נוטרים היא אחת‬
‫האהובות עליי‪ .‬כשהגעתי לבית אבות בנתניה הגדלתי אותה ושמתי אותה במסגרת‪ .‬תליתי אותה על‬
‫הקיר מעל המיטה יחד עם התמונות של אבא ואמא ושל פרּומה‪.‬‬
‫הכובעים שקיבלנו מהאנגלים נעלמו בסוף המלחמה העולמית השנייה‪ .‬לא נשארה לי מזכרת לא‬
‫לּפק‪ ,‬אלא רק בתמונות‪ .‬האנגלים יצאו‬
‫מכובע הפקק‪ ,‬לא מהכובע האוסטרלי של הנוטרים ולא מהקֹו ַּ‬
‫מחיינו והפכו ליריבים שלנו‪ .‬דיברנו עליהם כעל שלטון זר ורצינו שתקום מדינה עברית כאן בארץ‪.‬‬
‫הילדים לא רצו ללמוד אנגלית‪ .‬לאט‪-‬לאט ה ַּקסקט חזר אל הראש שלי ואיתו חזר ה ַּקּפלּוש‪ .‬ושוב היתה‬
‫חלוקה‪ .‬ה ַּקסקט היה ליום‪-‬יום וה ַּקּפלּוש לבית הכנסת‪ ,‬לחתונות ולשאר חגיגות‪ .‬הרבה מהמעפילים‬
‫והעולים באו עם כובעי ַּקסקט‪ .‬אבל הצעירים שנולדו בארץ לא נגעו ב ַּקסקט‪ .‬להם היה כובע טמבל‪.‬‬
‫ה ַּקסקט נחשב אצל הצעירים האלה כובע של גלות‪ ,‬כובע של עולים חדשים‪ .‬כובע הטמבל היה כובע‬
‫של צברים ילידי הארץ‪ .‬אנחנו המבוגרים לא התרגשנו מזה והמשכנו ללכת עם ַּקסקט‪ ,‬אפילו‬
‫שלפעמים היינו הולכים גם עם כובע טמבל‪ ,‬כמו בעבודה או בטיולים‪ .‬אבל אצלי ה ַּקּפלּוש נשאר המלך‬
‫של הכובעים שלי‪.‬‬
‫היו ליכמה וכמה ַּקּפלּושים; ליום חול‪ ,‬לשבת‪ ,‬לחגים ולמסיבות‪ .‬חלק היו רחבים וחלק היו‬
‫קצרים‪ .‬אני אהבתי ללכת עם הרחבים בשבת לבית כנסת ואילו עם הצרים הלכתי ביום חול‪ .‬בסוף‬
‫הייתי רק איש של ַּקּפלּוש‪ .‬האמת היא שב ַּקּפלּוש הייתי נראה הכי טוב מכל הכובעים האחרים שהיו‬
‫לי‪ .‬כשאני עם ַּקּפלּוש אז זה אני האמיתי‪ .‬עם ַּקסקט אני נראה פועל אבל אף פעם לא חשבתי שבתוך‬
‫תוכי ובנפשי אני פועל‪ .‬גם חבר הסתדרות הייתי רק בשביל קופת חולים ובשביל לקבל עבודה ב'סולל‬
‫בונה'‪ .‬כובע הפקק היה חיקוי של האנגלים ותו לא‪ .‬הלכו האנגלים‪ ,‬הלך כובע הפקק‪ .‬וגם כובע‬
‫הנוטרים היה כובע לשעתו הוא‪ .‬הייתי בתפקיד של נוטר ולכן היה לי כובע כזה‪ .‬נגמר התפקיד‪ ,‬נגמר‬
‫הכובע‪ .‬עם ַּקּפלּוש התחלתי את חיי המבוגרים ועם ַּקּפלּוש אני גומר אותם‪ .‬בעצם כבר גמרתי עם‬
‫ה ַּקּפלּוש‪ .‬הוא אמנם הגיע איתי למחלקה הסיעודית‪ .‬הנה הוא כאן על המדף מימין‪ ,‬אבל כאן לא שמתי‬
‫אותו על הראש אפילו פעם אחת‪ .‬ראיתי כמה פעמים בקולנוע‪ ,‬בסרטים על מלחמה ששמים על קברו‬
‫של חייל שנפל בקרב את קובע הפלדה שלו‪ .‬אולי‪ ,‬כשאלך לעולמי עוד מעט‪ ,‬מישהו יוריד את ה ַּקּפלּוש‬
‫מהמדף ויניח אותו על החזה שלי וככה ייקחו אותי בחזרה לכרכור‪.‬‬
‫‪236‬‬