סיפורו של מסע משותף - אורלי צבר

‫סיפורו של מסע משותף‬
‫מבוא‬
‫המאמר יספר על מערכת יחסים שנרקמה בינינו – בין אורלי צבר רכזת דיור מוגן של חברת עמל‪ ,‬לבין‬
‫רותי‪ ,‬דיירת בדיור‪ .‬יחסים אלה החלו כמו כל קשר שיקומי‪ ,‬הפכו עם הזמן ליחסים של ליווי ותמיכה‬
‫משמעותיים ביותר עבור רותי‪ ,‬והיוו גם עבור אורלי מקום של גדילה והתעצמות‪ .‬היום לרותי יש מלווה‬
‫אחרת מטעם הדיור המוגן והיחסים בינינו הפכו ליחסי ידידות‪ .‬רותי ממשיכה את תהליך ההחלמה שלה‬
‫ואורלי ממשיכה את תהליך הגדילה המקצועית שלה‪.‬‬
‫הסיפור המשותף שלנו החל בשנת ‪ 4002‬ונמשך כחמש שנים‪ .‬בשנים אלו היו עליות ומורדות‪ ,‬היה‬
‫חיפוש משותף אחרי דרך שתוביל את מסע ההחלמה ואחרי כלים שיעזרו לרותי בדרכה‪ .‬הייתה הכלה‬
‫רבה וגבולות גמישים שאפשרו את השינוי‪ .‬היו המון ניסיונות והתנסויות כדי ללמוד ביחד מה נכון לרותי‬
‫ומה תומך בה‪.‬‬
‫בין הכלים שמצאנו שעזרו לרותי היו הכלים הקוגניטיביים‪ ,‬שהרחיקו אותה מהסיטואציות הרגשיות ועזרו‬
‫למצוא תשובות ברורות יותר גם במצבים רגשיים קשים‪.‬‬
‫במאמר זה נתאר רותי ואני את המסע המשותף שלנו‪ ,‬את תהליך ההחלמה המשמעותי שרותי עברה ואת‬
‫האסטרטגיות והכלים הקוגניטיביים שעזרו לרותי בדרך‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫רותי – "על קצה המזלג"‬
‫רותי היא בת יחידה להורים גרושים‪ ,‬החיה עם אימה מגיל שלוש‪ .‬רותי מתארת את עצמה כילדה עם‬
‫יכולות קוגניטיביות ולימודיות גבוהות ועם רגישות מאוד גבוהה‪ .‬תמיד הרגישה שונה מהילדים האחרים‬
‫בני כיתתה‪ ,‬ולמרות רצונה להשתלב מבחינה חברתית‪ ,‬נתקלה בקשיים רבים בתחום הזה – שנמשכו לכל‬
‫אורך הלימודים‪ .‬למעשה‪ ,‬היא אף פעם לא חוותה תחושה של נינוחות בחברה‪ ,‬וחוותה מתח מתמיד‬
‫בקשרים עם הילדים‪.‬‬
‫המשבר הנפשי הראשון אירע כשרותי הייתה בת ‪ .81‬רותי אובחנה כסובלת מסכיזופרניה והפרעת אישיות‬
‫גבולית‪" :‬בהפרעת אישיות גבולית קיים פיצול בולט בין טוב לרע כמנגנון הגנה פרימיטיבי‪ .‬קיימות‬
‫תנודות ביחס לזולת‪ ,‬מאידיאליזציה מוגזמת לאכזבה קשה ודבלואציה‪ .‬בעלי הפרעה זו נוטים להתפרצויות‬
‫כעס‪ ,‬לדרשנות ווכחנות וכן נוטים להאשים את הזולת בצרותיהם‪ .‬יש אצלם נטייה לרעיונות אובדניים‪,‬‬
‫לתאונות ולאלימות‪ .‬מאחורי התפרצויות אלו קיים הפחד הגדול מבדידות ומהרגשת הריקנות וחוסר‬
‫הביטחון‪ ,‬שמעוררים חרדה ודיכאון‪ .‬קיימת הנטייה לאפיזודות פסיכוטיות שבהן יש ניתוק חלקי וזמני של‬
‫הקשר עם המציאות‪ .‬ידוע גם שסוג זה של חולים נוטים בטיפול לפעולות של ‪ acting out‬יותר מכל סוג‬
‫אחר של חולים ושהם מהווים קושי גדול למטפליהם מבחינת התעוררות רגשות חזקים של העברה נגדית‪,‬‬
‫שקשה למטפלים להתגבר עליהם‪( ".‬ח‪ .‬מוניץ ‪ )8992‬סימפטומים אלו אפיינו מאוד את רותי במשך שנים‬
‫רבות והקשו מאוד על המטפלים בה למצוא את הדרך לעזור לה‪.‬‬
‫המשבר של גיל ‪ 81‬הוביל לאשפוז יום ולאחריו לחיים חסרי מעש‪ :‬שינה עד שעות מאוד מאוחרות‪ ,‬וחוסר‬
‫יכולת להתמיד בעבודה‪ .‬כמו כן הקשרים הבין אישיים התאפיינו בכעסים רבים ובהתפרצויות‪.‬‬
‫רותי עשתה ניסיון אובדני קשה‪ .‬מתוך דברים שכתבה‪" :‬זה היה‪ ,‬אם אני לא טועה‪ ,‬יום רביעי בבוקר‪.‬‬
‫השעה שבע‪ .‬אני קמה‪ ,‬לוקחת חגורה‪ ,‬נעמדת על שרפרפון במקלחת ותולה את עצמי‪ .‬מוצאת את עצמי‬
‫מתפתלת על הרצפה‪ ,‬צורחת מכאב‪ ,‬מנסה לפתוח חגורה דמיונית שסוגרת על צווארי‪ .‬לאחר מספר‬
‫ניסיונות לפתוח אותה‪ ,‬אני נוכחת לדעת שאין שום חגורה‪ .‬אני מביטה על החזה שלי ורואה אותו מתקלף‬
‫במהירות‪ .‬שואלת את עצמי אם ככה מתים‪( ".‬במהלך הניסיון האובדני החגורה נפתחה‪ ,‬אך רותי איבדה‬
‫הכרה ונכוותה ממים רותחים‪).‬‬
‫בעקבות ניסיון זה‪ ,‬החל התקף פסיכוטי‪" :‬לוקחים אותי לשלוותה‪ .‬בדרך לאמבולנס אני צועקת לאנשים‬
‫מסביב "גם שרופה וגם משוגעת‪ ,‬תסתכלו"‪ ,‬והם באמת מסתכלים‪ .‬אני מדברת ללא הפסק‪ ,‬נאחזת במילים‪,‬‬
‫שואלת את אמא‪ :‬נכון שאני לא אצא מזה? והיא עונה לי‪ :‬את כן תצאי מזה‪".‬‬
‫לאחר השחרור החלה תקופה של שיקום פיזי ונפשי‪ .‬לרותי היה קשה לקבל את הפגיעה הפיזית ולהתמודד‬
‫עם המחלה הנפשית‪" :‬כל בוקר אמא מעירה אותי בשבע וחצי לטיפול‪ .‬הטיפול הוא מריחת כל אזורי‬
‫הצלקות בשמן נבט חיטה כדי לסייע להן להבריא‪ .‬אבל הצלקות שלי מתמרדות‪ :‬הן אדומות ומשגשגות‪,‬‬
‫וכאילו מקבלות חיים משלהן‪ .‬כל בוקר אני מתעוררת לכאבים ומתחילה לבכות‪".‬‬
‫בתקופה זו נעשו ניסיונות שיקום במסגרות שונות‪ ,‬כגון דיור מוגן ומרכזי תעסוקה שונים‪ .‬אבל רותי לא‬
‫שיתפה פעולה ולא התמידה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫חוסר שיתוף הפעולה של רותי עם התוכניות השיקומיות וחוסר ההתמדה‪ ,‬גרמו לאנשים סביבה‬
‫לחשוב שלעולם לא תוכל להשתקם‪.‬‬
‫מסע ההחלמה‬
‫"ההחלמה היא תהליך‪ ,‬המאפשר לבני אדם בעלי נכויות נפשיות לבנות גשרים המחברים אותם מחדש‬
‫לעצמם‪ ,‬לעולמם הרוחני‪ ,‬לסביבתם ולחברה בכללותה‪ .‬כל זאת תוך התמודדות עם הסטיגמה שדבקה‬
‫בהם‪ .‬אלה הם תהליכים עמוקים של העצמה וגילוי פנימי המחייבים שינוי מהותי בתפישת האדם את‬
‫עצמו‪ .‬החלמה‪ ,‬אין פרושה היעלמה של המוגבלות‪ ,‬אלא בניית זהות אישית וחברתית מתוך הכרה בה‪".‬‬
‫(לכמן ‪ 4002‬אצל הדס לידור ולכמן‪)4002 ,‬‬
‫השלב הראשון במסע‪ :‬ההחלטה‬
‫בשנת ‪ ,4002‬רותי קיבלה החלטה שהיא רוצה לצאת מהמשבר הנפשי ולהחלים‪ .‬רותי מספרת שהיא‬
‫הבינה כי אינה רוצה להמשיך את החיים בחוסר מעש‪ ,‬היא החלה לחשוב על האחריות שלה למעשיה‬
‫ולצורת התנהגותה כלפי אנשים‪ .‬תובנה זו פתחה פתח לקבלת עזרה‪ ,‬רותי הייתה נכונה להקשיב לדברי‬
‫הצוות‪ ,‬מתוך מחשבה שאולי הצוות המטפל רואה את העולם בצורה מציאותית יותר מהצורה שבה היא‬
‫רואה אותו‪ .‬החלטה זו התקבלה בעת שרותי החלה לקבל שרותי דיור מוגן מתוגבר ע"י חברת עמל‪.‬‬
‫"דיור מוגן בקהילה נועד ללוות ולסייע לנפגעי נפש הגרים בקהילה באופן עצמאי‪ ,‬תוך מתן ליווי מדורג‬
‫ומותאם לצרכים השיקומיים של כל דייר בתחומי החיים השונים‪ ,‬בשאיפה לאיכות חיים נורמאלית‪".‬‬
‫(משרד הבריאות‪ )8991 ,‬מטרת הדיור היא לעזור לאדם המתמודד עם מגבלה נפשית לתפקד בצורה‬
‫מיטבית בכל תחומי החיים בהם הוא רוצה להשתתף‪ .‬בדיור מוגן לבודדים‪ ,‬האדם יעשה זאת ע"י היעזרות‬
‫באיש מקצוע (להלן אורלי) הבונה יחד עם האדם את התוכנית השיקומית וע"י מדריך שיקומי שעוזר‬
‫לאדם להוציא את התוכנית מהכוח אל הפועל‪ .‬תפקיד המדריך השיקומי בדיור מוגן לבודדים דומה מאוד‬
‫לתפקיד הסומך המשולב עם תפקיד החונך‪ ,‬ועוסק בפועל בהדרכת האדם להתמודד טוב יותר עם מטלות‬
‫היום יום הקשורות לארגון זמן‪ ,‬ארגון הבית והסביבה‪ ,‬טיפוח עצמי‪ ,‬קניות וסידורים מחוץ לבית‪ ,‬פעילות‬
‫גופנית‪ ,‬מציאת עיסוקים משמעותיים לשעות הפנאי ועוד‪ .‬תפקידו של איש המקצוע הוא ללוות את האדם‬
‫בבניית תוכנית השיקום שלו‪ ,‬לאתר יחד איתו תחומי חוזק ותחומים בהם נדרש לעשות שינוי וללוות אותו‬
‫במסע ההחלמה שלו צעד אחר צעד לפי צרכיו ורצונותיו‪ .‬תפקיד איש המקצוע בדיור מוגן לבודדים דומה‬
‫פעמים רבות לתפקיד תיאום הטיפול‪.‬‬
‫ברצוננו לציין כי כל הצוות שלווה את רותי‪ ,‬שכלל מלבד מדריכת השיקום גם את הפסיכיאטר‪ ,‬עשה זאת‬
‫במסירות גדולה תוך השקעה אין סופית של זמן ואהבה‪.‬‬
‫לאחר שקיבלה החלטה להתמודד‪ ,‬רותי החלה לגייס כוחות ולהתמיד בסדר יום קבוע‪ ,‬שכלל באותה עת‬
‫עבודה במרכז שיקום‪ .‬כמו כן התגבש בה הרצון לשנות את התנהגותה כלפי אנשים ולסגל לעצמה ערכי‬
‫התנהגות אחרים‪ .‬רותי החלה לעבוד עם רכז דיור אחר דרך חברת עמל‪ ,‬שמצד אחד האמין בה וביכולותיה‬
‫‪3‬‬
‫(אמר לה שהיא לא צריכה לעבוד אלא להשלים בגרויות וללכת ללמוד) אך מהצד השני שמר על גבולות‬
‫ברורים ונוקשים כפי שמקובל בעבודה עם אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית‪.‬‬
‫הפגישה הראשונה שלי עם רותי הייתה מאיימת עבור שתינו‪ :‬עבורי‪ ,‬בגלל הקשר הטוב שנוצר בין רותי‬
‫לבין הרכז וכן בגלל היותה‪ ,‬לפי תיאורי הרכז‪ ,‬אדם לא פשוט עם הפרעת אישיות קשה‪ .‬עבור רותי היה זה‬
‫שינוי שלא היא בחרה‪ .‬לשמחת שתינו‪ ,‬כבר בפגישה הראשונה נוצר קשר מידי‪ ,‬שאיפשר בהמשך לעבור‬
‫יחד את התהליך על כל יופיו ומורכבותו‪.‬‬
‫בתקופה הראשונה של הליווי ולאורך חלק גדול מהמסע‪ ,‬היה לרותי צורך רב בתמיכה והכלה‪ .‬היה‬
‫לה קשה להכיל תסכולים‪ .‬לכן‪ ,‬ניתנה לה הזכות להתקשר לכל אחד מאנשי הצוות (רכזת‪ ,‬מדריכה‬
‫שיקומית‪ ,‬פסיכיאטר) בשעת הצורך ולקבל מענה לאורך כל היום‪ .‬בשיחות אלה הייתה משתפת את הצוות‬
‫בכל מה שעבר עליה במשך היום‪ ,‬באי ההבנות שנוצרו עם אנשים‪ ,‬בקשיים בתפקוד ובלחצים שהתעוררו‬
‫בעקבות ההתמודדויות החברתיות החדשות‪ .‬אנתוני (‪ )Anthony, 1993‬הגדיר זאת כך‪" :‬מרכיב חשוב‬
‫בהחלמה הוא נוכחותם של אנשים העומדים לצידו של המחלים ומאמינים בו‪ .‬המחלים זקוק לאנשים‬
‫שיוכל להיעזר בהם בשעות הצורך‪ ,‬שיתמכו בו ויעודדו את החלמתו אך לא יכפו אותה‪ ,‬שיקשיבו וינסו‬
‫להבין גם אם יתקשו למצוא הגיון בהתרחשויות‪".‬‬
‫רותי השתדלה לא "לנצל" את הזכות הזו‪ ,‬ולמדה בהדרגה גם להכיל את עצמה כפי שעולה מרשימתה זו‪:‬‬
‫"מה אדם מבוגר יכול לעשות כשהוא מרגיש לא טוב‪ ,‬מבלי לפנות לעזרת אחרים?‬
‫‪40.84.02‬‬
‫‪.8‬‬
‫להתקלח‪ ,‬כדי להחליף מצב רוח‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫לחשוב איזה חומר קריאה הכי מעניין אותו‪ ,‬לשכב על הספה‪ ,‬להתכסות בשמיכה ולקרוא‪.‬‬
‫‪.0‬‬
‫להכין לעצמו קפה עם עוגה וליהנות מהם‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫לקרוא את פו הדב באנגלית‪ .‬ההנאה מובטחת (ראי סעיף ‪)4‬‬
‫‪.2‬‬
‫לכתוב רשימה של "מה אדם מבוגר יכול לעשות כשהוא מרגיש לא טוב‪ ,‬מבלי לפנות לעזרת‬
‫אחרים"?‬
‫‪.6‬‬
‫לבחור את המוסיקה שהכי נעימה לו ולשמוע אותה (למשל במקלחת)‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫להדליק נר או קטורת‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫לחשוב כמה אורלי תהיה גאה בי על המעשה הזה וליהנות מהמחשבה ‪".‬‬
‫הייתה הסכמה בין כל הצוות המטפל (הפסיכיאטר‪ ,‬המדריכה השיקומית ואני) לגבי הצורך במתן‬
‫גבולות גמישים‪ .‬במאמרה‪ ,‬כותבת עיני פינרט על הגבולות השונים שמאפיינים את הקשר השיקומי‪" :‬לא‬
‫נמצאה הגדרה ברורה לגבולות וגם לא לכללים האמורים להנחות את איש המקצוע בקביעת הגבולות‪ .‬אך‬
‫כל המרואיינים הת ייחסו לסוגיית הגבולות כאל אלמנט מרכזי וייחודי המבדיל אותם מיחסים טיפוליים‬
‫אחרים‪ .‬מדובר בגבולות המתאפיינים בחוסר בהירות ובמשא ומתן מתמיד‪ .‬מרואיינים העידו כי מתקיים‬
‫משא ומתן מתמיד בשאלה על מה מדברים‪ ,‬איפה‪ ,‬ומה עושים באיזו סיטואציה‪( ".‬פינרט‪ )4002,‬הגבולות‬
‫הגמישים היוו גישה טיפולית חדשה בשביל רותי‪ .‬רותי מספרת שהצוותים השיקומיים הקודמים הדגישו‬
‫‪4‬‬
‫את הגבולות‪ ,‬וניסו לגרום לרותי לתפקד בעיקר על‪-‬ידי ביקורת ונזיפות על אורח החיים שהיא מנהלת‪.‬‬
‫הגישה "הרכה" והמכילה‪ ,‬יחד עם הרצון של רותי להתקדם – אפשרו את השינוי‪ .‬רותי מדברת על כך‬
‫שהקדשתי לה זמן רב‪ ,‬כמעט ללא גבולות‪ .‬היא אומרת שהזמן היה משמעותי עבורה‪ .‬רותי שאלה אותי‬
‫"למה הקדשתי לה זמן רב כל כך?" התשובה היחידה שמצאתי הייתה שהרגשתי שהזמן הזה עוזר לה‬
‫להתמודד‪.‬‬
‫אחד הרגעים המשמעותיים ביותר במסע‪ ,‬התרחש ביוני ‪ ,5002‬כאשר נסענו יחד עם המדריכה‬
‫השיקומית למרכז "אדם" ביפו‪ ,‬שם רותי עבדה‪ .‬נסענו באוטו שלי‪ ,‬ולמרות שהבטחתי לרותי שנדבר‬
‫בדרך‪ ,‬לא ממש יכולתי‪ .‬רותי ישבה מאחור והמדריכה לידי‪ ,‬לא הכרתי את הדרך ושוחחנו שיחת חולין‪.‬‬
‫רותי‪ ,‬שלא השתתפה בשיחה‪ ,‬נעשתה כעוסה מרגע לרגע‪ .‬כשהגענו לתחנת הרכבת‪ ,‬ממנה תכננו לקחת‬
‫מונית‪ ,‬ירדה רותי ואמרה בכעס שהיא חוזרת לקיבוץ‪ .‬רותי אומרת שהרגישה כעס מתוך הרגשה של חוסר‬
‫קיום‪ ,‬שמתעלמים ממנה‪ ,‬שאני מדברת עם המדריכה על הילדים שלי ושאיתה לא‪.‬‬
‫אחרי התקרית (כפי שרותי מספרת)‪ ,‬היא הגיעה לביתה‪ ,‬נשכבה על הספה ומתוך מעמקי הייאוש עלה בה‬
‫הרצון להבין מה קרה ולא להגיע שוב למקום הזה‪ .‬היא אמרה שבזמן שהגיעה המודעות‪ ,‬הגיעה גם‬
‫המדריכה השיקומית‪ ,‬שבאה ממקום מאוד נכון ועזרה‪ .‬למחרת‪ ,‬כשנפגשנו אנחנו‪ ,‬דיברנו על התקרית‪.‬‬
‫אמרתי לרותי שאם רוצים מקום‪ ,‬צריך לקחת אותו‪ .‬אמרתי גם‪ ,‬שאם לא הייתי רוצה לדבר על ילדי לידה‪,‬‬
‫לא הייתי עושה זאת‪ .‬שאלתי את רותי מה היא הייתה רוצה והיא בקשה לראות תמונות של הילדים‪.‬‬
‫בשבוע לאחר מכן הבאתי לה תמונות‪ .‬קשר זה‪ ,‬שהילדים שלי מעורבים בו‪ ,‬יצר חיבור חזק יותר בינינו‪.‬‬
‫רותי הייתה שולחת להם פרוסות עוגות שהיא אפתה והם בתמורה היו שולחים לה ציורים וברכות‪ .‬נוצרה‬
‫למעשה קרבה ייחודית‪ .‬עפ"י פינרט (שם) "מדובר בקרבה במובן של קשר טיפולי קרוב יותר‪ ,‬חברי‪,‬‬
‫שיתופי והדדי בהשוואה ליחסים טיפולים אחרים"‪ ,‬שגם היא אחד האלמנטים שמצאה במחקרה כמעודדים‬
‫תהליכי החלמה‪.‬‬
‫אירוע זה גם שימש אותנו פעמים רבות כאירוע מכונן‪ ,‬אליו היינו חוזרות בכל פעם על מנת להסתכל על‬
‫אירועים אחרים ולבדוק ביחד מה היה שם‪.‬‬
‫אחד הדברים המיוחדים עבורי בעבודה עם רותי‪ ,‬היה חיפוש משותף ותמידי אחר אסטרטגיות‬
‫שיוכלו לעזור לרותי בהתמודדות עם קשיים שליוו אותה‪ .‬לשמחתי‪ ,‬רותי אהבה חידושים והסכימה לנסות‬
‫את שיטת העבודה הקוגניטיבית‪-‬דינאמית‪ .‬התיאוריה פותחה בשנות ה‪ 20-‬ע"י פרופסור פוירשטיין‪.‬‬
‫מטרת השיט ה העיקרית היא שיפור יכולת הלמידה העצמאית של אנשים עם צרכים מיוחדים וזאת ע"י‬
‫התנסות בלמידה מתווכת שהינה חשיפה מתווכת לגירויים מכוונים ( ‪Mediated Learning Experience‬‬
‫‪ )– MLE‬ומתוך ה אמונה ביכולת האדם להשתנות מעבר לגילו ומצב בריאותו באם יינתנו לו התנאים‬
‫הנכונים לכך‪.‬‬
‫שיטת ‪ )Dynamic Cognitive Intervention( .D.C.I‬פותחה ע"י ד"ר נעמי הדס לידור ומותאמת‬
‫לאוכלוסיות מגוונות מהתחום הטיפולי‪" .‬ההתערבות הקוגניטיבית דינאמית מתייחסת לכאן ועכשיו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫מט רתה להעשיר את הלומד ולהרחיב את רפרטואר ההתמודדות וההתנהגות שלו במצבי חיים שונים‪.‬‬
‫הרחבה זאת נעשית ע"י פריסה של פרספקטיבות‪/‬וריאציות‪/‬אפשרויות שונות של התייחסות לאותו אירוע‬
‫תוך המחשה והדגמה‪( ".‬הדס‪-‬לידור ווייס‪)4002 ,‬‬
‫אחד הקשיים הגדולים ביותר של רותי היה למצוא פתרונות חלופיים‪ .‬בכל פעם שבה נתקלה בבעיות‬
‫היא בחרה בפתרון אחד שבדרך כלל היה נוקשה ולא יעיל‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬בעיה ‪ -‬איך רותי תצליח לקום מהמיטה אחרי לילות של סיוטי שינה קשים?‬
‫הפתרון המקובע היה לשכב במיטה שעות ארוכות‪ ,‬לנתח את החלומות‪ ,‬להתקשר לאימא‪ ,‬ובסוף לקום‬
‫נטולת כוחות‪.‬‬
‫"‪:‬‬
‫בינואר ‪ 4006‬התחלנו לעבוד על הגמשת החשיבה ומציאת פתרונות יצירתיים‪ .‬עבדנו בשיטת"השמש‬
‫שמנו את הבעיה במרכז השמש‪ ,‬ועל קרניה העלנו ביחד רעיונות שונים לפתרונות‪ .‬בסוף‪ ,‬רותי בחרה‬
‫בפתרון שנראה לה‪ .‬הבחירה בפתרון הביאה ללקיחת אחריות על התוצאה וליישום של הבחירה‪.‬‬
‫רעיונות יצירתיים שהעלתה רותי לפתרון הבעיה‪ :‬הקמת קבוצת תמיכה לקימה מהירה‪ ,‬הכנת קלטת "בוקר‬
‫טוב" מאנשים אהובים‪ ,‬אימוץ כלבלב וכו'‪ .‬הפתרון שנבחר היה הכנת טבלה והדבקת מדבקה בכל יום בו‬
‫הצליחה לקום מוקדם‪ .‬השימוש במדבקות עזר מאוד לרותי ותקופה ארוכה לא הייתה בעיה בשעת הקימה‪.‬‬
‫קושי נוסף‪ ,‬הקשור להפרעת האישיות הגבולית‪ ,‬היה הסתכלות על העולם בשחור‪/‬לבן‪ ,‬ואי הפרדה‬
‫בין מרכיבי‪-‬הסיטואציות‪ .‬אירוע רע אחד במשך היום היה מעכיר יום שלם‪ .‬טעות אחת של אדם הייתה‬
‫פוסלת אותו לחלוטין‪ .‬על מנת לעזור לרותי לראות את העולם בגוונים שונים ולא לצבוע את הכל בשחור‬
‫– עשינו פעמים רבות טבלאות של טוב מול רע על נושאים שונים‪.‬‬
‫דברים טובים ורעים יום שבת ‪8.80.02‬‬
‫דברים טובים‬
‫דברים רעים‬
‫רייקי לאמא‬
‫תחושה לא כל כך טובה בבוקר כשקמתי‪ ,‬וגם עייפות‬
‫רייקי לעצמי‬
‫לא יכולתי להימנע מללכת לאמא בבוקר‪ ,‬למרות‬
‫שידעתי שאין צורך‬
‫הליכה עם אמא‬
‫פגישה עם נ' וד' בבית הקפה‬
‫בפגישה לא היה כל כך נעים‪ .‬השיחה לא קלחה‪ .‬בכל‬
‫זאת נהניתי‬
‫שיחה בטוחה ונעימה עם השכן בחוץ‬
‫כששוחחתי עם ש' בחוץ א' עבר ולא עשה אות של‬
‫היכרות למרות שראה אותי‬
‫קראתי קצת בספר פילוסופיה והצלחתי להבין‬
‫עשיתי כמחצית מן השיעורים במתמטיקה‬
‫בסופ"ש הזה המדריכה לא הייתה והסתדרתי‬
‫בסה"כ היו ‪ 1‬דברים היו טובים ו‪ 2-‬רעים‪ ,‬זאת אומרת שהיה יום יותר טוב מרע‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫כלי נוסף היה עבודה עם קלפים טיפוליים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בעקבות מעשה שעשתה המדריכה השיקומית‬
‫(בכוונה טובה)‪ ,‬ושלא היה מקובל על רותי‪ ,‬רצתה רותי "לפטר" את המדריכה השיקומית‪ .‬רותי הייתה‬
‫סוערת וכעוסה מאוד‪ ,‬והתנהגותה הייתה אופיינית לסובלים מהפרעת אישיות גבולית‪ :‬היא האשימה את‬
‫הצוות השיקומי‪ ,‬והתקשתה לראות את הצד שלו בתוך הסיטואציה‪ .‬על מנת להימנע מהאשמות הדדיות‬
‫ולאפשר הסתכלות על זוויות נוספות של הקשר ‪ -‬עבדנו שלושתינו עם "קלפים טיפוליים" שאפשרו גם‬
‫לקחת מרחק מהסיטואציה‪ ,‬להתאפק ולא להתפרץ‪ ,‬ולגשת לעניין בצורה עקיפה ועדינה יותר‪ .‬כל אחת‬
‫התבקשה לקחת קלף המיצג את החלקים הטובים בקשר‪ ,‬קלף המייצג את הקושי וקלף המראה מה היא‬
‫רוצה לעתיד‪ .‬כאשר התחלנו עם החלקים הטובים יכלה רותי לראות גם את הטוב במדריכה השיקומית‪,‬‬
‫לשמוע גם את הצד שלה ולהחליט לבסוף שהיא רוצה לשמור על קשר זה‪ ,‬הקיים עד היום‪.‬‬
‫קושי גדול נוסף היה הבנת זווית הראיה של‬
‫האחר‪ .‬רותי התקשתה להבין מדוע אנשים‬
‫אומרים או פועלים בצורה מסוימת‪ .‬כאשר‬
‫בדרך כלל היא ייחסה להם כוונות רעות‪ .‬על‬
‫מנת לאפשר התרחקות מאירועים מסעירים‬
‫במציאות לטובת למידה שאינה טעונה רגשית‪,‬‬
‫עבדנו בתחילה דרך סיפורים לקריקטורות‬
‫מתוך "ללא‬
‫מילים‬
‫"‬
‫מכלי‬
‫העשרה‬
‫אינסטרומנטלית של הפרופסור פוירשטיין‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬תוך התמקדות מכוונת על זוויות ראיה‬
‫שונות של דמויות מהסיפור‪ .‬דוגמא‪' :‬הפיל‬
‫והצפרדע' ‪ -‬בציור מתוארת צפרדע המסתכלת‬
‫על פיל‪ ,‬חושבת שהייתה רוצה להיות גדולה‬
‫כמוהו‪ ,‬הופכת להיות בגודל של פיל ומתפוצצת‪.‬‬
‫רותי כותבת‪:‬‬
‫"הסיפור מנקודת מבטה של הצפרדע‬
‫הפיל שעמד ליד הביצה – שעות לא הפסקתי להסתכל עליו‪ .‬הוא הוציא אותי מדעתי‪ :‬כמה הוא גדול! אני‬
‫נורא מקנאת בו‪ .‬גם אני הייתי רוצה להיות גדולה‪ .‬ואז בא לי רעיון‪ :‬בשביל מה יש דמיון מודרך? אדמיין‬
‫שאני צפיל‪ ,‬עד שבאמת אהפוך לכזה‪ .‬ואז התחלתי לדמיין‪ .‬דמיינתי חזק‪-‬חזק‪ .‬פתאום הרגשתי שאני‬
‫תופחת ותופחת ותופחת ונהיית ממש ענקית‪ .‬חשבתי לרגע שהנה – בקשתי נתמלאה‪ ,‬אבל אז – בום!‬
‫‪7‬‬
‫התפוצצתי‪".‬‬
‫הסיפור מנקודת מבטו של הפיל‬
‫"אני פילון האלכסנדרוני‪ .‬יש לי שני בני דודים מוכרים‪ :‬פילנפיל‪ ,‬שפו וחזרזיר עדיין מחפשים אחריו‪,‬‬
‫ודמבו‪ ,‬שמאז שנסע להודו התחרפן ונהיה מעופף‪ .‬אין פלא‪ ,‬שעם קרובי משפחה כאלה רק אני נהייתי‬
‫פילוסוף‪.‬‬
‫עכשיו אני עומד לי באחו‪ ,‬ליד האגם‪ ,‬ורואה צפרדע מסתכלת עלי‪ .‬היא נראית מוזר‪ :‬העיניים שלה‬
‫מתרוצצות כאילו יש לה מחשבות בראש‪ .‬מה היא נועצת בי מבטים ככה? אמא שלה לא אמרה לה שלא‬
‫יפה לנעוץ מ בטים בזרים? נראה לי שאכנס לאגם ואשאב אותה עם החדק שלי כדי להפסיק את זה‪ ,‬כי זה‬
‫ממש לא נעים לי‪.‬‬
‫פתאום אני מרגיש תחושה משונה‪ .‬אני מסתכל על החדק שלי‪ ,‬והוא נראה כמו אף של צפרדע‪ .‬גם הרגליים‬
‫נראות כמו רגלי צפרדע (אני נבהל וחושב‪ :‬שרק לא יאכלו אותן בצרפת)‪ ,‬ופתאום אני כולי נראה כמו‬
‫צפרדע‪ .‬נראה שאיבדתי את עצמי לגמרי והפכתי לצפרדע‪" .‬‬
‫בהמשך ניתן היה לנתח גם אירועים אמיתיים דרך זוויות ראיה שונות להבין מה הייתה עמדת הצדדים‬
‫השונים באירוע ולחשוב על תגובות פחות נוקשות של רותי בתוך הסיטואציה החברתית‪ .‬הוספת זוויות‬
‫הראיה איפשרה גם את ההבנה ש'לא הכל קשור ברותי'‪ .‬הנה דוגמא יפה להעברה לחיי היום‪-‬יום‪:‬‬
‫"האירוע‪ :‬ארוחת ערב אצל ל'‬
‫‪80.9.02‬‬
‫המשתתפים‪ :‬בני המשפחה המורחבת‪.‬‬
‫מנקודת מבטי ‪ :‬איזה באסה! שוב לא הצליח לי‪ .‬שוב לא הצלחתי להשתלב‪ .‬שוב נשארתי בחוץ‪ .‬זה לעולם‬
‫לא יצליח‪ .‬את כל השנינות וה הומור שלי אני משאירה בבית ולא מצליחה לקחת חלק בשיחה‪ .‬זה כואב לי‪.‬‬
‫כואב מאוד‪ .‬אני מרגישה כמו נכה‪ .‬בלי יכולות חברתיות בכלל‪ .‬נכון‪ ,‬שאלתי מספר שאלות בקול רם‬
‫ודיברתי קצת‪ .‬נראה לי שב' שם לב לצלקת‪ .‬י' העיר לי שהשיער יפה וגם א'‪.‬‬
‫מנקודת המבט של א'‪ :‬אני שמח היום‪ ,‬זורח‪ .‬אני אוהב את ת'‪ ,‬את ל'‪ .‬אני סבא טוב ואני גאה להיות סבא‪.‬‬
‫אני נחמד לכולם ומרגיש טוב‪.‬‬
‫מנקודת המבט של ת' (תינוקת)‪ :‬האוכל מה זה טעים‪ .‬אני כל כך אוהבת לאכול! עשיתי שלום לכולם וגם‬
‫עשיתי 'בוץ במצח' עם ל'‪ .‬ל' נחמדה‪ .‬אני אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותי‪ ,‬ובייחוד אני אוהבת את‬
‫אמא‪.‬‬
‫מנקודת המבט של אמא‪ :‬טוב לי לראות שרותיק בסדר‪ ,‬מגיבה‪ ,‬מדברת‪ .‬נראה שהיא מרגישה נוח‪ .‬אני‬
‫בטוח מרגישה נוח‪ .‬אני מתה על ת'! לאכול אותה‪ .‬אני מרגישה שאני לא צריכה לשמור על רותי כל הזמן‪.‬‬
‫אני לא במתח בגללה‪ .‬אם אני לא מבינה משהו בשיחה‪ ,‬אני דורשת לדעת! אני לא מחכה שיתנו לי‪ ,‬אני‬
‫לוקחת את מקומי‪ ,‬דורשת אותו‪( .‬הערה‪ :‬בזמן כתיבת המאמר שמנו לב כיצד רותי מזהה התנהגות זו של‬
‫תפיסת מקום‪ ,‬בעקבות השיחה על 'תקרית האוטו' ומתחילה את השינוי גם אצל עצמה)‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫בשנים ‪ 5002-5002‬השלימה רותי את בחינות הבגרות‪ .‬לאחר אחד השיעורים הקשיים במתמטיקה‬
‫(‪ )82.6.06‬ואחרי שיחת טלפון סוערת מאוד איתי בדרך חזרה (כאשר אני חשבתי שהיא נרגעה) כותבת‬
‫רותי מחשבות‪ ,‬ומחשבות על המחשבות‪:‬‬
‫" מחשבות‪:‬‬
‫‪ .8‬אני התרעתי לפני כן‪ :‬זה לא יהיה טוב ללכת לקורס בלי טיפול מיוחד לבעיה‪ .‬לא סתם לא רציתי‬
‫להתחיל את הקורס‪.‬‬
‫‪ .4‬המחשבה שעם ההתנסות ועם הזמן הבעיה תיפתר היא לא נכונה לגבי‪ ,‬משום שהבעיה עמוקה‬
‫מדי‪ .‬אמרתי פעם לאורלי‪ :‬אם כל תקופת הילדות והתיכון זה לא הסתדר‪ ,‬למה שזה יסתדר‬
‫עכשיו? ומסתבר שצדקתי‪.‬‬
‫‪ .0‬אורלי אמרה שצריך לחשוב איך לטפל בבעיה‪ .‬ככל הידוע לי היא ומ' (הפסיכיאטר) לא דיברו‬
‫שיחה רצינית אחת‪ ,‬והפגישה המשותפת שהייתה אמורה להיקבע כל הזמן נדחית‪.‬‬
‫‪ .2‬איך זה שלמ' (פסיכיאטר) ולאורלי‪ ,‬שני אנשי מקצוע רציניים וותיקים בתחומם אין רעיון‬
‫לטיפול בבעיה? מדוע לא התחלתי את הקורס עם ליווי? למה היה צריך להגיע למצב שבמקום‬
‫שתהיה חוויה מתקנת תהיה טראומה נוספת?‬
‫‪ .2‬כשאין מחשבות התאבדות כבר לא חשוב לענות בטלפון מהר (מ' ‪ -‬הפסיכיאטר) ולהגיע מהר (ח'‬
‫ המדריכה השיקומית) ? למה צריך איום בהתאבדות כדי שתהיה התייחסות רצינית?‬‫מחשבות על המחשבות‬
‫‪ .8‬אני מרחמת על עצמי‪.‬‬
‫‪ .4‬אני מאשימה אחרים בדברים שהם באחריותי‪ :‬אני יכולתי לדאוג להתחיל את הקורס בד בבד עם‬
‫טיפול או לא להתחיל אותו בכלל‪.‬‬
‫‪ .0‬בכל זאת יש שינוי‪ ,‬שאני מודעת למחשבות ולא חושבת שהן בהכרח נכונות‪.‬‬
‫‪ .2‬עדיין יש הזדמנות‪ ,‬בהתמודדות החברתית הבאה‪ ,‬להיעזר בטיפול הכי נכון שאפשר לחשוב עליו‪.‬‬
‫תמיד אפשר לשפר‪.‬‬
‫‪ .2‬אולי זה דווקא טוב שהמטפלים לא נבהלים מכל דבר‪ .‬זה אומר שיותר סומכים עלי‪ ,‬שאני יכולה‬
‫להתמודד יותר טוב לבד‪ ,‬וזה דווקא נותן הרגשה טובה‪".‬‬
‫במקביל לעבודה הקוגניטיבית‪ ,‬עבדנו על תפקוד בכל תחומי החיים‪ .‬דיברנו על 'מילוי החיים בהרבה‬
‫טוב' על מנת שחלקו של הרע יקטן‪ .‬דיברנו על חשיבותה של השגרה‪ ,‬כאשר עשיה ותפקוד תמיד עזרו‬
‫לרותי‪ .‬מאפיית עוגות בהתנדבות לכפר עופרים ועד להליכה לסרט עם חברה‪ ,‬מקלחת ועשיית מתיחות‪.‬‬
‫קבענו מטלות שונות שרותי הייתה צריכה לבצע במהלך השבוע‪ ,‬כמו להיכנס לשכנים ולדבר איתם או‬
‫‪9‬‬
‫ללמוד משהו לקראת הבגרויות‪ .‬כשלרותי היה קשה‪ ,‬היינו מסכמות שאחרי כל עשיה היא תשלח לי מסרון‬
‫וכך יהיה לה קל יותר לעשות‪ .‬כפי שכותב אנתוני "ההחלמה מהשלכותיה של מחלת נפש קשה יותר‬
‫לעיתים מן ההחלמה מהמחלה עצמה‪ .‬קשיים בתפקוד‪ ,‬במילוי תפקידים ומשימות‪ ,‬מוגבלויות שונות‪,‬‬
‫תחושות של נחיתות ודימוי עצמי נמוך – כל אלה קשים יותר מן ההתמודדות עם הליקוי הנובע ישירות‬
‫מן המחלה"‪)Anthony, 1993( .‬‬
‫השיחות בינינו היו על נושאים שונים כגון "אומנות ההחלקה" ‪ -‬איך לא לעשות מכל עניין קטן דבר גדול‬
‫ולא "למדוד" כל תנועה של אדם ולייחס לה משמעות שאינה קיימת‪ .‬איך לראות את האדם על מגוון‬
‫החלקים הקיימים בו ואיך לבחור ולקחת אחריות על הבחירה‪.‬‬
‫רותי הרבתה לומר שאינה יודעת מה זה לאהוב אנשים‪ .‬היא הייתה שואלת "איך אני יודעת אם אני‬
‫באמת אוהבת מישהו?" – תשובות לא היו לי‪ ,‬אבל הרבינו לדבר על הנושא‪ ,‬ובמשך השנים רותי הצליחה‬
‫לחוש רגש זה מבפנים‪ .‬רותי רואה ביכולתה להרגיש אהבה את אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של‬
‫תהליך ההחלמה‪.‬‬
‫לאורך השנים חלו התפתחויות בכל תחומי החיים‪ .‬להלן כמה דוגמאות‪:‬‬
‫בפברואר ‪ ,4006‬רותי חידשה את הקשר עם אביה לאחר שנים של נתק‪ .‬כמו ברוב המקרים‪ ,‬רותי סיפרה‬
‫לי על הצעד המעשי רק לאחר המעשה‪ ,‬כשקדם לו תהליך פנימי מעמיק ומוצלח‪.‬‬
‫אחרי הבחינה הפסיכומטרית‪ ,‬בתקופה בה הרגישה רותי חסרת משמעות‪ ,‬הציע לה המורה שלה עבודה‬
‫ככותבת שאלות‪ .‬הצעה שהגיעה בזכות ולא בחסד ותרמה רבות להעלאת הביטחון העצמי לתחושת‬
‫המסוגלות‪.‬‬
‫ביוני ‪ 4006‬חלתה אמה של רותי ואושפזה‪ .‬רותי הצליחה להיות לצידה ולתמוך בה למרות קשיים מול‬
‫המשפחה המורחבת‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 4006‬החלה רותי בלימודי תואר ראשון לתנ"ך ולשון עברית באוניברסיטה‪ .‬רותי התמודדה‬
‫היטב גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית‪ .‬לדבריה‪ ,‬לראשונה בחייה היא חשה נוח בחברה‪ ,‬ורכשה‬
‫את היכולת והמיומנות ליצור קשרים ולשמור עליהם‪ .‬היא השתמשה בהרבה תרגול קוגניטיבי של‪' :‬טוב‬
‫מול לא‪-‬טוב'‪ ,‬התרחקות רגשית מסיטואציות חברתיות ועוד‪ .‬עבודה על סילוגיזמים (שיוך ליותר מקבוצה‬
‫אחת ‪ -‬גם סובלת מהפרעת אישיות גבולית אבל גם סטודנטית ובת וחברה)‪.‬‬
‫כידוע‪" ,‬החלמה אינה תהליך ליניארי‪ ,‬היא אינה מתוכננת ואינה שיטתית‪ ,‬אלא כרוכה בפרקי‬
‫צמיחה ונסיגה‪ .‬בשינויים מהירים ובהאטה לסירוגין" (‪ .)Anthony, 1993‬לצערנו רותי החליטה על‬
‫דעת עצמה להוריד במינון התרופות‪ ,‬היא לא רצתה שנתערב בהחלטה זו ובמרץ ‪ 4002‬חוותה פירוק‬
‫פסיכוטי שממנו לקח לה זמן להתאושש‪ .‬רותי אמרה לי אז משפט שכדאי ללמוד ממנו‪" :‬לא משנים במצב‬
‫רע החלטות שנלקחו במצב טוב"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫לאורך השנים‪ ,‬גם הקשר ביני לבין רותי ידע עליות ומשברים‪ .‬אחד מהם היה סביב עבודה קוגניטיבית‬
‫סביב נושא האישיות‪ .‬רותי ביקשה לעבוד על הנושא כי היא חשה את האישיות כמורכבת מהרבה חלקים‬
‫שלא מצליחים להיות מורכבים לפאזל אחד שלם‪ .‬עשינו ניסיון של עבודה דרך כלי "תפיסה אנליטית"‬
‫מתוך העשרה אינסטרומנטלית‪ .‬הפגישה הייתה לדעתי מרתקת‪ ,‬כאשר יום למחרת הגיעה שיחת טלפון‬
‫מרותי‪ ,‬שבה היא מודיעה לי שאינה מעוניינת להמשיך בכיוון‪ .‬מובן שהייתי מופתעת והגבתי באכזבה ואי‪-‬‬
‫נחת‪ .‬לאחר השיחה כתבה רותי‪:‬‬
‫" ‪ -82.6.06‬אחרי הטלפון לאורלי‬
‫אירוע‪ :‬התקשרתי היום להגיד לאורלי שאני לא רוצה להמשיך בטיפול האנליטי לבעיית הזהות‪ .‬אורלי‬
‫הגיבה באכזבה‪ ,‬קצת כעס ואפילו בשמץ של התגוננות ותוקפנות‪.‬‬
‫בהתחלה חשבתי‪ :‬אורלי מערבת כאן את האגו שלה – היא לוקחת אישית ביקורת שלי‪ ,‬שהיא על שיטת‬
‫עבודה ולא עליה‪.‬‬
‫כל הערב זה היה במחשבותיי‪ :‬ניסיתי לחשוב מה החלק שלי בתוך זה‪.‬‬
‫בסוף הערב דיברתי עם ח' (המדריכה השיקומית) וסיפרתי לה‪ .‬פתאום הרגשתי תחושה מוכרת מהעבר‪.‬‬
‫מה שהרגשתי וחשבתי כל הערב נעשה לי ברור‪ :‬זהו דפוס התנהגות שלי‪.‬‬
‫אני העליתי רעיון‪ ,‬אורלי קיבלה אותו‪ .‬שתינו התלהבנו‪ .‬אורלי השקיעה מאמצים‪ ,‬התייעצה‪ ,‬הביאה דפים‪.‬‬
‫הייתה תחושה כללית של התלהבות והרגשה שמשהו חדש יכול לעזור‪.‬‬
‫התקיימה פגישה בנושא‪ ,‬שבה לא הבעתי כל התנגדות‪.‬‬
‫פתאום אורלי מקבלת טלפון‪ .‬ברור שהיא לא מבינה מאיפה זה בא‪ .‬שיניתי את דעתי ללא כל התרעה‪.‬‬
‫פתאום אני מתנגדת לרעיון ששתינו טיפחנו ושהיא עבדה וחשבה הרבה כדי לגרום לכך שיתבצע‪.‬‬
‫אני מבינה את ההפתעה‪ ,‬האכזבה והכעס‪ .‬אני מודיעה לה הודעה חד צדדית‪ ,‬ללא שיתוף או התייעצות‬
‫איתה‪ ,‬מתוך מחשבות פנימיות שלי שהיא כלל אינה מודעת להן‪.‬‬
‫אני מבינה שכדאי לנהוג אחרת‪ :‬קודם כל לחכות לפגישה ולא בטלפון‪ ,‬כשאין זמן ולא שומעים טוב‪.‬‬
‫בפגישה – לספר‪ ,‬לשתף‪ ,‬להתייעץ – להתלבט ביחד ואז להחליט‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬זה דפוס מוכר לי מהעבר‪ ,‬שבפעם הראשונה אני מזהה אותו בפעולה‪ :‬פעולה מתוך דחף וללא‬
‫ראיית האדם האחר‪".‬‬
‫בספטמבר ‪ 5002‬רותי שברה את רגלה‪ .‬היא התמודדה היטב עם השבר‪ ,‬עם המוגבלות הזמנית‪ ,‬תפקדה‬
‫ככל יכולתה ואף יכלה ליהנות מפריחה חברתית ומכל האנשים שבאו לבקרה‪ .‬הבדל של 'שמים וארץ'‬
‫מהתקופה שאחרי האירוע האובדני‪ ,‬שבה לא יכלה לשאת ביקורים של אנשים אצלה‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ 5002‬אימצה רותי כלבה העונה לשם קיאן‪ .‬כלבה זו גורמת לרותי אושר רב עד היום‪ .‬היא‬
‫מכריחה את רותי לתפקד ולדאוג לה והיא מקור לנחמה בימים קשים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫רותי המשיכה בלימודים‪ ,‬סיימה שנתיים ובחרה לעבור ללמוד טיפול בצמחי מרפא במכללת רידמן‪.‬‬
‫גם בתקופה זו היו עליות וירידות‪ .‬שמחנו ביחד בתקופות הטובות ולמדנו לעבור את הגלים העכורים‪.‬‬
‫הקשר המשמעותי שנבנה‪ ,‬הכלים שרותי רכשה‪ ,‬היכולת החברתית שנרכשה והובילה ליצירת קשרים‬
‫משמעותיים הן במשפחה והן עם חברים‪ ,‬וההנאה מאתגרים לימודיים הובילו לכך שהגלים הקשים היו‬
‫קצרים ונסבלים יותר‪ .‬רותי הצטרכה פחות תמיכה והתמודדה עם עצמה טוב יותר‪.‬‬
‫בינואר ‪ 5002‬בחרה רותי להפסיק את שרות הדיור המוגן ואנו נפרדנו‪.‬‬
‫אחרי תקופה רותי החליטה שהיא זקוקה לשרות וחזרה לקבל אותו ע"י רכזת אחרת‪ .‬אנחנו ממשיכות‬
‫לשמור על קשר טלפוני‪ .‬רותי ממשיכה את המסע שלה כאשר השינוי הגדול ביותר בשנה זו הוא בתחום‬
‫התעסוקה‪ .‬אחרי שנים בהן לא הצליחה לשמור על רצף בעבודה‪ .‬השתלבה רותי בהצלחה בפרויקט‬
‫"סיפור חוזר" והיא מפעילה כיום ארבעה בתי קפה‪.‬‬
‫ממש לאחרונה פתחה רותי‪ ,‬בעקבות תקופה לא קלה שעברה‪ ,‬בלוג באינטרנט‪ .‬בלוג זה מכיל רשימות‬
‫מדהימות על התמודדות בצורה קוגניטיבית עם קשיים תוך שיחות שמנהלת רותי עם כלבתה קיאן‪ .‬רותי‬
‫מספרת שהבחירה להשתמש בבלוג כמקום לכתיבה "קוגניטיבית" לא היה בהכרח מודע‪ .‬היא בחרה בכלי‬
‫זה ככלי המופנם אצלה ועוזר לה להתמודד במצבים שונים בחיים‪.‬‬
‫היכולת להשתמש בכלים אלו ללא תיווך מראה על שינוי מהותי ומבני שחל אצל רותי‪ .‬רשימה זו‬
‫'ללמוד לצלול' פורסמה בבלוג‪:‬‬
‫"ממש היום‪ ,‬בשעות האחרונות‪ ,‬הולך ומתעצם גל של עצב‪ ,‬של כבדות ‪ -‬שמכסה את כל הדברים הטובים‪,‬‬
‫כוח המשיכה של המיטה עולה אפילו על זה של כדור הארץ‪ ,‬ובוודאי על כח המשיכה של החיים‪ .‬אני‬
‫מרגישה חסרת אנרגיות לגמרי‪ .‬אפילו לדמעות אין כח לצאת‪.‬‬
‫אני שואלת את קיאן‪ :‬מה אני יכולה לעשות לטובת עצמי במצב כזה? היא נובחת שכל הרעיון הוא לצלול‬
‫מתחת לגל ולשהות במעמקים זמן מה‪ .‬אבל מה זה אומר ?‬
‫אולי לחשוב על מספר דברים מצומצם שאני כן יכולה לעשות‪ ,‬ולהיאבק ולגייס כוחות כדי לעשות אותם‪.‬‬
‫אולי לקבוע סדר ברמה של שעות ‪ -‬מה אני הולכת לעשות בשעה הקרובה‪ ,‬בשעתיים הבאות ‪ -‬ולרשום‬
‫את זה‪.‬‬
‫אולי להתקלח במים קרים‪.‬‬
‫אולי לעשות‪ ,‬אפילו במצב הזה‪ ,‬מדיטציה‪.‬‬
‫אולי לא לחשוב יותר מדי‪ ,‬ולא לנתח למה נכנסתי לעצב כל כך עמוק‪ ,‬אלא להניח לעצמי לנוח‪ .‬הרי‬
‫מדובר בסוף השבוע‪ ,‬ובאמת היה לי שבוע עמוס יחסית‪ ,‬אז אני יכולה להרשות לעצמי לא לעשות דבר‬
‫במשך השישישבת‪ ,‬אם זה מה שיקל עלי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אני חושבת שמצאתי משמעות אחת בסיסית‪ ,‬ראשונה‪ ,‬לחיים שלי ‪ -‬או מטרה אחת שהיא חשובה ביותר‪,‬‬
‫ותעניק משמעות לחיי‪ :‬לשמור על הכבוד העצמי שלי בזמן שיש לי ירידה כזו‪ .‬לדעת להכיל אותה‪ ,‬לפתח‬
‫יכולת להכיל אותה‪ .‬לחפש דרכים לעבור את הירידה ולהחזיק מעמד עד העלייה הבאה‪ ,‬מבלי שאקשה על‬
‫הסביבה שלי‪ .‬ובעיקר מבלי להדאיג את אמא‪.‬‬
‫אתגרים‪ ,‬כך נדמה לי‪ ,‬הם דבר שיכול לתת משמעות‪.‬‬
‫מה קיאני אומרת על זה ? היא מביטה בי בעיניה הנאמנות ומהנהנת בראשה החמוד‪ .‬הב ‪ -‬היא אומרת‪ ,‬הב‬
‫ כדאי לך לרשום את הדברים הטובים שעשית היום‪.‬‬‫אז ככה‪:‬‬
‫‪ .8‬נסעתי לעבוד בבתי קפה‪.‬‬
‫‪ .4‬נפגשתי עם ג'‪.‬‬
‫‪ .0‬קמתי מוקדם ובישלתי‪.‬‬
‫‪ .2‬הייתי במרכול‪.‬‬
‫‪ .2‬דיברתי עם ד' והבהרתי איתו עניין שהטריד אותי‪.‬‬
‫‪ .6‬הלכתי עם אמא והילדות להופעה‪.‬‬
‫‪ .2‬ל' התקשרה‪ ,‬והשאירה לי הודעה חמה‪ .‬אחר כך דיברנו‪.‬‬
‫קיאני טוענת שאני יכולה למצוא עוד דברים טובים‪ ,‬אבל בינתיים אסתפק בזה‪....‬‬
‫ולי‪ ,‬אורלי‪ ,‬לא נותר אלא לכתוב את המשפט שבו סיימתי פעמים רבות את הפגישות בינינו‪:‬‬
‫"היה לי העונג ללוות במסע זה את אחת הנשים האמיצות והחזקות ביותר שאני מכירה"‬
‫‪13‬‬
‫מקורות‬
‫‪‬‬
‫א‪ .‬אליצור‪ ,‬ש‪ .‬טיאנו‪ ,‬ח‪ .‬מוניץ‪ ,‬מ‪ .‬נוימן (‪ .)8992‬פרקים נבחרים בפסיכיאטריה ח‪ .‬מוניץ‬
‫(עורך) אוניברסיטת תל אביב‪ :‬פפירוס‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הדס‪-‬לידור‪ ,‬נ‪ ,.‬וייס‪ ,‬פ‪ .)4002( .‬תמיד אפשר ללמוד – ההתערבות הקוגניטיבית דינמית עם‬
‫אנשים הסובלים ממחלה פסיכיאטרית‪ .‬בתוך‪ :‬הדס לידור‪ ,‬נ‪ .‬ולכמן‪ ,‬מ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום‬
‫והחלמה בבריאות הנפש‪( .‬עמודים ‪ .)202-220‬כפר יונה‪ :‬ליתם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לכמן‪ ,‬מ‪ .)4002( .‬התפתחות הידע על החלמה בבריאות הנפש בצל המודל הרפואי‪ ,‬מהפכת האל‬
‫מיסוד וזיהוי תופעת ההחלמה‪ .‬בתוך‪ :‬הדס לידור‪ ,‬נ‪ .‬ולכמן‪ ,‬מ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה‬
‫בבריאות הנפש‪( .‬עמודים ‪ .)808-824‬כפר יונה‪ :‬ליתם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫משרד הבריאות‪ ,‬שירותי בריאות הנפש‪ .) 8991( ,‬סטנדרטים להפעלת שירותי דיור מוגן נוהל‬
‫מס' ‪.10.004‬‬
‫‪‬‬
‫פינארט‪-‬עיני אנדראה (‪ .)4002‬תפיסתם של אנשי מקצוע את האלמנטים המאפיינים את היחסים‬
‫השיקומיים בבריאות הנפש ואת הדילמות של יישומם‪ .‬שיקום והחלמה בבריאות הנפש‪ ,‬בעריכת‬
‫ד"ר נעמי הדס לידור & ד"ר מקס לכמן‪( ,‬עמ' ‪ .)042-060‬הוצאת ליתם‪.‬‬
‫‪Anthony, W.A.(1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of‬‬
‫‪mental health service system in the 1990s. Psychosocial Rehabilitation‬‬
‫‪Journal, 16(4), 11-24.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪‬‬