לקריאת המאמר `שתי גישות לחידושי לשון`

‫שושנה בהט‬
‫מתוך‪ :‬עם וספר‪ ,‬בטאון ברית עברית עולמית‪ ,‬סדרה מחודשת‪ ,‬חוברת א‪ ,‬אביב תשמ"א ‪1891 /‬‬
‫המאמר מתפרסם כאן באדיבות "ברית עברית עולמית"‪.‬‬
‫המאמר נערך קלות לפי כללי הפיסוק והכתיב המעודכנים‪.‬‬
‫שתי גישות לחידושי לשון‬
‫הלשון רבת פנים היא‪ .‬אלה רואים בה כלי שרת להעברת ידיעות‪ ,‬מחשבות‪ ,‬משאלות וכל כיוצא‬
‫בהן‪ ,‬ואלה רואים בה יצירת תרבות שרוחה של אומה יצוק בה; מעין מולדת‪ ,‬שאינה רק פיסת‬
‫קרקע כדי לחיות עליה‪ ,‬אלא נושא לאהבה ולשמירת אמונים‪ .‬ולפי שתי הגישות הללו גם היחס‬
‫ללשון‪ .‬הראשונים עיקר בעיניהם שיהיו הכלים ברורים‪ ,‬שאל יהיו מטעים‪ ,‬ואם תכלית זו מושגת –‬
‫הכול אתי שפיר‪ .‬והאחרונים חשוב בעיניהם שתהיה הלשון המשך למסורת כתיבה של דורות‬
‫ראשונים; התכלית המעשית אינה חזות הכול בעיניהם‪ .‬אלה מוכנים להכניס בקהל הלשון כל דבר‬
‫של חידוש; ואלה נזקקים לעיקרון "ניתי ספר ונחזה"‪ :‬יש בספרותנו כיוצא בו – חדש למה לנו?‬
‫אין כיוצא בו – נחדש על פי מה שיש‪.‬‬
‫בין שתי גישות אלו מתנהל המאבק הלשוני בימינו‪ ,‬ובדברים שלהלן יובאו קצת‪.‬‬
‫אחד החידושים המובהקים של לשון דורנו הוא יצירת שורשים חדשים על ידי הכללתן של‬
‫השמָ נִּיוֹת‪ .‬יצירת שורשים על דרך זו אין אתה מוצא במקרא‪ ,‬אבל מוצא‬
‫התחיליות או הסופיות ֵ‬
‫אתה שכמותה בלשון חכמים‪ ,‬היינו במשנה‪ ,‬בעברית שבתלמוד‪ ,‬במדרשים וכיוצא בהם‪ .‬טול‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬תרומה‪ .‬תרומה שם מקראי הוא על דרך תקומה מן קו"ם‪ ,‬תשובה מן שו"ב ותבונה מן‬
‫בי"ן‪ .‬כשם שהפועל מן תשובה הוא "השיב"‪ ,‬למשל‪ ,‬או מן תבונה "הבין"‪ ,‬כך מן השם תרומה‬
‫ששורשו רו"ם הפועל הוא "הרים"‪ .‬וזה הפועל המצוי במקרא למעלה מתריסר פעמים ליד‬
‫"תרומה"‪ .‬בלשון חכמים לא אמרו עוד "הרים תרומה" כי אם תרם‪ .‬הת' התחילית של השם‬
‫תרומה הפכה להיות חלק מן השורש החדש‪ :‬תר"ם‪ .‬בדרך זו נוצרו גם הפעלים התריע (מן תרועה‪,‬‬
‫ששורשו רו"ע) והתחיל‪ .‬במקרא יש רק הֵ חֵ ל משורש חל"ל (דוגמת הֵ סֵ ב מן סב"ב)‪ .‬משורש חל"ל‬
‫נוצר השם ְּת ִח ָלה כמו ְּת ִה ָלה משורש הל"ל או ְּתפִ ָלה מן פל"ל‪ .‬בלשון חכמים הכלילו את התחילית‬
‫בשורש‪ ,‬ונוצר הפועל ִה ְּת ִחיל‪ .‬צורות חריגות אלו נבלעו בלשון כמיעוט מבוטל והמדקדקים דנו‬
‫עליהן כבהופעה לשונית מעניינת וזרה‪.‬‬
‫לשוננו היום הוצפה מילים לאין‪-‬ספור בדרך זו של הכללת המּוספיות השמניות‪ ,‬ותובא פה רק‬
‫רשימה קצרה של מילים אלו‪ ,‬בתוספת ת'‪ִ :‬ת ְּחכֵם (בעיקר ְּמתֻ ְּחכָם)‪ִ ,‬ת ְּד ֵלק‪ִ ,‬ת ְּד ֵרְך‪ִ ,‬תזְּ מֵ ר‪ִ ,‬תפְּ עֵ ל‪,‬‬
‫ִתפְּ ֵקד; בתוספת מ'‪ִ :‬מלְּ כֵד‪ִ ,‬מ ְּספֵ ר‪ִ ,‬מ ֵקד (מן מוקד ששורשו יק"ד)‪ִ ,‬מ ֵקם (מן מקום‪ ,‬ששורשו‬
‫קו"ם)‪ִ ,‬מ ֵקׁש (מן מוקש‪ ,‬ששורשו יק"ש); ובתוספת נ' סופית‪ִ :‬ד ְּמיֵן ִחלְּ ֵמן‪ִ ,‬ח ְּׁשבֵ ן‪ִ ,‬מ ְּד ֵרן‪ִׁ ,‬ש ְּריֵן‪,‬‬
‫ובתוספת ת' סופית‪ִ :‬חבְּ ֵרת (‪ִ – to socialize‬מן חֶ בְּ ָר ִתי) או ִתכְּ נֵת‪ .‬ואין אלה אלא כטיפה מן הים‪.‬‬
‫הרבה מילים מסוג זה לא יצאו מבית מדרשה של האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬אבל לא‪-‬מעט מילים‬
‫כאלה אושרו בו ואחדות מהן אף הומצאו באקדמיה גופה‪ .‬כמעט כל מילה כזאת קדמו לה חבלי‬
‫לידה קשים עד שיצאה לאוויר העולם‪ ,‬משום שעד היום לא השלימו רבים מבין אוהבי הלשון עם‬
‫"פריצת גדר" זו‪ ,‬וגורסים שיש ללכת בדרך הסלולה ולגזור מילים כפי שמחייב מבנה הלשון על‬
‫דפוסיו המובהקים‪ .‬הפיכת כמה מילים יוצאות דופן כמופת לגזירת מילים בשפע היא סטייה‬
‫בעיניהם מטוהר הלשון‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫לאור הדברים הללו לא יתמה עוד הקורא מה ראתה האקדמיה להילחם שנים ב"תסכול"‪ .‬שני‬
‫נימוקים היו לה‪ :‬האחד‪ ,‬שאין צורך במילה חדשה‪ ,‬ותסכוֹן להביע את ה‪ frustration-‬המילה מַ פָ ח‬
‫העברית‪ ,‬שמקורה בצירוף הקרוב לעניין "מפח נפש"‪ .‬ועוד נימוק‪ ,‬ששם הפעולה תסכול‪ ,‬ה‪-‬ת' שבו‬
‫לא באה משם‪-‬עצם שבראשו ת'‪ ,‬שהוא החוליה המתווכת בין השורש המקורי (סכ"ל) לבין הפועל‬
‫המרובע החדש‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬נכנעה האקדמיה ונפרדה בדאבון‪-‬לב (או אולי עדיף לומר‬
‫"בתסכול") מן המפח והכשירה את ה"תסכול"‪ ,‬שאי אפשר היה עוד לעקרו מחיינו‪.‬‬
‫אחת הבעיות הרציניות בתחום חידושי הלשון בדורנו היא בעיית המילים הלועזיות‪ .‬המעיין‬
‫במילוניה המקצועיים של האקדמיה ימצא על נקלה מילים לועזיות בטור העברי‪ ,‬כגון אופטיקה‪,‬‬
‫אנרגייה‪ ,‬אינסטינקט‪ ,‬דיאגרמה‪ ,‬הומוגני‪ ,‬מטאורולוגיה‪ ,‬פסיכולוגיה‪ ,‬פטנט ותאוריה‪ .‬אחוז‬
‫המילים הלועזיות אינו שווה במילונים השונים‪ .‬מספרן תלוי במידה רבה בטיב המקצוע ובעיקרון‬
‫שדבקו בו אנשי הוועדה‪ .‬חברי האקדמיה‪ ,‬כמו הציבור בכללו‪ ,‬אין טעמם שווה לגבי המילים‬
‫הלועזיות‪ .‬יש הרואים במילים הלועזיות נטע זר בלשוננו‪ ,‬ויש שפגיעתן של המילים הללו אינה רעה‬
‫בעיניהם‪ ,‬וממילא לא נקבעה מידה אחת וקצב אחד לגבי הכללתן של המילים הללו בלשוננו‪ .‬דבר‬
‫אחד אינו מוטל בספק‪ :‬אי אפשר לה ללשון של תרבות בלא מילים שאולות כלל‪ ,‬והכול סבורים‬
‫שבקצת מילים שאולות שייבלעו בלשוננו‪ ,‬לא יבולע לה לעברית‪ .‬המבקשים לצמצם את מספרן‬
‫סבורים שמילים לועזיות הן מן הדברים שמיעוטן קל וריבוין קשה‪ ,‬ועיקר הוויכוח בעניין זה הוא‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬היכן הגבול לקליטתן של מילים כאלה‪ .‬עם זאת ראוי להדגיש מיד‪ :‬אין הכוונה לאותן‬
‫המילים הלועזיות שיש כנגדן מילים עבריות מקבילות‪ .‬מקום שיש לה לעברית חלופה למילה‬
‫הלועזית‪ ,‬בדרך הטבע תיחשב המילה הלועזית מילה זרה ולא מילה שאולה‪ ,‬שהיא עצמה שוות‬
‫זכויות לחברותיה העבריות‪ .‬על מילים זרות אלה יצא הקצף‪ :‬על האומרים קונצפציה במקום‬
‫תפיסה‪ ,‬קונסנסוס במקום הסכמה‪ ,‬אוניברסלי במקום כלל‪-‬עולמי‪ ,‬הומניטרי במקום אנושי‪,‬‬
‫מילים שלדעת דובריהן מוסיפות כבוד ועמקות ונוי לדברים היוצאים מפיהם‪.‬‬
‫ואולם צרתה האמיתית של העברית בעיני רבים אינה השימוש במילים בין‪-‬לאומיות‬
‫(אינטרנציונליוֹת בלע"ז) אלא השימוש המופרז במילים אנגליות‪ ,‬שהוא לדעת חֲ ֵר ֵדי הלשון‬
‫סימפטום (זו מילה שאּולה!) למין זלזול הבא מתוך התבטלות ונמיכות קומה‪ .‬כשם ש"תוצרת‬
‫חוץ" הוא מעין סמל של יוקרה‪ ,‬כך גם המילים המיובאות‪ ,‬ואין בעיניהם כל הפרש בין המוצר‬
‫הנאכל או הנלבש לבין הלשון‪ ,‬שבעיני רבים היא אחד מנכסי התרבות של אומה שראוי לשמור על‬
‫כבודו וייחודו‪ .‬לפנים בישראל נכנס אדם לבקר את מכריו‪ ,‬הציעו לו משקה‪ .‬עכשיו מציעים לו‬
‫"דרינק"‪ .‬אנשים שנהגו ברוחב לב או ביד פתוחה וכיבדו כיד המלך‪ ,‬הם עכשיו פשוט "לארג'"‪ .‬הם‬
‫צריכים רק קצת "פוֹליש" ועליהם לשקוד עוד על ה"פיניש" ואז יהיה להם "גּוד לאק"‪ .‬מזלה הטוב‬
‫של לשונם אינו סימן טוב להם‪ .‬ללשונם העברית יש פשוט בֶ ד לאק‪ .‬משורר שהעברית חביבה עליו‬
‫בטים‪,‬‬
‫מאוד נסחף בזרם האנגלית‪ ,‬ואף הוא השמיענו בשיחתו בטלוויזיה‪ ,‬שאין הוא איש העובד ִ‬
‫ונעלמה ממנו שבין " ִטים" לבין צֶ וֶ ת אין כל "דיפרנס"‪ׂ .‬שר בישראל‪ ,‬תלמיד חכם‪ ,‬האוהב גם‬
‫להפגין את ידיעותיו בשבעים לשון דיבר בשיחה עברית על "פֵ יר ֵנס" משום שהמילה "הגינּות" לא‬
‫הייתה עוד הגונה וכדאית בעיניו‪ .‬מפיהם של דוברי אנגלית אנו שומעים מדי פעם בפעם דברי נאצה‬
‫על הצבר המתגנדר באנגלית מסורסת ובזים לו בלבם‪ .‬אף בתי העסק שלנו שוב אינם נזקקים‬
‫לשמות עבריים‪ .‬אם מבקשים הם למשוך לקוחות‪ ,‬סבורים הם שהשם האנגלי‪ ,‬או הספק‪-‬אנגלי‪,‬‬
‫יצלח לתכלית זאת מן השם העברי‪ ,‬ודיזנגוף‪-‬סנטר על כל מפלי "סנטריו" יכול לשמש דוגמה‬
‫למגמה קלוקלת זו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫האפנה בלשון היא אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר‪ .‬אלה השוללים "ישן מפני חדש תוציאו"‬
‫שואלים בתמיהה‪ :‬איך יכול היה אדם בישראל‪ ,‬יודע לשון ובעל מחשבות‪ ,‬להביע את שביקש‬
‫להביע בלא "תסכול"‪ ,‬בלא "ממסד"‪ ,‬בלא "קיטוב" או "הקצנה"‪ ,‬בלא "עיתוי"‪ ,‬בלא להיות‬
‫"מּודע" לדבר זה או אחר‪ ,‬בלא "היבטים"‪ ,‬בלא "ליישם יישומים" ובלא "לאייש" במקום שאין‬
‫איש‪ .‬איך מסוגל היה אדם לשוחח עם חברו בלי להזדקק לפזמון הפתיחה "בוא נאמר?" אותם‬
‫ששואלים כך מסכימים שבמקום שיש חסרון שהמילה החדשה באה להשלימו‪ ,‬הרי המילה‬
‫החדשה טובה ונחוצה‪ ,‬אבל במקום שהמילים החדשות דוחקות רגליהן של מילים קיימות‪ ,‬טוב‬
‫היה אילו לא באו לעולם כלל‪ ,‬ומשבאו‪ ,‬בקהלם לא תבואנה‪ .‬אף אומרים שרבות מן המילים‬
‫האפנתיות באות לטשטש את גוֹני המשמעויות שבמקבילותיהן המסורתיות‪ ,‬ולא להבהירן‪ .‬הללו‬
‫חולקים על הטיעון שאוצרות הרוח של תקופתנו מחייבים חידושי לשון‪ ,‬שאי אפשר עוד בלעדיהם‪,‬‬
‫וששגירותן של אותן מילים מחודשות בפי הרבים מעידה על הצורך שיש בהן‪ .‬דרך משל הם‬
‫מביאים את ה"ייׂשּום"‪ .‬מאז התחיל אדם ליישם דברים‪ ,‬והדברים החלו להיות ישימים‬
‫ומיושמים‪ ,‬נדחקה המילה "שימושי" ונגזרותיה‪ .‬חדלו "לנצל"‪ ,‬ואין צריך לומר שהפועל "להחיל"‬
‫על כל נגזרותיו נגזרה עליו כליה‪.‬‬
‫אחרים טוענים כי אפשר שכל המילים הללו מצד עצמן אין בהן פגם‪ ,‬אבל אדם שאוזנו כרויה לִ יפִ י‬
‫הלשון סולד מן החידושים המציפים את השוק כמין סחורה של עונה‪ ,‬וכל אחד דש ב"פניני"*‬
‫הלשון הללו פעמים אחדות ביום‪.‬‬
‫כנגד כל אלה משיבים מחייבי החידושים בראיה מתהליכי הלשון‪ .‬מילים‪ ,‬כך אומרים הם‪ ,‬דרכן‬
‫כך היא‪ ,‬שהיום הן חיות ולמחר הן בין המתים‪ ,‬ומילים אחרות יורשות את מקומן‪ .‬הלוא גם‬
‫בימים ראשונים החליף ה"יין" את ה"חמר" וה"מלחים" ירשו את "יורדי הים"‪ ,‬ואין להרים קול‬
‫צעקה אם גם דורנו נוהג בדרך הטבע וממיר גם הוא מילה בחברתה‪ .‬לעצור במילים מי יוכל? –‬
‫שואלים הם‪ .‬כיוון שאדם דש בהן‪ ,‬דש‪ .‬צורך הן לו‪ ,‬ונזק אין בצדן‪.‬‬
‫אף החולקים עליהם מסכימים שיש תמורות בלשון‪ .‬ואולם – כך הם אומרים – עלינו לשמור את‬
‫חומות הלשון‪ ,‬שהרי לא הייתה לה תחייה אלא בזכות המורשת הקדומה‪ ,‬ועדיין דבוקים אנו‬
‫באותם רבדים עתיקים ובשורשיהם‪ .‬אף אם לשוננו היום היא בגדר חי הנושא את עצמו‪ ,‬לא הגיעה‬
‫השעה להינתק כליל מן המקורות‪ .‬תרבות עשירה הנחילו לנו דורות ראשונים בעיון ובשירה‪ ,‬ולא‬
‫מן הדין לשים חיץ בין לשון אותה תרבות לבין לשוננו‪**.‬‬
‫תחומי ההשפעה של הלשון האנגלית אינם מצטמצמים בגבולות המילים‪ .‬לעתים הם מקיפים גם‬
‫צורות לשון שבגלל האנגלית ניתנה להן משמעות שלא הייתה בהן מעולם‪ .‬לדוגמה תובאנה רק‬
‫שתיים מבין צורות אלו‪ .‬האחת היא "פעיל"‪ .‬משקל זה משמש לעתים קרובות כשם תואר דוגמת‬
‫חביב‪ ,‬נעים‪ ,‬סביר‪ ,‬פזיז‪ ,‬פריך‪ ,‬קשיש ושביר‪ .‬ראו מחדשי לשון מה שפר חלקם של דוברי אנגלית‪,‬‬
‫שיש בכוח לשונם להביע במילה אחת כל "דבר שאפשר לעשות" בסיומת ‪ ,able‬גמרו בדעתם לעשות‬
‫את משקל "פעיל" שיחזיק משמעות זאת‪ .‬בדרך זו נתחדשו קריא וכתיב ואכיל ודומיהן‪ .‬ולפי‬
‫שמשקל זה אינו יפה אלא לקצת בניינים וגזרות‪ ,‬יש בו לא‪-‬אחת כדי להטיל מבוכה‪ :‬אין אתה‬
‫אומר שָ ִתי בצד אכיל לפי ששמות כאלה מגזרת נחי ל"י‪ ,‬למשל‪ ,‬שוב אינם נשמעים קרובים לפעלים‬
‫שהם מתקשרים אליהם‪ .‬לכן גם לא ייאמר בָ נִי‪ ,‬ואין צריך לומר שלא יאמרו עָ לִ ים על דבר שאפשר‬
‫להתעלם ממנו וכל כיוצא בזה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ההולכים אחר הישן מתנגדים התנגדות נמרצת לשימוש חדש זה במשקל פעיל‪ ,‬ומציעים לנהוג‬
‫כמנהג שנהגו לפנים‪ ,‬ושעדיין הוא מתקיים בלשוננו היום‪ ,‬היינו בהוספת "בן" או "בר" דוגמת בר‪-‬‬
‫ביצוע או בן‪-‬ביצוע (לא‪ :‬בָ ִציעַ ) או בצירוף המילים "אפשר" ו"ניתן" או בפועל מבניין נפעל (בעיקר‬
‫בבינוני)‪( :‬דבר) הנאכל (ואף במקרא‪ :‬אשר יֵָאכֵל – "ָאכִ יל")‪.‬‬
‫אף בעניין זה לא הייתה הכרעה גמורה באקדמיה ללשון העברית‪ ,‬ואף על פי שרבים מבין חבריה‬
‫מתנגדים להכללת המשמעות החדשה במשקל פעיל‪" ,‬מסתננים" מונחים על דרך זו אם גם במידה‬
‫מצומצמת ביותר‪ ,‬ובמונחי הפסיכולוגיה אתה מוצא את שם התואר ג ִָרי (שניתן לגירוי)‪.‬‬
‫הדוגמה האחרת היא המשמעות החדשה שהועידו לבניין ִשפְּ עֵ ל‪ .‬בעברית של המקרא אין בניין זה‬
‫קיים כל עיקר‪ .‬בלשון חכמים חדר בניין זה דרך הארמית‪ ,‬שהיא עצמה שאלה מן הלשון האכדית‪.‬‬
‫בלשון האכדית (הבבלית והאשורית) שווה בניין ִשפְּ עֵ ל לבניין ִהפְּ עִ יל העברי‪ .‬ואולם גם בלשון‬
‫חכמים חדר בניין ִשפְּ עֵ ל טיפין‪-‬טיפין ולא כבימינו מלוא החופן‪" .‬שעבד" ו"שחרר" הן מן המילים‬
‫הללו‪ ,‬ותן דעתך שבמילים אלו אין כל משמעות של החידוש כבתחילית ‪ re-‬הלועזית‪ .‬האקדמיה‬
‫ללשון העברית ניצלה את בניין ִשפְּ עֵ ל כדי לגוון בו את משמעות השורש‪ .‬אין הרי שעתק (התקין‬
‫רפרודוקצייה) ושעתוק (רפרודוקצייה) כהרי הפועל הֶ עתיק והשם העתק או העתקה‪ .‬שחזּור‬
‫(רקונסטרוקצייה) אינו סתם חזרה‪ ,‬ושכפל אין פירושו הכפיל‪ ,‬ואולם בכל המילים האלה קיימת‬
‫ההוראה של החזרה וההעתק והכפל – לא ב‪-‬ש' של הבניין אלא בשורשי הפעלים‪ .‬משיצאו פעלים‬
‫אלו לרשות הרבים היה מי שתפס את הוראת החזרה והחידוש לא בשורשים כי אם ב‪-‬ש' של‬
‫הבניין‪ ,‬וכך נתפס בניין ִשפְּ עֵ ל בכלל כמקבילה יפה למילים הפותחות בתחילית ‪ re‬הלועזית‪ .‬יש‬
‫אומרים שבדרך זו הורחבה לשוננו‪ .‬יש אומרים שבדרך זו הוחרבה לשוננו‪ ,‬וכל המונחים‬
‫בעקבותיה לא מונחים הם אלא "שמונחים"‪ .‬אף בעניין זה מתגלע "ריב לשונות" בוועדות המינוח‬
‫באקדמיה‪ ,‬ומדי פעם בפעם מנצח " ִשפְּ עֵ ל" אחד למורת רוחם של מתנגדיו‪.‬‬
‫ייאמר כאן למען האמת שהלהיטות אחר המילה האחת במקום שגם הלשון האנגלית מבטאה את‬
‫המושג במילה אחת (ואורך המילה אינו חשוב) אין לה צידוק אובייקטיבי‪ .‬יש מושגים שהעברית‬
‫מבטאה במילה אחת מה שהאנגלית מבטאה בצירוף מילים ויובאו כאן כמה מונחים לדוגמה‪:‬‬
‫‪ – to become wormy‬התליע; ‪ – early repening‬אפיל; ‪ – unripe fruit‬בוסר; ‪ – to boil over‬גלש;‬
‫‪ – rye meal bread, whole wheat bread‬לחם קיבָ ר; ‪ – egg white‬חלבון; ‪ – washing jug‬נטלה;‬
‫‪ – peeling machine‬מקלפה‪ ,‬ועוד הרבה במילים במשקל מַ פְּ עֵ לָה המחזיק את משמעות המכונה‪ .‬כל‬
‫הדוגמאות ממילון אחד – מונחים בכלכלת הבית‪ .‬אפשר למצוא כהנה וכהנה בכל מילון ומילון‪.‬‬
‫במילון לפסיכולוגיה‪ ,‬למשל‪ ,‬אתה מוצא הַ ְּר ָגלָה ותרגומה ‪ formation habit‬ובמונחי רפואת‬
‫השיניים הַ בְּ ָקעָ ה ותרגומה ‪ .forced eruption‬בשתי הדוגמאות אפשר לראות את הסגולה המיוחדת‬
‫לעברית‪ ,‬כיצד השורש והבניין מצטרפים לבטא כמה מושגים במילה אחת‪ .‬ברור ששום דובר‬
‫אנגלית לא תיטרד דעתו בשל כך‪ ,‬אבל דעתו של דובר עברית נטרדת גם נטרדת שאין הוא יכול‬
‫לומר במילה אחת מה שהאנגלי אומרו במילה אחת‪.‬‬
‫ושאלה היא האם נספק מקבילות עבריות במקום שאפשר כדי שתנוח דעתו של הדובר עברית‪ ,‬או‬
‫שנחנך אותו שלא תיטרד דעתו מעיקרא‪.‬‬
‫עוד הרבה שאלות יש בעניין חידושי המילים‪ ,‬כגון מילים מחודשות שלא על דרך הדקדוק דוגמת‬
‫מיסוי‪ ,‬גיבוי‪ ,‬תיסוף ותובנה (במקומה נתקבלה – בוֹננּות)‪ ,‬שהאקדמיה מסרבת לראות בהן מילים‬
‫‪4‬‬
‫רשמיות;*** מיזוג מילים כעין ערפיח‪ ,‬רמזור‪ ,‬רכבל‪ ,‬כדורגל ורשמקול‪ ,‬שמקצתן קיבלה האקדמיה‬
‫ואף יזמה אותן‪ ,‬ומקצתן דחתה‪ .‬ולפי שהדברים ארוכים‪ ,‬לא יידונו במאמר זה‪.‬‬
‫* מַ טבע שמשתמש בו גם אפרים קישון בכתבה הסטירית "מצעד הפנינים" – כותרת העשויה על‪-‬‬
‫דרך "מצעד הפזמונים"‪.‬‬
‫** טיעון זה מזכיר לי דברים שסח לי לא מכבר מר ארי אבנר‪ ,‬מבכירי העובדים ב"קול ישראל"‪.‬‬
‫קורא הוא – כך אמר – "הלכות מלכים" לרמב"ם‪ ,‬וראה זה פלא‪ :‬שום מחיצה אינה חוצצת בין‬
‫לשונו של הרמב"ם לבין לשון ימינו‪ .‬באותה שעה הרהרתי בלבי‪ :‬האמנם?‬
‫*** [הערת המזכירות המדעית‪ :‬המילים מיסוי‪ ,‬גיבוי ותובנה אושרו בסופו של דבר באקדמיה‪].‬‬
‫‪5‬‬