מבוא: מושבות יהודים, שרובם היו מרוכזים 8,000-10,000 עמד על 19

‫מבוא‪ :‬מושבות‬
‫מספר היהודים בארץ ישראל בתחילת המאה ה‪ 19-‬עמד על ‪ 8,000-10,000‬יהודים‪ ,‬שרובם היו מרוכזים‬
‫בעיקר ב‪ 4-‬ערי הקודש‪ :‬צפת‪ ,‬ירושלים‪ ,‬חברון וטבריה ומקצתם (כמה מאות) ישבו בכפרים ויישובים‬
‫מעורבים כמו עכו‪ ,‬עזה‪ ,‬שכם‪ ,‬שפרעם‪ ,‬פקיעין וישובים מעורבים נוספים‪ .‬לא היה ישוב כפרי יהודי‪.‬‬
‫הניסיון של ר' ישראל ב"ק על פסגת הג'רמק‪ ,‬הר מירון‪ ,‬כפר שקם בחסותו של מוחמד עלי ובנו איברהים‬
‫פשה‪ ,‬לא צלח‪ ,‬אבל זה נחשב לניסיון הראשון של התיישבות כפרית יהודית‪ .‬גם במאה ה‪ 19-‬עדיין אין ישוב‬
‫כפרי יהודי‪ ,‬למעט הניסיון שהתחיל במקווה ישראל בשנת ‪ 1870‬כמוסד להכשרת עובדי אדמה יהודיים‪.‬‬
‫הניצנים התחילו קודם לכן ע"י תנועת כי"ח (כל ישראל חברים) מצרפת‪ ,‬ויש הרואים במקווה ישראל את‬
‫תחילת ההתיישבות הכפרית היהודית‪ ,‬עוד לפני המושבות‪.‬‬
‫בשנת ‪ - 1878‬ההתיישבות בגיא אוני‪ ,‬שמקבילה לה ההתיישבות בפתח תקווה‪ .‬בשתי המושבות המצב‬
‫הידלדל והתחדש בשנת ‪ ,1882‬שנת המפנה‪ .‬ערב שנת ‪ 1882‬האוכלוסייה היהודית בארץ נעה סביב ‪25-30‬‬
‫אלף איש‪.‬‬
‫הנתונים בדבר מספרי היהודים בארץ בתקופות אלו מגיעים לידינו בזכות רישומי אוכלוסין שערך השלטון‬
‫העות'מאני‪ ,‬ובעיקר בזכות המפקדים שערך משה מונטיפיורי‪ .‬במהלך המאה ה‪ ,19-‬בין השנים ‪- 1839‬‬
‫‪ ,1875‬נערכו בארץ ‪ 5‬מפקדים ע"י אנשיו של מונטיפיורי‪ .‬באותן שנים הישוב החדש התפרנס מכספי‬
‫החלוקה‪ ,‬והיה צריך לדווח לתורמים בחו"ל למי הולך הכסף‪ .‬לכן מונטיפיורי יזם מפקדים‪ ,‬שהראשון שבהם‬
‫נערך בשנת ‪ .1839‬הסוקרים מטעמו עברו ביישובים שבהם היו יהודים ומילאו טפסים מסודרים‪ ,‬ובזכות זה‬
‫המספרים נשארו בידינו עד היום‪ .‬מאידך יש לזכור שהמספרים כי היה אינטרס לנפח אותם למעלה כדי‬
‫לקבל יותר כסף‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 1882‬החלה הקמת מושבות העלייה הראשונה‪ :‬ראש פינה‪ ,‬פתח תקווה‪ ,‬ראשון לציון‪ ,‬זיכרון‬
‫יעקב‪ ,‬ולאחריהן מושבות רבות נוספות‪ ,‬ובסה"כ בין השנים ‪ 1882-1910‬הוקמו כ‪ 30-‬מושבות בארץ‪,‬‬
‫מושבות יהודה‪ :‬ראשון לציון‪ ,‬פ"ת‪ ,‬כ"ס ויהודיה ב‪ ,'82-‬נס ציונה ב‪ '83-‬ורחובות ב‪.'90-‬‬
‫מושבות הדרום וההר‪ :‬מזכרת בתיה‪-‬עקרון והרטוב ב‪ ,'83-‬גדרה ב‪ '84-‬ומוצא ב‪.'94-‬‬
‫מושבות השומרון‪ :‬זיכרון יעקב חדרה וטנטורה ב‪ ,'82-‬שפיה ובת שלמה ב‪ ,'91-‬עתלית ב‪ ,'99-‬גן שמואל ב‪-‬‬
‫‪ '95‬וגבעת עדה ב‪.'03-‬‬
‫מושבות הגליל התחתון‪ :‬אילניה‪-‬סג'רה‪ ,‬כפר תבור‪-‬מסחה‪ ,‬יבנאל‪ ,‬בית גן‪ ,‬מנחמיה ובני יהודה ‪ -‬כולן בשנים‬
‫‪.1901-2‬‬
‫מושבות הגליל העליון‪ :‬ראש פינה ב‪ ,'82-‬יסוד המעלה ב‪ ,'84-‬עין זיתים ומשמר הירדן ב‪ ,'91-‬מחניים ב‪,'92-‬‬
‫ומטולה ב‪.'96-‬‬
‫מקווה ישראל‬
‫ב‪ 1867-‬פנתה קבוצת צעירים מירושלים לכל ישראל חברים בפריז במכתב‪ ,‬שבו תיארו את העוני והדלות‬
‫של החיים בארץ‪ ,‬וביקשו שיאפשרו להם ללמוד את עבודת האדמה‪.‬‬
‫זו הייתה בקשה חריגה‪ :‬היישוב הישן התקיים רובו ככולו מכספי החלוקה‪ .‬בעקבות פנייתם‪ ,‬החליטה הנהלת‬
‫כי"ח לשלוח לארץ את מזכיר החברה‪ ,‬קרל נטר‪ ,‬שחזר לפריז עם המלצה חד משמעית ונלהבת שאכן חיוני‬
‫להקים בארץ מסגרת חינוכית שתעניק לצעירים הכשרה חקלאית‪.‬‬
‫ההחלטה על הקמת בי"ס ראשון בא"י לנערים ונערות בני ‪ .13-16‬בשלב ראשון הוחלט שבכל שנה יתקבלו‬
‫ללימודים עשרה תלמידים על חשבון חברת כי"ח‪ .‬תלמידים נוספים יכלו להתקבל רק במימון של קהילות‬
‫יהודיות‪ .‬עוד הוחלט‪ ,‬כי מחזור הלימודים יהיה בן שלוש שנים ובתנאי פנימייה‪ ,‬ויכלול‪ ,‬לצד הכשרה חקלאית‪,‬‬
‫גם לימודים עיוניים בצרפתית‪.‬‬
‫נטר פנה ליהודי התפוצות בבקשה לתמיכה כספית שכללה רכישת ‪ 2,400‬דונם‪ .‬כשהתקבל הכסף (והאישור‬
‫הטורקי) יצא נטר בעצמו לא"י‪ ,‬ליווה את כל תהליך הבנייה של ביה"ס וגם התמנה להיות מנהלו הראשון‪.‬‬
‫שלוש שנים לאחר פניית הנערים‪ ,‬הוקם ביה"ס ב‪ 15-‬בפברואר ‪ ,1870‬ממזרח ליפו‪ ,‬דרומית לדרך יפו‪-‬‬
‫ירושלים‪ .‬הממשלה הטורקית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי‪ ,‬והעניקה לו שטח של ‪ 2,600‬דונם‬
‫בחכירה עולמית בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים"‪.‬‬
‫חנוכת ביה"ס חלה בשבוע שבו ההפטרה הכילה את הביטוי מקווה ישראל בהקשר של עלייה‪" :‬מקווה ישראל‬
‫ה'‪ ,‬למה תהיה כגר בארץ וכאורח נוטה ללון"‪.‬‬
‫במשך ‪ 12‬שנה‪ ,‬עד להגעת הבילו"ים בתחילת העלייה הראשונה‪ ,‬הבי"ס לא הצליח לגייס תלמידים מבחוץ‬
‫למרות מאמציו של נטר‪.‬‬
‫הוא תמך בביל"וים אך נפטר לפני שהצליח להגשים את תוכניתו והם נוטרו ללא משענת ועברו לעבוד‬
‫בראשל"צ‪ .‬שנתיים לאחר מכן‪ ,‬בסוף ‪ ,1884‬התפצלו‪ :‬חלקם עברו לנחלת שבעה בירושלים וחלקם ייסדו את‬
‫גדרה ובהמשך סייעו בייסוד רחובות ומזכרת בתיה‪.‬‬
‫אז החלה הפריחה של ביה"ס בהנהלת האגרונום יוסף נייגו‪ ,‬בוגר המדרש למורים בפאריס‪.‬‬
‫הוא הקים משק מודרני עם לולים‪ ,‬מחלבות‪ ,‬רפת‪ ,‬כרם ויקב‪ .‬הוא בנה גם בנינים נוספים שכללו כיתות‪ ,‬בי"כ‪,‬‬
‫בי"ח ובניין משרדים‪ .‬למדו בתקופתו מאות רבות של תלמידים בשלוש משמרות‪ ,‬בשילוב לימודים תיאורטיים‬
‫ועבודה מעשית‪ .‬הוא סיים את תפקידו ב‪.1902-‬‬
‫לאחר שנים קשות בניהול אחר‪ ,‬מונה ב‪ 1914-‬אליהו קרואזה (ע"י רוטשילד)‪ .‬הוא היה בעצמו בוגר מצטיין‬
‫של מקווה ובשל כך נשלח להשתלמות בפאריס‪ .‬רק לאחר מלח"ע נפתח ביה"ס מחדש ובמשך שנתיים‬
‫התמלא ביה"ס בתלמידים יתומים מן הערים ומן המושבות‪.‬‬
‫באותן שנים הנהיג קראוזה שינוי בשפת הלימודים‪ :‬מצרפתית לעברית‪ .‬כי"ח תמכה בשינוי‪ .‬למרות‬
‫האידיאולוגיה‪ ,‬ההחלטה הייתה קשה לביצוע‪ :‬באותם ימים המורים שלימדו בארץ כמעט ולא ידעו עברית‪.‬‬
‫בין הבוגרים‪ :‬מייסדי בית אלפא‪ ,‬רמת יוחנן‪ ,‬עין חרוד‪ ,‬גבת וכמובן קבוצה של יהודים צרפתיים שהוכשרה‬
‫ואורגנה במקווה והקימה את כפר נטר בשרון בראשית שנות השלושים‪.‬‬
‫ב‪ 1926-‬נוסד סניף "הגנה" במקווה אליו הצטרפו כל התלמידים והמורים‪ ,‬בהנהגתו של קראוזה‪ .‬כולם עברו‬
‫בחשאי אימונים‪ ,‬ומקווה שימש גם להכשרה ולאימון של מתנדבים מבחוץ‪.‬‬
‫בעקבות פנייתה של הנרייטה סולד‪ ,‬שעמדה בראש מפעל "עליית הנוער"‪ ,‬נפתח מדור דתי במקווה‪ :‬נקלטה‬
‫קבוצות נערים דתיים של עליית הנוער בתנאים של שמירת שבת‪ ,‬תפילות וכשרות‪.‬‬
‫בהמשך נקלטו שבע קבוצות נערים נוספות שהגיעו מארצות אירופה שהשתלבו בהצלחה בלימודים‪,‬‬
‫בהתיישבות ובפעילות הגנה‪.‬‬
‫לאחר מלח"ע ‪ 2‬קלטה מקווה נערים ששרדו את השואה ובאו ממחנות העקורים‪ .‬גם הם‪ ,‬לאחר תקופת‬
‫הסתגלות‪ ,‬השתלבו בפעילות ככל הנערים‪.‬‬
‫ממקווה יצא הגרעין הדתי ליישב את בירייה ואת כפר דרום (כחלק מ‪ 11-‬הנקודות בנגב)‪.‬‬
‫שימשה בסיס להתארגנות ויציאה של כוחות ההגנה והפלמ"ח‪.‬‬
‫המסגריה של דוד ליבוביץ' הייתה לסדנת הייצור והתיקונים של ההגנה‪( ,‬אותו ליבוביץ של הדוידקה)‪.‬‬
‫ל אחר הקמת המדינה נחתם הסכם בין מד"י לבין כי"ח להמשך קיומה של מקווה כמוסד עצמאי ובו יהיו‬
‫מחצית נציגי הנהלה מטעם מקווה ומחציתם מטעם המדינה‪ .‬ההסכם גם אישר את השתתפות המדינה‬
‫בהוצאות המוסד‪ .‬מאז ‪ 1956‬מקווה ישראל היא חברה ממשלתית שהון מניותיה נחלק באופן שווה בין‬
‫המדינה ובין כי"ח‪ .‬ב‪ 1976-‬נחקק בכנסת חוק‪ ,‬לפיו מקווה ימשיך לפעול כבי"ס חקלאי ואין לשנות יעוד‬
‫קרקעותיו‪.‬‬
‫פגישת הרצל ווילהלם השני‪ :‬מסעו של קיסר גרמניה נמשך בנובמבר ‪ ,1898‬בו ביקר בקונסטנטינופול‪,‬‬
‫חיפה‪ ,‬יפו‪ ,‬ירושלים וביירות‪ ,‬שהשתייכו אז כולן לאימפריה העות'מאנית‪ .‬מטרת מסעו הייתה לחזק את‬
‫יציבותו של השלטון העות'מאני‪ ,‬שנחלש בעקבות המשבר בבלקן בשנים ‪ ,1878-1877‬לתמוך במעמדה של‬
‫הנצרות‪ ,‬ובמיוחד של הכנסייה הפרוטסטנטית‪ ,‬וכן לעודד את המתיישבים הנוצרים והיהודים בא"י‪ ,‬מעבר‬
‫לפעילות דיפלומטית‪ .‬במהלך הביקור נפגש הקיסר עם בנימין זאב הרצל‪.‬‬
‫הרצל לא הורשה להשתתף בקבלת הפנים הרשמית של היהודים (ביריד שסמוך לשער הנביאים‪ ,‬מקום‬
‫מחנהו של ווילהם (כי החכם באשי מטורקיה התנגד לציונות)‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬נאלץ לקיים את אותה פגישה חטופה על הסוס‪ :‬הגיעו הקיסר ורעייתו ליפו ולנו במלון במושבה‬
‫הטמפלרית שרונה‪ .‬למחרת יצאה שיירת המרכבות לכיוון ירושלים‪ ,‬ועצרה לביקור קצר במקווה‪ .‬זו הייתה‬
‫הפגישה הקצרה והשנייה עם הרצל (הראשונה התקיימה בקונסטנטינופול)‪.‬‬
‫תמונת הפגישה במקווה היא פוטומונטז'‪ .‬תוצאת התרגשות של הצלם דוד וולפסון‪ ,‬שהספיק לצלם רק את‬
‫הקיסר וקצה הרגל‪ .‬הרצל נלקח ליפו וצולם שוב על גג אחד הבתים שם‪ ,‬כשהוא מחזיק את כובעו בידו‬
‫(במעין מחוות כבוד)‪ .‬וולפסון חיבר את שתי התמונות על ידי "שתילת" תמונתו של הרצל בתמונה המקורית‪,‬‬
‫העברת הקיסר אל הסוס השחור שהיה מאחוריו‪ ,‬וחיתוך כמעט מוחלט של הסוס הלבן מן התמונה‪.‬‬
‫פרטים נוספים על המסע‬
‫המסע עורר התרגשות בקרב הערבים והיהודים‪ :‬לרגל המסע שקלו אנשי השלטון העות'מאני לפתוח פתח‬
‫רחב בחומת העיר של ירושלים‪ ,‬בשל ציפיותיהם לגידול בנפח התעבורה בעיר‪ .‬על כך השיב הקיסר "יש‬
‫למנוע זאת; אני מקווה שמעשה ברברי זה לא ייעשה"‪ .‬עם זאת‪ ,‬נפתח פתח בחומה סמוך לשער יפו‪ ,‬והכל‬
‫סברו כי הדבר נעשה על פי בקשתו של הקיסר‪.‬‬
‫בדרכו ביקר הקיסר אצל "הסולטאן האדום" עבדול חמיד השני (שכונה כך בשל הטבח בארמנים‬
‫בקונסטנטינופול)‪ ,‬במטרה לבסס את היחסים שבין שתי המדינות‪ .‬העיתונות הצרפתית סברה שווילהלם‬
‫מבקש לפגוע במסורת החסות הצרפתית על מוסדות הדת הקתוליים בארץ הקודש ועל המאמינים הקתולים‬
‫בה‪ ,‬בני כל הלאומים‪ .‬במסעו זה ליווה אותו הגרף אברהרד פון מילינן‪ ,‬אשר שימש כמומחה לענייני המזרח‬
‫התיכון‪.‬‬
‫ההכנות בארץ בכלל ובירושלים בפרט היו נרחבות ועמדו בסימן מודרניזציה וניקיון בממדים שהארץ לא‬
‫ידעה כמותם במשך כ ל תקופת השלטון העות'מאני עד אותה עת‪ .‬יועץ הבנייה לעיריית ירושלים‪ ,‬קונרד שיק‪,‬‬
‫כתב דוח מפורט בקשר להיערכות זו‪ .‬ההיערכות החלה כבר בראשית קיץ ‪( 1898‬דוד ילין מציין י"ט בסיוון‬
‫תרנ"ח)‪ .‬הובאו מרכבות חדשות וסוסים מקושטא‪ .‬נמתח קו טלגרף מירושלים ליריחו‪ ,‬כדי לשמור על קשר‬
‫רציף עם אירופה‪ ,‬אך מפני שהקיסר לא הגיע ליריחו נותר הקו ללא שימוש‪ .‬בנוסף נמתח קו טלגרף הישר‬
‫אל אוהלו של הקיסר‪ ,‬שהוקם במחנה מגודר בשדה ברחוב הנביאים (במקום שבו ניצב כיום בית הספר‬
‫אורט)‪.‬‬
‫כל העדות והלאומים סייעו לממשל לקשט את הדרכים והרחובות ובמיוחד את חלקת השדה ברחוב הנביאים‬
‫שעליה עתיד היה לקום מחנה הקיסר ופמלייתו‪ .‬אחד מהקישוטים היה שערי כבוד ניידים שהוקמו על ידי‬
‫העדות השונות‪ .‬בקישוט שערי הכבוד הצטיינו במיוחד היהודים‪ ,‬אשר ארגנו לצורך כך ועד מיוחד‪ ,‬שהורכב‬
‫מנציגי כל העדות שבירושלים‪ .‬שער היהודים‪ ,‬שהיה הגדול ביותר והמקושט ביותר מבין שערי הכבוד‪ ,‬הוקם‬
‫סמוך לבית הספר כי"ח ברחוב יפו‪ ,‬במקום שבו עומד כיום מרכז כלל‪ .‬בתוך השער הוקמה מצד אחד סוכה‬
‫ובה ספרי תורה‪ ,‬ומן הצד השני בימת כבוד שעליה יועדו לשבת הרבנים הראשיים ר' יעקב שאול אלישר ור'‬
‫שמואל סלנט וכן רבה הראשי של חברון הר' אליהו מני‪ .‬בנוסף ישבו בסוכה ראשי הציבור היהודי ונכבדיו‬
‫כיוסף נבון ביי‪ ,‬נסים בכר‪ ,‬יואל משה סלומון‪ ,‬ישראל דב פרומקין‪ ,‬יהושע ילין ועוד‪.‬‬
‫מרשימת המכובדים בלט בהיעדרו הרצל‪ ,‬אף שביקר במקביל בארץ‪ .‬בעוד מספר אנשים בקהילת יהודי‬
‫ירושלים ביקשו כי ישב בין נכבדי היהודים בשער הכבוד‪ ,‬ואף ישא דברים בפני הקיסר‪ ,‬הרי שרוב חברי‬
‫הוועד התנגדו‪ ,‬בהשפעת החכם באשי של קושטא‪ ,‬מסיבות דתיות של התנגדות דתית לציונות‪ ,‬ובשל חששם‬
‫מהשלטון הטורקי‪ ,‬שהיה עוין לציונות‪ .‬ואכן‪ ,‬בעת מעברו של הקיסר בשער שהה הרצל במלון קאמיניץ (לפני‬
‫שעבר לבית שטרן)‪ .‬מקבלת הפנים נעדר גם הרב יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬רבה של העדה החרדית‪ ,‬בנימוק‬
‫שהקיסר הגרמני הוא מזרעו של עמלק‪.‬‬
‫מוזיאון הילדים הישראלי בחולון‬
‫מספק סביבה חינוכית אינטראקטיבית‪ ,‬המשלבת דמיון עם רוח הגילוי העצמי‪.‬‬
‫מסלולי המוזיאון הם בעצם סיפור בו המבקר מהווה דמות פעילה בעלילה‪ .‬במקום מותר ואף רצוי לגעת‬
‫במוצגים‪ ,‬לחוש אותם ואף להיכנס לתוכם‪.‬‬
‫בין הפעילויות במקום‪ :‬דיאלוג בחשיכה‪ ,‬הזמנה לשקט‪.‬‬
‫ראשון לציון‬
‫נוסדה ב‪ 1882-‬ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה‪ ,‬שהוקם כדי לקנות קרקעות ולייסד מושבות של עובדי‬
‫אדמה‪ .‬העות'מאנים הערימו קשיים ולא נתנו למתיישבים אישורי בנייה‪ ,‬לכן סגן הקונסול הבריטי ביפו‪ ,‬חיים‬
‫אמזלג‪ ,‬קנה אותן על שמו וחתם בפני המתיישבים על הצהרה שכל המבנים והבתים לא יהיו שייכים לו‬
‫לעולמים‪ .‬שבעה עשר מתיישבים ראשונים עלו לקרקע‪ .‬לפי התקנות הראשונות‪ ,‬עיבוד הקרקע צריך היה‬
‫להתבצע בשיתוף‪ ,‬ללא חלוקה בין המתיישבים‪ .‬מים הובאו בעגלה ממקווה ישראל ומבית דג'אן‪ .‬מהמעיין‬
‫המקומי "עיון קרא" ניתן היה להפיק רק מים לעבודת הבנייה‪ ,‬עד שנחפרה הבאר הראשונה‪.‬‬
‫כמה חודשים לאחר מכן הצטרפו אליהם הביל"וים לאחר שקרל נטר ארגן להם שלושה בתים שעמדו אז‬
‫בבנייה במושבה‪ .‬אבל המנהל החדש הפר את ההבטחה והעביר הבתים למשרתי ציבור במושבה‪,‬‬
‫והביל"ויים עברו לגדרה‪.‬‬
‫הכישלון שלהם הבהיל את רוטשילד‪ ,‬שלאחר פגישה עם יוסף פיינברג‪ ,‬אחד מעשרת המתיישבים‬
‫הראשונים‪ ,‬הסכים לעזור ובתמורה הסכימו לקבל הדרכה מדיגור שבמקווה ישראל‪.‬‬
‫הוא נתן להם תקציב להעמקת הבאר (‪ 42‬מ')‪ ,‬שלח מומחים חקלאיים להדרכה והקים כרמי ענבים וייצור יין‪.‬‬
‫השדות הזרועים לא הניבו יבולי חיטה‪ ,‬והאיכרים נאלצו למשכן את האדמות כדי להתקיים‪ .‬לאחר שהברון‬
‫שילם את דמי המשכנתא‪ ,‬עברה אדמת ראשון לציון לבעלותו‪ .‬המושבה חדלה להיות עצמאית בסוף השנה‬
‫הראשונה‪ .‬היו בה אז ‪ 39‬משפחות‪ ,‬שהסתכמו ב‪ 135-‬נפש‪.‬‬
‫לאחר שבוטל כוחו של ועד המושבה‪ ,‬קבע הירש מממקווה שאת כל עבודות החקלאות יעשו רק לפי‬
‫ההוראות המקצועיות של האגרונום ובתמורה יקבלו מדי חודש בחודשו תמיכה חודשית לקיומם‪.‬‬
‫אוסוביצקי הגיע מטעמו של רוטשילד ב‪ 1884-‬והתקבל בהתלהבות על ידי האיכרים והביל"ויים שראו בו‬
‫כאחד משלהם‪ .‬ב‪ 1885-‬נבחר להניף דגל רקום עם שני פסים וביניהם מגן דוד בצבע כחול‪ ,‬בראש התהלוכה‬
‫לציון שלוש שנים למושבה‪ .‬דגל זה‪ ,‬שנקרא אז דגל ראשון לציון‪ ,‬דומה לדגל ישראל‪ ,‬והייתה זו הפעם‬
‫הראשונה שהנף בפומבי בא"י‪ .‬הוא רכש ‪ 3,000‬דונם אדמה באזורים קרובים ומכר חלקות לעולים בעלי‬
‫רכוש שנטעו באמצעיהם הפרטיים כרמי גפנים‪ .‬באופן כזה נוצרה שכבת איכרים שאינם תלויים בחסדי‬
‫הברון‪ .‬ביניהם היה מיכאל הלפרין‪ ,‬שייסד את איגוד הפועלים הראשון בארץ‪.‬‬
‫ב‪ 1886-‬החלו היחסים בין אוסוביצקי והאיכרים להתערער‪ .‬הפקיד פיתח גינוני שררה‪ ,‬הטיל קנסות וקירב‬
‫אליו מלשינים וחנפנים‪ .‬המושבה התפלגה לשני מחנות‪" :‬רודפי שלום" ובראשם פיינברג‪ ,‬שהתנגדו‬
‫לאוסוביצקי‪ ,‬ו"אגודת רעים"‪ ,‬שתמכו בו וטופחו על ידיו‪.‬‬
‫באפריל ‪ 1887‬הגיע המתח במושבה לשיא‪ .‬הלפרין שלח לחובבי ציון ברוסיה מכתב תלונה על אוסוביצקי‪.‬‬
‫כשנודע לאוסוביצקי על המכתב‪ ,‬ציווה עליו להסתלק מיד מהמושבה‪ .‬אירוע זה הצית את המרד במושבה‪.‬‬
‫בינתיים שלח אוסוביצקי שליח למושל הטורקי ביפו והודיע לו כי פרץ מרד בראשון לציון‪ .‬מיד נשלחה כיתת‬
‫חיילים כדי לאסור את המורדים‪ .‬החיילים ניצבו מול המתיישבים‪ ,‬וניתנה פקודה לטעון את הרובים אם‬
‫המתיישבים יתנגדו למאסר‪ .‬ברגע האחרון הגיע שמואל הירש ממקווה ישראל‪ ,‬ושכנע את החיילים לעזוב‬
‫ואת המתיישבים להתפזר‪ .‬אוסוביצקי עזב את ראשון לציון ביחד עם הירש‪ .‬המורדים חגגו את ניצחונם‪ ,‬אך‬
‫כשהברון הגיע לארץ ‪ -‬התקפלו‪ .‬מנהיג המורדים‪ ,‬פיינברג‪ ,‬נאלץ למכור את נחלתו ועזב את ראשון לציון‪.‬‬
‫בית הכנסת הגדול‪ :‬נבנה במשך ‪ 4‬שנים והיה מוקד חשוב בחיי המושבה‪ .‬ניצב על פסגת גבעה ובלט‬
‫למרחוק‪ .‬בנייתו נתקלה בהתנגדות השלטון העות'מאני ובמצוקה כספית‪ .‬כדי להתגבר על התנגדות השלטון‬
‫בנו אותו במסווה של מחסן לציוד חקלאי‪ .‬בניין הבית הושלם בזכות תרומה של הברון רוטשילד‪ .‬בבית‬
‫הכנסת שתי קומות‪ :‬בראשונה מקום ל‪ 150-‬מתפללים‪ ,‬ובשנייה נמצאת עזרת הנשים‪ .‬בחלונות משני צדי‬
‫ארון הקודש ישנם ויטראז'ים של שנים‪-‬עשר שבטי ישראל‪.‬‬
‫גידול הגפנים‪:‬‬
‫מייסדי המושבה ניסו לגדל בשדותיהם חיטה‪ ,‬אך התאכזבו‪ .‬עברו לגפנים‪ ,‬בהתחלה בגינות הפרטיות‪.‬‬
‫מומחים מצרפת בחרו את המין המתאים‪ .‬הונחה אבן הפינה ליקבי כרמל מזרחי ונפתחה תקופה של שגשוג‬
‫כלכלי בראשון לציון‪.‬‬
‫אנדרטה לקרבנות הפצצת המטוסים המצרים‪:‬‬
‫ב‪ 3-‬ביוני ‪ '48‬הפציצו מטוסים מצריים את ראשון לציון‪ .‬בהפצצה נהרגו ‪ 25‬בני אדם ונפצעו רבים‪ .‬נזק רב‬
‫נגרם לבתים ולרכוש‪ .‬ב‪ 1996-‬הוקמה אנדרטה לזכרם בגן העיר‪ .‬באנדרטה ‪ -‬לוח זיכרון ועליו שמות‬
‫ההרוגים‪ .‬מעל האנדרטה יש פיסול של פצצות נופלות‪.‬‬
‫תביעות לזכות ראשונים‪:‬‬
‫דגל ישראל כטלית שעליה מגן דוד בצבעי כחול ולבן ב‪ 1885-‬שהונף בחגיגת שלוש שנים למושבה‪.‬‬
‫בית הספר העברי הראשון בארץ‪" ,‬חביב"‪ ,‬הוקם ב‪.1886-‬‬
‫התזמורת העברית הראשונה בארץ‪ ,‬נוסדה ב‪( 1895-‬האורקסטרה של ראשון)‪.‬‬
‫הגן העברי הראשון בארץ‪ ,‬הוקם על ידי אסתר שפירא בשנת ‪.1898‬‬
‫היקב המסחרי הראשון (היקב הראשון למעשה פעל בבית הספר החקלאי מקווה ישראל)‪.‬‬
‫שביתת פועלים עבריים ראשונה (ביקב)‪.‬‬
‫"התקוה" הושרה לראשונה במושבה‪ ,‬לאחר שהאיכר שמואל כהן התאים לטקסט של נפתלי הרץ אימבר‬
‫מנגינה של שיר עם רומני‪.‬‬
‫האישה הראשונה שכיהנה כראש עיר בארץ‪ ,‬חנה לוין‪ ,‬משנת ‪.1956‬‬
‫אתרים עיקריים בעיר‪:‬‬
‫בית הכנסת הגדול‪ ,‬מוזיאון ראשון לציון (שהבאר עם חזיון אור קולי היא חלק ממנו)‪ ,‬בתי מייסדים‬
‫משוחזרים‪ ,‬יקב כרמל‪ ,‬בי"ס חביב הפועל עד היום‪ ,‬בית יד לבנים שהיה בית הפקידות‪.‬‬
‫נס ציונה‬
‫מיכאל הלפרן‪ ,‬ממייסדי העיר‪ .‬האדמות נרכשו ע"י טמפלר שגם חפר באר מים והקים בריכה ליד ה"חאן"‬
‫הקדום שעמד במקום‪ .‬לאחר מכן הוא נטע פרדס שקיים עד היום‪ .‬בעקבות מותם של אשתו ושתי בנותיו‬
‫מקדחת החליט לעזוב את ואדי חנין ולעבור לאחיו בגרמניה‪ .‬שם פגש את ראובן לרר‪ ,‬חסיד חב"ד ואיש‬
‫חובבי ציון‪ .‬השניים סיכמו עסקה בה יקבל הטמפלר הנוצרי את ביתו של לרר באודסה תמורת הפרדס של‬
‫ריסלר בארץ ישראל‪ .‬בשנת ‪ 1883‬הגיע לרר עם משפחתו לנחלתו בארץ ישראל‪ .‬הוא מצא במקום מבנה‬
‫עזוב‪ ,‬באר הרוסה ופרדס מוזנח‪ .‬במשך כחצי שנה שיקם את המקום וחיפש מתיישבים יהודים נוספים‪ .‬שם‬
‫היישוב החדש שהוקם נקרא "נחלת ראובן"‪.‬‬
‫ב‪ 1888-‬נרצח אחד המתיישבים‪ ,‬הנפח אברהם ילובסקי‪ ,‬בידי ערבים‪ .‬ביתו עמד ליד הכיכר הנושאת כיום‬
‫את שמו ובה אנדרטה לזכרו‪ .‬הוא נחשב לקורבן הטרור הראשון של היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל‪.‬‬
‫ב‪ 1891-‬הקים מיכאל הלפרין (אותו אחד מראשל"צ?) מושבת פועלים בצפון נחלתו של ראובן לרר והציע‬
‫לקרוא לה נס ציונה‪ .‬הבסיס למושבה זו היה שטח של ‪ 170‬דונם‪ ,‬אותו מכר לרר לאגודות‪ ,‬שמטרתן שיפור‬
‫תנאי החיים של פועלי המושבות ("אגודת העשרות")‪ .‬מיכאל הלפרין השקיע במושבה מכספו ואף משכן‬
‫לצורך זה את נכסי המושבה‪ .‬לבסוף הצליח לרתום את חברת יק"א למשימה וזו פדתה את המשכנתא על‬
‫הקרקע ונטעה בה פרדס‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1905‬רכשה חברת "גאולה" מידי ערביי המקום שטח בן ‪ 600‬דונם‪ ,‬על הגבעה שבין "נחלת ראובן"‬
‫ו"חוות הפועלים"‪ .‬באופן זה‪ ,‬התאחדו כל חלקיה של נס ציונה למושבה אחת‪ .‬ראשי היישוב החליטו שלא‬
‫להקים בתי מגורים על הגבעה אלא לנצלה לצרכים ציבוריים‪.‬‬
‫ליד המושבה הוקם בשנת ‪ 1926‬הכפר הערבי ואדי חנין ששרר בינו ובין נס ציונה שקט יחסי‪.‬‬
‫במלח"צ ברחו הערבים לאחר פיצוץ מפקדת חסן סלאמה ברמלה הסמוכה ב‪ 5-‬באפריל ‪ ,1948‬ועל אדמותיו‬
‫נבנו שכונות של היישוב נס ציונה‪.‬‬
‫רחובות‬
‫הוקמה כמושבה בשנת ‪ 1890‬על ידי חברת "מנוחה ונחלה"‪ ,‬לאחר שכל קרקעותיה נקנו בידי יהושע חנקין‪.‬‬
‫מטרת הקבוצה שפעלה בוורשה הייתה הקמת יישוב יהודי בארץ ישראל שלא יהיה תלוי בכספיו של הברון‬
‫רוטשילד‪.‬‬
‫בשנת ההקמה ניטעו כרמים של ענבים אשר נמכרו ליקב ראשון לציון הסמוך‪ .‬ב‪ 1904-‬ניטע במושבה‬
‫הפרדס הר אשון על ידי זלמן מינקוב‪ .‬בעקבות הצלחתו החלו איכרי רחובות לטעת פרדסים נוספים‪ ,‬אשר‬
‫נתנו לה ברבות הימים את הכינוי "עיר ההדרים"‪.‬‬
‫ב‪ 1907-‬הגיעו למושבה עולים ראשונים מתימן אליהם הצטרפו עם הזמן באי שיירות נוספים מתימן‪ ,‬בייחוד‬
‫מאזורי הערים חידאן וצעדה‪ .‬העולים נקלטו מהר בזכות יכולתם לעבוד עבודה חקלאית ואף הקימו בעיר‬
‫שלוש שכונות‪" :‬שכונת התימנים"‪" ,‬שעריים" ו"כפר מרמורק"‪.‬‬
‫מכון ויצמן‬
‫המוסד השלישי להשכלה גבוהה שהוקם בישראל ב‪( '34-‬לאחר הטכניון בחיפה והאונ' העברית)‪ .‬הוקם‬
‫ביזמתו של חיים ויצמן במטרה למצוא תהליכים כימיים ליצירת דשנים באזורים צחיחים ובסיס לתעשייה‬
‫כימית‪.‬‬
‫מכון איילון‬
‫נוסד ב־‪ 1945‬והיה פעיל עד קום המדינה ב‪ .1948-‬כלל סליק ומפעל תת‪-‬קרקעי לייצור כדורים לתת המקלע‬
‫סטן‪ .‬עד מלח"צ יוצרו במכון‪ ,‬בהנהלתו של פסח איילון (אברמוביץ)‪ 2.25 ,‬מיליון כדורי ‪ 9‬מ"מ‪.‬‬
‫ארגון ההגנה פנה בבקשה לחברי קבוצת הצופים א' שישבו בהכשרה בפרדס חנה‪ ,‬לבוא ולעבוד במפעל‬
‫סודי‪ .‬קבוצה זו‪ ,‬שבה היה חבר גם שלמה הלל הקימה מאוחר יותר את מעגן מיכאל‪ .‬החברים‪ ,‬לאחר‬
‫התלבטויות קשות‪ ,‬הגיעו לגבעת הקיבוצים‪ ,‬שהייתה מקום הכשרה לגרעיני התיישבות לפני עלייתם לקרקע‬
‫בשנים שלפני כן‪ ,‬והקימו את המכון‪.‬‬
‫מזכרת בתיה‬
‫המושבה הראשונה שהוקמה ע"י רוטשילד‪ .‬היוזמה להקמתה של הרב שמואל מוהליבר‪ .‬נמצאו איכרים‬
‫שומרי מצוות מכפר ברוסיה הלבנה (כיום בלארוס) שרצו לעלות לא"י‪.‬‬
‫בשונה מהמושבות הקודמות‪ ,‬הפעם פקידי הברון בחרו את המתיישבים והיו אלה איכרים ובעלי מלאכה‬
‫בעלי ניסיון‪ .‬אחד עשר האיכרים‪ ,‬שהשאירו את משפחותיהם בכפר מוצאם‪ ,‬עבדו במקווה ישראל עד שמצאו‬
‫וקנו עבורם‪ ,‬בהלוואה של הברון רוטשילד‪ ,‬אדמה מתאימה לגידול תבואה וקראו לה עקרון‪.‬‬
‫מאחר שלא קבלו אישורים מהמימשל העות'מאני‪ ,‬בנו את ‪ 4‬הבתים הראשונים הדו קומתיים בתור רפתות‪.‬‬
‫רשות מהממשלה העות'מאנית לבנות בתי מגורים‪ ,‬בנו‪ ,‬בתחילת ‪ ,1884‬ארבע רפתות וקומה שנייה על‬
‫קורות עץ למגורים‪.‬‬
‫אפשר לבקר בבית משק הברון‪ ,‬ובבאר‪.‬‬
‫הבית מהווה היום מרכז תרבותי‪ .‬נבנה ב‪ 1892-‬כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון‪ .‬בעת השחזור של‬
‫המבנה הסתבר כי הוא נבנה מחומרים מעולים‪ :‬אבני כורכר מסותתות היטב‪ ,‬קורות עץ ולוחות עץ‪ ,‬חלקם‬
‫מארזי הלבנון‪ .‬זו הסיבה שהמבנה נשמר היטב מעל למאה שנה‪ .‬רק פעולות קלות נדרשו לשם ביצוע‬
‫השחזור‪.‬‬
‫הבאר נחפרה עם הקמת היישוב ב‪ .1883-‬מי התהום נתגלו בעומק של כ‪ 30-‬מטרים והועלו על ידי אנטיליה‪:‬‬
‫מערכת של כלי קיבול‪ ,‬תיבות עץ במקרה זה‪ ,‬אשר הופעלו על ידי מערכת גלגלי שיניים שפעלו בכוח סיבוב‬
‫בהמה‪ ,‬בדרך כלל סוסים‪ .‬תיבות אלה העלו את המים אל גג המבנה וממנו הוזרמו המים בתעלה אל עבר‬
‫הבריכה והובילו אותם לבתים במכלים‪ ,‬ביד או על גב בהמה‪.‬‬
‫מ‪ 1912-‬שאבו את המים מבאר שנייה‪ ,‬בכוח מנוע דיזל‪ ,‬אל מגדל מים‪ ,‬ומתחו צנרת שהמים זרמו בה אל‬
‫הבתים בכוח הכובד‪ .‬הבאר עומדת על תילה משוחזרת‪ ,‬לעתים אף פועלת‪.‬‬
‫מוזיאון המושבה כולל מלבד המבנה המרכזי‪ ,‬שהיה בית ועד המושבה ולאחר מכן בית המועצה המקומית‪,‬‬
‫גם "בית הפקידות" ובית הרוקח הסמוך‪ ,‬המשמש לתצוגות אור‪-‬קוליות‪.‬‬
‫רוב המבנים שנבנו בשנותיה הראשונות של המושבה נשמרו היטב וכך ביובל המאה של המושבה ניתן היה‬
‫לגשת לתוכנית כוללת לפיתוח מוקדי התיירות של המושבה‪ .‬שוחזרו רצף של מבנים הנכללים במסגרת‬
‫מוזיאון המושבה כאשר המבנה המרכזי במושבה הוא בית הכנסת שבנה הברון כמתנת פרידה מהמושבה‪.‬‬
‫גדרה‬
‫היחידה שהוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת ‪.1884‬‬
‫בבית מינץ ‪ -‬מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים מוצגים ממצאים שנמצאו במערת קבורה מהתקופה הכנענית‬
‫ומהתקופה הביזאנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא"‪.‬‬
‫מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של ששה מטרים מרובעים‪ .‬המערה נחצבה‬
‫במדרון הדרום‪-‬מזרחי של רכס הכורכר‪ .‬בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים‪ ,‬כלי נשק‬
‫וחרפושיות‪ ,‬המאפשרות תיארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'‪.‬‬
‫במערה מהתקופה הביזאנטית חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה ונחתמה באבן גולל‪ .‬נמצאו בה מנחות‬
‫קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון‪ .‬בין המוצגים המוזיאון‪ :‬צמידי זכוכית‪ ,‬חרוזי זכוכית‬
‫ובקבוקי זכוכית‪.‬‬